gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

צום פינטל · Tzim Pintel — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד‬ ‫לבקש בשחרית‪ ,‬ולהודות במנחה‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב · בראשית כ״ד ס״ג‬ ‫ברכה‪ ,‬שאדע לעשות את חלקי‪ ,‬שאוכל לקבל גם דבר‬ ‫שאלתי פעם אדם‪ :‬למה אתה מתפלל מנחה? השיב לי‪:‬‬ ‫שלא הלך כרצוני‪ .‬שאהיה אדם טוב בתוך היום הזה‪ .‬גם‬ ‫כך התפלל אבי‪ ,‬וכך התפלל זקני‪ .‬אמרתי לו‪ :‬אבל יצחק‬ ‫אם יהיו בו קשיים‪ ,‬שלא אאבד בגללם את דעתי ואת לבי‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬שתיקן תפילת מנחה‪ ,‬למה יצא להתפלל? הרי אצלו‬ ‫כך האדם יוצא אל היום לאחר שכבר דיבר עליו עם‬ ‫היתה כאן התחלה‪ .‬מה הביא אותו לצאת לשוח בשדה‬ ‫השם‪ .‬הוא עדיין צריך לעבוד‪ ,‬לחשוב‪ ,‬לבחור ולהשתדל‪.‬‬ ‫לפנות ערב? הוא לא ידע להשיב‪ .‬ואמרתי לו‪ :‬אולי אפשר‬ ‫אבל כל מה שעומד לפניו כבר הובא בתפילתו‪ .‬הוא ביקש‬ ‫לצייר לעצמנו שיצחק עבר יום‪ ,‬ראה את חסדי השם עמו‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬והוא יודע שיש לו למי לפנות גם בהמשך‪ .‬התפילה‬ ‫ויצא לדבר עם השם ולהודות לו‪.‬‬ ‫של הבוקר נותנת מקום לדאגה שלו‪ ,‬ומכניסה לתוכה‬ ‫אין אנו יודעים שכך היתה אותה תפילה‪ .‬ואין אנו באים‬ ‫תקוה‪.‬‬ ‫לקבוע את טעם תקנתו‪ .‬אבל השאלה פותחת פתח לאדם‬ ‫לשוב עם היום שעבר‬ ‫המתפלל‪ :‬מה מביא אותי לעמוד לפני השם בשעה הזאת?‬ ‫יש לי סדר שקיבלתי מאבי ומזקני‪ ,‬ויש לי גם יום שלי שאני‬ ‫אחר כך עוברות שעות‪ .‬האדם עושה את עבודתו‪ ,‬מסדר‬ ‫את עניניו‪ ,‬מדבר עם בני אדם וחוזר לביתו‪ .‬חלק מן‬ ‫עובר בעצמי‪ .‬כיצד אני משלב ביניהם? כיצד אני מכניס את‬ ‫הדברים עלו יפה‪ ,‬חלק נשארו באמצע‪ ,‬וחלק הלכו בדרך‬ ‫היום שלי בתוך התפילה שקיבלתי?‬ ‫אחרת ממה שחשב‪ .‬אבל עכשיו כבר יש לו יום בידו‪.‬‬ ‫יש במחשבה וברגש ציור פשוט‪ .‬בבוקר הוא מבקש על‬ ‫בבוקר היו לפניו אפשרויות; לפנות ערב יש לפניו דברים‬ ‫היום העומד לפניו‪ .‬לפנות ערב הוא מודה על היום שכבר‬ ‫שקיבל ודברים שעבר‪.‬‬ ‫עבר עליו‪ .‬ובלילה הוא מוסיף עוד תפילה‪ ,‬עוד שעה של‬ ‫קשר עם השם‪ .‬אין זו הגדרה של כל ענין התפילה‪ ,‬שהרי‬ ‫כאן יכול להיות מקומה של מנחה במחשבתו‪ .‬בבוקר‬ ‫בכל תפילה יש שבח ובקשה והודאה‪ .‬זו צורה שבה האדם‬ ‫ביקשתי על היום הזה‪ ,‬ועכשיו אני שב לדבר עליו‪ .‬רבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬תודה שנתת לי כוח‪.‬‬ ‫סדר‬ ‫את‬ ‫לחיות‬ ‫יכול‬ ‫התפילות‪ ,‬ולהרגיש למה הוא‬ ‫תודה שענין שחששתי ממנו‬ ‫עבר בשלום‪ .‬תודה על‬ ‫בא עכשיו‪.‬‬ ‫הפרנסה‪ ,‬על המאכל‪ ,‬על אדם‬ ‫היום עוד לפניו‬ ‫שנהג בי בטובה‪ ,‬על מילה‬ ‫כשאדם קם בבוקר‪ ,‬עדיין‬ ‫טובה ששמעתי‪ .‬תודה גם על‬ ‫אינו יודע כיצד ייראה יומו‪ .‬יש‬ ‫הדברים הפשוטים שהייתי‬ ‫לו דברים שעליו לעשות‪,‬‬ ‫עלול לעבור עליהם בלי‬ ‫אנשים שעליו לפגוש‪ ,‬עסק‬ ‫להרגיש שקיבלתי אותם‪.‬‬ ‫שעליו לסדר‪ ,‬ענין שהוא‬ ‫ויש לזה לשון מפורשת‬ ‫חושש ממנו‪ .‬לפעמים הכל‬ ‫בירושלמי ברכות פרק ד הלכה‬ ‫פשוט‪ ,‬ולפעמים כבר בבוקר‬ ‫א‪ .‬במנחה אומרים‪ :‬״מודה אני‬ ‫הוא מרגיש משא‪ .‬היום פתוח‬ ‫לפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי‬ ‫לפניו‪ ,‬וההצלחה עדיין אינו‬ ‫כשם שזכיתני לראות החמה במזרח כך זכיתי לראות‬ ‫מורגש‪ .‬יש לו רצונות ותכניות‪ ,‬אבל אין לו ידיעה כיצד יעלו‪.‬‬ ‫במערב״‪ .‬הביאור הלכה בסימן א סעיף א מביא נוסח זה‪,‬‬ ‫באותה שעה קרובה מאוד לטבעו דוקא 'בקשה'‪ .‬רבונו‬ ‫וכותב שנכון מאוד להיזהר לאמרו לפני התפילה‪ .‬האדם‬ ‫של עולם‪ ,‬עזור לי לעבור בשלום את היום הזה‪ .‬תן לי דעת‬ ‫זכה לעבור מן הבוקר אל לפנות ערב‪ ,‬ועל זה עצמו הוא‬ ‫נכונה‪ ,‬תן לי כוח לעשות את המוטל עלי‪ .‬עזור לי לדבר‬ ‫מודה‪.‬‬ ‫בנחת‪ ,‬להבין את מי שעומד לפני‪ ,‬ולהימנע מטעות‬ ‫ההודאה הזאת אינה צריכה להמתין ליום שבו הכל‬ ‫שאצטער עליה אחר כך‪ .‬תן ברכה במעשה ידי‪ ,‬ושמור עלי‬ ‫הצליח‪ .‬גם ביום שיש בו קושי האדם יכול לראות מה ניתן‬ ‫ועל בני ביתי‪ .‬האדם אינו צריך לחפש הרגשה רחוקה; די‬ ‫לו‪ .‬הוא חי‪ ,‬קיבל כוח‪ ,‬עשה איזה דבר טוב‪ ,‬נשמר מאיזה‬ ‫לו להביט ביום העומד לפניו‪.‬‬ ‫נזק‪ ,‬או מצא סבלנות במקום שהיה עלול לאבדה‪ .‬לפעמים‬ ‫וכבר בנוסח תפילת הבוקר שקבעו חז״ל בברכות ס ע״ב‬ ‫יש לו בקשה כואבת בתוך מנחה‪ ,‬ובאותה תפילה עצמה‬ ‫אנו מבקשים‪ :‬״ותנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים‬ ‫יש לו גם על מה להודות‪ .‬הלב יכול להחזיק את שתיהן‪.‬‬ ‫בעיניך ובעיני כל רואי‪ ,‬ותגמלני חסדים טובים״‪ .‬בתוך‬ ‫ודווקא ביום מוצלח יש צורך לעצור‪ .‬כי כשהדברים‬ ‫אותה בקשה אנו מבקשים גם על תורה ומצוות‪ ,‬ועל הצלה‬ ‫הולכים יפה‪ ,‬האדם נמשך אל הדבר הבא‪ .‬סידרתי ענין‬ ‫מחטא‪ ,‬מנסיון ומבזיון‪ .‬היום כולו נכנס לתפילה‪ :‬מה יהיה‬ ‫אחד‪ ,‬עכשיו אסדר עוד אחד‪ .‬הרווחתי‪ ,‬עכשיו אשתדל‬ ‫בנפשנו‪ ,‬מה יהיה במעשינו‪ ,‬ומה יהיה בינינו לבין בני אדם‪.‬‬ ‫להרויח עוד‪ .‬מנחה נותנת לו שעה שבה הוא מביט במה‬ ‫יש אדם שמבקש שיהיה לו יום טוב‪ ,‬ובמחשבתו יום טוב‬ ‫שכבר יש לו‪ .‬הרי בבוקר רציתי וביקשתי‪ ,‬ועתה קיבלתי‪.‬‬ ‫פירושו שכל מה שרצה יתקיים‪ .‬אבל כשעומדים לפני השם‬ ‫ראוי שאחזור אל מי שנתן‪.‬‬ ‫אפשר להרחיב מעט את הבקשה‪ .‬שיהיה יום שיש בו‬ ‫‪1‬‬ ‫צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד‬ ‫עוד תפילה בלילה‬ ‫מנחה של הלב‬ ‫ואחר כך באה מעריב‪ .‬בדרך הציור הזה אפשר לראותה‬ ‫גם השם ״מנחה״ יכול לעזור לאדם להחזיק בציור הזה‪.‬‬ ‫כעין מאכל שמוסיפים לאחר הסעודה‪ .‬כבר היה עיקר סדר‬ ‫מנחה היא מתנה שמביאים‪ .‬יעקב שלח מנחה לעשו‪,‬‬ ‫היום‪ ,‬כבר ביקשנו וכבר הודינו‪ ,‬ועתה יש עוד פנייה אל‬ ‫והאדם מביא מנחה לפני השם‪ .‬במחשבתו של המתפלל‬ ‫השם‪ .‬יש עוד מה לומר‪ ,‬עוד מה לבקש‪ ,‬ועוד רצון לעמוד‬ ‫יכולה תפילת מנחה להיות שעה של הבאה‪ :‬קיבלתי ממך‬ ‫לפניו לפני שנפרדים מן היום ונכנסים למנוחת הלילה‪.‬‬ ‫במשך היום‪ ,‬ועתה אני מביא לפניך את הכרת טובתי‪.‬‬ ‫גם בסדר הקרבנות יש מקום לדמיון של המשך‪ .‬שחרית‬ ‫רבי שלמה פאפנהיים מבאר בספר חשק שלמה‪,‬‬ ‫ומנחה הן כנגד שני התמידים‪ ,‬וערבית כנגד האיברים של‬ ‫בשורש ״נח״‪ ,‬את הקשר שבין מנחה למנוחה ולהנחת‬ ‫תמיד בין הערביים שהיו מתעכלים על המזבח בלילה‪.‬‬ ‫הדעת‪ .‬הוא מתאר מתנה שאדם מביא למלך מפירות‬ ‫עבודת היום נמשכת אל תוך הלילה‪ .‬הרמב״ם מבאר גם‬ ‫אדמתו‪ ,‬אף שהוא יודע שאין המלך צריך לה‪ .‬עיקרה הוא‬ ‫שערבית היתה מתחילה רשות‪ ,‬ואחר כך קיבלוה ישראל‬ ‫גילוי חיבתו וכניעתו‪ .‬ערך המתנה אינו נמדד רק במה שיש‬ ‫כחובה‪.‬‬ ‫בה; יש בה ביטוי של לב הנותן‪.‬‬ ‫משל המאכל שלאחר הסעודה נוגע כאן לסדר ההרגשה‬ ‫כך אפשר להבין גם את המתנה שבתפילה‪ .‬מה יכול‬ ‫בלבד‪ .‬מעריב היא תפילה שקיבלנו כחובה‪ ,‬ויש בה‬ ‫האדם להביא לפני השם? הוא מביא את לבו‪ .‬הוא מפסיק‬ ‫בקשות והודאה כמו בשאר התפילות‪ .‬אבל האדם יכול‬ ‫מעט את עסקיו‪ ,‬עומד ומכיר בטובה שקיבל‪ .‬הוא אומר‪:‬‬ ‫להרגיש בה את הרצון להוסיף עוד קשר‪ .‬לאחר כל מה‬ ‫לא עברתי על חסדיך בלי לראותם‪ .‬אני יודע שקיבלתי‪,‬‬ ‫שעבר היום‪ ,‬נעים לו לדבר עוד מעט עם השם‪ ,‬להפקיד‬ ‫ואני רוצה לומר לך תודה‪ .‬עצם הפנייה הזאת היא דבר‬ ‫בידו את דאגותיו ולבקש על הלילה ועל מחר‪.‬‬ ‫שהאדם נותן מתוך רצונו‪.‬‬ ‫צורה הקרובה לאדם בזמננו‬ ‫אין אנו קובעים שמשום כך נקראה תפילת מנחה בשם‬ ‫בחז״ל מצינו גם צורות אחרות להבנת זמני התפילה‪.‬‬ ‫זה‪ .‬אבל הקשר בין מתנה להנחת הדעת מוסיף לציור‬ ‫בירושלמי עצמו הבוקר הוא זמן הודאה על היציאה‬ ‫שאנו מציעים‪ .‬האדם היה במשך היום בתנועה‪ ,‬ברצון‬ ‫מאפלה לאורה‪ ,‬והלילה זמן בקשה לצאת שוב אל האור‪.‬‬ ‫להשיג ולעשות‪ .‬עתה הוא עומד מעט בנחת‪ ,‬רואה את‬ ‫ובבראשית רבה סח‪ ,‬ט‪ ,‬מצינו נוסח שבו מנחה היא‬ ‫הטוב שבחלקו‪ ,‬ופונה אל השם‪ .‬ההודאה מניחה גם את‬ ‫בקשה‪ :‬כשם שזכה האדם לראות את זריחת החמה‪ ,‬כך‬ ‫דעתו שלו‪ ,‬מפני שהיא מלמדת אותו להרגיש מה כבר יש‬ ‫יזכה לראות את שקיעתה‪ .‬אלו צורות המעמידות את‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫התפילה בתוך חילופי האור והחושך‪.‬‬ ‫כעין ברכה ראשונה ואחרונה‬ ‫קל להבין כיצד חילופים אלו נגעו בלב האדם‪ .‬הלילה‬ ‫אפשר לצייר את שתי התפילות כעין ברכה ראשונה‬ ‫הביא עמו חושך‪ ,‬הגבלת התנועה וחוסר ידיעה מה נמצא‬ ‫וברכה אחרונה על היום‪ .‬לפני שהאדם נכנס ליהנות מן‬ ‫סביבו‪ .‬אור הבוקר פתח שוב את העולם לפניו‪ .‬אדם שחי‬ ‫היום ולעשות בו את מלאכתו‪ ,‬הוא פונה אל השם‪ .‬ואחרי‬ ‫כך יכול להרגיש היטב את הבקשה בלילה ואת ההודאה‬ ‫שכבר חי חלק גדול ממנו וקיבל את טובותיו‪ ,‬הוא חוזר‬ ‫בבוקר‪ .‬התפילה יוצאת מתוך דבר שהוא מרגיש ממש‪.‬‬ ‫ומודה‪ .‬זהו דמיון שיש בו קרבה לנפש‪ ,‬אף שאין הברכה‬ ‫אצל רבים מבני זמננו ההרגשה הזאת חלשה יותר‪.‬‬ ‫הראשונה עצמה בקשה להצלחת הסעודה‪.‬‬ ‫הבית והרחוב מוארים‪ ,‬וגם בלילה ממשיכים בעסקיהם‪.‬‬ ‫הצורה הזאת‪ ,‬של פנייה לפני המעשה והודאה לאחריו‪,‬‬ ‫אין הם מרגישים כל כך את פחד החשכה‪ ,‬ולא תמיד‬ ‫מצויה בחז״ל‪ .‬רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו‬ ‫מתעוררת בהם שמחה מיוחדת מעצם זריחת החמה‪.‬‬ ‫לבית המדרש וביציאתו‪ .‬בכניסתו ביקש שלא תארע תקלה‬ ‫לפעמים הבוקר מעורר בהם בעיקר את מחשבת העבודה‬ ‫על ידו‪ ,‬וביציאתו נתן הודאה על חלקו‪ .‬הוא נכנס לעבודתו‬ ‫הממתינה להם‪.‬‬ ‫מתוך בקשה‪ ,‬ויצא ממנה מתוך הודאה‪.‬‬ ‫אבל את הדאגה ליום העומד לפניו האדם מרגיש היטב‪.‬‬ ‫וכן בענין הנכנס לכרך אמרו חז״ל‪ :‬״נותן הודאה על‬ ‫בבוקר עדיין אין לו הצלחה של אותו יום; יש לו דברים‬ ‫שעבר וצועק על העתיד״‪ .‬האדם פונה אל השם מתוך שני‬ ‫שעליו לעשות‪ ,‬והוא רוצה שיעלו יפה‪ .‬ובסוף היום הוא כבר‬ ‫צדדי חייו‪ .‬יש דברים שכבר קיבל‪ ,‬ויש דברים שעוד‬ ‫יכול לראות מה קיבל‪ .‬לכן הצורה של בקשה בבוקר‬ ‫עומדים לפניו‪ .‬על אלו הוא מודה‪ ,‬ועל אלו הוא מבקש‪.‬‬ ‫והודאה לפנות ערב עשויה להיות קרובה מאוד ללבו‪ .‬היא‬ ‫סדר היום יכול לתת לשני הצדדים הללו מקום ניכר בנפשו‪.‬‬ ‫נותנת מילים להרגשות שכבר נמצאות בו‪.‬‬ ‫לפי ציור זה אפשר להרגיש את לשון הרמב״ם על‬ ‫האדם יכול לבוא לשחרית עם היום שלפניו‪ ,‬למנחה עם‬ ‫האבות‪ .‬על אברהם הוא כותב שהתפלל שחרית‪ ,‬ועל יצחק‬ ‫היום שכבר עבר עליו‪ ,‬ולמעריב עם הרצון להוסיף עוד‬ ‫ש״הוסיף תפלה אחרת לפנות היום״‪ .‬האדם כבר למד‬ ‫פנייה לפני השם‪ .‬כך הסדר שקיבל מאביו ומזקנו נעשה גם‬ ‫לפנות אל השם בבוקר‪ ,‬והוסיף פנייה גם מתוך היום‬ ‫סדר חי בנפשו‪ .‬בבוקר הוא אומר‪ :‬עזור לי במה שעומד‬ ‫שעבר‪ .‬אין אנו מפרשים בזה את כוונת הרמב״ם‪ ,‬אבל‬ ‫לפני‪ .‬לפנות ערב‪ :‬תודה על מה שנתת לי‪ .‬ובלילה‪ :‬רבונו‬ ‫לשון ההוספה מתיישבת יפה עם הצורה שאנו מבקשים‬ ‫של עולם‪ ,‬יש לי עוד מה לדבר עמך‪.‬‬ ‫להחזיק בלב‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד‬ ‫האור שקיבל מאחרים‬ ‫להכניס את מה שקיבל אל תוך חייו‬ ‫אבל יותר מן הכל היה שלש סעודות‪ ,‬לזה היה לו מקום‬ ‫כל השנים היה חי אצל רבו‪ .‬הלא לחיות עם הצדיק היא‬ ‫מיוחד בלב‪ .‬היום כבר הולך‪ ,‬האור בחוץ משתנה‪ ,‬ובבית‬ ‫יסוד החסידות‪.‬‬ ‫המדרש יושבים עוד‪ .‬כשהיו שרים ״קריבו לי חזו חילי״‪ ,‬היה‬ ‫כשקם בבוקר‪ ,‬ידע לאן הוא הולך‪ .‬עוד קודם שיצא מן‬ ‫מרגיש שמבקשים ממנו להתקרב‪ .‬לפעמים יצא בלי שיוכל‬ ‫הבית כבר היה לבו בבית המדרש‪ .‬לפעמים זכה להתפלל‬ ‫להסביר מה פעל בו‪ ,‬אבל כל השבוע נשא עמו את אותה‬ ‫במניינו של הצדיק‪ ,‬אבל גם אם לא‪ ,‬על כל פנים הוא נמצא‬ ‫שעה‪ .‬באמצע יום של חול היה עולה בו הניגון‪ ,‬ומחזיר אותו‬ ‫במקומו‪ ,‬בבית מדרשו של הצדיק‪ .‬אותם הקירות‪ ,‬הספרים‪,‬‬ ‫קצת אל השבת‪.‬‬ ‫אותם היהודים שבאים יום יום‪ .‬אם ראה את הצדיק נכנס‪,‬‬ ‫וכך היו גם הימים טובים‪.‬‬ ‫היה היום מקבל אצלו פנים אחרות‪ .‬רק ראה אותו עובר‪,‬‬ ‫וכך היה חי גם בימים הטובים‪ .‬בליל הסדר הביט בצדיק‬ ‫וכבר היה לו במה לחיות‪.‬‬ ‫והרגיש כמה חיה אצלו יציאת מצרים; בספירת העומר‬ ‫גם כשיצא לעסקיו‪ ,‬ידע שבערב יחזור‪ ,‬אולי ישמע דבר‬ ‫הקשיב לברכתו‪ ,‬ובשבועות ראה כמה יקרה לו התורה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬אולי יוכל להיכנס לרגע‪ .‬היו ימים שהצדיק היה סגור‪,‬‬ ‫בראש השנה התעורר עמו לבקשה‪ ,‬ובחנוכה הביט בהדלקת‬ ‫ואף על פי כן היתה לו חיות מעצם הידיעה שהוא כאן‪ .‬בתוך‬ ‫הנרות‪ .‬בכל זמן קיבל ממנו טעם בעבודת אותו היום‪.‬‬ ‫כל טרדותיו היה לו מקום לחזור אליו‪ .‬פעמים רבות לא ידע‬ ‫לא כל שעה היתה בהתעוררות גדולה‪ .‬היו גם תפילות‬ ‫לומר מה בדיוק קיבל באותו יום‪ ,‬אבל הרגיש שיש דבר‬ ‫פשוטות‪ ,‬טישן שלא הצליח‪ ,‬וימים שהיה טרוד בעניניו‪ .‬אבל‬ ‫שמחזיק אותו‪.‬‬ ‫כללות חייו היתה סביב הצדיק‪ .‬היה לו ממי לקבל‪ ,‬אל מי‬ ‫ובשבת‪ ,‬כל חייו היו סביב הצדיק‪ .‬כבר בערב שבת התחיל‬ ‫לבוא‪ ,‬ולמה לחכות‪ .‬אילו היו‬ ‫לחכות‪ .‬סיים את עניניו‪ ,‬הלך‬ ‫מציעים לו מליוני דולרים‬ ‫למקוה‪ ,‬לבש בגדי שבת ומיהר‬ ‫תמורת החיים האלה‪ ,‬לא היה‬ ‫לבית המדרש‪ .‬אהב לראות איך‬ ‫מסכים‪ .‬מה יעשה בממון‪ ,‬אם‬ ‫המקום מתמלא‪ ,‬איך היהודים‬ ‫יאבד את הדבר שממנו הוא חי‪.‬‬ ‫באים‪ ,‬האברכים‪ ,‬הבחורים‪,‬‬ ‫כך עברו עליו שנים‪ .‬אבל‬ ‫הילדים‪ ,‬דיבורי החול הולכים‬ ‫ביום מן הימים סיבב מסבב כל‬ ‫ונחלשים‪ .‬הצדיק נכנס לקבלת‬ ‫הסיבות שהוצרך לעבור לעיר‬ ‫שבת‪ ,‬והרגיש שהשבת נכנסת‬ ‫אחרת‪ .‬בתחילה היה עסוק‬ ‫גם בלבו‪ .‬הקשיב לקולו‪ ,‬הסתכל‬ ‫במה שצריך לסדר‪ .‬דירה‪,‬‬ ‫בפניו‪ ,‬וקבל חשק להיות בתוך‬ ‫פרנסה‪ ,‬מקום לילדים ובית‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫מדרש להתפלל בו‪ .‬גם הרגיע‬ ‫אחר הסעודה הלך להטיש‪.‬‬ ‫את עצמו שיוכל לנסוע אל‬ ‫לפעמים היה עייף‪ ,‬לפעמים היה‬ ‫הצדיק‪ .‬יבוא לשבתות‪ ,‬יבוא‬ ‫צפוף וחם‪ ,‬אבל כשהתחילו ״קה‬ ‫לימים טובים‪ .‬הרי הוא נשאר קשור אליו‪ .‬אבל כשכבר היה‬ ‫אכסוף״‪ ,‬היה נעשה קשוב כולו‪ .‬ידע את הניגון עם כל‬ ‫בעיר החדשה‪ ,‬התחיל להרגיש כמה החיים עצמם נשתנו‪.‬‬ ‫הדיוקים‪ ,‬היכן מאריכים והיכן חוזרים‪ ,‬ובכל שבוע היה מחכה‬ ‫בבוקר הלך לבית המדרש‪ ,‬התפלל וחזר‪ .‬היו שם יהודים‬ ‫מחדש‪ .‬נהנה מן התשוקה מסביב‪ .‬הקשיב בעומק‪,‬‬ ‫טובים‪ ,‬מנין מסודר ושיעורי תורה‪ .‬ואף על פי כן חזר עם‬ ‫והתעוררה גם תשוקתו שלו‪ .‬היה חוזר הביתה בשעה‬ ‫הרגשה שחסר לו עיקר היום‪ .‬חסר לראות את הצדיק‪,‬‬ ‫מאוחרת‪ ,‬והניגון עוד הלך עמו‪.‬‬ ‫לשמוע את קולו‪ ,‬לדעת שעוד מעט יוכל להיכנס למקום‬ ‫כבר בהקידוש‪ ,‬כשהצדיק נטל את הגביע‪ ,‬היה משתתק‬ ‫שממנו הוא מקבל חיות‪.‬‬ ‫מבפנים‪ .‬לפעמים היה צריך להתאמץ לראות בין העומדים‪,‬‬ ‫בשבת היה הדבר קשה יותר‪ .‬התפילה נגמרה‪ ,‬והוא שב‬ ‫אבל לשמוע היה שומע היטב‪ .‬אותן מילים שהוא עצמו אומר‬ ‫לביתו‪ .‬עשה קידוש‪ ,‬ישב עם בני ביתו ושר זמירות‪ ,‬אבל‬ ‫בכל שבת‪ ,‬אבל כאן הרגיש בהן אור אחר‪ .‬״ויכולו השמים‬ ‫חשב מה עושים עכשיו שם‪ .‬האם הצדיק כבר נכנס לטיש‪,‬‬ ‫והארץ״‪ ,‬בריאת העולם‪ ,‬מנוחת השבת‪ ,‬״אשר קדשנו‬ ‫איזה ניגון שרים‪ ,‬ומה אמר בתורה‪ .‬לפעמים ישב ליד שולחנו‪,‬‬ ‫במצוותיו ורצה בנו״‪ .‬בשעה שהצדיק אמר אותן‪ ,‬היה מרגיש‬ ‫ובמחשבתו עמד בבית המדרש הרחוק‪ .‬בני ביתו דיברו אליו‪,‬‬ ‫כמה הן גדולות‪.‬‬ ‫והוא שמע‪ ,‬אבל לבו עוד חיפש את מקומו הראשון‪.‬‬ ‫לא היה ממהר לחזור הביתה‪ .‬אהב להישאר עוד מעט‬ ‫היה נוסע כשיכול‪ .‬הנסיעות החיו אותו‪ ,‬אבל לא היה‬ ‫בתוך אותה הרגשה‪ .‬הלך לאט הביתה ושותק בדרך‪ .‬מה‬ ‫אפשר לנסוע בכל פעם שהלב ביקש‪ .‬במשך הזמן ראה‬ ‫יאמר עכשיו‪ ,‬אחר מה ששמע‪ .‬כשהגיע לביתו‪ ,‬השתדל לזכור‬ ‫שהחיים עם הצדיק הראשון כבר לא יוכלו להיות כפי שהיו‪.‬‬ ‫את הקול ואת ההתעוררות‪ ,‬אבל בתוך לבו היה יודע‪ :‬שם‬ ‫הרגיש שהוא צריך צדיק בסמוך אליו‪ ,‬שיוכל לינוק ממנו בתוך‬ ‫היה קידושו של הצדיק‪ .‬לזה היה מחכה בכל שבוע‪.‬‬ ‫סדרי חייו‪.‬‬ ‫וכך היה גם בשבת בבוקר‪ .‬היה מחכה להמזמורים‪,‬‬ ‫התחיל לחפש‪ .‬הלך לבית מדרש אחד ואחר כך לאחר‪.‬‬ ‫ל"נשמת"‪ ,‬ל"קל אדון"‪ .‬ואחר התפילה כמובן נהנה מן‬ ‫שמע על יהודי גדול והלך לראותו‪ .‬השתתף בתפילות ובטישן‪,‬‬ ‫הקידוש‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫צום פינטל · פרשת חיי שרה תשפ״ז · גליון ר״ד‬ ‫לשמוע את קידושו‪ .‬באותה שבת הקשיב‪ .‬שמע ״ויכולו‬ ‫הקשיב לדברי תורה וניסה לפתוח את לבו‪ .‬ראה דברים‬ ‫השמים והארץ״‪ ,‬והרגיש את קדושת המילים‪ .‬איזה חשובות‪,‬‬ ‫טובים והכיר בחשיבותם‪ ,‬אבל לא מצא את החיבור שחיפש‪.‬‬ ‫יהודי עומד‪ ,‬מעיד על בריאת העולם‪ ,‬ומקדש את השבת‪ .‬היה‬ ‫לפעמים חזר עם התעוררות‪ ,‬ואחר ימים אחדים שוב הרגיש‬ ‫לו פתאום יקר מאוד לשבת ולשמוע‪.‬‬ ‫שחסר לו המקום שבו הוא חי‪.‬‬ ‫נזכר בקידושו של הצדיק‪ .‬כמה התעלה‪ ,‬כמה חיכה‬ ‫עבר זמן רב‪ .‬עוד שבת‪ ,‬עוד יום טוב‪ ,‬והוא עדיין ממתין‪.‬‬ ‫לאותה שעה‪ .‬עכשיו התחיל להבין מה קיבל‪ .‬במשך השנים‬ ‫עושה את מה שצריך‪ ,‬ובפנים מחכה שימצא צדיק ויוכל‬ ‫הכניס הצדיק בלבו את חשיבות הקידוש‪ ,‬והחשיבות הזאת‬ ‫להתחיל לחיות כראוי‪.‬‬ ‫התחילה ללכת עמו‪ .‬הוא שמע את חשיבות המילים גם בפיו‬ ‫יום אחד ישב ליד השולחן וספר חסידות פתוח לפניו‪ .‬למד‬ ‫של יהודי אחר‪ ,‬לבו כבר היה פתוח להרגיש מה נעשה כאן‪.‬‬ ‫כמה שורות‪ ,‬ופתאום עלתה בו מחשבה שלא נתנה לו‬ ‫נשארה בו כל ההפלגה בקידושו של הצדיק‪ .‬אבל יחד‬ ‫להמשיך‪ .‬כל כך הרבה שנים קיבלתי‪ .‬לאן נכנס כל מה‬ ‫עמה התחיל להרגיש קדושה בכל יהודי שעושה קידוש‪ .‬גם‬ ‫שקיבלתי?‬ ‫כשאין קול מיוחד ואין התעוררות הניכרת מבחוץ‪ ,‬יהודי‬ ‫הרי הייתי אצל הצדיק בשבתות ובימים טובים‪ .‬שמעתי‪,‬‬ ‫מחזיק גביע ואומר את המילים הקדושות‪ .‬פעמים הוא עייף‪,‬‬ ‫ראיתי‪ ,‬התפעלתי והתעוררתי‪ .‬אולי העבודה שלי עכשיו היא‬ ‫פעמים הוא טרוד‪ ,‬ובכל זאת עומד ומקדש את השבת‪ .‬מה‬ ‫לקחת את כל זה ולהחיותו בעצמי‪ .‬להכניס אותו בתפילתי‪,‬‬ ‫שה צדיק האיר אצלו נעשה עתה כוח לראות את יקר המצוה‬ ‫בלימודי‪ ,‬בשבת שלי ובתוך ביתי‪.‬‬ ‫גם אצל אחרים‪.‬‬ ‫המחשבה הזאת הפחידה אותו‪ .‬היטב ידע מה למד על‬ ‫כך התחיל להרגיש גם בשאר עבודתו‪ .‬בספירת העומר‬ ‫גדולת הצדיק‪ ,‬על חיות הנשמות ועל התיקונים שרק הצדיק‬ ‫התגעגע לברכה ששמע שם‪ ,‬אבל בעיקר גם ניסה להכניס‬ ‫יכול לתקן‪ .‬כל זה היה יקר לו מאוד‪ .‬רצה להיות קשור‬ ‫את זה בברכתו שלו‪ .‬בשבועות ישב ללמוד בבית המדרש‬ ‫לגדולה הזאת כל הזמן‪ .‬וכאן הוא לבדו‪ ,‬עם טרדותיו ועם‬ ‫שבעירו‪ ,‬ונזכר כמה אהב לראות את הכנת הצדיק לקבלת‬ ‫עבודתו הקטנה‪ .‬מה כבר יוכל לעשות‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬ועכשיו הזמן גם עליו‪ ,‬גם הוא מקבל את התורה‪ ,‬גם‬ ‫גם חשש שהוא מוצא לעצמו הסבר מפני שקשה לו‪ .‬לא‬ ‫אליו מדבר השם יתברך‪ .‬לא כך למדו לנו ספרי חסידות‪,‬‬ ‫רצה להקטין את מה שהיה יקר לו כדי שיוכל להסתדר‬ ‫חשב‪ ,‬שכל יהודי ממש מקבל את התורה מחדש‪ .‬אם כן גם‬ ‫בלעדיו‪ .‬כמה ימים נשא את המחשבה הזאת בקרבו‪ .‬פעם‬ ‫אני בכלל‪.‬‬ ‫הרגיש שיש בה פתח‪ ,‬ופעם נבהל‪ .‬מי הוא לעומת מה שראה‬ ‫הדבר התחיל לשנות את מבטו בכלל‪ .‬ראה יהודי בא בכל‬ ‫אצל הצדיק‪ .‬איך יוכל לחיות מעבודתו שלו‪.‬‬ ‫בוקר קודם עבודתו‪ ,‬לובש טלית ומניח תפילין‪ .‬לפעמים‬ ‫אבל מעט מעט התחיל להתבונן במה שקיבל‪.‬‬ ‫ממהר‪ ,‬לפעמים מוטרד‪ ,‬ובכל זאת בא יום יום‪ .‬התחיל‬ ‫הצדיק העלה אצלו את חשיבות התורה‪ ,‬את חשיבות‬ ‫להחשיב את זה‪ .‬שמע את אשתו מכינה לכבוד שבת‪ ,‬והרגיש‬ ‫השבת ואת חשיבות עבודתו של יהודי‪ .‬אצלו ראה כמה מצוה‬ ‫יותר את היוקר שבדאגתה‪ .‬ילד שאל על דבר שלמד‪ ,‬והוא‬ ‫גדולה‪ ,‬כמה תפילה יקרה וכמה נשמת ישראל קדושה‪ .‬ואם‬ ‫התיישב להקשיב‪ .‬מתוך מה שקיבל אצל הצדיק התחיל לתת‬ ‫כך‪ ,‬כיצד הוא חוזר לביתו ומרגיש שכאן כמעט אין כלום‪ .‬הרי‬ ‫מקום לעבודת ישראל הנעשית בסמוך אליו‪.‬‬ ‫גם הוא יהודי‪ .‬גם תפילתו היא תפילת ישראל‪ .‬גם המצוות‬ ‫לפעמים נסע אל הצדיק‪ ,‬ושם עלתה בו מחדש‬ ‫שבביתו הן מצוות ה׳‪.‬‬ ‫ההשתוקקות לחיות בסמוך אליו‪ .‬הגעגועים נשארו‪ .‬אבל‬ ‫הוא לא הרגיש שנעשה גדול‪ .‬הרגיש שקיבל דבר גדול‪,‬‬ ‫כשחזר לביתו‪ ,‬כבר ידע קצת יותר מה לעשות עם מה‬ ‫ועכשיו מוטל עליו להכניס אותו אל לבו‪ .‬בשבועות הבאות‬ ‫שקיבל‪ .‬היה מביא אותו אל התפילה‪ ,‬אל הלימוד ואל היחס‬ ‫השתדל להיות יותר בתוך ביתו‪ .‬כשחזר מן התפילה‪ ,‬הביט‬ ‫לבני ביתו‪.‬‬ ‫בנרות‪ ,‬בשולחן ובילדים העומדים סביבו‪ .‬נטל את הגביע‬ ‫היה אומר לעצמו‪ :‬״איך האב זיך גוט אנגעזאפט״‪ .‬קיבלתי‬ ‫והתעכב רגע‪ .‬הקידוש של הצדיק עלה בזכרונו‪ ,‬וניסה‬ ‫הרבה‪ .‬עכשיו צריך שהדבר ייכנס בחלבי ובדמי‪ .‬צריך‬ ‫להקשיב למילים שהוא עצמו אומר‪ .‬״אשר קדשנו במצוותיו‬ ‫להתבונן מה הצדיק לימד אותי להחשיב‪ ,‬ואיך אני נותן לזה‬ ‫ורצה בנו״‪ .‬גם עליו נאמרו המילים האלה‪ .‬גם בבית הזה‬ ‫מקום כאן‪.‬‬ ‫נכנסה שבת‪.‬‬ ‫באחת השבתות ישב בשלש סעודות בביתו‪ .‬האור בחוץ‬ ‫הקידוש יצא בקולו הרגיל‪ .‬באמצע הסעודה הילדים‬ ‫הלך ונחלש‪ ,‬ועל השולחן נשאר מעט מן הסעודה‪ .‬התחיל‬ ‫הפריעו‪ ,‬היו צעקות‪ ,‬הכל היה פשוט מאוד‪ .‬אבל הוא נשאר‬ ‫לשיר ״קריבו לי חזו חילי״‪ .‬אחד הילדים הצטרף‪ ,‬ואחר כך‬ ‫בתוך הסעודה‪ .‬הקשיב‪ ,‬ענה ושר עם בני ביתו‪ .‬כשהתחילו‬ ‫עוד אחד‪ .‬זכר היטב את בית המדרש של הצדיק‪ ,‬את הקול‬ ‫״קה אכסוף״‪ ,‬נזכר בטיש‪ ,‬ומתוך הזכרון שר גם הוא‪.‬‬ ‫ואת ההרגשה שהשבת עומדת ללכת‪ .‬ובתוכם הרגיש גם‬ ‫האהבה לשבת שקיבל שם התחילה למצוא מקום ליד‬ ‫כמה יקרה השעה הזאת‪ .‬ילדיו יושבים לידו ושרים‪ .‬השבת‬ ‫שולחנו‪.‬‬ ‫נמצאת בביתו‪ .‬הוא זוכה להישאר עמה עוד מעט‪ ,‬ולהכניס‬ ‫כמה פעמים נתארח אצלו אורח‪ .‬יהודי פשוט‪ ,‬שאותו פגש‬ ‫בהם משהו מן האהבה שקיבל‪ .‬כאן עם היושבים סביבו‪.‬‬ ‫כמעט בכל יום בבית המדרש‪ .‬בעבר לא היה מתעכב במיוחד‬ ‫מכון מישרים · שלום לאנגסאם · ‪ · shalomlangs@gmail.com · 8452743516‬קול הלשון פרטי‪6053136803 :‬‬ ‫‪4‬‬