gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫פרפראות‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫נחמת‬ ‫ואשביעך בה’ אלקי השמים ואלקי הארץ וגו’‪( ,‬כ”ד ג’)‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫הנה התרגום של ואשביעך בה’ אלקי השמים וגו’‪ ,‬הוא‬ ‫ואקים עלך במימרא דה’ אלקא דשמיא ואלקא דארעא‪ ,‬ע’’כ‪,‬‬ ‫ובמימרא דה’ משמע שלא השביע בשמו של הקב”ה‪ ,‬אלא‬ ‫בדיבורו של הקב”ה‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫בסייעתא דשמיא | חיי שרה תשפ"ז | גליון מס' ‪374‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה כתוב שאברהם אמר לעבדו זקן ביתו‪ ,‬שים‬ ‫נא ידך תחת ירכי‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬תחת ירכי‪ ,‬לפי שהנשבע צריך‬ ‫ועיין במהרש”א‬ ‫בענין תפילת המנחה‬ ‫שיטול בידו חפץ של מצוה‪ ,‬כגון ספר תורה‪ ,‬או תפילין‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬מכון‬ ‫שביאר ענין‬ ‫והמילה היתה מצוה ראשונה לו‪ ,‬ובאה לו על ידי‬ ‫נחמת‬ ‫זהיר‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫א‬ ‫צער‪ ,‬והיתה חביבה עליו‪ ,‬ונטלה‪ ,‬ע”כ‪ .‬ומשמע דהא >>>‬ ‫יצחק‬ ‫ישהה אותה‪ ,‬אלא‬ ‫מיד ותיכף שיגיע‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה‪.‬‬ ‫זמנה יתפלל אותה‪ ,‬ודקדק כן מדכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש וגו’‪ ,‬דבעלות‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬לשוח‪ ,‬לשון תפלה‪ ,‬כמו ישפך שיחו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫משמע תחילת עלייתו של שעת המנחה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והנה כן מצינו גם בגמרא‪ ,‬שדרשו שיצחק התפלל מהא דכתיב ויצא יצחק‬ ‫ונראה דאם עיקר תפילת המנחה שנענה בה‪ ,‬היא תיכף בתחילת זמנה‪ ,‬צריך‬ ‫לשוח בשדה‪ ,‬אכן יותר מזה דרשו שם‪ ,‬והיינו שלא רק שיצחק התפלל‪ ,‬בעת‬ ‫לומר שגם אצל יצחק היה באופן זה‪ ,‬שהיה זהיר בה‪ ,‬שהרי התפלל ונענה מיד‪,‬‬ ‫ההיא לפנות ערב‪ ,‬אלא גם תיקן אז תפילה לדורות‪( ,‬וכרבי יוסי ב”ר חנינא‪,‬‬ ‫ובוודאי מפני שהיה זהיר וזריז בתפילת המנחה‪ ,‬שהתפלל לפנות ערב שזה‬ ‫דסבירא ליה שתפילות אבות תיקנום)‪ ,‬שלפנות ערב התפלל תפילה זו‪ ,‬והיא‬ ‫תחילת זמנה‪.‬‬ ‫תפילת המנחה‪.‬‬ ‫ובפרט אם ילפינן תפילת מנחה מיצחק‪ ,‬בוודאי שתפילת יצחק הייתה‬ ‫וכדאיתא בברכות (כ”ו‪ ,):‬תניא כוותיה דרבי יוסי ב”ר חנינא‪ ,‬אברהם תקן תפלת‬ ‫בשלימות‪ ,‬שהיה זהיר בתפילה זו‪ ,‬והא ראיה שהרי נענתה תפילתו מיד‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫שחרית וכו’ יצחק תקן תפלת מנחה‪ ,‬שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫וישא עיניו וירא וגו’‪ ,‬והיינו לפנות ערב הכתוב כאן‪ ,‬דהיינו מיד‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ערב‪ ,‬ואין שיחה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפוך שיחו‬ ‫וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ועל כל פנים מבואר דיש שני מהלכים בהגדרת לפנות ערב‪.‬‬ ‫הרי שמה שיצחק אבינו התפלל אז‪ ,‬אין זה רק תפילה עצמית‪ ,‬אלא שקבע בזה‬ ‫ג‬ ‫תפילה לדורות‪ ,‬שיש תפילה לפנות ערב‪ ,‬והיא תפילת מנחה‪.‬‬ ‫תנן בפרק תפילת השחר (ברכות כ”ו‪ ,).‬תפלת המנחה‪ ,‬עד הערב‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫והיינו שהרי יצחק היה מן האבות‪( ,‬ומעין מה שאמרו שמעשה אבות סימן‬ ‫אומר‪ ,‬עד פלג המנחה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫לבנים)‪ ,‬אם כן מה שהוא עשה‪ ,‬שהתפלל לפנות ערב‪ ,‬גם לדורות יש להתפלל‬ ‫בזמן ההוא תפילה זו‪.‬‬ ‫ועיין בגמרא שם (כ”ו‪ ,):‬דמבואר דפליגי עד מתי אפשר להקריב את קרבן תמיד‬ ‫של בין הערבים‪ ,‬דחכמים סבירא להו שהתמיד של בין הערבים קרב והולך עד‬ ‫ב‬ ‫הערב‪ ,‬ורבי יהודה אומר שקרב רק עד פלג המנחה‪ ,‬והיינו שתפילת המנחה היא‬ ‫והנה בקרא כתוב שהתפילה הייתה לפנות ערב‪.‬‬ ‫כנגד תמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫והנה מתי זה לפנות ערב‪ ,‬בפשטות מצינו בזה שני מהלכים בפירושו‪.‬‬ ‫ועיין עוד שם בברייתא‪ ,‬ואיזו היא מנחה גדולה‪ ,‬משש שעות ומחצה ולמעלה‪,‬‬ ‫דהנה עיין במפרשי התורה כאן‪ ,11‬שמבואר בדבריהם שלפנות ערב היינו סמוך‬ ‫ופירש רש”י‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬מנחה גדולה‪ ,‬אם בא להקדים תמיד של בין הערבים‪ ,‬אינו‬ ‫לשקיעת החמה‪ ,‬והיינו שיצחק התפלל (ותיקן) תפילה זו שזמנה הוא סמוך‬ ‫יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה‪ ,‬דבין הערבים‪ ,‬כתיב ביה מכי ינטו צללי‬ ‫לשקיעה‪.‬‬ ‫ערב‪ ,‬משהחמה נוטה למערב‪ ,‬דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה‪ ,‬דאמר מר‪,‬‬ ‫אכן עיין ברגום יונתן‪ ,‬שכתב לפנות ערב‪ ,‬לעדוני רמשא‪( ,‬ולא כתרגום אונקלוס‪,‬‬ ‫חצי שש וחצי שבע‪ ,‬חמה עומדת בראש כל אדם‪ ,‬באמצע הרקיע‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫למפני רמשא)‪ ,‬ומשמע שפירש שזה בעת בערב‪ ,‬ולא לפני הערב‪.‬‬ ‫ומבואר דזמן תפילת המנחה היא מחצי שעה אחר חצות‪ ,‬דצריך שיהא בין‬ ‫והנה עת ערב‪ ,‬נראה‪ ,‬שזה אחר חצות היום‪ ,‬שאז ינטו צלילי ערב‪ ,‬וכמבואר‬ ‫הערבים‪.‬‬ ‫ברש”י יומא (כ”ח‪ ,):‬וזה לשונו‪ ,‬מכי משחרי כותלי‪ ,‬חומות הפונות למזרח‪,‬‬ ‫והנה עיין יומא (כ”ח‪ ,):‬אמר רב ספרא‪ ,‬צלותיה דאברהם (פירש רש”י‪ ,‬תפלת‬ ‫שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח‪ ,‬ונוצצת עליהן‪ ,‬ובתחילת שבע שעות‬ ‫הערב שלו)‪ ,‬מכי משחרי כותלי‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬חומות הפונות למזרח‪ ,‬שהלבינו‬ ‫שהחמה באמצע הרקיע‪ ,‬בראש כל אדם‪ ,‬אינה עושה עמוד אלא תחתיהן‪,‬‬ ‫מהנץ החמה הבאה מן המזרח‪ ,‬ונוצצת עליהן‪ ,‬ובתחילת שבע שעות‪ ,‬שהחמה‬ ‫משחירין אותן הכתלים‪ ,‬לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו‪ ,‬ומיצל‬ ‫באמצע הרקיע בראש כל אדם‪ ,‬אינה עושה עמוד אלא תחתיהן‪ ,‬משחירין אותן‬ ‫חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת‪ ,‬מההיא שעתא נוטים צללי‬ ‫הכתלים‪ ,‬לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו‪ ,‬ומיצל חודו של שפת‬ ‫ערב‪ ,‬וקרוי ערב‪ ,‬ע”כ‪.22‬‬ ‫עוביו‪ ,‬על זקיפת הכותל‪ ,‬ומשחרת‪ ,‬מההיא שעתא נוטים צללי ערב‪ ,‬וקרוי ערב‪,‬‬ ‫וכן נראה גם מדברי המהרש”א ברכות (ו‪ ,):‬דאיתא בגמרא שם‪ ,‬ואמר רבי חלבו‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫אמר רב הונא‪ ,‬לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה‪ ,‬שהרי אליהו לא נענה אלא‬ ‫ומבואר דמיד אחר חצות היום‪ ,‬כבר בתחילת שעה שביעית‪ ,‬נחשב זמן המחנה‪,‬‬ ‫בתפלת המנחה‪ ,‬שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ולא רק בשש ומחצה‪ ,‬והא דמקריבין בשש ומחצה‪ ,‬עיין שם בגמרא‪ ,‬שזה משום‬ ‫שכותלי דבית המקדש‪ ,‬בשש ומחצה משחרי‪ ,‬משום דלא מכווני טובא‪( ,‬פירש‬ ‫‪ 11‬אונקלוס אבע”ז בעה”ט וכלי יקר‪.‬‬ ‫רש”י‪ ,‬לא הוו זקופים בצמצום‪ ,‬ולפי שהחומה היתה רחבה מלמטה‪ ,‬והולכת‬ ‫‪ 22‬ודלא כמו שמשמע בגמ’ תענית (כ”ט‪ ,).‬דצלילי ערב היינו סוף היום‪ ,‬אלא‬ ‫ומתקצרת ועולה‪ ,‬ולפיכך אין חודו של שפת עוביו למעלה‪ ,‬מיצל על זקיפתו‬ ‫כמבואר בפסחים ריש פרק תמיד נשחט‪( ,‬בבלי וירושלמי)‪ ,‬שזה אחר ו’ שעות‪,‬‬ ‫להשחירו‪ ,‬עד שתימשך חמה למערב)‪ ,‬או שרק אברהם היה בקי‪ ,‬או משום‬ ‫ועי’ רש”י פסחים שם‪.‬‬ ‫צלו נוטה למזרח‪ ,‬חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע‪ ,‬ואין צל נוטה‪,‬‬ ‫דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו‪ ,‬או משום דזקן ויושב בישיבה הוה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אלא צל כל אדם תחתיו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ועל כל פנים מבואר דהתחלת זמן הקרבת תמיד של בין הערבים‪ ,‬וממילא גם‬ ‫וכתב על זה בגליון הש”ס‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬דהיינו מחצי שבע‪ ,‬וכן כתב רש”י (ט‪,):‬‬ ‫תפילת המנחה‪ ,‬הוא מיד בתחילת שש‪.‬‬ ‫ד”ה מנחה גדולה‪ ,‬וצ”ע מסוגיא דיומא (כ”ח‪ ,):‬ורש”י לקמן (צ”ג‪ ,):‬ד”ה ט”ו מילין‪,‬‬ ‫וכן מבואר בפסחים (ה‪ ,).‬דאיתא התם‪ ,‬רבא אמר (מהיכן ילפינן שחמץ אסור‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫משעה שישית ולמעלה)‪ ,‬מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי‪ ,‬לא תשחט הפסח‪,‬‬ ‫והיינו דשם מבואר דעיקר הזמן הוא משעה שישית ולא משש ומחצה‪ ,‬וצריך‬ ‫ועדיין חמץ קיים‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע‪,‬‬ ‫ביאור‪.‬‬ ‫שהוא בין הערבים‪ ,‬שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה‪ ,‬והכי אמרינן בפרק אמר להן‬ ‫הממונה‪ ,‬צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי‪ ,‬דהיינו מחצות ואילך‪ ,‬וגמרינן מינה‪,‬‬ ‫ד‬ ‫דשחיטת התמיד מתחלת שבע‪ ,‬וקשיא לן התם מתניתין דתמיד נשחט בשש‬ ‫ובהכרח צריך לומר דזמן הקרבת הקרבן אינו לפי שעה מסוימת‪ ,‬שש שעות‪,‬‬ ‫שעות ומחצה‪ ,‬ומשני לן שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני‪ ,‬רחבין תחתיהן‬ ‫או שש ומחצה‪ ,‬אלא זמנו הוא בין הערבים‪ ,‬והיינו משינטו צלילי ערב‪.33‬‬ ‫מאד‪ ,‬ולא משתחרי עד שש ומחצה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הרי מבואר דזמן התמיד של בין הערבים‪ ,‬הוא משעה שישית‪ ,‬ולא משש‬ ‫והנה זמן צלילי ערב‪ ,‬בעצם מתחיל מיד אחר שש שעות‪ ,‬אך מכיון שאין אנו‬ ‫ומחצה‪ ,‬רק שתיקנו שלא יקריבו אלא משש ומחצה‪.‬‬ ‫בקיאין‪ ,‬או משום כותלי העזרה‪ ,‬קבעו חז”ל שזמן ינטו צלילי ערב הוא משש‬ ‫ומחצה‪ ,‬אבל זמנו בעצם הוא מיד אחר שש‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ובעצם זו היא קושיית רבי עקיבא אייגר בגליון הש”ס פסחים (נ”ח‪ ,).‬דאיתא‬ ‫התם‪ ,‬אלא אמר רבא‪ ,‬מצותו דתמיד משינטו צללי ערב‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬דאמר קרא‬ ‫‪ 33‬ואפשר שזהו כוונת הגרעק”א‪ ,‬דהרי ביארנו במק”א‪ ,‬דכוונת הגרעק”א במש”כ‬ ‫בין הערבים‪ ,‬מעידנא דמתחיל שמשא למערב‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬אלא אמר רבא וכו’‬ ‫צ”ע בגלהש”ס‪ ,‬הוא שכאן צריך להפסיק ולעיין‪ ,‬שאין זה כפשוטו‪ ,‬וכעין מש”כ‬ ‫דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות‪ ,‬דהיינו מכי ינטו צללי ערב דהיינו‬ ‫רש”י כלומר‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מחצי שבע ואילך‪ ,‬שהחמה נוטה למערב והצל למזרח‪ ,‬כשאדם עומד כנגד החמה‪,‬‬ ‫אכן נראה‪ ,‬דמה שכתב שנשבע בברית‪ ,‬אין זה שבועה בברית עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫ששם ידו משום שנשבע בברית עצמו‪.‬‬ ‫שנשבע בנקיטת חפץ‪ ,‬וכעין שבועה דאורייתא דבעי נקיטת חפץ‪ ,‬וכדין המשובע‬ ‫אכן עיין באבן עזרא‪ ,‬שמיאן בפירוש זה‪ ,‬ופירש באופן אחר‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬שים‬ ‫מפי אחרים‪( ,‬עיין במסכת שבועות)‪.33‬‬ ‫נא ידך תחת ירכי‪ ,‬יש אומר רמז למילה‪ ,‬ואילו היה כן היה נשבע בברית המילה‪,‬‬ ‫והנה עיין בגמרא שבועות (ל”ח‪( ,):‬הובא במזרחי)‪ ,‬שגם שבועה בנקיטת חפץ‬ ‫ולא בשם‪ ,‬והקרוב אלי שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי‬ ‫צריכה שבועה בשם‪ ,‬דאמרינן התם‪ ,‬היכי משבעינן ליה (בנקיטת חפץ)‪ ,‬משביעין‬ ‫שהוא ברשותו‪ ,‬והטעם אם אתה ברשותי‪ .‬שים נא ידך תחת ירכי‪ ,‬והאדון יושב‬ ‫אותו בשבועה האמורה בתורה‪ ,‬דכתיב ואשביעך בה’ אלהי השמים וכו’ שמע‬ ‫והירך על היד‪ ,‬כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך‪ ,‬וזה המשפט עדיין‬ ‫מיניה שהנשבע וספר בידו או תפלין בידו לא סגי בלתי שם המיוחד או כנויו‪,‬‬ ‫בארץ הודו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫והיינו שאין לומר שנשבע בברית‪ ,‬דאם כן לא היה צריך לומר ואשביעך בה’‪,‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אף אם השביעו בנקיטת חפץ (במילה)‪ ,‬מכל מקום אכתי היה בשם‪,‬‬ ‫אלא השימת יד אינו אלא סימן שהוא תחת רשותו‪ ,‬ואינו חלק מעצם השבועה‪.‬‬ ‫דהיינו שהיה צריך להזכיר את השם‪ ,‬ושפיר יש לפרש מה שכתוב ואשביעך בשם‬ ‫וכן פירש ברד”ק‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬שים נא ידך‪ ,‬אמרו כי מנהג היה באותו הימים‬ ‫גם בשבועה זו שנקט במילה‪ ,‬שעדיין הזכיר את השם‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫לאדם שמצוה אחר‪ ,‬שמשים ידו תחת ירכו לקיים הדבר‪ ,‬כי כמו שהיד ברשותו‬ ‫ונראה שזה מה שתירגם אונקלוס‪ ,‬שהשביעו במימרא דה’‪ ,‬דהיינו שהזכיר השם‬ ‫תחת ירכו‪ ,‬כן יהיה הוא ברשותו לקיים דבר‪ ,‬והיה מנהג זה חזק ביניהם לקיים כל‬ ‫בשבועה זו‪ ,‬אף שהשבועה הייתה בנקיטת חפץ‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫דבר כמו ברית שכורת אדם עם חברו וכן אמר יעקב אבינו ליוסף כשרצה לצוותו‬ ‫על קבורתו‪ ,‬ויש מפרשים שהשביעו במצות מילה‪ ,‬ואם כן היה לו לומר ואשביעך‬ ‫***‬ ‫במצוה זו והוא אמר ואשביעך בה’ אלהי השמים‪ ,‬ע”כ‪.11‬‬ ‫ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וגו’‪( ,‬כ”ד י’)‪.‬‬ ‫והיינו כנזכר‪ ,‬שאין שבועה זו בברית‪ ,‬אלא לסימן שהעבד תחת רשותו‪.22‬‬ ‫ולכאורה צריך ביאור‪ ,‬מאי קא משמע לן בזה שלקח עשרה גמלים‪ ,‬ומה הנפקא‬ ‫והנה לפירוש רש”י‪ ,‬קשה מה שכתוב ואשביעך בה’ וגו’‪ ,‬דהרי לא השביעו בשם‬ ‫מינה בזה‪.‬‬ ‫השם‪ ,‬אלא במילה‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה כתוב וכל טוב אדניו בידו‪ ,‬ופירש רש”י וכל טוב אדניו בידו‪ ,‬שטר‬ ‫מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו‪ ,‬כדי שיקפצו לשלוח לו בתם‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪ 11‬ועי’ גם בחזקוני‪.‬‬ ‫ובפשטות היה נראה שמפרש תיבת בידו‪ ,‬שפירושו ברשותו‪ ,‬דהיינו שהשטר‬ ‫‪ 22‬ועי’ בגו”א‪ ,‬שגם ביאר שבעצם היה אז המנהג לשום יד תחת ירך אדוניו‪ ,‬רק‬ ‫מתנה של יצחק היה ברשותו של אליעזר‪( ,‬וכעין מה שפירש בפרשת חוקת‬ ‫שכאן אברהם לא היה צריך בזה‪ ,‬ומש”ה פי’ רש”י שזה מטעם נקיטת חפץ‪ ,‬וז”ל‪ ,‬אך‬ ‫ק’ מיעקב שהשביע ליוסף נמי תחת יריכו‪ ,‬ושם לא שייך הני טעמא וכו’ ונ”ל דודאי‬ ‫אהא דכתיב ויקח את כל ארצו מידו‪ ,‬ופירש‪ ,‬מידו‪ ,‬מרשותו)‪ ,‬והשתא היה לו מה‬ ‫מנהג באותו זמן להיות נשבע כך‪ ,‬לשום היד תחת הירך של מי שהוא נשבע לו‪,‬‬ ‫להראות כדי שיקפצו וכו’‪.‬‬ ‫כמש”כ האבע”ז וכו’ ולפיכך גבי יעקב הוצרך להשביעו כפי מנהג האומות‪ ,‬כדי שלא‬ ‫אכן זה אינו‪ ,‬דעיין בשפתי חכמים שביאר שבידו פירושו שהשטר היה בידו של‬ ‫יאמר פרעה אביך אשר השביעך להעלותו לארץ כנען‪ ,‬לא השביעך כפי הדת‪ ,‬ואין‬ ‫יצחק‪ ,‬ובידו פירושו בידו ממש‪ ,‬וכן הביא בשם המזרחי‪ ,‬שפירש כן‪ ,‬שהשטר היה‬ ‫כאן שבועה‪ ,‬ולפיכך השביע אותו כפי המנהג‪ ,‬וכאן שהוצרך לתת טעם מפני מצות‬ ‫המילה‪ ,‬לפי שקשה לרש”י דמה לאברהם כפי מנהג האומות‪ ,‬היה לו להשביעו‬ ‫בידו של יצחק‪ ,‬ולא ביד אליעזר‪ ,‬דאי לאו הכי קשה‪ ,‬האיך הפקיד אברהם את כל‬ ‫בנק”ח‪ ,‬ותי’ שיש כאן נמי המילה‪ ,‬שהיא נק”ח שהיה משביעו בה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אשר לו ביד העבד‪ ,‬אלא וודאי שהשטר היה בידו של יצחק‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ועיי”ש מש”כ על מה שלא נשבע אליעזר במילה שלו‪ ,‬משום שאין לקיחת חפץ‬ ‫דבר שהוא גופו‪ ,‬ולפיכך נשבע במילה של אברהם‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬וזה דלא כהג”ה ברש”י‬ ‫‪ 33‬ועי’ מש”כ בליקוטי נ”י פר’ ויחי באורך‪.‬‬ ‫שמילת אברהם קדמה למילת עבדיו‪ ,‬ולכאו’ י”ל כהרמב”ן‪ ,‬עי’ מש”כ בפר’ לך לך‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫הנה עיין בזוהר בפרשה זו (קכ”ז‪ ,):‬שביאר למה אברהם רצה דווקא את מערת‬ ‫והנה לגבי התפילות מצינו בזה פלוגתא בגמרא‪ ,‬מי תיקנום‪ ,‬עיין בגמרא ברכות‬ ‫המכפלה‪ ,‬משום שהיה מתפלל שם כל יום ויום‪ ,‬שהיה יוצא עד שדה זו‪ ,‬שהיה‬ ‫שם‪ ,‬דרבי יוסי ב”ר חנינא אמר תפילות אבות תיקנום‪ ,‬ורבי יהושע בן לוי אמר‬ ‫עולה שם ריחות עליונות וכו’‪ ,‬ושם התפלל‪ ,‬עיין שם‪.55‬‬ ‫תפילות כנגד תמידים תיקנום‪ ,‬ועיין שם דתניא כוותיה דתרוויהו‪.‬‬ ‫ומבואר שמקום תפילת אברהם אבינו הייתה בשדה זו של מערת המכפלה‪.‬‬ ‫והנה נראה דהנפקא מינה בין שתי שיטות אלו‪ ,‬הוא‪ ,‬מתי מתחיל זמן תפילה זו‪,‬‬ ‫ועיין במקדש מלך שם‪ ,‬שהקשה‪ ,‬זה הפך ממה שכתב הזוהר בפרשת בא‪ ,‬שרק‬ ‫האם הוא מיד אחר שש שעות‪ ,‬או דאין זה אלא אחר שש ומחצה‪.‬‬ ‫יצחק התפלל שם‪ ,‬ולא אברהם‪ ,‬מפני שאברהם כבר קבע מקום לתפלתו‪ ,‬ולא‬ ‫רצה לשנותו‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬דאי אמרינן שתפילות אבות תיקנום‪ ,‬ויצחק תיקן תפילת מנחה‪ ,‬הרי זה‬ ‫והיינו דבזוהר הקדוש פרשת בא (ח”ב ל”ט‪ ,):‬איתא שהשדה שיצחק התפלל‬ ‫היה לפנות ערב מיד‪ ,‬והיינו כשינטו צללי ערב‪ ,‬שזה מיד אחר שש‪.‬‬ ‫בה היא השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת‪ ,‬והיינו שפירש שלשוח בשדה‪ ,‬היינו‬ ‫אכן אי אמרינן שתפילות כנגד תמידים תיקנום‪ ,‬אין הכי נמי דזמן תמיד של‬ ‫בשדה הידוע‪ ,‬וזה השדה אשר קנה אברהם סמוך למערה‪.66‬‬ ‫בין הערבים הוא מיד אחר חצות‪ ,‬אך מכיון שחז”ל קבעו שאין אנו בקיאים‪ ,‬לכן‬ ‫יש להקריב תמיד של בין הערבים רק משש ומחצה‪ ,‬אם כן כשקבעו את תפילת‬ ‫‪ 55‬וז”ל‪ ,‬ר”א אמר בשעתא דעאל אברהם במערתא היך עאל‪ ,‬בגין דהוה רהיט‬ ‫המנחה כנגד התמיד של בין הערבים‪ ,‬לא קבעוהו אלא משש ומחצה ומעלה‪ ,‬שאז‬ ‫אבתריה וכו’ תו‪ ,‬בגין דאיהו צלי כל יומא ויומא‪ ,‬והוה נפיק עד ההוא חקל‪ ,‬דהוה‬ ‫למעשה זה הוא זמן הקרבת התמיד‪ ,‬ודו”ק‪.44‬‬ ‫סליק ריחין עלאין‪ ,‬וחמא נהורא דנפיק מגו מערתא‪ ,‬וצלי‪ ,‬ותמן מליל עמיה קוב”ה‪,‬‬ ‫ובג”כ בעא ליה‪ ,‬דתאובתיה הוה בההוא אתר תדיר‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪ 66‬וז”ל הזוה”ק‪ ,‬וכי מניין הוה ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה’‪ ,‬אלא תרין מלין אינון‪,‬‬ ‫‪ 44‬ונראה‪ ,‬בזה פליגי המג”א והפר”ח סי’ רל”ג‪ ,‬האם יש אפשרות להתפלל מנחה מיד‬ ‫וכלא הוא חד‪ ,‬דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב‪ ,‬וכי לא הוה ליה ביתא או‬ ‫אחר חצות‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה טעם של שלשלת עצמו הוא שלוש תנועות‪ ,66‬ואם כן יש לומר שטעם זה‬ ‫אך לפי זה‪ ,‬שבידו היינו בידו של יצחק ממש‪ ,‬צריך ביאור‪ ,‬איך זה יועיל לאליעזר‬ ‫‪77‬‬ ‫בא לרמז שבתיבה זו (ויאמר) מרומז שלושה דברים ‪.‬‬ ‫שיקפצו לתת אשה ליצחק‪ ,‬הרי השטר לא היה בידו של אליעזר‪ ,‬והאיך ידעו‬ ‫וביאור הדבר הוא‪ ,‬דהנה אמירה האמורה כאן‪ ,‬בפשטות היינו תפילה‪ ,‬פירוש‬ ‫שיצחק קיבל את כל מה ששייך לאברהם‪.44‬‬ ‫שאליעזר התפלל אל הקב”ה‪ ,‬ואם כן יש לומר שהשלשלת כאן בא להשמיענו‬ ‫אכן נראה‪ ,‬דמשום הכי כתוב שאליעזר לקח עשרה גמלים‪ ,‬שלא לקחם אלא‬ ‫שבאותה תפילה התפלל אליעזר על שלושה דברים‪.‬‬ ‫להודיע שאברהם כתב שטר מתנה ליצחק‪ ,‬ודייקא מפני שלא היה צריך לכולם זה‬ ‫וביאור הנך שלושה דברים‪ ,‬נראה‪ ,‬דהנה בהמשך הפרשה כתוב שאליעזר‬ ‫הסימן שנתן הכל מתנה ליצחק‪.‬‬ ‫נתן לרבקה שני דברים‪ ,‬שבעצם מרמזים על שלושה דברים‪ ,‬שנתן לה נזם זהב‬ ‫והנה מה שרמז דבר זה דייקא על ידי גמלים‪ ,‬נראה מפני שגמלים הם סימן‬ ‫בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם‪ ,‬ופירש רש”י בקע‪ ,‬רמז‬ ‫להסתפקות‪ ,‬שדרך הגמל הוא להסתפק במה שיש לו‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא לפום‬ ‫לשקלי ישראל‪ ,‬בקע לגלגלת‪ ,‬ושני צמידים‪ ,‬רמז לשני לוחות מצומדות‪ ,‬עשרה זהב‬ ‫שיחנא גמלא (עיין כתובות ס”ז‪ ,).‬דהיינו דלפי כמה שכח הסבל חזק כך מטעינים‬ ‫משקלם‪ ,‬רמז לעשרת הדברות שבהן‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫את הגמל‪.‬‬ ‫ומבואר שאליעזר‪ ,‬בנתינת שני דברים אלו‪ ,‬הנזם והצמידים‪ ,‬רמז לרבקה על‬ ‫שלושה דברים‪ ,‬חדא‪ ,‬על הקרבנות‪ ,‬ועוד רמז לה‪ ,‬שיש שני חלקים בתורה‪ ,‬כנגד‬ ‫וכן אמרו (עיין סנהדרין ק”ו‪ ,).‬דאמרי אינשי‪ ,‬גמלא‪ ,‬אזלא למיבעי קרני‪ ,‬אודני‬ ‫חלק הלוחות‪ ,‬שזה כנגד תורה שבכתב (חרת על הלחת)‪ ,‬וכנגד חלק הדברות שזה‬ ‫דהוו ליה‪ ,‬גזיזן מיניה‪ ,‬ע”כ‪ .‬והיינו שאם הגמל יבקש שיהיו לו קרנים‪ ,‬גם את אזניו‬ ‫כנגד תורה שבעל פה‪.88‬‬ ‫יחתכו לו‪ ,‬שזה רמז שצריך להסתפק במה שיש לו‪ ,‬ודבר זה נרמז בגמלים‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ויש לומר ששלוש נתינות אלו מרומזים בטעם השלשלת‪ ,‬דהיינו שאליעזר‬ ‫והיינו שעל ידי לקיחת הגמלים‪ ,‬רמז אליעזר שאף על פי שכל טוב אדניו בידו‪,‬‬ ‫התפלל שימצא זיווג ליצחק‪ ,‬שתהיה ראויה לו משלוש בחינות אלו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שיש לו שטר מתנה בידו ממש‪ ,‬מכל מקום הרי הוא מסתפק במה שיש לו‪ ,‬כגמל‬ ‫שאינו לוקח יותר ממה שצריך‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובאופן אחר יש לומר‪.‬‬ ‫***‬ ‫שטעם השלשלת בא לרמז על שלושה דברים‪ ,‬והיינו שבעצם בקשת אליעזר‬ ‫ויאמר ה’ אלקי אדני אברהם וגו’‪( ,‬כ”ד י”ב)‪.‬‬ ‫כלולה משלושה חלקים‪ ,‬דהיינו שביקש מרבקה שלושה דברים‪ ,‬א) שתתן לו‬ ‫הנה טעמי המקרא על תיבת ויאמר (שהתפלל אליעזר)‪ ,‬הינה טעם שלשלת‪,‬‬ ‫לשתות‪ ,‬ב) שתתן גם לאנשים שעימו לשתות‪ ,99‬ג) שגם לגמלים תתן‪ ,‬וכל זה נרמז‬ ‫וכבר אמרו חז”ל שטעמי המקרא באו לבאר טעמא דקרא‪ ,‬וכמו שדרשו הא‬ ‫בשלשלת‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫דכתיב ויבינו במקרא‪ ,‬שאלו טעמי המקרא‪ ,55‬וצריך ביאור מה בא לרמז כאן בטעם‬ ‫***‬ ‫השלשלת‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר בביאור השלושה דברים‪ ,‬שנרמז שאליעזר שהתפלל שימצא‬ ‫‪ 44‬ועי’ בכלי יקר‪ ,‬שפי’ וכל טוב אדוניו בידו‪ ,‬דקאי על מה שמצינו שלקח בידו‪,‬‬ ‫‪ 66‬וי”א ב’ ומחצה‪ ,‬ורובו ככולו‪.‬‬ ‫והיינו הנזם זהב בקע משקלו‪ ,‬ושני צמידים עשרה זהב משקלם‪ ,‬והיו ביד אליעזר‬ ‫‪ 77‬ועי’ מש”כ בפר’ וירא‪ ,‬ויתמהמה‪ ,‬ובפר’ וישב‪ ,‬וימאן‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬וקראם כל טוב אדניו‪ ,‬לפי שאברהם עשה מהם סימן על השקלים‪ ,‬ועל י’‬ ‫‪ 88‬עי’ מו”ק (כ”ו‪ ,).‬שהרואה ס”ת שנקרע קורע ב’ קריעות‪ ,‬א’ על הגויל‪ ,‬וא’ על‬ ‫הדברות שבב’ הלוחות‪ ,‬ואין טוב אלא תורה‪ ,‬ע”כ קראם כל טוב אדוניו‪ ,‬כי זהו הטובה‬ ‫הכתב‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬ועי’ מש”כ בזה בליקוטי נ”י תשפ”א‪ ,‬ופר’ נשא תשפ”ה‪.‬‬ ‫האמיתית לכך לא נאמר כל רכוש אדוניו‪ ,‬עיי”ש‪( .‬וי”ל גם על העבודה‪ ,‬ודו”ק)‪.‬‬ ‫‪ 99‬עי’ רש”י ד”ה גם אתה‪.‬‬ ‫‪ 55‬עי’ מגילה (ג‪ ,).‬ונדרים (ל”ז‪.).‬‬ ‫אכן אחר העקידה‪ ,‬שבא להר המוריה‪ ,‬שהוא מקום המקדש‪ ,‬ושם הקריב האיל‬ ‫והנה מבואר שם בזוהר שריח שדה זו‪ ,‬הוא ריח גן עדן‪ ,‬והשדה הייתה בחינת‬ ‫לקרבן‪ ,‬התחיל להתפלל שם כנגד התמידים‪ ,‬וכמו שתיקנו חז”ל‪ ,‬שהרי אמרו שאברהם‬ ‫גן עדן‪ ,‬עיין שם דמפרש מזה מהיכן ידע יצחק (כשבא לקבל הברכות) שריח בנו‬ ‫קיים כל התורה לפני שניתנה‪ ,‬אם כן שייך אף דבר זה‪ ,‬שהתפלל כנגד התמידים‪,‬‬ ‫הוא כריח השדה‪ ,‬שזה ריח גן עדן‪ ,‬מפני שהיכר ריח זה מן המערה והשדה ששם‬ ‫ולא משום שתיקנו האבות‪( ,‬ואפשר שאז גם התפלל דייקא בזמן הקרבנות)‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫יש ריח גן עדן‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ומבואר שהשדה שיצחק התפלל בה‪ ,‬היה בחינת גן עדן‪.‬‬ ‫ח‬ ‫והנה עיין שם בזוהר שהקשה אמאי אברהם אבינו לא התפלל בשדה זו‪( ,‬אלא‬ ‫ונראה דיש לבאר כעין זה לגבי תפילת המנחה‪ ,‬דגם בתפילת המנחה ישנו לשתי‬ ‫בהר המוריה)‪ ,‬ומתרץ שמכיון שכבר קבע מקום אחר לתפילתו לפני שקנה שדה‬ ‫בחינות אלו‪ ,‬דיש בחינה שהתפילה הוא מצד מה שיצחק תיקן‪ ,‬ויש בחינה מצד מה‬ ‫זו‪ ,‬המשיך להתפלל שם‪ ,‬וגם שם (בהר המוריה) יש ריח גן עדן‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫שתפילה זו היא כנגד התמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫ומבואר שם שאברהם לא התפלל בשדה זו‪ ,‬אלא במקום אחר‪.‬‬ ‫והנה לפי זה יש לבאר הנך שתי שיטות מתי התפלל יצחק תפילתו‪ ,‬פירוש מתי‬ ‫וצריך ביאור דמשמע שיש כאן סתירה‪ ,‬היכן היה אברהם אבינו מתפלל‪.‬‬ ‫הוא לפנות ערב‪ ,‬האם היה סמוך לשקיעה‪ ,‬או מיד אחר חצות‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬דאם נאמר שיצחק התפלל כנגד הקרבנות‪ ,‬אם כן יש לומר שהתפלל מיד‬ ‫ז‬ ‫כשנטו צלילי ערב‪ ,‬ולפנות ערב‪ ,‬היינו בזמן שראוי להקרבת הקרבנות‪.88‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דבעצם התפילה יש שני דינים‪( ,‬כמבואר לעיל)‪ ,‬שיש בחינת תפילה‬ ‫אך אם נאמר שיצחק התפלל מדין מה שהאבות תיקנום‪ ,‬אם כן יש לומר גם‬ ‫שהאבות תיקנום‪ ,‬ויש בחינה שהתפילה נתקנה כנגד התמידים‪ ,‬ונראה שבזמן‬ ‫שהתפלל לפנות ערב ממש‪ ,‬דהרי תפילה זו‪ ,‬אינה מדין מה שהיא כנגד הקרבנות‪,‬‬ ‫האבות היה שייך שתי בחינות אלו‪.77‬‬ ‫שזמנו הוא עד פלג המנחה‪ ,‬אלא מצד מה שהאבות תיקנו‪ ,‬ואז מיד אחר מה‬ ‫ולפי זה יש ליישב דברי הזוהר‪ ,‬דבתחילה התפלל אברהם תפילת שחרית‪ ,‬כמו‬ ‫שתיקן אברהם‪ ,‬דהיינו שזמן המנחה הוא מחצות היום ועד שקיעת החמה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שתקין אברהם עצמו‪ ,‬והיינו מצד שתפילות אבות תיקנום‪ ,‬ומקום תפילה זו היה‬ ‫וכעין מה שמצינו שמצד אחד פסק הרמב”ם דתפילת המנחה הוא עד פלג‬ ‫בשדה שאצל המערה‪ ,‬דשם היה בחינת גן עדן‪.‬‬ ‫המנחה‪ ,‬ומכל מקום כתב שאפשר להתפלל עד השקיעה‪ ,‬וזה לשונו‪( ,‬הלכות‬ ‫תפילה פרק ג’ הלכה ד’)‪ ,‬הא למדת שזמן מנחה גדולה‪ ,‬משש שעות ומחצה עד‬ ‫מקום אחר להתפלל‪ ,‬אלא אותה השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה‪ ,‬דכתיב‬ ‫תשע שעות ומחצה‪ ,‬וזמן מנחה קטנה‪ ,‬מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום‬ ‫השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת‪ ,‬ובשעתא דהוה יצחק עאל גביה‪ ,‬חמא שכינתא‬ ‫שעה ורביע‪ ,‬ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬וסליק ריחין עלאין קדישין‪ ,‬ובגיני כך הוה מצלי תמן‪ ,‬וקבעיה לצלותיה וכו’‬ ‫וג”ע דעאל עמיה וברכיה‪ ,‬ובג”כ לא תלה מלה בלבושין‪ ,‬אלא ביעקב ממש‪ ,‬דחמא‬ ‫ונראה לבאר כמו שנתבאר לעיל‪ ,‬דיש שני דינים בתפילה‪ ,‬חדא הוא מדין‬ ‫דביה הוה תליא מלה וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הקרבנות‪ ,‬וזמן תפילה זו הוא עד שעה ורביע קודם הלילה‪ ,‬שזה פלג המנחה‪ ,‬ועוד‬ ‫‪ 77‬ולא מיבעי לשיטת הרמב”ם‪ ,‬שגם בזה”ז ישנו לשניהם‪ ,‬שהרי בהל’ תפילה כת’‬ ‫דין יש מצד מה שאבות תיקנום‪ ,‬וזמנו הוא עד שתשקע החמה‪ ,‬וזה שייך גם אחר‬ ‫דעיקר התפילה היא כנגד הקרבנות‪ ,‬אך בהל’ מלכים הזכיר גם מה שהאבות תיקנו‬ ‫זמן התמיד של בין הערבים‪ ,‬והיינו כל זמן שזה יום‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫התפילות‪ ,‬א”כ י”ל שעיקר התפילה היא בזמן הקרבת הקרבנות‪ ,‬אבל יש גם דין‬ ‫תפילה בזמן שהאבות תיקנו התפילות‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬אם התפלל מדין תקנת האבות שפיר התפלל עד סמוך לשקיעת‬ ‫וכמו שנתבאר במק”א‪ ,‬דאף לפי ר”י שתפילת השחר עד ד’ שעות‪ ,‬וכן פסק הרמב”ם‪,‬‬ ‫החמה‪ ,‬שזה לפנות ערב‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫מ”מ פסק שתפילת שחרית אפשר להתפלל עד חצות‪ ,‬רק שאין לו שכר תפילה‬ ‫בזמנו‪ ,‬וביארנו שהנה זמן שחרית של האבות הוא עד חצות‪ ,‬ורק מה שכנגד‬ ‫‪ 88‬ואפשר שהוא היה יכול להתפלל מיד אחר שש‪ ,‬מכיון שידע‪ ,‬ועי’‪.‬‬ ‫הקרבנות הוא עד ד’ שעות‪ ,‬ומדין אבות תיקנום הוא עד חצות‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה צריך ביאור מהיכן הבין אברהם מדברי אליעזר שהתכוין על עצמו‪ ,‬דתינח‬ ‫אשה ליצחק שתהיה ראויה שיבנה ממנה עם ישראל‪.‬‬ ‫כשתיבה זו כתובה בתורה‪ ,‬שפיר יש לומר שבא לרמז שהתכוין על עצמו‪ ,‬שהכתיב‬ ‫דהנה עיין ביבמות (ע”ט‪ ,).‬שבני ישראל הם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים‪,‬‬ ‫אלי הוא חסר אות וא”ו‪ ,‬ולא כתוב אולי‪ ,‬אבל כשאברהם שמע את דבריו‪ ,‬היכן נרמז‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫בזה שהתכוין על עצמו‪.‬‬ ‫ויש לומר שזה גם נרמז בטעם השלשלת שעל תיבת ויאמר‪.‬‬ ‫ומבואר שבתפילת ויאמר ביקש על השלושה ענינים שרצה למצוא באשה‬ ‫והנה עיין מה שכתב בקול אליהו בשם הגר”א‪ ,‬לתרץ קושיה זו‪ ,‬שביאר שבלשון‬ ‫הראויה ליצחק‪ ,‬והם עצמם כל אחד מהם מרמז על שלושה דברים‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫הקודש יש שני שמות נרדפים שמשמשים לומר דבר המסופק‪ ,‬האחד ‘פן’‪ ,‬והשני‬ ‫‘אולי’‪ ,‬והנפקא מינה ביניהם הוא‪ ,‬דכשאינו חפץ שהספק יתקיים אומר ‘פן’‪ ,‬אך אם‬ ‫***‬ ‫ויאמר אלי ה’ אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו וגו’‪( ,‬כ”ד מ’)‪.‬‬ ‫חפץ הוא שהספק יתקיים אומר ‘אולי’‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫הנה טעמי המקרא שעל תיבת אלי‪ ,‬היא אתנחתא‪ ,‬ומשמע שאלי הוא דיבור‬ ‫ולפי זה מבואר איך הבין אברהם רק מזה שאמר לאדוניו אלי לא תלך האשה‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫אחרי‪ ,‬שהתכוין לעצמו‪ ,‬דהרי לא אמר ‘פן’‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה כאן סיפר אליעזר עבד אברהם‪ ,‬איך התגלגל הדבר עד אשר קידש‬ ‫את רבקה לבן אדוניו‪ ,‬ובדבריו כלול שסיפר איך שאמר לאדוניו אלי לא תלך האשה‬ ‫ונראה דאברהם רצה להודיע לאליעזר על דבר זה‪ ,‬ומשום הכי קאמר ויאמר‬ ‫אחרי‪ ,‬ומה שענה לו אדוניו שה’ ישלח מלאכו ויצליח דרכו וכו’‪.‬‬ ‫(אברהם) אלי‪ ,‬פירוש שאברהם אמר לו שהבין ממה שאמר בלשון אולי‪ ,‬שמתכוין‬ ‫והנה על מה שאמר אליעזר אלי לא תלך האשה‪ ,‬דרשו חז”ל (הובא ברש”י)‪ ,‬אלי‬ ‫לעצמו‪‘ ,‬אלי’‪ ,‬שפירוש אולי חסר אות וא”ו‪ ,‬ומשום הכי טעמו באתנחתא‪ ,‬כדי לרמז‬ ‫כתיב‪ ,‬בת היתה לו לאליעזר‪ ,‬והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו‬ ‫על דבר זה‪ ,‬שאברהם הבין מדבריו מה שאמר‪ ,‬ומשום הכי הוכיחו‪ ,‬אמר לו שהוא‬ ‫להשיאו בתו‪ ,‬אמר לו אברהם‪ ,‬בני ברוך ואתה ארור‪ ,‬ואין ארור מדבק בברוך‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ברוך וכו’ ואין ארור מתדבק בברוך‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ומבואר שאברהם הבין מתוך דברי העבד שהתכוין על עצמו‪.‬‬