gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אמונת חיים · Eminas Chaim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תרלא ♦ שנה טו‬ ‫פ' חיי שרה ♦ מברכים כסלו ה'תשפז‬ ‫ְתה ַויְפַ ַתח הַ גְ ַמ ִלים (כד לב)‬ ‫ַו ָּיב ֹא הָּ ִאיׁש הַ בַ י ָּ‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים‬ ‫רש"י ביאר שהתיר זמם שלהם‪ ,‬שהיה סותם את פיהם שלא ירעו‬ ‫שני חיי שרה ולכאורה נראה שמה שכתוב בסוף‪ ,‬שני חיי‬ ‫בשדות אחרים‪ .‬במדרש רבה (ס ח) הביא שרב הונא ורבי ירמיה‬ ‫שרה כמיותרת‪ ,‬דמכיון שכתב כבר ויהיו חיי שרה וגו'‪ ,‬ורש"י‬ ‫שאלו‪ :‬וכי לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי‬ ‫שכתב "שני חיי שרה כולם שוין לטובה" נראה שרצה בזה‬ ‫פנח ס בן יאיר‪ ,‬שידעו מעצמם להיזהר מלאכול דברים האסורים‬ ‫לבעליהם? לא מסתבר שחמוריו של אברהם אבינו יהיו פחותים‬ ‫לתרץ את מה שכתוב "שני חיי שרה" שהפסוק רצה לומר‬ ‫מהם‪ ,‬שלא יידעו להיזהר מעצמם ויצטרכו לסתום את פיהם?‬ ‫בזה שכל החיים והשנים של שרה אמנו היו הכל שוין‬ ‫ברמב"ן כתב שמכוח קושיא זו נחלקו על ביאור זה‪ ,‬ופירשו‬ ‫לטובה‪ ,‬אבל רש"י לא ביאר מה הכוונה שכולן שוין לטובה‪,‬‬ ‫ש'ויפתח' היינו שפתח מוסרי צווארם‪ ,‬כי היה מנהגם להוליכם‬ ‫ובפשטות נראה שכוונת רש"י לומר ששרה היתה צדקת בכל‬ ‫קשורים‪.‬‬ ‫הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬ביאר מחלוקתם באופן נפלא‪,‬‬ ‫ימי חייה אשר חייתה‪ ,‬ולכאורה זה פשוט שכך היה ומה‬ ‫ומיישב בזאת קושיית רב ה ונא ורבי ירמיה‪ ,‬דהנה נחלקו רבי‬ ‫קמ"ל‪.‬‬ ‫אליעזר ורבנן (בבא בתרא ק א) בדין חזקת קרקע‪ ,‬אם מועיל ע"י‬ ‫ונראה שר"ל שלא נחשוב ששרה היתה בבחינת בעלי‬ ‫הליכה בקרקע‪ .‬רבי אליעזר סבר שההליכה מועילה‪ ,‬ומביא ראיה‬ ‫מאברהם אבינו‪ ,‬שאמר לו הקב"ה "קום התהלך בארץ לארכה‬ ‫תשובה שמעלתם גדולה אלא שהיתה בבחינת צדיק‬ ‫ולרחבה כי לך אתננה"‪ ,‬ומבואר שבהליכה לבד קנה אברהם את‬ ‫מעיקרא ועד סוף ימיה‪ ,‬וזה עדיף יותר מבעלי תשובה והנה‬ ‫הארץ‪ ,‬ואיל ו רבנן סוברים שהליכה אינה מועלת‪ ,‬והקב"ה אמר כן‬ ‫בגמרא (ברכות ל"ד) איכא פלוגתא מי עדיף "צדיק גמור" או‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬משום חביבותיה דאברהם שיהיה נוח ליכבש‬ ‫בעל תשובה ופסק הרמב"ם כמ"ד שבעלי תשובה עדיפים על‬ ‫לבניו‪.‬‬ ‫עוד יש להקדים דברי רש"י‪ ,‬על מה שאמר יעקב אבינו לשמעון ולוי‬ ‫צדיקים גמורים שלא חוטאים מעולם ומקום שבעלי תשובה‬ ‫'עכר תם אותי'‪ :‬מסורת היתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב‪,‬‬ ‫עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו‪ ,‬כלומר‬ ‫אלא שהיו אומרים עד אשר תפרה ונחלת את הארץ‪ ,‬לפיכך היו‬ ‫שמעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהם‬ ‫שותקין‪[ ,‬אבל עכשיו יהיו סבורין שהגיע זמן הכיבוש ובאים עלינו‬ ‫כובשין את יצרם יותר מהם כלומר מהצדיקים הגמורים שלא‬ ‫להוכתינו]‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬יש לומר‪ ,‬שהמדרש שסובר שאברהם אבינו סתם את פי‬ ‫חטאו‪ ,‬ואם כן לכאורה אם נגיד שזה כוונת רש"י במה שכתב‬ ‫החמורים‪ ,‬סבר כרבי אליעזר‪ ,‬שההליכה הווי כחזקה‪ ,‬ובאמת לא‬ ‫כולן שוין לטובה‪ ,‬שהיתה צדקת כל ימיה‪ ,‬יוצא שהשבח הוא‬ ‫היה לו לחשוש מגזל החמורים‪ ,‬אלא שסתם את פיהם כי חשש‪,‬‬ ‫לא כ"כ גדול מבעלי תשובה מכיון שבעלי תשובה הם‬ ‫כמו שחשש יעקב שיאמרו הכנענים שהנה הגיע זמן הכיבוש‪ ,‬ולכן‬ ‫במעלה יותר גדולה‪.‬‬ ‫הוא מתיר לחמוריו לאכול משדותם‪ ,‬ובאמת אף אם לא היה סותם‬ ‫את פיהם – לא היו אוכלים מן הגזל כמו חמוריו של רבי פנחס בן‬ ‫והנה המהרש"א כתב (שם בגמ') דלא איירי בחטא ועבר‬ ‫יאיר‪.‬‬ ‫עבירה בפועל אלא ר"ל שהיה קרוב לפי מחשבתו לעבור‬ ‫ורב הונא ורבי ירמיה סברו שההליכה אינה חזקה‪ ,‬ואם כן אסור‬ ‫עבירה ובזה שגבר על יצרו ולא עשה העבירה יש לו מעלה‬ ‫לחמוריו של אברהם אבינו לאכול מן השדות‪ ,‬ומכל מקום לא סתם‬ ‫את פיהם אלא קשר את צווארם‪ ,‬כי לא חשש שיאכלו מן הגזל כמו‬ ‫יתירה על הצדיקים הגמורים שלא היה בהן הסתה מהיצר‬ ‫חמורו של רבי פנחס בן יאיר‬ ‫הרע ולא קרבו לעבירה‪ ,‬ולמ"ד שסובר שצדיקים גמורים הם‬ ‫יותר חשובים מבעלי תשובה הוא מטעם שיש להם מעלה‬ ‫יתירה שלא חטאו כלל גם לא במחשבה משא"כ זה הקרוב‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫לדבר עבירה עבר מיהו במחשבה עכ"ל‬ ‫ולפי זה מה שפסק הרמב"ם שבעלי תשובה יותר‬ ‫במעלתם מהצדיקים‪ ,‬לא מיירי מבעלי תשובה שחטאו‬ ‫כסא דנחמתא‬ ‫משגרים אנו תנחומינו הכנים קדם ידידינו עוז‬ ‫בפועל‪ ,‬ולכן אפשר לומר מה שכתב רש"י בלשונו הק' שכולן‬ ‫שוין לטובה‪ ,‬פירושו הוא ששרה אמנו היתה צדקת מעיקרא‬ ‫הר"ר גבריאל פחימא הי"ו‬ ‫וזה למ"ד שצדיק גמור יותר חשוב ויתכן גם למ"ד שבעלי‬ ‫על פטירת אימו‬ ‫תשובה יותר חשובים כי לא מיירי במי שחטא בפועל ודו"ק‪.‬‬ ‫מרת עזיזה גיזל בת סוליקא עיישא ע"ה‬ ‫המשך בעמ' ב‬ ‫המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון וירושלים‬ ‫לו ויתפלל על הבא שיהיה לטובה‪ ,‬ואל יתלה בכוחו ועוצם ידו‬ ‫והנה גבי אברהם לא פירש רש"י שכולן שוין לטובה‪ ,‬כי אצל‬ ‫ח"ו שזה גרוע ביותר‪ ,‬אלא ידע שהכל מאתו יתברך‪.‬‬ ‫אברהם איתא בגמרא דמס' נדרים פלוגתא ממתי הכיר‬ ‫ומובא בחובות הלבבות (בשער יחוד המעשה פ"ב) וז"ל‬ ‫אברהם את בוראו דיש אומרים שרק בהיותו ארבעים שנה‬ ‫וכבר אמרו על אחד מן החסידים שאמר לחברו הנשתוות‬ ‫הכיר את בוראו ויש אומרים שבג' שנים הכיר את בוראו‬ ‫(כלומר האם הגעת כבר למדריגה שהכל שוה בעיניך) אמר‬ ‫והרמב"ם פוסק (בהלכות ע"ז פ"א הל' ג') כמ"ד שרק בהיותו‬ ‫לו באיזה ענין‪ ,‬אמר לו (החסיד) נשתווה בעיניך השבח‬ ‫ארבעים שנה הכיר את בוראו‪ .‬והראב"ד השיג וכתב שיש‬ ‫והגנות (האם שוה בעיניך השבח שמשבחים אותך או מגנים‬ ‫אגדה שכתב שהכיר אברהם את בוראו בהיותו בן ג' שנים‬ ‫אותך) אמר לו‪ ,‬לא אמר לו (החסיד) אם עדיין לא הגעת‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫(לחסידות הראויה) השתדל אולי תגיע אל המדריגה הזאת‬ ‫ובהגהות מימוניות כתב לקיים שניהם דמבן שלוש התחיל‬ ‫כי היא העליונה שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות‬ ‫אברהם אבינו לשוטט במחשבתו ולחשוב בבוראו אבל‬ ‫עכ"ל הק'‬ ‫בהיותו בן מ' הכיר כבר בבוראו ולכאורה לפי זה מעלתה של‬ ‫ונחזור לענינינו במה שכתב רש"י הק' כולן שוין לטובה‪,‬‬ ‫שרה יותר גדולה מאברהם מכיון שאברהם רק בהיותו בן ג'‬ ‫דהנה שרה אמנו ע"ה אף אמנם בעדו עליה כל ימי חייה‬ ‫או מ' הכיר את הבורא ובשרה לא כתוב כך ונראה לפי רש"י‬ ‫הרבה הרפתקאות וכמ"ש האוה"ח הק' על הפסוק ויהיו חיי‬ ‫שכתב שכולן שוין לטובה שהיא הכיר את הבורא כל‬ ‫שרה שבצער היו חיי שרה כי בכולם היתה בצער ע"ש‪ ,‬מ"מ‬ ‫העולמים מתחילה שנולדה כך משא"כ באברהם‪.‬‬ ‫שרה היתה מקבלת את הכל באהבה ובשמחה רבה וזה שכ'‬ ‫ולפי זה יובן מה שכתוב ברש"י על הפסוק (לעיל כ"א י"ב) כל‬ ‫רש"י כולן שוין לטובה שהיתה אצלה מידת ההשתוות‪,‬‬ ‫אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה‪ ,‬בקול רוח הקודש‬ ‫והיתה מקבלת את הכל באהבה ובחיבה‪.‬‬ ‫שבה ולמדנו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות עכ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫וגם אצל אברהם אבינו כתוב והשם ברך את אברהם בכל‬ ‫פלא ומה באמת היתה מעלתה יותר ולפי מה שכתבנו ניחא‬ ‫מכל כל‪ ,‬דהיינו שלא חסר לאברהם כלום וקיבל הכל באהבה‬ ‫מכיון שהיתה צדקת גדולה וכל ימיה שוין לטובה ולא היתה‬ ‫ובחיבה כאילו הכל יש לו‪ ,‬וכן מסופר על הרבה צדיקים‪ ,‬וידוע‬ ‫בבחינת בעל תשובה‪ ,‬ולכן היתה נביאה גדולה משל אברהם‬ ‫הסיפור מר' רבי זושא זצוק"ל ששאלו אותו מה הפירוש‬ ‫עד כדי כך שאברהם היה טפל בנביאות לשרה‪ ,‬כמ"ש רש"י‬ ‫שאמרו חז"ל חייבים לברך על הרע כמו על הטוב ולקבלם‬ ‫הק' כי אברהם לא הכיר את בוראו עד ג' שנים וי"א עד‬ ‫בשמחה‪ ,‬וענה שאצלו לא שייך זאת כי אצלו הכל טוב‪,‬‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬ולכן היה במדרגת בעל תשובה ולפי‬ ‫והבינו בזה שכוונתו בזה כוונת חז"ל שאדם יחשוב שהכל‬ ‫המהרש"א בעל תשובה כזה לכולי עלמא צדיק גמור יותר‬ ‫טוב ויהיה בשמחה תמיד‪.‬‬ ‫חשוב ולכן היתה מעלת שרה בנביאות יותר ממעלת‬ ‫וגם מסופר גם כן מהרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א ששמע‬ ‫אברהם‪ ,‬וכ"ז בדרך אפשר וגם ניחא מש"כ כל ימיה שוין‬ ‫מהגבאי שלו ניחם את אחד בצערו באמרו כי גם להרב הק'‬ ‫לטובה שצדיק גמור נקרא טוב כידוע‪.‬‬ ‫היתה לו הרבה צרות וצער והכל קיבלם באהבה‪ ,‬וענה הרב‬ ‫(ובמאמר המוסגר לכאורה צ"ע בזה כי כתוב אין צדיק בארץ‬ ‫הק' שזה אינו נכון כי מעולם לא היתה לו רעה בעולם‪ ,‬כי‬ ‫אשר יעשה טוב ולא יחטא אם כן איך יתכן צדיק גמור‪ ,‬כבר‬ ‫היתה לו מידת ההשתוות הנ"ל‪.‬‬ ‫פירשו בזה שכל זה נאמר על כללות העולם אבל ישנם שאין‬ ‫וגם ראינו בעינינו אצל רבינו הק' (משומרי אמונים זי"ע)‬ ‫להם שום חטא‪ ,‬וגם פירשו שהחטא הוא מלשון חיסרון‬ ‫שאף שעבר על אברהם כל העשרה נסיונות‪ ,‬מ"מ לא ראינו‬ ‫כידוע‪ ,‬ואם כן הפירוש הוא שלצדיק אין חטא בפועל אלא‬ ‫אצלו שום שינוי בעבודת השם‪ ,‬הן בעבודה התפילה והן‬ ‫חיסרון במעשיו הטובים שיתכן שיש איזה חסרון בכוונת‬ ‫בשולחנו הק' והטהור‪ ,‬הכל שוין לטובה ביתר שאת וביתר‬ ‫המצוה וכו')‬ ‫עוז עד ששבק חיים לכל חי זיע"א וימליץ טוב בעדינו‪.‬‬ ‫ועוד אפשר לומר בכוונת רש"י שכתב "שני חיי שרה כולן‬ ‫ויעזור לנו השי"ת שיהיה מעשה אבות הק' סימן לבנים‬ ‫שוין לטובה" על דרך שכתבו בספרים הק' על הפסוק שויתי‬ ‫להתחזקות בכל הענינים ובפרט במידת ההשתוות שיהיה‬ ‫ה' לנגדי תמיד שהיא מלשון השתוות שיהיה הכל שוה אצלו‪,‬‬ ‫כל ימינו ושנותינו כולם שוין לטובה‪ ,‬ואין טוב אלא תורה‬ ‫וזה המדרגה הכי גדולה לאדם שיהיה אצלו שיויון בין לטובה‬ ‫ומצוות‪ ,‬ונזכה ללמוד וללמד ולשמור מצוותיה ולעשותם‬ ‫ובין לרעה‪ ,‬ויאמר הלא כל זה נשלח מאתו יתברך ואם בעיניו‬ ‫לשמה‪ ,‬ונזכה לכל הפחות להרהורי תשובה ובפרט לפני‬ ‫הוא הגון‪ ,‬בהדי כבשי דרחמנא למה לי‪ ,‬ויחשוב שכל מה‬ ‫לימוד התורה ולפני עשיית המצות‪ ,‬בכדי שלא נהיה ח"ו‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬ויקבל הכל בשמחה רבה ויאמר‬ ‫בבחינת ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי‪ ,‬וכמו‬ ‫על הכל ברכת שהכל נהיה בדברו‪ ,‬וברוך הוא וברוך שמו‬ ‫שהאריך בזה הרה"ק בעל הבני יששכר זיע"א בספרו דרך‬ ‫(ועיין בספר כתר שם טוב ח"א)‬ ‫פקודיך‪ ,‬ובאמת היא רמב"ם מפורשת (בפרק ז' מהלכות‬ ‫וגם מובא בספרים הק' שיש ג' מדרגות באנשים שיש אנשים‬ ‫תשובה הלכה ז') שכתב קודם שעשה אדם תשובה הוא‬ ‫שאם יש להם טובה הם שמחים אבל אם ח"ו יש להם רעה‬ ‫צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפילה איני שומע ועושה‬ ‫הם עצבים וכואבים‪ ,‬ויש מדרגה שניה באנשים שגם אם‬ ‫מצוות וטורפין אותן בפניו וכו' והיום (שעושה תשובה) הוא‬ ‫באה עליהם ח"ו רעה‪ ,‬הם מתגברים עליו ומקבלם באהבה‬ ‫מודבק בשכינה וכו' צועק ונענה מיד וכו' ועושה מצוות‬ ‫את היסורים‪ ,‬אבל המדרגה הכי גדולה היא שיש להם מידת‬ ‫ומקבלים אותן בנחת ובשמחה וכו' ולא עוד אלא שמתאווים‬ ‫ההשתוות וכנ"ל‪,‬‬ ‫להם שנאמר ועורבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם‬ ‫וגם מובא בספרים הק' שגם באם יבוא לאדם דבר טוב אל‬ ‫כשנים קדמוניות עכ"ל‬ ‫ישמח ביותר כי יחשוב שאולי הוא מאנשים שכתוב עליהם‬ ‫ואם נשתדל לעשות כל זאת ולקיימם באמת ה' יברך איתנו‬ ‫ומשלם לשונאיו על פניו להאבידם ח"ו משכר העולם הבא‪,‬‬ ‫יחד בברכה שלימה ונאמר אמן ונזכה לביאת גוא"צ במהרה‬ ‫אלא ישמח ויתן תודה ושבח לה' יתברך על הטובה שעשה‬ ‫בימינו מתוך רחמים וחסדים מגולים אמן ואמן‪.‬‬ ‫ויהיו חיי שרה וכו'‬ ‫ֵמה' יָּצָּ א הַ ָּדבָּ ר ל ֹא נּוכַל ַדבֵ ר אֵ לֶ יָך ַרע אֹו טֹוב (בראשית כ"ד‪ ,‬נ')‬ ‫אם האדם היה יודע כמה הקב"ה דואג לו‪ ,‬ועד כמה הוא נותן עליו‬ ‫נראה לפי שכל ימי חיי שרה היתה נדבקת תמיד להשם הוי"ה‬ ‫את דעתו כדי להביאו אל הנחלה המובטחת לו‪ ,‬היה יכול לשבת‬ ‫ב"ה‪ ,‬וממנה היתה חיותה‪ ,‬וזה "ויהיו" היינו שחיי שרה היה רק‬ ‫יותר בשקט‪ ,‬להניח את דעתו מכל הטרדות‪ ,‬ולא 'להפוך את‬ ‫מיהיו‪ ,‬דהיינו מהשם הוי"ה ברוך הוא‪.‬‬ ‫(קדושת לוי)‬ ‫העולם' במאמציו להסדיר את ענייניו‪ ,‬ביודעו שריבון כל העולמים‪,‬‬ ‫שכל הכוחות בידיו‪ ,‬עושה זאת עבורו‪.‬‬ ‫והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה‪,‬‬ ‫האבסורד הגדול בענין זה הוא שאם היו שואלים כל אחד מאתנו‬ ‫רש"י כולן שוין לטובה‪ ,‬איך יתכן לומר כן והלוא רוב שנותיה היתה‬ ‫'מה לדעתך פרק‪-‬החיים שבו אפשר לראות בבירור את ההשגחה‬ ‫חשוכת בנים ושרויה בצער‪ ,‬סובלת רעב וגלות שבויה ביד פרעה‬ ‫הפרטית‪ ,‬ובשל כך להתחזק באמונה בצורה המוחשית ביותר'‪,‬‬ ‫ואבימלך וכיוצא בפרעניות הללו‪ ,‬ואיך כל שנותיה שווין לטובה‪ ,‬אכן‬ ‫התשובה על כך תהיה‪ ,‬ללא ספק‪ :‬פרק השידוכין‪ .‬שהרי הכל‬ ‫הכוונה אמר הרבי רק זושא מאניפולי שבכל שנותיה אמרה על כל‬ ‫יודעים והכל מרגישים שבתקופה זו אי אפשר לזוז בלי הקב"ה‪.‬‬ ‫מאורע בשווה "גם זו לטובה" על רעה ברכה את ה' כשם שמברכין‬ ‫לדחוף את העגלה‬ ‫על הטובה‪ ,‬ומעולם לא ידעה רק מה טיבו עיו שהכל מידו של ה'‬ ‫ולמרות הכל‪ ,‬למרות שהאדם רואה זאת בעיניו‪-‬הוא‪ ,‬ומרגיש ממש‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫על בשרו שבענייני השידוכין ידיו כבולות‪ ,‬והכל‪-‬הכל בידי שמים‪,‬‬ ‫(תורת הרבי רבי זושא)‬ ‫למרות כל זאת – הוא אינו ָשקט‪ ,‬והשלווה שהיתה צריכה להיות‬ ‫ויבא אברהם לספוד לשרה‬ ‫בליבו‪ ,‬אינה מצויה שם‪ ,‬והוא מנסה כל הזמן לדחוף את העגלה‪,‬‬ ‫יש לומר עפ"י מה שמבואר בפסקים שבימים בין יוה"כ לסוכות‬ ‫הגם שמראים לו כל פעם מחדש שאין בכך כל תועלת‪ ,‬והמפתח‬ ‫אסור ההספד ורק חכם בפניו מותר להספידו‪ ,‬ואמרינין בגמ' אשת‬ ‫של השידוכין מצוי רק בידיו של השי"ת‪.‬‬ ‫חבר כחבר‪ ,‬ולפי זה הוצרך אברהם אבינו דווקא לבוא לביתו כדי‬ ‫בואו ונשמע מהסיפור הבא עד כמה הדברים אינם נתונים בידיו‬ ‫להספידה שרק בפניה היה מותר לו להספידה‪ ,‬כי כתב בעשרה‬ ‫של אדם‪.‬‬ ‫מאמ רות דהעקידה היה ביום הכיפורים ולפי זה בא אברהם לביתו‬ ‫שמעתי על שידוך ש'נסגר' בין משודכת שהיתה מצוינת במעלות‪,‬‬ ‫סמוך לסוכות כי היה מהלך של שלשה ימים עד חברון‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫ומוכתרת בכל מידה טובה‪ ,‬ובין בחור שלא הוגדר בפי מכיריו‬ ‫ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה והסמיך הביאה להספד‪,‬‬ ‫כבחור הטוב ביותר של הישיבה‪ ,‬וזאת כמובן בלשון המעטה‪.‬‬ ‫שהרי מחמת ההספד הוצרך לבוא לביתו‪.‬‬ ‫אלה שהכירו את החתן והכלה‪ ,‬התפלאו לשמוע על השידוך‪ ,‬שהיה‬ ‫(דברי יואל)‬ ‫נראה בעיניהם כבלתי‪-‬מתאים‪ ,‬אבל הבורא חשב אחרת‪.‬‬ ‫ואברהם זקן בא בימים‪ ...‬ויאמר לעבדו זקן ביתו (כד‪ ,‬א – ב)‬ ‫וכיצד קרה הדבר?‬ ‫יש ללמוד מכאן גודל ענוותנותו של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬שאף גם‬ ‫כל פעם כשהוצעו לאבי‪-‬הבת שידוכים מהישיבה שבה למד החתן‪,‬‬ ‫עם זאת שדרשו חכז"ל‪ ,‬ואברהם זקן ‪ -‬זה קנה חכמה (ראה‬ ‫היה מוכן האבא לסמוך רק על מה שיאמר ראש הישיבה‪ .‬בין האב‬ ‫קידושין לב‪ ,‬ב) ועוד ואברהם זקן ‪ -‬זקן ויושב בישיבה (יומא כח‪,‬‬ ‫לראש הישיבה היו יחסים טובים מימים‪-‬ימימה‪ ,‬והאב‪ ,‬שהכירו‬ ‫ב)‪ .‬ועם כל זאת לא החזיק מעצמו מאומה עד כי השפיל עצמו אף‬ ‫כאיש‪-‬אמת‪ ,‬בָ טַ ח בו שיאמר לו את כל האמת‪.‬‬ ‫לעומת אליעזר עבדו‪ ,‬להחשיבו כי אליעזר הוא הזקן אשר ממנו‬ ‫'אנחנו לא משפחה של חזנים'…‬ ‫קנה חכמתו‪ ,‬וכינוהו לאמר 'עבדו זקן ביתו'‪.‬וכו'‬ ‫ניגש אפוא האבא גם הפעם אל ראש הישיבה‪ ,‬וביקש לברר את‬ ‫(חוקי חיים)‬ ‫הפרטים אודות הבחור שהציעו לו‪ .‬גם אליו הגיעו השמועות שלא‬ ‫ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלקי וגו'‬ ‫מדובר בבחור מעולה במיוחד‪ ,‬וכיון שבתו היתה מצוינת ביותר‪,‬‬ ‫אשר אנכי יושב בקרבו בשידוך צריכים מאוד להקפיד ולהזהר‬ ‫חשש האב משידוך זה‪ ,‬והדגיש פעם נוספת באוזניו של ראש‬ ‫מלהשתדך עם אדם שמסתכל על יראי ה' כבטלנים‪ ,‬ובזה מבואר‬ ‫הישיבה את העובדה שאחרי הפרטים שישמע מפיו הוא לא יברר‬ ‫בדרך צחות מה שאמר אברהם לאליעזר "ואשביעך אשר לא תיקח‬ ‫יותר אצל אנשים אחרים‪.‬‬ ‫אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" היינו אלו‬ ‫מששמע ראש הישיבה את שמו של הבחור‪ ,‬חשב קמעה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫שמסתכלים על ירא ה' כמי שיושב בטל‪ ,‬איתם אל תשתדך‬ ‫אמר‪' :‬הכל אצלו משונה'! וחזר על כך כמה פעמים!‬ ‫(אמרי חיים)‬ ‫והנה‪ ,‬למחרת בערב‪ ,‬שברו שם צלחת‪ .‬השידוך נסגר בשעה‬ ‫ואבוא היום אל העין (כד‪ ,‬מב)‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫הר"ת בגימ ' 'טוב'‪ ,‬הרומז לתורה‪ ,‬ע"ד אין טוב אלא תורה‪ .‬ע"י‬ ‫אבי הכלה מיהר לחדרו של ראש הישיבה‪ ,‬והודיע לו בחגיגיות‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬ובפרט לימוד ספרי יראה וחסידות‪ ,‬זוכה אדם להיות‬ ‫מרובה שהשידוך נסגר בגללו‪ ,‬ובגלל הדברים ששמע אתמול מפיו‪.‬‬ ‫ממארי דחושבנא‪ ,‬כי אורייתא קא מודעא ליה חוביה‪ ,‬ובהעדר‬ ‫התפלא ראש הישיבה ושאל את האבא‪' ,‬מה שמעת בדבריי‬ ‫הלימוד לא יגיע לחשבה"נ בתירוצים שונים‪.‬‬ ‫שהלכת וסגרת את השידוך הלזה'?‬ ‫(ליקוטי ישועות משה)‬ ‫השיב האב‪' :‬הרי הייתי אצלך אתמול‪ ,‬ובאוזניי שמעתי שאמרת לי‬ ‫וגם לגמליך אשאב (כד מד)‬ ‫ש'הקול אצלו משונה'‪ ,‬והבנתי שיש לו בעיה כלשהי בקול‪ ,‬אולי הוא‬ ‫הנראה לרמז ב זה גודל המחזיקים ידי תלמידי חכמים הם תמכי‬ ‫צרוד באופן קבוע‪ ,‬או שיש לו קול לא יפה‪ .‬ואמרתי לעצמי שאם‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אף שאין בהם תורה‪ ,‬אעפ"כ גם המה ראוים לשכר טוב‬ ‫ראש הישיבה אומר רק שהקול של הבחור משונה‪ ,‬סימן שמצד‬ ‫ולהשפעות טובות‪ ,‬וזה הפי' "וגם לגמליך" הם הגומלי חסדים‪,‬‬ ‫ההתמדה שלו אין כל בעיה‪ ,‬ויראת השמים שלו עונה אף היא על‬ ‫"אשאב" להשפיע להם כל טוב וחסדים רבים‪.‬‬ ‫המדד הגבוה ביותר‪ ,‬וכמו כן גם בנושא המידות והיחסים עם‬ ‫(תפארת שלמה)‬ ‫החברים וכו'‪.‬‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו' והנה גמלים באים (כד‪,‬‬ ‫רק הקול שלו משונה‪ ,‬נו – אז מה זה כל כך גרוע?! הרי אנחנו לא‬ ‫סג) אפשר לרמז בזה ויצא היינו יצא לחשוב ולעיין באיזה זכות‬ ‫משפחה של חזנים‪ ,‬ואם כן מה איכפת לי אם הקול שלו משונה'…‬ ‫נוושע לפנות ערב בסוף הגלות האחרון טרם ביאת משיח צדקינו‬ ‫ולמרות שהאבא הבין שראש הישיבה דיבר על ה'קול'‪ ,‬וראש‬ ‫בעת שהקדושה יהיה זעיר ובשפל המצב‪ ,‬והנה גמלים באים‪,‬‬ ‫הישיבה עצמו התכוון לומר שאכן כפי שהשמועות מדברות 'הכל‬ ‫גמלים הוא לשון גומלי חסדים‪ ,‬שמרמז שבזכות הצדקה וגמילות‬ ‫אצלו משונה'‪ ,‬יצא השידוך אל הפועל‪ ,‬והקב"ה עזר‪ ,‬ובני הזוג‬ ‫חסדים יהיו יכולים להחזיק מעמד‪ ,‬ובזה הזכות נוושע ונצא‬ ‫הללו חיו בשלום ובשלווה‪ ,‬והקימו בית לגאון ולתפארת‪.‬‬ ‫מהגלות בב"א‪.‬‬ ‫)הגאון רבי יצחק זילברשטיין ‪ -‬ברכי נפשי')‬ ‫(אדמו"ר הזקן בעל שומר אמונים זי"ע)‬ ‫בדרך וזמן רב חלף מאז אכלת בביתך‪ ,‬על כן קודם אכול ותנוח‪,‬‬ ‫לספוד לשרה ולבכותה (כג‪ ,‬ב)‬ ‫ולאחר מכן אשמע בחפץ לב כל שברצונך… (במחשבה תחילה)‬ ‫ר' דוד סגל הלוי‪ ,‬בעל "טורי זהב" היה בזיווג ראשון חתנו של‬ ‫ויאמר עבר אברהם אנכי (כ"ד ל"ד)‬ ‫הב"ח (ר' יואל סירקיס‪ ,‬בעל "בית חדש")‪ .‬כשנפטרה רעייתו רבקה‬ ‫מעשה היה שהגה"ק ה"חפץ חיים "זיע"א נזדמן פעם לעיירה‬ ‫בת הב"ח‪ ,‬נשא עליה בעלה בעל הט"ז הספד גדול‪ ,‬וכיד גאונותו‬ ‫אחת‪ ,‬אבל הוא לא פרסם את עצמו שם‪ ,‬ישב בקצה השולחן ולמד‪,‬‬ ‫שילב בהספד דברי הלכה וחידש כמה חידושים נפלאים‪ .‬ביקש‬ ‫בשבת קודש ביקש אחד מבעלי הבתים להזמינו לסעודת שבת‪,‬‬ ‫הט"ז שלא ינותק הקשר בינו ובין חותנו הב"ח‪ ,‬ושלח לאחר זמן אל‬ ‫אמר לו‪ :‬אני ה"חפץ חיים"‪ ,‬נדהם הלה ושאל‪ ,‬למה לא גיליתם דבר‬ ‫חותנו שליח‪ ,‬שייתן לו את בתו השנייה‪ ,‬אחות אשתו הראשונה‪,‬‬ ‫זה עד עכשיו‪ ,‬ענה ה"חפץ חיים"‪ ,‬מצינו בתורה הקדושה‪ ,‬כשלבן‬ ‫לאשה‪ .‬סירב הב"ח ואמר‪ :‬בעל שיכול היה לחבר הספד על אשתו‬ ‫הזמין את אליעזר לאכול ככתוב "ויישם לפניו לאכול "ענה "עבד‬ ‫עם חידושי הלכות‪ ,‬דברי אגדה וכל מטעמים – אין אני יכול לתת לו‬ ‫אברהם אנכי"‪ ,‬והתכוין לומר‪ ,‬אני נזהר בכשרות‪ ,‬אף אני אמר‬ ‫את בתי לאשה…‬ ‫ה"חפץ חיים"‪ :‬כל הזמן אני מונע עצמי מפרסום‪ ,‬אבל כשמזמינים‬ ‫ואברהם זקן בא בימים (כד‪,‬א)‬ ‫אותי לסעודה אני מגלה את זהותי כדי שלא יכשילוני במאכלים‬ ‫מרגליה בפומיה דרביה" ק מבלאז'וב זי"ע לספר לכל יוצאי חלציו‬ ‫שיש בהם פקפוק ח"ו‪.‬‬ ‫טרם הכנסם לחופה‪ ,‬משל למלך שאחד מאנשי מדינתו אהבו‬ ‫לא אוכל עד אשר דברתי דברי )כ"ד ‪ -‬ל"ג(‬ ‫מאוד‪ ,‬ומרוב געגועים להיות מרואי פני המלך‪ ,‬מכר את כל נכסיו‬ ‫המגי ד הק' מדובנא זיע"א‪ ,‬שנזדמן פעם לאכסניה אחת‪ .‬בעל‬ ‫ובממון זה שיחד את שרי המלך שיתנו לו איזה עבודת שירות כל‬ ‫האכסניה היה קמצן גדול‪ ,‬אבל אירע שבאותו לילה היתה לו‬ ‫שהוא‪ ,‬וכאשר הרגיש המלך את עבודתו שנעשית בכל כוחו‬ ‫סעודת אירוסין‪ .‬אחרי הסעודה פרץ ויכוח בין המחותנים‪ ,‬הקמצן‬ ‫ומחשבתו על הצד הטוב ביותר‪ ,‬ושאל השרים על זאת‪ ,‬וספרו לו‬ ‫טען כי השני צריך לשלם את דמי הסעודה ‪,‬שהרי כשישבו לאכול‬ ‫מכל הקו רות עמו‪ ,‬עד שגידלו ונישאו על כל השרים‪ ,‬וכל מגמתו‬ ‫עדיין לא היו מחותנים‪ .‬אמר המגיד מדובנא‪ ,‬עכשיו אני מבין למה‬ ‫היה רק האיך לעשות את שרותו ברוב תשוקה על הצד היותר טוב‬ ‫סירב אליעזר לאכול לפני שיאמר דברו‪ ,‬הוא היה חושש שאם יאכל‬ ‫ומועיל‪ ,‬ומחמת כן לא אבה לישא אשה למען יהא פנוי למלאכתו –‬ ‫לפני שהשידוך יבוצע‪ ,‬מי יודע כמה שכר יבקשו ממנו‪.‬‬ ‫מלאכת המלך‪ ,‬ויהי כאשר זקן האיש‪ ,‬וראה כי לא עוד זמן כביר לא‬ ‫ואבוא היום אל העין (כ"ד מ"ב)‬ ‫יהא בכוחו לעמוד לשרת פני מלכו אהובו‪ ,‬התיישב בדעתו שבהיות‬ ‫היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ (רש"י) מסופר על‬ ‫שאיננו מבחין בין כל עבדי המלך אדם שיהא לבו כלבבו לשרת‬ ‫הגאון הקדוש רבי שבתי כהן זיע"א בעל הש"ך ‪,‬שעוד בימי ילדותו‬ ‫באמונה כמוהו את המלך‪ ,‬א"כ אין לו שום עצה כי אם לישא אשה‬ ‫ניכר היה בחריפות שכלו ובתפיסתו המהירה‪ .‬בהיותו כבן ארבע‬ ‫שתלד שיהא תכונתם כמוהו‪ ,‬ומקטנותם יחנכם ויטפתם באהבה‬ ‫שנים והוא יושב בחדר עם שאר התינוקות החוזרים על פרשת‬ ‫למלך‪.‬‬ ‫השבוע‪ ,‬פרשת חיי שרה עם פירוש רש"י‪ .‬כשהגיעו לסיפורו של‬ ‫וסיים הרה"ק זי"ע שזהו סוד הנישואין כי שעת הכניסה לחופה הוא‬ ‫אליעזר עבד אברהם‪ ,‬שסיפר להורי רבקה "ואבוא היום אל העין"‪,‬‬ ‫כהכנה ליום המיתה שצריך לחשב ימיו ושנותיו‪ ,‬ולכן ישא אשה‬ ‫חזרו הילדים לפני רבם על דברי רש"י הקדוש‪ ,‬שכתב "היום יצאתי‬ ‫להעמיד עבדים נאמנים למקום ב"ה‪ .‬וזהו שכתוב בתורה‪ :‬ואברהם‬ ‫והיום באתי מכאן שקפצה לו הדרך"‪ .‬שאל ילד אחד איך לא חשש‬ ‫זקן בא בימים (בראשית כד‪,‬א)‪ ,‬שנתיישב אחר שכל ימיו עסק‬ ‫אליעזר לספר לפני הורי רבקה שהיתה לו קפיצת הדרך ?ואולי לא‬ ‫לפרסם אלוקותו ית"ש‪ ,‬ולחבבו על כל העולם‪ ,‬וכשנזדקן נתן אל‬ ‫יאמינו לו‪ .‬מלמד התינוקות לא ידע מה לענות על שאלה זו‪ .‬קפץ‬ ‫ליבו על מי יטוש עבודה הלזו‪ - ,‬וכפי שהתאונן והנה בני ביתי יורש‬ ‫שבתי הפעוט והשיב‪ ,‬והלא לפני מספר פסוקים כתוב מה שסיפר‬ ‫אותי‪ ,‬הגם שהוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו‬ ‫אליע זר (פסוק ל"ו) "ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה‬ ‫לאחרים‪ ,‬מכל מקום אינו עצמו ובשרו‪ .‬ולכן כאשר בירך את‬ ‫ויתן לו את כל אשר לו"‪ ,‬ומפרש רש"י שטר מתנה הראה להם‪,‬‬ ‫אברהם בכל – עולה בגימ' בן‪ ,‬אמנם מה יהיה תכליתו‪ ,‬שהרי לא‬ ‫והרי מתוך שטר המתנה שנכתב בו ביום ‪,‬יכול היה אליעזר להוכיח‬ ‫נשא אשה‪ ,‬ומשום הכי מיד‪ ,‬ויאמר אל עבדו להתעסק בנישואיו של‬ ‫להם אמיתת דבריו שקפצה לו הדרך‪.‬‬ ‫יצחק וכל זה יהיה למען אשר יצוה את עצמו‪ ,‬ואח"כ את בניו אחריו‬ ‫ואבוא היום (כד‪ ,‬מב)‬ ‫ושמרו דרך ה'‪.‬‬ ‫" יפה שיחתן של עבדי אבות" (רש"י)‪ .‬הפרשה מספרת כיצד הלך‬ ‫(מפי רבינו בעל החוקי חיים זצוק"ל)‬ ‫אליעזר לשדך את רבקה ליצחק‪ .‬הסיפור נכתב פעמיים‪ :‬פעם אחת‬ ‫לא אוכל עד אם דיברתי דברי (כד‪ ,‬לג)‬ ‫כאשר הדברים התרחשו‪ ,‬לפי סדר המאורעות ופעם שנייה כאשר‬ ‫רבי שמואל מקאריב שלח ב אחד הימים את תלמידו רבי נח‬ ‫אליעזר מגולל את הדברים באזני משפחת רבקה‪ .‬שאל הרב‬ ‫מקאריב‪ ,‬אל הרה"ק רבי ישעיה מפשדבורז במטרה להציע לפניו‬ ‫מפוניבז'‪ ,‬לשם מה הכפילות? הרי הפרטים בשני המקומות זהים‬ ‫שידוך לאחד מבני ביתו‪ .‬הגיע רבי נח אל רבי ישעיה וסיפר את‬ ‫כמעט לחלוטין? והרב השיב‪ :‬בנוהג שבעולם שרוב השדכנים‬ ‫מטרת בואו‪ .‬מיד ערכו לפניו שולחן במיני מאכלים להשיב את‬ ‫רואים הכרח לדבר בשתי לשונות‪ ,‬אצל צד החתן מדברים כך ואצל‬ ‫נפשו ורבי ישעיה ביקש ממנו שיאכל קודם‪ .‬נענה רבי נח ואמר‪:‬‬ ‫צד הכלה אחרת‪ .‬הכל לפי ראות עיניהם כי נדמה להם שבדרך הזו‬ ‫הלא אצל א ליעזר מצינו שלא הסכים לאכול מאומה עד שיציע את‬ ‫יביאו את השידוך לידי גמר טוב‪ .‬אליעזר עבד אברהם שהיה דולה‬ ‫השידוך‪ ,‬אם כן קודם אדבר את מה שרצוני לומר ואחר כך אטעם‪.‬‬ ‫ומשקה מתורתו של אברהם והוא בעצם "אבי השדכנים"‪ ,‬בא‬ ‫נענה הרה"ק מפ שדבורז בצחות לשון‪ :‬אצל אליעזר נאמר "ואבוא‬ ‫ללמדנו שאין צורך כלל בתכסיסים אלו ואל להם לשדכנים לזוז‬ ‫היום אל העין"‪ ,‬מסביר רש"י‪" :‬היום יצאתי והיום באתי‪ ,‬מכאן‬ ‫כמלא הנימה מן האמת‪.‬‬ ‫שקפצה לו הארץ"‪ .‬אם כן‪ ,‬לא שהה אליעזר זמן רב בדרכים ולא‬ ‫עבר זמן רב מאז שאכל בביתו‪ .‬אולם אתה הרי שהית מספר ימים‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אדמו"ר צבי הירש זצ"ל‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫הרבנית סימא ראטה ע"ה‬ ‫בן הרב יהודה לייב זצ"ל‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫בת הרב יצחק זצ"ל‬ ‫מרימנוב‬ ‫א"ח הרה"ק בעל השומר אמונים זי"ע‬ ‫הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע ל חשון תרז‬ ‫נלב"ע כח חשון תשמג‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫מקראלי‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אדמו"ר ישראל זצ"ל‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בן הרה"ק יצחק אייזיק זיע"א‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫מסטניסלאב זוטשקא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפא‬ ‫נלב"ע כ"א חשון תש"ע‬ ‫החילוק בין גמליו של אברהם אבינו לבין חמורו של רבי פנחס בן יאיר‬ ‫טבאי שהרג עד זומם בטעות‪ ,‬וכן רבי ירמיה בר אבא שאכל‬ ‫בפרשתנו כתוב‪ ,‬ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים‪( .‬בראשית‬ ‫קודם הבדלה‪.‬‬ ‫כ"ד‪ ,‬ל"ב)‬ ‫ולכך מסייגים תוספות את הכלל של "בהמתן של צדיקים אין‬ ‫פירש רש"י‪" :‬ויפתח ‪ -‬התיר זמם שלהם‪ ,‬שהיה סותם את פיהם‬ ‫הקב"ה מביא תקלה על ידיהם" רק לאיסורי אכילה‪ ,‬שגנאי הוא‬ ‫שלא ירעו בדרך בשדות אחרים"‪.‬‬ ‫לצדיק שאוכל דבר איסור‪ .‬אך בשאר איסורים גם הצדיקים‬ ‫ובספר מרפסין איגרי בפרשתנו‪ ,‬הקשו‪ ,‬וז"ל‪ :‬הלא "בהמתן של‬ ‫יכולים להיכשל‪.‬‬ ‫צדיקים ‪ -‬אין הקב"ה מביא תקלה על ידן"‪ ,‬כמבואר במסכת‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬שגם באיסורי אכילה‪ ,‬הגנאי הוא לאכול דבר‬ ‫גיטין (ז'‪ ,‬ע"א) וכי גמליו של אברהם אבינו היו פחותים‬ ‫שאיסורו הוא בחפצא כמו טבל‪ ,‬ערלה וכדומה‪ .‬אך אכילת דבר‬ ‫מחמורו של רבי פנחס בן יאיר‪ ,‬עליו סיפרו חז"ל במסכת חולין‬ ‫מותר בשעת איסור‪ ,‬אין בזה כל כך גנאי‪ ,‬ואין הקב"ה מונע‬ ‫(ז'‪ ,‬ע"א)‪ ,‬שלא רצה לאכול פירות בלתי מעושרים‪.‬‬ ‫תקלה כזו מהצדיקים‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬הוצרך אברהם לזמום את גמליו שלא ירעו‬ ‫לפי זה‪ ,‬אילו אברהם אבינו לא היה זומם את פיותיהם של‬ ‫בשדות אחרים‪ ? ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גמליו‪ ,‬היו הם רועים בשדות זרים ונכשלים באיסור גזל‪.‬‬ ‫ראשית יש לציין שתמיה זאת תמהו במדרש רבה‬ ‫א)‬ ‫והואיל ואיסור גזל אינו איסור בגוף הפירות‪ ,‬שכן הבעלים‬ ‫בפרשתנו (בראשית פרק ס' סימן ח')‪ ,‬וז"ל המדרש‪ :‬ויבוא‬ ‫מותרים באכילתם‪ ,‬שוב על כגון זה לא נאמר שאין הקב"ה‬ ‫האיש הביתה וגו'‪ ,‬התיר זמומיהם‪ ,‬ר' הונא ור' ירמיה שאל לר'‬ ‫מביא תקלה לבהמתן של צדיקים‪ ,‬ולכך היה סותם פיות גמליו‬ ‫חייא בר רבה לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו‬ ‫כדי שלא ירעו בדרך‪( .‬וכן תירץ שם גם הרב ב‪ .‬ז'ק שליט"א)‬ ‫של ר' פנחס בן יאיר‪ ,‬וכו'‪ ,‬עכ"ל המדרש‪.‬‬ ‫ז) עוד כתב שם לתרץ הגאון רבי צבי קריזר שליט"א‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫והנה בפירוש מתנות כהונה שם‪ ,‬הביא בשם הרמב"ן‪,‬‬ ‫ב)‬ ‫בפירוש "מהרז"ו" על מדרש רבה‪( ,‬בראשית פרק ס' סימן ח')‬ ‫שהיא תמיה קיימת‪ ,‬ודעת ר' הונא ור' ירמיה ש"ויפתח" קאי על‬ ‫חילק בין בהמה שהצדיק רוכב עליה‪ ,‬לבין בהמה שהצדיק אינו‬ ‫קשרי האוכף‪ ,‬ולא על זמומיהם‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולפי זה לא קשה מידי‪.‬‬ ‫רוכב עליה‪ .‬חמורו של רבי פנחס בן יאיר היה החמור שעליו‬ ‫ובפירוש עץ יוסף שם‪ ,‬הביא לתרץ בשם הרא"ם‪,‬‬ ‫ג)‬ ‫רכב התנא הקדוש‪ ,‬והיה מחובר לצדיק באופן בלתי אמצעי‪.‬‬ ‫דהיכא דקביע היזקא בעוברו בין השדות לא שייך הא דחמורו‬ ‫עליו נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה לבהמותיהן של הצדיקים‪.‬‬ ‫של ר' פנחס בן יאיר‪.‬‬ ‫מה שאין כן גמליו של אברהם‪ ,‬אף שהם שייכים לצדיק‪ ,‬אך‬ ‫עוד תירץ שם (בשם היפ"ת ונזה"ק) שאין סומכין על‬ ‫ד)‬ ‫כיון שאין הם מחוברים לצדיק באופן ישיר‪ ,‬בהם אין הקב"ה‬ ‫הנס‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫עושה את הנס לשמור אותם מתקלה‪.‬‬ ‫וכעין זה ביאר בספר מרפסין איגרי בפרשתנו‪ ,‬הג"ר ח‪ .‬צ‪.‬‬ ‫ח) עוד תירץ שם הרב א‪ .‬י‪ .‬קנובליך שליט"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬רש"י‬ ‫פרבשטיין שליט"א‪ ,‬וז"ל‪ :‬אכן הקב"ה מונע תקלה אפילו‬ ‫(פסוק י') פירש‪ ,‬שהיו גמליו של אברהם ניכרים משאר גמלים‬ ‫מבהמתן של צדיקים‪ ,‬ובכל זאת אברהם העדיף לזמום את‬ ‫מפני הזמם שנמצא על פיהם‪ ,‬ועל פי הזמם כל אחד ידע שאלו‬ ‫גמליו‪ .‬שהרי זה ודאי שהנהגה כזאת של בהמות הנמנעות‬ ‫הם גמליו של אברהם‪ .‬ויתכן שזו היתה סיבה נוספת שאברהם‬ ‫מלאכול את מה שלפניהם רק בגלל שבעליהן צדיק‪ ,‬היא הנהגה‬ ‫רצה לזמום את גמליו‪ ,‬אף שידע שגם ללא הזמם לא ירעו‬ ‫של נס‪ ,‬ואין זה מדרך הטבע‪ .‬וכבר הורו לנו חכמינו‪" :‬מי‬ ‫גמליו בשדות זרים‪ ,‬שהרי אין הקב"ה מביא תקלה על יד‬ ‫שנעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו"‪.‬‬ ‫בהמתן של צדיקים‪ .‬בכל אופן רצה שכל העולם יראה וידע‬ ‫לכך אברהם‪ ,‬אף שידע כי גם אם לא יזמום את גמליו הוא לא‬ ‫שהוא מקפיד על גזל ויתקדש שם שמים ברבים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יכשל באיסור גזל‪ ,‬כי הקב"ה שומר ומונע מהצדיקים תקלה‪,‬‬ ‫ט) מצאתי בס"ד לתרץ שיתכן וכל מעלתו של רבי פנחס בן‬ ‫לא רצה אברהם להשתמש במעשי ניסים ולהפסיד מזכויותיו‪,‬‬ ‫יאיר היתה רק בארץ ישראל‪ ,‬שקדושתה ומעלותיה משפיעות‬ ‫ולכך זמם את גמליו כדי שלא ירעו בשדות זרים ויכשל בגזל‪,‬‬ ‫על הבהמות של הצדיקים שלא יהנו מדבר איסור‪ .‬אבל בחוץ‬ ‫ולא יצטרך להגיע להנהגה ניסית‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לארץ אין הבהמות יכולות להגיע לדרגה גבוהה זו להיזהר‬ ‫ה) עוד תירצו בספר מרפסין איגרי בפרשתנו‪ ,‬בשם מרן הגר"ח‬ ‫ממאכלות אסורים‪ ,‬אף שבעליהן צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫קנייבסקי זצ"ל‪ ,‬וז"ל‪ :‬אברהם זמם את גמליו משום מראית‬ ‫סמך ליסוד זה הביא הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מהקינות‬ ‫העין‪ ,‬שכן האנשים הרואים את גמליו של אברהם המתהלכים‬ ‫לתשעה באב‪ ,‬בהם מקוננים‪" :‬בין כל בהמה ועוף חכמו עדי‬ ‫ללא זמם‪ ,‬חושבים שאף הם נהנים מן הגזל‪ ,‬שהרי אינם יודעים‬ ‫כחמור היה לפני לבן יאיר חמורך"‪ .‬הרי שמעלת חמורו של‬ ‫שגמלים אלו יודעים להבחין בין דבר גזול לדבר הפקר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רבי פנחס בן יאיר היא משבחי ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ו) עוד תירצו שם בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל‪ ,‬וז"ל‪ :‬יש‬ ‫לפי זה מובנת דרכו של אברהם לזמום את גמליו בדרכם אל‬ ‫לחלק בין איסור גזל‪ ,‬לבין איסור אכילה של דבר שאסור‬ ‫ארץ אבותיו‪ ,‬למצוא אשה לבנו יצחק‪ ,‬שמכיון שהם יוצאים את‬ ‫בחפצא‪ ,‬וזאת על פי דברי התוספות במסכת גיטין (שם‪ ,‬ד"ה‬ ‫גבולות ארץ ישראל לחוץ לארץ‪ ,‬יש לחשוש שילכו וירעו‬ ‫השתא) שהביא מכמה מקומות בש"ס שמצאנו תנאים‬ ‫בשדות זרים‪ ,‬על אף היותם בהמותיהן של צדיקים‪.‬‬ ‫ואמוראים שנכשלו בעצמם באיסורים חמורים‪ ,‬כמו רבי‬ ‫מאת הגאון גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א‬ ‫ישמעאל שקרא בשבת לאור הנר והיטה את הנר‪ ,‬וכן יהודה בן‬ ‫מו"צ בק"ק קראלי ומח"ס גם אני אודך‬ ‫משל יפה‪ ,‬שהוא תקף ורלוונטי גם בימים אלו‪ ,‬ולמעשה הוא נכון‬ ‫הרה"ג מאיר סויסה שליט"א‬ ‫לכל זמן ולכל עת!‬ ‫מו"צ בבית הוראה קראלי באשדוד‬ ‫"את המשל הזה אומר 'הטלזער'‪ ,‬אמר ראש הישיבה‪ :‬מעשה‬ ‫בכפרי אחד שהגיע לאיזה בית חרושת וראה שם מכונה ענקית‪,‬‬ ‫"ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין" (כ"ד‪,‬‬ ‫שמחוללת פלאים של ממש‪ ,‬נכנס חומר גלם מצד אחד‪,‬‬ ‫כ"ט)‬ ‫הפסולת נשפכת מהצד ההוא‪ ,‬והמוצר המוגמר מהצד השלישי‪,‬‬ ‫'ולרבקה'‪ -‬רבקה זהו כינוי לנפש‪ ,‬שהיא צדיקה‪ ,‬הנמצאת בגוף‬ ‫המכונה שוטפת‪ ,‬ממרקת‪ ,‬טוחנת ומסדרת‪ ,‬עושה את כל מה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫שצריך לעשות עד שמתקבל המוצר המוגמר‪.‬‬ ‫'אח ושמו לבן'‪ -‬כינוי ליצר הרע שנמצא עם האדם כמו אח מאז‬ ‫"עומד שם הכפרי ומתבונן באחד הברגים‪ ,‬הוא מסתכל עליו חזק‬ ‫שיצא לאוויר העולם והולך עמו לכל מקום‪ ,‬ומנסה להכשילו‬ ‫חזק‪ ,‬ודורש הסברים‪" :‬מה זה הבורג הזה? מה הוא עושה‬ ‫בדברים שהכל זה מצוות ומעשים טובים ושם לו את הכל כאילו זה‬ ‫כאן‪???".‬‬ ‫נקי ולבן‪ ,‬עד שבסופו של דבר לאחר החטא מתגלים מזימותיו‬ ‫"מה נענה ומה נאמר לאחד כזה? שוטה שכמוך! סכל חסר בינה!!!‬ ‫הערמומיות כמו שהיה אצל לבן‪.‬‬ ‫הבורג? זה מה שחשוב לך להבין? כבר הספקת להבין את כל מה‬ ‫'וירץ לבן אל האיש'‪ -‬הוא היצר הרע בא לאדם ואומר לו "החוצה"‪-‬‬ ‫שהמכונ ה הזאת עושה? איך היא פועלת‪ ,‬כיצד היא מצליחה לייצר‬ ‫בא עזוב את הלימוד ונצא לחוץ לאוויר הפתוח‪ ,‬לנשום אויר‬ ‫כזה מוצר מוגמר בלי שום מאמץ‪ ,‬הכל כבר ברור לך וידוע לך עד‬ ‫וליהנות מהחיים‪ ,‬תגיד מה תרצה הכל בא לך 'אל העין'‪ -‬הנה‬ ‫שמצאת זמן להתעניין במהותו של אחד הברגים במכונה‪ ,‬בורג‬ ‫תראה הכל כאן ועכשיו לא צריך להמתין הרבה זמן רח"ל‪.‬‬ ‫אחד מתוך אלפי ברגים שנכללים בה?‬ ‫אמרו חז"ל 'כך היא דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כך‪,‬‬ ‫" איך אנחנו יודעים שהאיש הזה הוא כסיל גמור? כי דוד המלך‬ ‫ומחר אומר לו עשה כך‪ ,‬עד שהולך ועובד ע"ז רח"ל‪.‬‬ ‫כבר אמר לנו בתהילים‪" :‬איש בער לא ידע"‪ ,‬מי שהוא איש‪ ,‬הוא‬ ‫כמה צריכים אנו להתחזק יחד ולהתגבר מול ניסיונות ופיתויי היצר‬ ‫מבי ן שהוא בער ולא הכל הוא יודע‪ ,‬אבל "וכסיל לא יבין את זאת"‪,‬‬ ‫הרע המנסה בכל כוחו להכשילנו ולהסיתנו מעבודת הבורא‬ ‫הכסיל רוצה להבין מה זה‪ ,‬הוא תופס נקודה אחת קטנה וחייב‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫להבין אותה‪ .‬זה לא משנה שהוא אל יודע שום דבר על כל מה‬ ‫יעזרנו ה' ונזכה לנצח במלחמת היצר הרע ולהיות קרובים אליו‬ ‫שקורה מסביב‪ ,‬דווקא את הנקודה הזאת הוא חייב להבין‪ ,‬דווקא‬ ‫יתברך תמיד אמן ואמן‪.‬‬ ‫הבורג הזה מעניין אותו‪ ,‬ואם לא ייתנו לא מענה הוא יגיד שכל‬ ‫המכונה הזאת לא שווה כלום…‬ ‫" הקב"ה מנהיג אותנו אלפי שנים בהנהגה ניסית‪ .‬הגוף של האדם‬ ‫הוא פלא פלאים‪ ,‬המאורות ברקיע השמים מאירים באופן שאף בן‬ ‫תמותה לא מסוגל להבין‪ ,‬החי והצומח‪ ,‬הדומם והמדבר‪ ,‬העולם‬ ‫שח הגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל‪ :‬דכירנא כאשר הדפסתי ספר‬ ‫שלנו מלא בכל כך הרבה דברי פלא שאין לנו שמץ של הבנה בהם‪.‬‬ ‫אחד בעזרת השי״ת‪ ,‬ונכנסתי אל הגאון גאב"ד טשעבין זצ״ל‬ ‫לתת לו את הספר במתנה‪ ,‬והגאון זצ״ל ביקש לשלם לי עבור‬ ‫הספר‪ ,‬ואמרתי לו שאני הבאתי את הספר ליתן במתנה גמורה‪,‬‬ ‫וכבר אמרו חז״ל (קידושין ז‪ ).‬דאדם חשוב שקיבל מתנה הרי‬ ‫זה כאילו שהוא נתן לנותן‪ ,‬שכן הנאה מרובה יש לו לנותן‪,‬‬ ‫המשנה אומרת‪ :‬עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד‬ ‫שאותו אדם חשוב קיבל ממנו את מתנתו‪ ,‬וע״כ אותה הנאה‬ ‫בכולם‪ .‬עמד בכולם‪ ,‬כלומר‪' ,‬החזיק מעמד' בכל גל וגל מבלי‬ ‫שיש לי שלקח את הספר‪ ,‬יהיה במקום תשלומין‪ .‬והשיב הגאון‬ ‫להישבר ומבלי נפילת הרוח‪.‬‬ ‫זצ״ל‪ ,‬אין הכי נמי שזה מועיל כמו כסף‪ ,‬אבל‬ ‫סיפר הרה"צ רבי ישראל דב הלבערשטאם זצ"ל‪ ,‬שהנה בשנות‬ ‫זה לא ״מזומנים״‪ .‬והכוונה‪ ,‬דאמנם לפי ההלכה מקודשת‬ ‫המלחמה הראשונה עזב הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע את חצר‬ ‫האשה והוי כאילו שקיבלה כסף‪ ,‬מכל מקום בשוק אי אפשר‬ ‫הקודש בבעלזא וגלה לאונגרין (הונגריה)‪ ,‬וכשוך המלחמה יצא‬ ‫לקנות בכסף זה‪ ,‬ואינו עובר לסוחר‪.‬‬ ‫לשוב לכיסא ממלכתו‪ ,‬כאשר בדרכו שבת לראשונה בעיר‬ ‫והיות כי שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד‪ ,‬אמרתי‬ ‫האלאשיץ‪.‬‬ ‫בזה לפרש הפסוק בפרשת השבוע (חיי שרה כג‪ ,‬טז) וישקול‬ ‫לרגל המאורע נקהלו שם הרבה חסידים לרוב עד מאד‪ ,‬ואף זקנו‬ ‫אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וגו׳‪ .‬וצריך‬ ‫הרב נפתלי צבי אונגאר זצ"ל ערך 'נסיעה' ולקח עמו את בנו רבי‬ ‫ביאור מה ההדגשה שהדגיש הכתוב שהיה זה כסף עובר‬ ‫ברוך אברהם זצ"ל שהיה אז כבן י' שנה‪ .‬לגודל הקהל העצום‬ ‫לסוחר‪ ,‬הלא אם אין הכסף עובר לסוחר א״כ אין בו שום‬ ‫שנאסף מקרוב ומרחוק היה הלחץ והדחק עד 'לב השמים'‪ ,‬והיו‬ ‫חשיבות‪ .‬ועיין רש״י שם‪ .‬ומה חידוש יש כאן‪.‬‬ ‫צריכים לפלס דרך למהרי"ד בכח גדול‪ ,‬ואף השתמשו לשם כך‬ ‫אמנם לדרכינו יש לומר‪ ,‬דהנה אברהם אבינו הרי היה שר‬ ‫בזרועותיהם… וכך‪ ,‬כשנכנס המהרי"ד בליל שבת קודש לפני‬ ‫חשוב אצלם‪ ,‬כמו שמצינו שאמרו לו (פסוק ו) נשיא אלקים אתה‬ ‫'עריכת הש ולחן' קיבל הילד 'מכה' עזה מהדוחפים‪ ,‬ומיד ברח‬ ‫בתוכנו‪ ,‬וע״כ היה עולה על הדעת שאולי בזה שאברהם אבינו‬ ‫לבית האכסניא ושוב לא אבה ללכת לביהמ"ד‪ ,‬ואכן הלך האב ר'‬ ‫לקח את השדה מעפרון במתנה‪ ,‬כמו שביקש עפרון מתחילה‬ ‫נפתלי צבי בצפרא דשבתא וב'שלש‪-‬סעודות' לבדו‪.‬‬ ‫לתת לו את השדה חינם אין כסף‪ ,‬א״כ נחשב זה כאילו כבר‬ ‫והנה בעת רעוא דרעוין פנה אליו הרה"ק ושאלו היכן הילד (היה‬ ‫שילם אברהם לעפרון את הכסף‪ ,‬שהרי קבלת מתנה של אדם‬ ‫זה לפלא גדול בעיניו‪ ,‬כיצד הבחין הרה"ק בתוך הדוחק והמהומה‬ ‫חשוב נחשבת כנתינה‪ ,‬ועל כן בא הכתוב לומר‪ ,‬שאותו הכסף‬ ‫שאמש נלווה אליו בנו‪ ,‬וביותר‪ ,‬כיצד שם לבו היום שהילד‬ ‫איננו…)‪ ,‬והשיב לו רנ"צ כי ספג הילד מכות 'זרוע' ב'לחיים'‬ ‫שנתן אברהם אבינו לעפרון‪ ,‬היה ״עובר לסוחר״ דהיינו מזומנים‬ ‫מהלחץ והדחק וממילא החליט להישאר בבית‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬דמה שקבלת המתנה ע״י אדם חשוב נחשבת לנתינת‬ ‫נענה לו המהרי"ד‪ :‬לך אמור לבנך‪ ,‬א איד טאר זיך נישט‬ ‫ממון הרי זה רק לגבי נותן המתנה‪ ,‬שהוא מתכבד שאדם חשוב‬ ‫דערשערקן ווען ער כאפט א גוטן קלאפ (אסור לו ליהודי להתפעל‬ ‫הסכים לקבל ממנו מתנה‪ ,‬אבל לאחרים אין זה נחשב ממון‪,‬‬ ‫אף כשמכים אותו מכות נאמנות)… ואמר ה'ילד'‪ ,‬שעבר את שנות‬ ‫וא״כ ממון כזה לא הוי עובר לסוחר‪ ,‬ועל כן קמשמע לן קרא‬ ‫המלחמה הנוראה‪ ,‬ובמהלכה עבר צרות צרורות וספג מכות‬ ‫שאברהם אבינו נתן לעפרון ממון ממש‪ ,‬שהוא מזומנים עובר‬ ‫הרבה‪ ,‬ודברות קדשו של המהרי"ד שלא להתפעל מכל מכה הן הן‬ ‫לסוחר לכל אדם‪.‬‬ ‫שעמדו לו להחזיק מעמד…‬ ‫שיחות מלוה מלכה‬ ‫אדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע‬ ‫ל חשוון‬ ‫יצאו האנשים הגיע הגבאי השני עם הצדיק רבי אברהם‬ ‫הוריו של רבנו היו יהודים פשוטים ותמימים עם אמונה‬ ‫משה זיע"א‪ ,‬שני הגבאים יצאו מן החדר הפנימי ורבנו‬ ‫יוקדת‪ ,‬עניים במקצת כך שלא היה לאל ידם לשולחו‬ ‫בלב רועד לא מוריד עיניו מהצדיק‪ ,‬ליבו דופק בקצב‬ ‫למלמד דרדקי‪.‬‬ ‫מהיר‪ ,‬וכאשר נכנס הצדיק למי המקווה יצא רבנו‬ ‫כאשר מלאו לרבנו עשרה שנים מתו עליו הוריו בעודם‬ ‫ממחבואו והביט בצדיק טובל‪ .‬הגבאים שראו זאת מרחוק‬ ‫משאירים אותו בהשגחת אבי היתומים‪ .‬יתום מאביו ואמו‬ ‫חרקו שינים אך מפחד פן יבלבלו את הצדיק בכוונותיו לא‬ ‫נשאר הנער‪ ,‬נכמרו רחמיו של בן אחי אמו‪ ,‬רבי דוד שמו‬ ‫יכלו לעשות דבר‪ ,‬כאשר גמר הצדיק לטבול אץ רבנו‬ ‫והוא אספו אל ביתו אשר בעיר טארנא‪ ,‬דאג לכל צורכיו‬ ‫חזרה למקום מחבואו וכאשר יצאו הצדיק והגבאים מן‬ ‫והיה לו לאב‪ .‬אך סידור זה גם לא ארך זמן רב מאחר ובן‬ ‫החדר קפץ רבנו היישר לתוך המים בו שהה הצדיק וכיוון‬ ‫דודו שמלכתחילה לא היה עשיר לא הצליח להשיג אפילו‬ ‫את כוונותיו‪.‬‬ ‫כדי מחייתו ובלית ברירה מסרו לחייט ירא שמים אשר‬ ‫מאותו הרגע הרגיש רבנו כאילו והלהבה משתלטת על כל‬ ‫היה מוכר בעיירה כ‪ -‬רבי יודא חייט והוא דאג לכל צורכו‬ ‫גופו‪ ,‬בתפילת שחרית הרגיש התרוממות רוח כפי שלא‬ ‫ואף למדו אומנות‪.‬‬ ‫הרגיש מימיו וכל כולו אמר שאיפה לעבודת ה' ית'‪.‬‬ ‫רבנו היה נער כבן שנים עשר שנים‪ ,‬יתום מהורים וכמעט‬ ‫רבי מנחם מנדל מרימנוב‪:‬‬ ‫ללא כל ידע רוחני‪ ,‬אך נפשו לא נתן לו מנוח‪ ,‬לבו אשר‬ ‫מיד לאחר תפילת שחרית ניגש רבנו למעסיקו רבי יודא‬ ‫בער בתבערה שאפילו הוא לא הבין את פשרה על בוריה‬ ‫חייט ואמר לו כי הוא אינו חפץ להיות חייט‪ ,‬ליבו שואף‬ ‫שאפה למשהו נשגב יותר‪ .‬הנער היה מקובל בחברה‪,‬‬ ‫לדברים גדולים יותר‪ ,‬רבנו ביקש את רשותו ופנה אל‬ ‫מעסיקו אהבו יותר משאר העובדים ואף ביטא זאת‬ ‫מחוץ לעיר שם פגש בכמה יהודים שנסעו לעיר פריסטיק‪.‬‬ ‫בדרכים מסויימים‪ ,‬על פי ההיגיון היה נער במצב כזה‬ ‫כאשר נכנסו לעיר פנה רבנו לבית מדרשו של רבי מנחם‬ ‫מסתפק במעמדו‪ ,‬אך לא הנער הזה‪ ,‬אותה אש שהבעירה‬ ‫מנדל מרימנוב‪ ,‬התיישב בפינה והחל לומר תהילים‬ ‫את נפשו לא נתנה לו מנוח‪ ,‬ובפרוטות שהיה מקבל היה‬ ‫בהשתפכות הנפש אשר הפליאה את כל שומעיו‪.‬‬ ‫רץ לקנות נרות וכאשר ירד הליליה וכולם היו נמים את‬ ‫כמה מן החסידים החלו להתעניין בו ובמוצאו וכאשר גילו‬ ‫שנתם קם הנער בחצות‪ ,‬מסתתר בין הקיר לתנור‪ ,‬מדליק‬ ‫כי יתום הוא מאביו ואמו נכמרו רחמיהם והשיבו את נפשו‬ ‫נר ואוחזו ביד האחת ביד השניה אחז בסידורו וביושבו על‬ ‫בדברי מאכל ושתיה‪ ,‬חלקם אף הציעו ללמוד עמו‬ ‫הרצפה החל לבכות בדמעות שליש‪.‬‬ ‫בחברותא וכך התעלה רבנו בבית המדרש מיום ליום‪.‬‬ ‫היה בוכה ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא אבי היתומים‪,‬‬ ‫בכל אותו הזמן פחד רבנו להכנס אל הקודש פנימה אל‬ ‫מבקשו על פי תפיסת עולמו כי יוליכהו בדרך הישר‪ ,‬שיתן‬ ‫רבי מנחם מנחם מנדל‪ ,‬רבנו לא הרגיש עצמו כראוי לדבר‬ ‫בידו את האפשרות לעסוק בתורתו הקדושה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫עם הצדיק פנים אל פנים‪ ,‬אך היה רואהו כל יום בעת‬ ‫היה מודה לה' על כל החסד מזמר פרקי תהילים וחוזר‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬עת הגיע להתפלל עם הציבור‪.‬‬ ‫לישון‪ .‬בבוקר היה קם עם כולם כאילו לא קרה דבר‪.‬‬ ‫גם אם פחד להתראות לפני הצדיק הרי שבכל ליבו שאף‬ ‫הפגישה הגורלית‪:‬‬ ‫לזכות לשמשו שהרי "גדול שימושה יותר מלימודה" ולכן‬ ‫רבנו היה אז כבן חמישה עשרה שנה לערך‪ ,‬ולעיר טארנא‬ ‫היה מציע את עצמו לפני הגבאים לעבודות הקשות‬ ‫הגיע רבי אברהם משה מפשוורסק שהיה אדמו"ר גדול‬ ‫והמבוזות אשר כולם העדיפו להתחמק מהן וכך החלו‬ ‫אשר שמו הלך לפניו‪ .‬כאשר שמע רבנו כי הגיע צדיק‬ ‫הגבאים לפנות אליו בדברים קטנים שיהיה להם לעזר‪,‬‬ ‫לעיר רצה בכל ליבו ללכת לפגשו אך גדולים וטובים ממנו‬ ‫והיה רבנ ומתחנן לפניהם כי יתנו לו להסיק את התנור‬ ‫לא הצליחו להכנס אל הצדיק‪ ,‬ולא ידע להשית עצות‬ ‫בשביל הצדיק ולנקות את חדרו ובכל פעם שהסכימו‬ ‫בנפשו‪.‬‬ ‫הגבאים היה רבנו עושה זאת בשמחה עצומה על שזוכה‬ ‫לפתע התנוצץ רעיון נועז בליבו ורבנו חיכה רק לשעת‬ ‫לשמש את הצדיק‪.‬‬ ‫הכושר לבצעו‪ .‬השכם בבוקר קם רבנו ממיטתו וברגלים‬ ‫דרכו ושיטתו של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימינוב‬ ‫קלילות הגיעה לבניין המקווה שם הסתתר תחת לאחד‬ ‫זיע"א לנסוע במרכבה רתומה למספר סוסים‪ ,‬כמו גם‬ ‫הספסלים וחיכה‪.‬‬ ‫פסיקת סכומי הפדיונות אשר הגיעו לעתים לסכומים‬ ‫לא עבר זמן רב ואנשים משכימי קום החלו להופיע‪ ,‬אך‬ ‫אגדיים‪ ,‬היוו עילות מספיקות לביקורת ולמורת רוח מצד‬ ‫לא עליהם היו עיני רבנו‪ ,‬רבנו ידע כי הצדיק רבי אברהם‬ ‫אותם צדיקים אשר מדרגותיו השמיימיות של הרה"ק‬ ‫משה זיע"א יבוא תוך דקות ספורות לטבול במקווה‪ ,‬או אז‬ ‫עדיין לא נתגלו לפניהם די הצורך‪.‬‬ ‫יוכל הוא סוף סוף להביט בפניו הקדושות‪ .‬והנה נקטעו‬ ‫יום הילולתו של הצדיק הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ‬ ‫מחשבותיו וקול הגבאי נשמע ברקע‪ ,‬מגרש את האנשים‬ ‫זיע"א‪ ,‬החל ביום י"א באייר‪ ,‬ובואם של צדיקי הדור מכל‬ ‫כדי שהצדיק יוכל לבוא לטבול בשקט ולכוון כוונותיו‪ ,‬רק‬ ‫רחבי המדינה להשתטח על ציונו הקדוש שבלנצהוט‪,‬‬ ‫שימש הזדמנות מתאימה להעלות את הנושא לדיון בפני‬ ‫אותו כינוס לצדיקים‪ .‬מה גם שבאותה שנה נבצר מהרה"ק‬ ‫ויבא אברהם לספוד לשרה (כג‪ ,‬ב)‬ ‫מרימנוב משום מה להגיע ללנצהוט בטרם יום ההילולא‪.‬‬ ‫בספר "מטה יהודה" פירש בדרך צחות‪ ,‬לפעמים בהספדים‪,‬‬ ‫נשמעים דברים על הנפטר שלא שייכים אליו כלל‪ ,‬עד כדי‬ ‫ואכן‪ ,‬בחשאיות וללא כל פרסום מוקדם‪ ,‬נתוועדו להם‬ ‫כך‪ ,‬שכשאדם מגיע להלוויית חבירו שהוא מכירו‪ ,‬מוצא את‬ ‫הצדיקים בבית מדרש סגור במתא והחלו דנים ומעלים‬ ‫עצמו תוהה האם לא טעה והגיע להלוויה של מישהו אחר‪,‬‬ ‫את רחשי לבבם‪.‬‬ ‫או שמא חבירו היה צדיק נסתר‪ .‬כאשר הספיד אברהם את‬ ‫אול ם מן השמים נתגלה הדבר להרה"ק‪ .‬הוא ציווה מיד‬ ‫שרה‪ ,‬וכל מה שאמר‪ ,‬עדיין ידעו כולם שזו שרה‪ .‬לא היו‬ ‫להזמין אליו את אחד מעשירי עירו וביקש הימנו להשאיל‬ ‫שבחים מוגזמים‪ ,‬וזהו "ויבוא אברהם לספוד לשרה‪".‬‬ ‫לו את מרכבתו המהירה על סוסיו האבירים ועל עגלונו‬ ‫המיומן למשך יום אחד‪ .‬הלה נעתר לבקשה‪ ,‬ובתום מספר‬ ‫שעות של דהירה עצרה המרכבה ברחבה שלפני אותו‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫בית מדרש בלנצהוט‪.‬‬ ‫תדהמה מוחלטת ירדה על הנאספים עם הופעתו‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫הפתאומית בתוך בית המדרש פנימה‪ .‬הוא לא הרבה‬ ‫הרה"ג אשר אנשיל בעק שליט"א‬ ‫בשהיות ניגש אל השולחן ופתח להשמיע תורה‪ :‬בפרשת‬ ‫לרגל שמחת אירוסי בנו‬ ‫השבוע‪ ,‬פרשת בהר‪ ,‬נאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'‪.‬‬ ‫לכאורה קשה הרי נאמר כבר שלשה פסוקים קודם לכן‬ ‫הבה"ח יהושע הי"ו עב"ג בשעטומ"צ‬ ‫'אל תונו איש את אחיו'‪ ,‬אלא בתחילה באה התורה‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג דקדושה מכל יו"ח‬ ‫ללמדנו שאסור להונות את השני‪' ,‬איש את אחיו'‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן באה התורה ללמדנו שגם איש את עצמו אסור‬ ‫להונות‪ ,‬והיינו 'איש את עמיתו'‪ ,‬האותיות אל"ף ועי"ן‬ ‫מתחלפות‪ ,‬והרי זה כאילו נאמר 'את אמיתו'‪ ,‬גם את‬ ‫האמת העצמית אסור להונות‪ .‬בטרם כל פעולה‪ ,‬ובפרט‬ ‫קהילא קדישא‬ ‫כזו הנוגעת ל'איש את אחיו' יש לבדוק היטב את ה'איש‬ ‫את אמיתו'‪ ,‬אם אכן הכוונה ברה וטהורה לשם שמים‬ ‫קראלי‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫בצל מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫הדממה שנשתררה עם כניסתו לבית המדרש נתעמקה‬ ‫בעיה"ת אשדוד ת"ו‬ ‫מעתה שבעתיים‪ .‬איש לא פצה את פיו להשיב‪ ,‬והרה"ק‬ ‫בס"ד‬ ‫מרימנוב המשיך לדרוש והזכיר את הפסוק מפרשת מקץ‬ ‫'וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ותרב‬ ‫סידורו של שבת‬ ‫משאת בנימין ממשאות כולם'‪ ,‬הם סברו כי סדר ישיבתם‬ ‫בימי החורף‬ ‫הוא הנכון‪ ,‬היושבים בראש הם הגדולים והיושבים‬ ‫בירכתיים הם הקטנים‪ ,‬עד שפקח יוסף הצדיק את עיניהם‬ ‫שחרית‬ ‫והם נוכחו לדעת כי דווקא בנימין הקטן מכולם הוא הוא‬ ‫תהילתו בקהל חסידים‬ ‫הגדול מעל כולם‪.‬‬ ‫בשעה ‪9.50‬‬ ‫או אז פנו כל הנוכחים אל הרה"ק וביקשו הימנו לשבת‬ ‫בראש השולחן‪ .‬מאז ואילך נימנו הנוכחים באותה אסיפה‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫על מעריציו הנלהבים ומהם אשר הגיעו תמידים כסדרם‬ ‫כחצי שעה לפני השקיעה (בשעה ‪)16.20‬‬ ‫להסתופף בצילו ולהתאבק בעפר רגליו ברימנוב‬ ‫בהיכל "רעווא דרעוין" אהבת ציון‬ ‫('כהן גדול משרת' עמוד קכג)‬ ‫כניסה מגינת דב גור או מרח' מכשוילי (בי"ס שילה)‬ ‫מאות כבר נושעו! ומה איתך?‬ ‫קול קראלי‬ ‫עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים‬ ‫רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫במוצש"ק‪ :‬מלוה מלכה עם מרן רבינו שליט"א‬ ‫תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫אידיש‬ ‫‪074-7962278‬‬ ‫כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫רח' חפץ חיים ‪ 1/3‬אשדוד‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫טל‪ 08-8659931.‬או ‪055-6798152‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬