gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪4:09‬‬ ‫‪4:28‬‬ ‫‪4:16‬‬ ‫‪4:24‬‬ ‫הדה"נ‪4:10 :‬‬ ‫בה"י‬ ‫‪5:15‬‬ ‫‪5:27‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫‪5:23‬‬ ‫מוצ"ש‪5:22 :‬‬ ‫ר"ת‪6:01 :‬‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫‪5:37‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫‪5:58‬‬ ‫ר"ח כסליו‪ :‬ג'‪-‬ד'‪ ,‬המולד‪ :‬ליל ג' ‪ 10:27‬ו‪ 3-‬חלקים‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫וַ ּיִ הְ יּו חַ ּיֵ י ָׂש ָרה ֵמ ָאה‬ ‫רזא דאחד‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ָׁשנָ ה וְ ֶע ְׂש ִרים ָׁשנָה וְ ֶׁשבַ ע‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫ׁשנִ ים (בראשית כג‪ ,‬א)‬ ‫ָ‬ ‫לזכור תמיד כי חיי העולם הזה הם‬ ‫כולן שוין לטובה‬ ‫חיי 'גרות' לעומת הטרקלין – העולם הבא‬ ‫והרי אין לה שווי כלל בכל המעות שבעולם‪ .‬דהרי‬ ‫שם מקום משכבם של אדם וחוה (עירובין נג‪ ,).‬ועוד‪,‬‬ ‫קכ"ז שנים בהכרת הבורא‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם (כג‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫אם נדקדק‪ ,‬נמצא שלעומת קכ"ז שנות שרה‪,‬‬ ‫שמשם הפתח לגן עדן (זוה"ק לך לך פא‪ .).‬ומי יכול לשלם‬ ‫היו ימי שני חיי אברהם אבינו מרובים יותר‪ ,‬קע"ה‬ ‫'גר' או 'תושב'‬ ‫ערכה‪ .‬לכן אמר מיד 'בתוככם'‪ ,‬לפי מה שהיא‬ ‫שנה (להלן כה‪ ,‬ז)‪ ,‬ונמצא יתר עליה מ"ח שנים‪ .‬הביא‬ ‫שווה בעיניכם‪ .‬לפי ערך זה אשלם מלוא מחירה‪.‬‬ ‫כדי להבין מקרא זה‪ ,‬צריך ביאור‪ .‬דלכאורה הרי זה תרתי דסתרי‬ ‫הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל (דרוש וחידוש‪ ,‬כאן) לבאר זאת‬ ‫אהדדי‪ ,‬שהרי אי אפשר לו לאדם להיות הן גר והן תושב‪ .‬ורש"י פירש‬ ‫שווי לפי הבעלים‬ ‫על פי טעם מחודש‪ .‬שכן אברהם אבינו שהיה בין‬ ‫בזה 'גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם‪ .‬ומדרש אגדה אם תרצו הריני‬ ‫עובדי עבודה זרה‪ ,‬והכיר את בוראו רק בגיל מ"ח‬ ‫אי נמי‪ ,‬מתרץ עוד ה'ישמח משה'‪ ,‬כל עוד‬ ‫גר‪ ,‬ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין‪ ,‬שאמר לי הקב"ה (לעיל יב‪ ,‬ז)‬ ‫היתה המערה ברשותם‪ ,‬אכן לא היתה שווה כל‬ ‫(בר"ר ל‪ ,‬ח; ועוד)‪ ,‬והרי קיימא לן שגר שנתגייר כקטן‬ ‫'לזרעך אתן את הארץ הזאת''‪.‬‬ ‫כך הרבה‪ .‬רק כשעברה לידי אברהם נתעלתה‬ ‫שנולד דמי (עי' יבמות כב‪ ;.‬ועוד)‪ .‬ואם נחסיר מחשבון‬ ‫ברם‪ ,‬שני פירושיו טעונים ליבון‪ ,‬בחדא‪ ,‬הרי כל מהותו של גר הוא‬ ‫בקדושה ומעתה לא יסולא ערכה בפז‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫שנות חייו שהיו קע"ה‪ ,‬סך מ"ח‪ ,‬יעלו בידינו‬ ‫שבא מארץ אחרת ומתיישב עם התושבים שבמקום‪ ,‬ולמה קרא על‬ ‫קכ"ז שנה במדויק‪ ,‬שאלו השנים שחי בהכרת‬ ‫'בתוככם'‪ ,‬אשלם כפי ערכה כאשר היא עדיין‬ ‫עצמו 'גר ותושב'‪ .‬וגם המובא מן המדרש צריך ביאור‪ ,‬שאמר להם 'אם‬ ‫בוראו‪ .‬לעומת זאת גבי שרה אמר קרא 'שני חיי‬ ‫בתוככם‪.‬‬ ‫תרצו'‪ ,‬וכי דבר זה נתון כלל לפי רצונם ולפי שיקול דעתם אם ירצו‬ ‫שרה'‪ ,‬ודרשינן שכולן שוין לטובה‪ ,‬ולפי זה משמע‬ ‫או לא ירצו‪ ,‬ומה כוונת המדרש‪.‬‬ ‫שמיד הכירה את בוראה‪ .‬הרי ששנות חייה של‬ ‫אם לא תעיזו פנים – אשאר גר‬ ‫ַא ְרּבַ ע ֵמאֹת ֶׁש ֶקל ּכֶ סֶ ף ּבֵ ינִי ּובֵ ינְָך‬ ‫שרה שהיו כולן שוות לטובה‪ ,‬היו קכ"ז‪ ,‬בדיוק‬ ‫ביאור יקר על דברי המדרש כתב הגאון רבי אברהם בעריש פלאם‬ ‫כמו שנות חייו של אברהם אבינו מעת שהכיר‬ ‫זצ"ל מגיד מישרים בעיר מעזריטש [כותב תורותיו ותלמידו המובהק של‬ ‫ַמה הִ וא (בראשית כג‪ ,‬טו)‬ ‫את בוראו‪.‬‬ ‫המגיד מדובנא זצ"ל] בפירושו 'שפת היריעה' (בתוך ספר 'אהל יעקב' לרבו המגיד מדובנא‪ ,‬בריש‬ ‫ביני ובינך ‪ -‬בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום‬ ‫פרשתנו) על פי משל‪ ,‬לאחד שהיה לו בית מפואר וביום מן הימים החליט‬ ‫לעקור משם ולעבור לעיר אחרת‪ ,‬והעניק במתנה את ביתו הגדול לאחד‬ ‫מידידיו וכתב לו שטר מתנה‪ ,‬אך הוסיף תנאי אחד שעל מנת כן נותן‬ ‫שני אוהבים‬ ‫ְּתנּו לִ י ֲאחֻ ּזַ ת ֶקבֶ ר ִע ָּמכֶ ם וְ ֶאקְ ּבְ ָרה‬ ‫וכי מאימתי נעשו כאלו אוהבים וידידים‪ ,‬והרי‬ ‫לו את ביתו‪ ,‬שלעולם לא יהיה עז פנים כנגדו‪.‬‬ ‫לא הכירו זה את זה עד אותו היום‪ .‬שהרי 'אותו‬ ‫ֵמ ִתי ִמּלְ פָ נָי (בראשית כג‪ ,‬ד)‬ ‫לאחר כמה שנים‪ ,‬נתן הנותן את דעתו לשוב לארץ מולדתו וביקש‬ ‫היום מנוהו שוטר עליהם' מפני חשיבותו של‬ ‫רשות מהאדון הנוכחי להתארח בביתו ונענה בשמחה‪ ,‬לאחר כמה‬ ‫אברהם' (רש"י פס' י)‪ .‬וודאי לאו אלו היו אוהביו של‬ ‫'לא תחמוד' בשל עצמו‬ ‫שבועות שישב שם‪ ,‬נקעה נפשו של המארח ושאלו בקוצר רוח עד‬ ‫תמה ה'אמרי אמת' זצ"ל (עי' ליקוטי יהודה ד"ה ופגעו)‪ ,‬והרי‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫מתי הוא מתכוון לשהות כאן‪ ,‬השיבו האורח הלא זה הוא ביתי מאז‬ ‫כך כתב הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה פ"א הי"א)‪ ,‬שאיסור 'לא‬ ‫ומקדם‪ .‬כעס עליו בעל הבית הנוכחי והודיעו נחרצות כי גרש יגרשנו‬ ‫פירש ה'אמרי חיים' זצ"ל (ליקוטים)‪ ,‬כך אמר עפרון‪:‬‬ ‫תחמוד' (שמות כ‪ ,‬יד) הוא כשמפצירים במישהו למכור‬ ‫מביתו החוצה‪ .‬הלך אפוא הראשון אל הבית דין שבעיר וביקש לדון‬ ‫אני כה אוהב כסף‪ ,‬ואתה כל כך אוהב קדושה‬ ‫נכס‪ ,‬וכשאינו מסכים מרבים עליו רעים כדי שהוא‬ ‫בעניינו על פי דברי שטר המתנה‪ .‬וכמובן‪ ,‬בית הדין הוציא פסק כהלכתו‬ ‫ומקום קדוש זה‪ .‬אם כן בין שני 'אוהבים' כמונו‪,‬‬ ‫ייאלץ למכור‪ .‬וכי לא כך עשה כאן אברהם אבינו‪,‬‬ ‫שהצדק עמו ולו שייך הבית‪ ,‬וכתנאי המפורש בשטר‪ ,‬שמקבל המתנה‬ ‫הלא כמה שתתן לי לא יספיק לי ולא יהיה רב‬ ‫חלילה‪ .‬שהרי באמצעות בני חת הרבה רעים על‬ ‫לא יהיה עז פנים כנגד הנותן‪ ,‬ואין לך עז פנים גדול מזה‪ ,‬כי הוא ביקש‬ ‫מדי אצלך‪ ,‬על כן הבה נשתווה על ארבע מאות‬ ‫עפרון‪ ,‬ולמה אין זה 'לא תחמוד' להדיא‪ .‬ומתרץ‪,‬‬ ‫מקום ללון‪ ,‬ובעל הבית החציף פניו להשליכו החוצה‪ ,‬בעוד שעשה עמו‬ ‫שקל כסף‪.‬‬ ‫כי לכן אמר אברהם כי מן הדין כל הקרקע שלו‬ ‫טובה גדולה והעניק לו את הבית כולו במתנה‪.‬‬ ‫(עי' רש"י כאן)‪ ,‬ולא בא להפציר בהם ולהציע ממון‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬הקב"ה נתן את הארץ לאברהם אבינו‪ ,‬כמו שנאמר (לעיל‬ ‫ויש להוסיף שזהו גם מה שאמר לו אברהם‬ ‫טובא אלא כדי להשתיק טענותיהם ולברר הקנין‪.‬‬ ‫טו‪ ,‬יח) 'לזרעך נתתי את הארץ'‪ ,‬אך נתן זכות זמנית לכנענים לגור שם עד‬ ‫(פס' יג) 'אך אם אתה לו שמעני‪ ,‬נתתי כסף השדה‬ ‫בוא אברהם‪ ,‬שנאמר (שם טז) 'ודור רביעי ישובו הנה'‪ ,‬כי עדיין לא הגיע‬ ‫קח ממני'‪ ,‬ופירש רש"י 'נתתי' – 'הלואי נתתי‬ ‫והוסיף עוד‪ ,‬כי תמצא שכן אמרו חז"ל במדרש‬ ‫הזמן‪ ,‬שכן 'לא שלם עוון האמורי עד הנה'‪ .‬לכך אמר אברהם אבינו‬ ‫לך כבר'‪ .‬מאחר ש'אוהב כסף לא ישבע כסף'‬ ‫(בר"ר נח‪ ,‬יד) שעשר פעמים נכתב כאן 'בני חת' כנגד‬ ‫אל בני חת‪ ,‬אני מבקש מכם דבר קטן‪' ,‬תנו לי אחוזת קבר עמכם'‪,‬‬ ‫(קהלת ה‪ ,‬ט)‪ ,‬בכל שעה שעוברת גדלה חמדתו יותר‬ ‫עשרת הדברות‪ .‬ובאו לרמז כי מעשיו של אברהם‬ ‫ואם תרצו לתת‪ ,‬סימן שאתם ישרי לב וממילא 'אני גר' ועדיין זכותכם‬ ‫ויותר‪ ,‬לכן הלוואי וכבר נתתי הממון‪ ,‬וכך לא‬ ‫כשרים ומזוקקים היו ולא סתרו אף אחד מעשרת‬ ‫לשבת כאן‪ .‬אך והיה אם לא תתנו‪ ,‬כי עזי פנים אתם‪ ,‬הרי שלא עמדתם‬ ‫הייתי נצרך להוסיף עוד ועוד לפי גודל חמדתו‬ ‫הדברות‪ ,‬מראשון שבהם ועד 'לא תחמוד'‪.‬‬ ‫בתנאי‪ ,‬ובזה נשלם עוון האמורי ונתמלאה סאתכם והדרא הארץ לדוכתה‬ ‫שתפחה עוד בינתיים‪.‬‬ ‫ולבעלה הראשון‪ ,‬וממילא אני אזכה בה‪.‬‬ ‫אחד 'גר' אחד 'תושב'‬ ‫ּבְ כֶ סֶ ף ָמלֵ א יִ ְּתנֶ ּנָה ּלִ י ּבְ תֹוכְ כֶ ם‬ ‫ועתה‪ ,‬הבה וניגש לפירושו של המגיד מדובנא זצ"ל עצמו (אהל יעקב‪ ,‬בריש‬ ‫וַ ּי ָָקם ְׂש ֵדה ֶעפְ רֹון ֲא ֶׁשר ּבַ ַּמכְ ּפֵ לָ ה‬ ‫פרשתנו)‪ ,‬אשר מלמדנו דרך וחיזוק בעבודת ה'‪ .‬וכה פירש‪ ,‬כי אברהם‬ ‫לַ ֲאחֻ ּזַת ָקבֶ ר (בראשית כג‪ ,‬ט)‬ ‫אבינו נקט לשון המשתמעת לשני פנים‪ ,‬כדי שלא יוציא מפיו דבר‬ ‫(בראשית כג‪ ,‬יז)‬ ‫שקר‪ ,‬וכך הם יוכלו להבין כרצונם‪ ,‬בעוד שהוא מכוון לכוונה אחרת‬ ‫שווי בעיני המוכר‬ ‫לגמרי‪ .‬ופתח אברהם אבינו פיו בחכמה‪ ,‬לאמר 'גר ותושב אנכי עמכם'‪,‬‬ ‫שדה שבתוך המכפלה‬ ‫דייק ב'ישמח משה' (ד"ה בכסף) מאי 'בתוככם'‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אני ואתם ['אנכי עמכם'] ביחד‪ ,‬הננו 'גר ותושב'‪ .‬דהיינו‪ ,‬האחד‬ ‫תמוה‪ ,‬וכי 'שדה עפרון' הוא 'אשר במכפלה'‪,‬‬ ‫דנראה מיותר‪ .‬ולכל הפחות היה לו לכתוב כן‬ ‫מאתנו הוא ה'גר' והאחר הוא ה'תושב' [וכעין ההלצה הידועה באחד מגדולי‬ ‫והלא אדרבה‪ ,‬המכפלה היא אשר בשדה עפרון‪.‬‬ ‫בסוף‪' ,‬לאחוזת קבר בתוככם'‪.‬‬ ‫העניים בעיר שנעמד ליד גביר העיירה והכריז 'שנינו ביחד שווים מאה אלף רובלים'‪,‬‬ ‫אמר הרה"ק‬ ‫ופירש כי כך‬ ‫לתמיהת ההמון הוסיף 'הלא אני אין כלום בידי‪ ,‬ואילו הגביר הונו מגיע למאה אלף‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫רובל‪ ,‬הרי שלשנינו יחד יש מאה אלף רובל'‪ .]...‬וכוונת דבריו מוסתרת בין‬ ‫רבי י ש ראל‬ ‫לידידנו הרה"ח ר' חיים בער יוסטמן שליט"א‪ ,‬מנציבי המכון ותומכיו‬ ‫אמר אברהם‪ :‬וכי‬ ‫אברהם מסקולען‬ ‫לרגל נישואי בתו תחי' בשעטומ"צ‬ ‫שייך לומר על‬ ‫השיטין‪ ,‬כאומר 'אם תרצו הריני גר'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אתם בוודאי תרצו לפרש‬ ‫עב"ג הבחור החתן המופלג יצחק הי"ו בן הרה"ח ר' יעקב דרו שליט"א‬ ‫מדמים בנפשכם כי אתם‬‫את דברי שאני הוא הגר והזר בתוככם‪ ,‬ואתם ַ‬ ‫זצ"ל על פי דברי‬ ‫יזכו לבנין עדי עד‪ ,‬דורות ישרים מבורכים‪ ,‬נחת מכל יוצ"ח ברוב שלום וברכה‬ ‫מערת המכפלה‬ ‫מתוך שפע וס"ד כל הימים‬ ‫'בכסף מלא'‪,‬‬ ‫בעלי הבית מן הדין‪ .‬אבל האמת היא 'ואם לאו‪ ,‬הריני תושב ואטלנה‬ ‫ה'אור החיים'‬ ‫מאחלים בהוקרה‪ :‬ישראל מוזסון ואברהם מרדכי טאומן‪ ,‬בשם מכון 'אור חדש'‬ ‫הנעלה והנשגב‪ ,‬הרי הכל טפל לו‪ .‬ולכך מקדים את‬ ‫הקדוש בריש חומש במדבר‪ ,‬על הפסוק 'במדבר סיני‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬ח)‬ ‫ַרק ֶאת ּבְ נִי ֹלא ָת ֵׁשב ָׁש ָּמה‬ ‫אוהל מועד‪ ,‬שבמהותו הוא גדול מאשר כל מדבר‬ ‫באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית' (במדבר‬ ‫אבל יעקב בן בני סופו לחזור‬ ‫סיני‪ .‬בזה מבאר הרה"ק מסקולען הכא‪ ,‬הלא כל‬ ‫א‪ ,‬א)‪ ,‬שמקשה מפני מה לא השוה הפסוק את מדותיו‪.‬‬ ‫חשיבותה של השדה אינה אלא בזכות המכפלה‪,‬‬ ‫שכן במקום הוא מדבר על הכלל תחילה‪ ,‬המדבר‪,‬‬ ‫רמאות שתתגלה‬ ‫ונמצא כי במהותה המכפלה גדולה מהשדה לאין‬ ‫ואחר כך על הפרט – אוהל מועד‪ .‬ואילו בתאריך הוא‬ ‫יש להבין‪ ,‬מה מקום לציין הכא שלא מעניינו 'אבל‬ ‫שיעור‪ .‬נמצא שפיר 'שדה עפרון אשר במכפלה'‪ .‬ולכך‬ ‫מקדים את הפרט‪' :‬באחד לחודש השני בשנה השנית'‪.‬‬ ‫יעקב בן בני סופו לחזור'‪.‬‬ ‫אמר 'מכפלה' ולא 'מערת המכפלה'‪ ,‬כי אין הכוונה‬ ‫ומתרץ ה'אור החיים' כי הלא הקב"ה מקומו של עולם‬ ‫אמר ה'חתם סופר' זצ"ל‪ ,‬כי אף שציוה אברהם את‬ ‫למערת הקבורה המצומצמת שבמקום‪ ,‬אלא למהות‬ ‫ואין העולם מקומו‪ ,‬והעולם הוא שטפל לו (בר"ר סח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫אליעזר לקחת אשה ממשפחתו ולא לפנות לבנות‬ ‫המכפלה‪ ,‬היינו שנכפלה בזוגות שנועדו לקבורה שם‪.‬‬ ‫נמצא כי בבואנו לדבר מענין אוהל מועד‪ ,‬המקום‬ ‫רזא דאחד ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫עוד עשר שנים‪ ,‬ויקויים בה 'ואם בגבורות שמונים שנה'‪ ,‬ובינתיים‬ ‫מן הדין'‪ .‬שכן אברהם אבינו הוא אדון הארץ האמיתי‪ ,‬ומן הדין והצדק‬ ‫תתעסק בכל הוויות עולם הזה‪ ,‬ורק 'אחר תלך'‪.‬‬ ‫שיֵ שב בה כחפצו‪ ,‬לפי שכולה שלו‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬אליעזר שהיה תלמידו של אברהם אבינו ודלה והשקה מתורתו ועבודת הקודש‬ ‫הוסיף שם המגיד מדובנא זצ"ל דברים יקרים בחובת האדם בעולם הזה‪ ,‬כי זה מה‬ ‫של רבו‪ ,‬דעה אחרת היתה לו 'ויאמר אליהם אל תאחרו אותי'‪ .‬כלומר‪ ,‬אל תאחרו ותדחו‬ ‫שנאמר (במדבר כה‪ ,‬כג) 'והארץ לא תמכר לצמיתות וגו' כי גרים ותושבים אתם עמדי'‪ ,‬שכביכול‬ ‫את ההכנה מעולם הזה לעולם הבא‪ ,‬שכן 'וה' הצליח דרכי'‪ ,‬כי הדבקים בה' ובמצוותיו‪,‬‬ ‫גם הקב"ה אומר לנו 'אני ואתם שנינו יחד מהווים גרים ותושבים'‪ .‬כלומר‪ ,‬האחד הוא‬ ‫כבר בעולם הזה המה מכינים עצמם לעולם הבא‪ ,‬כאיש ההולך בדרך והעיקר אצלו הוא‬ ‫התושב ‪ -‬והוא הקב"ה‪ ,‬שמלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה‪ ,‬ואילו אנו בחיים‬ ‫להגיע למחוז חפצו לשלום‪ .‬ויראי ה' חיים בעולם הזה מתוך דביקות בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫חיותנו בעולם הזה שהוא עולם עראי וכחלום יעוף‪ ,‬נחשבים 'גרים' ‪ -‬היום כאן ומחר לא‪.‬‬ ‫בבחינת 'עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי עולם הבא' (ברכות יז‪ ).‬וזוכרים תדיר כי הם‬ ‫ולפיכך צריך כל אחד להכין עצמו בפרוזדור כדי להגיע לטרקלין שהוא עולם הבא‪ ,‬מוכן‬ ‫בבחינת 'גר' בלבד‪' ,‬כי הולך האדם אל בית עולמו' (קהלת יב‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫עם צידה לדרך של תורה ומעשים טובים‪ ,‬ובכך להכין לעצמו מושב טוב עם הצדיקים‪.‬‬ ‫לעקור מסורת אבות‬ ‫אבל לפעמים האדם חושב על עצמו כי הוא הוא ה'תושב'‪ ,‬וקונה לעצמו רכוש ועוסק‬ ‫כך פירש הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ"ל [נלב"ע כ"ב במרחשוון תרפ"ז]‪ ,‬במה שאומרים‬ ‫כל ימיו לקנות עוד ועוד בעולם הזה כאילו הוא חי כאן לנצח‪ ,‬ובאמת לא זו הדרך ישכון‬ ‫ב'הגדה של פסח' 'צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו וכו'‪ ,‬ולבן בקש‬ ‫אור‪ ,‬כי הארץ לא תמכר לצמיתות‪ ,‬אלא האדם מוגבל כאן בכמה וכמה שנים טובות‪,‬‬ ‫לעקור את הכל‪ ,‬שנאמר (דברים כו‪ ,‬ה) 'ארמי אובד אבי'‪ .‬ופירש הרה"ק מבעלזא מאמר זה‬ ‫ולאחר מכן עולה לעולם הבא‪ .‬והמשכיל בדבר‪ ,‬עליו להשליך את כל ענייני עולם הזה‬ ‫ֹ‬ ‫בליל התקדש חג הפסח‪ ,‬ברוב התלהבות דקדושה‪ ,‬כי לבן הארמי ראה את בני ישראל‬ ‫מאחורי גֵ וו‪ ,‬ויעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי כגר בארץ‪ ,‬ואז יהיה תושב במושב טוב‬ ‫כיצד הם דבקים במעשי אבותיהם‪ ,‬וכל אחד אומר הנני עושה כמעשי 'אבי' ‪ -‬מה היה‬ ‫לעולם הבא בגן עדן‪.‬‬ ‫אבא אומר בכגון דא‪ ,‬איך היה אבא עושה בענין שכזה‪ .‬בא לבן הארמי ורצה לעקור את‬ ‫שנינו גרים ושנינו תושבים‬ ‫הכל‪ ,‬שיהיו 'אובד אבי' ‪ -‬יאבדו ישראל את מעלתם ואת דביקותם במעשי אבות שהם‬ ‫קרוב לפירוש זה פירש ה'חתם סופר' זצ"ל (חת"ס בפרשתנו שנת תק"ס) בהקדם דברי הרמב"ן (לעיל‬ ‫סימן לבנים‪ ,‬ורצה להדיחם מאמונת אבות בטענת שווא‪ ,‬שכל מעשי אבותיהם היו נכונים‬ ‫כג‪ ,‬ד)‪ ,‬שפירש הכתוב על פי המנהג שנקבע אצלם‪ ,‬שלכל בני המשפחה היה בית קבורה‬ ‫לשעתם בעולם עתיק יומין‪ ,‬אבל כיום צריכים להתחדש ולשנות מהם‪.‬‬ ‫מיוחד איש לבית אבותיו בלבד‪ ,‬ואילו את הגרים והזרים קברו בחלקת שדה אחרת‪.‬‬ ‫ובכך ביקש 'לעקור את הכל'‪ ,‬כי כל זה הוא יסוד מוסד בעבודת ה'‪ ,‬להחזיק במסורת‬ ‫ולכך אמר להם אברהם אבינו‪ ,‬אמנם אני גר מארץ אחרת ואין לי ירושה מאבותי למקום‬ ‫אבותינו בידינו‪ ,‬להביט ולהשכיל במעשי האבות מימים ימימה‪ ,‬לראות ולרעות את‬ ‫קבורה בארץ הזאת‪ ,‬אך כיון שהנני תושב עמכם‪ ,‬כי חפצתי לשבת בארץ הזאת‪ ,‬לכן‬ ‫גדיותינו על משכנות הרועים‪.‬‬ ‫תקברו אותה במקום מכובד כאחד מכם‪.‬‬ ‫וכאן אכן אנו מוצאים כי כבר ביקש לבן לעקור דרך זו מאחותו‪ ,‬וללמדה לשבת בתוך‬ ‫ׂ‬ ‫הוסיף על כך ה'חתם סופר'‪ ,‬כי אברהם אבינו שיבר את אזנם לאמר כי מנהג זה הוא‬ ‫תענוגי העולם הזה‪ ,‬ולא להתדבק בדרך אברהם אבינו‪ .‬אבל לעומתו התעצמה רבקה‬ ‫מעשה שטות וטפשות‪ ,‬שהרי כל זמן שהאדם חי בעולם הזה‪ ,‬הרי הוא 'גר' גם בארץ‬ ‫אמנו ע"ה והתגברה ללכת דייקא בדרכי אברהם ובדרך שרה חמותה‪ ,‬יחד עם יצחק‬ ‫ׁ‬ ‫לשנים‪ ,‬ומאידך בשעה שמת‬ ‫מולדתו‪ ,‬כי העולם הוא חולף ועובר‪ ,‬דירת עראי קצובה ָ‬ ‫ההולך בדרכי אביו‪ ,‬ויחדיו להקים בית בעולם הזה שכולו עומד על הכנה לעולם הבא‬ ‫האדם‪ ,‬הרי הוא תושב בכל מקום שנקבר‪ .‬כפי שנרמז במאמר חז"ל (מו"ק ט‪' ).‬לחרוב ביתך‬ ‫'ויביאה יצחק האהלה שרה אמו' (כד‪ ,‬סז) ‪ -‬יצחק הכניס אותה למצב של דירה ב'אוהל'‬ ‫וליתוב אושפיזך' [שיחרב בית קבורתך‪ ,‬דלא תמות‪ ,‬אלא תחיה לאורך ימים‪ ,‬רש"י]‪ ,‬הרי לנו דרק‬ ‫ארעי‪ ,‬מתוך הבנה שהעולם הזה אינו אלא פרוזדור‪.‬‬ ‫קברו של אדם נחשב כביתו‪ ,‬ואילו מגוריו בעולם הזה הרי הם בשבילו כאכסניה זמנית‬ ‫וכפי שפירש הרה"ק רבי דוב בעריש מאושפיצין זצ"ל [מתלמידי הרבי מלובלין זצ"ל] בספרו‬ ‫כאורח נוטה ללון‪ .‬ואם כן‪ ,‬מדוע שלא יקברו לכל אדם ‪ -‬יהיה מי שיהיה ‪ -‬בתוך שטח‬ ‫'דברי צדיקים' (ריש פרשתנו) את הפסוק 'בא ַ ּביָ מים' (כד‪ ,‬א)‪ ,‬והוא לשון יתור בפסוק‪ .‬אלא‬ ‫נחלת קברותיהם‪ ,‬הלא כולם שווים בגרותם‪.‬‬ ‫שלאורך כל ימי חייו של אברהם אבינו היו לנגד עיניו 'ב' ימים' ‪ -‬שני ימים אלו‪ :‬יום‬ ‫וזה 'גר ותושב אנכי עמכם'‪ ,‬היינו‪ ,‬גם אנכי גם אתם‪ ,‬שנינו‪ ,‬גרים וגם תושבים כולנו‪,‬‬ ‫הלידה ויום המיתה [וככל הנראה כוונתו דדרשינן 'בימים' כאילו נכתב 'ב' ימים']‪ .‬כלומר‪ ,‬זכר הן‬ ‫שהרי בעולם הזה שנינו 'גרים'‪ ,‬ולאחר מיתה שנינו 'תושבים'‪ ,‬ולכן 'תנו לי אחוזת קבר‬ ‫את יום לידתו – 'מאין באת' (אבות פ"ג מ"א)‪ ,‬מהיכן ועל מה נשלח לעולם השפל‪ ,‬שהוא רק‬ ‫עמכם'‪.‬‬ ‫כדי להרבות מצוות ומעשים טובים‪ ,‬שלא יהיה שכרו נהמא דכסופא‪ .‬וכן זכר בכל ימי‬ ‫חייו את יום המיתה – 'לאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון' (אבות שם)‪.‬‬ ‫'תשב הנערה אתנו' ‪ -‬כתושב‬ ‫ומחשבה זו היתה מסייעת לו לפרוש מעבירות ולהרבות במעשים טובים‪ .‬וזה 'בא ַ ּבימים'‪,‬‬ ‫באורח זו נלך‪ ,‬לפרש עוד משא ומתן שהיה בין אליעזר עבד אברהם לבין לבן ובתואל‬ ‫מנוקד בפת"ח ‪ -‬המורה על ימים ידועים ומפורסמים‪ ,‬והם שני ימים אלו‪ .‬ועד זקנה‬ ‫'שלחוני לאדונִ י'‪ ,‬אמרו לו 'תשב הנערה‬ ‫בהמשך הפרשה‪ .‬כשאמר להם אליעזר (כד‪ ,‬נד‪-‬נו) ַ‬ ‫ושיבה 'בא' אברהם אבינו בשני ימים אלו שלא סרו מנגד עיניו‪ .‬וכן נרמז בתיבת 'בא'‬ ‫אתנו ימים או עשור אחר תלך'‪ ,‬אך אליעזר עמד על דעתו 'ויאמר אליהם אל תאחרו‬ ‫שיש לה שני פנים כמו 'כי בא השמש' שעניינו הן ביאת השמש על הארץ‪ ,‬בזריחתה‪,‬‬ ‫אותי וה' הצליח דרכי‪ ,‬שלחוני ואלכה לאדוני'‪ .‬ותמוה‪ ,‬אריכות הדברים הללו למה לנו‪,‬‬ ‫והן ביאתה וירידתה בערב‪ ,‬בשקיעתה‪ .‬וזהו 'בא בימים' הן יום הביאה לעולם והן יום‬ ‫ואם אמנם אמרו חז"ל 'יפה שיחתן של עבדי אבות' (בר"ר ס‪ ,‬ח)‪ ,‬אך לא לשיחתם של לבן‬ ‫הביאה לעולם הבא‪ .‬וכן רמז יש בתיבת 'בא' שהיא נוטריקון ביאה אסיפה‪ ,‬לרמז על‬ ‫ובתואל היתה כוונתם‪ ,‬ומדוע תספר התורה גם את דבריהם בפרוטרוט‪ .‬וגם‪ ,‬מדוע באמת‬ ‫היום שבא לעולם‪ ,‬והיום שבו יאסף אל עמיו‪ ,‬ואותם הימים היו לנגד עיניו‪ .‬והמתהלך‬ ‫שינו את רצונם מבתחילה ומיאנו לשלחה‪.‬‬ ‫במחשבה כזו זוכה לעשות רצון ה' תדיר‪.‬‬ ‫אין זאת אלא‪ ,‬שתוך כדי הדברים הבינו שאליעזר בא לנסות את רבקה ולהרגיל‬ ‫ולהאמור יתבאר בעומק‪ ,‬שכאשר האדם זוכר את שני הימים האלו‪ ,‬הרי שכל חייו הם‬ ‫אותה אל צורת החיים שבבית אברהם אבינו‪ ,‬שהיא על פי ההבנה האמורה שכל‬ ‫כ'גר' בארץ‪ ,‬כאורח הנוטה ללון בדרכו אל מילוי השליחות והגעה אל הפרוזדור מלא‬ ‫העולם הזה הרי הוא מקום של הכנה לעולם הבא וכל יושבי תבל אינם אלא כ'גרים'‬ ‫בדברים טובים‪ ,‬ומה לו לרכוש ולקנות הלא אינו תושב של קבע כאן‪.‬‬ ‫בלבד‪ .‬ולכן בחן את רבקה לראות את יפי מדותיה והנהגתה‪ ,‬כדי לבודקה אם תסכין‬ ‫ויש לנו לתלות הדברים לחכימא ברמיזא בדברי רש"י בפירושו הראשון 'הריני גר‬ ‫לחיים כאלו שכל כולם רק הכנה להכנס בטרקלין של העולם הבא‪ .‬כשהבינו את זאת‬ ‫מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם'‪ ,‬שאף בעסקו בענייני עולם הזה שכבר נתיישב עמהם‬ ‫נבהלו ואמרו לו 'תשב הנערה אתנו' ‪ -‬רצוננו הוא שתחיה בצורה אחרת 'עם שתי‬ ‫בארץ‪ ,‬עדיין 'הריני גר מארץ אחרת' – מקומי האמיתי אינו כאן אלא בארץ אחרת‪ ,‬כי‬ ‫רגלים על הקרקע' כדאמרי אינשי‪ ,‬כלומר לדעת ליהנות היטב בעולם הזה כתושבים‬ ‫בכל מצב אני זוכר את תכליתי ואת יעדי‪ ,‬שהוא הטרקלין ‪ -‬העולם הבא‪.‬‬ ‫של קבע‪' ,‬תשב הנערה אתנו'‪ ,‬שתהא בת עולם הזה‪ ,‬לא רוחנית וצדיקה שבחייה‬ ‫העולה לנו מכל זה‪ ,‬כי בכל פעם שהאדם עוסק בענייני העולם הזה‪ ,‬צריך לזכור כי‬ ‫היא כבר בת עולם הבא‪ .‬אתנו – עם בני העולם הזה‪ ,‬תשב – ישיבה של קבע‪ .‬והגם‬ ‫עיקר העיקרים הוא עבודת ה' וההכנה לעולם הבא‪ ,‬ומסוגל יום השבת לכך שעל ידו הוא‬ ‫כי האמת כדבריך שסוף כל אדם למיתה‪ ,‬ועיקר החיים הם חיי העולם הבא‪ ,‬הנה‬ ‫זוכה להשיג השגה זו גם בכל ששת ימי המעשה‪ ,‬שכן אנו כגרים בעולם הזה ועיקר‬ ‫כל זה אינו צריך להטריד מחשבותינו כעת‪ ,‬כי 'אחר תלך'‪ ,‬אין זה אלא מאוחר מאד‪,‬‬ ‫מקום מושבנו הוא בעליונים לעולם הבא‪ ,‬ועל ידי שנכין עצמנו כראוי‪ ,‬נזכה אכן שנהיה‬ ‫עוד שנים רבות‪ ,‬ובינתיים אכול ושתה וחטוף מכל מעדני העולם‪ .‬כפי שניבא ישעיהו‬ ‫תושבים נכבדים בעולם הבא וליהנות מזיו הצדיקים ומזיו השכינה‪ .‬ויהי רצון שנזכה‬ ‫(כב‪ ,‬יג) 'והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין‪ ,‬אכול ושתו‬ ‫להיטיב מעשינו מתוך יישוב הדעת האמיתית‪ ,‬ולעשות כל מעשינו לנחת רוח לבורא‬ ‫כי מחר נמות'‪ .‬ולכך אמרו 'תשב הנערה אתנו ימים'‪ ,‬היינו שבעים שנותיו של אדם‪,‬‬ ‫(מעובד מתוך שיחת ליל שב"ק חיי שרה תשפ"ה)‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬אכי"ר ‪.‬‬ ‫ככתוב (תהלים צ‪ ,‬י) 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'‪' .‬או עשור'‪ ,‬ואולי גם תאריך ימים‬ ‫ב‬ ‫ומעיקרא‪ ,‬בעת ששלחו אברהם‪ ,‬אמר (פס' ז) 'הוא ישלח‬ ‫אם אכן תקיים הכל 'עד אם כילו לשתות'‪ .‬רק 'ויהי‬ ‫הכנעני‪ ,‬היה אליעזר יכול להונות את אברהם‬ ‫מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני'‪.‬‬ ‫כאשר כילו הגמלים לשתות‪ ,‬ויקח האיש נזם זהב'‬ ‫ולקחת אשה מבנות הכנעני‪ ,‬וללמדה לומר כי היא‬ ‫(פס' כב)‪ .‬כי עתה ידע שאכן גם עושה הרבה‪ ,‬והיא‬ ‫מבית בתואל הארמי‪ ,‬שכן מי יוכל להכחישה‪ .‬שמא‬ ‫אכן‪ ,‬מתחילה היה אליעזר אמור ללכת כדרך כל‬ ‫האשה ליצחק‪.‬‬ ‫תאמר כי עשוי יצחק לצאת ולבקר את חותנו‪ ,‬ואז‬ ‫הארץ ומתעכב בצעידתו מהלך כמה ימים‪ ,‬בעוד‬ ‫תתגלה התרמית – אין לחוש לכך‪ ,‬שכן כבר אמר לו‬ ‫שהמלאך פורח ביעף אחת ושתים (עי' ברכות ד‪ .):‬עתה‪,‬‬ ‫אברהם שיצחק הוא עולה תמימה ולעולם אינו יוצא‬ ‫משבא אף הוא בקפיצת הדרך כמלאך‪ ,‬שפיר הוי‬ ‫'אתך'‪ .‬כי יחדיו באו הנה‪.‬‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬כח)‬ ‫וַ ָּת ָרץ הַ ּנַ ֲע ָר‬ ‫חוצה לארץ (עי' בר"ר סד‪ ,‬ג)‪ .‬מעתה‪ ,‬אין על אליעזר מורא‬ ‫מלרמות את אברהם‪ ,‬כי מי יכחישהו‪ ,‬לכן אמר לו‬ ‫כשבאה השעה הכל רץ‬ ‫אברהם מיד‪' :‬אבל יעקב בן בני סופו לחזור'‪ .‬היזהר‬ ‫מצינו כאן ריצה‪ ,‬וכן מקודם באמרו 'וירץ העבד‬ ‫מרמאות‪ ,‬שכן עתידה היא להתגלות על ידי נכדי‬ ‫ֹאמר ְׁש ֵתה וְ גַ ם ּגְ ַמּלֶ יָך ַא ְׁש ֶקה וָ ֵא ְׁש ְּת‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫לקראתה' (פס' יז)‪ ,‬ושוב נאמר 'ותמהר ותער כדה' (פס'‬ ‫יעקב אשר ישוב לשם‪ ,‬ו'מילתא דעבידא לאגלויי‪,‬‬ ‫כ)‪ ,‬וגם לבן אחיה נאמר בו 'וירץ לבן אל האיש' (פס'‬ ‫ׁש ָק ָת ה (בראשית כד‪ ,‬מו)‬ ‫וְ גַ ם ַהּגְ ַמּלִ ים ִה ְ‬ ‫לא משקרי בה אינשי' (ר"ה כב‪ ;:‬בכורות לו‪...).‬‬ ‫כט)‪ ,‬ומהן כל הריצות הללו‪ ,‬לאן אצה דרכם‪.‬‬ ‫כשושנה בין החוחים‬ ‫אלא‪ ,‬בא ללמדנו שאף שעד עתה התמהמה זיווגו‬ ‫וכי כך מדבר שדכן‪ ,‬שעומד ומשבח את הכלה‪ ,‬והרי‬ ‫של יצחק עד ארבעים שנה‪ ,‬מכל מקום בזמן שבו‬ ‫ּובָ ּה ֵא ַדע ּכִ י ָע ִׂש ָית ֶחסֶ ד ִעם ֲאד ֹנִי‬ ‫זה אינו מקובל‪ ,‬ששדכן יהלל את הכלה באוזני בני‬ ‫נגזר שיגמר השידוך‪ ,‬כן יהיה‪ .‬וכאשר באה השעה‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬יד)‬ ‫משפחתה‪ .‬הלא הם כבר מכירים ויודעים במעלותיה‪,‬‬ ‫של זיווגו של אדם‪ ,‬הכל רץ ואץ במהירות‪ .‬כי הכל‬ ‫ואדרבה‪ ,‬בפני משפחת הכלה עליו להרבות בשבחי‬ ‫לפי גזירת שמים‪ ,‬ואף אם נראה שמתמהמה‪ ,‬אינו‬ ‫לחוש את צרכי הזולת‬ ‫החתן כדי שיסכימו לקחתו‪.‬‬ ‫אלא לפי חפץ עליון‪ ,‬ובבוא השעה היעודה אין מי‬ ‫מה ענין חסד לכאן‪ .‬ועוד‪ ,‬איזו הוכחה יש במעשה‬ ‫שיעצור ויעכב את המיועד לו לאדם‪.‬‬ ‫זה לדעת שמתאימה היא לביתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬מבארים (עי' טעמא דקרא; נתיבי ישורון‪ ,‬על פס' לא‪ ,‬בשם אביו רבי‬ ‫במקום בו מאכילים פטומות לכל אורח ערבי‪ ,‬מה‬ ‫מרדכי יחיאל לוריא) שאליעזר בא כאן בתכסיס הפוך‪ .‬אם‬ ‫הכל מבעוד יום‬ ‫ייחשבו מעט מים הניתנים לאיש הבא יגע מן הדרך‪.‬‬ ‫יבוא ויספר להם מיהו יצחק הצדיק‪ ,‬מיד יאמרו לו‬ ‫באופן נוסף ביאר הרב מבריסק זצ"ל (חידושים עה"ת‪ ,‬כא)‪,‬‬ ‫שכנראה טעה במשפחה‪ .‬כאן זה בית שמגדלים בו‬ ‫על פי מה שאמרו חז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫אכן יתבאר על פי מה שהביא בזה הרב מפלונסק‬ ‫בתואל'ים ולבן'ים רמאיים‪ ,‬ומי שהוא צדיק ועולה‬ ‫(בר"ר ס‪ ,‬ח; רש"י להלן פס' מב)‪ ,‬וכיון שאליעזר ביקש 'הקרה נא‬ ‫רבי צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל (עי' ספר פינות הבית‪ ,‬הקדמת‬ ‫תמימה אין לו מה לחפש כאן‪ .‬לכך בא וסיפר עד‬ ‫לפני היום'‪ ,‬נתקבלה תפילתו והכל הוצרך להתנהל‬ ‫הר הבית‪ ,‬מה‪ ):‬ביאור נחמד בשם אבי אמו הגאון רבי‬ ‫כמה חסודה היא רבקה‪ ,‬אשר בענוות חן מיהרה‬ ‫יתרה כדי שהשידוך יצא לפועל טרם תשקע‬ ‫במהירות ֵ‬ ‫שמואל אליהו שווערדשארף מבילגורייא זצ"ל‪ .‬גומל‬ ‫להשקות לו ולגמליו‪ .‬מששמעו כן‪ ,‬נדהמו‪ .‬האכן יש‬ ‫החמה‪ ,‬כפי שביקש אליעזר 'היום'‪.‬‬ ‫חסדים אמיתי‪ ,‬אינו נותן לפי צרכיו שלו‪ ,‬אלא‬ ‫במשפחתנו כזו ש'הקדיחה תבשילה ברבים'‪ ,‬אשר‬ ‫יודע ומרגיש בצרכי הזולת ונותן לאחרים לפי מה‬ ‫במקום לרמות ולגנוב היא גומלת חסד?! אם כך‪ ,‬ענו‬ ‫שלא להתמהמה ברחוב‬ ‫שטוב עבורם‪ .‬והנה רבקה היתה אז בת שלש שנים‬ ‫ואמרו פה אחד‪' ,‬קח ולך‪ ,‬ותהי אשה לבן אדונך' (פס'‬ ‫רבי משה חפץ זצ"ל [מחכמי איטליה] (מלאכת מחשבת) [נלב"ע‬ ‫(רש"י לקמן כה‪ ,‬כ ד"ה בן ארבעים)‪ ,‬ואילו יצחק אבינו היה אז בן‬ ‫נא)‪ .‬היא אכן לא מתאימה לבית כמו שלנו‪ ,‬כי אצלנו‬ ‫א' בכסליו תע"ב] ביאר כי צניעותה של רבקה אשמעינן‬ ‫ארבעים שנה (להלן כה‪ ,‬כ)‪ ,‬והרי אמרו חז"ל (שבת קנב‪).‬‬ ‫אין מקום כלל לחסדים‪ .‬המקום ההולם עבורה הוא‬ ‫הכא‪ .‬שהעיד בה הכתוב (פס' טז) 'בתולה ואיש לא ידעה'‪,‬‬ ‫עד ארבעין שנין מיכלא מעלי‪ ,‬מכאן ואילך משתי‬ ‫ביתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫והיינו בבחינת 'כל כבודה בת מלך פנימה' (תהלים מה‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫מעלי‪ ,‬ונמצא שאין טובתו של זה כטובתה של זו‪.‬‬ ‫שלא הכירו בה אנשים כלל (עי' כלי יקר לעיל פס' יב)‪ ,‬כי מדירה‬ ‫לרבקה מהני טפי מיכלא‪ ,‬וליצחק – משתי‪ ,‬ואיך‬ ‫בזה יתבאר גם מה שאמר להם בסיום דבריו‬ ‫היתה את רגליה מרשות הרבים‪ .‬עתה שנזדמן לה‬ ‫יהיו דעותיהם שוות‪ .‬אכן בזאת תיבחן רבקה‪ ,‬אם‬ ‫'ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו‬ ‫לצאת ולשאוב מים‪ ,‬עשתה הכל במהירות רבה‪ ,‬כדי‬ ‫תגיש לפניו מאכלים‪ ,‬הרי שאמנם בעלת חסד היא‪,‬‬ ‫לי'‪ ,‬ותמוה הוא‪ ,‬וכי מי יבקש מהצד השני 'אנא עשו‬ ‫לא לשהות זמן מיותר ברחוב בין הבריות‪ .‬לכן הוצרך‬ ‫אך לא במידה הראויה לביתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫חסד והשתדכו עמי'‪ ,‬הלא בזה הוא מגלה כי יש‬ ‫אליעזר אף הוא לרוץ‪ ,‬כדי להספיק לדבר את דבריו‬ ‫לחשוב לפי צרכי הזולת‪ .‬רק אם תשכיל להבין לפי‬ ‫איזה פגם גדול אצלו שעל כן הוא מבקש שידוך‬ ‫טרם תחזור לביתה‪.‬‬ ‫צרכיו של אליעזר הזקן‪ ,‬שהוא צריך שתייה מרובה‪,‬‬ ‫בתור 'חסד ואמת'‪ .‬אלא בא לומר להם‪ ,‬אחר אשר‬ ‫בזה שפיר 'אותה הוכחת'‪ ,‬כי הסתכלות כזאת הגונה‬ ‫ראינו כיצד בתכם שוחרת לחסד ומתנהגת באמת‬ ‫ומתאימה לבית אברהם‪.‬‬ ‫ובתמים‪ ,‬הגידו לי נא האם גם אתם כאלו שעושים‬ ‫חסד ואמת‪ ,‬כמו שנהוג אצל אדוני‪ .‬הלא אתם‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬לג)‬ ‫ּיּוׂשם לְ פָ נָיו לֶ ֱאכֹל‬ ‫וַ ַ‬ ‫בית של חמסנים ורמאים‪ ,‬ומה לכם חפץ בבת זו‬ ‫אצלכם שלא תמצאו בה נחת‪ ,‬ולא תוכלו לשדכה‬ ‫מתן בסתר‬ ‫וְ הָ ִאיׁש ִמ ְׁש ָּת ֵאה לָ ּה ַמ ֲח ִריׁש לָ ַד ַעת‬ ‫איתא במדרש (עי' תרגום יונתן) שרצו להרעילו‪ .‬ומניין‬ ‫עם נבלים שכמותכם‪.‬‬ ‫אכן יָ דע להיזהר מן המאכל‪.‬‬ ‫הַ הִ צְ לִ יחַ ה' ַּד ְרּכֹו (בראשית כד‪ ,‬כא)‬ ‫אף הם יחד ענו ואמרו‪' ,‬מה' יצא הדבר' (פס' נ)‪,‬‬ ‫ביאר רבי מאיר הויזין מקופנהגן זצ"ל [מדורות‬ ‫אמור מעט ועשה הרבה‬ ‫שאכן אין היא הולמת להיות בביתנו‪ ,‬ואיננו יודעים‬ ‫הראשונים של יהודי קופנהגן אשר בדנמרק‪ .‬נלב"ע בשנת תק"ע]‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬הלא מעיקרא אמר (פס' יד) 'הנערה אשר‬ ‫איך נזדמנה לבוא אל משפחתנו‪ .‬אין זה אלא מעשה‬ ‫בספרו 'קרן אור פני משה' כי ממה שנאמר 'ויושם‬ ‫אומר אליה הטי נא כדך ואשתה‪ ,‬ואמרה שתה וגם‬ ‫שמימי ובלתי מובן‪' .‬מה' יצא הדבר'‪.‬‬ ‫לפניו'‪ ,‬משמע שהמאכל הונח לפניו מבלי שהוא‬ ‫גמליך אשקה‪ ,‬אותה הכחת לעבדך ליצחק'‪ ,‬והנה אכן‬ ‫יבחין מי הגישו‪ .‬אמר אליעזר בלבו‪ ,‬הרי 'הנותן‬ ‫אמר לה (פס' יז) 'הגמיאיני נא מעט מים מכדך'‪ ,‬ואף‬ ‫מתנה לחברו צריך להודיעו' (עי' ביצה טז‪ ,).‬וכן הוא הנוהג‬ ‫היא אמרה לו (פס' יח–יט) 'שתה אדוני ‪ ...‬גם לגמליך‬ ‫וַ ּיֹוצֵ א הָ ֶעבֶ ד ּכְ לֵ י כֶ סֶ ף ּוכְ לֵ י זָהָ ב‬ ‫שבעולם‪ ,‬אם כן למה הפעם מגיש הארוחה הסתיר‬ ‫אשאב'‪ .‬ואם כן נתמלא כל תנאו‪ ,‬ולמה המתין חרש‬ ‫שלא ידעו מיהו‪ .‬אין זה אלא משום שיש לו מה‬ ‫נָתן‬ ‫ּובְ גָ ִדים וַ ּיִ ֵּתן לְ ִרבְ ָקה ִּומגְ ָּדנֹת ַ‬ ‫להחביא‪ .‬אם כן‪ ,‬מוטב אישמר מזה‪.‬‬ ‫עד הסוף 'לדעת ההצליח ה' דרכו'‪ .‬הרי כבר ניתן לו‬ ‫סימן מובהק בדיוק לפי המבחן שהציב‪.‬‬ ‫לְ ָאחִ יהָ ּולְ ִא ָּמּה (בראשית כד‪ ,‬נג)‬ ‫תירץ ה'אור החיים' הקדוש‪ ,‬כי אכן מעיקרא‬ ‫בגדים לדוגמא‬ ‫ֹאמר ֵאלָ י ה' ֲא ֶׁשר הִ ְתהַ ּלַ כְ ִּתי‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫היה די בסימן זה‪ .‬אלא שרבקה ענתה 'גם לגמליך‬ ‫אשאב עד אם כילו לשתות'‪ .‬כיון שהוסיפה מילים‬ ‫כה עורר הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זצ"ל [נלב"ע כ"ב‬ ‫לְ פָ נָיו יִ ְׁשלַ ח ַמלְ ָאכֹו ִא ָּתְך‬ ‫אלו‪ ,‬חשד אליעזר שהיא אינה מתאימה לביתו של‬ ‫במרחשון תרפ"ז] את בית יעקב אלו הנשים בדברי מוסר‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬שהוא היה 'אומר מעט ועושה הרבה'‬ ‫(ועי' דבש וחלב [קרענגיל]‪ ,‬ד"ה וע"ד המוסר)‪ ,‬בדקדקו בהאי קרא‪ ,‬מהו‬ ‫ּׁשה לִ בְ נִי (בראשית כד‪ ,‬מ)‬‫וְ לָ ַקחְ ָּת ִא ָ‬ ‫(עי' ב"מ פז‪ ,).‬ואילו היא מפריזה בדבריה ואולי אינה‬ ‫'ובגדים'‪ .‬וכי ידע אליעזר מראש את מידות בגדיה‬ ‫עושה כן‪ .‬לכך‪ ,‬אחר שגמרה דבריה בחן אם מקיימת‬ ‫של מי שטרם הכיר כלל‪ ,‬עד שיכול היה להתאים‬ ‫בפסיעות של המלאך‬ ‫כל מה שאמרה‪ .‬ואחר שהביאה לו לשתות‪ ,‬ואף‬ ‫עבורה בגדים‪.‬‬ ‫מאי שנא הכא שאמר 'ישלח מלאכו אתך'‪,‬‬ ‫מיהרה לשאוב לכל גמליו‪ ,‬עדיין השתאה והמתין‬ ‫ג‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫ותירץ בדרך מוסר והדרכה‪ ,‬שאכן לא הביא אליעזר‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫וַ יְ סַ ּפֵ ר הָ ֶעבֶ ד לְ יִ צְ חָ ק ֵאת ּכָ ל הַ ְּדבָ ִרים ֲא ֶׁשר‬ ‫בגדים עבורה שתלבש‪ .‬אלא הביא דוגמא של בגדי נשים‪,‬‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫כדי שהנערה תראה ותבין איך מתלבשים בביתו של‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫ָע ָׂשה‪ .‬וַ יְ בִ ֶאהָ יִ צְ חָ ק הָ א ֱֹהלָ ה ָׂש ָרה ִאּמֹו וַ ּיִ ַּקח‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬שתדע שמדובר במלבושים צנועים ושונים‬ ‫ּׁשה (בראשית כד‪ ,‬סו–סז)‬ ‫ֶאת ִרבְ ָקה וַ ְּת ִהי לֹו לְ ִא ָ‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫מהמקובל בעולם‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫האהלה שרה אמו ‪ -‬ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬נח)‬ ‫ֹאמר ֵאלֵ ְך‬ ‫וַ ּת ֶ‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מבחן במעשים ולא במופתים‬ ‫מעצמי ואף אם אינכם רוצים‬ ‫דקדק הרה"ק המהר"י מבעלזא זצ"ל‪ ,‬אליעזר ניסה‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לשכנע את יצחק כי זהו זיווגו‪ ,‬בספרו לו את כל הדברים‬ ‫הסכמה לרצון שמים‬ ‫אשר נעשו לו‪ ,‬שקפצה לו הארץ ונזדמנה לו רבקה טרם‬ ‫בפשטות משמע שענתה בהתרסה‪ ,‬שנחושה היא‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫כילה לדבר וכו'‪ .‬אבל יצחק לא הביט אל כל אלה‪ ,‬כי לא‬ ‫בהחלטתה לילך אף בניגוד לרצון הוריה‪ .‬אך למה‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫באותות ובמופתים תיבחן‪ .‬רק אחר שהביאה האוהלה‪ ,‬ומצא‬ ‫אכן שתענה להם כך‪ ,‬והרי בסך הכל באו לשאול‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫את מעשיה כשרים כמעשי שרה אמו‪ ,‬עתה ניאות לשידוך‪.‬‬ ‫אותה לדעתה‪ ,‬ולמה לא תענה בנחת שדעתה ללכת‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫כל היתר לא השפיע עליו‪ .‬לא מופתים ולא סימנים‪.‬‬ ‫עם האיש‪.‬‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫אלא יש המבארים (ועי' באר מים חיים)‪ ,‬כי אכן אין זה בהתרסה‪,‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫וְ ֵאּלֶ ה ְׁשנֵי ַחּיֵ י יִ ְׁש ָמ ֵעאל ְמ ַאת ָׁשנָה‬ ‫אלא בדרך פשיטות של הנקבע בגזירת שמים‪ .‬וכך השיבה‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫להם‪ :‬הרי אתם רואים כי הכל מתנהל משמים‪ ,‬לכן אין לי‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ׁשנִים (בראשית כה‪ ,‬יז)‬ ‫ֹל�ים ָׁשנָה וְ ֶׁשבַ ע ָ‬ ‫ּוׁש ׁש ִ‬ ‫ְ‬ ‫ספק‪ ,‬שאלך‪ .‬ואף אם אינכם רוצים‪ ,‬ואף אם אני בעצמי‬ ‫למה נמנו שנותיו של ישמעאל‪ ,‬כדי לייחס בהם שנותיו של יעקב‬ ‫לא ארצה‪ ,‬לא יעזור לנו מאומה‪ ,‬כי הכל כפי גזירת עליון‪.‬‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫והרי ראיתם מה קרה לבתואל שרצה לעכב ומת‪ ,‬אם כן‬ ‫חלוקת שנות ישמעאל‬ ‫הבה נסכים בטובות‪.‬‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫רש"י שואל רק למה הוזכרו‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שנותיו של ישמעאל‪ ,‬אבל למה‬ ‫שב מב‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫לא הקשה על הפירוט‪ ,‬מאת שנה‪,‬‬ ‫ַמ ְת ִ ּכ ִיפין ַה ְת ָחלָ ה‬ ‫וע א צע!‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ושלושים שנה‪ ,‬ושבע שנים‪ ,‬כמו‬ ‫ַמ ְר ִּג ִשין ִּב ְמ ִת‬ ‫ל‬ ‫הצדיקיםי ׁ אברהםיק ּות ַ‬ ‫ח‬ ‫כאןא ָדםנדרוש בן ק' כבן ו ֲע ֵר‬ ‫רון‬ ‫ושרה‪ .‬וכי‬ ‫אצל‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ל'ב ובן‬ ‫גם ָ‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫לְ ַה ְׁשלָ ָמה ִ ּב ְת ִד ָירה‬ ‫וּ‬ ‫תט ּ‬ ‫ל' כבן ז'‪ ,‬והרי כל ימיו חוטא‬ ‫ְּב ֵני‬ ‫רב מ‬ ‫וב ַה ּת ֹו ָרה‬ ‫ָהי ּו‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫היה‪ .‬ואם כן מפני מה חולקו לפי‬ ‫כר‬ ‫הסדרה שכבשה‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫אִ ם‬ ‫יחידות שנים אלו‪.‬‬ ‫את עולם התורה‬ ‫בשורה נפלאה לכל עמלי תורה ושוחריה‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫מובא לתרץ בשם ה'פני יהושע'‪,‬‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫הושלמה הסדרה המבוקשת‬ ‫כי אימתי שב בתשובה‪ ,‬בוודאי‬ ‫של הספר הנפלא‪ ,‬מתוק מדבש‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫לא לאחר גיל חמשים‪ .‬שהרי‬ ‫ונופת צופים‪ ,‬בדברי תורה ערבים‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫לפני העקידה כשהיה יצחק בן‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫ל"ז התווכח עם ישמעאל‪ ,‬שטען‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שהוא מל את עצמו בעת שהיה‬ ‫בידו להתנגד‪ ,‬והסכים (בר"ר נה‪,‬‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫ד)‪ .‬זוהי אינה אמירה של רשע‪,‬‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ובזמן העקידה היה ישמעאל כבן‬ ‫חמשים‪ .‬לפי חשבון זה‪ ,‬ששב‬ ‫שיעורים על סדר פרשיות התורה והמועדים‪,‬‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫בעיון ופלפול‪ ,‬מאוצרותיהם של גדולי הדורות‪,‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ישמעאל בגיל חמשים‪ ,‬נותרו לו‬ ‫ראשי ישיבות ורבותינו הקדושים‪ ,‬מוגשים ביד אמן‬ ‫עד סוף ימיו עוד פ"ז שנים בהן‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫מפי הגאון החסיד פה מפיק מרגליות‬ ‫היה בעל תשובה‪ .‬מלבד זאת יש‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫לו עוד י"ג שנים ראשונות של‬ ‫רבי דניאל חיים אלתר שליט"א‬ ‫ראש ישיבת פני מנחם ‪ -‬ירושלים תובב"א‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫חייו שגם בהם לא נידון כרשע‪,‬‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫בעריכה מיוחדת ובשפה השווה לכל נפש‬ ‫סך הכל מאה שנים בלא להרשיע‪.‬‬ ‫מבית 'ניצוץ אחד' שע"י מכון 'אור חדש'‬ ‫צא וחשוב עוד שבע שנים מהיותו‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫בן י"ג ועד כ' שנה‪ ,‬בהן אף שלא‬ ‫היה צדיק‪ ,‬אך בית דין של מעלה‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫אינם מענישים (שבת פט‪ ,):‬אלו גם‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫נחשבות כנקיות בלא חטא‪ .‬נמצא‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫שהחלוקה בשנותיו ברורה מאוד‪.‬‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫שנות החטא היו מגיל עשרים עד‬ ‫מ ו ג ב ל ע ד א ' בכסליו ת ש פ"ז‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫גיל חמשים דהיינו ל' שנות חטא‪.‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫שנות הצדקות היו ק'‪ ,‬ועוד ז' שנים‬ ‫שרק נחשב צדיק בבית דין של‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫מעלה‪ .‬זהו 'מאת שנה‪ ,‬ושלושים‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לרכישה יש להיכנס _ל'נדרים פ_לוס'‬ ‫שנה‪ ,‬ושבע שנים'‪ .‬בדיוק נמרץ‪.‬‬ ‫מוסד 'אור חדש לחסידות' > קטגוריה חדא פלפלתא‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫ארצות הברית‪:‬‬ ‫בני ברק‪:‬‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫בכל חנויות הספרים המובחרות‬ ‫•סאטמר•ספרים•סטור‪•,‬קדושת•יום•טוב•‪7‬‬ ‫•גירסא•ספרים‪•,‬חפץ•חיים•‪13‬‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪N. GREENFELD INC‬‬ ‫הוצאה לאור והפצת ספרי קודש‬ ‫•ספרייתי•‪•-‬האחים•גיטלר‪•,‬שלמה•המלך•‪2‬‬ ‫•ביהמ"ד•פני•מנחם‪•,‬יוסף•זיו•‪3‬‬ ‫•אוריתא‪•,‬שד'•ירושלים•‪10‬‬ ‫•ספרים•וינקל‪•,‬עלי•הכהן•‪15‬‬ ‫‪ 1>2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫‪TH•STREET•BROOKLYN,•NY•11218•39•1366‬‬ ‫•מרכז•הספרים‪•,‬הרב•שך•‪2‬‬ ‫•ספרי•הישיבה‪•,‬בית•ישראל•‪1‬‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2>2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3>2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫‪•TEL.•718.633.8103•FAX.•718.438.2846‬‬ ‫•אלתר•ספרים‪•,‬הרב•לנדא•‪1‬‬ ‫•ביהמ"ד•ארי•שבחבורה‪•,‬הארגמן•‪4‬‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5>2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4>2‬שפת אמת אידיש‬ ‫‪4382846@GMAIL.COM‬‬ ‫•פאר‪•,‬צייטלין•‪20‬‬ ‫•ולדמן•ספרים‪•,‬ביהמ"ד•הגדול•בעלזא‬ ‫‪ 3>1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1>1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫ביתר‪:‬‬ ‫•למדן•‪•-‬בית•הספרים‪•,‬כהנמן•‪•64‬ב'‬ ‫•אברמוביץ•ספרים‪•,‬מאה•שערים•‪13‬‬ ‫‪ 5>1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫•קודש‬ ‫•ספרי•קודש•ויזניץ•‪•-‬גבעת•פינחס‬ ‫•ספרי•עין•יעקב‪•,‬עין•יעקב•‪31‬‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬י‪+‬צחק ‪0527-130-217‬‬ ‫בילר•ספריםבכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬ ‫ניתן _לפנות‬ ‫_למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת הג_ליונות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות והנצחות •‬ ‫הזכויות שמורות‬ ‫שנקיס•פתח•תקוה•‪16‬‬ ‫•‬ ‫© כ_ל‬ ‫בית שמש‪:‬‬ ‫אשדוד‪:‬‬