gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫חיי שרה‬ ‫מבה”ח‬ ‫תשפ”ז‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫הזאת‪ ,‬כי לבם נכון ובטוח בה' כי צדיק‬ ‫בת כ' שאז הוא עיקר התגברות לאדם‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫וישר הוא וכו'‪ ...‬והנה כן הדבר היה‬ ‫לתאוות ליפות עצמו ולהתקשט ושאר‬ ‫אצל אברהם אבינו ע"ה כשבא לספוד‬ ‫עניני עולם‪ ,‬והיא היתה כל כוונתה בכל‬ ‫"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה‬ ‫לשרה‪ ,‬ראה מלאך המות מתריס כנגדו‪,‬‬ ‫קישוטה והתיפותה רק לשמים‪.‬‬ ‫ושבע שנים" וגו'‪( .‬כג‪ ,‬א) פירש"י – לכך‬ ‫רצ"ל כשהתחיל להתבונן על מיתת‬ ‫נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר שכל‬ ‫שרה הצדיקת הראשונה אשר בעולם‪...‬‬ ‫אחד נדרש לעצמו‪ ,‬בת ק' כבת כ'‬ ‫ידוע מאמר העולם לפרש דברי רש"י‪,‬‬ ‫לחטא‪ ,‬מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה‬ ‫ורוח הקודש מדברת מתוך גרונה‪,‬‬ ‫כי הנה מזמור ק' שבתהלים הוא 'מזמור‬ ‫בת עונשים‪ ,‬אף בת ק' בלא חטא‪ ,‬ובת כ'‬ ‫ועתה פתאום מתה עליו‪ ...‬ולא הועיל‬ ‫לתודה' ומזמור כ' הוא 'יענך ה' ביום‬ ‫כבת ז' ליופי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ביאר בנועם אלימלך‬ ‫לה כלום‪ .‬כל זה היה היצר הרע מכניס‬ ‫צרה'‪ ,‬ובא רש"י לומר שאצל שרה אימנו‪,‬‬ ‫ולכאורה מה נפקא מינה שהיתה כבת‬ ‫בלבו של אברהם אבינו לבעבור יקשה‬ ‫על אף שעברו עליה צרות רבות ורעות‪,‬‬ ‫ז' ליופי‪ .‬ונראה דרש"י ז"ל כיון בדבריו‬ ‫בעיניו וירע על מעשי אלקים אשר‬ ‫מכל מקום גם כשהייתה בבחי' 'ביום‬ ‫לרמז על ב' מדרגות שמחויב האדם‬ ‫עשה לה‪ .‬לכן כשראה זה‪ ,‬מיד פירש‬ ‫צרה' היה שוה אצלה בשמחה ואמונה‬ ‫להתנהג בהם כל ימי חייו‪ ,‬דהיינו‬ ‫ולא הספידה‪ ,‬ויקם מעל פני מתו וידבר‬ ‫כבחי' 'מזמור לתודה'‪ ,‬מחוזק אמונתה‬ ‫האחד – להזהר ולהשמר במאוד מאוד‬ ‫דברים אחרים‪ ...‬תפארת שלמה (עעו"ש)‬ ‫בה' הטוב ומטיב‪ .‬הוסיף על כך תלמיד‬ ‫מכל חטא ועון שלא יעבור ח"ו על‬ ‫והוסיף הרה"ג ר' ח"י בידרמן שליט"א‬ ‫חכם אחד‪ ,‬וחידד‪ :‬שרה אמנו הייתה "בת‬ ‫שום מצוות עשה ולא תעשה‪ .‬ומדרגה‬ ‫(חיבת העבודה חיי שרה תשפ"ג)‪ :‬אפשר‬ ‫ק' כבת כ'"‪ ,‬פירושו‪ ,‬שאפילו שזכתה‬ ‫ב' – דהיינו גם דברים המותרים כמו‬ ‫להוסיף נופך ולהסביר דברי ה'תפארת‬ ‫לחבוק בן רק קרוב למאה שנים‪ ,‬מכל‬ ‫אכילה ושתיה ומלבושים וכדומה‪ ,‬צריך‬ ‫שלמה'‪ ,‬שלא התכוון רק לומר‪ ,‬שתחת‬ ‫מקום שמחתה הייתה שלימה כאילו‬ ‫להכניס הכל אל הקדושה לכווין בהם‬ ‫להספיד את שרה הלך לדבר דברים‬ ‫חבקה בן סמוך לנישואיה כאשה צעירה‬ ‫לשמים‪ .‬דהיינו אדם שמלביש עצמו‬ ‫אחרים עם עפרון [וכעין כששואלים‬ ‫הנישאת באזור גיל העשרים ולא באה‬ ‫ומקשט עצמו במלבושים וקישוטים‬ ‫אחד בענין מסוים ואינו רוצה לענות‪,‬‬ ‫כלל בטרוניא כלפי מעלה‪ ,‬ודפח"ח‪...‬‬ ‫יפים ונאים‪ ,‬יהיה כוונתו לקשט דיוקנא‬ ‫הרי הוא מרים את הטלפון כדי לשוחח‬ ‫דמלכא כמבואר בגמרא (שבת נ‪ .):‬וכן‬ ‫עם אחרים ועי"ז להשתמט משאלת‬ ‫בכל דבר יהיה כוונתו לשמים‪ .‬וכאשר‬ ‫השואל]‪ ,‬אלא הטמין בדבריו הספד‬ ‫ויקם אברהם מעל פני מתו‪ .‬במדרש‬ ‫יתנהג כך‪ ,‬אזי כל מה שיהיה לו‪ ,‬הן‬ ‫על שרה‪ ,‬וכמו שאמר הרה"ק מרוז'ין‬ ‫רבה‪ :‬מלמד שהיה רואה מלאך המות‬ ‫ממון והן מלבושים יספיק את עצמו‬ ‫זי"ע‪ ,‬דהנה לאחר שהכיר אברהם אבינו‬ ‫מתריס כנגדו וכו'‪ ...‬אכן הנ"ל בכוונת‬ ‫כמה שיש לו וישמח בהם וחייו חיים‬ ‫את בוראו התחיל היצה"ר להטרידו‬ ‫המדרש‪ ,‬כי יל"ד בהכתוב‪ ,‬שנאמר "ויבא‬ ‫שלו‪ .‬אבל אם אין כוונתו בכל הנ"ל‬ ‫בנסיונות שונים והוצרך להתגבר עליו‬ ‫אברהם לספוד לשרה ולבכותה" ולא‬ ‫לשמים‪ ,‬אזי תמיד יחסר לו ולא יהיה‬ ‫תמיד מבלי שיוכל להיפטר ממנו‪,‬‬ ‫נאמר שעשה כן והספידה‪ ,‬רק תיכף ומיד‬ ‫לו די וסיפוק לעולם‪ ,‬ונמצא חייו אינן‬ ‫לפיכך רצה שיהיה לו זמן מיוחד שאז‬ ‫כתיב "ויקם אברהם מעל פני מתו" וכו’‪...‬‬ ‫חיים ואין החיים שלו‪ ..‬וזה רמז פשוט‪,‬‬ ‫תהיה לו מנוחה מאותו מלך זקן וכסיל‪,‬‬ ‫דהנה זה כלל גדול במעלות הצדיקים‬ ‫בת קו"ף כבת כ' שלא היה בה שום‬ ‫לכן תיקן תפילת שחרית שאז עטוף‬ ‫המתהלכים לפני אלקים בתמים‪ ,‬אף אם‬ ‫חטא ממצות עשה ולא תעשה‪ .‬ובת כ'‬ ‫האדם בטלית ותפילין והיצה"ר אין לו‬ ‫חלילה באה אליהם מדת הדין לאיזה‬ ‫כבת ז' ליופי רמז למדרגה ב'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שם מקום‪ ,‬אך לא עברו הימים והבין‬ ‫יחיד או רבים ח"ו‪ ,‬לא יתנו לבם להתבונן‬ ‫כמו תינוק שהוא מקשט עצמו אין יודע‬ ‫השטן מטרת התפילה‪ ,‬ולכן השתחל‬ ‫מהות הצרה ההיא רח"ל‪ ,‬ולא יפול לבבם‬ ‫להתפאר עצמו ולחשוק להתקשט‬ ‫גם הוא תחת הטלית והתחיל להפריע‬ ‫להקשות מדוע עשה ה' ככה לארץ‬ ‫בקישוט יקר‪ ,‬כך היתה שרה‪ ,‬כשהיתה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את‬ ‫בעת עסקו ב'דברים בטלים' אלו‪ ,‬ואינו‬ ‫לאדם בתפילתו‪ ,‬משראה כן יצחק אבינו‬ ‫אברהם בכל‪ ,‬ויאמר אברהם אל עבדו זקן‬ ‫יודע שבני בינה מנצלים אותה שעה‬ ‫תיקן תפילת מנחה שהיא תפילה קצרה‬ ‫ביתו המשל בכל אשר לו וגו'‪ ,‬לא תקח‬ ‫לשפוך שיחם לפני ה'‪ ,‬והוסיף הרה"ק‬ ‫וסבר שלמשך זמן קצר כזה ישקוט‬ ‫אשה לבני מבנות הכנעני ‪ ...‬כי אל ארצי‬ ‫מרוז'ין וסיים "דאס ווייסט ער נישט‪ ,‬און‬ ‫השטן ולא יפריע לאדם‪ ,‬אולם היצה"ר‬ ‫‪ ...‬ולקחת אשה לבני ליצחק" (כד א‪-‬ד)‪.‬‬ ‫דאס וועט ער נישט וויסען ביז משיח‬ ‫לא וויתר אף על שעה זו‪ ,‬וע"כ תיקן‬ ‫מקשה בליקוטי יהודה בשם השפת אמת‬ ‫וועט קומען" [‪-‬זה אין השטן יודע‪ ,‬וכן‬ ‫יעקב תפילת ערבית שהיא רשות‪ ,‬ובזאת‬ ‫והאמרי אמת‪ :‬מדוע אברהם בעצמו לא‬ ‫לא יוודע לו מזה לעתיד‪ ,‬עד ביאת גו"צ‬ ‫חשב שהיצה"ר לא יפריע את האדם‬ ‫הלך לחפש שידוך לבנו יצחק‪ ,‬ושלח רק‬ ‫בב"א; הובא ב'נר ישראל' ח"ג עמוד צג]‪.‬‬ ‫בדברי רשות‪ ,‬אך לאחר מכן הבין השטן‬ ‫שלוחים? ותירץ האמרי אמת דמשום‬ ‫והכי נמי הסתיר אברהם דברים נשגבים‬ ‫תחבולה זו ומפריע לאדם גם בזה‪ ,‬ע"כ‬ ‫הכי לא הלך אברהם אבינו בעצמו‬ ‫בדברי חולין שדיבר עם עפרון בעניני‬ ‫קם רבי שמעון בר יוחאי וגילה את תורת‬ ‫לקחת אשה לבנו יצחק‪ ,‬כי הקב"ה אמר‬ ‫משא ומתן‪ .‬ועל זה אמרו בפרשה זו (הובא‬ ‫הנסתר‪ ,‬בסברו שאין לאותו רשע חלק‬ ‫לו לך לך מארצך וגו’ לכן לא רצה לחזור‬ ‫ברש"י להלן כד‪ ,‬מב) "יפה שיחתן של עבדי‬ ‫בדברים נסתרים‪ ,‬אולם לא ארכו הימים‬ ‫עד שיתן לו הקב"ה רשות‪ .‬והשפת‬ ‫אבות מתורתן של בנים"‪ ,‬כי כשהגיע‬ ‫ונודע לו גם סוד זה והגיע אותו רשע גם‬ ‫אמת תירץ (כך אמר בשמו בנו האמרי אמת‪,‬‬ ‫אליעזר לביתו של בתואל ולבן והרגיש‬ ‫ל'ישיבת המקובלים'‪ ,‬לפיכך בא האר"י‬ ‫מובא בליקוטי יהודה בפרשתן) שלכן לא הלך‬ ‫את גודל הטומאה השוררת במקום‬ ‫הקדוש והתחיל לייחד כוונות ויחודים‪,‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה בעצמו‪ ,‬כי לשידוך‬ ‫[מרשעותו של לבן שביקש לעקור את‬ ‫והם דברים הנעשים במחשבה שאפשר‬ ‫נצרך שדכן‪ ,‬ובזה השידוך היה אליעזר‬ ‫הכל זה יעקב אבינו שהוא בבחינת "כל"]‬ ‫להחביא מהיצה"ר‪ ,‬אך גם זה לא עלה‬ ‫שדכן‪ ,‬והשכר שדכנות שלו היה שיצא‬ ‫לא היה יכול להתפלל‪ ,‬וכאשר אמרו לו‬ ‫יפה‪ ,‬והשטן התחיל לבלבל מחשבותיהם‬ ‫מכלל ארור לכלל ברוך עיין במדרש ס'‬ ‫(כד‪ ,‬לג) "דבר" לא היה בידו להוציא ברכה‬ ‫של המייחדים יחודים‪ ,‬ולא נמצא תקנה‬ ‫ט'‪.‬‬ ‫מפיו בשם ומלכות‪ ,‬לפיכך התחיל לספר‬ ‫נגדו‪ ,‬עד שבא מרן הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫והוסיף על זה האמרי אמת בדרך צחות‪:‬‬ ‫סיפורי צדיקים והסתיר בתוכו תפילות‬ ‫שלימד לדורות‪ ,‬דאף בעת שיחת חולין‬ ‫דהעולם אומרים ששדכן צריך לפעמים‬ ‫ובקשות‪.‬‬ ‫או בישיבה בסעודת מרעים אפשר לבקש‬ ‫לדבר שקרים‪ ,‬ולפיכך לא היה יכול‬ ‫רחמים ולפעול ישועות‪ ,‬ובזה הערים על‬ ‫אברהם אבינו ע"ה להיות בעצמו השדכן‬ ‫היצה"ר שאינו חושב להפריע את האדם‬ ‫והוכרח לשלוח את אליעזר‪.‬‬ ‫דבר נשגב אי' בשו"ת ארץ צבי (ח"ב דרוש‬ ‫ה)‪ ,‬מה דמנהג ישראל הוא לעשות תנאים‬ ‫ושידוכין ונקרא תנאים‪ ,‬י"ל‪ ,‬לפי מה‬ ‫ושבת שמה‬ ‫שהגיד הרה"ק החידושי הרי"ם מגור זצ"ל‬ ‫דכל זיווג של בר ישראל בא באמצעות‬ ‫ניסים‪ ,‬וראיה לזה דאליעזר עבד אברהם‬ ‫וידועין דברי הרה"ק ר"מ מפרימישלאן‬ ‫כתב בשם משמואל במדבר (פרשת‬ ‫בלכתו לקחת אשה ליצחק קפצה לו‬ ‫ז"ל בפירוש הכתוב שנאמר באדוניהו‬ ‫בהעלותך) שבת אותיות בשת‪ .‬הענין‬ ‫הארץ כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פר' נט‪ ,‬יא)‬ ‫(מלכים א' א') ולא עצבו אביו מימיו‬ ‫שצריך האדם להתבייש מקדושת‬ ‫'ולמה הוצרך לזה‪ ,‬אך שהוא רמז לדורות‬ ‫לאמר מדוע ככה עשית‪ ,‬היינו שהוא‬ ‫שבת ולסלק את החומריות מעליו‪,‬‬ ‫שכל זיווג הוא בנס' עכדה"ק‪.‬‬ ‫בעצמו לא העציב א"ע לאמור לנפשו‬ ‫כי איך יוכל לגשת אל השבת והוא‬ ‫כי מעשים כאלו אינם נאותין לבן דוד‬ ‫משוקע בחומריות‪ ,‬ואין לבוא אל שער‬ ‫ונראה מזה דזיווג הוא ענין גבוה‬ ‫המע"ה‪ ,‬וע"כ אבדה ממנו המלוכה‪,‬‬ ‫המלך בלבוש שק‪ .‬וזהו שלשה ימים‬ ‫מאוד‪ ,‬על כן החיצונים מתאמצים‬ ‫ודפח"ח‪ .‬וכ"כ אף אנו נאמר בש"ק‬ ‫לפני השבת‪ ,‬היינו להכין א"ע לקדושת‬ ‫בכל כוחם לבטל זה ולפרוש רשת‬ ‫שלעומת שהוא בוש מקדושת שבת‬ ‫השבת‪ ,‬וג' ימים לאחר השבת‪ ,‬היינו‬ ‫ליד מעגל במניעות שונות כדי שלא‬ ‫ומחשב בנפשו שמעשים לא טובים‬ ‫לראות להשאר בקדושת השבת‬ ‫יוכלו להשיג מטרה זו‪ ,‬וצריך נס שלא‬ ‫כאלו אינם נאותים לפני מפני שהנני‬ ‫ולהתבייש ליכנס לחומריות מאחר‬ ‫ירעו ולא ישחיתו ולא תעשינה ידיהם‬ ‫מקבל שבת‪ ,‬ובאיזה פנים אבוא לקבל‬ ‫שהי' לו אור גדול כזה‪ .‬וזהו שבעה‬ ‫תושיה‪ ,‬ולהימלט מפח יוקשים‪ .‬ועל כן‬ ‫שבת הבאה‪ ,‬אז הוא מקבל בכל שבוע‬ ‫קני המנורה שג' קנים מזה וג' מזה‬ ‫המנהג הוא שבהתחלת השידוכים יהיו‬ ‫מקדושת שבת ומתברך ממנה‪...‬‬ ‫נוטים אל הנר האמצעי שרומז לשבת‪.‬‬ ‫על תנאים‪ ,‬ומכיון שהוא רק על תנאי‪,‬‬ ‫והנה שבת מיני' שיתא יומין מתברכין‪.‬‬ ‫ממילא אין החיצונים מתאמצים נגד זה‪.‬‬ ‫ב | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ונותנים צדקה‪ ,‬אבל אינם שמים על לב‬ ‫שאף בראשונה הוחיל ז' ימים כן בכאן‪.‬‬ ‫והנה איתא במדרש דהמצוות הן‬ ‫להזהר במצוות שבין אדם למקום‪ .‬אולם‬ ‫הלימוד שאף בתחילה שהלכה לשאוב‬ ‫שליחות השי"ת ושליחו של אדם כמותו‪,‬‬ ‫האמת הוא שכל המצוות מרועה אחד‬ ‫מים לפי תומה הי' ג"כ ריצה בהתלהבות‬ ‫וכיוון דהאב מתעסק להשיא את בנו‬ ‫ניתנו‪ ,‬וצריך להזהר בשניהן‪ ,‬כי זה בלא‬ ‫כדרך עובדי השי"ת לרוץ‪ ,‬הגם שלא‬ ‫אשה שהוא מצוה‪ ,‬חשיב זה כפעולת‬ ‫זה לא נחשב לכלום‪.‬‬ ‫היה לה ידיעה מן אליעזר‪ .‬אך לב ברור‬ ‫השי"ת‪ ,‬וכל דבר שיצא מהשי"ת לטובה‬ ‫ומהאי טעמא היו עשרת הדברות‬ ‫שוקק תמיד לשרת לפניו ית"ש ע"כ‬ ‫אפילו על תנאי שוב איננו חוזר בו‬ ‫כתובים על הלוחות משני עבריהם‪:‬‬ ‫הנקודה הפנימיות מתנוצץ לגודל‬ ‫כמאמרם ז"ל (ברכות ז‪ ).‬על כן אין לדבר‬ ‫"מזה ומזה הם כתובים" (שמות לב‪ ,‬טו)‪ ,‬כי‬ ‫התלהבות בהזדמן דרך מצוה‪ .‬וסיפר לי‬ ‫סוף שאף השידוך הוא על תנאי‪ ,‬נשאר‬ ‫החמש מצוות שבלוח אחד הן מצוות‬ ‫אחד מישישים שהרבי ר"ש מקארוב ז"ל‬ ‫הענין שריר וקיים‪ ,‬ואין שטן ופגע רע‪.‬‬ ‫שבין אדם למקום‪ ,‬והחמש שבלוח‬ ‫שאל פ"א האם היום יו"ט קצת‪ .‬השיבוהו‬ ‫ומכל מקום מחמת כי בפשטות בנגלה‬ ‫השני הן בין אדם לחבירו‪ ,‬שמא תאמר‬ ‫שאין שום יו"ט‪ .‬אחר שעה חזר לשאול‬ ‫הוא רק על תנאי‪ ,‬אין החיצונים מתגרים‬ ‫שאפשר לחלקם זה מזה‪ ,‬לכך נכתבו גם‬ ‫עס מוז זיין אשמחה של מצוה פאלטירט‬ ‫בזה‪ ,‬וזה העצה שיעבור הענין בשלום‬ ‫מעבר השני‪ ,‬באופן שהחמש שבין אדם‬ ‫אין מיר‪ ,‬עד שחקרו ודרשו שהי' בכפר‬ ‫בלא התגרות החיצונים‪ ,‬על כן נקראים‬ ‫לחבירו שבלוח הב'‪ ,‬הן מעבר השני בלוח‬ ‫סמוך לעירו נשואי בת אביון‪ .‬וע"י גודל‬ ‫"תנאים" כי זה עיקר העצה מחמת שהוא‬ ‫א'‪ ,‬כנגד המצוות שבין אדם למקום‪,‬‬ ‫השתוקקות לעשות נח"ר בשמים הי'‬ ‫על תנאי‪.‬‬ ‫להורות שהן צמודים יחד ואי אפשר‬ ‫מרגיש תיכף כשנעשה בסביבו איזהו‬ ‫וכן אי' אמר מהרה"ק בעל ה'שפתי‬ ‫להפרידם‪ .‬והנה‪ ,‬כשראה אליעזר כמה‬ ‫נחת רוח וכנ"ל‪.‬‬ ‫צדיק' מפילץ‪ ,‬על הפסוק (כד‪ ,‬נ) ויען לבן‬ ‫משתדלת רבקה אמנו במצות גמילות‬ ‫ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר‪ ,‬לא נוכל‬ ‫חסדים‪ ,‬להשקות לכל גמליו‪ ,‬חשש פן‬ ‫"ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני‬ ‫דבר אליך רע או טוב‪":‬הבעל‪-‬דבר אינו‬ ‫יעשו מזה עיקר‪ ,‬והמצוות שבין אדם‬ ‫צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם" (כד‬ ‫מניח לעשות שום שידוך‪ ,‬כי יודע שגם‬ ‫למקום לא ייקימו אלא בדרך עראי‪ ,‬לכך‬ ‫כב)‪ .‬וברש"י‪ ,‬בקע רומז לשקלי ישראל‪,‬‬ ‫מן הפחות שבפחותים‪ ,‬יוכל להיוולד‬ ‫נתן לה שני צמידים על ידיה – כפירש"י‪:‬‬ ‫ושני צמידים רמז לשני לוחות מצומדות‪,‬‬ ‫משיח‪"...‬‬ ‫"רמז לשני לוחות מצומדות" – לרמז לה‬ ‫עשרה זהב רמז לעשרת הדברות‪.‬‬ ‫שהמצוות שבין אדם למקום ובין אדם‬ ‫החידושי הרי"ם מגור זצ"ל היה אומר‬ ‫"ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד‬ ‫לחבירו הם צמודות ומחוברות יחד ואי‬ ‫בשם המהר"ל מפראג זצ"ל על דברי‬ ‫אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו" (כד‬ ‫אפשר לחלק ביניהן‪.‬‬ ‫רש"י אלו‪ ,‬מדוע רמז אליעזר דוקא‬ ‫כ)‪ .‬ביאר באגרא דכלה‪ ,‬יש להתבונן‪ ,‬מה‬ ‫על דברים אלו‪ ,‬וביאר‪ ,‬משום שלאחר‬ ‫משמיענו בזה שהריקה הכד מתחילה‬ ‫"ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד‬ ‫שראה אליעזר הגמילות חסדים מרבקה‬ ‫ואחר כך רצתה לשאב לגמלים‪ .‬והנראה‬ ‫אם דברתי דברי ויאמר דבר" (כד לג)‪ .‬אי'‬ ‫שהיא עמוד החסד‪ ,‬היה מחבר לה הב'‬ ‫דהנה כתוב בספר חסידים (סי' תתפח) אם‬ ‫מבעל הישועות משה זצוק"ל ויאמר עבד‬ ‫עמודים אחרים דהיינו תורה ועבודה‪,‬‬ ‫בירך על צלוחית מים ונשאר בכלי‪ ,‬לא‬ ‫אברהם אנוכי יש לרמז וללמד מפסוק‬ ‫שהלוחות ועשרת הדברות הוא תורה‪,‬‬ ‫יתן ממנו לגוי ולבהמה הואיל שהזכיר‬ ‫זה את גדלות אליעזר‪ ,‬שלמד מאברהם‬ ‫ושקלים הוא קרבנות‪ .‬והיה משבח את‬ ‫שם שמים על הדבר‪ ,‬אינו מהראוי ליתן‬ ‫אבינו איך מתפללים‪ .‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫הדברים הנ"ל‪ ,‬והיה אומר שבספרים‬ ‫ממנו לבהמה‪ .‬והנה מבואר הענין בכאן‪,‬‬ ‫ויישם לפניו לאכול לפני אליעזר ויאמר‬ ‫של המהר"ל זצ"ל נמצא דברים יקרים‬ ‫שהעבד הנאמן הזה שדלה והשקה‬ ‫אליעזר לא אוכל אני לא יכול עוד לאכול‬ ‫מפוזרים במטמוניות‪ ,‬והיה אומר‬ ‫מתורת רבו (יומא כח‪ ,‬ב)‪ ,‬בודאי בירך על‬ ‫עד אם דברתי דברי דהיינו עד שאני‬ ‫שהרה"ק מפשיסחא זי"ע פקד את קברו‬ ‫המים והזכיר שם שמים‪ ,‬וכששמעה‬ ‫אתפלל אל השי"ת כי אסור לאכול לפני‬ ‫של המהר"ל ז"ל‪ ,‬ואמר לו שידע שהוא‬ ‫החסידה הזאת שהזכיר שם שמים‪,‬‬ ‫התפילה "לא תאכלו על הדם" (גמ' ברכות‬ ‫מפרסם את דבריו‪.‬‬ ‫אמרה אין מהראוי ליתן מזה להגמלים‪,‬‬ ‫י‪ ):‬ויאמר דהיינו לבן אמר לאליעזר ַַד ֵֵּבר‬ ‫על כן אמרה אל העבד גם לגמליך אשאב‬ ‫ַַח ַַאפ שֹוין ְְׁשֶנֶ על דאס ַַד ַַאֶוֶ וֶנֶ ֶֶען‪ .‬ויאמר‬ ‫מחדש‪ ,‬ותמהר ותער כדה‪ ,‬הוריקה‬ ‫עוד בדברי רש"י הנ"ל‪ ,‬דבר נפלא‬ ‫אומר לו אליעזר עבד אברהם אנוכי אני‬ ‫מקודם את המים ששתה העבד‪ ,‬ואחר‬ ‫אי' בערוגת הבושם ‪ -‬ישנם בני אדם‬ ‫עבד של אברהם והוא לא לימד אותי‬ ‫כך ותרץ אל הבאר לשאוב‪.‬‬ ‫שבמצוות שבין אדם למקום זהירים הם‬ ‫להתפלל מהר רק להתפלל‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬אבל במצוות שבין אדם לחבירו‬ ‫הם מזלזלים ואינם מקפידים‪ ,‬ולעומתם‬ ‫"ותרץ עוד אל הבאר" וגו' (שם)‪ .‬מה‬ ‫"ויאמר עבד אברהם אנכי" (כד‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫ישנם אנשים שמרבים תמיד לעשות‬ ‫עוד וכי כתיב לעיל שרצתה‪ .‬וי"ל כעין‬ ‫דברים מפעימים כתב הרה"ק ר' משה‬ ‫טובות לחבריהם‪ ,‬עוסקים בגמ"ח‬ ‫פירש"י ז"ל גבי נח וייחל עוד ז' ימים‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫(איגרת לידיד‪ ,‬להג"ר משה יעקב קנר‬ ‫מאד‪...‬‬ ‫ונבזים‪ ,‬על מזימת רצח להתנקש בנפש‬ ‫מקוז'ניץ זי"ע בספרו "דעת משה" על‬ ‫שליט"א)‬ ‫אורח חף מפשע‪...‬‬ ‫דברי אליעזר‪" :‬עבד אברהם אנכי"‪.‬‬ ‫ופתאום התעשת אליעזר ובחר לו דרך‬ ‫כידוע "דיבור" הוא סגנון קשה ועז‪,‬‬ ‫אחרת‪ ,‬דרך שלטון הרוח והאיפוק‪ .‬הוא‬ ‫ולעומתו ה"אמירה" היא בלשון רכה‪.‬‬ ‫"ואבא היום אל־העין ואמר ה' אלקי אדני‬ ‫נזכר מיהו משלחו‪ ,‬את מי הוא מייצג‬ ‫בנימת דבריו של אליעזר רואים אנו‬ ‫אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי" וגו' (כד‬ ‫כעת‪ ...‬איך היה נוהג כעת אדונו עמוד‬ ‫ומעָבר בענין זה‪ֹ" :‬לא ֹאַֹכַ ל ַַעד‬ ‫ָ‬ ‫שינוי‬ ‫מב)‪ .‬וברש"י‪ ,‬ואבא היום ‪ -‬היום יצאתי‬ ‫ההטבה? ובכן‪ :‬ויאמר "עבד אברהם‬ ‫ר"‪ֶ ‬ע ֶֶבד‬ ‫ֹאַמ ֶ‬‫ִ"ִּד ַַּב ְְר ִִּתי ְְּד ָָב ָָרי" ‪ַ" -‬וַ ֹּי ַ‬ ‫ִִאם‬ ‫והיום באתי‪ ,‬מכאן שקפצה לו הארץ‪.‬‬ ‫אנכי"‪ .‬אני דולה ומשקה מתורתו‬ ‫ַַא ְְב ָָר ָָהם ָָאֹנִֹכִ י‪ .‬הוא מתכונן לדבר דברים‬ ‫אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי‬ ‫וממידותיו‪ ...‬אדוני אברהם לא היה‬ ‫הוא‬ ‫עובר‬ ‫בלשון קשה ופתאום‬ ‫אבות לפני המקום מתורתן של בנים‪.‬‬ ‫מגיב כך‪ .‬הוא היה עוצר ומבליג וגם‬ ‫לאמירה רכה‪ !?...‬מעיקרא מאי קסבר‬ ‫ובתפארת שלמה הביא לבאר דברי‬ ‫שוקל ומחשב את התוצאה‪ .‬וכך היה‬ ‫ולבסוף מאי קסבר? וכך מתבאר הענין‬ ‫רש"י‪ ,‬אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי‬ ‫ממשיך לערוך דברים בלשונו‪ ,‬שפת‬ ‫ב"דעת משה"‪ .‬בתואל רצה להרעיל את‬ ‫אבות לפני המקום מתורתן של בנים‬ ‫החסד והרחמים‪...‬ולכן המשיך כעת‬ ‫אליעזר מתוך תאוות בצע [ילקוט רמז‬ ‫כו'‪ .‬הנ"ל על פי מה שנאמר (תהלים קיג‪ ,‬א)‬ ‫אליעזר באמירה רכה‪ .‬ויאמר עבד‬ ‫ק"ט]‪ .‬עבד אברהם הרגיש בכך והיטב‬ ‫הללוי‪-‬ה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'‪.‬‬ ‫אברהם "אנכי" למדתי מתורתו הפותחת‬ ‫חרה לו הדבר עד עומק נפשו‪ ,‬ובצדק‪.‬‬ ‫על פי מ"ש הרמב"ן בסוף פ' בא וז"ל‬ ‫ֹלא ֹאַֹכַ ל ַַעד ִִאם ִִּד ַַּב ְְר ִִּתי ְְּד ָָב ָָרי‪ .‬דיבור ‪-‬‬ ‫ב"אנכי"‪ ,‬להחזיק במידותיו יתברך‪,‬‬ ‫וכוונת רוממת הקול בתפלות וכוונת‬ ‫לשון קשה‪ .‬הוא עמד לשאת שם נאום‬ ‫שעליו נאמר‪ :‬בכל מקום שאתה מוצא‬ ‫בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זה‬ ‫מוחץ‪ .‬בדעתו היה ‪ ,‬להטיח בהם דברים‬ ‫גדולתו‪ ,‬שם אתה מוצא ענוותנותו‪...‬כ"ק‬ ‫שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו‬ ‫"קשים כגידין"‪ ,‬לשפוך אש וגפרית על‬ ‫מרן אדמו"ר מרחמיסטריווקא ‪ -‬ארה"ב‬ ‫לאל שבראם ויפרסמו ויודו ויאמרו‬ ‫הֶרשע‪ ,‬על שוד ושבר שפלים‬ ‫תהום ֶ‬ ‫שליט"א [זצוק"ל] כשמסר דברים אלה‬ ‫בריותיך אנחנו ע"ש‪ .‬וידוע גודל מעלת‬ ‫מספר 'דעת משה'‪ ,‬הפליא בערכם מאד‬ ‫קול מבשר‬ ‫הוא מבני קדר‪ ,‬כמו שנודע מיחוסו‪ .‬ועוד‬ ‫הידועה‪ ,‬מתייחס הרמב"ם לשאלה‬ ‫בפירוש רבינו אפרים על התורה‬ ‫[וגם] דניאל לא סיפר כניעתנו ופחיתותנו‬ ‫בחריפות רבה‪ .‬כשהוא מסמיך לדבריו את‬ ‫(יוהנסבורג תש"י; ירושלים תשנ"ג‪):‬‬ ‫עד שהיינו כעפר לדוש – רק על מלכות‬ ‫הדרשה דנן‪ ,‬וכך כותב לאחיו היהודים‪:‬‬ ‫"ּוִמְׁשָׁמָ ע ְוְ דּוָמָ ה ַּוַמ ָּּׂשא‪ .‬אלו השמות –‬ ‫ִ‬ ‫ישמעאל מהרה תכנע‪ ,‬והוא אמרו עליה‬ ‫"ואתם אחינו דעו שה' הפילנו ברוב עונינו‬ ‫הגלויות נקראו בעוד שישראל הם כפופים‬ ‫(דניאל ח‪ ,‬י)‪ַ :‬וַ ַּתֵּּפּ ל ַַא ְְרָצָ ה ִִמן ַַהָּצּ ָבָ א ִּוִמן‬ ‫בתוך אומה זו‪ ,‬רצוני לומר‪ :‬אומת ישמעאל‪,‬‬ ‫תחת ידיהם‪ִּ .‬וִמְׁשָׁמָ ע – שומעים חרפתם‬ ‫ּכֹוָכִָבים ַוַ ִּת ְְּר ְְמ ֵֵסם‪ .‬ואנחנו‪ִִ ,‬עם היותנו‬ ‫ַַה ִ‬ ‫המרבה לצערנו ולהוציא דינים מדתם [מן‬ ‫מהם‪ְ ,‬וְ דּוָמָ ה – ושותקים ואינם משיבים‪,‬‬ ‫סובלים מהכנעתם ושקרותם ופחזותם‬ ‫הדת שלהם] להרע לנו ולמאוס אותנו‪,‬‬ ‫ַּוַמ ָּּׂשא – צריכים לסבול עולם הקשה בעוד‬ ‫מה שאין ביכולת האדם לסבלו‪ ,‬ושבנו‬ ‫כמו ֶֶׁשִּי ֲֲּעָדָ נּו יתעלה (דברים לב‪ ,‬לא)‬ ‫שהם ברשותם‪ .‬ואם עשו כן‪ ,‬מה שכרם?‬ ‫[ונעשינו] כמו שאמר הנביא (תהלים‬ ‫ְוְ ֹאְֹיְ ֵֵבינּו ְּפִּלִ יִלִ ים‪ .‬ולא עמדה כלל על ישראל‬ ‫הרי שכרם מפורש אחריהם‪ֲֲ :‬ח ַַדד – פירוש‬ ‫לח‪ ,‬יד)‪ַ :‬וַ ֲֲאִנִ י ְכְ ֵֵח ֵֵרׁש ֹלא ֶֶאְׁשָׁמָ ע‪ּ ,‬וְכְ ִִאֵּלּ ם‬ ‫אומה יותר ְְמ ֵֵרָעָ ה ממנה‪ ,‬ולא מי שהפליג‬ ‫שיהיו בניו מחודדים וחריפים‪ֵ .‬וֵתיָמָ א –‬ ‫ֹלא ִיִ ְפְ ַּתּ ח ִּפּ יו‪ .‬וכמו ֶֶׁשִיִ ְְּסרּונּו החכמים ז"ל‬ ‫להשפילנו ולהפחיתנו ולחזק שנאתנו [=‬ ‫פירוש שיהיו בניו מפולפלים ובקיאים‬ ‫שנסבול שקרי הישמעאלים וכזבם‪ ,‬ונשמע‬ ‫השנאה אותנו] – כמותם‪ ,‬עד שדוד מלך‬ ‫בתלמוד שכתוב בו 'וכי תימא'‪ְ .‬יְ טּור –‬ ‫ונדום‪ְ ,‬וְ ָׂׂשמּו הערתם על זה משמות בניו‪:‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כשהראו לו ברוח הקודש הרעות‬ ‫פירוש יזכה לתורה הניתנה בהר סיני‪ ,‬כי כן‬ ‫ִּוִמְׁשָׁמָ ע ְוְ דּוָמָ ה ַּוַמ ָּּׂשא – שמע ודום ושא‪.‬‬ ‫אשר יעברו על ישראל – לא צעק ולא‬ ‫תרגם 'הר' טור‪ָ .‬נִָפִ יׁש – פירוש יפרה וירבה‪,‬‬ ‫וכבר הרגלנו עצמנו גדולים וקטנים לסבול‬ ‫ֵֵהיִלִ יל ולא ביקש תשועה על לשון האומה‬ ‫תרגום‪' :‬פרו ורבו' – פושו‪ֵָ .‬וֵָק ְְדָמָ ה – יזכה‬ ‫הכנעתם‪ ,‬כמו שציוה ישעיה ואמר (ישעיה‬ ‫זולת ממלכות ישמעאל‪,‬‬ ‫שיהיה בארץ הקודש‪ ,‬שהרי ירושלים היא‬ ‫נ‪ ,‬ו)‪ֵּ :‬גִּוִ י ַָנַָת ִּּתי ְלְ ַַמִּכִ ים ּוְלְ ָחַָיַ י ְלְ ֹמ ְְֹר ִִטים‪ .‬ועם זה‬ ‫אמר (תהלים קכ‪ ,‬ה)‪ :‬אֹוָיָ ה ִלִ י ִּכּ י ַגַ ְְר ִּּתי ֶֶמ ֶֶׁשְך‬ ‫במזרח‪.‬‬ ‫כולו לא ִנִ ָּמֵָלֵ ט מחוזק רעתם והתפרצם בכל‬ ‫ָאֳָהֵלֵ י ֵֵקָדָ ר‪ .‬והסתכלו איך ייחד‬ ‫ָׁשַָכַ ְנְ ִּּתי ִִעם ֳ‬ ‫ובכן‪ ,‬מדוע הודגש זאת אצל בני ישמעאל‬ ‫עת‪ ,‬אלא כל אשר נסבול כדי לעמוד עמהם‬ ‫ֵֵקָדָ ר מתוך בני ישמעאל‪ ,‬כי המשוגע אמנם‬ ‫יותר מכל לשון ואומה?! ובאיגרת תימן‬ ‫ד | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫המילה‪ ,‬כטוב לבו של הסנדק עם הארץ‬ ‫וזה כוונת רש"י יפה שיחתן של עבדי‬ ‫הצדיקים האבות הקדושים וכדומה כי‬ ‫הלז ביין הרב ששתה‪ ,‬ליהג לעבר ה"אשל‬ ‫אבות פי' העבדות של האבות הוא הרצון‬ ‫המספר בשבחם זהו רצונו יתברך שמו‬ ‫אברהם" שכעת כולם ראו כמה שהסנדק‬ ‫ותכלית הבריאה רק בשביל ישראל‬ ‫והוא כמו ד"ת‪ .‬כאשר ראינו כל ספר‬ ‫הוא החשוב והנכבד‪ ,‬וה"אשל אברהם"‬ ‫שיקבלו התורה‪ .‬לכן הרצון הוא האב‬ ‫בראשית הוא רק סיפורי המעשיות‬ ‫נכנע בפניו‪ ,‬שכן כאשר מל את התינוק‪,‬‬ ‫והתולדה נקרא בשם בן‪ ,‬וזהו תורתן של‬ ‫והתלאות אשר מצאו את אבותינו‬ ‫הוא התכופף לעבר הסנדק‪ .‬נענה‬ ‫בנים‪.‬‬ ‫הקדושים והוא בתוך החמשה חומשי‬ ‫ה"אשל אברהם"‪ :‬ומה אעשה? אנוס על‬ ‫תורה יחשב‪ ,‬יען כי קב"ה ואורייתא‬ ‫פי הדיבור הייתי‪ ,‬שכן פסוק מפורש‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫וישראל חד‪ .‬לכן האמנם כי התפארת‬ ‫הוא בתורה "וישתחו אברהם לפני עם‬ ‫והגדולה לחי עולמים לבד‪ ,‬ומי שנותן‬ ‫הארץ"‪...‬‬ ‫"וישתחו אברהם לפני עם הארץ" (כג‪ ,‬יב)‬ ‫שבח והודיה לאחד מכל צבא מרום‬ ‫מוהל מומחה ונודע בשער בת רבים‪,‬‬ ‫ולכוכבי לכת הרי הוא כעובד ע"ג וכופר‬ ‫היה הרה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש‪,‬‬ ‫בעיקר ח"ו‪ ,‬אבל לספר בשבחם של‬ ‫ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו ‪...‬‬ ‫בעל "אשל אברהם"‪ ,‬תדיר היה נוסע‬ ‫צדיקים להללם ולשבחם זה הוא רצונו‬ ‫מערת שדה המכפלה (כג‪ ,‬יט)‪ .‬סיפר כ"ק‬ ‫למקומות שונים שהזמינוהו להכניס‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬מפני כי הם התורה כמ"ש‬ ‫מהר"י מפשעווארסק זי"ע בשם הרה"ק‬ ‫את בנם בבריתו של אאע"ה‪ .‬באחת‬ ‫(דברים לב‪ ,‬מז) כי לא דבר ריק הוא מכם‪,‬‬ ‫מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬מלפנים כשאחד‬ ‫הפעמים כאשר הוזמן לשמש כמוהל‪,‬‬ ‫התורה היא רק מששים רבוא נשמות‬ ‫נסע לארץ ישראל‪ ,‬נתקבץ כל הכפר‬ ‫גילה שבסנדקאות כובד הפעם יהודי עם‬ ‫בנ"י כי ס' רבוא אותיות לתורה‪ ,‬וז"פ‬ ‫להפרד ולהפטר ממנו ולאחלו‪ ,‬כי‬ ‫הארץ מדאורייתא ומדרבנן‪ ,‬אלא מחמת‬ ‫הללו עבדי ה' הללו את שם ה' פי' מה‬ ‫הנסיעה לארץ ישראל היתה כרוכה‬ ‫שהיה עשיר מופלג וקרוב למלכות‪,‬‬ ‫שמהללים עבדי ה' הם הצדיקים זה הוא‬ ‫בקישויים גדולים ומעטים היו שזכו לזה‪.‬‬ ‫העניקו לו את הסנדקאות (ונקל לשער שאבי‬ ‫כמו שמהלל שם ה' כי זהו רצונו ית"ש‪.‬‬ ‫פעם נסע כפרי אחר לא"י‪ ,‬ונתקבצו כל‬ ‫הבן לא היה תלמיד חכם יותר מהסנדק‪ .)...‬בסעודת‬ ‫קול מבשר‬ ‫בשדה לפנות ערב וירא והנה גמלים באים"‬ ‫איתא בילקוט הושע (רמז תקכ"ב) פעם‬ ‫בשלום – יעוררו עלינו מלחמה וחרב‪ ,‬כמו‬ ‫דהנה האנשים הדרים בכפרים ומתפללים‬ ‫אחת היו ר' יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים‬ ‫שאמר דוד (תהלים קכ‪ ,‬ז)‪ֲֲ :‬אִנִ י ָׁשׁ לוֹםֹ ְוְ ִכִ י‬ ‫בכל השבוע בלי מנין והרבה מהם שכמעט‬ ‫ור"י מהלך אחריו‪ ,‬ראה בית המקדש שהוא‬ ‫ֲֲא ַַד ֵּּבר ֵֵה ָּּמה ַלַ ִּמְּלְ ָחָָמָ ה"‪.‬‬ ‫כל השנה אינם מתפללים במנין ואינם‬ ‫חרב‪ ,‬אמר אוי לנו על הבית שחרב מקום‬ ‫"ּוִמְׁשָׁמָ ע ְוְ דּוָמָ ה‬‫וכן כתב "מדרש הגדול"‪ִ :‬‬ ‫שומעין שום דבר קדושה‪ ,‬ומנין להם‬ ‫שמתכפרין בו עונותינו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬בני אל ירע‬ ‫ַּוַמ ָּּׂשא – שאנו שומעים חרפתנו ושותקים‬ ‫יניקה בהקדושה‪ ,‬אבל הנה גם להאנשים‬ ‫לך שיש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה‪,‬‬ ‫ונושאים עולם ודוממים‪ .‬ועליהם אמרה‬ ‫האלו יש יניקה בהקדושה אם מקיימים‬ ‫ואיזה זה גמילות חסדים וכו'‪ ,‬עי"ש זהו‬ ‫תורה (במדבר כד‪ ,‬כג)‪ :‬אוֹיֹ ִִמי ִיִ ְְחֶיֶ ה ִִמ ֻּּׂשמֹו‬ ‫מצות הכנסת אורחים‪ ,‬שנותנים להאורחים‬ ‫שיעור הכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה‬ ‫ֵֵאל – אוי למי שיחיה במלכות ישמעאל"‪.‬‬ ‫העניים לאכול ולשתות‪ .‬וז"ש הכתוב "ויצא‬ ‫לפנות ערב‪ ,‬פירוש‪ ,‬שפך שיחו לפני ה'‬ ‫ויש אשר הביאו מקור לדברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫יצחק לשוח בשדה לפנות ערב"‪ ,‬פי' קודם‬ ‫והתמרמר על חורבן בית המקדש מקום‬ ‫עפ"י התרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל‬ ‫ביאת משיח יצא יצחק ועיין באיזה זכות‬ ‫שמתכפרין בו עונותינו כנ"ל‪ ,‬אך וישא‬ ‫על הפסוק דנן‪ִּ :‬וִמְׁשָׁמָ ע ְוְ דּוָמָ ה ַּוַמ ָּּׂשא –‬ ‫מתקיימים היהודים הדרים בשדה‪ ,‬וירא‬ ‫עיניו וירא והנה גמלים באים‪ ,‬היינו גמילות‬ ‫ָצִָאיָתָ א ּוְׁשּׁתּוָקָ א ְוְ סֹוָבָָרָ א‪.‬‬ ‫ְוְ ִ‬ ‫והנה גמלים באים‪ ,‬היא מצות הכנסת‬ ‫חסדים שהיא כמותה‪ ,‬אז נח דעתיה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אורחים שהאורחים באים על הגמלים‬ ‫עוד אי' בענין זה בספר אהל שלמה (ח"א)‬ ‫ונותנים להם לאכול ולשתות‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫[נכד הרה"ק בעל התפארת שלמה] וכך‬ ‫"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב"‬ ‫מתקיימים בעלי הכפרים ודפח"ח‪ .‬יעזור‬ ‫הביא שם שמעתי בשם קדשו של אדומו"ר‬ ‫(כד סג)‪ .‬היינו להתפלל על חורבן בית‬ ‫השי"ת שזכות זקיננו הקדוש יעמוד לנו‬ ‫זקיני (בעל התפארת שלמה) זצ"ל על‬ ‫המקדש וחשכת הגלות‪ ,‬כדאיתא בספרים‬ ‫ולכל ישראל שנוושע במהרה בביאת‬ ‫הפסוק (פ' חיי שרה) "ויצא יצחק לשוח‬ ‫הקדושים‪ .‬ובדברי ישראל פירש‪ ,‬והנה‬ ‫גואלנו ובישועה רבה בכלל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫טרח‪ ,‬חיפש ומצא עבורו זיווג הגון‪.‬‬ ‫ואמרו ע"ד צחות‪ :‬שאברהם השתחוה‬ ‫אחוזת מרעיו לסעודה‪ ,‬ובעת הסעודה‬ ‫למחרת החופה‪ ,‬נכנס החתן ר' צבי אל‬ ‫לפני עם הארץ‪ ,‬כשהיה צריך לו‪.‬‬ ‫שנתוועדו כל ה'גראבע יונגען' אמר‬ ‫רבו‪ ,‬ועל פניו היתה נסוכה ארשת יראה‬ ‫מספרים על בעל ה״נודע ביהודה״‪,‬‬ ‫לו אחד מחביריו ('גראבער יונג' כמותו)‪:‬‬ ‫וקדושה‪ .‬רצה רבו ר' מנדלי שישמחוהו‪,‬‬ ‫שפעם אחת‪ ,‬הלך עם אחד מנכבדי‬ ‫"כשתהיה אצל קבר רחל אמינו אל‬ ‫ובאותו מעמד היה שם הרה"ק רבי‬ ‫העיר לקבץ נדבות לאיזה צורך חשוב‪.‬‬ ‫תשכח אותי מלהזכיר שם"‪ .‬נענה שם‬ ‫נפתלי מראפשיץ זי"ע‪ ,‬פנה אליו רבי‬ ‫כשהגיעו לביתו של עשיר ידוע‪ ,‬אמר‬ ‫כפרי אחד שהיה חכם‪ ,‬ואמר לחבירו‬ ‫מנדלי זי"ע‪ ,‬ואמר לו‪" :‬הרי אתם יודעים‬ ‫לו הנכבד שליווה אותו‪ :‬לפי דעתי לא‬ ‫הנוסע‪ :‬הלא בודאי תהיה גם במערת‬ ‫לומר מתי שצריך ומה שצריך‪ ,‬מה‬ ‫כדאי שכבוד תורתו יבזה את עצמו‪,‬‬ ‫המכפלה‪ ,‬אך אבקשך שלא תלך שם‬ ‫אתם אומרים על החתן שלנו?" נענה‬ ‫ללכת לאדם שהוא קמצן גם ובור‪ .‬ענה‬ ‫אל האבות הקדושים הטמונים שם‪ ,‬כי‬ ‫הרבי מראפשיץ‪ ,‬מיניה וביה הגיב‪" :‬מה‬ ‫לו ה״נודע ביהודה״‪ — :‬האדם הרי הוא‬ ‫כבר בחייהם היו 'הימל מענטשן'‪ ,‬ולא‬ ‫אומר עליו‪ ,‬הלא הוא הולך בעקבות‬ ‫בחיר היצירה‪ ,‬עטרת הבריאה‪ ,‬ובכל‬ ‫יבינו כשתאמר להם שצריכים פרנסה‪,‬‬ ‫יצחק אבינו ולקח זיווג על פי פשט"‪.‬‬ ‫זאת כשהוא צריך לחלוב את הבהמה‬ ‫אך איעצך מה לעשות‪ ,‬שם במערת‬ ‫מהו כוונתך – שאלו רבי מנדלי‪ ,‬והרה"ק‬ ‫הוא כורע ברך לפניה‪.‬‬ ‫המכפלה הלא קבור גם ראשו של עשו‪,‬‬ ‫מראפשיץ הסביר‪ :‬באברהם אבינו נאמר‬ ‫והוא מבין פשר דבר‪ ,‬ולפיכך תלך אצלו‬ ‫"וה' ברך את אברהם בכל"‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫ותאמר‪" :‬דיינע קינדער האסטו זיך שוין‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את‬ ‫בת היתה לו לאברהם ובכל שמה‪ .‬וא"כ‬ ‫באזארגט‪ ,‬איצט זאלסטו טוען פאר‬ ‫אברהם בכל (כד‪ ,‬א) וברש"י בכל עולה‬ ‫קשה‪ ,‬מדוע היה צריך אברהם לשלוח‬ ‫דיינע ברידער'ס קינדער" (הלא לפניך כבר‬ ‫בגימטריא בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן‪ ,‬היה‬ ‫את אליעזר לארם נהריים‪ ,‬הלא יכל‬ ‫הספקת די והותר‪ ,‬עכשיו הזמן שתעשה גם עבור בני‬ ‫צריך להשיאו אשה‪.‬מסופר על הרה"ק‬ ‫להשיא את יצחק ל"בכל"‪ .‬התשובה‬ ‫אחיך יעקב)‪( ...‬מפיהם ומפי כתבם)‬ ‫רבי צבי הירש מרימינוב זי"ע שהתקשר‬ ‫היא‪ :‬אברהם אבינו רצה שיקח יצחק‬ ‫כידוע בלב ונפש אל רבו הק' רבי מנדל‬ ‫זיווג על פי פשט ולא ע"פ דרוש‪ ,‬שיש‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬עוד בהיותו בחור‪ .‬ורבו‬ ‫חשש שמא יבוא מחר אחד האמוראים‬ ‫פינת יקרת‬ ‫שאומרים שעבירה לסייע לפלוני‪ ,‬ואינני‬ ‫בתורה או בספרי מוסר שלא יסתפק בידיעת‬ ‫"וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין" (כד‬ ‫חפץ במצוות שלהם‪ ,‬שפלוני מצוה להורגו‬ ‫הדברים בלבד‪ ,‬אלא לעומתו יעיין בגרמי'‬ ‫כט)‪ .‬במד"ר (פ' ס') וירץ לבן אל האיש החוצה‬ ‫ולבזותו"‪.‬‬ ‫כמה הוא רחוק מן הדברים האלו ולאן הוא‬ ‫אל העין‪ ,‬מעייני' לי'‪ ,‬עומד על הגמלים על‬ ‫ופעם אמר הרה"ק מצאנז שיש לו ראיה כי‬ ‫נוטה‪ ,‬וזוהי מרדות טובה בלבו של אדם‪ ,‬ואז‬ ‫העין מעיין גרמי'‪ .‬וכ"ק זקיני האדמו"ר‬ ‫ה'מצוה' הנזכרת אינה מצוה‪ ,‬שכן כשיצאו‬ ‫יזכה שד"ת ירדו לעומק לבו‪( :‬שם משמואל‬ ‫הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד שלבן הסתכל‬ ‫ישראל ממצרים נצטוו בשתי מצוות‪ ,‬דם‬ ‫בפרשתן)‬ ‫במעלות אליעזר‪ ,‬ולעומתו הסתכל במהות‬ ‫פסח ודם מילה‪ ,‬לפי שהיו ערומים מן‬ ‫עצמו והרגיש את השפלות והחושך של‬ ‫המצוות וכמ"ש (יחזקאל טז‪ ,‬ז) "ואת ערום‬ ‫עצמו מן האור של אליעזר‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ונראה‬ ‫אמר הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע‪ ,‬כי‬ ‫שזהו כענין אמרם ז"ל (ברכות ז' א) טובה‬ ‫ועריה" (ראה רש"י שמות יב‪ ,‬ו)‪ ,‬ולכאו' יש‬ ‫ישנה מצוה שמעולם לא קיימה‪ ,‬וזו היא‬ ‫מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה‬ ‫להקשות‪ ,‬הלא בשלשת ימי האפילה מתו‬ ‫המצוה השגורה בפי המון העם באמרם‬ ‫מלקיות‪ ,‬וע"כ זכה שעל ידו נאמרו הדברים‬ ‫רבבות מרשעי ישראל ובני ישראל קברו‬ ‫"פלוני מצוה לקוברו"‪ ,‬וישנה עבירה שהוא‬ ‫שבשבילם יצא אליעזר מכלל ארור לכלל‬ ‫כל אלו (כמבואר במכילתא פר' בא סימן‬ ‫משתדל תדיר לעשותה‪ ,‬והיא מה שאומרים‬ ‫ברוך‪ ,‬שבודאי מאחר שאמרו ז"ל שאליעזר‬ ‫יב)‪ ,‬נמצא שקיימו מצוות גדולות‪ ,‬ואם כן‬ ‫העולם כי "עבירה לסייע ביד פלוני וליתן לו‬ ‫יצא מכלל ארור לכלל ברוך שהרי לבן א"ל‬ ‫מה צורך היה לצוותם על קרבן פסח ומילה‪,‬‬ ‫מעות וצדקה‪( "...‬וראה ב'שפע חיים' לירח‬ ‫בוא ברוך ה'‪ ,‬מוכרח שדברים אלה לא דברי‬ ‫הלא היו בידם מצוות הרבה של קבורת‬ ‫האיתנים ח"ב עמוד עד)‪.‬‬ ‫לבן הם אלא דברי תורה שנאמרו ע"י לבן‪,‬‬ ‫רשעים‪ ,‬אלא ודאי שצריך האדם להתרחק‬ ‫מ'מצוות' כעין אלו‪( ...‬חיבת העבודה חיי‬ ‫בסגנון דומה אמר הגאון בעל ה'חפץ‬ ‫ומאין זכה לבן לזה‪ ,‬אלא ע"כ ע"י מרדות‬ ‫שרה תשפ"ג‪).‬‬ ‫חיים' זצ"ל "חפץ אני בעבירות של העולם‪,‬‬ ‫שלקח בלבו כנ"ל‪ .‬וזה לימוד לאדם כשקורא‬ ‫ו | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בקרא "ותקח הצעיף ותתכס" ופרש"י‬ ‫אמר למלווהו‪ ,‬שהחזון איש שיבח את‬ ‫וידחה דרוש זה‪ ,‬ויצחק ישאר ללא זיווג‬ ‫ותתכס‪ ,‬לשון ותתפעל כמו ותקבר‬ ‫הבחור!‪ ...‬והשידוך אכן יצא לפועל‪.‬‬ ‫[וכן ברש"י על הפסוק "בכל" נוקט‬ ‫ותשבר‪ ,‬ולכאורה תמוה‪ ,‬וכי לא היה‬ ‫זה המעשה סיפר החזון איש בעצמו‬ ‫כמאן דאמר‪ ,‬שרק בן היה לו ולא בת‬ ‫יכול למצוא דוגמא יותר יפה ללשון‬ ‫לאחותו ע"ה‪ ,‬והוסיף על כך‪ :‬זהו דבר‬ ‫יעו"ש]‪ .‬עת לשמוח‪.‬‬ ‫ותתפעל לפני שהולכים לחתונה‪ ,‬אלא‬ ‫משונה‪ ,‬הרי בר דעת הוא השואל‪ ,‬וכי‬ ‫'ותקבר ותשבר'‪.‬‬ ‫אינו מבין מה שמדברים עמו ורומזים‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וגו' (כד‪ ,‬א) מעשה‬ ‫אלא תבין בני יקירי‪ ,‬הנה יש שלשה‬ ‫לו ברורות‪ – ...‬אין זאת אלא שכששידוך‬ ‫ברבי יעקב מליסא בעל "הנתיבות"‬ ‫זמנים מסויימים בחיי האדם הגורמים‬ ‫צריך לצאת לפועל‪ ,‬לא יעזור כלום!‪.‬‬ ‫שאמרו לו‪ ,‬קמו למר מתנגדים בעיר‬ ‫לרעש ולמהומה מחמתם‪ ,‬ואלו הן‪:‬‬ ‫ואיננו מרוצה לכל הקהל‪ .‬הזמין את‬ ‫א) בשעה שנולד‪ .‬ב) בשעת החתונה‪.‬‬ ‫"ותקח הצעיף ותתכס" (כד‪ ,‬סה) פעם‬ ‫המתנגדים אליו ושאל את פיהם‪:‬‬ ‫ג) להבדיל בר מינן בשעת הפטירה‪.‬‬ ‫אחת נתוועדו יחד על איזה נישואין‬ ‫רבותי‪ ,‬הואילו נא והגידו לי מה פשע‬ ‫והנה בב' פעמים מאלו הזמנים הגם‬ ‫(היה זה בחתונה הגדולה של נכד 'החוזה מלובלין'‬ ‫ומה חטאת מצאתם בי כי דחקתם‬ ‫שהאדם גורם הרעש‪ ,‬אבל למעשה הוא‬ ‫מזליחוב – נטעי גבריאל‪ ,‬נישואין עמ' צז בשם ספר‬ ‫מעלי ואינכם רוצים בי כרב? רבינו‪,‬‬ ‫בעצמו אינו יודע ואינו מרגיש מאומה‪,‬‬ ‫ברוך מבנים) הרה"ק המגיד הק' מקאז'ניץ‬ ‫ענו המתנגדים‪ ,‬חס ושלום שיש בלבנו‬ ‫והיינו בשעה שנולד‪ ,‬שכולם מדברים‬ ‫זצ"ל‪ ,‬והרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל‪,‬‬ ‫כנגדו מאומה‪ ,‬יודעים אנו כי כבודו גאון‬ ‫ושמחים בו אבל הרך הנולד בעצמו‬ ‫ונתווכחו ביניהם‪ ,‬אם גם החתן בעצמו‬ ‫וירא שמים מרבים‪ ,‬אלא שעדיין הוא‬ ‫אינו יודע כלום ואינו מגיב כלל‪ ,‬כמו"כ‬ ‫צריך לילך עם השושבינין לכסות את‬ ‫צעיר לימים ואין זה לכבודה של עיר‬ ‫להבדיל בשעת הפטירה‪ ,‬הנפטר גורם‬ ‫הכלה בצעיף‪ ,‬והמגיד הק' אמר שיש‬ ‫ואם בישראל בעירנו שישב על כסאה‬ ‫למבוכה וליגון ואנחה‪ ,‬אבל הוא בעצמו‬ ‫ללמוד מיחוד יצחק ורבקה דכתיב‬ ‫אברך צעיר‪ .‬אם משום כך — ענה‪ .‬להם‬ ‫אינו מגיב כלום‪ ,‬אבל שונה הוא הזמן‬ ‫"ותרא את יצחק וגו' ותקח הצעיף‬ ‫רבי יעקב — אל דאגה‪ ,‬הריני מבטיחכם‬ ‫הג' והיינו בחתונתו‪ ,‬שאז גם החתן יודע‬ ‫ותתכס" [כשיצחק היה שם‪ ,‬וזה הוכחה‬ ‫כי חסרון זה שבי‪ ,‬אני הולך ומתקנו‬ ‫ומשתתף בכל‪ ,‬וזה יכול לגרום לו שיבוא‬ ‫שהחתן בעצמו צריך לילך]‪ .‬והרה"ק‬ ‫מיום ליום‪.‬‬ ‫לידי גאות בראותו שהכל בשבילו‪,‬‬ ‫מלובלין אמר‪ ,‬שמקובל בידינו שהיחוד‬ ‫וזהו שאומר רש"י "ותתכס‪ ,‬ותתפעל‬ ‫הגדול הוא היחוד מיהודה ותמר‪ ,‬כי‬ ‫כמו ותקבר ותשבר" כדי ללמד לאדם‪,‬‬ ‫ויישם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד‬ ‫הוא הגואל האחרון שהוא בחי' מלכות‪,‬‬ ‫שיראה לקבל התפעלות בעת ותתכס‬ ‫אם דברתי דברי (כד‪ ,‬לג) וברש"י הרי אם‬ ‫ולכן יש ללמוד משם‪ ,‬ושם כתיב (להלן לז‪,‬‬ ‫שהוא זמן חתונתו כמו בשני זמנים‬ ‫משמש בלשון אשר ובלשון כי‪ ,‬כמו עד‬ ‫יד‪-‬טו) "כי כסתה פניה" עוד קודם שבא‬ ‫האחרים שהן 'ותקבר' בשעת הפטירה‪,‬‬ ‫כי יבא שילה (בראשית מט‪ ,‬י‪ ,).‬זהו שאמרו‬ ‫יהודה‪ .‬נהר שלום (קאלשין ‪ -‬ליקוטים יקרים‬ ‫'ותשבר' בזמן הלידה‪( ,‬מלשון‪ :‬והיושבות על‬ ‫חז"ל כי משמש בד' לשונות‪ ,‬והאחד אי‪,‬‬ ‫עמ' ע"ו)‬ ‫ה'משבר')‪( .‬נר ישראל)‬ ‫והוא אם‪ .‬משכיל אחד התפאר בפני ר׳‬ ‫יאשע בער מבריסק זצ״ל‪ ,‬שהוא יכול‬ ‫"ותקח הצעיף ותתכס" (כד‪ ,‬סה) וברש"י‬ ‫לדבר בד' שפות ‪ -‬ענה לו ר׳ יאשע בער‬ ‫"ויוסף אברהם ויקח אשה וגו' ותלד את‬ ‫ותתכס לשון ותתפעל‪ ,‬כמו ותקבר‬ ‫ז״ל‪" :‬ביסטו דאך א קּוה‪ ,‬ווייל די חז"ל‬ ‫זמרן ואת יקשן" (כה‪ ,‬א‪-‬ב)‪ :‬מסופר על‬ ‫ותשבר‪ .‬מסופר שבחתונתו של הרה"ק‬ ‫זאגען‪ ,‬כי משמש בד׳ לשונות״‪.‬‬ ‫חסיד אחד שלא נפקד בזרע של קיימא‬ ‫ב' הפחד יצחק מביאיאן [בן ר' אברהם‬ ‫והזכיר עצמו פעמים רבות לפני רבו אך‬ ‫יעקב מסדיגורא חתן הבית אהרן‬ ‫לא עלתה בידו‪ .‬פעם ראה אותו החסיד‬ ‫בספר דרך שיחה (עמ' תלא) מביא שנכנס‬ ‫מקארלין] זי"ע‪ ,‬שנהיה לחתן אצל‬ ‫אדם כפרי מהישוב הסמוך נכנס לרבי‬ ‫אדם אחד אצל החזון איש זצוק"ל‪ ,‬לברר‬ ‫הרה"ק ר' יוחנן מרחמסטריווקא (בן המגיד‬ ‫לבקש ישועה לזש"ק ולאחר שנה‬ ‫אודות בחור שהחזון איש הכירו‪ .‬ענהו‬ ‫מטשערנאביל) זי"ע‪ ,‬לפני ההליכה לחופה‬ ‫בא לבשר לרבי על השמחה ולכבדו‬ ‫החזון איש‪" :‬יכול להיות יותר טוב" אמר‬ ‫פנה הבית אהרן לחתנו (הרה"ק רא"י מסא"ג)‬ ‫בסנדקאות‪ .‬הרהיב החסיד עוז ושאל‬ ‫השואל‪ :‬הרי כל אחד יכול להיות טוב‬ ‫ואמר לו‪ ,‬מחותן‪ ,‬למה אין אתם אומרים‬ ‫את רבו‪ :‬וכי גרוע אני מאותו יהודי‬ ‫יותר‪ ...‬ושוב שאלו על היראת שמים‬ ‫דברי מוסר להחתן לפני החופה‪ .‬ואחז‬ ‫כפרי שנושע מיד ואילו אני עדיין יושב‬ ‫של הבחור‪ ,‬ועל המידות וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫הרה"ק מסאדיגורא את הלחי הימיני‬ ‫ומצפה?! פתח הרבי חומש בראשית‬ ‫הכל עונה לו החזון איש באותו פתגם‪:‬‬ ‫של החתן בין שתי אצבעותיו‪ ,‬ואמר‬ ‫והראה לו בלידת יצחק התורה מאריכה‬ ‫ס'קען זיין בעסער‪[ ...‬יכול להיות טוב‬ ‫לו‪ ,‬כשרבקה אמנו ראתה את יצחק‬ ‫בגודל הנס והשמחה שנולד לאברהם‬ ‫יותר]‪ ,‬והיהודי אומר‪ :‬אכן בכל דבר‬ ‫לפני הנישואין מה עשתה‪ ,‬כתוב‬ ‫בגיל מאה‪ ,‬ואילו בפרשת חיי שרה‬ ‫יכול להיות יותר טוב‪ – .‬כשיצא השואל‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫החליט לארגן מסיבת סיום‪ ,‬כמובן שלא‬ ‫מלאכו לפניך‪ ,‬זימן לו הקב"ה שני‬ ‫כתוב שאברהם הוליד לעת זקנתו‬ ‫היה כמעט מה להביא‪ ,‬אשתו הצליחה‬ ‫מלאכים‪ ,‬אחד להוציא את רבקה ואחד‬ ‫(לאחר ארבעים שנה) ששה ילדים ולא‬ ‫להכין עוגה קטנה מהקמח והביצים‬ ‫ללוות את אליעזר‪ ,‬ע"כ‪ .‬וקשה‪ ,‬אם היה‬ ‫מדברים כלל מגודל הנס והשמחה?‬ ‫שעוד נותרו להם בבית”‪" .‬בעת הסיום‪,‬‬ ‫נצרך לשני מלאכים משום דאין מלאך‬ ‫"אלא החילוק הוא פשוט" ‪ -‬סיים הרבי‬ ‫חילק המלמד בדחילו ורחימו לכל ילד‬ ‫אחד עושה שתי שליחויות‪ ,‬למה אמר‬ ‫‪" -‬להביא לעולם זמרן ויקשן וכו' אין‬ ‫חתיכה קטנה מהעוגה‪ .‬אחד הילדים‬ ‫אברהם‪ :‬הוא ישלח מלאכו‪ ,‬דמשמע‬ ‫צריכים עבודה גדולה‪ ,‬אבל להביא‬ ‫'בר לבב' חשב לעצמו 'כמעט שלשה‬ ‫מלאך אחד‪ .‬ואיפה מרומזים בקרא‬ ‫לעולם בן כמו יצחק אבינו לזה צריכים‬ ‫ימים שאבא שלי לא אכל‪ ,‬וכיצד אני‬ ‫שני המלאכים‪ .‬אלא עפ"י המעשה‬ ‫'מופת' גדול ועבודה מיוחדת‪ ...‬וכן‬ ‫מסוגל לאכול את העוגה?!' ‪ -‬הכניס‬ ‫הנ"ל יובן‪ ,‬דאאע"ה רמז השם הזה במה‬ ‫לפעול עבור הכפרי אין זה חידוש גדול‬ ‫את החתיכה לכיס לשמור לאביו‪.‬‬ ‫שאמר‪" :‬ה‪-‬וא י ‪ -‬שלח מלאכ‪-‬ו לפני‪-‬ך‬ ‫אבל אתה רוצה בנים צדיקים זה כבר‬ ‫כמובן שכל החברים סביבו בלעו מיד‬ ‫[ר"ת של "הוא ישלח" וס"ת של "מלאכו‬ ‫'עבודה' אחרת‪...‬‬ ‫את העוגה‪ ,‬עוד לפני שיכלו לחשוב על‬ ‫לפניך" הם 'יוהך']‪ .‬ובזה רמז המלאך‬ ‫משהו‪ ,‬אבל הוא חשב והכניס לכיס”‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬מלבד אותו המלאך שאמר‬ ‫"הוא ישלח מלאכו לפניך" (כד‪ ,‬ז)‪ .‬סיפור‬ ‫"לאחר שעה הילד הרגיש רעב ותיאבון‬ ‫בפירוש‪ .‬וזהו שאמר המדרש‪ :‬בשעה‬ ‫שהיה אצל רביה"ק החוזה מלובלין זי"ע‬ ‫רב‪ ,‬אז הכניס יד לכיס והכניס לפיו‬ ‫שאמר אברהם אבינו ע"ה וכו' זימן לו‬ ‫ועכי"א‪ .‬זימנא חדא כיבדו את החוזה‬ ‫משהו מהעוגה‪ ,‬וכך‪ ,‬מידי שעה‪ ,‬לקח‬ ‫הקב"ה שני מלאכים‪ ,‬אחד להוציא‬ ‫מלובלין זצוק"ל בסנדקאות ביומא‬ ‫חתיכה קטנה ממש והכניס לפה‪ .‬בכל‬ ‫את רבקה זהו שאמר בפירוש‪ ,‬כי זה‬ ‫דערב שבת קודש‪ ,‬והמקום היה רחוק‬ ‫פעם מפינה אחרת של העוגה‪ .‬הרי גם‬ ‫היה עיקר השליחות‪ ,‬ואחד ללוות את‬ ‫מביתו‪ ,‬ונסע עם תלמידיו אל הברית‬ ‫הוא היה רעב‪" "...‬בלילה הגיע הילד‬ ‫אליעזר ברמז‪ ,‬ע"י ראשי וסופי תיבות‪.‬‬ ‫מילה‪ .‬כשחזרו משם היה כבר סמוך‬ ‫הביתה‪ ,‬אמר לאבא בשמחה כי הביא לו‬ ‫מאד לש"ק והסוסים נכנסו לבוץ‬ ‫חתיכה מהעוגה של הסיום‪ .‬אביו פתח‬ ‫ולא יכלו לצאת‪ ,‬חששו התלמידים‬ ‫את הנייר וראה קוביה של עוגה נגוסה‬ ‫שלא יבואו ח"ו לחילול שב"ק‪ .‬אמר‬ ‫מכל הצדדים‪ .‬דמעות עמדו בעיניו‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫אחד מהתלמידים להחוזה שיאמר את‬ ‫של האבא ואמר לבנו‪' :‬אוי בני היקר‪,‬‬ ‫השם של קפיצת הדרך‪ .‬אמר הרה"ק‬ ‫אין לך מושג כמה אני מעריך אותך'‪.‬‬ ‫מלובלין‪ :‬י'א ו'וער כ'ען ה'יינט‪( ...‬כ'ן‪,‬‬ ‫נשקו על ראשו‪' :‬כיצד עמדת בניסיון‬ ‫היה זה לאחר תפילת מנחה‪ ,‬התיישב‬ ‫יהודי ליד כסאו של הגראי"ל שטיינמן‬ ‫ו'מי י'כול ה'יום)‪ .‬כשאמר מלים אלה מיד‬ ‫כה גדול כל כך הרבה שעות לא לאכול‬ ‫זיע"א‪ ,‬וסיפר כי הוא מנסה להתנהג‬ ‫יצאו הסוסים מהבוץ ונסעו הביתה‬ ‫את העוגה‪ ,‬בוודאי היה לך קשה'‪ .‬ע"כ‬ ‫כראוי‪ ,‬בתחום מסויים ‪ -‬משתדל‬ ‫בקפיצת הדרך‪ .‬והענין‪ ,‬כי במלים אלה‬ ‫הסיפור ששמעתי" ‪ -‬אמר לו רבי אהרן‬ ‫ומתאמץ‪ ,‬אך נופל ושוב נופל‪ ,‬מתקדם‬ ‫שאמר החוזה רמז בראשי תיבות את‬ ‫לייב‪ ,‬כי האבא לא הסתכל על כמה היא‬ ‫ושוב מתרחק ‪ -‬הלוך ושוב (ובסיכום‪ ,‬הוא‬ ‫השם של שמירת הדרך‪ ,‬שיוצא מסופי‬ ‫נגוסה מכל צדדיה‪ ,‬אלא עד כמה בנו‬ ‫מתקדם מעט ובקושי)‪" .‬אני כאוב מאוד‪,‬‬ ‫תיבות של‪" :‬כי מלאכיו יצוה לך" שהוא‬ ‫עמד בקושי ולא אכל את העוגה כולה‪.‬‬ ‫באתי לבקש עצה‪ ,‬כי הנפילות שוברות‬ ‫שם "יוהך"‪ ,‬ולכן היתה להם קפיצת‬ ‫דע לך‪ ,‬שהקב"ה מסתכל ומביט על מה‬ ‫את לבי”‪" .‬שמעתי סיפור" ‪ -‬אמר לו‬ ‫הדרך‪ .‬עם זה פירש כ"ק מרן מהרי"ד‬ ‫שאנו מצליחים להתגבר! הקב"ה מחבב‬ ‫רבי אהרן לייב‪" :‬לפני כשבעים שנה‬ ‫זי"ע את הפסוק‪" :‬הוא ישלח מלאכו‬ ‫מאוד כל פעולה טובה‪ ,‬אפילו קטנה‬ ‫ירושלים סבלה מתקופה קשה של עוני‬ ‫לפניך"‪ .‬במד"ר (בראשית נ"ט סי' י"ד) ר'‬ ‫כל‪-‬שהיא‪ ,‬בתוך המצבים הקשים‪( .‬מתוך‬ ‫ורעבון‪ .‬בחיידר פלוני סיימו ללמוד‬ ‫דוסא אומר הרי זה מלאך מסויים‪.‬‬ ‫גיליון יין ישן וירא תשפ"ג)‬ ‫פרק בגמרא‪ ,‬והרבי ה'מלמד הצדיק'‬ ‫בשעה שאמר אברהם אבינו הוא ישלח‬ ‫ח | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫וחיכה בחדר ההמתנה‪ .‬כעבור זמן מה‬ ‫ענוותן מופלא‪ .‬נהג להסתיר את עצמו‪.‬‬ ‫בא אחד הפקידים ושאל בשם הקונסול‪:‬‬ ‫גאון עצום בכל מכמני התורה‪ ,‬בש"ס‬ ‫כ"ז חשוון (ה'תשנ"ט)‬ ‫"האם נמצא כאן אדם בשם פלוני שהיה‬ ‫ופוסקים‪ ,‬ספרי חסידות ויראה‪ .‬אהב כל‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫כאן אתמול?"‪ .‬לשמע השאלה ענה‬ ‫יהודי באשר הוא‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‬ ‫רבי יעקב לייזר מפשווארסק זיע"א‬ ‫הנ"ל‪" :‬אני הוא שהייתי כאן אתמול"‪.‬‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ .‬בשבע השנים‬ ‫בן הרה"ק רבי דוד יצחק זיע"א‬ ‫מיד הכניסוהו לחדר הקונסול ולהפתעתו‬ ‫האחרונות לחייו נחלש רבינו ביותר‪ ,‬אולם‬ ‫חתן הרה"ק ר' משה יצחק‬ ‫העצומה קיבל תיכף את הויזה המיוחלת‪.‬‬ ‫גם בתקופה קשה זו שהיה אפוף ייסורים‬ ‫גווירצמאן מפשווארסק‬ ‫השתוממות פניו גרמה לקונסול להסביר‬ ‫ומכאובים ל"ע המשיך בעבודתו הק'‬ ‫(ר' איציק'ל מפשווארסק) זיע"א‬ ‫מדוע שינה את דעתו‪" :‬אתמול בלילה‬ ‫וקיבל את הקהל בחדרו המיוחד‪ ,‬ורבים‬ ‫בחלומי‪ ,‬הגיע אליי זקן אחד הדור פנים‪.‬‬ ‫נוושעו מברכותיו‪.‬‬ ‫הוא פנה אליי ואמר‪' :‬מדוע סירבת לתת‬ ‫ויזה לאיש זה שהיה אצלך היום‪ ,‬האם הוא‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' אלחנן (חֶנֶ ה) האלברשטם‬ ‫אשם בגלל שהמתרגם לא ענה כשורה?'‬ ‫כאשר היו נכנסים חתנים ואברכים‬ ‫מקאלשיץ הי"ד (אב"ד קאליש‪ ,‬היה רבו‬ ‫ולכן נתתי לך כעת את הויזה"‪ .‬לאחר מכן‬ ‫צעירים בתקופה שלאחר נישואיהם אל‬ ‫המובהק)‪ ,‬ר' אפרים דוד הלברשטאם‬ ‫הלך מיודענו תיכף ומיד לרבינו וסיפר לו‬ ‫רבינו‪ ,‬אחת השאלות הראשונות ששאל‬ ‫מיאשליסק‪ ,‬ר' יצחק זאב פירר הי"ד (בן‬ ‫את כל השתלשלות הדברים ואת המופת‬ ‫אותם הייתה‪" :‬האם כבר הכנסתם‬ ‫ר' שמואל אבד"ק קראס)‪ ,‬ר' דוד צבי‬ ‫הגדול שהיה לו‪ .‬אמר לו רבינו‪ ,‬שלא כדאי‬ ‫לביתכם את קופת הצדקה של רבי מאיר‬ ‫זעמאן (רבה של דוקלה ומח"ס 'מנחת‬ ‫לו לספר את זה‪ ,‬משום שהאנשים יאמרו‬ ‫בעל הנס?"‪ .‬ובעניין זה מסופר מעשה‬ ‫סולת' על ספר החינוך)‪ ,‬ר' דוד טוולי‪.‬‬ ‫שהוא בעל דמיונות‪.‬‬ ‫פלא‪ ,‬באדם אחד ששהה פעם אחת‬ ‫מספריו‪ :‬זכות אבות ‪ -‬קונטרס חידושי‬ ‫באנטוורפן ורצה לנסוע לארה"ב‪ ,‬ברם‬ ‫תורה‪ .‬כתבי קודש ‪ -‬דרשות‪ .‬י"ג אורות‬ ‫כיוון שלא היה דובר אנגלית לקח עמו‬ ‫‪ -‬סיפורים‪.‬‬ ‫מעשה מופלא סיפר חתנו הרה"צ רבי‬ ‫לקונסול של אמריקה אדם דובר אנגלית‬ ‫לאחר הגיעו למצוות נסע ללמוד בישיבה‬ ‫משה אהרן רייך שליט"א‪" :‬פעם אחת‬ ‫שיסייע לו לסדר את הויזה‪ .‬אולם לדאבונו‬ ‫בדוקלה‪ ,‬ולאחר מכן למד אצל ר' אלחנן‬ ‫הגיע רבינו לבקר בביתי‪ ,‬וליד הדלת היה‬ ‫אדם זה שהיה צריך לשמש כמתרגם לא‬ ‫(חֶנֶ ה) הלברשטאם מקאלשיץ שאותו‬ ‫מונח ראי‪ ,‬ומיד כשנכנס אמר‪' :‬שלום‬ ‫היה פיקח גדול ולא השיב לקונסול על‬ ‫החשיב לרבו המובהק‪.‬‬ ‫עליכם‪ .‬מיהו היהודי החשוב הזה העומד‬ ‫שאלותיו כנדרש‪ ,‬ועל כן החליט הקונסול‬ ‫שם?' ואני לשמע השאלה התחלתי‬ ‫שכנראה אם המתרגם לא מדבר לעניין‪,‬‬ ‫לשחוק‪ ,‬ושאל אותי רבינו לפשר‬ ‫כנראה משהו פה לא כהוגן‪ ,‬ועל כן סירב‬ ‫במלחמת העולם השנייה נשלח לסיביר‬ ‫התנהגותי‪ ,‬ואמרתי לו שהדמות הינה של‬ ‫לתת את הויזה‪ .‬הלך האיש לרבינו וסיפר‬ ‫עם חתנו‪ .‬שם למד עם תלמידים‬ ‫רבינו ומורינו‪ ,‬ואמר לי‪" :‬תמחול לי‪ ,‬אבל‬ ‫לו את כל הדברים‪ ,‬ענה לו רבינו‪" :‬וכי‬ ‫מסכתות שלימות בש"ס וחלקים נרחבים‬ ‫אני אף פעם לא מסתכל במראה"‪.‬‬ ‫מה יכול אני לעזור לך? יש לי רק עצה‬ ‫משו"ע וכל זאת בלי שיהיה לפניו שום‬ ‫עבורך‪ .‬עליך לפנות לרבי שלי‪ ,‬אולי הוא‬ ‫ספר‪ .‬כששב לאחר המלחמה לפולין‬ ‫יעזור לך"‪ .‬שאל האיש‪" :‬מיהו הרבי?"‪,‬‬ ‫לאחר ש'איבד' את כל משפחת אביו‬ ‫פעם אחת בא חתן קודם נישואיו‬ ‫השיב רבינו‪" :‬הרבי שלי הוא רבי מאיר‬ ‫הי"ד התגורר בברסלוי‪ ,‬שם פסק הלכות‬ ‫לרבינו‪ .‬אמר לו הצדיק‪" :‬אלמדך סגולה‬ ‫בעל הנס"‪ ,‬והוסיף ואמר‪" :‬דע לך‪ ,‬שכל‬ ‫לניצולי השואה וכן בענייני עגונות‪ .‬לאחר‬ ‫לשלום בית"‪ .‬נטלו והכניסו למטבח ואמר‬ ‫הכסף שיש לי כאן אני נותן בשביל רבי‬ ‫כחצי שנה עבר לקרקוב שבה שהה‬ ‫לו‪" :‬כשהנך קם בבוקר ואתה שותה כוס‬ ‫מאיר בעל הנס"‪ .‬לאחר שנתן הנ"ל סכום‬ ‫חמיו‪ .‬בשנת ה'תש"ט עבר עם חמיו‬ ‫קפה לפני התפילה‪ ,‬אל תחזיר את הכוס‬ ‫מסויים לצדקה עבור רבי מאיר בעל הנס‪,‬‬ ‫לפריז ובשנת ה'תשי"ז עברו לאנטוורפן‬ ‫והכפית לכיור‪ ,‬אלא רחוץ ושטוף אותם‪,‬‬ ‫ציווה רבינו שלמחרת ילך לקונסול בשעה‬ ‫שבבלגיה‪ .‬לאחר פטירת חמיו ביום‬ ‫ואם אף אחד לא שם לב‪ ,‬קח את‬ ‫שמונה בבוקר‪ ,‬ולמרות שידע כי קבלת‬ ‫הכיפורים של שנת ה'תשל"ז התמנה‬ ‫המגבת ונגב אותם‪ ,‬והחזירה לארון‬ ‫קהל מתקיימת רק משעה עשר ולא היה‬ ‫רבינו לממלא מקומו כאדמו"ר‪.‬‬ ‫נקיה כפי שהיא הייתה‪ ,‬וזהו סגולה‬ ‫לכאורה טעם להגיע כה מוקדם‪ ,‬שמר את‬ ‫לשלום בית" (נעימות החיים)‬ ‫ציווי רבינו והגיע לשם בשעה היעודה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫מהאוכל‪ ,‬ואם השוויגער תתרגז על כך‬ ‫גילוי נשמות צדיקים וטיול בהיכלות עליונים‬ ‫אצל הר"י מפשעווארסק זי"ע‬ ‫תאמר לה שכך אכלו הדברי חיים זי"ע‬ ‫הרה"ק ר' יענקעל'ע זי"ע היה דרכו‬ ‫וזאת למודע‪ ,‬כי חוץ מכל המדרגות‬ ‫והשווער זי"ע‪( .‬שם)‬ ‫בשנים האחרונות (כשנחלש אצלו כח‬ ‫שהיה לו‪ ,‬היה גאון עולם‪ ,‬ידען ובקי‬ ‫המעצור והאיפוק כידוע כן אצל עוד‬ ‫נפלא‪ ,‬ושמעתי ממנו כי עוד בהיותו בחור‬ ‫צדיקים) לדבר בהדיא על עניני גילויים‬ ‫כבר עמד לשרת ברבנות להורות הלכה‬ ‫אופן עבודת תיקון המידות אצל החסידים‬ ‫עליונים שזוכה אליהם כגילוי אליהו‬ ‫לרבים‪ ,‬ואמר לי שפסק אז בכל חלקי‬ ‫שמעתי מר' יענקעל'ע זי"ע שאמר‬ ‫שהיה אצלו רבות‪ ,‬וכן גילויי נשמות‬ ‫השלחן ערוך‪ .‬ושמעתי מפיו דבר נורא‬ ‫שהרה"ק הר"י סאלאנטער זצ"ל היה‬ ‫צדיקים אלא שהיה מדבר זאת בכזו‬ ‫אשר ממנו נראה בחוש עוצם התמדתו‬ ‫צודק במה שהיה אומר שתיקון המידות‬ ‫פשטות שמי שלא היה זוכה לא היה מבין‬ ‫ושקיעותו בתוה"ק במסירת החושים‪,‬‬ ‫הוא העיקר‪ ,‬ששורש קיום כל התורה‬ ‫כלל כוונתו בזה‪ ,‬ולמשל פעם טיילתי‬ ‫ואיך שהיה זה בקדושה ובטהרה למעלה‬ ‫הוא ע"י תקון המדות‪ .‬והביאור בזה שעל‬ ‫איתו בל"ג בעומר בבוקר‪ ,‬ובאמצע הטיול‬ ‫מכל רעיון‪ ,‬וכך סיפר‪ ,‬שפעם אמר לו‬ ‫אף שלכאו' לא ראינו אצל החסידים‬ ‫אמר כאילו לעצמו עכשיו אנו עולים‬ ‫רבו הרה"ק מקאלשיץ זצ"ל בזה"ל‪,‬‬ ‫לעסוק ולדבר בפרטי תיקון המדות‪ ,‬כמו‬ ‫ליכנס להיכל הרמ"א (שהיא"צ שלו בל"ג‬ ‫'יונגערמאן‪ ,‬דו ווייסט אויף וואס די ד'‬ ‫שנהגו כן בעלי המוסר מ"מ ידוע מש"כ‬ ‫בעומר) וזהו מדרגת הצדיקים שיכולים‬ ‫מינים זענען מרמז' (אברך‪ ,‬האם אתה‬ ‫הרש"ש (נה"ש דף כג ע"א) שהמדה‬ ‫לעלות ולהכנס בהיכל העליון של הצדיק‬ ‫יודע על מה מרמזים הד' מינים)‪ ,‬ואז‬ ‫הראשונה שכנגד י' דשם הוי"ה היא מדת‬ ‫בג"ע ולזה זכה בזכות שהיה נמצא תמיד‬ ‫האריך לבאר באזניו איך שהם רומזים‬ ‫הענוה‪ ,‬והרי ידוע די' של שם הוי"ה הוא‬ ‫בדבקות‪( .‬שם)‬ ‫על אברי האדם‪ ,‬ואיך צריכין לעמוד כחייל‬ ‫השורש של כל שם הוי"ה‪( ,‬ספי' הכתר‬ ‫שלא להכניס מחשבה זרה למוחו‪ .‬והוסיף‬ ‫והחכמה שמהם יוצאים כל הט"ס)‪ ,‬וא"כ‬ ‫ר' יענקל'ע ע"ז‪ ,‬הקשבתי הכל‪ ,‬אבל לא‬ ‫ה"נ מדת הענוה היא השורש של כל‬ ‫שינוי הצדיקים במעשיות שמספרים‬ ‫הבנתי כ"כ משמעות הדברים‪ ,‬כי אז לא‬ ‫המידות טובות‪ ,‬וע"כ חסידים שעסקו‬ ‫אמר הרה"ק ר' יענקעל'ע זי"ע‬ ‫ידעתי מחשבה זרה מהי‪ ,‬וכל אשר ידעתי‬ ‫הרבה ברכישת ענין הביטול‪ ,‬שהוא מדת‬ ‫שלפעמים דרך הצדיקים לספר סיפורים‬ ‫הוא רק גמרא עם תוס'‪ ,‬עד שבהיותי‬ ‫הענוה‪ ,‬הרי עסקו בתיקון השרשי של‬ ‫ולשנותם לפי התיקון שהיו צריכים אז‬ ‫בסיביר (שהי' זה בהיותו בן ל"ז שנה)‬ ‫כל המדות‪ ,‬שכל מדות הרעות נמשכות‬ ‫לפעול‪ ,‬אך אמר על עצמו שאין דרכו‬ ‫ונפגשתי שם עם אנשים אחרים‪ ,‬רק‬ ‫מעור הנחש שהוא הגוף‪ ,‬וכל המדות‬ ‫לשנות במעשיות שהוא מספר‪ ,‬והגבאי‬ ‫אז נודע לי‪ ,‬על ידי אדם שהתאונן לפני‬ ‫טובות נמשכות מאור הנשמה שבטלה‬ ‫שהיה שם צחק ושאל הרי הרבי ג"כ‬ ‫על מחשבה זרה‪( .‬גיליון ממעינות הי"ם‬ ‫לאלקותו ית"ש‪ ,‬ועי"ז מגלה ומאירה את‬ ‫משנה לפעמים במעשיות שמספר‪ ,‬ולא‬ ‫חיי שרה תשפ"ה‪ ,‬שיחות הרה"צ ר' י"מ‬ ‫כל המידות טובות בהיות הנשמה דומה‬ ‫ענה הר"י כלום אלא צחק הרבה‪( .‬שם)‬ ‫מורגנשטרן שליט"א)‬ ‫לקונה (כמו שמיוסד ע"כ כל ספה"ק‬ ‫תומר דבורה)‪ ,‬וע"כ החסידים שעסקו‬ ‫בענין הביטול‪ ,‬היינו ביטול גשמיות הגוף‬ ‫הדרך איך מגיעים אל הש"י ע"י קדושת האכילה‬ ‫כל צדיק שנשאר ממלחמת העולם‬ ‫אל אור הנשמה‪ ,‬וביטול לאלקותו ית"ש‪,‬‬ ‫יש לו תפקיד מיוחד שעבורו ניצל‬ ‫פעם הייתי ער כל הלילה ונכנסתי בבוקר‬ ‫בזה עסקו להמשיך ע"ע כל אור המדות‬ ‫הרה"ק ר' יענקעל'ע זי"ע ידוע דרך‬ ‫לר' יענקעל'ע זי"ע וראה זה ברוח קדשו‪,‬‬ ‫הטובות‪( .‬שם)‬ ‫עבודתו הקדושה בסיפורי מעשיות‬ ‫ואמר‪ ,‬מה אתה חושב שבדרך זו )שבבחי'‬ ‫מצדיקים‪ ,‬ואמר שכל מי שנשאר חי‬ ‫סיגופים) מגיעים להשי"ת‪ ,‬אני צמתי‬ ‫ממלחמת העולם יש לו תפקיד מיוחד‬ ‫בצעירותי הרבה ואני מתחרט ע"ז‪ ,‬ואיני‬ ‫בתקופת חייו האחרונה לפני הסתלקותו‬ ‫שעבורו ניצל‪ ,‬והוא סובר שהשאירו‬ ‫יודע אם יהא לי על זה גן עדן‪ .‬אלא הדרך‬ ‫דיבר הרבה על הרה"ק ר' צבי הירש‬ ‫ה' בכדי לפרסם האמונה ע"י סיפורי‬ ‫הוא שצריך 'לאכול בקדושה'‪ .‬ואני אלמד‬ ‫מרימנוב זיע"א‪ ,‬ופלא שהסתלקותו היתה‬ ‫צדיקים‪( .‬גיליון ממעינות הי"ם חיי‬ ‫אותך מהו לאכול בקדושה‪ ,‬שהדברי‬ ‫ג' ימים לפני הילולת הרה"ק מרימנוב‪.‬‬ ‫שרה תשפ"ג‪ ,‬שיחות הרה"צ ר' י"מ‬ ‫חיים זי"ע בשעה שאכל ידו רעדה מפחד‬ ‫נפטר ב‪-‬כ"ז במר‪-‬חשוון ה'תשנ"ט (גליון‬ ‫מורגנשטרן שליט"א)‬ ‫ה' ונשפך האוכל על הארץ‪ ,‬וחשבו‬ ‫פניני צדיקים חיי שרה תש"פ)‬ ‫האנשים שהוא רועד מזקנה‪ ,‬אך היה זה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫בגלל קדושת האכילה‪ ,‬וגם השווער זי"ע‬ ‫אכל כן‪ .‬וסיים ר' יענקעל'ע זי"ע שאם‬ ‫תעשה ותאכל כך תהא על הארץ שלולית‬ ‫י | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ואחר ההדלקה היה מרקד ברקודין‬ ‫ובשמחה גדולה‪ ,‬ובאמצע הסעודה נכנסה‬ ‫בהמזמורים‪ ...‬ולחש לו חתנו‪ :‬הלא עתה‬ ‫כלת רבו הרה"ק ר' מנדלע מרימנוב זי"ע‪,‬‬ ‫ר"ח כסלו ל' חשוון (ה'תר"ז)‬ ‫ימי אבילות לכם‪ .‬וגער בו הרה"ק זלה"ה‬ ‫וצעקה איך אתה יושב בסעודת שבת‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫ואמר לו‪ :‬הלא זה הוא עבודה שעובדים‬ ‫בשמחה‪ ,‬הרי בתך על ערש דוי‪ ,‬תיכף‬ ‫רבי צבי הערש מרימנוב זיע"א‬ ‫בזה להשם יתעלה"‪.‬‬ ‫ששמע זאת הרכין את ראשו על ידו‬ ‫ב"ר יהודה הכהן זיע"א‬ ‫כנפילת אפיים כמה דקות‪ ,‬אח"כ הרים‬ ‫את ראשו ואמר 'ואתחנן אל ה' בעת‬ ‫הרה"צ רצ"ה השתדך עם הרה"צ מרוזין‬ ‫ההיא לאמר'‪ ,‬משה רבינו רעיא מהימנא‬ ‫תלמיד הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב‬ ‫זצ"ל‪ ,‬בשעת ההתקשרות (אהלי יעקב‬ ‫התפלל אליו ית' שאפי' בזמן צרה‪' ,‬בעת'‬ ‫זיע"א‬ ‫– הוסיאטין) אמר הרה"צ מרוזין‪ :‬מנהגי‬ ‫לשון בעתה וחרדה‪ ,‬עכ"ז 'בעת ההיא‬ ‫להזכיר יחוסי בבואי בקשר השידוכים‪,‬‬ ‫לאמר' להמשיך לומר מה שיש לומר‬ ‫בשבוע הבעל"ט יעלה ויבוא ר"ח כסלו‬ ‫ענה רצ"ה‪ :‬אבי היה בעל מלאכה‬ ‫באמונה ובטחון חזק בהשי"ת‪ .‬וכמו כן‬ ‫ובכמה שנים יחול בו גם ל' חשוון יומ"ד‬ ‫ונתייתמתי בילדותי‪ ,‬קרובי וידידי‬ ‫אני אומר להקב"ה הרי בידך נפש כל חי‬ ‫קדישא של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן‬ ‫המשפחה מסרו אותי לחיט אחד ללמוד‬ ‫בכל עת ובכל שעה‪ ,‬מה אכפת לך שתחיה‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ .‬וידוע שהיה צדיק נשגב‬ ‫אצלו מלאכת החיטות‪ ,‬וקיבלתי על עצמי‬ ‫הבת עד לאחר שבת‪ ,‬וכך נשארה בחיים‬ ‫וכולו היה טמיר ונעלם אשר גם מעיני‬ ‫לתקן את הישן ולבלתי קלקל את החדש‪.‬‬ ‫עד ביום ב'‪ ,‬ועבר השבת בשמחה וצהלה‪.‬‬ ‫צדיקים נחבא‪ ,‬ואמר עליו רבו הרה"ק ר'‬ ‫ובעת הסתלקות בנו הי"ז שאלו חתנו הרי‬ ‫מנדל מרימנוב זי"ע‪ .‬שכמו שביאתו של‬ ‫הרבי משפיע ישועות לכל ישראל‪ ,‬מדוע‬ ‫האר"י הק' להאי עלמא בשביל תלמידו‬ ‫מידת ההשתוות‬ ‫לא ימשיך ישועה לבניו ובנותיו שיחיו‬ ‫הק' רבי חיים ויטאל‪ ,‬כן גם ביאתו להאי‬ ‫שמעתי מהגה"צ ר' אלחנן הלפרין זצ"ל‬ ‫לאורך ימים ושנים טובים‪ ,‬וענה הרבי‬ ‫עלמא הוא בשביל תלמידו הק' רבי צבי‬ ‫שהדברי חיים מצאנז זי"ע בא פעם‬ ‫מדוע אין קשה לך על אאע"ה כשהשי"ת‬ ‫הירש‪ .‬וכן מאמריו היו באופן טמיר ונעלם‬ ‫בעש"ק פר' פרה אל הרה"ק הררצ"ה‬ ‫מבקש ממנו לעקוד את בנו יצחק‪ ,‬הרי‬ ‫וכן אמר הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬והררצ"ה תמה אליו על‬ ‫היתה עת צרה‪ ,‬וכל כלל ישראל היה‬ ‫זי"ע‪ ,‬שבמשך כמה חודשים התייגע‬ ‫מטרת בואו‪ ,‬ושאלו; 'צאנזער רב וואס‬ ‫בסכנה שאיך יתקיים 'כי ביצחק יקרא‬ ‫להבין מאמר אחד ממאמרי הרבי ר' הירש‬ ‫זוכט איהר דא' (הרב מצאנז מה אתם‬ ‫לך זרע'‪ ,‬ובלי ספק שתפילת אאע"ה‬ ‫זי"ע‪ ,‬והעיד ואמר לשומעי לקחו "דעו‬ ‫עושים כאן)‪ ,‬השיבו הדברי חיים; קבלנו‬ ‫היתה מתקבלת‪ .‬ומדוע לא התפלל אז‪.‬‬ ‫לכם‪ ,‬שב"ה ניחנתי בראש טוב ותפיסה‬ ‫מרבותינו שבשבת פר' פרה צריך להיות‬ ‫כי עקדת יצחק הוא מהעניינים שעליהם‬ ‫מהירה‪ ,‬ובזמן יגיעתי העליתי כמה וכמה‬ ‫אצל צדיק הדור‪ ,‬ענה לו הרבי ר' הירש‬ ‫עומד זכות לכלל ישראל לכל הדורות‪.‬‬ ‫פירושים בדבריו‪ ,‬אך עוד הרבה הסברים‬ ‫במדת ההשתוות שלו‪' ,‬אוודאי אזוי'‬ ‫ואין נפקא מינא אם הקב"ה מבקש‬ ‫ופירושים גנוזים וטמורים בגוויה‪"...‬‬ ‫'אוודאי אזוי' (בוודאי כן בוודאי כן)‪,‬‬ ‫עקדה או לוקח את הבנים רח"ל כי בידך‬ ‫ולא ראו עליו שום שינוי צורה‪[ .‬שהיה‬ ‫נפש כל חי‪ .‬וכך התחזק באמונה ובטחון‪.‬‬ ‫שוה אצלו אם הדב"ח בא לעירו מחמת‬ ‫היה בעל יסורים גדול וקבר י"ח ילדים‬ ‫כשסיפר המעשה הזאת ר' הערש להגאון‬ ‫דין תורה וכו' או שבא מחמת שמחזיק‬ ‫בחייו‪ ,‬ולא היה ניכר עליו כלום‪ ,‬רק היה‬ ‫מלמברג הישועות יעקב כשהוא איבד‬ ‫אותו כצדיק הדור – שזכה לתכלית מדת‬ ‫עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬ ‫את בנו היחיד היקר ר' מרדכי זאב הגאון‪,‬‬ ‫ההשתוות וביטול היש]‪ .‬ובדומה לזאת‬ ‫שבתחילה לא יכל להתחנם‪ ,‬אך כשסיפר‬ ‫מסופר שבעת שהרבי ר' הערש השתדך‬ ‫לו עבודת הרה"ק רבי הערש מרימנוב‪,‬‬ ‫עם הרה"ק מרוז'ין‪ ,‬אז בעת החופה היה‬ ‫כמה פנינים מדבה"ק מספרו בארות‬ ‫התחזק הישועות יעקב‪ .‬ואין הכונה שלא‬ ‫הוא קורא את הכתובה והיה כתוב 'בת‬ ‫המים‪ :‬בפרשת ואתחנן שם (בארות‬ ‫הרגיש את צערו‪ ,‬כי בשבעת ימי אבלות‬ ‫הה"ק איש אלקים מהר"צ' והי קורא‬ ‫המים) מסופר שם עובדא שבזמן‬ ‫היה אומר 'השביעני במרורים' שהקב"ה‬ ‫גם את זה בהתלהבות וקול גדול‪ ,‬שלא‬ ‫שחלתה בתו החשובה וזה היה לאחר‬ ‫האכיל אותו מרור עם השרשים‪ .‬עכ"ז‬ ‫נתפעל מזה כלום מה שקרא שבחו‬ ‫שכבר קבר י"ז בנים בחייו רח"ל‪ ,‬וזה היה‬ ‫כשהגיע לעבודת השם הוא התחזק‬ ‫הגדול‪ ,‬וכמ"ש בחו"ה שצריכין להגיע‬ ‫בליל שבת קודש‪ ,‬וכבר היתה על ערש‬ ‫באמונה ובטחון‪.‬‬ ‫למדת השתוות שיהי שווה אצלו אם‬ ‫דוי‪ ,‬והרה"ק ר' הערש זי"ע היה מתפלל‬ ‫ישבחוה או יגננו ואל יתפעל מזה יותר‬ ‫לכה דודי וקבלת שבת בשמחה וריקודין פעם בימי החנוכה היה רבינו שרוי‬ ‫מזה‪(.‬מתוך גיליון מעיינות הים הרה"צ‬ ‫כדרכו בקודש‪ ,‬ולא היה ניכר בקבלת באבילות‪" ,‬והיה מדליק הנרות‬ ‫רי"מ מורגנשטרן שליט"א ‪ -‬חיי שרה‬ ‫שבת שבתו חלתה ושוכבת על ערש בהאנפלאות כדין‪ ,‬בלי מנעלים על רגליו‪,‬‬ ‫תשפ"ד)‬ ‫דוי‪ ,‬ובסעודת ליל שבת ישב בהתלהבות והיה מברך בהתלהבות ושמחה כדרכו‪,‬‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫האדם‪ ,‬כשהוא עצמו טוב‪ ,‬הוא רואה‬ ‫מסופר שפעם בחג הסוכות ראה הרה"ק שאותה משיג אדוני אברהם‪.‬‬ ‫באחרים טוב‪ .‬מה שהיה היה‪ ,‬העיקר‬ ‫ר' אליעזר מדז'יקוב את אביו הרה"ק הוא היה אומר בדברי הגמ' (במס' סוטה‬ ‫להתחיל מהתחלה‪.‬‬ ‫הר"נ מראפשיץ זי"ע בוכה‪ ,‬ושאלו דף כא‪' ).‬א"ר יוסף מצוה בעידנא דעסיק‬ ‫לסיבת בכיה מה זו עושה‪ ,‬וענהו הרה"ק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה‬ ‫מראפשיץ הנה אני הנני מיוחס גדול אגוני מגנא אצולי לא מצלא תורה בין‬ ‫עוד הוזכר בספר בארות המים שהרבי‬ ‫מהרבה צדיקים‪ ,‬וכבר כשלושים יום לפני בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא‬ ‫רבי הערש היה תמיד מדבר בענין‬ ‫סוכות התחלתי להכין עצמי למצוות החג עסיק בה מגנא ומצלא'‪ .‬ויש להבין מהו‬ ‫התשובה‪ ,‬ואמר תלמידו הרה"ק רבי‬ ‫וללמוד כוונות הנענועים מכתבי האריז"ל החילוק בין לימוד התורה לקיום מצוה‪,‬‬ ‫הערשל'ע ליסקער בשמו‪ ,‬שהעולם‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן קניתי לפני יוהכ"פ אתרוג מהודר הרי שניהם הוא רצון הבורא‪ ,‬וכמבואר‬ ‫חושבים שהתשובה היא 'מי יודע מה'‪,‬‬ ‫ביותר בהרבה דמים‪ ,‬ובכ"ז עתה בנענועי בתניא דכשמקיים מצוה הרי הוא דבוק‬ ‫ובאמת התשובה היא רק לקבל על‬ ‫הד' מינים שלי בקושי אני יוצא יד"ח ברצון האלקי שנתלבש בזאת המצוה‪ ,‬כמו‬ ‫עצמו מכאן והלאה לא לחזור לאוולתו‪.‬‬ ‫המצוה (כך אמר ע"ע בענוותנותו)‪ ,‬ואילו כן בלימוד התורה הרצון האלקי מתלבש‬ ‫והיה מפרש בזה דברי חז"ל 'שטרי חוב‬ ‫הרה"ק ר' הערש מרימנוב שבא מהורים בהלכה זו‪ .‬וא"כ מדוע אין המצוה מגנא‬ ‫המוקדמין פסולים והמאוחרים כשרים'‪,‬‬ ‫פשוטים והלך בערב סוכות (בלי הכנה בעידנא דלא עסיק בה? ותירץ שאם יקח‬ ‫כשאדם דן את עצמו וחובותיו כלפי‬ ‫ניכרת) אל השוק וקנה לו אתרוג פשוט יהודי אתרוג בר"ח כסליו אין בו רצון ה'‪,‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬בשטרות מוקדמים‪ ,‬שדואג‬ ‫בכמה פרוטות‪ ,‬והוא בנענעו את ד' משא"כ כשילמד פרק לולב הגזול הרי‬ ‫על העבר‪ ,‬זה פסול‪ ,‬שאין הקב"ה רוצה‬ ‫המינים שלו מנענע את כל העולמות‪.‬‬ ‫הוא אותו הנחת רוח כמו שהוא לומד‬ ‫שיתעסק בזה‪ ,‬אך אם מחשב עם נפשו‬ ‫מס' סוכה בימי הסוכות‪ .‬וזהו שתורה מגן‬ ‫וא"ל כעין מה דאי' מצדיקים (ישמח‬ ‫על המאוחר‪ ,‬מה אני מחויב להשי"ת‬ ‫ומציל גם בעת שאינו עוסק בה‪ ,‬היינו‬ ‫ישראל פר' שמיני אות א' בשם הרה"ק‬ ‫מכאן והלאה‪ ,‬זה כשר וישר בעיני השי"ת‪.‬‬ ‫לא בזמן פסח ולא בזמן סוכה‪ ,‬משא"כ‬ ‫ר' בעריש מביאלע זי"ע) על מאמר חז"ל‬ ‫ואפילו אם בדורות הקודמים היה עבודה‬ ‫המצוה יש בו קדושה רק בזמן שמקודש‬ ‫(ביצה דף ב ע"א) 'שאפר כירה מוכן‬ ‫גם לעסוק בשטרי חוב המוקדמים‪ ,‬אבל‬ ‫ע"י השי"ת‪ .‬וזהו אחת דיבר אלקים‬ ‫הוא'‪ ,‬היינו שהצדיק שהוא בבחי' שפלות‬ ‫בדורינו הם פסולים‪ ,‬מה שהיה היה‪,‬‬ ‫שתים זו שמעתי‪ ,‬קיום המצוה בפועל‪,‬‬ ‫וביטול הגמור‪ ,‬ובעיני עצמו הרי הוא‬ ‫העיקר להתחיל מהתחלה‪ .‬ואמר [וכעי"ז‬ ‫ולימוד המצוה‪ ,‬בכל דיבור מהבורא נעשה‬ ‫כ'אפר כירה'‪ ,‬בבחי' ואנכי עפר ואפר‪ ,‬הרי‬ ‫אמר הח"ח] שהתשובה אינו דבר קשה‪,‬‬ ‫מצוה עצמה‪ ,‬ותורה של המצוה‪ .‬כי עוז‬ ‫'מוכן הוא'‪ ,‬שאין הוא נצרך לעשות רוב‬ ‫שהרי הגן עדן מלא בבעלי תשובה‪.‬‬ ‫לאלקים‪ ,‬אין עוז אלא תורה שנאמר‬ ‫הכנות בחיצוניות לכל מצוה‪ ,‬אלא תמיד‬ ‫ה' עוז לעמו יתן‪ .‬וזש"כ 'ולך ה' חסד כי‬ ‫הרי הוא מוכן ועומד בפנימיותו לכל‬ ‫הרבי רבי הערש היה מאריך לדבר בענין‬ ‫אתה תשלם לאיש כמעשהו'‪ ,‬הרי אם‬ ‫מצוה‪( .‬שם)‬ ‫תיקון הלשון‪ .‬שצריך האדם להזהר בכל‬ ‫זה כמעשהו אין זה חסד אלא מצד הדין‪,‬‬ ‫דיבור שמוציא מפיו‪ .‬והיה מפרש המשנה‬ ‫אלא שהלומד הלכות פסחים בכסליו הרי‬ ‫הוא כמקיים פסח בזמנו‪ .‬כי התורה מגן‬ ‫"ויאמר עבד אברהם אנכי" (כד‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫'הפסח אינו נאכל אלא בלילה'‪ ,‬הפה –‬ ‫ומציל גם שלא בזמן קיום המצוה‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימנוב‬ ‫סח שאתה סובל ממנו כ"כ הרבה עגמת‬ ‫אמרו‪ ,‬כלומר‪ ,‬אליעזר העבד הנאמן של‬ ‫נפש שדיברת הרבה דיבורים שלא כרצון‬ ‫אברהם אבינו ביקש לתאר לפניהם את‬ ‫ה'‪' ,‬אינו נאכל אלא בלילה'‪ ,‬לא יתבטל‬ ‫הביא בספה"ק בארות המים ליקוט‬ ‫מהות אדונו‪ ,‬ולפיכך פתח ואמר‪" :‬עבד‬ ‫הפה סח שלך‪ ,‬רק ע"י שתעבוד את‬ ‫מתלמידיו שאמרו בשמו של הרבי רבי‬ ‫אברהם" – עבודתו הקדושה בכל ימי‬ ‫השי"ת בלילה‪ ,‬להיות ממארי דחושבנא‪,‬‬ ‫הערש זי"ע‪ .‬בפרשת בראשית כתוב 'אם‬ ‫חייו‪ ,‬יש לה מטרה אחת ויחידה‪" :‬אנכי"‪,‬‬ ‫לעשות חשבון הנפש בכל לילה על כל‬ ‫תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת‬ ‫לזכות להתדבק ב"אנכי ה' אלקיך"‪ ,‬והיינו‬ ‫מה שדברת כל היום‪' .‬ואינו נאכל אלא‬ ‫רובץ'‪ .‬וכ' בספר 'רמזי תורה' בשם הרה"ק‬ ‫שלשם כך שלחני אליכם‪ ,‬לבנות את‬ ‫עד חצות'‪ ,‬כמ"ש בהנהגות האדם להרבי‬ ‫רבי הערש‪' :‬אם תטיב'‪ ,‬כשהוא אדם טוב‪,‬‬ ‫האומה הישראלית שתכליתה להפיץ‬ ‫רבי אלימלך זי"ע שצריך האדם להתחרט‬ ‫א גוטער מענטש‪ ,‬שאת‪ - ,‬אזי הוא יכול‬ ‫בעולם את אמונת השי"ת המתבטאת‬ ‫מאוד על עונותיו ולהתבודד עצמו קודם‬ ‫לישא ולסבול את כל אחד‪ ,‬גם מי שנראה‬ ‫בציווי זה של "אנכי ה' אלקיך"‪ .‬זאת‬ ‫אור היום שאז עת רצון לבכות על‬ ‫שהוא יותר טוב ממנו‪ .‬ואם לא תטיב‪ ,‬אם‬ ‫ועוד‪ ,‬אליעזר מוסיף ואומר‪" :‬ואבא היום‬ ‫גלות השכינה פעמים הרבה עד אין‬ ‫אינו אדם טוב במדותיו‪ ,‬לפתח חטאת‬ ‫אל העין"‪ ,‬כלומר‪ ,‬גם אני‪ ,‬למרות פחיתות‬ ‫חקר ויבכה בדמעות‪ ,‬עד שיאיר ה'‬ ‫רובץ ‪ -‬כשרק עומד על פתח חבירו‪ ,‬תיכף‬ ‫ערכי‪ ,‬זכיתי היום להשיג במדת מה בעיון‬ ‫עיניו בדרך הישר‪' .‬ואינו נאכל אלא‬ ‫הוא מוצא איזה חטאת וחסרון‪ .‬כן דרך‬ ‫שכלי "אל העין"‪ ,‬מלשון עיון‪ ,‬בחינה זו‬ ‫למנויו'‪ ,‬היינו להיות מקושר‬ ‫בי | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫רעמתו כמו רסן לסוס‪ ,‬הביט הצדיק על‬ ‫בדרכו מהונין לתלמסאן יחד עם קבוצת‬ ‫לצדיקים‪ ,‬להיות מנוי אצל הצדיק‪ ,‬ועי"ז‬ ‫האריה אשר רמז לו שיאחז ברסן וירכב‬ ‫מלווים שיצאה איתו‪ ,‬עברו בדרכים‬ ‫ילמד ממנו הנהגות ישרות איך לשמור‬ ‫עליו‪ ,‬הרב שהבין את הרמז רכב עלה על‬ ‫עקלקלות‪ ,‬חצו מדבר שומם ושורץ חיות‬ ‫על פיו‪' ,‬ואינו נאכל אלא צלי'‪ ,‬סוף פסוק‬ ‫גבו של האריה ללא כל חשש‪ ,‬אחז בנחש‬ ‫טרף‪ :‬אריות‪ ,‬נמרים‪ ,‬נחשים ועקרבים‪.‬‬ ‫שצריך להרבות בתפילה 'זכני לשמור על‬ ‫העקלתון כמו פרש האוחז ברסן סוסו‬ ‫הזמן חלף בדרכם והנה הגיע ערב שבת‬ ‫פי‪ ,‬שלא אדבר דיבור אחד שלא כרצונך‬ ‫והאריה יצא במרוצה אדירה ובמהירות‬ ‫והם עדיין רחוקים מכל מקום יישוב‪ .‬רק‬ ‫ח"ו'‪ ,‬וזהו 'צלי' לשון צלותא ובעותא‪ .‬אלו‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫מדבר צחיח משמאלם ומימינם ואינם‬ ‫הם כלליות העצות‪ .‬חשבון הנפש‪ .‬חצות‪.‬‬ ‫תוך זמן לא ארוך הביאו עד לעיר‬ ‫יודעים מה לעשות בעקבות השבת‬ ‫התקשרות לצדיק‪ ,‬ותפילה‪( .‬חלק מן‬ ‫תלמסאן‪ ,‬שם ירד הרב מהאריה כאשר‬ ‫הממשמשת ובאה בשל מצבם‪ .‬הרב‬ ‫הרעיונות ועובדות נלקט מתוך שיעורי‬ ‫בעל החיים המפחיד חוזר למקום ממנו‬ ‫שראה כי השמש יורדת והשבת קרבה‬ ‫הרב מנשה ישראל רייזמן שליט"א)‪.‬‬ ‫הוא בא‪ .‬כל הסובבים רעדו בראותם‬ ‫לבוא והחליט כי יעצור את הליכתו ויעשה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫את המראה הפלאי‪ .‬מעשה זה הקנה‬ ‫את השבת במקום השומם והשורץ‬ ‫לו את הכינוי‪' :‬הקדוש מתלמסאן'‪.‬‬ ‫חיות טרף ובלבד שלא יחלל את השבת‪,‬‬ ‫תושבי תלמסאן המוסלמים שראו‬ ‫ואילו בני לווייתו לאחר שדנו‪ ,‬החליטו‬ ‫את המחזה המופלא הזה‪ ,‬נבהלו ויראו‬ ‫כי מנוס מלהמשיך הלאה אף ביות שבת‬ ‫א' כסלו (ה'ר"ב)‬ ‫יראת כבוד כאחת‪ ,‬הם הבינו כי איש‬ ‫קודש וזאת מאחר ומדובר בפיקוח נפש‪,‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫אלוקים קדוש ונורא הוא ולכן ביקשו‬ ‫שלא יפלו חלילה טרף לחיות רעות‪ .‬בני‬ ‫של הגה"ק רבי אפרים אנקאווא‬ ‫ממנו שיבחר בעירם ויישאר לגור איתם‪,‬‬ ‫השיירה ניסו לשדל את רבינו להצטרף‬ ‫זיע"א בן הגה"ק רבי ישראל הי"ד‬ ‫כדי שהשכינה תשרה בתוכם ומעשיו‬ ‫אליהם באומרם שפיקוח נפש דוחה את‬ ‫בעל 'מנורת המאור' זיע”א‬ ‫יברכו אותם ולמעשה זכות הצדיק תגן‬ ‫כל התורה כולה‪ .‬וכן הסבירות שחיות‬ ‫(הועלה על המוקד בגזרות ה'קנ"א‬ ‫על העיר מכל צרה וצוקה‪ .‬אולם הרב‬ ‫טורפות ינסו להתקיף שיירה שלמה‬ ‫בספרד הגירוש הראשון מספרד)‬ ‫סירב לבקשתם כי לא רצה להיות רחוק‬ ‫פחות מצוי מאשר המצב בו אדם בודד‬ ‫מאחיו היהודים שגרו מחוץ לחומת‬ ‫נמצא במדבר‪ .‬שאז אין ספק כי בעלי‬ ‫העיר‪ ,‬התנאי שלו לגור בתוכם היה שהוא‬ ‫החיים ינסו להתקיפו‪ ,‬ואז מה יוכל לעשות‬ ‫כנגדם? אולם רבינו על אף ששמע את‬ ‫הקים ישיבה גדולה ועד מהרה נהפכה‬ ‫ובני קהילתו היהודים יעברו לגור במרכז‬ ‫העיר לאחד המרכזים הגדולים של יהדות‬ ‫העיר בסמוך למושל העיר‪ ,‬בגלל הכבוד‬ ‫'טענות כבדות משקל' אלו לא השתכנע‬ ‫להצטרף אליהם‪ ,‬והשיירה נאלצה בחוסר‬ ‫אלג'יר‪ .‬אף מצבם הכלכלי של היהודים‬ ‫שרחשו לו ולאות תודה והוקרה הרשה‬ ‫השתפר והלך‪ .‬העיר תלמסאן הייתה‬ ‫המושל ליהודים לעבור למרכז העיר‪.‬‬ ‫ברירה להמשיך בדרכם כשהם משאירים‬ ‫את הצדיק לגמרי לבדו‪.‬‬ ‫עיר סחר חשובה ומרכזית‪ ,‬והתערותם‬ ‫שם הוקם רחוב היהודים ורבינו הסכים‬ ‫של היהודים בחיי המסחר בה תרמה‬ ‫לבקשתם ואכן היהודים זכו לחופש‬ ‫עם שקיעת השמש עלטה כבדה כיסתה‬ ‫לה מאוד לשגשוגה של העיר‪ .‬קהילת‬ ‫פעולה בכל הקשור לדת‪ ,‬מצב הכלכלי‬ ‫את כל הסביבה ואת אשר תיארו אנשי‬ ‫יהודי תלמסאן הורשו להתגורר בה‬ ‫של היהודים היה טוב ביותר והשתפר‬ ‫השיירה התקיים‪ :‬אריה נורא זינק ממקום‬ ‫וזאת בעקבות אותו נס בה לאחר שכל‬ ‫פלאים ביחס ליהודים שהתגוררו בערים‬ ‫מרבצו ופנה לעברו של הרב לטורפו חיים‪,‬‬ ‫הרופאים לא מצאו לה מזור ותרופה‬ ‫אחרות באלג'יר וכמובן התערותם של‬ ‫אבל כשעמד האריה על ארבעת רגליו מול‬ ‫לבת המלך ריפא רבינו את בתו לאחר‬ ‫היהודים תרמה למלך רבות שכן היהודים‬ ‫הרב‪ ,‬נהפך האריה לכבשה תמה ומלטפת‪,‬‬ ‫שהתפלל לבורא העולם‪ .‬ובעקוב זאת אף‬ ‫התמחו במסחר‪(( .‬גליון פניני צדיקים חיי‬ ‫רבץ האריה ככלב לפני אדונו והתיישב‬ ‫זכו ליחס מיוחד שהבדיל אותם משאר‬ ‫שרה תש"פ)‬ ‫בקרבת הרב‪ ,‬חיות המדבר שראו את‬ ‫ערי אלג'יריה‪ ,‬היה להם חופש פעולה בכל‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫האריה פחדו והתרחקו מפני הרב‪ ,‬ובכך‬ ‫הקשור לדת ואמונה‪ .‬רבינו היה רופא‪.‬‬ ‫הגן האריה על הרב בערב שבת וביום‬ ‫מלומד בניסים‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬כונה‬ ‫שבת מפני חיות הטרף ולא התקרבו אליו‪.‬‬ ‫בשם "הרב הקדוש מתלמסאן" (בשל‬ ‫במוצאי שבת תהה הרב כיצד כעת ימשיך‬ ‫המעשה שיסופר בהמשך)‪.‬‬ ‫בדרכו‪ .‬לפתע הבחין הרב הקדוש כי נחש‬ ‫עקלתון בפיו של האריה מתעקל סביב‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫הראשון שעסק בזה הוא רבי יהושע‬ ‫ב' כסלו (ה'תשכ"ג)‬ ‫בועז הקדמון‪ ,‬שהיה מציין הגמ' ומתקן‬ ‫א' כסלו (ה'שי"ט)‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫הגירסאות‪ ,‬אחריו היה רבי יוסף שמואל‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫של הגה"ק רבי אהרן קוטלר זיע"א‬ ‫ב"ר חיים ישעיה מפרנקפורט‪ ,‬ומנו"כ‬ ‫של הגה"ק רבי שלום שכנא זיע"א‬ ‫בן הגה"ק רבי שניאור זלמן זיע"א‬ ‫בפרנקפורט בשורת הרבנים‪ ,‬שני אלו‬ ‫בן הגה"ק רבי יוסף מלובלין זיע"א‬ ‫הצדיקים [רבי שלום שכנא‪ ,‬ורבי יוסף‬ ‫שמואל] נסתלקו ביום שישי ראש‬ ‫ונזכיר דבר תורה משמו על הפסוק‬ ‫רבו המובהק וחותנו של הרמ"א‪ ,‬חודש כסליו‪ .‬השלישי היה רבי ישעיה‬ ‫(ישעיה כט) "לכן כה אמר ה' אל בית‬ ‫פיק מברסלויא‪ ,‬בימי הנוב"י והחת"ס‪ .‬ג'‬ ‫ותלמידו של הגה"ק רבי יעקב פאלאק‪.‬‬ ‫יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה‬ ‫אלו הם שותפים בחיבור הנפלא 'מסורת‬ ‫יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו" ובילקוט‬ ‫נטמן בעיר לובלין‪ ,‬וכשהרבי החוזה הש"ס' שבזכותם כבר נתחדשו חידושים‬ ‫שמעוני (רמז תל"ו) שואל‪' :‬היכן מצינו‬ ‫מלובלין היה צריך ישועה היה שולח נפלאים בתוה"ק‪.‬‬ ‫להתפלל על ציונו הק'‪.‬‬ ‫שיעקב פדה את אברהם ‪ -‬רב הונא ורב‬ ‫ירמיה אמרו אברהם לא ניצול מכבשן‬ ‫החיד"א כתב על רבי יוסף שמואל שהיה‬ ‫האש אלא בזכות של יעקב אבינו'‪ .‬משל‬ ‫מסופר שרבי מאיר שפירא שהיה רב לומד כ"ח שנה תורה לשמה בעמידה‪,‬‬ ‫למלך שהוציא גזר דין על המורד במלכות‬ ‫בלובלין היה יוצא כל שנה להתפלל על והיו דבריו נשמעים בשמים כאחד‬ ‫לתלותו‪ ,‬אך ראה באסטרולוגיה שלו‬ ‫ציונו עם בני ישיבת לובלין‪.‬‬ ‫הראשונים‪.‬‬ ‫שהוא עתיד להוליד בת והיא תהיה אשת‬ ‫המלך‪ ,‬לכן השאירו בין החיים‪ .‬כך חישב‬ ‫נמרוד לדון את אברהם באש‪ ,‬וצפה‬ ‫יש מעשה נפלא על רבי יוסף שמואל‪,‬‬ ‫הרמ"א אינו כותב את שמו 'רבי שלום‬ ‫הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו‪ ,‬ולכן‬ ‫שהיה ידידו ומחותנו של מהרשש"ך‬ ‫שכנא' אלא 'רבי שלום שכנאי'‪ ,‬שכנאי‬ ‫ניצול אברהם‪ .‬והקשה רבי אהרן קוטלר‬ ‫בעל כוס הישועות זקנו של החת"ס‪,‬‬ ‫בגימ' שלום‪ ,‬כפי הנראה היה זה כינוי‬ ‫מה שייך הנמשל למשל‪ ,‬הרי במשל‬ ‫ומהרשש"ך היה בקי גדול בחכמת‬ ‫של שלום‪ .‬נסתלק לפני ‪ 457‬שנה בשנת‬ ‫אותו המלך שפסק על האדם להריגה‬ ‫התכונה – אסטרונומיה‪ ,‬וביקש רבי‬ ‫שי"ט‪.‬‬ ‫הוא עצמו ראה שעתיד לצאת ממנו בת‬ ‫יוסף שמואל ממנו שילמדנו את חכמת‬ ‫ולכן הצילו‪ .‬אך כאן מיהו נמרוד שיפסוק‬ ‫התכונה‪ ,‬והסכים מהרשש"ך בתנאי‬ ‫על אאע"ה להריגה‪ ,‬והרי כלפי הקב"ה‬ ‫מסופר שבגמ' סנהדרין של רבי שלום‬ ‫שתמורת זה ילמדנו רבי יוסף שמואל את‬ ‫אברהם אבינו בעצמו אינו פחות מיעקב‬ ‫שכנא‪ ,‬בסוגיא שמדובר איך הוא שמו של‬ ‫החכמה הנפלאה שכל דבריו מתקבלים‬ ‫אבינו שעתיד לצאת ממנו? ותירץ רבי‬ ‫משיח‪ ,‬כל תלמיד אמר ששם משיח כשם‬ ‫בשמים‪ ,‬צדיק גוזר והקב"ה מקיים‪.‬‬ ‫אהרן שבאמת אצל אאע"ה בוודאי‬ ‫רבו והביא ראיה מפסוקים‪ ,‬ושם בגמרתו‬ ‫ענה לו רבי יוסף שמואל‪ ,‬טוב‪ ,‬ראשית‬ ‫היה המדרגה הכי גדולה בעולם לקדש‬ ‫של רבי שלום שכנא היה מצוין בצד 'ואני‬ ‫חכמה יראת ה'‪ ,‬כיון שאני תמיד בשמחה‬ ‫שמו יתברך ולהשרף בכבשן האש‪.‬‬ ‫אומר שכנא שמו‪ ,‬שנאמר לשכנו תדרשו‬ ‫ואני משתוקק תמיד לעשות רצון אבי‬ ‫והרי הוא בוודאי בוחר בשמחה להשרף‬ ‫ובאת שמה'‪.‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬לכן גם הקב"ה משתוקק‬ ‫על קידוש השם‪ ,‬ומה שנשאר בחיים‬ ‫לעשות רצוני! והיא משנה מפורשת‪,‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫הוא כי ממנו יצא יעקב ולא רק יעקב‬ ‫עשה רצונך כרצונו וכו’‪.‬‬ ‫בעצמו אלא כל המשפחה כולה‪ ,‬כלשון‬ ‫הכתוב 'כה אמר ה' אל בית יעקב'‪ .‬ולכן‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ניצול אאע"ה מכבשן האש כי הוא עתיד‬ ‫א' כסלו (ה'תס"ד)‬ ‫להעמיד דורות של כלל ישראל‪ .‬ובזה‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫מפרש המשך הפסוק‪" :‬כי בראתו ילדיו‬ ‫של הגה"ק רבי יוסף שמואל‬ ‫מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו‬ ‫זיע"א בן הגה"ק רבי חיים ישעיה‬ ‫את־קדוש יעקב ואת־אלהי ישראל‬ ‫מפרנקפורט זיע"א‬ ‫יעריצו" (שם)‪ :‬היינו כשיראה יעקב‬ ‫את ילדיו עובדים את ה' בשלימות‪,‬‬ ‫אזי לא יבוש יעקב‪ ,‬ולא יחוורו פניו‪.‬‬ ‫יש אליו הכרת הטובה גדולה מאד מאד‪,‬‬ ‫שהרי בש"ס יש מסורת הש"ס בצד‪,‬‬ ‫די | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫ויצא הפסוק 'צא לקראת משה המדברה'‪,‬‬ ‫ומבאר מהו כפל הלשון בושה והחוורת שלא עלה על דעתם שהשינוי הקטן‬ ‫היינו רבי משה פיינשטיין שכבר היה‬ ‫פנים‪ .‬כי לפעמים אין האב יודע מה הוא שהם עשו‪ ,‬יגרום להם כל זה‪.‬‬ ‫בימים ההם באמריקה‪ ,‬הוא במדבר‪,‬‬ ‫גורם ב'תמימותו' שאינו חולם מה הוא וכמו שאמר הרה"ק מבעלזא זי"ע שאנו‬ ‫וצריך סיוע‪ ,‬ואכן כשהגיע רבי אהרן‬ ‫גורם לדורותיו בזה שהוא קצת עושה צריכים להעמיד דור של בנים ונכדים‬ ‫הגיע עזר לו‪ .‬וכן הרה"ק מסאטמאר‬ ‫פשרה בעבודת ה'‪ ,‬שאח"כ כשהבנים ונינים שלא נבוש ללכת איתם לקבל פני‬ ‫היה לו חלום נורא בשבת קודש‪ ,‬שהוא‬ ‫יורדים מדרך ה' אזי 'פניו יחוורו' רח"ל‪ .‬משיח צדקנו‪ .‬ודבר זה תלוי בזה האדם‬ ‫צריך ליסוע לאמריקה‪ ,‬ואחר החלום הזה‬ ‫כי הדברים מגיעים לתוצאות שלא פיללו בעצמו שלא ישנה כי הוא זה מדרכי‬ ‫הוא התענה בשבת‪ ,‬וביום א' התענה‬ ‫האבות כלל‪ .‬ואם היו האבות והזקנים האבות‪ .‬ורבי אהרן זכה לעשות מהפכה‬ ‫תענית לתעניתו‪ ,‬מרוב צער שאמרו לו‬ ‫משערים בנפשם שהנכדים ייראו כך‪ ,‬גדולה באמריקה שאפי' שההורים‬ ‫ליסוע לאמריקה‪ .‬אך בסוף זכה ליסוע‬ ‫היו עושים כל טצדקי מתחילה למנוע החלשים היה מוציאים את הבנים‬ ‫לשם ולהכניס קדושה וטהרה במקומות‬ ‫זה‪ .‬וכאשר אנו רואים מעשים בכל יום לישיבות והנכד כבר היה עם זקן והנין עם‬ ‫רחוקים‪[ .‬מתוך שיעורי הרב מ‪ .‬י‪ .‬רייזמן‬ ‫שהדורות מתדרדרים עד כדי‪ ...‬וכל שטריימל ולבוש חסידי‪.‬‬ ‫שליט"א]‬ ‫החינוך שנחלש התחיל בשינוי קטן‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ממסורת ישראל סבא‪ ,‬במקום לומר‬ ‫'קמץ א ָאָ ' אמרו רק ָאָ וכו'‪ .‬והזקנים של לפני שנסע לאמריקה עשה גורל הגר"א‬ ‫הדורות האלו אינם בדרגת 'יבושו'‪ ,‬אלא אם ליסוע לארץ ישראל או לאמריקה‪,‬‬ ‫'יחוורו'‪ ,‬כי הם היו אנשים כשרים אלא‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ”ז | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫בגילה ורינה נשגר בזה ברכה נאמנה קדם‬ ‫מכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר דוד שפיצר הי"ו‬ ‫בית שמש‬ ‫לרגל השמחה השורה במעונו‬ ‫בהולדת נכדתו תחי'‬ ‫בת לבנו הר"ר יצחק אייזיק שפיצר הי"ו‬ ‫ויזכו לגדלה לתורה ולחופה ולמעש"ט‬ ‫ולראות נחת מכל יוצ"ח ולכל הטוב‬ ‫לזכרון עולם‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' אלימלך יהודה ז"ל‬ ‫ב"ר משה מנחם הכהן ז"ל‬ ‫נלב"ע כ"ח חשוון תשנ"ה‬ ‫שיהי' למליץ יושר עבור משפ' וכל יוצ"ח‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫זט | פרשת חיי שרה תשפ”ז‬