gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — וירא (2026-10-26)

מוציא לאור: פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma

שבוע: וירא (2026-10-26)

פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — וירא (2026-10-26)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫לעילוי נשמת הרב דוד בן חמו זצ״ל‬ ‫שבת פרשת וירא תשפ״ז‬ ‫שנה א | עלון מס׳ ‪4‬‬ ‫פרשת וירא‬ ‫בגדר הקרבן דעקידת יצחק‬ ‫ובמשנת חיים )בראשית סי' עג( כתב ליישב‪ ,‬שכיון שהוצרך אח"כ להקריב את‬ ‫במדרש )ב"ר פרשה נה סי' ח( איתא‪' :‬ויבקע עצי עולה' רבי חייא בר יוסי בשם‬ ‫המנחה והנסכים כדין כל עולה‪ ,‬הרי לא יוכל להקיב את אלו אחר שיעשה אונן‪,‬‬ ‫רבי מיאשא ותני לה בשם רבי בניה‪ :‬בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו‬ ‫שהרי בהן לא התחיל לעבוד לפני שנעשה אונן‪ ,‬ולכן הוצרך להיות כהן גדול‬ ‫עצי עולה‪ ,‬זכה להבקע הים לפני בני ישראל‪ ,‬שנאמר 'ויבקע עצי עולה' ונאמר‬ ‫כדי שיוכל להקריב גם את המנחה והנסכים בו ביום באנינות‪ .‬וכתב דמדוייק הוא‬ ‫להלן 'ויבקעו המים'‪ .‬וצ"ב מה הקשר‪ .‬ונראה לבאר בשנקדים תחילה גדר הקרבן‬ ‫בדברי הפרקי דר"א שכתב‪' :‬וככהן גדול הגיש את מנחתו ונסכו'‪ ,‬דדוקא לגבי‬ ‫דעקידת יצחק‪.‬‬ ‫המנחה והנסכים שהם עבודה חדשה הוצרך לדין כהן גדול‪ ,‬אבל לעצם ההקרבה‬ ‫א‪.‬איתא בפרקי דרבי אליעזר )פרק לא(‪' :‬ושלח את ידו ולקח את המאכלת‪,‬‬ ‫של יצחק כיון שהתחיל בהיתר יכול לגמור אף באנינות‪.‬‬ ‫וככהן גדול הגיש את מנחתו ונסכו'‪ .‬וצ"ב מה שהוצרך להיות ככהן גדול‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אכן על עיקר פירוש המג"א‪ ,‬הקשה הרד"ל )שם( שהרי הדין הוא שאין אונן‬ ‫ובפי' הרד"ל שם פירש ע"פ מש"כ הריקאנטי שהעקידה היתה ביוה"כ‪ ,‬והרי כל‬ ‫בבמה )עי' זבחים טז‪ ,(.‬והרי כל אלו המזבחות דין במה היה להם‪ ,‬וכיון שכן תו‬ ‫עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בכהן גדול‪ ,‬ולכן היה אברהם צריך להיות אז‬ ‫אין צריך להיות כהן גדול שהרי אף אונן יכול להקריב בבמה‪.‬‬ ‫כהן גדול כדי לעשות את העבודה‪.‬‬ ‫אכן כבר כתבו האחרונים לחדש‪ ,‬ומטו כן בשם הגרי"ז סולובייצ'יק זצ"ל‬ ‫ובמשך חכמה )בראשית כא יז( כתב לבאר הא דכתיב 'ויקרא אליו מלאך ה' מן‬ ‫דהקרבנות שהיו קרבים במקום המקדש דין מקדש היה להם ולא דין במה‪ ,‬וכתבו‬ ‫השמים'‪ ,‬ולמה הוצרך לקרוא לו מן השמים ולא ירד לדבר עמו‪ ,‬אלא לפי‬ ‫לדייק כן ממה שכתב הרמב"ם )בית הבחירה פ"ב ה"א וה"ב(‪' :‬המזבח מקומו‬ ‫שהיתה אז התגלות אלוקית כמו שהיה לכה"ג ביוה"כ לפני ולפנים‪ ,‬שעל זה‬ ‫מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנא' זה מזבח לעולה לישראל‪,‬‬ ‫נאמר )ויקרא טז יז(‪' :‬וכל אדם לא יהיה באהל מועד‪ ,‬ופירשו בירושלמי )יומא‬ ‫ובמקדש נעקד יצחק אבינו וכו'‪ .‬ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה‬ ‫פ"א ה"ה( שאפילו המלאכים שכתוב בהם 'ופניהם פני אדם' גם כן אסורים‬ ‫המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק‪ ,‬והוא‬ ‫להיות באותה שעה באהל מועד‪ ,‬ולכן לא היה יכול המלאך להיות באותה שעה‬ ‫המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה‪ ,‬והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל‪ ,‬ובו‬ ‫על ההר‪ ,‬ורק קרא לו מן השמים‪.‬‬ ‫הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא‪ ,‬אמרו חכמים אדם ממקום‬ ‫כפרתו נברא'‪ .‬וממה שהדגיש הרמב"ם 'ובמקדש נעקד יצחק אבינו'‪ ,‬שאין‬ ‫ב‪ .‬עוד הביא הרד"ל שם לפרש מהזית רענן לבעל המג"א )על הילקוט פרשת‬ ‫הכוונה רק שאירע כן באותו מקום‪ ,‬אלא שהיו להקרבה זו כל דיני הקרבת‬ ‫וירא אות שצה( מה דהוצרך אז אברהם להיות ככהן גדול‪ ,‬שהרי הדין הוא דכהן‬ ‫מקדש‪ .‬וכבר כתב כן זקינו בהעמק דבר )בראשית כב ט( ע"ש‪.‬‬ ‫אונן אסור בעבודה‪ ,‬וכיון שהיה אברהם שוחט את יצחק בנו‪ ,‬מיד היה נעשה‬ ‫אונן ואסור בעבודה ולא יוכל לגמור את ההקרבה‪ ,‬ולכן עשאו כהן גדול שקיי"ל‬ ‫וכן כתב כיסוד הזה במשך חכמה )בראשית ח כ( על הכתוב בקרבן של נח 'וירח‬ ‫)הוריות יב‪ (:‬שכה"ג מקריב אונן‪.‬‬ ‫ה' את ריח הניחוח'‪ ,‬וקשה דאיתא בזבחים )קיג‪ (.‬דאין ריח ניחוח בבמה‪ ,‬אלא‬ ‫דאיתא במדרש )ב"ר לד ח( שנח הקריב במזבח הגדול שבירושלים‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ובמקור ברוך )סי' ה ד"ה וראיתי בילקוט( הקשה על זה‪ ,‬דאיתא ביומא י)ג‪:‬‬ ‫ברמב"ם הנ"ל‪ ,‬ולכן היה לו קדושת בית המקדש והיה ריח ניחוח‪.‬‬ ‫וברש"י( לגבי כהן הדיוט‪ ,‬היה עומד ומקריב על גבי המזבח ושמע שמת לו מת‪,‬‬ ‫מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה‪ ,‬ר' יוסי אומר יגמור‪ .‬והשתא לר' יוסי כיון‬ ‫וכן כתב הגר"מ זעמבא זצ"ל )ספר הזכרון אבן ציון עמ' תסז( ללמוד כן מלשון‬ ‫שכבר התחיל בעבודה לפני שנהיה אונן היה יכול להמשיך‪ ,‬ולא היה צריך‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שהיה נוהג שם כל דיני מזבח שבמקדש‪ ,‬ועל פי זה כתב ליישב דברי‬ ‫להיות כהן גדול עבור זה‪.‬‬ ‫המג"א‪ ,‬דלכן היה אברהם צריך להיות כהן גדול בשעת העקידה דכה"ג מקריב‬ ‫אונן‪ ,‬ואע"ג דאין אונן בבמה‪ ,‬מ"מ כיון שהעקידה היתה בירושלים במקום‬ ‫ובצפנת פענח )כאן( כתב דהואיל ושחיטה לאו עבודה היא‪ ,‬הרי כששוחט קרבן‬ ‫המקדש דין מזבח שבמקדש היה לו ואונן פסול בה‪ ,‬והוכרח להיות כהן גדול‪.‬‬ ‫ואח"כ נעשה אונן‪ ,‬אינו יכול להמשיך לעבוד ולגמור העבודה בהיותו אונן‪,‬‬ ‫דהשחיטה כיון שאינה עבודה אינה יכולה להחשב כתחילת עבודה לפני שנעשה‬ ‫ד‪ .‬והנה הבית יוסף )או"ח סי' רצב( הביא מהשבלי הלקט בביאור מה שמזכירים‬ ‫אונן‪ ,‬ולפי"ז ניחא מה דהוצרך אברהם להיות ככהן גדול על ההקרבה ולא סגי‬ ‫במנחה בשבת‪' :‬אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו'‪ ,‬גילה באברהם‬ ‫במה שהתחיל בשחיטה‪] .‬וע"ש בצפנת פענח שכתב לפרש באופן אחר[‪.‬‬ ‫בשעה שנתבשר 'לא יירשך זה' וכו'‪ ,‬יצחק ירנן – כשאמר אברהם 'השה לעולה‬ ‫בני' מיד רינן יצחק ואמר שירה‪ ,‬ומה שירה אמר שיר של קרבן‪ ,‬יעקב ובניו‬ ‫אמנם בספר בן מלך )כאן( כתב דשאני עקידת יצחק דאכן שחיטה עבודה היא‪,‬‬ ‫ינוחו בו – דכתיב ביה 'ויחן את פני העיר' שקבע תחומין מבעוד יום הדא אמרה‬ ‫דהנה באמת בכל הקרבנות השחיטה אינה על המזבח אלא על ירך המזבח‪ ,‬ורק‬ ‫ששימר יעקב שבת‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫הזריקה והקטרת האימורים הם על המזבח‪ ,‬אבל ביצחק חשב אברהם לשחטו על‬ ‫המזבח‪ ,‬כמו שמפורש בפסוק שהעלה אותו על המזבח‪ ,‬ומבואר שאם היה דין‬ ‫וכתב במשנת חיים )בראשית סי' סח( שהנה אמירת שיר על הקרבן היא רק‬ ‫קרבן באדם היה צריך לשחטו על המזבח ולא על ירך המזבח‪ .‬וביאר שבהקרבת‬ ‫בקרבן ציבור‪ ,‬ולא בקרבן יחיד‪ ,‬כמבואר ברמב"ם )תמידין ומוספין פ"ו ה"ח(‪.‬‬ ‫בהמה עיקר העבודה הוא בעבודת הדם שבזה יש ביטוי וסמל לנתינת הנפש‪,‬‬ ‫ומבואר דעקידת יצחק היה גדר קרבן ציבור‪ .‬ובהעמק דבר )בראשית כב ט( כתב‬ ‫ולכן רק עבודת הדם היא על המזבח‪ ,‬אבל באדם הרי עצם הפסקת החיים ונתינת‬ ‫דעקידת יצחק היה בו גדר דהקרבת קרבן תמיד ולכן היה שם עריכת עצים דהוא‬ ‫הנשמה הוא ההתמסרות הנשגבה ביותר לגבוה‪ ,‬ולכן עיקר העבודה באדם היא‬ ‫דין בתמיד‪ .‬ויש לומר דחשיב קרבן ציבור כיון שהיה לטובת כל כלל ישראל בכל‬ ‫השחיטה‪ ,‬ולכן היה הדין דגם השחיטה צריכה להיות על המזבח‪ ,‬ולפי"ז בהקרבת‬ ‫הדורות‪ ,‬כמבואר במדרש )ב"ר נו ג‪ ,‬והובא ברש"י עה"פ(‪' :‬למה נקראת סכין‬ ‫יצחק עיקר העבודה היא בשחיטה ואין לומר דשחיטה לאו עבודה היא‪.‬‬ ‫מאכלת‪ ,‬רבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים אלא‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫‪1‬‬ ‫בס״ד‬ ‫שבת פרשת וירא תשפ״ז | שנה א | עלון מס׳ ‪4‬‬ ‫פלפלת בחכמה‬ ‫בגדר הקרבן דעקידת יצחק — המשך‬ ‫ולכן עלה על דעת ס"מ לקטרג על ישראל‪ ,‬דאף שעברו ע"ז בשוגג הלא בב"נ‬ ‫בזכות אותה המאכלת'‪.‬‬ ‫אף שוגג חייב‪ ,‬ולכן טען הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז מה נשתנו אלו‬ ‫וכ"כ במשך חכמה בביאור הפסוק )כב ז( 'הנה האש והעצים ואיה השה לעולה'‪,‬‬ ‫מאלו‪ ,‬והקב"ה השיב לו שמא אתה דן שוגג כמזיד‪ ,‬שדינם כישראל ופטורים מן‬ ‫דהנה הדין הוא דבבמה אין צריך אש קודש‪ ,‬וכן אין דין של שני גזירי עצים‬ ‫השוגג‪ ,‬ושפיר נקרע להם הים‪.‬‬ ‫שהוא דין רק בקרבן תמיד‪ ,‬וכן אין צריך ביקור בקרבן‪ ,‬שהוא מדין קרבן תמיד‬ ‫והשתא אתו שפיר מאוד דברי המדרש‪ ,‬דבשעת קריעת ים סוף היה קטרוג הס"מ‬ ‫דבעינן לבקר את התמיד ד' ימים קודם שחיטתו‪ ,‬וזהו ששאל יצחק את אביו‪,‬‬ ‫דהללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז‪ ,‬ואף שמה שעבדו ישראל ע"ז במצרים היה‬ ‫דממה שהביא אש ועצים‪ ,‬הרי שנוקט שיש לו דין של קרבן תמיד‪ ,‬וא"כ איה‬ ‫בשוגג‪ ,‬מ"מ הלא ב"נ חייב אף על השוגג‪ .‬אכן קאמר המדרש דבשכר שתי‬ ‫השה לעולה שצריך ביקור ממום ד' ימים קודם‪ ,‬והשיב לו אברהם 'אלקים יראה‬ ‫בקעיות שבקע אברהם אבינו‪ ,‬ושתי בקעיות היו לצורך שני גזירי עצים‪ ,‬והרי זהו‬ ‫לו השה' שהוא כבר מבוקר ע"ש‪.‬‬ ‫דין רק בתמיד שהוא קרבן ציבור‪ ,‬וא"כ מוכרח שכבר יצאו האבות מדין ב"נ‬ ‫והנה לעיל בפסוק )כב ג( 'ויבקע עצי עולה'‪ ,‬העיר במשך חכמה דהו"ל למיכתב‬ ‫והיה דינם כדין ישראל לגמרי‪ ,‬וישראל פטור על השוגג‪ ,‬ושפיר זכו להבקע הים‬ ‫'ויבקע עצים לעולה'‪ .‬ובמשנת חיים )בראשית סי' סח( כתב לבאר עפ"י מש"נ‪,‬‬ ‫בפניהם בקריעת ים סוף‪.‬‬ ‫דהואיל ואיירי בב' גזירי עצים שהם מדיני התמיד וכחלק ממנו‪ ,‬הרי י"ל דהעצים‬ ‫ו‪ .‬ודאתינן להכי יש לבאר עוד מה שהביא הב"י הנ"ל מהשבלי הלקט בביאור‬ ‫עצמם נקראים עולה ולא רק דהם לצורך העולה‪ ,‬ומשו"ה כתיב 'עצי עולה'‪ .‬ובזה‬ ‫מה שמזכירים במנחה בשבת‪' :‬אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו'‪ ,‬גילה‬ ‫פירש לשון המדרש שפתחנו בו 'ויבקע עצי עולה – בשכר שני בקעיות' וכו'‪,‬‬ ‫באברהם בשעה שנתבשר 'לא יירשך זה' וכו'‪ ,‬יצחק – כשאמר אברהם 'השה‬ ‫ומנלן שהיו שתי בקעיות דהא נאמר עצים סתם‪ ,‬ובפשוטו הוא משום דסתם‬ ‫לעולה בני' מיד רינן יצחק ואמר שירה‪ ,‬ומה שירה אמר שיר של קרבן‪ ,‬יעקב‬ ‫עצים הם שנים‪ ,‬אמנם בספר שי תורה )ח"א עמ' נד( הביא בשם הגרמ"ד‬ ‫ובניו ינוחו בו – דכתיב ביה 'ויחן את פני העיר' שקבע תחומין מבעוד יום הדא‬ ‫סולובייצ'יק זצ"ל‪ ,‬עפ"י האמור שהיו שני גזירי עצים‪ ,‬וזהו שאמרו שני בקעיות‪.‬‬ ‫אמרה ששימר יעקב שבת‪ .‬ע"ש‪ .‬ועפ"י כל מה שנתבאר נוכל לפרש הסמיכות‬ ‫וע"ע במשנת חיים )שם( שהאריך הרבה ביסוד זה שהיה לעקידת יצחק גדר‬ ‫באופן נפלא‪.‬‬ ‫דקרבן תמיד‪.‬‬ ‫דהנה הפרשת דרכים )דרוש ב ד"ה אך לפי( כתב לפרש הכתובים )בראשית טו‬ ‫ה‪ .‬ועכשיו שזכינו לכל זה ניתנה ראש ונשובה למאמר חז"ל שפתחנו בו‪' :‬בשכר‬ ‫ג‪-‬ה(‪' :‬ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי‪ ,‬והנה דבר ה'‬ ‫שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה‪ ,‬זכה להבקע הים לפני בני ישראל'‪.‬‬ ‫אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך‪ ,‬ויוצא אותו‬ ‫דהנה כבר נודע מה שדנו ראשונים ואחרונים בגדר קיום המצוות של האבות‬ ‫החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם‪ ,‬ויאמר‬ ‫קודם מתן תורה אם היה דינם כישראל או כבני נח‪ ,‬יעוי' ברמב"ן )ויקרא כד י(‬ ‫לו כה יהיה זרעך'‪ .‬ופרש"י אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך‬ ‫שנחלק בזה עם רבותינו הצרפתים‪ ,‬ובפרשת דרכים לבעל המשנה למלך האריך‬ ‫עתיד להעמיד בן‪.‬‬ ‫בזה הרבה מאוד )יעו"ש בדרוש א וב(‪.‬‬ ‫ופירש הפרשת דרכים ‪ ,‬דהנה אחז"ל )שבת קנו‪ (.‬דאין מזל לישראל‪ ,‬הרי דיש‬ ‫והנה אם נאמר שהיה לעקידת יצחק דין של קרבן תמיד וקרבן ציבור‪ ,‬א"כ‬ ‫חילוק בין ישראל לעו"כ‪ ,‬דישראל אינם תחת המזל אבל העו"כ הם תחת המזל‪,‬‬ ‫מוכרח שהיה דינם כבר כישראל‪ ,‬ואהני קרבנם כקרבן ציבור לכלל ישראל בכל‬ ‫ואברהם היה סבור שלא יצא מכלל ב"נ ולפיכך נתיירא לפי שראה במזלו שלא‬ ‫הדורות‪ ,‬דאי נימא דהיה דינם כבני נח ורק שהחמירו וקיימו מצוות כישראל‪,‬‬ ‫היה לו בן‪ ,‬והשיב לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך לפי שאתה יצאת מכלל בני‬ ‫א"כ אין שייכות לקרבנם עם קרבן ציבור וקרבן תמיד‪ ,‬וממה שהיה לעקידת‬ ‫נח ויש לך דין ישראל ואין מזל לישראל‪.‬‬ ‫יצחק גדר קרבן ציבור ודאי שהיה דינם כישראל‪.‬‬ ‫עוד כתב בפרשת דרכים )דרוש א ד"ה ויש סעד( להוכיח מהא דאיתא במדרש‬ ‫והנה הפרשת דרכים )דרוש א ד"ה ומעתה אשא( הביא מדרש אבכיר וז"ל‪:‬‬ ‫)ב"ר עט ו( 'ויחן את פני העיר‪ ,‬נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום‬ ‫'והמים להם חומה‪ ,‬מלמד שירד ס"מ ואמר רבש"ע לא עבדו ישראל עבודה זרה‬ ‫וקבע תחומין מבעוד יום‪ ,‬הדא אמרה ששמר יעקב השבת קודם שניתן'‪ ,‬וקשה‬ ‫במצרים ואתה עושה להם ניסים‪ ,‬מה הללו עובדי ע"ז אף הללו עובדי ע"ז‪ ,‬אמר‬ ‫הא קיי"ל )סנהדרין נח‪ (:‬דבן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬וא"כ איך שמרו יעקב ובניו‬ ‫לו הקב"ה שוטה שבעולם והלא לא עבדום אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף דעת‬ ‫את השבת‪ ,‬אלא ודאי דיצאו מכלל בני אפילו להקל‪ ,‬והיה דינם כישראל לגמרי‪.‬‬ ‫ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון'‪ .‬וצ"ע מה עלה על דעתו של ס"מ לקטרג וכי‬ ‫והשתא אתי שפיר הכל‪ ,‬דתחילה אמר 'אברהם יגל' בשעה שנתבשר לא יירשך‬ ‫לא ידע שישראל היו שוגגים ופטורים מן הדין‪ .‬וכתב הפרשת דרכים דהנה‬ ‫זה‪ ,‬שאמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך‪ ,‬שדינו כישראל לגמרי ואין מזל‬ ‫באמת בן נח נהרג אף על השוגג )כמבואר במכות ט‪ .‬וברש"י(‪ ,‬דאמרינן ב"נ אין‬ ‫לישראל‪ ,‬וממילא שפיר נוכל לומר לפי"ז דבשעת עקידת יצחק היה דינו כדין‬ ‫צריך התראה ואזהרתו זו היא מיתתו‪] ,‬וכן כתב בספר החינוך )מצוה כו וקצב(‬ ‫קרבן ציבור של כל ישראל‪ ,‬ולכן 'יצחק ירנן' שאמר שיר על הקרבן‪ ,‬שהרי אין‬ ‫דב"נ אין צריכים התראה לפי שאין חילוק בהם בין שוגג למזיד‪ .‬וע"ע ברמב"ם‬ ‫שירה על הקרבן אלא בקרבן ציבור‪ ,‬וכיון שנתבאר שהיה דינם כישראל לגמרי‪,‬‬ ‫)מלכים פ"י ה"א( דב"נ שיודע המעשה אלא שחושב שהוא מותר חייב מיתה[‪.‬‬ ‫א"כ ממילא 'יעקב ובניו ינוחו בו' ששמרו את השבת ואינם בכלל ב"נ ששבת‪.‬‬ ‫רמב״ם על התורה‬ ‫אמנם ברמב"ם מפורש שהיה זה במקום מזבח החיצון‪ ,‬שכתב לענין מזבח החיצון‬ ‫השל"ה )פרשת וירא תורה אור אות יח( כתב שהמזבח שבנה אברהם אבינו בהר‬ ‫)בית הבחירה פ"ב ה"א וה"ב(‪' :‬המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו‬ ‫המוריה היה במקום מזבח הפנימי שמקטירים בו את הקטורת‪ ,‬כי הקטורת חביב‬ ‫ממקומו לעולם וכו'‪ ,‬ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח‬ ‫מכל הקרבנות שבעולם‪ ,‬ולא היה קרבן חביב בעולם כיצחק עולה תמימה‪ .‬וכ"כ‬ ‫בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק' וכו'‪] .‬ועי'‬ ‫בפנים יפות )בראשית כב ז( שמקום ההקרבה היה במקום מזבח הפנימי‪ ,‬והביא כן‬ ‫בפי' הרד"ל בפרקי דר"א )שם אות עא( שהוא מחלוקת המדרש והש"ס[‪.‬‬ ‫מהמדרש )ב"ר נה ז( שפירשו 'לך לך אל ארץ המוריה'‪ ,‬רבנן אמרי למקום‬ ‫שהקטורת קריבה ע"ש‪ .‬וע"ש בפנים יפות מה שביאר עפי"ז‪ .‬ובפרקי דרבי‬ ‫אליעזר )פרק לא( איתא‪' :‬רבי חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו‬ ‫דבר לבטלה‪ ,‬אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי מזבח הפנימי'‪.‬‬ ‫נתרם לזכות וזיווג הגון בקרוב שרה בת לינדה‬ ‫הערות והארות יתקבלו בברכה ‪shlomo@ben-hamu.com‬‬ ‫‪2‬‬