מליצי יושר · MELITZEI YOSHER — חיי שרה (2026-11-02)

חיי שרה ע.י.ב.י לע"
תשפ"ז גליון הג"ר יוסף עגיל
של"ז שה ח' זצ"ל
לע"נ הרה"ק המקובל המלוב"ן ר' רפאל ב"ר אברהם ריס זי"ע
ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה .קשה שהרי בתחילה האדם בוכה על מתו ולבסוף מספידו ,ועוד יש לבאר טעם של כ"ף זעירא ב"ולבכותה" .ויש לבאר ע"פ מש"כ
במעבר יבק וז"ל :וההספד למת הוא תועלת גדול ,כי ע"י הדמעות יפתחו למת שערי דמעה העליונים המסולקים מן הדין ,כאמרם שערי דמעה לא ננעלו ,אמנם
צריך שיהיה הבכי לתועלת ]ואבידת[ הנפש ,ולא לתועלת ]ואבידת[ החומר כדרך הנשים הקלות ,עכ"ל .ולפ"ז י"ל דכדי לרמוז שהבכי של אברהם היה לתועלת
הנפש ולא לתועלת החומר ,יש כ"ף קטנה בתוך תיבת "ולבכותה" ,לרמז שמיעט בכייתו ,והיינו שלא בכה כלפי החומר ,אלא מחמת הנפש .ולכך ג"כ הקדים לומר
"לספוד את שרה" ,שזה דבר ששייך רק לאבידת הנפש כמו שכתב במעבר יבוק ,ואח"כ אמר "ולבכותה" ,כדי להדגיש שכל מה שעשה היה רק משום תועלת הנפש,
וגם הבכי ששייך גם לאבידת החומר ,אבל באמת היה זה כדמיון ההספד ,דהיינו רק לאבידת הנפש .ועוד י"ל שהכתוב לא הזכיר את הבכי הראשון שלפני ההספד,
שזה הדרך לבוא מחמת הטבע ,שהרי תיכף שהאדם שומע איזו שמועה ומקרה רעה ,עיניו זולגות דמעות ,ואין בבכי זה שום שבח מיוחד לשרה ,ובכי זה בא על כל
אדם ואפילו על פשוטי העם .ואף בבכי שבא מחמת ההספד לא צריך לכתוב ,שהרי אם הספידה ,ממילא יודעים שגם בכה עליה מחמת ההספד .וא"כ ודאי מה שכתיב
"ולבכותה" בא לומר שאף לאחר שעברו ימי ההספד ,כל זמן שהיה אברהם זוכר מעשיה וגבורותיה בעסקי ביתה וביראת ה' ,היו עיני אברהם זולגות דמעה ,ולכך
הקדים לכתוב לספוד את שרה ,ואח"כ "ולבכותה" ,לומר שגם לאחר שנגמר זמן ההספד ונגמר חיובו מה שהיה עליו לעשות לכבודה ,עדיין המשיך לבכות עליה.
ומדוקדק לפ"ז מדוע הפסיק הכתוב בתיבת "שרה" בין תיבת "לספוד" ,ותיבת "ולבכותה" ,שיותר היה לו לומר "ויבא אברהם לספוד ולבכות את שרה" .אלא שדקדק
להפסיק ביניהם כדי לרמז לנו שהבכי של אברהם היה אף זמן רב לאחר ההספד על שרה כראוי לכבודה ,וזה "לספוד לשרה" ,עדיין המשיך "ולבכותה".
מליצי יושר מול מגיד פשע זייט מנדב פאר "מליצי יושר" gilyonmy@gmail.com 732-510-0560
'שמן המאור'
להגה"ק רבי מנחם מנדל אפרים פישל ב"ר דוד טרייבר זצ"ל ,המגיד
מסאמבור
דברים מעולם ,כי לא נזכר כלל תלמידו של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן ורבי צבי הירש מדזיטשויב לזכות ש.ה.ב.מ.ר .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה
בגמ' ולא בשו"ע שאסור לכרות מכל יו"ח
זי"ע כתב בהקדמת ספרו את ברך וה' בימים ואברהם זקן בא
השנים בב' עוקצין ,רק דמותר וכל מי שילמוד בספר הזה בכלל אחינו בני ישראל ,יפתח להם ארובות
לכרות גם הג' בעוקץ אחד, אברהם בכל .פירש רש"י 'בכל'
דסלק"ד דאסור משום ריבוי השמים ברכה עד בלי די מפתח הפרנסה והצלחה ורחמים וחיים ושלום בגימטריא 'בן'] ,ומאחר שהיה לו בן
שיעור דאסור בחולה ,קמ"ל ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים וכו' .והשי"ת יעזור לכל מי שיעיין היה צריך להשיאו אשה[ .וקשה
דמותר ,כיון דלעומת זה ממעט בזה הספר ,יזכה לזכך לבבו ,ויזדככו כל אבריו ,ויהיו כולם אהובים וכולם דהא כבר היה לו מימי קדם] ,ולמה
בבצירה .והילך לשון השו"ע )סי' לא השיאוהו אשה מקודם[ .ויראה
ברורים לעשות רצון בוראם ,ויזכה לשתי שולחנות כשורה ,בהצלחה וטובה כי ]יש לבאר[ הלשון וה'] ,הרי כל
שכ"ח סט"ז( :אמדוהו לשתי חיים ושמחה בתפארה ,ויגבה מזלו למעלה בגזירת הבורא ,ויזהר כזוהר
גרוגרות ולא מצאו אלא ב' ובית מקום שנאמר 'וה' ,היינו הוא
גרוגרות בב' עוקצין וג' בעוקץ הרקיע כשמש ברה דינו[.
אחד ,כורתין העוקץ שיש בו ג', ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי .הלשון קשה קצת ,דהול"ל 'ועתה לו נתן שלא הטעם דהנה ויראה,
ואם הי' ב' בעוקץ אחד וג' בעוקץ עשו חסד ואמת' .גם קשה הלשון 'את אדני' ,דלכאורה מיותר .גם קשה הלשון 'לא נוכל אברהם אשה בטרם שנעקד,
א' ,לא יכרתו אלא העוקץ שיש בו דבר אליך רע או טוב' ,דבשלמא 'רע' -לחיי ,אבל 'טוב' אמאי לא ידברו .עוד קשה דהא מבואר בספרים כי יצחק היה
שנים ,עכ"ל .והנה כל מי שאין לבסוף דברו 'טוב' שאין למעלה הימנו ,דאמרו 'הנה רבקה לפניך קח ולך'. מסטרא דנוקבא ,כמו שכתוב לעיל
עיניו טרוטות ולא הוכה בסנורים, ונראה לי בס"ד ,דאליעזר אמר אם אתם מאנשים ה'עושים חסד ואמת' ,א"כ צריכין אתם 'והנה בן לשרה אשתך' ,וא"כ אינו
יראה בעליל חילוק גדול בין לרדוף אחר זה להתחתן עם אברהם ,כי הוא מין במינו ,וזה שאמר 'ועתה אם ישכם עושים ראוי להוליד ,לכן בא הנסיון
רישא לסיפא ,דבסיפא בב' בעוקץ חסד ואמת' ,ר"ל אם אתם מהאנשים ה'עושים חסד ואמת'' ,את אדני הגידו לי' ,צריכין בעקידה ,ואז פרחה נשמתו
א' וג' בעוקץ א' ,כתב 'ולא יכרתו אתם להגיד לי שתקוותכם בכל לב ונפש לשדך 'את אדני' ,כי אין למענכם שדוך הגון כזה. ונתעברה בו נשמה מסטרא
אלא העוקץ שיש בו שנים' .ואלו ואם לא ,הגידו לי שלא קרב זה אל זה .והם השיבו :מה לך להשגיח עלינו אם המחותנים דדוכרא ושפיר ראוי להוליד .והנה
ברישא בב' גרוגורות בב' עוקצין דומין זה לזה ,ואפי' אם המחותנים הם מין באינו מינו ,מ"מ השידוך הוא מן השמים ,כי אמרו )סנהדרין פט (:שהשטן
וג' בעוקץ א' ,לא כתב כלל בלשון רבקה שייכה לביתו של אברהם ,והיא גומלת חסדים כביתו של אברהם ,וכל עוף למינו קיטרג עליו ,דאמרו שם :אמר
איסור 'לא יכרות אלא העוקץ ישכון ,והיא מין במינו עם יצחק. השטן לפני הקב"ה ,רבש"ע זקן זה
שיש בו שלש' ,רק בלשון רשות: וזה שאמר 'לא נוכל דבר אליך רע או טוב' ,לומר לך שאנו מהאנשים רעים ,ולא מה'עושים חננתו למאה שנה פרי בטן ,מכל
'כורתים העוקץ שיש בו שלש', חסד ואמת' .או לומר לפניך 'טוב' שאנו מהאנשים הטובים ש'עושים חסד ואמת ',ואין סעודה שעשה ,לא היה לו תור אחד
ואין שום ספק שזה היה כונתו אנו צריכין לגנות עצמינו או לשבח עצמינו ,ואין אדם משים עצמו לרשע לומר שאין אנו או גוזל אחד להקריב לפניך ,לכן
הקדושה ,שהרי כתוב באבנ"ז שם עושים חסד ואמת ,ואדם קרוב אצל עצמו ואין ראוי לשבח עצמו לומר כי הוא מהאנשים אמר 'והאלהים ניסה את אברהם'.
ועיין 'היטב' בשו"ע סט"ז ותראה העושים חסד ואמת ,כי כל דרך איש ישר בעיניו' ,הנה רבקה לפניך' כי היא עושית חסד והיינו שהיה עליו קיטרוג מצד מדת
שכן הוא ,עכ"ל ,הנה צוה לעיין ואמת כאשר ראית בעיניך לפי הסימן שעשית ,ומה' יצא הדבר כי היא בת זווגו של יצחק, הדין] ,וזה 'והאלקים'[ ,לכן אמר
'היטב' ,ואין שום ספק שזה היה 'קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך'. הוא יתברך :כלום עשה אלא בשביל
כוונתו הזכה ,מדנקט בסיפא לשון בנו ,אם אני אומר לו 'זבח את בנך
איסור ,ולא ברישא ,ש"מ דברישא היתירא קאי משמע לן ולא איסורא .ואם לא הדין למידת טענה שאין עשה ובזה בנו, את שהקריב לפני' מיד זובחו ,ובא הנסיון
כדברינו ,לא היה מצוה לעיין 'היטב' בשו"ע ,דדברי השו"ע פשוטים ומפורשים לכל עליו עוד.
בר בי רב ,וק"ל ,עכ"ל .וכ"כ בצמח יהודה )ח"ב עמוד רס"ה(. בימים', ו'בא 'זקן' שהוא הגם לומר רצה בימים', בא זקן 'ואברהם כאן לכן אמר
והנה אמרו במנחות )דף סג ,(:ר' חנינא סגן חננתו', זה ד'זקן עליו לחול הקטרוג ומצא
הכהנים אומר ,בשבת היה נקצר ביחיד ובמגל לכן המקטרגים, כל פסקו העקידה לאחר ואולם
אחד ובקופה אחת ,ובחול בשלשה ,בשלשה אמר 'וה' ' ,היינו הוא ובית דינו' ,ברך את אברהם
קופות ושלש מגלות .וחכמים אומרים אחד שבת בכל' ,היינו בן ,כי 'בן' נקרא על שם שהעולם
ואחד חול -בשלשה ,בשלש קופות ובשלש נבנה ממנו] .וכיון שאחר העקידה נתעברה בו
מגלות. נשמה מסטרא דדכורא ,יכול עתה לישא אשה
והקשה האבני נזר על יסודו שיסד דהטעם ושיבנה העולם ממנו ,א"כ עד עתה לא נקרא 'בן',
דאסור לקצוץ העוקץ של שלש ,הוא משום ורק עכשיו אחר העקידה נקרא 'בן'[ .וכמו
שמוסיף גרוגרות שאינו לצורך החולה ,אבל אם שאמרו חז"ל )שמות רבה א:יד( ,וז"ל :אמר ליה
אינו מוסיף גרוגרות שאינו נצרך להחולה ,אז לא הקב"ה לפרעה ,מי שנתן עצה זאת להרוג
איכפת לן אם מרבה בקציצה .דמהגמ' הנ"ל הזכרים ולשייר הנקבות ,טיפש הוא ,היה לך
מוכח דאפילו אם אינו מוסיף כלום ,מ"מ יש להרוג את הנקבות ,ואם אין נקבות ,זכרים מהיכן
למעט האיסור .וז"ל )סימן קנ"ח( :איברא דקשה ישאו נשים ,אשה אחת אינה יכולה ליטול שני
לי על זה מהא דר' חנינא סגן הכהנים אומר בחול אנשים ,אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או
היה נקצר בשלשה ,ובשלשה קופות ובשלשה מאה.
מגלות ,ובשבת באדם אחד וכו' ,והא התם בין
הוא באדם אחד בין בשלשה אין כאן תוספות
שלא לצורך העומר ,ואעפ"כ מהדרינן למעט
לע"נ הג"ר משה מרדכי ב"ר אברהם יהושע העשיל זצ"ל
האיסור ,עכ"ל. מפעלצבינא יא"צ כ" ז חשון
והוסיף האבני נזר ,וז"ל :ואף דחכמים פליגי על למול בשבת ע"י שני מוהלין] .המשך משבוע
ר' חנינא ]ואומרים דבין בשבת ובין בחול היה שעברה[ .האבני נזר )בסימן קנ"ז( אחר שכתב
נקצר בשלשה[ ,על כרחך הטעם משום פרסומי חידושו דאם יש שנים בעוקץ אחד ושנים בשני
מילתא ]להוציא מלבן של צדוקים .אבל בלי עוקצין ,מותר לכרות השנים בשני עוקצין ,סיים
טעמא דפרסומי מילתא ,גם חכמים סוברים וז"ל :עיין היטב בשו"ע סי' שכ"ח סט"ז ותראה
דאסור לקצור בשלשה[ .שהרי בגמרא שם אמרו שכן היא ,עכ"ל.
דר' ישמעאל ]שאמר דבשבת היה מביא העומר ובשו"ת ארץ צבי )ח"ב סי' כ"ו( הביא מקובץ דגל
מג' סאין[ ,ור' חנינא סגן הכהנים אמרו דבר אחד. התורה )סי' ט"ז אות ב'( שהקשה דבשו"ע מבואר
]דר' חנינא אמר דכיון דאפשר לקצור באדם להיפך .וכתב על זה בארץ צבי ,וז"ל :ולא היו
הגליון בארץ ישראל נתנדב ע"י הרב חיים מאיר בן עלקא שליט"א זכות הצדיקים מליצי יושר יעמוד לו ולמשפחתו ולכל יו"ח להתברך בכל מילי דמיטב
ובנין גופו ,ופחות מבן שש אין מכניסין אותו, אחד לא טרחינן לעשותה בהרבה אנשים,
ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה ,ואינו הכא נמי בנוגע ריבוי התבואה הנקצרת ,כיון
מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי ,לפיכך לא יכה דאפשר בשלש סאין ובריבוי מלאכה אחת
אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה בלבד ,לא טרחינן לעשותו מחמש סאין
קטנה ,עכ"ל .והנה אמרו בכתובות )דף נ ,(.אמר בריבוי כמה מלאכות[ ,והא דר' ישמעאל
רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל קמרבה באוכלא שלא לצורך העומר ,ובהא
בדברים רכים עם בנו אם מסרב ללמוד ,עד קיימא לן דאסור בחולה כנ"ל בהא דאמדוהו
שתים עשרה שנה ,מכאן ואילך ,יורד עמו לחייו לשני גרוגרות .וכיון דמדמי לה הש"ס להא
לרדותו .ותמה הרב ידי אליהו )תיקון ב'( מדוע דר' חנינא סגן הכהנים ,על כרחך בהא נמי
השמיט הרמב"ם תקנה זו דאושא ,והרי"ף ז"ל אסור אי לאו משום פרסומי מילתא .דאם
הביאה בהלכות ,ונשאר בצ"ע. איתא דיש לחלק בין הוספה לצורך העומר
ואנכי יגעתי ומצאתי תירוץ מספיק לדעת בין הוספה שלא לצורך העומר ,הוה ליה
הרמב"ם ,כי הנה עמדתי לכאורה מה תקנו להש"ס למימר עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל
באושא ומה הוסיפו ,הא בלאו הכי מדינא קיי"ל אלא בהוספה שאינו לצורך העומר ,עכ"ל.
)כתובות פו (.דבאומרים לו עשה סוכה ואינו והנה הרב המגיד כתב )פ"ב שבת הי"א(
עושה ,מכין אותו עד שתצא נפשו ,וכן בכל שדעת הרמב"ם דבחולה אפילו אפשר
מצות עשה .וא"כ מה קמשמע לן דיורד עמו לעשות מלאכה ע"י שינוי שמותר מן התורה,
לחייו ,הא ודאי בגדול מבן י"ג שנים דכופין אותו אין מדקדקין בכך ,ששבת לגבי חולה כחול.
ומכין עד שתצא נפשו בכל מצות עשה .ואי והקשה האבני נזר ,דא"כ מדוע אמרו במנחות
דאשמעינן דמן י"ב שנים ואילך כופין ,הא נמי שם בחולה שאמדוהו לשני גרוגרות ,ויש
פשיטא ,דמשמע ודאי עד י"ב שנים שלימות שנים בעוקץ אחד ,ושלש בעוקץ אחד,
קאמר ,ומכאן ואילך היינו מהתחלת שנת י"ג, דכורתין העוקץ שיש בו השנים ,ולא שיש בו
ואז ודאי מחויב מדרבנן השלש ,הרי שבת לגבי
משום חינוך ,כדמחויב יום ב' חיי שרה כ"ב חשון חולה כחול הוא .וכתב
בתענית כל אותה שנה האבני נזר ,דלפי יסוד
יא"צ של הג"ר משה ב"ר יצחק יהודה לימא זצ"ל בעל 'חלקת מחוקק' על שו"ע אבן העזר
וכו' ,והרי כתבו התוס' הנ"ל מיושב ,דאם
בכתובות שם דאף מסורת היא ממילא יצטרך לחלל
במצוה דרבנן מכין עד שהדלקת נר לע"נ ,או ללמוד ,היא סגולה למעלה מדרך הטבע לחשוכי בנים) .דבר בעתו( שבת ,אז אין מדקדקין
שתצא נפשו. לעשותו ע"י שינוי ,אבל
אך י"ל דטובא אשמעינן חכמי אושא, להוסיף גרוגרת השלישי שאינו לצורך
דאמרינן )חולין קי (:בההוא דלא מוקיר החולה אסור.
אבוה וכפתוהו ,א"ל שבקינהו תנינא כל וז"ל :איברא דכד מעיינין על כרחן לחלק
מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד בהכי ,שהרי הרב המגיד כתב שדעת
שלמטה מוזהרים עליה ,ע"ש .וקשה דהרי הרמב"ם דבחולה אפילו אפשר לעשות ע"י
תלמוד תורה נמי מצות עשה שמתן שינוי שמותר מן התורה ,אין מדקדקין בכך,
שכרה בצדה ,דכתיב 'ושננתם לבניך וכו' ששבת לגבי חולה כחול .וא"כ קשה ההוא
למען ירבו ימיכם' וכו' .ועיין בתוס' דמנחות בחולה שאמדוהו ,ועל כרחין לחלק
)קדושין לד .ד"ה גברא( שכתבו דקרא כמו שחלקתי ,עכ"ל.
ד'למען ירבו' קאי אמזוזה .מיהו כתבי וכדי לתרץ מדוע בקצירת העומר חזינן דאף
דקרא ד'כי הוא חייך' קאי אתלמוד תורה. אם אינו מוסיף כלום ,מ"מ יש למעט
)ולתירוץ קמא שכתבו שם ליתא להא ,אך באיסור ,והרי בין באדם אחד בין בשלשה
לתירוץ בתרא נכון( .וא"כ הוי תלמוד אין כאן תוספות שלא לצורך העומר,
תורה מצות עשה שמתן שכרה בצדה ואין ואעפ"כ מהדרינן למעט האיסור .כתב
כופין ,ותקנו הם דמי"ב שנים ואילך שהוא האבני נזר ,דבאמת בקצירת העומר נחשב
ביד המלמד ,יורד עמו המלמדו לחייו. הקצירה כתוספות שלא לצורך העומר ,כיון
והא דכתבו בהגהות מיימוני )ריש פ"א( דבעינן רק עשרון ,והשאר נפדה .וז"ל :והא
דאי לא בעי אב להשכיר מלמד לבנו, דר' חנינא סגן הכהנים ענין אחר הוא ,שהרי
כייפינן ליה ,כדין כל מצוה עשה שלא קצירת העומר לעולם אינו לגבוה אלא
רצה לעשות דמכין אותו עד שתצא נפשו עשרון ,והשאר נפדה ונאכל ,רק משום דלא
ונחתינן לנכסיה ,ע"ש ,היינו לענין לכוף אפשר בלאו הכי ,ניתנה לדחות ,וכההוא
לאב שישכיר לבנו מלמד ,ובנו רוצה דיומא )דף פד (:נפל תינוק לים פורס מצודה
ללמוד אלא שאין לו מלמד ,ובזה נתחייב ומעלהו ,ואע"ג דצייד כוורי בהדייהו ,בזה
כבר האב ,וכדתנן 'האב חייב ללמדו', שפיר מהדרינן למעט באיסורא ,כיון דאין
וכופין אותו לעשות חיובו .ואפשר מצות העומר ממש ,וכמו ריבוי אוכלא
דסבירא ליה דלא קאי 'למען ירבו' אלא דחולה דאסור] .המשך בשבוע הבא[.
אלימוד עצמו ,לא א'ושננתם לבניך' ,וכן
קרא ד'כי הוא חייך' ]קאי רק על הלימוד
לעצמו ,ולא ללמוד עם בנו[ ,וא"כ החיוב
ללמד את בנו לא הוי מצות עשה שמתן לע"נ הג"ר אליהו ב"ר אברהם מרקנסי זצ"ל יא"צ כ"ג חשון
שכרה בצדה .אבל לימוד עצמו הוא מצות אם כופין הבן ללמוד .כתב הרמב"ם )פ"ב
עשה שמתן שכרה בצדה ואין כופין, ת"ת ה"ב( ,וז"ל :מכניסין את התינוקות
להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן
הרה"ק בעל מגן אברהם מטריסק זי"ע ,כתב בהקדמת הספר למי שילמוד ספרו
'מגן יהיה לכל ההוגים בו'
חייהם ,כי כל יום שנעשה בו דבר טוב ,הוא חי ושפיר תיקנו באושא לירד עמו לחייו ואף מבן י"ב
וקיים עדי עד .וזהו 'יראת ה' תוסיף ימים' ,אבל שנים והלאה.
'שנות רשעים תקצרנה' ,כי כיון שאינם ממלאים אך הנה בחולין שם הקשו התוס' מהא דכופין על
את ימיהם כראוי ,הרי גם הימים והשנים שיש הצדקה ,ותירצו התוס' בב"ב )דף ח ,(:דהא דכל
להם ,הם חסרים ,עכ"ד .וזהו כוונת הכתוב מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרים
'ואברהם זקן בא בימים' ,שאברהם אבינו בא עם עליה ,אין ר"ל מוזהרים שאין רשאים למיכף ,אלא
כל ימיו ,והכל היו בידו ,ולא היה חסר לו אף יום ר"ל אין מוזהרים דאין מוכרחים להכריחו ולכופו
אחד מימי חייו .וזה כוונת המדרש כשם שהם כבשאר מצות ,והביאו ראיה לזה מהירושלמי ,ע"ש.
תמימים ,כך שנותיהם תמימות ,היינו כי כל ועל כן כופין על הצדקה ,אע"ג דהוי מצות עשה
שנותיהם הם תמימות ולא חסר להם כלום שמתן שכרה בצדה .א"כ אה"נ לענין תלמוד תורה
מימיהם ,כי כל יום ויום נתמלא בעבודת ה' .והכי דאע"ג דהוי מצות עשה שמתן שכרה בצדה ,אפ"ה
נמי היתה מדריגת שרה אמנו ,כי כל ימיה ושנותיה כופין ,דהא רשאי לכוף ,והדרא קושיא לדוכתיה מה
היו שוים לטובה בעבודת ה'. פעלו חכמי אושא ומאי הועילו בתקנתן ,הא אף
ויש להוסיף ולפרש ,ויובן גם מה שצריך ביאור בלאו הכי נמי כופין כדין כל מצות עשה.
כוונת המימרא 'כשם שהן תמימין ,כך אבל י"ל דחכמי אושא לטעמייהו
שנותיהם תמימות' ,והלא אם הם אזלי ,דשם בכתובות )דף מט :(:אמר
בעצמם תמימים ,גם שנותיהם
מצוה נדירה שהמקיים אותה נוטל שכר כנגד כולם ר' אילעא באושא התקינו הכותב כל
תמימות ,ומאי בעי בזה .ונראה לפי כתב בשו"ע הרב )ת"ת פ"ב ס"א(' :מצות עשה של תלמוד תורה על כל אדם נכסיו לבניו] ,שהיו נכסיו שלהם
מה דאיתא )סוכה נג :(.חסידים ואנשי לעצמו ללמוד כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה' .וכ"כ בסעיף י' וז"ל: מעכשיו[ ,הוא ואשתו נזונים מהם.
מעשה היו מרקדין באבוקות של אור ללמוד פעם אחת כסדר ]תנ"ך[ וכל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא ויש להבין היכי דמי ,ממה נפשך אי
בידיהן ,תנו רבנן יש מהן אומרים וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים כמו מדרש רבה דלא כתב כל נכסיו אלא שייר לעצמו
אשרי ילדותנו שלא ביישה את ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י )-זוהר( כדי שיוכל לגמור כל ואית ליה לדידיה למזוני ,בהא ודאי
זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה, התורה שבעל פה כולה פעם אחת בחייו ,עכ"ל. אף לתקנת אושא אין בניו מחויבים
ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו לזונו .ואלא דלית ליה ,קשה תיפוק
שכפרה את ילדותנו אלו בעלי ליה אף בלא כותב לבניו ,הא כתבו זה מצוה שרק יחידי סגולה מקיימים אותה ,וקל מאד לקיימה אם
תשובה ,ע"כ. התוס' )קדושין לב .ד"ה אורי( וכן מקציבים לזה זמן מועט בכל יום ,ובזה זוכים לקיים מצוה נדירה של
ומבואר מזה כי יש המתקנים בהרי"ף שם דהיכי דרויח הבן ,והאב מצות ת"ת ששקול כנגד כל המצות ,ואין לשער גודל השכר שזוכים
מעשיהם ,ואף שנכשלו בימי בחרותם, לית ליה ,כייפינן להבן ושקלי מיניה עבור זה בפירות בעוה"ז והקרן לעוה"ב
מ"מ מתקנים ע"י תשובה ,ובסוף בתורת צדקה ,ויהבינן לאבוה ,כי הא
נתפרסם לזכות י.ב.ח.ה .לנחת דקדושה מכל יו"ח
ימיהם משלימים את אשר עוותו בימי דרבא כפוה לרב נתן בר אמי .ומדוע
נעורם ,ולאלו יקראו 'תמימים' ,כי הרי סוף כל יגרע הכותב נכסיו לבנו ,מכל אדם דכייפינן
סוף תקנו מעשיהם ,והם תמימים במעשיהם,
קח לך סניגור לבן ליתן לאב היכי דלית ליה .וצ"ל דחכמי
אך 'שנותיהם תמימים' לא יאמר עליהם ,כי מתכוננים אנו להוציא לאור עולם ספר אושא סוברים דמצות עשה שמתן שכרה
הרי כרחוק מזרח ממערב נרחק הזקנה בצדה אין ב"ד כופין ,ואף על צדקה אין
מילדות .שונים הם הצדיקים אשר לא טעמו 'הגדרות רבי צדוק על התורה' כופין ,על כן שפיר אמרו דבכותב נכסיו בזו
טעם חטא מעולם ,אשר כשם שהם תמימים, )עניני הלכה( דוקא כופין לזונו מנכסיו ,דאדעתא דהכי
כך שנותיהם תמימות ,כי מעולם לא נכשלו נתן ,הא לאו הכי לא .ולפ"ז א"ש דכיון דס"ל
בחטא .וזה כונת המדרש על שרה שכל ימיה אם לא עכשיו אימתי? לחכמי אושא דבי"ד אין כופין על מצות
היו שוים לטובה בת ק' כבת כ' ,כשם שהם עכשיו הזמן לזכות לברכתו והבטחתו! עשה שמתן שכרה בצדה ,א"כ גם אתלמוד
תמימים ,כך שנותיהם תמימות ,כי כל הימים תורה אין כופין ,ושפיר תקנו דמן י"ב שנים
והשנים שלה היו שוים לטובה. "אהיה מליץ יושר למי שידפיס דברי"!! ואילך יורד עמו לחייו .אכן הרמב"ם דפוסק
)פ"ו' מהל' מתנות עניים[ דכופין על צדקה
מי שרוצה להנציח שמו בהספר יתקשר למערכת עד שיתן ,והיינו דס"ל דאף על מצות עשה
gilyonmy@gmail.com 732- 732-510-
510-0560 שמתן שכרה בצדה כופין ,לכן השמיט הך
לזכות ר.ב.ש.ה .להצלחה בכ"ע ולזווה"ג בקרוב ובניקל
תקנתא דאושא דמן י"ב שנים ואילך יורד
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה .פירש"י לכך נכתב עשה מצות כדין י"ב בשנת ואפי' עשה, עמו לחייו ,דפשיטא דכופין כדין כל מצות
'שנה' בכל כלל ,לומר לך בת ק' כבת כ' לחטא ,מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת ה"ב(. ת"ת דרבנן ,כן נראה נכון) .אוצר המלך פ"ב
עונשין וכו' ,ובת כ' כבת ז' ליופי .ושאלני בני השמ"ש )-הרב שמעון משה שמואל(
הי"ו ,איך אפשר לומר בת כ' בלא חטא ,הלא אפילו חטאה בהיותה קטנה ,צריכה
כפרה ,כדאיתא ברמ"א )או"ח סי' שמ"ג( ,כש"כ גדולה שמחויבת במצות. לזכות ח.ב.י.י .להצלחה בכ"ע ונחת דקדושה מכל יו"ח
אמנם יפה פירש בני הי"ו ,כי ישנן שני ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים
מיני יראה' :יראת העונש' ,ו'יראת עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שנה ושבע שנים שני חיי שרה.
התרוממות' ,ועל כן בא ללמדנו כי שהבטחתנו! במדרש רבה )פנ"ח ס"א( :הה"ד 'יודע
יראת חטא אשר לשרה אמנו לא היה ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם
משום יראת העונש ,כי אם ממורא פאר א נדבה פון $250פאר גליון מליצי יושר וועט מען מודיע זיין ביי תהיה' ,כשם שהם תמימים ,כך
שמים בבחינת יראת התרוממות ,ולכן שנותיהם תמימות ,ע"כ .וצ"ב די ציונים פון די פלאצקע גאון -ווארשא ,אבני נזר -סוכאטשוב ,צדקת
אמרו בת ק' כבת כ' ,כלומר כמו עד כ' הכוונה .ובילקוט אליעזר פירש
הצדיק – לובלין ,ילקוט סופר -פאקש ,לב העברי -הר הזיתים ,ר'
לא חטאה מצד יראת התרוממות ,כי אאמו"ר ז"ל ,לפי מה שכתבו בספרים
עד כ' לא היה לה יראת העונש שהרי יוסף ענגיל -ויען ,בן לאשרי חזון יחזקאל שערי זבול -הר המנוחות עה"פ 'יראת ה' תוסיף ימים ,ושנות
אינה בת עונשין ,כן בת ק'. אז איר האט מקיים געווען די צוואה ,און יעצט איז די צייט פאר זיי רשעים תקצרנה' ,כי הצדיקים
וכזה פירשנו כי היתה 'יראת חטא', מקיים צו זיין זייערע הבטחה! הממלאים כל יום בתורה ובעבודת
כלומר מן החטא עצמו ,וכמו שאמר ה' ,לא חסר להם אף יום אחד מימי
געדענקט "מקח בלייבט מקח"!
732-510-0560 gilyonmy@gmail.com
פנים יפות לבעל הפלא"ה
הרה"ק ר' פנחס ב"ר צבי הירש זי"ע
מינה קדושתה לגמרי ,וא"כ שפיר אסור דוד המלך 'כי פשעי אני אדע' ,אם רק 'אדע' "כל המעיין ועוסק בספרי ,יתברך מקל עילאה,
גם בתרומה טמאה להפקיע זאת שזה 'פשע' ,אז 'וחטאתי נגדי תמיד' ,החטא
הקדושה אשר בה.
בברכת ה' הרחבה והמלאה ,וינצל מכל עמל בעצמו עונש .וגם ע"פ הגמ' )יומא פ"ו(
וע' בחלה )פ"ב מ"ג( דתנן :מי שאינו ותלאה" גדולה תשובה שמהפכת מזדונות לזכיות,
יכול לעשות עיסתו בטהרה ,יעשנה והנה עומד על הגמלים .פרש"י פניתי הבית מעבודה זרה .יש לפרש שמצאו ואוקמוהו 'כאן מאהבה כאן מיראה' ,נמצא
קבין )כל קב לעצמו שבקב אין שיעור עדיין עומד ומתפלל ,כדכתיב 'ויקוד האיש וישתחו' ,וכמו שאמרו חז"ל )ב"ר העון לפי"ז דע"י תשובה מאהבה נהפך
חיוב חלה( ,ואל יעשנה בטומאה )פי' נ"ו ,ב'( דהשתחויה לשון תפילה ,ויש לפרש עפ"י מה דאיתא בשו"ע )סוף ין', עונש לגמרי ,וזה המכוון 'שהרי אינה בת
שאל יעשנה בשיעור חיוב חלה סימן צ"ד( דאע"ג דאין להתפלל במקום פרוץ כמו בשדה ,מ"מ אם לא מצא ובזה מוכח שעבודה שלה היה מאהבה ולא
בטומאה ,כיון שיצטרך לשרוף החלה אכסניא פנוי מגילולים ושלא יבלבלוהו בני הבית ,מצוה להתפלל בשדה, מיראה ,א"כ שוב אפילו חטאה ,נהפכו
כדין חלה טמאה( ,ר' עקיבא אומר והיינו דאמר 'פניתי הבית' מעבודה זרה ,ו'למה תעמוד בחוץ' ,כיון דהבית כולם לזכיות.
יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין, פנוי מעבודה זרה ,א"כ מצוה להתפלל בבית. 'ואברהם דכתיב מה לבאר ולפ"ז אפשר
שכשם שהוא קורא לטהורה ,כך הוא זקן בא בימים' ,ובזוה"ק )פ' ויחי דף רכד(.
קורא לטמאה ,לזו קורא חלה לשם, דגל מחנה אפרים מבואר ,שכל ימים שלו הביא עמו
ולזו קורא חלה לשם ,אבל קביים אין בשלימות .וא"ת לפי המדרש שאברהם
להם חלק לשם .ופירש הר"ש :ר' להרה"ק רבי משה מחנה אפרים ב"ר יחיאל מיכל זי"ע היה עובד עבודה זרה כמה וכמה שנים,
עקיבא סובר ,דמוטב שיפריש חלה בעל 'אהבת ישראל' מויזניץ זי"ע היה אומר: והיה אברהם מתפחד מעון עבודה זרה,
בטומאה ואל יפטור עיסתו מחלה, ללמוד ספר 'דגל מחנה אפרים' ,מסוגל לבנים טובים ואמר לו הקב"ה 'לך טל ילדותך' ,מה הטל
שהרי הוא קורא שם חלה לטמאה כמו סימן ברכה ,אף אתה סימן ברכה )עי'
ויצחק בא מבוא באר לחי רואי .יש לפרש בדרך רמז על דרך שאיתא בריש
לטהורה ,אבל עיסה פטורה אין בראשית רבה פל"ט( .אך כיון שעשה
לשמים חלק בה ,עכ"ל .וא"כ מבואר שו"ע או"ח :שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' ויחשוב האדם
תשובה מאהבה ,לכן נהפכו כולם לזכות,
בזה דגם תרומה טמאה נחשבת 'חלק וכו' כאילו יושב לפני המלך כי מלא כל הארץ כבודו והשי"ת רואה במעשיו
ועל כל פשעים תכסה אהבה ,לכן 'ואברהם
ומזה ימלא יראה ,ע"ש .ויש לומר שזה מרומז כאן בפסוק' :ויצחק' היינו בחינת
שמים' ,וא"כ מסתבר דאסור להפקיע זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל'
יראה שהוא בחינת 'יצחק'' ,בא' לאדם 'מבאר' היינו מאותו נביעו 'לחי רואי',
גם בתרומה טמאה את הקדושה בלי חסרון ממנו כל שהוא .ובזה מובן דברי
והחלק שמים ע"י ביטול ושאלה ,וזה שהוא מסתכל תמיד שלפני 'חי' עולמים הוא עומד ,ו'רואה' ומשגיח עליו על
המדרש 'יודע ה' ימי תמימים' ,כשם שהם
י"ל דאסור גם לרבנן דר"ע הנ"ל ,דרבנן כל תנועותיו ומעשיו ועסקיו ,מזה הנביעו נובע לו יראה והכנעה כנ"ל והבן.
תמימים כך שנותם תמימים.
מצינו רק דסבירא להו דמוטב
שיפטור העיסה ולא יפרישה 'רבינו בחיי' לרבינו בחיי ב"ר אשר זי"ע
כלל בטומאה ,אבל כשכבר הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זי"ע היה אומר:
מופרשת וקדושה היא ,יתכן לע"נ הג"ר שמחה ב"ר יוסף דובער
דגם לרבנן אסור להפקיע
מזוני. יהיב 'חיי', סגולה גדולה לפרנסה ללמוד 'רבינו בחיי' .וסימנך :מאן דיהיב
סאלאווייטשיק זצ"ל יא"צ כ"ו חשון
קדושתה. אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה .שלמה ע"ה הודיענו בכאן כי אם איכא איסור להפקיע קדושת
ואין להקשות עוד שהרי המשכיל המכיר תכונת העוה"ז שהוא עולם ההפסד ,הוא יודע "אורח חיים תרומה טמאה .בשו"ת אבני מלואים
תרומה טמאה דינה בשריפה, למעלה" בעולם העליון הנצחי ,ועל כן מסיר ומסלק עצמו מתאוות העוה"ז ולא )סי' י"ח( כתב ,דאפי' לדעות הסוברים
וא"כ בלא"ה מוכרח להאבידה יעשה ממנו קבע ,זהו "למען סור משאול מטה" .והמשל בזה ,למי שדר בעיר אחת דרק מדרבנן הוא דאין מבטלין
בידים ,וא"כ בכה"ג הרי לית ויודע שאין דירתו לדור בה אלא דירת ארעי ,כי רצונו ומחשבתו ללכת אל עיר איסור לכתחלה ,עכ"ז תרומה לכ"ע
ביה תו משום הפקעת קדושה אחרת שעתיד לדור בה דירת קבע ,אין ספק שלא ישתדל לקנות שם שדות וכרמים משום אסור לבטל ברוב חולין מה"ת,
וכמבואר בסוגיא דר' חנינא שע"י הביטול הרי נעשית חולין
סגן הכהנים .דזה אינו ,שהרי
ולא כלים וחפצי בית ,שהרי אין כוונתו לקבוע דירתו ולהתישב שם .כן המשכיל
ופקע מינה קדושת תרומה ,ולכן הוא
יכול להנות ממנה בשעת אם היודע שיש "אורח חיים למעלה" ,אינו משתדל בענין הגוף כלל בעוה"ז ,כי עובר אעשה ד'ושמרתם את
שריפתה וביעורה ,וא"כ כמו במוכרחים ,ובאותם שהם הכנה לעבודת ה' שאי אפשר לו לעמוד זולתם ,לפי תרומותי' בביטול הזה ,דציוותה
שבטהורה אינו עובר אעשה שיודע שהעולם העליון הוא דירת קבע ,והעוה"ז אינו אלא דירת ארעי ,ולפי תורה לשמור קדושת תרומה לבל
דשימור במה שמפסידה שהעוה"ז הבל וריק ,ואין ראוי למשכיל לעשות ממנו עיקר ,כי אם ביראת השי"ת, להפקיעה ולחללה ,ע"ש.
ומאבדה באכילתו אותה ,כיון לכך התחיל שלמה ע"ה את ספרו" :הבל הבלים" ,וחתם במדת היראה .או יהיה וכתב הגר"י ענגיל )אתוון דאורייתא
שזו היא מצוותה .הכי נמי פירוש הכתוב :אורח חיים למעלה למשכיל ,שידבר עם המשכיל ואומר לו :אתה כלל ט"ו( ,וז"ל :אולם יש לדון בזה
בטמאה דכתיב 'לך' ,ודרשינן המשכיל דע שיש לך "אורח חיים למעלה" ,ולמען זה "סור משאול מטה" ,כלומר ולומר דמה שאוסר האבני מלואים
'שלך תהא להסיקה תחת יש לך להסתלק מן התאוות הגופניות כדי שתזכה לאורח חיים אשר למעלה .ולפי ז"ל לבטל תרומה מה"ת מפאת
תבשילך' ,א"כ הנאה זאת היא פירוש זה תהיה מלת "סור" צווי וכו' ,ויהיה הכתוב אזהרה וצווי למשכיל ,שאם הפקעת הקדושה ,זהו רק בתרומה
מצוותה ולא חשיב איבוד. טהורה ,אבל בתרומה טמאה ,י"ל
ולפ"ז יומצא דלשרוף תרומה
ירצה לזכות אל החיים הנצחיים ,שיסור מתענוגי הגוף שהוא משאול מטה .ומה
דאין בה משום הפקעת קדושה .וזה
טמאה בלי הנאה בשעת שהזכיר לשון "אורח" ולא "דרך" ,לפי שהוא מלשון אורח ,לפי שהאדם בעוה"ז כגר לפמ"ש הרמב"ם )פ"ז תרומות ה"א(,
שריפתה ,ג"כ אסור ,דכיון בארץ וכאורח נטה ללון ,וכשם שהאורח הנכנס בפונדק ויודע עצמו שנסיעתו יום וז"ל :וטמא שאכל תרומה טמאה
שאין בו הנאה ,א"כ שוב הוא מחר ודירתו שם מעט ,והוא נכסף לשוב למקומו וארץ מולדתו .כן המשכיל חושב אע"פ שהוא בלאו ,אינו לוקה ,שהרי
איבוד גרידא לתרומה ,וזה עצמו גר ואורח בעוה"ז ,ויודע ומשיג שיש למעלה 'אורח חיים' ,ונפשו נכספה אינה קודש ,עכ"ל.
אסור מכח העשה דשימור. לשוב לשרשה שהוא מקור החיים .וע"כ נקראת הנפש "חיה" ,והנה היא חיה בטבע. אולם באמת נראה דאסור לבטל
ועוד נראה דאפי' נימא דשרי וכן אמרו חכמי המחקר :כי הנפש חיה בטבע ,מתה במקרה ,והמקרה הוא החטא. ולאיתשולי גם בתרומה טמאה,
לשרוף תרומה טמאה בלי והגוף מת בטבע חי במקרה ,כי חיותו אינו אלא בסיבת חבור הנפש והגוף ,והפרדה שהרי גם תרומה טמאה עדיין
הנאה כלל ,עם כל זה הרי היא מיתת הגוף .וידוע כי מיתת הגוף ,סבת החיים לנפש .על זה אמר שלמה ע"ה: קדושה עלה ,שהרי אסורה לזרים
השריפה היא מצוה ,ולכן "ויום המות מיום הולדו" ,שבח יום המיתה מיום הלידה ,בין בעוה"ז ובין בעוה"ב: במיתה וכמבואר ברמב"ם )שם פ"ו
שפיר לא חשיב איבוד ,כיון ה"ו( ,וכן אסורה לערלים ,וכן לכהנים
שמקיים מצוה בשריפה.
לעוה"ב הוא שאי אפשר לנפש להשיג מעלת האדם העליון כי אם במיתת הגוף, טמאים בלאו עכ"פ ,משא"כ
משא"כ בביטול ושאלה דלא ובעוה"ז לפי שאין שבחיו של אדם ומעשיו הטובים נכרים ומפורסמים כי אם ביום כשמבטלה ושואל עליה ,הרי פקע
המיתה ,שהרי ביום הלידה לא יכירו מי הוא ,אבל ביום המיתה הכל מכירין אותו
ומזכירין מעשיו הטובים וצדקותיו אשר עשה .וכן דרשו רז"ל בשרה אמנו :כל זמן
ששרה קיימת היה לה נר דלוק מערב שבת לערב שבת ,וברכה מצויה בעיסה ,וענן
קשור על האהל ,וכשמתה פסקו ונתפרסם זכותה.
'דרכי האמונה' להרה"ק רבי יוסף דוד ב"ר אפרים זי"ע
אבד"ק זוואלוב
כתב בהקדמת הספר ,וז"ל:
א( הריב"א תירץ וז"ל :אומר ריב"א הוו מצוה ,על כן שפיר אסור לבטל
דודאי גרע ,דכיון שאסרה תורה כל
ועיני לשמיא נטלית וכפי פרישות בתפלה ,ועני בלב נשבר ונדכה, ולאיתשולי מפאת הפקעת הקדושה.
הנאות רק הנאת שריפה ,א"כ נפשי בשאלתי נועם עליהם תבקשו בזה ובבא ,די יתאמר מילי ושוב מצאתי להפני יהושע )שבת כא(.
הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא דשמיא מספרי אשר כתבתי שכתב להדיא דאסור לשרוף תרומה
לשם מצות שריפה ,אלא שהתורה ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל' .כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים טמאה בלתי שיהנה בשעת שריפתה,
לא הקפידה שיהנה ממנה בשעת מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל' )קהלת ו:יב( .והנה על פי פשוטו ,ידוע מקדמונינו משום דכששורפה בלי הנאה חשיב
ביעורה ,ולהכי לא דחיא יו"ט ,מידי ז"ל שימיו של אדם קצובים לו ,כי בכל יום הוטל עליו תיקון ניצוץ חדש ,כאמרם איבוד ,ע"ש .ואיבוד הזה הרי אין בו שום
דהוה אנדרים ונדבות דאין קרבים ז"ל שיהיו דברי תורה חדשים בעיניך כיום שניתנו ,וכנוסח הברכה 'נותן התורה', איסור רק מפאת העשה דשימור וכנודע,
ביו"ט למ"ד משלחן גבוה קא זכו שבכל יום הוטל עליו עבודה חדשה שלא היה מיום שנברא העולם. וא"כ יש ראיה ברורה מזה למה שכתבנו
וכו' ,דשריפת תרומה טמאה ודאי וזהו 'למנות ימינו כן הודע' ,ר"ל שיהיה נחקק בידיעתינו שהימים מנוים לנו, דיש גם בתרומה טמאה עשה דשימור,
לשם מצות ביעור ולא לשם הנאה, ועיד"ז 'ונביא לבב חכמה' ,ר"ל שנחבר השכל שבמוח לבינת הלב .וזהו 'כי מי יודע ושאסור לבטלה ולאיתשולי עלה מכח
הלכך אסור ביו"ט כשאר קדשים. וגו' ויעשם כצל' ,ר"ל שידע בבירור אמונתו שהימים שבעוה"ז הם 'כצל' מימים עשה זאת ,כמו שאסור לעשות כן
ב( הר"י סובר ,דלא שייך בשריפת העליונים ,שנאמר בהם 'ששת ימים תעבוד' ,שבכל יום יש ברורים חדשים. בטהורה.
תרומה לומר משולחן גבוה קא זכו, וזהו 'ואברהם זקן בא בימים' ,שהיה מונה ימיו מידי יום ביומו ,ידע שהזקין .לא
כיון דתרומה טמאה אין עושין כמו אנשי התוהו שגם שיבה זרקה בו והוא לא ידע שהזקין ,וכבר עברו ימיו
ממנה לגבוה כלום ,אלא הטעם ושנותיו ויכל בהבל ימיו ,לזאת אמר 'זקן' ,הגם 'וה' ברך את אברהם בכל' ,שהיה לע"נ הר"ר אהרן עבוד ב"ר אליהו עבוד זצ"ל יא"צ כ"א
הוא משום שגזרו תרומה אטו לו כל מיני ברכות ועשירות ,לא בלבל אותו הצלחתו בעוה"ז מכל מיני עבודה, חשון
קדשים. להיות מוסיף והולך כל היום ,בבחינת זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת ישמח משה במתנת חלקו .יש לפרש על
וכתב החזון יחזקאל )שבת פ"ב עליהם ,ובהוספת הדעת יוסף מכאוב ,שהבין שלא התחיל לידע ,וזה גרם לו פי אומרם ז"ל )נדרים לח (.דנביא צריך
ה"א( ,וז"ל :וכדברי הריב"א הברכה ,כי קיים מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו וכנ"ל ,שבכל יום ידע להיות עשיר ,וגמר ממשה רבינו .ויש
שתרומה אסורה בכל ההנאות שהזקין ,כדכתיב 'למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה' ,כי ידע שהימים נמשכו להביא עוד ראיה ממשנה באבות )פ"ד
מלבד הנאת שריפה ,משמע נמי מיומין דלעילא ,ובכל יום עבודה חדשה. מ"א( 'איזהו עשיר השמח בחלקו' ,וא"כ
ממה שאמרו )שבת כה' (.ואמרה לזכות לנבואה צריך להיות שמח בחלקו
תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה' ,הרי משמע דדוקא בשעה שמקיים בה מצות דזה עשיר אמיתי.
ואיתא )שער הכונות מזמור שיר ליום השבת( ,שכל הכתרים והעדיים שנתפרקו שריפה דהיינו בשעת ביעורה ,אז תיהני ממנה.
מישראל ,זכה משה ונטל ,ובשבת מחזירם לישראל ,ונשאר לו רק חלקו ,ועיד"ז ואם לחשך אדם לומר לדעת הריב"א מנא לן באמת שתרומה טמאה אסורה בכל
נעשה עשיר האמיתי הזוכה לנבואה .והכי פירושו' :ישמח משה במתנת חלקו' ,הנאות שאינן של כילוי ,על כרחך עלינו לומר דהיינו מטעם האמור שם בגמרא
נשאר לו בשבת קדש ,דלנבואה צריך גם כן שמחה )עי' רמב"ם יסודי התורה פ"ז 'כשם שמצוה לשרוף את הקדשים ,מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת' ,וסובר
הריב"א דמהאי היקשא שהוקשה תרומה לקדשים ,משום שקראה רחמנא 'קדש', ה"ד(.
מצותה בשריפה מן התורה ואסורה בכל ההנאות כקדש ,ורק בשעת ביעורה אמרה
מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות מהיות תחת ממשלת שרי מעלה תורה ליהנות ממנה ,מריבויא דקרא 'ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי'.
שנקראים 'עבדי' המלך ,לחירות להיותנו עוסקים בתורה הק' ,ועיד"ז נהיה תחת אבל הר"י סובר ,שהעיקר הוא שהתורה זכתה לכהן בתרומה טמאה ליהנות ממנה,
ממשלתו יתברך ,כדאיתא בזוהר הק' )ח"ב ס (.דקוב"ה 'תורה' איקרי ,וכתיב 'חרות כמה שנאמר שם בסוגיא 'לך -שלך תהא להסיקה תחת תבשילך' ,ויכול שפיר
על הלוחות' ,שכל העוסק בתורה הרי הוא בן חורין ,הוא יגאל אותנו בקרוב שנהיה לשורפה גם בשבילו ,והיה רשאי לשורפה גם ביו"ט אי לאו דגזרו בה משום קדשים.
משא"כ בקרבנות שאינם עתה שלו והמה של גבוה ,נמצא שכל מעשי עבודתם קרובים אליו בארצנו הקדושה.
ואם תאמר הלא יש צורך בגלות לקבץ הנדחים ,כאומרם ז"ל )פסחים פז' (:לא גלו נעשים הם רק לצורך גבוה ,ורק אחרי כן זוכים הם הבעלים בבשרם משולחן גבוה,
ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים' ,והכוונה לניצוצות הק' ולכן אינם קרבים ביו"ט.
המפוזרים ,כמו שכתוב )במדבר יד:כא( 'וימלא כבוד ה' את כל הארץ' ,הנאמר אחר ולדעת הר"י שתרומה טמאה היא בשריפה רק מדרבנן ,לא מצינו שום טעם ונימוק
חטא המרגלים דהכוונה שיתפזרו ניצוצות קדושות שנקראים 'כבוד ה' ' ,ב'כל נכון לאסור תרומה טמאה בהנאות שאינן של כילוי.
הארץ' ,ויוכרחו בני ישראל להגלות בכל אותן המקומות לתקנם ולהעלותם משם.
על זה אמר ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ ע"י שיסיר קנאת איש מרעהו ,ויהיו
לע"נ 'בעלת הנסים' שרה לאה ב"ר שלמה ז"ל יא"צ כ"ז חשון חברים כל ישראל ,ואז כח קדושתם של כללות ישראל תמשיך אליה כל ניצוצות
וה' ברך את אברהם בכל .ראיתי בספר של חכם אחד שחוקר אם חזרה שרה שוב הקדושות לארץ הקודש) ,עי' בעש"ט עה"ת פ' ויצא ד"ה הארץ( ,כמו שהיה בימי
לימי זקנותה אחרי שהולידה את יצחק ,או שנשארה בנערותה ,שיכולים לומר שלמה המלך ,כדכתיב )מלכים א' ה:יד( 'ויבואו גו' כל מלכי הארץ אשר שמעו את
שהנס שחזרה לנערותה היה בכדי שתוכל ללדת את יצחק ,אבל אחר שהולידה חכמתו' ,ועיד"ז נתעלו ניצוצות הק' ,דכלהו בחכמה איתברירו ,ועיד"ז ונאמר אמן,
את יצחק חזרה לימי זקנותה. ד'אמן' גימטריה שילוב שני שמות הקדושים 'הוי"ה א"ד' ,שיהיה יחוד זו"נ
ואמרתי בזה ,דאמרו בב"ב )דף קמא ,(.וה' ברך את אברהם בכל ,ר' יהודה אומר בתמידות כיחוד או"א ,אמן כן יהי רצון.
שהיתה לו בת ו'בכל' שמה .והקשו התוס' שם :וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד
דבן נח מותר באחותו .וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק .אי
נמי מ'הגר' היתה לו ,ולא מ'שרה' ,ולכך לא רצה להשיאה ליצחק ,עכ"ד.
ולפ"ז אמרתי לתלות חקירה הנ"ל בב' תירוצים של התוס' ,דלפי תירוץ הראשון לע"נ הג"ר יעקב פנחס ב"ר משה יוסף גורלניק זצ"ל יא"צ כ"ג חשון
דקטנה היתה ,א"כ לפ"ז אם יצחק היה בן ארבעים ,ואז היתה לשרה בת קטנה ,א"כ שריפת קדשים וטומאה טמאה ביו"ט .אמרו בשבת )דף כד ,(:דאין מדליקין בשמן
רואים ששרה נשארה בנערותה גם אחרי לידת יצחק .אבל לפי התירוץ השני של שריפה ,והיינו שמן של תרומה שנטמאת העומד לשריפה ,ביו"ט ,משום שאין
התוס' שהיתה הבת של הגר ,א"כ יכול להיות שחזרה להיות זקנה אחר כך. שורפין קדשים ביו"ט .והקשו התוס' שם ,וז"ל :וא"ת היכי ילפינן תרומה מקדשים,
דקדשים דין הוא שאין שריפתן דוחה יו"ט לפי שאין יכול ליהנות בשעת שריפה,
הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע אמר: ולא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ,אלא שלא
כל מי שידליק נר לעילוי נשמתי לצורך אוכל נפש ,אבל צריך שיהא קצת צורך להתחמם או לשום הנאה ,אבל
ר' אברהם יהושע העשיל ב"ר שמואל הבערה לגמרי שלא לצורך לא הותרה .אלא שריפת תרומה טמאה שמותר ליהנות
אעשה לו טובה בשעת שריפה ,למה יאסר ,מאי שנא משמן חולין שמותר לשורפו ולהדליקו
להנאתו ,דאטו תרומה לפי שיש מצוה בשריפתה מיגרע גרע ,עכ"ל.
הרה"ק רבי מחם מעדל ב"ר יוסף מרימוב זי"ע אמר: ותירצו התוס' שני תירוצים:
בעודי בחיים אי מעע עם כל העולמות ,ולאחר פטירתי אחזיק
טובה למי שידליק ר לטובת שמתי )ספר מחם ציון(.
תפרסם ע"י הרה"ח המפורסם ר' מרדכי יצחק סאמעט שליט"א
