אלשיך · Alshich — חיי שרה (2026-11-02)

ונר דלוק מערב שבת לערב שבת על דבר אך הנה ידענו מחכמי האמת כי אברהם * קיצורי * ביאורי * ליקוטי *
הנר, ושרה באו לתקן את אשר עותו אדם וחוה.
האלשיך הק'
וענן קשור על פתח האהל על פתחי נדה וכן נראה מדברי רבותינו ז"ל באומרם
שהיתה טהורה מהן, בבראשית רבה למה לא נברא אברהם פ' חיי שרה
~ ~ ~
ונכנסה במקומה רבקה בברכות אלה תחלה מפני שמה שקלקל אדם בא אברהם
ותיקן ,ואם היה נברא הוא תחלה מי יתקן * אברהם ושרה באו לתקן את אשר עותו
כמפורש בענין אומרו ויביאה יצחק האהלה אדם וחוה ,שעל זה נצטוו הנשים:
וכו': אחריו ,הנה כי לתקן בא אברהם.
בנדה ,חלה ,והדלקת נר שבת
ונבא אל הענין .והוא כי תחת שלש היה והוא כי אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, * ונכלל בזה נסיון שרה במצרים
ראוי להתאבל אברהם על שרה: ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם. * וכשנפטרה בחברון :היא התחברות
א .על הנוגע אל תיקון העולם שהיתה אלו גרמו קללה ,ואלו ונברכו בך וכו'. של מערה ההיא עם העולם העליון,
מתקנת לקיימו כמדובר. אדם סילק שכינה אל הרקיע ,ואברהם מיד נתחברה ב'חברון' כשנפטרה
ושרה הורידוה מרקיע שביעי ,כמאמרם ז"ל * הוגד שנולדה רבקה ממלאה מקומה
ב .על צרת עצמה ,ומה גם לרבותינו ז"ל * נתראה שאכן תיקנו בזה:
שעל שמסרה דין על אברהם חסרו מחייה.. בבראשית רבה.
* שעיסתם נתברכה,
ג .על הנוגע אל אברהם ,כי אשר מתה אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש סימן על התיקון של מצות חלה
אשתו ראשונה כאילו נחרב בית המקדש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. * ונר שלהם דלוק מערב שבת לערב שבת
בימיו. אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה סימן על התיקון של הדלקת נר שבת
על כן על האחד סמך הכתוב זה אל אומרו לעולם ,ואלו אכלו והאכילו מה שמביא * וענן קשור על פתח האהל
למעלה ויוגד לאברהם וכו' ובתואל ילד את חיים לעולם ,כי על ידי מה שהיה מאכיל סימן על התיקון של שמירת פתחי נדה
רבקה ,שכבר נולדה ממלאה מקומה. וגומל חסד נתקיים העולם .כמו שאמרו ז"ל * היה ראוי לו להתאבל על:
בשמות רבה כי משלשה דברים שהעולם א :איבוד אשתו ראשונה
והוא מה שאמרו ז"ל עד שלא שקעה עומד עליהם ,בתחלה היה עומד על עמוד ב :אל העדר שלמותה ,ותיקון שלה.
שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. אחד הוא גמילות חסדים של אברהם וכו'. ג :תיקון העולם
וכמו שכתבנו על ויביאה יצחק האהלה אבל אברהם בא אך ורק
שרה אמו .הנה כי מבחינה זו אין להתאבל. וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא ,ושרה
נלקחה שני פעמים ,ונשמרה לבל יוטל בה לספוד למרכבתה של השכינה שרה
וגם לא על השנים כי הנה ויהיו וכו' ,לומר זוהמא. כי האבות הן הן המרכבה.
כי גם שנשתנית הויית חייה כי חסרו מהן, ~ ~ ~
אין לה פגם מזה לומר כי לא עשתה מצות ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא
(א) וַ ִּיהְ י ּו חַ יֵּי ָׂש ָרה מֵ אָ ה ָׁשנָה וְ עֶ ְׂש ִרים
בשנים הנותרות ויחסר משלמותיה ,כי הלא יתברך את שרה בנסיון ההוא ,כי צרה גדולה
ָׁשנָה וְ ֶׁשבַ ע ָׁשנִ ים ְׁשנֵי חַ יֵּי ָׂש ָרה( :ב) וַ ָּתמָ ת
לא היתה צריכה אל כל תשלום שנותיה היתה לה!
ָׂש ָרה ְּב ִק ְריַת אַ ְר ַּבע הִ וא ֶחבְ רוֹ ן ְּבאֶ ֶרץ
לשלמות הראוי לה ,כמו שאמרו ז"ל אך הוא לתקן קלקולי חוה. ְּכנָעַ ן וַ ָּיבֹא אַ בְ ָרהָ ם לִ סְ פֹּד לְ ָׂש ָרה וְ לִ בְ כ ָֹּתהּ :
במדרש חזית יש זוכה בשנים מועטות וגם רבקה הוצרכה לתקן במקומה ,כי
כבמרובות. (א) ראוי לשים לב אל אומרו ויהיו ולא
עדיין לא נגמר התיקון, אמר ותחי שרה!
וזה יאמר מאה שנה ועשרים שנה וכו' ולא והוא כי כל שלשת האבות יש להם
אמר שנה בסוף מאה ועשרים ושבע שנים, (ב) וגם אומרו שנה בכל פרט ופרט!
שייכות עם אדם כנודע ליודעים חן.
כי-אם שנה בכל פרט ,לומר כל פרט הוא (ג) ולמה חזר וכלל שני חיי שרה?
כאילו נשלמו חייה ,כי כשהשלימה מאה וגם שלשה דברים שקלקלה חוה שעל כן
נצטוו הנשים בנדה וחלה והדלקת הנר נתקן (ד) וכן אומרו בקרית ארבע היא חברון
נשלם שלמותה. למה הזכיר שני שמותיה?
על ידי שרה,
וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה שהוא כאילו (ה) וגם אומרו בארץ כנען כי ידוע הוא!
כל הויות חיי שרה היו מאה שנה ,כי בם שעל כן אמרו ז"ל שהיתה עיסת שרה
קנתה הווית חייה בעולם .וכן בעשרים מתברכת שהוא בלי ספק על דבר החלה, (ו) וגם אומרו לשרה הוא מיותר והיה לו
לומר לסופדה ולבכותה!
1
~ ~ ~ שאחרי כן היה די במה שעשתה בהן וגם לא להתאבל על העדר שלמותה רק
לשלמותיה .וכן בשבע שנים שאחר הכל ,לשרה למה שהיא שרה מפאת עצמה * גודל מעלות האבות והאמהות הקדושים
* ביאור ענין ד' הברכות שהיו שורים ככל פרט ,נמצא כאילו חייתה כל שני חיי כאשר חובה להתאבל על כל צדיק שנפטר
שרה אשר היו ראויים אילו לא מסרה דין על (שהאבלות הוא על חסרון מציאות באוהל שרה ורבקה( ,א) הענן (ב) הנר
(ג) דלתות פתוחות (ד) בעיסה שהם אברהם כאילו לא חסרו דבר( :ובזה בחינתו של הצדיק מן העולם ,ובפרט על
לעומת :תיקון חטא אדם הראשון שרה ,כנ"ל' :כי האבות הן הן המרכבה', נתיישב קושיא א' ב' וג':
* שעי"ז (א) נסתלקה הנשמה ובזה נתיישב קושיא ו' :לשרה הוא (א) ויהיו ולא אמר 'ותחי שרה'!
ונפגמו (ב) הרוח( ,ג)הנפש( ,ד) והגוף מיותר והיה לו לומר לסופדה ולבכותה! (ב) שנה בכל פרט ופרט!
* האבות תיקנוה עד ששרתה עליהם מיישב :לספוד לשרה בא למעט שלא (ג) למה חזר וכלל שני חיי שרה?)
השכינה בא לספוד על הנוגע לעצמו ,ואפילו לא על ועל השלישי אמר .ותמת שרה בקרית
~ ~ ~ הנוגע אל העדר שלמותה ,ותיקון שלה, ארבע כלומר שלא עשתה מיתתה רושם כי-
וגם אפילו לא על הנוגע לתיקון העולם אם לעירה ולא לבעלה (ובזה היחל יישוב
(כ"ד ס"ז) וַ יְ בִ אֶ הָ יִ צְ חָ ק הָ ֹא ֱהלָה ָׂש ָרה ִא ּמוֹ
שעל ידה .כי בא לספוד אך ורק לסילוקה קושיא ד' :בקרית ארבע היא חברון למה
וַ ִּי ַּקח אֶ ת ִרבְ קָ ה וַ ְּתהִ י לוֹ לְ ִא ָּׁשה וַ ֶּיאֱהָ בֶ הָ
של שרה מרכבתה של השכינה שבדור) הזכיר שני שמותיה?)
וַ ִּי ָּנ ֵחם יִ צְ חָ ק אַ ח ֲֵרי ִא ּמוֹ :
או יאמר ,ויהיו חיי שרה וכו' .כמאמרם ז"ל אך מצד כשרותה ראוי להספידה כי הלא
(ז) הנה אומרו האהלה ה"א שבראש
בספר הזוהר על 'ויקרבו ימי דוד' כי הימים קרית ארבע זו היא חברון כו' ,והוא כי הקרא
תיבה מיותרת ,כי ה"א שבסוף תיבה היא
שהצדיק חי ועושה מצות בהם גם כי חברון ,יתכן ,הוא על התחברות של מערה
במקום למ"ד בראשה!
למהותם אין ממש ,קונים הויה וקיום רוחני ההיא עם העולם העליון כנודע אצלנו ,כי
(ח) ועוד למה יגיד לנו שהביאה האהלה? קדוש ,ומתקרבים בעת למות להעיד על כל היא כניסה לגן עדן הארץ.
ולא היה לו לומר אלא ויקח את רבקה! זכות הנעשה בהן. ובזה יאמר כי לכשרותה ושלמותה לא
(ט) ועוד שהי' לו לאמר האהלה של וזה יאמר ויהיו חיי שרה לומר כי קנו הויה שהתה בין מותה אל ההתחברות אל גן עדן
שרה אמו! וקיום (ובזה נתיישב קושיא א :ויהיו ולא של מעלה ,כי מיד נתחברה למעלה.
(י) ועוד אומרו ויאהבה ,היעלה על לב אמר 'ותחי שרה'!), ועל כן הזכיר השם הזה לומר כי בחינתה
שלא יאהבנה? חיי שרה בין כללות המאה שנה בין נתקיימה בה (ובזה נתיישב קושיא ד':
(י"א) ועוד אומרו וינחם יצחק וכו' ,מה העשרים שנה בין השבע שנים. בקרית ארבע היא חברון למה הזכיר שני
ענינו פה? ושמא תאמר הלא זה יצדק בשנים שמותיה?) .
והנה במדרש בראשית רבה וז"ל :ויביאה שעשתה בהן מצות ,אך לא ימי הקטנות! וזהו אומרו בארץ כנען הוא מקום המיוחד
יצחק וכו' כל הימים שהיתה שרה קיימת לזה אמר שני חיי שרה ,לומר ,כי מה לזה( .ובזה נתיישב קושיא ה' :בארץ כנען
שאמרתי שכל הפרטים הנזכרים קנו הויה כי ידוע הוא!)
היה ענן קשור על פתח אהלה ,וכיון שמתה
שרה פסקה ,וכיון שבאת רבקה חזר אותו שכולל גם של קטנות ,הוא על כי כללות הנה כי על שתי בחינות אלה אין לבכותה,
ענן. הכל משפיע קדושה הרוב אל המיעוט של לא על העדר תיקון העולם ולא על העדר
כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות קטנות שבכללם ,באופן שישוו כל שני חיי תיקון לעצמה.
שרה (ובזה נתיישב קושיא ג :למה חזר וגם לא על פגם הבא לאברהם שיהיה
פתוחות לרוחה ,וכיון שמתה שרה פסקה
וכלל שני חיי שרה?). כאילו נחרב בית המקדש בימיו ,כי-אם
אותה רוחה ,וכיון שבאת רבקה חזרה אותה
הרווחה. ולהיות הימים באים ומתקרבים סמוך ש'מה שויבא אברהם לא על הנוגע אליו כי-
למיתה ,על כן ,קודם הזכיר מיתתה ,אמר אם לספוד לשרה ,כי האבות הן הן המרכבה
כל ימים שהיתה שרה קיימת היתה ברכה
(ויהיו) ,ענין הויית קיום שנותיה ,לומר כי ואין להם צורך בית המקדש ,כענין יהיה ה'
משתלחת בעיסה ,וכיון שמתה פסקה
אלה חברו קרבו ויאתיון ,באופן שאשה א-להינו עמנו שיהא מרכבה עלינו ,כאשר
אותה ברכה ,כיון שבאת רבקה חזרה. אשר אלה לה ראויה לכבוד והספד. היה עם אבותינו שהם האבות.
2
(פירוש א') :כי טומאת זוהמת דם נידות מן הארץ וכו' והשקה וכו' ,ומהעפר השרוי כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דלוק
לא היה לה (כלל). במים נטל וייצר את האדם .הנה כי עפר מליל שבת עד ליל שבת ,וכיון שמתה פסק
(ומוסיף האלשיך הק' בפ' תולדות: שממנו נברא אדם נתייחס להפרשת חלה, אותו הנר ע"כ:
נולד יצחק וכו' בהשגחת נסיית ,באופן והוא הוראת היות מין האדם בערך כל (י"ב) וראוי לשים לב מה ענין ארבעה
שאפילו שאז פרסה נדה אחרי זקנתה אינו הארץ וצאצאיה ,כחלה בערך כל שאר דברים הללו שנתייחדו לשרה ולרבקה?
דם טבעי הבא מזוהמא) העיסה .כי היא קדש ושאר העיסה חול, (י"ג) מה כוונתם באמרם אותו ענן,
או (פירוש ב') :שהיתה זהירה בה (והיה ושאין הנאה מכל הארץ עד יברא אדם אותה הרווחה ,אותה ברכה ,אותו הנר?
לה סיעתא דשמיא לאכול ולהאכיל כאשר אין נהנים מהעיסה עד הפריש
חלתה. (י"ד) ראוי לשום לב על מה נקברו
לאורחים אף חולין בטהרה וכו'). האבות הק' ביחד עם אדם וחוה?
(ומה שקראו המדרש) "והיו דלתות ועל כן ממקום כפרתו נברא -הוא מקום
המזבח כנגד שער השמים -כי שם קדושת אך הנה כתבנו במקומו כי מה שקלקלו
פתוחות" (כוונתם) כנגד (מה שעניני טהרת אדם וחוה תקנו אברהם ושרה ,ואחריהם
הנדה נקראין) פתחי נדה. השכינה והוא טוב הארץ ,ומשם נוטל חלתו
של עולם קדש לה'. יצחק ורבקה .ומה גם לספר הזוהר כי
שאם לא כן (שהיתה טהורה) לא היתה האבות כלן יש להן שייכות על פי הגלגול
ברכה שורה שם תוך אהלה בטומאה ההיא. והנה חוה היסבה עכירות החומר ומיתתו עמו כמפורש שם .ועל כן אחשוב כי
ואילו (תרצה לפרש אשר הברכה) היתה והפסדו ,על כן תתקן במצות חלה. נתייחדו שם בקבורה אדם והאבות (ובזה
(רק) בימי טהרתה (ואם כן) לא תמצא ועל הנפש שקלקלה אותה תתקן במצות נתיישב קושיא י"ד :על מה נקברו האבות
(הברכה) בימי נדותה ,אך (לא כן הוא ,כי נדה כי הדם הוא הנפש. הק' ביחד עם אדם וחוה?)
מדייק המדרש) כל הימים שהיתה קיימת וכנגד הרוח המאירה יותר והיא כבתה והנה על מה שקלקלה חוה ,ניתן לאשה
היו דלתות פתוחות לרוחה ,כי אין זה רק אורו תתקן בנר שבת. לתיקון שלש מצות ,נדה חלה הדלקת הנר.
להיות קדושה שרויה שמה ,וזהו אומרו כל והוא כמאמרם ז"ל:
הימים שהיתה כו'( .ומבואר בס' :אשר אך הנשמה אינה נפגמת בעון כדעת חכמי
מפני גודל צדקתה וטהרתה ,היתה ברכה האמת ,כי בבא אדם לחטוא היא מסתלקת היא כבתה נרו של עולם תדליק את הנר,
במעשי ידיה ,עד כדי כך ,שהיתה יכולה ועולה ,ולא ידבק בידה פגם ,על כן לא היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה
לקבל כל האורחים כולם שרצו .כענין הוצרך תתקן רק השלש ,ובתיקונן היא שבה ותקיים מצות נדה,
מיעוט מחזיק המרובה .משא"כ אחר על האדם (ובזה נתיישב קושיא י"ב :מה
ענין ארבעה דברים הללו שנתייחדו לשרה היא קלקלה חלתו של עולם תפריש חלה.
מיתתה ,אשר אז ,לא היתה הברכה שלה
שורה ,באופן ,אשר בדרך הטבע ,לא היו ולרבקה?). והוא ,כי הן האדם מורכב מארבעה
כל הכנותם כולם יכולים להספיק לכל ובזה נבא אל הענין .כי במה ששרה היא דברים ,נשמה ורוח ונפש וחומר .וחוה
האורחים) מתקנת קלקולי חוה ,במה יוודע ,אם לא קלקלה השלשה כי את הנשמה לא קלקלה,
בהוראת שפע טובה וברכה ,במה שכנגד כי הלא היא דעת חכמי האמת כי הנשמה
ועל הנשמה שלמעלה מהכל ,השורה העליונה אינה נפגמת בעון ,כי טרם יחטא
בתיקון השלשה שנפגמו ,על כן היה ענן הדברים ,שהם תיקון ,מה שקלקלה חוה.
אשר היא בו תסתלק מעליו .אך יופגמו
קשור פתח אהלה .רמז אל הנשמה שעל והוא ,כי כנגד החלה ,היתה עיסתה בחטא השלשה הנותרים .ואת שלשתן
הכל. מתברכת. קלקלה חוה בהחטיאה את האדם.
והוא ,כי ענן השכינה היה שם קשור עם וכנגד הנר ,היה דולק מליל שבת לליל ואחשוב כי חומרו של אדם היתה חלתו
הנשמה ,כדרך שכינה השורה על כל שלם, שבת ,להורות שתקנה שני הדברים. של עולם ,והוא כמו שאמרו חכמינו ז"ל על
ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש וכנגד ענין הנדה ,היו ,דלתות פתוחות פסוק ואד יעלה מן הארץ וכו' וייצר וכו',
ועד הבשר: לרוחה .להורות: אמרו רבותינו ז"ל כאשה שמקשקשת
עיסתה במים ומפרשת חלתה ,כן ואד יעלה
3
האהל (ענן) והשנית תוך האהל (דלתות וזה אפשר יכוין בה"א יתירה כי היה לו וגם (אע"פ) שמה שהוצרך לתקן לא היו
פתוחות) ,סמך אותן יחד. לומר אהלה! (קושיא ז') ,שהוא כאומר כי-אם השלש( ,אעפ"כ) כשבא בעל
נראה מדבריו אשר הענן ודלתות לאהל כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד המאמר לספר שבחה בכל ארבעת חלקיה
פתוחות שניהם הם ענינים דומים שנים בראשה נמצאת ה"א ראשונה יתירה ,לרמז הזכיר את ארבעתן .ובגדולה היא הנשמה
המורים על השראת קדושה .והשראת כי בהיותה היא תוך האהל היו באהל חמשההעליונה היחל ,ואמר שהיה לה ענן קשור
קדושה אשר הרי בכללו דלתות פתוחות, דברים ,היא וארבעה דברים הנאמרים כו'.
נקרא ענן. במאמר.
ומה שלא הובאו במאמר על הסדר ,הוא
והנה במאמר ויהיו חיי שרה אשר ובראותו כי כן אז ויקח אותה שהוא כי השנים המורים על השראת קדושה,
מבאר רק שלש חילוקי כפרת חטא עץ הנישואין.
אחת על האהל (ענן) והשנית תוך האהל
הדעת ,וכנגדן שלש מצוות שנצטוו ועדיין לא ניחם בעצם אחרי אמו כי אמר (דלתות פתוחות) ,סמך אותן יחד .וברכת
הנשים ,על כן אינו מביא כל ארבע כי גודל זכות אמו גרם שבמיעוט צדקות עיסה ונר שהיתה ברכה בשני דברים
הברכות שמביא המדרש ,ומביא רק שלש רבקה יספיק להחזיר מה שכבר היה ,כעניןפרטיים ,ועיקרן ערב שבת ,ונכרים ברכותם
הברכות שמוזכר ברש"י מדה הקרובה להמלאות שבתוספות מעט לעין ,סמכם יחד גם הם.
(ועפ"ז מיושב ג"כ מה שמקשים על ימלא על כל גדותיו .ומה גם שכל איכות ולהורות שעל זכותם היה ,אמר שפסקה
רש"י הק' על שאינו מביא ארבע הברכות קדושה המסתלק לא יעקר לגמרי כי-אם במותה.
שבמדרש). נשאר מציאותו שם.ולבלתי נגוע בכבוד אברהם אמר פסק
על כן אל ענין דלתות פתוחות קורא על כן אחר שלקח אותה ונשאה ,הסתכל אותו ,וכן אמר פסקה אותה רווחה ,וכן אמר
האלשיך הק' בשמו הכללי ,ענן .והרי כנגד בצניעותה ומעשיה וירא כי היא לו לאשה אותה ברכה ,אותו הנר.
דלתות פתוחות אשר נקראין שם ענן ,הוא נאותה אליו ,שעם היותו עולה תמימה היאלומר כי גם שלא יבצר בזכות אברהם ,אך
ענין טהרת הנדה. נערכת אליו להיות לו לאשה ,אז ויאהבה לא היה כל כך כאשר בימי שרה .ומה
שפסק הוא אותו המציאות שהיה בחייה( ,ובזה נתיישב קושיא י :ויאהבה ,היעלה
משא"כ אח"כ בדיבור המתחיל ויביאה וכשחזרה היא אותו ענן אותה רוחה כו' על לב שלא יאהבנה?).
יצחק אשר שם מבאר ארבעה חילוקי
פגם חטא עץ הדעת ,הפוגמים את ארבעת וינחם וכו' (וינחם יצחק אחרי אמו כי כאשר בימי שרה (ובזה נתיישב קושיא
חלקי האדם ,שם מביא כל ארבע הברכות כאשר הכניסה באהל אמו ,וירא והנה י"ג :מה כוונתם באמרם אותו ענן ,אותה
שאומר המדרש ,אשר שם כבר נחלק ענין שרה אמו ,כי היה כאילו היא שרה אמו) הרווחה ,אותה ברכה ,אותו הנר?).
השראת הקדושה לשני ענינים: מה שאין כן מתחלה (ובזה נתיישב והנה על פי הדברים האלה נבא אל ענין
א :השראת קדושת הענן שמעל האוהל, הכתוב ,כי רצה יצחק לנסות את רבקה אם
קושיא י"א :וינחם יצחק וכו' ,מה ענינו
(אשר כנגד תיקון הנשמה), תמלא מקום אמו והיא ראויה אליו ,ומה גם
פה?)
ב :השראת קדושת דלתות הפתוחות ~ ~ ~ שהיתה בת ואחות כומרים והוא עולה
שבתוך האוהל( ,אשר כנגד תיקון הנפש). [צריך ביאור .כי למעלה בדיבור תמימה ,על כן ויביאה יצחק האהלה לנסות
~
אם יהיו לה מדות אמו ,אם יראו בה המתחיל ויהיו חיי שרה אמר :ענן קשור
והנה ע"פ סוד מבואר .כי השראת הסימנים שהיו לאמו (ובזה נתיישב קושיא על פתח האהל על פתחי נדה שהיתה
קדושה קורא פה האלשיך" :ענן טהורה מהן .ואח"כ בדיבור המתחיל ח :למה יגיד לנו שהביאה האהלה? ולא
השכינה" .הרי יש שכינה עילאה ,בינה, ויביאה יצחק אמר :כנגד ענין הנדה ,היו, היה לו לומר אלא ויקח את רבקה!)
אימא (אם) ,ה' עילאה שבשם הוי' ,אשר דלתות פתוחות לרוחה .ונראה כסותרין! על כן הכניסה באהל אמו ,וירא והנה שרה
כנגד הנשמה .ויש שכינה תתאה ,מלכות, נראה הביאור מרומז בדבריו הק' :לא אמו ,כי היה כאילו היא שרה אמו( .ובזה
ברתא (בת) ,ה' תתאה שבשם הוי' ,אשר הובאו במאמר על הסדר ,הוא כי השנים נתיישב קושיא ט :הי' לו לאמר האהלה
כנגד הנפש .ומפליא האלשיך להסתיר המורים על השראת קדושה ,אחת על של שרה אמו!)
הסוד בביאור פשט הפשוט]
4
שרה נלקחה שני פעמים ,ונשמרה לבל ב) היו דלתות פתוחות לרוחה תמצית האלשיך הקדוש
יוטל בה זוהמא ,תחת זו שהטיל בה נחש ג) היתה ברכה משתלחת בעיסה פ' חיי שרה
זוהמא. (תמצית מן מאמר ב' הנ"ל
ד) הי' נר דלוק מליל שבת עד ליל שבת בקצת שנוי מלשון קדשו)
וכיון שמתה שרה פסקו ,וכיון שבאת ואכן זו הוא סיבת נסיונות שרה ורבקה
~ ~ ~
רבקה "חזרה אותו ענן ,אותה רוחה ,אותה בצרה גדולה שהיה להם ,והוא כדי לתקן
חטא חוה. * גודל מעלות האבות והאמהות הקדושים
* ביאור ענין ד' הברכות שהיו שורים ברכה ,אותו הנר".
קושיא ט) מה ענין ארבעה ברכות הנ"ל? והנה גם אנו נצטונו לעסוק בתיקון באוהל שרה ורבקה( ,א) הענן (ב) הנר
הקלקול שנגרמו ע"י חטא אדם וחוה. (ג) דלתות פתוחות (ד) בעיסה שהם
י) ולמה נתיחדו ברכות הללו לשרה
א) היא כבתה נרו של עולם – תדליק לעומת :תיקון חטא אדם הראשון
ולרבקה?
את הנר. * שעי"ז (א) נסתלקה הנשמה
י"א) מהו כוונתו בזה שמדייק "כל ונפגמו (ב) הרוח( ,ג)הנפש( ,ד) והגוף
ב) היא שפכה דמו של עולם – תשפך * האבות תיקנוה עד ששרתה עליהם הימים" שהיתה שרה קימת?
דמה ,ותקיים מצות נדה. השכינה
י"ב) מה כוונתם בזה שמדייקים "אותו"
ענן "אותה" רווחה "אותה" ברכה "אותו" ג) היא קלקלה חלתו של עולם – ~ ~ ~
תפריש חלה. וַ יְ בִ אֶ הָ יִ צְ חָ ק הָ ֹא ֱהלָה ָׂש ָרה ִא ּמוֹ וַ ִּי ַּקח אֶ ת הנר?
ִרבְ קָ ה וַ ְּתהִ י לוֹ לְ ִא ָּׁשה וַ יֶּאֱ הָ בֶ הָ וַ ִּינָּחֵם יִ צְ חָ ק והענין ,כי איתא מחכמי אמת ,שהאבות הנה ענין שלש הנ"ל היא ,כי האדם
והאמהות הקדושים עסקו בתיקון העולם נעשה מארבעה דברים אַ ח ֲֵרי ִא ּמוֹ :
קשה .א) למה צריך לספר לנו שהביא את לתקן הקלקולים שנגרמו ע"י חטא אדם א) נשמה
הראשון ,ובפרט כי האבות יש להם ב) רוח רבקה אל האוהל ?
ב) למה מוסיף אות "ה" על תיבת אהלה? שייכות עם נשמת אדם הראשון ע"פ ג) נפש
ד) גוף. הגלגול.
ג) למה אמר האהלה שרה אמו ולא אמר
ועל כן נקברו ביחד (יישוב קושיא ח') ,והנה כל חטא ובפרט חטא אדם וחוה האהלה של שרה אמו ?
כי הרי אברהם ושרה הביאו חיים לעולם מקלקל שלש מהנ"ל.
ד) לכאורה הי' לו לכתוב "ויקח את רבקה"
רוח ,נפש וגוף. מיתה הביאו וחוה אדם אשר תחת
לפני תיבות ויבאה יצחק האהלה ?
לעולם.
והנשמה אינה נפגמת כי היא מסתלקת ה) מה כוונת התורה להוסיף 'ותהי לו
אלו כתוב עליהם "ונברכו בך" תחת אלו מן האדם כשבא לחטוא ,והרי זה בעצמו לאשה' ובפרט תיבת "לו"?
שמסתלקת צריך תיקון להחזירה. קללה. שגרמו
ו) 'ויאהבה' ,היעלה על הדעת שלא
אלו הורידו השראת השכינה תחת אלו והנה שלש פגמים הנ"ל מרומזים יאהבנה ?
במדרש: שסילקוה.
ז) "וינחם יצחק אחרי אמו" ,מה ענינו פה?
אלו עשו נפש ככתוב "את הנפש אשר א) "קלקלה חלתו של עולם" פירוש
קלקלה גופו של אדם ,כשאחז"ל "כאשה ח) למה נקברו האבות והאמהות יחד עם עשו" תחת אלו שקלקלו הנפש.
אדם וחוה ?
אלו האכילו וגמלו חסד לעולם ושאשר שמקשקשת עסתה במים ומפרשת
(במדרש רבה) כל הימים שהיתה שרה ע"י גמ"ח העולם עומד תחת אלו שאכלו חלתה ,כן ,וכו' מהעפר השרוי במים נטל
ויצר את האדם". והאכילו מה שמביא מיתה לעולם. קימת היה
ולמה דימו חז"ל גופו לחלה? א) ענן קשור על פתח אהלה
5
הטעם כי כמו שהחלה היא קודש ושאר אשר כל עניני ומאכלי הבית אף החולין של אמו שיגרום ארבעה הברכות
ב"האהל" העיסה חול ואשר על כן אין נהנין מן היו בטהרה.
העיסה עד היפרש חלה כן מין האדם או (באופן ב') שתיקנה חטא עץ הדעת וראה יצחק אשר אכן חזר ארבעה הנ"ל
כל כך עד אשר טומאת זוהמת דם נדות ומזה קיבל יצחק חמש ברכות דהיינו קודש בערך כל הארץ,
ארבעה הנ"ל ביחד עם רבקה בעצמה וכדאיתא שאדם נברא ממקום כפרתו לא היתה לה כלל.
– דהיינו מקום המזבח – שכנגד שער ג) וכנגד מה שתיקנו הרוח ע"י הנר ,הי' וע"כ (יישוב קושיא ב') הוסיף "ה" (בגי'
חמש) ל"אהלה". השמים – טוב הארץ – מקום קדושת דולק מליל שבת עד ליל שבת
השכינה – משם נוטל גופו של אדם – ד) וכיון שתיקנו שלש הנ"ל – חזרה ובזה שחזרו הנ"ל ראה יצחק שרבקה
השכינה לשרות – כנגד הנשמה – היא ממש (יישוב קושיא ג') "שרה אמו" חלתו של עולם – קודש לה'.
וכיון שגרמה חוה לגַשֵׁ ם ולעכר גופו – שחוזרת אל האדם כשמתקן שלש הנ"ל וכשראה כל הנ"ל רק אז "ויקח אותה"
ועל כן הי' ענן קשור על האוהל – הכולל (יישוב קושיא ד') היינו נישואין. מתקנין אנו במצות חלה.
ב) ואשר קלקלה נפשו אשר ה"דם" בתוכו שלש הנ"ל הפתח הפתוח לרוחה ,והנה חשש יצחק אשר אף על פי שראה
היא הנפש – מתקנין אנו במצות דם נדה .והנר ,והעיסה כי השכינה שורה על צדקות של רבקה ע"י שחזרו כל הנ"ל ,אף
ג) ואשר קלקלה הרוח המאירה – והיא הנשמה ומשם מתפשטת על הרוח נפש על פי כן חשש שאולי רק מעט צדקות יש
בה ורק אשר גודל זכות שרה גרם שאע"פ וגוף. כבתה – מתקנין אנו בנר שבת.
והנה כאשר נפטרה שרה הסתלקו שהסתלקו ברכות הנ"ל אעפ"כ הנה כל
ד) ואשר גרמה שהסתלק הנשמה הנה ארבעה הנ"ל .ותדע אשר אף על פי איכות קדושה המסתלק לא יעקר לגמרי
אחרי שמתוקן הרוח נפש וגוף ,הרי שפסקו ,אף על פי כן לא פסקו לגמרי כי כי-אם נשאר מציאותו שם ,ובמיעוט
צדקות רבקה יספיק להחזיר מה שכבר ממילא שבה הנשמה אל האדם.
נשאר מעין ארבע הנ"ל בזכות אברהם
היה ועדיין אולי אינה ראויה לו! והנה שרה ורבקה תיקנו חטא חוה ,ובכדי
להראות זאת ברכם השי"ת כנגד הגוף נפש ועל כן (יישוב קושיא י"ב) כתב
המדרש "אותו" ענן "אותה" רוחה ועל כן הסתכל יצחק בצניעותה
רוח ונשמה (יישוב קושיא ט' ,וי').
ובמעשיה הטובים ,הנה ראה בזה אשר "אותה" ברכה "אותו" הנר.
מצד מעשיה בעצמה היא "לו לאשה" א) .כנגד מה שתיקנו הגוף ע"י חלה –
(יישוב קושיא ה') ראויה אליו. "אותם" שרק אברהם כבוד להראות עסתה מתברכת.
הדברים בדרגא ההוא פסקו במיתת שרה
ב) וכנגד מה שתיקנו הנפש ע"י מצות אבל יש חלק שנשאר בזכות אברהם ,אך וזהו ותהי "לו לאשה",
ועל כן דייקא אז "ויאהבה" (יישוב נדה ,היו דלתות האוהל פתוחות לרוחה .לא הי' כל כך כאשר בימי שרה.
כי היתה ברכה שורה במעשי ידיה עד כדי והנה כאשר באה רבקה ,רצה יצחק קושיא ו') היינו מצד מעשיה שראה בה
כך שכל ימי חייה היתה יכולה לקבל כל אבינו לנסות אותה אם היא ראוי' אליו ,ואשר על כן ראוי' לו .כי היא ממש
האורחים (כענין מיעוט מחזיק המרובה) דהיינו שהיא בדרגא ראויה לאמהות ,במדריגת אמו ,ולא חסר כלום מאשר
(יישוב קושיא י"א).
שתמלא מקום אמו( ,וביותר דאג ע"ז כי בחיי אמו ועל כן (יישוב קושיא ז') וינחם
וברכה זו שרתה שם אך ורק ע"י הטהרה היתה בת ואחות כומרים לבן ובתואל) ,יצחק אחרי אמו.
יעזור השי"ת שבזכות האבות ואמהות שהיתה שם ועל כן דייקו חז"ל לשון והאם ראויה ל"עולה תמימה" כמותו.
פתוחות לרמז על ענין טהרתה מטומאה על כן (יישוב קושיא א') ויבאה יצחק הק' יתוקן בשלימות חטא אדה"ר עדי
"האהלה" – לנסות אם יהיה לה מדות נזכה לביאת גואל צדק בב"א. כי ענין טהרת נדה נקראין פתחי נדה.
~ ~ ~ וענין טהרתה היה( :באופן א') כי מאד
ALSHICHK@GMAIL.COM
נזהרה וזכתה להישמר מטומאת נדה עד
6
~ ~ ~ אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני * קצורי * באורי * לקוטי *
אנכי בדרך נחני יקוק בית אחי אדני...
ע"י כשרון מעשי האדם ,נעשו ימיו
רוחניים קיימים ,וענין בא בימים,
(לב-לה) ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים
ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו
האלשיך הק'
הוא שבסוף חייו ,ימיו באים ללוותו ורגלי האנשים אשר אתו :ויושם לפניו לאכל פניני פ' חיי שרה
~ ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר ~ ~ ~
דבר :ויאמר עבד אברהם אנכי :ויקוק ברך פרק כד (א-ח) ואברהם זקן בא בימים
(פכ"ד :א) ואברהם זקן בא בימים ויקוק את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף ויקוק ברך את אברהם בכל :ויאמר אברהם
ברך את אברהם בכל: וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים... אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים
בא בימים על פי הדרך הזה ,והוא כי בא (לט-מ) ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה נא ידך תחת ירכי :ואשביעך ביקוק א-להי
הכתוב להגיד מה ראה אברהם שאימת אחרי :ויאמר אלי יקוק אשר התהלכתי לפניו השמים וא-להי הארץ אשר לא תקח אשה
ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו:
מות נפלה עליו ,הלא הוא כי ראה כי היה אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי...
בא בימים והוא ענין מאמרם ז"ל בספר כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה
(מב) ואבא היום אל העין ואמר יקוק א-להי לבני ליצחק :ויאמר אליו העבד אולי לא
הזוהר ,על פסוק 'ויקרבו ימי ישראל' כי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת
בהתקרב זמן פטירת הצדיק מתקרבים אנכי הלך עליה( ...מה-מו) אני טרם אכלה ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת
ימיו להעיד כל אחד על כל התורה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על משם :ויאמר אליו אברהם השמר לך פן
והמצוה אשר נעשה בו על ידו .כי על ידי שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה תשיב את בני שמה :יקוק א-להי השמים
הכשרון הנעשה בו ,קנו הימים הויה, השקיני נא :ותמהר ותורד כדה מעליה אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר
ורוחניות קיים ונצחי ,לעמוד ולהתייצב ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את
הגמלים השקתה( ...מח-נב) ואקד הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת
לפני המלך הקדוש ,כל אחד מהם על ואשתחוה ליקוק ואברך את יקוק א-להי אשה לבני משם :ואם לא תאבה האשה
אשר עשה בו .ועל כן אפשר ,כי אברהם, אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני
כי היו ימיו מתלוים אליו מאז ,ברוח קדשו את בת אחי אדני לבנו :ועתה אם ישכם לא תשב שמה( ...יב-כג) ויאמר יקוק א-להי
כי נביא היה ,וזהו ,ואברהם זקן ובא בימים, עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד
כי (לויה) לוית חן היו כבר בראשו ,ועל כן הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל :ויען עם אדני אברהם :הנה אנכי נצב על עין המים
חש פן בא יומו .ו(באמת) לא היה (שבא לבן ובתואל ויאמרו מיקוק יצא הדבר לא ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים :והיה
יומו) ,רק כי מרוב קדושתו( ,אע"פ נוכל דבר אליך רע או טוב :הנה רבקה לפניך הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה
שעדיין לא בא יומו) קדמו ויתלוו לו, קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת
יקוק :ויהי כאשר שמע עבד אברהם את לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם
מאז( ,ביקש שידוך ליצחק) דבריהם וישתחו ארצה ליקוק... אדני :ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה
~ ~ ~ (ס-סו) ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת
לא חשד אברהם לשלוח את רבקה את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער נחור אחי אברהם וכדה על שכמה :והנערה
עם אליעזר .ואף לא חשש, שנאיו :ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה
הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את ותרד העינה ותמלא כדה ותעל :וירץ העבד
שאחרים יחשדו רבקה וילך :ויצחק בא מבוא באר לחי ראי
~
לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים
והוא יושב בארץ הנגב :ויצא יצחק לשוח מכדך :ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה
(פכ"ד :א-ב) ואברהם זקן בא בימים ויקוק בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה על ידה ותשקהו :ותכל להשקתו ותאמר גם
ברך את אברהם בכל :ויאמר אברהם אל גמלים באים :ותשא רבקה את עיניה ותרא לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת :ותמהר
עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא את יצחק ותפל מעל הגמל :ותאמר אל ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר
העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו לשאב ותשאב לכל גמליו :והאיש משתאה
ידך תחת ירכי( ...ו-ז) ויאמר אליו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס: לה מחריש לדעת ההצליח יקוק דרכו אם
אברהם ...יקוק א-להי השמים אשר לקחני ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר לא :ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח
מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי עשה... האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על
ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את (פכ"ה :ח) ויגוע וימת אברהם בשיבה ידיה עשרה זהב משקלם :ויאמר בת מי את
הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו( ...יא) ויהי הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין...
ולקחת אשה לבני משם( ...לד) ויאמר אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק (כה) ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב
עבד אברהם אנכי( ...לט-מ) ואמר אל בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי: עמנו גם מקום ללון( ...כו-כז) ויקד האיש
וישתחו ליקוק :ויאמר ברוך יקוק א-להי אדני
7
ואומר אל אדוני אולי לא תלך וכו' ,לומר אלי ,כי הלא ,לא אמר ,רק שיבא המלאך אדני אלי לא תלך האשה אחרי :ויאמר
הלא ראיתי אשר הייתם יכולים לבקש אתי ,ועל זה בטח בי ,שלבדי אקח את אלי יקוק אשר התהלכתי לפניו ישלח
האשה ,כי אמר ,ולקחת אשה לבני: תואנה לאמר: מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה
~ ~ ~
א :כי עבד אנכי ותהיו משיבים מפני לבני ממשפחתי ומבית אבי:
סמך אברהם שלא ימאנו משפחתה הכבוד, לא חש (אברהם לשלוח את אליעזר)
ב :ומפני היראה על חשד ,כי לא טוב כי מחשיבים אותו .ובטחון שמשמים א :מפני החשד או
יצליחהו כי היא מוכנת ליצחק היות נערה יפה עד מאד בת גדולים ביד
~ ב :מפני הכבוד
עבד איש בדרכים.
א :ועל כן קדמתי ואומר אל אדוני אולי (ב) ויאמר אברהם( ...ד) כי אל ארצי ואל א :כי ...על ענין החשד ,הנה היה זקן
לא תאבה האשה -למה שהיא אשה מולדתי תלך ,ולקחת אשה לבני ליצחק. ביתו ,כי נתגדל אצלו מקטנותו ,וידע טוב
מדותיו .ומה גם למה שאמרו ז"ל ,שהיה
וחשובה כנרמז בה"א הידיעה -ללכת ולקחת אינו מן השבועה ,שהרי אין בידו זיו אקונין דומה לו ,או ,זקן ,זה שקנה
אחרי כי עבד אנכי ,והשיב לי כי לענין לקיים .אך ,הבטחה היא ,כלומר ,אינך חכמה ,שודאי אין לחשדו.
הכבוד אין חשש ,כי ה' ישלח מלאכו ,ואם צריך רק ללכת ,כי בלכתך ,ולקחת בלי
כן ,אין לכם כבוד גדול מזה ,כי בא מלאך ספק ,בהכפל שתי סבות. ב :ולענין הכבוד אמר ,המושל בכל
ה' שלוח מאתו יתברך ,בעד בתכם. אשר לו .ואם כן ,אף שהיה עבדו ,שר
א :והן בעבורי, וגדול בעולם יחשב אצל הכל ,כי כל
ב :ובעבור יצחק( .ויצחק עצמו יש ב' ב :ועל דבר החשד כי סתם עבד שטוף מעשה תקפו של אברהם היה על ידו.
בזמה ,גם כן אל תחושו .כי הנה אמר אלי ,סיבות להבטיח ההצלחה) ורבותינו ז"ל אמרו בבראשית רבה,
ה' ישלח מלאכו אתך ,וטעמו וראו ,כי המושל בכל אשר לו שהיה מושל ביצרו
עשה את המלאך טפל אלי ,כי אמר ,ב:א :וזהו ,לבני ,כלומר ,במה שהוא בני,
כמותו .נראה שדעתו ,באומרו ,בירך את
שהמלאך יבא אתי ,ולא שאני אבא אתו ,ב:ב :ובעד עצמו ,וזהו ליצחק. אברהם בכל ,שהשליטו ביצרו ,ואמר ,כי
כי אני העיקר ,ואין זה רק ,על כי איני קושיא א :והנכון ,במה שחזר ,ואמר גם אליעזר היה מושל בכל אשר
כשאר כל העבדים ,כי כשר וצדיק אני ,כי ליצחק! לאברהם ,הוא ,בכל הנזכר באברהם,
על כן אני חשוב ממנו .ואם כן איפה ,לא שהוא היצר הרע .ותהיה כוונת הכתוב על
אחשד בלכתי בדרך אתה ,כי לא אצא קושיא ב :וגם שלא אמר 'לבני יצחק',
עמה ,כצאת העבדים זולתי .וכן אמרו אלא 'לבני ליצחק', דרך מה שאמרנו ,שבא לתת טעם ,למה
לא נשמר מהחשד ,כי הלא (אין החשד
רבותינו ז"ל ,המושל בכל אשר לו 'מושל לרמוז לו ,שודאי יקחנה ,ולא ימאנו, רחוק מן הדעת כי) גם יצחק היה חושש
ביצרו כמותו' .ולהחזיק הענין ,שינה במה שהוא לבני ,ולא ישיבו פניו (ובזה כשלא מצא לה בתולים ,כמו שאמרו ז"ל,
מאמר אברהם ,כי הוא אמר אליו ,ישלח נתיישב קושיא א) ואמר לה' ,שמא נזדווג לך העבד בדרך?',
מלאכו לפניך ,ופה שינה ואמר ,מלאכו והוצרכה להוליכו אל מקום שנפלה מעל
ועוד ,כי האשה אשר תקח ,היא
אתך ,והוא ,כי הנה אמרו רבותינו ז"ל ,כי הגמל ,והראת בתוליה לו ,כי שם נעשתה
המוכנת ליצחק ,שהיא בת זוגו (ובזה
בחנניה מישאל ועזריה להיותם צדיקים מוכת עץ .וגם הוא יתברך ,אמרו רבותינו
נתיישב קושיא ב)
גדולים נאמר בהם' ,וריויה די רביעאה ז"ל ,שחשש על זה (שלא לנסותו),
דמי לבר א-להין' .כי 'קדמאה' לא נאמר ,וידע זה אברהם ,כמו שאמרו ז"ל,
וקפצה לו הארץ ,לבל יערב להם השמש
אלא רביעאה ,מלמד ,שהיו מהלכין שאחר העקידה ,שהיה אברהם מהרהר
בדרך ,ולא יתייחד עמה ,ולמה לא חשש
שלשתן תחלה ,והמלאך אחריהם ואומר' ,הלואי הייתי משיא אשה ליצחק,
לזה אברהם?
(רביעי) .אמנם העבד הלז ,לא החשיבו מכמה שנים ,שהרי ,אם הייתי שוחטו
אברהם בכל הכבוד הזה ,אמר ,כי ישלח עכשיו ,היה מת בלא בנים' ,והשיב לו לזה אמר ,שהיה זקן ביתו ,כמו שאמרו
מלאכו לפניך ,כי הוא ילך לפניך ואתה הקדוש ברוך הוא' ,עכשיו נולדה בת זוגו', שם ,שהיה זיו איקונין דומה לו ,שמורה
אחריו ,אך הוא (אליעזר) אמר אתך ,ונתבשר מיד ,הנה ילדה מלכה וכו' על צדקתו .ומפני שלפעמים אף הצדיק
להורות ,כי המלאך טפל אליו בעצם ,ולא ובתואל ילד את רבקה וכו' ,וזהו ,אומרו נכשל ,לזה אמר ,המושל בכל ,שהוא
אמר לפניך ,והוא מן הטעם שכתבנו .ליצחק ,כלומר ,אותה המיוחדת ליצחק, היצר הרע ,ויוכל לכובשו ולעמוד נגדו...
אמר ,הראיה כי אני העיקר ,והמלאך טפל
8
הנה כתבנו למעלה ,כי אמר לו אברהם, לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ואם כן ,מעצמו ייעשה .ו(לכן) לא יכבד
אל תדמה תהיה מושגח כמוני ,כי הלא, ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני בעיניך:
אם הייתי הולך בעצמי ,היה הוא יתברך משם: ~ ~ ~
בעצמו הפועל בי ,כי הוא אשר בעצמו אמר אברהם אם אמור אומר לעבד, מחמת גודל 'השתדלות' ה'
לקחני מבית אבי כו' .אך אתה ,כי עבדי 'שהקב"ה ישלח מלאכו אתו' ,הלא יענה, להביאם לא"י ,לכן בטח אברהם
אתה ,גם ה' ישלח אחד מעבדיו מלאכי 'ולמה לא יעשה על ידו יתברך?' שלא יצטרך יצחק לצאת מא"י
שרותיו ,וזהו ,ישלח מלאכו לפניך .וכן ~
היה ,כי שנים הלכו עמו ,אחד ללותו לזה אמר בהדרגה ,הוא ,אם הייתי הולך
בדרך ,ואחד להוציא את רבקה ,ללכת אני בעצמי ,היה הקדוש ברוך הוא עושה (ו-ז) ויאמר אליו אברהם השמר לך פן
אתו .על כן ,כאשר בא לנסות בזה (את על ידי עצמו ,אך ,בלכת שלוחי ,יהיה על תשיב את בני שמה .יי א-להי השמים
'נסיונו'): יד שלוחו .וזהו ,ה' א-להי השמים ,שכולל אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי
היותו א-להי הצבאות ,שבהם כל משרתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך
א :אשר לזה לא ניתן לו המלאך. עליון ,והיה אפשר ישלח אחד ממשרתיו, אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו
ב :וגם לא יעשה שתי שליחיות ,הקשה לקחת אותי משם ,ואף על פי כן ,לא על לפניך ולקחת אשה לבני משם.
לשאול (ולהתפלל) שאלה גדולה עד ידי אחד מהם פעל ועשה עמי ,רק השמר לך פן תשיב את בני שמה ,ולא
מאד ,ואמר ,הנה ,מה גדלה מעלת אדוני בעצמו ,לקחני מבית אבי כו' .אך עתה, תחשוב שאהיה מוכרח לעשותו (להשיב
אברהם ,כי ,עם היותך בורא כל ,לא תמנע הוא ,שהיא מלה יתירה ,ובטעם רביע, את בנו לחו"ל) ,כי ה' א-להי השמים,
מלהקרא אלקי אדוני אברהם ,ואם כן כמגביה קול ואומר ,הוא ,כלומר ,בעצמו, אשר לקחני וכו' ,שכל כך השתדל (ה'
איפה ,אל תהי נא מדרגתי יורדת יעלה בדעתך ילך עמך ,לא כן הוא ,רק איתי) לעקור דירתי מבית אבי ,ולא זו
ממדרגתו כל כך ,שעמו תלך בעצמך, ישלח מלאכו ,ל'מה שהוא ,לפניך שליח בלבד ,אלא אפילו מכל ארץ מולדתי,
ועמי על ידי מלאך ,שאם כל כך ארד ,לא לשליח... ואחר כך השתדל ,לקבוע דירתי בארץ
אזכה שתשמע קולי כרגע ,ומה גם ~ ~ ~
הזאת ,ודבר לי בין הבתרים ,ונשבע בצווי
ב :אע"פ שאברהם ברך את אליעזר בשאלה שלא כהוגן .רק ,עם אדוני הברית לאמר ,לזרעך אתן את הארץ
אשר הוא ית' ישלח מלאכו לפניך( ,אברהם) ,אתה (ה' עוזר ומושיע ומגן הזאת ,אם כן ,מובטחני ,ישלח מלאכו
אבל אליעזר התפלל שיבא ה' בעצמו ,ו)דבק תמיד בעצמך( ,ולא נצרך הוא לפניך ולקחת אשה ,כלומר ,שתעשה
לשליחך ,ואע"פ שדרך כלל ,אשר עמי ואכן פעל שה' בעצמו בא הלקוחין ,ויהיה משם ,כלומר ,שהיא
לא כן הוא ואתה שולח מלאך ,אעפ"כ ~ תתרצה לבא משם ,ואם כן ,לא יצטרך בני
על כל פנים) עמי יהיה (ה' בעצמו), ללכת לשוב שמה.
במקרה פעם אחת ,וזהו ,הקרה נא לפני, (ו-ז) ויאמר אליו אברהם ...יקוק א-להי
הקרה היום בעצמך .וגם ,כי הלא אתה השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ וכן אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה,
החלות היום ,כי הקפצת לי הארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי כי שני מלאכים הלכו ,אחד ללות את
כמאמרם ז"ל ,הרעשת ארץ באברהם, לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא אליעזר ,ואחד לעקור ולהוציא את רבקה
פצמתה באליעזר ,נמצא ,שהוא יום רצון, ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם .ועל זה (מלאך) השני יאמר ,ישלח
למצא חן ,וזהו אומרו היום. משם( ...יב) ויאמר יקוק א-להי אדני מלאכו וכו'.
אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד ~ ~ ~
ואם איני כדאי להדרגה זו ,כי לא תעשה עם אדני אברהם( ...כה) ותאמר אליו גם
בעצמך ,רק עם אברהם ,הנה גם עתה ה' פנינים מענין עזר ה' ומלאכו
תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון... ~
(שלא אברהם הוא העושה ,רק אני, (כז) ויאמר ברוך יקוק א-להי אדני אברהם
אעפ"כ) ועשה חסד עם אדוני אברהם ,כי א :הוא ישלח מלאכו לפניך ,לעומת אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי
בבחינת האמת ,גם זה (אם תעשה עמי, בדרך נחני יקוק בית אחי אדני( ...לד) העזר ממנו ית' בעצמו
הנה באמת) הוא עמו. ויאמר עבד אברהם אנכי( ...מב) ואבא ~
ועל פי דרכו רמז ,כי כאשר אברהם היה (ו-ז) ויאמר אליו אברהם ...יקוק א-להי היום אל העין ואמר יקוק א-להי אדני
עושה חסד בעצמו ,ולא על ידי שליח, השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר
כענין 'ואל הבקר רץ אברהם' גם עשה מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי אנכי הלך עליה:
9
~ ~ ~ באומרו ה' א-להי וכו' הקרה נא וכו', אתה עמו מדה כנגד מדה ,וכן היה כי
ה :הוכיח אליעזר להם גדולתו, ובראותו תשובת רבקה אליו על נכון, הקרה ה' (בעצמו) לפניו ,וכמאמרו אחר
אשר ה' בעצמו מצליחו עדיין היה מסתפק אם החשיבו ה' ,ויעש כך ,אנכי בדרך נחני ה' (בעצמו) בית אחי
~
הדבר על ידי עצמו ,או על ידי אחד אדוני ,לומר ,ראו נא אשר הפליא חסדו
ממלאכיו. יתברך ,כי עם היות אנכי ,ולא אדוני ,נחני
(מ) ויאמר אלי ,יקוק אשר התהלכתי ה' בעצמו בית אחי אדוני .ולא בלבד
לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך וזהו אומרו ,לדעת ההצליח ה' דרכו
שהוא ה' 'בעצמו' ,אם לא ,אלא על ידי בעיקר השדוכין ,כי-אם( ,גם) בלכתי
ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי: בדרך ,וזהו אנכי בדרך ,כי ,עם היות אנכי,
מלאך .אך ,ויהי כאשר כלו הגמלים
אין המלאך מצליח דרכי ,כי-אם השם לשתות ,שהוא כמאמרנו שעל ידי שאיבה והיות בדרך( ,אעפ"כ) נחני ה' וכו'...
יתברך בעצמו. אחת כלו לשתות ,שהיה נס ופלא .אז ...ועל פי דרכו רמז (למשפחתה) מה
וזהו אומרו ,ה' כו' הוא ישלח מלאכו הכיר ,כי מה' יצא הדבר. שכתבנו למעלה ,כי אמר לו (אברהם)
אתך ,וגם ה' הנזכר והצליח דרכך ,כי אין א :כי אילו היה על ידי מלאך שנשתלח אדוניו ,אם הייתי אני הולך ,היה הוא
המלאך רק לשמרך בכל דרכיך ,להורות לשים בפי רבקה הדברים האלה ,לא היה יתברך מצליחני על ידי עצמו ,וזהו ,ה'
חשיבותו כמאמרו אליהם. המלאך ההוא עושה גם את זאת לברך אשר לקחני וכו' .אך להיות אתה ההולך,
וזהו אומרו ,והצליח וכו' .ולא אמר (שה' שאיבה אחת להשביע עשרה גמלים ,כי ישלח מלאכו .על כן אמר ,אם ישך,
שלח המלאך) 'להצליח' ,כי שתים יעשה אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. 'בעצמך' מצליח דרכי ,עם היות ,אשר
לך ה' הנזכר ,ישלח כו' והצליח כו' ,ועל כן 'אני' הולך עליה ,ולא אברהם בעצמו ,וכל
ב :ומה גם (שאף אם מלאך יכול זה ,למען הגדיל ענינו בעיניהם...
אמר ,ולקחת וכו' ,לומר ,כי אחרי שהוא לעשות שתי שליחות ,אעפ"כ הנס של ~ ~ ~
(ית' בעצמו) מצליח דרכי ,לא אתייחס שאיבה אחת ,ממנו ית') כי מציאות
לתובע מכם ,כי-אם( ,ולקחת) ללוקח ג :עוד סימן ,שהשלים ודאות אליעזר ,הברכה איננה ,כי-אם ,ממנו יתברך ,מזה
מעצמי: שהתקבלה תפלתו אשר יעשה ה' ית' (ראיה) כי כל קיום 'הנסיון' (גם לגמליך
~ ~ ~ בעצמו ,הוא הנס אשר בשאיבה אחת כו') היה על ידו יתברך :אז נחרץ ויקח
'נסיון' של אליעזר ,רצה בזה: האיש נזם וכו'... השקתה לכל גמליו די צרכיהם
~
א :לדעת מי היא הזיווג הנכונה ~ ~ ~
ב :לדעת כבר ,האם השידוך ,יבא ד :עוד ראיה שהצלחתו על ידו ית' (יב) ויאמר ,יקוק א-להי אדני אברהם
לידי גמר על ידו דייקא בעצמו ,ולא ע"י מלאך הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני
~ ~
אברהם( ...כא-כב) והאיש משתאה לה
(יב) ויאמר יקוק א-להי אדני אברהם מחריש לדעת ההצליח יקוק דרכו אם לא:
(כה) ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח
הקרה נא( ...יד) והיה הנערה אשר אמר עמנו גם מקום ללון( ...כז) ויאמר ברוך
אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים
יקוק א-להי אדני אברהם אשר לא עזב על ידיה עשרה זהב משקלם( ...נ) ויען
וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני
ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני... לבן ובתואל ויאמרו מיקוק יצא הדבר לא
יקוק בית אחי אדני: נוכל דבר אליך רע או טוב:
(נ) ויען לבן ובתואל ויאמרו מיקוק יצא
הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב: כיון באומרו נחני ה' ,והוא כי אברהם והאיש משתאה לה וכו' הנה מעת
אמר לו ישלח מלאכו אתך ולקחת אשה ראותו מענה לשון הנערה( ,גם לגמליך
ראוי לשים לב ולבקש טוב טעם אל לבני ליצחק ,אמר יותר מזה היה,
אליעזר ,אחרי הודיע רבותינו ז"ל ,אותנו כו') כאשר שאל מאתו יתברך ,הודע
שלא המלאך עשה עמי זה ,כי-אם, אליו ,כי זאת האשה אשר הוכיח ה' לבן
כי איש היה .ומי כמוהו חכם ורב ורם ,הוא ה' ,כביכול ,הוא (בעצמו) נחני בית אחי
דמשק אליעזר ,דולה ומשקה מתורתו אדוניו ,והיה משתאה לה .אך מה שהיה
אדוני ,שהרי ,לא נתייחד (תפקיד) אל מחריש מלתת הנזם והצמידים ולשאול
לאחרים ,וזיו איקונין דומה לאברהם .מה המלאך ,רק לקחת את האשה ,ולא
ראה על ככה ומה הגיע אליו ומה צורך לה בת מי היא ,הלא הוא לדעת ההצליח
שינחהו באופן זה... ה' וכו' .והוא ,כי הנה שאל מאתו יתברך,
היה לו לעשות הדבר ההוא?
ועל( ...שה' בעצמו עזרו) אמר נחני ה'. יעשה הוא (ית') עצמו את שאלתו,
10
שאמר לו ישמעאל' ,אני צדיק ממך, ~ ~ ~ אמנם אומר כי שנים הם הדברים אשר
שנמלתי בן שלש עשרה שנה ,ולא ב' פנינים מענין מדות שוות של אליהם נתן אל לבו לעשות כן.
עכבתי ,ואתה בן שמנת ימים ,ואולי ,אם יצחק ורבקה א .כי אמר הנה אין ספק ,כי הבחירה
היית גדול הייתה מעכב' ,והשיב לו יצחק ~ חפשית ,ביד כל אדם ,ואולי ,כי אחי
'אתה נימולת באבר אחד ,ואני ,אין צריך אדוניו יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע אל
לומר שלא הייתי מעכב בזה ,אלא אפילו א :למה היה נסיונו לזיווג
דייקא במצות הכנסת אורחים דבריו וימאנו לתת את בתם למרחקי ארץ
היה הקדוש ברוך הוא גוזר לשחוט אותי, לאיש אשר לא ידעוהו ,ומה גם ,אם גלוי
לא הייתי מעכב' ,נמצא ,מעדיף על ודייקא שהיא תוסיף לתת על בקשתו
~
דעת היה לו ,כי הארמים ההם קשים
הטובה שאומרים לו. מסלע ,וערומים המה.
על כן אמר העבד בלבו ,בזאת יבחן, (יב) ויאמר ,יקוק א-להי אדני אברהם
הקרה נא( ...יג) הנה אנכי נצב על עין על כן רצה לסכור את פיהם' ,בנסיון'
אשר בת זוגו היא ,אשר תהיה לה מדה הלזה ,באמור להם ,הנה ,כזה וכזה
כמדתו ,לעשות מעצמה נדיבות והטבה, המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים:
שאלתי מאת ה' ,ויקם ה' את דברי ככל
יתירה על הנשאל ממנה ,שאומר לה הטי הנה אנכי נצב וכו' בשום שכל והבין ,מה היוצא מפי ,כי אמרתי כי האשה אשר
וכו' ואשתה ,ותוסיף ותאמר וגם לגמליך זה היה לו לנסות בדבר הזה ,מבזולתו? אומר אליה 'השקיני נא כו' ותענה 'כי גם
וכו' ,וזהו אומרו ,אותה הוכחת לעבדך והנה לכאורה יתכן ,כי ל'מה שמדת לגמלי תשקה' היא האשה אשר הוכיח ה'
ליצחק ,שמתחלת בריאתה ,אותה אברהם היה להכניס אורחים ומאכילם לבן אדוני ,וכן היתה ,ואין השגחה
הוכחת ,והזמנת אותה לו ,כי בת זוגו היא. ומשקם ומצוה את בניו לעשות כמעשהו, מוחשת גדולה מזו ,כי אין זה ,כי-אם,
ועל כן הזכיר יצחק ,מה שאין כן בכל שאר על כן ,לא יבצר מבת זוגו של בנו, שמה' יצא הדבר ,ובגלל הדבר הזה ,מי עז
הענין ,שמתייחס הכל לאברהם .ועל ידי להדמות אליהם ,על כן נסה בויתור כנמר ,יעיז פניו ,למאן בדבר .וכאשר
ידיעתי שהיא בת זוגו ,אדע שתצליחני, הכנסת האורח ,הבא אליהם... דמה ,כן היתה כי ענו ואמרו ,מה' יצא
(ודייקא) על ידי ,ותעשה חסד עם אדוני ~ ~ ~ הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב.
אברהם ,וזהו ,ובה אדע כי עשית חסד.
ואמר ,עשית ,לשון עבר ,ש(משמעותו ב :כל הפרשה מייחס הישועה שהוא ב .כי היה ירא וחרד פן ייעשה הדבר,
אשר) יהיה על ידי עצמו ,שהוא כאילו עבור אברהם ,למה דייקא בזה 'וגם ולא על ידו ,כי יאמרו לו אביה ואמה' ,הנה
כבר נעשה (שהרי אליעזר כבר עשה גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך רבקה לבן אדוניך לאשה ,אך לא תלך
חלק מהנצרך) ,ולא על ידי אחר ,שיבא ליצחק' הוא מייחסו ליצחק? עמך ,כי-אם ,עם רבים ונכבדים גדולים
(ויתחיל) אחרי כן (ולא שייך לאמר ~ ובני חורין ,כי חרפה היא לנו לתת את
'עשית' בל' עבר): (יב) ויאמר יקוק א-להי אדני אברהם בתנו ביד עבד איש מקנת כסף'.
~ ~ ~ הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני על כן על האחד אמר ,אשר אומר אליה
ב' פנינים מענין נס עליית המים אברהם( ...יד) והיה הנערה אשר אמר כו' אותה הוכחת לעבדך ליצחק ,כלומר,
~ אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה ובזה אסכר פי הממאנים לתתה.
וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ועל השנית אמר ובה אדע כי עשית חסד
ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני :א :נס עליית המים לקראתה ,היה
סימן לאליעזר עם אדוני ,כלומר ,כפי מציאות 'הנסיון'
~ נשים לב אל אומרו אותה הוכחת (תוצאות 'נסיון' שלי ,והבטחתי
לעבדך ליצחק ,שייחס הדבר ליצחק ,ולא התלויה בו) ,אבין ,כי עשית חסד עם
לאברהם ,כאשר עשה בכל שאר הענין! (טז-יז) :והנערה טבת מראה מאד בתולה אדוני ,כלומר( ,כי בכדי לידע ,לא אצטרך
ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה לחכות עד שתעשה) כי כבר עשית שהוא
ותעל .וירץ העבד לקראתה ויאמר והוא ,כי ביצחק מצינו במדת צדקו,
להוסיף מעצמו יתרון במעשים טובים עתה ,על ידי ,ולא שיתעתד עדיין לעשות,
הגמיאיני נא מעט מים מכדך: על ידי זולתי...
יותר על הנאמר אליו ,כמו שאמרו
רבותינו ז"ל ,על 'ויהי אחר הדברים ...הנה רבותינו ז"ל - ,על אומרו וירץ העבד ובזה ,אומרו ,ובה אדע כי עשית חסד עם
והא-להים נסה וכו' ,אמרו רבותינו ז"ל ,לקראתה – אמרו ,כי ראה ,שעלו המים אדוני אינו מיותר ,אחרי אומרו ,אותה
'אחר דברים שבין יצחק וישמעאל' .לקראתה .והנה מן התימה ,שבל יראה הוכחת וכו':
11
ג :וגם אמר נא לשון בקשה ,כי הכיר ובל ימצא רמז בכתוב ,מעליית המים .לכן (לרמז) כי בלי שאיבה עלו המים ותמלא
חשיבותה ,והוא עבד איש: אחשבה ,כי זה מאמר הכתוב ,כי דרך יתר כדה,
על כן פיה פתחה בחכמה ,ואמרה, נשים היתה לרדת העינה ולשאוב ולמלא ,אך עתה אמר ,ותרד העינה ותשאב
שתה אדוני .כלומר ,הלא בהחשיבך אותי אך זאת לא נצרכה ,רק ותרד ,ומיד (ואין זה שקר כי בעצם שייך לשון
לגברת ,ואותך לעבד ודל ,וגם לא שאלת ותמלא ,בלי שאיבה ,ואין זה ,אם לא שאיבה על מים שעלו)
כדי שתיה ,אך (לדעתי) נהפוך .אני ~ ~ ~
מעלות המים לקראתה:
אומרת ,שתה לגמרי ,ולא גמיעה לבד ,כי ועל כן ,וירץ העבד ,בשביל כך .וזהו ,דבר אליה אליעזר בל' הכנעה כעבד
אדוני ,אתה חשוב בעיני .וזהו ,שתה לחשובה ,והיא השיבה ,באמרה לקראתה (כלומר ,לקראת ובשביל
אדוני ,וכמאמר רבותינו ז"ל במסכת לשונות לכבדו זה)עוד הכריחם ,שאחר עלותה ,לא יבצר
קידושין ,אם נתנה היא ואמר הוא ,אם ~
שהיתה עומדת ,או התחילה ללכת
אדם חשוב הוא מקודשת ,כי בנחת לביתה ,ואם כן ,היה לו לומר' ,וירץ אליה'
רוחה ,על קבלו ממנה ,יחשב כנותן לה. (יז-יט) וירץ העבד לקראתה ויאמר או 'אחריה'! מאי לקראתה? שלא יצדק,
אפשר ,כי על דרך זה אמרה רבקה ,שתה, הגמיאיני נא מעט מים מכדך :ותאמר רק כשזה הולך וזה בא נגדו.
ובקבלך ממני ,אחזיק לך טובה ,כי על כן שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה
ותשקהו :ותכל להשקתו ותאמר גם אך הוא ,וירץ ,בשביל הקרי שהיה לה,
אקראך אדוני .ובזה יתכן ,מה ששינה שעלו המים לקראתה( :אל ובשביל
ממאמרו ,כי אמר ,אשר אומר אליה הטי לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת.
קראתה ,מה שקרה לה ,שעלו המים.
נא כדך ואשתה ואחר כך אמר ,הגמיאני (קראת ,מלשון 'אשר יקרא אתכם' ,פי' הנה ראוי לשים לב ,אל שנותו יתברך
נא וכו' (כי בהתפללו לה' לא נצרך ל' את טעמו ,לכנותו בשם עבד בפסוק זה, יקרה))...
צימצום ,כי העיקר בתפלתו היה מה שאין כן ביתר הכתוב!
המכוון שיבקש מים ,ורק כשדבר אליה ...ובענין האמור יתכן ,שכל כך המים
עלו מהעין למעלה ,שהיה נראה כאילו אמנם ,סיפרה תורה כי שני דברים עשה
ממש ,אז השתמש בל' צימצום,
העין ירדה ,שהיתה ירודה (למטה) שלא כדרך אנשים חשובים .אחת,
הגמיאני רק כדי להחיותי)
הריצה לקראתה ,וכן לא יעשה איש ממימיה.
~
חשוב ,לרוץ לקראת נערה יפה מאד,
עוד מענין הנ"ל :זו הוראת דרך ארץ, וזהו ,ותרד העינה ,שרומז הירידה גם אל לדבר אליה ,ומה גם בקרב בלתי יפות ,כי
לבלתי אמור לו' ,שתה אדוני וגם לגמליך יאמרו ,כי רתיחת יצרו הרדיפו לרוץ ,על העין...
אשאב' בל תראה כסומכת (תיבת אדוני ~ ~ ~
כן מהראוי היה ללכת לאטו ,כלאחר יד.
אל לגמליך) ומשוה אותו לגמליו ,על כן, ב :כונת הסתיר אליעזר מהם נס עוד שנית ,בדרך שאלתו ,כי איש המעלה
המתינה עד כלותה להשקותו ,ואחרי כן והחשיבות ,להיותו יקר בעיני עצמו ,לא עליית המים לקראתה
ותאמר גם לגמליך וכו': יראה לו כמקשה לשאול מחשוב או ~
~ ~ ~ חשובה כמוהו ,ישקהו מים עד רוות (טז) והנערה טבת מראה מאד בתולה
ב' סימנים ,שתפלותיו נתקבלו ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה צמאונו .מה שאין כן ,עבד איש( ,לבקש
~ ותעל( ...מה) אני טרם אכלה לדבר אל לבי ישקהו מים) מאיש או אשה חשובים ,כי
והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד לא יערב אל לבו,
א :הסימן ,שחיזק ודאות אליעזר שהיא
היא הזיווג ,הוא הנס אשר בשאיבה א :כי-אם בתחנון. העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא:
אחת השקתה לכל גמליו די צרכיהם לבלתי הראות חין ערכה בעיניהם כי רב ב( :רק) כדי גמיעה להשיב נפש .ועל
~ הוא ,פן ימאנו עד ירבה למו מתנות שתי אלה ,שהתנהג כעבד ,אמר וירץ
(יד) והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא העבד. גדולות או יקשו לשאול.
כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך על כן הסתיר דבר הנס אשר עלו המים א .על הריצה כמדובר ,שלא חס על
אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה לקראתה כאשר דקדקנו בכתוב שאומר העדר כבוד.
אדע כי עשית חסד עם אדני... ותרד העינה ותמלא ולא נאמר 'ותשאב' ,ב .כי ויאמר הגמיאני כדי גמיעה,
(יט-כג) ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך
12
~ ~ ~ על ידי ,בדרכי זה ,רק עד בא זולתי מאת אשאב עד אם כלו לשתת :ותמהר ותער
ב :הסימן ,שחיזק ודאות אליעזר, אדוני ,גדולים ובני חורין להוליכה אליו. כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב
וזהו אומרו ,מחריש בטעם זק"ף גדו"ל ,שהתקבלה תפלתו אשר יעשה ה' ותשאב לכל גמליו והאיש משתאה לה
כמרים (התורה) קול ומתמיה על הדבר .ית' בעצמו ,הוא הנס אשר בשאיבה מחריש לדעת ההצליח יי דרכו אם לא .ויהי
ומשיב (התורה) ואומר ,כי -הטעם שהוא אחת השקתה לכל גמליו די צרכיהם כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם
~ מחריש ,עם שהוא משתאה – הוא ,לדעת זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה
עשרה זהב משקלם :ויאמר בת מי את
ההצליח ה' דרכו ,כלומר הדרך שלו (יב) ויאמר ,יקוק א-להי אדני אברהם הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו
(דהיינו שהישועה תהיה דייקא) על ידו ,הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני ללין( ...לד) ויאמר עבד אברהם אנכי...
בדרכו זה ,עתה( ,וממילא מה שאמר אם אברהם( ...כא-כב) והאיש משתאה לה (מו) ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר
לא אין כונתו אם לא היא ,היא הזיווג ,מחריש לדעת ההצליח יקוק דרכו אם לא: שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח אלא) אם לא תבא ,כי-אם ,על ידי זולתו,
השקתה:
וזהו אומרו אם לא .ולכן בראותו אשר האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים
על ידיה עשרה זהב משקלם: כלו הגמלים לשתות לגמרי ,והיה על ידי הנה בשום לב ,אל מלת עוד המיותרת
באומרו ותרץ עוד!
שאיבה אחת ,כמדובר ,אז נחה דעתו והאיש משתאה לה וכו' קרוב אל הדרך
באומרו ,הלא גם בלי נס זה ,כי-אם ,הקודם .והוא כי הנה מעת ראותו מענה יתכן ,הורה הכתוב ,את אשר הפליא
שתתחיל להשקותם ותלאה ,כי נערה לשון הנערה( ,גם לגמליך כו') כאשר חסדו לה הוא יתברך ,כי היא אמרה
קטנה היא ,ואגמור אני להשקות עשרה שאל מאתו יתברך ,הודע אליו ,כי זאת לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות ,שהוא
גמלים ,היה מתקיים 'הנסיון' בצד מה ,כי האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוניו ,והיה שאיבות הרבה מאד ,די סיפוק עשרה
הלא כבר השיבה גם לגמליך אשקה משתאה לה .אך מה שהיה מחריש גמלים ,בבואם מן הדרך ,נלאים וצמאים.
מלתת הנזם והצמידים ולשאול לה בת מי כשאלתי. והא-להים עשה ,כי לא נצרכה ללכת
אך הוא יתברך כל כך החשיב את היא ,הלא הוא לדעת ההצליח ה' וכו'. לשאוב אל הבאר ,כי-אם פעם אחת,
אליעזר ,שרצה שיתקיימו כל דבריו והוא ,כי הנה שאל מאתו יתברך ,יעשה ותשאב לכל גמליו .וזהו אומרו ,ותרץ עוד,
לגמרי ,גם בפועל ההשקאה ,שעל ידה הוא (ית') עצמו את שאלתו ,באומרו ה' כי ריצה אחת היה ,מה שהיה עוד על
לבדה ,יכלו לשתות כל העשרה גמלים .א-להי וכו' הקרה נא וכו' ,ובראותו תשובת הקודם ,ולא פעמים רבות .ונשתלח ברכה
אז אמר ,אחר שכל כך החשיבני הוא רבקה אליו על נכון ,עדיין היה מסתפק במעשה ידיה ,שהספיק לכל גמליו:
יתברך ,גם יחשבני להצליחני ,שיגמר על אם החשיבו ה' ,ויעש הדבר על ידי עצמו, הנה במה שכתבנו יבא על נכון .כי בא
או על ידי אחד ממלאכיו .וזהו אומרו, ידי ,ולא יגעלו בי ,ויעשה על ידי זולתי. הכתוב לתת טוב טעם ודעת מה היה לו
לדעת ההצליח ה' דרכו שהוא ה' 'בעצמו', ומה הגיע אליו ,לבלתי שים הנזם על אפה
וגם ,בראות כי כלו לשתות על ידי אם לא ,אלא על ידי מלאך .אך ,ויהי והצמידים על ידיה מאז ראה נסיונו עלה
שאיבה אחת ,הורה (הוא ית' בזה) כי כאשר כלו הגמלים לשתות ,שהוא כהוגן ,באומרה אליו וגם לגמליך אשאב,
ממהר הא-להים לעשות הדבר ,ומכל כמאמרנו שעל ידי שאיבה אחת כלו כי ,אם היה כמחריש .כי הנה היה מקום
שכן שלא יאחר (כל כך) עד העשות אחר לשתות ,שהיה נס ופלא .אז הכיר ,כי מה' לחשוב ,אולי היה מפקפק 'בנסיון' ,או
יצא הדבר. כך על ידי זולתו. אולי לא ישרה בעיניו!
וזהו ,ויהי כאשר כלו הגמלים וכו' וישם א :כי אילו היה על ידי מלאך שנשתלח לזה אמר ,לא כן הוא ,כי-אם אדרבה,
הנזם וכו' .והראיה ,כי האמין 'לנסיון' ,ולא לשים בפי רבקה הדברים האלה ,לא היה והאיש משתאה לה ,משתוקק אליה ,ומה
היה מחריש ,כי-אם ,על הסבה הנזכרת המלאך ההוא עושה גם את זאת לברך שהוא מחריש ומתעצל מתת לה ,הוא
(מחריש לדעת אם יגמר על ידו) כי הלא שאיבה אחת להשביע עשרה גמלים ,כי לדעת וכו'.
וישם הנזם וכו' ו(רק) אחר כך ,ויאמר בת אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. והוא ,כי אמר בלבו ,הנה 'מהנסיון'
מי את ,כי אילו לא היה לבו שלם בהאמנת
ב :ומה גם (שאף אם מלאך יכול 'הנסיון' ,לא היה נותן נזם וצמידים ,עד ידעתי כי היא האשה אשר הוכיח ה' לבן
(אחר ש)ישאל ,בת מי היא ,ויתאמת לו ,לעשות שתי שליחות ,אעפ"כ הנס של אדוני ,אך עדיין אפשר יגמור הדבר ולא
שאיבה אחת ,ממנו ית') כי מציאות כי ממשפחת אברהם היא:
13
על האחד (שהצלחתו היה בדרגה התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך הברכה איננה ,כי-אם ,ממנו יתברך ,מזה
כאלו הוא אברהם בעצמו) אמר אנכי, והצליח דרכך ולקחת אשה לבני (ראיה) כי כל 'הנסיון' (גם לגמליך כו')
ועל השני (שלא הצטרך לחפש ביתה) ממשפחתי ומבית אבי: היה על ידו יתברך :אז נחרץ ויקח האיש
אמר מה שאודה לה' שעשה עמי ,אמר בדרך, נזם וכו'.
~ ~ ~
ידעתי כי לא ב(זכות) שלי הוא ,כי איני ועל השלישי (שה' בעצמו עזרו) אמר
כדאי ,רק למען אדוני אברהם .וזה אומרו נחני ה'. גם רבקה וגם אליעזר הודיעו
ברוך ה' א-להי אדוני אברהם אשר הפליא אמונתם בפיהם ,אשר לה' הארץ
~ חסדו לי למענו ,ואילו היה ,שאברהם ומלואה ,וגם בחירת יושבי בה
שבחו לה' נתן לו בטחון להבא עצמו היה בא בשליחות זה ,לא יפלא ~
~ יעשה ה' למענו כל הכבוד הזה ,אך ,להיות (כה) ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב
אנכי שאני עבד לו ,הוא הוראה על גודל מפני שעד כה לא גמר הענין ,ושמא לא עמנו גם מקום ללון:
יתרצו לתתה לו ,וגם שמא הנערה תמאן חיבתו יתברך אל אדוני.
~ התחכמה באומרה עמנו ולא אמרה
לצאת ממולדתה ,על כן אמר' ,אודה נא 'לנו'!
ב :נס מצאו את העין שליד ביתה ה' על מה שעבר ,שהנחני בית אחי אדוני,
(אף אשר) עודני בדרך ,וזה יהיה (לי) סימן בלי שיצטרך לשאול ולחפש כלומר ,לא 'לנו' היא ,רק פקדון עמנו
יפה (לבטוח) על העתיד': ~ הוא ,מאתו יתברך ,כי ממנו הכל ,וממנו
~ ~ ~
יתנו לו .והוא מעין מאמר אברהם
ועוד (שנית) כי דרך הבא לבקש קרוביו, לאורחיו ,כמו שאמרו ז"ל ,שהיה אומר,
קיום חובת מאכיל לבהמה לפני או קרובי זולתו בארץ נכריה ,יכנס לעיר, 'בריכו למריה דהאי פיתא' .והיה מודיעם,
האדם ושואל בעדם מרשות לרשות ומחצר כי לא לו הוא ,כי-אם ,לאל עליון .והיה
~ לחצר ומבית לבית ,כן היה הדעת נוטה (ראוי בטבע שיהיה) נמשך מזה( ,אשר)
יקרה לו גם כן (כי על זה לא התפלל כלל( ,לב) ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים יחזיק לה טובה ,על אשר הרבתה לוותר
שלא יצטרך אף לחפש איזה עין היא (להתחסד) אליו.
ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ
רגליו ורגלי האנשים אשר אתו. סמוך לביתה) .אך הוא יתברך הקרה
לפניו כי עודנו בדרך (לפני שהצטרך אך הוא ,לא כן עשה .רק החזיק טובה,
הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל ,על 'ונתתי לשאול איה רחובה וביתה ועינה) נחהו (להשי"ת) לראוי להחזיק לו ,ולעושה
עשב וכו' ואכלתם וכו' ,שנותנין תחלה ה' שמה: הכל .וזהו ,ויקוד האיש וישתחו לה' ,כי גם
מאכל לבהמה ואחר כך לפני האדם ,וזהו ~ כל דבריה ,מאתו יתברך היתה סבה:
ויתן תבן וכו' .ויושם לפניו וכו': ~ ~ ~
~ ~ ~
ג :נתן שבח לה' כאשר הבין עוד
ראיה שנתקבלה תפלתו שהצלחתו ג' שבחים לה',
רמזי הנס של חליפת הקערות יהיה על ידו ית' בעצמו ולא ע"י מלאך ~
~ ~ א :הכיר שבזכות אברהם כל הצלחתו
(לב-לג) ויבא האיש הביתה ויפתח כיון באומרו נחני ה' ,והוא כי אברהם ~
הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים (ו-ז) ויאמר אליו אברהם ...יקוק א-להי אמר לו ישלח מלאכו אתך ולקחת אשה
לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו: השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ לבני ליצחק ,אמר יותר מזה היה ,שלא
וישם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי המלאך עשה עמי זה ,כי-אם ,ה' ,כביכול,
דברתי דברי ויאמר דבר. לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא הוא (בעצמו) נחני בית אחי אדוני ,שהרי,
מאמרם ז"ל ,כי חמדו להם את כבוד ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני לא נתייחד (תפקיד) אל המלאך ,רק
עשרו ,ויתנו בברותו ראש ליורשו, משם( ...כז) ויאמר ברוך יקוק א-להי אדני לקחת את האשה ,ולא שינחהו באופן זה.
והמלאך אשר אתו היפך הקערות ,ואשר ועל שלשת הדברים אמר אנכי בדרך אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם
בה הסם ,שם לפני בתואל .ועל כן ,אחרי וכו', אדני אנכי בדרך נחני יקוק בית אחי
אכלם ,לא נזכר ,כי-אם ,אחיה ואמה. אדני( ...מ) ויאמר אלי ,יקוק אשר
14
לאדוני מיוחס אחר האב ,ולא כבן הבא מן ללבן אחרי מות אביו למאן .ואדרבה יהיו (א :זה מרומז) וזה יורה גם כן אומרו,
הגויה או השפחה שקרוי בנה ,ככתוב כמצווים לקיים דברי המת. ויושם (כאילו מעצמו כי הרי לא ראו את
אצלינו על מקרא שכתוב' ,גרש האמה וזהו אומרו אחרי יודעו מה שהושם המלאך) ולא נאמר 'ויתן' כאומרו ,ויתן
הזאת ואת בנה' בס"ד ,וזהו אומרו ,בן לפניו לאכול לא אוכל עד אם דברתי דברי תבן וכו',
לאדוני. שהוא פן באוכלם ימות בתואל ותקולקל וגם (מרומז ב ):אומרו לפניו לאכול,
שנית ,שהיה אחרי זקנתה ,כלומר, כונתו כמדובר: לומר לפניו הושם לאכול ,אך לזולתו
הביטו וראו ,מה טובו ומה יופיו ,כי הלא ~ ~ ~
הושם לבלתי אכול ,כי-אם להמית ,והוא
על דרך נס הפליא לעשות הוא יתברך, בתואל:
להביאו לעולם ,כי הלא לא ילדתו אמו ד' ראיות והוכחות הוכיח להם ~ ~ ~
בזקנתה ,כי-אם ,אחרי זקנתה ,כי נסתלקה אליעזר בכדי לפעול הסכמתם
אליעזר שאכן ידע ממעשה המלאך על
הזקנה והלכה לה ,כי חזרה לנערותה ~ כן הקדים דברי בקשתו קודם אכלו
להתעבר ממנו ,ולא עביד קב"ה ניסא א :הוכיח אליעזר להם גדולת אברהם ~
להוליד אחד הריקים, ~ (ו-ז) ויאמר אליו אברהם ...יקוק א-להי
וזהו אומרו ,אחרי זקנתה ,שאם לא כן (א) ואברהם זקן בא בימים ויקוק ברך את השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ
(הפשט ,א"א לפרש אחרת כי הרי) אין אברהם בכל( ...לד-לה) ויאמר ,עבד מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי
אחר הזקנה רק המות: אברהם אנכי :ויקוק ברך את אדני מאד לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא
~ ~ ~
ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני
ג :הוכיח אליעזר להם גדולתו ושפחת וגמלים וחמרים: משם( ...לג) ויושם לפניו לאכל ויאמר לא
אשר ה' בעצמו ומצליחו עבד אברהם אנכי .לומר ,אל יקשה אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר:
~
בעיניכם מדוע לא בא אדוני אברהם למה שהמלאך היה בא עמו כמאמר
לדבר כזה .כי הלא מלך גדול הוא ובלתי (ו-ז) ויאמר אליו אברהם ...יקוק א-להי אדוניו ישלח מלאכו לפניך,
ראוי לבא ,כי-אם שלוחו .והראיה ,כי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ ומה גם למאמר רבותינו ז"ל ,כי שני
ממני תראו גדולתו ,כי הלא תראוני בכל מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי מלאכים הלכו אתו אחד ללוותו ואחד
הכבוד והגדולה הזאת ,עבד אברהם אנכי ,לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא להוציא את רבקה.
ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני ומהעבד תוכר מעלות האדון:
משם( ...מ) ויאמר אלי ,יקוק אשר ועל כן לא יבצר ממנו ידיעת מעשה
והביטו וראו יקר תפארת גדולתו ,כי מלאכו אשר אתו ,על דרך מאמרם ז"ל,
התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך הלא וה' הוא ובית דינו יתברך ,נמנו
והצליח דרכך ולקחת אשה לבני בהגר שהכירה במלאך ה' בדרך כי היתה
לברכו. למודה לראות בבית אברהם,
ממשפחתי ומבית אבי:
וזהו וה' בירך את אברהם בכל .וה' בירך ומה גם עתה אליעזר שהיה זקן ביתו
את אדוני מאד ,כי את הכל זכה בדין עליון אין המלאך מצליח דרכי ,כי-אם השם
יתברך בעצמו .וזהו אומרו ,ה' כו' הוא חכם גדול וחסיד ,שידע בלי ספק את
לפי רוב צדקתו. מעשה המלאך בהפכו הקערות.
ישלח מלאכו אתך ,וגם ה' הנזכר והצליח ~ ~ ~
דרכך ,כי אין המלאך רק לשמרך בכל על כן אמר בלבו הנה עתה יאכל בתואל
ב :הוכיח להם אליעזר גדולת יצחק דרכיך ,להורות חשיבותו כמאמרו וימות ואיך אדבר על נשואי בתו ,והלא
אליהם .וזהו אומרו ,והצליח וכו' .ולא ~ יענו לי לאמר כלך מדברותיך מנשואין
אמר (שה' שלח המלאך) 'להצליח' ,כי (לו) ותלד שרה אשת אדני בן לאדני ושמחה ,כי עת רעה היא כי מת אבי
שתים יעשה לך ה' הנזכר ,ישלח כו' אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו: הכלה ,וכל ביתו בתאניה ואניה ,עד יארכו
והצליח כו' ,ועל כן אמר ,ולקחת וכו', הימים ,באופן לא יהיה מצליח דרכו.
ותלד שרה וכו' .לומר ,טעמו וראו ,כי
לומר ,כי אחרי שהוא (ית' בעצמו) מצליח על כן התחכם יותר ,וטרם אכול ושתו,
טוב ורשום לפניו הוא בן אדוני ,כי הלא
דרכי ,לא אתייחס לתובע מכם ,כי-אם, בעוד בתואל חי ,דבר דבריו שיודה
הוא בן הגבירה ,וזהו ,ותלד שרה ,ולא
(ולקחת) ללוקח מעצמי: בתואל גם הוא בזווג לבל יהיה פתחון פה
כישמעאל בן השפחה ,שעל כן הוא בן
15
כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם שאמרו ז"ל ,על פסוק' ,הנה ילדה מלכה ~ ~ ~
וישתחו ארצה ליי. ד :הוכיח להם אליעזר ,השגחתו וכו' .שאחר העקידה ,שהיה אברהם
למדנו דעת לבלתי החזיק טובה ללבן ונסיו ית' בקפיצת הדרך ,שיכירו כי מהרהר' ,לא יפה עשיתי שלא לקחתי
ובתואל ,כי-אם ,אליו יתברך ,אשר נתן אשה ליצחק זה כמה שנים ,שאילו עתה מה' יצא הדבר
כזאת בלבם להשיב לו .והנה על שני היה נעקד לא הניח אחריו בנים' ,ואמר לו ~
הקדוש ברוך הוא 'אל תחוש ,כי הנה עתה
דברים ראה להחזיק טובה אליו יתברך. (מ) ויאמר אלי ,יקוק אשר התהלכתי נולדה בת זוגו ,כי הנה ילדה מלכה וכו'
אחד ,על הודאות הזווג, לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ובתואל ילד את רבקה' .כלל הדברים ,כי
הדבר יצא מפיו יתברך ,ולכן אין להם ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית
והשנית ,על אומרם קח ולך ,שהודו
לשלחה על ידו ,עם היותו עבד ,ואינו לפי אבי( ...מב) ואבא היום אל העין ואמר בחירה.
יקוק א-להי אדני אברהם אם ישך נא
כבודה. וזהו לא נוכל דבר אליך ,אפילו לומר ,רע מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה:
או טוב ,זה החיתון ,מה טיבו ,רע או טוב
ועל זאת השנית אמר ,כאשר שמע
אם נאמר כי אומרו והצליח דרכך הוא הוא ,לדעת אם נודה ,אם אין ,כי בטלה
(והוסיף תיבות) 'עבד' אברהם (היינו
על הדרך שמארץ ישראל לחרן .יאמר ,כי בחירתינו ,כי לא יבצר מהעשות...
שאמרו שאע"פ שהוא עבד ,לא בקשו ~ ~ ~ ממה שיצליח בדרך ,ימשך ,שיקח האשה
מכובדים .ובזה מיושב ,הוסיף תיבות מעצמו ,כי בא ביום אחד ,שקפצה לו
עבד אברהם) הארץ ,כי יראו ויבושו מלמאן .ועל כן ב :אין לנו בחירה על הזיווג ,אבל
אמר להם ,ואבא היום אל העין ,שהוא קצת הבחירה שנשאר ,לשלחה על
ועל מציאות הזוג אמר את דבריהם ידך או לבקש יותר מכובדים,
(הוסיף הכתוב תיבות אילו ,להוסיף מה כמאמרם ז"ל' ,היום יצאתי והיום
זה ,אכן ,אנו בוחרים לתת לך באתי' ...לומר ראו עתה איך ...היא בת
שאמרו לו קודם' ,מה' יצא הדבר'. ~
א"ה :אולי רמז תיבת דבריהם ,ר"ת,
זוגו מאתו יתברך .כי הלא ואבא היום וכו'
(נא) הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה שהיום יצאתי והיום באתי.
דבר מ'י-הוה י'צא ה'דבר)
לבן אדניך כאשר דבר יי. ~ ~ ~
ועל שני הדברים וישתחו ארצה לה'. אמרו הנה שני דברים לפנינו, ב' פנינים על ידיעה ובחירה
~
~
א .מציאות הזווג שנמהרנה לו,
או יאמר כי על היותו עבד אברהם א :מכיון אשר דיבור מן 'פי' ה'
השתחוה לה' ולא להם( :ובזה מיושב ב .שנשלחה על ידך מבלי שיבא הוא,
באופן ב' ,הוסיף תיבות עבד אברהם) יצא הדבר ,לכן הכירו שאין להם או אנשים גדולים ובני חורין.
בחירה למאן
~ ~ ~ ב :מה שתלוי בבחירתינו שהוא ~
בת פלוני לפלוני ,או ,פלונית לבן לשלחה עמך או לאו ,אנו מודים לך ,כי
פלוני
(נ) ויען לבן ובתואל ויאמרו מיי יצא הדבר הנה רבקה לפניך קח ולך.
לא נוכל דבר אליך רע או טוב.
~ א :אך ,מענין מציאות (אמתיות) הזווג,
הנה כתוב אצלנו על דרוש הידיעה אינו בידינו ,כי-אם ,ותהי אשה וכו' כאשר
(מח-נא) ואקד ואשתחוה ליקוק ואברך א-להית ,כי לא תכריח לפעולות אדם אם 'דיבר' ה' ,ולא נוכל לעכב...
את יקוק א-להי אדני אברהם אשר הנחני ~ ~ ~
טוב ואם רע ,כל עוד שהדבר לא יצא מפיו
בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו: יתברך ,כי-אם ,מחשבה בלבד ,כמפורש
ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את הודה והשתחוה על הכירם אשר אצלנו יפה.
אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על מה' יצא הדבר ,ושהסכימו שתלך
ימין או על שמאל :ויען לבן ובתואל ובזה יאמרו ,הלא אמרת ,שתייחס על ידו ,ולא להם כי-אם לשמו ית'
נתן כבוד והודה והשתחוה אלינו לחסד ואמת ,אם נודה בזווג ,אך לא
ויאמרו מיקוק יצא הדבר לא נוכל דבר כן הוא ,כי אילו היתה ידיעה בלבד ,לפניו
~
אליך רע או טוב :הנה רבקה לפניך קח ולך יתברך ,ולא יצא מפיו ,היה הדבר נשאר
ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יקוק: (נא-נב) הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אל בחירתנו,
אשה לבן אדניך כאשר דבר יקוק :ויהי
אך ,הנה מה' יצא הדבר ,ואחר שיצא
מפיו יתברך' ,בת פלוני לפלוני' ,כמו
16
ואמר ,והוא יושב בארץ הנגב ,להורות, את היי לאלפי רבבה,
הנה אמרו רבותינו ז"ל ,שמכריזין
כי לעבד קפצה הארץ ,כי היה מיטפל ושנים יניסו רבבה,
למעלה ,בת פלוני לפלוני .ואין אומרים
בנישואי יצחק ,ולהוציא ממנו ומרבקה ומאה מכם רבבה ירדופו, פלונית לפלוני או פלונית לבן פלוני!
את יעקב זרע אמת. רבבה כצמח השדה וכו'.
והוא ,כי למה שהאיש חשוב מצד
אך ,ליצחק ,שהיה בא להביא את יאמר מה שאמרו ז"ל ,שכדי שלא עצמו ,נזכר בשמו ,מה שאין כן האשה,
קטורה להוציא זרע ההוא ,לא קפצה יאמרו אחיה ואמה 'תפלתינו עשתה כי-אם ,אחר אביה.
הארץ ,כי-אם ,והוא יושב בארץ הנגב ,ולא פירות ,על כן לא ילדה רבקה ,עד
שהתפלל יצחק' .וזה יאמר ,את היי ובזה יאמר ,כי הנה העבד אמר ,אשר
בביתו ,כי-אם חוץ מהיישוב המתואר הנחני בדרך אמת ,הוא הזווג אמתי מן
לאלפי רבבה,
לארץ הנגב. השמים ,ולא אמר 'בת בתואל ליצחק',
ולא היה מתקיים ,כי שנים ,שהן לבן
רק בת אחי אדוני .שלא החשיב את
ובזה יתיישב ,אומרו ,מלת מבוא ,שהיא ואמו( ,יגרמו שיברחו ו)יניסו ברכת רבבה
יתירה ,ולא אמר' ,בא מבאר לחי רואי'! בתואל ,להתחתן ביצחק ,כי-אם ,ייחס
זו ,לבל תלד רבקה להוציא הרבבה ,פן
אותה אל אברהם ,באומרו בת אחי אדוני.
יאמרו שתפלתן עשתה פירות.
אך כיון ,בא מבוא ,כלומר ,בא מביאה
ואגבה ,גם ביצחק ,לא הזכירו בשם ,רק
כהלכתה ,ולא מקפיצה כאליעזר. אך לעומת אמה של כלה ואחיה, אמר לבנו.
ושיעור הכתוב ,ויצחק בא מבוא .אך, שיניסו רבבה ,מאה מכם ,הוא מי שנולד
ואמר ,עם כל זה ,בחיריים אתם ,אם
למאה שנה ,הוא יצחק ,עם מי שהוא מכם
אליעזר לא 'בא מבוא' ,כי-אם ,מקפיצה: ישכם וכו' .והשיבו בענין הזווג ,לא נוכל
~ ~ ~ היא רבקה ,ברכת רבבה – בתפלתן ,שהיו
וכו' אך ,בסגנון שאמרת ,בת אחי אדוני
מתפללים זה בזוויות זה וזו בזוויות זה -
ב :מכיון שלא ידע יצחק שקפצה ירדופו. לבנו ,הנה רבקה לפניך...
הארץ לא עלה על דעתו שכבר חזרו ...ממנה נעשה עיקר ,מפאת עצמה,
~
וזהו ,רבבה כצמח השדה נתתיך ,כאשר
כאשר אמרנו ,הנה רבקה ,מבלי תאמר,
צמח השדה ,באה על ידי תפלת ישראל,
(סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב להמטיר על הארץ הגשמים ,כך זרע בת אחי אדוני או 'בת פלוני'.
וישא עיניו וירא והנה גמלים באים. יצחק ,אינם באים ,כי-אם ,על ידי תפלת
אך בחתן ,לא נאמר ליצחק ,כי-אם ,לבן
אמר ,כי כאשר נשא עיניו ,לא נתן אל לבו יצחק ואשתו ,ולא על ידי לבן ואמו:
אדוניך כאשר דבר ה' .כלומר ,כי גם
~ ~ ~
על אליעזר שמא הוא הבא בגמליו ,כי-אם, שדרכו יתברך לומר 'בת פלוני לפלוני',
(חשב אשר סתם) והנה גמלים באים. ב' פנינים מענין קפיצת הדרך שאת האשה ,שאינה חשובה מצד עצמה,
לאליעזר ולא ליצחק מייחסים אותה אחר האב ,לומר בת
והוא ,כי ראה ,גמלים באים ,והוא
מהטעם האמור ,כי הנה אתמול יצא
~ פלוני ,אך האיש ,שהוא חשוב מעצמו,
אליעזר מעם אברהם ,ואיך היום חזר עם א :אף אשר לאליעזר קפצה לו מזכירין שמו ,ואין אומרים בן פלוני.
האשה ,שלא ידע ,כי קפצה לו הארץ אך ,בזה ,נהפך הדבר ,ולא אמרו ,רק הדרך ,אבל ליצחק אע"פ שגם הוא
בהליכה ובחזרה ,ולא לן בבית לבן ,כי- רבקה לבן אברהם ,לחשיבותה .וזהו עסק עם שידוך ,עבור אברהם ,אליו
אם ,לילה אחת. לא קפצה הארץ רבקה וכו' אשה לבן אדוניך.
~
~ ~ ~
ולא עלה על לב יצחק ,שלעבד יהיו
(סא-סב) ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה במסרה :ד"פ רבבה ,שנתעכב
על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח שתי קפיצות ,והוא בא מבוא ,כמדובר.
הולדתה מברכת משפחתה ,עד
ועוד טעם שני ,כי הנה ,יצא לשוח העבד את רבקה וילך :ויצחק בא מבוא
תפלת יצחק ורבקה
בשדה ,וירא והנה גמלים באים בשדה, באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב:
~
ויקח העבד את רבקה ,לא לן שום לינה ולא תפסו דרך כבושה לחברון ,אשר שם
(ס) ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו עמה ,כי-אם הלך ,מציאות הליכה ,ומיד ,בית אברהם,
ועל כן לא שת לבו אל ההולכים על את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער ויצחק בא וכו' ופגעו בו.
שנאיו:
והוא מאמרם ז"ל ,כי קפצה לו הארץ גם הגמלים מי הם ,כי-אם ,על הגמלים עצמן:
~ ~ ~ בשובו כדי שלא יתייחד עמה: ובמסרה רבבה ארבעה במקרא,
17
ויאסף אל עמיו יהיה כי כל צדיק הולך הגמלים הדרך כבושה ,ויכנסו בשדה התפעלה:
אל מחיצת הצדיקים כיוצא בו ,והם לעומת יצחק ,כי היה זווגו בא אצלו. א :מן זיו צלם א-להים שעליו.
המתעוררים להקביל פניו. וזהו אומרו ,וירא והנה גמלים באים .ולא ב .שמשמים נסתובב שהלכו גמליה
והנה יש צדיקים שיש להן קצת עון אמר עוברים ,כי-אם ,באים ,שהיו באים לעומתו ,תוך שדה תפלתו
~
אשר חטא ולא יכניסוהו במחיצתו ,עד לעומתו.
ינכו לו כל אשר חטא על הנפש ,ואחר כך (סג-סה) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות
והן זאת תמיהת רבקה באומרה ההולך ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים:
יאסף אל עמיו במחיצות צדיקים כיוצא בשדה ,שאינו הולך בדרך כבושה ,רק
בו ,שהיא מחיצתו. ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק
בשדה ,בתוך השדה ,משולל דרך ,ואיך ותפל מעל הגמל .ותאמר אל העבד מי
אמר ,כי אברהם ,מיד כשמת ,נאסף על הוא לקראתנו ,כי מי הכניסנו בתוך השדה? האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר
עמיו ,כי לא היה לו דבר לנכות וליטהר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס.
ואנה עזבנו הדרך? ואיך נזדמן היות
תחילה ,כי טהור היה לגמרי:
~ ~ ~ לקראתנו? מה שהפילה עצמה מעל הגמל ,אפשר
אחרי הסתלקות אברהם ,נשלם אך זה יורה ,היות לו אצלינו שייכות מן שנבעתה מזיו צלם א-להים שעל פניו,
יצחק ,ונקרא 'בנו של השי"ת' השמים ,ומזלי ומזלו חזו ,ושלא בכונה וחששה אולי הוא יצחק ,כי מי ,חוץ ממנו
~ (מאתנו ,רק מן השמים) נעשה הדבר. או אביו ,יהיו לו כן .ועל הזיו הלז ,ריבה
(יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים כלומר ,ועל כן הפלתי עצמי ,באמור, האת באומרו את יצחק.
את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי ראי. 'אולי הוא זה': ואם נשית לב ,על ריבוי האת באומרו
אמרו רבותינו ז"ל ,שברכו ברכת אבלים. אז השיב ואמר ,הוא אדוני ,וכדברך את עיניה!
הוא ,ש'זווגו בא אצלו' ,ושלא בכונה אחד יהיה ,כי האבות הן הם המרכבה,
ויש שאמרו שמסר הוא יתברך הברכות
באחד יגשו .אז בראותה ,כי לא היתה ושכינה היתה עמו ,וזהו האת כענין,
ביד אברהם ,ולא ברכו ,פן יצטרך לברך
השערה ואומד בעלמא ,כי-אם באמת, 'ותראהו את הילד' שאמרו רבותינו ז"ל,
גם את ישמעאל,
אז ,ותקח הצעיף ותתכס: שראתה עמו שכינה ,וכל שכן רבקה,
לכן כשמת אברהם ברכו הוא יתברך. ~ ~ ~
שראתה זיו השכינה ,ונבעתה ותפול מעל
וזהו ויהי אחרי מות אברהם ויברך וכו'. לשכך דאגת וחשד יצחק ,סיפר לו הגמל ,כי בושה מחתנה ,וזיו שכינה שעמו:
ועל דרך זה יאמר ,בשום לב אל מלת אליעזר השגחתו ית' בדרך ,להורות
בנו שהיא מיותרת! לו קדושתו וזהו מאמרה אליו ,באומרה מי האיש
~ הלזה וכו' ,והוא ,לאמר לו ,אל תתמה
אך יאמר ,כי הנה דרך הקובר את אביו, שהפלתי עצמי מעל הגמל ,כאילו נתתי
להצטער על כי סר צלו מעליו ,אך( ,הבן)
(סו) ויספר העבד ליצחק את כל הדברים
אשר עשה. אל לבי ,כי הוא אישי ,כי הלא שני דברים
כשהוא צדיק אין פחד ,כי הלא בן הוא ראיתי ,כן תמהתי.
לה' ,כי הוא יתברך יהיה לו לאב ,והוא לו לבל יהי לבו נוקפו אל בא אשה יפה עד
יתברך לבן ,וכמאמרו יתברך על שלמה. מאד ביד עבד איש בדרכים ,על כן ספר האחד ,זיו פרצופו ,שמורה חשיבות
לו את כל הדברים אשר עשה ,איך ענהו ה' נמרץ ,וזהו אומרו ,מי האיש הלזה ,כי איש
וזה יהיה מאמר הכתוב על צער יצחק הוא לשון חשיבות ,וכן אומר הלזה ,כמו
על סילוק אביו ,כי לא יבצר מזה ,כי ויהי בנסיונו ,וה' ענהו במענה פיו ,ופרטי
הצלחת הדרך ,כלומר שאם לא מרוב שאמרו חכמינו ז"ל ,שראתהו הדור
אחרי מות אברהם ויברך א-להים את כיוסף ,שנאמר בו הלזה ,שכיונו כיוסף,
יצחק - ,בנו של הא-להים הנזכר ,באומרו צדקו לא עביד קב"ה ניסא לשקרי:
~ ~ ~ שהיה ה' עמו ,כד"א' ,ויהי ה' את יוסף'.
לו' ,אם אברהם מת ,הלא בן לי אתה ,ואני
אביך קיים לעד' .ולכן ברכו לחזק את לבו. תיכף כשנפטר אברהם בא ועוד טעם שני ,והוא בשום לב ,אל
למחיצתו למעלה ,קדוש וטהור אומרה ,ההולך בשדה לקראתנו ,שהיה לו
ובראות יצחק כן ,דבק בו יתברך ביותר, ~ לומר' ,בא בשדה לקראתנו' .וגם אומרו
ויבחר למושב לו ,באר לחי רואי ,אשר שם (פכ"ה :ח) ויגוע וימת אברהם בשיבה בשדה הוא מיותר .אך הוא ,כי להיות זוגו
נגלה לו הא-להים ,והוא מקום מוכן טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו: של יצחק בא אצלו ,כמו שאמרו ז"ל ,גם
לשכינה: בזה ,כי יצא לשוח בשדה ,ומה' יצא ,יניחו
18
מכדך :ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על אפה ,שאינו דרך ארץ לנקוב ,אף נערה
(צעירה) כמוה ,לשים הנזם ,ומה גם במקום על ידה ותשקהו:
א :זהירות בעניני צניעות,
אחרי אומרו הנערה אשר אומר אליה הטי רואים ,פן יחשד ,כי אמר (לה אליעזר) ,כי ב :וליזהר אף מן החשד.
ג :ויש ,שאדרבה ,היא מעלה ,נא כו' ,והיה בלבו לדבר בה ,וראה והנה נגד היא (בעצמה) תשימנו באפה.
~ ~ ~
פניו נערה טובת מראה מאד וכדה על
לפעמים לשם מצוה טוב לוותר על שלשם מצוה ,שלא לידאג ,שכמה ,אז אמר בלבו' ,אוי לי אם אומר לה
כבודו ,אפילו יגרום לחשד
~
הטי נא כדך ואשתה' ,כי הלא בהטות כדה מחשד בזיון כבודו בזה.
משכמה ,יבא פי כדה ,בצד פניה ואשר יביט ~ ~ ~
מרחוק ,לא יבחין ,אם פי (פה שלי) ,בפי (יז) וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני טעמי חיוב הנשואין
נא מעט מים מכדך: הכד ,או בפיה ,או זה אגב זה ,וכדאי בזיון ~
סיפרה תורה כי ...עשה (אליעזר) שלא וקצף. חיוב הנשואין משתי סבות,
והן ,לא היתה בלתי יפה ,לא יחשד? כדרך אנשים חשובים (המקפידים על אחת להנצל מהרהור,
(כלומר :והן אם כך היה ,האם יפה ע"פ שכל ,כבודם) ...הריצה לקראתה ,וכן לא יעשה שנית לקיים מצות פריה ורביה.
שלא יחשדוהו? היינו לא ייאשם החושד) איש חשוב (המקפיד על כבודו) ,לרוץ ~ ~ ~
כאשר בעזבו כל השואבות ,וידבק בטובת לקראת נערה יפה מאד ,לדבר אליה ,ומה ב' פנינים על ענין :שאין דרך נערה
גם בקרב בלתי יפות, יפ"ת לצאת ברחוב ובפרט בין אנשים מראה מאד
ועל כן אמרה תורה ,כי בראותו כי והנערה כי יאמרו ,כי רתיחת יצרו הרדיפו לרוץ, אף לענין נצרך כשאיבת מים,
טובת מראה כו' ,אז שינה את טעמו ,ולא על כן מהראוי היה ללכת לאטו ,כלאחר ~ ~ ~
יד... (טז) והנערה טבת מראה מאד בתולה ואיש אמר 'הטי נא' רק 'הגמיאני נא מכדך'.
ועל ...שהתנהג כעבד (שויתר על כבודו, והיא גם היא ,שתה לבה ,ותורד כדה על לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל:
והזדרז לרוץ למצוה) ,אמר וירץ 'העבד' .על א :היציאה (של רבקה לשאוב) ,היתה על ידה ,למען זאת:
הריצה כמדובר ,שלא חס על העדר כבוד. ~ צד הפלא (ונס) ,כי והנערה טובת מראה
~ ~ ~ כמוה מאד .אשר אין מדרך ילדה יפיפיה
ב :אליעזר היה נזהר בפרטי נתינת
אף לעזור לרכוב לא היה על ידי אליעזר, המתנות שלא יהיה נראה כדבר בזוי לצאת ,ומה גם ,במקום שיש אנשים ,בין
רק על ידי נערותיה שיגרום חשד משאבים ,על העין.
~ ~ ~ ~ ~
(סא) ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה (כב) ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח (מג) הנה אנכי נצב על עין המים והיה
על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה
העבד את רבקה וילך. על ידיה עשרה זהב משקלם( :מז) ואשאל השקיני נא מעט מים מכדך:
אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן אמר ,כי אפילו להרכיבה על הגמל לא ב :שינה ואמר העלמה ,ולא אמר
נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על היה על ידי האיש ,כי-אם ,היא ונערותיה 'הנערה' ...והיה העלמה ,כאומר הנעלמת
ותרכבנה והוא הולך לפניהן והן אחריו .וזהו אפה והצמידים על ידיה: והצנועה בבית ,היוצאת עתה לשאוב לא מן
בתחלה ויקח האיש נזם זהב שהוא לתלות ותלכנה אחרי האיש ,וכאשר החזיקו בדרך הרגילות לצאת תמיד:
באפה ,ושני צמידים בזרועה כדרך ותשובנה המלוות, ~ ~ ~
~ ~ ~ הצמידים. ב' פנינים על ענין שלא לא יעשה דבר
אך אחר כך חזר ,וחש מפני הרואים ,נס קפיצת הדרך היה בכדי שלא יבאו הנראה כדבר בזוי שיגרום חשד
לייחוד ~
~
שיראוהו ממשמש בפניה ,ונוקב נחירה,
ומשים הצמידים בזרועה ,ויחשדוהו, א :אליעזר היה נזהר בדבריו
(סא-סב) ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה ויתקבצו עליו המון עם ,והיה לבוז. ורבקה נזהרה בנתינת המים שלא יהיה
על כן מה עשה ,הנזם והצמידים הכל נתן על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד נראה כדבר בזוי שיגרום חשד
על ידיה ,ולא הנזם באף ,ולא הצמידים את רבקה וילך :ויצחק בא מבוא באר לחי ~
ראי והוא יושב בארץ הנגב: בזרועה. (יד) והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא
וזהו ויקח האיש נזם וכו' ושני צמידים ויקח העבד את רבקה ,לא לן שום לינה כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה
עמה ,כי-אם ,הלך מציאות הליכה ,ומיד, אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי
ויצחק בא וכו' ופגעו בו. (דייקא) על (כף) ידיה... עשית חסד עם אדני( :טז-יח) והנער טבת
...לא אמר 'באפה' ,אלא על אפה לומר ,והוא מאמרם ז"ל ,כי קפצה לו הארץ גם מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד
שלא שת אותו בנקב האף ,כמנהג ,כי-אם ,בשובו ,כדי שלא יתייחד עמה: העינה ותמלא כדה ותעל :וירץ העבד
לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים
19
אמנם הנה אין ספק כי כוונת
הכתובים הוא להודיע איך הומלך
ארצה :ויאמר נתן אדני המלך אתה
אמרת אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על
* קצורי * באורי * לקוטי *
שלמה ,שהיה ע"י אדוניהו ,שהיה כסאי :כי ירד היום ויזבח שור ומריא האלשיך הק'
מתנשא לאמר אני אמלוך ,והתחיל וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך ולשרי הפטרת פ' חיי שרה
להתנהג באדר מלכות ,על כן הוצרך הצבא ולאביתר הכהן והנם אכלים ~ ~ ~
להמליך את שלמה בחיי אביו, ושתים לפניו ויאמרו יחי המלך אדניהו: מלכים א פ"א( :א) והמלך דוד זקן
כמפורש בסיפור, ולי אני עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן בא בימים( ...ג-ז) ויבקשו ...וימצאו את
ועל כן כאשר הוצרך להביא ענין יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא :אם אבישג השונמית ויבאו אתה למלך...
אדוניהו ,לזה הוצרך גם כן להביא מאין מאת אדני המלך נהיה הדבר הזה ולא ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא
התחיל לב אדוניהו להתעורר בדבר הודעת את עבדך מי ישב על כסא אדני ידעה :ואדניה בן חגית מתנשא לאמר
מאז ,ולא ייחל יקרבו ימי אבל אביו, המלך אחריו :ויען המלך דוד ויאמר אני אמלך ויעש לו רכב ופרשים
ואז יתחזק בשרי המלכות אשר היו קראו לי לבת שבע ותבא לפני המלך וחמשים איש רצים לפניו :ולא עצבו
אתו ,אך הנה הוכיח סופו ,אשר שאל ותעמד לפני המלך :וישבע המלך ויאמר אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגם
מאת המלך יתן לו את אבישג חי י-הוה אשר פדה את נפשי מכל צרה: הוא טוב תאר מאד ואתו ילדה אחרי
השונמית לאשה... כי כאשר נשבעתי לך בי-הוה אבשלום :ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה
א-להי ישראל לאמר כי שלמה בנך ועם אביתר הכהן ויעזרו אחרי אדניה...
אמר בלבו אחר שהמלך לא ידעה, ימלך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי כי
מותרת היא לי ,כי לא אשה ולא פלגש (י-יג) ואת נתן הנביא ובניהו ואת
כן אעשה היום הזה :ותקד בת שבע הגבורים ואת שלמה אחיו לא קרא:
היתה לו ,רק סוכנת ומשרתת בעלמא, אפים ארץ ותשתחו למלך ותאמר יחי
ועל כן ,אם אמלוך ,איש לא יצילנה ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה
אדני המלך דוד לעלם: לאמר הלוא שמעת כי מלך אדניהו בן
מידי ,על כן מאז התחיל להחזיק
במלוכה. (עוד פסוקים השייכים להפטרה: חגית ואדנינו דוד לא ידע :ועתה לכי
לג-לד :ויאמר המלך להם קחו עמכם איעצך נא עצה ומלטי את נפשך ואת
וזה מאמר הכתוב ...ותהי לו סוכנת את עבדי אדניכם והרכבתם את נפש בנך שלמה :לכי ובאי אל המלך
ותשרתהו בלבד והמלך לא ידעה ,על כן שלמה בני על הפרדה אשר לי דוד ואמרת אליו הלא אתה אדני המלך
ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני והורדתם אתו אל גחון :ומשח אתו נשבעת לאמתך לאמר כי שלמה בנך
אמלוך ,כי אמר בלבו בכלל המלכות שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ימלך אחרי והוא ישב על כסאי ומדוע
יעשה רצוני לקחתה ,כאשר הוכיח ישראל ותקעתם בשופר ואמרתם מלך אדניהו :הנה עודך מדברת שם עם
סופו( ...ובזה נתיישב הקושיא: יחי המלך שלמה: המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את
והמלך דוד זקן בא בימים ...וימצאו דבריך( ...יז-לא) ותאמר לו אדני אתה
את אבישג השונמית ...ותהי למלך (פ"ב :יג) ויבא אדניהו בן חגית אל
בת שבע( ...יז) ויאמר אמרי נא נשבעת בי-הוה א-להיך לאמתך כי
סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה: שלמה בנך ימלך אחרי והוא ישב על
איך מתקשר לזה ,אומרו ,ואדוניה בן לשלמה המלך כי לא ישיב את פניך
ויתן לי את אבישג השונמית לאשה) כסאי :ועתה הנה אדניה מלך ועתה
חגית (מתנשא לאמר אני אמלך?) ~ ~ ~ אדני המלך לא ידעת :ויזבח שור ומריא
אמר ,כי מה שהתחיל מעתה לעשות (א) והמלך דוד זקן בא בימים( ...ג-ד) וצאן לרב ויקרא לכל בני המלך
טכסיסי שררה ,הוא כדי ,שאחרי כן ויבקשו ...וימצאו את אבישג השונמית ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא
במות אביו ,יהיה נקל לקבל מלכותו, ויבאו אתה למלך ...ותהי למלך סכנת ולשלמה עבדך לא קרא :ואתה אדני
באמור לעם 'אני אמלוך', ותשרתהו והמלך לא ידעה: המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם
וזהו אומרו ,מתנשא ,כלומר ,מעתה, מי ישב על כסא אדני המלך אחריו:
ראוי לשים לב ...איך מתקשר לזה, והיה כשכב אדני המלך עם אבתיו
כדי לאמר אחרי כן ,אני אמלוך ,ומה אומרו ,ואדוניה בן חגית (מתנשא
שהיה מתנשא הוא כי ויעש לו רכב והייתי אני ובני שלמה חטאים :והנה
לאמר אני אמלך)? עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא
ופרשים כו'.
בא :ויגידו למלך לאמר הנה נתן הנביא
ויבא לפני המלך וישתחו למלך על אפיו
20
מורדים אתם במלכות ,ויהרוג את ושמא תאמר ,למה לא מיחה אביו נבואתו אשר התנבא ,ויאמר לדוד ,כי
שניכם: בידו ,עם היות בלבו להמליך את בן יולד לו ,ושלמה יהיה שמו שימלוך
וזהו ,ומלטי את נפשך ואת נפש בנך אחריו ,כמפורש בדברי הימים: שלמה?
שלמה ,לכן ,לכי ובאי אל המלך ,בחדר (דברי הימים (א פי"ז :ג-ד) ויהי הלא הוא ,כי הלא מקטנותו ,לא עצבו
אשר הוא שם ,ואמרת אליו הלא אתה אביו מימיו ,ואשר לא לימד (והירגל) בלילה ההוא ויהי דבר א-להים אל
כו' נשבעת לאמתך ,וגם שלא עלה את בנו בקטנותו להוכיחו ,כשגדל אינו נתן לאמר :לך ואמרת אל דויד עבדי
בדעתך להמליכו בחייך ,הנה השבועה כה אמר י-הוה ,לא אתה תבנה לי יכול לו,
היתה לאמר ולצוות כי שלמה בני וזהו אומרו ,ולא עצבו אביו מימיו ,הבית לשבת( ...ז) ועתה כה תאמר
ימלוך .וזהו אומרו ,לאמר .ומדוע מלך כדי (שיוכל) לאמר לו עתה ,מדוע ככה לעבדי לדויד כה אמר י-הוה צבאות
אדוניהו ,כלומר ,לכן עתה ,אין להניח עשית ,וגם יש טעם אחר (שלא רצה אני לקחתיך מן הנוה מן אחרי הצאן
הדבר לאחרי סילוקך .ולא רצה (נתן) להעציבו) ,והוא כי הוא טוב תואר להיות נגיד על עמי ישראל( ...יא-יב)
ללכת הוא תחלה אל המלך ,פן יודע מאד ,וקרוב לצאת לתרבות רעה ,והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבתיך
הדבר לאדוניהו וסיעתו ויהרגוהו: והקימותי את זרעך אחריך אשר (ובפרט אם יעציבו ,קרוב לבעוט):
על כן ,שלח אותה ,כהולכת על הנוגע יהיה מבניך והכינותי את מלכותו:
הוא יבנה לי בית וכננתי את כסאו ועוד (טעם שהוא קרוב לבעוט) ,כי
על בנה ,והוא ילך אחריה ,כמבקר את אותו ילדה חגית הנזכרת ,אחרי
המלך ,וימלא את דבריה. בביתי עולם...עמדתיהו עד
ובמלכותי עד העולם וכסאו יהיה אבשלום ,והיה לו (לדוד) לסימן
וראוי לדעת, נכון עד עולם :ככל הדברים האלה ולזכרון ,ענין אבשלום,
א .מה מילוי דברים הוא צריך ,ומה וככל החזון הזה כן דבר נתן אל דויד. ולא עצב את זה ,פן יעשה גם הוא
יוכל הוא לדבר עוד ,מאשר דברה דברי הימים (א פכ"ב ז-י) ויאמר כמוהו ,למרוד באביו ,כי היותם
היא? דויד לשלמה ,בני אני היה עם לבבי קרובים בלידה ,היה לו לסימן
ב .ועוד ,מה זה היה ,כי בשמוע המלך לבנות בית לשם י-הוה א-להי :ויהי ולמזכרת ,פן יעשה כן ,גם זה:
אותה ,לא חרד לעשות דבר עד שדבר עלי דבר י-הוה לאמר דם לרב שפכת ויהיו דבריו עם יואב כו' ,ולא בלבד
נתן ,ו(רק) אחרי דבריו אמר ,קראו לי ומלחמות גדלות עשית ,לא תבנה בפניו ,כי-אם גם אחריו ,היו עוזרים
לבת שבע ,ויחרד לעשות שאלתה ,ולא בית לשמי ,כי דמים רבים שפכת אותו ,ומקרבים לב העם ,ימשכו
שקט עד אם כלה הדבר היום ההוא? ארצה לפני :הנה 'בן נולד לך' הוא אחריו ,אחרי אדוניהו ,ויעזרו אחרי
ג .ועוד ,ראוי לשית לב אל כל מה יהיה איש מנוחה והנחותי לו מכל אדניהו:
אויביו מסביב כי 'שלמה יהיה שמו'
שהוסיפה היא ,על אשר צוה לה נתן ואת נתן הנביא כו' .הנה אפשר,
ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו:
הנביא? יחשבו הרואים ,כי מאת המלך נהיה
הוא יבנה בית לשמי והוא יהיה לי
ד .א :ועוד אומרה ,ועתה אדוני המלך הדבר ,אך ,במה שלא קרא את נתן
לבן ואני לו לאב והכינותי כסא
לא ידעת ,ידוע הוא שלא ידע! הנביא ,ואת בניהו בן יהוידע ואת
מלכותו על ישראל עד עולם)
שלמה ,יורה ,כי שלא מדעת המלך
ד :ב :וגם מלת ועתה ,כי יותר היה ועל כן ויאמר נתן אל בת שבע אם היה .שאם לא כן ,למה לא קרא את
צודק לומר 'ואתה'! שלמה ,לאמר ,כלומר ,לאמר כאשר הדבקים עם המלך ,ובכלל בני המלך
ה .ועוד ,אומרה ולשלמה עבדך לא פירש אחר כך ,ואמר ,הלא שמעת כי לא קרא את שלמה?
קרא ,שיראה ,שאם היה קורא מלך אדניהו ולא תתייאשי ,כי הנה, אך יורה ,שלא מדעת המלך ,החפץ
לשלמה ,החרישה ,ולא כן הוא! ואדנינו דוד לא ידע ,והוא מההכרח להמליך את שלמה ,היה הדבר ,כי על
האמור כאן (כנ"ל) ,ועתה ,טרם יתחזק כן ,לא את שלמה ולא את הדבקים עם
ו .ועוד ,אומרה ואתה כו' עיני כל
הדבר( ,אשר) וימלוך גם אחרי מות המלך ,נתן הנביא ובניהו ,לא קרא.
ישראל עליך כו' ,כי זה לא היה! כי היכן
דוד ,והיה ,אם את ובנך תערערו,
נזכר שהיו תלויים ישראל לדעת את ועל ידי כן ,מצא נתן הנביא את לבו,
תחייבו את נפשכם לדעתו ,באמרו ,כי
מי ירצה להמליך? לדבר אל בת שבע ,ומה גם לקיים
21
לא כן הוא ,כי הנה ,ויזבח שור ומריא אחד ,לומר לא נשבעתי להמליכו ז .ועוד ,אומרה והיה כשכב כו' והייתי
וצאן ,לרב שהיה די (לרב ,היינו לאשר בחיי ,רק לצוות לעם להמליכו, אני ובני שלמה חטאים .למה תלתה
ציפה שהם אתו) לקרואים מרובים. ולהושיבו על כסאי. הדבר בשכיבתו עם אבותיו ,ולא
ולא קרא רק את בני המלך ואביתר שנית ,יוכל לומר ,אולי יד כל השרים מעתה ,אם יתקיים מלכות אדוניהו?
ויואב ,אך אין זה ,כי-אם( ,שכאשר עמו ,ומה אוכל לעשות? ח :ועוד ,מה ענין היותם חטאים? ואם
התחיל להזמינם ראה) שאין שאר שלישית ,אולי שלמה נתרצה לו. הוא לשון חסרון ,למה נאמר בלשון
שריך וגבוריך חפצים בו ,ומעט אשר זה?
אתו ,ורבים אשר אתנו. רביעית ,אולי כל המון ישראל עמו,
ומי יוכל נגד כולם? וכן בדברי נתן אל המלך יש
ועל (טענה) השלישית ,אולי שלמה דקדוקים ,יתיישבו לפי דרכנו:
נתרצה לו, על כן אמרה:
(א"ה :נראה כונת האלשיך:
לא כן הוא ,כי הנה ,ולשלמה עבדך (על הטענה הראשונה :שיש לדוד ט :באומרו אח"כ אם מאת אדני
לא קרא ,עם יתר אחיו( .ובזה נתיישב לומר לא נשבעתי להמליכו בחיי) הן המלך נהיה הדבר הזה ולא הודעת
קושיא ה .ולשלמה עבדך לא קרא, אמת ,כי אתה נשבעת כו' כי שלמה בנך את עבדך ,נראה מיותר להקדים
שיראה ,שאם היה קורא לשלמה, ימלוך 'אחרי' ,שמשמעו הוא ,אחר אומרו בתמיה ,האם אתה אמרת
החרישה ,ולא כן הוא! סילוקך! אדניהו ימלך אחרי והוא ישב על
ומיישב שכמו שהתנצלה בטענה אך ,הנה הוספת לדבר והוא ישב על כסאי!
י :באם היה כך שבא דוד להסתיר כסאי ,ומי לא ידע כי המולך אחריך ,הראשונה באמרה :אם לא היה ענין
את שינוי דעתו 'את מי להמליך' ישב על כסאך? (וא"כ למה הוספת זה (אשר מולך אדניהו) ,החרשתי (מן
המלכת שלמה בחייך) ,כי הייתי מאת בניו ,למה טענת נתן הנביא זאת?)
'ולא הודעת את עבדך' הוא רק על אך( ,בהכרח) לישנא יתירא ,לטפויי סומכת על צוואתך:
זה שאינו ראוי הסתירו ממנו אתא ,ואין זה ,כי-אם ,שבחייך תושיבנו גם על טענה השנית התנצלותה הרי
הוא כך: 'עבדך' ,כלומר שזה שהסתירו גם בו.
משאר אוהביו או קרוביו אין על זה
אם לא היה ענין זה (שלא הוזמן ועוד ,שאם לא היה ענין זה (אשר
טענה?)
מולך אדניהו) ,החרשתי (מן המלכת לסעודתו של אדוניהו ,שהנפקותא
והוא ,כי הנה חשש נתן הנביא ,לא שלמה בחייך) ,כי הייתי סומכת על הוא ,אשר לא הסכים שלמה כלל,
יועילו דברי בת שבע ,פן יעלה על לב צוואתך:
רק אם הוזמן והשתתף, המלך ,כי [לא] היה אדוניהו עושה
אך ,ועתה הנה אדניה מלך ,כלומר ,ושהנפקותא היא ,שאכן היה מסכים
שלמה שימלוך אדוניהו לעת עתה), הדבר הזה בפרסום ,אם לא שלב כל ובהכרח צריך לתקן מיד,
המון העם או כל שרי המלכות עמו,
ועוד ,טענה אחרת ,כי הנה ,ועתה ,החרשתי (מן המלכת שלמה בחייך), ויירא המלך ,פן יהיה זה כאבשלום,
ולא יוכל לרפא לה ,כי עתה ,זקן וכבד ,בעודך חי אדוני המלך ,לא ידעת ,כי הייתי סומכת על צוואתך:
ועל (טענה) הרביעית ,על (אולי כל) ולא יוכל לצאת ולבא ,ואנוס הוא ,שלא שעשו הדבר בלתי ידיעתך( ,א"כ) מה
יוכל לקיים שבועתו :על כן אמר לה ,יעשו אחרי מותך( ,כ"ש) שישליכו ההמון (ישראל עמו),
דבריך אחרי גיום ,וזהו' ,ועתה' אדוני ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך.
כו'( :ובזה נתיישב קושיא ד .א :ועתה לא כן הוא ,כי אדרבה ,כולם תלויים
אז ותבא כו' ...והנה היא סידרה אדוני המלך לא ידעת ,ידוע הוא לתשובתך ,כי הנה ,עיני כל ישראל
עליך להגיד להם מי ישב כו'( .ואף אלו, שלא ידע!
מאמריה בחכמה והוא ,כי אמרה הנני
וקושיא ד :ב :ועתה ,כי יותר היה שאינם ברצונם תלויים לדעת, באה לאמר למלך שיקיים שבועתו,
ואפילו אלו התומכים באדוניהו, צודק לומר 'ואתה'!)
והלא יוכל להשיב אחת מארבע
אעפ"כ מצדך ,מצד חיוב קיום תשובות.
שבועתך ,הם תלויים ועומדים) כל יד אולי , השנית הטענה ועל
השרים עמו?!
22
הלא הוא ,כי לזה איני חושש כלל ,כי, (ובזה נתיישב קושיא ב .מה זה היה, ומלבד (שעליך האחריות מחמת)
אם מאת המלך נהיה הדבר ,אי אפשר, כי בשמוע המלך אותה ,לא חרד השבועה ,יש עוד טענה אחרת.
כי האם לא היית מודיע את עבדך כו'?! לעשות דבר עד שדבר נתן ,ו(רק) והוא (שבעצמך נכספת ,והתפללת
והוא ,כי הנה ,נתן הנביא התנבא אחרי דבריו אמר ,קראו לי לבת על זה) ,כי הנה ,כשכב אדוני המלך כו',
ויאמר לדוד ,כי בן יולד לו ,ושלמה שבע ,ויחרד לעשות שאלתה ,ולא
שקט עד אם כלה הדבר היום ההוא?) והוא ,כי הנה ארז"ל במדרש ,שאמר
יהיה שמו ,והוא ישב על כסאו ,כי דוד לפני הקדוש ברוך הוא" ,במה יודע
שלום יהיה בימיו ,כמפורש בדברי והנה כתבנו ,שכל כך פחד נתן - ,שעל אחרי מותי ,שמחלת לי עון בת שבע ,אם
הימים ,ועל כן ,אם היה דוד חפץ כן אמר ,לבא למלא דבריה - ,היה ,פן לא במלוך בן בת שבע ,תחתי" ,וזה יתכן
לעשות הפך נבואת נתן הנביא ,לא יחוש המלך ,פן יקרנו כענין אבשלום: רמזה לו ,באומרה ,והייתי אני ובני שלמה
יבצר מלהודיעו ,ומלתת התנצלות על כן התחיל ואמר ,אתה אמרת חטאים ,כי במלוך אדוניהו ,יחזיקונו
למה לא יאמין לנבואתו ,אך אין ספק, אדוניהו ימלוך כו' ,כלומר אין זה דומה ('עיני כל ישראל') לחטאים ,ומפני
כי לא עלה על לב המלך דבר זה ,וזה לזמן אבשלום ,כי אז ,לב כל ישראל כבודו ,בפניו ,לא כללה את דוד ,עם
אמרו כמתמיה ,אם מאת המלך כו' ולא היה עמו ,ולא למאמרך היו מקוים. שהוא העיקר( .ובזה נתיישב קושיא ג.
הודעת את עבדך כו'( .ובזה נתיישב ראוי לשית לב אל כל מה שהוסיפה
קושיא א .מה מילוי דברים הוא אך ,ועתה ,בלעדך לא ירים איש את
ידו ,ועל כן אני תמה ואומר (בלשון היא ,על אשר צוה לה נתן הנביא?
צריך ,ומה יוכל הוא לדבר עוד, וקושיא ו .ואתה כו' עיני כל
מאשר דברה היא? תמיה ,האם) אתה אמרת ,כלומר,
(הרי) שבלי מאמרך אין דבר ,ו(לכן) ישראל עליך כו' ...היכן נזכר שהיו
וקושיא י :באם היה כך שבא דוד תלויים ישראל לדעת את מי ירצה
להסתיר את שינוי דעתו 'את מי לא יעלה על לבך ,שהשרים או
הגבורים עמו( :ובזה נתיישב קושיא ט: להמליך?
להמליך' מאת בניו ,למה טענת נתן ומיישב ,אשר לפי תפלת דוד נמצא
הנביא 'ולא הודעת את עבדך' הוא באומרו אח"כ אם מאת אדני המלך
נהיה הדבר הזה ולא הודעת את עבדך, שתלויים ישראל לדעת אשר נמחל
רק על זה שאינו ראוי הסתירו חטא בת שבע ,ואשר על כן עיני כל
מעצמו 'עבדך' ,כלומר שזה נראה מיותר להקדים אומרו בתמיה,
האם ,אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי ישראל עליך להגיד להם מי ישב על
שהסתירו גם משאר אוהביו או כסא אדני המלך אחריו ,האם נמחל,
קרוביו אין על זה טענה?) והוא ישב על כסאי!)
ולכן ימלוך שלמה בנה!
אז ,לבל יראה שלא החשיב (דוד) את כי הנה ,ויזבח שור ומריא וצאן ,לרוב וקושיא ח :מה ענין היותם
בת שבע ,כי-אם ,את נתן ,לעשות הדבר, אשר היה די לקרואים מרובים ,ולא חטאים?)
(ע"כ) אמר (דוד) ,קראו לי לבת שבע ,כי נמצאו אתו ,רק בני המלך ושרי הצבא
ואביתר הכהן ,אך ,לא שאר השרים: והנה דבריה אלה ,רבים ונכבדים,
מענותנותה ,התרחקה מהיות לפני נתן (מספיקים ,באופן שהיה ראוי) לבלתי
הנביא ,והוצרך לקרא אותה ,שתקרב והראיה ,כי ולי אני עבדך ולצדוק השיב פניה (לעכב בקשתה) ,ו(אכן ,אם
ותשמע מה שמדבר לנוכח אתה: הכהן ולבניהו בן יהוידע שאנו לא היה נתן הנביא נכנס) כן היה (תיכף)
וישבע וכו' ,כי כאשר נשבעתי וכו' ,כי הרשומים שבשרים לא קרא ,ואין עושה ,לאמר לה' ,כי כן יעשה היום הזה'.
כן אעשה היום הזה ,ולא אמתין לצוות לומר ,כי אולי שלמה נתרצה ,כי הלא,
ולשלמה עבדך לא קרא ,כאשר כתבנו, כי-אם( ,נשהה ,כי) שוהנה עודנה
לאחרי מותי. מדברת עם המלך ,ונתן הנביא בא ,ולא
שכיונה היא במאמרה.
ותאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם, שבקיה (ולא הניחו נתן ,לדוד ,זמן
כיונה ענין' ,דוד מלך ישראל חי וקיים'. ומה שאני שולל כל הטענות ,ואיני להשיב) לאהדורי ,עד שדבר גם הוא,
חושש ,אולי מאתך נהיה הדבר ,כי והראיה ,כי ויגידו למלך לאמר ,שהוא
ולהורות ,כי מעתה ,היה ממליכו ,צוה שבתי וראה (ל' מליצה מס' קהלת:
להרכיבו על הפרדה אשר לו ,אשר כדי לאמר אם יבא או לא,
שחזר והתיישב) ,טעם להחליף את
לבלתי מולך אין רשות לרכוב עליה, שלמה באדוניהו ,ושאלת (והתרת וטרם (הספיק) שישיב המלך שיבא,
ומשח אותו ,מחדש. השבועה) על אשר נשבעת לאמו, (כבר הקדימו נתן) ויבא לפני המלך,
וטרם ישאל לו המלך ,התחיל לדבר הוא.
23
ועל דרך מה שכתבתי על הכתוב ,ושפל רוח ,כמו שאמר אברהם' ,ואנכי עפר
'ושמרתם וגו' אשר יעשה וגו' וחי בהם ואפר' הוא בוכה ומקונן על השתררותו,
ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'
ומכניע את עצמו עוד יותר ויותר: אני ה'. פ' חיי שרה
~ ~ ~ ~ ~ ~
על דרך מה שביאר האלשיך
ז"ל על הכתוב' ,אל יתהלל חכם *(וזל"ק האלשיך) ירמיהו פ"ט :כב- ספה"ק משמרת איתמר
בחכמתו גו' כי באלה חפצתי נאם ה' ,כג :כה אמר יהוה אל יתהלל חכם מרבה"ק ר' איתמר מקאנסקיוואלי
~ ~ ~
דהכוונה הוא ,שאין להתהלל בחכמתו בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל
א :אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו
גו' ,שהרי באלה חפצתי וגזרתי וצויתי כן ,יתהלל עשיר בעשרו :כי אם בזאת יתהלל ב :הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
ודברי פי חכם חן *( .ע' העתק האלשיך המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה ~ ~ ~
עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה בסוף המאמר)
ותמת שרה בקרית ארבע ,על דרך מה
חפצתי נאם יהוה: וזהו רומז' ,ושמרתם את חקת"י ואת שאמרו חז"ל ,ש'הרבנות קוברת את
א :ראוי לשים לב אל אומרו בחכמתו משפט"י אשר יעשה וגו' ,פירוש שאני בעליה' ,והכוונה הוא שצריך להחזיר
ולא אמר בחכמה ,וכן אומרו בגבורתו חקקתי ושפטתי כן ,שיעשה אותם האדם, הכל לה' יתברך שמו ,שהכל מאתו ,כמו
בעשרו ולא אמר בגבורה ובעושר! כנ"ל ,ולזה הם חקתי ומשפטי ממש ,ועל שאמרו חז"ל ,ש'אפילו ריש גרגותא כו',
ב :ועוד אומרו ,הגבור בה"א הידיעה ידי זה ,וחי בהם אני ה' כנ"ל:
וכן בענין עבודת ה' יתברך שמו ,צריך
מה שאין כן בחכם ובעשיר ,כי לא אמר ועל דרך זה יש לומר גם כן פירוש להחזיר הכל לה' ,כמו שאמר הרב המגיד
החכם או העשיר! הכתוב' ,צור ילדך תשי ותשכח אל נשמתו עדן ,על המאמר' ,הוא תהלתך,
ג :ועוד ,באומרו השכל וידוע אותי כי מחוללך' ,דהכוונה הוא ,שעל ידי זה והוא אלקיך' ,שלא לומר 'כחי ועוצם
יותר היה צודק יאמר 'ירוא את ה' או שתשכח את ה' ,ואינך זוכר שהוא ידי' ,כי כל התורה והעבודה במתנה הוא
'אהוב את ה' ולא השכל וידוע! מחוללך ,וכל הכח והחוש הוא עשה לך, מאל יתברך שמו,
על ידי זה תשי מלהטיב לך ,כיון שאינך
ד :ועוד אומרו ,כי אני ה' עושה חסד וכמו שכתב בספר תניא על המאמר,
מכיר בטובתו וחסדו.
משפט וצדקה בארץ ,מה ענין עשותו ית' 'עבודת מתנה וגו',
חסד אצל מה שיתהלל המתהלל? וכל זה הנ"ל נרמז בותמת שר"ה בקרית
וכשהולך בדרך זה ,ממילא לא ירים
ארב"ע ,קרי"ת גימטריא תש"י ,ארב"ע
ה :ועוד אומרו ,כי באלה חפצתי ,כי לבבו ,ואדרבה ,יכניע את עצמו יותר,
(ד' אותיות) רומז להשם הוי"ה כנ"ל,
הראוי יאמר כי 'בזה' חפצתי ,כי בלשון מרוב תורה ועבודה ,ומכל שכן מרוב
והבן:
יחיד אמר יתהלל המתהלל! הרבנות וכבוד שנתן לו ה' יתברך,
ואומר הכתוב הוא חברו"ן בארץ כנע"ן וישימהו לפרנס:
ו :ועוד אומרו ,נאם ה' שהוא מיותר! (כנען של אלו הנכנעים) ,על דרך
וכאשר מחזיר הכל לבעל הנותן כל,
ז :אך לזה תשים לב אל אומרו יתהלל הכתוב' ,אשכון את דכא וגו' שאינו
עוד יוסיף לו שנות חיים ,מהחי החיים,
המתהלל ,כי מלת המתהלל יתירה לבלי מתחבר (חברון) ,כביכול ,כי-אם לענוים
שהוא שוכן את דכא ושפל רוח,
צורך! ונכנעים,
ואין הרבנות קוברת אלא ל'בעליה',
אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם וגם על דרך דכתיב בישעי'' ,איש את
פירוש ,לאלו שסוברים שהם בעצמם
ז"ל בגמרא ,כי 'קודם יצירת הולד אומר רעהו יעזורו' וכהנה,
הבעלי הרבנות ,אבל אלו שמחזירים הכל
המלאך לפניו ית' טיפה זו מה תהא עליה, ומי שיודע זאת תמיד ,אינו משתורר להבעל המשפיע לכל ,ויודעים שהם
חכם או טפש ,גבור או חלש ,עשיר או על רעהו ,אבל מי שסובר שלא יתחזק עצמם הם רק בחינת נוקבא המקבל
עני ,ואלו צדיק ורשע לא קאמר', בעזר רעהו ,והוא חלש באמונת העזר השפע מהמשפיע ,בזה נותנים כביכול
והטעם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת (שליחי עזר ה') ,על ידי זה הוא משתורר כח להמשפיע להשפיע להם עוד רב
שמים ,נמצא כי אין התפארות האדם על רעהו ,וגורם מיתה לעצמו ר"ל ,שהוא טוב ,כי בהאתערותא דלתתא הוא
בחכמה ,כי לא שלו היא ,כי-אם מה' מהמלכין דמיתו כנודע ,על ידי שאומר אתערותא דלעילא,
אשר נתנה לו ,וכן בעושר או בגבורה כי אני אמלוך.
ועל דרך מה שאמרו חז"ל' ,ישראל
שלשתן מאתו ית', ואומר הכתוב ויבא אברהם לספוד לשרה מפרנסין לאביהם שבשמים',
ולבכתה ,פירוש ,הצדיק האמתי הנכנע
24
כי-אם בהשכל וידוע אותי ,תדע הטעם, הנה אך הירא את ה' הוא יתפאר ,כי כך הוא ,כי באמת יתהלל המתהלל והוא
הלא הוא ,יען כי באלה שהם חכמה בהשכל כו'( ,ובזה נתיישב קושיא ז: ממנו היא היראה ,שקנה בהשתדלותו:
וגבורה ועושר אני שחפצתי לתתם לאדם, וזה ענין הכתובים ,שאומר הוא ית' ,אל יתהלל המתהלל ,כי מלת המתהלל
ולא קנאם בחפצו ובבחירתו, יתהלל ,כה אמר ה' אל יתהלל חכם יתירה לבלי צורך!)
כי הלא היו ,נאם ה' ,כי קודם יצירת בחכמתו של ה' הנזכר ,כלומר ,כי לא והוא ,כי הנה כל שלימות הצדיק
כל אחד מהם ,היה נאומי ודבורי לאמר יתהלל ויאמר' ,הלא חכם אני' ,כי הנה ,תלוים בשני דברים.
חכם יהיה או גבור או עשיר ,וזהו, חכמתו מה' הוא ,אשר נתנה לו ,נמצא ,אחד ,בכשרון.
באלה חפצתי נאם ה' כלומר ,מה שאין כי את ה' הוא מהלל ,שנתן מחכמתו לו,
כך בהשכל וידוע אותי ,שהוא היות וכן אל יתהלל הגבור בגבורתו של ה' שנית ,שאחר היותו צדיק גמור ,יהיה
צדיק ,שלא היה נאם ה' ,כי אלו צדיק הנזכר( .ובזה נתיישב קושיא א :לבו ישר בלתי מהרהר אחר מדותיו ית',
ורשע לא קאמר ,ועל כן בזה יתהלל בחכמתו ולא אמר בחכמה ,וכן אומרו אם יסורין יבאו עליו יקבלם באהבה,
המתהלל כמדובר( :ובזה נתיישב בגבורתו בעשרו ולא אמר בגבורה והן אלה דבריו יתברך(,א) השכל( ,ב)
קושיא ה :כי באלה חפצתי ,כי הראוי וידוע אותי כו', ובעושר!)
יאמר כי 'בזה' חפצתי ,כי בלשון יחיד
והטיל ה"א הידיעה (הגיבור) ,מה (א) והוא כי הכשרון (והצדקות) הוא
אמר (בזאת) יתהלל המתהלל (השכל
שאין כן בחכם ועשיר ,ל'מה כי החכמה השכל ,כי 'הן יראת ה' היא חכמה' הפך
וידוע)
והעושר הם דברים שחוץ מעצמות החוטא ,כי אין אדם חוטא אלא אם כן
וקושיא ו :נאם ה' שהוא מיותר!
ואיכות האדם ,מה שאין כן הגבורה ,ועל נכנס בו רוח שטות.
ונתיישב ביתר ביאור קושיא ז:
יתהלל המתהלל ,כי מלת המתהלל כן ,אם היה אומר גבור היה אפשר להבין ועל השנית אמר וידוע אותי ,ומה היא
יתירה לבלי צורך!) שגם הוא גבורה שחוץ מגוף האדם ,הידיעה שידע אותי? הלא הוא ,שידע
~ ~ ~ כחכמה ועושר ,והנה אין גבורה חוץ ויכיר כי אני ה' עושה חסד כו' ,והא
מעצמות האדם ,כי-אם כבוש את יצרו ,שיכיר כי איני כבשר ודם שבהכותו אינו
אלשיך משלי פל"א :שקר החן כו', כד"א' ,איזהו גבור הכובש את יצרו' ,ואם מרפא ,כמ"ש ז"ל ,בשר ודם מכה
לומר ענין מאמר הכתוב 'אל יתהלל חכם כן ,היה נראה שגם הוא ממנו ית' ,ולא באיזמל ומרפא ברטיה ,אבל הקדוש
כו' כי-אם בזאת כו' ,כי באלה חפצתי כו', יתהלל הגבור הכובש את יצרו ,ולא כן ברוך הוא במה שמכה הוא מרפא ,וזהו,
כי המתהלל בעושר וחכמה לא את עצמו הוא ,כי הלא יראת שמים בה יתהלל וידוע אותי שתדעני כי איני כבשר ודם ,כי
הוא מהלל ,כי-אם את קונו יתברך כאשר יאמר ,על כן אמר 'הגבור' כלומר אני ה' עושה חסד ,בין בעשותי משפט
שחלק לו מחכמתו ומעשרו ומגבורתו, הידוע וניכר לעין אשר הוא בעצם וייסורין ,בין בעשותי צדקה בארץ,
אך המתהלל על הכשרון ,את עצמו האדם ,אשר לא מסוג החכם ועשיר
שהם דברים הבאים לו מהחוץ( :ובזה וזהו ,עושה חסד משפט וצדקה בארץ,
הוא מהלל ,כי טוב בחירתו עשה לו את נתיישב קושיא ב :הגבור ,בה"א באופן שע"י כן ,כאשר בהיותך צדיק
החיל ההוא, הידיעה מה שאין כן בחכם ובעשיר ,כי גמור ,ותראה ייסורין באים עליך ,אל
כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, תהרהר ,כי-אם תאמר' ,אם יש בי דבר לא אמר החכם או העשיר!)
כי אלו צדיק ורשע לא קאמר, שרצונך למרק אותי בו ,יתמרקו בזה,
וזה אחשוב כיוון הכתוב באמרו אל כי-אם בזאת יתהלל המתהלל ,והוא ,ואם לאו ,הם ייסורין של אהבה ,להפליג
אושרי לעולם הבא'( :ובזה נתיישב
כי ,אם יתהלל איש ויאמר' ,הלא חכם
יתהלל כו' כי-אם בזאת כו' ,כמפורש אני או גבור או עשיר' ,חושב המתהלל כי
אצלי במקומו. קושיא ג :השכל וידוע אותי כי יותר
היה צודק יאמר 'ירוא את ה' או 'אהוב
את עצמו הוא מהלל ואינו כן ,כי-אם את
בשום לב אל ד' תיבות מיותרות, את ה' ולא השכל וידוע!
ה' הוא מהלל ,כי ממנו הכל ,אך בהשכל
המתהלל ותיבת בחכמתו ותיבת בגבורתו וקושיא ד :כי אני ה' עושה חסד
וידוע את ה' ,בהתהללו בכך ,את עצמו
ותיבת בעשרו! משפט וצדקה בארץ ,מה ענין עשותו
הוא מהלל ולא את ה' ,כי הלא מעצמו
אך יאמר ,כה אמר ה' אל יתהלל חכם ית' חסד אצל מה שיתהלל המתהלל?)
קנה השלימות ההוא,
בחכמתו של ה' הנזכר ,ואל יתהלל הגבור וזהו ,כי-אם בזאת יתהלל המתהלל ,והטעם לכל האמור הוא ,כי באלה
בגבורתו של ה' הנז' ,וגם אל יתהלל עשיר כלומר ,יתהלל המתהלל ,כי כאשר חושב חפצתי וכו' הוא לומר ,הלא אמרתי ,כי לא
בעשרו של ה' הנז' ,כי נמצא כי את ה' המתהלל ,כי את עצמו הוא מהלל( ,אכן) יתהלל המתהלל בחכמה וגבורה ועושר
25
את ה' אלהיהם ,ומעלין את נצוצות ~ ~ ~ הוא מהלל ולא את עצמו ,כי חכם גבור
קדושות מבחינת העומד נגדם, ספה"ק אור המאיר ועשיר מה' המה לו,
וזהו ,ותבן ומספוא ,שהאומות גורמים, מרבה"ק ר' זאב וואלף מזיטאמיר כי-אם בזאת יתהלל המתהלל ,כלומר
~ ~ ~
וגם מקום ללון ,כלומר ,כשפורצין ,חס יתיחס ההלול אל המתהלל שיהיה הוא
במשא ומתן בין אליעזר לרבקה
ושלום ,מעשיהם ,ואין עושין רצונו של ומשפחתה ,מרומז סוד הגלות ותועלתה המהולל ,בהתהללו את עצמו השכל וכו',
מקום ,אזי מאריכין את שיעבוד הגליות ~ ~ ~ ונתן טעם ואמר ,מה שאמרתי כן הוא,
המר ,ויש להם מקום (ללון) להתרעם על אליעזר עבד אברהם לעוצם הכרתו, על כי באלה חפצתי ,כלומר ,כי באלה
הגליות ,וזהו ,גם מקום ללון ,ופרש"י הבין והשיג אז בעומדו על מעין המים, האמורים גבורה ועושר וחכמה חפצתי
כמה לינות במשמע ,שכבר עבר על מוכרח להיות שהבין והשיג גם כן אז כל אני ,ולא היו בבחירת העשיר והחכם,
ישראל בעונותיהם הרבים כמה גליות, הגליות העתידין לבוא אחרי קבלת וגם היו נאם ה' ,שאמר טיפה זו מה
ויש להם כמה תרעומות ,ובאמת היא התורה ,ורפיון ידים מעסק התורה גורם תהא עליה ,חכם כו' עשיר כו' מה שאין
מעשה עצמן ,כי הדבר תולה בתשובה חשכת הגלות, כן בהשכל וידוע אותי:
ובכשרון פעולתם:
וזהו שרומז הכתוב ויאמר בת מי את, ויתכן דרך זה במה שאומר באלה (ל'
וזהו שרומז הכתוב ,ויקוד האיש הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו רבים) ,כי אינו חוזר אל השכל וידוע ,כי
וישתחו לה' ,וידוע רזא דהשתחואה בכל ללין ,ותאמר גם תבן גם מספוא רב עמנו, הלא לאחת (ל' יחיד) חשבם ,באמרו כי-
מקום ,הוא הורדת השפע מלמעלה גם מקום ללון, אם בזאת( ,ע"כ מזה ראיה שתיבת
למטה ,והיינו כיון שהבין והשיג כל זאת, באלה ,ל' רבים ,סובב על חכם גיבור
קבל על עצמו לכונן מחשבותיו ופרש"י ,כמה לינות ,ובזוהר חדש
איתא ,משמעות ללון לשון תרעומות עשיר ,שהם רבים ,ולא על בזאת (ל'
הטהורים ,להתמיד בעבודת הבורא ,ולא יחיד) יתהלל ...השכל וידוע)
לגרום ,חס ושלום ,הורדת השפע מטעם 'וילינו' ,ע"ש ,לענינינו.
לאומות העולם ,כי-אם ויקוד וישתחו ורמז רמז לרבקה ,היש בית אביך מקום וזה יאמר פה שלמה ברוח קדשו ,ראו
לה' ,דייקא ,לגרום הורדת השפע רק לנו ללין ,ירצה להתרעם על שיעבוד ע תה מה בין הכשרון לאושר העוה"ז ,כי
במדריגת הנוגעים אל עבודת ה', הגליות המר,
הלא שקר החן שאם נשבח את האשת
חיל הזאת ,כי היא בעלת חן ,הוא שקר,
ורומז הכתוב ,ויוצא העבד כלי כסף לזאת השיבה בחכמתה ואמרה ,גם כי הלא לא לה יהיה השבח ,רק לבעל
וכלי זהב וגו' ,כלומר ,לעוצם הכרתו תבן גם מספוא רב עמנו ,להורות בהיות החן ,הוא יתברך ,אשר נתן חנו בה,
והשתדלותו בהולכו לעשות זווג יצחק ישראל מישרים ומתקנים עובדותיהם וגם הבל היופי ,זולת (חוץ מזה ששבח
ורבקה ,גרם גם כן זיווגים בעולמות הטובים ,אזי יש להם יתרון וכפל שכר היופי הוא שקר כמו החן) כי לא לה
עליונים ,באתערותא דלתתא אתער גמולם ,מרב הצפון ,ביתרון אור, הוא ,גם הוא הבל ,כי הגוון אינו אושר,
לעילא בהעלאות נצוצות קדושות, מחשכת האומות ,המציקים ומעיקים (כלל).
והוציא יקר מזולל, אותם מכל צידיהם ,והם עומדים
כעמודא תקיפא ,לבלתי נטות מדרך אמנם אשה יראת ה' ,גם שהוא שלילת
וזהו ,ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב רע ולא אושר חיוביי כחן ויופי ,עכ"ז
וגו' ,מה כתיב ,ויאכלו וישתו הוא ואנשים המלך ימין ושמאל ,אזי גמול תשלומם
כפול ומכופל, שבח היותה יראת ה' ,טוב מהם,
אשר עמו וילינו ויקומו כו' ,ויאמר שלחוני,
יובן על דרך שביארנו למעלה ,גם תבן גם ועל דרך שביארנו במקום אחר ,פירוש ונתן טעם לשבח הדבר ,ואמר ,היא
מספוא רב עמנו גם מקום ללון ,ורמזנו הכתוב ,כי לחמינו הם ,ירצה ,הם גורמים תתהלל ,כלומר ,כי תשבחנה שהיא
שבכאן נרמז תועלת הנמשך להם לחם ומזון הרוחני לישראל ,בעולם הזה, יראת ה' אינך משבח את הקדוש ברוך
לישראל מהעמים ,הגורמין לחם אשר זאת תכלית ביאת הנשמה לעולם הוא ,ולא (במה שניתן) לה כאשר
לנשמות בעולם העליון ,וגם מקום ללון הזה ,תאכל מנהמא דכסופא,
בשבחך אותה בחן וכיוצא ,כי-אם ,היא
להתרעם על חשכת הגלות ,ע"ש, בעצמה תתהלל ,כי בזה ,אותה אתה
מול דברינו ,רמיזא רמזה לאליעזר, מהלל ,והיא המתהללת בעצם ,כי טוב
וזה מרומז בכאן ,ויאכלו וישתו ואמרה ,גם תבן גם מספוא רב עמנו, בחירתה ,הטיב לה ,וזו היא תתהלל
כמבואר ,וגם וילינו (ל' וילונו) מתרעם לרמוז על בחינת מזונם הבאה להם (עכל"ק האלשיך)
על שעבוד הגליות כאשר פרצו מעשיהם לישראל ,בהיות לבבם זה להם לאהבה
26
וצריך להבין דבריהם וחידותם ,מאי ועתה ראו דבר גדול שרמזו ויאמרו, הטובים ,ולזה ביקש והתחנן על העתיד,
רמזה בנפילתה מהגמל? נקרא לנערה ונשאלה את פיה ,ולהבין, להקל מעל ישראל שעבוד ועול הקשה,
וגם האלשיך כתב על פסוק ויספר דאיתא בזוהר ,על פסוק' ,ויקרא ה' לאור ויאמר ,כלפי שכינה ,שלחוני לאדוני,
העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה, יום' ,ופירש קרא וזמין לאפקא מהאי ירצה לפטור מחשכת שעבוד העמים:
ופירש ,לבל יהי לבו נוקפו אל בא אשה אור וגו' ,ע"ש לענינינו ,שהיא לשון ויאמר אחיה ואמה ,תשב הנערה אתנו
יפה עד מאוד ,ביד עבד איש ,בדרכים, הזמנה. ימים או עשור ,אחר תלך ,ופירש"י,
על כן ,סיפר לו את כל הדברים ,איך וזהו הרמז בכאן ,נקרא לנערה ,כלומר, 'ימים'' ,שנה ,כמו ימים תהיה גאולתו,
ענהו ה' בנסיונו ,וה' ענהו במענה פיו, כן ענין בני ישראל והתנהגות עבודת שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס
ופרטי הצלחת הדרך ,כלומר ,אם לא הבורא ,מתחלה צריך להזמין לה ולבנות עצמה בתכשיטים'.
מרוב צדקו ,לא עבד קודשא ברוך הוא קומה שלימה ,לעשות מבחינת נער הכוונה ,כלפי דבוריו שאמר שלחוני
ניסא לשקרא ,עי"ש ענינו. בחינת נערה באות ה' ,והחילוק יובן לאדוני ,וכמדובר ,לזאת השיבו אחיה
נמצא ,מצינו שיצחק ירא לנפשו ממאמר הזוהר... ואמה' ,שבלתי אפשרי לכם לפטור
במאוד ,פן ואולי היה חס ושלום איזה ואחר כך ,כשהצדיקים מזמינים לה ולצאת ,כי-אם ,בתחלה מוטל עליכם
בלבול הדעת ,לבטל גודל התועלת קומה בנויה ומתוקנת ,אזי ונשאלה את לבנות מלא קומת השכינה ,להכין אותה
הנמשך בהליכת דרך העבד ,ובפרט פיה מה שמצוה לעשות... ולסעדה בשלימות ,מראש ועד עקב',
כאשר לא מצא לה בתולים. והנה ,אם עיני שכל לכם תבינו ואחר ולזה רמזו ,תשב הנערה אתנו ימים או
לזה בא הרמז בתורה ,ותשא רבקה את תשכילו רוב גופי תורה והדרכה לעבודת עשור ,היינו השכינה הנקרא נערה ,יתכן
עיניה ,ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל, הבורא הנרמז בהני מילי מעלייתא לכם שאתנו תיישבו אותה ,להכינה
ירצה להורות סיבת נפילתה ואבידת בפרשת עבד אברהם ,שהענין נוקב ולסעדה בקישוט מדותיה (עשור) הי'
בתוליה ,מאין באה כל זאת? והולך מעת בריאת האדם על הארץ ,עד הנה ימים קדמונים,
הכל נמשך מאז ומקדם ,מאותו שרכב ביאת משיחנו ,וכמעט כל ענייני עבודת לזה רומז רש"י בצחות לשונו הקדוש,
על הגמל ,כמאמרם ז"ל ,שהנחש רכב על האדם ,יחד עשיר ואביון ,כל אחד ואחד ימים שנה ,כמו ימים תהיה גאולתו דייקא,
הגמל ,ובא על חוה והטיל בה זוהמא, לפי קט שכלו ,יכול להמציא מרגוע שבקישוט המדות ותיקונם תולה
ומאז נוקב והולך ענין דם הנדה וזוהמת לנפשו ,ליקח לעצמו בחינת התעוררות הגאולה ,שכך נותנים לבתולה ,היינו
בנות ישראל, לעבודת גבוה ,והכל תלוי ועומד בדרך ישראל שנקראו בתולת ישראל ,זמן י"ב
הזה שהלך העבד להביא את רבקה חודש ,בסוד שנים עשר בקר שהים
ולכן לא מצא אצל רבקה בתולים .ולא להזדווג ליצחק ,וברצון של לבן אח
מצד עצמה ,חס ושלום ,להיותה צדקנית עומד עליהם ,לפרנס לעצמה בתכשיטיה
רבקה לבטל מכל וכל ,לבלתי יבואו בני בימי הגלות עד עת קץ הימין,
מאמהות הקדושים ,כי-אם ,אבדה ישראל למעלתם המפוארה בנתינת
בתוליה ,וסיבת נפילתה (היא מן הנחש, וזהו ,תשב אתנו ימים או עשור ,אחר
התורה וכדומה...
הוא) מאותו שרכב על הגמל, גמר תיקון קומת השכינה עם תכשיטיה
וכבר רמזנו שענין של לבן אחי רבקה בשלימות ,תבא זמן הגאולה האמיתית,
ולזה באה תורתינו הקדושה ומעידה, נמשך מאז ומקדם ,מעת שבא הנחש
לבל יהא לבו נוקפו על שלא מצא לה וזהו ,אחר תלך ותשוב אל אדוניך,
והטיל הזוהמא בחוה אשת אדם
בתולים ,שמא פגע בה העבד ,ומכרזת הראשון ,אשר ידוע מספרים ,שבסיבה ויאמר אליהם אל תאחרו אותי ,וה'
ואומרת והנערה וכו' בתולה ואיש לא הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדוני ,מגיד
זאת תולה נדות בנות ישראל,
ידעה ,להורות האמור בדברינו אליעזר משנה השיב להם ,כלפי דבריהם ואמר,
עבד אברהם ,שקראו הכתוב איש ,כמה רמיזא רמזה רבקה ליצחק ,והראתה לו
שכתוב ויקד האיש ,וכמה פעמים נזכר בתולים ,כאשר נתעוררו חז"ל ,ואמרו, 'ידעתי גם ידעתי שכן הוא ,ואדרבא
בפרשה בלשון איש ,לא ידעה חס כאשר לא נמצא לה בתולים ,אמר לה אל תאחרו ,אותי" ,רומז לאות השפעה
ושלום ,כי-אם ,אבדה בתוליה בנפילתה 'אולי העבד פגע בך' ,אז הלכה להראות הנקרא אות כידוע,
מהגמל כמדובר ,והשם ברחמיו יורינו בתוליה במקום אשר נפלה מעל הגמל, 'וה' הצליח דרכי בודאי ,לעשות כטוב
לכת דרכי יושר ,לתקן הפגם במקום מבושת פניה בראותה אותו וישר בעיניו ,ועל כן שלחוני ואלכה
עליון ,אמן נצח סלה ועד: בדרך לקראתה. לאדוני.
27
