ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — וירא (2026-10-26)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת וירא
והשלמות על פרשיות קודמות
עקידת יצחק פרשת וירא
-מי שעה לאברהם אביו -מי שעה ליצחק בו -האם אברהם אביו היה צריך עצה מממרא אם
-למה מתייחס סיון עקידת יצחק לאברהם ולא לקיים מצוות המילה?
ליצחק? -ראייה -שמיעה
-כמעט שחט יצחק אביו -גדולה הכסת אורחין יותר מהקבלת פי
-אתו /עמו השכיה
-איך היה משתמש אברהם אביו עם יצחק, -שורש וסיבת הגלות שלו
הרי זה עבודה בקדשים -הכסת אורחים אחרי המילה ,פועלת הרבה
-שבו לכם פה עם החמור -עם הדומה לחמור יותר
-אם היה שוחט את יצחק ,היה אסור להקריבו -האילן והמעיין של אברהם אביו בחו את
כי הוא און? האורחים
-את בך את יחידך ממי /את בך את יחידך -הכסת אורחים המעולה הוא כשהאורח
-וילכו )שיהם( יחדיו מרגיש בן בית
-שבע לו הקב"ה שיחשב לפיו אפרו של איל -אמור מעט ועשה הרבה
כאילו היה אפרו של יצחק -חיוך זה דוגמא אישית ולא רק לימוד
-בך יחידך -כוס של ברכה
-כח התפילה
הפטרה -למועד הזה בשה האחרת -שרט לו שריטה
בכותל
-יראי ה׳ -בטובת פש ודבת לב -תפילת אברהם על סדום
-מה זה "גדול הדור"? -סדום :לא אשחית -לא אעשה
-פירוש יפה על "וצדיק באמותו יחיה" -המלאכים חטאו בזה ,ושארו למטה עד פרשת
-אמא יהודית לעומת אמא ישמעלית ויצא
-וילך אחרי אשתו -מלמד שעם הארץ היה -זכות הצלתו של לוט
-הפטרה מעין הפרשה -התא גם צודק כשרואים מציאות אחרת
-המתפלל בעד חבירו עה תחילה -גם אם זו
השלמות מפרשיות קודמות היא כוותו?
-מעשה של אבימלך היה עוש על שצחקה
-קיות הפירות והירקות מחרקים -סעודת יצחק היה בברית שלו
-הוספות בעיין :מעלת ארץ ישראל לעבודת ה' -הזקים מקפידים מאד כשצוחקים -
-יתו לי מתות? -לפי שחושבים שצוחקים מהם
-מתות מפרעה -שוא מתות יחיה? -גלות ישמעאל -וזכותו בארץ ישראל
-מתות מפרעה לעומת מתות ממלך סדום -בן סורר ומורה ידון על שם סופו לעומת
-שרה היתה מלכה במצרים ששה חדשים ישמעאל באשר הוא שם?
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
מותר להעתיק חלק או קטעים שלמים מן הגליון הזה
גליון 21
ליקוטים וביאורים על הפרשה
בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת וירא
האם אברהם אביו היה צריך עצה מממרא אם
לקיים מצוות המילה?
י"ח א' וירא אליו ה' באלי ממרא ,ורש"י מבאר על פי המדרש :הוא
שתן לו עצה על המילה ,לפיכך גלה עליו בחלקו )בראשית רבה(.
ועי' ברא"ש י"ז י"ג המול ימול יליד ביתך הרבה ולדות מל אברהם
קודם שימול את עצמו והיו כולם מתים עד שתן לו עצה ממרא והרגיש
מתוך מצות הקב"ה ומלשוו שאמר המול ימול יליד ביתך פירושו,
המול ימול כשהיה ימול יכול למול את אחרים אבל קודם שהיה ימול
איו רשאי למולם.
ומתוך כך יחא הקושיא שמקשין וכי איש כמו אברהם אביו היה
שואל עצה אם יעשה מצות הבורא אם לאו ולמאי שפירשו יחא.
ועי' בחזקוי שמתרץ וז"ל :ואם תאמר היאך יתכן לומר על איש גדול
וקדוש אהוב למקום כאברהם שעמד בעשר סיוות יטול עצה אם
יקיים מילה מצוה של הקב״ה אם לאו .אלא יש לו לומר בודאי אברהם
לא תלה דעתו בדעת אחרים לעשות רצון בוראו .וי״א תן לו עצה מן
האספלית לרפא המכה.
ראייה -שמיעה
מציו בתורה כמה פירושים על ראייה ושמיעה:
ראייה :ראייה ,הבה ,שמיעה
שמיעה :שמיעה ,הבה ,קבלה
ראייה:
2
ליקוטים וביאורים על הפרשה
י"ח ב' וירא והה שלשה אשים צבים עליו וירא וירץ לקראתם.
ומבאר רש"י ,מהו וירא וירא שתי פעמים? הראשון כמשמעו והשי
לשון הבה ,סתכל שהיו צבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים
להטריחו ,וכו'.
וביתרו כ' ט"ו ברש"י :רואים את הקולות .רואין את השמע ,שאי
אפשר לראות במקום אחר.
אולם באבן עזרא מפרש שם :וכל העם רואים את הקולות .וכבר
פירשתי טעם רואים את הקולות .כי כל ההרגשות מתחברות אל מקום
אחד.
וכן בשמיעה:
וארא ו' ט' ולא שמעו אל־משה מקצר רוח ומעבדה קשה.
רש"י :ולא שמעו אל משה .לא קבלו תחומין.
בתרגום אוקלוס ובתרגום יותן בן עוזיאל :ולא קבילו מן משה.
רמב"ן ואבן עזרא :ולא שמעו .ולא הטו אוזן לדבריו.
ספורו :ולא שמעו אל משה .להתבון בכל זה בעין שיבטחו בישועת
האל יתברך ויחשבה להם צדקה.
צי"ב בהעמק דבר :מקצר רוח .שימה קצרה .וקשה לסבול דבור ארוך
הדרש להסבר ולהקשיב באורך רוח.
הצי"ב בהעמק דבר כ"ב י"ח על הפסוק ,עקב אשר שמעת בקלי,
מפרש :וכבר ביארו כמה פעמים ,דשמיעה בקול משמעו הבה ודיוק
בדבריו.
יתרו י"ח כ"ד וישמע משה לקול חתו.
תרגום אוקלוס ותרגום יותן בן עוזיאל :וקביל משה.
יתרו י"ט ה' ועתה אם־שמוע תשמעו בקלי.
ספורו :לקבל עליכם התורה והמצוה.
תרגום אוקלוס וכעין זה גם בתרגום יותן בן עוזיאל :וכען אם קבלא
תקבלון למימרי.
כי תצא כ"א י"ח כי־יהיה לאיש בן סורר ומורה איו שמע בקול אביו
ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם.
תרגום אוקלוס ודומה לזה בתרגום יותן בן עוזיאל :ליתוהי מקבל
למימר אבוהי ולמימר אמיה וכו' ולא יקבל מהון.
מקץ מ"א ט"ו ברש"י וכעין זה בספורו :תשמע חלום לפתר אתו.
תאזין ותבין.
3
ליקוטים וביאורים על הפרשה
ומוסיף רש"י ,תשמע .לשון הבה והאזה כמו שומע יוסף ,אשר לא
תשמע לשוו.
אולם הצי"ב בהעמק דבר מפרש :תשמע חלום לפתור אותו .רש״י
ושאר מפרשים פירשו מלשון הבה שאתה מבין חלום איך לפתור .ויש
לפרש כמשמעו שאין אתה שומע חלום כדרכן של בי אדם שמבקשים
לשמוע ספור מפליא בלי תועלת ,אלא כדי לפתור.
רביו בחיי :ואי שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו .תבין,
מלשון )דברים ו( שמע ישראל שהוא עין התבוות ,כלומר יש בך כח
החכמה והביה לפתור החלום.
רד"ק :שמעתי עליך לאמר ,שאומרים שאתה מבין חלום לפתור אותו
אל כון .תשמע ,כמו תבין ,וכן גוי אשר לא תשמע לשוו )דברים כ"ח
מ"ט( .וזה כעין פירוש רש"י.
רלב"ג :תשמע חלום .הוא הווה והרצון בו שאתה שומע חלום ומבין
אותו לפתרו.
רשב"ם :תשמע חלום -תבין חלום ויודע לפותרו.
ואולי יש כאן הבדל בין להבין את החלום כדי לדעת את הפתרון או
להבין מן החלום את הפתרון.
מקץ מ"ב כ"ג והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ ביתם.
רש"י :מבין לשום .וכן ברלב"ג וברשב"ם.
ואתחן ו' ד' ספורו :שמע ישראל .התבון והבן זה .וכן בחזקוי.
רלב"ג :שמע ישראל .הכווה בו ההאמה והשמיעה יביו בו על צד
הבה וההמון יאמיו בו על דרך צד השמיעה והקבלה מהיחידים.
כי תבא כ"ח מ"ט ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' גוי אשר לא־תשמע לשו.
רש"י לא תכיר לשוו ,וכן תשמע חלום לפתור אותו )בראשית מ"א( וכן
כי שמע יוסף )שם מ"ב(.
גדולה הכסת אורחין יותר מהקבלת פי השכיה
י"ח ג' אדי אם־א מצאתי חן בעייך .וברש"י ד"א קדש הוא ,והיה
אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכיס את האורחים .כי הדבר הכי
גדול אצל הקב"ה הוא לקיים רצוו יתברך ולהתדמות אליו ,יותר
מקבלת פי השכיה) .הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל(
4
ליקוטים וביאורים על הפרשה
שורש וסיבת הגלות שלו
י"ח ד' יקח־א מעט־מים ,ורש"י מפרש :יקח א .על ידי שליח ,והקב"ה
שלם לביו על ידי שליח ,שאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע
)במדבר כ'(.
אולם בגמרא ב"מ פ"ו :איתא :מר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה
אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לביו בעצמו וכל ]מה[
שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לביו ע"י שליח וכו' יוקח א
מעט מים -והכית בצור ויצאו ממו מים ושתה העם )שמות יז ,ו( .וכן
במדרש רבה כ"ה ה' מביא את הצור.
והה רש"י מביא את הפסוק במי מריבה והגמ' מביאה את הפסוק
בפרשת בשלח? אולי רצה רש"י לרמז עוד דבר ,שבאם יש חסרון קטן
בשורש ובהתחלה של דבר ,יכול לצאת מזה קלקול גדול לבסוף אחר
זמן רב ,כי בגלל שאברהם אביו לא הביא את המים בעצמו ,והיה בזה
טעה עליו ,כמו שראה מרש"י ומהגמ' ,כתוצאה מכך כשל משה רביו
אחרי יותר מארבע מאות שה בחטא מי מריבה ,ועל ידי זה מצאים
אחו עכשיו בגלות כבר קרוב לאלפיים שה .מעשה אבות סימן לבים.
הכסת אורחים אחרי המילה ,פועלת הרבה יותר
אברהם אביו עשה כל השים הכסת אורחים -את הפש אשר עשו
בחרן -כבר בחרן .ויש לבאר ,למה רק עכשיו הוא קבל שכר ליוצאי
חלציו כפי טיב קיום המצווה שלו ,בדיוק אצל אורחים כאלו שהם בכלל
אים בי אדם ואצלם אין דין וקיום מצוות הכסת אורחים? ושמעתי
מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל שזה היה פעם ראשוה שקיים את המצווה
אחרי המילה ,ובאמצעות המילה הוא היה הרבה יותר רוחי ויכול
לפעול בעולמות העליוים הרבה יותר מאשר לפי כן.
האילן והמעיין של אברהם אביו בחו את האורחים
י"ח ד' והשעו תחת העץ .בזוהר הקדוש חלק א' וירא דף ק"ב עמוד א'
מובא על פלאות העץ הזה ,שכתב שם ,אברהם אביו טע אילן בכל
5
ליקוטים וביאורים על הפרשה
מקום שהיה דר שם ועל ידי אותו האילן ידע מי הוא שמאמין בהקדוש
ברוך הוא ומי בעבודה זרה .מי שתאחד בהקדוש ברוך הוא היה האילן
פורש עפיו ומחפה על ראשו ועושה לו צל אה .ומי שתאחד בעבודה
זרה סתלק האילן מעליו ועפיו עלו למעלה .אז ידע אברהם אביו
שהוא עובד עבודה זרה והזהיר אותו שיפרוש מעבודה זרה ולא זז משם
עד שתאחד באמות הקדוש ברוך הוא .כמו כן מי שהוא טהור האילן
היה מקבל אותו בצילו ומי שהוא טמא האילן לא היה מקבל אותו .אז
ידע אברהם שהוא טמא ומטהרו במים והיה אברהם מטביל את
האשים ושרה מטבילה את השים.
ועוד מבואר בזוהר שם שתחת אותו אילן היה מעיין שהיה מגלה
לאברהם איזה טומאה שורה על האדם .שאם היו מי המעיין עולים ידע
אברהם שאדם זה מוכן לטבילה מיד כיוון שהיא רק טומאת ערב .אבל
אם היה טמא טומאה חמורה וצריך עדיין להמתין שבעה קיים עד
שיהיה ראוי לטבילה היו המים מתייבשים וידע אברהם שעדיין צריך
פרישה .ולכן כשהזמין אברהם אביו את המלאכים אמר להם והשעו
תחת העץ בכדי שהעץ יבדוק אותם אם טהורים הם וראויים להיכס
לביתו.
הכסת אורחים המעולה הוא כשהאורח מרגיש בן
בית
י"ח ו' ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת .ואי' בבבא מציעא פ״ז,.
כתיב )בראשית יח ,ו( קמח וכתיב סלת ,א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה
עייה באורחים יותר מן האיש .ולכאורה קשה כי הרי סלת יותר חשוב
מקמח ואברהם הוא שאמור להיות הצר עין?
והסביר הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל את דברי הגמרא ,שכל מה שהאורח
מצא יותר זמן אצל הבאדם הוא היה יותר 'בן בית' ופחות 'אורח'.
ולכן הוא ותן לאורח את מה שהוא בעצמו אוכל ,בלי לעשות מזה עסק
גדול ,מאחר שהוא מרגיש שהאורח הוא כבר בן בית .וכן ירגיש האורח
וזה הרבה יותר עים גם לאורח .כששרה רצתה לתת סלת ואברהם
קמח ,זה בגלל שאברהם רצה שישארו הרבה זמן וזה בלתי אפשרי
כשעושים עסק גדול מהאורח ,כי זה טבע האדם .אבל שרה רצתה
6
ליקוטים וביאורים על הפרשה
לעשות משהו מיוחד לאורחים ,ובהכרח זה מביא כתוצאה ,שהאורח לא
יכול להישאר מדי הרבה זמן .וסיפר לי רב ראקוב זצ"ל שהיה יהודי
בלודון בשם ר' יעקב לוויסון שהיו לו המון אורחים ,כל כך הרבה
אורחים ,שהם לא ידעו מי פה אורח ומי בעל הבית .פעם פגש אורח אחד
את בעל האכסיא וחשב שגם הוא אורח ושאל אותו ,האם הוא חושב
שעדיין יכול להישאר שם ,מאחר שהוא כבר מצא שם שבועיים? עה לו
בעל האכסיא ,אל תפחד ,אי מצא פה כבר יותר מחודשיים ולא זרקו
אותי....
אמור מעט ועשה הרבה
י"ח ז' ואל־הבקר רץ אברהם .אי' בגמ' ב"מ פ"ז .כתיב )בראשית יח ,ה(
ואקחה פת לחם וכתיב )בראשית יח ,ז( ואל הבקר רץ אברהם אמר רבי
אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה רשעים אומרים
הרבה ואפילו מעט אים עושים מלן מעפרון מעיקרא כתיב )בראשית
כג ,טו( ארץ ארבע מאות שקל כסף ולבסוף כתיב )בראשית כג ,טז(
וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר
באזי בי חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר דלא שקל מייה אלא
קטרי דאיכא דוכתא דקרי ליה לתיקלא קטירא.
והה באבות פ"א משה ט"ו אי' :שמאי אומר ,עשה תורתך קבע .אמר
מעט ועשה הרבה .והקשה הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל אב"ד בגייטסהעד
יצ"ו ,דלכאורה גם להגיד פחות ממה שרוצה לעשות זה גד מדת
האמת?
והסביר ,שמאחר שאין או יודעים מה הקב"ה מאפשר לו לבסוף
לעשות ולקיים ,מכל מה שרציו בהתחלה .ואם הוא אומר הכי פחות
שאפשר ,אז יש לו הסיכוים הכי גבוהים שיהיה לו אפשרות לעשות מה
שאמר .והאמת הוא ,שאברהם אמר רק פת ,והפת הזה לא הביא לבסוף
מאחר שטמאה.
רואים מכאן שאפילו אם אומרים הכי פחות שאפשר ,יכול לצאת מצב
שעדיין לא מקיימים את דברו.
לעומת זאת עפרון ,הוא לא היה שקרן .הוא באמת רצה לתת לו במתה.
רק שלא הכיר את עצמו .ומיד כששמע משהו על כסף ,התעורר אצלו
את אהבת הממון ,ולא היה יכול עוד להתאפק יותר ,ובקש הון רב.
7
ליקוטים וביאורים על הפרשה
חיוך זה דוגמא אישית ולא רק לימוד
י"ח ז' ויתן אל־הער וברש"י שם :זה ישמעאל ,לחכו במצוות )בראשית
רבה( .ובפסוק ד' כתיב יקח א מעט מים ואומר רש"י יקח א .על ידי
שליח ,והקב"ה שלם לביו על ידי שליח ,שאמר וירם משה את ידו ויך
את הסלע )במדבר כ'(.
אברהם אביו רצה לחך בו ושלח אותו להביא מים ולבסוף יצא מזה
הקלקול של מי מריבה וכל הגלויות .מה היה הטעות של אברהם אביו
כביכול?
והג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה מביא ,על הפסוק להלן י"ח י"ט כי כי
ידעתיו למען אשר יצוה את־ביו ואת־ביתו אחריו ,וכמעט לא רואים
בכל התורה ,שאברהם דיבר עם יצחק ,על אף שזה היה עיקר גדול כמו
שמשמע כאן בפסוק? אבל הפשט הוא כי עיקר החיוך איו בדיבור אלא
בדוגמא אישית שלו.
וכן מביא הכתב סופר על הפסוק בעקב י"א י"ט בפרשת 'והיה אם
שמוע' :ולמדתם אתם את־ביכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך
בדרך ובשכבך ובקומך .והקשה הכתב סופר ,למה כתוב בלשון יחיד
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך הרי מדברים מאב ובן
שלומדים יחד והיה אמור לכתוב בשבתכם בביתכם ובלכתכם בדרך
ובשכבכם ובקומיכם בלשון רבים?
ומסביר הכתב סופר ,איך אתה מלמד את הבן שלך? בשבתך בביתך
ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך ,איך שאתה מתהג בבית ,בדרך ,בשיה,
ואיך אתה קם בבקר .הדוגמא האישית זה החיוך האמיתי והיחיד
שיש .אי אפשר לחך בן אחרת ממה שאתה בעצמך מתהג.
וכן מפרש הג"ר שמעון שוואב זצ"ל במעין בית השואבה מה רצה מוח
בהפטרה על פרשת שא ,כשביקש שהמלאך יחזור עוד הפעם כדי ללמד
אותו את הדיים הוגעים לבן שמשון ,והרי המלאך חזר כמעט מדוייק
על מילותיו מלפי כן ולכאורה לא הוסיף כלום?
ומפרש ,שמוח לא הבין ,איך הוא בעצמו מותר ביין וגפן וכו' אבל את
הבן חייב לחך שיש לו איסור בזה? וכך הוא מפרש את הפסוקים
8
ליקוטים וביאורים על הפרשה
בשופטים י"ג י"ג-י"ד ויאמר מלאך יהוה אל־מוח מכל אשר־אמרתי
אל־האשה תשמר .מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר
אל־תשת וכל־טמאה אל־תאכל כל אשר־צויתיה תשמר:
ש'תשמר' ו'אל תאכל' איו הולך על אשתו אלא עליו על עצמו ,תשמר -
אתה מזה ,ואל תאכל -אתה ,כי באמת אי אפשר לחך את הבן אחרת
ממה שאתה בעצמך מתהג.
כוס של ברכה
י"ח ט' ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הה באהל וברש"י שם:
אמר רבי יוסי בר חיא ,כדי לשגר לה כוס של ברכה.
פעם )בשת תש"א בערך( היה בלוצרן שלום זכר בשבת פרשת וירא,
ומישהו שאל שם ,איך היה כוס של ברכה הרי הפת טמא ולא אכלו
אותו ,ואם אין פת וברכת המזון מהיכן יש כוס של ברכה? והביא
כמדומי בשם הגר"א שזה היה בפסח ,והכוס היה אחד מהד' כוסות
לפי המ"ד שד' כוסות אין מעכבין זה את זה .והקשה הג"ר משה בום
קראוס שליט"א בן ר' עקיבא ר"מ בקמיץ ,שבפסוק כתיב כחום היום,
ואת הד' כוסות והגים לשתות בלילה....
ואולי זה היה הכוס של קידוש היום ,קידושא רבא.
כח התפילה
י"ח י"ב ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה־לי עדה ואדי
זקן .והספורו מביא :ותצחק שרה .שחשבה שהיה דבר המלאך ברכת
ביא בלבד כעין אלישע ,לא בואה ושליחות האל יתברך .וחשבה שלא
יושג זה בזקים בברכת שום ביא כי אמם להשיב הבחרות אחר
הזקה הרי הוא כתחיית המתים שלא תהיה זולתי במצות האל פרטית
או בתפלה משגת חן מאתו.
למועד הזה בשה האחרת -שרט לו שריטה בכותל
9
ליקוטים וביאורים על הפרשה
י"ח י"ד למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן וברש"י שם :למועד,
לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול ,למועד הזה בשה האחרת,
עכ"ל .כי בפרשת לך לך י"ז כ"א כתיב אשר תלד לך שרה למועד הזה
בשה האחרת ,וזה היה ג' ימים לפי כן ,כי זה היה לפי המילה ,ועכשיו
כבר שלישי למילה -שזה גם יו"ט ראשון של פסח .אז מתי היה ה'מועד
הזה'? כי יצחק ולד ביום ראשון של פסח? או שאמר לו לפי המילה ,ב'
ימים לפי פסח ,שיצחק יוולד ביום ראשון של פסח וזה המועד ,ולא
בעוד שה מ'היום'?
והה בפסוק כ"א ב' כתיב :ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקיו למועד
אשר־דבר אתו אלהים .וברש"י שם :את המועד ,דבר וקבע כשאמר לו
למועד אשוב אליך )שם י"ח( ,שרט לו שריטה בכותל ,אמר לו כשתגיע
חמה לשריטה זו בשה האחרת ,תלד ,ע"כ .הלשון 'למועד אשוב אליך'
הוא בתחילת פרשת וירא ולא בסוף לך לך וא"כ הבטיח עם השריטה
בכותל על יום ראשון של פסח שיוולד ,וזה התאריך שקבע לפי המילה.
גם צריכים להבין ,איך היה השריטה בכותל? לא מצאתי מי שמסביר
את זה .השמש זורחת על כל מקום בעולם כל יום ,ורק אם יש צל
מסוים ,אפשר לקבוע ,שכשתגיע הצל הזה למקום מסוים אז יהיה מועד
מסוים .וזה קרא בלע"ז "זאעאוהר" פירושו שעון שמש .שעון שעובד
עם השמש לפי הצל .אבל זה שעון שעובד כל יום ומראה את שעות
היום ,מתי שיש שמש ,אבל כאן משמע שהבטיח לו לבעוד שה ,וא"כ
איך היתה השריטה?
ויש לי שתי דרכים להבין את זה:
א' שהבטיח לו ,שבעוד שה מהיום ,באותה שעה יוולד יצחק ,והשריטה
היתה לקבוע את השעה.
ב' אורך הצל הוא לפי גובה השמש ,בקיץ הצל קצר יותר ,כי השמש
גבוה יותר ,ובחורף הצל ארוך יותר כי השמש מוכה יותר .והשריטה
היתה לקבוע את אורך הצל ,וזה קורה פעמיים בשה )סוכות ופסח
בערך אותו אורך ,תקופת תשרי ותקופת יסן האמיתים ,אמורים
להיות ממש אותו אורך( וכך הבטיח ,שאם הצל באותו אורך -אבל רק
בעוד שה ,אז יוולד יצחק.
10
ליקוטים וביאורים על הפרשה
תפילת אברהם על סדום
והה תפילת אברהם אביו על סדום הוא פלא .האם מישהו מאיתו
היה מתפלל על היטלר ימ"ש? מדובר על אשים רעים מאוד ,היפך מדת
החסד -מדתו של אברהם אביו ,הורגים את האורחים .למה להתפלל
עליהם? ועוד ,הקב"ה מסביר לו בפסוק י"ח וי"ט למה הוא חייב
להודיע על הפיכת סדום לאברהם אביו :ואברהם היו יהיה לגוי גדול
ועצום וברכו־בו כל גויי הארץ .כי ידעתיו למען אשר יצוה את־ביו
ואת־ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא
יהוה על־אברהם את אשר־דבר עליו.
למה שיהיה זה סיבה שאברהם אביו חייב לדעת על מהפיכת סדום?
מה הקשר?
ותירץ הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל כי אברהם אביו ידע שאים צדיקים
בסדום ,והוא התפלל כדי להוציא מהקב"ה הבטחה שמתי שיש גזירה
על כלל ישראל ,אפשר לבטלו בתפילה כשיש י' צדיקים בייהם .וזה
באמת קיבל .ועכשיו מובן את הסיבה למה הקב"ה רצה להודיע לו ,כי
הוא יהיה לגוי גדול ועצום והם יצטרכו להבטחה זו.
סדום :לא אשחית -לא אעשה
המלבי"ם מבאר את הויכוח בים אברהם אביו להקב"ה לגבי הצלת
סדום:
שאלות :טעת אברהם היה שלא יספה צדיק עם רשע .ואיך שאל עי"ז
שיצלו כל אשי המקום בעבורם הלא די שיצלו הצדיקים לבד.
על שאלה של ארבעים וחמשה ושל עשרים אמר הה א הואלתי לדבר.
ועל השאלה של שלשים ושל עשרה אמר אל יחר לאדי ועל שאלה של
ארבעים אמר סתם; על שאלה של מ"ה ושל עשרים ועשרה אמר לא
אשחית ועל ארבעים ושלשים אמר לא אעשה.
האף תספה צדיק עם רשע .כי כ"מ שיתן רשות למשחית איו מבחין
בין טוב לרע ,וע"כ כשעבר ה' לגוף את מצרים כתיב ועברתי בארץ
מצרים אי ולא מלאך ולא שרף וכו' כמ"ש חז"ל ,כי אחר שהיה צריך
לפסוח על בתי ב"י ,וזאת לא יעשה המשחית שאיו מבחין בין טוב לרע,
ותחלה חשב אברהם שה' ילך אתם ופסח על בתי הצדיקים ,אבל
11
ליקוטים וביאורים על הפרשה
כשראה שהוא עודו עומד לפי ה' והם הלכו לבדם ,והם ישחיתו את
הצדיקים ג"כ לכן טען על זה.
י״ח כ״ד
אולי יש .כי בזה שאין המשחית מבחין בין טוב ורע ,בארו חז"ל שדוקא
בין צדיק שאיו גמור ובין רשע איו מבחין ,אבל צדיקים גמורים יבחין
גם המשחית .ואהרן עמד בין החיים ובין המתים ועצר המגפה .וכבר
פירשו המפרשים מ"ש בסורא הוה דברא בשבבותיה דרב לא הוה
דברא ,סברי כ"ע משום כבודו דרב הוא ,אתחזי להו בחלמא ,זכותיה
דרב פיש רק משום האי גברא דהוה משאיל מרא וחציא לבה"ק ,כי
כשחשבו שהוא בעבור רב חשבו שרב הוא צדיק שאיו גמור שלכן
מוכרח להציל כל השכוה ,כי המשחית לא יבחין אותו באשר הוא צדיק
שאיו גמור ,והודיעו בחלום ,שזכותיה דרב פיש ולא היה צריך להציל
כל השכוה ,כי גם המשחית לא היה וגע בו באשר הוא צדיק גמור ,ורק
משום האי גברא דהוה שאיל מרא וחציא ,שהוא לא היה צדיק גמור
והמשחית לא היה מבחין להצילו ,הוכרח להציל את כל השכוה .וע"ז
טען אברהם אולי יש חמשים צדיקים שאים צדיקים גמורים רק שהם
צדיקים בתוך העיר הזאת ,שלפי ערך אשי סדום הם צדיקים ,ואותם
לא יבחין המשחית להצילם ,אחר שאים צ"ג ,וא"כ האף תספה ולא
תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה ,ר"ל שהם רק
צדיקים בקרבה לפי ערך אשי סדום.
י״ח כ״ה
חללה לך .ר"ל הלא אתה השופט משפט הכלל ,וצריך אתה לדון מעשה
הרשע לפי מקומו באשר הוא שם ,שמי שהוא צדיק בערך אשי מקומו
כבר יחשב שם לצדיק הגם שבמקום אחר בין אשים צדיקים יהיה
רשע ,וא"כ חלילה להמית מי שהואצדיק עם רשע ,ר"ל שהוא צדיק
בערך הרשע ,הגם שוהיה כצדיק כרשע ,הגם שהצדיק הזה יהיה כרשע,
שבמקום אחר יחשב ג"כ לרשע ,אבל חלילה לך השופט כל הארץ הלא
אתה שופט את הכלל ,וצריך אתה להשקיף עליו שבערך שכיו ואשי
עירו הוא צדיק ואיו מן הדין שיספה עמהם אחר שהוא צדיק בערכם.
י״ח כ״ו
ויאמר ה' .הודה לו שאם אמצא בסדום חמשים צדיקים ,אפילו שלא
יהיו צדיקים גמורים רק יהיו צדיקים בתוך העיר בערך אשי סדום
ישא לכל המקום שכולל לכל ערי הככר.
י״ח כ״ז
12
ליקוטים וביאורים על הפרשה
ויען .הה מה שתפס אברהם מספר חמשים הוא כדי שיגיע לכל עיר
מערי הככר עשרה צדיקים שהם עדה שאין עדה פחות מעשרה ,וחשב
כאלו גד עדה הרשעה יש עדת צדיקים ,אולם באשר הוא היה המתחיל
לדבר והוא קצב המספר הזה ,חשב בלבו הלא יוכל להיות שדי בפחות
ממספר הזה ,וז"ש הה א הואלתי לדבר הלא אי הייתי המתחיל
בדבור ואכי עפר ואפרואיך דעת קדושים אדע ,ויוכל להיות שהפרזתי
על המדה וא"צ דוקא חמשים ,ועפ"ז אוכל לשאול על פחות ממספר זה.
י״ח כ״ח
אולי יחסרון .הלא יכול להיות שבין החמשים הצדיקים ימצאו חמשה
שהם טובים מאשי סדום ובכ"ז הם רעים לערך הארבעים וחמשה
האחרים ,עד שאם תרצה לצרף אותם אל מספר החמשים ,יחסרון ע"י
החמשים ,שלערך מעשה החמשים הם חסרים בערכם עד שהחמשים
יחסרון חמשה שלא יהיו שוים עמהם ,וכי תשחית בעבור זה את כל
העיר ,ויאמר השיב לו שאיו צריך כלל אל החמשה שהם חסרים
בצדקתם גד רעיהם ,כי די לו אם יהיו רק ארבעים וחמשה ,והיל"ל לא
אעשה כמו שיתבאר רק תפס הלשון שאמר אברהם התשחית ,א"ל לא
אשחית.
י״ח כ״ט
ויוסף עוד .הוא תוספות דבור הקודם שאחר ששמע שדי בארבעים
וחמשה ,וזאת ידע שהחמשה הוספים על ארבעים הם כמו שאים אחר
שאים עדה ,וע"כ שאם ימצאו ארבע ערים שי"ל עדה של צדיקים די
בזה ,וע"כ אמראולי ימצאון שם ארבעים אחר שהחמשה לא יועילו
כלל ,והודה לו ה' ואמר לא אעשה ,ר"ל שאף בהעיר שאין בה עדת
צדיקים לא אעשה דבר כי הרוב יגיו על המעט.
י״ח ל׳
ויאמר אל א יחר לאדי .ר"ל הלא ממה שאמרת שהרוב יגיו על המעט
אין חלוק אם הרוב הוא ארבע ערים או שלש ששלש הוא ג"כ רוב גד
שתים ,ושמע מדברך שה"ה ששלשים די רק שאי רוצה לדבר ולפרש
זה בפירוש ואל יחר לאדי מה שאדברה ואפרש דבריך אולי ימצאון שם
שלשים ,והשיב לו שהבין דבריו כהוגן וה"ה אם אמצא שם שלשים לא
אעשהשום מעשה ,ואף שתי הערים שאין בהם עדת צדיקים יצלו.
י״ח ל״א
ויאמר .הה עתה בא בשאלה חדשה ,כי זאת ידע שא"א שאם יהיו
עשרים יועיל ,כי שתי ערים שיהיו בם עדת צדיקים לא יוכלו להציל את
13
ליקוטים וביאורים על הפרשה
השלשה שאין בהם שהם הרוב ,אבל השאלה היא אם עכ"פ יצילו שתי
הערים את עצמם ,אחר שיש בכ"א עדת צדיקים .או אמר שגם לרעה
לך אחר הרוב ויספו בעון השלש שהם הרוב ,ועז"א הה א הואלתי כי
זה התחלת דבור חדש ,שהגם שממה שא"ל תחלה שהרוב מכריע את
המועט לטובה ,משמע שה"ה שהרוב מכריע את המועט לרעה ,אי
מבקש שיהיה כאלו לא דברו עדיין כלל ,וזה התחלת דבורי אולי
ימצאון שם עשרים ,אם אז יצלו שתי הערים ,וע"ז השיב לא אשחית,
ולא אמר לא אעשה ,כי אז יעשה משפט בשלש ערים שאין בהם
צדיקים ,רק שלא ישחית את הככר דרך השחתה להפך את כל הככר
שאז יספו גם השתי ערים ,רק יעשה משפט אחר שימותו אשי שלש
הערים ,והככר עם שי ערים שיש בהם צדיקים ישארו.
י״ח ל״ב
ויאמר אל א יחר לאדי .אחר שהודה לו ה' שלרעה לא ילך אחר רוב
הערים רק אם שי ערים יהיו בהם עדת צדיקים יצלו הם והככר ,ה"ה
שזה בעיר אחת שיש בה עשרה צדיקים ,רק שאי רוצה לפרש זה ,ואל
יחר לאדי מה שאי מדבר ומפרש ,וע"כ אמר ג"כ לא אשחית ,ר"ל שלא
יושחת הככר רק יכלה יושבי ארבע הערים במגפה והעיר והככר לא
יושחתו ,וילך ה' כי מעתה אין עוד לבקש.
המלאכים חטאו בזה ושארו למטה עד פרשת ויצא
י"ט י"ג כי־משחתים אחו את־המקום הזה .ובתרגום יותן בן עוזיאל
פרשת ויצא כ"ח י"ב מביא על הפסוק והה מלאכי אלהים עלים וירדים
בו :והא תרין מלאכיא דאזלו לסדום ואטרדו מן מחיצתהון מן בגלל
דגליין מסטירין דמרי עלמא והוו מטרידין ואזלין עד זמן דפק יעקב
מבית אבוי והיון לוון יתיה בחיסדא עד בית אל ובההוא יומא סלקין
לשמי מרומא.
ובלשון הקודש :והה שי מלאכים שהלכו לסדום ,ודחו ממחיצתם
משום שגילו סודותיו של אדון העולם ,והיו דחים והולכים עד הזמן
שיצא יעקב מבית אביו .והם ליוו אותו בחסד עד בית אל.
ודומה לזה בדעת זקים מבעלי התוס' ד"א והה מלאכי אלהים עולים
הייו המלאכים שהלכו להפוך את סדום שתלו הכבוד לעצמן שאמרו כי
משחיתים אחו וגם גלו מסתורין של הקב"ה ולכך דחו ממחיצתו של
הקב"ה קל"ה שים ועכשיו עלו.
14
ליקוטים וביאורים על הפרשה
זכות הצלתו של לוט
י"ט כ"ט ברש"י ויזכור אלהים את אברהם .מהו זכירתו של אברהם על
לוט? זכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר
אברהם במצרים על שרה אחותי היא ,ולא גלה הדבר ,שהיה חס עליו,
לפיכך חס הקב"ה עליו )בראשית רבה(.
והקשה הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,הרי אברהם עשה חסד גדול
שבכלל לקח איתו את לוט ,והפסיד מזה את הדיבור של הקב"ה להרבה
זמן ,ואיך היה הוא אמיא שלוט יעיז לגלות למצרים ,ששרה אשתו של
אברהם ולהכיס את אברהם אביו לסכה?
רואים מזה ,שאם מישהו מושחת במידות ועושה מאמץ כדי להיות מעט
מאוד פחות מושחת ,בכל זאת הוא מקבל שכר על זה.
התא גם צודק כשרואים מציאות אחרת
אי' בפסחים צ"ג :צ"ד .אמר מר :מעלות השחר עד הץ החמה חמשת
מילין ,מא לן? דכתיב :״וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו׳״,
וכתיב :״השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה״ .ואמר רבי חיא:
לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין.
מיתיבי ,רבי יהודה אומר :וגו' ומעלות השחר עד הץ החמה ארבעת
מילין ,משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין ,וגו' .לימא
תיהוי תיובתא דרבי חיא? לא ,״ויאיצו״ שאי .ע"כ.
האמורא רבי חיא מדד וראה שבין סדום לצוער הם ה' מילין ,והתא
רבי יהודה אומר שבין עלות וץ הם כדי הילוך ד' מילין ,והגמ' שואלת
על האמורא? כי התא תמיד צודק .הוא דור קודם .וגם אם אחו
רואים במציאות אחרת .ולבסוף הגמ' מתרצת שהמלאכים מיהרו ,ולכן
היו יכולין ללכת ה' מילין במקום ד' .אבל בלי התירוץ עדיין התא
צודק) .הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל(
15
ליקוטים וביאורים על הפרשה
כ' ט'-י' ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו וגו' ויאמר אבימלך אל
אברהם וגו' .הג"ר אליהו רוטשילד שליט"א בשם אביו בשם האזיים
לתורה מסביר ,אל תרצה את חברך בשעת כעסו ,לכן תן לו לדבר
פעמיים עד שעה לו ,כדי שירגע ביתיים.
המתפלל בעד חבירו עה תחילה -גם אם זו היא
כוותו?
וירא כ"א א' וה' פקד את שרה כאשר אמר .מביא הג"ר חיים קיבסקי
זצ"ל בטעמא דקרא אי' בב"ק צ"ב .כאשר אמר ,אברהם על אבימלך,
דאמור רבן כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא
עה תחילה ,הובא ברש"י כאן .יש לעיין אם זהו דווקא כשמתכוין רק
לטובת חבירו אז עה תחילה או דגם אם מתפלל על חבירו ומתכוין כדי
שהוא יעה תחילה אמרין הכי? ומדברי המגן אברהם בס"ס ר"ל סק"ו
מבואר דגם אם מכוין שהוא עצמו יעה תחילה אמרין הכי.
מעשה של אבימלך היה עוש על שצחקה
כ"א א' הצי"ב בהעמק דבר מביא :ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר .כפל
המאמר הוא תמוה .ופירש״י בזה איו מרווח דבאמת במאמר ה׳ כבר
אמר לידה ג״כ .ולהיפך בדבר ה׳ לא זכר שרה מאומה .והיה אפשר
לפרש דעל ישמעאל דבר ה׳ אלא הוא הדבר אשר פירשו שהקב״ה
התרעם על שרה במה שצחקה והסתפקה במה שלא ראתה שוי בפי
אברהם כאשר מצאה א״ע בעדה של ילדות ובשביל זה עשה במעשה
אבימלך וכאשר יבואר עוד שולד לבריות ספק בעיקר הלידה אם איו
מאבימלך .באשר עליה לא היה עוד פלא כי הכל ראו אותה ילדה.
משא״כ באברהם שהיה עדיין יכר לבן מאה שה .וזהו ויעש ה׳ לשרה
כאשר דבר ודבור הוא לשון עז כידוע הייו במה שרגז עליה .כן עשה לה.
ומסיים ותהר ותלד לאברהם בן לזקיו ולא כתיב לזקיה שהרי היא
עשית ילדה .אבל אברהם לא שתה מטבע גופו ומכל מקום ילדה ממו
בן.
16
ליקוטים וביאורים על הפרשה
סעודת יצחק היה בברית שלו
כ"א ח' ביום הגמל את יצחק .מביא הדעת זקים מבעלי התוס' ,ביום
הג' מל את יצחק והייו לשמוה ימים .אולם ברש"י מביא ,ויגמל.
לסוף כ"ד חדשׁ )גיטין ע"ה(.
הזקים מקפידים מאד כשצוחקים -
לפי שחושבים שצוחקים מהם
כ"א ט' ותרא שרה את־בן־הגר המצרית אשר־ילדה לאברהם מצחק.
ובצרור המור מפרש בזה"ל :ותרא שרה את בן הגר מצחק .אם העין
כפשוטו הוא שהזקים מקפידים מאד כשצוחקים האשים .לפי
שחושבים שצוחקים מהם .ולפי ששרה היתה זקה ואמרה כל השומע
יצחק לי .כשראתה לישמעאל מצחק חשבה שצחק ממה .ולכן אמרה
גרש את האמה הזאת ואת בה.
ויש להודות על חכמים זכרום לברכה שאמרו שראתה הצדקת בו דברי
עבירה ויראה שיוציא את בה לתרבות רעה .ולכן אמרה את בן הגר
המצרית ולא אמרה את ישמעאל כי היה דומה לאמו המצרית
והכשפית .אף על פי שילדתו לאברהם .ואמר כי לא יירש בן האמה
הזאת .כלומר ומה היא ממתת בכאן אם לא שתמות בלא עתך לירש
אותך .ואין הדין כן כי לא יירש בן האמה הזאת עם בן הגבירה.
גלות ישמעאל -וזכותו בארץ ישראל
וממשיך הצרור המור בזה"ל :וירע הדבר מאד בעיי אברהם .וכל זה
לחזק גלות ביו ביד ישמעאל בעון זה .כמו שפירשתי למעלה בלידת
ישמעאל .ולכן אמר לו השם אל ירע בעייך על הער .הלואי שלא היה.
כי שרה רואה למרחוק יותר ממך .ולכן שמע בקולה .כי היא רואה מה
שעתיד לעשות לביך .ולכן וישכם אברהם בבקר לקיים מצות בוראו.
ולולי העוות בכאן היה ראוי למות כשכלו המים .בעין שלא ימית את
בי ישראל בצמא .אלא ששמע אלהים את קול הער באשר הוא שם
17
ליקוטים וביאורים על הפרשה
בצער .ועוד לקיים הבטחת אברהם אביו שאמר לו והפריתי אותו .וזהו
כי לגוי גדול אשימו .ויפקח אלהים את עייה .לפי ששערי דמעה לא
עלו וכתיב ותשא את קולה ותבך .ולכן פקחה עייה וראתה באר מים.
ואמר שגדל הער ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים לחזור לגלוליה.
ובפרשת לך לך ט"ז י"ב מביא :ועם כל זה הועיל לו )המילה( כי בעוש
זה יתן לישמעאל ממשלה בארץ ישראל.
ושם בפרק י"ז פסוק א' :ואמר שהיה אברם בן תשעים שה כשולד
ישמעאל .להורות כי אולי דבק אברם עם הגר לפי שראה בעצמו זקן
ואימתי יעמיד תולדות .ואולי אמר זה להורות על חטאתו שעדיין לא
היה זקן כי תרח חיה יותר ממאתים שה ואברם עדיין לא היה מגיע
לסוף ימיו ולא היה ראוי שיהיה חפז לקחת שפחה.
ובפסוק ג' :ולא די זה ,אלא שאמר בפיו :לו ישמעאל יחיה לפיך .בעין
שבזה חתמה הגזירה להיות ביו ביד בי ישמעאל כמו שכתבתי
למעלה .ומן הראוי היה שהשם ישלים דברו ושלא יתן לו את יצחק אחר
שהוא רוצה להשתעשע בישמעאל .ולכן אמר לו השם אבל שרה אשתך
יולדת לך בן .אע"פ שלא היה ראוי .וקראת שמו יצחק לפי שיושב
בשמים ישחק משחוק שלך .ורוזים יצחקו לך ומביך בעון זה .ועם כל
זה והקימותי את בריתי אתו מצדו .ולזרעו אחריו ולא עם זרעך .ואי
רוצה להשביע צמאך וזהו ולישמעאל שמעתיך ותתיו לגוי גדול .בעין
שביך יפלו בידו ועם כל זה ואת בריתי אקים את יצחק באריכות
הימים .אחר שהוא מקודש מן הבטן .וזהו שתקו עליו אשר קידש ידיד
מבטן .ר"ת אקי"ם.
ובפרק ט"ז א' מביא בעין ישוב ארץ ישראל על ידי ישמעאל ,וז"ל :אחר
כך אמר ושרי אשת אברם לא ילדה לו .להורות על הגליות וסבתם כי
לפי שהיתה שרי עקרה הוצרך לבא אל שפחתה ואמרה אולי אבה
ממה כי אי זקה .ולא ראתה כי יצא מכאן ישמעאל שלקח ארצו
ובית קדשיו והוא שולט בכל ארץ ישראל וכל זה בא לו בזכות המילה
ששאר להם אף על פי שאין להם פריעה כמוזכר במדרש העלם.
וכל זה סיבב אברהם באומרו ה' אלקים מה תתן לי ,וכן בשמעו לקול
שרי ליקח פילגש מצרית אחר שהשם הבטיחו בבים מה לו למהר את
הקץ .ולכן כתב בכאן ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית מארץ
טמאה ומעם טמא .ועוד היות שפחתה והיא היתה הגברת והפוך הוא
ושפחה כי תירש גבירתה.
18
ליקוטים וביאורים על הפרשה
והעד על זה ותקל גבירתה בעייה עד שחזרה להיות שפחה .וכשראתה
שרי הרע שעשתה .התחילה לדבר דברים לא כן כגד אברהם חמסי
עליך ותשובתה בצדה כי בפיה אמרה כי היא עשתה הדבר .וזהו אכי
תתי שפחתי בחיקך ואם כן מה חטא אברהם .אבל היא אמרה אמת
שאי אמרתי בא א אל שפחתי במיעוט דעתי כי דעתן של שים קלה.
אבל אתה ראוי שתאמר לא אחלל בריתי בשפחתי .ולכן ישפוט ה' ביי
ובייך .והוא לא השיב לה דבר לומר בעותותו או לפי שראה שהוא
חטא בזה .ועתה הוסיף לחטוא ואמר הה שפחתך בידך וגומר ואיה
רחמותו ואיה תורתו שלמד שכתוב בה לא תסגיר עבד אל אדויו .ובלא
תורה השכל יחייבהו בעיין שבעון זה מסרו ביו ביד ישמעאל .ורעה
עוד מזאת ותעיה שרה .האם זה דרך מוסר הצדקת שאברהם אמר לה
עשי לה הטוב בעייך לקרר דעתה .והיא עשתה והצליחה ותעיה שרה.
והיה ראוי שתקרר דעתה ותאמר עכשיו שתה בידי לא יגע בה רע כי
זה מדרך מוסר .ולכן ברחה מפיה.
ממדרש אמריה צועקת ברוב כחה בוכה משתי עייה ואומרת .אוי ואבוי
כי הגביר הסגירי והבעל והגברה עייתי .והשם שמע צעקתה וראה
דמעתה ושלח אליה מלאך והשגיח בה .וזהו וימצאה מלאך ה' על עין
המים כמו מי יתן ראשי מים .וכפל ואמר במדבר על העין לרמוז
שבכתה בשתי עייה ולכן השגיח בה וזה בדרך שור כמו עלי שור .וכל זה
להורות כי שערי דמעה לא עלו .ולכן אמר לה אי מזה באת כלומר
למה ברחת כי כל זה לטובתך שובי אל גבירתך והתעי תחת ידיה .כי זה
יסבב כי ברוב הימים תעה את ביה וזהו הרבה ארבה את זרעך .ולכן
תמצא בכאן ארבעה פעמים גברת .ותקל גבירתה בעייה ותברח מפיה
שהוא כמו מפי הגבירה .מפי שרי גבירתי אכי בורחת שובי אל
גבירתך .הרי ד' כגד ארבע גליות אשר שפחה תירש גבירתה .או יהיה
הראשון הה שפחתך בידך כי זה אכזריות גדולה .ולכן חזר מלאך ה'
ואמר לה הך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עייך
וברוב הימים תמצאו.
בן סורר ומורה ידון על שם סופו לעומת ישמעאל
באשר הוא שם?
יש חמש מהלכים להבין למה בן סורר ומורה ידון על שם סופו
וישמעאל באשר הוא שם:
19
ליקוטים וביאורים על הפרשה
א' טוב אחרית דבר מראשיתו .כדי שהאחרית יהיה טוב גם הראשית
חייב להיות טוב .כשבוים ביין הבסיס חייב להיות מספיק חזק כדי
לסבול את משקל כל הביין אחרת כל הביין לא יציב גם אם בו את
החלק העליון חזק .ההתחלה של בן סורר ומורה הוא ,אשת יפת תואר,
לכן אין סיכוי שיצא מזה טוב .משא"כ ישמעאל ,אמו רצתה להתקרב
אל אברהם אביו והשאירה את בית פרעה מלך מצרים מאחוריה כדי
להצטרף אליו ,והתחתה איתו כדי שאברהם יצליח דרך זה להוליד גם
משרה ,אז כל המטרה היתה לטובה לכן יש סיכוי ,שיצא ממו טוב,
ודין אותו באשר הוא שם .הגר' מרדכי דרוק זצ"ל
ב' איו שומע בקולו ,מי שלא שומע תוחכת מוסר אין לו סיכויים
להטיב דרכיו .כי יהיה לאיש וגו׳ איו שמע .צריך לדעת אמרו איו
שהיה לו לומר ״איו שומע״ ,ואולי שבא להעיר כי כשאדם ממליך
בתוכו יצר הרע שללת ממו הידיעה והשמיעה מהאמר אליו ,כי היצר
עומד על מפתח הלב ומוע הדברים מהגיע אל הפש כי הם יחיבוהו
לצאת משם .והוא אמרו כי יהיה לאיש וגו׳ איו שמע וגו׳ ,פרוש,
מושלל הוא בערך השמיעה ,כי לא יגיעוהו הדברים מצד המוע היושב
על מפתחי הלב כאמרם זכרום לברכה )ברכות סא .(.עכ"ל האור
החיים ודומה לזה בספורו
ג' דהכא התחיל כבר בעבירה קצת ,ולפיכך דין אותו כמו שיהיה
לבסוף .וגבי ישמעאל ,לא עשה שום עבירה שאמר עליו שיהיה ידון על
שם סופו עכ"ל הגור אריה בשם הרא"ם ודומה לזה בחזקוי
ד' ישמעאל בעצמו לא חטא רק הצאצאים שלו ,לכן ידון באשר הוא
שם ,אולם הבן סורר ומורה חטא בעצמו לכן ידון על שם סופו.
ה' דהא דקאמר ד'אין האדם ידון אלא לפי מעשיו של אותו שעה',
הייו בדין בית דין של מעלה ,לפי שאין ראוי לדון אלא כפי אותו שעה.
אבל בית דין של מטה דין על שם סופו ,כדי להצילו מבית דין של
מעלה ,שהם ידוו אותו כדי שלא ימות בדייהם חייב .ואין דומה עוש
בית דין של מעלה לבית דין של מטה ,דבית דין של מטה מכריחין לקיים
המצוה )כתובות פו ,(.ובית דין של מעלה ותין רשות עכ"ל הגור אריה.
עקידת יצחק
מי שעה לאברהם אביו -מי שעה ליצחק בו
20
ליקוטים וביאורים על הפרשה
מי שעה לאברהם אביו בהר המוריה הוא יעו .מי שעה ליצחק בו
כשעקד על גבי המזבח הוא יעו .על איזה תפילה מדובר? אברהם
אביו התפלל ,מכיון שיש סתירה בין כי ביצחק יקרא לך זרע ובין
והעלהו לעולה ,והקב"ה חייב לוותר על אחד משי הפסוקים האלו,
הלואי שיצחק יכול להישאר בחיים .אבל אם אתה רוצה שאי אקריב
אותו ,אי אעשה את זה בשמחה ובשלימות .וכן התפלל יצחק גם כן ,כי
כשרוצים להרוג יהודי ח"ו ,מותר לו להתפלל שיוכל לקיים מצוות 'וחי
בהם' .אבל אם הקב"ה לא מוכן לוותר ,אז הוא יעשה את זה בשמחה.
)הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל(
למה מתייחס סיון עקידת יצחק לאברהם ולא
ליצחק?
הסביר הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל ,למה קרא עקידת יצחק סיון
של אברהם אביו ולא של יצחק אביו? כי אם היה שוחט את יצחק,
אברהם אביו היה שאר בחיים בלי הבן לכל החיים ,וזה הרבה יותר
קשה לחיות עם סיון מאשר למות עם סיון .הסיון הרי משך אצלו
לכל החיים ,מה שאין כן אצל יצחק זה היה רק עד שהיה שחט.
)תש"ב(
גם בלעם רצה רק למות כמו אדם ישר אבל לחיות חיים כאלו היה קשה
מדי בשבילו לכן אמר תמות פשי מות ישרים אבל לחיות ישר לא רצה.
אולם הראה לי ר' משולם אברהם שיחי' מה שכתב האבן עזרא כ"ב א':
י"א איך אמר אברהם ושובה ,ואחרים עו כי היה בדעתו להביא
עצמותיו ,ואברהם דחם בדברים כדי שלא יסורו עד שובו ,ושלא ירגיש
יצחק ויברח ,ורז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר עקד בן שלשים ושבע
שים ,ואם דברי קבלה קבל ומדרך סברא אין זה כון ,שהיה ראוי
שתהיה צדקת יצחק גלויה ,ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו
ברצוו לשחיטה ,ואין בכתוב מאומה על יצחק ואחרים אמרו שהיה בן
חמש שים ,גם זה לא יתכן ,בעבור ששא עצי העולה והקרוב אל הדעת
שהיה קרוב לי"ג שים והכריחו אביו ועקדו שלא ברצוו ,והעד שאביו
21
ליקוטים וביאורים על הפרשה
הסתיר הסוד ממו ,ואמר "אלהים יראה לו השה" כי אילו אמר לו
אתה העולה יתכן שיברח.
ולפי זה ,בודאי היה הסיון רק של אברהם אביו.
כמעט שחט יצחק אביו
אחו לומדים פרשת העקידה אבל לא מרגישים את מה שעבר אברהם
אביו ע"ה אז ,כי אחו כבר יודעים שסוף היה 'טוב' ולא שחט .הראה
לי הג"ר בצלאל ראקוב זצ"ל מרא דאתרא בגייטסהעד מה שאומרים
בסליחות בעקידה ,הפיוט שמתחיל 'אז בהר מור דץ' ,שם כתוב השה
עקוד והאש תוקד .וכן בפיוט 'אם אפס רבע הקן' כתוב ידיו ורגליו עקד,
וחרבו עליו פקד ,לשומו על עצים שקד ,והאש על המזבח תוקד .תדמיין
לך שהכל מוכן ,האש בוער והבן עקוד ,ואין סיבה לעיכוב ,ואברהם
אביו מתכון שבעוד חצי שייה אין לו את הבן ,כי הקריב אותו
להבורא יתברך שמו .ואז ממש בשייה האחרוה התוכית השתה.
סה להרגיש את מה שהרגיש אברהם אביו ע"ה לפי השגתיו...
)תש"ה(
אתו /עמו
וירא כ"ב ג' ויקח את־שי עריו אתו .אומר הצי"ב בהעמק דבר וז"ל:
את שי עריו אתו .כאן כתיב אתו .ובבלעם כתיב עמו וכן בשאול בס׳
שמואל א׳ כ״ח .תבאר )במדבר ה׳ ד׳( הבדל בין אתו לעמו .דעמו משמע
יותר השתוות והתרועעות יחדיו יותר מלשון אתו ומש״ה בא ההפרש
בזה .שאברהם לא התרועע את עריו אז כמו בלעם ושאול.
ובזה יש להבין מה שלומדים מ'שבו לכם פה עם החמור' שאין יחוס
לעבד וגוי ,כי אם היה כתוב 'שבו לכם פה את החמור' היה מובן פשוטו
כמשמעו ,אבל אם כתוב 'עם' חמור ,אדם וחמור הם שוים במהותם
ולא שייך לצרפם יחד ב'עם' ,ולכן דורשים שלגבי יחוס הם באמת מאוד
דומים זה לזה.
22
ליקוטים וביאורים על הפרשה
איך היה משתמש אברהם אביו עם יצחק ,הרי זה
עבודה בקדשים
כ"ב ז' ויאמר הה האש והעצים ואיה השה לעלה .יש לעיין למה המתין
לשאול זה עד לאחר ג' ימים ,ולא שאל מיד? ותירץ בטעמא דקרא של
הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל ,שיצחק הבין שהוא יהיה השה לעולה ,אבל
עתה שראה שאברהם תן עליו עצי עולה ,הבין שהוא לא הקרבן ,דאם
כן אסור להשתמש בו דהוי עבודה בקדשים .והשיב לו אברהם ,אלוקים
יראה לו השה ,ועדיין לא הקדשתיך ומותר לעבוד בך) .שוב ראיתי כל
זה בספר חוכת התורה(
שבו לכם פה עם החמור -עם הדומה לחמור
למה היה עכשיו לפי עקידת יצחק ,הזמן הכון ללמוד את הלימוד
שאין לגוי ועבד יחוס? הסביר הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל שאברהם
אביו הלך בלב שלם לעקידה ,גם אם יש סתירה בין ההבטחה של 'כי
ביצחק יקרא לך זרע' ובין הציווי של 'והעלהו לעולה' ,ואם כל זה לא
התרעם והלך לתומו .וכדי לחזק בתוכו את האמוה ,למד עכשיו את
ההלכה ,שאין יחוס לעבד ולגוי ,ולכן לא שייך שיסקיים ההבטחה
שיהיה לו זרע דרך ישמעאל ,כי הרי הוא איו מתייחס אחריו.
אם היה שוחט את יצחק ,היה אסור להקריבו כי הוא
און?
כתב בספר טעמא דקרא כ"ב י"ג ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בו
ופירש רש"י על כל עבודה שעשה ממו היה מתפלל ואומר יהי רצון שזו
כאילו היא עשויה בבי וכו' כאילו דמו זרוק וכו' .ומשמע דאם היה
אברהם שוחט את יצחק היה גם זורק את דמו.
ויש להקשות איך היה מותר לו לזרוק את הדם והלא און הוא ופסול
לעבודה .ויש לומר דמבואר בחז"ל עיין בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"א
וילקוט שמעוי שיר השירים רמז תתקפ"ח שהיה לו דין כהן גדול וכהן
23
ליקוטים וביאורים על הפרשה
גדול מקריב גם און כדאיתא ביומא י"ג עמוד ב' .וכן פירש הרמב"ם
בפרק ב' מהלכות ביאת המקדש הלכה ו'.
ועוד יש לומר דמאחר שעלה הדם על המזבח שוב לא ירד וגם בבמה
הדין דלא ירד כמו שכתוב בשיח השדה .ואפשר דגם אם הכהן כבר עלה
על המזבח הדין דלא ירד.
עוד יש לומר דהיה זורק את הדם כשעדיין מפרכס ואז עדיין לא חל
עליו איות.
את בך את יחידך ממי /את בך את יחידך
וירא כ"ב י"ב-י"ז :ויאמר אל־תשלח ידך אל־הער ואל־תעש לו מאומה
כי עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשכת את־בך את־יחידך ממי.
וישא אברהם את־עייו וירא והה־איל אחר אחז בסבך בקריו וילך
אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בו .ויקרא אברהם
שם־המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה .ויקרא
מלאך יהוה אל־אברהם שית מן־השמים .ויאמר בי שבעתי אם־יהוה
כי יען אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בך את־יחידך .כי־ברך
אברכך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים
וירש זרעך את שער איביו.
אומר החתם סופר בספרו תורת משה וז"ל :יש לדקדק מה טעם אמר
לו כן אחר מעשה האיל ולא מיד אחר עקידת בו? ועוד מאי שא
בתחלה אמר לו 'בך יחידך ממי' ,ובפעם שית לא אמר לו 'ממי'?
וראה מה טעם רצה אברהם אביו ע"ה לעשות מום בבו? ועוד מה
אמר לו 'אל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי' ,מה תית טעם יש בזה?
ראה לי כמו שכתבתי במקום אחר ,כי חה דקדקה לומר 'כל הימים
אשר היה הוא שאול לה' ,רק שאלה ולא יותן לגמרי לה' ,כי אם תתהו
לה' שוב לא יהיה בה ,כמו שכתב בי יוה יו"ד סי' ע"ר לעין מקדיש
ספר תורה ששוב איו שלו ואיו יוצא ידי חובת כתיבת ספר תורה ,ושם
ביארתי .והשתא אחר שהקדיש את יצחק לה' עולה ,שוב לא היה זרעו
של אברהם ולא היה יכול לברכו ארבה את זרעך ,כי אפס זרעו ואין לו,
עד שהקריב איל תמורתו ופדאו וחללו על האיל ,על כן אחר כד קרא
מלאך שית ואמר יען לא חשכת מלהיותו בך יחידך כי חיללתו על
האיל ,והרי הוא זרעך כמקדם ,על כן ארבה זרעך דייקא ,ואמם קיימא
24
ליקוטים וביאורים על הפרשה
לן בשבועות י"א .תמימים אים פדין ,על כן רצה אברהם לעשות בו
מום כדי שיכול לפדותו ,אך כל המקדיש על דעת בית דין ,לב בית דין
מתה עליהם ופדה תמימים כמבואר סוף פרק קמא דשבועות שם ,על
כן אמר לו המלאך ,אל תעשה לו מאומה שום מום ,כי איך צריך ,כי
עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת בך יחידך ממי ,ועל דעתי
הפרשת ולב הקב"ה יתברך שמו התה עליו מתחילה ,עכ"ל החתם
סופר) .תשפ"ו(
וילכו )שיהם( יחדיו
כ"ב ו' וילכו שיהם יחדו .מפרש רש"י :אברהם שהיה יודע שהולך
לשחט את בו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק ,שלא היה מרגיש בדבר.
כ"ב ח' וילכו שיהם יחדו .מפרש רש"י :ואף על פי שהבין יצחק שהוא
הולך להשחט ,וילכו שיהם יחדו בלב שוה.
כ"ב י"ט וישב אברהם אל־עריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע ,אע"פ
שאברהם אביו עשה את הדבר הכי גדול בעולם ,שאחו קיימים עדיין
בזכות זה ,לא הרגיש מיוחד והיה יחדיו עם ישמעאל ואליעזר שלא עשו
כלום.
שבע לו הקב"ה שיחשב לפיו אפרו של איל כאילו
היה אפרו של יצחק
וירא כ"ב י"ד מביא הדעת זקים מבעלי התוס' בזה"ל :ואתמר במדרש
כשאמר לו הקב"ה לאברהם אל תשלח ידך אל הער והעל האיל תחת
בו לא רצה אברהם להיחו עד ששבע לו הקב"ה שיחשב לפיו אפרו
של איל כאילו היה אפרו של יצחק ושבע לו ומיד הורידו מעל המזבח
ואחר שהורידו אמר לו תן לי חותמך על הדבר הזה .א"ל מן הדין אין לי
למסור חותמי מכיון שלא שאלת אותו בשעת מעשה ועוד שכבר שבעתי
לך .אמם אעשה חסד עמך וליעקב בן בך אמסרו הה"ד תתן אמת
ליעקב חסד לאברהם כלו' תתן אמת שהוא חותמו של הקב"ה בשביל
חסד שאמרת לעשות לאברהם.
25
ליקוטים וביאורים על הפרשה
דומה לזה מביא הרא"ש עם כמה שיויים על הפסוק כ"ב ט"ו :במדרש
אחד כשעקד יצחק בקש אברהם מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה
ובכה ויתחן לו שכל זמן שיזכרו ישראל לפיו את עקידת יצחק שתהא
כפרה להם כאלו היה שרף ע"ג המזבח אמר חסד הוא זה שאתה דורש
מלפי שאלו היית אומר ודורש ממי קודם אשר היית עוקד בך היה
תאי אבל עתה מה שעשה עשוי ומ"מ אשבע לכם על בך יעקב ואתן לו
חותמי לעשות ולהזכיר את ביך את המעשה הזה אשר עשית כל זמן
שיזעקו ויתפללו וזש"א הכתו' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר
שבעת כלו' תתן חותמך שהוא אמת שתקיים החסד אשר עשית
לאברהם אשר שבעת לקיים מה שאמרת לעשות לזרעו אחריו) .תשפ"ו(
בך יחידך
כ"ב ב' ויאמר קח־א את־בך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך
אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך .כתב
האור החיים :את בך וגו' .כאן רמז לג' אהבות שחייבה תורה לכל
איש ישראל לאהוב הבורא ברוך הוא בכל לב ובכל פש ובכל מאוד
)דברים ו ,ה( בכל לב אין לך דבר שחביב בלב אדם כאהבת הבים והוא
אומרו את בך .וכגד בכל פשך אמר את יחידך וכיון שאין לו אלא הוא
הוא הפש כי מי שאין לו בים חשוב כמת .וכגד ובכל מאודך אמר
אשר אהבת פי' אותו אהבת יותר מכל קיייך וכל קיייו כגדו אין
ואף על פי כן העלהו לי וגו' .ותכוון ה' לפרט כל זה להודיעו שהגם
שישו אצלו בכל ההדרגות אף על פי כן חפץ ה' שיקריבהו לו לעולה.
שמעתי מהג"ר אליהו רוטשילד שליט"א זה מה שאומרים בתחון
בשי וחמישי ,אא מלך חון ורחום וכו' ותראה לפיך עקדת יחיד למען
ישראל .ועי' באור החיים ואתחן ו' ה' בכל לבבך ובכל וגו' .רבותיו ז''ל
אמרו )ספרי( בזה מה שאמרו יעויין שם דבריהם ,וראה שתכוון ה'
במאמר זה להסיר טיא מלב אוהביו ,והוא שאמרו רבותיו ז''ל )מוע''ק
כ''ח (.בי חיי ומזוי לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ע''כ ,והה ג'
דברים אלו הם כללות חשק האדם וחפצו בעולם ,החיים ,והבים,
והמזוות ,והחסר אחד מהה ב''מ יקרא מת ,ושלשתם אים תלויים
להשיגם באמצעות עבודת ה' ואהבתו ,וזה יסובב ההרחקה מאוהבי ה',
ומה גם בהתקבץ להאוהב שים מהם חוסר הבים והעוי יתחמץ לבבו
26
ליקוטים וביאורים על הפרשה
בקרבו ,והגם שיתחזק עם לבבו לבבו לא ישמע לו כי המורגש אליו
ירחיקו משמוע לאהוב :לזה בא דבר ה' וצוה לו על הדבר הזה שיעריך
אהבת ה' בלבו בג' דברים הגם שיטלם ממו ,כגד הבים אמר בכל
לבבך על דרך אומרו )בראשית כ''ב ב'( את בך וגו' אשר אהבת וגומר
והאהבה כזו היא אהבה הממלאת לב אדם וחשקו ,וכגד חיי אמר ובכל
פשך ,וכגד מזוי אמר ובכל מאודך ,שיעריך בדעתו שלשתם יחד בה',
כי הוא טוב לישראל מעשרה בים ,ושלחן גבוה עליון הוא מאוד כמאמר
התא )אבות פ''ו( ששולחך גדול משולחם ,והחיים ממו תוצאות
חיים ,ואף כי אחרי מות הצדיק יקרא חי כאומרו )ש''ב כ''ג( וביהו בן
יהוידע בן איש חי הרי שאפילו אחר מיתה יקרא חי )ברכות י''ח.(.
הפטרה
יראי ה׳ -בטובת פש ודבת לב
מלכים ב' ד' ח' ויהי היום ויעבר אלישע אל־שום ושם אשה גדולה
ובתרגום יותן בן עוזיאל וְ ַתמָ ן ִא ְתּ ָתא דַ חֲ לַת חֶ ְט ִאין.
ועי' מדרש בראשית כ"ב י"ב אוצר מדרשים ,מדרש שלשה וארבעה ב׳
ח׳ אות ל"ט :בארבעה כתיב יראי ה׳ :אברהם ,ויוסף ,ואיוב ,ועובדיהו.
באברהם -כתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה )בראשית כ״ב:י״ב(,
ביוסף -כתיב את האלהים אי ירא )שם מ״ב( ,באיוב -כתיב איש תם
וישר וירא אלהים ,בעובדיה -כתיב כי עבדך היה ירא את ה׳() .מלכים ב
ד׳:א׳( ,וכי כל הצדיקים לא היו יראים את ה׳? אלא ללמד שהיתה
יראתן של אלו בטובת פש ודבת לב ,אברהם היה מאכיל לכל עובר
ושב שאמר ויטע אשל בבאר שבע )בראשית כ״א:ל״ג( ,יוסף כלכל את
אביו ואת אחיו ואת טפם שאמר ויכלכל יוסף את אביו וגו׳ )שם מ״ז(,
איוב היה מאכיל ומשקה לכל עובר ושב והיה ביתו פתוח לרוחה שאמר
בַּ חוּץ ל ֹא ָי ִלין גֵּר ְדּל ַָתי ָלא ַֹרח ֶאפְ ָתּח )איוב ל"א ל"ב( ,עובדיהו כלכל
מאה ביאים שאמר וָאֲ ַכ ְלכְּ לֵם ֶלחֶ ם וָמָ יִם )מ״א י"ח י"ג( ,ולמה לחם
ומים? מלמד שהמים היו קשין עליו יותר מן הלחם ולא היתה בו צרת
עין) .מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל(
27
ליקוטים וביאורים על הפרשה
וגם אשה השומית היתה מארחת את אלישע הביא כל הזמן ,וגם היא
קראת בתרגום יב"ע יראת חטא.
מה זה "גדול הדור"?
מלכים ב' ד' ח' ויהי היום ויעבר אלישע אל־שום ושם אשה 'גדולה'.
הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל שאל פעם )כשהיה במלון ב'ארוזה' ותן
שמועס בשבת פרשת עקב כמדומי שת תשס"ח( :מה ההגדרה של גדול
הדור? ואז הסביר ,שרואים כאן ש'גדול' הוא ,מי שמסוגל לבטל את
עצמו עד כדי כך ,שלא רק שהוא מוותר על הגיעות האישיות שלו ,כדי
להיטיב עם השי ב'מעשה' ,אלא גם מסוגל ל'הרגיש' מה השי באמת
צריך ,ואפילו כשזה מוגד לגיעות שלו .זה קל יותר 'לעשות מעשה'
כגד הגיעה של עצמו ,בשביל השי ,מאשר 'להרגיש' כגד הגיעה של
עצמו ,בשביל השי.
הרי ברור שאם אלישע היה גר אצלם ,יש להם מזה השפעות טובות.
אבל היא הרגישה שהוא יכול להשיג יותר במדריגה הרוחי שלו ,כשיש
לו את השקט בחדר שלו ,לכן היא עשתה לו עליית קיר ,גם אם היא
מפסידה מזה את הקירבה אליו עם כל ההשפעות טובות שובע
מהקירבה הזאת .ולכן היא קראת אשה 'גדולה'.
ואם כן פי הדברים ,אז גם גדול הדור הוא זה ,שלא רק מוותר לציבור
גד טובת עצמו אלא גם מרגיש בלי גיעות מה טוב לציבור ,גם אם זה
לרעתו 100% .התבטלות לציבור.
פירוש יפה על "וצדיק באמותו יחיה"
מלכים ב' ד' ט"ז ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן .הבן הזה
היה חבקוק הביא .שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל שלכן היה שמו
חבקוק כי היא חיבקה אותו פעמיים פעם כשולד ,וכמו שהבטיח לה
אלישע את 'חבקת' בן ,ופעם אחרי התחייה.
והוא הוסיף על זה ,במה שכתוב במלכים ב' ד' )כ"ג( וכ"ו :ואמר־לה
השלום לך השלום לאישך השלום לילד? ותאמר שלום .ושאל הג"ר
28
ליקוטים וביאורים על הפרשה
מרדכי דרוק זצ"ל ,איך היא שיקרה לביא? הילד מת ,ואיך היא אומרת
לו שלום? ותירץ ,שהיא היתה כ"כ בטוחה שהוא יחיה ,מאחר שהיא
אמרה לו בפירוש בעת שבירך אותה בילד הזה" ,אל תכזב בשפחתך",
וכך טעה לאלישע :ותאמר השאלתי בן מאת אדי? הלא אמרתי לא
תשלה אתי! ולכן אמרה 'שלום' ,עם כל האמוה שלה .פירוש ,אי יודע
איך ,אבל ברור לי שהוא יחיה לבסוף .ובזכות הבטחון הזה ,עשתה לה
הס הגדול של תחית המתים.
וזה מה שאמרו חז"ל במכות כ"ד .בא חבקוק והעמידן על אחת ,שאמר
חבקוק ב' ד' ״וצדיק באמותו יחיה״ ,פירוש הדברים :וצדיק -חבקוק,
באמותו של אמא שלו -יחיה.
אמא יהודית לעומת אמא ישמעלית
מלכים ב' ד' כ' וישאהו ויביאהו אל־אמו וישב על־ברכיה עד־הצהרים
וימת .שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל ,כי זה ההבדל בין הגר המצרית
ואשה השומית -אמא יהודית .אמא יהודית ,לוקחת את התיוק שעוד
מעט ימות ,קרוב אליה כדי לתת לו אהבה אחרוה ,כי זה מה שהתיוק
צריך .וגם אם זה קשה לה .היא דואגת לתיוק לפי שהיא דואגת
לעצמה .ואצל הגר כתיב בראשית כ"א ט"ו ט"ז ותשלך את־הילד תחת
אחד השיחים .ותלך ותשב לה מגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה
אל־אראה במות הילד ,ותשב מגד ותשא את־קלה ותבך .על אף שהילד
צריך את האמא ברגעים האחרוים שלו ,אבל היא עשתה מה שטוב לה,
כי אמרה אל־אראה במות הילד ,ולכן ותשלך את־הילד ,ותלך ותשב לה
מגד הרחק כמטחוי קשת .היא דואגת לעצמה לפי שהיא דואגת לילד.
ומי יודע ,אם זאת הסיבה ,שהישמעאלים הם כל כך אכזריים?
וילך אחרי אשתו -מלמד שעם הארץ היה
מלכים ב' ד' ל' ויקם וילך )אלישע הביא( אחריה .ובשופטים י"ג י"א
ויקם וילך מוח אחרי אשתו .ואי' בברכות ס״א :אמר רב חמן ,מוח
עם הארץ היה ,דכתיב :וילך מוח אחרי אשתו.
ואיך הלך אלישע אחרי האשה השומית?
29
ליקוטים וביאורים על הפרשה
מלכים ב' ד' ל"א וגחזי עבר לפיהם וישם את־המשעת על־פי הער
ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד־לו לאמר לא הקיץ הער.
ובמצודת דוד :ואין קול .אמרו רבותיו ז״ל )ירושלמי סהדרין י ב( :כי
גחזי לא שמע לדברי הביא ,והיה עוד מלגלג בדרך ,לומר שהולך
להחיות את המת.
וברד"ק :חגור מתיך .אמר לו זה ,לפי שילך במהרה בזריזות .כי תמצא
איש לא תברכו .זה אמר לו כדי שלא יתעכב בדרך ותהיה כותו
בשליחותו ולא יפה לבו לדבר אחר לא במעשה ולא בדבור .ובדרש,
שהיה כשחוק בעייו וכל האדם שהיה פוגע בו היה אומר לו התאמין
שהמטה הזה מחיה את המת לפיכך לא עלתה בידו.
ובמלבי"ם :השאלות :אם חשב אלישע שגם גיחזי יחייהו בקל על ידי
שימת המשעת איך לא עשה כדבריו? ואיך הצטרך הוא עצמו לשכב על
הילד ולשום פיו על פיו?
וקח משעתי בידך ,אלישע חשב תחלה שהיה רק עילוף )כי ה' לא הודיע
בבואה כ''ל( ובזה היה די שימת המשעת ועל ידי שלוחו ,וצוהו שלא
ידבר עם שום אדם שלא להפסיק הכח שתן אלישע בידו להיות
במקומו ולפעול כמוהו ,וקראו בשם ער שמורה שהשפיע עליו כח
ועצמה שיתעוררו כחותיו שזה גדר שם ער ,ולכן אמר לו גחזי לא הקיץ
הער ,כי לפי דעתו היה רק תרדמה ועילוף וצריך שיקיץ משתו.
הפטרה מעין הפרשה
והה יש כמה עייים במה שהפטרה זו היא מעין הפרשה )מהג"ר
מרדכי דרוק זצ"ל(:
א' בשתיהם יש הבטחה של :למועד הזה כעת חיה -לגבי לידת בן.
ב' אברהם אביו ועובדיהו היו שיהם מאלו שקראים ירא ה' בגלל
שתו לאחרים לאכול.
ג' הדמיון בין אמא יהודית לאמא ישמעאלית
30
ליקוטים וביאורים על הפרשה
השלמות מפרשיות קודמות
קיות הפירות והירקות מחרקים
בראשית ג' י"ז ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלה כל ימי חייך
וברש"י :מעלה לך דברים ארורים ,כגון זבובים ,פרעושים ומלים.
ואולי יש היום יותר בעיות בכשרות הפירות והירקות ,כי זה חלק של
הקללה של חטא עץ הדעת ,ולפי ביאת המשיח והתיקון השלם
מרגישים את הקילקול בזה יותר ,לקראת התיקון השלם?
דבר מעיין יצא לי ,דאי' בגמרא ברכות מ .דתיא ,אילן שאכל ממו
אדם הראשון ,רבי מאיר אומר :גפן היה ,שאין לך דבר שמביא יללה על
האדם אלא יין ,שאמר :״וישת מן היין וישכר״ .רבי חמיה אומר:
תאה היתה ,שבדבר שתקלקלו בו תקו ,שאמר :״ויתפרו עלה
תאה״.
כשמסתכלים בחוברת של העדה החרדית לגבי בדיקת פירות וירקות
מתולעים ,מביאים את הדרך איך לבדוק כל דבר .בתאים כתוב" :ראוי
לכל ירא שמים שלא לאכלם" .בדיוק במה שחטאו ,לפי רבי חמיה,
בחטא עץ הדעת ,בדיוק פירות אלו הם בלתי אפשרי לבדוק מגיעות.
ואולי לפי דבריו ,כי העוש והתיקון שייך לפירות אלו יותר מכל שאר
הפירות ובפרט לקראת סוף הגלות ,לפי תיקון השלם.
הוספות בעיין :מעלת ארץ ישראל לעבודת ה'
סוף פרשת ח י"א ל"א ללכת ארצה כען ,ובספורו מביא :ללכת ארצה
כען ,שהיתה מוכת אל גרם המעלות במושכלות ,ורצויה מכל הארצות,
כאמרו "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" )דברים יא:יב( ,ולא הוזק
אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות ,כאמרו "לא גשמה ביום
זעם" )יחזקאל כב:כד( .וכבר אמרו חכמיו זכרום לברכה ,אוירה של
ארץ ישראל מחכים )בבא בתרא ח.(:
ועי' בשל"ה הקדוש פרשת לך לך תורה אור ,וז"ל :וזהו עין ששאר
שם כען להארץ הקדושה ,אחר שהיתה של ישראל מציו כמה פעמים
שקראת ארץ כען .אלא הכווה ,כי כען הוא עבד .גם כען לשון
31
ליקוטים וביאורים על הפרשה
הכעה ,וזהו קיום הארץ שהיה עבדי ה' .וכשפרקו עול ולא הייו
עבדים לו ,אזי )איכה ה ,ח( עבדים משלו בו ,ועיקר מעלת וקיום הארץ
הוא בהיותיו כעים ועבדים לו.
והה המשך חכמה בפרשת וארא ו' י"ג מביא :ואולי היו המה השלשה
שבטים ראובן ושמעון ולוי שההיגו שררה במצרים כמו שאיתא
במדרש שא פ' י"ג לוי שלא היה בשעבוד מצרים לכן לא טל חלה
בארץ ,וכן ראובן לא טל רק בעבר הירדן ושמעון תקיים עליו אחלקם
ביעקב כמוש"פ רמב"ן ,עכ"ל ,כלומר שיעבוד מצרים היה תאי בקבלת
חלק וחלה בארץ ישראל .כי השיעבוד לימד אותם הכעה להקב"ה,
וזה מעלת ארץ ישראל.
ועי' בהגדה של פסח בפיוט מתחילה עובדי ע"ז וכו' ואתן ליצחק
את־יעקב ואת־עשו ,ואתן לעשו את־הר שעיר לרשת אוֹתו ,ויעקב וביו
ירדו מצרים ,ע"כ .ולא כתב ויעקב וביו ירשו את ארץ ישראל לעומת
עשיו את הר שעיר ,כי ירדו מצרים היה הכה לקבל חלק וחלה בארץ
ישראל.
ובשל"ה הקדוש שם מביא בזה"ל :והה בשבעים פש ירדו אבותיו
למצרים וזדככו שם ,ועבדים היו במצרים ולקחם הקב"ה מעבדות
מצרים להיות לו יתברך לעבדים ,כמו שכתוב )ויקרא כה ,מב( כי עבדי
הם וגו' .וכוות העין הוא ,רצה הקב"ה להטביע בלבם עין העבדות
להרגילם בעבדות ,כדי שיהיה להם קל אח"כ לעבודת הבורא יתברך
ולקיים התורה לעבדה ולשמרה .וזהו שאמר )שמות כ ,ב( ,אכי ה'
אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים .כלומר ,כדי שתהיו
עבדים.
וזהו שרמז השם יתברך לאברהם אביו )בראשית טו ,ד( ,כי לא ירשך
זה כי אם אשר יצא ממעיך .כי אברהם אביו תירא שעבדו זקן ביתו
ירש אותו .אמר לו הקב"ה ,לא ירשך זה ,כלומר עבד זה לא ירשך ,כי
אם העבד אשר יצא ממעיך ,זהו )ישעיה מד ,כא( ישראל עבדי אתה,
עכ"ל השל"ה.
ובספר צרור המור על הברית בין הבתרים כשאברהם תבשר על גלות
ביו מביא בזה"ל :והה יש לתמוה מאברהם שהיה אב רחמן על כל
העולם ובקש רחמים על אשי סדום ולא בקש רחמים לביו? וכן השם
בשכר כל עבודתו שעבדו תן לו בשורה כזו מגלות ביו בלי סבה .ולפי
שבשר לו בשלום שתק ולא התפלל .כמו שעשה ח שאמר לו עשה לך
תיבת עצי גופר ושתק.
32
ליקוטים וביאורים על הפרשה
אבל הכווה בכל זה ידועה כי השם בשכר צדקתו בישר לו בשורה טובה
של גלות מצרים .כי מכאן זכו ביו למעלת התורה והכהוה והמלכות.
ואם לא ירדו למצרים שתסו שם בכור הברזל לא היו ראויים לכל אלו
המעלות .כאומרם ז"ל שלשה מתות טובות תן הקב"ה לישראל וכלם
לא תם להם אלא על ידי יסורין :תורה וארץ ישראל ועולם הבא .ולכן
שתק אברהם וקבל הבשורה.
יתו לי מתות?
הבאו בפרשה הקודמת קושיא ,י"ב י"ג אמרי־א אחתי את למען
ייטב־לי בעבורך וחיתה פשי בגללך ומפרש רש"י למען ייטב לי בעבורך.
יתו לי מתות.
וצריך ביאור למה היה לו חשוב המתות האלו ,ואפילו יותר מהחיים
שלו ,ולכן מקדים את המתות לפי החיים עצמם?
והשיב לי הג"ר חיה יו"ט ל .מצר שליט"א )בעמח"ס עשה חיל
עה"ת( ,על פי הגמרא בתעית ח :דאי' שם :בימי רבי שמואל בר חמי
הוה כפא ומותא) ,רעב ומגיפה( אמרי :היכי עביד? יבעי רחמי
אתרתי -לא אפשר .אלא ליבעי רחמי אמותא ,וכפא יסבול .אמר להו
רבי שמואל בר חמי :יבעי רחמי אכפא ,דכי יהיב רחמא שובעא -
לחיי הוא דיהיב ,דכתיב :״פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון״ .ורש"י
שם :דכי יהיב רחמא שובעא לחיי הוא דיהיב -לחיים ולא למתים
דאיו מביא שובעא כדי להמית בי אדם אלא כדי שיחיו .ע"כ .פי'
הדברים ,כשיש רעב ומגיפה והרי אסור להתפלל על שתי דברים ,וא"כ
עדיף להתפלל רק על הרעב כי אין הקב"ה מביא השפעות טובות כמו
אוכל לבי אדם ,רק כדי להרוג אותם אחרי זה במגיפה ,וא"כ יש הצלה
משתי הצרות האלו ,כשמתפללים רק על הרעב .ורצה לתרץ בזה
קושיתיו ,שאברהם רצה לקבל מתות ,ובודאי לא יסדר לו הקב"ה
מתות אם יהרגו אותו אחרי זה ,ואם כן יקבל דרך המתות גם חיים.
אולם יש להבדיל בין הגמרא ובין הפסוק שלו ,ששם בגמ' היה העיין
איך להתפלל ,ובודאי כשהקב"ה מקבל תפילתו על הרעב גם המגיפה
תעבור .אבל כאן אלו דברי אברהם אביו ,ולמה בכלל הזכיר את
המתות?
33
ליקוטים וביאורים על הפרשה
והראה לי ידידי ר' משה אדלר שיחי' דברי הט"ז בספרו דברי דוד
וז"ל :למען ייטב וגו' ,יתו לי מתות .רבים תמהים ,וכי אברהם חשק
למתות? ואדרבה ,אפילו במקום שהיה לו להחזיק מה שלקח במלחמה,
אמר אם אקח מחוט וגו' ,וכל שכן בדבר מאוס להזות אשתו בשביל
ממון .וראה דהעיין הוא שאברהם רצה שתאמר שרה "אחי הוא",
ודבר זה איו שייך אלא אם ישאלוה אם בעלך הוא ,תשיב אמריה לא,
אלא אחי הוא .אבל אם לא ישאלוה שום שאלה ,אם היא תתחיל
ותאמר "אחי הוא" ,ירגישו שיש ערמה בדבר ,דמי ביקש זאת ממה
דבר זה? ועל כן היה ירא שמא לא ישאלוה ויהרגוהו שיחשבו שבעלה
הוא .ועל כן אמר לה ,הה אם יבואו אשים תתחילי ותאמרי "יש לי
אח עי ,אי מבקש שתתו לי מתות" ,בזה תוכלי שפיר להודיע שאי
אחיך .אבל אין חס ושלום כוותי לקבל מתות ,אלא להציל פשי .וזהו
פירוש הכתוב "אמרי א למען ייטב לי בעבורך" ,זה יהיה דיבור שלך,
אבל אי איי מתכוון לזה ,אלא וחיתה פשי בגללך ,כ"ל ,כון.
והג"ר חיים פיין שליט"א הביא לי אור החיים לבאר את העיין וז"ל:
עוד ירצה בדקדוק עוד אמרו כפל עין ״בעבורך״ ו״בגללך״ ,שהיה לו
לומר ״ייטב לי וחיתה פשי בגללך״ או ״בעבורך״ .אכן תכון לשי
דברים :האחד למען ייטיבו לו בעבור אחותו טובה גשמיית ,ועוד וחיתה
פשי וגו׳ על דרך מה שדרשו זכרום לברכה )ברכות לא (:בפסוק
)שמואל א א:יא( ״אם ראה תראה״ שאם לא יפקדה תעשה שעל כרחך
יראה לתת לה זרע על ידי שתלך ותסתר וכו׳ ותבדק כסוטה וזרעה זרע.
כמו כן חשב אברהם כי על ידי סתירת האשה עם האיש והיא קיה ה׳
יפקדה בבים בדומין לו ,והוא אמרו וחיתה פשי בפקודת הזרע
בגללך ,פרוש בדברים המתגלגלים ממך ,על דרך מה שדרשו זכרום
לברכה )שבת קא (:בפסוק ״בגלל הדבר״ וגו׳ .ולזה הפסיק בתבת
״בעבורך״ לומר כי הם שי דברים .גם אמרו וחיתה בתוספת וא״ו לומר
שהוא פרט חדש ואיו עף ״ייטב לי״ ,כי הם שתי בחיות ההטבה :אחד
לגוף ואחד לפש .ודבר זה הושג אצלו בסתירה שסתרה עם אבימלך
ולא בפעם הזאת עם פרעה ,לטעם כי שם לא היה חשד כי גרשו מארצו,
גלה כי לא עשה דבר .או אפשר כי באמצעות שתי פעמים תפרסם הקול
על שרה כי סתרה ועל ידי זה פקדה .שוב בא לידי מאמר רבותיו
זכרום לברכה )בראשית רבה פ״ג( וזה לשום :אמר רבי יצחק ,אמר
הקדוש ברוך הוא ,כתיב )במדבר ה:כח( ״ואם לא טמאה האשה
וטהרה היא וקתה וזרעה זרע״ ,וזו שכסה לבית פרעה ולבית
34
ליקוטים וביאורים על הפרשה
אבימלך ויצתה טהורה ,אין דין שתפקד ,עד כאן לשוו .והם דבריו
עצמם והבן .הרי שחיתה פשו של אברהם בבים בגלל שרה.
מתות מפרעה -שוא מתות יחיה?
ואומר הברטורא על התורה :למען ייטב לי בעבורך יתו לי מתות וכו'.
קשה והלא כתיב ושוא מתות יחיה ואיך היה אוהב שיתו לו מתות?
י"ל שמה שכתוב ושוא מתות יחיה הייו בישראל אבל באומות העולם
כמציל מידם דמי ולכך היה אוהב אברם שיתו לו מתות .וכן מביא
הריב"א .מובא בספר משחת שמן על התורה מהג"ר חיים שאול
קויפמן זצ"ל.
מתות מפרעה לעומת מתות ממלך סדום
בספר אמרי שפר להגאון ר' שלמה קלוגר זצ"ל מביא למה הסכים
אברהם לקבל מתות מפרעה לעומת מלך סדום ,כדי לשלם חובותיו
שצבר על הדרך בואו מצריים כמו שפי' רש"י י"ג ג' .ואברהם לא רצה
להתהג בפרישות וצדקות על חשבון הזולת .מובא בספר משחת שמן
על התורה מהג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל.
שרה היתה מלכה במצרים ששה חדשים
בדרשות חתם סופר חלק א' דף צ"ט טור ג' ד"ה חזור ,כתב דבר חידוש
פלא מאד בשם הרמב"ן ז"ל ,ששר אמו שהתה בבית פרעה משך ששה
חדשים ,והיתה אז מלכה במצרים ,ולאחר ששה חדשים תגע פרעה
בגעים גדלים ,ובל כרחו החזיר את שרה לאברהם אביו .וכן כתב
בתפארת יהותן ד"ה ולאברהם היטיב.
וכן בבראשית רבה סוף פרק "ב וכן בתחומא ישן וירא כ"ז לגבי
אבימלך ,שעשאה מטרוה שלא יתבע אותה אדם בעולם ,אלא יהיו
שומעין שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה.
35
ליקוטים וביאורים על הפרשה
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע
כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת ידידי היקר ר' אהרן ז"ל בן )יבלחטו"א( ר' ברוך
דוב רוזגרטן "י לב"ע י"ב שבט תשס"א
לעילוי שמת ר' דוד יוסף בן חיה אלפסי ז"ל לב"ע כ"ב תשרי
שמיי עצרת תשפ"ז
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות
ולדב לזכות ולעילוי שמה.
36
