gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬ ‫גליון תתע"ה פרשת חיי שרה כ"ז מרחשון תשפ"ז‬ ‫מספרים שה"חפץ חיים" נמנע מלהשתמש בהפלת גורל‬ ‫אגדה ובקיאות‬ ‫)מסתבר שהכוונה לגורל הגר"א( ולפי דברינו מובנת הנהגתו‪ ,‬שכן‬ ‫להפיל גורל נחשב כמטריח את הקב"ה‪ ,‬כיון שגורל הגר"א הוא‬ ‫"וידבר אל בני חת לאמר" )כג‪ ,‬ג(‬ ‫מעין נבואה קטנה‪ .‬מה שאין כן אם ישתמש בשכל‪ ,‬אף על פי‬ ‫השתדלותו הרבה של אברהם אבינו ע"ה לרכוש את מערת‬ ‫שגם הוא מתנת הבורא‪ ,‬אבל זהו הטבע שהוטבע בבריאה ‪ -‬שכל‬ ‫המכפלה‪ ,‬מעוררת תמיהה רבתי לדעת הגר"י לוינשטיין זצ"ל‬ ‫אדם ישתמש בשכלו‪ .‬בהשתמשו בשכל‪ ,‬האדם נחשב כמטריח‬ ‫בספרו "יד יחזקאל"‪ .‬שכן מדברי חז"ל מוכח שהוא ידע שהמערה‬ ‫את עצמו‪ ,‬ומקבל יותר שכר בגין הטירחה הזו‪.‬‬ ‫שייכת לו‪ ,‬ולפיכך היה לו לכאורה לבטוח בה' שימלא את‬ ‫)ילקוט לקח טוב(‬ ‫משאלתו‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע הוא נזקק למידה כה רבה של השתדלות‬ ‫להשגת השדה והמערה?‬ ‫"ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו" )כג‪ ,‬יט(‬ ‫שאלה דומה יש לשאול על שליחות אליעזר עבד אברהם‪.‬‬ ‫"הדא הוא דכתיב )משלי כא( 'רודף צדקה וחסד ימצא‬ ‫הרי אחרי מעשה העקידה נאמר שאברהם התבשר על לידת‬ ‫חיים צדקה וכבוד'‪ .‬רודף צדקה זה אברהם‪ ...‬וחסד שגמל‬ ‫רבקה‪ .‬ומסתבר שהצטיינותה במעשי חסד התפרסם‪ ,‬עוד לפני‬ ‫חסד לשרה"‪) .‬בראשית רבה נח‪ ,‬ט(‬ ‫שהיטיבה עם אליעזר‪ .‬לכן יש לשאול גם כאן‪ :‬מדוע לא הורה‬ ‫מה ראו חכמינו ז"ל לשבח את אברהם אבינו על שדאג לקבורת‬ ‫אברהם לאליעזר ללכת ישירות לקחת את רבקה‪ ,‬ולא להרבות‬ ‫אשתו‪ ,‬שואל הגר"ש שבדרון זצ"ל בספרו "לב שלום"‪ ,‬הרי דרך‬ ‫בהשתדלויות?‬ ‫העולם הוא שאדם מתעסק בקבורת אשתו? ‪ -‬יתירה מזו ‪ -‬הרי‬ ‫הענין יתבאר על פי היסוד הידוע של הגר"י מסלנט זצ"ל שאמר‬ ‫הבעל חייב בקבורת אשתו )ראה בכתובות מו(‪ ,‬האם קיום חובה‬ ‫שהעולם הזה הינו בית מלון יקר מאד‪ ,‬כי על כל הנאה שמקבלים‬ ‫נחשב לחסד?‬ ‫יש לשלם מחיר גבוה‪ .‬ביאור דבריו הוא‪ ,‬שכל דבר שהאדם לוקח‬ ‫האמת היא ששאלה זו בטעות יסודה‪ ,‬שכן עלינו להבחין בין‬ ‫מהעולם הזה‪ ,‬מהווה טירחה כביכול להקב"ה‪ .‬כל אחד מבין שעל‬ ‫צדקה ובין חסד‪ .‬צדקה היא דבר שנעשה לתועלת המקבל‪ ,‬כגון‬ ‫הטרחת הבורא יתברך‪ ,‬יש לשלם הרבה‪ ,‬כשם שכל הפונה אל‬ ‫נתינת פרוטה לעני‪ .‬כיון שהפרוטה אינה מצויה בכיסו של העני‪,‬‬ ‫רופא מומחה‪ ,‬מבין שהתעריף הוא יקר‪ ,‬קל וחומר לנהנה מן‬ ‫והנותן מתעורר להבחין במצוקתו ומשלים לו את חסרונו‪ ,‬זוהי‬ ‫העולם הזה אשר מקבל הנאה מידו של הבורא בעצמו‪ .‬אכן אין‬ ‫מצות הצדקה‪.‬‬ ‫ערוך להנאה זו‪ ,‬ומחירה גבוה ביותר‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬חסד יסודו בכוונת הנותן‪ ,‬וברצונו הטוב להיטיב‬ ‫לאור זה יש לומר שבהיות האדם צלם אלוקים‪ ,‬כשם שיש‬ ‫עם זולתו‪ .‬לא מתוך רחמנות על מצבו של הנעזר הוא מזיל את‬ ‫להעריך ולהחשיב מאד את טירחת הקב"ה‪ ,‬כך יקרה בעיני ה'‬ ‫הפרוטה מכיסו‪ ,‬אלא מתוך רצון טהור להיות טוב ולהיטיב עם‬ ‫טירחת האדם‪ .‬לכן ככל שהאדם מטריח את עצמו להשגת עניינים‬ ‫חבירו‪ .‬לכן אנו מוצאים בעניין החסד את המושג "אהבת חסד"‪,‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬כן מובטחת הצלחתו‪ .‬דוגמא‪ :‬מי שזכה לדעת מסכת‬ ‫שכן עיקר עניינו של חסד הוא בלב! וזוהי מדריגה גבוהה יותר‬ ‫מכח כשרונותיו הברוכים וללא עמל ויגיעה‪ ,‬אינו דומה למי שרכש‬ ‫מצדקה‪ ,‬שמטרתה לעשות צדקה ושיויון‪ .‬מתוך כך נבין שמידת‬ ‫את ידיעות המסכת על ידי עמל מפרך‪ .‬כי מי שעמל לא קיבל את‬ ‫החסד באה לידי ביטוי דווקא במעשים שהאדם רגיל לעשות‬ ‫המסכת במתנה‪ ,‬אלא קנין היא אצלו‪ ,‬ועליו אפשר לומר כי התורה‬ ‫בלאו הכי‪ .‬דווקא בהם אפשר למדוד את דרגתו בעשיית חסד‬ ‫דיליה היא‪ .‬ידוע ומפורסם על הגר"א שלא רצה ללמוד תורה מפי‬ ‫עם הזולת‪.‬‬ ‫מלאך‪ ,‬אלא רצה דווקא להשיג את כל ידיעותיו בעמל ויגיעה!‬ ‫הג"ר שלום סיים דבריו במעשה שאירע עם ה"חפץ חיים" זצ"ל‪.‬‬ ‫עתה יובן שאברהם אבינו לא רצה לזכות בשום דבר ללא עמל‪.‬‬ ‫פעם אחת נכנס ה"חפץ חיים" אל הרוקח בעיר ראדין‪ ,‬שהיה יהודי‬ ‫הוא הבין שדווקא אם ירבה בהשתדלות להשיג מקום קבורה‬ ‫רשע וכופר והתנהג כגוי גמור‪ .‬מגמת פניו היתה לקרב את האיש‬ ‫לשרה‪ ,‬או אז יזכה לכל הנחת רוח הבאה מקבורה במקום קבורת‬ ‫לתורה ולמצוות‪ ,‬ולפיכך נכנס אליו בשעה שהיה טרוד בהכנת‬ ‫אדם וחוה‪ .‬הוא הדין בעניין מציאת הזיווג ליצחק‪ ,‬רצונו של‬ ‫תרופות‪ ,‬בעוד שהשתרך לפניו תור ארוך של לקוחות‪ .‬ניגש אליו‬ ‫אברהם היה להביא אשה לבנו על ידי טירחה יתירה‪ .‬כי ידוע ידע‬ ‫ה"חפץ חיים" וחיבקו ונישקו בחום רב‪ ,‬והחל להרעיף עליו שבחים‪.‬‬ ‫שבשכר הטירחה יזכה שמזיווג זה יהיו לאלפי רבבה וזרעם ימלא‬ ‫בין השאר אמר לו‪ :‬מה מאד יש לקנא בך על חלקך הגדול בעולם‬ ‫את הארץ‪ .‬כי דווקא בטירחה של צלם אלוקים‪ ,‬אפשר לזכות‬ ‫הבא‪ ...‬כמה מאושר הנך ובעל זכויות רבות מאד‪ ,‬שהרי אתה מציל‬ ‫לגדולות ונצורות!‬ ‫ולע"נ הצדקנית נינה מרטין בת מישלין ע"ה | ולע"נ ר' יצחק ב"ר גרשון ז"ל | ולע"נ ר' נח יצחק הלוי ב"ר משה יעקב ז"ל | ולע"נ הרב יהודה אריה בן רפאל אלתר ז"ל |‬ ‫ולהצלחת ר' אלחנן שמואל בן ר' נח יצחק ומשפחתו‬ ‫‪1‬‬ ‫"הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך" )כד‪ ,‬יד(‬ ‫מאות בני אדם ממוות‪ ,‬שכן ללא התרופות שהנך מכין היו בוודאי‬ ‫רבים מתים בחוליים‪ ,‬ואתה במו ידיך מציל כל כך הרבה אנשים‬ ‫בגמרא )תענית ד ע"א( אמרו‪ ,‬שאליעזר עבד אברהם שאל‬ ‫ממוות! אה! כמה מצוות של גמילות חסד אתה מקיים‪ ,‬בהצלת‬ ‫שלא כהוגן‪ ,‬וזכה שהשיבוהו כהוגן‪ ,‬שאמר‪" :‬הנערה אשר אומר‬ ‫נפש ממש הנך עוסק!!‬ ‫אליה הטי נא כדך" )בראשית כד‪ ,‬יד( יכול אפילו חיגרת אפילו‬ ‫הרוקח שכאמור היה רחוק מכל זיק של קדושה‪ ,‬התרגש מאד‬ ‫עיורת‪ ,‬השיבוהו כהוגן ונזדמנה לו רבקה‪ .‬ותמוה‪ ,‬שרבותינו‬ ‫למשמע הדברים אשר חדרו אל ליבו‪ .‬בכל זאת הוא העז לשאול‬ ‫קראוהו )בראשית רבה ס‪ ,‬ב( בשם "עבד משכיל" )משלי יז ב(‬ ‫את החפץ חיים‪ ,‬מדוע הוא סבור שהוא עוסק במצוות‪ ,‬הרי למעשה‬ ‫ואיה השכלתו‪ ,‬אם שאל שלא כהוגן!‬ ‫זוהי פרנסתו ועבודתו‪ ,‬ועל כל דבר הוא מקבל מחיר מלא?!‬ ‫ברם‪ ,‬הן אמרו חז"ל )בראשית רבה נט ט( שהיתה לאליעזר בת‪,‬‬ ‫ענה לו החפץ חיים‪ :‬אף על פי כן! אמנם הנך מקבל כסף בצדק‬ ‫והשתוקק להשיאה ליצחק‪ ,‬ואברהם אבינו השיבו‪" :‬אתה ארור‬ ‫וביושר‪ ,‬שכן זוהי פרנסתך והנך מוכרח להתקיים‪ ,‬אולם אם רק‬ ‫ובני ברוך‪ ,‬ואין ארור מתדבק בברוך"‬ ‫תואיל לצרף לפעולותיך ברקיחת התרופות‪ ,‬גם מחשבה שהנך‬ ‫ודאי נפגע מהתשובה‪ .‬הן "זקן ביתו" של אברהם אבינו היה‪.‬‬ ‫עושה זאת לשם הצלת נפשות‪ ,‬הרי תיזקף לזכותך מצות הצלת‬ ‫"המושל בכל אשר לו"‪ ,‬ברוחניות! שהיה זיו דיוקנו דומה לשל‬ ‫נפשות בכל פעולה ופעולה! ואין בזה כל סתירה לכך שהנך נוטל‬ ‫אברהם‪ ,‬והיה שליט ביצרו כמותו )בראשית רבה נט‪ ,‬ח( והיה‬ ‫שכר על פעולותיך!‬ ‫דולה ומשקה מתורת רבו )יומא כח ע"ב(‬ ‫כאן נסתיימה שיחתם‪ .‬החפץ חיים הלך לדרכו‪ ,‬והרוקח החל‬ ‫וכך נדחה!‬ ‫להתעורר אט אט מ"תרדמתו"‪ .‬הוא אימץ לעצמו את הרעיון‪,‬‬ ‫אנשי חרן‪ ,‬עובדי עבודה זרה‪ ,‬עדיפים עליו!‬ ‫והתחיל לכוון בכל מעשה ומעשה שעשה למען החולים לשם מצות‬ ‫אבל הושבע ונשלח והלך‪.‬‬ ‫גמילות חסדים‪ .‬מתוך זה שינה גם את יחסו אל קהל לקוחותיו‪,‬‬ ‫יכול היה לברר ולמצוא שאכן יש לבתואל בת‪ ,‬אבל היא בת‬ ‫ודאג בכנות לצרכי הפונים אליו‪ ,‬וקיבלם בסבר פנים יפות‪ .‬במשך‬ ‫שלוש )ש"י בראשית כה‪ ,‬כ מיבמות סד ע"א( ויצחק בן ארבעים‬ ‫הזמן השפיעו עליו המעשים הטובים האלה‪ ,‬עד שהחל להרהר‬ ‫)שם(‪ ,‬הגילאים אינם מתאימים‪ .‬ולשוב לכנען‪ ,‬ולשכנע לשאת את‬ ‫לעצמו‪ :‬וכי זוהי המצוה היחידה שיש? הרי בצעירותי לימדוני‬ ‫ביתו‪-‬‬ ‫שיש מצוות תפילין‪ ,‬שבת ועוד‪ .‬כך הגיע בסופו של דבר לקיום‬ ‫ועבד נאמן היה‪ ,‬ביטל כליל דעתו ורצונו‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שהציב‬ ‫עוד ועוד מצוות‪ ,‬עד שנהיה למדקדק בקמה כבחמורה‪.‬‬ ‫מבחן בו לא יהיה מעורב כלל‪ ,‬הקב"ה יזמן ויביא‪ .‬שדעתו לא‬ ‫)לב שלום(‬ ‫תקבע‪ ,‬ולהחלטתו אין משקל ‪-‬‬ ‫בעומק הפרשה‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫ומצינו בזה כמה דרכים ליישב קושיא זו‪.‬‬ ‫"ויתן אברהם את כל אשר לו" )כ"ה ה'(‬ ‫במושב זקנים ובר"ח פלטיאל וברא"ם ובגור אריה )לעיל כד‪,‬‬ ‫י( תירצו‪ ,‬דהנה שרה אמרה כי לא ירש בן האמה הזאת עם‬ ‫בגמ' כתובות נג‪ .‬איתא "דאמר ליה שמואל לרב יהודה‪,‬‬ ‫בני יצחק‪ ,‬והקב"ה הסכים לזה שאמר כל אשר תאמר אליך‬ ‫שיננא לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא‬ ‫שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬וא"כ הקב"ה אמר‬ ‫טבא דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה וכ"ש מברא לברתא"‪.‬‬ ‫לו לעשות כן‪) ,‬ויעוי' בדברי דוד לט"ז כאן שג"כ תי' שעשה כן‬ ‫ולפי"ז יש לתמוה כיון דאין להעביר ירושה מבן רשע‬ ‫עפ"י הדיבור(‪.‬‬ ‫לבן צדיק‪ ,‬איך העביר אברהם כל ירושתו מישמעאל ומבני‬ ‫ובס' באר שבע )סנהדרין צא‪ (.‬תמה ע"ז דכ"ז מתרץ איך‬ ‫הפלגשים ונתן הכל ליצחק‬ ‫הפקיע הירושה מישמעאל שעליו אמרה שרה כי לא ירש בן‬ ‫כה"ק המושב זקנים והרא"ם לעיל )פכ"ד פסוק י'( ובדעת‬ ‫האמה הזאת משום שראתה אותו מצחק‪ ,‬אבל בני הגר שנולדו‬ ‫זקנים ובר"ח פלטיאל כאן‪ .‬והנה עיקר קושיא מבוססת על‬ ‫אח"כ מנ"ל שציוה ה' שלא ירשו‪ ,‬ולכאו' יש ליישב שמדברי‬ ‫מה שהראשונים הנ"ל והרא"ם נקטו בפשיטות שהא דאין‬ ‫הקב"ה שאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולא באחר‪ ,‬משמע‬ ‫להעביר ירושה מבן רשע לבן צדיק אינו דווקא כשמעביר‬ ‫דאף בני הגר שיוולדו אח"כ בכלל‪.‬‬ ‫הירושה לאחר מיתתו )כגו' בשכיב מרע או בבריא מכאן‬ ‫בס' שלל דוד עה"ת )מבעל היד דוד( תי'‪ ,‬דהנה כל הטעם‬ ‫ולאחר מיתה(‪ ,‬אלא אפי' כשעושה כן מחיים‪ ,‬וכן מבואר בר"ח‬ ‫שאסור להעביר הירושה מבן רשע לצדיק הוא משום דילמא‬ ‫פלטיאל שהקשה קושיא זו‪ ,‬וביאר דע"כ גם מחיים אסור‬ ‫נפק זרע מעליא מהבן רשע‪ ,‬אבל כאן שנשאו בניו נשים‬ ‫להעביר הירושה מהבן רשע לבן הצדיק כדמוכח בכתובות‬ ‫נכריות וקיי"ל דהולד כמותה‪ ,‬א"כ ידע בודאי שאין הזרע‬ ‫נג‪ ,.‬ויעו"ע בשו"ת חת"ס )חו"מ סו"ס קנ"א( שדן אם בהעברת‬ ‫יתייחס אחריו‪ ,‬וזהו כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬דרק הבנים של‬ ‫נחלה מחיים מיורשיו שייך איסור זה‪ ,‬וכתב דמהסוגיא שם‬ ‫יצחק מתייחסים אחריו‪.‬‬ ‫בכתובות נג‪ .‬מוכח להדיא דאף כשנותן מתנה מחיים )ולאחר‬ ‫)פנינים מבי מדרשא(‬ ‫מיתה( שייך איסור זה‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫והשיבוהו כהוגן‪ ,‬ונזדמנה לו רבקה‪ ,‬ובשרוהו שיצא מכלל ארור‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫לכלל ברוך על ידי ששרת את הצדיק באמונה )בראשית רבה ס‪,‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫ז(‬ ‫שאלה‪ :‬מעשים שבכל שבת שאחר התפילה יש שמחה‬ ‫זו מהותו של עבד נאמן‪ ,‬שמתעלם מכל שיקוליו‪ ,‬ואין לו אלא‬ ‫בבית הכנסת ויוצאים שם ידי קידוש ואוכלים מעט‪ ,‬ואח"כ‬ ‫רצון אדוניו!‬ ‫באים לביתם‪ ,‬ומקדשים שוב להוציא בני הבית‪.‬‬ ‫וזה מה שנדרש מאתנו‪.‬‬ ‫אך לכאו' צ"ע שהרי פסק השו"ע )בסימן רע"ג סעיף ד'(‬ ‫זה מה שנאמר‪" :‬כי לי בני ישראל עבדים‪ ,‬עבדי הם אשר‬ ‫שאין להוציא אחר בקידוש אם כבר יצא‪ ,‬אא"כ אינם יוד־‬ ‫הוצאתי אותם מארץ מצרים‪ ,‬אני ה' אלקיכם" )ויקרא כה‪ ,‬נה(!‬ ‫עים לקדש בעצמם‪ ,‬וכמעט שאינו מצוי בימינו שלא ידעו בני‬ ‫מה הגדרת עבד ה'? שמכפיך רצונו לבוראו‪ ,‬ואין מכפיף בוראו‬ ‫הבית לקדש בשחרית לבד‪ ,‬ואף שכתב המשנ"ב )ס"ק כ'(‬ ‫לרצונו‪ .‬ידועה האמרה‪" :‬אם ראית תלמיד חכם שעבד עברה‬ ‫דאינו מעכב בדיעבד‪ ,‬מ"מ לכתחילה גם לדעתו לא ינהג כן‪.‬‬ ‫בלילה אל תהרהר אחריו ביום‪ ,‬ודאי עשה תשובה" )ברכות יט‪,‬‬ ‫תשובה‪ :‬וז"ה לכאורה נכון עכ"ל‪ .‬אלא שאח"כ הקשה בזה‬ ‫ע"א(‪ .‬כלומר ערך תשובה להלכה‪ ,‬להצדיק את מעשהו‪...‬‬ ‫ח"א שבאופן שהמקדש שותה עמהם‪ ,‬הרי ממילא בכל גוונא‬ ‫ממש כאותו קצין שרכב על סוסו ועבר על פני ביקתה כפרית‬ ‫ברכת בורא פרי הגפן שלו ברכה מעליא היא לפחות בתור‬ ‫ותמה‪ :‬על קיר הבקתה צוירו המון עיגולים‪ ,‬ובמרכז כל אחד מהם‬ ‫ברכת הנהנין‪ .‬ובקידוש היום הלא יש רק ברכה זו ולא יותר‬ ‫ננעץ חץ! באחד לא החטיא את המטרה! "מי הוא קלע מצטין זה"‬ ‫ולמה יש להחמיר בזה‪ ,‬ופשיטות לשון השו"ע מיירי על מי‬ ‫אמר בלבו‪" ,‬אני חייב לצרפו לגדודי!"‬ ‫שאינו שותה ואוכל עמהם‪ ,‬שכל ברכתו היא רק עבורם‪ ,‬דז"ל‬ ‫ירד מסוסו והתדפק על דלת הבקתה‪ .‬בעלת הבית פתחה‪" ,‬בני‬ ‫שם יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם‪,‬‬ ‫הוא" אמרה‪.‬‬ ‫דלדידהו הוי מקום סעודה‪ .‬ואף על גב דבברכת היין אינו‬ ‫הנער התיצב בפניו‪ ,‬ונשאל‪" :‬מי למדך אמנות הקליעה למטרה"‪.‬‬ ‫יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם‪ ,‬כיון דהאי בפה"ג‬ ‫יש צורך בקשת איתנה וכינונה המדויק‪ ,‬והתחשבות ברוחות‬ ‫הוא חובה לקידוש‪ ,‬כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על‬ ‫העלולות להסיט את החץ ממסלולו‪-‬‬ ‫פי שאינו נהנה והוא שאינם יודעים עכ"ל‪.‬‬ ‫התברר שהנער מצא פטנט‪ .‬קודם יורה הוא את החץ‪ ,‬ואחר‬ ‫כך מציר סביבו את העיגול‪ ,‬ונמצא שתמיד הוא במרכז‪ ,‬מרשים‬ ‫בדיוק!‬ ‫שאלה‪ :‬יש להסתפק לפי השיטה ששייך להמשיך עצם‬ ‫שמעתי את הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל מספיד את מורו‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬עד מתי יכול להמשיך את קדושת השבת‪,‬‬ ‫ורבו‪ ,‬רבם של ישראל החפץ חיים זצ"ל‪ .‬ואמר‪ :‬קשה להספיד‬ ‫ואף שלעניין הבדלה מצאנו שיכול להבדיל כל הלילה‬ ‫דמות ענקים כ"חפץ חיים"‪ .‬מה נאמר אפוא‪ ,‬אילו היינו מתבקשים‬ ‫)ואף אח"כ עד סוף יום שלישי משום תשלומים(‪ ,‬אבל יש‬ ‫להספיד את משה רבינו ע"ה? האדם הגדול בענקים‪ ,‬שבלידתו‬ ‫להסתפק אם גם את קדושת השבת שייך להמשיך כל כך‪,‬‬ ‫נתמלא הבית אורה‪ .‬שעלה למרום והתעמת עם מלאכים‪ ,‬שכינה‬ ‫דמסתבר לומר שיש בזה גבול באותו יום‪ ,‬וכדרך שמצאנו‬ ‫דיברה מתוך גרונו‪ ,‬ולא קם נביא כמוהו‪ .‬שהוא סמל ודוגמה למי‬ ‫לענין קבלת שבת בערב שבת‪ ,‬שיכול לקבל השבת רק‬ ‫שזכה וזיכה את הרבים! במה מכל זה נתמקד?‬ ‫מפלג המנחה ולא מקודם לכן‬ ‫אבל הכתוב עצמו מספידו‪ ,‬ומתמקד בדבר אחד‪ ,‬בשתי מילים‪:‬‬ ‫תשובה‪ :‬עד חצות עכ"ל‪.‬‬ ‫"וימת שם משה עבד ה'" )דברים לד‪ ,‬ה(‬ ‫)מחשבת עם(‬ ‫והכל בכלל!‬ ‫ומדוע‪ ,‬כי רבותינו מספרים סיפור ידוע‪.‬‬ ‫מעשה בסוחר עשיר שנסע למסחריו במדינת הים‪ ,‬ואיתו עבדו‬ ‫הכנעני‪ .‬חלה בנכר‪ ,‬ועמד למות‪ .‬אמר לעבדו‪" :‬עבד נאמן היית‪,‬‬ ‫ובכל כוחך טרחת לשרתני‪ .‬ויודע אתה כי השארתי בביתי בן‬ ‫ומה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬וזכה בירושה כולה!‬ ‫יחיד‪ ,‬ואיני רוצה להדירו כליל מן הירושה‪ .‬על כן‪ ,‬הבא נא נייר‬ ‫כי הרב האיר עיניו‪ ,‬שאביו נהג בחכמה מופלאה‪ .‬שאילו היה‬ ‫וקולמוס ועדים‪ ,‬ואכתוב צואה‪ .‬הריני מותר לך את כל רכושי‪,‬‬ ‫מורה לעבד למסור את הירושה לבנו‪ ,‬הרי "אין אמונה בעבדים"‪,‬‬ ‫ותכתוב לבני על פטירתי‪ ,‬ותן לו לבחור דבר אחד מן הירושה‪,‬‬ ‫והיה מבריח את הרכוש ומפקיעו‪ .‬כיון שהורהו לתת לבנו דבר‬ ‫אחד ויחיד כרצונו"‪.‬‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬לא חשד ולא חשש‪ ,‬והודיע והזמין‪ .‬ומשבחר בעבד‪,‬‬ ‫שמח העבד‪ ,‬הביא עדים ששמעו ואישרו בחתימתם‪.‬‬ ‫זכה בכל!‬ ‫הסוחר נפטר‪ ,‬והעבד השתלט על כל הרכוש‪ ,‬סחר בו והכפילו‬ ‫וזו‪ ,‬אמר רבי אלחנן‪ ,‬בחינת "עבד השם"‪ .‬שאין לו משלו דבר‪,‬‬ ‫ושלשו‪ .‬גם הודיע לבן על מות אביו וצואתו‪ .‬התאבל הבן‪ ,‬ותמה‪.‬‬ ‫וכידא אריכתא ומה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬ויד עבד כיד רבו‪-‬‬ ‫פנה אל הרב והשתאה על החלטת אביו להדירו מן הירושה‪ .‬האיר‬ ‫וכשהרמב"ם כותב שיכול כל אדם להיות כמשה‪ ,‬כונתו לבחינת‬ ‫הרב עיניו והמריצו לנסוע אל מעבר לים‪.‬‬ ‫עבד השם של משה‪ ,‬וכזה היה ה"חפץ חיים" זצ"ל!‬ ‫התקבל בכבוד על ידי העבד העשיר‪ ,‬שארחו ברוחב יד והרשהו‬ ‫ויש אין ספור בחינות בזה‪ ,‬וזו משימתנו‪ .‬להכפיף עצמנו יותר‬ ‫לבחור כראות עיניו‪ .‬אמר‪ ,‬כעצת הרב‪" :‬אעשה זאת בפני בית‬ ‫ויותר לבוראנו‪ ,‬ולהיות יותר ויותר לעבדיו!‬ ‫הדין"‪.‬‬ ‫)והגדת(‬ ‫הלכו יחדיו ואמר‪" :‬מכל הירושה‪ ,‬הריני בוחר בעבד" ‪-‬‬ ‫‪3‬‬ ‫עם נטיה ורצון לצד אחד! השפעת הנטיה היא כה גדולה‪ ,‬עד שהצד‬ ‫בין שבילי המוסר‬ ‫שכנגד אינו עולה כלל על המאזניים! מאזני השכל "מתקלקלים"‪ ,‬במקרה‬ ‫זה‪ ,‬ואינם מסוגלים לשקול כהוגן‪ .‬המהר"ל ב"גור אריה" מפרש את נימוק‬ ‫"ויתן תבן ומספוא לגמלים" )כד‪ ,‬לב(‬ ‫התורה שלא לקחת שוחד ‪" -‬כי השוחד יעוור עיני חכמים"‪" :‬שלא תעלה‬ ‫"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים‪ ,‬שהרי פרשתו‬ ‫על דעתו הסברא הנכונה"‪" .‬ויסלף דברי צדיקים"‪" :‬שאפילו אם יעוררוהו‬ ‫של אליעזר שנים ושלושה דפין היא אמורה‪ ,‬והשרץ מגופי‬ ‫על הדברים המצודקים יסלפם"‪.‬‬ ‫תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא" )ילקוט‬ ‫מי הוא האדם הנקי מ"נגיעותיו"? אומר הגרי"ס זצ"ל )שם(‪ :‬רק מי‬ ‫חיי שרה קט(‬ ‫שזכה למעלת תיקון היצר הרע‪ .‬מי שעדיין נמצא במדריגה הנמוכה יותר‬ ‫של כבישת היצר הרע‪ ,‬עדיין תאות יצרו בידו והוא אוהבה‪ ,‬אלא שכובשה‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬איך אפשר להבין את פישרה של האריכות הגדולה ]‪ 918‬מילים![‬ ‫אי לזאת עדיין הוא עלול להיות קדוש בכבלי ה"נגיעות"‪ .‬יוצא מכך דבר‬ ‫שבשיחתו של אליעזר? שאלה זו הנשאלת בפי כל‪ ,‬מהווה פתיחה לשיחה‬ ‫נורא! אדם הגיע למדריגה של כבישת היצר הרע‪ ,‬ואף על פי כן עלולות‬ ‫בנושא ה"נגיעה" של הגר"א וייסבלום שליט"א בספרו "הארת דרך" )עמ'‬ ‫נגיעות לסנוור את עיניו‪ .‬אם כן‪ ,‬איך יוכל אדם לשפוט על פי שכלו‪ ,‬כל זמן‬ ‫לט(‪ .‬כדי להדגיש את חומרת הנושא‪ ,‬נקדים ונאמר שאדם שאינו מדוע‬ ‫שלא זכה לתקן את מידותיו? אומר הגרא"א דסלר זצ"ל )מכתב מאליהו‬ ‫לכך שקיים עולם הנקרא "תת הכרה"‪ ,‬ושעולם זה הוא המכוון את דרכיו ‪-‬‬ ‫ח"א עמ' ‪ (57‬שישנה דרך לבחון את ההחלטה אם היא נקיה מ"נגיעות"‪:‬‬ ‫עלול להיכשל על כל צעד ושעל! ענין חמור זה דיו לשמש עילה לאריכות‬ ‫אם היא באה מבלי להילחם עם עצמו‪ ,‬יש לבדוק היטב אם ה"נגיעה"‬ ‫הרבה שהאריכה כאן התורה‪ .‬אמנם שרץ הוא מגופי תורה‪ ,‬אך אדם עלול‬ ‫אינה "שותפה" להחלטה‪ .‬רק דעה או החלטה שעלתה בידו בקושי‪ ,‬מתוך‬ ‫בגלל "נגיעה" לטהר את השרץ ולסלף דברי תורה! כפי שכותב הגר"י‬ ‫מאמץ להכיר את האמת ומתוך מלחמה נגד ה"נגיעות"‪ ,‬יש תקוה שהיא‬ ‫סלנטר זצ"ל ב"אור ישראל" )אגרת ד(‪" :‬התאווה בוערת והנטיה דולקת‬ ‫תהיה אמיתית‪ .‬עוד הוא כותב )שם‪ ,‬עמ' ‪ (60‬שמחסדי הבורא הוא‪ ,‬שלא‬ ‫לטהר את השרץ" וכו'‪ .‬כדי שפסק דין יהיה אמיתי על הפוסק להיות נקי‬ ‫נתן ליצר רשות לכסות את האמת לגמרי‪ ,‬ולפיכך כל המחפשה בכל ליבו‬ ‫מ"נגיעות"‪.‬‬ ‫ורצונו‪ ,‬ימצאנה‪ .‬אך כל זמן שאינו מחפש אותה‪ ,‬הוא אינו רואה אותה‬ ‫בפרשת חיי שרה מתגלה נקודה זו בכל בהירותה‪ .‬עיון במדרשי חז"ל‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫]ראה בספרו שהאריך בהבאת המדרשים[ על אודות מעלותיו של אליעזר‪,‬‬ ‫המפרשים מתקשים מדוע רק בסיפורו של אליעזר ללבן )כד‪ ,‬לט(‬ ‫מגלה שמדובר כאן בדמות מופלאה! תלמיד חכם מופלג‪ ,‬מושל בתורת‬ ‫רומזת התורה על נגיעתו של אליעזר במילה "אלי" שהיא רומזת ל"אלי"‪,‬‬ ‫רבו‪ ,‬דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ ,‬זיו איקונין שלו מעין של אברהם‪,‬‬ ‫ואילו בשעה שאליעזר אמר זאת לאברהם )כד‪ ,‬ה( כתוב "אולי" בכתיב‬ ‫שכינה עמו‪ ,‬מסתפק במועט‪ ,‬מכיר שהוא עבד‪ ,‬זוכה לניסים גלויים;‬ ‫מלא? מתרץ הרב דסלר )שם ח"ב‪ ,‬עמ' ‪ (203‬שבשעה שדיבר עם אברהם‬ ‫והמעלה הגדולה ביותר‪ :‬מושל ביצרו‪ ,‬כמו אברהם אבינו‪.‬‬ ‫עדיין לא הבחין כלל ששאלתו "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי"‬ ‫אמנם יש להוסיף שהגרי"ס כותב )באור ישראל ל( שאברהם הגיע‬ ‫נבעה מ"נגיעה"‪ .‬רק אחרי שהובהר לו על ידי אברהם שאין שום סיכוי‬ ‫למעלת מושל ביצרו דהיינו מדריגת תיקון היצר הרע‪ ,‬בעוד שאליעזר‬ ‫שיצחק ישא את בתו‪ ,‬סרה ה"נגיעה"‪ ,‬ואז היה יכול להבחין שכל השאלה‬ ‫הגיע רק למדריגת כבישת היצר הרע‪ .‬כך שאמנם בפועל היתה מדריגתם‬ ‫ההיא נוצרה כתוצאה מאותה "נגיעה"‪ .‬כאשר הבחין בכך‪ ,‬ניגש לבצע‬ ‫שווה‪ ,‬אך באיכות היתה מדריגת אברהם אבינו גדולה לעין ערוך[‪.‬‬ ‫את השליחות במלוא הנאמנות‪ .‬הוא הבין שמעתה אינו יכול לסמוך על‬ ‫על כל הגדלות והצדקות הזו של אליעזר‪ ,‬האפילה נקודה נסתרת‪,‬‬ ‫שכלו בענין זה‪ ,‬כי מאזניו מאזני מרמה המה‪ .‬לכן החליט להסתמך על מה‬ ‫שנעלמה גם מעיני אליעזר‪ .‬דבר זה מבואר ב"ילקוט" )שם קז(‪" :‬ויאמר‬ ‫שהקב"ה יקרה לפניו‪] .‬ואף על פי שחז"ל מגדירים הסתמכות זו כשאלה‬ ‫אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וגו'‪ ,‬הדא הוא דכתיב"‬ ‫שלא כהוגן‪ ,‬אומר הסבא מנובהרדוק זצ"ל שכיון שה"שלא כהוגן" הזה‬ ‫כנען בידו מאזני מרמה‪ .‬כנען‪ -‬זה אליעזר‪ ,‬בידו מאזני מרמה‪ -‬שהיה יושב‬ ‫נבע מגדלות‪ ,‬לכן השיבוהו כהוגן[‪.‬‬ ‫ומשקל בתו אם ראויה אם אינו ראויה‪ .‬לעשוק אהב ‪ -‬לעשוק אהובו של‬ ‫חז"ל מגלים לנו )שם קט(‪" :‬על ידי ששימש )אליעזר( את הצדיק‬ ‫עולם‪ ,‬זה יצחק )שרצה לגזול את יצחק לעצמו(‪ .‬אמר‪ :‬אולי לא תאבה‬ ‫באמונה‪ ,‬יצא מכלל ארור לכלל ברוך"‪" .‬אמונה" מלשון נאמנות‪ .‬הוא ביטל‬ ‫האשה ‪ -‬אתן לו בתי‪ .‬אמר לו‪ :‬אתה ארור ובני ברוך‪ ,‬ואין ארור מידבק‬ ‫את כל מציאותו העצמית וניגש לבצע את רצון אדוניו בנאמנות בלי צל‬ ‫בברוך"‪.‬‬ ‫של "נגיעה" עצמית‪ .‬לבצע דבר שהוא נגד רצונו העצמי ‪ -‬זהו שינוי על‪-‬‬ ‫אומר הגרי"ס זצ"ל ב"אור ישראל" באיגרת הנ"ל‪" :‬כי בוודאי אליעזר‪,‬‬ ‫טבעי‪ ,‬ואמנם זכה בזה לשינוי מהות! "יצא מכלל ארור לכלל ברוך"‪.‬‬ ‫שהיה שליט ביצרו‪ ,‬לא ישים פניו לדבר דיבור קל‪ ,‬בטרם יתיישב וישקול‬ ‫סוגיית ה"נגיעות" היה סוגיא גדולה‪ .‬אך עלינו לדעת שאם נתעלם‬ ‫בדעתו אם כשר הדבר‪ .‬אכן מאזניים שלו מאזני מרמה הנה‪ ,‬יען לא היה‬ ‫מהנושא הזה‪ ,‬נהלך בעולמנו בעיניים עצומות ובוודאי ניכשל ב"נגיעות"‬ ‫רק שליט ביצרו‪ .‬והשקר‪ ,‬הוא המרמה‪ ,‬בלי חפץ )רצון( תעטרהו‪ ,‬והאמת‬ ‫גסות! אם אנו יודעים עליהן ופוקחים עינינו ומנסים להילמט מהן ‪-‬‬ ‫עדיין תעמוד מרחוק"! אדם יכול להיות תלמיד חכם מופלג וצדיק‪ ,‬אך‬ ‫הסתלקנו לפחות מה"נגיעות" הגסות‪ .‬על ידי תשומת לב גדולה ועבודה‬ ‫אם "מאזני הצדק" שלו הם מעוותים‪ ,‬הוא אינו רואה מאומה‪ .‬הוא פשוט‬ ‫רבה‪ ,‬אנו יכולים להקטין יותר ויותר את גסות ה"נגיעות"‪.‬‬ ‫עיוור! "כנען" ‪ -‬עצם היותו משבע אומות‪ ,‬בהכרח הוא ש"בידו מאזני‬ ‫אדם יכול לחיות כל שנותיו מבלי להרגיש ואף לא לדעת שכל חייו היו‬ ‫מרמה"‪ .‬אומות אלו הן כל כך מוטבעות בעולם החומר‪ ,‬עד שלא ייתכן‬ ‫מונהגים על ידי "נגיעות"! מהו המבחן אשר באמצעותו אפשר לקבוע אם‬ ‫בשום אופן שהמאזניים שלהם לא יהיו "מאזני מרמה"‪ .‬התאוות והמידות‬ ‫דעה מסויימת הוא החלטה כלשהי אינן נגועות בנגיעה? כתשובה לשאלה‬ ‫הרעות כה מושרשות בהן‪ ,‬עד שהן גורמות בהכרח שהשיקול לא יהיה‬ ‫זו יהיו נר לרגלנו דברי הרב דסלר הנ"ל‪ :‬אם הדעה או ההחלטה פרצו‬ ‫אמיתי‪.‬‬ ‫כמו מאליהן ללא כל מאבק עם עצמו‪ ,‬קרוב לוודאי ש"נגיעה" הפעילה‬ ‫לכל אורך חייו של כל אדם ניצבות בפניו בעיות מסובכות או יומיומיות‪,‬‬ ‫אותן‪ .‬אך אם בעל הדעה או המחליט שוקל ומתלבט ומתקשה ונאבק עם‬ ‫הדורשות הכרעה‪ .‬השכל הוא המאזניים שבהם נשקלים שני הצדדים של‬ ‫עצמו וההחלטה עלתה לו בקושי ‪ -‬הרי שהוא עבר את המבחן הראשוני‪,‬‬ ‫הבעיות‪ .‬אמנם השכל הוא כח אדיר‪ ,‬שאפשר לסמוך על שיפוטו‪ .‬זו היא‬ ‫ואז יתכן שההחלטה היתה טהורה ונקיה‪ .‬זו היא פרשה קטנה שרוב גופי‬ ‫מתנת אלקים שהקב"ה חנן כל אדם‪ .‬אלא שמו השכל עומד כח‪ ,‬הנראה‬ ‫תורה תלויים בה‪.‬‬ ‫כדבר חלש וחיוור‪ ,‬אבל אליבא דאמת גם הוא כח אדיר! זו היא "הנגיעה"‪.‬‬ ‫)ילקוט יוסיף לקח(‬ ‫כאשר קיימת "נגיעה" כלשהי‪ ,‬השאלה המוגשת לשפיטת השכל‪ ,‬מוגשת‬ ‫כל המעונין לקבל מנוי שבועי דרך פקס או מייל נא לשלוח מייל ל ‪ GISHMAKEVORT@GMAIL.COM‬או ישלח בקשה לת‪.‬ד‪ 18303 .‬מיקוד ‪ 91182‬ירושלים או להשאיר הודעה בתא‬ ‫כתובת ומספר טלפון ובל"נ נטפל בבקשתכם‬ ‫הקולי שמספרו ‪ 151527131458‬בצירוף שם ‪2‬‬ ‫וכן כל המעוניין להקדיש העלון לעלוי נשמת או לרפואת וכו' מתבקש לשלוח למייל הנ"ל או להשאיר הודעה בתא הקולי הנ"ל‪.‬‬ 5 2