שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — חיי שרה (2026-11-02)

בס"ד
מ ש י ע ו ר י הרה "ג הר ב יוחנ ן בוֹ רגר ש ל י ט " א
פניני הלכה דומ"ץ וראש כולל הוראה רמות
שמעתא אליבא דהלכתא
בכור שמת אביו האם כשלא זוכרים היכן הכתובה צריך לכתוב חדשה
קודם הפדיון האם א .חובת תשלומי הכתובה מה"ת או מדרבנן .ב .מנהג ה מקומות לכתוב כתובה .ג .טעם החובה לכתוב כתובה במקומות שנוהגים לכתוב .ד .מקום שמירת
יפדוהו אחרים
הכתובה .ה .נאבדה הכתובה .ו .אינה יודעת היכן כתובתה .ז .בזה"ז שלא מגרשים בעל כרחה .ח .במקום שנהגו שהב"ד מקפיד שיכתבו כתובה /יש עותק בב"ד.
א .חובת תשלומי הכתובה מה"ת או מדרבנן
תנן (קידושין כט ).כל מצות הבן על האב אנשים חייבין איתא בכתובת (י ).אמר ר"נ אמר שמואל משום רשב"א חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה כו',
ונשים פטורות .ומפרש בגמ' דהכי קאמר כל מצות רשב"ג אומר כתובת אשה מה"ת ,ומי אמר רשב"ג הכי ,והתניא כסף ישקול כמוהר הבתולות (פר' משפטים פכ"ב פס' טז) כו' מכאן
הבן המוטלות על האב לעשות לבנו ,אנשים חייבין סמכו חכמים לכתובת אשה מה"ת רשב"ג אומר כתובת אשה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים ,איפוך כו' ,ואבע"א כולה
ונשים פטורות .תנינא להא דת"ר האב חייב בבנו רשב"ג היא וחסורי מיחסרא והכי קתני מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מה"ת ,כתובת אלמנה אינה מד"ת אלא מד"ס שרשב"ג
למולו ולפדותו וללמדו תורה וכו' .לפדותו מנלן, אומר כתובת אלמנה אינה מד"ת אלא מד"ס ,ע"כ.
דכתיב כל בכור בניך תפדה .והיכא דלא פרקיה אבוה ועי' בתוס' (שם ד"ה אמר רב נחמן) שכת' דמשמע דכתובה דרבנן ,וכן בהאשה רבה (יבמות פט .ושם) גבי אין לה כתובה קא' מאי טעמא
מחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה .ואיהי (אמו)
מנלן דלא מיפקדה ,דכתיב תיפדה תפדה ,כל שמצווה תקינו לה רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כו' ,אלמא סתמא דהש"ס סבר דכתובה דרבנן ,וקשה דנהגו לכתוב
לפדות את עצמו מצווה לפדות את אחרים ,וכל שאינו בכתובה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאו' ,ואומר ר"ת דסמכינן ארשב"ג דמתני' (כתובות קי ):דקסבר כתובה דאו' ,וקיי"ל כרשב"ג
מצווה לפדות את עצמו אינו מצווה לפדות אחרים. במשנתנו ,ועוד אור"י דלא קיי"ל כר"נ דאשכחנא רב אשי דהוא בתראה דפליג עליה כדמתרץ לקמן ברייתא (יב ).כו' ,וכן פי' רבינו
וכת' במהרי"ל (הל' פדיון הבן) אמר מהר"י סג"ל בכור יצחק בן רבינו מאיר דרב אשי פליג אדר"נ ,והא דאמרינן ביבמות (פט .ושם) מ"ט תקינו רבנן כתובה ,ה"פ מ"ט תקינו רבנן כתובה
שאין אביו קיים א"צ לפדות עד שיגדל ,ואז יפדה את היכא דתקינו כגון באלמנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ה"נ תקינו שלא יהא לה כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה.
עצמו מכהן אחר .ואין האשה חייבת לפדות את בנה. והרא"ש (שם פ"א סי' יט) כתב דחכמים תקנו חמשים כסף מדאו' פירוש משקלים האמורים בתורה משום שלא תהא קלה בעיניו
וכן ראיתי באיגרא מעשה שנהרג האב במלחמת בני להוציאה ואסמכוה אקרא דכמוהר הבתולות משו"ה נהיגי למיכתב דחזו ליכי מדאו' שלא יטעה אדם לומר כיון דמדרבנן היא
חושים קודם לפדיון בנו הבכור ,וציוה מה"ר נתן ע"ה
ליטול טס כסף ולכתוב עליו בן כהן ולתלות בצואר לא תגבה אלא נ' סלע מדינה ודברים של טעם הם והכותב כסף זוזי מאתן דחזי ליכי לא הפסיד .וכן פסק הטור (אה"ע סי' סו).
הילד ,לכשיגדל ידע דעדיין הוא קרוי בן כהן עד שיפדה ובתשובת הגאונים הובא בספר המכריע (סי' מב) כת' דמילתא פסיקתא היא לכל חכמי בבל דכתובה מדרבנן היא וכו' ,ומגונה
את עצמו .ע"כ .והובא בד"מ (יו"ד סי' סה ס"ק יב). מאד אצלינו מאן דכתב בכתובה דחזו ליכי מדאו' ומהדרין ליה רבנן ,ע"כ .וכן פסק הרי"ף (סוף כתובות) דכתובה דרבנן .וכן הוא
וכתב השו"ע (שם ס"א ,ס"ב ,וסט"ו) מ"ע לפדות כל איש ברמב"ם (אישות פ"י הל' ז -ח) .וכת' בהגמ"י (אישות פ"י אות ו) שכן דעת בה"ג ועוד פוסקים.
מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית בה' סלעים ועי' ברמב"ן בחידושיו (כתובות קי :ד"ה נשא) שנקט שהיא מדרבנן ואף השיעור הוא מדרבנן ,ועל כן הני אינשי דכתבי דחזי ליכי
וכו' .אשה אינה חייבת לפדות את בנה וכו' ,עבר האב מדאו' טעותא היא בידייהו .וכ"כ בארחות חיים (ח"ב עמ' ע) ע"פ הרמב"ן.
ולא פדה את בנו כשיגדל חייב לפדות עצמו .וכת' וכ"כ הר"ן סוף כתובות (קי ):דהני דכתבי בכתובה דחזו ליכי מדאו' טעותא היא ,דמדאו' לא חזו לה אלא מדרבנן ,הילכך אינה
הרמ"א ויש מי שכת' דכותבין טס של כסף שאינו גובה כלום מכח הכתובה ,אלא מתקנת חכמים גובה מאתים במקום שאין כותבין ,ע"כ.
נפדה ותולין בצוארו כדי שידע לפדות א"ע כשיגדל.
וכת' הש"ך (ס"ק כ) דלשון הרמ"א מגומגם די"ל גם והרמב"ם (אישות פ"י ה"ז) פסק דכתובה דרבנן .והמשל"מ (נערה בתולה פ"א ה"ג) הקשה ממה שפסק הרמב"ם דהמפותה כותב לה
המחבר מודה בהא ,מיהו לפי מ"ש לעיל ס"ק י"א א"צ כתובה כשאר הבתולות .ומשמע מפרש כרש"י דמ"מהר ימהרנה לו לאשה" היינו שיתן לה כתובה כמוהר הבתולות .ותירץ דאע"ג
לטס של כסף ,וגם לרוב פעמים הטס של כסף בא לידי דכתובה דרבנן ,מצינו דקראי איירי על מנהג שהיה נהוג אז שהתקינו אח"כ רבנן .וכ"כ בפנים יפות (פר' משפטים שם) ,עיי"ש.
איבוד ,ע"כ טוב יותר לפדותו הב"ד כשהוא קטן. ועי' בשו"ע (אה"ע סי' סו סע' ו) שפסק כהרמב"ם שהוא מדרבנן ועל כן פסק דשיעור הכתובה הוא כסף מדינה .והרמ"א (שם) כת'
ור"ל דבסי"א כתב הרמ"א דאין האב יכול לפדות ע"י דלדעת יש פוסקים ,מאתים של בתולה ומנה של אלמנה משערים בזוזי דאו' ,והוא שמונה פעמים יותר ,ולכן נהגו לכתוב בכתובה
שליח ,וגם אין ב"ד פודין הבכור בלא האב .ומקורו דחזו ליכי מדאו' .וי"א דכותבין דחזי ליכי ,סתמא .והמנהג לכתוב לבתולה ,דחזי ליכי מדאו' ,אבל לא לאלמנה .וכל זה במקום
מהריב"ש (סי' קלא) .ובש"ך (ס"ק יא) השיג דע"כ לא קא' שאין מנהג ,אבל במקום שיש מנהג ,מה שגובין הולכין אחר המנהג ,ע"כ .ומבואר דס"ל דעיקר הדין הוא כהרא"ש.
הריב"ש אלא שלא מצינו שום חיוב מה"ת על אדם
אחר שיעשה עצמו שליח במקום האב לפדותו ,ואפי' ובח"מ (ס"ק כו) נרא' אף דלהלכה קיי"ל כמ"ד כתובה דרבנן דהא רוב הפוסקים ס"ל הכי ובפרט שהבעל מוחזק וכמו שפסק הב"י,
ב"ד אינם מחויבים מה"ת לעשות עצמם שלוחים מ"מ מאחר שהמנהג לכתוב לבתולה מדאו' הכוונה היא כמ"ש הרא"ש שיתן לה מאתים דינר כסף צורי וכל תנאי שבממון קיים.
במקום האב לפדותו בלא האב ,אם עבר האב ולא והב"ש (ס"ק יד) כת' דקיי"ל [שו"ע (סי' סח סע' א)] דנאמן לומר פ"פ מצאתי [דהם אמרו שחייב והם אמרו שנאמן] אע"כ מה שכותבין
פדאו או אם מת האב קודם שנפדה .ובמע"מ (ד"ח דחזי ליכי מדאו' לא קאי אלא על המטבע ,ולא כפרישה שכת' דכתובה דאו' ,ומה שהקשה אי קאי על המטבע למה אין כותבים
בכורות פ"ח אות יז) כת' שאין ב"ד יכולים לפדותו כשמת כן באלמנה לק"מ כי באלמנה לא תקנו חז"ל כסף צורי כי אף לר"ת ור"י דס"ל כתובת בתולה דאו' מ"מ כתובת אלמנה מדרבנן.
האב כשהוא קטן ,דכל עוד שהוא קטן אינו בר חיובא. ב .מנהג המקומות לכתוב כתובה
ואין דבריו מוכרחים .ולפי"ז כת' הש"ך דיפדוהו ב"ד. תנן בכתובות (פח ):הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה .ופרש"י גובה כתובתה -ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר
אולם הט"ז שם (ס"ק יא) אע"ג דפליג לדינא על הרמ"א כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא וכל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי .ואמרו בגמ' ש"מ כותבין שובר
והעלה דכל זמן שהאב חי יכול לעשות שליח לפדות
בנו משלו במקומו ,וכן אחר יכול לתת משלו במקום דאי אין כותבין שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביא בה ,אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ,ושמואל אמר
האב ולפדות הבכור דהוי כשלוחו .מ"מ היכא דמת אף במקום שכותבין כתובה כו' ,לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראיה
האב הביא דברי הצידה לדרך (פר' בא) שפסק דבכור במקום שכותבין ואמרה לא כת' לי עליה להביא ראיה .וכת' הרמב"ם (שם פט"ז הכ"ב) שבמקום שאין דרכן לכתוב כתובה אלא
שמת אביו קודם ל' יום יש כח ביד אבי אביו או ביד סומכין על תנאי ב"ד הר"ז גובה עיקר כתובה אע"פ שאין בידה שטר כתובה .וכן הוא בשו"ע (אה"ע סי' ק סע' ו ,ט ויב וסי' צו סע' טו).
ב"ד לפדותו ,ושכן פסק מהר"ר ליב מפראג .והשיג ג .טעם החובה לכתוב כתובה במקומות שנוהגים לכתוב כתובה
עליו דמ"ש דיוכל אחר לזכות ממונו לקטן דזכות הוא ואיתא עוד בכתובות (נו ):אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא אירכס (נאבדה) כתובתה ,אתו לקמיה דרב יוסף ,א"ל הכי
לקטן ,זה אינו דלא אמרינן זכין לקטן אלא היכא אמר ר"י אמר שמואל זו דברי ר"מ ,אבל חכ"א משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה ,א"ל אביי והא אמר ר"נ
דזכות גמור הוא ,משא"כ הכא דלוקח ממנו המצוה.
וע"כ נקט דאם מת האב לא יפדה עד שיגדיל. אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו ,אי הכי זיל כתוב לה .ופרש"י זו דברי ר"מ -דאמר לעיל כל הפוחת לבתולה ממאתים ואפי'
ובנקה"כ (על הט"ז שם) האריך לחזק דברי הצידה לדרך, בתנאה והתנאי בטל קרי לה בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה ,והכא נמי לר"מ הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה
דכיון דהב"ד מזכין לקטן הממון א"כ הרי המצווה של ואפי' אית לה דלא מפסדא בהכי דגביא בתנאי ב"ד מיהא לא סמכא דעתה דאמרה כי תבענא ליה אמר פרעתיך כו' ,ע"כ.
קטן ואין כאן חובה לקטן .ועוד דב"ד יכול לזכות ועי' בב"ק (פח - :פט ).דבאושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כו' ,תנינא לתקנת
לקטן אפי' במקום דהוי נמי חובה .ע"ש. אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא כו' ,ותזבין כתובתה
ויעוי' בחת"ס (יו"ד סי' רצה) דהעלה דמהיות טוב יפדוהו בטובת הנאה ותתן ליה ,הא מני ר"מ היא דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה ,וטעמא מאי כדי
ב"ד בברכה בלא שם ומלכות בממון של היתום ,או שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ,הכא לא מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני גבו לה לכתובתה מיניה ,אלא טובת הנאה מילי
יזכו לו הממון ויתנו לכהן במתנה ע"מ להחזיר כעצת נינהו ומילי לא משתעבדי ,ע"כ .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תש"ז שהבאנו דלרשב"א (ב"ק שם ד"ה מידי) דלא יהיה בעילתו בעילת
המעדני מלך ,ויתלו לו טס של כסף שחקוק עליו ספק
פדוי ,ולכשיגדיל ויבא ב' שערות יחזור ויפדה עצמו. זנות ושלא תהא קלה בעיניו להוציאה חד טעמא הוא .ולתוס' (כתובות נו .ד"ה מני) הוי טעמים בפנ"ע .אלא שמבואר בפוסקים דלהלן
מיהו בבית מאיר (סי' יח) בתשובה לגרעק"א ,כתב בתוך שעיקר הטעם הוא דלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
דבריו דעובדא אתא לידו בק"ק מעזריטש בקטן שמת ד .מקום שמירת הכתובה
אביו ,והכריע דודאי יש לנהוג כדעת הט"ז ,חדא וכת' הרשב"ש (סי' שכ) שאין נכון שכתובתה תהיה מונחת ברשות בעלה לפי שכל עצמה של כתובה אינה אלא כדי שלא תהא קלה
כדברי הריב"ש דמה לנו לחייב עצמו במקום שלא בעיניו להוציאה ,ולפיכך אמרו שאסור לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתובה ,וכיון שהכתובה ברשות הבעל אם תקניטנו
חייבה תורה ,ותו דכן עביד מהרי"ל .ושוב אחר העיון יקרענה ותהא בעיניו קלה להוציאה ויפטרנה בלא כלום ,ע"כ .ואפשר שכוונת הרשב"ש היכן שהכתובה ברשות בעלה ולא
נזכר במעשה שמיד בביאתו לק"ק ליסא אכל בסעודת ברשותה אבל היכן שהכתובה אף ברשות האשה י"ל דיודה דשרי.
בר מצוה ובאותה סעודה פדה הבר מצוה את עצמו
מפני שהיה יתום מאב .והיה זה בימי הגאון מר' והכנה"ג (שם הגה"ט אות ח) כת' שאין למסור הכתובה ליד החתן אלא ביד הכלה או קרוביה ,וגם זו מן התקנות שתקן הר"א קפסאלי
מרדכי ז"ל .ומעתה אין ספק שכן יש לנהוג. ז"ל בקנדייא וכמנהג פשוט בכל ישראל ,ע"כ .והיפה ללב (סי' סו אות ג) כת' כהרשב"ש .ובספר נתיבות השלום (נתיב כ סע"ה) כת'
ובפרי אדמה (ביכורים פי"א) הביא מעשה שהיה שאין להשאיר הכתובה ביד הכלה משום חשש שמא תאבד אלא תיתן לקרובותיה .וכ"כ בלבושי מרדכי (ח"ב סי' מט) .ועי' בצי"א
בירושלים בחרש שאינו שומע ואינו מדבר שנולד לו בן (חי"ט סי' לט אות ב) שכתב שעפ"י רוב היא מונחת אצל הוריה.
בכור ,והעלה דרבו המחמירים בדבר דאין לפדותו. ה .נאבדה הכתובה
ובסוף דבריו הביא תשובת רנ"ח מזרחי זצ"ל (בעל והנה הבעל העיטור (ח"ב שער ברכת חתנים ח"ג סד ע"א) כת' שאסור להתייחד בלא כתובה .וכ"כ הטור (אה"ע סי' סו) .אבל הר"ן (כתובות
האדמת קודש) שהעלה שאין רשות לשום גברא לפדותו א .ד"ה או) חולק דלעולם איכא איסור ביאה אבל ליכא איסור יחוד .והב"ח (אות א) דחה דברי הטור ,עיי"ש.
עד אשר יגדל והוא יפדה את עצמו ,ושכן הסכימו עמו
המורים ,וכן נעשה מעשה ע"פ הסכמת כולם יחד. והשו"ע (שם סע' א וסע' ג) פסק דאסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה .ואם כתב לה כתובה ,ונאבדה ,צריך לכתוב
ע"כ .וכן העלה לדינא במעשה אברהם (יו"ד סי' נב).
וביפה ללב (ח"ג סי' שה) הביא דברי ר' יצחק חזן זצ"ל אחרת בעיקר הכתובה ,שאסור לאדם לדור עם אשתו שעה א' בלא כתובה .והרמ"א (סע' א) כת' דיש מקילין ומתירין להתייחד
דבכור שמת אביו תוך ל' יום ללידתו הסכימו רבני בלא כתובה ,ובלבד שלא יבעול .והח"מ (ס"ק א) והב"ש (ס"ק א-ב) פסקו להקל .ועי' עוד בזה בשמעתא עמיקתא גליון תש"ז שהבאנו
ירושלים שלא לפדותו ,ושכן עשו הלכה למעשה. שע"י התפסת מטלטלים או עשיית קנין על הכתובה בפני עדים מותרים עד שיהיה לו אפשרות לכתוב כתובה חדשה.
ויעוי' במנחת כהן (מע' פ כלל ב) שנשאל נמי בזה ,והשיב ו .אינה יודעת היכן כתובתה
דמסקנת הגדולים שלא יפדוהו עד שיגדל ויפדה עצמו, ועי' בחכ"א (כלל קכט אות יח) שכת' שאם אינה יודעת היכן היא כתובתה כיון שהיא בחזקת אבודה צריך לכתוב לה אחרת ואפי'
ושכן עשו למעשה בהסכמת שני גדולי הדור כמהר"ר אם מחלה כתובתה לא מהני ,ע"כ .ומסתבר דכוונתו כהא דכת' הרמ"א (שם סע' ג) דעיר שכבשוהו כרכום ואבדו הנשים הכתובות
שמואל סלנט זצ"ל והראל"צ יש"א ברכה זצ"ל. שלהם ,צריכים לחדש כתובתיהם ,אע"פ שיש לומר שמא ימצאו אח"כ כתובותיהם או יחזרו להם ,מ"מ מאחר שהכתובות
ובהר צבי (יו"ד סי' רמב) העלה דהיכא דאין האב קיים בחזקת אבודות צריכים כתובות אחרות ,ע"כ .והיינו בגוונא דסתמא דמלתא נאבדו ,אבל היכן שאינו יודע היכן הכתובה ואינה
אין לאחר לפדותו (ורק היכא דהאב קיים אלא שאינו
רוצה לפדותו יכולים לזכות לו כסף הפדיון ולתת לכהן ע"ש). בחזקת שנאבדה כגון שלא בדק היטב היכן היא יודה החכמ"א דא"צ לכתוב לה כתובה אחרת .ועי' להלן בשם שו"ת אהל יוסף.
וע"ע בדובב מישרים (יו"ד סי' טו) דהסכים שם עם ונר' דהיכן דנודע לבעל שנאבדה הכתובה ואשתו אינה יודעת אין חשש כי אסרו לשהות ללא כתובה כי לא סמכה דעתא דחוששת
השואל דהכריע כהט"ז דחוב הוא לבן שיפדוהו שמא יגרשנה כמבואר לעיל ,אבל בכה"ג סמכא דעתא כי לא יודעת שהכתובה נאבדה (ועי' לעיל די"א דלא תהא קלה בעיניו
בהיותו קטן .ובחזו"א (יו"ד סי' קפה) כת' דביתום הכרעת להוציאה הוא טעם בפנ"ע ולדבריהם אין להקל בנ"ד דאכתי יש חשש זה) .וכן מוכח מהב"ש (שם ריש ס"ק ט) דתלי בדעתה אע"פ
האחרונים כהט"ז דל"ש זכין כיון שאין כאן מי שטועה בדבר (שהרי הקשה על מה דמשמע מהשו"ע (שם סע' ט) דכשמוחלת בע"פ א"צ לכתוב לה כתובה אחרת ורשאי לדור עמה,
שמחוייב בדבר כו' .והגר"א נמי שהסכים שפודין שלא והרי יש לחוש דהיא לא סמכה וסברה דמהני המחילה א"כ הוי ביאת זנות כמ"ש הרא"ש ,עיי"ש) .וכ"כ בדברי מלכיאל (ח"ו סי' י
מדעת האב לא גילה לן דעתו ביתום. אות ב) דהא שאסור להשהות בלא כתובה הטעם הוא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ועוד כי לא סמכא דעתה .והנה זה שייך
מיהו באג"מ (יו"ד ח"א סי' קפח) כת' דנוהגין כהש"ך בידוע שאבדה כתובתה ,אבל כשאין ידוע א"כ שפיר סמכא דעתה ,כי הלא חושבת שיש לה כתובה ,ואלו ידעה שאבדה היתה
שיכולים לפדותו כשרוצים ,אף שדעתו אין נוחה מזה
מטעם הדברי חמודות שהביא הש"ך. דורשת שיכתוב לה אחרת ,כי רוב נשים יודעות שצריך שתהא לה כתובה .והביאו הצי"א (חי"ט סי' לט).
ובשבה"ל (חי"א סי' רמז ס"י) כת' דלגר"א (ס"ק יז) דפה"ב ז .בזה"ז שלא מגרשים בעל כרחה
לא גרע משאר דין פריעת בעל חוב ,פשיטא דמהני ועי' בשו"ע בסי' קע"ז (סע' ג) שכתב ע"פ הגמ' בכתובות (לט ):דהאונס את הבתולה חייב לישא אותה כו' ואינו רשאי להוציאה
לפדותו ע"י אחר בהיותו קטן ,ואע"פ שהרבה חולקין לעולם אלא לרצונה ,לפיכך א"צ לכתוב לה כתובה ,ואם עבר והוציאה ,כופין אותו להחזירה .וכת' הדרכ"מ (סי' סו אות א) דמשמע
ע"ז דהכא בעינן כספו של המחוייב פדיון ,מ"מ מכאן דבמקום דלא יוכל לגרש כי אם ברצון האשה אין לחוש כל כך בכתובה ,וא"כ בזה"ז דאין מגרשין בעל כרחה יש להקל
בזמנים כזמנינו שאין אנו יודעים מה ילד יום ,ולא בדבר ואולי יש לחלק ועיין לקמן ,ע"כ .וז"ל הרמ"א (שם סע' ג) עיין לקמן סי' קע"ז דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה ,א"צ
ברור כלל אם קטן זה יפדה עצמו כשיגדל בודאי עלינו לכתוב כתובה ,א"כ בזה"ז במדינות אלו שאין מגרשין בע"כ של אשה משום חרם רבינו גרשום וכמו שיתבאר לקמן סימן קי"ט,
לפסוק כמקילין לפדות גם ע"י ב"ד בקטנותו .ע"כ. היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה ,אבל אין המנהג כן ואין לשנות ,ע"כ.
ולכאו' כוונתו כהחת"ס דיפדוהו בקטנותו בלא שם
ומלכות ויחזור ויפדה עצמו אחר שיגדיל בלא ברכה. אולם הח"מ (ס"ק יח) כת' דבקל יש לחלק בין דבר שאסור מה"ת לגרש למה שהוא רק מתקנת ר' גרשון מאור הגולה .וכ"כ הב"ש
[ומ"ש בדעת הגר"א הוא דלא כדברי החזו"א הנזכרים]. (ס"ק יא) די"ל דאיסור דאו' שאני .והחכ"א (כלל קכט אות יח) כת' דאע"ג דבזה"ז בלאו הכי אסור לגרש בעל כרחה וא"כ לא שייך
העולה לדינא -קטן שמת אביו קודם שפדאו ,נחלקו טעם זה ,מ"מ אין לשנות כיון דאם עבר על חרם דרבינו גרשום מגורשת ,ע"כ .ועי' במשפט הכתובה (ח"ז פס"א אות ו) שכת'
הפוסקים אם אחר יכול לפדותו ,ולכן ימתינו שלנוהגים להישבע שלא לגרשה בע"כ תלי בתירוצים אלו דהרי אם עובר על השבועה עובר על איסור תורה.
מלפדותו ,וכשיגדל יפדה עצמו .מיהו אם יש חשש שו"ר במוצל מאש (ח"א ססי' כא) שנר' שפסק לגמרי כסברת הרמ"א להקל .ועכ"פ עי' להלן בשם הח"מ (ס"ק ו) שצירף סברא זו
שכשיגדל לא יפדה עצמו ,כגון שבני המשפחה אינם לקולא .וכן נר' מהרמ"א הנ"ל דצירוף לקולא מיהא איכא .וכן בדברי מלכיאל (ח"ו סי' י אות ב) כת' לסמוך על הרמ"א.
מיראי ה' ,יפדהו בלא הזכרת שם ומלכות ,ואחר ונר' דיש לצרף לזה מש"כ המרדכי (כתובות סי' קל) בשם הריב"א שלמד מהא דמבואר לעיל דמהני התספת מטלטלים להתירם עד
שיגדיל יחזור ויפדה עצמו בלא הזכרת שם ומלכות. שיכתוב כתובה ,דשטר כתובה ראיה בעלמא הוא ואי אירכסא כתובתה אינה אסורה לו דהא איכא עידי קנין והא דאמרינן בב"ק
נכתב ע"י (פח ):דאסור לאדם לשהות עם אשתו שעה א' בלא כתובה היינו היכא דליכא עידי קנין ולא הקנה לה כתובה ,ע"כ .והובא נמי
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א בהגהות אשר"י (כתובות פ"א סי' י) ,ואף לרמ"א שנקט שיש להקל בהתפסת מטלטלים ועל קנין בפני עדים רק בשעה"ד ,י"ל דהכא
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים כבשעה"ד דמי .שוב העירוני שכן נקט נמי המנחת פתים (סי' סו על סע' ג) .ועי' בשמעתא עמיקתא גליון תש"ח שמבואר דלרמב"ם
הטעם דמהני עידי קנין הוא כי עומד לכתיבה ומוכח דפליג על הריב"א.
ועי' באבן יקרה (מדו' תנ' רסי' פד) שכת' ע"פ הרמ"א דהיה אפשר להקל אפי' לכתח' שלא לכתוב כתובה דלא שייך עוד טעמא דשלא
תהא קלה בעיניו להוציאה כמו במאנס את הבתולה ,רק שאין לשנות המנהג ,וא"כ אף אי נימא דהכתובה פסולה אין לאסור על
הבע לשהות עם אשתו ,ואפי' לח"מ והב"ש שחילקו בין זה לאנוסה דהוי איסור דאו' יודו היכן שלפי חוקי הממשלה וע"פ דינא
דמלכותא דינא אסור לו לגרשה בע"כ וענוש יענש העובר ע"ז דבודאי לא גרע ממאנס את הבתולה דבודאי לא גרע עכ"פ מורא
עונש הממשלה ממורא האיסור ,ע"כ .ומש"כ להקל היכן שיש משום דד"ד מצינו נמי בעין יצחק (ח"א סי' עח אות נז -ב) בתשובת בן
המחבר שכת' שבודאי לא שייך הסברא שלא תהא קלה בענין להוציאה במקום שמוכרח לפרוע לה כתובתה בדיניהם.
שעו ת בי ת ההוראה ועכ"פ מבואר מהאבן יקרה דס"ל דכוונת הרמ"א ע"פ המנהג לחייב לכתוב כתובה חדשה ,אבל לענין איסור שהייה לית לן בה.
וכן דעת הגריש"א זצ"ל (שו"ת ישיב משה טורצקי עמ' קצג) דכוונת הרמ"א שאין לסמוך על החדר"ג להקל בכתובות היינו שיש עדיין
ימי ראשון להצריך לכתוב כתובה ,אבל מ"מ איסור בעילה ליכא ,ובפרט שבלא"ה כבר היתה בשעת הכתובה קנין ושעבוד כל נכסי החתן
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" לכלה לפני עדים ,וכשעה"ד דמיא ,ע"כ.
המור 3גילה ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל ובשו"ת אהל יוסף (פריד סי' כב) נקט ע"פ הרמ"א שבזה"ז נשאר זאת רק מצד המנהג ,ומכיון שהוא רק מצד המנהג כל זמן שלא
נודע לדבר ברור שנאבדה לגמרי אין לחוש לזה ,עיי"ש .והובא באוצר הפוסקים (על סע' ג ס"ק טז אות ב) .וכ"כ הצי"א (חי"ט סי' לט)
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת -יש שיוצא מהרמ"א שבזה"ז הוא רק מצד המנהג ,והוסיף דא"כ אין עכ"פ להחמיר ללכת תיכף לכתוב כתובה אחרת ,אם כי בודאי
לציין מספר טלפון. שצריכים מיהת במוקדם או במאוחר לכתוב כתובה אחרת ,וכעת עולה בדעתי נוסף על האמור ,דיתכן בכלל דזה שכותב הרמ"א
ימי שני דאבל אין המנהג כן ואין לשנות ,הוא רק לענין לבוא לבטל שלא לכתוב כתובה כלל ,אבל לא לענין מקרה היכא שנאבדה אצל
21:30-22:00בהכ"נ "חניכי הישיבות" יחיד ,ע"כ .ומדברי הפוסקים הנ"ל מבואר דלא כדבריו דהרמ"א מחמיר לכתוב כתובה חדשה אלא דאין בעילתו בעילת זנות.
ח .במקום שנהגו שהב"ד מקפיד שיכתבו כתובה /יש עותק בבית דין
ייבא סבא 11רמה ד' ( )4בית שמש.
ועי' בהתעוררות תשובה (ח"ד אה"ע סי' ו) שכת' בענין חשש כתובה שנאבדה דזה רבות שנים שנהגו בכל ישראל שאין מקדשים אשה
ימי שלישי רק לפני הרב דמתא או לכה"פ ת"ח שהוא מסדר הקידושין וקורא הכתובה תחת החופה קודם שמברכין ז"ב וכדאי' מנהג קריאת
19:20-20:00בית הוראה "יורה דעת ודין" הכתובה בתוס' והובא ברמ"א (אה"ע סי' ס סע' ט) א"כ אם לא כת' לה כתובה יעורר הרב ע"ז כי אסור לשהות עם אשתו אפי' שעה
חזון איש 10/7רמת שלמה ירושלים. א' בלא כתובה וכופה אותו שיתן כתובה א"כ יש חזקה לכל אשה ואשה שיש לה כתובה ואם גם נאבדה הכתובה אח"כ ואם יבא
מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות הזמן שמבקשת לגבות כתובתה כיון שלא נתנה לו שובר על הכתובה גובין ממנו הכתובה וכיון שמנהג המדינה שכל א' כותב
הכתובה ודנין הדבר ע"פ מנהג מקום המדינה כדאי' שם (סי' סו) שבעניני הכתובה העיקר כמנהג המדינה ,ע"כ.
בתיבה המיועדת -יש לציין מספר טלפון. והדברי מלכיאל (שם) כת' סברא כזו וז"ל :נר' כי אצלינו י"ל דכיון שנהגו לכתוב תוכל לגבות אף בלא כתובה ,וע' בשו"ת ב"י (הל'
21:30-22:15בית הכנסת "זכרון יצחק" כתובות סי' ז) ,דבכגון זה אמרינן אף שלא נכתב הוי כנכתב .וכעין זה קיי"ל בב"מ (קד) ובתוס' (שם) שכל שנהגו הוי כאלו נכתב ,ואם
אהרון אשכולי 110רמות ב' ירושלים. יטעון שפרע לה וקרע הכתובה ,י"ל שאינו נאמן כיון שאסור להשהותה בלא כתובה ואין אדם משים עצמו רשע -אך זה אינו,
ימי רביעי דמ"מ לא סמכא דעתה דהא אפשר שיגרשנה ויאמר שפרע לה בשעת הגירושין ,או שמא ימות ויאמרו יורשיו שפרעו וקרעו
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" הכתובה .ועוד דסברא דאין אדם מע"ר לא שייך בדיני ממון ,ואטו אם יאמר א' שפרע לחבירו בשבת נימא שאינו נאמן ,ע"כ.
ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' שצה) כת' שהיום שכותבים שתי כתובות ,א' לוקח החתן ומוסרה לאשתו תחת החופה ,והשני חתום
המור 3גילה ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל בעדים כמוהו ,ונשאר למשמרת אצל הרבנות ,על כן אפי' נאבדה אינה חוששת כלל וסומכת דעתה על כך כו' ,ושבשעה"ד נוכל
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת – יש לסמוך ע"ז עד שיכתוב כתובה דאירכסא ,ע"כ.
לציין מספר טלפון.
מסקנא דדינא
ימי חמישי
19:20 -20:00בית הוראה "יורה דעת ודין" א' חכמים תקנו שהנושא אשה עליו לכתוב לה כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה .ב' י"א שאסור מדרבנן להתייחד
קודם שיכתוב לה כתובה ,וכן אם נאבדה עד שיכתוב לה כתובה חדשה .וי"א שעד כתיבתה רק חל עליהם איסור אבל אינם
חזון איש 10/7רמת שלמה ירושלים. אסורים ביחוד .ולשו"ע העיקר כדעה הראשונה ולרמ"א העיקר כדעה השניה .ועי' בגליון תש"ז שהבאנו דהיכן שאין בידו לכתוב
מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות כתובה כגון בשבת או בחול מחמת ששכח לכתבה ונזכר מאוחר בלילה וקשה לחפש סופר ועדים ,יכול ליתן לה מטלטלין כמשכון
בתיבה המיועדת -יש לציין מספר טלפון. כנגד כתובתה אף בשבת ,או מעיד עליו עדים על חיוב הכתובה ועושה בפניהם קנין על מה שהוא חייב לה בעיקר הכתובה (ובשבת
ימי שישי אין לעשות עצה זו) .ד' אם לא זוכרים היכן הכתובה לא נאסרים אא"כ חיפשו אותה ולא נמצאה ,אולם היכן שהיא בחזקת
10:45 - 11:30בהכ"נ "חניכי הישיבות" אבודה כגון שהבית שהכתובה היתה מוצנעת בו נבזז ,יש לכתוב מיד חדשה .ה' אם נודע לבעל שנאבדה הכתובה ואשתו אינה
יודעת אין איסור .ומ"מ מיד כשאפשר יכתוב חדשה .ו' בימינו יש כמה צדדים להקל אם נאבד הכתובה (אין חשש כי אין גירושין
ליד רח' צונדק 129רמות ב' ירושלים. בעל כרחה ,אין הבעל נאמן לומר פרעתי ,סמכינן על הקנין בשעת החופה) ועל כן לא נאסרים אף אם הכתובה נאבדה ומ"מ יש
לכתוב חדשה בהקדם האפשרי.
להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"לAMIKTA@AMIKTA.CO.IL :
לרפו"ש של נועה בת תמר ב ת ו שח "י ו להצלחת ישי בן גנית נ"י | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
