gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול ברמה · Kol Beramah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: קול ברמה · Kol Beramah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

קול ברמה · Kol Beramah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬מברכין כסלו תשפ"ז‬ ‫גליון ‪- 415‬ש‪‬ה ‪47‬‬ ‫מלים פשוטות על אמונה פשוטה הנצרכת בימים אלה לכל יהודי ‪ ‬הלב רועד‬ ‫תיראו‪ ,‬הגיע זמן גאולתכם"!‬ ‫מפחד‪ ,‬אבל אבא שבשמים מרגיע‪" :‬אל ְ‬ ‫מיד לאחר צאת ‪‬שמתו‬ ‫העיתו‪‬ים היו צריכים‬ ‫של הרב מיכאל בדלוב‬ ‫השוחט ששחט את יצרו‬ ‫להיסגר למחרת‪,‬‬ ‫ז"ל הגיעו יו‪‬ים‬ ‫מומחי השחיטה כי‪‬ו את הרב מרדכי גלאי‬ ‫והעורכים לא ידעו מה‬ ‫והתדפקו על החלון‬ ‫זצ"ל כ'רשכבה"ג' בע‪‬ין בדיקת הסכין; כל‬ ‫לעשות עם צוואתו של‬ ‫גדולי ישראל סמכו על שחיטתו; מידת‬ ‫לא להאמין לאיזה‬ ‫החסד פיעמה בו והיה פורע חובות ‪‬זקקים;‬ ‫מרן הגראי"ל‬ ‫דרגות באהבת‪-‬‬ ‫כל ספר זכה לטיפול מסור ‪ -‬ולמרות הכל‬ ‫שטי‪‬מן‪ .‬עד שבא מרן‬ ‫תורה וחסד הגיע‬ ‫שחט השוחט את יצרו‪ ,‬ופשוט רצה להיות‬ ‫הגר"ח והכריע‬ ‫הרב מיכאל בדלוב‬ ‫פשוט‪ .‬רמת אלח‪‬ן איבדה אחד מ'פשוטיה' וטובי‪-‬ב‪‬יה‬ ‫זצ"ל שמידותיו‬ ‫עוצבו מהנהגות‪-‬זהב ואבני‪-‬חן‬ ‫המפקד ירה כבר לעבר היהודי‬ ‫מרטיט‪ :‬מיד‬ ‫פרסום ראשון‪ :‬הרב שלום אוואט זצ"ל תפס‬ ‫מתחת למיטתה של הרב‪‬ית‬ ‫לאחר הצעקה‬ ‫את המפקד שדיבר ‪‬גד האלוקים‪ ,‬הֲ פָ כוֹ על פ‪‬יו‬ ‫ק‪‬יבסקי היו מו‪‬חים הרבה‬ ‫השלישית‬ ‫והכ‪‬יסו אל תוך ה‪...‬אסלה‪ .‬גזר עליו עו‪‬ש‬ ‫זוגות של ‪‬עלי‪-‬בית‬ ‫התייצב המטוס‪.‬‬ ‫מוות‪ .‬ה‪‬ס הגדול שאירע למי ש‪‬ולד באלג'יר‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫הסיפור שעדיין לא סופר‬ ‫החזו"א הושיט ידו‪ ,‬והרב‬ ‫‪‬פטר בגיל ‪ ,100‬והותיר צאצאים יראי ה'‬ ‫הופמן ‪‬תקף בשל‪-‬כך בחרדה‬ ‫על טיסת‪-‬האימה מדובאי‬ ‫החזו"א הושיט ידו‪,‬‬ ‫מרת פ‪ .‬ורטהיימר ע"ה לא ע‪‬דה‬ ‫והרב הופמן ‪‬תקף בשל‪-‬‬ ‫כך בחרדה‬ ‫תכשיטים וזכתה לתכשיטי‪-‬זהב‬ ‫מדוע התדפק מרן הגאון‬ ‫חופי הכ‪‬רת ריקים מאדם‬ ‫רבי מיכל פי‪‬שטיין‬ ‫זצ"ל בחצות‪-‬לילה על‬ ‫משפטי‪-‬אמו‪‬ה לאור התופעה‬ ‫דלת ביתו של הרב ד"ר‬ ‫ה‪‬צפית בחופי הכ‪‬רת‪ ,‬שמלבד המים‬ ‫החסרים בה‪ ,‬איש אי‪‬ו ‪‬כ‪‬ס לרחוץ‬ ‫צבי דיסט‪‬יק?‬ ‫במימיה‪ .‬מדוע זה קורה?‬ ‫הנ"ל‪ ,‬על פי סדר הפסוקים‪.‬‬ ‫הספר שלפנינו אינו 'עוד' ספר‪.‬‬ ‫המטרה העיקרית בכתיבת‬ ‫המשימה שהציב לעצמו המחבר‬ ‫החיבור היא להנגיש בפני‬ ‫שליט"א‪ ,‬היא חשובה מאין‬ ‫המקור‬ ‫את‬ ‫הלומדים‬ ‫כמותה‪ ,‬במיוחד בתקופה שבה‬ ‫לקושייתם‪ ,‬ועל ידי כך להעניק‬ ‫ניכרת שאיפה עזה להגות בעומק‬ ‫מרגוע לנפשם החושקת לדעת‬ ‫העיון של פרשיות השבוע‪ ,‬על כל‬ ‫את התשובה‪.‬‬ ‫מה שהן מכילות‪.‬‬ ‫שוו בנפשכם את האקט החינוכי‬ ‫יש רבים הבקיאים בדברי‬ ‫שיהיה מצוי בידי מעייני 'חומש‬ ‫הרמב"ן על התורה‪ ,‬יש רבים‬ ‫המפתח' כאשר יוכלו לשמח את‬ ‫היודעים היטב את פירושי‬ ‫ותלמידיהם‬ ‫ילדיהם‬ ‫לבב‬ ‫ה'אור החיים' הק'‪ ,‬ואולי גם את‬ ‫ולשבחם על כך שקלעו לשאלתו‬ ‫בספר החדש‪ ,‬הערוך בצורה‬ ‫דברי ה'חת"ם סופר' על התורה‪.‬‬ ‫של אחד מגדולי הראשונים‪.‬‬ ‫יוצאת‪-‬דופן‪ ,‬ומעורר ענין רב‬ ‫ברם‪ ,‬כאשר אחד מילדיהם‪ ,‬או‬ ‫באופן זה‪ ,‬החשק של הילד לעיין‬ ‫בכל בתי המדרשות‪ ,‬מופיע‬ ‫תלמידיהם‪ ,‬שואלים אותם‬ ‫בפרשה ולהמשיך לשאול שאלות‬ ‫קושיה מסוימת בענין הפרשה‪,‬‬ ‫ליקוט עצום‪ ,‬על סדר‬ ‫יהיה עצום‪ ,‬וכך הוא יתפתח‬ ‫הם סבורים לפעמים שהשאלה‬ ‫ויתעצם בלימוד התורה בכלל‪.‬‬ ‫הפסוקים‪ ,‬של מקורות‬ ‫איננה שאלה‪ ,‬ובמצב כזה אין‬ ‫המחבר ליקט וקיבץ לאכסניה‬ ‫ראשונים‬ ‫המדרשים‪,‬‬ ‫מהש"ס‪,‬‬ ‫לילד תשובה הוגנת‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬מפוארת מאין כמוה‪,‬‬ ‫ואחרונים‪ ,‬שבהם ניתן לאתר‬ ‫בעוד שבמציאות הם כיוונו ‪ -‬לא‬ ‫ספרים רבים מאוד‪ ,‬למען יידע‬ ‫שאלות ודיונים על הפרשה‬ ‫פחות ולא יותר ‪ -‬לדעת גדולים‪,‬‬ ‫הלומד היכן לעיין‪ .‬פשוט וברור‬ ‫שהם ראשונים ואחרונים‪,‬‬ ‫ש'חומש המפתח' יחסוך זמן יקר בחיפוש אחר‬ ‫מגדולי‪-‬גדולי הדורות‪ ,‬ששאלו בעצמם את 'השאלה‬ ‫המטמונים הנעלמים‪ ,‬או יותר נכון‪ :‬שהיו נעלמים‪,‬‬ ‫של הילד הקטן'‪ ,‬וכמובן שהם גם משיבים עליה‪.‬‬ ‫ועכשיו נפתחו לעין‪-‬כל‪.‬‬ ‫המציאות הזו פועלת כמובן גם אצל אנשים‬ ‫ב'חומש המפתח' הושקעו מאמצים רבים גם‬ ‫מבוגרים‪ ,‬ואפילו הם תלמידי חכמים ומגלים‬ ‫בעריכה ובהבאת הדברים לדפוס‪ .‬הספר בנוי כך‬ ‫בקיאות בחלק גדול ממפרשי התורה‪ .‬גם להם‬ ‫שבחלקו הראשון מודפסים פסוקי החומש ודברי‬ ‫מתעוררות קושיות גדולות בפרשת השבוע‪ ,‬והם‬ ‫רש"י ואונקלוס בהדפסה מאירת עיניים‪ ,‬ובחלק‬ ‫מתהלכים טרודים בעומקה של השאלה‪ ,‬אבל כיון‬ ‫השני הובאו הפסוקים בלבד וההערות שלוקטו על‬ ‫שהחלק האחר של המפרשים נעלם מהם‪ ,‬אין להם‬ ‫ידי המחבר‪.‬‬ ‫אפשרות לגלות שהשאלה שלהם נכתבה ונחתמה‬ ‫זכה המחבר בסיעתא דשמיא עצומה והחומש‬ ‫שחור על גבי לבן‪.‬‬ ‫מפאר כבר בתי כנסיות רבים‪' ,‬ותפילתי שלא אכשל‬ ‫מה שהיה חסר בשוק הספרים שלנו היא יצירה‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬ולא תצא תקלה תחת ידי'‪ ,‬אומר‬ ‫שתלקט הערות וקושיות‪ ,‬ציונים וחידושים‪ ,‬מש"ס‬ ‫המחבר‪.‬‬ ‫בבלי וירושלמי‪ ,‬מדרשים שיש בהם אינסוף‬ ‫'חומש המפתח' הופיע בינתיים רק על חומש‬ ‫סדר‬ ‫פירושים על התורה‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ ,‬על‬ ‫בראשית‪ ,‬ובעזרת השם לאחר החנוכה יופיע גם‬ ‫מאן‬ ‫לכל‬ ‫הפסוקים ‪ -‬ואז תיפתח אופציה מעולה‬ ‫החומש על שמות‪.‬‬ ‫השאלה‬ ‫כתובה‬ ‫דבעי לבדוק ולהיווכח אם והיכן‬ ‫שלו‪ ,‬ולאחר עיון במקור לראות גם את התשובה‪.‬‬ ‫זה מה שעשה המחבר הרה"ג שליט"א ביצירתו להזמנות לבתי כנסיות ניתן לשלוח‬ ‫הנקראת 'חומש המפתח'‪ ,‬ובו ליקוט מופלא של כל מייל ‪a454545445@gmail.com -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 514‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪2‬‬ ‫כ‪ 800-‬טונות של גניזה נקברו ע"י 'גניזת‬ ‫קודש מרכזית' בתקופת החגים‬ ‫בעוד אנחנו התעסקנו במצוות החגים‪ ,‬בקניית ארבעה מינים וכיו"ב‪ ,‬התעסקו ב'גניזת קודש מרכזית'‬ ‫באיסופם של פריטי הגניזה וקבורתם‪ .‬משקלה הכולל של הגניזה הגיע בתקופה זו לכ‪ 800-‬טונות‪.‬‬ ‫ששונעו על‪-‬ידי עשרות משאיות ענק‪.‬‬ ‫כל אחד מבין באיזו עלות‪-‬עתק מדובר‪ ,‬במיוחד שהגניזה איננה מסתמכת על שום תקציב‬ ‫עירוני‪/‬ממשלתי כלשהו‪ .‬כלום‪ .‬הכל מגיע רק מהתשלום של משתמשי הגניזה‪.‬‬ ‫כאשר המתקן מתמלא‪ ,‬נארזת תכולתו בשקי‪-‬ענק‪ ,‬בהם הגניזה נקברת‪.‬‬ ‫השקים מועמסים על גבי משאית הגניזה באמצעות מנוף‪ ,‬ומובלים לאתר‬ ‫הקבורה‪ .‬בכניסה לאתר הקבורה המשאית נשקלת ומחויבת בתשלום לחברה‬ ‫המפעילה את האתר‪ .‬לאחר שהונחה הגניזה באתר‪ ,‬טרקטור מכסה את הגניזה‬ ‫באדמה למנוחת עולמים‪ .‬תהליך זה כרוך בהוצאות גבוהות במיוחד‪ ,‬ולכן‬ ‫מנהלי מפעל 'גניזת קודש מרכזית' מבקשים מכל מי שמניח גניזה‪ ,‬שישלם על מתקן הגניזה ברמת אלחנן‪.‬‬ ‫שימו לב שלצד המתקן‬ ‫מונחים ארגזים וקרטונים עם‬ ‫כך‪ .‬מי שאינו משלם‪ ,‬עובר על איסור גזל‪.‬‬ ‫יש להביא את הגניזה אל המתקן באריזות סגורות בלבד! בראש ובראשונה גניזה‪ ,‬ועגלה מליאה‪ ,‬שלא‬ ‫הוכנסו לפנים‬ ‫הדבר חשוב לשמירה על כתבי הקודש עצמם ‪ -‬עד לקבורה‪ ,‬במניעת‬ ‫התפזרותה תוך כדי האריזה והקבורה‪ ,‬ולשמירתם גם לאחר קבורתם בקרקע‪ .‬וכן להקל על העוסקים‬ ‫במלאכת הקודש של אריזת הגניזה‪.‬‬ ‫פריטים העלולים לפצוע את המתעסקים בקודש (כמו‪ :‬מסמרים מחוברים לבתי מזוזה‪ ,‬זכוכיות‬ ‫מעוטרות של ויטרינות ובתי מנורה עם ציטוטי פסוקים‪ ,‬כוסיות להדלקת נרות‪ ,‬פלטות של דפוס)‪ ,‬אין‬ ‫להניחם במתקן הגניזה‪ ,‬אלא אם כן הם ארוזים באופן בטיחותי וטעונים גניזה‪.‬‬ ‫אין להניח סמוך למתקן ספרים במצב טוב למכירה‪/‬למסירה‪ .‬תופעה זו שפשתה לאחרונה גורמת‬ ‫לזלזול בכבודם של כתבי הקודש‪ ,‬לפגיעה בחזות הסביבתית של מתקן הגניזה ולהוצאות גדולות על‬ ‫חשבון המתעסקים בקודש‪.‬‬ ‫מבצעי החודש‪ :‬דיסק און קי ‪ GB USB3128‬עם ‪ 5‬שנות אחריות ב‪ 70-‬ש"ח‪ .‬כרטיס זיכרון‬ ‫מיקרו‪+‬מתאם ‪ GB64‬ב‪ 50‬ש"ח‪ .‬מסך ‪ 27‬אינץ כולל רמקולים עם ‪ 3‬שנים אחריות ‪ +‬סט אלחוטי‬ ‫מקלדת ועכבר ‪ 500‬ש"ח‪ .‬מחשב נייד ‪ I3‬מסך ‪ GB8+256 15.6‬מערכת הפעלה וינדוס ‪ 11‬ואופיס‬ ‫פרופשיונל מקורי ב‪ 1900-‬ש"ח‪ .‬מדפסת לייזר משולבת צבעונית של קנון במחיר מיוחד‪.‬‬ ‫בענין השבחים והמחמאות שמענו סיפור מופלא‬ ‫מהרה"ג רבי מרדכי סומפולינסקי שסיפר על המשגיח‬ ‫החיוב להחמיא לאשה מובא ‪ -‬לא‬ ‫שלן איתו בביתו בעת‬ ‫מרן הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל‪.‬‬ ‫אחד ממקורביו של המשגיח‪ֶׁ ,‬‬ ‫פחות ולא יותר ‪ -‬בדברי הזוהר‬ ‫זקנותו‪ ,‬סיפר לי‪ ,‬שבלילה אחד‪ ,‬בשעה ‪ 2‬אחר חצות‪,‬‬ ‫הסופר הנודע‪ ,‬הרה"ג רבי יעקב אריאל‪,‬‬ ‫שמע רעשים מהחדר שבו ישן המשגיח‪ .‬הוא ניגש לשם‬ ‫הצביע על דברי הזוהר‪ ,‬שאלמלא ראינום‬ ‫וראה שר' מאיר מתלבש ומתכונן לצאת מן החדר‪.‬‬ ‫כתובים שחור על גבי לבן אי אפשר היה‬ ‫‪‬‬ ‫להאמין שהם נכתבו בזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫לא ידעתי להיכן הוא מתכונן ללכת בשעה זו‪ ,‬סיפר‬ ‫הזוהר (חלק א' דף מ"ט ב') מוסב על דברי הפסוק‬ ‫בן־הבית‪ ,‬וכמובן שעקבתי אחר מעשיו‪ .‬והנה‪ ,‬המשגיח‬ ‫(בראשית‪ ,‬ב' כ"ג) 'ויאמר האדם‪ ,‬זאת הפעם עצם‬ ‫שם פעמיו אל סלון הבית והתיישב על הספה שהיתה‬ ‫מעצמי ובשר מבשרי‪ ,‬לזאת יקרא אשה‪ ,‬כי מאיש‬ ‫שם‪.‬‬ ‫לקחה זאת'‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬מספר המקורב‪ ,‬התיישבתי לצידו‪ ,‬והמשגיח‬ ‫הזוהר מתקשה במלים 'ויאמר האדם'‪ ,‬למי אמר‬ ‫אומר לי שהוא לא מסוגל לישון‪ .‬הדבר היה נדיר למדי‪,‬‬ ‫האדם את דבריו אלה? ומתרץ בדברים מבהילים‪.‬‬ ‫כיון שבדרך כלל לא היו לו שום הפרעות בשינה‪ ,‬גם‬ ‫האדם דיבר אל אשתו‪ ,‬והחמיא לה על כל הדברים‬ ‫לעת זקנותו‪.‬‬ ‫הטובים שזכתה בהם‪.‬‬ ‫מה קרה? מדוע המשגיח לא מסוגל לישון? ‪-‬‬ ‫בתרגום הזוהר מובא שהאדם הראשון אמר‬ ‫שאלתי; ור' מאיר‪ ,‬שהיה אז זקן המשגיחים בארץ‬ ‫לאשתו דברי‪-‬חביבות‪ ,‬הרי את ממש עצם מעצמי‬ ‫ישראל‪ ,‬השיב‪ :‬אתה יודע מה הוא הדבר שמפריע לי‬ ‫ובשר מבשרי‪ ,‬וזאת כדי להראות לה שהם אחד‪ ,‬ואין‬ ‫לישון? ‪ -‬אני מהרהר כל העת על כך שבני אדם אינם‬ ‫פירוד ביניהם‪.‬‬ ‫יודעים להחמיא זה לזה‪ ,‬וזה מציק לי במאוד!‬ ‫ואחר‪-‬כך המשיך לשבח אותה ‪ -‬לזאת יקרא אשה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫זו היא שלא ימצא כמותה! זו היא כבוד הבית! כל‬ ‫זכור־נזכור‪ :‬אין מחמאה החוזרת ריקם‪ .‬כל מילה‬ ‫הנשים לפניה‪ ,‬כקוף בפני אדם‪ .‬לזאת יקרא אשה ‪-‬‬ ‫של עידוד נכנסת בתוך הלב פנימה‪ ,‬ופועלת את‬ ‫שלמות הכל‪ .‬לזאת ולא לאחרת‪ .‬כמו שנאמר רבות‬ ‫פעולתה‪ ,‬ומרבה אהבה ואחווה‪ ,‬שלום ורעות!‬ ‫בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה‪ .‬על כן יעזב איש‬ ‫את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד וכו'‪.‬‬ ‫ואין כמו המחמאות הללו להשפיע לטובה ולברכה‬ ‫על כל בני הבית‪ ,‬ובמיוחד הילדים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫למדנו מכאן על גודל חיוב המחמאות שצריך‬ ‫אחד החיובים הגדולים המוטלים על כל בעל־‬ ‫להיות בין בעל לאשתו‪ .‬העיקרון הוא לא לחסוך בשום‬ ‫בעמיו הוא לשבח תמיד את מעשיה של אשתו‪ ,‬גם אם‬ ‫לשבח את הרעיה על‬ ‫ֵּ‬ ‫מחמאה שאפשר לומר‪ ,‬אלא‬ ‫לכאורה אין על מה לשבח‪ ...‬כדברי הגמרא (סנהדרין‪,‬‬ ‫המאכלים הטעימים‪ ,‬ועל כל מה שהיא עושה למענו‪.‬‬ ‫דף ע"ו עמוד ב') 'ואוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו'‪.‬‬ ‫אחת הבעיות הגדולות הניצבות בשורשי הבתים‬ ‫כלל זה צריך להיות מונח היטב־היטב במוחו של כל‬ ‫היהודיים של ימינו‪ ,‬כאשר בן־ישיבה שהורגל לשקוד‬ ‫לגדל את ביתו ולהופכו למעון השכינה‬ ‫ֵּ‬ ‫יהודי המעונין‬ ‫במשך כל היום על תלמודו‪ ,‬וענייני האוכל והסעודות‬ ‫עלי אדמות‪.‬‬ ‫לא תפסו אצלו מחשבה רבה‪ ,‬והנה לפתע אומרים לו‬ ‫לא הרבה אנשים יודעים את סודּה הגדול וכוחה‬ ‫שהוא צריך לשוחח עם רעייתו על 'דברים פעוטים'‬ ‫העצום של מחמאה ומילה טובה הניתנת לאדם‪ ,‬וחבל‪.‬‬ ‫כגון אלה‪ ,‬ו'לבזבז זמן' על עניינים של אוכל‪...‬‬ ‫בתקופתנו יש הנוטים להיות 'קמצנים' גדולים‬ ‫אבל אם היה אותו בחור‪ ,‬שהפך לאברך‪ ,‬משקיע‬ ‫ש ַּמה שלא משיגים באמצעות‬ ‫במחמאות‪ ,‬וצריך לדעת ֶׁ‬ ‫קצת יותר זמן למחשבה על מהות הבית‪ ,‬ועל מהות‬ ‫כוח‪ ,‬ניתן להשיג בקלות רבה על ידי מילה אחת של‬ ‫צרכיה של האשה‪ ,‬היה מבין שהדיבורים על האוכל ‪-‬‬ ‫מחמאה כלפי הזולת‪.‬‬ ‫הם־הם הבית‪ ,‬הם־הם רצונו של הקב"ה‪ ,‬וזה בדיוק מה‬ ‫חז"ל אומרים שלשלושה אנשים צריך להחניף‪:‬‬ ‫שהתורה דורשת מהאדם לעשות בביתו‪.‬‬ ‫לאשתו‪ ,‬לרבו ולבעל חובו‪ .‬והפירוש בחנופה זו הוא‬ ‫הדיבורים בנושאים אלה‪ ,‬הם ה'דלק' הטוב והיעיל‬ ‫להחמיא לאשתו על כל מה שהיא טורחת ומתאמצת‬ ‫ביותר לאשה‪ ,‬ומעניקים לה את הכוח להמשיך‬ ‫עבורו‪ ,‬ומי שמתנהג בדרך זו ִי ְר ֶׁאה בביתו ברכה ושלום‪.‬‬ ‫ולעשות את הכל למען בעלה‪ ,‬ולמען כל בני הבית‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ו ‪ -‬עמוד ‪1‬‬ ‫מומחי השחיטה כינו אותו כ'רשכבה"ג' בענין בדיקת הסכין; כל גדולי ישראל סמכו‬ ‫על שחיטתו; מידת החסד פיעמה בו בשיאה והיה הולך ופורע חובות של נזקקים;‬ ‫תכונת היסֹודיּות שלו ניכרת על כל ספר באוצר הספרים של 'קהל חסידים'; האמונה‬ ‫הפשוטה ליוותה אותו בכל ימי חייו והעניקה לו את הכוח לעמוד בייסורים; אמונת‪-‬‬ ‫החכמים היתה טבועה בעצמותיו ‪ -‬אבל השוחט שחט את יצרו ואהב להיות פשוט‪.‬‬ ‫הכי‪-‬פשוט שאפשר ‪ ‬עד שכאשר דיברו בהלוויה על גדלותו‪ ,‬לא ידעו הילדים על מי‬ ‫מדברים‪  ...‬רמת אלחנן איבדה את אחד מטובי תושביה‬ ‫נפטר) במסירות נדירה‪ ,‬למרות כל הקשיים שהיו כרוכים בכך‪.‬‬ ‫המספידים בהלווייתו של הרה"ג רבי מרדכי גלאי זצ"ל‬ ‫בני הבית נוקטים בהגדרה שתואמת את מציאות‪-‬חייו‬ ‫עמדו על גדלותו וגדולתו בתחומים בהם הצטיין בימי חייו‪ .‬זה‬ ‫ואומרים ש'אבא עשה את עצמו כל חייו כמשהו שאין בו ממש‪,‬‬ ‫דיבר על מידת החסד‪ ,‬השני על העמדת השחיטה על תילה‪,‬‬ ‫כאוויר'‪ ...‬אבל ִמ ְּקצה החדר בו יושבים האבלים נשמע קול בכי‬ ‫השלישי תיאר עד כמה התמסר ל'קהל חסידים'‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫מתגלגל וצועק 'אבל עכשיו האוויר הזה חסר לנו ‪ - - -‬איך נוכל‬ ‫ואנחנו‪ ,‬אומרים לנו בני הבית‪ ,‬עמדנו בהלוויה‪ ,‬הסתכלנו‬ ‫לנשום בלי האוויר הטהור הזה'???‬ ‫זה על זה‪ ,‬ו‪...‬חיפשנו את אבא! את אבא שעשה את עצמו‬ ‫כהאדם הפשוט ביותר‪ ,‬ומעולם לא הציג לראווה את מעלותיו‬ ‫מסֶרֶרב‪-‬משמעות ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫ומידותיו‪ ,‬ופשוט רצה להיות פשוט! ואם כן‪ ,‬מי זה הנפטר הזה‬ ‫ובאמת‪ ,‬אם מביטים אחורנית‪ ,‬ומנסים להעביר את דמותו‬ ‫שכל‪-‬כך הרבה מדברים בשבחו‪ ,‬ומהללים את מעשיו‬ ‫של "ר' מרדכי" מול עינינו‪ ,‬באמת שגם העין הצופיה ביותר לא‬ ‫וצדקותיו‪ .‬הזה הוא אבא שלנו?!‬ ‫יְּפי‪-‬מעשיו‪ ,‬את מסירותו למען הכלל‪,‬‬ ‫היתה יכולה לזהות את ִ‬ ‫בני הבית אמרו כמובן את הדברים במליצה‪ ,‬אבל רבים‬ ‫ומי יכול היה להאמין שהגבאי ד'קהל חסידים' היה פורע‬ ‫מ תושבי רמת אלחנן‪ ,‬יבדלו לחיים‪ ,‬שעקבו במשך השנים אחר‬ ‫בסתר את חובותיהם של נזקקים ונצרכים‪ ,‬שהיו בודקים את‬ ‫הליכותיו של הצדיק הזה ששמו רבי מרדכי גלאי‪ ,‬היו יכולים‬ ‫חשבון המכולת והירקות שלהם ומגלים לפתע שהחוב הגדול‬ ‫לטעות‪ ,‬ולחשוב שהאדם שעסוק כל‪-‬כך בתיקון הספרים‬ ‫נמחק ונעלם כלא‪-‬היה‪.‬‬ ‫ב'קהל חסידים'‪ ,‬ומתנהג כאחד האדם‪ ,‬ואף פחות מזה‪ ,...‬הוא‬ ‫בפטירתו איבדה רמת אלחנן את אחד מטובי בניה‬ ‫אכן יהודי פשוט שבפשוטים‪.‬‬ ‫ותושביה‪ ,‬שאחיו הגאון רבי שמעון גלאי שליט"א אמר לנו‬ ‫ולא ידעו שהוא‪-‬הוא העמיד על תילה את רמת הכשרות‬ ‫ב'שבעה' ש'אחי הצדיק זצ"ל עשה כל מעשיו לשם‪-‬שמים'! צא‬ ‫במקצוע השחיטה‪ ,‬ונחשב כ'רשכבה"ג' בבדיקת הסכין‬ ‫ובדוק כמה בני‪-‬אדם‬ ‫ובהכשרתו לשחיטה‪ .‬הם‬ ‫יכולים לזכות בתואר‬ ‫גם לא ידעו שכל גדולי‪-‬‬ ‫שכזה שיצא מפי הגר"ש‬ ‫הגדולים בעם ישראל‬ ‫שליט"א!‬ ‫סמכו רק על השחיטה‬ ‫רק מפני שמעשיו היו‬ ‫שלו‪ ,‬וכל הרבנים די בכל‬ ‫לשם שמים‪ ,‬יכול היה‬ ‫אתר ואתר ראו בו‬ ‫לטפל במסירות בשני‬ ‫כמומחה מספר ‪ 1‬בבדיקת‬ ‫ילדיו החולים‪ ,‬עד שהוא‬ ‫הסכין‪.‬‬ ‫ורעייתו הפכו לסמל של‬ ‫הם גם לא ידעו על‬ ‫עמידה בנסיון‪ ,‬במוסרם‬ ‫מידת החסד הבלתי‬ ‫את כל אשר להם‬ ‫תיאמן שפיעמה בו‪ ,‬ועל‬ ‫לילדיהם‪ ,‬והפיכתו של‬ ‫הפשוטה‬ ‫האמונה‬ ‫ביתם האישי לבית‪-‬‬ ‫והתמימה שליוותה אותו‬ ‫חולים לכל דבר‪.‬‬ ‫כל ימי חייו‪ ,‬שהעניקה לו‬ ‫מי שהתבונן באיזו‬ ‫את החוסן הנפשי לטפל‬ ‫מסירות טופלו הילדים‪,‬‬ ‫בשני ילדיו החולים‬ ‫רבי מרדכי גלאי זצ"ל עם הספרים האהובים שלו‬ ‫מרוב‬ ‫מגדרו‬ ‫יצא‬ ‫(שאחד מהם‪ ,‬יוחנן‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪5‬‬ ‫כוחות לקראת הנסיעה‪' .‬יכולני להעיד‪ ,‬מספר הבן‪ ,‬שגם‬ ‫התפעלות‪ .‬סיפורה של משפחת גלאי צופן בקרבו מסר ומוסר‬ ‫המאמץ הזה לנסוע מבית החולים הביתה‪ ,‬היה קשה עד מאוד‪,‬‬ ‫רב‪-‬משמעות‪ .‬גם אם באה על האדם צרה צרורה שכזו‪ ,‬והוא‬ ‫ולא יכולתי להאמין שאבא ייסע עד חיפה'‪.‬‬ ‫נדרש לטפל בשני ילדים עם בעיות בריאותיות כל‪-‬כך קשות ‪-‬‬ ‫אבל הצדיק שלנו‪ ,‬שעשה כל מעשיו לשם שמים‪ ,‬נסע ונסע‪.‬‬ ‫הוא אינו צריך להישבר‪.‬‬ ‫בחן את הבודקים‪ ,‬והיה בישוב‪-‬הדעת כזה שיכול היה לפסול‬ ‫הבוחןֶהראשיֶשלֶבודקיֶהסכינים ֶ‬ ‫את חלקם‪ .‬ולמה נקטנו במושג 'ישוב הדעת'? כי ב'שערי‬ ‫רק אם יודעים שמעשיו היו לשם שמים‪ ,‬אפשר להאמין‬ ‫תשובה' (שער שלישי‪ ,‬אות‬ ‫מה עשה ימים ספורים לפני‬ ‫צ"ו) כתב‪' :‬כי רבים מן‬ ‫פטירתו‪ ,‬כשכוחותיו עזבוהו‬ ‫המומחים רחקו לבם מיראת‬ ‫וכולו היה ככלי שבור‪ .‬צריכים‬ ‫חטא‪ ,‬ואשר איננו ירא‪ ,‬לבו‬ ‫רק לשמוע את הסיפור‬ ‫לא יבין לדקדק בבדיקת‬ ‫דלהלן‪ ,‬ולדעת מי האדם הזה‬ ‫הסכין‪ ,‬כי צריך לכוון את‬ ‫שחי ְּבתֹוכנּו‪ .‬המעשה החל‬ ‫ליבו במאוד‪-‬מאוד בבדיקתו!‬ ‫כאשר "ר' מרדכי"‪ ,‬כך היינו‬ ‫הלא תראה כי יבדוק אדם‬ ‫רגילים לקרוא לו‪ ,‬שמע‬ ‫פעמיים‪-‬שלש‪ ,‬ולא ירגיש‬ ‫יהודים‬ ‫מ‪111-‬‬ ‫שיותר‬ ‫בפגימה דקה‪ ,‬ואחר כן‬ ‫חיפה‬ ‫בעיר‬ ‫ממתינים‬ ‫ימצאנה‪ ,‬כי הכין לבו‬ ‫ל'סמיכה' שלו בבדיקת‬ ‫חוש‬ ‫ובחינת‬ ‫באחרונה‪,‬‬ ‫הסכין‪.‬‬ ‫המשוש כפי כוונת הלב' וכו'‪.‬‬ ‫הרב גלאי היה הבוחן‬ ‫וכוונת‪-‬הלב הזו היתה לו‪,‬‬ ‫ליד נרות החנוכה ב'קהל חסידים' אותם הטיב מדי שנה‬ ‫הראשי של בודקי הסכין‪ ,‬וכל‬ ‫להרב גלאי‪ ,‬ימים ספורים‬ ‫הרבנים בארץ מכל הבד"ץ‬ ‫לפני עוזבו את העולם‪ ,‬עד‬ ‫והרבנויות סמכו רק עליו ועל‬ ‫שיכול היה לעמוד במשימה‬ ‫התמחותו היחידנית בנושא‬ ‫קשה כזו‪ ,‬שהיתה קשה גם‬ ‫זה‪ .‬וימים ספורים לפני‬ ‫לאדם בריא‪ ,‬שכן בדיקת סכין‬ ‫פטירתו הוא שומע על כך‬ ‫דרושה לריכוז מלא ולרגישות‬ ‫שבמפעל הממוקם בחיפה‬ ‫רבה‪.‬‬ ‫ממתינים לו יותר מ‪111-‬‬ ‫פשוט וברור שבלי כוונה‬ ‫בודקי‪-‬סכין‪ .‬במצב הגופני‬ ‫לשם‪-‬שמים אי אפשר היה‬ ‫שלו‪ ,‬לא היה שייך אפילו‬ ‫לצאת מתוך המיטה ב'מעיני‬ ‫לחלום שהוא ייסע עד לחיפה‬ ‫הישועה'‪ ,‬להגיע עד חיפה‬ ‫ויבדוק את הבודקים‪ ,‬וייתן‬ ‫ולהתעסק בתפקיד כל‪-‬כך‬ ‫להם הסמכה‪.‬‬ ‫מורכב‪.‬‬ ‫חג השבועות האחרון‪ .‬היכל בית הכנסת 'קהל חסידים' מעוטר‬ ‫ַחלֹום אי אפשר‪,‬‬ ‫אז אם ל ֲ‬ ‫שעותֶעלֶכלֶספר! ֶ‬ ‫בפרחים יפהפיים‪ ,‬שנאספו במאמצים רבים ע"י הרב גלאי‬ ‫אבל לנסוע במציאות אפשר‬ ‫הגר"ש גלאי שליט"א‬ ‫ואפשר‪" ...‬ר' מרדכי" היה‬ ‫התפעלותו‬ ‫על‬ ‫מספר‬ ‫מעל הטבע ומעל כל‬ ‫מהעובדה שאחיו בנה את‬ ‫החלומות‪ .‬הוא פונה לבנו‬ ‫הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א מספיד בהלוויה‬ ‫עצמו בצורה יסודית‪ ,‬וכל מה‬ ‫ומודיע לו שהוא רוצה לנסוע‬ ‫שעשה‪ ,‬עשה בדקדקנות ותוך‬ ‫לחיפה כדי לבחון את‬ ‫ירידה לפרטים הקטנים‬ ‫הבודקים‪.‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫ייסעֶעדֶחיפה?! ֶ‬ ‫אם נעזוב לרגע את‬ ‫הבן המסור היה בטוח‬ ‫ונעבור‬ ‫הסכין‪,‬‬ ‫בדיקת‬ ‫שהוא אינו שומע טוב‪ .‬אבל‬ ‫למסירותו בענין סידור אוצר‬ ‫הרב גלאי ממשיך לבקש ממנו‬ ‫הספרים‪ ,‬ותיקונו‪ ,‬ב'קהל‬ ‫שהוא רוצה להסתדר‪ ,‬ולהכין‬ ‫חסידים'‪ ,‬נוכל לספר איך ר'‬ ‫את עצמו לנסיעה הארוכה‪.‬‬ ‫מרדכי ישב והסביר לנו כיצד‬ ‫'אבל אבא‪ ,‬איך תשרוד את‬ ‫הוא תופר כל ספר הנכנס‬ ‫המאמץ? הרי זה למעלה‬ ‫לאוצר הספרים‪.‬‬ ‫מכוחותיך'! זעק הבן‪.‬‬ ‫'הרי אם לא אתפרנו‬ ‫ולא עזר לו כלום‪ .‬הרב‬ ‫כראוי‪ ,‬הספר יתפורר תוך זמן‬ ‫גלאי שהה אז ב'מעיני‬ ‫קצר‪ ,‬במיוחד אם מדובר‬ ‫הישועה'‪ ,‬וביקש שיקחוהו‬ ‫בספר שרבים משתמשים בו'‪,‬‬ ‫הביתה‪ ,‬כדי להתרחץ ולשאוב‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪6‬‬ ‫מי שכועס‪ ,‬או מתעסק‬ ‫אמר‪ ,‬והאריך לתאר את‬ ‫במחלוקת‪ ,‬מגלה שיש לו‬ ‫זמן מיותר‪...‬‬ ‫התשובה הנחרצת‬ ‫צורת התפירה של הספר‬ ‫הנעשית בכמה שלבים‪.‬‬ ‫הנחרצת‬ ‫יסודיותו‬ ‫מאתֶהרבֶֶי‪.‬ע‪ֶ.‬בלאאמו"רֶהגאוןֶרביֶא‪.‬ע‪.‬‬ ‫'תפירתו של כל ספר‬ ‫היא זו שהביאה אותו‬ ‫מתמשכת כמה שעות'‪,‬‬ ‫נצטט מה שכתב לנו תלמיד חכם אחד‪ ,‬סיפור נפלא הקשור‬ ‫אמר‪.‬‬ ‫במהלך השנים להיות‬ ‫לסידור הספרים ב'קהל חסידים'‪.‬‬ ‫מספר ‪ 1‬בבדיקת הסכין‪.‬‬ ‫רבים אינם יודעים‬ ‫בנימין‬ ‫רבי‬ ‫הרה"ג‬ ‫וכך הוא כותב‪ :‬ברצוני לכתוב דבר נפלא שראיתי בילדותי‪,‬‬ ‫שחלק גדול מהספרים‬ ‫שיקוביצקי‪ ,‬מבחירי כולל‬ ‫והוא חרות בלבבי שנים רבות‪ ,‬ויש בדברים אלה מרגלית יקרה‬ ‫ב'קהל חסידים' נתרמו‬ ‫חזון איש‪ ,‬מספר שאת‬ ‫מאד‪ .‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫ע"י הרב גלאי בעצמו‪,‬‬ ‫ההתמחות שלו רכש הרב‬ ‫בשעות הצהרים של ערבי ש"ק הארוכים בימות הקיץ‪ ,‬אבי‬ ‫ההתפעלות‬ ‫אבל‬ ‫גלאי מרבי יודל פרסטר‪,‬‬ ‫שליט"א שקד על תלמודו בביהמ"ד קהל חסידים‪ ,‬ואני כילד‬ ‫העיקרית צריכה להיות‬ ‫השוחט של החזו"א‪ .‬רבי‬ ‫הסתופפתי בצלו‪ .‬הגבאי ר' מרדכי היה עוסק באותן שעות בסידור‬ ‫שגילה‬ ‫מהמסירות‬ ‫יודל היה כבר בתקופה‬ ‫בהמ"ד לכבוד שבת‪ ,‬וגם היה מביא ספרים חדשים לאוצה"ס‬ ‫לאוצר הספרים‪ ,‬ודאג‬ ‫שלא לימד אחרים‪ ,‬אבל‬ ‫שבנה ושכלל‪.‬‬ ‫לסדר ולסמן כל ספר על‬ ‫גדולי הת"ח השפיעו עליו‬ ‫מכונו‪ָּ .‬ת ַפר ּופַָּרם‪ ,‬הדביק‬ ‫שילמד את הרב גלאי‪.‬‬ ‫בערב שבת אחד הביא ר' מרדכי ספר "תולדות יעקב" על‬ ‫והסיר‪ ,‬העיקר שהכל‬ ‫לאחר קבלתו את‬ ‫מסכת ביצה‪ .‬המדובר בספר קדמון מיוחד מאד שמבאר ביאורים‬ ‫יהיה עשוי ומסודר באופן‬ ‫המשרה הראשונה שלו‬ ‫נפלאים בגפ"ת במסכת זו ועומד על הרבה קושיות‪ .‬את הספר לא‬ ‫המיטבי ביותר‪ .‬והיה ר'‬ ‫בבדיקת הסכין‪ ,‬הגיע‬ ‫היה ניתן להשיג הרבה שנים‪ ,‬והנה הוא יצא במהדורה חדשה‬ ‫מרדכי כורך כל ספר‬ ‫למפעל שבודקיו היו‬ ‫מאירת עיניים‪ ,‬ועכשיו הובא לביהמ"ד‪.‬‬ ‫בדבק המתאים לצבע‬ ‫התלמידים של הרב‬ ‫ר' מרדכי הכריז בקול מלא שמחה ואהבת תורה [שעודנו זכור‬ ‫הכריכה‪ ,‬והיה מחפש‬ ‫פרסטר‪ ,‬אבל ָּשם את ליבו‬ ‫לי ומצלצל באוזניי] על הבאת הספר תוך כדי שהוא שואל האם‬ ‫עטי‪-‬לורד שהדיו שלהם‬ ‫לכך שיש להם טעויות‪.‬‬ ‫מישהו זקוק לו עתה‪.‬‬ ‫ברור וקריא‪.‬‬ ‫הוא העיר להם‪ ,‬והתגובה‬ ‫מכובדנו הרה"ח ר'‬ ‫באותה שעה ישבו בבהמ"ד שני יהודים ולמדו‪ .‬אחד מהם‬ ‫היתה 'אם תהיה כאן עוד‬ ‫ישראל מילר יבדל לחיים‬ ‫הגיב בזלזול לבשורה של ר' מרדכי ובשורתו על הספר החדש‪,‬‬ ‫כמה ימים‪ ,‬גם אתה תעשה‬ ‫מספר שהרב גלאי סיפר‬ ‫באומרו למה קונים ספרים שבקושי משתמשים בהם‪ ,‬האם לא‬ ‫כך'‪ .‬באותו רגע החליט‬ ‫לו שביום כיפור אחד לא‬ ‫עדיף לקנות סידורים וחומשים שבהם משתמשים כל הזמן‪.‬‬ ‫הרב גלאי לעזוב את‬ ‫הצליח לכוון בתפילה‪.‬‬ ‫המשרה!‬ ‫ר' מרדכי שמע את דבריו‪ ,‬ובסבר פניו הסבלני השיב לו‪ :‬אני‬ ‫'ניגשתי אל ארונות‬ ‫מחזיק בביתי גמ"ח תרופות‪ ,‬ויש שם כל‪-‬מיני תרופות‪ .‬יש‬ ‫ואמרתי‪:‬‬ ‫הספרים‪,‬‬ ‫חושֶלהוראה ֶ‬ ‫'אקמול' שאנשים נזקקים לו תמיד‪ ,‬ויש לי גם תרופה למחלת‬ ‫רבש"ע‪ ,‬הרי רק אתה‬ ‫כאשר הבחין פעם‬ ‫הנפילה‪ .‬במשך כמה שנים שכבה התרופה למחלת הנפילה בלי‬ ‫יודע כמה מאמצים‬ ‫בבודק שלא עשה מלאכתו‬ ‫שימוש‪ ,‬עד שפעם אחת בליל שבת‪ ,‬בשעה ‪ 3‬בלילה‪ ,‬דפקו שתי‬ ‫בתפירת‬ ‫השקעתי‬ ‫נאמנה‪ ,‬העיר לו‪ ,‬ובשל כך‬ ‫נשים בביתי ושאלו האם יש לי את התרופה הזאת‪ ,‬שכן הם‬ ‫הספרים וכריכתם‪ ,‬ואין‬ ‫החליט הבודק לעזוב את‬ ‫צריכים אותה בדחיפות עקב התקפה אצל אחד מבני‪-‬ביתם‬ ‫כאן ספר אחד שאינו‬ ‫משרתו‪ .‬תפסֹו ר' מרדכי‬ ‫ותרופה זו נצרכת לו ובלעדיה הרי הוא במצב של פיקוח נפש‪.‬‬ ‫תפור היטב‪ .‬אז אנא‪,‬‬ ‫בבגדו‪ ,‬ואמר לו‪' :‬מה‬ ‫ָּתח‬ ‫בזכות ספרי הקודש פ ַ‬ ‫פתאום לעזוב? אם תלך‪,‬‬ ‫הם סיפרו שהגיעו מהקצה השני של העיר‪ ,‬והיו כבר בכמה‬ ‫גמחי"ם ולא מצאו את התרופה‪ ,‬עד שהגיעו אליי ונתתיה להם‪.‬‬ ‫את ליבי בתפילה'‪.‬‬ ‫יתכן שיבוא אחר שיהיה‬ ‫ומה אתם חושבים?‬ ‫גרוע ממך; בוא ואלמדך‬ ‫ר' מרדכי פנה אל היהודי שזלזל ואמר‪ :‬ברצוני לשאול אותך‪,‬‬ ‫‪ -‬מיד לאחר‪-‬מכן אכן‬ ‫את מלאכת הבדיקה‪ ,‬והכל‬ ‫איזו תרופה כדאי יותר להחזיק בגמ"ח‪ ,‬אקמול שרבים צריכים‬ ‫נפתח ליבו הגדול של ר'‬ ‫על מקומו יבוא בשלום'‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬אבל אפשר להסתדר בלעדיו‪ ,‬או תרופה שאמנם צריך אותה‬ ‫מרדכי‪ ,‬והוא התפלל‬ ‫רבנים שלמדו אצלו‬ ‫רק פעמים נדירות‪ ,‬אבל אז יתכן שהיא בבחינת פיקוח נפש‪.‬‬ ‫כהוגן‪.‬‬ ‫והגיעו לנחם‪ ,‬סיפרו שהיה‬ ‫והשלים ר' מרדכי את תשובתו‪ :‬בסידורים וחומשים‬ ‫טיפוס מעשי היה‪,‬‬ ‫לו חוש להוראה בענין‬ ‫משתמשים כל יום‪ ,‬אבל אפשר להסתדר גם עם סידור וחומש‬ ‫שידע לתרום את כישוריו‬ ‫הסכין‪ ,‬ולמשל הוא לא נתן‬ ‫ישנים קצת‪ .‬אבל הספר הזה‪' ,‬תולדות יעקב'‪ ,‬אמנם לא זקוקים‬ ‫המעשיים למען הכלל‪.‬‬ ‫לשחוט מיד לאחר קבלת‬ ‫לו כל יום‪ ,‬אבל כשצריכים א"א בלעדיו וזה פיקוח נפש בשבילם‪.‬‬ ‫מעולם לא התעסק‬ ‫ההסמכה‪ ,‬אלא ביקש‬ ‫והתרחק‬ ‫במחלוקת‪,‬‬ ‫שהבודקים יעברו בין‬ ‫ילד קטן הייתי אז‪ ,‬אבל עד היום אני זוכר אני זוכר את‬ ‫מאוד מעניינים אלה‪.‬‬ ‫הבודקים הוותיקים ויראו‬ ‫השקט שהשתרר בבית המדרש‪ ,‬ואת ההרגשה בנכונות הדברים‬ ‫הרה"ג רבי שמריהו רוט‬ ‫כיצד הם עושים את‬ ‫שנאמרו כדי להמחיש את ההשקפה הנכונה‪ .‬דברים אלו נצורים‬ ‫מספר שפעם‪ ,‬בעת שרקד‬ ‫המלאכה‪' .‬הוא הכניס‬ ‫בלבי‪ ,‬וכבר שימשו אותי בכמה הזדמנויות בחיי‪ ,‬כשהייתי צריך‬ ‫עם ר' מרדכי בשמחת‬ ‫אותנו לעובי הקורה‪,‬‬ ‫להשיב דבר לאנשים‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬אמר לו הרב גלאי‪:‬‬ ‫ולימד את הבדיקה על כל‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪7‬‬ ‫אבל‪ ,‬הרעיה המסורה‪ ,‬יאריך ה' ימיה‪ ,‬הכינה לו את כל‬ ‫סודותיה'‪ ,‬מעידים הרבנים‪ ,‬וסיפרו שאת הדקדקנות הגדולה‬ ‫המאכלים שביקש‪ ,‬ואף הביאה אותם לפעמים לבית החולים‪,‬‬ ‫שלו הוכיח גם בתקופה שבה העפילו ייסוריו לשמים‪.‬‬ ‫למרות שברור גם היא ידעה שהוא לא יכניסם לפיו‪ .‬כששאלנו‪,‬‬ ‫תלמידי חכמים אמרו בימי האבל שייחודיותו של הרב‬ ‫אז מדוע בכל זאת התאמצתם והכנתם את המאכלים?‬ ‫גלאי בענין הסכין‪ ,‬התבטאה בין היתר בכך שהוא השתמש‬ ‫'כי בעלי ביקש'‪ ,‬באה תשובתה של הגב' גלאי‪.‬‬ ‫רבות ב'כוח ההיתר'‪ ,‬ובכך הציל את פרנסתם של רבים מהם‪.‬‬ ‫(נ‪.‬ב‪ .‬שמענו איך מדברת אשה יהודייה כשרה? איי‪ ,‬איי‪,‬‬ ‫הת"ח הסבירו‪ ,‬שכאשר פסל ר' מרדכי את סכינו של‬ ‫איי‪' ,‬כי בעלי ביקש'! והלוואי שכולנו נלמד מכך כיצד לנהל‬ ‫שוחט‪ ,‬נעשה כאומר לו שמהיום אין לך פרנסה! ברם‪ ,‬הוא ידע‬ ‫את הבית שלנו)‪.‬‬ ‫על קוצו של חוד‪-‬הסכין באיזה מקרה ניתן להתיר‪ ,‬ומתי‬ ‫כמה ימים לפני פטירתו‪ ,‬התקיימה חתונת אחד מנכדיו‪ .‬ר'‬ ‫חייבים לפסול‪ .‬וכמובן שלא עשה זאת בגלל אובדן הפרנסה של‬ ‫מרדכי שכב אז בבית החולים בלא יכולת להניע אבר‪ .‬ובכל‬ ‫השוחטים‪ ,‬אלא שכשהגיע לבדוק את השוחטים וסכיניהם‪,‬‬ ‫זאת‪ ,‬כשהגיעה אחת הבנות‪ ,‬שאל אותה האבא‪' :‬דאגתם כבר‬ ‫חשב ודקדק היטב האם ניתן להתיר את הסכין‪ ,‬ובמקרים‬ ‫לאמא לשמלה שתלבש בחתונה? ומה עם הפאה? הכל בסדר'?‬ ‫לפסול כל אחד יודע!‬ ‫רבים עשה כך‪ .‬שהרי ְּ‬ ‫לא ייאמן‪ .‬אדם נמצא בייסורים שאי אפשר לתאר‪ ,‬ומה‬ ‫'אניֶלוקחֶאתֶהאחריות'‪ֶ,‬אמרֶמרןֶהגר"דֶלנדו ֶ‬ ‫עומד לו בראש? ‪ -‬השמלה והפאה של רעייתו‪ ,‬לקראת החתונה‪.‬‬ ‫אמונת החכמים היתה טבועה בעצמותיו‪ ,‬והגר"ש גלאי‬ ‫כל פעם‪ ,‬כשרעייתו הגיעה לבית החולים‪ ,‬נצצו דמעות‬ ‫מספר שהם ירשו את הדבר מאביהם‪ ,‬תלמידו של החפץ חיים‪.‬‬ ‫בעיניו (והוא ניסה להסתירן)‪ ,‬באומרו לה 'איך אשאיר אותך‬ ‫'אבא שלנו מעולם לא כעס‪ .‬ממש מעולם‪ .‬פעם הגעתי לחדר‬ ‫לבד עם כל הקשיים? איך תסתדרי'?‬ ‫המדרגות שלנו‪ ,‬ושמעתי את אבא צועק וכועס על מישהו‪,‬‬ ‫רמת אלחנן נהנתה רבות מרבי מרדכי זצ"ל‪ .‬הוותיקים‬ ‫ונדהמתי‪ .‬מה קרה? ‪ -‬האדם הזה פער את פיו נגד גדולי‬ ‫עוד זוכרים את גמ"ח הכלים וגמ"ח התרופות שהיה בביתם‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬והדבר הכעיס את אבא שצעק עליו בכל כוחו'‪.‬‬ ‫ואסור גם לשכוח שהרב גלאי נמנה על מייסדי פרויקט‬ ‫זו גם היתה הסיבה‪ ,‬ממשיך הגר"ש‪ ,‬שכאשר נקבעה עצרת‬ ‫הגנרטור‪ ,‬יחד עם רבי אהרן מויאל זצ"ל‪ .‬בעת מחלתו ביקש‬ ‫בחירות ברכסים ויישובים נוספים בצפון שהייתי אמור לדרוש‬ ‫שיעלו על קברו של החזון איש ויזכירו את זכותו בגנרטור‪.‬‬ ‫בהם‪ ,‬ואחי היה כבר במצב נורא‪ ,‬שאלתי את פי מרן הגר"ד‬ ‫מדי שנה‪ ,‬לקראת חג השבועות‪ ,‬יצא ר' מרדכי לחפש את‬ ‫לנדו האם לנסוע כפי שנקבע מראש‪ .‬הגר"ד פסק לנסוע‪ ,‬ואמר‬ ‫הפרחים היפים והצבעוניים ביותר‪ ,‬כדי לקיים את מנהג‪-‬‬ ‫'ואני אחראי לכך'‪.‬‬ ‫ישראל ולקשט את ארון הקודש ב'קהל חסידים'‪ .‬ושוב‪ ,‬גם כאן‬ ‫‪ 11‬דקות לאחר שחזר מעצרות החיזוק בצפון‪ ,‬והגיע לבני‬ ‫עשה את הענין ביסודיות‪ ,‬והשקיע בו מאמצים ללא סוף‪.‬‬ ‫ברק‪ ,‬נפטר האח‪.‬‬ ‫בתפילתֶנעילהֶבכהֶמאוד ֶ‬ ‫למרות כל מה שעבר עליו בחיים‪ ,‬אי אפשר היה לראות‬ ‫בערב יום כיפור האחרון זכה להגיע לבתיהם של גדולי‬ ‫את הרב גלאי שלא בשמחה‪ .‬האווירה בבית‪ ,‬מספרים הילדים‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מרנן הגר"ד לנדו‪ ,‬המרא דאתרא ועוד‪ ,‬ולעשות להם‬ ‫לא שיקפה כביכול את המציאות‪ ...‬אחד מחתניו הוא הרב ישי‬ ‫כפרות על תרנגולים‪ ,‬שנשחטו לאחר‪-‬מכן על ידו‪.‬‬ ‫וליס מ'ערכים'‪ ,‬ופעם ביקשו ממנו ‪ 31‬קיבוצניקים שיארגן‬ ‫במוצאי שבת שובה היו צריכים להביא לשם כך ‪ 41‬עופות‬ ‫להם ביקור בבני ברק‪ .‬הרב גלאי אמר לחתנו להביא אותם‬ ‫ממושב בני ראם (ליד חפץ חיים)‪ ,‬והוא התעקש לנסוע לשם‬ ‫לביתו‪ .‬ואל תשאלו באיזו התפעלות הם יצאו מהבית המופלא‬ ‫בעצמו‪ ,‬למרות שכוחותיו נטשוהו כליל‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬בראותם את הילדים החולים מחד‪ ,‬ואת השמחה‬ ‫ביום כיפור של שנה זו עשה מאמצים עליונים להגיע לכל‬ ‫שנספגה בכל קירות הבית‪.‬‬ ‫התפילות‪ ,‬ובנעילה בכה במאוד‪-‬מאוד‪ .‬בני המשפחה הציגו‬ ‫אבא‪ ,‬מספרים עוד הילדים‪ ,‬היה מקרב את נכדיו בצורה‬ ‫בפנינו את המחזור‪ ,‬ועוד היה אפשר לחוש את לחלוח‪-‬‬ ‫לא רגילה‪ ,‬השתתף ב'שטויותיהם'‪ ,‬עד שהם שיתפוהו בכל דבר‬ ‫דמעותיו‪.‬‬ ‫וענין שעבר עליהם‪ .‬לפני שיצאו לישיבה‪ ,‬או לכל מקום אחר‪,‬‬ ‫להפוךֶאתֶמרירות‪-‬החייםֶלגלולהֶמתוקה ֶ‬ ‫הם 'עברו' לידו‪ ...‬ביודעם שלבטח יקבלו משהו‪...‬‬ ‫נחזור לרגע לקשיים שחלפו על בני הזוג גלאי‪ ,‬בגידול‬ ‫ילדיהם‪ .‬המשפחה הרוממה החליטה לקבל את הנסיון‬ ‫הכינהֶאתֶכלֶמהֶשביקש‪'ֶ,‬כיֶבעליֶביקש' ֶ‬ ‫והגלולה המרירה שנפלה עליהם‪ ,‬ולהפכה לגלולה מתוקה‪,‬‬ ‫מן הראוי לציין בדגש חזק את היחס המעולה שהפגין‬ ‫המעניקה גם סיפוק רב‪ ,‬כשאדם יודע שהוא ממלא את ייעודו‬ ‫תמיד כלפי רעייתו תחי'‪ ,‬המספרת בדמעות שהיא לא הלכה‬ ‫בחיים‪ ,‬ואת התפקיד שהשי"ת הטיל עליו‪.‬‬ ‫מעולם לקופת חולים; 'בעלי היה הולך לרופא‪ ,‬מספר לו מה‬ ‫זה קשה‪ ,‬קשה מאוד‪ .‬אמנם קל לדבר ולכתוב על כך‪ ,‬אבל‬ ‫כואב לי‪ ,‬ומביא לי את התרופות‪ ,‬עד כדי כך שבאחד הימים‬ ‫הנה רואים שגם בתכלית המעשית יש אנשים שלקחו את הענין‬ ‫שלפני הפטירה‪ ,‬כשהייתי זקוקה לאיזושהי תרופה‪ ,‬לא מצאתי‬ ‫ברצינות‪ ,‬הבינו שזה מה שהם צריכים לעשות‪ ,‬וביצעו את‬ ‫ידיי ורגליי בעניינים אלה‪ ,‬שהיו מסורים תמיד לבעלי הצדיק'‪.‬‬ ‫המשימה על הצד הטוב ביותר‪.‬‬ ‫רוצים לשמוע מה זה שלום‪-‬בית אמיתי? בחודש האחרון‬ ‫וגם אם לא כולם יכולים להגיע למדרגתה של משפחת‬ ‫לחייו לא הצליח ר' מרדכי לאכול בצורה רגילה‪ .‬ולמרות זאת‪,‬‬ ‫גלאי שהפכה את מעונה הפרטי לבית חולים‪ ,‬אפשר להגיע‬ ‫היה מבקש מדי פעם מרעייתו תחי' שתכין לו מאכל פלוני‪,‬‬ ‫לחצי‪ ,‬לשליש ולרביע ממה שהם עשו‪ ,‬כבר מילאנו את רצון‬ ‫למרות שהיה ברור מראש שהוא לא יצליח לאוכלו‪.‬‬ ‫הבורא‪ .‬העיקר ‪ -‬לא ליפול ולהישבר‪ .‬שהרי כיהודים מאמינים‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪8‬‬ ‫אנחנו בוטחים וסומכים על אבינו‪-‬שבשמים שכל מה שהוא‬ ‫הטריחֶאתֶעצמוֶעדֶלמדבריותֶהנגב‬ ‫עושה אתנו ‪ -‬הכל‪-‬הכל לטובה‪ ,‬וגם הצרות הפוקדות את בתי‬ ‫בני ישראל‪ ,‬הן‪-‬הן טובתם הגדולה; ואם כך‪ ,‬כשעושים לך‬ ‫ביום בהיר אחד הופתעו תושבי רחוב הרב עטיה ‪ 4‬ברמת‬ ‫טובה‪ ,‬האם הנך בוכה‪ ,‬או שמח וצוהל? ‪ -‬זו צריכה להיות‬ ‫אלחנן‪ ,‬לגלות כבש גדול‪ ,‬קשור אל העמוד שבחצר הבנין‪.‬‬ ‫ההרגשה שלנו גם בעת המצוקות הכי‪-‬גדולות‪ .‬ונחזור שוב‪ :‬זה‬ ‫הם חששו שמדובר בבעל‪-‬חי שנמלט מפינת‪-‬החי‬ ‫קשה! אפילו מאוד‪-‬מאוד קשה! אבל מדובר באמונה פשוטה‪,‬‬ ‫הסמוכה‪ ,‬אך הנער ששמר על הכבש‪ ,‬הסביר שהוא שייך‬ ‫שאין מאחוריה סעיפים וסעיפי‪-‬סעיפים‪ .‬רק להאמין שהכל‬ ‫לארגון היתומים 'ממשיכים' של הרבנית הצדקנית מ‪.‬‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬והכל לטובה‪ .‬וכשהדברים הללו נספגים בלבנו ‪ -‬נוכל‬ ‫רוזנטל תליט"א המתגוררת בבנין זה‪.‬‬ ‫להתגבר על כל הבעיות והמועקות‪.‬‬ ‫מדוע הרבנית רוזנטל זקוקה לכבש חי? ‪ -‬ארגון‬ ‫כבר בתחילת הדרך החליטו האב זצ"ל והאם תיבדל‬ ‫'ממשיכים' ליתומים‪ ,‬הפועל בחשאיות גמורה למען‬ ‫לחיים‪ ,‬שכיון שמדובר בנשמות גבוהות‪ ,‬שלא חטאו ולא‬ ‫יתומים ואלמנות‪ ,‬ארגן מחנה נופש לכ‪ 121-‬בחורי‬ ‫יחטאו במשך כל ימיהם‪ ,‬הרי שלא רק שלא מדובר בצרה‬ ‫ישיבות יתומים מצוינים‪ .‬כחלק מהתוכנית הם רכבו על‬ ‫שניחתה עליהם‪ ,‬אלא זכות עצומה היא לטפל בהם‪.‬‬ ‫גמלים במדבר‪ָּ ,‬ישנו באוהלים בדואים‪ ,‬והשיא‪ :‬שחיטת‬ ‫הם השתדלו בכל דרך אפשרית להטמיע את הדברים גם‬ ‫כבש לארוחת ערב‪.‬‬ ‫אצל ילדיהם הבריאים‪ ,‬שגם הם שולבו באותה שמחה טבעית‬ ‫כדי שהשחיטה תהיה כדת וכדין ובהידור רב‪ ,‬פנו‬ ‫שבה טיפלו ההורים בילדים החולים‪ .‬ההורים ציטטו בפני‬ ‫הנהלת ארגון 'ממשיכים' אל הרב מרדכי גלאי זצ"ל‪,‬‬ ‫הילדים את מה שמובא בכל הסה"ק‪ ,‬שהדור האחרון שלנו‬ ‫וביקשֹו שיבוא לשחוט את הכבש‪ ,‬ולהסביר לבחורים איך‬ ‫הוא 'דור של גלגולים' שבאו לתקן פגמים שנעשו בגלגולים‬ ‫מקיימים את המצוה‪.‬‬ ‫קודמים‪ ,‬ומכיון שהילדים הללו אינם מסוגלים לחטוא‪ ,‬הרי‬ ‫ברור שמדובר בנשמות גבוהות מאוד‪.‬‬ ‫כששאלנו בזמנו את ר' מרדכי כיצד הגיע לדרגות שכאלו‬ ‫במילוי תפקידו בעולם‪ ,‬השיב במשפט כל‪-‬כך קולע ותמציתי‪,‬‬ ‫ובפשטות כה מופלאה‪' :‬אני משנן לעצמי כמה פעמים ביום‪,‬‬ ‫שאחת המטרות שלשמן באתי לעולם הזה‪ ,‬היא‪ ,‬לטפל בנשמות‬ ‫שלי‪ .‬זה תפקידי בעולם‪ ,‬ולשם כך הקב"ה נותן לי חיים'‪.‬‬ ‫בעל‪-‬החי קשור לעמוד ברחוב הרב עטיה ‪1‬‬ ‫אה‪ ,‬איזה משפטים חכמים! משפטי‪-‬אמונה‪ ,‬כזוהר הרקיע‬ ‫מזהירים! אמונה זכה וטהורה‪ ,‬והביטוי המעשי ביותר ל'כל‬ ‫מאי דעביד קודשא בריך הוא‪ ,‬לטב עביד'!‬ ‫כדי לקנות את דרך החיים המופלאה הזו‪ ,‬לא צריך להגיע‬ ‫עד למצב של ילדים חולים‪ ,‬רח"ל‪ .‬כל אחד עם הקשיים שלו‪,‬‬ ‫עם הנסיונות שלו‪ ,‬אם היה מאמץ את הדברים הנ"ל‪ ,‬ומחדיר‬ ‫לעצמו את הידיעה שכל ביאתו לעולם לא היתה אלא כדי‬ ‫למלא את תפקידו בנאמנות‪ ,‬הרי שהקשיים בהם הוא נתקל‬ ‫במהלך החיים היו הופכים ל'משימות' שעליו לבצע‪.‬‬ ‫לא פלא שהבן יוחנן שיחי' ביקש שיגידו בהלוויה בשמו‬ ‫הרב גלאי‪ ,‬במדבריות הנגב‪ ,‬שוחט את הכבש לעיני הבחורים‬ ‫תודה רבה לאביו זצ"ל‪ ,‬על כל מה שעשה למענו‪ .‬וגם לא צריך‬ ‫להתפלא אם הרוקחת בסניף קופ"ח בשיכון ה' היתה מגיעה‬ ‫כל אחד מבין שמדובר במשימה לא קלה‪ ,‬לבקש‬ ‫מדי יום למיטתו של הרב גלאי בבית החולים‪ ,‬כדי לבקרו‬ ‫התנדבות מאנשים עסוקים כדוגמתו של הרב גלאי‪ ,‬ועוד‬ ‫ולשאול בשלומו‪ .‬כן‪ ,‬מדי יום ביומו אפשר היה לפגוש שם את‬ ‫לבקש ממנו לנסוע למרחקים‪ .‬אבל הרב מרדכי גלאי‬ ‫הרוקחת‪ ,‬שלפעמים הביאה לו גם מרק מהביל ממעשי‪-‬ידיה‪.‬‬ ‫זצ"ל הפתיע את כולם‪ ,‬ונרתם בכל המרץ האופייני שלו‬ ‫הרוקחת שעמדה לו במשך כל השנים לעזר בהשגת תרופות‪,‬‬ ‫לשמח את היתומים‪ .‬הוא יצר קשר עם השוחט של מרן‬ ‫כל‪-‬כך התפעלה ממסירותו לילדיו‪ ,‬וכן מהעובדה שהוא זה‬ ‫הגר"ח קניבסקי זצ"ל‪ ,‬הרב נדל שליט"א‪ ,‬ויחד עם שוחט‬ ‫שבא לקחת תמיד את התרופות לרעייתו‪ ,‬שהרגישה מחויבות‬ ‫נוסף הם יצאו יחד עם הרב גלאי אל המדבר שעל‪-‬יד‬ ‫להגיע לבקרו מדי יום‪.‬‬ ‫העיר דימונה‪ ,‬כדי לשמח את היתומים‪.‬‬ ‫כל‪-‬כך פשוט היה ר' מרדכי שבמשך שנים היה שוטף‬ ‫הרב גלאי עשה את כל זה בהתנדבות מלאה‪ ,‬ואפילו‬ ‫לקראת שבת את בית הכנסת‪ ,‬ועשה זאת ברגישות ובקדושה‪,‬‬ ‫לא ביקש מימון לדלק‪ .‬הוא ניהל את מעמד השחיטה ביד‬ ‫כראוי לבית מקדש מעט‪ .‬לא רבים ראוהו בעת שניגש אחר‪-‬כך‬ ‫רמה‪ ,‬הציג את הכבש בפני כל הנוכחים‪ ,‬הרחיב והסביר‬ ‫למכסה הביוב ומוציא את הלכלוך בידיו‪ ,‬למרות ָּהריח הלא‪-‬‬ ‫על החלקים של מצוות השחיטה‪ ,‬וניקור החלב‪ ,‬לשמחת‬ ‫סימפטי‪ .‬ואת כל זה עושה מי שכל גדולי הדור סמכו עליו‬ ‫לב כל המשתתפים‪.‬‬ ‫בענייני השחיטה‪.‬‬ ‫הפשטות שלו הסתירה את הידע הרב והמרשים‪ ,‬ולא‬ ‫לחינם סמכו גדולי ישראל את ידיהם עליו‪.‬‬ ‫ועכשיו הוא כבר מריח בהנאה עצומה את הריח הנודף‬ ‫בבית דין של מעלה ממעשיו הטובים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪9‬‬ ‫הבה נלמד מכאן שלא לעשות כך‪ ,‬אלא‬ ‫להקפיד על החזרת החוב באופן מיידי‪.‬‬ ‫‪ n‬ואם דיברנו על הגרי"מ‪ ,‬נספר‬ ‫גם על הרבנית הצדקנית‪ ,‬מרת ליפשה‬ ‫ע"ה‪ ,‬בתו של מרן הגרי"ז מבריסק‪.‬‬ ‫עברתי פעם‪ ,‬סיפר מרן הגר"י‬ ‫זילברשטיין‪ ,‬בחדר המדרגות בבנין בו‬ ‫התגוררה הרבנית‪ ,‬וראיתיה מטאטאת‬ ‫מרן הגר"י זילברשטיין עם מרן הגרי"מ‬ ‫פיי‪‬שטיין זצ"ל באירועים ברמת אלח‪‬ן‬ ‫את המדרגות‪ .‬הזדעזעתי‪ ,‬ופניתי‬ ‫לרבנית ואמרתי לה‪ :‬הרי אשת‪-‬חבר‬ ‫את‪ ,‬ובת גדולי עולם‪ ,‬אולי אחפש‬ ‫מישהו אחר שיטאטא את המקום?!‬ ‫‪ n‬והשיבה לי‪ :‬וכי קטן בעיניך‬ ‫‪ n‬כל יושבי בתי המדרשות יודעים‬ ‫הדבר למנוע עניות מבני ישראל?! זה‪-‬‬ ‫שאסור להישאר עם חוב כספי בעולם‬ ‫עתה סיימו כאן הילדים לאכול לחם‬ ‫הזה‪ ,‬ולוּ שקל אחד! כי גם אם יהיו‬ ‫)היה זה כמה ימים לפני חג הפסח(‪,‬‬ ‫לאדם מעשים טובים בהיקף כזה‬ ‫והותירו פירורים על הרצפה‪ ,‬ואני‬ ‫שיכריעו את כף‪-‬המאזניים בבואו לפני‬ ‫חוששת מעניות‪ ,‬כמבואר בחז"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫בית דין של מעלה‪ ,‬ויפסקו לו גן עדן‪,‬‬ ‫אני רואה את מלאכת הטאטוא‬ ‫הוא ימצא את השערים סגורים בגלל‬ ‫כחובתי הגמורה!‬ ‫אותו שקל! יגידו לו שאמנם אתה צדיק‬ ‫‪ n‬רבני השכונה ביקשו לעורר שוב‬ ‫גמור‪ ,‬והראיה שפסקו לך גן עדן‪ ,‬אבל‬ ‫על כך שילדות רוכבות על אופניים‪,‬‬ ‫השקל הזה חוסם את השער‪.‬‬ ‫למרות התקנה שפורסמה מטעם‬ ‫‪ n‬וכבר ידועים הסיפורים הרבים‬ ‫הרבנים לפני שנים רבות‪ ,‬ואגב ‪-‬‬ ‫על צדיקים שניתנה להם הזכות‬ ‫הועתקה בזכות רמת אלחנן גם‬ ‫להתגלות לצאצאיהם ולבקש מהם‬ ‫לשכונות אחרות‪ .‬הדבר גובל בחוסר‪-‬‬ ‫שיחזירו חוב קטן שנשארו חייבים‬ ‫צניעות‪ ,‬ולאחרונה נתקלים בילדות‬ ‫למאן‪-‬דהו‪ .‬אלא ‪ -‬כך אמר מרן הגר"י‬ ‫שאינן מקפידות על התקנה‪.‬‬ ‫זילברשטיין ‪ -‬שהזכות הזו אינה ניתנת‬ ‫‪ n‬במהלך השבועות האחרונים פנו‬ ‫לכל אחד‪ ,‬אלא רק למי שבמשך כל ימי‬ ‫כמה ת"ח וביקשו לחדד נקודה חשובה‪.‬‬ ‫חייו נזהר בענייני ממון‪.‬‬ ‫אין שבת אחת שבו לא זקוקות‬ ‫‪ n‬העצה היעוצה היא לא להמתין‬ ‫משפחות לגוי של שבת‪ .‬בדרך כלל‬ ‫בהחזרת‪-‬החוב‪ ,‬אלא להשיבו מיד‪ ,‬גם‬ ‫פונים רוב האנשים לגוי שנמצא ב'עזר‬ ‫אם הדבר כרוך בטרחה גדולה‪ .‬כי מחר‪,‬‬ ‫מגיש לי מטבע של ‪ 5‬שקלים‪ ,‬ואומר‬ ‫מציון'‪ ,‬והוא מצדו בא מיד במוצאי‬ ‫אפשר לשכוח‪ ,‬וכידוע‪ .‬זאת אפשר‬ ‫שהוא חייב לי את הסכום הזה‪ ,‬כי היה‬ ‫השבת וגובה את הכסף המגיע לו‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫ללמוד ממעשה מופלא שסיפר לנו הרב‬ ‫הפרש בין שהיה צריך לשלם ובין מה‬ ‫יש הפונים לגויים המצויים בכמה‬ ‫ד"ר צבי דיסטניק‪ .‬מרן הגאון רבי‬ ‫ששולם בפועל‪.‬‬ ‫מבתי השכונה‪ ,‬ומבקשים מהם לסור‬ ‫יחיאל‪-‬מיכל פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬שזכתה‬ ‫‪ n‬הייתי המום עד עמקי‪-‬נשמתי‪,‬‬ ‫רמת אלחנן שיתגורר בתוכה עשרות‬ ‫לביתם לרגע ולתקן את הטעון תיקון‪.‬‬ ‫מספר הד"ר‪ .‬גאון מופלג‪ ,‬ובגילו‬ ‫שנים‪ ,‬סבל ממאור‪-‬עיניו‪ .‬כאשר לא‬ ‫ראש ישיבת‬ ‫המתקדם כל‪-‬כך‪ ,‬גם אם הוא מרגיש‬ ‫ראה כבר בעין אחת‪ ,‬ובעין השניה היו‬ ‫עקסעלבן בצרפת‪,‬‬ ‫הגאון רבי צבי‬ ‫צורך להחזיר את ‪ 5‬השקלים עכשיו‪,‬‬ ‫צריכים לבצע ניתוח 'קטרקט'‪ ,‬התירה‬ ‫חייקין‪ ,‬הגיע לייעוץ‬ ‫הלא אפשר לשלוח אליי את אחד‬ ‫לו הרבנית ליפשה ע"ה לעשות את‬ ‫הלכתי אצל מרן‬ ‫המרא דאתרא‪,‬‬ ‫הנכדים‪ ,‬ולא להטריח את עצמו עד‬ ‫הניתוח‪ ,‬והוא הגיע אליי למרפאה על‪-‬‬ ‫שקבלוֹ בכבוד גדול‬ ‫לביתי‪ .‬ובכל זאת בכל מה שקשור לחוב‬ ‫מנת להיבדק‪ ,‬מספר הד"ר‪.‬‬ ‫ושוחח איתו במשך‬ ‫דקות ארוכות‬ ‫כספי‪ ,‬מיאן הגרי"מ לסמוך על אף‬ ‫‪ n‬הניתוח הסתיים בשעה ‪ 9‬בערב‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬והביא לי את המטבע בחצות‪.‬‬ ‫ומרן הגרי"מ הלך לביתו‪ .‬בשעת חצות‪-‬‬ ‫‪ n‬ללמדנו עד כמה יש להיזהר ולא‬ ‫לילה נשמעות דפיקות בדלת ביתי‪ .‬אני‬ ‫להשאיר חובות פתוחים‪ .‬לפעמים‬ ‫פותח את הדלת ונדהם לראות את‬ ‫אנחנו נוהגים לזלזל בחוב בן כמה‬ ‫הגאון זצ"ל בפתח‪ .‬הייתי בטוח שקרה‬ ‫שקלים‪ ,‬ודוחים את הפרעון למחר‪.‬‬ ‫משהו בקשר לניתוח‪ ,‬אבל מרן הגרי"מ‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬חשון תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 10‬‬ ‫נחמיה והרב בן‪-‬ציון )האח השלישי‪,‬‬ ‫נשפט האיש‪ ,‬הוא זה שהיה צריך לירות‬ ‫‪ n‬ת"ח אחד סיפר שכאשר הגיע‬ ‫הרב אהרן נפטר ממחלה( מספרים‬ ‫בנאשם‪ .‬והנה‪ ,‬שלום אוואט מובא אל‬ ‫לבית המשפחה וביקש מהגוי להגיע‪,‬‬ ‫שהמשגיח של ישיבת סלבודקה‪ ,‬הגה"צ‬ ‫החצר שם היה מפקדו אמור לירות בו‪,‬‬ ‫התריס הפיליפיני ואמר 'אבל אתם לא‬ ‫רבי משה טיקוצ'ינסקי זצ"ל הציע את‬ ‫ובמקביל גם המפקד נכנס לחצר‪.‬‬ ‫משלמים לי במוצאי שבת'! רק לאחר‬ ‫השידוך בין השניים‪ ,‬וחברותיה של‬ ‫‪ n‬שלום ניצב ליד קיר המוות‪,‬‬ ‫שהגוי היה בטוח שהכסף בטוח‪ ,‬הואיל‬ ‫הבת 'הזהירו' אותה שלא תיקח את‬ ‫ומולו עמד המפקד ורובהו מוכן לירי‪.‬‬ ‫בטובו להגיע‪ .‬ועל כך באנו להעיר‪,‬‬ ‫הבחור הזה‪ ,‬כי צפויים לה 'חיים קשים‬ ‫כלי‪-‬הנשק נדרך‪ ,‬המפקד לוחץ על‬ ‫אומר הת"ח‪ֶ ,‬שׁ ֵא ֶלּה שאינם משלמים‬ ‫של חומרות'‪.‬‬ ‫ההדק‪ ,‬אבל אז אירע פלא‪-‬פלאים‪.‬‬ ‫במוצאי שבת לגוי‪ ,‬מלבד עצם הדבר‬ ‫‪ n‬היא לא צייתה לכל הדברים‪,‬‬ ‫הכדור לא פגע באוואט‪ ,‬אלא ניתז‬ ‫השלילי שבזה‪ ,‬הם גורמים נזק‬ ‫ונישאה לבחור‪-‬הת"ח‪ ,‬ושמו של שלום‪-‬‬ ‫לעבר הקיר‪ ,‬וחזר משם אל המפקד‬ ‫לאחרים‪ ,‬כשהגוי לא מוכן לבוא אח"כ‬ ‫והרגו ‪ - - -‬היה זה נס גלוי שלא‬ ‫למשפחות אחרות‪ ,‬הנאלצות להטריח‬ ‫התרחש מעולם בהוצאה להורג בצרפת‪.‬‬ ‫את עצמן עד ל'עזר מציון'‪.‬‬ ‫אלא שהנס לא נגמר‪.‬‬ ‫‪ n‬בבני ברק ישבו השבוע 'שבעה'‬ ‫‪ n‬על פי החוק שהיה מקובל אז‬ ‫בבית משפחת אוואט‪ ,‬על אבי המשפחה‬ ‫בצבא‪ ,‬הרי שאדם שנשפט למוות‪,‬‬ ‫הרב שלום אוואט זצ"ל שנפטר בשיבה‬ ‫והירי פגע ביורה עצמו‪ ,‬הרי שהנשפט‬ ‫טובה בגיל ‪ 100‬שנה‪ .‬המנוח שהתגורר‬ ‫יוצא לחופשי מיד‪ .‬וכך היה‪ .‬אוואט‬ ‫ברחוב חזון איש ‪ ,68‬היה יהודי של‬ ‫יצא לחופשי‪ ,‬גם לאחר המעשה הנועז‬ ‫מסירות נפש אמיתית‪ ,‬והסיפורים‬ ‫שביצע במפקדו‪.‬‬ ‫שסופרו בימי האבל חרגו מהסטיגמות‬ ‫הגה"צ רבי אליהו רוט זצ"ל‬ ‫‪ n‬לפני ‪ 14‬שנים עלה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫הרגילות‪ .‬הרב אוואט נולד באלג'יר‪,‬‬ ‫וקבע את מושבו ברחוב חזון איש בבני‬ ‫ולמרות שבמדינה זו לא היו משפחות‬ ‫הבית שלהם יצא למרחקים‪ ,‬והגר"א‬ ‫ברק‪ ,‬זכה להגיע לגיל ‪ 100‬שנים‪ ,‬וכל‬ ‫חרדיות רבות‪ ,‬צמח וגדל הבחור שלום‬ ‫רוט סיפר לנו‪ ,‬ניבדל לחיים‪ ,‬כמה‬ ‫ילדיו ‪ 8 -‬במספר ‪ -‬וצאצאיו‪ ,‬הם לומדי‬ ‫כיהודי ירא‪-‬שמים‪ ,‬לאחר שהרב‬ ‫סיפורים אישיים כיצד הוא דואג‬ ‫תורה ויראי‪-‬השם מופלגים‪ .‬בהתחשב‬ ‫המקומי טיפחוֹ וגידלוֹ עד שהחדיר בו‬ ‫לכבודה של רעייתו‪ .‬זה לא אומר‬ ‫בעובדה שהוא יוצא‪-‬אלג'יר‪ ,‬נחשבת‬ ‫ההשקפות היהודיות האמיתיות‪.‬‬ ‫שבבית לא היו חומרות ואפילו מצברים‬ ‫משפחת אוואט לתופעה חריגה למדי‪.‬‬ ‫‪ n‬בשלב מסוים העתיקה המשפחה‬ ‫לא הופעלו בשבת‪ ,‬רק נרות‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫יתכן שהכל בזכות מסירות הנפש שלו‬ ‫את מגוריה לצרפת‪ ,‬ושם גויס המנוח‬ ‫וההעזה להתנכל למפקדו שהעז את‬ ‫לצבא הצרפתי‪ .‬יום אחד הוא שומע את‬ ‫פניו נגד האלוקים‪.‬‬ ‫מפקדו‪-‬הגוי מוציא מפיו דברי כפירה‬ ‫‪ n‬ואגב‪ ,‬בשמחת תורה האחרון‬ ‫נגד האלוקים‪ ,‬בצורה שאינה מתאימה‬ ‫התקבצה כל המשפחה אצלו‪ ,‬והכל‬ ‫אפילו לגוי‪ .‬הדברים גרמו לשלום‬ ‫פיזזו וכרכרו בשמחה ובעוז‪ ,‬והכל‬ ‫ריתחה רבה‪ .‬הוא לא היה מסוגל‬ ‫נוכחו לדעת בטהרתה של משפחת‬ ‫לשמוע את הדברים‪ ,‬ולא להגיב‪.‬‬ ‫אוואט ובצאצאים הכשרים שהותיר‬ ‫‪ n‬מה עשה? ‪ -‬תשמעו טוב‪ .‬בהיותו‬ ‫בעולם הזה‪.‬‬ ‫איש גבוה וגברתן‪ ,‬תפס את המפקד‬ ‫‪ n‬בצער רב התקבלה הידיעה על‬ ‫הבכיר‪ ,‬הניפו באוויר והפכו על פניו‪,‬‬ ‫פטירתה של הרבנית ש‪ .‬רוט ע"ה‪,‬‬ ‫ורץ איתו בצורה כזו עד חדר‬ ‫למעלה‪ :‬ספריו של הגר"א רוט זצ"ל;‬ ‫אשתו של הגה"צ רבי אליהו רוט זצ"ל‪,‬‬ ‫ה‪...‬שירותים הסמוך‪ .‬שם החזיק את‬ ‫למטה‪ :‬הב‪‬ים ב'שבעה'‬ ‫ראשו מעל המים העכורים‪ ,‬ואמר לו‬ ‫שהיה המשגיח דישיבת 'בית שמעיה'‪.‬‬ ‫‪ n‬רבי אליהו זצ"ל היה גם מרצה‬ ‫במשך שנים רבות היה ביתם ברחוב‬ ‫'ככה ייעשה לאיש אשר ינבל את פיו‬ ‫ידוע ב'ערכים'‪ ,‬וככזה אירח בביתו‬ ‫גיבורי ישראל ‪ 18‬כמוקד לתורה‬ ‫נגד האלוקים'‪.‬‬ ‫בשבתות משפחות מתקרבות עם‬ ‫וליראה‪ ,‬ורבים מבני השכונה הגיעו‬ ‫‪ n‬המעשה נחשב כהעזה‪-‬רבתי‪,‬‬ ‫ילדיהן‪' .‬כשהתגוררנו ברחוב ישמח‬ ‫לקבל עצה והדרכה מהגה"צ‪ ,‬שמלבד‬ ‫שכן הצבא הצרפתי היה ידוע‬ ‫משה‪ ,‬היתה לנו דירה של ‪ 2.5‬חדרים‪,‬‬ ‫שיחותיו שהתבדרו בכל רחבי תבל‪,‬‬ ‫בקשיחותו‪ ,‬ובציותם של החיילים‬ ‫וכשהגיעו אורחים היו ההורים נותנים‬ ‫והפצת התורה האדירה שלו בשיעורים‬ ‫למפקדיהם‪ .‬מיד לאחר מכן הזעיק‬ ‫להם את חדר‪-‬השינה‪ ,‬והם‪-‬עצמם ישנו‬ ‫ובשיחות‪ ,‬ידע לאבחן ממה סובל האדם‬ ‫המפקד את המשטרה‪ ,‬וזו הביאתו‬ ‫עם הילדים במיטותיהם‪ .‬ואם ביקשנו‬ ‫היושב מולו‪ ,‬גופנית ונפשית‪.‬‬ ‫לבית המשפט‪ ,‬שגזר עליו עונש מוות‬ ‫לדעת עד כמה יש להתאמץ בהכנסת‬ ‫‪ n‬הרבנית ע"ה היתה לעזר לבעלה‬ ‫ביריה‪ .‬בצבא הצרפתי לא היה מקובל‬ ‫אורחים‪ ,‬שמענו דוגמא נפלאה‪.‬‬ ‫בכל פעילויותיו הרוחניות‪ .‬הבנים‪ ,‬הרב‬ ‫שכיתת יורים עושה את המלאכה‪ ,‬אלא‬ ‫האדם שהגיש את התביעה שבגינה‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬חשון תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 11‬‬ ‫שיעור מיוחד ב'אור החיים' הק‬ ‫הננו להודיע כי התחדש בס"ד השיעור‬ ‫המיוחד בספר 'אור החיים' הק'‬ ‫על סדר פרשיות השבוע‬ ‫הנמסר ע"י‬ ‫הגאון רבי משה ברנשטיין‬ ‫השיעור מתקיים מדי ליל שבת בשעה ‪9‬‬ ‫בבית המדרש 'קהל חסידים'‬ ‫דרוש כורך מסור ומיומן‬ ‫לאוצר הספרים של 'קהל חסידים'‪,‬‬ ‫שטופח במשך שנים רבות ע"י‬ ‫ידידנו הבלתי‪-‬נשכח‬ ‫הרב מרדכי גלאי זצ"ל‬ ‫אפשר לפנות לניסן שוורץ‬ ‫‪05276-33489‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪41‬‬ ‫"אל ִתּרְ אוּ‪,‬‬ ‫הגיע זמן גאולתכם"!‬ ‫דוקא בגלל ההתרפסות‪ ,‬הלא‪-‬מובנת לכאורה‪ ,‬של כל‬ ‫מלים פשוטות על אמונה פשוטה‬ ‫אומות העולם למול תכניותיהם של האיראנים‪ ,‬דוקא בגלל זה‬ ‫‪ -‬נמצא חיזוק של ממש בדברי המדרש המובאים להלן‪,‬‬ ‫הנצרכת בימים אלה לכל יהודי ‪ ‬הלב‬ ‫והמוכיחים בעליל עד כמה העולם מתנהל בדיוק נמרץ כפי‬ ‫רועד‪ ,‬אבל אבא שבשמים מרגיע‪" :‬אל‬ ‫שניבאו לנו חז"ל‪.‬‬ ‫תיראו‪ ,‬הגיע זמן גאולתכם"!‬ ‫ֶאטוֹם ָהאָטוֹם את לבבנו‪ .‬הבה נתעודד מדברי המדרש‬ ‫אל י ֱ‬ ‫התופעה המתרחשת למול עינינו מכניסה לסחרור את כל‬ ‫שלפנינו‪ ,‬שכבר ציטטנו כמה וכמה פעמים‪ ,‬ולא נותר לנו אלא‬ ‫מדינות העולם‪ ,‬גם החזקות ביותר‪ ,‬כולל המעצמה הגדולה‪,‬‬ ‫להזכירו שוב ושוב בגלל הדברים המפורשים המובאים בו‪,‬‬ ‫ארה"ב‪ ,‬וכל מדינות אירופה המתגאות תמיד בכוחן ובהשפעתן‬ ‫האמורים להרגיע את לבבנו‪ ,‬ולשים את כל בטחוננו במי‬ ‫העולמית‪ .‬עושה רושם שכולן 'מתקפלות' מול מדינה ששמה‬ ‫שאמר והיה העולם‪.‬‬ ‫'אירן'‪ ,‬הלא היא פרס‪ ,‬המצליחה להרגיז את כל העולם‪.‬‬ ‫כי אם פרס 'משגעת' היום את כל העולם‪ ,‬הרי שהתיאור‬ ‫גם 'אמריקה הגדולה' לא יכולה לה בינתיים‪ ,‬ובשלב‬ ‫המדויק על כך נכתב בדברי המדרש שנדמה שכאילו נכתב‬ ‫מסוים אף הציעה לאירן 'חבילת הטבות'‪ ,‬כדי שתואיל בטובה‬ ‫היום‪ ,‬ממש היום!‬ ‫ליישר קו‪ ,‬ולחתום על הסכם‪.‬‬ ‫מלחמות בכל העולם‬ ‫והכל ממתינים לתגובת האיראנים‪ ,‬לשמוע מה יגידו‬ ‫וכך הם דברי המדרש )פסיקתא רבתי‪ ,‬פרשה ל"ו(‪" :‬אמר‬ ‫האדונים הנכבדים על חבילת ההטבות שנשלחה להם‪ ,‬והאם‬ ‫רבי יצחק‪ ,‬שנה שמלך המשיח נגלה בו ‪ -‬כל מלכי האומות‬ ‫יהיו מוכנים בגללה לנטוש את תכנית ההרס האטומי שלהם‪,‬‬ ‫העולם מתגרים זה בזה‪ ,‬וכו'‪ ,‬וחוזר מלך פרס ומחריב את כל‬ ‫העלולה להחריב רח"ל את העולם במחי לחיצת כפתור אחת‪.‬‬ ‫העולם כולו‪ ,‬וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים‪ ,‬ונופלים‬ ‫והם ממשיכים לשטות בכולם; תגובותיהם מעורפלות‪,‬‬ ‫על פניהם‪ ,‬ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה"‪.‬‬ ‫לוטות בחשדנות כלפי כל המשתחווים לעומתה‪ .‬השליטים‬ ‫מלבד המילים המפורשות ש'מלך פרס מחריב את כל‬ ‫האירניים מהתלים במדינות שהחשיבו את עצמן כ'בעלות‬ ‫העולם כולו'‪ ,‬יש כאן נבואה ברורה ש'כל מלכי האומות‬ ‫הבית' של העולם‪ ,‬וממשיכות לעשות ככל העולה על רוחן‪.‬‬ ‫מתגרים זה בזה'‪ ,‬מה שכל‪-‬כך בולט לנגד עינינו‪ ,‬כאשר‬ ‫והכל עומדים ומשתוממים‪ ,‬פוחדים וחוששים מהעתיד‬ ‫הלא‪-‬ידוע‪ ,‬ונעשו כאומרים לעצמם 'אם אמריקה אינה יודעת‬ ‫אחד הטילים‬ ‫כיצד להתנהג איתם‪ ,‬מה כבר נותר לעשות לשאר מדינות‬ ‫הקטל‪‬יים החדשים‬ ‫העולם'‪...‬‬ ‫שהציגה אירן‬ ‫אל ֶיאֱטוֹם הָ אָ טוֹם את לבבנו‬ ‫הבהלה אוחזת בכולם‪ ,‬ויותר ויותר ‪ -‬בתושבי ארץ‬ ‫הקודש‪ ,‬הנבהלים לנפשם‪ ,‬בשומעם את דברי הרהב יוצאים‬ ‫מפי 'המן הרשע' של ימינו‪ ,‬שאינו מדבר ברמזים‪ ,‬אלא אומר‬ ‫גלויות וברורות‪" :‬כוונתי למחוק את ארץ ישראל ואת‬ ‫היהודים מן המפה"! איך אפשר שלא להיבהל מהצהרות‬ ‫והכרזות שכאלו?‬ ‫וזו בדיוק הנקודה שביקשנו להאיר בקטע זה‪ .‬אם לכל‬ ‫מדינות העולם‪ ,‬ולכל מי שאינו הולך בדרך התורה‪ ,‬אין ולוּ‬ ‫משענת קנה רצוץ להישען עליה‪ ,‬הרי ששומרי התורה‬ ‫וההולכים בדרך ישראל סבא יכולים להתאזר עוז ותעצומות ‪-‬‬ ‫דוקא לאור ההתרחשויות האחרונות‪ ,‬וההכרזות הנוראיות‬ ‫המגיעות אלינו מפרס‪.‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 13‬‬ ‫מי שצועד באמונתו זו‪ ,‬ויודע בבירור שהכל נתון בידיו של‬ ‫מלחמות מתנהלות ממש בכל העולם‪ .‬פרסומים רשמיים‬ ‫הקב"ה‪ ,‬צועד בבטחה רבה‪ ,‬משום שכאמור יש בידיו גם את כל‬ ‫מאשרים שכ‪ 130-‬מאבקים מזוינים מתנהלים כיום בעולם‪,‬‬ ‫הפתרונות היעילים כיצד להינצל ביום צרה ומצוקה‪.‬‬ ‫יותר מבכל תקופה מאז מלחמת העולם השניה‪ ,‬וכי המלחמות‬ ‫היש לנו מילות‪-‬הרגעה גדולות מאלו שנאמרו במדרש?‬ ‫השונות מתחברות בהדרגה למערכת אחת‪ ,‬המובילה למלחמת‬ ‫האם יש דברי‪-‬נוחם ללבנו הנבהל והנרעש יותר מאלו היוצאות‬ ‫עולם שלישית‪.‬‬ ‫מפיו של אבינו שבשמים? ‪' -‬בניי‪ ,‬אל תתייראו‪ ,‬כל מה שעשיתי‬ ‫אפשר להירגע באופן מוחלט‬ ‫לא עשיתי אלא בשבילכם! אל תיראו‪ ,‬הגיע זמן גאולתכם'!‬ ‫ולמרות הכל‪ ,‬אנחנו יכולים להירגע באופן מוחלט מפני‬ ‫דברי המדרש הללו צריכים לנסוך בנו ים של נחמה בתוך‬ ‫שאנחנו יודעים שמי שמנווט את האירועים אינו יושב לא על‬ ‫ים הצרות בו אנו שקועים עד צוואר‪.‬‬ ‫כס המלכות בפרס‪ ,‬וגם לא על כס הנשיאות ב'בית הלבן'‪ ,‬אלא‬ ‫נגביר גם את בטחוננו בהשי"ת לכוננות‪-‬שיא‬ ‫רק הריבונו של עולם בעצמו ובכבודו‪ ,‬הרי שאנחנו‪ ,‬כיהודים‬ ‫שומרי מצוות‪ ,‬אמורים לדעת את הדרך לריצויו ולפיוסו של‬ ‫ואולי נקרא עוד כמה שורות מהמדרש הנ"ל‪' .‬שנו רבותינו‪,‬‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫בשעה שמלך המשיח נגלה‪ ,‬בא ועומד על הגג של בית המקדש‪,‬‬ ‫והוא משמיע להם לישראל ואומר להם ‪ -‬ענווים‪ ,‬הגיע זמן‬ ‫מי שחושב שהנשיא האמריקאי הוא המושך בחוטים‪ ,‬הרי‬ ‫גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים‪ ,‬ראו באורי שזרח עליכם‪,‬‬ ‫בודאי שהמנוחה הנפשית רחוקה ממנו כרחוק מזרח ממערב‪.‬‬ ‫שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח‪.‬‬ ‫הרי אין דרך בעולם שבה יוכל להרגיע את עצמו מפני האטום‬ ‫שהוא מפחיד למדי‪...‬‬ ‫'ועליכם בלבד זרח‪ ,‬ולא על אומות העולם‪ ,‬וכו'‪ ,‬באותה‬ ‫אבל ברגע שאנחנו מאמינים‪ ,‬ומרגישים‪ ,‬שהקב"ה שליט‬ ‫השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל‬ ‫בעולמו‪ ,‬ואין מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל‪ ,‬הדרך‬ ‫ישראל‪ ,‬וכל אומות העולם בחושך ואפילה‪ ,‬והולכים כולם‬ ‫להרגיע את הלבבות ‪ -‬דוקא בעיצומה של ההתעצמות האירנית‬ ‫לאורו של משיח ושל ישראל‪ ,‬וכו'‪ ,‬ובאים ומלחכים עפר מתחת‬ ‫‪ -‬היא פשוטה עד מאוד‪.‬‬ ‫רגליו של מלך המשיח וכו'‪.‬‬ ‫'ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל‪,‬‬ ‫ים של נחמה‬ ‫ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים‪ ,‬וכל אחד ואחד‬ ‫שכן מי כמונו יודעים שעוד מילה בתורה ועוד מילה‪ ,‬עוד‬ ‫מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים' וכו'‪ .‬כאשר‬ ‫מצוה ועוד מצוה‪ ,‬עוד חסד ועוד חסד‪ ,‬מחסנים אותנו ואת כל‬ ‫אנחנו שומעים אפוא על כוננות‪-‬שיא במערכת הבטחון‪ ,‬אל‬ ‫בני‪-‬ביתנו בפני כל המרעין‪-‬בישין המתעתדים לבוא לעולם‪.‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 14‬‬ ‫יש בכוחן של המלים הללו להרקיד את היהודי 'עד‬ ‫נתבהל יתר על המידה‪ ,‬אלא נעלה גם בטחוננו בצורנו לבטחון‪-‬‬ ‫השמים'‪ ,‬ולהביאו לידי שמחה‪ ,‬שמחת‪-‬אמת‪ ,‬שאינה תלויה‬ ‫שיא‪.‬‬ ‫בשום דבר‪ ,‬רק בהרגשה הזו שהוא לא לבד‪ .‬שהקב"ה ממש‬ ‫נעלה על לבבנו וזכור‪-‬נזכור את מילות‪-‬הנחמה של אבינו‪,‬‬ ‫לצדו‪ ,‬לידו‪ ,‬גם בשיאה של הצרה ‪ -‬יושב האבא‪-‬הטוב בסמוך‬ ‫אב הרחמן‪ ,‬שמעולם לא שכח אותנו‪ ,‬ושמר וממשיך לשמור‬ ‫אליו‪ ,‬חש יחד איתו את כל התחושות הקשות‪ ,‬ויודע ומכיר‬ ‫עלינו במשך כל שנות גלותנו‪' :‬אל תיראו‪ ,‬הגיע זמן גאולתכם'!‬ ‫בצרותיו וביסוריו‪.‬‬ ‫אל תיראו‪.‬‬ ‫יהודי מאמין יודע שכל דבר מגיע מאת הקב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫האבא הכי‪-‬טוב בעולם‪ ,‬וכל כוונתו היא אך ורק לטובה‪ .‬העצה‬ ‫אף אחד אינו מֻ ְר ֶשׁה לנגוע בנו לרעה‬ ‫היחידה היא‪ :‬לא לברוח מגזירת השי"ת‪ ,‬אלא לקבל הכל‬ ‫ויש לנו עוד סיבה טובה שלא לפחד‪.‬‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫בנוהג שבעולם‪ ,‬מי שיש לו אבא עשיר ובעל‪-‬יכולת‪ ,‬או אם‬ ‫כמה מאושרים אנחנו שמנהיג‪-‬העולם הוא אבינו‬ ‫יש לאביו‪ ,‬או לו‪-‬עצמו‪ ,‬מהלכים ב'חלונות הגבוהים'‪ ,‬מטבע‬ ‫הדברים שאדם זה מתהלך רגוע ונינוח‪ ,‬אפוף תחושה של‬ ‫אין דרך אחרת בעולם כלל! לא שייך להיות רגועים‬ ‫שלוה‪.‬‬ ‫בתקופה שכזו‪ ,‬אם לא יודעים‪ ,‬ומרגישים‪ ,‬באמונה שלימה‪,‬‬ ‫שאנחנו לא נמצאים ב'ימים של דיעבד'‪ ,‬וגם לא נמצאים‬ ‫גם כל חבריו ומקורביו בטוחים שבכל מה שנוגע אליו‪,‬‬ ‫בהמתנה ובציפייה דרוכה שהם יעברו‪ ,‬ונוכל לחזור לשגרה‪.‬‬ ‫הוא ברוך השם 'מסודר'‪ .‬הרי יש לו אבא שבודאי דואג למענו‪,‬‬ ‫ויצייד אותו ב'סידור מלא'‪ ,‬בכל הדרוש לו‪.‬‬ ‫ימים אלה ‪ -‬יש בהם מטרה צרופה‪ .‬התחושה צריכה‬ ‫להיות שכל הסיבוכים וההכבדות‪ ,‬המכשולים והמעצורים‪,‬‬ ‫אף אם נקלע אותו אדם לצרה‪ ,‬חלילה‪ ,‬או הסתבך במה‬ ‫הכל‪-‬הכל מאל"ף עד תי"ו‪ ,‬לא באים סתם‪-‬כך‪ ...‬ממש לא‪ .‬יש‬ ‫שהסתבך ושקע במצולות החדלון‪ ,‬חבריו וידידיו לא יפסיקו‬ ‫מנהיג לעולם ‪ -‬וכמה מאושרים אנחנו שהוא אבא שלנו!‬ ‫את הקשרים עימו‪ ,‬למרות הכל‪ .‬הם יידעו שאביו 'יסתום' את‬ ‫כל החובות שלו‪ ,‬ו'יסדר' אותו על בוריו‪ ,‬כמו שצריך‪ ,‬וכמו‬ ‫מה שמוטל עלינו הוא‪ ,‬לעמוד בגבורה מול הגזירות של‬ ‫שהיה לפני הנפילה‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬לקבל את מתנת היסורים באהבה‪ ,‬ולא להרהר אחר‬ ‫מידותיו יתברך; לקבל את הכל בשלוה ובמנוחת הנפש‪ ,‬להרכין‬ ‫והלא הדברים הם קל וחומר‪ ,‬בן‪-‬בנו של קל וחומר‪ .‬אנחנו‪,‬‬ ‫את הראש ולומר‪:‬‬ ‫שאבינו שבשמים הוא מלך מלכי המלכים‪ ,‬וידו שולטת בכל‪,‬‬ ‫ואף אחד בעולם לא יוכל לנגוע בנו לרעה אלמלא תסכים לכך‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬תודה! אני מבין ויודע‪ ,‬וגם בטוח בכל‬ ‫דעתו של ריבון העולמים‪ ,‬האם אנחנו צריכים לפחד ולחשוש‬ ‫ליבי‪ ,‬שאתה אוהב אותי יותר ממה שאני אוהב את עצמי‪,‬‬ ‫מהנשיא האיראני ומההצהרות המבועתות שהוא מפזר‬ ‫ונתת לי את 'חבילת הצרות' לטובתי ‪ -‬בזה ובבא‪.‬‬ ‫בנאומיו?‬ ‫'להסתדר' רק עם הקב"ה‬ ‫אנחנו צריכים 'להסתדר' רק עם הקב"ה‪ ,‬האוהב אותנו‬ ‫אהבת אב לבניו‪ .‬אם נחיה איתו 'בשלום'‪ ,‬ונעשה את מה שהוא‬ ‫חפץ‪ ,‬נוכל להתהלך בעולמנו רגועים ונינוחים‪ ,‬ואף אחד לא‬ ‫יוכל ליטול מעמנו את שלוות הנפש הזו‪.‬‬ ‫מאמ‪‬ת רב‪-‬תחומית‪,‬‬ ‫וכפי שראינו אצל כל גדולי ישראל לדורותיהם‪ ,‬שלמרות‬ ‫בעלת ‪‬סיון רב‪ ,‬לעזרתכם‬ ‫שהיו נתונים אף הם בסבך הצרות והיסורים שפקדו את הכלל‬ ‫ואת הפרט‪ ,‬מעולם לא איבדו את שלוותם ומנוחת‪-‬דעתם‪.‬‬ ‫ב‪‬ושאים מגוו‪‬ים‪.‬‬ ‫איך קרה הדבר? ‪ -‬בגלל האמונה התמימה שאפפה אותם‪.‬‬ ‫אמונה המחזקת את הלב ומכוונת את האדם שלמרות כל מה‬ ‫שידוכים‪ ,‬שלום בית‪,‬‬ ‫שקורה‪ ,‬עליו להאמין באופן מוחלט באביו שבשמים‪ ,‬להטיל‬ ‫עליו את כל כובד‪-‬הצרות וסאת‪-‬היגונות‪ ,‬ולבטוח בו‪ ,‬ורק בו‪,‬‬ ‫‪‬ושאים חי‪‬וכיים‪,‬‬ ‫בידיעה ברורה שרק ממנו תגיע הישועה‪.‬‬ ‫את האמונה האמיתית אפשר לרכוש דווקא בעת צרה‬ ‫התמכרויות‪ ,‬ב‪‬ות‬ ‫רח"ל‪ ,‬כאשר האדם יודע שהוא צפוי עתה לזמנים לא‪-‬קלים‪,‬‬ ‫לרגעים קשים ומייסרים‪ ,‬ודווקא אז הוא זוכר יותר טוב את‬ ‫מתמודדות‪,‬‬ ‫כל מה שזכרו אבותינו ואבות‪-‬אבותינו ברגעים הקשים שלהם‪:‬‬ ‫אנחנו לא לבד‪ .‬השם יתברך נמצא אתנו‪ .‬כואב את כל הכאבים‬ ‫התלבטויות‬ ‫שלנו‪ .‬הוא מצטער יחד עם כל יהודי ויהודי ‪ -‬והכל לטובה‪.‬‬ ‫מחשבות אלו אינן זקוקות לפלפולים‪ ,‬גם לא לפולמוסים‬ ‫סודיות מובטחת‬ ‫ולדיונים מעמיקים‪ .‬בניגוד לכל הדכאונות שעוברים על אלה‬ ‫המצויים ֵמ ֵע ֶבר למתרס‪ ,‬ידענו תמיד בבירור מוחלט‪ :‬נכון‬ ‫‪05271-42598‬‬ ‫שאנחנו מצויים בצרות‪-‬צרורות‪ ,‬אבל ‪ -‬אנחנו לא לבד!!! אבא‬ ‫נמצא אתנו!!! בכל פינה ובכל מקום‪ ,‬בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 15‬‬ ‫משפטי‪-‬אמונה לאור התופעה המדהימה הנצפית בחופיה של‬ ‫הכנרת‪ ,‬שמלבד המים החסרים בה ‪ -‬איש אינו נכנס לרחוץ בה‬ ‫חופי‪-‬הכנרת‪ ,‬המרחביּות‬ ‫כל אדם הנתקל בבעיה‪,‬‬ ‫שלהם‪ ,‬הנוף והמים‬ ‫מחפש בדרך הטבע‬ ‫שמסביב‪ ,‬מהווים כוח‪-‬‬ ‫פתרונות שנראה לו‬ ‫משיכה אדיר לתיירים‬ ‫שהם יוציאו אותו מן‬ ‫המגיעים לכאן ומבלים‬ ‫הסבך‪ .‬נכון שיהודי‬ ‫שעות על גבי שעות‪.‬‬ ‫מאמין פונה אל השם‬ ‫אלא שככל שבאים יותר‬ ‫יתברך ומבקש עזרה‬ ‫אנשים‪ ,‬והמיקום הוא‬ ‫וסיעתא‪ ,‬אבל אי אפשר‬ ‫צמוד לַימה הגדולה של‬ ‫להתעלם מהמציאות‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬כך גדלה‬ ‫שרוב‪-‬רובם של בני‬ ‫הפריצות‬ ‫ומתעצמת‬ ‫האדם מנסים להמציא‬ ‫הנוראה ליד החופים‪.‬‬ ‫מזור לעצמם‪.‬‬ ‫במשך כל השנים אי‬ ‫ואינם יודעים שבכוחו‬ ‫אפשר היה לעבור שם‪,‬‬ ‫של אבינו אב הרח מן‬ ‫האחרונות‬ ‫ובשנים‬ ‫לפתור להם ‪ -‬בתוך‬ ‫הוחמר המצב במאוד‪.‬‬ ‫חלקיקי‪-‬שניות ‪ -‬את‬ ‫כיון שבטבריה מתגורר‬ ‫הכל‪-‬מכל‪-‬כל‪ ,‬ולחסוך‬ ‫הטיילת בכנרת שוממה‪ .‬אין נפש חיה‬ ‫את כל העמל והיגיעה‬ ‫ציבור חרדי גדול מאוד‪,‬‬ ‫ורבים מהם צריכים‬ ‫שהם משקיעים על‪-‬מנת‬ ‫לעבור בכביש ובמדרכה הצמודים לחוף‪ ,‬נתקלו תמיד כל אלה‬ ‫להעלות את הפתרון‬ ‫בבעיה החמורה של הפריצות הנשקפת מהחוף‪ .‬עד כדי כך‬ ‫שלהם על‪-‬הדרך‪.‬‬ ‫שכפי ששמענו נסלל לאחרונה כביש מיוחד לאלה המעוניינים‬ ‫כי הקב"ה שולט בכל העולמות‪ ,‬והוא גם יודע מה הפתרון‬ ‫להגיע לקבר רבי מאיר בעל הנס‪ ,‬הממוקם אף הוא ממש לחופי‬ ‫היעיל ביותר שיסלק לגמרי את הבעיה‪/‬הצרה‪ ,‬ולא יותיר ממנה‬ ‫הכנרת‪.‬‬ ‫שום‪-‬כלום‪ .‬מה שאין כן האדם‪ ,‬גם אם ישקיע את כל חוכמתו‬ ‫ותבונתו‪ ,‬לא יגיע לאפס‪-‬קצה של חוכמתו יתברך‪ .‬מה‪-‬גם‬ ‫ראו ברכה במסחרם‬ ‫שהאדם עלול לטעות בפענוח הבעיה‪ ,‬ולאתר לה פתרון לא‪-‬‬ ‫דווקא בעניינה של שבת‪-‬קודש חל שיפור משמעותי‪,‬‬ ‫מתאים בעליל‪.‬‬ ‫ובהשפעתו של הגה"צ רבי דב קוק שליט"א [לרפו"ש]‪ ,‬סגרו‬ ‫אשרי האדם ַהשם בה' מבטחו‪ ,‬ויודע שבכך שהוא משעין את‬ ‫בעלי חנויות רבות את שעריהן בשבת‪ ,‬וראו ברכה במסחרם‪.‬‬ ‫עצמו על בוראו‪ ,‬הוא יכול להיות סמוך ובטוח שדרכו תהיה‬ ‫אבל המצב בענין הפריצות הוחמר מיום ליום‪ ,‬והדבר מאוד לא‬ ‫דרך ישרה‪.‬‬ ‫מצא חן בעיני הגר"ד קוק והתושבים החרדיים בטבריה‪.‬‬ ‫כוח‪-‬משיכה למבקרים‬ ‫הגר"ד קוק קרא כמה פעמים לבעלי החופים וביקשם בכל לשון‬ ‫לסדר את ענין הפריצות‪ ,‬ולעשות מחיצות בין החוף למדרכה‬ ‫ניקח לדוגמא את מה שקורה בשבועות האחרונים בחופי‬ ‫ולכביש שלצדו‪ ,‬וכשסרבו הודיע להם ש'אינכם מתעסקים‬ ‫הכנרת‪ ,‬הידועים בהמוניּותם ובחיי המסחר השוקק‪-‬חיים‬ ‫איתי‪ ,‬אלא עם רבי מאיר בעל הנס‪ ,‬שהוא הבעל‪-‬בית האמיתי‬ ‫במשך כמעט כל שעות היממה‪ .‬אדם שיש לו חנות ובית מסחר‬ ‫של האזור'‪.‬‬ ‫על החוף‪ ,‬במיוחד אם מדובר בבתי קפה ובחנויות‪-‬אוכל‪,‬‬ ‫מרוויח בדרך כלל הון רב‪ ,‬בשל הלקוחות המרובים הנכנסים‬ ‫יצוין שבמקום אחד כן סודרו מחיצות לכל אורך החוף‪.‬‬ ‫לחנותו ובשעמומם הגדול קונים מכל הבא ליד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 514‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪11‬‬ ‫הגה"צ רבי דב קוק שליט"א בחוף הכנרת‬ ‫י ישאר לו בו איזה בית מיחוש‪ ,‬ואפילו חששא קטנה? ודאי‬ ‫אבל לכאורה‪ ,‬מה היה אפשר לעשות?! הרי אי אפשר לבוא אל‬ ‫שלא יקל‪ .‬ואם יקל‪ ,‬לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור'‪.‬‬ ‫העירייה ולדרוש את סגירתם של החופים בגלל הפריצות‬ ‫התופעה הזו ניכרת עתה בכנרת‪ ,‬והחששות מפני הנגיף גרמו‬ ‫הגדולה! גם לא ניתן לעשות שום פעולה חוקית אחרת כדי‬ ‫לתוצאה מדהימה‪ .‬חופי הכנרת ריקים מאדם!!! ריקים‬ ‫לפתור את הבעיה‪ ,‬או אפילו לערער אותה במקצת‪.‬‬ ‫לחלוטין!!! לכל אורך החופים אי אפשר להיפגש בנפש חיה!!!‬ ‫אז הנה בא הקב"ה ולוחש ליראיו ואומר להם‪ :‬אתם עשיתם‬ ‫וחסל סדר פריצות!!!‬ ‫כל מה שהיה ביכולתכם‪ ,‬רציתם שהפריצות תיגדע‪ ,‬התפללתם‬ ‫אליי בדמעות שהענין יסתדר ‪ -‬ולא הצלחתם לפעול! אז עכשיו‬ ‫מי יכול היה להאמין שאירוע נדיר אחד (שעליו צריך להצטער‪,‬‬ ‫אני אבוא לקראתכם‪ ,‬ובמחי‪-‬יד אסלק את כל הפריצות מחופי‬ ‫כמובן) יגרום לסילוקם של כל הארחי‪-‬פרחי מחופי הכנרת‪,‬‬ ‫הכנרת‪.‬‬ ‫וישאיר אותם נקיים לגמרי‪.‬‬ ‫מה עשה הקב"ה? גרם לחיידק מסוכן מאוד‪ ,‬ששמו 'ַאמבה'‪,‬‬ ‫אבל הנה הבלתי‪-‬ייאמן הזה קורה ומתרחש לנגד עינינו‪ .‬וכמה‬ ‫להיכנס לנחיריו של ילד שהתרחץ בכנרת (שאינו קשור כמובן‬ ‫חבל שהגה"צ רבי דב שליט"א לא יכול לראות בעיניו את‬ ‫למה שמתחולל על החופים)‪ ,‬והדבר גרם למותו‪ ,‬רח"ל‪ .‬לאחר‬ ‫המצב הזה‪ .‬הגר"ד מאושפז כיום ב'מעיני הישועה' בבני ברק‪,‬‬ ‫האסון‪ ,‬היו שהמליצו ואמרו שראשי התיבות של המילה‬ ‫אבל תפילותיו פעלו בטבריה‪ ,‬ורצונו של צדיק התקבל בפמליה‬ ‫'אמבה' הן‪ :‬אלקא דרבי מאיר בעל הנס'!‬ ‫של מעלה‪.‬‬ ‫הלוואי שמצב זה יימשך לעד‪ ,‬והכנרת תחזור לאיכותה‬ ‫הבלתי‪-‬ייאמן קורה‬ ‫הרוחנית‪ ,‬כפי שמובא בגמרא (מגילה‪ ,‬ו' א') שהשם 'כנרת‪ ,‬הוא‬ ‫האסון התפרסם עד מהרה בכל רחבי הארץ‪ ,‬ואנשים החלו‬ ‫על שם פירותיה המתוקים וערבים כל‪-‬כך כקולו של כינור'‪.‬‬ ‫לחשוש מלהגיע לכנרת ולרחוץ במימיה‪ .‬למרות שמדובר‬ ‫אזור זה נפל בחלוקת הארץ בחלקו של נפתלי‪ ,‬ועל כן נאמר‬ ‫בחיידק נדיר מאוד‪ ,‬שגם חודר לגוף האדם באופן נדיר‪ ,‬אנשים‬ ‫עליו 'נפתלי שבע רצון'‪ ,‬שהיתה ארצו משביעה את כל יושביה‪,‬‬ ‫חוששים‪ ,‬ולא מגיעים לכנרת‪ ,‬וכפי מה שמובא במסילת ישרים‬ ‫ו'מלא ברכת ה'‪ ,‬ים (כנרת) ודרום (לכנרת) תהא ירושתו'‬ ‫שכאשר יש ספק הכי‪-‬קטן של רעל במזון‪ ,‬אף אחד כבר לא יעז‬ ‫(כמובא כל זה במסכת בבא בתרא‪ ,‬קכ"ב א')‪.‬‬ ‫להכניס את המאכל ההוא לתוך פיו‪.‬‬ ‫נדגיש‪ ,‬שאנחנו אומרים את הדברים רק כהשערה‪ ,‬שזה קרה‬ ‫וזו לשונו של המסילת ישרים (פרק י"א ‪ -‬בפרטי מדת הנקיות)‪:‬‬ ‫בגלל זה‪ ,‬אבל אף אחד אינו יכול לכרוך את האירועים הללו‬ ‫'והנה‪ ,‬מי שיש לו מוח בקדקדו‪ ,‬יחשוב איסורי המאכל‬ ‫בוודאות‪ .‬מאידך‪ ,‬ביקשנו להוכיח שאם השי"ת רוצה לעשות‬ ‫כמאכלים הארסיים‪ ,‬או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי‪ .‬כי‬ ‫משהו‪ ,‬אין לו כל מגבלות‪ ,‬והדבר יכול להיעשות בן‪-‬רגע‪.‬‬ ‫הנה אם דבר זה יארע‪ ,‬היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 514‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪11‬‬ ‫אחת היא יונתי תמתי‬ ‫לא להאמין לאיזה דרגות באהבת‪-‬תורה ואהבת‪-‬חסד הגיע הרב בדלוב‪ ,‬שמידותיו היו‬ ‫מעוצבות מהנהגות‪-‬זהב ואבני‪-‬חן ‪ ‬אבל ככל שנספר על מידת החסד שלו‪ ,‬אהבת‬ ‫התורה גדלה על כולנה ‪ ‬הצאצאים מספרים על לימוד קבוע עם בנו בתוך החנות‪ ,‬על‬ ‫שאיפתו ותשוקתו להקים בית כנסת‪ ,‬ועל הפצרותיו מהילדים ללמוד כמה שיותר‪' ,‬כי‬ ‫אני לא זכיתי ללמוד הרבה‪ ,‬ולכן השמחה והתקוה הגדולה שלי היא לראות אתכם‬ ‫לומדים תורה' ‪ ‬הבנים‪ ,‬שלמדו בישיבת 'בית שמעיה'‪ ,‬גדלו והתעלו מאוד בתורה‪ ,‬וכל‬ ‫צאצאיהם לומדי תורה ועמליה ‪ ‬במשך עשרות שנים קנה עליית 'חתן תורה'‪ ,‬וחינך‬ ‫גם את ילדיו לעשות כך ‪ ‬בהיותו בתל אביב היה נוהג לדרוש באירועים‪ .‬אבל בהגיעו‬ ‫לבני ברק אמר ש'כאן יש תלמידי חכמים שאני צריך לשמוע אותם'‪ ,‬ופסק מלדרוש ‪‬‬ ‫גם בשמים המתינו לנשמה הזו‪ ,‬וברגע פטירתו הגיעו יונים והתדפקו על החלון‪,‬‬ ‫בבחינת 'יונתי בחגוי הסלע הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך‬ ‫נאוה' ‪ ‬ירקן שי ַָרק דם על‪-‬מנת להתאמץ להגיע לדרגות‪-‬שיא ברוחניות‬ ‫קשה לו להזיז את‬ ‫קשה‬ ‫יום‬ ‫הארגזים הכבדים אל‬ ‫במיוחד היה אותו‬ ‫תוך החנות‪.‬‬ ‫יום‪ .‬עונת טרום‪-‬‬ ‫כשאין‬ ‫אבל‬ ‫ובחנות‬ ‫החגים‬ ‫ברירה‪ ,‬עושים מה‬ ‫הירקות של ר'‬ ‫שצריכים‪ .‬בכוחותיו‬ ‫מיכאל בדלוב ז"ל‬ ‫האחרונים הזיז את‬ ‫נכנסו‪-‬ויצאו‬ ‫הארגזים‪ ,‬סגר את‬ ‫רבים‪,‬‬ ‫לקוחות‬ ‫וכדי‬ ‫חדר‪-‬הקירור‪,‬‬ ‫היתה‬ ‫והעבודה‬ ‫שהדלת תינעל היטב‬ ‫מפרכת‪ .‬בעלי החנות‬ ‫היה עליו להעביר‬ ‫ֵשׁרתו את האנשים‪,‬‬ ‫ולהניע כמה חפצים‬ ‫כדרכם‪ ,‬במסירות‬ ‫בתוך‬ ‫גם‬ ‫כבדים‬ ‫ובחום‪ ,‬במשך כל‬ ‫החנות‪.‬‬ ‫שעות היום‪.‬‬ ‫סוף‪-‬סוף‬ ‫והנה‬ ‫ולא די שהיתה‬ ‫ננעלת הדלת‪ ,‬ור'‬ ‫זו העונה שלפני‬ ‫מיכאל המותש מתכונן‬ ‫החגים‪ ,‬אלא גם היה‬ ‫ללכת לביתו‪.‬‬ ‫מדובר ביום חמישי‪.‬‬ ‫השעון‬ ‫מחוגי‬ ‫בדיוק‬ ‫אבל‬ ‫הצביעו על שעה‬ ‫באותה שניה מגיע‬ ‫מאוד‪,‬‬ ‫מאוחרת‬ ‫נושם‪-‬ונושף‬ ‫לקוח‬ ‫לחצות‪.‬‬ ‫קרוב‬ ‫ומתחנן שימכרו לו ‪3‬‬ ‫כוחותיו של ר'‬ ‫עגבניות ו‪ 2-‬מלפפונים‪.‬‬ ‫מיכאל כמעט ואזלו‬ ‫בואו נעצור רגע‬ ‫לחלוטין‪ .‬עד כדי כך‬ ‫ונחשוב מה היה עושה‬ ‫שכאשר ביקש לנעול‬ ‫כל אחד מאתנו במצב‬ ‫הרב מיכאל בדלוב ז"ל‬ ‫את החנות‪ ,‬היה כבר‬ ‫כזה? ‪ -‬אם היינו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪õ‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪18‬‬ ‫מה היא ההתנהגות הנורמלית במקרה זה? ‪ -‬להביא את‬ ‫רגועים‪ ,‬היינו משיבים לו ברוגע ובסבלנות ואומרים ש'סגרנו‬ ‫הארגזים למקומם‪ ,‬לנוח קמעה‪ ,‬ואז לתת את הכסף לעני‪.‬‬ ‫כבר‪ ,‬והפתיחה‪-‬מחדש תהיה קשה מאוד‪ ,‬וכרוכה בטרחה רבה‪.‬‬ ‫אבל כשהזדמנה לר' מיכאל מצוה‪ ,‬הוא לא יחמיצנה ולוּ‬ ‫הואל נא לבוא מחר'‪ .‬אם לא היינו רגועים‪ ,‬התשובה היתה‬ ‫ֵ‬ ‫לשניות ספורות‪ .‬הפסיק הרב בדלוב את הפעילות עם הארגזים‬ ‫האינך‬ ‫לך‪,‬‬ ‫קורה‬ ‫'מה‬ ‫בנוסח‬ ‫נועזות‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫קצת‬ ‫במלים‬ ‫מנוסחת‬ ‫הכבדים‪ ,‬הניחם מידיו‪ ,‬הוציא את הכסף וּנְ ָתנוֹ לעני‪ ,‬ואחר‪-‬כך‬ ‫רואה שהחנות כבר סגורה'?‬ ‫העמיס שוב את המשא הכבד והעבירוֹ למקום המיועד‪.‬‬ ‫אם הלקוח היה מבין‪ ,‬מה טוב; אם לא‪ ,‬היינו מתעלמים‬ ‫כזה היה הרב מיכאל‬ ‫בדרך‬ ‫וממשיכים‬ ‫ממנו‪,‬‬ ‫בדלוב ז"ל‪ ,‬ש ֲע ָז ָבנוּ בתחילת‬ ‫הביתה‪.‬‬ ‫החודש ונסע למנוחות‪ .‬כאשר‬ ‫לא כן?‬ ‫יושבים עם ‪ 2‬הבנים‪-‬הת"ח‪,‬‬ ‫מישהו היה מאמין?‬ ‫רבי שלמה ורבי אסף יבדלו‬ ‫לחיים‪ ,‬ומאזינים לסיפורי‬ ‫ככל‬ ‫אבל ר' מיכאל איננו‬ ‫ולומדיה‬ ‫אהבת‪-‬התורה‬ ‫היו‬ ‫בני האדם‪ .‬מידותיו‬ ‫היוצאים מפיהם‪ ,‬עלה על‬ ‫זהב‬ ‫‪-‬‬ ‫מהנהגות‬ ‫מעוצבות‬ ‫דעתנו שמא לא הגענו לכתובת‬ ‫את‬ ‫ישיב‬ ‫הוא‬ ‫לא‬ ‫חן‪.‬‬‫ואבני‪-‬‬ ‫הנכונה‪ ...‬וכי זו דמותו של‬ ‫האיש ריקם‪ .‬גם אם לא‬ ‫הב‪‬ים שליט"א‪ ,‬ואחיו של רבי מיכאל‬ ‫מדובר בלקוח שהוא סוחר‪,‬‬ ‫ירקן‪ ,‬יהיה חרדי ככל שיהיה?‬ ‫‪ -‬אבל מהר מאוד התברר‬ ‫שבא לרכוש כמה ארגזי‬ ‫שהרב בדלוב לא היה ירקן‬ ‫ירקות; גם אם הוא זקוק‬ ‫ככל הירקנים‪ ,‬אלא ' ָי ַרק דם'‬ ‫בשעה זו ל‪ 3-‬עגבניות ו‪2-‬‬ ‫על‪-‬מנת להתאמץ מאוד‪-‬מאוד‬ ‫לתת‬ ‫מלפפונים‪ ,‬לא הוא יסרב‬ ‫בכל כוחו להגיע לדרגות‬ ‫הרבה‬ ‫לו‪ .‬ר' מיכאל יתאמץ‬ ‫רוחניות בפסגות‪-‬שיא‪.‬‬ ‫את‬ ‫לספק‬ ‫ֵמ ֵע ֶבר לכוחותיו כדי‬ ‫מבוקשו של כל יהודי‪.‬‬ ‫ר' מיכאל הוכיח לכולם‬ ‫שגם בתוך סוג‪-‬העבודה הזה‬ ‫הוא פונה לאחוריו‪,‬‬ ‫אפשר להישאר אוהב‪-‬תורה‬ ‫מוציא את מפתחות החנות‪,‬‬ ‫בכל נפשו ומאודו‪ ,‬אפשר גם‬ ‫תּוֹ ֲח ָבן בחור‪ ,‬ו‪...‬פותח את‬ ‫לחנך את הילדים לכל המידות‬ ‫העסק מחדש‪ .‬מזיז את כל‬ ‫הטובות האמורות בתורה‪,‬‬ ‫הארגזים‪ ,‬ומוציאם שוב‬ ‫ואפשר לנהל בית חרדי‬ ‫החוצה‪ ,‬דוחף את החפצים‬ ‫למופת‪ ,‬עם כל הסממנים‬ ‫הכבדים ממרכז החנות‪ ,‬נוטל‬ ‫המאפיינים בית של תורה‪.‬‬ ‫שקית ומניח בתוכה את‬ ‫הירקות הדרושים‪ ,‬ומוסרם‬ ‫הילדים עקבו אחריו‬ ‫בחיוך נרחב לאיש שהמתין‬ ‫נוספת‬ ‫דוגמא‬ ‫הנה‬ ‫בקוצר‪-‬רוח‪.‬‬ ‫לאצילות‪-‬הנפש של הנפטר‬ ‫מישהו היה מאמין שאדם‬ ‫הדגול‪ .‬במשך תקופה היה‬ ‫בן‪-‬תמותה מסוגל לעשות‬ ‫מזון‬ ‫מחלוקת‬ ‫מתפרנס‬ ‫כדבר הזה?‬ ‫למעונות‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר היה‬ ‫הצדיק הזה התגורר‬ ‫מגיע לאחד המעונות‪ ,‬ופרק‬ ‫השנים‬ ‫ב‪14-‬‬ ‫בשכונתנו‬ ‫את הסחורה והעבירה למעון‪,‬‬ ‫האחרונות‪ ,‬לא לפני שגרם‬ ‫השאיר אחריו את הרכב‬ ‫לחיזוק משמעותי ב'שכונת‬ ‫כשהוא פתוח‪.‬‬ ‫התקוה' בדרום תל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫הילדים בסביבה עקבו‬ ‫והביא במו‪-‬ידיו עשרות‬ ‫אחריו ומצאו 'הזדמנות‪-‬פז'‬ ‫משפחות אל אור היהדות‪,‬‬ ‫לגנוב מהרכב דברי מתיקה‬ ‫כשצאצאיהן הקימו בתים‬ ‫ומוצרי מזון‪ .‬ר' מיכאל הרגיש‬ ‫לתפארה‪ ,‬והכל‪-‬הכל בזכותו‬ ‫לומד גם במיטת חוליו‪ ,‬בייסורים‬ ‫בדבר‪ ,‬אבל לא הגיב מידית‪.‬‬ ‫יְ שר‪-‬הדרך‪,‬‬ ‫האיש‬ ‫של‬ ‫פעם‪ ,‬כשהגיע למעון ההוא‪,‬‬ ‫שהנהגותיו הפתיעו את כל מי‬ ‫עשה את עצמו כמי שמתכונן להעביר את הסחורה למעון‪ ,‬אבל‬ ‫שנפגש איתו‪.‬‬ ‫סב מיד על עקבותיו‪ ,‬ותפס את הילדים 'על חם'‪.‬‬ ‫לא להחמיץ את המצוה‬ ‫אלה נבהלו לנפשם‪ ,‬והיו בטוחים שבעל הרכב מתכונן‬ ‫להזעיק את המשטרה‪ .‬אבל ר' מיכאל‪ ,‬בדיוק כמו ר' מיכאל‪,‬‬ ‫נכדו‪,‬‬ ‫מפי‬ ‫שיצא‬ ‫וממש בהקשר הנ"ל נוסיף עוד סיפור‬ ‫שסיפר שקרה לא‪-‬פעם שסבא נשא בידיו ארגזים רבים‪ ,‬ובדיוק‬ ‫באותה שניה הגיע עני לבקש צדקה‪ .‬נו‪ ,‬הבה ננסה לחשוב שוב‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪õ‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪19‬‬ ‫להגר"ש אשר יש כולל‬ ‫ביקש מכל הילדים להתאסף‪,‬‬ ‫אברכים גדול ומדי שנה היה‬ ‫והחל לדבר איתם ְבּ ַרכּוּת‪,‬‬ ‫מעניק הרב בדלוב קמחא‬ ‫ובחיוכים שובי‪-‬לב‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫דפסחא לכל האברכים‪ ,‬מבלי‬ ‫'ילדים חביבים‪ ,‬אני מוכן‬ ‫שאף אחד ידע שהוא התורם‪.‬‬ ‫לתת לכם חינם כל מה‬ ‫לא היה גבול לעשיית‬ ‫שתבקשו‪ ,‬אבל אל תשלחו‬ ‫החסד של ר' מיכאל‪ ,‬חסד‬ ‫ידיכם בגניבה‪ .‬לא כך‬ ‫שהשפיע על המשפחה כולה‪.‬‬ ‫מתנהגים ילדים יהודים'!‬ ‫חברה של אחת הבנות‪,‬‬ ‫את הסיפור המרטיט הזה‬ ‫שהיתה יתומה‪ ,‬גדלה בבית‬ ‫סיפר בימי ה'שבעה' אחד‬ ‫משפחת בדלוב כמה שנים‪,‬‬ ‫ה'ילדים' ההם‪ ,‬שכיום הוא‬ ‫וגם ה'וורט' של אירוסיה‬ ‫משכמו‪-‬ומעלה‪,‬‬ ‫אברך‬ ‫התקיים בביתם‪' .‬היא גדלה‬ ‫וכשדמעות זולגות מעיניו סיפר‬ ‫כאן ממש כמו בת‪ ,‬ולא היה‬ ‫לבני המשפחה האבלה 'עד‬ ‫כל הבדל בינה ליתר הילדים'‪,‬‬ ‫כמה השפיעו דבריו של אביכם‬ ‫מעידים בני הבית‪.‬‬ ‫המנוח על נפש הילדים‪ ,‬שאכן‬ ‫'הרי כל מה שאני עובד‪,‬‬ ‫החליטו לא לגנוב יותר‪,‬‬ ‫זה למענכם'!‬ ‫וחלקם התעורר בשל כך‬ ‫לתשובה שלימה'‪.‬‬ ‫אבל כל זה היה כאין‪-‬‬ ‫וכאפס למול אהבת התורה‬ ‫תחזיר לי רק חצי מהחוב‬ ‫שפיעמה בו‪' .‬אני לא זכיתי‬ ‫לבית המשפחה נכנס‬ ‫ללמוד הרבה‪ ,‬ולכן השמחה‬ ‫אברך המתגורר בחיפה‪ ,‬בנה‬ ‫והתקוה הגדולה שלי היא‬ ‫המשפחות‬ ‫אחת‬ ‫של‬ ‫לראות אתכם לומדים תורה'‪,‬‬ ‫המיוחסות ברמת אלחנן‪.‬‬ ‫אמר תמיד ל‪ 2-‬בניו ול‪2-‬‬ ‫כששאלוהו מה ראה להתאמץ‬ ‫שלמדו‬ ‫הבנים‪,‬‬ ‫חתניו‪.‬‬ ‫להגיע ממרחקים‪ ,‬השיב שיש‬ ‫בישיבת 'בית שמעיה'‪ ,‬גדלו‬ ‫לו הכרת‪-‬הטוב מיוחדת לר'‬ ‫והתעלו מאוד בתורה‪ ,‬וכל‬ ‫עבד ‪‬אמן לאלוקיו‬ ‫מיכאל‪ .‬מה קרה? ‪ -‬כשהייתי‬ ‫צאצאיהם לומדי תורה‬ ‫ילד שלחוני הוריי לשלם את‬ ‫ועמליה‪.‬‬ ‫החוב לחנות הירקות‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫אגב‪ ,‬במשך שנים רבות היה רוכש ר' מיכאל את תואר‬ ‫כשהגעתי לחנות‪ ,‬התברר לי שכל הכסף אבד‪...‬‬ ‫'חתן תורה' בשמחת תורה‪ ,‬וראה בכך כבוד גדול לתורה‬ ‫לא ידעתי מה לעשות‪ ,‬ולא היה לי מה להסביר להוריי איך‬ ‫וללומדיה‪ .‬בשנה האחרונה‪ ,‬כחודש לפני פטירתו‪ ,‬התקשרו‬ ‫אבד הכסף‪ .‬החלטתי לספר את מצוקתי לאבא שלכם‪ ,‬שאמר‬ ‫אליו מבית המדרש חניכי הישיבות ברמת אהרן‪ ,‬וביקשו‬ ‫מיד‪' :‬על חצי החוב אני מוותר מיד‪ ,‬ותחזירו לי רק את החצי‬ ‫לכבדו בחתן תורה‪ .‬ר' מיכאל הסכים שיישאוהו בכסא‪-‬‬ ‫השני'‪ .‬במצב כזה הייתי יכול להרשות לעצמי לספר על‬ ‫הגלגלים עד לבית המדרש‪ ,‬אבל בסופו של דבר הוחמצה‬ ‫האבידה להוריי‪ ,‬ולכן אני מרגיש חיוב הכרת‪-‬הטוב‪.‬‬ ‫השעה‪ ,‬והוא לא זכה לכך‪ .‬כיון שראה בכך דבר חשוב‪ ,‬חינך גם‬ ‫בעיסוקיו אלה מצא ר' מיכאל כר נרחב לעשיית חסד‪ ,‬ולא‬ ‫את בניו שירכשו עליית 'חתן תורה'‪.‬‬ ‫סתם חסד‪ ,‬אלא נדיבות‪-‬לב עם גדולי תורה ויראה‪ .‬לאחר‬ ‫הכניס בחייו שני ספרי תורה‪ ,‬האחד לבית הכנסת‬ ‫נישואיו בזיוו"ש של מרן הגר"י זילברשטיין‪ ,‬והעתקת דירת‪-‬‬ ‫הבוכרים בדרום תל אביב‪ ,‬והשני לבית המדרש חניכי הישיבות‬ ‫הקבע שלו לרמת‪-‬חן‪ ,‬הגיע הרב בדלוב אל מרן שליט"א ואמר‬ ‫ברמת אהרן‪.‬‬ ‫לו‪ :‬מעתה ואילך‪ ,‬אביא את הירקות אל הבית ברמת‪-‬חן‪ ,‬כך‬ ‫בנו‪ ,‬הרה"ג רבי אסף שליט"א‪ ,‬המצויד בתואר 'יורה‪-‬‬ ‫כל‬ ‫שהרב לא יצטרך לטרוח ולהתאמץ! וכך עשה במשך‬ ‫יורה'‪ ,‬ומשמש כרב בית‪-‬כנסת בשכונת מטלון בפתח תקוה‪,‬‬ ‫השנים‪ ,‬כשהביא את הירקות ב'משלוח חינם' כמובן לביתו‬ ‫הרב‪.‬‬ ‫סיפור דומה היה עם הגאון רבי שמעון אשר‪ ,‬רבה של‬ ‫מחול לך‬ ‫קרית שלום בדרום ת"א‪ ,‬והאזור‪ .‬פעם נפגש ר' מיכאל עם רבי‬ ‫ב‪‬י הבית מבקשים מכל תושבי הקריה‪ ,‬והסביבה‪,‬‬ ‫שמעון‪ ,‬שסיפר להרב בדלוב שבעבר היה קונה את הירקות‬ ‫ומי שעמד בקשרי לקוחות עם אביהם‪ ,‬שאם ‪‬ותר חוב‬ ‫לביתו בתחנה המרכזית‪ ,‬ואילו היום ‪ -‬כשקשה לו לסחוב ‪-‬‬ ‫כלשהו שהאבא היה חייב להם‪ ,‬שיודיעו על כך‪ .‬ובכל‬ ‫הוא קונה ליד הבית‪ ,‬והמחירים יקרים מאוד‪.‬‬ ‫מקרה‪ ,‬שיגידו בפה ‪ 3‬פעמים 'מחול לך'‪.‬‬ ‫גם כאן סיכם ר' מיכאל עם הרב אשר שיביא את הירקות‬ ‫כיון שבמשך ש‪‬ים היה ר' מיכאל בקשרים‬ ‫לביתו‪ ,‬ולא יצטרך לטרוח‪ .‬כך נהג במשך ‪ 20‬שנה‪' .‬בגללו‬ ‫מסחריים עם התושבים‪ ,‬יתכן מאוד ש‪‬ותרו חובות‪ ,‬ולכן‬ ‫למדתי עוד ‪ 4‬שעות מדי שבוע‪ ,‬והזמן הזה נזקף ממש לזכותו'‪,‬‬ ‫הם מבקשים מאוד לעשות כ‪"‬ל‪.‬‬ ‫אמר רבה של קרית שלום לאבלים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪õ‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪20‬‬ ‫במשך כל ימיו ביקש ר' מיכאל להקים ולייסד בית כנסת‬ ‫מספר שבהיותו לומד בישיבת 'בית שמעיה' התקשרו אליו בני‬ ‫משלו‪ ,‬אבל לא אסתייעא מילתא‪ .‬פעם ראוהו רוכש שולחנות‬ ‫משפחה העובדים בבורסה‪ ,‬והציעו לו להיות שותף עמהם‪.‬‬ ‫וספסלים‪ ,‬ספרים רבים וריהוט יקר‪ ,‬בשווי של רבבות שקלים‪.‬‬ ‫באותה תקופה הוצע לו גם להיות שותף במפעל פיננסי‪ ,‬יצרני‬ ‫כששאלוהו על מה ולמה‪ ,‬אמר‪ :‬אני רואה שאין בידי עתה‬ ‫ויוקרתי‪.‬‬ ‫למלא את חפצי ותשוקתי ולהקים בית כנסת‪ ,‬אז אני עושה את‬ ‫כשהגיע עם שתי ההצעות הללו לאביו‪ ,‬ושאל מה דעתו‪,‬‬ ‫מה שאני כן יכול‪ ,‬ורוכש את הציוד היקר לבית הכנסת‪,‬‬ ‫החל ר' מיכאל לבכות‪' .‬הרי כל מה שאני עובד‪ ,‬זה למענכם‪,‬‬ ‫ומקווה שהשי"ת יראה את מאמציי‪ ,‬ויזכני לממש את‬ ‫אבל אתם צריכים ללמוד וללמוד ללא הפוגה'‪ ,‬אמר בדמעות‪.‬‬ ‫משאלתי‪.‬‬ ‫מצטנפים בתוך החנות ולומדים‬ ‫רעייתו‪ ,‬הגב' בדלוב‪ ,‬שהתמסרה אליו בצורה שאי אפשר‬ ‫לתאר‪ ,‬לקחה על עצמה את צוואתו זו להקים בית כנסת‪.‬‬ ‫כשהבן רבי אסף סיים את הש"ס בלימוד בכולל בפתח‬ ‫הילדים מתארים את המסירות של אימם לאבא ז"ל‪ ,‬שהיתה‬ ‫תקוה‪ ,‬הגיע אביו לסיום ושמח מאוד לראות את הישגי בנו‪.‬‬ ‫הרבה‪-‬הרבה מעבר לנורמה‪ .‬ובכלל‪ ,‬הם מציינים‪ ,‬במשך כל‬ ‫בשלב מסוים הוא החל לבכות‪ ,‬ושאל 'מה יהיה איתי? מתי אני‬ ‫השנים שררה בבית אווירה נהדרת של שלום‪-‬בית מלא‬ ‫אדע את הש"ס'?‬ ‫ומוחלט‪ ,‬כשהאבא מכוון ומדריך את ילדיו ונכדיו לשמוע‬ ‫והבן השיב‪' :‬הרי כל מה שיש לנו כיום‪ ,‬הכל בזכותך‪ ,‬כי‬ ‫ולציית בקול רעייתו תחי'‪ .‬בתחילת חייהם היתה הגב' בדלוב‬ ‫אתה ִה ְמ ַר ְצ ָתּ אותנו ללמוד ונטעת אותנו בהיכלי תורה'‪.‬‬ ‫מורה‪ ,‬ורק לאחר מכן הצטרפה לעסקי החנות‪.‬‬ ‫אהבת התורה היתה כל‪-‬כך נטועה בתוך ליבו פנימה‪ ,‬שגם‬ ‫בתקופה שעדיין לא הופיעו מאות העלונים בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫בשעות העבודה למד עם בנו רבי שלמה ‪ -‬בתוך החנות‪ .‬האב‬ ‫הוציא ר' מיכאל עלון משלו בשם 'עטרת ששון' ובו דברי תורה‬ ‫והבן היו מצטנפים בצוותא בפינה‪ ,‬ולומדים‪ .‬כך במשך שנים‪.‬‬ ‫מרבנים גדולי תורה‪ .‬הוא לא חסך באמצעים‪ ,‬והדפיס את‬ ‫העלונים בנייר היקר ביותר‪ ,‬והטריח את עצמו ללכת לבית‬ ‫הדפוס‪ .‬כדי להביא לחיזוק בהדלקת נרות בשבת בזמן‪,‬‬ ‫ובאמירת קריאת שמע על המיטה‪ ,‬הוציא לאור דפים מיוחדים‬ ‫עם הטקסטים הנ"ל‪.‬‬ ‫זה בכתב‪ ,‬וגם בעל‪-‬פה דרש הרב בדלוב ברבים‪ ,‬בכל‬ ‫הזדמנות‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר הגיע לבני ברק‪ ,‬סירב להמשיך ולדרוש‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬בבני ברק יש תלמידי חכמים רבים‪ ,‬ואני צריך לשמוע‬ ‫אותם‪ ,‬ולא להשמיע את דבריי‪.‬‬ ‫בהנחת‪-‬תפילין שום דבר לא כאב לו‬ ‫מסירותו לתורה ולמצוות באה לידי ביטוי ביתר‪-‬שאת‬ ‫בעת מחלתו‪ .‬גם כאשר היה קשה לו‪ ,‬ישב ולמד במיטתו‪,‬‬ ‫וביקש ללמוד כמה שיותר‪ .‬הילדים שהתמסרו אליו וסייעו בכל‬ ‫הצטרכויותיו‪ ,‬מספרים שגם כאשר כל גופו ָכּאַב‪ ,‬וכל נגיעה בו‬ ‫גרמה לו יסורים‪ ,‬כאשר באו להניח לו תפילין לא התלונן‬ ‫מאומה‪ ,‬וגם לא הראה סימן של כאב!‬ ‫גם ביומו האחרון‪ ,‬בשעת בוקר מוקדמת מאוד‪ ,‬ניסו עוד‬ ‫הגאון רבי דב דיסקין ראש ישיבת 'ארחות‬ ‫תורה' בדבריו בבית האבלים‬ ‫להניח לו תפילין‪ ,‬אבל כבר לא יכלו לעשות זאת‪.‬‬ ‫וראה זה פלא; מיד עם צאת נשמתו‪ ,‬בתום ‪ 77‬שנותיו‪,‬‬ ‫הגיעו יונים אל חלון החדר שבו שכב בבית החולים‪ ,‬והתדפקו‬ ‫בכל יום השבת כמעט ולא היה נח‪ ,‬אלא רץ משיעור‬ ‫בנוצותיהן בחוזקה על החלון‪ ,‬תופעה שלדברי אנשי בית‬ ‫לשיעור‪ .‬כשהיו מבקשים ממנו לנוח קמעה‪ ,‬היה אומר 'הרי כל‬ ‫החולים לא נראתה מעולם‪ .‬יש ציטוטים בסה"ק המצביעים‬ ‫השבוע אני עובד‪ ,‬והיום היחיד שביכולתי ללמוד הוא שבת‬ ‫על כך שתופעה זו מצביעה על גדולתו של הנפטר‪.‬‬ ‫קודש'‪.‬‬ ‫ָתי ְבּ ַח ְגוֵי‬ ‫גם הקב"ה רצה שהנשמה הזו תהיה לידו‪ .‬יוֹנ ִ‬ ‫במשך כמה עשורים השתתף בשיעוריו של הגאון רבי‬ ‫קוֹל ְך‪.‬‬ ‫יעינִ י ֶאת ֵ‬‫ַה ֶסּ ַלע ְבּ ֵס ֶתר ַה ַמּ ְד ֵרגָה ַה ְר ִאינִ י ֶאת ַמ ְראַיִ ְך ַה ְשׁ ִמ ִ‬ ‫אברהם שמש‪ .‬השיעור יועד מלכתחילה לשעה אחת‪ ,‬אבל הרב‬ ‫בדלוב קם לפתע באמצע השיעור ואמר 'למה לא נלמד‬ ‫שעתיים'?‪ ...‬ומאז הוארך זמן השיעור‪.‬‬ ‫'קול ברמה'‬ ‫רכש את כל הציוד היקר‬ ‫אחראי‪ :‬משה מיכאל צורן‬ ‫ר' מיכאל המנוח היה משכים מדי בוקר בשעה ‪ ,4‬ועוסק‬ ‫כל פעולות הכתיבה והעריכה ‪‬עשות בהת‪‬דבות‬ ‫באמירת תהלים‪ .‬את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת‬ ‫‪õ‬‬ ‫הספרדי‪-‬מרכזי‪ .‬אחיו‪ ,‬ר' דניאל שיחי'‪ ,‬המשמש כגבאי בבית‬ ‫לפי הוראת הרב אפשר לתרום מכספי מעשר‬ ‫הכנסת הבוכרים בתל אביב‪ ,‬מספר שעוד בהיות אחיו מיכאל‬ ‫‪õ‬‬ ‫ילד קטן‪' ,‬ביקש מאבא שלנו‪ ,‬ר' ששון ז"ל‪ ,‬שיעיר אותו בשעה‬ ‫לקבל במייל ‪6776168@gmail.com‬‬ ‫‪ ,4‬השעה שהוא )האבא( קם בבוקר‪ .‬אבי המשפחה‪ ,‬ר' ששון‪,‬‬ ‫היה ממייסדי הקהילה הבוכרית בדרום תל אביב‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪õ‬‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪21‬‬ ‫אשה גדולה היתה ברמת אלחנן‪ ,‬והשמחה והפשטות שניכרו תמיד על פניה הסתירו את גדולתה‬ ‫שהגיעה לשמי‪-‬רום ‪ ‬ענייני הגשמיות לא היו נושא בביתה של מרת פ‪ .‬ורטהיימר ע"ה‪ ,‬רעייתו של‬ ‫מכובדנו האהוב רבי ישעיה שליט"א ‪ ‬הנפטרת ידעה להנחיל את השקפת‪-‬החיים האמיתית לא בדרשות‬ ‫ובהרצאות‪ ,‬גם לא בצלצולים ובפעמונים‪ ,‬אלא מתוך שמחה וחדוה‪ ,‬ו‪ 9-‬ילדיה הרגישו תמיד שהם הילדים‬ ‫המאושרים בעולם ‪ ‬הנפטרת עמדה בעוז על מילוי רצונותיה ולא וויתרה על מאומה‪ ,‬עד כדי כך שהיתה‬ ‫מוכנה להקריב את נדונייתה כדי לקבור את אביה בבני ברק ‪ ‬עכשיו היא תנצל את עוז‪-‬הרוח שלה כדי‬ ‫להפיל תחינה לפני השי"ת לִ ְׁשלֹום בעלה וכל צאצאיה ‪ ‬וגם הפעם 'לא תוותר' עד שייענו לה‬ ‫תכשיטי‪-‬הזהב לבית ורטהיימר‪ .‬הבנים עם אביהם‪ ,‬רבי ישעיה שליט"א‪ ,‬בימי ה'שבעה'‬ ‫וטהרת‪-‬הלב הדרושים לעבודת השם‪ .‬היא יישמה את 'תוכנית‬ ‫לידע ולהודיע‪ :‬לא את כל הדברים שמשמיעים בני‬ ‫הבית היהודי' שנחצבה במרומים כל‪-‬כך בפועל‪ ,‬באופן מעשי‬ ‫משפחת ורטהיימר הנכבדה‪ ,‬על אימם מרת פסיה ע"ה‪ ,‬אפשר‬ ‫וממשי‪ ,‬שהכתלים וקורות‪-‬הבית הדיפו בושם ריחני‪ ,‬שהשפיע‬ ‫להעלות על הכתב‪ ,‬וזאת מסיבה פשוטה‪ :‬חלק מהנהגותיה של‬ ‫ישירות על כולם‪.‬‬ ‫האשה הגדולה הזו‪ ,‬לא מתאים לבני דורנו‪ ,‬שלא יידעו כיצד‬ ‫והיו הנהגות אישיות שקיימה בקביעות‪ ,‬אבל מעולם לא‬ ‫להכיל את הדברים וליישמם בחייהם‪ .‬אז לשם מה לכותבם?‬ ‫הטילה אותם על הילדים‪ .‬היא‪ ,‬למשל‪ ,‬נהגה שלא לאכול שום‬ ‫רק לשם המחשה‪ ,‬ננקוט בדוגמא‪ ,‬וממנה נבין את הכל‪.‬‬ ‫עוגה בחג הפסח‪' ,‬כי זה מזכיר חמץ'‪ ,‬אבל במשך כל ימי הפסח‬ ‫למרות שהיו במגירותיה תכשיטים שונים‪ ,‬רעייתו הצדקת של‬ ‫היו עוגות בבית‪.‬‬ ‫מכובדנו הדגול רבי ישעיה ורטהיימר שליט"א‪ ,‬מעולם לא‬ ‫היא ידעה והבינה שאנחנו חיים בדור שאי אפשר לאסור‬ ‫ענדה אותם! מעולם! היא גם לא התאפרה מעודה!‬ ‫על הצעירים את כל מה שהמבוגרים אוסרים על עצמם‪,‬‬ ‫וגם‪ :‬הבית הקדוש‪ ,‬על כל מרכיביו‪ ,‬שהקימה יחד עם‬ ‫והתנהגה עם ילדיה‪ ,‬נכדיה וניניה‪ ,‬בחוכמה ובתבונה‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬נותר אותו בית כמו שקיבלוהו מהקבלן אדלר‪ .‬הריצוף‬ ‫התכונה המאפיינת ביותר של רעייתי ע"ה‪ ,‬אומר רבי‬ ‫והריהוט לא השתנו כלל‪.‬‬ ‫ישעיה שליט"א‪ ,‬היתה שידעה לעמוד על רצונה‪ ,‬ולא נסוגה‬ ‫אבל השמחה‪ ,‬שמחת‪-‬האמת‪ ,‬שרתה כל העת בין כתלי‬ ‫ממנו‪ .‬כל דבר שלקחה על עצמה‪ ,‬בוצע‬ ‫הבית‪ 9 .‬הילדים‪ 4 ,‬הבנים ו‪ 5-‬הבנות‪,‬‬ ‫באופן המיטבי‪ ,‬ללא שום סדק או‬ ‫הרגישו את עצמם במשך כל השנים‬ ‫חריץ‪ .‬ושוב‪ ,‬בלי צלצולים ופעמונים‪.‬‬ ‫כהילדים המאושרים ביותר‪ .‬פריטי‬ ‫זה התחיל כבר בהיותה ילדה‬ ‫הלוקסוס המצויים בבתים אחרים‪ ,‬לא‬ ‫קטנה‪ ,‬מספר אחיה שליט"א לבית‬ ‫דיברו מעולם על ליבם‪ .‬הם לא היו‬ ‫שניידר‪ .‬בגיל ‪ 11‬קיבלה על עצמה‬ ‫זקוקים להם‪.‬‬ ‫לנקות את המקרר הבייתי‪ .‬ההורים‬ ‫ללא מילים‪ ,‬ללא דיבורים‬ ‫הלכו לישון‪ ,‬והיא החלה לעבוד‪.‬‬ ‫ודרשות‪ ,‬ונאומים חוצבי‪-‬להבות‪,‬‬ ‫כשהשכימו בבוקר‪ ,‬עדיין היתה הילדה‬ ‫רבי ישעיה ורטהיימר ביום חתונתו עם רבו‬ ‫העניקה עקרת‪-‬הבית את ההשקפה‬ ‫הגאון רבי נחום פרצוביץ ראש ישיבת מיר‬ ‫שקועה ראשה‪-‬ורובה בקרצוף המקרר‪.‬‬ ‫הנכונה של החיים‪ ,‬את הפנימיות‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬חשון תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪22‬‬ ‫חוכמת נשים בנתה ביתה‪ ,‬של יצירת הווי‬ ‫אם הקדמנו ואמרנו שלא הסכימה‬ ‫ומציאות מרעננת‪ ,‬תוססת ועליזה‪ ,‬ובמקביל‬ ‫לשנות שום דבר בבית‪ ,‬ומן‪-‬הסתם אין עוד‬ ‫להשתית חיי צניעות ופשטות יוצאים מגדר‬ ‫בתים כאלה ברמת אלחנן שנותרו עם‬ ‫הרגיל‪.‬‬ ‫הריהוט של הקבלן‪ ,‬הרי שמאידך גיסא‬ ‫כי את האמת הזו הכל יודעים‪ :‬החיים‬ ‫הקפידה עד מאוד על נושא הנקיון‪ ,‬וכל מי‬ ‫הפשוטים‪ ,‬וכשהחומריות אינם נושא בבית‪,‬‬ ‫שנכנס לביתה‪ ,‬מצא קירות מצוחצחים עד‬ ‫ואינה עולה על סדר‪-‬היום‪ ,‬הם החיים‬ ‫תום‪ ,‬רצפה נקיה וממורקת‪ ,‬וכל החפצים‬ ‫הרב אברהם יוסף וולף‬ ‫המאושרים והשמחים ביותר‪ .‬נקודה‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מייסד הסמינר‪,‬‬ ‫מונחים במקומם‪.‬‬ ‫הבן הצעיר מספר שכאשר למד בישיבה‬ ‫מסדר חופה וקידושין אצל‬ ‫גם בענין הנקיון‪ ,‬היא לא היתה צריכה‬ ‫בני הזוג ורטהיימר‪ .‬עד‬ ‫לצעירים בבני ברק‪ ,‬מדי בוקר בבוקרו היתה‬ ‫סוף ימיה הרגישה‬ ‫לתת הרצאות על כך לילדיה‪ .‬הם ראו עד‬ ‫מוכנת לו כוס‪-‬תה מהבילה שיוכל ללגום לפני‬ ‫הנפטרת שהיא תלמידתו‬ ‫כמה אכפת לה הדבר‪ ,‬ושמרו כל הזמן על‬ ‫היציאה לישיבה‪.‬‬ ‫הבית בנקיונו‪ .‬למותר לציין ש'אשת לפידות'‬ ‫לא ייפלא אפוא שמשפחת ורטהיימר‪ ,‬נחשבה במשך כל‬ ‫בימי‬ ‫זו שמרה על כל כללי ופרטי הצניעות‪.‬‬ ‫השנים לאחת המשפחות הנכבדות‪ ,‬החשובות והמרוממות‪,‬‬ ‫חולייה‪ ,‬כאשר הגיעה אליה פיזיוטרפיסטית‪ ,‬והחולה ראתה‬ ‫ואפשר היה לראות זאת על פניו של כל אחד מבני הבית‪,‬‬ ‫שהיא אינה לבושה בצניעות‪ ,‬לא הסכימה שתיגע בה‪ .‬בשלב‬ ‫ובראשם רבי ישעיה‪ ,‬האהוב על כולנו‪ ,‬אותו פוגשים תמיד אץ‪-‬‬ ‫מסוים היתה צריכה לעבור ניתוח‪ ,‬וכשהגיעה אל המנתח‪,‬‬ ‫רץ לבית המדרש‪ ,‬לתורה ולתפילה‪ ,‬עם החיוך השליו על פניו‪.‬‬ ‫וראתה שהוא גלוי‪-‬ראש‪ ,‬שאלה אותו בתמימות 'היכן הכיפה‬ ‫הבנים למדו בישיבות הטובות ביותר‪ ,‬והבנות בסמינרים‬ ‫שלך'‪ ...‬בעלה מציין בהקשר לכך‪ ,‬שהיא ראתה את עצמה‬ ‫המעולים ביותר‪ ,‬והמשפחה כולה התנהלה כרצון השי"ת‪ .‬אין‬ ‫במשך כל חייה כתלמידתו של הרב וולף‪ ,‬זצ"ל‪ ,‬שבסמינר שלו‬ ‫הגדרה אחרת שתיטיב לבטא את אופייה של המשפחה הנעלה‪.‬‬ ‫בבני ברק התחנכה בשעות נעוריה‪.‬‬ ‫כדי להבין את עוז‪-‬רוחה של הנפטרת הדגולה‪ ,‬ואת רצונה‬ ‫אותו‬ ‫מילאה‬ ‫עצמה‪,‬‬ ‫על‬ ‫שלקחה‬ ‫כיון שאמרנו שכל תפקיד‬ ‫העיקש לשמור על כל קוצו של יו"ד‪ ,‬נספר שאביה זצ"ל‪ ,‬רבי‬ ‫ברמת‬ ‫במעון‬ ‫כגננת‬ ‫שימשה‬ ‫שנים‬ ‫עד תום‪ ,‬נציין שבמשך‬ ‫ּובלֵיל‪-‬‬ ‫יהודה צבי שניידר‪ ,‬נפטר בין האירוסין לחתונה שלה‪ְּ ,‬‬ ‫כלל‪,‬‬ ‫לעשות‬ ‫צריכה‬ ‫היתה‬ ‫שלא‬ ‫דברים‬ ‫אלחנן‪ ,‬וגם שם עשתה‬ ‫כלולותיה היא מצאה את עצמה בתוך שנת‪-‬האבל‪.‬‬ ‫כמו איסוף הצעצועים‪ ,‬שמירת הנקיון המוחלט בכל שטח הגן‪,‬‬ ‫למרות שהיה מותר להביא תזמורת לחתונה‪ ,‬אבל היא לא‬ ‫ועוד ועוד‪ .‬היתה הראשונה לבוא לגן‪ ,‬והאחרונה לצאת‪,‬‬ ‫הסכימה לכך בשום אופן‪ .‬החתונה התנהלה ללא כלי‪-‬זמר‪,‬‬ ‫וההורים מספרים על גננת מסורה בצורה יוצאת מן הכלל‪.‬‬ ‫אבל עם שמחה גדולה בלב‪ .‬גדולי תורה ויראה השתתפו‬ ‫הישועה'‬ ‫בזמנה הפנוי שמה פעמיה לבית החולים 'מעיני‬ ‫באירוע‪ ,‬ובראשם הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל‪ ,‬שהחתן‬ ‫משימה‬ ‫מיוחדים‪,‬‬ ‫וסייעה בהאכלתם של זקנים וילדים‬ ‫ישעיה ורטהיימר היה מתלמידיו בישיבת מיר‪.‬‬ ‫הדורשת סבלנות יתירה‪ .‬כששמעה על משפחה מרובת‪-‬ילדים‬ ‫ועוד לפני שמחת חתונתה‪ ,‬הביעה הכלה את רצונה העז‬ ‫שאם‪-‬הבית נתקלת בקשיים ואינה מסתדרת עם הילדים‪,‬‬ ‫שאביה ייקבר בבני ברק‪ .‬אמרו לה שזה עולה כסף רב‪ ,‬והענין‬ ‫הלכה מיוזמתה והיתה לצדה של האמא‪ .‬וזאת בתקופה‬ ‫הגיע עד למרן הסטייפלער זצ"ל‪ .‬ברם‪ ,‬הכלה הודיעה שהיא‬ ‫שהארגונים הגדולים המטפלים כיום בנושאים אלה‪ ,‬עדיין לא‬ ‫מוכנה לתרום לשם כך את הכסף שהוכן לנדונייתה‪ ,‬העיקר‬ ‫היו כלל בעולמנו‪.‬‬ ‫שאביה ייקבר בבני ברק‪ .‬וכך אכן היה‪ .‬שוב ושוב רואים כאן‬ ‫במשך עשרות שנים היינו נפגשים עם ר' ישעיה שיחי'‬ ‫את החלטותיה הנמרצות מתקיימות במלואן‪.‬‬ ‫ההולך באחד ממשעולי הקריה ושקית בידו‪ .‬ניסינו לברר מה‬ ‫עברו‪-‬חלפו שנים רבות והתברר שכל מה שאדם עושה‪,‬‬ ‫מכילה השקית‪ ,‬אבל לא עלתה בידינו‪ .‬בימי ה'שבעה' התברר‬ ‫אינו עושה אלא בשבילו‪ .‬לאחר פטירתה‪ ,‬משראה בעלה רבי‬ ‫לאחד‬ ‫שיותר מ‪ 03-‬שנה בישלה מרת פסיה ע"ה אוכל‬ ‫ישעיה שליט"א עד כמה היה אכפת לה בזמנו נושא הקבורה‬ ‫המאכלים‪.‬‬ ‫מקרוביה‪ ,‬ור' ישעיה היה השליח להביא את‬ ‫בבני ברק‪ ,‬החליט גם הוא‪ ,‬ייבדל לחיים טובים‪ ,‬לכרות את‬ ‫'אי אפשר לתאר את עבודת התפילה של אמא'‪ ,‬מספרים‬ ‫קברה בעיר התורה!‬ ‫הבנים‪ ,‬ומציינים שהסידור היה תמיד בידיה‪ .‬הבעל שליט"א‬ ‫רעייתו של אהובנו רבי ישעיה‪ ,‬עלתה לשמי‪-‬מרום‪ ,‬אבל‬ ‫מוסיף שאת קריאת שמע על המיטה היתה אומרת לפעמים‬ ‫אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהבית הגדול‪ ,‬שהיה‬ ‫במשך מחצית השעה‪.‬‬ ‫עטוף בטהרה ובקדושה‪ ,‬ימשיך להתקיים‪ ,‬והבעל שיחי' יהיה‬ ‫בדקדוקים‬ ‫והקפידה‬ ‫עצמה‬ ‫על‬ ‫שהחמירה‬ ‫כאמור‪ ,‬למרות‬ ‫מאושר עד סוף ימיו‪ .‬ומהיכן הבטחון הזה? ‪ -‬כיון שפשוט‬ ‫רבים‪ ,‬השמחה בבית היתה ניכרת בכל פינה‪ ,‬והילדים גדלו על‬ ‫וברור שכשם שבימי‪-‬חיותה לא וויתרה מרת פסיה ע"ה על‬ ‫השמחה הזו‪ .‬הם זוכרים בערגה את הזמן לפני שבת שבו‬ ‫מאומה בכל מה שקשור לקיום רצונו של השם יתברך‪ ,‬היא‬ ‫השתתפו כולם באפיית הרוגעלאך‪ ,‬כשהבית התמלא ְּבֵריחֹות‬ ‫תגיע לכסא הכבוד ותפיל תחינה לשלום בעלה וצאצאיה‪ ,‬וגם‬ ‫תפקיד‬ ‫שלא מעלמא הדין‪ .‬לפני שבת היה לכל אחד מהילדים‬ ‫שם תדע להפעיל את עוז‪-‬רוחה‪ ,‬ולא תוותר עד שהשי"ת ישמע‬ ‫מסוים בהכנת הבית לשבת‪ ,‬והדברים נעשו בשמחה גדולה‪.‬‬ ‫לתחינותיה‪ ,‬וישפיע שפע רב על‬ ‫גם המאכלים שבישלה בימות‬ ‫המשפחה כולה שפע של חיים ושמחה‬ ‫השבוע היו טעימים במיוחד‪ ,‬ואנחנו‬ ‫לאורך ימים ושנים‪.‬‬ ‫מציינים זאת כדי להדגיש שהחומרות‬ ‫ואנחנו נשתדל להיתפס בקצות‪-‬‬ ‫ביטוי‬ ‫האישיות לא באו כלל לידי‬ ‫דרכיה והנהגותיה של האשה הגדולה‬ ‫באווירה הכללית‪ ,‬ובוודאי שהיא לא‬ ‫שהתגוררה בינותינו‪.‬‬ ‫הטילה את הדברים על הילדים‪.‬‬ ‫הבן הבכור מספיד בהלוויה‬ ‫ומדובר כמובן בחוכמה מיוחדת‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬חשון תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪23‬‬ ‫טוב הנעשה ונגרם בזכותו‪ ,‬ונזקף לסל מעשיו הטובים‪,‬‬ ‫וממילא כאשר יהודים מתחזקים ע"י פרסום הנהגותיו‬ ‫הטובות שעשה בחייו‪ ,‬ומתקרבים על ידי כך לבורא‬ ‫יתברך‪ ,‬גם הנפטר נהנה מכך בעולמו‪ ,‬ועולה מעלה‪-‬‬ ‫מעלה‪ .‬שהרי בגללו נגרם כל החיזוק‪.‬‬ ‫הדברים הם פשוטים‪ ,‬וצריך להכניס אותם היטב‬ ‫לראש‪ ,‬ולצאת ממה שהיה מקובל בחיי האב‪ ,‬שסלד‬ ‫מפרסום‪ .‬כי עכשיו המצב שונה לחלוטין‪ ,‬ואין ספק‬ ‫שהוא צמא לכל דבר טוב הנגרם בזכותו בעולם הזה‪.‬‬ ‫‪øâñéäì íéëéøö åéä íéðåúéòä‬‬ ‫‪‬‬ ‫אין אנחנו אומרים את הדברים מעצמנו‪ .‬יש לנו לכך‬ ‫‪åòãé àì íéëøåòäå ,úøçîì‬‬ ‫ראיה מוכחת ומובהקת שהתרחשה לאחר פטירתו של‬ ‫מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל‪.‬‬ ‫‪ìù åúàååö íò úåùòì äî‬‬ ‫כזכור‪ ,‬בעת ההלוויה שנערכה ביום רביעי‪ ,‬ערב יום‬ ‫‪ãò .ïîðéèù ì"éàøâä ïøî‬‬ ‫ראשון של חנוכה‪ ,‬הקריא יבדל לחיים הגרח"י‬ ‫משקובסקי את צוואתו של רשכבה"ג‪ ,‬שהיתה עטופה‬ ‫‪òéøëäå ç"øâä ïøî àáù‬‬ ‫וספוגה כל‪-‬כולה בענווה פלאית‪ ,‬שרק הגראי"ל היה‬ ‫מסוגל לה )כמו למשל הבקשה שלא‪ ...‬לקרוא לילדים‬ ‫‪åéùòî úà íñøôì äöåø åðéàù éî ìëì äáåùú‬‬ ‫על שמו‪ ,‬ועוד(‪.‬‬ ‫‪ãìñ øèôðäù äðòèá ,çåðîä åéáà ìù íéáåèä‬‬ ‫חלק ניכר מהצוואה עסק בדרישתו של מרן זצ"ל שלא‬ ‫‪úéùéà úåãò  ãåáëä ïî çøáå íåñøôî‬‬ ‫לכתוב עליו שום דבר לאחר פטירתו‪ ,‬והדגיש שהוא‬ ‫לפעמים יוצא לנו להיתקל בתופעה המתרחשת לאחר‬ ‫מתכוון לכל הפלטפורמות בעיתונים‪ ,‬במגזינים‪,‬‬ ‫פטירתו של אדם חשוב‪ ,‬וברצוננו לומר ולהעיד שצורת‪-‬‬ ‫בעלונים‪ ,‬במדיות‪ ,‬ובכלי התקשורת‪ ,‬וכל כיו"ב‪.‬‬ ‫המחשבה הזו אינה נכונה כלל ועיקר‪.‬‬ ‫רבבות היהודים שהיו בהלוויה‪ ,‬שמעו וכן תמהו‪ .‬עד‬ ‫זה קורה כאשר יהודי ת"ח הולך לעולמו‪ ,‬רח"ל‪,‬‬ ‫כדי כך?! אבל‪ ,‬אמרו לעצמם‪ ,‬אם מרן ביקש ודרש‬ ‫וכשבאים לבית האבלים ומבקשים לשמוע על מעשיו‬ ‫שלא יכתבו‪ ,‬אז לא כותבים‪.‬‬ ‫הנאים‪ ,‬שמצאו חן בעיני אלוקים ואדם‪ ,‬כדי להעלותם‬ ‫‪‬‬ ‫על כתב ולפרסמם ברבים ולגרום לחיזוקים‪ ,‬מסרבים‬ ‫הבעיה התעוררה כמובן אצל כל אלה שהיו צריכים‬ ‫הצאצאים לספר את הדברים‪ ,‬וטענה בפיהם‪.‬‬ ‫להכין מאמרי‪-‬ענק על מרן ה'אילת השחר'‪ ,‬ובהם כותב‬ ‫'אבא שלנו‪ ,‬בחייו‪ ,‬הרגיש סלידה נוראה מכל פרסום‬ ‫השורות‪ ,‬ולא ידעו עתה מה לעשות‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬ולא רצה בשום אופן שידברו עליו‬ ‫הדילמה הוחמרה כיון שכאמור‬ ‫ועל מעשיו‪ .‬שנאת‪-‬הכבוד היתה חלק‬ ‫ההלוויה היתה ביום רביעי‪,‬‬ ‫ממהותו‪ ,‬ואיך אנחנו יכולים עכשיו‪,‬‬ ‫ועיתוני השבת היו אמורים‬ ‫לאחר פטירתו‪ ,‬לעשות נגד רצונו‪,‬‬ ‫להיסגר לכל המאוחר למחרת‪,‬‬ ‫ולהמרות את פיו‪ ,‬ולספר על‬ ‫כך‬ ‫בצהריים‪,‬‬ ‫חמישי‪,‬‬ ‫יום‬ ‫מעשיו'? ‪ -‬שואלים הילדים‪.‬‬ ‫שההכרעה לכתוב או לא‪ ,‬היתה‬ ‫הם מוסיפים שלפעמים בתוך‬ ‫צריכה להתקבל מיידית‪.‬‬ ‫להשתרבב‬ ‫עלולים‬ ‫הדברים‬ ‫מיד לאחר ההלוויה רווחה‬ ‫גוזמאות‪ ,‬וזה בוודאי מזיק‬ ‫השמועה שמרן הגר"ח קניבסקי‬ ‫הם‬ ‫אבל‪,‬‬ ‫וכידוע‪.‬‬ ‫לנפטר‪,‬‬ ‫זצ"ל )אז היה שליט"א( אמר שלא‬ ‫ממשיכים‪ ,‬גם אם הכל יהיה אמת‬ ‫מר‪‬ן רבי אהרן‪-‬לייב שטיי‪‬מן ורבי‬ ‫להתחשב כלל בדברי‪-‬הצוואה‬ ‫חיים ק‪‬יבסקי )צילום ש‪ .‬לרר(‬ ‫לאמיתה‪ ,‬אנחנו מרגישים שפרסום‬ ‫הללו של הגראי"ל‪ .‬ברם‪ ,‬כיון שהיה‬ ‫כזה הוא נגד רצונו של הנפטר‪.‬‬ ‫מדובר בענין לא פשוט‪ ,‬העדפתי לא לסמוך על אף‬ ‫‪‬‬ ‫אחד‪ ,‬והתקשרתי ישירות לאחד מחתניו של מרן‬ ‫צריך לומר שהעובדה שהת"ח שנא את הכבוד‬ ‫הגר"ח‪ ,‬ושאלתי האם חמיו אכן הורה שלא להתחשב‬ ‫בתכלית‪ ,‬וסלד מכל פרסום‪ ,‬זו‪-‬עצמה מעלה ומדרגה‬ ‫בצוואה והוא מתיר לכתוב‪.‬‬ ‫גבוהה שאין כדוגמתה‪ .‬שכן רוב האנשים בעולם אינם‬ ‫החתן אכן אישר את הדברים במפורש‪ ,‬והוסיף שמרן‬ ‫על‬ ‫כאלה‪ ,‬והם רצים אחר כבוד ותהילה‪ .‬ולכן דווקא‬ ‫הגר"ח אמר ש'אמנם בחיי‪-‬חיותו ברח הגראי"ל מפרסום‬ ‫איש כזה צריך לכתוב‪...‬‬ ‫וכבוד‪ ,‬אבל עכשיו כשהוא כבר למעלה‪ ,‬אין כאן לא‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שלאחר הפטירה לא צריכים הצאצאים‬ ‫פרסום ולא כבוד‪ ,‬אלא הוספת זכויות‪-‬עד לסל‪-‬‬ ‫להתנגד לפרסום מעשי אביהם‪ .‬שכן‪ ,‬כאשר הוא נמצא‬ ‫המעשים‪-‬הטובים שלו‪ ,‬וכל חיזוק שייעשה כאן בעוה"ז‬ ‫כבר למעלה‪ ,‬בעולם העליון‪ ,‬הוא מודע היטב לכל דבר‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 24‬‬ ‫בקהילתנו‪ ,‬ואף בקהילות נוספות‪ ,‬מי זכה לבנים‬ ‫בגלל פרסום המאמרים‪ ,‬ייזקף לזכותו‪ ,‬והוא יעלה‬ ‫צדיקים וחשובים‪ .‬בוודאי שמדובר בחשבונות‪-‬שמים‪,‬‬ ‫מעלה‪-‬מעלה'‪.‬‬ ‫אבל זאת ראיתי תמיד‪:‬‬ ‫וכך צריכים גם להשיב לכל מי שאומר שאבא שלו‬ ‫יהודים שדיברו בעת התפילה‪ ,‬היתה להם‬ ‫ברח מכבוד‪ ,‬ולכן אין הוא רוצה לפרסם עליו מאומה‪.‬‬ ‫הרבה עוגמת‪-‬נפש מצאצאיהם שלא הלכו‬ ‫אם מרן הגר"ח אמר כך על מרן הגראי"ל‪ ,‬שגם ללא‬ ‫בדרכם‪ .‬אפילו שהאבות היו תלמידי חכמים‬ ‫המאמרים על הנהגות‪-‬הזהב שלו‪ ,‬נכנס מיד לגן‪-‬עדן‬ ‫ואנשי חסד‪ ,‬לא עזר להם הדבר‪.‬‬ ‫בשל כל מה שעשה בעוה"ז‪ ,‬והנהיג את‬ ‫לכן‪ ,‬אני מתחנן לפניכם‪ ,‬מעומק‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬הרי שיהודים שלא הגיעו‬ ‫הלב‪ ,‬היזהרו שלא לדבר אפילו‬ ‫לדרגות אלו ‪ -‬על אחת כמה וכמה שהם‬ ‫מילה אחת‪ ,‬מתחילת התפילה ועד‬ ‫ישמחו מאוד על כל חיזוק הנגרם‬ ‫סופה‪ .‬היזהרו בכך כמי שבורח‬ ‫בזכותם‪.‬‬ ‫מהאש‪.‬‬ ‫הרי כולנו יודעים שהדבר היחיד שאנחנו‬ ‫משאירים אחרינו בעולם הזה‪ ,‬הוא‬ ‫'‪âçä éàöåîá‬‬ ‫המשך‪-‬הדורות‪ .‬אנא מכם‪ ,‬חוסו על‬ ‫נפשותיכם ואל תהרסו במו‪-‬ידיכם את‬ ‫‪íìåë àð åôñàúä‬‬ ‫הדורות הבאים אחריכם‪.‬‬ ‫‪øîåì éðåöøá ;éøÄ ãÀ çÇ aÀ‬‬ ‫רבי מנדל המשיך ושזר אמרות וסיפורי‬ ‫מחז"ל וספרי הקודש על ענין זה של‬ ‫‪'áåùç øáã íëì‬‬ ‫כשאין‬ ‫השם‬ ‫וכבוד‬ ‫מורא‪-‬מקדש‬ ‫מדברים בעת התפילה‪.‬‬ ‫‪ìù åéðúçå åéðá åáúëù óã åðéðôì‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪øòáò ìãðî íçðî éáø ãéñçä‬‬ ‫ואז פנה רבי מנדל אל בניו בסגנון שלא‬ ‫‪àì íéùåøã íðéà íéøáãäå ,ì"öæ‬‬ ‫שמעו ממנו אף פעם‪ :‬ילדיי‪ ,‬הבטיחו לי‬ ‫‪÷ø  íéøáã-çúôì àìå äîã÷äì‬‬ ‫שתקיימו את בקשתי ודבריי אלה‪ ,‬ואל‬ ‫הרה"ח רבי מ‪.‬מ‪ .‬עבער‬ ‫‪÷æçìå ÷æçúäì ,íùøúäìå àåø÷ì‬‬ ‫תדברו בעת התפילה‪.‬‬ ‫‪íéøçà‬‬ ‫וסיים‪ :‬זו תהיה הטובה הגדולה ביותר שאתם יכולים‬ ‫החסיד הנ"ל זכה למשפחה גדולה במיוחד‪ ,‬בלי עין‬ ‫להיטיב עימי‪.‬‬ ‫הרע‪ ,‬וצאצאיו מתגוררים בכל קצוות תבל‪ ,‬בארץ‬ ‫‪‬‬ ‫ישראל‪ ,‬באירופה‪ ,‬במונטריאול שבקנדה ובארה"ב‪.‬‬ ‫נוסיף על הקטע הנ"ל‪ ,‬ונאמר שאם נתבונן בענין זה‬ ‫בשנה מסוימת‪ ,‬לקראת חג הפסח‪ ,‬התאספו כל בני‬ ‫של הדיבורים בבית הכנסת‪ ,‬נראה שמדובר אכן‬ ‫המשפחה יחד‪ ,‬לשהות במחיצת הוריהם‪ ,‬ולחגוג את‬ ‫בתופעה שאין לה הסבר הגיוני‪ .‬מחד‪ ,‬כולנו יודעים‬ ‫הפסח כאיש אחד בלב אחד‪.‬‬ ‫שבית הכנסת הוא מקום קדוש‪ ,‬ואינו דומה בשום‬ ‫ביום ראשון של חול המועד‪ ,‬יצא כרוז לכל בני‬ ‫צורה לבית הפרטי שלנו‪ .‬ומאידך‪ ,‬אנחנו כמעט ולא‬ ‫המשפחה בשם האבא‪ ,‬ראש המשפחה‪ ,‬המבקש מכל‬ ‫מיישמים זאת בפועל‪.‬‬ ‫הבנים והחתנים להתאסף אצלו במוצאי שביעי של‬ ‫פסח‪ ,‬כי ברצונו להעביר להם מסר מיוחד‪ ,‬שיהווה‬ ‫אדם נכנס לבית הכנסת ומתנהג בו ממש כמו בבית‪...‬‬ ‫עבורם זכרון‪-‬עד‪.‬‬ ‫ִראה עליו כמעט שום הבדל‪ .‬הוא ידבר עם רעיו‬ ‫לא תּ ְ‬ ‫במוצאי החג‪ ,‬בשעה היעודה‪ ,‬התכנסו בני המשפחה‪,‬‬ ‫ועמיתיו על כל נושא שהוא‪ ,‬יצחק ויתלוצץ‪ ,‬ולא יעלה‬ ‫נרגשים ומצפים לשמוע מה הם הדברים המיוחדים‬ ‫בדעתו לרגע שהוא מצוי עכשיו במקום קדוש‪.‬‬ ‫היושבים על לוח‪-‬ליבו של האב‪ ,‬ובעבורם הוא מכנסם‪.‬‬ ‫נדגיש‪ ,‬שלא מדובר בזמן התפילה או קריאת התורה‪,‬‬ ‫דממה השתררה בחדר הסלון‪ .‬המתח הורגש‪ ,‬והאב‬ ‫שבס"ד לפחות בזמנים אלה מתנהגים כיאות במניינים‬ ‫פתח בדבריו‪.‬‬ ‫של בני תורה‪.‬‬ ‫ילדיי האהובים‪ :‬זקני הלבין‪ ,‬וברוך השם הנני מתבגר‬ ‫והולך‪ .‬ברצוני למסור לכם דבר שיישאר לכל ימי חייכם‪.‬‬ ‫האדם המתאמץ לא לדבר בבית הכנסת‪ ,‬גם תפילתו‬ ‫כל אחד יודע‪ ,‬המשיך רבי מנדל‪ ,‬שכדי לזכות לדורות‬ ‫נשמעת שם הרבה‪-‬הרבה יותר טוב‪ .‬כי כשאדם‬ ‫ישרים ומבורכים ההולכים בדרך אבות ואינם משנים‬ ‫מתפלל ב'מקום מקודש'‪ ,‬ועוד כזה שהתקדש על ידיו‪,‬‬ ‫מאומה‪ ,‬זקוקים לסיעתא דשמיא מרובה‪ .‬והנה‪ ,‬מזה‬ ‫ביוזמתו ובחפצו‪ ,‬דבריו רצויים יותר ומתקבלים לפני‬ ‫שנים רבות אני מברר וחוקר מי הם האנשים שזכו‬ ‫אדון העולמים‪.‬‬ ‫לילדים טובים ויראי‪-‬שמים‪.‬‬ ‫הבה נחפש כולנו דרכים ועצות כיצד להימנע מדיבורים‬ ‫רבי מנדל המשיך ואמר‪ :‬זכיתי לראות בעיניי דורות‬ ‫בטלים בבית הכנסת‪.‬‬ ‫שלמים‪ ,‬סבים‪ ,‬אבות‪ ,‬בנים ונכדיהם‪ ,‬וניניהם‪ .‬עקבתי‬ ‫‪" õ‬קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪. õ 25‬‬ ‫הוא נחשף בעל‪-‬כורחו לרוחות זרות המנשבות גם‬ ‫ּומזָרות עצות ודעות הרחוקות כרחוק שמים‬ ‫במחננו‪ְּ ,‬‬ ‫בבית‬ ‫וארץ מהתפיסות המחשבתיות המצויות‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫גם אם אנחנו מדברים על ת"ח שיש להם רב‬ ‫מובהק ופוסק גדול בתורה‪ ,‬המורה להם את דרכם‬ ‫בכל ענייני החיים‪ ,‬וגם אם הוא מדבר בבירור‬ ‫ובנחרצות‪ ,‬אחרי‪-‬הכל בגלל שפע הדעות‬ ‫המתרוצצות בחוץ‪ ,‬שחלקן ודאי פסולות ו'טרפות'‬ ‫למהדרין‪ ,‬עולות לפעמים התלבטויות קשות גם בקרב‬ ‫החרדים לדבר ה'‪.‬‬ ‫כל אחד מאתנו‪ ,‬גם הדור המבוגר‪-‬יותר‪ָ ,‬פלט מן‪-‬‬ ‫הסתם מפיו משפט כמו 'לא ראינו מעולם דברים‬ ‫כאלה'‪ ,‬בהתכוונו ְּלמה שמתחולל ברחובות‪-‬עיר‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫כשלפעמים מחוללי‪-‬האירועים הם ארחי‪-‬פרחי‬ ‫כפשוטו‪ .‬אבל עצם הישנותם של המקרים פעמים‬ ‫כיצד נחזק את בני‬ ‫רבות‪ ,‬גורמת ערבוביה וחוסר‪-‬שליטה במערכת‬ ‫הדעות של אדם מן הישוב‪.‬‬ ‫הנוער והילדים הרכים‬ ‫‪‬‬ ‫יתכן שהדור המבוגר אינו מתקשה כל‪-‬כך לעכל‬ ‫שיוכלו לעמוד איתן‬ ‫את המצבים הללו‪ ,‬והוא מוצא לעצמו את פינות‪-‬‬ ‫בפני משברי התקופה?‬ ‫החיזוק האישיות שלו‪ ,‬נאחז בהן ומתגבר על כל‬ ‫הנסיונות‪.‬‬ ‫תופעות שליליות שלא היו מעולם‬ ‫הבעיה היותר‪-‬גדולה מתעוררת אצל הצעירים‬ ‫מתרחשות כיום‪ ,‬וחודרות גם למחננו‪,‬‬ ‫שאישיותם עדיין לא התעצבה כל‪-‬צרכה‪ ,‬והגם שהם‬ ‫ופוגעות‪ ,‬בעיקר‪ ,‬בדור הצעיר‪ .‬מה היא‬ ‫מתחנכים וגדלים בבית טוב וכשר‪ ,‬ולומדים במוסדות‬ ‫דרך ההתגוננות היעילה?‬ ‫הכי‪-‬טובים‪ ,‬כשהם רואים מה שקורה ‪ -‬הם פשוט לא‬ ‫יודעים מה לעשות‪.‬‬ ‫מלבד המתחים הנגרמים מהמצב הבטחוני‪ ,‬אנחנו‬ ‫כשנפש רכה ועדינה של ילד‪-‬תשב"ר‪ ,‬או כזה‬ ‫מותקפים לאחרונה בבלבול‪-‬השקפתי נורא‪ ,‬המגיע‬ ‫ש ָפ ְּש ָתה‬ ‫הלומד בישיבה לצעירים‪ ,‬נתקלת באלימות ֶׁ‬ ‫מאנשים שמטרתם היחידה היא ‪ -‬ליצור את הבלבול‬ ‫פה‪-‬ושם כזמורת‪-‬זר גם במחננו‪ ,‬הם יכולים להזדעזע‬ ‫הזה‪ ,‬ולמנוע ככל האפשר מהיראים לדבר ה' להמשיך‬ ‫למול המחזה שנגלה לעיניהם‪ ,‬ובמקרים מסוימים גם‬ ‫ולדבוק באמונת‪-‬חכמים תמימה וטהורה‪.‬‬ ‫הם עלולים להוציא לפועל את מה שראו!‬ ‫התוהו‪-‬ובוהו והאנדרלמוסיה של תקופתנו איננה‬ ‫כשהם חוזרים מהישיבה‪-‬קטנה לביתם‪ ,‬בשעות‬ ‫מתמקדת רק בפן ההשקפתי אלא בכל תחומי החיים‪.‬‬ ‫הצהריים והלילה‪ ,‬הם נחשפים למודעות והודעות‬ ‫דברים שלא חווינו מעולם‪ ,‬אבל ממש מעולם! זה‬ ‫הנתלות בכיכר‪-‬העיר‪ ,‬וגם בכך די להחריד את נפשם‬ ‫אומר ְּבכה‪ ,‬וזה אומר ְּבכה; זה מצדד במאבקים‬ ‫שיצאה זה‪-‬עתה מדף הגמרא‪.‬‬ ‫כוחניים והשני מתנגד; זה אוסר באיסור נחרץ לעשות‬ ‫כך‪ ,‬והשני טוען שזו מצווה גדולה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫דעתם של רבים מבני‪-‬האדם ה'נורמלים'‬ ‫כאשר הם מחפשים מאן‪-‬דהו בפניו יוכלו לשפוך‬ ‫בתקופתנו‪ ,‬מיטרפת עליהם‪ ,‬והם נעים בין הפטיש‬ ‫את ליבם‪ ,‬בתקוה שיכוון את דרכם‪ ,‬קורה שהם‬ ‫לסדן‪ ,‬ופשוט לא יודעים מה לעשות‪.‬‬ ‫מתביישים להשיח את הרהוריהם וספקותיהם‪ ,‬שלא‬ ‫גם אם לא ניכנס לענין התקשורת‪ ,‬גם זו המנסה‬ ‫יחשבו שגם הם נדבקו בדרכים הנלוזות‪.‬‬ ‫לקרוא לעצמה 'חרדית'‪ ,‬היוצרת שיבוש‪-‬דעות‬ ‫וגם‪ ,‬לא תמיד מוצאים הצעירים את היד‪-‬‬ ‫וטרּוף‪-‬מערכות‪ ,‬עצם החיים בתקופה כמו שלנו‬ ‫המכוונת והמלטפת‪ ,‬שתרגיע את ליבם הסוער‪ .‬כי‬ ‫עלולים להביא על האדם 'בלגן מחשבתי‪-‬ערכי' שלא‬ ‫ככל שהבלבול מתעצם‪ ,‬כך מתמעטים אלה היודעים‬ ‫היה מעולם‪ ,‬ולא הציק אף פעם לחרדים לדבר ה'‪.‬‬ ‫לנווט את הדור הצעיר‪ ,‬וכידוע‪.‬‬ ‫כך או כך‪ ,‬מה יעשה הדור הצעיר שלא ייסחף‬ ‫‪‬‬ ‫אחר הבלי‪-‬התעתועים של ימינו? הרי לפעמים הם‬ ‫וזה קורה גם לאנשים הטובים ביותר‪ ,‬אלה שלמדו‬ ‫נתקלים גם בדברים המגרים את הנפש‪ ,‬ו'מריצים'‬ ‫בישיבות ולומדים עד היום בכולל‪ ,‬ויושבים בבית‬ ‫אותם להשתתף באירועים כאלה ואחרים‪ ,‬שמעולם‬ ‫המדרש‪ .‬אם האדם אינו ספוג בלשד‪-‬עצמותיו‬ ‫לא נראו בחוצותינו‪.‬‬ ‫באמונה תמימה‪ ,‬ולא צמוד לעיני העדה וגדולי הדור‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪62‬‬ ‫יהיה 'דור הייחוד'‪ ,‬דהיינו שכל אדם ייבחן באשר‪-‬‬ ‫אין ביכולתנו לפרט יתר על המידה‪ ,‬אבל הכוונה‬ ‫הוא‪ ,‬וכל אחד יצטרך לפתור את הדילמות המציקות‬ ‫העיקרית היא לסחף‪-‬הבלבול שנוצר בתקופה זו של‬ ‫לו באופן יחידני‪.‬‬ ‫חבלי‪-‬משיח‪ ,‬סחף שגם חז"ל‪ ,‬בעיניהם הקדושות‪ ,‬חזו‬ ‫לכן‪ ,‬גם בנושא שהועלה לעיל‪ ,‬לא נחכה עד‬ ‫את שיקרה בימים אלה‪ ,‬והזהירו אותנו שנחזיק בחבל‬ ‫ש'כלל ישראל' יפתור את מצוקותיו‪ ,‬כי לפי דברי‬ ‫חזק‪-‬חזק‪ ,‬ולא נתעה אחר מדוחי‪-‬ההבל‪.‬‬ ‫המהר"ל זה לא יקרה‪ .‬כל בית וכל משפחה‪ ,‬וכל יחיד‬ ‫גם אם נרצה להתעלם ולכסות את פנינו מה'בלגן'‬ ‫ויחיד‪ ,‬יצטרך להתמודד עם עצמו‪ ,‬ולדעת‪-‬ולהבין‬ ‫המחשבתי וההשקפתי המעיק על כל פינה טובה‪ ,‬לא‬ ‫איך מסתדרים‪.‬‬ ‫נוכל לעשות זאת‪ ,‬מפני שהבלבול ניכר היטב על‬ ‫כל ילד נולד בתוך משפחה פלונית‪ ,‬והאבא‪-‬‬ ‫פניהם של הצעירים‪ .‬דוק‪-‬עיניהם מאבד לעתים את‬ ‫והאמא צריכים לחוש מה מעיק על ילדיהם‪,‬‬ ‫טהרתו‪ ,‬וההורים והמחנכים רואים זאת בבירור‪,‬‬ ‫ולהשתדל ככל האפשר לסייע להם בפתרון התעוקה‪.‬‬ ‫ואינם יודעים מה לעשות וכיצד לפעול‪.‬‬ ‫בדרך‪-‬כלל כדאי 'לפתוח נושאים'‪ ,‬את כל הנושאים‬ ‫העומדים ב'רום' עולמנו‪ ,‬והמעסיקים את בני הנוער‬ ‫‪‬‬ ‫למרות שהתופעות שתוארו לעיל הן חד‪-‬‬ ‫והילדים‪ ,‬ולדבר עליהם בצורה ישירה‪ ,‬ולהוכיח שרק‬ ‫משמעיות‪ ,‬וטומנות בחובן סכנה רוחנית רבה‪ ,‬אין לנו‬ ‫ציות מוחלט לדעת‪-‬תורה היא הדרך הישרה‬ ‫יומרה לייעץ ולהדריך כיצד לנהל את נפש הילדים‪,‬‬ ‫והבטוחה ביותר‪.‬‬ ‫אבל התובנה הבהירה והברורה שההורים יכולים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומצווים‪ ,‬להנחיל לדור הצעיר‪ ,‬ולא פחות מזה גם‬ ‫אם הילד ישתף את חבריו‪ ,‬ולא את ההורים‪ ,‬הוא‬ ‫לעצמם‪ ,‬היא ‪ -‬שאם הקב"ה ברא ושתל אותנו בדור‬ ‫לא יגיע לשומקום‪ .‬רק להורים יש את הכוח‪ ,‬ואת‬ ‫זה‪ ,‬על כל תהפוכותיו‪ ,‬יצריו ובלבוליו‪ ,‬סימן שיש לנו‬ ‫המוח‪ ,‬לדעת באיזה מקום עומד הבן שלהם‪ ,‬וממילא‬ ‫את כל הכוח כדי לעמוד בפני הנסיונות הקשים‪.‬‬ ‫הם גם יודעים כיצד לתמוך בו‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬אין שום דבר שבכוחו לעמוד נגדנו‪ ,‬ואין‬ ‫אבל חשוב לדעת שהפתרון לבעיות שהזכרנו‬ ‫שום נסיון או מחסום שימנעו מאתנו להיות שלמים‪,‬‬ ‫נמצא רק בבית‪ .‬אם גם האב‪-‬והאם יבינו שכשהקב"ה‬ ‫כשרים וטהורים‪ ,‬כבימי קדם‪ .‬אם ההורים זכו לגדל‬ ‫בחר בהם להיות הורים בתקופה כשלנו‪ ,‬סימן שיש‬ ‫ולטפח בית חם‪ ,‬ויש להם קשר נפשי עם ילדיהם‪ ,‬דוקא‬ ‫להם את הכוח לפתור את כל המצוקות‪ ,‬הם יצליחו‬ ‫הם יכולים להרגיע את הנפש הרכה‪ ,‬המתבוססת‬ ‫במשימתם‪ ,‬ויעמידו את ילדיהם על המסילה הנכונה‪.‬‬ ‫בשגעונותיו של הדור‪.‬‬ ‫ככל שאמונתם של ההורים תהיה תמימה ופשוטה‬ ‫יותר‪ ,‬כך הם יוכלו להחדיר את האמונה הזו גם‬ ‫בלבבות הרכרוכיים‪.‬‬ ‫האמונה הזוהרת‪ ,‬והכל‪-‬כך פשוטה‪ ,‬משפיעה‬ ‫הרבה‪-‬הרבה יותר על הנפשות העדינות והנאצלות‪,‬‬ ‫יותר ממתן 'עצות מקצועיות'‪.‬‬ ‫ההורים מחויבים בתקופה זו להשקיע כל מה‬ ‫שאפשר בהתקרבות לילדיהם‪ ,‬כי רק כך הם יוכלו‬ ‫להרגיעם ולכוון את דרכם‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שבמקרים‬ ‫רבים גם ההורים סחופים ומרוטים בדאגותיהם‪ ,‬כך‬ ‫שאין להם את מסת‪-‬הפנאי הנחוצה כל‪-‬כך שעליהם‬ ‫להקדיש לילדים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫פשוט וברור‪ ,‬שכל אברך‪ ,‬אב לילדים‪ ,‬מחויב מן‬ ‫התורה ומן הנביאים ומן הכתובים להקדיש זמן רב‬ ‫לצאצאיו‪ ,‬גם בלימוד משותף‪ ,‬וגם ‪ -‬ואולי בעיקר ‪-‬‬ ‫לחדור אל תוככי ליבם ולדלות את מה שמציק להם‪.‬‬ ‫אי אפשר להימלט ממילוי המשימה הזו‪ .‬עליהם‬ ‫להיחלץ חושים מיד‪ ,‬כאן ועכשיו‪ ,‬ולא לדחות את‬ ‫התפקיד המוטל עליהם‪ .‬הם אינם מורשים לראות את‬ ‫ילדיהם מתערבלים ומט ְּרפים בלבטיהם‪ ,‬ולומר שלום‬ ‫עלי נפשי‪.‬‬ ‫זה הפתרון היעיל ביותר‪ .‬מי שחושב שהסרבול‬ ‫ייפתר לבד‪ ,‬אינו יודע מה הוא שח‪ .‬כבר הבאנו כמה‬ ‫פעמים את דברי המהר"ל האומר שדורו של משיח‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 145‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪62‬‬ ‫מי שבוטח בהשם יתברך באמת‪ ,‬אפילו‬ ‫שהוא רחוק מתורה ומקיום מצוות‪ ,‬ה' עונה לו‬ ‫בחן בחסד וברחמים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בית החולים 'איכילוב' בתל אביב‪ .‬החזן הגיע למחלקת היולדות‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ ,145‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪82‬‬ ‫סיפור נוסף סיפר הרה"ג רבי יעקב שיש‪,‬‬ ‫וגם בו יש מסר אמוני יוצא מגדר הרגיל‪ .‬הרב‬ ‫שיש שמע את הסיפור מהגאון רבי יהודה אריה‬ ‫שוורץ‪ ,‬רבה של 'נחלת סירוקה' בקרית הרצוג‪,‬‬ ‫שאמר ששמע את הסיפור ממקור ראשון‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המתנה לכל אירוע‬ ‫של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין‬ ‫‪‬‬ ‫כתב וערך‪ :‬משה מיכאל צורן‬ ‫להשיג בחנויות ‪053-310-3388 -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ ,145‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪82‬‬ ‫'האתרוג הוא הכי‪-‬מהודר‪ ,‬אבל‬ ‫אסור לך לברך עליו'‬ ‫למרות שחג הסוכות כבר מאחורינו‪ ,‬אי אפשר‬ ‫בשום אופן לוותר על הסיפור הבא שקיבלנו‬ ‫מהרה"ג רבי אהרן‪-‬חיים נשרי‪.‬‬ ‫הגאון רבי משה קפלן עם הרב שלמה שטרן‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 142‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪03‬‬ ‫מרטיט‪ :‬לאחר הצעקה השלישית‬ ‫התייצב המטוס והנוסעים ניצלו‬ ‫אל אלף הסיפורים שלּוקטו כבר על טיסת‪-‬‬ ‫האימה מדובאי לישראל‪ ,‬ועל הרשימה‬ ‫הארוכה‪-‬ארוכה של הנסים שהתרחשו בה‬ ‫בס"ד‪ ,‬מצטרף עתה סיפור נוסף‪ ,‬שהיה בפיו‬ ‫של הרה"ג רבי יעקב שיש‪.‬‬ ‫המטוס‬ ‫לאחר‬ ‫נחיתתו‬ ‫בסעודיה‪,‬‬ ‫עם כנף‬ ‫שבורה‬ ‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 142‬מברכין כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪04‬‬ ‫המודעה שפורסמה בבית הכנסת‬ ‫‪.‬‬ ‫"קול ברמה" ‪ -‬גליון ‪ - 415‬מברכין‪-‬כסלו תשפ"ז ‪ -‬עמוד ‪23‬‬