gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: נהורא נפישא · Nehora Nefisha

שבוע: וירא (2026-10-26)

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫תוכן ענינים‬ ‫תורה‪ ................................................................................................‬ד‬ ‫חידושי‬ ‫שיחות יקרות ‪ ........................................................................................................‬ה‬ ‫כח התפילה ופעולתה ‪ ..........................................................................................‬ו‬ ‫שום תפילה אינה חוזרת ריקם‪ .............................................................................‬ו‬ ‫מעלת מצות הכנסת אורחים ‪ ..............................................................................‬ח‬ ‫סגולת מצות הכנסת אורחים ‪ ..............................................................................‬ט‬ ‫מעשה רב מהחזון איש ‪ ......................................................................................‬יב‬ ‫גדולה מקבלת פני השכינה ‪ ................................................................................‬יב‬ ‫מעלת עמידה בנסיון ‪..........................................................................................‬טו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫תורה‬ ‫חידושי‬ ‫מלאך‪ ,‬וזה כי אמרה הגם הלו''ם ראית''י‪,‬‬ ‫וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו‬ ‫כשעמד לנגדי הי' בדמות וצורה שהי' אחר''י‬ ‫וירא וירץ לקראתם‪ ,‬רשיז''ל הקשה כתיב נצבים‬ ‫רוא''י מרחוק‪ ,‬שלא נשתנה זיוו וצורתו וקומתו‪,‬‬ ‫עליו וכתיב וירץ לקראתם‪ .‬עיי''ש מה שתירץ‪,‬‬ ‫עכ''ד‪.‬‬ ‫ועוד לאלוקה מילין‪.‬‬ ‫ובזה יובן הכתוב‪ ,‬וישא עניו וירא והנה שלשה‬ ‫ב) ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעניך אל נא‬ ‫אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם‪ ,‬כי האמת‬ ‫תעבור מעל עבדיך‪ ,‬בגמרא (שבת קכ''ז ע''א)‬ ‫הי' שהיו השלשה אנשים אלו עומדים מרחוק‪,‬‬ ‫אמר רב יודא אמר רב גדולה הכנסת אורחים‬ ‫אבל כיון שלא נתמעט דמותם וצורתם ולא‬ ‫מהקבלת פני שכינה‪ ,‬דכתיב ויאמר ה' אם נא‬ ‫נשתנה קומתם וזיוום‪ ,‬ע''כ כתיב נצבים עליו‬ ‫מצאתי חן בעניך אל נא תעבור וגו'‪ ,‬פרש''י‪,‬‬ ‫משמע קרובים אליו‪ ,‬שהי' רואה אותם כאילו הם‬ ‫והניחו והלך לקבל האורחים‪ ,‬והקשו המפרשים‬ ‫אצלו ואעפ''י שעמדו מרחוק‪ ,‬ומזה שפט אברהם‬ ‫הרי אברהם אבינו עליו השלום בעצמו מהיכן‬ ‫אבינו עליו השלום שהם מלאכים ממש‪ ,‬וע''כ‬ ‫ידע זאת‪.‬‬ ‫וירא וירץ לקראתם שהי' צריך לרוץ אחריהם‪,‬‬ ‫והנה קשה הי' לו לאברהם אבינו מה יום מיומים‬ ‫ונראה לפרש בהקדם מה שכתב בספר צמח דוד‬ ‫שבאו המלאכים היום בצל קורתו בדמות אנשים‬ ‫להרה''ק רבי דוד מדינוב זי''ע (פרשת לך) על‬ ‫דלא כאופן הרגיל‪ ,‬הבין מזה שרצונו יתברך הוא‬ ‫הכתוב (בראשית ט''ז י''ג) ותקרא שם ה' הדובר‬ ‫שיקיים מצות הכנסת אורחים ולכן החליף‬ ‫אלי' אתה קל רואי‪ ,‬כי אמרה הגם הלום ראיתי‬ ‫דמותם לאנשים‪ ,‬אבל כיון שהשכינה הי' אז עמו‪,‬‬ ‫אחרי רואי‪ ,‬כי הנה ההפרש בין המלאך המתלבש‬ ‫לכאורה הי' פטור ממצוות הכנסת אורחים‪ ,‬אלא‬ ‫בדמות אדם לדמות אדם הגשמי כן הוא‪ ,‬כי אדם‬ ‫אברהם אבינו חשב בעצמו דאם האמת כן הוא‪,‬‬ ‫הגשמיי כשעומד לנגדו‪ ,‬רואה אותו בדמותו‬ ‫מדוע הוצרך הקב''ה לשלוח אצלו המלאכים‬ ‫ובגדלו‪ ,‬וכשיתרחק ממנו יתמעט דמותו וצורתו‬ ‫בדמות אנשים לקיים מצות הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫וקומתו ממה שהי' רואה אותו‪ ,‬כי בעומדו‬ ‫בלא''ה לא יוכל לקיימה מחמת שהשכינה עתה‬ ‫מרחוק נראה קומתו שנתמעט‪ ,‬אבל מלאך שהוא‬ ‫עמו‪ ,‬אלא מכאן למד אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫רוחניי כי אם שמתלבש בדמות אין חילוק‬ ‫דגדולה מצוות הכנסת אורחים יותר מהקבלת‬ ‫כשרואין אותו בין עומד לפניו ובין רחוק‪ ,‬וזהו‬ ‫פני השכינה‪( .‬תשס''ב)‪.‬‬ ‫ששפטה הגר שהוא מלאך‪ ,‬ותקרא שם הדבר‬ ‫אתה א''ל רואי‪ ,‬ואמרה הטעם מנא ידעה כי הוא‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫ובענינא דיומא‬ ‫שנשמעו מפי רבינו הגאב"ד שליט"א‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫ואלו הם שמצילים את כן העיר‪ .‬ואם אין‬ ‫כח התפילה ופעולתה‬ ‫שם עשרה בטלנין אין המקום נקרא 'עיר'‬ ‫בזוהר הקדוש בפרשתן מצינו‪ ,‬דברים‬ ‫אלא רק 'כפר'‪.‬‬ ‫גדולים ונשגבים מאד בגודל מעלת‬ ‫התפילה‪ .‬ובפרט כשהוא מתפלל‬ ‫בציבור‪ ,‬עם מנין עשרה‪ ,‬והדבר נלמד‬ ‫שום תפילה אינה חוזרת ריקם‬ ‫מאברהם אבינו ותפילתו על אנשי סדום‪,‬‬ ‫שאמר לו הקב"ה 'אם יש שם עשרה' לא‬ ‫יש לפעמים שהאדם מתפלל להשי"ת‪,‬‬ ‫אעשה בעבור העשרה‪ ,‬ולא היה מחריב‬ ‫עבור דבר מסוים‪ ,‬כמו עבור פרנסה‪,‬‬ ‫את כל העיר בזכות אותם העשרהא‪.‬‬ ‫והוא בטוח ויודע שזה מה שהוא צריך‬ ‫כעת‪ .‬אולם‪ ,‬הקב"ה יודע שבאמת הדבר‬ ‫ויש עוד לראות גודל מעלת ה'מנין' מהא‬ ‫הזה אינה לטובתו כעת‪ ,‬ויש אשר לא זו‬ ‫דאיתא בגמרא (מגילה ג‪ :‬ושם) בענין החיוב‬ ‫בלבד שלא תועיל לו‪ ,‬אלא תזיק לו ח"ו‪.‬‬ ‫של עשרה בטלנין ‪ -‬שאפילו במקום‬ ‫ועל כן נותן לו הקדוש ברוך הוא דבר‬ ‫שכל בני העיר עובדים לפרנסתם מן‬ ‫אחר במקומה‪ ,‬שהוא יודע שזה טובה לו‬ ‫הבוקר ועד הערב ואינם יכולים לילך‬ ‫באמת‪ ,‬ולא יזיק לו‪.‬‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬מוטל חיוב על העיר‬ ‫שיהיו שם עשרה בני אדם שיושבים‬ ‫כמו שמובא בספרים הק' על ענין‬ ‫בבית המדרש ועסקים בתורה ובתפילה‪,‬‬ ‫'סנדקאות' שהיא מסוגל לעשירותב‪,‬‬ ‫א‪ .‬וז"ל הזוהר הק' (פרשתן דף קה‪ :).‬עוד פותחת ואומרת אולי ימצאון שם עשרה‪ .‬אומרת רבונו של עולם שמא היו מאותם העשרה הראשונים של‬ ‫בית הכנסת שנוטל שכר כנגד כלם שבאים אחריהם‪ ,‬מה כתיב (ביה) ויאמר לא אשחית בעבור העשרה‪.‬‬ ‫בגמרא מגילה (כג‪ ):‬יליף לה ממקו"א‪ ,‬וזל"ש הגמ'‪ :‬מנא הני מילי‪ ,‬אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬דאמר קרא‪' :‬ונקדשתי בתוך בני ישראל'‪,‬‬ ‫כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה‪ .‬מאי משמע‪ ,‬דתני רבי חייא‪ :‬אתיא 'תוך' 'תוך'‪ ,‬כתיב הכא‪' :‬ונקדשתי בתוך בני ישראל'‪ ,‬וכתיב התם‪:‬‬ ‫'הבדלו מתוך העדה'‪ ,‬ואתיא 'עדה' 'עדה'‪ ,‬דכתיב התם‪' :‬עד מתי לעדה הרעה הזאת' מה להלן עשרה‪ ,‬אף כאן עשרה‪.‬‬ ‫ובגמרא ברכות (ו‪ :).‬מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם‪ ,‬שנאמר‪ :‬אלהים נצב בעדת אל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ז"ל הרמ"א (יו"ד רס"ה י"א)‪ :‬הגה‪ :‬ונוהגין להדר אחר מצוה זו להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה) ויפה כח הסנדק מכח‬ ‫המוהל להקדימו לקריאת התורה דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ)‬ ‫וכתב שם הדרישה ע"ז‪ :‬ומהרי"ל דיפה כח הסנדקן מהמוהל דהסנדק מחזיק הילד על ברכו והוי כאילו בנה מזבח והעלה עליו קטרת וכו' ובפ"ק‬ ‫דיומא מצינו שהקטורת מעשרת דכתיב ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו ע"ש ובד"מ עכ"ה‪.‬‬ ‫ו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬אף שבאותה שעה לא‬ ‫אולם יש הרבה שכבר עשו הסגולה הזה‬ ‫הועילה תפילתו להציל את אנשי סדום‬ ‫ולא נעשו עשירים‪ ,‬מפני שהשי"ת יודע‬ ‫בפועל‪ ,‬מכל מקום נשמרה תפילתו‬ ‫שהוא צריך דבר אחר שהוא טוב עבורו‬ ‫לדורות הבאים!ג וכאשר יהיו בדורות‬ ‫הרבה יותר מן העשירות! כגון שצריך‬ ‫הבאים במצב קשה‪ ,‬ויהיו נצרכים לזכות‬ ‫ישועה ורפואה בענין אחר‪[ ,‬או שהוא‬ ‫עשרה צדיקים להציל את העיר ‪-‬‬ ‫עומד להיות חולה‪ ,‬ח"ו‪ ,‬והוא עצמו אינו‬ ‫התפילה הזו של אברהם אבינו תעמוד‬ ‫יודע כלל מזה] והרי הרפואה נחוצה לו‬ ‫להם להצילם!‬ ‫הרבה יותר מהעשירות שביקש‪ .‬וכן‬ ‫לפעמים‪ ,‬הקב"ה נותן לו בנים טובים‬ ‫ובכלל‪ ,‬איתא בספה"ק‪ ,‬אשר אנשי סדום‬ ‫והגונים במקום העשירות‪ ,‬שזהו דבר‬ ‫היו גלגול של דור המבול ודור הפלגה‪,‬‬ ‫נעלה וגדול הרבה מכל עשירות‬ ‫והיו צריכים תיקון וזיכוך על מה‬ ‫שבעולם‪.‬‬ ‫שקלקלו‪ ,‬ולא השיגו את תיקונם עד‬ ‫שאחר כך נתגלגלו נשמתם בבני ישראל‬ ‫ממילא‪ ,‬צריך האדם לידע ולהאמין‪:‬‬ ‫במצרים‪ ,‬ואז נתדככו בשלימות ויצא‬ ‫שאין מושג כזה‪ ,‬שתפילה אינה פועלת‬ ‫מהם 'כלל ישראל'ד‪.‬‬ ‫כלל! כי באמת‪ ,‬כל תפילה פועלת‬ ‫ועושה רושם! וכפי שאומרים‬ ‫המפרשים‪ ,‬על התפילות שהתפלל‬ ‫ובספר שרביט הזהב כתב‪ :‬מצות סנדק היא רבה וגדולה‪ ,‬מעלת הסנדק כי רגליו דומות למזבח‪ ,‬וכאילו מקטיר קטורת לשמים‪ ,‬וזוכה לעושר‪ ,‬שנאמר‬ ‫'ישימו קטורה באפך'‪ ,‬וסמוך ליה 'ברך ה' חילו'‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בספר תפארת שלמה‪ :‬והענין בזה עפ"י מ"ש בפירוש הפסוק 'רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם'‪ .‬פירוש הרצון של יראיו ותפלתם‬ ‫שהיו מתפללים בחיים חיותם‪ ,‬אפילו בדבר אשר לא עשו פרי אז בדור ההוא‪ ,‬כגון תפלותיו של אברהם אבינו ע"ה על סדום שלא הועיל‪ .‬על כל‬ ‫זאת לא שבו ריקם‪ .‬כמ"ש למען אשר יצוה את בניו וביתו אחריו‪ .‬לשון צוותא והתחברות עם כל הדורות הבאים אחריו‪ ,‬כמ"ש ואת שועתם ישמע‬ ‫ויושיעם‪ .‬כאשר יתפללו יעלה לרצון‪ ,‬להוציאם מצרה לרווחה אמן‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כ"כ בשער הפסוקים (ריש פ' שמות)‪ :‬והנה התחלת גלגולם היה בדור המבול‪ ...‬אח"כ נתגלגלו פעם ב' בדור הפלגה‪ ...‬אח"כ נתגלגלו פעם שלישית‬ ‫באנשי סדום‪ ...‬והנה אחר שנתגלגלו ג"פ בג' דורות הנזכר‪ ,‬וכתיב (איוב ל"ג כ"ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר‪ ,‬אז חזרו להתגלגל פעם‬ ‫רביעי במצרים‪ ,‬בבני ישראל‪ ,‬שהיו נולדים אז בדור הגלות ההוא‪ ,‬ואז התחילו ליתקן‪.‬‬ ‫וראה בחסד לאברהם (מעין ד נהר נד) ‪ :‬ודע כי אלו הנשמות‪ ...‬היו מגולגלים בדור המבול‪ ...‬ואח"כ נתגלגלו פעם שנית באנשי דור הפלגה‪ ,‬וגם הם‬ ‫חטאו פעם שנית‪ ...‬ואח"כ נתגלגלו פעם ג' באנשי סדום וגם הם חטאו‪ ...‬ואחר שהרעו ג' פעמים בג' גלגולים‪ ,‬וראה שלא הצליחו אז נטעם פעם ד'‬ ‫במצרים‪ ,‬והן הם ישראל שבמצרים‪ ,‬וזהו טעם לגלות מצרים‪ ,‬כי הלא הם היו דור המבול‪...‬עיי"ש‪ .‬ועיין עוד במגלה עמוקות פרשת ואתחנן אופן‬ ‫רל"ו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫כשראה שאין אורחים‪ ,‬היה מצטער צער‬ ‫הרי נמצא‪ ,‬שתפילתו של אברהם אבינו‬ ‫גדול על שאין לו אורחים! והיה רוצה‬ ‫על אנשי סדום‪ ,‬באמת הועילה להם‪,‬‬ ‫מאד שיזדמנו לו אורחים בביתו!‬ ‫אבל לא באותה שעה‪ ,‬אלא לעתיד לבא‪,‬‬ ‫שתפילתו נשמר עבור כלל ישראל‬ ‫ראיתי בספר 'דברי אמונה' (בפרשת שמות)‬ ‫לזמנים הבאים לדורות עולם‪.‬‬ ‫שמביא מה'קדושת יום טוב' שאמר‬ ‫בשם הרה"ק מצאנז זי"ע‪ ,‬על דברי‬ ‫עכ"פ‪ ,‬מכאן ראינן‪ ,‬שלעולם התפילה‬ ‫הגמרא (יומא פו‪' ):‬היכי דמי בעל תשובה‪,‬‬ ‫מועילה ופועלת תמיד! ואין מציאות כזו‬ ‫באותו מקום‪ ,‬באותו זמן‪ ,‬ובאותה אשה'‪.‬‬ ‫בעולם שתפילה לא תביא תוצאה!‬ ‫ופי' דבריהם‪ :‬כי יש אדם שהוא אומר‪:‬‬ ‫באמת הייתי רוצה לעשות תשובה‪ ,‬אלא‬ ‫***‬ ‫שעכשיו יש לי מניעות שונות ‪ -‬ויש לו‬ ‫תירוצים שונים ומשונים‪ ,‬שבגלל זה אינו‬ ‫יכול לעשות תשובה כדקא יאות‪ .‬כגון‬ ‫שה'מקום' גורם ‪ -‬שבמקום אחר היה‬ ‫מעלת מצות הכנסת אורחים‬ ‫עושה תשובה‪ ,‬אך במקום זה אינו יכול‪.‬‬ ‫עוד יש לראות בפרשה זאת את גודל‬ ‫או ה'זמן'‪ ,‬שאין הזמן מוכשר עכשיו‪,‬‬ ‫מעלת מצות 'הכנסת אורחים'‪ .‬כי רואים‬ ‫מפני שעכשיו הזמן קשה לו‪ ,‬ויש לו‬ ‫עד היכן היה אברהם אבינו דבוק ומסור‬ ‫דאגות בפרנסה וכדומה‪ ,‬ובזמן אחר‬ ‫בכל נפשו במצות הכנסת אורחים‪ .‬והרי‬ ‫יעשה תשובה‪.‬‬ ‫היה חולה באותו יום (כמובא בב"מ פו‪:‬‬ ‫ובפרש"י עה"ת‪ :‬שזה היה היום השלישי למילתו)‪,‬‬ ‫אך 'בעל תשובה' פירושו ‪' -‬באותו מקום‬ ‫ובאותו יום היה החום היה כבד מנשוא‬ ‫באותו זמן ובאותה אשה'‪ ,‬שלא לבקש‬ ‫וסבל כאבים עצומים מזה‪( .‬שם‪' :‬כחום‬ ‫תירוצים למה אינו יכול לעשות תשובה‪,‬‬ ‫היום' ‪ -‬שהוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה‬ ‫כדי שלא להטריחו באורחים)‪ .‬ואף על פי כן‪,‬‬ ‫ח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫אליו עם תירוצים שונים‪ ,‬שלא יקיים את‬ ‫אלא לעשות תשובה בלא שום תירוצים‬ ‫רצון השי"ת‪.‬‬ ‫כללה!‬ ‫***‬ ‫והנה לאברהם אבינו היו את כל‬ ‫התירוצים שבעולם להיות פטור באותו‬ ‫יום ממצות הכנסת אורחים ‪ -‬שהרי היה‬ ‫חולה וכואב לאחר המילה‪ ,‬והיה יום חם‬ ‫סגולת מצות הכנסת אורחים‬ ‫מאד‪ ,‬ובנוסף לכל ‪ -‬לא היו אורחים‬ ‫בענין הכנסת אורחים יש בה הרבה סודי‬ ‫בנמצא‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬לא רצה לשמוע‬ ‫סודות עמוקות‪ ,‬ויש בה סגולות נפלאות‬ ‫שום תירוצים! אלא השתוקק לקיים‬ ‫ועצומות במצוה זו‪ .‬הנה איתא במדרש‬ ‫מצות הכנסת אורחים‪ ,‬וכאשר באו‬ ‫תנחומא (פרשת כי תצא)‪ ,‬שמה שזכה‬ ‫האורחים‪ ,‬לא ביקש שום תירוצים כלל‪,‬‬ ‫אברהם אבינו שיולד לו את יצחק בנו ‪-‬‬ ‫אלא רץ לקיים המצוה במסירות נפש‪.‬‬ ‫הכל היה בזכות מצות 'הכנסת אורחים'ו‪.‬‬ ‫מכאן אנו רואים‪ ,‬עד כמה אדם צריך‬ ‫להתחזק‪ ,‬ולא לשמוע ליצר הרע שבא‬ ‫ה‪ .‬וז"ל ה'קדושת יו"ט' בפרשת שלח (ד"ה או יאמר בכונת הת"י‪ ,‬בתו"ד)‪ :‬וצריך להיות גבור כארי להתגבר על יצרו הרע‪ .‬וכאשר שמעתי מפה קדוש כ"ק‬ ‫אדמו"ר הגאון הקדוש מצאנז זצוקלה"ה ‪ ,‬לפרש אמרם ז"ל שעיקר התשובה היא שאף אם באותו מקום ובאותו זמן ובאותו אשה לא עבר עבירה‪,‬‬ ‫דהיינו אף שהיצר הרע מסיתו ומצייר לפניו שאין המקום גורם וסובל להתנהג בדרכי החסידות‪ ,‬ובאותו זמן אינו מוכשר לזה‪ ,‬כי לא כדורות‬ ‫הראשונים דורות הללו‪ ,‬אשר קשו מזונותיהם של ישראל וכדומה‪ .‬ובאותו אשה היינו שבני ביתו מעכבים אותו בעבודת השם יתברך‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫לא עבר עבירה והתגבר עליהם‪ ,‬זהו התשובה המעולה‪...‬‬ ‫ו‪ .‬וז"ל המדרש (הובא ג"כ בילקוט משלי ד')‪' :‬ויש מצות שמתן שכרה בנים ‪ -‬כמו שרה שאירחה את האורחים‪ ,‬ושונמית על שקבלה את אלישע'‪ .‬ובכלי‬ ‫יקר‪ : .‬גם לענין הבן אמר שוב אשוב אליך כי זכותו לבד גרם לה לילד בן בזכות הכנסת אורחים‪ ,‬כמו שמצינו בשונמית בזכות נעשה נא עלית קיר‬ ‫קטנה וגו' והיתה מכנסת אורחים על כן נאמר לה כעת חיה את חובקת בן‪.‬‬ ‫וכתב רבינו בחיי‪ .‬בספר 'כד הקמח'‪( .‬מערכת אורחים)‪ :‬וכן מצינו שמצוה הזאת של הכנסת אורחים שהפרי שלה והשכר בעולם הזה הם הבנים‪ , .‬שכל‬ ‫הזהיר בה זוכה לבנים‪ , .‬שכן מצינו באברהם‪ ,‬כי מתחלה היה עץ יבש בלא בנים‪ ,‬ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים‪ ,‬ולכך נראה‬ ‫לו הקב"ה במקום אילנות‪ ,‬זהו במקום 'אלוני ממרא'‪ ,‬ושם בישרו המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן‪.‬‬ ‫ובספר המידות ערך הכנסת אורחים אות ג‪ :‬הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים‪.‬‬ ‫וכך איתא בזוהר הק' לגבי יתרו‪ ,‬וז"ל (שמות דף ס"ט‪ :):‬ובניו‪ ,‬בניו דיתרו‪ ,‬דהא לבתר דאתא משה לגביה‪ ,‬הוו ליה בנין‪ .‬והכי הוה ביעקב‪ ,‬דכיון דאתא‬ ‫לגביה דלבן‪ ,‬ושוי דיוריה ביה‪ ,‬הוו ליה בנין‪ .‬אוף הכא משה‪ ,‬כיון דשוי דיוריה ביתרו‪ ,‬הוו ליה ליתרו בנין וכל ביתיה אייתי עמיה‪ ,‬למיעל לון תחות‬ ‫גדפי דשכינתא‪ ,‬ויתרו אמר למשה‪ ,‬אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה‪ ,‬ושני בניה כתיב‪ ,‬ולא כתיב ושני בניך‪( .‬ס''א ויבא יתרו חתן משה‬ ‫ובניו) בנין הוו ליה ליתרו‪ ,‬דכתיב‪( ,‬שופטים א) ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים ובנוי שבק עם משה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫מסוגל לרפואה‪ ,‬שכן המילה 'אורח' היא‬ ‫ויש מן המפרשים שאמרו רמז על כך‪:‬‬ ‫אותיות אוֹר ח' (אור שמיני)‪ ,‬ומרומז בזה ‪-‬‬ ‫ָכם ֶזרַע' (בראשית מ"ז כ"ג) ‪-‬‬ ‫דכתיב ' ֵהא ל ֶ‬ ‫שהכנסת אורחים מביא לאדם את האור‬ ‫ראשי תיבות‪' :‬ה'כנסת א'ורחים לכם‬ ‫של הברכה השמינית שבשמונה עשרה‪,‬‬ ‫זרע'‪ ,‬שעל ידי הכנסת אורחים זוכים‬ ‫שהיא ברכת 'רפאנו'! כי האורח מביא‬ ‫לזרע של קיימאז‪.‬‬ ‫עמו האור של רפואהח‪.‬‬ ‫***‬ ‫ּוברַך' ‪ -‬כאשר יהיה‬ ‫ורמזו זאת במקרא‪ֵ ' :‬‬ ‫בביתך מי שיברך ברכה על לחמך ועל‬ ‫וכן מצינו מצדיקים רבים זי"ע‪ ,‬שמצות‬ ‫מימך אשר נתת לו לאכול‪ ,‬אזי בזכות זה‬ ‫הכנסת אורחים היא סגולה לרפואה!‬ ‫ֶך'‪ ,‬שיוסרו כל‬ ‫ַה ִסירו ִֹתי ַמ ֲחלָה ִמקִרב ָ‬ ‫‪' -‬ו ֲ‬ ‫וכך איתא מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ‪,‬‬ ‫המחלות והחולאים ממנו ‪' -‬ס'איז א‬ ‫ועוד‪ ,‬זי"ע‪ ,‬שאמרו שהכנסת ה'אורח'‬ ‫[תרגום‪ :‬ובניו ‪ -‬בניו של יתרו‪ ,‬שהרי לאחר שבא אליו משה‪ ,‬היו לו בנים‪ .‬וכך היה ביעקב‪ ,‬שכיון שבא אל לבן ושם בו את דיורו‪ ,‬היו לו בנים‪ .‬אף כאן‬ ‫משה‪ ,‬כיון ששם דיורו ביתרו‪ ,‬היו ליתרו בנים‪ ,‬ואת כל ביתו הביא עמו להכניסם תחת כנפי השכינה‪ .‬ויתרו אמר למשה‪ ,‬אני חתנך יתרו בא אליך‬ ‫ואשתך ושני בניה עמה‪ .‬כתוב ושני בניה‪ ,‬ולא כתוב ושני בניך‪( .‬ויבא יתרו חתן משה ובניו) בנים היו לו ליתרו‪ ,‬שכתוב (שופטים א) ובני קיני חתן משה עלו‬ ‫מעיר התמרים‪ .‬ובניו השאיר עם משה]‪.‬‬ ‫ז‪ .‬בספר דברי מאיר (פרעמישלאן) מובא שהדבר רמוז בפסוק (ויגש מז‪ ,‬כג) 'הא לכם זרע' ‪ -‬ראשי תיבות ‪:‬ה'כנסת א'ורחים לכם זרע – מהוה סגולה‬ ‫עבורכם לזרע (חייא וקיימא)‪.‬‬ ‫ח‪ .‬כן מובא בליקוטי אמרי פנחס (שער תורת האדם ג)‪ :‬פעם אחת אכסן הרב רבי רפאל מבערשיד זללה"ה זי"ע אצל הרב רבי שמואל מקאמינקא‬ ‫זללה"ה זי"ע ואמר לרבי רפאל‪ :‬שמעתי שהרב שלכם‪ ,‬רבי פנחס מקאריץ‪ ,‬אומר שהאורח מסוגל לרפואה‪ ,‬מאיזה טעם אומר זאת‪ .‬ואמר‪ ,‬שרבו‬ ‫ז"ל אמר‪ ,‬לפי שבשבח לקל ברוך‪ ,‬שאנו אומרים בברכת יוצר אור‪ ,‬מן כי הוא לבדו עד אדון הנפלאות‪ ,‬מרומזים העשר ספירות‪ ,‬שהם עשרה אורות‪,‬‬ ‫ותיבת אורח הוא אור ח'‪ ,‬ורפואות מרומז כנגד אור ח'‪ ,‬לכן אורח מסוגל לרפואה‪.‬‬ ‫בספר 'ארץ החיים' (מערכת קוריץ‪ ,‬אות ת) הוסיף‪ ,‬כי גם הברכה השמינית בתפילת שמונה עשרה ענינה רפואה‪ :‬אמר‪ ,‬אשר אורח מביא רפואה‪ ,‬ולאות‬ ‫אמת אשר אותיות 'אורח' הוא 'אור ח'‪ ,‬מחמת שנתן אור לברכה ח' שבשמונה עשרה‪ ,‬כי ברכה השמינית היא ברכת רפאנו‪ .‬לכן כשיש לאדם חולה‬ ‫בתוך ביתו ח"ו והשי"ת יזכה אותו עם אורח‪ ,‬יהיה לבו בטוח שיהיה להחולה רפואה‪ .‬וכ"ה באמרי צדיקים אות ג'‪.‬‬ ‫וראה בדגל מחנה אפרים (בסופו‪ ,‬בקונטרס דברים ששמעתי מפי אא"ז זללה"ה) כתב בזה"ל‪ :‬שמעתי כי אורח הוא אור ח' ודפח"ח וכו'‪.‬‬ ‫ובתולדות יצחק (בליקוטי הש"ס)‪ :‬בשם מרן הבעל שם טוב זצוקללה"ה זי"ע‪ ,‬אורח אותיות אור ח' וזהו בינה‪ ,‬שהוא מדה השמינית מתתא לעילא‪,‬‬ ‫שמשם מקור כל ההארות‪ ,‬מקור כל ההשפעות וישועות‪ ,‬מקור כל הברכות‪ ,‬וזהו (ברכות דמ"ו ע"א) אורח מברך‪ ,‬ולכן אמרו ז"ל (סוטה דל"ח ע"ב) כל‬ ‫המברך מתברך‪:‬‬ ‫וראה בעש"ט וירא מקור חיים‪ :‬מה שידוע מרבינו מהר”י בעש׳׳ט הק׳ זי”ע ועכ”י‪ ,‬ששמעתי מאאמו”ר הרה”ג מהרי”א זצ”ל שאמר בשמי׳ שאורח‬ ‫מביא רפואה‪ ,‬אורח נוטריקון אור ח׳‪ ,‬שתאיר הברכה השמינית הוא ברכת רפאנו ‪ -‬רופא חולי עמו ישראל‪ ,‬והשבח הח׳ בלא׳ ברוך וכו׳ הוא בורא‬ ‫רפואות‪ ,‬ואולי י”ל שזה התחיל אחר שריפא האורח המלאך רפאל שהי׳ בדמות איש ‪ -‬את אברהם אע”ה‪ ,‬ואז נשרש שלעולם יהי׳ אורח מביא‬ ‫רפואה ויאיר אור ח׳ ברכת רפאינו‪ ,‬כידוע מחז”ל שמעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬יעוין בסה”ק נועם מגדים בפ׳ אמור בפ׳ וידבר משה וגו׳ מה שמביא‬ ‫בשם רבינו מהר”י בעש”ט הק׳ זי”ע ועכ”י השכלה נפלאה ‪,‬ועוד בסה”ק נוע”מ בענין מה שנשרש ע”י נסי אבות‪.‬‬ ‫י‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫וידוע המעשה עם הרה"ק ה'קדושת לוי'‬ ‫(כי היא סגולה‬ ‫סגולה פאר רפואה'‬ ‫מבארדיטשוב זי"עיא‪ ,‬שאמר שהוא‬ ‫לרפואה)ט‪.‬‬ ‫רוצה להכניס לסוכתו אפילו בני אדם‬ ‫פשוטים מאד ‪ -‬אף מי שאינו צדיק גדול‪.‬‬ ‫'און ס'שטייט מורא'דיגע זאכן אויף‬ ‫שאלו אותו‪ :‬מדוע? והשיב‪ :‬משום‬ ‫הכנסת אורחים ס'איז מאריך ימים‪...‬‬ ‫שכאשר יבוא משיח צדקינו‪ ,‬לא יתנו לו‬ ‫ס'איז 'אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן‬ ‫רשות ליכנס לסוכת עורו של לויתן עם‬ ‫קיימת לו לעולם הבא'(ואיתא דברים נפלאים‬ ‫כל הצדיקים‪ ,‬שהרי בשמים אין הוא‬ ‫על הכנסת אורחים‪ ,‬שהיא מסוגל לאריכות ימים‪...‬‬ ‫נחשב לצדיק כלל ‪ -‬אז יטעון שמכל‬ ‫והיא ממצות שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן‬ ‫מקום הרי אף אני הכנסתי לתוך סוכתי‬ ‫קיימת לו לעוה"ב)‪.‬‬ ‫בני אדם פשוטים ביותר‪ ,‬שאינם צדיקים!‬ ‫וכך ינהגו עמו מן השמים מדה כנגד‬ ‫***‬ ‫מדה‪ ,‬ויכניסו אותו למחיצת הצדיקים‬ ‫אף על פי שאינו צדיק! ומזה נראה‪,‬‬ ‫ואומרים בשם הרה"ק 'ר' ארון לייב‬ ‫שמצות הכנסת אורחים היא דבר גדול‬ ‫מפרעמישלאן' זי"ע‪ :‬שכפי שהאדם‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫מקבל את האורחים בעולם הזה‪ ,‬בחשק‬ ‫ובסבר פנים יפות‪ ,‬כך יקבלו את נשמתו‬ ‫***‬ ‫בכבוד ובמאור פנים כאשר יעלה‬ ‫לשמים לאחר פטירתו!י‬ ‫כתוב בשם הרה"ק ר' אורי מסטרעליסק‬ ‫זי"ע‪ :‬שבאם האדם אוכל ויש לו אורח‬ ‫***‬ ‫על שולחנו‪ ,‬ואשתו אינה אוכלת עמו על‬ ‫ט‪ .‬כך מובא לפרש ‪ -‬בשם תלמידו הרה"ק ר' שמואל מקאמינקא זי"ע‪.‬‬ ‫י‪ .‬עיין במעבר יבק (שפתי צדק פרק כב ד"ה עוד אמרו); ובבאר לחי רואי (להדרכי תשובה ממונקאטש) על תיקוני הזוהר תיקון ו דף כג ע"ב ד"ה בה מודדין‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬הובא בעשר אורות‪.‬‬ ‫יא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫האתרוג בזהירות רבה‪ ,‬כך צריך לכבד‬ ‫אותו שלחן ממש‪ ,‬אלא אוכלת בשלחן‬ ‫ולשמור על האורח! שמעתם פעם‬ ‫נפרד ‪ -‬הרי הוא כאילו מכוין בזה את כל‬ ‫שהאתרוג יאמר לאדם‪' :‬אל תנענע אותי‪,‬‬ ‫כוונות האר"י ז"ל באכילתו!יב‬ ‫אל תשמור עלי‪ ,‬אל תנקה אותי'? כך גם‬ ‫אתה‪ ,‬תהיה כמו האתרוג‪ ,‬ותן לי לקיים‬ ‫***‬ ‫בך את המצוה היקרה הזו כראוי!‬ ‫***‬ ‫מעשה רב מהחזון איש‬ ‫עוד מסופר מעשה נפלא‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫הגיע אורח מחוץ לעיר לביתו של ה'חזון‬ ‫גדולה מקבלת פני השכינה‬ ‫איש' זצ"ל‪ ,‬וכבר היתה שעה מאוחרת‬ ‫אמרו חז"ל‪' :‬גדולה הכנסת אורחים יותר‬ ‫בלילה‪ .‬החזון איש קיבל אותו בשמחה‬ ‫מקבלת פני השכינה!' דכתיב (בראשית יח‬ ‫רבה‪ ,‬ואמר לו שהוא יכול לישון כאן‬ ‫ג) ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל‬ ‫בביתו‪ .‬האורח הסכים וקיבל את‬ ‫נא תעבור וגו' (שבת קכ"ז‪ .).‬ויש מקשים‬ ‫ההצעה‪.‬‬ ‫על זה‪ :‬בשלמא לפי אותו הפשט (שבועות‬ ‫לה‪ :‬וברש"י עה"ת) שמה שנאמר 'ויאמר ה''‬ ‫מיד החל החזון איש יחד עם אחותו‬ ‫הוא שם קדוש ‪ -‬שאברהם אבינו אמר‬ ‫להכין את המטה עבורו‪ .‬האורח‪,‬‬ ‫להקב"ה 'אל נא תעבור מעל עבדך'‪,‬‬ ‫בראותו את החזון איש טורח עבורו כך‪,‬‬ ‫והניח את השכינה הקדושה והלך‬ ‫נבהל ואמר‪ :‬לא‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬איני צריך‬ ‫להקביל את פני האורחים ‪ -‬שפיר רואים‬ ‫שיכינו עבורי‪ ,‬אני יכול לסדר בעצמי!‬ ‫מזה שהכנסת אורחים גדולה יותר‬ ‫ענה לו החזון איש ואמר‪' :‬אורח הוא כמו‬ ‫מקבלת פני השכינה‪ ,‬שהרי המתין לו‬ ‫אתרוג!' וכפי ששומרים ומכבדים את‬ ‫יב‪ .‬כ"כ בספר אמרי קדוש (סטרעליסק) אות קי"ד‪ :‬אמר‪ ,‬הזהיר להיות על שלחנו אורח בכל סעודתו‪ ,‬אז אפי' אוכל כל שבעו כגוי גמור‪ ,‬מ"מ נחשב‬ ‫כאלו כיוון כל כוונות האר"י‪ .‬ובתנאי שלא יאכל עם אשתו ובנותיו על השלחן‪.‬‬ ‫יב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫האהל‪ ,‬וזה היה מדרגה של 'קבלת פני‬ ‫הקב"ה ‪ -‬כביכול עד שיעשה את מצות‬ ‫השכינה'‪.‬‬ ‫הכנסת אורחים‪ .‬אבל לשיטה האומרת‬ ‫ששם זה חול ‪ -‬שדיבר להגדול שבהם‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר ראה את האורחים‪ ,‬מיד‬ ‫א"כ מנין שהכנסת אורחים גדול מקבלת‬ ‫פסק מאותה דביקות שהיה שרוי בה‪,‬‬ ‫פני השכינה?‬ ‫ורץ בזריזות כדי לקבל את האורחים‪.‬‬ ‫ומזה מוכח שפיר שהכנסת אורחים‬ ‫ותירץ על זה ה'מאור עינים' באופן נפלא‪:‬‬ ‫גדולה יותר מקבלת פני השכינהיג‪.‬‬ ‫אברהם אבינו היה 'דבוק אין באשעפער'‬ ‫(דבוק בהשי"ת) בדביקות עצומה בלי‬ ‫***‬ ‫הפסק‪[ ,‬וכך הי' עבודת הצדיקים‬ ‫הגדולים שהיו תמיד בדביקות בבורא‬ ‫(אכן יש מקשים בזה)‪ :‬הרי אנו למדים את‬ ‫עולם בלי הפסק כלל ‪ -‬וכגון אצל‬ ‫היסוד הזה מהך ‪ -‬דכן עשה אברהם‬ ‫הרה"ק מרוזשין זי"ע‪ ,‬שהי' רואים עליו‬ ‫אבינו‪ ,‬אולם אברהם אבינו עצמו מנין‬ ‫עוצם דביקותו בבורא עולם בכל עת]‪.‬‬ ‫ידע זאת שהכנסת אורחים גדולה יותר?‬ ‫'והוא יושב פתח האהל' ‪ -‬באופן כזה‬ ‫ויש בזה שני תירוצים‪ .‬האחד‪ :‬מה‬ ‫היתה ישיבתו של אברהם אע"ה בפתח‬ ‫שמובא בספרים בשם הרה"ק ר' יעקב‬ ‫שמשון משפטיווקא זי"עיד‪ :‬דכיון שראה‬ ‫יג‪ .‬כ"ה במאור עינים פרשת וירא וז"ל‪ :‬בשבת קכז אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה‪ ...‬גם להבין לפי זה‬ ‫דרשת רבי יהודה אמר רב‪ ,‬דאמר גדולה הכנסת אורחים וכו'‪ .‬איך מוכח מזה‪ ,‬הכנסת אורחים גדול מקבלת פני השכינה‪ ,‬דלמא משום שבקיימו‬ ‫מצות הכנסת אורחים יהיה שם גם כן קבלת פני השכינה כנודע שלכך נקרא המצוות מצוה על שם הדביקות שמדבק האדם חלק האלקי השוכן‬ ‫בקרבו אל הכלל אין סוף ב״ה מלשון צוותא‪ ...‬עיי"ש היטיב‪.‬‬ ‫וכבר מבואר כן בפי' האברבנאל עה"ת‪ ,‬בפסוק 'אל נא תעבור מעל עבדך'‪ .‬דמבאר שם‪ ,‬שלפי שאברהם אבינו לא הפסיק דביקותו בהשם יתברך‬ ‫בכל פעולותיו‪ ,‬וכמו שכתוב בספר מורה נבוכים חלק ג' פרק נ"א‪ ,‬אודות מדרגת האבות הקדושים שהיו מתעסקים בהנהגת בני אדם ובהרבות ממון‬ ‫ומשתדלים במקנה וכבוד‪ ,‬וכשהיו עושים המעשים ההם‪ ,‬לא היו עושים אותם רק באבריהם לבד‪ ,‬ולבותם ודעותם לא יסורו מלפני האלוק‪ ,‬מפני‬ ‫שתכלית כוונתם היתה בכל המעשים ההם להתקרב אל האלוק קרבה גדולה‪ .‬ולכך ביקש מהשם יתברך‪ ,‬אל נא תעבור מעל עבדך‪ ,‬שלא יעבור‬ ‫מעליו‪ ,‬מחמת שרצונו להישאר דבוק בו גם בזמן שעוסק עם האורחים ובענינים אחרים‪.‬‬ ‫יד‪ .‬הובא בשמו בספר 'שם משמעון'‪ .‬לרבי אלתר שפירא‪ ,‬נין ונכד לרבי פנחס מקוריץ ורבי יעקב שמשון משפיטווקא זיע"א‪ .‬ומקור הדברים‬ ‫מספר וויכוחא רבה (דף נ ע"א)‪.‬‬ ‫יג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫דאיתא בגמרא (יומא כח‪' ):‬קיים אברהם‬ ‫אברהם אבינו שהוציא הקב"ה חמה‬ ‫אבינו את כל התורה כולה עד שלא‬ ‫מנרתיקה (ב"מ פו‪ ,):‬הבין שעשה כן‬ ‫ניתנה ואפילו עירובי תבשילין' ולכאורה‬ ‫השי"ת כדי שלא יזדמנו לו אורחים‬ ‫קשה‪ ,‬מהיכן היה יודע איזה דבר היא‬ ‫עוברים ושבים ויצטרך להטריח עצמו‬ ‫מצוה ואיזהו עבירה‪ ,‬הרי עדיין לא‬ ‫לקבלם‪ ,‬א"כ מזה עצמו מוכרח שהכנסת‬ ‫ניתנה תורה? ומבאר‪ ,‬כי נפשו של‬ ‫אורחים גדולה יותר‪ ,‬דאל"כ ‪ -‬אלא‬ ‫אברהם אע"ה היתה מזוככת כל כך ‪-‬‬ ‫דקבלת פני השכינה גדולה ‪ -‬בזה לבד‬ ‫שכל אבר מגופו היה מרגיש איזו מצוה‬ ‫שנתגלה לו השכינה סגי שלא יצטרך‬ ‫שייכת אליו‪ ,‬ומעצמו נמשך לקיום‬ ‫לטפל עם האורחים‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫להוציא את החמה מנרתיקה כלל‪ .‬אלא‬ ‫ע"כ דאילו לא הוציא החמה היה עדיין‬ ‫ובזה מפרש מה שנאמר אצל העקידה‬ ‫מחיוב לקבל האורחים אף שהיה‬ ‫'וישלח אברהם את ידו ויקח את‬ ‫השכינה אצלו‪ .‬ממילא חזינן מזה‬ ‫המאכלת' ‪ -‬וצ"ב מדוע נקט לשון‬ ‫ד'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת‬ ‫'שליחות יד'‪ ,‬ולא נאמר סתם שלקח את‬ ‫פני השכינה'‪.‬‬ ‫המאכלת? וכמו דכתיב בשאר הפעולות‬ ‫של העקידה כגון 'ויבן את המזבח' או‬ ‫ועוד יש לתרץ‪ ,‬על פי מה שאמר הרה"ק‬ ‫ר' מענדל'ע מרימנוב זי"עטו ‪ -‬על הא‬ ‫טו‪ .‬וז"ל בדברי מנחם (פרשת וירא ד"ה וישלח)‪ :‬וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת‪ ,‬וכו'‪ ,‬יש לדקדק שבכל המעשים שעשה אברהם בעקידת‬ ‫בנו עם הידים עד עתה‪ ,‬לא נאמר בשום אחד וישלח את ידו‪ ,‬רק אצל לקיחת המאכלת‪ .‬כגון בנין המזבח כתיב סתם ויבן את המזבח‪ ,‬וכן ויערוך את‬ ‫העצים‪ ,‬וכן ויעקוד את יצחק‪ ,‬וכן בכל העשיות לא נאמר שליחת יד‪ ,‬רק במקום הזה‪.‬‬ ‫נראה על פי שאמרו חז"ל על פסוק וישכם אברהם בבוקר‪ ,‬מכאן למדנו הזריזות של אברהם שהיה זריז גדול בעבודת השם יתברך‪ ,‬והיינו לפי שהיה‬ ‫דבוק תמיד להבורא יתברך שמו באהבה גדולה ועצומה עד אין סוף‪ ,‬והיה שומר ומצפה לשמוע איזה ציווי מהשם יתברך כדי שיקיים תיכף באהבה‬ ‫ובזריז ות גדול‪ ,‬ויהא נחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו‪ ,‬לכן תיכף כששמע מפי הגבורה קח נא את בנך וכולי‪ ,‬והעלהו שם לעולה‪ ,‬נזדרז כל כך לקיים‬ ‫המצוה באהבה ובדביקות גדול‪ ,‬עד שמגודל דביקותו לא הרגיש תנועות האיברים כלל‪ ,‬רק אחר שקיים מצות בוראו‪ ,‬והעלהו לעולה‪ ,‬אז נתרשלו‬ ‫איבריו‪ ,‬מחמת שכבר קיים המצוה ששמע‪ ,‬כי על השחיטה לא נצטווה כלל בפירוש‪ ,‬לא נאמר רק והעלהו‪ ,‬וכבר העלה‪ .‬ונפסק ממנו הזריזות‪ ,‬ואחר‬ ‫כך כשרצה לשחוט לא היה עוד זריזות בהיד עד שהוצרך לעשות בכח‪ ,‬וזהו שנאמר‪‘ :‬וישלח אברהם את ידו ויקח’‪ ,‬רוצה לומר שהוצרך לשלוח את‬ ‫ידו בכח לקחת המאכלת‪ .‬ועל זה אמר לו הקדוש ברוך הוא‪‘ :‬אל תשלח ידך אל הנער’‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬אין אתה צריך להטריח כל כך את ידך‪ ,‬כי עתה‬ ‫ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת גומר‪ ,‬רוצה לומר‪ ,‬כבר קיימת המצוה של ‘והעלהו שם לעולה’‪ ,‬אשר מזה אני יודע ‘כי ירא אלקים אתה’‪,‬‬ ‫ולכן אין אתה צריך להטריח יתירה‪ ,‬לשלוח את ידך לקחת המאכלת כי כבר קיימת את המצוה‪.‬‬ ‫וראה בדברי שאול מבעל ה'שואל ומשיב' בפרשת חקת שמביא כן בשמו‪.‬‬ ‫יד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫[והנה יש לפעמים אשר האדם נמנע‬ ‫'ויערוך את העצים' וכו' ולא אמר שם‬ ‫מלעשות הכנסת אורחים‪ ,‬שחושש‬ ‫'וישלח את ידו'‪.‬‬ ‫שיגרום למריבה בתוך ביתו‪ ,‬שבני ביתו‬ ‫אינם רוצים כל כך‪ ...‬והוא חושב שעדיף‬ ‫אלא הביאור הוא‪ ,‬שכל מעשיו של‬ ‫למנוע מזה משום שלום בית‪ ,‬שכן אם‬ ‫אברהם אבינו עד עכשיו ‪ -‬היו על פי‬ ‫אין שלום בתוך ביתו אז לא תשרה בה‬ ‫רצון ה'‪ ,‬וממילא כל איבריו הלכו‬ ‫השכינה‪ .‬אבל‪ ,‬איתא בספה"ק ‪ -‬דהרי‬ ‫מעצמם לקיים את המצוה‪ .‬אולם כאשר‬ ‫'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני‬ ‫הגיע לשחוט את בנו יצחק‪ ,‬לא רצו‬ ‫השכינה'‪ ,‬ועל כן אל ירא האדם כל כך‬ ‫איבריו וידו לזוז לעשות את מעשה‬ ‫משום שלום בית ויבטל מצות הכנסת‬ ‫השחיטה‪ ,‬משום שבאמת רצון השם לא‬ ‫אורחים‪ ,‬שהרי גדולה היא יותר מקבלת‬ ‫היה שישחט אותו אלא רק שיעלהו‬ ‫פני השכינהטז‪]...‬‬ ‫לעולה‪ ,‬לכן היה צריך לשלוח את ידו‬ ‫בכח נגד הרגשת אבריו! ולכך אמר לו‬ ‫***‬ ‫ה' 'אל תשלח ידך' כי לא ציותי אותך‬ ‫אלא שתעלהו לעולה‪.‬‬ ‫וכן היה הדבר כאן ‪ -‬מאחר שהרגיש‬ ‫מעלת עמידה בנסיון‬ ‫בנפשו שיש לו לרוץ אל האורחים‪ ,‬הבין‬ ‫ועוד ענין אחר ראינו בפרשיות הללו‪,‬‬ ‫שמצוה זו גדולה ונעלה יותר מקבלת פני‬ ‫שכתוב בתוכם ענין העשרה נסיונות‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫טז‪ .‬כן כתב בספר תולדות נ"ח (על התורה‪ ,‬ליקוטים) ובספר שיחת חולין של ת"ח (פ"א); וכן מביא בספר חשוקי חמד (סוכה נג‪ ):‬בשם הרה"ק ר"מ מרימנוב‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫ואגב יצויין דבר נפלא שכתב בדגל מחנה אפרים (ליקוטים ד"ה י"ל טעם) וז"ל‪ :‬י"ל טעם על מה שאין אומרים לשם יחוד על מצות הכנסת אורחים‬ ‫שיזדמן לאחד לקיים‪ ,‬ולמה יגרע זה מכל המצות‪ .‬אך דהאמת הוא שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה' ולכך אין שייך לומר לשם‬ ‫יחוד‪ ,‬וד"ל‪ .‬עכל"ק‪.‬‬ ‫טו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫מה שעמד בנסיון ‪ -‬אז הפר הקב"ה את‬ ‫שנתנסה בהן אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬ועמד‬ ‫השבועה והגזירה שגזר עליו! ובזכות זה‬ ‫בכולם‪.‬‬ ‫זכה וילדה לו אשתו בן בבית הכלא‪.‬‬ ‫וכח זה של מסירות נפש עבור רצון‬ ‫והבן הזה היה שאלתיאל‪ ,‬שהוא אביו‬ ‫הבורא‪ ,‬הטביע גם בנפשות זרעו אחריו‬ ‫של זרובבל ‪ -‬ראש הגולה! הוא היה‬ ‫לדורות עולם ‪ -‬ועי"ז יש לנו הכח לעמוד‬ ‫קדוש עליון‪ ,‬וממנו נמשכה שושלת‬ ‫בנסיונות בכל מצב‪.‬‬ ‫מלכות בית דוד וממנו יצא משיח‬ ‫צדקנו! ובזכות הנסיון ההוא זכה‬ ‫והנה כח זה של עמידה בנסיון עצום עד‬ ‫שזרובבל בנו יהיה ראש הגולה וממנו‬ ‫מאד! כמו שמצינו במדרש בפרשת‬ ‫תהיה ישועתם של ישראל‪.‬‬ ‫מצורעיז‪ ,‬מעשה נורא ביכניה מלך‬ ‫יהודה (שנקרא גם יהויכין)‪ :‬בזמנו לא הלכו‬ ‫כמו דאיתא במדרש‪ ,‬שכאשר יבוא‬ ‫בדרך ה'‪ ,‬ונשבע הקב"ה שלא ישאר שם‬ ‫משיח צדקנו במהרה בימינו‪ ,‬הוא יאמר‬ ‫ושארית מבית יכניה‪ .‬ולא יהיו לו בנים‬ ‫קדיש ‪ -‬ה'קדיש של זרובבל בן‬ ‫להמשיך את שושלת מלכות בית דוד!‬ ‫שאלתיאל'‪ ,‬והקדיש הזה יהיה חזק‬ ‫וקדוש כל כך ‪ -‬שקולו ישמע עד עומק‬ ‫נבוכדנצר מלך בבל הגלה אותו ואסר‬ ‫הגיהנום‪ ,‬וכל הרשעים שבגהנום יענו‬ ‫אותו בבית המאסר בבבל‪ ,‬וגזר עליו‬ ‫עמו 'אמן יהא שמיה רבא'‪ ,‬ובזכות‬ ‫שמי שנכנס אליו ‪ -‬אינו יוצא לעולם!‬ ‫ה'אמן' הזה יוציאו אותם מעומק‬ ‫והדלתות סגורות לעד בלי שום פתח‬ ‫הגיהנום ויביא אותם לגן עדן!‬ ‫הצלה!‬ ‫וכל זה הוא מכח זה של עמידה בנסיון‬ ‫והנה‪ ,‬שם בעת שהיה יושב במאסר ‪-‬‬ ‫אחד! גזירה קשה עם שבועה מאת השם‬ ‫הזדמן לפניו נסיון גדול בקדושה‪,‬‬ ‫יתברך נהפכה לגמרי לברכה ולמקורו‬ ‫והתגבר על היצר‪ .‬וכאשר ראו משמים‬ ‫יז‪ .‬עיין במדרש ויקרא רבה (פרשה יט ו) בסוף פרשת מצורע באורך‪.‬‬ ‫טז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫(פרשת אמור) שמי שיש לו נסיונות קשות‪,‬‬ ‫של משיח‪ ,‬רק מכח זה שאדם אחד עצר‬ ‫אות היא כי יש בו כוחות ומדריגות‬ ‫את עצמו וכבש את יצרו בנסיון! 'ס'איז‬ ‫גדולות‪ ,‬ואם ינצלם לקדושה יגיע‬ ‫א פחד נורא דער מדרש' (הרי המדרש הזה‬ ‫למעלות נשגבות!יח‬ ‫הוא פחד נורא)‪.‬‬ ‫והבעל דבר יודע זאת היטב‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫***‬ ‫נלחם בכל עוז כדי להפיל את האדם‪ ,‬כי‬ ‫הוא מבין שאם יעמוד האדם בנסיונו ‪-‬‬ ‫והנה האדם יכול לחשוב לפעמים‪' :‬מי‬ ‫יהיה מזה קידוש ה' גדול‪ ,‬ויעורר עוד‬ ‫אני ומה אני‪ ,‬הרי אנכי מלא בנסיונות‬ ‫כמה בעלי תשובה‪ ,‬ויצילם נפשות הרבה‬ ‫קשים ואין אני שוה כלום'‪.‬‬ ‫מישראל!‬ ‫זהו טעות גדול! כי אם אתה עומד בנסיון‬ ‫והנני רגיל להמשיל הדבר במשל‪ :‬כי‬ ‫ומשבר את הטבע‪ ,‬אתה יכול להגיע‬ ‫הלא הגנבים אינם מחזרים אלא אחר‬ ‫למדרגות רמות ונשגבות ביותר‪ ,‬ולפעול‬ ‫בתי העשירים‪ ,‬ששם נמצא כסף לרוב‪.‬‬ ‫ישועות לדורות עולם! הבורא עולם‬ ‫אבל במקום שאין שם פרוטה מה להם‬ ‫שמח עמך שמחה עצומה!‬ ‫לבקש שם?‬ ‫ודבר זה הוא יסוד נחוץ בעבודת ה'! ואין‬ ‫וכן הוא הדבר ברוחניות‪ :‬היצר הרע‬ ‫ליפול לידי יאוש ח"ו‪ ,‬ואל יפול ברוחו‪,‬‬ ‫יודע ומכיר היטב הכוחות שיש בתוך‬ ‫כי אדרבה ‪ -‬הרי כתב הבאר מים חיים‬ ‫יח‪ .‬וז"ל (שם בפסוק לא יטמא בעל בעמיו ד"ה א"י)‪ :‬ותדעו אחיי ורעיי כי הנה אלה הרשעים ושלוי עולם הבוערים בלבבם לכל מיני התאוות ועבירות רעות‬ ‫בחמדה עזה וחזקה אילו היו רוצים להכנס לקדושה היו יכולין להכנס ממש כמו כן שיחשק ויתלהב ויתאוה ויחפוץ בלהבי יקודי אש לאהבת ה'‬ ‫ותורתו ומצוותיו‪ .‬כי את זה לעומת זה וגו'‪ .‬וכפי אשר נראה כוחו בקליפה מהתאוה המופלגה והחמדה עזה‪ .‬כן היה כוחו בקדושה לאהבת ה' מה‬ ‫שאדם אחר שלא נברא בכח הזה להיות אהבה עזה תקוע בלבבו לדבר מן הדברים לא היה יכול להגיע כלל למדריגה עליונה כזו‪.‬‬ ‫ועל זה אמר ריש לקיש (בבא מציעא פ"ד‪ ).‬התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי כי הוא לפי מדרגתו בכל מקום אשר פנה והביט‪ ,‬היה גדול ונפלא בערכו‪.‬‬ ‫ובעת היותו בליסטים היה רב וגדול בבחינתם‪ ,‬וכשנכנס תחת כנפי השכינה נעשה רב וגדול מאוד אף נגד חכמים אחרים כמאמר חז"ל (יומא ט'‪):‬‬ ‫ורבה בר בר חנה מי משתעי בהדיה ריש לקיש והלא רבי אליעזר מרא דארעא דישראל הוי ולא הוי משתעי ריש לקיש בהדיה‪ .‬עתה ראה והבט מה‬ ‫שיוכל להעשות מרשעי ישראל‪ .‬וכל אדם בערכו כפי ערך תאותו בתאות וחמדת עולם הזה‪ ,‬כן לעומתו היה יכול ליכנס בקדושה להתאוות לחמוד‬ ‫לבוראו כזה וכזה ויותר לפי שזה היא אהבת אמת‪ .‬ותאות עולם הזה הוא רק טיפה מן הטיפה שנפלה מאהבת האמת לאהבת עולם הזה בכדי להיות‬ ‫הבחירה ביד האדם ולבררה מתוכה כאשר כתבנו כמה פעמים‪...‬‬ ‫יז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫וירא‬ ‫הוא מביא ישועה וברכה לו ולכל כלל‬ ‫כל אדם‪ ,‬ואף אם הוא בעצמו אינו יודע‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫לפעמים‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת 'מ'זאל זיך קענען שטארקן‪,‬‬ ‫ועל כן כשרואה האדם שהיצר מתגבר‬ ‫מ'זאל קענען טוהן א נחת רוח פארן‬ ‫עליו ביותר ‪ -‬ידע ברור כי יש בתוכו‬ ‫באשעפער' (שנוכל להתחזק‪ ,‬ולעשות נחת רוח‬ ‫כוחות עצומים‪ ,‬ובידו להגיע למדריגות‬ ‫להבוי"ת) 'און מ'זאל קענען מקרב זיין די‬ ‫רמות!‬ ‫גאולה שלימה' (ונוכל לקרב הגאולה שלימה)‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ומזה יתעורר האדם להתחזק בעצמו‪,‬‬ ‫ולדעת את כחו‪ ,‬לעמוד בנסיונות‪ ,‬ובזה‬ ‫יח‬