תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — חיי שרה (2026-11-02)

מחזור חדש
בשיעורי 'ללמוד
להנות ולזכור'
פרטים בגליון
מאחורי הקלעים
גליון | 57מסימן תמ"ב ס"ח עד תמ"ז ס"ס ה' | חשון ה'תשפ"ז
נוקשה בשעה חמישית) .אבל מותר להנות מהחמץ כל השעה אם יש בסדקי עריבה ב' חצאי זיתים בב' מקומות וחוט של בצק
החמישית ,ויכול למכור לנכרי אפי' כמות גדולה שודאי לא יאכלנה מצרפם ,אם החוט עב בכדי שאם ינטל החוט יהיו ניטלים עימו
חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים( .ברכות ל.): לפני פסח ,ואפי' זה דבר ששם בעליו עליו כגון אוצר של יין שרף מותר חייב לבער ,והחוט עצמו מצטרף לכזית ,ואם לאו א"צ לבער אלא
הרמב"ם מבאר 'שהיו מתעכבים קודם התפילה שעה אחת כדי ליישב למכור לנכרי ,וכן מותר אז להאכיל חמץ לבהמה חיה ועוף ,אמנם כשאינם עשויים לחזק וכנ"ל.
דעתם ולהשקיט מחשבותם ואז יחלו בתפילה' .וכן מובא בהלכה כשמאכיל לבעלי חיים (מליל י"ד ואילך שנתחייב בבדיקת חמץ) צריך צירוף חתיכות חמץ שבבית -בית שיש בו כמה חתיכות חמץ
(שו"ע צ"ח א') שלפני התפילה צריך להסיר את כל המחשבות לעמוד שם לראות שלא יצניעו ממנו ,ויבער מה שישיירו. שבכל אחד מהם אין כזית ,אבל אם נצרפם יחד יש בהם כזית,
הטורדות אותו עד שתהיה מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו.
בשעה שישית החמץ אסור מדרבנן אף בהנאה ,ואסור למוכרו חייב לבער ,מפני שלפעמים מקבץ אותם בשעה שמכבד את
כיצד ניתן לעשות דבר כזה ,האם ניתן לסלק בכח את המחשבות הזרות או לנותנו לנכרי או להאכילו לבעלי חיים ,ואם מכר מועילה המכירה לענין הבית .ואם חצי זית נמצא בבית ,וחצי זית נמצא בעליה או
באופן שלא יחזרו ויקפצו במחשבתנו כל העת? גם בלימוד התורה איסור חמץ שעבר עליו הפסח ,וי"א דה"ה במכר אחרי שעה שישית. באכסדרא או בבית פנימי ,השו"ע כתב שאין מצטרפים כיון שהם
לעיתים אנו נתקלים בתופעה דומה ,קשה לנו להתרכז במשך זמן ארוך, דבוקים לכותל או לקורה או לקרקע בגומות כדי להשוותם ודינם
משש שעות ולמעלה החמץ אסור בהנאה מדאורייתא( ,וי"א שאין
כל דבר קטן עלול להסיח את דעתינו ,ומטרתנו היא שלא רק שבזמן כעשוי לחזק ,אלא מבטלו בליבו ודיו( ,ובשעה"צ מעיר שלפי דברי השו"ע
הלימוד נהיה מונחים בשקיעות עצומה בתלמודינו ,אלא גם שלא בזמן
איסור לאו באכילתו בי"ד ,אלא עשה ד"תשביתו") ,אך עד הלילה אין חיוב
כרת על אכילתו ואינו עובר בבל יראה( ,וי"א שיש איסור בל יראה משש בסעיף י"א אף באינם דבוקים אין מצטרפים) ,וי"א שאפי' באינם דבוקים
הלימוד נחשוב לעיתים על מה שלמדנו. א"צ לבער כיון דבכל מקום יש פחות מכזית ,ומ"מ באין דבוקים צריך
ולמעלה) ,אך עובר בכל רגע ורגע על מצות עשה ד"תשביתו" ,ואפי'
החכמת אדם בהקדמה לספרו מעמיד את חשיבות הענין בצורה חזקה, לבטל לכו"ע ,ואם לא ביטל קודם זמן איסורו צריך לבער.
חמץ של נכרי אסור בהנאה משש שעות ולמעלה ,ויש לאסור להריח
ונצטט את דבריו החשובים' :והנה ידעתי כי יתלחשו עלי ויאמרו הגם
גם פת חמה של נכרי. חמץ שנתעפש או נחרך ע"י שריפה ,אם בזמן איסורו הוא ראוי
שאול בנביאים ,הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי ארץ פרנקפורט
חישוב השעות -מחשבים את איסור האכילה וההנאה לפי שעות לכלב אפילו אינו ראוי לאדם ,חייב לבערו (או לגמור שריפתו
ולייפסיג יותר מט"ו שנים ,ותורתו אימת נעשית ,והתורה העידה לא
מעבר לים הוא שאינה מצויה לא בתגרנין ולא בסחרנין' .רבינו מעמיד זמניות ,שאורכם תלוי באורך היום ,וי"א שמחשבים לפי שעות כשנחרך) אף אם אח"כ נפסל אף מאכילת כלב ,ואם בתחילת זמן
כאן שאלה עצומה על ספרו החשוב ,מהיכן תוקפו ההלכתי ,האם זה בינוניות שהם אחד מכ"ד במעת לעת ,והיינו שב' שעות בינוניות איסורו לא היה ראוי אף לכלב מחמת העיפוש או החריכה ,מותר
לא נגד עדות התורה שאין התורה מצויה בתגרנים וסחרנים. לפני חצות אסור לאכול ,ושעה בינונית לפני חצות אסור למכור, לקיימו בפסח או להנות ממנו ,אבל אסור לאוכלו מדרבנן ,כיון
והעיקר כדעה ראשונה ,ובדיעבד במקום הפסד מרובה יש לסמוך דע"י האכילה אחשביה ,ואם נפל ממילא לתוך המאכל (דאז לא
ותשובתו בצידו' ,דע לך אחי כי לימוד התורה היא פעולת הנפש
על דעה אחרונה ,ובמקום שהימים קצרים יש להקל לאכול עד ב' שעות אחשביה) אפי' רק ברובו אין לאסור ,דהוי כעפרא בעלמא.
ותולדותיה ,וכמו שאמרו זכרונם לברכה על האשה שאם אין דעתה
להינשא וישבה עשר שנים בלא בעל לא תלד עוד ,ואם דעתה להינשא בינוניות לפני חצות .וכתבו הרבה אחרונים שמחשבים את היום חמץ שייחדו לישיבה וטח אותו בטיט מותר לקיימו בפסח אפי'
לאיש אף שישבה שנים הרבה בלא בעל אעפ"כ נשאר כח הלידה מעלות השחר עד צאת הכוכבים ,וי"א שמחשבים מהנץ עד הוא ראוי לאכילה ,כיון שביטלו מתורת אוכל ,ואין לחוש שיבוא לאוכלו
בנפשה ,וכאשר נשאת תלד ,כך האיש הישראלי ,אם יעזוב את התורה השקיעה ועד שליש מזה (לפי הדעה הראשונה) מותר לאכול ,והוי כיון שייחדו לישיבה וגם הוא מאוס .אמנם אם רק ייחדו או רק טח בטיט
ומייאש ממנה אזי גם היא מרחקת ממנו ולא נשאר בנפשו עוד כח קולא לענין אכילת חמץ ,וכן סובר הגר"א ,ולכתחילה טוב להחמיר לא מהני .ומשמע שצריך לטוח את החמץ מכל הצדדים.
הלידה ,אבל אם אין דעתו נעזבה רק מחמת אונס ומצפה לשוב אליה, כדעה ראשונה. אלמודי שעושים משומן דגים עם לחם קלוי קודם הפסח ,אם
נשאר הכח בנפש .כן אומר אני על עצמי הגם שנסעתי למרחקים קבורת מת קודמת לאכילה בערב הפסח ,דאין נכון לבני החבורה ידוע לו שהלחם היה קלוי כ"כ עד שלא היה ראוי לאכילת כלב
והייתי סוחר ,אף חכמתי עמדה לי ,כי בנסיעתי לדרך דעתי עליה, לאכול לפני הקבורה ,ואם יתכן שלא ישאר זמן לאכול אח"כ ,טוב מותר לקיימו בפסח ולמוכרו לנכרי ,אבל באכילה אסור ,ואם אינו
ובישיבתי בחנות דעתי עליה ,ותיתי לי שאפילו בשעת משא ומתן לאכול ולבער לפני הקבורה ,שמא יכשלו באכילת חמץ בזמן האיסור ,וגם אין ידוע לו אסור אף לקיימו ולהנות ממנו.
פעמים הרבה היה דעתי עליה בהרהור פירוש או קושיא ,ובפרט בששה זה בזיון למת ,דאח"כ יקברוהו במתינות ועכשיו יהיו בהולים. שאור שנתעפש לדעת הראב"ד חייבים לבערו אפי' אם נפסל מאכילת כלב,
מצוות עשה שכתבתי בחיי אדם כלל א' .וקיימתי בעצמי אל תעזביה
מכירת פקדון של חמץ לפני זמן האיסור -ישראל שיש בידו ולדעת הרמב"ם אין לחלק בזה ,והמגיד משנה והכסף משנה הכריעו כדעת הרמב"ם
ותצרך. וכן העתיק המ"א ,וכתב הבה"ל שהרמב"ם מדבר דווקא היכא שנפסל לאכילת כלב
חמץ של ישראל אחר בפקדון ,לא ימכרנו עד תחילת שעה
כאשר האדם מעמיד לעצמו בכניסתו לבית המדרש בצורה ברורה מחמת עיפוש ,ואף אם לא היה נחמץ כ"כ לא היה ראוי לכלב ,אבל אם מחמת
חמישית ,שמא יבוא בעליו ויקחנו ,וכשמגיעה שעה חמישית חימוצו אינו ראוי לכלב גם להרמב"ם חייב בביעור( ,דהוי כחמץ ששפכו לתוכו דבר
שבשעות הקרובות הוא מתנתק מכל מה שמסביב ,ככל האפשר, ימכרנו לנכרי ,דהוי כמשיב אבידה שלא יאסר בהנאה ,ואם יתכן חריף ביותר עד שאינו ראוי לאכילה ,שלא נתבטל ממנו שם אוכל).
ומעמיד לעצמו מה וכמה הוא הולך ללמוד ורוצה להספיק ,ויוצר לעצמו שבשעה חמישית לא ימצא למי למוכרו מותר למוכרו קודם. דיו שבישלו בשיכר שעורים לפני זמן הביעור ,מותר לכתוב בו
מעין 'חלון' של זמן שבו הוא עוסק רק בתורה ,ייקל עליו ע"י הכנה זו
ובמקום שיכול למוכרו באופן שאחרי פסח יחזיר לו הנכרי את במועד ,כיון שהדברים המרים פגמוהו עד שאינו ראוי לשתיה אף
להתרכז כראוי ,אותו דבר לגבי התפילה ,אם יעמיד לעצמו בכניסתו
החמץ (כמכירת חמץ שלנו) ,אסור למוכרו מכירה חלוטה .ואם לא לכלב ,ואף אם יתן את הקולמוס לתוך פיו שלא בכונה כדרך
לבית הכנסת שבזמן התפילה הוא מתנתק מכל המחשבות על
מכרו חייב לבערו בשעה שישית ,אפי' אם החמץ אינו באחריותו, הסופרים ,ליכא איסורא כיון דלא אחשביה .אבל אם נכרי עשאו
ההשתדלות הטבעית והסיבות הטבעיות ,ועובר לחשוב רק על מסובב
ואפי' אם לא קיבל עליו שמירה כלל( ,ואף שהוא אינו עובר עליו בפסח אסור לכתוב בו ,כיון שבזמן איסורו היה ראוי.
כל הסיבות הטוב והמטיב והכל יכול ,על גדלותו והטבתו לנבראים,
צריך למוכרו מדין ערבות ,ודעת הגר"א והצל"ח והב"מ שמן
שרק בו תלויה הצלחתו ,זה מביא אותו לרוגע ולישוב הדעת ,מפני ביעור החמץ שבעריבות וכדו' -עריבות שלשים בהם חמץ ,או
שהוא יודע שהוא בידים טובות ,והתוצאה לא תלויה במעשים
התורה חייב לבערו כיון שהחמץ בביתו והוא של ישראל) ,ואף
בצק שבכלי נסרים ,אין לסמוך על מה שרוחצים אותם בחמין
וביכולות שלו. שיתכן שהבעלים מכרו במקום שהוא נמצא ,אין ספק מוציא מידי
ומנקרים החמץ מהם ,דכיון שיש בהם סדקים ,ברוב המקרים ישאר
ודאי ,ובאמת מוטל גם על הבעלים למכור ,ולא יסמוך על הנפקד שמא ישכח.
הרגשה זו של ניקוי הראש אינה תלויה רק במחשבה והחלטה וכנ"ל,
ואם הנפקד התעצל ולא מכר את החמץ והוצרך לבערו ,דעת בהם כזית ע"י צירוף כלי ,ולכן משום חומרא דחמץ אף אם לא נשאר
מפני שקשה לאדם לקבוע בעצמו מחשבה כזו בלא מעשים בפועל כזית צריך ליתנם במתנה גמורה לנכרי (ואחר הפסח יכול לקחתם
המ"א דחשיב פשיעה וחייב לשלם אפי' אם הוא שומר חינם( ,ואם
שיביעו את הדברים ,ולכן ישנה חשיבות רבה שכבר כאשר האדם נכנס לא מצא מקום למכור פטור ,ואם אם טוען שחשב שהמפקיד בודאי ימכור פטור). מהנכרי) ,או לטוח אותם בטיט( ,וכתב מהרי"ל שכך המנהג בדפי
לבית המדרש ,או לובש את הבגד המיוחד לתפילה ,הוא יעשה זאת והחק יעקב פוטר בשומר חינם ,וגם בשומר שכר י"ל שמוטל על המפקיד מולייתא ועצים מגלגלים וכל הכלים שמשמשים לעיסה) ,וכ"ש
מתוך הכרה שפעולה זו היא ביטוי למצב המיוחד שבו הוא נמצא למכור ולהודיע לנפקד שמכר כדי שלא יבערו ,ורק אם המפקיד במדינת הים ואינו שאסור להשתמש בהם בפסח אפי' ע"י הגעלה ,אמנם עריבות
כשהוא מתפלל ,כמו הלובש בגד מיוחד לשבת או לחתונה ,וכן כאשר יכול להודיעו חייב השומר למוכרו ,וממילא שומר שכר שלא מכרו חייב .ורוב קטנות העשויות מחתיכה אחת ואין בהם שום סדק ,יכול לנקרם
הוא הולך להתפלל או ללמוד ילך בזריזות וביציאתו ילך לאט יותר, האחרונים פוטרים אף בשומר שכר ,דס"ל שלא קיבל שמירה אלא ולהצניעם ,אבל להשתמש בהם בפסח אסור ,ואם עבר ולש בהם
כדברי הגמרא (ברכות ו ):היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה, לענין שמירת החפץ עצמו להחזירו לבעליו ,ולא לענין למוכרו אחר הגעלה ,מותר.
אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט ,שנאמר ולהוציאו מרשות בעליו ,אמנם אם החמץ היה אצלו משכון על
"נרדפה לדעת את ד' " ,וכאשר פעולות אלו נעשות מתוך כוונה וכתב הרמ"א שגם כלים שמניחים בהם קמח או פת כל השנה ויש
חוב ,ולא מכרו והוכרח לשורפו ,הפסיד חובו ,דדעת הממשכן שכל
והתבוננות יש בהם השפעה על ההרגשה בכל זמן התפילה. בהם סדקים או גומות ,טוב ליתנם לנכרי או לטוחם בטיט ,ויש
שלא יחזירו יפסיד חובו אא"כ היה אנוס ,והוא אינו אנוס( ,ואם מכרו
להטמינם בחדר שאינו רגיל ללכת לשם ,ולהפמ"ג די להטמינם בלבד
וכעת נתנתק מכל העסקים ונצלול לעומקה של הלכה. בערב פסח בזול ההפסד על הלוה) ,ואם המשכון שוה יותר מהחוב ,אינו
אחרי שינקר היטב .ומפה שהיתה מונחת על שק קמח לא מועיל לה
מחויב לשלם על ההפרש ,דלגבי ההפרש דינו כשומר פקדון ,ואם החמץ
ניעור ,ואם רוצה להשתמש בה בפסח צריך לכבסה יפה בחמין
הממושכן נשאר אצלו בעין עד לאחר הפסח ,אפשר שאע"פ שאינו
ובאפר ולחובטה.
שוה כלום יכול לומר לו הרי שלך לפניך ,ולא הפסיד חובו.
חליפי חמץ -חמץ לאחר זמן איסורו ואפי' בפסח עצמו שקנו בו
איזה דבר ,שיטת השו"ע שאע"פ שעבר על איסור דאורייתא כיון
סימן תמ"ג
שאסור בהנאה אותו דבר מותר אפי' לאותו אדם שקנה בו ,דרק זמן איסור חמץ
עבודה זרה הקדש ושביעית תופסין דמיהן ולא חמץ ,אמנם אם עדיין
לא קיבל תמורה לחמץ ,אסור לקבל אפילו אם כבר נקנה החמץ לנכרי בקנין גמור,
מתחילת שעה חמישית החמץ אסור באכילה מדרבנן ,ואפי' חמץ
משום שבזה הוא נהנה מהחמץ .ויש מגדולי הפוסקים שסוברים שרק נוקשה וכ"ש חמץ שע"י תערובת אסור( ,והנודע ביהודה מיקל בחמץ
עשירה ,ויקיים סעודה שלישית במיני פירות ,או בשר או דגים לאחרים מותר להנות מחליפי הדבר ,אבל לאותו אדם אסור
שזה עדיף מפירות ,וזה מותר אפי' אחרי שעה עשירית ,אך יזהר בהנאה דקנסו אותו רבנן כיון דעבד איסורא ,ויש להחמיר כדעה זו
לאכול רק מעט ולא ימלא כריסו כדי שיאכל מצה לתאבון ,וכן יכול שלא במקום הפסד מרובה ,אמנם אם אחרים החליפו חמצו שלא באחד מימי חוה''מ סוכות לקראת ערב ,פגש ראובן את שמעון בכותל המערבי
והנה הוא מנענע לולב .לשאלתו וכי לא נטלת לולב עד כה השיב ודאי נטלתי
לקיים סעודה שלישית בתבשיל כגון קניידליך ,אך זה מותר רק בידיעתו ,או אם עבר וקנה דבר אחר בדמי החמץ ואפי' כלי שהוא דבר
אלא ששיטת הרמב''ם בפהמ''ש (פ"ג דסוכה) שדין ושמחתם לפני ה' אלקיכם
עד שעה עשירית ,והח"א מתיר בחרעמזלי"ך ,ובדרך החיים אוסר .ומביא הח"א המסוים ,או שקיבל את חליפי החמץ לאחר זמן ממתי שנתן לנכרי שבעת ימים -דקאי אנטילת ד' מינים במקדש -הוא חיוב בכל ירושלים
את החמץ ,מותר אף לדעת המחמירים .והחמץ עצמו לעולם עומד שיכול לאכול מצה מבושלת ,והמ"א כתב שאין נוהגים כך ,והגר"א מצדד שלרמב"ם המקודשת ,דקרינן בה לפני ה' אלקיכם ,ולשיטה זו נמצא שבהגיעי לאיזור
אסור לאכול בערב פסח מצה עשירה או מבושלת ,ומשמע שדעתו נוטה כשיטה זו.
באיסורו בכל מקום שהוא ואסור לכל אדם לקנותו מעכו"ם ,אפי' הכותל נתחייבתי מדאו' ולא מהני לזה נטילתי בבקר בבית הכנסת שבעירי שלא
וכתבו האחרונים שטוב ג"כ לחלק סעודת שחרית לשניים ,אם יש היתה אלא קיום דרבנן ,ואף שראשונים רבים חלקו על הרמב''ם מ''מ משום
אם חזר הנכרי והחליפו באחר ,ואפי' אם מכרו הישראל לנכרי אחר
לו שהות לברך בינתיים ולהפסיק איזה שהות כדי שלא יהיה בכלל 'מהיות טוב' הבאתי עמי את הד' מינים לצאת יד''ח מן התורה לשיטת הר''מ.
הפסח.
ברכה שאינה צריכה ,וכ"כ הגר"א שנכון לעשות כן. כמובן ,ראובן התעורר אף הוא ליטול וביקש משמעון לנענע את לולבו ,ענהו
גידולי חמץ -דגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע ,לדעת החק
ודאי אבל מסתמא גדר החיוב דאורייתא במקדש כל שבעה הוא כגדר יום ראשון
ביעור בהולך מביתו בי"ד יעקב גידוליו מותרים כחליפין ,ובמקור חיים כתב שזה אסור דבעינן לכם [כן הדין לתוס' (כט :ד''ה בעינן וכ''ה ברא''ש סי' ג) ,דטעמא דשאול כשר
לכו"ע. בשאר ימים משום דהוו דרבנן ,אולם בריטב''א כט :ומאירי מא .הטעם משום ד'לכם' כתיב
ההולך מביתו בי"ד לדבר מצוה כגון למול את בנו או את בן חבירו גבי יום ראשון בלבד ,ולכן הכשירו שאול בשאר ימים אף במקדש ,ובהליכות שלמה פי''א
שהאב אינו יכול למולו בעצמו ,או חתן ההולך לבית חמיו לסעודת הע' 118כ' שלא היה המנהג לדקדק לקנות הלולב כשמהדרים ליטלו בכותל] ,ולכן אקנה
אירוסין (דאף שאסור לעשות סעודת אירוסין בערב שבת או יו"ט ,ערב פסח
שאני ,דאם זה סמוך לחצות שאסור לאכול חמץ ומצה א"כ אינו אוכל פת ומותר,
סימן תמ"ד לך ע''מ להחזיר.
טען ראובן הנה ישנם כמה דינים בהלכות תנאים ולא ניחא לי לסמוך אסתמא
ואם זה בבוקר כיון שבעל כרחו יוכרח להפסיק בסוף שעה רביעית ,אין לחוש שמתנים באופן המועיל ,לכן אבקש שתקנה לי את המינים בקנין גמור ,ואני
ערב פסח שחל בשבת
שתתארך הסעודה) ,או לסעודת קבלת הסבלונות או לתנאים (ובסעודה מתחייב להחזיר לך .תמה שמעון הלא כה''ג לא הוי 'לכם' שהרי זו השאלה.
שניה של אירוסין נחלקו הפוסקים) ,ונזכר שיש לו (או שמסתפק אם יש אם חל ערב פסח בשבת יבדוק את החמץ בליל י"ג ,ויברך על
ענה ראובן לא כי ,אלא נסכם שאקנה לחלוטין ואתחייב לך את האתרוג עצמו,
לו) חמץ בביתו ,אם יכול להספיק לחזור לביתו ולבער ולחזור הבדיקה ויבטל ,כמו שעושה בשאר שנים בליל י"ד ,ויבער את כל כלומר עצם קבלתי את המינים יחייב אותי להחזיר אותם עצמם ,לא מפני שהם
למצוותו ,יחזור ויבער (ומשמע שמצות ביעור קודמת) ,ואם אינו החמץ לפני השבת ,וישייר רק מזון ב' סעודות לצורך השבת ,ויניחו שלך דשלי הם ,אלא גדר החיוב יהיה מדין ממוני גבך .כלומר כשם ששייך
יכול לקיים שניהם יבטל את החמץ בליבו במקום שהוא .וכתב במקום המוצנע ,וא"צ לבטל בזמן הביעור .וטוב לבער בערב שבת להתחייב חומר ,כגון סאה חיטים [כדמצינו בהלוואת סאה בסאה] ,כלומר שלא
מחוייב את הערך הממוני שקיבל אלא את כמות החיטים שקיבל ,כך גם שייך
המ"א שאם כבר הגיעה שעה שישית שאינו יכול לבטל צריך בתחילת שעה שישית ,כדי שלא יטעו לבער בשאר שנים אחרי להתחייב את אותה הסאה עצמה שקיבל .כלומר שלא מחוייב את החומר
לחזור ולבער ,כיון שעובר על איסור חמץ בכל רגע ,ולמול אפשר זמן זה ,ולפי זה יכול לשייר גם חמץ שרוצה לאכול בערב שבת .ואם שכח להפריש שקיבל בלבד ,אלא את החיטים עצמם שקיבל [איברא דיל''ד טובא אי כה''ג חשיב
אח"כ ,ואפי' מילה שלא בזמנה שחיובה בכל רגע ,מ"מ אם ימול אח"כ לא חיסר אלא חלה מהפת לפני שבת ,דעת המ"א שאסור לאוכלה ,ודעת כמה אחרונים שבחלת לכם לפי''מ שפסק בשו''ע תרנ''ח ג דלא מהני מתנה לזמן (ואמנם בבאוה''ל שם הביא
מה ששהה מלקיים ,אבל בביעור חמץ האיסור הוא על כל רגע וא"א לתקן את אותו חו"ל יכול להפריש אפי' בשבת ,ויתן את החלה לכהן פחות מבן ט' שנים ,או לגדול מהקצות להקל אבל מסקנתו נ' כהנתיבות שהסכים עם השו''ע) ,ובחו''מ קיז א מבואר
הזמן ,וכן מבואר במהר"ם חלוואה ,והאבן העוזר חולק בזה .וי"א שדווקא אחר חצות שטבל לקרויו ,ויש לסמוך על המקילים היכא שאין לו פת אחרת ,כדי שלא לבטל דהמוכר אפותיקי לעולם אינה מכורה ,ולכאו' הכא לא עדיף ,ויל''ע].
שזה דאורייתא יחזור ויבער ,וצ"ע לדינא .וההולך לסעודת ברית מילה אפי' עונג שבת שחיובו בפת. סבר שמעון וקיבל ,ואכן הקנם לראובן בקנין גמור על דעת שקבלת ראובן
בישול לשבת זו -אין מבשלים לשבת זו דיסא או שאר דברים של בנו ,או לסעודת אירוסין של אחרים ,לא חשיב מצוה לענין זה תחייבהו להשיב אותם עצמם מדין ממוני גבך .אלא שדא עקא בדיוק שמעון
הנדבקים לכלי ,ואין עושים פת צנומה בקערה ,מפני שאסור ויחזור ויבער ,ויש מקילים בסעודת אירוסין אם הוא קרוי לסעודה. מיהר לאוטובוס ושכח את לולבו ביד ראובן .והואיל והם גרים בערים שונות
שמרם וטפחם ראובן היטב שלא יכמשו ,ולמעשה הוחזרו המינים לשמעון רק
להדיח את הכלי כיון שאינו צריך לו עוד באותו יום ,ואם עבר מת מצוה -ההולך להתעסק במת מצוה שאין לו קוברין והוא בתחילת מרחשון .טען שמעון הלא עתה אינם שוים לי כלום ולכן אני תובע
ובישל יקנחו ,ואם הקינוח לא מספיק יש להדיחו מעט רק בכדי מוטל על השדה בבזיון ,אסור לזוז ממנו עד שיקברנו ,אפי' אם יש תשלום מחירם כפי שהיו שוים בשעה שנתתים לך .ענה ראובן ד' מינים לויתי
שיעבור החמץ ,ועדיף להדיח ע"י נכרי אם א"א בקינוח .וטוב שהות ביום לבער ולחזור לקוברו ,ואפי' בפסח עצמו שעובר בכל ד' מינים אפרעך .היכי לידיין דיינא להאי דינא.
לבשל המאכלים לשבת זו בכלי פסח ,ואסור לערות מהם דבר רותח לתוך רגע בבל יראה ,דגדול כבוד הבריות כזה שדוחה כל המצוות הנה בפת''ש (חו''מ שסג א) הביא דהפמ''ג נסתפק בגזל אתרוג ובא להחזירו
כלי של חמץ ,אא"כ אינו משתמש בהם עד אחרי פסח .ונהגו בכמה מקומות שבתורה בשב ואל תעשה. אחר סוכות האם יכול לומר לו הש''ל ,והביא אחרונים דס''ל שאין יכול לומר כן
לאכול אחרי התפילה מאכלים קרים של חמץ ,ואחר חצי היום הצלת נפשות -ההולך מביתו בי"ד להציל מן הנהר או הדליקה דכה''ג הוי היזק ניכר דומיא דמטבע שנפסל ,אלא שהפת''ש תמה מדוע החליטו
כן הא תליא בפלוגתת מחבר ורמ''א במטבע שנפסל אי חשיב היזק ניכר.
אוכלים מאכלים חמים מכלי פסח ויוצאים בזה ידי סעודה או המפולת או מיד האנס ,אפי' אם יש שהות לחזור לביתו ולבער
את החמץ ולחזור ולהציל ,יבטל את החמץ בליבו .וכתב המ"א שלישית. אכן נידון זה שייך גבי גזלן אולם עד כמה שבאמת ראובן קנה לחלוטין וחיובו
תפילת שחרית -משכימים להתפלל בשבת זו ,ולא יאריכו הרבה שבשעה שישית שאינו יכול לבטל ,אם ודאי יכול לחזור ולבער להחזיר אותו עצמו הוא רק מפני התחייבותו לכך ,הוי כאפותיקי מפורש דאין
שייך בזה טענות היזק (כמבו' בחו''מ קיז א ,אא''כ הזיקו בידיים דהוי מזיק
ואח"כ להציל יחזור ויבער ,ואם יש ספק אם יוכל להציל לא יחזור, כדי שלא יבואו לידי מכשול. שעבודו של חבירו) ,א''כ הכ''נ הכא לא יחוייב ראובן מעבר לד' מינים עצמם.
ורבים מהאחרונים כתבו שגם כשיש ודאי שהות אח"כ להציל לא
יחזור ,שמא יהיה טרוד אח"כ .ואם אין סכנת נפשות ,אלא שהנהר עומד
אחרי סעודת שחרית ינער את המפה שאכלו בה ,ויקנח את ברם אעיקרא דדינא צריך תלמוד האם אכן נחשב בעלים בגוונא דא ,שמקבל
הקערות באצבעו ,ואת הפרורים הדקים וקינוח הקערות א"צ לשטוף רכושו או רכוש ישראל אחר ,לא יחזור לבער ,ואפשר דאפי' ביש שהות חפץ באופן שמחוייב להשיב את אותו החפץ עצמו .דאמנם ראובן פירש
להוציא מרשותו כיון שהם נדרסים ברגלים ומתבערים ,וטוב שיכבד לחזור ולהציל סגי בביטול ,וצ"ע. שהאתרוג שלו וחיובו להחזיר הוא מכח התחייבותו ,מ''מ בנכסי צאן ברזל (ב''מ
ע ):מצינו שלא נחשבים שייכים למקבל אלא בגוונא שמקבל עליו אחריות
הבית ע"י נכרי ,ואם אין נכרי יכבד בעצמו ע"י שינוי בבגד .ואת ההולך לדבר הרשות יחזור מיד אפי' אם החזיק בדרך .וכתבו
גמורה ,ולא שמענו שיועיל לפרש שהוא שלו גם כאשר האחריות על הנותן ,כך
האחרונים שי"א שאפי' המערב כדי ללכת ללמוד אצל רבו יחזור הכלים שקינח באצבעו יטמון רחוק מן העין עם שאר כלי החמץ. גם יש לדון בכאן אולי עצם זה שמחוייב להחזיר את החפץ שקיבל ,אף שמפרש
אם נשאר לו מעט פת יכול ליתנה לנכרי במתנה גמורה ,שלא ויבער אפי' ביש לו שהות ,דמעשה המצוות גדול מהלימוד אפי' דהוי שלו חשיב של הנותן.
ע"מ לצאת בה לרה"ר ,דהיינו בסתמא ,אף שזה הערמה כשרוצה במצוה דרבנן ,כשא"א לקיים המצוה ע"י אחרים. והנה החוו''ד ריש סי' קסא נקט [בביאור תוס' כתובות מו .וגם מהר''ם שם ושבט הלוי ג
שיוציאנו ,אבל לומר לו להדיא שיוציאה לרה"ר אסור משום עד כמה הוא חוזר -בכל מקום שהצריכוהו לחזור ואפי' בהולך קח שלא הסכימו עמו בביאור התוס' אין הכרח שיחלקו לדינא] שאם המקבל מקבל ע''ע
שבות ,ובעל נפש ראוי שיתנה שלא יוציאה לרה"ר .ואסור לתת לדבר הרשות ,אם החמץ הוא פחות מכביצה א"צ לחזור ,דלא גם זולא מלבד שאר אונסין ,נחשב שלו הגם שמחוייב להחזירו .והויא הלוואה
לנכרי הרבה פת בבת אחת ,דמוכחא מילתא שנותן לו כדי שיוציא ,הטריחוהו כיון שהחזיק בדרך ,אמנם אם הגיעה שעה שישית שאינו דאורייתא .ומלתא דמסתברא היא דכיון שבהוזל מפסיד המקבל ש''מ דידיה הוזל.
אבל מע ט והיינו כדי סעודה אחת מותר אפי' כמה פעמים ,יכול לבטל ,צריך לחזור מיד אפי' בכזית ,אבל בפחות מכזית א"צ נמצא יוצא מפורש מתוך דברי החו''ד דדוקא בדמקבל עליה אונסא וזולא ,אבל קיבל
ובכרמלית מותר אפי' הרבה ואפי' לומר לו להדיא להוציא מותר לחזור (ויש מפקפקים בזה) ,וכשיחזור לביתו יבער ,ואם הוא יו"ט או עליו אונסא ולא זולא לא חשיב שלו .מעתה האתרוג לא ייחשב של ראובן אא''כ
שהוא שבות דשבות במקום מצוה ,ולהסוברים שרה"ר זה דווקא שבת יכפה עליו כלי עד הערב. מחוייב גם בזולא ,ורק כה''ג -שאם הוזל הוזל לו -אמרינן דדידיה הוא .ומשכך ,על
כרחך בהכרזתו שזוכה באתרוג כלולה קבלת אחריות גם על זולא ,דודאי כוונתו באופן
כשיש שם ס' רבוא ,כל העיירות שלנו דינם ככרמלית .וכן יכול היתה לו עיסה בביתו והוא ירא שמא תחמיץ ,והוא טרוד המועיל ,א''כ צודק שמעון בטענתו לקבל תשלום כפי ערך האתרוג בחג.
בשעה חמישית לטלטל את החמץ ליתנו לכלב ,או להשליכו לבית במקום אחר ומחמת כן אינו יכול לחזור לביתו מיד לאפותה ,או ברם מאידך מבואר בדברי החוו''ד דהויא הלוואה גמורה ,וכיון שאתרוג לוה ומצד
הכסא שבחצירו ,ואם הגיעה שעה שישית שהחמץ אסור בהנאה שאין לו היכן לאפותה ,יכול לבטלה אפי' לאחר זמן האיסור ,כיון עצם ההלוואה לא אמור להיות מחוייב אלא את עצם האתרוג ועתה משלם יותר
ובטלטול ,יכול ע"י נכרי שיזרקנו לנהר או לבית הכסא ,ואם אין לו שעדיין לא החמיצה ,ומ"מ תיכף כשפסקה טירדתו צריך ללכת לביתו לבער א''כ הוי ריבית ,ויתכן קצוצה ,דאמנם מבואר בראשונים (ע :תוד''ה אין) דבספק
את החמץ שמא יבוא לאוכלו ,ואם כבר החמיצה (ואם עבר שיעור מיל נכרי או כלב ,כופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ,ומבערו. אם תהיה ריבית לא הוי דאורייתא ,מ''מ בריטב''א מבואר דדוקא כשהריבית היא
אם נשאר לו הרבה חמץ המונח בחדר מיוחד ושכח למוכרו בערב ודאי החמיצה) אין הביטול מועיל לאחר זמן איסורו ,ועובר בכל מיניה וביה [היינו צירוף סברת הרמב''ן ע .עם סברת ספק ,דכה''ג חשיב פקדון ,ודו''ק],
ולפי''ז כאן דלא הוי מיניה וביה שהרי אין הריבית תלויה ברווחים שייצאו מן
שבת ,צריך ליתנו לנכרי במתנה ,ומותר לו לתת לנכרי שיודע בו שעה בבל יראה ,וצריך לחזור מיד לביתו ולבער.
האתרוג הוי ר'''ק.
שיחזיר לו את החמץ אחרי פסח ,אבל צריך להקנות לו בקנין אכן בשאר הראשונים לא מפורש דטעמא דספק ריבית הוי דרבנן משום מיניה
סימן תמ"ה המועיל והיינו בהגבהה ,או שימשכנו הנכרי לרשותו ,ואם החמץ
רב וא"א למושכו ,יקנה לו במסירת מפתח ,דמותר לתת מתנה
וביה ,מאידך בלא מיניה וביה מחודש מאוד לומר שעצם הספק אם תהא ריבית
מהווה סיבה שיהיה רק דרבנן [אמנם מצינו כן גבי משכנתא (רש''י סב :ורמב''ם) ,אבל
תתכן שם סברא מקומית ,ואכמ''ל].
ביעור חמץ בשב ת לצורך מצוה .ואם חושש שלא יחזירו לו אחרי פסח ,דעת
כמה אחרונים שמותר אף למוכרו לו ,אבל כמה אחרונים סוברים סוף דבר -אין הכי נמי ,צודק שמעון בטענתו שראובן חייב לו את ההפרש ,אבל
כיצד ביעור חמץ שורפו עד שנעשה פחמין ,או מפוררו לפרורים לא יוכל שמעון לגבותו משום איסור ריבית .ושמא עבר על לא תשימון עליו
שמכירה אסורה בכל אופן משום מקח וממכר בשבת ,אפי' אם
דקים (שלא ימצאנו מי שהוא ויהנה ממנו) וזורה לרוח ,או זורקו נשך ,וצ''ע.
לים או לנהר ,דכתיב "תשביתו" – בכל דבר שאתה יכול להשביתו. אינו לוקח ממנו מעות כלל אלא קוצץ עימו סכום המקח או מוכרו
לו כשער שבשוק ומקנה לו את החמץ באחד מדרכי הקניה.
אם החמץ קשה ואין הים מחתכו מהרה ,יפוררו לפני שזורקו לים,
ואם זה חיטים יבשים שנתחמצו ,יחתכם דק דק או יטחנם כדי בסוף שעה חמישית יבטל את החמץ ,אפי' אם כבר ביטלו בי"ג
שינמסו מהר במים ,ויש מקילים בחיטים שא"צ לחתכם אלא וכנ"ל ,ואפילו אם לא נשאר חמץ בביתו.
יפזרם במים באופן שלא יוכל אדם ללקטם ,ובמקום הדחק כגון בסעודה שלישית אסור לאכול חמץ או מצה .לדעת השו"ע יאכל
שיש לו הרבה חיטים וישתהה עד שיחתכם או יטחנם ,יש לסמוך מצה עשירה והיינו שנילושה במי פירות ,ויאכלנה לפני שעה
על דעה זו .וכמה פוסקים מחמירים שגם פת שאינה קשה צריך עשירית ,דמשעה עשירית אין לאכול אפי' מצה עשירה ,כדי
לפוררה לפני שזורקה לים ,והסכימו האחרונים להחמיר ולפרר, שיאכל המצה לתאבון .וכתב הרמ"א שנוהגים שלא לאכול מצה
והמאמר מרדכי דעתם להקל כהשו"ע ,ובמקום הפסד יש לסמוך להקל ,וכן מצדד מפני שזה הבערה שלא לצורך היום ,יכפה עליו כלי כדי שלא יבוא אכן אם משליכו לבית הכסא שלא יוכל שום אדם להנות ממנו
הפמ"ג להקל בדבר כחוש שאין בו שמנונית כלל .ואם יש שם דבר מפעפע לאוכלו ,ויבערנו בלילה ,אך אם יש נכרי לפניו יכול להטילו לים או א"צ לפרר אפי' בפת קשה ,ובלבד שלא ישליכנה שם לפני חזיר
כגון פשטידה מצה שיש בה שומן ,נאסרה כולה ,דע"י השומן לבית הכסא על ידו ,וזה מותר אפי' בחמץ שביטלו ,והעולם נוהגים אפי' של נכרי או הפקר (כמבואר בסי' תמ"ח) ,אבל כשאין שם
מתפשט טעם המשהו חמץ בכל ההתר ,ואם נגעו מצות אחרות גם בזה לכפות עליו כלי שמא יאמר הנכרי שזה כשפים ,או שמא יאכלנו חזיר מותר אפי' אם סופו לבוא לשם .ומי שיש לו מים מכונסים
במצה זו שנאסרה ,יש להתירם ע"י קליפה ,או שימכרם לנכרי. הנכרי שהרי ברוב הפעמים לא הולכים עמו לנהר .ומשמע מהשו"ע שאפי' שיש בהם דגים ,לא ישליך החמץ לשם אפי' מפררו קודם
כלים שנתבשל בהם חמץ מותרים לאחר הפסח וא"צ שבירה או חמץ שלא ביטלו יכפה עליו כלי ,אבל הרבה אחרונים סוברים שמשליכו ,כיון שנהנה במה שיאכלוהו.
הגעלה ,אפי' אם בישל בהם הרבה חמץ של ישראל בפסח עצמו, שאם לא ביטלו שהוא עובר עליו בבל יראה ,מותר לטלטלו וכתב הרמ"א שהמנהג דווקא לשרוף את החמץ ,אפי' אם מבער
מפני שכבר אינם בני יומם ואין שייך לגזור אטו בני יומם כיון שאז ולהשליכו לנהר או לבית הכסא ,או לפוררו ולזורקו לרוח ,וי"א בסוף שעה חמישית או בשעה שישית ,לחוש לדעת הפוסקים
הכל מותר ,ורק כשמשהה אותם בפסח צריך לשפשף היטב את שמותר אף לשורפו דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא כרבי יהודה שביעור חמץ דווקא בשריפה אפי' כשמבער ל' יום קודם
החמץ שבעין שלא יהיה ניכר ,ומשום הבלוע אינו עובר על בל לצורך בכה"ג שהוא לצורך קצת ,ונהגו העולם כדעה ראשונה, הפסח ,וכ"ש אם מצא חמץ לאחר שש או בפסח עצמו שלכתחילה
יראה על שהייתם. ומקום שנהגו כדעה אחרונה אין להם לבטל מנהגם. יש לבערו דווקא ע"י שריפה.
ריחא -דבר שמן שנצלה בתנור ביחד עם ככר של חמץ( ,שהדבר חמץ שאינו גמור כגון תבשיל שנאסר מפני שמצא בו חיטה ,לכו"ע זמן השריפה -כתב הרמ"א שטוב לשרוף את החמץ ביום ,דומיא
שמן מפטם לככר ,והככר חוזר ונותן ריח של חמץ בדבר השמן), אסור לבערו ביו"ט ,אלא יכפה עליו כלי וישהנו עד חוה"מ, דנותר( ,וי"א כדי שיזכור לחזור ולבטל) ,אבל אם רוצה לשרוף את
כתב הרמ"א (ס"א) שיש מקילים שכיון שאין כאן ממשות והסכימו הרבה אחרונים שאפי' במצא החיטה בשביעי של פסח החמץ מיד אחר הבדיקה בלילה הרשות בידו ,ומקיים מצות
מהאיסור ,כמו שבשאר איסורים בדיעבד ריחא לאו מילתא (אא"כ שאם משהה עד אחרון מותר להשהותו וא"כ משהה ע"מ לקיימו, תשביתו ,שהרי חובת ביעור חלה ל' יום לפני הפסח .ושורפים
ההתר הוא דבר חריף ששואב את האיסור בקרבו) ,ה"ה לגבי פסח, מ"מ יכפה עליו כלי ,ואחר יו"ט שורף את החיטה ואוכל את בשעה חמישית ,כדי שיוכל לבטל לפני שעה שישית שאז אינו
ובזה אסור אפי' בתנור גדול ופתוח ,וי"א שגם כשהאיסור הוא דבר חריף אסור .ודבר התבשיל .והמטלטל תבשיל כדי לשאול מורה הוראה אם הוא חמץ ,והורה המורה ברשותו לבטלו .ואם יש לו הושענות טוב לשרוף בהם את החמץ,
חריף היינו כשרוב התבשיל הוא חריף ,ובארש"ט נחשב דבר חריף .ויש מחמירים לאיסור ,דנו האחרונים אם מותר לו להוליכו לביתו לכפות עליו כלי או שצריך דהואיל ואיתעביד בו חדא מצוה ליתעביד בו גם מצות תשביתו.
שבכל ריחא משהו מיהא איכא ואסור בחמץ בפסח אפי' בדיעבד, לזורקו ,וכתב הבה"ל שאפי' אם מותר לטלטלו כיון שהוא בידו ,אין להוליכו לביתו
אלא לבית הכסא. הנותן חמץ לנכרי לפני שעה שישית א"צ לבערו ,ואסור לתת
אמנם כל זה בדבר ששייך בו ריחא אלא שהוא מותר בדיעבד חמץ לעבדו ושפחתו נכרים שמזונותיהם עליו ,אם זה הרבה
בשאר איסורים ,והיינו בתנור קטן וסתום והחמץ והמצה מגולים, יו"ט שני י"א שדינו כחול המועד ויבער החמץ שמצא ולא יכפה
שאינם יכולים לאוכלו לפני זמן האיסור ,וי"א שמותר לתת ,כיון
שבזה בחמץ י"א שאסור אפי' בדיעבד ,אבל בדבר שבעלמא מותר כלי ,וגם המוצא ביו"ט ראשון יכפה כלי ויבערנו בליל יו"ט שני,
שנותן להם לפני זמן האיסור ,אבל אסור לומר להם בפירוש
אפי' לכתחילה ,והיינו בתנור גדול ופתוח לגמרי כמו כירה (דלכו"ע שרי וי"א שיו"ט שני דינו כיו"ט ראשון לכל דבר ,ולהלכה אם כבר ביטל,
שיחזיקו החמץ כל הפסח ,אלא יתן בסתמא ויאמר הילך חמץ זה
לכתחילה) ,או שהחמץ או המצה מכוסים ,בזה גם בחמץ אין דינו כיו"ט ראשון ,ואם לא ביטל או שנתחמץ בתוך הפסח ויש בזה בחובך ושוב לא יהיה לך מזונות עלי כל ימי הפסח ,וכ"כ
להחמיר .ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך אסברא ראשונה .ודעת כזית ,יטלטל החמץ בעצמו וישליכו לים או לבית הכסא. המהרש"ק ,והוסיף שמ"מ לא יאכלו את החמץ בביתו ,שלא
המ"א שאם התנור הקטן סתום לגמרי ,וכן בחמין הטמונים לשבת המוצא חמץ ברה"ר אסור לו להגביהו ,אפי' אם כוונתו לסלקו ולא לזכות בו. יחשדוהו שפורע חובו בחמץ.
שאע"פ שהם מתבשלים בקדירה הם שוהים הרבה זמן בתנור סתום חמץ שנתגלגל מגג של נכרי לגג של ישראל ,אסור להשהות נכון להשאיר כזית חמץ ולשורפו כדי לקיים מצות "תשביתו"
מכל צדדיו והוי כצלי ,אסור אף במקום הפסד מרובה ,וכן הא"ר
החמץ אף שאין בו איסור בל יראה ,שמא יבוא לאוכלו ,וידחפנו כתיקונה ,ולא יתן הכל לנכרי ,ולא יסתפק בהשבתת הפרורים
מחמיר בסתום לגמרי( ,אמנם בסתם בישול אף ששוהים שעה או שתים אין
ע"י קנה ,אבל אסור ליגע בו בידים שמא יבוא לאוכלו (שהרי אינו שהרי נשבתים ועומדים ואין בהם איסור בל יראה.
להחמיר) .אבל רוב האחרונים מקילים אפי' בקטן וסתום לגמרי וכ"ש
בחמין ,והיינו בדיעבד במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק כגון
עוסק בשריפתו) .ואם זה שבת או יו"ט אסור לדוחפו בקנה, הנאה מהשריפה או מהפחמין -חמץ שנשרף לפני שעה שישית
לצורך שמחת יו"ט .ויש להחליף לכתחילה את הדף שסותם את דטלטול מן הצד שמיה טלטול ,אלא יכפה עליו כלי ,ובחול המועד מותר להנות בפסח מהפחמין שלו ,וכן מותר בשעה חמישית
התנור ,ואם סתמו את התנור בישן אינו אוסר אפי' בלא הדיחוהו. ידחפנו לגג הנכרי או לרה"ר. לבשל בו וכדו' ,אכן המנהג לעשות לו מדורה בפני עצמו כדי שלא
והיכא שנמצאת חיטה באחד מהתבשילים בתנור ,כתב הבית מאיר שאין להחמיר יבואו להקל גם בשעה שישית ,ונוהגים לשרוף אותו בחצר ולא
לאסור משום ריחא אפילו בתנור סתום ,ובפרט במקום מניעת שמחת יום טוב.
המוצא פת בביתו בפסח ואינו יודע אם היא חמץ או מצה בכירה .ואם שרפו משעה שישית ולמעלה ,אסור להסיק בו תנור
(דבזמנם היו אופים מצות עבות הנראות כמו חמץ) ,מותר וכיריים או לבשל בו ,ואם עשה כן הפת או התבשיל אסורים
חמץ שנתערב משש שעות ולמעלה עד הלילה ,אינו אוסר
לאוכלה ,דאזלינן בתר בתרא ,ועוד שהרי בדק את הבית לפני פסח בהנאה (דאף שזה וזה גורם מותר וכאן התנור של היתר ,הכא
במשהו ,אלא דינו כשאר איסורים שלח בלח מתבטל בשישים
(אפי' במין במינו .תורת חטאת ואפי רברבי והלבוש והגר"א ,ודלא כהש"ך) ,ויבש וראה שלא נשאר בו חמץ ,ואפי' במצאה בגומא או בחור מן הסתם העצים או הגחלים שהיו חמץ ניכר שבחן בפת ,ואפי' באפה או
בדק כדין בחורים וסדקים ,אכן אם הגומא אינה נראית לכל יש בישל ע"י אפרם או חומם לבד יש אוסרים ,ויש מתירים בנאפה בתוך תנור
ביבש בטל חד בתרי ,אך צריך לאוכלו קודם הפסח להסוברים
לחוש שזה חמץ וחייב לבערה מיד .והריף והרמב"ם והרא"ש השמיטו התר שהוסק ע"ג גחלים ,ולא אפה נגד אש של גוף החמץ ,וכ"ש שמותר באפה ע"י החום
להלן דבפסח חוזר וניעור .ואם עירבו במזיד ,כגון שאותו מאכל בלבד ,אך קשה להקל בזה אחרי שכל האחרונים והגר"א סתמו להחמיר ,אכן אם התנור
זה ,והאחרונים נדחקו לבארם ,ובר"ח שהודפס כעת מבואר שכל ההתר הוא אחרי
מתקנים אותו עם חמץ ,אע"פ שיש בו שישים כנגד החמץ זה הוסק גם בדבר שאינו חמץ יש לסמוך להקל במקום הפסד או כשאין לו מה לאכול).
פסח ,ואין להקל כנגד דבריו .ואם הפת מעופשת הרבה שא"א
נאסר ,וחייב לבערו מדרבנן לפני פסח ,ומשמע בבית יוסף שאפי' אם ואם נתערבה הככר באחרות ואינה ניכרת ,כולם אסורות בהנאה ,ולא
שתתעפש כך בפסח ,זה ודאי חמץ ,ומשמע שאם נתעפשה מעט תולים
עירבו קודם ערב פסח דינא הכי ,ואם לא ביערו י"א שאסור בהנאה אחר מועיל שישליך דמיה לאיבוד ,ומ"מ יש תקנה למכור הפת לנכרי
הפסח ,אא"כ מוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו .וכתב הרמ"א שנתעפש בפסח ואין זה חמץ ,ואם עברו הרבה מימי הפסח ששייך בניכוי דמי הנאת החמץ שהסיק בו את הפת ,אמנם במקום שנוהגים
דה"ה שמשש שעות ולמעלה אינו אוסר לכו"ע בנותן טעם לפגם שנתעפש כך בפסח ,אם נוהגים לאפות פת חמה כל יום בפסח התר בפת עכו"ם יזהר לפורר את הפת לפני שימכרנה לנכרי ,דאל"כ
אפי' בפחות משישים ,וכן אינו אוסר ע"י ריחא .ויו"ט אחרון דינו תולים להקל אף במעופש הרבה ,דתולים שהניחו עליה פת חמה חוששים שימכרנה הנכרי לישראל .ויש מתירים למכור באופן זה גם
כשאר הפסח ואסור אפי' במשהו אע"פ שאיסורו מדרבנן ,כיון כל יום ולכן התעפש הרבה. בלא נתערבה ,ויש אוסרים ,ובמקום הפסד מרובה או שעת הדחק
שנתקן משום ספיקא דיומא. יש לסמוך להקל .וכן אסור בנשרף משעה שישית ואילך להנות
מהפחמין לחימום או לאור וכדו' ,או להנות מהאפר לכיבוס וכדו' ,וכן
חמץ נוקשה בתוך הפסח יש מחמירים לאוסרו במשהו ,אבל דעת
המ"א ועוד הרבה אחרונים שהוא בטל בשישים כיון שאין בו כרת
סימן תמ"ז אסור להנות מהשלהבת כל זמן שהיא קשורה בגחלת ,ודעת החק יעקב להחמיר אפי'
באינה קשורה בגחלת ,ולפ"ז אסור להתחמם או להדליק נר מהשלהבת וכדו' .אמנם
לכו"ע ולהרבה פוסקים הוא רק איסור דרבנן ,ויש לסמוך עליהם דיני תערובת חמץ לכסות דם שחיטה מותר ,דמצוות לאו להנות ניתנו .ואם נתערבו
חמץ שנתערב בפסח אוסר תערובתו במשהו אפילו בהנאה ,בין בשעת הדחק. הפחמין בשל התר ,אינם בטלים אפי' באלף ,כיון שיכול להנות מהם
בנתערב במינו בין בנתערב שלא במינו( ,ואף שמדאורייתא אינו חיטה שנמצאה בתרנגולת מבושלת ,אם נמצאה בערב פסח אחרי פסח ,ודבר שיש לו מתירין אינו בטל.
אוסר אלא בנותן טעם דהיינו עד שישים ,החמירו חכמים משום אפי' לאחר שש ,בטילה בשישים ,ומותר לאכלה אפילו בפסח אם השלכה לעורבים -קודם זמן איסורו יכול להשליכו למקום
שיש בו כרת ואין בדלים ממנו בכל השנה ,וי"א משום שיש לו נתקררה לפני פסח (אבל אם אין שישים אין להוסיף לאחר שש עד שישים שמצויים שם עורבים ,דתלינן שיאכלוהו( ,אכן בחצרו לא מהני
כדי לבטלה ,דאין מבטלין איסור לכתחילה ,וגם ההוספה לא מועילה כיון שהחתיכה אלא דווקא במקום הפקר) ,ואם מצא אחר זמן איסורו שלא
מתירין לאחר הפסח).
נעשית נבילה) ,ואם הוציאו את החיטה ובישלו את התרנגולת בפסח,
להשליך מועיל ואין התערובת, כל את לשרוף חמץ שנתערב צריך אכלוהו העורבים ,דעת השו"ע שצריך לבערו ,והאחרונים סוברים
מותרת התרנגולת באכילה ,ובזה לכו"ע אין אומרים שהאיסור
והחק לנכרי, הכל לתת או למכור ואח"כ לים בו דמי החמץ המעורב שאם הפקירו וזרקו למקום הפקר לפני זמן איסורו אין עליו חובת
חוזר וניעור כיון שאין כאן ממשות מהאיסור ,אבל אם בישלוה
יעקב כתב שהמיקל בזה במקום הפסד מרובה מאד לא הפסיד ,ומשארי אחרונים במקום ב יעור( ,וי"א שגם השו"ע מודה לזה) ,אלא שאפי' במניחו
בפסח עם החיטה אוסרת במשהו ,ואפי' למ"ד דלא אמרינן חוזר
המופקר לכל ,צריך להפקירו לגמרי בפיו ובליבו ,ולא יהיה בדעתו לא משמע כן .וכתבו האחרונים שבמקום הפסד גדול מאד א"צ
וניעור אסור כיון שהחמץ ניכר בעין .וכתב הרמ"א שאם חיממו את
התרנגולת בכלי שני אין לחוש ,דכלי שני אינו מבליע ומפליט, בשעת הפקר לחזור ולזכות בו אחרי פסח ,דאם היה בדעתו כן אינו לשרוף הכל ,אלא ימכור כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו ,שבזה
אינו נהנה מהאיסור .ובדבר שיש בו עוד הרבה צדדים להקל מותר הפקר גמור כל זמן שלא זכה בו אחר.
(אמנם חתיכת בשר רותח שהניחוה בקערה של חמץ יש להחמיר,
דדבר עב דינו ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו ,ובמקור חיים כתב הרמ"א שאם לא מצא חמץ כשבדק ,ישרוף את הכלי שלקח לסמוך על השאילתות דס"ל שחמץ דינו ככל האיסורים בשישים,
משמע שאין לאסור אלא כדי קליפה ,ואפשר דה"ה אם העבירוה מהקערה וכתב הפמ"ג שאפשר שמותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אף כשיש רק צד לבדיקה ,כדי שלא תשתכח חובת ביעור.
אחד להקל .ועיין לקמן (סימן תמ"ז) מה הדין כשנתערב מאותה
לצלחת) ,ויש מחמירים בכלי שני לענין חמץ ,וטוב להחמיר היכא
שהיד סולדת בו ,אמנם היכא שהחיטה אינה בקועה ורק נתרככה, קדירה שנאסרה במשהו בקדירה אחרת.
ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט ,יש לסמוך להקל .ובסימן דבר שבשאר איסורים א"צ שישים אלא סגי בקליפה או סימן תמ"ו
תס"ז משמע מהרמ"א להחמיר בבשר שנשרה בצונן ונמצאה שם בנטילת מקום ,כגון דבר חם שנגע בו דבר איסור חם בלא רוטב המוצא חמץ בפסח
חיטה ,וכתב המ"א דהיינו אם יש בבשר פילי (סדקים ובקעים) דסגי בנטילה ,אף בחמץ די בנטילה ,אבל אם היה שם רוטב,
אבל בלאו הכי מותר ורק המים נאסרים ,ודעת הבגדי ישע דבשאר איסורים צריך שישים ,לגבי חמץ אסור במשהו .וכן (ובבה"ל
שלא כדי מיד מרשותו המוצא חמץ בביתו בחול המועד ,יוציאנו
שלהרמ"א צונן אינו בולע כלל ,אלא שנהגו להחמיר אף בצונן, כתב שצ"ל ולכן ,דהיינו הך) ככר חמץ וככר מצה חמים (בשיעור יד אם תל"ה בסימן (ועיין יבוא לאוכלו לפני הביעור ,ויבערנו מיד
ובענין מנהגא המיקל במקום הדחק לא הפסיד ,ובשער הציון כתב סולדת) ויבשים שנגעו זה בזה ,אינו אסור אלא מקום מגעו ,וכתבו ביו"ט חמץ מצא ואם יו"ט). צריך לברך כשבדק וביער כדין לפני
שאין מים צוננים מתחמצים ע"י חיטה אפי' בקועה ,אלא כשנשרתה במים עד שהחמץ הוא מוקצה כיון שאסור באכילה והנאה ואסור לטלטלו המ"א והפמ"ג שלדעת הרמ"א (תס"ז י"ד) כל החתיכה נאסרת ,בערב פסח בשישים
שנתרככה ,אמנם במים חמים אסור מיד. ולהוציאו אפי' בחמץ דרבנן ,ואסור לשורפו במקומו אף אם אינו מזיזו ,ובפסח במשהו ,וכן דעת הב"ח ,ודעת הא"ר ועוד אחרונים כהב"ח ,והפר"ח והגר"ז
התר ע"י הדחה ושריה -כתב הרמ"א שאפשר להתיר בשר שנמלח ברי לי שלא נתערב שום פרור ושלא היה הכלי בן יומו ,אסור ,שמא חיטה שנמצאה במצה בערב פסח בטילה בשישים ,אפי' אם לא
במלח שיש בו חשש חמץ ,ע"י שידיח את הבשר ג' פעמים דווקא לפני אינו כן ,דמילתא דלא רמיא אאיניש לאו אדעתיה ,וכתב הא"ר שבמקום הוציאה לפני פסח ,אם המצה נתקררה לפני פסח ,ויסיר את החיטה
פסח אפי' בי"ד אחר חצות ,והיינו שישפשפו ביד ויסיר מה שדבוק בו ,הפסד יש לסמוך באומר ברי לי ,והפמ"ג כתב שרק לענין לומר שהכלי בן יומו מהני ,אבל אפילו בפסח.
(לרעק"א צריך ג"פ בג' ימים ,אבל שאר האחרונים לא הזכירו דבר זה ,וגם מהגר"א משמע אם יש חשש שנתערב פרור חמץ לא ,ואם סינן את השומן קודם הפסח מותר .אמנם שאור או חמץ שנתחמץ הרבה ונפל לקדירה או שנתבשל עם בשר צלי ,מותר
שאפי' ביום אחד מהני .וכתב הא"ר ששורים אותם ג' שעות ,ובדיעבד די להשרותם חצי אם התיכו מתחילה לשם פסח בכלי שאינו בן יומו ונזהר מפרורים, להשהותו בתבשיל ,והמאכל מותר כיון שזה נותן טעם לפגם ,אבל בנתבשל עם בשר
שעה ,שזה עדיף מהדחה ג"פ) ,והמנהג לשרותו ג"כ קצת בנהר ,או במים מותר לאוכלו בפסח ,ובלבד שלפני פסח יערה אותו לכלי של פסח, מבושל אינו נטל"פ ,וכן דבר שאינו מחומץ הרבה אינו נטל"פ ואסור .וגרעיני תבואה
צוננים שנמצאים בכלי פסח ויחליף את המים ג' פעמים (אבל לא ואם נקרש השומן אינו אוסר אף אם עירו אותו לכלי חמץ .ומ"מ לכתחילה אין שנמצאו בפסח בבאר מים ,או שנפלה לבאר עיסת חמץ ,יתבאר דינם בסימן תס"ז( .בה"ל
ד"ה נמי שרי).
יעשה זאת בכלי חמץ לכתחילה ,ובדגים מלוחים יש סתירה בפמ"ג מה הדין בזה להתיכו בכלי חמץ אף באינו בן יומו.
בדיעבד באינו בן יומו) .ובפסח עצמו אין לשרותו ,ובדיעבד יכול להדיחו האם אומרים חוזר וניעור -חמץ שכבר נתבטל לפני פסח (אפילו
דבר שנתבשל בכלי חמץ אסור לאוכלו בפסח ,וכנ"ל פרטי הדין
אף בפסח .אמנם כל זה מועיל בבשר יבש או אפי' מלוח מחדש הרבה אחר שש) בשישים ,או מחמת דהוי נותן טעם לפגם ,או יבש ביבש חד בתרי ,אינו
לענין שומן( ,ואפי' אם אין דרך להשתמש תדיר באותם קדירות יש להחמיר ,ויש
ממלח שלא נבדק וכן דגים יבשים ,אבל בדגים לחים מלוחים שאין דרך חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ,וי"א דאמרינן חוזר וניעור,
מקילים בזה) ,אבל ביו"ט אחרון של פסח שהוא מדרבנן יש להקל בו, ולדבריהם אין נ"מ בביטול אלא לגבי לאוכלו בערב פסח ,או בדבר
להדיחם לא מועילה הדחה שמא ישכח להדיח ,ונהגו להחמיר אף בדגים
אא"כ יודעים שהכלי היה בן יומו ,או שנעשה בפסח עצמו ,ומהגר"א
מלוחים שדרך להדיחם ,מלבד ביו"ט אחרון ,ובשעת הדחק או במקום שיש בו טעם בלי ממשות .וכתב הרמ"א שנוהגים כסברא ראשונה,
לכאו' משמע שגם בידוע שהוא בן יומו מותר ביו"ט אחרון .וכלים שאין דרך להשתמש
ומותר אפי' בחזרו וחיממו מאכל זה בפסח ,ודווקא בתערובת לח בלח
מניעת שמחת יו"ט יש להקל אף בשאר ימי הפסח ,ובא"ר כתב שדבר שאין בהם בהרבה חמץ וידוע שיש שישים כנגדו ונתבטל לפני פסח ,אינו חוזר וניעור .ודעת
כגון שיכר שנתערב ביין ,או שהחמץ לח וההתר יבש ,או קמח בקמח (ועיין
דרך להדיחו אין להקל אפי' בשעת הדחק .ושאר דברים כבושים (מלפפונים הט"ז שבמרקחת אין להקל אפי' בידוע שאינו בן יומו ,כיון שהוא דבר
וכדו') אין מתירים בהם כלל ע"י הדחה כיון שאין דרך להדיחם. לקמן שבעל נפש יחמיר בקמח) ,ויתכן שגם הרמ"א שמחמיר בנטל"פ בפסח
קיוהא וחריף ,וחורפיה משוי ליה לשבח ,אבל דעת כמה אחרונים
מודה דלא אמרינן בנטל"פ חוזר וניעור ,אבל דבר יבש שנתערב אפי' ביותר
שאפי' מרקחת מדברים חריפים ,כיון שמבשלים אותה עם דבש דברים שא"א להדיחם כגון כרכשות ממולאות בחתיכות קטנות
משישים ואפי' באלף ,החמץ חוזר וניעור בפסח ,כיון שהוא בעין ,וצריך
בטלה חריפותה ,והחיי אדם כתב שאם בתחילה מבשלים אותה עם מים י"ל דחשיב מאד של בשר שמלחו במלח שאינו בדוק ואפי' אין בו שום ,או חתיכת
לאוכלו לפני פסח ,ודבר שהתבטל חד בתרי אסור מדרבנן אף
חריף ,ובשעה"צ כתב שבעינן שהדבר חריף יהיה כולו או רובו .ואם הדרך באותו גבינה ,שגם אם ידיחם מבחוץ יש לחוש שנשאר בפנים פרור חמץ,
להשהותו (ובמקום הפסד מותר) ,ואם יש שישים כנגדו מותר לבשלו לפני
מקום לבשל מרקחת בכלים מיוחדים ,ויש גם כף מיוחדת לנער בה, לא מועילה בהם הדחה ,ואם הדרך להפוך את הכרכשתא בזמן המילוי ,אפי' אם
חתיכות הבשר שבתוכו נמלחו במלח בדוק אין מועילה הדחה ,כיון שהצד הפנימי הוא זה
פסח עד שיהיה נימוח ויהא דינו כלח שמותר לאוכלו אף בפסח( .ואם
מותר לאוכלה בפסח דהוה כאומר ברי לי ,וכן אם בשעת ההתכה מכוון שאב הזוהמא של מי דבש בנפה שניפו בה קמח דינו כלח בלח) .והט"ז
בשביל איזו סיבה להתיכה בכלי חדש ,אף שלא התיכו לשם פסח, שצריך הדחה ,אמנם בדיעבד בכל הדברים שהרמ"א החמיר בהם ,אם
מתיר בלח בלח שאין בו שישים להרבות את ההתר כדי שיהיה שישים כנגד החמץ ,והרבה
מהני .ומי דבש של כל השנה מותרים ביו"ט אחרון של פסח וכנ"ל, כבר בישלם אפי' בלי הדחה ושריה ,וא"א לקיימם עד אחרי הפסח,
פוסקים חולקים על זה .וי"א שאף ביבש ביבש אין אומרים חוזר וניעור אלא
אא"כ יש צד שהחמיצום בשמרי שיכר ,והדרך באותו מקום להעמיד מותר לאוכלם בפסח ,וכ"ש שאין אוסרים תערובתם אפי' בפחות
בנאפה או נתבשל בפסח ,דאז החמץ חוזר ונותן טעם בשאר
בשמרים ,ואם הכינו את המי דבש ביורות שמבשלים בהם יין שרף משישים .אמנם אם יש שם שום או שאר דבר חריף שחתכוהו לפני
התערובת ,אבל לאכול בלא אפיה ובישול מותר.
אסור בכל גוונא ,אפי' אם בישלו ביורות אחרי היי"ש כמה פעמים פסח בסכין של חמץ ,זה אוסר את כל התערובת בפסח ,וגם אם הסכין
מקונח ונקי ואינו בן יומו אסור (אפי' ביו"ט אחרון של פסח) ,ויש מתירים פת שנפלה ליין כתב הרמ"א שאע"פ שנטל את הפת מהיין לפני
דברים אחרים .וכתב הבית מאיר שדבר שיש ספק אם נתבשל בכלל בכלי אין לאסור,
פסח חוששים שנשארו פרורים שנותנים טעם ביין ואסור לשתותו
במקום הפסד מרובה אם יש שישים כנגד חתיכות אלו .וחתיכות שום ונ"מ לענין תה.
בפסח ,ולא חשיב ספק משהו ,משום שקרוב לודאי שנשארו שם פרורים ,ואפי' למ"ד
ובצל שמערבים אותם במלח שמולחים בו את הבשר ,מותר לשרות מאכל שנתערב בו דבר שנתבשל בכלי חמץ אין להחמיר לאסור שאין אומרים חוזר וניעור ,אסור( ,אבל מותר בהנאה וכ"ש שמותר לקיימו
ולהדיח את הבשר מחתיכות אלו לפני פסח ולאוכלו בפסח ,ובפסח
את התערובת( ,אא"כ ידוע שהכלי היה בן יומו ,דבנ"ט בר נ"ט יש בפסח ,דאינו אלא חשש בעלמא) ,ואם העביר מהיין לחבית אחרת,
עצמו לא מועילה הדחה וצריך קליפה.
אוסרים גם לפני פסח ,והפמ"ג מסתפק בזה ,ועכ"פ במקום שיש שישים אפשר אפי' אם העביר אחרי שהוציא את הפת ,נאסרה גם החבית השניה,
מאכלים שנמלחו בכלי חמץ ,אם הוציאם מהכלי לפני פסח מותר שיש להקל במקום הפסד מרובה) ,וכמה אחרונים הסכימו שבמקום הפסד דחוששים שהפירורים הגיעו גם לשם ,אמנם אם סיננו את היין לפני
לאוכלם בפסח ,דסתם כלים אינם בני יומם והוי נטל"פ דמותר לפני מרובה יש להקל אף באין שישים נגד הדבר שנתבשל בכלי חמץ ,ויש פסח במסננת שנקביה דקים מאד שא"א לפרורי פת לעבור מותרת
פסח ,ואף אם הכלי בן יומו יש לצדד להקל בדיעבד כיון שהכבישה מקילים בכל דבר שאין לחוש בו לפרורים (דהיינו חוץ משומן) אפי' אף החבית הראשונה ,אף בנשרה ביין מעת לעת ,היכא שיש ביין
נותנת רק טעם אחרי מעת לעת בזמן שהכלי כבר אינו בן יומו ,וכיון שלא במקום הפסד מרובה ,ויש לסמוך על זה ,וכן בשומן יש להקל במקום הפסד שישים כנגד כל הפת ,ואם סיננו בפסח עצמו אסור ,מפני שהפרורים
מרובה. שסתם פליטת חמץ מהכלים היא משהו( ,אא"כ רגילים להשתמש בכלי זה בהרבה חמץ כבר נתנו טעם ביין לפני הסינון ,והמחצית נשקל בשם החמד משה מצדד לאסור
דיני יין וחומץ יין -חומץ יין שמסתפקים ממנו כל השנה ,יש והדבר הנכבש מלוח מאד) .ואם היו הבשר או הדגים מונחים בכלי חמץ אף אם לא נמצאו פרורים ע"ג המסננת ,דאפשר שהיו פרורים ונימוחו בתוך המים בפסח.
מחמירים שלא להשתמש בו בפסח אפי' אם נעשה והשתמשו בו רק בתוך הציר שנעשה מהמלח ואין שם מים ,י"א שבזה נעשה כבוש (ובמי דבש שלפעמים הם עבים וא"א לסננם במסננת שנקביה דקים
בכלי פסח ,דחיישינן שמא החזירו לתוכו ממה שהשתמשו בו בסעודה בזמן מועט (כדי שיתנו על האש ויתחיל לרתוח) ,ואם הכלי בן יומו, מאד ,חוששים שהפרורים עברו דרך המסננת ואסור) .והנה
ולפעמים יש בו פרורי לחם( ,ואם סיננו לפני פסח מותר ,וכן חומץ או שהבשר מלוח מאד כדרך שמולחים בשר לזמן מרובה שזה עושהו להמתירים בסימן תס"ז תערובת משהו בדבר צונן ,איירי שהפת היתה
שבבית האוצר מותר) ,ובמדינות אלו שאין חומץ יין מצוי אין לשבח ,אסור מה שמונח בתוך הציר ומה שבחוץ מותר ,וי"א שגם בזה ביין מעת לעת ,ולפמש"כ האחרונים שם שפת כיון שדרכה להתפורר
מחמירים בזה ,משום דא"א בקל למצוא אחרים ,ורעק"א מגמגם בזה ,שהרי אינו נאסר אלא במלוח הרבה ושהה מעת לעת ,ובמקום הפסד יש ולהנמס בתוך המים לא מועיל בה סינון אם נפלה ביין בפסח ,ה"ה
אפשר לקנות ולסנן לפני פסח .עוד יש מחמירים שכשממלאים יין או חומץ להקל במה שנעשה קודם פסח .ואם בפסח עצמו היו שרויים במים הכא אם לא סיננו קודם הפסח אסור גם אם לא עבר מעת לעת ,אבל
יין תוך ל' יום לפסח ,לא ימלאוהו בכלי חמץ ,אף שסתם כלים הם בכלי חמץ אפי' זמן מועט ,יש להחמיר לכתחילה בדגים מלוחים מאד אם סיננו מותר דמה שנמס בטל בשישים.
נקיים ובלוע אינו נפלט ע"י צונן ,ואם מילאום תוך ל' נוהגים שלא (הערינ"ג) אפי' בכלי שאינו בן יומו ,אבל ביבשים מותר .והפמ"ג מחמיר אף חלה של בצק שנמצאה בסל שנתנו בו מצות אפויות ביציאתם
לשתותו בפסח ,והמיקל לא הפסיד ,כ"ש במקום שאין מצוי יין וחומץ, בשאר דגים מלוחים ,כיון שהם בולעים משהו מהכלים מחמת חריפות מהתנור ,והריקו את הסל ואין ידוע באיזה מצות נגע הבצק ,אם
ואם הכלי היה מורק ושוטף מותר לכו"ע ,אא"כ היה החומץ בתוכו המלח ,וחמץ בפסח אוסר במשהו ,ובדיעבד יש להקל אפי' בבן יומו ,ובהערינ"ג נתערבו לפני פסח בטל האיסור חד בתרי ,ומותר לחמם את המצות
מעת לעת (דגם בחומץ בעינן מעת לעת) ,דאז אסור אף באינו בן יומו, יש להקל רק באינו בן יומו ,אבל אם שרו בכלי פסח מותר ,ואין חוששים בפסח כיון דליכא אלא טעם בעלמא ,אמנם המצות שידוע שנגעו
משום דחורפיה משוי ליה לשבח .ובמקומות שמערבים סוכר בחומץ, לפרו ר חמץ שבתוך המלח .והמ"א מחמיר לכתחילה בהערינ"ג אפי' בבצק צריכים קליפה ,דאין ביטול לאיסור ידוע.
אין להסתפק ממנו בפסח אלא בדיעבד במקום הפסד מרובה ,ואם בנשרו קודם הפסח בכלי חמץ.
סינן לפני פסח מותר. מאכלים שנמלחו במלח שאינו בדוק מחמץ
חבית יין שדיבקו את נסריה בבצק אם עשו זאת בתוך ב' חודשים מאכלים שיש בהם חשש חמץ (רמ"א ס"ה) לשיטת השו"ע המולח בשר או גבינה או דגים לפני פסח ,ולא בדק
לפסח היין אסור לשתותו ,דהבצק נותן טעם ביין בפסח ,אך מותר שאין במלח פרור חמץ ,מותר לאוכלם בפסח ,מפני שאף אם היה בשר יבש התלוי בחדר שמנהלים שם קמח ,לא מועילה לו הדחה,
לקיימו כיון שעבר ל' יום ואפי' בפחות משמע מהתה"ד ומהמ"א שמותר ,ואם במלח חמץ ,הוא התבטל לפני פסח ,וכתב המקור חיים דמ"מ צריך להדיחם כיון שע"י ההדחה הפרורים נדבקים לבשר ,ולכן יש להזהר מלנהל
עשו זאת לפני כן היין מותר בשתיה (והט"ז מתיר אף בל' יום ,והמ"א בקמח במקום שהאבק יכול להגיע לכלים או למאכלים של פסח. מתחילה מהמלח ,ואפי' בפסח מהני להדיחם.
והחק יעקב חולקים) ,דבפסח כבר אינו נותן טעם ,ומה שנתן טעם שומן המהותך בכלי חמץ אסור בפסח מדינא באכילה (אבל בהנאה וניעור, חוזר שנתבטל חמץ המשהו והרמ"א מביא שי"א שבפסח
לפני פסח כבר נתבטל בשישים ,ואם יש כזית במקום אחד ,והיינו אף מותר) ,כיון שלא נזהר שלא התערבו בו פרורי חמץ בעת עשייתו ,ויש שלא לכתחילה להחמיר נוהגים אלו שבמדינות ואסור .וכתב הרמ"א
היכא שיש חוט בצק בין ב' חתיכות וראוי להנטל יחד אילו היה לח, לאכול גבינות ודגים ובשר יבש שנמלחו ,או בשר מלוח מחדש ושאר
לחוש שנשארו בו פרורי חמץ בעין( ,ואף שבגבינות מותר בדיעבד ,שאני שומן
חייב לבערו אע"פ שהוא עשוי לחזק ,ואפי' עברו כבר ב' חודשים, דברים מלוחים או כבושים אפי' בכלי יו"ט ,כיון שלא נזהרו לבדוק את שמצוי בו פרורי חמץ ,ובדברים שאין דרך שיהיה שם פרורי חמץ ,משמע שמותר בדיעבד,
אא"כ טח אותו בטיט ,ולענין שתית היין ,אם כבר עברו ב' חודשים ירוקן את היין המלח מחמץ( ,וביו"ט אחרון נוהגים להקל אא"כ היו כבושים בפסח עצמו ויש אוסרים ,וצ"ע) ,וגם אם ירצה לסנן את השומן בבגד עבה לפני פסח
מהחבית ומותר לשתותו ,ואם לא עברו ב' חודשים אסור לשתותו ,ולענין להשהותו, אסור ,כיון שיש לחוש שהתיכו אותו בכלי חמץ בן יומו (דמשום בכלי חמץ).
לתירוץ קמא של המ"א (ס"ק ל') אסור ,ולתירוץ בתרא מותר ,והעיקר כתירוץ בתרא.
חומרא דחמץ לא אמרינן שסתם כלים אינם בני יומם) ,וגם אם אומר
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שעורים בהם נלמד בצורה מקצועית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
וייחודית כיצד נזכור את הלימוד, ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
ונעצים את איכות וחווית הלימוד. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
-
בנקודות ההפצה
בחודש זה חשון פ"ז יפתחו בס"ד שלישי בשעה 5:00בבוקר:
-
במייל 7692282@gmail.com
קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות, בטלפון 0737-289-669 -
-בפקס 02-3132-641קוד גליון 3135
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה במייל 7692282@gmail.com -
בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד. בנדרים פלוס קופת לדעת. - הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977 הגרלות בכל שבוע על ,₪ 500ו 5זוכים בזכות ועל מסלולי הלימוד דף הכולל ,חבורת ש"ס ,דף
או בגליון 'מאחורי הקלעים' קניה של ₪ 100ב'יפה נוף'. היומי בירושלמי ,ועוד.
התורה שלא תמוט ,ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני וטוב אחת בצער ממאה שלא בצער ,והמחזיק לומדי תורה בעולם
העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה ,אלא אפי' לומדי הזה זוכה לעתיד לדעת את התורה ,אפילו אם בעולם הזה היה עם שמירת הלשון
התורה חייבים להחזיק תורה ,ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא הארץ( .פרק ו').
בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" ,והמחזיק גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה -יש אנשים המרפים שער התורה
תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו ידיהם מן התורה ואינם מתבוננים בעונש הגדול על ביטול תורה,
גודל הגנאי ועונש הפורש מן התורה -הזוהר הקדוש מפליג
מתדבק בשכינה ,וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי ואיתא במדרש בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' בא מי שיש
בשכר הקובע עיתים לתורה ,והיפוכו ח"ו .מי שהוא זהיר בלימוד
תורה לטובתו הוא עושה ומרבה לעצמו עושר בעולם הזה ושכר בידו מקרא ואין בידו משנה ,הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי
התורה ושם אותה על ליבו זוכה על ידי זה לאהבת ד'( .פרק ג').
טוב לעולם הבא ,ואינו מתחסר כלום מחמת זה ,וחבירו הלומד גיהנום מתגברים בו וכו' ,ויש אנשים שגם את בניהם אינם
וכשם ששכר ת"ת גדול מכל המצוות כך עונש ביטולה גדול מכל
נקרא על שמו ,וזוכה עבור זה לבנים טובים וקדושים .וכבר הזהיר מחזיקים לתורה ,אף שחובת הא ב אם יכול ללמד את בנו בשכר
העבירות ,ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה ,וא"כ מכל מה
הקב"ה על הלווים "השמר לך פן תעזוב את הלוי" וכעין זה רצון ד' עד שידע מקרא ומשנה הלכות ואגדות ,וכמה האב מוסר נפשו
שראינו בגודל השכר נוכל להבין גודל עונשו של הפורש מן
שנחזיק את האנשים הפורשים מענייני העולם לעבוד את ד' ,לטובת בנו ,ומוכן לעשות דברים שלא כדין עבור בנו ,ובזה הוא
התורה .ועל האדם להתבונן איזה זכות יש לו לעסוק בתורתו של
וכמ"ש הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד וכו' .ובכלל החזקת תלמיד מתרפה ,ובאמת כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מ ...והוצאת
המלך הגדול והנורא שהמלאכים וצדיקי מעלה עוסקים בה,
חכם להשיא לו בתו (שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה) בניו לת"ת שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו .והמלמד
וממילא אם הוא מתרפה ממנה הוא עלבון גדול לתורה ,ואין קץ
אפי' צריך להזיל על זה סך רב מנכסיו ,ועל ידי זה יצמחו דורות בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני ,וזוכה הוא
לעונשו על אשר עזב את המתנה הגדולה שקיבל והלך לעסוק
של יראי השם (ובזמננו באיזה מקומות ירד קרן התורה לעפר ,ובניו לאריכות ימים ,וזוכה להנצל מן הגיהנום ,ולפעמים זוכה
בהבלי העולם ,והקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ועוכרים אותו
וקשה למצוא שידוך ללומדי התורה ,וזה גורם לרפיון בלימוד להמנות בגלל זה בין הצדיקים (כדמצינו בנחום הפקולי שלימד
התורה ,ואוי לאותה בושה על עלבון התורה)( .פרק ה'). מידה כנגד מידה ,ואין בו כח לעמוד ביום צרה ,ומכין לעצמו
תורה לבנו של אדם רשע והוציאו את האב מהגהנום והושיבוהו
אויבים ללמד עליו קטגוריא ,ומגביר עול הגויים על ישראל
בין הצד יקים בגן עדן) ,וזוכה לכל השכר של מחזיק תורה ולמיסים וארנוניות ,וגורם לגלות לבניו ,ובניו מתים קטנים בעוון זה ,מצוה רבה להעמיד בכל עיר ישיבות לנערים ,שאם אין גדיים
וכדלעיל ,והקב"ה נושא לו פנים .ומאידך המעביר בנו מת"ת והוא נדון בגיהנום ,ואינו זוכה לרוח ונשמה ,והוא נזוף ורחוק אין תיישים ,ועיקר דבר זה הוא תלוי באנשים החשובים שבעיר,
נאבד מהעולם הזה והעולם הבא ,ומזה תוכחת מגולה למעבירים מהקב"ה ,וגורם לשריפות בעולם וכל ישראל ערבים זה בזה( .פ"ד) .שבידם לתקן ,אך עצת היצר היא שיחשוב שדבריו לא יתקבלו
בניהם מת"ת בגיל י"ד ט"ו ,ועל ידי זה נשארים מנוערים מתורה (אמנם כאשר יגעו בכבודו לא יחשוב כך ,)...ולכן יש להשתדל בזה
ומצוות .ויש שמורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב ,אך ועל כן חייב אדם להכין מקום בביתו ללימוד התורה ,וכאשר יפנה כדי שלא יתבעו ממנו על דמי ישראל ,שהרי בעוון ביטול תורה
האמת שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר מעסקיו יסור לשם ללמוד ,כל אחד לפי ערכו ,ונכון שיקנוס עצמו בנים מתים ,ומי שבידו למחות ולא מחה נחשב שהדבר נעשה על
שסכנתו עצומה ,ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות ,וגם ידו ,וגם למען כבוד ד' ותורתו ,ואז אין קץ לשכרו ,ונוטל שכר כנגד על כל יום שלא לומד בו( .שם).
המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה ,וגם לא ידע כולם .ואף שהדבר אינו קל אל יתעצל ,וידע כי לפום צערא אגרא, מעלת בגודל שהארכנו מה מכל גודל חיוב החזקת תורה-
לעשותם כדין( .פרק ז'). התורה שהיא עיקר הכל ,נוכל להבין גודל החיוב להחזיק את ואם יתבזה מחמת זה לא יחוש וידע כי על ידי זה שכרו גדול יותר,
-------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שנכנס לסעוד בסוכה 'רבון כל העולמים יהי רצון מלפניך שיהא חשוב
שמחת בית השואבה -חסידים ואנשי מעשה עושים זכר ל'שמחת
בית השואבה' להיות נעורים כמעט כל לילות חול המועד בזמירות לפניך מצות ישיבת סוכה זו כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה יסוד ושורש העבודה
ותשבחות (בציבור ואף ביחיד ,כגון פיוטים של ר"ה "אתה הוא ותרי"ג מצות התלויים בה ,וכאלו כוונתי בכל הכוונות שכוונו בה אנשי
כנסת הגדולה' .וחיוב הלימוד על השלחן בכל ימות השנה כבר נתבאר
אלוקינו בשמים ובארץ" ,וכיוצא בזה שבחים ממזמורי התהילים וכדו',
וראוי לומר אח"כ "מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהילתו" וישמח בשערים הקודמים ,וכ"ש בחג הקדוש הזה לכבוד הז' אושפיזין
שער האיתון
בגודל אלוקותו) ,ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו ,וכן בהרבה בתי קדישין שעיקר כבודם הוא הלימוד על השלחן וזמירות ושבחים,
ערב סוכות הוא זמן מיוחד לעשות צדקה ,וגם להזמין אורחים עניים
מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפילות ערבית דחוה"מ ,וכל מי ולהנאות עניים ואביונים משלחנו( .פרק י"ג).
מהוגנים בני תורה שיהיו על שולחנו בימי החג ,והם חלק מהז'
שעושה זכר למקדש אשרי חלקו ,כדאי' בגמרא על הפסוק "ציון הוא אושפיזין קדישין .והיום קצר והמלאכה מרובה בהכנת סכך הסוכה נטילת לולב -מי שחננו השי"ת לקנות אתרוג לעצמו ,חייב לקנות
דורש אין לה" מכלל דבעי דרישה( .פרק י"ד). ויפוי הסוכה והכנת לולב ומיניו והטהרה במקוה ,ויזהר להכין מה אתרוג כשר ומהודר ולולב ומיניו ולצאת בהם יד"ח ,ואם יש ביכולתו
הושענא רבא -הנה נודע לכל גודל התיקונים הנעשים ע"י לימוד שיכול קודם ערב הרגל ,כדי שלא יכשל לעשות מלאכה בנוי סוכה יקנה גם לבניו הקטנים ,והמקיים מצות נטילת לולב ומיניו כאילו קיים
בליל הושענא רבא ,ולכן יזהר למעט באכילתו בלילה זה ,כי המאכל קרוב לצאת הכוכבים ,וכדי שתהיה לו שהות להתפלל מנחה בציבור כל המצוות ,ובמעשיו שלמטה מעורר דברים עליונים למעלה ,והלולב
מביא את השינה ,ויזהר בקריאת משנה תורה לכוין כל הכוונות ומיניו אחוזים בשם הקדוש למעלה .ויכין עצמו באשמורת הבוקר של מבעוד יום.
שנתבארו בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום ,ויזהר בדקדוק התיבות מצות ישיבה בסוכה" -בסוכות תשבו שבעת ימים" – כעין תדורו ,יום ראשון דחג לקיום מצוה זו ,וכשיראה שהגיע הנץ החמה יברך על
היטב כפי שנתבאר בתפילת החול .ובפסוק "שמע ישראל" יכוין הלולב דווקא בסוכה כמ"ש האריז"ל ,וקודם הברכה יאמר לשם יחוד
מצות עשה שיהיה האדם אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה ,וטיול הוא
הכוונה שבק"ש ,ואין לקרות במרוצה ולבלוע תיבות כי אין זה נחשב כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא וכו' בכוונה עצומה ,ויתפלל שיחשב כאילו כיון בכל הכוונות שכוונו
לתיקון והלואי שלא יקלקל .ואחר קריאת משנה תורה יקרא כל בשעת אכילה ושתיה ,שמחויב לעשותם בסוכה ולא בבית ,ו"תשבו" בהם אנשי כנסת הגדולה ,ויברך ברכת הלולב ושהחיינו בשמחה
האדרא זוטא ,ואם אין לו מספיק זמן יקרא עכ"פ סוף האדרא עם הוא מלשון עכבה .וכתב האבודרה"ם שהטעם שמברכים על הסוכה ובהודאה עצומה ,ואח"כ יתחיל לעשות הנענועים ,וע"פ כתבי האריז"ל
פטירת רשב"י ע"ה (אף אם הציבור התחילו לומר תהילים) ,וכשיגיע כל שבעה ובמצה אין מברכים אלא בלילה הראשון ,מפני שאף שחיוב הסדר הוא דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב ,ובכל רוח יעשה שלש
לפטירת רשב"י יבכה מאד ,וזה מכפר עוונות ,ואח"כ יאמר ספר תהילים אכילה בסוכה הוא רק בלילה הראשון ,ובשאר הימים יכול לאכול נענועים ,ובכל נענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הבאה ,ויזהר שלא יגע
עם הצבור במתינות ובדקדוק התיבות ובכונה ,ובמזמור שהוא ענין פירות מחוץ לסוכה ,אבל הישיבה חובה היא בכל הימים ,שא"א שלא ראש הלולב בכותל בזמן ההולכה ,וכשנענע למטה לא יהפוך ראש
תפילה ובקשה (לחזק ליבו בעבודת ד' או על הגאולה וכדומה) צריך יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה וישן מעט ,ואותו מעט צריך הלולב למטה ,אלא תהיה ההולכה לצד מטה וההבאה לצד מעלה עד
לכוין בבקשה ,כי הדברים הולכים אחר כוונת הלב ,ומה טוב אם יכול לעשות בסוכה .ולפ"ז מחויב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי כנגד החזה ,היפך הנענוע לצד מעלה ,ובכל הבאה יגעו האתרוג והלולב
לעורר עצמו אל הבכי ,ומזמורים של שבח והודאה יאמר בשמחה החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד ,וכשנצרך בחזה .והמעיין בכתבי האריז"ל התיקונים הנפלאים והנוראים הנעשים
והודאה עצומה ,ויזהר שלא לדלג את הפסוקים שהש"ץ אומר בקול, ללכת לביתו כגון לומר להביא לו משקה ,אסור לו לשהות בביתו יותר ע"י הנענועים ,ישמח מאד בעת הנענועים .ובכל הולכה והבאה ובכל
ואם יראה שהצבור ממהרים מאד באמירתו לא ימהר הוא בשביל זה, מהשיעור הנצרך לכך ,ואם שוהה מחוץ לסוכה שלא לצורך עובר על נענוע יכוין בשמחה עצומה 'לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה לעשות נחת
אף שעי"ז לא יגמור התהילים ,כי טוב מעט בכוונה .ויזהר בלילה זה מצות עשה מן התורה( ,אמנם לימוד התורה כשהוא בעיון רב ועצום ,רוח ליוצרי' ,ויזהר מאד שלא יתנהג במצוות כמצות אנשים מלומדה
בכוונת איש"ר כנ"ל בתפילת החול .ואחר אמירת התהילים ילך לטהר והתפילה ,התירו רז"ל לעשותם מחוץ לסוכה) .ומידה טובה מרובה ,רח"ל .ומנענעים בהודו לד' תחילה וסוף ,ובאנא ד' הושיעה נא ב'
עצמו במקוה ,ויזהר לחבר לילה ויום בלימוד או בבקשות או בברכות שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו ,לכן ירגיל עצמו פעמים ,ולדעת השו"ע מנענעים ב' פעמים בהודו שבסוף הלל ,ולדעת
השחר ,כי הוא חיוב גדול בכל הלילות וכ"ש בלילה זה ,ויזהר מאד בכוונת לחשוב בתמידות בעת ישיבתו בסוכה בשמחה עצומה קיום מ"ע זו ,האריז"ל אין מנענעים אלא בפעם הראשונה ,ודעת הרמ"א שהש"ץ
התפילה ביום זה ,ויתאמץ מאד להפיג שינתו מעיניו כדי שיוכל להתפלל וכ"ש אם יוציא הדברים בפה ,יבוא עי"ז לקיים המצוה כתיקונה .ולגבי מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים
בכוונה בכל כוחו .ואם ישער שלא יוכל להתפלל עם הציבור אם יאמר השינ ה בסוכה אסור לישן מוץ לסוכה אפילו שינת עראי ,דאין קבע הודו .ויכוין בנענועים דהלל כנ"ל .ובזמן שממתינים קודם ההלל עד
מזמורים של שבת ידלגם ,דאין זה כ"כ חיוב לאומרם כמו בשבת קודש. לשינה ,ואף שהרמ"א (תרל"ט) הביא ב' טעמים במה שמקילים שיביאו את כל האתרוגים לבית הכנסת ,יזהר לבל יעבור זמן ההוא
ז' הקפות -ביום השביעי של סוכות מקיפים שבע פעמים את הבימה בשינה ,בודאי טעם הא' שכתוב משום צער צינה במקומות הקרים בחג הקדוש הזה לבטלה ,ויעסוק בתורה באותו שעה .ויזהר לשמוע
אינו מספיק במדינתינו שאין כ"כ קור גדול בימות החג ,ובמיוחד למי הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת בקריאת שנים מקרא ואחד
שהס"ת עליה ,והם תיקונים גדולים ,ויש בזה בחינות אדם (המקיף
בגופו) דיבור (אמירת ההושענות בזמן ההקפות) ,מעשה (הלולב שיש לו כרים וכסתות ,וגם הטעם השני משום תשבו כעין תדורו ,תרגום ,וכשיגיע לפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"
ומיניו שביד המקיף .נוטריקון אד"ם) ,ויש לומר ההושענות דווקא בודאי ביום אין שייך טעם זה ,ואף בלילה כשישן בביתו יחידי גם כן וגו' ישמח ויודה להשי"ת על שזכה על לקים מצות עשה זו היום
בזמן ההקפות (וכן ראוי לעשות בכל הימים) ,ויכוין בזמן ההקפה כמו אין שייך טעם זה .ויזהר האדם מאד בכל מה שמבואר בש"ע סי' לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה.
תרל"ט .וכן יזהר לקיים מש"כ שהמחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ
שנתבאר לעיל ,ולא יקח ההושענא בידו בשעת ההקפה עם הלולב, כוונת ההקפה -בכל יום מקיפים את הבימה שעליה הספר תורה
לסוכה אפי' מים הרי זה משובח( .פרק י"ב).
אלא ימתין עד שעת החבטה. פעם אחת עם הלולב ומיניו בידו ,ויזהר בזה מאד ,ומי שאין לו לולב
חביטת הערבה מוזכרת בגמרא ,ואיתא בזוהר הקדוש שיום זה הוא מעלת הסוכה -כדי שיקיים האדם מצות ישיבת הסוכה בשמחה שלו ראוי שישתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות
סיום הדין ופסקי הדין יוצאים מבית המלך ,וחובטים דווקא על והשתוקקות עצומה ,צריך לבאר מעלת המצוה וגודל שכרה (ולהיפך בו כל התיקונים הנ"ל (לברך בסוכה ולנענע גם בהלל ולהקיף הבימה),
גודל עונשה) ,וענין ז' אושפיזין עלאין ,ובזוהר הקדוש מפליג מאד ומי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות
הקרקע ,ולא יהיו בערבה אלא ה' בדים לא פחות ולא יותר ,ולא יחבוט
בעניינים אלו ,שכל היושב בצל האמונה מנחיל חרות לו ולבניו לעולם זאת ,אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה כנ"ל בנענועים ,ועוד יכוין
אלא ה' חבטות .ולפני החבטה יאמר יה"ר הנדפס בסידורים וכן פסוק
ומתברך בברכה עליונה (ומי שלא ,מנחיל גלות לו ולבניו) ,והשכינה בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה 'אני מקיף ספר תורה זו בד'
ויהי נועם לשם יחוד כו' .ובכל חבטה יאמר 'לעשות נחת רוח ליוצרי
פורסת כנפיה עליו מלמעלה ,ואברהם וה' צדיקים אחרים שמים מינים אלו שבידי לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח
ובוראי ברוך הוא וברוך שמו'.
דירתם עימו ,וצריך לשמוח באורחים הללו ולהזמינם לסוכתו ,וכן ליוצרי' .וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק 'ויהי נועם' במתינות
יזהר מאד ביום זה מהליכה בטילה ,וירבה בתורה ,כי ביום זה מוסרים להזמין עניים לסוכתו (שהחלק של האושפיזין שייך לעניים ,ואם אינו ובכוונה .ויאמר 'אני והו הושיעה נא' אחר ההקפה מיד ,וכן קודם
השטר חוב של הגזר דין ביד הממונים להעניש .ואחר הסעודה ילמד מזמין עניים האושפיזין הולכים משם) .וראוי להתפלל בכל פעם 'הושיעה את עמך'.
פסוק של המזמור העיקר הוא שיכוין האדם השבח של בוראנו ית"ש, כוונות באמירת פסוקי דזמרה על השלחן ,ויברך ברכת המזון בכוונה ,ואם ירצה לישן יזהר מאד
ונזכיר כמה כוונות פרטיות לכמה פסוקים" :הדר כבוד הודך וכו' להעמיד שומר (וביחוד אם זה ערב שבת) ,דצריך לטבול לכבוד הרגל
הנה הזמירות והשבחים אין צריך לזרז לאומרם בכונה והתלהבות ,כי
וגדולתך אספרנה" וכן ב"להודיע לבני אדם גבורותיו" יקבל על עצמו ולהתפלל מנחה בזמנה עם הציבור( .פרק ט"ו).
התיבות בעצמם באמירתם והבנתם מלהיבים לב האדם ,אך נפרט
שישיח ויספר בתמידות בכבודו ונפלאותיו העצומים ובגדולתו.
בשמיני עצרת יתפלל ערבית בכוונה עצומה מהרגיל ,כי עדיין לא בכמה מקומות של שבחים כוונות ישרות ,ותן לחכם ויחכם עוד אל
ובפסוק "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" ראוי שיתפלל האדם
נגמר גזר דין של אדם עד למחר (ובארץ ישראל עושים שמחת תורה השאר.
בליבו שירחם ד' על כלל עמו להטות לבבנו אל עבודתו ,לבלתי ידח
כמו שעושים כאן בחו"ל יום אח"כ ,ושמחים עם ספרי תורה ושירות
ממנו נדח ח"ו ,ואם יש איזה חולי יתפלל שד' ישלח רפואה לאותו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד הוא תיקון גדול מתקוני התפלות
ותשבחות) ,ואחר תפילת ערבית ילך בשמחה ובאהבת הבורא לביתו
חולה .ובפסוק "סומך ד' לכל הנופלים" יכניס בליבו שמחה בהבטחה לאומרו קודם ברוך שאמר ,ובמזמור זה ראוי לכוין כדלהלן :כשיהיה
(ובחו"ל לסוכתו) לקדש קידוש היום בשמחה עצומה ,ויזהר מאד
על העתיד שיסמוך הקב"ה את השכינה הקדושה שנקראת סוכת דוד לאדם איזה מיחוש או חולי ,לו או לבני ביתו ,ויתרפאו ,כשיאמר
בלימוד על השלחן .ובמוסף מתחילים להזכיר גבורות גשמים בתחיית
הנופלת ויקים אותה מנפילתה לעתיד ,וראוי שיקבל עליו מסירת "שועתי אליך ותרפאני" יתן בליבו שבח והודאה לד' בכונה עצומה.
המתים ,ויזהר ביום זה לפשפש במעשיו ,כי עיקר מסירת הגזר דין של
הנפש בציור איזה מיתה ,ויכוין שמוסר עצמו בשביל השכינה ובפסוק "ד' העלית מן שאול נפשי" וגו' יתן בליבו שבח גדול בשמחה
האדם הוא ביום זה ,שאף שהפתקים נמסרו בהושענא רבא ,עדיין לא
הקדושה לקרב בזה סמיכתה וזקיפתה .ובפסוקים "עיני כל" ו"פותח עצומה על שנתן חלקו וגורלו בתוך מכירי ועובדי א'ל אמת ,וצריך
ניתן רשות לשלוחים לפעול עד שמיני עצרת ,שאם יעשה תשובה אין
את ידך" ישמח על גבורות ד' שהוא זן את כל בריותיו כל אחד בעיתו לידע שכל ספר תהלים חבר דוד המלך ע"ה ברוח הקודש על כלל
להם רשות לעשות מה שכתוב בפתקים .ומיד אחרי מנחה יסיים
ובזמנו .ובאומרו "ויברך כל בשר שם קדשו" וכו' יתפלל במחשבתו ישראל ,וגם התיבות שמורים שדוד אמרם בשביל עצמו ,מרומז בהם
תורתינו הקדושה בקריאת וזאת הברכה ,להשלים פרשיותיו עם
שיתגדל כבודו יתברך בקרוב בביאת המשיח ויעבדוהו כולם שכם גם על כל איש בפני עצמו .ובפסוק "מה בצע בדמי" יתפלל במחשבתו
הצבור שמו"ת .ויזהר שלא ישתה הרבה משקים המשכרים קודם
אחד. שלא ימות הוא ולא אחד מבניו ולא שום אחד מישראל קודם זמנו ,כי
תפלת ערבית זו של שמחת תורה ,כי אז בודאי לא יהיה תפלתו זכה
בודאי כל אחד מישראל מרומם ומשבח להבורא יתברך בעודו בחיים.
הללוי'ה -אומרים י' פעמים תיבת 'הללוי'ה' ,והם תיקון בפני עצמו וברורה ,ואפילו תפילה אחת שלא כהוגן היא מעוות שלא יוכל לתקון.
ובפסוק "שמע ד' וחנני" וגו' יכוין ויתפלל על עצמו ועל כלל ישראל.
לעשר הספירות הקדושות ,ויאמרם בהתלהבות ובשמחה ובמתינות, שמחת תורה -אחר תפילת העמידה דערבית זו המנהג בכל תפוצות ונקוט האי כללא בידך ,בכל פסוק שמדבר איזה ענין תפלה בלשון
וישמח שיש לנו אלוק כזה שראוי להללו ולשבחו בכל השבחים הללו, ישראל לעטר הספר תורה בכתרים ,ולהקיף עמהם ז' הקפות ,והמרבה יחיד ,לא יהיה כוונתו רק על עצמו ,אלא על כלל ישראל .ובתיבות "ד'
ושבח זה של תבות 'הללוי'ה' שהוא שם ושבח כאחד ,עולה על כל בכל מיני שמחות מעורר למעלה שמחה וחדוה עצומה ,וכל הזהיר אלוקי לעולם אודך" יקבל עליו במחשבתו קבלה אמיתית בשמחה
השבחים ,כדאיתא בפסחים (קי"ז ).ובזוהר הקדוש. בשמחה של תורה ביום הזה בטוח שלא יפסוק תורה מזרעו .וישתדל עצומה שישבח ויודה להבורא ית"ש הוא ובניו ג"כ ע"י שיחנך אותם
הללי נפשי -בתיבות הללי נפשי וכו' יכוין בהתלהבות פירוש המילות לקנות לעצמו חתן תורה ,ולכל הפחות חתן בראשית ,ויזהר שהס"ת לזה כל ימי חייהם.
שזה צווי שהאדם מצוה לנשמתו שתהלל ותודה לד' ,ובתיבות יהיה כשר ,ואם הוא במנין מצומצם יזהיר את כולם לענות אחריו ואחרי מזמור זה יאמר בעמידה "ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד"
"אהללה ד' בחיי" וכו' יזהר לקבל על עצמו בשמחה שיהלל ויזמר ושיטו אזניהם לשמוע הקריאה ,ואם לאו אז טוב ההעדר( .פרק ט"ז) .ב' פעמים ,ואח"כ יאמר פעם אחת מעומד הפסוק "והיה ד' למלך" וגו',
לאלוקיו כל ימי חייו .ובפסוק "אשרי שקל יעקב בעזרו" וכו' יכניס ומעלתם גדולה ,ויזהר לאומרם בכוונה ובשמחה ,ואח"כ יאמר הפסוק
בלי בו מוסר גדול להשתדל בעבודת הבורא ית"ש אף בדברים שהם "הושיענו" וכו' כפי הסדר שנדפס בסידורים. שער השיר
קשים לגוף ומפאת זה היצר מונע עשייתם ,כגון רבוי טהרת טבילה
ברוך שאמר -אח"כ יאמר השבח הגדול של ברוך שאמר ,ויתלהב לב גודל מעלת זקיפת הידים בתפילה או בהודאה ושבח לקב"ה הוא
במקוה וסיגופי תעניתים ותפילה בכל עוצם כוחו .ובתיבות 'ד' פוקח
האדם לומר אותו בכוונה ובשמחה עצומה מאוד ,כי תיקנוהו אנשי לאין ערך ותכלית ,ויש עשרה מלאכים הממונים על פריסת הידים
עורים' יכוין הכונה שנתבארה בברכת פוקח עורים .ובתיבות ד' זוקף
כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא ,ויש לאומרו במתינות לקבל אותה תפילה או ברכה ולתת לו כח לכבד את ד' הקדוש בכמה
כפופים יכוין למסור נפשו כמו שנתבאר ב"סומך ד' לכל הנופלים".
גדולה ולא במהירות ,ויתבונן בכל שבח של כל ברוך חכמתו הנפלאה סודות עליונים ,והם מברכים את הפורס ידיו ,וכל העלמות העליונים
ובפסוק "ימלוך ד' לעולם" וכו' ישמח שעל שאר אדם לא יכנה
וגבורותיו ,ויתן הודאה ושבח לבורא ית"ש ,וישמח שמחה עצומה על הקדושים מתייחדים ומתקדשים ע"י עבודה זו ,וכל הסטרא אחרא
אלוקותו ,ויתפלל שלא תפסוק אלוקותו מעלינו.
גודל אלקותו ית"ש בבריאת מעשה בראשית ובגודל רחמנותו על נכפים ומתבזים ,ויזהר שלא לחבר כפות הידים אלא יהיו רחוקים קצת
כי טוב זמרה -באומרו "כי טוב זמרה" ישמח ויודה לקב"ה שזכה בריותיו וגודל אלוקותו הנצחית לעולמי עד ,ושעשה לבדו את כל זה מזה ,ויד ימין תהיה מעט למעלה מיד שמאל ,ויזהר לא לפרוס ידיו
לזמר ולשבח ,ובפסוק "הרופא לשבורי לב" וגו' יכוין דרשת חז"ל שזה הבריאה ,ובברוך מרחם על הבריות יכוין גם על עצמו ,שברוב רחמנותו לחינם שלא בשעת תפילה או שבח והודאה ,כדי שלא תשרה עליו
מרמז על תחית המתים ,ויכוין גבורת ד' בזה ,וכן בפסוק "מונה מספר יתברך סובל עוונותיו ומאריך אפו עליו ,ויתן במחשבתו הודאה ושבח קללה ויענש על כך( .פרק א').
לכוכבים" ו"גדול אדונינו" יכוין גבורות ד' בזה .ובתיבות "את המיחלים לו יתברך על זה( .פרק ג').
דקדוק המילות -בכל התפילה ובכל ברכה והודאה צריך לדקדק
לחסדו" יכוין על יציאת השכינה מהגלות ועל ביאת המשיח ,ויכניס הודו -מלבד שצריך להזהר לומר התיבות כתיקונם ,ולהתבונן בפירוש שכל תיבה שמוציא מפיו תהיה שלימה ,והיינו שיתן ריוח בין הדבקים,
בליבו תשוקה גדולה לזה .ובפסוק "שבחי ירושלים" ישמח באלוקותו המילות ,יזהר ג"כ לאומרם בהתלהבות ובשמחה ,וישים לב לתוכן כמבואר בשו"ע סי' ס"א ,כי תיבה שאינה שלימה במתכונתה לא
ית"ש .ובפסוק "ישלח דברו וימסם" יתאר לעצמו איך ברגע אחד המכוון מהדברים שאומר ,כגון כשאומר 'התהללו בשם קדשו' ,מלבד תעשה פעולה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש ,כי אינה נחשבת
הקב"ה ממיס כפור גדול ונורא .ובפסוק "מגיד דבריו ליעקב" יכניס הכונה שאומר לזולתו התהללו והתפארו בשם קדשו של הקב"ה, לתיבה כלל ,ולפעמים נראה כמחרף ומגדף ,ולמדו זאת בגמרא
שמחה בליבו שבחר הקב"ה בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו. ישמח בליבו על זה שיש לו אלוק ואדון ופטרון כזה ,כאדם המתפאר (ברכות ט"ו ):מדכתיב "ולמדתם" – שיהא לימודך תם ,כגון "על
הללו את ד' מן השמים יש לאומרו בהתלהבות יותר עצומה ,כי באב שהוא גדול בכל חלקי התורה ועבודת ד' והוא גם חכם ועשיר לבבך" וכו' שהתיבה מסתיימת באותה אות שמתחילה התיבה
מזמור זה עיקר פסוקי דזמרה לרש"י (שבת קי"ח ,):ובמזמור זה גדול שאין כמוהו בכל העולם ,שודאי יתפאר בזה לפני רבים ויספר שלאחריה ,ובתוס' שם מוסיפים כגון "וחרה ואף" וכן וראיתם אותו"
רמוזים עולמות עליונים ונעלמים ,שהאדם בעולם השפל מצוה שהם איזה אבא יש לו ,וק"ו אצל הקב"ה שהוא מקור כל המעלות הללו וכדומה שצריך לתת ריוח בין מ' שבסוף תיבה לא' שבתחילת התיבה
יהללו את ד' .ובאומרו "חק נתן ולא יעבור" ישמח בגבורות ד' בכך שנמצאים בעולם ,ועיקר ההתפארות היא השמחה שבלב .ובאומרו לשאחריה ,וכלל גדול אמרו המדקדקים שגם בכל אות 'נח נראה'
שלא שינו לעולם מהתפקיד שחקק להם הקב"ה .ומהפסוק "הללו את "הבו לד' כבוד ועוז הבו לד' " ראוי לאדם לקבל עליו מסירת נפש (והיינו שכל אותיות הא' ב' אף כשאין להם ניקוד הם מודגשות
ד' מן הארץ" מצוה האדם לכל הברואים של עולם התחתון שיהללו במחשבתו בציור איזה מיתה ,כי במסירת נפש של האדם התחתון במבטא ,מלבד אותיות והי"א שלפעמים הם 'נח נסתר' שאינם
לקב"ה .ובתיבות "לבני ישראל עם קרובו" יתלהב ויתן הודאה בעוה"ז נתגדל כבוד שמו הגדול ית"ש ויתעלה בכל העולמות .ובפסוק מודגשות במבטא ,וא' כשהוא ללא ניקוד הוא תמיד נסתר) שבסוף
במחשבתו לקב"ה שבחר בנו וישמח בזה. 'חילו מלפניו כל הארץ' יכניס בליבו יראה עצומה מהבורא .ובפסוק תיבה וא' ש בתחילת תיבה שלאחריה צריך ליתן ריוח ביניהם שלא
"קל נקמות ד' קל נקמות הופיע" יתפלל אדם במחשבתו שהקב"ה תיבלע אחת בחברתה ,ועוד כלל אמרו לתת ריוח בא' שאחרי 'נח
שירו לד' שיר חדש -בפסוק "ישמח ישראל בעושיו" ישמח שיש ינקום דמם של הרוגי מלכות מהאומות. נראה' כדי שלא תיבלע ,ומזה נלמד להזהר בין כל 'נח נראה' שבסוף
לו כזה אלוק ,שלא יהיה ח"ו כדובר שקרים ,וראוי לקבל על עצמו תיבה לאותיות הע"י שבתחילת תיבה ,וכן באמצע תיבה אחרי שוא
מזמור לתודה הוא שבח גדול מאוד ,ובודאי ראוי לאומרו בהתלהבות
מסירות נפש בציור איזה מיתה לכבוד ד'. נח אם התיבה הבאה מתחילה בא' או בע' הם עלולים להבלע ,כגון
ובשמחה ,וממזמור זה אנו למדים שצריך לעבוד את ד' דווקא
בשמחה ,והיא עבודה גדולה יותר מעבודה מיראה ,ותורה ומצוה בלא הללו קל בקדשו -במזמור זה ראוי להתלהב ולשמוח ,כי הוא ג"כ שתפארת ישמע תפרת ,ובשעריך ישמע בשריך .וכן יש אותיות שהם
יראה ואהבה אינם עולים למעלה ,ולכן כשאמר תיבה בתפילה או עיקר פסוקי דזמרה לרש"י הנ"ל ,ובתיבות "הללוהו בגבורותיו" יכוון ממוצא אחד ,והם עלולות להתחלף ,כמו א' וע' ,או אותיות בומ"פ ,או
בברכות הנהנין בלא אהבה ויראה מעומקא דליבא ,יחזור לאומרה בשמחה מי ימלל גבורות ד' שעושה אף בעולם השפל בכל רגע. דנטל"ת ,או זסשר"ץ או גיח"ק ,וצריך להזהר בזה בין כאשר אותיות
כתיקונה .ובפסוק "דעו כי ד' הוא האלוקים הוא עשנו" ראוי לקבל על ובתיבות "הללוהו כרוב גודלו" יחשוב בשמחה מגדולתו ורוממותו אלו הם באמצע התיבה ,כגון "ואהבת" שלא ישמע ואהפת ,ובין כאשר
הגדולה בעולמות שברא שאין קץ למספרם ,וכולם מגדלים ומפארים עצמו מסירות נפש ,להראות בזה קבלת מלכותו. אות אחרונה של תיבה היא מאותה מוצא של האות הראשונה של
ומשבחים אותו. התיבה שלאחריה כגון "מעט דבש" שלא ישמע מעדבש.
יהי כבוד -המעיין בכתבי האריז"ל שמבאר גודל מעלתם של י"ח
הפסוקים של יהי כבוד ,בודאי יתלהב לבו לאומרם בכוונה עצומה בפסוקים של ברוך ד' לעולם אמן וכו' ראוי להתלהב ולשמוח ולכן צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל
התפילה ,ובתחילת הרגלו יוציא המילים מפיו כמונה מעות ממש ,עד
ובמתינות ,וגם עצם גודל השבח של הפסוקים אלו מולידים התלהבות באלוקותו ית"ש ,ובתיבות "וימלא כבודו את כל הארץ" יצטער על
שירגיש בעצמו שלא יכשל ויוכל לאומרם אף במהירות קצת ,והרגל
גדול ושמחה עצומה בלב האדם .ובפסוק "כי יעקב בחר לו קה ישראל חילול כבוד ד' בגלות ,ויקבל על עצמו מסירות נפש בציור איזה מיתה
נעשה טבע ,להוציא מילים עם כל האותיות ,וידוע מהזוהר הקודש
לסגולתו" ראוי לאדם ליתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה לו ית' לכבוד ד' ,ובאומרו 'אמן ואמן' יתפלל בליבו שימלא כבוד ד' את כל
שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תלויים כמה וכמה רבבות עולמות
הארץ ויתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולם. ויתעלה על זה שבחר אותנו לחלקו ולגורלו הקדוש( .פרק ד').
עליונים ונעלמים ,וכשהאדם מוציא מפיו התיבה באותיותיה כתיקונה
ויברך דוד הוא שבח גדול מאד ,ומורה על אלוקותו ית"ש וממשלתו תהילה לדוד -איתא בגמרא (ברכות ד ):כל האומר תהלה לדוד ג"פ מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם ,אך כשאין האדם נותן
בכל העולמות ,ובפסוק "לך ד' הגדולה" יפסיק בין תיבה לתיבה ויכניס בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ,וודאי הכונה למי שאומרה בכוונת דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטב ומחליף תיבה זו לתיבה אחרת
שמחה בליבו על כל השבחים שמזכיר ,כי רמוזים שם מדות וספירות הלב וההודאות .והא דאיתא בגמרא (פסחים קי"ח ):יהא חלקי עם שאינה כלל בתיקון סדר התפילה ,הוא גורם פגמים גדולים רחמנא
העליונות ,ובתיבות 'ובידך לגדל ולחזק' יתפלל בליבו שיחזק ליבו גומרי הלל בכל יום ,היינו מתהילה לדוד עד כל הנשמה .וג' פסוקי ליצלן באותם העולמות העליונים הקדושים התלוים באותם אותיות
ולבב כל ישראל לעבודתו ית"ש .ואת התיבות "ועתה אלוקינו מודים אשרי יאמר בכוונה עצומה ובשמחה גדולה שזכה להיות מיושבי בית של תיבה זו ,ואיך יעמדו לפני הבורא ית"ש ,אוי לאותה בושה ,ועל כן
אנחנו לך' וכו' יאמר במיתון ובנחת ויכניס שמחה בליבו על גודל המלך מלכו של עולם וכו' ,ולהיות מעם קדוש הישראלי .ובפסוקים לבך יהגה אימה ולבך תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בקריאת
אלקותו ית"ש ,ועל שבחר בנו לחלקו להודות לו ולהללו ,ובתיבות ארוממך וכו' ובכל יום אברכך וכו' האדם מקבל על עצמו שירומם שמע הן בתפילה הן בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בכל
'אתה הוא ד' לבדך' וכו' יקבל ע"ע מסירת נפש להראות אמיתת ויברך ויהלל שמו הגדול ית' כל ימי חיותו ,ויזהר לקבל זאת בשמחה, ערב שבת קדש ,להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותה ,וכן בברכות
אמונתו ויחודו ית"ש .ובתיבות 'אתה עשית את השמים' וכו' יכוין שלא יהיה ח"ו דובר שקרים ,ואח"כ מתחיל לשבח את הקב"ה בפסוק הנהנין אם לא יאמר הברכה כתיקונה נמצא שאכל או שתה בלא ברכה
שהוא מאמין שהקב"ה ברא עולמות עליונים לאין קץ ומספר ותכלית, גדול ד' ומהולל מאוד וכו' עד סוף פסוקי דזמרה .וכשאומר "ולגדולתו ונקרא גזלן ומועל ,לפי שנהנה מעולם הזה בלא ברכה ,ואוי לאותה
וישמח בזה( .פרק ה'). אין חקר" יחשוב וישמח בגדולתו של הקב"ה שהיא ללא סוף .ובכל בושה ,ולכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה( .פרק ב').
מבחן 239פרשת וירא מבחן 238פרשת לך לך
סימן תמ"ז סעיפים א' עד ד' סימנים תמ"ה תמ"ו
מה דין תערובת חמץ בפסח? כיצד ביעור חמץ מעיקר הדין?
א' בשישים. א' אין ביעור חמץ אלא שריפה.
ב' במשהו ,אא"כ יש עוד הרבה צדדים להקל. ב' שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים .והמנהג לשורפו.
ג' לענין איסור אכילה ,במשהו .לענין איסור הנאה ,בשישים. ג' שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים .ויעשה מה שירצה.
מה דין נגיעת חם בחם [יבש] בפסח? שרף החמץ ,האם מותר להנות בפחמים?
א' במשהו. א' שרף לפני שעה שישית ,מותר בהנאה בפחמים אפילו בפסח .ואם שרף משעה שישית ולמעלה ,אסור.
ב' בשישים. ב' אסור בהנאה אפילו אם שרף לפני שעה שישית.
ג' כדי נטילה. ג' שרף לפני שעה שישית ,מותר בהנאה בפחמים רק עד הלילה.
השליך החמץ לפני שעה שישית למקום שהעורבים מצויים ,ולא אכלוהו העורבים מה דינו?
כלים שבישל בהם חמץ בפסח ,מה דינם אחר הפסח?
א' לשו"ע צריך לבערו ,והאחרונים סוברים שא"צ לבערו.
א' כלי מתכות ,טעונים הגעלה .כלי חרס ,טעונים שבירה.
ב' לכו"ע א"צ לבערו.
ב' בין כלי מתכות ובין כלי חרס ,אין טעונים הגעלה ושבירה ,רק שלא יהא ניכר החמץ בעין.
ג' לכו"ע צריך לבערו.
ג' כלי מתכות ,אין טעונים הגעלה .כלי חרס ,טעון שבירה.
המוצא חמץ בביתו בפסח ,מה דינו?
מה דין ריחא של חמץ בתבשיל ,במקום שבשאר איסורים שמותר בדיעבד? א' בחוה"מ ישרפנו .וביו"ט ,יפרר ויזרה לרוח או לים.
א' י"א שדינו כשאר איסורים ,וי"א שאוסר במשהו אפילו בדיעבד. ב' בחוה"מ ,יוציאנו ויבערנו מיד .וביו"ט ,יכפה עליו כלי עד הלילה ,ויבערנו .וי"א שאם לא ביטלו ,אף ביו"ט יטלטלנו לנהר וכדו' ואפילו
ב' לכו"ע לענין חמץ נקטינן דריחא מילתא היא. לשרוף מותר לכמה פוסקים.
ג' לכו"ע לענין חמץ נקטינן דריחא לאו מילתא היא. ג' בין בחוה"מ ובין ביו"ט -אם ביטלו ,יכפה עליו כלי .ואם לא ביטלו ,יבערנו.
מה דין תערובת חמץ בערב פסח אחר שעה שישית? מצא חמץ בביתו ביו"ט שני ,מה דינו?
א' כדינו בפסח. א' לכו"ע ישרפנו.
ב' כשאר איסורים :לח בלח ,בשישים .יבש ביבש ,חד בתרי .אבל צריך לאוכלו קודם הפסח. ב' לכו"ע כופה עליו כלי.
ג' כשאר איסורים כנ"ל ,ומותר לאוכלו אף בפסח. ג' י"א שישרוף וי"א שיכפה כלי .ולמעשה ,אם ביטל ,יכפה כלי .ואם לא ביטל ועובר על בל יראה ,יטלטל וישליך לים או לביהכ"ס.
חיטה שנתבשלה בתרנגולת לפני פסח ונתבטלה בשישים ,וחיממו התרנגולת והחיטה שוב בכלי ראשון בפסח? נפל חמץ מגגו של גוי לגגו של ישראל ,מה דינו?
א' אוסר במשהו. א' לא יגע בו ,דאינו עובר עליו.
ב' י"א שחוזר וניעור ,וי"א שאינו חוזר וניעור. ב' בחוה"מ ,דוחפו בקנה .בשבת או ביו"ט ,כופה עליו כלי.
ג' לכו"ע אינו חוזר וניעור. ג' יכול להעבירו בידים לגג הגוי.
חמץ שנתערב קודם הפסח ונתבטל בשישים ,האם כשמגיע הפסח נאסר התערובת? מצא פת בביתו בפסח ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה ,מה דינו?
א' כיון שנתבטל קודם הפסח ,אינו חוזר וניעור לכו"ע. א' יבערנו מספק.
ב' אף שנתבטל קודם הפסח ,חוזר וניעור ואוסר בפסח במשהו. ב' אם הוא מעופש מסתמא הוא מצה ,ואם אינו מעופש מסתמא הוא חמץ.
ג' מחלוקת .ולמעשה ,בתערובת לח בלח ,נוהגים להקל .ובתערובת יבש ,אסור. ג' אזלינן בתר בתרא ותלינן שהוא מצה ,אא"כ הוא מעופש הרבה שאי אפשר לו להתעפש כל כך מתחילת פסח.
'וכזה איתא'
'ואחשבה' האיש'
עד עד פרק ז' הקדמה
וח"חו' 'לכן התורה
דבר מפרק שמירת הלשון שער
אחרית דבר בעיתו 'לכן האיש'
אחריתו' דבר
בעת'זה'עדעד פרק 'ובפרט
'וכעין מפרק ה' ישראל
התורהפ"ד בית
שער הלשון דבר
שמירתבעיתו
על מה אמר רבי אלעזר שיהיה לו מזה שכר טוב? באלו ברכות קדם זבולון ליששכר?
א' על שבני ביתו נתנו לחבורה לאכול ולשתות והם ביזו אותו. א' בברכות יעקב לבניו.
ב' על שבני ביתו נתנו לתלמידי חכמים לאכול ולשתות. ב' בברכות משה.
ג' על שהמעיט ממאכלו והאכיל תלמידי חכמים. ג' שתי התשובות נכונות.
מה זוכה המחזיק תורה? מי נחשב 'ותומכיה מאושר' לפי הזוהר הקדוש?
א' אף שלא יידע לעתיד לבוא מה שלא למד ,מ"מ אין קץ למתן שכרו. א' הנותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה.
ב' אע"פ שהיה עם הארץ בעולם הזה ,לעתיד לבוא יידע את התורה. ב' הנותן לתלמיד חכם כדי פרנסתו.
ג' אם הוא עצמו ת"ח יידע גם מה שאחרים למדו בזכותו ,משא"כ אם הוא עם הארץ. ג' המסייע לתלמיד חכם שמט ליפול שלא יפול.
מבחן 240חיי שרה
קורס ללמוד להנות ולזכור -להתענג בידיעת התורה סימן תמ"ז סעיפים ה' עד ח'
בשר יבש גבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח במלח שלא בדקוהו מחמץ ,מה דינם בפסח?
א' מערכת הזכרון עובדת בצורה טובה ופלאית ,ומותאמת לזכור בצורה רואים שכך צורת הלימוד הנכונה ,ואת התועלת המרובה שיש בכלים אלו קורס ללמוד להנות ולזכור א' לשו"ע מותר לאכלם בפסח ,ולרמ"א יש להחמיר לכתחילה.
ברורה מאות ואלפי סוגיות ,אם רק נשתמש בה בצורה הנכונה. לחיבור הנאה וזכרון הלימוד .עם זאת הדברים הנמסרים בשיעורים מעוגנים
לפני כשנה וחצי נפתח ע"י מערכת 'תמצית' קורס מיוחד בשם 'ללמוד להנות ב' אין לחוש שמא היה שם חמץ.
ב' יסוד היסודות ללימוד איכותי מהנה שנשמר לאורך ימים ושנים הוא גם במחקרים עדכניים רבים על מערכת הזכרון.
ולזכור' ,ובו סדרת שיעורים המלמדים כיצד לחזק את איכות הלימוד ,להעצים את
חיבור פנימי וחזק ללימוד ,ומטרת הכלים הנלמדים היא ליצור ולחזק את בהכנת השיעורים הושקעו אלפי שעות של לימוד יסודי של סוגיות החוויה מהלימוד ,ולהגיע למצב בו זוכרים את מה שלומדים ,שיעורים שנמסרו
ג' לכל הדעות אסור באכילה.
החיבור הזה. העוסקות בנושא זה במישרין או בעקיפין ,וכן נלמדו בצורה יסודית מאות לפני למעלה מ 500-לומדים.
ג' מצות ידיעת התורה והרגשת מתיקות התורה הם דברים השוים לכל מקורות מדברי רבותינו גדולי הדורות לאורך ההיסטוריה ,ונקראו עשרות לקראת הסדרה הרביעית של השיעורים יוצא גליון זה ובו מידע בסיסי על סדרת דגים מלוחים השרויים במים בפסח בכלי חמץ ,מה דינם?
נפש ,ולא רק לבעלי דרגה מיוחדת ביראת שמים ושקיעות בתורה ,והם ספרים ישנים וחדשים העוסקים בתחום זה. השיעורים.
תלויים בעיקר בשימוש נכון וטבעי בכלים שהקב"ה נתן לנו ,ולימוד בדרך זו בחינה נוספת נעשתה ע"י התחקות אחר דרכי צמיחתם של תלמידי חכמים,
א' י"א חוזר וניעור ,וי"א שאינו חוזר וניעור.
באלו תחומים עוסקים השיעורים?
מביא ליראת שמים ולשקיעות בתורה ולעוד מעלות רבות. ושימושם בכלים אלו ,מטרת בדיקה זו היתה בכדי לבחון את השפעת כל השיעורים עוסקים ב 4נושאים עיקריים:
ב' יש להחמיר ליזהר מהם לכתחילה.
ד' בזמן הלימוד עצמו עלינו להתרכז בהבנת תוכן הדברים וללמוד בצורה טובה, כלי במישור המעשי ועמידתו במבחן המציאות :האם כך גדלים תלמידי א' דרכי פעילות מערכת הזכרון והדרך להשתמש בה בצורה נכונה במטרה ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
וכל מחשבה נוספת ,כמו הרצון להספיק או לזכור ,במידה והיא מפריעה לריכוז חכמים אמיתיים. לזכור את הלימוד.
בגוף הלימוד ,לא רק שאינה מסייעת לזכרון ,היא מגרעת ממנו ,מפני שהיא האם המשתתפים אכן רואים תועלת מהשיעורים? ב' הדרך לפתח את מערכת הזכרון ויכולות נוספות (כשרון ,מהירות תפיסה,
מורידה מהחיבור הפנימי לתוכן החומר הנלמד ומקטינה את ההנאה מהלימוד.
שמו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?
בסייעתא דשמיא נמסרו כבר לפני 11קבוצות עם למעלה מ 500לומדים, ריכוז ,מעלות רוחניות שונות ,ועוד).
ג' הדרך להתחבר בצורה חזקה הרבה יותר ללימוד ,דבר המביא לא רק
א' מותר ,דצונן אינו מפליט.
בכמה שיעורים מדובר ומי מוסר אותם? רבים מהם מציינים את התועלת הגדולה שהיתה להם מהשיעורים ,להנאה
מהלימוד ,לחיזוק איכות הלימוד וההבנה ,להצלחה במבחנים ,לזכירת לזכרון הלימוד אלא גם ללימוד איכותי יותר ולהנאה גדולה יותר מהלימוד. ב' אסור משום דמליח כרותח.
הסדרה כוללת 11שיעורים של כ 45דקות ,והשיעורים נמסרים ע"י עורך
הנלמד ,ולתחומים נוספים. ד' כיצד לסכם ולחזור על הלימוד בצורה נכונה מהנה ויעילה. ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
סיכומי תמצית.
בקורס נלמד על 12כלים שכולם כאחד וכל אחד בפני עצמו מביאים את
מה הקשר בין סיכומי 'תמצית' לקורס? למי מתאימים השיעורים? הלומד 'ללמוד (טוב יותר) להנות ולזכור'.
סיכומי תמצית נועדו לא רק לחזרה והצלחה במבחנים ,אלא גם לקבלת השיעורים מתאימים בראש ובראשונה לכל מי שמעוניין להעצים את כלים אלו מחולקים ל 3חלקים :א' כלים הנוגעים לגישה ללימוד ולהכנה
דכו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?
סדר ובהירות בסוגיות ובהלכות הנלמדות ,וליצירת חיבור פנימי חזק בין איכות הלימוד והזכרון ,ובמיוחד למי שמרגיש שהוא לא ממצה מספיק את לפני הלימוד .ב' כלים להעצמת הלימוד עצמו .ג' כלים לסיכום וחזרה לאחר א' מותר ,דצונן אינו מפליט.
הלומד לחומר הנלמד ,והרבה מהתובנות הנלמדות בקורס הוטמעו בתוך הכוחות שלו ורוצה להגיע ליותר ,להתחבר יותר ללימוד ,ללמוד טוב יותר, הלימוד.
להנות יותר מהלימוד ,ולזכור את מה שהוא לומד .כמו כן השיעורים
ב' אסור ,משום חורפא ודוחקא דדיכה .אבל במדוכות שלנו שרוב תשמישה בבשמים ,יש להתיר אם נידוך קודם הפסח.
הסיכומים. האם הכלים שנלמדים בשיעורים מצריכים שינוי בסדרי
מתאימים לאלו שנמצאים במסגרות מבחנים ומעוניינים להצליח בהם ג' מלח יבש ,מותר .לח ,אסור.
האם השיעורים הם בתשלום? ולשמר את הידע לאורך ימים ושנים ,וכן למגידי שיעורים ומלמדים הלימוד?
השיעורים הם אכן בתשלום ,וזאת מהסיבה שרק מי שמוכן ומשקיע המעוניינים ללמד את תלמידיהם בצורה מושכת ומעניינת במטרה לא .המטרה בשיעורים היא להעצים את איכות הלימוד ,כל אחד בסגנון
מכספו על הדברים ,מגיע לקורס בצורה רצינית ,שומע ומפנים את הדברים, שהתלמידים יחיו את הסוגיא ויזכרו אותה לאורך ימים ושנים. לימודו ,ולא לשנות אותה.
דך בוסר במדוכה של חמץ בפסח ,מה דינו?
ומשתדל ליישם אותם בפועל ,ועי"ז הוא מקבל את התועלת מהדברים ,עם לאיזה סגנון לימוד השיעורים מתאימים?
א' אסור ,משום דוחקא.
האם ניתנים בשיעורים דרכים ליישום בפועל של הכלים
זאת מדובר בסכום סמלי ונמוך מאד בהשוואה לעלות רגילה של קורסים ב' להשו"ע כאן מותר ,דבוסר לא מיקרי דבר חריף [וצונן אינו מפליט] .ולפי מה שפסק ביו"ד שבוסר מיקרי דבר חריף יש להחמיר.
השיעורים מתאימים לכל סגנון לימוד ,עיון ובקיאות ,גמרא והלכה ,וכו'. הנלמדים?
אחרים ,וגם סכום זה מוחזר במלואו! לאלו השומעים ברצינות את
השיעורים ומבצעים בפועל את התרגילים שניתנים בשיעורים. האם השיעורים מתאימים גם למי שאין לו זכרון טוב? בסיום כל שיעור ניתנים תרגילים מעשיים פרקטיים ,שההרגל בהם נותן ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
עם זאת השיעור הראשון ,בו נלמדים מספר כלים חשובים ,הינו חינמי, בהחלט! מכמה סיבות :א' כל אחד יכול לזכור הרבה יותר ממה שהוא זוכר כרגע, תועלת עצומה וקנין חזק ואמיתי בכלים הנלמדים.
וניתן לקבל ממנו תועלת מרובה גם למי שלא נרשם לסדרת השיעורים. אם ילמד להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון .ב' יתכן בהחלט שמי שחושב האם התרגילים קלים ליישום? חתך דבר שאינו חריף בסכין של חמץ בפסח ,מה דינו?
שאין לו זכרון טוב יגלה שהסיבה שהוא לא זוכר טוב אינה הזכרון אלא דברים אנו משתדלים למצוא תרגילים מעשיים ,שיהיו מצד אחד קלים לביצוע, א' אסור ,משום דוחקא דסכינא.
האם הקורס הוא פרונטלי או שניתן לשומעו דרך הטלפון?
אחרים לגמרי ,ובאמת יש לו זכרון הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב .ג' כל אחד ושוים לכל נפש ,ומצד שני יתנו את התועלת המירבית .רוב הכלים לוקחים
מומלץ מאד ,למי שיכול לבוא פיזית לשמוע את השיעורים ,כיון שעי"ז יכול לפתח את הזכרון שלו ,ובשיעורים אנו לומדים בין השאר כיצד מפתחים את ב' אף שדוחקא דסכינא אינו אוסר בדבר שאינו חריף ,חיישינן שמא יש חמץ על הסכין.
רק מספר דקות בכל יום.
התועלת היא גדולה יותר ,אולם ישנה גם אפשרות לשמיעת השיעורים דרך הזכרון ועוד כוחות נוספים כמו כח הריכוז כח העיון כח ההספק וכו'. ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
הטלפון בקו תמצית ,ולגבי התשלום ,כיון שהתשלום נועד בכדי לקבל את מהם המקורות של הדברים הנלמדים בשיעורים?
התועלת מהשיעורים ,אין הבדל במחיר ,וגם לגבי ההחזרים גם אלו השומעים האם ניתן לקבל מספר תובנות מהנלמד בשיעורים? כל הדברים הנלמדים בקורס יסודם במאות מראי מקומות מדברי חז"ל
את השיעורים בטלפון יקבלו בס"ד את ההחזרים לפי הכללים. נזכיר מספר יסודות מרכזיים עליהם בנויים השיעורים. ודברי רבותינו גדולי הדורות ראשונים ואחרונים עד דורנו אנו ,בהם אנו זיתים שנכבשו עם מים בקדירה של חמץ ,מה דינם?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- א' בקדירה שאינה בת יומא ,להשו"ע מותר ,ולהרמ"א לקמן אין להתיר אא"כ סילקן מהכלי קודם הלילה.
ב' אף בקדירה שאינה בת יומא ,אסור לכו"ע ,כדין דבר חריף.
לא בשמים היא -גם אתה יכול!!! ג' אף בקדירה שאינה בת יומא ,אסור לכו"ע ,משום חומרא דחמץ.
האם כשאין לך משהו קבוע ללמוד אתה מרגיש משיכה לכמה דברים האם אחרי לימוד עם השלכה מעשית אתה יכול לזהות מה יצא למעשה? האם כשאתה מסיים ללמוד אתה מסוגל לומר בקצרה (ב 2דקות) 2-3
וקשה לך לבחור ביניהם? האם קרה לך שכשלמדת לא הרגשת עייפות וכשהפסקת ללמוד גילית שאתה נקודות שהתחדשו לך?
האם אתה חושב שאתה מנצל את זמנך מספיק ,או שאתה יכול ללמוד כל עייף( ,או שהמצב הפוך)? האם אתה יכול לומד בעל פה מה שלמדת בימים אלו לפני שנה ,או אפילו
יום שעה או יותר? לפני חודשיים?
האם סוגיא מורכבת מאתגרת אותך (או מכבידה עליך)?
האם אתה מתחיל את היום עם חשק ואמביציה? האם אתה מאמין שאתה יכול לזכור בצורה ברורה חלק גדול ממה שאתה
האם יש לך סקרנות מוקדמת למה שאתה הולך ללמוד?
האם אתה מסיים את היום עם סיפוק? לומד? שמירת הלשון שער התורה מפרק ז' 'וכזה איתא' עד סוף הפרק
האם כשאתה לומד שאלה בגמרא או במפרשיה או שקשה לך קושיא ,זה האם אתה חושב שהתקדמת בצורה משמעותית בהבנה וידיעת התורה
באם ענית תשובות חיוביות על חלק גדול מהשאלות הנ"ל כואב לך? בשנה האחרונה? אלו דברים מזכיר רבינו שהם דאורייתא במצוות קריאת שמע?
אשריך ,אבל אם לא ,תן לעצמך הזדמנות ,בא לשמוע מהי האם אתה מרגיש בצורה חיה את דברי הפסוק "מתוקים מדבש" וכו'? האם קורה לך שאתה מתגעגע לגמרא?
האם אתה קורא ומסביר בקול ובצורה חיה וברורה את מה שאתה לומד?
א' לקבל עול מלכות שמים ,להשמיע לאזניו ולדקדק באותיותיה ,ולקוראה בזמנה.
הדרך אותה לימדונו רבותינו כיצד לזכות לכל הנ"ל. האם קורה לך שאתה מסתכל בשעון באמצע הלימוד ומגלה שעבר הרבה
האם כשאתה לומד סוגיא שכבר למדת בעבר אתה מרגיש שהלימוד יותר זמן ממה שחשבת? ב' לקוראה בזמנה ולכוין לשם מצוה.
בשיעורים תקבל בסייעתא דשמיא כלים כיצד לזכות לדברים החדש הוא רק תוספת הבנה ובהירות או שאתה צריך ללמוד את הדברים האם קורה לך שאתה הולך בדרך ועולים לך בראש חשבונות ושאלות על ג' לקוראה בגוף ובמקום נקי ,ולקוראה בברכותיה בזמנה.
אלו ,כלים שרבים מאד ממשתתפי השיעורים ציינו כי זכו על מחדש? מה שלמדת?
ידם לחיבור חזק ואמיתי ללימודם ,למתיקות וידיעת התורה, האם אתה מעונין שה'נטו' של שעות הלימוד שלך יגדל? האם קרה לך שבמשך כל הסדר לא קפצו לך בראש מחשבות שאינם
ולמתן תשובה חיובית על הרבה מהשאלות הנ"ל. האם בסיום הסדר קשה לך להתנתק מהגמרא? קשורות למה שאתה לומד? עד מתי מוטל על האב ללמד את בנו תורה ,ואם אינו מלמד הוא נענש שימיו מתקצרים?
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- א' רק בקטנים גמורים.
ברוך ד' אני נמצא על סף סיום הסדרה ששינתה אותי מקצה לקצה ,לכן מכתבים נבחרים ממשתתפי השיעורים פרטים על סדרת השיעורים
ב' כל זמן שהוא תחת רשות אביו.
אשמח לדעת על פתיחות נוספות כדי שאוכל להמליץ על כך לחברי. ג' כל זמן שלא סיים ללמדו את כל התורה והמשנה.
בעבר כמעט לא הייתי חושב בלימוד בזמנים פנויים ,והיום ,בעקבות כמה השיעורים יתקיימו בס"ד בירושלים (בישיבת מיר ,בנוה יעקב ופסגת זאב ,ובבית
התרשמתי מאד מהצורה והגישה של מסירת השיעורים ,שכולם מלאים באהבת כלים מהשיעורים שאני מיישם ,אני חושב בלימוד ומעביר סוגיות בראש וגן) ,באלעד ,ובאופקים ,וניתן גם לשומעה בטלפון.
תורה וכלים מעשיים ,ניכרת הכוונה לשם שמים והעבודה העצמית שמשפיעה. בצורה חווייתית ובלי מאמץ מיוחד ,וכל הלימוד מלכתחילה הוא איכותי מחיר הסדרה הינו ₪ 720לאברכים ו ₪ 400לבחורים ,מבצע מיוחד לרגל הסדרה
יישר כח על המענה הטלפוני הברור לכל שאלה ,ועל הרצון ללוות אותי יותר ועם הרבה יותר חשק. החדשה ₪ 600 ,לאברכים ו ₪ 300לבחורים.
בדרך להצלחה ,וחבל שלא שמעתי את השיעורים כבר כשהייתי בחור. אני מרגיש שהשיעורים הוציאו ממני מן הכח אל הפועל הרבה כוחות ניתן להרשם ב'נדרים פלוס' קופת 'תמצית' או בשיעורי הפתיחה.
יישר כח עצום על השיעורים שנמסרו בצורה ברורה וטובה מאד ,אין מחיר שכבר היו בי ,והדברים נתנו לי תועלת עצומה ,לאיכות הלימוד ,להנאה
שיעור הפתיחה הינו ללא תשלום והרשמה ,ויש בו תועלת גם למי שלא נרשם
בעולם לכזה דבר עצום ונפלא ,הלא התורה היא חיינו ואורך ימינו ,ובלא מהלימוד ,ולהצלחה במבחנים .חשוב לציין שאחרי השיעורים אני מספיק לסדרת השיעורים.
שייכות ושקיעות בגישמעק וחיבור אין זה חיים אמיתיים ,ואשרי שזכיתי פחות חומר ,אולם איכות הלימוד וההנאה שוים את זה.
להתקדם בצורה אדירה ביסוד היסודות של העולם. לפרטים נוספים ולהרשמה.055-400-7977 -
אני נבחן תקופה ארוכה במסלול מבחנים מסוים ,במבחן האחרון
השיעורים נתנו לי תועלת עצומה ,חיבור עוצמתי ללימוד ,חשק לחזור השתמשתי בתובנה חשובה מתוך השיעורים ,והתוצאה היתה שעם הרבה לעדכונים ולשמיעה טלפונית של שיעור הפתיחה.02-3131-465 -
ולסכם ,ומהלך איך ללמוד ולזכור. פחות חזרות קיבלתי ציון הרבה יותר טוב. החזר כספי עד המחיר המלא של הקורס ,פרטים בשיעורי הפתיחה.
