gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליבון הלכה · Libun Halacha — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: ליבון הלכה · Libun Halacha

שבוע: וירא (2026-10-26)

ליבון הלכה · Libun Halacha — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל‬ ‫טעלפון‪ | 1-630-996-2499 :‬דוא"ל‪ | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬ק"פל ז"פשת אריו ‪' -‬ה ןוילג‬ ‫ש‪++‬אלה‬ ‫בבוקר לאחר יום כיפור דמצוה הבא לידו אל יחמיצנה‪ ,‬ובמ"ב‬ ‫סק"ב מבאר דהגם דבסי' תרכ"ד ס"ה מבואר דיש להתחיל‬ ‫בבנייתו מיד בליל מוצאי יום כיפור‪ ,‬שם איירי בהתחלה וכאן‬ ‫מיירי בגמר‪.‬‬ ‫או דשם מיירי ממדקדק במעשיו כמבואר הלשון ברמ"א‬ ‫כ) נשאלתי מבחור כהלכה שברצונו לנצל את הבין הזמנים‬ ‫'המדקדקין' וכאן מיירי דאפי' אותן שאינם מדקדקין‪ ,‬מ"מ‬ ‫בדברים חשובים ומכיון שחג הסוכות ממשמשין ובאין‬ ‫למחרתו יתחילו ויגמרו בניית הסוכה‪.‬‬ ‫רוצה לעסוק בבניית הסוכה‪ ,‬אבל שאל האם מותר לו‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫וכתב מהפרמ"ג דאפי' בערב שבת יכול לעסוק בזה עד חצות‪,‬‬ ‫להמשיך בעסקתן גם אחר זמן מנחה קטנה של ערב שבת‪.‬‬ ‫ומוסיף הפרמ"ג דאפשר דאחר חצות אסור‪ ,‬והוא כדיעה הא'‬ ‫שבשו"ע הלכות שבת סי' רנ"א ס"א דהעושה מלאכה בערב שבת‬ ‫אחר חצות אינו רואה סימן ברכה‪.‬‬ ‫אבל הביכורי יעקב כאן סק"ה כתב דיש מקילים עד זמן מנחה‬ ‫קטנה עפ"י שי' הט"ז והמ"א דנקטו בסי' רנ"א כשי' הי"א שם‪,‬‬ ‫השבתי דאם הכנות השבת שבביתו נגמרו כבר‪ ,‬או שעל כל‬ ‫וכן מבואר שם (במ"ב סק"ג) דהסומך עצמו על המקילין לא הפסיד‪.‬‬ ‫פנים אין אמו צריכה לעזרתו ולא יהא בניית הסוכה כלל על‬ ‫אמנם נראה דלענינינו שאני דמכיון דלבחור הזה הוי כאילו כל‬ ‫חשבון ההכנות של שבת‪ ,‬מותר לעסוק בבנייתו עד קרוב‬ ‫צרכי שבת כבר נגמרו והוכנו‪ ,‬אין איסור שיעסוק בבניית הסוכה‬ ‫לזמן כניסת השבת‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫גם אחרי זמנים הנ"ל‪ ,‬דהרי מבואר שם בס"ב דהכותב ספרים‬ ‫לעצמו דרך לימודו שרי והטעם דלצורך מצוה שרי‪ ,‬וא"כ ה"ה‬ ‫בניית הסוכה אם לא יהא על חשבון כבוד שבת כלל נראה דגם‬ ‫הפרמ"ג יודה דשרי‪.‬‬ ‫הנה מבואר בשו"ע סי' תרכ"ה ברמ"א דמצוה לתקן הסוכה מיד‬ ‫ש‪++‬אלה‬ ‫כא) נשאלתי מילדה בת ישראל כשירה וצנועה שעוסקת בעשיית בגדי רקמה להנאתה‪ ,‬האם זה נכנס בגדר המנהג טוב שנוהגות‬ ‫הנשים שלא לעשותן בר"ח‪.‬‬ ‫א‬ ‫מ"מ משמע דאינו כן‪ ,‬ולא תלוי בנשי דידן רק כתב דחילוקי‬ ‫המנהגים הוא מאיזה מלאכות פורשות‪.‬‬ ‫ובב"י מפרט המנהג למנוע מתפירה ומאידך השע"ת כתב כאן‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫מהתשב"ץ היתר תפירה ואיסור טוויה‪.‬‬ ‫התשובה שהמנהג כוללת בין תפירה בין טויה בין‬ ‫סריגה וריקמה‪.‬‬ ‫ולמעשה כהיום המנהג כל עניני תיקוני בגדים תפירה וטויה‬ ‫סריגה ורקימה‪.‬‬ ‫ובין בבגדים חדשים ובין בגדים ישנים הצריכים תיקון‪.‬‬ ‫והמנהג היא בין בנשואות ובין בבתולות‪ ,‬וכן מבואר בדעת‬ ‫ואם יש צורך לתקן איזה בגד אז אם בעלה יודע לתפור‬ ‫תורה (כאן)‪.‬‬ ‫יכולה למסור לו לעשותה‪ ,‬ואם אינו יכול אז יש להתיר‬ ‫שתעשה היא על ידי שתעשה שינוי בהתפירה כגון שתתפור‬ ‫ובאנשים אין כלל ענין למנוע וכמו שכתב המ"ב סק"ב (מהשע"ת‬ ‫עקום‪ ,‬או תפירות גסות‪ ,‬או יכולה לתת לאשה התופרת‬ ‫ועוד) דאנשים שנהגו בכך אין זה מנהג כלל‪.‬‬ ‫לצורך פרנסתה‪.‬‬ ‫ומש"כ לתפור בשינוי מוזכר בפוסקים דלא גרע מחוה"מ דדינא‬ ‫וי"א דאם יש ב' ימים ר"ח יש מקום להקל ביום א' דר"ח‪,‬‬ ‫הכי‪ ,‬כמבואר בב"י מרבינו ירוחם‪.‬‬ ‫ומ"מ בזמנינו עפ"י רוב נוהגים למנוע בב' הימים‪ ,‬ויש בזה‬ ‫ובאמת בב"י מבואר דאפי' כדי להשתכר אין עושים מלאכה‪ ,‬רק‬ ‫ענין של 'אל תטוש תורת אמך'‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫אם דחוקים בפרנסתם מתיר‪.‬‬ ‫ומש"כ לחלק בין יום א' דר"ח ליום ב' במ"ב סק"ד מביא ב'‬ ‫דעות ולמעשה יש לצרף דיעה המקילה לעת הצורך‪ ,‬או לכה"פ‬ ‫לצורך פרנסה‪.‬‬ ‫בשו"ע הלכות ר"ח סי' תי"ז מבואר דר"ח מותר בעשיית מלאכה‬ ‫אמנם בלי סיבה מוצדקת אין להקל בזה‪ ,‬כמבואר בביה"ל שם‬ ‫והנשים שנוהגות שלא לעשות בו הוא מנהג טוב‪ ,‬והטעם מבואר‬ ‫דהיסוד בזה שכל בת ישראל מחוייבת לנהוג לפרוש עכ"פ‬ ‫בטור משום שלא פרקו נזמיהן בעגל (והובא ברש"י מגילה כב‪ :‬ד"ה‬ ‫ממקצת מלאכות ושיהא הבדל בין יום זה לשאר ימות החול‪,‬‬ ‫ראשי)‪ ,‬וברמ"א כתב דאם המנהג בקצת מלאכות שעושות ובקצת‬ ‫והיא כיום טוב שנמסר להנשים‪ ,‬כמבואר ברש"י שם‪.‬‬ ‫שנמנעות הולכים אחר המנהג‪.‬‬ ‫ובשבט מוסר פכ"ד כתב דסגולה ללידה קלה לקבל על עצמה‬ ‫ולמעשה מבואר בביה"ל ד"ה והנשים שנוהגות שהגם שפשטות‬ ‫קבלה טובה לכבוד ר"ח‪.‬‬ ‫הלשון משמע כאילו תלוי בכל אשה ואשה עפ"י מנהג אמותיהם‪,‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫והגם שבשו"ע יו"ד סי' צ"ט ס"ה מבואר שאין מבטלין איסור‬ ‫לכתחילה‪ ,‬וכאן הרי בזה שמניחו לתוך התה מבטלו‪.‬‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫וע"ד שכתב הפרימ"ג בשפ"ד סקכ"ב דהגם דבשו"ע שם ס"ו‬ ‫כב) מי שאכל סעודה בשריי ועדיין לא עבר שש שעות מזמן‬ ‫מבואר שאם נתערב חלב במים ונתבטל בשישים מותר להניחו‬ ‫סעודתו וברצונו לשתות תה‪ ,‬והוא במקום ציבורי בביהמ"ד‬ ‫בקדירה של בשר‪ ,‬ובש"ך שם דאף לכתחילה שרי‪.‬‬ ‫וכדו' והסוכר מונחת בכלי בלי כיסוי האם צריך לחשוש‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫מכל מקום כתב הפרמ"ג דהיינו בשכבר נתערב‪ ,‬אבל לערב‬ ‫שמא נפלו בתוכו טיפת חלב ע"י אנשים שעשו קפה עם חלב‪.‬‬ ‫לכתחילה כדי לתתן בבשר אסור‪.‬‬ ‫אמנם כאן שאני דהדין הנ"ל היינו לאכלו בבשר ממש‪ ,‬משא"כ‬ ‫כאן היינו לאכלו בתוך השש שעות‪ ,‬והרי לדעת הרמ"א מדינא‬ ‫(בסי' פ"ט ס"א) סגי בהא דהסתלק מסעודתו ובירך ואז מותר לו‬ ‫מיד לאכול חלב‪ ,‬ורק מטעם המנהג יש להמתין שעה אחת‪,‬‬ ‫למעשה אין צריך לחוש לזה דאפילו אם נפלו לתוכו טיפות‬ ‫והמדקדקין שש שעות‪.‬‬ ‫חלב הם מתבטלים מיד בשישים שנימוסת בתוך התה‪.‬‬ ‫והגם שהשו"ע שם ס"ל דשש שעות מדינא איתנהו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ומכל מקום חשוב לייחד כלי לסוכר פרווה‪.‬‬ ‫הוי רק מדרבנן‪ ,‬והשו"ע לשיטתו בסי' צ"ט ס"ל דאיסור דרבנן‬ ‫אמנם בקביות סוכר שהיו מונחים בגלוי ליד החלב מכיון שהם‬ ‫אם כבר נפל להוסיף כדי לבטלו בס' מותר אף לכתחילה‪.‬‬ ‫גוש ואין בטל בשישים יש לימנע מלהשתמש בו לפרווה‪,‬‬ ‫ולדעת הרמ"א שם שחולק‪ ,‬הרי כתב הט"ז (בס"ה סק"ז) דבמקום‬ ‫ומכל מקום המיקל יש לו על מה לסמוך‪.‬‬ ‫ב‬ ‫כלי של מלח‪ ,‬ובש"ך סקכ"ב דחיישינן שיפול להמלח ולא יבטל‬ ‫שא"א שרי אף באיסור דאורייתא‪ ,‬והפרמ"ג שם כתב דאף במקום‬ ‫דהוי בעין וחיישינן שימלח בו בשר‪.‬‬ ‫שיש טירחא הדין כן‪.‬‬ ‫ומכל מקום כתב הרמ"א דלמעשה אם עבר לא חיישינן‪.‬‬ ‫והא דכתבנו להחמיר בקביות סוכר פשוט דהרי אם מסתפקים‬ ‫ומכל מקום ראוי ונכון לייחד סוכר מיוחד לשימוש פרווה‪ ,‬לא‬ ‫שניתז חלב עליו הרי אין בו ס' לבטלו‪ ,‬ואם מכניסו כך לפיו‬ ‫מיבעי בקביות‪ ,‬דממש דומה למש"כ הרמ"א לענין כותח ומלחו‪,‬‬ ‫אין במה לבטלו בס'‪ ,‬אמנם י"ל מכיון דהמתנת שש שעות הוא‬ ‫רק אפי' סוכר רגילה יש לייחד לפרווה לחוד‪ ,‬ע"ד שכתב הט"ז‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ויש כמה ספיקות בזה דאין בהכרח כלל שנתזו עליו‬ ‫בסוס"י צ"ה סקי"ח בשם הרש"ל‪ ,‬דמכל מקום משבח אני מנהג‬ ‫חלב‪ ,‬שרק בסוכר רגילה הדרך לקחת בכף ומערבים את הקפה‬ ‫אשכנז שיש להם כלים עשויים למלח אחד לבשר ואחד לחלב‬ ‫מסתבר שנתערב משא"כ בזה‪.‬‬ ‫דלפעמים וכו' ידיו מלוכלכות וכו'‪.‬‬ ‫ועוד בשו"ע סי' צ"ה ס"ה משמע דאין לתת כלי עם כותח אצל‬ ‫ש‪++‬אלה‬ ‫ומאידך הרמ"א כתב דיש לקיימו דהוא מנהג ותיקין‪ ,‬ובמ"ב סק"ב‬ ‫מביא דבשחיטתו יחשוב דהכל היה ראוי לבוא עליו וע"י התשובה‬ ‫הקב"ה מסלקו ממנו וחולפו עם העוף‪ ,‬וגם הוי כמו קרבן על‬ ‫שוגג‪ ,‬ומבואר עוד דלזכר יקח תרנגול זכר ולנקיבה יקח נקיבה‪,‬‬ ‫וגם יהיו לבנים ע"ד 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו'‪,‬‬ ‫ונוהגין ליתן הכפרות לעניים או לפדותן ולתת מעותיו לעניים‪.‬‬ ‫כג) נשאלתי מאברך שיראתו קודמת לחכמתו שמצב‬ ‫כספו דחוקה וברצונו לעשות את מנהג הכפרות כנהוג עם‬ ‫ובמ"ב סק"ו כתב דזה רק אם היכולת בידו‪.‬‬ ‫תרנגולים‪ ,‬אבל אין באפשרותו לפזר כל כך כסף לזה מכיון‬ ‫ועוד כתב המ"ב סק"ד דאם אין לו תרנגול שיקח אוז או שאר‬ ‫שבמקומו אין מקבלים את העוף בחזרה‪ ,‬האם יכול לקיימו‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫בע"ח שאין ראוי להקרבה שלא יראה כקדשים בחוץ‪ ,‬וכתב די"א‬ ‫עם עוף אחד‪ ,‬לזכרים ולנקיבות יחד‪.‬‬ ‫אפי' בדגים יכולים לעשות‪.‬‬ ‫היוצא מזה דיש כמה ענינים נפרדים אחד שיהא בע"ח‪ ,‬ב' שיהא‬ ‫לבן‪ ,‬ג' זכר לזכר ונקיבה לנקיבה‪ ,‬ד' לכל נפש בנפרד‪ ,‬ה' שיתן‬ ‫המעות לעניים‪ ,‬ועוד כמבואר שם בשו"ע ובנו"כ‪.‬‬ ‫התשובה שלפי מצבו המתואר יכול לקיימו כנ"ל‪ ,‬וגם יפריש‬ ‫ומאריה"ק מובא עוד ענינים בזה‪ ,‬וגם שתרנגול נקרא 'גבר'‬ ‫איזה סכום לעניים עבור כל נפש שבמשפחתו‪ ,‬ובזה יקיים בין‬ ‫כבגמ' יומא כ‪ ,.‬ורומז להגברת הרחמים‪.‬‬ ‫הענין של לתתו לעניים‪ ,‬ובין הענין שיעשה עם תרנגול ובין‬ ‫אבל במ"ב סק"ב מביא העצה לסבב עם מעות משום הדוחק אצל‬ ‫הענין שעושה עם בעל חי‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫השחיטה שיכול להביא למכשולות‪.‬‬ ‫עכ"פ יוצא דעכ"פ מי שאין מצבו מאפשרת לקחת לכ"א בנפרד‬ ‫תרנגול נראה דיכול לקיים את הענין עם תרנגול אחד‪ ,‬ומאידך‬ ‫כדי לעשות את הכופר נפש לכל אחד בנפרד יפריש איזה סכום‬ ‫הענין של עשיית הכפרות עם תרנגולת מבואר בשו"ע סי' תר"ד‪,‬‬ ‫עבור כל אחד‪ ,‬ואם רוצה להדר יותר יסבב עוה"פ לכ"א עם הכסף‪.‬‬ ‫והמחבר כתב דיש למנוע המנהג משום דרכי אמורי‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫השבתי דאם חור המנעול אינו מעבר לעבר אין שום חשש‬ ‫בזה‪ ,‬אבל צריך ליזהר שאחר שפתח המנעול יוציא המפתח‬ ‫כד) נשאלתי ממשגיח כשרות הנוסע למרחקים לצורך‬ ‫ולא יכנסנו להבית שהוא רשות היחיד ונמצא שמכניסו או‬ ‫השגחה ולפעמים נשאר במרחקים גם על שבת קודש‪,‬‬ ‫מכרמלית או מרה"ר לרה"י‪.‬‬ ‫ושוכר דירה אצל גוי ושובת שם‪ ,‬ועכשיו בשאלתו דאין‬ ‫אמנם באופן שחור המנעול הוי מעבר לעבר‪ ,‬דהיינו שגם‬ ‫עירוב במקומו וברצונו לדעת אם דירתו ליד הרה"ר אם‬ ‫מבפנים בהבית תוחבים המפתח לשם‪ ,‬אז י"א דהוי כחורי‬ ‫מותר לו לתת המפתח תחת השטיח ליד הדלת‪ ,‬וליטלנו‬ ‫רה"י ואסור להכניס המפתח לשם‪.‬‬ ‫משם ולפתוח כך‪.‬‬ ‫ג‬ ‫יסירנו‪ ,‬ואז אינו מכניס כלל מכרמלית לרה"י‪.‬‬ ‫ולכתחילה באופן זה ישתמש עם המפתח באופן שהמפתח‬ ‫אמנם באופן שהחור הוא מעבר לעבר נחלקו הפוסקים אם דינו‬ ‫ישמש כקרס בין שני חלקי החגורה‪ ,‬ואז יתחוב המפתח לחור‬ ‫כחורי רה"י אפילו שאין לו מקום ד' על ד'‪ ,‬מכיון שכל תשמישו‬ ‫המנעול כשאינו מסיר המפתח מהחגורה‪.‬‬ ‫הוא להמפתח ובשבילו סגי אפי' בחור כל שהוא‪ ,‬וכ"ה בשו"ת‬ ‫וי"א דגם כשאין לו חגורה אם אינו מסיר המפתח מידו לאף‬ ‫בצל החכמה ח"ג סי' צ"ו‪.‬‬ ‫רגע ג"כ שרי‪ ,‬והמיקל בכל ענין אין מזניחין אותו‪.‬‬ ‫ומאידך השו"ת מגדנות אליהו (ח"ג סי' פ"א) כתב דאדרבא כיון‬ ‫שאינו עשוי רק להמפתח ולא לשום השתמשות אחר לכן כיון‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫שאין לו דע"ד טפחים לכו"ע הוי מקום פטור‪ ,‬וכתב שהסכימו‬ ‫הנה מבואר בשו"ע סי' שמ"ו ס"א דמה"ת אין איסור להוציא רק‬ ‫עמו האגר"מ‪ ,‬והדברי יציב‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫מרה"ר לרה"י‪ ,‬ומדרבנן הוסיפו לאסור גם מכרמלית לשניהם‪,‬‬ ‫ובאמת גם בבצל החכמה כתב דאפי' לשיטתו אם אינו מכניס‬ ‫וממקום פטור מותר לשניהם‪.‬‬ ‫המפתח לתוך הבית יש מקום לסמוך על הפוסקים דס"ל‬ ‫ועכשיו יש לחשוב מה נחשב המקום שליד הדלת של הבית‪,‬‬ ‫דליכא איסור‪.‬‬ ‫ובפשטות או הוי רה"ר או כרמלית לדעת הפוסקים שבזמנינו‬ ‫והא דכתבנו להשתמש עם חגורה הוא מהחזו"א‪.‬‬ ‫אין רה"ר‪.‬‬ ‫והא דמבואר דהמיקל באחיזה בידו כן מבואר בשו"ת שאילת‬ ‫וא"כ אין דרך שיהא מותר להכניס המפתח לתוך הבית‪ ,‬רק‬ ‫שאול ח"א סי' ס"ב דלא הוי הנחה גמורה כל זמן שעדיין‬ ‫שיקחנו מתחת השטיח שע"ג הקרקע ליד הדלת ולא יטלטלנו רק‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫בתוך אותן ד"א‪ ,‬ואז יתחוב אותו לתוך החור‪ ,‬וכשנפתח המנעול‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫מבואר בשו"ע יו"ד סי' קט"ז ס"ה דצריך ליזהר שלא ליתן תבשיל‬ ‫או משקה תחת המטה משום שרוח רעה שורה עליהם‪.‬‬ ‫והש"ך סק"ד בשם הב"י ציין דאפי' אם מכוסה בכלי ברזל שורה‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫רוח רעה עליהן‪ .‬ומקורו מהגמ' פסחים קיב‪.‬‬ ‫כה) חולה ל"ע שהתרופות שלו נפלו תחת מטתו ואין יכול‬ ‫וי"א דכל הענין של רוח רעה הוא דוקא בעת שישנים עליה (שולחן‬ ‫להשיג אחרים‪ ,‬האם יכול לקחתן או שצריך לחוש משום‬ ‫גבוה סקט"ז‪ ,‬שו"ת חשב האפוד ח"ג סי' יב)‪ ,‬ומאידך יש מחמירים עפ"י‬ ‫רוח רעה‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫הזוהר דגם שלא בשעת השינה שורה רוח רעה תחתיו (דרכ"ת‬ ‫סקל"ח בשם אור יצחק סי' י"ד‪ ,‬וע"ע בספר שמירת הגוף והנפש עמוד נט)‪.‬‬ ‫אמנם בתרופות כתב בקובץ מבית לוי (עניני יו"ד עמוד צד‪ ,‬והגרשז"א‬ ‫הליכות שלמה תפילה פי"ג סי"ז) דאין שורה רוח רעה עליהם (וכ"ה‬ ‫בצי"א חי"ז‪ ,‬ל"ה)‪.‬‬ ‫ובפ"ת שם סק"ד מביא משו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קה) שכל‬ ‫אם לא ישנו עליה באותו עת יש להקל בכל אופן‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫הענין הוא שלכתחילה לא יתן אוכלים תחת המטה אבל בדיעבד‬ ‫ישנו עליה אז מבואר בפוסקים דבתרופות אין צריך לחוש‬ ‫כלל אין איסור בזה‪.‬‬ ‫לרוח רעה‪.‬‬ ‫אבל כמה פוסקים כותבים לאיסור (דרכ"ת סקל"ה בשם שערי רחמים‪,‬‬ ‫ויש אומרים שבדיעבד בכ"ע מותר‪.‬‬ ‫ובשו"ת דברי יציב יו"ד סי' ל"א אות ז'‪ ,‬וכ"ה בקרן לדוד ח"א ס"א‪ ,‬ועוד)‪,‬‬ ‫והעצה לטבול במקוה כן מקובל אצל הרבנים החסידיים משו"ת‬ ‫ואם ברצונו להחמיר יכול להניחו בכלי סגור ולטבול אותו‬ ‫הד"ר סי' כ"ט אות שכ"ב מהגר"ש מקאמינקא‪.‬‬ ‫במקוה‪ ,‬וי"א דדי שירחוץ אותו ג"פ בסירוגין כמו בנטילת‬ ‫ידים כשעומד ממטתו‪.‬‬ ‫וביב"א ח"א יו"ד סי' ט' כותב להקל בהפסד מרובה‪ ,‬ונכון‬ ‫שירחוץ אותו ג"פ כבנט"י‪ ,‬וכדוגמת מש"כ המ"ב סי' ד' סקי"ד‬ ‫אבל חלילה להחמיר במקום שאין ביכלתו לעשות כן שלא‬ ‫מהארצות החיים לענין אם נגעו במאכל לפני נט"י שחרית‪.‬‬ ‫ליטול התרופות שלו‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬ ‫מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת‬ ‫הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬‬ ‫ד‬