צום פינטל · Tzim Pintel — חיי שרה (2026-11-02)

צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד
לבקש בשחרית ,ולהודות במנחה
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב · בראשית כ״ד ס״ג
ברכה ,שאדע לעשות את חלקי ,שאוכל לקבל גם דבר שאלתי פעם אדם :למה אתה מתפלל מנחה? השיב לי:
שלא הלך כרצוני .שאהיה אדם טוב בתוך היום הזה .גם כך התפלל אבי ,וכך התפלל זקני .אמרתי לו :אבל יצחק
אם יהיו בו קשיים ,שלא אאבד בגללם את דעתי ואת לבי. אבינו ,שתיקן תפילת מנחה ,למה יצא להתפלל? הרי אצלו
כך האדם יוצא אל היום לאחר שכבר דיבר עליו עם היתה כאן התחלה .מה הביא אותו לצאת לשוח בשדה
השם .הוא עדיין צריך לעבוד ,לחשוב ,לבחור ולהשתדל. לפנות ערב? הוא לא ידע להשיב .ואמרתי לו :אולי אפשר
אבל כל מה שעומד לפניו כבר הובא בתפילתו .הוא ביקש לצייר לעצמנו שיצחק עבר יום ,ראה את חסדי השם עמו,
עליו ,והוא יודע שיש לו למי לפנות גם בהמשך .התפילה ויצא לדבר עם השם ולהודות לו.
של הבוקר נותנת מקום לדאגה שלו ,ומכניסה לתוכה אין אנו יודעים שכך היתה אותה תפילה .ואין אנו באים
תקוה. לקבוע את טעם תקנתו .אבל השאלה פותחת פתח לאדם
לשוב עם היום שעבר המתפלל :מה מביא אותי לעמוד לפני השם בשעה הזאת?
יש לי סדר שקיבלתי מאבי ומזקני ,ויש לי גם יום שלי שאני
אחר כך עוברות שעות .האדם עושה את עבודתו ,מסדר
את עניניו ,מדבר עם בני אדם וחוזר לביתו .חלק מן עובר בעצמי .כיצד אני משלב ביניהם? כיצד אני מכניס את
הדברים עלו יפה ,חלק נשארו באמצע ,וחלק הלכו בדרך היום שלי בתוך התפילה שקיבלתי?
אחרת ממה שחשב .אבל עכשיו כבר יש לו יום בידו. יש במחשבה וברגש ציור פשוט .בבוקר הוא מבקש על
בבוקר היו לפניו אפשרויות; לפנות ערב יש לפניו דברים היום העומד לפניו .לפנות ערב הוא מודה על היום שכבר
שקיבל ודברים שעבר. עבר עליו .ובלילה הוא מוסיף עוד תפילה ,עוד שעה של
קשר עם השם .אין זו הגדרה של כל ענין התפילה ,שהרי
כאן יכול להיות מקומה של מנחה במחשבתו .בבוקר
בכל תפילה יש שבח ובקשה והודאה .זו צורה שבה האדם
ביקשתי על היום הזה ,ועכשיו אני שב לדבר עליו .רבונו
של עולם ,תודה שנתת לי כוח. סדר את לחיות יכול
התפילות ,ולהרגיש למה הוא
תודה שענין שחששתי ממנו
עבר בשלום .תודה על בא עכשיו.
הפרנסה ,על המאכל ,על אדם היום עוד לפניו
שנהג בי בטובה ,על מילה כשאדם קם בבוקר ,עדיין
טובה ששמעתי .תודה גם על אינו יודע כיצד ייראה יומו .יש
הדברים הפשוטים שהייתי לו דברים שעליו לעשות,
עלול לעבור עליהם בלי אנשים שעליו לפגוש ,עסק
להרגיש שקיבלתי אותם. שעליו לסדר ,ענין שהוא
ויש לזה לשון מפורשת חושש ממנו .לפעמים הכל
בירושלמי ברכות פרק ד הלכה פשוט ,ולפעמים כבר בבוקר
א .במנחה אומרים :״מודה אני הוא מרגיש משא .היום פתוח
לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי לפניו ,וההצלחה עדיין אינו
כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות מורגש .יש לו רצונות ותכניות ,אבל אין לו ידיעה כיצד יעלו.
במערב״ .הביאור הלכה בסימן א סעיף א מביא נוסח זה, באותה שעה קרובה מאוד לטבעו דוקא 'בקשה' .רבונו
וכותב שנכון מאוד להיזהר לאמרו לפני התפילה .האדם של עולם ,עזור לי לעבור בשלום את היום הזה .תן לי דעת
זכה לעבור מן הבוקר אל לפנות ערב ,ועל זה עצמו הוא נכונה ,תן לי כוח לעשות את המוטל עלי .עזור לי לדבר
מודה. בנחת ,להבין את מי שעומד לפני ,ולהימנע מטעות
ההודאה הזאת אינה צריכה להמתין ליום שבו הכל שאצטער עליה אחר כך .תן ברכה במעשה ידי ,ושמור עלי
הצליח .גם ביום שיש בו קושי האדם יכול לראות מה ניתן ועל בני ביתי .האדם אינו צריך לחפש הרגשה רחוקה; די
לו .הוא חי ,קיבל כוח ,עשה איזה דבר טוב ,נשמר מאיזה לו להביט ביום העומד לפניו.
נזק ,או מצא סבלנות במקום שהיה עלול לאבדה .לפעמים וכבר בנוסח תפילת הבוקר שקבעו חז״ל בברכות ס ע״ב
יש לו בקשה כואבת בתוך מנחה ,ובאותה תפילה עצמה אנו מבקשים :״ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים
יש לו גם על מה להודות .הלב יכול להחזיק את שתיהן. בעיניך ובעיני כל רואי ,ותגמלני חסדים טובים״ .בתוך
ודווקא ביום מוצלח יש צורך לעצור .כי כשהדברים אותה בקשה אנו מבקשים גם על תורה ומצוות ,ועל הצלה
הולכים יפה ,האדם נמשך אל הדבר הבא .סידרתי ענין מחטא ,מנסיון ומבזיון .היום כולו נכנס לתפילה :מה יהיה
אחד ,עכשיו אסדר עוד אחד .הרווחתי ,עכשיו אשתדל בנפשנו ,מה יהיה במעשינו ,ומה יהיה בינינו לבין בני אדם.
להרויח עוד .מנחה נותנת לו שעה שבה הוא מביט במה יש אדם שמבקש שיהיה לו יום טוב ,ובמחשבתו יום טוב
שכבר יש לו .הרי בבוקר רציתי וביקשתי ,ועתה קיבלתי. פירושו שכל מה שרצה יתקיים .אבל כשעומדים לפני השם
ראוי שאחזור אל מי שנתן. אפשר להרחיב מעט את הבקשה .שיהיה יום שיש בו
1
צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד
עוד תפילה בלילה מנחה של הלב
ואחר כך באה מעריב .בדרך הציור הזה אפשר לראותה גם השם ״מנחה״ יכול לעזור לאדם להחזיק בציור הזה.
כעין מאכל שמוסיפים לאחר הסעודה .כבר היה עיקר סדר מנחה היא מתנה שמביאים .יעקב שלח מנחה לעשו,
היום ,כבר ביקשנו וכבר הודינו ,ועתה יש עוד פנייה אל והאדם מביא מנחה לפני השם .במחשבתו של המתפלל
השם .יש עוד מה לומר ,עוד מה לבקש ,ועוד רצון לעמוד יכולה תפילת מנחה להיות שעה של הבאה :קיבלתי ממך
לפניו לפני שנפרדים מן היום ונכנסים למנוחת הלילה. במשך היום ,ועתה אני מביא לפניך את הכרת טובתי.
גם בסדר הקרבנות יש מקום לדמיון של המשך .שחרית רבי שלמה פאפנהיים מבאר בספר חשק שלמה,
ומנחה הן כנגד שני התמידים ,וערבית כנגד האיברים של בשורש ״נח״ ,את הקשר שבין מנחה למנוחה ולהנחת
תמיד בין הערביים שהיו מתעכלים על המזבח בלילה. הדעת .הוא מתאר מתנה שאדם מביא למלך מפירות
עבודת היום נמשכת אל תוך הלילה .הרמב״ם מבאר גם אדמתו ,אף שהוא יודע שאין המלך צריך לה .עיקרה הוא
שערבית היתה מתחילה רשות ,ואחר כך קיבלוה ישראל גילוי חיבתו וכניעתו .ערך המתנה אינו נמדד רק במה שיש
כחובה. בה; יש בה ביטוי של לב הנותן.
משל המאכל שלאחר הסעודה נוגע כאן לסדר ההרגשה כך אפשר להבין גם את המתנה שבתפילה .מה יכול
בלבד .מעריב היא תפילה שקיבלנו כחובה ,ויש בה האדם להביא לפני השם? הוא מביא את לבו .הוא מפסיק
בקשות והודאה כמו בשאר התפילות .אבל האדם יכול מעט את עסקיו ,עומד ומכיר בטובה שקיבל .הוא אומר:
להרגיש בה את הרצון להוסיף עוד קשר .לאחר כל מה לא עברתי על חסדיך בלי לראותם .אני יודע שקיבלתי,
שעבר היום ,נעים לו לדבר עוד מעט עם השם ,להפקיד ואני רוצה לומר לך תודה .עצם הפנייה הזאת היא דבר
בידו את דאגותיו ולבקש על הלילה ועל מחר. שהאדם נותן מתוך רצונו.
צורה הקרובה לאדם בזמננו אין אנו קובעים שמשום כך נקראה תפילת מנחה בשם
בחז״ל מצינו גם צורות אחרות להבנת זמני התפילה. זה .אבל הקשר בין מתנה להנחת הדעת מוסיף לציור
בירושלמי עצמו הבוקר הוא זמן הודאה על היציאה שאנו מציעים .האדם היה במשך היום בתנועה ,ברצון
מאפלה לאורה ,והלילה זמן בקשה לצאת שוב אל האור. להשיג ולעשות .עתה הוא עומד מעט בנחת ,רואה את
ובבראשית רבה סח ,ט ,מצינו נוסח שבו מנחה היא הטוב שבחלקו ,ופונה אל השם .ההודאה מניחה גם את
בקשה :כשם שזכה האדם לראות את זריחת החמה ,כך דעתו שלו ,מפני שהיא מלמדת אותו להרגיש מה כבר יש
יזכה לראות את שקיעתה .אלו צורות המעמידות את בידו.
התפילה בתוך חילופי האור והחושך. כעין ברכה ראשונה ואחרונה
קל להבין כיצד חילופים אלו נגעו בלב האדם .הלילה אפשר לצייר את שתי התפילות כעין ברכה ראשונה
הביא עמו חושך ,הגבלת התנועה וחוסר ידיעה מה נמצא וברכה אחרונה על היום .לפני שהאדם נכנס ליהנות מן
סביבו .אור הבוקר פתח שוב את העולם לפניו .אדם שחי היום ולעשות בו את מלאכתו ,הוא פונה אל השם .ואחרי
כך יכול להרגיש היטב את הבקשה בלילה ואת ההודאה שכבר חי חלק גדול ממנו וקיבל את טובותיו ,הוא חוזר
בבוקר .התפילה יוצאת מתוך דבר שהוא מרגיש ממש. ומודה .זהו דמיון שיש בו קרבה לנפש ,אף שאין הברכה
אצל רבים מבני זמננו ההרגשה הזאת חלשה יותר. הראשונה עצמה בקשה להצלחת הסעודה.
הבית והרחוב מוארים ,וגם בלילה ממשיכים בעסקיהם. הצורה הזאת ,של פנייה לפני המעשה והודאה לאחריו,
אין הם מרגישים כל כך את פחד החשכה ,ולא תמיד מצויה בחז״ל .רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו
מתעוררת בהם שמחה מיוחדת מעצם זריחת החמה. לבית המדרש וביציאתו .בכניסתו ביקש שלא תארע תקלה
לפעמים הבוקר מעורר בהם בעיקר את מחשבת העבודה על ידו ,וביציאתו נתן הודאה על חלקו .הוא נכנס לעבודתו
הממתינה להם. מתוך בקשה ,ויצא ממנה מתוך הודאה.
אבל את הדאגה ליום העומד לפניו האדם מרגיש היטב. וכן בענין הנכנס לכרך אמרו חז״ל :״נותן הודאה על
בבוקר עדיין אין לו הצלחה של אותו יום; יש לו דברים שעבר וצועק על העתיד״ .האדם פונה אל השם מתוך שני
שעליו לעשות ,והוא רוצה שיעלו יפה .ובסוף היום הוא כבר צדדי חייו .יש דברים שכבר קיבל ,ויש דברים שעוד
יכול לראות מה קיבל .לכן הצורה של בקשה בבוקר עומדים לפניו .על אלו הוא מודה ,ועל אלו הוא מבקש.
והודאה לפנות ערב עשויה להיות קרובה מאוד ללבו .היא סדר היום יכול לתת לשני הצדדים הללו מקום ניכר בנפשו.
נותנת מילים להרגשות שכבר נמצאות בו. לפי ציור זה אפשר להרגיש את לשון הרמב״ם על
האדם יכול לבוא לשחרית עם היום שלפניו ,למנחה עם האבות .על אברהם הוא כותב שהתפלל שחרית ,ועל יצחק
היום שכבר עבר עליו ,ולמעריב עם הרצון להוסיף עוד ש״הוסיף תפלה אחרת לפנות היום״ .האדם כבר למד
פנייה לפני השם .כך הסדר שקיבל מאביו ומזקנו נעשה גם לפנות אל השם בבוקר ,והוסיף פנייה גם מתוך היום
סדר חי בנפשו .בבוקר הוא אומר :עזור לי במה שעומד שעבר .אין אנו מפרשים בזה את כוונת הרמב״ם ,אבל
לפני .לפנות ערב :תודה על מה שנתת לי .ובלילה :רבונו לשון ההוספה מתיישבת יפה עם הצורה שאנו מבקשים
של עולם ,יש לי עוד מה לדבר עמך. להחזיק בלב.
2
צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד
האור שקיבל מאחרים
להכניס את מה שקיבל אל תוך חייו
אבל יותר מן הכל היה שלש סעודות ,לזה היה לו מקום כל השנים היה חי אצל רבו .הלא לחיות עם הצדיק היא
מיוחד בלב .היום כבר הולך ,האור בחוץ משתנה ,ובבית יסוד החסידות.
המדרש יושבים עוד .כשהיו שרים ״קריבו לי חזו חילי״ ,היה כשקם בבוקר ,ידע לאן הוא הולך .עוד קודם שיצא מן
מרגיש שמבקשים ממנו להתקרב .לפעמים יצא בלי שיוכל הבית כבר היה לבו בבית המדרש .לפעמים זכה להתפלל
להסביר מה פעל בו ,אבל כל השבוע נשא עמו את אותה במניינו של הצדיק ,אבל גם אם לא ,על כל פנים הוא נמצא
שעה .באמצע יום של חול היה עולה בו הניגון ,ומחזיר אותו במקומו ,בבית מדרשו של הצדיק .אותם הקירות ,הספרים,
קצת אל השבת. אותם היהודים שבאים יום יום .אם ראה את הצדיק נכנס,
וכך היו גם הימים טובים. היה היום מקבל אצלו פנים אחרות .רק ראה אותו עובר,
וכך היה חי גם בימים הטובים .בליל הסדר הביט בצדיק וכבר היה לו במה לחיות.
והרגיש כמה חיה אצלו יציאת מצרים; בספירת העומר גם כשיצא לעסקיו ,ידע שבערב יחזור ,אולי ישמע דבר
הקשיב לברכתו ,ובשבועות ראה כמה יקרה לו התורה. תורה ,אולי יוכל להיכנס לרגע .היו ימים שהצדיק היה סגור,
בראש השנה התעורר עמו לבקשה ,ובחנוכה הביט בהדלקת ואף על פי כן היתה לו חיות מעצם הידיעה שהוא כאן .בתוך
הנרות .בכל זמן קיבל ממנו טעם בעבודת אותו היום. כל טרדותיו היה לו מקום לחזור אליו .פעמים רבות לא ידע
לא כל שעה היתה בהתעוררות גדולה .היו גם תפילות לומר מה בדיוק קיבל באותו יום ,אבל הרגיש שיש דבר
פשוטות ,טישן שלא הצליח ,וימים שהיה טרוד בעניניו .אבל שמחזיק אותו.
כללות חייו היתה סביב הצדיק .היה לו ממי לקבל ,אל מי ובשבת ,כל חייו היו סביב הצדיק .כבר בערב שבת התחיל
לבוא ,ולמה לחכות .אילו היו לחכות .סיים את עניניו ,הלך
מציעים לו מליוני דולרים למקוה ,לבש בגדי שבת ומיהר
תמורת החיים האלה ,לא היה לבית המדרש .אהב לראות איך
מסכים .מה יעשה בממון ,אם המקום מתמלא ,איך היהודים
יאבד את הדבר שממנו הוא חי. באים ,האברכים ,הבחורים,
כך עברו עליו שנים .אבל הילדים ,דיבורי החול הולכים
ביום מן הימים סיבב מסבב כל ונחלשים .הצדיק נכנס לקבלת
הסיבות שהוצרך לעבור לעיר שבת ,והרגיש שהשבת נכנסת
אחרת .בתחילה היה עסוק גם בלבו .הקשיב לקולו ,הסתכל
במה שצריך לסדר .דירה, בפניו ,וקבל חשק להיות בתוך
פרנסה ,מקום לילדים ובית השבת.
מדרש להתפלל בו .גם הרגיע אחר הסעודה הלך להטיש.
את עצמו שיוכל לנסוע אל לפעמים היה עייף ,לפעמים היה
הצדיק .יבוא לשבתות ,יבוא צפוף וחם ,אבל כשהתחילו ״קה
לימים טובים .הרי הוא נשאר קשור אליו .אבל כשכבר היה אכסוף״ ,היה נעשה קשוב כולו .ידע את הניגון עם כל
בעיר החדשה ,התחיל להרגיש כמה החיים עצמם נשתנו. הדיוקים ,היכן מאריכים והיכן חוזרים ,ובכל שבוע היה מחכה
בבוקר הלך לבית המדרש ,התפלל וחזר .היו שם יהודים מחדש .נהנה מן התשוקה מסביב .הקשיב בעומק,
טובים ,מנין מסודר ושיעורי תורה .ואף על פי כן חזר עם והתעוררה גם תשוקתו שלו .היה חוזר הביתה בשעה
הרגשה שחסר לו עיקר היום .חסר לראות את הצדיק, מאוחרת ,והניגון עוד הלך עמו.
לשמוע את קולו ,לדעת שעוד מעט יוכל להיכנס למקום כבר בהקידוש ,כשהצדיק נטל את הגביע ,היה משתתק
שממנו הוא מקבל חיות. מבפנים .לפעמים היה צריך להתאמץ לראות בין העומדים,
בשבת היה הדבר קשה יותר .התפילה נגמרה ,והוא שב אבל לשמוע היה שומע היטב .אותן מילים שהוא עצמו אומר
לביתו .עשה קידוש ,ישב עם בני ביתו ושר זמירות ,אבל בכל שבת ,אבל כאן הרגיש בהן אור אחר .״ויכולו השמים
חשב מה עושים עכשיו שם .האם הצדיק כבר נכנס לטיש, והארץ״ ,בריאת העולם ,מנוחת השבת ,״אשר קדשנו
איזה ניגון שרים ,ומה אמר בתורה .לפעמים ישב ליד שולחנו, במצוותיו ורצה בנו״ .בשעה שהצדיק אמר אותן ,היה מרגיש
ובמחשבתו עמד בבית המדרש הרחוק .בני ביתו דיברו אליו, כמה הן גדולות.
והוא שמע ,אבל לבו עוד חיפש את מקומו הראשון. לא היה ממהר לחזור הביתה .אהב להישאר עוד מעט
היה נוסע כשיכול .הנסיעות החיו אותו ,אבל לא היה בתוך אותה הרגשה .הלך לאט הביתה ושותק בדרך .מה
אפשר לנסוע בכל פעם שהלב ביקש .במשך הזמן ראה יאמר עכשיו ,אחר מה ששמע .כשהגיע לביתו ,השתדל לזכור
שהחיים עם הצדיק הראשון כבר לא יוכלו להיות כפי שהיו. את הקול ואת ההתעוררות ,אבל בתוך לבו היה יודע :שם
הרגיש שהוא צריך צדיק בסמוך אליו ,שיוכל לינוק ממנו בתוך היה קידושו של הצדיק .לזה היה מחכה בכל שבוע.
סדרי חייו. וכך היה גם בשבת בבוקר .היה מחכה להמזמורים,
התחיל לחפש .הלך לבית מדרש אחד ואחר כך לאחר. ל"נשמת" ,ל"קל אדון" .ואחר התפילה כמובן נהנה מן
שמע על יהודי גדול והלך לראותו .השתתף בתפילות ובטישן, הקידוש.
3
צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד
לשמוע את קידושו .באותה שבת הקשיב .שמע ״ויכולו הקשיב לדברי תורה וניסה לפתוח את לבו .ראה דברים
השמים והארץ״ ,והרגיש את קדושת המילים .איזה חשובות, טובים והכיר בחשיבותם ,אבל לא מצא את החיבור שחיפש.
יהודי עומד ,מעיד על בריאת העולם ,ומקדש את השבת .היה לפעמים חזר עם התעוררות ,ואחר ימים אחדים שוב הרגיש
לו פתאום יקר מאוד לשבת ולשמוע. שחסר לו המקום שבו הוא חי.
נזכר בקידושו של הצדיק .כמה התעלה ,כמה חיכה עבר זמן רב .עוד שבת ,עוד יום טוב ,והוא עדיין ממתין.
לאותה שעה .עכשיו התחיל להבין מה קיבל .במשך השנים עושה את מה שצריך ,ובפנים מחכה שימצא צדיק ויוכל
הכניס הצדיק בלבו את חשיבות הקידוש ,והחשיבות הזאת להתחיל לחיות כראוי.
התחילה ללכת עמו .הוא שמע את חשיבות המילים גם בפיו יום אחד ישב ליד השולחן וספר חסידות פתוח לפניו .למד
של יהודי אחר ,לבו כבר היה פתוח להרגיש מה נעשה כאן. כמה שורות ,ופתאום עלתה בו מחשבה שלא נתנה לו
נשארה בו כל ההפלגה בקידושו של הצדיק .אבל יחד להמשיך .כל כך הרבה שנים קיבלתי .לאן נכנס כל מה
עמה התחיל להרגיש קדושה בכל יהודי שעושה קידוש .גם שקיבלתי?
כשאין קול מיוחד ואין התעוררות הניכרת מבחוץ ,יהודי הרי הייתי אצל הצדיק בשבתות ובימים טובים .שמעתי,
מחזיק גביע ואומר את המילים הקדושות .פעמים הוא עייף, ראיתי ,התפעלתי והתעוררתי .אולי העבודה שלי עכשיו היא
פעמים הוא טרוד ,ובכל זאת עומד ומקדש את השבת .מה לקחת את כל זה ולהחיותו בעצמי .להכניס אותו בתפילתי,
שה צדיק האיר אצלו נעשה עתה כוח לראות את יקר המצוה בלימודי ,בשבת שלי ובתוך ביתי.
גם אצל אחרים. המחשבה הזאת הפחידה אותו .היטב ידע מה למד על
כך התחיל להרגיש גם בשאר עבודתו .בספירת העומר גדולת הצדיק ,על חיות הנשמות ועל התיקונים שרק הצדיק
התגעגע לברכה ששמע שם ,אבל בעיקר גם ניסה להכניס יכול לתקן .כל זה היה יקר לו מאוד .רצה להיות קשור
את זה בברכתו שלו .בשבועות ישב ללמוד בבית המדרש לגדולה הזאת כל הזמן .וכאן הוא לבדו ,עם טרדותיו ועם
שבעירו ,ונזכר כמה אהב לראות את הכנת הצדיק לקבלת עבודתו הקטנה .מה כבר יוכל לעשות.
התורה .ועכשיו הזמן גם עליו ,גם הוא מקבל את התורה ,גם גם חשש שהוא מוצא לעצמו הסבר מפני שקשה לו .לא
אליו מדבר השם יתברך .לא כך למדו לנו ספרי חסידות, רצה להקטין את מה שהיה יקר לו כדי שיוכל להסתדר
חשב ,שכל יהודי ממש מקבל את התורה מחדש .אם כן גם בלעדיו .כמה ימים נשא את המחשבה הזאת בקרבו .פעם
אני בכלל. הרגיש שיש בה פתח ,ופעם נבהל .מי הוא לעומת מה שראה
הדבר התחיל לשנות את מבטו בכלל .ראה יהודי בא בכל אצל הצדיק .איך יוכל לחיות מעבודתו שלו.
בוקר קודם עבודתו ,לובש טלית ומניח תפילין .לפעמים אבל מעט מעט התחיל להתבונן במה שקיבל.
ממהר ,לפעמים מוטרד ,ובכל זאת בא יום יום .התחיל הצדיק העלה אצלו את חשיבות התורה ,את חשיבות
להחשיב את זה .שמע את אשתו מכינה לכבוד שבת ,והרגיש השבת ואת חשיבות עבודתו של יהודי .אצלו ראה כמה מצוה
יותר את היוקר שבדאגתה .ילד שאל על דבר שלמד ,והוא גדולה ,כמה תפילה יקרה וכמה נשמת ישראל קדושה .ואם
התיישב להקשיב .מתוך מה שקיבל אצל הצדיק התחיל לתת כך ,כיצד הוא חוזר לביתו ומרגיש שכאן כמעט אין כלום .הרי
מקום לעבודת ישראל הנעשית בסמוך אליו. גם הוא יהודי .גם תפילתו היא תפילת ישראל .גם המצוות
לפעמים נסע אל הצדיק ,ושם עלתה בו מחדש שבביתו הן מצוות ה׳.
ההשתוקקות לחיות בסמוך אליו .הגעגועים נשארו .אבל הוא לא הרגיש שנעשה גדול .הרגיש שקיבל דבר גדול,
כשחזר לביתו ,כבר ידע קצת יותר מה לעשות עם מה ועכשיו מוטל עליו להכניס אותו אל לבו .בשבועות הבאות
שקיבל .היה מביא אותו אל התפילה ,אל הלימוד ואל היחס השתדל להיות יותר בתוך ביתו .כשחזר מן התפילה ,הביט
לבני ביתו. בנרות ,בשולחן ובילדים העומדים סביבו .נטל את הגביע
היה אומר לעצמו :״איך האב זיך גוט אנגעזאפט״ .קיבלתי והתעכב רגע .הקידוש של הצדיק עלה בזכרונו ,וניסה
הרבה .עכשיו צריך שהדבר ייכנס בחלבי ובדמי .צריך להקשיב למילים שהוא עצמו אומר .״אשר קדשנו במצוותיו
להתבונן מה הצדיק לימד אותי להחשיב ,ואיך אני נותן לזה ורצה בנו״ .גם עליו נאמרו המילים האלה .גם בבית הזה
מקום כאן. נכנסה שבת.
באחת השבתות ישב בשלש סעודות בביתו .האור בחוץ הקידוש יצא בקולו הרגיל .באמצע הסעודה הילדים
הלך ונחלש ,ועל השולחן נשאר מעט מן הסעודה .התחיל הפריעו ,היו צעקות ,הכל היה פשוט מאוד .אבל הוא נשאר
לשיר ״קריבו לי חזו חילי״ .אחד הילדים הצטרף ,ואחר כך בתוך הסעודה .הקשיב ,ענה ושר עם בני ביתו .כשהתחילו
עוד אחד .זכר היטב את בית המדרש של הצדיק ,את הקול ״קה אכסוף״ ,נזכר בטיש ,ומתוך הזכרון שר גם הוא.
ואת ההרגשה שהשבת עומדת ללכת .ובתוכם הרגיש גם האהבה לשבת שקיבל שם התחילה למצוא מקום ליד
כמה יקרה השעה הזאת .ילדיו יושבים לידו ושרים .השבת שולחנו.
נמצאת בביתו .הוא זוכה להישאר עמה עוד מעט ,ולהכניס כמה פעמים נתארח אצלו אורח .יהודי פשוט ,שאותו פגש
בהם משהו מן האהבה שקיבל .כאן עם היושבים סביבו. כמעט בכל יום בבית המדרש .בעבר לא היה מתעכב במיוחד
מכון מישרים · שלום לאנגסאם · · shalomlangs@gmail.com · 8452743516קול הלשון פרטי6053136803 :
4
