gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: לשון קדשו · LESHON KUDSHOY

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫(‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫קונטרס‬ ‫לשון קדשו‬ ‫דברות קודש של כ"ק מרן אדמו"ר רבן של ישראל‬ ‫זללה"ה‬ ‫רבינו יואל טייטלבוים‬ ‫אבדק"ק סאטמאר יע"א‬ ‫וגאב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב) ‪ -‬שמג‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫יח ַד ְׁר ֶּכ ָך‬ ‫יִ ְׁש ַלח ַמ ְׁל ָאכוֹ ִא ָת ְׁך ְׁו ִה ְׁצ ִל ַ‬ ‫• אריז"ל‪ :‬אליעזר נתגלגל ְּב ָּכלֵ ב‪ ,‬ולזה הלך כלב להשתטח על קבר‬ ‫אברהם רבו‪ ,‬לבקש שיעזרהו בזכותו כדרך שהיה עוזר לו בחייו • ִכי‬ ‫ַהש ַֹחד יְׁ ַע ֵּור נפק"מ להלכה‪ :‬כשיש לאדם נגיעה לא יוכל לדון אף על זה‬ ‫עצמו אם יש לו נגיעה‪ ,‬ואין עצה רק להסתלק ממנה לגמרי • קושית‬ ‫המשנה למלך‪ :‬האיך היה יכול רבה בר בר חנה להתיר שבועת הגלות‪,‬‬ ‫הלא היה נוגע בדבר • ישמח משה‪ :‬משה רבינו אמר וְּ ִאם ַאיִ ן בין כך‬ ‫ובין כך ְּמ ֵחנִ י נָּ א ִמ ִס ְּפ ְּר ָּך‪ .‬וע"י שסילק הנגיעה היה יכול להתיר נדרו של‬ ‫הקב"ה • טעם שאמר הישמח משה שמוכן לוותר שלא יראה באור‬ ‫הגאולה ובעוה"ב רק שיתגדל ויתקדש שמיה רבא • בעיקבא דמשיחא‬ ‫מ'זאל געדענקען ַאז‬ ‫ָ‬ ‫גראדע ווענט'‪ַ ,‬אז‬ ‫'דראפן אויף די ָ‬ ‫ַ‬ ‫מוז מען זיך‬ ‫באשעפער •‬ ‫דא ַא ַ‬ ‫ס'איז ָ‬ ‫נעתקו בלשון אידיש‬ ‫בהוספת ביאורים והערות‬ ‫להבנת הענין‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫קדשו‪Copyright‬קדשו‬ ‫ב)‬ ‫מערכת לשון‬ ‫(חלק‬ ‫תשכ"ח‬ ‫השגת גבול ידוע ©‬ ‫שרה‬ ‫ואיסור‬ ‫לשון כל הזכיות חיי‬ ‫שמורות‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫ב‬ ‫אויטאמאטיש דורך קרעדיט קארד‪845-366-2793 #1700 :‬‬ ‫|‬ ‫צו מנדב זיין רופט‪1-718-388-5519 :‬‬ ‫קלאר ★ ★ ★ ★ ★‬ ‫ָ‬ ‫) זייער‬ ‫(‪ 18‬מינוט מתוך ‪70‬‬ ‫לשון קדשו ‪ -‬קונטרס שמג (חלק ב)‬ ‫‪718-298-4641‬‬ ‫ברוקלין‪:‬‬ ‫קול אוצר יהודא‬ ‫ארץ ישראל‪072-3275205 :‬‬ ‫לשון קדשו‪:‬‬ ‫‪929-522-1515‬‬ ‫ארץ ישראל‪072-2223419 :‬‬ ‫ענגלאנד‪0330-350-3110 :‬‬ ‫‪0330-150-758‬‬ ‫ענגלאנד‪:‬‬ ‫‪718-650-2970‬‬ ‫פעקס‪:‬‬ ‫‪7921528.2‬‬ ‫פאר הערות דרוק ‪3‬‬ ‫דרוק ‪ 1‬דערנאך ‪ 836‬פאר די רעקארדינג פון די וואך‪.‬‬ ‫◆‬ ‫◆ ברכת מזל טוב‬ ‫הרב יואל דאמב שליט"א (בהרב יעקב דוד)‬ ‫הר"ר שלום יוסף דייטש הי"ו‬ ‫לנישואי בנו החתן משה ארי' נ"י ‪ -‬עב"ג בת‬ ‫לנישואי בנו החתן חיים מרדכי נ"י ‪ -‬עב"ג בת‬ ‫הר"ר יואל סטראלאוויטש הי"ו (ב"ר יוסף פנחס)‬ ‫הר"ר יואל קרעמער הי"ו (ב"ר יודא צבי)‬ ‫רון ◆‬ ‫◆ ְו ֵהם יַ ֲעלו ְלזִ ָכ ֹ‬ ‫המאור הגדול שקדן בתורה‪ ,‬חסידא ופרישא ענותן‪,‬‬ ‫הרה"ח הנודע‪ ,‬פיזר כל הונו לתורה תפלה חסד וטהרת‬ ‫מסר נפשו לקיים דקדוקי דינים‪ ,‬הרביץ תורה בסבר פנים‬ ‫ישראל‪ ,‬ועמד לימין רביה"ק זי"ע להרחיב גבולי הקדושה‬ ‫והעמיד מאות תלמידים‪ ,‬תלמיד מובהק ודבוק לרביה"ק זי"ע‬ ‫רבי ישראל ז ל זופניק‬ ‫"‬ ‫הרה"צ רבי אהרן ישעי' זצ"ל פעקעטע‬ ‫ב"ר שמעון משה ז"ל ‪ -‬נפטר כ"ו חשון תשמ"ג‬ ‫אבד"ק הע<למעץ יצ"ו‬ ‫לא הניח זש"ק ‪ -‬נא לעשות לטובת נשמתו‬ ‫זצ"ל ‪ -‬אב"ד אמת ליעקב נאנאש‬ ‫בן הרה"צ רבי צבי אביגדור‬ ‫נפטר כ"ח חשון תשע"ז‬ ‫הרב החסיד המרומם‪ ,‬תלמיד חכם וירא שמים‪,‬‬ ‫הרה"ח המפורסם‪ ,‬יראת ה' היא אוצרו‪ ,‬איש חסיד היה‪ ,‬בעל‬ ‫לא החזיק טיבותא לנפשי'‪ ,‬עמד איתן באמונה שלימה‬ ‫מדות טובות‪ ,‬אהב לעשות צדקה וחסד בהצנע לכת‪ ,‬שפך‬ ‫אף כשחרב הונח על צאורו בתוקף שנות הזעם‬ ‫שיחו כש"ץ בימים הנוראים‪ ,‬שו"ב מומחה ולימדו לאחרים‬ ‫רבי יעקב יוסף ז"ל ווייס‬ ‫רבי ישרא__ל דוב ז"ל מענד__לאוויטש‬ ‫מעיר מאנטשעסטער יצ"ו‬ ‫ב"ר נפת<לי הירץ ז"ל הי"ד‬ ‫ב"ר נפתלי צבי ז"ל ‪ -‬נפטר כ"ו חשון תשע"ד‬ ‫נפטר ר"ח כסלו תשס"ח‬ ‫האשה החשובה והצנועה‪ ,‬אורחותיה באמונה פשוטה‪,‬‬ ‫האשה החשובה והצנועה‪ ,‬אשה יראת ה' היא תתהלל‪,‬‬ ‫קיבלה כל אחד בסבר פנים‪ ,‬שמרה לשונה מרע וממרמה‬ ‫מפורסמת במדותיה הנעימות‪ ,‬ובאמונה הברורה‬ ‫מרת חוה יוטא ע"ה גרינפע_לד‬ ‫מרת מ_לכה ע"ה ווידער‬ ‫ב"ר יחזקא<ל צבי ז"ל הי"ד‬ ‫ב"ר שמוא<ל ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח ר' ישכר דוב (בערל) ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח ר' חנוך א<לימ<לך ז"ל‬ ‫נפטרה כ"ח חשון תשפ"ה‬ ‫נפטרה כ"ז חשון תשס"ח‬ ‫האשה החשובה מרת‬ ‫האשה החשובה מרת‬ ‫הרה"ח בנש"ק רבי‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫גיטל ע"ה גרובער‬ ‫טויבא ע"ה גרינפעלד‬ ‫יוסף ז"ל פרענקי_ל‬ ‫אלי' דוד ז"ל טירנויער‬ ‫ב"ר אברהם מאיר ז"ל‬ ‫ב"ר שלמה ז"ל‬ ‫מ<לוגאנא‪ ,‬שווייץ‬ ‫ב"ר יצחק הלוי ז"ל‬ ‫ב"ר חיים אפרים ז"ל‬ ‫אשת הר"ר שלום נתן הלוי ז"ל‬ ‫אשת הר"ר יצחק ז"ל‬ ‫נפטר כ"ח חשון תשנ"ז‬ ‫נפטר כ"ז חשון תשס"ו‬ ‫נפטרה כ"ט חשון תשפ"ד‬ ‫נפטרה כ"ו חשון תשע"ז‬ ‫‪ ‬הר"ר משה אפרים ב"ר ארי' ז"ל הערשקאוויטש – וזוגתו מרת שפרה יענטא ע"ה ב"ר משה יודא ז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬מרת חיה דבורה ב"ר מאיר ע"ה וויינשטאק‪ ,‬כ"ז טבת תשפ"ו ‪‬‬ ‫ג‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ו‬ ‫קושיות ודקדוקים בענין שליחות אליעזר‬ ‫לאמיר זען‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫ווייטער שטייט‪ְ ,‬ו ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָבא ַב ָי ִמים ַוה' ֵב ַר ְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַבכֹּל‪.‬‬ ‫וואס איז דער 'כֹל'‪.‬‬ ‫דא] אין די גמרא אין בבא בתראא‪ָ ,‬‬ ‫סאך ְּד ָר ׁשוֹ ת איז [ ָ‬ ‫ַא ַ‬ ‫ט‬ ‫קושיא ה‪-‬ו‬ ‫במדרש פליאה‪ :‬וַ ה' ֵּב ַר ְׁך ֶּאת ַא ְׁב ָר ָהם ' ַבכֹל'‪ ,‬זֶּ ה ֱאלִ ֶּ‬ ‫יעזֶּ ר‪ ,‬שנאמר ַהמ ֵֹּשל ' ְּבכָּ ל'‬ ‫ֲא ֶׁשר לוֹּ ‪ ,‬מכאן אמרו חכמים ַאל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה‪.‬‬ ‫האב שוין געשמועסטג פון דעם מדרש‪ְּ - ,‬ו ַא ְּב ָר ָהם ָז ֵקן‬ ‫זאגטב‪ - ,‬איך ָ‬ ‫דער מדרש ָ‬ ‫דאס איז‬ ‫יעזֶ ר‪ ,‬שנאמר ַהמ ֵֹּשל ' ְב ָכל' ֲא ֶשר לוֹּ ‪ָ ,‬‬ ‫וגו' ַוה' ֵב ַר ְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ' ַבכֹּל'‪ ,‬זֶ ה ֱא ִל ֶ‬ ‫געווען אליעזר‪ ,‬מכאן אמרו חכמים (ברכות לא‪ַ ).‬אל יִ ְפ ַטר ָא ָדם ֵמ ֲח ֵברוֹּ ֶא ָלא ִמתוֹּ ְך ְד ַבר‬ ‫ֲה ָל ָכה‪[ ,‬שמתוך כך זוכרהו]‪.‬‬ ‫מאל פון דעם מדרש‪ ,‬דער ישמח משה ברענגט‬ ‫סאך ָ‬ ‫האב שוין געשמועסט ַא ַ‬ ‫איך ָ‬ ‫גאנצע [מאמר]‪.‬‬ ‫דאס ַ‬ ‫דא‪ַ .‬א ֶּפ ֶּלא פון ַא מדרש‪ָ ,‬‬ ‫[עס] ָ‬ ‫י‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬חדא באיזה ענין מצינו שנתברך אליעזר‬ ‫יעזֶ ר‪[ ,‬דבאיזה ענין נתברך בו אליעזר]‪.‬‬ ‫ה) [דיש להבין תחילה] דער [ ַבכֹּל] זֶ ה ֱא ִל ֶ‬ ‫יא‬ ‫ועוד צ"ב‪ ,‬האיך נדרש מכאן‪ ,‬הא דאל יפטר מחבירו אלא בדבר הלכה‬ ‫ו) און [הבנת הקישור וההמשך לכאן‪ ,‬פון] דער 'אויספיר'‪ַ ,‬אל יִ ְפ ַטר ָא ָדם ֵמ ֲח ֵברוֹּ ֶא ָלא‬ ‫ִמתוֹּ ְך ְד ַבר ֲה ָל ָכהד‪.‬‬ ‫א בגמרא בבא בתרא (טז‪ :‬יז‪ַ :).‬וה' ֵב ַר ְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַבכֹּל‪ .‬מאי ' ַבכֹּל'‪ ,‬רבי מאיר אומר‪ ,‬שלא היתה לו בת‪ .‬רבי‬ ‫יהודה אומר‪ ,‬שהיתה לו בת‪ .‬אחרים אומרים‪ ,‬בת היתה לו לאברהם ו ַבכֹּל שמה‪ .‬רבי אלעזר המודעי אומר‪,‬‬ ‫איצטגנינות [פירש"י‪ :‬חוזה בכוכבים] היתה בלבו של אברהם אבינו‪ ,‬שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו‬ ‫[ליטול עצה ממנו]‪ .‬רבי שמעון בן יוחי אומר‪ ,‬אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו‪ ,‬שכל חולה‬ ‫הרואה אותו‪ ,‬מיד מתרפא‪ ,‬ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה וכו'‪.‬‬ ‫דבר אחר שלא מרד עשו בימיו‪ .‬דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו וכו'‪.‬‬ ‫תנו רבנן‪ ,‬שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא‪ ,‬אלו הן אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אברהם‬ ‫דכתיב ביה ַבכֹּל‪ ,‬יצחק דכתיב ביה מכֹל‪ ,‬יעקב דכתיב ביה כֹל [ ַבכֹל מכֹל כֹל‪ ,‬באברהם כתיב ַוה' ֵב ַר ְּך ֶּאת ַא ְּב ָר ָהם ' ַבכֹל'‪,‬‬ ‫ביצחק כתיב (תולדות כז‪ ,‬לג) ָוא ַֹכל 'מכֹל'‪ ,‬ביעקב כתיב (וישלח לג‪ ,‬יא) ְּוכי יֶּ ׁש לי 'כֹל'‪ .‬כלומר לא חסרו שום טובה]‪ .‬שלשה לא‬ ‫שלט בהן יצר הרע‪ ,‬אלו הן אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬דכתיב בהו ַבכֹּל מכֹל כֹל וכו'‪.‬‬ ‫תנו רבנן‪ ,‬ששה לא שלט בהן מלאך המות [אלא מתו בנשיקה על פי שכינה]‪ ,‬ואלו הן אברהם יצחק ויעקב‬ ‫משה אהרן ומרים‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו ַבכֹּל מכֹל כֹל [לא חסרו שום כבוד‪ ,‬ומצינו כבוד זה במשה ואהרן‬ ‫שנאמר בהן ַעל פי ה'‪ ,‬ואם אלו מתו ע"י מלאך המות נמצא שחסרו כבוד] וכו'‪.‬‬ ‫תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה‪ ,‬ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן‬ ‫יעקב‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו ַבכֹּל מכֹל כֹל וכו'‪.‬‬ ‫ב במדרש פליאה המובא בישמח משה (בפרשתן‪ ,‬ד"ה וה' ברך)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ג בפתיחה לתלמידי הישיבה ג' חיי שרה תשכ"ח (לשון קדשו קונטרס קע)‪ ,‬ועיי"ש הענין באורך‪.‬‬ ‫ד ישוב קושיא ו כבר נדפס בחלק א' של הקונטרס‪ .‬וישוב קושיא ה יבואר כאן בחלק ב' של הקונטרס‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ד‬ ‫יב‬ ‫הקדמה לקושיא ז‪ ,‬י‪ ,‬כט‬ ‫לאמיר זען‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫פארשטיין‪.‬‬ ‫דארף מען ַ‬ ‫גאנצע ַפ ְּר ׁ ָשה [של שליחות אליעזר] ַ‬ ‫דא די ַ‬ ‫ָ‬ ‫יג‬ ‫מתחלה החליט לו אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני‪ ,‬אלא רק מארצו ומולדתו‬ ‫נאר]‬ ‫[ ָ‬ ‫נגעזאגט (כד‪ ,‬ג‪-‬ד) לֹּא ִת ַקח ִא ָשה ִל ְבנִ י ִמ ְבנוֹּ ת ַה ְכנַ ֲענִ י‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט אים ָא‬ ‫[קודם] ער ָ‬ ‫האט [אים] געשיקט קיין ָח ָרן‪.‬‬ ‫זאלסט גיין ַאהין [ ִכי ֶאל ַא ְר ִצי ְו ֶאל מוֹּ ַל ְד ִתי ֵת ֵל ְך]‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫יצת ָה ָא ֶּרץ‪ָ [ ,‬ו ָאבֹא ' ַהיוֹ ם' ֶּאל‬ ‫דארט] אויסגערעכנט דעם ְּקפ ַ‬ ‫האט שפעטער ָ‬ ‫‪ -‬און [ווי ער ָ‬ ‫ָה ָעין (שם‪ ,‬מב)‪ ,‬ופירש רש"י]ה היום יצאתי והיום באתי‪ ,‬מיט נסים ְּונ ְּפ ָלאוֹ ת‪.‬‬ ‫[ובענין המבחן שעשה באומרו] ַה ְק ֵרה נָ א ְל ָפנַ י ַהיוֹּ ם (שם‪ ,‬יב)‪- .‬‬ ‫יד‬ ‫ֹּאבה ָּה ִא ָּשה לָּ לֶׁ כֶׁ ת ַא ֲח ַרי‪ ,‬השיב גם כן שהקב"ה יִ ְּשלַ ח ַמלְּ ָּאכוֹּ ִא ָּת ְּך והצליח‬ ‫ואחר כך כששאל אליעזר אולַ י ל ֹּא ת ֶׁ‬ ‫ית ִמ ְּש ֻב ָּע ִתי זֹּאת‪ ,‬ופירש"י‬ ‫ָּ‬ ‫ֹּאבה ָּה ִא ָּשה לָּ לֶׁ כֶׁ ת ַא ֲח ֶׁריך וְּ נִ ִק ָּ‬ ‫דרכך ליקח 'משם'‪ .‬ואף על פי כן הוסיף ואמר לו וְּ ִאם ל ֹּא ת ֶׁ‬ ‫וקח לו מבנות ענר אשכול וממרא‬ ‫ֹּאבה ָה ִא ָשה‬ ‫האט ער געפרעגט (שם‪ ,‬ה) או ַלי לֹּא ת ֶ‬ ‫דערנאך [בשעה שאמר לו השליחות] ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָל ֶל ֶכת ַא ֲח ַרי‪ ,‬אפשר וועט זי נישט וועלן קומען‪.‬‬ ‫האט ער אים געענטפערט‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬ה' ֱאלֹּ ֵקי ַה ָש ַמיִ ם ֲא ֶשר ְל ָק ַחנִ י ִמ ֵבית ָא ִבי‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬ ‫יִ ְש ַלח ַמ ְל ָאכוֹּ ִא ָתך [ ְו ָל ַק ְח ָת ִא ָשה ִל ְבנִ י ִמ ָשם] (שם‪ ,‬ז)‪ ,‬דו וועסט זיכער [מצליח זיין צו] נעמען‪.‬‬ ‫דאך' ַא ָס ֵפק‬ ‫געמאכט ' ָ‬ ‫ַ‬ ‫אויסגעלאזטו ‪-‬‬ ‫ָ‬ ‫נאך] ַאלץ‬ ‫האט ער אים [ ָ‬ ‫[און] פונדעסטוועגן ָ‬ ‫ית ִמ ְש ֻב ָע ִתי זֹּאת‪ַ ,‬רק ֶאת ְבנִ י לֹּא ָת ֵשב ָש ָמה‬ ‫ֹּאבה ָה ִא ָשה [ ָל ֶל ֶכת ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫יך] ְונִ ִק ָ‬ ‫‪ְ -‬ו ִאם לֹּא ת ֶ‬ ‫דאך רש"יז‪ ,‬וקח לו [אשה] מבנות ָענֵ ר ֶא ְשכוֹּ ל ו ַמ ְמ ֵרא‪.‬‬ ‫זאגט ָ‬ ‫(שם‪ ,‬ח)‪ָ .‬‬ ‫זאגן‪.‬‬‫דאך' געמוזט ָ‬ ‫האט ער ' ָ‬ ‫דאס ָ‬ ‫ָ‬ ‫טו‬ ‫ובאמת לכאורה קשה‪ ,‬דאם היה בטוח שיצליח אותו הקב"ה‪ ,‬אם כן מה מקום היה להסתפק שמא לא תאבה‪.‬‬ ‫וצריך לומר דמכל מקום לא רצה לומר לו כדבר ברור‪ ,‬כדי להניח דעתו שינקה מן השבועה באם לא יאבו‬ ‫האט‬ ‫רלאזט אויפן אייבירשטען‪ַ ,‬א ְּב ָר ָהם ָאבינו ָ‬ ‫פא ָ‬‫דאך ַ‬ ‫האט זיך ָ‬ ‫לכאורה‪ ,‬ער ָ‬ ‫האט‬ ‫געוואוסט [שיצליח בשליחותו‪ ,‬וכמו שאמר] ה' ֱאלֹּ ֵקי ַה ָש ַמיִ ם יִ ְש ַלח ַמ ְל ָאכוֹּ ִא ָת ְך‪ ,‬ער ָ‬ ‫רלאזט [ ַאז]‬ ‫פא ָ‬ ‫האט זיך ַ‬ ‫גאנץ גוט געוואוסט [ ַאז] ְּות ְּג ַזר א ֶֹּמר ְּויָ ָקם ָל ְּךח (איוב כב‪ ,‬כח)‪ ,‬ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫ס'וועט ַאודאי זיין‪.‬‬ ‫פאר קיין [ודאי‬ ‫מאכן ַ‬ ‫געוואלט ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער עס נישט‬ ‫[וצריך לומר כי] פונדעסטוועגן ָ‬ ‫דעמאלטס וועט זיין‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫זאגן ָ‬ ‫האט ער געמוזט ָ‬ ‫טאמערט חלילה נישט‪ָ ,‬‬ ‫ובירור‪ ,‬ווייל] ָ‬ ‫(וראה עוד בזה להלן בקושיא י)‬ ‫ית ִמ ְש ֻב ָע ִתי זֹּאת‪.‬‬ ‫[ ַאז] ְונִ ִק ָ‬ ‫ה‬ ‫ברש"י (כד‪ ,‬מב)‪ָ :‬ו ָאבֹּא ' ַהיוֹּ ם'‪ .‬היום יצאתי והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הארץ‪[ .‬ומקורו בגמרא סנהדרין (צה‪).‬‬ ‫ובבראשית רבה (נט‪ ,‬יא) ותנחומא ויצא (סימן ג)]‪.‬‬ ‫ו פירוש‪ :‬שהיה מסיים בדיבורו‪.‬‬ ‫ית ִמ ְש ֻב ָע ִתי וגו'‪ .‬וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪.‬‬ ‫ז ברש"י (כד‪ ,‬ח)‪ְ :‬ונִ ִק ָ‬ ‫ח עיין בגמרא תענית (כג‪ :).‬שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל‪ְ ,‬ו ִת ְגזַ ר א ֶֹּמר ְויָ ָקם ָל ְך ְּו ַעל ְּד ָר ֶּכ ָ‬ ‫יך נָ ַגה אוֹ ר‪ְ ,‬ו ִת ְגזַ ר‬ ‫א ֶֹּמר‪ ,‬אתה ָגזַ ְר ָת מלמטה‪ ,‬והקב"ה מקיים מאמרך מלמעלה‪[ .‬ועיין עוד כעין זה בגמרא שבת (נט‪ ):‬וכתובות (קג‪ ):‬וסוטה‬ ‫(יב‪ ).‬ובבא מציעא (קו‪.]).‬‬ ‫ט פירוש‪ :‬אפשר [וכעין מילת ׁ ֶּ‬ ‫'ש ָמא']‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫טז‬ ‫קושיא ז – קושיית המזרחי‬ ‫ובמזרחי הקשה עוד על מה שכתב רש"י שאמר לו שאם לא יאבו יקח מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬דלהלן כתב רש"י‬ ‫בפסוק ואם לא אפנה על ימין ושמאל‪ ,‬שהוא מבנות לוט וישמעאל‪ .‬אלא שעל זה כבר תירץ שם הגור אריה‪,‬‬ ‫דהכוונה בכאן‪ ,‬שאם לא יאבו לא הם ולא בנות לוט ישמעאל‪ ,‬אז יקח מבנות ענר אשכול וממרא‬ ‫זאגט ער [ברש"י] קח מבנות ענר אשכול‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬‫נאר] דער מזרחי פרעגטי‪ַ ,‬‬ ‫[ ָ‬ ‫וממרא‪.‬‬ ‫יז‬ ‫געזאגט (שם‪ ,‬מט) ְו ִאם לֹּא‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬‫האט ָ‬‫קודם פרעגט ער ַא ַק ׁ ְּשיָ א‪ ,‬ער [אליעזר] ַאליין ָ‬ ‫ַה ִגידו ִלי ְו ֶא ְפנֶ ה ַעל יָ ִמין אוֹּ ַעל ְשמֹּאל‪[ ,‬ופירש שם ברש"ייא‪ ,‬שיפנה] צו די ְבנֵ י לוֹּ ט ָאדער‬ ‫געזאגט ַאז אפילו זי וועט נישט וועלן [יקח מבנות‬ ‫ָ‬ ‫דאך ַאליין‬‫האט ער ָ‬ ‫די ְבנֵ י יִ ְש ָמ ֵעאל ‪ָ ,‬‬ ‫לוט וישמעאל‪ ,‬ולא מבנות ענר אשכול וממרא]‪.‬‬ ‫נאךיב‪ַ [ ,‬אז] ער מיינט אפשר [באמירת אברהם] ְו ִאם לֹּא‬ ‫דאס ענטפערן זיי ָ‬ ‫נאר [אויף] ָ‬ ‫ָ‬ ‫דארט [בבנות לוט וישמעאל] וועט אויך נישט גיין‪[ ,‬אזי יקח מבנות ענר‬ ‫ֹּאבה‪[ ,‬דבאופן] ַאז ָ‬ ‫ת ֶ‬ ‫ֹּאבה‪.‬‬ ‫גאנצן' ַארויף‪[ ,‬דער] ְו ִאם לֹּא ת ֶ‬‫אשכול וממרא]‪ .‬ער גייט אויפן ' ַ‬ ‫יח‬ ‫אמנם במזרחי הקשה עוד קושיא‪ ,‬דאם אמר לו שאם לא יאבו יקח מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬שהם מבנות‬ ‫הכנעני‪ ,‬ולא יחוש על מה שאין ארור מדבק בברוך‪ ,‬אם כן כבר היה יכול לומר שיקח את בת אליעזר עצמו‪.‬‬ ‫והמזרחי לא מתרץ שם כלום‪ ,‬ונשאר בצריך עיון‬ ‫נאר פרעגט ער [עוד] דער מזרחיי ַא ַ‬ ‫הארבע ַק ׁ ְּשיָ א‪.‬‬ ‫ז) ָ‬ ‫האט אים‬ ‫יעזֶ ר‪ ,‬און ער ָ‬ ‫געהאט‪ַ ,‬בת ָהיְ ָתה לוֹּ ֶל ֱא ִל ֶ‬ ‫ַ‬ ‫האט‬‫דאךכז [ ַאז] ער ָ‬ ‫ס'שטייט ָ‬ ‫וואס אליעזר] ָהיָ ה ְּמ ַח ֵזר‬ ‫כאטש ָ‬ ‫דאס קען נישט זיין‪ָ [ ,‬‬ ‫געזאגט ֵאין ָארור ְמ ַד ֵבק ְב ָברו ְך‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ילה [שיקח את בתו]‪.‬‬ ‫ל ְּמצוֹ א ע ָ‬ ‫וואס] זיי זענען‬ ‫נו [ואם לא יאבו כולם] ַאז ער מוז שוין נעמען ענר אשכול וממרא [ ָ‬ ‫דארט אויך דער‬ ‫דאך ָ‬‫דאך אויכעט געווען פון ְכנַ ַען‪[ ,‬ובתם היא] ִמ ְבנוֹּ ת ַה ְכנַ ֲענִ י‪ ,‬איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫י בפירוש הרא"ם (שם‪ ,‬ח)‪ :‬וקח לי מבנות ענר אשכול וממרא‪ .‬אף על פי שהם כנעניים‪ ,‬כדכתיב (לך יד‪ ,‬ג) ַמ ְּמ ֵרא‬ ‫' ָה ֱאמֹרי' ֲאחי ֶּא ׁ ְּשכֹל ַו ֲאחי ָענֵ ר‪ ,‬מכל מקום כשאי אפשר לישא מבני משפחתו‪ ,‬לפחות ישא מהטובים שבכנעניים‪,‬‬ ‫שהם ענר אשכל וממרא בעלי בריתו‪ .‬שהרי השבועה שהשביע לאליעזר שלא יקח אשה לבנו מבנות הכנעני‪,‬‬ ‫אינה אלא כשלא ילך תחלה אל ארצו ואל מולדתו‪ ,‬אבל אם ילך שם תחלה ולא תאבה האשה ללכת אחריו‪ ,‬יוכל‬ ‫לקחת אחר זה מבנות הכנעני‪ ,‬שכן כתוב בדברי אליעזר (כד‪ ,‬לז‪-‬לח) ַו ַי ׁ ְּשב ֵעני ֲאדֹני ֵלאמֹר לֹא ת ַקח א ׁ ָשה ל ְּבני‬ ‫מ ְּבנוֹ ת ַה ְּכנַ ֲעני ֲא ׁ ֶּשר ָאנֹכי י ֵֹשב ְּב ַא ְּרצוֹ אם לֹא ֶּאל ֵבית ָאבי ֵת ֵל ְּך‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬אם לא תלך תחלה אל בית אבי ולא‬ ‫תאבה ללכת אחריך כו'‪ ○ .‬אך קשה ממה שפירש [רש"י] גבי ְו ֶא ְפנֶ ה ַעל יָ ִמין אוֹּ ַעל ְשמֹּאל‪ ,‬על ימין מבנות‬ ‫ישמעאל‪ ,‬או על שמאל מבנות לוט‪ .‬למה לא אמר גם כן מבנות ענר אשכול וממרא‪ ○ .‬ולמה התיר לו לישא אשה‬ ‫מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬שהם כנעניים‪ ,‬אחר שאפשר לישא מבנות ישמעאל ולוט‪ ○ .‬ולמה לא התיר לו לישא‬ ‫בתו של אליעזר אחר זה‪ ,‬כדפירש רש"י ז"ל גבי א ַלי לֹא ֵת ֵל ְּך ָהא ׁ ָשה (כד‪ ,‬לט‪ .‬והובא להלן בהערה כז)‪ .‬הרי אליעזר‬ ‫יותר נכבד‪ ,‬ויותר חסיד‪ ,‬מענר אשכול וממרא‪ ,‬כמו שדרשו בבראשית רבה (נט‪ ,‬ח‪ .‬והובא להלן בהערה יד)‪' ,‬זְּ ַקן ֵביתוֹ '‬ ‫'ב ָכל ֲא ֶשר לוֹּ ' שהיה מושל ביצרו כמותו‪ .‬וצריך עיון‪.‬‬ ‫שהיה זיו איקונין שלו דומה לו‪ְ .‬‬ ‫יא ברש"י (כד‪ ,‬מט)‪ַ :‬על יָ ִמין‪ ,‬מבנות ישמעאל‪ַ :‬על ְשמֹּאל‪ ,‬מבנות לוט‪ ,‬שהיה יושב לשמאלו של אברהם‪.‬‬ ‫יב בגור אריה (כד‪ ,‬ח)‪ :‬ואם תאמר‪ ,‬והא רש"י פירש לקמן ְו ֶא ְפנֶ ה ַעל יָ ִמין אוֹּ ַעל ְשמֹּאל‪ ,‬ליקח מבנות לוט או‬ ‫ישמעאל‪ ○ .‬ונראה לומר כי מפני שאמר למעלה שיקח לו אשה ממולדתו (כד‪ ,‬ד)‪ ,‬וישמעאל ולוט גם כן‬ ‫ממולדתו‪ ,‬ואמנם ילך תחלה אל נחור מפני שאמר כי אם ֶּאל ַא ְּרצי ומוֹ ַל ְּדתי‪ ,‬ומשפחת נחור 'ארצו ומולדתו'‪,‬‬ ‫אבל אם לא יתן לו ָאז יפנה על ימין או על שמאל‪ ,‬דהא איכא חדא‪ ,‬דהיינו מולדתו‪ .‬ומה שפירש כאן מבנות ענר‬ ‫יך וגו'‪ ,‬שכולל כל שהוא ממשפחתו‪,‬‬ ‫ֹּאבה ָה ִא ָשה ָל ֶל ֶכת ַא ֲח ֶר ָ‬ ‫אשכול וממרא וכו'‪ ,‬היינו מפני שכתב ְו ִאם לֹּא ת ֶ‬ ‫ֹּאבה‪ ,‬ולקחת אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪.‬‬ ‫ועל זה אמר ְו ִאם לֹּא ת ֶ‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ו‬ ‫רוואס‬ ‫פא ָ‬‫זעלבער ֲח ַשש פון ֵאין ָארור ְמ ַד ֵבק ְב ָברו ְך‪ ,‬נו [אם כבר יסכים לבנות הכנעני אם כן] ַ‬ ‫טאכטער‪.‬‬‫יעזֶ ר'ס ָ‬ ‫טאקע ֱא ִל ֶ‬ ‫האט ער שוין נישט געמעגט נעמען ַ‬ ‫ָ‬ ‫זא ַצ ִדיק ָגדוֹּ ל געווען‪ַ ,‬אן ִאיש ָקדוֹּ ש געווען‪ ,‬מושל בתורת רבויג‪.‬‬ ‫דאך ַא ַ‬ ‫ער איז ָ‬ ‫זאגטיד [אויף] ַהמ ֵֹּשל ְב ָכל ֲא ֶשר לוֹּ (כד‪ ,‬ב)‪ ,‬שהשליטו ביצרו כמותו‪ ,‬ער‬ ‫[און] דער מדרש ָ‬ ‫דאך געווען זייער גרויס‪,‬‬ ‫האט ַש ִליט געווען ְביִ ְצרוֹּ ַאזוי ווי ַא ְּב ָר ָהם ָאבינוטו‪ ,‬ער איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫טאכטער‪.‬‬ ‫יעזֶ ר'ס ָ‬ ‫טאקע שוין נישט ֱא ִל ֶ‬ ‫רוואס ַ‬ ‫פא ָ‬‫ממילא נו ַ‬ ‫גארנישט‪.‬‬ ‫[און] ער בלייבט ביי די ַק ׁ ְּשיָ א‪ ,‬דער מזרחי ענטפערט נישט ָ‬ ‫יט‬ ‫תירוץ הגור אריה – על קושיא ז‬ ‫והגור אריה נדחק לתרץ גם זה‪ ,‬לפי שאליעזר כבר היה 'עבד'‪ ,‬אם כן כבר חל בו קללת נח שאמר ' ֶׁע ֶׁבד ֲע ָּב ִדים'‬ ‫יִ ְּהיֶׁ ה לְּ ֶׁא ָּחי ו‪ ,‬ולזה הוא בכלל ארור‪ .‬מה שאין כן בענר אשכול וממרא‪ ,‬דלפי שהיו בעלי ברית אברהם‪ ,‬נתקיים בהם‬ ‫וַ ֲא ָּב ְּרכָּ ה ְּמ ָּב ְּרכֶׁ ָּ‬ ‫יך‪ ,‬ונכנסו לכלל ברוך‬ ‫פארענטפערן‪ ,‬ווייל אין אים איז שוין ׁשוֹ ֵלט‬ ‫לאגט זיך צו ַ‬ ‫דער גור אריהטז פ ָ‬ ‫געווען די קללה [של ָארור ְּכנָ ַען ' ֶּע ֶּבד ֲע ָבדים' י ְּהיֶּ ה ְּל ֶּא ָחיו (נח ט‪ ,‬כה)]‪ ,‬ווייל ער איז געווען ַאן‬ ‫ֶע ֶבד‪ .‬און זיי [ענר אשכול וממרא]‪ ,‬ווייל זענען געווען ַב ֲע ֵלי ְּבריתוֹ [של אברהם]‪ ,‬איז מקויים‬ ‫געווארן בכלל ָברו ְך‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫יך (לך יב‪ ,‬ג)‪ ,‬זענען זיי‬ ‫געווארן [אצלם ברכת] ַו ֲא ָב ְר ָכה ְמ ָב ְר ֶכ ָ‬ ‫ָ‬ ‫כ‬ ‫מה שקשה על תירוץ הגור אריה‬ ‫אבל תירוצו קשה‪ ,‬דאליעזר היה יותר נאמן לאברהם מהם‪ ,‬ואם כן גם הוא בכלל וַ ֲא ָּב ְּרכָּ ה ְּמ ָּב ְּרכֶׁ ָּ‬ ‫יך‬ ‫וואס הייסט‪ ,‬און 'ער' [אליעזר] איז נישט געווען פון די‬ ‫דאך ַא ֶּפ ֶּלא‪ָ ,‬‬ ‫[ ָאבער] ס'איז ָ‬ ‫ַו ֲא ָב ְר ָכה ְמ ָב ְר ֶכ ָ‬ ‫יך?‬ ‫פאר ַא ְּב ָר ָהם]‪.‬‬ ‫דאך מער געטון [ ַ‬ ‫האט ָ‬ ‫יעזֶ ר ָ‬ ‫ֱא ִל ֶ‬ ‫כא‬ ‫ועוד שהרי מבואר במדרש דגם אליעזר לאחר ששרת את רבו באמונה‪ ,‬והיה נאמן בשליחותו‪,‬‬ ‫יצא לכלל ברוך‪ .‬ואף שעדיין נשאר גם אחר כך 'עבד' לאברהם‪ ,‬וכנאמר גם להלן וַ יְּ ַס ֵפר ' ָּה ֶׁע ֶׁבד' לְּ יִ ְּצ ָּחק‬ ‫דאך [ ַאז] ער איז יָ ָצא מכלל‬ ‫דערנאך [קשה עוד על תירוץ הגור אריה‪ ,‬שהרי דו] זעסט ָ‬ ‫ָ‬ ‫און‬ ‫נאך ווייטער געווען ַאן ֶע ֶבד‪ ,‬ער איז‬ ‫ארור [לבסוף‪ ,‬לאחר שהלך בשליחותו]יז‪ ,‬און ער איז ָ‬ ‫דאך‬ ‫נאך צוריקגעקומען [און ס'שטייט ווייטער] ַויְ ַס ֵפר ' ָה ֶע ֶבד' [ ְּלי ְּצ ָחק] (כד‪ ,‬סו)‪ ,‬ער איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫צוריקגעקומען און ער איז געווען ֶע ֶבד‪[ ,‬און] פונדעסטוועגן איז ער [שוין געווען] ַארויס‬ ‫ש ֵרת געווען ֶב ֱאמונָ ה‪[ .‬ואם כן לא תלוי תשובת אין ארור‬ ‫האט אים ְמ ָ‬‫מכלל ארור‪ ,‬ווייל ער ָ‬ ‫מדבק בברוך‪ ,‬בענין מה שאליעזר היה עבד]‪.‬‬ ‫יג כמבואר בגמרא יומא (כח‪ַ :):‬המ ֵֹּשל ְב ָכל ֲא ֶשר לוֹּ ‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬שמושל בתורת רבו‪.‬‬ ‫יד בבראשית רבה (נט‪ ,‬ח)‪ַ :‬וי ֶּ‬ ‫ֹאמר ַא ְּב ָר ָהם ֶּאל ַע ְּבדוֹ זְ ַקן ֵביתוֹּ ‪ ,‬שהיה זיו איקונין שלו דומה לו‪ַ .‬המ ֵֹּשל ְב ָכל ֲא ֶשר לוֹּ ‪,‬‬ ‫שהיה שליט ביצרו כמותו‪.‬‬ ‫טו כמבואר בגמרא בבא בתרא (יז‪ :).‬שלשה לא שלט בהן יצר הרע‪ ,‬אלו הן‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬דכתיב בהו ַבכֹל‬ ‫מכֹל כֹל‪.‬‬ ‫טז בגור אריה (שם בהמשך)‪ :‬ומה שהורשה ליקח מבנות כנען‪ ,‬ולא מבנות אליעזר עצמו‪ ,‬שהוא היה צדיק יותר‪.‬‬ ‫יך‪,‬‬ ‫נראה כי בבנות ענר אשכול וממרא אין כל כך קללה‪ ,‬לפי שהיו בעלי ברית אברהם‪ ,‬ונאמר ַו ֲא ָב ְר ָכה ְמ ָב ְר ֶכ ָ‬ ‫ושייך בהם ברכה‪ .‬אבל אליעזר‪ ,‬אף שגם הוא היה משרת את אברהם והיה זקן ביתו‪ ,‬מפני שעיקר הקללה שהם‬ ‫עבדים‪ ,‬ועדיין אותה קללה בו‪ ,‬שהיה עבד‪ ,‬ולפיכך לא רצה שיקח את בתו‪.‬‬ ‫יז כמבואר בבראשית רבה (ס‪ ,‬ז)‪ :‬אמר רבי יוסי בן רבי דוסא‪ ,‬כנען הוא אליעזר‪ ,‬ועל ידי ששרת אותו צדיק‬ ‫ֹּאמר בוֹּ א ְברו ְך ה' (כד‪ ,‬כז) וכו'‪.‬‬ ‫באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך‪[ ,‬שנאמר] ַוי ֶ‬ ‫ז‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כב‬ ‫קושיא ח‪-‬ט‬ ‫וכן קשה גם על גוף התירוץ שהשיב לאליעזר‪ ,‬בענין בתו‪ ,‬לפי שאין ארור מדבק בברוך‪ .‬דהלא בודאי היה‬ ‫בכחו של אברהם אבינו‪ ,‬להוציא את אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך‪ .‬וכמו שבאמת היה לבסוף שיצא לכלל ברוך‬ ‫האט אים [דען] נישט געקענט‬ ‫דאך ַא ֶּפ ֶּלא‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם ָא ִבינו ָ‬ ‫ח) [ועוד צריך ביאור] ס'איז ָ‬ ‫ַארויסנעמען [מכלל ארור וכמו דחזינן באמת שיצא לבסוף לכלל ברוך‪ ,‬שנאמר בו בוֹּ א ְברו ְך ה'‪ .‬ואם‬ ‫כן מה תשובה השיב לו במה שאין ארור מדבק בברוך]‪.‬‬ ‫כג‬ ‫וביותר הקשו בזה‪ ,‬דהנה הא דיצא לבסוף לכלל ברוך‪ ,‬דרשוהו בפסוק בוֹּ א ְּברו ְּך ה'‪ ,‬הנאמר לו ע"י לבן‪ .‬וקשה למה‬ ‫נאמר לו זאת רק על ידי לבן‪ ,‬ולא הגיד לו אברהם בעצמו כן מתחילה‪ .‬והרי 'הברכות' היו מסורות ביד אברהם‪ ,‬את‬ ‫מי לברך‬ ‫גאנצער בוֹּ א ְברו ְך ה' [שמשם דרשויז שיצא‬ ‫ט) אויסערדעם פרעגן זיי די ַק ׁ ְּשיָ א‪ ,‬דער ַ‬ ‫ראפגעברענגט [דעם מאמר] בוֹּ א‬ ‫מאל ַא ָ‬ ‫דאס ערשטע ָ‬ ‫האט עס ָ‬ ‫אליעזר לכלל ברוך‪ ,‬הלא] ָל ָבן ָ‬ ‫דאס נישט‬ ‫האט ָ‬ ‫רויסגעגאנגען [מכלל ארור]‪ ,‬און אברהם אבינו ָ‬ ‫ַ‬ ‫ְברו ְך ה'‪ַ [ ,‬אז] ער איז ַא‬ ‫זאל אים ַארויסנעמען פון ְּכ ַלל ָארור‪.‬‬ ‫יארן [ ַאז] ער ָ‬ ‫מאכן די ַאלע ָ‬ ‫געקענט ַ‬ ‫זאל בענטשן‬ ‫געהאט ְּר ׁשות [אויף] די ' ְּב ָרכוֹ ת'‪ ,‬ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬ ‫האט ָ‬ ‫[והלא אברהם] ער ָ‬ ‫דאך אים 'איבערגעגעבן' די ְב ָרכוֹּ ת‪[ ,‬ווי]‬ ‫האט ָ‬ ‫וועמען ער וויל‪ .‬דער בורא כל עולמים ָ‬ ‫האט ער‬ ‫דאךיח‪[ ,‬שאמר לו] הברכות נתונות בידך‪[ ,‬כדכתיב] ֶו ְהיֵ ה ְב ָר ָכה (לך יב‪ ,‬ב)‪ָ .‬‬ ‫ס'שטייט ָ‬ ‫פאר ַא ָברו ְך?‬ ‫מאכן אים ַ‬ ‫דאס נישט געקענט ַ‬ ‫ָ‬ ‫כד‬ ‫קושיא י‬ ‫ולי קשה עוד בכל הענין‪ ,‬דמה מקום היה עוד להסתפק שמא לא יאבו הם לשלח את רבקה‪ .‬והרי לאחר העקידה‬ ‫כבר נתבשר לאברהם בנבואה שבתואל ילד את רבקה‪ ,‬ושהיא בת זוגו של יצחק‪ .‬ונבואת אברהם בודאי היתה‬ ‫נבואה ברורה‪ ,‬באופן שלא היה אצלו עוד ספק בדבר‪ ,‬וכדחזינן שהלך לשחוט את בנו על סמך נבואתו‬ ‫נאך‪.‬‬‫דא ָק ׁ ֶּשה עפעס ַאנדערש ָ‬ ‫י) דער ֱא ֶּמת‪ ,‬איז מיר ָ‬ ‫לאנג געשמועסט דערפוןיט‪,‬‬‫מאל געפרעגט די ַק ׁ ְּשיָ א‪ ,‬שוין ַ‬ ‫האב שוין ַא ָ‬ ‫איך ָ‬ ‫ס'שטייט נישט [במפרשים הפירוש על זה‪ ,‬און] ס'איז מיר ַא חידו ׁש‪.‬‬ ‫כה‬ ‫שטות פון די ְּפסוקים [שגם אברהם היה לו עדיין‬ ‫דאך אויס ַאזוי‪ ,‬ווי דער ַפ ׁ ְּ‬ ‫דא זעט ָ‬ ‫ָ‬ ‫ספק אם לא יצליח‪ ,‬שהרי סיים לאליעזר שאם לא תאבה ללכת אחריך‪ ,‬ונקית משבועתי זאת]‪.‬‬ ‫ֹאבה ָהא ׁ ָשה‪ ,‬ער] איז [נאמר עליו] ָה ַל ְּך ֲח ׁ ֵשכים‬ ‫יע ֶּזר' [ששאל השאלה ְּואם לֹא ת ֶּ‬ ‫מילא ' ֱאל ֶּ‬ ‫שיטות‪[ ,‬ווי]‬ ‫דאך ַא ְּפ ׁ‬ ‫דאס איז ָ‬ ‫האט נישט געוואוסט וואו צו גיין‪ָ ,‬‬ ‫ְּו ֵאין נ ַֹגה לוֹ ‪ ,‬ער ָ‬ ‫דאך ַארויס אין מדרשכ‪ ,‬און אין פסוק‪[ .‬ווי] איך וועל שוין ברענגען ווייטער‬ ‫ס'שטייט ָ‬ ‫(בקושיא כט) דעם מדרש‪.‬‬ ‫האט אויך נישט געוואוסט‬ ‫נאר ָפ ׁשוט זעט אויס [מהפסוקים‪ ,‬דגם] אברהם אבינו ָ‬ ‫ָ‬ ‫ית ִמ ְש ֻב ָע ִתי זֹּאת‪,‬‬ ‫ֹּאבה ָה ִא ָשה ְונִ ִק ָ‬ ‫געזאגט ְו ִאם לֹּא ת ֶ‬ ‫ָ‬ ‫נאך‬ ‫דאך ָ‬ ‫האט ָ‬‫ווארן ער ָ‬ ‫זיכער‪ָ ,‬‬ ‫יח ברש"י לך לך (יב‪ ,‬ב)‪ֶ :‬ו ְהיֵ ה ְב ָר ָכה‪ .‬הברכות נתונות בידך‪ ,‬עד עכשיו היו ְּביָ די‪ֵ ,‬ב ַר ְּכתי לאדם ונח‪ ,‬ומעכשיו אתה‬ ‫תברך את אשר תחפוץ‪.‬‬ ‫יט עיין קושיא זו בדברי יואל בפרשתן (עמוד תקלב‪ ,‬ד"ה אמנם)‪ .‬ועיי"ש ב' תירוצים בזה‪.‬‬ ‫כ כמבואר בבראשית רבה (ס‪ ,‬א)‪ ,‬והובא להלן בהערה כח‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ח‬ ‫וואס מ'קען ְּמסו ָפק זיין‪,‬‬ ‫נאך געווען על כל פנים עפעס ַא ָמקוֹ ם ָ‬ ‫דאך ביי אים אויך ָ‬ ‫איז ָ‬ ‫זאגן ַאז נישט‪ ,‬וועט ער גיין צו לוֹּ ט און‬‫[ולכן ציוה לאליעזר] ווען ער [בתואל או לבן] וועט ָ‬ ‫צו יִ ְש ָמ ֵעאל'ן‪.‬‬ ‫כו‬ ‫זאך [האיך עדיין היה מקום ספק לאברהם]‪.‬‬ ‫דאך ַא ֶּפ ֶּלא פון ַא ַ‬ ‫[אמנם] ס'איז ָ‬ ‫דאך ַארויס אין ָפסוק [שכבר נתבשר על זה מיד לאחר העקידה‪ ,‬ווי] רש"י‬ ‫[והלא] ס'שטייט ָ‬ ‫זאגטכא [על הפסוק] ַא ֲח ֵרי ַה ְד ָב ִרים ָה ֵא ֶלה ַו ֻי ַגד ְל ַא ְב ָר ָהם ֵלאמֹּר ִה ֵנה יָ ְל ָדה ִמ ְל ָכה ַגם ִהיא‬ ‫ָ‬ ‫וואס העט גיווען‬ ‫האט ְּמ ַה ְּר ֵהר געווען [לאחר העקידה]‪ָ ,‬‬ ‫יך (וירא כב‪ ,‬כ)‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָבנִ ים ְלנָ חוֹּ ר ָא ִח ָ‬ ‫געמאכט‪ .‬איך העט גיווען‬ ‫ַ‬ ‫האב אים נישט ַחתונָ ה‬ ‫געווען [אם היה נשחט‪ ,‬און] איך ָ‬ ‫געדארפט צו נעמען פון 'די' [מבנות ענר אשכול וממרא]‪ .‬און ְּל ָמ ׁ ָשל ווען ער העט אים‬ ‫ַ‬ ‫וועקגעגאנגען [מן העולם] און‬ ‫ַ‬ ‫גע'ש ְּח ְּט'ן‪ ,‬העט ער גיווען ַא‬ ‫ָׁ‬ ‫גיווען היצטערט גיווען‬ ‫האט ער ְּמ ַה ְּר ֵהר געווען‪.‬‬ ‫גארנישט‪ַ [ ,‬אזוי] ָ‬ ‫ס'העט נישט גיווען געבליבן ָ‬ ‫געזאגטכב היצט איז נוֹּ ָלד‬ ‫ָ‬ ‫ְּ‬ ‫האט אים ַה ָקדוֹ ׁש ָברוך הוא‬ ‫געזאגט‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט מען אים‬ ‫ָ‬ ‫יך‪ ,‬דער זווג‬ ‫דארטן ביי מ ְּל ָכה'ן‪ִ ,‬ה ֵנה יָ ְל ָדה ִמ ְל ָכה ָבנִ ים ְלנָ חוֹּ ר ָא ִח ָ‬ ‫געווארן זיין זִ ווג‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫געהאט [ ְּבתו ֵאל‪ ,‬ו ְּבתו ֵאל יָ ַלד ֶּאת ר ְּב ָקה]‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫געווארן‪ ,‬יָ ְל ָדה ִמ ְל ָכה‪ ,‬מ ְּל ָכה ָ‬ ‫ָ‬ ‫איז נוֹ ָלד‬ ‫האט מען אים ְּמ ַב ֵשר געווען ַאז ס'איז זיין זִ ווג‬ ‫געווארן ִר ְב ָקה‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס איז געבוירן‬ ‫ָ‬ ‫[של יצחק אבינו]‪.‬‬ ‫געזאגט ַאז ס'איז‬ ‫ָ‬ ‫האט מען אים‬ ‫דארט ָ‬ ‫[ואם כן כשהוגד לו בשורת] ִה ֵנה יָ ְל ָדה ִמ ְל ָכה‪ָ ,‬‬ ‫געהאט ַא נְ בו ָאה ְברו ָרהכג‪ ,‬און‬ ‫ַ‬ ‫דאך ְּב ֵפירו ׁש‬‫האט ער ָ‬ ‫געווארן דער זִ ווג‪ָ .‬‬ ‫ָ‬ ‫געבוירן‬ ‫ס'שטייט ַארויס אין ָפסוק [שוין] די נְּ בו ָאה‪.‬‬ ‫כז‬ ‫ס'איז נישט ַאזוי ָפ ׁשוט [כשהפסוק מספר זאת]‪.‬‬ ‫שאי [שאפשר שיגרום החטא לבטלוכד‪ .‬אבל בכאן‬ ‫מאל ַא נְּ בו ָאה ַב ֲח ׁ ָ‬ ‫רהאנדן ַא ָ‬ ‫פא ַ‬ ‫ס'איז ַ‬ ‫געהאט‬ ‫ַ‬ ‫האט‬‫דעמאלטס שטייט עס [שוין] ַאז ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאגט די נְ בו ָאה‪ ,‬פון‬ ‫מכיון] דער ָפסוק ָ‬ ‫כא ברש"י וירא (כב‪ ,‬כ)‪ַ :‬א ֲח ֵרי ַה ְד ָב ִרים ָה ֵא ֶלה ַו ֻי ַגד וגו'‪ .‬בשובו מהר המוריה‪ ,‬היה אברהם מהרהר ואומר‪ ,‬אילו‬ ‫היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים‪ ,‬היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪ִ .‬ב ְשרוֹּ הקב"ה שנולדה‬ ‫רבקה בת זוגו‪ .‬וזהו ַה ְּד ָברים ָה ֵא ֶּלה‪ ,‬הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה‪.‬‬ ‫ומקורו בבראשית רבה (נז‪ ,‬ג)‪ַ :‬ויְּ הי ַא ֲח ֵרי ַה ְּד ָברים ָה ֵא ֶּלה‪ ,‬אחר הרהורי דברים שהיו שם‪ .‬מי מהרהר‪ ,‬אברהם‬ ‫הרהר‪ ,‬אמר אילו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים (בתמיה)‪ ,‬עכשיו מה אעשה‪ ,‬אשיאנו מבנות ענר אשכל‬ ‫וממרא שהן צדקניות‪ ,‬וכי מה איכפת לי מיוחסים‪ .‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬אין אתה צריך‪ ,‬כבר נולד זוגו של יצחק‪ִ ,‬ה ֵנה‬ ‫יָ ְל ָדה ִמ ְל ָכה ַגם ִהיא‪.‬‬ ‫כב וכלשון בבראשית רבה דלעיל‪ ,‬אמר לו הקב"ה וכו'‪ .‬וכן בלשון רש"י דלעיל‪ִ ,‬ב ְשרוֹּ הקב"ה וכו'‪.‬‬ ‫ועיין בש"ך על התורה (וירא כב‪ ,‬כ)‪ַ :‬ויְּ הי ַא ֲח ֵרי ַה ְּד ָברים ָה ֵא ֶּלה ַוי ַגד ְּל ַא ְּב ָר ָהם וגו'‪ .‬כשראה הקב"ה אהבתו‬ ‫כל כך עזה‪ ,‬בא הקב"ה לנחמו עד [נדצ"ל‪ :‬על] שלא נשחט‪ ,‬ואמר לו ִה ֵנה יָ ְל ָדה ִמ ְל ָכה ַגם ִהיא‪ ,‬שלא היתה ראויה‪,‬‬ ‫אלא לפי שהוא אחיך‪ ,‬בזכותך זכה לבנים‪ .‬אם הוא אוכל בזכותך‪ ,‬אתה שאתה עיקר לא יהנה לך זכותך‪ ,‬אם כן‬ ‫אל יקשה בעיניך על שלא נשחט‪ ,‬כי נחור לא זכה אלא בזכותך‪ ,‬וכדי להוליד רבקה זוגתו של יצחק‪ ,‬כדי לקיים‬ ‫מה שאמר לך כי ָב ֵר ְּך ֲא ָב ֶּר ְּכ ָך ְּו ַה ְּר ָבה ַא ְּר ֶּבה ֶּאת זַ ְּר ֲע ָך‪ ,‬וביצחק יקרא לך זרע ולא ישמעאל‪.‬‬ ‫כג וכמבואר במדרש על הפסוק ֵמה' יָ ָצא ַה ָד ָבר‪ ,‬וכמו שיבואר עוד להלן‪.‬‬ ‫כד עיין בגמרא ברכות (ד‪ ,).‬ובבראשית רבה (עו‪ ,‬ב)‪ ,‬וברמב"ן לך לך (טו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫והחילוק שמזכיר רבינו בין נבואה בחשאי לנבואה מפורש‪ ,‬עיין כעין חילוק זה בדברי הרמב"ם בהקדמת‬ ‫פירוש המשניות וז"ל‪ :‬שהקב"ה כשיבטיח 'אומה' בבשורות טובות על ידי נביא‪ ,‬אי אפשר שלא יעשם‪ ,‬כדי‬ ‫שתתקיים נבואתו לבני אדם‪ .‬והוא מה שאמרו ע"ה (ברכות ז‪ ).‬כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה‪ ,‬אפילו על תנאי‪,‬‬ ‫ט‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫דאך געוואוסט וואו‬ ‫האט ער ָ‬ ‫דארט איז זיין זווג‪ ,‬ביי מ ְּל ָכה ביי נָ חוֹ ר'ן‪ָ .‬‬ ‫ַא נְ בו ָאה ַאז ָ‬ ‫וואס‬ ‫גראד ַאהין און נעמען עס‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫געזאלט שיקן‬ ‫ָ‬ ‫האט ער אים‬ ‫גראד‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט צו גיין‬‫ער ָ‬ ‫מ'האט אים ַאזוי ְמ ַג ֶלה געווען‪ ,‬די‬ ‫ָ‬ ‫ֹאבה ָהא ׁ ָשה וגו']‪ַ ,‬אז‬ ‫האט אויסגעפעלט [מאמר ְּואם לֹא ת ֶּ‬ ‫ָ‬ ‫געזאגט‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט ַאזוי‬ ‫נְ בו ָאה ָ‬ ‫כח‬ ‫דאך געווען [ ַא נבואה] ְּברו ָרה‪[ ,‬שהרי] ַאז נישט‬ ‫[און] די נְּ בו ָאה זיינע [של אברהם] איז ָ‬ ‫האט מען געמעגט גיין ׁ ֶּש ְּח ְּט'ן ַא זון‪,‬‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫געטארט ׁ ֶּש ְּח ְּט'ןכה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫דאך נישט‬ ‫האט ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאר ווייל ער איז געווען ַא נָ ִביא ֱא ֶמת [שמותר לעבור על התורה‬ ‫[וגם] היכי שמע ליה יצחק‪ָ ,‬‬ ‫בהוראת שעה על פי הנבואה]‪.‬‬ ‫געגאנגען [שלא נשחט לבסוף‪ ,‬אם כן לכאורה נראה מזה‬ ‫ַ‬ ‫רוואס ס'איז נישט‬ ‫פא ָ‬ ‫‪ -‬איי ַ‬ ‫מאל געענטפערטכו [האיך‬ ‫האב איך שוין ַאן ַאנדערס ָ‬ ‫דנבואת העקידה לא היתה ברורה]‪ָ ,‬‬ ‫איבער'ח ֶּז ְּר'ן‪– .‬‬ ‫ַ‬ ‫שבאמת נתקיים הנבואה]‪ ,‬איך וועל נישט‬ ‫מ'האט געמעגט [לעבור‬ ‫ָ‬ ‫ָאבער על כל פנים די נְ בו ָאה זיינע איז געווען ְברו ָרה‪ַ ,‬אז‬ ‫געקאנט ַאלדינגס טון‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט מען‬ ‫על התורה על סמך זה]‪ ,‬אויף די נְ בו ָאה [שלו] ַארויף ָ‬ ‫אפילו ְמ ַא ֵבד ַה ֶנ ֶפש זיין איז געווען [מותר] אויף זייער נְ בו ָאה [של האבות]‪.‬‬ ‫וואס ס'שטייט ַארויס אין ָפסוק ְּב ֵפירו ׁש‪ ,‬נו‬ ‫זא נְ בו ָאה ָ‬ ‫געהאט ַא ַ‬ ‫ַ‬ ‫האט ער‬ ‫דא ָ‬ ‫נו ָ‬ ‫גארנישט ד ָא עפעס ַא‬ ‫דאך ָ‬‫נאך ְמסו ָפק צו זיין אין דעם‪ ,‬איז ָ‬ ‫וואס איז עפעס געווען ָ‬ ‫ָ‬ ‫' ָמקוֹּ ם ְל ִה ְס ַת ֵפק'‪.‬‬ ‫כט‬ ‫קושיא יא‬ ‫להלן כשסיפר אליעזר כל הענין ללבן ובתואל‪ ,‬סיפר להם מה ששאל מאברהם ' ֻאלַ י' לֹא ֵּתלֵּ ְׁך ָה ִא ָשה ַא ֲח ָרי‪.‬‬ ‫ופירש רש"י ' ֵּאלַ י' כתיב‪ ,‬לפי שבת היתה לו לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו‬ ‫להשיאו בתו‬ ‫פאר‬ ‫האט דערציילט די ַמ ֲע ֶּשה ַ‬ ‫פאר ָל ָבן'ן‪ ,‬ער ָ‬ ‫געזאגט ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫[שפעטער] וואו ער ָ‬ ‫ְּבתו ֵאל'ן‪[ ,‬שטייט] ' ֻא ַלי' לֹּא ֵת ֵל ְך ָה ִא ָשה ַא ֲח ָרי (כד‪ ,‬לט)‪ָ .‬‬ ‫זאגט רש"יכז ' ֵא ַלי' כתיב‪,‬‬ ‫אינו חוזר בו‪ ○ .‬אבל ענין פחד יעקב‪ ,‬אחר שהבטיחו הקב"ה בבשורות טובות‪ ,‬כמו שנאמר ְּוה ֵנה ָאנֹכי ע ָמ ְּך‬ ‫ירא יַ ֲעקֹב ְּמאֹד ַו ֵי ֶּצר לוֹ ‪ ,‬אמרו חכמים ז"ל (שם ד‪).‬‬‫יך ְּבכֹל ֲא ׁ ֶּשר ֵת ֵל ְּך‪ ,‬והיה מפחד פן ימות‪ ,‬כמו שנאמר ַוי ָ‬ ‫ו ׁ ְּש ַמ ְּרת ָ‬ ‫בענין ההוא‪ ,‬שהיה מפחד מעון‪ ,‬שמא יהיה גורם לו מיתה‪ ,‬והוא מה שאמרו (שם) קסבר שמא יגרום החטא‪ .‬יורה‬ ‫זה שהקב"ה יבטיח בטובה‪ ,‬ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא‪ .‬ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה‬ ‫ובין הנביא‪ ,‬אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה‪ ,‬במאמר מוחלט‪ ,‬בלא תנאי‪ ,‬ואחר כך‬ ‫לא יתקיים הטוב ההוא‪ ,‬זה בטל ואי אפשר להיות‪ .‬בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה‪,‬‬ ‫והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר‪ ,‬שהנביא ייבחן כשיאמנו הבטחותיו‪.‬‬ ‫כה כמבואר בגמרא סנהדרין (פט‪[ :):‬דאיתא במשנה‪ַ ,‬ה ְּמ ַו ֵתר על דברי נביא ואינו שומע לו‪ ,‬מיתתו בידי שמים‪ .‬ועל זה אמרו‬ ‫בגמרא] מנא ידע [פירש"י‪ :‬האי גברא שזה נביא אמת] דאיענש [שהקב"ה עונשו‪ ,‬והלא שמא סבור שזהו נביא שקר‪ ,‬לפיכך‬ ‫מוותר על דבריו]‪ ,‬דיהב ליה אוֹ ת‪ .‬והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש‪ ,‬היכא דמוחזק [שהוא צדיק ונביא אמת]‬ ‫שאני [ולא בעי אות]‪ .‬דאי לא תימא הכי‪ ,‬אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק [שהוא דבר אמת‪ ,‬מה שלא נאמר‬ ‫לשום אדם להקריב את בנו]‪ ,‬אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ [שהרי בית המקדש היה‬ ‫בירושלים]‪ ,‬אלא היכא דמוחזק שאני‪.‬‬ ‫כו ומהם בדרשת ראש השנה תשכ"ח‪ ,‬ונדפס בחידושי תורה תשכ"ז (לימים נוראים וחנוכה‪ ,‬עמוד כה‪-‬כז)‪ ,‬וחלק מזה‬ ‫בדברי יואל לראש השנה (אות מב‪ ,‬ועוד)‪ - .‬ועיין בשבוע שאחר זה בס"ג תולדות תשכ"ח (לשון קדשו קונטרס שדמ‬ ‫ח"ב) שחזר והזכיר רבינו ענין זה‪ ,‬ושם העתקנו גם מדברי רבינו בראש השנה בזה‪.‬‬ ‫כז ברש"י (כד‪ ,‬לט)‪' :‬א ַלי' לֹא ֵת ֵל ְּך ָהא ׁ ָשה‪ֵ ' .‬א ַלי' כתיב‪ .‬בת היתה לו לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו‬ ‫אברהם לפנות אליו להשיאו בתו‪ .‬אמר לו אברהם בני ברוך‪ ,‬ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור מתדבק בברוך‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫י‬ ‫[שיקח את]‬ ‫געוואלט‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫ילה‪ ,‬ווייל ער ָ‬ ‫ס'פעלט ַא וא"ו‪[ ,‬לפי] ׁ ֶּש ָהיָ ה ְּמ ַח ֵזר ל ְּמצוֹ א ֲעל ָ‬ ‫בתוֹ ‪[ .‬ועל זה השיב לו אברהם‪ ,‬בני ברוך ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור מתדבק בברוך]‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ולכאורה קשה למה נרמז זה רק להלן בסיפור הדברים ללבן ובתואל‪ ,‬והרי עיקר המחשבה‬ ‫שחשב אליעזר אודות בתו‪ ,‬זה היה מתחילה בשעה שדיבר עם אברהם‪ ,‬והיה לו להכתוב לרמז זאת שם‬ ‫דעמאלטס ווען‬ ‫ָ‬ ‫דאך געווען‬ ‫יא) לכאורה [מה שחשב כן אליעזר שיקח את בתו] דעס איז ָ‬ ‫געזאגט דעם‬ ‫ָ‬ ‫האט אים‬ ‫האט גערעדט מיט ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינו (בפסוק ה)‪ ,‬ווען ער ָ‬ ‫ער [אליעזר] ָ‬ ‫דאך אים שוין‬ ‫האט ער ָ‬ ‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֹּאבה ָה ִא ָשה [ ָל ֶּל ֶּכת] ַא ֲח ַרי‪ ,‬און‬ ‫או ַלי לֹּא ת ֶ‬ ‫האט‬ ‫דעמאלטס ווען ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך עס נישט געווען‬ ‫געזאגט‪ַ ,‬אז ס'קען נישט זיין‪ .‬נו איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָאפ‬ ‫האט דערציילט‬ ‫דארטן וואו ער ָ‬ ‫גערעדט מיט ָל ָבן'ן‪ .‬און צום סוֹ ף דער ' ֵא ַלי' שטייט ָ‬ ‫פאר ָל ָבן'ן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫זאך איז‬ ‫דארטן ווען די ַ‬ ‫לאץ‪ָ ,‬‬ ‫דארטן אויפן פ ַ‬ ‫רוואס שטייט ער נישט ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫[וקשה] ַ‬ ‫ילה‪,‬‬ ‫האט ְּמ ַח ֵזר ל ְּמצוֹ א ֲעל ָ‬ ‫געהאט‪ ,‬ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט ַאזוי אינזין‬‫טאקע ְּבתוֹ ֶּקף‪ַ [ ,‬אז] ער ָ‬ ‫געווען ַ‬ ‫דאס געענטפערט [שאין ארור מדבק בברוך]‪.‬‬ ‫האט אים ָ‬ ‫און ער ָ‬ ‫נאר [להלן] וואו ער‬ ‫גארנישט‪ָ ,‬‬ ‫דארט [בתחילה] שטייט עס נישט ָ‬ ‫נו דער סוֹ ף איז‪ָ ,‬‬ ‫וואס ס'איז געשען‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫פאר ָל ָבן'ן‬ ‫האט דערציילט ַ‬ ‫ָ‬ ‫איבערגע'ח ֶּז ְּר'ט און ער‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫ָ‬ ‫ילה‪,‬‬ ‫זא ֲעל ָ‬ ‫געהאט ַא ַ‬ ‫ַ‬ ‫האט‬‫זאגט הערשט אויס דער פסוק דעם ' ֵא ַלי'‪ַ ,‬אז ער ָ‬ ‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט מען אים געענטפערט‪.‬‬ ‫און 'דעס און דעס' ָ‬ ‫דארט‪[ .‬ואדרבה התם‬ ‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס‬ ‫דאס ַאהין‪ ,‬וואו קומט ָ‬ ‫[וצריך ביאור] וואו קומט ָ‬ ‫דאך‬‫האט ָ‬ ‫יוקשה] ס'איז ווי ַא ַמ ֲע ֶּשה ל ְּסתֹר‪[ ,‬שהרי במחשבת אליעזר על בתו נמצא] ער ָ‬ ‫דאך גערעדט‬ ‫האט ער ָ‬ ‫דארט ָ‬ ‫גע'ט ֲענָ ה'ט דערויף [עמהם‪ ,‬שיתרצו ליתן את רבקה]‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫'ב ַעד' מה שיתנו לו את רבקה‪ ,‬ואם כן למה היה לו להזכיר שם אפשרות מחשבתו שהיה לו‬ ‫דערפאר' [ ְּ‬ ‫ַ‬ ‫'‬ ‫'כנגד' זה]‪.‬‬ ‫לא‬ ‫קושיא יב – מתוך הדרוש‬ ‫יב) [גם צריך ביאור בלשון התשובה שהשיב לו אברהם כי אין 'ארור' מדבק בברוך‪ ,‬דלכאורה היה‬ ‫לו לומר אין 'ברוך' מדבק בארור‪ .‬שהרי בעובדא דכאן שפיר רצה אליעזר להדבק בברוך‪ ,‬אלא אברהם‬ ‫(הקושיא בדברי רבינו‪ ,‬להלן באות קיג)‬ ‫שהוא הברוך לא רצה להדבק באליעזר]‪.‬‬ ‫סד‬ ‫קושיא כט‬ ‫במדרש דרשו כאן על אליעזר את הפסוק ִמי ָּבכֶׁ ם יְּ ֵרא ה' וגו' ֲא ֶׁשר ָּהלַ ְּך ֲח ֵשכִ ים וְּ ֵאין נֹּגַ ה לוֹּ ‪ ,‬כי בעת שהלך עדיין‬ ‫לא ידע אם יצליח בשליחותו ליקח את רבקה‪ .‬ומשמע שהיה ענין בזה שילך דוקא באופן כזה שלא ידע דבר ברור‪,‬‬ ‫וראוי להבין הענין בזה‬ ‫לאמיר זען‪ ,‬צוקומען צום ענְּ יָ ן‪- .‬‬ ‫נאר ָ‬ ‫‪ָ -‬‬ ‫דא אין מדרשכח [על הפסוק] ַה ְּק ֵרה נָ א ְּל ָפנַ י ַהיוֹ ם‪ִ ,‬מי ָב ֶכם יְ ֵרא ה' ש ֵֹּמ ַע‬ ‫דא איז אויך ָ‬‫ָ‬ ‫ְבקוֹּ ל ַע ְבדוֹּ ‪ ,‬יְּ ֵרא ה' מיינט מען אברהם אבינו‪ֲ ,‬א ֶשר ָה ַל ְך ֲח ֵש ִכים ְו ֵאין נ ַֹּגה לוֹּ ‪.‬‬ ‫כח‬ ‫ֹאמר ה' ֱאל ֵֹקי ַא ְּב ָר ָהם ַה ְּק ֵרה נָ א ְּל ָפנַ י ַהיוֹ ם וגו'‪ .‬מי ָב ֶּכם יְּ ֵרא ה' ׁש ֵֹמ ַע ְּבקוֹ ל ַע ְּבדוֹ (ישעי'‬ ‫בבראשית רבה (ס‪ ,‬א)‪ַ :‬וי ַ‬ ‫נ‪ ,‬י)‪ ,‬אמר מי ָב ֶכם יְ ֵרא ה' זה אברהם‪ ,‬ש ֵֹּמ ַע ְבקוֹּ ל ַע ְבדוֹּ וגו'‪ ,‬אשר שמע הקב"ה בקולו של עבדו‪ֲ .‬א ֶשר ָה ַל ְך‬ ‫ֲח ֵש ִכים (שם)‪ ,‬שבא מאספמיא ומחברותיה ולא היה יודע היכן‪ ,‬כאדם שהוא שרוי בחושך‪ְ ,‬ו ֵאין נ ַֹּגה לוֹּ ‪ ,‬ומי היה‬ ‫יא‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫[דבר אחר] זה אליעזר‪ .‬יִ ְב ַטח ַבה'‪[ ,‬שאמר ַה ְּק ֵרה נָ א ְּל ָפנַ י ַהיוֹ ם] ַו ֲע ֵשה ֶח ֶסד ִעם ֲאדֹּנִ י‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪.‬‬ ‫סה‬ ‫יעזֶ ר'ן‪ ,‬און איין ְּפ ׁ ַשט ַאז ס'גייט‬ ‫כט) איין ְּפ ׁ ַשט [איז] ַאז ס'גייט ַארויף אויף ֱא ִל ֶ‬ ‫אויף ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינו'ן‪ .‬על כל פנים [שטייט ַאז] ָה ַל ְך ֲח ֵש ִכים ְו ֵאין נ ַֹּגה לוֹּ ‪.‬‬ ‫[ וראוי לבאר הכוונה בזה‪ ,‬ועל מה הוצרך להיות כך שאליעזר לא ידע הדבר בבירור‪ ,‬רק שיהא‬ ‫בבחינת ָה ַל ְך ֲח ֵש ִכים]‪.‬‬ ‫סו‬ ‫ישוב הקושיות בענין שליחות אליעזר‬ ‫קיג‬ ‫[קושיא יב]‬ ‫בתשובת אברהם לאליעזר‪ ,‬שלא יקח את בתו‪ ,‬לפי שאין ארור מדבק בברוך‪ .‬לכאורה קשה דהיה לו לומר‬ ‫שאין 'ברוך' מדבק בארור‪ ,‬שהרי אליעזר הסכים לדבק באברהם‪ ,‬אלא שאברהם הוא שלא רצה בזה‬ ‫לאמיר גיין ווייטער‪.‬‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫מאלכט פון דעם‪ ,‬ס'שטייטכז ֵאין 'ארור' מדבק בברוך‬ ‫האב שוין געשמועסט ַא ָ‬ ‫איך ָ‬ ‫פארקערט‬‫דאך ַ‬ ‫דא איז ָ‬ ‫[דמשמע 'שהארור' הוא שאינו רוצה להדבק בהברוך‪ ,‬אמנם לכאורה הלא] ָ‬ ‫האט‬ ‫ְּ‬ ‫נאר] דער ' ָברוך' [אברהם] ָ‬ ‫געוואלט‪ָ [ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬ ‫האט ָ‬ ‫געווען‪ ,‬דער ' ָארור' [היינו אליעזר] ָ‬ ‫זאגן ֵאין 'ברוך' מדבק בארור‪.‬‬ ‫געדארפט צו ָ‬ ‫ַ‬ ‫געוואלט‪ ,‬העט ער גיווען‬‫ָ‬ ‫נישט‬ ‫קיד‬ ‫ל‬ ‫[ ווייל 'בנוהג שבעולם' איז ַאזוי‪ַ ,‬אז אפילו מ'וויל ('הברוך'‬ ‫טאקע ַאזוי‬ ‫זאגט ַ‬ ‫די 'וועלט' ָ‬ ‫להתדבק בארור‪ ,‬אבל) דער 'ארור' וויל נישט]לא‪.‬‬ ‫דאך נישט ַאזוי געווען‪ ,‬לויטן ָפ ׁשוט'ן‬ ‫דארט [אצל אליעזר ואברהם] איז ָ‬ ‫ָאבער ָ‬ ‫טייטש‪.‬‬ ‫קטו‬ ‫הוספה לקושיא ח‬ ‫גם כבר דקדקנו לעיל‪ ,‬דהלא גם עיקר תשובת אברהם צריך ביאור‪ ,‬דהלא לבסוף יצא אליעזר מכלל ארור לכלל‬ ‫ברוך‪ ,‬ובודאי ידע אברהם מזה שהוא עתיד לצאת מזה‪ ,‬ואם כן מה תשובה השיב לו בזה שאין ארור מדבק בברוך‬ ‫נאר קען זיין ַאזוי‪.‬‬‫ָ‬ ‫דאך ַארויס ִמ ְכ ַלל‬ ‫ווארן לעולם [קשה כדלעיל בקושיא ח‪ ,‬שהרי באמת] אליעזר איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫את ֶּאת ְּל ָבבוֹ נֶּ ֱא ָמן‬ ‫מאיר לו‪ ,‬הקב"ה היה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך‪ ,‬יִ ְב ַטח ְב ֵשם ה' ְויִ ָש ֵען ֵבאלֹּ ָקיו‪ ,‬ו ָמ ָצ ָ‬ ‫יך (נחמי' ט‪ ,‬ח)‪ ○ .‬דבר אחר‪ִ ,‬מי ָב ֶכם יְ ֵרא ה' זה אליעזר‪ ,‬ש ֵֹּמ ַע ְבקוֹּ ל ַע ְבדוֹּ ‪ ,‬בקול אברהם שהיה עבד להקב"ה‪,‬‬ ‫ְּל ָפנֶּ ָ‬ ‫שנאמר (תולדות כו‪ ,‬כד) ַב ֲעבור ַא ְּב ָר ָהם ַע ְּבדי‪ֲ .‬א ֶשר ָה ַל ְך ֲח ֵש ִכים‪ ,‬בשעה שהלך להביא את רבקה‪ְ ,‬ו ֵאין נ ַֹּגה לוֹּ ‪ ,‬ומי‬ ‫ֹּאמר ה' ֱאלֹּ ֵקי ֲאדֹּנִ י ַא ְב ָר ָהם‬ ‫היה מאיר לו‪ ,‬הקב"ה היה מאיר לו בזיקים ובברקים‪ ,‬יִ ְב ַטח ְב ֵשם ה' ְויִ ָש ֵען ֵבאלֹּ ָקיו‪ַ ,‬וי ַ‬ ‫ַה ְק ֵרה נָ א ְל ָפנַ י ַהיוֹּ ם‪.‬‬ ‫כט ומהם בס"ג חיי שרה תשכ"ו (נדפס בחידושי תורה זכרון נחמי' צבי‪ ,‬עיי"ש בקושיא ז)‪ ,‬ובמסיבה א' תולדות תשכ"ז‬ ‫(לשון קדשו קונטרס מא‪ ,‬אות כו)‪ .‬ועיין עוד בזה בדברי יואל בפרשתן (עמוד תצג‪ ,‬תקכה‪ ,‬תרנ)‪.‬‬ ‫ל ועיין בדברי סופרים לר"צ הכהן מלובלין זצ"ל (אות לד) שמביא פירוש זה‪ ,‬וז"ל‪ :‬הרע שונא את הטוב ואין‬ ‫חושק לידבק בו כלל‪ ,‬וכידוע מה שאמרו אין ארור מדבק בברוך‪ ,‬ולא אמרו בהיפך אין ברוך כו'‪ ,‬רק שהארור‬ ‫אינו רוצה‪.‬‬ ‫לא מלשון רבינו בס"ג א' תולדות תשכ"ז הנזכר‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יב‬ ‫דאס נישט געוואוסט [שלבסוף יֵ ֵצא לכלל ברוך‪ ,‬והלא‬ ‫האט דען ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינו דען ָ‬ ‫ָארור‪ָ ,‬‬ ‫דאס ' ַאלעס' געוואוסט‪ַ [ ,‬אז] ער וועט‬ ‫האט ָ‬‫כתיב] ַה ְמ ַכ ֶסה ֲאנִ י ֵמ ַא ְב ָר ָהם‪[ ,‬ובודאי] ער ָ‬ ‫ַארויסגיין מ ְּכ ַלל ָארור‪[ .‬ואם כן לכאורה מה תשובה השיב לו על שאינו רוצה בבתו‪ ,‬מטעם שאין‬ ‫ארור מדבק בברוך]‪.‬‬ ‫קטז‬ ‫ישוב קושיא ח‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬דהוא על דרך שמצינו בפינחס שלא נתכהן עד שהרגו לזמרי‪ ,‬לפי שבשעה שנמשחו‬ ‫אהרן ובניו‪ ,‬כבר היה נולד פינחס‪ ,‬וקדושת הכהונה לזרעם היתה רק לאלו שיוולדו לאחר שנתקדשו‬ ‫געווארן [אהרן‬ ‫ָ‬ ‫נאר קען זיין אפשר‪ַ ,‬אזוי ווי ס'שטייטלב ביי פינְּ ָחס'ן‪ ,‬ער איז נִ ְת ַכ ֵהן‬ ‫ָ‬ ‫געווארן [לאחר שנמשח]‪ָ ,‬אבער די‬ ‫ָ‬ ‫וואס זענען שפעטער געבוירן‬ ‫הכהן] אויף די קינדער ָ‬ ‫מ'האט אים מוֹ ׁ ֵש ַח געווען‪ ,‬זענען נישט ַאריינגעקומען‬ ‫ָ‬ ‫געווארן] איידער‬ ‫ָ‬ ‫וואס [זענען נולד‬ ‫ָ‬ ‫אין דעם‪ [ .‬ולכן 'פינחס' שכבר נולד מקודם למשיחת אהרן ובניו‪ ,‬לא נתכהן הוא עד שהרגו לזמרי‪ ,‬שאז‬ ‫נתן הקב"ה גם לו את ברית הכהונה]‪.‬‬ ‫קיז‬ ‫ועל דרך זה יש לומר בכאן‪ ,‬דאף שאליעזר יצא לבסוף מכלל ארור‪ ,‬מכל מקום‬ ‫לא הועיל זה לבתו שכבר נולדה מקודם לכן‪ .‬ואם כן שפיר השיב לו אברהם בזה‬ ‫טאקע ער ַאליין‬‫רויסגעגאנגען [מכלל ארור‪ ,‬ווייל] ַ‬ ‫ַ‬ ‫[וכמו כן היה אצל אליעזר]‪ ,‬ער איז ַא‬ ‫געווארן‬ ‫ָ‬ ‫וואס זענען געבוירן‬‫האט אים ְּמ ׁ ָש ֵרת געווען ֶּב ֱאמונָ ה‪ָ .‬אבער די קינדער [שלו] ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאך געבליבן [בכלל זה]‪.‬‬ ‫'איידער' ער איז ַארויס [מכלל ארור]‪ ,‬די זענען ָ‬ ‫קיח‬ ‫ישוב קושיא יב‬ ‫ובזה אתי שפיר גם הלשון אין 'ארור' מדבק בברוך‪ ,‬דזה קאי על בתו‪ ,‬והכוונה דאף בזמן שאליעזר‬ ‫כבר הוא ברוך‪ ,‬לא היתה לבתו הדביקות בברוך‪ ,‬להתברך ביחד עמו‪ ,‬לפי שכבר נולדה מקודם לכן‬ ‫דאס וועט דיר נישט נוצן [לענין 'בתך'‪,‬‬ ‫געזאגט [אברהם לאליעזר]‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫מה שאתה תצא מכלל ארור‪ ,‬ווייל] אפילו דו וועסט ַארויסגיין מכלל ארור‪ָ ,‬אבער די‬ ‫געווארן פריער‪' ,‬די' איז געבליבן בכלל ארור‪ ,‬און די‬ ‫ָ‬ ‫וואס זי איז געבוירן‬ ‫טאכטער ָ‬‫ָ‬ ‫זאל אויך ַארויסגיין ווייל דו גייסט‬‫זא ' ְד ֵביקות' אין ָברו ְך [כמותך]‪ַ ,‬אז זי ָ‬ ‫האט נישט ַא ַ‬ ‫ָ‬ ‫ַארויס‪ .‬איבערדעם גייט ַארויף דער ֵאין 'ארור' מדבק בברוך‪ ,‬גייט ַארויף אויף דעם‬ ‫קאן‬ ‫[ על בתו במיוחד‪ ,‬שאין בכחה להתדבק בכלל ברוך בשלימות‪ ,‬כמו אליעזר שזכה לכך‪ַ .‬אזוי] ָ‬ ‫אפשר זיין [פשט]‪.‬‬ ‫קיט‬ ‫השלמה והוספה לישוב קושיא ח‬ ‫ואם תאמר דאכתי יוקשה‪ ,‬הלא היה אפשר שיוציא אברהם את אליעזר מכלל ארור בזמן קודם לזה‪ ,‬ויסבב הקב"ה‬ ‫שתהא רבקה נולדת אצלו‪ .‬על זה י"ל דלא שייך לנו להקשות בזה‪ ,‬כי הם דברים נעלמים התלויים במשקל יודע‬ ‫תעלומות‪ ,‬וכך היה רצון הקב"ה שתהא נולדת בבית בתואל ולא בבית אליעזר‬ ‫דאך‬ ‫ס'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫[עדיין יש להקשות עוד‪ַ ,‬אז]‬ ‫לג‬ ‫האב געפרעגט‬ ‫נאר די ַק ׁ ְּשיָ א ָ‬ ‫וואס איך ָ‬ ‫ָ‬ ‫לב ברש"י פינחס (כה‪ ,‬יג)‪ְּ :‬ו ָהיְּ ָתה לוֹ ‪ .‬בריתי זאת‪ְּ :‬ברית ְּכה ַנת עוֹ ָלם‪ .‬שאף על פי שכבר ניתנה כהונה לזרעו של‬ ‫אהרן‪ ,‬לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו‪ ,‬ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן‪ ,‬אבל פינחס שנולד‬ ‫קודם לכן ולא נמשח‪ ,‬לא בא לכלל כהונה עד כאן‪ .‬וכן שנינו בזבחים (קא‪ ,):‬לא נִ ְת ַכ ֵהן פינחס עד שהרגו לזמרי‪.‬‬ ‫לג בהנדפס בחלק א' של הקונטרס (באות קג)‪ .‬ועיי"ש (באות קד‪-‬קה) מה שתירץ בזה‪ ,‬ועתה נחית רבינו ליישב זה‬ ‫לפי דרכו כאן‪.‬‬ ‫יג‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫נאך פריער]‪ ,‬און‬ ‫מאכן ב ְּכ ַלל ָברו ְּך [פון ָ‬‫געקאנט אים ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬‫מ'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫געקאנט זיין‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫דארט' געבוירן ווערן [אצל אליעזר]‪.‬‬ ‫ַאהינברענגען [זווגו של יצחק]‪ ,‬און ר ְּב ָקה א ֵמנו ָ‬ ‫זאל ' ָ‬ ‫קכ‬ ‫ס'האט ָאבער ַאזוי געברויכט צו זיין מן ַה ׁ ָש ַמים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫נאר [התירוץ על זה צריך לומר]‬ ‫ָ‬ ‫ס'האט געברויכט‬ ‫ָ‬ ‫דארטן [בבית בתואל ולבן]‪ ,‬אפשר ווייל‬ ‫ס'האט געברויכט דורכצוגיין ָ‬ ‫ָ‬ ‫דארט אין ֵבית ָל ָבןלד‪ ,‬וכדומה [טעמים נסתרים]‪.‬‬ ‫דורכצוגיין דער ִבירור ַה ִניצוצוֹּ ת ָ‬ ‫קכא‬ ‫דאס איז ַאלעס [בהשגחה עליונה]‪ ,‬דער בוֹ ֵרא ָכל עוֹ ָלמים איז ַא ְּמ ַס ֵבב‬ ‫על כל פנים ָ‬ ‫רוואס]‪ ,‬ס'איז העכער אונזער ַה ָש ָגה‪,‬‬ ‫פא ָ‬‫דאס ווייס מיר אונז נישט [ ַ‬ ‫סיבוֹ ת‪ ,‬כביכול‪ָ .‬‬ ‫[ ָאבער] ַאלעס איז ְב ִמ ָדה ו ְב ִמ ְש ָקל‪[ ,‬לויט] ַאזוי ווי ס'איז דער ָרצוֹּ ן ַהבוֹּ ֵרא ברוך הוא‪.‬‬ ‫קכב‬ ‫הקדמה לישוב קושיא ז‪-‬ט‬ ‫געזאגט [ליקח בת‬ ‫ָ‬ ‫טאקע נישט‬ ‫האט ער ַ‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬‫מ'זאל קומען צום ענְּ יָ ן‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫נאר‬ ‫ָ‬ ‫אליעזר‪ ,‬באם הם לא יאבו‪ ,‬וכבר יסכים ליקח מבנות ענר אשכול וממרא]‪.‬‬ ‫האט ער‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫טאקע‪[ ,‬ליישב] דעם מזרחי'ס קשיא (לעיל בקושיא ז)‪ַ ,‬‬ ‫קאן זיין ַ‬ ‫ָ‬ ‫טאקע ער‪ַ ,‬אז‬ ‫רוואס נישט ַ‬ ‫פא ָ‬ ‫געזאגט עפעס [שאם לא יאבו ילך אל] ָענֵ ר ֶא ְשכֹּל ו ַמ ְמ ֵרא‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫נישט [ממשפחתו]‪ַ ,‬אז מ'איז [שוין] אין דעם ָס ֵפק‪( .‬ויתורץ בזה גם קושיות ח‪-‬ט)‪.‬‬ ‫קכג‬ ‫איתא בגמרא בבא בתרא‪ ,‬דרבה בר בר חנה שמע בת קול אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי‬ ‫מי מפר לי‪ ,‬והתרעמו עליו החכמים על שלא השיב 'מותר לך'‪ ,‬כי היתה הכוונה על שבועת הגלות‬ ‫האב געקלערט פשוט‪ַ ,‬א ָד ָבר ָפ ׁשוט [דכוונת אברהם היתה בזה‪ ,‬כדי לסלק את‬ ‫[אמנם] איך ָ‬ ‫זאגןלה [בישוב קושית המשנה‬ ‫וואס] ַאלץ פלעג איך צו ָ‬ ‫אליעזר מלהיות נוגע בדבר‪ .‬והוא כעין ָ‬ ‫למלך דלהלן‪ ,‬על פי עובדא מהישמח משה‪ ,‬דהיכא שהאדם מסתלק עצמו מנגיעתו שוב לא נידון כנוגע‬ ‫האב איך געזען [ ַאז] ס'שטייט ְּכ ֵעין ֶּזה אין ישמח משה ַאליין‬ ‫דערנאך ָ‬ ‫ָ‬ ‫בדבר‪ .‬און]‬ ‫[וכדלהלן]‪.‬‬ ‫קכד‬ ‫זאגןלה‪ַ ,‬אקעגן דעם משנה למלך אין פרק ז' דנדרים ‪,‬‬ ‫לח‬ ‫מאל צו ָ‬ ‫איך פלעג עס ַא ָ‬ ‫מ'טאר נישט זיין‬ ‫ָ‬ ‫דאךלו קעגן ַה ָת ַרת נְ ָד ִרים‪ַ ,‬אז‬ ‫וואס] ער פרעגט די ַק ׁ ְּשיָ א‪ַ ,‬אז ס'שטייט ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫קיין נוֹ ֵג ַע [ ְּב ָד ָבר‪ ,‬מי שבא להתיר נדר חבירו‪ .‬ולפי זה] פרעגט ער די ַק ׁ ְּשיָ א דער משנה‬ ‫זאגטלז [אויף] רבה בר בר חנה [דשמע בת קול‪ַ ,‬אז] דער בורא כל‬ ‫למלךלח‪[ ,‬דהלא] די גמרא ָ‬ ‫געזאגט אוֹּ י ִלי ֶש ִנ ְש ַב ְע ִתי‪ְ ,‬ו ַע ְכ ָשיו [ ֶש ִנ ְש ַב ְע ִתי] ִמי ֵמ ֵפר ִלי‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫עולמים ָ‬ ‫לד דבצאן לבן‪ ,‬היה טמון שם ניצוצי קדושה ונשמות קדושות‪ ,‬אשר יעקב הוציאם משם‪ ,‬וכמו שהביא רבינו‬ ‫בס"ג ויצא תשכ"ז (לשון קדשו קונטרס רפו‪ ,‬ח"א)‪ ,‬עיי"ש באורך‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫זאגן‪ ,‬בדרך כלל הכוונה על השנים שלפני המלחמה באיירופא‪ .‬ועיין כל הענין באורך‬ ‫לה הלשון 'איך פלעג' צו ָ‬ ‫גם בס"ג מטות מסעי תשי"ג (לשון קדשו קונטרס כט)‪ ,‬וס"ג מטות מסעי תשט"ז (נדפס בחידושי תורה תשט"ז)‪ ,‬וגם שם‬ ‫כבר הזכיר מה שאיתא כן גם בישמח משה פרשת כי תשא דלהלן‪.‬‬ ‫לו ברמב"ם (הל' נדרים‪ ,‬פרק ז)‪ ,‬עיי"ש באורך‪.‬‬ ‫לז בגמרא בבא בתרא (עג‪ :‬עד‪ :).‬אמר רבה בר בר חנה‪ ,‬זימנא חדא הוה קא אזלינן ְּב ַמ ְּד ְּב ָרא‪ְּ ,‬וא ְּ‬ ‫ית ַל ֵוי ַב ֲה ָדן ההוא‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יד‬ ‫זאגן מו ָתר ָל ְך‪,‬‬ ‫געדארפט צו ָ‬ ‫ַ‬ ‫האסט‬‫געזאגט [החכמים לרבה בר בר חנה] ָ‬ ‫ָ‬ ‫האבן זיי‬ ‫ָ‬ ‫געדארפט ַמתיר זיין‪ .‬דעם‬‫ַ‬ ‫זאגן מו ָתר ָל ְך‪ ,‬ער העט גיווען‬ ‫געדארפט צו ָ‬ ‫ַ‬ ‫העסט גיווען‬ ‫דארט]‪.‬‬‫האט מען געמיינט [ ָ‬ ‫ְשבו ַעת ַה ָגלות ָ‬ ‫זאגט די גמרא‪.‬‬ ‫ַאזוי ָ‬ ‫קכה‬ ‫והקשה המשנה למלך‪ ,‬דהלא גם רבב"ח היה בתוך הגלות‪ ,‬ואם כן היה‬ ‫'נוגע' בדבר‪ ,‬והאיך היה מותר לו להתיר הנדר בדבר שיש לו נגיעה בה‬ ‫זאגן‬ ‫האט ער געקענט ָ‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫פרעגט ער די ַק ׁ ְּשיָ אלח‪[ ,‬אויף דעם] ְשבו ַעת ַה ָגלות‬ ‫דאך ַא נוֹּ ֵג ַע [בדבר‪,‬‬ ‫דאך אויך דערינען‪ ,‬ער איז ָ‬ ‫מו ָתר ָל ְך‪[ ,‬והלא רבה בר בר חנה] 'ער' איז ָ‬ ‫געקאנט‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫שהרי] ווער איז דען נישט אין דערינען‪ ,‬אין דער ְּגאו ָלה‪[ .‬ואם כן]‬ ‫זיין [שיוכל הוא להתיר שבועת הגלות]‪.‬‬ ‫ַאזוי פרעגט דער משנה למלך‪.‬‬ ‫קכו‬ ‫אמנם כבר תירצתי בזה על פי מה ששמעתי מזקן אחד ששמע מפי הישמח משה שאמר בהושענא רבה כשביקש‬ ‫על הגאולה שלימה‪ ,‬רבש"ע שמא תאמר שכוונתי לצורך עצמי‪ ,‬הנני אומר לך שאני מוכן ומזומן למסור עצמי שלא‬ ‫אראה באור הגאולה‪ ,‬ובשכר גן עדן‪ ,‬ובלבד שיתגדל ויתקדש שמיה רבא‬ ‫האב עס‬‫וואס] איך ָ‬‫ָ‬ ‫לאנגלה [לתרץ זה‪ ,‬על פי‬ ‫געזאגט ַ‬‫ָ‬ ‫מאל שוין‬ ‫האב ַא ָ‬ ‫נאר] איך ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫געהערט ִמ ִפי זָ ֵקן ֶא ָחד‪ - ,‬דער ייטב לב ברענגט עס אויך ערגעץ אויף ַא פ ַ‬ ‫לאץלט‪- ,‬‬ ‫געשטאנען דערביי‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האב עס געהערט ִמ ִפי זָ ֵקן ֶא ָחדמ‪ָ ,‬‬ ‫וואס ער איז‬ ‫ָאבער איך ָ‬ ‫טייעא וכו'‪ ,‬אמר לי ָתא ַא ְּח ֵוי ָל ְּך ַהר ִסינַ י‪ָ ,‬אזְּ לי וכו'‪ ,‬שמעתי בת קול שאומרת אוֹּ י ִלי ֶשנִ ְש ַב ְע ִתי [פירש רשב"ם‪ :‬מן‬ ‫הגלות‪ ,‬כדכתיב קראי טובא בנביאים]‪ְ ,‬ו ַע ְכ ָשיו ֶש ִנ ְש ַב ְע ִתי ִמי ֵמ ֵפר ִלי‪ ○ .‬כי אתאי לקמיה דרבנן‪ ,‬אמרו לי כל אבא‬ ‫חמרא [רבה בר בר חנה היינו רבי אבא בר חנה‪ ,‬וכמו כן רבינא כמו רב אבינא‪ .‬חמרא‪ ,‬כלומר שוטה כחמור]‪ ,‬כל בר בר חנה‬ ‫סיכסא [שוטה]‪ ,‬היה לך לומר מו ָפר ָל ְך‪ .‬והוא [רבה בר בר חנה] סבר‪ ,‬דלמא 'שבועתא דמבול' הוא [דכתיב (ישעי' נד‪,‬‬ ‫ט) ֲא ׁ ֶּשר נ ׁ ְּש ַב ְּעתי ֵמ ֲעבֹר ֵמי נ ַֹח וגו'‪ ,‬אותה שבועה היה רוצה להפר‪ ,‬ויחריב את העולם במבול‪ ,‬ולפיכך לא רצה להפר]‪ .‬ורבנן‬ ‫[דקרו ליה סיכסא‪ ,‬אמרי]‪ ,‬אם כן 'אוֹ י לי' למה [לא הוה ליה למימר 'אוי לי' אלא משום דבכל צרתם לו צר]‪.‬‬ ‫לח במשנה למלך על הרמב"ם (נדרים ז‪ ,‬ט)‪ :‬אסר על עצמו הניית בני העיר [אסור להשאל על נדרו לחכם מבני אותה‬ ‫העיר] וכו'‪ .‬דין זה מבואר בירושלמי (פרק ה' דנדרים) כמו שכתב מרן (בכסף משנה שם)‪ .‬וקשיא לי מאותה הגדה‬ ‫דפרק הספינה (בבא בתרא שם)‪ ,‬דרבה בר בר חנה שמע בת קול אומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר‬ ‫לי כו'‪ ,‬ולפי דברי הירושלמי לא היה יכול רבה להתיר שבועה זו לפי שהיה נוגע בדבר‪ .‬ואם היינו אומרים שדין‬ ‫זה של הירושלמי הוא דוקא לכתחלה‪ ,‬אבל בדיעבד אם התירוהו מותר‪ ,‬דומיא דנשבע לתועלת חבירו דאית ליה‬ ‫לר"ת דאם התירוהו מותר‪ ,‬היה אפשר לומר דמה שגנוהו חכמים‪ ,‬הוא דכיון דבדיעבד מותר היה לו לומר מותר‬ ‫לך‪ ,‬ומה שאמר הקב"ה ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי‪ ,‬לא היה רוצה שיתירוהו‪ ,‬כיון דלכתחלה אסור‪ ,‬אלא‬ ‫הכוונה היא שאיננו נמצא מי שיפר לי‪ ,‬לפי שכל ישראל נוגעים בדבר‪ .‬ומיהו הדין אינו נוח בעיני‪ ,‬וצריך עיון‪○ .‬‬ ‫עוד קשיא לי מאותה שאמרו (ברכות לב‪ְ ).‬ב ַויְ ַחל מ ֶֹּשה‪ ,‬מלמד שהתיר לו שבועתו‪ .‬ומשה נוגע בדבר היה‪ ,‬דאמרינן‬ ‫התם (ברכות שם)‪ֶּ ,‬ל ְּך ֵרד (תשא שם‪ ,‬ז)‪ ,‬רד מגדולתך‪ ,‬כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל‪[ ,‬ואם כן] כיון שאין‬ ‫ישראל בעולם אין לך גדולה‪ ,‬נמצא שהיה תועלת למשה בהתיר את שבועת המקום‪ ,‬ולפי דברי הירושלמי לא‬ ‫יכול משה להתיר שבועה זו‪ .‬ויש ליישב קושיא זו ודו"ק‪ ,‬ובמקום אחר הארכתי יע"ש‪.‬‬ ‫לט בספרו רב טוב פרשת מטות (ד"ה מסורה)‪ :‬על הפסוק לֹא יַ ֵחל ְּד ָברוֹ ְּכ ָכל ַהי ֵֹצא מפיו יַ ֲע ֶּשה (ל‪ ,‬ג)‪ .‬ע"ד דאיתא‬ ‫בבבא בתרא דף ע"ד ששמע בת קול אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי‪ ,‬וקאמרי רבנן דהיינו‬ ‫שבועת הגלות וכו'‪ .‬והנה המשנה למלך פרק ו' דנדרים הקשה איך אנו יכולים להתיר שבועות הגלות‪ ,‬הא נוגע‬ ‫ֹשה (תשא לב‪ ,‬יא) מלמד שהתיר לו נדרו [של הקב"ה‬ ‫אינו מתיר‪ .‬וכמו כן הקשה אמה שאמרו (ברכות לב‪ַ ).‬ויְּ ַחל מ ֶּ‬ ‫שאמר ָו ֲא ַכ ֵלם]‪ ,‬הא הוה ליה נוגע‪ ,‬דהשי"ת אמר לו כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל (ברכות שם)‪ ,‬ואם אין‬ ‫ישראל אין גדולה [למשה]‪ .‬ותירץ מורי זקני זלה"ה בישמח משה פרשת תשא‪ ,‬שבקש משה לסלק נגיעתו‪ ,‬ולזה‬ ‫טו‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האט‬‫געזאגט אין הושענא רבה‪[ ,‬ווען] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫מאל‬ ‫האט ַא ָ‬ ‫[ווי] דער ישמח משה ָ‬ ‫געזאגט‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬‫מ ְּת ַפ ֵלל געווען הוֹּ ַש ְענָ א ְל ַמ ַענְ ָך ֱאלֹּ ֵקינו‪ָ ,‬‬ ‫קאן מען קלערן‪[ ,‬על‬ ‫ִרבוֹּ נוֹּ ֶשל עוֹּ ָלם‪ ,‬אפשר קלערסטו [ ַאז] איך מיין 'מיך'‪ ,‬אפשר ָ‬ ‫זאל נישט‬ ‫זאל נישט זוֹּ ֶכה זיין‪ ,‬ער ָ‬ ‫זה אמר ניין‪ ,‬שהוא מוכן ומזומן ַאז] אפילו ַאז חלילה ער ָ‬ ‫גארנישט [בכלל אור הגאולה‪ ,‬הוא גם כן‬ ‫זאל נישט קיין טייל נעמען ָ‬ ‫גארנישט‪ ,‬ער ָ‬ ‫זען ָ‬ ‫ס'זאל זיין [שוין] יִ ְת ַג ֵדל ְויִ ְת ַק ֵדש ְש ֵמיה ַר ָבא‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫נאר‬ ‫מסכים לזה]‪ָ ,‬‬ ‫קאן מען קלערן [ ַאז] ער מיינט 'עוֹּ ָלם ַה ָבא' [למעלה בגן עדן‪ ,‬על זה גם כן‬ ‫[און] אפשר ָ‬ ‫רפאלן ווערן אין ְשאוֹּ ל ַת ְח ִתית‪,‬‬ ‫פא ַ‬ ‫זאל חלילה ַ‬ ‫גארנישט‪[ ,‬אפילו] ער ָ‬ ‫מסכים שלא יקבל] ָ‬ ‫ס'זאל זיין יִ ְת ַג ֵדל ְויִ ְת ַק ֵדש ְש ֵמיה‬ ‫ָ‬ ‫נאר‬ ‫פאר זיך‪ָ ,‬‬ ‫קיינמאל נישט זען קיין אוֹּ ָרה ַ‬ ‫ָ‬ ‫זאל‬ ‫ער ָ‬ ‫ַר ָבא‪.‬‬ ‫ס'איז ַא ַפ ַחד נוֹּ ָרא [דבריו הקדושים]‪.‬‬ ‫קכז‬ ‫וחזינן מזה דיש מציאות לבשר ודם לסלק עצמו מנגיעתו לגמרי‪ ,‬עד כדי כך‪ .‬וכמו כן סברו החכמים על רבה בר בר‬ ‫חנה‪ ,‬שהיה בכוחו לעשות כן‪ ,‬שיסלק עצמו מנגיעת הגאולה‪ ,‬ושוב לא היה נוגע בדבר כלל‪ ,‬והיה יכול להתיר‬ ‫שבועות הגלות‬ ‫זא ְקדו ָשה נִ ְפ ָל ָאה‪ַ ,‬אז‬ ‫על כל פנים ַאז ס'איז ַא ְמ ִציאות [בעולם לצדיק שיתעלה מיט] ַא ַ‬ ‫זאגן‪.‬‬‫דאס קענען ָ‬ ‫זאל ָ‬‫ַא ָב ָשר ָו ָדם ָ‬ ‫אתם ְּואם ַאין'‪ְּ ,‬מ ֵחני נָ א‪ .‬כלומר בין כך ובין כך מחני נא‪ ,‬ואם כן איננו נוגע‪ ,‬וזה‬ ‫אמר (תשא לב‪ ,‬לב) 'אם ת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫שאמרו בגמרא (שם) ַויְּ ַחל מ ֶֹּשה שהתיר לו נדרו‪ ,‬ושמואל אמר שמסר עצמו למיתה‪ ,‬דא ודא אחת היא‪ ,‬דמשום‬ ‫הכי אינו נוגע ויכול להתיר‪ ,‬עכ"ל ודפח"ח‪ ○ .‬ומזה מובן‪[ ,‬כי] מי זה שרוצה להתיר לו שבועה דגלות‪ ,‬צריך‬ ‫שימסור עצמו למיתה לבל יראה בגאות ה' וגאולת ישראל‪ ,‬ובכל זאת רוצה שיהא הגאולה למען יתגדל ויתקדש‬ ‫שמו יתברך בעולמו‪ ,‬ואז אינו נוגע ויכול להתיר‪ .‬וכאשר מורי זקני זלה"ה היה מרגלא בפומיה ברבים באמירות‬ ‫הושענות‪ ,‬שמוסר עצמו למיתה בשביל זה שיתגדל ויתקדש שמו הגדול ברוך הוא‪[ .‬ורבינו מזכיר דברי הרב טוב‬ ‫בס"ג תזריע החודש תשכ"ז (לשון קדשו קונטרס ער ח"א‪ ,‬אות צא)]‪.‬‬ ‫ועיין עוד בייטב לב פרשת לך וז"ל‪ :‬או יאמר ֲהרמֹתי יָ די וגו' (יד‪ ,‬כב)‪ ,‬ואיתא במדרש (ב"ר מג‪ ,‬ט) עשאן‬ ‫שבועה‪ ,‬כמה דאת אמר (דניאל יב‪ ,‬ז) ַו ָי ֶּרם יְּ מינוֹ ו ְּשמֹאלוֹ ֶּאל ַה ׁ ָש ַמים ַוי ׁ ָש ַבע ְּב ֵחי ָהעוֹ ָלם‪ .‬יש לפרש על פי מה‬ ‫שדרשו חז"ל (ברכות סא‪ ):‬יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו‪ ,‬לכך נאמר (ואתחנן ו‪ ,‬ה) ו ְּב ָכל נַ ְּפ ׁ ֶּש ָך‪ ,‬יש לך אדם‬ ‫שממונו חביב עליו מגופו‪ ,‬על זה נאמר ו ְּב ָכל ְּמא ֶֹּד ָך‪ .‬ובהקדמת תקוני זוהר (דף י‪ ,):‬אם חביב עליו גופו מממונו‪,‬‬ ‫לכך נאמר בכל לבבך‪ ,‬ואם חביב עליו נפשו מגופו‪ ,‬לכך נאמר ו ְּב ָכל נַ ְּפ ׁ ֶּש ָך‪ ,‬ואם חביב עליו ממונו מגופו‪ ,‬לכך‬ ‫נאמר ו ְּב ָכל ְּמא ֶֹּד ָך‪ ○ .‬ביאור הדברים שמעתי מאאמ"ו הגאון [רבי אלעזר ניסן] זצ"ל‪ ,‬כי מי שנהרג על קידוש השם‬ ‫הוא רק מסירת גופו‪ ,‬אבל הנפש עולה למעלה‪ ,‬אך לפעמים צריך למסור גם את נפשו לשמו יתברך‪ .‬וזה היה‬ ‫מחשבת אהרן בעשותו את העגל‪ ,‬באומרו מוטב יתלו הסרחון בי ולא בהם (ויקרא רבה י‪ ,‬ג)‪ .‬ואיתא בספרים‪,‬‬ ‫[דטעמו] כי אם חטא יחיד פמליא שלו קיימת‪ ,‬ורבים שחטאו אינה קיימת (ילקוט שמעוני רמז תסט)‪ ,‬ולכך ביחיד‬ ‫נכתב (ויקרא ד‪ ,‬ו) ָפר ֶֹּכת ' ַהק ֶֹּד ׁש'‪ ,‬ובפר העלם דבר של ציבור (שם‪ ,‬יז) לא נכתב ָפר ֶֹּכת ' ַהק ֶֹּד ׁש'‪ .‬וזה מסירת 'הנפש'‬ ‫ממש‪ ,‬עבור שתהא קדושתו יתברך קיימת‪ ○ .‬וכמו כן פינחס‪ְּ ,‬ב ַקנְּ אוֹ ֶּאת קנְּ ָאתי‪ .‬וזהו אפילו נוטל את נפשך‪,‬‬ ‫דהיינו אם ח"ו צריך לעבור עבירה להכרית נפשו מכל וכל‪ ,‬באופן שעל ידי זה יתקדש שם שמים‪ ,‬גם כן צריך‬ ‫למסור נפשו למען אהבת ה'‪ ○ .‬ופעמים רבות שמענו מהאי סבא קדישא מורי זקני זלה"ה [הישמח משה] בפה‬ ‫מלא‪ ,‬שמסר נפשו ממש לאבדון ח"ו‪ ,‬באופן שיתוקן על ידי זה כל הפגמים ויבא משיח‪ ,‬למען יתקדש שם שמים‬ ‫בעולם‪[ .‬ומזה רואין שכן היה דרכו של הישמח משה בכמה שנים למסור נפשו על הגאולה‪ ,‬ובפרט בהושענא רבה‪ .‬ומה‬ ‫שמזכיר רבינו זאת בשם זקן אחד‪ ,‬לפי שממנו שמע גם סגנון 'הלשונות' שאמר הישמח משה‪ ,‬שזה לא נזכר בדברי הייט"ל]‪.‬‬ ‫מ הכוונה על החסיד הישיש ר' אברהם לעווי ז"ל‪ ,‬הנקרא ר' אברהם פילפעשער‪ .‬שבצעירותו זכה לשמוע כמה‬ ‫דרשות מפי הישמח משה זי"ע‪ ,‬ומסר זאת לרבינו כשהיה רבינו אברך צעיר לימים וגר בסאטמאר (בשנת תרס"ד)‪.‬‬ ‫כן סיפר בנו ר' נפתלי לעווי ע"ה שרבינו אמר לו בפירוש שכוונתו בזה על אביו‪( .‬מושיען של ישראל‪ ,‬ח"ב פרק טז)‪.‬‬ ‫[ועיין עוד בזה בקונטרס באילנא דחיי (ח"ד‪ ,‬פרק נ)]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫טז‬ ‫וואס מ'איז זיך ְמ ַס ֵלק [די נגיעה‪ .‬און] דער דין‬ ‫רהאנדן [ ַא מציאות] ָ‬ ‫פא ַ‬ ‫דאך שוין ַ‬ ‫איז ָ‬ ‫יעה‪ ,‬איז ער שוין 'אויס' נוֹּ ֵג ַעמא‪[ ,‬ושפיר יכול‬ ‫דאך‪ַ ,‬אז מ'איז זיך ְמ ַס ֵלק פון די נְ ִג ָ‬‫איז ָ‬ ‫להתיר הנדר]‪.‬‬ ‫קכח‬ ‫טאקע‬ ‫[אויף]‬ ‫פארענטפערט] דעם משנה למלך'ס קשיא‪ַ ,‬‬ ‫דאך שוין [ ַ‬ ‫איבערדעם איז ָ‬ ‫דאס אויך‬ ‫האט ָ‬ ‫קאן עס‪ ,‬ער ָ‬ ‫האט די גמרא [חכז"ל] גערעכנט [ ַאז] ער ָ‬‫רבה בר בר חנה ָ‬ ‫געקענט טון‪.‬‬ ‫קכט‬ ‫ואחר כך ראיתי שכן כתב גם הישמח משה בעצמו‪ ,‬לענין קושיא אחרת של המשנה למלך‪ ,‬על מה שאמר בפסוק‬ ‫וַ יְּ ַחל מ ֶֹּׁשה ‪ ,‬שהתיר להקב"ה את נדרו‪ ,‬כדי שלא יכלה את ישראל‪ .‬וקשה גם כן‪ ,‬דהלא גדולתו של משה היה רק‬ ‫בשביל ישראל‪ ,‬ואם כן היה לו נגיעה בהצלת ישראל‪ ,‬והאיך יכול להתיר הנדר‪ .‬ותירץ היש"מ על דרך האמור‪ ,‬כי‬ ‫אתם וְׁ ִאם ַאיִ ן'‪ ,‬בין כך‬ ‫משה רבינו סילק את 'עצמו' במה שמסר עצמו למיתה בכל אופן‪ ,‬וזהו שאמר ' ִאם ִת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫ובין כך ְּמ ֵחנִ י נָּ א ִמ ִס ְּפ ְּר ָּך‬ ‫האב איך געזען [ ַאז] ס'שטייט אין ישמח משהמב [ ַאליין] כעין זה‪.‬‬ ‫נאר שפעטער ָ‬ ‫ָ‬ ‫אתם ְו ִאם ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י נָ א‬ ‫זאגט [מיט דעם ְּפ ׁ ַשט‪ ,‬אויפן פסוק] ְו ַע ָתה ִאם ִת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫ער ָ‬ ‫זאל זיין‬ ‫וואס ָ‬ ‫וואס‪ָ ,‬‬ ‫אתם' שטייט נישט ָ‬ ‫ִמ ִס ְפ ְר ָך ֲא ֶשר ָכ ָת ְב ָת (שמות לב‪ ,‬לב)‪' ,‬אם ת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫זאגט רש"י‪.‬‬ ‫נאר] ס'איז ַא מ ְּק ָרא ָק ֵצר‪ָ ,‬‬ ‫אתם‪ָ [ .‬‬ ‫ִאם ִת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫אתם ְּואם ַאין]‪,‬‬‫געזאגט [אם ת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫ָ‬ ‫דא‬ ‫האט ָ‬ ‫קאן זיין [ ַאז] ער ָ‬ ‫זאגט דער ישמח משה‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫געגאנגען להתיר נדרו‬ ‫ַ‬ ‫דאךמג [על הפסוק] ַויְ ַחל מ ֶֹּשה (תשא לב‪ ,‬יא) ער איז‬ ‫ווארן ס'שטייט ָ‬ ‫ָ‬ ‫יעה אין דעם‪[ ,‬שהרי אמר לו הקב"ה] לא‬ ‫דאך ַא נְּ ג ָ‬‫האט ָ‬ ‫[של הקדוש ברוך הוא]‪ ,‬נו [לכאורה] ער ָ‬ ‫מא כמבואר בגמרא בבא בתרא (מג‪ ,).‬וברמב"ם (שם)‪ ,‬ובשלחן ערוך (חו"מ סימן לז)‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫מב בישמח משה פרשת כי תשא (עה"פ ויחל משה)‪ :‬ובברכות פרק אין עומדין (לב‪ .‬והובא להלן)‪ ,‬חד אמר ַויְ ַחל מ ֶֹּשה‪,‬‬ ‫מלמד שהתיר לו נדרו‪ ,‬ושמואל אמר שמסר עצמו למיתה‪ ,‬שנאמר (תשא לב‪ ,‬לב) ְו ִאם ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י נָ א‪ ○ .‬ונראה דאלו‬ ‫ואלו דברי אלקים חיים הן‪ ,‬דהרמב"ם (פ"ז מהל' נדרים) פסק 'נוגע' אינו יכול להתיר נדר‪ .‬והקשה המשנה למלך‬ ‫מהא דאמר הכא דמשה התיר לו נדרו‪ ,‬הלא היה 'נוגע'‪ ,‬דהשי"ת אמר לו כלום נתת לך גדולה אלא בשביל‬ ‫ישראל‪ ,‬ואם אין ישראל ח"ו אין לו גדולה‪.‬‬ ‫אתם ְו ִאם ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י נָ א וגו'‪ ,‬ועיין רש"י‪ ,‬ולפרושו הוא‬ ‫ולתרץ זה נראה‪ ,‬דמפני זה אמר משה ִאם ִת ָשא ַח ָט ָ‬ ‫מקרא קצר‪ ,‬והעיקר חסר‪ .‬על כן נראה‪ ,‬דלפי שרצה להתיר הנדר‪ ,‬לזה בקש לסלק נגיעתו‪ ,‬לכן אמר ' ִאם ִת ָשא‬ ‫אתם ְו ִאם ַאיִ ן'‪ ,‬רצה לומר בין אם תמחול להם או לא‪ ,‬בין כך ובין כך ְמ ֵחנִ י נָ א‪ ,‬ואם כן תו איננו 'נוגע'‪,‬‬ ‫ַח ָט ָ‬ ‫והתרתו התרה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ולפי זה שני הדרשות עולים יחד‪ ,‬דרב אמר שהתיר לו נדרו‪ ,‬ועל זה קשה קושית המשנה למלך הא הוי‬ ‫נוגע‪ ,‬על זה אמר שמואל שמסר עצמו למיתה‪ ,‬רצה לומר בין כך ובין כך‪ ,‬וכמו שכתבתי‪ ,‬ואם כן תו לא הוי‬ ‫נוגע‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫והנה בילקוט ובעין יעקב הגירסא 'שהתיר' לו נדרו‪ ,‬אבל בגמרא שלפנינו הגירסא 'שהפיר' לו נדרו‪ ,‬וידוע‬ ‫דחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה‪ ,‬ולפי זה צריך לומר דמשה דין בעל היה לו‪ ,‬כדכתיב (ברכה לג‪ ,‬א) מ ֶֹּשה‬ ‫יש ָה ֱאלֹקים‪ ,‬ונקרא בעלה דמטרנותא כדאיתא בזוהר (ח"א רלו‪ .):‬ובזה מסולק קושית המשנה למלך [באופן שני]‪,‬‬ ‫א ׁ‬ ‫דדוקא חכם אינו יכול להתיר כשהוא נוגע‪ ,‬אבל בעל הרי הוא מתיר בדברים שבינו לבינה‪ ,‬ואתי שפיר‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫יש ָנה לא זכו ְּבע ָתה ‪ ,‬כי יש שבועה על הגלות עד עת קץ‪,‬‬ ‫ובזה אמרתי לפרש אמרם ז"ל (סנהדרין צח‪ ).‬זכו ֲאח ׁ ֶּ‬ ‫כמבואר במסכת בבא בתרא (עד‪ ).‬ברבה בר בר חנה ששמע בת קול ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי‪ ,‬עיין שם‬ ‫בגמרא‪ .‬והנה לא יתכן התרה‪ ,‬דהכל נוגעים הם‪ ,‬רק הפרה בבחינת בעל‪ ,‬והיינו דדייק ואמר מי מיפר לי‪ ,‬בלשון‬ ‫יש ָנה‪ ,‬דיכול להיות הפרה‪ ,‬לא זכו ְּבע ָתה‪ ,‬דלא‬ ‫הפרה דייקא כמ"ש‪ ,‬והיינו דוקא כשהם צדיקים‪ ,‬והיינו זכו ֲאח ׁ ֶּ‬ ‫יוכלו להפר‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מג בגמרא ברכות (לב‪ַ :).‬ויְ ַחל מ ֶֹּשה ֶאת ְפנֵ י ה'‪ ,‬אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד‬ ‫שהחלהו‪ ,‬ורב אמר עד שהפר לו נדרו‪ ,‬כתיב הכא ַויְּ ַחל‪ ,‬וכתיב התם לֹא יַ ֵחל ְּד ָברוֹ ‪ ,‬ואמר מר הוא אינו מיחל אבל‬ ‫אחרים מחלין לו‪ .‬ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם‪ ,‬שנאמר ְּואם ַאין ְּמ ֵחני נָ א מס ְּפ ְּר ָך‪.‬‬ ‫יז‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫דאך‬‫גאנצע תוֹ ָרה [שנדבר עם משה] איז ָ‬ ‫נתתי לך ְגדו ָלה אלא בשביל ישראלמד‪[ ,‬און] די ַ‬ ‫ש ָר ֵאלמה‪[ ,‬ואם כן] ַאז דער בורא כל עולמים וועט מתיר נדרו זיין [מה‬ ‫ַאלעס ִב ְש ִביל יִ ְ‬ ‫וויאזוי‬ ‫ַ‬ ‫פאר אים אויך ַא טוֹ ָבה‪[ ,‬ואם כן]‬‫דאך עס ַ‬ ‫שנשבע אז באפו לכלות ח"ו את ישראל] איז ָ‬ ‫געזאגט סיי ווי סיי‪ִ ' ,‬אם ִת ָשא ְו ִאם‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬‫קען ער אים מתיר נדר זיין‪ .‬איבערדעם ָ‬ ‫האט‬ ‫ַאיִ ן'‪[ ,‬איז] ְמ ֵחנִ י נָ א ִמ ִס ְפ ְר ָך ֲא ֶשר ָכ ָת ְב ָת‪ ,‬איך וועל נישט נעמען קיין טייל‪[ .‬וממילא] ָ‬ ‫גארנישט‪[ .‬און] ַאז ער וויל נישט‬ ‫יעה‪[ ,‬שהרי] ער וויל נישט ָ‬ ‫ער זיך ְמ ַס ֵלק געווען די נְ ִג ָ‬ ‫האט ער געקענט ַמ ִתיר נֶ ֶדר זיין‪.‬‬‫געווארן 'אויס' נוֹ ֵג ַע [בדבר]‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫גארנישט‪ ,‬איז ער‬ ‫ָ‬ ‫ַאזוי שטייט אין ישמח משה‪ ,‬פרשת כי תשא‪.‬‬ ‫קל‬ ‫התחלת ישוב קושיא ז‪-‬ט‬ ‫והיוצא לנו‪ ,‬דכל זמן שיש לאדם נגיעה לא יוכל לשפוט בצדק ומישרים‪ ,‬כי הנגיעה מסמא את עיניו‪ .‬והעצה הוא רק‬ ‫באם יוכל 'לסלק' עצמו לגמרי מהנגיעה‪ ,‬שבין כך ובין כך יוותר על זה שלא ישיגנה‪ .‬ועל כן החליט אברהם אבינו‬ ‫לאליעזר‪ ,‬שבשום אופן לא יקח את בתו‪ ,‬אף אם כבר יסכים ליקח מבנות הכנעני‪ ,‬בכדי לסלקו מהנגיעה‪ ,‬ולהקל לו‬ ‫הנסיון‪ ,‬שיוכל להשתדל בדבר בחריצות ואמת‪ ,‬ולא יפריע לו הנגיעה (וכדלהלן גם באות קלג)‬ ‫היצט איז ַאזוי‪.‬‬ ‫יעה‪[ ,‬הרי] דער ְּכ ַלל איז ַאז ס'איז נישט קיין ְּמציאות‬ ‫מ'האט ַא נְ ִג ָ‬‫ָ‬ ‫על כל פנים ַאז‬ ‫מאלמו ְמ ַע ֵור ֵעינַ יִ ם‪ ,‬ס'איז אים ְמ ַס ֵמא ֵעינַ יִ ם‪.‬‬ ‫יעה איז ַא ָ‬ ‫[לראות את האמת‪ ,‬שהרי] ַא נְ ִג ָ‬ ‫[ משא"כ אם הוא 'מסתלק' מהנגיעה‪ ,‬אז שפיר יוכל לראות את האמת ולדון בדבר כהוגן]‪.‬‬ ‫קלא‬ ‫פארשווערערן דעם נִ ָסיוֹּ ן [ ַ‬ ‫פאר‬ ‫געוואלט ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאך נישט‬ ‫האט ָ‬ ‫נו ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינו‪ ,‬ער ָ‬ ‫דאך דעם מענטש‪ ,‬און‬ ‫פארבלענדט ָ‬ ‫דאך‪ ,‬ס' ַ‬ ‫פארבלענדט ָ‬ ‫יעה ַ‬ ‫אליעזר‪ ,‬והרי] די נְ ִג ָ‬ ‫(ההמשך לזה‪ ,‬באות קלג)‬ ‫מ'ווייסט נישט‪.‬‬ ‫קלב‬ ‫הקדמה לישוב קושיא יא‬ ‫ובאמת כל זמן שעדיין יש לאדם נגיעה‪ ,‬אין הוא מבין להכיר אף בזה גופא שיש לו אותו הנגיעה‪ .‬וכמו שפירשתי‬ ‫בפסוק וְׁ ש ַֹחד לֹא ִת ָקח ' ִכי ַהש ַֹחד יְׁ ַע ֵּור ִפ ְׁק ִחים'‪ ,‬דלכאורה למה כתב התורה כאן 'הטעם' שמעוור פקחים‪ .‬אמנם‬ ‫בא הכתוב להשמיענו‪ ,‬דאף דבעלמא במקום ספק או ספק ספיקא‪ ,‬יש אופנים להתיר האיסור‪ ,‬אבל ספק זה‬ ‫אם הוא משוחד או לא‪ ,‬על זה לא יוכל האדם לדון כלל אם יש כאן צד ספק‪ ,‬כי עיניו מתעוורים לגמרי מלראות אף‬ ‫את זה‬ ‫זאגןמז [לפרש מה שאמר הכתוב] ְוש ַֹּחד לֹּא ִת ָקח ִכי ַהש ַֹּחד יְ ַע ֵור ֵעינֵ י‬ ‫[ווי] איך פלעג צו ָ‬ ‫רוואס שטייט ַא ' ַט ַעם' אין די תוֹ ָרה‪[ ,‬דבודאי לא לחנם הוא]‪ ,‬ווי‬ ‫פא ָ‬ ‫ִפ ְק ִחים (משפטים כג‪ ,‬ח)‪ַ ,‬‬ ‫מד כמבואר בגמרא שם‪ַ :‬ויְּ ַד ֵבר ה' ֶּאל מ ֶֹּשה ֶּל ְּך ֵרד (תשא לב‪ ,‬ז)‪ ,‬מאי ֶל ְך ֵרד‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬אמר לו הקב"ה‬ ‫למשה‪ ,‬משה ֵרד מגדולתך‪ ,‬כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל‪ ,‬ועכשיו ישראל חטאו‪ ,‬אתה למה לי‬ ‫[והב"ח גרס‪ :‬למה לך גדולה]‪ .‬מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר‪ ,‬וכיון שאמר ֶּה ֶּרף מ ֶּמני ְּו ַא ׁ ְּשמ ֵידם‪,‬‬ ‫אמר משה דבר זה תלוי בי‪ ,‬מיד עמד ונתחזק בתפלה וביקש רחמים‪.‬‬ ‫מר‪ .‬אמור להם דברי כבושים‪ ,‬בשבילכם ְמ ַד ֵבר עמי‪ ,‬שכן מצינו‬ ‫מה כמבואר בתורת כהנים ריש ויקרא (ב‪ ,‬יג)‪ֵ :‬לא ֹ‬ ‫שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין‪ ,‬לא היה מדבר עם משה וכו'‪[ .‬וכן הוא ברש"י ויקרא (א‪ ,‬א‪ .‬ד"ה לאמר)]‪.‬‬ ‫מאל זיכער‪.‬‬‫מו פירוש‪ :‬בכל אופן‪ַ ,‬א ָ‬ ‫מז ועיין זה גם בס"ג בהעלותך תשי"ד (לשון קדשו קונטרס שב‪ ,‬אות לא‪-‬לז)‪ ,‬וס"ג קדושים תשכ"ב‪ ,‬וס"ג כי תבוא‬ ‫תשכ"ז (לשון קדשו קונטרס שז ח"ג‪ ,‬אות קפה ‪-‬קצ)‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יח‬ ‫זאגט אין הלכות סוכהמח‪ַ ,‬אז ס'שטייט ַא ַט ַעם אין די תוֹ ָרה‪ ,‬מוז עפעס זיין‬ ‫דער ב"ח ָ‬ ‫האבן דעם ַט ַעם [המבואר בקרא]‪ַ ,‬אז נישט‪,‬‬ ‫[שהוא גם נפקא מינה להלכה‪ ,‬ולכן] מוז מען אינזין ָ‬ ‫דא‬ ‫רוואס] ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫שה‪[ ,‬ואם כן צריך ביאור ַ‬ ‫ְּבח ָנם שטייט נישט קיין ַט ֲעמים אין די תוֹ ָרה ַה ְּקדוֹ ׁ ָ‬ ‫שטייט עפעס ַא ַט ַעם‪ִ ,‬כי ַהש ַֹּחד יְ ַע ֵור‪.‬‬ ‫ווארן יעדע‬ ‫זאג איך ניין [דלא קשה‪ ,‬ווייל] ס'איז ַא נַ ְפ ָקא ִמינָ ה ַל ֲה ָל ָכה‪ָ ,‬‬ ‫אויף דעם ָ‬ ‫רהאנדן ְס ֵפקוֹּ ת [כספק טומאה ברה"ר‪ ,‬ועוד]‬ ‫פא ַ‬ ‫זאך]‪ ,‬ביי די ַאלע ַלאוין אין די תוֹ ָרה‪ ,‬איז ַ‬ ‫[ ַ‬ ‫דאך זיין‬ ‫דעמאלטס איז מו ָתר‪ָ ,‬אבער מוז מען ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬‫און ְס ֵפק ְס ֵפקוֹּ ת [בכל האיסורים] ָ‬ ‫טאמער איז מען ְמשו ָחד‪,‬‬ ‫דאס וויסן [שישנם כאן אותן הספיקות]‪ָ .‬אבער 'דער' ָס ֵפק‪ָ ,‬‬ ‫מ'זאל ָ‬ ‫ָ‬ ‫קאן מען נישט ְמ ַב ֵרר זיין‪.‬‬ ‫דעס ָ‬ ‫יעה‪,‬‬ ‫מ'האט נישט קיין נְּ ג ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך נישט ְּמ ׁשו ָחד‪,‬‬ ‫ביי ַאן ַאנדערן ָס ֵפק ִאסור‪ ,‬איז מען ָ‬ ‫יקא‪[ .‬מה שאין כן הכא] די תוֹ ָרה‬ ‫קען מען ְמ ַב ֵרר זיין צי איז עס ַא ָס ֵפק‪ ,‬צי ַא ְס ֵפק ְס ֵפ ָ‬ ‫זאלסט וויסן [ ַאז]‬ ‫געזאגט ניין [שלא תוכל לברר הספק שלך בענין השוחד‪ ,‬ווייל] ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה ָ‬ ‫דאס ַאליין‬ ‫'מאכט בלינד קענסטו נישט ְמ ַב ֵרר זיין‪ ,‬ווייל ָ‬ ‫מאכט בלינד‪[ ,‬און] ַאז ס ַ‬ ‫שוֹּ ַחד ַ‬ ‫פארבלענדט‪.‬‬ ‫וועסטו אויך נישט וויסן‪ַ ,‬אז דו ביסט ְמשו ָחד‪[ ,‬ווייל] דו וועסט ווערן ַ‬ ‫האבן ַא ָס ֵפק ָכל ְדהו דערינען‪ ,‬מוזטו דיך ְמ ַס ֵלק זיין‪[ ,‬ולזה כתבה‬ ‫[וממילא] ַאז דו וועסט ָ‬ ‫דאס מוזטו וויסן‪.‬‬ ‫התורה] לֹּא ִת ַקח ש ַֹּחד ' ִכי ַהש ַֹּחד יְ ַע ֵור'‪ָ ,‬‬ ‫קלג‬ ‫המשך ישוב קושיא ז‪-‬ט‬ ‫דא‬ ‫האט ָ‬ ‫האבן ְמ ִסירות נֶ ֶפש [בשליחותו‪ ,‬און] ער ָ‬ ‫געדארפט ָ‬‫ַ‬ ‫דא‬ ‫האט ָ‬ ‫[והנה אליעזר] ער ָ‬ ‫דאך‬‫דאס איז ָ‬ ‫ֹּאבה ָה ִא ָשה‪[ ,‬והסכמתם בזה אם יאבו או לא יאבו] ָ‬ ‫גע'ט ֲענָ ה'ט או ַלי לֹּא ת ֶ‬ ‫ַ‬ ‫דאך אין די‬ ‫גע'ט ֲענָ ה'ט [מיט לבן שפעטער‪ ,‬ווי] מ'זעט ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫וויאזוי 'ער' ָ‬ ‫ַ‬ ‫גיווענדט [לויט]‬ ‫געדארפט צו ַט ֲענֶּ ה'ן מיט זיי [ ַאז] ַאל‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫דערנאך [בהמשך הפרשה] ווי ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫ְּפסוקים‬ ‫פארענטפערן די‬ ‫זאגן ווייטערמט [צו] ַ‬ ‫ְת ַא ֲחרו א ִֹּתי‪ - ,‬ווי איך וועל שוין שפעטער ָ‬ ‫דקדוקים [שבסדר הטענות של לבן ואליעזר]‪– .‬‬ ‫יכם‬‫מח דהנה הטור כתב בריש הלכות סוכה (או"ח סימן תרכה) וז"ל‪ַ :‬בסכֹת ֵת ׁ ְּשבו ׁש ְּב ַעת יָ מים וגו' ְּל ַמ ַען יֵ ְּדעו דֹר ֵֹת ֶּ‬ ‫כי ַבסכוֹ ת הוֹ ׁ ַש ְּבתי ֶּאת ְּבנֵ י י ְּש ָר ֵאל ְּבהוֹ ציאי אוֹ ָתם וגו'‪ָ .‬ת ָלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים‪ ,‬וכן הרבה מצות‪,‬‬ ‫לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו‪ ,‬והיא המורה על אמיתת מציאות‬ ‫הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו‪ ,‬והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות‬ ‫בהן כרצונו וכו'‪.‬‬ ‫ועל זה כתב שם הב"ח וז"ל‪ַ :‬בסכֹת ֵת ׁ ְּשבו וגו' תלה הכתוב וכו'‪ .‬איכא למידק בדברי רבינו‪ ,‬שאין זה‬ ‫מדרכו בחיבורו זה לבאר הכוונה לשום מקרא שבתורה‪ ,‬כי לא בא רק ל ְּפסוֹ ק הוראה‪ ,‬או להורות מנהג‪ ,‬ופה‬ ‫דבסכֹת ֵת ׁ ְּשבו‪ ○ .‬ויראה לי לומר בזה‪ ,‬שסובר דכיון דכתיב ְל ַמ ַען יֵ ְדעו וגו'‪ ,‬לא‬ ‫האריך לבאר ולדרוש המקרא ַ‬ ‫קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה‪ ,‬ולכן ביאר לפי ַה ְּפ ׁ ַשט דעיקר הכוונה בישיבת‬ ‫הסוכה שיזכור יציאת מצרים‪ .‬וזה הטעם בעצמו לרבינו ז"ל במה שכתב בהלכות ציצית בסימן ח' ויכוין‬ ‫בהתעטפו שצונו המקום וכו'‪ ,‬וכן בהלכות תפלין בסימן כ"ה כתב ויכוין בהנחתם שצונו המקום להניח וכו' כדי‬ ‫וכו'‪ ,‬מה שלא עשה כן בשאר הלכות‪ ,‬כי לא כתב שיכוין שום כוונה בעשיית המצוה‪ ,‬מפני כי המקיים המצוה‬ ‫כדינה יוצא בה אף על פי שלא היתה לו שום כוונה‪ ,‬אבל בציצית שכתוב בהן (שלח טו‪ ,‬מ) ְּל ַמ ַען תזְּ ְּכרו וגו'‪ ,‬וכן‬ ‫יך‪ ,‬שפשוטו הוא שהתפלין הם אות וזכרון כדי שיהא תורת ה'‬ ‫בתפלין כתוב (בא יג‪ ,‬ט) ְּל ַמ ַען ת ְּהיֶּ ה תוֹ ַרת ה' ְּבפ ָ‬ ‫שגור בפינו כי ְּביָ ד ֲחזָ ָקה הוֹ צ ֲא ָך‪ ,‬יראה שלא קיים המצוה כתיקונה אם לא יכוין אותה הכוונה‪ ,‬ולכן כתב‬ ‫בהלכות אלו ויכוין וכו'‪ .‬וכן גבי סוכה שכתוב ְל ַמ ַען יֵ ְדעו וגו'‪ ,‬משמע ליה גם כן שצריך שיכוין בשעת ישיבת‬ ‫הסוכה הטעם ַה ְמ ֻכ ָון במצוה‪[ .‬וכן כתב הב"ח גם בהל' ציצית (או"ח ח‪ ,‬ז) לענין מצות ציצית ומצות תפילין‪ ,‬דצריך לכוון‬ ‫בהם טעם המבואר בפסוק]‪.‬‬ ‫מט בחלק הדרוש שיודפס אי"ה בחלק ג' של הקונטרס‪.‬‬ ‫יט‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫טאמער‬ ‫יעה‪[ ,‬ווייל] ָ‬ ‫געוואלט ַארויסנעמען פון דער נְ ִג ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער [אברהם] אים‬‫[וממילא] ָ‬ ‫דאס‬ ‫רפאלן‪ָ ,‬‬ ‫פא ַ‬ ‫זאגן ס'איז ַ‬ ‫האט ער אים געמוזט ָ‬ ‫איז ער ַא נוֹּ ֵג ַע‪ ,‬טויג נישט‪[ ,‬ולכן] ָ‬ ‫וועט נישט זיין [שאקח את בתך ליצחק]‪.‬‬ ‫[ומתורץ בזה קושיית הרא"ם שבקושיא ז‪ .‬וכן מתורץ בזה קושיות ח‪-‬ט דהלא היה יכול אברהם‬ ‫להוציאו מכלל ארור‪ ,‬דאף שידע שיוכל להוציאו לכלל ברוך‪ ,‬מכל מקום לאליעזר רצה להחליט הדבר‪,‬‬ ‫שהוא יסבור שלא יוכל להוציאו‪ ,‬בכדי להחליט לו בדעתו שלא יחשוב עוד שמא ישא את בתו‪ .‬וגם‬ ‫דבלאו הכי כבר ידע אברהם בנבואה שצריך ליקח דוקא את רבקה]‪.‬‬ ‫קלד‬ ‫ישוב קושיא י‬ ‫ומה שסיים לו אברהם בדבריו במשמעות שיש מקום עוד להסתפק שלא יקח את רבקה‪ ,‬אף שהוא כבר ידע‬ ‫בנבואה שרבקה היא בת זוגו של יצחק‪ .‬יבואר גם כן על דרך זה‪ ,‬שרק לאליעזר אמר כן‪ ,‬כי לא רצה להגיד נבואה‬ ‫זו‪ ,‬בכדי שישאר לו 'הנסיון' בדבר‪ ,‬לחשוב שיש עוד מקום ספק בדבר‪ ,‬ואעפ"כ יסלק עצמו מנגיעתו וישרת את‬ ‫אברהם באמונה‪ ,‬לגמור שליחותו בצדק‪[ ,‬ובזה יצא מכלל ארור לברוך]‪ .‬ועוד טעם‪ ,‬שרצה להסתיר הנבואה מפני‬ ‫המקטרג‪ ,‬שלא יעכב הדבר‬ ‫טאקע געוואוסט‬ ‫האט דער ֱא ֶּמת ַ‬ ‫קאן זיין [בישוב קושיא י‪ ,‬כי אברהם אבינו] ער ָ‬ ‫היצט ָ‬ ‫גארנישט ְּמסו ָפק געווען [בדבר‪ ,‬לאחר שכבר‬ ‫ַאז ס'וועט זיין [הזיווג של רבקה ליצחק]‪ ,‬ער איז ָ‬ ‫קאן זיין‬ ‫אויסזאגן [לאליעזר]‪ - .‬און ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס נישט געקענט‬ ‫האט ָ‬‫נאר ער ָ‬ ‫הוגד לו כן בנבואה]‪ָ .‬‬ ‫טאקע כדי‬ ‫דערנאך ‪ַ -‬‬ ‫ָ‬ ‫פארן ְמ ַק ְט ֵרג‪ .‬און‬ ‫ס'האט געמוזט זיין ְבסוֹּ ד [בכדי להסתיר הדבר] ַ‬ ‫ָ‬ ‫ַאז‬ ‫זאל 'זיך' ַאוועקלייגן‬‫זאל אים ְמ ָש ֵרת זיין ֶב ֱאמונָ ה‪ ,‬ער ָ‬ ‫האבן' דעם נִ ָסיוֹּ ן‪ ,‬ער ָ‬‫זאל ' ָ‬‫ער ָ‬ ‫ַאלדינגס [אף במקום שיחשוב שיש עוד ספק בדבר]‪.‬‬ ‫קלה‬ ‫סיום ישוב קושיא ז‪-‬ט‬ ‫האט‬ ‫פארשווערערן' דעם נִ ָסיוֹּ ן‪ָ ,‬‬ ‫געוואלט ' ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער אים נישט‬‫נאר] על כל פנים ָ‬‫[ ָ‬ ‫מו‬ ‫האט ער אים‬ ‫ָ‬ ‫מאל נישט‪ ,‬ממילא איז 'אויס'‪,‬‬ ‫געזאגט פון 'דיר' ַא ָ‬‫ָ‬ ‫ער אים‬ ‫פארלייכטערט‪.‬‬ ‫האט ער אים ַ‬ ‫פארלייכטערט [דעם נסיון]‪ ,‬מיט דעם ָ‬ ‫ַ‬ ‫קלו‬ ‫ישוב קושיא יא‬ ‫ומה שלא נרמז נגיעתו של אליעזר מתחילה‪ ,‬בעת דברו עם אברהם ושאל ממנו שאלת אם לא תאבה וגו'‪ ,‬זהו מפני‬ ‫כי בשעה שיש לאדם הנגיעה‪ ,‬אין הוא מבין בעצמו אף על זה‪ ,‬שיראה שיש לו נגיעה בדבר‪ .‬ולכן קודם שהשיב לו‬ ‫אברהם בהחלט שאת בתו לא יקח‪ ,‬ועדיין לא הוציא אותו מנגיעתו‪ ,‬לא הרגיש הוא עצמו בדבר‪ .‬ורק לאחר מכן‬ ‫כשכבר היה מסולק מזה‪ ,‬אזי הרגיש למפרע שהיה לו הנגיעה בדבר‪ ,‬ושעבור זה הוא ששאל שאלתו‪ .‬ולכן גם‬ ‫התורה רמזה זאת רק להלן‪ ,‬ולא בתחילה‬ ‫געזאגט [או ַלי לֹא ת ֶּ‬ ‫ֹאבה‪ ,‬בשעה שדיבר‬ ‫ָ‬ ‫דאס‬ ‫האט ָ‬ ‫קאן זיין‪ ,‬ווען ער [אליעזר] ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫נאך געקלערט ַאז ס'וועט זיין [מבתו‪ ,‬כי אז עדיין היה קודם שהשיב‬ ‫דאך ָ‬ ‫האט ער ָ‬ ‫עם אברהם]‪ָ ,‬‬ ‫האט ער ַאליין נישט געוואוסט ַאז ער איז‬ ‫לו אברהם להחליטו מזה‪ .‬אמנם באותה שעה] ָ‬ ‫מבין געווען‪[ ,‬וכמו שהעיד הכתוב]‬ ‫פארדעם‪ ,‬ער איז נישט קיין ֵ‬ ‫זאגט עס ַ‬ ‫ְמשו ָחד‪ַ ,‬אז ער ָ‬ ‫כי ַהש ַֹּחד 'יְ ַע ֵור'‪[ .‬וכמו שפירשנו לעיל (באות קלב) בכוונת הכתוב‪ ,‬דבא לומר שהאדם בעל הנגיעה‬ ‫אינו מבין על עצמו אף בזה גופא‪ ,‬שיש לו הנגיעה]‪.‬‬ ‫האט [ ַאליין] נישט‬ ‫ווארן ער ָ‬‫ָ‬ ‫דארטן‪,‬‬ ‫נאכנישט דער ' ֵא ַלי' ָ‬ ‫איבערדעם שטייט ָ‬ ‫האלטן‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫נאך געווען ַ‬ ‫זאגט עס‪ ,‬ס'איז געווען פון אים איז עס ָ‬ ‫געוואוסט ַאז ער ָ‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כ‬ ‫קלז‬ ‫דאך שוין געווען‬ ‫דארט איז ָ‬ ‫האט גערעדט שוין מיט ָל ָבן'ן‪ָ ,‬‬ ‫ָאבער ווען ער ָ‬ ‫האט ער שוין‬ ‫דערנאך [לאחר שכבר השיב לו אברהם שבתו ודאי לא יקח‪ .‬וממילא באותה שעה] ָ‬ ‫ָ‬ ‫געזען ַאלעס [ממה שראה שהצליח ה' את דרכו]‪ַ ,‬אז ס'וועט נישט זיין [עפעס ַאנדערש]‪ ,‬און‬ ‫דאס' איז דער זווג‪[ ,‬און]‬ ‫געווארן ַאז ' ָ‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫ס'איז מן ַה ׁ ָש ַמים [בת בתואל]‪ ,‬ער איז שוין‬ ‫וואס צו קלערן [ ַאנדערש]‪.‬‬ ‫נישטא ָ‬ ‫ָ‬ ‫ס'איז‬ ‫געווארן 'אויס'‬ ‫ָ‬ ‫יעה מיט ַאלעמען‪ ,‬איז ער‬ ‫גאנצע נְּ ג ָ‬‫וועקגעפאלן די ַ‬ ‫ַ‬ ‫ממילא איז ַא‬ ‫האט געמיינט פריערער [באומרו אם‬ ‫האט ער [שוין] געזען דעם ֱא ֶּמת [למפרע] ַאז ער ָ‬ ‫נוֹ ֵג ַע‪ָ ,‬‬ ‫לא תאבה האשה]‪ַ ,‬אז ער איז געווען ְּמ ׁשו ָחד [שמא יקח בתו]‪.‬‬ ‫קלח‬ ‫פאר ָל ָבן'ן‬ ‫האט דערציילט ַ‬ ‫דארט שטייט הערשט דער ' ֵא ַלי'‪ ,‬ווען ער ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫דאס איז‬ ‫האט ער געמיינט 'זיך'‪ָ ,‬‬ ‫ֹּאבה ָ‬ ‫געווארן ַאז [מיט] דעם או ַלי לֹּא ת ֶ‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫איז ער‬ ‫האט ער נישט [געזען]‪.‬‬ ‫געווארן‪ָ [ ,‬אבער] פריער ָ‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס‬‫ָ‬ ‫ער הערשט‬ ‫האט נישט געוואוסט דערפון‪,‬‬ ‫האלטן [מאליעזר]‪ ,‬ער ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫ממילא ַאז ס'איז געווען ַ‬ ‫דארטן [בדברו עם‬ ‫נאכנישט ָ‬ ‫האט עס די תוֹּ ָרה ַה ְקדוֹּ ָשה אויך ְּמ ַכ ֶּסה געווען‪ ,‬שטייט עס ָ‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫דארטן [בדברו עם לבן] וואו ער איז [עס]‬ ‫אברהם]‪ .‬איבערדעם שטייט עס הערשט ָ‬ ‫געווארן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫קלט‬ ‫ומכל מקום עדיין נשאר לו נסיון בדבר‪ ,‬שהרי באם לא יאבו עדיין היה יכול להשיב על תשובת אברהם‪ ,‬שעדיין‬ ‫יכול להוציאו מכלל ארור‪ .‬אלא שבצדקו עמד בנסיון לשרת את אברהם באמונה‪ ,‬לאחר שראה בתשובת אברהם‬ ‫שהוא רוצה שישתדל בדבר באמונה‪ ,‬ליקח דוקא את רבקה‪ .‬ואברהם רצה רק 'להקל' לו הנסיון‪ ,‬אבל לא להוציאו‬ ‫לגמרי מהנסיון‬ ‫טאמער ער וועט צוריק‬ ‫געקאנט קלערן‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫נאך‬ ‫האט מען ָ‬ ‫נאר דער ֱא ֶּמת‪ַ ,‬אלץ ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל זי ַארויסנעמען [את בתו‪ ,‬מכלל‬ ‫ָ‬ ‫נאך פרובירן ַאז‬ ‫קומען מיט 'נישט'‪ ,‬וועט ער זיך ָ‬ ‫ארור]‪ַ ,‬אזוי ווי [בנות] ָענֵ ר ֶּא ׁ ְּשכֹל ו ַמ ְּמ ֵרא‪.‬‬ ‫האט שוין געזען ‪[ ..‬שאברהם רוצה דוקא ברבקה‪ ,‬ולא בבתו‪ ,‬ושה' הצליח דרכו‬ ‫ָאבער ער ָ‬ ‫דאך] געווען אליעזר עבד אברהם‪[ ,‬מיט] דעס גרויסע צ ְּדקות‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬און] אויף דעם איז ער [ ָ‬ ‫[ושרת את רבו באמונה‪ ,‬להשתדל בצדק שיאבו ליתן את רבקה]‪.‬‬ ‫קמ‬ ‫ישוב קושיא ה‬ ‫קאן זיין [בביאור מה שדרשו] ַוה' ֵב ַר ְּך ֶּאת ַא ְּב ָר ָהם ַבכֹּל‪ ,‬זה אליעזר (קושיא ה)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫קמא‬ ‫איתא בכתבי האריז"ל כי אליעזר עבד אברהם נתגלגל אחר כך בכלב בן יפונה‪ ,‬ואז נכנס לגמרי לכלל ברוך‪ .‬ולזה‬ ‫הלך אחר כך לחברון להשתטח על קברו של אברהם‪ ,‬שיעזרהו לזה במה שלא יטעה אחר המרגלים‪ ,‬וכמו שעזרו‬ ‫בזכותו בחייו‬ ‫געווארן אין ָכ ֵלב‬ ‫ָ‬ ‫דאךנ ַאז ער [אליעזר] איז ְמגו ְל ָגל‬ ‫[דהנה] דער אר"י הקדוש ָ‬ ‫זאגט ָ‬ ‫ֹאמר בוֹ א ְּברו ְּך ה' וגו'‪ .‬אמרו רז"ל‪ ,‬כי אליעזר עבד אברהם היה עבד כנעני‪ ,‬הנקרא‬ ‫נ בשער הפסוקים בפרשתן‪ַ :‬וי ֶּ‬ ‫כא‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האט‬ ‫געגאנגען ַעל ִק ְברוֹּ של אברהם‪ ,‬און ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫פארדעם‬ ‫ֶבן יְ ֻפ ֶנה‪ ,‬און ָכ ֵלב ֶבן יְ ֻפ ֶנה איז ַ‬ ‫געזאגט איך‬ ‫ָ‬ ‫האט אים‬‫האט זיך ִמ ְש ַת ֵט ַח געווען ַעל ִק ְברוֹּ ‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫געזאגט‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫אים‬ ‫זאלסטו מיר היצט‬ ‫רויסגעהאלפן‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס ַא‬ ‫ָ‬ ‫האסט מיר‬ ‫בין געווען דיין ֶע ֶבד‪ ,‬און דו ָ‬ ‫אויך העלפן‪.‬‬ ‫דאך דער אר"י הקדוש‪.‬‬ ‫זאגט ָ‬‫ַאזוי שטייט‪ָ ,‬‬ ‫קמב‬ ‫ובזה יבואר כוונת המדרש וַ ה' ֵּב ַר ְׁך ֶׁאת ַא ְּב ָּר ָּהם ' ַבכֹל' זה אליעזר‪ ,‬דהכוונה על מה שנתברך אליעזר כשנתגלגל‬ ‫בכלב בן יפונה‪ ,‬במה שזכה להיות נכנס בכלל 'ברוך' לגמרי‪ ,‬וגם זכה ליטול חלק בארץ שניתנה לו חברון לנחלה‬ ‫[לאליעזר‪ ,‬וכמו שדרשו]‬ ‫דעמאלטס [בימי כלב בן יפונה] איז געווען ַא ְּב ָר ָכה‬ ‫ָ‬ ‫איבערדעם‬ ‫שר לוֹּ ‪[ ,‬ושרת אותו‬ ‫ַוה' ֵב ַר ְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ' ַבכֹּל' זה אליעזר‪[ ,‬במה שזכה להיות] ַהמ ֵֹּשל ְב ָכל ֲא ֶ‬ ‫באמונה]‪.‬‬ ‫האט ער אים געגעבן ַא ְב ָר ָכה‪,‬‬ ‫[ולכן] אפילו אויף שפעטער [כשנתגלגל בכלב בן יפונה] ָ‬ ‫האט אים ַארויסגענומען פון ַאלע נויטן [שניצול מעצת מרגלים‪ ,‬ועבור זה זכה שקיבל‬ ‫און ער ָ‬ ‫האט ער עס [אים] געגעבן‪ ,‬ו ְל ָבנָ יו (שם)‪,‬‬ ‫לנחלה] ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר ָד ַר ְך ָבה (דברים א‪ ,‬לו)‪ ,‬איבערדעם ָ‬ ‫דאס געבליבן ַאזויפיל [לאליעזר‪ ,‬עבור ששרת את אברהם באמונה]‪.‬‬ ‫איז ָ‬ ‫קמג‬ ‫ואפשר להוסיף עוד‪ ,‬שמסתמא גם בתו של אליעזר נתגלגלה אחר כך בתוך בנות ישראל‪ ,‬וזכתה להנשא לאחד‬ ‫מבני ישראל‪ ,‬ואז נתקיימה מחשבתו של אליעזר שרצה להשיאה לזרע אברהם‪ ,‬ולהכניסה אז לכלל ברוך‪ .‬אלא‬ ‫שבימיו עדיין לא היה הזמן לזה‪ ,‬כמו שהשיב לו אברהם‪ .‬ואפשר דהוא מטעם שהגרים שבימי האבות לא נתקיימו‬ ‫אחר כך‪ ,‬משא"כ כשבאה בגלגול‪ ,‬אז נתקיים ממנה בבני ישראל לדורות‬ ‫וואס ס'איז נישט געווען [נכנס‬ ‫טאכטער [של אליעזר]‪ .‬אפילו ָ‬ ‫קאן זיין‪ַ [ ,‬אז] די ָ‬ ‫[ועוד] ָ‬ ‫געווארן]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מאל [מגולגל‬ ‫כא ָ‬ ‫נא ַ‬ ‫לבית אברהם בימי יצחק‪ ,‬אמנם] שפעטער איז זי ָ‬ ‫געזאגט]‪ ,‬מ'ווייסט‬ ‫ָ‬ ‫נאר וויפיל דער אר"י הקדוש [ ָ‬ ‫האט‬ ‫דאך נישט‪ָ ,‬‬ ‫אונז ווייס מיר ָ‬ ‫דאך נישט [במי נתגלגלה בתו‬ ‫דאס ברענגט ער ָ‬‫מ'האט אונז ְמ ַג ֶלה געווען‪ָ .‬‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫נאר דעס ָ‬ ‫ָ‬ ‫נאר] ס'איז נישט קיין נַ ְּפ ָקא מינָ ה‪.‬‬ ‫של אליעזר‪ָ .‬‬ ‫געווארן‪ ,‬און איז אויכעט ַאריינגעקומען‬ ‫ָ‬ ‫[ ָאבער] זי איז ַאודאי אויך ערגעץ ְמגו ְל ָגל‬ ‫געווארן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫אין ְכ ַלל יִ ְש ָר ֵאל ַאריין‪ ,‬און זי איז דערהויבן‬ ‫[ ונמצא שבדורות העתידים שפיר נתקיימה מחשבתו של אליעזר‪ ,‬שבתו נישאת לזרע האבות‪ .‬וגם זה‬ ‫הוא בכלל הברכה שנתברך אליעזר]‪.‬‬ ‫ארור‪ ,‬ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך‪ ○ .‬כבר הודעתיך בפרשת בראשית‪ ,‬בענין חטאו של אדם הראשון‪ ,‬כי אז‬ ‫נתערבו נשמות הטובות של הקדושה בקליפות‪ ,‬ונפלו שם‪ ,‬והם מתבררות בכל יום ויום‪ .‬והנה [נשמת] אליעזר‬ ‫עבד אברהם‪ ,‬היתה נשמה קדושה‪ ,‬שנתערבה בקליפה של כנען הארור‪ ,‬ונתנה לאליעזר הנזכר‪ .‬ולכן נקרא (לך טו‪,‬‬ ‫יעזֶּ ר‪ ,‬שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ַ .‬המ ֵֹשל ְּב ָכל ֲא ׁ ֶּשר לוֹ ‪ ,‬שליט ביצרו הוה‪ ,‬והיה חכם‬ ‫ב) ַד ֶּמ ֶּשק ֱאל ֶּ‬ ‫גדול וחסיד כנודע‪ ,‬ועל ידי כן יצא מכלל ארור‪ ,‬ונעשה ברוך על ידי אברהם‪ ○ .‬והענין הוא‪ ,‬כי הנה אברהם הוא‬ ‫בחי' ה' חסדים וכו' [עיי"ש בדרך הסוד]‪ ,‬ואליעזר עבדו זכה להתקן וכו'‪ .‬ונמצא כי ע"י אברהם שהם החסדים‪,‬‬ ‫נתקן‪ ,‬ואז נקרא ברוך וכו'‪ ,‬ונתגלגל בכלב בן יפונה‪ ,‬והוא בגימטריא ב"ן‪ ,‬שהיא הוי"ה דההי"ן וכו'‪ ,‬וזהו סוד‬ ‫' ָכ ֵלב'‪ .‬והשלים מה שהתחיל אליעזר לתקן כנזכר וכו'‪ ○ .‬וזהו גם כן ענין טעם מה שאמר הכתוב (שלח יג‪ ,‬כב)‬ ‫ַו ָיבֹּא ַעד ֶח ְברוֹּ ן‪ ,‬ואמרו רבותינו ז"ל זה ָכ ֵלב‪ ,‬שהלך להשתטח על קברי האבות‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי הלך להתפלל על‬ ‫קבר אברהם‪ ,‬שיעזרהו לצאת מכלל ארור‪ ,‬ולא יטעה אחר המרגלים‪ ,‬כמו שעזרו בתחלה בחייו‪ ,‬כנזכר לעיל שעל‬ ‫ידו נכנס לכלל ברוך‪ ,‬כשהיה עבד שלו‪ ,‬בגלגול אליעזר‪[ .‬וע"ע בליקוטי תורה פרשת שלח‪ ,‬ובשער הגלגולים הקדמה‬ ‫לו]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כב‬ ‫קמד‬ ‫דאך נישט‬ ‫נאכנישט געקענט זיין‪[ ,‬שהרי] ס'איז ָ‬ ‫האט עס ָ‬ ‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָאבער‬ ‫דאך‬ ‫נאר ֶּז ַרע ַא ְּב ָר ָהם י ְּצ ָחק יַ ֲעקֹב זענען ָ‬‫נאר ֶּז ַרע יַ ֲעקֹב‪ָ ,‬‬ ‫געבליבן [בעת ירידתם למצרים] ָ‬ ‫געבליבן פון ַאלע [גרים שגיירו האבות]‪.‬‬ ‫זאגט ַאזוי [שכולן חזרו לסורן]‪.‬‬ ‫דער מדרשנא ָ‬ ‫דאך [שלא נזכר עוד מהם במצרים‪ .‬און] דער‬ ‫דאך ַאזוי ְּבחו ׁש [ווי] מ'זעט ָ‬ ‫און ס'איז ָ‬ ‫דעמאלטס‪ ,‬פון ֶּז ַרע ַא ְּב ָר ָהם‪ ,‬פון די‬ ‫ָ‬ ‫נאך פון‬ ‫מ ְּס ָפר פון אידן [בכל הדורות] ציען זיך ָ‬ ‫האבן ְּמ ַק ֵבל געווען די תוֹ ָרה ַה ְּקדוֹ ׁ ָשה‪ ,‬זרע אברהם יצחק‬ ‫וואס זיי ָ‬ ‫ׁש ׁשים רבוֹ א אידן ָ‬ ‫דאס איז עס'נב‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬און ' ָ‬ ‫שמוֹּ ת פון די פריערדיגע‪ ,‬איז געווען דערינען [שנתגלגלו אחר‬ ‫ָאבער ס'איז געווען נְ ָ‬ ‫דאך נישט [ווער ס'איז ווער]‪.‬‬ ‫דאס ווייסט מען ָ‬ ‫וואס] ָ‬ ‫כך בזרע אברהם ויצחק‪ָ ,‬‬ ‫קמה‬ ‫ישוב קושיא כט‬ ‫ולדרכינו יובן גם כן מה שדרשו על אליעזר ֲא ֶׁשר ָּהלַ ְּך ֲח ֵשכִ ים וְּ ֵאין נֹּגַ ה לוֹּ ‪ ,‬כי לצורך הנסיון שלו‪,‬‬ ‫הוצרך שלא יתוודע מהנבואה של אברהם בזה‪ ,‬וישתדל במסירות נפש לשרת את רבו באמונה‬ ‫האט אים קודם‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫דאס ענין ָ‬ ‫דא ְּמיו ׁ ָשב ָ‬ ‫דאס ענין‪ ,‬איז ָ‬ ‫דאס איז ָ‬‫על כל פנים ָ‬ ‫האט קודם נישט געוואוסט‪.‬‬ ‫געזאגט [אויף זיכער]‪ ,‬און ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫נישט‬ ‫מ ִסירות נֶ ֶפש‪ַ [ - ,‬אז]‬‫האבן דעס ְ‬ ‫זאל ָ‬ ‫ס'האט ַאזוי געברויכט צו זיין‪[ - ,‬כדי] ער ָ‬‫ָ‬ ‫און‬ ‫גארנישט‪[ ,‬ועל זה נאמר] ֲא ֶשר ָה ַל ְך ֲח ֵש ִכים ְו ֵאין נ ַֹּגה לוֹּ ‪ ,‬ווי דער‬ ‫זאל נישט וויסן פון ָ‬ ‫ער ָ‬ ‫זאגט ווייטער‪[ ,‬שהלך] אין דער פינסטערניש‪.‬‬ ‫מדרש ָ‬ ‫קמו‬ ‫געהאלפן‪ ,‬אין זְ כו ָתא ְד ַא ְב ָר ָהם‪[ ,‬און דעם זכות‬ ‫ָ‬ ‫האט אים‬ ‫און דער בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִמים ָ‬ ‫האט ַמזְ ִכיר געווען די ִדיבו ִרים און די ְשמועוֹּ ת פון ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינונג‪ָ ' ,‬‬ ‫דאס' איז‬ ‫וואס] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫רויסגעהאלפן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט אים ווייטער ַא‬ ‫דאס' ָ‬‫געווען [עומד לימינו]‪ָ ' ,‬‬ ‫נא בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט)‪ :‬רבי יוחנן אומר‪ ,‬כל הגוים הבאים לישראל‪ ,‬נמולין בטובתם וברצונם וביראת‬ ‫שמים הם נמולים‪ ,‬ואף על פי כן אין מאמינין בגר עד שבעה דורות‪ ,‬שלא המיר למוצאיהם‪ .‬אבל עבדים נמולים‬ ‫בטובתם ושלא בטובתם‪ ,‬ואין אמונה בעבדים‪ .‬כך כל העבדים שנמולו עם אברהם אבינו לא נתקיימו לא הם ולא‬ ‫זרעם בישראל‪.‬‬ ‫ועיין עוד באלשיך הק' (סוף פרשת נח‪ ,‬ובפרשת וירא עה"פ כי ידעתיו)‪ .‬ועיין מה שהאריך רבינו בזה במסיבה‬ ‫מוצ"ש וישב תשט"ו (לשון קדשו קונטרס רס‪ ,‬מן אות יב)‪ ,‬ועוד בכ"מ‪.‬‬ ‫יבי ַעמים נֶּ ֱא ָספו ַעם ֱאל ֵֹקי ַא ְּב ָר ָהם כו'‪ .‬כי הנה אברהם הכניס תחת‬ ‫נב ועיין בזה בתהלים תפלה למשה (מז‪ ,‬י)‪ :‬נְּ ד ֵ‬ ‫כנפי השכינה אלפים רבים‪ ,‬ואעפ"כ יִ ְכלו באפס תקוה‪ ,‬כי לא נבחר מזרעם‪ ,‬כי לא באו למצרים רק שבעים נפש‬ ‫זרעו של יעקב‪ ,‬והם שפרו ורבו וקבלו התורה‪ .‬אבל הנדבקו לאברהם‪ ,‬הם בעצמם נכנסו תחת כנפי השכינה‬ ‫וירשו גן עדן‪ ,‬אבל זרעם לא נבחר‪ ○ .‬והטעם‪ ,‬כי לא בחר הקב"ה רק בזרעם של האבות‪ ,‬ואם היה זרעם [של‬ ‫הגרים] נשתל‪ ,‬היה זרעם של האבות בטל בהם‪ ,‬שהם היו רבים‪ ,‬לכך נדחו עד שנעשו זרעם של האבות גוי עצום‪,‬‬ ‫ואח"כ כשנתגייר אחד מהם [הוא] כטפה לתוך הים הגדול‪ְּ ,‬ונ ְּב ַר ְּך בהם‪ .‬ומקרא מלא נאמר (עקב י‪ ,‬טו) ַרק ַב ֲאב ֶֹּת ָ‬ ‫יך‬ ‫יבי ַע ִמים‪ ,‬אלו שהתנדבו העמים לעבוד ה'‪ ,‬נֶ ֱא ָספו‪ ,‬כמו‬ ‫יהם‪ .‬והיינו נְ ִד ֵ‬ ‫ָח ׁ ַשק ה' ְּל ַא ֲה ָבה אוֹ ָתם ַוי ְּב ַחר ְּבזַ ְּר ָעם ַא ֲח ֵר ֶּ‬ ‫ְּו ַאנְּ ׁ ֵשי ֶּח ֶּסד נֶּ ֱא ָספים (ישעי' נז‪ ,‬א)‪ ,‬שלא נשאר מזרעם שתולים בעבודת ה'‪ ,‬ומי הם‪ַ ,‬עם ֱאל ֵֹּקי ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬שהיה תחלה‬ ‫לגרים וגיירן‪ ,‬ואילו מזרעם לא נשתל בעבודת ה'‪ .‬והטעם ִכי ֵלאל ִֹּקים ָמ ִג ֵני ֶא ֶרץ ְמאֹּד נַ ֲע ָלה‪ ,‬רצ"ל כי האבות הן‬ ‫יך ל ְּקדוֹ ׁשים ֲא ׁ ֶּשר ָב ָא ֶּרץ ֵה ָמה‪ ,‬הם ְמאֹּד נַ ֲע ָלה בעיני השי"ת‪,‬‬‫ָמג ֵני ֶּא ֶּרץ‪ ,‬כמו שנאמר (תהלים טז‪ ,‬ב‪-‬ג) טוֹ ָבתי ַבל ָע ֶּל ָ‬ ‫לכך בחר רק בזרעם‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫נג וכמו שהאריך רבינו בענין זה לעיל בהדרוש (בהנדפס בחלק א' של הקונטרס)‪.‬‬ ‫כג‬ ‫קדשו‬ ‫חיי שרה תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫רה‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫זאל העלפן‪:‬‬ ‫דער בוֹ ֵרא ָכל עוֹ ָלמים ָ‬ ‫פאר אונז]!‬ ‫זאלן 'זיך מיען' [ ַ‬‫טאקע די ָאבוֹּ ת ַה ְקדוֹּ ִשים ָ‬‫ַ‬ ‫זא דוֹּ ר ַה ָש ָפל!‬ ‫זאלן 'געדענקען' [אין אונז]‪ַ ,‬אז מ'זעמיר אין ַא ַ‬ ‫זיי ָ‬ ‫געוואלדיגע‬ ‫ַ‬ ‫נצוכאפן'‪[ ,‬אין] די‬ ‫ַ‬ ‫וואס ' ָא‬‫מ'האט זיך נישט אין ָ‬ ‫ָ‬ ‫זעמיר ַאזוי נידעריג‪.‬‬ ‫ַה ְס ָת ָרה‪[ ,‬און] דעס ביטערקייט‪.‬‬ ‫[ווען] מ'זעט נישט און מ'הערט נישט‪.‬‬ ‫דא ַא‬ ‫מ'זאל געדענקען ַאז ס'איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫גראדע ווענט'נד‪ַ ,‬אז‬ ‫ָ‬ ‫דראפן אויף די‬ ‫מ'מוז זיך ' ַ‬ ‫ריינפאלן' [בנסיונות הדור]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מ'זאל נישט חלילה ' ַא‬ ‫ָ‬ ‫באשעפער‪ַ ,‬אז‬‫ַ‬ ‫[ואנו בבחינת] ֲא ֶשר ָה ַל ְך ֲח ֵש ִכים ְו ֵאין נ ַֹּגה לוֹּ ‪ ,‬מ'זעט נישט קיין לעכטיגקייט‪,‬‬ ‫מ'גייט אין דער פינסטער‪.‬‬ ‫[אמנם העצה היא] יִ ְב ַטח ַבה' ְויִ ָש ֵען ֵבאלֹּ ָקיו‪( .‬ראה בזה לעיל בקושיא כט)‪.‬‬ ‫טאקע‪,‬‬ ‫זאל העלפן ַ‬ ‫[ותפלתינו היא] ַה ְק ֵרה נָ א ְל ָפנַ י ' ַהיוֹּ ם'‪ַ [ .‬אז] דער בוֹּ ֵרא ָכל עוֹּ ָל ִמים ָ‬ ‫געהאלפן ווערן 'ווי פריער'‪ַ .‬ו ֲע ֵשה ֶח ֶסד ִעם ֲאדֹּנִ י ַא ְב ָר ָהם‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל מיר‬ ‫ָ‬ ‫ימה‪.‬‬‫געהאלפן ווערן ִב ְמ ֵה ָרה‪ ,‬מיט ַא יְ שו ָעה ְש ֵל ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'זאל מיר‬ ‫ָ‬ ‫ַאז‬ ‫באשעפער‪ִ ,‬ב ְקדו ָשה ו ְב ַט ֲה ָרה‪ְ ,‬בנַ ַחת ו ְב ִש ְמ ָחה‪.‬‬ ‫מ'זאל דינען דעם ַ‬ ‫ָ‬ ‫ביז מ'וועל מיר זוֹּ ֶכה זיין צו זען ֲה ָר ַמת ֶק ֶרן ַהתוֹּ ָרה ְויִ ְש ָר ֵאל‪ְ ,‬ב ִה ְת ַגלות ְכבוֹּ ד ָש ַמיִ ם‬ ‫ָע ֵלינו‪ִ ,‬ב ְמ ֵה ָרה ְביָ ֵמינו ָא ֵמן‪.‬‬ ‫[וואס] מ'זעט‬ ‫ָ‬ ‫נד וז"ל רבינו בסוף ס"ג וארא תשי"ז (לשון קדשו קונטרס שכא ח"א‪ ,‬אות רנא)‪ :‬מ'זעמיר אין 'דעם' דוֹּ ר‪,‬‬ ‫יאי ֱא ֶּמת‪ ,‬לֹא ָפ ְּס ָקה נְּ בו ָאה‬ ‫נישט און מ'הערט נישט‪ ○ .‬אין ִמ ְצ ַריִ ם איז געווען מ ֶֹּשה ְּו ַא ֲהרֹן‪ ,‬ס'איז געווען נְּ ב ֵ‬ ‫[אבער] היינט בעונותינו‬ ‫מי ְּש ָר ֵאל‪ - ,‬ס'איז געווען עמרם‪[ ,‬און] מרים‪ - ,‬פון תחילת ָאן [במצרים] ביז צום סוף‪ָ .‬‬ ‫דאס‬ ‫'דאך' ָ‬ ‫ָ‬ ‫[נאר] געלויבט ַה ֵשם יִ ְת ָב ֵר ְך‪ ,‬ס'איז געבליבן‬ ‫הרבים איז ַא ׁש ְּפלות‪ ,‬מ'זעט נישט‪ ,‬מ'הערט נישט‪ָ ○ .‬‬ ‫זאל זיך‬ ‫[אז] מ' ָ‬ ‫גראדע ווענט' ַ‬ ‫ָ‬ ‫דא ביי ַא איד! און מ'רייסט זיך אויף 'די‬ ‫וואס ס'איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫'שטיקעלע ֱאמונָ ה'‬ ‫דערהאלטן ביי דער ֱאמונָ ה!‬ ‫ַ‬ ‫וכנראה שלשון זה הוא מלשון המקובל מצדיקים על דור עיקבא דמשיחא‪ .‬ועיין בהקדמת ספר תורת אבות‬ ‫(סלאנים‪ ,‬ובמעשי אבות אות קעב) וז"ל‪ :‬כמו ששמענו מפ"ק של מרן הגה"ק רבי מרדכי חיים [מסלונים] ז"ל‪ ,‬ששמע‬ ‫מאביו הרה"צ רבי יהודה לייב ז"ל‪ ,‬כי בחצות לילה נקרא פעם לבית מרן הסבא קדישא מסלונים ז"ל‪ ,‬וכשנכנס‬ ‫אל הקודש פנימה פתח מרן ז"ל ואמר וכו'‪ ,‬יבוא זמן ויקויים מאמר הכתוב (איוב יב‪ ,‬כ) ֵמסיר ָש ָפה ְּלנֶּ ֱא ָמנים‬ ‫דראפען ווי‬ ‫סטאווען' צו רעדן‪ ,‬און ס'וועט צוגענומען ווערן דער ַט ַעם‪ .‬מ'וועט זיך ' ַ‬ ‫ְּו ַט ַעם זְּ ֵקנים י ָקח‪ ,‬מ'וועט ' ָא ָ‬ ‫דערהאלטן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האלטן‪ ,‬וועט זיך‬ ‫גלאטע ווענט'‪ָ .‬אבער ווער ס'וועט זיך ַ‬ ‫אויף די ַ‬