ליבון הלכה · Libun Halacha — וירא (2026-10-26)

בעזהשי"ת
פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל
טעלפון | 1-630-996-2499 :דוא"ל | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :ק"פל ז"פשת אריו ' -ה ןוילג
ש++אלה
בבוקר לאחר יום כיפור דמצוה הבא לידו אל יחמיצנה ,ובמ"ב
סק"ב מבאר דהגם דבסי' תרכ"ד ס"ה מבואר דיש להתחיל
בבנייתו מיד בליל מוצאי יום כיפור ,שם איירי בהתחלה וכאן
מיירי בגמר.
או דשם מיירי ממדקדק במעשיו כמבואר הלשון ברמ"א כ) נשאלתי מבחור כהלכה שברצונו לנצל את הבין הזמנים
'המדקדקין' וכאן מיירי דאפי' אותן שאינם מדקדקין ,מ"מ בדברים חשובים ומכיון שחג הסוכות ממשמשין ובאין
למחרתו יתחילו ויגמרו בניית הסוכה. רוצה לעסוק בבניית הסוכה ,אבל שאל האם מותר לו
+תשובה:
וכתב מהפרמ"ג דאפי' בערב שבת יכול לעסוק בזה עד חצות, להמשיך בעסקתן גם אחר זמן מנחה קטנה של ערב שבת.
ומוסיף הפרמ"ג דאפשר דאחר חצות אסור ,והוא כדיעה הא'
שבשו"ע הלכות שבת סי' רנ"א ס"א דהעושה מלאכה בערב שבת
אחר חצות אינו רואה סימן ברכה.
אבל הביכורי יעקב כאן סק"ה כתב דיש מקילים עד זמן מנחה
קטנה עפ"י שי' הט"ז והמ"א דנקטו בסי' רנ"א כשי' הי"א שם, השבתי דאם הכנות השבת שבביתו נגמרו כבר ,או שעל כל
וכן מבואר שם (במ"ב סק"ג) דהסומך עצמו על המקילין לא הפסיד. פנים אין אמו צריכה לעזרתו ולא יהא בניית הסוכה כלל על
אמנם נראה דלענינינו שאני דמכיון דלבחור הזה הוי כאילו כל חשבון ההכנות של שבת ,מותר לעסוק בבנייתו עד קרוב
צרכי שבת כבר נגמרו והוכנו ,אין איסור שיעסוק בבניית הסוכה לזמן כניסת השבת.
נימוק הדין:
גם אחרי זמנים הנ"ל ,דהרי מבואר שם בס"ב דהכותב ספרים
לעצמו דרך לימודו שרי והטעם דלצורך מצוה שרי ,וא"כ ה"ה
בניית הסוכה אם לא יהא על חשבון כבוד שבת כלל נראה דגם
הפרמ"ג יודה דשרי. הנה מבואר בשו"ע סי' תרכ"ה ברמ"א דמצוה לתקן הסוכה מיד
ש++אלה
כא) נשאלתי מילדה בת ישראל כשירה וצנועה שעוסקת בעשיית בגדי רקמה להנאתה ,האם זה נכנס בגדר המנהג טוב שנוהגות
הנשים שלא לעשותן בר"ח.
א
מ"מ משמע דאינו כן ,ולא תלוי בנשי דידן רק כתב דחילוקי
המנהגים הוא מאיזה מלאכות פורשות.
ובב"י מפרט המנהג למנוע מתפירה ומאידך השע"ת כתב כאן
+תשובה:
מהתשב"ץ היתר תפירה ואיסור טוויה. התשובה שהמנהג כוללת בין תפירה בין טויה בין
סריגה וריקמה.
ולמעשה כהיום המנהג כל עניני תיקוני בגדים תפירה וטויה
סריגה ורקימה. ובין בבגדים חדשים ובין בגדים ישנים הצריכים תיקון.
והמנהג היא בין בנשואות ובין בבתולות ,וכן מבואר בדעת ואם יש צורך לתקן איזה בגד אז אם בעלה יודע לתפור
תורה (כאן). יכולה למסור לו לעשותה ,ואם אינו יכול אז יש להתיר
שתעשה היא על ידי שתעשה שינוי בהתפירה כגון שתתפור
ובאנשים אין כלל ענין למנוע וכמו שכתב המ"ב סק"ב (מהשע"ת
עקום ,או תפירות גסות ,או יכולה לתת לאשה התופרת
ועוד) דאנשים שנהגו בכך אין זה מנהג כלל.
לצורך פרנסתה.
ומש"כ לתפור בשינוי מוזכר בפוסקים דלא גרע מחוה"מ דדינא
וי"א דאם יש ב' ימים ר"ח יש מקום להקל ביום א' דר"ח,
הכי ,כמבואר בב"י מרבינו ירוחם.
ומ"מ בזמנינו עפ"י רוב נוהגים למנוע בב' הימים ,ויש בזה
ובאמת בב"י מבואר דאפי' כדי להשתכר אין עושים מלאכה ,רק ענין של 'אל תטוש תורת אמך'.
נימוק הדין:
אם דחוקים בפרנסתם מתיר.
ומש"כ לחלק בין יום א' דר"ח ליום ב' במ"ב סק"ד מביא ב'
דעות ולמעשה יש לצרף דיעה המקילה לעת הצורך ,או לכה"פ
לצורך פרנסה. בשו"ע הלכות ר"ח סי' תי"ז מבואר דר"ח מותר בעשיית מלאכה
אמנם בלי סיבה מוצדקת אין להקל בזה ,כמבואר בביה"ל שם והנשים שנוהגות שלא לעשות בו הוא מנהג טוב ,והטעם מבואר
דהיסוד בזה שכל בת ישראל מחוייבת לנהוג לפרוש עכ"פ בטור משום שלא פרקו נזמיהן בעגל (והובא ברש"י מגילה כב :ד"ה
ממקצת מלאכות ושיהא הבדל בין יום זה לשאר ימות החול, ראשי) ,וברמ"א כתב דאם המנהג בקצת מלאכות שעושות ובקצת
והיא כיום טוב שנמסר להנשים ,כמבואר ברש"י שם. שנמנעות הולכים אחר המנהג.
ובשבט מוסר פכ"ד כתב דסגולה ללידה קלה לקבל על עצמה ולמעשה מבואר בביה"ל ד"ה והנשים שנוהגות שהגם שפשטות
קבלה טובה לכבוד ר"ח. הלשון משמע כאילו תלוי בכל אשה ואשה עפ"י מנהג אמותיהם,
נימוק הדין:
והגם שבשו"ע יו"ד סי' צ"ט ס"ה מבואר שאין מבטלין איסור
לכתחילה ,וכאן הרי בזה שמניחו לתוך התה מבטלו.
ש+אלה:
וע"ד שכתב הפרימ"ג בשפ"ד סקכ"ב דהגם דבשו"ע שם ס"ו
כב) מי שאכל סעודה בשריי ועדיין לא עבר שש שעות מזמן
מבואר שאם נתערב חלב במים ונתבטל בשישים מותר להניחו
סעודתו וברצונו לשתות תה ,והוא במקום ציבורי בביהמ"ד
בקדירה של בשר ,ובש"ך שם דאף לכתחילה שרי.
וכדו' והסוכר מונחת בכלי בלי כיסוי האם צריך לחשוש
+תשובה:
מכל מקום כתב הפרמ"ג דהיינו בשכבר נתערב ,אבל לערב
שמא נפלו בתוכו טיפת חלב ע"י אנשים שעשו קפה עם חלב.
לכתחילה כדי לתתן בבשר אסור.
אמנם כאן שאני דהדין הנ"ל היינו לאכלו בבשר ממש ,משא"כ
כאן היינו לאכלו בתוך השש שעות ,והרי לדעת הרמ"א מדינא
(בסי' פ"ט ס"א) סגי בהא דהסתלק מסעודתו ובירך ואז מותר לו
מיד לאכול חלב ,ורק מטעם המנהג יש להמתין שעה אחת, למעשה אין צריך לחוש לזה דאפילו אם נפלו לתוכו טיפות
והמדקדקין שש שעות. חלב הם מתבטלים מיד בשישים שנימוסת בתוך התה.
והגם שהשו"ע שם ס"ל דשש שעות מדינא איתנהו ,מכל מקום ומכל מקום חשוב לייחד כלי לסוכר פרווה.
הוי רק מדרבנן ,והשו"ע לשיטתו בסי' צ"ט ס"ל דאיסור דרבנן אמנם בקביות סוכר שהיו מונחים בגלוי ליד החלב מכיון שהם
אם כבר נפל להוסיף כדי לבטלו בס' מותר אף לכתחילה. גוש ואין בטל בשישים יש לימנע מלהשתמש בו לפרווה,
ולדעת הרמ"א שם שחולק ,הרי כתב הט"ז (בס"ה סק"ז) דבמקום ומכל מקום המיקל יש לו על מה לסמוך.
ב
כלי של מלח ,ובש"ך סקכ"ב דחיישינן שיפול להמלח ולא יבטל שא"א שרי אף באיסור דאורייתא ,והפרמ"ג שם כתב דאף במקום
דהוי בעין וחיישינן שימלח בו בשר. שיש טירחא הדין כן.
ומכל מקום כתב הרמ"א דלמעשה אם עבר לא חיישינן. והא דכתבנו להחמיר בקביות סוכר פשוט דהרי אם מסתפקים
ומכל מקום ראוי ונכון לייחד סוכר מיוחד לשימוש פרווה ,לא שניתז חלב עליו הרי אין בו ס' לבטלו ,ואם מכניסו כך לפיו
מיבעי בקביות ,דממש דומה למש"כ הרמ"א לענין כותח ומלחו, אין במה לבטלו בס' ,אמנם י"ל מכיון דהמתנת שש שעות הוא
רק אפי' סוכר רגילה יש לייחד לפרווה לחוד ,ע"ד שכתב הט"ז מדרבנן ,ויש כמה ספיקות בזה דאין בהכרח כלל שנתזו עליו
בסוס"י צ"ה סקי"ח בשם הרש"ל ,דמכל מקום משבח אני מנהג חלב ,שרק בסוכר רגילה הדרך לקחת בכף ומערבים את הקפה
אשכנז שיש להם כלים עשויים למלח אחד לבשר ואחד לחלב מסתבר שנתערב משא"כ בזה.
דלפעמים וכו' ידיו מלוכלכות וכו'. ועוד בשו"ע סי' צ"ה ס"ה משמע דאין לתת כלי עם כותח אצל
ש++אלה
ומאידך הרמ"א כתב דיש לקיימו דהוא מנהג ותיקין ,ובמ"ב סק"ב
מביא דבשחיטתו יחשוב דהכל היה ראוי לבוא עליו וע"י התשובה
הקב"ה מסלקו ממנו וחולפו עם העוף ,וגם הוי כמו קרבן על
שוגג ,ומבואר עוד דלזכר יקח תרנגול זכר ולנקיבה יקח נקיבה,
וגם יהיו לבנים ע"ד 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו',
ונוהגין ליתן הכפרות לעניים או לפדותן ולתת מעותיו לעניים. כג) נשאלתי מאברך שיראתו קודמת לחכמתו שמצב
כספו דחוקה וברצונו לעשות את מנהג הכפרות כנהוג עם
ובמ"ב סק"ו כתב דזה רק אם היכולת בידו.
תרנגולים ,אבל אין באפשרותו לפזר כל כך כסף לזה מכיון
ועוד כתב המ"ב סק"ד דאם אין לו תרנגול שיקח אוז או שאר שבמקומו אין מקבלים את העוף בחזרה ,האם יכול לקיימו
+תשובה:
בע"ח שאין ראוי להקרבה שלא יראה כקדשים בחוץ ,וכתב די"א עם עוף אחד ,לזכרים ולנקיבות יחד.
אפי' בדגים יכולים לעשות.
היוצא מזה דיש כמה ענינים נפרדים אחד שיהא בע"ח ,ב' שיהא
לבן ,ג' זכר לזכר ונקיבה לנקיבה ,ד' לכל נפש בנפרד ,ה' שיתן
המעות לעניים ,ועוד כמבואר שם בשו"ע ובנו"כ.
התשובה שלפי מצבו המתואר יכול לקיימו כנ"ל ,וגם יפריש
ומאריה"ק מובא עוד ענינים בזה ,וגם שתרנגול נקרא 'גבר'
איזה סכום לעניים עבור כל נפש שבמשפחתו ,ובזה יקיים בין
כבגמ' יומא כ ,.ורומז להגברת הרחמים.
הענין של לתתו לעניים ,ובין הענין שיעשה עם תרנגול ובין
אבל במ"ב סק"ב מביא העצה לסבב עם מעות משום הדוחק אצל הענין שעושה עם בעל חי.
נימוק הדין:
השחיטה שיכול להביא למכשולות.
עכ"פ יוצא דעכ"פ מי שאין מצבו מאפשרת לקחת לכ"א בנפרד
תרנגול נראה דיכול לקיים את הענין עם תרנגול אחד ,ומאידך
כדי לעשות את הכופר נפש לכל אחד בנפרד יפריש איזה סכום הענין של עשיית הכפרות עם תרנגולת מבואר בשו"ע סי' תר"ד,
עבור כל אחד ,ואם רוצה להדר יותר יסבב עוה"פ לכ"א עם הכסף. והמחבר כתב דיש למנוע המנהג משום דרכי אמורי.
+תשובה: ש+אלה:
השבתי דאם חור המנעול אינו מעבר לעבר אין שום חשש
בזה ,אבל צריך ליזהר שאחר שפתח המנעול יוציא המפתח כד) נשאלתי ממשגיח כשרות הנוסע למרחקים לצורך
ולא יכנסנו להבית שהוא רשות היחיד ונמצא שמכניסו או השגחה ולפעמים נשאר במרחקים גם על שבת קודש,
מכרמלית או מרה"ר לרה"י. ושוכר דירה אצל גוי ושובת שם ,ועכשיו בשאלתו דאין
אמנם באופן שחור המנעול הוי מעבר לעבר ,דהיינו שגם עירוב במקומו וברצונו לדעת אם דירתו ליד הרה"ר אם
מבפנים בהבית תוחבים המפתח לשם ,אז י"א דהוי כחורי מותר לו לתת המפתח תחת השטיח ליד הדלת ,וליטלנו
רה"י ואסור להכניס המפתח לשם. משם ולפתוח כך.
ג
יסירנו ,ואז אינו מכניס כלל מכרמלית לרה"י. ולכתחילה באופן זה ישתמש עם המפתח באופן שהמפתח
אמנם באופן שהחור הוא מעבר לעבר נחלקו הפוסקים אם דינו ישמש כקרס בין שני חלקי החגורה ,ואז יתחוב המפתח לחור
כחורי רה"י אפילו שאין לו מקום ד' על ד' ,מכיון שכל תשמישו המנעול כשאינו מסיר המפתח מהחגורה.
הוא להמפתח ובשבילו סגי אפי' בחור כל שהוא ,וכ"ה בשו"ת וי"א דגם כשאין לו חגורה אם אינו מסיר המפתח מידו לאף
בצל החכמה ח"ג סי' צ"ו. רגע ג"כ שרי ,והמיקל בכל ענין אין מזניחין אותו.
ומאידך השו"ת מגדנות אליהו (ח"ג סי' פ"א) כתב דאדרבא כיון
שאינו עשוי רק להמפתח ולא לשום השתמשות אחר לכן כיון נימוק הדין:
שאין לו דע"ד טפחים לכו"ע הוי מקום פטור ,וכתב שהסכימו הנה מבואר בשו"ע סי' שמ"ו ס"א דמה"ת אין איסור להוציא רק
עמו האגר"מ ,והדברי יציב ,ועוד. מרה"ר לרה"י ,ומדרבנן הוסיפו לאסור גם מכרמלית לשניהם,
ובאמת גם בבצל החכמה כתב דאפי' לשיטתו אם אינו מכניס וממקום פטור מותר לשניהם.
המפתח לתוך הבית יש מקום לסמוך על הפוסקים דס"ל ועכשיו יש לחשוב מה נחשב המקום שליד הדלת של הבית,
דליכא איסור. ובפשטות או הוי רה"ר או כרמלית לדעת הפוסקים שבזמנינו
והא דכתבנו להשתמש עם חגורה הוא מהחזו"א. אין רה"ר.
והא דמבואר דהמיקל באחיזה בידו כן מבואר בשו"ת שאילת וא"כ אין דרך שיהא מותר להכניס המפתח לתוך הבית ,רק
שאול ח"א סי' ס"ב דלא הוי הנחה גמורה כל זמן שעדיין שיקחנו מתחת השטיח שע"ג הקרקע ליד הדלת ולא יטלטלנו רק
בידו. בתוך אותן ד"א ,ואז יתחוב אותו לתוך החור ,וכשנפתח המנעול
נימוק הדין:
מבואר בשו"ע יו"ד סי' קט"ז ס"ה דצריך ליזהר שלא ליתן תבשיל
או משקה תחת המטה משום שרוח רעה שורה עליהם.
והש"ך סק"ד בשם הב"י ציין דאפי' אם מכוסה בכלי ברזל שורה
ש+אלה:
רוח רעה עליהן .ומקורו מהגמ' פסחים קיב.
כה) חולה ל"ע שהתרופות שלו נפלו תחת מטתו ואין יכול
וי"א דכל הענין של רוח רעה הוא דוקא בעת שישנים עליה (שולחן להשיג אחרים ,האם יכול לקחתן או שצריך לחוש משום
גבוה סקט"ז ,שו"ת חשב האפוד ח"ג סי' יב) ,ומאידך יש מחמירים עפ"י רוח רעה.
+תשובה:
הזוהר דגם שלא בשעת השינה שורה רוח רעה תחתיו (דרכ"ת
סקל"ח בשם אור יצחק סי' י"ד ,וע"ע בספר שמירת הגוף והנפש עמוד נט).
אמנם בתרופות כתב בקובץ מבית לוי (עניני יו"ד עמוד צד ,והגרשז"א
הליכות שלמה תפילה פי"ג סי"ז) דאין שורה רוח רעה עליהם (וכ"ה
בצי"א חי"ז ,ל"ה).
ובפ"ת שם סק"ד מביא משו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קה) שכל אם לא ישנו עליה באותו עת יש להקל בכל אופן ,ואפי' אם
הענין הוא שלכתחילה לא יתן אוכלים תחת המטה אבל בדיעבד ישנו עליה אז מבואר בפוסקים דבתרופות אין צריך לחוש
כלל אין איסור בזה. לרוח רעה.
אבל כמה פוסקים כותבים לאיסור (דרכ"ת סקל"ה בשם שערי רחמים, ויש אומרים שבדיעבד בכ"ע מותר.
ובשו"ת דברי יציב יו"ד סי' ל"א אות ז' ,וכ"ה בקרן לדוד ח"א ס"א ,ועוד),
והעצה לטבול במקוה כן מקובל אצל הרבנים החסידיים משו"ת ואם ברצונו להחמיר יכול להניחו בכלי סגור ולטבול אותו
הד"ר סי' כ"ט אות שכ"ב מהגר"ש מקאמינקא. במקוה ,וי"א דדי שירחוץ אותו ג"פ בסירוגין כמו בנטילת
ידים כשעומד ממטתו.
וביב"א ח"א יו"ד סי' ט' כותב להקל בהפסד מרובה ,ונכון
שירחוץ אותו ג"פ כבנט"י ,וכדוגמת מש"כ המ"ב סי' ד' סקי"ד אבל חלילה להחמיר במקום שאין ביכלתו לעשות כן שלא
מהארצות החיים לענין אם נגעו במאכל לפני נט"י שחרית. ליטול התרופות שלו.
845-210-6668
מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת
הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלgilyoinlibunhalacha@gmail.com :
ד
