בינת המשפט · Binas Hamishpat — חיי שרה (2026-11-02)

בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
בס"ד ,גליון תשד ,שבת חיי שרה תשפז ,תשפ"ו מאת :יצחק בירך דסקל – דיין ומו"ץ
להורדת כל ספרי בינת המשפט חינם לחץ כאן דואר אלקטרוניy.b.daskal@ybdaskal.com : טל052-7611435 :
בדירה ,שהרי כתב בצוואה שאם הוא ימות ראשון ,הוא נותן הכל איך יחול קנין מושלם בצוואה הדדית
לאמא .וכאשר האמא עשתה קניין ,כבר הקנתה את חצי הדירה של ובו יבואר :א .איך כותבים צוואה של בני זוג ,שכל אחד מוריש
האבא גם כן לבת .וכל זה דווקא כאשר ידוע שהאמא עשתה קניין
לשני הכל ,ואחר כך ירשו כל הילדים שווה בשווה .ב .איך יחול
לאחר האבא ,וכן נוהגים תמיד לכבד את האבא ראשון .אבל אם יש הקניין על החצי שבן הזוג יורש לאחר שנים רבות מבן הזוג שמת.
ספק ,אי אפשר להוציא מיד הבן את חצי הדירה. ג .מי שהקנה נכס שלא היה ידוע בשעת הקניין שהוא שלו,
והתברר למפרע שזכה בו ,האם חל הקניין .ד .דין שני שטרות
ביאור התשובה
שזמנם שווה .ה .ומה הדין כשהזמן שווה ,אבל ידוע מי חתם
הקדמה ראשון .ו .נתן מתנה בתנאים מגבילים ,האם זכה בה המקבל .ז.
כדי להבין את עומק השאלה ,יש להקדים .כידוע ,על פי הלכה אי האב שנתן לבנו גוף קרקע מהיום ופירות לאחר מותו ,והבן מכר
אפשר לאדם לצוות מה יעשו בנכסיו אחר מותו ,לכן כל הצוואות על את הגוף ,האם חל הקניין .ח .מתי אומרים ברירה גם
פי הלכה הן מתנה מחיים ,בתוספת תנאי ,שאת הגוף נותנים עכשיו בדאורייתא .ט .כתב בצוואה שיכול לחזור בו ,האם יכול המצווה
ואת הפירות לאחר מותו ,ומוסיפים תנאי שתמיד יוכל לחזור בו. למכור את נכסיו.
כאשר בני זוג כותבים צוואה בדרך כלל ,כל צוואה מחולקת לשני
הנידון
חלקים .בחלק הראשון כותבים שנותן הכל לבן זוגו ,ובחלק השני
"אנו אח ואחות .לפני שנים רבות ,בשנת תשס"א ,ההורים שלי עשו
כותבים שאם יאריך ימים אחרי בן זוגו ,הוא נותן הכל שווה בשווה,
וכן כותב בן הזוג השני. צוואה .הם כתבו בצוואה שמי שימות ראשון נותן את הכל לבן הזוג,
ומי שימות אחרון נותן לנו שווה בשווה ,חצי לאחות וחצי לי .אבא
ובאמת ,בשעת חתימת הצוואה והקניין לא ידוע האם המצווה מקנה נפטר ראשון בשנת תשע"א ,ואחרי זה נפטרה אמא בשנת תשפ"א.
לבן זוגו או שמקנה לילדיו ,ולאחר זמן מתברר שזה שמת ראשון להורים הייתה דירה אחת שהייתה רשומה בטאבו ,חצי על אמא וחצי
הקנה לבן זוגו בשעת החתימה ,וזה שמת אחרון הקנה לילדיו .והנה, על אבא .עכשיו ,שנפטרה אמא ,אני טוען שחצי דירה שהייתה
זה שהקנה לילדיו אחרון ,הקנה להם עוד לפני שזכה בחצי של בן רשומה בטאבו על שם אמא ,באמת יש לחלק ביני ובין האחות שווה
זוגו ,ועל זה טוען הבן ,כאשר אמא שלו הקנתה חצי נכס של האבא בשווה ,כיון שבשעה שאמא עשתה את הצוואה ,חצי דירה הייתה
בשנת תשס"א ,עוד לא זכתה האם בחצי הדירה של האב ,רק לאחר שלה ,והיא נתנה אותה אז שווה בשווה לי ולאחותי .אבל החצי דירה
עשר שנים זכתה בהם ,לכן מגיעה לו ירושה בחצי של האב לבדו שאמא ירשה מאבא ,כל החצי הוא שלי ,כיון שבשנת תשס"א ,כאשר
לגמרי .זו טענת הבן. אמא עשתה קניין ונתנה את הדירה שווה בשווה ,חצי הדירה שהיה
העולה מזה :בצוואה הדדית ,כל אחד מבני הזוג מקנה את נכסיו של אבא היא לא יכלה לתת לנו ,כי זה עוד לא היה שלה .היא זכתה
לבן זוגו אם ימות ראשון ,ולילדיו אם ימות אחרון .טענת הבן היא, בדירה רק בשנת תשע"א ,כשאבא נפטר .והרב אמר לי שצוואה על פי
שבשעה שאמו הקנתה לילדים ,עדיין לא זכתה בחלק האב ,ולכן הלכה זו מתנה בשעה שחותמים ,ולא לאחר מכן .אם כן ,על חצי
חלק זה לא נכלל בצוואתה. הדירה של אבא לא חלה הצוואה של אמא ,וכיון שרק הבן יורש את
אמו ,מגיע לי כל חצי הדירה של אבא לבד .האם אני צודק?"
תמיהה מדוע לא אומרים שהאמא זכתה למפרע בנכסי
האב בשנת תשס"א תשובה
אבל יש לכאורה לומר ,שכיון שחלות הצוואה חלה מיד בשעה הבן לא צודק .כיון שהתברר למפרע שבשעה שהאמא חתמה על
שחותמים עליה ,התברר בשנת תשע"א שזכתה האם בחצי של בעלה הצוואה ,היא כבר זכתה בחצי דירה של האב ,שהרי התברר לאחר
כבר בשנת תשס"א ,שהרי האב נתן לה מהיום את הגוף ורק פירות מכן ,בשנת תשע"א ,שכבר בשנת תשס"א האבא נתן לאמא את חציו
א
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
האב לעשות קניין ראשון ,יש להחשיבו כקודם ,וכמבואר במחבר לאחר מותו ,והתברר בשנת תשע"א שכבר משנת תשס"א האמא
שאם ידוע איזה קניין קדם ,הראשון זוכה. בעלים על גוף הדירה של האב ,וכאשר היא עשתה קניין ,יחול הקניין
גם על החצי של האב ,להקנות לבן את הגוף ,שהרי מיד לאחר חתימת
אפשר להקנות בחיי המוריש האב זכתה האמא בדירה של האבא ,ואחרי זה עשתה קניין ונתנה לבן
לפיכך נראה ,דבאמת כיון שהתברר שהיה הגוף שייך לאמא בשעה ולבת שווה בשווה.
שהאב נתן לה ,באמת חל הקניין לבת .שאף על פי שלא חל הקניין עד העולה מזה :מכל מקום יש לומר ,שכיון שהצוואה חלה מיד,
אחר מותו של האבא ,הרי בכל צוואה אנו כותבים שהמצווה יהיה התברר למפרע שכבר בשנת תשס"א זכתה האם בגוף חלקו של
יכול לחזור בו ,ולמרות זאת אנו אומרים שחלה הצוואה בשעת האב בדירה .נמצא שכאשר עשתה לאחר מכן קניין לילדים ,כבר
הקניין ,אף על פי שבשעת הקניין לא קיבל המקבל כלום ,דהרי הנותן היה חלק האב שלה ,והקנתה אף אותו לבן ולבת בשווה.
יכול לחזור בו ,מוכח שזה שיכול לחזור בו אינו מבטל את הקניין.
הכל תלוי מי חתם ראשון על הצוואה
ואין לחלק ולומר שאין זה דומה כלל ,דבעל הבית שנותן מתנה יכול
והאמת היא ,שעל זה יש לומר שאין לומר טענה זאת ,כיון שאין ידוע
לתת מתנה בכל תנאי שהוא ,אבל מקבל מתנה ,שמקבל מתנה בתנאי
מי חתם ראשון .והרי בכל צוואה כתובים שני חלקים .בתחילה כתוב
שבכל עת יכול הנותן לחזור בו ,והוא לא קיבלה לשימוש ,רק לגוף
שבן הזוג מקנה לבן זוגו ,ואחרי זה כתוב שמקנה לילדים .ואם האבא
ולא לפירות ,אין לו כוח לתת מתנה כזאת למישהו אחר ,כי אין לו בה
חתם ראשון על הצוואה ,ואחרי זה האמא ,אז באמת הטענה הנ"ל
באמת כלום.
נכונה ,שהרי כבר זכתה האמא מיד בחתימה ובקניין של האבא בחצי
דמבואר במחבר שהמקבל מתנה רק על תנאי מסוים זוכה במה דירה של האבא ,וכאשר לאחר מכן האמא עשתה קניין על הצוואה
שקיבל .דזה לשון המחבר בחושן משפט )רמא ,ה(" :יש מי שאומר שלה ,הקנתה כדין לבת חצי דירה של האבא .אבל כיון שאין ידוע מי
שהנותן מתנה לחבירו אינו מתנה ,אלא אם כן שיהיה בדעת הנותן חתם ראשון ,אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי ,דהרי ודאי שהבן
שתהא ברשות מקבל לעשות בה כל חפצו .בד"א ,שנתנה לו סתם אלא יורש ,ואין ידוע אם הבת יורשת ,ואין ספק של הבת מוציא מידי ודאי
שניכר מתוך מחשבתו שאינו מכוין ליתנה לו שיעשה בה כל חפצו. של הבן.
אבל אם מפרש ,אפילו אם נותנה לו על מנת שלא ליתנה לאחר או
אבל לכאורה זה אינו נכון ,כיון שתמיד האבא עושה קניין ראשון ,זהו
שלא למוכרה או שלא להקדישה ,או אפילו ע"מ שלא יעשה בה שום
דבר אלא דבר פלוני ,הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד ".עכ"ל. כבודו של הבעל ,לכן אין זו טענה ,וזכתה הבת בחצי דירה של האבא.
וכן פסק המחבר בחושן משפט )רמ ,ג -ד( וז"ל" :שני שטרות שזמנם
ועוד כתב המחבר בדין להלן ,בדין האב שנתן לבנו גוף מהיום ופירות ביום אחד והם כתובים על שדה אחת ,בין במכר בין במתנה ,אם )אין(
לאחר מותו ,וכתב וז"ל )חושן משפט רנז ,ד – ה(" :עבר הבן ומכר, דרך אנשי המקום לכתוב שעות ,הרי הדבר מסור לדיינים ,כל שדעתם
אין ללוקח כלום עד שימות האב :מכר הבן בחיי האב ,ומת הבן ואחר נוטה להעמיד שדה זו בידו ,יעמידו כו' במה דברים אמורים ,בשטר
כך מת האב ,כשימות האב קנה הלוקח ,שאין לאב אלא פירות וקנין שאין בו קנין ,אלא קנה שדה זו בשטר זה ,שאין אנו יודעים מי הוא
פירות אינו כקנין הגוף" עכ"ל. משניהם שהגיע שטרו לידו תחלה .אבל אם בכל שטר מהם קנין ,כל
ומבאר )שם ,ס"ק י( וז"ל" :וקנין הפירות אינו כקנין הגוף .פירוש, שקדם לו הקנין זכה ,וישאלו העדים .וכן אם היו שם עדים שזה הגיע
שנאמר שלא יהיה בקנין של הלוקח כלום דהרי הקנה לו הבן דבר לידו שטר מתנתו תחלה ,קנה הראשון" עכ"ל .מבואר ,שאפילו שזמן
שלא היה בא לעולם ,קמ"ל דזה אינו ,דהרי גוף השדה היה של הבן שני השטרות באותו היום ,אם ידוע שהאחד חתם לפני השני הראשון
מיד בשעת נתינה ,אף שנשארו הפירות להנותן אותם ,קנין פירות לאו זוכה.
כקנין הגוף דמי ,ועיין פרישה כאן סעיף ה' ,ובטור לעיל סימן רי"א העולה מזה :כל זה דווקא אם האב עשה קניין תחילה ,שאז זכתה
]סעיף ד'[ ":עכ"ל .נמצינו למדים שבאמת חלה מתנת האמא ,ויש האם בחלקו קודם שהקנתה לילדים .אבל אם אין ידוע מי קדם,
לחלק את כל הדירה בין הבן לבת. אין ספק מוציא מידי ודאי .אמנם ,כיון שהמנהג הוא לכבד את
ב
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
שירצה )ב"י סי' ר"נ בשם הרשב"א ומהרי"ק שורש צ"ד ומהר"ם העולה מזה :אף שהאב השאיר לעצמו את הפירות ואת האפשרות
פאדוואה סי' נ"ב( .וע"ל סימן ס' סעיף ו' ".עכ"ל. לחזור בו ,גוף הדירה נקנה לאם מיד ,ובעלות מוגבלת זו מספיקה
כדי להקנותו לאחרים .לכן הקנאת האם לילדיה חלה גם על חלק
הנה מבואר שבלאו הכי חייבים להוסיף התחייבות ,כדי שתחול
האב.
הצוואה על נכסים שאינם ברשותם ,לפיכך אין צורך לעשות שני
קנינים בצוואה של בני הזוג. נתן האב לבת ולבן שווה בשווה
העולה מזה :למעשה אין צורך בשני קניינים ,כיון שבכל צוואה
אבל אם האמא מתה קודם ,ואחרי זה האבא ,בזה האופן באמת הבת
יש צורך בהתחייבות כדי שתכלול גם נכסים שירכוש המצווה
לא תזכה בחצי דירה ששייכת לאמא ,כיון שהאבא עשה קניין ראשון
בעתיד ,שאינם נקנים בקניין רגיל .התחייבות זו מועילה ממילא
והקנה לבת כל מה שיזכה מהאמא ,ובשעה שהקנה לבת עוד לא זכה
גם לחלק שעתיד לקבל מבן זוגו.
בנכס של האמא ,ועל חצי הדירה ששייכת לאמא אין צוואה ,וזוכה
בה הבן לבד.
המוריש יכול למכור מה שנתן
וראוי לציין ,שבכל הצוואות שאנו כותבים שיכול לחזור בו ,אפילו העולה מזה :אבל אם האם מתה ראשונה ,חלקה אינו נכלל
שלא כותבים בפירוש שיכול למכור ,פשיטא שאם מוכר זו חזרה .וכן בצוואת האב לילדים ,כיון שבשעת קניינו עדיין לא זכה בו.
הוא מבואר בשו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא ,חושן משפט סימן לפיכך ,בחלק זה זוכה הבן לבדו מדין ירושה.
כט" :מי שרוצה ליתן מהיום ולאחר מיתה ,ורוצה שכל ימי חייו יכול
לחזור בו או להתפרנס מהם ,צריך שיכתוב כן בפירוש בשטר מתנה, מדוע לא נוהגים לעשות תקנה גדולה בצוואה של בני
ויתנה כן בשעת הק"ס ,וכמבואר שם בסעיף ו' .ובזה ג"כ כל מה שיש זוג
לו בעין בשעת המתנה נקנה למקבל ,אבל הנותן יכול לחזור בו ,וגם לפי המבואר ,אפשר לעשות תקנה גדולה בצוואות של בני זוג ,כדי
יכול למכור לצורך פרנסתו ,ובזה אם מכר סתם ,ממילא היא חזרה, שתחול הצוואה בכל אופן ,שיעשו קודם כל קניין להקנות לבן זוג,
ולא אמרינן ששיעבד נפשו בשעת המכירה להיות לוה על המעות ויפרשו שזה רק להקנות זה לזה ,מי שימות ראשון .ואחרי זה שוב
הללו ,כי מה לו לצרה הזאת להיות עבד לוה ,כיון שבידו לחזור בו יעשו קניין להקנות לילדים ,מי שיישאר אחרון ,ויגביהו את הסודר
בהיתר ,ואפילו משום מחוסרי אמנה איננו ,שהרי ע"מ כן נתן ".עכ"ל. בדרך זאת :האב והאם זה אחר זה ,להקנות זה לזה .ושוב יגביהו האב
והובאו דבריו בפתחי תשובה חושן משפט סימן רנז ס"ק ה. והאם זה אחר זה להקנות לילדים.
העולה מזה :כאשר המצווה משייר לעצמו זכות לחזור בו ,ממילא העולה מזה :לפי זה ,יש לעשות שני קניינים נפרדים :תחילה
רשאי גם למכור את הנכסים ,והמכירה עצמה נחשבת חזרה מן יקנו בני הזוג זה לזה למקרה שימות אחד מהם ראשון ,ולאחר
הצוואה. מכן יעשו שניהם קניין נוסף לילדים .בדרך זו ,בשעת הקניין
לילדים כבר זכה בן הזוג בחלקו של השני.
אין חסרון ברירה
ואם תאמר ,דיש חסרון ברירה ,שהרי בשעה שמקנה אין ידוע אם הטעם שלא עושים כן.
מקנה לאשתו או לילדיו ,וכן כשאשתו מקנה אין ידוע אם מקנה
ולפי זה יש לתת טעם מדוע לא עושים כן .אבל האמת שבלאו הכי יש
לבעלה או לילדים ,וכיון דלהלכה אין ברירה בדבר תורה ,איך יזכו
חשש שבשעת פטירתם כבר יקנו נכסים אחרים ,ולא תחול הצוואה
בנכסים .אבל באמת מובא באנציקלופדיה תלמודית בשם רבותינו
עליהם .לפיכך אנו נוהגים כמו שכתב הרמ"א לעשות צוואה בדרך
האחרונים שאין בזה חסרון ברירה.
התחייבות ,דזה לשונו בחושן משפט )רנז ,ז(" :בריא שרוצה לחלוק
וז"ל באנציקלופדיה תלמודית )כרך ד] ,ברירה[ טור רכד(" :וכתבו נכסיו אחרי מותו שלא יריבו יורשיו אחריו ,ורוצה לעשות סדר צוואה
אחרונים שלהלכה חילוק זה קיים ,וזה כלל גדול בדין ,שאף על פי בעודו בריא ,צריך להקנות בקנין ,ואפילו קנין אינו מהני אם רוצה
שבדאורייתא אין ברירה ,בדבר שעומד להתברר בודאי יש ברירה, ליתן להן דבר שאינו בידו אז ,דאין אדם מקנה דבר שלא ברשותו,
ולכן לא שייך ברירה אלא כשמתנה על שני דברים ,שיהיה או זה או ואין מהני אלא דרך הודאה שמודה שחייב לכל אחד מהן כפי מה
ג
בינת המשפט
עניני ממונות אקטואליים
ב .הנותן מתנה בתנאי שלא ימכרנה או שלא ייתננה זה ,שמכיון שאפשר שלא יהיה לא זה ולא זה ,הרי אינו עומד
לאחרים ,חלה המתנה כפי התנאי ,ואין הגבלת זכויות להתברר ,אבל כל שמתנה על דבר אחד ,שיחול או שלא יחול ,הרי
המקבל מבטלת את הקניין. יתברר בודאי כאחד מהצדדים ,ולפיכך האומר לאשה הרי את
מקודשת לי על מנת שירצה אבא ,רצה האב מקודשת ,וכן הלכה ,לפי
ג .המקנה נכס לחברו ,ולא היה ידוע בשעת הקניין שהנכס
שלו ,ולאחר זמן התברר שכבר היה שלו בשעת הקניין,
שהדבר יתברר בודאי ,או שירצה או שלא ירצה ,וכן בגיטין אילו אמר
חלה ההקנאה.
כתוב גט לאשתי על מנת שארצה או שירצה אבא ,הרי זה גט ,שהרי
יתברר בודאי ,ודוקא אם אמר לאיזו מהן שארצה אין ברירה ,שמא לא
ד .שני שטרות שזמנם ביום אחד ,ונעשה קניין בכל אחד ירצה לא זו לגרש ולא זו ,וכן אילו היה מתנה בערוב על צד אחד
מהם ,מי שקדם קניינו זכה ,אף על פי שזמן השטרות בלבד ,אם בא חכם למזרח יקנה לי ערוב למזרח ,ואם לא יבוא ערובי
שווה. בטל והריני כבני עירי ,לדברי הכל יש ברירה ,שזה ודאי יתברר ,או
ה .בני זוג שעשו צוואה הדדית ,והבעל הקנה תחילה שיבוא או שלא יבוא ".עכ"ל.
לאשתו ,ולאחר מכן הקנתה האשה לילדיה ,אם מת וכן כתב בספר דעת משפט )פרק א סעיף ד הערה כה( על נוסח
הבעל ראשון ,חלה הקנאת האשה לילדים גם על חלקו הצוואה שכותבים שאם אשתו לא תהיה בין החיים הוא מקנה לילדיו,
של הבעל ,כיון שהתברר למפרע שכבר זכתה בגוף נכסיו וז"ל" :לא תהא אשתי .משפט זה אם יכתוב בצוואה שנכתב בה לשון
קודם שהקנתה לילדים .אבל אם מתה האשה ראשונה, שמתנה עכשיו בשטר יהיה בזה חיסרון 'ברירה' ,שהרי ביום פטירת
אין הקנאת הבעל לילדים חלה על חלקה ,שלא היה שלו המצווה יתברר למפרע האם הקנה את ממונו לאשתו או לבניו .ולכן
בשעת קניינו. יש לכתוב את הקניין שבצוואה בלשון הוראה שהקנה בעבר באופן
בני זוג שעשו צוואה הדדית ,ואין ידוע מי עשה קניין ו. המועיל לאשתו באם תחיה ולבניו אם אשתו לא תחיה .והמעלה בזה
ראשון ,אין להוציא ממון מן היורש הוודאי מספק. שבהוראה מספיק שיש דרך אחת בעולם שאין בה חיסרון ברירה וע"ז
אמנם ,במקום שנוהגים לכבד את הבעל לעשות קניין נתפס הוראה .ולמנוע ברירה העצה הפשוטה לעשות לכל אחד
ראשון ,יש לדון על פי מנהג זה. מהנהנים קניין נפרד בתנאי .ואף לדעת השערי יושר שער ז' פרק י"ח
שגם בקניינים נפרדים בתנאי יש חיסרון ברירה כשהתנאים סותרים
הרוצה שצוואתו תחול גם על נכסים שירכוש בעתיד, ז.
זה את זה ,מ"מ מפסיד מי שקיבל אחרון אבל הראשון ודאי שזוכה
צריך לעשותה בדרך התחייבות המועילה על פי דין.
בתנאי .וא"כ בנוסח שלנו שעושה הוראה כלפי כל אחד שהקנה לו
ובצוואה הדדית ,התחייבות זו מועילה גם לחלק שיקבל
באופן הראוי כל יחיד זוכה מחמת שמתפרש ההוראה כלפיו שהוא
מבן זוגו ,ואין צורך לעשות שני קניינים נפרדים.
הראשון" עכ"ל.
ח .הנותן נכס מהיום ולאחר מיתה ,והתנה שיוכל לחזור בו,
העולה מזה :כיון שהתברר שהאשה זכתה בנכסים ,חל הקנין
רשאי למוכרו לאחרים ,והמכירה עצמה נחשבת חזרה
שהקנתה לבת ,ואין בזה חסרון ברירה .שבדבר שעומד להתברר
מן המתנה ,אף שלא פירש שיהיה רשאי למכור.
בודאי ,יש ברירה ,ולא שייך ברירה אלא כשמתנה על שני דברים,
ט .אף על פי שבדאורייתא אין ברירה ,בדבר העומד שיהיה או זה או זה.
להתברר בוודאי כתבו האחרונים שיש ברירה .ובצוואה
דינים העולים:
הדדית יש להקפיד על נוסח המועיל שלא יהיה בה
חסרון ברירה. הנותן לחברו גוף קרקע מהיום ופירות לאחר מיתה ,זכה א.
המקבל בגוף מיד ,ויכול להקנותו לאחרים ,אף על פי
שאין לו זכות ליהנות מן הפירות בחיי הנותן.
ד
