gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

פרפרת · Parperes — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪662‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫בידכם להשיבו אין בכך כל רע‪ ,‬תחזירוהו לי בשעה שיהיה‬ ‫ְו ָא ְמ ָרה ׁ ְש ֵתה וְ גַ ם ְ ּג ַמ ּ ֶל ָ‬ ‫יך ַא ׁ ְש ֶקה א ָֹת ּה‬ ‫הדבר באפשרותכם"‪.‬‬ ‫ה ַֹכ ְח ּ ָת לְ ַע ְב ְ ּד ָך ְליִ ְצ ָחק )כד‪ ,‬יד(‬ ‫כאשר היה עובר זמן רב ורבי שרגא פייבל לא בא לבקש את‬ ‫כספו‪ ,‬היו באים לביתו אותם אנשים כדי להחזיר לו את‬ ‫גמילות חסדים היא אחת מג' המידות המאפיינות את העם‬ ‫הפיקדון‪ ,‬ואז היה אומר להם‪" :‬עדיין איני זקוק לכסף זה ואין‬ ‫היהודי מאז ומעולם )יבמות עט‪ .(:‬כי כשהאבות והאימהות של‬ ‫לי היכן להחביאו‪ ,‬הכל יודעים שאני עשיר‪ ,‬ולכן בביתי הכסף‬ ‫כלל ישראל מושלמים במידה זו‪ ,‬אין פלא שזה נשאר בַּ גֵנִ ים‬ ‫פחות בטוח מפני גנבים ושודדים‪ ,‬ואילו לביתכם לא יפרצו"‪.‬‬ ‫של האומה‪.‬‬ ‫בדרך זו עזר הנדיב הגדול לתלמידי חכמים ולנצרכים‪,‬‬ ‫* * *‬ ‫בצורה שנראתה להם כאילו הם אשר עשו לו טובה ולא הוא‬ ‫להם‪.‬‬ ‫אחד מ'בעלי הבתים' בדורות שעברו שזכה לחתנים רבנן‬ ‫וגאוני הדור‪ ,‬היה ר' שרגא פייביל פראנק‪ .‬חתניו היו הגאונים‬ ‫* * *‬ ‫רבי משה מרדכי אפשטיין‪ ,‬רבי איסר זלמן מלצר‪ ,‬רבי‬ ‫סיפרה בתו של הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל מעשה שהיתה‬ ‫ברוך יהושע הורביץ‪ ,‬ורבי שפטיל קרמר‪ .‬מרן רבי איסר‬ ‫עדה לו בבית אביה בנעוריה‪ .‬כידוע‪ ,‬הגרי"ח מסודר ודייקן‬ ‫זלמן בהקדמת ספרו 'אבן האזל' מזכיר את חותנו ומכתירו‬ ‫היה‪ .‬יום אחד התאחר מלחזור הביתה מתפילת שחרית‪,‬‬ ‫בתור ‪" -‬הרב המצוין בתורתו וצדקת פזרונו"‪ .‬בביתו נהגו‬ ‫וכיון שידעו בני הבית את השעה שהוא נוהג לשוב מביהכ"נ‬ ‫להתארח גאוני התורה‪ ,‬כמו רבי ישראל סלנטר‪ ,‬רבי יצחק‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬נשלחה ע"י אמּהּ לעלות לביהכ"נ שמעל‬ ‫בלזר‪ ,‬מרן ה'חפץ חיים'‪ ,‬רבי אלכסנדר משה לפידות‪,‬‬ ‫דירתם לברר פשר הדבר‪.‬‬ ‫הסבא מנובהרדוק והסבא מסלבודקה‪.‬‬ ‫והנה היא יוצאת מפתח ביתה‪ ,‬עולה במדרגות הפונות לחצר‬ ‫גדולי הדור אמרו עליו‪" :‬אם ייתן איש את כל הון ביתו‬ ‫הגדולה‪ ,‬ורואה את אביה עומד ודולה מים מהבאר וממלא‬ ‫באהבה שאוהב רבי שרגא פייביל את התורה ‪ -‬בוז יבוזו‬ ‫את הדליים שליד הבאר‪ ,‬כשלידו עומדים שני זאטוטים‪ ,‬כבני‬ ‫לו"‪ .‬על מעשה צדקותו מסופר רבות‪ .‬הוא היה זה ששיקם‬ ‫שש או שבע‪ ,‬המעבירים חצאי או רבעי דליים הביתה‪,‬‬ ‫את חצי מבתי העיר סלבודקה לאחר השריפה הגדולה‪ ,‬והיה‬ ‫מריקים אותם וחוזרים חלילה‪.‬‬ ‫משתדל ככל יכולתו להצניע ולהסתיר את מעשי הצדקה‬ ‫הרבים אשר עשה‪.‬‬ ‫"אבא‪ ,‬כלום 'שואב המים' של השכונה נהיית?"‪ ,‬פונה היא‬ ‫אליו בשובבות של ילדות‪.‬‬ ‫כאשר סיפרו לו על תלמידי חכמים הנמצאים במצוקה ואין‬ ‫להם במה לפרנס את בני ביתם‪ ,‬היה ממלא עגלתו שקים‬ ‫"אל נא בתי"‪ ,‬עונה לה אביה‪" ,‬חוזר הייתי מבית הכנסת‬ ‫ובהם שמן‪ ,‬אורז‪ ,‬קמח‪ ,‬תפוחי אדמה ועוד דברי מאכל‪,‬‬ ‫ורואה ילדים פעוטים של ת"ח עני עומדים ושואבים מים‬ ‫ולאחר חצות הלילה‪ ,‬בשעה שכולם ישנים‪ ,‬היה נכנס בשקט‬ ‫מהבור תוך התכופפות מסוכנת‪ ,‬ושאלתים‪" :‬למה ניסים‪,‬‬ ‫לביתם של הנצרכים ומכניס לדירתם את שקי המזון מבלי‬ ‫שואב המים‪ ,‬אינו דולה לכם?"‪ .‬והשיבו שאין להם במה‬ ‫שאיש יראה ויידע מי הנותן‪.‬‬ ‫לשלם לו‪.‬‬ ‫לעתים היה רבי שרגא פייבל בא אל תלמידי חכמים עניים‬ ‫‪" -‬ואיה אבא ואמא?"‬ ‫אשר ידע כי לא ירצו לקבל ממנו כסף במתנה‪ ,‬ואף הלוואה‬ ‫לא יהיו מוכנים לקחת‪ ,‬והיה אומר להם‪" :‬אנא עשו נא עמדי‬ ‫‪'' -‬האבא חולה בשפעת חזקה‪ .‬ואמא יולדת היא‪ ,‬ואין לנו‬ ‫חסד‪ ,‬יש לי כרגע סכום גדול של כסף מזומן בביתי והנני‬ ‫טיפת מים בקנקן''‪ .‬כששמעתי כך חלצתי תפילין‪ ,‬פשטתי‬ ‫חושש להחזיקו אצלי‪ .‬קחו בבקשה חלק מהכסף והחזיקוהו‬ ‫טליתי והוצאתי מידם החבל והדלי‪ ,‬ואני שואב להם‪ ,‬כי‬ ‫אצלכם‪ ,‬הרי בביתכם אין חשש מפני גניבה‪ .‬תוכלו אף‬ ‫להשתמש בו לצרכיכם‪ ,‬ואם ביום שאצטרך לכסף לא יהיה‬ ‫והיה זקוק כל העת לשתייה מרובה‪ .‬לכן לקחתי אתי לכל‬ ‫איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא אותם ואחריש מן הצד‬ ‫מקום שני בקבוקי מיץ תפוזים‪ ,‬כדי שיוכל לשתות בכל רגע‪.‬‬ ‫כלא רואה?!"‪.‬‬ ‫ביום רביעי בלילה הסתיימו הטיפולים‪ .‬רבי משה יהושע‬ ‫"ומה יאמרו הבריות"‪ ,‬שאלתי לאבא‪" ,‬שנהיית שואב מים?‬ ‫רצה מאד לחזור לארץ לפני שבת‪ ,‬אך לא היה מקום פנוי‬ ‫כלום זה לפי כבודך?"‪.‬‬ ‫בטיסות הקרובות‪ .‬לכן רשמנו את שמותינו ברשימת‬ ‫ההמתנה‪ ,‬ונסענו לשדה התעופה בתקווה שיתפנה עבורנו‬ ‫"ומה יאמרו בשמים"‪ ,‬ענה אבא ז"ל‪" ,‬יושב לו הלה וסועד‬ ‫מקום בטיסה הקרובה‪ .‬לפנינו היו עוד עשרים ושבעה איש‬ ‫פת שחרית במנוחה‪ ,‬וילדי ישראל בני עניים מסכנים נפשם‬ ‫שנרשמו קודם לכן‪ .‬על פניו לא היה נראה שיש לנו סיכוי‬ ‫להביא טיפת מים לאביהם החולה ואמם היולדת?!"‪.‬‬ ‫לחזור ארצה לפני שבת‪ ,‬אך רבי משה יהושע לא ויתר אלא‬ ‫* * *‬ ‫נשאר להמתין בשדה התעופה‪.‬‬ ‫מרן רבי חיים עוזר זצוק"ל היה גאון בחסד‪ .‬סיפר רבי‬ ‫באותם ימים ניתנה מטעם חברת 'אל על' הנחה לחולים‬ ‫גבריאל סמוטני שבזמן המלחמה ברח לווילנה ולא היו לו‬ ‫ולמלוויהם‪ ,‬וכך קיבלנו כרטיסים בהנחה של ‪ 90‬אחוז‪.‬‬ ‫מכרים‪ .‬נכנס לבית מדרש והתיישב ללמוד בלי אוכל ושתייה‬ ‫הראיתי לפקידה האחראית את הכרטיסים המיוחדים שלנו‬ ‫וללא מקום לינה‪ .‬בלילה ניגש אליו יהודי ואומר לו‪" :‬שלום‬ ‫וביקשתי ממנה לאתר עבורנו מקום בטיסה הבאה‪" :‬אם‬ ‫עליכם"‪ ,‬ושואלו האם הוא מסודר באוכל ובשינה‪ .‬הוא ענה‬ ‫נתנו לנו כזו הנחה‪ ,‬תוכלי להבין בעצמך את מצבנו"‪.‬‬ ‫לו‪" :‬אין לי כלום"‪.‬‬ ‫היא אכן הבינה‪ ,‬אך לא היה לאל ידה לעזור‪" .‬אם שני‬ ‫הוציא אותו יהודי סכום כסף גדול‪ ,‬נתן לו ואמר‪" :‬זה בינתיים‬ ‫אנשים מנוסעי הטיסה לא יגיעו‪ ,‬תקבלו את מקומם"‪ ,‬עודדה‬ ‫להוצאות שאתם צריכים לכמה שבועות‪ .‬אני שלוחו של ר'‬ ‫אותנו‪.‬‬ ‫חיים עוזר‪."...‬‬ ‫לפתע הבחנתי באחד הפקידים שנראה כסמכותי והחלטתי‬ ‫הוא שלח אנשים לכל חלקי העיר ללכת אל בתי המדרש‬ ‫לגשת אליו‪ ,‬להסביר לו את המצב ולבקש את עזרתו‪ .‬אך‬ ‫לראות אם יש יהודי שאין לו לאכול ושאין לו מקום לישון ונתן‬ ‫הלה התגלה כאדם קשוח וחסר לב‪ .‬כשראה את הכרטיסים‬ ‫]מתוך הספר 'אוצר הידיעות השלם'[‬ ‫להם כסף לצורך זה‪.‬‬ ‫המוזלים שלנו הוא אמר מיד‪" :‬שילמתם רק עשרה אחוזים‬ ‫ממחיר הכרטיס‪ ,‬לכן גם אם יבואו אנשים אחריכם הם‬ ‫ֹאמר ָּבר ּו ְך ה'‬ ‫יש וַ ִּי ׁ ְש ּ ַתח ּו לַ ה'‪ .‬וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ִּי ּקֹד ָה ִא ׁ‬ ‫זכאים לטוס לפניכם‪ ,‬כי הם שילמו מחיר מלא ואתם לא!"‪.‬‬ ‫אֱ ל ֹ ֵקי אֲ דֹנִ י ַא ְב ָר ָהם אֲ ׁ ֶשר לֹא ָעזַ ב‬ ‫ניסיתי לדבר על לבו ולהסביר לו שמדובר בחולה במצב‬ ‫קשה‪ ,‬ולפיכך יש להקדים את תורו‪ .‬אך הדברים השיגו את‬ ‫ַח ְס ּד ֹו וַ אֲ ִמ ּת ֹו ֵמ ִעם אֲ דֹנִ י )כד‪ ,‬כו‪-‬כז(‬ ‫התוצאה ההפוכה‪" .‬חולה?!"‪ ,‬שאג האיש‪" ,‬לפני שתביאו לי‬ ‫אישור מבית החולים שהוא יכול לטוס לא נאפשר לו לעלות‬ ‫למדנו מ'שיחתן של עבדי אבות' עד כמה חשובה ההודאה‬ ‫על המטוס אף אם יהיה מקום!"‪.‬‬ ‫לה' בכל צעד ושעל‪ .‬וגם בהמשך‪ ,‬כשמספר אליעזר את‬ ‫השתלשלות הדברים לבתואל ולבן‪ ,‬הוא לא שוכח לספר על‬ ‫קלטתי במי מדובר והתרחקתי מטווח ראייתו‪ .‬לפתע שמעתי‬ ‫ההודאה לה' שהודה באותו מעמד‪ ,‬כי זוהי היתה הצורה‬ ‫הודעה במערכת הכריזה‪" :‬רבאיי לנדא‪ ,‬רבאיי שכטר‪ ,‬בואו‬ ‫הנורמלית של חיי האבות והיה חשוב לו לתאר ולהמחיש‬ ‫לעשות צ'ק־אין"‪ .‬ברגע האחרון התפנה עבורנו מקום‪.‬‬ ‫צורת חיים זו‪.‬‬ ‫נשמתי לרגע בתחושת הקלה‪ ,‬אך לחרדתי צץ לפתע הפקיד‬ ‫הנוקשה שהחליט להתערב‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫"את האנשים האלו את מעלה לטיסה?!"‪ ,‬אמר לפקידה‪,‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל‪" :‬שבועיים לפני‬ ‫ותוך כדי דיבור תפס את הכרטיסים והחל להתרחק‬ ‫הסתלקותו של מרן ה'חזון איש' זצוק"ל הוא שלח אותי‬ ‫מהמקום‪.‬‬ ‫לישיבת מיר בירושלים ללמוד אצל אחד מגדולי תלמידיו‪,‬‬ ‫יהודי תלמיד חכם מופלג בשם רבי משה יהושע לנדא זצ"ל‪,‬‬ ‫רבי משה יהושע החל ללכת אחריו כדי להתחנן לפניו‬ ‫שהיה אדם גדול מאוד ונהג להסתיר את עצמו‪.‬‬ ‫שיאפשר לנו לטוס‪ ,‬אך אני אמרתי לו‪" :‬האדם הזה הוא‬ ‫חסר רחמים‪ ,‬אין מה להתחנן לפניו‪ .‬במקום זאת הבה‬ ‫בשנים שלאחר מכן חלה רבי משה יהושע והתלוויתי אליו‬ ‫נעמוד רגע ונשתמש בסגולה הידועה להתרכז במחשבת‬ ‫לנסיעה לאמריקה לצורך טיפולים רפואיים שהיה עליו‬ ‫'אין עוד מלבדו'‪ ,‬וכך בעזר ה' נתפטר ממנו"‪.‬‬ ‫לעבור‪ .‬במהלך הדרך הוא סבל והתייסר מאוד‪ ,‬אך שתק‬ ‫ולא התלונן‪ .‬בעקבות מחלתו הוא נטה להתייבש במהירות‬ ‫הוא התחייך‪ ,‬נעמד באחת הפינות והתרכז במחשבותיו‪.‬‬ ‫תוך דקה וחצי הגיעה הפקידה הראשונה שעמה דיברתי‬ ‫באותם רגעים הרגשתי בחוש את התיאור 'תדבק לשוני‬ ‫בתחילה‪ ,‬חטפה את הכרטיסים מידי הפקיד וגערה בו שלא‬ ‫לחכי'‪ ...‬ואם אני חשתי בצמא כה נורא על אחת כמה וכמה‬ ‫יתערב בעניינים שאינם נוגעים אליו‪ ,‬וכך הוכנסנו מיד‬ ‫שר' משה יהושע נזקק לשתות בדחיפות‪ .‬אבל את המתנה‬ ‫לטיסה‪.‬‬ ‫שנתן לי באותם רגעים‪ ,‬את הלימוד איך מברכים‪ ,‬איך מודים‬ ‫וכיצד מכירים בטובת ה'‪ ,‬לא אשכח כל ימי חיי!"‪.‬‬ ‫כדי להגיע למטוס ברגע האחרון הובלנו אליו על ידי ג'יפ‬ ‫מיוחד‪ .‬מאחר שישבנו במקומותיהם של נוסעים שאיחרו‬ ‫]מתוך הספר 'אריה שאג'[‬ ‫לטיסה‪ ,‬הושיבו אותנו בשני קצות המטוס‪ .‬התאמצתי‬ ‫להחליף מקומות ולהעביר אנשים לשביעות רצונם‪ ,‬כדי‬ ‫* * *‬ ‫שאוכל לשהות על־יד ר' משה יהושע ולסעוד אותו במשך‬ ‫חז"ל אומרים )תנחומא שמות ה(‪ :‬כל הכופר בטובתו של חברו‬ ‫הטיסה‪ .‬לאחר שעות של התרוצצות‪ ,‬שתדלנות ואי וודאות‬ ‫סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה‪ .‬אם אנחנו רוצים להתרגל‬ ‫מורטת עצבים‪ ,‬התרווחתי סוף סוף על מושב המטוס‬ ‫להכיר טובה ולהודות לקב"ה‪ ,‬הדרך היא ע"י ההרגל להכיר‬ ‫במנוחה ליד ר' משה יהושע‪ .‬הרגשתי יובש וצמא עז‪ .‬רציתי‬ ‫טובה לבריות‪ .‬ובאמת לא לחינם גדולי ישראל במשך‬ ‫להרטיב את גרוני היבש תוך כדי שאני חושב לעצמי‪' :‬אם‬ ‫הדורות מאד הקפידו להכיר טובה למטיבים עמהם‪.‬‬ ‫אני כל כך צמא‪ ,‬מי יודע כיצד מרגיש רבי משה יהושע?!'‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫בקבוקי המיץ היו לידי אך כוס אין‪ .‬רציתי לבקש מהדיילים‪,‬‬ ‫אך הם היו עסוקים בתיקון תקלה שאירעה בדלתות המטוס‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל‪" :‬שמעתי מעשה‬ ‫ר' משה יהושע חשש שאם אפריע להם כעת אגרום לחילול‬ ‫נורא מפי בעל המעשה‪ ,‬יהודי תלמיד חכם‪ .‬אותו יהודי‬ ‫ה'‪ .‬חשבתי לרגע אולי לשתות ישירות מהבקבוק‪ ,‬אך הרב‬ ‫הייתה לו ישיבה בשיכון ה' בבני ברק‪ ,‬ופעם אחת כשנכנס‬ ‫פסל גם את האפשרות הזו כדי שלא לגרום לחילול ה'‪.‬‬ ‫למרן הרב שך‪ ,‬פנה אליו הרב שך וביקש‪" :‬היות ואצלכם‬ ‫בישיבה לומד בחור פלוני‪ ,‬רצוני שיהיה לו 'מלמד פרטי' ‪-‬‬ ‫זמן־מה חלף עד שתוקנה התקלה‪ ,‬והדיילים התפנו להגיש‬ ‫אברך שילמד איתו בחברותא‪ ,‬ואני אשלם לאברך ההוא בכל‬ ‫לנו כוסות‪ .‬בשפתיים יבשות ובגרון ניחר מצמא מזגתי‬ ‫ראש חודש"‪.‬‬ ‫לשנינו מן המשקה המרענן ועמדתי לברך ולשתות‪ ,‬אך הרב‬ ‫עצר בעדי ואמר לי‪" :‬המתן נא רגע‪ ,‬בוא ואלמד אותך איך‬ ‫ראש הישיבה אכן השיג אברך חשוב שהחל ללמוד עם‬ ‫מברכים!‪ .‬כשאתה עומד לברך‪ ,‬עליך לחשוב כמה חסדים‬ ‫הבחור בקביעות‪ ,‬והסיפור נמשך כמה חודשים‪ .‬בכל ראש‬ ‫עשה הקב"ה כדי להמציא לך את כוס המיץ הזה כדי להרוות‬ ‫חודש נכנס האברך בעצמו לרב שך לקבל את הכסף‪ ,‬אך לא‬ ‫בה את צימאונך‪ .‬ראשית‪ ,‬הוא ברא אנשים ונתן להם כוח‬ ‫הייתה לו העזה להתעניין ולשאול ‪ -‬הלא יש בחורים רבים‬ ‫וחכמה לעבד את הקרקע‪ ,‬לטעת את עצי התפוזים‪,‬‬ ‫בישיבה‪ ,‬מדוע נקשר הוא דווקא לבחור ההוא? מה ה'ייחוס'‬ ‫להשקות ולגדל אותם במשך כמה שנים עד שיוציאו פירות‪.‬‬ ‫שלו? עד שפעם אחת הזדמנה הזדמנות‪.‬‬ ‫לאחר שגדלו הפירות טרם הסתיימה המלאכה‪ .‬היה צורך‬ ‫להביא אנשים שיקטפו אותם‪ .‬ולאחר שקטפו אותם היה‬ ‫בראש חודש אחד הוא נכנס לביתו של ראש הישיבה לקחת‬ ‫צורך בנהגים ובמשאיות שיובילו את התפוזים לבית‬ ‫את הכסף‪ ,‬ומצא מולו בית מלא רבנים ועסקנים בנושא‬ ‫האריזה‪ .‬ולאחר מכן היה צורך בפועלים שיעבדו בבית‬ ‫שעומד ובוער על הפרק‪ .‬אמרו לו‪" :‬אין אפשרות להיכנס‬ ‫חרושת לייצור משקאות ויסחטו את התפוזים‪ .‬כמו כן היה‬ ‫לחדר"‪ .‬פנה לגבאי ואמר‪" :‬לא שאני צריך את ראש הישיבה‪,‬‬ ‫צורך בפועלים ובבית חרושת נוסף לייצור בקבוקים כדי‬ ‫ראש הישיבה צריך אותי"‪ ...‬אמר לו הגבאי‪" :‬מה אתה‬ ‫שיהיה ניתן לאכסן את המיץ‪ ,‬ובעוד בית חרושת לייצור‬ ‫מדבר שטויות‪ ,‬כלום אינך רואה שאין אפשרות להיכנס‪,‬‬ ‫קופסאות הקרטון שבהן ארזו את הבקבוקים‪ .‬מלבד זאת‬ ‫העולם מתהפך בפנים‪ ."...‬לא‪ ,‬אז לא‪ .‬יצא ושב לביתו‪.‬‬ ‫היה צורך בבית חרושת לייצור כוסות בהן נוכל לשתות את‬ ‫אחרי כמה ימים מקבל האברך שיחת טלפון מבית הרב שך‪,‬‬ ‫המשקה ‪ -‬ואת כל זאת עשו אנשים שהקב"ה ברא ונתן להם‬ ‫שראש הישיבה ממתין לו ומחפש אותו‪ .‬הגיע האברך לשם‪.‬‬ ‫יכולת וחכמה ליצור את כל הדברים המופלאים הללו כדי‬ ‫שאל אותו ראש הישיבה‪" :‬מדוע לא באת בראש חודש‪ ,‬הרי‬ ‫שנוכל לשתות כוס מיץ תפוזים ולהרוות את צימאוננו!"‪.‬‬ ‫יש לך קביעות לבוא?"‪ .‬אמר לו האברך‪" :‬הייתי"‪" - .‬אבל‬ ‫ר' משה יהושע לא סיים בזאת‪ ,‬ובמשך דקות ארוכות‬ ‫לא נתתי לך כסף‪ ,‬מדוע לא נכנסת?"‪" - .‬כי הבית היה כאן‬ ‫המשיך למנות עוד ועוד פרטים מחסדי ה' יתברך‪ ,‬ורק אז‬ ‫כמרקחה‪ ,‬היו הרבה עסקנים‪ ,‬ולא נתנו להיכנס"‪" - .‬מה?‬ ‫סיים ואמר בהתרגשות‪" :‬עכשיו אראה לך איך לברך! כשאנו‬ ‫לא נתנו לך להיכנס?!" כאב לו הלב‪ .‬הרב שך הרגיש לא‬ ‫מברכים‪' :‬שהכל נהיה בדברו' עלינו לחשוב ולהודות על כל‬ ‫טוב עם זה‪ ,‬ואמר לו‪" :‬אם כך‪ ,‬אפצה אותך‪ .‬ראשית כל‪ ,‬שב‬ ‫הדברים הללו שנעשו בחסדי הבורא! כמה הכרת טובה אנו‬ ‫קצת"‪.‬‬ ‫חייבים לקב"ה על החסד העצום שהוא עושה אתנו בכל רגע‬ ‫האברך הבין מיד שזו שעת הכושר‪ ,‬וכי הרב שך מעוניין‬ ‫ורגע! ברוך שעשה לי כל צרכי!"‪.‬‬ ‫לדבר אתו‪ ,‬לכן שאל מיד‪" :‬מה ראש הישיבה נטפל דווקא‬ ‫הגה"ק מקוז'יגלוב זי"ע מביא את דברי הרה"ק ה'חידושי‬ ‫לבחור הזה ולוקח את הדברים ללבו? מי הוא הבחור?"‪.‬‬ ‫הרי"ם' זי"ע בפרשתנו‪ ,‬שלכן עשה הקב"ה נסים לאליעזר‬ ‫השיב לו ראש הישיבה‪" :‬אני חייב לו הכרת הטוב"‪- .‬‬ ‫עבד אברהם בדרכו לשידוכי יצחק אבינו שקפצה לו הארץ‪,‬‬ ‫"הכרת הטוב לבחור?!"‪" - .‬לא לבחור ממש‪ ,‬אלא לסבתא‬ ‫וכיו"ב‪ .‬לרמז לדורות עולם שכל שידוך ושידוך שבא לידי‬ ‫של הבחור שעשתה עמי חסד‪ .‬ואספר לך‪ :‬הייתי בחור‬ ‫גמר והתקשרות‪ ,‬הוא בדרך נס ופלא מידי שמים‪.‬‬ ‫בישיבה בחוץ לארץ‪ .‬ישבתי ולמדתי והייתה לי חולצה אחת‬ ‫בלבד לשבת וליום חול‪ .‬מרוב שימוש נעשה בה חור‪ .‬מה‬ ‫אם נתבונן נראה שבעצם ה'שידוך' הראשון מששת ימי‬ ‫עושים כשיש חור? מתקנים‪ .‬אחרי כמה ימים נהיה חור גדול‬ ‫בראשית היה כשה'חתן' היה בכלל בתרדמה‪" ...‬ויאמר ה'‬ ‫יותר‪ ...‬חיברתי טלאי על גבי טלאי‪ .‬בזמן קצר נהיה מצב‬ ‫אלוקים לא טוב היות האדם לבדו‪ ...‬ויפל ה' אלוקים תרדמה‬ ‫שרק השרוולים נותרו שלמים‪ .‬אבל היה קשה לכבס את‬ ‫על האדם וישן" )בראשית ב‪ ,‬ח–כא(‪ ,‬ויש שאמרו שע"ד הרמז‬ ‫החולצה כאשר יש רק אחת‪ .‬מה עשיתי? היה לי מקום בגג‪,‬‬ ‫בא זה ללמדנו‪ ,‬שלמרות שהרבה פעמים מתעקש אדם‬ ‫שם כיבסתי את החולצה כל יום שישי בבוקר‪ ,‬ושם על הגג‬ ‫לומר ''רצוני דווקא בשידוך פלוני''‪ ,‬או לאידך גיסא פעמים‬ ‫המתנתי עד שהיא תתייבש‪ .‬כך כל יום שישי‪ .‬הייתה איזו‬ ‫שיאמר ''שידוך זה‪ ...‬אין בכלל על מה לדבר‪ ,"...‬לכן אמר‬ ‫אשה שראתה שאני ממתין על הגג עד שהחולצה תתייבש‪,‬‬ ‫הקב"ה לאדם‪'' :‬אני אשיג לך את הזיווג ההגון לך‪ ,‬אפיל‬ ‫היא באה והביאה לי שתי חולצות! בשבילי זה היה כזה‬ ‫עליך תרדמה ובמצב הזה אציג לפניך זיווגך‪ ,‬וכזה ראה‬ ‫לוקסוס ‪ -‬שתי חולצות חדשות!‪ .‬חלפו עשרות שנים‪ ,‬הלכתי‬ ‫וקדש''‪ ,‬וכמו שרגילים לומר ‪'' -‬אל תעזור ואל תפריע‪.''...‬‬ ‫וביררתי ונודע לי כי יש לה נכד בישיבה שלכם‪ ,‬ואם כן זו‬ ‫* * *‬ ‫הזדמנות להכיר טובה‪ ...‬החלטתי לשכור לו מלמד פרטי‬ ‫]מתוך 'יחי ראובן'[‬ ‫כ'הכרת הטוב' לסבתא שלו"‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‪ :‬מעשה בבחור‬ ‫בן טובים וירא שמים שלמד באחת מהישיבות המפורסמות‬ ‫ֵמה' י ָָצא ַה ָ ּד ָבר ל ֹא נ ּו ַכל ַ ּד ּ ֵבר ֵאלֶ ָ‬ ‫יך ַרע‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬אך משום־מה לא הצליח למצוא את זיווגו‪.‬‬ ‫וכך עברו הימים מיום ליום ומחודש לחודש כשלבו נשבר‬ ‫טוב )כד‪ ,‬נ(‬ ‫או ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫בקרבו מחמת מצבו הקשה‪ .‬לקראת שבת אחת החליטו בני‬ ‫הישיבה לשבות במירון סמוך ונראה לציון של הרשב"י‪ .‬אותו‬ ‫לא הסתירה ולא הבניין תלוי ברצוננו‪ ,‬כי בעל כרחנו‬ ‫בחור הצטרף ונסע עמהם‪ ,‬אך במשך כל השבת הסתגר‬ ‫]יקרה הדבר בין אם אנו[ רוצים או לא רוצים‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫בחדרו כשהוא שקוע בצערו ולא עלה לציון אפילו פעם אחת‪.‬‬ ‫עשה‪ ,‬שהיכולת בידו )פי' הרשב"ם(‬ ‫רק במוצאי שבת נתעורר בו רצון לפקוד את הציון בטרם‬ ‫יחזור לישיבה‪ .‬ואכן‪ ,‬בהגיעו אצל הציון פתח באמירת‬ ‫אכן‪' ,‬מה' יצא הדבר' ובכל העניינים 'רצון אבינו שבשמים'‪,‬‬ ‫תהילים בהשתפכות הנפש ובדבקות עצומה‪ ,‬עד שלאחר‬ ‫הוא אשר יקום ויהיה‪ ,‬ובפרט בענין השידוכים‪ ,‬כי הזיווג‬ ‫כמה שעות גמר את כל ספר התהילים‪ .‬כשחיפש את חבריו‬ ‫שהוכרז מן השמים יעלה ויבוא ויצא לפועל בזמן שגזר‬ ‫התברר לו שהם לא המתינו וחזרו לישיבה‪ .‬אין לו ברירה‬ ‫הבורא‪ ,‬ובאופן שגזר הבורא‪ ,‬ואם כן 'דאגה מנין?!' ‪.‬‬ ‫והוא מבין שעליו לחזור לישיבה בכוחות עצמו‪ .‬אך כיוון שלא‬ ‫* * *‬ ‫היה לו כסף פנה לביתו של אחד מתושבי מירון‪ ,‬סיפר לו מה‬ ‫שקרה וביקש שילווה לו כסף להוצאות הדרך‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫הרה"ק ה'בית ישראל' זי"ע אמר בשם הגה"ק רבי חיים‬ ‫יחשוש שמא לא יחזיר לו את ההלוואה ‪ -‬נתן לו את מספר‬ ‫מבריסק זי"ע על הכתוב בפרשתנו )כד‪ ,‬יז‪-‬כ( "וירץ העבד‬ ‫הטלפון של ראש הישיבה כדי שיוכל לברר עליו‪ .‬בעה"ב‬ ‫לקראתה‪ ...‬ותמהר‪ ...‬ותרץ עוד"‪ ,‬מה שהוזכרו כאן לשונות‬ ‫שוחח עמו על דא ועל הא למשך זמן־מה ולאחר מכן הלווה‬ ‫של ריצה ומהירות‪ ,‬היינו משום שאליעזר התפלל 'הקרה נא‬ ‫לו כפי בקשתו ופטרו לשלום‪ .‬היהודי שהתפעל מאוד‬ ‫לפני היום' ונתקבלה תפילתו‪ ,‬וכבר היה זה 'לעת ערב'‪ ,‬לכן‬ ‫מאצילותו של הבחור מיהר להתקשר לראש הישיבה וסיפר‬ ‫היה צורך שיתנהל הכל במהירות ובחפזון כ'קפיצת דרך'‪,‬‬ ‫לו שכך וכך היה מעשה‪ ,‬ובירר אצלו 'מה טיבו' של הבחור‪,‬‬ ‫ריצת העבד‪ ,‬מהירות רבקה וכדו' – בכדי שיגמר הדבר בכי‬ ‫כי בת יש לו שהגיעה לפרקה וברצונו לברר אצלו על אותו‬ ‫טוב‪' ,‬בעתו ובזמנו' ללא עיכוב רגע אחד‪ ...‬למדים אנו‬ ‫בחור‪ .‬ראש הישיבה הרבה והפליג בשבחו של הבחור‬ ‫לדידן‪ ,‬שכך הוא גם לדורות בבחינת 'מעשה אבות סימן‬ ‫בתורה ובמידות טובות‪ .‬מיד שלח הלה שדכן שידבר עם אבי‬ ‫לבנים' ‪ -‬שבהגיע אדם לפרק 'האיש מקדש' ועליו לשדך את‬ ‫הבחור להציע את השידוך‪ ,‬וכעבור יומיים שברו צלחת‬ ‫בנו ובתו שכבר הגיעו פרקם‪ ,‬לא יתבלבל ולא יאמר 'אנה אני‬ ‫בשמחת התנאים בשעה טובה ומוצלחת בבית אבי הכלה‬ ‫בא'‪ ,‬איני יודע מה לעשות ולאן לפנות‪ ,‬אלא ‪ -‬אין לו להישען‬ ‫בעיה"ק מירון‪ .‬מתברר למפרע שתפילתו במוצאי יום מנוחה‬ ‫ולסמוך רק על אביו שבשמים ו'באמונתו יחיה'‪ ,‬שבהגיע‬ ‫הרקיעה שחקים ועל ידה זכה לישועה הגדולה‪ .‬ולא עוד‪,‬‬ ‫הרגע הנכון יעלה השידוך ויתקשר בקשר של קיימא‬ ‫אלא אף בעיני בשר ראה שבגלל שהאריך בתפילתו באותה‬ ‫במהירות וכהרף עין‪...‬‬ ‫שעה‪ ,‬זכה לראות מיד בישועתו‪ ...‬שהרי איחורו גרם לו‬ ‫* * *‬ ‫]מתוך 'באר הפרשה'[‬ ‫לפגוש את חמיו לעתיד‪...‬‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬