נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — חיי שרה (2026-11-02)

נחמת יצחק
פרפראות מכון ליקוטי
נחמת
ואשביעך בה’ אלקי השמים ואלקי הארץ וגו’( ,כ”ד ג’).
יצחק
הנה התרגום של ואשביעך בה’ אלקי השמים וגו’ ,הוא
ואקים עלך במימרא דה’ אלקא דשמיא ואלקא דארעא ,ע’’כ,
ובמימרא דה’ משמע שלא השביע בשמו של הקב”ה ,אלא
בדיבורו של הקב”ה ,וצריך ביאור. בסייעתא דשמיא | חיי שרה תשפ"ז | גליון מס' 374
ונראה ,דהנה כתוב שאברהם אמר לעבדו זקן ביתו ,שים
נא ידך תחת ירכי ,ופירש רש”י ,תחת ירכי ,לפי שהנשבע צריך ועיין במהרש”א בענין תפילת המנחה
שיטול בידו חפץ של מצוה ,כגון ספר תורה ,או תפילין, שם ,מכון
שביאר ענין
והמילה היתה מצוה ראשונה לו ,ובאה לו על ידי
נחמת
זהיר ,דהיינו שלא א
צער ,והיתה חביבה עליו ,ונטלה ,ע”כ .ומשמע דהא >>>
יצחק
ישהה אותה ,אלא
מיד ותיכף שיגיע
ויצא יצחק לשוח בשדה.
זמנה יתפלל אותה ,ודקדק כן מדכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש וגו’ ,דבעלות פירש רש”י ,לשוח ,לשון תפלה ,כמו ישפך שיחו ,ע”כ.
משמע תחילת עלייתו של שעת המנחה ,עיין שם. והנה כן מצינו גם בגמרא ,שדרשו שיצחק התפלל מהא דכתיב ויצא יצחק
ונראה דאם עיקר תפילת המנחה שנענה בה ,היא תיכף בתחילת זמנה ,צריך לשוח בשדה ,אכן יותר מזה דרשו שם ,והיינו שלא רק שיצחק התפלל ,בעת
לומר שגם אצל יצחק היה באופן זה ,שהיה זהיר בה ,שהרי התפלל ונענה מיד, ההיא לפנות ערב ,אלא גם תיקן אז תפילה לדורות( ,וכרבי יוסי ב”ר חנינא,
ובוודאי מפני שהיה זהיר וזריז בתפילת המנחה ,שהתפלל לפנות ערב שזה דסבירא ליה שתפילות אבות תיקנום) ,שלפנות ערב התפלל תפילה זו ,והיא
תחילת זמנה. תפילת המנחה.
ובפרט אם ילפינן תפילת מנחה מיצחק ,בוודאי שתפילת יצחק הייתה וכדאיתא בברכות (כ”ו ,):תניא כוותיה דרבי יוסי ב”ר חנינא ,אברהם תקן תפלת
בשלימות ,שהיה זהיר בתפילה זו ,והא ראיה שהרי נענתה תפילתו מיד ,וכדכתיב שחרית וכו’ יצחק תקן תפלת מנחה ,שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות
וישא עיניו וירא וגו’ ,והיינו לפנות ערב הכתוב כאן ,דהיינו מיד ,ודו”ק. ערב ,ואין שיחה אלא תפלה ,שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפוך שיחו
וכו’ ,ע”כ.
ועל כל פנים מבואר דיש שני מהלכים בהגדרת לפנות ערב.
הרי שמה שיצחק אבינו התפלל אז ,אין זה רק תפילה עצמית ,אלא שקבע בזה
ג תפילה לדורות ,שיש תפילה לפנות ערב ,והיא תפילת מנחה.
תנן בפרק תפילת השחר (ברכות כ”ו ,).תפלת המנחה ,עד הערב ,רבי יהודה והיינו שהרי יצחק היה מן האבות( ,ומעין מה שאמרו שמעשה אבות סימן
אומר ,עד פלג המנחה ,ע”כ. לבנים) ,אם כן מה שהוא עשה ,שהתפלל לפנות ערב ,גם לדורות יש להתפלל
בזמן ההוא תפילה זו.
ועיין בגמרא שם (כ”ו ,):דמבואר דפליגי עד מתי אפשר להקריב את קרבן תמיד
של בין הערבים ,דחכמים סבירא להו שהתמיד של בין הערבים קרב והולך עד ב
הערב ,ורבי יהודה אומר שקרב רק עד פלג המנחה ,והיינו שתפילת המנחה היא
והנה בקרא כתוב שהתפילה הייתה לפנות ערב.
כנגד תמיד של בין הערבים.
והנה מתי זה לפנות ערב ,בפשטות מצינו בזה שני מהלכים בפירושו.
ועיין עוד שם בברייתא ,ואיזו היא מנחה גדולה ,משש שעות ומחצה ולמעלה,
דהנה עיין במפרשי התורה כאן ,11שמבואר בדבריהם שלפנות ערב היינו סמוך
ופירש רש”י ,וזה לשונו ,מנחה גדולה ,אם בא להקדים תמיד של בין הערבים ,אינו
לשקיעת החמה ,והיינו שיצחק התפלל (ותיקן) תפילה זו שזמנה הוא סמוך
יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה ,דבין הערבים ,כתיב ביה מכי ינטו צללי
לשקיעה.
ערב ,משהחמה נוטה למערב ,דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ,דאמר מר,
אכן עיין ברגום יונתן ,שכתב לפנות ערב ,לעדוני רמשא( ,ולא כתרגום אונקלוס,
חצי שש וחצי שבע ,חמה עומדת בראש כל אדם ,באמצע הרקיע ,ע”כ.
למפני רמשא) ,ומשמע שפירש שזה בעת בערב ,ולא לפני הערב.
ומבואר דזמן תפילת המנחה היא מחצי שעה אחר חצות ,דצריך שיהא בין
והנה עת ערב ,נראה ,שזה אחר חצות היום ,שאז ינטו צלילי ערב ,וכמבואר
הערבים.
ברש”י יומא (כ”ח ,):וזה לשונו ,מכי משחרי כותלי ,חומות הפונות למזרח,
והנה עיין יומא (כ”ח ,):אמר רב ספרא ,צלותיה דאברהם (פירש רש”י ,תפלת
שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ,ונוצצת עליהן ,ובתחילת שבע שעות
הערב שלו) ,מכי משחרי כותלי ,ופירש רש”י ,חומות הפונות למזרח ,שהלבינו
שהחמה באמצע הרקיע ,בראש כל אדם ,אינה עושה עמוד אלא תחתיהן,
מהנץ החמה הבאה מן המזרח ,ונוצצת עליהן ,ובתחילת שבע שעות ,שהחמה
משחירין אותן הכתלים ,לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו ,ומיצל
באמצע הרקיע בראש כל אדם ,אינה עושה עמוד אלא תחתיהן ,משחירין אותן
חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת ,מההיא שעתא נוטים צללי
הכתלים ,לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו ,ומיצל חודו של שפת
ערב ,וקרוי ערב ,ע”כ.22
עוביו ,על זקיפת הכותל ,ומשחרת ,מההיא שעתא נוטים צללי ערב ,וקרוי ערב,
וכן נראה גם מדברי המהרש”א ברכות (ו ,):דאיתא בגמרא שם ,ואמר רבי חלבו
ע”כ.
אמר רב הונא ,לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה ,שהרי אליהו לא נענה אלא
ומבואר דמיד אחר חצות היום ,כבר בתחילת שעה שביעית ,נחשב זמן המחנה, בתפלת המנחה ,שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו’ ,ע”כ.
ולא רק בשש ומחצה ,והא דמקריבין בשש ומחצה ,עיין שם בגמרא ,שזה משום
שכותלי דבית המקדש ,בשש ומחצה משחרי ,משום דלא מכווני טובא( ,פירש
11אונקלוס אבע”ז בעה”ט וכלי יקר.
רש”י ,לא הוו זקופים בצמצום ,ולפי שהחומה היתה רחבה מלמטה ,והולכת 22ודלא כמו שמשמע בגמ’ תענית (כ”ט ,).דצלילי ערב היינו סוף היום ,אלא
ומתקצרת ועולה ,ולפיכך אין חודו של שפת עוביו למעלה ,מיצל על זקיפתו כמבואר בפסחים ריש פרק תמיד נשחט( ,בבלי וירושלמי) ,שזה אחר ו’ שעות,
להשחירו ,עד שתימשך חמה למערב) ,או שרק אברהם היה בקי ,או משום ועי’ רש”י פסחים שם.
צלו נוטה למזרח ,חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ,ואין צל נוטה, דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו ,או משום דזקן ויושב בישיבה הוה ,עיין שם.
אלא צל כל אדם תחתיו ,ע”כ. ועל כל פנים מבואר דהתחלת זמן הקרבת תמיד של בין הערבים ,וממילא גם
וכתב על זה בגליון הש”ס ,וזה לשונו ,דהיינו מחצי שבע ,וכן כתב רש”י (ט,): תפילת המנחה ,הוא מיד בתחילת שש.
ד”ה מנחה גדולה ,וצ”ע מסוגיא דיומא (כ”ח ,):ורש”י לקמן (צ”ג ,):ד”ה ט”ו מילין, וכן מבואר בפסחים (ה ,).דאיתא התם ,רבא אמר (מהיכן ילפינן שחמץ אסור
ע”כ. משעה שישית ולמעלה) ,מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי ,לא תשחט הפסח,
והיינו דשם מבואר דעיקר הזמן הוא משעה שישית ולא משש ומחצה ,וצריך ועדיין חמץ קיים ,ופירש רש”י ,וזה לשונו ,ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע,
ביאור. שהוא בין הערבים ,שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה ,והכי אמרינן בפרק אמר להן
הממונה ,צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי ,דהיינו מחצות ואילך ,וגמרינן מינה,
ד דשחיטת התמיד מתחלת שבע ,וקשיא לן התם מתניתין דתמיד נשחט בשש
ובהכרח צריך לומר דזמן הקרבת הקרבן אינו לפי שעה מסוימת ,שש שעות, שעות ומחצה ,ומשני לן שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני ,רחבין תחתיהן
או שש ומחצה ,אלא זמנו הוא בין הערבים ,והיינו משינטו צלילי ערב.33 מאד ,ולא משתחרי עד שש ומחצה ,ע”כ.
הרי מבואר דזמן התמיד של בין הערבים ,הוא משעה שישית ,ולא משש
והנה זמן צלילי ערב ,בעצם מתחיל מיד אחר שש שעות ,אך מכיון שאין אנו
ומחצה ,רק שתיקנו שלא יקריבו אלא משש ומחצה.
בקיאין ,או משום כותלי העזרה ,קבעו חז”ל שזמן ינטו צלילי ערב הוא משש
ומחצה ,אבל זמנו בעצם הוא מיד אחר שש ,ודו”ק. ובעצם זו היא קושיית רבי עקיבא אייגר בגליון הש”ס פסחים (נ”ח ,).דאיתא
התם ,אלא אמר רבא ,מצותו דתמיד משינטו צללי ערב ,מאי טעמא ,דאמר קרא
33ואפשר שזהו כוונת הגרעק”א ,דהרי ביארנו במק”א ,דכוונת הגרעק”א במש”כ בין הערבים ,מעידנא דמתחיל שמשא למערב ,ופירש רש”י ,אלא אמר רבא וכו’
צ”ע בגלהש”ס ,הוא שכאן צריך להפסיק ולעיין ,שאין זה כפשוטו ,וכעין מש”כ דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות ,דהיינו מכי ינטו צללי ערב דהיינו
רש”י כלומר ,ודו”ק. מחצי שבע ואילך ,שהחמה נוטה למערב והצל למזרח ,כשאדם עומד כנגד החמה,
אכן נראה ,דמה שכתב שנשבע בברית ,אין זה שבועה בברית עצמו ,אלא ששם ידו משום שנשבע בברית עצמו.
שנשבע בנקיטת חפץ ,וכעין שבועה דאורייתא דבעי נקיטת חפץ ,וכדין המשובע אכן עיין באבן עזרא ,שמיאן בפירוש זה ,ופירש באופן אחר ,וזה לשונו ,שים
מפי אחרים( ,עיין במסכת שבועות).33 נא ידך תחת ירכי ,יש אומר רמז למילה ,ואילו היה כן היה נשבע בברית המילה,
והנה עיין בגמרא שבועות (ל”ח( ,):הובא במזרחי) ,שגם שבועה בנקיטת חפץ ולא בשם ,והקרוב אלי שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי
צריכה שבועה בשם ,דאמרינן התם ,היכי משבעינן ליה (בנקיטת חפץ) ,משביעין שהוא ברשותו ,והטעם אם אתה ברשותי .שים נא ידך תחת ירכי ,והאדון יושב
אותו בשבועה האמורה בתורה ,דכתיב ואשביעך בה’ אלהי השמים וכו’ שמע והירך על היד ,כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך ,וזה המשפט עדיין
מיניה שהנשבע וספר בידו או תפלין בידו לא סגי בלתי שם המיוחד או כנויו, בארץ הודו ,ע”כ.
עיין שם. והיינו שאין לומר שנשבע בברית ,דאם כן לא היה צריך לומר ואשביעך בה’,
ולפי זה ,אף אם השביעו בנקיטת חפץ (במילה) ,מכל מקום אכתי היה בשם, אלא השימת יד אינו אלא סימן שהוא תחת רשותו ,ואינו חלק מעצם השבועה.
דהיינו שהיה צריך להזכיר את השם ,ושפיר יש לפרש מה שכתוב ואשביעך בשם וכן פירש ברד”ק ,וזה לשונו ,שים נא ידך ,אמרו כי מנהג היה באותו הימים
גם בשבועה זו שנקט במילה ,שעדיין הזכיר את השם ,ודו”ק. לאדם שמצוה אחר ,שמשים ידו תחת ירכו לקיים הדבר ,כי כמו שהיד ברשותו
ונראה שזה מה שתירגם אונקלוס ,שהשביעו במימרא דה’ ,דהיינו שהזכיר השם תחת ירכו ,כן יהיה הוא ברשותו לקיים דבר ,והיה מנהג זה חזק ביניהם לקיים כל
בשבועה זו ,אף שהשבועה הייתה בנקיטת חפץ ,ודו”ק. דבר כמו ברית שכורת אדם עם חברו וכן אמר יעקב אבינו ליוסף כשרצה לצוותו
על קבורתו ,ויש מפרשים שהשביעו במצות מילה ,ואם כן היה לו לומר ואשביעך
*** במצוה זו והוא אמר ואשביעך בה’ אלהי השמים ,ע”כ.11
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וגו’( ,כ”ד י’).
והיינו כנזכר ,שאין שבועה זו בברית ,אלא לסימן שהעבד תחת רשותו.22
ולכאורה צריך ביאור ,מאי קא משמע לן בזה שלקח עשרה גמלים ,ומה הנפקא והנה לפירוש רש”י ,קשה מה שכתוב ואשביעך בה’ וגו’ ,דהרי לא השביעו בשם
מינה בזה. השם ,אלא במילה.
ונראה ,דהנה כתוב וכל טוב אדניו בידו ,ופירש רש”י וכל טוב אדניו בידו ,שטר
מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו ,כדי שיקפצו לשלוח לו בתם ,ע”כ. 11ועי’ גם בחזקוני.
ובפשטות היה נראה שמפרש תיבת בידו ,שפירושו ברשותו ,דהיינו שהשטר 22ועי’ בגו”א ,שגם ביאר שבעצם היה אז המנהג לשום יד תחת ירך אדוניו ,רק
מתנה של יצחק היה ברשותו של אליעזר( ,וכעין מה שפירש בפרשת חוקת שכאן אברהם לא היה צריך בזה ,ומש”ה פי’ רש”י שזה מטעם נקיטת חפץ ,וז”ל ,אך
ק’ מיעקב שהשביע ליוסף נמי תחת יריכו ,ושם לא שייך הני טעמא וכו’ ונ”ל דודאי
אהא דכתיב ויקח את כל ארצו מידו ,ופירש ,מידו ,מרשותו) ,והשתא היה לו מה
מנהג באותו זמן להיות נשבע כך ,לשום היד תחת הירך של מי שהוא נשבע לו,
להראות כדי שיקפצו וכו’.
כמש”כ האבע”ז וכו’ ולפיכך גבי יעקב הוצרך להשביעו כפי מנהג האומות ,כדי שלא
אכן זה אינו ,דעיין בשפתי חכמים שביאר שבידו פירושו שהשטר היה בידו של יאמר פרעה אביך אשר השביעך להעלותו לארץ כנען ,לא השביעך כפי הדת ,ואין
יצחק ,ובידו פירושו בידו ממש ,וכן הביא בשם המזרחי ,שפירש כן ,שהשטר היה כאן שבועה ,ולפיכך השביע אותו כפי המנהג ,וכאן שהוצרך לתת טעם מפני מצות
המילה ,לפי שקשה לרש”י דמה לאברהם כפי מנהג האומות ,היה לו להשביעו
בידו של יצחק ,ולא ביד אליעזר ,דאי לאו הכי קשה ,האיך הפקיד אברהם את כל
בנק”ח ,ותי’ שיש כאן נמי המילה ,שהיא נק”ח שהיה משביעו בה ,ע”כ.
אשר לו ביד העבד ,אלא וודאי שהשטר היה בידו של יצחק ,עיין שם.
ועיי”ש מש”כ על מה שלא נשבע אליעזר במילה שלו ,משום שאין לקיחת חפץ
דבר שהוא גופו ,ולפיכך נשבע במילה של אברהם ,עיי”ש ,וזה דלא כהג”ה ברש”י
33ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י פר’ ויחי באורך. שמילת אברהם קדמה למילת עבדיו ,ולכאו’ י”ל כהרמב”ן ,עי’ מש”כ בפר’ לך לך.
ו ה
הנה עיין בזוהר בפרשה זו (קכ”ז ,):שביאר למה אברהם רצה דווקא את מערת
והנה לגבי התפילות מצינו בזה פלוגתא בגמרא ,מי תיקנום ,עיין בגמרא ברכות
המכפלה ,משום שהיה מתפלל שם כל יום ויום ,שהיה יוצא עד שדה זו ,שהיה
שם ,דרבי יוסי ב”ר חנינא אמר תפילות אבות תיקנום ,ורבי יהושע בן לוי אמר
עולה שם ריחות עליונות וכו’ ,ושם התפלל ,עיין שם.55
תפילות כנגד תמידים תיקנום ,ועיין שם דתניא כוותיה דתרוויהו.
ומבואר שמקום תפילת אברהם אבינו הייתה בשדה זו של מערת המכפלה.
והנה נראה דהנפקא מינה בין שתי שיטות אלו ,הוא ,מתי מתחיל זמן תפילה זו,
ועיין במקדש מלך שם ,שהקשה ,זה הפך ממה שכתב הזוהר בפרשת בא ,שרק
האם הוא מיד אחר שש שעות ,או דאין זה אלא אחר שש ומחצה.
יצחק התפלל שם ,ולא אברהם ,מפני שאברהם כבר קבע מקום לתפלתו ,ולא
רצה לשנותו ,עיין שם. והיינו ,דאי אמרינן שתפילות אבות תיקנום ,ויצחק תיקן תפילת מנחה ,הרי זה
והיינו דבזוהר הקדוש פרשת בא (ח”ב ל”ט ,):איתא שהשדה שיצחק התפלל היה לפנות ערב מיד ,והיינו כשינטו צללי ערב ,שזה מיד אחר שש.
בה היא השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת ,והיינו שפירש שלשוח בשדה ,היינו
אכן אי אמרינן שתפילות כנגד תמידים תיקנום ,אין הכי נמי דזמן תמיד של
בשדה הידוע ,וזה השדה אשר קנה אברהם סמוך למערה.66
בין הערבים הוא מיד אחר חצות ,אך מכיון שחז”ל קבעו שאין אנו בקיאים ,לכן
יש להקריב תמיד של בין הערבים רק משש ומחצה ,אם כן כשקבעו את תפילת
55וז”ל ,ר”א אמר בשעתא דעאל אברהם במערתא היך עאל ,בגין דהוה רהיט
המנחה כנגד התמיד של בין הערבים ,לא קבעוהו אלא משש ומחצה ומעלה ,שאז
אבתריה וכו’ תו ,בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא ,והוה נפיק עד ההוא חקל ,דהוה
למעשה זה הוא זמן הקרבת התמיד ,ודו”ק.44
סליק ריחין עלאין ,וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא ,וצלי ,ותמן מליל עמיה קוב”ה,
ובג”כ בעא ליה ,דתאובתיה הוה בההוא אתר תדיר ,ע”כ.
66וז”ל הזוה”ק ,וכי מניין הוה ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה’ ,אלא תרין מלין אינון, 44ונראה ,בזה פליגי המג”א והפר”ח סי’ רל”ג ,האם יש אפשרות להתפלל מנחה מיד
וכלא הוא חד ,דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ,וכי לא הוה ליה ביתא או אחר חצות ,עיי”ש ,ודו”ק.
והנה טעם של שלשלת עצמו הוא שלוש תנועות ,66ואם כן יש לומר שטעם זה אך לפי זה ,שבידו היינו בידו של יצחק ממש ,צריך ביאור ,איך זה יועיל לאליעזר
77
בא לרמז שבתיבה זו (ויאמר) מרומז שלושה דברים . שיקפצו לתת אשה ליצחק ,הרי השטר לא היה בידו של אליעזר ,והאיך ידעו
וביאור הדבר הוא ,דהנה אמירה האמורה כאן ,בפשטות היינו תפילה ,פירוש שיצחק קיבל את כל מה ששייך לאברהם.44
שאליעזר התפלל אל הקב”ה ,ואם כן יש לומר שהשלשלת כאן בא להשמיענו אכן נראה ,דמשום הכי כתוב שאליעזר לקח עשרה גמלים ,שלא לקחם אלא
שבאותה תפילה התפלל אליעזר על שלושה דברים. להודיע שאברהם כתב שטר מתנה ליצחק ,ודייקא מפני שלא היה צריך לכולם זה
וביאור הנך שלושה דברים ,נראה ,דהנה בהמשך הפרשה כתוב שאליעזר הסימן שנתן הכל מתנה ליצחק.
נתן לרבקה שני דברים ,שבעצם מרמזים על שלושה דברים ,שנתן לה נזם זהב
והנה מה שרמז דבר זה דייקא על ידי גמלים ,נראה מפני שגמלים הם סימן
בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם ,ופירש רש”י בקע ,רמז
להסתפקות ,שדרך הגמל הוא להסתפק במה שיש לו ,וכמו שאמרו בגמרא לפום
לשקלי ישראל ,בקע לגלגלת ,ושני צמידים ,רמז לשני לוחות מצומדות ,עשרה זהב
שיחנא גמלא (עיין כתובות ס”ז ,).דהיינו דלפי כמה שכח הסבל חזק כך מטעינים
משקלם ,רמז לעשרת הדברות שבהן ,ע”כ.
את הגמל.
ומבואר שאליעזר ,בנתינת שני דברים אלו ,הנזם והצמידים ,רמז לרבקה על
שלושה דברים ,חדא ,על הקרבנות ,ועוד רמז לה ,שיש שני חלקים בתורה ,כנגד וכן אמרו (עיין סנהדרין ק”ו ,).דאמרי אינשי ,גמלא ,אזלא למיבעי קרני ,אודני
חלק הלוחות ,שזה כנגד תורה שבכתב (חרת על הלחת) ,וכנגד חלק הדברות שזה דהוו ליה ,גזיזן מיניה ,ע”כ .והיינו שאם הגמל יבקש שיהיו לו קרנים ,גם את אזניו
כנגד תורה שבעל פה.88 יחתכו לו ,שזה רמז שצריך להסתפק במה שיש לו ,ודבר זה נרמז בגמלים ,ודו”ק.
ויש לומר ששלוש נתינות אלו מרומזים בטעם השלשלת ,דהיינו שאליעזר והיינו שעל ידי לקיחת הגמלים ,רמז אליעזר שאף על פי שכל טוב אדניו בידו,
התפלל שימצא זיווג ליצחק ,שתהיה ראויה לו משלוש בחינות אלו ,ודו”ק. שיש לו שטר מתנה בידו ממש ,מכל מקום הרי הוא מסתפק במה שיש לו ,כגמל
שאינו לוקח יותר ממה שצריך ,ודו”ק.
***
ובאופן אחר יש לומר. ***
שטעם השלשלת בא לרמז על שלושה דברים ,והיינו שבעצם בקשת אליעזר ויאמר ה’ אלקי אדני אברהם וגו’( ,כ”ד י”ב).
כלולה משלושה חלקים ,דהיינו שביקש מרבקה שלושה דברים ,א) שתתן לו
הנה טעמי המקרא על תיבת ויאמר (שהתפלל אליעזר) ,הינה טעם שלשלת,
לשתות ,ב) שתתן גם לאנשים שעימו לשתות ,99ג) שגם לגמלים תתן ,וכל זה נרמז
וכבר אמרו חז”ל שטעמי המקרא באו לבאר טעמא דקרא ,וכמו שדרשו הא
בשלשלת ,ודו”ק.
דכתיב ויבינו במקרא ,שאלו טעמי המקרא ,55וצריך ביאור מה בא לרמז כאן בטעם
*** השלשלת.
ועוד יש לומר בביאור השלושה דברים ,שנרמז שאליעזר שהתפלל שימצא
44ועי’ בכלי יקר ,שפי’ וכל טוב אדוניו בידו ,דקאי על מה שמצינו שלקח בידו,
66וי”א ב’ ומחצה ,ורובו ככולו. והיינו הנזם זהב בקע משקלו ,ושני צמידים עשרה זהב משקלם ,והיו ביד אליעזר
77ועי’ מש”כ בפר’ וירא ,ויתמהמה ,ובפר’ וישב ,וימאן ,ועוד. ממש ,וקראם כל טוב אדניו ,לפי שאברהם עשה מהם סימן על השקלים ,ועל י’
88עי’ מו”ק (כ”ו ,).שהרואה ס”ת שנקרע קורע ב’ קריעות ,א’ על הגויל ,וא’ על הדברות שבב’ הלוחות ,ואין טוב אלא תורה ,ע”כ קראם כל טוב אדוניו ,כי זהו הטובה
הכתב ,עיי”ש ,ועי’ מש”כ בזה בליקוטי נ”י תשפ”א ,ופר’ נשא תשפ”ה. האמיתית לכך לא נאמר כל רכוש אדוניו ,עיי”ש( .וי”ל גם על העבודה ,ודו”ק).
99עי’ רש”י ד”ה גם אתה. 55עי’ מגילה (ג ,).ונדרים (ל”ז.).
אכן אחר העקידה ,שבא להר המוריה ,שהוא מקום המקדש ,ושם הקריב האיל והנה מבואר שם בזוהר שריח שדה זו ,הוא ריח גן עדן ,והשדה הייתה בחינת
לקרבן ,התחיל להתפלל שם כנגד התמידים ,וכמו שתיקנו חז”ל ,שהרי אמרו שאברהם גן עדן ,עיין שם דמפרש מזה מהיכן ידע יצחק (כשבא לקבל הברכות) שריח בנו
קיים כל התורה לפני שניתנה ,אם כן שייך אף דבר זה ,שהתפלל כנגד התמידים, הוא כריח השדה ,שזה ריח גן עדן ,מפני שהיכר ריח זה מן המערה והשדה ששם
ולא משום שתיקנו האבות( ,ואפשר שאז גם התפלל דייקא בזמן הקרבנות) ,ודו”ק. יש ריח גן עדן ,עיין שם.
ומבואר שהשדה שיצחק התפלל בה ,היה בחינת גן עדן.
ח
והנה עיין שם בזוהר שהקשה אמאי אברהם אבינו לא התפלל בשדה זו( ,אלא
ונראה דיש לבאר כעין זה לגבי תפילת המנחה ,דגם בתפילת המנחה ישנו לשתי
בהר המוריה) ,ומתרץ שמכיון שכבר קבע מקום אחר לתפילתו לפני שקנה שדה
בחינות אלו ,דיש בחינה שהתפילה הוא מצד מה שיצחק תיקן ,ויש בחינה מצד מה
זו ,המשיך להתפלל שם ,וגם שם (בהר המוריה) יש ריח גן עדן ,עיין שם.
שתפילה זו היא כנגד התמיד של בין הערבים.
ומבואר שם שאברהם לא התפלל בשדה זו ,אלא במקום אחר.
והנה לפי זה יש לבאר הנך שתי שיטות מתי התפלל יצחק תפילתו ,פירוש מתי
וצריך ביאור דמשמע שיש כאן סתירה ,היכן היה אברהם אבינו מתפלל.
הוא לפנות ערב ,האם היה סמוך לשקיעה ,או מיד אחר חצות.
והיינו ,דאם נאמר שיצחק התפלל כנגד הקרבנות ,אם כן יש לומר שהתפלל מיד ז
כשנטו צלילי ערב ,ולפנות ערב ,היינו בזמן שראוי להקרבת הקרבנות.88 ונראה ,דבעצם התפילה יש שני דינים( ,כמבואר לעיל) ,שיש בחינת תפילה
אך אם נאמר שיצחק התפלל מדין מה שהאבות תיקנום ,אם כן יש לומר גם שהאבות תיקנום ,ויש בחינה שהתפילה נתקנה כנגד התמידים ,ונראה שבזמן
שהתפלל לפנות ערב ממש ,דהרי תפילה זו ,אינה מדין מה שהיא כנגד הקרבנות, האבות היה שייך שתי בחינות אלו.77
שזמנו הוא עד פלג המנחה ,אלא מצד מה שהאבות תיקנו ,ואז מיד אחר מה ולפי זה יש ליישב דברי הזוהר ,דבתחילה התפלל אברהם תפילת שחרית ,כמו
שתיקן אברהם ,דהיינו שזמן המנחה הוא מחצות היום ועד שקיעת החמה ,ודו”ק. שתקין אברהם עצמו ,והיינו מצד שתפילות אבות תיקנום ,ומקום תפילה זו היה
וכעין מה שמצינו שמצד אחד פסק הרמב”ם דתפילת המנחה הוא עד פלג בשדה שאצל המערה ,דשם היה בחינת גן עדן.
המנחה ,ומכל מקום כתב שאפשר להתפלל עד השקיעה ,וזה לשונו( ,הלכות
תפילה פרק ג’ הלכה ד’) ,הא למדת שזמן מנחה גדולה ,משש שעות ומחצה עד מקום אחר להתפלל ,אלא אותה השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה ,דכתיב
תשע שעות ומחצה ,וזמן מנחה קטנה ,מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת ,ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה ,חמא שכינתא
שעה ורביע ,ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה ,ע”כ. עליה ,וסליק ריחין עלאין קדישין ,ובגיני כך הוה מצלי תמן ,וקבעיה לצלותיה וכו’
וג”ע דעאל עמיה וברכיה ,ובג”כ לא תלה מלה בלבושין ,אלא ביעקב ממש ,דחמא
ונראה לבאר כמו שנתבאר לעיל ,דיש שני דינים בתפילה ,חדא הוא מדין
דביה הוה תליא מלה וכו’ ,ע”כ.
הקרבנות ,וזמן תפילה זו הוא עד שעה ורביע קודם הלילה ,שזה פלג המנחה ,ועוד 77ולא מיבעי לשיטת הרמב”ם ,שגם בזה”ז ישנו לשניהם ,שהרי בהל’ תפילה כת’
דין יש מצד מה שאבות תיקנום ,וזמנו הוא עד שתשקע החמה ,וזה שייך גם אחר דעיקר התפילה היא כנגד הקרבנות ,אך בהל’ מלכים הזכיר גם מה שהאבות תיקנו
זמן התמיד של בין הערבים ,והיינו כל זמן שזה יום ,ודו”ק. התפילות ,א”כ י”ל שעיקר התפילה היא בזמן הקרבת הקרבנות ,אבל יש גם דין
תפילה בזמן שהאבות תיקנו התפילות ,ודו”ק.
ועל כל פנים ,אם התפלל מדין תקנת האבות שפיר התפלל עד סמוך לשקיעת
וכמו שנתבאר במק”א ,דאף לפי ר”י שתפילת השחר עד ד’ שעות ,וכן פסק הרמב”ם,
החמה ,שזה לפנות ערב ,ודו’’ק.
מ”מ פסק שתפילת שחרית אפשר להתפלל עד חצות ,רק שאין לו שכר תפילה
בזמנו ,וביארנו שהנה זמן שחרית של האבות הוא עד חצות ,ורק מה שכנגד
88ואפשר שהוא היה יכול להתפלל מיד אחר שש ,מכיון שידע ,ועי’. הקרבנות הוא עד ד’ שעות ,ומדין אבות תיקנום הוא עד חצות ,ודו”ק.
והנה צריך ביאור מהיכן הבין אברהם מדברי אליעזר שהתכוין על עצמו ,דתינח אשה ליצחק שתהיה ראויה שיבנה ממנה עם ישראל.
כשתיבה זו כתובה בתורה ,שפיר יש לומר שבא לרמז שהתכוין על עצמו ,שהכתיב דהנה עיין ביבמות (ע”ט ,).שבני ישראל הם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים,
אלי הוא חסר אות וא”ו ,ולא כתוב אולי ,אבל כשאברהם שמע את דבריו ,היכן נרמז עיין שם.
בזה שהתכוין על עצמו. ויש לומר שזה גם נרמז בטעם השלשלת שעל תיבת ויאמר.
ומבואר שבתפילת ויאמר ביקש על השלושה ענינים שרצה למצוא באשה
והנה עיין מה שכתב בקול אליהו בשם הגר”א ,לתרץ קושיה זו ,שביאר שבלשון
הראויה ליצחק ,והם עצמם כל אחד מהם מרמז על שלושה דברים ,ודו”ק.
הקודש יש שני שמות נרדפים שמשמשים לומר דבר המסופק ,האחד ‘פן’ ,והשני
‘אולי’ ,והנפקא מינה ביניהם הוא ,דכשאינו חפץ שהספק יתקיים אומר ‘פן’ ,אך אם
***
ויאמר אלי ה’ אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו וגו’( ,כ”ד מ’).
חפץ הוא שהספק יתקיים אומר ‘אולי’ ,עיין שם.
הנה טעמי המקרא שעל תיבת אלי ,היא אתנחתא ,ומשמע שאלי הוא דיבור
ולפי זה מבואר איך הבין אברהם רק מזה שאמר לאדוניו אלי לא תלך האשה בפני עצמו ,וצריך ביאור.
אחרי ,שהתכוין לעצמו ,דהרי לא אמר ‘פן’. ונראה ,דהנה כאן סיפר אליעזר עבד אברהם ,איך התגלגל הדבר עד אשר קידש
את רבקה לבן אדוניו ,ובדבריו כלול שסיפר איך שאמר לאדוניו אלי לא תלך האשה
ונראה דאברהם רצה להודיע לאליעזר על דבר זה ,ומשום הכי קאמר ויאמר אחרי ,ומה שענה לו אדוניו שה’ ישלח מלאכו ויצליח דרכו וכו’.
(אברהם) אלי ,פירוש שאברהם אמר לו שהבין ממה שאמר בלשון אולי ,שמתכוין והנה על מה שאמר אליעזר אלי לא תלך האשה ,דרשו חז”ל (הובא ברש”י) ,אלי
לעצמו‘ ,אלי’ ,שפירוש אולי חסר אות וא”ו ,ומשום הכי טעמו באתנחתא ,כדי לרמז כתיב ,בת היתה לו לאליעזר ,והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו
על דבר זה ,שאברהם הבין מדבריו מה שאמר ,ומשום הכי הוכיחו ,אמר לו שהוא להשיאו בתו ,אמר לו אברהם ,בני ברוך ואתה ארור ,ואין ארור מדבק בברוך ,ע”כ.
ברוך וכו’ ואין ארור מתדבק בברוך ,ודו”ק. ומבואר שאברהם הבין מתוך דברי העבד שהתכוין על עצמו.
