אמונת חיים · Eminas Chaim — חיי שרה (2026-11-02)

גליון תרלא ♦ שנה טו פ' חיי שרה ♦ מברכים כסלו ה'תשפז
ְתה ַויְפַ ַתח הַ גְ ַמ ִלים (כד לב)
ַו ָּיב ֹא הָּ ִאיׁש הַ בַ י ָּ
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים רש"י ביאר שהתיר זמם שלהם ,שהיה סותם את פיהם שלא ירעו
שני חיי שרה ולכאורה נראה שמה שכתוב בסוף ,שני חיי בשדות אחרים .במדרש רבה (ס ח) הביא שרב הונא ורבי ירמיה
שרה כמיותרת ,דמכיון שכתב כבר ויהיו חיי שרה וגו' ,ורש"י שאלו :וכי לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי
שכתב "שני חיי שרה כולם שוין לטובה" נראה שרצה בזה פנח ס בן יאיר ,שידעו מעצמם להיזהר מלאכול דברים האסורים
לבעליהם? לא מסתבר שחמוריו של אברהם אבינו יהיו פחותים
לתרץ את מה שכתוב "שני חיי שרה" שהפסוק רצה לומר מהם ,שלא יידעו להיזהר מעצמם ויצטרכו לסתום את פיהם?
בזה שכל החיים והשנים של שרה אמנו היו הכל שוין ברמב"ן כתב שמכוח קושיא זו נחלקו על ביאור זה ,ופירשו
לטובה ,אבל רש"י לא ביאר מה הכוונה שכולן שוין לטובה, ש'ויפתח' היינו שפתח מוסרי צווארם ,כי היה מנהגם להוליכם
ובפשטות נראה שכוונת רש"י לומר ששרה היתה צדקת בכל קשורים.
הגה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע ,ביאר מחלוקתם באופן נפלא,
ימי חייה אשר חייתה ,ולכאורה זה פשוט שכך היה ומה ומיישב בזאת קושיית רב ה ונא ורבי ירמיה ,דהנה נחלקו רבי
קמ"ל. אליעזר ורבנן (בבא בתרא ק א) בדין חזקת קרקע ,אם מועיל ע"י
ונראה שר"ל שלא נחשוב ששרה היתה בבחינת בעלי הליכה בקרקע .רבי אליעזר סבר שההליכה מועילה ,ומביא ראיה
מאברהם אבינו ,שאמר לו הקב"ה "קום התהלך בארץ לארכה
תשובה שמעלתם גדולה אלא שהיתה בבחינת צדיק
ולרחבה כי לך אתננה" ,ומבואר שבהליכה לבד קנה אברהם את
מעיקרא ועד סוף ימיה ,וזה עדיף יותר מבעלי תשובה והנה הארץ ,ואיל ו רבנן סוברים שהליכה אינה מועלת ,והקב"ה אמר כן
בגמרא (ברכות ל"ד) איכא פלוגתא מי עדיף "צדיק גמור" או לאברהם אבינו ,משום חביבותיה דאברהם שיהיה נוח ליכבש
בעל תשובה ופסק הרמב"ם כמ"ד שבעלי תשובה עדיפים על לבניו.
עוד יש להקדים דברי רש"י ,על מה שאמר יעקב אבינו לשמעון ולוי
צדיקים גמורים שלא חוטאים מעולם ומקום שבעלי תשובה 'עכר תם אותי' :מסורת היתה ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב,
עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו ,כלומר אלא שהיו אומרים עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ,לפיכך היו
שמעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהם שותקין[ ,אבל עכשיו יהיו סבורין שהגיע זמן הכיבוש ובאים עלינו
כובשין את יצרם יותר מהם כלומר מהצדיקים הגמורים שלא להוכתינו].
אם כן ,יש לומר ,שהמדרש שסובר שאברהם אבינו סתם את פי
חטאו ,ואם כן לכאורה אם נגיד שזה כוונת רש"י במה שכתב החמורים ,סבר כרבי אליעזר ,שההליכה הווי כחזקה ,ובאמת לא
כולן שוין לטובה ,שהיתה צדקת כל ימיה ,יוצא שהשבח הוא היה לו לחשוש מגזל החמורים ,אלא שסתם את פיהם כי חשש,
לא כ"כ גדול מבעלי תשובה מכיון שבעלי תשובה הם כמו שחשש יעקב שיאמרו הכנענים שהנה הגיע זמן הכיבוש ,ולכן
במעלה יותר גדולה. הוא מתיר לחמוריו לאכול משדותם ,ובאמת אף אם לא היה סותם
את פיהם – לא היו אוכלים מן הגזל כמו חמוריו של רבי פנחס בן
והנה המהרש"א כתב (שם בגמ') דלא איירי בחטא ועבר יאיר.
עבירה בפועל אלא ר"ל שהיה קרוב לפי מחשבתו לעבור ורב הונא ורבי ירמיה סברו שההליכה אינה חזקה ,ואם כן אסור
עבירה ובזה שגבר על יצרו ולא עשה העבירה יש לו מעלה לחמוריו של אברהם אבינו לאכול מן השדות ,ומכל מקום לא סתם
את פיהם אלא קשר את צווארם ,כי לא חשש שיאכלו מן הגזל כמו
יתירה על הצדיקים הגמורים שלא היה בהן הסתה מהיצר
חמורו של רבי פנחס בן יאיר
הרע ולא קרבו לעבירה ,ולמ"ד שסובר שצדיקים גמורים הם
יותר חשובים מבעלי תשובה הוא מטעם שיש להם מעלה
יתירה שלא חטאו כלל גם לא במחשבה משא"כ זה הקרוב מרכז "אמונת חיים" קראלי
לדבר עבירה עבר מיהו במחשבה עכ"ל
ולפי זה מה שפסק הרמב"ם שבעלי תשובה יותר
במעלתם מהצדיקים ,לא מיירי מבעלי תשובה שחטאו
כסא דנחמתא
משגרים אנו תנחומינו הכנים קדם ידידינו עוז
בפועל ,ולכן אפשר לומר מה שכתב רש"י בלשונו הק' שכולן
שוין לטובה ,פירושו הוא ששרה אמנו היתה צדקת מעיקרא הר"ר גבריאל פחימא הי"ו
וזה למ"ד שצדיק גמור יותר חשוב ויתכן גם למ"ד שבעלי על פטירת אימו
תשובה יותר חשובים כי לא מיירי במי שחטא בפועל ודו"ק. מרת עזיזה גיזל בת סוליקא עיישא ע"ה
המשך בעמ' ב המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון וירושלים
לו ויתפלל על הבא שיהיה לטובה ,ואל יתלה בכוחו ועוצם ידו והנה גבי אברהם לא פירש רש"י שכולן שוין לטובה ,כי אצל
ח"ו שזה גרוע ביותר ,אלא ידע שהכל מאתו יתברך. אברהם איתא בגמרא דמס' נדרים פלוגתא ממתי הכיר
ומובא בחובות הלבבות (בשער יחוד המעשה פ"ב) וז"ל אברהם את בוראו דיש אומרים שרק בהיותו ארבעים שנה
וכבר אמרו על אחד מן החסידים שאמר לחברו הנשתוות הכיר את בוראו ויש אומרים שבג' שנים הכיר את בוראו
(כלומר האם הגעת כבר למדריגה שהכל שוה בעיניך) אמר והרמב"ם פוסק (בהלכות ע"ז פ"א הל' ג') כמ"ד שרק בהיותו
לו באיזה ענין ,אמר לו (החסיד) נשתווה בעיניך השבח ארבעים שנה הכיר את בוראו .והראב"ד השיג וכתב שיש
והגנות (האם שוה בעיניך השבח שמשבחים אותך או מגנים אגדה שכתב שהכיר אברהם את בוראו בהיותו בן ג' שנים
אותך) אמר לו ,לא אמר לו (החסיד) אם עדיין לא הגעת ע"ש.
(לחסידות הראויה) השתדל אולי תגיע אל המדריגה הזאת ובהגהות מימוניות כתב לקיים שניהם דמבן שלוש התחיל
כי היא העליונה שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות אברהם אבינו לשוטט במחשבתו ולחשוב בבוראו אבל
עכ"ל הק' בהיותו בן מ' הכיר כבר בבוראו ולכאורה לפי זה מעלתה של
ונחזור לענינינו במה שכתב רש"י הק' כולן שוין לטובה, שרה יותר גדולה מאברהם מכיון שאברהם רק בהיותו בן ג'
דהנה שרה אמנו ע"ה אף אמנם בעדו עליה כל ימי חייה או מ' הכיר את הבורא ובשרה לא כתוב כך ונראה לפי רש"י
הרבה הרפתקאות וכמ"ש האוה"ח הק' על הפסוק ויהיו חיי שכתב שכולן שוין לטובה שהיא הכיר את הבורא כל
שרה שבצער היו חיי שרה כי בכולם היתה בצער ע"ש ,מ"מ העולמים מתחילה שנולדה כך משא"כ באברהם.
שרה היתה מקבלת את הכל באהבה ובשמחה רבה וזה שכ' ולפי זה יובן מה שכתוב ברש"י על הפסוק (לעיל כ"א י"ב) כל
רש"י כולן שוין לטובה שהיתה אצלה מידת ההשתוות, אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ,בקול רוח הקודש
והיתה מקבלת את הכל באהבה ובחיבה. שבה ולמדנו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות עכ"ל ,והוא
וגם אצל אברהם אבינו כתוב והשם ברך את אברהם בכל פלא ומה באמת היתה מעלתה יותר ולפי מה שכתבנו ניחא
מכל כל ,דהיינו שלא חסר לאברהם כלום וקיבל הכל באהבה מכיון שהיתה צדקת גדולה וכל ימיה שוין לטובה ולא היתה
ובחיבה כאילו הכל יש לו ,וכן מסופר על הרבה צדיקים ,וידוע בבחינת בעל תשובה ,ולכן היתה נביאה גדולה משל אברהם
הסיפור מר' רבי זושא זצוק"ל ששאלו אותו מה הפירוש עד כדי כך שאברהם היה טפל בנביאות לשרה ,כמ"ש רש"י
שאמרו חז"ל חייבים לברך על הרע כמו על הטוב ולקבלם הק' כי אברהם לא הכיר את בוראו עד ג' שנים וי"א עד
בשמחה ,וענה שאצלו לא שייך זאת כי אצלו הכל טוב, ארבעים שנה ,ולכן היה במדרגת בעל תשובה ולפי
והבינו בזה שכוונתו בזה כוונת חז"ל שאדם יחשוב שהכל המהרש"א בעל תשובה כזה לכולי עלמא צדיק גמור יותר
טוב ויהיה בשמחה תמיד. חשוב ולכן היתה מעלת שרה בנביאות יותר ממעלת
וגם מסופר גם כן מהרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א ששמע אברהם ,וכ"ז בדרך אפשר וגם ניחא מש"כ כל ימיה שוין
מהגבאי שלו ניחם את אחד בצערו באמרו כי גם להרב הק' לטובה שצדיק גמור נקרא טוב כידוע.
היתה לו הרבה צרות וצער והכל קיבלם באהבה ,וענה הרב (ובמאמר המוסגר לכאורה צ"ע בזה כי כתוב אין צדיק בארץ
הק' שזה אינו נכון כי מעולם לא היתה לו רעה בעולם ,כי אשר יעשה טוב ולא יחטא אם כן איך יתכן צדיק גמור ,כבר
היתה לו מידת ההשתוות הנ"ל. פירשו בזה שכל זה נאמר על כללות העולם אבל ישנם שאין
וגם ראינו בעינינו אצל רבינו הק' (משומרי אמונים זי"ע) להם שום חטא ,וגם פירשו שהחטא הוא מלשון חיסרון
שאף שעבר על אברהם כל העשרה נסיונות ,מ"מ לא ראינו כידוע ,ואם כן הפירוש הוא שלצדיק אין חטא בפועל אלא
אצלו שום שינוי בעבודת השם ,הן בעבודה התפילה והן חיסרון במעשיו הטובים שיתכן שיש איזה חסרון בכוונת
בשולחנו הק' והטהור ,הכל שוין לטובה ביתר שאת וביתר המצוה וכו')
עוז עד ששבק חיים לכל חי זיע"א וימליץ טוב בעדינו. ועוד אפשר לומר בכוונת רש"י שכתב "שני חיי שרה כולן
ויעזור לנו השי"ת שיהיה מעשה אבות הק' סימן לבנים שוין לטובה" על דרך שכתבו בספרים הק' על הפסוק שויתי
להתחזקות בכל הענינים ובפרט במידת ההשתוות שיהיה ה' לנגדי תמיד שהיא מלשון השתוות שיהיה הכל שוה אצלו,
כל ימינו ושנותינו כולם שוין לטובה ,ואין טוב אלא תורה וזה המדרגה הכי גדולה לאדם שיהיה אצלו שיויון בין לטובה
ומצוות ,ונזכה ללמוד וללמד ולשמור מצוותיה ולעשותם ובין לרעה ,ויאמר הלא כל זה נשלח מאתו יתברך ואם בעיניו
לשמה ,ונזכה לכל הפחות להרהורי תשובה ובפרט לפני הוא הגון ,בהדי כבשי דרחמנא למה לי ,ויחשוב שכל מה
לימוד התורה ולפני עשיית המצות ,בכדי שלא נהיה ח"ו דעביד רחמנא לטב עביד ,ויקבל הכל בשמחה רבה ויאמר
בבחינת ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי ,וכמו על הכל ברכת שהכל נהיה בדברו ,וברוך הוא וברוך שמו
שהאריך בזה הרה"ק בעל הבני יששכר זיע"א בספרו דרך (ועיין בספר כתר שם טוב ח"א)
פקודיך ,ובאמת היא רמב"ם מפורשת (בפרק ז' מהלכות וגם מובא בספרים הק' שיש ג' מדרגות באנשים שיש אנשים
תשובה הלכה ז') שכתב קודם שעשה אדם תשובה הוא שאם יש להם טובה הם שמחים אבל אם ח"ו יש להם רעה
צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפילה איני שומע ועושה הם עצבים וכואבים ,ויש מדרגה שניה באנשים שגם אם
מצוות וטורפין אותן בפניו וכו' והיום (שעושה תשובה) הוא באה עליהם ח"ו רעה ,הם מתגברים עליו ומקבלם באהבה
מודבק בשכינה וכו' צועק ונענה מיד וכו' ועושה מצוות את היסורים ,אבל המדרגה הכי גדולה היא שיש להם מידת
ומקבלים אותן בנחת ובשמחה וכו' ולא עוד אלא שמתאווים ההשתוות וכנ"ל,
להם שנאמר ועורבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וגם מובא בספרים הק' שגם באם יבוא לאדם דבר טוב אל
כשנים קדמוניות עכ"ל ישמח ביותר כי יחשוב שאולי הוא מאנשים שכתוב עליהם
ואם נשתדל לעשות כל זאת ולקיימם באמת ה' יברך איתנו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידם ח"ו משכר העולם הבא,
יחד בברכה שלימה ונאמר אמן ונזכה לביאת גוא"צ במהרה אלא ישמח ויתן תודה ושבח לה' יתברך על הטובה שעשה
בימינו מתוך רחמים וחסדים מגולים אמן ואמן.
ויהיו חיי שרה וכו'
ֵמה' יָּצָּ א הַ ָּדבָּ ר ל ֹא נּוכַל ַדבֵ ר אֵ לֶ יָך ַרע אֹו טֹוב (בראשית כ"ד ,נ')
אם האדם היה יודע כמה הקב"ה דואג לו ,ועד כמה הוא נותן עליו נראה לפי שכל ימי חיי שרה היתה נדבקת תמיד להשם הוי"ה
את דעתו כדי להביאו אל הנחלה המובטחת לו ,היה יכול לשבת ב"ה ,וממנה היתה חיותה ,וזה "ויהיו" היינו שחיי שרה היה רק
יותר בשקט ,להניח את דעתו מכל הטרדות ,ולא 'להפוך את מיהיו ,דהיינו מהשם הוי"ה ברוך הוא.
(קדושת לוי)
העולם' במאמציו להסדיר את ענייניו ,ביודעו שריבון כל העולמים,
שכל הכוחות בידיו ,עושה זאת עבורו. והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה,
האבסורד הגדול בענין זה הוא שאם היו שואלים כל אחד מאתנו רש"י כולן שוין לטובה ,איך יתכן לומר כן והלוא רוב שנותיה היתה
'מה לדעתך פרק-החיים שבו אפשר לראות בבירור את ההשגחה חשוכת בנים ושרויה בצער ,סובלת רעב וגלות שבויה ביד פרעה
הפרטית ,ובשל כך להתחזק באמונה בצורה המוחשית ביותר', ואבימלך וכיוצא בפרעניות הללו ,ואיך כל שנותיה שווין לטובה ,אכן
התשובה על כך תהיה ,ללא ספק :פרק השידוכין .שהרי הכל הכוונה אמר הרבי רק זושא מאניפולי שבכל שנותיה אמרה על כל
יודעים והכל מרגישים שבתקופה זו אי אפשר לזוז בלי הקב"ה. מאורע בשווה "גם זו לטובה" על רעה ברכה את ה' כשם שמברכין
לדחוף את העגלה על הטובה ,ומעולם לא ידעה רק מה טיבו עיו שהכל מידו של ה'
ולמרות הכל ,למרות שהאדם רואה זאת בעיניו-הוא ,ומרגיש ממש הטוב.
על בשרו שבענייני השידוכין ידיו כבולות ,והכל-הכל בידי שמים, (תורת הרבי רבי זושא)
למרות כל זאת – הוא אינו ָשקט ,והשלווה שהיתה צריכה להיות ויבא אברהם לספוד לשרה
בליבו ,אינה מצויה שם ,והוא מנסה כל הזמן לדחוף את העגלה, יש לומר עפ"י מה שמבואר בפסקים שבימים בין יוה"כ לסוכות
הגם שמראים לו כל פעם מחדש שאין בכך כל תועלת ,והמפתח אסור ההספד ורק חכם בפניו מותר להספידו ,ואמרינין בגמ' אשת
של השידוכין מצוי רק בידיו של השי"ת. חבר כחבר ,ולפי זה הוצרך אברהם אבינו דווקא לבוא לביתו כדי
בואו ונשמע מהסיפור הבא עד כמה הדברים אינם נתונים בידיו להספידה שרק בפניה היה מותר לו להספידה ,כי כתב בעשרה
של אדם. מאמ רות דהעקידה היה ביום הכיפורים ולפי זה בא אברהם לביתו
שמעתי על שידוך ש'נסגר' בין משודכת שהיתה מצוינת במעלות, סמוך לסוכות כי היה מהלך של שלשה ימים עד חברון ,ולזה אמר
ומוכתרת בכל מידה טובה ,ובין בחור שלא הוגדר בפי מכיריו ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה והסמיך הביאה להספד,
כבחור הטוב ביותר של הישיבה ,וזאת כמובן בלשון המעטה. שהרי מחמת ההספד הוצרך לבוא לביתו.
אלה שהכירו את החתן והכלה ,התפלאו לשמוע על השידוך ,שהיה (דברי יואל)
נראה בעיניהם כבלתי-מתאים ,אבל הבורא חשב אחרת. ואברהם זקן בא בימים ...ויאמר לעבדו זקן ביתו (כד ,א – ב)
וכיצד קרה הדבר? יש ללמוד מכאן גודל ענוותנותו של אברהם אבינו ע"ה ,שאף גם
כל פעם כשהוצעו לאבי-הבת שידוכים מהישיבה שבה למד החתן, עם זאת שדרשו חכז"ל ,ואברהם זקן -זה קנה חכמה (ראה
היה מוכן האבא לסמוך רק על מה שיאמר ראש הישיבה .בין האב קידושין לב ,ב) ועוד ואברהם זקן -זקן ויושב בישיבה (יומא כח,
לראש הישיבה היו יחסים טובים מימים-ימימה ,והאב ,שהכירו ב) .ועם כל זאת לא החזיק מעצמו מאומה עד כי השפיל עצמו אף
כאיש-אמת ,בָ טַ ח בו שיאמר לו את כל האמת. לעומת אליעזר עבדו ,להחשיבו כי אליעזר הוא הזקן אשר ממנו
'אנחנו לא משפחה של חזנים'… קנה חכמתו ,וכינוהו לאמר 'עבדו זקן ביתו'.וכו'
ניגש אפוא האבא גם הפעם אל ראש הישיבה ,וביקש לברר את (חוקי חיים)
הפרטים אודות הבחור שהציעו לו .גם אליו הגיעו השמועות שלא ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלקי וגו'
מדובר בבחור מעולה במיוחד ,וכיון שבתו היתה מצוינת ביותר, אשר אנכי יושב בקרבו בשידוך צריכים מאוד להקפיד ולהזהר
חשש האב משידוך זה ,והדגיש פעם נוספת באוזניו של ראש מלהשתדך עם אדם שמסתכל על יראי ה' כבטלנים ,ובזה מבואר
הישיבה את העובדה שאחרי הפרטים שישמע מפיו הוא לא יברר בדרך צחות מה שאמר אברהם לאליעזר "ואשביעך אשר לא תיקח
יותר אצל אנשים אחרים. אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו" היינו אלו
מששמע ראש הישיבה את שמו של הבחור ,חשב קמעה ,ואחר כך שמסתכלים על ירא ה' כמי שיושב בטל ,איתם אל תשתדך
אמר' :הכל אצלו משונה'! וחזר על כך כמה פעמים! (אמרי חיים)
והנה ,למחרת בערב ,שברו שם צלחת .השידוך נסגר בשעה ואבוא היום אל העין (כד ,מב)
טובה. הר"ת בגימ ' 'טוב' ,הרומז לתורה ,ע"ד אין טוב אלא תורה .ע"י
אבי הכלה מיהר לחדרו של ראש הישיבה ,והודיע לו בחגיגיות לימוד התורה ,ובפרט לימוד ספרי יראה וחסידות ,זוכה אדם להיות
מרובה שהשידוך נסגר בגללו ,ובגלל הדברים ששמע אתמול מפיו. ממארי דחושבנא ,כי אורייתא קא מודעא ליה חוביה ,ובהעדר
התפלא ראש הישיבה ושאל את האבא' ,מה שמעת בדבריי הלימוד לא יגיע לחשבה"נ בתירוצים שונים.
שהלכת וסגרת את השידוך הלזה'? (ליקוטי ישועות משה)
השיב האב' :הרי הייתי אצלך אתמול ,ובאוזניי שמעתי שאמרת לי וגם לגמליך אשאב (כד מד)
ש'הקול אצלו משונה' ,והבנתי שיש לו בעיה כלשהי בקול ,אולי הוא הנראה לרמז ב זה גודל המחזיקים ידי תלמידי חכמים הם תמכי
צרוד באופן קבוע ,או שיש לו קול לא יפה .ואמרתי לעצמי שאם
דאורייתא ,אף שאין בהם תורה ,אעפ"כ גם המה ראוים לשכר טוב
ראש הישיבה אומר רק שהקול של הבחור משונה ,סימן שמצד
ולהשפעות טובות ,וזה הפי' "וגם לגמליך" הם הגומלי חסדים,
ההתמדה שלו אין כל בעיה ,ויראת השמים שלו עונה אף היא על
"אשאב" להשפיע להם כל טוב וחסדים רבים.
המדד הגבוה ביותר ,וכמו כן גם בנושא המידות והיחסים עם
(תפארת שלמה)
החברים וכו'.
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו' והנה גמלים באים (כד,
רק הקול שלו משונה ,נו – אז מה זה כל כך גרוע?! הרי אנחנו לא
סג) אפשר לרמז בזה ויצא היינו יצא לחשוב ולעיין באיזה זכות
משפחה של חזנים ,ואם כן מה איכפת לי אם הקול שלו משונה'…
נוושע לפנות ערב בסוף הגלות האחרון טרם ביאת משיח צדקינו
ולמרות שהאבא הבין שראש הישיבה דיבר על ה'קול' ,וראש
בעת שהקדושה יהיה זעיר ובשפל המצב ,והנה גמלים באים,
הישיבה עצמו התכוון לומר שאכן כפי שהשמועות מדברות 'הכל
גמלים הוא לשון גומלי חסדים ,שמרמז שבזכות הצדקה וגמילות
אצלו משונה' ,יצא השידוך אל הפועל ,והקב"ה עזר ,ובני הזוג
חסדים יהיו יכולים להחזיק מעמד ,ובזה הזכות נוושע ונצא
הללו חיו בשלום ובשלווה ,והקימו בית לגאון ולתפארת. מהגלות בב"א.
)הגאון רבי יצחק זילברשטיין -ברכי נפשי') (אדמו"ר הזקן בעל שומר אמונים זי"ע)
בדרך וזמן רב חלף מאז אכלת בביתך ,על כן קודם אכול ותנוח, לספוד לשרה ולבכותה (כג ,ב)
ולאחר מכן אשמע בחפץ לב כל שברצונך… (במחשבה תחילה) ר' דוד סגל הלוי ,בעל "טורי זהב" היה בזיווג ראשון חתנו של
ויאמר עבר אברהם אנכי (כ"ד ל"ד) הב"ח (ר' יואל סירקיס ,בעל "בית חדש") .כשנפטרה רעייתו רבקה
מעשה היה שהגה"ק ה"חפץ חיים "זיע"א נזדמן פעם לעיירה בת הב"ח ,נשא עליה בעלה בעל הט"ז הספד גדול ,וכיד גאונותו
אחת ,אבל הוא לא פרסם את עצמו שם ,ישב בקצה השולחן ולמד, שילב בהספד דברי הלכה וחידש כמה חידושים נפלאים .ביקש
בשבת קודש ביקש אחד מבעלי הבתים להזמינו לסעודת שבת, הט"ז שלא ינותק הקשר בינו ובין חותנו הב"ח ,ושלח לאחר זמן אל
אמר לו :אני ה"חפץ חיים" ,נדהם הלה ושאל ,למה לא גיליתם דבר חותנו שליח ,שייתן לו את בתו השנייה ,אחות אשתו הראשונה,
זה עד עכשיו ,ענה ה"חפץ חיים" ,מצינו בתורה הקדושה ,כשלבן לאשה .סירב הב"ח ואמר :בעל שיכול היה לחבר הספד על אשתו
הזמין את אליעזר לאכול ככתוב "ויישם לפניו לאכול "ענה "עבד עם חידושי הלכות ,דברי אגדה וכל מטעמים – אין אני יכול לתת לו
אברהם אנכי" ,והתכוין לומר ,אני נזהר בכשרות ,אף אני אמר את בתי לאשה…
ה"חפץ חיים" :כל הזמן אני מונע עצמי מפרסום ,אבל כשמזמינים ואברהם זקן בא בימים (כד,א)
אותי לסעודה אני מגלה את זהותי כדי שלא יכשילוני במאכלים מרגליה בפומיה דרביה" ק מבלאז'וב זי"ע לספר לכל יוצאי חלציו
שיש בהם פקפוק ח"ו. טרם הכנסם לחופה ,משל למלך שאחד מאנשי מדינתו אהבו
לא אוכל עד אשר דברתי דברי )כ"ד -ל"ג( מאוד ,ומרוב געגועים להיות מרואי פני המלך ,מכר את כל נכסיו
המגי ד הק' מדובנא זיע"א ,שנזדמן פעם לאכסניה אחת .בעל ובממון זה שיחד את שרי המלך שיתנו לו איזה עבודת שירות כל
האכסניה היה קמצן גדול ,אבל אירע שבאותו לילה היתה לו שהוא ,וכאשר הרגיש המלך את עבודתו שנעשית בכל כוחו
סעודת אירוסין .אחרי הסעודה פרץ ויכוח בין המחותנים ,הקמצן ומחשבתו על הצד הטוב ביותר ,ושאל השרים על זאת ,וספרו לו
טען כי השני צריך לשלם את דמי הסעודה ,שהרי כשישבו לאכול מכל הקו רות עמו ,עד שגידלו ונישאו על כל השרים ,וכל מגמתו
עדיין לא היו מחותנים .אמר המגיד מדובנא ,עכשיו אני מבין למה היה רק האיך לעשות את שרותו ברוב תשוקה על הצד היותר טוב
סירב אליעזר לאכול לפני שיאמר דברו ,הוא היה חושש שאם יאכל ומועיל ,ומחמת כן לא אבה לישא אשה למען יהא פנוי למלאכתו –
לפני שהשידוך יבוצע ,מי יודע כמה שכר יבקשו ממנו. מלאכת המלך ,ויהי כאשר זקן האיש ,וראה כי לא עוד זמן כביר לא
ואבוא היום אל העין (כ"ד מ"ב) יהא בכוחו לעמוד לשרת פני מלכו אהובו ,התיישב בדעתו שבהיות
היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ (רש"י) מסופר על שאיננו מבחין בין כל עבדי המלך אדם שיהא לבו כלבבו לשרת
הגאון הקדוש רבי שבתי כהן זיע"א בעל הש"ך ,שעוד בימי ילדותו באמונה כמוהו את המלך ,א"כ אין לו שום עצה כי אם לישא אשה
ניכר היה בחריפות שכלו ובתפיסתו המהירה .בהיותו כבן ארבע שתלד שיהא תכונתם כמוהו ,ומקטנותם יחנכם ויטפתם באהבה
שנים והוא יושב בחדר עם שאר התינוקות החוזרים על פרשת למלך.
השבוע ,פרשת חיי שרה עם פירוש רש"י .כשהגיעו לסיפורו של וסיים הרה"ק זי"ע שזהו סוד הנישואין כי שעת הכניסה לחופה הוא
אליעזר עבד אברהם ,שסיפר להורי רבקה "ואבוא היום אל העין", כהכנה ליום המיתה שצריך לחשב ימיו ושנותיו ,ולכן ישא אשה
חזרו הילדים לפני רבם על דברי רש"י הקדוש ,שכתב "היום יצאתי להעמיד עבדים נאמנים למקום ב"ה .וזהו שכתוב בתורה :ואברהם
והיום באתי מכאן שקפצה לו הדרך" .שאל ילד אחד איך לא חשש זקן בא בימים (בראשית כד,א) ,שנתיישב אחר שכל ימיו עסק
אליעזר לספר לפני הורי רבקה שהיתה לו קפיצת הדרך ?ואולי לא לפרסם אלוקותו ית"ש ,ולחבבו על כל העולם ,וכשנזדקן נתן אל
יאמינו לו .מלמד התינוקות לא ידע מה לענות על שאלה זו .קפץ ליבו על מי יטוש עבודה הלזו - ,וכפי שהתאונן והנה בני ביתי יורש
שבתי הפעוט והשיב ,והלא לפני מספר פסוקים כתוב מה שסיפר אותי ,הגם שהוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו
אליע זר (פסוק ל"ו) "ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה לאחרים ,מכל מקום אינו עצמו ובשרו .ולכן כאשר בירך את
ויתן לו את כל אשר לו" ,ומפרש רש"י שטר מתנה הראה להם, אברהם בכל – עולה בגימ' בן ,אמנם מה יהיה תכליתו ,שהרי לא
והרי מתוך שטר המתנה שנכתב בו ביום ,יכול היה אליעזר להוכיח נשא אשה ,ומשום הכי מיד ,ויאמר אל עבדו להתעסק בנישואיו של
להם אמיתת דבריו שקפצה לו הדרך. יצחק וכל זה יהיה למען אשר יצוה את עצמו ,ואח"כ את בניו אחריו
ואבוא היום (כד ,מב) ושמרו דרך ה'.
" יפה שיחתן של עבדי אבות" (רש"י) .הפרשה מספרת כיצד הלך (מפי רבינו בעל החוקי חיים זצוק"ל)
אליעזר לשדך את רבקה ליצחק .הסיפור נכתב פעמיים :פעם אחת לא אוכל עד אם דיברתי דברי (כד ,לג)
כאשר הדברים התרחשו ,לפי סדר המאורעות ופעם שנייה כאשר רבי שמואל מקאריב שלח ב אחד הימים את תלמידו רבי נח
אליעזר מגולל את הדברים באזני משפחת רבקה .שאל הרב מקאריב ,אל הרה"ק רבי ישעיה מפשדבורז במטרה להציע לפניו
מפוניבז' ,לשם מה הכפילות? הרי הפרטים בשני המקומות זהים שידוך לאחד מבני ביתו .הגיע רבי נח אל רבי ישעיה וסיפר את
כמעט לחלוטין? והרב השיב :בנוהג שבעולם שרוב השדכנים מטרת בואו .מיד ערכו לפניו שולחן במיני מאכלים להשיב את
רואים הכרח לדבר בשתי לשונות ,אצל צד החתן מדברים כך ואצל נפשו ורבי ישעיה ביקש ממנו שיאכל קודם .נענה רבי נח ואמר:
צד הכלה אחרת .הכל לפי ראות עיניהם כי נדמה להם שבדרך הזו הלא אצל א ליעזר מצינו שלא הסכים לאכול מאומה עד שיציע את
יביאו את השידוך לידי גמר טוב .אליעזר עבד אברהם שהיה דולה השידוך ,אם כן קודם אדבר את מה שרצוני לומר ואחר כך אטעם.
ומשקה מתורתו של אברהם והוא בעצם "אבי השדכנים" ,בא נענה הרה"ק מפ שדבורז בצחות לשון :אצל אליעזר נאמר "ואבוא
ללמדנו שאין צורך כלל בתכסיסים אלו ואל להם לשדכנים לזוז היום אל העין" ,מסביר רש"י" :היום יצאתי והיום באתי ,מכאן
כמלא הנימה מן האמת. שקפצה לו הארץ" .אם כן ,לא שהה אליעזר זמן רב בדרכים ולא
עבר זמן רב מאז שאכל בביתו .אולם אתה הרי שהית מספר ימים
לזכר עולם יהיה צדיק לעילוי נשמת
אדמו"ר צבי הירש זצ"ל
לזכר עולם יהיה צדיק הרבנית סימא ראטה ע"ה
בן הרב יהודה לייב זצ"ל אדונינו מורינו ורבינו בת הרב יצחק זצ"ל
מרימנוב א"ח הרה"ק בעל השומר אמונים זי"ע
הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל
נלב"ע ל חשון תרז נלב"ע כח חשון תשמג
ברא כרעא דאבוה
אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל
לזכר עולם יהיה צדיק מקראלי לעילוי נשמת
אדמו"ר ישראל זצ"ל הגה"צ משה וועבר זצוק"ל
נלב"ע ד' טבת תשעט
בן הרה"ק יצחק אייזיק זיע"א בהרה"צ מרדכי זצ"ל
מסטניסלאב זוטשקא זכותו יגן עלינו ועכי"א נלבע יב כסלו תשפא
נלב"ע כ"א חשון תש"ע
החילוק בין גמליו של אברהם אבינו לבין חמורו של רבי פנחס בן יאיר
טבאי שהרג עד זומם בטעות ,וכן רבי ירמיה בר אבא שאכל בפרשתנו כתוב ,ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים( .בראשית
קודם הבדלה. כ"ד ,ל"ב)
ולכך מסייגים תוספות את הכלל של "בהמתן של צדיקים אין פירש רש"י" :ויפתח -התיר זמם שלהם ,שהיה סותם את פיהם
הקב"ה מביא תקלה על ידיהם" רק לאיסורי אכילה ,שגנאי הוא שלא ירעו בדרך בשדות אחרים".
לצדיק שאוכל דבר איסור .אך בשאר איסורים גם הצדיקים ובספר מרפסין איגרי בפרשתנו ,הקשו ,וז"ל :הלא "בהמתן של
יכולים להיכשל. צדיקים -אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" ,כמבואר במסכת
זאת ועוד ,שגם באיסורי אכילה ,הגנאי הוא לאכול דבר גיטין (ז' ,ע"א) וכי גמליו של אברהם אבינו היו פחותים
שאיסורו הוא בחפצא כמו טבל ,ערלה וכדומה .אך אכילת דבר מחמורו של רבי פנחס בן יאיר ,עליו סיפרו חז"ל במסכת חולין
מותר בשעת איסור ,אין בזה כל כך גנאי ,ואין הקב"ה מונע (ז' ,ע"א) ,שלא רצה לאכול פירות בלתי מעושרים.
תקלה כזו מהצדיקים. מדוע ,אם כן ,הוצרך אברהם לזמום את גמליו שלא ירעו
לפי זה ,אילו אברהם אבינו לא היה זומם את פיותיהם של בשדות אחרים ? ,עכ"ל.
גמליו ,היו הם רועים בשדות זרים ונכשלים באיסור גזל. ראשית יש לציין שתמיה זאת תמהו במדרש רבה א)
והואיל ואיסור גזל אינו איסור בגוף הפירות ,שכן הבעלים בפרשתנו (בראשית פרק ס' סימן ח') ,וז"ל המדרש :ויבוא
מותרים באכילתם ,שוב על כגון זה לא נאמר שאין הקב"ה האיש הביתה וגו' ,התיר זמומיהם ,ר' הונא ור' ירמיה שאל לר'
מביא תקלה לבהמתן של צדיקים ,ולכך היה סותם פיות גמליו חייא בר רבה לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו
כדי שלא ירעו בדרך( .וכן תירץ שם גם הרב ב .ז'ק שליט"א) של ר' פנחס בן יאיר ,וכו' ,עכ"ל המדרש.
ז) עוד כתב שם לתרץ הגאון רבי צבי קריזר שליט"א ,וז"ל: והנה בפירוש מתנות כהונה שם ,הביא בשם הרמב"ן, ב)
בפירוש "מהרז"ו" על מדרש רבה( ,בראשית פרק ס' סימן ח') שהיא תמיה קיימת ,ודעת ר' הונא ור' ירמיה ש"ויפתח" קאי על
חילק בין בהמה שהצדיק רוכב עליה ,לבין בהמה שהצדיק אינו קשרי האוכף ,ולא על זמומיהם ,עכ"ד .ולפי זה לא קשה מידי.
רוכב עליה .חמורו של רבי פנחס בן יאיר היה החמור שעליו ובפירוש עץ יוסף שם ,הביא לתרץ בשם הרא"ם, ג)
רכב התנא הקדוש ,והיה מחובר לצדיק באופן בלתי אמצעי. דהיכא דקביע היזקא בעוברו בין השדות לא שייך הא דחמורו
עליו נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה לבהמותיהן של הצדיקים. של ר' פנחס בן יאיר.
מה שאין כן גמליו של אברהם ,אף שהם שייכים לצדיק ,אך עוד תירץ שם (בשם היפ"ת ונזה"ק) שאין סומכין על ד)
כיון שאין הם מחוברים לצדיק באופן ישיר ,בהם אין הקב"ה הנס .עכ"ד.
עושה את הנס לשמור אותם מתקלה. וכעין זה ביאר בספר מרפסין איגרי בפרשתנו ,הג"ר ח .צ.
ח) עוד תירץ שם הרב א .י .קנובליך שליט"א ,וז"ל :רש"י פרבשטיין שליט"א ,וז"ל :אכן הקב"ה מונע תקלה אפילו
(פסוק י') פירש ,שהיו גמליו של אברהם ניכרים משאר גמלים מבהמתן של צדיקים ,ובכל זאת אברהם העדיף לזמום את
מפני הזמם שנמצא על פיהם ,ועל פי הזמם כל אחד ידע שאלו גמליו .שהרי זה ודאי שהנהגה כזאת של בהמות הנמנעות
הם גמליו של אברהם .ויתכן שזו היתה סיבה נוספת שאברהם מלאכול את מה שלפניהם רק בגלל שבעליהן צדיק ,היא הנהגה
רצה לזמום את גמליו ,אף שידע שגם ללא הזמם לא ירעו של נס ,ואין זה מדרך הטבע .וכבר הורו לנו חכמינו" :מי
גמליו בשדות זרים ,שהרי אין הקב"ה מביא תקלה על יד שנעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו".
בהמתן של צדיקים .בכל אופן רצה שכל העולם יראה וידע לכך אברהם ,אף שידע כי גם אם לא יזמום את גמליו הוא לא
שהוא מקפיד על גזל ויתקדש שם שמים ברבים .עכ"ל. יכשל באיסור גזל ,כי הקב"ה שומר ומונע מהצדיקים תקלה,
ט) מצאתי בס"ד לתרץ שיתכן וכל מעלתו של רבי פנחס בן לא רצה אברהם להשתמש במעשי ניסים ולהפסיד מזכויותיו,
יאיר היתה רק בארץ ישראל ,שקדושתה ומעלותיה משפיעות ולכך זמם את גמליו כדי שלא ירעו בשדות זרים ויכשל בגזל,
על הבהמות של הצדיקים שלא יהנו מדבר איסור .אבל בחוץ ולא יצטרך להגיע להנהגה ניסית .עכ"ל.
לארץ אין הבהמות יכולות להגיע לדרגה גבוהה זו להיזהר ה) עוד תירצו בספר מרפסין איגרי בפרשתנו ,בשם מרן הגר"ח
ממאכלות אסורים ,אף שבעליהן צדיקים גמורים. קנייבסקי זצ"ל ,וז"ל :אברהם זמם את גמליו משום מראית
סמך ליסוד זה הביא הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מהקינות העין ,שכן האנשים הרואים את גמליו של אברהם המתהלכים
לתשעה באב ,בהם מקוננים" :בין כל בהמה ועוף חכמו עדי ללא זמם ,חושבים שאף הם נהנים מן הגזל ,שהרי אינם יודעים
כחמור היה לפני לבן יאיר חמורך" .הרי שמעלת חמורו של שגמלים אלו יודעים להבחין בין דבר גזול לדבר הפקר .עכ"ל.
רבי פנחס בן יאיר היא משבחי ארץ ישראל. ו) עוד תירצו שם בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל ,וז"ל :יש
לפי זה מובנת דרכו של אברהם לזמום את גמליו בדרכם אל לחלק בין איסור גזל ,לבין איסור אכילה של דבר שאסור
ארץ אבותיו ,למצוא אשה לבנו יצחק ,שמכיון שהם יוצאים את בחפצא ,וזאת על פי דברי התוספות במסכת גיטין (שם ,ד"ה
גבולות ארץ ישראל לחוץ לארץ ,יש לחשוש שילכו וירעו השתא) שהביא מכמה מקומות בש"ס שמצאנו תנאים
בשדות זרים ,על אף היותם בהמותיהן של צדיקים. ואמוראים שנכשלו בעצמם באיסורים חמורים ,כמו רבי
מאת הגאון גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א ישמעאל שקרא בשבת לאור הנר והיטה את הנר ,וכן יהודה בן
מו"צ בק"ק קראלי ומח"ס גם אני אודך
משל יפה ,שהוא תקף ורלוונטי גם בימים אלו ,ולמעשה הוא נכון הרה"ג מאיר סויסה שליט"א
לכל זמן ולכל עת! מו"צ בבית הוראה קראלי באשדוד
"את המשל הזה אומר 'הטלזער' ,אמר ראש הישיבה :מעשה
בכפרי אחד שהגיע לאיזה בית חרושת וראה שם מכונה ענקית, "ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין" (כ"ד,
שמחוללת פלאים של ממש ,נכנס חומר גלם מצד אחד, כ"ט)
הפסולת נשפכת מהצד ההוא ,והמוצר המוגמר מהצד השלישי, 'ולרבקה' -רבקה זהו כינוי לנפש ,שהיא צדיקה ,הנמצאת בגוף
המכונה שוטפת ,ממרקת ,טוחנת ומסדרת ,עושה את כל מה האדם.
שצריך לעשות עד שמתקבל המוצר המוגמר. 'אח ושמו לבן' -כינוי ליצר הרע שנמצא עם האדם כמו אח מאז
"עומד שם הכפרי ומתבונן באחד הברגים ,הוא מסתכל עליו חזק שיצא לאוויר העולם והולך עמו לכל מקום ,ומנסה להכשילו
חזק ,ודורש הסברים" :מה זה הבורג הזה? מה הוא עושה בדברים שהכל זה מצוות ומעשים טובים ושם לו את הכל כאילו זה
כאן???". נקי ולבן ,עד שבסופו של דבר לאחר החטא מתגלים מזימותיו
"מה נענה ומה נאמר לאחד כזה? שוטה שכמוך! סכל חסר בינה!!! הערמומיות כמו שהיה אצל לבן.
הבורג? זה מה שחשוב לך להבין? כבר הספקת להבין את כל מה 'וירץ לבן אל האיש' -הוא היצר הרע בא לאדם ואומר לו "החוצה"-
שהמכונ ה הזאת עושה? איך היא פועלת ,כיצד היא מצליחה לייצר בא עזוב את הלימוד ונצא לחוץ לאוויר הפתוח ,לנשום אויר
כזה מוצר מוגמר בלי שום מאמץ ,הכל כבר ברור לך וידוע לך עד וליהנות מהחיים ,תגיד מה תרצה הכל בא לך 'אל העין' -הנה
שמצאת זמן להתעניין במהותו של אחד הברגים במכונה ,בורג תראה הכל כאן ועכשיו לא צריך להמתין הרבה זמן רח"ל.
אחד מתוך אלפי ברגים שנכללים בה? אמרו חז"ל 'כך היא דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כך,
" איך אנחנו יודעים שהאיש הזה הוא כסיל גמור? כי דוד המלך ומחר אומר לו עשה כך ,עד שהולך ועובד ע"ז רח"ל.
כבר אמר לנו בתהילים" :איש בער לא ידע" ,מי שהוא איש ,הוא כמה צריכים אנו להתחזק יחד ולהתגבר מול ניסיונות ופיתויי היצר
מבי ן שהוא בער ולא הכל הוא יודע ,אבל "וכסיל לא יבין את זאת", הרע המנסה בכל כוחו להכשילנו ולהסיתנו מעבודת הבורא
הכסיל רוצה להבין מה זה ,הוא תופס נקודה אחת קטנה וחייב יתברך.
להבין אותה .זה לא משנה שהוא אל יודע שום דבר על כל מה יעזרנו ה' ונזכה לנצח במלחמת היצר הרע ולהיות קרובים אליו
שקורה מסביב ,דווקא את הנקודה הזאת הוא חייב להבין ,דווקא יתברך תמיד אמן ואמן.
הבורג הזה מעניין אותו ,ואם לא ייתנו לא מענה הוא יגיד שכל
המכונה הזאת לא שווה כלום…
" הקב"ה מנהיג אותנו אלפי שנים בהנהגה ניסית .הגוף של האדם
הוא פלא פלאים ,המאורות ברקיע השמים מאירים באופן שאף בן
תמותה לא מסוגל להבין ,החי והצומח ,הדומם והמדבר ,העולם שח הגה"צ רבי נתן גשטטנר זצ"ל :דכירנא כאשר הדפסתי ספר
שלנו מלא בכל כך הרבה דברי פלא שאין לנו שמץ של הבנה בהם. אחד בעזרת השי״ת ,ונכנסתי אל הגאון גאב"ד טשעבין זצ״ל
לתת לו את הספר במתנה ,והגאון זצ״ל ביקש לשלם לי עבור
הספר ,ואמרתי לו שאני הבאתי את הספר ליתן במתנה גמורה,
וכבר אמרו חז״ל (קידושין ז ).דאדם חשוב שקיבל מתנה הרי
זה כאילו שהוא נתן לנותן ,שכן הנאה מרובה יש לו לנותן,
המשנה אומרת :עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד שאותו אדם חשוב קיבל ממנו את מתנתו ,וע״כ אותה הנאה
בכולם .עמד בכולם ,כלומר' ,החזיק מעמד' בכל גל וגל מבלי שיש לי שלקח את הספר ,יהיה במקום תשלומין .והשיב הגאון
להישבר ומבלי נפילת הרוח. זצ״ל ,אין הכי נמי שזה מועיל כמו כסף ,אבל
סיפר הרה"צ רבי ישראל דב הלבערשטאם זצ"ל ,שהנה בשנות זה לא ״מזומנים״ .והכוונה ,דאמנם לפי ההלכה מקודשת
המלחמה הראשונה עזב הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע את חצר האשה והוי כאילו שקיבלה כסף ,מכל מקום בשוק אי אפשר
הקודש בבעלזא וגלה לאונגרין (הונגריה) ,וכשוך המלחמה יצא לקנות בכסף זה ,ואינו עובר לסוחר.
לשוב לכיסא ממלכתו ,כאשר בדרכו שבת לראשונה בעיר והיות כי שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד ,אמרתי
האלאשיץ. בזה לפרש הפסוק בפרשת השבוע (חיי שרה כג ,טז) וישקול
לרגל המאורע נקהלו שם הרבה חסידים לרוב עד מאד ,ואף זקנו אברהם לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר וגו׳ .וצריך
הרב נפתלי צבי אונגאר זצ"ל ערך 'נסיעה' ולקח עמו את בנו רבי ביאור מה ההדגשה שהדגיש הכתוב שהיה זה כסף עובר
ברוך אברהם זצ"ל שהיה אז כבן י' שנה .לגודל הקהל העצום לסוחר ,הלא אם אין הכסף עובר לסוחר א״כ אין בו שום
שנאסף מקרוב ומרחוק היה הלחץ והדחק עד 'לב השמים' ,והיו חשיבות .ועיין רש״י שם .ומה חידוש יש כאן.
צריכים לפלס דרך למהרי"ד בכח גדול ,ואף השתמשו לשם כך אמנם לדרכינו יש לומר ,דהנה אברהם אבינו הרי היה שר
בזרועותיהם… וכך ,כשנכנס המהרי"ד בליל שבת קודש לפני חשוב אצלם ,כמו שמצינו שאמרו לו (פסוק ו) נשיא אלקים אתה
'עריכת הש ולחן' קיבל הילד 'מכה' עזה מהדוחפים ,ומיד ברח בתוכנו ,וע״כ היה עולה על הדעת שאולי בזה שאברהם אבינו
לבית האכסניא ושוב לא אבה ללכת לביהמ"ד ,ואכן הלך האב ר' לקח את השדה מעפרון במתנה ,כמו שביקש עפרון מתחילה
נפתלי צבי בצפרא דשבתא וב'שלש-סעודות' לבדו. לתת לו את השדה חינם אין כסף ,א״כ נחשב זה כאילו כבר
והנה בעת רעוא דרעוין פנה אליו הרה"ק ושאלו היכן הילד (היה
שילם אברהם לעפרון את הכסף ,שהרי קבלת מתנה של אדם
זה לפלא גדול בעיניו ,כיצד הבחין הרה"ק בתוך הדוחק והמהומה
חשוב נחשבת כנתינה ,ועל כן בא הכתוב לומר ,שאותו הכסף
שאמש נלווה אליו בנו ,וביותר ,כיצד שם לבו היום שהילד
איננו…) ,והשיב לו רנ"צ כי ספג הילד מכות 'זרוע' ב'לחיים' שנתן אברהם אבינו לעפרון ,היה ״עובר לסוחר״ דהיינו מזומנים
מהלחץ והדחק וממילא החליט להישאר בבית. ממש ,דמה שקבלת המתנה ע״י אדם חשוב נחשבת לנתינת
נענה לו המהרי"ד :לך אמור לבנך ,א איד טאר זיך נישט ממון הרי זה רק לגבי נותן המתנה ,שהוא מתכבד שאדם חשוב
דערשערקן ווען ער כאפט א גוטן קלאפ (אסור לו ליהודי להתפעל הסכים לקבל ממנו מתנה ,אבל לאחרים אין זה נחשב ממון,
אף כשמכים אותו מכות נאמנות)… ואמר ה'ילד' ,שעבר את שנות וא״כ ממון כזה לא הוי עובר לסוחר ,ועל כן קמשמע לן קרא
המלחמה הנוראה ,ובמהלכה עבר צרות צרורות וספג מכות שאברהם אבינו נתן לעפרון ממון ממש ,שהוא מזומנים עובר
הרבה ,ודברות קדשו של המהרי"ד שלא להתפעל מכל מכה הן הן לסוחר לכל אדם.
שעמדו לו להחזיק מעמד… שיחות מלוה מלכה
אדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע
ל חשוון
יצאו האנשים הגיע הגבאי השני עם הצדיק רבי אברהם הוריו של רבנו היו יהודים פשוטים ותמימים עם אמונה
משה זיע"א ,שני הגבאים יצאו מן החדר הפנימי ורבנו יוקדת ,עניים במקצת כך שלא היה לאל ידם לשולחו
בלב רועד לא מוריד עיניו מהצדיק ,ליבו דופק בקצב למלמד דרדקי.
מהיר ,וכאשר נכנס הצדיק למי המקווה יצא רבנו כאשר מלאו לרבנו עשרה שנים מתו עליו הוריו בעודם
ממחבואו והביט בצדיק טובל .הגבאים שראו זאת מרחוק משאירים אותו בהשגחת אבי היתומים .יתום מאביו ואמו
חרקו שינים אך מפחד פן יבלבלו את הצדיק בכוונותיו לא נשאר הנער ,נכמרו רחמיו של בן אחי אמו ,רבי דוד שמו
יכלו לעשות דבר ,כאשר גמר הצדיק לטבול אץ רבנו והוא אספו אל ביתו אשר בעיר טארנא ,דאג לכל צורכיו
חזרה למקום מחבואו וכאשר יצאו הצדיק והגבאים מן והיה לו לאב .אך סידור זה גם לא ארך זמן רב מאחר ובן
החדר קפץ רבנו היישר לתוך המים בו שהה הצדיק וכיוון דודו שמלכתחילה לא היה עשיר לא הצליח להשיג אפילו
את כוונותיו. כדי מחייתו ובלית ברירה מסרו לחייט ירא שמים אשר
מאותו הרגע הרגיש רבנו כאילו והלהבה משתלטת על כל היה מוכר בעיירה כ -רבי יודא חייט והוא דאג לכל צורכו
גופו ,בתפילת שחרית הרגיש התרוממות רוח כפי שלא ואף למדו אומנות.
הרגיש מימיו וכל כולו אמר שאיפה לעבודת ה' ית'. רבנו היה נער כבן שנים עשר שנים ,יתום מהורים וכמעט
רבי מנחם מנדל מרימנוב: ללא כל ידע רוחני ,אך נפשו לא נתן לו מנוח ,לבו אשר
מיד לאחר תפילת שחרית ניגש רבנו למעסיקו רבי יודא בער בתבערה שאפילו הוא לא הבין את פשרה על בוריה
חייט ואמר לו כי הוא אינו חפץ להיות חייט ,ליבו שואף שאפה למשהו נשגב יותר .הנער היה מקובל בחברה,
לדברים גדולים יותר ,רבנו ביקש את רשותו ופנה אל מעסיקו אהבו יותר משאר העובדים ואף ביטא זאת
מחוץ לעיר שם פגש בכמה יהודים שנסעו לעיר פריסטיק. בדרכים מסויימים ,על פי ההיגיון היה נער במצב כזה
כאשר נכנסו לעיר פנה רבנו לבית מדרשו של רבי מנחם מסתפק במעמדו ,אך לא הנער הזה ,אותה אש שהבעירה
מנדל מרימנוב ,התיישב בפינה והחל לומר תהילים את נפשו לא נתנה לו מנוח ,ובפרוטות שהיה מקבל היה
בהשתפכות הנפש אשר הפליאה את כל שומעיו. רץ לקנות נרות וכאשר ירד הליליה וכולם היו נמים את
כמה מן החסידים החלו להתעניין בו ובמוצאו וכאשר גילו שנתם קם הנער בחצות ,מסתתר בין הקיר לתנור ,מדליק
כי יתום הוא מאביו ואמו נכמרו רחמיהם והשיבו את נפשו נר ואוחזו ביד האחת ביד השניה אחז בסידורו וביושבו על
בדברי מאכל ושתיה ,חלקם אף הציעו ללמוד עמו הרצפה החל לבכות בדמעות שליש.
בחברותא וכך התעלה רבנו בבית המדרש מיום ליום. היה בוכה ומתחנן לפני הקדוש ברוך הוא אבי היתומים,
בכל אותו הזמן פחד רבנו להכנס אל הקודש פנימה אל מבקשו על פי תפיסת עולמו כי יוליכהו בדרך הישר ,שיתן
רבי מנחם מנחם מנדל ,רבנו לא הרגיש עצמו כראוי לדבר בידו את האפשרות לעסוק בתורתו הקדושה .לאחר מכן
עם הצדיק פנים אל פנים ,אך היה רואהו כל יום בעת היה מודה לה' על כל החסד מזמר פרקי תהילים וחוזר
תפילת שחרית ,עת הגיע להתפלל עם הציבור. לישון .בבוקר היה קם עם כולם כאילו לא קרה דבר.
גם אם פחד להתראות לפני הצדיק הרי שבכל ליבו שאף הפגישה הגורלית:
לזכות לשמשו שהרי "גדול שימושה יותר מלימודה" ולכן רבנו היה אז כבן חמישה עשרה שנה לערך ,ולעיר טארנא
היה מציע את עצמו לפני הגבאים לעבודות הקשות הגיע רבי אברהם משה מפשוורסק שהיה אדמו"ר גדול
והמבוזות אשר כולם העדיפו להתחמק מהן וכך החלו אשר שמו הלך לפניו .כאשר שמע רבנו כי הגיע צדיק
הגבאים לפנות אליו בדברים קטנים שיהיה להם לעזר, לעיר רצה בכל ליבו ללכת לפגשו אך גדולים וטובים ממנו
והיה רבנ ומתחנן לפניהם כי יתנו לו להסיק את התנור לא הצליחו להכנס אל הצדיק ,ולא ידע להשית עצות
בשביל הצדיק ולנקות את חדרו ובכל פעם שהסכימו בנפשו.
הגבאים היה רבנו עושה זאת בשמחה עצומה על שזוכה לפתע התנוצץ רעיון נועז בליבו ורבנו חיכה רק לשעת
לשמש את הצדיק. הכושר לבצעו .השכם בבוקר קם רבנו ממיטתו וברגלים
דרכו ושיטתו של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימינוב קלילות הגיעה לבניין המקווה שם הסתתר תחת לאחד
זיע"א לנסוע במרכבה רתומה למספר סוסים ,כמו גם הספסלים וחיכה.
פסיקת סכומי הפדיונות אשר הגיעו לעתים לסכומים לא עבר זמן רב ואנשים משכימי קום החלו להופיע ,אך
אגדיים ,היוו עילות מספיקות לביקורת ולמורת רוח מצד לא עליהם היו עיני רבנו ,רבנו ידע כי הצדיק רבי אברהם
אותם צדיקים אשר מדרגותיו השמיימיות של הרה"ק משה זיע"א יבוא תוך דקות ספורות לטבול במקווה ,או אז
עדיין לא נתגלו לפניהם די הצורך. יוכל הוא סוף סוף להביט בפניו הקדושות .והנה נקטעו
יום הילולתו של הצדיק הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ מחשבותיו וקול הגבאי נשמע ברקע ,מגרש את האנשים
זיע"א ,החל ביום י"א באייר ,ובואם של צדיקי הדור מכל כדי שהצדיק יוכל לבוא לטבול בשקט ולכוון כוונותיו ,רק
רחבי המדינה להשתטח על ציונו הקדוש שבלנצהוט,
שימש הזדמנות מתאימה להעלות את הנושא לדיון בפני
אותו כינוס לצדיקים .מה גם שבאותה שנה נבצר מהרה"ק
ויבא אברהם לספוד לשרה (כג ,ב) מרימנוב משום מה להגיע ללנצהוט בטרם יום ההילולא.
בספר "מטה יהודה" פירש בדרך צחות ,לפעמים בהספדים,
נשמעים דברים על הנפטר שלא שייכים אליו כלל ,עד כדי ואכן ,בחשאיות וללא כל פרסום מוקדם ,נתוועדו להם
כך ,שכשאדם מגיע להלוויית חבירו שהוא מכירו ,מוצא את הצדיקים בבית מדרש סגור במתא והחלו דנים ומעלים
עצמו תוהה האם לא טעה והגיע להלוויה של מישהו אחר, את רחשי לבבם.
או שמא חבירו היה צדיק נסתר .כאשר הספיד אברהם את אול ם מן השמים נתגלה הדבר להרה"ק .הוא ציווה מיד
שרה ,וכל מה שאמר ,עדיין ידעו כולם שזו שרה .לא היו
להזמין אליו את אחד מעשירי עירו וביקש הימנו להשאיל
שבחים מוגזמים ,וזהו "ויבוא אברהם לספוד לשרה".
לו את מרכבתו המהירה על סוסיו האבירים ועל עגלונו
המיומן למשך יום אחד .הלה נעתר לבקשה ,ובתום מספר
שעות של דהירה עצרה המרכבה ברחבה שלפני אותו
מרכז "אמונת חיים" קראלי בית מדרש בלנצהוט.
תדהמה מוחלטת ירדה על הנאספים עם הופעתו
פרנס השבוע הפתאומית בתוך בית המדרש פנימה .הוא לא הרבה
הרה"ג אשר אנשיל בעק שליט"א בשהיות ניגש אל השולחן ופתח להשמיע תורה :בפרשת
לרגל שמחת אירוסי בנו השבוע ,פרשת בהר ,נאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'.
לכאורה קשה הרי נאמר כבר שלשה פסוקים קודם לכן
הבה"ח יהושע הי"ו עב"ג בשעטומ"צ
'אל תונו איש את אחיו' ,אלא בתחילה באה התורה
יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג דקדושה מכל יו"ח
ללמדנו שאסור להונות את השני' ,איש את אחיו' ,ולאחר
מכן באה התורה ללמדנו שגם איש את עצמו אסור
להונות ,והיינו 'איש את עמיתו' ,האותיות אל"ף ועי"ן
מתחלפות ,והרי זה כאילו נאמר 'את אמיתו' ,גם את
האמת העצמית אסור להונות .בטרם כל פעולה ,ובפרט
קהילא קדישא כזו הנוגעת ל'איש את אחיו' יש לבדוק היטב את ה'איש
את אמיתו' ,אם אכן הכוונה ברה וטהורה לשם שמים
קראלי בלבד.
בצל מרן רבינו עט"ר שליט"א הדממה שנשתררה עם כניסתו לבית המדרש נתעמקה
בעיה"ת אשדוד ת"ו מעתה שבעתיים .איש לא פצה את פיו להשיב ,והרה"ק
בס"ד מרימנוב המשיך לדרוש והזכיר את הפסוק מפרשת מקץ
'וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ותרב
סידורו של שבת משאת בנימין ממשאות כולם' ,הם סברו כי סדר ישיבתם
בימי החורף הוא הנכון ,היושבים בראש הם הגדולים והיושבים
בירכתיים הם הקטנים ,עד שפקח יוסף הצדיק את עיניהם
שחרית והם נוכחו לדעת כי דווקא בנימין הקטן מכולם הוא הוא
תהילתו בקהל חסידים הגדול מעל כולם.
בשעה 9.50 או אז פנו כל הנוכחים אל הרה"ק וביקשו הימנו לשבת
בראש השולחן .מאז ואילך נימנו הנוכחים באותה אסיפה
סעודה שלישית על מעריציו הנלהבים ומהם אשר הגיעו תמידים כסדרם
כחצי שעה לפני השקיעה (בשעה )16.20 להסתופף בצילו ולהתאבק בעפר רגליו ברימנוב
בהיכל "רעווא דרעוין" אהבת ציון ('כהן גדול משרת' עמוד קכג)
כניסה מגינת דב גור או מרח' מכשוילי (בי"ס שילה)
מאות כבר נושעו! ומה איתך?
קול קראלי
עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים
רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה ,אזכרה וכו' במוצש"ק :מלוה מלכה עם מרן רבינו שליט"א
תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של
מרכז "אמונת חיים" קראלי אידיש 074-7962278
כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון
רח' חפץ חיים 1/3אשדוד עברית 03-7236730
טל 08-8659931.או 055-6798152 שמעו ותחי נפשכם
באימייל8659931@gmail.com :
