gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

ובחרת בחיים · Ibuchartu Bachaim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ובחרת בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ו | פר' חיי שרה | תשפ"ז‬ ‫גליון שבועי במשנת מרן האור החיים הק' זיע"א‬ ‫באור החיים‬ ‫תולדות רבנו הק'‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫פרק שמיני‪ :‬תהפוכות‬ ‫לולי תורתך שעשועי‬ ‫אותות ימיו הטרופים והרדיפות אותן‬ ‫אברהם את ההפך ממה שאמרו עליו‪ .‬הם קוראים‬ ‫לו “נשיא”‪ ,‬והוא אינו מחזיק את עצמו כנשיא עליהם‪.‬‬ ‫לזכור שאנחנו רק גרים‬ ‫סבל‪ ,‬ניכרות‪ ,‬לדברי רבינו עצמו‪ ,‬בספריו‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬הוא נותן להם כבוד ומשתחווה לפניהם‪.‬‬ ‫שכן חידושיו בהם באים לפעמים בקצרה‬ ‫ֵ ּגר וְ תוֹ ׁ ָשב ָאנ ִֹכי ִע ָּמ ֶכם (בראשית כג‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ולפעמים בארוכה‪ ,‬והכל לפי רוב הטרדה‬ ‫קל להיות עניו כשאיש אינו משבח אותנו‪ .‬המבחן מגיע‬ ‫דווקא אחרי שמכבדים‪ ,‬מרימים‪ ,‬מחמיאים ונותנים‬ ‫אברהם אבינו עומד מול בני חת ומבקש מהם אחוזת‬ ‫שהיתה מנת חלקו ביום כתיבת כל‬ ‫קבר‪ .‬הוא מתאר את מצבו בשתי מילים שנראות‬ ‫חידוש וחידוש‪ .‬הקדמתו לספרו הראשון‪,‬‬ ‫מעמד‪.‬‬ ‫כמעט סותרות‪“ :‬גר ותושב”‪.‬‬ ‫שאת שמו קרא “חפץ ה’”‪ ,‬חושפת טפח‬ ‫אברהם אבינו שומע “נשיא אלוקים אתה” – ולא‬ ‫משתנה כלום‪ .‬הוא נשאר אותו אברהם שמכבד את‬ ‫אם הוא גר – איננו תושב‪ .‬ואם הוא תושב – מה פירוש‬ ‫מעולמו הפנימי‪ ,‬ומותירה את הלומד‬ ‫שהוא גר?‬ ‫נדהם ומשתומם אודות מדרגותיו בקודש‬ ‫העומדים מולו‪.‬‬ ‫והשגותיו של רבינו עוד בשחר ימיו‪ ,‬וגם‬ ‫גדלות אמיתית אינה נמדדת בכמה כבוד אדם מקבל‪,‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬כלפי בני חת‪ ,‬אברהם‬ ‫אלא במה שהכבוד עושה לו‪.‬‬ ‫אכן היה תושב ביניהם‪ .‬הוא חי בתוכם וקבע שם את‬ ‫אודות כל אשר עבר על ראשו בחלק גדול‬ ‫משכנו‪ .‬אבל קודם שאמר “תושב”‪ ,‬הקפיד להקדים‬ ‫מהשנים בהן שקד על ספרו זה‪.‬‬ ‫מי שנשאר מכבד גם כשמכבדים אותו – הכבוד לא‬ ‫“גר”‪.‬‬ ‫את חידושיו אלו ברובם‪ ,‬כתב מתוך טרדה‬ ‫שולט בו‪.‬‬ ‫מדוע?‬ ‫ותחת איומים ורדיפות‪ ,‬והוא היה מתייגע‬ ‫למצוא את הרגעים הפנויים כדי ישוב‬ ‫מפני שהצדיק אינו רוצה להחזיק את עצמו כתושב‬ ‫הדעת‪ ,‬להעלאת החידושים עלי גליון‪ .‬וכך‬ ‫לומר את המסר בלי לבייש‬ ‫קבע בעולם הזה‪ .‬דוד המלך אומר‪“ :‬גר אנכי בארץ”‪.‬‬ ‫כותב רבינו בהקדמתו‪:‬‬ ‫העולם הזה הוא מקום שעוברים בו‪ ,‬לא המקום שבו‬ ‫“‪ ...‬כי הלא תתמה דלפעמים תמצא‬ ‫וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָ ּבא ַ ּב ָי ִּמים וַ ה׳ ֵ ּב ַר ְך ֶאת‬ ‫קובעים את כל התקוות והשאיפות‪.‬‬ ‫קצת אורך לשון ולפעמים לקחתי‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַ ּב ֹּכל (בראשית כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אפשר שיהיה לאדם בית‪ ,‬עבודה‪ ,‬רכוש וסדר יום‬ ‫דרך קצרה ביותר‪ ,‬וגם תמצא לפעמים‬ ‫אברהם אבינו עומד לשלוח את עבדו למצוא אשה‬ ‫מלא‪ ,‬ובכל זאת בלבו הוא זוכר‪ :‬אני כאן בשליחות‪ .‬כל‬ ‫שאני מבאר ומפלפל‪ ,‬ולפעמים מעלים‬ ‫ליצחק‪ .‬לפני השליחות מספרת התורה שאברהם זקן‪,‬‬ ‫מה שיש לי הוא כלי למה שאני באמת צריך להספיק‪.‬‬ ‫עין במקום שאין רשאי להתעלם‪ ,‬דע‬ ‫ושה׳ ברך אותו בכל‪.‬‬ ‫אברהם היה תושב אצל בני חת – אבל בעיני עצמו‬ ‫לך אחי כי כל מה שלמדתי בחיי לא‬ ‫לשם מה ההקדמה הזאת?‬ ‫נשאר גר בעולם הזה‪.‬‬ ‫היה אלא מאהבת ה’ ומחשק התורה‪.‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬אברהם ראה את מצבו‪.‬‬ ‫כשזוכרים שאנחנו גרים‪ ,‬קל יותר לדעת מה באמת‬ ‫כי מהיותי בעולם אשר פתחתי עיני‪,‬‬ ‫הוא כבר זקן‪ ,‬ביתו מלא ברכה ונכסים‪ ,‬והעבד המושל‬ ‫ראוי לקחת איתנו‪.‬‬ ‫סבבוני כתרוני צרות צרורות‪ ...‬ובין‬ ‫בכל אשר לו רואה את כל השפע הזה‪ .‬אברהם חשש‬ ‫הכי ובין הכי לא זז מחבבה אם יום או‬ ‫שמא בלבו של העבד קיימת מחשבה להשיא את בתו‬ ‫יומיים אעמוד בקצת מנוחה לא אחדל‬ ‫ליצחק‪.‬‬ ‫הכבוד לא עלה לו לראש‬ ‫מהביט אל הספר לכתוב קצת‪ ,‬ולערך‬ ‫אברהם צריך להבהיר לו שהדבר אינו אפשרי‪ .‬אבל‬ ‫המנוחה הייתי שוקד על הלימוד‬ ‫כיצד עושים זאת בלי לפגוע?‬ ‫וַ ָי ָּקם ַא ְב ָר ָהם וַ ִ ׁי ְּש ַּתח ּו ְל ַעם ָה ָא ֶרץ ִל ְבנֵ י ֵחת‬ ‫ולבאר אשר הבינותי לכבוד קוני‪ .‬ולזה‬ ‫(בראשית כג‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫תמצא לפעמים אני יוצא י”ח בענין‬ ‫הוא אינו אומר לו‪ :‬אני יודע מה אתה רוצה‪ ,‬וזה לא‬ ‫שייך‪ .‬במקום זאת הוא משביע אותו בלשון כללית‪:‬‬ ‫בני חת פונים אל אברהם בכבוד עצום‪“ :‬נשיא אלוקים‬ ‫לפרש בו הצורך‪ ,‬ולא כל העתים‬ ‫אתה בתוכנו”‪ .‬הם מציגים אותו כאדם מורם מעם‪,‬‬ ‫שוות‪ .‬ולפעמים אני בוחר לעצמי דרך‬ ‫“לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני”‪ .‬הדברים ברורים‪,‬‬ ‫והעבד מבין מעצמו שהמסר נוגע גם אליו‪.‬‬ ‫נשיא וגדול‪.‬‬ ‫קצרה‪ ,‬ולפעמים אני מושך בקסת‬ ‫לפעמים צריך לומר דבר שאי אפשר לטשטש‪ .‬אבל‬ ‫ומה עושה אברהם מיד לאחר ששומע את הדברים‬ ‫אשר בידי באורך לשון‪ .‬מטרדות הזמן‬ ‫גם אמת ברורה אפשר למסור בדרך ששומרת על‬ ‫הללו?‬ ‫אין הדעת מיושב כי רבו משערות‬ ‫ראשי רוב טרדותי ואנחותי עצמו‬ ‫כבודו של השומע‪.‬‬ ‫“ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת”‪.‬‬ ‫מצמיתי לא יתנוני השב רוחי‪”...‬‬ ‫לא כל מסר חייב להגיע בצורה חדה ומביכה‪ .‬אפשר‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬ההשתחויה הזאת באה‬ ‫בשנת ת”צ שככה המלחמה‪ .‬מולאי‬ ‫להיות ברור – ולהישאר עדין‪.‬‬ ‫דווקא אחרי דברי הכבוד שלהם‪ .‬במעשהו הראה‬ ‫עבדאללה‪ ,‬בנו של מולאי אסמעאיל‪ ,‬גבר‬ ‫סופית על האחרים מבין אחיו הטוענים‬ ‫המשך בעמוד ג' ◄‬ ‫לכתר‪ .‬אלא שאם שקטו הרוחות במרוקו‬ ‫כולה‪ ,‬הרי שליהודים לא הונח ולא לרגע‪.‬‬ ‫מולאי עבדאללה לא הקל מעליהם כל עול‪,‬‬ ‫ואדרבה‪ ,‬המשיך להטיל עליהם מיסים‬ ‫ועונשים חדשים לבקרים‪.‬‬ ‫המשך בשבוע הבא‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויראת שמים בפרשה‬ ‫בה שוטטו כלבי טרף שהיו קורעים‬ ‫שכרה של מצווה אחת‬ ‫לגזרים את כל הקרב אליהם‪.‬‬ ‫לקיים את הדיבור‬ ‫ּושׁמֹו לָ ָבן וַ יָ ָּרץ לָ ָבן ֶאל‬ ‫‘ּולְ ִר ְב ָקה ָאח ְ‬ ‫‘וְ ָה ִאיׁש ִמ ְש ָּׁת ֵאה לָ ּה ַמ ֲח ִריׁש לָ ַד ַעת‬ ‫לבש רבי משה לייב את המלבוש הלבן‬ ‫חּוצה ֶאל ָה ָעיִ ן’ (בראשית כד כט)‪.‬‬‫ָה ִאיׁש ַה ָ‬ ‫יח ה’ ַּד ְרּכֹו ִאם ֹלא’ (בראשית כד כא)‪.‬‬‫ַה ִה ְצלִ ַ‬ ‫שנתן לו רבו‪ ,‬והנה‪ ,‬אך נסגר שער החצר‬ ‫מעשה ביהודי שלא שמר תורה ומצוות‪,‬‬ ‫מאחוריו‪ ,‬עמדו הכלבים עזי הנפש‬ ‫שבע שנים למד הרב הקדוש רבי משה‬ ‫שבא אל הרב הקדוש רבי יצחק מאיר‬ ‫באימה‪ ,‬כמו סומרו למקומם‪.‬‬ ‫לייב מסאסוב זי”ע‪ ,‬אצל הגאון הקדוש‬ ‫מגור‪ ,‬בעל ה’חידושי הרי”ם’ זיע”א‪,‬‬ ‫רבי שמעלקא מניקלשבורג זי”ע‪ ,‬ובבואו‬ ‫וקושיה בפיו‪ :‬בפרשת קריאת שמע נאמר‬ ‫נבהל האדון ממה שראו עיניו‪ ,‬ותיכף‬ ‫להפרד מרבו כתום שבע השנים‪ ,‬נתן לו‬ ‫שאם לא ישמרו ישראל את מצוות ה’‪,‬‬ ‫הלך בעצמו אל המרתף‪ ,‬והוציא את‬ ‫רבו שלוש מתנות‪ :‬דינר זהב‪ ,‬כיכר לחם‬ ‫תבוא עליהם פורענות‪ .‬ואילו הוא‪ ,‬שאינו‬ ‫האסיר לחופשי‪.‬‬ ‫ומלבוש לבן‪.‬‬ ‫שומר מצוות‪ ,‬יש לו כל טוב‪ ,‬והצדיקים‬ ‫מעשה מופלא זה סיפר הרב הקדוש רבי‬ ‫כשחלף ברחובות אחת העיירות‪ ,‬הגיעה‬ ‫יושבים בצער‪.‬‬ ‫דוד משה מטשורטקוב זיע”א‪ ,‬ובסיומו‬ ‫לאזנו לפתע קול זעקה מרה‪.‬‬ ‫השיב לו החידושי הרי”ם‪ ,‬שמתוך שאלתו‬ ‫שאל‪ :‬היכן משיגים היום מעיל כזה?”‬ ‫והקול‪ ,‬קולו של יהודי צועק ובוכה‪ ,‬עולה‬ ‫נראה כי קרא קריאת שמע לפחות פעם‬ ‫כאשר בא אליעזר עבד אברהם אל הבאר‬ ‫ממרתף אחד הבתים‪.‬‬ ‫אחת בימי חייו‪.‬‬ ‫בשליחות אדונו‪ ,‬לבקש אשה ליצחק‪.‬‬ ‫ביקש בתפילתו סימן‪ :‬הנערה אשר יבקש‬ ‫תר רבי משה לייב אחר מקור הקול‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬אישר היהודי‪ .‬פעם אחת קרא‬ ‫וגילה אשנב מסורג בסמוך לאדמה‪,‬‬ ‫קריאת שמע‪.‬‬ ‫ממנה מים והיא תיענה לבקשתו ואף‬ ‫תציע להשקות את גמליו‪ ,‬היא האשה‬ ‫משם‪ ,‬במעמקיו של מרתף חשוך בקעו‬ ‫אם כן‪ ,‬השיב הרבי‪ ,‬מגיע לך עוד יותר‬ ‫הקולות‪.‬‬ ‫ממה שיש לך!‬ ‫שהועיד הקדוש ברוך הוא לבן אדונו‪.‬‬ ‫והנה באה רבקה‪ ,‬משקה אותו ומוסיפה‬ ‫היהודי שהבחין בדמות יהודי בעד‬ ‫****‬ ‫הסורגים‪ ,‬שפך לפניו את צרתו‪:‬‬ ‫מעצמה‪‘ :‬גַ ּם לִ גְ ַמלֶ ּיָך ֶא ְש ָׁאב ַעד ִאם כִ ּּלּו‬ ‫אל המגיד הקדוש‪ ,‬רבנו דב בער‬ ‫שתֹּת’ (בראשית כד יט)‪.‬‬ ‫לִ ְ ׁ‬ ‫מאין בידו ממון לפרוע את דמי החכירה‬ ‫ממזריטש זיע”א‪ ,‬בא יהודי שהיה זקוק‬ ‫עבור בית המזיגה המקומי‪ ,‬השליך אותו‬ ‫רבקה ממהרת אל הבאר‪ ,‬רצה ושואבת‪,‬‬ ‫לישועה גדולה‪.‬‬ ‫אדון הסביבה למרתף‪.‬‬ ‫וממלאת את השוקת לכל גמליו‪ .‬לכאורה‬ ‫אמר לו המגיד‪“ :‬צרתך צרה‪ ,‬אך לא אוכל‬ ‫כבר ראה אליעזר את כל אשר ביקש‪:‬‬ ‫נכמרו רחמיו של רבי משה לייב על‬ ‫לסייע לך בדבר זה‪.‬‬ ‫נערה בעלת חסד‪ ,‬הנותנת ברוחב לב‬ ‫היהודי האומלל‪ .‬תחילה השליך אליו‬ ‫עצתי‪ ,‬שתלך לעיר פלונית‪ ,‬שם תמצא‬ ‫יותר ממה ששאל ממנה‪ .‬תפילתו נענתה‪,‬‬ ‫את כיכר הלחם שנתן לו רבו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫שיכור מפרסם המתגולל בקיאו בשווקים‬ ‫והסימן שהתנה התקיים‪.‬‬ ‫להחיות את נפשו‪ ,‬ומיד פנה לבית‬ ‫וברחובות כל היום כולו‪.‬‬ ‫אולם הכתוב אומר‪‘ :‬וְ ָה ִאיׁש ִמ ְש ָׁת ֵּאה לָ ּה‬ ‫אדון הכפר‪ ,‬להשתדל לפניו על שחרור‬ ‫תשכים בבוקר ותבוא אליו לפני שיתפלל‬ ‫יח ה’ ַד ְּרּכֹו ִאם ֹלא’‪.‬‬ ‫ַמ ֲח ִריׁש לָ ַד ַעת ַה ִה ְצלִ ַ‬ ‫האסיר‪.‬‬ ‫שחרית‪ ,‬כאשר הוא עדיין פיכח וטרם‬ ‫מה טעם מחריש אליעזר? מה עוד עליו‬ ‫צרור כסף לא היה עמו‪ .‬כל רכושו היה‬ ‫שתה משקה‪ ,‬ובקש ממנו שיברכך‬ ‫לראות כדי לדעת שהצליח ה’ את דרכו?‬ ‫אותו דינר זהב שקיבל מרבי שמעלקא‪.‬‬ ‫שתיוושע‪.‬‬ ‫את המטבע הזה הציע לאדון תמורת‬ ‫מבאר רבינו האור החיים הקדוש (בראשית‬ ‫אם תצליח להתברך מפי השיכור –‬ ‫כד כא)‪ ,‬כי אכן מצד התנאי שהתנה‬ ‫החוב כולו‪ ,‬בבקשה שימחל על יתרת‬ ‫מבטחני שהישועה בוא תבוא”‪.‬‬ ‫בתפילתו‪ ,‬כבר היה יכול לגשת אל רבקה‬ ‫הסכום וישלח את היהודי לביתו‪.‬‬ ‫נסע האיש לאותה עיר‪ ,‬ואכן הצליח‬ ‫ולומר לה את הדברים שבפיו‪ .‬הוא ביקש‬ ‫האדון הביט בו בבוז‪ .‬חוב של שלוש‬ ‫למצוא את השיכור לפני ששתה מיינו‪,‬‬ ‫שתאמר כי תשאב גם לגמליו ותעשה‬ ‫מאות רובל כסף אינו מוכן למחול תמורת‬ ‫וזכה לברכה מפיו‪.‬‬ ‫כדבריה‪ ,‬והיא כבר שאבה לכל הגמלים‪.‬‬ ‫דינר זהב אחד‪.‬‬ ‫וכדברי המגיד כן היה‪ .‬מיד בבואו לביתו‪,‬‬ ‫לא היה בתנאו שימתין עד שיכלו‬ ‫כל בקשותיו ותחנוניו של רבי משה לייב‬ ‫כבר היתה הרווחה ונושע מצרתו‪.‬‬ ‫לשתות‪.‬‬ ‫לא הועילו‪ ,‬והוא יצא מביתו בפחי נפש‪.‬‬ ‫שב היהודי אל המגיד אחוז פליאה‪:‬‬ ‫אלא שרבקה עצמה הוסיפה דבר שלא‬ ‫כעבור רגעים שב על עקבותיו ורץ שוב‬ ‫“ילמדנו רבינו‪ ,‬מה פשר הדבר?”‬ ‫ביקש‪‘ :‬עד אם כלו לשתות’‪ .‬היא קיבלה‬ ‫אל בית האדון‪ .‬צערו של היהודי היושב‬ ‫נם לו המגיד‪:‬‬ ‫על עצמה לעמוד ולטרוח בהשקאתם עד‬ ‫במרתף לא נתן לו מנוח‪ .‬שוב ביקש מן‬ ‫‘’יהודי זה חוטא ובעל עבירה גדול היה‪,‬‬ ‫שישתו כל צורכם‪ .‬מתוך תוספת זו נולד‬ ‫האדון לקבל את דינר הזהב ולהוציא את‬ ‫עד שלא הניח דבר עבירה שלא עשאה‪,‬‬ ‫לאליעזר ספק חדש‪ :‬שמא היא‪ ,‬כלשון‬ ‫האסיר לחופשי‪.‬‬ ‫רחמנא‪-‬ליצלן‪.‬‬ ‫רבינו‪‘ ,‬מהאומרים הרבה ועושים מעט’‪.‬‬ ‫הפעם עוררו דבריו את חמת האדון‪.‬‬ ‫יום אחד הגיעה שמועה לאזנו‪ ,‬כי בעיר‬ ‫לפיכך השתיק את עצמו והמתין לראות‬ ‫בימים ההם היה אדון הכפר שליט על‬ ‫פלונית ניתן להשיג דבר עברה מסויים‬ ‫אם תקיים גם את מה שהוסיפה מדעתה‪.‬‬ ‫נתיניו‪ ,‬וידו תקיפה לעשות בהם כרצונו‪,‬‬ ‫תמורת ארבע מאות דינרי זהב‪.‬‬ ‫רק לאחר שראה כי כלו הגמלים לשתות‪,‬‬ ‫ברוב זעמו וקצפו‪ ,‬ציווה על משרתיו‬ ‫נטל האיש את צרור כספו ופנה לעבר‬ ‫ניגש לתת לה את הנזם ואת הצמידים‪.‬‬ ‫להשליך את רבי משה לייב לחצר סגורה‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫◄ המשך מעמוד א'‬ ‫◄◄◄‬ ‫בדיוק ברגע הנכון‬ ‫וַ יְ ִהי הוּא ֶט ֶרם ִּכ ָּלה ְל ַד ֵ ּבר וְ ִה ֵ ּנה ִר ְב ָקה י ֵֹצאת (בראשית כד‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫בקדושה‪.‬‬ ‫העיר המדוברת‪.‬‬ ‫אליעזר עומד ליד הבאר ומתפלל להצלחת שליחותו‪ .‬הוא מבקש סימן שיכוון אותו אל‬ ‫עמדו המקטרגים וטענו‪:‬‬ ‫בעודו בדרך חלפה לצידו‬ ‫הנערה הראויה ליצחק‪.‬‬ ‫“כיצד יכול אדם מגושם‬ ‫עגלה ממנה בקעו קולות בכי‬ ‫התורה מדגישה‪“ :‬טרם כלה לדבר” – עוד לפני שסיים לגמרי את דבריו‪“ ,‬והנה רבקה יוצאת”‪.‬‬ ‫שכזה לזכות למדרגות כה‬ ‫ויללה של אנשים ונשים‪.‬‬ ‫מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬לא היה כאן אפילו רגע של המתנה‪ .‬בעוד אליעזר מסיים את‬ ‫רמות?‬ ‫בירור קצר העלה כי מדבר‬ ‫תפילתו‪ ,‬רבקה כבר מופיעה‪.‬‬ ‫הלא אין בו לא תורה ולא‬ ‫במשפחה יהודית מנתיני‬ ‫ולא זו בלבד‪ .‬האור החיים מדייק גם בלשון “רבקה יוצאת”‪ .‬לא היה זה דבר שרבקה רגילה‬ ‫עבודה‪ ,‬וגופו לא הזדכך‪.‬‬ ‫אחד הפריצים באזור‪,‬‬ ‫לעשות באותה שעה‪ .‬מן השמים סובבו את יציאתה כדי שתגיע בדיוק באותו רגע – לא קודם‬ ‫ושמא יבקש שיחיו המתים‬ ‫שהיה השליט הבלעדי על‬ ‫ולא אחר כך – כדי שאליעזר יפגוש את מי שנועדה ליצחק ולא יטעה באחרת‪.‬‬ ‫ועוד שאר דברים שעדיין‬ ‫כל הדרים באחוזתו‪ .‬ראש‬ ‫אנחנו רואים רק פגישה אחת ליד באר‪ .‬מאחורי הפגישה הזאת עומד תזמון מדויק של‬ ‫לא הגיעה עתם‪ ,‬ויחריב את‬ ‫המשפחה שחכר מהפריץ‬ ‫ההשגחה‪ :‬תפילה‪ ,‬יציאה‪ ,‬רגע ומקום – הכול מתחבר יחד‪.‬‬ ‫העולם‪”...‬‬ ‫את בית המרזח‪ ,‬לא שילם זה‬ ‫לפעמים אדם מחכה לדבר הנכון ותוהה מתי יגיע‪ .‬מפרשתנו לומדים שיש דברים שצריכים‬ ‫בשל כך נמנו וגמרו בבית‬ ‫זמן רב את דמי החכירה‪ ,‬עד‬ ‫לא רק להגיע – אלא להגיע בזמן המדויק שלהם‪.‬‬ ‫דין של מעלה כי יהיה האיש‬ ‫שהחוב הגיע לכארבע מאות‬ ‫כשהרגע מגיע‪ ,‬מתברר שגם ההמתנה הייתה חלק מן הסדר‪.‬‬ ‫שיכור בזוי כל ימי חייו‪ ,‬וכך‬ ‫זהובים‪.‬‬ ‫לא יתקרבו אליו בני אדם‬ ‫הפריץ‬ ‫הורה‬ ‫כנקמה‪,‬‬ ‫ולא ירצו לדבר עמו‪ ,‬וממילא‬ ‫לאסור אותו יחד עם כל בני‬ ‫אין מעשה טוב הולך לאיבוד‬ ‫לא יבקשו להתברך מפיו‪.‬‬ ‫משפחתו‪ ,‬וכעת הוא עומד‬ ‫ו ְּל ִר ְב ָקה ָאח ׁו ְּשמוֹ ָל ָבן וַ ָי ָּרץ ָל ָבן ֶאל ָה ִא ׁיש ַהחו ָּצה ֶאל ָה ָעיִ ן (בראשית כד‪,‬‬ ‫על כן שלחתיך אליו‪ ,‬בידעי‬ ‫להשליך אותם לכלא‪ ,‬שם‬ ‫כט)‪.‬‬ ‫שמדבריו לא יפל ארצה”‪.‬‬ ‫מצפה להם מיתה מייסרת‬ ‫חז”ל מלמדים שיש הבדל באופן שבו התורה מזכירה צדיקים ורשעים‪ :‬אצל הצדיקים השם‬ ‫****‬ ‫רעב‬ ‫מתוך‬ ‫וממושכת‬ ‫קודם – “ושמו בועז”; ואצל הרשעים האדם קודם לשמו – “נבל שמו”‪.‬‬ ‫עומד רבינו האור החיים‬ ‫וייסורים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬שואל האור החיים הקדוש‪ ,‬מדוע אצל לבן נאמר דווקא “ושמו לבן”‪ ,‬בסדר שמצינו‬ ‫הקדוש (בראשית כד כט)‪ ,‬על‬ ‫בלבו של אותו יהודי התלקח‬ ‫אצל צדיקים?‬ ‫הנאמר בלבן‪ּ‘ :‬ולְ ִר ְב ָקה ָאח‬ ‫ניצוץ קדוש‪ ,‬והוא החליט‬ ‫מבאר האור החיים‪ :‬בתחילה לבן רץ אל האיש מפני שחשש לאחותו רבקה‪ .‬הוא עדיין לא‬ ‫ּושׁמֹו לָ ָבן וַ יָ ָּרץ לָ ָבן ֶאל ָה ִאיׁש‬ ‫ְ‬ ‫להעניק את כל כספו על‬ ‫ידע את כל הסיפור‪ ,‬שמע שהיה קירוב דברים בינה לבין איש זר‪ ,‬וקם לקנא את קנאת אחותו‬ ‫חּוצה ֶאל ָה ָעיִ ן’‪ ,‬כי אמרו‬ ‫ַה ָ‬ ‫מנת לפדות את היהודי‬ ‫ולהגן עליה‪.‬‬ ‫חז”ל שאצל הצדיקים התיבה‬ ‫מידיו של הפריץ‪.‬‬ ‫באותו מעשה – אומר האור החיים – “מעשה צדיקים עשה”‪ .‬ולכן באותו מקום זכה להיזכר‬ ‫‘שמו’ קודמת להזכרת השם‪,‬‬ ‫הוא שלף את צרור מעותיו‬ ‫בלשון הראויה לצדיקים‪.‬‬ ‫כגון ‘ושמו בועז’‪ ,‬ואילו אצל‬ ‫והעבירו בשלמות לרשות‬ ‫והאור החיים מוסיף יסוד גדול‪ :‬הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר כל בריה על מעשיה‬ ‫הרשעים נאמר ‘נבל שמו’‪.‬‬ ‫הפריץ ששחרר את כל‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫ומעתה קשה‪ :‬מדוע נקטה‬ ‫השבויים מתחת ידו‪.‬‬ ‫לבן נשאר לבן‪ ,‬אבל מעשה טוב שעשה – לא נמחק‪.‬‬ ‫התורה אצל לבן הרשע את‬ ‫היהודים הנדכאים הודו לו‬ ‫לפעמים אנחנו ממהרים להדביק לאדם תווית אחת ולמדוד לפיה כל מה שהוא עושה‪.‬‬ ‫סדר הצדיקים‪ ,‬וכתבה ‘ושמו‬ ‫נרגשות על שחלצם ממצבם‬ ‫התורה מלמדת‪ :‬גם בתוך אדם שיש בו חסרונות‪ ,‬מעשה טוב הוא מעשה טוב‪.‬‬ ‫לבן’?‬ ‫הנואש‪ ,‬והלכו לדרכם‪,‬‬ ‫שום נקודה טובה אינה הולכת לאיבוד‪.‬‬ ‫מבאר רבינו‪ ,‬כי לבן שמע‬ ‫ואף הוא שב לעיר מגוריו‬ ‫על המפגש של אחותו עם‬ ‫בהחלטה לשוב לביתו‬ ‫אדם זר‪ ,‬וחשש שכוונתו‬ ‫ולא לחטוא באותה עבירה‬ ‫מתנה תחת מתנה‬ ‫לרעה‪ .‬מתוך דאגתו לכבוד‬ ‫שבעבורה יצא לדרך‪.‬‬ ‫אחותו רץ לקראת אליעזר‪.‬‬ ‫קדושת המצווה שזכה זה‬ ‫נָ ַת ִּתי ֶּכ ֶסף ַה ּ ָׂש ֶדה ַקח ִמ ֶּמ ִ ּני וְ ֶא ְק ְ ּב ָרה ֶאת ֵמ ִתי ׁ ָש ָּמה (בראשית כג‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫רק לאחר מכן ראה את הנזם‬ ‫עתה לקיים‪ ,‬מילאה את כל‬ ‫עפרון מציע לאברהם את השדה ואת המערה בלשון של מתנה‪ .‬אברהם משיב לו‪“ :‬נתתי‬ ‫ואת הצמידים‪ ,‬ושמע מפי‬ ‫ישותו בתחושה מרוממת‬ ‫כסף השדה‪ ,‬קח ממני”‪.‬‬ ‫רבקה את סדר הדברים‪ ,‬ואז‬ ‫של קדושה וטהרה‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש שואל‪ :‬מדוע אומר אברהם “נתתי” בלשון עבר‪ ,‬הרי עדיין לא מסר את‬ ‫נחה דעתו‪.‬‬ ‫הכסף? ועוד‪ ,‬למה לשון “נתתי”‪ ,‬כאילו גם הכסף הוא מתנה‪ ,‬הרי לכאורה זהו תשלום עבור‬ ‫מעשהו של היהודי שכפה‬ ‫השדה?‬ ‫בזכות אותה דאגה לאחותו‬ ‫את יצרו וויתר על כל כספו‬ ‫מבאר האור החיים‪ :‬אברהם אומר לעפרון‪ ,‬אם אתה גמרת בדעתך לתת לי את השדה‬ ‫נתנה לו התורה את הלשון‬ ‫כדי להציל יהודים‪ ,‬עורר‬ ‫בתורת מתנה – גם אני גמרתי בדעתי לתת לך את הכסף בתורת מתנה‪ .‬מתנה תחת מתנה‪.‬‬ ‫שבה היא מזכירה צדיקים‪.‬‬ ‫רושם חזק מאד בשמים‪,‬‬ ‫אברהם אינו מבקש להישאר רק בצד המקבל‪ .‬אם עפרון נותן – גם הוא נותן‪.‬‬ ‫וזה לשון רבינו‪‘ :‬כי מעשה‬ ‫עד ששמע אותו יהודי כרוז‬ ‫צדיקים עשה בזה ואין‬ ‫משמים‪ ,‬שהכריז כי כל‬ ‫יש אנשים שיודעים להכיר טובה בלב‪ .‬אברהם מלמד שהכרת הטוב מבקשת גם ביטוי‬ ‫מעשי‪ :‬כשקיבלתי‪ ,‬אני מחפש היכן גם אני יכול לתת‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מקפח‬ ‫היוצא מפיו יתקיים‪ ,‬והוא‬ ‫שכר בריה’‪.‬‬ ‫יזכה למדריגות גבוהות‬ ‫הדרך הנכונה היא לא לשאול “מה נתנו לי”‪ ,‬אלא “מה אני יכול להשיב”‪.‬‬ ‫לקבל בחן – ולחפש מיד כיצד להפוך גם לנותן‪.‬‬ ‫(מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)‬ ‫מתיבתא אור החיים‬ ‫נתבטלה מהם טענת בר מצרא‪.‬‬ ‫בדריסת הרגל שיעברו עליו לקבור מתים והוא לא‬ ‫כתב רבינו (בראשית כג ט)‪‘ :‬ויתן לי’ וגו’‪ .‬דקדק לומר‬ ‫ובנימוקי חיים (הגר‪ ,‬ב”מ קטז‪ .‬ד”ה בנימוקי יוסף) הקשה‬ ‫מכרו אלא לקבור שרה ואין דריסת רגל בשדהו‬ ‫לשון מתנה הגם שנטל ממנו דמים כאומרו בכסף‬ ‫על דברי רבינו‪ ,‬שהרי מבואר בגמרא (שם קח‪ ):‬שאין‬ ‫עוד‪ ,‬לזה אמר לאחוזת קבר‪:‬‬ ‫מלא‪ ,‬גם דקדק לומר בתוככם‪ .‬הנה נתחכם אברהם‬ ‫טענת בר מצרא כנגד אדם שקונה את הקרקע‬ ‫לקנות המערה בסדר שאין אחריו ערעור ולהיות‬ ‫דין בר מצרא בקונה מן הגוי‬ ‫לקבורה‪ ,‬ומפרש שם רש”י (ד”ה בלא אכרזתא) שהוא‬ ‫שרז”ל אמרו (זהר ח”א קכח) שעפרון מימיו לא ראה‬ ‫ומה שכתב רבינו ‘מדין המצר’‪ .‬הנה בפרשת ויחי‬ ‫במערה זולת החשך והבהלה ואם כן יכול הוא‬ ‫משום שאם ישתהה ויברר אם יש בר מצרא יש‬ ‫(להלן מט לב) הוסיף רבינו בענין זה‪ ,‬שאף שמבואר‬ ‫לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך ואפילו‬ ‫בזה בזיון למת‪ ,‬ואם כן מדוע חשש אברהם לדין‬ ‫בגמרא (ב”מ קח‪ ):‬שהקונה מן הנכרי אין בו דין בר‬ ‫לעולם חוזר הוא ואין זכות המערה מתקיים ביד‬ ‫בר מצרא אף שקנה את הקרקע לקבורה‪ .‬ובברכת‬ ‫מצרא‪ ,‬כיון שיכול הקונה לומר לבר מצרא ‘ארי‬ ‫אברהם לעולם‪ .‬והגם שאין אונאה לקרקעות‪,‬‬ ‫שמעון הוסיף להקשות‪ ,‬שאף שדין זה נאמר כלפי‬ ‫אברחי לך ממצרא’‪ ,‬מכל מקום חשש אברהם‬ ‫חש אברהם לסברת הירושלמי שכתבו התוספות‬ ‫המוכר‪ ,‬שאינו יכול בן המיצר להוציאו מיד הלוקח‬ ‫לדין בר מצרא‪ ,‬לפי שדברי הגמרא אמורים באופן‬ ‫(קידושין מב‪ ):‬שיש להם אונאה בחצי דמיהם ודוקא‬ ‫שמכרו לצורך קבורת המת‪ ,‬מכל מקום נראה‬ ‫שהמערער הוא ישראל‪ ,‬שיכול לומר לו ‘ארי אברחי‬ ‫אונאת שתות אין להם‪:‬‬ ‫שהוא הדין גם כלפי הלוקח‪ ,‬שאם קונה לשם‬ ‫לך ממצרך’‪ ,‬אבל אם הם גוים לא שייך טענה זו‪ ,‬כיון‬ ‫עוד יש לחוש שמא יערערו אחר המכר מדין המצר‬ ‫קבורה אינו צריך להקנותו לבר מצרא‪ ,‬שהרי עיקר‬ ‫דין בר מצרא הוא על הלוקח‪.‬‬ ‫שלא איכפת להם מזה‪ .‬ולכן אמר שם יעקב ‘מקנה‬ ‫או שיצא אחר כך שטר שעבוד על הקרקע ההוא‬ ‫השדה והמערה אשר בו מאת בני חת’‪ ,‬שבקנין זה‬ ‫ויטרפוהו מיד אברהם לזה נתחכם לתקן כל זה‬ ‫והמפרשים כתבו ליישב דברי רבינו בכמה אופנים‪:‬‬ ‫ואמר לשון מתנה ומכר‪ ,‬הכוונה בזה שיעשה אופן‬ ‫א‪ .‬בנמוקי חיים כתב‪ ,‬שרבינו כתב כן רק על דרך‬ ‫שיש בו שניהם והוא החליפין שיש בו מכר ויש בו‬ ‫דרוש וקבל שכר‪.‬‬ ‫מתנה שיכול להחליף מחט בגמל ואין בהם אונאה‬ ‫ב‪ .‬בברכת שמעון ומרקחת חיים (וייס) תירצו‪,‬‬ ‫בשום אופן‪ .‬ודין חליפין ישנו בקרקע ובמטלטלין‬ ‫שאברהם חשש לטענת בר מצרא לגבי שאר שדה‬ ‫אבל לא במטבעות‪ ,‬לזה אמרו ז”ל בבכורות וז”ל (נ‪).‬‬ ‫המערה‪ ,‬שאותה קנה לקבורת שאר משפחתו‬ ‫אמר רבי חנינא כל שקל שכתוב בתורה סלעים וכו’‬ ‫בעתיד‪ ,‬ולא שייך בזה הטעם שאם ישהה יהיה בזיון‬ ‫חוץ משקלים האמורים בעפרון שהם קנטרין עובר‬ ‫למת‪ .‬ואמנם תירוץ זה תלוי במחלוקת האחרונים‬ ‫לסוחר פרקמטיא נפקת וכו’ עכ”ל‪ .‬ומעתה לא‬ ‫אם יש ללוקח דין בר מצרא בחלק הנותר של‬ ‫נשאר מקום לעפרון לבא בטענה‪ .‬ולחששת מצר‬ ‫השדה שלא קנה‪ ,‬ויש לומר שדעת רבינו כדעת‬ ‫גם לחששת שעבוד עשה כל בני העיר סרסורים‬ ‫הנתיבות המשפט (סי’ קעה ביאורים סק”ג) שאין‬ ‫בדבר וממילא בטלו טענת בר מצרא‪ ,‬גם נתגלה כי‬ ‫ללוקח דין בר מצרא בזה‪ ,‬וממילא אף לאחר שקנה‬ ‫לא היה עליה שעבוד שהיה הדבר באזני כל באי‬ ‫אברהם את המערה וקבר שם את שרה‪ ,‬הוא לא‬ ‫שער עירו‪ .‬ואומרו לאחוזת קבר‪ ,‬להיות שלא בקש‬ ‫היה בר מצרא‪ ,‬וחשש שיטענו השכנים שהם בר‬ ‫ממנו אלא המערה אבל השדה עודנו עומד לזכות‬ ‫מצרא‪ ,‬ולכן עשה קנין באופן שלא יוכלו לטעון כן‪.‬‬ ‫עפרון יש מקום לומר אליו אחרי כן שלא יחפוץ‬ ‫האור החיים הקדוש – חלום שהפך לברכה‬ ‫בזמן שהתגורר מרן האדמו"ר מהר"א מבעלזא בבתי וורשא‪ ,‬בביתו של הרה"ח רבי זלמן אשכנזי ז"ל‪ ,‬שכן‬ ‫אור הישועות‬ ‫בקרבת מקום תלמיד חכם בשם רבי פייבל אידלמן זצ"ל‪ .‬אף שהיה תלמיד חכם מופלג‪ ,‬היה רחוק מאורחות‬ ‫מכתבי הלומדים‬ ‫החסידים ואמונותיהם‪.‬‬ ‫רבי פייבל ורעייתו חוו עשרים שנה של תפילות ותחנונים מבלי שזכו לפרי בטן‪ .‬בליל ט"ו בתמוז תש"ד‪ ,‬יום‬ ‫הילולת בעל ה"אור החיים" הקדוש‪ ,‬חלמה אשתו חלום שבו נגלה אליה האור החיים הקדוש בעצמו‪ .‬כשהיא סיפרה את החלום לבעלה‪ ,‬הוא דחה זאת‬ ‫באומרו‪" :‬חלומות שווא ידברו" והלך לעסוק בלימודיו‪.‬‬ ‫האישה‪ ,‬שתחושותיה לא נתנו לה מנוח‪ ,‬פנתה לשכנתה‪ ,‬אשתו של רבי זלמן אשכנזי‪ ,‬וסיפרה לה את דבר החלום‪ .‬השכנה הציעה לה לעלות לפני‬ ‫האדמו"ר מבעלזא‪ ,‬ששהה בביתם באותה העת‪ ,‬ולבקש את עצתו‪ .‬בעזרת השכנה הצליחה האישה להיכנס אל הקודש פנימה וסיפרה לאדמו"ר על שנות‬ ‫עקרותה‪ ,‬החלום שחלמה‪ ,‬והכמיהה שלה לבן‪.‬‬ ‫הורה לה האדמו"ר לעלות מיד באותו היום לציון האור החיים הקדוש בהר הזיתים‪ .‬הוא הדריך אותה לומר במקום את כל ספר תהילים‪ ,‬לשטוח שם את‬ ‫תחינותיה‪ ,‬ולהבטיח שאם ייוולד להם בן‪ ,‬יקראו לו "חיים"‪.‬‬ ‫כעבור שנה בדיוק‪ ,‬ביום ההילולא של האור החיים הקדוש‪ ,‬געשה ורעשה ירושלים לבשורת לידתו של הבן שזכו בו רבי פייבל ורעייתו‪ .‬ויקרא שמו‬ ‫בישראל "חיים"‪.‬‬ ‫("צנצנת המן"‪ ,‬עמ' קיב)‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה׳ המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫לשמיעת שיעורים ודרשות‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חייגו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬