מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — חיי שרה (2026-11-02)

לשורי ףדב מה
לע''נ מרן רבי אהרן בן רבי בס"ד
ימ
שניאור זלמן קוטלר זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 208פרשת חיי שרה תשפ''ז ירושלמי כתובות יג-יט
שקרו אלא הטעם שמתו מחמת חטאו של חנניה הן אחי ר' יהושע שעיבר את השנה דף יג ר' זירא אמר בשם רב חונא בשם רב שהעד בשטר אינו יכול להצטרף עם
בחו''ל ובאמת בטלו את העיבור והן נשבו כשהיו בנות שלש ורצו להתירן שחזרו אחר על חתימת העד השני שאם אחד מכיר את כתב ידו ואת של חבירו והשני אינו
בתוליהן כי התעברה השנה ובאמת לא חל העיבור וא''כ הן היו בנות שלש. מכיר אלא את שלו אינו יכול להצטרף עם אדם אחר מהשוק להעיד על חבירו,
הלכה ז משנה אם שני נשים נשבו וכל אחת אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם הן וצריך את דברי ר' זירא שאם היו שנים ומכירים את כתב ידו של אחד מהם ולא
מעידות זו על זו שהשניה טהורה הן נאמנות ,וכן שני אנשים אחד שכל אחד אומר מכירים את של חבירו ורק השני מכיר את כתב ידו ואם נאמת את כתב ידו על ידי
כהן אני אינו נאמן אך אם הם מעידים זה על זה הם נאמנים .גמרא ר' חייה אמר השני נמצא שהעדות מתקיימת ע''י עד אחד ,ור' יודן מביא מקרה שיצאו שנים
בשם ר' יוחנן שהם נאמנים רק על קדשי הגבול אך אינם נאמני ליחוס של משפחה מעיר שרובה גוים כגון העיר סוסיתא ומכירים שאחד מהם הוא ישראל ולא מכירים
או לקדשי המזבח וצריך שני עדים ,ויש להקשות ששנינו שמעלים לכהונה ולוויה את השני העד המוכר אינו יכול להעיד על חבירו שהוא ישראל שא''כ נמצא
וישראל על פי עד אחד ולכהונה ולוייה זה מובן שצריך נאמנות לקדשי הגבול או שהעדות מתקיימת רק ע''י עד אחד.
מעשר ראשון אך מה צריך נאמנות לגבי ישראל מוכח שזה מועיל לענין יחוס ר' חגיי אמר שר' זירא הסתפק האם יועיל עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה,
משפחות ,ויש לדחות שמחזיקים אותו כישראל לתת לו מעשר עני. ולכאורה פשוט שעדות בשטר אין בה כלום אלא הספק הוא כשהיו שני עדים בשטר
שנינו שמחזיקים לכהונה בא''י לענין נשיאות כפים וחילוק גרנות ובסוריא שאין ומצאו לקיים את כתב ידו של אחד מהם ולא מצאו לקיים את כתב ידו של השני.
גרנות מחזיקים לכהונה רק ע''י נשיאות כפים וסוריא מגיעה עד המקום ששלוחי ר' מנא הסתפק אם עד אחד בשטר יכול לחייב שבועה ולכאורה עד בשטר אינו
ב''ד של החודש מגיעים ,ובבל כסוריא ור''ש בן אלעזר אומר שרצו לנהוג גם כלום אלא הספק הוא כנ''ל שרצו לקיים את חתימת ידי העדים בשטר ומצאו לקיים
באלכסנדריה כסוריא כשבתי דינים יושבים שם ,ושנו שרשב''ג אמר שכמו רק את כתב ידו של אחד מהם האם זה מספיק לחייב שבועה.
שתרומה זה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון זה חזקה לכהונה אך מי שחלק תרומה שנו בברייתא שלא מקבלים עדים אלא א''כ שניהם ראו יחד ור' יהושע בן קרחה
על פי ב''ד אינו חזקה לכהונה שיתכן שהתרומה הזו באה אליו ע''י אבי אמו כהן, אומר שמקבלים גם אם ראו זה אחר זה ,ור' ירמיה אמר בשם ר' שמואל בר רב יצחק
ור' ישמעאל אמר שמעולם הוא לא העיד מלבד פעם אחת שכמעט העלו עבד על בשם רב שחכמים מודים לר' יהושע בן קרחה בעדות בכורה ועדות חזקה ,ור' בא
פיו לכהונה ,ומר' יצחק בן חקולא ור''ש בן רבי יצא התר מאחד העלו אח מפי אחיו אמר בשם ר' ירמיה שחכמים יודו גם בעדות סימנים וזה פשוט כשעד אחד אומר
ואחד העלה בן מפי אביו אחד העלה לכהונה ואחד העלה ללוייה. ראיתי שתי שערות בגבו וגם השני אמר ראיתי שני שערות בגבו ודאי מצטרפים
אדם אחד הגיע לר' אילא ואמר על בנו שהוא כהן ור' אילא אמר שהוא בנו ואינו ואם אחד אומר ראיתי שערה אחת בגבו והשני אומר ראיתי שערה אחת בכריסו
כהן אמר לו ר' חייה הגדול אם אתה מאמין לו שהוא בנו תאמין שהוא כהן ואם אינו כלום וכל שכן שאם אחד אומר ראיתי אחת בגבו וגם השני אומר ראיתי שערה
אינך מאמין שהוא כהן אל תאמין שהוא בנו אמר לו שהוא אכן בנו, אחת בגבו שזה רק שערה אחת ואינו סימן ,ואם שנים אמרו ראינו שערה בגבו
דף טו אך זה לא ראיה לכשרות שיתכן שהוא בן גרושה או חלוצה ,ור' אבין אמר ושנים אמרו ראינו שערה בכריסו נחלקו בזה ר' יוסי בן ר' בון ור' הושעיה בן ר'
שכך אמר לו אם אתה מאמין שהוא בנו תאמין שהוא כהן ואם אינך מאמין שהוא שמאי האם מועיל או לא ,הפוסל סובר שזה כמעיד על חצי סימנים והמכשיר סובר
כהן אל תאמין שהוא בנו וממילא תאמין שהוא כשר שהוא כרחוק שכשר לעדות שמא נשרו ,ואם עד אחד אומר ראיתי שני שערות בגבו ועד אחד אומר ראיתי שני
אמר לו שאכן הוא בנו אך יתכן שהוא בן גרושה או חלוצה וכמו שאמרו לעיל שערות בכריסו שכל אחד מעיד שהוא גדול ר' בא אמר שגם חכמים מכשירים ור'
שיצחק בן חקולא ור''ש בן רבי נחלקו שאחד העלה אח על פי אחיו ואחד העלה חגיי אומר שבזה פסול גם לר' יהושע בן קרחה ור' יוסי אומר שגם בזה נחלקו אמר
בן על פי אביו ונוכיח מכאן שרבי העלה אח מפי אחיו שהאב אינו נאמן אך יתכן ר' יוסי לר' חגיי הרי ר' יודן סובר כמותי אמר לו ר' חגיי אני חולק על רבו ר' בא
לומר שהעלו בן מפי אביו לענין יחוס של לוייה שיחלוק במעשר. וכל שכן שאני חולק עליו ,ור' מנא מוכיח כדברי ר' חגיי שאילו היה שטר שיש בו
הלכה ח משנה ר' יהודה אומר שלא מעלים לכהונה על פי עד אחד ור''א אמר שזה ארבע חתימות וערערו עליו ובאים עדים ומעידים על שנים מהחתימות ובאים עדים
רק כשיש ערעור אך בלי ערעור מעלים לכהונה על פי עד אחד ,ורשב''ג אמר בשם ומעידים על שני החתימות הנוספות וכי זה מועיל הרי צריך שני עדים לכל חתימה
ר''ש בן הסגן שמעלים לכהונה על פי עד אחד .גמרא ר' חייה אמר בשם ר' יוחנן וכן צריך שני עדים לכל סימן ,ור' חנינא למד מעדות על שנות חזקה שאם עד אחד
שערעור הוא לא פחות משנים ,ושאל ר' בון בן ר' חייה במה מדובר אם העלו אותו מעיד שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית ועד נוסף מעיד שאכלה רביעית
לכהונה על פי עד אחד יורידו אותו באחד שיש הכחשה ואם העלו אותו בשנים לא חמישית ושישית האם זה מועיל והרי כל שנה צריכה שני עדים וגם כאן כל סימן
יועיל אפילו הרבה עדים להוריד אותו מחזקתו ,ור' הונא אמר שקושיא זו היא כדעת צריך שני עדים.
חכמי בבל שכשיש הכחשה של שנים כנגד שנים לא מוציאים מחזקתו אך לדעת הלכה ה משנה אשה שאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר
חכמי א''י וכן דעת ר''נ בר יעקב כמו שהעלו אותו בשנים כך מורידים אותו ע''י הוא מתיר ואם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני היא לא נאמנת.
שנים שבהכחשה של שנים כנגד שנים מוציאים מחזקתו. גמרא אם אמרה התגרשתי ואח''כ באו עדים שהיא היתה אשת איש לא תצא ורב
הלכה ט משנה אשה שנחבשה ע''י גוים אם זה בגלל ממון היא מותרת לבעלה שלא חונא ור' חנינא אמרו שלא רק כשנשאת אלא אפילו ב''ד רק התירו אותה להנשא,
נוגעים בה אך אם זה ע''י נפשות שנידונה למיתה היא אסורה לבעלה ,עיר שנכבשה דף יד כמו המקרה שאשה אחת באה לפני ר' יוחנן ואמרה לו אשת איש הייתי
ע''י מצור של כרקום כל הכוהנות שבה אסורות ואם יש עדים שהיא טהורה אפי' וגרושה אני והתירו ואחרי שיצאה אמרו לו רבי הרי יש עדים בלוד שהיא היתה
עדות של עבד או שפחח הן נאמנים אך אדם לא נאמן על עצמו ,וכן אמר ר' זכריה אשת איש ,אמר ר' יוחנן שהיא מותרת גם אם העדים בקוססנון וכי יש לה להמתין
בן הקצב שהוא נשבע במעון שידו לא זזה מיד אשתו משעה שנכנסו הגוים עד שיבואו משם כך אין לה להמתין אפילו יבואו ממקום קרוב ,ור' יוסי בן ר' בן
לירושלים עד שיצאו אך אמרו לו שאדם לא מעיד על עצמו .גמרא שנינו בעדויות אמר שהיו שני מקרים ,במקרה אחד אמרו לר' יוחנן שיש עדים בלוד ובמקרה נוסף
שר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב העידו על תינוקת שהורהנה באשקלון ובני אמרו לר' יוחנן שיש עדים בקסרין ובאמת באו משם העדים ור' יוחנן אמר בשני
משפחתה ריחקוה למרות שאותם עדים העידו שהיא לא נסתרה או נטמאה ואמרו המקרים אפילו יש עדים בקסוסרין היא תמתין.
להם החכמים אם אתם מאמינים שמשכנו אותה תאמינו שהיא טהורה משמע ר' יודן מסתפק באופן שאמרה אשת איש הייתי והתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים
שההתר הוא בגלל שאותם עדים העידו על ההתר ואם לא היה עדות על ההתר היא ואמרו שבאותו מקום לא היו גירושין הם מכחישים אותה ,ור' יוסי הסתפק באופן
היתה אסורה למרות שהיא נחבשה בגלל ממון ור''א אמר שבהרהון שהוא משכון שאמרה התגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו שאכן התגרשה אשה במקום
מדעת יש להחמיר בגלל שהיא נחלטת אם לא ישלמו ולכן הן נוהגים בה הפקר מיד פלוני ובאו שנים אחרים ואמרו שלא התגרשה אשה במקום פלוני שהעדים
ואינם חוששים לממון. מוכחשים ונשאר לנו להאמין לה.
שנינו שאם נחבשה ע''י נפשות אסורה ואמר ר' יודן בן ר' חמא מכפר תחמין בשם אם אשה אמרה אשת איש אני ולמחרת היא באה ואמרה התגרשתי אמרו לה הרי
חזקיה שדוקא כשנגמר דינה להריגה ,ור' יוחנן אמר שהיא אסורה אפילו אם לא אתמול אמרת שאת אשת איש והיא אמרה אמתלא שאתמול באו כת של פריצים
נגמר דינה להריגה ,ואמרו בשם ר' יוחנן שגם אשת לסטים שחבשוה היא כלסטים שרצו לשאתי ואמרתי להם אשת איש אני ,אמר ר' אבין בשם ר' אילא שמועיל
למרות שאין דינה להריגה שמא התרצתה להם. אמתלא וכמו המקרה ששמואל רצה לשמש ואמרה לו אשתו טמאה אני ולמחרת
ר' בא אמר בשם רב חייה בר אשי שכרקום הוא שיש פעמונים ושלשלאות של ברזל אמרה לו טהורה אני אמר לה הרי אתמול אמרת שאת טמאה אמרה לו אני טהורה
וכבלים ואוזים ותרנגולים וגייסות מקיפים את העיר ,ואמר ר' בא בשם רב חמא בר אך אתמול לא היה לי כח והוא שאל את רב והוא אמר לו שכיון שהיא נתנה אמתלא
אשי שהיה מעשה שאשה סומא אחת הצליחה לברוח והכשירו את כולם שלכל לדבריה היא נאמנת.
אחת יש צד התר שהיא ברחה ושנינו שאם היתה שם פרצה אחת היא מצילה על הלכה ו משנה אשה שאמרה נשבתי וטהורה אני היא נאמנת שהפה שאסר הוא
כולם שיש לתלות בכל אחת שהיא הצליחה לברוח ויש להסתפק אם היתה שם המתיר ואם יש עדים שהיא נשבתה והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם אחר
מחבואה אחת אם היא מצילה ,ור' זירא אמר בשם ר' בא בר זבדא בשם ר' יצחק בן שנשאה באו עדים לא תצא .גמרא רב חונא אמר שלא רק אם נשאה אלא אפילו רק
חקולה בשם ר' יודן נשיאה שחששו לנשים דוקא בכרקום של המלכות השלטת התירוה להנשא היא לא יוצאת מההתר שלה.
שהן נוגעים בנשים אך אם באו ממלכות אחרת זה כמו לסטים שבאו לגזול שאינם היו נשים שנשבו בא''י ואמרו שנשבו והן טהורות ואח''כ באו עדים ובא המקרה
אוסרים. לפני אבא בר בא ולוי ושמואל ואמרו אבא ולוי שימסרו להם עדים שלא יתיחדו
בשבויה הקילו אפילו בעדות של קטן ור' אימי אומר בשם ריב''ל שאפילו קטן בדרך ויתירו אותם בא''י ,אמר שמואל מה נעשה לעדים שאמרו שנשבו אמר לו
ואפילו קרוב נאמן ויש להסתפק בקטן קרוב ויש להוכיח מהמעשה שחנניה אביו אילו היו בנותיך כך היית אומר וזה היה כמו שגגה שיצאה מלפני השליט
מקרתיסיה שנשבה עם בניו ואשתו ובאו לפני ר' חנינה ולא קבל את עדות בניו ובנותיו של שמואל נשבו וכשהגיעו לא''י באו שוביהם עמם והם נכנסו לפני ר'
וריב''ל קיבל את עדותם א''כ רואים שריב''ל הכשיר גם קטן קרוב ,ר' חייה בר יוסף חנינה והעמידו את השובים בחוץ ובאו ואמרו נשבינו וטהורות אנחנו והתירם
שלח לאשתו לבא אליו עם שלשה תלמידים שגם אם יצטרך אחד לצרכיו יהיו עמה ואחרי שיצאו שלחו השובים אחריהם ואמר ר' חנינה ניכר שהן בנות חכם וכשנודע
עוד שנים ומה ששנינו לגבי סוטה ששולחים עמו עוד שני ת''ח שמא יבא עליה שהן בנות שמואל אמר ר' חנינה לר' שמן בר אבא שא אחת מהן שהן קרובותיך
בדרך אמר ר' אבין שגם אם אחד יתפנה לצרכיו ישאר עם הבעל עוד אחד. והוא נשא את הראשונה והיא מתה ואח''כ נשא את השניה והיא מתה וקשה וכי הן
שהפסוק מדבר על שתי רשעיות והוא אומר והפילו השופט והכהו לפניו שיש שנינו שאסרו על ר' זכריה את אשתו ואח''כ הוא שכר לה בית בשכנותו והוא פרנס
להלקות ולא ישלם ור''ל אומר שאם אם לא התרו אינו משלם מאחר שאם היו אותה והוא לא התיחד עמה אלא עם בניה וקרא על עצמו את הפסוק,
מתרים היה לוקה ,וא''כ קשה לדעת ר''ל מהמשנה בתרומות איך משלם כשלא דף ט יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי שלמרות שיגע לשמור עליה בשבי זה לא
התרו ור''ל סובר שהמשנה היא כדעת ר''מ שהלוקה משלם וכן יעמיד ר''ל את הועיל להתיר לו אח''כ.
משנתינו שיש קנס בממזרת שהלוקה משלם. הלכה י משנה אלו נאמנים בגדלותם להעיד על מה שראו בקטנותם :אדם נאמן
ר' אבהו אמר בשם ר''ל שר''מ למד שלוקה ומשלם ממוציא שם רע שכתוב ויסרו לומד זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי ,וכן שאני זוכר שפלונית יצאה
אותו והיינו מלקות, בהינומא וראשה פרוע ,ואיש פלוני היה יוצא מבית הספר לטבול לתרומה ,ושפלוני
דף יח וענשו אותו ממון ורבנן לא למדו ממוציא שם רע שהוא דבר מחודש שהרי חלק עמנו בגורן ,ושהמקום הזה הוא בית הפרס ,ועד כאן היינו הולכים בשבת,
בכל מקום לא מחייבים אדם בדיבורו ובמוציא שם רע חייבו ע''י דיבורו ולא ואדם אינו נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום זה או שבמקום זה היה מעמד ומספד
לומדים ממנו דברים אחרים ,ויש להקשות ממה שאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן שאם לפלוני .גמרא הנאמנות הנ''ל היא דוקא בדבר שרגילים ומצוים להם בקטנותם ושנו
הזיד בחלב והתרו בו אך לא ידע שחייבים בו קרבן לוקה ומביא קרבן א''כ איך שדוקא כשהם מצטרפים עם אחרים.
לוקה ומשלם קרבן ,אמר ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק שלמדו שנינו שאמר שפלוני יצא לטבול מבית הספר ואין לחשוש שהוא עבד של כהן כמו
מהפסוק כדי רשעתו שב''ד לא מחייבים על שתי רשעיות אך בדבר המסור לשמים שאמר ר' חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בן ר' חנינה שאסור ללמד עבד תורה ,ויש
כגון קרבן אין פטור משום כדי רשעתו. להקשות שר' זירא אמר בשם ר' ירמיה שעבד עולה משבעה הקרואים לס''ת וכן
לכו''ע לא מחייבים מיתה וממון שנאמר מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת כמו הפסוק וידבר עולה משלושת הפסוקים ויש לומר שמדובר בעבד שלמד מעצמו או
שבמכה בהמה אין חילוק בין שוגג למזיד לחייבו ממון כך במכה אדם אין חילוק שרבו למד אותו כמו טבי עבדו של ר''ג.
בין שוגג למזיד לפטרו מממון ,ונחלקו בממון ומלקות שר' יוחנן סובר שיש ממון שנינו שנאמן לומר שחלק עמנו בגורן ויש להקשות שנחשוש שנתנו לו בתורת עבד
במקום של מלקות כשלא התרו ור''ל סובר שאין ממון במקום של מלקות ,ר' אמי כהן ויש להוכיח מכאן כדברי ר' חייה שלא חולקים בגורן לנשים ועבדים אך נותנים
מבבל אמר בשם חכמי בבל שר''ל למד גזירה שוה שנאמר בחייבי מיתה רשע וכן להם מתנות כהונה ולוייה בתוך הבית.
בחייבי מלקות כמו שבחייבי מיתה אין ממון במקום מיתה כך בחייבי מלקות אין יש להסתפק אם ניתן להוציא ממון מעדותם של הגדולים מקטנותם כגון שידעו
ממון במקום מלקות. ששדה ראובן מגיע עד תחום שבת והאמנו להם שתחום שבת מגיע למקום פלוני
נתן בר הושעיה מבאר איך יש קנס בחייבי לאוין שבנערה יש קנס ולא מכות ומתברר שזה שדה של שמעון האם ניתן להוציא ממנו לראובן ,וכן יש להסתפק אם
ובבוגרת שאין קנס יש מלקות ויש להקשות הרי גם בבוגרת יש חיוב של בושת הם העידו שכשיצאו ללקט פגי שביעית שמעו שפלוני אומר על פלונית אשתו
ופגם ורבנן מקסרין ביארו שמדובר שהיא פיתתה אותו לכך או שהיא מחלה לו, שהיא אסורה האם זה נחשב לקול וכן ששמעו שאשה פלונית דברה על בניה שהם
ויוצא מדברי נתן בר הושעיה שבמקום מיתה ותשלומין משלם ואינו לוקה וקשה פסולים ,ועל הצד שיש להם נאמנות הסתפק ר' אחא בשם ר' שמואל אם ישלמו
שנאמר שילקה וישלם וגם הוא למד מכדי רשעתו שמחייבים רק משום רשעה אחת כשהוזמו או שהדין יהיה כמו שאמר ר' בא בשם רב יהודה בשם שמואל שלא
ולא משום שתי רשעיות ,ואין לומר שישלם ולא ילקה כעדים שמשלמים ואינם לומדים דבר מדבר בעדים זוממין שישלמו בממון שהוציאו בעקיפין על פי עדותם.
לוקים ,ור' יונה אמר שר' נתן למד מכדי רשעתו שרק מי שע''י המלקות הוא יוצא שנו בברייתא שנאמנים לומר שאכלנו בקציצת פלוני ופלוני והיינו שכשאדם מכר
מהרשעה אך בממון הוא לא יצא מהרשעה שהרי חבירו לא קיבל את מה שמגיע את שדה אחוזתו באים הקרובים וממלאים חביות של קליות ואגוזים ושוברים בפני
לו ,ויש להקשות לדעת ר''ל ממה ששנינו שהאוכל תרומה מזיד משלם קרן ולא התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו ,וכשפדה אותה חזרה
חומש וזה מובן לדעת נתן בר הושעיה שמשלם וכן לדעת ר' יוחנן מדובר כשלא עשו את זה שוב ואמרו חזר פלוני לאחוזתו ,ור' יוסי בן ר' בון אומר שעשו כן גם
התרו בו למלקות אך לר''ל אין חילוק וגם בלא התרו פטור מממון והוא יבאר כשאדם נשא אשה שאינה הגונה לו שמילאו קרוביו חביות של קליות ואגוזים
שהמשנה היא כר''מ שלוקה ומשלם ,ור' חנינה שאל את ר' מנא שגם אם ר''ל יבאר ושברו בפני התינוקות והם ליקטו ואמרו נקצץ פלוני ממשפחתו וכשגירשה עשו כן
את המשניות כר''מ איך הוא יבאר את הפסוקים שנאמר בהם להדיא ואיש כי יאכל שוב ואמרו פלוני חזר למשפחתו.
קודש בשגגה ויסף חמישתו עליו ויש לומר שהוא סובר שהחומש כקרבן אך קשה שנינו במשנה שאלו נאמנים בגדלותם על מה שראו בקטנותם משמע שבקטנותם
איך ישלם את הקרן שהוא ודאי לא קרבן ור' יודן בר שלום מבאר שבתשלום אין להם כלל נאמנות ואמנם שנינו בב''ק שאשה או קטן נאמנים לומר מכאן יצא
התרומה גם הקרן הוא קנס כמו ששנינו אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים נחיל זה ויכול ללכת לאותה שדה וללקט את נחילו ,אמר ר' אחא בשם ר' חנניה
שהם נעשים תרומה שאם נאמר שהקרן הוא לצאת ידי גזילה מהכהן א''כ מדוע בשם ר' יוחנן שר' יוחנן בן ברוקה אמר רק לגבי נחיל של דבורים שהגזל בהם אינו
שלא ישלם תרומה וכן מוכח גם ממה ששנינו שאם אכל תרומה טמאה משלם חולין מהתורה ,ור' אושעיה שנה שדוקא בנחיל שפרח לאותה שדה יש להסתפק שהוא
טהורים ואם שילם חולין טמאים יצא ומדוע לא ישלם לכתחילה חולין טמאים בא מהעולם או משדה חבירו והקטן נאמן לומר שהוא יצא משדה חבירו אבל אין
שהוא חייב לו דמי עצים אלא מוכח שגם תשלום הקרן הוא קנס וכן תשלום החומש קטן נאמן לומר על נחיל ששוכן בכוורת שהוא בא משדה אחרת ,ור' זירא שאל את
הוא קנס ,ור''ל שסובר שפטור מממון כשיש מלקות ר' מנא וכי לא מסתבר שנאמן רק מיד ולא לאחר זמן אמר ר' מנא שגם הוא סובר
דף יט לשיטתו שהוא אמר הכל היו בכלל לא תענה ברעך עד שקר והתורה חידשה כך וכן שנינו על המשנה שם שנאמנים רק כשבאו מיד אבל אם יצאו וחזרו להעיד
בפרשת עדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ואפילו תשלומי ממון על כך יש לומר שהם באים לומר מפני היראה או שפיתו אותם לומר כך.
וכן לענין תרומה כולם בכלל וכל זר לא יאכל קודש והתורה הוציאה אוכל תרומה פרק אלו נערות
לתשלומין שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הלכה א משנה גם לנערות הללו יש קנס :מי שבא על ממזרת או נתינה או כותית או
הקדש ,וגם לחכמים שחלקו על ר''מ שאין לוקה ומשלם מודים שאם גנב תרומה גיורת או שפחה או שבויה שנפדו או שהתגיירו או שנשתחררו קודם ג' שנים ויום
מחבירו ואכלו לוקה ומשלם וזה לא נקרא שתי רשעיות שיש חיוב כלפי הקדש ויש אחד ,וכן מי שבא על אחותו או על אחות אבו או אחות אמו או אחות אשתו או
חיוב כלפי חבירו וכמו שהאוכל חלב של חבירו שלוקה ומשלם ,אך קשה ממה אשת אחיו או אשת אחי אביו או נדה יש להן קנס שלמרות שיש בהם כרת אין בהם
ששנינו החוסם פרתו של חבירו משלם ששה קבים לפרה וארבעה קבים לחמור מיתת ב''ד .גמרא נאמר באונס ומפתה ולו תהיה לאשה אשה שהיא ראויה לו,
למרות שלוקה מצד לא תחסום ,אמר ר' יוסי שאכן מצאנו שחייבי מיתה בידי שמים דף יז ויש להקשות איך יהיה קנס בכל הנשים שאינן ראויות לו ,אמר ר''ל שנאמר
מת ומשלם כמו גוזל תרומה ואכלה שמלבד חיוב מיתה הם הפסידו ממון ,ור' מנא כסף ישקול כמוהר הבתולות שהתורה רבתה בתולות הרבה אפילו האסורות ,ור'
אמר לפני ר' יוסי שא''כ הבא על אחותו קטנה ישלם קנס למרות שהבא על אחותו זירא מקשה שאם היה כתוב בתולות כמוהריות היינו מבינים שבאים לרבות פסולות
בוגרת לוקה והלאו לשמים והקנס לאחותו ,חזר ר' יוסי ואמר שלגבי אחותו המיתה אך נאמר כמוהר הבתולות א''כ זה הולך על המוהר ולא בא לרבות פסולות ,וחזקיה
ותשלומים באים יחד אך בחוסם חיוב מלקות מגיע בחסימה וחיוב התשלומין בא למד מהפסוק אם מאן ימאן אביה ומנין לרבות כשמהשמים ממאנים שכתוב מאן
בשעת דישה אך קשה שבשורף גדיש של חבירו בשבת שפטור ולא אומרים שיש ימאן א''כ מרבים פסולות ואין לרבות שפחה ששנינו שיכול הבא על שפחה ארמית
חיוב מיתה על השריפה מיד והשריפה ממשיכה אח''כ על כל שיבולת ושיבולת יהיה חייב אך נאמר מהר ימהרנה לו לאשה שרק במי שיש לו בה הויה למעט שפחה
ולא מחייבים ממון ונאמר גם בחסימה שעל כל שיבולת יש איסור חסימה וילקה שאין לו בה הויה ,ואחותו אף שאין לו בה הויה אך לאחרים יש בה הויה ובבתו אף
ולא ישלם ,ואמר ר' יוסי בן ר' בון שנחלקו בזה שני אמוראים אם מדובר בחסימה שיש לאחרים הויה בה אינו משלם קנס מפני שהמתחייב בנפשו אינו משלם ממון.
בגדיש של הקדש או של תרומה שאין בהם איסור חסימה שאין זה דישו הראוי לו ר' יוסי אומר שדוד גזר על נתינים מפני פסול משפחה שהוא ראה שאינם רחמנים
אך חייב לתת לבהמה לאכול שזה כמו שכרה ,ואחד אמר שמדובר שחסם ע''י שליח ולא משום עבדות שא''כ לא יהיה קנס בנתינה.
שהשליח לוקה והמשלח פטור מצד לא תחסום שאין שליח לדבר עבירה אך חייב שנינו שיש קנס בכותית ולכאורה הוא כמ''ד שכותי כישראל ולמ''ד שכותי כגוי
לשלם את מאכל הבהמה ,וכמו שנאמר בשוחט קדשים בחוץ שהמשלח פטור אין בהם קנס ,ונחלקו בברייתא שרבי סובר שכותי הוא כגוי ורשב''ג סובר שכותי
כששלח לשחוט שנאמר דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ,ההוא ולא שולחיו. כישראל לכל דבר ,וניתן לומר שגם לרבי שכותי כגוי זה בגלל שהתערבו בהם
אדם שאכל תרומת חמץ והיה שוגג כלפי התרומה והזיד בחמץ ,וכן נזיר ששתה יין עבדים וגוים וכותי ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר ויש קנס לממזרת ,ומה
תרומה ושגג בתרומה והזיד כלפי נזירות ,וכן אם אכל תרומה ביוה''כ והזיד ביוה''כ שרבי אמר שהם כגוים זה רק להחמיר ביחוס שלהם ולענין קנס מחמירים שישלם
אם נאמר שבשני חיובים שונים אין פטור של כדי רשעתו מובן שחייב ואם נחשיב שלא ישתכר החוטא ,ויש לדחות שאינו ספק וודאי שלרבי יש להחזיק אותם כגוים
אותם כדבר אחד זה תלוי במחלוקת ר''ל ור' יוחנן שר''ל פוטר ור' יוחנן יחייב. וישראל הבא עליה פטור מקנס ולענין יחוס יש להחמיר בהם שהולד ממזר.
שנינו במגילה אין בין שבת ליוה''כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת ר' יוסי בן ר' חנינה אומר שאם אנס או פתה יתומה פטור ור' בא בר ממל אמר שזה
משמע שלענין פטור מתשלומין הם שוים וזה כדעת ר' נחוניא בן הקנה שסובר תלוי במחלוקת ר' יוסי הגלילי ור''ע שלר' יוסי אין לה קנס ולר''ע יש לה קנס והקנס
שיוה''כ כשבת לתשלומין ,ור''ש בן מנסיא אמר בנוסח אחר שחייבי כרת כחייבי של עצמה ולכאורה יש להוכיח שיש קנס ממה ששנינו שגיורת שהתגיירה קודם
מיתת ב''ד לתשלומין ואמר ר' אחא בשם ר' אבינא שהנ''מ ביניהם הוא בנערה נדה שהיתה בת ג' יש לה קנס והרי גיורת כיתומה ויש לה קנס ואמנם שנינו בברייתא
ור' מנא אומר בנערה שהיא אחות אשתו שלר' נחוניא רק ביוה''כ פטור שהוא דומה להדיא שר' יוסי הגלילי למד מתחת אשר עינה לרבות יתומה לקנס ,אמר ר' אחא
לאיסור שבת שאין להם התר אחר איסורם אך נדה ואחות אשתו יש בהם התר אחר שמדובר שבא עליה קודם שמת אביה וכבר זכה אביה בקנס.
איסורם אך לר''ש בן מנסיא גם בהן פטור כיון שהם חייבי כרת ,ור' יודה בן פזי שנינו במסכת תרומות שהאוכל תרומה מזיד משלם קרן ולא חומש ויש להקשות
שאל מה יסברו התנאים הנ''ל במכות וכרת ור' יוסי אמר שבני הישיבה הסתפקו הרי שנינו אלו הן הלוקין האוכל תרומה ואיך לוקה ומשלם ,ועוד קשה ששנינו
בזה ,ושאל ר' יונה מדוע לא הוכיחו ממה ששנה רשב''י שר' טרפון אמר שנאמר שהבא על הממזרת לוקה איך משלם קנס ולוקה אמר ר' יוחנן שהמשנה מדברת
כרת בשבת כשלא התרו בו משום מיתה ונאמר כרת ביוה''כ וכמו שבשבת אין לצדדים שאם התרו בו לוקה ואם לא התרו בו משלם ,ור' יוחנן סובר שבמקום שיש
מלקות אצל כרת כך ביוה''כ אין מלקות אצל כרת. מלקות ותשלומין לוקה ולא משלם ואין לומר שילקה וישלם שכתוב כדי רשעתו
משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות ,ואין לומר שישלם
