gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman

שבוע: וירא (2026-10-26)

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לקבלת השיעור והמדריך לשולחן שבת‪ ,‬וכן להצטרפות לרשימת התפוצה‬ ‫ניתן לשלוח מייל לכתובת ‪lemala2626@ gmail.com‬‬ ‫לחץ כאן‬ ‫ב״ה | פרשת וירא | מאמר אחרון בסדרה‬ ‫משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א‬ ‫למעלה מהזמן | תשפ״ז‬ ‫ַמ ֲא ֶכֶלת ַה ּט ֹו ב ַה ֻּמ ְח ָל ט — מאמר שלישי‬ ‫ַה ְּׁש ִא יָפה ְלִא יֵד ָא ל ְׁש ֵמ יִמ י ָט הֹו ר ׁשֹו ֶח ֶט ת ֶא ת ַה ְּמ ִצ יאּות ַע ד ַּד ק‪ַ ,‬א ְך ַה ַה ְׁש ָלָמ ה ַה ְּס דֹו ִמ ית ִע ם ַה ֶּׁש ֶק ט ַמ ְק ִּפ יָא ה ֶא ת ְּפִע יַמ ת ַה ַח ִּיים‪ַ .‬ה ִא ם ַּת ְס ִּכ ים ַלֲע ֹמד ְּבֶק ַר ע‬ ‫ַה ְּס ִת יָר ה ּוְלַד ֵּמ ם אֹו ָת ּה ִל ְפֵני ה'‪ ,‬אֹו ֶׁש ַּת ֲע ִד יף ְלַה ְט ִּב יַע ֶא ת ַיִּק יֶר יָך ְּבֵׁש ם ַה ְּׁש ֵלמּות?‬ ‫מצטמצמת‪ .‬היינו מצפים שהברכה תחבר את המשפחה ותאפשר לה‬ ‫ז‪ .‬אברהם‪ :‬לעמוד בקרע‬ ‫לחיות ברווחה‪ .‬בפועל הברכה נעשית מקנה‪ ,‬המקנה צריך מרעה‪,‬‬ ‫אברהם חי בתוך שני הכישלונות‪ .‬לפי חשבון חז"ל הוא היה בן‬ ‫המרעה מוגבל‪ ,‬וההתרחבות של האחד נעשית הדוחק של השני‪ .‬ועל‬ ‫ארבעים ושמונה בשנת הפלגה‪ ,‬ונמרוד‪ ,‬ראש הדור הזה‪ ,‬השליך‬ ‫זה פורץ ריב בין הרועים‪ ,‬ורש"י אומר שרועי לוט רעו בשדות של‬ ‫אותו לכבשן‪ .‬ואחר כך‪ ,‬כל חייו בארץ כנען‪ ,‬סדום נמצאת לא רחוק‬ ‫אחרים‪ .‬המאמר כולו שואל מה הארץ מסוגלת לשאת‪ ,‬והפסוק‬ ‫ממנו‪ ,‬ולוט בן אחיו גר בתוכה‪ .‬אברהם איננו בורח מן השבר‪ .‬הוא‬ ‫עצמו עונה כאן‪" :‬ולא נשא אתם הארץ"‪.‬‬ ‫חי בתוכו‪ ,‬ומראה איך עומדים בו‪.‬‬ ‫ואברהם עומד עכשיו במצב שבו האחווה עצמה דורשת פרידה‪ .‬אם‬ ‫ואברהם איננו האדם שלא עבר את המשברים האלה‪ .‬הוא יודע‬ ‫יתעקש על ישיבה משותפת בשם האחדות‪ ,‬הוא יחריב את האחווה‬ ‫שהעולם רע לפעמים‪ ,‬שלוט מנצל את טובו‪ ,‬שישמעאל אינו יכול‬ ‫שביקש לשמור‪ .‬לכן הוא אומר "אל נא תהי מריבה ביני ובינך‪ ...‬כי‬ ‫להישאר בביתו בכל מצב‪ ,‬ושאנשי סדום רשעים‪ .‬ובכל זאת הוא‬ ‫אנשים אחים אנחנו‪ ...‬הפרד נא מעלי"‪ .‬וגם הפרידה הזאת מחזיקה‬ ‫מסרב להגיע למסקנה של דור הפלגה או של סדום‪ .‬אברהם אינו‬ ‫בתוכה קרע‪ .‬במדרש רבה‪ ,‬רבי יהודה אומר שהקב"ה הקפיד על‬ ‫חוזר לתמימות של בראשית‪ .‬הוא חוזר לטוב של בראשית‪ ,‬אחרי‬ ‫אברהם בשעה שנפרד ממנו לוט‪ :‬לכל הוא מדבק‪ ,‬וללוט אחיו אינו‬ ‫שכבר למד את כל מה שלימד אותו נח‪ .‬הוא יודע שיש אדמה ויש‬ ‫מדבק? ורבי נחמיה אומר להפך‪ ,‬שהקפידה הייתה בשעה שלוט הלך‬ ‫קוצים‪ ,‬שיש רמאות ויש ניצול‪ .‬הוא יודע להיפרד‪ ,‬והוא יודע לצאת‬ ‫עמו‪ .‬אותו מעשה נתבע משני צדדיו‪ .‬אברהם נפרד מלוט‪ ,‬והאחווה‬ ‫למלחמה‪ .‬אבל הוא אינו מוכן לומר שהטוב האלוקי אינו שייך‬ ‫ממשיכה לתבוע ממנו את שלה‪ .‬וכשלוט נשבה‪ ,‬התביעה הזאת‬ ‫לעולם הזה‪ .‬ומדוע הוא מסוגל למה שהאחרים אינם מסוגלים?‬ ‫מוציאה אותו למלחמה‪.‬‬ ‫מפני שכולם חושבים שהסתירות בעולם צריכות הכרע‪ ,‬ולא זו בלבד‪,‬‬ ‫מלחמת המלכים‪" .‬וישמע אברם כי נשבה אחיו"‪ .‬התורה קוראת‬ ‫אלא שהם עצמם מבקשים להכריע‪ :‬או טוב מוחלט או מציאות‪ ,‬או‬ ‫כאן ללוט "אחיו"‪ ,‬אותו לוט שנפרד ממנו‪ .‬אברהם מריק את‬ ‫חסד בלי גבולות או גבולות בלי חסד‪ .‬ואברהם אומר‪ :‬אינני מסוגל‬ ‫חניכיו‪ ,‬שלוש מאות ושמונה עשר איש‪ .‬הוא רודף אחרי צבאות‬ ‫להכריע‪ ,‬אבל אינני מוכרח להכריע‪ .‬יש מי שמחזיק את שני הדברים‬ ‫ארבעת המלכים עד דן‪ ,‬נלחם בהם בלילה‪ ,‬ומשיב את לוט ואת כל‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫השבי‪ .‬הוא יצא להציל אדם‪ .‬אבל בעולם שבו הוא חי‪ ,‬הצלת השבוי‬ ‫ואת העמידה הזאת אפשר להבין רק כשרואים את אברהם בתוך‬ ‫מחייבת מלחמה‪ ,‬והיד שמבקשת להחזיר חיים נאלצת גם ליטול‬ ‫החיים עצמם‪ .‬אברהם יודע מהו הטוב האלוקי‪ ,‬והוא רוצה אותו‬ ‫חיים‪ .‬כאן החסד מוכרח לעבור דרך מעשה של הריגה‪.‬‬ ‫שלם‪ .‬אבל מן הרגע שהוא יוצא לדרך‪ ,‬הוא מגלה שהטוב הזה אינו‬ ‫והתורה אינה נותנת לניצחון לסגור את הסיפור‪ .‬מיד אחריו‬ ‫יכול להתממש בשלמותו במעשה אחד‪ .‬בבראשית נאמר "ויאמר"‪,‬‬ ‫נאמר‪" :‬אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר‪,‬‬ ‫ומיד "ויהי כן"‪ .‬אצל אברהם הרצף הזה נשבר‪ :‬הקב"ה מבטיח‪,‬‬ ‫אל תירא אברם‪ ,‬אנכי מגן לך"‪ .‬ממה מפחד המנצח? רבי לוי אומר‬ ‫והמציאות אינה מתיישרת לפי ההבטחה‪ .‬וכך בכל תחנה בחייו‪ .‬כדי‬ ‫במדרש שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר‪ :‬שמא היה בין‬ ‫להציל הוא נאלץ להילחם‪ ,‬כדי לשמור על הברית הוא נאלץ‬ ‫האוכלוסין שהרגתי צדיק אחד‪ ,‬ירא שמים אחד‪ .‬ורש"י מפרש‬ ‫להרחיק‪ ,‬ואפילו הברכה שהוא מקבל יוצרת מציאות שאי אפשר‬ ‫"אנכי מגן לך"‪ :‬מן העונש‪ ,‬שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת‪.‬‬ ‫לחיות בה יחד‪ .‬נלך אחריו בתחנות האלה‪ ,‬ונראה מה הוא עושה עם‬ ‫והקב"ה מרגיע אותו במשל‪ .‬אדם עבר לפני פרדסו של מלך‪ ,‬ראה‬ ‫הטוב שלא נכנס במעשה‪.‬‬ ‫חבילות של קוצים‪ ,‬ירד ולקח אותן‪ .‬כשראה אותו המלך‪ ,‬התחיל‬ ‫תחנות אלו שנעבור‪ ,‬הן נקראות בפי רבותינו עשרה ניסיונות‬ ‫האיש להסתתר‪ .‬אמר לו המלך‪ :‬חסכת לי פועלים רבים‪ ,‬בוא וקח‬ ‫שנתנסה בהם אברהם אבינו‪ ,‬ולפי דרכנו במאמרנו‪ ,‬הן כולן‬ ‫שכרך‪ .‬אותם אוכלוסין שהרגת‪ ,‬קוצים כסוחים היו‪.‬‬ ‫ניסיונות שבהם אברהם הצדיק הטוב‪ ,‬שרוצה להידבק במקור‬ ‫ושימו לב מי זקוק כאן להרגעה‪ :‬האדם שניצח במלחמת הצלה‪.‬‬ ‫הטוב‪ ,‬עומד מול מציאות נשברת שוב ושוב‪ ,‬כאשר הארץ תמיד‬ ‫ההצלחה אינה משתיקה אצלו את השאלה על אדם אחד שאולי‬ ‫חוצצת בינו לבין הטוב האלוקי היורד מן השמים‪ ,‬ואברהם עומד‬ ‫נהרג‪ .‬כאן אברהם עומד ממש מול דור הפלגה‪ .‬בוני המגדל‪ ,‬כשנפל‬ ‫ונבוא‬ ‫וארעא‪.‬‬ ‫שמיא‬ ‫באמצע‬ ‫אדם‪ ,‬לא שמו לב‪ ,‬כי היו עסוקים בבניין הגדול‪ .‬אברהם‪ ,‬אחרי‬ ‫ונבאר‪.‬‬ ‫שהציל את אחיו וניצח ארבעה מלכים‪ ,‬עדיין חושש מפני אדם אחד‬ ‫הרעב‪ .‬אברהם עזב את ארצו‪ ,‬את מולדתו ואת בית אביו‪ ,‬מפני‬ ‫שאולי אבד בתוך המעשה הגדול‪ .‬הידיעה על מחירה של המלחמה‬ ‫שהקב"ה אמר לו "לך לך"‪ .‬ורש"י מפרש‪ :‬להנאתך ולטובתך‪ .‬הוא‬ ‫אינה משאירה אותו בבית‪ ,‬והוא אינו מפקיר את השבוי‪ .‬הוא פועל‬ ‫הולך אחרי טוב שהובטח לו‪" ,‬ואעשך לגוי גדול ואברכך"‪ .‬וכשהוא‬ ‫בתוך העולם הקשוח‪ ,‬ואינו מרשה לעצמו להיעשות קשוח כמותו‪.‬‬ ‫מגיע אל המקום שבו הטוב אמור להתממש‪ ,‬הוא מוצא רעב‪ .‬רש"י‬ ‫הוא קרוע ונלחם!!! ואת הכאב והלב הפצוע‪ ,‬בין הטוב המוחלט‬ ‫מדגיש שהרעב היה בארץ ההיא לבדה‪ ,‬ומנסח את הניסיון‪ :‬שאמר‬ ‫לרוע המשתולל‪ ,‬הוא אינו מתיימר לפתור‪ .‬הוא נושא אותם לפני‬ ‫לו ללכת אל ארץ כנען‪ ,‬ועכשיו משיאו לצאת ממנה‪ .‬נצייר לעצמנו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שופך שיחו לפני אלוקיו‪ .‬ושומע מאת האלוקים "אנכי מגן‬ ‫את אברהם עומד בשדות היבשים‪ .‬אנשי ביתו רעבים‪ ,‬הצאן הולך‬ ‫לך"‪ .‬אני עומד שם‪ .‬אני שומר ומגן על נשמתך‪.‬‬ ‫ומתמעט‪ ,‬וההבטחה עוד מהדהדת באוזניו‪ .‬אותו קול שהכניס אותו‬ ‫מכניס האורחים‪ .‬סדום אמרה "בואו ונשכח תורת רגל מארצנו"‪.‬‬ ‫לארץ עומד עכשיו מאחורי הכורח לצאת ממנה‪.‬‬ ‫כבר אמרנו והסברנו את הפילוסופיה של הסדומניקים‪ :‬הם מבינים‬ ‫את ביתו הוא אינו יכול להאכיל בהבטחה‪ ,‬ולכן הוא יורד‬ ‫היטב את כוח הניצול והרוע שמשתולל בעולם‪ .‬והם שומרים על‬ ‫למצרים‪ .‬אבל הוא יורד "לגור שם"‪ ,‬ולא להשתקע‪ .‬וכשהרעב חולף‪,‬‬ ‫גבולות ברורים‪' .‬שלי שלי‪ ,‬שלך שלך'‪ .‬חיה ותן לחיות!! הסיסמא‬ ‫התורה מדייקת לאן הוא חוזר‪" :‬אל מקום המזבח אשר עשה שם‬ ‫של רבים מאוד מתושבי העולם כיום‪.‬‬ ‫בראשנה‪ ,‬ויקרא שם אברם בשם ה'"‪ .‬הוא נאלץ לעזוב את הארץ‪,‬‬ ‫ואברהם‪ ,‬ביום השלישי למילתו‪ ,‬בחום היום‪ ,‬רואה שלושה אנשים‬ ‫ואינו עוזב את ההבטחה‪ .‬הוא ממשיך לשמוע אותה גם כשאין לה‬ ‫ורץ לקראתם‪ ,‬ואומר "יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם"‪ .‬את הרגל‬ ‫זכר בשטח‪.‬‬ ‫שסדום מגרשת‪ ,‬אברהם רוחץ‪ .‬אברהם איננו תמים‪ .‬הוא יודע ומבין‬ ‫לוט‪ .‬בפרשת לוט הקרע חריף יותר‪ ,‬כי כאן הוא נולד דווקא מתוך‬ ‫היטב מול מי הוא עומד‪ :‬ערבים שברגע של חולשה הם 'גונבים לו את‬ ‫הצלחת הברכה‪ .‬התורה מספרת שגם ללוט‪" ,‬ההלך את אברם"‪ ,‬היו‬ ‫התכשיטים של אשתו'‪ .‬אבל אברהם אינו מוותר על החסד בגלל שיש‬ ‫צאן ובקר ואוהלים‪ .‬ורש"י שואל‪ :‬מי גרם לו שהיה לו זאת? הליכתו‬ ‫מי שמנצל אותו‪.‬‬ ‫עם אברם‪ .‬הטוב שסביב אברהם מתפשט ומיטיב עם הקרובים אליו‪.‬‬ ‫ויש כאן תמונה שמסכמת את כל התחנות‪ ,‬שכן כל אחד מהם בונה‬ ‫כך נראה הטוב האלוקי כשהוא פועל כמו שצריך‪ .‬אברהם מיטיב‪,‬‬ ‫מבנה אחר‪ .‬נח בונה תיבה‪ ,‬מקום מוגן מפני העולם‪ ,‬ובסוף "ויסגר‬ ‫והוא יודע להיטיב‪ ,‬הוא מרעיף על לוט כפי מידת החסד של אברהם‪.‬‬ ‫ה' בעדו" ‪ .‬דור הפלגה בונה מגדל‪ :‬הוא אינו מסתפק בהגנה‪ ,‬הוא‬ ‫ומה קורה בעקבות ההרעפה הזאת? "ולא נשא אתם הארץ לשבת‬ ‫רוצה להבטיח שלא יהיה עוד מבול‪ ,‬ולהגיע עד השמים‪ .‬סדום‬ ‫יחדו‪ ,‬כי היה רכושם רב"‪ .‬השפע גדל‪ ,‬והאפשרות לשבת יחד‬ ‫עדות ברורה‪ :‬ההכרעה לא מחקה את הטוב שלא היה אפשר לממש‬ ‫יושבת בשער‪ ,‬וסוגרת אותו בפני כל מי שבא מבחוץ ועלול לדרוש‬ ‫בתוך הבית‪ .‬אברהם אבינו מלמדנו קרע מהו‪.‬‬ ‫ממנה משהו‪ .‬ואברהם חי באוהל‪ ,‬ועליו נאמר "והוא יושב פתח‬ ‫ישמעאל והקרע שלנו‪ .‬לפני זמן קצר ישבתי עם אדם מלומד‪ ,‬איש‬ ‫האהל כחום היום"‪ .‬לא בפנים ולא בחוץ‪ ,‬אלא בפתח‪ .‬אוהל איננו‬ ‫טוב לב באמת‪ .‬התפעלתי ממנו מאוד‪ ,‬ונהניתי מחכמתו‪ ,‬מרוחב‬ ‫מגדל‪ ,‬וגם איננו חומה‪ .‬יש בו מקום מוגן‪ ,‬ויש בו פתח שדרכו נכנסים‬ ‫השכלתו ומטוב ליבו‪ .‬הוא היה בחור חרדי למדן ועובד לכל דבר‪,‬‬ ‫אורחים‪ .‬אברהם יושב בפתח‪.‬‬ ‫ומחמת ייסורי נפש וטרגדיה שעבר‪ ,‬עזב את דרכנו הטהורה‬ ‫התפילה על סדום‪ .‬וכשהקב"ה מגלה לו שסדום עומדת להיחרב‪,‬‬ ‫והמקודשת‪ .‬הלב נחמץ לראות עלם חמודות בחור לתפארת‪ ,‬שנפל‬ ‫הוא מתפלל‪" :‬השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"‪ .‬והוא מחפש‬ ‫קורבן לתככי מזימות העולם‪ .‬אך את זה נשמור לפעם אחרת‪.‬‬ ‫בתוך סדום את הצדיק‪ .‬חמישים‪ ,‬ארבעים וחמישה‪ ,‬ארבעים‪,‬‬ ‫במהלך השיחה הוא סיפר שהוא נוסע בין הערבים בארץ וגם‬ ‫שלושים‪ ,‬עשרים‪ ,‬עשרה‪ .‬הוא אינו מוותר על סדום‪ ,‬וגם אינו‬ ‫בעולם‪ ,‬והוא מדבר איתם כאילו שהוא אחד מהם‪ .‬בתוך הדברים‬ ‫מכחיש את הרע שבה‪ .‬הוא מביא את השבר לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫חזר שוב ושוב על המוטו שלו‪ :‬מי שהוא אחד מהם‪ ,‬הם לא מזיקים‬ ‫אברהם יודע ומכיר את הפילוסופיה המשומנת של 'שלי שלי שלך‬ ‫לו‪ .‬בהמשך התחיל לדבר על מדרגתו של ישמעאל‪ ,‬ואז הוא חזר‬ ‫שלך'‪ .‬יש בסדום מערכת הגיונית‪ .‬אבל בדיוק זו הנקודה שמכעיסה‬ ‫'לעולם של חז"ל' ועיניו החלו להאיר באור יקרות והתלהבות‪:‬‬ ‫את הקב"ה‪ .‬הרשעות בגבול החוק‪ .‬והציניות בלבוש הסדר‪ .‬סדום‬ ‫בתחילה הוא ציין לדברי המדרש שאברהם הלך לחפש את ישמעאל‬ ‫אינה מוכנה לעמוד בחיבוטי הנפש מול הניצול והתרסקות הטוב‬ ‫במדבר אחרי שגירש אותו‪ .‬והזכיר עוד כמה מאמרים בפרקי דרבי‬ ‫מול העולם הקשוח‪ .‬לכן היא סוגרת את השערים מבעוד מועד‪.‬‬ ‫אליעזר ובילקוט‪ .‬ומשם עבר לדבר נגד אלה שאינם מבינים את‬ ‫בתפילת אברהם על סדום אברהם אבינו אומר לקב"ה שלא ניתן‬ ‫בשורתו של ישמעאל‪ ,‬ושלישמעאל יש חלק בארץ לפחות כמו‬ ‫לקיים עולם מול הטוב המוחלט‪ ,‬כיון שהטוב המוחלט גוזר מוות‬ ‫ליהודים‪ ,‬שהרי גם הוא יורש של אברהם‪ .‬וכמובן שמיד נכנס‬ ‫על הרשעים שליבם אטום‪ .‬ואילו העולם הזה מכריח את האדם‬ ‫ל'סוגיות החמורות' של ימין ושמאל‪.‬‬ ‫להיחשף לשבר הקיומי של אטימות לב‪ .‬וכמבואר במדרש‪ :‬אמר לו‬ ‫כשישבתי איתו הרגשתי ממש את מה שאני מנסה להסביר במאמר‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬אברהם "אהבת צדק ותשנא רשע" אהבת לצדק‬ ‫הזה‪ .‬החסד שלו מושפע מאוד מהתבונה האנושית לה הוא נכסף‬ ‫את בריותי ותשנא רשע מאנת לחייבן‪" ,‬על כן משחך אלקים אלקיך‬ ‫בעולם המערבי‪ ,‬ולכן הוא נוטה כולו לצד אחד‪ .‬הוא אינו מסוגל‬ ‫שמן ששון מחבריך" מהו מחבריך? מנח ועד אצלך עשרה דורות‪,‬‬ ‫להכיל את העובדה שרבים מן האנשים שהוא מתרועע איתם‪,‬‬ ‫ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך‪ .‬אברהם מעורר את‬ ‫אנשים שבאמת לעולם לא ירצחו יהודי חס ושלום ואפילו יביעו‬ ‫הנקודה הצדיקית שבסדום‪ ,‬שיצאה סך הכול להגן על עצמה מפני‬ ‫סלידה מכך‪ ,‬מאמינים בכל זאת שצריך לגרש את היהודים מן הארץ‪,‬‬ ‫הטוב החמקמק שבעולם של מטה‪ .‬עומק טענת השופט כל הארץ‬ ‫או לפחות שהיהודים יהיו כנועים תחת שלטונם‪ .‬ואני כותב זאת‬ ‫הוא שהשופטים בעולם הזה יודעים ומכירים היטב את השבר‬ ‫בלשון המעטה‪ .‬הטוב שלו אמיתי‪ ,‬אבל הוא טוב לפי אמות המידה‬ ‫שהצדק מתמודד מולו‪.‬‬ ‫של בני האדם‪ ,‬ולכן אין בו מקום לסתירה‪.‬‬ ‫תשובתו של הקב"ה לאברהם היא בדיוק זו‪ ,‬הצדיקים אמורים‬ ‫הטוב שלו עומד מול בני האדם הקיצונים‪ ,‬שאומרים שצריך להרוג‬ ‫להילחם בשבר ולא להשלים עמו!! בדיוק כמעשיו של אברהם‪ .‬עצם‬ ‫את הערבים‪ .‬לשחוט אותם‪ .‬וזה מקומם את מי שמלומד ואמון על‬ ‫המציאות שהקב"ה ביקש את תפילת אברהם על סדום הוא זה‪:‬‬ ‫הטבה עם הבריות‪ .‬בפרט שמסתמא גם דעת תורתנו הקדושה היא‬ ‫ללמד את הבריות שאברהם יודע ומכיר את הצד החיובי של סדום‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬שאסור לומר ולעשות כן [וזה נושא בפני עצמו בע"ה]‪ .‬מה‬ ‫שביקשה עולם מתוקן והגון של שלי שלי‪ .‬ואכן ניתן לבקש שם גם‬ ‫שקורה הוא‪ :‬אלה סוגרים את הלב לגמרי‪ ,‬ואלה פותחים אותו עד‬ ‫צדיקים של ממש‪ .‬אך הקב"ה שונא את המסקנה של סדום‪ .‬ואוהב‬ ‫שאין בו עוד גבול‪ .‬ושניהם בורחים מאותו מקום‪.‬‬ ‫עומד‬ ‫אבינו‬ ‫שאברהם‬ ‫הקרע‬ ‫את‬ ‫כי לחיות בתוך הסתירה הזאת‪ ,‬לדעת את הייחוס ואת המדרגה‬ ‫בו‪.‬‬ ‫של ישמעאל‪ ,‬להבין את המשמעות של 'בן של אברהם אבינו'‪ ,‬ובכל‬ ‫"ואברהם עודנו עומד לפני ה'"‪ .‬זו ממש העמידה בקרע‪ .‬אברהם‬ ‫זאת להבין שהתורה אינה רוצה שנטה אליו יותר מדי בחסד‪ ,‬זה‬ ‫רואה כיצד שוב מקור הטוב נהפך לאש וגפרית על הארץ‪ .‬והוא נשאר‬ ‫בדיוק הקרע שאנחנו מדברים עליו‪ .‬זה כבר עדין וחמקמק מדי לרוב‬ ‫עומד לפני ה'‪ .‬ולמחרת‪ ,‬אחרי שסדום נהפכה והתפילה לכאורה לא‬ ‫בני אדם‪ .‬וזה המקום שבו עומד אברהם אבינו‪ .‬הוא מגרש את‬ ‫הועילה‪ ,‬נאמר "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ובאותה שעה ממשיך לאהוב אותו‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫פני ה'" ‪ .‬חז"ל לומדים מכאן שאברהם תיקן תפילת שחרית‪ .‬ככה‬ ‫מסופר שאחרי שלוש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו‬ ‫בדיוק! האדם קם בבוקר ורואה את הטוב המוחלט מעורבב באש‬ ‫במדבר‪ ,‬ונשבע שלא ירד מעל הגמל במקום שבו ישמעאל שרוי‪ .‬הוא‬ ‫וגפרית של סדום‪ .‬והוא נעמד להתפלל שחרית‪ .‬ונשים לב‪ :‬אברהם‬ ‫הולך אל הבן שגירש‪ ,‬ואינו יורד מן הגמל‪ .‬אהבה שאינה מוותרת‪,‬‬ ‫מתקן את תפילת שחרית‪ ,‬מיד אחרי שלא נענה בתפילתו על סדום!‬ ‫וגבול שאינו מתבטל‪ ,‬במעשה אחד‪ .‬גבורות אב המון גויים!‬ ‫התפילה‪ :‬הרבה יותר ממה שהיא בקשה מלפני הקב"ה‪ .‬היא עמידה‬ ‫והסוף של הסיפור מלמד לאן מובילה הדרך הזאת‪ .‬כשאברהם‬ ‫מול הקב"ה‪ .‬ומיד אחר כך התורה אומרת‪" :‬ויזכר אלקים את‬ ‫נפטר נאמר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו"‪ ,‬וחז"ל אומרים‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬וישלח את לוט מתוך ההפכה"‪.‬‬ ‫ורש"י מביא‪ ,‬שמכאן שישמעאל עשה תשובה‪ ,‬והוליך את יצחק‬ ‫ישמעאל‪ .‬כשהקב"ה מבשר לאברהם על יצחק‪ ,‬המילים הראשונות‬ ‫לפניו‪ .‬זו התוצאה של התנהלות שנמסרת לקב"ה‪ .‬אברהם לא פתר‬ ‫שיוצאות מפיו הן על הבן שכבר יש לו‪" :‬לו ישמעאל יחיה לפניך"‪.‬‬ ‫את השבר לבד‪ .‬הוא לא נטה כולו לישמעאל‪ ,‬וגם לא סגר את ליבו‬ ‫ורש"י מפרש‪ :‬יחיה ביראתך‪ .‬זו תקווה של אב‪ ,‬שהבן שכבר עומד‬ ‫בפניו‪ .‬הוא הקריב את השבר לכוחו הנשגב של אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫לפניו יהיה חלק מן הטוב שנמסר לו‪ .‬אבל הברית אינה יכולה להכיל‬ ‫התוצאה של מי שעושה כך‪ :‬בסופו של דבר גם ישמעאל הכיר בכך‪,‬‬ ‫בבית אחד את כל מה שהאבא מבקש להחזיק באותו בית‪ .‬שרה‬ ‫ונתן ליצחק ללכת לפניו‪ .‬זה סוד התשובה של ישמעאל‪ :‬לא שאברהם‬ ‫אומרת "גרש האמה הזאת ואת בנה"‪ ,‬והתורה מעידה‪" :‬וירע הדבר‬ ‫ויתר על הגבול‪ ,‬אלא שישמעאל עצמו התקרב לאלוקים‪.‬‬ ‫מאד בעיני אברהם על אודות בנו"‪ .‬שוב‪ :‬הטוב שאברהם מקבל‬ ‫ברור לנו‪ ,‬שאם נזכה לילך בדרכו של אברהם גם כיום בארצנו‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬בן כמו ישמעאל‪ ,‬מתרסק מול המציאות‪ ,‬בתוך הבית של‬ ‫הקדושה‪ ,‬ונשכיל להקריב את השבר הגדול לפני אבינו שבשמים‪,‬‬ ‫אברהם‪ .‬ואברהם אבינו השותת שופך ליבו לפני הקב"ה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫נזכה אף אנו להתגשמות המשך דרכו של ישמעאל‪ .‬ונזכה לראות את‬ ‫עומד עמו בתוך הכאב הזה ואומר לו‪" :‬אל ירע בעיניך‪ ...‬כל אשר‬ ‫התגלות הנהגתו הנשגבת של הקב"ה‪ .‬היודע ומכיר את כל גנזי‬ ‫תאמר אליך שרה שמע בקלה‪ ,‬כי ביצחק יקרא לך זרע"‪ .‬הקב"ה‬ ‫נסתרות הלב‪ .‬יודע ומגיד תעלומות שברי כל הנפשות‪ .‬והוא זה‬ ‫מחזיק עם אברהם את השבר‪.‬‬ ‫שיודע כיצד מנהלים ומרפאים את השבר הגדול שבו נברא העולם‪.‬‬ ‫ונצייר את הבוקר הזה‪" :‬וישכם אברהם בבקר"‪ .‬הוא קם מוקדם‬ ‫העקידה‪ .‬עד כאן אפשר היה לומר שיש הבטחה טובה‪ ,‬ויש עולם‬ ‫ולוקח בעצמו לחם וחמת מים‪ .‬הוא נותן אותם על שכמה של הגר‪,‬‬ ‫שמקשה על מימושה‪ .‬בעקידה הסתירה מגיעה כביכול אל תוך דבר‬ ‫ואת הילד‪ ,‬ומשלח‪ .‬היד שמשלחת היא אותה יד שהכינה את הלחם‪.‬‬ ‫ה' עצמו‪ ,‬כפי שאברהם מסוגל להבין אותו‪ .‬הוא שמע "כי ביצחק‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהכניס ערבים זרים לתוך ביתו‪ ,‬עוזב הכול ומתמסר‬ ‫יקרא לך זרע"‪ ,‬ועכשיו הוא שומע "קח נא את בנך‪ ...‬והעלהו שם‬ ‫אליהם בשלישי למילתו‪ .‬מצטווה כאן מקור הטוב לשלח את ילדו‬ ‫לעולה" ‪ .‬המדרש שם בפיו את התמיהה‪ :‬אתמול אמרת כי ביצחק‬ ‫מן הבית‪ ,‬לעבר הלא נודע‪.‬‬ ‫יקרא לך זרע‪ ,‬חזרת ואמרת קח נא את בנך! בסוף מתברר שלא‬ ‫אהבת אברהם אבינו לישמעאל ממשיכה גם אחרי שגורש‪ .‬והיא‬ ‫נצטווה לשחוט‪ .‬אבל אברהם נדרש ללכת בדרך שלושה ימים‪ ,‬לפני‬ ‫מתפרשת בפסוק בהמשך‪ :‬במעשה העקידה‪ .‬שם אומר הקב"ה "קח‬ ‫שהתברר לו איך ההבטחה והציווי עומדים יחד‪.‬‬ ‫נא את בנך את יחידך אשר אהבת"‪ ,‬ורש"י מביא את תשובתו של‬ ‫והמדרש מצייר את הרגע עצמו‪ .‬בשעה שאברהם שולח את ידו‬ ‫אברהם‪" :‬שניהם אני אוהב"‪ .‬זה נאמר אחרי השילוח‪ ,‬כמבואר‬ ‫ליטול את המאכלת‪" ,‬עיניו מורידות דמעות‪ ,‬ונופלות דמעות לעיניו‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר שישמעאל חזר לבקר את אביו‪ .‬השילוח של‬ ‫של יצחק מרחמנותו של אבא‪ ,‬ואף על פי כן הלב שמח לעשות רצון‬ ‫ישמעאל לא שינה את הלב של האב הגדול‪ .‬אברהם לא הפך בדיעבד‬ ‫יוצרו" ‪ .‬שתי התנועות באות יחד‪ .‬הציות אינו מבטל את הרחמנות‪,‬‬ ‫את הבן ששילח לבן שמעולם לא היה ראוי לאהבתו‪ .‬הברית עם‬ ‫והרחמנות אינה מבטלת את הציות‪ .‬בעקידה אברהם מוותר על‬ ‫יצחק‪ ,‬הבן הנבחר והמקודש‪ ,‬מחייבת את אברהם להבחין בין‬ ‫הדרישה שהטוב האלוקי יהיה מובן לו בשלמותו לפני שהוא עומד‬ ‫הבנים‪ ,‬אבל האהבה נשארת גם אחרי ההבחנה‪ .‬והכאב שלו הוא‬ ‫ולא כל אדם עובר את כל התחנות לפי הסדר‪ .‬יש מי שנופל מן‬ ‫לפניו‪ .‬הוא אינו יודע לחבר את כל מה שנאמר לו‪ ,‬וגם אינו מוחק‬ ‫המבול ישר לסדום‪ ,‬ויש מי שמבלה את כל חייו במגדל‪ .‬ושניהם‬ ‫אחד מן הדברים כדי לקנות לעצמו עולם פשוט ולא מורכב‪.‬‬ ‫עומדים במעשה שלפנינו‪.‬‬ ‫מעשה העקידה אינו מאורע חד פעמי‪ ,‬הוא דפוס שחוזר על עצמו‬ ‫מעשה במגיד שיעור‪ .‬כולנו מכירים את אביגדור‪ ,‬האברך העדין‪,‬‬ ‫אצל כל הורה והורה‪ .‬כל מחנך ומחנך‪ .‬ואני מציע לכל אחד לעצום‬ ‫הרך כמשי‪ ,‬שבשנותיו הצעירות מסתובב בעולם חדור אמונה בטוב‬ ‫עיניים במקום שקט‪ ,‬ולנסות לשמוע את המילים 'אתמול אמרת‬ ‫הנצחי‪ ,‬ודרך הטוב הזה הוא רואה את העולם ואת יושביו‪ .‬הוא‬ ‫לי‪ ...‬והיום אתה אומר לי‪ '...‬שוב ושוב‪ .‬אתמול והיום‪ .‬עד שפתאום‬ ‫הראשון שרץ להתרים כסף לבניין המקווה‪ .‬הוא החלוץ שעומד לצד‬ ‫האדם ימצא שעיניו דומעות‪ ,‬וליבו מבעבע‪ ,‬והוא מקריב את השבר‬ ‫האברך שפשט רגל‪ .‬ידיו רב לו לקרב את הבחור הנושר מן השכונה‪.‬‬ ‫והקרע שלו לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫זו בראשית שלו‪.‬‬ ‫ואחרי שראינו את אברהם מול לוט‪ ,‬מול ישמעאל ומול סדום‪,‬‬ ‫ויהי היום‪ ,‬והפרנסה דוחקת‪ ,‬והוא נעשה מגיד שיעור בישיבה‬ ‫כדאי לעמוד על הבחנה דקה שאולי לא שמים לב אליה בתחילה‪.‬‬ ‫ידועה ומכובדת‪ .‬תוך שבועות ספורים הוא נעשה כאב לתלמידיו‪,‬‬ ‫כאשר אנחנו אומרים שאברהם עומד בקרע‪ ,‬לכאורה זה אומר שהוא‬ ‫וכזרקור לכל בני הישיבה‪ .‬כשבחור נכנס לשיעור באיחור‪ ,‬הוא‬ ‫לא נוקט עמדה אלא עומד בקרע‪ .‬וזו טעות שרבים נופלים בה‪ ,‬כיון‬ ‫מגפפו‪ ,‬מנשקו ומעודדו‪ :‬בטח איחרת מסיבה טובה‪ ,‬ומחר תבוא‬ ‫שאכן עצם המושג של להיות בתוך הקרע הוא קשה ומורכב‪ .‬וכיון‬ ‫בזמן‪ .‬וכשהמנהל תופס בחור שהלך לכותל באמצע הסדר‪ ,‬אביגדור‬ ‫שכבר הבין אותו האדם‪ ,‬הוא מוצא אותו נוח לשהות בו‪.‬‬ ‫משתטח בעד הבחור לפני המנהל‪ ,‬ממזרח ועד מערב‪ ,‬ומסביר לו‬ ‫וכאן מונח החידוש העמוק‪ .‬האדם פעמים רבות מוכרח להכריע‬ ‫שהבחור הזה הלך להתפלל להצלחת הישיבה ולהצלחת המנהל‬ ‫מה לעשות‪ ,‬אבל הוא אינו מוכרח להכריע שאחד משני הערכים הוא‬ ‫החשוב‪.‬‬ ‫שקר‪ .‬אברהם מכריע שישמעאל צריך לצאת מביתו‪ ,‬וישמעאל נשאר‬ ‫כעבור חודשיים בלבד מתחיל אביגדור לשמוע זמירות מפי המנהל‪.‬‬ ‫ראוי לאהבתו‪ .‬הוא מרחיק את לוט‪ ,‬והאחווה נשארת במקומה‪.‬‬ ‫זה לא שייך כך‪ .‬השיעור שלך נהפך לשוק‪ ,‬כל אחד עושה מה שהוא‬ ‫הוא מכיר ברשעותה של סדום‪ ,‬ומתפלל עליה‪ .‬זו הבחנה אדירה‪ ,‬בין‬ ‫רוצה‪ .‬נכון שאומרים עליך שאתה מיוחד‪ ,‬אבל אתה משפיע על‬ ‫הכרעה של מעשה לבין ביטול של ערך‪ .‬האדם אינו יכול לחיות בלי‬ ‫כיתות אחרות‪ ,‬וכל המסגרת נעשית רופפת‪ .‬ובכלל‪ ,‬גם אתה סך‬ ‫להכריע‪ ,‬אבל הוא יכול להכריע במעשה‪ ,‬ולהשאיר בחיים את הערך‬ ‫הכול בן אדם‪ ,‬ויש סיפורים שאתה לא יודע ולא מכיר‪ .‬למשל‪ ,‬תפסו‬ ‫שלא זכה להתממש‪ .‬דור הפלגה הכריע שהמציאות צריכה להיעלם‬ ‫בחור מן השיעור שלך עם עיתונים‪ ,‬ואתה אפילו לא יודע מזה‪ .‬לא‬ ‫מפני הטוב‪ .‬סדום הכריעה שהטוב צריך להיעלם מפני המציאות‪.‬‬ ‫עדכנתי אותך‪ ,‬כדי שלא תבלבל את הסדר‪ .‬זרקתי את הבחור מן‬ ‫אברהם מכריע מה נכון לעשות‪ ,‬ואת מה שנשאר‪ ,‬את הסתירה‬ ‫הישיבה בעצמי‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬הוא מביא לפני הקב"ה‪ .‬זה הדיין שפוסק כדין ומתפלל על‬ ‫כך הדברים הולכים ומתגלגלים‪ ,‬עד שאביגדור פוגש במקרה בבית‬ ‫החייב‪ ,‬וזה אברהם שמשלח וממשיך לאהוב‪.‬‬ ‫כנסת שכונתי את חיים עוזר‪ .‬חיים עוזר הוא בחור בן עלייה‪ .‬הוא‬ ‫וכך ההבחנה הזאת‪ ,‬בין הכרעה במעשה לבין ביטול של ערך‪,‬‬ ‫יודע כמה מסכתות על בוריין‪ ,‬עם כל הראשונים והאחרונים‪ ,‬ומכין‬ ‫מקבלת עומק של חיים‪ .‬אברהם לומד אותה תחנה אחר תחנה‪ .‬בכל‬ ‫את עצמו לקבל היתר הוראה בבוא היום‪ .‬כבר תקופה שפניו כבושות‬ ‫פעם הוא נדרש לעשות מעשה‪ ,‬ומגלה שהמעשה אינו יכול לשאת‬ ‫בקרקע‪ ,‬ואביגדור מרגיש שליבו טעון עליו‪ .‬הוא ניגש‪ ,‬מתיישב לידו‪,‬‬ ‫בתוכו את כל הטוב שהוא מכיר‪ .‬ברעב הוא עוזב את הארץ‪ ,‬בלוט‬ ‫מחבק אותו ואומר לו מילה טובה‪ .‬וחיים עוזר‪ ,‬בלי משים‪ ,‬מטיח‬ ‫הוא נפרד מאחיו‪ ,‬במלחמה הוא הורג כדי להציל‪ ,‬בישמעאל הוא‬ ‫בו‪ :‬אתה פשוט נותן לגיטימציה לעבירות‪ .‬אתה לא בונה משמעת של‬ ‫משלח בן שהוא אוהב‪ ,‬ובעקידה הוא הולך בדרך שאינו מבין‪ .‬ואת‬ ‫יראה‪ .‬בחורים לומדים אצלך שהכול נסלח‪ .‬ואביגדור אינו שם לב‬ ‫מה שלא נכנס במעשה‪ ,‬הוא אינו משליך מן הלב‪ .‬הוא ממשיך לשאת‬ ‫שבחורים גונבים את ליבו‪ ,‬ועושים שטויות על חשבון האשראי‬ ‫אותו לפני ה'‪.‬‬ ‫הגדול והאמון שהוא נותן בהם‪ .‬למשל יוחנצ'י‪ ,‬שאביגדור קורא לו‬ ‫ח‪ .‬בנפש‪ :‬חמש תחנות ותפילה‬ ‫"מיין הייליגער יוחנן בן זכאי"‪ ,‬הולך כל יום חמישי לקומזיץ‪ ,‬ומה‬ ‫כל מה שתיארנו איננו רק סיפור על הדורות הראשונים‪ .‬זה מסלול‬ ‫שנעשה שם‪ ,‬אביגדור לא רוצה לדעת‪.‬‬ ‫שאדם עובר בחייו‪ ,‬ולפעמים יותר מפעם אחת‪.‬‬ ‫ובהמשך מגיעה אליו דרישת שלום מאחד ההורים‪ ,‬ששואל ומטיח‬ ‫התחנה הראשונה היא האידאל‪ .‬האדם הצעיר רואה את העולם‬ ‫בפניו‪ :‬מניין לך כתפיים לחינוך כזה? אצל מי ראית את זה? אני לא‬ ‫מצד הבורא‪ .‬הוא רוצה ללמוד כמו שצריך‪ ,‬להתפלל כמו שצריך‪,‬‬ ‫מזלזל בך חס ושלום‪ ,‬אבל אתה עדיין צעיר ידידי‪ ,‬יש לנו מסורה גם‬ ‫לבנות בית מושלם‪ .‬זו בראשית שבתוכו‪.‬‬ ‫על חינוך! וכך היו הדברים מתגלגלים‪ ,‬עד שאביגדור‪ ,‬המגיד שיעור‬ ‫התחנה השנייה היא המשבר‪ .‬המציאות אינה עומדת באידאל‪,‬‬ ‫החשוב‪ ,‬הרגיש שהוא מתחיל להיסדק‪ .‬כעבור שנה הוא עזב את‬ ‫והאדם‪ ,‬בשם הטוב‪ ,‬מוחק את מה שאינו מושלם‪ .‬זה המבול‬ ‫המשרה‪ .‬זה המבול שלו‪.‬‬ ‫שבנפש‪.‬‬ ‫אחרי כמה שנים הציעו לאביגדור להיות מנהל של חיידר‪ .‬הוא‬ ‫התחנה השלישית היא קבלת המציאות‪ .‬האדם לומד לחיות עם‬ ‫התחבט רבות‪ ,‬אבל מנהל הבנק יודע לדבר בשבעים לשונות‪...‬‬ ‫העולם כמו שהוא‪ .‬סדר של שלוש שעות שאינו נשבר‪ ,‬במקום עשר‬ ‫לבסוף נעתר‪ .‬ותוך תקופה קצרה מכניסתו לתפקיד הוא נהיה‬ ‫שעות מדומיינות‪ .‬הילד הזה‪ ,‬ולא הילד הדמיוני‪ .‬זה נח שבנפש‪.‬‬ ‫קשוח‪ ,‬כלפי המלמדים וכלפי התלמידים גם יחד‪ .‬הוא הנהיג סדר‬ ‫ואם הוא מפסיק להתפלל‪ ,‬המנוחה נעשית נוחות‪ :‬ככה זה‪ .‬אבל‬ ‫קפדני ומשמעת מדוקדקת‪ ,‬ובמידת מה היו שיכלו לחשוד בו שהוא‬ ‫מכאן מתחיל גם השבר‪ :‬האדם עדיין זוכר את הטוב המושלם‪,‬‬ ‫מתנשא‪ ,‬או שהוא סוגר את חדרי ליבו מלשמוע‪.‬‬ ‫ועכשיו הוא חי בעולם שסותר אותו בכל יום‪.‬‬ ‫על הקיר במשרדו נתלה תקנון‪ .‬בשמונה וחמש דלת החיידר ננעלת‪,‬‬ ‫התחנה הרביעית באה כשהאדם מתייצב‪ .‬יש לו כלים‪ ,‬ניסיון‬ ‫ומי שמאחר ממתין בחדר ההמתנה עד ההפסקה‪ .‬אין יוצאים מן‬ ‫ומעמד‪ ,‬והלב של בראשית‪ ,‬שלא כבה בתוכו‪ ,‬מתעורר שוב‪ .‬הגעגוע‬ ‫הכיתה בלי פתק חתום‪ .‬מלמד שמבקש לחרוג מן התוכנית‪ ,‬מגיש‬ ‫לטוב המושלם חוזר אליו‪ .‬אבל הוא כבר אינו מבקש אותו מן‬ ‫בקשה בכתב‪ .‬הורה שמבקש הנחה בשכר הלימוד‪ ,‬מופנה לטבלה‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬הוא מחליט לייצר אותו בעצמו‪ .‬זה יכול להיות מוסד‪,‬‬ ‫וכשילד בא באיחור‪ ,‬עם עיניים אדומות ועם סיפור‪ ,‬אביגדור אינו‬ ‫ישיבה‪ ,‬ארגון חסד‪ ,‬שיטה חינוכית‪ ,‬או בית שכל פרט בו מתוכנן‪.‬‬ ‫שואל מה קרה‪ .‬הוא כבר יודע שלכל אחד יש סיפור‪ .‬הוא שמע פעם‬ ‫וכל זה עשוי להיות טוב מאוד‪ ,‬עד שהטוב נעשה הטוב שלו‪ .‬הוא‬ ‫את כל הסיפורים‪ ,‬ובמחיר מלא‪.‬‬ ‫קובע מה נכון‪ ,‬וכולם צריכים להתאים‪ .‬התלמיד שאינו נכנס‬ ‫ומי שהיה מסתכל היטב‪ ,‬היה רואה שכל תקנה בתקנון הזה היא‬ ‫לשיטה‪ ,‬העובד שנשחק‪ ,‬המשפחה שמשלמת את המחיר‪ .‬אם נפלה‬ ‫צלקת‪ .‬על כל סעיף יכול היה אביגדור לספר מעשה‪ .‬הסעיף על‬ ‫לבנה‪ ,‬הוא בוכה‪ .‬אם נפל אדם‪ ,‬הוא לא שם לב‪ .‬זה דור הפלגה‬ ‫האיחורים נכתב בדמו של הבחור שגופף ונישק בשיעור‪ .‬הסעיף על‬ ‫שבנפש‪ .‬ולרוב זה נגמר בפיזור‪ :‬הפרויקט מתפרק‪ ,‬האנשים עוזבים‪,‬‬ ‫היציאה מן הכיתה נכתב בדמו של הבחור שהלך לכותל‪ ,‬או אמר‬ ‫השפה המשותפת מתבלבלת‪.‬‬ ‫שהלך לכותל‪ .‬הסעיף שמחייב לדווח למנהל על כל דבר‪ ,‬נכתב בדמם‬ ‫והתחנה החמישית באה אחרי ההתרסקות‪ .‬נניח אדם שהקים‬ ‫של העיתונים שלא ידע עליהם‪ .‬והסעיף שאוסר על המלמדים‬ ‫גמ"ח‪ ,‬ובמשך שנים הלווה ונתן‪ .‬ואז הוא מגלה שחלק ממי שלוו‬ ‫להבטיח לתלמידים דבר שאינו בתוכנית‪ ,‬נכתב בדמו של יוחנצ'י‪,‬‬ ‫ממנו לא החזירו‪ ,‬שאחרים ניצלו את טוב ליבו‪ ,‬ששמו נעשה כתובת‬ ‫"מיין הייליגער יוחנן בן זכאי"‪ ,‬והקומזיץ של יום חמישי‪.‬‬ ‫לכל מי שמחפש מישהו לנצל‪ .‬והוא אומר לעצמו‪ :‬מספיק‪ .‬אי אפשר‬ ‫ויום אחד מגיע אליו מלמד צעיר‪ ,‬נלהב‪ ,‬שליבו פתוח‪ .‬הוא נתן‬ ‫לנהל כאן חיים של טוב‪ .‬הוא סוגר את הגמ"ח‪ ,‬או משאיר אותו‬ ‫לילד חלש לצאת מוקדם‪ ,‬כי ראה שהילד אינו מחזיק מעמד‪.‬‬ ‫פתוח עם כל כך הרבה תנאים וטפסים וערבים שאיש כבר אינו נכנס‪.‬‬ ‫ובהפסקה הוא חילק לו בשקט את הכריך שלו‪ ,‬כי הילד בא בלי‬ ‫הוא בונה לעצמו חיים מסודרים והוגנים‪ .‬הוא משלם כל חוב בזמנו‪,‬‬ ‫אוכל‪ .‬אביגדור קורא לו לחדר‪ ,‬ונוזף בו‪ .‬לא מפני שהכריך רע‪ ,‬ולא‬ ‫אינו לוקח טובות ואינו נותן טובות‪ .‬השולחן שלו בשבת סגור‬ ‫מפני שהמנהל אכזר‪ .‬אלא מפני שהמלמד הכניס לחיידר טוב שלא‬ ‫לאורחים‪ .‬וכשעולה בו דחף נדיב‪ ,‬הוא מעניש אותו מבפנים‪ :‬למה‬ ‫בא מן התקנון‪ .‬ואביגדור יודע לאן זה מוביל‪ .‬הוא היה שם‪ .‬ומי‬ ‫נתת‪ ,‬הרי ינצלו אותך‪ .‬זו סדום שבנפש‪ .‬והוא איננו רשע‪ .‬הוא אדם‬ ‫שיושב מולו ושומע את הנזיפה‪ ,‬אינו יודע שהוא שומע את אביגדור‬ ‫שנפגע‪ ,‬שראה נצלנים באמת‪ ,‬ושלא מצא מי שיחזיק איתו את‬ ‫של פעם מדבר אל עצמו‪ .‬זו הריבה של סדום‪ ,‬שהוציאה פת לעני‬ ‫השבר‪.‬‬ ‫בתוך כד‪.‬‬ ‫כדי להתאים למיטה‪ .‬מנהל חיידר שקובע שעת כניסה ומקפיד‬ ‫והחיידר מתנהל למופת‪ .‬ההורים מרוצים‪ ,‬הסדר מופתי‪ ,‬אין‬ ‫עליה‪ ,‬מחזיק סדר שמאפשר לחיידר להתקיים‪ .‬אבל כשבא לפניו‬ ‫שערוריות ואין סיפורים‪" .‬גאון שבעת לחם ושלות השקט"‪ .‬רק‬ ‫ילד בוכה‪ ,‬והוא מסרב אפילו לברר למה איחר‪ ,‬מפני שהתקנון חשוב‬ ‫לפעמים‪ ,‬כשאביגדור עובר במסדרון ורואה ילד שעומד ליד הדלת‬ ‫בעיניו מן הילד‪ ,‬שם מתגלה סדום שבנפש‪.‬‬ ‫הנעולה ובוכה‪ ,‬משהו קטן נצבט בו‪ .‬והוא מעניש את הצביטה הזאת‬ ‫התיקון לשתי הסכנות האלה הוא הדרך של אברהם‪ .‬לא לסגור את‬ ‫מבפנים‪ ,‬כמו שלמד‪ :‬אם תפתח לו‪ ,‬תצטרך לפתוח לכולם‪ .‬תשלוט‬ ‫הגמ"ח‪ ,‬ולא להעמיד פנים שאין נצלנים‪ .‬לדעת להתרחק ממי‬ ‫בעצמך‪ ,‬אתה כבר אדם בוגר‪ ,‬יש לך את זה‪ ,‬אתה חזק‪...‬‬ ‫שמנצל‪ ,‬כמו "הפרד נא מעלי"‪ ,‬ובכל זאת לא לנטוש אותו כשהוא‬ ‫זו סדום שבנפש‪ ,‬בציור חי‪ .‬הוא איננו רשע‪ .‬הוא לא נעשה גרוע ממי‬ ‫בצרה‪ .‬להציב גבולות‪ ,‬אבל להציב אותם לפני ה'‪ ,‬כש"וירע הדבר‬ ‫שלא היה רחמן מעולם‪ .‬הוא אדם שהיה פעם הטוב האלוקי בעיני‬ ‫מאד בעיניו"‪ ,‬ולא כחוק קר שכתבתי לעצמי כדי שלא אצטרך‬ ‫עצמו ובעיני אחרים‪ ,‬ונשבר כשגילה שהעולם מנצל את הטוב הזה‪,‬‬ ‫להרגיש‪ .‬ובעיקר‪ :‬להתפלל‪ .‬לבוא לפני הקב"ה ולומר לו את האמת‪.‬‬ ‫ושגם הוא עצמו אינו יכול להיות הטוב המושלם‪ .‬ומן השבר הזה‬ ‫אני יודע מהו הטוב‪ ,‬ואני רואה שהעולם הזה סותר אותו‪ .‬אינני‬ ‫נולדו החוקים‪ .‬חוקי סדום אינם חוקים של מי ששונא את הטוב‪.‬‬ ‫יכול לסגור את השבר הזה לבד‪ ,‬ואינני רוצה לוותר עליו‪ .‬עזור לי‬ ‫הם חוקים של מי שהתייאש ממנו‪ .‬כל סעיף בתקנון הוא גדר סביב‬ ‫לעמוד בו‪.‬‬ ‫הלב שלו‪ ,‬כדי שלא יצטרך עוד להיפגע‪ .‬והאירוניה הקשה מכולן‪:‬‬ ‫ואדם יכול לבחון את עצמו בשלוש שאלות‪ .‬הראשונה‪ :‬האם אני‬ ‫אביגדור‪ ,‬המגיד שיעור שנלחם במנהל של הישיבה‪ ,‬נעשה בסוף‬ ‫מנסה להפוך את העולם למושלם בכוח? אם כן‪ ,‬אני בסכנת דור‬ ‫אותו מנהל בדיוק‪.‬‬ ‫הפלגה‪ .‬השנייה‪ :‬האם אני משתמש במציאות כתירוץ לסגור את‬ ‫אבל כדאי להתבונן היטב‪ ,‬כי שני המנהלים האלה נראים זהים‪,‬‬ ‫הלב? אם כן‪ ,‬אני בסכנת סדום‪ .‬והשלישית‪ :‬האם אני מסוגל להציב‬ ‫והם עומדים בשתי תחנות שונות‪ .‬מנהל הישיבה הוא המגדל‪ .‬הוא‬ ‫גבול בלי לוותר על התפילה‪ ,‬על החמלה ועל האחריות? אם כן‪ ,‬אני‬ ‫בונה מסגרת‪ ,‬והמסגרת חשובה בעיניו מכל בחור שבתוכה‪" .‬אתה‬ ‫מתחיל ללכת בדרכו של אברהם‪ .‬כי אברהם איננו האדם שאין לו‬ ‫משפיע על כיתות אחרות‪ ,‬וכל המסגרת נעשית רופפת"‪ ,‬הוא אומר‬ ‫גבולות‪ .‬הוא האדם שהגבולות שלו עדיין עומדים לפני ה'‪.‬‬ ‫לאביגדור‪ .‬והבחור שנתפס עם העיתונים נזרק מן הישיבה בלי‬ ‫זו העמידה של אברהם‪" .‬ואברהם עודנו עומד לפני ה'"‪ .‬ולמחרת‪,‬‬ ‫שאביגדור‪ ,‬המגיד שיעור שלו‪ ,‬ידע על כך‪" ,‬כדי שלא תבלבל את‬ ‫גם אם לא נענה‪ ,‬הוא חוזר אל המקום אשר עמד שם‪.‬‬ ‫הסדר"‪ .‬הלבנה נשמרה‪ ,‬האדם נפל‪ ,‬ואיש לא שם לב‪ .‬מנהל הישיבה‬ ‫סיכום‪ :‬עפר ואפר שעומד לפני ה'‬ ‫מחוקק כדי שהישיבה תהיה טובה‪ ,‬כדי להכריח את המציאות‬ ‫התורה פותחת בעולם שאמור להיות שמים‪ ,‬ומגלה שהוא אינו‬ ‫להיות מה שצריך‪ .‬בשביל לבנות מוסד בעל 'שם' צריכים לייצר‬ ‫יכול להתקיים‪ .‬אחרי המבול היא נותנת לארץ רשות להיות ארץ‪,‬‬ ‫מנגנון של סדר כדבעי‪ ,‬המנהל תמיד אומר‪.‬‬ ‫ומשאירה את האדם בתוך שבר‪ :‬הוא יודע את הטוב המושלם‪ ,‬וחי‬ ‫לעומתו אביגדור‪ ,‬כשנעשה מנהל‪ ,‬כותב תקנון שנראה כמעט אותו‬ ‫בעולם שסותר אותו‪ .‬ומיד אחר כך היא מראה לנו שתי דרכים לגמור‬ ‫דבר‪ ,‬עם אותה דלת נעולה ואותו פתק חתום‪ .‬אבל השורש שלו אחר‪.‬‬ ‫עם השבר לבד‪ .‬דור הפלגה סוגר אותו כלפי מעלה‪ ,‬בטוב שהאדם‬ ‫הוא בונה חומה סביב הלב‪ .‬הוא מחוקק כדי שהעולם לא ידרוש‬ ‫מייצר וכופה על כולם‪ ,‬וטוב כזה סופו להתרסק ולהוביל להרג‪.‬‬ ‫ממנו עוד להיות טוב‪ .‬זה בדיוק ההבדל שראינו בין החוקים של דור‬ ‫סדום קורסת לתוכו כלפי מטה‪ ,‬ומבטלת את הטוב כי ממילא אי‬ ‫הפלגה לבין החוקים של סדום‪ .‬אביגדור עצמו דילג על המגדל‪ .‬הוא‬ ‫אפשר לחיות אותו כאן‪ ,‬ונסגרת בעולם שהחוק הוא כל מה שיש בו‪.‬‬ ‫עמד מולו כל ימיו בישיבה‪ ,‬נלחם בו ונשבר מולו‪ ,‬ומן המבול שלו‬ ‫ושני הכישלונות מתחילים באותה נקודה‪ ,‬במי ש"הסיע עצמו‬ ‫נפל ישר לסדום‪ .‬וכך עומדות במעשה הזה שתי הדרכים זו מול זו‪:‬‬ ‫מקדמונו של עולם"‪ .‬הם שכחו את הטוב של אלוקים‪ ,‬ולא נתנו לו‬ ‫מנהל הישיבה‪ ,‬שמבלה את חייו במגדל‪ ,‬ואביגדור‪ ,‬שנופל מן המבול‬ ‫להחזיק את השבר‪ .‬והעולם שלנו‪ ,‬שעבר את שתי התחנות האלה‬ ‫ישר לסדום‪ .‬ועל הקיר‪ ,‬התקנון של שניהם נראה אותו דבר‪.‬‬ ‫באותו סדר‪ ,‬יכול ללמוד מהן יותר מכל דור לפניו‪.‬‬ ‫וכדאי לשים לב מה היה חסר לו‪ .‬לא לב רך יותר‪ ,‬כי לב רך היה לו‬ ‫אברהם עומד מול שניהם‪ .‬מול דור הפלגה‪ ,‬שרצה לעשות לעצמו‬ ‫בשפע‪ .‬ולא לב קשה יותר‪ ,‬כי אליו הגיע בסוף‪ .‬גם חוקרים שבדקו‬ ‫שם‪ ,‬הוא קורא בשם ה'‪ .‬מול סדום‪ ,‬ששכחה את תורת הרגל‪ ,‬הוא‬ ‫רופאים ואנשי טיפול מצאו שמי שנשחק ונסגר איננו בהכרח מי‬ ‫רוחץ את רגלי האורחים‪ .‬הוא מתרחק ממי שמנצל את הטוב‪ ,‬ובכל‬ ‫שהרגיש יותר מדי‪ ,‬אלא מי שנשא את הסבל לבדו‪ ,‬בלי דרך להחזיק‬ ‫זאת יוצא למלחמה בשבילו‪ .‬הוא משלח את מי שצריך לשלח‪ ,‬ו"וירע‬ ‫אותו‪ .‬מה שהיה חסר לאביגדור הוא מישהו שיחזיק איתו את‬ ‫הדבר מאד בעיניו"‪ .‬והוא איננו מנסה לסגור את השבר‪ .‬הוא מביא‬ ‫השבר‪ .‬כשחיים עוזר הטיח בו את דבריו‪ ,‬וכשההורה שאל אותו‬ ‫אותו לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫מניין לו כתפיים‪ ,‬הוא עמד מולם לבד‪ .‬הוא לא הביא את השבר לפני‬ ‫האדם של בראשית טוב‪ ,‬משום שהוא עדיין אינו יודע מספיק על‬ ‫הקב"ה‪ .‬הוא ניסה לשאת אותו על כתפיו‪ ,‬וכשהכתפיים נסדקו‪,‬‬ ‫הרע‪ .‬האדם של סדום כבר יודע הכול על הרע‪ ,‬ולכן הפסיק להאמין‬ ‫הוא בנה חומה‪.‬‬ ‫בטוב‪ .‬ואברהם יודע על הרע‪ ,‬ובכל זאת בוחר בטוב‪ .‬זו כבר איננה‬ ‫ועכשיו נצייר את אותו אביגדור‪ ,‬באותו חיידר ובאותו בוקר‪,‬‬ ‫תמימות‪ .‬זו מדרגה גבוהה לאין ערוך מן התמימות הראשונה‪.‬‬ ‫כשהוא הולך בדרכו של אברהם‪ .‬הוא עדיין נועל את שער החיידר‬ ‫אברהם איננו האדם שנשאר טוב משום שמעולם לא פגש את הרע‪.‬‬ ‫בשמונה וחמש‪ .‬ייתכן שאף ינקוט אמצעי משמעת‪ ,‬כי בלי סדר אין‬ ‫הוא האדם שפגש את הרע‪ ,‬הכיר בו‪ ,‬למד לחיות מולו‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫חיידר‪ .‬אבל כשהילד עומד ליד הדלת ובוכה‪ ,‬הוא נעצר‪ .‬הוא שואל‬ ‫סירב לתת לו להגדיר מהו הטוב‪ ,‬משום שלא החזיק את הסתירה‬ ‫מה קרה‪ .‬הוא מרגיש את הכאב‪ ,‬ובודק איך לשמור על הכלל‬ ‫לבדו‪.‬‬ ‫ולהשאיר בו מקום לאדם‪ .‬וכשמלמד צעיר מחלק בשקט כריך לילד‬ ‫ובשורש של כל המהלך הזה עומדת תובנה אחת‪ .‬הקב"ה הוא‬ ‫רעב‪ ,‬הוא קורא לו לחדר ואומר לו‪ :‬עשית טוב‪ .‬עכשיו בוא נחשוב‬ ‫השלם‪ ,‬אבל בעיני הנבראים הוא אינו יכול להיתפס בשלמותו‪.‬‬ ‫יחד איך אף ילד לא יבוא לכאן בלי אוכל‪ .‬וכשהוא מרגיש שהלב שלו‬ ‫שלמות אמיתית מחזיקה סתירות‪ ,‬ושכל האדם אינו יכול להחזיק‬ ‫קורס‪ ,‬הוא חוטף איזה טלית‪ ,‬או ספר מקודש‪ ,‬ועומד בבכי לפני ה'‬ ‫אותן‪ .‬ולכן הנברא פוגש את השלם רק בשבר‪ .‬עולם בראשית תבע מן‬ ‫יתברך‪ .‬אבא‪ ,‬זה כואב!‬ ‫הנברא שלמות בלי שבר‪ ,‬ונמחק במבול‪ .‬דור הפלגה ניסה לבנות‬ ‫המנהל בדרכו של אברהם עומד בפני הכרעות כמעט בכל יום‪ ,‬והוא‬ ‫שלמות כזאת מלמטה‪ ,‬והתפזר‪ .‬סדום ויתרה על השלמות וסגרה את‬ ‫אף מציב גבולות כמעט בכל יום‪ .‬אבל הגבולות שלו עומדים לפני ה'‪,‬‬ ‫עצמה בחוק‪ ,‬ונהפכה‪ .‬ואברהם לימד את הדרך היחידה‪ :‬לחיות‬ ‫ולא מול הצלקות שלו‪ .‬ויש כאן עוד דבר‪ .‬דור הפלגה העמיד מערכת‬ ‫בתוך הסתירה‪ ,‬ולהקריב אותה לקב"ה‪ .‬כי מה שאדם אינו יכול‬ ‫טובה במקום אנשים טובים‪ .‬ואברהם לא תלה שלט על פתח האוהל‪,‬‬ ‫להחזיק בשלמותו‪ ,‬הוא יכול להחזיק רק כשהוא שבור‪ ,‬וכשהוא‬ ‫הוא ישב בו בעצמו‪ .‬הוא רץ לקראת האורחים‪ ,‬ראה אותם‪ ,‬והגיש‬ ‫מביא את השבר אל מי שהוא השלם‪.‬‬ ‫להם בידיו‪ .‬וגם כשאמר ללוט "הפרד נא מעלי"‪ ,‬הגבול שלו היה‬ ‫דור הפלגה לקח עפר‪ ,‬שרף אותו בכבשן‪ ,‬ובנה ממנו מגדל כדי‬ ‫גבול של אדם מול אדם‪ ,‬ולא תקנה שנכתבה מול כולם‪ .‬אדם שיושב‬ ‫להגיע לשמים‪ .‬אברהם אמר "ואנכי עפר ואפר"‪ ,‬ועמד לפני ה'‪ .‬זה‬ ‫בפתח‪ ,‬מכריע בכל פעם מחדש‪ ,‬ומתפלל על מה שלא הצליח‪ .‬מנהל‬ ‫כל ההבדל‪ .‬מי שמנסה להפוך את העפר לשמים‪ ,‬מתרסק‪ .‬מי‬ ‫בחיידר של אברהם אבינו‪ ,‬כאשר הוא הוצרך לשלוח ילד הביתה‪:‬‬ ‫שמתייאש מן העפר ונועל אותו בפני השמים‪ ,‬נהפך‪ .‬ומי שנשאר עפר‬ ‫הילד לא 'נזרק'‪ .‬הוא נסע הביתה במונית‪ .‬וכעבור כמה ימים המנהל‬ ‫ואפר ועומד לפני ה'‪ ,‬מתפלל בתוך הקרע‪ ,‬וחוזר למחרת אל המקום‬ ‫הגיע לביתו של הילד‪ ,‬כמו אברהם אבינו שבא על הגמל למקום‬ ‫אשר עמד שם‪ ,‬הוא שמחזיק את העולם‪.‬‬ ‫מגוריו של ישמעאל‪ .‬ונשבע שלא ירד‪.‬‬ ‫וכאן צריך להבחין היטב‪ ,‬כי קל לטעות‪ .‬גם לבעל הגמ"ח שפגשנו‬ ‫לקבלת השיעור המודפס בענין 'העלהו ולא‬ ‫קודם עומדות כל התחנות‪ .‬הוא יכול לסגור הכול ביום אחד‪ ,‬וזה‬ ‫שחטהו' שנמסר בקו אור עולם‬ ‫המבול‪ .‬הוא יכול להפוך את הגמ"ח למפעל שחשוב יותר מן הלווים‬ ‫לחץ כאן‬ ‫שלו‪ ,‬מערכת שכופה על כל אחד את הסדר שלה‪ ,‬וזה המגדל‪ .‬והוא‬ ‫יכול להשאיר את הדלת פתוחה רק על הנייר‪ ,‬וזו סדום‪ .‬ובאותה‬ ‫שעה‪ ,‬ערבים ותנאים בגמ"ח יכולים להיות בדיוק המחרשה של נח‪:‬‬ ‫הכלי המעשי שמאפשר להמשיך לעשות חסד בלי להתמוטט‪ .‬גם‬ ‫אברהם העמיד גבולות‪ .‬המבחן הוא מה קורה כשהחוק נתקל באדם‬ ‫שאינו מתאים לו‪ .‬האם החוק נעצר רגע ושומע‪ ,‬או שהאדם נחתך‬