gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בנאות דשא · BINOS DESHE — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: בנאות דשא · BINOS DESHE

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

בנאות דשא · BINOS DESHE — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | שנה ז | גליון שכז‬ ‫‘והנה גמלים באים’‬ ‫התגברות נגד היצר הרע‬ ‫תפילה תמידית עלינו ועל בנינו‬ ‫נישואין‪ ,‬ורבים הם השוכחים את הנמשל‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬אליעזר עבד אברהם מגולל‬ ‫בזקנותו כימי בחרותו‬ ‫ושקועים כל‪-‬כולם במשל‪ ,‬עסוקים בסעודה‬ ‫סיפורו בפני לבן ובתואל‪ ,‬והוא אומר להם‬ ‫ויהיו חיי שרה וגו’ (כג‪ ,‬א)‪ .‬ברש”י ממדרש (ב”ר נח‪ ,‬א) בת מאה כבת‬ ‫ושמחים בהבלים‪ .‬און מ’דארף בעטען!‬ ‫(כד‪ ,‬מה) ‘אני ֶט ֶרם ֲא ַכּלֶ ה לדבר אל לבי והנה‬ ‫עשרים לחטא‪ .‬י”ל‪ ,‬אף שבעת כי יזקין אובד החשק והתלהבות שהיה‬ ‫בעטען! מ’זאל זעך נישט פארקריכען אין‬ ‫רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה‬ ‫לו מקודם בתחלת חסידות‪ ,‬אבל אם גזלן אחד עומד להרוג את האדם‪,‬‬ ‫די עולם הזה ‪ -‬ועלינו להרבות בתפילה‪,‬‬ ‫ותשאב ואמר אליה השקיני נא’‪ .‬רש”י‬ ‫לא שייך לומר שהבחור יש לו אש התלהבות להרוג לזה הרוצח יותר‬ ‫לבקש ולהתחנן שלא ניסחף אחר פיתויי‬ ‫מבאר הטעם שאליעזר דיבר בלשון עתיד‬ ‫מזקן‪ ,‬וכמו במה שנוגע לחיים אין חילוק בין בחור לזקן‪ ,‬כך אם ידע אדם‬ ‫העולם הזה‪ .‬על תפילה זו להיות ‘דבר‬ ‫בעודו מספר על אירוע שמתרחש בהווה;‬ ‫שהחטא נחשב כמו שממית אותו‪ ,‬יתחזק בכל כוחות שיש לו אף שהוא‬ ‫ההווה תמיד’ ‪ -‬תחינה בלתי פוסקת עלינו‬ ‫‘טרם אכלה ‪ -‬טרם שאני מכלה‪ ,‬וכן כל לשון‬ ‫זקן‪ ,‬שזה שזקן נתקרר ואין לו אש התלהבות כמו בבחרות‪ ,‬זה הוא רק‬ ‫ועל צאצאינו‪ ,‬שנזכה להיות מרוממים‬ ‫הווה‪ ,‬פעמים שהוא מדבר בלשון עבר כמו‬ ‫לתפלה וללמוד תורה‪ ,‬שבבחרות לבו בוער כאש להשי”ת‪ ,‬ובזקנותו‬ ‫מהגשמיות‪ ,‬ולעולם לא נסיח דעת מידיעת‬ ‫‘טרם כליתי’‪ ,‬ופעמים שמדבר בלשון עתיד‪,‬‬ ‫נתקרר כי הכוחות נתמעטו‪ ,‬אבל לענין כעס על יצה”ר שבא להרגו ‪-‬‬ ‫האמת‪ ,‬שהעולם ומלואו אינם אלא משל‬ ‫כמו (איוב א‪ ,‬ה) ‘כי אמר איוב’ הרי לשון עבר‪,‬‬ ‫שחטא גרע מהרגו‪ ,‬ודאי אין חילוק‪ ,‬רק אם יודע היטב שהחטא נחשב‬ ‫חיוור ודמיון כוזב‪.‬‬ ‫‘ככה יעשה איוב’ (שם) הרי לשון עתיד‪,‬‬ ‫כמו שיצה”ר הורג אותו אז יתגבר בכל כוחות שלו כמו איש בחור‪ .‬וזהו‬ ‫ופירוש שניהם לשון הווה‪ ,‬כי אומר היה‬ ‫בת ק’ כבת כ’ לחטא‪ ,‬פירוש שרה היתה יודעה היטב שהחטא ממית‪,‬‬ ‫כ”ק אאז”ל הפני מנחם זי”ע‪ ,‬בימי האבל‬ ‫על בנו הגאון רבי יהודה אריה זצ”ל‪ ,‬לא‬ ‫איוב אולי חטאו בני וגו’ והיה עושה כך’‪.‬‬ ‫והיתה כבת כ’ לחטא ‪ -‬לעמוד כנגד יצה”ר שמפתה את האדם לרע‬ ‫אע”פ שהיתה בת ק’‪.‬‬ ‫עלינו‪ ,‬הזכיר את דברי הגמרא (סנהדרין נב‪).‬‬ ‫רש”י מפרש לשון הפסוק בהתאם לכלל‬ ‫(הרה”ק מראדזימין זי”ע מתוך דברי אביב תרכ”ד)‬ ‫המספרת ‘וכבר היו משה ואהרן מהלכין‬ ‫שד ָבר ַההֹווֶ ה תמיד נופל בו בין לשון‬‫הקובע ָ‬ ‫בדרך‪ ,‬ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל‬ ‫עתיד בין לשון עבר (ראה דבריו ויצא כט‪ ,‬ג‪,‬‬ ‫הכנעה הבא מהתורה שמודעת ליה חוביה‬ ‫ישראל אחריהן‪ ,‬אמר לו נדב לאביהוא‬ ‫בשלח טו א)‪ .‬אלא שדבריו דורשים הבנה‪ ,‬הרי‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (רש”י כד‪,‬‬ ‫אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה‬ ‫לא מצאנו לאליעזר שהתפלל כי אם בפעם‬ ‫מב מב”ר ס‪ ,‬ח)‪ .‬י”ל פירוש ‘שיחתן’ מלשון שוחה באבות (ברכות לד‪ ).‬והינו‬ ‫ננהיג את הדור‪ ,‬אמר להן הקב”ה הנראה‬ ‫הזאת‪ ,‬שביקש שיצליח ה’ דרכו ויעשה חסד‬ ‫הכנעה כמובן‪.‬‬ ‫מי קובר את מי‪ ,‬אמר רב פפא היינו דאמרי‬ ‫עם אברהם אדוניו‪ ,‬ולא היה זה דבר ההווה‬ ‫והענין הוא‪ ,‬דהנה יש שני מיני הכנעה‪ ,‬יש הכנעה שעל ידי עוני‬ ‫אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי‬ ‫תמיד‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מתאים יותר היה להשתמש‬ ‫ודחק חלילה לבו נשבר ונכנע למקום‪ ,‬אולם הכנעה זו אינה יפה לפני‬ ‫דהוגני’‪ ,‬ומפרש רש”י ‘נפישי גמלי סבי ‪-‬‬ ‫בלשון עבר‪.‬‬ ‫המקום ב”ה‪ ,‬כי בכל צרתם לו צר (ישעיה סג‪ ,‬ט)‪ .‬אך יש הכנעה שהיא‬ ‫הרבה גמלים זקנים‪ ,‬דטעיני משכי דהוגני ‪-‬‬ ‫ידוע את אשר הפליגו צדיקים זי”ע‬ ‫בעושר וגדולה והרחבה‪ ,‬אלא מתוך שעוסק בתורה אוריתא קא מודעא‬ ‫שטעונים עורות גמלים יונקין שמתו’‪ ,‬שאף‬ ‫ְבּרּום מעלת פירוש רש”י הקדוש‪ ,‬שבלשונו‬ ‫ליה חוביה ולבו נכנע למקום‪ .‬והכנעה זו ‪ -‬היא שהיתה הכנעת אבות‬ ‫שלפי סדר השנים הזקנים אמורים להסתלק‬ ‫טמונים סודות ורמזים‪ ,‬מוסר וחכמה‪ ,‬ואף‬ ‫הקדושים‪ ,‬שהיו בעושר וגדולה רבה‪ ,‬אלא מתוך שעסקו בתורה היה‬ ‫מהעולם לפני אלו הצעירים מהם‪ ,‬הרי‬ ‫מהפסוקים שרש”י מביא מהם סימוכין‬ ‫לבם נכנע למקום‪ ,‬עד שאמר אברהם אבינו ע”ה (וירא יח‪ ,‬כז) ‘ואנכי‬ ‫שבפועל ישנם זקנים רבים שעודם בחיים‬ ‫לדבריו ניתן ללמוד רבות‪.‬‬ ‫עפר ואפר’‪ ,‬והכנעה זו היא שיפה לפני המקום‪ ,‬כמאמר רז”ל (חולין פט‪).‬‬ ‫כאשר ילדיהם הצעירים כבר מתו‪ .‬דברי רב‬ ‫נראה לומר‪ ,‬שרש”י רומז לנו שבעוד‬ ‫על הכתוב (ואתחנן ז‪ ,‬ז) ‘כי אתם המעט’ ‪ -‬שאמר הקב”ה חושק אני בכם‬ ‫פפא דורשים הבנה‪ ,‬הרי ענין מצער זה ידוע‬ ‫ששהה אליעזר בביתו של לבן הרמאי‪,‬‬ ‫שממעטין עצמיכם‪ ,‬נתתי גדולה לאברהם ‪ -‬אמר ואנכי עפר וכו’‪.‬‬ ‫היטב‪ ,‬ומה בא להוסיף עם ָמ ָׁשל הגמלים‪.‬‬ ‫התפילה לא היתה מאורע שעבר ואיננו‪,‬‬ ‫וזהו הפירוש ‘יפה שיחתן’ של עבדי אבות לפני המקום מתורתן‬ ‫אמר על כך כ”ק אאז”ל ביאור נפלא;‬ ‫אלא דבר ההווה תמיד‪ ,‬שלא הסיח דעת‬ ‫של בנים‪ ,‬ר”ל יפה ההכנעה של עבדי אבות ‘לפני המקום’‪ ,‬יען שהיא‬ ‫הגמל ִמ ִּט ְבעֹו נגזרו עליו חיים קשים‪ ,‬בהיותו‬ ‫מלהתפלל ולבקש על נפשו שיינצל מידיו‬ ‫‘מתורתן של בנים’ ‪ -‬היינו על ידי עסק התורה הניתנה לישראל‪ ,‬לא‬ ‫הולך כל ימיו במדבר צחיח‪ ,‬תחת השמש‬ ‫של אותו רשע שביקש לעקור את הכל‪.‬‬ ‫מתוך דוחק חלילה‪ ,‬כנ”ל‪.‬‬ ‫הקופחת‪ ,‬מתמודד עם רוחות עזות וסופות‬ ‫וללמדנו בא לדורות עולם‪ ,‬בעומדנו מול‬ ‫(הרה”ק ממאדזיץ זי”ע דברי ישראל)‬ ‫חול‪ ,‬וטעון משאות כבדים‪ .‬כמה גדול הוא‬ ‫הר ַׁשע והטומאה המפריעים מלקיים‬ ‫כוחות ֶ‬ ‫הידיעה שהכל ממנו ית”ש‬ ‫הכאב‪ ,‬כאשר לעתים‪ ,‬מעבר למשא הרגיל‪,‬‬ ‫רצון ה’‪ ,‬שזקוקים אנו לתפילה תמידית‪,‬‬ ‫מיתוסף משא נוסף‪ ,‬מדאיב ומצער‪ ,‬כאשר‬ ‫ולעולם לא לחדול מלהתפלל‪ ,‬להתחנן‬ ‫ושעליו לשפר מעשיו‬ ‫אתם על גבו‪.‬‬‫ְּבכָ ָריו מתים ועליו לְ ֵׂש ָ‬ ‫ולבקש‪.‬‬ ‫ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטוררה‪ ,‬ותלד לו את זמרן ואת יקשן‬ ‫ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח (כה‪ ,‬א‪-‬ב)‪ .‬ראשית כל צריך האדם‬ ‫הדברים אינו מכוונים רק לתפילה על‬ ‫על כך מביא ראיה מאיוב ‪‘ -‬ככה יעשה‬ ‫לקשר הכל אליו יתברך‪ ,‬היינו לידע ולהודיע שהכל בא מאתו יתברך‪.‬‬ ‫הילדים שלא יסתלקו מן העולם בצעירותם‪,‬‬ ‫איוב’‪ ,‬שפסוק זה נאמר בעודו ְמ ֻׁש ָּפע‬ ‫זה ‘קטור”ה’ ‪ -‬לקשר הכל אליו יתברך‪ ,‬וגם לקשר את עצמו כנודע‪.‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬לתחינת‬ ‫בנכסים ובכל טוב העולם הזה‪‘ ,‬והלכו‬ ‫ההורים לבל יסורו ילדיהם מדרך הישר‬ ‫בניו ועשו משתה בית איש יומו’ (איוב א‪,‬‬ ‫ובאם שהאדם יודע כל זאת ‪ -‬שהכל נצמח ממנו יתברך‪ ,‬מחויב לשבחו‬ ‫יתברך על כל המאורעות‪ ,‬ויבטח שבאו הכל לטובה‪ ,‬זה ‘ואת זמר”ן’‪.‬‬ ‫והטוב‪ ,‬ויתעו בדרכי ָמוֶ ת‪ ,‬נתיבות ְׁשאֹול‬ ‫ד) ‪ -‬והיו מטיבים ליבם במעדנים והנאות‬ ‫והגם שלפי עין האנושי נדמה לו לאדם שאין הדבר המאורע טוב‪ ,‬צריך‬ ‫ואורחות ֲא ַבּדֹון‪ ,‬חלילה וחס‪.‬‬ ‫חומריים‪ ,‬ואיוב שחשש שמא נסחפים בניו‬ ‫האדם להתחזק ולהתעקש בדבר‪ ,‬ולידע שהכל טוב מאת השי”ת‪ ,‬כמו‬ ‫על כך רומז הפסוק בסיום הפרשה (כד‪,‬‬ ‫אחר ההבל וטובעים ברוב השפע הגשמי‪,‬‬ ‫שכתוב (תהלים כז‪ ,‬יד) ‘חזק ויאמץ לבך’‪ ,‬זה ‘ואת יקש”ן‪ .‬גם צריך האדם‬ ‫סג) ‘ויצא יצחק לשוח בשדה וגו’ וירא והנה‬ ‫‘והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם‬ ‫לדון את עצמו בכל עת על שאינו יוצא ידי חובתו נגדו יתברך‪ ,‬זה ‘ואת‬ ‫גמלים באים’‪‘ ,‬גמלים’ רומזים כאמור על‬ ‫כי אמר איוב אולי חטאו בני’ (שם‪ ,‬ה)‪‘ .‬ככה‬ ‫מד”ן’‪ .‬ועוד יותר מזה‪ ,‬שמכעיס במעשיו אותו יתברך‪ ,‬זה ‘ואת מדי”ן’‬ ‫הצאצאים והדורות העתידים‪ ,‬ויצחק אבינו‬ ‫יעשה איוב’ ‪ -‬איוב לא הסיח דעת‪ ,‬וְ לּו לרגע‬ ‫‪ -‬על דרך ‘מאשת מדינים וכעס’ (משלי כא‪ ,‬יט)‪ .‬וצריך לעזוב דרכו הרע‪,‬‬ ‫יצא השדה לשפוך שיחו עליהם‪ .‬תפילתו‬ ‫אחד‪ ,‬משלומם הרוחני של בניו‪ ,‬ולא חדל‬ ‫זה ‘ואת ישב”ק’‪ .‬ולבקש עזר ממנו יתברך על ידי דיבורי תורה ותפילה‪,‬‬ ‫של אותו זקן עומדת לנו לדורות עולם‪,‬‬ ‫מלהתחנן על נפשם לבל יחטאו‪.‬‬ ‫זהו ‘ואת שו”ח‪ .‬יהי רצון שנזכה לעבדו באמת‪.‬‬ ‫ובכוחה יכולים אף אנו לשפוך שיח‪ ,‬ולשאת‬ ‫ידועים דברי חז”ל (ב”ב טו‪‘ ).‬איוב לא‬ ‫(אזור אליהו מהרה”ק רבי אליהו אבד”ק ויסקיט תלמיד הרבי מקאצק זי”ע)‬ ‫רינה ותפילה‪ ,‬שנזכה לגדל דורות נאמנים‬ ‫היה ולא נברא אלא משל היה’‪ ,‬ומאידך אף‬ ‫למלך ב”ה ההולכים בדרכי אבות‪.‬‬ ‫העולם הזה אינו אלא משל‪ ,‬כדברי הגמרא‬ ‫(מתוך ס”ג חיי שרה תשפ”ג מאמר ב ‪ -‬עבד”ד‬ ‫(עירובין נד‪ ).‬ד’עלמא דאזלינן מיניה כהילולא‬ ‫עמ’ קיט‪-‬קכ)‬ ‫דמי’ ‪ -‬העולם הזה החולף ָמׁשּול לסעודת‬ ‫א‬ ‫האבות שמגיעים לשמחת בניהם‬ ‫בשפת אמת ליקוטים (על זוה”ק ד”ה האוהלה) כתב‬ ‫לפרש הפסוק (כד‪ ,‬סז) ‘ויביאה יצחק האוהלה שרה‬ ‫אבותינו השרישו במהותנו הכוח ללכת בדרכי ישרים‬ ‫אמו’‪ ,‬שנזדמן שם דיוקנה של שרה ממש‪ ,‬על פי מ”ש‬ ‫נשתרשו הדברים אצל יצחק אבינו‪ ,‬ואצל יעקב‬ ‫איתא בגמרא (ב”ב יא‪ ).‬מעשה במונבז המלך‪,‬‬ ‫בזוה”ק פינחס (ריט‪ ):‬על הפסוק (תהלים קמט‪ ,‬ב) ‘ישמח‬ ‫ישראל בעושיו’ וכו’‪ ,‬כי הקב”ה מביא אב ואם מעולם‬ ‫אבינו וזרעו אחריו עד סוף כל הדורות ‪ -‬שבידם‬ ‫שבשני בצורת‪ ,‬בזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו‬ ‫הבא לראות בשמחת בניהם אם הם צדיקים‪ ,‬לכן וינחם‬ ‫לכבוש את יצרם ולעמוד בנסיונות‪.‬‬ ‫‪ -‬כדי להציל ולהאכיל עניי בני ישראל‪ ,‬חברו‬ ‫אחר אמו‪.‬‬ ‫ומה נענה אנן כאשר ישאלו כל אחד ואחד‬ ‫עליו אחיו ובית אביו וטענו כנגדו אבותיך‬ ‫מבואר מדבה”ק‪ ,‬דאם הבנים אינם צדיקים‪ ,‬אין‬ ‫גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם ‪-‬‬ ‫האבות באים לשמחתם‪ ,‬ומשמע דאין זה זכות של‬ ‫מאתנו‪ ,‬אבותינו גנזו למעלה ובדבר שעושה‬ ‫האבות‪ ,‬אלא זכות הבנים‪ ,‬ולכן מיתלי תלי אם הבנים‬ ‫פירות‪ ,‬האבות הק’ וכל שרשרת הדורות אחריהם‬ ‫הרי באוצרות מלכים ישנם חפצים ותכשיטים‬ ‫ראויים שהקב”ה יביא את האבות לשמחתם‪ .‬האם ידוע‬ ‫גנזו עבורנו אוצרות של כוחות רוחניים‪ ,‬ואתה‬ ‫יקרי ערך שאי אפשר להעריך את שווים כלל‬ ‫המקור לדבריו‪ ,‬או דמסברא נקט הכי‪.‬‬ ‫ואספו אותם במשך שנים רבות‪ ,‬ואין להם שום‬ ‫מבזבזם?! מה אנו עושים עם הכוחות שהם‬ ‫והשיב רבינו שליט”א‪:‬‬ ‫השרישו בנו‪ ,‬במה אנו גונזים את הכוחות‪ ,‬האם‬ ‫תמורה ותחליף‪ ,‬אמר להם מונבז‪ ,‬שוטים אתם‬ ‫בספרים מובא שלפי זכות הבנים כך‬ ‫‘אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה’‪‘ ,‬אבותי‬ ‫מגיעים צדיקים מדורות קודמים יותר ויותר‪,‬‬ ‫חלילה אנו מבזבזים אותם כאן למטה על דברי‬ ‫אך כמדומה שכאן בשפת אמת אינו ענין‬ ‫חולין והבלים הנפסדים‪ ,‬עבור עולם חולף ועבור‬ ‫גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר‬ ‫של זכות הבנים‪ ,‬אלא כמ”ש בתחלת הענין‬ ‫תאווה של רגע אחד שאין בה ממש‪ .‬ואיזה פתחון‬ ‫שעושה פירות’ ‪ -‬אוצרות מלכים תכשיטים‬ ‫בזוה”ק שם‪ ,‬שדווקא אם משתפים להקב”ה‬ ‫פה תהא לנו על הטענה ‘אמטו זוזי דידך חרבו‬ ‫וציורים גנוזים במרתפים אין מהם שום תועלת‪,‬‬ ‫בשמחה אזי מגיע עם האבות‪ ,‬ומשא”כ ח”ו‬ ‫שיראי דמלכא’ (ברכות נו‪ ,).‬הרי כל איש ישראל‬ ‫ואפילו אם מניבים מהם רווחים של ממון ‪ -‬סוף‬ ‫וכו’‪ ,‬וזו הכוונה צדיקים [ומסתמא סגי בעמך‬ ‫מקבל נפש‪ ,‬וכוחות מהאבות הק’ ומאבותיו‬ ‫סוף אין עושה פירות בדברים שיש בהם ממש‪,‬‬ ‫כולם צדיקים באידישע חתונה לזה]‪ ,‬כי סגנון‬ ‫מהדורות הקודמים‪ ,‬כי כולנו בני אברהם יצחק‬ ‫והוא החיה בהם נפשות‪.‬‬ ‫השפת אמת לא נראה כמחדש ומוסיף זה‪,‬‬ ‫ויעקב‪ ,‬עבור מי ועבור מה קלקלת את זה‪ ,‬מי‬ ‫מונבז אמנם ענה להם תשובה ניצחת‪ ,‬אבל‬ ‫אלא כמביא הכתוב בזוה”ק ותו לא‪.‬‬ ‫החליף במי ומה החליף במה‪.‬‬ ‫עלינו להתבונן הרי אבותינו גנזו כי אנו זרע‬ ‫ויתכן גם דקאי ‘אם הם צדיקים’ על‬ ‫זה מה שעלינו ללמוד מכל ספר בראשית‬ ‫של אברהם אבינו ע”ה‪ ,‬ובכל אחד ואחד מזרע‬ ‫האבות‪ ,‬כי הרי לשון הזוה”ק עקר להו‬ ‫הנקרא ‘ספר הישר’ משום שמעשה האבות‬ ‫ישראל זורם הדי‪ .‬אן‪ .‬איי‪ .‬הרוחני של אאע”ה‪.‬‬ ‫מגנתא דעדן‪ .‬ועי’ שפת אמת בא תרמ”ד‬ ‫כתובים בה (ע”ז כה‪ ,).‬אמנם אין לנו אפילו נגיעה‬ ‫שהרי אמרו חז”ל (במ”ר יח‪ ,‬כא והובא ברש”י לך יז‪,‬‬ ‫ד”ה בפסוק‪ ,‬שמפורש כן‪ ,‬אך שם נראה דכל‬ ‫במעשי האבות‪ ,‬אבל על כל פנים שמעשה‬ ‫יט) שיצחק אבינו ע”ה נקרא ‘יצחק’ ‘על שם‬ ‫עמך צדיקים לענין זה‪.‬‬ ‫האבות הק’ יאציל עלינו ‪ -‬שיראה וילמד לנו‬ ‫י’ נסיונות וצ’ שנים של שרה וח’ ימים שנמול‬ ‫ומכבר אמרתי על דברי ספר חסידים‬ ‫איך ליישר את אורחותינו‪ ,‬הדרך אשר נלך בה ‪-‬‬ ‫וק’ שנה של אברהם’‪ ,‬ומה השייכות ליצחק‬ ‫המובא בגליון הש”ס כתובות (קג‪ ,).‬שרבינו‬ ‫הקדוש היה בא לביתו אחר פטירתו כל ליל‬ ‫בכבישת היצר הרע ובעמידה בנסיונות‪.‬‬ ‫בנסיונותיו של אברהם שנזכרו בשמו‪ .‬אלא‬ ‫שבת בבגדי חמודות והוציאם ידי חובת‬ ‫(מתוך ס”ג וירא תשפ”ז מאמר ב)‬ ‫אחרי שאברהם אבינו ע”ה עמד בנסיונות‪,‬‬ ‫בקידוש היום‪ ,‬ובשלמא מה דקמ”ל דהוציאם‬ ‫לזכות הרה"ח ר' קלמן הלר שליט"א והרה"ח ר' מנדל ורדיגר שליט"א‬ ‫בקידוש ‪ -‬רבותא טובא‪ ,‬אבל ‘בגדי חמודות’‬ ‫מה מקום להזכירם‪ ,‬ואטו בחיצוניות ח”ו‬ ‫עסקינן‪ .‬רק הבנים הם מחלצות ולבוש‬ ‫חמודות להוריהם כמ”ש אאדמו”ר הפני‬ ‫מנחם (הו”ד בעבד”ד כרך ב’ דף כ”ב)‪ ,‬וכשהבנים‬ ‫סק”ד) דבעינן שיהא ממון אצל המקדש‪ ,‬ולא סגי במאי דהוי ממון‬ ‫כסף קידושין מאיסורי הנאה‬ ‫להראו‍ֹת והבנים‬ ‫ֵ‬ ‫צדיקים‪ ,‬זוכה הצדיק‬ ‫נתתי כסף השדה קח ממני (כג‪ ,‬יג)‪ .‬בראש מסכת קידושין ילפינן ביד האשה‪ ,‬אלא מסתפק במאי הוי דומיא דשדה עפרון‪ ,‬אי מחמת‬ ‫לראו‍ֹת‪ .‬וזה בגדי חמודות‪-( .‬א”ה‪ :‬ראה ס”ג פר’‬ ‫ְ‬ ‫בגזירה שוה דקיחה דהאי קרא ל’כי יקח איש אשה’ (תצא כד‪ ,‬א) ‪ -‬דעובר לסוחר לגבי המקדש הנותנו‪ ,‬או דסגי במאי דעובר לסוחר‬ ‫ויקהל‪-‬פרה תשפ”ה מאמר א באורך)‪.‬‬ ‫דהאשה נקנית בכסף‪ .‬ובמתניתין (שם נו‪ ):‬אמרינן דמקדש בערלה ביד המתקדשת‪ ,‬שמקבלת דבר שיכולה לקנות בו‪.‬‬ ‫מקבל המכתב העיר‪ :‬אי הכוונה שהאבות צדיקים‪,‬‬ ‫האיך מתפרש הקרא ‘וינחם יצחק אחרי אמו’‪ ,‬כאשר‬ ‫ונפק”מ לישראל שקונה קרקע מגוי ומשלם שוה כסף של‬ ‫ושאר איסורי הנאה אינה מקודשת‪ .‬ובתוס’ הקשו הא שרי להנות‬ ‫בודאי לא הסתפק עד הנה אם שרה אמו צדקת‪.‬‬ ‫מאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן‪ ,‬וכן אפרן מותר בהנאה‪ ,‬וא”כ איסוה”נ שיש בו שוה פרוטה באפרו או שלא כדרך הנאתו‪ ,‬דאינו‬ ‫כסף העושה סחורה לגבי הנותן‪ ,‬אבל הוא עושה סחורה לגבי‬ ‫האיש נתן לאשה דבר השוה כסף‪ ,‬ואמאי אינה מקודשת‪.‬‬ ‫והשיב רבינו שליט”א‪ :‬אין הנחמה במה שאמו‬ ‫ובתוס’ במסכת ע”ז (סב‪ ).‬תירצו‪ ,‬כיון שכל זמן שהוא בעין המקבל‪.‬‬ ‫צדקת‪ ,‬אלא במה שראה אותה‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫***‬ ‫אסור למכרו מן התורה‪ ,‬כמו כן אסור לקדש בו אשה‪ ,‬דהוי כמו‬ ‫באבני מילואים (סי’ כח סקנ”ו ושו”ת סי’ כא) ביאר דברי התוס’‪,‬‬ ‫מכירה חשובה ויש בו הנאה כשמקדש את האשה‪ ,‬דגמרינן קיחה‬ ‫לחייב תמורתן את קנין הקידושין‪.‬‬ ‫קיחה משדה עפרון‪ ,‬וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי דהטעם דמקדש באיסוה”נ אינה מקודשת‪ ,‬לפי שהתורה אסרה‬ ‫אמנם האבני נזר (אהע”ז סי’ תנה סק”ה) השיג מאוד‬ ‫לקנות בו חפץ או לשאר הנאות‪ .‬ולשונם סתומה‪ ,‬ונתחבטו גדולי כל הנאתן‪ ,‬ואין להם דמים לא למכרן ולא לקנות בהן‪ ,‬ואפילו‬ ‫ע”ד האבני מילואים‪ ,‬דאין שום סברא לומר יסוד‬ ‫יש שו”פ באפרן או שלא כדרך הנאתן‪ ,‬אינן עושין עיסקא לחייב‬ ‫האחרונים בכוונתם‪.‬‬ ‫זה דאיסוה”נ שיש להם שויות באפרן או שלא כדרך‬ ‫בחתם סופר בחידושיו (שם) ובשו”ת בית אפרים (חו”מ סי’ סב) תמורתן דמים ולא לקנות בהן מקח‪ ,‬וה”ה שאינן עושין קנין‬ ‫הנאתן לא יהיו דמים לחייב תמורתן‪ ,‬וגם הר”ן שכתב‬ ‫ביארו‪ ,‬כיון דכסף קידושין ילפינן משדה עפרון‪ ,‬בעינן דומיא קדושין‪.‬‬ ‫[עפ”ד הירושלמי] שאין לאיסוה”נ דמים‪ ,‬הוא רק באופן‬ ‫ויסוד דבריו בנה על דברי הר”ן (על הרי”ף ע”ז שם)‪ ,‬בטעמא‬ ‫דהתם‪ ,‬דהוי כסף עובר לסוחר‪ ,‬והיינו שאפשר לסחור בו ולקנות‬ ‫שאין למוכר בהם שום שויות ממון מצד אפרן ושלא‬ ‫בו דברים אחרים‪ ,‬ומה שאפשר לקדש בשוה כסף‪ ,‬היינו משום דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת‪ ,‬עפ”ד הירושלמי (קידושין פ”ב‬ ‫כדרכן‪.‬‬ ‫שאפשר להחליפו ולסחור בכסף הניתן תמורתו‪ ,‬אבל איסוה”נ ה”ח) מקודשת בשאין דמיהן‪ ,‬ופירש שאין הדמים שקיבל בהן דמי‬ ‫עוד יש לדון אפילו לפי דרכו של האבני מילואים‪,‬‬ ‫הגם שאפשר ליהנות מהם בעצמם שלא כדרך הנאתן או באפרן‪ ,‬איסוה”נ‪ ,‬אלא מתנה או גזל בידו‪ ,‬דאיסורי הנאה אינן שוין ממון‬ ‫במאי דיליף מסברא‪ ,‬דכמו שאיסוה”נ אינן מחייבים‬ ‫אבל אסור למוכרן לאחרים לשימושים אלו‪ ,‬ואין זה עובר לסוחר‪ ,‬לחייב דמים תמורתן‪ ,‬ולפיכך כשמשתמש בדמיהן לקדש בהן‬ ‫ותופסים הדמים‪ ,‬כך אינן נעשין דמים בעד מקח או‬ ‫ואף שאפשר לשורפן ולמכור אפרן ולקנות בדמיהן דברים אשה‪ ,‬אינו נהנה בכך מאיסוה”נ‪ ,‬שהרי אינן דמיהן‪.‬‬ ‫אשה‪ ,‬דיש מקום לחלק ביניהם‪.‬‬ ‫ובמשנה למלך (אישות פ”ה ה”ז) כתב בדעתו‪ ,‬דאפילו מכרן לנכרי‬ ‫אחרים‪ ,‬כיון שעכשיו כמות שהן אי אפשר למוכרן‪ ,‬אין זה דומיא‬ ‫ובחזון איש (אהע”ז סוף סי’ מ) כתב בדברי האבני‬ ‫דמותר הוא ליהנות מהן‪ ,‬לא הוו המעות שנתן בהן דמי איסוה”נ‪,‬‬ ‫דכסף דשדה עפרון‪.‬‬ ‫מילואים‪ ,‬דהמקדש באיסוה”נ אינה מקודשת‪ ,‬דאע”פ‬ ‫אמנם לשון התוס’ קצת קשה‪ ,‬דמשמעות לשונם דבאיסוה”נ אלא גזל או מתנה‪ ,‬דכיון שהתורה אסרה על המוכר כל הנאתן‪,‬‬ ‫שיש בהן שו”פ באפרן ושלא כדרך הנאתן‪‘ ,‬כיון‬ ‫קנין הקידושין לא דמי לקנין דשדה עפרון‪ ,‬ולפירושם כסף נמצא שדבר זה אין לו דמים‪ ,‬והמעות אינן דמיהן אלא גזל או‬ ‫שהמכירה מקרי שנהנה עכשיו אף אם מכר אינו כלום‬ ‫הקידושין הוא דלא דמי לכסף דשדה עפרון‪ .‬וגם לפי סברתם צ”ב מתנה בידו‪.‬‬ ‫שאינו ממונו למוכרו’‪ ,‬משמע שהבין בדבריו כעין‬ ‫ומדבריהם למד האבני מילואים‪ ,‬כמו שחפץ של איסוה”נ אינו‬ ‫איך מהני קידושין בההוא הנאה (קידושין ח‪ ,):‬ובשחוק לפני רקוד‬ ‫דברי הריטב”א בקידושין (נו‪ ):‬דהטעם דאינה מקודשת‬ ‫לפני (שם סג‪ ,).‬דכל אלו אינן נסחרין‪ ,‬ולא הוו דומיא דשדה עפרון‪ .‬נתפס בדמים לחייב את הלוקח לשלם תמורתו‪ .‬כמו כן אינו נחשב‬ ‫משום דאיסוה”נ אינם ממונו של המקדש [וכן פירש‬ ‫וכן יש לציין לדברי האבני נזר (אהע”ז סי’ שפז סק”ב) שכתב לדון דמים בעד חפץ אחר‪ ,‬שאם נותן איסוה”נ כדי לקנות בהן שדה‬ ‫בשו”ת בית יצחק (אהע”ז ח”א סי’ צה סק”ג) כונת דברי התוס’‪,‬‬ ‫בטעם דמהני שוה כסף ככסף (קידושין ח‪ ,).‬אם הוא משום דיכולה וכיו”ב‪ ,‬אינן נחשבים כדמי השדה‪.‬‬ ‫עי”ש]‪.‬‬ ‫וממה שכתבו התוס’ ‘דלקדש בו אשה דהוי כמו מכירה חשובה‬ ‫למוכרו בכסף ולעשות ממנו כסף‪ ,‬או דמשום עצם היותו שוה‬ ‫ומיהו מדברי האבני מילואים עצמם מאורך לשונו‬ ‫כסף הוא חשוב כסף‪ .‬ודברי החתם סופר ובית אפרים אינם אלא וכו’‪ ,‬וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ או‬ ‫וממש”כ לבאר את אורך לשון התוס’‪ ,‬לא משמע כן‬ ‫כהצד הראשון‪ ,‬דמפני שאפשר להמירו בכסף הוי עובר לסוחר לשאר הנאות’‪ ,‬פירש האבני מילואים לפי מה שיש לדון בכסף‬ ‫[ועי’ עוד באבני נזר (או”ח סי’ שעו סק”ה) בהג”ה‪ ,‬מש”כ עפ”ד‬ ‫קידושין אי הוי כסף שויות או כסף קנין‪ ,‬דלהצד דהוי כסף קנין‪,‬‬ ‫דומיא דשדה עפרון‪.‬‬ ‫המקנה בטעם דהמקדש באיסוה”נ אינה מקודשת‪ ,‬ויל”ע‬ ‫והנה הבית אפרים (שם) בתחלת דבריו פירש דלקידושין בעינן י”ל דמהני אפילו באיסוה”נ‪ ,‬דכיון דשלו הן‪ ,‬ושו”פ הן מחמת‬ ‫היטב בכוונתו]‪.‬‬ ‫כסף שהאשה יכולה לסחור בו‪ ,‬ושוב נטה לומר דבעינן כסף האפר או שלא כדרך הנאתן‪ ,‬ולכך כתבו התוס’ דקידושי אשה‬ ‫(מתוך מה שנאמר בלימוד עמוד היומי ע”ז סב‪ .‬ומופיע בספר‬ ‫שהמקדש יכול לסחור בו‪ ,‬עי”ש‪ .‬ונראה דאין כונתו לנידון הכללי כמכירת שדה אחוזה דבעינן כסף שויות שמחייב תמורתו‪ ,‬וכשם‬ ‫‘לעבוד ולמשא’ ותשו”ח למערכת)‬ ‫בענין כסף קידושין‪ ,‬וכשיטת הריטב”א (קידושין נו‪ :‬ועי’ אבנ”מ סי’ כח שאיסוה”נ לא הוו דמים לקנות תמורתן שדה‪ ,‬כך לא הוו דמים‬ ‫ב‬ ‫לזכות הרה"ח ר' יוסף שטרייכר שליט"א‬ ‫שהייתי עבד ‪ -‬אין אני ראוי להיות רק עבד‪.‬‬ ‫להכיר עצמו בבחינתו ובצורתו‬ ‫חסדים ללא מספר וחשבון‬ ‫ולכך אמר מוטב שיהי’ בביתו של אברהם‬ ‫במדרש (ב”ר ס‪ ,‬ב) ‘הקרה נא לפני היום’‬ ‫ותאמר שתה אדוני‪ ,‬גם לגמליך אשאב (כד‪ ,‬יח‪-‬יט)‪ .‬המפרשים דקדקו (עי’‬ ‫הצדיק‪ ,‬שכן דרך צדיקים שהם בהכנעה‬ ‫(כד‪ ,‬יב)‪ ,‬כתיב (משלי יז‪ ,‬ב) ‘עבד משכיל‬ ‫הון עשיר ריש אבות ועוד) בלשון המשנה (פאה פ”א מ”א‪ ,‬ב”ב פ”ט מ”ד‪ ,‬אבות פ”א מ”ב)‬ ‫גדולה אצלם‪.‬‬ ‫ימשול בבן מביש’‪ ,‬וכתיב (שם) ‘ובתוך אחים‬ ‫‘גמילות חסדים’ דהול”ל גמילות חסד‪ ,‬ואמאי נקטו חז”ל גמילות חסדים לשון‬ ‫ואף שכתב במדרש (ב”ר נט‪ ,‬ח) שהיה שליט‬ ‫יחלק נחלה’‪ ,‬עבד משכיל זה אליעזר‪ ,‬ומה‬ ‫רבים‪ .‬וי”ל שמי שהוא בעל חסד אינו ָׂש ֵב ַע מעשיית חסד אחד‪ ,‬אלא לעולם‬ ‫ביצרו כמו אברהם‪ .‬תלה הכל באברהם‪,‬‬ ‫השכלתו ‪ -‬אמר כבר קללתו של אותו האיש‬ ‫עושה הרבה חסדים‪ ,‬בלי חשבונות‪ ,‬וזהו גמילות חסדים לשון רבים‪.‬‬ ‫מחמת שאני מחובר אצל אברהם הצדיק‬ ‫בידו‪ ,‬שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד‬ ‫וכן חזינן בפרשתן ‪ -‬פרשה של גמילות חסדים‪ ,‬שאליעזר ביקש מרבקה‬ ‫מאיר נשמתו ולכך אני שליט ביצרי‪ ,‬אבל‬ ‫וישתעבד בי‪ ,‬מוטב לי להשתעבד בבית הזה‬ ‫שתשקנו מים‪ ,‬והיא השיבה לו שתה אדוני‪ ,‬גם לגמליך אשאב‪ ,‬לפי שמי שהוא‬ ‫אם אני הולך ממנו לא אהיה שליט ביצרי‪.‬‬ ‫ולא בבית אחר‪.‬‬ ‫בעל חסד לא די לו בעשיית חסד אחד‪ ,‬אלא דרכו לעשות חסדים הרבה‪ ,‬ואינו‬ ‫ועוד‪ ,‬כי הכל אשר לאדם הם ניצוצי נשמתו‬ ‫נראה פירושו‪ ,‬דהיה השכלתו‪ ,‬במה שהיה‬ ‫נמנע מעשיית חסדים על ידי שמונה וסופר החסדים שכבר עשה‪ ,‬אלא החסד‬ ‫‪ -‬כסף וזהב וגם עבדים‪ ,‬על כן כשאני אצל‬ ‫מכיר עצמו שהוא עבד‪ ,‬אף שהיה אליעזר‬ ‫נשפע ממנו בלי מספר‪ ,‬וזהו שאמרה רבקה ‘שתה וגו’ וגם לגמליך אשאב’‪.‬‬ ‫אברהם אני מניצוצי נשמתו‪ ,‬ולכך יכול אני‬ ‫גדול מאד‪ ,‬על דרך שאמרו חכמינו ז”ל (יומא‬ ‫(ג’ חיי שרה תשפ”ד)‬ ‫להיות גם כן ירא שמים ‪ -‬גם שאני עבד‪,‬‬ ‫כח‪ ):‬עליו שהיה דולה ומשקה וכו’‪ ,‬אף על‬ ‫אבל אם אני אלך ממנו ראוי אני להיות רק‬ ‫פי כן היה מכיר עצמו שהוא עבד‪ ,‬ולא היה‬ ‫פתחון פה בתפילה מכח האבות‬ ‫אצל כושי או ברבר‪ ,‬כי הכל יפסוק ממני‪ .‬וזה‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה (כד‪ ,‬סג)‪ .‬ואמרו בברכות (כו‪‘ ):‬אין שיחה אלא תפלה‪,‬‬ ‫רוצה לצאת מדרגה שלו‪ ,‬והיה עבד כל ימיו‪.‬‬ ‫שנאמר (תהלים קב‪ ,‬א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו’‪ ,‬הרי שמוכיח‬ ‫הי’ השכלתו‪.‬‬ ‫וזה השכלה גדולה למאוד‪ ,‬שיהיה אדם מכיר‬ ‫(הרה”ק מראדזימין זי”ע דברי אביב תרכ”ב)‬ ‫מהפסוק בתהלים ששיחה היינו תפלה‪ ,‬והקשו בתוס’ דבע”ז (ז‪ ):‬אמרו להיפך‪,‬‬ ‫עצמו בבחינתו וצורתו‪ ,‬ואל יצא ממנו‪ ,‬רק‬ ‫דהתם אמרינן ‘שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל‪ ,‬שנאמר תפלה לעני כי‬ ‫הידיעה שהעבדות מהשי”ת‬ ‫ילך באותו בחינה שנמצאת אתו‪.‬‬ ‫יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו וגו’‪ ,‬אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק‬ ‫ועל פי זה יובן המדרש תנחומא (ג) ז”ל‬ ‫וזה תיקונו‬ ‫ואברהם זקן וגו’‪ ,‬זהו שאמר הכתוב (תהלים‬ ‫לשוח בשדה’‪ ,‬הרי שמוכיח מהפסוק בפרשתן שאין שיחה אלא תפלה‪ ,‬וקשה‬ ‫במדרש (ב”ר ס‪ ,‬ב) עבד משכיל (משלי יז‪,‬‬ ‫מי המלמד ומי הלמד‪ .‬ותירצו תוס’ דכן דרך הש”ס בכמה מקומות‪ .‬ועדיין יש‬ ‫קד‪ ,‬א) ברכי נפשי וגו’‪ .‬והנה אברהם אבינו‬ ‫להבין מה כל פסוק מלמד על השני‪.‬‬ ‫ב) כו’‪ ,‬על ידי ששרת אותו צדיק באמונה ‪-‬‬ ‫ע”ה היה כל כך גדול בחכמה שבן שלוש‬ ‫ויש לפרש‪ ,‬דבפסוק ‘תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה’ ישפוך שיחו’ אכן ידעינן‬ ‫יצא מכלל ארור לברוך כו’ (ב”ר ס‪ ,‬ז)‪ .‬ענין‬ ‫שנים היה מכיר את בוראו (נדרים לב‪ ,).‬ומיום‬ ‫שהכונה לתפלה‪ ,‬אבל נשאלת השאלה‪ ,‬איך יכולים לפתוח את הפה ולהתפלל‬ ‫השכלת אליעזר‪ ,‬הוא על פי המשנה (אבות‬ ‫שהיה מכיר היה הולך בנפשו לא בנפש‬ ‫לפני הקב”ה‪ ,‬הרי איננו ראויים כלל לזה‪ ,‬התשובה היא‪ ,‬שלכן מתחילים את‬ ‫פ”ג מ”ה) המקבל עליו עול תורה מעבירין‬ ‫אחרת‪ .‬וזה הוא חכמה גדולה כמו שאמרנו‪,‬‬ ‫ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ‪ ,‬ולא אמרו‬ ‫התפלה ‘אלקינו ואלקי אבותינו‪ ,‬אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב’‪ ,‬שאף‬ ‫ו’זקן’ פירשו חכז”ל (קידושין לב‪ ):‬זה קנה‬ ‫אם זכות אבות וברית אבות תמה (עי’ שבת נה‪ .‬ותוס’ שם)‪ ,‬מ”מ תפלות אבות‬ ‫מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ ‪ -‬שהרי‬ ‫חכמה‪ ,‬וזה פירוש ואברהם זקן בא בימים‪,‬‬ ‫אמרו חז”ל (אבות פ”ב מ”ב) יפה תלמוד תורה‬ ‫קיימת לעולם ‪ -‬כי תפלות אבות תקנום לדורות עולם‪ ,‬ויש לנו הכח לפתוח‬ ‫שהיה זקן בכל הימים‪ .‬זה שאמר הכתוב‬ ‫בתפלה לפני הקב”ה מכח האבות הק’‪ ,‬ופתחון פה לתפלה הוא מה דילפינן‬ ‫עם דרך ארץ‪ ,‬רק ‘עול’ דרך ארץ אמרו‪,‬‬ ‫ברכי נפשי‪ ,‬כלומר‪ ,‬נפשי ולא בנפש אחרת‪.‬‬ ‫שצריך האדם שלא יתערבב על ידי העסק‪,‬‬ ‫בע”ז מ’ויצא יצחק לשוח בשדה’‪.‬‬ ‫ודו”ק כי עמוק הוא‪.‬‬ ‫ולא יתקשר בכל העסקים אשר לא לה’ המה‪.‬‬ ‫וזהו שלמדו תפילה מכאן‪ ,‬וכי תימא שזה שייך רק לאבוה”ק‪ ,‬ת”ל ‘תפילה‬ ‫(הרבי ר’ בונם מפרשיסחא זי”ע קול שמחה)‬ ‫וכן ב’עול’ מלכות‪ ,‬דאיתא (זוה”ק בהר קח‪).‬‬ ‫לעני כי יעטוף’‪ ,‬הרי לך שזה שייך לכ”א‪ ,‬ואם תאמר והאיך יש לעני פתחון‬ ‫מאן דכפית באחרא אי אפשר לו לקבל עול‬ ‫להשקיע עצמו‬ ‫פה להתפלל לפני ה’‪ ,‬ת”ל ‘ויצא יצחק לשוח השדה’‪ ,‬ותפילות אבות תקנום‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬ומאן ד’כפית’ דייקא‪ .‬אבל מי‬ ‫בעבודה המיוחדת אליו‬ ‫לנו‪ ,‬ובכוחם יוכל להיות לנו פתחון פה בתפילה‪ ,‬כי הם הכשירו הדרך עבורנו‪.‬‬ ‫שזוכה‪ ,‬הגם שהוא באיזה עבדות או בדרץ‬ ‫במדרש ‘עבד משכיל ימשול בבן מביש’‬ ‫(ע”פ קידו”ר לעליה לתורה חיי שרה תשפ”ד)‬ ‫ארץ‪ ,‬מכל מקום אינו כפות ומשועבד לזה‪.‬‬ ‫עבד משכיל זה אליעזר‪ ,‬שאף שהיה אליעזר‬ ‫על כל מעשינו להיות בבחינת ‘בירור מקחו של צדיק’‬ ‫והוא נקרא ‘עבד משכיל’‪ ,‬שהגם שהיה‬ ‫גדול מאד ומושל ביצרו כמותו (ב”ר נט‪,‬‬ ‫במדרש (ב”ר נח‪ ,‬ח) ‘כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי‬ ‫עבד‪ ,‬אף על פי כן השכיל העבדות בחכמה‪,‬‬ ‫ח) ודולה ומשקה (יומא כח‪ ,):‬ואיתא גם‬ ‫לכתוב בני חת‪ ,‬עשרה פעמים כתיב בני חת‪ ,‬בני חת עשרה כנגד עשרת‬ ‫וידע והאמין כי הקב”ה נתן לו זה העבדות‪.‬‬ ‫כן (ב”ר ס‪ ,‬ז) שהיה זיו קלסתר פניו דומה‬ ‫הדברות‪ ,‬ללמדך שכל המברר מקחו של צדיק כאילו מקיים עשרת הדברות’‪.‬‬ ‫וזה שאמר (כד‪ ,‬יב) ‘אלקי אדוני אברהם’‬ ‫לאברהם אבינו ע”ה‪ ,‬ועם כל זה היה אומר‬ ‫ויש להתבונן‪ ,‬מה כבר עשו בני חת ‪ -‬לכל היותר לא הפריעו לקניית מערת‬ ‫‪ -‬שקיבל עול מלכותו ית’ באמצעיות‬ ‫‘עבד אברהם אנכי’ (כד‪ ,‬לד) ‪ -‬שהיה מכיר‬ ‫המכפלה‪ ,‬ובמה נחשבו כ’מבררין מקחו של צדיק’ עד שבשכר זאת נכתבו‬ ‫העבדות‪ ,‬שהיה עבד אברהם‪ ,‬ומצא שכל‬ ‫את עצמו שהכל השיג רק ממה שהוא עבד‬ ‫עשרה פעמים בתורה‪.‬‬ ‫וחכמה בהעבדות שלו‪.‬‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫אלא חז”ל רמזו כאן דבר עמוק יותר‪ ,‬כי מצינו שהאשה נקראת ‘מקחו’ של‬ ‫וכן כתיב (תהלים קמה‪ ,‬יג) ‘מלכותך מלכות‬ ‫וכל אדם צריך להכיר עצמו בחינתו‬ ‫בעל‪ ,‬כלשון חז”ל (כתובות י‪ ).‬לך זכה במקחך‪ ,‬וכן אמרו (שם יז‪ ).‬מי שלקח מקח‬ ‫כל עולמים’‪ ,‬כי גם שאנחנו בגלות תחת‬ ‫וצורתו ואל יצא ממנו‪ ,‬ומבחינתו בא לו‬ ‫מן השוק‪ ,‬ושרה אמנו ע”ה בכל ימי חייה ביררה מקחו של צדיק בהתמסרותה‬ ‫איזה מלכות‪ ,‬יש לנו להשכיל ולהבין כי הכל‬ ‫השלמתו‪ .‬מלמד ישמור אומנות מלאכת ה’‬ ‫כל השנים לעבודתו של אברהם אבינו ובסיוע לעבודתו ותפקידו בהאי עלמא‪,‬‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬ובודאי מי שזוכה חל עליו‬ ‫(עי’ ב”ב כא‪ ,):‬ולהיות לו עין טובה להילדים‪,‬‬ ‫ועבודתו של אברהם בוודאי חשובה כעשרת הדברות‪ ,‬ובכך שבני חת היה‬ ‫מלכותו יתברך בלי שום הסתר‪ ,‬ובגלות‬ ‫וגם סוחר לעסוק במשא ומתן באמונה‪,‬‬ ‫להם חלק בקבורתה ‪ -‬שנטמנה בחלקם‪ ,‬זכו להיות להם חלק בבירור מקחו‬ ‫הוא בהסתר‪ ,‬וכשמקבלין עול תורה אפילו‬ ‫ולשמור הלאווין שבמשא ומתן אונאה ושקר‬ ‫של צדיק‪ .‬ו’מקחו של צדיק’ אין הכונה לשדה חת והמערה אשר בו‪ ,‬אלא שרה‬ ‫כשיש עלינו מלכות ודרך ארץ‪ ,‬והיינו להיות‬ ‫וכדומה‪ ,‬ובן תורה בדברי תורה שנאמר‬ ‫אמנו עצמה היא הנקראת ‘מקחו של צדיק’‪ ,‬ובני חת זכו להיות להם שייכת‬ ‫בבחינת ‘עבד משכיל’ ‪ -‬על ידי השכלת‬ ‫(תהלים יט‪ ,‬ח) ‘תורת ה’ תמימה’‪ ,‬ובודאי כל‬ ‫וחלק בבירור מקחו של צדיק‪.‬‬ ‫החכמה שהוא עול תורה‪ ,‬מסירין ההסתר‪,‬‬ ‫אחד ישיג השלמתו מבחינתו‪ ,‬רק שנצרכו‬ ‫אמנם אין הדברים אמורים כלפי שרה ולהבדיל בני חת בלבד‪ ,‬אלא באמת כל‬ ‫ומעבירין עול מלכות ודרך ארץ כנ”ל‪.‬‬ ‫להיות נכנעים ונטפלים תחת בן תורה‪ ,‬ולא‬ ‫אחד ואחד מאתנו הוא מקחו של צדיקו של עולם‪ ,‬כולנו קנינו של הרבונו של‬ ‫והנה אליעזר היה כנען (ב”ר שם)‪ ,‬ונאמר‬ ‫כמו שהוא עתה שכל אחד רוצה בשל חבירו‪,‬‬ ‫עולם‪ ,‬וצריכים לזכור ולהשתדל במשך כל חיינו לברר מקחו של צדיק‪ ,‬היינו‬ ‫(נח ט‪ ,‬כה) ‘ארור כנען עבד עבדים יהיה’‪,‬‬ ‫וזה נקרא תערובות‪.‬‬ ‫שיהיו כל מעשינו סיוע לתפקידנו בהאי עלמא‪ ,‬וכך יהיו כל ימי חיינו בבחינת‬ ‫ובודאי נח נתן לו בזה עצה איך שיֵ ֵצא מכלל‬ ‫(החידושי הרי”מ זי”ע לקוטי הרי”מ מכתבי חסידים‬ ‫‘בירור מקחו של צדיק’‪.‬‬ ‫ושש”ק)‬ ‫הארור ‪ -‬על ידי זה העבדות‪ ,‬כי ראה והבין‬ ‫(ע”פ ההספד בהלוית הרבנית ע”ה א”ח של רבינו הפני מנחם זי”ע ‪ -‬א’ בהעלותך י’ סיון‬ ‫שאינו יכול להיות בפני עצמו‪ ,‬כי הארור‬ ‫ע”י הביטול זוכה למדרגתו‬ ‫תשפ”ד)‬ ‫דבוק בו‪ ,‬ונתן לו עצה להיות עבד‪ ,‬ועל ידי‬ ‫במדרש (ב”ר ס‪ ,‬ב) מהו השכלתו‪ ,‬אמר כבר‬ ‫שהוא עבד למי שהוא בברכה‪ ,‬יוכל לתקן‬ ‫קללתו בידו שמא יבא כושי אחד וישתעבד‬ ‫נפשו‪ .‬ואליעזר השכיל זאת‪.‬‬ ‫בי‪ ,‬אמר מוטב לי להשתעבד בבית זה אצל‬ ‫ולכן מצינו בגמרא (גיטין יא‪ ):‬כי הזוכה גט‬ ‫צדיק וכו’‪.‬‬ ‫‘אלקי הארץ’ ‪ -‬כשמרומם הארציות לשמים‬ ‫ואשביעך בה’ אלקי השמים ואלקי הארץ וגו’ (כד‪ ,‬ב)‪ .‬ברש”י מביא‬ ‫שחרור לעבד הוא חב לאחרים‪ ,‬כי מאחר‬ ‫פירוש מחמת שהיה בבית הצדיק יצא‬ ‫מחז”ל ‘אמר לו‪ ,‬עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ‪ ,‬שהרגלתיו‬ ‫שכתוב (בהר כה‪ ,‬מו) ‘לעולם בהם תעבודו’‬ ‫מקללה‪ ,‬כמו שאמר לבן אליו (כד‪ ,‬לא) בא‬ ‫בפי הבריות’‪ ,‬מה שנזכר זאת דייקא בשעה ששלח אברהם את אליעזר‬ ‫צריך להיות כך‪ ,‬כי אם היה כנען בן חורין‬ ‫ברוך ה’‪ .‬ומן הסתם יצא כבר מקללה כאשר‬ ‫עבור השידוך של יצחק‪ ,‬להורות הדרך הישר של הקמת בית בישראל‪,‬‬ ‫היה מחריב העולם על ידי שהארור דבוק‬ ‫התחיל להיות בבית אברהם‪ ,‬ואף שכבר יצא‬ ‫שמטרתה ומהותה היא לקחת את הארץ ‪ -‬הארציות והגשמיות‪ ,‬ולהרים‬ ‫בו‪ .‬וראשי תבות לעולם בהם תעבודו הוא‬ ‫מקללה ‪ -‬אף על פי כן היה אצלו בהכנעה‬ ‫אותה לשמים‪.‬‬ ‫תבל‪ ,‬שהוא תיקון העולם מה שהוא עבד‪.‬‬ ‫גדולה כאשר מקודם‪ ,‬שחשב אני גרוע מאד‪.‬‬ ‫(מוצש”ק חיי שרה תשפ”ו)‬ ‫(שפת אמת תרמ”ט ד”ה במדרש עבד)‬ ‫וגם אם אני יצאתי מן הקללה‪ ,‬מן הסתם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אבינו החסיד שבכהונה‪ ,‬דבק במידותיו של אהרן הכהן‬ ‫חינך והעמיד בנות ישראל בדרך ישראל סבא‬ ‫מורינו הרה"ח ר׳ חנוך שמחה בינם הכהן ז"ל לוין‬ ‫בן מורינו הרה"ח ר׳ פינחס יעקב הכהן ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ה מרחשוון תשע"ט‬ ‫ג‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מדת ימי מהו ‪ -‬מה נקרא ימי חייו‬ ‫התחזקות בצפיה לשידוך‬ ‫ברש”י (כג‪ ,‬א) שני חיי שרה כולן שוין לטובה‪ .‬י”ל‪ ,‬כי דרך אדם הפשוט‪ ,‬על ידי שנזקן ונתוסף בו דיעה‪,‬‬ ‫בס”ד‬ ‫מיישב אורחותיו‪ ,‬ונמצא כי כל מה שנזקן יותר‪ ,‬מניח מדות ומעשים רעים שהיה עושה‪ ,‬ואם כן אינו נקרא‬ ‫‘ימי חייו’ רק רגע האחרונה שהיא בשלימות הראוי‪ ,‬אם זוכה לכך‪.‬‬ ‫אף שמקובלנו ששום גרגיר חול לא זז בלי רצון‬ ‫אבל בשרה הצדקת‪ ,‬היו כל ימיה בטוב ובלי קלקול‪ ,‬אף כי ודאי נתעלתה בימי הזקנה‪ ,‬אבל לא על‬ ‫מלמעלה‪ ,‬עם כל זאת ידוע שבעניני זווגו של אדם‪,‬‬ ‫ידי דחיות מעשים הקודמין בימי הנעורים‪ ,‬רק שנתעלתה כפי מה שנבראת‪ ,‬שכל ימיו של אדם קצובין‬ ‫ההשגחה יותר גלוי’ה‪ ,‬אף בהסתר של עולם הזה‪ .‬והרי זה‬ ‫לתקן בכל יום דבר מיוחד‪ ,‬ולהתעלות מדריגה אחר מדריגה‪ ,‬אבל לא היה לה פגם וקלקול לחזור להתנהג‬ ‫מעשה הקב”ה מאז ששת ימי בראשית כדאיתא במדרש‪.‬‬ ‫בכשרות‪ ,‬וזה שאמרו ‘כולן שוין לטובה’‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫(שפת אמת תרל”א)‬ ‫וכשיודעים‪ ,‬שגם בהסתר של עלמא דשקרא‪ ,‬ענין זה‬ ‫בשנת תר”ל כשהיה פה כבוד חתני מרן שליט”א [השפת אמת זי”ע] שמעתי ממנו על הא דאיתא (רש”י‬ ‫יותר בגלוי‪ ,‬קל יותר לשאת את המשא [הדמיוני] של‪:‬‬ ‫כג‪ ,‬א) נכתב פרט בכל שנה וכו’ לומר לך וגו’ כולם שוים לטובה‪ ,‬היינו דבשאר צדיקים‪ ,‬הגם כי עבודתם‬ ‫מה יהי’ה‪ ,‬וכבר חשבנו וכו’ וכו’‪.‬‬ ‫היא בשלימות‪ ,‬אמנם כשמוסיפים כח בעבודת השי”ת בכל יום‪ ,‬הכרתם גדלה כי ביום שעבר עדיין קצרו‬ ‫בעבודה‪ ,‬ועל שרה העיד הכתוב כי בהיותה בת ז’ השלימה בעבודה שלימות האמיתית כפי שיעור הראוי‬ ‫כמובן זה מבחן ונסיון‪ ,‬אבל כשיודעים הענין יותר‬ ‫לה‪ ,‬והגם כשהיתה בת כ’ הוסיפה בעבדות כמה כמה מדרגות יותר‪ ,‬אף על פי כן לא שייך עליה לומר כי‬ ‫בניקל‪.‬‬ ‫העבדות שלה בהיותה בת ז’ היא מדרגה פחותה מכפי שהיתה בהיותה בת כ’‪ ,‬אלא כולם שוים לטובה‪ ,‬כי‬ ‫ובעז”ה יושיע הקב”ה בשידוך המיועד במהרה‪.‬‬ ‫גם בהיותה בת ז’ לא חסרה כלום בעבדות כפי שיעור הראוי לה‪.‬‬ ‫(דגל יהודה סוף פרשתן)‬ ‫(תשרי תשפ”ז)‬ ‫אומר להוסיף בהכרת יותר ויותר גדלות הבורא‬ ‫השפת אמת בדבה”ק מבאר דבהתעלות האדם‬ ‫ית”ש‪ ,‬וכמה גדול המרחק בין העבד לאדונו‪ ,‬האם‬ ‫מיום ליום יש ב’ אופנים‪ ,‬אם על ידי ‘דחיות מעשים‬ ‫לפי דברי השפ”א אצל שרה לא היה שייך כלל דבר‬ ‫הקודמין בימי הנעורים’‪ ,‬או ע”י הוספת מעשים‬ ‫זה‪ ,‬כי כל יום עבדה כפי שאז הכירה [אך סו”ס אין‬ ‫ומדרגות‪ ,‬ובב’ האופנים ישנם חידושים גדולים‬ ‫בדברי השפת אמת‪ ,‬באופן הראשון מגדיר הדבר זה הכרה הנכונה‪ ,‬והגם שלעולם אי אפשר להגיע להכרה‬ ‫בשליחות אליעזר לקדש אשה ליצחק‬ ‫שאין לו לאדם הלזה רק רגע האחרון בימי חייו האמיתית‪ ,‬א”א לדון אלא ע”פ מה שמשיג בסוף‪ ,‬ועי’]‪.‬‬ ‫כתב בספר קדושת לוי‪ ,‬הטעם למה רצו לבן ובתואל להרוג את‬ ‫‬ ‫שאז הוא בשלימות הראוי‪ ,‬ובאופן השני כתב שאף‬ ‫אליעזר כמ”ש רש”י (כד‪ ,‬נה)‪ ,‬כי הם לא רצו שיצחק יהיה לו זרע של‬ ‫מהראוי לציין‪ ,‬שעיקר הענין מה שייך כולם שוים‬ ‫המתעלה לדרגה גבוהה יותר מ”מ לא נתבטלה‬ ‫קיימא‪ ,‬כי כל השולח שליח לקדש את האשה‪ ,‬כל זמן שהשליח בדרך‬ ‫לטובה‪ ,‬כיון שמיום ליום יש התעלות ממדרגה‬ ‫מעתה היום אתמול כי יעבור‪.‬‬ ‫אסור בכל הנשים שבעולם‪ ,‬שמא יקדש את הערוה (נזיר יב‪ .‬גיטין סד‪,).‬‬ ‫[ונראה שיש להקדים‪ ,‬דאין עיקר המדובר כאן בענין למדרגה‪ ,‬ואף שכולם לטובה אבל לא שוים‪ ,‬עמד‬ ‫ולכך בתחלה רצו הקידושין‪ ,‬ואח”כ יהרגו את אליעזר‪ ,‬כדי שיצחק לא‬ ‫חטאים‪ ,‬אלא בלחיות ימיו בתכלית הראוי‪ ,‬ולכן לא בזה רבינו החתם סופר זי”ע בשנת תצד”ק‪ ,‬וכן‬ ‫יהי’ לו חס ושלום זרע‪ ,‬כי יהיה אסור בכל הנשים‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫ניכנס כעת במש”כ בשרה הצדקת שהיו כל ימיה בטוב עמד בדבה”ק על הענין שלכאורה אין לך רק ימים‬ ‫ודבריו הקדושים לכאורה אינם מובנים‪ ,‬דמה דאמרינן בגמרא דאסור‬ ‫בלי קלקול‪ ,‬שלפו”ר נראה שהיה גם לשרה איזה קלקול האחרונים‪ ,‬וכה כתב‪:‬‬ ‫בכל הנשים‪ ,‬זה דוקא בשלח שליח לקדש אשה סתם‪ ,‬אבל הכא דאליעזר‬ ‫וחטא‪ ,‬אם במה שצחקה‪ ,‬ואמרה ‘לא צחקתי’ (וירא יח‪ ,‬טו)‪,‬‬ ‫הצדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם‬ ‫לא הלך לקדש אלא ממשפחתו‪ ,‬ואמאי אסור בכל הנשים שבעולם‪.‬‬ ‫ואחז”ל (ר”ה טז‪ ):‬שנענשה על שאמרה ‘חמסי עליך’ (לך תמימים‪ .‬ר”ל‪ ,‬וכו’‪ ,‬כל צדיק נקרא תמים לפי‬ ‫[רבינו האמרי אמת זי”ע הובא בליקוטי יהודה‪ ,‬בבית ישראל‬ ‫טז‪ ,‬ה)‪ ,‬ונודעים דברי הרמב”ן על ‘ותענה שרה’ (לך טז‪ ,‬ערכו‪ ,‬ובכל יום מוסיף תמימות עד שתמול היה‬ ‫תש”ל ד”ה ואברהם‪ ,‬ובאוצר מכתבים פני מנחם ח”א סי’ ס אות‬ ‫ו) שחטאה בזה (ועי’ שפתי צדיק שם אות לו)‪ ,‬וכבר עמד חסר בבחינת היום‪ ,‬ומחר עוד יוסיף‪ ,‬וכן לעולם‪,‬‬ ‫נז‪ .‬וכן הקשה בס’ תאמי צביה למוה”ר אברהם יצחק קליינבערג‬ ‫השפת אמת בתרל”ה ד”ה בת דודאי אין צדיק בארץ כו’ עד שביום אחרון לפני סילוקו הוא תכלית תמימות‬ ‫פיעטרקוב תרצ”ה‪.‬‬ ‫ולא יחטא‪ ,‬וכ’ ב’להבין שמועות’ תשפ”ה (עמ’ קה בספר שלו‪ .‬נמצא לכאורה אין לו אלא יום או יומים‬ ‫‪ -‬א”ה‪ :‬לפמ”ש בשיטמ”ק נזיר (שם) דעשאו יצחק שליח לקידושין‬ ‫בנאו”ד‪ ,‬וע”ע ב’תמיהות’ תשפ”ב ‪ -‬עמ’ צו שם)‪ ,‬ואיך שיהי’ תמימים הימים האחרונים‪.‬‬ ‫לכל מי שתתרצה [זולת בנות כנען]‪ ,‬אתי שפיר דברי הקדושת לוי‪.‬‬ ‫אין זה כ”כ נוגע לדברי השפ”א‪ ,‬אלא לדברי חז”ל שלא‬ ‫אלא שהחתם סופר מוסיף שבפועל אינו כן‪,‬‬ ‫ובתוס’ (קידושין סא‪ :‬סוד”ה בשלמא) כתבו ששתי שבועות השביעו‪,‬‬ ‫חטאה‪ ,‬ואכמ”ל]‪.‬‬ ‫מכיון שהקב”ה מחשב אז כל שנותיו מיום שנברא‬ ‫אחת שיקח אשה לבנו ממשפחתו‪ ,‬ושבועה אחרת שאם לא יתנו לא‬ ‫לשנים תמימים כיום האחרון ההוא‪ ,‬כי כולם היו‬ ‫‬ ‫יקח מבנות כנען‪ ,‬ויל”ע כשלא ירצו ממשפחתו אם יש בידו לקדש‬ ‫לו מכל העולם‪ ,‬או דלמא שליח לקדש עשאו רק לבני משפחתו‪,‬‬ ‫ונחזי אנן במ”ש השפ”א דלאדם הפשוט לא מדריגות וסולם לעלות למדרגה האחרונה הזאת‪.‬‬ ‫אך א”נ כצד האחרון א”כ אמאי הוצרך להשביעו שלא יקח מבנות‬ ‫נקרא ‘ימי חייו’ רק רגע האחרונה‪ ,‬ועוד מוסיף וכו’‪ .‬והיינו דקאמר המדרש‪‘ ,‬כשם שהם תמימים’‬ ‫שאין זה אצל כל אחד‪ ,‬אלא למי שזוכה לכך‪,‬‬ ‫כנען‪ ,‬כיון שהיה שליח רק לבני משפחתו‪ ,‬וי”ל‪ .‬ובשפתי צדיקים ‪-‬‬ ‫בזמנם האחרון‪‘ ,‬כך’ כל ‘שנותיהם תמימים’‬ ‫ולכאורה הדברים נראים פליאה עצומה‪ ,‬שהרי נודע‬ ‫דינאוויץ כ’ כדברי הקדו”ל‪ ,‬ועי”ש בסגנון הדברים‪.‬‬ ‫מלמפרע‪ ,‬ושזה הוא כוונת הכתוב ‘יודע ה’ ימ”י‬ ‫שכל פעולה שיהודי עושה בתורה ומצוות וגמ”ח‬ ‫תמימים’ ‪ -‬אותן מעט ימים שהיו תמימים‪‘ ,‬ונחלתם‬ ‫‪ -‬ובמה שהובא מהאמרי אמת זי”ע לתרץ דכוונת בתואל היתה‬ ‫אינו נאבד לעולם‪ ,‬וכל רגע ורגע מחיי חולף נעשה‬ ‫לעולם תהיה’ ‪ -‬כמו מעולם תהיה‪ ,‬מיום שנבראו‬ ‫שיהא מוכרח לקחת מבנות כנען‪ ,‬צ”ע דלפי קושיתו שרק‬ ‫קבוע לחיי נצח‪ ,‬וא”כ מה כוונת הדברים שאין לו‬ ‫עד עכשיו‪.‬‬ ‫רק הרגע האחרון מחייו‪.‬‬ ‫למשפחתו הוי שליח‪ ,‬א”כ יכול לקחת מכל העולם‪ .‬וצ”ב‪ .‬ועי’‬ ‫סגנון הדברים באמרות מהבית ישראל זי”ע ליש”ק תשכ”ד‪ .‬ועי’‬ ‫ועוד בענין זה נמצא דברים מהחת”ס בס’ תורת‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬מה שהשפ”א פתח בדבריו ‘כי דרך‬ ‫מה שתירץ בתאמי צביה‪ ,‬ולפ”ד ניחא‪ .‬ובס’ תורת אהרן למהר”א‬ ‫אדם הפשוט’‪ ,‬לכאורה אין הכוונה למה שרגיל בפי משה בפרשתן שכתב‪ ,‬דאי אפשר שיהיו השנים‬ ‫קרול עה”פ הוא ישלח‪ ,‬פלפל בטעם שאסור בכל הנשים שבעולם‪,‬‬ ‫הבריות לקרוא אדם פשוט‪ ,‬שהוא אדם שמתנהג שוים‪ ,‬דעל כרחך יוסיף אדם יום יום בעבודת ה’‪,‬‬ ‫אי מדינא או מקנסא‪ ,‬ועי”ש בכל הענין]‪.‬‬ ‫בפחיתות‪ ,‬אלא לאדם שהולך בדרך הפשטות כמו ומה שאמרו חסידי בית השואבה אשרי ילדותינו‬ ‫שאלקים עשה את האדם ישר‪ ,‬מבלי עקלקלות שלא ביישה זקנתינו (סוכה נג‪ ,).‬לא שהיו שוים‪ ,‬אלא‬ ‫ועקמימות‪ ,‬וכן המשמעות בדברי השפ”א שהביא כפי ערך חסידתם בזקנתם כך היו לפי אותו הערך‬ ‫◄ המשך להבין שמועות‬ ‫חותנו בספרו דגל יהודה [וכמובא כאן בראש דברינו]‪ ,‬בילדותם‪ ,‬ועלו יום יום ונתעלו עד שהגיעו למדרגה‬ ‫בודאי גם דברי השפ”א אינם באים לבטל חשיבות כל פסיעה קטנה שאדם‬ ‫דעל מה שאיתא בדבה”ק של השפ”א ‘כי דרך אדם ההיא‪ ,‬ובזה האופן לא ביישה ילדותם את זקנותם‪.‬‬ ‫עושה‪ ,‬ואין הדבר צריכה לפנים‪ ,‬אלא שצריכים עיון ולימוד מעמיק להבין‬ ‫הפשוט’‪ ,‬כותב דכן הוא ‘בשאר צדיקים’ לעומת עי”ש כל דבריו‪.‬‬ ‫מה כוונת קדשו ל’ימי חייו’ שזה דבר מיוחד‪.‬‬ ‫‬ ‫שרה אמנו הצדקת‪ .‬ואמנם בדגל יהודה אינו‬ ‫גם יש להתבונן‪ ,‬אם ניתן לאנשים פשוטים ‪ -‬בשפה שלנו‪ ,‬להבין מתי‬ ‫והנה מדברי החת”ס נראה שאינו מחלק בין שאר‬ ‫מבואר כלל חידוש זה שאינו נקרא ימי חייו אלא‬ ‫ההתעלות היא ביטול לימיו הקודמים‪ ,‬ומתי ההתעלות היא עליה נוספת‬ ‫רגע האחרונה‪ ,‬אלא הענין דשוים לטובה‪ ,‬שייך רק צדיקים לשרה אמנו‪ ,‬אלא כולם שוים בזה‪ ,‬ובעיקר‬ ‫ונשאר גם מה שהשיג קודם‪.‬‬ ‫הדבר נראה מדבה”ק‪ ,‬דביסוד דבריו נחית לדון‬ ‫אצל שרה אמנו‪ ,‬ולא בשאר צדיקים‪.‬‬ ‫יתכן שנוכל להעמיק בדברים כעין דאמרינן (ב”מ מד‪ ).‬דבילדותיה דרבי ס”ל‬ ‫ונשאר לנו להתבונן‪ ,‬אם בארזים נפלה שלהבת‪ ,‬כדברי השפ”א שבעצם לא היה ראוי להחשיב רק‬ ‫הכסף קונה את הזהב ובזקנותיה סבר הזהב קונה את הכסף‪ ,‬והאם אמרינן גם‬ ‫שצריכים זכות כדי שתהא להם רגע אחת שנקרא יום או יומיים האחרונים‪ ,‬אמנם סיום דבריו אינו‬ ‫בזה אלו ואלו דא”ח‪ .‬וכמו דאמרינן בתרי גברי דשני הדעות יש להם מקום‪,‬‬ ‫‘ימי חייו’‪ ,‬מה נענה אנן אבתריה ומה נשאר לנו שוה להשפ”א‪ ,‬וס”ל דמכיון שכולם היו מדרגות‬ ‫כך נימא גם בחד גברא‪ ,‬שב’ העתים יש להם מקום‪ ,‬ואינם מופרכים‪ ,‬אף‬ ‫מכל מה שאנו נושמים בכל מאה ועשרים שנה‪ ,‬וסולם להגיע לשלימות הראוי‪ ,‬לכן נתעלו כל‬ ‫שבשנותיו האחרונות שינה טעמו וסברתו‪.‬‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫אתמהה‪.‬‬ ‫פתחנו הדברים לפני הלומדים‪ ,‬ונקווה שיתבררו ויתלבנו הדברים‪ ,‬עד‬ ‫אלא שהחת”ס דיבר על שייחשב תמימות‪ ,‬וזה‬ ‫‬ ‫שתהא כולם שוים לטובה‪.‬‬ ‫ולצד השני‪ ,‬מה שהשפ”א מבאר דכולם שוים יובן דהוי רק ביום האחרון [ועי”ש בחת”ס שלקושטא‬ ‫(משלחן המערכת)‬ ‫לטובה אצל שרה אמנו‪ ,‬דאף שנתעלה‪ ,‬אבל לא לא שייך כלל תמים ממש‪ ,‬שהרי אפילו מרע”ה נאמר‬ ‫מצד דחיית המעשים‪ ,‬הנה יש להתבונן במה שנקרא בו ותחסרו מעט מאלקים‪ ,‬עי”ש‪ ,‬אלא התמימות לפי‬ ‫בספרי קודש תשובת רבי סעדיה גאון (ראה בסדורו ערכו]‪ ,‬נמצא דאין בדברי החת”ס מה שלכאורה‬ ‫השבוע פר’ חיי שרה ופר’ וישלח‬ ‫של שבת ח”ב דרוש ג פ”ג)‪ ,‬שכל יום שהגיע להכרת נראה כחידוש בדברי השפ”א שאין כלל חשיבות‬ ‫לא יתקיים טיש סעודה שלישית‬ ‫בגדלות האדון ב”ה שם ללבו איך לא כיבדו אתמול לכל ימיו אשר חי‪.‬‬ ‫‬ ‫כראוי‪ ,‬כיון שאז לא עמד על מה שיום יום יביע‬ ‫יו"ל ע"י תלמידי רבינו ראש הישיבה שליט"א בן כ"ק מרן אדמו"ר הפני מנחם מגור זצוקלה"ה‬ ‫© כל הזכויות שמורות למכון בנאות דשא – פקס ‪ bnaosdeshe@ibrededashe.org 077-4703647‬הארות והערות יתקבלו בברכה‬ ‫ניתן להירשם לקבלת הגליון מידי שבוע • לתרומות‪ ,‬הנצחות ובעניני הפצה בארה"ק ‪ 052-7178350‬בארה"ב ‪718-408-8970‬‬ ‫גחלי אש ‪ -‬שיעורים ושיחות > אר"י‪ > 077-2277-277 :‬ארה"ב‪ > 1716-229-4771 :‬אירופה‪44-330-390-0476 :‬‬ ‫ד‬ ‫לקבלת הגליון השבועי המלא משיחות רבינו שליט"א ניתן לפנות למכון עברא דדשא טל‪ | 03-739-5330 :‬מייל‪sichos@ibrededashe.org :‬‬