gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

להבות אש - קרעטשניף · Lahavos Aish - Kretchnif — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫|||||||||||||||||||‬ ‫@@‬ ‫@‬ ‫)‬ ‫צבי ואתרעי בן ומסר לן אורייתא‬ ‫דש מ י א‬ ‫גליון‬ ‫ב ס י ע ת א‬ ‫@@@‬ ‫להבות‬ ‫אש‬ ‫צדיק כתמר יפרח כאר"ז בלבנון ישגה‬ ‫כי יש"ר דבר ה' וכל מעשהו באמונה‬ ‫תורות עובדות והנהגות מרבוה"ק זיע"א‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫יו"ל ע"י מערכתתורת אשדחסידי‬ ‫קרעטשניף סיגעט‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫|||||||||||||||||||‬ ‫@@@‬ ‫)‬ ‫@‬ ‫@ @‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון תורת אש‬ ‫להוצאת והפצת תורת רבוה"ק‬ ‫מקרעטשניף סיגעט‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שנת ה'תשפ"ז‬ ‫גליון שט"ו ‪ -‬שנה ח'‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫להשיג את הגליון באימעיל‬ ‫נא לשלוח בקשה אל‬ ‫‪m@torasesh.com‬‬ ‫להארות הערות ותרומות נא להתקשר‬ ‫‪347.291.1133‬‬ ‫מי שיש לו חידושי תורה‪ ,‬כתבים או‬ ‫לא יצאו עדיין‬ ‫טעיפס מרבוה"ק זיע"א ש‬ ‫לאור נא לפנות למערכת‪ ,‬ותשוחח"ל‪.‬‬ ‫)‬ ‫מערכת קולקרעטשניף‬ ‫בחצרות קדשינו ובצל הקודש‪ ,‬דברות קודש‪,‬‬ ‫מהנעשה והנשמע‬ ‫הודעות‪ ,‬זמנים‪ ,‬ושמחות אנ״ש‪.‬‬ ‫חוץ לארץ‪605- 477-7455:‬‬ ‫‪077‬‬‫ארה״ק‪- 26- 12- 799:‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫ג‬ ‫אמרות אש‬ ‫פניה דקה מן הדקה להטיל דופי‬ ‫אואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם‬ ‫במעשיהם‪.‬‬ ‫בכל )בראשית כד‪ ,‬א(‪ .‬ואיתא בגמ' )חגיגה יב‪(:‬‬ ‫שבבחי' 'יום' יכונו ימי עוה"ב‪ ,‬וכן איתא‬ ‫אך אאע"ה כיון שהגיע לבחי' הגדולה הזאת‬ ‫במדרש )בראשית רבה נט‪ ,‬ו( בא בימים בפילון‬ ‫של בימים‪ ,‬דהוא בחי' עוה"ב‪ ,‬ועולמך‬ ‫מפולש לחיי עולם הבא‪ ,‬ובזוה"ק )ח"א קכט‪(.‬‬ ‫תראה בחייך‪ ,‬אז 'וה' ברך את אברהם בכל'‬ ‫בא בימים ביומין עילאין‪ ,‬עכ"פ המבואר‬ ‫בבחי' 'כל'‪ ,‬שירמוז על שלימות המעשה‪ ,‬כי‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה זכה לחיי עוה"ב כבר‬ ‫מי שמגיע למדריגה הזאת אזי כל מעשיו‬ ‫בעולם הזה‪.‬‬ ‫נתעלים לעילא‪ ,‬כי אפילו כל מה שעושה‬ ‫ורואה העליות שנתעלה בתורותיו‬ ‫'וה' ברך את אברהם בכל' בהקדם לבאר‬ ‫ובתפילותיו לא נתפעל מזה‪ ,‬כי הוא בעצמו‬ ‫הכתוב )קהלת ז‪ ,‬כ( כי אדם אין צדיק בארץ‬ ‫כבר כמו בעוה"ב‪ ,‬ושם אין שום התפעלות‬ ‫אשר לא יחטא‪ ,‬ופירש האלשיך הק' שם כי‬ ‫רק התבטלות‪.‬‬ ‫הלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב‪,‬‬ ‫ואפילו בטוב לא יחטא באיזו פנייה בלתי‬ ‫טובה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ‬ ‫ואפשר להוסיף נופך בדבריו הק' שכל זמן‬ ‫וגו' )בראשית כד‪ ,‬ג(‪ .‬כאן כתיב אלוקי השמים‬ ‫שהצדיק 'בארץ'‪ ,‬גם במעשיו הטובים א"א‬ ‫ואלוקי הארץ ולהלן כתיב )שם כד‪ ,‬ז( ה'‬ ‫שלא 'יחטא'‪ ,‬שלא ימצא איזה חסרון‬ ‫אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי וגו'‪,‬‬ ‫במעשיו‪ ,‬הן משום שאמרו לפרש בפסוק זה‬ ‫וכתיב רק אלוקי השמים‪ ,‬וכבר עמד רש"י‬ ‫אשר אי אפשר לאדם לבוא לידי שלימות‬ ‫הק' על זה לבאר 'ולא אמר ואלקי הארץ‪,‬‬ ‫כלפי הבויתב"ש‪ ,‬והן משום שהצדיקים‬ ‫ולמעלה אמר )פסוק ג( ואשביעך בה' אלקי‬ ‫מפשפשים תמיד במעשיהם למצוא בהם‬ ‫השמים ואלקי הארץ‪ ,‬אמר לו עכשיו הוא‬ ‫איזה חסרון‪ ,‬וכמו שפי' הרבי ר' אלימלך‬ ‫אלקי השמים ואלקי הארץ‪ ,‬שהרגלתיו בפי‬ ‫מליזענסק זי"ע עה"פ )תהלים ה‪ ,‬יב( וישמחו‬ ‫הבריות‪ ,‬אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי‬ ‫כל חוסי בך לעולם ירננו‪ ,‬שהצדיקים תמיד‬ ‫השמים ולא אלקי הארץ‪ ,‬שלא היו באי‬ ‫מרננים אחר מעשיהם‪ ,‬ותמיד ימצאו איזה‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א מכי"ק תש"מ‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ד‬ ‫אברהם רק בדרך תפילה ותחנונים לפני‬ ‫עולם מכירים בו‪ ,‬ושמו לא היה רגיל בארץ‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואמר אלוקי השמים‪ ,‬שכן נקרא‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫שמו ית"ש כי אלקים בשמים ואתה על‬ ‫ולבאר יותר בהמשך לדברי רש"י הק'‪ ,‬דא"כ‬ ‫הארץ על כן יהיו דבריך מועטים )קהלת ה‪,‬‬ ‫כיון שאברהם אבינו ע"ה הרגילו בפי‬ ‫א(‪.‬‬ ‫הבריות‪ ,‬ומצא וסלל הדרך הנכונה ללבות‬ ‫בני אדם‪ ,‬לנטוע בהם אמונה באלוקי‬ ‫השמים‪ ,‬והיה צריך שיהיה המשך לעבודתו‬ ‫שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך )בראשית כד‪,‬‬ ‫הק'‪ ,‬ע"כ מוכרח כבר למצוא זיווג לבנו‬ ‫ג(‪ .‬ועי' ברש"י הק' הטעם 'לפי שהנשבע‬ ‫הקדוש יצחק אבינו ע"ה שיוכל להמשיך‬ ‫צריך שיטול בידו חפץ של מצוה‪ ,‬כגון ספר‬ ‫הדרך הקדוש הזה לדורי דורות‪ ,‬כי עד עתה‬ ‫תורה או תפילין‪ ,‬והמילה היתה מצוה‬ ‫אם לא בשביל ללמד ולהועיל ולהודיע שמו‬ ‫ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה‬ ‫ית' לכל באי עולם שיש מנהיג לבירה‪ ,‬מה‬ ‫חביבה עליו ונטלה'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וי"ל שדוקא‬ ‫תכלית יש בלהעמיד דורות‪ ,‬אך עתה כיון‬ ‫בשבועה זו של הזיווג היה רוצה להשביעו‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה כבר העמיד הדרך‬ ‫במילתו הקדושה‪ ,‬לרמז בזה ע"ד שאמרו‬ ‫בזה‪ ,‬ויש כבר תכלית בעולם‪ ,‬היה צריך‬ ‫)נדרים ח‪ (.‬מניין שנשבעין לקיים את המצוה‪,‬‬ ‫למצוא זיווג לבנו יצחק כדי שיוכל להמשיך‬ ‫שיהיה רק לשם מצוה ולא לשום תאוה‪,‬‬ ‫בדרך הקודש‪ ,‬כי זכה נעשה לו עזר )יבמות‬ ‫וכמו בועז נשבע )רות ג‪ ,‬יג( חי ה' שכבי עד‬ ‫סג(‪.‬‬ ‫בוקר‪ ,‬שאפילו שהוא הגואל רצה לקיים רק‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬וע"ז שבועת ה'‪.‬‬ ‫ולהלן אמר רק אלוקי השמים‪ ,‬שאז אמר‬ ‫ה‬ ‫נהרי אש‬ ‫וכעין זה איתא מה שאמר הרה"ק מרוזין‬ ‫עניני מערת המכפלה‬ ‫זי"ע בפרשתינו על הפסוק ותקח את‬ ‫אויתן לי את מערת המכפלה )בראשית כג‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫הצעיף ותתכס‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬לשון ותתפעל‪,‬‬ ‫הנה בפסוק 'ואל הבקר רץ אברהם'‪ ,‬איתא‬ ‫כמו ותקבר ותשבר‪ ,‬ואמר‪ ,‬שיש שלשה‬ ‫)ילקוט שמעוני וירא פב( שהבקר רץ עד‬ ‫פעמים שיש עסק מסביב לאדם‪ ,‬פעם אחת‬ ‫למערת המכפלה‪ ,‬ואז נתגלה המערה‬ ‫הוא בעת לידתו‪ ,‬שכל העיר מדברים שנולד‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬ויש להבין מה טעם נתגלה‬ ‫בן‪ ,‬ופעם אחת הוא בעת הנישואין‪ ,‬והפעם‬ ‫לו המערה בדוקא בזמן זה‪ ,‬ואמרתי לבאר‪,‬‬ ‫השלישית הוא בעת פטירתו‪ ,‬ואמר‪ ,‬שהנה‬ ‫כי הנה איתא שלכן החתן הוא בעצבות‪ ,‬כי‬ ‫כשהאדם נולד וכן בעת הקבורה אין לו שום‬ ‫מהות הנישואין הוא שיגיע עת שיצטרכו‬ ‫התפעלות ממה שנפעל סביבו‪ ,‬וכמו כן‬ ‫לעזוב את העולם‪ ,‬ולפי שהשי"ת רוצה‬ ‫צריך להיות בעת הנישואין‪ ,‬כמו בעת‬ ‫בקיום העולם‪ ,‬לכן יש לישא אשה כדי‬ ‫ותקבר ותשבר‪ ,‬וגם בזה רואים השייכות של‬ ‫שיהיה קיום העולם‪ ,‬ואף שאיהו לא חזי‬ ‫הנישואין למיתה‪.‬‬ ‫מזלא חזי‪ ,‬ולכן יש לחתן שברון לב‪,‬‬ ‫ויש לומר גם לגבי מיתת שרה‪ ,‬שמיתת‬ ‫שעכשיו הוא מרגיש שלא יחיה לעולם‪ ,‬ולכן‬ ‫שרה היה לאחר העקידה‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫יש לשמח החתן‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬בשובו מהר המוריה היה אברהם‬ ‫והנה כל עוד שלא נתבשר אברהם על לידת‬ ‫מהרהר ואומר‪ ,‬אילו היה בני שחוט כבר היה‬ ‫בנו‪ ,‬לא היה צריך לידע היכן הוא מערת‬ ‫הולך בלא בנים‪ ,‬היה לי להשיאו אשה‪,‬‬ ‫המכפלה‪ ,‬ורק כשהיה כי ביצחק יקרא לך‬ ‫מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬בשרו הקב"ה‬ ‫זרע‪ ,‬אז הראו לו את מערת המכפלה‪.‬‬ ‫שנולדה רבקה בת זוגו‪ ,‬ועכשיו כשעומדת‬ ‫וכענין זה יש עוד רמזים‪ ,‬שהנה איתא‬ ‫רבקה להכנס‪ ,‬ויהיה המשך הדורות‪ ,‬אז היה‬ ‫שכאשר יעקב ראה את רחל בכה‪ ,‬ופירש‬ ‫יכול להתקיים מיתת שרה‪.‬‬ ‫רש"י שבכה לפי שראה שלא יקבר עמה‪,‬‬ ‫והיינו שתיכף בשעת הזיווג חשב על‬ ‫הקבורה‪.‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א מיום ד' פרשת חיי שרה תשס"ב‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫ו‬ ‫ענין הבעלי מלאכה‪ ,‬שלקחו כסף מלא‪,‬‬ ‫איתא בזוה"ק )ח"א קכ"ח‪ (.‬שכאשר ביקש‬ ‫ועוד לדמות שהם עושים מעשה חסד‪ ,‬וכן‬ ‫אברהם אבינו לקבור את שרה במערת‬ ‫הוא סדר העולם‪.‬‬ ‫המכפלה‪ ,‬לא הסכימו לכך אדם הראשון‬ ‫ולכן בתחילה נאמר 'באזני בני חת'‪ ,‬אבל‬ ‫וחוה‪ ,‬ואמרו שזה בושה עבורם‪ ,‬שיכנס‬ ‫לאחר מכן כשביקש ממון‪ ,‬לא נאמר באזני‬ ‫אצלם מי שמעולם לא חטא‪ ,‬לפי שהם‬ ‫בני חת‪ ,‬שהוא רצה לעשות עצמו כאדם‬ ‫נכשלו בחטא‪ ,‬ואמר אברהם אבינו שהוא‬ ‫יפה‪ ,‬שהוא רצה לקחת ממון בלא שידעו‬ ‫יתקן את חטא אדם הראשון‪.‬‬ ‫שלקח‪ ,‬כדי שישאר כאדם יפה‪.‬‬ ‫ויש לפרש הענין‪ ,‬כי הנה בגמרא אמרו‬ ‫לוקחים ממון ומדמים שעושים חסד‬ ‫)גיטין נ"ו‪ (.‬שכאשר יצא רבי יוחנן בן זכאי‬ ‫למלך בעת החורבן‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אי מלכא אנא‬ ‫נתתיה לך וגו' )שם‪ ,‬יא(‪ .‬הנה דרך העולם‬ ‫עד השתא אמאי לא אתית לגבאי‪ ,‬ומהו‬ ‫הוא‪ ,‬שכאשר הוא עושה איזה ענין לחבירו‪,‬‬ ‫הענין ללמוד ענין זה‪ ,‬אלא שהנה לפעמים‬ ‫גם אם משלמים לו על הדבר‪ ,‬הרי הוא‬ ‫יש שהאדם נמצא בעת צרה ל"ע‪ ,‬והרי הוא‬ ‫רוצה שהשני ירגיש שעשה עמו טובה‪ ,‬על‬ ‫הולך לצדיק והצדיק פועל עבורו ישועה‪,‬‬ ‫אף התשלום‪ ,‬שמלבד הממון הרי הוא חפץ‬ ‫ואז הוא שוכח מכל הענין‪ ,‬ורק כעבור‬ ‫בגאוה‪ ,‬שעשה עמו הטובה‪ ,‬וכן היה כאן‪,‬‬ ‫כעשר שנים הוא נזכר‪ ,‬ומי שאינו זוכה‬ ‫שעל אף שאברהם אבינו אמר מיד 'בכסף‬ ‫לחשוב על כל דיבור אם יש לו לדברו‪ ,‬הרי‬ ‫מלא'‪ ,‬אעפ"כ ביקש עפרון להרגיש טוב‪,‬‬ ‫הוא אומר לו‪ ,‬עכשיו נזכרת‪ ,‬והלא לא ראינו‬ ‫שעשה טובה לאברהם‪.‬‬ ‫אותך כל השנים‪ ,‬ואמרתי שיש ללמוד‬ ‫הגמרא‪ ,‬לידע שכך מדבר גוי‪ ,‬למה באת רק‬ ‫עכשיו‪...‬‬ ‫זקני הק' היה אומר‪ ,‬שכאשר הוא מזמין‬ ‫בעל מלאכה‪ - ,‬אם עבור המקוה וכדומה‪,‬‬ ‫ענינים שהוא בעצמו התעסק בזה ‪ ,-‬היו‬ ‫לפעמים לא יהיה לו שייכות עם כל אחד‬ ‫באים הבעלי מלאכות ואומרים‪ ,‬שבדרך‬ ‫ועפרון ישב‪ .‬ברש"י‪ ,‬כתיב חסר‪ ,‬אותו היום‬ ‫כלל התשלום הוא מאתיים לערך‪ ,‬אבל‬ ‫מנוהו שוטר עליהם מפני חשיבותו של‬ ‫מהרבי יקח רק מאה וחמישים‪ ,‬ואמר זקני‪,‬‬ ‫אברהם שהי' צריך לו עלה לגדולה‪ ,‬כעין זה‬ ‫יודע אני שאין זה עולה מאתיים‪ ,‬וגם לא‬ ‫איתא לגבי שידוכים‪ ,‬שלפעמים יש שהאדם‬ ‫מאה וחמישים‪ ,‬אלא הרי הוא מדמה שיוכל‬ ‫נעשה עושר‪ ,‬לפי שבאופן אחר לא ישתדכו‬ ‫לרמות אותי‪ ,‬ואני נותן לו לרמותי‪ ,‬כי בדרך‬ ‫עמו‪ ,‬אבל לאחר מכן יתכן ששוב לא יהיה‬ ‫כלל היו הבעלי מלאכה עניים מרודים‪,‬‬ ‫עושר‪.‬‬ ‫והריני מחשב הממון כמתן בסתר‪ ,‬וזה היה‬ ‫ז‬ ‫נהרי אש‬ ‫הרי זה כך‪ ,‬אבל לא כלפי פלוני‪.....‬‬ ‫וכמו כן כשאברהם אבינו הוצרך לעפרון‪,‬‬ ‫וכבר אמר זקני הק' הרבי ר' מרדכי'לע זי"ע‬ ‫נעשה עושר ביום זה‪ ,‬והרי זה תורה‪ ,‬ויש‬ ‫לבאר המימרא )אבות פ"ד מ"ד( 'מאוד מאוד‬ ‫ללמוד מזה‪ ,‬שלא עם כל אחד צריכים‬ ‫הוי שפל רוח בפני כל אדם'‪ ,‬שלהיות שפל‬ ‫לשייכות‪ ,‬שאדם גדול אין לו להתעסק עם‬ ‫רוח לפני ה'‪ ,‬אין חכמה בדבר‪ ,‬החכמה היא‪,‬‬ ‫כל אחד‪.‬‬ ‫שיהיה שפל רוח בפני כל אדם‪ ,‬וכתב התניא‬ ‫למי יאמר מוסר‬ ‫)פרק כט(‪ ,‬שהכלל הוא שידע תמיד שחבירו‬ ‫מהרבי מלובלין זי"ע איתא שגם מוסר לא‬ ‫חשוב ממנו‪ ,‬ולאחר מכן הוא מבאר‬ ‫יאמר לכל אחד‪ ,‬כי אם כשהשני בא לבקש‬ ‫באריכות גדולה בפרקים שלאחר מכן בכל‬ ‫עצה וכדומה‪ ,‬אבל לא יאמר מוסר בסתמא‪,‬‬ ‫החשבונות כיצד יבא לידי המחשבה שהשני‬ ‫ויש להבין מה עם מצות הוכח תוכיח‪ ,‬אבל‬ ‫חשוב יותר ממנו‪ ,‬על אף שהוא נראה הרבה‬ ‫כבר אמרו )יבמות ס"ה‪ ,(:‬כשם שמצוה לומר‬ ‫פחות ממנו‪ ,‬ופרקים אלו הם חיות הנפש‪,‬‬ ‫דבר הנשמע‪ ,‬כך אין לומר דבר שאינו‬ ‫ולפעמים תמה אני‪ ,‬כיצד יכול האדם לנהוג‬ ‫נשמע‪ ,‬ואם ברור הדבר שלא ישמע אליו‬ ‫כיהודי‪ ,‬ללא שירבה לחזור על פרקים אלו‪,‬‬ ‫אינו בגדר חיוב של הוכח תוכיח‪ ,‬ויש בענין‬ ‫ושם יש כמה עצות כיצד לבטל את הרע‪,‬‬ ‫זה אריכות גדולה במאמר הראשון בישמח‬ ‫וכיצד להתעלות אל הקדושה‪ ,‬ושם מבואר‬ ‫משה פרשת דברים‪ ,‬לפרש שני ענינים אלו‬ ‫גם ענין זה‪.‬‬ ‫שלא יהיו סותרים זה את זה‪.‬‬ ‫ביאור ענין אמור מעט ועשה הרבה‬ ‫כיצד יבא לענוה הראויה‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬טו(‪ ,‬ארבע מאות שקל כסף וגו'‪.‬‬ ‫אולם אני מבאר לגבי מצוה זו של כשם‬ ‫חז"ל )בבא מציעא פ"ז‪ (.‬למדו מפסוקים אלו‪,‬‬ ‫שמצוה וכו'‪ ,‬הנה בדרך כלל אין האדם‬ ‫שרשעים אומרים הרבה ועושים מעט‪,‬‬ ‫רוצה להוכיח את חבירו‪ ,‬והבעל דבר אומר‬ ‫והצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה‪,‬‬ ‫על כל ענין שהוא לשם שמים‪ ,‬וכאשר‬ ‫ומה שהצדיק אומר רק מעט ואינו אומר‬ ‫הבעל דבר מתחיל עם לשם שמים‪ ,‬הרי זה‬ ‫הרבה‪ ,‬אלא שחז"ל אמרו )סנהדרין כ"ו‪,(:‬‬ ‫נורא‪ ,‬הבעל דבר אומר לאדם‪ ,‬מי אני‬ ‫מחשבה מועלת ואפילו לדברי תורה‪,‬‬ ‫שאומר מוסר לשני‪ ,‬שאז הוא נהיה עניו‪,‬‬ ‫שכאשר האדם אומר שילמד כך וכך או‬ ‫ויש בזה עובדא עם הרה"ק מראפשיץ‪,‬‬ ‫שלא ישכב לישון לפני לימוד שני דפי‬ ‫שביום הק' שמע איך שאחד בוכה הריני‬ ‫גמרא‪ ,‬או שלא יעמוד בתפילה לפני לימוד‬ ‫כעפר‪ ,‬והוא היה אדם מכובד‪ ,‬וביקש‬ ‫דף זוהר הק' ושיתן הרבה צדקה‪ ,‬לאחר מכן‬ ‫לנסותו‪ ,‬וצוה לתת לו עליה שלא לפי‬ ‫אינו יכול לבא לידי כך‪ ,‬ולכן הצדיק אומר‬ ‫כבודו‪ ,‬והלה התחיל לכעוס‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫רק מעט ועושה הרבה‪.‬‬ ‫שאלו‪ ,‬והלא אמרת שאני כעפר‪ ,‬וענה‪ ,‬אכן‬ ‫להבות אש‬ ‫ח‬ ‫בשעת מעשה‪ ,‬הרה"ק ר' אברהם מתתי'‬ ‫וביארנו לפי זה הפסוק בפרשת וירא‪,‬‬ ‫משטעפינעשט היה נכדו של הרה"ק‬ ‫'ויאמרו‪ ,‬כן תעשה כאשר דיברת'‪ ,‬שכאשר‬ ‫מרוזין‪ ,‬והוא עוד הכיר את הרה"ק מרוזין‪,‬‬ ‫אמר אברהם מה שעומד לתת להם אמרו‬ ‫והכרתי כמה יהודים שעוד נסעו אצלו‪,‬‬ ‫המלאכים כן תעשה כאשר דיברת‪ ,‬שמאחר‬ ‫ויהודי אחד שנסע אליו סיפר לי‪ ,‬שבימי‬ ‫שאמר מה שיעשה‪ ,‬יש החשש שלא יוכל‬ ‫זקנותו‪ ,‬לא רצה הרה"ק להכנס לעריכת‬ ‫למלא את התחייבותו‪ ,‬ועל זה ברכוהו‪ ,‬כן‬ ‫השולחן‪ ,‬והפצירו בו הרבה שיכנס לעריכת‬ ‫תעשה כאשר דיברת‪ ,‬שלא יזיק לו הדיבור‪.‬‬ ‫השולחן ואכן הוא נכנס‪ ,‬לאחר ברכת המזון‬ ‫ישבו משני צידי השולחן שני עשירים‪ ,‬והנה‬ ‫בבית רו'ין מיעטו בדיבור‪ ,‬נענה ושאל אחד‬ ‫בפסוק )שם‪ ,‬טו( ביני ובינך מה היא‪ ,‬ופירש‬ ‫מהם שישב לימינו‪ ,‬נו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שביקש‬ ‫רש"י‪ ,‬בין שני אוהבים כמונו‪ .‬והיינו כמו‬ ‫לשאול לאיזה ישועה הם צריכים‪ ,‬נענה‬ ‫שנתבאר שמלבד מה שביקש ממון‪ ,‬ביקש‬ ‫ואמר‪ ,‬רבי‪ ,‬קניתי הרבה צאן‪ ,‬וכאשר‬ ‫להשאר כאדם חשוב‪....‬‬ ‫נולדים מהצאן עוד צאן יש לי מזה פרנסה‪,‬‬ ‫ומאכלם היה מהמרעה שבשדות‪ ,‬אבל‬ ‫באותה שנה לא ירדו גשמים וממילא אין‬ ‫תקומה היתה לשדה‬ ‫עשב‪ ,‬והצאן מתים כסדר‪ ,‬והוא עומד‬ ‫להפסיד את כל רכושו‪.‬‬ ‫ברש"י )פסוק יז(‪ ,‬תקומה היתה לו שיצא מיד‬ ‫הדיוט ליד מלך‪ .‬הנה כל ענין שבבריאה‪,‬‬ ‫ופנה הרה"ק לצד השני ושאל שוב‪ ,‬נו‪,‬‬ ‫דומם צומח חי מדבר‪ ,‬יש בו ניצוה"ק‪,‬‬ ‫ואמר היהודי השני‪ ,‬רבי‪ ,‬השדות שלו‬ ‫ועיקר הניצוה"ק יש בבני ישראל‪ ,‬ואיתא על‬ ‫עומדות רק על שדות‪ ,‬ואין בהם אילנות‬ ‫הפסוק 'אלה הדברים אשר דיבר משה'‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬ושאל הרה"ק ואם יש אילנות מה‬ ‫שמשה רבינו לא דיבר כי אם דברי תורה‪,‬‬ ‫היתרון‪ ,‬וענה שכאשר יש שדות עם אילנות‪,‬‬ ‫שרק זה היה דיבוריו‪ ,‬שמלבד דברי תורה‬ ‫יש לאילנות הכח להמשיך גשמים‪ ,‬ונענה‬ ‫לא דיבר מאומה‪ ,‬וזהו מה שכתב רש"י‬ ‫הרה"ק ואמר‪ ,‬מאחר שיש כח גדול זה‬ ‫תקומה היתה לו‪ ,‬שעל ידי מה שנכנס‬ ‫לאילנות‪ ,‬שהוא צומח‪ ,‬איזה כח יש לחי‪,‬‬ ‫ברשותו של אברהם‪ ,‬היה התיקון לשדה‪,‬‬ ‫ואיזה כח יש למדבר‪.‬‬ ‫וכמו כן שולחן של צדיק‪ ,‬השולחן שהצדיק‬ ‫ולאחר מכן קם ממקומו ואמר גוט יום טוב‪,‬‬ ‫מקדש עליו‪ ,‬על ידי כן מתעלה השולחן‪ ,‬כי‬ ‫וסיפר היהודי‪ ,‬שלאחר היום טוב נשארו שם‬ ‫בכל חפץ יש ניצוה"ק‪ ,‬ואין הכל בשוה‪.‬‬ ‫לשלשה ארבעה ימים‪ ,‬לפי שירדו גשמים‬ ‫מעלת הדיבור‬ ‫הרבה‪ ,‬והמשיך הגשם על ידי האמירה‪ ,‬מהו‬ ‫הכח שיש למדבר‪.‬‬ ‫שמעתי עובדא מאחד‪ ,‬וכמדומה שהוא היה‬ ‫ט‬ ‫נהרי אש‬ ‫הוא עונה‪ ,‬מאתיים דולר‪ ,‬ואומרים לו‪ ,‬הריני‬ ‫בספר חסידים איתא‪ ,‬יכלכל דבריו במשפט‪,‬‬ ‫יכול לתת רק מאה ושמונים דולר‪ ,‬כשהוא‬ ‫שקודם שהאדם עומד להוציא דיבור מפיו‬ ‫עונה‪ ,‬אצלי המחיר הוא רק מאתיים דולר‬ ‫יעשה החשבון האם יש לו להוציא הדיבור‬ ‫ולא פחות‪ ,‬מכאן ידע שהוא מורה שעות‬ ‫מפיו או לא‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ולכן הוא עומד על מקחו‪ ,‬ואיש אמת‬ ‫ואיתא מהרה"ק מבארדיטשוב‪) ,‬קדושת לוי‬ ‫אוהבים לסחור עמו‪ ,‬כי יודעים שאין הוא‬ ‫פר' מטות( 'לא יחל דברו' מי שאינו מחלל‬ ‫מרמה‪ ,‬וכמו כן כשיאמר עשרים אלף דולר‪,‬‬ ‫את דברו‪' ,‬ככל היוצא מפיו יעשה' שמה‬ ‫כשיראה הסוחר השני שאינו מוריד‬ ‫שהוא אומר יעשה השי"ת‪.‬‬ ‫ממחירו‪ ,‬יראו שאינו שקרן‪ ,‬ולכן‪ ,‬לא רק‬ ‫שלא ימנעו מלסחור עמו‪ ,‬אלא שסוחר זה‬ ‫הזהירות מדבר שקר מסוגל להצלחה‬ ‫יאמר לשאר סוחרים‪ ,‬שמי שמבקש לקנות‬ ‫ועל ענין זה הנני אומר‪ ,‬ומי שרוצה להאמין‬ ‫סחורה טובה ללא חשש שירמוהו‪ ,‬ילך‬ ‫יוכל לעשות הדבר‪ ,‬סגולה להצלחה הוא‪,‬‬ ‫לפלוני‪.‬‬ ‫שלא ישנה האדם מדיבורו‪ ,‬בכל הענינים‬ ‫וזהו ביאור על פי פשטות שיכול כל אחד‬ ‫ובכל הבחינות‪ ,‬האומן באומנותו והסוחר‬ ‫להבין‪ ,‬שעל ידי האמת מרויחים‪.‬‬ ‫בסחורתו‪.‬‬ ‫ואליבא דאמת‪ ,‬מי ששומר לשונו הרי זה‬ ‫מסוגל לפרנסה‪ ,‬כי כל אחד נשפע עליו כפי‬ ‫יהודי מכאן‪ ,‬שהיה סוחר גדול שאל אותי‬ ‫לשונו השמור‪.‬‬ ‫פעם‪ ,‬שהנה הסדר במסחר הוא‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫הגזירה רעה אין יוצא עד שלא יעשה האדם‬ ‫עומד למכור חבילת יהלומים‪ ,‬ומבקש על‬ ‫עוד מעשה‬ ‫זה עשרים וחמש אלף דולרים‪ ,‬והשני‬ ‫מבקש להוריד מהמחיר‪ ,‬עד שהם משתווים‬ ‫והנה כל ענין שנפעל בעולם‪ ,‬אף שנגזר‬ ‫והוא מוכר לו בפחות‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬אמור מיד‬ ‫שיבא הדבר‪ ,‬מכל מקום צריך שיבא הדבר‬ ‫עשרים‪ ,‬וטען הסוחר‪ ,‬שאם יאמר עשרים‪,‬‬ ‫על ידי איזה סיבה‪ ,‬וכן הוא הן לטובה והן‬ ‫יצטרך לרדת עד לט"ז‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬אל‬ ‫לרעה‪ ,‬וענין זה אנו רואים בפרשת וירא‪,‬‬ ‫תחשוש‪ ,‬ובתחילה ביארתי לו הענין על פי‬ ‫שהנה על אשת לוט נגזר שתיהפך לנציב‬ ‫פשטות‪ ,‬וכך אמרתי לו‪ ,‬הנה יש לי שייכות‬ ‫מלח‪ ,‬וזה נהיה על ידי מה שהיא הביטה‬ ‫עם כמה מיני אנשים‪ ,‬וראיתי כמה ענינים‬ ‫לאחוריה‪ ,‬והיינו שגם כאשר נגזר גזירה על‬ ‫בעולם‪ ,‬כשרואים על אחד שהוא איש אמת‬ ‫האדם‪ ,‬כל עוד שאין סיבה שהוא ראוי‬ ‫)א קארעקטער מענטש(‪ ,‬מבקשים הכל לעסוק‬ ‫להענש על זה לא תבא עליו הרעה‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬וכאשר נכנסים אצלו‪ ,‬ושואלים אותו‬ ‫וכן הוא גם לטובה‪ ,‬וכאשר נגזר על האדם‬ ‫כמה מבקש הוא על המורה שעות‪ ,‬והרי‬ ‫להבות אש‬ ‫י‬ ‫ביהודי‪ ,‬אבל כשצריכים להציל נפש‬ ‫גזירה לטובה‪ ,‬שולחים לו נסיון‪ ,‬ואם הוא‬ ‫מישראל אין לי ברירה‪ ,‬והרי ממילא רבי‬ ‫עומד בנסיון‪ ,‬אז יזכה לטובה‪.‬‬ ‫אינו יכול לחשוב שיהיה לו עולם הבא‪ ,‬שכל‬ ‫ועל פי זה ביארנו מה שפירש רש"י בנסיון‬ ‫רגע יש לו סכנה על העולם הזה והעולם‬ ‫העקידה שאמר לו השי"ת‪ ,‬תעמוד לי‬ ‫הבא גם יחד‪ ,‬אם הוא יוצא לפני השי"ת ואם‬ ‫בנסיון הזה‪ ,‬שלא יאמרו הראשונים אין‬ ‫הוא יוצא לפני בני ישראל‪ ,‬וכמו כן במקרה‬ ‫בהם ממש‪ ,‬ואז זכה לברכה של כי ברך‬ ‫אחד לא היה לי ברירה‪ ,‬שהייתי צריך להציל‬ ‫אברכך‪ ,‬ומיד נזדמן זיווגו של יצחק‪ ,‬ובאמת‬ ‫את האדם‪ ,‬ומי שאין עוזר אצלו הדרך‬ ‫שכבר הובטח לו ברכה זו של כי ברך‬ ‫הרגיל‪ ,‬יש לביישו‪ ,‬ושאלתי אברך אחד‪,‬‬ ‫אברכך‪ ,‬אבל למעשה לא זכה בדבר כי אם‬ ‫להיכן אתה הולך‪ ,‬האם לחותנך או‬ ‫כשעמד בנסיון האחרון‪.‬‬ ‫לגיסתך[‪.‬‬ ‫וכאשר עומד נסיון על האדם בכמה מיני‬ ‫וכן יש עוד נסיונות‪ ,‬שהוא נמצא בין כמה‬ ‫נסיונות‪ ,‬כל אחד כפי מה שהוא‪ ,‬וכגון‬ ‫אנשים‪ ,‬והוא צריך לפעול איזה ענין שקשה‬ ‫שאחד מבקש ממנו מעות‪ ,‬והוא אומר‬ ‫לו לפעול‪ ,‬שולחים לאדם נסיון מן השמים‪,‬‬ ‫שהוא יכול לתת רק כך וכך‪ ,‬והשני מתעקש‬ ‫שהרי אם עבודת ה' היה דבר הבא בקלות‪,‬‬ ‫שהוא רוצה יותר‪ ,‬או כשיש לו עסק עם‬ ‫לא היו זוכים לעולם הבא‪ ,‬שהרי זהו הדבר‬ ‫חברותא או עם שכנים וכדומה‪ - ,‬והרבי ר'‬ ‫הטוב ביותר‪ ,‬העולם הבא‪ ,‬להיות יהודי‪,‬‬ ‫מרדכי'לע היה לו על חלונות ביתו כל ימי‬ ‫שיוכלו ללמוד ולהתפלל‪ ,‬ושירגישו הטעם‬ ‫חייו וילונות עבים‪ ,‬והענין בזה היה‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬ולא היו זוכים עבור זה לעולם הבא‪,‬‬ ‫שכאשר התגורר כשהיה אברך בבית אביו‪,‬‬ ‫שהרי אין לך בעולם טעם ערב יותר משבת‬ ‫התגורר שם גם אחיו‪ ,‬והיתה אשת אחיו‬ ‫קודש או ללמוד ולהתפלל ולעבוד את ה'‬ ‫עוברת אצל החלון‪ ,‬ולפי שראה פעם אחת‬ ‫ולתת צדקה‪ ,‬והרי זהו הדבר הטוב ביותר‬ ‫דרך החלון צורת אשה‪ ,‬שוב נמנע כל ימי‬ ‫בעולם‪ ,‬ועל מה זוכים לעולם הבא‪ ,‬כי אין‬ ‫חייו מלהביט דרך החלון‪.‬‬ ‫עבודת ה' בא בקלות‪ ,‬ויש רמ"ח מצות עשה‬ ‫]והנה אין אני בעל הבית אפילו על חלק‬ ‫ושס"ה מצות לא תעשה‪ ,‬ויש כסדר‬ ‫מהעולם‪ ,‬בירושלים יש לפעמים שבחורים‬ ‫העבודה שיקיים כל מצוה בשלמות‪ ,‬ושלא‬ ‫הולכים לאכול אצל בעלי בתים‪ ,‬ואיני יודע‬ ‫יעשה שום חטא‪.‬‬ ‫בכל מקום אם הן יושבות אצל השולחן או‬ ‫והנה כיצד יוכל האדם להתגבר‪ ,‬כשחושב‬ ‫לא‪ ,‬וכמו כן לפעמים יש אצל בעלי בתים‬ ‫האדם שיזכה לטוב‪ ,‬ואפשר שזהו הנסיון‬ ‫שבליל שבת הולכים לבית חמיהם וכדומה‪,‬‬ ‫האחרון ששולח לו הבורא לפני הישועה‪ ,‬אז‬ ‫אם הוא מסודר בכל גדרי הצניעות‬ ‫יוכל לפעול בעצמו‪ ,‬ואמנם הרי הוא‬ ‫וההפרדה בתכלית וכדו'‪ ,‬ואמרתי פעם‪- ,‬‬ ‫משתמש מעט עם גשמיות‪ ,‬אבל כך יוכל‬ ‫ובאמת שבדרך כלל איני אוהב לפגוע‬ ‫יא‬ ‫נהרי אש‬ ‫יעשה חשבון נפשו‪ ,‬כיצד הוא נוהג כשאחד‬ ‫להתגבר‪.‬‬ ‫פוגע בכבודו‪ ,‬אז כבר לא יחשוב מי אני‪.‬‬ ‫כשאינו משנה מדיבורו יזכה כסדר לטובה‬ ‫והנני אומר על ענין זה‪ ,‬שהנה אין אנו‬ ‫יודעים מה טעם אינו אומר תוכחה‪ ,‬אם‬ ‫והנה אמרנו‪ ,‬לא יחל דברו ככל היוצא מפיו‬ ‫משום ה'מצוה שלא לאמר'‪ ,‬או כי אינו רוצה‬ ‫יעשה‪ ,‬ואמרנו שזה סגולה להצלחת האדם‬ ‫לומר‪ ,‬ואמרנו פעם‪ ,‬שאיני יודע אם אחד‬ ‫שלא ישנה מדיבורו‪ ,‬וביארנו הענין בעניני‬ ‫כבר זכה לכסא נאה בגן עדן עבור קיום‬ ‫מסחר‪ ,‬ויש לאדם להזהר בזה לעולם‪,‬‬ ‫מצוה זו‪...‬‬ ‫כמעט מתוך מסירות נפש‪ ,‬ולא רק שלא‬ ‫יאמר שקר‪ ,‬אלא יקבל עליו הקבלה שלא‬ ‫ישנה מדיבורו‪ ,‬וכמו שמביא החובות‬ ‫הלבבות בשער הפרישות‪ ,‬וכאשר מן‬ ‫בגמרא )ביצה ל"ח‪ (.‬אמרו על רב אבא‬ ‫השמים מבקשים לשלוח לו ברכה מרובה‪,‬‬ ‫כשעלה לארץ ישראל‪ ,‬יהי רצון שאימא‬ ‫שולחים לו נסיון בבין אדם לחבירו וכדומה‪,‬‬ ‫מילתא דתתקבל‪ ,‬ולמעשה בסוף היה‬ ‫ואם לא עמד בזה‪ ,‬אינו זוכה לטוב‪ ,‬אכן אם‬ ‫אחיכו עליה במערבא‪ ,‬ובביאור הענין יש‬ ‫הוא אינו משנה מדיבורו‪ ,‬גם הברכה שנגזר‬ ‫לומר‪ ,‬כי אם לא יאמרו מה שאין מקיימים‪,‬‬ ‫עליו מן השמים‪ ,‬יבא עליו בכל מצב‪.‬‬ ‫יתכן ששוב לא ידברו‪ ,‬ואין ברירה בדבר‪,‬‬ ‫ואיני צריך לבדוק אם מקיימים את מה‬ ‫לגבי מה שביארנו הענין של שלא לאמר‬ ‫ששומעים‪ ,‬וזהו הטענה במה שביקש‬ ‫דבר שאינו נשמע‪ ,‬הנה כשהאדם צריך‬ ‫שיתקבלו דבריו‪ ,‬הוא צריך לומר‪ ,‬אף אם‬ ‫להוכיח השני‪ ,‬הרי הוא מתעטף בענוה‬ ‫אינו מתקבל‪.‬‬ ‫ואומר‪ ,‬מי אני שאוכיח את השני‪ ,‬אבל‬ ‫להבות אש‬ ‫יב‬ ‫שיחו"ק בסעודת מלוה מלכה פר' חיי שרה תשס"ה לפ"ק‬ ‫אליו התכוונתי'‪ .‬בשנית‪ ,‬הכניס המשמש‬ ‫הרה"ק רבי אהרן ראטה זצ"ל הסתופף בצל‬ ‫את הרה"ק רבי אהרל'ע ראטה בהיותו‬ ‫הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זיע"א בבחרותו‪,‬‬ ‫בחור‪ ,‬אז אמר הרה"ק 'אליו התכוונתי'‪...‬‬ ‫שם קנה תורה וחכמה‪ ,‬והשליך מעליו כל‬ ‫צרכי הגשמיות‪ ,‬אשר אף מיטה להניח את‬ ‫ראשו לא היה לו‪ ,‬והיה יושן על הספסלים‪...‬‬ ‫סיפר לי הרה"ק מהר"מ מבילגורייא זיע"א‪,‬‬ ‫ומדי דברי בהרה"ק רבי אהרל'ע‪ ,‬מסופר‬ ‫שפ"א נסע ברכבת יחד עם אביו הרה"ק‬ ‫שאת האדמורו"ת שלו התחיל בסעודת‬ ‫מהרי"ד זיע"א‪ ,‬ובשנים אלו הלא היה‬ ‫'מלוה מלכה'‪ ,‬אשר בעת שהתגורר‬ ‫'בעלזא' ‪' -‬וועלט'ס רעביסטווא'‪ ,‬ושמו של‬ ‫בסאטמער הזמין בחור להסב עמו ב'מלוה‬ ‫הרה"ק היה מקודש בפי כל‪ ,‬ועל כן כמובן‬ ‫מלכה'‪ ,‬לאחמ"כ הגיע בחור נוסף‪ ,‬וכך‬ ‫שמבעוד מועד ידעו כולם על אותה נסיעה‬ ‫התקבצו חבורה של בחורים‪ ,‬עד שנקשרו‬ ‫ובאלו תחנות תעבור הרכבת‪ .‬וכך היו כל‬ ‫אליו בקשר איתן‪ ...‬ולאמיתו של דבר ‪-‬‬ ‫התחנות מלאות וגדושות ביהודים‬ ‫באמת האדמורו"ת שלו התחילה‪ ,‬כאשר‬ ‫שהמתינו לרכבת שתעבור אצלם על מנת‬ ‫כבר בשחר ימיו זיכך את גופו ‪ -‬שלא אכל‬ ‫ליתן 'שלום' להרה"ק מבעלזא‪.‬‬ ‫ולא שתה‪ ,‬והיה יושן על הספסלים‬ ‫על הרכבת נסע יחד עמם עוד אדמו"ר‬ ‫בבעלזא‪...‬‬ ‫שאיני רוצה להזכיר את שמו‪ ,‬אמנם הוא‬ ‫על התקשרותו של הרה"ק רבי אהרל'ע‬ ‫היה 'אדם גדול'א‪ ,‬אך יהיו כאלו שיראו זאת‬ ‫לרבו המובהק הרה"ק מבלאזוב זיע"א‪,‬‬ ‫שלא בעין יפה‪ ...‬הוא היה אדמו"ר מפורסם‬ ‫סיפר לי האדמו"ר משומרי אמונים מבני‬ ‫והיו לו חסידים רבים‪ ,‬אך באותה נסיעה‬ ‫ברק )שליט"א( ]זצ"ל[ שפ"א שלח הרה"ק‬ ‫היה ללא שום משמש‪ ,‬וכן גם לא היה‬ ‫מבלאזוב את משמשו לקרוא לבחור מסוים‪,‬‬ ‫מלובש במלבושי האדמורי"ם‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫סבר המשמש שהוא מתכוון לבחור פלוני‪,‬‬ ‫היה ניכר עליו שהוא אדמו"ר‪ .‬ויהי כאשר‬ ‫אך כאשר נכנס בחור זה‪ ,‬אמר הרה"ק 'לא‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א הוסיף רביה"ק‪ :‬אף זכיתי לחזות בפני קדשו‪ ....‬אך לא מפני שראיתי אותו הוא סימן שהיה 'אדם גדול'‪....‬‬ ‫אלא מפני שבאמת היה הוא 'אדם גדול'‪...‬‬ ‫יג‬ ‫רשפי אש‬ ‫ארבעטן'‪ ...‬כי הלא בעת שדחפו את אותו‬ ‫עצרה הרכבת בתחנה‪ ,‬נדחפו החסידים‬ ‫אדמו"ר‪ ,‬בוודאי היה לו מזה חלישות‬ ‫לחזות בפני הרה"ק מבעלזא זיע"א‪ ,‬ודחפו‬ ‫הדעת‪ ,‬ולא היה לי מנוחה מכך‪ .‬אך אח"כ‬ ‫אף את אותו אדמו"ר‪ ,‬כי חשבו שהוא איש‬ ‫כאשר כביכול הוא ניצחני בדבר תורה‪ ,‬נחה‬ ‫פשוט‪.‬‬ ‫דעתי שלכל הפחות יהיה לו נחת רוח שהנה‬ ‫בהמשך הנסיעה החל אותו אדמו"ר לדבר‬ ‫הוא חשוב יותר מה'בעלזער רוב'‪ ,‬כי הוא‬ ‫בלימוד עם הרה"ק מהרי"ד‪ ,‬ועסקו‬ ‫מעולה בלימוד התורה יותר ממנו‪ ...‬וכי‬ ‫בעמקות דברי ה'קצות החושן'‪ ,‬הרה"ק‬ ‫אתה רוצה עתה לקלקל לי הכל‪...‬‬ ‫מבעלזא פירש את דברי ה'קצות'‪ ,‬אך אותו‬ ‫אדמו"ר הפריך את פירוש זה‪ .‬שוב ניסה‬ ‫הרה"ק מהרי"ד לתרץ הענין‪ ,‬ושוב ביטל‬ ‫ומידי דברי בהרה"ק מבילגורייא‪ ,‬פ"א גילה‬ ‫האדמו"ר את דבריו‪ .‬כך היה כמה פעמים‪,‬‬ ‫לי‪ ,‬שאם זוכה אדם להיות בדעה צלולה עד‬ ‫עד שבסופו של דבר היה נראה שידו של‬ ‫רגע צאת נשמתו‪ ,‬הוי זה סימן שאדם כשר‬ ‫אותו אדמו"ר על העליונה‪ ,‬וכביכול אין‬ ‫הוא‪ ...‬אך אמר לי שאין לפרסם זאת ברבים‪,‬‬ ‫הרה"ק מהרי"ד יודע לתרץ את הענין‪.‬‬ ‫כי אם יש מי שאינו זוכה לכך‪ ,‬לא יהיה זה‬ ‫כעבור זמן מה‪ ,‬עבר אותו אדמו"ר לקרון‬ ‫כמוציא לעז עליו‪ ...‬לאחר פטירתו של‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫הרה"ק מבילגורייא באתי לנחם את אחיו‬ ‫הרה"ק מהר"א מבעלזא‪ ,‬וסיפרתי לו את‬ ‫עברו כמה שעות‪ ,‬והרה"ק מבילגורייא‬ ‫אשר סיפר לי אחיו‪ .‬נתרגש הרה"ק‬ ‫שהיה קנאי לכבוד אביו‪ ,‬והיה חריף ובקיא‬ ‫מבעלזא‪ ,‬ואמר‪ :‬כך אמר לך אחי‪ ,‬והלא‬ ‫ביותר‪ ,‬ביקש לעבור לאותו קרון שבו נמצא‬ ‫באמת הוא היה בדעה צלולה עד הרגע‬ ‫אותו אדמו"ר‪ ,‬על מנת להוכיח לו שבאמת‬ ‫האחרון‪...‬‬ ‫היו דברי אביו נכונים‪ .‬אך מיד כאשר ביקש‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬קרא אליו אביו‪' :‬מוטלה'‪ ,‬לאן‬ ‫הייתי בידידות יתירה עם הרה"ק‬ ‫אתה הולך‪ .‬והיה זה דבר פלא‪ ,‬כי באותה‬ ‫מבילגורייא‪ ,‬ודיברנו יחד שעות על גבי‬ ‫נסיעה עבר הרה"ק מבילגורייא פעמים‬ ‫שעות‪ ,‬אף בהיותי בחור צעיר לימים‪ .‬ובעת‬ ‫רבות מקרון לקרון‪ ,‬ולא אמר לו אביו דבר‪,‬‬ ‫ה'פדיון הבן' לבני בכורי‪ ,‬בא לפאר‬ ‫ורק עתה כאשר ראה ברוח קודשו לאן הוא‬ ‫השמחה‪ ,‬ואף נשא פלפול ארוך כשלושת‬ ‫הולך‪ ,‬עצרו ושאלוהו לפשר הליכתו‪ .‬בלית‬ ‫רבעי השעה בעניני פדיון הבן‪ .‬הוא היה‬ ‫ברירה הוכרח הרה"ק לספר לאביו את אשר‬ ‫חכם מחוכם‪ ,‬והיו שפתותיו דובבות תמיד‬ ‫רוצה הוא לעשות‪...‬‬ ‫בפנינים יקרים‪ ,‬פ"א התנצל לפני על כך‪:‬‬ ‫אני מבין שאין זה מתאים לדבר כל כך‪ ,‬אך‬ ‫השיב לו הרה"ק מהרי"ד מבעלזא‪' :‬וואס א‬ ‫מה אעשה ובאים לי במוחי דיבורים‪ ,‬ואם‬ ‫יונגערמאן וואלט מיר גיקענט אנ‪-‬‬ ‫להבות אש‬ ‫יד‬ ‫תירוצים מתירוצים שונים‪ ,‬ונגרם מכך נזק‬ ‫לא אספרם אהיה בכלל 'נביא הכובש‬ ‫של ממון רב‪ .‬בראותי כל זאת‪ ,‬סברתי אולי‬ ‫נביאותו'‪.‬‬ ‫מוטב יהיה שאעקור לגמרי מן העיר כפר‬ ‫עטה‪ .‬אך הרה"ק מבעלזא זיע"א לא הניח‬ ‫לי בשום פנים לעזוב את העיר‪ ,‬אלא צפה‬ ‫בדידי הוה עובדא אצל הרה"ק מהר"א‬ ‫ברוח קודשו על פני העיר קרית עטה‪ ,‬אף‬ ‫מבעלזא זיע"א‪ ,‬פ"א כאשר המתנתי למוצא‬ ‫שמימיו לא היה בכפר עטה‪ ,‬וברוח קודשו‬ ‫פיו על ענין מסוים‪ ,‬והשיב לי אחרת ממה‬ ‫הצביע לי על רחובות מסוימים שדווקא שם‬ ‫שסברתי שמוטב‪ ,‬ויהי כאשר הפצרתי בו‬ ‫בהם אבנה את הקריה‪ ,‬עשיתי כדבריו‪,‬‬ ‫שיאמר כפי שסברתי שמוטב שיהיה‪ ,‬החל‬ ‫ועמד הבנין לתפארה‪.‬‬ ‫לצעוק בקול 'איך בין נישט קיין מלאך'‪,‬‬ ‫'איך בין נישט קיין מלאך'‪.‬‬ ‫דבר פלא היה אצל הרה"ק מהר"א מבעלזא‬ ‫בפעם אחרת כאשר המתנתי לשמוע את‬ ‫זיע"א בסוף ימיו‪ ,‬אשר בדרך כלל לא היה‬ ‫מוצא פיו על ענין אחר‪ ,‬וידע הרה"ק‬ ‫מרבה בברכות‪ ,‬כמו רבוה"ק לבית נדבורנא‬ ‫שהתשובה לדבר היא אחרת ממה שרציתי‪,‬‬ ‫שהיו תדיר מברכים את הקהל בברכות‬ ‫וברצותו שלא לצערני‪ ,‬לא אמר לי בפירוש‬ ‫מרובות‪ ,‬אלא כי היה מברך בקצרה‪ .‬אך‬ ‫את תשובתו‪ ,‬אלא אמר לי 'אזא זאך פרעג‬ ‫באותם ימים טרם עלותו בסערה השמימה‪,‬‬ ‫מעך נישט'‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬שקודם שנכנסתי‬ ‫באורח פלא שינה ממנהגו והיה מברך‬ ‫אל הקודש פנימה‪ ,‬פתחתי את החומש‬ ‫בברכות מרובות‪ .‬וכה הוה עובדא‪ :‬בשנת‬ ‫שלפני‪ ,‬ונפתח לי בכתוב )דברים יח‪ ,‬טו( 'נביא‬ ‫תשי"ז נישא גיסי שליט"א )הרה"ק רבי יעקב‬ ‫מקרבך מאחיך כמני'‪ ,‬ובזה למדתי סימנא‬ ‫ישכר בער מנדבורנא זיע"א( עם בתו של‬ ‫מן שמיא‪ ,‬שכל אשר יצוה עלי הרבי ‪ -‬אותו‬ ‫הרה"ח רבי משה הערש זצ"ל מ'בית‬ ‫אעשה‪ ,‬ואכן הרה"ק אמר לי את דעת קדשו‪,‬‬ ‫מאיר'ב‪ ,‬שהיה שוחט ירא שמים אך לא היה‬ ‫ועשיתי כדבריו‪ ,‬ואכן היה זה לטובה אף‬ ‫מיוחס‪ .‬כי באותם ימים כמעט ולא היה‬ ‫שלא שיערתי כך מתחלה‪.‬‬ ‫בנמצא שידוך מיוחס‪.‬‬ ‫כאשר עמדתי להקים את הישיבה הק'‬ ‫קודם הנישואין נכנס מו"ח זיע"א עם בנו‬ ‫בכפר עטה‪ ,‬רכשתי מגרש גדול בדמים‬ ‫החתן אל הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א‪,‬‬ ‫מרובים‪ ,‬וכבר החלו בבניה‪ ,‬אך השלטונות‬ ‫שאל הרה"ק מבעלזא מי הוא המחותן‪,‬‬ ‫הרשעים מנעו את הבניה‪ ,‬בכל יום היו להם‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ב הוסיף רביה"ק‪ :‬בהיותי למנוחה ב'בית מאיר'‪ ,‬הייתי רואהו כשהוא קם כארי בשעה שלוש לפנות בוקר‬ ‫לעבודת הקודש‪.‬‬ ‫טו‬ ‫רשפי אש‬ ‫לרדת לזה העולם בעת נישואי צאצאיהם‪,‬‬ ‫וענה חותני דבר מה )איני זוכר מה ענה(‪ ,‬עשה‬ ‫כי גם כאשר הם נמצאים בזה העולם‪ ,‬הם‬ ‫הרה"ק כאינו שומע ושאל שוב מי הוא‬ ‫כבר נמצאים בעולם הבא‪ ,‬ועל כן יכולים‬ ‫המחותן‪ ,‬השבתי לו אני 'עם בת ירא שמים'‪,‬‬ ‫הם לאחר פטירתם לרדת לזה העולם‪.‬‬ ‫כי הלא כן הוא הדבר ששוחט צריך להיות‬ ‫הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א לא נסתלק‪,‬‬ ‫ירא שמים מרבים‪ .‬שוב לא התייחס הרה"ק‬ ‫כי הלא הוא בעצמו אמר‪ :‬איך וועל זיין מיט‬ ‫מבעלזא זיע"א‪ ,‬ואמר 'בשידוך צריך להיות‬ ‫אייך‪...‬‬ ‫ג' דברים‪ ,‬משפחה מכובדת‪ ,‬בריאות‪,‬‬ ‫ומידות טובות‪ ,‬ושמעתי שבשידוך זה יש‬ ‫את כל ג' המעלות הללו'‪ .‬וזהו דבר פלא‪ ,‬כי‬ ‫כלל לא ידע מי הוא המחותן‪...‬‬ ‫בשבוע זה )כ"ו חשון( הוי יומא דהילולא של‬ ‫זקיני – אבי אימי‪ ,‬הרה"ק רבי צבי הירש בן‬ ‫אחר כך אמר לי‪ :‬הב"ח פוסק ש'כיבוד‬ ‫הרה"ק רבי יצחק משולם זלמן זיע"א‪ ,‬אב"ד‬ ‫חמיו' הוא מדאורייתא‪ ,‬אנו הרי נכדי הב"ח‪,‬‬ ‫קרעטשניף‪ ,‬יה"ר שתעלה נשמתו מעלה‬ ‫ואתם הרי ג"כ נכדי הב"ח‪ .‬תדעו שנכד‬ ‫מתלהב מעלות קדושים וטהורים‪.‬‬ ‫צריך לנהוג כהוראת זקינו‪ ...‬ואז אמר על‬ ‫עצמו‪ :‬אנו הרי גם נכדי הב"ח‪ ,‬אך מה יש‬ ‫הדברים האחרונים ששמע ממנו אאמו"ר‬ ‫לך מכך‪ ,‬אלא כיון שגם אתם נכדי הב"ח‪,‬‬ ‫זיע"א‪ :‬איך טרעט נישק צוריק‪ ,‬און איך זאג‬ ‫בוודאי שיש לכם לנהוג כהוראת זקינכם‪...‬‬ ‫אייך האכעט האן‪ ,‬איר זאלט נישט‬ ‫טרייטען‪...‬‬ ‫טרם הפרדו מעמנו‪ ,‬נטל את ב' ידיי‪ ,‬ובירך‬ ‫בשארית כוחותיו ברכות לרוב‪ ,‬כעשרה‬ ‫ברכות‪ ,‬אשר היה זה לדבר פלא‪ ,‬מה שלא‬ ‫מסופר על הרה"ק מצאנז זיע"א‪ ,‬שכאשר‬ ‫נהג כך ככל השנים‪.‬‬ ‫אמר 'שלום עליכם' בשבת קודש‪ ,‬היטה את‬ ‫ידועים דברי התורה שאמר הרה"ק מהר"א‬ ‫ראשו מטה לצד ימין‪ ,‬ואח"כ היטה את‬ ‫מבעלזא זיע"א בעת עריכת השלחן הטהור‬ ‫ראשו לצד שמאל‪ ,‬כמקבל פני המלאכים‪.‬‬ ‫בליל שבת טרם הסתלקותו‪ ,‬על הכתוב‬ ‫בשבוע זה כאשר למדתי חומש רש"י‪ ,‬עלה‬ ‫'למען ירבו ימיכם וימי בניכם'‪ .‬אך באמת‬ ‫בדעתי בדרך מליצה על הכתוב )בראשית כד‪,‬‬ ‫כבר שמעתי דיבורים קדושים אלו מפיו‬ ‫י( 'ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו'‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת‪ ,‬וגופא דעובדא‪ :‬בעת‬ ‫על פי מה שמתאמריה בשם צדיקים שאפי'‬ ‫שנישא בן אחיו הרה"צ רבי יצחק דוד רוקח‬ ‫'סוס' שהיה בצאנז‪ ,‬היה נראה אחרת‪...‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ערך הרה"ק שבע ברכות בירושלים‬ ‫וכמו הוא הפירוש‪ ,‬שכיון שהיו גמלי‬ ‫לכבוד הנישואין‪ ,‬ואז פתח בפיו לבאר‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬היו נראים באופן אחר ונעלה‬ ‫הטעם שהצדיקים שבעולם האמת יכולים‬ ‫להבות אש‬ ‫טז‬ ‫מלהתדבק בארור‪ ,‬לכן הקב"ה ברוב רחמיו‬ ‫משאר הגמלים‪.‬‬ ‫וחסדיו מונע את הארור מלהדבק בברוך‪,‬‬ ‫מסופר שכאשר נעשה הרה"ק מדזיקוב‬ ‫כדי שעי"ז ממילא יהיה ריחוק ביניהם‪ ,‬ולא‬ ‫זיע"א מחותנו של הרה"ק מצאנז זיע"א‪,‬‬ ‫יהיה נסיון ל'ברוך' להתקרב אל ה'ארור'‪.‬‬ ‫שאלוהו הרה"ק מדזיקוב על ענין זה‬ ‫וזהו מה שאנו מבקשים 'דרך שקר הסר‬ ‫שנעשה ל'רבי'‪ ,‬הרכין הרה"ק מצאנז זיע"א‬ ‫ממני' – שיעשה הקב"ה שיתרחק השקר‬ ‫את ראשו לזמן ארוך‪ ,‬ואח"כ נשא ראשו‪,‬‬ ‫מאתנו‪ ,‬ואז לא יהיה לנו נסיון להתקרב‬ ‫ואמר‪ :‬הריני 'חסיד' באופן המובא בזוה"ק‪...‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫ועוד מענין הבריחה מן העבירה‪ ,‬מצינו‬ ‫בענינא דיוסף הצדיק‪ ,‬כי הנה איתא )רש"י‬ ‫בשבוע זה )ז"ך חשון( חל היומ"ד של הרה"ק‬ ‫בראשית לט‪ ,‬ו( שהיה יוסף מסלסל בשערו‪,‬‬ ‫רבי יענקל'ע זי"ע‪ .‬הוא זכה להחיות לב‬ ‫וזהו היה הגורם שיבוא אליו הנסיון דאשת‬ ‫המוני בית ישראל בתורתו הק'‪ ,‬ובסיפורי‬ ‫פוטיפר‪ .‬והביאור בזה פשוט‪ ,‬כי הנה אם‬ ‫צדיקים המעוררים את לב השומעים‬ ‫היו בגדיו מרושלים ופאותיו מפוזרות‪ ,‬לא‬ ‫לאמונה בה' ובעבדיו הצדיקים‪.‬‬ ‫היו כגון אלו מתקרבים אליו כלל‪ ,‬אלא‬ ‫אנו אומרים בתפלת 'ליל שבת' 'וטהר לבנו‬ ‫השתא שהיה מסלסל בשערו ומתקשט‬ ‫לעבדך באמת'‪ ,‬כי הנה עבודת הלב אין אף‬ ‫בבגדיו‪ ,‬היה זה הגורם לנסיונות אלו‪ ,‬כמו‬ ‫אחד יכול לדעת‪ ,‬וממילא יכולה היא להיות‬ ‫שכתוב )שם‪ ,‬פסוק יב( 'ותתפשהו בבגדו‬ ‫תמה ונקיה ללא שום פניות‪ ,‬ובזה אנו‬ ‫לאמר שכבה עמי'‪ ,‬ללמד שכיון שהיו בגדיו‬ ‫מבקשים שתהיה כל כלליות עבודתנו‬ ‫נאים‪ ,‬נעשה כל זאת‪...‬‬ ‫טהורה ללא שום פניות‪ ,‬למען נוכל לעבדו‬ ‫ואכן מאז גילה יוסף הצדיק את טעותו‪,‬‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫ומיד 'ויעזב בגדו בידה וינס' – עזב את‬ ‫וכבר כתוב )תהלים קיט‪ ,‬כט( 'דרך שקר הסר‬ ‫ההתקשטות בבגדים וכיוצ"ב‪ ,‬ובזה נס מן‬ ‫ממני'‪ ,‬דהיינו שימשוך הקב"ה השקר‬ ‫העבירה‪ .‬כי כאשר ייראה אדם כ'בטלן'‬ ‫מאתנו‪ ,‬ולכאורה צריך ביאור‪ ,‬למה לא‬ ‫שאינו מסלסל בשערו וכדו'‪ ,‬כי אז יתרחקו‬ ‫ייעשה ההיפך ‪ -‬שימשוך הקב"ה אותנו‬ ‫ממנו כל המרעין בישין‪.‬‬ ‫מהשקר‪ ,‬והביאור בזה על פי מה דאיתא‬ ‫בספה"ק לבאר מה שכתוב )רש"י בראשית כד‪,‬‬ ‫לט( 'אין ארור מתדבק בברוך'‪ ,‬דהטעם שלא‬ ‫הנה בכל פעם כאשר פוגש האדם ביהודי‬ ‫כתיב ההיפך 'אין ברוך מתדבק בארור'‪ ,‬כי‬ ‫הנצרך לצדקה או באורח המבקש לבוא‬ ‫אם המניעה היתה תלויה ב'ברוך'‪ ,‬לא היה‬ ‫לביתו‪ ,‬יש לו לחשוב שמא הוא אחד מל"ו‬ ‫יכול האדם לעמוד בנסיון ולהמנע‬ ‫יז‬ ‫רשפי אש‬ ‫שלא היה יכול לסבול את אויר העולם‪ ,‬ורק‬ ‫צדיקים נסתרים שבדור או אפי' אליהו‬ ‫בשעה זו כאשר האויר מזוכך מקדושת‬ ‫הנביא‪ ,‬ועל כן בוודאי יתן לו צדקה בכבוד‬ ‫השבת‪ ,‬אז היה יכול לנסוע בדרכים‪ .‬ולהוי‬ ‫ויכניסהו לתוך ביתו בסבר פנים יפות‪ ,‬כי‬ ‫ידוע שנסיעה כזו מנדבורנא ליאס‬ ‫אלו פנים יהיו לו אם אכן יבוא אליו אחד‬ ‫וגלילותיה היתה אורכת בדרך כלל כשש‬ ‫מל"ו הצדיקים הנסתרים או אליהו הנביא‪,‬‬ ‫שעות‪ ,‬אך אותו חסיד העיד שבאותה‬ ‫וישיבנו ריקם‪...‬‬ ‫נסיעה נסעו במשך שעה ועשרים דקות‬ ‫ובכך יהיה בידו הכח להתגבר על המניעות‬ ‫בלבד עד שהגיעו למחוז חפצם באחת‬ ‫שיש לקרב אורחים ועניים‪ ,‬אם מפני שהוא‬ ‫מהעיירות שבהונגריה‪.‬‬ ‫טרוד או מפני סיבה אחרת‪ ,‬כי יאמר לעצמו‬ ‫כאשר בא זקה"ק להעיירה‪ ,‬ביקש להתפלל‬ ‫'הלא אולי זהו צדיק נסתר או אליהו‬ ‫בבית המדרש של העיירהד‪ ,‬בהכנסו בחר לו‬ ‫הנביא'‪ ,‬ואז יאכילהו וישקהו ויכבדהו בכל‬ ‫מקום לעמוד בו בתפלה‪ ,‬לאחמ"כ חיפשו‬ ‫הכבוד‪ ...‬והנוהג כך‪ ...‬לא ימלט שאכן ביום‬ ‫המשמשים איזה סטנדר או שלחן בשביל‬ ‫מן הימים יקרה לפניו אחד מהל"ו הצדיקים‬ ‫זקה"ק‪ ,‬אך לא היה בנמצא‪ .‬היה שם בין‬ ‫הנסתרים או אליהו הנביא‪ ,‬ויזכה לכבדם‬ ‫אנשי העיירה יהודי 'נגר'‪ ,‬שאל אותו זקה"ק‬ ‫בכבוד הראוי להם‪.‬‬ ‫אם יוכל להכין עבורו שלחן‪ ,‬השיב לו ב'הן'‪,‬‬ ‫וכפי ששמעתי עוד בילדותי מזקה"ק‬ ‫שוב שאלוהו זקה"ק 'וכי תדע אתה כיצד‬ ‫זיע"אג‪' ,‬מסתובבים כאן הרבה ל"ו צדיקים'‪,‬‬ ‫להכין עבורי שלחן'‪ ...‬כי הלא ידוע שכל‬ ‫ובתוך כדי דיבור הוסיף ואמר 'ואף עתה גם‬ ‫עניניו וחפציו היו מכוונים בענינים‬ ‫נמצא צדיק נסתר בבית המדרש'‪.‬‬ ‫נעלים‪ ...‬השיב לו הנגר בפשטות ב'הן'‪.‬‬ ‫והיה זה לדבר פלא‪ ,‬וכי יהודי פשוט כמוהו‬ ‫עונה בפשטות שכזאת‪ ,‬שהוא יודע כיצד‬ ‫עוד מענין צדיקים נסתרים‪ ,‬זקה"ק הרבי‬ ‫לכוון את עניניו הטמירים של הצדיק‪...‬‬ ‫רבי מרדכי'לע זיע"א כאשר עמד פעם‬ ‫לאחר השבת נכנס אותו יהודי אל זקה"ק‪,‬‬ ‫לנסוע 'נסיעה' ממקום מושבו נדבורנא‬ ‫ונסגרו שניהם בחדר במשך שש שעות‪...‬‬ ‫לאונגארן‪ ,‬קרא לאחד מחסידיו שלא היה‬ ‫לאחמ"כ בהמשך השבוע כאשר קיבל‬ ‫ממשמשיו‪ ,‬והזמינו להצטרף גם הוא‬ ‫זקה"ק את הקהל לעצה ולברכה‪ ,‬והמתינו‬ ‫לנסיעה‪ .‬הם יצאו לדרכם ביום ערב שבת‬ ‫רבים על מנת להכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬בא‬ ‫קודש אחר החצות‪ ,‬כמנהגו בקודש שלא‬ ‫אותו יהודי ונדחף להכנס אל זקה"ק‪,‬‬ ‫לצאת רק ביום ער"ש לאחר חצות‪ ,‬מחמת‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ג כמדומה שהיה זה בליל שבת‪.‬‬ ‫ד וזאת בשונה משאר הפעמים שבדרך כלל העדיף להתפלל בבית האסניה‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫יח‬ ‫האיש‪ :‬יודע אני את הטעם האמיתי לכך‬ ‫כשכבר עמד בדלת‪ ,‬אזי אותו יהודי‬ ‫שאתה מתפלל מאוחר'‪...‬‬ ‫שהתלווה לזקה"ק‪ ,‬שחשש שהנה שוב‬ ‫ולא רק צדיקים נסתרים ומשיח הסתובבו‬ ‫יסתגר עמו זקה"ק דעות ארוכותה‪ ,‬אמר אל‬ ‫אצל זקה"ק הרבי רבי מרדכי'לע‪ ,‬אלא כי‬ ‫זקה"ק‪ ,‬שהנה עומדים יהודים רבים‬ ‫אף מלאכים‪ .‬וכה הוה עובדאו‪ :‬בכל עת‬ ‫וממתינים להכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬והלא‬ ‫אשר היה זקה"ק הרבי רבי מרדכי'לע נוסע‪,‬‬ ‫במקום שיישב יהודי זה אצלו זמן רב‪,‬‬ ‫היה נוטל עמו את כל הספרים שהיה עוסק‬ ‫יכולים יהודים רבים להתברך מפה‬ ‫בהם תדיר‪ ,‬והיו מונחים ב'טלמניק'‪ ,‬והיה‬ ‫קודשו‪ ...‬זקה"ק לא השיב לו מאומה‪.‬‬ ‫גורל מיוחד בין בניו הצדיקים מי יזכה‬ ‫אך לאחר ששבו לנדבורנא‪ ,‬אמר זקה"ק‬ ‫להחזיק באמתחתו את אותו 'טלמניק'‪ ,‬ואף‬ ‫לאותו יהודי שהתלווה אליו בנסיעתו‪ :‬האם‬ ‫אותו בן צדיק היה צריך לומר מקודם‬ ‫זוכר אתה את אותו 'נגר' שהסתגרתי עמו‬ ‫'וידוי'‪ ,‬מחמת הפחד והיראה מהחזקת‬ ‫שעות ארוכות‪ ,‬אתה יודע מי הוא – הוא‬ ‫התיק הקדוש הזה‪ .‬ועוד זאת למודעי שלא‬ ‫אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים‪ ,‬ואף הודיעו‬ ‫היה זקה"ק מניח לאף אחד ללמוד בספריו‬ ‫לי שבאותה סביבה יש עוד צדיקים‬ ‫שהיה עוסק בהם‪ ,‬אף לא לצאצאיו‪.‬‬ ‫נסתרים‪ ,‬ויכולים להביא אותם אליו‪,‬‬ ‫ומיאנתי לכך‪ ,‬כי איני רוצה להטריח את‬ ‫פ"א כאשר יצא זקה"ק לדרכו‪ ,‬שכח ליטול‬ ‫אותם הצדיקים‪...‬‬ ‫עמו את ספר המהרי"ל‪ ,‬ובנו זקה"ק רבי‬ ‫מאיר'ל זיע"א שנשאר בבית‪ ,‬ראה שהנה יש‬ ‫לו הזדמנות ללמוד בספרי אביו הקדוש‪,‬‬ ‫זקה"ק הרבי ר' מרדכי'לע אמר פעם‪ :‬יש‬ ‫ואכן פתח את ספר המהרי"ל ועסק בו‪,‬‬ ‫כמה טעמים לכך שאני מתפלל מאוחר‪ ,‬אך‬ ‫ולאחמ"כ הניחו בארון‪ .‬ויהי בבוקר והספר‬ ‫את הטעם האמיתי יודע רק אחד בדור והוא‬ ‫איננו‪ ,‬והיה זקה"ק רבי מאיר'ל מצטער עד‬ ‫משיח צדקנו‪ .‬באחד הלילות דפק איש אחד‬ ‫מאוד מכך‪ ,‬כמו שהעיד לימים בפני בנו‬ ‫על חלון זקה"ק‪ ,‬וכאשר שאל אותו לשמו‪,‬‬ ‫זקה"ק מהרא"ז זיע"א‪' :‬אנה אברח מצערו‬ ‫השיב שהוא משיח‪ .‬שאל אותו זקה"ק 'מנין‬ ‫של אבא'ז‪ ...‬והיה נרעש ונפחד איך יוכל‬ ‫יודע אתה שהנך המשיח'‪ ,‬השיב לו האיש‬ ‫לראות במחזה‪ ,‬שאביו הק' יחזור מנסיעתו‬ ‫'יודע אני סוד שאף אחד בעולם לא יודע'‪,‬‬ ‫ולא ימצא את ספר המהרי"ל‪...‬‬ ‫נענה זקה"ק‪' ,‬אולי אתה צדיק גדול‪ ,‬אך‬ ‫כאשר שב זקה"ק רבי מרדכי'לע מנסיעתו‪,‬‬ ‫מנין לך שאתה דווקא משיח'‪ ,‬השיב לו‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ה כיון שלא היה משמש קבוע‪ ,‬לא ירד על סוד הדברים דבוודאי צדיק נסתר הוא‪.‬‬ ‫ו כה סיפר הרה"ק רבי מאיר'ל זיע"א לבנו הרה"ק מהרא"ז זיע"א‪.‬‬ ‫ז הוסיף רביה"ק‪ :‬מעשה זה נחוץ לשמוע‪ ,‬כדי לדעת שצריך לדאוג על צערו של אב‪...‬‬ ‫יט‬ ‫רשפי אש‬ ‫והביא לי את הספר‪...‬‬ ‫הניח את חבילת הספרים שלקח עמו על‬ ‫השלחן‪ ,‬ויהי לפלא‪ ...‬בין הספרים היה מונח‬ ‫מצינו בזה שהיה זה דבר רגיל שיסתובבו‬ ‫ספר 'מהרי"ל'‪ ...‬אמר זקה"ק הרבי רבי‬ ‫משיח צדקנו וצדיקים נסתרים אצל זקה"ק‬ ‫מרדכי'לע לבנו זקה"ק רבי מאיר'ל‪ :‬שמע‬ ‫הרבי רבי מרדכי'לע‪ ...‬ואף מלאכים היו‬ ‫בני‪ ,‬נסעתי לדרכי ומאוד הצטערתי לראות‬ ‫נכנסים ובאים אצלו‪.‬‬ ‫שאין בידי את ספר המהרי"ל‪ ,‬בא מלאך‬ ‫להבות אש‬ ‫כ‬ ‫מתוך דא"ח רעוא דרעוין פרשת חיי שרה תשפ"ב לפ"ק‬ ‫השוה את שני הפכים זה לזה‪ ,‬באמרו 'גם'‬ ‫עבודת הבורא ללא שום התפעלות‬ ‫בהצנע לכת‪.‬‬ ‫מהסביבה‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי באמת צריך להיות עיקר עבודת‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה‬ ‫האדם בגלוי‪ ,‬ללא שום חשש מ'מה יאמרו‬ ‫ושבע שנים שני חיי שרה )בראשית כג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הבריות'‪ ,‬שיתפלל האדם בקול רם‬ ‫פרש"י‪ ,‬בת ק' כבת כ' לחטא‪ ,‬מה בת כ' לא‬ ‫והתלהבות הנפש‪ ,‬וילך ברחוב העיר כאשר‬ ‫חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא‬ ‫עיניו מושפלות ארצה‪ ,‬ויהא עסקו עם‬ ‫חטא‪ ,‬ובת כ' כבת ז' ליופי‪.‬‬ ‫הבריות בדיבורי תורה‪ ,‬ואל יחשוש כלל‬ ‫ידועים דברי ה'נועם אלימלך' על דברי‬ ‫וכלל אם ילעיגו עליו הבריות על מעשיו‬ ‫רש"י הללו‪ ,‬דבדבריו 'בת כ' כבת ז" בא‬ ‫אלו‪ ,‬וכן הוא בכל הענינים בעבודת ה'‪ .‬כי‬ ‫ללמד דאף בהיות האדם מבוגר כבן כ'‬ ‫אם לא יעשה כן‪ ,‬הלא 'חברא חברא אית‬ ‫ומעלה‪ ,‬צריך הוא להיות 'כבן ז" שאינו‬ ‫ליה'‪ ,‬כאשר רואה אדם את חברו שאינו‬ ‫מתפאר בעיני הסביבה‪ ,‬ולעבוד את הבורא‬ ‫עובד את קונו בהתלהבות‪ ,‬ולומד תורה‬ ‫ית"ש ללא שום פניות ונגיעות‪ ,‬וללא שום‬ ‫ברפיון ובקרירות‪ ,‬אזי משפיע הדבר אף‬ ‫התפעלות משום ענין שבעולם‪.‬‬ ‫עליו להתקרר בכל עניני עבודת ה'‪.‬‬ ‫והנה זקה"ק זיע"א הביא על מה דאיתא‬ ‫אך הנה אם יחשוש האדם דכאשר יעבוד‬ ‫בתחילת השו"ע )אורח חיים א‪ ,‬א( 'ואל‬ ‫את בוראו בגלוי‪ ,‬יבואו לו כל מיני פניות‪,‬‬ ‫יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו‬ ‫על זה המשיך המחבר 'גם בהצנע לכת' –‬ ‫בעבודת השי"ת וכו' גם בהצנע לכת'‪.‬‬ ‫דבעת שנמצא האדם לבדו צריך הוא‬ ‫דלכאורה הוי זה תרתי דסתרי‪ ,‬כי באמרו‬ ‫להתגבר ולעבוד את הבורא ית"ש ללא שום‬ ‫אל יתבייש בפני המלעיגים‪ ,‬לימד שצריך‬ ‫שינוי‪ ,‬ואז יהיה זה מעיד על מעשיו הנגלים‬ ‫האדם להיות עבודתו בגלוי ללא שום‬ ‫שהם נעשים בנקיות ללא שום פניות‪.‬‬ ‫התפעלות מהסביבה‪ ,‬ותוך כדי דיבור‬ ‫מסמיך ואומר 'גם בהצנע לכת' בענין‬ ‫עבודת השי"ת בצינעא דווקא‪ ,‬וצ"ב למה‬ ‫כא‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫אם רע‪ ,‬נמשך ע"י הדיבורים שמדבר האדם‬ ‫כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‬ ‫בעצמו‪ .‬כגון כאשר שמע אדם על חבירו‬ ‫עוד פרש"י בריש פרשתן 'שני חיי שרה' ‪-‬‬ ‫שעשה מעשה לא טוב אשר לא יעשה‪ ,‬והרי‬ ‫כולן שוין לטובה‪ .‬כי הנה שרה אמנו לא כל‬ ‫הוא מקטרג על חבירו דעל מעשה רע זה‬ ‫שנותיה עברו עליה בטוב ובנעימים‪ ,‬אך‬ ‫ראוי הוא לעונש חמור ביותר‪ .‬והנה אם‬ ‫אצלה היו כולם נחשבים לטובה‪ ,‬כי היה‬ ‫עשה אותו אדם גם הוא את זה המעשה‪,‬‬ ‫תדיר חקוק על לבה ד'כל מה דעביד רחמנא‬ ‫אזי כיון ששמעו מפיו שהעושה מעשה‬ ‫לטב עביד'‪.‬‬ ‫מסוים זה ראוי לעונש חמור שכזה‪ ,‬אזי‬ ‫רח"ל נוהגים בו באותו עונש שפסק הוא‬ ‫ובמדה נשגבה זו יש לנו לדבוק תמיד‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬ונמצא שהוא המשיך על עצמו במו‬ ‫אמנם זהו מהעבודות הקשות שבמקדש‪ ,‬כי‬ ‫פיו את זה העונשא‪.‬‬ ‫הלא אנו מוקפים בנסיונות קשים מאוד‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬אך עכ"ז זוהי עבודת‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ ,‬כאשר שומע האדם על‬ ‫האדם לחדד האמונה בהשי"ת‪ ,‬ולא להרהר‬ ‫חבירו שהוא מעוטר בהרבה מידות טובות‪,‬‬ ‫אחר מידותיו של הקב"ה‪ ,‬ואף אם אינו מבין‬ ‫אם שהוא מתמיד בתורה הק' או מופלג‬ ‫את הנהגתו ית"ש‪ ,‬צריך הוא לחדד‬ ‫בתפילה‪ ,‬אם שהוא מפזר ממונו לצדקה או‬ ‫במחשבתו‪ ,‬דאמנם הוא במוחו הדל אינו‬ ‫מחנך בניו ובנותיו לתורה ויראה‪ ,‬והרי הוא‬ ‫מבין‪ ,‬אך האמת הנכונה היא ד'טוב ה' לכל‬ ‫אומר על חבירו זה‪ ,‬דבודאי הוא ראוי לכל‬ ‫ורחמיו על כל מעשיו'‪ ,‬ורצונו הפשוט הוא‬ ‫הברכות האמורות בתורה‪ .‬והנה אם גם הוא‬ ‫להטיב לבריותיו‪ ,‬ועל כן לא יתכן שיעשה‬ ‫עצמו שלם באחת מן המעלות הללו‪ ,‬אזי‬ ‫הקב"ה הרעה לבריותיו חלילה‪.‬‬ ‫כיון ששמעו מפיו כמשיח לפי תומו‬ ‫שהמופלג במדה פלונית ראוי לשכר עצום‬ ‫וכאשר יהיה האדם רגיל לחשוב כך שכל‬ ‫ביותר‪ ,‬משלמים לו שכר פעולתו כפי אשר‬ ‫מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬אזי ממילא‬ ‫גזר בעצמו עליו‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬ ‫נעשה כן בגלוי ממש‪ ,‬וכמאמר חסידים‬ ‫ואנשי מעשה 'אז מ'טראכט גוט ווערט גוט'‪,‬‬ ‫ומטעם זה צריך האדם להזהר ביותר על‬ ‫ופירושו הפשוט‪ ,‬דכאשר חושב האדם‬ ‫פיו‪ ,‬שלא לדבר אלא רק דיבורים טובים‪ ,‬כי‬ ‫בטוב‪ ,‬נעשה לו טוב כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫כאשר מדבר האדם כן נעשה‪ ,‬אם לטוב ואם‬ ‫חלילה לרע‪ .‬כי כן הטביע הקב"ה בזה‬ ‫וכהענין דהוה מרגלא בפומיה דאאמו"ר‬ ‫העולם‪ ,‬שכל דיבור ודיבור שמוציא האדם‬ ‫זיע"א משמיה דמרנא הבעש"ט הק' זיע"א‪,‬‬ ‫מפיו יש לו 'אדרעס'‪ ,‬וחזקה על דיבור‬ ‫דכל דבר שנגזר בעולם על האדם אם טוב‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א עי' בספה"ק בעש"ט עה"ת פר' קדושים אות ד'‪.‬‬ ‫להבות אש‬ ‫כב‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬כי כאשר האדם מוסיף תורה‬ ‫שיעשה כן‪.‬‬ ‫ויראת שמים מוסיף הוא חיים לעצמו‪ ,‬וכן‬ ‫ואיתא בספה"קב דעל כל אדם נקצב מספר‬ ‫הוא להיפך חלילה‪ .‬וכן הוא בכל ענין וענין‬ ‫מסוים של דיבורים שיכול להוציא מפיו‪,‬‬ ‫בפרטיות‪ ,‬כגון בענין הנהגת הבית‪ ,‬דכפי‬ ‫וכאשר מסיים האדם לדבר את כל קיצבת‬ ‫שהאדם מתנהג בתוך ביתו עם אשתו‪,‬‬ ‫התיבות הנתונה‪ ,‬מיד יוצאת נשמתו‪ .‬ונמצא‬ ‫ובשאר ארחות הבית‪ ,‬כן הוא זוכה להצליח‬ ‫דככל שמרבה האדם לדבר דיבורים בטלים‪,‬‬ ‫בחינוך צאצאיו‪ ,‬כי הורים המדברים ביניהם‬ ‫כן הוא מקרב את עת יציאת נשמתו‪.‬‬ ‫בנחת ומכבדים זה את זה‪ ,‬רואים זאת‬ ‫וכנרמז בכתוב )שיר השירים ה‪ ,‬ו( 'נפשי יצאה‬ ‫הצאצאים והולכים אף הם בדרך המלך‪ ,‬אך‬ ‫בדברו'‪ ,‬דהיינו שכל דיבור ודיבור היוצא‬ ‫אם חלילה אין כבוד בין איש לאשתו‪ ,‬אזי‬ ‫מפי האדם הוא בבחינת 'נפשי יצאה'‪ ,‬כי‬ ‫עלולים צאצאיו גם הם לסטות מדרך‬ ‫הוא כביכול מקרב את יציאת הנפש ע"י‬ ‫המלך‪ ,‬ואז יתרוצץ האב בנסיעות לציוני‬ ‫כלות קיצבת הדיבורים‪.‬‬ ‫צדיקים‪ ,‬ולבקש ברכות מצדיקים ולעשות‬ ‫כל מיני סגולות‪ ,‬והלא העצה והפתרון‬ ‫ועל כן יש לו לאדם להשמר על כל דיבור‬ ‫נמצאים בתוך ביתו‪ ,‬באופן שבו הוא מתנהג‬ ‫ודיבור של בטלה היוצא מפיו‪ ,‬כי מי שהוא‬ ‫בתוך ביתו‪.‬‬ ‫נפסד מכך הוא רק האדם בעצמו‪ ,‬שהוא‬ ‫גורע ח"ו מקיצבת ימי חייו‪ .‬ומדה טובה‬ ‫וכעין דהוה עובדא עם זקה"ק רבי מאיר'ל‬ ‫מרובה‪ ,‬דכל דיבור ודיבור של תורה‬ ‫מקרעטשניף זיע"א‪ ,‬שפעם ראה יהודי‬ ‫ותפילה וגמילות חסד מאריך ימי האדם‪' ,‬כי‬ ‫המכה את בנו הקטן כדי לחנכו‪ ,‬אמר זקה"ק‬ ‫הם חיינו ואורך ימינו' – שיזכה האדם‬ ‫לאב למה תכה בנך‪ ,‬הלא אתה הבאת אותו‬ ‫לאריכות ימים ושנים טובות‪ .‬כי על זה ברא‬ ‫לעולם‪ ,‬ועל כן באותו האופן שבו הבאת‬ ‫הקב"ה את העולם‪ ,‬שיקיימו הבריות את‬ ‫אותו‪ ,‬כן הוא גדל‪ .‬וכמרומז בכתוב )תהלים‬ ‫רצונו ית"ש בתורה ובתפילה‪ ,‬ירא"ש‬ ‫קיב‪ ,‬ב( 'גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים‬ ‫ומידות טובות‪.‬‬ ‫יבורך'‪ ,‬כי כפי מה שהאדם הוא 'גבור‬ ‫הכובש את יצרו' בכל עניני העולם‪ ,‬כן 'יהיה‬ ‫זרעו ‪ -‬דור ישרים יבורך'‪.‬‬ ‫כפי הנהגת הבית כן זוכים לנחת‬ ‫נמצא דזוהי העצה האמיתית לזכות לדור‬ ‫מהצאצאים‬ ‫ישרים ההולכים בדרך המסורה לנו מאבות‬ ‫ונקוט כלל זה בידך‪ ,‬כי הכל תלוי בהנהגת‬ ‫אבותינו‪ ,‬שיתנהג האדם בתוך ביתו באופן‬ ‫האדם עצמו הן בין אדם למקום והן בין‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫‪------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ב 'דרך פיקודיך' )מצוה לד( להרה"ק בעל 'בני יששכר' זי"ע משמיה דהרה"ק רבי מנחם מענדל מרימינוב‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫כג‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫כ'כות גירי קשתא' – כמו חץ חד היוצא‬ ‫הראוי‪ ,‬אשר בכך הוא משמש כ'דוגמא‬ ‫מהקשת‪ ,‬ועל כן יזהר האדם מאוד לשמור‬ ‫אישית' לצאצאיו אחריו‪ .‬וכפי שכתב‬ ‫על עיניו בעת שהוא הולך ברחוב העיר‪,‬‬ ‫אאמו"ר זיע"א בצואתו‪ ,‬דבשעה שחוזר‬ ‫לבל יכשל בראיה אסורה‪ ,‬כי ידע שזהו כחץ‬ ‫האדם לביתו בסוף היום‪ ,‬יקפיד ללמוד דבר‬ ‫הממית את האדם‪.‬‬ ‫מה בתוך ביתו‪ ,‬ואפי' משניות וכדו'‪ ,‬ואף‬ ‫וכן הוא גם בעת שהולך האדם למקוה‪,‬‬ ‫אם בני ביתו כבר ישנים‪ ,‬עכ"ז ישמור על‬ ‫שצריך להזהר מאוד מראיה אסורה‪ .‬וכמו‬ ‫הנהגה זו‪ ,‬כדי שיהיה חלל הבית מלא‬ ‫כן להזהר שלא לדבר כלל במקוה‪ ,‬כמו‬ ‫בתורה‪ ,‬וישפיע זה על נשמות הילדים אף‬ ‫שהזהיר על זה הרה"ק רבי פנחס מקאריץ‬ ‫אם ישנים הם‪ ,‬שיהיה אור קדושת התורה‬ ‫זיע"א‪ ,‬דמהדיבורים שמדבר האדם במקוה‬ ‫חופף עליהם‪.‬‬ ‫נבראת קליפה טמאה המלוה את האדם‬ ‫ואין צריך לומר דכאשר בני הבית נעורים‬ ‫בכל היום‪ ,‬ומאז רח"ל הוא כבר ברשתו של‬ ‫הם‪ ,‬אשר כשהאב לומד בתוך הבית‪ ,‬יש לזה‬ ‫היצר הרע למשך היום‪ ,‬ואין היצר צריך‬ ‫השפעה עצומה על כל בני הבית‪ ,‬כי אינו‬ ‫לרוץ אחר האדם באותו היום‪ ,‬כי מחמת‬ ‫דומה אשה הרואה שבעלה ספוג בקדושת‬ ‫הקליפה שדבקה באותו האדם‪ ,‬רץ הוא‬ ‫התורה‪ ,‬ואף כאשר עוסק הוא לפרנסתו‪,‬‬ ‫מעצמו אחר העבירות‪ ,‬והיצר עומד מן הצד‬ ‫הרי הוא קשור ואדוק עם התורה‪ ,‬כי הלא‬ ‫לראות איך האדם חוטא מעצמו אף ללא‬ ‫כל מטרת המשא ומתן הוא רק כדי שיוכל‬ ‫שיפתהו‪ .‬וכל הרעה הזו היא בגין הדיבורים‬ ‫לנהל האדם חיי תורה‪ ,‬וכמאמר הרה"ק‬ ‫שדיבר במקוה‪.‬‬ ‫הרבי ר' אלימלך זיע"א‪ ,‬שכל הסיבה שצריך‬ ‫עוד צריך כל אדם מישראל לדעת ולהבין‬ ‫האדם לממון היא רק כדי שיוכל לקיים‬ ‫כמה גדולה כל פעולה ופעולה שעושה‬ ‫עמם תורה ומצוות‪ ,‬לשלוח את בניו ובנותיו‬ ‫האדם‪ ,‬אשר כל תפילה ותפילה חשובה עד‬ ‫למוסדות נאמנים בטהרת הקודש‪ ,‬ולתמוך‬ ‫מאוד לפני הקב"ה‪ ,‬וכל תיבה ותיבה‬ ‫בנצרכים ובמוסדות תורה‪ ,‬ואז הוי גם‬ ‫שבלימוד התורה היא יקרה מפנינים‪ ,‬כי‬ ‫המשא ומתן שלהם תורה‪.‬‬ ‫הלא כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫ונמצא דכל תיבה בתורה היא חלק אלוהות‪,‬‬ ‫ובלימוד כל תיבה ותיבה מתקשר האדם עם‬ ‫כאשר האדם נשמר מחטא משפיע עליו‬ ‫הקב"ה בעצמו‪ ,‬וזוהי הזכות הגדולה‬ ‫השי"ת כל טוב‬ ‫והיקרה ביותר בזה העולם‪ ,‬כי כל תענוגי‬ ‫עוד נעורר על שמירת עינים‪ ,‬אשר אמר‬ ‫העולם לאפס יחשבון אל מול הזכות‬ ‫אאמו"ר זיע"א על מה שכתוב )אקדמות(‬ ‫הגדולה לזכות להתקשר עם הקב"ה‬ ‫'למחזי באנפא עין‪ ,‬כות גירי קשתא'‪' ,‬למחזי‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫באנפא עין' ‪ -‬ראיה אסורה אחת‪ ,‬חשובה‬ ‫להבות אש‬ ‫כד‬ ‫זה לטובה‪ ,‬וכן להיפוך‪ ,‬לכן הטוב ביותר‬ ‫וכן הוא בכל התגברות והתרחקות מהבלי‬ ‫הוא שיהיה 'להנאתך ולטובתך'‪ ,‬הן הנאה‬ ‫העולם הזה‪ ,‬הן מדברים בטלים ולשון הרע‪,‬‬ ‫והן טובה אמיתית‪.‬‬ ‫והן בעניני קדושה 'קדש עצמך במותר לך'‪,‬‬ ‫אשר עי"ז זוכים להיות קרובים להשי"ת‪.‬‬ ‫ומי חכם יעשה זאת‪ ,‬כי אז ינצל מכל‬ ‫הקריאה מעוררת את הזמן להמשיך ברכות‬ ‫הפגעים המתרחשים בעולם כל מיני‬ ‫והשפעות טובות‬ ‫אסונות קשים ונוראים‪ ,‬כי הלא אין חפץ ה'‬ ‫במות המת‪ .‬וכשם שהאדם יעשה ככל‬ ‫הרי הקריאה מעוררת את הזמן‪ ,‬וכיון‬ ‫העולה בידו על מנת להטיב עם ידידו‬ ‫שקראנו בפרשתינו 'וה' ברך את אברהם‬ ‫הטוב‪ ,‬ולהצילו בצרה לו‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫בכל'‪ ,‬הוי ברכה זו קיימת עד סוף כל‬ ‫וכמה כאשר זוכה האדם להיות 'חברותא'‬ ‫הדורות‪ ,‬ובכלל זה נזכה לישועות גדולות‬ ‫כביכול להשי"ת‪ ,‬בהתקשר והתדבק אליו‬ ‫בכל הענינים‪ ,‬הן בעניני זיווגים‪ ,‬כאשר‬ ‫באמת‪ ,‬אזי אף הקב"ה מטיב עמו עד בלי‬ ‫הקריאה מעוררת את הזמן מענין זיווגו של‬ ‫שיעור‪ ,‬ושומרו ומצילו מכל רע ופגע‪.‬‬ ‫יצחק אבינו המובא בפרשתן‪ ,‬אזי עתה הוא‬ ‫עת רצון נפלא אשר כל בני ישראל‪ ,‬הבנים‬ ‫כי על זה מצפה השי"ת מברואיו‪ ,‬שיעבדו‬ ‫והבנות יזכו לזיווגים הגונים בקרוב ממש‪,‬‬ ‫אותו בתורה ותפילה וירא"ש‪ ,‬בקדושה‬ ‫וכן יזכו כל הנצרכים לזרעא חייא וקיימא‬ ‫וטהרה‪ ,‬צדקה וחסד‪ ,‬וכאשר השי"ת מרוצה‬ ‫בקרוב ממש‪ ,‬בכח העת רצון עת רעוא‬ ‫ממעשינו אלו‪ ,‬ממילא ישפיע עלינו כל טוב‪,‬‬ ‫דרעוין‪ ,‬וכל בני ישראל בכל אתר ואתר יזכו‬ ‫ולא יחסר לנו מאומה‪ .‬ולכן יש לנו‬ ‫לסייעתא דשמיא ועושר וכבוד‪ ,‬תורה‬ ‫להשתדל בכל כוחנו לעשות נחת רוח‬ ‫וגדולה במקום אחד‪.‬‬ ‫לבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫ועל חולי ישראל נבקש 'אל נא רפא נא לה'‪,‬‬ ‫והנה הלא אנו מאמינים בני מאמינים שכל‬ ‫שיבא מלאך רפאל וירפאם ויחזקם בכל‬ ‫מה שנעשה בעולם הוא בהשגחה פרטית‬ ‫רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם‪ ,‬כי רק‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬וכאשר נתגלגל מן השמים‬ ‫בבריאות השלימה אפשר לעבוד את הבורא‬ ‫שהוצרכתי להיות בשבת קודש כאן‪ ,‬אין אנו‬ ‫ית"ש באופן הרצוי‪ ,‬כי איך יוכל האדם‬ ‫יודעים מה היא הטובה הנצמחת מזה‪ ,‬אך‬ ‫לעמוד ולשרת לפני הקב"ה‪ ,‬כאשר הוא‬ ‫סמוכים ובטוחים אנו שזהו לטובה‪ .‬וכמו‬ ‫טרוד במחלות ועניני רפואה‪ ,‬והלא הקב"ה‬ ‫שאמר הקב"ה לאברהם 'להנאתך ולטובתך'‬ ‫בעצמו יכול לבוא ולרפא החולים‪ ,‬כדמצינו‬ ‫)עיין רש"י בראשית יב‪ ,‬א(‪ ,‬כי צריך להיות ב'‬ ‫שבא הקב"ה לרפא את אברהם אבינו מצער‬ ‫הענינים יחד‪ ,‬כי לפעמים האדם נהנה‬ ‫המילה‪.‬‬ ‫בשעת מעשה אך אח"כ נתגלה שלא היה‬ ‫כה‬ ‫רזא דאמונה‬ ‫עליונה ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬עדי נזכה‬ ‫ונזכה לקבל את ההשפעות והברכות‬ ‫בקרוב לקבל פני משיח צדקנו‪ ,‬ותחזינה‬ ‫הנמשכות משבת קודש‪ ,‬ונזכה להרגיש‬ ‫עינינו בשובך לציון ברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫טעם נפלא בעבודת ה' בתורה ותפילה‪,‬‬ ‫ויהיו בתי ישראל מלאים שמחה‪ ,‬ובשמירה‬ ‫|||||||||||||||||||‬ ‫@@‬ ‫@‬ ‫)‬ ‫@ @@‬ ‫כי יש"ר דבר ה' וכל מעשהו באמונה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר עט"ר שליט"א‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫|||||||||||||||||||‬ ‫@@@‬ ‫)‬ ‫@‬ ‫@ @‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון תורת אש‬ ‫להוצאת והפצת תורת רבוה"ק‬ ‫מקרעטשניף סיגעט‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫גליון ו'‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫להשיג את הגליון באימעיל‬ ‫נא לשלוח בקשה אל‬ ‫להארות הערות ותרומות נא להתקשר‬ ‫‪347.291.1133‬‬ ‫)‬ ‫ג‬ ‫חומש רש"י‬ ‫די צייט‪ ,‬ער איז געווארן א חתן‪ .‬ווען ס'איז‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה‬ ‫געקומען יום החופה‪ ,‬איז ער‬ ‫ושבע שנים שני חיי שרה )בראשית כג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ארויסגעגאנגען אויפ'ן גאס‪ ,‬און ער האט‬ ‫"שני חיי שרה" זאגט רש"י‪" :‬כולן שוין‬ ‫געהאט אן עקסידענט‪ ,‬ה' ישמרנו‪ ,‬און ער‬ ‫לטובה" )רש"י שם(‪.‬‬ ‫איז גלייך ארויף אין הימל‪ .‬דער טאטע‬ ‫קומט אריין אין בית המדרש‪ ,‬און ער האט‬ ‫עס איז באקאנט‪ :‬די משנה זאגט‪" ,‬חייב‬ ‫צער‪ ,‬שרעקליכע צער‪.‬‬ ‫אדם לברך על הרעה כשם שמברך על‬ ‫הטובה" )ברכות ט‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ס'קומט אריין א צווייטער איד אין בית‬ ‫עס איז געווען אמאל א מעשה ביים הייליגן‬ ‫המדרש‪ .‬ער איז שוין געווען חתונה געהאט‬ ‫רבי ר' זושא‪ .‬א איד איז אמאל‬ ‫דרייסיג יאר‪ ,‬און ער האט נישט געהאט‬ ‫אריינגעקומען צום הייליגן רבי ר' בער‪ ,‬און‬ ‫קיין קינדער‪ .‬יענעם טאג האט דער‬ ‫ער האט אים געפרעגט א מורא'דיגע‬ ‫אייבערשטער אים געהאלפן‪ ,‬און ער האט‬ ‫שאלה‪ :‬די משנה זאגט‪" ,‬חייב אדם לברך‬ ‫געהאט א יונגעלע‪ .‬ער איז געווען מורא'דיג‬ ‫על הרעה כשם שמברך על הטובה"‪ .‬ווי קען‬ ‫פרייליך‪.‬‬ ‫זיין אז סיי אויף צער און סיי אויף טובה‬ ‫קומט די משנה און זאגט אזוי‪" :‬חייב אדם‬ ‫זאל מען דאנקען די זעלבע?‬ ‫לברך על הרעה"‪ .‬דער איד וואס האט‬ ‫לאמיר פארשטיין א פשוט'ע נקודה‪ :‬וואס‬ ‫היינט באגראבן דאס קינד‪ ,‬זיין עילוי‪ ,‬דארף‬ ‫איז די שאלה וואס דער איד האט געהאט?‬ ‫דאנקען דעם אייבערשטן אזוי ווי דער וואס‬ ‫האט געהאט א קינד נאך דרייסיג יאר‪ .‬דאס‬ ‫ס'איז געווען א איד וואס האט געהאט א בן‬ ‫איז בעצם געווען די שאלה וואס דער איד‬ ‫יחיד‪ ,‬וואס איז געבוירן געווארן אסאך יארן‬ ‫האט געהאט צום הייליגן רבי ר' בער‪.‬‬ ‫נאך די חתונה‪ .‬ווען ער איז געגאנגען אין‬ ‫חדר איז ער אויפגעוואקסן א חשוב'ער‬ ‫האט אים ר"ר בער געזאגט‪" :‬גיי אריין אין‬ ‫יונגל און איז געווען אן עילוי‪ .‬שפעטער‬ ‫בית המדרש‪ .‬וועסטו טרעפן דארט א איד‬ ‫האט ער בר מצוה געהאט‪ ,‬און איז געווארן‬ ‫וואס הייסט ר' זושא‪ .‬פרעג אים די שאלה‪,‬‬ ‫א בחור‪.‬‬ ‫ער וועט האבן אויף דעם א תשובה"‪.‬‬ ‫עס האט אויסגעקוקט ווי ס'גייט דא‬ ‫ער קומט אריין אין בית המדרש און‬ ‫אויפוואקסן א איד‪ ,‬א גאון‪ .‬ס'איז געקומען‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ד‬ ‫ארויס פון "בכל מאדך"‪" :‬בכל מדה ומדה‬ ‫טרעפט ר"ר זושא‪ .‬זאגט ער‪" :‬רבי‪ ,‬כ'האב‬ ‫שהוא מודד לך‪ ,‬הוי מודה לו" )דברים ו‪ ,‬ה‪.‬‬ ‫א קשיא"‪ .‬זאגט ער‪" :‬אזוי? וואס איז די‬ ‫ברכות שם(‪.‬‬ ‫קשיא?" זאגט ער‪" :‬די משנה זאגט‪' ,‬חייב‬ ‫זאגט דער רמב"ם אין פירוש המשניות‬ ‫אדם לברך על הרעה כשם שמברך על‬ ‫)ברכות ט‪ ,‬ה(‪ ,‬אז אפילו ווען דער פסוק‬ ‫הטובה'‪ .‬איך פארשטיי דאס נישט"‪.‬‬ ‫וואלט עס נישט געשריבן און חז"ל וואלטן‬ ‫זאגט ר"ר זושא‪" :‬אזוי? ס'איז מיר אייביג‬ ‫עס נישט ארויסגעלערנט‪ ,‬איז עס א‬ ‫שווער געווען די משנה‪ .‬איך האב קיינמאל‬ ‫פשוט'ע זאך אז אזוי דארף זיין‪ .‬אזוי זאגט‬ ‫נישט פארשטאנען וואס מיינט דאס 'רעה'‪,‬‬ ‫דער רמב"ם‪" :‬כל מי שיש לו מוח‬ ‫איך האב אין מיין לעבן קיינמאל נישט‬ ‫בקדקודו"‪ .‬ווער ס'האט אביסל שכל‬ ‫געהאט קיין רעה"‪.‬‬ ‫פארשטייט אז דער ענין פון "חייב אדם‬ ‫לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"‬ ‫איז א פשוט'ע זאך‪ .‬פארוואס? ווייל א‬ ‫ס'איז באקאנט אז דער הייליגער בעלזער‬ ‫מענטש ווייסט באמת נישט וואס איז רעה‬ ‫רב איז געזעסן שבעה נאך דעם בילגורייער‬ ‫און וואס איז טובה‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬און דער טשעבינער רב איז אים‬ ‫ס'איז געווען א מעשה בערך פאר צוואנציג‬ ‫געקומען מנחם אבל זיין‪ .‬ס'איז דא אזא‬ ‫יאר צוריק‪ .‬ס'איז געווען א גרויסע‬ ‫לשון וואס מ'זאגט ביי ניחום אבלים‪:‬‬ ‫קאמפאני‪ .‬אין דער ביזנעס וועלט איז דא‬ ‫"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון‬ ‫אזא זאך‪ :‬מ'קען אריינלייגן געלט אין א‬ ‫וירושלים"‪ .‬ס'איז דא וואס לייגן צו‪ ,‬מ'זאל‬ ‫געוויסן פלאץ‪ ,‬און באקומען געלט אויף די‬ ‫נישט וויסן מער פון קיין צער‪ .‬דער‬ ‫געלט‪ .‬אויב מ'לייגט אריין דא געלט‪,‬‬ ‫טשעבינער רב האט געזאגט‪" :‬דער‬ ‫באקומט מען איבער א יאר צען פראצענט‬ ‫אייבערשטער זאל העלפן מען זאל נישט‬ ‫אויף דעם געלט‪ .‬אסאך עשירים האבן‬ ‫וויסן מער פון קיין צער"‪ .‬האט דער‬ ‫דארט אוועקגעלייגט געלט‪ ,‬ווייל מ'האט‬ ‫בעלזער רב געזאגט‪" :‬וואס‪ ,‬צער? אין מיין‬ ‫געקענט מאכן דערפון אסאך געלט‪ .‬ס'איז‬ ‫לעבן האב איך נאכנישט געהאט קיין צער"‪.‬‬ ‫געווען א קאמפאני וואס האט געגעבן‬ ‫פארדעם האט מען געדארפט זיין א‬ ‫צוואנציג פראצענט ‪ -‬מער ווי יעדע‬ ‫בעלזער רב‪.‬‬ ‫אנדערע קאמפאני‪ .‬נאר גרויסע עשירים‬ ‫האבן געמעגט אריינלייגן ביי זיי‪ ,‬און ס'איז‬ ‫געווען א גרויסע זאך‪ .‬ס'איז געווען א פרוי‪,‬‬ ‫יעצט איז אזוי‪ :‬פון וואו לערנט מען ארויס‬ ‫א אידישע אלמנה‪ ,‬וואס האט געהאט א‬ ‫אז "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך‬ ‫האלבע מיליאן דאלאר אריינצולייגן‪ .‬אבער‬ ‫על הטובה"? זאגט די משנה‪ ,‬מ'לערנט עס‬ ‫ה‬ ‫חומש רש"י‬ ‫דווקא יענעם טאג האט מען ארעסטירט‬ ‫ביי דער קאמפאני האט זי נישט געקענט‬ ‫דעם בעל הבית פון דער קאמפאני‪ ,‬און די‬ ‫אריינלייגן‪ ,‬ווייל די ווייניגסטע וואס מ'האט‬ ‫גאנצע קאמפאני איז געגאנגען שלאפן‪.‬‬ ‫געקענט אריינלייגן איז געווען א מיליאן‬ ‫דער רבונו של עולם האט אפגעראטעוועט‬ ‫דאלאר‪ .‬איז זי געגאנגען צו די משפחה און‬ ‫די אלמנה מיט אירע גאנצע אכט הונדערט‬ ‫צו יענע משפחה‪ ,‬זי האט געבארגט‪,‬‬ ‫טויזנט דאלאר‪.‬‬ ‫געמאכט און געטון‪ .‬בקיצור‪ ,‬ביז זי איז‬ ‫די אלמנה האט ביז יענעם טאג געמיינט אז‬ ‫אנגעקומען בערך צו אכט הונדערט טויזנט‬ ‫די גרעסטע יסורים גייען אריבער אויף איר‪.‬‬ ‫דאלאר‪ .‬מער האט זי שוין נישט געקענט‪.‬‬ ‫אלע אנדערע מענטשן וואס האבן‬ ‫פארשטייט זיך‪ ,‬אינמיטן וועג איז זי שוין‬ ‫אריינגעלייגט געלט האבן פארלוירן געלט‪.‬‬ ‫געווארן ברוגז אויף אסאך מענטשן וואס‬ ‫און ווען מ'האט דארט פארלוירן געלט‪,‬‬ ‫האבן איר נישט געוואלט בארגן‪ .‬וואס‬ ‫האט מען נישט גערעדט פון קליין געלט‪,‬‬ ‫הייסט‪ ,‬מ'קען נישט העלפן קיין אלמנה?‬ ‫מ'האט גערעדט פון גרויס געלט‪.‬‬ ‫מ'קען דא מאכן אזויפיל געלט‪ ,‬מ'קען האבן‬ ‫אמאל שטעלט א מענטש אוועק א געוויסן‬ ‫פרנסה אויף אייביג‪ ,‬מ'קען אוועקשטעלן א‬ ‫בילד‪ ,‬און ער מאכט זיך כל מיני חשבונות‪:‬‬ ‫אידישע שטוב‪ ,‬און יעדן חודש וועט‬ ‫אזוי דארף זיין‪ ,‬אזוי איז ריכטיג צו טון‪ ,‬אזוי‬ ‫אריינקומען כך וכך געלט!‬ ‫דארף מען זיך פירן‪ .‬טאמער גייט עס נישט‬ ‫למעשה איז עס נישט געגאנגען‪ ,‬זי האט‬ ‫אזוי ווי ער טראכט‪ ,‬האט ער מורא'דיגע‬ ‫נאר געהאט אכט הונדערט טויזנט‪ .‬אבער‬ ‫צער‪ .‬ער האלט פשוט‪ ,‬אז דער רבונו של‬ ‫זי האט געהאט א שכן וואס האט אויך‬ ‫עולם פירט נישט גוט די וועלט‪.‬‬ ‫געארבעט ביי דער קאמפאני‪ .‬מיט גרויסע‬ ‫אויפ'ן פסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל‬ ‫פראטעקציע איז געקומען דער טאג‪:‬‬ ‫לבבך" )דברים ו‪ ,‬ה( זאגט רש"י‪" :‬שלא יהא‬ ‫מ'האט געארבעט א פאר חדשים‪ ,‬און‬ ‫לבך חלוק על המקום" )רש"י שם(‪ .‬וואס‬ ‫מ'האט מסכים געווען צו נעמען די אלמנה‪.‬‬ ‫מיינט "לבך חלוק על המקום"? א מענטש‬ ‫בקיצור‪ ,‬מ'האט זיך גערעכנט מיט איר‪ .‬פון‬ ‫גייט ארויס אויפ'ן וועג מיט א געוויסן‬ ‫א ביזנעסמאן וואלט מען נישט גענומען‬ ‫חשבון‪ :‬ער וויל אנקומען דא‪ ,‬ער וויל‬ ‫ווייניגער ווי א מיליאן דאלאר‪ ,‬אבער‬ ‫אנקומען דארט‪ ,‬אבער דער רבונו של עולם‬ ‫למעשה האבן זיי מסכים געווען צו נעמען‬ ‫פירט אים אנדערש‪ .‬זאגט רש"י‪ :‬דו‬ ‫אכט הונדערט טויזנט דאלאר‪.‬‬ ‫טראכסט נישט אז דער רבונו של עולם טוט‬ ‫דער טאג וואס מ'האט געדארפט‬ ‫דאס‪ .‬און אפילו נאכדעם וואס דו טראכסט‬ ‫איבערגעבן די געלט איז דאך געווען דער‬ ‫שוין אז דער רבונו של עולם טוט דאס יא‪,‬‬ ‫גרעסטער יום שמחה וואס ס'קען זיין‪.‬‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ו‬ ‫האסטו נאך אלץ אביסל טענות אויפ'ן‬ ‫אייבערשטן‪.‬‬ ‫מי לנו גדול פון שרה אמנו‪ .‬שרה אמנו'ס‬ ‫גאנצע לעבן איז דאך געווען פול מיט‬ ‫עס איז אמאל אויסגעקומען א שמועס‬ ‫שווערע זמנים‪ .‬ס'האט זיך אנגעהויבן מיט‬ ‫וואס איך האב געהאט מיט א איד‪ .‬מיר‬ ‫דעם וואס זי האט נישט געהאט קיין‬ ‫האבן געשמועסט אז וואס דער רבונו של‬ ‫קינדער ניינציג יאר‪ .‬דא האט זי געהאט‬ ‫עולם טוט איז גוט‪ .‬זאג איך אים‪ :‬דאס‬ ‫מיט פרעה‪ ,‬דא האט זי געהאט מיט‬ ‫ביסטו דאך מודה‪ ,‬אז דער רבונו של עולם‬ ‫אבימלך‪ ,‬און דא איז געווען ווען מ'האט‬ ‫האט באשאפן די גאנצע וועלט‪ ,‬און דאס‬ ‫געדארפט גיין אין גלות און מ'האט נישט‬ ‫ביסטו אויך מודה‪ ,‬אז דער רבונו של עולם‬ ‫געהאט קיין עסן‪.‬‬ ‫איז משגיח אויף כל פרט ופרט‪ .‬דער‬ ‫איינציגסטער פראבלעם איז‪ ,‬אז דו ביסט‬ ‫ס'איז דא א באקאנטע מעשה פון דעם‬ ‫נישט מודה צי דער רבונו של עולם איז א‬ ‫הייליגן רבי נחום טשערנאבלער‪ .‬דער‬ ‫טוב ומטיב צי נישט‪ .‬ווי קענסטו דאס‬ ‫הייליגער רבי נחום טשערנאבלער האט‬ ‫אפטיילן? פון דעם זעלבן מקור וואו‬ ‫שטארק עוסק געווען אין פדיון שבויים‪.‬‬ ‫ס'שטייט אז דער רבונו של עולם האט‬ ‫אמאל האט מען אים ארעסטירט‪ ,‬און ער‬ ‫באשאפן די וועלט‪ ,‬שטייט אויך אז דער‬ ‫איז געזעסן אין תפיסה‪ .‬ער האט געהאט א‬ ‫רבונו של עולם איז א שלם‪ ,‬און אז ער איז‬ ‫מורא'דיגע חלישות הדעת‪ .‬די גמרא זאגט‪:‬‬ ‫א טוב ומטיב‪ .‬און מ'זאגט יעדן טאג ביים‬ ‫"דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו"‪.‬‬ ‫דאווענען‪" :‬רחום וחנון"‪" ,‬אהבת עולם‬ ‫וויאזוי קען זיין אז ער האט זיך אייביג‬ ‫אהבתנו" ‪ -‬אלעס לשונות פון טוב‪.‬‬ ‫אפגעגעבן מיט פדיון שבויים‪ ,‬און יעצט‬ ‫זיצט ער אליין אין תפיסה? אזוי האט ער‬ ‫דא קריגט זיך א מענטש‪ .‬פארוואס? ווייל‬ ‫געטראכט‪.‬‬ ‫זיין 'לב' איז 'חלוק על המקום'‪.‬‬ ‫ס'איז דא א גירסא פון דער מעשה‪ ,‬אז שרה‬ ‫די זעלבע זאך איז פארקערט‪ .‬אמאל זעט‬ ‫אמנו איז אים נתגלה געווארן בחזיון‪ ,‬און זי‬ ‫מען א מענטש איז מורא'דיג מצליח‪ ,‬ס'גייט‬ ‫האט אים געזאגט א מורא'דיגע שאלה‪.‬‬ ‫אים גוט‪ ,‬אבער חלילה וחס קען געשען אז‬ ‫שרה אמנו האט געהאט הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫דאס וואס גייט אים יעצט גוט‪ ,‬קען אים‬ ‫ס'איז געווען הכנסת אורחים פון אלע זייטן‪.‬‬ ‫אמאל ברענגען א מורא'דיגע רעה‪.‬‬ ‫‪ -‬דער זיידע‪ ,‬ר"ר מרדכי'לע ז"ל‪ ,‬האט‬ ‫אראפגעלייגט וואס ס'האט זיך אפגעטון‬ ‫ממילא זאגט דער רמב"ם‪ ,‬אז מ'דארף זיך‬ ‫ביי אברהם אבינו'ס הכנסת אורחים‪ :‬ס'איז‬ ‫אלעמאל אונטערווארפן אונטער דער‬ ‫געווען א מילכיגע זייט‪ ,‬א פליישיגע זייט‬ ‫השגחה פרטית‪ ,‬אונטער דעם אייבערשטן‪.‬‬ ‫ז‬ ‫חומש רש"י‬ ‫פדיון שבויים‪ ,‬אבער כדי צו שפירן באמת‬ ‫און א פארווע זייט‪ .‬א איד איז‬ ‫וואס פדיון שבויים מיינט ‪ -‬וואס ס'מיינט‬ ‫אריינגעקומען און ער האט געוואלט עסן‬ ‫אז א מענטש זיצט אין א תפיסה ‪ -‬האט ער‬ ‫מילכיגס‪ ,‬א צווייטער איז אריינגעקומען‬ ‫געדארפט אליין זיצן‪.‬‬ ‫און ער האט געוואלט פליישיגס‪ .‬מ'האט‬ ‫צוגעשטעלט פאר יעדן איינעם וואס ער‬ ‫האט געדארפט‪ ,‬כדי ס'זאל זיין הכנסת‬ ‫על כל פנים‪ ,‬שרה אמנו איז‬ ‫אורחים בשלימות‪-.‬‬ ‫אדורכגעגאנגען א שווער לעבן‪ .‬קומט רש"י‬ ‫קומט דער רבונו של עולם און זאגט פאר‬ ‫און זאגט‪" :‬שני חיי שרה ‪ -‬כולן שוין לטובה"‬ ‫אברהם אבינו‪" :‬לך לך מארצך וממולדתך"‬ ‫)רש"י בראשית כג‪ ,‬א(‪ .‬ס'איז געווען א געוויסע‬ ‫)בראשית יב‪ ,‬א( ‪ -‬הייב דיך אויף‪" .‬איך בין‬ ‫מדה פון 'השתוות'‪ .‬וואס מיינט מדת‬ ‫דער וואס געבט א גאנצע צייט צו עסן פאר‬ ‫ההשתוות? מדת ההשתוות מיינט‪ ,‬אז‬ ‫געסט וואס וואלגערן זיך‪ ,‬וועל איך זיין‬ ‫בשעת מעשה‪ ,‬ווען א מענטש טראכט אז א‬ ‫דער וואס וואלגערט זיך יעצט?" אזוי האט‬ ‫זאך וואלט געדארפט זיין אנדערש‪ ,‬סיי‬ ‫שרה אמנו געזאגט פאר רבי נחום‬ ‫ברוחניות און סיי בגשמיות‪ ,‬זאל ער זיך‬ ‫טשערנאבלער‪ .‬נאר וואס דען? אברהם‬ ‫קענען צופאסן צו דער מציאות‪ .‬אזוי ווי‬ ‫אבינו און שרה אמנו זענען אנגעקומען צו‬ ‫ס'שטייט אין דער משנה‪" :‬איזהו עשיר?‬ ‫די גרעסטע מדרגה אינעם ענין פון הכנסת‬ ‫השמח בחלקו" )אבות ד‪ ,‬א(‪ .‬די פוילישע‬ ‫אורחים‪ .‬אבער איין זאך האבן זיי נאכנישט‬ ‫רבי'ס זאגן‪ ,‬אז דאס דארף אויך זיין ביי‬ ‫געהאט‪ :‬זיי האבן נאכנישט געשפירט וואס‬ ‫רוחניות‪ .‬וואס מיינט דאס? נישט חלילה‬ ‫דער אורח שפירט‪ .‬א מענטש אויף דער‬ ‫וחס אז א מענטש האט איינמאל‬ ‫וועלט מוז כסדר זיין א הולך‪ ,‬נישט קיין‬ ‫געדאווענט א גוטן שחרית און טראכט‪ :‬איך‬ ‫עומד‪ .‬דער רבונו של עולם האט געוואלט‬ ‫בין שוין דער גדול הדור‪ .‬נישט פון דעם‬ ‫אים געבן נאך א גרעסערע השגה‪ :‬ער זאל‬ ‫רעדט מען‪ .‬נאר אז א מענטש האט‬ ‫אליין זיין אן אורח‪ .‬ממילא וועט ער קענען‬ ‫געדאווענט א גוטן שחרית‪ ,‬זאגט ער‪ :‬ברוך‬ ‫שפירן וואס א צווייטער שפירט‪ ,‬און ער‬ ‫השם! ער פרייט זיך און טאנצט פון שמחה‬ ‫וועט קענען מוסיף זיין נאך מער אין דער‬ ‫אז ער האט געדאווענט א גוטן שחרית‪ .‬ער‬ ‫עבודה פון הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫האט פון דעם א מורא'דיגע חיות‪ ,‬און דאס‬ ‫גיט אים כח אנצוגיין ווייטער‪.‬‬ ‫האט זי געזאגט פאר רבי נחום‬ ‫טשערנאבלער‪ :‬אזוי ווי ער האט זיך עוסק‬ ‫אבער טאמער חלילה וחס א מענטש איז‬ ‫געווען אין פדיון שבויים‪ ,‬און ער איז‬ ‫מזלזל אין זיין עבודה‪ ,‬און ער טראכט‪" :‬איך‬ ‫אנגעקומען בדורו צו די גרעסטע עבודה‬ ‫בין נישט קיין ערליכער איד‪ ,‬נישט אזוי זעט‬ ‫און די גרעסטע הצלחה אינעם ענין פון‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫ח‬ ‫יעדער וואלט געוואלט אז אידישקייט זאל‬ ‫אויס א דאווענען‪ ,‬נישט אזוי זעט אויס א‬ ‫גיין גלאט‪ .‬מ'גייט ארויס אויפ'ן גאס‪ ,‬די‬ ‫לערנען‪ ,‬נישט אזוי דארף מען זיין‪ ,‬נישט‬ ‫אויגן ווערן אפגעהיטן פון זיך אליין‪.‬‬ ‫אזוי פירט מען זיך אויף" ‪ -‬וואס געשעט?‬ ‫ס'קומט איינער‪ ,‬איינער געבט א טשעפע‪,‬‬ ‫ער פאלט אין אידישקייט‪.‬‬ ‫און מ'ענטפערט נישט פון זיך אליין‪ .‬יעדער‬ ‫אויב קומט א איד נאך א מצוה און ער איז‬ ‫וויל זיין ערליך אין יעדע מחשבה‪ ,‬יעדן‬ ‫זיך מחיה מיט דער מצוה‪ ,‬און ער רעדט‬ ‫דיבור און יעדן מעשה‪ .‬אבער זיך פלאגן‬ ‫דערפון‪" :‬אה! ברוך השם‪ ,‬כ'האב זוכה‬ ‫אויף אידישקייט ‪ -‬דאס וויל מען נישט‪ .‬זיך‬ ‫געווען היינט צו דאווענען א פיינע‬ ‫אוועקגעבן די באקוועמליכקייט‪ ,‬אננעמען‬ ‫דאווענען!" א בחור גייט צו צו איינעם‬ ‫דעם צער און דעם נסיון‪ ,‬און זאגן‪" :‬ניין‪,‬‬ ‫נאכ'ן דאווענען און זאגט‪" :‬דו ווייסט?‬ ‫איך גיי מיך יא מתגבר זיין‪ .‬כ'האב עפעס‬ ‫היינט האב איך געדאווענט א שמונה‬ ‫וואס צו ענטפערן פאר יענעם‪ ,‬כ'האב אים‬ ‫עשרה! איך האב שוין די לעצטע צען יאר‬ ‫גוט וואס צו ענטפערן‪ ,‬אבער איך גיי מיך‬ ‫נישט געדאווענט אזא גוטע שמונה‬ ‫איינהאלטן און איך גיי נישט טון אזוי"‪.‬‬ ‫עשרה!" וואס געשעט נאכדעם? וויאזוי‬ ‫דארט ליגט די עבודה פון אידישקייט!‬ ‫קוקט אויס דאס לערנען נאכ'ן דאווענען?‬ ‫דעמאלטס בויעט מען זיך‪ ,‬און אויף דעם‬ ‫וויאזוי קוקט אויס דער קומענדיגער‬ ‫דארף מען האבן שמחה‪ .‬דער ענין פון‬ ‫שמונה עשרה?‬ ‫שמחה של מצוה קומט דארטן‪ ,‬וואו‬ ‫ס'קומט אן שווער‪.‬‬ ‫אויב אבער קומט איינער און זאגט‪:‬‬ ‫"כ'ווייס נישט‪ ,‬אידישקייט גייט מיר נישט"‬ ‫על כל פנים‪ ,‬דאס איז די מדה פון השתוות‪.‬‬ ‫‪ -‬וואס געשעט? עס ווערט אויס‬ ‫אידישקייט!‬ ‫ווען אברהם אבינו איז צוריקגעקומען פון‬ ‫"איזהו עשיר השמח בחלקו" מיינט‬ ‫מצרים‪ ,‬שטייט‪" :‬וילך למסעיו" )בראשית יג‪,‬‬ ‫אריינצוברענגען א חיות און זיך פרייען מיט‬ ‫ג(‪ .‬ער איז צוריקגעגאנגען צו די זעלבע‬ ‫יעדע מצוה וואס א איד טוט‪ .‬און דאס‬ ‫אכסניא‪ .‬רש"י ברענגט דעם לשון‪" :‬בחזרתו‬ ‫בויעט דעם ענין פון השתוות‪.‬‬ ‫פרע הקפותיו" )רש"י שם( ‪ -‬ער האט‬ ‫דער רבונו של עולם פירט אזוי‪ ,‬אזוי איז‬ ‫באצאלט די חובות וואס ער האט געהאט‪.‬‬ ‫יעצט די עבודה‪ .‬יעצט בין איך דא‪ ,‬יעצט‬ ‫ווען אברהם אבינו איז ארויסגעגאנגען פון‬ ‫האב איך געטון דאס‪ ,‬און יעצט איז מיט‬ ‫ארץ ישראל קיין מצרים‪ ,‬האט ער נישט‬ ‫מיר געשען די מציאות‪ .‬דאס איז יעצט די‬ ‫געהאט קיין געלט‪ ,‬איז ער געגאנגען און‬ ‫מציאות וואס דער אייבערשטער האט מיר‬ ‫געבארגט‪.‬‬ ‫געגעבן‪.‬‬ ‫ט‬ ‫חומש רש"י‬ ‫הדינים‪ .‬אזוי ווי ס'שטייט אין מאור עינים‪:‬‬ ‫און וואס האט ער געזאגט? "איך בין‬ ‫ווען א מענטש זעט‪ ,‬חלילה וחס‪ ,‬אז ס'איז‬ ‫אברהם העברי‪ ,‬איך ווייס אז ס'איז דא א‬ ‫דא א צרה‪ ,‬זאל ער גלייך מקבל זיין די‬ ‫באשעפער אויף דער וועלט"‪ .‬און וואס‬ ‫יסורים באהבה‪.‬‬ ‫האט אים יעדער געזאגט? "קוק אן וויאזוי‬ ‫דו זעסט אויס! דו ביסט דער וואס מען‬ ‫רבי ארון לייב פון פרעמישלאן האט‬ ‫האט אמאל געזעצט אויף א כסא מלוכה‪,‬‬ ‫געזאגט‪" :‬יסורים‪ ,‬ווען זיי קומען אויף א‬ ‫דו ביסט געווען דער מלך‪ .‬קוק ווי אזוי דו‬ ‫איד און ער איז זיי מקבל באהבה‪ ,‬קושן זיי‬ ‫זעסט היינט אויס!" און וואס האט ער‬ ‫די מזוזה און גייען זיך ווייטער"‪.‬‬ ‫געזאגט? "ניין‪ ,‬דער אייבערשטער וועט‬ ‫ס'איז דא א השפעה אין דער וואך‪ ,‬אין דער‬ ‫העלפן‪ ,‬דער אייבערשטער וועט העלפן"‪.‬‬ ‫סדרה וואס קומט אראפ די וואך‪ :‬דער ענין‬ ‫ער האט געהאט שווערע זמנים‪ .‬אבער סוף‬ ‫פון השתוות‪" ,‬כולם שווים לטובה"‪ .‬יעדער‬ ‫כל סוף איז געווען "פרע הקפותיו"‪ ,‬ער‬ ‫האט א פלאץ וואו ער קען דאס נוצן‪ .‬ס'איז‬ ‫האט באצאלט זיינע חובות און ער איז‬ ‫נישטא קיין מציאות אז א מענטש וועט זיך‬ ‫געווארן אן עושר‪.‬‬ ‫ארומדרייען אויף דער וועלט און אלעס‬ ‫אבער ביז דעמאלטס איז ער אויך געווען‬ ‫וועט גיין אזוי ווי ער טראכט‪ .‬פארקערט‪:‬‬ ‫אן עושר‪ ,‬אפילו ווען ס'איז נישט געגאנגען‬ ‫דארט וואו ס'גייט נישט אזוי ווי ער וויל‪,‬‬ ‫אזוי ווי ער האט געוואלט און נישט אזוי ווי‬ ‫דארט פעלט זיך אויס השתוות‪.‬‬ ‫ער האט געטראכט‪.‬‬ ‫צדיקים האבן געטייטשט אויפ'ן פסוק‪:‬‬ ‫דאס לערנט מען‪ .‬יעדע וואך איז דא א‬ ‫"וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול"‬ ‫פרשה אין דער תורה‪ ,‬מ'לערנט וואס עס‬ ‫)בראשית מט‪ ,‬טו(‪ .‬א מענטש וויל האבן‬ ‫שטייט אין דער תורה‪ ,‬און די יסודות קומען‬ ‫מנוחה ‪" -‬וירא מנוחה כי טוב" ‪ -‬אבער "ויט‬ ‫אראפ צו אונז‪.‬‬ ‫שכמו"‪ :‬ער בייגט צו זיין אקסל "לסבול"‪.‬‬ ‫דאס ווארט "לסבול" איז א לשון פון‬ ‫דער עיקר יסוד אויף וואס א איד דארף‬ ‫סבלנות‪ ,‬פון סובל זיין‪ .‬א מענטש דארף‬ ‫ארבעטן איז אן עבודה פון רצוא ושוב‬ ‫קענען סובל זיין‪ .‬סובל זיין מיינט אז ער‬ ‫)יחזקאל א‪ ,‬יד(‪ .‬מ'ארבעט דערויף כסדר‪,‬‬ ‫פארנעמט‪ .‬ס'גייט יעצט נישט אזוי ווי איך‬ ‫יומם ולילה‪ ,‬מ'ווערט נישט פארטיג‪ .‬דאס‬ ‫וויל‪ ,‬אין דער חלק עבודה האב איך‬ ‫איז דער ענין פון השתוות צום אייבערשטן‪:‬‬ ‫געוואלט זיין אנדערש‪ ,‬אין דער חלק‬ ‫זיך אונטערווארפן אונטער דער הנהגה‬ ‫אידישקייט האב איך געוואלט זיין‬ ‫פונעם אייבערשטן‪ ,‬סיי ברוחניות און‬ ‫אנדערש‪ .‬איך האב געוואלט דער רבונו של‬ ‫אוודאי כל שכן וכל שכן בגשמיות‪.‬‬ ‫עולם זאל אנדערש צושטעלן מיין שטוב‬ ‫און דאס איז א פשוט'ע סגולה פאר המתקת‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫י‬ ‫ס'איז אריבערגעגאנגען א תקופה‪ ,‬און דער‬ ‫און אנדערש צושטעלן מיין לעבן‪ .‬אבער‬ ‫איד איז נתעשר געווארן‪ .‬פארשטייט זיך‪,‬‬ ‫מ'דארף זיך אונטערווארפן‪" :‬בכל מדה‬ ‫אז ווען א איד ווערט נתעשר‪ ,‬ווערט ער‬ ‫ומדה שהוא מודד‪ ,‬הוי מודה לו"‪ .‬מ'דארף‬ ‫דאך א ראש הקהל‪ .‬צוביסלעך איז ער‬ ‫זיך אונטערווארפן‪.‬‬ ‫געווארן גרעסער און גרעסער‪ ,‬און ער האט‬ ‫שוין געקענט דינגען מלמדים פאר זיינע‬ ‫קינדער‪ ,‬זיי מגדל זיין אלס תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫עס שטייט אין פסוק‪" :‬ויבא אברהם לספד‬ ‫און ער האט געהאט א שיינע שטוב‪.‬‬ ‫לשרה ולבכתה" )בראשית כג‪ ,‬ב(‪ .‬זאגט רש"י‪:‬‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬אז ס'איז אריבערגעגאנגען‬ ‫"נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק‪ ,‬לפי‬ ‫צוואנציג יאר‪ ,‬און מ'האט שוין פארגעסן אז‬ ‫שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה‬ ‫ער איז אמאל געווען א שוסטער‪ .‬דער רב‬ ‫לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה‬ ‫פון שטאט האט זיך משדך געווען מיט אים‪.‬‬ ‫ממנה ומתה" )רש"י שם(‪.‬‬ ‫דארט איז געווען א חבר זיינער וואס האט‬ ‫בעצם איז דא א שטארקער דיוק אין רש"י‪.‬‬ ‫דאס נישט געקענט אויסהאלטן‪ :‬זיין חבר‬ ‫באמת דארף מען פארשטיין‪ :‬ווי קומט צו‬ ‫האט אלע יארן געארבעט מיט אים‬ ‫שרה א מיתה ווען זי הערט אז מ'איז‬ ‫צוזאמען‪ ,‬ער איז געבליבן א שוסטער‪ ,‬און‬ ‫געגאנגען שעכטן יצחק? פונקט פארקערט!‬ ‫יענער האט זיך משדך געווען מיט'ן רב‪.‬‬ ‫ווער נאך ווי שרה אמנו וואלט געוואלט‬ ‫ווען ס'איז געקומען דער טאג פון יום‬ ‫האבן די גרעסטע מסירת נפש‪ ,‬אז איר קינד‬ ‫החופה‪ ,‬האט ער גענומען א זעקעלע‪,‬‬ ‫זאל ווערן אן עולה תמימה! ס'איז נישטא‬ ‫און איז‬ ‫שיך‬ ‫אריינגעלייגט א‬ ‫קיין גרעסערע זכות ווי דאס ‪ -‬נאך דערצו‬ ‫ארויפגעגאנגען צום חופה‪ .‬מ'האט‬ ‫אז דער אייבערשטער אליין האט געהייסן!‬ ‫געמאכט א גרויסע‪ ,‬ריזיגע חופה לפני כל‬ ‫נאר וואס דען? וואס איז טאקע דער פשט?‬ ‫עם ועדה‪ .‬ער קומט צו צום שוסטער‬ ‫נאר ס'קען זיין אזוי‪.‬‬ ‫אונטער דער חופה און פרעגט אים‪" :‬זאג‬ ‫ס'איז באקאנט אז רבי ישראל סאלאנטער‬ ‫מיר‪ ,‬יאנקעלע‪ ,‬וויפיל קאסט צו פאררעכטן‬ ‫האט געגרינדעט די תנועת המוסר‪ .‬וואס‬ ‫דעם שיך?"‬ ‫איז געווען די מעשה?‬ ‫די בזיונות זענען געווען מורא'דיג גרויס‪.‬‬ ‫ס'איז געווען א איד‪ ,‬א שוסטער‪ .‬ער איז‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬אז ער האט געכאפט א הארץ‬ ‫געווען א פשוט'ער מענטש‪ .‬אין די‬ ‫אטאקע און איז אוועק אויפ'ן פלאץ‪.‬‬ ‫אמאליגע צייטן‪ ,‬ווער ס'ווייסט‪ ,‬איז א‬ ‫האט רבי ישראל סאלאנטער געזאגט‪ :‬אויב‬ ‫שוסטער נישט געווען פון די געהויבענע‬ ‫ס'קען געשען אזא זאך‪ ,‬דארף מען מאכן די‬ ‫מענטשן אין שטאט‪.‬‬ ‫יא‬ ‫חומש רש"י‬ ‫צוזאמגעקומען צו זען דעם הייליגן צדיק'ס‬ ‫תנועת המוסר‪.‬‬ ‫פנים‪ .‬ער האט געהאט מענטשן אונטער‬ ‫שפעטערדיגע תלמידים פון רבי ישראל‬ ‫זיך וואס האבן געפירט דעם געשעפט‪.‬‬ ‫סאלאנטער האבן מסביר געווען‪ :‬נישט‬ ‫אמאל האט מען געקויפט א גרויסע שיף‬ ‫דערפאר האט ער געמאכט די תנועת‬ ‫און אסאך סחורה‪ .‬רוב געלט פון די‬ ‫המוסר‪ ,‬ווייל א איד קען פארשעמען א איד‬ ‫געשעפטן האט מען אריינגעלייגט אין‬ ‫פאר א חופה ‪ -‬נישט פארדעם‪ .‬נאר ווייל‬ ‫דעם‪ .‬מ'האט געדארפט שיקן די שיף מיט‬ ‫דער פאקט אז א מענטש קען נישט‬ ‫דער סחורה צו אן אנדער מדינה‪ ,‬און‬ ‫פארנעמען אביסל בזיונות‪ ,‬דערפאר דארף‬ ‫מ'האט ערווארטעט אז דאס וועט‬ ‫מען לערנען מוסר‪...‬‬ ‫אריינברענגען מורא'דיגע רווחים‪.‬‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬באמת‪ ,‬ווען מ'הייבט אן צו‬ ‫למעשה איז געשען א מורא'דיגע‬ ‫רעדן וועגן שרה אמנו‪ ,‬האבן מיר דאך נישט‬ ‫טראגעדיע‪ ,‬און די שיף איז איינגעזונקען‪.‬‬ ‫קיין השגה ווער זי איז געווען‪ .‬זי איז געווען‬ ‫כמעט רוב פון זיינע נכסים זענען געגאנגען‬ ‫אן אם של כלל ישראל‪ ,‬וואס האט זיך‬ ‫לאיבוד‪ .‬יעדער האט געהאט מורא'דיגע‬ ‫אוועקגעשטעלט אויף מסירת נפש‪ .‬אוודאי‬ ‫צער‪" :‬וואס טוט מען דא? וויאזוי גייט מען‬ ‫און אוודאי האט זי געוואלט האבן א חלק‬ ‫מודיע זיין פאר'ן רבי'ן אז ס'איז אזוי‬ ‫אינעם ענין פון עקידת יצחק‪.‬‬ ‫געשען?" מ'האט צוזאמגעזעצט די‬ ‫וואס דא איז געשען איז אזוי‪ :‬שרה אמנו‬ ‫תלמידים‪ ,‬מ'האט געמאכט א חשבון‪ ,‬און‬ ‫האט געהאט צער‪ .‬ס'שטייט אין ספרים אז‬ ‫איינער האט זיך אנגערופן אז ער וועט‬ ‫ווען א מענטש האט צער‪ ,‬ווי גרויס ער זאל‬ ‫רעדן מיט'ן רבי'ן‪.‬‬ ‫נאר זיין‪ ,‬שפירט דער גוף דעם צער‪.‬‬ ‫ער קומט אריין צום רבי'ן און זאגט‪ :‬רבי‪,‬‬ ‫מ'קען עס איבערקומען‪ ,‬ס'איז דא א מעשה‬ ‫איך האב א מורא'דיגע שאלה‪ .‬א מענטש‬ ‫באריכות‪ ,‬מ'זאגט עס אויפ'ן הייליגן מטה‬ ‫האט א חבר וואס האט געהאט א קינד וואס‬ ‫אפרים‪ .‬ער איז געווען א גרויסער עושר‪,‬‬ ‫איז געבוירן געווארן נישט אינגאנצן‬ ‫עד כדי כך אז ער האט געהאט אן אייגענע‬ ‫געזונט‪ ,‬און ער וויל אים מחזק זיין‪ .‬זאגט‬ ‫באנק‪ .‬אבער ער איז קיינמאל נישט‬ ‫ער אים‪' :‬וואס הייסט? די משנה זאגט‪ :‬חייב‬ ‫ארויסגעגאנגען אויף דער גאס‪ .‬ער איז‬ ‫אדם לברך על הרעה כשם שמברך על‬ ‫געווען א תלמיד חכם און האט געשריבן‬ ‫הטובה‪ .‬מ'דארף זיך האלטן‪ ,‬מ'דארף זיך‬ ‫ספרים‪ ,‬ס'איז דא צענדליגע חיבורים פון‬ ‫מחזק זיין‪ ,‬און מ'דארף וויסן אז אלעס איז‬ ‫אים‪ .‬איינמאל א יאר פלעגט ער ארויסגיין‬ ‫דער אייבערשטער ‪ -‬כל מה דעביד רחמנא‬ ‫קוקן וואס טוט זיך אין דער באנק‪ ,‬און‬ ‫לטב עביד' )ברכות ס‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫דעמאלטס איז די גאנצע שטאט‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫יב‬ ‫זיך צוריק? דארט ליגט די עבודה"‪.‬‬ ‫שפעטער איז אריינגעקומען אן אנדערער‬ ‫אינגערמאן‪ ,‬און ער האט אנגעהויבן צו‬ ‫לענינינו‪ ,‬ביי שרה אמנו איז געווען אזוי‪ :‬די‬ ‫דערציילן אז א קרוב משפחה זיינער האט‬ ‫טראפעלע יסורים האט אויסגעפעלט פאר‬ ‫א ווייב וואס איז נעבעך זייער נישט געזונט‪,‬‬ ‫דער שלימות פון שרה אמנו‪ .‬למעשה האט‬ ‫און ער איז זייער צובראכן דערפון‪ .‬האט‬ ‫דער גוף געהאט דעם צער‪ ,‬און ממילא איז‬ ‫דער רבי אנגעהויבן אים צו געבן חיזוק‪:‬‬ ‫געשען די מציאות פון "פרחה נשמתה"‪.‬‬ ‫מ'דארף זיך מחזק זיין‪" ,‬גם זו לטובה"‬ ‫ווייל זי איז געווארן א שלימות‪ .‬ממילא איז‬ ‫)תענית כא‪ ,‬א(‪ ,‬מ'דארף האבן אמונה און‬ ‫"כולם שווים לטובה"‪ :‬דא איז געשען דער‬ ‫וויסן אז אלעס וועט זיך סוף כל סוף‬ ‫ענין פון "כולם שווים לטובה"‪ ,‬דא איז‬ ‫אויסקומען גוט‪.‬‬ ‫געקומען דער גמר פון שרה אמנו‪.‬‬ ‫א פאר שעה שפעטער האט מען געשיקט‬ ‫ס'איז נישט פשט אז צוליב דעם וואס ס'איז‬ ‫נאך א יונגערמאן‪ ,‬ה' ישמרנו‪ ,‬מיט א‬ ‫געווען עקידת יצחק‪ ,‬האט זי זיך נישט‬ ‫מורא'דיגע טראגעדיע‪ :‬זיין ווייב איז אוועק‪,‬‬ ‫געקענט דערהייבן‪ .‬אוודאי האט זי זיך‬ ‫און ער קען עס נישט אויסהאלטן‪ .‬דער רבי‬ ‫געקענט דערהייבן‪ .‬נאר די מציאות איז‬ ‫האט ווייטער מחזק געווען‪ .‬רופט זיך אן‬ ‫געווען אז דאס ברעקל צער‪ ,‬דער צער וואס‬ ‫דער איד צום רבי'ן‪" :‬רבי‪ ,‬איך האב‬ ‫זי האט געהאט בשעת מעשה‪ ,‬האט‬ ‫געוואלט דערציילן אז ס'איז געשען א‬ ‫ארויפגעברענגט די שלימות פון שרה אמנו‪.‬‬ ‫מורא'דיגע טראגעדיע ‪ -‬די גאנצע שיף איז‬ ‫אראפ אין וואסער‪."..‬‬ ‫איז דער רבי געווארן זייער בלאס‪ ...‬כמעט‬ ‫"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם‬ ‫אז ער איז נישט געווען ביי זיך‪ .‬ס'איז‬ ‫בכל" )בראשית כד‪ ,‬א(‪ .‬דער זיידע ז"ל האט‬ ‫אריבערגעגאנגען א פאר מינוט‪ ,‬און ער‬ ‫געזאגט‪ :‬וואס מיינט "אברהם זקן בא‬ ‫האט זיך מחזק געווען‪ .‬האט מען אים‬ ‫בימים"? אז יעדן איינציגן טאג איז געווען‬ ‫געפרעגט‪" :‬למדינו רבינו‪ ,‬וואס טוט זיך‬ ‫א טאג‪ .‬זייער אסאך מאל איז דא א מענטש‬ ‫דא? דער רבי האט היינט א גאנצן טאג‬ ‫וואס שטייט אויף צופרי נישט מיט אזא‬ ‫גערעדט אז 'חייב אדם לברך על הרעה‬ ‫גוטן מוד‪ ,‬ווי מ'רופט עס‪ .‬ער איז צוקלאפט‬ ‫כשם שמברך על הטובה'‪ ,‬און דא‪ ,‬ווען דער‬ ‫און צובראכן‪ ,‬און ער טראכט ביי זיך‪ :‬שוין‪,‬‬ ‫רבי האט געהערט אזא בשורה‪ ,‬איז ער‬ ‫היינט איז אזא מין טאג‪.‬‬ ‫געווארן אויס מענטש?" זאגט ער‪" :‬דאס‬ ‫וואס דער גוף טוט‪ ,‬דאס איז נישט די‬ ‫אבער דער אמת איז‪ ,‬אז ס'איז נישטא אזא‬ ‫פראבלעם‪ .‬די זאך איז נאר‪ :‬ווען כאפט מען‬ ‫זאך‪" .‬ואברהם זקן בא בימים" ‪ -‬יעדן טאג‬ ‫זיך צוריק? ווי לאנג נעמט עס ביז מ'כאפט‬ ‫יג‬ ‫חומש רש"י‬ ‫ביינאכט‬ ‫דאנערשטאג‬ ‫יעדן‬ ‫זיך‬ ‫האט ער געהאט מיט זיך‪ .‬דעמאלטס‬ ‫צוזאמנעמען‪ ,‬מאכן א לחיים און זאגן‪:‬‬ ‫געשעט‪" :‬וה' ברך את אברהם בכל"‪.‬‬ ‫"בזכות רבי שלום שכנא פון פראבישט זאל‬ ‫מען האבן א גוט שבת"‪ .‬דער אייבערשטער‬ ‫זאל העלפן‪ ,‬מ'זאל האבן א ליכטיגן און‬ ‫דער הייליגער ריבניצער זי"ע‪ ,‬רבי חיים‬ ‫פרייליכן שבת‪.‬‬ ‫זנוויל בן רבי משה ויוטא צפורה‪ ,‬פלעגט‬