פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — וירא (2026-10-26)

בס״ד
לעילוי נשמת הרב דוד בן חמו זצ״ל
שבת פרשת וירא תשפ״ז שנה א | עלון מס׳ 4
פרשת וירא
בגדר הקרבן דעקידת יצחק
ובמשנת חיים )בראשית סי' עג( כתב ליישב ,שכיון שהוצרך אח"כ להקריב את במדרש )ב"ר פרשה נה סי' ח( איתא' :ויבקע עצי עולה' רבי חייא בר יוסי בשם
המנחה והנסכים כדין כל עולה ,הרי לא יוכל להקיב את אלו אחר שיעשה אונן, רבי מיאשא ותני לה בשם רבי בניה :בשכר שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו
שהרי בהן לא התחיל לעבוד לפני שנעשה אונן ,ולכן הוצרך להיות כהן גדול עצי עולה ,זכה להבקע הים לפני בני ישראל ,שנאמר 'ויבקע עצי עולה' ונאמר
כדי שיוכל להקריב גם את המנחה והנסכים בו ביום באנינות .וכתב דמדוייק הוא להלן 'ויבקעו המים' .וצ"ב מה הקשר .ונראה לבאר בשנקדים תחילה גדר הקרבן
בדברי הפרקי דר"א שכתב' :וככהן גדול הגיש את מנחתו ונסכו' ,דדוקא לגבי דעקידת יצחק.
המנחה והנסכים שהם עבודה חדשה הוצרך לדין כהן גדול ,אבל לעצם ההקרבה א.איתא בפרקי דרבי אליעזר )פרק לא(' :ושלח את ידו ולקח את המאכלת,
של יצחק כיון שהתחיל בהיתר יכול לגמור אף באנינות. וככהן גדול הגיש את מנחתו ונסכו' .וצ"ב מה שהוצרך להיות ככהן גדול.
ג .אכן על עיקר פירוש המג"א ,הקשה הרד"ל )שם( שהרי הדין הוא שאין אונן ובפי' הרד"ל שם פירש ע"פ מש"כ הריקאנטי שהעקידה היתה ביוה"כ ,והרי כל
בבמה )עי' זבחים טז ,(.והרי כל אלו המזבחות דין במה היה להם ,וכיון שכן תו עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בכהן גדול ,ולכן היה אברהם צריך להיות אז
אין צריך להיות כהן גדול שהרי אף אונן יכול להקריב בבמה. כהן גדול כדי לעשות את העבודה.
אכן כבר כתבו האחרונים לחדש ,ומטו כן בשם הגרי"ז סולובייצ'יק זצ"ל ובמשך חכמה )בראשית כא יז( כתב לבאר הא דכתיב 'ויקרא אליו מלאך ה' מן
דהקרבנות שהיו קרבים במקום המקדש דין מקדש היה להם ולא דין במה ,וכתבו השמים' ,ולמה הוצרך לקרוא לו מן השמים ולא ירד לדבר עמו ,אלא לפי
לדייק כן ממה שכתב הרמב"ם )בית הבחירה פ"ב ה"א וה"ב(' :המזבח מקומו שהיתה אז התגלות אלוקית כמו שהיה לכה"ג ביוה"כ לפני ולפנים ,שעל זה
מכוון ביותר ואין משנין אותו ממקומו לעולם שנא' זה מזבח לעולה לישראל, נאמר )ויקרא טז יז(' :וכל אדם לא יהיה באהל מועד ,ופירשו בירושלמי )יומא
ובמקדש נעקד יצחק אבינו וכו' .ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה פ"א ה"ה( שאפילו המלאכים שכתוב בהם 'ופניהם פני אדם' גם כן אסורים
המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק ,והוא להיות באותה שעה באהל מועד ,ולכן לא היה יכול המלאך להיות באותה שעה
המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה ,והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל ,ובו על ההר ,ורק קרא לו מן השמים.
הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא ,אמרו חכמים אדם ממקום
כפרתו נברא' .וממה שהדגיש הרמב"ם 'ובמקדש נעקד יצחק אבינו' ,שאין ב .עוד הביא הרד"ל שם לפרש מהזית רענן לבעל המג"א )על הילקוט פרשת
הכוונה רק שאירע כן באותו מקום ,אלא שהיו להקרבה זו כל דיני הקרבת וירא אות שצה( מה דהוצרך אז אברהם להיות ככהן גדול ,שהרי הדין הוא דכהן
מקדש .וכבר כתב כן זקינו בהעמק דבר )בראשית כב ט( ע"ש. אונן אסור בעבודה ,וכיון שהיה אברהם שוחט את יצחק בנו ,מיד היה נעשה
אונן ואסור בעבודה ולא יוכל לגמור את ההקרבה ,ולכן עשאו כהן גדול שקיי"ל
וכן כתב כיסוד הזה במשך חכמה )בראשית ח כ( על הכתוב בקרבן של נח 'וירח )הוריות יב (:שכה"ג מקריב אונן.
ה' את ריח הניחוח' ,וקשה דאיתא בזבחים )קיג (.דאין ריח ניחוח בבמה ,אלא
דאיתא במדרש )ב"ר לד ח( שנח הקריב במזבח הגדול שבירושלים ,וכמבואר ובמקור ברוך )סי' ה ד"ה וראיתי בילקוט( הקשה על זה ,דאיתא ביומא י)ג:
ברמב"ם הנ"ל ,ולכן היה לו קדושת בית המקדש והיה ריח ניחוח. וברש"י( לגבי כהן הדיוט ,היה עומד ומקריב על גבי המזבח ושמע שמת לו מת,
מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ,ר' יוסי אומר יגמור .והשתא לר' יוסי כיון
וכן כתב הגר"מ זעמבא זצ"ל )ספר הזכרון אבן ציון עמ' תסז( ללמוד כן מלשון שכבר התחיל בעבודה לפני שנהיה אונן היה יכול להמשיך ,ולא היה צריך
הרמב"ם ,שהיה נוהג שם כל דיני מזבח שבמקדש ,ועל פי זה כתב ליישב דברי להיות כהן גדול עבור זה.
המג"א ,דלכן היה אברהם צריך להיות כהן גדול בשעת העקידה דכה"ג מקריב
אונן ,ואע"ג דאין אונן בבמה ,מ"מ כיון שהעקידה היתה בירושלים במקום ובצפנת פענח )כאן( כתב דהואיל ושחיטה לאו עבודה היא ,הרי כששוחט קרבן
המקדש דין מזבח שבמקדש היה לו ואונן פסול בה ,והוכרח להיות כהן גדול. ואח"כ נעשה אונן ,אינו יכול להמשיך לעבוד ולגמור העבודה בהיותו אונן,
דהשחיטה כיון שאינה עבודה אינה יכולה להחשב כתחילת עבודה לפני שנעשה
ד .והנה הבית יוסף )או"ח סי' רצב( הביא מהשבלי הלקט בביאור מה שמזכירים אונן ,ולפי"ז ניחא מה דהוצרך אברהם להיות ככהן גדול על ההקרבה ולא סגי
במנחה בשבת' :אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו' ,גילה באברהם במה שהתחיל בשחיטה] .וע"ש בצפנת פענח שכתב לפרש באופן אחר[.
בשעה שנתבשר 'לא יירשך זה' וכו' ,יצחק ירנן – כשאמר אברהם 'השה לעולה
בני' מיד רינן יצחק ואמר שירה ,ומה שירה אמר שיר של קרבן ,יעקב ובניו אמנם בספר בן מלך )כאן( כתב דשאני עקידת יצחק דאכן שחיטה עבודה היא,
ינוחו בו – דכתיב ביה 'ויחן את פני העיר' שקבע תחומין מבעוד יום הדא אמרה דהנה באמת בכל הקרבנות השחיטה אינה על המזבח אלא על ירך המזבח ,ורק
ששימר יעקב שבת .ע"ש. הזריקה והקטרת האימורים הם על המזבח ,אבל ביצחק חשב אברהם לשחטו על
המזבח ,כמו שמפורש בפסוק שהעלה אותו על המזבח ,ומבואר שאם היה דין
וכתב במשנת חיים )בראשית סי' סח( שהנה אמירת שיר על הקרבן היא רק קרבן באדם היה צריך לשחטו על המזבח ולא על ירך המזבח .וביאר שבהקרבת
בקרבן ציבור ,ולא בקרבן יחיד ,כמבואר ברמב"ם )תמידין ומוספין פ"ו ה"ח(. בהמה עיקר העבודה הוא בעבודת הדם שבזה יש ביטוי וסמל לנתינת הנפש,
ומבואר דעקידת יצחק היה גדר קרבן ציבור .ובהעמק דבר )בראשית כב ט( כתב ולכן רק עבודת הדם היא על המזבח ,אבל באדם הרי עצם הפסקת החיים ונתינת
דעקידת יצחק היה בו גדר דהקרבת קרבן תמיד ולכן היה שם עריכת עצים דהוא הנשמה הוא ההתמסרות הנשגבה ביותר לגבוה ,ולכן עיקר העבודה באדם היא
דין בתמיד .ויש לומר דחשיב קרבן ציבור כיון שהיה לטובת כל כלל ישראל בכל השחיטה ,ולכן היה הדין דגם השחיטה צריכה להיות על המזבח ,ולפי"ז בהקרבת
הדורות ,כמבואר במדרש )ב"ר נו ג ,והובא ברש"י עה"פ(' :למה נקראת סכין יצחק עיקר העבודה היא בשחיטה ואין לומר דשחיטה לאו עבודה היא.
מאכלת ,רבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים אלא
המשך בעמוד הבא
1
בס״ד
שבת פרשת וירא תשפ״ז | שנה א | עלון מס׳ 4 פלפלת בחכמה
בגדר הקרבן דעקידת יצחק — המשך
ולכן עלה על דעת ס"מ לקטרג על ישראל ,דאף שעברו ע"ז בשוגג הלא בב"נ בזכות אותה המאכלת'.
אף שוגג חייב ,ולכן טען הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז מה נשתנו אלו וכ"כ במשך חכמה בביאור הפסוק )כב ז( 'הנה האש והעצים ואיה השה לעולה',
מאלו ,והקב"ה השיב לו שמא אתה דן שוגג כמזיד ,שדינם כישראל ופטורים מן דהנה הדין הוא דבבמה אין צריך אש קודש ,וכן אין דין של שני גזירי עצים
השוגג ,ושפיר נקרע להם הים. שהוא דין רק בקרבן תמיד ,וכן אין צריך ביקור בקרבן ,שהוא מדין קרבן תמיד
והשתא אתו שפיר מאוד דברי המדרש ,דבשעת קריעת ים סוף היה קטרוג הס"מ דבעינן לבקר את התמיד ד' ימים קודם שחיטתו ,וזהו ששאל יצחק את אביו,
דהללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ,ואף שמה שעבדו ישראל ע"ז במצרים היה דממה שהביא אש ועצים ,הרי שנוקט שיש לו דין של קרבן תמיד ,וא"כ איה
בשוגג ,מ"מ הלא ב"נ חייב אף על השוגג .אכן קאמר המדרש דבשכר שתי השה לעולה שצריך ביקור ממום ד' ימים קודם ,והשיב לו אברהם 'אלקים יראה
בקעיות שבקע אברהם אבינו ,ושתי בקעיות היו לצורך שני גזירי עצים ,והרי זהו לו השה' שהוא כבר מבוקר ע"ש.
דין רק בתמיד שהוא קרבן ציבור ,וא"כ מוכרח שכבר יצאו האבות מדין ב"נ והנה לעיל בפסוק )כב ג( 'ויבקע עצי עולה' ,העיר במשך חכמה דהו"ל למיכתב
והיה דינם כדין ישראל לגמרי ,וישראל פטור על השוגג ,ושפיר זכו להבקע הים 'ויבקע עצים לעולה' .ובמשנת חיים )בראשית סי' סח( כתב לבאר עפ"י מש"נ,
בפניהם בקריעת ים סוף. דהואיל ואיירי בב' גזירי עצים שהם מדיני התמיד וכחלק ממנו ,הרי י"ל דהעצים
ו .ודאתינן להכי יש לבאר עוד מה שהביא הב"י הנ"ל מהשבלי הלקט בביאור עצמם נקראים עולה ולא רק דהם לצורך העולה ,ומשו"ה כתיב 'עצי עולה' .ובזה
מה שמזכירים במנחה בשבת' :אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו' ,גילה פירש לשון המדרש שפתחנו בו 'ויבקע עצי עולה – בשכר שני בקעיות' וכו',
באברהם בשעה שנתבשר 'לא יירשך זה' וכו' ,יצחק – כשאמר אברהם 'השה ומנלן שהיו שתי בקעיות דהא נאמר עצים סתם ,ובפשוטו הוא משום דסתם
לעולה בני' מיד רינן יצחק ואמר שירה ,ומה שירה אמר שיר של קרבן ,יעקב עצים הם שנים ,אמנם בספר שי תורה )ח"א עמ' נד( הביא בשם הגרמ"ד
ובניו ינוחו בו – דכתיב ביה 'ויחן את פני העיר' שקבע תחומין מבעוד יום הדא סולובייצ'יק זצ"ל ,עפ"י האמור שהיו שני גזירי עצים ,וזהו שאמרו שני בקעיות.
אמרה ששימר יעקב שבת .ע"ש .ועפ"י כל מה שנתבאר נוכל לפרש הסמיכות וע"ע במשנת חיים )שם( שהאריך הרבה ביסוד זה שהיה לעקידת יצחק גדר
באופן נפלא. דקרבן תמיד.
דהנה הפרשת דרכים )דרוש ב ד"ה אך לפי( כתב לפרש הכתובים )בראשית טו ה .ועכשיו שזכינו לכל זה ניתנה ראש ונשובה למאמר חז"ל שפתחנו בו' :בשכר
ג-ה(' :ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי ,והנה דבר ה' שתי בקיעות שבקע אברהם אבינו עצי עולה ,זכה להבקע הים לפני בני ישראל'.
אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ,ויוצא אותו דהנה כבר נודע מה שדנו ראשונים ואחרונים בגדר קיום המצוות של האבות
החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ,ויאמר קודם מתן תורה אם היה דינם כישראל או כבני נח ,יעוי' ברמב"ן )ויקרא כד י(
לו כה יהיה זרעך' .ופרש"י אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך שנחלק בזה עם רבותינו הצרפתים ,ובפרשת דרכים לבעל המשנה למלך האריך
עתיד להעמיד בן. בזה הרבה מאוד )יעו"ש בדרוש א וב(.
ופירש הפרשת דרכים ,דהנה אחז"ל )שבת קנו (.דאין מזל לישראל ,הרי דיש והנה אם נאמר שהיה לעקידת יצחק דין של קרבן תמיד וקרבן ציבור ,א"כ
חילוק בין ישראל לעו"כ ,דישראל אינם תחת המזל אבל העו"כ הם תחת המזל, מוכרח שהיה דינם כבר כישראל ,ואהני קרבנם כקרבן ציבור לכלל ישראל בכל
ואברהם היה סבור שלא יצא מכלל ב"נ ולפיכך נתיירא לפי שראה במזלו שלא הדורות ,דאי נימא דהיה דינם כבני נח ורק שהחמירו וקיימו מצוות כישראל,
היה לו בן ,והשיב לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך לפי שאתה יצאת מכלל בני א"כ אין שייכות לקרבנם עם קרבן ציבור וקרבן תמיד ,וממה שהיה לעקידת
נח ויש לך דין ישראל ואין מזל לישראל. יצחק גדר קרבן ציבור ודאי שהיה דינם כישראל.
עוד כתב בפרשת דרכים )דרוש א ד"ה ויש סעד( להוכיח מהא דאיתא במדרש והנה הפרשת דרכים )דרוש א ד"ה ומעתה אשא( הביא מדרש אבכיר וז"ל:
)ב"ר עט ו( 'ויחן את פני העיר ,נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום 'והמים להם חומה ,מלמד שירד ס"מ ואמר רבש"ע לא עבדו ישראל עבודה זרה
וקבע תחומין מבעוד יום ,הדא אמרה ששמר יעקב השבת קודם שניתן' ,וקשה במצרים ואתה עושה להם ניסים ,מה הללו עובדי ע"ז אף הללו עובדי ע"ז ,אמר
הא קיי"ל )סנהדרין נח (:דבן נח ששבת חייב מיתה ,וא"כ איך שמרו יעקב ובניו לו הקב"ה שוטה שבעולם והלא לא עבדום אלא מתוך שעבוד ומתוך טירוף דעת
את השבת ,אלא ודאי דיצאו מכלל בני אפילו להקל ,והיה דינם כישראל לגמרי. ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון' .וצ"ע מה עלה על דעתו של ס"מ לקטרג וכי
והשתא אתי שפיר הכל ,דתחילה אמר 'אברהם יגל' בשעה שנתבשר לא יירשך לא ידע שישראל היו שוגגים ופטורים מן הדין .וכתב הפרשת דרכים דהנה
זה ,שאמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך ,שדינו כישראל לגמרי ואין מזל באמת בן נח נהרג אף על השוגג )כמבואר במכות ט .וברש"י( ,דאמרינן ב"נ אין
לישראל ,וממילא שפיר נוכל לומר לפי"ז דבשעת עקידת יצחק היה דינו כדין צריך התראה ואזהרתו זו היא מיתתו] ,וכן כתב בספר החינוך )מצוה כו וקצב(
קרבן ציבור של כל ישראל ,ולכן 'יצחק ירנן' שאמר שיר על הקרבן ,שהרי אין דב"נ אין צריכים התראה לפי שאין חילוק בהם בין שוגג למזיד .וע"ע ברמב"ם
שירה על הקרבן אלא בקרבן ציבור ,וכיון שנתבאר שהיה דינם כישראל לגמרי, )מלכים פ"י ה"א( דב"נ שיודע המעשה אלא שחושב שהוא מותר חייב מיתה[.
א"כ ממילא 'יעקב ובניו ינוחו בו' ששמרו את השבת ואינם בכלל ב"נ ששבת.
רמב״ם על התורה
אמנם ברמב"ם מפורש שהיה זה במקום מזבח החיצון ,שכתב לענין מזבח החיצון השל"ה )פרשת וירא תורה אור אות יח( כתב שהמזבח שבנה אברהם אבינו בהר
)בית הבחירה פ"ב ה"א וה"ב(' :המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנין אותו המוריה היה במקום מזבח הפנימי שמקטירים בו את הקטורת ,כי הקטורת חביב
ממקומו לעולם וכו' ,ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח מכל הקרבנות שבעולם ,ולא היה קרבן חביב בעולם כיצחק עולה תמימה .וכ"כ
בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק' וכו'] .ועי' בפנים יפות )בראשית כב ז( שמקום ההקרבה היה במקום מזבח הפנימי ,והביא כן
בפי' הרד"ל בפרקי דר"א )שם אות עא( שהוא מחלוקת המדרש והש"ס[. מהמדרש )ב"ר נה ז( שפירשו 'לך לך אל ארץ המוריה' ,רבנן אמרי למקום
שהקטורת קריבה ע"ש .וע"ש בפנים יפות מה שביאר עפי"ז .ובפרקי דרבי
אליעזר )פרק לא( איתא' :רבי חנינא בן דוסא אומר אותו האיל לא יצא ממנו
דבר לבטלה ,אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי מזבח הפנימי'.
נתרם לזכות וזיווג הגון בקרוב שרה בת לינדה
הערות והארות יתקבלו בברכה shlomo@ben-hamu.com
2
