משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — חיי שרה (2026-11-02)

א משנת השבוע
יח
פרשת חיי שרה תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ח']
לימוד מצוה יומית
כ"ו מרחשון ערב שבת:
בנין בית הבחירה מצוה צה.
כ"ז מרחשון שבת קודש:
הבדים לא יסורו מצוה צו.
פרשת תולדות
כ"ח מרחשון יום ראשון:
סידור לחם הפנים מצוה צז.
תוכן הענינים כ"ט מרחשון
לערוך נרות במקדש
יום שני:
מצוה צח.
דברות קודש ל' מרחשון יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג לבישת בגדי כהונה מצוה צט.
א' כסלו יום רביעי:
מצוה יומית ..........................................ו לא יזח החושן מצוה ק.
ב' כסלו יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה ...............................י
שלא לקרוע המעיל מצוה קא.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ....טו
מערכת המשנה .................................מ
שיעורי הלכה ..................................מב
ניצוצי הדף .......................................מז
מראי מקומות ללימוד דף היומי ..........נג
הילולא דצדיקיא ...............................נד
מגיד משנה לנוער ...........................סא
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת חיי שרה תש"נ -שמחת בר מצוה
ואולי מהאי טעמא אין עונשין את הקטן, "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה
כיון שאמרו ז"ל (קידושין ל ):בראתי ושבע שנים וגו'" (כג:א) .וברש"י כולם
יצה"ר בראתי תורה תבלין כנגדו ,ו"זה שוים לטובה .ונראה ד"ימי שנותינו בהם
לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ז:יד). שבעים שנה" (תהלים צ:י) ,והם מובדלים
וא"כ בקטן שנכנס בו היצה"ר משעת גם לימי קטנות ,וקטן פטור מכל המצוות
לידה ואין בו עוד יצ"ט ,הרי הוא אנוס ולאו בר עונשין הוא .ומיהו הקטן פטור,
ע"פ היצה"ר ,ואין הקב"ה בא בטרוניא אבל אביו חייב לחנכו.
עם בריותיו (ע"ז ג ).וא"א לשפטו ולענשו.
ונחלקו הראשונים אי מצות חינוך מצוה
ויש להבין הרמז 'לאור הנר' ,ומהו הנר דיליה הוא ,או מצוה על האב וקטן פטור
הזה .ונראה דבגמ' (נדה ל ):דרש ר' שמלאי מכל .ועיין גהש"ס ברכות (כ') וברמב"ן
למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס פתוח שם ,ובספרינו משנ"ה (ח"ג סי' רכ"ט,
וכו' ונר דלוק לו על ראשו ,וצופה ומביט רל"א) הארכתי בזה .ובשנת י"ג כשנכנס
מסוף העולם ועד סופו ,שנאמר "בהלו לעול המצוות אז נפטר האב מחיוב חינוך,
נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך" (איוב ומברך 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'
כט:ג) .ואל תתמה ,שהרי אדם ישן כאן ונכנס הבן בעול המצוות ובחיוב קיום
ורואה חלום באספמיא .ומלמדין אותו כל המצוות ואחריותן ועונשן .וב"ד של מטה
התורה כולה ,שנאמר "ויורני ויאמר לי עונשין משנת י"ג ,וב"ד של מעלה משנת
יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה" עשרים לדעת הרבה פוסקים.
(משלי ד:ג) ואומר "בסוד אלוק עלי אהלי"
ורמזו ז"ל (עי' של"ה) אור לארבעה עשר
(איוב שם:ד) .וכיון שבא לאויר העולם, בודקין את החמץ לאור הנר (פסחים ב,).
בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל
כלומר הקטן שנעשה בר מצוה אור לשנת
התורה כולה ,שנאמר "לפתח חטאת
ארבעה עשר ,בודק את החמץ ,היינו היצה"ר
רובץ" וכו' ע"ש. לאור הנר ,שהוא היצ"ט .שכל ימי קטנותו
פי' ,דכל זמן שהתינוק במעי אמו כולו אין בו אלא היצה"ר ,כדכתיב "לפתח
קודש ממקור קדוש מחצבתו ואינו חוטא. חטאת רובץ" (בראשית ד:ז) .והוא נכנס בו
ומלמדין אותו כל התורה כולה ,וצופה בעת לידתו ,כמ"ש אנטונינוס לרבי (סנהדרין
ומביט מסוף העולם ועד סופו .אבל כיון צא .):ואמר רבינו הקדוש ,דבר זה למדתי
שבא לאויר העולם ,בא היצה"ר וסטרו על מאנטונינוס ,ושופטו כל ימי קטנותו.
משנת השבוע ד
ליופי ,שכל שנותיה היו בקדושה פיו ומחטיאו ,וזה שנאמר 'לפתח חטאת
ובטהרה ,ולא נכנס בה יצה"ר כלל אלא רובץ' .וכיון שעל הפתח כבר חטא ,מיד
כל שנותיה כולם שוין לטובה בלי הבדל שוכח כל התורה ,שהחטא גורם לשכחת
כלל. התורה .וגם הנר שעל ראשו כבה לו,
והנה יש להבין כיון דבשנת י"ג עכ"פ ונשאר עם היצה"ר ,וזה 'לפתח חטאת
נכנס בו היצ"ט ואור הנר דלוק על ראשו רובץ'.
היאך אפשר ששוב ח"ו יחטא האדם ולכן באור לארבעה עשר שיצא מקטנותו
וישמע להיצה"ר .ונראה לפמ"ש באמרי ונעשה גדול ובר דעת ,מוחלין לו על הכל
פנחס (מהצדיק מקאריץ זי"ע ,ש"ס ומדרשים וחוזר אליו היצ"ט .וזה הנר שהי' דלוק לו
סי' נ"ה) אמ"ש התוס' (ר"ה טז :ד"ה כדי) על ראשו במעי אמו ,וזה שרמזו אור
כד שמע שטן תקיעת שופר בהיל ולא לארבעה עשר בודקין את החמץ 'לאור
בהיל וכו' אמר ודאי אתי משיחא. הנר' -היינו הנר הידוע שהי' לו כבר במעי
אמו .ואם יזכה ,מתחילין להחזיר לו
ומקשין העולם ,כיון שבכל שנה ושנה יש
האבידה שאבד ע"י שיגרש ממנו ויבער
לו אותו טעות ,האיך אינו מרגיש שאין זה
את החמץ ,היינו היצה"ר שלו ויחזור
משיח .ותי' דבכל שנה השטן יש יצר הרע
לירחי קדם בנר דולק על ראשו .וגם יזכה
חדש ,כמו בבחינת הקדושה דבכל שנה
ל'צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו'.
נתחדש בחינה חדשה ,וכן זה לעומת זה
ואינו אותו דאשתקד ,ע"ש. כידוע מהרבי מלובלין זיעוכי"א וכן
אמרו בשם הצדיק מרוז'ין זיעוכי"א ,ולכן
ונראה דהוא מה שאמרו ז"ל (קידושין ל,:
סוכה נב ).יצרו של אדם מתגבר עליו בכל מראין לו לאדם קודם לידתו מה שבידו
להגיע בעוה"ז לדעת כל התורה כולה
יום ,וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
א"כ בכל יום שנתעלה האדם בא לו ולהיות צופה ומביט מסוף העולם ועד
יצה"ר אחר גדול מדאתמול ,ומתחדש סופו ולהיות נר דלוק על ראשו אם יזכה
ומתנכר אצל האדם ומעמיד עצמו כיצ"ט להפריש עצמו מן החטא.
שבא להטותו לטובה .א"כ בכל יום צריך וכמו שהי' אדם הראשון קודם החטא,
לחדש המלחמה נגד היצה"ר החדש שיש כמ"ש (סנהדרין לח ):אדה"ר הי' מסוף
בו. העולם ועד סופו .כיון שסרח ,הניח
הקב"ה ידו עליו ומיעטו שנא' "אחור
וזוהי ההוראה לבחור המגיע לשנת הי"ג
וקדם צרתני ותשת עלי כפך" (תהלים
שבו נעשה בר מצוה ,שצריך לכוין לבדוק
את החמץ לאור הנר שהוא היצ"ט, קלט:ה) וכו' .ואם יזכה ,יתעלה כאדם
ולחזקו .וצריך לדעת שבכל יום יצרו הראשון קודם החטא ,וצופה ומביט מסוף
העולם ועד סופו .כי הכל החטא גורם.
מתגבר עליו ,וכל שנתעלה ועולה האדם
בקדושה ונצח היצה"ר עם התורה שלמד, וז"ש דבשרה בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'
ה משנת השבוע
אופן רק בהתמדת התורה בקדושה היצה"ר נתחדש ובא יצה"ר חדש,
ובטהרה. וכמאחז"ל (שבת קה ):היום אומר לו עשה
ויה"ר שיזכה הבר מצוה לעסוק בתורה כך ולמחר אומר לו עשה כך ,עד שאומר
ומצוות לשמה ,ויתעלה להיות גדול לו לך ועבוד ע"ז ,והוא בכל עת יצה"ר
בתורה ומצוות ,ויזכו ההורים ואז"ק וכל חדש מחודש .והעיקר כי בראתי יצה"ר
ובראתי לו תורה תבלין כנגדו (קידושין
המשפחה לראותו עולה מעלה מעלה עד
ל .):הפוך בה והפוך בה דכולה בה (אבות
רום המעלות במעלות התורה והיראה ,עד
פ"ה מכ"ב) ,וא"א להנצל מהיצה"ר בשום
כי יבוא ינון במהרה בימינו אמן.
משנת השבוע ו
מצוה יומית
*
כ"ג מרחשון תשפ"ז מצוה צח .לערוך נרות במקדש
בלילה ראשונה שלא נתנו שמן כשיעור בענין קושיית הבית יוסף
להדליק. ליישב קושיית הבית יוסף (או"ח סי'
וכבר ראיתי במאירי (שבת כא ):שהביא תר"ע)א דליל ראשון דחנוכה לא היה נס,
תירוץ זה בשם יש אומרים ,וכתב דאין ולמה קבעו שמונה ימים .ותירץ הבית
נראה לו תירוץ זה ,דלפ"ז היו סומכין על יוסף שחלקו השמן לשמונה לילות .אולם
הנס בלילה ראשונה .והאחרונים הקשו תירוץ זה קשה להולמו .חדא ,דהרי לפי
עוד ,דחצי שיעור במצוה אינו כלום. זה חסרו עיקר המצוה ,ובטלו אפילו
*
הבאנו מעניני חנוכה ,כי היו צדיקים שהכינו את עצמם כבר משמחת תורה לחנוכה ,וכמו שמובא
מהרה"ק מצאנז זי"ע (דרכי חיים קי"ב) :במוצאי שמחת תורה היה רבינו הקדוש זי"ע מעיין בסידור
של משנת חסידים מעניני חנוכה.
ומסופר :הרה"ח רבי משה קאנער ז"ל היה חסיד צאנז ,והיה חתן אחותו של הרה"ק הצמח צדיק
מ'ויזניץ זי"ע .ובמשפחה רצו שיסע גם פעם ל' ויזניץ אל דודו הר' מענד'לי ,אלא דלא יצא לו זמן
מתי לנסוע לשם ,כי תמיד היה נמצא בצאנז ,ובפרט בימים טובים ,וכן כמעט רוב השנה ישב בצאנז.
פעם אחת יצא לו איזה הזדמנות ליסע ,ונסע ל'ויזניץ ,והר"ר מענד'לי שאל אותו על צאנז" :מה יש
לו לספר מצאנז"? אבל הוא לא השיב לו כלום .ואמר ר"מ קאנער שבדרך כלל אפילו על שבת אחת
בצאנז הוא היה יכול לספר לילות שלימים ,אך כאן ששאל אותו בכללות מה יש לו לספר מצאנז
לא ידע ממה להתחיל לספר לו ,ורק כשאמר לו אח"כ ממה לספר לו ,אז מיד סיפר לו כדלהלן.
ושאל אותו רבי מענד'לי" :היכן היית בראש השנה"? ואמר" :בצאנז" .יום הכיפורים – בצאנז ,חנוכה
בצאנז .ואמר לו ר' מענד'לי" :אם כך תספר לי על חנוכה" .וסיפר לו ר' משה שאצל הצאנזער רב
זי"ע ,מיד ממוצאי סוכות היה מתחיל כבר להתכונן לחנוכה ,והיה מדבר על חנוכה ולומד את כל
הגמרות וההלכות וספרי קדמונים וקבלה וספרי חסידות על חנוכה .וכשהגיעו כבר ימי החנוכה היה
כל היום לומד על חנוכה ,ומדבר מחנוכה .וכשהגיע להדלקת הנרות לאחר שדיבר כל כך מחנוכה,
ועשה כל כך הרבה הכנות על חנוכה ,היה יושב שש שעות ליד הנרות.
ואמר לו הר"מ" :אתה חושב שכזה רבי כמו שאתה ראית לא היה עוד? הנה אצל חותני הרוז'ינער
זי"ע היה המנהג שכל יום היו צריכים לספר לו סיפור מהבארדיטשובער רב זי"ע .ויום אחד סיפר לו
אחד סיפור מהבארדיטשובער רב בדיוק כמו שאתה מספר מצאנז ,שגם הוא למד והכין את עצמו
כל כך על חנוכה .רק הבדל אחד יש ,שהבארדיטשובער רב ישב שעה אחת יותר מהצאנזער רב ,כי
(קונטרס דברי תורה טשערנאביל) הוא ישב שבע שעות ליד הנרות".
א
וז"ל :ואיכא למידק למה קבעו שמו נה ימים ,דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת,
ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות .וי"ל :א) דחילקו שמן שבפך לשמונה חלקים ,ובכל
לילה היו נותנים במנורה חלק אחד ,והיה דולק עד הבוקר ,ונמצא דבכל הלילות נעשה נס .ועוד י"ל
ב) שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור ,נשאר הפך מלא כבתחילה ,וניכר הנס אף בלילה
הראשונה .אי נמי ג) שבליל ראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ,ובבוקר מצאו הנרות
מלאים שמן ,וכן בכל לילה ולילה.
ז משנת השבוע
שכתבו דלא היה בו להדליק אלא יום ואפילו אי אמרת דיש כאן מקצת מצוה,
אחד ,או לפי גירסת השאילתות 'אפילו מ"מ לא קיים המצוה כתיקונה ,ולכתחילה
יום אחד' ,הלוא הכל תלוי בפתילות לפי אין לעשות כן.
גדלן וקטנן ,ואם לא היה להם שמן הרבה
איך מותר ליהנות ממעשה ניסים
היו יכולים לעשות פתילות דקות ,ויאריך
זמן הדלקה כידוע ,והנס למה. עוד תירץ הבית יוסף שלאחר שנתנו
השמן בנרות המנורה כשיעור ,נשאר הפך
בנרות חנוכה אין שיעור לפתילות מלא כבתחילה ,והיה נס אף בליל
וראיתי להרא"ם (שמות כז:כא) שהביא על הראשון .ולתירוץ זה קשה קושית המנחת
דברי חז"ל דשיערו חכמים מידתה של כהן (ר"י כ"ץ ,מנחות סט ,):בהא דבעי רבי
מנורה שתהא דולקת מערב ועד בוקר - זירא חיטין שירדו בעבים מהו ,למאי ,אי
חצי לוג ללילי טבת הארוכים ,והיינו חצי למנחות אמאי לא ,אלא לשתי הלחם.
לוג לכל נר ונר .וכתב ואע"פ שאין ופירשו התוספות (ד"ה חיטין) שירדו
שיעור אלא לפי הפתילות ,שאם היו בעבים ע"י נס .והקשה המנחת כהן דא"כ
עבות לא יספיק אפילו לוג ,ואם היו מאי קאמר רבי זירא אי למנחות אמאי
דקות יספיק אפילו חצי חציו ,יש לומר לא ,הא אמרינן (תענית כד .רש"י ד"ה אלא)
שהיו לנרות בית קיבול לפתילות שאי דאסור ליהנות ממעשה ניסים ,א"כ אמאי
אפשר שיהיה עובי הפתילות אלא לפי כשרים למנחות .והכא נמי יש לומר
שיעור ההוא ,ועל פי השיעור ההוא לענין נס חנוכה דלכאורה אין ליהנות
ב
שיערו חכמים חצי לוג .אבל בנרות משמן שבא ע"י נס.
חנוכה שאין שם גבול לפתילות ,לא נתנו
זמן ההדלקה תלוי בפתילות
שיעור בשמן כמו במנורה ,אלא בזמן
בלבד -משתשקע החמה עד שתכלה רגל ולהבין דברי חכמים וחידותם ,אמרתי
מן השוק ,ע"כ. אשיח בהם ,דלכאורה צריך ביאור מה
ב
וזה לשון רבינו זי"ע במשנת חנוכה (סי' מ"ג) :איתא בגמרא (שבת כא ):נעשה בו נס והדליקו ממנו
שמונה ימים .והקשו האחרונים (עי' ספר החיים מהגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל) לפ"מ שכתב הידי משה
בשיר השירים (מד"ר א' ד') דכמו דקיי"ל דאסור ליהנות ממעשה נסים (עי' תענית כד ,):הכי נמי דאסור
להעלותו לקרבן לה' ,דבעינן "ממשקה ישראל" (יחזקאל מה:טו) ,מן המותר לישראל (פסחים מח .).א"כ
בהדלקת המנורה דהיה שמן ניסי ,איך הדליקו בו הא אינו 'ממשקה ישראל'.
ולפענ"ד בהקדם קושיא אחת ,והוא כיון דבאמת היה צריך לנס של שמן ,למה עשה נס ביום ראשון
למצוא שמן טבעי ,והא היה אפשר שיבוא להם שמן מן השמים ביום ראשון על שמונה ימים ,ולא
שיעשה להם נס למצוא שמן טבעי .ועוד ,בכל יום נעשה הנס של שמן ,כמו שאמרו בגמרא (שם כג).
נס בכל יומא איתיה ,ולמה להשנות הנס כמה פעמים.
אמנם נראה דקושיא חדא מתורצת בחברתה ,דאילו היה בא שמן מן השמים לא היה ראוי למנורה,
דבעינן 'ממשקה ישראל' .ולכן נעשה להם נס ומצאו פך אחד שמן טבעי ,ולא היה בו להדליק אלא
יום אחד .ונעשה בו נס ,היינו בהשמן עצמו שדלק ולא חסר כל שמונה .א"כ היה באמת שמן טבעי,
אלא שנעשה נס שלא נחסר ממנו כלום .אבל ההדלקה היתה בשמן טבעי ,והוה ליה 'ממשקה ישראל'.
ולפ" ז מיושבת נמי קושית הבית יוסף והראשונים מאי נס היה ביום ראשון ,דבאמת היה נס שלא
נחסר מן השמן כלום.
משנת השבוע ח
הנס היה שלא נשרף השמן הממונה עשה הפתילות לפי ערך ההדלקה
ונראה לומר ,דהנס חנוכה היתה בהדלקה, ולפ"ז יש לומר בדידן נמי ,דלפי עובי
ר"ל שאחר שמלאו המנורה מן הפך הפתילות שהיה להם שיעור לא היה בו
שמצאו והדליקו המנורה ,נעשה בו נס להדליק אפילו יום אחד ,או יום אחד
שהמנורה דלקה כל הלילה ולא נחסר בלבד לפי השאילתות .ברם לקושטא
כלום מן השמן .והיינו שעלה השלהבת דמילתא זה אינו ,ודברי הרא"ם תמוהים
והיה אור דולק מן הפתילות ולא נחסר הרבה ,שהרי מפורש בירושלמי (שקלים פ"ה
מן השמן .ולא כמו שפירשו המפרשים ה"א) דבן בבי היה ממונה על הפתילות.
שהשמן דלק ,אלא שאח"כ נעשה נס
ופירש הפני משה שם ,ששיערו חכמים
וניתוסף שמן אחר מן השמים .אלא שהנס
חצי לוג ללילי טבת הארוכים מערב עד
היתה שלא נחסר מן השמן הראשון
בוקר ,וא"כ ללילי תמוז הקצרים היה
הטבעי שמצאו בפך ,וא"כ נעשה עיקר
דולק יותר .והיה הוא ממונה לעשות
הנס בהדלקה.
הפתילות לפי ערך זמן הדלקה ,כלומר
ויש לדייק בזה לשון הגמרא שם 'נעשה בקיץ עשה פתילות עבות ,ואח"כ בכל
בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים' ,כלומר יום ויום היה מתקן הפתילה בכוון
דהנס נעשה בו בשמן עצמו ,והדליקו שידליק מערב עד בקר לפי ערך הזמן.
מאותו שמן עצמו כל שמונה ימים ,ולא
והיה זה חכמה נפלאה לדייק בדיוק גמור
שבא שמן אחר ניסי .והרוצה לדחוק יכול
בזה .ובקיץ היה מעבה הפתילות ובחורף
לומר כן בכוונת התירוץ השלישי של
היה מדקן .עכ"פ מפורש שלא היה שיעור
הבית יוסף .אבל האמת דלפום ריהטא
לעובי הפתילות ,אלא משתנה מלילה
אין זה כוונתו ,אלא שבבוקר נעשה נס
ללילה עבות או דקות לפי הצורך .א"כ
ונתמלא המנורה בשמן ניסי כנראה
הכא נמי היה יכול לעשות כן ,ודברי
למעיין שם .וכאן נראה לי לחדש
הרא"ם צריכים עיון גדול.
שמעולם לא נשרף השמן הראשון הטבעי.
ביאור מדוע אינו יוצא אם אינו נותן
דיני הדלקה לזכר הנס
כשיעור חצי שעה
ולפ"ז אתי שפיר דהדלקה עושה מצוה,
דהרי עיקר הנס היתה ההדלקה ,שדלק כל ברם לפענ"ד לומר דבר חדש בס"ד,
הלילה ולא נחסר מן השמן ,ולכן העיקר בהקדם מה שתמהתי מעודי ,להבין טעם
לנו דהדלקה עושה מצוה .ובזה אתי שפיר הדבר לפ"מ דקיי"ל דהדלקה עושה מצוה,
נמי הא דכבתה אין זקוק לה ,דכיון שכבר וכמו דמברכין 'להדליק' נר חנוכה ,וגם
הדליקה ,קיים המצוה של הדלקה. קיי"ל (שבת כא ):כבתה אין זקוק לה ,א"כ
אמאי כשאין נותן בה כשיעור שידליק
ובזה מיושב נמי דעכ"פ צריך שיעור ,דכן חצי שעה לא יצא ,ובגמרא (שם) נמי
היתה שם הנס דאף שהדליק כל הלילה אמרו אי נמי לשיעורה .וכיון דעיקר
לא נחסר השמן ,והיה שם השיעור כל המצוה הוא ההדלקה ,למה לן שיעורא,
הלילה .והכי נמי מצוה שיהיה שיעור ועכ"פ לא היה ליה להיות אלא כשיורי
לזכר הנס ,וא"כ כל השלשה דינים הם מצוה ולא לעכב.
ט משנת השבוע
השיעור בשביל בני ביתו להראות הנס ,שכך היתה בימי
ולדידן יש לומר אף דהדלקה עושה מצוה החשמונאים דהדליקו והיה בו השיעור.
וכבתה אין זקוק לה ,וקיים חלק המצוה רק ההדלקה היה נס אבל לא השמן
שבגופו ,אבל מ"מ צריך להיות שמן
ובזה מתורץ נמי מה שהקשיתי לעיל על
כשיעור בשביל שיורי המצוה עבור ביתו.
תירוץ הבית יוסף ,שאין ליהנות ממעשה
אלא שלפ"ז היה עולה דהיכא דמדליק
ניסים .דלפי דברינו באמת לא היה השמן
במדבר ולא בעי משום פרסומי ניסא,
מן השמים ,ולא שמן ניסי כלל ,אלא היה
הכא נמי דסגי בהדלקה עצמה בלי
השמן הטבעי שלא נשרף כל השמונה
שיעור ,וזה לכאורה פלא.
ימים .והיה הכהן חוזר ומדליקו בכל
שוב נתיישבתי דאין זה פלא ,ויש לן הלילה ,ודלק עד הבקר ,ונשאר ליום אחר
רבוותא לסמוך עלייהו לפ"מ שכתב עד שמונה ימים.
הב"ח בשם הסמ"ג (עשה דרבנן ה') דלדידן
שני חיובים בנר חנוכה
שאנו מדליקין בפנים א"צ לדקדק לתת
שמן בנר כדי שידליק שיעור כדי שתכלה ובעיקר הטעם למה צריך שיעור שמן,
רגלי תרמודאי (ועיין שלטי גיבורים שם אמרתי עוד לפ"מ שכתב כ"ק זקיני
אות ג'). בשו"ת בית שערים (או"ח סי' שס"ב) דבנר
חנוכה איכא תרי חיובים :חיוב גופו
וא"כ שפיר יש לומר דהכא נמי ,מי שהוא להדליק נר חנוכה ,וחיוב ביתו משום
במדבר ג"כ אינו צריך השיעור ,ויש פרסומי ניסא .ועיין מגן אברהם (סי'
לעיין .ועיין מאירי שם ,דלילה ראשונה תרע"ו סק"ב) .והנה חיוב גופו הוא אפילו
היה הנס שמצאו הפך ,וזה בעצמו הוא נס. כשהוא במדבר.
אבל הרי"ף שם כתב ,הלכך מברכינן כל
יומא ויומא מתמניא יומי דחנוכה ,הואיל ויש לומר דלמאן דאמר הדלקה עושה
ובכל יום ויום היה הנס מתחדש באותו מצוה ,העיקר הוא חיוב גופו ,וחיוב ביתו
פך של שמן ,וזה נראה כפירוש השני של הוא רק שיורי מצוה ,ולכן כבתה אין זקוק
הבית יוסף( .שו"ת משנ"ה חי"ח סי' שע"ב) לה .אבל למאן דאמר הנחה עושה מצוה,
העיקר הוא חיוב ביתו ופרסומי ניסא,
ולכן יש לומר כבתה זקוק לה ע"ש.
משנת השבוע י
ליקוטי מגיד משנה
פרשת חיי שרה
רק סמוך לפטירתה נודע לשרה על העקידה
"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה .ותמת שרה בקרית
ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספר לשרה ולבכתה" (כג:א-ב) .פירש
רש"י ,ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק ,לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה
לשחיטה ,וכמעט שלא נשחט ,פרחה נשמתה ממנה ומתה ,ע"כ .ומבואר לכאורה שעד
לאותה שעה לא נודע לשרה ממצות העקידה .וצ"ב הטעם.
עיקר הנסיון היה נסיון העקידה
ובהקדם יישוב קושיא זו ,נראה להקדים ולהתבונן במהותו ושורשו של נסיון העקידה,
דלכאורה נראה שחשיבותו הגדולה נובעת מהיותו הגדול והקשה שבנסיונות שהתנסה
בהם אברהם אבינו ,ומשום כך גם היה האחרון שבהם .ואיתא במדרש (ב"ר ל"ט ט') אמר
רבי לוי ,שני פעמים כתיב 'לך לך' " -לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (יב:א),
"ולך לך אל ארץ המוריה" (כב:ב) .ואין אנו יודעים איזו חביבה ,אם השניה ,אם
הראשונה .ממה דכתיב 'אל ארץ המוריה' ,הוי השניה חביבה מן הראשונה.
דברי רבינו בחיי עיקר הנסיון היה של אברהם
אלא שא"כ יש להקשות ,שהרי לכאורה עיקר הנסיון בעקידה היה ליצחק ,שהוא זה
שהתעתד לעלות קרבן לה' ולא אברהם ,ומדוע איפוא אברהם אבינו הוא שמוזכר בכל
מקום לשבח על עמידתו בנסיון זה ,כדאיתא (אבות פ"ה מ"ד) עשרה נסיונות נתנסה
אברהם אבינו ועמד בכולם ,להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו .ואין אנו מציינים
ביתר שאת את זכותו של יצחק .מחמת קושיא זו כתב רבינו בחיי (כב:ז) שמעלתו של
אברהם היתה גדולה משל יצחק במעשה העקידה ,לפי שהמפקיר עצמו ליהרג ,נקל
הוא מאד מן האב שבא לשחוט את בנו בידו ,כלומר שקשה יותר לאדם להרוג את בנו
מלמות בעצמו.
חקירה אם אדם אוהב את עצמו יותר או את בניו
ובאמת נחלקו בכך אחרונים אם אדם אוהב את עצמו יותר ממה שהוא אוהב את בניו,
או שאהבתו לבניו גוברת על אהבתו את עצמו (ראה בפירוש משנה הלכות על הבה"ג,
כתובות אות ס"ז שהארכנו בענין זה) .ונידון דידן תליא בזה ,שאם אדם אוהב את עצמו
ביותר ,א"כ לכאורה עיקר הנסיון היה ליצחק .אך אם אדם אוהב את בניו יותר ,א"כ
נסיונו של אברהם היה קשה יותר מנסיונו של יצחק.
יא משנת השבוע
נסיון של יצחק היה גדול יותר
אכן לכאורה נראה שכאן הכל מודים שנסיונו של יצחק היה גדול יותר ,שכן על פי דין
תורה אדם מחויב להציל את עצמו יותר מאשר הוא מחויב להציל את בניו ,כדקיי"ל
(ב"מ סב ).חייך קודמין לכל אדם .והואיל וכל דעתו ומחשבתו של אברהם אבינו היו
על פי דין תורה ללא שום רגש עצמי ,נמצא שהיה יותר קל לאברהם לשחוט את יצחק,
מאשר להשחט בעצמו ,שהרי יודע היה ש'וחי בהם' כתיב (ויקרא כה:לו) ,דמכאן דרשו
שחייך קודמין .וא" כ נמצא שמעלתו של יצחק עדיפה משל אברהם .והדרא קושיא
לדוכתה ,מדוע נזכר נסיון העקידה על אברהם ולא על יצחק.
טעם שלא גילה אברהם לשרה וליצחק מהעקידה
האבן עזרא (כב:ד) עמד אף הוא על קושיא זו ,ומבאר שיצחק לא ידע שאברהם הולך
להעלותו ע"ג המזבח ולעוקרו ,שא"כ היה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלויה ,ויהיה שכרו
כפול משכר אביו ,שמסר עצמו ברצונו לשחיטה .וכמו כן נראה מתיאור המעשה
בכתובים שאברהם אבינו לא גילה ליצחק שבכוונתו לשוחטו עד שהגיעו למקום
המקדש ,שהרי אמר לו (שם:ח) "אלקים יראה לו השה לעולה" .ולדבריו אף כאן צ"ב,
מדוע לא סיפר לו אברהם על תפקידו המיועד ,וכי חשש שמא לא יעמוד בציוויו של
הקב"ה חלילה.
ונראה שהאמת היא להיפך -אברהם אבינו ידע שאם יספר לשרה וליצחק אודות המצוה
המיוחדת שקיבלו מאת הבורא לעקוד את יצחק ע"ג המזבח ולהעלותו עולה תמימה,
ודאי תקבל עליה בשמחה את ציווי ה' ,ותזרזו לקיים את חיובו מהרה .ובכך יפחת
נסיונו של אברהם ,ששוב לא יעשה זאת רק מכוחו אלא בהסכמת שרה ובשליחותה.
ולכך העלים ממנה את קיום המצוה עד שובו .ואפשר שמטעם זה אף לא סיפר זאת
ליצחק ,לפי שיודע היה שיצחק יזדרז בהליכתו וימהרו בקיום המצוה ,ושוב לא יעשה
הדבר בבחירתו לבד.
דעת הסוברים שעיקר הנסיון היה 'לך לך מארצך'
ולעצם קושית האחרונים שעיקר קיום מצות העקידה נעשתה ע"י יצחק ולא ע"י
אברהם ,נראה לומר עוד עפ"מ שהובא בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט) שיש סוברים שאכן
הנסיון החשוב ביותר מעשרה הנסיונות לא היה נסיון העקידה ,אלא העקירה ממקומו
ומבית אביו ,שנאמר "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך",
ובזה עדיפה מעלת אברהם על מעלת יצחק ,ומשום כך נזכר שמו על כל הנסיונות.
עיקר הנסיון היה שלא הודיע הקב"ה לאברהם שילך לארץ ישראל
והביאור הוא עפ"מ שאמרו בפרקי דרבי אליעזר שם ,והטלטול קשה לאדם יותר מכל,
והיינו שהעקירה מן הבית וממקום מגורי בית אביו קשה לאדם יותר מכל .וביותר
שמלבד עצם החיוב לעsקור ממקומו ולהטלטל בדרכים ,אף לא נאמר לאברהם שהוא
הולך לארץ ישראל ,שאם היה עכ"פ מבין ששינוי המקום יסייע בידו להתגבר על הרע
ולעבוד את השי"ת עבודה תמה ,ומשום קדושת הארץ דקביעא וקיימא מששת ימי
משנת השבוע יב
בראשית ,וכן איתא בחז"ל (ר"ה טז ):שאין שינוי המקום קורע גזר דינו של אדם אלא
כשהוא עוקר לארץ ישראל ,ומשום זכותא דארץ ישראל.
שלא יעקור ממקומו אלא יבטח בה'
ומובא במדרש (ויק"ר ט"ו ג') מעשה בכהן אחד שדרש ,אין לך כל נימא ונימא שלא
ברא לו הקב"ה גומא בפני עצמה ,שלא תהיה אחת יונקת מחברתה .לסוף ביקש לצאת
לבקש פרנסתו ,אמרה לו אשתו ,למה אתה רוצה לצאת ,תוב ,ובורייך קאים לך [ובוראך
יתקיים לך] ,שמע וישב וקאים לו בורייה.
ועיין בחובות הלבבות (שער הבטחון בפתח השער) שהביא מעשה באדם שהלך לארץ
רחוקה לבקש טרף לנפשו ,ופגע בו אחד מן הנכרים ושאלו :במי הוא מאמין ,והשיב:
שמשליך הוא את יהבו על הקב"ה שהוא זן ומפרנס לכל .אמר לו הנכרי מעשיך סותרים
את דבריך ,שהרי אם מאמין אתה בבורא עולמים שיזמין לך את פרנסתך ,מדוע כה
מרבה אתה לטרוח בהשגתה ,ע"כ.
הדר בארץ ישראל זוכה להיוושע למעלה מדרך הטבע
ומדברים אלו יש לנו ללמודא שאין כל היתר לעקור מעיר לעיר שלא בהכרח גדול.
אלא תמיד יצפה האדם לפרנסה במקומו ובעסקיו שהוא רגיל בהם,ב ולה' הישועה.
אא"כ רצונו לעקור מחו"ל ולדור בארץ ישראל שסגולתה רבה ,ובזכותה יוושע בודאי
יתר על דרך הטבע .הנהגה זו היתה ידועה גם לאברהם .אולם הקב"ה לא גילה לו
א
הרה"ק מגראכאוו זי"ע בספרו גבעת יוסף (תהלים קז:ד,כג) כתב :והכלל ,שאדם צריך להאמין שהש"י
זן ומפרנס בכל יום ,מקרני ראמים ועד ביצי כנים ,ונותן לכל אחד אכלו בעתו ,ואין צריך לבקש
פרנסתו מן מרחקים ,רק להשליך על ה' יהבו .וזה מרמז הפסוק (תהלים קז:ד) "תעו במדבר בישימון
דרך" ,שזה מרמז על בחינת טעות א' על הליכה ,למה היה להם ללכת דרך מדבר לבקש פרנסה.
ולכך נענשו שתעו באמת במדבר ,ולכך רעבים וגם צמאים.
וגם ב"יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים" (שם:כג) ג"כ נרמז פגמם ,כי הלוא "המה ראו
מעשי ה' ונפלאותיו במצולה" (שם:כד) ,ועליהם בוודאי הקושיא גדולה מאד ,למה להם לילך לכרכי
הים ,והלוא רואים גדלות הש"י ,וצריכים לעסוק בתורה ובעבודה .ולכך נגזר עליהם "ויעמד רוח
סערה וגו'" (שם:כה) ,ואעפ"כ הש"י ברוב רחמיו שומע תפלה.
ב
ומסופר :פעם הגיע אל החפץ חיים זי"ע אדם אחד לשאול בעצתו :אם יסע לאמעריקא ,כפי שהיו
רגילים בימים ההם .שאלו החפץ חיים :וכי אין לך פרנסה במקומך? השיב לו הלה :כי ב"ה הפרנסה
מצויה בידי ,אך הוא מרגיש בכשרונותיו ,כי אלמלי בא לאמעריקא -ארץ הזהב ,אז היה יכול
להתעשר.
נענה לו החפץ חיים ואמר לו :אמור נא מדוע בחג הסוכות אנו מנענעים את ארבעת המינים בתוך
ההלל בפסוק "אנא ה' הושיעה נא" ,ואילו כשאומרים "אנא ה' הצליחה נא" ,עומדים במקום ואין
מנענעים" .אדרבה ,יאמר לי מר טעמו של דבר" ,נענה האיש מתוך סקרנות .אמר לו החפץ חיים:
הט אזנך ושמע ,הרי זה בא ללמדנו ,כי כשאדם צריך ישועה ואין לו כדי מחייתו ,עליו לטלטל עצמו
ממקום למקום ולנודד לד' רוחות השמים להמציא טרף לביתו .אך כשאדם מבקש רק הצלחה יתירה,
בשביל זה אין לו לטלטל עצמו לד' רוחות העולם ,אלא יעמוד במקומו ויתפלל לקונו שיצליח.
(פרדס אליעזר פי"א)
יג משנת השבוע
בתח ילה שלארץ ישראל הוא הולך להתבשם מטובה ,וממילא נסיון קשה היה זה לו
(קובץ שבט מנשה) להשמע לציווי ה' ית'.
❖
משהגיע למ' שנים יכול ללמוד פנימיות התורה
"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (כד:א) .איתא בגמרא (ב"ב טז ):בת
היתה לו לאברהם ו'בכל' שמה .ונראה לפרש בדרך רמז ,דהנה איתא בגמ' (שבת קנב).
עד ארבעין מיכלא מעלי ,היינו לחמה של תורה ,נגלות התורה .מארבעין מישתא מעלי,
בבחינת נכנס יין יצא סוד (עירובין סה .).ועל דרך שאמרו שמארבעים שנה ואילך יכולין
ללמוד פנימיות התורה דברי קבלה (עי' יו"ד סי' רמ"ו ש"ך סק"ו) .וזהו שאמרו (ע"ז ה):
אין אדם עומד על 'דעת' רבו עד ארבעין שנין .ודייק 'דעת' שהוא פנימיות התורה.
ואולי על דרך זה רמזו (מו"ק יח ):מ' יום קודם יצירת הולד מכריזין ואומרין בת פלוני
לפלוני .ואמר מ' יום דוקא ,שהוא יום לשנה (במדבר יד:לד) .ו'בת פלוני' היא מדת 'בת',
שהיא פנימיות התורה" ,כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" (תהלים
מה:יד) ,וזהב לתקן על מעשה זהב.
'בת' היינו פנימיות התורה
ועל דרך זה יש לפרש" ,ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" ,ודרשו חז"ל
בת היה לו .והכוונה להנ"ל ,דזקן הוא זה שקנה חכמה (קידושין לב ,):היינו פנימיות
התורה ,והיינו 'בת' היתה לו כנ"ל ,שהוא פנימיות ,בת מלך פנימה .והיינו (שם:ב) "ויאמר
לעבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" .ואמרו חז"ל (יומא כח ):שהיה דולה מתורת רבו
ומשקה לאחרים .ואמר "שים נא ידך תחת ירכי" ,ובחז"ל (שבועות לח :ועי' רי"ף) בשבועה
דאורייתא צריך לתפוס חפץ .ולכאורה אי משום שבועה לחוד ,מאי המשך הוא לדרשת
חז"ל הקודמת 'המושל בכל אשר לו' ,שמושל בתורת רבו ,מלמד שאליעזר עבד אברהם
זקן ויושב בישיבה היה.
ויש לומר להנ"ל ,דכיון דהיה זקן ויושב בישיבה ,אמר 'שים נא ידך תחת ירכי' ,שיהיה
הלימוד בצנעה בפנימיות תחת ירכו .ועל דרך שאמרו בגמרא (מו"ק טז ):על הפסוק
(שיה"ש ז:ב) "חמוקי ירכיך" ,שתלמוד בסתר כירך .ואתי שפיר המשך הכתובים המושל
וגו' ,זקן ויושב בישיבה היה .ואמר אברהם 'שים נא ידך תחת ירכי' ,היינו בסתר
(שו"ת משנ"ה חי"ט סי' ש"ע) בפנימיות התורה.
❖
לקנות חלקה מחיים סגולה לאריכת ימים
" ויקם השדה והמערה אשר בו לאחזת קבר וגו' ,ואברהם זקן בא בימים וגו'" (כג:כ-
כד:א) .נראה לפי מה שמבואר (תשובות והנהגות ח"ד סוף הספר פ"ג ס"א הערה א')ג סגולה
ג
וכתב שם :ובירושלים עיה"ק שמעתי שזוהי סגולה לאריכות ימים ,אבל לא מצאתי מקור לזה.
משנת השבוע יד
לאריכת ימים ,לקנות לעצמו בחיים אחוזת קבר .וז"ש "ויקם השדה וגו לאברהם
לאחוזת קבר" ,ולכן "ואברהם זקן בא בימים" ,שגרם לו הקנין שזכה לזקנה.
(שנת תשנ"א)
❖
רמז לתורה
"ותאמר שתה אדוני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו" (כד:יח)' .ותמהר' הוא אותיות
'תורה מ' ,רמז "הוי כל צמא לכו למים" (ישעי' נה:א) ,ואין מים אלא תורה (תענית ז).
ד
שניתנה למ' יום .וזה 'שתה אדוני'.
חינוך מבן ג' שנים
"גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות" .נראה 'גמליך' ,היינו דביום 'הגמל' ,בשלש
שנים מתחילין ללמוד תורה (יו"ד סי' רמ"ה סע' ח') .ומנהג ישראל לעשות פיאות ולגלח
השערות (פרע"ח שער ספירת העומר ,ערוגת הבשם סי' ר"י) .והנה למעשה הגם שהאשה
אינה חייבת בחינוך ,מ"מ כיון שהיא מצויה בבית ,לכן היא מחנכת את הילדים .וזה 'גם
לגמליך אשאב'' ,לגמליך' נוטריקון :לשנת ג' מחייב לחנך ילד כדרכו' .אשאב' נוטריקון:
אלמדם ש מע [קבלת עול מלכות שמים ,שהבן אצל אמו בשעת ק"ש] ,אנכי ,אמונה
[להאמין בה' אמונה פשוטה שהיא אצל הנשים בלי חקירות] ,ברכות [שהנשים מלמדות
את בניהם] .וע"ז זה נאמר (משלי א:ח) "ואל תטוש תורת אמך" .ובירושלמי איתא (יבמות
פ"א ה"ו) שאמו של רבי יהושע גרמה לו שיהיה חכם ,שהכניסה את עריסתו לביהמ"ד.
ובספר סגולת רבותינו מביא בשם הגאון רבי בן ציון מוצפי :שמעתי מפי הגאון המקובל הרב יהושע
שרבני זצ"ל ,שהיה מנהג קדום בירושלים שאבי החתן רכש עבור הזוג ביום חופתם זוג קברים
כסגולה לחיים טובים.
ד
בספר פיתוחי חותם (מהגה"ק המקובל רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל פ' חיי שרה) מבאר גם פסוקים אלו
על התורה ,וזל"ק :אפשר לפרש הפסוקים האלו בדרך רמז על תורתנו הקדושה וכו'' .ותרד ותמלא
כדה ותעל' ,לרמוז דהתורה כללותה כ"ד ספרים ,וכל המשנה והגמרא והסודות והרמזים ,הכל כלול
וגנוז בתוך כ"ד ספרים וכו'' .וירץ העבד לקראתה' ,בא לרמוז על הרוצה לעשות עצמו עבד לתורה,
לידע אותה בלב שלם .וזהו 'וירץ העבד לקראתה' ,מתחנן ,אולי ילמד מעט מזעיר' .ויאמר הגמיאיני
נא מעט מים מכדך' ,שואל ומבקש אולי ילמד מעט מעשרים וארבעה ספרים .וזהו 'הגמיאיני נא
מעט מים' ,היא התורה שנמשלה למים' .מכדך' ,הם עשרים וארבעה ספרים' .ותאמר שתה אדני וגו'',
כשרואה התורה שהוא מתאוה ומשתוקק לדבריה ,קוראה לו אדון ,ומכבדתו ומרוממתו ומלמדתו בלי
טורח .וזהו 'ותאמר שתה אדוני' ,למוד ואהיה בעזרך' .ותמהר' ללמדו כל יום הולך ומוסיף' .ותרד
כדה על ידה' ,לרמז שהיא פותחת לו לב נבון לקנות דעת ללמד בלי טורח כל כך ,וזהו 'על ידה',
שמתחילה היה הכ"ד על שכמה ,מקום עליון שאינו יכול להשיגו ,עכשיו נתנה אותו על ידה ,מקום
שיכול להשיגו .וזהו 'ותשקהו' ,רוותה אותו מדבריה.
טו משנת השבוע
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת חיי שרה תשפ"ו
שיעור לחברי הכולל – יום רביעי
כנגד תמידין תקנום ,ותפלת מנחה נתקנה "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב
כנגד תמיד של בין הערבים .והרי עבודת וישא עיניו וירא והנה גמלים באים"
הקרבנות זמנה ביום ,וזריקת הדם אינה (בראשית כד:סג) .ופירש רש"י ,לשוח,
כשרה אלא קודם שקיעת החמה .וא"כ יש לשון תפלה ,כמו (תהלים קב:א) 'ישפוך
לדון אם גם זמן תפלת מנחה מסתיים שיחו' .ואיתא בגמרא (ברכות כו ):שיצחק
בשקיעה. אבינו תיקן תפלת מנחה ,שנאמר 'ויצא
יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ,ואין
והנה כתב רבינו יונה (ברכות יח .מדפי
שיחה אלא תפלה ,שנאמר 'תפלה לעני כי
הרי"ף) ,דמה ששנינו תפלת המנחה עד
יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'.
הערב ,אין הכוונה עד צאת הכוכבים,
אלא עד שקיעת החמה בלבד .והטעם, וכתב בעל הטורים (שם) שיצחק תיקן
משום שתפלת מנחה נתקנה כנגד תמיד תפלת מנחה ,ובאותה שעה נזדמנה לו
של בין הערבים ,ואיתא בגמרא (זבחים נו). רבקה .ועל זה נאמר (תהלים לב:ו) 'על זאת
שדם הקרבן נפסל בשקיעת החמה ,ועיקר יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא' ,דהיינו
הקרבן הוא זריקת הדם .וכיון שאין זמן אשה ,כדכתיב (משלי יח:כב) 'מצא אשה
זריקת הדם אלא עד השקיעה ,אף תפלת מצא טוב'.
מנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד
ובכלי יקר (שם) הוסיף לבאר ,שמכאן
שקיעת החמה.
סמך למה שאמרו חז"ל (ברכות ו' ):לעולם
אולם בדברי הרמ"א (או"ח סי׳ רל"ג סע׳ א') יהא אדם זהיר בתפלת המנחה' ,שהרי
מבואר שזמן תפלת מנחה נמשך עד יצחק אבינו נענה מיד בתפלתו ,שבשעה
הלילה ,דהיינו עד צאת הכוכבים .ובמגן שהתפלל על זיווגו נזדמנה לו רבקה.
אברהם (שם סק"ג) הביא מדברי הלבוש ומכאן יש ללמוד גודל מעלת תפלת
(שם סע׳ א') ,וכן מדברי חמודות (ברכות מנחה ,ובפרט לענין התפלה על מציאת
פ"ד אות י"ד) ושלטי הגיבורים (על הזיווג.
המרדכי ,ברכות תחילת פ"ד) ,שזמנה עד
בענין סוף זמן תפלת מנחה
שקיעת החמה בלבד.
והנה יש לעיין בענין סוף זמן תפלת
והביא המגן אברהם ראיה לדבריהם מנחה ,אם מותר להתפללה אף לאחר
מדברי התוספות (מנחות כ :ד"ה נפסל) שקיעת החמה .דקיי"ל (שם כו ):תפלות
בשם רבינו תם ,שאף שלשיטתו תחילת
משנת השבוע טז
הטעון שירה ,אומרים עליהם הלויים השקיעה עדיין יום היא ,מ"מ דם הקרבן
שירה בשעת ניסוך היין .ואילו נסכים נפסל כבר בתחילת השקיעה ,כדמוכח
הבאים בפני עצמם אין אומרים עליהם בגמרא (זבחים נו ,).דמשקיעת החמה
שירה ,וכמו שפסק הרמב"ם (הל׳ תמידין ואילך אין הדם כשר לזריקה.
ומוספין פ"ו ה"ח)' :נסכים הבאין בפני עצמן
אמנם המגן אברהם מיישב דעת הרמ"א,
אין אומרין עליהן שירה'.
דאפשר שתפלת מנחה לא נתקנה כנגד
ונמצא שאף שאפשר להביא את הנסכים זריקת הדם בלבד ,אלא כנגד שאר
לאחר זמן הקרבת הקרבן ,מ"מ אין דינם עבודות הקרבת התמיד ,שזמנן נמשך אף
שוה לנסכים הבאים עמו ,שהרי כשבאים לאחר השקיעה .וכתב שכן משמע מדברי
בפני עצמם שוב אין אומרים עליהם התוספות (פסחים קז .ד"ה סמוך למנחה).
שירה ,משא"כ כשהם באים עם הקרבן.
ובפני יהושע (ברכות כו ):ביאר בזה ,דאף
ולפ"ז יש לומר ,שתפלת מנחה לא נתקנה שזריקת דם התמיד נפסלת בתחילת
כנגד נסכים הבאים בפני עצמם ,אלא השקיעה ,מ"מ נסכי התמיד היו יכולים
כנגד נסכי התמיד הבאים עם הקרבן, להיקרב אף לאחר השקיעה ,עד סמוך
ששייכת בהם גם עבודת השירה .וכיון לצאת הכוכבים .וכיון שגם הנסכים בכלל
שעבודת השירה שייכת לעבודת היום, עבודת התמיד הם ,שפיר אמרו חז"ל
אין ללמוד ממה שאפשר להביא את שתמיד של בין הערבים קרב והולך עד
הנסכים לאחר כמה ימים ,שאפשר לאחר הערב .ומטעם זה אף זמן תפלת מנחה
גם את תפלת המנחה. נמשך עד צאת הכוכבים.
אלא כל זמן שעדיין ראוי להביא את נסכי אלא שיש לעיין בדבריו ,דהנה מבואר
התמיד עם עבודת השירה ,שייך גם זמן בגמרא (מנחות טו ,:תמורה יד ).שאדם יכול
תפלת המנחה .אבל לאחר שעבר זמן להביא את קרבנו היום ואת נסכיו לאחר
עבודת היום ,אף שהנסכים עצמם כשרים כמה ימים ,וכדדרשו מן הכתוב 'ומנחתם
להקרבה ,שוב אין זה בכלל הזמן שכנגדו ונסכיהם' ,אפילו למחר .וכן פסק הרמב"ם
נתקנה התפלה. (הל׳ מעשה הקרבנות פ"ב הי"ב) ,שיכול
להביא את הנסכים אף לאחר עשרה ימים,
ובשאגת אריה (סי׳ י"ז) האריך לחלוק על
בין בקרבן יחיד ובין בקרבן ציבור.
דברי התוספות ורבינו יונה ,והוכיח מכמה
ראיות שאין דם הקרבן נפסל בתחילת ומעתה קשה ,אם זמן תפלת מנחה נמשך
שקיעת החמה ,אלא בצאת הכוכבים ,שאז עד הלילה משום שנתקנה כנגד נסכי
הוא לילה ממש .והביא ראיה ממה ששנינו התמיד ,מדוע לא יוכל להתפלל מנחה אף
(מגילה כ ):שכל היום כשר לשחיטה לאחר שעבר זמנה ,כשם שאפשר להביא
ולקבלה ולהזאה ,ומוכח שזמן עבודות את הנסכים לאחר כמה ימים.
אלו נמשך כל זמן שהוא יום .ולפ"ז אף
ויש לבאר בזה עפ"מ שמצינו בדיני שירה
זריקת דם התמיד כשרה מן התורה כל
על הקרבן ,שיש חילוק בין נסכים הבאים
זמן שהוא יום ,ולאו דוקא עד תחילת
עם הקרבן לנסכים הבאים בפני עצמם.
שקיעת החמה .ואף שבבין השמשות אין
דהנה נסכים הבאים עם קרבן ציבור
יז משנת השבוע
דמדומי חמה .מאי טעמא ,דילמא מיטרפא לזרוק את הדם מחמת ספק לילה ,שהוא
ליה שעתא'. ספק איסור תורה ,מ"מ לענין תפלה שהיא
מדרבנן יש מקום להקל בספק זה .ולפ"ז
והיינו שמדברי רבי יוחנן מבואר שיש
שפיר יש לומר שזמן תפלת מנחה נמשך
מעלה מיוחדת להתפלל בשעת דמדומי
עד הלילה ,אף מצד עצם עבודת דם
חמה -תפלת שחרית עם הנץ החמה,
התמיד.
ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה .אולם
במערבא היו מקפידים על מי שמשהה ומצינו דרך נוספת בביאור זמן תפלת
תפלת מנחה עד סמוך לשקיעה ,מחשש מנחה ,על פי דברי הגהות מיימוניות (הל׳
שמא תיטרף לו השעה ולא יספיק תפלה פ"ג אות ג') ,שהביא בשם רבינו
להתפלל קודם שיעבור זמן התפלה. חננאל וז"ל' :ועכשיו נהגו כל ישראל
כרבנן להתפלל מנחה עד הערב' .וביאר
וברש"י (שם) פירש את הכתוב 'ייראוך עם
על פי דברי הירושלמי (ברכות פ"ד ה"א),
שמש' על תפלת שחרית עם הנץ החמה,
דתפלת מנחה לא הוקשה לתמיד של בין
ואת הכתוב 'ולפני ירח' על תפלת מנחה א
הערבים אלא לקטורת ,שנאמר (תהלים
סמוך לשקיעת החמה .אולם בפירוש
קמא:ב) 'תכון תפלתי קטרת לפניך משאת
רש"י לתהלים (עב:ה) מצינו נוסח שפירש
כפי מנחת ערב' .והיינו שתפלת מנחה
'לפני ירח ,לפני הלילה יקדימו תפילת
שייכת לעבודת הקטורת של בין הערבים,
ערבית'.
שזמנה נמשך עד הלילה .והביאו גם המגן
וכדאי' בגמ' שבת קי"ח ע"ב אי' אמר רבי אברהם (או"ח תחילת סי׳ רל"ב).
יוסי יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי
ונמצא שיש לפנינו כמה דרכים בביאור
חמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
סוף זמן תפלת מנחה :אם היא כנגד
יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה
זריקת דם התמיד ,או כנגד שאר עבודות
אמר רבי זירא מאי קרא ייראוך עם שמש
הקרבן ונסכיו ,או כנגד הקטורת של בין
ולפני ירח דור דורים ופירש"י דמדומי
הערבים ,ותלוי בזה עד אימתי נמשך
חמה -כשהיא אדומה ,שחרית אחרי הנצה
זמנה.
מיד היא אדומה' ,וערבית' סמוך
לשקיעתה .עם שמש -עם זריחתה .ולפני תפלת מנחה עם דמדומי חמה
ירח -קודם אור הירח ,בעוד השמש לא והנה איתא בגמרא (ברכות כט' ):א"ר חייא
שקעה. בר אבא א"ר יוחנן ,מצוה להתפלל עם
וכן מצינו בדברי הריטב"א (ברכות ט): דמדומי חמה .ואמר רבי זירא ,מאי קראה,
שכתב וז"ל' :אמר ר' זירא ,מאי קרא "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"
ייראוך עם שמש ,פירוש בשחרית עם (תהלים עב:ה) .ובהמשך הגמרא איתא,
שמש בשעת זריחתו ,בערבית לפני ירח 'לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם
א
תפלה טעם משז"ל להיות זהיר בתפלת המנחה ,שהתפלה ראשונה שהיתה בעולם היתה תפלת
אדה"ר במנחת ערב שבת שנוצר (ליקוטי רבינו האר"י זצ"ל על פ' תכון תפלתי קטורת) .ובס' מדבר
קדמות הביא ,וראיתי מי שכתב דמוכח מדברי הזהר הקדוש (ח"ג דף רכ"ז) שלא יתפלל תפלה על
הפרנסה בתפלת מנחה ,ע"ש .וצריך להתיישב בדבר:
משנת השבוע יח
שבע ברכות במקום תשע עשרה שבימות קודם צאתו' .הרי שפירש 'לפני ירח' על
החול ,חסר ממנין מאה ברכות ,וצריך תפלת ערבית .ואילו בברכות (כט ):כתב
להשלים את המנין ע"י ברכות אחרות. הריטב"א וז"ל' :מצוה להתפלל עם
דמדומי חמה .פירוש בין בשחר בין
ואיתא בגמרא (מנחות שם) שרב חייא
במנחה .מאי קראה 'ייראוך עם שמש' זו
בריה דרב אויא היה משלים את מנין
תפלת השחר' ,ולפני ירח דור דורים' זו
הברכות בשבת ע"י מיני בשמים ופירות.
תפלת המנחה' .הרי שכאן פירש 'לפני
וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי׳ ר"צ סע׳ א'),
ירח' על תפלת מנחה ,ויל"ע בחילוק שבין
שירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי
שני המקומות.
להשלים מנין מאה ברכות.
והנה בשערי תשובה (או"ח סי׳ רל"ה סק"ב)
ועוד כתב הרא"ש (ברכות פ"ט סי׳ כ"ד),
הביא בשם האר"י ז"ל (שער הכוונות דרושי
וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי׳ רפ"ד סע׳ ג'),
תפלת המנחה ,דרוש ב') ,שהיה נזהר שלא
שיש לכוון לברכות העולים לתורה
להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה.
ולברכות ההפטרה ,ולענות אחריהן אמן,
וכן איתא בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א),
ובזה יש לצרפן לחשבון מאה ברכות.
שרבי יוסי בן חנינא היה מתפלל מנחה
ובשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי׳ רל"ז) עם דמדומי חמה ,ואמר 'ויהא חלקי עם
הביא בשם הרוקח (הלכות ברכות סי׳ ש"כ) המתפללים עם דמדומי חמה' ,ודרש על
עפ"מ דאיתא בגמרא (חולין פז ,).דרבן כך את הכתוב (תהלים לב:ו) 'על זאת
גמליאל חייב את מי שחטף מצות כיסוי יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא' ,דהיינו
הדם מחבירו לשלם לו עשרה זהובים. לעת מיצויו של יום .ומבואר שיש מעלה
והסתפקו בגמרא אם התשלום הוא בעד מיוחדת להתפלל מנחה סמוך לסוף היום,
המצוה או בעד הברכה .ונפקא מינה בשעה שהחמה עומדת לשקוע.
לברכת המזון שיש בה ארבע ברכות ,אם
בענין מאה ברכות בכל יום וזמן חשבונן
שכרה עשרה זהובים או ארבעים זהובים.
ומענין לענין באותו ענין ,יש לעיין בדין
ומספרת הגמרא על רבי ,שאמר לאורחו מאה ברכות בכל יום .דאיתא בגמרא
לאחר שאכלו ושתו' ,כוס של ברכה אתה (מנחות מג ):חייב אדם לברך מאה ברכות
שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל .אמר בכל יום ,שנאמר (דברים י:יב) 'ועתה
לו ,כוס של ברכה אני שותה .יצתה בת ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם
קול ואמרה ,כוס של ברכה ישוה ארבעים ליראה' ,ודרשו חז"ל אל תקרי 'מה' אלא
זהובים' .ומבואר ששכר ארבע הברכות 'מאה' .וכן נפסק להלכה (שו"ע או"ח סי׳
הוא ארבעים זהובים ,ונמצא ששכר כל מ"ו סע׳ ג').
ברכה עשרה זהובים.
והנה בימות החול מצוי שיש לאדם מאה
וכתב הרוקח רמז לדבר ,שנסמך הכתוב ברכות ע"י שלש התפלות ,ברכות קריאת
(בראשית כד:כב) 'עשרה זהב משקלם', שמע ,ברכות השחר ,וברכות האכילה
להכתוב (שם:כז) 'ברוך ה׳ אלקי אדני ושאר הברכות שמברך במשך היום .אולם
אברהם' .ולפ"ז מאה ברכות שמברך אדם ביום השבת ,שאין בתפלת העמידה אלא
יט משנת השבוע
מתחיל מן הלילה ,והיום שלאחריו נגרר בכל יום עולות לאלף זהובים .וזהו שנרמז
אחריו .והוכיח כן מדברי הגמרא (מנחות בכתוב (שיה"ש ח:יב) 'האלף לך שלמה'.
מג ,):שרב חייא בריה דרב אויא היה טורח
וממשיך בעל תשובה מאהבה ,ששמע
להשלים מאה ברכות בשבת ע"י בשמים
בילדותו דבר נאה מהגה"ק רבי שמעלקא
ומיני מגדים .ואילו היה החשבון מתחיל
מניקלשבורג זי"ע ,לבאר על פי דברי
מן היום ,וליל שבת היה נגרר אחר ערב
הרוקח גם המשך הכתובים (שם ח:יב-יג)
שבת ,לא היו חסרות בשבת אלא חמש
'האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את
ברכות בלבד ,ולא היה צריך לטרוח כל
פריו .היושבת בגנים חברים מקשיבים
כך להשלימן .ומוכח שהחשבון מתחיל מן
לקולך השמיעני'.
הלילה ,ולפיכך חסירות בשבת ברכות
רבות יותר. דהנה 'האלף לך שלמה' רומז למאה
ברכות שבכל יום ,שכל אחת שוה עשרה
אמנם ברמב"ם (הל׳ תפלה פ"ז הי"ד) כתב
זהובים ,כדברי הרוקח' .ומאתים לנוטרים
וז"ל' :חייב אדם לברך מאה ברכות בין
את פריו' רומז לעשרים הברכות החסרות
היום והלילה' .ויש לדייק מלשונו שהקדים
בשבת ,ששכרן מאתים זהובים ,ואפשר
היום ללילה ,דמשמע שהלילה נגרר אחר
להשלימן ע"י אכילת פירות ומיני מגדים
היום שלפניו .אלא שיש לעיין בזה ,דהנה
וברכותיהם.
הרמב"ם באותו פרק ,כשהוא מסדר את
הברכות שמברך אדם בכל יום ,מתחיל ועוד רמז הכתוב לדרך נוספת להשלים
(שם ה"א) בברכת המפיל ,שמברך קודם את המנין' ,היושבת בגנים חברים
שכיבתו לישן ,ולאחר מכן מבאר את מקשיבים לקולך השמיעני' ,דהיינו
ברכות השחר ושאר הברכות שמברך שהיושבים בביהכ"נ מקשיבים לברכות
במשך היום .ולכאורה יש בזה משמעות העולים לתורה ועונים אחריהם אמן ,ובזה
להיפך ,שהלילה קודם ליום שלאחריו. משלימים את מנין מאה הברכות.
אמנם אין מכאן ראיה ברורה לענין מנין ונמצא שרמז הכתוב לשתי הדרכים
מאה ברכות ,שהרי קשה לומר שתחילת המבוארות בפוסקים להשלים מאה
החשבון תלויה דוקא בברכת המפיל ,ולא ברכות בשבת :אם ע"י ברכות הפירות
בברכות תפלת ערבית וכדומה .ואפשר ומיני מגדים ,או ע"י שמיעת ברכות
שאין כוונת הרמב"ם בסדר הדברים העולים לתורה ועניית אמן אחריהן.
לקבוע מאימתי מתחיל מנין מאה ברכות, מאימתי מתחיל חשבון מאה ברכות
אלא לסדר את הברכות לפי סדר הנהגת
האדם ,משעת שכיבתו ועד קומו בבוקר, והנה מצינו שנחלקו הראשונים בעיקר
ולאחר מכן שאר ברכות היום. חשבון מאה ברכות ,אם מונים מתחילת
הלילה ועד הלילה שלאחריו ,או מתחילת
ומכ"ק מו"ח האדמו"ר מאלכסנדר היום ועד הלילה שלאחריו.
שליט"א שמעתי ,שהרמב"ם מורה לנו
בזה שעבודת היום תלויה בזמן שכיבתו ובספר העתים (סי׳ קצ"ה) הביא שני
של האדם ובאופן שכיבתו ,כי כבר בשעה החשבונות ,והכריע שמנין מאה ברכות
משנת השבוע כ
לברך ברכת המזון על סעודה שלישית שהאדם הולך לישן מתחילה הכנתו
ב
עד לאחר צאת הכוכבים במוצאי שבת, לעבודת היום שלאחריו.
האם ברכותיו מצטרפות לחשבון יום
והנה עדיין יש לעיין במי שמקדים לקבל
השבת ,כיון שהן שייכות לסעודת שבת,
שבת מבעוד יום ,ומתפלל ערבית ומקדש
או לחשבון היום שלאחריו ,שבו נאמרו
קודם הלילה ,כנפסק בשו"ע (או"ח סי׳
בפועל.
רס"ז סע׳ ב') שאפשר להקדים להתפלל
ובאמת להצד דחשבון מאה הברכות ערבית של שבת מפלג המנחה ,ולקדש
מתחיל מתחילת היום ועד ליום הבא ,לזה ולאכול סעודת שבת מבעוד יום .ויש לדון
אין נפ"מ בזה כיון שמ"מ הוא באותו היום. אם ברכות אלו מצטרפות למנין מאה
אבל אם החשבון מתחיל מתחילת הלילה ברכות של שבת ,אף שנאמרו ביום
ונמשך עד הלילה הבא ,יש מקום לומר הששי ,או דכיון שעדיין לא הגיע הלילה
שמי שמקדים להתפלל ערבית מבעוד אינן עולות לחשבון יום השבת.
יום ,וכן מי שמאחר לברך לאחר צאת
ואם נאמר שאין הברכות נחשבות למנין
הכוכבים ,לא יעלו לו הברכות אלו
מאה ברכות אלא לפי היום שבו נאמרו
לחשבון אותו היום.
בפועל ,נמצא שחסרות לו ביום השבת לא
והנה מצינו שיסוד תקנת מאה ברכות הוא רק הברכות החסרות בכל שבת ,אלא גם
קדום מאד .איתא במדרש תנחומא (פ' ברכות תפלת ערבית והקידוש שנאמרו
קרח סי׳ י"ב) על מה שנאמר (ש"ב כג:א) ביום הששי.
'נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על',
וכן יש לדון לאידך גיסא ,במי שמאחר
ב
ובספר הפרדס המיוחס לרש"י משמע לכאורה שמנין מאה ברכות מתחיל מן היום ,והלילה נגרר
אחריו ,שהרי מתחיל חשבון הברכות מברכות השחר ,וממשיך עד ברכות הלילה .אמנם אין מזה ראיה
מוכרחת ,שהרי גם בשבלי הלקט (סי׳ א') ,ובתניא רבתי (סי׳ ב') ובאבודרהם (סדר מאה ברכות) סידרו
את הברכות מברכות השחר ועד ברכות הלילה ,ואעפ"כ מדבריהם מוכח שמנין מאה ברכות מתחיל
מן הלילה .שהרי בחשבון ברכות השבת כללו את ברכות תפלת ערבית עם ברכות שחרית ומנחה,
וכתבו שבשלש התפלות חסרות ל"ו ברכות ,הרי שחשבו את ליל שבת עם יום השבת שלאחריו.
וא" כ אפשר לומר שאין לדייק מסדר הברכות שברמב"ם ובספר הפרדס לענין תחילת מנין מאה
ברכות .אמנם בדברי הרמב"ם יש לדקדק יותר ,שהרי מלבד סדר הברכות ,כתב בפירוש 'חייב אדם
לברך מאה ברכות בין היום והלילה' ,והקדים היום ללילה ,וכל דבריו במשקל ובדקדוק.
ואולי יש לפרש בדרך אפשר ,דהרמב"ם נקט כן על פי סדר הברכות שהיה רגיל בזמנו ,שהיו
מתפללים ערבית מבעוד יום קודם צאת הכוכבים ,ואפשר שגם סעודת הערב היתה מוקדמת .וכמו
שכתב הרמב"ם (הל׳ דיעות פ"ד ה"ה) 'ולא יישן סמוך לאכילה ,אלא ימתין אחר אכילה כמו שלש או
ארבע שעות' .ולפי הנהגה זו מסתבר שהיו מקדימים את אכילת סעודת הערב ,כדי שלא תהיה
סמוכה לשעת השינה.
ולפ" ז יש לומר ,שרוב הברכות היו נאמרות במשך היום ,ואף ברכות ערבית היו נאמרות קודם צאת
הכוכבים ,ולא נשארה אלא ברכת המפיל שהיתה נאמרת בלילה ממש ,קודם השינה .ומשום כך נקט
הרמב"ם בלשונו 'בין היום והלילה' ,שהקדים היום ללילה ,לפי שרוב הברכות היו נאמרות ביום ,ורק
ברכת המפיל היתה נאמרת בלילה שלאחריו .ואין הכרח לדייק מזה שעיקר מנין מאה ברכות מתחיל
מן היום ולא מן הלילה.
כא משנת השבוע
קונו .והרי מאה ברכות נרמזו בכתוב 'כף וז"ל' :הוקם על בגימטריא ק׳ ,כנגד ק׳
אחת עשרה זהב מלאה קטרת' ,שהוא ברכות ,שבכל יום היו מתים מישראל ק׳
מענין עבודת הקרבנות. אנשים ,בא דוד ותקנן לק׳ ברכות" .ועתה
ישראל מה ה׳ אלקיך" -קרי ביה מאה,
ואיתא בגמרא (חולין פג ).דבקדשים
אלו ק׳ ברכות ,כיון שתקנום נעצרה
הלילה הולך אחר היום ,ופירש רש"י
המגפה'.
דילפינן לה מדכתיב (ויקרא ז:טו) "ביום
קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר" ,הרי וכ"כ בטור (או"ח סי׳ מ"ו) בשם רב
שהלילה שלאחר יום הקרבת הקרבן נטרונאי גאון ,שדוד המלך תיקן מאה
נחשב כהמשך יום הקרבתו לענין ברכות בכל יום ,מפני שהיו מתים מאה
אכילתו .ומעתה יש לומר ,שכשם נפשות מישראל בכל יום ולא היו יודעים
שבקדשים הלילה הולך אחר היום ,כך גם על מה ,עד שחקר דוד והבין ברוח הקודש
בחשבון מאה ברכות ,שיש להן שייכות ותיקן להם מאה ברכות.
לעבודת הקרבנות ,מתחיל החשבון מן
ובספר המנהיג (הקדמה ,ד"ה כל פעל) כתב
היום ונמשך עד סוף הלילה שלאחריו.
עוד ,דתקנת מאה ברכות מסורת היא
אמנם בפשטות כיון שעיקר חיוב מאה בידינו ממשה רבינו ,אלא שלאחר שיסדן
ברכות נלמד מן הכתוב (דברים י:יב) 'ועתה משה נשתכחו .וכאשר ראה דוד המלך
ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך', שהיו מתים מאה נפשות מישראל בכל
שדרשו חז"ל אל תקרי 'מה' אלא 'מאה', יום ,חזר ויסדן .ולאחר מכן נשתכחו שוב,
הרי הוא ככל דיני התורה שהיום מתחיל עד שחזרו חכמי התלמוד ויסדום .וכן
מן הלילה ,כדכתיב (בראשית א:ה) 'ויהי כתב רבינו בחיי (כד הקמח ,ערך ברכה).
ערב ויהי בקר יום אחד' .ולפ"ז מסתבר
ובדעת זקנים מבעלי התוספות (במדבר
שמנין מאה ברכות מתחיל מן הלילה,
ז:יד) הביאו רמז למעלת מאה ברכות מן
והיום שלאחריו נגרר אחריו.
הכתוב 'כף אחת עשרה זהב מלאה
והנה בספר כל־בו (סי׳ ח' ,דין ברכו וברכת קטרת' .דתיבת כ"ף בגימטריא מאה,
יוצר וקדושה מיושב) הקשה על מה שאמרו רומזת למאה ברכות .וכל ברכה ,שהיא
חז"ל שתפלת ערבית רשות ,והלוא חיוב אחת ממאה ,שוה 'עשרה זהב' ,דהיינו
מאה ברכות בכל יום הוא חובה ,וכ"ג עשרה זהובים .וכמו שאמרו חז"ל שכוס
ברכות שבלילה הן בכלל מנין המאה, של ברכת המזון שוה ארבעים זהובים,
וא"כ כיצד אפשר לומר שתפלת ערבית משום שיש בה ארבע ברכות ,וכל אחת
רשות. שוה עשרה זהובים.
ותירץ ,דמה שאמרו תפלת ערבית רשות, ואמרתי פעם שתקנת משה רבינו של
הכוונה שיש ברשות האדם להתפללה מאה ברכות יש לה שייכות גדולה לענין
בערב קודם שקיעת החמה ,אף שקריאת עבודת הקרבנות ,שהרי התפלה עומדת
שמע צריך לקרות בזמנה לאחר צאת במקום הקרבן ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות
הכוכבים. כו ):תפלות כנגד תמידין תקנום ,ואף
הברכות הן בכלל עבודת האדם לפני
ומבואר מדבריו שאפילו בזמננו שכתבו
משנת השבוע כב
מבעוד יום ,יש מקום לומר שברכות הפוסקים שנהוג עלמא לשוייה כחובה ,יש
תפלתו מצטרפות למנין מאה ברכות של בידו רשות להקדימה ולהתפללה מבעוד
שבת ,שהרי זו תפלת ערבית של שבת ,ולא יום .ומאחר שהכל־בו הוכיח את חיוב
ג
תפלת יום הששי .ויש לפלפל בכל זה. תפלת ערבית ממנין מאה ברכות ,ואעפ"כ
כתב שרשאי להקדימה מבעוד יום,
[ולפי כל זה בערב שבת יש ענין להתפלל
משמע שאפשר לחשב את ברכות תפלת
ערבית בלילה דוקא מצד השלמת מנין
ד ערבית למנין מאה ברכות של היום
מאה ברכות של שבת].
שאליו התפלה שייכת ,אף שבפועל
ויהי רצון שיתקבלו תפלותינו ברחמים נאמרו קודם תחילת הלילה.
וברצון לפני אדון כל ,ונזכה לגאולה
ולפ"ז מי שמתפלל ערבית של שבת
השלימה במהרה בימינו ,אמן.
❖
שיעור חומש רש"י – יום ה'
בכל' ,עד שהוצרך רש"י לפרשו על הבן, "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את
ולהוסיף שמאחר שהיה לו בן היה צריך אברהם בכל" (בראשית כד:א) .ופירש
להשיאו אשה. רש"י' :בכל' עולה בגימטריא 'בן' ,ומאחר
שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה.
וביאר עפ"מ דאיתא בפרקי דרבי אליעזר
(פרק ל"א) שכאשר הגיע המאכלת לצוארו יצחק אבינו לאחר העקידה
של יצחק בשעת העקידה ,פרחה נשמתו. וחיוב אברהם להשיאו אשה
וכשאמר הקב"ה לאברהם "אל תשלח ידך וכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל הקשה ,מה
אל הנער" (כב:יב) ,חזרה נשמת יצחק בא רש"י להשמיענו במה שתיבת 'בכל'
לגופו ,וקם על רגליו ובירך ברכת מחיה עולה בגימטריא 'בן' ,והלוא כבר ידענו
המתים .הרי שיצחק אבינו פרחה נשמתו שהיה לאברהם אבינו בן ,הוא יצחק
בשעת העקידה ,ולאחר מכן חזרה נשמתו שנולד לו בהיותו בן מאה שנה .וא"כ ,מה
לגופו וזכה לחיים חדשים. נתחדש עתה בכתוב 'וה' ברך את אברהם
ג
איתא בירושלמי (ברכות פ"ד ה"א ,תענית פ"ד ה"א)' ,רבי מפקד לאבדן אמוריה ,אכריז קומי ציבורא,
מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים' .ופירושו ,שהיה רבי מצוה למתורגמנו להכריז לפני
הציבור ,שמי שרוצה להתפלל תפלת ערבית רשאי להתפללה בעוד היום קיים .וכן מצינו שם שרבי
חייא בר בא היה מצוה למתורגמנו להכריז כן.
ומשמע מזה ,שלא חששו שמא יחסרו לציבור ברכות ממנין מאה ברכות של יום המחרת .ולא הזהירו
שלא להקדים תפלת ערבית אא" כ יוכלו להשלים את המנין בברכות אחרות .ויש ללמוד מזה שברכות
תפלת ערבית נחשבות למנין מאה ברכות של היום שלאחריו ,אף כשמתפללים מבעוד יום.
ד
ומלבד זה יש לעיין במי שהתחיל להתפלל קודם שקיעת החמה וסיים תפלתו לאחר צאת הכוכבים,
אם לענין חשבון מאה ברכות אזלינן בתר תחילת התפלה או בתר סיומה ,או שמא כל ברכה וברכה
נחשבת בפני עצמה לפי הזמן שבו נאמרה .והוא ענין בפני עצמו שיש להאריך בו.
כג משנת השבוע
ראיה ממה שאמרו חז"ל (שבת פח,): והנה יש לדון במי שמת וחזר לתחייה,
שבשעת מתן תורה פרחה נשמתן של האם דינו כאותו אדם שהיה קודם מיתתו
ישראל על כל דיבור ודיבור שיצא מפי לכל עניני התורה ,או שמא נחשב כבריה
הקב"ה ,והחזירה להם בטל של תחיה. חדשה .ובכלל זה יש לעיין לענין קידושין,
והנה לאחר מתן תורה נאמר "לך אמור אם כשחזר לחיים צריך לקדש את אשתו
להם שובו לכם לאהליכם" (דברים ה:כז), מחדש ,או שהקידושין הראשונים עומדים
ופירשו בגמרא (שבת פז ).שהותרו לחזור בתוקפם גם לאחר תחייתו.
לנשותיהם .ולא מצינו שהוצרכו לקדש
וזכורני שכ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל דיבר
את נשותיהם מחדש לאחר שחזרה
בענין זה עם הגאון רבי חיים קניבסקי
נשמתם לגופם .ומכאן ראיה ,שאף לאחר
זצ"ל ,אם לעתיד לבוא בשעת תחיית
שפרחה הנשמה וחזרה ,הקידושין
המתים ,יצטרך כל אחד לחזור ולקדש את
הראשונים קיימים.
אשתו.
ומעתה יש לדון אף בענינו של יצחק
ובפתחי תשובה (אהע"ז סי' י"ז סק"א ד"ה
אבינו ,שלאחר שפרחה נשמתו בשעת
תופסין בה) הביא בשם הברכי יוסף
העקידה וחזרה לגופו ,אם נחשב כבריה
להחיד"א (שם סע' א') שדן במעשה המובא
חדשה או שעדיין דינו כקודם העקידה.
בגמרא (מגילה ז ,):שרבה שחט את רבי
ואף שעדיין לא נשא אשה ,יש לדון לענין
זירא ,ולמחרת ביקש עליו רחמים והחייהו
חיוב האב להשיא את בנו ,כדאיתא
-אם בשעת מיתתו פקעו קידושיו והוצרך
בגמרא (קידושין כט' ).האב חייב בבנו
לקדש את אשתו מחדש ,או שמא לאחר
למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו
שחזר לחיים נשארו הקידושין הראשונים
אשה' .ויש לעיין אם גם לאחר תחייתו של
בתוקפם ,והרי הוא מותר בה כבתחילה.
יצחק נשאר חיוב זה מוטל על אברהם
אבינו. והביא החיד"א ראיה מדברי הירושלמי
(גיטין פ"ז ה"ג) באדם שנתן גט לאשתו על
ולפ"ז פירש כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל,
תנאי ,שאם לא יחזור בתוך י"ב חודש יהא
שזהו שהשמיענו הכתוב 'וה' ברך את
גט ,ומת בתוך הזמן .ואיתא שם לדעת
אברהם בכל' ,ופירש רש"י 'בכל'
רבי יוסי שאסורה לינשא ,משום 'אני
בגימטריא 'בן' .שאף לאחר כל מה שאירע
אומר נעשו לו נסים וחיה' .ומשמע שאף
ליצחק בשעת העקידה ,כשפרחה נשמתו
לאחר מיתתו יש לחוש שמא יחזור לחיים
וחזרה לגופו ,עדיין נחשב בנו של אברהם
ותישאר אשתו אגודה בו.
לכל דבר ,ומוטל עליו להשיאו אשה .וזהו
שסיים רש"י 'ומאחר שהיה לו בן היה ואף שבבבלי (גיטין עו ).מבואר שאין
צריך להשיאו אשה' .ויש בזה אריכות חוששים למעשה נסים כזה ,מ"מ למד
בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' ת"א-ת"ב), החיד"א מדברי הירושלמי שאם אכן חזר
בתשובה להגר"ח קניבסקי זצ"ל. הבעל לחיים ,לא פקעו קידושיו
הראשונים ,דאם כבר פקעו בשעת
ויש להוסיף בזה על פי דברי האור החיים
מיתתו ,מה בכך שיחזור לחיים.
הקדוש (בראשית יח:י) ,שקודם העקידה
ועוד הביא כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל
משנת השבוע כד
ב') כתב לבאר את הכתוב "כי את אשר לא היה יצחק ראוי להוליד ,וע"י העקידה
ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו זכה לנפש הראויה להוליד ,שמכוחה
ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים נעשה ראוי להעמיד תולדות .נמצא שלא
כט:יד) .ופירש"י ,שאף הדורות העתידים היתה העקידה נסיון של מסירות נפש
לבוא היו בכלל הברית .וכן מבואר בלבד ,אלא שעל ידה זכה יצחק גם לכח
במדרש (תנחומא נצבים ג' א') ,שאף נשמות חדש להמשיך את הדורות הבאים.
הדורות העתידים היו במעמד הר סיני,
ובזה יש לבאר מה שפירש רש"י בסוף פ'
וכל אחת קיבלה את חלקה בתורה.
וירא (בראשית כב:כ) ,שלאחר העקידה
ויש להבין ,מאחר שכל הדורות העתידים נתבשר אברהם אבינו על לידת רבקה,
היו שם ,מדוע לא ראו אותם ישראל בת זוגו של יצחק .ולכאורה ,מדוע
במעמד הר סיני ,והלוא באותה שעה זכו נתבשר על כך דוקא לאחר העקידה,
לגילויים נוראים ולהשגות גדולות שאין והלוא יצחק כבר היה אז בן ל"ז שנים.
לשער. אלא שלפי האמור ,רק לאחר העקידה,
כשזכה לנפש חדשה ולכח ההולדה ,הגיע
ומבאר עפ"מ דאיתא בגמרא (ע"ז ה,.
הזמן להשיאו אשה ,ולפיכך נתבשר אז על
סנהדרין לח ):שהראה הקב"ה לאדם הראשון
לידת רבקה.
דור דור ודורשיו ,דור דור וחכמיו .והטעם
שזכה לראותם ,מפני שרצה להשיג ומעתה יתבאר סמיכות הכתובים ,שלאחר
ולדעת את כל הדורות העתידים .אולם מעשה העקידה נאמר 'ואברהם זקן בא
ישראל בשעת מתן תורה לא היו עסוקים בימים וה' ברך את אברהם בכל' .כי ע"י
כלל בעניני העולם הזה ,אלא כל חפצם העקידה נשלמה הברכה ביצחק ,שזכה
היה להתדבק בהקב"ה ולהשיג את לחיים חדשים ונעשה ראוי להעמיד
ההשגות העליונות ,וכדאיתא במכילתא תולדות .ואף לאחר שפרחה נשמתו
(פ' יתרו ,מסכתא דבחודש ,פרשה ב') שאמרו וחזרה ,עדיין נחשב בנו של אברהם ,וכיון
ישראל 'רצוננו לראות את מלכנו'. שעתה נעשה ראוי להוליד ,הגיע הזמן
לקיים בו מצות השאת הבן .וזהו שפירש
ונמצא שאף שהיו כל הדורות העתידים
רש"י 'בכל' בגימטריא 'בן'' ,ומאחר שהיה
נוכחים במעמד הר סיני ,לא נתנו ישראל
לו בן היה צריך להשיאו אשה' ,כדי
את דעתם לראותם מחמת גודל דביקותם א
להמשיך על ידו דורות הבאים.
בהקב"ה .כי באותה שעה לא היתה
מחשבתם נתונה לענינים הנוגעים מעלת הנשמה ועבודת האדם בעוה"ז
להמשך קיומו של העולם ,אלא כל חפצם והנה היום חל יומא דהילולא של הגה"ק
היה להתדבק בבוראם. בעל הערבי נחל זי"ע .ובפ' נצבים (דרוש
א
מצינו במדרש (ב"ר נ"ו י"א) שלאחר העקידה שלח אברהם את יצחק לבית מדרשו של שם ללמוד
תורה .ויש להתבונן ,מדוע דוקא לאחר העקידה שלחו לשם ,ולא שלחו קודם לכן במשך ל"ז שנותיו.
וכ"ק אדמו"ר מטאלנא זצ"ל אמר בדרך צחות ,שאברהם אבינו לא רצה לשלוח את יצחק בנו יחידו
מביתו ,לאחר שנולד לו לעת זקנתו ,וחשש שמא לא יוכל להסתדר בישיבה .אולם לאחר שראה את
מסירות נפשו בשעת העקידה ,הבין שאם עמד בנסיון העקידה ,ודאי יוכל להסתדר גם בישיבה.
כה משנת השבוע
להשיג את אור התורה ולהתקרב אל ובזה מבאר את הכתובים בתהלים (ח:ג-ה)
הקב"ה. "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" ,הרומז
לתורה שניתנה לישראל ,ושגם הדורות
והנה איתא בגמרא (שם קנו ,).שאמר
העתידים היו בכלל קבלתה .ובהמשך
אברהם אבינו לפני הקב"ה 'נסתכלתי
נאמר "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך
באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן',
ירח וכוכבים אשר כוננתה" ,שהיו ישראל
והשיב לו 'צא מאיצטגנינות שלך ,שאין
עסוקים בהשגת מעשי ה' העליונים .ועל
מזל לישראל' .וכעין זה איתא במדרש
כך נאמר "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם
(ב"ר מ"ד י') ,שאמר אברהם 'המזל דוחקני
כי תפקדנו" ,כי לא היתה דעתם נתונה
ואומר לי אברם אין את מוליד' .והשיב לו
באותה שעה לעניני בני אדם ולדורות
הקב"ה 'אברם לא מוליד ,אברהם מוליד'.
העתידים.
וכן בשרה 'שרי לא תלד ,שרה תלד'.
ובפשוטו הכוונה שהוציאו הקב"ה מגזירת ויש לבאר בזה גם מה דאיתא בגמרא
המזלות ,ושינה את שמו כדי שיהיה ראוי (יבמות סג ,):שאמר בן עזאי שכל מי
להוליד. שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך
דמים וממעט הדמות .ואמרו לו חכמים
אולם על פי האמור יש לבאר בדרך
'יש נאה דורש ונאה מקיים ,נאה מקיים
דרוש ,שמחמת גודל מדרגתו של אברהם
ואין נאה דורש ,ואתה נאה דורש ואין נאה
אבינו והשגתו בענינים העליונים ,היה
מקיים' .והשיב להם 'ומה אעשה שנפשי
דבוק בעולמות העליונים ,עד שלא ראה
חשקה בתורה -אפשר לעולם שיתקיים
כיצד יוכל הוא עצמו ,לפי מדרגת
ע"י אחרים'.
עבודתו ,לרדת ולעסוק בעניני העולם
הזה לשם העמדת תולדות .ועל כך נאמר ולכאורה ,כיצד יתכן שבן עזאי ,שהפליג
לו 'צא מאיצטגנינות שלך' ,שלא יסתפק כל כך במעלת העמדת תולדות ,לא נשא
בעבודתו העליונה ,אלא ימשיך את אשה בעצמו .אלא שמרוב דביקותו
קדושתו גם בעולם הזה ,ע"י בנים בתורה לא היתה דעתו פנויה לעניני
שימשיכו את עבודתו לדורות הבאים. העולם הזה ,וכדבריו 'נפשי חשקה
בתורה' .ואף שידע את גודל החיוב
ולכן נשתנה שמו מ'אברם' ל'אברהם',
שבדבר ,היתה מדרגתו יוצאת מן הכלל,
ונוספה לו אות ה' הרומזת לעולם הזה,
עד שאמר שהעולם יתקיים ע"י אחרים.
כדאיתא בגמרא (מנחות כט ,):שעולם הזה
נברא בה"א ועולם הבא ביו"ד .ודרשו את ועל דרך זה יש לבאר את מדרגת ישראל
הכתוב "אלה תולדות השמים והארץ בשעת מתן תורה ,שהיו באותה שעה
בהבראם" (בראשית ב:ד) ' -אל תקרי בבחינה מעין מדרגתו של בן עזאי .כי
בהבראם אלא בה' בראם' .והיינו שאף פרחה נשמתם מרוב קדושתם (שבת פח,):
שהיה אברהם דבוק בעולמות העליונים, וזכו להתפשטות הגשמיות ולמדרגה של
הוטל עליו להמשיך את עבודתו גם 'פסקה זוהמתן' (שם קמו .).ומתוך גודל
בעניני העולם הזה ,כדי להעמיד תולדות. דביקותם בהקב"ה לא היתה דעתם נתונה
להעמדת הדורות ,אלא כל רצונם היה
וכן שרה אמנו ,שנשתנה שמה מ'שרי'
משנת השבוע כו
מתחת כסא הכבוד ,ולפיכך מצד שורש ל'שרה' ,ונוספה לה אות ה' במקום יו"ד,
נשמותיהם קרובים ישראל אל התורה אף יש לרמז בזה לאותו ענין ,שע"י שייכותם
יותר מן המלאכים .וזהו שאמר הקב"ה לעולם הזה זכו אברהם ושרה להעמיד את
למשה רבינו (שבת פח' ):אחוז בכסא יצחק ולהמשיך את קדושתם לדורות הבאים.
כבודי וחזור להן תשובה' ,כי בזה נרמז
ומעתה יובן גם ענינו של יצחק אבינו,
ששורש נשמות ישראל מגיע עד כסא
שרק לאחר העקידה נשלם בו כח
הכבוד ,וממילא הם בעלי המצר האמיתיים
ההולדה .כי בשעת העקידה הגיע למדרגה
ולהם דין קדימה בקבלת התורה.
של מסירות נפש והתפשטות הגשמיות,
ובזה מבאר את המשך הכתובים בתהלים עד שהיה מוכן למסור את נפשו לגמרי
(ח:ד-ה) "כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך להקב"ה .ולאחר מכן נתחדש בו כח
ירח וכוכבים אשר כוננתה .מה אנוש כי להמשיך את קדושתו גם בעולם הזה ,ע"י
תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" .שהמלאכים העמדת תולדות ובנין בית ישראל.
טענו שאין ראוי ליתן את התורה לבני
וזהו 'ואברהם זקן בא בימים' ,שהיה
אדם ,שהם בעלי גוף ונמצאים בעולם
אברהם אבינו דבוק בהשגות העליונות,
השפל .אולם על כך נאמר 'ותחסרהו מעט
בבחינת 'זקן' -זה שקנה חכמה ,ו'בא
מאלקים' (שם:ו) ,כי נשמת האדם היא
בימים' ,שהגיע למדרגות גבוהות
חלק אלקי ממעל ,ומעלתה גבוה ונשגבה
ונפלאות .אולם הקב"ה הורה לו 'צא
ביותר.
מאיצטגנינות שלך' ,שעליו לעסוק גם
ולכן נאמר 'וכבוד והדר תעטרהו' (שם), בעניני העולם הזה .וזהו 'וה' ברך את
שזכו ישראל לכתרה של תורה ,וכדאיתא אברהם בכל' ,בגימטריא 'בן' ,כי שלימות
במשנה (אבות פ"ו מ"ג) 'אין כבוד אלא הברכה היא שלא ישאר האדם בהשגותיו
תורה' .ואף שהם נמצאים בעולם הזה העליונות בלבד ,אלא יזכה להמשיך את
בגוף גשמי ,מצד מעלת נשמתם ראויים קדושתו ע"י בנים ובני בנים .ולפיכך
הם לקבל את התורה. 'מאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו
אשה' ,כדי שתימשך עבודת ה' מדור לדור.
ומוסיף לבאר 'תמשילהו במעשי ידיך כל
שתה תחת רגליו' (שם:ז) ,שע"י התורה וכענין זה מבאר הערבי נחל (שם) את
זוכים הצדיקים לשלוט כביכול במעשי טענת המלאכים בשעת מתן תורה.
הבריאה ,וכדאיתא בגמרא (מו"ק טז): דאיתא בגמרא (שבת פח ):שביקשו
שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל .וזהו גם המלאכים שתינתן התורה להם ולא
הרמז בכתוב 'עובר ארחות ימים' (שם:ט), לישראל ,ואמרו 'תנה הודך על השמים'
כענין שמצינו אצל משה רבינו שנבקע (תהלים ח:ב) .וביארו טענתם על פי דין בר
הים לפני ישראל ,ואצל רבי פנחס בן יאיר מצרא (ב"מ קח ,).שכיון שהמלאכים
שנבקע הנהר לפניו (חולין ז.). נמצאים בעולמות העליונים ,מקום
התורה ,יש להם דין קדימה לקבלתה.
ועוד איתא בגמרא (שבת פח ,):שמשה
רבינו השיב למלאכים שהתורה שייכת אולם התשובה לטענתם היא שנשמות
לבני אדם דוקא ,שיש להם אב ואם ,יצר ישראל חצובות ממקום גבוה ונעלה,
כז משנת השבוע
מעלת הזקנה והמשכת הקדושה הרע ,מלאכה ומשא ומתן ,ושייכים אצלם
לדורות הבאים דיני התורה .כי שלימות עבודת האדם
והנה איתא בגמרא (ב"מ פז ,.סנהדרין קז,):
היא לעבוד את הקב"ה מתוך הגשמיות
עד אברהם לא היה זקנה .מאן דהוה בעי ומתוך הנסיונות.
למשתעי בהדי אברהם משתעי בהדי נמצא שבמעלת האדם יש שני ענינים.
יצחק ,בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם. מצד נשמתו הוא חצוב ממקום עליון
אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, ביותר ,ומצד גופו הוא נמצא בעולם
שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים'. הגשמי ,ודוקא ע"י חיבור שניהם זוכה
ומבואר שקודם אברהם אבינו לא היתה לעבוד את הקב"ה בשלימות .שהמלאכים,
הזקנה ניכרת בבני אדם ,עד שהיה אפשר אף שהם בעלי השגות עליונות ,אינם
לטעות בין אברהם ליצחק .והתפלל יכולים לקיים את מצוות התורה בתוך
אברהם שיהיה סימן הזקנה ,ונענה העולם הגשמי ,ואילו האדם זוכה לעבוד
בתפילתו .ויש להבין ,מה ראה אברהם את בוראו במחשבה ,בדיבור ובמעשה.
אבינו לבקש שתהא הזקנה ניכרת באדם, ומובא בשם צדיקים לבאר בזה את ענין
ומה המעלה הגדולה שבדבר. המלאכים המלווים את האדם בשבת.
ונבאר בהקדם דברי החתם סופר (הקדמת
שהמלאכים אינם יכולים לקיים מצוות
שו"ת יו"ד ,ד"ה וזה נראה) ,בענין אריכות התלויות בגשמיות ,כגון סעודות שבת
ימיהם של תלמידי חכמים וצדיקים. וברכות הנהנין .וכשהם רואים כיצד האדם
דאיתא בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ח), עובד את הקב"ה באכילתו ובשתייתו
שכאשר נפטר רבי בון בר רבי חייא ,עמד בקדושה ,מתגלה לפניהם מעלה שאינה
רבי זעירא והספידו על פי הכתוב שייכת אצלם .ועל כן אינם רוצים להיפרד
"מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה מן האדם ,מחמת גודל מעלת עבודתו
יאכל" (קהלת ה:יא). בעולם הזה .ומנחמים אותם כביכול בענין
הבשמים ,עד שישובו ויראו את עבודת
והמשיל למלך ששכר פועלים רבים ,והיה ישראל בשבת הבאה.
ביניהם פועל אחד שעשה בשתי שעות
יותר ממה שעשו האחרים במשך כל היום. וכן פירש בספה"ק אגרא דכלה (פ' וירא)
וכשבאו לקבל שכרם ,ותמהו על השכר את דברי הפיוט 'כל מקדש שביעי',
המרובה שקיבל אותו פועל ,השיב להם 'סועדים בו לברך שלש פעמים'.
המלך שכבר הספיק לעשות בשתי שעות שלכאורה תיבת 'לברך' מיותרת .אלא
יותר ממה שעשו הם ביום שלם .כן היה שעיקר כוונת הסעודה היא להנות את
רבי בון בר רבי חייא ,שאף שלא חי אלא הנשמה ע"י ברכת המזון.
עשרים ושמונה שנה ,הספיק לעמול הרי שדווקא מפני שהאדם בעל גוף ,ויש
בתורה ולהשיג בה מה שתלמיד ותיק אינו לו צרכים גשמיים ונסיונות ,והוא מקדש
יכול להשיג במאה שנה. את מעשיו ועובד בהם את בוראו ,זוכה
הרי שאין שלימות האדם נמדדת במספר הוא לשלימות מיוחדת שאין למלאכים
שנות חייו ,אלא במה שזכה לפעול חלק בה.
משנת השבוע כח
והייתי סבור או בי או בך ,עכשיו רואה ולעשות במשך שנותיו .ויש שזוכה
אני שהם גדולים ממני וממך'. להשלים בזמן מועט מה שאחרים אינם
משלימים בשנים רבות .והביא בזה
ונאמר בהם "וימת נדב ואביהוא לפני ה'
מאגרת המוסר המיוחסת להרמב"ם לבנו
בהקרבם אש זרה לפני ה' במדבר סיני
רבי אברהם ,שכתב 'אשריו למי שחתמו
ובנים לא היו להם" (במדבר ג:ד) .ומבאר
ימיו מהרה בלא טרדת נפשו'.
בדרך דרוש ,שאילו היו להם בנים היו
נשארים בעולם כדי לחנכם .אולם מאחר והקשה החתם סופר ,שהרי מצינו צדיקים
שכבר הגיעו למדרגה עליונה ולתכלית גדולים המאריכים ימים ושנים ,אף
הקירוב להקב"ה ,ולא היו להם בנים שבוודאי השלימו את נפשם כבר בימי
להדריכם בעבודת ה' ,נסתלקו מן העולם. נעוריהם .וגם נאמר "יראת ה' תוסיף ימים
ושנות רשעים תקצרנה" (משלי י:כז) ,הרי
והנה אמרו חז"ל (סנהדרין נב ,).שהיו נדב
שאריכות ימים היא ברכה ליראי ה' .ואם
ואביהוא אומרים 'מתי ימותו שני זקנים
כבר הגיע האדם לשלימותו ,לשם מה
הללו ואני ואתה ננהיג את הדור' .ויש
ניתנות לו שנות חיים נוספות.
לבאר בדרך זו ,שלא היתה כוונתם לבקש
את פטירת משה ואהרן ,אלא שידעו ומיישב ,שיש מעלה מיוחדת באריכות
שכבר הגיעו למדרגות גדולות ,וסברו ימיהם של תלמידי חכמים וצדיקים ,שאין
שאם לא תהיה להם שליחות להנהיג את עבודתם נוגעת לעצמם בלבד ,אלא
ישראל ,לא יהיה להם עוד צורך להישאר עליהם לחנך את בניהם ואת תלמידיהם
בעולם לאחר השלמת עבודתם .שהרי ולהשפיע תורה ויראת שמים לאחרים.
'ובנים לא היו להם' ,ולא היתה מוטלת ולכן אף לאחר שכבר השלימו את נפשם,
עליהם שליחות חינוך הבנים והמשכת יש צורך שיאריכו ימים כדי שיוכלו
הדורות .לפיכך ציפו שתימסר לידם להעמיד דורות נוספים בדרך התורה .ואין
הנהגת ישראל ,כדי שיוכלו להוסיף זו טרדה לנפשם ,אלא זכות גדולה היא
ולהשפיע בעולם. להם להשפיע על אחרים.
נמצא שיש לאדם תכלית נוספת בעולם ועפ"ז מפרש את הכתוב "והותירך ה'
מלבד שלימותו הפרטית ,והיא להשפיע לטובה בפרי בטנך" (דברים כח:יא) ,שאף
על אחרים ולהמשיך את דרך התורה לאחר שהשלים האדם את נפשו ,הקב"ה
והקדושה לדורות הבאים. מותיר לו שנות חיים לטובת בניו
ותלמידיו ,כדי שגם הם יגיעו לשלמותם.
ומעתה יש לבאר מה שביקש אברהם
אבינו שתהא הזקנה בעולם .שרצה שיחיו וכעין זה מבאר החתם סופר (במדבר ג:ד)
הדורות המבוגרים יחד עם הדורות את ענינם של נדב ואביהוא ,שהיו גדולים
הצעירים ,כדי שיוכלו להשפיע עליהם במעלתם ,וכמו שפירש רש"י על הכתוב
מחכמתם ומתורתם ולמסור להם את דרך 'בקרובי אקדש' (ויקרא י:ג) ,שאמר משה
עבודת ה' .כי לא די בכך שיגיע האדם רבינו לאהרן' :אהרן אחי ,יודע הייתי
עצמו לשלימותו ,אלא עליו לדאוג שגם שיתקדש הבית במיודעיו של מקום,
הדורות הבאים ילכו בדרכיו.
כט משנת השבוע
הכתוב "ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו ובזה יובן מה דאיתא בגמרא (ב"ק צז,):
כי לקח אותו אלקים" (בראשית ה:כד). שמטבּע שטבע אברהם אבינו היה בו 'זקן
ומבואר בדברי חז"ל (זוהר חדש ,מדרש וזקנה מצד אחד ,ובחור ובתולה מצד
רות; תרגום יונתן בראשית שם) ,שהקב"ה אחר' .כי ענינו של אברהם אבינו היה
לקח את חנוך מבני אדם ועשאו למלאך לחבר את הדורות זה לזה ,שהזקנים
מט"ט. ישפיעו מחכמתם ומקדושתם על
הצעירים ,והצעירים יקבלו מהם וימשיכו
ויש להבין ,מדוע הוצרך הקב"ה לקחת
את עבודתם .וכענין שנאמר "כי ידעתיו
אדם מן העולם הזה ולעשותו למלאך,
למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
והלוא יש לפניו מלאכים רבים לאין
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"
מספר ,והיה יכול למנות אחד מהם להיות
(בראשית יח:יט).
מליץ יושר על ישראל.
וזהו הרמז בשני צדדי המטבע ,שאין עיקר
ומבאר ,שהמלאכים ,אף שהם גדולים
השלימות בזקנה לעצמה או בנעורים
בהשגותיהם העליונות ,אין להם גוף ואין
לעצמם ,אלא בחיבורם זה לזה ,כאשר
להם יצר הרע ,ולפיכך אינם משיגים את
הדור המבוגר מוסר את תורתו ואת דרכו
גודל הנסיונות העוברים על האדם בעולם
לדור הצעיר ,וממנו נמשכת הקדושה
הזה ,ואת הקושי שיש לו להתגבר על
לדורות הבאים.
יצרו ולעבוד את בוראו.
ולפ"ז יתבאר הכתוב 'ואברהם זקן בא
ולכן לקח הקב"ה את חנוך ,שהיה תחילה
בימים וה' ברך את אברהם בכל' .כי
אדם בעל גוף ,והעלהו למרום ועשאו
אברהם אבינו הגיע לשלימות גדולה
למלאך .שמאחר שכבר היה בעולם הזה
בעבודתו ,והיה בבחינת 'זקן' ,זה שקנה
והתנסה בנסיונותיו ,יכול הוא להבין את
חכמה .אולם לא הסתפק בשלימותו שלו,
הקשיים העוברים על ישראל וללמד
אלא ביקש להמשיך את עבודתו לדורות
עליהם זכות לפני הקב"ה.
הבאים.
ומובא בספה"ק צמח דוד להרה"ק רבי
וזהו 'וה' ברך את אברהם בכל' ,בגימטריא
דוד מדינוב זי"ע (ליקוטי אמרים ,תפילה),
'בן' ,כי שלימות הברכה היא כאשר זוכה
מעשה שהיה בימי הרה"ק רבי מנחם
האדם להעמיד בנים ולהמשיך בהם את
מענדל מרימנוב זי"ע ,שבאו לפניו
קדושתו .ולפיכך סיים רש"י 'ומאחר
נשמות מעולם העליון בקובלנה על
שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה' ,כדי
הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב
שגם יצחק יעמיד תולדות ותימשך
זי"ע ,שהיה יושב בבית דין של מעלה
עבודת ה' דור אחר דור.
ומחמיר בדינם ,מחמת גודל קדושתו שלא
היה יכול להשיג את חולשתם עבודת הצדיקים להליץ יושר על ישראל
ונסיונותיהם .עד שפעלו שיתמנה דיין והנה ביום זה חל גם יומא דהילולא של
אחר תחתיו ,שיוכל ללמד עליהם זכות. הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע .ומובא
ובזה פירש את הכתוב "אל תזכר לנו בשמו ששמע מאביו בשם זקנו ,הרה"ק
עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי השר שלום מבעלזא זי"ע ,לבאר את
משנת השבוע ל
בשולחן ערוך (או"ח סי׳ תר"ע סע׳ ב'). דלונו מאד" (תהלים עט:ח) .שלא ידונו
אמנם כתב הרמ"א שיש קצת מצוה אותנו לפי מדרגותיהם של הדורות
בריבוי הסעודות ,מפני שהיו הימים הללו הראשונים ,שהיו גדולים ונשגבים .כי
ימי חנוכת המזבח. בדורות האחרונים נתמעטו הכוחות
והמדרגות ,וראוי לדון כל דור לפי ערכו.
וביאר הלבוש (שם) ,שהחילוק בין חנוכה
לפורים הוא מצד מהות הגזירה וההצלה. וכעין זה פירש ביערות דבש (ח"א ,דרוש
כי בימי הפורים היתה הגזירה על גופם י' ,ד"ה והיות אבותינו) את הכתוב "אבותינו
של ישראל ,להשמיד להרוג ולאבד את חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו"
כל היהודים .וכיון שההצלה היתה הצלת (איכה ה:ז) ,עפ"מ דאיתא בגמרא (יבמות
הגוף ,נקבעו הימים למשתה ולשמחה קכא ):שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט
בסעודה גשמית. השערה .שבדורות הראשונים ,מחמת
גודל מעלתם ,היו נענשים בחומרה אף על
אבל בימי החנוכה עיקר הגזירה היתה על
חטא בשוגג .ואילו בדורות האחרונים,
רוחניותם של ישראל' ,להשכיחם תורתך
מחמת ירידת המדרגות ,אין דנים אותנו
ולהעבירם מחוקי רצונך' .שלא ביקשו
באותה מידת הדין ,ואף מה שהיה נחשב
היוונים להשמיד את גופם של ישראל,
אצל הראשונים לעון חמור ,אנו סובלים
אלא לבטל מהם את התורה והקדושה.
אותו ואין נענשים עליו כמותם.
ולפיכך נקבעו ימי החנוכה להלל
ולהודאה ,ולא לחיוב משתה ושמחה. ולפיכך צריכים אנו למליצי יושר,
לצדיקים שהכירו את מציאות העולם הזה
והנה לפ"ז היה מקום לומר ,שמאחר
ואת חולשת הדורות ,ויוכלו ללמד זכות
שעיקר ענין החנוכה הוא קדושת הנשמה
על ישראל ולעורר עליהם רחמים לפני
והרוחניות ,הרי שעבודת האדם בימים
אביהם שבשמים.
אלו צריכה להיות בהשגות עליונות
ובעבודת הנשמה ,ולא בהעמדת תולדות ענין חנוכה והברכה בבנים תלמידי חכמים
ובעניני העולם הזה. והנה עומדים אנו לקראת שבת מברכים
אולם באמת מצינו להיפך ,שהרי אמרו חודש כסלו ,וכבר מתחילים להתכונן
חז"ל (שבת כג' ):הרגיל בנר הויין ליה בנים לימי החנוכה הבאים עלינו לטובה .כי
תלמידי חכמים' .ונמצא שדוקא מצות כשם ששבת קודש משפיעה קדושה
הנר ,שענינה אור התורה והקדושה, וברכה על כל ימות השבוע ,כך יש בחינה
מביאה ברכה בהעמדת בנים תלמידי בראש חודש המשפיעה על כל ימות
חכמים. החודש .וממילא שבת מברכים חודש
כסלו כבר כוללת בתוכה את ההכנה
והענין הוא שאין סתירה בין עבודת לאורות הגדולים של ימי החנוכה.
הנשמה ובין המשכת הדורות .אדרבה,
ככל שהאדם מתעלה יותר בעבודת ה', והנה מצינו חילוק בין ימי הפורים לימי
וזוכה לקדש את עצמו ואת מעשיו ,כך החנוכה .שבפורים יש חיוב משתה ושמחה
יכול הוא להשפיע קדושה גדולה יותר על וסעודת פורים ,ואילו בחנוכה אין חיוב
בניו ועל הדורות הבאים. סעודה מעיקר הדין ,וכמו שנפסק
לא משנת השבוע
בעבודת ה' ,כך הוא יכול להשפיע קדושה ויש להוסיף בזה על פי דברי הגה"ק רבי
גדולה יותר על בניו. יהונתן אייבשיץ זי"ע ,בביאור המעשה
המובא בגמרא (ברכות י ).בחזקיהו מלך
וכעין זה מסופר על הרה"ק הדברי חיים
יהודה ,שכאשר חלה בא אליו ישעי'
מצאנז זי"ע ,שאמר שבניו הצעירים
הנביא ואמר לו "צו לביתך כי מת אתה
צריכים לכבד את אחיהם הגדולים מפני
ולא תחיה" (ישעי׳ לח:א) .ושאל חזקיהו על
שהם גדולים מהם בשנים ,ואילו הגדולים
מה נגזרה עליו גזירה חמורה זו ,והשיב לו
צריכים לכבד את הצעירים ,מפני שנולדו
הנביא מפני שלא עסק בפריה ורביה.
לעת זקנתו ,לאחר שכבר נתעלה
למדרגות גבוהות יותר בקדושה .וכן ידוע ואמר לו חזקיהו ,שראה ברוח הקודש
שאביו של הבעש"ט הק׳ זי"ע היה כבן שעתידים לצאת ממנו בנים שאינם
מאה שנה בעת לידתו ,לאחר שכבר הגיע הגונים ,ועל כן נמנע מלהעמיד תולדות.
למדרגות גדולות ונשגבות. והשיב לו ישעי' 'בהדי כבשי דרחמנא
למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד
ולפ"ז חשב חזקיהו ,שאם ימתין עד שיגיע
ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא
למדרגה עליונה עוד יותר ,יוכל להעמיד
לעביד' .כלומר ,אין לך לעסוק בנסתרות
בנים הגונים ,ולא יתקיים מה שראה ברוח
דרכי שמים ,אלא עליך לקיים את המצוה
הקודש .אולם ישעי' הנביא אמר לו 'צו
המוטלת עליך ,והקב"ה יעשה כרצונו.
לביתך' ,שאין האדם יודע כמה שנים עוד
נותרו לו לחיות ,ואינו רשאי לדחות את ואמר לו חזקיהו 'השתא הב לי ברתך,
המצוה מפני חשבונות אלו. אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי
מנאי בנין דמעלו' .והשיב לו ישעי' שכבר
וזהו שאמר לו 'בהדי כבשי דרחמנא למה
נגזרה עליו הגזירה .אך חזקיהו לא
לך' ,שאין לאדם לחשב חשבונות על
נתייאש ,ואמר לו 'כך מקובלני מבית אבי
העתיד ,ולדחות את המוטל עליו מפני
אבא ,אפילו חרב חדה מונחת על צוארו
התקוה שיגיע לאחר זמן למדרגה גבוה
של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'.
יותר .אלא עליו לעשות עתה את רצון
הקב"ה ,ולהניח את התוצאות בידו והקשה רבי יהונתן אייבשיץ ,וכי מפני
יתברך. שראה חזקיהו ברוח הקודש שעתידים
לצאת ממנו בנים שאינם הגונים ,היה
ובזה יש לבאר גם את ענין אברהם אבינו,
רשאי להימנע ממצות פריה ורביה? והלוא
שזכה להעמיד את יצחק לעת זקנתו,
מצוה זו מוטלת עליו בכל אופן .ומה היתה
בהיותו בן מאה שנה ,לאחר שכבר הגיע
סברתו של חזקיהו לדחות את קיום
למדרגות גבוהות ונשגבות .והיה מקום
המצוה.
לחשוב שגם יצחק צריך להמתין שנים
רבות עד שיגיע למדרגה דומה ,ורק אז ומבאר בדרך דרוש ,שחזקיהו לא ביקש
ישא אשה ויעמיד תולדות. להימנע לגמרי מהעמדת תולדות ,אלא
חשב לדחות את הדבר עד שיגיע למדרגה
וזהו שאמר הכתוב (בראשית כד:א) "ואברהם
גבוה יותר של קדושה והתפשטות
זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל".
הגשמיות .כי ככל שהאדם מתעלה יותר
שאע"פ שאברהם כבר היה זקן ובא
משנת השבוע לב
אברהם אבינו' ,וה' ברך את אברהם בכל'. בימים ,וזכה להעמיד את יצחק לאחר
ופירש האבן עזרא (שם) ,שנתברך 'באורך שהגיע למדרגות עליונות ,מ"מ לא רצה
ימים ועושר וכבוד ובנים ,מכל חמדת שיצחק ימתין עד שיגיע אף הוא
האדם' .ונזכה לכל הברכות הכלולות בזה, למדרגות אלו.
כפי כל הפירושים שנאמרו בו ,באריכות
ולפיכך פירש רש"י' ,בכל' עולה בגימטריא
ימים ושנים טובות ,בבריאות הגוף
'בן' ,ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו
והנפש ,והרחבת הדעת .ונזכה לבנים ובני
אשה .כי אף שהמדרגות העליונות הן דבר
בנים עוסקים בתורה ובמצוות ,ולהשיא
גדול ונשגב ,מ"מ אין לדחות מפניהן את
את בנינו ובנותינו בזיווגים הגונים,
המצוות המוטלות על האדם .ורצון הקב"ה
ושנזכה לכל הישועות ולכל ההשפעות
הוא שיעבוד אותו בתוך העולם הזה,
הטובות.
ויקיים את המוטל עליו בשעה הראויה
ובפרט עתה ,כאשר עומדים אנו לקראת לכך.
חודש כסלו וימי החנוכה ,יעזור הקב"ה
וזהו גם ענין החנוכה ,שעיקרו אור התורה
שיקוים בנו 'הרגיל בנר הויין ליה בנים
והנשמה ,ואעפ"כ אמרו בו 'הרגיל בנר
תלמידי חכמים' ,ושימשך אור התורה
הויין ליה בנים תלמידי חכמים' .כי
והקדושה לבנינו ולבני בנינו עד עולם.
תכלית אור הקדושה אינה שתישאר אצל
ויקוים בנו הכתוב (תהלים ס:ו) "נתתה
האדם בלבד ,אלא שתימשך גם לבניו
ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה",
ולדורות הבאים .וכאשר האדם מדליק
שהארת הנס דחנוכה תעורר גם עתה
את אור הקדושה בתוך ביתו ,ועושה את
עלינו השפעת נסים וישועות וכל טוב
המוטל עליו מתוך אמונה ובטחון
(בני יששכר כסלו טבת ,מאמר ד' אות פ"ה).
בהקב"ה ,זוכה הוא שאור זה יאיר גם
ונזכה במהרה לגאולה השלימה בביאת
בבניו ובבני בניו.
משיח צדקנו ,מתוך רחמים וחסדים,
במהרה בימינו אמן. והשי"ת יעזור שנזכה כולנו לברכתו של
❖
ליל שב"ק חת"ק
עוד ,ונ"ל דאיתא (מו"ק יח ):בתורה "ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח
ובנביאים ובכתובים שמן השמים נגזר אשה האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על
לאיש .מתורה דכתיב "מה' יצא הדבר". ידיה עשרה זהב משקלם" (כד:כב) .וברש"י
ומנביאים גבי שמשון כתיב "כי מה' היא" בקע -רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת:
(שופטים יד:ד) .ומכתובים "בית והון נחלת ושני צמידים -רמז לשני לוחות מצומדות:
אבות ומה' אשה משכלת" (משלי יט:יד). עשרה זהב משקלם -רמז לעשרת הדברות
למדת שזיווג האשה לאיש לא מצד בחירתו, שבהן ,עיי"ש .וצ"ב.
אלא כבר נגזר עליו.
בתורה כתיב "מהוי' יצא הדבר" (שם:נ).
ומצינו בכל מקום יום שמועה כבפניו דמי בחת"ס כתב ,נתקבל התפלות כדבעי .וכתב
לג משנת השבוע
ומצינו שכל יציאת מצרים היה בזכות מה (מו"ק כז .):דרך משל מי שזוכה מן השמים
שבני ישראל יקדימו נעשה לנשמע בהר על צד איזה סיבה במתנה ,אע"פ שבשעה
סיני ,כמו שנאמר (שמות ג:יא-יב) "ויאמר ששמועה באה באזנו כבר עברה הסיבה
משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה ומתנה כבר שלו היא ,אפ"ה כבפניו דמי
וכי אוציא את בני ישראל ממצרים .ויאמר כי כאילו היום נהיה הסיבה ונתינת המתנה.
אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך
'מה' יצא הדבר' ,דהיינו אשה לאיש כבר
בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את
נגזר מן השמים
האלקים על ההר הזה".
והנה אליעזר היה סובר שאשה לאיש אין
ופירש"י ,מי אנכי -מה אני חשוב לדבר עם
נגזר מן השמים ,אך מצד בחירתו .ואמר
המלכים .וכי אוציא את בני ישראל -ואף אם
להם להשיבו דבר ,ואם לאו יפנה לצד אחר.
חשוב אני ,מה זכו ישראל שתעשה להם נס
והשיבו לו 'מה' יצא הדבר' ,דהיינו אשה
ואוציאם ממצרים .ויאמר כי אהיה עמך -
לאיש כבר נגזר מן השמים ,ו"לא נוכל דבר
השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון,
אליך רע או טוב :הנה רבקה לפניך קח ולך
שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה ,לא שלך
וגו' כאשר דבר ה'" (כד:נ-נא) ,דהיינו שדיבר
היא ,כי אם משלי ,כי אהיה עמך .וששאלת
כבר" .ויהי כאשר שמע" ,שלא מצד בחירתו
מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים ,דבר
הוא אך כבר נגזר מן השמים" ,וישתחו
גדול יש לי על הוצאה זו ,שהרי עתידים
ארצה לה'" (שם:נב) על הבשורה הטובה,
לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה
דנודע לו עכשיו שעיקר הנס כבר נעשה
חדשים שיצאו ממצרים.
והיום הוא בשורת הנס .וזהו דבר חדש
התפילין של יד ותפילין של ראש שצריכין להודות על בשורת הנס ,אע"ג
הם בבחינת נעשה ונשמע שכבר עבר הנס .לכן דקדק רש"י ז"ל
בלשונו הצח ונקי מכאן שמודים על בשורה
ועפ"ז אפשר לבאר הטעם שהמצוה
טובה ,ודו"ק (תורת משה חיי שרה עמ' פ"ח
הראשונה שקיבלו ביציאת מצרים הוא
חת"ס רפ"ס עמ' רנ"ד).
מצות הנחת תפילין ,ושתי הפרשיות של
התפילין ,קדש והיה כי יביאך .כי איתא והיה טרם יקראו ואני אענה
בספה"ק ,שהתפילין של יד הוא כנגד נעשה, לפעמים מתקיים הפסוק (ישעי' אמנם
והתפילין של ראש הוא כנגד נשמע .והיות סה:כד) "והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם
שכל יציאת מצרים היה בזכות שהם יקדימו מדברים ואני אשמע" ,שלמרות שעדיין לא
בהר סיני נעשה קודם לנשמע ,לכן תיכף התפללו לפני השי"ת ,מ"מ היות שיש רצון
ביציאתם נמסר להם בחינת נעשה ונשמע על ותשוקה להאדם להתפלל ,עונה לו השי"ת
ידי התפילין של יד ושל ראש. עוד בטרם שהוא קורא ומתפלל בפועל.
ועפ"ז מובן מה שנפסק בשו"ע ,שעיקר וכח זה קיבלו בני ישראל במעמד הר סיני,
הזמן שצריכים להיות מעוטר בתפילין ,הוא כשהקדימו נעשה לנשמע ,לכן שילם להם
בשעת קריאת שמע ושמונה עשרה ,ומבואר השי"ת שכרם במדה כנגד מדה ,שכביכול
במשנה ברורה שיש צד לומר ,שאם התפלל יקדים בחינת נעשה ,להוריד ההשפעות
שמונה עשרה בלי התפילין ,צריך לחזור שהם רצו להתפלל עליה ,עוד בטרם יקראו.
משנת השבוע לד
מקום הוא מקבל על עצמו לעשות כל מה ולהתפלל .ויש להבין מהו השייכות בין
שהשי"ת יצוונו .וזהו גם כן סוד התפילין, שמונה עשרה לתפילין .הרי לכאורה איפכא
כמו שנפסק בשו"ע ,שצריכים לכווין מסתברא ,כי שמונה עשרה הוא בבחינה
שהתפילין של יד הוא כדי לשעבד כל אחת היסח הדעת מהתפילין ,שהרי צריכים
מחשבות ותאוות לבנו לעבודתו יתברך להיות כל כולו שקוע בכוונת התפילה ,ואם
שמו ,והתפילין של ראש הוא כדי לשעבד כן איך יתכן שההלכה הוא להיפך ,שדייקא
כל החושים והכוחות להשי"ת ,ונמצא שעל בשמונה עשרה צריכים להיות מעוטר
ידי הנחת תפילין משעבדים כל הרצונות בתפילין.
להשי"ת ,ולכן הוא ממש בחינת נעשה
וע"פ הנ"ל מובן ,כי התפילה עצמה צריכה
ונשמע.
רחמים גדולים שתהיה בכוונה הראויה ,בלי
וזהו היה מרומז בזה שנתן בקע רמז לשקלי שום מחשבות זרות ופניות ,ולכן מקדימים
ישראל בקע לגלגלת :הכוונה נגד הקרבנות, מקודם התפילה להניח התפילין של יד ושל
שזה עיקר תפלות במקום קרבן תקנו ,וכן ראש ,שהוא בחינת נעשה ונשמע כמו
ושני צמידים -רמז לשני לוחות מצומדות: שנתבאר ,וכך מתקיים בבני ישראל הפסוק,
שג"כ באו מכי נעשה ונשמע ,וכן עשרה זהב והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים
משקלם -רמז לעשרת הדברות שבהן: ואני אשמע ,ונמצא שעוד לפני התחלת
והכוונה שטרם יקראו ואני אענה. תפילת שמונה עשרה כבר נענים ,וממילא
גם אם חלילה יכשלו במחשבות זרות
השי"ת יזכור לנו לטובה זכות אבות
וכדומה ,כבר תהיה התפילה מקובלת
ואמהות וקבלת התורה וישפיע דיינו טרם
ומרוצה לפני הקב"ה.
יקראו ואני אענה בבני חיי ארכי ומזני רויחי
וסייעתא דשמיא וכל ברכאן דלעילא והנה הטעם שהתפילין הוא אכן בחינת
ודלתתא ובקרוב נזכה לביאת משיח צדקנו נעשה ונשמע ,כי נעשה ונשמע פירושו,
בב"א. שהאדם מבטל לגמרי כל רצונותיו להשי"ת,
שהרי עוד לא שמע מה יצווה עליו ה' ,ומכל
❖
שבת מברכים
ההורים שלו ,ולפעמים יחפש ולא ימצא. "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר
אבל כאשר מחפש לקיים מצות פרו ורבו ,אז לא נוכל דבר אליך רע או טוב" (כד:נ) .ובגמ'
ימצא. (מו"ק יח ):דרשו מה' אשה לאיש מקרא זה
"מהוי' יצא הדבר".
וזהו הכוונה 'אשא עיני אל ההרים',
שמחפש כמו ההורים ,אז 'מאין יבוא' .אבל זקה"ק בעל שיבת ציון מבאר מ"ש "שיר
כאשר מחפש רק 'עזרי מעם ה'' ,אז 'עושה המעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא
שמים' קאי על האיש' ,וארץ' על האשה - עזרי" (תהלים קכא:א) ,הכוונה כי לפעמים
במילי דשמיא כהאיש ובמילי דארעא כהאשה. אדם חושב שצריך להיות זיווג בדוגמת
לה משנת השבוע
בלבו שלא להתחתן עם הכנענים ,ומן "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'"
השמים הסכימו על ידו ,ומן השמים הכריזו החיד"א בספרו פני דוד (בראשית ה:כו)
עליו מה שעתיד לעשות. עה"פ "מה' יצא הדבר" .ואיתא במדרש (ב"ר
ושנוי בנביאים מאי היא ,בענין שמשון ס' י') מהיכן יצא ,ר' יהושע בר נחמיה בשם
דכתיב "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא" ר' חנינא בר יצחק ,מהר המוריה יצא .ורבנן
(שופטים יד:ד) .ואפשר להיות שהוא לקה אמרי מהיכן יצא" ,ותהי אשה לבן אדוניך
שנקרו עיניו על אשר הלך אחר ראות עיניו, כאשר דבר ה'" ,ע"כ.
כדכתיב "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" ואיכא למידק במאי פליגי .ואפשר לפרש,
(שם:ג) .ועוד כשנצמא למים (שם טו:יח) ,יען ואקדים מה שמצאתי בקיצור שבלי הלקט
כי נתאוה לדבר טמא ,הרוו צמאונו מדבר (ח"ב כ"י סי' ס') וז"ל [קצת בקיצור] ,אם מה'
טמא [לחי החמור] .ואם מה' נגזר לו להיות אשה לאיש ,למה יענש האדם אם לא ישא
לו אותה האשה לאשה ,למה יענש. בת טובים ,ועל שום זיווג שיעשה שלא כדין
א"כ מהו שאומר "לא ידעו כי מה' היא", משמץ פסול וכמה עונשים לנושא אשה
שלא מנעו על ידו מן השמים ,אלא בדרך שלא כדין .והם אמרו כתוב בתורה שנוי
שרצה ללכת בה הוליכוהו .אעפ"י שכתוב בנביאים ומשולש בכתובים דמה' אשה
"כי תואנה הוא מבקש מפלשתים" (יד:ד), לאיש .ועוד אמרו (סוטה ב ,.סנהדרין כב ).מ'
כמה ריוח והצלה לפני ה' לתת נקמת ה' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת
בפלישתים אם יעצוהו רעיוניו לבלתי לכת ואומרת בת פלוני לפלוני .א"כ למה יענש
אחר ראות עיניו .זהו תורף דבריו בקיצור. האדם על שום זיווג שיעשה שלא כדין,
והלוא מן השמים נגזרה לו .השיב ר' מאיר
מחלוקת השבולי לקט ורש"י אם שידוכים בר משה ,כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני.
הוא גזירת שמים או בחירת האדם
וכן מתרץ פ"ק דסוטה (שם) דפריך על אין
אמנם רש"י ז"ל בריש סוטה אמאי דפריך
מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו ,מדאר"י
על ר"ל דאמר אין מזווגין אלא לפי מעשיו
אמר רב מ' יום וכו' ,ומשני ל"ק כאן בזיווג
מהכרוז ,כתב וז"ל ,מי הוי זיווג לפי רשע
ראשון ,כאן בזיווג שני .שמעינן מינה דזיווג
וזכות ,והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו
א' הוא דהוי על פי בת קול ,וזיווג ב' הוא
וזכותו מכריזין זווגו .וא"ת הכל גלוי לפניו,
דהוי על פי מעשיו של אדם .ובזיווג ראשון
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ,כדאמר
נמי אפשר לו לאדם ללכת בדרך שישא
וכו' צדיק ורשע לא קאמר ,דאין זה בידי
ברכה מאת ה' ,וגם אפשר שילך בדרך שיטול
שמים ,עכ"ל.
מטרפסיה ועונשו ,כי הב"ק מכרזת ואינה
ודבריו נראין היפך שיטת הרב שבלי הלקט גוזרת דבר ,כי אם מגדת מה שהיצור עתיד
שכתב דהב"ק מכרזת לפי מעשיו שעתיד לעשות בין טוב לרע .אבל ביד היצור הוא
לעשות ,ואינה גוזרת .ורש"י סבר ,כיון לבחור בטוב ולמאוס ברע.
דמכריז הוי גזירה ,והכל בידי שמים חוץ
ובא וראה מ"ש רז"ל דבר זה כתוב בתורה
מיראת שמים .ואתיא כמ"ש המפרשים
וכו' 'מה' יצא הדבר' ,והמחשבה טובה ההיא
לדעת הרמב"ם בחקירת ידיעתו מכרחת,
מאין יצאת? אלא מאברהם אבינו שחשב
דודאי הוא ית' יודע הכל ,ואינו מכריח אלא
משנת השבוע לו
יצא הכרוז על אשתו ראשונה מפלשתים הדיבור .וכמו שפירש הרמב"ם (אבות פ"ג
ומה' הוא .ואם הוא לא הלך אחר עיניו היה מט"ו) הכל צפוי והרשות נתונה ,דהכל רואה
זוכה ליקח אותה ולגיירה גירות גמור, ויודע ,ועכ"ז הרשות נתונה:
והיתה כישראלית גמורה .אבל לפי שהלך
ואפשר דבהא פליגי במאמרינו הנז' דר'
אחר עיניו נתקלקל הדבר ולא זכה שתתגייר
חנינא בר יצחק אמר מהר המוריה יצא סבר
כהוגן ,ודוק:
כסברת הרב שבלי הלקט דבהר המוריה
אולי יש לומר בישוב הענין קצת בהקדם שנתקדש יצחק קדושת עולם משם יצא
דיוק הגמ' בסוטה שמכריזין בת פלוני דהב"ק ביצירה הכריזו עליו זיווג רבקה
לפלוני ,ולא פלוני לפלונית וכי"ב .ועיין דלפעולות אדם מה שעתיד להיות צדיק או
באחרונים מזה ובברכת המשנה ,ובמדרש הפכו כך יהיה הב"ק וא"כ מהר המוריה יצא
האיתמרי דהבעל צריך להיות מבוגר .אמנם דשם נזדכך יצחק מאד .ורבנן סברי כשיטת
בתוס' משמע דאפי' שלא נולדה מכריזים רש"י דזיווג ראשון לא תלי במעשים ,ולכך
כשהפלוני הולד .ובזוה"ק שעד הנישואין אמר "ותהי אשה לבן אדוניך" ,כלומר
נקראת בת פלוני ולא בשמה .ובאגרא דכלה בהיותו בן אדוניך ביצירה דעדיין לא ניכר
(פ' לך לך) מכאן דלא לקרות אשה בשמה מהו יצחק יצא ב"ק ,כי זיווג ראשון אינו
אלא בת פלוני כדברי הספר חסידים .ובבן תלוי במעשים:
יהוידע (סוטה ב').
ודברי הש"ס מוכחי כרש"י דמשני כאן
למה נשים אינן מצווים בפר"ו בזיווג ראשון כאן בזיווג שני .דאי כהרב
אמנם לענ"ד בהקדם דברי כ"ק אאדמו"ר שבולי הלקט ,אימא תרוייהו בין בזיווג
הגה"ק זי"ע שמביא בספרו משנה הלכות ראשון בין בזיווג שני דהכרוז לפי מעשיו אך
הטעם למה אין אשה מצוה במצוות פרי' אינו גוזר .ומאי דק"ל להרב שבלי הלקט
ורבי' ,וכתב שהתורה "דרכיה דרכי נועם מנושא אשה שלא כדין וכו' לק"מ ,דב"ק
וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג:יז) .והיות מכזרת בת פ' לפ' .ואם הוא קלקל מעשיו
דאמרז"ל (שבת לא ):על שלש עבירות נשים אינו זוכה לבת זוגו ודבקתו הרעה .בפרק
מתות בשעת לידתן ,ובכלל כל המצוה כאן הכונס אשה שאינה הוגנת ,כי חטאו גרם
על האשה ,דהיא מוסרת נפשה והיא מכנסת שלא זכה לישא בת זוגו .ונש"א הצעי"ר
עצמה לספק סכנה לפעמים ,והתורה 'דרכיה האשה הקושית שלא חיברה היוצ"ר
מתחילה (וזה מפורש בזהר הקדוש ובכתבי
דרכי נועם' ,לא צוה הקב"ה להם המצוה.
משא"כ לשבת הוא ,כמו שארז"ל דבעי הקודש לרבינו האר"י זצ"ל בשער הגלגולים,
חוטרא לידה ומרה לקבורה (יבמות סה[ ):פי' ועיין בזוה"ק ח"א דף צ"א ע"ב).
בחברותא :וכי אינה צריכה אותה אשה עץ וענין שמשון (סוטה ט ):פריך והכתיב 'ואביו
שתישען עליו בזקנותה ,ולחפור בו קבר? ואמו לא ידעו כי מה' הוא' .ומשני כי אזל
כלומר :הרי צריכה אני לבן ,שיסעדני מיהא בתר ישרותיה אזל ,ע"ש .ויתכן לפי
בזקנותי וידאג לקבורתי]. מ"ש הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה)
ועד"ז אולי יש לומר דאי לאו שהיו מכריזים דשמשון גיירן ,אלא דאינהו לא נתגיירו
בת פלוני לפלוני ,והרי לא היתה מחויבת, באמת ואביקי בע"ז ,ע"ש .אפשר דלעולם
לז משנת השבוע
חיי שרה על הפסוק (בראשית כד:ז) 'הוא אלא מחמת כח הכרוז העליון מכניס בה
ישלח מלאכו לפניך'' ,ויברכו את רבקה' חשק להפלוני ,דאי לאו הכי לא הי' רצון
(שם:ס) ,מכאן נהגו האשכנזים לומר אליהו בכלל להתחתן ,ואחר הכרוז כל כך מעורר
הנביא בנישואין במוצאי שבת .נראה דלא בנפשא עד שטב למיתב טן דו מלמיתב
אמרו אליהו בכל מוצאי שבת אלא ארמלא (יבמות קיח :ועומ"ק) ,ומזה יש לה
בנישואין ,והוא בכלל 'הוא ישלח מלאכו הכח לקיים המצוה בשלימות ,ועל כן
לפניך' שביקש אברהם אבינו ,והוא תפלה מכריזים בת פלוני דייקא ,שירצה ויהיה רצון
על אליהו שיזמין לו זיווג ליצחק .ובהגהות ויתקיים שידוכים.
שם ציין לתוספות השלם (עמ' רנ"ב) שאליהו
וזה שאמרו מהוי' יצא הדבר לא נוכל לדבר
בא לעיר לזווג לכל אדם לפי מעשיו וכו'.
טוב ורע ,דהיינו שהרי שאלה את פיה
ולכך אומרים התחינה של אליהו במוצאי
ואמרה הן ,והכוונה שיש בכח ורצונה ללכת
שבת כדי שיצליחו ויולידו בנים טובים.
כי כן הכריזו משמים מתחילה בת פלוני
כדברי האר"י הק' ובס' זרע שמשון רבקה ליצחק.
שהסגולה להתפלל על זיווג העליון מעורר
השי"ת ירחם וישלח כל הישועות ,וכבר
זיווג התחתון .וזה הכח של התפלה "אשא
אליהו יבא לבשר כדאי' בשו"ת משנה
עיני אל ההרים" שיהיה זיווג עליון ,ומזה
הלכות (חי"ט סי' רע"ט אות ג') ועל דבר
"עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ" (תהלים
להתפלל על זיווג ואיזה סגולה ,לפענ"ד
קכא:א-ב) .ובקרוב יתרבו זיווגים לעילא
לומר בכל מוצאי שבת קודש אליהו הנביא
ולתתא ,ויתברכו בכפליים בני חיי אריכי
כל הפזמון בכוונה ,ואי"ה יהיה לסגולה.
ומזוני רויחי ,וכל משאלות לבנו לטובה
בביאת משיח צדקנו בב"א. וראיתי לרבינו אביגדור על התורה פרשת
❖
קידושא רבא
יארצייט אמו של ראש הקהל הרה"ח דוד אריה פריעדמאן שליט"א
ובהדר זקנים' ,ומשמע' כל השומע שחבירו הרב חיד"א ז"ל בקונטרס נחל קדומים (פ'
מחרפו' :ודומה' ,ודומם שאינו עונהו: חיי שרה) ,הביא בשם אחד מחכמי אשכנז,
'ומשא' .שסובל כל מה שאומר לו' :חדד', "ומשמע ודומא ומשא" (בראשית כה:יד),
העושה דבר זה זוכה להתחדד בתורה ולומר שצריך אדם לשמוע ולשתוק ולסבול .ואי'
בה טעמים' :ותימא' ,כמו ולומר' :יטור', בשו"ת מפענח נעלמים (סי' ה') ,ואני תמה
ולא עוד אלא שזוכה לשמור' .נפיש' ,מצות על הרב ש'כל יקר ראתה עינו' (איוב כח:י),
נפישי' .וקדמה' ,שניתנו מקדם מימים ולא ראה שמאמר זה מובא ברמב"ם ז"ל
קדמונים: באגרת תימן .ובאמת כי כבר הראנו כ"ק
אדמו"ח שליט"א בתרגום המיוחס ליונתן
בליקוטים בסוף זאת זכרון מבאר הפסוק
יפאיתא ּו ְש ּת ּו ָקא ְוסוֹ ָב ָראֲ :ח ִר ָ
(שם:יד–טו) ּו ְצ ִמ ָ
"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך
טור נָ ִפיש ָו ֵק ְד ָמה: ימא יְ ּ
ְו ֵת ָ
ואומר לך בדמיך חיי" (יחזקאל טז:ו) .הנה
משנת השבוע לח
זכרון פ' בא דף ל"ב להרה"ק ר' יצחק יעקב ז"ל כתיב (תהלים לז:ז) "דום לה' והתחולל לו".
החוזה מלובלין זי"ע). פירשנו דאיתא (יומא כג ).המעביר על
מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו .וזהו 'דום
המדות הנפלאה מילי בסלע והרה"ק
לה'' ,פי' בשביל ה' ,כי יש שאינו משיב על
האלשיך "ועשית על שוליו רמוני תכלת
חרפתו בשביל שישבחוהו שהוא עניו
וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמוני
וסבלן .הגם שזה ג"כ טוב יותר תמיד
זהב בתוכם סביב" (שמות כח:לג) .והדיוק
משישיב על חרפתו ויתקוטט ,אעפ"כ אין זה
של 'בתוכם' ,כי מאחר שהיה פעמון אצל
האמת להעביר ממנו כל פשעיו.
רמון מה זה דוקא הפעמונים בתוך הרמונים,
כמו כן היו רמונים בתוך הפעמונים. לכן קאמר 'דום לה'' ,פירוש בשביל שזהו
רצונו יתברך שומעין חרפתן ואינם משיבין,
אלא הכתוב מורה לנו ,מאחר שהפעמון הוא
ונמצא שמעבירין על כל פשעיו שהם מזיד.
רמז ללשון המקשקש בתוך הפה ,והרמון
מכל שכן עוונות וחטאים ,ונעשה כקטן
הוא רמז לפה שאינו משמיע קול ,בל יחשב
שנולד שלא טעם טעם חטא .כמו שאמרו
שהרמונים בתוך הפעמונים .וכמו כן בין שני
חז"ל (יומא כב ):עה"פ "בן שנה שאול
דיבורים ישתוק אחת .על כן מדייק הכתוב
במלכו" (ש"א יג:א) ,כבן שנה שלא טעם
'ופעמוני זהב בתוכם' ,שבין שני דברים
טעם חטא .וזה והתחולל לו לשון לידה כמו
שישתוק ידבר דיבור אחד .ורמזו (מגילה יח).
"חולל אילות תשמור" (איוב לא:א) .וזה
מילי בסלע משתיקותא בתרי .ולא על חנם
'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך",
נתן השי"ת שתי אזנים ושתי עינים ופה אחד
לשון דמי [דומיה שתיקה] אומר לך בעולם
להורות שהחצי מה שישמע או יראה יגיד.
הזה ואומר לך בדמיך חיי בעולם הבא (זאת
❖
סעודת רעוד"ר
כ"ק אאדמור הגה"ק זי"ע ביאר בהקדם "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר
דברי הרבי מלובלין זי"ע ,דבשעת הודאה לא נוכל דבר אליך רע או טוב :הנה רבקה
צריך לבקש על העתיד ג"כ .ולהכי לגבי לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר
לאה כתיב אחרי הודאה 'ותעמוד מלדת' דבר ה' :ויהי כאשר שמע עבד אברהם את
עיי"ש .והוסיף דבבשורה טובה שייך דבריהם וישתחו ארצה לה'" (כד:נ-נב).
הודאה אפי' בלי בקשה .ובודאי בבקשה וברש"י ,וישתחו ארצה -מכאן שמודים על
יותר טובה ,אבל ההודאה לבד ממשיך בשורה טובה.
הבשורה טובה שיבוא ,עיי"ש.
"ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים
ואולי יש כאן עוד נקודה דהנה מצא את או עשור אחר תלך :ויאמר אלהם אל תאחרו
מוצא" :ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתי וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני:
וגו'" .דאיתא בגמ' (כתובות נז-.נז ):נותנין ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה :ויקראו
לבתולה י"ב חודש .מנא הני מילי ,דאמר לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה
קרא "תשב הנערה אתנו ימים או עשור". ותאמר אלך" (שם:נה-נח).
מאי ימים ,אלימא תרי יומא ,משתעי אינשי
לט משנת השבוע
שדרשוהו שבכו על עסק משפחות שנאסרו הכי [פי' ,לומר תחילה זמן קטן ואח"כ זמן
בעריות .ולכאורה מן התורה היו מותרין, גדול] אלא מאי ימים ,שנה .ואיתא במדרש
דכקטנים שנולדו דמי. (ב"ר ס' י"ב) 'תשב הנערה אתנו ימים' -אלו
שבעה ימי אבלו [של בתואל]' ,או עשור' -
והמשך חכמה תירץ שבכו על איסורן מכאן
אלו י"ב חודש שנותנים לבתולה לפרנס את
ולהבא בעריות .ובספר משנה הלכות (חי"ז
עצמה .ותמוה .ועיין בס' ארץ חמדה
סי' קפ"ח) הביא קושית האחרונים על המשך
להמלבי"ם ,ובשמע שלמה להר"ש אלגזי.
חכמה שהוא היפך מש"כ כק"ז המהר"ל ז"ל
והטעם שמעתי כי בתואל נפטרה ,והיות
בספרו גור אריה (בראשית מו:י ,במדבר יא:י)
שהיא בתוך שנתה ,וממילא איך לא תשתתף
דלא אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד
בשבעה ושלשים ויום השנה.
במתגייר בע"כ ,ועל כן לא הותרו ישראל
בקרובים אחר מ"ת כדין הגר כיון שקיבלו אמנם האמת דגר שנתגייר כקטן שנולד
התורה בכפיה ,ע"ש וכנ"ל. דמי .וצ"ב בדינה של רבקה אם הוה כגר
שנתגייר .ועיין במהר"ל (פ' ויגש) שכתב דעל
והביא בשם המהר"ל שבגירות בעל כרחו,
גירות ישראל בעת מתן תורה לא נאמר כלל
כמו שהיה במתן תורה שכפו עליהן הר
זה דכקטן שנולד דמי ,לפי שלא נאמר כלל
כגיגית ,לא נעשים כקטן שנולד .והביאור
זה אלא בגר שמרצונו בא לקבל עליו דת
ע"פ הגמ' (חגיגה ג ).שגרים נקראו 'נדיבי
יהדות .אך ישראל במתן תורה נכנסו לדת
עמים' ,ופרש"י שהתנדב עצמו לקבל
יהדות ע"י שכפה עליהן הר כגיגית ,ובגירות
מצוות ,ומשמע שמי שנעשה בעל כרחו אינו
בעל כרחם לא אמרו כגר שנתגייר דמי.
ככל גרים.
והביאור הוא ,דמה דהגר כקטן שנולד הוא
ומשו"ה בקבלת התורה היה כפיית ההר משום שעזב דתו מרצונו ונכנס לדת יהדות.
שישאר הקבלה בכפיה ,ועי"ז אין זה בכלל
והגאון מאוסטרובצא נקט כן אליבא דאמת,
כקטן שנולד דמי בכדי שישאר זכות אברהם
דכלפי משה רבינו היה דין גר שנתגייר
יצחק ויעקב.
מה"ט דלא היתה גירותו בכפיה .דהנה בגמ'
אבל מי שבא מרצונה ,כמו יפת תואר (זבחים קב ).שו"ט מי הסגיר את מרים
שאח"כ רצתה לבוא וכי"ב ,אז יש לה בצרעתה ,אהרן קרוב הוא ומשה זר הוא.
ההלכה כקטן שנולד דמי .ובזה יש לפרש וקשה ,למה לא אמר גם דמשה היה קרוב.
דכשאמרו תשב אתנו הנערה ימים או עשר ותירץ הגאון הנ"ל ,דאהרן היה קרוב למרים
כו' וכדברי הילקוט שיש דיני שבעה שלשים לפי שגירותו היתה בע"כ תחת ההר ,ולא
וכי"ב .ואי שקבלה גירות ,היות שנתנו לה אמרינן בזה גר שנתגייר כקטן שנולד .אכן
הצמידים וכו' והרי זה כפיתוי קטנה ,והוה משה עצמו שהיה על ההר לא הוי גביה
כאנוסה ואין לה דין גירות ,וממילא מחויבת גירות בע"כ ,וכקטן שנולד הוא ,ונמצא
כדין שאר בשר .וע"ז אמר אליעזר 'ושאלה שאינו קרוב.
את פיה' ואז נדע אי כקטן שנולד ואין
ובהקדמה לשב שמעתתא הקשה על מה
שייכות משפחתי כלל .וע"ז השתחוה על
שמצינו (שבת קל ).על הפסוק "וישמע משה
בשורה טובה שרצתה לבוא לכלל ישראל.
את העם בוכה למשפחותיו" (במדבר יא:י),
משנת השבוע מ
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות נ"ה ע"ב -נ"ו ע"א במסגרת דף היומי
[שיתחייב בנו לכבד המאמץ מדין כיבוד אב] תנן הלוקח או שניתן לו במתנה ,פטור
ודאי אי אפשר ,שהרי אין זה אביו ,ולזה לא ממעשר .ובגמ' ,מנה"מ ,אמר רב כהנא דאמר
צוותה התורה לכבדו מדין אב. קרא "בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך
לצאנך" (שמות כב:כח-כט) ,מה בניך אין
ומה שדן מטעם דינא דמלכותא שמכיר את
בלקוח ובמתנה ,אף צאנך אינו בלקוח
חוק האדאפשאן ,דבר זה ודאי אי אפשר
ובמתנה .ופרש"י (ד"ה בניך) ,דלא שייכא בהו
לאמרו ,דודאי אין כח במדינה לשנות דיני
לקיחה ומתנה ,אלא אצלו נולדו.
תורה ,וכנ"ל דאין הבן קנינו של אב .ועוד ,הני
ילדים המאומצים על פי חוקי הממשלה הם הנה בספר ויען אברהם (ח"א חו"מ סי' ט') דן
יורשים את המכונה 'אביהם' [המגדלם], בענין אימוץ ילדים [אדאפּשא"ן בלע"ז]
ובאמת הירושה ע"פ תורה שייך למשפחת ובנידון שהאב מסר זכות לאדם אחד לאמץ
האב ולא לילד המאומץ ,והרי זה גוזל ירושת בנו ,ולאחר זמן רצה לחזור בו .ותמה מדוע לא
המשפחה ,וזה גזל דאורייתא ממש. יוכל אב למכור לאחר זכותו או מצותו שיש
לו בבנו ,כדין מכירת זכות אחרת או מצוה
[ועי' בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קס"ז,
אחרת שאינה תלויה בגופו ,שאם מכרה
ק"ע ,ח"י סי' ר"ה-ר"ט) שאין שום ממשות
המכר קיים (כמבואר בפוסקים) וממילא זכה
בדיני עכו"ם לענין אימוץ ילדים ,והוא נגד
בו המאמץ .ועוד שבאותה מדינה שנעשה
התורה ממש ,וכמעט עוברים על כל התורה
ההסכם ביניהם מכיר חוק המדינה את חוק
כולה] .ואם העלם יעלימו מהילדים מקור
האימוץ ,וממילא יש כן משום דינא
מחצבתם ,מערבים משפחות כשרים עם
דמלכותא.
פסולים ,וגורמים לשכינה שתסתלק
מישראל. ורבינו בשו"ת משנה הלכות (חי"ט סי' שכ"ח)
כתב דזה אינו ,דאין לאב שום זכות על בנו
ועי' מה שכתב רבינו (ח"ג סי' כ"ו) בדין מי
למכרו ,כי הבן אינו קנינו שיוכל למכרו לאחר,
שמגדל ילד שאינו שלו ,אי מברך ברוך
וכדמבואר להדיא בסוגין .והא דמציאת קטן
שפטרני כשנעשה הילד בן י"ג ,וז"ל ,עוד י"ל
לאביו ,היינו דחכמים תיקנו כן משום איבה
טעם שאין לאמרה ,שאם יאמרה יאמרו
(עי' ב"מ יב .).ומה שכתב שיוכל למכור מצותו
הרואים שזה בנו ממש ,וכמו שרובם מהם
כמוכר מצוה אחרת צ"ע ,דודאי דאינו יכול
רוצים דוקא שהעולם ישכחו שאין זה בנו
אדם למכור מצוותיו לאחר .וענין יששכר
ממש ,ויחזקו אותו לבנו ממש ,ועי"ז ח"ו יבוא
וזבולון דייקא בלימוד התורה נאמרה .ואי
אח"כ לידי איסור ערוה ,שישתכח ממנו
כוונתו מצות כיבוד אב שיש לבנו עליו
משפחתו כלל וכלל.
מא משנת השבוע
לפרסם שאסור לקרוא קטן כזה בשם ומהאי טעמא רע עלי המעשה אשר נהגו
המגדלו ,אלא יקראו אותו בשם אביו בכמה בתי כנסיות אשר קוראים ילד כזה על
האמיתי ,ואם אין נודע לו שם אביו יקראו 'בן שם המגדלו פלוני בן פלוני ,ובעיני המון
אברהם' ולא בשם המגדלו ,שלא יצא מזה והעולם נראה ממש שהוא בנו ,והמגדלו איננו
מכשולות. אומר להקטן שהוא איננו אביו האמיתי ,ועי"ז
באים בעונ"ה כמה מכשולות .וע"כ טוב הי'
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע מב
שיעורי הלכה
בדר"ח חשון שנת תשפ"ג לפ"ק
הלכות קידושין – אהע"ז סי' ס"ב – ס"ה
משנה הלכות (חי"ב סי' תע"ט) ,וז"ל: פנים חדשות בשבת ויו"ט
האמנם ראיתי קדוש אחד מדבר מהר"ז שו"ע סע' ח' "יש אומרים שאינם נקראים
בינגא ז"ל מה שנותנין שלום לחבירו בשעת פנים חדשות אא"כ הם בני אדם שמרבים
קידוש לבנה ,דהוה ליה כאילו מקבל פני בשבילם .וי"א דשבת ויו"ט ראשון ושני הוי
שכינה .ומאחר שקיבל פני שכינה הו"ל כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית,
פנים מאירות (כמו שמצינו במשה "כי קרן אבל לא בסעודה שלישית ,וכן פשט המנהג.
אור פניו") ואיכא פנים חדשות ,ולפנים הג"ה ,ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז'
חדשות נותנים שלום ,ע"ש. ברכות בסעודה ג' ,ואפשר משום דרגילים
לבוא פנים חדשות .וי"א מטעם דרגילין
ואולי מהאי טעמא בשבת קודש שיש נשמה
לדרוש והדרשה הוי כפנים חדשות".
יתירה והוה ליה פנים חדשות ,ומברכים
ברכת חתנים אפילו בלי פנים חדשות של שבת קודש נחשבת פנים חדשות
אדם ,כיון שיש כאן פנים חדשות מדין מצד הנשמה יתירה
נשמה יתירה. הראשונים מביאים מדרש על כך שבשבת
עבודת ישראל :הסברא נותנת כהרמ"א אפשר לברך שבע ברכות אף שאין נמצאים
שיש לברך ש"ב בס"ג אנשים שהם 'פנים חדשות' .כי אמרו
במדרש' ,מזמור שיר ליום השבת ,אמר
בעבודת ישראל (סוכות) מבאר שהסברא א
הקב"ה פנים חדשות באו לכאן' .ובספרים
נותנת כדברי הרמ"א לברך שבע ברכות
פירשו שהפנים חדשות שיש בשבת הוא מצד
בסעודה שלישית ,דממה נפשך :אם השבת
האדם שמקבל נשמה יתירה ונהפך לאיש
הוה כפנים חדשות בסעודת שחרית אע"ג
אחר ,וממילא הוי פנים חדשות (עי' פרי
דהיה ג"כ קדושת שבת פנים חדשות בליל
צדיק פ' במדבר אות י"ח).
שבת ,מ"מ אמרינן כל סעודה קדושה
אחריתי היא .וכמבואר בדברי האריז"ל וכעין זה כתב כ"ק אאדמו"ר זי"ע בשו"ת
א
בראשונים פירשו בתרי אנפי כוונת המדרש ,או שעצם יום השבת הוי פנים חדשות ,או שהפנים
חדשות הוא מחמת הסעודה שמרבין לכבוד שבת .ראה מה שהרחבנו בזה במשנת השבוע פ' לך לך
תשפ"ב.
מג משנת השבוע
המזון מברך ז' ברכות ,וכן פשט המנהג ובספרי קבלה כי בלילה העליה למלכות,
(ובמדינות אלו נוהגין כסברא הראשונה, ובשחרית לצדיק יסוד עולם .לכן מהראוי
וי"א דאפילו לאשר ברא לחוד בעינן שתי לברך גם בסעודה ג' שיש בו עליה לכ"ע
כוסות) .וברכת אירוסין וברכת חתנים כנודע.
אומרים אותה על ב' כוסות ,אפילו מקדש בחוה"מ סוכות האושפיזין הם פנים חדשות
בשעת החופה (ונוהגין להפסיק ביניהם
ומחדש העבודת ישראל עוד :ולולא
בקריאת הכתובה)".
דמסתפינא הייתי אומר על חג הסוכות,
אומרים אותם על ב' כוסות כשאירע לחתן בתוך שבעת ימי המשתה
שלא יהיו מצוות עליו חבילות חבילות מברך כל יום ויום שבע ברכות ,משום דכל
מקור דעה הראשונה בשו"ע היא כמו יומא קדושה באנפיה נפשיה הוא ,כי
שמצויין בבאר הגולה ,בטור בשם תוס' אושפיזא דיומא דא איננו אושפיזא דיומא
(פסחים קב :ד"ה שאין) גבי בני חבורה אחרא כנודע .והיינו בימי חול המועד כי
שקדש עליהם היום ,דקתני התם על כוס ביו"ט עצמו א"צ פנים חדשות כמבואר
אחד אומר ברכת המזון ,ועל השני אומר בשו"ע.
קידוש וכו' שאין אומרים שתי קדושות על
חד מינן דסליק להתם אם הוא בגדר פנים חדשות
כוס אחד וכו' ,לפי שאין עושין מצות חבילות
במס' כתובות (עה ).אמר אביי ,וחד
חבילות [שנראה כמי שהיו עליו למשא
מינייהו [מבני ארץ ישראל ,רש"י] עדיף
וממהר לפרוק משאו (רש"י ,סוטה ה.]).
כתרי מינן .אמר רבא וחד מינן כי סליק
וכתבו התוס' דמטעם זה יש נוהגים שלא להתם עדיף כתרי מינן .ועפ"ז יש להסתפק
לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון ,אלא במי שהשתתף בשמחת נישואין בחוץ לארץ,
מביאין כוס אחר .וכתב בטור דכן נוהגים ואח"כ עלה לארץ ישראל עם החתן והכלה.
באשכנז וצרפת ,וכ"כ הרא"ש (פסחים פ"י וכיון דחד מינן כי סליק להתם כתרי מינהו,
סי' ח') כהתוס' הנ"ל. אולי יהא בגדר פנים חדשות לשבע ברכות
אומרים אותם על כוס א' בארץ ישראל (ראה שו"ת משנה הלכות שם).
דברכת המזון גורם לברכת הנישואין
***
ושיטת היש אומרים הוא בטור בשם מנהג
ספרד ,וכ"כ התוס' (שם) בשם רבינו
כוס של ברכת המזון וכוס של שבע ברכות
משולם .וטעמו ,דלא דמי לברכת המזון שו"ע סע' ט' "יש אומרים שאין לומר ז'
וקידוש שאין אומרים אותם על כוס אחד, ברכות על כוס ברכת המזון ,אלא מביא כוס
דתרי מילי נינהו .אבל הכא חדא מילתא אחר ואומר עליו ז' ברכות ,וחוזר ולוקח כוס
היא ,דברכת המזון גורם לברכת הנישואין. של ברכת המזון ואומר עליו בורא פרי
הגפן .וי"א שאין צריך אלא על כוס של ברכת
משנת השבוע מד
על איזה כוס אומרים דוי הסר אם יש להכין שני הכוסות קודם ברכת המזון
וכפי שאמרנו שהט"ז סובר שיש לומר דוי לשיטה הסוברת שצריך ב' כוסות מצינו
הסר על הכוס שמייחד לשבע ברכות ,ואחר פוסקים שסוברים שאסור להביא שניהם
דוי הסר מניחו ונוטל הכוס של ברכת לפני ברכת המזון .עי' מגן אברהם (או"ח
המזון ,ואח"כ חוזר ונוטל את הכוס של שבע סי' קמ"ז סקי"א) שהוכיח כן מגמ' (סוטה
ברכות .אולם עי' בית שמואל (ס"ק י"א) ח .).וכ"כ בקיצור שו"ע (סי' קמ"ט ס"א)
שדוי הסר אומרים על כוס ברכת המזון. דטוב שלא למלאות את הכוס לשש ברכות
וכבר כתב כן בדרישה (הנ"ל) דפשוט הוא עד לאחר ברכת המזון.
דאין מברכין דוי הסר אלא על כוס של ברכת
בדרישה (אות י"ח) הוכיח מלשון הטור
המזון ,דהא אין בו ברכה דשייך לומר שאין
'ולאחר שסיים ברכת המזון מניחו לפניו
עושין חבילות חבילות ,וכ"כ עוד הרבה
ומביאין לו כוס אחר ואומר עליו שש
פוסקים ,וכן הוא מנהג העולם.
ברכות' ,שיש ללמוד מכאן דאין צריך להביא
אמירת 'שהשמחה במעונו' שני הכוסות יחד כמו שאנו עושין .והביא
כשאנשים ונשים יושבים בחדר אחד דבריו להלכה בבית שמואל (ס"ק י"א).
בבית שמואל (ס"ק י"א) מביא הב"ח
אולם הט"ז (סק"ז) כתב ע"ד הדרישה,
(סי"ב) דכשאנשים ונשים בחדר אחד
שנראה לו להיפך ,ואין ראיה ממ"ש
[כלומר ,שאין מחיצה כשירה] אין אומרים
'ומביא' כוס אחר ,דשם לא היה המנהג
'שהשמחה במעונו' ,דאין שמחה כשהיצר
ב באמירת 'דוי הסר' כי אינו רק פיוט אחד,
הרע שולט.
וע"כ אין צריך להביא ב' כוסות ביחד.
בב"ח איתא בזה הלשון :בקראקא נוהגין משא"כ בינינו שאומרים דוי הסר בשביל ז'
שבסעודה שעושין בליל ב' מברכין 'אשר ברכות [שנזכר בו שעה ברכת בני ישורון
ברא' ולא 'שהשמחה במעונו' ,והוא תימה. דהיינו ברכת חתנים] ,על כן יש להביאם
ולא מצאתי שום טעם למנהגם זה ,אלא לפי ביחד ולומר דוי הסר על הכוס שמייחד
שסעודה זאת קטנה היא ומושיבין האנשים לשבע ברכות.
והנשים יחד בחדר אחד .וכתב במנהגים
ב
כ"ק מרן אדמו"ר הפני מנחם מגור זי"ע אמר פעם בשיחת קדשו בעת שמחת נישואין :שהנה כתב
בבית שמואל [שהיה פוסק קדמון] בשם הב"ח שבמקום שאין גדרי הצניעות נשמרים ,וישנה תערובת
ח"ו ,אין אומרים שהשמחה במעונו ,לפי שאין שמחה כשיצר הרע שולט ,ובמקור הדברים אי' בב"ח
שאין מברכין שהשמחה במעונו היכא דאיכא 'חששא דהרהור עבירה'.
אולם בבית שמואל מעתיק בשמו 'כשיצר הרע שולט' ,ומשמע שגם במקום שיש חשש הרהור עבירה
ח"ו יש כבר שליטה ליצר הרע [ולאו דוקא שיש לו שליטה ,אלא שיכול הוא לשלוט] .והוסיף :נמצא
לפ"ז שבהתאספות ציבור גדול כזה ,צריך כל הקהל לשוב בתשובה שלימה מכל חשש הרהור עבירה
קודם אמירת 'שהשמחה במעונו' (פני מנחם ,מועדי שמחה עמ' ק"ט-ק"י ע"ש).
מה משנת השבוע
[חוט של חסד משוך עליה ,רש"י] .אמרו דאין מברכים 'שהשמחה במעונו' היכא
להן בית שמאי לבית הלל ,לדבריכם הרי דאיכא חששא דהרהור עבירה.
שהיתה חיגרת או סומא אומרים לו כלה
וראיתי באחרונים (פתחי תשובה ס"ק י"ח
נאה וחסודה ,והתורה אמרה 'מדבר שקר
בשם לבוש) שנתנו טעם למה שלא מקפידים
תרחק' .אמרו להם בית הלל לבית שמאי,
על כך ואומרים 'שהשמחה במעונו' גם
לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק
כשאין מחיצות [אמנם רוב העולם
ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר
מקפידים שיהי' מחיצות כדת וכדין],
ישבחנו בעיניו .מכאן אמרו חכמים ,לעולם
ג משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין
תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
האנשים ,ואין כאן הרהורי עבירה כל כך
ולהלכה נפסק כדברי בית הלל.
וכיון דדשו דשו .ובדרך פקודיך (ל"ת ל"ה
מצוה ללכת לחתונה לשמח חתן וכלה חלק הדיבור אות ח') כתב שלא ראינו
בבית שמואל (סק"א) הוכיח מלשון מעולם מי שחושש לזה.
הפוסקים שכתבו מצוה לשמח חתן וכלה,
***
משמע דמצוה שילך לחתונה וישמח אותם.
[ואפילו שמצד כל הנהנה מסעודת חתן
כיצד מרקדין לפני הכלה
וכלה ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, סי' ס"ה סע' א' "מצוה לשמח חתן וכלה
כתב הפרישה שזה דוקא מי שנהנה ואינו ולרקד לפניהם ,ולומר שהיא נאה וחסודה
משמחו הוא עובר ,אבל מי שאינו שם אינו [פי' מן ותשא חן וחסד לפניו] אפילו אינה
עובר ,מ"מ מצוה ללכת לשמחת החתן]. נאה .הג"ה ומצינו שר' יהודה בר אילעי
היה מרקד לפני הכלה ,ומבטלין תלמוד
גדר מצות שמחת חתן וכלה
תורה להכנסת כלה לחופה".
והנה יש לברר גדר מצות שמחת חתן וכלה.
ובעזר מקודש כ' ,שמי שאומר ברכה
מחלוקת בית שמאי ובית הלל
אם כלה נאה וחסודה או כלה כמות שהיא
דסידור קידושין או קצת מהשבע ברכות
במס' כתובות (טז ):תנו רבנן כיצד מרקדין
שתחת החופה ,מקיים בזה בחינת משמח
לפני הכלה ,בית שמאי אומרים כלה כמות
חתן וכלה בשלימות ודאי .וכן יוצא ידי
שהיא ,ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה
חובתו בזה ע"י שמברך ברכת המזון על
ג
בילקוט הגרשוני כתב ,די"ל דכל אחד לשיטתו אזיל .דב"ש ס"ל בסוף גיטין דלא יגרש אדם את
אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה .ולכך אין צריך לומר כלה נאה וחסודה ,דחוט של חסד משוך עליה.
דאפי' לא יהי' עליה חוט של חסד לא יוכל בעלה לגרשה .אבל לבית הלל דס"ל שם אפי' הקדיחה
תבשילו ,דהיינו שעי"ז תתעורר שנאה ביניהם עד שבסוף לא ימצא חן בעיניו (כמ"ש החת"ס ז"ל בחי'
גיטין שם בשם מהרי"ט בתשובה ח"מ סי' צ"ט) .לכך צ"ל כלה נאה וחסודה ,דחוט של חסד משוך עליה,
ואפי' אם יקרה פעם אחת שתקדיח תבשילו ,לעולם לא יבוא לידו כך שלא תמצא חן בעיניו ,דע"י
החוט של חסד שמשוך עליה תמצא תמיד חן בעיניו ולא יגרשנה.
משנת השבוע מו
חתונה גדולה .וכן בדרך כלל ריבוי העם הסעודה או ע"י שום שיחה קלה עם החתן
מביא עמו שמחה יתירה. לעוררו אל בחינת שמחה של מצוה .ומי
שנזהר להושיט ג"כ להחתן איזה דבר מאכל
ובשם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל
או משקה ,או אומר קצת בדיחותא לפני
הביאו שהורה עוד יותר ,שאפילו אם
החתן מה שמעוררו להדיא למעין שחוק
כשהגיע לחתונה בזמן שהחתן היה בחדר
ושמחה נגלית ,הוא על צד היותר טוב,
יחוד ,מותר לו להנות ולאכול מהסעודה,
עעו"ש.
ואף שהולך קודם שיצא החתן מחדר היחוד,
והוא משום שבזה שהוא נמצא בין הנוכחים ונראה עוד שאפילו אם אינו עושה אחד
בחתונה ג"כ נחשב שמשמח החתן כיון מכל פעולות אלו הוא ג"כ בגדר משמח
שהוא ישמח לשמוע שהיה ציבור גדול. חתן ,דעצם זה שיש ריבוי העם בשמחת
החתונה זה עצמו משמח החתן שיש לו
מז משנת השבוע
ניצוצי הדף
בכורות ל"ז ע"א
נפשו של אדם חותה מאיסורים
ואדרבה צער היא לו שעבר על איסור איתא במשנה (בכורות לז ).השוחט את
דאורייתא ,אף שהיה שוגג ,משא"כ באוכל הבכור ונודע שלא הראהו -מה שאכלו אכלו
איסור דרבנן .ב) שקנס קנסו חכמים למוכר ויחזיר להם הדמים וכו' וכן השוחט את
שהכשיל את הקונה להחזיר הדמים אף הפרה ומכרה ונודע שהיא טריפה -מה
שנהנה הקונה באכילתו ,אלא שדוקא אם שאכלו אכלו ,ומה שלא אכלו הם יחזירו לו
הכשילו באיסור דאורייתא קנסוהו וצריך את הבשר ,והוא יחזיר להם את הדמים .ופי'
להחזיר לו כל דמיו .משא"כ באיסור דרבנן רש"י ויחזיר להם הדמים -משום קנס,
לא קנסוהו ,ואם אכל ונהנה אין המוכר דאיסור ספק הוי.
מחזיר דמי המקח.
ובגמ' ,המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר
ובנתיבות המשפט (סק"ב) כתב שהנפ"מ בין בכור וכו' מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את
הטעמים הוא באופן שהלוקח עירב את הדמים .ר' שמעון בן אלעזר אומר ,דברים
האיסור דאורייתא בתערובת ,וממילא שהנפש קצה בהן יחזיר להן את הדמים,
נתבטל בשישים ואח"כ אכלו :לטעם א' ושאין הנפש קצה בהם ינכה להם את
שבשל האיסור הוא מצטער מהאכילה ,הרי הדמים .ודברים שהנפש קצה בהן :נבילות
שכאן ע"י הביטול לא אכל איסור ,ומשום וטריפות שקצים ורמשים.
כך צריך לשלם או לנכות כשמחזיר לו דמי
וכן איתא בשו"ע (סי' רל"ד סע' ב') על פי
המקח נגד מה שאכל .אולם לטעם ב' שזה
דברי הגמ' השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא
קנס ,עדיין יש לקנוס למוכר לפי שגרם
טריפה ,מה שאכלו אכלו ויחזיר להם
ללוקח לבטל איסור ,ואינו מנכה ללוקח נגד
הדמים .וכן כל המוכר דבר שאיסור אכילתו
מה שאכל.
מן התורה ,צריך המוכר להחזיר לו הדמים,
והנה דעת השאג"א ס"ד דהמבשל דבר ואינו מנכה מה שאכל אפילו נאכל כולו ,עד
האסור מדרבנן ביו"ט פטור מה"ת ,דמה"ת כאן.
הוי מלאכת אוכל נפש וחזי לאורחים .ותמה
עוד איתא שם (סע' ג') המוכר לחבירו דבר
הגרע"א (סק"ה) דאין כאן אוכל נפש ,שהרי
שאיסור אכילתו מדברי סופרים ,אם היו
לא יאכלוהו האורחים .ואף דדבר שאינו
הפירות קיימים מחזיר הפירות ונוטל דמיו,
ראוי מדרבנן לא משוי כאינו ראוי מה"ת,
ואם אכלם אין המוכר מחזיר לו כלום.
מ"מ אין אוכל נפש ,וצ"ע .עוד תמה מהתוס'
(פסחים מו :ד"ה רבה) שהקשו דכל מבשל ובסמ"ע (סק"ד) כתב ב' חילוקים בין איסור
בשבת יפטר ,הואיל וחזי לחולה שיב"ס. דאורייתא לאיסור דרבנן :א) שבאיסור
ותירצו שאינו שכיח ,הרי דאין היתר של דאורייתא אין האכילה נחשבת לו הנאה,
משנת השבוע מח
הנה שב להיתר ע"פ כללי התורה .והאדם 'הואיל' כל דאינו שכיח .וה"נ לא שכיח
הזה אוכל המאכל ונהנה ממנו ,הנה הוא שיזדמנו אורחים לאכול איסור דרבנן ,וצ"ע.
גדול מן הירא שמים המחמיר .והוא כדברינו
והנה בבאר יצחק (או"ח סי' י"ח) הקשה
ממש להיות הדבר הזה נסובה מאת השי"ת
להשאג"א מהגמ' (ביצה כא ).דהשוחט טרפה
שיתברר המאכל האיסור ההוא.
ביו"ט אינו אוכל נפש ,והלוא מ"מ חזי
ולזכות יחשב לאדם האוכלו ע"פ התורה ,כי לישראל מה"ת ע"י ביטול ברוב להראשונים
תבררו הנה"ק ,והוא גדול מן היר"ש שאינו (חולין צח ).דמה"ת מותר לבטל איסור ברוב,
רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובת איסור. ונמצא דמה"ת חזי לאכילה ע"י ביטול .ואף
ע"כ לדעתי הצעירה אין זה מדרך החסידות להנוב"ת (יו"ד סי' מ"ה) דיבש ביבש אסור
מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמם לבטל מה"ת ,מ"מ בנימוח מותר מה"ת,
שלא לאכול מן שום מאכל שהיה עליו וצ"ע.
שאלת חכם ,הגם שהוא דבר פשוט ומבואר
וצידד דבאמת להשאג"א המבשל טריפה
דינו להיתר ,כגון ע"י תערובת בששים
ביו"ט אינו לוקה מה"ת ,דחזי ע"י ביטול.
וכיוצא בו ,כי אדרבה לדעתי מצוה היא
אך הקשה מגמ' (ביצה יב ).דהמבשל בב"ח
ע"כ.
לוקה ,דאינו אוכל נפש .והלוא חזי לאכילה
ומזה הסתייע כ"ג לדברינו במשנה הלכות ע"י ביטול .ופלפל שאסור לבטל איסוה"נ
(ח"ה סי' ק"ד) שכ' ,ותודה רבה על טרחתו דאורייתא ,וכן אסור לבטל דבר שחל עליו
ובתשובה אחת הארכתי בדברי הבנ"י הנ"ל, דין שריפה ,וצ"ע.
אמנם הואיל ואתי לידן נימא בה מילתא.
ויש לומר דתלוי אם יש מקום להחמיר אחר
ולפענ"ד דמ"ש דבתערובות שנתערב יבש שכבר נתבטל ,ונחלקו בזה .וכ"ק אאדמו"ר
ביבש או לח בלח ,מצוה לאכול הכל -גם הגה"ק זי"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סי'
האיסור כדי להוציא הניצוצות הקדושות, ק"ד) כ' ,ובד"ת אשר העיר לעיין בבני
תלוי בהא מחלוקת אי איסור שנפל להיתר יששכר (חודש אדר מאמר ב' דרוש ז') שכתב
ובטל ברוב או בששים ,אי אמרינן שנתהפך בטעם ביטול בששים בלח בלח וברוב ביבש
להיות היתר גם האיסור או לא .דדעת ביבש ,שהוא ממחשבת עלת העילות אשר
הרא"ש ודעימיה דהאיסור נתהפך להיות הניצוץ הטמון באותה חתיכה האסורה יכול
היתר גמור (עי' רא"ש פג"ה ושלהי מס' ע"ז) להתברר על ידינו.
מגזה"כ ד'אחרי רבים להטות' (שמות כג:ב),
ולכן השי"ת מזמין החתיכה האסורה
ואפילו איסור דרבנן ליכא ,ומותר לאכול כל
שתפול בתוך ההיתר ותתבטל ,ואכול יאכלו
הג' חתיכות יחד בפעם אחת.
אותה ע"פ התורה .וא"כ מצוה הוא דדוקא
אמנם דעת רש"י (ע"ז עד .ד"ה תרתי) דיבש שיאכל ישראל החתיכה ההיא ,ולא יחמיר
ביבש שנתערב ברוב שדי אחד לכלבים כענין שאמרו ז"ל (ברכות ח ).גדול הנהנה
ואינך שרי באכילה ,ועי' טוש"ע (יו"ד סי' מיגיע כפו יותר מיר"ש .ופי' השל"ה
ק"ט) .והנה לדעת הרא"ש שאוכל כולו הקדוש ,והנה 'מיגיע' היינו שייגע א"ע
כאחד ,אתי שפיר שיטת הבני יששכר .אבל בתורה ויודע להכשיר המאכל הזה עפ"י
לדעת שאר הפוסקים דאסור לאכול כל התורה ,הגם שיש בתוך מאכל דבר איסור,
מט משנת השבוע
נודע בינתים נמי לא מהני (עי' ש"ך שם סקכ"א החתיכות יחד ,אלא כל אחד בפני עצמו
ובט"ז סי' ק"ט) .וכ"ש לדעת הרא"ש דס"ל לדעת כמה שיטות ,וכ"ש לדעת רש"י.
בפג"ה דהאיסור נתהפך להיות היתר, ופסקו הרמ"א דלכתחילה אין לאכול כולם
דאפ"ה כתב בפג"ה דאפילו יבש ביבש ביחד ,ויש מחמירין להשליך אחד או ליתן
במינו חוזר ונאסר ,ואפילו נודע בינתים. לעו"כ (הגש"ד בשם מוהר"ם ורש"י) ,א"כ
והש"ך הקשה עליו ע"ש ,וע"כ דלא אמרינן חזינן דצריך דוקא להשליך חתיכה זו
האיסור נתהפך להיות היתר ,אלא דגזה"כ האסורה בכל האפשר ולא לאכלה .אלא
הוא 'אחרי רבים להטות' ומותר לאכלו, שכיון שאין ידוע לנו ,אזלינן בתר רובא
והוא דין מדיני התורה. ואוכלין השתי חתיכות וזורקין האחת,
ותולין אותה בהנזרקת .ועכ"פ אין מצוה
וכפי מה שהסביר בזה בשו"ת בי"ש (יו"ד
לאוכלה ,אלא אדרבה מצוה לזורקה
סי' קצ"א) דע"י ביטול אינו נתהפך האיסור,
כמבואר.
אלא שהיו לפנינו שני מינים ושני שמות -
שם אסור ושם היתר שנתערבו ,ועכשיו אנו והב"י הביא דעת מוהר"ם שנתן א' לנכרי,
צריכין לקרא לזה המאכל שם -או איסור או ולא רצה לסמוך על הביטול ברוב .וכתב
היתר ,שהרי אין כאן שוב שני שמות אפשר משום דהי' ת"ח וצדיק והי' נראה
כמקדם ,וצריכין אנו לקרוא שם ,ע"ז חידשה דרך גנאי שיזדמן שום אכילת איסור לפיהו,
התורה לילך אחרי רבים ,וכל מקום שהרוב כדמפרשים התוס' (חולין ה ):השתא בהמתן
הוא זה שמו ,ואזל ליה שם השני .ולכן של צדיקים וכו' .וכיון שרצה להחמיר
כשההיתר הוא הרוב ,אזל לה שם איסור, ולהסיר אחד ולומר שהוא האיסור והשאר
אבל לא קבל שם אחר .ולכן אם נתרבה כולם היתר ,לא נתן אותה חתיכה לישראל
האיסור אח"כ ,חוזר וניעור השם איסור אחר ,שהיה נראה כמאכילו איסור .ולא רצה
ונקרא ע"ש האיסור. לסמוך אשריות דשאר בנ"א דמ"מ הוא
בספיקא כמו באידך ,כ"כ בהגש"ד ע"ש.
עכ"פ דין דאחרי רבים הוא דין ומצוה מדיני
התורה ,אבל אינו מהפך האיסורים .ובפרט ומבואר דחש לה משום איסור .ולדעת
לפי מה שכתב הש"מ (ב"מ ו ).דרוב לא הוה הבנ"י אדרבה ,הרי הי' לו ליתן לישראל או
מברר ולא הוי ודאי אלא בגדר ספק שהתירו שיאכל הוא בעצמו ,ויעלו הניצוצות
התורה ,א"כ פשוט דרוב אינו מתיר כלל הקדושות .ואמאי קרי ליה אכילת איסור אם
אלא גדר של דין וק"ל. נזדמן לו כך ,אשרי חלקו שיעלה הקדושה
מהטומאה ,ועי' ש"ך (יו"ד סי' ק"ב סק"ח).
ומיהו ודאי דמי שאינו מאמין שהוא מותר
לאכילה ,הרי הוא בכלל מין שאינו מאמין ובתשובה אחת הקשיתי לשיטת הרא"ש
שהתורה התירתו ,אבל אין עליו חיוב לאכול דס"ל האיסור נתהפך להיות היתר גמור,
אלא שאם רוצה מותר לאכלו .ואולי שאם מהא דקיי"ל דאם נתוסף איסור דחוזר
נפל אסור מאיסורים המטמטמים את הלב וניעור -ל"ש איסור לח בלח ול"ש יבש
ופורש עצמו מלאכלו בשביל שהאיסור שבו ביבש שנתבטל בס' או ברוב ,ונתוסף בו
מטמטם את הלב ,ולא משום שאינו מותר, אח"כ מן האיסור הראשון ,חוזר וניעור
הו"ל כמו הפורש מלאכול לב בהמה ועוף ונאסר כמבואר ברמ"א (סי' צ"ט ס"ו) .ואפילו
משנת השבוע נ
נחלק על דבריו ,וכתב לחלק בין דין משום דקשה לשכחה .הכ"נ הוא פורש
הברייתא לדין המשנה עפ"מ שבשיטה מלאכול אסור זה שנתבטל מטעם זה ,ודאי
מקובצת (ד"ה ביין) הביא שהתוספות דליכא עליו איסור.
חיצוניות פירשו שסתם טרפה ראויה היא
ולפ"ז יש לבאר לנכון דאפי' דנימא דשייך
לאכילה כשחוטה ,ואין הנפש קצה בהן.
לבטל האיסור ויהיה מותר לאכול .וא"כ
ומה שמבואר בברייתא שטרפה מאוסה,
לגבי השוחט טריפה למה יהא חייב ,הרי
היינו כשהיא כשקצים ורמשים ,וכמו
יכול לבטלו .מ"מ אם נאמר שבעל נפש אינו
שכתבו התוספות (ע"ז כו .ד"ה וחד) שנשברה
אכלו מחמת שאין האיסור נתהפך להיות
מפרקתה ,שמתה והולכת ואינה ראויה
היתר ,א"כ אפי' שיוכל לבטלו ,הרי רק
לאכילה ,והיינו כהטרפה האמורה בתורה
מתבטל ואינו נעשה היתר ,ורק ימצא הכי
שחית היער טרפה אותה ושברה אותה
תמצא לאכלו ואין זה קרוי אוכל נפש.
ונטתה למות ,ולכך הנפש קצה בה .והחיוב
להחזיר את הדמים הוא מעיקר הדין. והכ"נ לגבי נפשו של אדם חותה באיסורים
ואינו חייב לשלם ,למה לא נימא שנתבטל
אבל במשנתנו מדובר בסתם טרפה ,שהרי
האיסור בהיתר ,או שיבטלנו ולא יצטרך
לא נכללה עם שקצים ורמשים כבברייתא,
להחזיר הכסף ,ולא יהי' בטל המקח .אמנם
וא"כ אין לומר שלא נהנה הלוקח מאכילתה
להנ"ל מובן ,כי אין האיסור יוצא מפגמו
כבשר כשרה .וממילא אין לחייב את המוכר
אלא מאיסורו .והארכנו מזה במקום אחר כל
מן הדין אלא משום קנס על שמכר להם
ביאור ענין זה.
טרפה במזיד .ורבי שמעון בן אלעזר סובר
שאין לקנוס את המוכר ,אלא הדבר תלוי אם והנה אי' בגמ' מה שאכלו אכלו ומחזיר להם
נפשו של אדם קצה בהם או לא ,שכשאין את הדמים .האחרונים ביארו סברת מחלוקתם
נפשו קצה מנכה להם מן הדמים ואין של חכמים עם רבי שמעון בן אלעזר בכמה
קונסים אותו לשלם הכל. דרכים .במחנה אפרים (הל' נזקי ממון סי' ט')
כתב שממה שנקטו חכמים בדבריהם רק
והמחנה אפרים הביא ממה ששנינו (תרומות
בשר בכור ושאר דברים שאין הנפש קצה
פ"ו מ"ג) שהמאכיל את פועליו תרומה ,לרבי
בהן ,ולא נקטו בדברים נבלות וטרפות ,יש
מאיר הוא משלם את הקרן והם משלמים את
ללמוד שמחלוקתם של התנאים בברייתא
החומש .ולחכמים הם משלמים את הקרן
היא רק בדין דברים שאין הנפש קצה בהן,
והוא ישלם להם דמי סעודתן.
שלפי חכמים מחזיר את כל הדמים ,ולרבי
ומבואר בירושלמי (תרומות שם) שטעמם שמעון בן אלעזר מנכה לו מן הדמים .אבל
של חכמים שמשלם להם אף שכבר אכלו, בדברים שהנפש קצה בהן אף חכמים מודים
הוא משום שנפשו של אדם חותה מהם, שמעיקר הדין צריך להחזיר את כל הדמים
ולכך אינה נחשבת לאכילה .ופירש הואיל ולא נהנה מאכילתו ,ואף בשוגג
מהרש"ס שזהו כחכמים החולקים על רבי מחזיר .ולפ"ז ביאר שגם דין המשנה לגבי
שמעון בן אלעזר לגבי טבלים .ולפ"ז מה טרפה שמחזיר את הדמים היינו מעיקר הדין
ששנינו לגבי טרפה שמחזיר את הדמים, ולא משום קנס.
אינו משום קנס אלא מן הדין כיון שלא
אמנם המהרי"ט אלגאזי (פ"ה אות נ"א סק"א)
נא משנת השבוע
לא תהנה בבשר בחלב שום הנאה לא ע"י נהנה ,שנפשו קצה מחמת האיסור שבו.
אכילה ,ולא הנאה שלא ע"י אכילה". וא"כ אפילו בשוגג אין לו דמים.
מדבריו הללו למדים אנו דאיסור האכילה
אמנם המהרי"ט אלגאזי (פ"ה אות נ"א סק"א)
הוא מטעם הנאה .ולפי זה הדק"ל ,אם נימא
דחה שסגנון הברייתא המובאת בירושלמי
דבשאר איסורים ג"כ נפש האדם קצה,
שונה מסגנון הברייתא המובאת בסוגייתנו,
חטאת חלב היכי משכחת לה.
שלפי סברת המחנה אפרים היה לברייתא
ואם נאמר דגזירת הכתוב הוא בחטאת שלא לומר שרבי שמעון בן אלעזר אומר ינכה
יפטר מטעם נפשו קצה ,דוגמת החיוב של להם את הדמים ,שבבכור ובטבלים וביין
שחוטי חוץ למ"ד שחיטה שאינה ראויה נסך אין נפשו של אדם קצה בהן .שמלשון
לאכילה לא שמה שחיטה .ואפילו למ"ד זה מבואר שבא לחלוק על שיטת חכמים
שמה שחיטה ,הנה באיסור הנאה נופל תחת הסוברים שגם באיסורים הללו נפשו של
גדר 'מחתך עפר בעלמא הוא' .וכבר העירו אדם קצה בהן.
התוס' (ב"ק עב .ד"ה דאי) דלפ"ז היכי
ובספר יד אהרן (סי' א' בא"ד) כותב ,ולכאורה
משכחת חיוב שחוטי חוץ ,דמכי שחיט בה
יש להביא ראיה לדעה זו ,דבכל יתר
פורתא אסרה.
האיסורים כולי עלמא מודו דאין נפש האדם
ותירצו דבהכי חייביה רחמנא כל זמן דאין קצה בהם ,וחשיבא אכילה מדין חטאת
שם פסול אחר .או דוגמת החיוב באוכל חלב .הן הלכה רווחת היא בש"ס דאוכל
הקדש בשוגג ,דהיה ראוי להיות כפי הערת חלב או אוכל חמץ בפסח בשוגג חייב
התוס' (כתובות ל ).פטור מטעם קם ליה חטאת .ואמאי ,הרי נפשו קצה ולא נהנה
בדרבה מיניה ,לרבי דהזיד במעילה במיתה. מאכילתו .אלא ש"מ דבשאר איסורים לא
והתירוץ הוא ,דשם גלי קרא ,כלומר גזירת אמרינן נפשו קצה [באמת יש לעיין בזה מה
הכתוב הוא דלא יפטר .ואף כאן לענין מיקרי אינו ראוי' לגר שיתבטל האיסור.
הערתנו בחטאת חלב דיפטר מטעם נפשו ועיין בחוו"ד ביו"ד באריכות ובשו"ת משנה
קצה ולא חשיב אכילה ,נימא דגזיה"כ הוא הלכות].
בקרבן.
ואין לדחות ולומר דההנחה של נפשו של
ועיין שם שמאריך ואח"כ כותב ,ועוד אם אדם קצה באכילת איסור[ הלוא לא תוכל
נימא דחיוב הקרבן בחטאת חלב הוא מצד לשלול אלא את הנאת האכילה ,אבל לא את
גזירת הכתוב ,יקשה מדבר הגמרא (כריתות מעשה האכילה ,דסוף סוף את מעשה
יט ):מתעסק בשבת פטור ,ובחלבים חייב האכילה הרי עשה ,והאיסור במאכלות
שכן נהנה .והשתא קשה ,מאי הנאה היא זו, איסור הוא על פעולת האכילה ולא על
הלוא נפשו קצה .ושם לא שייך לומר דגזירת ההנאה ,דאכילה בלי הנאה ג"כ שמה
הכתוב הוא ,דאדרבה במימרא זו הן מחלטת אכילה.
הגמרא דמתעסק מצד הדין פטור הוא.
מדברי המשנה למלך (פ"ה מהל' אולם
אולם הראיה מחטאת חלב יש לדחות יסוה"ת) יש ללמוד דאין הדבר כן ,כי הוא
בשנאמר וליטעמך מה אנו רוצים להוכיח כתב שם לישב תמיה אחת בזה"ל :דאכילה
מתוך חטאת חלב ,דבכל יתר האיסורים נמי הנאה היא ,והוה ליה כאילו כתב קרא
משנת השבוע נב
שייך לומר נפשו קצה .אולם הן מאותו זולת נבילות וטריפות יודו גם רבנן דאין
ההכרח שהיה לפני רש"י בפרשו דמיירי נפש האדם קצה בהם .אבל מה נעשה עם
לענין קרבן ולא לענין מלקות מן הלשון הברייתא המובאה (שבועות כד ).רבי שמעון
המחלט 'פטור' ,מזה ההכרח גופא מוכרח אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור ,פי'
ג"כ דלא מיירי אפילו בהזיד בנבילה ,דאל"כ רבי שמעון רוצה להשמיענו דאין איסור חל
עדיין קשה היכי קפסיק ותני פטור ,מלקות על איסור אפילו באיסור כולל.
דנבילה להיכן אזיל.
והשתא תיפוק ליה דפטור מצד שנפשו קצה
ובשביל כך צריכים אנו לבוא לידי החלטה כשנודע לו כי אכל נבלה ,דנבלות הלוא
שיש לחלק בין הנושאים ,לאמר דענין חיוב הוזכרו בפירוש בברייתא בבכורות בתור
החטאת באכל אח האיסור בשוגג לא דמי דבר דכולי עלמא מודו דנפשו של האדם
כלל לענין חיוב הממון דפטרתו הגמרא קצה בהן .ואין לומר דרבי שמעון מיירי
בבכורות מטעם נפשו קצה .דסברא של לענין מלקות ובמזיד ,דלא שייך לומר נפשו
נפשו קצה הלוא היא רק מכאן ולהבא, קצה.
כלומר דמעת נודע לי שאכל דבר איסור
אך הנה רש"י שם (שבועות כד ).מבאר להדיא
יחוש גיעול נפש בקרבו .אך הן אי אפשר
פטור מחטאת ,ולרש'י היה כנראה הכרח על
לחולל גועל נפש למפרע לזמן האכילה ,כי
הדבר דמיירי לענין חטאת ולא לענין מלקות
בעת שאכל הלוא סבר שהוא היתר ,והיה
מהלשון המחלט 'פטור' דמשמע פטור מכל
נהנה ממאכל זה כמו משאר מאכלים.
עונש .והנה התינח אס מיירי לענין חטאת
ולפ"ז התינח לענין חיוב תשלומין די גם ובשוגג ,הריהו באמת פטור לגמרי .דעל
הגועל נפש דמכאן ולהבא לפוטרו ,כי מכיון איסור יוה"כ פטור מצד אין איסור חל על
שכעת הוא מצטער ונפשו סולדת ,אי אפשר איסור ,ועל איסור נבלה אין חייבין חטאת.
לחייבו ממון על הנאה שנהפכה לו לרוע. אבל אם מיירי לענין מלקות ובמזיד ,איככה
אבל לענין חיוב חטאת כיון דבשעת קפסיק ותני פטור ,ילקה נא משום נבלה.
המעשה נהנה ממאכל האסור ,אכילה זו וכיון דמיירי לענין חטאת ובשוגג ,הדרא
שמה אכילה וצריך עליה כפרה ,וצערו קושיא לדוכתה למה לי לפוטרו מטעם
שאח"כ איננו אלא כמצטער בעלמא על אאחע"א ,יפטר נא מטעם נפשו קצה.
המכשול שבא לידו ,שצער ההיא לא יוכל
ואין לדחות עוד ולאמר דאם אמנם דמיירי
לפטרו מן הקרבן ,עיי"ש .ויש להרחיב הענין
לענין חטאת ובשוגג ,אבל שגג רק באיסור
ואין עתי עתה ,ובעזה"י עוד חזון למועד.
יוה"כ ובאיסור נבלה היה מזיד ,ולכן לא
נג משנת השבוע
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' בכורות
מת הבן בתוך שלושים יום .....................................................................ה-רלח מט.
תוד"ה מת ...........................................................................................ה-רלח
היכא דפליגי רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי .................................י-רמג ,יח-יב מט:
וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף .......................................................ה-קצט ,טז-קז
רב אשי שדר ליה שבסר זוזי לרב אחא בריה דרבינא בפדיון הבן ..................י-קצה נ.
אין פודין לא בעבדים לא בשטרות ולא בקרקעות .......................................טז-קז נא.
נתנו לעשרה כהנים בבת אחת יצא ..................................................ה-רא ,ו-קצג נא:
חייב באחריותו וכו' ערך ערך מערכין..........................................................ה-רב
המוכר קברו וכו' באים בני משפחה וקוברים אותו בעל כרחו ......................ד-קפא נב:
מעשר בהמה וכו' בפני הבית ושלא בפני הבית ...........................................יז-רטו נג.
למאכל במומו לבעלים ............................................................................יז-רלו
רש"י ד"ה במומו ....................................................................................יז-רלו
משום תקלה ..........................................................................................יז-רלו
ליקנינהו לאודנייהו לעובדי כוכבים .........................................................טו-קלב
מהרה יבנה בית המקדש ובעינן בהמה לקרבה וליכא .............יב-ד ,יז-רטו ,יט-שמז נג:
אין משנין אותם מקדושה לקדושה .........................................................יז-רלט
ומקיש מעשר בהמה למעשר דגן ..............................................................י-שיג
רגל בהמה רועה ט"ז מיל .........................................................................ח-פח נד:
זכרותא דדמא כבדא ...............................................................................ד-צט נה.
הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם ...............................................ב-ד
נהרא מכיפי מיבריך ופליגא וכו' מיטרא במערבא סהדא רבה פרת ...............ב-ד ,ה נה:
הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה ....................................יט-שכח
תוד"ה שמא .........................................................................................יב-קח
תוד"ה אין .................................................................................ט-קצב ,י-קמט
משנת השבוע נד
הילולא דצדיקיא
הגה"ק רבי רפאל הכהן כ"ץ זצוק"ל
כ"ו מרחשון תקס"ד אב"ד אה"ו ובעל ושב הכהן ועוד
רבינו רפאל הכהן נולד ביום כ"ד חשון שנת תפ"ג ( 1722למס') ,לאביו הגאון מגזע מיוחסי כהונה רבי
יקותיאל זיסקינד זצ"ל ,אב"ד במדינת ליפלאנד ( ,(Livlandמצאצאי הלבוש ,ולאמו מרת בונא ע"ה.
ימי נעוריו
על ימי נעוריו של רבינו מוצאים אנו עדות נאמנה מפי ידיד נעוריו ,וזה לשונו במכתבו לחתן רבינו
הנדפס בספר 'זכר צדיק' (תולדות רבינו) :מה היטיב אשר דיבר המלך החכם ע"ה (משלי כ:יא) "גם
במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו" .העבודה ,כל רואי מעשה נעוריו ,התנבאו כי עוד יגדל
ויהיה לאיש עושה גדולות בארץ .עליו ישתוממו רבים ,ויתמהו אנשי דורו ,כי כל מעשיו היו גם אז
בדעת והשכל ,וכל דבריו מלאים חכמה ושכל טוב .גם אז בימי עלומיו נראו בו אותות נאמנות על
אהבת הצדק והיושר ,אשר היתה ראשית תכונת נפשו ,ובערה כאש בקרבו מימי עלומיו עד יום
מותו .בתורה גדול היה מעל כל בני גילו ,וגם מעל חביריו הגדולים ממנו בשנים ,הפליא בחכמתו
הפלא ופלא ,עד אשר השתוממו עליו כל חוזיו וכל יודעיו .כבן תשע שנים חידש מדעתו חידושי
תורה בהלכה ותוספות כאחד הלומדים החשובים ,והציע חידושיו לפני לומדי תורה בעירו ,והיה
לפלא.
רבינו היה תלמידו של הגאון רבי אברם זצ"ל ,שהיה מגדולי מרביצי תורה בימים ההם ,ורבים
מתלמידיו היו לגאוני ארץ .בהיות רבינו כבן עשר שנים ,נחלה קשות עד אשר נטה למות ,והיה כפשע
בינו לבין המות .ותרעש כל העיר ,ויתאספו כולם בבית הכנסת ,ויתאספו אליהם כל התינוקות של
בית רבן ,ויצעקו כולם אל ה' .ויעתר להם ה' ,ויחי מחליו .אחרי שהחלים החביאו אביו בביתו ,כי היה
שׂכר בעבורו מלמד ללמוד עמו בביתו .רבינו עלה ונתעלה מיום ירא פן יקראהו אסון ,ולמד עמו .גם ׇ
אל יום בתורה עבודה ויראת שמים.
בהיותו כבן שתים עשרה ,הביאו אביו אל שארו הגאון רבי אריה ליב זצ"ל בעל מחבר 'שאגת אריה',
אשר היה בימים ההם ראש ישיבה בק"ק מינסק ) .(Minsk, Belarusרבו השגיח עליו באהבתו אותו
כעל בן יחידו .את יום הבר מצוה חגג רבינו בבית רבו .כמלאות לו שם שנה תמימה ,העיד הגאון בעל
שאגת אריה ,כי כבר נפתחו לו כל מעינות החכמה מבלתי הצטרכו עוד אל רב ומורה ,והוא יהיה
כמעין המתגבר מאליו ,וימשול בתורתו ובחכמתו על בני דורו .וישוב אביו ,ויקחהו אל ביתו.
פרק האיש מקדש
כשהגיע לפרקו נשא רבינו את מרת תמר ע"ה ,נכדת הסמ"ע .לאחר נשואיהם הפנה רבינו עצמו מכל
עניני עולם הזה ,כמעט לא נראה החוצה אל עין אדם ,כי אם ישב והגה בתורת ה' לילה כיום ,לא נתן
שינה לעיניו כי אם די השב רוחו .רוב הימים ישב בתענית ,ושם כל מגמותיו לדעת התורה החוקים
נה משנת השבוע
והמשפטים .ככה נהג שש שנים תמימות .מלאכתו נעשתה בימים ההם על ידי אחרים ,רבינו נתן
להם מכסף הנדוניא ,והם עסקו בסחורה למחצית שכר .אחרי תקופה בגדו בו האנשים ,ויכלו את
קרנו ,עד בלתי השאיר לו די החיות נפשו ונפש ביתו ,אז הוכרח נגד רצונו לקבל עליו להיות עבד לעם
ה'.
על כס הרבנות
בשנת תק"ב ( 1742למס') בהיותו רק בן תשע עשרה שנה ,נבחר לראש ישיבה בק"ק מינסק ,וימלא
את מקום רבו השאגת אריה ,שעבר לעיר אחרת .ויהי שם שנים אחדות ,ויצא שמעו הטוב בכל
הארץ .בשנת תק"ו נתקבל לאב"ד בעיר רקאווי .בשנת תק"ז נבחר להיות אב"ד ווילקומיר
( ,)Ukmergė, Lithuaniaושם הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה שהיו לשם ולתהילה בקרב
הארץ ,מגדולי תלמידיו היה הגאון הגדול רבי חיים מוואלאז'ין ( )Vałožyn, Belarusזצ"ל .תקנות
גדולות תיקן רבינו בעיר ,ותיקן גשר חדש אשר בו ילכו לבית הכנסת אנשים לבד ונשים לבד ,ונקרא
הגשר ההוא על שמו.
בשנת תקי"ב ( 1752למס') נבחר להיות רב דגליל מינסק .רבינו הרבה לנסוע מעיר לעיר בכל ערי
הגליל לפקח בעניניהם ,ולעשות משפט ומישרים בין איש לרעהו ,ויוסף אומץ לשבור מלתעות עוול
ולעשות משפט יתום ואלמנה ,אמת ושלום שפט בשעריהם .בנסיעתו הכין לו איש עתי רוכב בסוס
לאסוף לו מנין עשרה ערב ובוקר מאנשי הכפרים למקום אשר ילין שם ,והוא בעצמו ירד לפני
התיבה ,והתפלל בקול עוז ובכל כחו כמנהגו .ואחר התפילה משך את לב הציבור בדברי מוסר ,עד
אשר געו כולם בבכיה.
מסופר :בשבתו על כסא ממשלתו בגליל העליון ,נסע אל שר אחד לפקח בדבר הגליל .בדרך
בנסיעתו הזהירו אנשים נאמנים ,לבלתי לכת אל השר ההוא ,כי שמעו מפיו כי חרה אפו בו ,ומחכה
עד עת בואו לקחת נקמתו ממנו .בכל זה לבו לא נפל עליו ,באמרו" :חלילה לי מבגוד בצרכי צבור
בעבור הפחד ,גם אם יכני מאה ,אל יהרגני ,וא-ל כביר ישמור רגלי מלכד" .והיה כבואו אל השר ,נהפך
לאיש אחר ,ותחת אשר חשב לעשות נקמה בו ,כבוד גדול עשה לו ,והפליא חסד לו יותר מאשר
ביקש ,כי ה' אשר שׂם מבטחו בו ,ואשר בידו לב שרים ,הטה את לבבו אליו.
בשנת תקכ"ג ( 1763למס') נבחר לרב ואב"ד פינסק ) )Pinsk, Belarusוהמדינה ,אחת מארבע
הקהילות הראשיות אשר במדינת ליטא ,ושם הראה את ידו החזקה לעשות משפט ומישרים.
פעמים אין ספור הלשינו עליו בעלי זרוע לפני שרי המדינה ,אשר הוציא בלעם מפיהם .וכמה פעמים
היה בסכנה גדולה מצדם ,אך לבו לא נפל עליו ,ובטח בחסדי ה' אשר לא עזבהו ,והפליא לעשות
עמו ,עד אשר נפל פחדו על כל המתקוממים נגדו.
בשנת תקל"ב ( 1772למס') נבחר לרב ואב"ד פוזנא ) .(Poznań, Polandויהי בנסוע רבינו שמה,
כחמשה פרסאות רחוק מן העיר חלה חולי ככד מאד ,עד אשר נואשו הרופאים ברפואתו .בערב יו"כ
הכביד חליו מאד ,וצוו הרופאים שלא יתענה ביום הכיפורים .בליל יום הכיפורים נצמא מאד ,ופקד
על העומדים עליו לעיין בשיעור השתיה ,וטרם הביאו לו הכוס מים נרדם וישן כל הלילה ,ולא בא
בפיו לא אוכל ולא משקה ,והתענה ,והתענית היה לו לרפואה .ולמחרת יו"כ שנת תקל"ג נסע לפוזנא
משנת השבוע נו
ונתקבל שם בכבוד גדול .בשנת תקל"ו נבחר לרב אב"ד שלש הקהילות המפורסמות א'לטונא
ה'אמבורג וו'אנסבעק ) - (Altona-Hamburg-Wandsbek, Germanyקהילות אה"ו.
פעם כאשר דרש בשבת שובה ברבים על עושק איש את רעהו ,והעיר כל חמתו על כי המעותים
משפט ושוד עניים והחמס אשר בכפיהם .למחרת בא אליו איש בדמעות שליש ,ואמר לו" :דבר
סתר לי אל רבינו .הנה זה לי עשרים שנה נמצאת גזלת שותפי בידי ,בערך עשרים אדומים ,והשותף
ההוא איננו ,כי הלך לעולמו ,הניח בנים אחריה .ועתה ,הנה כשמעי אתמול את מוסר אדונינו מורינו
ורבינו ואת תוכחתו ,נתתי אל לבי להשיב הגזלה ליורשיו .אכן בוש אני מפניהם ,גם ירא אנכי אותם,
פן ידחקו אותי להשיב להם בפעם אחת" .האיש נתן לרבינו חמשה אדומים ,והבטיח שישלים את
השאר במשך השנה ,וכך הוה ,והדבר נשאר בסוד.
בשנת תקל"ב הטילו בווילנא חרם על החסידים ,ובאו ראשיהם לפניו ובקשוהו שיחתום גם הוא על
הכרוז של החרם ,והיה כתב שם שגם הרב הדומה למלאך ה' וכו' חתם על זה .אמנם רבינו לא רצה
בשום אופן לחתום .כששאלוהו מדוע אינו רוצה לחתום ,השיב להם" :הרי במעשה העקידה אנו
מוצאים שלשחוט את יצחק צוה הקב"ה בעצמו ,אבל בעת שרצה הקב"ה למונעו מלשחוט שלח לו
מלאך .שמע מינה שלשחוט אדם אין לשמוע גם למלאך ה' צבאות ,רק מפי הקב"ה בעצמו ,אבל
(בית רבי) שלא לשחוט יכולים לשמוע גם למלאך".
פדיון שבויים
רבינו עסק הרבה בפדיון שבויים אשר נשבו בידי שוביהם ,ובהם ילדים קטנים אשר נשבו בעבור
חובות אביהם להעבירם על דת כמנהגם בימים ההם ,ורבו העובדות מגודל זריזותו במצוה זו .בימים
ההם רבו העלילות ברשע ,אשר שמו צוררי ישראל בפולין וליטא ,עלילות שוא על בני ישראל ,וישבו
נפשות רבות מישראל להתגולל עליהם למען לשפוך דמם ולקחת את רכושם .במסירות אין קץ
הציל רבינו את המטים ליהרג על קדושת שמו יתברך ,ואסף את מכסת הפדיון מאת הקהילות.
מסופר :פעם אחת נשבה איש ישראל ביד השר אשר נשה בו משאת מאומה ,ומת שם בשביה.
אחרי פטירתו לקח השר את בנו ובתו הקטנים בעד חובת אביהם ,כדי להעבירם על דת ישראל.
כאשר נודע הדבר לרבינו ,שלח את אחד ממיודעי השר להגיד לו ,כי אם ישיב לו הילדים וירשהו
להשיבם לדת ישראל ,יתן לו שטר לשלם לו חובת אביהם .בערב בא השליח בתשובה כי התרצה
השר .רבינו שמח שמחה גדולה ,ואמר אל השליח" :נלכה נא ,ואל נאבדה כמעט רגע" .וימאן האיש
ההוא ללכת עמו בלילה ,כי אין זה מן הנימוס .אמר לו רבינו" :הנקל לך דבר זה למהר להשיב ילדים
קטנים תחת כנפי השכינה .לא כן ,עוד הלילה יאמר הנער קדיש אחר אביו בתפלת ערבית" .וימהרו
הוא והאיש ההוא ושני אנשים ממנהיגי הקהילה אל השר.
בבואו כיבדו השר בכבוד גדול ,ורבינו נתן לו שטר לשלם חוב אביהם .ואמר השר" :קח לך את
הנפשות האלה אשר קנית מידי" .והשיבם רבינו אל דת אבותיהם ,והביא אותם אל ביתו ,ופשט מעל
הנער את בגדי שעטנז ,והלבישוהו בגדי בני ישראל ,וציצית .רבינו התפלל ערבית בשמחה רבה,
והנער אמר קדיש אחר התפלה .בלילה לנו הילדים בביתו ,ולמחרת שלח אותם לבית אמם ,ואם
הבנים שמחה .רבינו פרע מכיסו להשר את כל החוב.
נז משנת השבוע
מדרגותיו הנוראים
על מדרגותיו ודרכו בקודש של רבינו ,כתב עליו ידיד נעוריו במכתבו בספר 'זכר צדיק' לחתן רבינו,
וז"ל" :הן אמת כל ימי גדלתי בין החכמים ,מצאתי בהם אנשי מעשה חסידים ,אנשי השם ,איש ואיש
מהם הפליא לעשות בענין אשר שם אליו מגמת בחינתו ,או בתכונת נפשו אשר נוצר עליה ,יש
בתורה בדבר הלכה בחריפות או בבקיאות ,ויש בהגדה במוסר תוכחת חיים ,יש בחסידות ופרישות
מוסר היה לאחיו .ויש אשר אמץ את לבבו להנהיג את עם ה' ביד רמה להביאם במסורת הברית
התורה והמצוה ,ויגבור איש מהם על אחיו ,זה בכה וזה בכה ,לזכר עולם יהיו כולם.
אולם חי אני ,לא מצאתי אשכול נבחר כמוהו ,איש שהכל בו ,כולל כל החמודות האלה בשיעור
הנעלה מכח אנוש ,אם בתורה ,כל שערי הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים נפתחים לפניו ,החרש
והמסגר פותח ואין סוגר ,סוגר ואין פותח (עי' סנהדרין לח .).ואם בדברי הגדה ומוסר ,ה' היוצר נפשות
לבדו הוא יודע כמה נפשות השיב לאל בכל המדינות אשר הופיע אורו עליהן בתוכחתו ובמוסריו.
על דברתי ,כל הימים אשר הייתי עמו ,לא ידעתי גם אחת מעצותיו אשר יעץ ולא נעשתה והצליחה,
כי חכמת אלקים בקרבו ,וכל אשר היה עושה ה' הצליח בידו .גם כל שיחותיו הרים לה' והיו קודש,
כולם מלאים חכמה ויראת ה' ושכל טוב .כל עשוק וכל רצוץ אז יאמר אך בימיו משפט אמת ושלום
היה בשערינו.
אם בחסידות ופרישות ,אך עין ראתהו היא תעידנו ,עיני ראו ולא זר רוב פרישותו בכל הימים אשר
הייתי עמו ,ויסגף את כל כוחות גופו ,וישעבד אותן לכוחות נפשו היקרות ,ולולא עוצם כוחות גופו
ועזר ה' אשר לא עזבהו מימיו ,לא יכול היה לעמוד בכל הסיגופים ההם ,אשר לא יאומן כי יסופר.
וטהרת גופו עלתה על כולנה ,בכל ימות החורף ובכל מסעיו אשר נסע ,לא עזב את מנהגו להטהר
במקוה ,או בתשעה קבין מים חיים דבר יום ביומו .ולא סר כמעט רגע מקדש מחשבותיו בלתי לה'
לבדו .אף כי בעת תפלתו הרגשנו פעמים הרבה כי כמעט עזבוהו כל כוחותיו הגשמיים .ואם במוסר
ובמדות ,לא חסרה לו גם אחת מכל המדות שמנו חכמים ,אחת מהנה לא נעדרה לו ,אוהב צדק,
אוהב משפט ,אוהב אמת ,ומוסר נפשו עליהם ,רודף שלום ,ובורח מן הכבוד ,לב אמיץ אין כמוהו
להעמיד הדת על תילו ,רך לרצות מאין כמוהו בענינים הנוגעים לעצמו .תכלית הדברים מופת היה
לרבים".
על גודל מדת בטחונו כתב שם חתנו הגאון רבי ליזר קאצינאילבוגן זצ"ל ,וז"ל" :התאחדה בנפשו עוד
תכונה אחרת ,והיא עזוז מבטחו בה' אלהיו .לרוב הסבה לו התכונה הזאת את אומץ לבבו ,ומבלעדי
עוז מבטח בה' כמעט לא יכון אומץ בלב האדם וכו' .המדה הטובה הזאת הרחיקה ממנו כל עצבון
רוח ,וכל דאבון נפש ,וכל דאגת לב .רגל על פיו לאמר" :על מה זה ידאג לב אדם ,האם על תולדות
הימים שכבר היו -הלוא העבר אין ,ולמה זה יצר לו על צרה שכבר עברה ואיננה? האם לימים הבאים
-מי יודע מה יולד יום ,ותשועת ה' כהרף עין .אין זה כי אם לרגעים ההוים -מי פתי יחיה כל ימיו חיי
צער בעבור רגעים אחדים" .והליץ על זה כמדומה בשם חכם אחד את הפסוק (תהלים לה:כ) "על
רגעי ארץ דברי מרמות יחשובון".
עזוז מבטחו בה' אלקיו הסיב לו לב שמח כל הימים אשר חי ,המתנה הטובה מכל מתנות אלהים
בתבל הזה ,לאיש שטוב לפניו .שחק לכל פגעי הזמן אשר מצאוהו .והזמן כי בגד בו ואנה אל ידו
מאומה לרע לו ,או את אשר לא הפיק רצונו ,חש ולא התמהמה לשית עצות בנפשו לחשוב את הרע
משנת השבוע נח
ההוא לטוב לפניו ,אשר אין טוב ממנו ,לבל יטל עליו רוח עצב כמעט רגע .מאוד מאוד התרחק מכל
עצבון רוח ,כי אמר האיש המוכה בעצבון רוח ,גבר לא יצלח כל ימיו לא בעבודת ה' ,ולא בדרך ארץ.
וגם משפטו חרוץ מאד ,כמאמר הכתוב (דברים כח:מז) "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה
ובטוב לבב".
מלחמתו נגד המשכילים
בימיו החלה רוח חדשה לנשב במחנה היהודים ע"י ההשכלה ,וגם בשלש הקהילות רבו השועלים
מחבלי כרם ישראל ,ואז עמד רבינו בפרץ לגדור גדרים ולעשות סייגים לתורה .רבינו היה הלוחם
הגדול שקינא קנאת ה' ,והיה הראשון אשר חרף נפשו לעמוד בפרץ ,ולא חת מפני כל ,הוא החרים
כל מי שיקרא את תרגום החומשים לשפת אשכנז אשר כתב [משה בן מנחם] מנדלסון .מנדלסון
זה השתדל להעביר את החרם באמצעות אוהבו השר העניגס ,אשר שימש כשר במלכות דענמרק,
אבל ללא הועיל כיון שרבינו לא נשא פני איש ולא הכיר פנים במשפט.
לא רק זאת ,אלא רבינו מצא חן בעיני המלך ,ובעת ההיא יצאה פקודה מהמלך אשר תחת ממשלתו
היו שלש הקהילות אה"ו ,שכל דבר דין ומשפט בישראל יגישו את עצומותיהם וטענותיהם לפני
בתי דין מישראל ,ואל יסורו מכל אשר יגידו להם שופטי ודיני ישראל ימין ושמאל.
בגלל דבר החרם אשר החרים רבינו את ספרי רמ"ד ,יצאו משכילי ברלין לבקר קשה את ספרו 'תורת
יקותיאל' ,ובשנת תקמ"ט ( 1789למס') נדפס בברלין מחברת 'מצפה יקותיאל' ,ובו השגות על הספר
'תורת יקותיאל' ,ואף חירוף וגידוף כלפי רבינו בדברים שאין להעלותם אל הכתב ,ושלחו המחברת
הלז לכל גדולי הדור ,ונתהוה פולמוס סופרים מזה .אמנם רבינו כאשר שמע זאת שתק בחסידותו
וענותנותו ,אבל הדיינים מבית דינו ראו חובה לעצמם למחות על כבוד רבם ,ולהצדיקו בעיני העם,
בהראותם שכל דבריו בספר 'תורת יקותיאל' באמת וצדק נאמרים .וגם הוציאו פסק דין להחרים
את המחבר מצפה יקותיאל ,וביום ה' כ"ח אדר תקמ"ט הוכרז החרם והנידוי בבית הכנסת הגדול
באלטונא על מחבר הספר מצפה יקותיאל .אולם רבינו בעצמו לא דיבר ולא כתב שום דבר בענין זה,
וכמאמרם ז"ל (גיטין לו ):שומעים חרפתם ואינם משיבים ,עליהם הכתוב אומר (שופטים ה:לא)
"ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" ,ושם כבודו נתגדל ונתכבד בעולם.
יום אחד הגיע ר' שלמה דובנא להמבורג לאסוף חותמים על החומשים עם הביאור .הוא נכנס אל
רבינו ,ותוך הדברים התאונן ר' שלמה לפניו על אשר אין רוח חכמי ישראל נוחה מבן מנחם [באותו
עת עדיין לא עמדו כולם על טיבו של רמ"ד] .ואמר רבינו בלשון המשנה (אבות פ"ג מ"י) כל שאין רוח
הבריות נוחה ממנו סימן הוא כי אין רוח המקום נוחה ממנו .שיחתם נסבה גם על דברי הרמב"ן
הנודעים (פ' וילך) כי שם כל איש מישראל וכל מאורע גדול בישראל מרומז בתורה .ושאל ר' שלמה
אם יודע רמז בתורה לשמו של בן מנחם .והשיב רבינו" :שמו וענינו מרומז בתורה בפ' אמור (ויקרא
כב:כה) 'משחתם בהם מום בם' ר"ת מ'שה ב'ן מ'נחם ב'רלין" .ונתפעל ר' שלמה מאד" :ואמר ברוך ה'
אשר הנחני בדרך זה" .ויפרד ממנו ,ולא שב עוד לברלין ,ועזב את רמ"ד ואת השתתפותו בעבודת
הביאור ,ועבר לאמסטרדם.
אחד ממעריצי רמ"ד שאל את רבינו" :הן אתם כל כוחכם בתלמוד ,הראני נא רמז בתורת משה על
התלמוד שלכם" .ויען לו רבינו ואמר" :הנה מפאת חיצוניות שאלתך וסגנונה [בלשון התלמוד
נט משנת השבוע
'שלכם'] שהוא על דרך שאלת הרשע בהגדה של פסח' ,מה העבודה הזאת לכם' -ולא לו ,מן הראוי
שלא לענות לך .אך מפני פנימיותה שנוגעת לדברי תורה ,אענך עליה גם כן כעצת שלמה המלך ע"ה
"ענה כסיל" (משלי כו:ה) -בדברי תורה (עי' שבת ל .):דע לך כי בתחילת פרשת ברכה כתיב (לג:ב) "ה'
מסיני בא וגו' מימינו אש דת למו" ,והאותיות 'דת למו' ,הם אותיות 'תלמוד'" ,ופני השואל חפו.
ספריו
רבינו השאיר אחריו ברכה ,את ספריו הקדושים ,ואלו הן :בשנת תקל"ב ( 1772למס') הוציא את
ספרו 'תורת יקותיאל' על שו"ע יו"ד עד סוף סימן קי"א ,והוא ביאור רחב ועמוק ע"פ שיטת הש"ס
והפוסקים הראשונים והאחרונים ,וברוב הסימנים הוציא בסוף דבריו הלכה ברורה .בסוף הספר
נדפסו שו"ת רובם בעניני עגונות.
בשנת תק"נ הוציא לאור ספרו 'מרפא לשון' אשר מאוד הפליג בשבחו ,ונתן לו זכות קדימה ,יען
עוסק הוא בעניני תוכחת מוסר להעמיד הדת על תילה ,והוא הגבר אשר לראשונה הפליג בענין העוון
החמור עון לשה"ר ,וז"ל" :ואותי קראתי בשם 'מרפא לשון' ,כי הוא מרפא לנפש האדם מתחלואיה,
בפרט לחולי הקשה לישנא בישא ריש מרעין בישין ,הוא העון הגדול לשון הרע ,וראוי לרפאותו
תחילה" .בשנת תקנ"ב יצא ספרו 'ושב הכהן' כולל מאה ואחת שאלות שאלות ותשובות בד' חלקי
שו"ע .ספר 'שאלת הכהנים' חידושים וביאורים על סדר קדשים' .דעת קדושים' כולל י"ב דרושים
בהלכה ובהגדה .קונטרס ציון במשפט ותורת חסד ,שתי הדרשות האחרונות אשר דרש בקהילת
אלטונא בעת אשר הסיר את עטרת הרבנות מעל ראשו ,ונפרד מבני קהילתו.
אחרית ימיו
כאשר הרגיש שהחלו כחות גופו להרפות מעט ,ירא לנפשו שיתרפה במלאכת ה' ועבודתו עם
הקהל ,לכן החליט לעזוב כסא הרבנות .גם נכספה נפשו לעלות אל אדמת קודש .בעת שהסיר
הרבנות ,הודיע הדבר למלך בברכה על כל החסד אשר עשה עמו .שלח לו המלך מכתב חתום בחותם
המלך לאמור ,כי כל הנהנות ממשלתו בעשרים ושלש שנים אשר שפט את עמו ,מצאו חן בעיני
המלך ,והפיקו את רצון חסדו ,על כן עוד יופיע חסדו עליו כיד המלך ,גם עתה כבראשונה יהיה לו
למגן ולמחסה בכל מדינת ממשלתו.
רבינו התחיל בדרכו לעלות לציון ברנה ,אך קפץ עליו מלחמה גדולה -מלחמת נאפוליון ,והארץ היתה
סגורה ומסוגרת ,ולא היה יכול להמשיך נסיעתו למחוז חפצו ,וקבע את משכנו בעיר המבורג .רבינו
למד אז בשקידה הלכות מעשה הקרבנות וביאת המקדש להרמב"ם ,כי אמר" :אולי זו היא מלחמת
גוג ומגוג ,ובמהרה יבוא משיח צדקינו ,ויצטרך לעבוד עבודת הקרבנות ,ועליו להיות בקי בדיני
העבודה ועניני המקדש בכל פרטיהם ודקדוקיהם" .ארבע שנים ישב בהמבורג ,ועבד עבודת הבורא
בקדושה ובטהרה ,עד אשר עלתה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים ביום ערב שבת קודש כ"ו מרחשון
שנת תקס"ד ( 1804למס') ,ונטמן בעיר המבורג.
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :בנו הגאון רבי צבי הירש כ"ץ אב"ד קראטשין
) (Korczyna, Polandזצ"ל .בתו מרת רחל ע"ה ,אשת הגאון רבי הירש יאנובר זצ"ל אב"ד פיורדא
משנת השבוע ס
) ,(Fürth, Germanyאחרי פטירתו בדמי ימיו נישאה בזיווג שני להגאון רבי יחיאל מיכל שפייער זצ"ל
אב"ד דעסויא ) .(Dessauבתו אשת הגאון רבי אליעזר ליזר קצנאילנבוגן זצ"ל ,הוציא לאור את הספר
'זכר צדיק' ,הכולל דרשות מרבינו ,והספדים עליו ,ותולדותיו.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :זכר צדיק ,דור דעה ,תולדותיו בספרו ושב הכהן
ישיבה בית שערים
כולל משנה הלכות
בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א
רח' יצחק שואלל 4
ירושלים ת"ו
הר"ר דוד כהן שליט"א
לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח דוד מאיר יאקאב הי"ו
לרגל נישואיו עב"ג בשעטו"מ
הבה"ח ברוך שווארץ הי"ו
לרגל נישואיו עב"ג בשעטו"מ
סא משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
פּרשת חיֵּ י ָׂש ָׂרה
טֹובה
כֻּ ָּלן ָּשוִ ין ְל ָּ
ארען זֶ ענֶ ען גֶ עוֶ וען גְ ַלייְך ְל ָׂ
טֹובה "וַ יִּ ְהיּו ַחיֵּ י ָׂש ָׂרה ֵּמ ָׂאה ָׂשנָׂ ה וְ גֹו'" (כג:א) .זָׂ אגְ ט ַר ִּש"י ַא ֶלע יָׂ ֶ
ַביי ָׂש ָׂרה ִּא ֵּמנּו.
זּושא ָּהיָּ ה ַהכֹּל ְב ַתכְ ִלית ַהּטֹוב
ֵא ֶצל ָּה ַר ִבי ר' ָּ
ֶמען ֶקען זָׂ אגֶ עןֶ ,עס ִּאיז ַבאווא ְּוסט (גְ דּו ַלת ַה ַצ ִּד ִּיקים ֵּע ֶרְך ַה ְר ַה"ק ִּמ ֶמעזְ ִּר ְיטש) ִּדי ֶע ְר ְש ֶטע
בּורג זי"ע אּון על ָׂקא פּון נִּ ְיק ְל ְש ְ רּודער ַהגְ ַה"ק ָׂה ַר ִּבי ר' ְש ֶמ ְ עקּומען ִּדי ְב ֶ ֶ ָׂמאל וֶ וען ֶעס זֶ ענֶ ען גֶ
עפ ֶרעגְ ט, אבן זֵּ יי ִּאים גֶ ְ ייליגֶ ען ַמגִּ יד פּון ֶמעזְ ִּר ְיטש זי"עָׂ ,ה ְ ַהגְ ַה"ק ֶדער ַה ְפ ָׂל ָׂא"ה זי"ע צּום ֵּה ִּ
ייען ֶדעם ַמ ֲא ָׂמר ְ(ב ָׂרכֹות נדַ ).חיָׂ ב ָׂא ָׂדם ְל ָׂב ֵּרְך ַעל ָׂה ָׂר ָׂעה כְ ֵּשם אר ְש ֵּט ֶעבען צּו ַפ ְ ֶער זָׂ אל זֵּ יי גֶ ֶ
זּושא פּוןאלען ְפ ֶרעגְ ן ַפאר ֶדעם ֶר ִּבי ר' ָׂ ּטֹובהָׂ .האט ֶער זֵּ יי גֶ עזָׂ אגְ ט ,זֵּ יי זָׂ ֶ ֶש ְמ ָׂב ֵּרְך ַעל ַה ָׂ
אליָׂ א זי"ע. אפ ְ
ַאנַ ָׂ
רֹויסער וואּונְ ֶדער ערטֶ :עס ִּאיז ַביי ִּמיר ַא גְ ֶ עפ ֶרעגְ טָׂ ,האט ֶער גֶ ֶ
עענְ ְט ֶפ ְ אבן ִּאיהם גֶ ְ וֶ וען זֵּ יי ָׂה ְ
ערפּון ,וַ וייל ִּמיר ישט ֶדעם ְפ ַשט ֶד ְ עש ְיקט צּו ִּמיר ,וַ וייל ִּאיְך וֵּ וייס נִּ ְ ַאז ֶדער ֶר ִּבי ָׂהאט ַאייְך גֶ ִּ
יש ֶטער טּוט ִּמיט ִּמיר ִּאיז ישט גֶ עוֶ וען ְש ֶלעכְ טַ ,א ְלס וָׂ ואס ֶדער ֵּא ִּ
ייב ְ ִּאיז נָׂ אְך ֵּקיינְ ָׂמאל נָׂ אְך נִּ ְ
ימאן אּון לּוטיגֶ ער ָׂא ִּר ַ
זּושא ִּאיז גֶ עוֶ וען ַא ְב ִּ
אבן ָׂא ֶבער גּוט גֶ עווא ְּוסט ַאז ֶדער ֶר ִּבי ר' ָׂ גּוט .זֵּ יי ָׂה ְ
אר ְש ַטאנֶ ען ִּמיט זַ יין ֶענְ ְט ֶפער ֶדער ְפ ַשט ִּאין ִּדי ִּמ ְשנֶ ה, אבן זֵּ יי שֹוין ַפ ְ ּסּורים ר"לָׂ ,ה ְ ַא ַב ַעל יִּ ִּ
ישט ְש ִּפ ְירן ֵּקיין יש ֶטער טּוט ִּאיז גּוט ,אּון ַא ֶמענְ ְטש זָׂ אל ִּבכְ ַלל נִּ ְ ייב ְ
ַאז ַא ְלס וָׂ ואס ֶדער ֵּא ִּ
ְש ֶלעכְ ְט'ס.
ָּה ִע ָּקר ַל ֲעׂשֹות ְרצֹון ה'
אשית ד"ה ְב ִּמ ְד ָׂרש ַר ָׂבה ימ ֶלְך פ' ְב ֵּר ִּ זּושא זי"ע (עי' ִּד ְב ֵּרי ֱא ִּל ֶ יילט ֶמען פּון ָׂה ַר ִּבי ר' ָׂ ער ֵּצ ְנָׂ אְך ֶד ְ
ימ ֶלְך זי"ע)ַ ,אז ֶער ָׂהאט פר' ב' ,ובז' לפסח ד"ה א"י וַ יָׂ שּובּוֶ ,ש ֵּמ ִּביא ָׂד ָׂבר זֶ ה ְב ֵּשם ָׂה ַר ִּבי ר' ֱא ִּל ֶ
ייען ִּאין גֵּ ִּיהנֹּם ,וֶ ועטגֶ עזָׂ אגְ ט ,אֹויב ִּאין ֵּבית ִּדין ֶשל ַמ ְע ָׂלה וֶ ועט ֶמען ַפ ְס ֶק'ענֶ ען ַפאר ִּאים צּו גֵּ ֶ
יש ֶטער ,וִּ ויל ִּאיְך ייב ְ
וילען פּון ֵּא ִּ ֶער ְש ְפ ִּרינְ גֶ ען ִּמיט גְ רֹויס ְפ ֵּרייד ,וַ וייל אֹויב ָׂדאס ִּאיז ֶדער וִּ ֶ
טּוען ְב ִּש ְמ ָׂחה.
ֶעס ֶ
טֹובים ַל ְמרֹות כָּ ל ַה ְת ָּלאֹות
ֵא ֶצל ָּׂש ָּרה ִא ֵמנּו ָּהיּו כָּ ל ַה ָּשנִ ים ִ
ערע ִּמיט ֶדעם ֶקען ֶמען זָׂ אגֶ ען ַאז ַביי ָׂש ָׂרה ִּא ֵּמנּו ִּדי ִּצ ְד ָׂקנִּ יתֲ ,א ִּפילּו ִּדי זְ ַמנִּ ים וָׂ ואס ַביי ַאנְ ֶד ֶ
אשית יב:י) "וַ יְ ִּהי ָׂר ָׂעב ָׂב ָׂא ֶרץ", ִּאיז ָׂדאס ִּאיז ַא ְב ִּחינָׂ ה פּון ָׂר ָׂעהַ ,אזֹויוִּ וי ֶעס ְש ֵּטייט ְ(ב ֵּר ִּ
ענּומען צּו ִּדי הֹויז אל ְט'ס ִּאיז זִּ י ִּמיט ַא ְב ָׂר ָׂהם גֶ עגַ אנְ גֶ ען ַקיין ִּמ ְצ ַריִּ םִּ ,אין ֶמען ָׂהאט ִּאיר גֶ ֶ עמ ְ ֶד ָׂ
עהאט ִּדי ַצ ַער ִּמיט ָׂהגָׂ רַ ,אזֹויוִּ וי ֶעס ְש ֵּטייט (שם טז:ד) ַאז ערנָׂ אְך ָׂהאט זִּ י גֶ ַ
פּון ַפ ְרעֹּהִּ .אין ֶד ְ
משנת השבוע סב
עסער פּון ָׂש ָׂרה ,אּון ָׂהאט אל ֶטען גְ ֶר ֶעה ְ עהאט ַא ִּקינְ ד ָׂהאט זִּ י זִּ יְך גֶ ַ וֶ וען ָׂהגָׂ ר ָׂהאט גֶ ַ
ימ ֶלְךִּ ,אין נָׂ אְך ָׂצרֹות .אֹויְךעצט ִּאין ָׂש ָׂרה .נָׂ אְך ֶדעם ִּאיז גֶ עוֶ וען ִּדי ַמ ֲע ֶשה פּון ֲא ִּב ֶ עש ְ גְ ִּרינְ גֶ ֶ
עסוֶ ועגְ ן ִּאיז ַביי ִּאיר ַא ְלס גְ ַלייְךארען ַלאנְ גָׂ .א ֶבער פּון ֶד ְ עהאט ֵּקיין ִּקינְ ֶדער יָׂ ֶ ישט גֶ ַ ָׂהאט זִּ י נִּ ְ
וילען פּון עש ִּפ ְירט ֵּקיין ְש ֶלעכְ ְט'ס ,וַ וייל ָׂדאס ִּאיז ֶדער וִּ ֶ ישט גֶ ְ גֶ עוֶ וען ְל ָׂ
טֹובהִּ ,אין זִּ י ָׂהאט נִּ ְ
(שנַ ת תשכ"ב) ְ יש ֶטער. ייב ְ ֵּא ִּ
ייטען פּון צ ִּד ִּיקים
יָׂ ארצ ֶ
כ"ז ַמ ְר ֶח ְשוָׂ ן תשנ"ט ואר ְסק זי"ע
ַהְר ַה"ק ֶר ִּבי יַ ֲעקֹב ֵלייזֶ ער ִּמ ְפ ֶשעוָ ְ
עטל רֹויג ִּאין עבֹוירען ו' ֵּט ֵּבת ִּאין יָׂ אר תרס"זִּ ,אין ְש ֶט ְ ֶ ואר ְסק ִּאיז גֶ
ֶר ִּבי יַ ֲעקֹּב פּון ְפ ֶשעוָׂ ְ
אטע ַה ְר ַה"ח ֶר ִּבי יִּ ְצ ָׂחק ָׂדוִּ ד ֵּלייזֶ ער זַ ַצ"ל ֵּמ ֲח ִּס ֵּידי ִּשינָׂ אוָׂ וא ,אּון צּו זַ ייןאל ֶיציע ,צּו זַ יין ַט ֶגַ ִּ
דּוק ָׂלא זַ ַצ"ל,
עסל ע"הִּ ,די ָׂטאכְ ֶטער פּון ַה ְר ַה"ח ֶר ִּבי ַחיִּ ים ְק ַלאב פּון ְ אמע ָׂמ ַרת ִּת ְר ָׂצה ֶפ ְ
ַמ ֶ
וָׂ ואס ֶער ִּאיז אֹויְך גֶ עוֶ וען ַא ִּשינָׂ אוֶ וער ָׂח ִּסיד.
ייט ְס ֶהעד ִּאיז ַא ָׂמאל גֶ עוֶ וען ִּאין ַאנְ ְטוֶ ְ
ער ְפן .וַ וייל ֶדער ַמ ְשגִּ ַיח ַהגָׂ אֹון ֶר ִּבי ַמ ִּת ְתיָׂ הּו ָׂסלֹומֹון פּון גֵּ ְ
ייען צּו ִּאיםֶ .דער רֹּאש ואלט ַא ַריינְ גֵּ ֶ
ערט פּון ֶר ִּבי יַ ְענְ ֶק ֶל'הָׂ ,האט ֶער גֶ עוָׂ ְ עה ְ ֶער ָׂהאט ַא ַסאְך גֶ ֶ
עב ֶרענְ גְ ט צּום ֶר ִּבי'ן ,אּון ָׂהאט ִּאיהם כֹולל ַהגָׂ אֹון ֶר ִּבי ַחיִּ ים הֹורֹווִּ יץ ָׂהאט ִּאים ַא ַריינְ גֶ ְ ַה ֵּ
עלט. עש ֶט ְ ארגֶ ְ ָׂפ ְ
עֹוסק ִּאין ַמ ְשגִּ יחּות ,וָׂ ואס ֵּמיינְ ט ַמ ְשגִּ יחּות?" ֶדער "איר זֶ ענְ ט ָׂדאְך ֵּ עפ ֶרעגְ טִּ :ֶדער ֶר ִּבי ָׂהאט גֶ ְ
ֶר ִּבי ָׂהאט גְ ַלייְך ַמ ְמ ִּשיְך גֶ עוֶ וען"ֶ :דער ַב ַעל ֵּשם טֹוב זי"ע ָׂהאט גֶ עזָׂ אגְ טֶ ,דער ִּרבֹונֹו ֶשל ָׂ
עֹולם
קּוקט פּון ּומ ִּציץ ִּמן ַה ֲח ַרכִּ ים'ַ .מ ְשגִּ ַיח ִּמן ַה ַחלֹונֹות – וֶ וען ֵּאיינֶ ער ְ
יח ִּמן ַה ַחלֹונֹות ֵּ ִּאיז ' ַמ ְשגִּ ַ
אל ְטן,עהט ֶמען ִּאיםָׂ .א ֶבער ֵּמ ִּציץ ִּמן ַה ֲח ַרכִּ ים – וֶ וען ֶמען ְב ִּל ְיקט פּון ִּדי ְש ַפ ְ ֶפענְ ְס ֶטער זֶ ְ
יש ֶטער ִּמיט ַא ָׂא ֶפענֶ ע ייב ְ
קּוקט .צּו ָׂמאל ִּפ ְירט זִּ יְך ֶדער ֵּא ִּ
ישט ֶדעם וָׂ ואס ְ ער ֶקענְ ט ֶמען נִּ ְ ֶד ְ
ישט ִּדי ַה ְשגָׂ ָׂחה ֵּ -מ ִּציץ ִּמן ַה ֲח ַרכִּ ים.
עהט ֶמען נִּ ְ
יח ִּמן ַה ַחלֹונֹות ,אּון צּו ָׂמאל זֶ ְ ַה ְשגָׂ ָׂחה – ַמ ְשגִּ ַ
יח ִּמן ַה ַחלֹונֹות – ַאז ֶדער ָׂבחּור
צּומאל זַ יין ַא ַמ ְשגִּ ַ
ארף ָׂ יח ִּאין ַא יְ ִּש ָׂיבהַ ,ד ְ
ַאזֹוי אֹויְך ַא ַמ ְשגִּ ַ
ארף ֶדער ַמ ְשגִּ ַיח זַ יין ַא
צּומאל ַד ְ
וייסט ַא ֶלעס ,אּון ָׂ קּוקט אּון וֵּ ְעהט ַאז ֶער ְ ִּאין ִּדי יְ ִּש ָׂיבה זֶ ְ
ער ֵּהייט".
אל ֶטענֶ ְ אה ְֵּמ ִּציץ ִּמן ַה ֲח ַרכִּ ים – ַב ַ
עדאנְ קֶ .דער ֶר ִּבי ָׂהאט ִּאים עהאט פּון ֶדעם ִּט ֶיפען גֶ ַ ארק ֲהנָׂ ָׂאה גֶ ַ יח ָׂהאט ְש ַט ְ ֶדער ַמ ְשגִּ ַ
ארט ִּאין יְ ִּש ָׂיבה .אּון ֶדער ֶר ִּבי ערנֶ ען ָׂד ְ
ועלכֶ ע ֶל ְ
חּורים וֶ ְ ישע ָׂב ִּ עפ ֶרעגְ ט אֹויף זַ יינֶ ע ֵּה ִּ
יימ ֶ גֶ ְ
שּוטע ִּמ ְש ָׂפ ָׂחהָׂ .האט
עקּומען פּון ַא ָׂפ ֶ ֶ ְפ ֶרעגְ ט" :וָׂ ואס ַמאכְ ט ְקלֹונִּ ימֹוס"ַ ,א ָׂבחּור וָׂ ואס ִּאיז גֶ
עמט טֹובה ַפאר ִּאים וֶ וען ֶמען נֶ ְ ואל ִּדיגֶ ע ָׂ
ואלט גֶ עוֶ וען ַא גֶ עוַ ְ "עס וָׂ ְ ערטֶ : יח גֶ ֶ
עענְ ְט ֶפ ְ ֶדער ַמ ְשגִּ ַ
"איז על ְפן"ְ .פ ֶרעגְ ט ֶדער ֶר ִּביִּ :
רֹויסה ְ
ֶ ערנֶ ען ִּמיט ִּאים אּון ִּאים ַא ֵּאיינֶ ער וָׂ ואס זָׂ אל ְפ ִּריוַ ואט ֶל ְ
סג משנת השבוע
ישטָׂ .האט ֶדער ַמ ְשגִּ ַיח
אקע נִּ ְ
טּוהט ֶמען ֶעס ַט ֶארוָׂ ואס ְ עפ ֶרעגְ טַ ,פ ְואלט גֶ ְ נּו"ַ ,אזֹויוִּ וי ֶער וָׂ ְ
ישט קּומט פּון ַא נִּ ְ
ְ ייע ֶרע ַמ ֲע ֶשה ,אּון ֱהיֹות ֶדער ָׂבחּור ערט"ָׂ :דאס ִּאיז ַא ַט ֶ עענְ ְט ֶפ ְגֶ ֶ
אלן".
אצ ְישט ָׂדא וֶ וער זָׂ אל ֶעס ַב ָׂאר ֶמעגְ ִּליכֶ ע ִּמ ְש ָׂפ ָׂחהִּ ,איז נִּ ְ
ַפ ְ
מֹוצ ֵּאי ַש ָׂבת ַביי ְמ ַלּוֶ ה ַמ ְלכָׂ ה,עדע ָׂ "פאר ֶדעם ָׂהאב ִּאיְך ַאן ֵּע ָׂצה ,יֶ ֶ ָׂהאט ֶדער ֶר ִּבי גֶ עזָׂ אגְ טַ :
גּולה אֹויף ַפ ְרנָׂ ָׂסה .גֶ עוֶ וענְ ִּליְך גֵּ ייט אבעל ,אּון ִּדי ֲח ִּס ִּידים זָׂ אגְ ן ַאז ֶעס ִּאיז ַא ְס ָׂ ֵּטייל ִּאיְך ְקנָׂ ֶ
ערנָׂ אְך ֵּטייל ִּאיְך ִּדי עלד ,אּון ֶד ְ ערין גֶ ְ עדער ֵּלייגְ ט ַא ַריין ֶד ִּ ֵּאיינֶ ער ַארּום ִּמיט ַא ַטאץ ,אּון יֶ ֶ
אר ַהאן עטע ָׂש ָׂעהֶ .עס זֶ ענֶ ען ַפ ְ אר ִּצ ְיהט זִּ יְך ִּביז ַא ְש ֶפ ֶ עמט ַא ַסאְך ַצייט אּון ַפ ְ אבעלָׂ .דאס נֶ ְ ְקנָׂ ֶ
קּומען זֵּ יי ְפ ִּר ֶיער
ואר ְטן ַאזֹוי ַלאנְ גֶ , עדּולד צּו וַ ְ ְ ישט ֵּקיין ַצייט אּון גֶ אבן נִּ ְ
ועלכֶ ע ָׂה ְ
ֶמענְ ְט ְשן וֶ ְ
אר ְש ֵּטייט זִּ יְך ַאז זֵּ יי ְב ֶרענְ גֶ ען אבעלַ .פ ְ אקּומען שֹוין ִּדי ְקנָׂ ֶ ֶ עלד אּון ַב סּומע גֶ ְ
אּון ְב ֶרענְ גֶ ען ַא ֶ
אלען ְפ ִּר ֶיער .אּון ְט ָׂראץ יּודען וָׂ ואס ָׂצ ֶ אטע ִּאיז אֹויְך פּון ִּדי ֶ סּומעֶ .דער ָׂבחּור'ס ַט ֶ ערע ֶ ַא גְ ֶר ֶ
עס ֶ
עבעןַ ,ע ְק ְשנְ 'ט ֶער זִּ יְך ָׂדאס ֶדעם וָׂ ואס ֶער ִּאיז ַא ְשוַ ואכֶ ער ַב ַעל יְ כֹו ֶלת ,אּון ָׂהאט קֹוים צּו ֶל ֶ
עלד.עבען גֶ ְ ֶער וִּ ויל גֶ ֶ
ואר ֶטענְ ִּדיג
אנּוצעןִּ .איְך ֵּלייג ֶעס ַאוֶ ועק ִּאין ַא זַ ייט ,וַ ְישט ַב ֶ ָׂא ֶבער ִּאיְך וִּ ויל זִּ יְך ִּמיט ִּדי גֶ ְ
עלד נִּ ְ
נֹויטיגֶ ען ִּאין ֶדעם ,אּון ִּאיְך וֶ ועל ִּאים ֶעס ֶקענֶ ען עלעגְ נְ ֵּהייט וֶ וען ֶדער יּוד וֶ ועט זִּ יְך ִּ אֹויף ַא גֶ ֶ
ערט אד ְ עלעגְ נְ ֵּהייט .נּו ,זָׂ אגְ ט ִּמיר וִּ ִּ
ויפיל ָׂפ ֶ אסיגֶ ע גֶ ֶ
עצט ִּאיז ִּדי ַפ ִּוייסט אֹויס ַאז יֶ ְ עבן .וֵּ ְ ָׂא ְפגֶ ְ
ואטער ְמ ַל ֵּמד"?
זִּ יְך ַפאר ַא ְפ ִּריוַ ֶ
ערט .גְ ַלייְך אֹויפ'ן ָׂא ְרט ָׂהאט ֶר ִּבי עצן טֹויזְ נְ ט ְפ ַראנְ ק"ָׂ ,האט ֶדער ַמ ְשגִּ ַיח גֶ ֶ
עענְ ְט ֶפ ְ "זִּ ֶיב ְ
עלד יח ,זָׂ אגֶ ענְ ִּדיג"ָׂ :דאס גֶ ְ
ער ַלאנְ גְ ט ֶדעם ַמ ְשגִּ ַ עלד ,אּון ֶד ְ ענּומען ִּדי גֶ ְ
רֹויסגֶ ֶ
יַ ְענְ ֶק ֶל'ה ַא ְ
יח ִּאיז ַארֹויס אטן פּון ֶדעם ָׂבחּור"ֶ .דער ַמ ְשגִּ ַ ערט צּום ַט ְ עה ְישט צּו ִּמירָׂ ,דאס גֶ ֶ ערט נִּ ְעה ְגֶ ֶ
מּוסר.רֹויסער ַב ַעל ִָּׂמיט גְ רֹויס ִּה ְת ַפ ֲעלּות פּון ֶדעם ַבאזּוְך ,זָׂ אגְ נְ ִּדיג אֹויף ִּאיםַ ,אז ֶער ִּאיז ַא גְ ֶ
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
משנת השבוע סד
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר שמשון ריכארד שליט"א
והר"ר ישראל שמעון ריכארד שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו הבה"ח יהושע צבי עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרה"ג ר' מאיר חיים גינזבורג שליט"א
לרגל אירוסי בנו הבה"ח דב גבריאל עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר שלמה זלמן הכהן זעלצער שליט"א
והר' שמעון ראזענבערג שליט"א
לרגל הולדת נכדתו-בתו בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' חיים ברים שליט"א
לרגל הכנסת בנו לבריתו של אברהם אבינו בשעטו"מ
לידידנו הר"ר שניאור זלמן דייטש שליט"א
לרגל הכנסת בנו לבריתו של אברהם אבינו בשעטו"מ
