פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — חיי שרה (2026-11-02)

גליון 668שנה י"ג – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת חיי שרה תשפ"ז
ונראה לפרש דבמדרש איתא שנתן הקב"ה את ארץ ישראל בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז' נאמר בשרה שהיתה
לאברהם שהיתה ארץ של עשרה עממין בגלל שעמד בעשרה
אילונית
נסיונות ומבואר בפרקי דר"א (פל"א) שהנסיון העשירי היה נסיון
העקדה וכך איתא נמי במדרש רבה (פנ"ו) ,ובמדרש תנחומא (פר' ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (כג א)
שלח) איתא שאחר העקידה נשבע הקב"ה לאברהם שלא יהיו לו פרש"י בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת
עוד נסיונות. עונשין אף בת ק' בלא חטא ובת כ' כבת ז' ליופי.
ולפי"ז יש ליישב דכל זמן שלא התנסה אברהם בכל העשרה הקשה הרא"ם דאה"נ בי"ד של מעלה אינו מעניש עד בן כ' אבל
נסיונות עדיין לא הגיעה לו כל ארץ ישראל שהרי היתה ארץ של בי"ד של מטה מעניש מבן י"ג בבן ומבן י"ב בבת וא"כ שרה
עשרה עממין ועל כל נסיון זכה בחלק של עוד עם וא"כ כ"ז שלא בתורת עונשין מבת י"ב ומהו דוקא בת ק' כבת כ'.
התנסה בכל הי' נסיונות לא זכה בכל ארץ ישראל ,ובפרט ע"פ ותירץ מרן הגרי"ז שבגמ' יבמות (סד ):איתא ששרה היתה
דברי הגמ' בסנהדרין (פט ).שאמר הקב"ה לאברהם אחר ט' אילונית ונפסק ברמב"ם (פ"ב מאישות ה"ג) שגדלות של איילונית
נסיונות שיתן לו נסיון עשירי שלא יאמרו שבנסיונות שהיו עד זה מבן כ' וא"כ שפיר דאצל שרה גיל העונשין שלה אף ביד בית
כה אין ממש ולפי"ז כל זמן שלא התנסה בכל הי' נסיונות שמא דין הוא מבת כ'.
יאמרו שאין ממש בראשונות ולא מגיע לו בעבורן שום מקום ועפי"ז יש לפרש נמי מה שאמרו בת כ' כבת ז' ליופי דיש
בארץ ישראל ורק אחר כל הי' נסיונות הגיעה לו כל א"י ,ומה"ט להקשות בדרך כלל בגיל שבע כלל לא ניכר יופי אצל נשים ומהו
כאשר היתה לו מריבה עם רועי לוט לא יכל לטעון שכל ארץ כבת ז' ליופי ולהנ"ל י"ל דשרה הרי היתה אילונית וסימני
ישראל שלו שמא החלק שעליו דנו היה שייך לאומה שעדיין לא אילונית באים בגיל שראויה להיות גדולה ובדורות ראשונים היתה
התנסה אברהם את הנסיון שבזכותו יזכה בחלק זה של הארץ אבל גדלותם בגיל ח' כדאיתא בסנהדרין (סט ):וא"כ מאז היו צריכים
כעת במיתת שרה שהיה אחר כל העשרה נסיונות זכה בכל הארץ לבוא לשרה סימני אילונית ולגרע ביופיה ,ולפי"ז מדוקדק היטב
ושפיר יכל לטעון טענה זו. דדוקא אמרו כבת ז' ליופי והכונה דאף בגיל כ' כשכבר היו לה
ועפי"ז יש לפרש היטב דברי המדרש רבה (פכ"ח) ויבוא אברהם סימני איילונית לא גרעו מיופיה והיתה יפה כמו שהיתה בת שבע
מהיכן בא מהר המוריה כלו' מעקידת יצחק וכדאיתא ששרה שעדיין לא באו סימני איילונית ,ובודאי אמרו חז"ל גיל שבע כי
מתה כששמעה על העקידה ובדוקא הדגישה זאת התורה ולומר זה היה הגיל שהיתה בו הכי גדולה בלי סימני אילונית ואמרו
שאחר ובא מהר המוריה אחר שהתנסה בכל הנסיונות זכה בכל חז"ל שאף אחר שהיו בה סימוני איילונית היתה יפה כמו לפני
ארץ ישראל ויכל לטעון להם שארץ ישראל כולה שלו. שהיו בה סימני אילונית.
אור תורה לגה"ק מאוסטרבוצה (אות א) משאת המלך בשם
הגרי"ז
כיצד נרמז בצמידים שהביא אליעזר לעשרת הדברות
ביחס למה אברהם גר וביחס למה הוא תושב
ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם (כד כב) פרש"י
רמז לעשרת הדברות שבשני לוחות ,ויש להבין כיצד שני גר ותושב אנכי עמכם (כג ד) צריך ביאור מהו גר ותושב הרי זה
הצמידים ששוים עשרה זהב מרמזים לעשרת הדברות. סותר כי גר הוא תשוב עראי ותושב הוא קבוע ,ועי' רש"י.
ויש לפרש דבגמ' חולין (פז) איתא ששכר מצוה הוא עשרה ויש לפרש באופן נוסף שכאשר בא אליהם אברהם לבקש אחוזת
זהובים ,ובמנין המצוות שבעשרת הדברות דעת הרמב"ם והחינוך קבר אמר להם שהוא תושב עמהם ומגיעה לו קבורה כשאר
שיש חמשה עשר מצוות ואלו הן ,א .אמונת ה' ,ב .שלא להאמין תושבי הארץ אבל חשש שא"כ יאמרו לו שאף יקח לבני יצחק
שיש אלוה אחר ,ג .שלא לעשות ע"ז ,ד .שלא להשתחוות לע"ז, אשה מבנות כנען שהרי הוא תושב עמהם לכן אמר להם שביחס
ה .שלא לעבוד ע"ז ,ו .שלא להשביע לשוא ,ז .לקדש את יום לזה הוא גר כלו' תושב עראי דהוא תשוב קבוע בארצו שממנה
השבת ,ח .שלא לעשות מלאכה בשבת ,ט .לכבד אב ואם ,י .לא בא ולכן יקח אשה מארצו הקודמת.
תרצח ,יא .לא תנאף ,יב .שלא לגנוב נפש מישראל ,יג .שלא מציון מכלל יופי
להעיד שקר ,יד .לא תחמוד ,טו .לא תתאווה שנאמר בדברות
אחרונות ,ואמנם הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות להרמב"ם רק אחר י' נסיונות יכל אברהם לטעון שכל א"י שלו
חולק וסובר שלא יהיה לך ולא תעשה לך ולא תשתחווה ולא
תעבדם הכל לאו אחד ומוכח כך מהגמ' במכות (כג) דאיתא התם גר ותושב אני עמכם (כג ד) פרש"י ומדרש אגדה אם תרצו
תרי"ג מצוות ניתנו לישראל בסיני תרי"א נאמרו ע"י משה וב' הריני גר ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה
נאמרו ע"י הקב"ה בעצמו והם אנכי ולא יהיה לך הרי שהם רק ב' לזרעך אתן את הארץ זאת.
מצות ולא ד' מצות עיי"ש ,נמצא שלרמב"ן יש בעשרת הדברות ויש להקשות שבפר' לך לך איתא שהיה מריבה בין רועי לוט
רק י"ב מצוות דכל הד' מצוות הללו כלולים במצוה אחת וא"כ לרועי אברהם ושם לא מצאנו שאמר אברהם הטענה שהארץ שלו
כפי הבטחת הקב"ה ומדוע שם לא טען נמי כך.
שאילת שלום של ג' תיבות והיא בתוך זמן שכזה השקתה אותו השכר על עשרת הדברות הוא מאה עשרים זהובים ,עשרה
ואת גמליו הרי שנחשב לה נמי דיבור אחד והצליח ניחושו אבל זהובים על כל מצוה.
אם שאילת שלום שלהם היא ב' תיבות א"כ לא היתה ההשקאה ובתוס' ב"מ (מד) איתא בשם ר"ת דזהב שוה י"ב פעמים כסף
שלו ושל הגמלים בתוך כדי דיבור ולא הצליח ניחושו וזה שהיה וא"כ עשרה זהב שווים מאה עשרים זהובים של כסף.
אליעזר מעיין ומחשב ולא ידע כיצד להחליט. והנה הצמידים שהביא אליעזר לרבקה היו של זהב שהרי קודם
והרי תוך כדי הדברים בא לבן לקראתם כמתואר בפסוק "והנה לכן כתיב נזם זהב והשווי שלהם היה עשרה זהב משקלם וזה ק"כ
עומד על הגמלים על העין ויאמר בוא ברוך ה'" כלו' שתוך כדי זהובים של כסף שזה בדיוק השכר המגיע על המצוות שבעשרת
שאליעזר עומד ומעיין ומחשב בא לבן ואמר לו "בוא ברוך ה'" הדברות ,לכן פרש"י שבמה שהיו הצמידים שווים עשרה זהב
והיינו שאילת שלום של אותו המקום ושאלו ג' תיבות ומכך למד נרמז לעשרת הדברות שקיבלה כשווי השכר על קיום עשרת
אליעזר שזמן שאילת שלום שלהם היא ג' תיבות וממילא תוך הדברות.
כדי דיבור שלהם הוא זמן ג' תיבות ונחשב לרבקה אמירה אחת כי אור תורה לגה"ק
מאוסטרובצה
בשיעור תוך כדי דיבור של ג' תיבות השקתה אותו ואת גמליו
וממילא החליט שהצליח ניחושו ולכן הפסיק מלעיין ולחשב
הסיבה שאליעזר קודם נתן התכשיטים ואח"כ שאל
והחל ללכת עמהם כדכתיב מיד "ויבוא האיש הביתה".
תורת משה לחת"ס בת מי את
ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה
מחשבת אליעזר דארור כנען נאמר רק לזכרים
עשרה זהב משקלם ויאמר בת מי את (כד כב-כג) פרש"י
ואומר אל אדני אולי לא תלך האשה אחרי (כד לט) אולי, ששאל אותה בת מי את רק אחר שנתן לה לפי שהיה בטוח
כתיב חסר .ופרש"י אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר ורצה אליעזר בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו.
שיצחק ישא אותה אמר לו אברהם אתה ארור ואני ברוך ואין ויש ליתן עוד טעם לזה ,דאיתא ברש"י שהב' צמידים רמז לב'
ארור מידבק בברוך ,לכן כתיב אלי חסר ו' דמשמעו שאליעזר לוחות והמשקל עשרה זהב רמז לעשרת הדברות.
אמר תחילה "אלי". ולפי"ז יש לפרש שרצה אף לרמוז לה מה שהיה במתן תורה שבני
שמעתי מת"ח אחד מארץ רוסיא שביאר המשך הפסוק "לא תלך ישראל הקדימו נעשה לנשמע כלו' קודם לקחו ואחר כך שאלו
האשה אחרי" ,דאיתא בחז"ל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מה כתוב בה לכן נהג אף הוא כך שקדם נתן לה ואחר כך שאל
מואבית שאסרה תורה עמוני ומואבי לבא בקהל ה' דוקא עמוני אותה בת מי את.
כרם חמד
ומואבי ולא עמונית ומואבית ,ולפי"ז סבר אליעזר דאע"פ שכתוב
"ארור כנען" שמה"ט אמר אברהם דאין ארור מידבק בברוך שמא
מדוע התספק אליעזר האם הצליח ניחושו וכיצד
נאמר רק בכנעני ולא בכנענית וא"כ בתו אינה בכלל ארור ,וכך
ביאור הפסוק ואומר אל אדני "אלי" כלו' לבתי ואם תאמר הרי הכריע
אין אחר מידבק בברוך "לא תלך האשה אחרי" כלו' אשה כנענית
והנה עומד על הגמלים על העין (כד ל) במדרש רבה איתא
לא תלך ותימשך אחרי להיות ארורה כמו שאני ארור דכנעני ולא
מעיין ומחשב כלו' שאליעזר עמד שם ועיין וחשב.
כנענית.
ולא התפרש במדרש מה היה עיונו וחישובו וצריך לדעת מה היה
השבתי לו דבריך טובים אך ע"פ דברי תוס' א"א לאומרם ,תוס'
עיונו וחישובו ,ועוד יש לברר דלא נתבאר במה נתיישבה דעתו
ביבמות (עז .ד"ה דתנאי) פירשו דהטעם לדרשה עמוני ולא
שהפסיק לעיין.
עמונית היא כי לא כתוב בתורה לא יבוא עמון ומואב דאז היה ונראה לפרש שהרי אליעזר עשה בדיקה שאמר "והיה הנערה כו'
משמע כל עמון וכל מואב ואף הנשים אלא כתוב עמוני בי' ואמרה שתה וגם גמליך אשקה" אותה יקח אשה ליצחק וכאשר
ומואבי בי' ומדוע הוסיפה זאת התורה בהכרח ללמד עמוני ולא ביקש מרבקה השיבה לו "ותאמר שתה אדוני כו' ותכל להשקותו
עמונית ,והכא הניחא אי כתיב ארור כנעני יש לדרוש ולא כנענית ותאמר גם לגמליך אשאב וגו'" והרי שיש הבדל בין מה שאליעזר
אך אחר וכתוב ארור כנען אדרבא הכונה לכל כנען ואף הנשים. אמר למה שרבקה אמרה כי אליעזר אמר במשפט אחד שהאשה
(א.ה -יש להוסיף דאצל עמון ומואב יש סברא בגמ' דנאסרו בקהל שתאמר לו במשפט אחד "שתה וגם גמליך אשקה" והיא השיבה
על שלא קודמו את ישראל בלחם ומים ודוקא דרכו של איש לקם בב' משפטים שאמרה תחילה "שתה אדוני" ואח"כ אמרה "גם
ולא דרכה של אשה כי כל כבודה בת מלך פנימה א"כ הנשים לא לגמליך אשאב" ,ולפי"ז יש לפרש שאליעזר עיין וחשב האם
בכלל האיסור אך בהא שנאמר ארור כנען אין סברא זו לכן אין חשיב ניחושו נכון כלו' האם יכול לקחת את רבקה על פי תשובתו
סברא לומר שאין הנשים בכלל ארור). דהיינו האם נחשב שענתה כמו שהוא אמר או לא.
ילקוט הגרשוני והנה כתיב "ותמהר" ויש לפרש שעשתה זאת תוך כדי דיבור כלו'
שתוך כדי דיבורה ואמירתה שתה שאבה והשקתה אותו ואת
ע"י המגדנות הוכח שקפצה לו הדרך הגמלים והרי קיי"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי וא"כ יש לומר
שהוא אמר הנערה שתאמר באמריה אחת כלו' שבבת אחת
ומגדנות נתן לאחיה ואמה (כד נג) פרש"י שהביא עמו מני תשקה אותו ואת גמליו והיא חילקה דיבורה בין השקאתו
פירות מארץ ישראל ,אפשר לפרש שהרי קודם לכן אמר אליעזר להשקאת הגמלים אך מ"מ עשתה זאת בתוך כדי דיבור וא"כ
"ואבוא היום אל העין" ופרש"י שאמר להם שנעשתה לו קפיצת נחשב נמי כדיבור אחד והרי שאמרה כמו אמירת אליעזר.
הדרך שבאותו יום שיצא הגיע. אלא שבגמ' ב"ק (עג ):יש מח' האם תוך כדי דיבור הוא זמן
ולזה הביא להם מגדנות דהיינו פירות מא"י שהפירות נשארו שאילת שלום של ב' תיבות כלו' שלום עליך או זמן אמירת ג'
טובים ויפים ועי"ז יראו שהפירות מהיום ואילו לא קפצה לו בדרך תיבות כלו' שלום עליך רבי ולכאו' תלוי הדבר בכל מקום במנהג
היו הפירות ישנים ורעים. המקום ,ומעתה י"ל שהתוך כדי דיבור של רבקה היה תוך שיעור
מהרי"ל דיסקין של ג' תיבות והסתפק אליעזר האם תוך כדי דיבור הוא זמן
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ
מזל מרסל בת סעדה ע"ה פנינה פרלה בת סעדה ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
