gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪216‬‬ ‫פרשת חיי שרה ‪ -‬כ"ז בחשוון תשפ''ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫הדף שהביא לה ילדים טובים‬ ‫הארנק ששב משמיים‬ ‫פשוט מדהים מה עושה תפילה‪.‬‬ ‫ניצב הגאון רבי בן ציון אבא שאול על שפת כבש המטוס‪ ,‬בדרכו חזרה מאיראן‬ ‫וכך סיפר לי יהודי סיפור שהוא מכיר מקרוב‪:‬‬ ‫לארץ הקודש‪ .‬לפתע הוא מבחין כי הארנק ובו הכסף הרב‪ ,‬נותר בבית הדואר‬ ‫המקומי – ומיד הוא פותח את פיו באמונה‪ ,‬מאמץ את ליבו בביטחון‪...‬‬ ‫בבית שהיה רחוק מתורה ומצוות קרה דבר מעניין‬ ‫כבר היו רגליהם עומדות על המדרגות המוליכות לעבר‬ ‫עיניהם של יהודי איראן לא שבעו מלראות‪ :‬שוב‬ ‫ביותר‪ :‬שלושה ילדים חזרו בתשובה בתוך תקופה‬ ‫כבש המטוס‪.‬‬ ‫ושוב הביטו בהערצה ובכבוד גדול בדמותו המאירה‬ ‫קצרה‪.‬‬ ‫אלא שאז שלח הרב את ידו לכיסו‪ ,‬והבחין בחסרונו‬ ‫והאצילית של הגאון הגדול רבי בן ציון אבא שאול‪,‬‬ ‫האמא‪ ,‬שמסכנה לא הבינה את המתנה שקיבלה‪,‬‬ ‫של הארנק‪.‬‬ ‫וליבם התרונן בקרבם‪ .‬זה שנים רבות שלא פגשו‬ ‫בדמות רבנית חשובה ורמת מעלה ודרגה שכזאת‪ ,‬גאון‬ ‫בכתה כל הזמן ולא הבינה איזה רע עשתה לילדיה‪,‬‬ ‫הארנק איננו‪ .‬הוא נשכח על השולחן במרכז הדואר‬ ‫בלב ליבה של טהרן הגדולה והשוקקת‪.‬‬ ‫מיושבי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫שלא הלכו בדרך שבה חינכה אותם‪.‬‬ ‫מסע נדיר והיסטורי ערך הגאון הגדול רבי בן ציון אבא‬ ‫אולם‪ ,‬לא איש כרבנו בעל ה'אור לציון' יתאנח ויצטער‪.‬‬ ‫יום אחד דופקת אשה על דלת ביתה ושואלת‬ ‫שאול בעל ה'אור לציון' זצ"ל‪ ,‬כשיצא מארץ ישראל‬ ‫שום אנחה לא נשמעה מפיו‪ ,‬ואף לא הבעת כאב קלה‬ ‫לאיראן הרחוקה‪ .‬היה זה בשנים בהן עדיין ניתן היה‬ ‫אותה‪" :‬תגידי לי‪ ,‬למה זכית בשלושה ילדים טובים‬ ‫עלתה על פניו‪.‬‬ ‫לנסוע בשטחי איראן בבטחה‪ .‬במיוחד הטריח ראש‬ ‫כל כך? מה עשית בשביל זה?"‬ ‫"ריבונו של עולם!" פתח רבי בן ציון ואמר ברגש‪:‬‬ ‫הישיבה את עצמו ונדד למרחקים כדי לעודד את‬ ‫האמא ענתה שהיא לא עשתה כלום בשביל זה‪,‬‬ ‫"אינני דואג כלל בשל הארנק ומאות הדולרים שהיו‬ ‫רוחם של אחיו יושבי פרס‪ ,‬לרומם וללבות את הגחלת‬ ‫בו‪ ,‬כי בוטח אני בך ומאמין באמונה שלמה שאתה זן‬ ‫היהודית‪ ,‬ולהשפיע עליהם שישלחו את בניהם אך ורק‬ ‫ואדרבה‪ ,‬על כך היא בוכה כל הזמן‪ :‬למה זה קרה‬ ‫ומפרנס‪ ,‬וגם כעת תמשיך להחיותני ולתת לי את כל‬ ‫למוסדות לימוד כשרים והגונים‪.‬‬ ‫לה?‬ ‫צרכיי!‪"...‬‬ ‫בהתרגשות אדירה התקבל הרב בכל עיר ועיר שבה‬ ‫האשה ניסתה להסביר לה עד כמה גדולה הזכות‬ ‫סיים הרב את דבריו‪ ,‬וכבר פנה להמשיך ולעלות‬ ‫הופיע בהדרו‪ .‬דבריו מלאי החן והאמת שנחצבו‬ ‫לחיות כיהודי אמיתי‪ ,‬ושאלה אותה‪" :‬אולי תגידי לי‪,‬‬ ‫למטוס‪ .‬אלא שלפתע נשמע קול מאחור‪...‬‬ ‫ממעמקי ליבו הטהור‪ ,‬חדרו היטב לליבות השומעים‬ ‫מה עשית בכלל כדי שיהיו לך ילדים טובים?"‬ ‫לעיני הרב והמלווים נראה ערבי פרסי מקומי‪ ,‬הרץ‬ ‫ועשו רושם כביר‪ .‬תיכף ומיד נענו כולם ואמרו כי‬ ‫לעברם בנשימה טרופה ובידו לא אחר מארנקו של‬ ‫מקבלים הם על עצמם להקפיד ולשמור היטב על‬ ‫כששמעה את המילים "ילדים טובים"‪ ,‬נזכרה‬ ‫הרב‪...‬‬ ‫חינוכם הטהור של בני דור העתיד‪.‬‬ ‫האמא וסיפרה שהייתה בסמינר קירוב‪ ,‬שם דיברה‬ ‫"כבודו שכח את הארנק!" קרא הפרסי‪ ,‬מגיש לרב את‬ ‫בתום תקופת המסע יצא הגאון רבי בן ציון יחד עם‬ ‫דרשנית ואמרה שיש דבר מסוים שאם אומרים‬ ‫האבידה היקרה‪.‬‬ ‫פמליית המלווים‪ ,‬לעבר טהרן עיר הבירה‪ ,‬אל שדה‬ ‫אותו‪ ,‬זוכים לילדים טובים‪ .‬וכמובן‪ ,‬איזו אמא לא‬ ‫האירו פניו של רבינו בעל ה'אור לציון'‪ ,‬והוא פנה אל‬ ‫התעופה הגדול 'מהראבאד'‪ ,‬משם יטוסו חזרה לארץ‬ ‫מלוויו‪" :‬הלוא אמרתי לכם שאל לנו לדאוג‪ ,‬רק לבטוח‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫רוצה ילדים טובים? לקחתי את הדף שחילקו שם‪,‬‬ ‫בד' יתברך אבינו הרחמן!‪"...‬‬ ‫הגיעו הרב ופמלייתו לשדה התעופה‪ ,‬ושם נוכחו לדעת‬ ‫ובמשך תקופה ארוכה אמרתי את מה שרשום בו‪.‬‬ ‫כי כזה היה הגאון המופלא רבי בן ציון אבא שאול‬ ‫כי הטיסה היעודה תתאחר‪ ,‬ותתקיים פרק זמן ניכר‬ ‫ואת האמת‪ ,‬היא מסיימת‪ ,‬לא הבנתי בכלל מה‬ ‫זכותו תגן עלינו‪ .‬מעולם לא חרד או דאג‪ ,‬כי תמיד בטח‬ ‫לאחר השעה שנקבעה‪ .‬רבי בן ציון כהרגלו‪ ,‬לא סבל‬ ‫שאני אומרת‪.‬‬ ‫במנוחת הנפש שלמה בבורא יתברך‪ .‬וכפי שהעיד על‬ ‫את איבוד הזמן לריק‪ ,‬והחליט לנסוע אל תוך העיר כדי‬ ‫עצמו פעם אחת‪ ,‬בעת שנכדיו ובני ביתו שוחחו בעניין‬ ‫לשגר מכתב גלויה נצרך בבית הדואר המקומי‪.‬‬ ‫האשה שאלה אותה אם עדיין יש לה את הדף‪ .‬היא‬ ‫מלחמה שהייתה‪:‬‬ ‫עמד הרב בבית הדואר‪ ,‬רשם מספר שורות על גבי‬ ‫אמרה שכן והוציאה לה את 'תפילת השל"ה'‪.‬‬ ‫"דעו לכם כי מימיי לא פחדתי‪ ,‬כי ד' רועי ולא אחסר!"‬ ‫הגלויה‪ ,‬ומסרה לפקיד שישב מעבר לדלפק‪ .‬אחר‬ ‫כך פעלה התפילה‪ ,‬כשהיא כלל לא ידעה מה היא‬ ‫‪---‬‬ ‫כך שלף את הארנק מכיסו ושילם את עלות שליחת‬ ‫אומרת!‬ ‫הערבי הפרסי נותר לעמוד על מקומו‪ ,‬רומז בידו לאות‬ ‫הגלויה‪ .‬מיד אחר כך פנו הרב ומלוויו‪ ,‬ונכנסו למונית‬ ‫כי ממתין הוא לתשלום שכר בעד מעשה השבת‬ ‫בדרכם חזרה לשדה התעופה‪.‬‬ ‫כשיהודי נעמד להתפלל ומבקש בכל לבו על כל‬ ‫האבידה‪.‬‬ ‫איש מהם לא הבחין ולא שם ליבו‪ ,‬כי הארנק‪ ,‬על כל‬ ‫דבר שהוא‪ ,‬כמה וכמה הדבר פועל!‬ ‫תכולתו והכסף הרב שהיה בו – נשכח בבית הדואר‪...‬‬ ‫הפטיר הרב בנחרצות ואמר‪" :‬לא תחנם!" ומיד עלה‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫במדרגות לעבר המטוס‪ ,‬כשהוא אינו מתפעל כלל‬ ‫התקדמה פמליית הרב ונכנסה בשערי המעברים‬ ‫פינחס שפר‬ ‫ממעשהו של הערבי‪ ,‬ביודעו כי ד' לבדו הוא זה אשר‬ ‫המובילים פנימה לעבר המטוס‪ .‬חלפו ועברו על פני‬ ‫החזיר את הארנק‪.‬‬ ‫פקידי שדה התעופה‪ ,‬החתימו את הדרכונים‪ ,‬וכמעט‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫"מי שלח את זה?"‬ ‫חבר של אח של החבר‬ ‫"חבר של אח של חבר שלי"‪.‬‬ ‫מספר הבחור יחיאל מירושלים‪:‬‬ ‫"איך קוראים לו?"‬ ‫באתי לספר סיפור שמח‪ .‬סיפור של שמחות‪ ,‬סיפור של קול כלה‬ ‫"שטרן"‪.‬‬ ‫וקול חתן ושוב קול כלה ברוך ד' בתוך ביתנו‪ ,‬בהפרש של כמה‬ ‫יותר מזה אמא כבר לא יכלה לברר‪ ,‬כי הבחור פשוט הלך לו לדרכו‪,‬‬ ‫חודשים בלבד‪ .‬וכולם – כל אחד מהם‪ ,‬הוא החתן או הכלה החשובים‬ ‫ואנחנו לא הצלחנו להבין האם שטרן זה החבר‪ ,‬או החבר של האח‬ ‫ביותר‪ .‬כולם ילדים יחידים של ד' יתברך‪ ,‬והוא נתן‪ ,‬נותן וייתן‪.‬‬ ‫של החבר‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬אחי ושתי אחיותיי התארסו ברוך ד'‪ ,‬ומועדי החתונות נקבעו‪:‬‬ ‫"אולי אבא שלח כסף מראש?" מנסה אמא להבין‪ .‬ככל שזה לא‬ ‫חתונה לפני פסח‪ ,‬חתונה בקיץ וחתונה אחרי החגים‪.‬‬ ‫הגיוני‪ ,‬היא מתקשרת לאבא‪ ,‬ואבא אומר‪" ,‬מה פתאום? אני לא יודע‬ ‫אבי‪ ,‬המחותן כפול שלוש‪ ,‬הוא תלמיד חכם שיושב ולומד כל היום‬ ‫מכלום‪ .‬כמה כסף יש שם?"‬ ‫בהתמדה גדולה‪ .‬מאז ומעולם אנחנו זוכים לחיות בהשגחה פרטית‬ ‫אמא פותחת את השקית‪ .‬יש בה ערימה גבוהה של שטרות‪,‬‬ ‫אמיתית‪ ,‬ולראות בלי הפסקה איך האבא הגדול שלנו שבשמיים לא‬ ‫ומטבעות לרוב של עשר וחמש‪ .‬היא סופרת ואומרת‪" ,‬זה נראה‬ ‫שוכח אותנו אף פעם‪ ,‬ושולח לנו כל יום לחם לאכול ובגד ללבוש‪,‬‬ ‫בערך עשרים וחמישה אלף שקל"‪.‬‬ ‫בהשגחה פרטית מיוחדת ונפלאה‪.‬‬ ‫"ברוך ד'"‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬כשהוריי נזקקו לסכומים עצומים לצורכי החתונות‪ ,‬ידע אבי כי‬ ‫אבא לא בהלם‪ .‬הוא הרי ידע שיגיע‪ .‬אמא נדהמת אבל לא יותר‬ ‫עליו לעשות משהו; השתדלות כלשהי כדי להכין כלי לשפע שיבוא‪.‬‬ ‫מדי‪ .‬הרי מראש היא בטוחה שד' ישלח כל מה שצריך וברגע שצריך‪.‬‬ ‫ובטוח שהוא יבוא‪.‬‬ ‫הרבה שלוחים לו‪ ,‬למקום‪ ,‬והכסף הגיע בדיוק בזמן –ערב חתונות‪.‬‬ ‫בסופם של שיקולים לכאן ולכאן‪ ,‬נסע אבינו לחו"ל כדי לאסוף כסף‬ ‫ואנחנו בטוחים שזה רק משלוח אחד מני רבים שעוד יגיעו‪ ,‬להשלים‬ ‫להכנסת כלה‪ .‬הוא טס לארה"ב‪ ,‬נכנס לבית המדרש וגילה שם את‬ ‫ולשלם את כל צורכי החתונות והמסתעף לסימן טוב ולמזל טוב‪.‬‬ ‫שחשקה נפשו – את התורה הקדושה‪ .‬גם שם יש יהודים טובים‪ ,‬בתי‬ ‫מדרש וכוללים‪ ,‬ואוצר ספרים נאה ועשיר‪ .‬כך ישב והמשיך בחוק‬ ‫לימודיו‪ ,‬כאילו העתיק את הכולל הירושלמי אל ויליאמסבורג‪ .‬כיוון‬ ‫ואז קרו ניסים‬ ‫שבכל זאת הגיע כדי לזכות את הרבים במצוות הכנסת כלה‪ ,‬הוא‬ ‫קבע לו זמן במשך היום‪ ,‬שבו הוא מספר על מטרת בואו‪ .‬ואכן‪ ,‬עמך‬ ‫מספר ר' יצחק פרחי מירושלים‪:‬‬ ‫ישראל נתבעים ונותנים‪ :‬זה תורם עשר דולר‪ ,‬זה חמש‪ ,‬ויש שנותנים‬ ‫היו לי כל הסיבות להוציא כסף‪ .‬המון‪ .‬כולן סיבות טובות‪ ,‬וזו סיבה‬ ‫חמישים ואפילו מאה‪ .‬איכשהו‪ ,‬מבית כנסת לבית כנסת נאסף‬ ‫טובה לשמוח‪ ,‬ועדיין הלב פרפר‪ :‬מאין אני הולך להביא את כל‬ ‫סכום כסף כלשהו‪ ,‬קטן ונחמד ורחוק מאוד מלכסות את ההוצאות‬ ‫המצלצלים האלו???‬ ‫הגדולות והעצומות הדרושות לנישואי שלושה ילדים‪.‬‬ ‫באותו יום‪ ,‬כבר לא הייתה זאת ידיעה עמומה ומעורפלת ש'צריכים‬ ‫אנחנו בבית מחכים לבשורות טובות‪ .‬ערב אחד‪ ,‬כשאבא מתקשר‬ ‫להביא הרבה כסף ויהיה בסדר'‪ ,‬אלא ישבתי מול המספרים‪ ,‬והם‬ ‫הוא מספר שעוד מעט הוא חוזר‪ ,‬ועדיין אין לו מה לחדש‪" .‬עשיתי‬ ‫ניצבו לנגד עיניי מאיימים יותר מאי פעם‪.‬‬ ‫את ההשתדלות שלי"‪ ,‬הוא אומר לאמא‪" ,‬וזה מספיק‪ .‬הכול יהיה‬ ‫מה אני עושה?! האמת היא שייאוש החל לחלחל‪ .‬כבר דמיינתי‬ ‫בסדר בעזרת ד'‪ .‬עכשיו אני כבר מתכונן לחזרה הביתה"‪.‬‬ ‫שהצ'קים חוזרים‪ ,‬האשראי נחסם וכונס הנכסים בדרכו אליי‪ .‬זה‬ ‫אמא מבינה את המצב לאשורו‪ .‬נכון‪ ,‬אבא מחייך ושופע אמונה‬ ‫היה רגע קצר‪ .‬מיד תפסתי את עצמי‪ ,‬קראתי לאוזניי "אל ייאוש"‪,‬‬ ‫וביטחון‪ ,‬אבל הרי הייתה לו מטרה בנסיעה הזו‪ ,‬והוא לא מימש‬ ‫והתחלתי לחשוב איך אני מתמודד עם ההוצאה העצומה שמצפה‬ ‫אותה‪ .‬עוד מעט מגיעות החתונות‪ .‬אנחנו רוצים לקנות מה שצריך‪,‬‬ ‫לי‪.‬‬ ‫וצריכים לחכות‪ .‬לא ברור למה‪ ,‬לא ברור עד מתי‪ .‬כרגע‪ ,‬בכל אופן‪,‬‬ ‫עודני חושב על כך‪ ,‬ואני מקבל טלפון מהחברותא של הערב‪" :‬אני לא‬ ‫החנויות מבחינתנו סגורות‪.‬‬ ‫אוכל להגיע היום לסדר שלישי"‪.‬‬ ‫השיחה עם אבא מסתיימת בשעה שתים עשרה בלילה‪ .‬מיד אחריה‬ ‫"טוב שעדכנת"‪ ,‬הודיתי לו‪ ,‬ומיד ידעתי מה אני הולך לעשות בסדר‬ ‫נשמעות דפיקות חזקות מעם הדלת‪ .‬מישהו בטוח שאנחנו חייבים‬ ‫שלישי‪ :‬אני הולך ללמוד ענייני ביטחון‪.‬‬ ‫לפתוח לו‪ .‬הבנות נעלמות אל תוך הבית מרוב פחד‪ ,‬ורק אני פותח‪.‬‬ ‫לקחתי ליד את הספר 'מדרגת האדם' מאת הסבא מנובהרדוק זצ"ל‪,‬‬ ‫את פניי מקדם בחור שאני לא מכיר‪" .‬אתם משפחת איקס?" הוא‬ ‫ופתחתי אותו בשער שעוסק בענייני ביטחון‪ .‬לא סתם קוראים לזה‬ ‫מוודא‪ .‬כשאני משיב בחיוב‪ ,‬הוא מגיש לי שקית מלאה כסף‪.‬‬ ‫'שער'‪ ,‬כי כשאתה נכנס בעד השער‪ ,‬אתה פשוט שם‪ .‬סדר שלישי‬ ‫"אמא!" אני קורא מעם הדלת‪" ,‬מישהו הביא פה כסף"‪.‬‬ ‫שלם ישבתי עם הספר 'מדרגת האדם'‪ .‬שעה וחצי של חיזוק‪,‬‬ ‫"מעניין"‪ ,‬אמא מתקרבת לדלת‪" .‬רק רגע"‪ ,‬היא קוראת לעבר הבחור‪,‬‬ ‫מי שממנה שני אנשים למעשה אחד – מינויו מופסד‪.‬‬ ‫לב‪ .‬הפרק השלישי (ו)‬ ‫השיר‬ ‫כך הבוטח בד’ וגם באחד מהברואים – ביטחונו מופסד‪.‬‬ ‫והשער‬ ‫ֹלקיו ְל ַבּדֹו‬‫יׁשית‪ִּ .‬ב ְטחֹונֹו ְל ָה ִׁשית‪ַ .‬רק ֶּב ֱא ָ‬ ‫ַה ַה ְק ָּד ָמה ַה ְּׁש ִל ִ‬ ‫ֹלקיו יַ ְפ ִסידֹו‬‫עּולתֹו‪ִּ .‬ב ְטחֹונֹו ֶּב ֱא ָ‬ ‫זּולתֹו‪ַּ .‬ב ֲע ִמיתֹו ְּפ ָ‬ ‫ְוֹלא יְ ַׁש ֵּתף ָ‬ ‫מֹוׁשְך יָ דֹו‬ ‫ֵ‬ ‫ְּכ ִמּנּוי ֻׁש ָּת ִפים‪ .‬נִ ְפ ָס ִדים נֶ ֱה ָד ִפים‪ָּ .‬כל ֶא ָחד‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫זּולתֹו‪ִ .‬ל ְבט ַֹח ַּבד’ ְּב ָכל ְמאֹודֹו‬‫יַ ֲעזֹב אֹותֹו‪ְּ .‬ב ָב ְטחֹו ְּב ָ‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ יהודה מנדל שליט”א‬ ‫התעמקות‪ ,‬התקשרות עם בורא כל עולמים הזן ומפרנס לכול‪ .‬אינני בודד בעולם‪,‬‬ ‫השגחות – כותבים!‬ ‫ד' דואג לי ומחיה אותי בכל רגע ורגע‪ ,‬והוא יודע בדיוק מה חסר לי‪ ,‬וייתן לי הכול‪.‬‬ ‫כדי לקבע בתוכנו את תחושת האמונה‬ ‫מבין הדברים שלמדתי באותו ערב‪ ,‬תפס אותי במיוחד סיפור על הסבא‬ ‫ולהחיות אותה ממש‪ ,‬עלינו לכתוב סיפורי‬ ‫מנובהרדוק‪ ,‬שביקש להשפיע על יהודי להרבות בעסק התורה ולהמעיט‬ ‫אמונה והשגחה פרטית‪ .‬לכתוב כפשוטו‪.‬‬ ‫בהשתדלות‪ .‬אמר לו אותו יהודי‪" ,‬וכי מה‪ ,‬איך אתפרנס?! הרי כסף לא נופל‬ ‫הכתיבה חורטת לנו את העניין בנפש‪ ,‬כותבת‬ ‫מהשמיים"‪.‬‬ ‫אותה על הלב‪ ,‬מחדירה אותה לנשמה‪.‬‬ ‫אמר לו הסבא‪" ,‬כסף כן נופל מהשמיים‪ ,‬אלא שלא מרימים אותו"‪.‬‬ ‫כשכותבים סיפורי השגחה וחיים אמונה‪,‬‬ ‫כוונתו הייתה שהקב"ה אינו משועבד לגדרי הטבע‪ ,‬וכאשר הוא רוצה לשלוח‬ ‫מתחילים לחיות אחרת‪ ,‬ולראות בכל צעד‬ ‫שפע לבן אדם‪ ,‬הרבה דרכים לו‪ ,‬וזה יכול לקרות בכל מיני אופנים שאיש לא היה‬ ‫את הקב"ה בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫יכול להעלות על הדעת‪ .‬הבעיה נמצאת רק אצלנו‪ ,‬המקבלים‪ .‬אנו צריכים להיות‬ ‫המשגיח של ישיבת מיר הגאון ר' עזריאל‬ ‫רגועים‪ ,‬ונכונים לקבל שפע גם באמצעי שלא עלה על דעתנו כלל‪.‬‬ ‫ארלנגר סיפר לאחרונה סיפור מפעים‪:‬‬ ‫הסיפור הזה הצטרף לעוד ועוד כיווני מחשבה וחיזוק‪ ,‬ואחרי סדר שלישי שכזה‬ ‫הגאון הצדיק ר' גרשון ליבמן זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫כבר הייתי רגוע לגמרי‪.‬‬ ‫מוסדות נובהרדוק בצרפת וראש ישיבת 'אור‬ ‫יוסף'‪ ,‬נסע במונית בדרכו לשדה התעופה‪.‬‬ ‫למחרת הגיעו הניסים‪.‬‬ ‫שעת הטיסה מתקרבת‪ ,‬אבל המונית‬ ‫זה התחיל בטלפון מהמוסד לביטוח לאומי‪ .‬לפני חצי שנה נולד הבן שלי בבית‬ ‫מסתבכת סביב עצמה‪ .‬מתברר שהנהג‬ ‫חולים בארצות הברית‪ ,‬ושהה בפגייה במשך שלושה שבועות‪ .‬בשעתו התמודדתי‬ ‫כלל אינו יודע את הדרך למקום‪ ,‬ומנסה‬ ‫עם ההוצאות והגשתי בקשה להחזר‪ .‬עתה זוכיתי בסכום גדול מאוד‪.‬‬ ‫לנסוע בנתיבים שרק מרחיקים אותם‬ ‫הטלפון הבא היה ממחלקת הגבייה בעיריית ירושלים‪ .‬שם בישרו לי שאישרו לי‬ ‫מהבית ומהיעד‪ .‬טיסה‪ ,‬כידוע‪ ,‬אינה ממתינה‬ ‫הנחה בארנונה‪ ,‬וכעת מזכים אותי רטרואקטיבית בסך אלפי שקלים‪.‬‬ ‫למאחרים‪.‬‬ ‫הטלפון השלישי היה מחמי שיחיה‪ .‬חמי הוא רב בית כנסת בחו"ל‪ .‬רב שמכיר‬ ‫בדרכם העקלקלה נקלעו לאזור מרוחק‪ .‬לר'‬ ‫אותי מסר שיעור בבית הכנסת שלו‪ ,‬וכשחמי רצה לשלם לו‪ ,‬אמר לו הרב שאת‬ ‫גרשון ליבמן היה ברור‪ ,‬שהם לא יצאו למסע‬ ‫התשלום על השיעור יעביר אליי‪.‬‬ ‫הזה לחינם‪ .‬הוא חי באמונה כה מוחשית‪,‬‬ ‫זהו רב שכבר חצי שנה לא פגשתי‪ ,‬ומעולם קודם לכן הוא לא מסר שיעור בבית‬ ‫שלא היה לו ספק כי משמיים סובבו שיגיעו‬ ‫הכנסת של חמי‪ .‬אין זאת אלא הדגשה שמימית כי כשהקב"ה נותן‪ ,‬יש לו דרכים‬ ‫לשם‪" .‬אולי יש כאן יהודי שזקוק לעזרה?"‬ ‫מקוריות ביותר להעביר את השפע‪.‬‬ ‫שאל בקול‪ ,‬מבקש מהנהג לבדוק זאת‪.‬‬ ‫שלוש שיחות כאלה הן כבר חזקה‪ .‬אבי שבשמיים ראה את ההתחזקות שלי‪,‬‬ ‫הוא צדק‪ .‬היה שם יהודי תושב מדינה‬ ‫ושלח ישועה מיידית ומפליאה‪.‬‬ ‫מרוחקת‪ ,‬שלא הבין היכן הוא נמצא ולא‬ ‫בחסדי שמיים‪ ,‬התינוק שנולד פג גדל באופן תקין‪ ,‬ובאותם ימים כבר ראינו שיש‬ ‫ידע איך להיחלץ מהמקום‪ .‬הוא היה אבוד‬ ‫צורך לעבור מעגלת שכיבה לטיולון‪ .‬עוד כשהיינו בארצות הברית החליטה אשתי‬ ‫לגמרי‪ ,‬ור' גרשון ליבמן זכה להציל אותו‪.‬‬ ‫שהיא תקנה עגלת 'בוגבו' טובה‪ ,‬ואף הזמינה אותה ללא התחייבות‪.‬‬ ‫אילו הוא לא היה מאמין בהשגחה פרטית‬ ‫וחי בידיעה ששום דבר לא קורה לחינם –‬ ‫במוצאי שבת שלאחר אותו שבוע של ניסים‪ ,‬כאשר אנחנו חושבים ברצינות‬ ‫הוא לא היה מגיע לאותו יהודי‪.‬‬ ‫לממש את ההזמנה – אם כי לא ברור לנו איך נשלם על העגלה‪ ,‬דופק על דלת‬ ‫ביתנו קרוב משפחה‪ ,‬והוא מביא איתו קרטון מלבני המכיל בתוכו עגלה חדשה‪,‬‬ ‫הכתיבה מסייעת להגיע לרמה כזו של‬ ‫בדיוק העגלה שרצינו לקנות!‬ ‫אמונה‪ .‬קח מחברת או פנקס‪ ,‬ותתחיל‬ ‫לתעד את כל ההשגחות הפרטיות שאתה‬ ‫זה היה מוזר לגמרי‪ .‬האברך הזה אף פעם לא הביא לנו מתנות‪ ,‬בוודאי לא בסדר‬ ‫רואה‪ ,‬הגדולות והקטנות‪ .‬תכתוב על‬ ‫גודל כזה‪ .‬שאלתי אותו‪" ,‬לכבוד מה קנית לנו מתנה כזאת?!"‬ ‫התפילות שבהן הצלחת להתעורר‪ ,‬ועל‬ ‫והוא ענה שאשתו קיבלה מהעבודה סכום כסף גדול‪ ,‬והוא היה צריך להפריש‬ ‫אלה שהתקבלו בשמיים ונענית‪ .‬זה חשוב‪,‬‬ ‫ממנו מעשר‪ .‬כמה ימים לאחר מכן הוא שוחח עם מי מבני המשפחה‪ ,‬והלה הזכיר‬ ‫כי היצר מתאמץ כל הזמן להשכיח מאיתנו‬ ‫בשיחה את העגלה שלנו‪ ,‬שאינה נוחה לשימוש‪ ,‬וכמה טוב היה אילו היינו קונים‬ ‫את הטוב הזה‪ ,‬רוצה שנתעלם מהתפילות‬ ‫עגלה חדשה ונוחה‪.‬‬ ‫שנענות ומועילות‪.‬‬ ‫או אז נפל במוחו הרעיון לקחת את כספי המעשר ולקנות לנו עגלה‪.‬‬ ‫טבע האדם לשכוח‪ .‬הוא לא חושב שהקב"ה‬ ‫"ואיך ידעת שזו העגלה שרצינו לקנות?" שאלתי‪ ,‬נדהם עדיין מהרעיון המעניין‪,‬‬ ‫מקשיב לו מלמעלה‪ ,‬מה שמסיר ממנו את‬ ‫"הרי זה בדיוק הדגם שבחרנו עוד באמריקה"‪.‬‬ ‫האמונה והביטחון שמצבו ישתפר‪ .‬כשיהיה‬ ‫"לא ידעתי"‪ ,‬ענה האיש‪" .‬בשבוע שעבר הלכתי ל'אושר עד'‪ ,‬וזו העגלה שמכרו‬ ‫לו פנקס קטן שיזכיר לו את כל הטובות‬ ‫שם באותו יום"‪.‬‬ ‫ששלח בעבורו הבורא ואת כל התפילות‬ ‫שנענו – הוא יוכל להיות מחובר למעלה‬ ‫ומי זה שמחליט אילו עגלות תימכרנה ב'אושר עד'‪ ,‬ומתי בדיוק יגיע לשם קרוב‬ ‫ולהרגיש שלכל אירוע יש מטרה‪ ,‬שאין‬ ‫משפחתי?! מי זה שמכניס לראשו רעיון לקנות עגלה‪ ,‬ודווקא לנו?!‬ ‫טעות – כמו שהיה הגאון הצדיק ר' גרשון‬ ‫רק בורא עולם‪ ,‬אבינו הרועה אותנו מעודנו ושולח לנו את הצרכים הכי מדויקים‬ ‫ליבמן זצ"ל‪.‬‬ ‫שלנו‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫שימוש מושכל במתוק‬ ‫עוד עשר שנים‬ ‫האחריות הניתנת לרכבים פרטיים בישראל היא‬ ‫לשנתיים‪ ,‬או עד הצטברות ‪ 100,000‬קילומטרים‬ ‫מספר ר' צ' כהן מבני ברק‪:‬‬ ‫של נסיעה בסך הכול – המוקדם ביניהם‪ .‬מי‬ ‫אל בית הוריי שיחיו הייתה מגיעה אישה זקנה‪ ,‬בודדה וגלמודה‪ .‬בתחילה הייתה מגיעה רק‬ ‫המוקדם מהם? בדרך כלל מגיעה האחריות‬ ‫מפעם לפעם‪ ,‬ובהמשך הפכה לבת בית של ממש‪ .‬היא השתתפה עימנו בסעודות השבת‪,‬‬ ‫לקיצה כעבור שנתיים‪ .‬הממוצע השנתי שנוסע‬ ‫וחיה את הווי משפחתנו גם בחגים ובשמחות‪.‬‬ ‫רכב פרטי בישראל נע בין ‪ 20,000‬ל‪15,000-‬‬ ‫אבי הוא תלמיד חכם גדול‪ ,‬העוסק בהרבצת תורה ובאמירת שיעורים‪ .‬בגיוס כספים הוא‬ ‫קילומטרים; אפשר לנסוע ברכב בלי לחץ במשך‬ ‫מעולם לא עסק‪ ,‬אף על פי שחפץ מאוד לעזור באחזקת המוסדות שבהם לימד‪ .‬הייתה‬ ‫שנתיים‪ .‬בשימוש סביר לא תתקרבו אפילו לחצי‬ ‫פעם אחת שבה ניסה לסייע ולגייס כספים‪ ,‬אבל אז גילה שהכישרון שלו אינו גדול בתחום‬ ‫מ‪ 100,000-‬הקילומטרים של האחריות‪ .‬אבל ‪- -‬‬ ‫זה‪ ,‬ועזב אותו לטובת המומחים‪ .‬לו יכול – היה פותח כולל משלו‪ ,‬אבל כסף לשם כך – לא‬ ‫‪ -‬אם תשכירו את הרכב למישהו חסר אחריות‪,‬‬ ‫היה לו מאין להביא‪.‬‬ ‫שישכיר אותו לשימוש של עשרים וארבע‬ ‫יום אחד ביקשה אותה בת בית לדבר עם אבי‪ .‬היא סיפרה שיש לה כסף רב שירשה‬ ‫שעות ביממה ללא הפוגה במהירות קבועה של‬ ‫מאבותיה‪ ,‬אך היא אינה צריכה את כל הכסף הזה‪ .‬היא חיה בצניעות ובפשטות‪ ,‬ואין לה‬ ‫‪ 140‬קמ"ש‪ ,‬תמלאו את המכסה של ‪100,000‬‬ ‫שום עניין בהוצאות יתרות‪ .‬כל חפצה הוא לעשות בכסף הזה מה יותר מצוות‪.‬‬ ‫קילומטרים תוך חודש! אמנם זכותכם לנסוע‬ ‫"אני מבקשת שהרב יפתח כולל ערב וימסור שם שיעורים‪ ,‬ואני אשלם כל חודש כסף‬ ‫ברכב ככל שתרצו‪ ,‬אך בשימוש כזה‪ ,‬שאינו סביר‪,‬‬ ‫לאברכים"‪ ,‬סיימה האישה‪.‬‬ ‫לא תקבלו אחריות על הרס המנוע והרכב‪.‬‬ ‫הבקשה הזו כל כך התאימה לאבי! ואכן‪ ,‬הוא זכה להפיץ מעיינותיו חוצה‪ ,‬להדריך וללמד‬ ‫כל תפקוד בגופנו המופלא תוכנת כך שיפעל‬ ‫לאברכים יקרים וחשובים דרך בלימוד באותו כולל‪ ,‬והאישה התמידה בתמיכתה‪ .‬כל חודש‬ ‫באופן סביר לאורך שבעים או שמונים שנה‬ ‫הכניסה את הכסף‪ ,‬ואכן זכתה להרבות תורה באופן מיוחד‪.‬‬ ‫ואף יותר‪ .‬ניצול בלתי סביר 'מבזבז' את היכולות‪,‬‬ ‫עשר שנים חלפו‪ .‬אברך צעיר הייתי‪ ,‬ממש סמוך לחתונתי‪ ,‬ונסעתי עם אבי לאחת מערי‬ ‫שוחק את התפקוד וגורם לבלאי וזקנה בטרם‬ ‫הדרום כדי לרכוש עבורי דירה‪ .‬באמצע פגישתנו עם המתווך‪ ,‬לעיניו ולאוזניו‪ ,‬הגיעה שיחת‬ ‫עת‪.‬‬ ‫הטלפון‪...‬‬ ‫הנמשל‪ :‬כל איבר‪ .‬הפעם נתרכז בלבלב‪.‬‬ ‫על הקו הייתה אותה אישה תומכת תורה‪ .‬היא התנצלה ואמרה כי תם הכסף‪ ,‬ואין לה עוד‬ ‫הלבלב נברא כך שיפריש אינסולין בקצב מתון‬ ‫שקלים כדי להכניס לכולל‪ .‬זהו‪ .‬נגמר‪ .‬עשר שנות השובע חלפו‪ ,‬והכולל נמצא בסכנת סגירה‪.‬‬ ‫לאורך כל החיים‪ .‬מה קורה אם מעמיסים עליו‬ ‫אבי הגיב במשפטים מתאימים‪ ,‬והמתווך קלט את התמונה‪" .‬אז אתה ראש כולל?" הוא‬ ‫סוכר בכמויות בלתי סבירות? מאלצים אותו‬ ‫שאל‪-‬קבע‪" ,‬ונגמר התקציב?" שוב הוא ניחש‪" .‬חבל‪ .‬חבל"‪ ,‬אמר המתווך‪" ,‬שכולל ייסגר‬ ‫לעבוד מעבר ליכולותיו‪.‬‬ ‫בגלל כסף?! אני רוצה לתרום לכולל שלך‪ .‬כמה אברכים יש? כמה צריך?"‬ ‫הוא נשחק ומתבלה‪ .‬אינסולין שאמור להספיק‬ ‫הם עברו לשוחח בענייני הכולל‪ ,‬והתברר כי המתווך הוא אדם אמיד שיש לו נכסים רבים‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬שלא הצליח מעולם בגיוס כספים‪ ,‬המשיך לעמוד בראשות הכולל עוד עשר שנים‬ ‫לשמונים שנה‪ ,‬נסחט מהלבלב בכוח בארבעים‬ ‫ועוד שנים רבות‪,‬‬ ‫שנה‪ .‬הלבלב אינו עומד בעומס‪ ,‬וקצב ייצור‬ ‫האינסולין שלו יורד ויורד‪ .‬הגלוקוז אינו יכול‬ ‫כשהמלגה לעשרה אברכים ממומנת מנדבת אותו מתווך יקר‪.‬‬ ‫להיכנס לתאים‪ ,‬והוא נשאר 'תקוע' בזרם הדם‪.‬‬ ‫ישלם ד' פועלו וירחיב את גבולות הלומדים בכל מקום‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫הסכנה המפחידה כפולה‪:‬‬ ‫‪ .1‬התאים אינם מקבלים את הגלוקוז; אין מספיק‬ ‫אנרגיה‪.‬‬ ‫ישועה עד הפתח‬ ‫‪ .2‬גלוקוז המצטבר בכלי הדם – שוקע ומתמצק‪,‬‬ ‫מספר ר' משה ג‪ .‬מירושלים‪:‬‬ ‫וסותם את כלי הדם הזעירים עד כדי נמק ועיוורון‪,‬‬ ‫בתנו היקרה מתמודדת עם מחלת אטופיק דרמטיטיס – אסתמה של העור – בדרגת חומרה‬ ‫חלילה וחס‪( .‬בחסדי הבורא הרופאים הצליחו‬ ‫גבוהה‪ .‬כידוע‪ ,‬השהייה באוויר הנקי של דאבוס שבשווייץ‪ ,‬בגובה ההרים‪ ,‬מסייעת מאוד‬ ‫להרכיב את חומר האינסולין באופן מלאכותי‪ ,‬כך‬ ‫ל'אטופיים' ומקלה עליהם לזמן ארוך‪ .‬בחסדי ד' בתי התקבלה למחנה הקיץ המפורסם‬ ‫שאפשר להזריקו לגוף‪ ,‬אך לא נאריך בזה כאן‪).‬‬ ‫בדאבוס של ארגון 'קומי עורי' שבראשות הרב והרבנית בורשטיין שיחיו – מלאכי רחמים‬ ‫הלבלב מייצר אינסולין‪.‬‬ ‫המקדישים את כל חייהם במסירות עצומה לסיוע לחולים ולבני משפחותיהם‪.‬‬ ‫האינסולין מאפשר לגלוקוז להיכנס לתא‪.‬‬ ‫מפני שבתנו כבר גדולה‪ ,‬אישרה לה הנהלת המחנה הגעה עם מלווה אחד בלבד – רעייתי‬ ‫שתחיה‪ .‬מכיוון שהבנים שלנו לומדים בישיבות ואינם נמצאים בבית‪ ,‬המשמעות הייתה‬ ‫הגלוקוז נכנס לנוזל התא וחודר לתוך‬ ‫שאני אישאר בארץ לבדי במשך חודש שלם‪ .‬הדבר לא היה פשוט עבורנו‪ .‬בכל ליבנו קיווינו‬ ‫המיטוכונדריה‪.‬‬ ‫שנמצא דרך שגם אני אוכל להצטרף‪ .‬רכשתי כרטיסי טיסה לשלושתנו‪ ,‬אך כשביררתי‬ ‫המיטוכונדריה הופכת את הגלוקוז לאנרגיה‬ ‫אודות עלויות השהות והאירוח בדאבוס ללא סבסוד של העמותה‪ ,‬התברר לי שהן יקרות‬ ‫ומשחררת אותה לאורך זמן‪ ,‬בקצב מתון‪.‬‬ ‫להחריד‪ .‬אין סיכוי שאני נוסע לשם בלי סבסוד‪.‬‬ ‫(מתוך מדור 'פלאי העולם הקטן')‬ ‫ככל שהתקרב מועד הנסיעה‪ ,‬הפך הניסיון קשה יותר ויותר‪ .‬היו רגעים של חלישות הדעת‬ ‫ודאגה‪ ,‬לצד התחזקות בלתי פוסקת באמונה וביטחון‪ .‬בשבת האחרונה שלפני הטיסה‪,‬‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫קראנו כמדי שבוע את עלון 'השגחה פרטית'‪ ,‬ומתוך התרגשות אמרנו לעצמנו‪" :‬בעזרת ד'‪,‬‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫בקרוב גם לנו יהיה סיפור מופלא לפרסם בעלון הזה"‪.‬‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫יומיים בלבד לפני הטיסה‪ ,‬נשברתי וביטלתי את כרטיס הטיסה שלי‪ .‬השלמתי עם הגזירה‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אך לד' יתברך היו תוכניות קלות בהרבה בעבורי‪ .‬ברגע שיצאתי‬ ‫שאישאר לבדי בארץ למשך חודש שלם‪.‬‬ ‫מאולם הנוסעים בדרך לתחנת הרכבת‪ ,‬ניגש אליי יהודי חסידי ושאל‬ ‫רעייתי‪ ,‬העובדת כגננת‪ ,‬ערכה באותו יום מסיבת סיום בגן הילדים‪.‬‬ ‫אותי בנימוס‪" ,‬האם אתה מעוניין בהסעה ישירה לדאבוס?" הוא‬ ‫היא שיתפה את האימהות בעניין הנסיעה לדאבוס‪ ,‬והזכירה בצער‬ ‫הסביר שהוא נהג פרטי‪ ,‬והוסיף שעלות הנסיעה איתו היא חמש‬ ‫שבעלה ייאלץ להישאר לבדו בארץ לאורך כל החודש‪.‬‬ ‫מאות פרנק‪.‬‬ ‫באותו ערב ממש צלצל בביתנו הטלפון‪ .‬על הקו הייתה אחת‬ ‫אמרתי לו‪" ,‬זה היה יכול לעזור לי מאוד‪ ,‬אבל יש עליי רק מאה פרנק"‪.‬‬ ‫מאימהות הגן‪" :‬שמעתי היום במסיבה שבעלך נשאר לבד בארץ‪,‬‬ ‫הנהג חשב לרגע ואמר‪" ,‬בסדר‪ ,‬אקח אותך במאה‪ .‬יש עוד נוסעים‬ ‫והלב שלי לא מסוגל לשאת את המחשבה הזו‪ ,‬שאת תהיי שם‬ ‫ברכב‪ ,‬והם משלמים מחיר מלא"‪.‬‬ ‫לבדך והוא יישאר כאן בבדידות‪ .‬פניתי למישהו‪ ,‬והוא הסכים לממן‬ ‫אמרתי לו שהכסף הזה הוא בכלל הלוואה‪ ,‬וזה כל הכסף שיש לי‬ ‫לחלוטין את כל הוצאות השהות של בעלך בדאבוס למשך חודש‬ ‫כרגע‪ .‬התשובה שלו פשוט הדהימה אותי‪" :‬אם כך‪ ,‬אין שום בעיה‪.‬‬ ‫שלם!"‬ ‫שמור את הכסף אצלך‪ ,‬ותשלם לי רק אחרי שתגיע לדאבוס‪,‬‬ ‫היינו בהלם מוחלט‪ .‬דמעות של התרגשות עמדו בעינינו‪ .‬מיהרתי מיד‬ ‫תתמקם ותתארגן במלון"‪.‬‬ ‫לרכוש כרטיס טיסה חדש‪ ,‬אך כיוון שביטלתי את הקודם‪ ,‬לא היה‬ ‫באותו רגע רצתי חזרה אל היהודי הטוב שהלווה לי את הכסף‬ ‫מקום בטיסה שבה נסעו אשתי‪ ,‬בתי ושאר חברי הקבוצה‪ .‬נאלצתי‬ ‫בציריך‪ ,‬והחזרתי לו מיד את מאה הפרנקים‪ .‬כבר לא היה לי צורך‬ ‫להזמין טיסה לבוקר שאחרי הטיסה שלהן‪.‬‬ ‫בהם‪ .‬ד' שלח לי נהג בלי שאצטרך אפילו ללוות בשביל הנסיעה‪.‬‬ ‫כשהגעתי לנתב"ג בבוקר הטיסה‪ ,‬חשכו עיניי‪ .‬מרוב הלחץ והמהירות‪,‬‬ ‫ראיתי בחוש שד' עוזר לנו גם כשיש נפילות‪ ,‬לחץ וייאוש‪ .‬הרי הכול‬ ‫גיליתי שאין לי טלפון קליט לחו"ל‪ ,‬שאין עליי שום כסף שווייצרי‬ ‫כבר היה מוכן עבורי מלמעלה‪ .‬אילו הייתי בוטח בלב שלם ולא ממהר‬ ‫– רעייתי לקחה איתה הכול ביום הקודם‪ ,‬ושבנוסף לכול – שכחתי‬ ‫לבטל את הכרטיס המקורי מתוך ייאוש‪ ,‬הייתי נוסע מראש יחד עם‬ ‫בבית את כרטיס האשראי שלי! בלית ברירה עליתי ככה לטיסה‪.‬‬ ‫כולם בהסעה המאורגנת של העמותה‪ .‬אך הקב"ה ריחם עליי‪ ,‬וגם‬ ‫מצאתי את עצמי בדרך למדינה זרה‪ ,‬בלי לדעת איך אגיע מנמל‬ ‫כשהסתבכתי בגלל חוסר האמונה הרגעי שלי‪ ,‬אבא שבשמיים לא‬ ‫התעופה שבציריך עד לדאבוס – נסיעה מורכבת של שלוש שעות‪,‬‬ ‫עזב אותי – הוא דאג לי להסעה פרטית עד פתח המלון‪.‬‬ ‫הכוללת החלפה של שלוש רכבות שונות‪ ,‬וכל זאת בלי כסף‪ ,‬בלי‬ ‫בדאבוס חווינו חודש מדהים מתוך הודיה עצומה לד' על הארת‬ ‫טלפון ובלי לדעת את השפה‪.‬‬ ‫פניו אלינו‪ ,‬ומתוך הכרת הטוב למלאכיו עושי דברו נדיבי הלב‪ ,‬הרב‬ ‫כרטיס רכבת עולה בערך שבעים פרנק שווייצרי‪ .‬בנמל התעופה‬ ‫והרבנית בורשטיין מארגון 'קומי עורי' ושאר השלוחים הטובים‬ ‫בציריך פגשתי ביהודי יקר שהסכים להלוות לי מאה פרנק‪ .‬הרגשתי‬ ‫שפגשנו בדרך‪.‬‬ ‫הקלה מסוימת‪ ,‬אך עדיין לא ידעתי כיצד אסתדר עם הלוגיסטיקה‬ ‫וכעת אנו זוכים לקיים את ההבטחה מאותה שבת‪ ,‬ולפרסם את‬ ‫המורכבת של הרכבות‪.‬‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫לכבוד מערכת 'השגחה פרטית'!‬ ‫בערימת העלונים הגדולה של "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬כיום אני זוכה להפעיל נקודת חלוקה של עלוני‬ ‫הוא כל כך התרגש‪ ,‬עד שביקש לקרוא לצלם כדי להנציח‬ ‫'השגחה פרטית' בשטיבלאך 'קהל חסידים' שבראשות הרב‬ ‫את ה"פלא"‪...‬‬ ‫הלפרין‪ ,‬בגבעה ‪ B‬ביתר עילית‪.‬‬ ‫אבל בעיני אין כאן שום חידוש‪ .‬בעבר כתבתי כמה סיפורים‬ ‫הרעיון להקים נקודת חלוקה הבשיל במוחי לפני כמה שנים‬ ‫לגליון השגחה פרטית‪ ,‬ובהמשך העדפתי לפרסם את הגיגי‬ ‫ביום שבו נחשפתי בעיר למחזה מדהים‪:‬‬ ‫בנפרד‪ .‬ישנם יהודים שמתחזקים מסגנון מסוים‪ ,‬וישנם‬ ‫ראיתי נהג אוטובוס עירוני שעצר את האוטובוס בצד‪ ,‬ירד ממנו‬ ‫המתחזקים מסגנון אחר‪ ,‬ולכן יש צורך בזה וגם בזה‪.‬‬ ‫ונכנס לחלק בתיבות הדואר את גיליונות "השגחה פרטית"‪...‬‬ ‫בחסדי ד' זכיתי שביני לבין יו"ר 'השגחה פרטית'‪ ,‬הרב פינחס‬ ‫התקנאתי בזכויות שלו‪ ,‬והחלטתי לא להישאר מאחור‪.‬‬ ‫שפר‪ ,‬שוררת ידידות נפש רבת שנים‪ ,‬ולשנינו מטרה אחת‬ ‫התחלתי עם כמות קטנה‪ ,‬וכיום החלוקה עומדת על למעלה מ‪250-‬‬ ‫משותפת‪ :‬להרבות אמונה וביטחון בעם ישראל‪.‬‬ ‫גיליונות בשבוע‪ ,‬כמות שבקושי מצליחה לענות על הביקוש‪.‬‬ ‫המטרה הסופית היא אותה מטרה – בורא אחד לכולנו‪ ,‬ואנו‬ ‫רבים מהקוראים מזהים אותי דווקא עם הגיליון האישי שלי‬ ‫חפצים לקרב כמה שיותר יהודים להאמין ולבטוח בו ולגרום‬ ‫"בטחוני בצורי"‪ ,‬והם תמהים על כך שאני מפיץ גיליון שיכול‬ ‫להם לחיות חיים של שלווה ורוגע בצילו יתברך‪ ...‬זכות גדולה‬ ‫להיראות כ'מתחרה'‪ .‬לאחרונה הזדמנתי לשמחה בעיר חיפה‪.‬‬ ‫ועצומה היא עבורי להיות ממפיצי "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫כשפתחתי את תא המטען של רכבי‪ ,‬הבחין אחד הנוכחים‬ ‫הכותב בברכה‪,‬‬ ‫מרדכי הכהן מלאכי ביתר עילית‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ֶּפ ֶלא ֶׁשל ַמ ָּמׁש‬ ‫ינֹוביץ' ִמ ֵּבית ֶׁש ֶמׁש‪:‬‬ ‫יּומי ַר ִּב ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִ‬ ‫לַּמד ֶׁש ָחׁשּוב לֹו‬ ‫הֹוד ַיע ַה ְמ ֵ‬‫לְא ַחר ִמ ְס ַּפר יָ ִמים‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ֻחּלְקּו ַה ִּמ ְב ָחנִים ִעם ַה ִּצּיּונִים‪ִ ,‬‬ ‫ּותי‪ַ .‬‬ ‫ּומ ְׁש ָמע ִ‬ ‫נֶע ַרְך ִמ ְב ָחן ּגָ דֹול ַ‬ ‫ַּבּכִ ָּתה ֶׁשּלִי ֱ‬ ‫הֹורים ַעל יַ ד ַה ִּצּיּון‪.‬‬ ‫ימת ִ‬ ‫לְמ ָחר ֶאת ּכָ ל ַה ִּמ ְב ָחנִים ַּב ֲחזָ ָרה – ִעם ֲח ִת ַ‬ ‫לְק ֵּבל ּכְ ָבר ָ‬ ‫ְמאֹד ַ‬ ‫ימה‪ַ ,‬אְך ַּב ֶה ְמ ֵׁשְך‬ ‫לְב ֵּקׁש ֵמ ַא ָּבא ֶׁשּלִי ֲח ִת ָ‬ ‫לְחן‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ֶאזְ ּכֹר ַ‬ ‫ּנַח ִּתי אֹותֹו ַעל ַה ֻּׁש ָ‬ ‫אתי ִמּיָ ד ֶאת ַה ִּמ ְב ָחן וְ ִה ְ‬ ‫הֹוצ ִ‬ ‫ּכְ ֶׁש ָחזַ ְר ִּתי ַה ַּביְ ָתה ֵ‬ ‫ַה ָּד ָבר ָּפ ַרח לִי ֵמ ַהּזִ ּכָ רֹון‪.‬‬ ‫לָק ַחת ֶאת ַה ִּמ ְב ָחן – הּוא ֹלא ָהיָ ה ָׁשם‪.‬‬ ‫ּכְ ֶׁשּנִזְ ּכַ ְר ִּתי וְ נִּגַ ְׁש ִּתי ַ‬ ‫נֶעלַם‪.‬‬‫יצד הּוא ֱ‬ ‫לְאן וְ כֵ ַ‬ ‫לְּתי‪ַ ,‬אְך ַאף ֶא ָחד ֹלא יָ ַדע ָ‬ ‫יׁשהּו ָר ָאה ֶאת ַה ִּמ ְב ָחן ֶׁשּלִי?" ָׁש ַא ִ‬ ‫"ה ִּמ ְב ָחן ֶׁשּלִי! ִמ ֶ‬ ‫ַ‬ ‫נֶעלַם ּכְ ִאּלּו‬‫לְחן ּכֻ ּלֹו‪ָּ ,‬ב ַד ְק ִּתי ַעל ַהּכִ ְּסאֹות‪ַ ,‬אְך ַה ִּמ ְב ָחן ֱ‬ ‫ִח ַּפ ְׂש ִּתי ְּבכָ ל ָמקֹום ֶא ְפ ָׁש ִרי; ֵה ַר ְמ ִּתי ֲח ָפ ִצים‪ִ ,‬ס ַּד ְר ִּתי ֶאת ַה ֻּׁש ָ‬ ‫לְעה אֹותֹו ָה ֲא ָד ָמה‪.‬‬ ‫ָּב ָ‬ ‫יתי ּכָ ְך ּגַ ם ֲאנִי‪ְּ ,‬ובֹלא ֵח ֶׁשק ָהלַכְ ִּתי‬ ‫ּלְח ֵּפׂש‪ִ .‬קּוִ ִ‬ ‫לַּמד יָ ִבין"‪ָ ,‬א ְמ ָרה לִי ֲאח ִֹותי‪ֶׁ ,‬שּגַ ם ִהיא ִה ְתיָ ֲא ָׁשה ִמ ַ‬ ‫ּוח ֶׁש ַה ְמ ֵ‬ ‫"ּבט ַ‬ ‫ָ‬ ‫ּוׂשים‪ִ .‬ה ְק ַּפ ְצ ִּתי אֹותֹו ׁשּוב‬ ‫אתי ַעל ַא ַחד ַהּכִ ְּסאֹות ּתֹוְך ּכְ ֵדי ַה ִחּפ ִ‬ ‫לְׂש ֵחק ְק ָצת‪ִ .‬ה ְׁש ַּת ְע ַׁש ְע ִּתי ְּבכַ ּדּור ַה ֶּפלֶא ֶׁש ָּמ ָצ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ּופ ְתאֹום הּוא ִה ְתּגַ לְּגֵ ל ָּוב ַרח ֶאל ִּפּנָה ְרח ָֹוקה‪.‬‬ ‫וָ ׁשּוב‪ִ ,‬‬ ‫ּוח‪ַ :‬מ ָּמׁש ִמ ַּת ְח ָּתיו ָׁשכַ ב לֹו ְּב ַׁשלְוָ ה‪ֹ ,‬לא ָּפחֹות‬ ‫לְה ִרים ֶאת ַהּכַ ּדּור‪ֻ ,‬ה ְפ ַּת ְע ִּתי לְגַ ּלֹות ֵהיכָ ן הּוא ָ'ּב ַחר' לָ נ ַ‬ ‫ּכְ ֶׁשּנִּגַ ְׁש ִּתי ָ‬ ‫יאה ַעל יְ ֵדי ַהּכַ ּדּור ַה ָּק ָטן ַהּזֶ ה‪...‬‬ ‫הֹוביל א ִֹותי ֶאל ַה ְּמ ִצ ָ‬ ‫וְ ֹלא י ֵֹותר ֵמ ַה ִּמ ְב ָחן ֶׁשּלִי‪ .‬ד' ִ‬ ‫יצת ַה ֶּד ֶרְך‬ ‫ְק ִפ ַ‬ ‫יֹוסף ַחּיִ ים ָמ ִרינָ ה‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֵ‬ ‫ּומלֵ אֹות‪...‬‬ ‫ּוׁשלַיִ ם ֶׁשל ַהּיֹום ִהיא ּגְ דֹולָה ָּברּוְך ד'‪ ,‬וְ ַה ְּד ָרכִ ים – ֲעמּוסֹות ְ‬ ‫ּוׁשלַיִ ם ִעיר ַהּק ֶֹדׁש‪ .‬יְ ר ָ‬ ‫יתי לָ גּור ִּביר ָ‬ ‫זָ כִ ִ‬ ‫לֶארְֹך זְ ַמן ַרב‪ְּ ,‬ב ִע ְּקבֹות ָה ַר ְמז ִֹורים‬ ‫נְס ָיעה ְּבתֹוְך ָה ִעיר ֲעׂשּויָ ה ֱ‬ ‫לִׁשכּונָה‪ּ .‬כָ ל ִ‬ ‫יׁשים ֶאת זֶ ה ֵה ֵיטב‪ּ ,‬כְ ֶׁש ְּצ ִריכִ ים לִנְ ס ַֹע ִמ ְּׁשכּונָה ְ‬ ‫ַמ ְרּגִ ִ‬ ‫ּומ ַהּלְלִים ַעל ַהּזְ כּות לָ גּור ָּב ִעיר ַהּזֹאת‪.‬‬ ‫נַחנּו ְרגִ ילִים לָזֶ ה‪ְּ ,‬ובכָ ל א ֶֹפן ְׂש ֵמ ִחים ְ‬ ‫וְ ַה ְּפ ָק ִקים ַה ְמ ַע ְּט ִרים ֶאת ָה ִעיר‪ֲ .‬א ְ‬ ‫יֹום ֶא ָחד זֶ ה ָהיָ ה ִּב ְׁש ִבילִי ְק ָצת‪ְ ...‬מ ַא ְתּגֵ ר‪.‬‬ ‫ּנְס ָיעה ַּב ָּׁש ָעה ַהּזֹאת ִמ ַּבר ִאילָן לִנְוֵ ה יַ ֲעקֹב‪,‬‬ ‫יתי ִּב ְרחֹוב ַּבר ִאילָן‪ .‬יָ ַד ְע ִּתי ֶׁש ַה ִ‬ ‫ֲאנִי ּגָ ר ִּב ְׁשכּונַת נְוֵ ה יַ ֲעקֹב‪ְּ .‬באֹותֹו יֹום ָהיִ ִ‬ ‫לְע ְׂש ִרים ַּדּקֹות‪.‬‬ ‫א ֶֹורכֶ ת ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָל ֵּבין ֶר ַבע ָׁש ָעה ֶ‬ ‫לִהיֹות ִּבנְוֵ ה יַ ֲעקֹב ִּב ְׁש ִביל ִענְיָ ן ָּדחּוף‪ּ ,‬תֹוְך ְׁשמֹונֶה ַּדּקֹות!‬ ‫יתי ָצ ִריְך ְ‬ ‫ָה ִענְיָ ן הּוא‪ֶׁ ,‬ש ָהיִ ִ‬ ‫יָ ַד ְע ִּתי ֶׁש ְּב ֶד ֶרְך ַה ֶּט ַבע ּכִ ְמ ַעט ֵאין ִסּכּוי‪.‬‬ ‫ּכִ ְמ ַעט ֵאין; זֶ ה ָהיָ ה נָ כֹון‪ֲ .‬א ָבל‪ ...‬ד' ּגָ דֹול!‬ ‫לְהּגִ ַיע ַּבּזְ ַמן‪.‬‬ ‫לִיח ַ‬‫לִּבי ֶׁש ַא ְצ ַ‬ ‫ּלַלְּתי לַד' ִמּכָ ל ִ‬ ‫ָהלַכְ ִּתי ַה ִּצ ָּדה וְ ִה ְת ַּפ ִ‬ ‫לַּת ֲחנָה ָהאֹוטֹוּבּוס ֶׁשּמ ִֹוביל ִמ ַּבר ִאילָן לִנְוֵ ה יַ ֲעקֹב‪.‬‬ ‫ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע נִכְ נַס ַ‬ ‫לְהּגִ ַיע ַמ ֵהר‪'...‬‬ ‫ּלָתי‪ּ' :‬ת ָֹודה לְָך ד' ֶׁשּכָ ל ּכָ ְך ַמ ֵהר ִהּגִ ַיע ָהאֹוטֹוּבּוס‪ ,‬וְ ָאּנָא ד'‪ֲ ,‬עזֹר לִי ַ‬ ‫יָ ַׁש ְב ִּתי ָּבאֹוטֹוּבּוס וְ ִה ְמ ַׁשכְ ִּתי ִּב ְת ִפ ִ‬ ‫‪...‬הֹלא יֵ ָא ֵמן ָק ָרה! ּתֹוְך ְׁשמֹונֶה ַּדּקֹות‪ָ ,‬האֹוטֹוּבּוס ִהּגִ ַיע לִנְוֵ ה יַ ֲעקֹב!‬ ‫וַ ֲ‬ ‫ִאם ד' ר ֶֹוצה – ַהּכֹל ֶא ְפ ָׁש ִרי‪...‬‬ ‫יכים ַעל ָּכל ַצ ַעד‬ ‫ַמ ְד ִר ִ‬ ‫יעין ִעּלִ ית‪:‬‬‫ּמֹוד ִ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ֶא ְפ ַריִ ם ִמ ִ‬ ‫לְׁש ִהי‪ֲ .‬אנִי ַמּכִ יר ֶאת ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ַהּזֹו‪ ,‬וְ גַ ם י ֵֹוד ַע ֵאיְך‬‫לָהם ַמ ֲע ָט ָפה ּכָ ֶ‬ ‫לְמ ְׁש ַּפ ַחת לֵוִ ין וְ ָא ִביא ֶ‬ ‫יֹום ֶא ָחד ִּב ֵּקׁש ִמ ֶּמּנִי ַא ָּבא‪ֶׁ ,‬ש ֵאלְֵך ִ‬ ‫לַּד ֶרְך‪.‬‬ ‫אתי ֶ‬ ‫לָק ְח ִּתי ֶאת ַה ַּמ ֲע ָט ָפה וְ יָ ָצ ִ‬ ‫לֵיהם‪ַ .‬‬ ‫הֹולְכִ ים ֵא ֶ‬ ‫ּוח ַה ִאם ַה ִּבנְיָ ן ַהּנָ כֹון הּוא ִמ ְס ָּפר ֶׁש ַבע אֹו ֵּת ַׁשע‪.‬‬ ‫יתי ָּבט ַ‬ ‫לַּבט‪ֹ :‬לא ָהיִ ִ‬‫לְה ְת ֵ‬‫לְּתי ִ‬ ‫ּלָהם‪ִ ,‬ה ְת ַח ִ‬ ‫לְאזֹור ַה ַּביִ ת ֶׁש ֶ‬ ‫ַרק ּכְ ֶׁש ִה ְת ָק ַר ְב ִּתי ֵ‬ ‫לִבּדֹק ַה ִאם ֵהם ּגָ ִרים ּכָ אן‪ַ .‬אְך ֶרגַ ע‬ ‫לַעלֹות ֶאת ּכָ ל ַהּקֹומֹות וְ ְ‬ ‫לְע ְצ ִמי ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר ָּפׁשּוט ֲ‬ ‫לְבנְיָ ן ִמ ְס ָּפר ֶׁש ַבע‪ ,‬וְ ָח ַׁש ְב ִּתי ַ‬‫ִהּגַ ְע ִּתי ַעד ִ‬ ‫לְּתי אֹותֹו‪" :‬יֵ ׁש ּכָ אן ִמ ְׁש ַּפ ַחת לֵוִ ין?" וְ הּוא ָענָה ֶׁשֹּלא‪.‬‬ ‫יׁשהּו ֵמ ַה ִּבנְיָ ן‪ָׁ .‬ש ַא ִ‬‫יתי זֹאת‪ ,‬יָ ָצא ִמ ֶ‬ ‫לִפנֵי ֶׁש ָע ִׂש ִ‬ ‫ְ‬ ‫לַעזֹר לִי‪" .‬יֵ ׁש‬ ‫ּנִׁשלַח ִמ ָּׁש ַמיִ ם ֲ‬ ‫יׁשהּו ֶׁש ְ‬ ‫נִיסה ִמ ֶ‬ ‫לְבנְיָ ן ִמ ְס ָּפר ֵּת ַׁשע‪ּ .‬גַ ם ָׁשם ִחּכָ ה ַּבּכְ ָ‬ ‫ּנֶח ְסכָ ה ִמ ֶּמּנִי‪ ,‬וְ ָע ַב ְר ִּתי ִ‬ ‫ָׂש ַמ ְח ִּתי ַעל ַה ִּט ְר ָחה ֶׁש ְ‬ ‫"א ָבל ַּב ִּבנְיָ ן ַה ָּבא‪ְּ ,‬ב ִמ ְס ָּפר ַא ַחת ֶע ְׂש ֵרה‪ ,‬יֵ ׁש ִמ ְׁש ָּפ ָחה ַּב ֵּׁשם ַהּזֶ ה"‪.‬‬‫לְּתי‪ֹ" .‬לא"‪ ,‬הּוא ָענָה ְּב ִב ְט ָחה‪ֲ .‬‬ ‫ּכָ אן ִמ ְׁש ַּפ ַחת לֵוִ ין?" ָׁש ַא ִ‬ ‫למשפ‬ ‫חת לוין‬ ‫נַנְּתי‬ ‫קֹומה ֵהם ּגָ ִרים ְּוב ֵאיזֹו ֶּדלֶת‪ׁ .‬שּוב ִּתכְ ִ‬ ‫ִמ ַה ְר ִּתי ַּב ֲה ָקלָה ֶאל ִּבנְיָ ן ִמ ְס ָּפר ַא ַחת ֶע ְׂש ֵרה‪ַ .‬עכְ ָׁשו ֹלא יָ ַד ְע ִּתי ַרק ְּב ֵאיזֹו ָ‬ ‫יתי מּולִי ֶאת ַא ָּבא ֶׁשל ִמ ְׁש ַּפ ַחת לֵוִ ין – ֶׁשאֹותֹו ֲאנִי ַמּכִ יר ֵה ֵיטב –‬ ‫לְפ ַתע ָר ִא ִ‬‫לִבּדֹק‪ַ ,‬אְך ֶ‬ ‫לַעלֹות ֶאת ּכָ ל ַהּקֹומֹות וְ ְ‬ ‫ֲ‬ ‫ימה ַקּלָה‬ ‫הֹודיָ ה לַד'‪ֶׁ ,‬ש ָע ָׂשה לִי ֶאת ַה ְּמ ִׂש ָ‬ ‫לַּבנְיָ ן‪ִ .‬הּגַ ְׁש ִּתי לֹו ֶאת ַה ַּמ ֲע ָט ָפה וְ ָחזַ ְר ִּתי ַה ַּביְ ָתה ְּבלֵב ִמ ְתרֹונֵן ֵמ ָ‬‫נִיסה ִ‬ ‫ַּבּכְ ָ‬ ‫לִהיֹות‪...‬‬ ‫ִּפי ּכַ ָּמה ִמ ַּמה ֶּׁש ִהיא ָהיְ ָתה יְ כֹולָה ְ‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫יקגוֹ‪ּ ְ .‬ב ַמ ֲה ַל ְך ִמ ְׁש ָּפטוֹ‬ ‫וֹפט ְמ ַב ֵּק ׁש‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ִׁ :‬ש ָ‬ ‫ֶׁשל ר' ְׁשלוֹ יְ ֶמה‪ַ ,‬ה ּ ׁש ֵ‬ ‫יע ִס ּפוּר‪...‬‬ ‫יע ְל ַה ְׁש ִמ ַ‬ ‫ְ ּב ַמ ְפ ִּת ַ‬ ‫נִ צְ חֹון ָה ֱא ֶמת‬ ‫פרק ‪ 4‬מתוך ‪4‬‬ ‫ֶׁש ֱאל ִֹקים יִ ְׁשמֹר‪ַ ,‬ה ֶ ּנ ָהג ֶׁש ְ ּל ָפנַ י‬ ‫נוֹ ֵס ַע ִ ּב ְפ ִזיזוּת ְמ ֻס ֶ ּכנֶ ת!!!‬ ‫ֶזה ָק ָרה ְ ּב ִד ּיוּק ַ ּב ַ ּליְ ָלה ֶׁש ּבוֹ‬ ‫ִה ְתַר ֲח ָׁשה ַה ְּתאוּנָ ה‪...‬‬ ‫ו ְּל ֶפ ַתע‪:‬‬ ‫ֲאנַ ֶ ּסה ִל ְראוֹ ת ַה ִאם יֵ ׁש ֶאת ִמי‬ ‫ְל ַה ִ ּציל‪...‬‬ ‫ִמ ָ ּכאן ַה ְ ּצ ָעקוֹ ת‪ָ ...‬ה ֶר ֶכב ָּתלוּי‬ ‫ימה ַמ ָּמ ׁש‪ֶ .‬א ְז ָדּ ֵרז ְל ַס ֵ ּי ַע‬ ‫ַעל ְ ּב ִל ָ‬ ‫ֶה ְל ְּפ ִמי*!‬ ‫ְ ּב ִח ּלוּץ ַה ְ ּכלו ִּאים ְ ּבתוֹ כוֹ !‬ ‫ַה ִ ּצילוּ!‬ ‫ס‪-‬אוֹ‪-‬אס!‬ ‫ֶ‬ ‫ֶא‬ ‫ֶזה ָהיָ ה ֲאנִ י ִ ּב ְכבוֹ ִדי ו ְּב ַע ְצ ִמי!!!‬ ‫אוֹ י‪ ,‬לֹא!‬ ‫את ֵמ ָה ֶר ֶכב‬‫ַה ִאם יָ ָצ ָ‬ ‫ְ ּבכֹחוֹ ת ַע ְצ ְמ ָך?‬ ‫ישה ּו‬‫לֹא‪ִ .‬מ ֶׁ‬ ‫הוֹ ִציא אוֹ ִתי‪.‬‬ ‫ֲהיוֹ ֵד ַע ַא ָּתה ִמי‬ ‫הוֹ ִציא אוֹ ְת ָך?‬ ‫ּתוֹ ָדה ְל ָך ד'‪ֶׁ ,‬ש ְ ּבצו ָּרה ִּפ ְל ִאית ֶׁש ָ ּכזוֹ הוֹ ֵצ ָ‬ ‫את‬ ‫יתי ָהמוּם‬ ‫לֹא‪ָ ,‬היִ ִ‬ ‫ֲאנִ י נָ ַס ְע ִּתי ֵמ ֲאחוֹ ֶר ָ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫ֵמ ַה ְּתאוּנָ ה‪...‬‬ ‫ֶאת ַה ֶ ּצ ֶדק ָלאוֹ ר וְ ִח ַ ּל ְצ ָּת אוֹ ִתי ֵמ ָה ֲע ִל ָ‬ ‫ילה‬ ‫ַה ּ ְׁש ֵפ ָלה!!!‬ ‫נָ ַס ְע ָּת ִ ּב ְפ ָראוּת וְ ִס ַ ּכנְ ָּת ַח ִ ּיים‪ָּ ,‬פ ַג ְע ָּת ְ ּבנֶ ָהג‬ ‫ַחף ִמ ֶּפ ַׁשע‪ ,‬וְ ָכ ֵעת ַא ָּתה ַמ ֲא ִׁשים ֶאת ַה ֶ ּנ ָהג ַה ִּמ ְס ֵ ּכן‬ ‫ַה ֶ ּזה ַעל לֹא ָעוֶ ל ְ ּב ַכ ּפוֹ ?!‬ ‫‪7‬‬ ‫* ִעזְ רּו לִי‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב י' ל' מירושלים‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬העיר בית שמש‪ ,‬שכונת רמה ד'‪.‬‬ ‫באחד מימי שישי רציתי להקדים את בואי לבית הכנסת‪ ,‬ולקחתי‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬מספר בתי כנסת בשכונה‪.‬‬ ‫מונית כדי להספיק להגיע מספיק מוקדם לפני כניסת השבת‪ .‬הנהג‪,‬‬ ‫רמה ד' בבית שמש זוהי שכונה צעירה ותוססת‪ ,‬שהולכת‬ ‫יהודי חביב שלא נראה שומר מצוות‪ ,‬שוחח איתי כל הדרך‪ .‬כשהגענו‬ ‫ומתמלאת בבתים חדשים‪ ,‬במשפחות ובקול תורה‪ .‬בין בתי‬ ‫מיהרתי לצאת‪ ,‬ורק כעבור כמה דקות גיליתי ששכחתי את כל חבילת‬ ‫הכנסת הצומחים בה‪ ,‬מצא לעצמו עלון "השגחה פרטית" מקום‬ ‫של כבוד‪ ,‬וכבר כחצי שנה הוא חלק קבוע מנוף השבת של‬ ‫העלונים במושב האחורי‪.‬‬ ‫השכונה‪.‬‬ ‫רצתי לרחוב‪ ,‬אבל המונית כבר נעלמה‪ .‬חיפשתי אותה בכמה רחובות‬ ‫ההפצה עצמה פשוטה וצנועה‪ .‬מדי שבוע עובר המפיץ בין‬ ‫סמוכים ושאלתי נהגים אחרים בתחנה‪ ,‬אך איש לא ידע לעזור‪ .‬לא היה‬ ‫כמה בתי כנסת שבשכונה ומניח חבילת עלונים על השולחן‪ .‬אין‬ ‫לי מספר טלפון של הנהג ולא ידעתי איך להשיג אותו‪ .‬השלמתי עם כך‬ ‫שלטים ואין כרזות‪ ,‬רק ערימת דפים שמחכה למתפללים‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫מה שקורה סביב השולחן הזה רחוק מלהיות פשוט‪.‬‬ ‫שהשבוע לא יהיה עלון בבית הכנסת‪ ,‬ורק התפללתי בליבי שלפחות‬ ‫המתפללים כבר יודעים שהעלון יגיע‪ ,‬ומחכים לו‪ .‬לא פעם כשהם‬ ‫מישהו ייהנה ממנו‪.‬‬ ‫פוגשים את המפיץ‪ ,‬הם ניגשים אליו ואומרים את אותן המילים‪:‬‬ ‫כעבור כחצי שעה עצרה המונית שוב מול בית הכנסת‪ .‬הנהג ירד עם‬ ‫"תודה רבה על העלון‪ ,‬זה ממש מחזק אותנו"‪ .‬זו לא תודה של‬ ‫החבילה בידיו ואמר לי‪" :‬ברמזור הצצתי בעלון אחד והתחלתי לקרוא‬ ‫נימוס‪ .‬זו הכרת טובה של מי שקיבל משהו שהיה זקוק לו‪ ,‬מנה‬ ‫שבועית של אמונה וביטחון שמלווה אותו גם הרבה אחרי צאת‬ ‫סיפור‪ .‬לא יכולתי להמשיך לנסוע‪ ,‬כי הבנתי שזהו עלון חשוב לבעליו"‪.‬‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫הוא רק ביקש להשאיר אצלו עותק אחד‪.‬‬ ‫חצי שנה זהו פרק זמן קצר יחסית‪ ,‬אך די בזמן קצר כדי לראות‬ ‫החבילה שחשבתי שאבדה‪ ,‬לא אבדה כלל‪ .‬ההשגחה העליונה פשוט‬ ‫כיצד עלון קטן‪ ,‬המונח בשקט על שולחן בבית הכנסת‪ ,‬הופך‬ ‫שלחה אותה בדרך עוקפת‪ ,‬אל יהודי אחד שהיה זקוק לה לא פחות‬ ‫לחלק מהשבת של שכונה שלמה‪ .‬וכך‪ ,‬שבוע אחר שבוע נבנית‬ ‫ברמה ד' לא רק שכונה של בתים‪ ,‬אלא גם שכונה של אמונה‪.‬‬ ‫משאר מקבלי העלון מדי שבוע‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫מה‬ ‫שבוע‬ ‫חדש!!‬ ‫ם ב ע רית!‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫‪19:00‬‬ ‫מפיצים‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪,‬‬ ‫לזכות אליהו בן ר‪ .‬שיזכה לישועה לה הוא צריך בקרוב ממש ויצליח בלימוד התורה‬ ‫ותזכה לישועות בכל העניינים!‬ ‫לעילוי נשמת מלכה בת סולטן ועזיז נלב"ע י"ט בחשוון ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אמונה‬ ‫לעילוי נשמת יוסף אוייגן בן יששכר דב ורייזל נלב"ע כ"ד בחשוון ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫בכל העולם‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫שעון חורף‬ ‫‪04:28‬‬ ‫‪04:30‬‬ ‫‪04:30‬‬ ‫‪04:16‬‬ ‫‪04:24‬‬ ‫‪04:10‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪05:27‬‬ ‫‪05:26‬‬ ‫‪05:24‬‬ ‫‪05:22‬‬ ‫‪05:23‬‬ ‫‪05:22‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪06:08‬‬ ‫‪06:01‬‬ ‫‪06:02‬‬ ‫‪05:57‬‬ ‫‪05:58‬‬ ‫‪06:01‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬ ‫‪8‬‬