gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מ ש י ע ו ר י הרה "ג הר ב יוחנ ן בוֹ רגר ש ל י ט " א‬ ‫‪ ‬פניני הלכה‬ ‫דומ"ץ וראש כולל הוראה רמות‬ ‫‪ ‬שמעתא אליבא דהלכתא‬ ‫בכור שמת אביו‬ ‫האם כשלא זוכרים היכן הכתובה צריך לכתוב חדשה‬ ‫קודם הפדיון האם‬ ‫א‪ .‬חובת תשלומי הכתובה מה"ת או מדרבנן‪ .‬ב‪ .‬מנהג ה מקומות לכתוב כתובה‪ .‬ג‪ .‬טעם החובה לכתוב כתובה במקומות שנוהגים לכתוב‪ .‬ד‪ .‬מקום שמירת‬ ‫יפדוהו אחרים‬ ‫הכתובה‪ .‬ה‪ .‬נאבדה הכתובה‪ .‬ו‪ .‬אינה יודעת היכן כתובתה‪ .‬ז‪ .‬בזה"ז שלא מגרשים בעל כרחה‪ .‬ח‪ .‬במקום שנהגו שהב"ד מקפיד שיכתבו כתובה ‪ /‬יש עותק בב"ד‪.‬‬ ‫א‪ .‬חובת תשלומי הכתובה מה"ת או מדרבנן‬ ‫תנן (קידושין כט‪ ).‬כל מצות הבן על האב אנשים חייבין‬ ‫איתא בכתובת (י‪ ).‬אמר ר"נ אמר שמואל משום רשב"א חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה כו'‪,‬‬ ‫ונשים פטורות‪ .‬ומפרש בגמ' דהכי קאמר כל מצות‬ ‫רשב"ג אומר כתובת אשה מה"ת‪ ,‬ומי אמר רשב"ג הכי‪ ,‬והתניא כסף ישקול כמוהר הבתולות (פר' משפטים פכ"ב פס' טז) כו' מכאן‬ ‫הבן המוטלות על האב לעשות לבנו‪ ,‬אנשים חייבין‬ ‫סמכו חכמים לכתובת אשה מה"ת רשב"ג אומר כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים‪ ,‬איפוך כו'‪ ,‬ואבע"א כולה‬ ‫ונשים פטורות‪ .‬תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו‬ ‫רשב"ג היא וחסורי מיחסרא והכי קתני מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מה"ת‪ ,‬כתובת אלמנה אינה מד"ת אלא מד"ס שרשב"ג‬ ‫למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו'‪ .‬לפדותו מנלן‪,‬‬ ‫אומר כתובת אלמנה אינה מד"ת אלא מד"ס‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דכתיב כל בכור בניך תפדה‪ .‬והיכא דלא פרקיה אבוה‬ ‫ועי' בתוס' (שם ד"ה אמר רב נחמן) שכת' דמשמע דכתובה דרבנן‪ ,‬וכן בהאשה רבה (יבמות פט‪ .‬ושם) גבי אין לה כתובה קא' מאי טעמא‬ ‫מחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה‪ .‬ואיהי (אמו)‬ ‫מנלן דלא מיפקדה‪ ,‬דכתיב תיפדה תפדה‪ ,‬כל שמצווה‬ ‫תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כו'‪ ,‬אלמא סתמא דהש"ס סבר דכתובה דרבנן‪ ,‬וקשה דנהגו לכתוב‬ ‫לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים‪ ,‬וכל שאינו‬ ‫בכתובה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאו'‪ ,‬ואומר ר"ת דסמכינן ארשב"ג דמתני' (כתובות קי‪ ):‬דקסבר כתובה דאו'‪ ,‬וקיי"ל כרשב"ג‬ ‫מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים‪.‬‬ ‫במשנתנו‪ ,‬ועוד אור"י דלא קיי"ל כר"נ דאשכחנא רב אשי דהוא בתראה דפליג עליה כדמתרץ לקמן ברייתא (יב‪ ).‬כו'‪ ,‬וכן פי' רבינו‬ ‫וכת' במהרי"ל (הל' פדיון הבן) אמר מהר"י סג"ל בכור‬ ‫יצחק בן רבינו מאיר דרב אשי פליג אדר"נ‪ ,‬והא דאמרינן ביבמות (פט‪ .‬ושם) מ"ט תקינו רבנן כתובה‪ ,‬ה"פ מ"ט תקינו רבנן כתובה‬ ‫שאין אביו קיים א"צ לפדות עד שיגדל‪ ,‬ואז יפדה את‬ ‫היכא דתקינו כגון באלמנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ה"נ תקינו שלא יהא לה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה‪.‬‬ ‫עצמו מכהן אחר‪ .‬ואין האשה חייבת לפדות את בנה‪.‬‬ ‫והרא"ש (שם פ"א סי' יט) כתב דחכמים תקנו חמשים כסף מדאו' פירוש משקלים האמורים בתורה משום שלא תהא קלה בעיניו‬ ‫וכן ראיתי באיגרא מעשה שנהרג האב במלחמת בני‬ ‫להוציאה ואסמכוה אקרא דכמוהר הבתולות משו"ה נהיגי למיכתב דחזו ליכי מדאו' שלא יטעה אדם לומר כיון דמדרבנן היא‬ ‫חושים קודם לפדיון בנו הבכור‪ ,‬וציוה מה"ר נתן ע"ה‬ ‫ליטול טס כסף ולכתוב עליו בן כהן ולתלות בצואר‬ ‫לא תגבה אלא נ' סלע מדינה ודברים של טעם הם והכותב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי לא הפסיד‪ .‬וכן פסק הטור (אה"ע סי' סו)‪.‬‬ ‫הילד‪ ,‬לכשיגדל ידע דעדיין הוא קרוי בן כהן עד שיפדה‬ ‫ובתשובת הגאונים הובא בספר המכריע (סי' מב) כת' דמילתא פסיקתא היא לכל חכמי בבל דכתובה מדרבנן היא וכו'‪ ,‬ומגונה‬ ‫את עצמו‪ .‬ע"כ‪ .‬והובא בד"מ (יו"ד סי' סה ס"ק יב)‪.‬‬ ‫מאד אצלינו מאן דכתב בכתובה דחזו ליכי מדאו' ומהדרין ליה רבנן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסק הרי"ף (סוף כתובות) דכתובה דרבנן‪ .‬וכן הוא‬ ‫וכתב השו"ע (שם ס"א‪ ,‬ס"ב‪ ,‬וסט"ו) מ"ע לפדות כל איש‬ ‫ברמב"ם (אישות פ"י הל' ז ‪ -‬ח)‪ .‬וכת' בהגמ"י (אישות פ"י אות ו) שכן דעת בה"ג ועוד פוסקים‪.‬‬ ‫מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית בה' סלעים‬ ‫ועי' ברמב"ן בחידושיו (כתובות קי‪ :‬ד"ה נשא) שנקט שהיא מדרבנן ואף השיעור הוא מדרבנן‪ ,‬ועל כן הני אינשי דכתבי דחזי ליכי‬ ‫וכו'‪ .‬אשה אינה חייבת לפדות את בנה וכו'‪ ,‬עבר האב‬ ‫מדאו' טעותא היא בידייהו‪ .‬וכ"כ בארחות חיים (ח"ב עמ' ע) ע"פ הרמב"ן‪.‬‬ ‫ולא פדה את בנו כשיגדל חייב לפדות עצמו‪ .‬וכת'‬ ‫וכ"כ הר"ן סוף כתובות (קי‪ ):‬דהני דכתבי בכתובה דחזו ליכי מדאו' טעותא היא‪ ,‬דמדאו' לא חזו לה אלא מדרבנן‪ ,‬הילכך אינה‬ ‫הרמ"א ויש מי שכת' דכותבין טס של כסף שאינו‬ ‫גובה כלום מכח הכתובה‪ ,‬אלא מתקנת חכמים גובה מאתים במקום שאין כותבין‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נפדה ותולין בצוארו כדי שידע לפדות א"ע כשיגדל‪.‬‬ ‫וכת' הש"ך (ס"ק כ) דלשון הרמ"א מגומגם די"ל גם‬ ‫והרמב"ם (אישות פ"י ה"ז) פסק דכתובה דרבנן‪ .‬והמשל"מ (נערה בתולה פ"א ה"ג) הקשה ממה שפסק הרמב"ם דהמפותה כותב לה‬ ‫המחבר מודה בהא‪ ,‬מיהו לפי מ"ש לעיל ס"ק י"א א"צ‬ ‫כתובה כשאר הבתולות‪ .‬ומשמע מפרש כרש"י דמ"מהר ימהרנה לו לאשה" היינו שיתן לה כתובה כמוהר הבתולות‪ .‬ותירץ דאע"ג‬ ‫לטס של כסף‪ ,‬וגם לרוב פעמים הטס של כסף בא לידי‬ ‫דכתובה דרבנן‪ ,‬מצינו דקראי איירי על מנהג שהיה נהוג אז שהתקינו אח"כ רבנן‪ .‬וכ"כ בפנים יפות (פר' משפטים שם) ‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫איבוד‪ ,‬ע"כ טוב יותר לפדותו הב"ד כשהוא קטן‪.‬‬ ‫ועי' בשו"ע (אה"ע סי' סו סע' ו) שפסק כהרמב"ם שהוא מדרבנן ועל כן פסק דשיעור הכתובה הוא כסף מדינה‪ .‬והרמ"א (שם) כת'‬ ‫ור"ל דבסי"א כתב הרמ"א דאין האב יכול לפדות ע"י‬ ‫דלדעת יש פוסקים‪ ,‬מאתים של בתולה ומנה של אלמנה משערים בזוזי דאו'‪ ,‬והוא שמונה פעמים יותר‪ ,‬ולכן נהגו לכתוב בכתובה‬ ‫שליח‪ ,‬וגם אין ב"ד פודין הבכור בלא האב‪ .‬ומקורו‬ ‫דחזו ליכי מדאו'‪ .‬וי"א דכותבין דחזי ליכי‪ ,‬סתמא‪ .‬והמנהג לכתוב לבתולה‪ ,‬דחזי ליכי מדאו'‪ ,‬אבל לא לאלמנה‪ .‬וכל זה במקום‬ ‫מהריב"ש (סי' קלא)‪ .‬ובש"ך (ס"ק יא) השיג דע"כ לא קא'‬ ‫שאין מנהג‪ ,‬אבל במקום שיש מנהג‪ ,‬מה שגובין הולכין אחר המנהג‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבואר דס"ל דעיקר הדין הוא כהרא"ש‪.‬‬ ‫הריב"ש אלא שלא מצינו שום חיוב מה"ת על אדם‬ ‫אחר שיעשה עצמו שליח במקום האב לפדותו‪ ,‬ואפי'‬ ‫ובח"מ (ס"ק כו) נרא' אף דלהלכה קיי"ל כמ"ד כתובה דרבנן דהא רוב הפוסקים ס"ל הכי ובפרט שהבעל מוחזק וכמו שפסק הב"י‪,‬‬ ‫ב"ד אינם מחויבים מה"ת לעשות עצמם שלוחים‬ ‫מ"מ מאחר שהמנהג לכתוב לבתולה מדאו' הכוונה היא כמ"ש הרא"ש שיתן לה מאתים דינר כסף צורי וכל תנאי שבממון קיים‪.‬‬ ‫במקום האב לפדותו בלא האב‪ ,‬אם עבר האב ולא‬ ‫והב"ש (ס"ק יד) כת' דקיי"ל [שו"ע (סי' סח סע' א)] דנאמן לומר פ"פ מצאתי [דהם אמרו שחייב והם אמרו שנאמן] אע"כ מה שכותבין‬ ‫פדאו או אם מת האב קודם שנפדה‪ .‬ובמע"מ (ד"ח‬ ‫דחזי ליכי מדאו' לא קאי אלא על המטבע‪ ,‬ולא כפרישה שכת' דכתובה דאו'‪ ,‬ומה שהקשה אי קאי על המטבע למה אין כותבים‬ ‫בכורות פ"ח אות יז) כת' שאין ב"ד יכולים לפדותו כשמת‬ ‫כן באלמנה לק"מ כי באלמנה לא תקנו חז"ל כסף צורי כי אף לר"ת ור"י דס"ל כתובת בתולה דאו' מ"מ כתובת אלמנה מדרבנן‪.‬‬ ‫האב כשהוא קטן‪ ,‬דכל עוד שהוא קטן אינו בר חיובא‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מנהג המקומות לכתוב כתובה‬ ‫ואין דבריו מוכרחים‪ .‬ולפי"ז כת' הש"ך דיפדוהו ב"ד‪.‬‬ ‫תנן בכתובות (פח‪ ):‬הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה‪ .‬ופרש"י גובה כתובתה ‪ -‬ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר‬ ‫אולם הט"ז שם (ס"ק יא) אע"ג דפליג לדינא על הרמ"א‬ ‫כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא וכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי‪ .‬ואמרו בגמ' ש"מ כותבין שובר‬ ‫והעלה דכל זמן שהאב חי יכול לעשות שליח לפדות‬ ‫בנו משלו במקומו‪ ,‬וכן אחר יכול לתת משלו במקום‬ ‫דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה‪ ,‬אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקינן‪ ,‬ושמואל אמר‬ ‫האב ולפדות הבכור דהוי כשלוחו‪ .‬מ"מ היכא דמת‬ ‫אף במקום שכותבין כתובה כו'‪ ,‬לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה‬ ‫האב הביא דברי הצידה לדרך (פר' בא) שפסק דבכור‬ ‫במקום שכותבין ואמרה לא כת' לי עליה להביא ראיה‪ .‬וכת' הרמב"ם (שם פט"ז הכ"ב) שבמקום שאין דרכן לכתוב כתובה אלא‬ ‫שמת אביו קודם ל' יום יש כח ביד אבי אביו או ביד‬ ‫סומכין על תנאי ב"ד הר"ז גובה עיקר כתובה אע"פ שאין בידה שטר כתובה‪ .‬וכן הוא בשו"ע (אה"ע סי' ק סע' ו‪ ,‬ט ויב וסי' צו סע' טו)‪.‬‬ ‫ב"ד לפדותו‪ ,‬ושכן פסק מהר"ר ליב מפראג‪ .‬והשיג‬ ‫ג‪ .‬טעם החובה לכתוב כתובה במקומות שנוהגים לכתוב כתובה‬ ‫עליו דמ"ש דיוכל אחר לזכות ממונו לקטן דזכות הוא‬ ‫ואיתא עוד בכתובות (נו‪ ):‬אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא אירכס (נאבדה) כתובתה‪ ,‬אתו לקמיה דרב יוסף‪ ,‬א"ל הכי‬ ‫לקטן‪ ,‬זה אינו דלא אמרינן זכין לקטן אלא היכא‬ ‫אמר ר"י אמר שמואל זו דברי ר"מ‪ ,‬אבל חכ"א משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה‪ ,‬א"ל אביי והא אמר ר"נ‬ ‫דזכות גמור הוא‪ ,‬משא"כ הכא דלוקח ממנו המצוה‪.‬‬ ‫וע"כ נקט דאם מת האב לא יפדה עד שיגדיל‪.‬‬ ‫אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו‪ ,‬אי הכי זיל כתוב לה‪ .‬ופרש"י זו דברי ר"מ ‪ -‬דאמר לעיל כל הפוחת לבתולה ממאתים ואפי'‬ ‫ובנקה"כ (על הט"ז שם) האריך לחזק דברי הצידה לדרך‪,‬‬ ‫בתנאה והתנאי בטל קרי לה בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה‪ ,‬והכא נמי לר"מ הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה‬ ‫דכיון דהב"ד מזכין לקטן הממון א"כ הרי המצווה של‬ ‫ואפי' אית לה דלא מפסדא בהכי דגביא בתנאי ב"ד מיהא לא סמכא דעתה דאמרה כי תבענא ליה אמר פרעתיך כו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫קטן ואין כאן חובה לקטן‪ .‬ועוד דב"ד יכול לזכות‬ ‫ועי' בב"ק (פח‪ - :‬פט‪ ).‬דבאושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כו'‪ ,‬תנינא לתקנת‬ ‫לקטן אפי' במקום דהוי נמי חובה‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא כו'‪ ,‬ותזבין כתובתה‬ ‫ויעוי' בחת"ס (יו"ד סי' רצה) דהעלה דמהיות טוב יפדוהו‬ ‫בטובת הנאה ותתן ליה‪ ,‬הא מני ר"מ היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה‪ ,‬וטעמא מאי כדי‬ ‫ב"ד בברכה בלא שם ומלכות בממון של היתום‪ ,‬או‬ ‫שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪ ,‬הכא לא מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני גבו לה לכתובתה מיניה‪ ,‬אלא טובת הנאה מילי‬ ‫יזכו לו הממון ויתנו לכהן במתנה ע"מ להחזיר כעצת‬ ‫נינהו ומילי לא משתעבדי‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תש"ז שהבאנו דלרשב"א (ב"ק שם ד"ה מידי) דלא יהיה בעילתו בעילת‬ ‫המעדני מלך‪ ,‬ויתלו לו טס של כסף שחקוק עליו ספק‬ ‫פדוי‪ ,‬ולכשיגדיל ויבא ב' שערות יחזור ויפדה עצמו‪.‬‬ ‫זנות ושלא תהא קלה בעיניו להוציאה חד טעמא הוא‪ .‬ולתוס' (כתובות נו‪ .‬ד"ה מני) הוי טעמים בפנ"ע‪ .‬אלא שמבואר בפוסקים דלהלן‬ ‫מיהו בבית מאיר (סי' יח) בתשובה לגרעק"א‪ ,‬כתב בתוך‬ ‫שעיקר הטעם הוא דלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪.‬‬ ‫דבריו דעובדא אתא לידו בק"ק מעזריטש בקטן שמת‬ ‫ד‪ .‬מקום שמירת הכתובה‬ ‫אביו‪ ,‬והכריע דודאי יש לנהוג כדעת הט"ז‪ ,‬חדא‬ ‫וכת' הרשב"ש (סי' שכ) שאין נכון שכתובתה תהיה מונחת ברשות בעלה לפי שכל עצמה של כתובה אינה אלא כדי שלא תהא קלה‬ ‫כדברי הריב"ש דמה לנו לחייב עצמו במקום שלא‬ ‫בעיניו להוציאה‪ ,‬ולפיכך אמרו שאסור לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה‪ ,‬וכיון שהכתובה ברשות הבעל אם תקניטנו‬ ‫חייבה תורה‪ ,‬ותו דכן עביד מהרי"ל‪ .‬ושוב אחר העיון‬ ‫יקרענה ותהא בעיניו קלה להוציאה ויפטרנה בלא כלום‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואפשר שכוונת הרשב"ש היכן שהכתובה ברשות בעלה ולא‬ ‫נזכר במעשה שמיד בביאתו לק"ק ליסא אכל בסעודת‬ ‫ברשותה אבל היכן שהכתובה אף ברשות האשה י"ל דיודה דשרי‪.‬‬ ‫בר מצוה ובאותה סעודה פדה הבר מצוה את עצמו‬ ‫מפני שהיה יתום מאב‪ .‬והיה זה בימי הגאון מר'‬ ‫והכנה"ג (שם הגה"ט אות ח) כת' שאין למסור הכתובה ליד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה‪ ,‬וגם זו מן התקנות שתקן הר"א קפסאלי‬ ‫מרדכי ז"ל‪ .‬ומעתה אין ספק שכן יש לנהוג‪.‬‬ ‫ז"ל בקנדייא וכמנהג פשוט בכל ישראל‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיפה ללב (סי' סו אות ג) כת' כהרשב"ש‪ .‬ובספר נתיבות השלום (נתיב כ סע"ה) כת'‬ ‫ובפרי אדמה (ביכורים פי"א) הביא מעשה שהיה‬ ‫שאין להשאיר הכתובה ביד הכלה משום חשש שמא תאבד אלא תיתן לקרובותיה‪ .‬וכ"כ בלבושי מרדכי (ח"ב סי' מט)‪ .‬ועי' בצי"א‬ ‫בירושלים בחרש שאינו שומע ואינו מדבר שנולד לו בן‬ ‫(חי"ט סי' לט אות ב) שכתב שעפ"י רוב היא מונחת אצל הוריה‪.‬‬ ‫בכור‪ ,‬והעלה דרבו המחמירים בדבר דאין לפדותו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬נאבדה הכתובה‬ ‫ובסוף דבריו הביא תשובת רנ"ח מזרחי זצ"ל (בעל‬ ‫והנה הבעל העיטור (ח"ב שער ברכת חתנים ח"ג סד ע"א) כת' שאסור להתייחד בלא כתובה‪ .‬וכ"כ הטור (אה"ע סי' סו)‪ .‬אבל הר"ן (כתובות‬ ‫האדמת קודש) שהעלה שאין רשות לשום גברא לפדותו‬ ‫א‪ .‬ד"ה או) חולק דלעולם איכא איסור ביאה אבל ליכא איסור יחוד‪ .‬והב"ח (אות א) דחה דברי הטור‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫עד אשר יגדל והוא יפדה את עצמו‪ ,‬ושכן הסכימו עמו‬ ‫המורים‪ ,‬וכן נעשה מעשה ע"פ הסכמת כולם יחד‪.‬‬ ‫והשו"ע (שם סע' א וסע' ג) פסק דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה‪ .‬ואם כתב לה כתובה‪ ,‬ונאבדה‪ ,‬צריך לכתוב‬ ‫ע"כ‪ .‬וכן העלה לדינא במעשה אברהם (יו"ד סי' נב)‪.‬‬ ‫וביפה ללב (ח"ג סי' שה) הביא דברי ר' יצחק חזן זצ"ל‬ ‫אחרת בעיקר הכתובה‪ ,‬שאסור לאדם לדור עם אשתו שעה א' בלא כתובה‪ .‬והרמ"א (סע' א) כת' דיש מקילין ומתירין להתייחד‬ ‫דבכור שמת אביו תוך ל' יום ללידתו הסכימו רבני‬ ‫בלא כתובה‪ ,‬ובלבד שלא יבעול‪ .‬והח"מ (ס"ק א) והב"ש (ס"ק א‪-‬ב) פסקו להקל‪ .‬ועי' עוד בזה בשמעתא עמיקתא גליון תש"ז שהבאנו‬ ‫ירושלים שלא לפדותו‪ ,‬ושכן עשו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫שע"י התפסת מטלטלים או עשיית קנין על הכתובה בפני עדים מותרים עד שיהיה לו אפשרות לכתוב כתובה חדשה‪.‬‬ ‫ויעוי' במנחת כהן (מע' פ כלל ב) שנשאל נמי בזה‪ ,‬והשיב‬ ‫ו‪ .‬אינה יודעת היכן כתובתה‬ ‫דמסקנת הגדולים שלא יפדוהו עד שיגדל ויפדה עצמו‪,‬‬ ‫ועי' בחכ"א (כלל קכט אות יח) שכת' שאם אינה יודעת היכן היא כתובתה כיון שהיא בחזקת אבודה צריך לכתוב לה אחרת ואפי'‬ ‫ושכן עשו למעשה בהסכמת שני גדולי הדור כמהר"ר‬ ‫אם מחלה כתובתה לא מהני‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומסתבר דכוונתו כהא דכת' הרמ"א (שם סע' ג) דעיר שכבשוהו כרכום ואבדו הנשים הכתובות‬ ‫שמואל סלנט זצ"ל והראל"צ יש"א ברכה זצ"ל‪.‬‬ ‫שלהם‪ ,‬צריכים לחדש כתובתיהם‪ ,‬אע"פ שיש לומר שמא ימצאו אח"כ כתובותיהם או יחזרו להם‪ ,‬מ"מ מאחר שהכתובות‬ ‫ובהר צבי (יו"ד סי' רמב) העלה דהיכא דאין האב קיים‬ ‫בחזקת אבודות צריכים כתובות אחרות‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו בגוונא דסתמא דמלתא נאבדו‪ ,‬אבל היכן שאינו יודע היכן הכתובה ואינה‬ ‫אין לאחר לפדותו (ורק היכא דהאב קיים אלא שאינו‬ ‫רוצה לפדותו יכולים לזכות לו כסף הפדיון ולתת לכהן ע"ש)‪.‬‬ ‫בחזקת שנאבדה כגון שלא בדק היטב היכן היא יודה החכמ"א דא"צ לכתוב לה כתובה אחרת‪ .‬ועי' להלן בשם שו"ת אהל יוסף‪.‬‬ ‫וע"ע בדובב מישרים (יו"ד סי' טו) דהסכים שם עם‬ ‫ונר' דהיכן דנודע לבעל שנאבדה הכתובה ואשתו אינה יודעת אין חשש כי אסרו לשהות ללא כתובה כי לא סמכה דעתא דחוששת‬ ‫השואל דהכריע כהט"ז דחוב הוא לבן שיפדוהו‬ ‫שמא יגרשנה כמבואר לעיל‪ ,‬אבל בכה"ג סמכא דעתא כי לא יודעת שהכתובה נאבדה (ועי' לעיל די"א דלא תהא קלה בעיניו‬ ‫בהיותו קטן‪ .‬ובחזו"א (יו"ד סי' קפה) כת' דביתום הכרעת‬ ‫להוציאה הוא טעם בפנ"ע ולדבריהם אין להקל בנ"ד דאכתי יש חשש זה)‪ .‬וכן מוכח מהב"ש (שם ריש ס"ק ט) דתלי בדעתה אע"פ‬ ‫האחרונים כהט"ז דל"ש זכין כיון שאין כאן מי‬ ‫שטועה בדבר (שהרי הקשה על מה דמשמע מהשו"ע (שם סע' ט) דכשמוחלת בע"פ א"צ לכתוב לה כתובה אחרת ורשאי לדור עמה‪,‬‬ ‫שמחוייב בדבר כו'‪ .‬והגר"א נמי שהסכים שפודין שלא‬ ‫והרי יש לחוש דהיא לא סמכה וסברה דמהני המחילה א"כ הוי ביאת זנות כמ"ש הרא"ש‪ ,‬עיי"ש)‪ .‬וכ"כ בדברי מלכיאל (ח"ו סי' י‬ ‫מדעת האב לא גילה לן דעתו ביתום‪.‬‬ ‫אות ב) דהא שאסור להשהות בלא כתובה הטעם הוא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ועוד כי לא סמכא דעתה‪ .‬והנה זה שייך‬ ‫מיהו באג"מ (יו"ד ח"א סי' קפח) כת' דנוהגין כהש"ך‬ ‫בידוע שאבדה כתובתה‪ ,‬אבל כשאין ידוע א"כ שפיר סמכא דעתה‪ ,‬כי הלא חושבת שיש לה כתובה‪ ,‬ואלו ידעה שאבדה היתה‬ ‫שיכולים לפדותו כשרוצים‪ ,‬אף שדעתו אין נוחה מזה‬ ‫מטעם הדברי חמודות שהביא הש"ך‪.‬‬ ‫דורשת שיכתוב לה אחרת‪ ,‬כי רוב נשים יודעות שצריך שתהא לה כתובה‪ .‬והביאו הצי"א (חי"ט סי' לט)‪.‬‬ ‫ובשבה"ל (חי"א סי' רמז ס"י) כת' דלגר"א (ס"ק יז) דפה"ב‬ ‫ז‪ .‬בזה"ז שלא מגרשים בעל כרחה‬ ‫לא גרע משאר דין פריעת בעל חוב‪ ,‬פשיטא דמהני‬ ‫ועי' בשו"ע בסי' קע"ז (סע' ג) שכתב ע"פ הגמ' בכתובות (לט‪ ):‬דהאונס את הבתולה חייב לישא אותה כו' ואינו רשאי להוציאה‬ ‫לפדותו ע"י אחר בהיותו קטן‪ ,‬ואע"פ שהרבה חולקין‬ ‫לעולם אלא לרצונה‪ ,‬לפיכך א"צ לכתוב לה כתובה‪ ,‬ואם עבר והוציאה‪ ,‬כופין אותו להחזירה‪ .‬וכת' הדרכ"מ (סי' סו אות א) דמשמע‬ ‫ע"ז דהכא בעינן כספו של המחוייב פדיון‪ ,‬מ"מ‬ ‫מכאן דבמקום דלא יוכל לגרש כי אם ברצון האשה אין לחוש כל כך בכתובה‪ ,‬וא"כ בזה"ז דאין מגרשין בעל כרחה יש להקל‬ ‫בזמנים כזמנינו שאין אנו יודעים מה ילד יום‪ ,‬ולא‬ ‫בדבר ואולי יש לחלק ועיין לקמן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וז"ל הרמ"א (שם סע' ג) עיין לקמן סי' קע"ז דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה‪ ,‬א"צ‬ ‫ברור כלל אם קטן זה יפדה עצמו כשיגדל בודאי עלינו‬ ‫לכתוב כתובה‪ ,‬א"כ בזה"ז במדינות אלו שאין מגרשין בע"כ של אשה משום חרם רבינו גרשום וכמו שיתבאר לקמן סימן קי"ט‪,‬‬ ‫לפסוק כמקילין לפדות גם ע"י ב"ד בקטנותו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה‪ ,‬אבל אין המנהג כן ואין לשנות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולכאו' כוונתו כהחת"ס דיפדוהו בקטנותו בלא שם‬ ‫ומלכות ויחזור ויפדה עצמו אחר שיגדיל בלא ברכה‪.‬‬ ‫אולם הח"מ (ס"ק יח) כת' דבקל יש לחלק בין דבר שאסור מה"ת לגרש למה שהוא רק מתקנת ר' גרשון מאור הגולה‪ .‬וכ"כ הב"ש‬ ‫[ומ"ש בדעת הגר"א הוא דלא כדברי החזו"א הנזכרים]‪.‬‬ ‫(ס"ק יא) די"ל דאיסור דאו' שאני‪ .‬והחכ"א (כלל קכט אות יח) כת' דאע"ג דבזה"ז בלאו הכי אסור לגרש בעל כרחה וא"כ לא שייך‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬קטן שמת אביו קודם שפדאו‪ ,‬נחלקו‬ ‫טעם זה‪ ,‬מ"מ אין לשנות כיון דאם עבר על חרם דרבינו גרשום מגורשת‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' במשפט הכתובה (ח"ז פס"א אות ו) שכת'‬ ‫הפוסקים אם אחר יכול לפדותו‪ ,‬ולכן ימתינו‬ ‫שלנוהגים להישבע שלא לגרשה בע"כ תלי בתירוצים אלו דהרי אם עובר על השבועה עובר על איסור תורה‪.‬‬ ‫מלפדותו‪ ,‬וכשיגדל יפדה עצמו‪ .‬מיהו אם יש חשש‬ ‫שו"ר במוצל מאש (ח"א ססי' כא) שנר' שפסק לגמרי כסברת הרמ"א להקל‪ .‬ועכ"פ עי' להלן בשם הח"מ (ס"ק ו) שצירף סברא זו‬ ‫שכשיגדל לא יפדה עצמו‪ ,‬כגון שבני המשפחה אינם‬ ‫לקולא‪ .‬וכן נר' מהרמ"א הנ"ל דצירוף לקולא מיהא איכא‪ .‬וכן בדברי מלכיאל (ח"ו סי' י אות ב) כת' לסמוך על הרמ"א‪.‬‬ ‫מיראי ה'‪ ,‬יפדהו בלא הזכרת שם ומלכות‪ ,‬ואחר‬ ‫ונר' דיש לצרף לזה מש"כ המרדכי (כתובות סי' קל) בשם הריב"א שלמד מהא דמבואר לעיל דמהני התספת מטלטלים להתירם עד‬ ‫שיגדיל יחזור ויפדה עצמו בלא הזכרת שם ומלכות‪.‬‬ ‫שיכתוב כתובה‪ ,‬דשטר כתובה ראיה בעלמא הוא ואי אירכסא כתובתה אינה אסורה לו דהא איכא עידי קנין והא דאמרינן בב"ק‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫(פח‪ ):‬דאסור לאדם לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה היינו היכא דליכא עידי קנין ולא הקנה לה כתובה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והובא נמי‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫בהגהות אשר"י (כתובות פ"א סי' י)‪ ,‬ואף לרמ"א שנקט שיש להקל בהתפסת מטלטלים ועל קנין בפני עדים רק בשעה"ד‪ ,‬י"ל דהכא‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫כבשעה"ד דמי‪ .‬שוב העירוני שכן נקט נמי המנחת פתים (סי' סו על סע' ג)‪ .‬ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תש"ח שמבואר דלרמב"ם‬ ‫הטעם דמהני עידי קנין הוא כי עומד לכתיבה ומוכח דפליג על הריב"א‪.‬‬ ‫ועי' באבן יקרה (מדו' תנ' רסי' פד) שכת' ע"פ הרמ"א דהיה אפשר להקל אפי' לכתח' שלא לכתוב כתובה דלא שייך עוד טעמא דשלא‬ ‫תהא קלה בעיניו להוציאה כמו במאנס את הבתולה‪ ,‬רק שאין לשנות המנהג‪ ,‬וא"כ אף אי נימא דהכתובה פסולה אין לאסור על‬ ‫הבע לשהות עם אשתו‪ ,‬ואפי' לח"מ והב"ש שחילקו בין זה לאנוסה דהוי איסור דאו' יודו היכן שלפי חוקי הממשלה וע"פ דינא‬ ‫דמלכותא דינא אסור לו לגרשה בע"כ וענוש יענש העובר ע"ז דבודאי לא גרע ממאנס את הבתולה דבודאי לא גרע עכ"פ מורא‬ ‫עונש הממשלה ממורא האיסור‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומש"כ להקל היכן שיש משום דד"ד מצינו נמי בעין יצחק (ח"א סי' עח אות נז ‪ -‬ב) בתשובת בן‬ ‫המחבר שכת' שבודאי לא שייך הסברא שלא תהא קלה בענין להוציאה במקום שמוכרח לפרוע לה כתובתה בדיניהם‪.‬‬ ‫שעו ת בי ת ההוראה‬ ‫ועכ"פ מבואר מהאבן יקרה דס"ל דכוונת הרמ"א ע"פ המנהג לחייב לכתוב כתובה חדשה‪ ,‬אבל לענין איסור שהייה לית לן בה‪.‬‬ ‫וכן דעת הגריש"א זצ"ל (שו"ת ישיב משה טורצקי עמ' קצג) דכוונת הרמ"א שאין לסמוך על החדר"ג להקל בכתובות היינו שיש עדיין‬ ‫ימי ראשון‬ ‫להצריך לכתוב כתובה‪ ,‬אבל מ"מ איסור בעילה ליכא‪ ,‬ובפרט שבלא"ה כבר היתה בשעת הכתובה קנין ושעבוד כל נכסי החתן‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫לכלה לפני עדים‪ ,‬וכשעה"ד דמיא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫המור ‪ 3‬גילה ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫ובשו"ת אהל יוסף (פריד סי' כב) נקט ע"פ הרמ"א שבזה"ז נשאר זאת רק מצד המנהג‪ ,‬ומכיון שהוא רק מצד המנהג כל זמן שלא‬ ‫נודע לדבר ברור שנאבדה לגמרי אין לחוש לזה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והובא באוצר הפוסקים (על סע' ג ס"ק טז אות ב)‪ .‬וכ"כ הצי"א (חי"ט סי' לט)‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת ‪ -‬יש‬ ‫שיוצא מהרמ"א שבזה"ז הוא רק מצד המנהג‪ ,‬והוסיף דא"כ אין עכ"פ להחמיר ללכת תיכף לכתוב כתובה אחרת‪ ,‬אם כי בודאי‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫שצריכים מיהת במוקדם או במאוחר לכתוב כתובה אחרת‪ ,‬וכעת עולה בדעתי נוסף על האמור‪ ,‬דיתכן בכלל דזה שכותב הרמ"א‬ ‫ימי שני‬ ‫דאבל אין המנהג כן ואין לשנות‪ ,‬הוא רק לענין לבוא לבטל שלא לכתוב כתובה כלל‪ ,‬אבל לא לענין מקרה היכא שנאבדה אצל‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫יחיד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומדברי הפוסקים הנ"ל מבואר דלא כדבריו דהרמ"א מחמיר לכתוב כתובה חדשה אלא דאין בעילתו בעילת זנות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬במקום שנהגו שהב"ד מקפיד שיכתבו כתובה ‪ /‬יש עותק בבית דין‬ ‫ייבא סבא ‪ 11‬רמה ד' (‪ )4‬בית שמש‪.‬‬ ‫ועי' בהתעוררות תשובה (ח"ד אה"ע סי' ו) שכת' בענין חשש כתובה שנאבדה דזה רבות שנים שנהגו בכל ישראל שאין מקדשים אשה‬ ‫ימי שלישי‬ ‫רק לפני הרב דמתא או לכה"פ ת"ח שהוא מסדר הקידושין וקורא הכתובה תחת החופה קודם שמברכין ז"ב וכדאי' מנהג קריאת‬ ‫‪ 19:20-20:00‬בית הוראה "יורה דעת ודין"‬ ‫הכתובה בתוס' והובא ברמ"א (אה"ע סי' ס סע' ט) א"כ אם לא כת' לה כתובה יעורר הרב ע"ז כי אסור לשהות עם אשתו אפי' שעה‬ ‫חזון איש ‪ 10/7‬רמת שלמה ירושלים‪.‬‬ ‫א' בלא כתובה וכופה אותו שיתן כתובה א"כ יש חזקה לכל אשה ואשה שיש לה כתובה ואם גם נאבדה הכתובה אח"כ ואם יבא‬ ‫מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות‬ ‫הזמן שמבקשת לגבות כתובתה כיון שלא נתנה לו שובר על הכתובה גובין ממנו הכתובה וכיון שמנהג המדינה שכל א' כותב‬ ‫הכתובה ודנין הדבר ע"פ מנהג מקום המדינה כדאי' שם (סי' סו) שבעניני הכתובה העיקר כמנהג המדינה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בתיבה המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫והדברי מלכיאל (שם) כת' סברא כזו וז"ל‪ :‬נר' כי אצלינו י"ל דכיון שנהגו לכתוב תוכל לגבות אף בלא כתובה‪ ,‬וע' בשו"ת ב"י (הל'‬ ‫‪ 21:30-22:15‬בית הכנסת "זכרון יצחק"‬ ‫כתובות סי' ז)‪ ,‬דבכגון זה אמרינן אף שלא נכתב הוי כנכתב‪ .‬וכעין זה קיי"ל בב"מ (קד) ובתוס' (שם) שכל שנהגו הוי כאלו נכתב‪ ,‬ואם‬ ‫אהרון אשכולי ‪ 110‬רמות ב' ירושלים‪.‬‬ ‫יטעון שפרע לה וקרע הכתובה‪ ,‬י"ל שאינו נאמן כיון שאסור להשהותה בלא כתובה ואין אדם משים עצמו רשע ‪ -‬אך זה אינו‪,‬‬ ‫ימי רביעי‬ ‫דמ"מ לא סמכא דעתה דהא אפשר שיגרשנה ויאמר שפרע לה בשעת הגירושין‪ ,‬או שמא ימות ויאמרו יורשיו שפרעו וקרעו‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫הכתובה‪ .‬ועוד דסברא דאין אדם מע"ר לא שייך בדיני ממון‪ ,‬ואטו אם יאמר א' שפרע לחבירו בשבת נימא שאינו נאמן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' שצה) כת' שהיום שכותבים שתי כתובות‪ ,‬א' לוקח החתן ומוסרה לאשתו תחת החופה‪ ,‬והשני חתום‬ ‫המור ‪ 3‬גילה ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫בעדים כמוהו‪ ,‬ונשאר למשמרת אצל הרבנות‪ ,‬על כן אפי' נאבדה אינה חוששת כלל וסומכת דעתה על כך כו'‪ ,‬ושבשעה"ד נוכל‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת – יש‬ ‫לסמוך ע"ז עד שיכתוב כתובה דאירכסא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫מסקנא דדינא‬ ‫ימי חמישי‬ ‫‪ 19:20 -20:00‬בית הוראה "יורה דעת ודין"‬ ‫א' חכמים תקנו שהנושא אשה עליו לכתוב לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‪ .‬ב' י"א שאסור מדרבנן להתייחד‬ ‫קודם שיכתוב לה כתובה‪ ,‬וכן אם נאבדה עד שיכתוב לה כתובה חדשה‪ .‬וי"א שעד כתיבתה רק חל עליהם איסור אבל אינם‬ ‫חזון איש ‪ 10/7‬רמת שלמה ירושלים‪.‬‬ ‫אסורים ביחוד‪ .‬ולשו"ע העיקר כדעה הראשונה ולרמ"א העיקר כדעה השניה‪ .‬ועי' בגליון תש"ז שהבאנו דהיכן שאין בידו לכתוב‬ ‫מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות‬ ‫כתובה כגון בשבת או בחול מחמת ששכח לכתבה ונזכר מאוחר בלילה וקשה לחפש סופר ועדים‪ ,‬יכול ליתן לה מטלטלין כמשכון‬ ‫בתיבה המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫כנגד כתובתה אף בשבת‪ ,‬או מעיד עליו עדים על חיוב הכתובה ועושה בפניהם קנין על מה שהוא חייב לה בעיקר הכתובה (ובשבת‬ ‫ימי שישי‬ ‫אין לעשות עצה זו)‪ .‬ד' אם לא זוכרים היכן הכתובה לא נאסרים אא"כ חיפשו אותה ולא נמצאה‪ ,‬אולם היכן שהיא בחזקת‬ ‫‪ 10:45 - 11:30‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫אבודה כגון שהבית שהכתובה היתה מוצנעת בו נבזז‪ ,‬יש לכתוב מיד חדשה‪ .‬ה' אם נודע לבעל שנאבדה הכתובה ואשתו אינה‬ ‫יודעת אין איסור‪ .‬ומ"מ מיד כשאפשר יכתוב חדשה‪ .‬ו' בימינו יש כמה צדדים להקל אם נאבד הכתובה (אין חשש כי אין גירושין‬ ‫ליד רח' צונדק ‪ 129‬רמות ב' ירושלים‪.‬‬ ‫בעל כרחה‪ ,‬אין הבעל נאמן לומר פרעתי‪ ,‬סמכינן על הקנין בשעת החופה) ועל כן לא נאסרים אף אם הכתובה נאבדה ומ"מ יש‬ ‫לכתוב חדשה בהקדם האפשרי‪.‬‬ ‫‪ ‬להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"ל‪AMIKTA@AMIKTA.CO.IL :‬‬ ‫לרפו"ש של נועה בת תמר ב ת ו שח "י ו להצלחת ישי בן גנית נ"י | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬