gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בינת המשפט · Binas Hamishpat — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: בינת המשפט · Binas Hamishpat

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

בינת המשפט · Binas Hamishpat — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון תשד‪ ,‬שבת חיי שרה תשפז‪ ,‬תשפ"ו מאת‪ :‬יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ‬ ‫להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוני‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫טל‪052-7611435 :‬‬ ‫בדירה‪ ,‬שהרי כתב בצוואה שאם הוא ימות ראשון‪ ,‬הוא נותן הכל‬ ‫איך יחול קנין מושלם בצוואה הדדית‬ ‫לאמא‪ .‬וכאשר האמא עשתה קניין‪ ,‬כבר הקנתה את חצי הדירה של‬ ‫ובו יבואר‪ :‬א‪ .‬איך כותבים צוואה של בני זוג‪ ,‬שכל אחד מוריש‬ ‫האבא גם כן לבת‪ .‬וכל זה דווקא כאשר ידוע שהאמא עשתה קניין‬ ‫לשני הכל‪ ,‬ואחר כך ירשו כל הילדים שווה בשווה‪ .‬ב‪ .‬איך יחול‬ ‫לאחר האבא‪ ,‬וכן נוהגים תמיד לכבד את האבא ראשון‪ .‬אבל אם יש‬ ‫הקניין על החצי שבן הזוג יורש לאחר שנים רבות מבן הזוג שמת‪.‬‬ ‫ספק‪ ,‬אי אפשר להוציא מיד הבן את חצי הדירה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬מי שהקנה נכס שלא היה ידוע בשעת הקניין שהוא שלו‪,‬‬ ‫והתברר למפרע שזכה בו‪ ,‬האם חל הקניין‪ .‬ד‪ .‬דין שני שטרות‬ ‫ביאור התשובה‬ ‫שזמנם שווה‪ .‬ה‪ .‬ומה הדין כשהזמן שווה‪ ,‬אבל ידוע מי חתם‬ ‫הקדמה‬ ‫ראשון‪ .‬ו‪ .‬נתן מתנה בתנאים מגבילים‪ ,‬האם זכה בה המקבל‪ .‬ז‪.‬‬ ‫כדי להבין את עומק השאלה‪ ,‬יש להקדים‪ .‬כידוע‪ ,‬על פי הלכה אי‬ ‫האב שנתן לבנו גוף קרקע מהיום ופירות לאחר מותו‪ ,‬והבן מכר‬ ‫אפשר לאדם לצוות מה יעשו בנכסיו אחר מותו‪ ,‬לכן כל הצוואות על‬ ‫את הגוף‪ ,‬האם חל הקניין‪ .‬ח‪ .‬מתי אומרים ברירה גם‬ ‫פי הלכה הן מתנה מחיים‪ ,‬בתוספת תנאי‪ ,‬שאת הגוף נותנים עכשיו‬ ‫בדאורייתא‪ .‬ט‪ .‬כתב בצוואה שיכול לחזור בו‪ ,‬האם יכול המצווה‬ ‫ואת הפירות לאחר מותו‪ ,‬ומוסיפים תנאי שתמיד יוכל לחזור בו‪.‬‬ ‫למכור את נכסיו‪.‬‬ ‫כאשר בני זוג כותבים צוואה בדרך כלל‪ ,‬כל צוואה מחולקת לשני‬ ‫הנידון‬ ‫חלקים‪ .‬בחלק הראשון כותבים שנותן הכל לבן זוגו‪ ,‬ובחלק השני‬ ‫"אנו אח ואחות‪ .‬לפני שנים רבות‪ ,‬בשנת תשס"א‪ ,‬ההורים שלי עשו‬ ‫כותבים שאם יאריך ימים אחרי בן זוגו‪ ,‬הוא נותן הכל שווה בשווה‪,‬‬ ‫וכן כותב בן הזוג השני‪.‬‬ ‫צוואה‪ .‬הם כתבו בצוואה שמי שימות ראשון נותן את הכל לבן הזוג‪,‬‬ ‫ומי שימות אחרון נותן לנו שווה בשווה‪ ,‬חצי לאחות וחצי לי‪ .‬אבא‬ ‫ובאמת‪ ,‬בשעת חתימת הצוואה והקניין לא ידוע האם המצווה מקנה‬ ‫נפטר ראשון בשנת תשע"א‪ ,‬ואחרי זה נפטרה אמא בשנת תשפ"א‪.‬‬ ‫לבן זוגו או שמקנה לילדיו‪ ,‬ולאחר זמן מתברר שזה שמת ראשון‬ ‫להורים הייתה דירה אחת שהייתה רשומה בטאבו‪ ,‬חצי על אמא וחצי‬ ‫הקנה לבן זוגו בשעת החתימה‪ ,‬וזה שמת אחרון הקנה לילדיו‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫על אבא‪ .‬עכשיו‪ ,‬שנפטרה אמא‪ ,‬אני טוען שחצי דירה שהייתה‬ ‫זה שהקנה לילדיו אחרון‪ ,‬הקנה להם עוד לפני שזכה בחצי של בן‬ ‫רשומה בטאבו על שם אמא‪ ,‬באמת יש לחלק ביני ובין האחות שווה‬ ‫זוגו‪ ,‬ועל זה טוען הבן‪ ,‬כאשר אמא שלו הקנתה חצי נכס של האבא‬ ‫בשווה‪ ,‬כיון שבשעה שאמא עשתה את הצוואה‪ ,‬חצי דירה הייתה‬ ‫בשנת תשס"א‪ ,‬עוד לא זכתה האם בחצי הדירה של האב‪ ,‬רק לאחר‬ ‫שלה‪ ,‬והיא נתנה אותה אז שווה בשווה לי ולאחותי‪ .‬אבל החצי דירה‬ ‫עשר שנים זכתה בהם‪ ,‬לכן מגיעה לו ירושה בחצי של האב לבדו‬ ‫שאמא ירשה מאבא‪ ,‬כל החצי הוא שלי‪ ,‬כיון שבשנת תשס"א‪ ,‬כאשר‬ ‫לגמרי‪ .‬זו טענת הבן‪.‬‬ ‫אמא עשתה קניין ונתנה את הדירה שווה בשווה‪ ,‬חצי הדירה שהיה‬ ‫העולה מזה‪ :‬בצוואה הדדית‪ ,‬כל אחד מבני הזוג מקנה את נכסיו‬ ‫של אבא היא לא יכלה לתת לנו‪ ,‬כי זה עוד לא היה שלה‪ .‬היא זכתה‬ ‫לבן זוגו אם ימות ראשון‪ ,‬ולילדיו אם ימות אחרון‪ .‬טענת הבן היא‪,‬‬ ‫בדירה רק בשנת תשע"א‪ ,‬כשאבא נפטר‪ .‬והרב אמר לי שצוואה על פי‬ ‫שבשעה שאמו הקנתה לילדים‪ ,‬עדיין לא זכתה בחלק האב‪ ,‬ולכן‬ ‫הלכה זו מתנה בשעה שחותמים‪ ,‬ולא לאחר מכן‪ .‬אם כן‪ ,‬על חצי‬ ‫חלק זה לא נכלל בצוואתה‪.‬‬ ‫הדירה של אבא לא חלה הצוואה של אמא‪ ,‬וכיון שרק הבן יורש את‬ ‫אמו‪ ,‬מגיע לי כל חצי הדירה של אבא לבד‪ .‬האם אני צודק?"‬ ‫תמיהה מדוע לא אומרים שהאמא זכתה למפרע בנכסי‬ ‫האב בשנת תשס"א‬ ‫תשובה‬ ‫אבל יש לכאורה לומר‪ ,‬שכיון שחלות הצוואה חלה מיד בשעה‬ ‫הבן לא צודק‪ .‬כיון שהתברר למפרע שבשעה שהאמא חתמה על‬ ‫שחותמים עליה‪ ,‬התברר בשנת תשע"א שזכתה האם בחצי של בעלה‬ ‫הצוואה‪ ,‬היא כבר זכתה בחצי דירה של האב‪ ,‬שהרי התברר לאחר‬ ‫כבר בשנת תשס"א‪ ,‬שהרי האב נתן לה מהיום את הגוף ורק פירות‬ ‫מכן‪ ,‬בשנת תשע"א‪ ,‬שכבר בשנת תשס"א האבא נתן לאמא את חציו‬ ‫א‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫האב לעשות קניין ראשון‪ ,‬יש להחשיבו כקודם‪ ,‬וכמבואר במחבר‬ ‫לאחר מותו‪ ,‬והתברר בשנת תשע"א שכבר משנת תשס"א האמא‬ ‫שאם ידוע איזה קניין קדם‪ ,‬הראשון זוכה‪.‬‬ ‫בעלים על גוף הדירה של האב‪ ,‬וכאשר היא עשתה קניין‪ ,‬יחול הקניין‬ ‫גם על החצי של האב‪ ,‬להקנות לבן את הגוף‪ ,‬שהרי מיד לאחר חתימת‬ ‫אפשר להקנות בחיי המוריש‬ ‫האב זכתה האמא בדירה של האבא‪ ,‬ואחרי זה עשתה קניין ונתנה לבן‬ ‫לפיכך נראה‪ ,‬דבאמת כיון שהתברר שהיה הגוף שייך לאמא בשעה‬ ‫ולבת שווה בשווה‪.‬‬ ‫שהאב נתן לה‪ ,‬באמת חל הקניין לבת‪ .‬שאף על פי שלא חל הקניין עד‬ ‫העולה מזה‪ :‬מכל מקום יש לומר‪ ,‬שכיון שהצוואה חלה מיד‪,‬‬ ‫אחר מותו של האבא‪ ,‬הרי בכל צוואה אנו כותבים שהמצווה יהיה‬ ‫התברר למפרע שכבר בשנת תשס"א זכתה האם בגוף חלקו של‬ ‫יכול לחזור בו‪ ,‬ולמרות זאת אנו אומרים שחלה הצוואה בשעת‬ ‫האב בדירה‪ .‬נמצא שכאשר עשתה לאחר מכן קניין לילדים‪ ,‬כבר‬ ‫הקניין‪ ,‬אף על פי שבשעת הקניין לא קיבל המקבל כלום‪ ,‬דהרי הנותן‬ ‫היה חלק האב שלה‪ ,‬והקנתה אף אותו לבן ולבת בשווה‪.‬‬ ‫יכול לחזור בו‪ ,‬מוכח שזה שיכול לחזור בו אינו מבטל את הקניין‪.‬‬ ‫הכל תלוי מי חתם ראשון על הצוואה‬ ‫ואין לחלק ולומר שאין זה דומה כלל‪ ,‬דבעל הבית שנותן מתנה יכול‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שעל זה יש לומר שאין לומר טענה זאת‪ ,‬כיון שאין ידוע‬ ‫לתת מתנה בכל תנאי שהוא‪ ,‬אבל מקבל מתנה‪ ,‬שמקבל מתנה בתנאי‬ ‫מי חתם ראשון‪ .‬והרי בכל צוואה כתובים שני חלקים‪ .‬בתחילה כתוב‬ ‫שבכל עת יכול הנותן לחזור בו‪ ,‬והוא לא קיבלה לשימוש‪ ,‬רק לגוף‬ ‫שבן הזוג מקנה לבן זוגו‪ ,‬ואחרי זה כתוב שמקנה לילדים‪ .‬ואם האבא‬ ‫ולא לפירות‪ ,‬אין לו כוח לתת מתנה כזאת למישהו אחר‪ ,‬כי אין לו בה‬ ‫חתם ראשון על הצוואה‪ ,‬ואחרי זה האמא‪ ,‬אז באמת הטענה הנ"ל‬ ‫באמת כלום‪.‬‬ ‫נכונה‪ ,‬שהרי כבר זכתה האמא מיד בחתימה ובקניין של האבא בחצי‬ ‫דמבואר במחבר שהמקבל מתנה רק על תנאי מסוים זוכה במה‬ ‫דירה של האבא‪ ,‬וכאשר לאחר מכן האמא עשתה קניין על הצוואה‬ ‫שקיבל‪ .‬דזה לשון המחבר בחושן משפט )רמא‪ ,‬ה(‪" :‬יש מי שאומר‬ ‫שלה‪ ,‬הקנתה כדין לבת חצי דירה של האבא‪ .‬אבל כיון שאין ידוע מי‬ ‫שהנותן מתנה לחבירו אינו מתנה‪ ,‬אלא אם כן שיהיה בדעת הנותן‬ ‫חתם ראשון‪ ,‬אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬דהרי ודאי שהבן‬ ‫שתהא ברשות מקבל לעשות בה כל חפצו‪ .‬בד"א‪ ,‬שנתנה לו סתם אלא‬ ‫יורש‪ ,‬ואין ידוע אם הבת יורשת‪ ,‬ואין ספק של הבת מוציא מידי ודאי‬ ‫שניכר מתוך מחשבתו שאינו מכוין ליתנה לו שיעשה בה כל חפצו‪.‬‬ ‫של הבן‪.‬‬ ‫אבל אם מפרש‪ ,‬אפילו אם נותנה לו על מנת שלא ליתנה לאחר או‬ ‫אבל לכאורה זה אינו נכון‪ ,‬כיון שתמיד האבא עושה קניין ראשון‪ ,‬זהו‬ ‫שלא למוכרה או שלא להקדישה‪ ,‬או אפילו ע"מ שלא יעשה בה שום‬ ‫דבר אלא דבר פלוני‪ ,‬הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד‪ ".‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כבודו של הבעל‪ ,‬לכן אין זו טענה‪ ,‬וזכתה הבת בחצי דירה של האבא‪.‬‬ ‫וכן פסק המחבר בחושן משפט )רמ‪ ,‬ג ‪ -‬ד( וז"ל‪" :‬שני שטרות שזמנם‬ ‫ועוד כתב המחבר בדין להלן‪ ,‬בדין האב שנתן לבנו גוף מהיום ופירות‬ ‫ביום אחד והם כתובים על שדה אחת‪ ,‬בין במכר בין במתנה‪ ,‬אם )אין(‬ ‫לאחר מותו‪ ,‬וכתב וז"ל )חושן משפט רנז‪ ,‬ד – ה(‪" :‬עבר הבן ומכר‪,‬‬ ‫דרך אנשי המקום לכתוב שעות‪ ,‬הרי הדבר מסור לדיינים‪ ,‬כל שדעתם‬ ‫אין ללוקח כלום עד שימות האב‪ :‬מכר הבן בחיי האב‪ ,‬ומת הבן ואחר‬ ‫נוטה להעמיד שדה זו בידו‪ ,‬יעמידו כו' במה דברים אמורים‪ ,‬בשטר‬ ‫כך מת האב‪ ,‬כשימות האב קנה הלוקח‪ ,‬שאין לאב אלא פירות וקנין‬ ‫שאין בו קנין‪ ,‬אלא קנה שדה זו בשטר זה‪ ,‬שאין אנו יודעים מי הוא‬ ‫פירות אינו כקנין הגוף" עכ"ל‪.‬‬ ‫משניהם שהגיע שטרו לידו תחלה‪ .‬אבל אם בכל שטר מהם קנין‪ ,‬כל‬ ‫ומבאר )שם‪ ,‬ס"ק י( וז"ל‪" :‬וקנין הפירות אינו כקנין הגוף‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫שקדם לו הקנין זכה‪ ,‬וישאלו העדים‪ .‬וכן אם היו שם עדים שזה הגיע‬ ‫שנאמר שלא יהיה בקנין של הלוקח כלום דהרי הקנה לו הבן דבר‬ ‫לידו שטר מתנתו תחלה‪ ,‬קנה הראשון" עכ"ל‪ .‬מבואר‪ ,‬שאפילו שזמן‬ ‫שלא היה בא לעולם‪ ,‬קמ"ל דזה אינו‪ ,‬דהרי גוף השדה היה של הבן‬ ‫שני השטרות באותו היום‪ ,‬אם ידוע שהאחד חתם לפני השני הראשון‬ ‫מיד בשעת נתינה‪ ,‬אף שנשארו הפירות להנותן אותם‪ ,‬קנין פירות לאו‬ ‫זוכה‪.‬‬ ‫כקנין הגוף דמי‪ ,‬ועיין פרישה כאן סעיף ה'‪ ,‬ובטור לעיל סימן רי"א‬ ‫העולה מזה‪ :‬כל זה דווקא אם האב עשה קניין תחילה‪ ,‬שאז זכתה‬ ‫]סעיף ד'[‪ ":‬עכ"ל‪ .‬נמצינו למדים שבאמת חלה מתנת האמא‪ ,‬ויש‬ ‫האם בחלקו קודם שהקנתה לילדים‪ .‬אבל אם אין ידוע מי קדם‪,‬‬ ‫לחלק את כל הדירה בין הבן לבת‪.‬‬ ‫אין ספק מוציא מידי ודאי‪ .‬אמנם‪ ,‬כיון שהמנהג הוא לכבד את‬ ‫ב‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫שירצה )ב"י סי' ר"נ בשם הרשב"א ומהרי"ק שורש צ"ד ומהר"ם‬ ‫העולה מזה‪ :‬אף שהאב השאיר לעצמו את הפירות ואת האפשרות‬ ‫פאדוואה סי' נ"ב(‪ .‬וע"ל סימן ס' סעיף ו'‪ ".‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחזור בו‪ ,‬גוף הדירה נקנה לאם מיד‪ ,‬ובעלות מוגבלת זו מספיקה‬ ‫כדי להקנותו לאחרים‪ .‬לכן הקנאת האם לילדיה חלה גם על חלק‬ ‫הנה מבואר שבלאו הכי חייבים להוסיף התחייבות‪ ,‬כדי שתחול‬ ‫האב‪.‬‬ ‫הצוואה על נכסים שאינם ברשותם‪ ,‬לפיכך אין צורך לעשות שני‬ ‫קנינים בצוואה של בני הזוג‪.‬‬ ‫נתן האב לבת ולבן שווה בשווה‬ ‫העולה מזה‪ :‬למעשה אין צורך בשני קניינים‪ ,‬כיון שבכל צוואה‬ ‫אבל אם האמא מתה קודם‪ ,‬ואחרי זה האבא‪ ,‬בזה האופן באמת הבת‬ ‫יש צורך בהתחייבות כדי שתכלול גם נכסים שירכוש המצווה‬ ‫לא תזכה בחצי דירה ששייכת לאמא‪ ,‬כיון שהאבא עשה קניין ראשון‬ ‫בעתיד‪ ,‬שאינם נקנים בקניין רגיל‪ .‬התחייבות זו מועילה ממילא‬ ‫והקנה לבת כל מה שיזכה מהאמא‪ ,‬ובשעה שהקנה לבת עוד לא זכה‬ ‫גם לחלק שעתיד לקבל מבן זוגו‪.‬‬ ‫בנכס של האמא‪ ,‬ועל חצי הדירה ששייכת לאמא אין צוואה‪ ,‬וזוכה‬ ‫בה הבן לבד‪.‬‬ ‫המוריש יכול למכור מה שנתן‬ ‫וראוי לציין‪ ,‬שבכל הצוואות שאנו כותבים שיכול לחזור בו‪ ,‬אפילו‬ ‫העולה מזה‪ :‬אבל אם האם מתה ראשונה‪ ,‬חלקה אינו נכלל‬ ‫שלא כותבים בפירוש שיכול למכור‪ ,‬פשיטא שאם מוכר זו חזרה‪ .‬וכן‬ ‫בצוואת האב לילדים‪ ,‬כיון שבשעת קניינו עדיין לא זכה בו‪.‬‬ ‫הוא מבואר בשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא‪ ,‬חושן משפט סימן‬ ‫לפיכך‪ ,‬בחלק זה זוכה הבן לבדו מדין ירושה‪.‬‬ ‫כט‪" :‬מי שרוצה ליתן מהיום ולאחר מיתה‪ ,‬ורוצה שכל ימי חייו יכול‬ ‫לחזור בו או להתפרנס מהם‪ ,‬צריך שיכתוב כן בפירוש בשטר מתנה‪,‬‬ ‫מדוע לא נוהגים לעשות תקנה גדולה בצוואה של בני‬ ‫ויתנה כן בשעת הק"ס‪ ,‬וכמבואר שם בסעיף ו'‪ .‬ובזה ג"כ כל מה שיש‬ ‫זוג‬ ‫לו בעין בשעת המתנה נקנה למקבל‪ ,‬אבל הנותן יכול לחזור בו‪ ,‬וגם‬ ‫לפי המבואר‪ ,‬אפשר לעשות תקנה גדולה בצוואות של בני זוג‪ ,‬כדי‬ ‫יכול למכור לצורך פרנסתו‪ ,‬ובזה אם מכר סתם‪ ,‬ממילא היא חזרה‪,‬‬ ‫שתחול הצוואה בכל אופן‪ ,‬שיעשו קודם כל קניין להקנות לבן זוג‪,‬‬ ‫ולא אמרינן ששיעבד נפשו בשעת המכירה להיות לוה על המעות‬ ‫ויפרשו שזה רק להקנות זה לזה‪ ,‬מי שימות ראשון‪ .‬ואחרי זה שוב‬ ‫הללו‪ ,‬כי מה לו לצרה הזאת להיות עבד לוה‪ ,‬כיון שבידו לחזור בו‬ ‫יעשו קניין להקנות לילדים‪ ,‬מי שיישאר אחרון‪ ,‬ויגביהו את הסודר‬ ‫בהיתר‪ ,‬ואפילו משום מחוסרי אמנה איננו‪ ,‬שהרי ע"מ כן נתן‪ ".‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בדרך זאת‪ :‬האב והאם זה אחר זה‪ ,‬להקנות זה לזה‪ .‬ושוב יגביהו האב‬ ‫והובאו דבריו בפתחי תשובה חושן משפט סימן רנז ס"ק ה‪.‬‬ ‫והאם זה אחר זה להקנות לילדים‪.‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬כאשר המצווה משייר לעצמו זכות לחזור בו‪ ,‬ממילא‬ ‫העולה מזה‪ :‬לפי זה‪ ,‬יש לעשות שני קניינים נפרדים‪ :‬תחילה‬ ‫רשאי גם למכור את הנכסים‪ ,‬והמכירה עצמה נחשבת חזרה מן‬ ‫יקנו בני הזוג זה לזה למקרה שימות אחד מהם ראשון‪ ,‬ולאחר‬ ‫הצוואה‪.‬‬ ‫מכן יעשו שניהם קניין נוסף לילדים‪ .‬בדרך זו‪ ,‬בשעת הקניין‬ ‫לילדים כבר זכה בן הזוג בחלקו של השני‪.‬‬ ‫אין חסרון ברירה‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬דיש חסרון ברירה‪ ,‬שהרי בשעה שמקנה אין ידוע אם‬ ‫הטעם שלא עושים כן‪.‬‬ ‫מקנה לאשתו או לילדיו‪ ,‬וכן כשאשתו מקנה אין ידוע אם מקנה‬ ‫ולפי זה יש לתת טעם מדוע לא עושים כן‪ .‬אבל האמת שבלאו הכי יש‬ ‫לבעלה או לילדים‪ ,‬וכיון דלהלכה אין ברירה בדבר תורה‪ ,‬איך יזכו‬ ‫חשש שבשעת פטירתם כבר יקנו נכסים אחרים‪ ,‬ולא תחול הצוואה‬ ‫בנכסים‪ .‬אבל באמת מובא באנציקלופדיה תלמודית בשם רבותינו‬ ‫עליהם‪ .‬לפיכך אנו נוהגים כמו שכתב הרמ"א לעשות צוואה בדרך‬ ‫האחרונים שאין בזה חסרון ברירה‪.‬‬ ‫התחייבות‪ ,‬דזה לשונו בחושן משפט )רנז‪ ,‬ז(‪" :‬בריא שרוצה לחלוק‬ ‫וז"ל באנציקלופדיה תלמודית )כרך ד‪] ,‬ברירה[ טור רכד(‪" :‬וכתבו‬ ‫נכסיו אחרי מותו שלא יריבו יורשיו אחריו‪ ,‬ורוצה לעשות סדר צוואה‬ ‫אחרונים שלהלכה חילוק זה קיים‪ ,‬וזה כלל גדול בדין‪ ,‬שאף על פי‬ ‫בעודו בריא‪ ,‬צריך להקנות בקנין‪ ,‬ואפילו קנין אינו מהני אם רוצה‬ ‫שבדאורייתא אין ברירה‪ ,‬בדבר שעומד להתברר בודאי יש ברירה‪,‬‬ ‫ליתן להן דבר שאינו בידו אז‪ ,‬דאין אדם מקנה דבר שלא ברשותו‪,‬‬ ‫ולכן לא שייך ברירה אלא כשמתנה על שני דברים‪ ,‬שיהיה או זה או‬ ‫ואין מהני אלא דרך הודאה שמודה שחייב לכל אחד מהן כפי מה‬ ‫ג‬ ‫בינת המשפט‬ ‫עניני ממונות אקטואליים‬ ‫ב‪ .‬הנותן מתנה בתנאי שלא ימכרנה או שלא ייתננה‬ ‫זה‪ ,‬שמכיון שאפשר שלא יהיה לא זה ולא זה‪ ,‬הרי אינו עומד‬ ‫לאחרים‪ ,‬חלה המתנה כפי התנאי‪ ,‬ואין הגבלת זכויות‬ ‫להתברר‪ ,‬אבל כל שמתנה על דבר אחד‪ ,‬שיחול או שלא יחול‪ ,‬הרי‬ ‫המקבל מבטלת את הקניין‪.‬‬ ‫יתברר בודאי כאחד מהצדדים‪ ,‬ולפיכך האומר לאשה הרי את‬ ‫מקודשת לי על מנת שירצה אבא‪ ,‬רצה האב מקודשת‪ ,‬וכן הלכה‪ ,‬לפי‬ ‫ג‪ .‬המקנה נכס לחברו‪ ,‬ולא היה ידוע בשעת הקניין שהנכס‬ ‫שלו‪ ,‬ולאחר זמן התברר שכבר היה שלו בשעת הקניין‪,‬‬ ‫שהדבר יתברר בודאי‪ ,‬או שירצה או שלא ירצה‪ ,‬וכן בגיטין אילו אמר‬ ‫חלה ההקנאה‪.‬‬ ‫כתוב גט לאשתי על מנת שארצה או שירצה אבא‪ ,‬הרי זה גט‪ ,‬שהרי‬ ‫יתברר בודאי‪ ,‬ודוקא אם אמר לאיזו מהן שארצה אין ברירה‪ ,‬שמא לא‬ ‫ד‪ .‬שני שטרות שזמנם ביום אחד‪ ,‬ונעשה קניין בכל אחד‬ ‫ירצה לא זו לגרש ולא זו‪ ,‬וכן אילו היה מתנה בערוב על צד אחד‬ ‫מהם‪ ,‬מי שקדם קניינו זכה‪ ,‬אף על פי שזמן השטרות‬ ‫בלבד‪ ,‬אם בא חכם למזרח יקנה לי ערוב למזרח‪ ,‬ואם לא יבוא ערובי‬ ‫שווה‪.‬‬ ‫בטל והריני כבני עירי‪ ,‬לדברי הכל יש ברירה‪ ,‬שזה ודאי יתברר‪ ,‬או‬ ‫ה‪ .‬בני זוג שעשו צוואה הדדית‪ ,‬והבעל הקנה תחילה‬ ‫שיבוא או שלא יבוא‪ ".‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לאשתו‪ ,‬ולאחר מכן הקנתה האשה לילדיה‪ ,‬אם מת‬ ‫וכן כתב בספר דעת משפט )פרק א סעיף ד הערה כה( על נוסח‬ ‫הבעל ראשון‪ ,‬חלה הקנאת האשה לילדים גם על חלקו‬ ‫הצוואה שכותבים שאם אשתו לא תהיה בין החיים הוא מקנה לילדיו‪,‬‬ ‫של הבעל‪ ,‬כיון שהתברר למפרע שכבר זכתה בגוף נכסיו‬ ‫וז"ל‪" :‬לא תהא אשתי‪ .‬משפט זה אם יכתוב בצוואה שנכתב בה לשון‬ ‫קודם שהקנתה לילדים‪ .‬אבל אם מתה האשה ראשונה‪,‬‬ ‫שמתנה עכשיו בשטר יהיה בזה חיסרון 'ברירה'‪ ,‬שהרי ביום פטירת‬ ‫אין הקנאת הבעל לילדים חלה על חלקה‪ ,‬שלא היה שלו‬ ‫המצווה יתברר למפרע האם הקנה את ממונו לאשתו או לבניו‪ .‬ולכן‬ ‫בשעת קניינו‪.‬‬ ‫יש לכתוב את הקניין שבצוואה בלשון הוראה שהקנה בעבר באופן‬ ‫בני זוג שעשו צוואה הדדית‪ ,‬ואין ידוע מי עשה קניין‬ ‫ו‪.‬‬ ‫המועיל לאשתו באם תחיה ולבניו אם אשתו לא תחיה‪ .‬והמעלה בזה‬ ‫ראשון‪ ,‬אין להוציא ממון מן היורש הוודאי מספק‪.‬‬ ‫שבהוראה מספיק שיש דרך אחת בעולם שאין בה חיסרון ברירה וע"ז‬ ‫אמנם‪ ,‬במקום שנוהגים לכבד את הבעל לעשות קניין‬ ‫נתפס הוראה‪ .‬ולמנוע ברירה העצה הפשוטה לעשות לכל אחד‬ ‫ראשון‪ ,‬יש לדון על פי מנהג זה‪.‬‬ ‫מהנהנים קניין נפרד בתנאי‪ .‬ואף לדעת השערי יושר שער ז' פרק י"ח‬ ‫שגם בקניינים נפרדים בתנאי יש חיסרון ברירה כשהתנאים סותרים‬ ‫הרוצה שצוואתו תחול גם על נכסים שירכוש בעתיד‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫זה את זה‪ ,‬מ"מ מפסיד מי שקיבל אחרון אבל הראשון ודאי שזוכה‬ ‫צריך לעשותה בדרך התחייבות המועילה על פי דין‪.‬‬ ‫בתנאי‪ .‬וא"כ בנוסח שלנו שעושה הוראה כלפי כל אחד שהקנה לו‬ ‫ובצוואה הדדית‪ ,‬התחייבות זו מועילה גם לחלק שיקבל‬ ‫באופן הראוי כל יחיד זוכה מחמת שמתפרש ההוראה כלפיו שהוא‬ ‫מבן זוגו‪ ,‬ואין צורך לעשות שני קניינים נפרדים‪.‬‬ ‫הראשון" עכ"ל‪.‬‬ ‫ח‪ .‬הנותן נכס מהיום ולאחר מיתה‪ ,‬והתנה שיוכל לחזור בו‪,‬‬ ‫העולה מזה‪ :‬כיון שהתברר שהאשה זכתה בנכסים‪ ,‬חל הקנין‬ ‫רשאי למוכרו לאחרים‪ ,‬והמכירה עצמה נחשבת חזרה‬ ‫שהקנתה לבת‪ ,‬ואין בזה חסרון ברירה‪ .‬שבדבר שעומד להתברר‬ ‫מן המתנה‪ ,‬אף שלא פירש שיהיה רשאי למכור‪.‬‬ ‫בודאי‪ ,‬יש ברירה‪ ,‬ולא שייך ברירה אלא כשמתנה על שני דברים‪,‬‬ ‫ט‪ .‬אף על פי שבדאורייתא אין ברירה‪ ,‬בדבר העומד‬ ‫שיהיה או זה או זה‪.‬‬ ‫להתברר בוודאי כתבו האחרונים שיש ברירה‪ .‬ובצוואה‬ ‫דינים העולים‪:‬‬ ‫הדדית יש להקפיד על נוסח המועיל שלא יהיה בה‬ ‫חסרון ברירה‪.‬‬ ‫הנותן לחברו גוף קרקע מהיום ופירות לאחר מיתה‪ ,‬זכה‬ ‫א‪.‬‬ ‫המקבל בגוף מיד‪ ,‬ויכול להקנותו לאחרים‪ ,‬אף על פי‬ ‫שאין לו זכות ליהנות מן הפירות בחיי הנותן‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ד‬