gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

טיב הקהילה · TIV HAKEHILAH — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫פרשת‬ ‫יו"ל ע"י קהילת שבתי בבית ד’ • בנשיאות מורנו ורבנו הרה"צ רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫תבא‬ ‫כיפרשת‬ ‫חיי שרה‬ ‫תבא‬ ‫אלול‬ ‫כי‬ ‫טז‬ ‫כז חשון‬ ‫תשפ”ו‬ ‫אלול‬ ‫טזתשפ"ז‬ ‫תשפ”ו‬ ‫שבת מברכים כסלו | ר"ח יום שלישי‪-‬רביעי | המולד ליל ג' ‪ 3 | 10:27‬חלק'‬ ‫‪850‬‬ ‫‪860‬‬ ‫‪850‬‬ ‫שיא ֱאל ִֹקים ַא ָּתה ְּבתו ֵֹכנ ּו ְּב ִמ ְב ַחר‬ ‫ׁ ְש ָמ ֵענ ּו ֲאדֹנִ י נְ ִ ׂ‬ ‫ְק ָב ֵרינ ּו ְקבֹר ֶאת ֵמ ֶת ָך ִא ׁיש ִמ ֶּמ ּנ ּו ֶאת ִק ְבר ֹו ל ֹא‬ ‫יִ ְכ ֶלה ִמ ְּמ ָך ִמ ְ ּקבֹר ֵמ ֶת ָך‪ :‬וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָר ָהם וַ ִ ּי ׁ ְש ַּתח ּו‬ ‫ְל ַעם ָה ָא ֶרץ ִל ְבנֵ י ֵחת‪( :‬כג‪ ,‬ו‪-‬ז)‬ ‫ההשגחה‬ ‫הפרשה‬ ‫המערכת‬ ‫בכ_‪+‬ל‬ ‫קצרהוא ראוי לאותו כבוד‪ ,‬ומן הראוי‬‫חיזוקאין‬ ‫בלבו כי‬ ‫הליכותיו של אברהם אבינו צריכות להיות‬ ‫לפרשת‬ ‫שיושיבו אותו בירכתי השולחן; מאידך‬ ‫היה השבוע‬ ‫לנו לעיניים כדי להפיק מהן לקחי חיים‪,‬‬ ‫זקן בא בימים‪.‬‬ ‫השני לא נתכבד לשבת בראש השולחן‪,‬‬ ‫כי מעשה אבות הם סימן לבנים‪ .‬ולא בכדי‬ ‫החיזוק‬ ‫דרכיך‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט”א שפעם נכנס‬ ‫ובלית ברירה מושיב את עצמו סביבות‬ ‫חקוקים מעשיהם בתורה‪ ,‬אין זה כי אם כדי‬ ‫לבקר את הצדיק ר’ זונדל קרויזר זצ”ל‬ ‫השולחן‪ ,‬אך בלבו פנימה גונח הוא על כך‪,‬‬ ‫שישמשו הליכותיהם כ’סימני דרך’ לעבודת‬ ‫בעת שלא חש בטוב‪ ,‬וכששאלו מה‬ ‫דעהו‬ ‫כי לדעתו ראוי היה שיושיבו אותו על במתי‬ ‫הבורא; כלומר‪ ,‬מלבד מה שפירשה התורה‬ ‫שלומו? השיב‪ :‬ב”ה כבר עברתי את‬ ‫המזרח‪ .‬ושאל החוזה את תלמידיו‪ :‬מי ביניהם‬ ‫הגון יותר? וענו התלמידים פה אחד כי ללא‬ ‫הבנין‬ ‫את החיובים והאיסורים המוטלים על האדם‪,‬‬ ‫חפיצה היא שיזכור את בוראו ורצונו גם‬ ‫גיל שמונים‪ ,‬ועדיין יכול לקרות אצלי‬ ‫דברים כאלו‪ ..‬וכשאמר את הדברים‬ ‫ניכר שאמרם בשמחה אמיתית‪,‬‬ ‫ספק זה היושב בראש הוא ההגון יותר‪ ,‬כי‬ ‫ביתר הליכותיו‪ ,‬אלו שאינם כרוכים בחיוב‬ ‫העיקר הוא הדעת‪ ,‬ואם שפל הוא בדעתו סגי;‬ ‫כלשהו‪ .‬גם באלו יתבונן איך ומתי יעורר‬ ‫ומתוך הודיה להשי”ת על שזיכהו‬ ‫מאידך השני הרי בדעתו מחשיב הוא את עצמו‪ ,‬וחפץ‬ ‫בעשייתן נח”ר לעילא ומן הראוי שיקיימן‪ ,‬ואיך ומתי‬ ‫להגיע לגיל גבורות למרות שרוב‬ ‫חבריו כבר מזמן אינם בין החיים‪,‬‬ ‫הוא בכבודו‪...‬‬ ‫יגרום חלילה את ההיפך ואין זה לרצון העליון‪ .‬וכדי‬ ‫ואילו הוא עדיין חי כאן בעולם והוא‬ ‫אך ה’חוזה’ עצמו לא היה ניחא ליה מדעתם‪ ,‬ואמר‬ ‫שיזכה האדם לדיעה ישרה כדי להכריע בהליכותיו‪,‬‬ ‫נהנה מרוב נחת יהודי מיוצאי חלציו‬ ‫להם כי ההפך הוא הנכון‪ ,‬וביאר להם את העניין על‬ ‫עליו להתבונן במעשי אבות‪ ,‬הם המאלפים בינה לאדם‬ ‫המקיפים אותו‪ ,‬ואם עכשיו אינו חש‬ ‫פי מאמר חכמינו ז”ל (קידושין כג‪‘ ):‬מעשה מוציא מידי‬ ‫מחשבה ואין מחשבה מוציאה מידי מעשה’ – כי זה‬ ‫ההלכה‬ ‫איך ליישר את אורחותיו‪.‬‬ ‫ובכן מן הראוי להתבונן במקראות שלפנינו‪ ,‬שבהם‬ ‫כ”כ טוב‪ ,‬נו‪ ,‬אז מה? אבל הוא חי!‬ ‫התורה אומרת ‘ואברהם זקן בא‬ ‫היושב בראש השולחן הרי בפועל הוא יושב ומתענג‬ ‫נאמר שאברהם פנה אל בני חת כדי לבקש מעפרון‬ ‫בימים וד’ ברך את אברהם בכל’‪,‬‬ ‫על מושבו‪ ,‬ועל אף שלולא זה שהושיבו אותו בראש‬ ‫חלקה קטנה לקבורת אשתו‪ ,‬ועפרון אכן נענה‬ ‫ואפשר שהתורה מלמדת אותנו על‬ ‫השולחן לא היה עושה זאת מדעת עצמו וגם כעת אין‬ ‫לו והפריז לדבר גם על מתנה‪ ,‬וכששמע אברהם‬ ‫מידתו של אברהם שהיה תמיד מודה‬ ‫דעתו מסכמת עם המציאות‪ ,‬בכל זאת עצם המעשה‬ ‫שמסכימים להעביר את המערה לרשותו השתחווה‬ ‫להשי”ת על כל הטוב שנתן לו‪ ,‬וגם‬ ‫והמציאות עושים בו רושם וגורמים לו להפוך דעתו‬ ‫להם‪ ,‬ובכך ביטא את התבטלותו לפניהם‪.‬‬ ‫עכשיו כשהוא כבר זקן‪ ,‬הוא ממשיך‬ ‫ומודה על כך שד’ ברך אותו בכל‪ ,‬הוא‬ ‫במידת מה‪ ,‬ואם בבואו שנית לא יעמידו אותו בראש‪,‬‬ ‫אילו היה זה הפונה לבני חת אחד מקטני אמנה‪ ,‬היינו‬ ‫חי ולא חסר לו כלום‪ ,‬למרות שאם‬ ‫יתעורר בפנימיות לבו צער וכאב על כך; לעומת זאת‬ ‫השני‪ ,‬שתוך כדי כאבו יושב בפועל במקום הבינונים‪,‬‬ ‫עובדא זו מוציאה אותו מידי מחשבתו‪ ,‬וברבות הימים‬ ‫המעשיות‬ ‫יורדים תיכף לסוף דעתו – היינו מבינים שהלה תולה‬ ‫את מכירת החלקה ברצונו של עפרון‪ ,‬ושעליו לרצותו‬ ‫היה רוצה היה יכול לספר כמה שנים‬ ‫רבות הוא חיכה לילדים ולבסוף אחד‬ ‫לכך במידת ה’חנופה’‪ .‬אולם מאחר שמדובר באברהם‬ ‫עוד יצא רשע‪ ,‬ואשתו מתה עליו‪ ,‬וכו’‬ ‫ישלים עם המציאות‪ ,‬ונמצא שזה עדיף‪.‬‬ ‫אבינו שהיה ראש המאמינים‪ ,‬צריכה הנהגה זו דרישה‪,‬‬ ‫וכו’‪ ,‬אבל אברהם אבינו פשוט רואה‬ ‫לאור דברי החוזה זי”ע נוכל לרדת לסוף דעתו של‬ ‫כי ודאי ידע אברהם שאין הדבר תלוי כלל בעפרון‪ ,‬כי‬ ‫את הטוב ומודה עליו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪ :‬אכן ידע אברהם שבדרך כלל אין לו‬ ‫אם ברצון ה’‪ ,‬ולמה לו אם כן להשתחוות לפניו? ומה‬ ‫מספרים שהיה מחנך אחד שהראה‬ ‫לאדם להתנהג בגינוני הכנעה כלפי אדם שמבקשים‬ ‫גם שעפרון לא היה נמנה עם צדיקי הדור‪ ,‬ולא היה‬ ‫לתלמידיו דף לבן חלק‪ ,‬ושאל אותם‬ ‫מה הם רואים? כולם התבוננו היטב‬ ‫לרצותו‪ ,‬כי אין הדבר תלוי בו‪ ,‬וכן גם לימד את אליעזר‬ ‫עבדו‪ .‬אולם במקרה זה הבין אברהם שרצונו של‬ ‫הקב”ה שכן יגלה אותות של הכנעה‪ ,‬ולא מפני שהיה‬ ‫ההתחזקות‬ ‫ראוי לכל הכבוד הזה‪...‬‬ ‫וביותר מתעוררת התמיהה כשרואים בהמשך הפרשה‬ ‫בדף ולבסוף אמרו כולם פה אחד‬ ‫שהם רואים נקודה שחורה‪ ,‬שאלם‬ ‫שאליעזר עבד אברהם אכן השכיל להבין שלא זוהי‬ ‫המחנך מדוע כולכם ראיתם את‬ ‫צורך לרצותו‪ ,‬כי אם כדי לקיים ‘מעשה מוציא מידי‬ ‫דרכה של תורה‪ ,‬ובבואו ביתה בתואל לדבר אודות‬ ‫הנקודה השחורה? למה אף אחד מכם‬ ‫מחשבה’‪ ,‬כי תוך כדי שבני חת נתנו את הסכמתם לתת‬ ‫השידוך של רבקה עם יצחק‪ ,‬כשהסכימו בתואל‬ ‫לא ראה שהדף חלק? אף אחד לא‬ ‫לו נחלה לקבורה תיארו אותו בתואר ‘נשיא אלקים’‪,‬‬ ‫ולבן לדבריו‪ ,‬ראה גם הוא לנכון לבטא את הודאתו‬ ‫ציין כמה הדף נקי‪ ,‬רק חיפשתם את‬ ‫וחשש אברהם שתואר זה יעורר בו ֵגאוּת‪ ,‬על כן מיהר‬ ‫בהשתחואה‪ ,‬אך היה זה להקב”ה‪ ,‬וכלשון הכתוב‬ ‫הנקודה השחורה ובה התמקדתם?!‬ ‫לעשות מעשה שאינו תואם כלל למי שמכנים אותו‬ ‫(כד‪ ,‬נב) ‘ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם‪,‬‬ ‫הקב”ה נותן לכל אחד מאיתנו כל כך‬ ‫‘נשיא אלקים’ ובכך ביטל את ההערכה שהייתה לו‪,‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫וישתחו ארצה לה’’‪ ,‬ואף שהיה זה בנוכחותם של לבן‬ ‫הרבה דברים טובים‪( ,‬מספיק לעשות‬ ‫ושוב לא הייתה לו סיבה להתגאות‪.‬‬ ‫ובתואל לא ראה לנכון לבטא בכך את הודאתו להם‪ ,‬כי‬ ‫סיבוב בבית חולים כדי לראות כמה‬ ‫זוהי אכן אחת ההמחשות המלמדת לו לאדם האיך‬ ‫אם להקב”ה בלבד‪ .‬ונשאלת השאלה‪ :‬אם אברהם לא‬ ‫בעיות רפואיות אין לנו)‪ ,‬אבל אנחנו‬ ‫עליו להפעיל מחשבתו ולדעת על כל פעולה מתי‬ ‫ראה פגם בהודאה לבני אדם מתוך השתחואה‪ ,‬למה‬ ‫תמיד נוטים לראות את מה שחסר‪,‬‬ ‫מה שלא טוב‪ ,‬אבל אברהם אבינו‬ ‫רצויה היא בעיני הבורא ומתי לא‪.‬‬ ‫הבין אליעזר אחרת?‬ ‫ניתן לשמוע את שיחותיו של מורינו ורבינו שליט”א‬ ‫מלמד אותנו לראות את הטוב בכל‬ ‫כדי להשיב תשובה על תמיהה זו‪ ,‬נקדים להביא‬ ‫דבר ובכל מצב‪ ,‬וגם אם ח”ו מגיעים‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫את המסופר על הרה”ק ה’חוזה’ מלובלין זיע”א‪,‬‬ ‫רגעים וזמנים קשים‪ ,‬נזכיר לעצמנו‬ ‫‪ 0534-100024‬ורבינו שליט”א‬ ‫שיחות‪:‬של מורינו‬ ‫שיחותיו‬ ‫ניתן לשמוע אתעדכוני‬ ‫שתיאר פעם לתלמידיו מהותם של שני אנשים‪:‬‬ ‫כמה דברים טובים יש לנו לעומתם‬ ‫אידיש ‪ • 073-2951321‬לשון קודש ‪073-2951320‬‬ ‫פנינים‬ ‫האחד מהם נתכבד לשבת בראש השולחן‪ ,‬אך‬ ‫ונודה עליהם‪ ,‬ונתחיל מכך שאנחנו‬ ‫עדכוני שיחות‪0534-100024 :‬‬ ‫עדיין חיים‪..‬‬ ‫דעתו שפלה עליו‪ ,‬ותוך כדי ישיבתו מהרהר‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫(ע”פ‪‘ :‬טיב התורה’ – חיי שרה )‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ר הועדה הרוחנית‪ :‬הרב יעקב רבינוביץ | עורך‪ :‬ש‪ .‬גולדשטיין‬ ‫הבנין‬ ‫נכתב ע"י הרב מאיר רבינוביץ שליט"א‬ ‫מעלת המנחה וסגולתה‬ ‫דין המתפלל‬ ‫השולחן‬ ‫שתי‬ ‫תפילות‬ ‫ַו ֵיּצֵא יִצְ חָ ק ָל ׂשוּחַ ַּב ּ ָ ׂש ֶדה לִ פְ נוֹת עָ ֶרב‬ ‫ִשא עֵ ינָיו ַויּ ְַרא וְ ִה ּנֵה גְ מַ ִּלים ָּב ִאים‪( :‬כד‪ ,‬סג)‬ ‫ַויּ ּ ָ ׂ‬ ‫נכתב ע"י הרב אהרן רבינוביץ שליט"א‬ ‫הכי צריך להמתין במקום שפסע‬ ‫ההלכה‬ ‫עניין ה’יציאה’ האמורה בתפילת המנחה‬ ‫כשיעור זה ואפילו אם אינו רוצה‬ ‫ממקרא זה דרשו בגמרא (ברכות כו‪ ):‬ש’יצחק תיקן תפילת מנחה’‪ ,‬וכמו כן דרשו שם‬ ‫להתפלל שנית (מ"ב סק"ד)‪ ,‬דאיתמר‬ ‫‪.‬אאיתא בגמרא (ברכות ל'‪ ):‬כמה‬ ‫על אברהם שתיקן תפילת שחרית מדכתיב (בראשית יט‪ ,‬כז) ‘וישכם אברהם בבוקר‬ ‫(יומא נג ב) משמיה דרב מרדכי‪ ,‬כיון‬ ‫ישהה בין תפילה לתפילה? רב‬ ‫אל המקום אשר עמד שם’‪ ,‬גם על יעקב אמרו שם שתיקן תפילת ערבית מדכתיב‬ ‫שפסע ג' פסיעות לאחריו התם‬ ‫הונא ורב חסדא‪ ,‬חד אמר כדי‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יא) ‘ויפגע במקום’‪.‬‬ ‫מיבעי ליה למיקם‪ ,‬משל לתלמיד‬ ‫שתתחונן דעתו עליו‪ ,‬וחד אמר‬ ‫והנה כשמתבוננים באלו המקראות אנו רואים ׁ ֶש ּׁש ֹונָה היא תפילת המנחה משאר‬ ‫שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה‬ ‫כדי שתתחולל דעתו עליו‪ ,‬מאן‬ ‫התפילות שנאמר בה לשון ‘יציאה’‪[ ,‬אמנם גם ביעקב נאמר ‘ויצא יעקב’ סמוך‬ ‫למאמר ‘ויפגע במקום’‪ ,‬אבל היציאה שם לא הייתה לשם תפילת ערבית‪ ,‬כי אם כדי‬ ‫לברוח ֵמעֵ ָׂשו‪ ,‬ואלמלא היה צריך לברוח לא היה נצרך ל’יציאה’ לתפילתו]‪ .‬ואפשר‬ ‫לכלב שב על קיאו‪ ,‬שסופו הוכיח‬ ‫על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי‬ ‫המעשיות‬ ‫דאמר כדי שתתחונן דעתו עליו‪,‬‬ ‫דכתיב ואתחנן אל ה'‪ ,‬ומאן דאמר‬ ‫כדי שתתחולל דעתו עליו‪ ,‬דכתיב‬ ‫ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד‪.‬‬ ‫שכיוונה התורה לרמז לנו בזה שכדי להתפלל תפילת מנחה צריך האדם להתאמץ‬ ‫‪.‬חמש"כ שתי תפילות‪ ,‬הוא‬ ‫ויחל משה‪.‬‬ ‫ו’לצאת’ ממצב אחד למשנהו‪.‬‬ ‫‪.‬בופירש רש"י‪ ,‬שתתחונן שתהא‬ ‫כגון בין תפילת שחרית למוסף‬ ‫או ששכח ולא התפלל וצריך‬ ‫דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון‬ ‫הזריזות להסיח דעתו מטרדותיו בשעת תפילת המנחה‬ ‫להשלים התפילה בזמן התפילה‬ ‫תחינה‪ ,‬שתתחולל ‪ -‬לשון חילוי‪,‬‬ ‫‘התאמצות’ ו’יציאה’ זו מתפרשת יפה על פי המובא בטור (או”ח סימן רלב) אודות‬ ‫שלאחריה ולכן מתפלל מתפלל‬ ‫והיא היא‪ ,‬אלא בלישנא בעלמא‬ ‫חובת הזהירות בתפילה זו‪ ,‬וז”ל‪‘ :‬וכשיגיע זמן תפלת המנחה יתפלל‪ ,‬ומאוד צריך‬ ‫ליזהר בה‪ ,‬דאמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה‪ ,‬שהרי‬ ‫שתים (מ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫‪.‬טוהנה לפי מה שיבואר בסימן‬ ‫ההתחזקות‬ ‫‪.‬גהמתפלל שתי תפילות זו אחר‬ ‫פליגי‪.‬‬ ‫לא נענה אליהו אלא בתפלת המנחה‪ ,‬שנאמר (מלכים‪-‬א‪ ,‬יח‪ ,‬לו)‪‘ :‬ויהי בעלות‬ ‫ק"ח במשנה ברורה‪ ,‬דבין ששכח‬ ‫זו‪ ,‬צריך להמתין בין זו לזו כדי‬ ‫המנחה ויגש אליהו’‪ ,‬והטעם‪ ,‬מפני שתפלת השחר זמנה ידוע‪ ,‬בבוקר בקומו ממיטתו‬ ‫הילוך ארבע אמות‪ ,‬ושיעור זה‬ ‫ערבית ומתפלל שחרית שתים‬ ‫יתפלל מיד‪ ,‬קודם שיהא טרוד בעסקיו‪ .‬וכן של ערב‪ ,‬בלילה זמנה ידוע‪ ,‬בבואו לביתו‬ ‫צריך להיות אחר שעקר רגליו‬ ‫להשלמה‪ ,‬ובין כששכח שחרית‬ ‫והוא פנוי מעסקיו‪ .‬אבל של מנחה שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו‪,‬‬ ‫ואמר עושה שלום וגו'‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫ומתפלל מנחה שתים להשלמה‪,‬‬ ‫צריך לשום אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה‪ ,‬ואם עשה כן שכרו‬ ‫כדי שתהא דעתו מיושבת עליו‬ ‫צריך לומר אשרי בין תפילה‬ ‫הרבה מאוד’ עכ”ל‪.‬‬ ‫להתפלל גם את התפילה השניה‬ ‫לתפילה‪ ,‬אם כן לא יצויר דין זה רק‬ ‫בדבריו אלו נתן טעם לבחינת ה’יציאה’ האמורה בתפילה זו‪ ,‬כי תפילה זו נקבעה בזמן‬ ‫שהאדם עסוק בענייניו‪ ,‬וקשה לו להסיח דעתו מהן‪ ,‬אולם עליו לדעת שזוהי חובתו‪,‬‬ ‫עליו להכריח את עצמו לצאת ולהתנתק לשעה קלה מכל טרדותיו‪ ,‬ולהתאמץ כדי‬ ‫בשכח תפילת המנחה שמתפלל‬ ‫ערבית שתים להשלמה‪ ,‬דשם אינו‬ ‫ההשגחה‬ ‫בלשון תחינה (סי' ק"ה ס"א ומ"ב סק"ב)‪.‬‬ ‫‪.‬דואמירת תפילת היהי רצון‬ ‫אומר אשרי ביניהם כמבואר שם‪,‬‬ ‫שאומרים אחר עושה שלום וכו'‪,‬‬ ‫לכוון כדבעי‪.‬‬ ‫ובאופן זה הדין הוא‪ ,‬דצריך על כל‬ ‫הוא כבר חלק מההמתנה של‬ ‫פנים להמתין כדי שיעור מהלך‬ ‫שיעור ארבע אמות‪ ,‬ובימיהם לא‬ ‫להתאמץ בכוונת תפילת המנחה שזמנה הוא ‘עת רצון’‬ ‫ארבע אמות (מ"ב סק"א)‪.‬‬ ‫אמרו תפילת היהי רצון הנ"ל‪,‬‬ ‫עוד טעם לעניין הצורך להתאמץ ביותר ולצאת מחול אל הקודש ולכוון היטב‬ ‫‪.‬יכתב בספר שולחן שלמה שהוא‬ ‫ואמירתו הוא כדי הילוך ארבע‬ ‫בתפילת מנחה‪ ,‬על פי האמור בספר ‘סדר היום’ (סדר תפילת המנחה) שאותה‬ ‫הדין אם סיים שמונה עשרה‪,‬‬ ‫אמות‪ ,‬ואפשר דעל כן ניתקן (מקור‬ ‫שעה היא ‘עת רצון’‪ ,‬ולכן צריכים לנצלה כדבעי מתוך כוונה ורעותא דליבא‪ .‬וז”ל‪:‬‬ ‫אף שעדיין לא עקר רגליו‪ ,‬ונזכר‬ ‫פנינים‬ ‫חיים לחו"י כאן)‪.‬‬ ‫‘וצריך האדם ליזהר בתפלת המנחה הרבה מאד‪ ,‬כמו שאמרו ז”ל שמצינו שלא נענה‬ ‫‪.‬הואף אם שהה הרבה לאחר‬ ‫שטעה וצריך לחזור ולהתפלל‪,‬‬ ‫אליהו אלא בתפלת המנחה‪ ,‬והוא בכוונה המתין לאותה שעה‪ ,‬כמו שמפורש בפסוק‬ ‫ימתין שיעור זה (מ"ב סק"ג)‪.‬‬ ‫תחנונים‪ ,‬והתיישב דעתו‪ ,‬אפילו‬ ‫(מלכים‪-‬א יח‪ ,‬כז) ‘ויהתל בהם אליהו’‪ ,‬ונראה שאותה שעה ראויה לענייה משעה‬ ‫אחרת‪ ,‬והטעם מפני שאותה שעה מתחלת לשלוט מדת הדין‪ ,‬ומי שיוכל לשלוט‬ ‫ ‪.‬איאם נזכר באמצע התפילה‬ ‫הכי לאחר שעקר רגליו ישהה‬ ‫שיש לו טעות וצריך לחזור לראש‬ ‫ארבע אמות (פמ"ג א"א סק"ב)‪.‬‬ ‫שיתגברו הרחמים על הדין כוחו גדול ומפיקים לו רצונו וחפצו‪ ,‬כיון שהפיק רצון‬ ‫שמים בהתחננו אליו‪ ,‬ולעורר רחמים בזמן הדין‪ ,‬וממלאים כל שאלותיו ונענה‪ .‬לכן‬ ‫התפילה‪ ,‬אינו צריך להמתין‬ ‫‪.‬וואם הוא במקום שאי אפשר לו‬ ‫צריך לכוון כראוי ולהיותו לאיש לשבר מנעולין ולבטל כל הטומאה אשר התחילו‬ ‫שיעור של הליכת ארבע אמות (אשי‬ ‫לעקור רגליו‪ ,‬כגון שאחר מתפלל‬ ‫להתעורר בזמן ההוא’ עכ”ל‪.‬‬ ‫ישראל פרק ל הערב כ"ג)‪.‬‬ ‫תפילת שמונה עשרה אחריו‪,‬‬ ‫הרי לך מדבריו שמלבד מה שנדרש האדם להתאמץ כדי להתגבר על טרדותיו‪,‬‬ ‫ ‪.‬ביהשליח ציבור גם כן צריך‬ ‫בודאי די לנו בשיעור שהיית ארבע‬ ‫מסוגל זמן זה למילוי משאלותיו אם יכוון בהן היטב‪.‬‬ ‫להמתין כדי הילוך ארבע אמות‪,‬‬ ‫אמות לבד‪ ,‬ולא צריך יותר‪ ,‬ופשוט‬ ‫והמקור לדבריו שבתפילת המנחה מתעוררים הדינים הוא בזוהר הקדוש (ח”א‬ ‫רל‪ ).‬וז”ל‪‘ :‬בכלהו צלותי בעי בר נש לכוונא דעתיה‪ ,‬ובהאי צלותא יתיר מכלהו‪,‬‬ ‫קודם שיחזור למקומו להתפלל‬ ‫בקול רם (שו"ע סי' קכ"ג ס"ב ובביה"ל שם)‪.‬‬ ‫המערכת‬ ‫(שו"ת אבן ישראל ח"ט סי' ס"ג)‪.‬‬ ‫‪.‬זוכל זה אפילו אם אינו רוצה‬ ‫בגין דדינא שרייא בעלמא’‪[ .‬תרגום‪ :‬בכל שלוש התפילות צריך האדם לכוון דעתו‪,‬‬ ‫ ‪.‬גיכתב המגן אברהם‪ ,‬דדין זה‬ ‫לחזור למקום שבו התפלל תפילתו‬ ‫ובתפילה זו – תפילת מנחה‪ ,‬צריך לכוון בה יותר משאר התפילות‪ ,‬כיוון שהדינים‬ ‫דוקא בתפילת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬אלא מתפלל התפילה‬ ‫שורים בעולם בזו השעה]‪.‬‬ ‫רצה לומר‪ ,‬בתפילת שמונה עשרה‬ ‫השניה במקום שעומד שם אחר‬ ‫ודוגמתה‪ ,‬ולא אתא לאפוקי כי אם‬ ‫שפסע שלוש פסיעות‪ ,‬אחרי‬ ‫תפילות של בקשת רחמים דעלמא‬ ‫התפילה הראשונה‪ ,‬אבל אם רוצה‬ ‫להכיר ברום מעלתה של תפילת מנחה‬ ‫דאינו צריך להשהות (כה"ח אות א)‪.‬‬ ‫לחזור למקומו הראשון‪ ,‬בלאו‬ ‫ולאחר שרואים גודל מעלתה של תפילה זו‪ ,‬ועד כמה‬ ‫צריכים לכוון בה‪ ,‬מן הראוי שנקבל על עצמנו שלא‬ ‫השולחן‬ ‫המע‬ ‫לזלזל בה‪ ,‬חז”ל (ברכות ו‪ ):‬כבר דרשו על מקרא שכתוב‬ ‫(תהלים יב‪ ,‬ט) ‘כרום זולות לבני אדם’‪ ,‬שקאי על עבודת‬ ‫חיזוק קצר איך כל השנים היו שוות?‬ ‫לפרשת‬ ‫התפילה שהיא עומדת ברומו של עולם ובני אדם‬ ‫מזלזלים בה‪ ,‬ואפשר לומר שככל שהתפילה מגעת יותר‬ ‫השבוע וַ ִּי ְהי ּו ַח ּיֵי ָ ׂש ָרה ֵמ ָאה ׁ ָשנָ ה וְ ֶע ְ ׂש ִרים ׁ ָשנָ ה‬ ‫שנִ ים (כג‪ ,‬א)‬ ‫וְ ׁ ֶש ַבע ׁ ָ‬ ‫ברומו של עולם מזלזלים בה יותר‪ ,‬וכפי שכל הרואה‬ ‫יודע שבפועל מזלזלים בתפילה זו יותר מכל התפילות‪,‬‬ ‫ועכשיו שאנו יודעים רום ערכה‪ ,‬מבינים ג”כ למה מכביד‬ ‫מפרש רש”י‪‘ :‬כולן שווין לטובה’‪ .‬לכאורה‪ ,‬כיצד אפשר‬ ‫לומר כן? והרי שרה אמנו עברה בחייה ניסיונות קשים – שנים‬ ‫החיזוק‬ ‫היצר כל כך על האדם בבואו להתפלל תפילה זו‪ ,‬ישנם‬ ‫כאלו שרק דקות ספורות לפני השקיעה הם נזכרים שעוד‬ ‫רבות של עקרות‪ ,‬לקיחתה לבית פרעה ולאחר מכן לבית‬ ‫מידת‬ ‫אבימלך‪ ,‬וצער הגר וישמעאל‪.‬‬ ‫צריכים להתפלל מנחה‪ ,‬ותפילתם היא בחיפזון וכמעט‬ ‫מבאר ה’שפת אמת’‪ ,‬שאין הכוונה שכל ימיה היו קלים‬ ‫ההשתוות‬ ‫בלי כוונה‪ ,‬ויש שנזכרים יותר מוקדם אבל הוגים אותה‬ ‫ונעימים‪ ,‬אלא שכל השינויים שעברו עליה לא שינו את‬ ‫כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬וכל זה הוא מזימה מצד היצר‬ ‫דבקותה בקב”ה‪ .‬למדרגה זו קוראים בספרים הקדושים ‘מידת‬ ‫היא יסוד‬ ‫החפץ שנאבד השכר הטוב של תפילה זו בזה ובבא‪.‬‬ ‫אולם עלינו לשים לב לתחבולה זו‪ ,‬ולהיזהר מלהסיח‬ ‫ההשתוות’‪.‬‬ ‫גדול בעבודת‬ ‫זהו יסוד גדול בעבודת ה’‪ .‬החיים רצופים בתקופות של‬ ‫דעתנו ממתנה נפלאה זו‪.‬‬ ‫ומעתה יְ ז ּ ֶַכה אותנו הקב”ה שנזכה לכוון היטב בתפילה‬ ‫שמחה ושל ניסיון‪ ,‬של הצלחה ושל התמודדות‪ ,‬אך האדם צריך‬ ‫ה’‬ ‫לשאוף שלא לתת לשינויי החיים לשנות את עבודת ה’ שלו‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬ולהמשיך על ידה כל ההשפעות הטובות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ִטיב הַ ִשידוּכִ ים‬ ‫ההשגחה‬ ‫המערכת‬ ‫המעשיות‬ ‫פירש רש”י‪“ :‬אֻ לַי לא תלך האשה – ‘אֵ לַי’ כתיב‪ ,‬בת היתה לו משנכנסו השניים בדחילו וברחימו פנימה‪ ,‬ניגש ראשונה‬ ‫סיפורי השגחה פרטית‬ ‫לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות הר”ר אברהם שהיה הגדול מביניהם‪ ,‬הגיש את הקוויטעל‬ ‫אליו להשיאו בתו‪ .‬אמר לו אברהם‪ ,‬בני ברוך ואתה ארור‪ ,‬ואין שבידו‪ ,‬והגבאי ר’ שלום החל קורא הקוויטעל בקול כדרכו‪,‬‬ ‫שנש_לחו _למערכת ע"י הקוראים‬ ‫כשהרבי הקדוש יושב בהדרו על קצה כיסא קדשו‪ ,‬ראשו‬ ‫ארור מתדבק בברוך”‪.‬‬ ‫מן המיצר ענני‬ ‫מקשים העולם‪ ,‬שהיה צריך לכתוב ‘אלי’ חסר וי”ו במקומו‪ ,‬מוטה כלפי מטה אל תוכו כדרכו בקודש‪ ,‬ומאזין ומקשיב לקול‬ ‫ימי מלחמה שררו בארץ הקודש‪ .‬כמו‬ ‫כל עם ישראל‪ ,‬היינו צמודים לבית‬ ‫ולממ”ד‪ .‬חשנו צורך לצאת מעט‬ ‫ה)‪ ,‬ולא כאן שרק מספר ומשחזר את כל הקורות עימו‪ ,‬ואילו משסיים ר’ שלום את קריאת הפתקא‪ ,‬הציג את השאלה של‬ ‫ההצעה המדוברת כעת על הפרק לפני הצדיק‪ ,‬וברגע כמימריה‬ ‫ההתחזקות‬ ‫בעת ששאל אליעזר את השאלה הזאת מאברהם (לעיל פסוק הקורא לפניו‪.‬‬ ‫שם נאמר “אולי” בוי”ו מלא‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫ולהשתחרר מההסתגרות בבית‪.‬‬ ‫פתח הרב הקדוש את פיו ואמר‪ :‬דער טאטע זכרונו‬ ‫ברם תירץ הרה”ק השרף מקוצק זצוק”ל‪,‬‬ ‫זימן לנו ה’ טרמפ ונסענו עם בני‬ ‫המשפחה‪ ,‬ממושב אלומה לכיוון בית‬ ‫שמש‪ ,‬משם יצאנו למסלול הליכה בת‬ ‫לברכה [מרן המהרי”ד מבעלז זצוק”ל] היה נוהג‬ ‫לומר‪ ,‬שלשה דברים צריכים אנו בשידוכים‪ :‬א)‬ ‫בריאות הגוף והנפש ב) שיהיו תלמידי חכמים ג)‬ ‫“ ָואֹמַ ר‬ ‫שבעת שהנגיעה בפעולה‪ ,‬ועושה ופועלת בנפש‪,‬‬ ‫אין האדם מרגיש בעצמו שהנגיעה מובילה‬ ‫אותו‪ ,‬כי האדם קרוב אצל עצמו ואינו מכיר‬ ‫כשעתיים‪.‬‬ ‫כעבור חצי שעה הרגשתי שאיני יכול‬ ‫שיהיה ‘מעט’ יחוס‪ – .‬ותיכף נתן את ידו לבחור‬ ‫החשוב בברכת הצלחה‪ ,‬שיעלה הזיווג יפה ויצליח‬ ‫אֶ ל אֲ דֹנִי‬ ‫בחסרונו‪ ,‬ורק לאחר מכן כשכבר יצא מאותו דבר‬ ‫ומשחזר ומביט ומתבונן למפרע בטעם תהלוכות‬ ‫עוד לפסוע ולו פסיעה אחת‪ .‬היינו‬ ‫ה’ דרכו‪.‬‬ ‫ההשגחה‬ ‫מפעלותיו יכול לגלות ולהכיר בהם שהיו נגועים‬ ‫אֻ לַי ל ֹא‬ ‫באזור הררי על כביש ללא שוליים‬ ‫משסיים הראשון ניגש תיכף השני‪ ,‬הלא הוא הר”ר‬ ‫בנגיעה העצמית‪.‬‬ ‫כאשר מצד אחד כביש ומעברו השני‬ ‫אביש והגיש אף הוא את הקוויטעל לפני הצדיק‪.‬‬ ‫ולפיכך בזמן אמת בעת ששאל אליעזר את‬ ‫עמק מרהיב ביופיו‪ .‬התיישבתי בצד‬ ‫וכמעשהו של ר’ שלום בראשון כן מעשהו בשני‪,‬‬ ‫שאלתו לא חלי ולא הרגיש ששאלתו נובעת‬ ‫תֵ לֵ ְך‬ ‫הכביש עם הרגליים לכיוון העמק‪,‬‬ ‫הוא החל להקריא את הפתקא בקול אל אוזניו של‬ ‫מחמת הנגיעה האישית של בתו שלו‪ ,‬ורק אחר‬ ‫מודה לה’ על נפלאות הבריאה‬ ‫הצדיק‪ ,‬ומשסיים לקרוא הציג גם כאן את השאלה‬ ‫כך כשכבר ראה שנמצאה רבקה והבין שאת‬ ‫הציורית הפרוס לרגלינו‪.‬‬ ‫של הבחור בדבר השידוך המוצע לפניו כעת‪.‬‬ ‫הבת שלו כבר לא יקח אברהם‪ ,‬וכבר עומד עתה‬ ‫כעבור זמן התאוששות ניסו בניי‬ ‫הָ ִא ׁ ּ ָשה‬ ‫אך להפתעתם כאן נדם קולו של הצדיק‪ ,‬ולעומת‬ ‫מבחוץ ומספר את הסיפור שכבר היה‪ ,‬אז תפס‬ ‫לתמוך בי משני צדדי על מנת שאקום‬ ‫ואמשיך להליכה‪ .‬אבל כל הניסיונות‬ ‫לקום ולהקים אותי לא צלחו‪ ,‬הרגליים‬ ‫מה שבשאלה הקודמת נתן מיד את תשובתו‬ ‫הברורה והבהירה‪ ,‬בשאלה זו לא ענה ולא כלום!‬ ‫פנינים‬ ‫למפרע שנגיעתו האישית היא שהביאה אותו‬ ‫לשאול שאלה זו‪ ,‬ושפתיים ישק‪.‬‬ ‫אַ חֲ ָרי”‬ ‫לאחר שתיקה של כמה רגעים‪ ,‬חזר ר’ שלום על‬ ‫ובדרך המוסר תירצו בה בדרך הפוך‪ ,‬ואלו ואלו‬ ‫לא הצליחו לסחוב אותי‪.‬‬ ‫שאלתו בשנית‪ :‬אביש פרעגט וועגען דער שידוך!‬ ‫דברי אלקים חיים‪ .‬דהנה מתחילה היה רעיון‬ ‫אחרי דקות ארוכות של מנוחה בקשו‬ ‫– אך הרבי שקע בשרעפיו‪ ,‬ושוב לא ענה ולא כלום‪.‬‬ ‫זה של שידוך בתו עם יצחק דבר רחוק ממנו‪,‬‬ ‫בני ביתי שאנסה שוב לקום ולהתקדם‬ ‫(כד‪ ,‬לט)‬ ‫וכמשמעות התפתלות לשון רש”י‪“ :‬שהיה מחזר‬ ‫ושוב המתינו עוד זמן מה‪ ,‬אך הרבי בשתיקה‬ ‫לאזור יותר מרכזי‪ .‬אולי יעבור שם‬ ‫למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו‬ ‫רכב ונבקש עזרה‪ ,‬מכיוון שישבנו ליד‬ ‫אריכתא לא עונה ולא כלום‪ ,‬ושוב ניסה ר’ שלום‬ ‫את כוחו‪ ,‬וחזר על שאלתו בשלישית‪ ,‬אך גם זו לא הועילה‬ ‫להשיאו בתו”‪ ,‬ועדיין נתיירא לפנות אליו ישירות‬ ‫כביש שומם לחלוטין ללא נפש חיה‪.‬‬ ‫בהצעה זו‪ ,‬ואם כן לא היתה הנגיעה משפיעה עליו כל כך הרבי הקדוש אינו עונה‪.‬‬ ‫השבתי שחפץ אני לקום ולהמשיך‬ ‫בתוקף‪.‬‬ ‫המערכת‬ ‫במסלול אבל אני לא מצליח למרות‬ ‫לאחר שלוש פעמים‪ ,‬רמז ר’ שלום שאין להציג את השאלה‬ ‫שוב‪ ,‬ובתלתא זימני הוי חזקה‪ ,‬לפיכך ניגש ר’ אביש אף הוא‬ ‫‘ועתה‬ ‫בפניהם‪,‬‬ ‫שאלתו‬ ‫את‬ ‫אליעזר‬ ‫שמטיל‬ ‫בעת‬ ‫עתה‬ ‫אבל‬ ‫רצוני העז‪.‬‬ ‫הגידו לי’ אם מקבלים אתם הצעה זו או לא‪ ,‬או אז נתכוון וקיבל את ברכת הצדיק‪ ,‬ולאחר שקבלו את ברכת הפרידה‬ ‫“אם כך” פתחה אשתי ואמרה‪“ :‬אם‬ ‫עד כדי כך הוא מצבך‪ ,‬אז בטוחני‬ ‫לנגיעתו יותר חזק‪ ,‬לומר ולרמז ‘אֵ לַי’ לא תלך האשה‪ ,‬כמו כדין‪ ,‬יצאו שוב הני תרי צנתרי דדהבא בדרכם חזרה‬ ‫שהקב’’ה ישלח לנו מהמקום השמם‬ ‫שאומר אדרבה הלוואי שלא תרצו לשולחה‪ ,‬שבכך יתכן ירושלימה‪.‬‬ ‫הזה טרמפ!!!”‬ ‫יותר שאלי יגיע שידוך זה‪ .‬ומתחילה היתה יותר כמו שאלה לאחר שהגיעו כל אחד לביתו‪ ,‬ניגשו אכן משפחתו של ר’‬ ‫‘תיאורטית’ ועכשיו היא יותר ‘מעשית’ הנוגעת לו למעשה‪ ,‬אברהם גוטליב לברר היטב אודות שלושת הקריטריונים‬ ‫טרם כילתה לדבר ורכב חלף על פנינו‬ ‫שהציב להם הרבי‪ ,‬בדקו ומצאו שמצד הבריאות אכן‬ ‫ולכן נרמזת הנגיעה פה דיייקא‪.‬‬ ‫במהירות ובחריקת בלמים עצר את‬ ‫רכבו וחזר ברוורס‪ .‬יצא מהרכב נהג‬ ‫עם קוקו מלא קעקועים ניגש אלי‪,‬‬ ‫המדוברת ומשפחתה כולם בקו הבריאות השלמה‪ ,‬וכיוצא‬ ‫בימי בחרותו של הרה”ג רבי אביש אייזין זצ”ל ר”מ בדבר בדין הבדיקה השנית הרי המדובר במשפחה של תלמידי‬ ‫בישיבתנו “שער השמים” פעיה”ק ת”ו [בן הגה”צ רבי שלום חכמים יראים ושלמים מטובי בני ירושלים של מעלה‪ ,‬וכמו כן‬ ‫השולחן‬ ‫* * *‬ ‫לפט את שני זרועותיי‪ ,‬הקים אותי‬ ‫אייזין זצל”ל דאין ומורה צדק דפה] כשהגיע לפרקו‪ ,‬דברו אף בגדרי הבדיקה השלישית שתבע הרבי שיהיה ‘מעט’ יחוס‪,‬‬ ‫באחת על כל כובד משקלי‪ ,‬הושיב‬ ‫בו נכבדות בהצעת שידוך שהיה נראה בעיניהם כי טוב ויפה נמצאה אותה משפחה מן המיוחסות שבירושלים‪ ,‬ועד מהרה‬ ‫אותי בתוך המושב הקדמי של רכבו‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ורצה לשאול באורים ותומים בדעת קדשו של הרה”ק נשברה הצלחת‪ ,‬ונסגר אותו שידוך על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫הורה לאשתי ולילדים להיכנס מאחור‬ ‫והלום רעהו הר”ר אביש אייזן ניגש אף הוא עם משפחתו‬ ‫רבי אהרן קדוש ה’ מבעלזא זצוק”ל‪.‬‬ ‫ואמר‪“ :‬אני נוסע למושב אלומה‪ ,‬אם‬ ‫באותה עת היה גם ידידו הקרוב הרה”ח רבי אברהם גוטליב לבירור הפרטים אודות השידוך המוצע לפניהם‪ ,‬ועד מהרה‬ ‫זה עוזר לכם תגידו לי היכן תרצו‬ ‫זצ”ל‪ ,‬חברו לספסל הלימודים‪ ,‬עסוק באותו ענין ובאותה נתגלה שאותו שידוך כבר ירד מן הפרק‪ ,‬ומחמת כמה סיבות‬ ‫לרדת בדרך!!!”‬ ‫שאלה של שידוך אחד שהציעו לפניו‪ ,‬וגם הוא רצה לנסוע אל נצרך הצד השני לעזוב את אותה הצעה‪ ,‬והתברר למפרע‬ ‫היינו בהלם מוחלט‪ ,‬הרכב היחיד‬ ‫שבעת עומדו לפני הצדיק כבר לא היתה ‘שאלה’ זו רלוונטית‬ ‫הצדיק הקדוש מבעלז‪ ,‬ולשמוע דעת קדשו בענין‪.‬‬ ‫שנסע בכביש השמם נוסע לבית‬ ‫יצאו להם אפוא הני תרי צנתרי דדהבא לדרכם תל אביבה‪ ,‬שני במקומה‪ ,‬רק שאלת סרק שאולי היתה פעם שאלה‪...‬‬ ‫שלנו?!!!‬ ‫חברים קרובים וידידים בלב אחד ובעצה אחת‪ ,‬אל צדיק הדור‪ ,‬עתה הבינו הכל והשתוממו עד היכן מרחקת ראייתו של‬ ‫הצדיק ברוח קדשו‪ ,‬שלראשון נתן ופרש את תשובתו בבהירות‬ ‫כדי להציע את שאלותיהם הזהות לפניו‪.‬‬ ‫ישבתי כל הדרך חצי מעולף‪ ,‬הבחור‬ ‫בהגיעם אל ביתו נאווה קודש ישבו תחילה עם הגבאי הנאמן ובנחרצות‪ ,‬ואילו על השאלה השניה שכבר לא היה בה ממש‬ ‫סיפר שהוא חרדי לשעבר ועכשיו‬ ‫הרה”ח רבי שלום פוגל ז”ל‪ ,‬וכתב להם את פתקאותיהם לא ענה ולא כלום‪.‬‬ ‫התחיל להתחזק‪ ,‬והסיפור שקרה‬ ‫מטיב אותו מעשה למדו ולקחו ‘לקח מוסר’‪ ,‬שלא להחליט‬ ‫כנהוג‪ ,‬כשבשניהם כתובה אותה שאלה באותו לשון של זיווג‬ ‫ברגע זה נתן לו חיזוק עצום באמונה‬ ‫בדעת עצמם כלום‪ ,‬רק לשאול ולהיוועץ תמיד בדעת תורה‪,‬‬ ‫הגון‪ ,‬תרווייהו באותו ענין‪ ,‬רק השמות מחולקין‪.‬‬ ‫שהכל מושגח ושמרנו על קשר‬ ‫ובפרט בענייני השידוכים‪ ,‬כענין שמעיד הכתוב (שמואל‬ ‫לאחר שהיו שני הקוויטלעך מסודרים יפה בידי שני הבחורים‬ ‫בהמשך‪...‬‬ ‫“ה ּנֵה נָא ִא ׁיש אֱ ל ִֹקים ָּבעִ יר הַ ּזֹאת‪ ,‬וְ הָ ִא ׁיש נִ כְ ָּבד‪,‬‬ ‫א ט‪ ,‬ו) ִ‬ ‫הירושלמיים נעמדו בהכנה דרבה בחדר ההמתנה שמבחוץ‬ ‫בעל המעשה‪:‬ה‪.‬נ‪.‬ב‪.‬‬ ‫כּ ֹל אֲ ׁ ֶשר י ְַד ֵּבר בּ וֹא יָבוֹא‪ .‬עַ ּ ָתה נֵלְ כָה ּׁ ָשם‪ ,‬אוּלַי ַי ִ ּגיד לָ נוּ אֶ ת‬ ‫עדי תיפתח הדלת בפניהם‪ ,‬וייקראו לבוא אל הקודש פנימה‪,‬‬ ‫•••‬ ‫דַּ ְר ּכֵנוּ אֲ ׁ ֶשר הָ לַ כְ נוּ עָ לֶ יהָ ”‪ .‬וכבר הורנו רבותינו ז”ל (שמו”ר‬ ‫ובינתיים עסקו יחדיו בתורה ותפילה‪ ,‬ובהכנת לבבם להורותם‬ ‫ג‪ ,‬ח) שכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל‪ ,‬ולהשומעים‬ ‫הדרך הישר אשר יעשון‪.‬‬ ‫המעונין לזכות את הרבים בסיפור של השגחה‬ ‫לדבריהם יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב‪.‬‬ ‫והנה הגיעה העת‪ ,‬נפתחה הדלת‪ ,‬הקהל החל לזרום פנימה‬ ‫פרטית מוזמן לשלוח אל ר' שמחה סמואלס‬ ‫*‬ ‫קבוצות קבוצות‪ ,‬כדרכו בקודש של הצדיק להכניס בכל פעם‬ ‫בפקס‪15326517922 :‬‬ ‫או ל‪o.y.wines@gmail.com :‬‬ ‫אל החדר כמה אנשים יחדיו שעמדו בזה אחר זה במרחק‪ ,‬מעשה פלא שמעתי ממרן הגאב”ד רבי יצחק טוביה‬ ‫וניגשו כל אחד בתורו לפני הצדיק‪ .‬שני הבחורים החברים ווייס זצוק”ל‪ ,‬בעל “שערי טוביה”‬ ‫מרא דאתרא דפה ירושלים קרתא | המשך בעמוד הבא |>‬ ‫שהגיעו יחדיו נקראו גם הם לבוא ביחד לפני המלך בבקשתם‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫וכיאות‪ ,‬ולאחר שהעניק לו את ברכתו בכל לב‪,‬‬ ‫דשופריא‪.‬‬ ‫הזכיר הרבי מסלונים את נכדו הבחור‪ ,‬ה”ה כ”ק‬ ‫מעשה זה התרחש לפני שנים רבות בימי צעירותו של‬ ‫האדמו”ר מסלונים שליט”א‪ ,‬בנו של חתנו היקר‬ ‫הגאון‪ ,‬בהיותו עוד במדינות הים‪ ,‬כשהגיעה הצעת‬ ‫הגה”ק בעל “נתיבות שלום” זצוק”ל‪ ,‬שהגיע‬ ‫שידוך לבחור אחד נעים הליכות ממכריו‪ ,‬היתה זו‬ ‫לעונת השידוכין‪ ,‬וצריך ברכה טובה שימצא שידוך‬ ‫הצעה קסומה ונכבדה‪ ,‬בת טובים ממשפחה חשובה‬ ‫טוב והגון‪.‬‬ ‫ומיוחדת שזכו לשתי השולחנות תורה וגדולה‬ ‫הבעלזער רב נענה לקראתו בשמחה ובברכה‪,‬‬ ‫במקום אחד‪ ,‬אך משום מה היה הבחור מהסס בדבר‬ ‫והוסיף לפניהם את מה ששמע וקיבל מפי אביו‬ ‫והתקשה לתת את הסכמתו לשידוך זה‪.‬‬ ‫הקדוש [מרן מהרי”ד מבעלזא] שבשידוכים יש‬ ‫הדבר היה לפלא‪ ,‬מה מקום היסוס וגמגום יש בהצעה‬ ‫לברר ולבדוק בשלשה דברים‪ ,‬בריאות ותלמידי‬ ‫טובה כל כך‪ ,‬שכבר התקדמה יפה אל שלבי הגמר‪,‬‬ ‫חכמים ו’מעט’ ייחוס‪ ,‬כמו שהובא לעיל‪ .‬אך הוסיף‬ ‫אבל הבחור עדיין חושב ומהרהר בדבר‪...‬‬ ‫לומר בחיוך הנסוך על פני קדשו‪ :‬זאת אמר אבי‬ ‫בדאגתו הכנה של הרב לאותו בחור‪ ,‬ניגש עימו‬ ‫לכל איש ישראל‪ ,‬אבל אתם הלא ‘יחסנים’ אתם‪...‬‬ ‫הצידה ודיבר עימו באהבים בשאלה המציקה‪,‬‬ ‫ולפיכך אל תתפשרו על ‘מעט’ יחוס‪ ...‬אתם צריכים‬ ‫מדוע זה מסרב הוא לתת את הסכמתו‪ ,‬ועל מה הוא‬ ‫להשתדך עם ‘יחסנים’ ממש! עכל”ק‪.‬‬ ‫מתלבט כל כך בהצעה טובה שכזו? ואם נכון הדבר‬ ‫[וכבר נודע מאמר צדיקים בפרשת כי יקח איש אשה‬ ‫בעיניו למה ‘סוחב’ הוא את תשובתו ומעכב בדבר‪,‬‬ ‫חדשה (דברים כד‪ ,‬ה) ‘נ ִָקי י ְִהיֶה לְ בֵ יתוֹ’‪ ,‬שנרמז‬ ‫הרי כבר למדנו בפרשתנו פרשת השידוכים‪ ,‬שאמר‬ ‫כאן איכות האשה שצריך האיש לחפש לביתו‪,‬‬ ‫הכתוב (כד‪ ,‬נו) ‘אַ ל ְּתאַ חֲ רוּ א ִֹתי וַה’ ִהצְ לִ יחַ דַּ ְר ִּכי‪,‬‬ ‫והוא ברמזי נוטריקון ומספר ‘נקי’ שהוא‪ :‬נ’דן –‬ ‫ׁ ַש ְּלחוּנִ י וְ אֵ לְ כָה’‪ ,‬כידוע מנהג אנשי ירושלים שלא‬ ‫ק’רן – י’חוס‪ .‬ק’ גימטריא מאה‪ ,‬לומר שה’קרן’‬ ‫לעכב שידוך טוב המתקדם‪ ,‬ואף באמצע אישון לילה‬ ‫צריכה להיות מאה אחוז מושלם‪ ,‬שהם המדובר‬ ‫נסגרים שידוכים טובים ויפים בערי יהודה ובחוצות‬ ‫או המדוברת עצמה‪ .‬נ’ גימטריא חמישים‪ ,‬לומר‬ ‫ירושלים‪ ,‬ולמה לנו לעכב ההצלחה בזה?‬ ‫שה’נדן’ צריך להיות בחמישים אחוז כמקובל‪.‬‬ ‫אומר לך האמת‪ ,‬גילה הבחור לאוזנו של הרב‪,‬‬ ‫ואילו י’ גימטריא עשר‪ ,‬לומר שה’ייחוס’ מספיק‬ ‫זה מכבר גילו אצלי שמקננת בי מחלה פלונית‪,‬‬ ‫שיהא בעשר אחוז‪ ,...‬ושפח”ח]‪.‬‬ ‫חוששני על כך‪ ,‬שלכאורה צריך לשאול את פי הכלה‬ ‫לאחר קבלת ברכת הפרידה עם ברכת השנים‬ ‫ומשפחתה אם חפצים הם בדבר‪ ,‬אבל אינני מסוגל‬ ‫וברכת השידוכים שבאמתחתם יצאו הרבי מסלונים‬ ‫‘לגלות’ בפניהם אודות מחלתי זו‪ ,‬ולכן מתמהמה‬ ‫תקופה ארוכה‪ ,‬ועדיין טרם פגשו את הרב דסלר לשמוע‬ ‫עם פמלייתו לדרכם‪ ,‬ובתוך יומיים הגיעה לפתחם הצעה‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫ממנו את כל פרטי תשובתו של החזון איש‪ ,‬ועל סמך‬ ‫נכבדה‪ ,‬ה”ה בתו של הרה”ק רבי נפתלי חיים אדלר‬ ‫נפעם הרב למשמע אוזן‪ ,‬וכאב ליבו בדבר‪ ,‬מאחר‬ ‫מה לקח אחריות בדבר ונתן את הסכמתו לאותו שידוך‪,‬‬ ‫מדז’יקוב זצוק”ל חתנו הגדול של מרן בעל “אמרי‬ ‫שהשידוך כבר הגיע כמעט לקו הסיום‪ ,‬ולא ידע להשית‬ ‫מבלי לספר ולומר שום דבר בנידון‪.‬‬ ‫חיים” מויז’ניץ זצוק”ל‪ ,‬משפחה של יחסנים ממש!‬ ‫עצות בנפשו‪ ,‬כי לא היתה זו מחלה קשה או מסוכנת‬ ‫כלשונו של הצדיק מבעלז‪ ,‬ועד מהרה יצא השידוך‬ ‫לאחר תקופה נפטרו שניהם‪ ,‬גם החזון איש וגם הרב‬ ‫דסלר‪ ,‬עלו והתעלו למקום מנוחתם בעולם שכולו טוב‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬רק איזה קושי בריאותי‪ ,‬ואף הוא נבוך בדבר‪,‬‬ ‫אל הפועל‪ ,‬ונישא הרבי למחברתו הטהורה הרבנית‬ ‫כיצד עליהם לנהוג בהך שאילתא‪.‬‬ ‫הצדקנית ע”ה‪ ,‬לאורך ימים ושנים טובות בבריאות‬ ‫ואותה ‘שאלה’ נשארה בגדר תעלומה‪ ,‬שעד היום איש‬ ‫יודע את הסיבה ואת הטעם שבאותו פסק‪.‬‬ ‫בצר לו הביא הרב את השאלה הקשה הזו לפני רבו‬ ‫איתן‪ ,‬ולדורות עולם של צדיקים וישרים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הגאון רבי משה שניידר זצ”ל מלונדון‪ ,‬אך גם הוא‬ ‫*‬ ‫והעיד לי רבינו הגאב”ד זצ”ל‪ ,‬שהוא ידע והכיר היטב מי‬ ‫הבעל ומי האשה באותו שידוך‪ ,‬ועקב אחריהם עשרות‬ ‫נבוך בזה ולא אבה לקחת הדבר על עצמו‪ ,‬והעביר את‬ ‫בחור חשוב אחד מבחירי תלמידי ישיבת פונביז’ היה‬ ‫השאלה הקשה לפני רבו הגאון הצדיק הרב אליהו‬ ‫בשנים‪ ,‬וראה שזכו לחיים טובים ומאושרים‪ ,‬והקימו‬ ‫נחשב לכליל המעלות‪ ,‬אך למרבה הפלא בהגיעו לגיל‬ ‫דסלר זצוק”ל‪ ,‬בעל “מכתב מאליהו”‪ ,‬שהיה מלפנים‬ ‫בית גדול שמגדלים בו תורה וקדושה למישרים‪ ,‬בנים‬ ‫השידוכים נפלו להם ההצעות בזו אחר זו‪ ,‬ומשום מה‬ ‫גאב”ד לונדון הבירה‪ ,‬ובאותה עת כבר עבר לארץ‬ ‫ובנות טובים ונאמנים לה’ ולתורתו‪ ,‬כולם חיים וקיימים‬ ‫הוא לא הצליח בענין השידוכין‪.‬‬ ‫ישראל ושימש בראשות ישיבת פונביז’ המעטירה‬ ‫בבריאות טובה ואיתנה‪ ,‬וזכו לראות שלשלת של זהב‬ ‫וכשהתלונן על כך בצר לו לפני ראש הישיבה הגאון‬ ‫בדורות ישרים מבורכים‪.‬‬ ‫שבבני ברק‪.‬‬ ‫הרב שך זצוק”ל בעל “אבי עזרי”‪ ,‬אמר לו שהיה מעשה‬ ‫כשהגיעה אותה ‘שאלה’ אל הרב דסלר‪ ,‬לא מצא לה‬ ‫כשנשאל הגאב”ד על זהות אותה משפחה לדעת במי‬ ‫מעין זה אצל רבינו החפץ חיים זצוק”ל‪ ,‬ואז דיבר בקדשו‬ ‫מענה ברור מצד עצמו‪ ,‬והחליט אף הוא כקודמיו‬ ‫המדובר‪ ,‬אמר שחושש לנפשו אם נכון ‘לגלות’ מי הוא‬ ‫לאמר‪ :‬וכי מי לנו גדול מיצחק אבינו ע”ה‪ ,‬הרי הוא היה‬ ‫הרבנים ‘להעביר’ את שאלתו לפני רבו מרן החזון איש‬ ‫בעל המעשה‪ ,‬ולכן החריש ולא גילה את שמה של אותה‬ ‫‘בנש”ק’ כליל המעלות‪ ,‬בחור מופלג ומושלם בכל מידה‬ ‫זצוק”ל‪ ,‬שכל הדבר הקשה היו מעלין לפניו אל לשכת‬ ‫משפחה‪.‬‬ ‫נכונה‪ ,‬אביו אברהם אבינו מגדולי הדור‪ ,‬עשיר בממון‬ ‫הגזית‪.‬‬ ‫ובכל הנצרך‪ ,‬וכבר כתב שטר מתנה על כל אשר לו‬ ‫[ובפעם אחרת כשניסה פעם אחד מתלמידיו של הגאב”ד‬ ‫להפתיע אותו באמצע שהיה שקוע מאוד בלימודו‪,‬‬ ‫מחמת דחיפות השאלה‪ ,‬כשהצד השני עומד וממתין‬ ‫ליצחק (רש”י כד‪ ,‬א)‪ – .‬ואף על פי כן לא מצא שידוך טוב‬ ‫בציפייה דרוכה לתשובה‪ ,‬נכנס הרב דסלר היישר אל‬ ‫עד שהתפלל וביקש והתחנן בדבר לפני השם יתברך‪.‬‬ ‫ושאלו במפתיע מי היא אותה משפחה‪ ,‬מי הבעל ומי‬ ‫האשה‪ ,‬החוויר הרב מאוד והשתומם כשעה חדא‪ ,‬אך‬ ‫הקודש פנימה‪ ,‬והציג את השאלה הקשה לפני החזון‬ ‫כאשר מפורש בפסוקי פרשתנו (בראשית כד‪ ,‬סג‪-‬סז)‪:‬‬ ‫איש‪.‬‬ ‫תיכף תפס את עצמו ואמר‪ :‬מילדותי השתדלתי לאמץ‬ ‫ִשא עֵ ינָיו ַו ּי ְַרא‬‫ש ֶדה לִ פְ נוֹת עָ ֶרב‪ַ ,‬ו ּי ּ ָׂ‬ ‫“ ַו ֵּיצֵא יִצְ חָ ק לָ ׂ‬ ‫שוּחַ ַּב ּ ָ ׂ‬ ‫ותיכף באותו היום לקראת ערב‪ ,‬הגיעה הטלגרמה‬ ‫לעצמי את לשונו של החפץ חיים!‪ ...‬ממני לא תשמע‬ ‫וְ ִה ּנֵה גְ מַ ּ ִלים ָּב ִאים וגו’‪ַ ,‬ו ּי ִַּקח אֶ ת ִרבְ קָ ה ו ְַּת ִהי ל ֹו לְ ִא ּׁ ָשה”‪,‬‬ ‫לביתו של הרב‪ ,‬שבה כתב הרב דסלר בקצרה‪ :‬שאלתי‬ ‫לעולם את שמות בעל המעשה]‪.‬‬ ‫וכמ”ש ה”כלי יקר” על אתר‪.‬‬ ‫את פי רבינו החזון איש‪ ,‬שהוא איש אמת‪ ,‬איש אלקים‪,‬‬ ‫כשסיים רבי יצחק טוביה את סיפורו‪ ,‬ביאר בטוב טעם‬ ‫מכאן למדנו‪ ,‬סיים החפץ חיים‪ ,‬שבשביל שידוך טוב‬ ‫ולאחר ששמע כל הפרטים ציווה לגמור השידוך בכי‬ ‫את הלימוד המורם הלכה מתוך מעשה‪ ,‬שכשמהלכים‬ ‫צריך תפילה! לא מספיק שהבחור יהיה טוב ונאה‪,‬‬ ‫טוב‪ .‬ומחמת נחיצות התשובה הנני ממהר להאיץ את‬ ‫לאורם של הצדיקים תלמידי חכמים אין רואים‬ ‫ומושלם בתורה ובמידות טובות‪ ,‬צריך לבקש ולהתפלל‬ ‫תשובתו‪ ,‬ובפעם אחרת אסביר לכם טעם אותו הפסק‬ ‫מכשול‪ ,‬ועליהם דיבר הכתוב בספר החכמה (משלי י‪,‬‬ ‫על כך מלפני מלך מזווג הזיווגים‪ ,‬שהוא יתברך ימציא‬ ‫שפסק החזון איש‪ ,‬ואפרש לפניכם את טעמו ונימוקו‬ ‫ט) לאמר‪“ :‬הוֹלֵ ְך ַּב ּתֹם יֵלֶ ְך ֶּבטַ ח‪ ,‬ו ְּמעַ ֵּק ׁש דְּ ָרכָיו ִיוּ ֵָדעַ ”‪.‬‬ ‫עבורו את השידוך הטוב והנכון עבורו‪.‬‬ ‫עימו‪.‬‬ ‫*‬ ‫שמע הבחור לעצתו של הראש ישיבה שקיבל ממרן‬ ‫כמובן שהתשובה נתקבלה בשמחה‪ ,‬על אתר נענו ונתנו‬ ‫החפץ חיים‪ ,‬והחל להרבות בתפילות על מציאת‬ ‫בימים הנוראים שבין כסה לעשור הגיע פעם כ”ק‬ ‫הרה”ק בעל “ברכת אברהם” מסלונים זצוק”ל אל‬ ‫את תשובתם החיובית‪ ,‬השידוך נסגר בברכה‪ ,‬הבית קם‬ ‫השידוך‪ ,‬ואכן זכה במהרה למצוא את זיווגו הטוב‪,‬‬ ‫והיה‪ ,‬וזכו להקים את ביתם לשם ולתפארת‪ ,‬בשמחה‬ ‫והעמיד את ביתו הטוב לשם ולתפארת‪.‬‬ ‫הרבי הזקן מבעלז זצוק”ל‪ ,‬ששהה בימים המקודשים‬ ‫בשכונת ‘קטמון’ שבירושלים‪ ,‬ונכנס אצלו לברכת‬ ‫ובששון אהבה ואחוה שלום וריעות‪.‬‬ ‫*‬ ‫מחמת מרחק המקום שבין אנגליה לארץ הקודש‪,‬‬ ‫השנים כנהוג‪.‬‬ ‫מֵ הַ ׁ ֵשם יָצָ א הַ ָ ּדבָ ר!‬ ‫הרבי מבעלז קבלו בכבוד ובסבר פנים יפות כראוי‬ ‫שבאותם ימים היה כרוך בנסיעה קשה ויקרה‪ ,‬חלפה‬ ‫יהודי יקר! אל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬הנך מוזמן להדפיס ולהפיץ את העלון באזור מגוריך ולהיות שותף לזיכוי הרבים‪ .‬המעוניינים יקבלו את העלון במייל (אפשר גם ישירות לדפוס) בקובץ להדפסה‪.‬‬ ‫‪Anyone Interested in receiving Tiv Hakehila weekly in Hebrew or English should Email - Sheldon@hpins.net Or‬‬ ‫|‬ ‫‪zeligk@gmail.com or text 718-249-7173‬‬ ‫‪4‬‬