בנאות דשא · BINOS DESHE — חיי שרה (2026-11-02)

בס"ד
פרשת חיי שרה תשפ”ז | שנה ז | גליון שכז
‘והנה גמלים באים’
התגברות נגד היצר הרע
תפילה תמידית עלינו ועל בנינו
נישואין ,ורבים הם השוכחים את הנמשל בפרשתנו ,אליעזר עבד אברהם מגולל
בזקנותו כימי בחרותו ושקועים כל-כולם במשל ,עסוקים בסעודה סיפורו בפני לבן ובתואל ,והוא אומר להם
ויהיו חיי שרה וגו’ (כג ,א) .ברש”י ממדרש (ב”ר נח ,א) בת מאה כבת ושמחים בהבלים .און מ’דארף בעטען! (כד ,מה) ‘אני ֶט ֶרם ֲא ַכּלֶ ה לדבר אל לבי והנה
עשרים לחטא .י”ל ,אף שבעת כי יזקין אובד החשק והתלהבות שהיה בעטען! מ’זאל זעך נישט פארקריכען אין רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה
לו מקודם בתחלת חסידות ,אבל אם גזלן אחד עומד להרוג את האדם, די עולם הזה -ועלינו להרבות בתפילה, ותשאב ואמר אליה השקיני נא’ .רש”י
לא שייך לומר שהבחור יש לו אש התלהבות להרוג לזה הרוצח יותר לבקש ולהתחנן שלא ניסחף אחר פיתויי מבאר הטעם שאליעזר דיבר בלשון עתיד
מזקן ,וכמו במה שנוגע לחיים אין חילוק בין בחור לזקן ,כך אם ידע אדם העולם הזה .על תפילה זו להיות ‘דבר בעודו מספר על אירוע שמתרחש בהווה;
שהחטא נחשב כמו שממית אותו ,יתחזק בכל כוחות שיש לו אף שהוא ההווה תמיד’ -תחינה בלתי פוסקת עלינו ‘טרם אכלה -טרם שאני מכלה ,וכן כל לשון
זקן ,שזה שזקן נתקרר ואין לו אש התלהבות כמו בבחרות ,זה הוא רק ועל צאצאינו ,שנזכה להיות מרוממים הווה ,פעמים שהוא מדבר בלשון עבר כמו
לתפלה וללמוד תורה ,שבבחרות לבו בוער כאש להשי”ת ,ובזקנותו מהגשמיות ,ולעולם לא נסיח דעת מידיעת ‘טרם כליתי’ ,ופעמים שמדבר בלשון עתיד,
נתקרר כי הכוחות נתמעטו ,אבל לענין כעס על יצה”ר שבא להרגו - האמת ,שהעולם ומלואו אינם אלא משל כמו (איוב א ,ה) ‘כי אמר איוב’ הרי לשון עבר,
שחטא גרע מהרגו ,ודאי אין חילוק ,רק אם יודע היטב שהחטא נחשב חיוור ודמיון כוזב. ‘ככה יעשה איוב’ (שם) הרי לשון עתיד,
כמו שיצה”ר הורג אותו אז יתגבר בכל כוחות שלו כמו איש בחור .וזהו ופירוש שניהם לשון הווה ,כי אומר היה
בת ק’ כבת כ’ לחטא ,פירוש שרה היתה יודעה היטב שהחטא ממית, כ”ק אאז”ל הפני מנחם זי”ע ,בימי האבל
על בנו הגאון רבי יהודה אריה זצ”ל ,לא איוב אולי חטאו בני וגו’ והיה עושה כך’.
והיתה כבת כ’ לחטא -לעמוד כנגד יצה”ר שמפתה את האדם לרע
אע”פ שהיתה בת ק’. עלינו ,הזכיר את דברי הגמרא (סנהדרין נב). רש”י מפרש לשון הפסוק בהתאם לכלל
(הרה”ק מראדזימין זי”ע מתוך דברי אביב תרכ”ד)
המספרת ‘וכבר היו משה ואהרן מהלכין שד ָבר ַההֹווֶ ה תמיד נופל בו בין לשוןהקובע ָ
בדרך ,ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל עתיד בין לשון עבר (ראה דבריו ויצא כט ,ג,
הכנעה הבא מהתורה שמודעת ליה חוביה ישראל אחריהן ,אמר לו נדב לאביהוא בשלח טו א) .אלא שדבריו דורשים הבנה ,הרי
יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (רש”י כד, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה לא מצאנו לאליעזר שהתפלל כי אם בפעם
מב מב”ר ס ,ח) .י”ל פירוש ‘שיחתן’ מלשון שוחה באבות (ברכות לד ).והינו ננהיג את הדור ,אמר להן הקב”ה הנראה הזאת ,שביקש שיצליח ה’ דרכו ויעשה חסד
הכנעה כמובן. מי קובר את מי ,אמר רב פפא היינו דאמרי עם אברהם אדוניו ,ולא היה זה דבר ההווה
והענין הוא ,דהנה יש שני מיני הכנעה ,יש הכנעה שעל ידי עוני אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי תמיד ,ואם כן ,מתאים יותר היה להשתמש
ודחק חלילה לבו נשבר ונכנע למקום ,אולם הכנעה זו אינה יפה לפני דהוגני’ ,ומפרש רש”י ‘נפישי גמלי סבי - בלשון עבר.
המקום ב”ה ,כי בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ,ט) .אך יש הכנעה שהיא הרבה גמלים זקנים ,דטעיני משכי דהוגני - ידוע את אשר הפליגו צדיקים זי”ע
בעושר וגדולה והרחבה ,אלא מתוך שעוסק בתורה אוריתא קא מודעא שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו’ ,שאף ְבּרּום מעלת פירוש רש”י הקדוש ,שבלשונו
ליה חוביה ולבו נכנע למקום .והכנעה זו -היא שהיתה הכנעת אבות שלפי סדר השנים הזקנים אמורים להסתלק טמונים סודות ורמזים ,מוסר וחכמה ,ואף
הקדושים ,שהיו בעושר וגדולה רבה ,אלא מתוך שעסקו בתורה היה מהעולם לפני אלו הצעירים מהם ,הרי מהפסוקים שרש”י מביא מהם סימוכין
לבם נכנע למקום ,עד שאמר אברהם אבינו ע”ה (וירא יח ,כז) ‘ואנכי שבפועל ישנם זקנים רבים שעודם בחיים לדבריו ניתן ללמוד רבות.
עפר ואפר’ ,והכנעה זו היא שיפה לפני המקום ,כמאמר רז”ל (חולין פט). כאשר ילדיהם הצעירים כבר מתו .דברי רב נראה לומר ,שרש”י רומז לנו שבעוד
על הכתוב (ואתחנן ז ,ז) ‘כי אתם המעט’ -שאמר הקב”ה חושק אני בכם פפא דורשים הבנה ,הרי ענין מצער זה ידוע ששהה אליעזר בביתו של לבן הרמאי,
שממעטין עצמיכם ,נתתי גדולה לאברהם -אמר ואנכי עפר וכו’. היטב ,ומה בא להוסיף עם ָמ ָׁשל הגמלים. התפילה לא היתה מאורע שעבר ואיננו,
וזהו הפירוש ‘יפה שיחתן’ של עבדי אבות לפני המקום מתורתן אמר על כך כ”ק אאז”ל ביאור נפלא; אלא דבר ההווה תמיד ,שלא הסיח דעת
של בנים ,ר”ל יפה ההכנעה של עבדי אבות ‘לפני המקום’ ,יען שהיא הגמל ִמ ִּט ְבעֹו נגזרו עליו חיים קשים ,בהיותו מלהתפלל ולבקש על נפשו שיינצל מידיו
‘מתורתן של בנים’ -היינו על ידי עסק התורה הניתנה לישראל ,לא הולך כל ימיו במדבר צחיח ,תחת השמש של אותו רשע שביקש לעקור את הכל.
מתוך דוחק חלילה ,כנ”ל. הקופחת ,מתמודד עם רוחות עזות וסופות וללמדנו בא לדורות עולם ,בעומדנו מול
(הרה”ק ממאדזיץ זי”ע דברי ישראל) חול ,וטעון משאות כבדים .כמה גדול הוא הר ַׁשע והטומאה המפריעים מלקיים כוחות ֶ
הידיעה שהכל ממנו ית”ש הכאב ,כאשר לעתים ,מעבר למשא הרגיל, רצון ה’ ,שזקוקים אנו לתפילה תמידית,
מיתוסף משא נוסף ,מדאיב ומצער ,כאשר ולעולם לא לחדול מלהתפלל ,להתחנן
ושעליו לשפר מעשיו אתם על גבו.ְּבכָ ָריו מתים ועליו לְ ֵׂש ָ ולבקש.
ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטוררה ,ותלד לו את זמרן ואת יקשן
ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח (כה ,א-ב) .ראשית כל צריך האדם הדברים אינו מכוונים רק לתפילה על על כך מביא ראיה מאיוב ‘ -ככה יעשה
לקשר הכל אליו יתברך ,היינו לידע ולהודיע שהכל בא מאתו יתברך. הילדים שלא יסתלקו מן העולם בצעירותם, איוב’ ,שפסוק זה נאמר בעודו ְמ ֻׁש ָּפע
זה ‘קטור”ה’ -לקשר הכל אליו יתברך ,וגם לקשר את עצמו כנודע. רחמנא ליצלן ,אלא גם ,ובעיקר ,לתחינת בנכסים ובכל טוב העולם הזה‘ ,והלכו
ההורים לבל יסורו ילדיהם מדרך הישר בניו ועשו משתה בית איש יומו’ (איוב א,
ובאם שהאדם יודע כל זאת -שהכל נצמח ממנו יתברך ,מחויב לשבחו
יתברך על כל המאורעות ,ויבטח שבאו הכל לטובה ,זה ‘ואת זמר”ן’. והטוב ,ויתעו בדרכי ָמוֶ ת ,נתיבות ְׁשאֹול ד) -והיו מטיבים ליבם במעדנים והנאות
והגם שלפי עין האנושי נדמה לו לאדם שאין הדבר המאורע טוב ,צריך ואורחות ֲא ַבּדֹון ,חלילה וחס. חומריים ,ואיוב שחשש שמא נסחפים בניו
האדם להתחזק ולהתעקש בדבר ,ולידע שהכל טוב מאת השי”ת ,כמו על כך רומז הפסוק בסיום הפרשה (כד, אחר ההבל וטובעים ברוב השפע הגשמי,
שכתוב (תהלים כז ,יד) ‘חזק ויאמץ לבך’ ,זה ‘ואת יקש”ן .גם צריך האדם סג) ‘ויצא יצחק לשוח בשדה וגו’ וירא והנה ‘והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם
לדון את עצמו בכל עת על שאינו יוצא ידי חובתו נגדו יתברך ,זה ‘ואת גמלים באים’‘ ,גמלים’ רומזים כאמור על כי אמר איוב אולי חטאו בני’ (שם ,ה)‘ .ככה
מד”ן’ .ועוד יותר מזה ,שמכעיס במעשיו אותו יתברך ,זה ‘ואת מדי”ן’ הצאצאים והדורות העתידים ,ויצחק אבינו יעשה איוב’ -איוב לא הסיח דעת ,וְ לּו לרגע
-על דרך ‘מאשת מדינים וכעס’ (משלי כא ,יט) .וצריך לעזוב דרכו הרע, יצא השדה לשפוך שיחו עליהם .תפילתו אחד ,משלומם הרוחני של בניו ,ולא חדל
זה ‘ואת ישב”ק’ .ולבקש עזר ממנו יתברך על ידי דיבורי תורה ותפילה, של אותו זקן עומדת לנו לדורות עולם, מלהתחנן על נפשם לבל יחטאו.
זהו ‘ואת שו”ח .יהי רצון שנזכה לעבדו באמת. ובכוחה יכולים אף אנו לשפוך שיח ,ולשאת ידועים דברי חז”ל (ב”ב טו‘ ).איוב לא
(אזור אליהו מהרה”ק רבי אליהו אבד”ק ויסקיט תלמיד הרבי מקאצק זי”ע) רינה ותפילה ,שנזכה לגדל דורות נאמנים היה ולא נברא אלא משל היה’ ,ומאידך אף
למלך ב”ה ההולכים בדרכי אבות. העולם הזה אינו אלא משל ,כדברי הגמרא
(מתוך ס”ג חיי שרה תשפ”ג מאמר ב -עבד”ד (עירובין נד ).ד’עלמא דאזלינן מיניה כהילולא
עמ’ קיט-קכ) דמי’ -העולם הזה החולף ָמׁשּול לסעודת
א
האבות שמגיעים לשמחת בניהם
בשפת אמת ליקוטים (על זוה”ק ד”ה האוהלה) כתב
לפרש הפסוק (כד ,סז) ‘ויביאה יצחק האוהלה שרה אבותינו השרישו במהותנו הכוח ללכת בדרכי ישרים
אמו’ ,שנזדמן שם דיוקנה של שרה ממש ,על פי מ”ש נשתרשו הדברים אצל יצחק אבינו ,ואצל יעקב איתא בגמרא (ב”ב יא ).מעשה במונבז המלך,
בזוה”ק פינחס (ריט ):על הפסוק (תהלים קמט ,ב) ‘ישמח
ישראל בעושיו’ וכו’ ,כי הקב”ה מביא אב ואם מעולם אבינו וזרעו אחריו עד סוף כל הדורות -שבידם שבשני בצורת ,בזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו
הבא לראות בשמחת בניהם אם הם צדיקים ,לכן וינחם לכבוש את יצרם ולעמוד בנסיונות. -כדי להציל ולהאכיל עניי בני ישראל ,חברו
אחר אמו. ומה נענה אנן כאשר ישאלו כל אחד ואחד עליו אחיו ובית אביו וטענו כנגדו אבותיך
מבואר מדבה”ק ,דאם הבנים אינם צדיקים ,אין גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם -
האבות באים לשמחתם ,ומשמע דאין זה זכות של מאתנו ,אבותינו גנזו למעלה ובדבר שעושה
האבות ,אלא זכות הבנים ,ולכן מיתלי תלי אם הבנים פירות ,האבות הק’ וכל שרשרת הדורות אחריהם הרי באוצרות מלכים ישנם חפצים ותכשיטים
ראויים שהקב”ה יביא את האבות לשמחתם .האם ידוע גנזו עבורנו אוצרות של כוחות רוחניים ,ואתה יקרי ערך שאי אפשר להעריך את שווים כלל
המקור לדבריו ,או דמסברא נקט הכי. ואספו אותם במשך שנים רבות ,ואין להם שום
מבזבזם?! מה אנו עושים עם הכוחות שהם
והשיב רבינו שליט”א:
השרישו בנו ,במה אנו גונזים את הכוחות ,האם תמורה ותחליף ,אמר להם מונבז ,שוטים אתם
בספרים מובא שלפי זכות הבנים כך ‘אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה’‘ ,אבותי
מגיעים צדיקים מדורות קודמים יותר ויותר,
חלילה אנו מבזבזים אותם כאן למטה על דברי
אך כמדומה שכאן בשפת אמת אינו ענין חולין והבלים הנפסדים ,עבור עולם חולף ועבור גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר
של זכות הבנים ,אלא כמ”ש בתחלת הענין תאווה של רגע אחד שאין בה ממש .ואיזה פתחון שעושה פירות’ -אוצרות מלכים תכשיטים
בזוה”ק שם ,שדווקא אם משתפים להקב”ה פה תהא לנו על הטענה ‘אמטו זוזי דידך חרבו וציורים גנוזים במרתפים אין מהם שום תועלת,
בשמחה אזי מגיע עם האבות ,ומשא”כ ח”ו שיראי דמלכא’ (ברכות נו ,).הרי כל איש ישראל ואפילו אם מניבים מהם רווחים של ממון -סוף
וכו’ ,וזו הכוונה צדיקים [ומסתמא סגי בעמך מקבל נפש ,וכוחות מהאבות הק’ ומאבותיו סוף אין עושה פירות בדברים שיש בהם ממש,
כולם צדיקים באידישע חתונה לזה] ,כי סגנון מהדורות הקודמים ,כי כולנו בני אברהם יצחק והוא החיה בהם נפשות.
השפת אמת לא נראה כמחדש ומוסיף זה, ויעקב ,עבור מי ועבור מה קלקלת את זה ,מי מונבז אמנם ענה להם תשובה ניצחת ,אבל
אלא כמביא הכתוב בזוה”ק ותו לא. החליף במי ומה החליף במה. עלינו להתבונן הרי אבותינו גנזו כי אנו זרע
ויתכן גם דקאי ‘אם הם צדיקים’ על זה מה שעלינו ללמוד מכל ספר בראשית של אברהם אבינו ע”ה ,ובכל אחד ואחד מזרע
האבות ,כי הרי לשון הזוה”ק עקר להו הנקרא ‘ספר הישר’ משום שמעשה האבות ישראל זורם הדי .אן .איי .הרוחני של אאע”ה.
מגנתא דעדן .ועי’ שפת אמת בא תרמ”ד כתובים בה (ע”ז כה ,).אמנם אין לנו אפילו נגיעה שהרי אמרו חז”ל (במ”ר יח ,כא והובא ברש”י לך יז,
ד”ה בפסוק ,שמפורש כן ,אך שם נראה דכל במעשי האבות ,אבל על כל פנים שמעשה יט) שיצחק אבינו ע”ה נקרא ‘יצחק’ ‘על שם
עמך צדיקים לענין זה.
האבות הק’ יאציל עלינו -שיראה וילמד לנו י’ נסיונות וצ’ שנים של שרה וח’ ימים שנמול
ומכבר אמרתי על דברי ספר חסידים איך ליישר את אורחותינו ,הדרך אשר נלך בה - וק’ שנה של אברהם’ ,ומה השייכות ליצחק
המובא בגליון הש”ס כתובות (קג ,).שרבינו
הקדוש היה בא לביתו אחר פטירתו כל ליל בכבישת היצר הרע ובעמידה בנסיונות. בנסיונותיו של אברהם שנזכרו בשמו .אלא
שבת בבגדי חמודות והוציאם ידי חובת (מתוך ס”ג וירא תשפ”ז מאמר ב) אחרי שאברהם אבינו ע”ה עמד בנסיונות,
בקידוש היום ,ובשלמא מה דקמ”ל דהוציאם
לזכות הרה"ח ר' קלמן הלר שליט"א והרה"ח ר' מנדל ורדיגר שליט"א
בקידוש -רבותא טובא ,אבל ‘בגדי חמודות’
מה מקום להזכירם ,ואטו בחיצוניות ח”ו
עסקינן .רק הבנים הם מחלצות ולבוש
חמודות להוריהם כמ”ש אאדמו”ר הפני
מנחם (הו”ד בעבד”ד כרך ב’ דף כ”ב) ,וכשהבנים
סק”ד) דבעינן שיהא ממון אצל המקדש ,ולא סגי במאי דהוי ממון כסף קידושין מאיסורי הנאה
להראוֹת והבנים ֵ צדיקים ,זוכה הצדיק נתתי כסף השדה קח ממני (כג ,יג) .בראש מסכת קידושין ילפינן ביד האשה ,אלא מסתפק במאי הוי דומיא דשדה עפרון ,אי מחמת
לראוֹת .וזה בגדי חמודות-( .א”ה :ראה ס”ג פר’ ְ בגזירה שוה דקיחה דהאי קרא ל’כי יקח איש אשה’ (תצא כד ,א) -דעובר לסוחר לגבי המקדש הנותנו ,או דסגי במאי דעובר לסוחר
ויקהל-פרה תשפ”ה מאמר א באורך). דהאשה נקנית בכסף .ובמתניתין (שם נו ):אמרינן דמקדש בערלה ביד המתקדשת ,שמקבלת דבר שיכולה לקנות בו.
מקבל המכתב העיר :אי הכוונה שהאבות צדיקים,
האיך מתפרש הקרא ‘וינחם יצחק אחרי אמו’ ,כאשר
ונפק”מ לישראל שקונה קרקע מגוי ומשלם שוה כסף של ושאר איסורי הנאה אינה מקודשת .ובתוס’ הקשו הא שרי להנות
בודאי לא הסתפק עד הנה אם שרה אמו צדקת. מאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן ,וכן אפרן מותר בהנאה ,וא”כ איסוה”נ שיש בו שוה פרוטה באפרו או שלא כדרך הנאתו ,דאינו
כסף העושה סחורה לגבי הנותן ,אבל הוא עושה סחורה לגבי האיש נתן לאשה דבר השוה כסף ,ואמאי אינה מקודשת.
והשיב רבינו שליט”א :אין הנחמה במה שאמו ובתוס’ במסכת ע”ז (סב ).תירצו ,כיון שכל זמן שהוא בעין המקבל.
צדקת ,אלא במה שראה אותה ,ופשוט. *** אסור למכרו מן התורה ,כמו כן אסור לקדש בו אשה ,דהוי כמו
באבני מילואים (סי’ כח סקנ”ו ושו”ת סי’ כא) ביאר דברי התוס’, מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש את האשה ,דגמרינן קיחה
לחייב תמורתן את קנין הקידושין. קיחה משדה עפרון ,וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי דהטעם דמקדש באיסוה”נ אינה מקודשת ,לפי שהתורה אסרה
אמנם האבני נזר (אהע”ז סי’ תנה סק”ה) השיג מאוד לקנות בו חפץ או לשאר הנאות .ולשונם סתומה ,ונתחבטו גדולי כל הנאתן ,ואין להם דמים לא למכרן ולא לקנות בהן ,ואפילו
ע”ד האבני מילואים ,דאין שום סברא לומר יסוד יש שו”פ באפרן או שלא כדרך הנאתן ,אינן עושין עיסקא לחייב האחרונים בכוונתם.
זה דאיסוה”נ שיש להם שויות באפרן או שלא כדרך בחתם סופר בחידושיו (שם) ובשו”ת בית אפרים (חו”מ סי’ סב) תמורתן דמים ולא לקנות בהן מקח ,וה”ה שאינן עושין קנין
הנאתן לא יהיו דמים לחייב תמורתן ,וגם הר”ן שכתב ביארו ,כיון דכסף קידושין ילפינן משדה עפרון ,בעינן דומיא קדושין.
[עפ”ד הירושלמי] שאין לאיסוה”נ דמים ,הוא רק באופן ויסוד דבריו בנה על דברי הר”ן (על הרי”ף ע”ז שם) ,בטעמא דהתם ,דהוי כסף עובר לסוחר ,והיינו שאפשר לסחור בו ולקנות
שאין למוכר בהם שום שויות ממון מצד אפרן ושלא בו דברים אחרים ,ומה שאפשר לקדש בשוה כסף ,היינו משום דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת ,עפ”ד הירושלמי (קידושין פ”ב
כדרכן. שאפשר להחליפו ולסחור בכסף הניתן תמורתו ,אבל איסוה”נ ה”ח) מקודשת בשאין דמיהן ,ופירש שאין הדמים שקיבל בהן דמי
עוד יש לדון אפילו לפי דרכו של האבני מילואים, הגם שאפשר ליהנות מהם בעצמם שלא כדרך הנאתן או באפרן ,איסוה”נ ,אלא מתנה או גזל בידו ,דאיסורי הנאה אינן שוין ממון
במאי דיליף מסברא ,דכמו שאיסוה”נ אינן מחייבים אבל אסור למוכרן לאחרים לשימושים אלו ,ואין זה עובר לסוחר ,לחייב דמים תמורתן ,ולפיכך כשמשתמש בדמיהן לקדש בהן
ותופסים הדמים ,כך אינן נעשין דמים בעד מקח או ואף שאפשר לשורפן ולמכור אפרן ולקנות בדמיהן דברים אשה ,אינו נהנה בכך מאיסוה”נ ,שהרי אינן דמיהן.
אשה ,דיש מקום לחלק ביניהם. ובמשנה למלך (אישות פ”ה ה”ז) כתב בדעתו ,דאפילו מכרן לנכרי אחרים ,כיון שעכשיו כמות שהן אי אפשר למוכרן ,אין זה דומיא
ובחזון איש (אהע”ז סוף סי’ מ) כתב בדברי האבני דמותר הוא ליהנות מהן ,לא הוו המעות שנתן בהן דמי איסוה”נ, דכסף דשדה עפרון.
מילואים ,דהמקדש באיסוה”נ אינה מקודשת ,דאע”פ אמנם לשון התוס’ קצת קשה ,דמשמעות לשונם דבאיסוה”נ אלא גזל או מתנה ,דכיון שהתורה אסרה על המוכר כל הנאתן,
שיש בהן שו”פ באפרן ושלא כדרך הנאתן‘ ,כיון קנין הקידושין לא דמי לקנין דשדה עפרון ,ולפירושם כסף נמצא שדבר זה אין לו דמים ,והמעות אינן דמיהן אלא גזל או
שהמכירה מקרי שנהנה עכשיו אף אם מכר אינו כלום הקידושין הוא דלא דמי לכסף דשדה עפרון .וגם לפי סברתם צ”ב מתנה בידו.
שאינו ממונו למוכרו’ ,משמע שהבין בדבריו כעין ומדבריהם למד האבני מילואים ,כמו שחפץ של איסוה”נ אינו איך מהני קידושין בההוא הנאה (קידושין ח ,):ובשחוק לפני רקוד
דברי הריטב”א בקידושין (נו ):דהטעם דאינה מקודשת לפני (שם סג ,).דכל אלו אינן נסחרין ,ולא הוו דומיא דשדה עפרון .נתפס בדמים לחייב את הלוקח לשלם תמורתו .כמו כן אינו נחשב
משום דאיסוה”נ אינם ממונו של המקדש [וכן פירש וכן יש לציין לדברי האבני נזר (אהע”ז סי’ שפז סק”ב) שכתב לדון דמים בעד חפץ אחר ,שאם נותן איסוה”נ כדי לקנות בהן שדה
בשו”ת בית יצחק (אהע”ז ח”א סי’ צה סק”ג) כונת דברי התוס’, בטעם דמהני שוה כסף ככסף (קידושין ח ,).אם הוא משום דיכולה וכיו”ב ,אינן נחשבים כדמי השדה.
עי”ש]. וממה שכתבו התוס’ ‘דלקדש בו אשה דהוי כמו מכירה חשובה למוכרו בכסף ולעשות ממנו כסף ,או דמשום עצם היותו שוה
ומיהו מדברי האבני מילואים עצמם מאורך לשונו כסף הוא חשוב כסף .ודברי החתם סופר ובית אפרים אינם אלא וכו’ ,וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או
וממש”כ לבאר את אורך לשון התוס’ ,לא משמע כן כהצד הראשון ,דמפני שאפשר להמירו בכסף הוי עובר לסוחר לשאר הנאות’ ,פירש האבני מילואים לפי מה שיש לדון בכסף
[ועי’ עוד באבני נזר (או”ח סי’ שעו סק”ה) בהג”ה ,מש”כ עפ”ד קידושין אי הוי כסף שויות או כסף קנין ,דלהצד דהוי כסף קנין, דומיא דשדה עפרון.
המקנה בטעם דהמקדש באיסוה”נ אינה מקודשת ,ויל”ע והנה הבית אפרים (שם) בתחלת דבריו פירש דלקידושין בעינן י”ל דמהני אפילו באיסוה”נ ,דכיון דשלו הן ,ושו”פ הן מחמת
היטב בכוונתו]. כסף שהאשה יכולה לסחור בו ,ושוב נטה לומר דבעינן כסף האפר או שלא כדרך הנאתן ,ולכך כתבו התוס’ דקידושי אשה
(מתוך מה שנאמר בלימוד עמוד היומי ע”ז סב .ומופיע בספר שהמקדש יכול לסחור בו ,עי”ש .ונראה דאין כונתו לנידון הכללי כמכירת שדה אחוזה דבעינן כסף שויות שמחייב תמורתו ,וכשם
‘לעבוד ולמשא’ ותשו”ח למערכת) בענין כסף קידושין ,וכשיטת הריטב”א (קידושין נו :ועי’ אבנ”מ סי’ כח שאיסוה”נ לא הוו דמים לקנות תמורתן שדה ,כך לא הוו דמים
ב
לזכות הרה"ח ר' יוסף שטרייכר שליט"א
שהייתי עבד -אין אני ראוי להיות רק עבד. להכיר עצמו בבחינתו ובצורתו חסדים ללא מספר וחשבון
ולכך אמר מוטב שיהי’ בביתו של אברהם במדרש (ב”ר ס ,ב) ‘הקרה נא לפני היום’ ותאמר שתה אדוני ,גם לגמליך אשאב (כד ,יח-יט) .המפרשים דקדקו (עי’
הצדיק ,שכן דרך צדיקים שהם בהכנעה (כד ,יב) ,כתיב (משלי יז ,ב) ‘עבד משכיל הון עשיר ריש אבות ועוד) בלשון המשנה (פאה פ”א מ”א ,ב”ב פ”ט מ”ד ,אבות פ”א מ”ב)
גדולה אצלם. ימשול בבן מביש’ ,וכתיב (שם) ‘ובתוך אחים ‘גמילות חסדים’ דהול”ל גמילות חסד ,ואמאי נקטו חז”ל גמילות חסדים לשון
ואף שכתב במדרש (ב”ר נט ,ח) שהיה שליט יחלק נחלה’ ,עבד משכיל זה אליעזר ,ומה רבים .וי”ל שמי שהוא בעל חסד אינו ָׂש ֵב ַע מעשיית חסד אחד ,אלא לעולם
ביצרו כמו אברהם .תלה הכל באברהם, השכלתו -אמר כבר קללתו של אותו האיש עושה הרבה חסדים ,בלי חשבונות ,וזהו גמילות חסדים לשון רבים.
מחמת שאני מחובר אצל אברהם הצדיק בידו ,שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וכן חזינן בפרשתן -פרשה של גמילות חסדים ,שאליעזר ביקש מרבקה
מאיר נשמתו ולכך אני שליט ביצרי ,אבל וישתעבד בי ,מוטב לי להשתעבד בבית הזה שתשקנו מים ,והיא השיבה לו שתה אדוני ,גם לגמליך אשאב ,לפי שמי שהוא
אם אני הולך ממנו לא אהיה שליט ביצרי. ולא בבית אחר. בעל חסד לא די לו בעשיית חסד אחד ,אלא דרכו לעשות חסדים הרבה ,ואינו
ועוד ,כי הכל אשר לאדם הם ניצוצי נשמתו נראה פירושו ,דהיה השכלתו ,במה שהיה נמנע מעשיית חסדים על ידי שמונה וסופר החסדים שכבר עשה ,אלא החסד
-כסף וזהב וגם עבדים ,על כן כשאני אצל מכיר עצמו שהוא עבד ,אף שהיה אליעזר נשפע ממנו בלי מספר ,וזהו שאמרה רבקה ‘שתה וגו’ וגם לגמליך אשאב’.
אברהם אני מניצוצי נשמתו ,ולכך יכול אני גדול מאד ,על דרך שאמרו חכמינו ז”ל (יומא (ג’ חיי שרה תשפ”ד)
להיות גם כן ירא שמים -גם שאני עבד, כח ):עליו שהיה דולה ומשקה וכו’ ,אף על
אבל אם אני אלך ממנו ראוי אני להיות רק פי כן היה מכיר עצמו שהוא עבד ,ולא היה
פתחון פה בתפילה מכח האבות
אצל כושי או ברבר ,כי הכל יפסוק ממני .וזה ויצא יצחק לשוח בשדה (כד ,סג) .ואמרו בברכות (כו‘ ):אין שיחה אלא תפלה,
רוצה לצאת מדרגה שלו ,והיה עבד כל ימיו. שנאמר (תהלים קב ,א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו’ ,הרי שמוכיח
הי’ השכלתו. וזה השכלה גדולה למאוד ,שיהיה אדם מכיר
(הרה”ק מראדזימין זי”ע דברי אביב תרכ”ב)
מהפסוק בתהלים ששיחה היינו תפלה ,והקשו בתוס’ דבע”ז (ז ):אמרו להיפך,
עצמו בבחינתו וצורתו ,ואל יצא ממנו ,רק דהתם אמרינן ‘שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל ,שנאמר תפלה לעני כי
הידיעה שהעבדות מהשי”ת ילך באותו בחינה שנמצאת אתו. יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו וגו’ ,אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק
ועל פי זה יובן המדרש תנחומא (ג) ז”ל
וזה תיקונו ואברהם זקן וגו’ ,זהו שאמר הכתוב (תהלים
לשוח בשדה’ ,הרי שמוכיח מהפסוק בפרשתן שאין שיחה אלא תפלה ,וקשה
במדרש (ב”ר ס ,ב) עבד משכיל (משלי יז, מי המלמד ומי הלמד .ותירצו תוס’ דכן דרך הש”ס בכמה מקומות .ועדיין יש
קד ,א) ברכי נפשי וגו’ .והנה אברהם אבינו להבין מה כל פסוק מלמד על השני.
ב) כו’ ,על ידי ששרת אותו צדיק באמונה -
ע”ה היה כל כך גדול בחכמה שבן שלוש ויש לפרש ,דבפסוק ‘תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו’ אכן ידעינן
יצא מכלל ארור לברוך כו’ (ב”ר ס ,ז) .ענין
שנים היה מכיר את בוראו (נדרים לב ,).ומיום שהכונה לתפלה ,אבל נשאלת השאלה ,איך יכולים לפתוח את הפה ולהתפלל
השכלת אליעזר ,הוא על פי המשנה (אבות
שהיה מכיר היה הולך בנפשו לא בנפש לפני הקב”ה ,הרי איננו ראויים כלל לזה ,התשובה היא ,שלכן מתחילים את
פ”ג מ”ה) המקבל עליו עול תורה מעבירין אחרת .וזה הוא חכמה גדולה כמו שאמרנו,
ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ,ולא אמרו התפלה ‘אלקינו ואלקי אבותינו ,אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב’ ,שאף
ו’זקן’ פירשו חכז”ל (קידושין לב ):זה קנה אם זכות אבות וברית אבות תמה (עי’ שבת נה .ותוס’ שם) ,מ”מ תפלות אבות
מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ -שהרי חכמה ,וזה פירוש ואברהם זקן בא בימים,
אמרו חז”ל (אבות פ”ב מ”ב) יפה תלמוד תורה קיימת לעולם -כי תפלות אבות תקנום לדורות עולם ,ויש לנו הכח לפתוח
שהיה זקן בכל הימים .זה שאמר הכתוב בתפלה לפני הקב”ה מכח האבות הק’ ,ופתחון פה לתפלה הוא מה דילפינן
עם דרך ארץ ,רק ‘עול’ דרך ארץ אמרו, ברכי נפשי ,כלומר ,נפשי ולא בנפש אחרת.
שצריך האדם שלא יתערבב על ידי העסק, בע”ז מ’ויצא יצחק לשוח בשדה’.
ודו”ק כי עמוק הוא.
ולא יתקשר בכל העסקים אשר לא לה’ המה. וזהו שלמדו תפילה מכאן ,וכי תימא שזה שייך רק לאבוה”ק ,ת”ל ‘תפילה
(הרבי ר’ בונם מפרשיסחא זי”ע קול שמחה)
וכן ב’עול’ מלכות ,דאיתא (זוה”ק בהר קח). לעני כי יעטוף’ ,הרי לך שזה שייך לכ”א ,ואם תאמר והאיך יש לעני פתחון
מאן דכפית באחרא אי אפשר לו לקבל עול להשקיע עצמו פה להתפלל לפני ה’ ,ת”ל ‘ויצא יצחק לשוח השדה’ ,ותפילות אבות תקנום
מלכות שמים ,ומאן ד’כפית’ דייקא .אבל מי בעבודה המיוחדת אליו לנו ,ובכוחם יוכל להיות לנו פתחון פה בתפילה ,כי הם הכשירו הדרך עבורנו.
שזוכה ,הגם שהוא באיזה עבדות או בדרץ במדרש ‘עבד משכיל ימשול בבן מביש’ (ע”פ קידו”ר לעליה לתורה חיי שרה תשפ”ד)
ארץ ,מכל מקום אינו כפות ומשועבד לזה. עבד משכיל זה אליעזר ,שאף שהיה אליעזר על כל מעשינו להיות בבחינת ‘בירור מקחו של צדיק’
והוא נקרא ‘עבד משכיל’ ,שהגם שהיה גדול מאד ומושל ביצרו כמותו (ב”ר נט, במדרש (ב”ר נח ,ח) ‘כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי
עבד ,אף על פי כן השכיל העבדות בחכמה, ח) ודולה ומשקה (יומא כח ,):ואיתא גם לכתוב בני חת ,עשרה פעמים כתיב בני חת ,בני חת עשרה כנגד עשרת
וידע והאמין כי הקב”ה נתן לו זה העבדות. כן (ב”ר ס ,ז) שהיה זיו קלסתר פניו דומה הדברות ,ללמדך שכל המברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות’.
וזה שאמר (כד ,יב) ‘אלקי אדוני אברהם’ לאברהם אבינו ע”ה ,ועם כל זה היה אומר ויש להתבונן ,מה כבר עשו בני חת -לכל היותר לא הפריעו לקניית מערת
-שקיבל עול מלכותו ית’ באמצעיות ‘עבד אברהם אנכי’ (כד ,לד) -שהיה מכיר המכפלה ,ובמה נחשבו כ’מבררין מקחו של צדיק’ עד שבשכר זאת נכתבו
העבדות ,שהיה עבד אברהם ,ומצא שכל את עצמו שהכל השיג רק ממה שהוא עבד עשרה פעמים בתורה.
וחכמה בהעבדות שלו. אברהם. אלא חז”ל רמזו כאן דבר עמוק יותר ,כי מצינו שהאשה נקראת ‘מקחו’ של
וכן כתיב (תהלים קמה ,יג) ‘מלכותך מלכות וכל אדם צריך להכיר עצמו בחינתו בעל ,כלשון חז”ל (כתובות י ).לך זכה במקחך ,וכן אמרו (שם יז ).מי שלקח מקח
כל עולמים’ ,כי גם שאנחנו בגלות תחת וצורתו ואל יצא ממנו ,ומבחינתו בא לו מן השוק ,ושרה אמנו ע”ה בכל ימי חייה ביררה מקחו של צדיק בהתמסרותה
איזה מלכות ,יש לנו להשכיל ולהבין כי הכל השלמתו .מלמד ישמור אומנות מלאכת ה’ כל השנים לעבודתו של אברהם אבינו ובסיוע לעבודתו ותפקידו בהאי עלמא,
מאתו יתברך ,ובודאי מי שזוכה חל עליו (עי’ ב”ב כא ,):ולהיות לו עין טובה להילדים, ועבודתו של אברהם בוודאי חשובה כעשרת הדברות ,ובכך שבני חת היה
מלכותו יתברך בלי שום הסתר ,ובגלות וגם סוחר לעסוק במשא ומתן באמונה, להם חלק בקבורתה -שנטמנה בחלקם ,זכו להיות להם חלק בבירור מקחו
הוא בהסתר ,וכשמקבלין עול תורה אפילו ולשמור הלאווין שבמשא ומתן אונאה ושקר של צדיק .ו’מקחו של צדיק’ אין הכונה לשדה חת והמערה אשר בו ,אלא שרה
כשיש עלינו מלכות ודרך ארץ ,והיינו להיות וכדומה ,ובן תורה בדברי תורה שנאמר אמנו עצמה היא הנקראת ‘מקחו של צדיק’ ,ובני חת זכו להיות להם שייכת
בבחינת ‘עבד משכיל’ -על ידי השכלת (תהלים יט ,ח) ‘תורת ה’ תמימה’ ,ובודאי כל וחלק בבירור מקחו של צדיק.
החכמה שהוא עול תורה ,מסירין ההסתר, אחד ישיג השלמתו מבחינתו ,רק שנצרכו אמנם אין הדברים אמורים כלפי שרה ולהבדיל בני חת בלבד ,אלא באמת כל
ומעבירין עול מלכות ודרך ארץ כנ”ל. להיות נכנעים ונטפלים תחת בן תורה ,ולא אחד ואחד מאתנו הוא מקחו של צדיקו של עולם ,כולנו קנינו של הרבונו של
והנה אליעזר היה כנען (ב”ר שם) ,ונאמר כמו שהוא עתה שכל אחד רוצה בשל חבירו, עולם ,וצריכים לזכור ולהשתדל במשך כל חיינו לברר מקחו של צדיק ,היינו
(נח ט ,כה) ‘ארור כנען עבד עבדים יהיה’, וזה נקרא תערובות. שיהיו כל מעשינו סיוע לתפקידנו בהאי עלמא ,וכך יהיו כל ימי חיינו בבחינת
ובודאי נח נתן לו בזה עצה איך שיֵ ֵצא מכלל (החידושי הרי”מ זי”ע לקוטי הרי”מ מכתבי חסידים ‘בירור מקחו של צדיק’.
ושש”ק)
הארור -על ידי זה העבדות ,כי ראה והבין (ע”פ ההספד בהלוית הרבנית ע”ה א”ח של רבינו הפני מנחם זי”ע -א’ בהעלותך י’ סיון
שאינו יכול להיות בפני עצמו ,כי הארור ע”י הביטול זוכה למדרגתו תשפ”ד)
דבוק בו ,ונתן לו עצה להיות עבד ,ועל ידי במדרש (ב”ר ס ,ב) מהו השכלתו ,אמר כבר
שהוא עבד למי שהוא בברכה ,יוכל לתקן קללתו בידו שמא יבא כושי אחד וישתעבד
נפשו .ואליעזר השכיל זאת. בי ,אמר מוטב לי להשתעבד בבית זה אצל
ולכן מצינו בגמרא (גיטין יא ):כי הזוכה גט צדיק וכו’. ‘אלקי הארץ’ -כשמרומם הארציות לשמים
ואשביעך בה’ אלקי השמים ואלקי הארץ וגו’ (כד ,ב) .ברש”י מביא
שחרור לעבד הוא חב לאחרים ,כי מאחר פירוש מחמת שהיה בבית הצדיק יצא
מחז”ל ‘אמר לו ,עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ ,שהרגלתיו
שכתוב (בהר כה ,מו) ‘לעולם בהם תעבודו’ מקללה ,כמו שאמר לבן אליו (כד ,לא) בא בפי הבריות’ ,מה שנזכר זאת דייקא בשעה ששלח אברהם את אליעזר
צריך להיות כך ,כי אם היה כנען בן חורין ברוך ה’ .ומן הסתם יצא כבר מקללה כאשר עבור השידוך של יצחק ,להורות הדרך הישר של הקמת בית בישראל,
היה מחריב העולם על ידי שהארור דבוק התחיל להיות בבית אברהם ,ואף שכבר יצא שמטרתה ומהותה היא לקחת את הארץ -הארציות והגשמיות ,ולהרים
בו .וראשי תבות לעולם בהם תעבודו הוא מקללה -אף על פי כן היה אצלו בהכנעה אותה לשמים.
תבל ,שהוא תיקון העולם מה שהוא עבד. גדולה כאשר מקודם ,שחשב אני גרוע מאד. (מוצש”ק חיי שרה תשפ”ו)
(שפת אמת תרמ”ט ד”ה במדרש עבד) וגם אם אני יצאתי מן הקללה ,מן הסתם
לעילוי נשמת
אבינו החסיד שבכהונה ,דבק במידותיו של אהרן הכהן
חינך והעמיד בנות ישראל בדרך ישראל סבא
מורינו הרה"ח ר׳ חנוך שמחה בינם הכהן ז"ל לוין
בן מורינו הרה"ח ר׳ פינחס יעקב הכהן ז"ל
נלב"ע כ"ה מרחשוון תשע"ט
ג ת.נ.צ.ב.ה.
מדת ימי מהו -מה נקרא ימי חייו
התחזקות בצפיה לשידוך ברש”י (כג ,א) שני חיי שרה כולן שוין לטובה .י”ל ,כי דרך אדם הפשוט ,על ידי שנזקן ונתוסף בו דיעה,
בס”ד מיישב אורחותיו ,ונמצא כי כל מה שנזקן יותר ,מניח מדות ומעשים רעים שהיה עושה ,ואם כן אינו נקרא
‘ימי חייו’ רק רגע האחרונה שהיא בשלימות הראוי ,אם זוכה לכך.
אף שמקובלנו ששום גרגיר חול לא זז בלי רצון אבל בשרה הצדקת ,היו כל ימיה בטוב ובלי קלקול ,אף כי ודאי נתעלתה בימי הזקנה ,אבל לא על
מלמעלה ,עם כל זאת ידוע שבעניני זווגו של אדם, ידי דחיות מעשים הקודמין בימי הנעורים ,רק שנתעלתה כפי מה שנבראת ,שכל ימיו של אדם קצובין
ההשגחה יותר גלוי’ה ,אף בהסתר של עולם הזה .והרי זה לתקן בכל יום דבר מיוחד ,ולהתעלות מדריגה אחר מדריגה ,אבל לא היה לה פגם וקלקול לחזור להתנהג
מעשה הקב”ה מאז ששת ימי בראשית כדאיתא במדרש. בכשרות ,וזה שאמרו ‘כולן שוין לטובה’ .והבן.
(שפת אמת תרל”א)
וכשיודעים ,שגם בהסתר של עלמא דשקרא ,ענין זה בשנת תר”ל כשהיה פה כבוד חתני מרן שליט”א [השפת אמת זי”ע] שמעתי ממנו על הא דאיתא (רש”י
יותר בגלוי ,קל יותר לשאת את המשא [הדמיוני] של: כג ,א) נכתב פרט בכל שנה וכו’ לומר לך וגו’ כולם שוים לטובה ,היינו דבשאר צדיקים ,הגם כי עבודתם
מה יהי’ה ,וכבר חשבנו וכו’ וכו’. היא בשלימות ,אמנם כשמוסיפים כח בעבודת השי”ת בכל יום ,הכרתם גדלה כי ביום שעבר עדיין קצרו
בעבודה ,ועל שרה העיד הכתוב כי בהיותה בת ז’ השלימה בעבודה שלימות האמיתית כפי שיעור הראוי
כמובן זה מבחן ונסיון ,אבל כשיודעים הענין יותר לה ,והגם כשהיתה בת כ’ הוסיפה בעבדות כמה כמה מדרגות יותר ,אף על פי כן לא שייך עליה לומר כי
בניקל. העבדות שלה בהיותה בת ז’ היא מדרגה פחותה מכפי שהיתה בהיותה בת כ’ ,אלא כולם שוים לטובה ,כי
ובעז”ה יושיע הקב”ה בשידוך המיועד במהרה. גם בהיותה בת ז’ לא חסרה כלום בעבדות כפי שיעור הראוי לה.
(דגל יהודה סוף פרשתן)
(תשרי תשפ”ז)
אומר להוסיף בהכרת יותר ויותר גדלות הבורא השפת אמת בדבה”ק מבאר דבהתעלות האדם
ית”ש ,וכמה גדול המרחק בין העבד לאדונו ,האם מיום ליום יש ב’ אופנים ,אם על ידי ‘דחיות מעשים
לפי דברי השפ”א אצל שרה לא היה שייך כלל דבר הקודמין בימי הנעורים’ ,או ע”י הוספת מעשים
זה ,כי כל יום עבדה כפי שאז הכירה [אך סו”ס אין ומדרגות ,ובב’ האופנים ישנם חידושים גדולים
בדברי השפת אמת ,באופן הראשון מגדיר הדבר זה הכרה הנכונה ,והגם שלעולם אי אפשר להגיע להכרה
בשליחות אליעזר לקדש אשה ליצחק שאין לו לאדם הלזה רק רגע האחרון בימי חייו האמיתית ,א”א לדון אלא ע”פ מה שמשיג בסוף ,ועי’].
כתב בספר קדושת לוי ,הטעם למה רצו לבן ובתואל להרוג את שאז הוא בשלימות הראוי ,ובאופן השני כתב שאף
אליעזר כמ”ש רש”י (כד ,נה) ,כי הם לא רצו שיצחק יהיה לו זרע של מהראוי לציין ,שעיקר הענין מה שייך כולם שוים המתעלה לדרגה גבוהה יותר מ”מ לא נתבטלה
קיימא ,כי כל השולח שליח לקדש את האשה ,כל זמן שהשליח בדרך לטובה ,כיון שמיום ליום יש התעלות ממדרגה מעתה היום אתמול כי יעבור.
אסור בכל הנשים שבעולם ,שמא יקדש את הערוה (נזיר יב .גיטין סד,). [ונראה שיש להקדים ,דאין עיקר המדובר כאן בענין למדרגה ,ואף שכולם לטובה אבל לא שוים ,עמד
ולכך בתחלה רצו הקידושין ,ואח”כ יהרגו את אליעזר ,כדי שיצחק לא חטאים ,אלא בלחיות ימיו בתכלית הראוי ,ולכן לא בזה רבינו החתם סופר זי”ע בשנת תצד”ק ,וכן
יהי’ לו חס ושלום זרע ,כי יהיה אסור בכל הנשים .עכ”ד.
ניכנס כעת במש”כ בשרה הצדקת שהיו כל ימיה בטוב עמד בדבה”ק על הענין שלכאורה אין לך רק ימים
ודבריו הקדושים לכאורה אינם מובנים ,דמה דאמרינן בגמרא דאסור בלי קלקול ,שלפו”ר נראה שהיה גם לשרה איזה קלקול האחרונים ,וכה כתב:
בכל הנשים ,זה דוקא בשלח שליח לקדש אשה סתם ,אבל הכא דאליעזר וחטא ,אם במה שצחקה ,ואמרה ‘לא צחקתי’ (וירא יח ,טו),
הצדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם
לא הלך לקדש אלא ממשפחתו ,ואמאי אסור בכל הנשים שבעולם.
ואחז”ל (ר”ה טז ):שנענשה על שאמרה ‘חמסי עליך’ (לך תמימים .ר”ל ,וכו’ ,כל צדיק נקרא תמים לפי
[רבינו האמרי אמת זי”ע הובא בליקוטי יהודה ,בבית ישראל טז ,ה) ,ונודעים דברי הרמב”ן על ‘ותענה שרה’ (לך טז ,ערכו ,ובכל יום מוסיף תמימות עד שתמול היה
תש”ל ד”ה ואברהם ,ובאוצר מכתבים פני מנחם ח”א סי’ ס אות ו) שחטאה בזה (ועי’ שפתי צדיק שם אות לו) ,וכבר עמד חסר בבחינת היום ,ומחר עוד יוסיף ,וכן לעולם,
נז .וכן הקשה בס’ תאמי צביה למוה”ר אברהם יצחק קליינבערג השפת אמת בתרל”ה ד”ה בת דודאי אין צדיק בארץ כו’ עד שביום אחרון לפני סילוקו הוא תכלית תמימות
פיעטרקוב תרצ”ה. ולא יחטא ,וכ’ ב’להבין שמועות’ תשפ”ה (עמ’ קה בספר שלו .נמצא לכאורה אין לו אלא יום או יומים
-א”ה :לפמ”ש בשיטמ”ק נזיר (שם) דעשאו יצחק שליח לקידושין בנאו”ד ,וע”ע ב’תמיהות’ תשפ”ב -עמ’ צו שם) ,ואיך שיהי’ תמימים הימים האחרונים.
לכל מי שתתרצה [זולת בנות כנען] ,אתי שפיר דברי הקדושת לוי. אין זה כ”כ נוגע לדברי השפ”א ,אלא לדברי חז”ל שלא
אלא שהחתם סופר מוסיף שבפועל אינו כן,
ובתוס’ (קידושין סא :סוד”ה בשלמא) כתבו ששתי שבועות השביעו, חטאה ,ואכמ”ל].
מכיון שהקב”ה מחשב אז כל שנותיו מיום שנברא
אחת שיקח אשה לבנו ממשפחתו ,ושבועה אחרת שאם לא יתנו לא
לשנים תמימים כיום האחרון ההוא ,כי כולם היו
יקח מבנות כנען ,ויל”ע כשלא ירצו ממשפחתו אם יש בידו לקדש
לו מכל העולם ,או דלמא שליח לקדש עשאו רק לבני משפחתו, ונחזי אנן במ”ש השפ”א דלאדם הפשוט לא מדריגות וסולם לעלות למדרגה האחרונה הזאת.
אך א”נ כצד האחרון א”כ אמאי הוצרך להשביעו שלא יקח מבנות נקרא ‘ימי חייו’ רק רגע האחרונה ,ועוד מוסיף וכו’ .והיינו דקאמר המדרש‘ ,כשם שהם תמימים’
שאין זה אצל כל אחד ,אלא למי שזוכה לכך,
כנען ,כיון שהיה שליח רק לבני משפחתו ,וי”ל .ובשפתי צדיקים - בזמנם האחרון‘ ,כך’ כל ‘שנותיהם תמימים’
ולכאורה הדברים נראים פליאה עצומה ,שהרי נודע
דינאוויץ כ’ כדברי הקדו”ל ,ועי”ש בסגנון הדברים. מלמפרע ,ושזה הוא כוונת הכתוב ‘יודע ה’ ימ”י
שכל פעולה שיהודי עושה בתורה ומצוות וגמ”ח
תמימים’ -אותן מעט ימים שהיו תמימים‘ ,ונחלתם
-ובמה שהובא מהאמרי אמת זי”ע לתרץ דכוונת בתואל היתה אינו נאבד לעולם ,וכל רגע ורגע מחיי חולף נעשה
לעולם תהיה’ -כמו מעולם תהיה ,מיום שנבראו
שיהא מוכרח לקחת מבנות כנען ,צ”ע דלפי קושיתו שרק קבוע לחיי נצח ,וא”כ מה כוונת הדברים שאין לו
עד עכשיו. רק הרגע האחרון מחייו.
למשפחתו הוי שליח ,א”כ יכול לקחת מכל העולם .וצ”ב .ועי’
סגנון הדברים באמרות מהבית ישראל זי”ע ליש”ק תשכ”ד .ועי’ ועוד בענין זה נמצא דברים מהחת”ס בס’ תורת זאת ועוד ,מה שהשפ”א פתח בדבריו ‘כי דרך
מה שתירץ בתאמי צביה ,ולפ”ד ניחא .ובס’ תורת אהרן למהר”א אדם הפשוט’ ,לכאורה אין הכוונה למה שרגיל בפי משה בפרשתן שכתב ,דאי אפשר שיהיו השנים
קרול עה”פ הוא ישלח ,פלפל בטעם שאסור בכל הנשים שבעולם, הבריות לקרוא אדם פשוט ,שהוא אדם שמתנהג שוים ,דעל כרחך יוסיף אדם יום יום בעבודת ה’,
אי מדינא או מקנסא ,ועי”ש בכל הענין]. בפחיתות ,אלא לאדם שהולך בדרך הפשטות כמו ומה שאמרו חסידי בית השואבה אשרי ילדותינו
שאלקים עשה את האדם ישר ,מבלי עקלקלות שלא ביישה זקנתינו (סוכה נג ,).לא שהיו שוים ,אלא
ועקמימות ,וכן המשמעות בדברי השפ”א שהביא כפי ערך חסידתם בזקנתם כך היו לפי אותו הערך
◄ המשך להבין שמועות חותנו בספרו דגל יהודה [וכמובא כאן בראש דברינו] ,בילדותם ,ועלו יום יום ונתעלו עד שהגיעו למדרגה
בודאי גם דברי השפ”א אינם באים לבטל חשיבות כל פסיעה קטנה שאדם דעל מה שאיתא בדבה”ק של השפ”א ‘כי דרך אדם ההיא ,ובזה האופן לא ביישה ילדותם את זקנותם.
עושה ,ואין הדבר צריכה לפנים ,אלא שצריכים עיון ולימוד מעמיק להבין הפשוט’ ,כותב דכן הוא ‘בשאר צדיקים’ לעומת עי”ש כל דבריו.
מה כוונת קדשו ל’ימי חייו’ שזה דבר מיוחד. שרה אמנו הצדקת .ואמנם בדגל יהודה אינו
גם יש להתבונן ,אם ניתן לאנשים פשוטים -בשפה שלנו ,להבין מתי והנה מדברי החת”ס נראה שאינו מחלק בין שאר מבואר כלל חידוש זה שאינו נקרא ימי חייו אלא
ההתעלות היא ביטול לימיו הקודמים ,ומתי ההתעלות היא עליה נוספת רגע האחרונה ,אלא הענין דשוים לטובה ,שייך רק צדיקים לשרה אמנו ,אלא כולם שוים בזה ,ובעיקר
ונשאר גם מה שהשיג קודם. הדבר נראה מדבה”ק ,דביסוד דבריו נחית לדון אצל שרה אמנו ,ולא בשאר צדיקים.
יתכן שנוכל להעמיק בדברים כעין דאמרינן (ב”מ מד ).דבילדותיה דרבי ס”ל ונשאר לנו להתבונן ,אם בארזים נפלה שלהבת ,כדברי השפ”א שבעצם לא היה ראוי להחשיב רק
הכסף קונה את הזהב ובזקנותיה סבר הזהב קונה את הכסף ,והאם אמרינן גם שצריכים זכות כדי שתהא להם רגע אחת שנקרא יום או יומיים האחרונים ,אמנם סיום דבריו אינו
בזה אלו ואלו דא”ח .וכמו דאמרינן בתרי גברי דשני הדעות יש להם מקום, ‘ימי חייו’ ,מה נענה אנן אבתריה ומה נשאר לנו שוה להשפ”א ,וס”ל דמכיון שכולם היו מדרגות
כך נימא גם בחד גברא ,שב’ העתים יש להם מקום ,ואינם מופרכים ,אף מכל מה שאנו נושמים בכל מאה ועשרים שנה ,וסולם להגיע לשלימות הראוי ,לכן נתעלו כל
שבשנותיו האחרונות שינה טעמו וסברתו. הימים. אתמהה.
פתחנו הדברים לפני הלומדים ,ונקווה שיתבררו ויתלבנו הדברים ,עד אלא שהחת”ס דיבר על שייחשב תמימות ,וזה
שתהא כולם שוים לטובה. ולצד השני ,מה שהשפ”א מבאר דכולם שוים יובן דהוי רק ביום האחרון [ועי”ש בחת”ס שלקושטא
(משלחן המערכת) לטובה אצל שרה אמנו ,דאף שנתעלה ,אבל לא לא שייך כלל תמים ממש ,שהרי אפילו מרע”ה נאמר
מצד דחיית המעשים ,הנה יש להתבונן במה שנקרא בו ותחסרו מעט מאלקים ,עי”ש ,אלא התמימות לפי
בספרי קודש תשובת רבי סעדיה גאון (ראה בסדורו ערכו] ,נמצא דאין בדברי החת”ס מה שלכאורה
השבוע פר’ חיי שרה ופר’ וישלח של שבת ח”ב דרוש ג פ”ג) ,שכל יום שהגיע להכרת נראה כחידוש בדברי השפ”א שאין כלל חשיבות
לא יתקיים טיש סעודה שלישית בגדלות האדון ב”ה שם ללבו איך לא כיבדו אתמול לכל ימיו אשר חי.
כראוי ,כיון שאז לא עמד על מה שיום יום יביע
יו"ל ע"י תלמידי רבינו ראש הישיבה שליט"א בן כ"ק מרן אדמו"ר הפני מנחם מגור זצוקלה"ה
© כל הזכויות שמורות למכון בנאות דשא – פקס bnaosdeshe@ibrededashe.org 077-4703647הארות והערות יתקבלו בברכה
ניתן להירשם לקבלת הגליון מידי שבוע • לתרומות ,הנצחות ובעניני הפצה בארה"ק 052-7178350בארה"ב 718-408-8970
גחלי אש -שיעורים ושיחות > אר"י > 077-2277-277 :ארה"ב > 1716-229-4771 :אירופה44-330-390-0476 : ד
לקבלת הגליון השבועי המלא משיחות רבינו שליט"א ניתן לפנות למכון עברא דדשא טל | 03-739-5330 :מיילsichos@ibrededashe.org :
