gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית ישראל · Shieiris Yisroel — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: שארית ישראל · Shieiris Yisroel

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

שארית ישראל · Shieiris Yisroel — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון רמ"ג | פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫מי שלא פגם עצמו‪ ,‬וכוחו שלם כפי שניתנה לו‪ ,‬ועל כן יש בכולו‬ ‫'ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען‪ ,‬ויבא אברהם‬ ‫על ידי האתערותא דלתתא שלו לעורר המשכות מעילא לתתא‪,‬‬ ‫לספוד לשרה ולבכותה' (בראשית כג ב)‬ ‫ויש בו כח הבחירה בשלימות להטות לבבו ומוחו לכל אשר יחפוץ‪,‬‬ ‫הנה אברהם אבינו ע"ה כאשר ראה ברוח קדשו במראה הנבואה ענין‬ ‫מה שאין כן מי שפגם עצמו ח"ו עד שנפל בעמקי הקליפות כ"כ‪,‬‬ ‫גלות השכינה‪' ,‬ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה'‪ ,‬שלא על הפרט‬ ‫עד שכמעט אין לו בחירה רח"ל‪ ,‬כמאמר רז"ל (ב"ר לד א) 'רשעים‬ ‫בלבד בכה‪ ,‬רק על כללות ענין גלות השכינה הנרמז בבחינת 'שרה'‪,‬‬ ‫הם ברשות ליבם' וכו'‪ ,‬ומוחם מוטרד במחשבות זרות‪ ,‬ואין להם‬ ‫כאשר ידוע אשר כביכול גם הקב"ה שאוג ישאג על נוהו‪ ,‬אשר בחינת‬ ‫כח מצד עצמם לטהר מחשבתם וליבם ולכוין דעתם אליו יתברך‪,‬‬ ‫'רעייתי יפתי יונתי תמתי' אשר קדשתיה לי ירדה עד לעפר מחמת גודל‬ ‫וממילא אינם יכולים על ידי האתערותא דלתתא שלהם לפעול‬ ‫הפגמים אשר נעשו מעוונותיהם של ישראל‪ ,‬שנעשו בחינת מיתה‪,‬‬ ‫המשכות מעילא לתתא‪.‬‬ ‫'רשעים בחייהם קרויים מתים' (ברכות יח‪ ,):‬ומסתלק מעליהם צלם‬ ‫האלוקים‪.‬‬ ‫והוא מצד גודל ריחוקם מאור פניו יתברך ברוב חטאם‪,‬‬ ‫בהמשיך עליהם זוהמת הסט"א‪ ,‬ובפרט בעון פגם הברית רח"ל‪,‬‬ ‫וזהו 'ויקם אברהם מעל פני מתו'‪ ,‬שמסתלק מבחינת פני המת‪,‬‬ ‫ולבחינה זו נצרך הבת קול שיוצאת בכל יום ומעוררת על התשובה‪,‬‬ ‫בחינת רשעים הנ"ל‪ ,‬וביקש מאת בני ח"ת – הם הצדיקים שמאיר‬ ‫שהיא בחינת אתערותא דלעילא מצד עצמו שלא על פי אתערותא‬ ‫עליהם הארת ז' רועים והארת משיח‪' ,‬ופגעו לי' וכו'‪ ,‬שיתפללו על‬ ‫דלתתא‪ ,‬כי אם מצד 'למעני למעני אעשה'‪ ,‬מצד גודל חסדיו‬ ‫השחרות והמיתה הנ"ל הנרמז במילת 'עפרון בן צוחר'‪' ,‬ויתן לי את‬ ‫יתברך שלמעלה מן המדות‪.‬‬ ‫מערת המכפלה'‪ ,‬היינו שהצדיקים בעבודתם ותיקונם יקימו שכינתא‬ ‫מעפרא‪ ,‬ויעלו אותה לי שתהא מקודשת לי מחדש‪ ,‬וזהו 'ויתנו לי'‪.‬‬ ‫(עמוד ח)‬ ‫(עמוד ריא)‬ ‫‪4:13‬‬ ‫‪4:49‬‬ ‫‪4:09‬‬ ‫‪4:28‬‬ ‫‪4:24‬‬ ‫‪4:10‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫‪5:59‬‬ ‫‪5:16‬‬ ‫‪5:36‬‬ ‫‪5:24‬‬ ‫‪5:23‬‬ ‫‪5:42‬‬ ‫‪6:18‬‬ ‫‪5:35‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫‪5:58‬‬ ‫‪6:01‬‬ ‫כן הוא בתפילה ותורה‪ ,‬אם גם ישפוך כל לבו לה' באהבה‬ ‫נטילת נשמה‬ ‫גדולה ועזה‪ ,‬ובדביקות בלי הבדלה‪ ,‬יכול לבוא מזה דייקא אחר‬ ‫אסור לדרוס בשבת נמלים ושאר שרצים משום איסור‬ ‫כך המשכה בקליפות ועבירות רח"ל‪ ,‬כי אם צריך לצמצם את‬ ‫נטילת נשמה‪ ,‬ואפילו אינו מתכוין להרגם‪' .‬וצריך לדקדק‬ ‫עצמו בבחינת הבדלה כנ"ל באמצע הדביקות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫בהילוכו במקומות שהם מצויים' (לשון שו"ע הרב סי' שטז‬ ‫להתעורר עוד‪.‬‬ ‫סעיף כב)‪.‬‬ ‫אין לצחצח את השיניים בשבת במברשת משום חשש‬ ‫וכמאמר מורי הקדוש תמיד 'עצרת תהיה לכם' (במדבר כט‬ ‫עשיית חבורה ועוד כמה חששות‪.‬‬ ‫לה)‪ ,‬שיעצור ויצמצם את לבו משפיכת הלב באהבה‪ ,‬ולא‬ ‫מותר לשטוף את הפה במי‪-‬פה‪ ,‬וכן מותר לערבב את‬ ‫שיעצור לגמרי‪ ,‬כי אם כשיכלה נפשו באהבה עזה תיכף יצמצם‬ ‫המשחה במים ולשטוף את הפה‪.‬‬ ‫את עצמו בבחינת הבדלה כנ"ל‪ ,‬ואחר כך יתפלל עוד באהבה‪,‬‬ ‫מותר להשתמש לכתחילה בסילונית במים קרים‬ ‫ואחר כך עוד הבדלה וכמו כן תמיד‪ ,‬ואם לא יצמצם את עצמו‬ ‫בשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהיה פס"ר להוצאת דם‪.‬‬ ‫בבחינת הבדלה‪ ,‬אז הוא תאוה ככל התאוות וד"ל‪.‬‬ ‫מותר להוציא קוץ שנתחב בבשרו בשבת ע"י מחט או‬ ‫פינצטה‪ ,‬אמנם יזהר שלא יוציא דם‪ ,‬ובמקום שאי אפשר‬ ‫(עמוד קיא)‬ ‫להוציא את הקוץ ללא הוצאת דם – יש להתיר כיון שיש‬ ‫בזה צער‪.‬‬ ‫יום ג' ל' מרחשון ‪ -‬הרה"ק ר' צבי הירש הכהן‬ ‫יום שבת קודש כ"ז חשון – הרה"ק ר' יעקב‬ ‫מרימנוב ב"ר יהודה לייב זצ"ל‬ ‫מפשעווארסק ב"ר דוד יצחק זצ"ל‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יום ד' א' כסלו ‪ -‬הרה"ק ר' משה ב"ר אלטר יוסף‬ ‫יום א' כ"ח מרחשון – רבינו יונה החסיד ב"ר‬ ‫מראדאוויטש זצ"ל‬ ‫אברהם מגירונדי בעל שערי תשובה זצ"ל‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫יום ה' ב' כסלו ‪ -‬הרה"ק ר' משולם פייביש‬ ‫יום ב' כ"ט מרחשון – הרה"ק ר' יצחק שלמה‬ ‫מז'בראיז' ב"ר אהרן משה זצ"ל‬ ‫מזעליחוב בהרה"ק ר' יחיאל מיכל מזוועיהל זצ"ל‬ ‫הרה"ק ר' ישראל יצחק מראדושיץ בהרה"ק ר'‬ ‫ישכר בער זצ"ל‬ ‫•‬ ‫השיב להם הרבי‪" :‬אם תבטיחו לי בתמורה לכך‪ ,‬שנים‪-‬עשר אדומי‪-‬זהב‪,‬‬ ‫עובדות וסיפורים על הרה"ק ר'‬ ‫אמלא את בקשתכם"! היה זה סכום גדול באופן מיוחד‪ ,‬אך בני המשפחה‬ ‫צבי הירש מרימינוב זי"ע‬ ‫נענו והבטיחו לתת כאשר הושת עליהם‪ ,‬רק שאביהם יחזור לאיתנו הראשון‪.‬‬ ‫הרב סר אל בית האיש‪ .‬כבואו‪ ,‬ניסה הצדיק לשוחח עם החולה‪ ,‬אך הלה שכב‬ ‫לקראת יומא דהילולא‬ ‫באפיסת כוחות‪ ,‬כאבן שאין לה הופכין‪ ,‬מבלי יכולת אף להניע את שפתיו‪.‬‬ ‫למראה עיניים ניכר היה‪ ,‬כי החולה מצוי ברגעיו האחרונים‪ ,‬וכי שעתו קרבה‬ ‫הרבה יגון ויסורים היו מנת חלקו של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימנוב‬ ‫והולכת‪ .‬הואיל וראה הרבי את המצב לאשורו‪ ,‬הורה מיד להוציא כל איש‬ ‫זי"ע‪ ,‬שסבל מרורות מצער גידול בנים שלא נתקיימו רח"ל‪ .‬ופעם באה הרבנית‬ ‫מעליו‪ ,‬ורק הוא ומשמשו נותרו לבדם ליד מיטת החולה‪.‬‬ ‫ובכתה על כך לפני רבו הק' מרימנוב‪ ,‬קרא לו רבו ואמר‪ :‬עד מתי תהיה ממשיך‬ ‫נשמות קדושות כל כך אשר לא תוכלנה להתקיים בעוה"ז‪ .‬על אף כל היסורים‬ ‫הרבי נטל כסא‪ ,‬התיישב למראשותיו של החולה‪ ,‬הורה למשמשו להגיש‬ ‫שעברו עליו לא סר מדרכו בעבודת הקודש ועבד את קונו בשמחה‪.‬‬ ‫לו את מקטרתו‪ ,‬ותוך שהוא עוצם את עיניו ושוקע בדביקות עצומה‪ .‬עשן‬ ‫סמיך מילא את החדר והיתמר אל עבר התקרה ושב וירד לרצפה‪ .‬אט‪-‬אט‬ ‫ונוראות יסופר‪ .‬כי כשחלתה בתו‪ ,‬לאחר שנפטרו לו כבר י"ז ילדים ל"ע‪,‬‬ ‫לא ניתן היה לראות מאומה מהנעשה בחדר‪ ,‬אך הרבי אינו חדל מעישונו‪.‬‬ ‫ובהגיע ליל שב"ק התפלל תפילת קבלת שבת מתוך ריקודים ושמחה יתירה‬ ‫כדרכו ללא שינוי‪ ,‬ואף הסב לשלחנו הטהור בעת סעודת שבת בשמחה‬ ‫לאחר שהפך כל הטבק שבמקטרת לאפר ואישו כבתה‪ ,‬הורה למשמשו‬ ‫ובהתלהבות יוקדת‪ .‬לפתע נשמעה קול זעקה כי בתו החולה גוססת כבר רח"ל‪.‬‬ ‫לשוב ולמלא את המקטרת בשנית‪ .‬ושוב חזר לעשנה והפעם ביתר שאת‪.‬‬ ‫אזי כששמע הרה"ק את זאת‪ ,‬סמך פניו על ידו כעין נפילת אפים איזה רגעים‪,‬‬ ‫משכילה גם הפעם הזאת‪ ,‬חזר על מעשהו ועישנה בשלישית‪ .‬ערפל כבד‬ ‫ואח"כ פתח את פיו הטהור ואמר‪ :‬ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור‪ .‬הנה רעיא‬ ‫מילא את החדר‪ ,‬עד כי לא ניתן היה לראות איש את רעהו‪.‬‬ ‫מהימנא משה רבינו ע"ה היה מתחנן אל ה'‪ ,‬הגם שיהיה בעת צרה רח"ל 'בעת'‬ ‫תוך כדי מעשה העישון‪ ,‬הגיע הרופא המקומי הקבוע של הקהילה לבדוק‬ ‫מלשון בעתה ורעדה עכ"ז 'לאמר'‪ ,‬יהיה נשאר עומד על עמדו עם חוזק אמונתו‬ ‫את החולה‪ .‬מאחר שנואשו הרופאים הגדולים ונסעו להם‪ ,‬נותרה האחריות‬ ‫ובטחונו בהשם למען יוכל עוד לדבר דיבור לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫מוטלת על כתפיו והוא היה מופיע מדי זמן מה לבדוק את החולה ולראות‬ ‫וסיים רבינו‪ :‬ואומר גם אנכי לקב"ה‪ ,‬הלא בידך נפש כל חי בכל עת ובכל‬ ‫האם ניתן להקל על מצבו‪ .‬משנכנס והבחין בתימרות‪-‬העשן הפורצות החוצה‬ ‫שעה מה אכפת לך כי יתעכב עוד הדבר ותשאר עוד בחיים ביום השב"ק לבל‬ ‫מבין חרכי התריס בחדר החולה‪ ,‬נותר כמסומר למקומו ואישוני עיניו ניצתו‬ ‫תבטל אותי משמחת השב"ק‪ .‬והיה יושב וגומר סעודתו ברינה וצהלה ולא היה‬ ‫בזעם אין קץ‪.‬‬ ‫נראה עליו שום שמץ עצבות‪ .‬ונשארה בחיים עד יום שני‪.‬‬ ‫בעודו עומד על הסף‪ ,‬פרץ בצעקות נוראות‪ ,‬אשר החרידו את כל יושבי‬ ‫כשנשאל פעם ע"י חתנו הרי "לכל בני ישראל אשר יבואו לפניו לבקש‬ ‫הבית ממקומותיהם‪" .‬רצח לעין‪-‬השמש מתבצע כאן!" ‪ -‬שאג בקול ניחר ‪-‬‬ ‫עליהם רחמים תתקבל תפלתו לרצון‪ ,‬ומדוע לא יבקש ויתפלל להשי"ת על‬ ‫"רוצחים שכמותכם! כלום אינכם יודעים שעשן בעבור חולה לב וריאה‪,‬‬ ‫עצמו שיתקיימו בניו בחיים" השיב לו‪ :‬דבר זה הוא מעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫כמוהו כסם‪-‬המוות?! הרגתם את החולה! רצחתם אותו בידיים! אני אדאג‬ ‫שכולכם תיכנסו לבית‪-‬הסוהר"‪ .‬וסב על עקבותיו בזעף‪ ,‬הטיח את הדלת בעוז‬ ‫ועד שהנך שואלני למה איני מתפלל על יוצאי חלצי‪ ,‬אשאל אותך‪ :‬למה לא‬ ‫מאחוריו‪ ,‬וכשכולו קצף וחרון הסתלק כלעומת שבא‪ .‬הצעקות וחבטת הדלת‬ ‫ביקש אברהם אבינו מאת ה' שלא יתבע ממנו לעקוד את יצחק בנו יחידו כדי‬ ‫נשמעו היטב גם בחדר החולה פנימה‪ ,‬אך הרבי לא נע ולא זע‪ ,‬והמשיך‬ ‫שישאר בחיים‪ ,‬ובודאי היתה תפלתו מתקבלת לרצון‪ ,‬אלא כשם שאברהם‬ ‫בעבודת‪-‬קודשו הטמונה בעישון המקטרת‪ .‬רק משסיים לעשן את המקטרת‬ ‫אבינו עשה רצון קונו ועקד את בנו אהובו‪ ,‬מבלי לחפש מוצא מציווי זה‪ ,‬וזכות‬ ‫בשלישית‪ ,‬קם‪ ,‬פתח את התריסים ואת החלונות לרווחה‪ ,‬והחל מניף את ידיו‬ ‫העקידה היא שעומדת לנו לדורות‪ ,‬ואחרת לא היה קיום לעם ישראל‪ ,‬כך גם‬ ‫כדי להעביר את העשן החוצה‪.‬‬ ‫הצדיקים מקבלים יסורים באהבה‪ ,‬ועובדים בכך את קונם‪.‬‬ ‫לאחר דקות ארוכות שוב ניתן היה לראות את תכולת החדר‪ .‬ואז שב‬ ‫כשהגיעו דיבורים נוראים אלו לאזני הרה"ק בעל 'ישועות יעקב' זצ"ל שיבח‬ ‫הצדיק להגיף את החלונות‪ ,‬התקרב אל מיטת החולה‪ ,‬הישיר מבטו אל מול‬ ‫מאד את גודל קדושת רבינו‪ ,‬והוסיף כי כששמע זאת קיבל תנחומים על אבידת‬ ‫פניו‪ ,‬ושאל‪" :‬הינך מכיר אותי?"‪" -‬הן!" ‪ -‬נשמע קולו של החולה‪ ,‬חלוש‬ ‫בנו יחידו הג"ר מרדכי זאב זצ"ל‪ ,‬שזמן רב לא היה יכול להתנחם עליו‪ ,‬עד‬ ‫קמעה‪" ,‬אתה הוא הרבי מרימנוב!"‬ ‫שסיפרו לו את עבודת הקודש של רבינו בענין קבלת היסורים בשמחה‪.‬‬ ‫הרבי פתח את דלת החדר‪ ,‬הזמין את בני המשפחה להיכנס פנימה‪ ,‬ונתן‬ ‫עבודת הצדקה של הצדיק הקדוש רבי צבי הירש הכהן מרימנוב‪ ,‬מן‬ ‫להם להיווכח בעצמם בשינוי לטובה שהתחולל במצבו של החולה‪ .‬בני הבית‪,‬‬ ‫המפורסמות הייתה‪ .‬פטרונם של עניים וקשי יום היה‪ ,‬משענתם של אלמנות‬ ‫לא ידעו את נפשם מרוב התרגשות וגיל‪ .‬הם שוחחו עם החולה שוב ושוב‪,‬‬ ‫ויתומים‪ ,‬וישועות רבות ומופלאות היה מבטיח ומקיים‪ ,‬בתמורה לסכום‬ ‫ונוכחו לראות‪ ,‬כי האיש חזר לאיתנו‪ .‬מיד מיהרו לשקול לידי הרבי מטבע‬ ‫הפדיון‪ ,‬בהם היה נוקב‪ ,‬למען מטרות צדקה וחסד‪.‬‬ ‫"נוביל" ‪ -‬ארבעה אדומים זהב משקלה ‪ -‬והבטיחו‪ ,‬כי בעת שובו של הרבי‬ ‫בחזרה מלינסק‪ ,‬יפרעו את יתרת התחייבותם ואף יערכו סעודת‪-‬הודיה בפני‬ ‫באחד ממסעותיו‪ ,‬הגיע לעיר סאניק‪ .‬בעת ההיא‪ ,‬לקה אחד מנכבדי העיר‪,‬‬ ‫כל אנשי העיר‪.‬‬ ‫יהודי עשיר ונשוא‪-‬פנים‪ ,‬במחלה קשה ואנושה‪ ,‬בלבו ובריאותיו‪ .‬גדולי‬ ‫הרופאים הוזעקו אל מיטתו מקצות הארץ‪ ,‬אך מיום ליום הלכה החלטתם‬ ‫ואכן‪ ,‬כשוב הרבי לאחר השבת מלינסק לסאניק‪ ,‬קידמו בני העיר את פניו‬ ‫והתחזקה‪ ,‬כי אין רפואה למחלה ואפסה כל תקווה‪.‬‬ ‫בתופים ובמחולות‪ ,‬כשהעשיר החולה שהחלים רץ בראשם כנער צעיר‬ ‫לקראת המרכבה‪ .‬בו‪-‬ביום‪ ,‬ערכו העשיר ובני‪-‬ביתו סעודה גדולה כאשר‬ ‫ביום בו הודיעו הרופאים בייאוש מוחלט כי סיימו את מלאכתם ועזבו את‬ ‫הבטיחו‪ .‬הרבי הסב בראש בני הקהילה‪ ,‬אשר נתקבצו ובאו להודות‪ ,‬להלל‬ ‫העיר‪ ,‬עמד גם הרב לעזוב את סאניק בדרכו ללינסק‪ .‬הואיל וראו בני משפחת‬ ‫ולשבח לבורא עולם על הנסים ועל הנפלאות אשר מחולל הוא על‪-‬ידי עבדיו‬ ‫העשיר החולה כי אין תקווה מהרופאים‪ ,‬מיהרו אל מעון הצדיק בטרם עזב את‬ ‫הצדיקים‪ .‬בתום הסעודה‪ ,‬פרע העשיר את שמונת אדומי הזהב הנוספים‬ ‫העיר‪ ,‬וחילו את פניו בבכי ובתחנונים כי יואיל לבוא לבקר את החולה בביתו‬ ‫שהתחייבו בני משפחתו לתת לצדקה‪ ,‬והרבי נפרד ונסע לשלום לדרכו‪.‬‬ ‫ושם יתפלל למראשותיו לרפואתו ‪ -‬אולי יקבל הקב"ה את תפילתו‪.‬‬ ‫יצאו הזוג מבית רבינו בשמחה ובטוב לבב‪ .‬ואכן‪ ,‬בתחילת החורף הבא‬ ‫היה היה יהודי בשם רבי יוסף שהיה מלמד תינוקות בעיירה קאטלענע‬ ‫נתמלא ביתם אורה ושמחה בהיוולד להם בנם בכורם‪ .‬השמחה הרקיעה‬ ‫הסמוכה ווילעדניק‪ ,‬בשנת תקמ"ט (בערך) נתמלא ביתו אורה בעת היוולד‬ ‫שחקים וכל תושבי העיירה השתתפו בשמחתם‪.‬‬ ‫לו בנו ישראל דוב בער‪ .‬הילד הלך וגדל‪ ,‬וכבר במעלליו יתנכר נער‪ ,‬ועוד‬ ‫בצעירותו נודע בשם 'העילוי מקאטלענע'‪.‬‬ ‫כעבור שני ירחים‪ ,‬פנה האיש אל אשתו והזכיר לה את הבקשה שביקש‬ ‫רבינו שיבואו אליו לאחר שיפקדו‪ .‬כמובן שהאשה הסכימה‪ .‬ולמחרת‪,‬‬ ‫כשהגיע לפרקו‪ ,‬נשא את בתו של הגביר רבי משה חפץ שכונה בשם רבי‬ ‫השכימו קום והכינו את עגלת החורף המיועדת לנסיעה בחורף המושלג‪.‬‬ ‫משה מגיד‪ .‬בשנות אברכותו חי חיי צער‪ ,‬והעוני שרר תמיד בביתו‪.‬‬ ‫בתקופה זו השלג כבר הפך לקח מוצק והיה ניתן לנסוע בדרכים‪.‬‬ ‫הוא הרבה לנסוע על רבו המובהק הלוא הוא הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫הדרך התארכה מהצפוי בעקבות שלגים שנחתו עליהם ללא הפסקה‪,‬‬ ‫מטשערנוביל זצוק"ל‪ .‬כמו כן נסע אל עוד צדיקים‪ ,‬ה"ה הרה"ק‬ ‫ולכן הוצרכו לשבות בעיירה נארינסק‪ .‬מיד בצאת השבת רתם היהודי שוב‬ ‫מבארדיטשוב‪ ,‬הרה"ק רבי אהרן מזיטומיר והרה"ק רבי מרדכי‬ ‫את עגלונו והמשיך במסע לעבר ווילעדניק‪.‬‬ ‫מלעכאוויטש‪ .‬בשנותיו המוקדמות היה מסתיר תמיד את צדקותו והיה‬ ‫נחבא אל הכלים‪.‬‬ ‫תוך כדי הנסיעה לקחה האם הרחומה את בנה כדי לחממו בידיה‪.‬‬ ‫הנסיעה המשיכה בטוב ובנעימים‪ .‬פתיתי שלג התדפקו על חלונות העגלה‪,‬‬ ‫עד שהרה"ק בעל הצמח צדק מליובאוויטש גילה את סתר מדרגותיו‬ ‫ותרדמה עמוקה נפלה על האם‪ .‬תוך כדי השינה‪ ,‬נשמט התינוק מידיה ונפל‬ ‫ורוב צדקותו וקדושתו‪ ,‬ושהוא 'פועל ישועות בקרב הארץ'‪ .‬השמועה‬ ‫אל מחוץ לעגלה‪ ,‬אל הכפור החזק ועל השלג הקפוא‪ .‬האם לא הרגישה‬ ‫פרשה כנפיים בקרב המדינה‪ ,‬והכל באו לבקש ממנו ברכה‪ ,‬עצה ותושיה‪.‬‬ ‫בכך‪ ,‬וגם האב שנהג במושכות לא הבחין במאומה‪.‬‬ ‫ביום כ"א טבת שנת תר"י – חשכו המאורות‪ ,‬רבינו הסתלק לבית עולמו‬ ‫רק כשנעצרה העגלה בפתח בית רבינו והאם הקיצה משנתה‪ ,‬או אז‬ ‫מבלי להשאיר זרע של קיימא‪ .‬אבל זכרו לא ימוש מפינו‪ ,‬ועד היום נוסעים‬ ‫הבחינה בהעדרו של בנה האהוב‪ .‬בן זה שציפו לו במשך שנים ארוכות‪ ,‬וכל‬ ‫המוני בית ישראל לפקוד את ציונו הקדוש‪ ,‬וסגולה גדולה נתפרסמה‪,‬‬ ‫כך הרבה צער ותלאות עברו עד שנולד‪.‬‬ ‫לתרום שמן ונרות כדי להדליקם בציונו הקדוש‪ ,‬ורבים נושעו מזה‪.‬‬ ‫ועתה‪ ,‬הילד איננו ‪- - -‬‬ ‫לאחר פטירתו‪ ,‬בשנת תרס"ב נכתב הספר 'סיפורי נפלאות' על ידי אחד‬ ‫מבאי ביתו‪ ,‬ה"ה רבי ברוך רוטנר מאווריטש‪ .‬בראש הספר נדפס 'מכתב‬ ‫האשה פרצה בבכי מר ובזעקות גדולות ומרות‪ ,‬עד שנפלה והתעלפה‬ ‫תעודה' מששה ממקורבי רבינו זי"ע‪ ,‬שמעידים על נאמנות מלקט‬ ‫מרוב צער‪ .‬האב ההמום התפרץ לבית רבינו בבכיות וביללות‪.‬‬ ‫הסיפורים ואמיתות הסיפורים‪.‬‬ ‫רבינו שמע את כל אשר נעשה‪ ,‬והרגיע את האב באומרו לו‪ :‬אל תירא!‬ ‫בהקדמתו כותב המלקט‪ ,‬שהסיפורים שליקט הם נאמנים ומבוררים‪,‬‬ ‫בנך חי וקיים‪ .‬הוא לא קפא בשלג ושלום לו‪ .‬ועתה‪ ,‬קח את מקלי וחזור על‬ ‫ולכן כתב רק סיפורים אלו אפי' ששמע סיפורים לאלפים ולרבבות‪ .‬ומכיון‬ ‫עקבותיך ותמצא את בנך בריא ושלם‪.‬‬ ‫שנתמעטו האנשים שהכירו את גודל צדקותו והיותו פועל ישועות‪ ,‬לכן גמר‬ ‫האב יצא מעודד מבית רבינו‪ ,‬עלה על העגלה והתחיל לנסוע בעקבות‬ ‫אומר להעלות על הכתב את הסיפורים כדי לחזק את האמונה בצדיקים‪.‬‬ ‫החריצים העמוקים שהשאירה העגלה בשלג‪.‬‬ ‫•‬ ‫כעבור זמן‪ ,‬מצא את בנם שוכב על השלג ולידו זאב ענק‪ .‬בתחילה‬ ‫נתפחד מאוד‪ .‬אבל לאחר שנתאושש מהמחזה‪ ,‬התחזק בכוחו של רבינו‪,‬‬ ‫פעם באו אל רבינו הק' זוג יהודים הנשואים כבר יותר משמונה עשרה‬ ‫נטל את מקל רבינו בידו והתחיל להתקרב אל בנו‪ .‬הזאב עזב את המקום‪,‬‬ ‫שנים‪ ,‬ועדיין לא זכו להיפקד בבנים‪ ,‬ונפשם בבקשתם‪ :‬הם אינם חפצים‬ ‫ובקחתו את בנו הרגיש כי הוא בריא ושלם‪ ,‬ואף גופו חם‪.‬‬ ‫להתגרש‪ ,‬אלא זאת מבקשים הם‪ ,‬שהרבי יברכם בבנים‪.‬‬ ‫בדמעות שמחה חזרו הם אל רבינו שאמר להם שהזאב שמר על חום‬ ‫רבינו בירכם שעוד באותה שנה יתברכו בבן זכר‪ .‬אבל הוסיף להם בקשה‬ ‫התינוק כל העת‪ ,‬וכך הוא ניצל ממוות בטוח‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬שלאחר שיתברכו יבואו אליו ביחד עם בנם‪.‬‬