gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מחזור חדש‬ ‫בשיעורי 'ללמוד‬ ‫להנות ולזכור'‬ ‫פרטים בגליון‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫גליון ‪ | 57‬מסימן תמ"ב ס"ח עד תמ"ז ס"ס ה' | חשון ה'תשפ"ז‬ ‫נוקשה בשעה חמישית)‪ .‬אבל מותר להנות מהחמץ כל השעה‬ ‫אם יש בסדקי עריבה ב' חצאי זיתים בב' מקומות וחוט של בצק‬ ‫החמישית‪ ,‬ויכול למכור לנכרי אפי' כמות גדולה שודאי לא יאכלנה‬ ‫מצרפם‪ ,‬אם החוט עב בכדי שאם ינטל החוט יהיו ניטלים עימו‬ ‫חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים‪( .‬ברכות ל‪.):‬‬ ‫לפני פסח‪ ,‬ואפי' זה דבר ששם בעליו עליו כגון אוצר של יין שרף מותר‬ ‫חייב לבער‪ ,‬והחוט עצמו מצטרף לכזית‪ ,‬ואם לאו א"צ לבער אלא‬ ‫הרמב"ם מבאר 'שהיו מתעכבים קודם התפילה שעה אחת כדי ליישב‬ ‫למכור לנכרי‪ ,‬וכן מותר אז להאכיל חמץ לבהמה חיה ועוף‪ ,‬אמנם‬ ‫כשאינם עשויים לחזק וכנ"ל‪.‬‬ ‫דעתם ולהשקיט מחשבותם ואז יחלו בתפילה'‪ .‬וכן מובא בהלכה‬ ‫כשמאכיל לבעלי חיים (מליל י"ד ואילך שנתחייב בבדיקת חמץ) צריך‬ ‫צירוף חתיכות חמץ שבבית‪ -‬בית שיש בו כמה חתיכות חמץ‬ ‫(שו"ע צ"ח א') שלפני התפילה צריך להסיר את כל המחשבות‬ ‫לעמוד שם לראות שלא יצניעו ממנו‪ ,‬ויבער מה שישיירו‪.‬‬ ‫שבכל אחד מהם אין כזית‪ ,‬אבל אם נצרפם יחד יש בהם כזית‪,‬‬ ‫הטורדות אותו עד שתהיה מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו‪.‬‬ ‫בשעה שישית החמץ אסור מדרבנן אף בהנאה‪ ,‬ואסור למוכרו‬ ‫חייב לבער‪ ,‬מפני שלפעמים מקבץ אותם בשעה שמכבד את‬ ‫כיצד ניתן לעשות דבר כזה‪ ,‬האם ניתן לסלק בכח את המחשבות הזרות‬ ‫או לנותנו לנכרי או להאכילו לבעלי חיים‪ ,‬ואם מכר מועילה המכירה לענין‬ ‫הבית‪ .‬ואם חצי זית נמצא בבית‪ ,‬וחצי זית נמצא בעליה או‬ ‫באופן שלא יחזרו ויקפצו במחשבתנו כל העת? גם בלימוד התורה‬ ‫איסור חמץ שעבר עליו הפסח‪ ,‬וי"א דה"ה במכר אחרי שעה שישית‪.‬‬ ‫באכסדרא או בבית פנימי‪ ,‬השו"ע כתב שאין מצטרפים כיון שהם‬ ‫לעיתים אנו נתקלים בתופעה דומה‪ ,‬קשה לנו להתרכז במשך זמן ארוך‪,‬‬ ‫דבוקים לכותל או לקורה או לקרקע בגומות כדי להשוותם ודינם‬ ‫משש שעות ולמעלה החמץ אסור בהנאה מדאורייתא‪( ,‬וי"א שאין‬ ‫כל דבר קטן עלול להסיח את דעתינו‪ ,‬ומטרתנו היא שלא רק שבזמן‬ ‫כעשוי לחזק‪ ,‬אלא מבטלו בליבו ודיו‪( ,‬ובשעה"צ מעיר שלפי דברי השו"ע‬ ‫הלימוד נהיה מונחים בשקיעות עצומה בתלמודינו‪ ,‬אלא גם שלא בזמן‬ ‫איסור לאו באכילתו בי"ד‪ ,‬אלא עשה ד"תשביתו")‪ ,‬אך עד הלילה אין חיוב‬ ‫כרת על אכילתו ואינו עובר בבל יראה‪( ,‬וי"א שיש איסור בל יראה משש‬ ‫בסעיף י"א אף באינם דבוקים אין מצטרפים)‪ ,‬וי"א שאפי' באינם דבוקים‬ ‫הלימוד נחשוב לעיתים על מה שלמדנו‪.‬‬ ‫א"צ לבער כיון דבכל מקום יש פחות מכזית‪ ,‬ומ"מ באין דבוקים צריך‬ ‫ולמעלה)‪ ,‬אך עובר בכל רגע ורגע על מצות עשה ד"תשביתו"‪ ,‬ואפי'‬ ‫החכמת אדם בהקדמה לספרו מעמיד את חשיבות הענין בצורה חזקה‪,‬‬ ‫לבטל לכו"ע‪ ,‬ואם לא ביטל קודם זמן איסורו צריך לבער‪.‬‬ ‫חמץ של נכרי אסור בהנאה משש שעות ולמעלה‪ ,‬ויש לאסור להריח‬ ‫ונצטט את דבריו החשובים‪' :‬והנה ידעתי כי יתלחשו עלי ויאמרו הגם‬ ‫גם פת חמה של נכרי‪.‬‬ ‫חמץ שנתעפש או נחרך ע"י שריפה‪ ,‬אם בזמן איסורו הוא ראוי‬ ‫שאול בנביאים‪ ,‬הלא זה האיש ידענו בו שהיה מסוחרי ארץ פרנקפורט‬ ‫חישוב השעות‪ -‬מחשבים את איסור האכילה וההנאה לפי שעות‬ ‫לכלב אפילו אינו ראוי לאדם‪ ,‬חייב לבערו (או לגמור שריפתו‬ ‫ולייפסיג יותר מט"ו שנים‪ ,‬ותורתו אימת נעשית‪ ,‬והתורה העידה לא‬ ‫מעבר לים הוא שאינה מצויה לא בתגרנין ולא בסחרנין'‪ .‬רבינו מעמיד‬ ‫זמניות‪ ,‬שאורכם תלוי באורך היום‪ ,‬וי"א שמחשבים לפי שעות‬ ‫כשנחרך) אף אם אח"כ נפסל אף מאכילת כלב‪ ,‬ואם בתחילת זמן‬ ‫כאן שאלה עצומה על ספרו החשוב‪ ,‬מהיכן תוקפו ההלכתי‪ ,‬האם זה‬ ‫בינוניות שהם אחד מכ"ד במעת לעת‪ ,‬והיינו שב' שעות בינוניות‬ ‫איסורו לא היה ראוי אף לכלב מחמת העיפוש או החריכה‪ ,‬מותר‬ ‫לא נגד עדות התורה שאין התורה מצויה בתגרנים וסחרנים‪.‬‬ ‫לפני חצות אסור לאכול‪ ,‬ושעה בינונית לפני חצות אסור למכור‪,‬‬ ‫לקיימו בפסח או להנות ממנו‪ ,‬אבל אסור לאוכלו מדרבנן‪ ,‬כיון‬ ‫והעיקר כדעה ראשונה‪ ,‬ובדיעבד במקום הפסד מרובה יש לסמוך‬ ‫דע"י האכילה אחשביה‪ ,‬ואם נפל ממילא לתוך המאכל (דאז לא‬ ‫ותשובתו בצידו‪' ,‬דע לך אחי כי לימוד התורה היא פעולת הנפש‬ ‫על דעה אחרונה‪ ,‬ובמקום שהימים קצרים יש להקל לאכול עד ב' שעות‬ ‫אחשביה) אפי' רק ברובו אין לאסור‪ ,‬דהוי כעפרא בעלמא‪.‬‬ ‫ותולדותיה‪ ,‬וכמו שאמרו זכרונם לברכה על האשה שאם אין דעתה‬ ‫להינשא וישבה עשר שנים בלא בעל לא תלד עוד‪ ,‬ואם דעתה להינשא‬ ‫בינוניות לפני חצות‪ .‬וכתבו הרבה אחרונים שמחשבים את היום‬ ‫חמץ שייחדו לישיבה וטח אותו בטיט מותר לקיימו בפסח אפי'‬ ‫לאיש אף שישבה שנים הרבה בלא בעל אעפ"כ נשאר כח הלידה‬ ‫מעלות השחר עד צאת הכוכבים‪ ,‬וי"א שמחשבים מהנץ עד‬ ‫הוא ראוי לאכילה‪ ,‬כיון שביטלו מתורת אוכל‪ ,‬ואין לחוש שיבוא לאוכלו‬ ‫בנפשה‪ ,‬וכאשר נשאת תלד‪ ,‬כך האיש הישראלי‪ ,‬אם יעזוב את התורה‬ ‫השקיעה ועד שליש מזה (לפי הדעה הראשונה) מותר לאכול‪ ,‬והוי‬ ‫כיון שייחדו לישיבה וגם הוא מאוס‪ .‬אמנם אם רק ייחדו או רק טח בטיט‬ ‫ומייאש ממנה אזי גם היא מרחקת ממנו ולא נשאר בנפשו עוד כח‬ ‫קולא לענין אכילת חמץ‪ ,‬וכן סובר הגר"א‪ ,‬ולכתחילה טוב להחמיר‬ ‫לא מהני‪ .‬ומשמע שצריך לטוח את החמץ מכל הצדדים‪.‬‬ ‫הלידה‪ ,‬אבל אם אין דעתו נעזבה רק מחמת אונס ומצפה לשוב אליה‪,‬‬ ‫כדעה ראשונה‪.‬‬ ‫אלמודי שעושים משומן דגים עם לחם קלוי קודם הפסח‪ ,‬אם‬ ‫נשאר הכח בנפש‪ .‬כן אומר אני על עצמי הגם שנסעתי למרחקים‬ ‫קבורת מת קודמת לאכילה בערב הפסח‪ ,‬דאין נכון לבני החבורה‬ ‫ידוע לו שהלחם היה קלוי כ"כ עד שלא היה ראוי לאכילת כלב‬ ‫והייתי סוחר‪ ,‬אף חכמתי עמדה לי‪ ,‬כי בנסיעתי לדרך דעתי עליה‪,‬‬ ‫לאכול לפני הקבורה‪ ,‬ואם יתכן שלא ישאר זמן לאכול אח"כ‪ ,‬טוב‬ ‫מותר לקיימו בפסח ולמוכרו לנכרי‪ ,‬אבל באכילה אסור‪ ,‬ואם אינו‬ ‫ובישיבתי בחנות דעתי עליה‪ ,‬ותיתי לי שאפילו בשעת משא ומתן‬ ‫לאכול ולבער לפני הקבורה‪ ,‬שמא יכשלו באכילת חמץ בזמן האיסור‪ ,‬וגם אין‬ ‫ידוע לו אסור אף לקיימו ולהנות ממנו‪.‬‬ ‫פעמים הרבה היה דעתי עליה בהרהור פירוש או קושיא‪ ,‬ובפרט בששה‬ ‫זה בזיון למת‪ ,‬דאח"כ יקברוהו במתינות ועכשיו יהיו בהולים‪.‬‬ ‫שאור שנתעפש לדעת הראב"ד חייבים לבערו אפי' אם נפסל מאכילת כלב‪,‬‬ ‫מצוות עשה שכתבתי בחיי אדם כלל א'‪ .‬וקיימתי בעצמי אל תעזביה‬ ‫מכירת פקדון של חמץ לפני זמן האיסור‪ -‬ישראל שיש בידו‬ ‫ולדעת הרמב"ם אין לחלק בזה‪ ,‬והמגיד משנה והכסף משנה הכריעו כדעת הרמב"ם‬ ‫ותצרך‪.‬‬ ‫וכן העתיק המ"א‪ ,‬וכתב הבה"ל שהרמב"ם מדבר דווקא היכא שנפסל לאכילת כלב‬ ‫חמץ של ישראל אחר בפקדון‪ ,‬לא ימכרנו עד תחילת שעה‬ ‫כאשר האדם מעמיד לעצמו בכניסתו לבית המדרש בצורה ברורה‬ ‫מחמת עיפוש‪ ,‬ואף אם לא היה נחמץ כ"כ לא היה ראוי לכלב‪ ,‬אבל אם מחמת‬ ‫חמישית‪ ,‬שמא יבוא בעליו ויקחנו‪ ,‬וכשמגיעה שעה חמישית‬ ‫חימוצו אינו ראוי לכלב גם להרמב"ם חייב בביעור‪( ,‬דהוי כחמץ ששפכו לתוכו דבר‬ ‫שבשעות הקרובות הוא מתנתק מכל מה שמסביב‪ ,‬ככל האפשר‪,‬‬ ‫ימכרנו לנכרי‪ ,‬דהוי כמשיב אבידה שלא יאסר בהנאה‪ ,‬ואם יתכן‬ ‫חריף ביותר עד שאינו ראוי לאכילה‪ ,‬שלא נתבטל ממנו שם אוכל)‪.‬‬ ‫ומעמיד לעצמו מה וכמה הוא הולך ללמוד ורוצה להספיק‪ ,‬ויוצר לעצמו‬ ‫שבשעה חמישית לא ימצא למי למוכרו מותר למוכרו קודם‪.‬‬ ‫דיו שבישלו בשיכר שעורים לפני זמן הביעור‪ ,‬מותר לכתוב בו‬ ‫מעין 'חלון' של זמן שבו הוא עוסק רק בתורה‪ ,‬ייקל עליו ע"י הכנה זו‬ ‫ובמקום שיכול למוכרו באופן שאחרי פסח יחזיר לו הנכרי את‬ ‫במועד‪ ,‬כיון שהדברים המרים פגמוהו עד שאינו ראוי לשתיה אף‬ ‫להתרכז כראוי‪ ,‬אותו דבר לגבי התפילה‪ ,‬אם יעמיד לעצמו בכניסתו‬ ‫החמץ (כמכירת חמץ שלנו)‪ ,‬אסור למוכרו מכירה חלוטה‪ .‬ואם לא‬ ‫לכלב‪ ,‬ואף אם יתן את הקולמוס לתוך פיו שלא בכונה כדרך‬ ‫לבית הכנסת שבזמן התפילה הוא מתנתק מכל המחשבות על‬ ‫מכרו חייב לבערו בשעה שישית‪ ,‬אפי' אם החמץ אינו באחריותו‪,‬‬ ‫הסופרים‪ ,‬ליכא איסורא כיון דלא אחשביה‪ .‬אבל אם נכרי עשאו‬ ‫ההשתדלות הטבעית והסיבות הטבעיות‪ ,‬ועובר לחשוב רק על מסובב‬ ‫ואפי' אם לא קיבל עליו שמירה כלל‪( ,‬ואף שהוא אינו עובר עליו‬ ‫בפסח אסור לכתוב בו‪ ,‬כיון שבזמן איסורו היה ראוי‪.‬‬ ‫כל הסיבות הטוב והמטיב והכל יכול‪ ,‬על גדלותו והטבתו לנבראים‪,‬‬ ‫צריך למוכרו מדין ערבות‪ ,‬ודעת הגר"א והצל"ח והב"מ שמן‬ ‫שרק בו תלויה הצלחתו‪ ,‬זה מביא אותו לרוגע ולישוב הדעת‪ ,‬מפני‬ ‫ביעור החמץ שבעריבות וכדו'‪ -‬עריבות שלשים בהם חמץ‪ ,‬או‬ ‫שהוא יודע שהוא בידים טובות‪ ,‬והתוצאה לא תלויה במעשים‬ ‫התורה חייב לבערו כיון שהחמץ בביתו והוא של ישראל)‪ ,‬ואף‬ ‫בצק שבכלי נסרים‪ ,‬אין לסמוך על מה שרוחצים אותם בחמין‬ ‫וביכולות שלו‪.‬‬ ‫שיתכן שהבעלים מכרו במקום שהוא נמצא‪ ,‬אין ספק מוציא מידי‬ ‫ומנקרים החמץ מהם‪ ,‬דכיון שיש בהם סדקים‪ ,‬ברוב המקרים ישאר‬ ‫ודאי‪ ,‬ובאמת מוטל גם על הבעלים למכור‪ ,‬ולא יסמוך על הנפקד שמא ישכח‪.‬‬ ‫הרגשה זו של ניקוי הראש אינה תלויה רק במחשבה והחלטה וכנ"ל‪,‬‬ ‫ואם הנפקד התעצל ולא מכר את החמץ והוצרך לבערו‪ ,‬דעת‬ ‫בהם כזית ע"י צירוף כלי‪ ,‬ולכן משום חומרא דחמץ אף אם לא נשאר‬ ‫מפני שקשה לאדם לקבוע בעצמו מחשבה כזו בלא מעשים בפועל‬ ‫כזית צריך ליתנם במתנה גמורה לנכרי (ואחר הפסח יכול לקחתם‬ ‫המ"א דחשיב פשיעה וחייב לשלם אפי' אם הוא שומר חינם‪( ,‬ואם‬ ‫שיביעו את הדברים‪ ,‬ולכן ישנה חשיבות רבה שכבר כאשר האדם נכנס‬ ‫לא מצא מקום למכור פטור‪ ,‬ואם אם טוען שחשב שהמפקיד בודאי ימכור פטור)‪.‬‬ ‫מהנכרי)‪ ,‬או לטוח אותם בטיט‪( ,‬וכתב מהרי"ל שכך המנהג בדפי‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬או לובש את הבגד המיוחד לתפילה‪ ,‬הוא יעשה זאת‬ ‫והחק יעקב פוטר בשומר חינם‪ ,‬וגם בשומר שכר י"ל שמוטל על המפקיד‬ ‫מולייתא ועצים מגלגלים וכל הכלים שמשמשים לעיסה)‪ ,‬וכ"ש‬ ‫מתוך הכרה שפעולה זו היא ביטוי למצב המיוחד שבו הוא נמצא‬ ‫למכור ולהודיע לנפקד שמכר כדי שלא יבערו‪ ,‬ורק אם המפקיד במדינת הים ואינו‬ ‫שאסור להשתמש בהם בפסח אפי' ע"י הגעלה‪ ,‬אמנם עריבות‬ ‫כשהוא מתפלל‪ ,‬כמו הלובש בגד מיוחד לשבת או לחתונה‪ ,‬וכן כאשר‬ ‫יכול להודיעו חייב השומר למוכרו‪ ,‬וממילא שומר שכר שלא מכרו חייב‪ .‬ורוב‬ ‫קטנות העשויות מחתיכה אחת ואין בהם שום סדק‪ ,‬יכול לנקרם‬ ‫הוא הולך להתפלל או ללמוד ילך בזריזות וביציאתו ילך לאט יותר‪,‬‬ ‫האחרונים פוטרים אף בשומר שכר‪ ,‬דס"ל שלא קיבל שמירה אלא‬ ‫ולהצניעם‪ ,‬אבל להשתמש בהם בפסח אסור‪ ,‬ואם עבר ולש בהם‬ ‫כדברי הגמרא (ברכות ו‪ ):‬היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה‪,‬‬ ‫לענין שמירת החפץ עצמו להחזירו לבעליו‪ ,‬ולא לענין למוכרו‬ ‫אחר הגעלה‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט‪ ,‬שנאמר‬ ‫ולהוציאו מרשות בעליו‪ ,‬אמנם אם החמץ היה אצלו משכון על‬ ‫"נרדפה לדעת את ד' "‪ ,‬וכאשר פעולות אלו נעשות מתוך כוונה‬ ‫וכתב הרמ"א שגם כלים שמניחים בהם קמח או פת כל השנה ויש‬ ‫חוב‪ ,‬ולא מכרו והוכרח לשורפו‪ ,‬הפסיד חובו‪ ,‬דדעת הממשכן שכל‬ ‫והתבוננות יש בהם השפעה על ההרגשה בכל זמן התפילה‪.‬‬ ‫בהם סדקים או גומות‪ ,‬טוב ליתנם לנכרי או לטוחם בטיט‪ ,‬ויש‬ ‫שלא יחזירו יפסיד חובו אא"כ היה אנוס‪ ,‬והוא אינו אנוס‪( ,‬ואם מכרו‬ ‫להטמינם בחדר שאינו רגיל ללכת לשם‪ ,‬ולהפמ"ג די להטמינם בלבד‬ ‫וכעת נתנתק מכל העסקים ונצלול לעומקה של הלכה‪.‬‬ ‫בערב פסח בזול ההפסד על הלוה)‪ ,‬ואם המשכון שוה יותר מהחוב‪ ,‬אינו‬ ‫אחרי שינקר היטב‪ .‬ומפה שהיתה מונחת על שק קמח לא מועיל לה‬ ‫מחויב לשלם על ההפרש‪ ,‬דלגבי ההפרש דינו כשומר פקדון‪ ,‬ואם החמץ‬ ‫ניעור‪ ,‬ואם רוצה להשתמש בה בפסח צריך לכבסה יפה בחמין‬ ‫הממושכן נשאר אצלו בעין עד לאחר הפסח‪ ,‬אפשר שאע"פ שאינו‬ ‫ובאפר ולחובטה‪.‬‬ ‫שוה כלום יכול לומר לו הרי שלך לפניך‪ ,‬ולא הפסיד חובו‪.‬‬ ‫חליפי חמץ‪ -‬חמץ לאחר זמן איסורו ואפי' בפסח עצמו שקנו בו‬ ‫איזה דבר‪ ,‬שיטת השו"ע שאע"פ שעבר על איסור דאורייתא כיון‬ ‫סימן תמ"ג‬ ‫שאסור בהנאה אותו דבר מותר אפי' לאותו אדם שקנה בו‪ ,‬דרק‬ ‫זמן איסור חמץ‬ ‫עבודה זרה הקדש ושביעית תופסין דמיהן ולא חמץ‪ ,‬אמנם אם עדיין‬ ‫לא קיבל תמורה לחמץ‪ ,‬אסור לקבל אפילו אם כבר נקנה החמץ לנכרי בקנין גמור‪,‬‬ ‫מתחילת שעה חמישית החמץ אסור באכילה מדרבנן‪ ,‬ואפי' חמץ‬ ‫משום שבזה הוא נהנה מהחמץ‪ .‬ויש מגדולי הפוסקים שסוברים שרק‬ ‫נוקשה וכ"ש חמץ שע"י תערובת אסור‪( ,‬והנודע ביהודה מיקל בחמץ‬ ‫עשירה‪ ,‬ויקיים סעודה שלישית במיני פירות‪ ,‬או בשר או דגים‬ ‫לאחרים מותר להנות מחליפי הדבר‪ ,‬אבל לאותו אדם אסור‬ ‫שזה עדיף מפירות‪ ,‬וזה מותר אפי' אחרי שעה עשירית‪ ,‬אך יזהר‬ ‫בהנאה דקנסו אותו רבנן כיון דעבד איסורא‪ ,‬ויש להחמיר כדעה זו‬ ‫לאכול רק מעט ולא ימלא כריסו כדי שיאכל מצה לתאבון‪ ,‬וכן יכול‬ ‫שלא במקום הפסד מרובה‪ ,‬אמנם אם אחרים החליפו חמצו שלא‬ ‫באחד מימי חוה''מ סוכות לקראת ערב‪ ,‬פגש ראובן את שמעון בכותל המערבי‬ ‫והנה הוא מנענע לולב‪ .‬לשאלתו וכי לא נטלת לולב עד כה השיב ודאי נטלתי‬ ‫לקיים סעודה שלישית בתבשיל כגון קניידליך‪ ,‬אך זה מותר רק‬ ‫בידיעתו‪ ,‬או אם עבר וקנה דבר אחר בדמי החמץ ואפי' כלי שהוא דבר‬ ‫אלא ששיטת הרמב''ם בפהמ''ש (פ"ג דסוכה) שדין ושמחתם לפני ה' אלקיכם‬ ‫עד שעה עשירית‪ ,‬והח"א מתיר בחרעמזלי"ך‪ ,‬ובדרך החיים אוסר‪ .‬ומביא הח"א‬ ‫המסוים ‪ ,‬או שקיבל את חליפי החמץ לאחר זמן ממתי שנתן לנכרי‬ ‫שבעת ימים ‪ -‬דקאי אנטילת ד' מינים במקדש ‪ -‬הוא חיוב בכל ירושלים‬ ‫את החמץ‪ ,‬מותר אף לדעת המחמירים‪ .‬והחמץ עצמו לעולם עומד שיכול לאכול מצה מבושלת‪ ,‬והמ"א כתב שאין נוהגים כך‪ ,‬והגר"א מצדד שלרמב"ם‬ ‫המקודשת‪ ,‬דקרינן בה לפני ה' אלקיכם‪ ,‬ולשיטה זו נמצא שבהגיעי לאיזור‬ ‫אסור לאכול בערב פסח מצה עשירה או מבושלת‪ ,‬ומשמע שדעתו נוטה כשיטה זו‪.‬‬ ‫באיסורו בכל מקום שהוא ואסור לכל אדם לקנותו מעכו"ם‪ ,‬אפי'‬ ‫הכותל נתחייבתי מדאו' ולא מהני לזה נטילתי בבקר בבית הכנסת שבעירי שלא‬ ‫וכתבו האחרונים שטוב ג"כ לחלק סעודת שחרית לשניים‪ ,‬אם יש‬ ‫היתה אלא קיום דרבנן‪ ,‬ואף שראשונים רבים חלקו על הרמב''ם מ''מ משום‬ ‫אם חזר הנכרי והחליפו באחר‪ ,‬ואפי' אם מכרו הישראל לנכרי אחר‬ ‫לו שהות לברך בינתיים ולהפסיק איזה שהות כדי שלא יהיה בכלל‬ ‫'מהיות טוב' הבאתי עמי את הד' מינים לצאת יד''ח מן התורה לשיטת הר''מ‪.‬‬ ‫הפסח‪.‬‬ ‫ברכה שאינה צריכה‪ ,‬וכ"כ הגר"א שנכון לעשות כן‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬ראובן התעורר אף הוא ליטול וביקש משמעון לנענע את לולבו‪ ,‬ענהו‬ ‫גידולי חמץ‪ -‬דגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע‪ ,‬לדעת החק‬ ‫ודאי אבל מסתמא גדר החיוב דאורייתא במקדש כל שבעה הוא כגדר יום ראשון‬ ‫ביעור בהולך מביתו בי"ד‬ ‫יעקב גידוליו מותרים כחליפין‪ ,‬ובמקור חיים כתב שזה אסור‬ ‫דבעינן לכם [כן הדין לתוס' (כט‪ :‬ד''ה בעינן וכ''ה ברא''ש סי' ג)‪ ,‬דטעמא דשאול כשר‬ ‫לכו"ע‪.‬‬ ‫בשאר ימים משום דהוו דרבנן‪ ,‬אולם בריטב''א כט‪ :‬ומאירי מא‪ .‬הטעם משום ד'לכם' כתיב‬ ‫ההולך מביתו בי"ד לדבר מצוה כגון למול את בנו או את בן חבירו‬ ‫גבי יום ראשון בלבד‪ ,‬ולכן הכשירו שאול בשאר ימים אף במקדש‪ ,‬ובהליכות שלמה פי''א‬ ‫שהאב אינו יכול למולו בעצמו‪ ,‬או חתן ההולך לבית חמיו לסעודת‬ ‫הע' ‪ 118‬כ' שלא היה המנהג לדקדק לקנות הלולב כשמהדרים ליטלו בכותל]‪ ,‬ולכן אקנה‬ ‫אירוסין (דאף שאסור לעשות סעודת אירוסין בערב שבת או יו"ט‪ ,‬ערב פסח‬ ‫שאני‪ ,‬דאם זה סמוך לחצות שאסור לאכול חמץ ומצה א"כ אינו אוכל פת ומותר‪,‬‬ ‫סימן תמ"ד‬ ‫לך ע''מ להחזיר‪.‬‬ ‫טען ראובן הנה ישנם כמה דינים בהלכות תנאים ולא ניחא לי לסמוך אסתמא‬ ‫ואם זה בבוקר כיון שבעל כרחו יוכרח להפסיק בסוף שעה רביעית‪ ,‬אין לחוש‬ ‫שמתנים באופן המועיל‪ ,‬לכן אבקש שתקנה לי את המינים בקנין גמור‪ ,‬ואני‬ ‫ערב פסח שחל בשבת‬ ‫שתתארך הסעודה)‪ ,‬או לסעודת קבלת הסבלונות או לתנאים (ובסעודה‬ ‫מתחייב להחזיר לך‪ .‬תמה שמעון הלא כה''ג לא הוי 'לכם' שהרי זו השאלה‪.‬‬ ‫שניה של אירוסין נחלקו הפוסקים)‪ ,‬ונזכר שיש לו (או שמסתפק אם יש‬ ‫אם חל ערב פסח בשבת יבדוק את החמץ בליל י"ג‪ ,‬ויברך על‬ ‫ענה ראובן לא כי‪ ,‬אלא נסכם שאקנה לחלוטין ואתחייב לך את האתרוג עצמו‪,‬‬ ‫לו) חמץ בביתו‪ ,‬אם יכול להספיק לחזור לביתו ולבער ולחזור‬ ‫הבדיקה ויבטל‪ ,‬כמו שעושה בשאר שנים בליל י"ד‪ ,‬ויבער את כל‬ ‫כלומר עצם קבלתי את המינים יחייב אותי להחזיר אותם עצמם‪ ,‬לא מפני שהם‬ ‫למצוותו‪ ,‬יחזור ויבער (ומשמע שמצות ביעור קודמת)‪ ,‬ואם אינו‬ ‫החמץ לפני השבת‪ ,‬וישייר רק מזון ב' סעודות לצורך השבת‪ ,‬ויניחו‬ ‫שלך דשלי הם‪ ,‬אלא גדר החיוב יהיה מדין ממוני גבך‪ .‬כלומר כשם ששייך‬ ‫יכול לקיים שניהם יבטל את החמץ בליבו במקום שהוא‪ .‬וכתב‬ ‫במקום המוצנע‪ ,‬וא"צ לבטל בזמן הביעור‪ .‬וטוב לבער בערב שבת‬ ‫להתחייב חומר‪ ,‬כגון סאה חיטים [כדמצינו בהלוואת סאה בסאה]‪ ,‬כלומר שלא‬ ‫מחוייב את הערך הממוני שקיבל אלא את כמות החיטים שקיבל‪ ,‬כך גם שייך‬ ‫המ"א שאם כבר הגיעה שעה שישית שאינו יכול לבטל צריך‬ ‫בתחילת שעה שישית‪ ,‬כדי שלא יטעו לבער בשאר שנים אחרי‬ ‫להתחייב את אותה הסאה עצמה שקיבל‪ .‬כלומר שלא מחוייב את החומר‬ ‫לחזור ולבער‪ ,‬כיון שעובר על איסור חמץ בכל רגע‪ ,‬ולמול אפשר‬ ‫זמן זה‪ ,‬ולפי זה יכול לשייר גם חמץ שרוצה לאכול בערב שבת‪ .‬ואם שכח להפריש‬ ‫שקיבל בלבד‪ ,‬אלא את החיטים עצמם שקיבל [איברא דיל''ד טובא אי כה''ג חשיב‬ ‫אח"כ‪ ,‬ואפי' מילה שלא בזמנה שחיובה בכל רגע‪ ,‬מ"מ אם ימול אח"כ לא חיסר אלא‬ ‫חלה מהפת לפני שבת‪ ,‬דעת המ"א שאסור לאוכלה‪ ,‬ודעת כמה אחרונים שבחלת‬ ‫לכם לפי''מ שפסק בשו''ע תרנ''ח ג דלא מהני מתנה לזמן (ואמנם בבאוה''ל שם הביא‬ ‫מה ששהה מלקיים‪ ,‬אבל בביעור חמץ האיסור הוא על כל רגע וא"א לתקן את אותו‬ ‫חו"ל יכול להפריש אפי' בשבת‪ ,‬ויתן את החלה לכהן פחות מבן ט' שנים‪ ,‬או לגדול‬ ‫מהקצות להקל אבל מסקנתו נ' כהנתיבות שהסכים עם השו''ע)‪ ,‬ובחו''מ קיז א מבואר‬ ‫הזמן‪ ,‬וכן מבואר במהר"ם חלוואה‪ ,‬והאבן העוזר חולק בזה‪ .‬וי"א שדווקא אחר חצות‬ ‫שטבל לקרויו‪ ,‬ויש לסמוך על המקילים היכא שאין לו פת אחרת‪ ,‬כדי שלא לבטל‬ ‫דהמוכר אפותיקי לעולם אינה מכורה‪ ,‬ולכאו' הכא לא עדיף‪ ,‬ויל''ע]‪.‬‬ ‫שזה דאורייתא יחזור ויבער‪ ,‬וצ"ע לדינא‪ .‬וההולך לסעודת ברית מילה אפי'‬ ‫עונג שבת שחיובו בפת‪.‬‬ ‫סבר שמעון וקיבל‪ ,‬ואכן הקנם לראובן בקנין גמור על דעת שקבלת ראובן‬ ‫בישול לשבת זו‪ -‬אין מבשלים לשבת זו דיסא או שאר דברים של בנו‪ ,‬או לסעודת אירוסין של אחרים‪ ,‬לא חשיב מצוה לענין זה‬ ‫תחייבהו להשיב אותם עצמם מדין ממוני גבך‪ .‬אלא שדא עקא בדיוק שמעון‬ ‫הנדבקים לכלי‪ ,‬ואין עושים פת צנומה בקערה‪ ,‬מפני שאסור ויחזור ויבער‪ ,‬ויש מקילים בסעודת אירוסין אם הוא קרוי לסעודה‪.‬‬ ‫מיהר לאוטובוס ושכח את לולבו ביד ראובן‪ .‬והואיל והם גרים בערים שונות‬ ‫שמרם וטפחם ראובן היטב שלא יכמשו‪ ,‬ולמעשה הוחזרו המינים לשמעון רק‬ ‫להדיח את הכלי כיון שאינו צריך לו עוד באותו יום‪ ,‬ואם עבר מת מצוה‪ -‬ההולך להתעסק במת מצוה שאין לו קוברין והוא‬ ‫בתחילת מרחשון‪ .‬טען שמעון הלא עתה אינם שוים לי כלום ולכן אני תובע‬ ‫ובישל יקנחו‪ ,‬ואם הקינוח לא מספיק יש להדיחו מעט רק בכדי מוטל על השדה בבזיון‪ ,‬אסור לזוז ממנו עד שיקברנו‪ ,‬אפי' אם יש‬ ‫תשלום מחירם כפי שהיו שוים בשעה שנתתים לך‪ .‬ענה ראובן ד' מינים לויתי‬ ‫שיעבור החמץ‪ ,‬ועדיף להדיח ע"י נכרי אם א"א בקינוח‪ .‬וטוב שהות ביום לבער ולחזור לקוברו‪ ,‬ואפי' בפסח עצמו שעובר בכל‬ ‫ד' מינים אפרעך‪ .‬היכי לידיין דיינא להאי דינא‪.‬‬ ‫לבשל המאכלים לשבת זו בכלי פסח‪ ,‬ואסור לערות מהם דבר רותח לתוך רגע בבל יראה‪ ,‬דגדול כבוד הבריות כזה שדוחה כל המצוות‬ ‫הנה בפת''ש (חו''מ שסג א) הביא דהפמ''ג נסתפק בגזל אתרוג ובא להחזירו‬ ‫כלי של חמץ‪ ,‬אא"כ אינו משתמש בהם עד אחרי פסח‪ .‬ונהגו בכמה מקומות שבתורה בשב ואל תעשה‪.‬‬ ‫אחר סוכות האם יכול לומר לו הש''ל‪ ,‬והביא אחרונים דס''ל שאין יכול לומר כן‬ ‫לאכול אחרי התפילה מאכלים קרים של חמץ‪ ,‬ואחר חצי היום הצלת נפשות‪ -‬ההולך מביתו בי"ד להציל מן הנהר או הדליקה‬ ‫דכה''ג הוי היזק ניכר דומיא דמטבע שנפסל‪ ,‬אלא שהפת''ש תמה מדוע החליטו‬ ‫כן הא תליא בפלוגתת מחבר ורמ''א במטבע שנפסל אי חשיב היזק ניכר‪.‬‬ ‫אוכלים מאכלים חמים מכלי פסח ויוצאים בזה ידי סעודה או המפולת או מיד האנס‪ ,‬אפי' אם יש שהות לחזור לביתו ולבער‬ ‫את החמץ ולחזור ולהציל‪ ,‬יבטל את החמץ בליבו‪ .‬וכתב המ"א‬ ‫שלישית‪.‬‬ ‫אכן נידון זה שייך גבי גזלן אולם עד כמה שבאמת ראובן קנה לחלוטין וחיובו‬ ‫תפילת שחרית‪ -‬משכימים להתפלל בשבת זו‪ ,‬ולא יאריכו הרבה שבשעה שישית שאינו יכול לבטל‪ ,‬אם ודאי יכול לחזור ולבער‬ ‫להחזיר אותו עצמו הוא רק מפני התחייבותו לכך‪ ,‬הוי כאפותיקי מפורש דאין‬ ‫שייך בזה טענות היזק (כמבו' בחו''מ קיז א‪ ,‬אא''כ הזיקו בידיים דהוי מזיק‬ ‫ואח"כ להציל יחזור ויבער‪ ,‬ואם יש ספק אם יוכל להציל לא יחזור‪,‬‬ ‫כדי שלא יבואו לידי מכשול‪.‬‬ ‫שעבודו של חבירו)‪ ,‬א''כ הכ''נ הכא לא יחוייב ראובן מעבר לד' מינים עצמם‪.‬‬ ‫ורבים מהאחרונים כתבו שגם כשיש ודאי שהות אח"כ להציל לא‬ ‫יחזור‪ ,‬שמא יהיה טרוד אח"כ‪ .‬ואם אין סכנת נפשות‪ ,‬אלא שהנהר עומד‬ ‫אחרי סעודת שחרית ינער את המפה שאכלו בה‪ ,‬ויקנח את‬ ‫ברם אעיקרא דדינא צריך תלמוד האם אכן נחשב בעלים בגוונא דא‪ ,‬שמקבל‬ ‫הקערות באצבעו‪ ,‬ואת הפרורים הדקים וקינוח הקערות א"צ לשטוף רכושו או רכוש ישראל אחר‪ ,‬לא יחזור לבער‪ ,‬ואפשר דאפי' ביש שהות‬ ‫חפץ באופן שמחוייב להשיב את אותו החפץ עצמו‪ .‬דאמנם ראובן פירש‬ ‫להוציא מרשותו כיון שהם נדרסים ברגלים ומתבערים‪ ,‬וטוב שיכבד לחזור ולהציל סגי בביטול‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שהאתרוג שלו וחיובו להחזיר הוא מכח התחייבותו‪ ,‬מ''מ בנכסי צאן ברזל (ב''מ‬ ‫ע‪ ):‬מצינו שלא נחשבים שייכים למקבל אלא בגוונא שמקבל עליו אחריות‬ ‫הבית ע"י נכרי‪ ,‬ואם אין נכרי יכבד בעצמו ע"י שינוי בבגד‪ .‬ואת ההולך לדבר הרשות יחזור מיד אפי' אם החזיק בדרך‪ .‬וכתבו‬ ‫גמורה‪ ,‬ולא שמענו שיועיל לפרש שהוא שלו גם כאשר האחריות על הנותן‪ ,‬כך‬ ‫האחרונים שי"א שאפי' המערב כדי ללכת ללמוד אצל רבו יחזור‬ ‫הכלים שקינח באצבעו יטמון רחוק מן העין עם שאר כלי החמץ‪.‬‬ ‫גם יש לדון בכאן אולי עצם זה שמחוייב להחזיר את החפץ שקיבל‪ ,‬אף שמפרש‬ ‫אם נשאר לו מעט פת יכול ליתנה לנכרי במתנה גמורה‪ ,‬שלא ויבער אפי' ביש לו שהות‪ ,‬דמעשה המצוות גדול מהלימוד אפי'‬ ‫דהוי שלו חשיב של הנותן‪.‬‬ ‫ע"מ לצאת בה לרה"ר‪ ,‬דהיינו בסתמא‪ ,‬אף שזה הערמה כשרוצה במצוה דרבנן‪ ,‬כשא"א לקיים המצוה ע"י אחרים‪.‬‬ ‫והנה החוו''ד ריש סי' קסא נקט [בביאור תוס' כתובות מו‪ .‬וגם מהר''ם שם ושבט הלוי ג‬ ‫שיוציאנו‪ ,‬אבל לומר לו להדיא שיוציאה לרה"ר אסור משום עד כמה הוא חוזר‪ -‬בכל מקום שהצריכוהו לחזור ואפי' בהולך‬ ‫קח שלא הסכימו עמו בביאור התוס' אין הכרח שיחלקו לדינא] שאם המקבל מקבל ע''ע‬ ‫שבות‪ ,‬ובעל נפש ראוי שיתנה שלא יוציאה לרה"ר‪ .‬ואסור לתת לדבר הרשות‪ ,‬אם החמץ הוא פחות מכביצה א"צ לחזור‪ ,‬דלא‬ ‫גם זולא מלבד שאר אונסין‪ ,‬נחשב שלו הגם שמחוייב להחזירו‪ .‬והויא הלוואה‬ ‫לנכרי הרבה פת בבת אחת‪ ,‬דמוכחא מילתא שנותן לו כדי שיוציא‪ ,‬הטריחוהו כיון שהחזיק בדרך‪ ,‬אמנם אם הגיעה שעה שישית שאינו‬ ‫דאורייתא‪ .‬ומלתא דמסתברא היא דכיון שבהוזל מפסיד המקבל ש''מ דידיה הוזל‪.‬‬ ‫אבל מע ט והיינו כדי סעודה אחת מותר אפי' כמה פעמים‪ ,‬יכול לבטל‪ ,‬צריך לחזור מיד אפי' בכזית‪ ,‬אבל בפחות מכזית א"צ‬ ‫נמצא יוצא מפורש מתוך דברי החו''ד דדוקא בדמקבל עליה אונסא וזולא‪ ,‬אבל קיבל‬ ‫ובכרמלית מותר אפי' הרבה ואפי' לומר לו להדיא להוציא מותר לחזור (ויש מפקפקים בזה)‪ ,‬וכשיחזור לביתו יבער‪ ,‬ואם הוא יו"ט או‬ ‫עליו אונסא ולא זולא לא חשיב שלו‪ .‬מעתה האתרוג לא ייחשב של ראובן אא''כ‬ ‫שהוא שבות דשבות במקום מצוה‪ ,‬ולהסוברים שרה"ר זה דווקא שבת יכפה עליו כלי עד הערב‪.‬‬ ‫מחוייב גם בזולא‪ ,‬ורק כה''ג ‪ -‬שאם הוזל הוזל לו ‪ -‬אמרינן דדידיה הוא‪ .‬ומשכך‪ ,‬על‬ ‫כרחך בהכרזתו שזוכה באתרוג כלולה קבלת אחריות גם על זולא‪ ,‬דודאי כוונתו באופן‬ ‫כשיש שם ס' רבוא‪ ,‬כל העיירות שלנו דינם ככרמלית‪ .‬וכן יכול היתה לו עיסה בביתו והוא ירא שמא תחמיץ‪ ,‬והוא טרוד‬ ‫המועיל‪ ,‬א''כ צודק שמעון בטענתו לקבל תשלום כפי ערך האתרוג בחג‪.‬‬ ‫בשעה חמישית לטלטל את החמץ ליתנו לכלב‪ ,‬או להשליכו לבית במקום אחר ומחמת כן אינו יכול לחזור לביתו מיד לאפותה‪ ,‬או‬ ‫ברם מאידך מבואר בדברי החוו''ד דהויא הלוואה גמורה‪ ,‬וכיון שאתרוג לוה ומצד‬ ‫הכסא שבחצירו‪ ,‬ואם הגיעה שעה שישית שהחמץ אסור בהנאה שאין לו היכן לאפותה‪ ,‬יכול לבטלה אפי' לאחר זמן האיסור‪ ,‬כיון‬ ‫עצם ההלוואה לא אמור להיות מחוייב אלא את עצם האתרוג ועתה משלם יותר‬ ‫ובטלטול‪ ,‬יכול ע"י נכרי שיזרקנו לנהר או לבית הכסא‪ ,‬ואם אין לו שעדיין לא החמיצה‪ ,‬ומ"מ תיכף כשפסקה טירדתו צריך ללכת לביתו לבער‬ ‫א''כ הוי ריבית‪ ,‬ויתכן קצוצה‪ ,‬דאמנם מבואר בראשונים (ע‪ :‬תוד''ה אין) דבספק‬ ‫את החמץ שמא יבוא לאוכלו‪ ,‬ואם כבר החמיצה (ואם עבר שיעור מיל‬ ‫נכרי או כלב‪ ,‬כופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט‪ ,‬ומבערו‪.‬‬ ‫אם תהיה ריבית לא הוי דאורייתא‪ ,‬מ''מ בריטב''א מבואר דדוקא כשהריבית היא‬ ‫אם נשאר לו הרבה חמץ המונח בחדר מיוחד ושכח למוכרו בערב ודאי החמיצה) אין הביטול מועיל לאחר זמן איסורו‪ ,‬ועובר בכל‬ ‫מיניה וביה [היינו צירוף סברת הרמב''ן ע‪ .‬עם סברת ספק‪ ,‬דכה''ג חשיב פקדון‪ ,‬ודו''ק]‪,‬‬ ‫ולפי''ז כאן דלא הוי מיניה וביה שהרי אין הריבית תלויה ברווחים שייצאו מן‬ ‫שבת‪ ,‬צריך ליתנו לנכרי במתנה‪ ,‬ומותר לו לתת לנכרי שיודע בו שעה בבל יראה‪ ,‬וצריך לחזור מיד לביתו ולבער‪.‬‬ ‫האתרוג הוי ר'''ק‪.‬‬ ‫שיחזיר לו את החמץ אחרי פסח‪ ,‬אבל צריך להקנות לו בקנין‬ ‫אכן בשאר הראשונים לא מפורש דטעמא דספק ריבית הוי דרבנן משום מיניה‬ ‫סימן תמ"ה‬ ‫המועיל והיינו בהגבהה‪ ,‬או שימשכנו הנכרי לרשותו‪ ,‬ואם החמץ‬ ‫רב וא"א למושכו‪ ,‬יקנה לו במסירת מפתח‪ ,‬דמותר לתת מתנה‬ ‫וביה‪ ,‬מאידך בלא מיניה וביה מחודש מאוד לומר שעצם הספק אם תהא ריבית‬ ‫מהווה סיבה שיהיה רק דרבנן [אמנם מצינו כן גבי משכנתא (רש''י סב‪ :‬ורמב''ם)‪ ,‬אבל‬ ‫תתכן שם סברא מקומית‪ ,‬ואכמ''ל]‪.‬‬ ‫ביעור חמץ‬ ‫בשב ת לצורך מצוה‪ .‬ואם חושש שלא יחזירו לו אחרי פסח‪ ,‬דעת‬ ‫כמה אחרונים שמותר אף למוכרו לו‪ ,‬אבל כמה אחרונים סוברים‬ ‫סוף דבר ‪ -‬אין הכי נמי‪ ,‬צודק שמעון בטענתו שראובן חייב לו את ההפרש‪ ,‬אבל‬ ‫כיצד ביעור חמץ שורפו עד שנעשה פחמין‪ ,‬או מפוררו לפרורים‬ ‫לא יוכל שמעון לגבותו משום איסור ריבית‪ .‬ושמא עבר על לא תשימון עליו‬ ‫שמכירה אסורה בכל אופן משום מקח וממכר בשבת‪ ,‬אפי' אם‬ ‫דקים (שלא ימצאנו מי שהוא ויהנה ממנו) וזורה לרוח‪ ,‬או זורקו‬ ‫נשך‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫לים או לנהר‪ ,‬דכתיב "תשביתו" – בכל דבר שאתה יכול להשביתו‪.‬‬ ‫אינו לוקח ממנו מעות כלל אלא קוצץ עימו סכום המקח או מוכרו‬ ‫לו כשער שבשוק ומקנה לו את החמץ באחד מדרכי הקניה‪.‬‬ ‫אם החמץ קשה ואין הים מחתכו מהרה‪ ,‬יפוררו לפני שזורקו לים‪,‬‬ ‫ואם זה חיטים יבשים שנתחמצו‪ ,‬יחתכם דק דק או יטחנם כדי‬ ‫בסוף שעה חמישית יבטל את החמץ‪ ,‬אפי' אם כבר ביטלו בי"ג‬ ‫שינמסו מהר במים‪ ,‬ויש מקילים בחיטים שא"צ לחתכם אלא‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬ואפילו אם לא נשאר חמץ בביתו‪.‬‬ ‫יפזרם במים באופן שלא יוכל אדם ללקטם‪ ,‬ובמקום הדחק כגון‬ ‫בסעודה שלישית אסור לאכול חמץ או מצה‪ .‬לדעת השו"ע יאכל‬ ‫שיש לו הרבה חיטים וישתהה עד שיחתכם או יטחנם‪ ,‬יש לסמוך‬ ‫מצה עשירה והיינו שנילושה במי פירות‪ ,‬ויאכלנה לפני שעה‬ ‫על דעה זו‪ .‬וכמה פוסקים מחמירים שגם פת שאינה קשה צריך‬ ‫עשירית‪ ,‬דמשעה עשירית אין לאכול אפי' מצה עשירה‪ ,‬כדי‬ ‫לפוררה לפני שזורקה לים‪ ,‬והסכימו האחרונים להחמיר ולפרר‪,‬‬ ‫שיאכל המצה לתאבון‪ .‬וכתב הרמ"א שנוהגים שלא לאכול מצה‬ ‫והמאמר מרדכי דעתם להקל כהשו"ע‪ ,‬ובמקום הפסד יש לסמוך להקל‪ ,‬וכן מצדד‬ ‫מפני שזה הבערה שלא לצורך היום‪ ,‬יכפה עליו כלי כדי שלא יבוא‬ ‫אכן אם משליכו לבית הכסא שלא יוכל שום אדם להנות ממנו‬ ‫הפמ"ג להקל בדבר כחוש שאין בו שמנונית כלל‪ .‬ואם יש שם דבר מפעפע‬ ‫לאוכלו‪ ,‬ויבערנו בלילה‪ ,‬אך אם יש נכרי לפניו יכול להטילו לים או‬ ‫א"צ לפרר אפי' בפת קשה‪ ,‬ובלבד שלא ישליכנה שם לפני חזיר‬ ‫כגון פשטידה מצה שיש בה שומן‪ ,‬נאסרה כולה‪ ,‬דע"י השומן‬ ‫לבית הכסא על ידו‪ ,‬וזה מותר אפי' בחמץ שביטלו‪ ,‬והעולם נוהגים‬ ‫אפי' של נכרי או הפקר (כמבואר בסי' תמ"ח)‪ ,‬אבל כשאין שם‬ ‫מתפשט טעם המשהו חמץ בכל ההתר‪ ,‬ואם נגעו מצות אחרות‬ ‫גם בזה לכפות עליו כלי שמא יאמר הנכרי שזה כשפים‪ ,‬או שמא יאכלנו‬ ‫חזיר מותר אפי' אם סופו לבוא לשם‪ .‬ומי שיש לו מים מכונסים‬ ‫במצה זו שנאסרה‪ ,‬יש להתירם ע"י קליפה‪ ,‬או שימכרם לנכרי‪.‬‬ ‫הנכרי שהרי ברוב הפעמים לא הולכים עמו לנהר‪ .‬ומשמע מהשו"ע שאפי'‬ ‫שיש בהם דגים‪ ,‬לא ישליך החמץ לשם אפי' מפררו קודם‬ ‫כלים שנתבשל בהם חמץ מותרים לאחר הפסח וא"צ שבירה או‬ ‫חמץ שלא ביטלו יכפה עליו כלי‪ ,‬אבל הרבה אחרונים סוברים‬ ‫שמשליכו‪ ,‬כיון שנהנה במה שיאכלוהו‪.‬‬ ‫הגעלה‪ ,‬אפי' אם בישל בהם הרבה חמץ של ישראל בפסח עצמו‪,‬‬ ‫שאם לא ביטלו שהוא עובר עליו בבל יראה‪ ,‬מותר לטלטלו‬ ‫וכתב הרמ"א שהמנהג דווקא לשרוף את החמץ‪ ,‬אפי' אם מבער‬ ‫מפני שכבר אינם בני יומם ואין שייך לגזור אטו בני יומם כיון שאז‬ ‫ולהשליכו לנהר או לבית הכסא‪ ,‬או לפוררו ולזורקו לרוח‪ ,‬וי"א‬ ‫בסוף שעה חמישית או בשעה שישית‪ ,‬לחוש לדעת הפוסקים‬ ‫הכל מותר‪ ,‬ורק כשמשהה אותם בפסח צריך לשפשף היטב את‬ ‫שמותר אף לשורפו דמתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא‬ ‫כרבי יהודה שביעור חמץ דווקא בשריפה אפי' כשמבער ל' יום קודם‬ ‫החמץ שבעין שלא יהיה ניכר‪ ,‬ומשום הבלוע אינו עובר על בל‬ ‫לצורך בכה"ג שהוא לצורך קצת‪ ,‬ונהגו העולם כדעה ראשונה‪,‬‬ ‫הפסח‪ ,‬וכ"ש אם מצא חמץ לאחר שש או בפסח עצמו שלכתחילה‬ ‫יראה על שהייתם‪.‬‬ ‫ומקום שנהגו כדעה אחרונה אין להם לבטל מנהגם‪.‬‬ ‫יש לבערו דווקא ע"י שריפה‪.‬‬ ‫ריחא‪ -‬דבר שמן שנצלה בתנור ביחד עם ככר של חמץ‪( ,‬שהדבר‬ ‫חמץ שאינו גמור כגון תבשיל שנאסר מפני שמצא בו חיטה‪ ,‬לכו"ע‬ ‫זמן השריפה‪ -‬כתב הרמ"א שטוב לשרוף את החמץ ביום‪ ,‬דומיא‬ ‫שמן מפטם לככר‪ ,‬והככר חוזר ונותן ריח של חמץ בדבר השמן)‪,‬‬ ‫אסור לבערו ביו"ט‪ ,‬אלא יכפה עליו כלי וישהנו עד חוה"מ‪,‬‬ ‫דנותר‪( ,‬וי"א כדי שיזכור לחזור ולבטל)‪ ,‬אבל אם רוצה לשרוף את‬ ‫כתב הרמ"א (ס"א) שיש מקילים שכיון שאין כאן ממשות‬ ‫והסכימו הרבה אחרונים שאפי' במצא החיטה בשביעי של פסח‬ ‫החמץ מיד אחר הבדיקה בלילה הרשות בידו‪ ,‬ומקיים מצות‬ ‫מהאיסור‪ ,‬כמו שבשאר איסורים בדיעבד ריחא לאו מילתא (אא"כ‬ ‫שאם משהה עד אחרון מותר להשהותו וא"כ משהה ע"מ לקיימו‪,‬‬ ‫תשביתו‪ ,‬שהרי חובת ביעור חלה ל' יום לפני הפסח‪ .‬ושורפים‬ ‫ההתר הוא דבר חריף ששואב את האיסור בקרבו)‪ ,‬ה"ה לגבי פסח‪,‬‬ ‫מ"מ יכפה עליו כלי‪ ,‬ואחר יו"ט שורף את החיטה ואוכל את‬ ‫בשעה חמישית‪ ,‬כדי שיוכל לבטל לפני שעה שישית שאז אינו‬ ‫ובזה אסור אפי' בתנור גדול ופתוח‪ ,‬וי"א שגם כשהאיסור הוא דבר חריף אסור‪ .‬ודבר‬ ‫התבשיל‪ .‬והמטלטל תבשיל כדי לשאול מורה הוראה אם הוא חמץ‪ ,‬והורה המורה‬ ‫ברשותו לבטלו‪ .‬ואם יש לו הושענות טוב לשרוף בהם את החמץ‪,‬‬ ‫חריף היינו כשרוב התבשיל הוא חריף‪ ,‬ובארש"ט נחשב דבר חריף‪ .‬ויש מחמירים‬ ‫לאיסור‪ ,‬דנו האחרונים אם מותר לו להוליכו לביתו לכפות עליו כלי או שצריך‬ ‫דהואיל ואיתעביד בו חדא מצוה ליתעביד בו גם מצות תשביתו‪.‬‬ ‫שבכל ריחא משהו מיהא איכא ואסור בחמץ בפסח אפי' בדיעבד‪,‬‬ ‫לזורקו‪ ,‬וכתב הבה"ל שאפי' אם מותר לטלטלו כיון שהוא בידו‪ ,‬אין להוליכו לביתו‬ ‫אלא לבית הכסא‪.‬‬ ‫הנותן חמץ לנכרי לפני שעה שישית א"צ לבערו‪ ,‬ואסור לתת‬ ‫אמנם כל זה בדבר ששייך בו ריחא אלא שהוא מותר בדיעבד‬ ‫חמץ לעבדו ושפחתו נכרים שמזונותיהם עליו‪ ,‬אם זה הרבה‬ ‫בשאר איסורים‪ ,‬והיינו בתנור קטן וסתום והחמץ והמצה מגולים‪,‬‬ ‫יו"ט שני י"א שדינו כחול המועד ויבער החמץ שמצא ולא יכפה‬ ‫שאינם יכולים לאוכלו לפני זמן האיסור‪ ,‬וי"א שמותר לתת‪ ,‬כיון‬ ‫שבזה בחמץ י"א שאסור אפי' בדיעבד‪ ,‬אבל בדבר שבעלמא מותר‬ ‫כלי‪ ,‬וגם המוצא ביו"ט ראשון יכפה כלי ויבערנו בליל יו"ט שני‪,‬‬ ‫שנותן להם לפני זמן האיסור‪ ,‬אבל אסור לומר להם בפירוש‬ ‫אפי' לכתחילה‪ ,‬והיינו בתנור גדול ופתוח לגמרי כמו כירה (דלכו"ע שרי‬ ‫וי"א שיו"ט שני דינו כיו"ט ראשון לכל דבר‪ ,‬ולהלכה אם כבר ביטל‪,‬‬ ‫שיחזיקו החמץ כל הפסח‪ ,‬אלא יתן בסתמא ויאמר הילך חמץ זה‬ ‫לכתחילה)‪ ,‬או שהחמץ או המצה מכוסים‪ ,‬בזה גם בחמץ אין‬ ‫דינו כיו"ט ראשון‪ ,‬ואם לא ביטל או שנתחמץ בתוך הפסח ויש בזה‬ ‫בחובך ושוב לא יהיה לך מזונות עלי כל ימי הפסח‪ ,‬וכ"כ‬ ‫להחמיר‪ .‬ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך אסברא ראשונה‪ .‬ודעת‬ ‫כזית‪ ,‬יטלטל החמץ בעצמו וישליכו לים או לבית הכסא‪.‬‬ ‫המהרש"ק‪ ,‬והוסיף שמ"מ לא יאכלו את החמץ בביתו‪ ,‬שלא‬ ‫המ"א שאם התנור הקטן סתום לגמרי‪ ,‬וכן בחמין הטמונים לשבת‬ ‫המוצא חמץ ברה"ר אסור לו להגביהו‪ ,‬אפי' אם כוונתו לסלקו ולא לזכות בו‪.‬‬ ‫יחשדוהו שפורע חובו בחמץ‪.‬‬ ‫שאע"פ שהם מתבשלים בקדירה הם שוהים הרבה זמן בתנור סתום‬ ‫חמץ שנתגלגל מגג של נכרי לגג של ישראל‪ ,‬אסור להשהות‬ ‫נכון להשאיר כזית חמץ ולשורפו כדי לקיים מצות "תשביתו"‬ ‫מכל צדדיו והוי כצלי‪ ,‬אסור אף במקום הפסד מרובה‪ ,‬וכן הא"ר‬ ‫החמץ אף שאין בו איסור בל יראה‪ ,‬שמא יבוא לאוכלו‪ ,‬וידחפנו‬ ‫כתיקונה‪ ,‬ולא יתן הכל לנכרי‪ ,‬ולא יסתפק בהשבתת הפרורים‬ ‫מחמיר בסתום לגמרי‪( ,‬אמנם בסתם בישול אף ששוהים שעה או שתים אין‬ ‫ע"י קנה‪ ,‬אבל אסור ליגע בו בידים שמא יבוא לאוכלו (שהרי אינו‬ ‫שהרי נשבתים ועומדים ואין בהם איסור בל יראה‪.‬‬ ‫להחמיר)‪ .‬אבל רוב האחרונים מקילים אפי' בקטן וסתום לגמרי וכ"ש‬ ‫בחמין‪ ,‬והיינו בדיעבד במקום הפסד מרובה או בשעת הדחק כגון‬ ‫עוסק בשריפתו)‪ .‬ואם זה שבת או יו"ט אסור לדוחפו בקנה‪,‬‬ ‫הנאה מהשריפה או מהפחמין‪ -‬חמץ שנשרף לפני שעה שישית‬ ‫לצורך שמחת יו"ט‪ .‬ויש להחליף לכתחילה את הדף שסותם את‬ ‫דטלטול מן הצד שמיה טלטול‪ ,‬אלא יכפה עליו כלי‪ ,‬ובחול המועד‬ ‫מותר להנות בפסח מהפחמין שלו‪ ,‬וכן מותר בשעה חמישית‬ ‫התנור‪ ,‬ואם סתמו את התנור בישן אינו אוסר אפי' בלא הדיחוהו‪.‬‬ ‫ידחפנו לגג הנכרי או לרה"ר‪.‬‬ ‫לבשל בו וכדו'‪ ,‬אכן המנהג לעשות לו מדורה בפני עצמו כדי שלא‬ ‫והיכא שנמצאת חיטה באחד מהתבשילים בתנור‪ ,‬כתב הבית מאיר שאין להחמיר‬ ‫יבואו להקל גם בשעה שישית‪ ,‬ונוהגים לשרוף אותו בחצר ולא‬ ‫לאסור משום ריחא אפילו בתנור סתום‪ ,‬ובפרט במקום מניעת שמחת יום טוב‪.‬‬ ‫המוצא פת בביתו בפסח ואינו יודע אם היא חמץ או מצה‬ ‫בכירה‪ .‬ואם שרפו משעה שישית ולמעלה‪ ,‬אסור להסיק בו תנור‬ ‫(דבזמנם היו אופים מצות עבות הנראות כמו חמץ)‪ ,‬מותר‬ ‫וכיריים או לבשל בו‪ ,‬ואם עשה כן הפת או התבשיל אסורים‬ ‫חמץ שנתערב משש שעות ולמעלה עד הלילה‪ ,‬אינו אוסר‬ ‫לאוכלה‪ ,‬דאזלינן בתר בתרא‪ ,‬ועוד שהרי בדק את הבית לפני פסח‬ ‫בהנאה (דאף שזה וזה גורם מותר וכאן התנור של היתר‪ ,‬הכא‬ ‫במשהו‪ ,‬אלא דינו כשאר איסורים שלח בלח מתבטל בשישים‬ ‫(אפי' במין במינו‪ .‬תורת חטאת ואפי רברבי והלבוש והגר"א‪ ,‬ודלא כהש"ך)‪ ,‬ויבש‬ ‫וראה שלא נשאר בו חמץ‪ ,‬ואפי' במצאה בגומא או בחור מן הסתם‬ ‫העצים או הגחלים שהיו חמץ ניכר שבחן בפת‪ ,‬ואפי' באפה או‬ ‫בדק כדין בחורים וסדקים‪ ,‬אכן אם הגומא אינה נראית לכל יש‬ ‫בישל ע"י אפרם או חומם לבד יש אוסרים‪ ,‬ויש מתירים בנאפה בתוך תנור‬ ‫ביבש בטל חד בתרי‪ ,‬אך צריך לאוכלו קודם הפסח להסוברים‬ ‫לחוש שזה חמץ וחייב לבערה מיד‪ .‬והריף והרמב"ם והרא"ש השמיטו התר‬ ‫שהוסק ע"ג גחלים‪ ,‬ולא אפה נגד אש של גוף החמץ‪ ,‬וכ"ש שמותר באפה ע"י החום‬ ‫להלן דבפסח חוזר וניעור‪ .‬ואם עירבו במזיד‪ ,‬כגון שאותו מאכל‬ ‫בלבד‪ ,‬אך קשה להקל בזה אחרי שכל האחרונים והגר"א סתמו להחמיר‪ ,‬אכן אם התנור‬ ‫זה‪ ,‬והאחרונים נדחקו לבארם‪ ,‬ובר"ח שהודפס כעת מבואר שכל ההתר הוא אחרי‬ ‫מתקנים אותו עם חמץ‪ ,‬אע"פ שיש בו שישים כנגד החמץ זה‬ ‫הוסק גם בדבר שאינו חמץ יש לסמוך להקל במקום הפסד או כשאין לו מה לאכול)‪.‬‬ ‫פסח‪ ,‬ואין להקל כנגד דבריו‪ .‬ואם הפת מעופשת הרבה שא"א‬ ‫נאסר‪ ,‬וחייב לבערו מדרבנן לפני פסח‪ ,‬ומשמע בבית יוסף שאפי' אם‬ ‫ואם נתערבה הככר באחרות ואינה ניכרת‪ ,‬כולם אסורות בהנאה‪ ,‬ולא‬ ‫שתתעפש כך בפסח‪ ,‬זה ודאי חמץ‪ ,‬ומשמע שאם נתעפשה מעט תולים‬ ‫עירבו קודם ערב פסח דינא הכי‪ ,‬ואם לא ביערו י"א שאסור בהנאה אחר‬ ‫מועיל שישליך דמיה לאיבוד‪ ,‬ומ"מ יש תקנה למכור הפת לנכרי‬ ‫הפסח‪ ,‬אא"כ מוכרו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫שנתעפש בפסח ואין זה חמץ‪ ,‬ואם עברו הרבה מימי הפסח ששייך‬ ‫בניכוי דמי הנאת החמץ שהסיק בו את הפת‪ ,‬אמנם במקום שנוהגים‬ ‫דה"ה שמשש שעות ולמעלה אינו אוסר לכו"ע בנותן טעם לפגם‬ ‫שנתעפש כך בפסח‪ ,‬אם נוהגים לאפות פת חמה כל יום בפסח‬ ‫התר בפת עכו"ם יזהר לפורר את הפת לפני שימכרנה לנכרי‪ ,‬דאל"כ‬ ‫אפי' בפחות משישים‪ ,‬וכן אינו אוסר ע"י ריחא‪ .‬ויו"ט אחרון דינו‬ ‫תולים להקל אף במעופש הרבה‪ ,‬דתולים שהניחו עליה פת חמה‬ ‫חוששים שימכרנה הנכרי לישראל‪ .‬ויש מתירים למכור באופן זה גם‬ ‫כשאר הפסח ואסור אפי' במשהו אע"פ שאיסורו מדרבנן‪ ,‬כיון‬ ‫כל יום ולכן התעפש הרבה‪.‬‬ ‫בלא נתערבה‪ ,‬ויש אוסרים‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה או שעת הדחק‬ ‫שנתקן משום ספיקא דיומא‪.‬‬ ‫יש לסמוך להקל‪ .‬וכן אסור בנשרף משעה שישית ואילך להנות‬ ‫מהפחמין לחימום או לאור וכדו'‪ ,‬או להנות מהאפר לכיבוס וכדו'‪ ,‬וכן‬ ‫חמץ נוקשה בתוך הפסח יש מחמירים לאוסרו במשהו‪ ,‬אבל דעת‬ ‫המ"א ועוד הרבה אחרונים שהוא בטל בשישים כיון שאין בו כרת‬ ‫סימן תמ"ז‬ ‫אסור להנות מהשלהבת כל זמן שהיא קשורה בגחלת‪ ,‬ודעת החק יעקב להחמיר אפי'‬ ‫באינה קשורה בגחלת‪ ,‬ולפ"ז אסור להתחמם או להדליק נר מהשלהבת וכדו'‪ .‬אמנם‬ ‫לכו"ע ולהרבה פוסקים הוא רק איסור דרבנן‪ ,‬ויש לסמוך עליהם‬ ‫דיני תערובת חמץ‬ ‫לכסות דם שחיטה מותר‪ ,‬דמצוות לאו להנות ניתנו‪ .‬ואם נתערבו‬ ‫חמץ שנתערב בפסח אוסר תערובתו במשהו אפילו בהנאה‪ ,‬בין בשעת הדחק‪.‬‬ ‫הפחמין בשל התר‪ ,‬אינם בטלים אפי' באלף‪ ,‬כיון שיכול להנות מהם‬ ‫בנתערב במינו בין בנתערב שלא במינו‪( ,‬ואף שמדאורייתא אינו חיטה שנמצאה בתרנגולת מבושלת‪ ,‬אם נמצאה בערב פסח‬ ‫אחרי פסח‪ ,‬ודבר שיש לו מתירין אינו בטל‪.‬‬ ‫אוסר אלא בנותן טעם דהיינו עד שישים‪ ,‬החמירו חכמים משום אפי' לאחר שש‪ ,‬בטילה בשישים‪ ,‬ומותר לאכלה אפילו בפסח אם‬ ‫השלכה לעורבים‪ -‬קודם זמן איסורו יכול להשליכו למקום‬ ‫שיש בו כרת ואין בדלים ממנו בכל השנה‪ ,‬וי"א משום שיש לו נתקררה לפני פסח (אבל אם אין שישים אין להוסיף לאחר שש עד שישים‬ ‫שמצויים שם עורבים‪ ,‬דתלינן שיאכלוהו‪( ,‬אכן בחצרו לא מהני‬ ‫כדי לבטלה‪ ,‬דאין מבטלין איסור לכתחילה‪ ,‬וגם ההוספה לא מועילה כיון שהחתיכה‬ ‫אלא דווקא במקום הפקר)‪ ,‬ואם מצא אחר זמן איסורו שלא‬ ‫מתירין לאחר הפסח)‪.‬‬ ‫נעשית נבילה)‪ ,‬ואם הוציאו את החיטה ובישלו את התרנגולת בפסח‪,‬‬ ‫להשליך‬ ‫מועיל‬ ‫ואין‬ ‫התערובת‪,‬‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫לשרוף‬ ‫חמץ שנתערב צריך‬ ‫אכלוהו העורבים‪ ,‬דעת השו"ע שצריך לבערו‪ ,‬והאחרונים סוברים‬ ‫מותרת התרנגולת באכילה‪ ,‬ובזה לכו"ע אין אומרים שהאיסור‬ ‫והחק‬ ‫לנכרי‪,‬‬ ‫הכל‬ ‫לתת‬ ‫או‬ ‫למכור‬ ‫ואח"כ‬ ‫לים‬ ‫בו‬ ‫דמי החמץ המעורב‬ ‫שאם הפקירו וזרקו למקום הפקר לפני זמן איסורו אין עליו חובת‬ ‫חוזר וניעור כיון שאין כאן ממשות מהאיסור‪ ,‬אבל אם בישלוה‬ ‫יעקב כתב שהמיקל בזה במקום הפסד מרובה מאד לא הפסיד‪ ,‬ומשארי אחרונים‬ ‫במקום‬ ‫ב יעור‪( ,‬וי"א שגם השו"ע מודה לזה)‪ ,‬אלא שאפי' במניחו‬ ‫בפסח עם החיטה אוסרת במשהו‪ ,‬ואפי' למ"ד דלא אמרינן חוזר‬ ‫המופקר לכל‪ ,‬צריך להפקירו לגמרי בפיו ובליבו‪ ,‬ולא יהיה בדעתו לא משמע כן‪ .‬וכתבו האחרונים שבמקום הפסד גדול מאד א"צ‬ ‫וניעור אסור כיון שהחמץ ניכר בעין‪ .‬וכתב הרמ"א שאם חיממו את‬ ‫התרנגולת בכלי שני אין לחוש‪ ,‬דכלי שני אינו מבליע ומפליט‪,‬‬ ‫בשעת הפקר לחזור ולזכות בו אחרי פסח‪ ,‬דאם היה בדעתו כן אינו לשרוף הכל‪ ,‬אלא ימכור כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו‪ ,‬שבזה‬ ‫אינו נהנה מהאיסור‪ .‬ובדבר שיש בו עוד הרבה צדדים להקל מותר‬ ‫הפקר גמור כל זמן שלא זכה בו אחר‪.‬‬ ‫(אמנם חתיכת בשר רותח שהניחוה בקערה של חמץ יש להחמיר‪,‬‬ ‫דדבר עב דינו ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו‪ ,‬ובמקור חיים‬ ‫כתב הרמ"א שאם לא מצא חמץ כשבדק‪ ,‬ישרוף את הכלי שלקח לסמוך על השאילתות דס"ל שחמץ דינו ככל האיסורים בשישים‪,‬‬ ‫משמע שאין לאסור אלא כדי קליפה‪ ,‬ואפשר דה"ה אם העבירוה מהקערה‬ ‫וכתב הפמ"ג שאפשר שמותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו אף כשיש רק צד‬ ‫לבדיקה‪ ,‬כדי שלא תשתכח חובת ביעור‪.‬‬ ‫אחד להקל‪ .‬ועיין לקמן (סימן תמ"ז) מה הדין כשנתערב מאותה‬ ‫לצלחת)‪ ,‬ויש מחמירים בכלי שני לענין חמץ‪ ,‬וטוב להחמיר היכא‬ ‫שהיד סולדת בו‪ ,‬אמנם היכא שהחיטה אינה בקועה ורק נתרככה‪,‬‬ ‫קדירה שנאסרה במשהו בקדירה אחרת‪.‬‬ ‫ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט‪ ,‬יש לסמוך להקל‪ .‬ובסימן‬ ‫דבר שבשאר איסורים א"צ שישים אלא סגי בקליפה או‬ ‫סימן תמ"ו‬ ‫תס"ז משמע מהרמ"א להחמיר בבשר שנשרה בצונן ונמצאה שם‬ ‫בנטילת מקום‪ ,‬כגון דבר חם שנגע בו דבר איסור חם בלא רוטב‬ ‫המוצא חמץ בפסח‬ ‫חיטה‪ ,‬וכתב המ"א דהיינו אם יש בבשר פילי (סדקים ובקעים)‬ ‫דסגי בנטילה‪ ,‬אף בחמץ די בנטילה‪ ,‬אבל אם היה שם רוטב‪,‬‬ ‫אבל בלאו הכי מותר ורק המים נאסרים‪ ,‬ודעת הבגדי ישע‬ ‫דבשאר איסורים צריך שישים‪ ,‬לגבי חמץ אסור במשהו‪ .‬וכן (ובבה"ל‬ ‫שלא‬ ‫כדי‬ ‫מיד‬ ‫מרשותו‬ ‫המוצא חמץ בביתו בחול המועד‪ ,‬יוציאנו‬ ‫שלהרמ"א צונן אינו בולע כלל‪ ,‬אלא שנהגו להחמיר אף בצונן‪,‬‬ ‫כתב שצ"ל ולכן‪ ,‬דהיינו הך) ככר חמץ וככר מצה חמים (בשיעור יד‬ ‫אם‬ ‫תל"ה‬ ‫בסימן‬ ‫(ועיין‬ ‫יבוא לאוכלו לפני הביעור‪ ,‬ויבערנו מיד‬ ‫ובענין מנהגא המיקל במקום הדחק לא הפסיד‪ ,‬ובשער הציון כתב‬ ‫סולדת) ויבשים שנגעו זה בזה‪ ,‬אינו אסור אלא מקום מגעו‪ ,‬וכתבו‬ ‫ביו"ט‬ ‫חמץ‬ ‫מצא‬ ‫ואם‬ ‫יו"ט)‪.‬‬ ‫צריך לברך כשבדק וביער כדין לפני‬ ‫שאין מים צוננים מתחמצים ע"י חיטה אפי' בקועה‪ ,‬אלא כשנשרתה במים עד‬ ‫שהחמץ הוא מוקצה כיון שאסור באכילה והנאה ואסור לטלטלו המ"א והפמ"ג שלדעת הרמ"א (תס"ז י"ד) כל החתיכה נאסרת‪ ,‬בערב פסח בשישים‬ ‫שנתרככה‪ ,‬אמנם במים חמים אסור מיד‪.‬‬ ‫ולהוציאו אפי' בחמץ דרבנן‪ ,‬ואסור לשורפו במקומו אף אם אינו מזיזו‪ ,‬ובפסח במשהו‪ ,‬וכן דעת הב"ח‪ ,‬ודעת הא"ר ועוד אחרונים כהב"ח‪ ,‬והפר"ח והגר"ז‬ ‫התר ע"י הדחה ושריה‪ -‬כתב הרמ"א שאפשר להתיר בשר שנמלח ברי לי שלא נתערב שום פרור ושלא היה הכלי בן יומו‪ ,‬אסור‪ ,‬שמא‬ ‫חיטה שנמצאה במצה בערב פסח בטילה בשישים‪ ,‬אפי' אם לא‬ ‫במלח שיש בו חשש חמץ‪ ,‬ע"י שידיח את הבשר ג' פעמים דווקא לפני אינו כן‪ ,‬דמילתא דלא רמיא אאיניש לאו אדעתיה‪ ,‬וכתב הא"ר שבמקום‬ ‫הוציאה לפני פסח‪ ,‬אם המצה נתקררה לפני פסח‪ ,‬ויסיר את החיטה‬ ‫פסח אפי' בי"ד אחר חצות‪ ,‬והיינו שישפשפו ביד ויסיר מה שדבוק בו‪ ,‬הפסד יש לסמוך באומר ברי לי‪ ,‬והפמ"ג כתב שרק לענין לומר שהכלי בן יומו מהני‪ ,‬אבל‬ ‫אפילו בפסח‪.‬‬ ‫(לרעק"א צריך ג"פ בג' ימים‪ ,‬אבל שאר האחרונים לא הזכירו דבר זה‪ ,‬וגם מהגר"א משמע אם יש חשש שנתערב פרור חמץ לא‪ ,‬ואם סינן את השומן קודם הפסח מותר‪ .‬אמנם‬ ‫שאור או חמץ שנתחמץ הרבה ונפל לקדירה או שנתבשל עם בשר צלי‪ ,‬מותר‬ ‫שאפי' ביום אחד מהני‪ .‬וכתב הא"ר ששורים אותם ג' שעות‪ ,‬ובדיעבד די להשרותם חצי אם התיכו מתחילה לשם פסח בכלי שאינו בן יומו ונזהר מפרורים‪,‬‬ ‫להשהותו בתבשיל‪ ,‬והמאכל מותר כיון שזה נותן טעם לפגם‪ ,‬אבל בנתבשל עם בשר‬ ‫שעה‪ ,‬שזה עדיף מהדחה ג"פ)‪ ,‬והמנהג לשרותו ג"כ קצת בנהר‪ ,‬או במים מותר לאוכלו בפסח‪ ,‬ובלבד שלפני פסח יערה אותו לכלי של פסח‪,‬‬ ‫מבושל אינו נטל"פ‪ ,‬וכן דבר שאינו מחומץ הרבה אינו נטל"פ ואסור‪ .‬וגרעיני תבואה‬ ‫צוננים שנמצאים בכלי פסח ויחליף את המים ג' פעמים (אבל לא ואם נקרש השומן אינו אוסר אף אם עירו אותו לכלי חמץ‪ .‬ומ"מ לכתחילה אין‬ ‫שנמצאו בפסח בבאר מים‪ ,‬או שנפלה לבאר עיסת חמץ‪ ,‬יתבאר דינם בסימן תס"ז‪( .‬בה"ל‬ ‫ד"ה נמי שרי)‪.‬‬ ‫יעשה זאת בכלי חמץ לכתחילה‪ ,‬ובדגים מלוחים יש סתירה בפמ"ג מה הדין בזה להתיכו בכלי חמץ אף באינו בן יומו‪.‬‬ ‫בדיעבד באינו בן יומו)‪ .‬ובפסח עצמו אין לשרותו‪ ,‬ובדיעבד יכול להדיחו‬ ‫האם אומרים חוזר וניעור‪ -‬חמץ שכבר נתבטל לפני פסח (אפילו‬ ‫דבר שנתבשל בכלי חמץ אסור לאוכלו בפסח‪ ,‬וכנ"ל פרטי הדין‬ ‫אף בפסח‪ .‬אמנם כל זה מועיל בבשר יבש או אפי' מלוח מחדש הרבה‬ ‫אחר שש) בשישים‪ ,‬או מחמת דהוי נותן טעם לפגם‪ ,‬או יבש ביבש חד בתרי‪ ,‬אינו‬ ‫לענין שומן‪( ,‬ואפי' אם אין דרך להשתמש תדיר באותם קדירות יש להחמיר‪ ,‬ויש‬ ‫ממלח שלא נבדק וכן דגים יבשים‪ ,‬אבל בדגים לחים מלוחים שאין דרך‬ ‫חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו‪ ,‬וי"א דאמרינן חוזר וניעור‪,‬‬ ‫מקילים בזה)‪ ,‬אבל ביו"ט אחרון של פסח שהוא מדרבנן יש להקל בו‪,‬‬ ‫ולדבריהם אין נ"מ בביטול אלא לגבי לאוכלו בערב פסח‪ ,‬או בדבר‬ ‫להדיחם לא מועילה הדחה שמא ישכח להדיח‪ ,‬ונהגו להחמיר אף בדגים‬ ‫אא"כ יודעים שהכלי היה בן יומו‪ ,‬או שנעשה בפסח עצמו‪ ,‬ומהגר"א‬ ‫מלוחים שדרך להדיחם‪ ,‬מלבד ביו"ט אחרון‪ ,‬ובשעת הדחק או במקום‬ ‫שיש בו טעם בלי ממשות‪ .‬וכתב הרמ"א שנוהגים כסברא ראשונה‪,‬‬ ‫לכאו' משמע שגם בידוע שהוא בן יומו מותר ביו"ט אחרון‪ .‬וכלים שאין דרך להשתמש‬ ‫ומותר אפי' בחזרו וחיממו מאכל זה בפסח‪ ,‬ודווקא בתערובת לח בלח‬ ‫מניעת שמחת יו"ט יש להקל אף בשאר ימי הפסח‪ ,‬ובא"ר כתב שדבר שאין בהם בהרבה חמץ וידוע שיש שישים כנגדו ונתבטל לפני פסח‪ ,‬אינו חוזר וניעור‪ .‬ודעת‬ ‫כגון שיכר שנתערב ביין‪ ,‬או שהחמץ לח וההתר יבש‪ ,‬או קמח בקמח (ועיין‬ ‫דרך להדיחו אין להקל אפי' בשעת הדחק‪ .‬ושאר דברים כבושים (מלפפונים הט"ז שבמרקחת אין להקל אפי' בידוע שאינו בן יומו‪ ,‬כיון שהוא דבר‬ ‫וכדו') אין מתירים בהם כלל ע"י הדחה כיון שאין דרך להדיחם‪.‬‬ ‫לקמן שבעל נפש יחמיר בקמח)‪ ,‬ויתכן שגם הרמ"א שמחמיר בנטל"פ בפסח‬ ‫קיוהא וחריף‪ ,‬וחורפיה משוי ליה לשבח‪ ,‬אבל דעת כמה אחרונים‬ ‫מודה דלא אמרינן בנטל"פ חוזר וניעור‪ ,‬אבל דבר יבש שנתערב אפי' ביותר‬ ‫שאפי' מרקחת מדברים חריפים‪ ,‬כיון שמבשלים אותה עם דבש‬ ‫דברים שא"א להדיחם כגון כרכשות ממולאות בחתיכות קטנות‬ ‫משישים ואפי' באלף‪ ,‬החמץ חוזר וניעור בפסח‪ ,‬כיון שהוא בעין‪ ,‬וצריך‬ ‫בטלה חריפותה‪ ,‬והחיי אדם כתב שאם בתחילה מבשלים אותה עם מים י"ל דחשיב‬ ‫מאד של בשר שמלחו במלח שאינו בדוק ואפי' אין בו שום‪ ,‬או חתיכת‬ ‫לאוכלו לפני פסח‪ ,‬ודבר שהתבטל חד בתרי אסור מדרבנן אף‬ ‫חריף‪ ,‬ובשעה"צ כתב שבעינן שהדבר חריף יהיה כולו או רובו‪ .‬ואם הדרך באותו‬ ‫גבינה‪ ,‬שגם אם ידיחם מבחוץ יש לחוש שנשאר בפנים פרור חמץ‪,‬‬ ‫להשהותו (ובמקום הפסד מותר)‪ ,‬ואם יש שישים כנגדו מותר לבשלו לפני‬ ‫מקום לבשל מרקחת בכלים מיוחדים‪ ,‬ויש גם כף מיוחדת לנער בה‪,‬‬ ‫לא מועילה בהם הדחה‪ ,‬ואם הדרך להפוך את הכרכשתא בזמן המילוי‪ ,‬אפי' אם‬ ‫חתיכות הבשר שבתוכו נמלחו במלח בדוק אין מועילה הדחה‪ ,‬כיון שהצד הפנימי הוא זה‬ ‫פסח עד שיהיה נימוח ויהא דינו כלח שמותר לאוכלו אף בפסח‪( .‬ואם‬ ‫מותר לאוכלה בפסח דהוה כאומר ברי לי‪ ,‬וכן אם בשעת ההתכה מכוון‬ ‫שאב הזוהמא של מי דבש בנפה שניפו בה קמח דינו כלח בלח)‪ .‬והט"ז‬ ‫בשביל איזו סיבה להתיכה בכלי חדש‪ ,‬אף שלא התיכו לשם פסח‪,‬‬ ‫שצריך הדחה‪ ,‬אמנם בדיעבד בכל הדברים שהרמ"א החמיר בהם‪ ,‬אם‬ ‫מתיר בלח בלח שאין בו שישים להרבות את ההתר כדי שיהיה שישים כנגד החמץ‪ ,‬והרבה‬ ‫מהני‪ .‬ומי דבש של כל השנה מותרים ביו"ט אחרון של פסח וכנ"ל‪,‬‬ ‫כבר בישלם אפי' בלי הדחה ושריה‪ ,‬וא"א לקיימם עד אחרי הפסח‪,‬‬ ‫פוסקים חולקים על זה‪ .‬וי"א שאף ביבש ביבש אין אומרים חוזר וניעור אלא‬ ‫אא"כ יש צד שהחמיצום בשמרי שיכר‪ ,‬והדרך באותו מקום להעמיד‬ ‫מותר לאוכלם בפסח‪ ,‬וכ"ש שאין אוסרים תערובתם אפי' בפחות‬ ‫בנאפה או נתבשל בפסח‪ ,‬דאז החמץ חוזר ונותן טעם בשאר‬ ‫בשמרים‪ ,‬ואם הכינו את המי דבש ביורות שמבשלים בהם יין שרף‬ ‫משישים‪ .‬אמנם אם יש שם שום או שאר דבר חריף שחתכוהו לפני‬ ‫התערובת‪ ,‬אבל לאכול בלא אפיה ובישול מותר‪.‬‬ ‫אסור בכל גוונא‪ ,‬אפי' אם בישלו ביורות אחרי היי"ש כמה פעמים‬ ‫פסח בסכין של חמץ‪ ,‬זה אוסר את כל התערובת בפסח‪ ,‬וגם אם הסכין‬ ‫מקונח ונקי ואינו בן יומו אסור (אפי' ביו"ט אחרון של פסח)‪ ,‬ויש מתירים‬ ‫פת שנפלה ליין כתב הרמ"א שאע"פ שנטל את הפת מהיין לפני‬ ‫דברים אחרים‪ .‬וכתב הבית מאיר שדבר שיש ספק אם נתבשל בכלל בכלי אין לאסור‪,‬‬ ‫פסח חוששים שנשארו פרורים שנותנים טעם ביין ואסור לשתותו‬ ‫במקום הפסד מרובה אם יש שישים כנגד חתיכות אלו‪ .‬וחתיכות שום ונ"מ לענין תה‪.‬‬ ‫בפסח‪ ,‬ולא חשיב ספק משהו‪ ,‬משום שקרוב לודאי שנשארו שם פרורים‪ ,‬ואפי' למ"ד‬ ‫ובצל שמערבים אותם במלח שמולחים בו את הבשר‪ ,‬מותר לשרות מאכל שנתערב בו דבר שנתבשל בכלי חמץ אין להחמיר לאסור‬ ‫שאין אומרים חוזר וניעור‪ ,‬אסור‪( ,‬אבל מותר בהנאה וכ"ש שמותר לקיימו‬ ‫ולהדיח את הבשר מחתיכות אלו לפני פסח ולאוכלו בפסח‪ ,‬ובפסח‬ ‫את התערובת‪( ,‬אא"כ ידוע שהכלי היה בן יומו‪ ,‬דבנ"ט בר נ"ט יש‬ ‫בפסח‪ ,‬דאינו אלא חשש בעלמא)‪ ,‬ואם העביר מהיין לחבית אחרת‪,‬‬ ‫עצמו לא מועילה הדחה וצריך קליפה‪.‬‬ ‫אוסרים גם לפני פסח‪ ,‬והפמ"ג מסתפק בזה‪ ,‬ועכ"פ במקום שיש שישים אפשר‬ ‫אפי' אם העביר אחרי שהוציא את הפת‪ ,‬נאסרה גם החבית השניה‪,‬‬ ‫מאכלים שנמלחו בכלי חמץ‪ ,‬אם הוציאם מהכלי לפני פסח מותר שיש להקל במקום הפסד מרובה)‪ ,‬וכמה אחרונים הסכימו שבמקום הפסד‬ ‫דחוששים שהפירורים הגיעו גם לשם‪ ,‬אמנם אם סיננו את היין לפני‬ ‫לאוכלם בפסח‪ ,‬דסתם כלים אינם בני יומם והוי נטל"פ דמותר לפני מרובה יש להקל אף באין שישים נגד הדבר שנתבשל בכלי חמץ‪ ,‬ויש‬ ‫פסח במסננת שנקביה דקים מאד שא"א לפרורי פת לעבור מותרת‬ ‫פסח‪ ,‬ואף אם הכלי בן יומו יש לצדד להקל בדיעבד כיון שהכבישה מקילים בכל דבר שאין לחוש בו לפרורים (דהיינו חוץ משומן) אפי'‬ ‫אף החבית הראשונה‪ ,‬אף בנשרה ביין מעת לעת‪ ,‬היכא שיש ביין‬ ‫נותנת רק טעם אחרי מעת לעת בזמן שהכלי כבר אינו בן יומו‪ ,‬וכיון שלא במקום הפסד מרובה‪ ,‬ויש לסמוך על זה‪ ,‬וכן בשומן יש להקל במקום הפסד‬ ‫שישים כנגד כל הפת‪ ,‬ואם סיננו בפסח עצמו אסור‪ ,‬מפני שהפרורים‬ ‫מרובה‪.‬‬ ‫שסתם פליטת חמץ מהכלים היא משהו‪( ,‬אא"כ רגילים להשתמש בכלי זה בהרבה חמץ‬ ‫כבר נתנו טעם ביין לפני הסינון‪ ,‬והמחצית נשקל בשם החמד משה מצדד לאסור‬ ‫דיני יין וחומץ יין‪ -‬חומץ יין שמסתפקים ממנו כל השנה‪ ,‬יש‬ ‫והדבר הנכבש מלוח מאד)‪ .‬ואם היו הבשר או הדגים מונחים בכלי חמץ‬ ‫אף אם לא נמצאו פרורים ע"ג המסננת‪ ,‬דאפשר שהיו פרורים ונימוחו בתוך המים בפסח‪.‬‬ ‫מחמירים שלא להשתמש בו בפסח אפי' אם נעשה והשתמשו בו רק‬ ‫בתוך הציר שנעשה מהמלח ואין שם מים‪ ,‬י"א שבזה נעשה כבוש‬ ‫(ובמי דבש שלפעמים הם עבים וא"א לסננם במסננת שנקביה דקים‬ ‫בכלי פסח‪ ,‬דחיישינן שמא החזירו לתוכו ממה שהשתמשו בו בסעודה‬ ‫בזמן מועט (כדי שיתנו על האש ויתחיל לרתוח)‪ ,‬ואם הכלי בן יומו‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬חוששים שהפרורים עברו דרך המסננת ואסור)‪ .‬והנה‬ ‫ולפעמים יש בו פרורי לחם‪( ,‬ואם סיננו לפני פסח מותר‪ ,‬וכן חומץ‬ ‫או שהבשר מלוח מאד כדרך שמולחים בשר לזמן מרובה שזה עושהו‬ ‫להמתירים בסימן תס"ז תערובת משהו בדבר צונן‪ ,‬איירי שהפת היתה‬ ‫שבבית האוצר מותר)‪ ,‬ובמדינות אלו שאין חומץ יין מצוי אין‬ ‫לשבח ‪ ,‬אסור מה שמונח בתוך הציר ומה שבחוץ מותר‪ ,‬וי"א שגם בזה‬ ‫ביין מעת לעת‪ ,‬ולפמש"כ האחרונים שם שפת כיון שדרכה להתפורר‬ ‫מחמירים בזה‪ ,‬משום דא"א בקל למצוא אחרים‪ ,‬ורעק"א מגמגם בזה‪ ,‬שהרי‬ ‫אינו נאסר אלא במלוח הרבה ושהה מעת לעת‪ ,‬ובמקום הפסד יש‬ ‫ולהנמס בתוך המים לא מועיל בה סינון אם נפלה ביין בפסח‪ ,‬ה"ה‬ ‫אפשר לקנות ולסנן לפני פסח‪ .‬עוד יש מחמירים שכשממלאים יין או חומץ‬ ‫להקל במה שנעשה קודם פסח‪ .‬ואם בפסח עצמו היו שרויים במים‬ ‫הכא אם לא סיננו קודם הפסח אסור גם אם לא עבר מעת לעת‪ ,‬אבל‬ ‫יין תוך ל' יום לפסח‪ ,‬לא ימלאוהו בכלי חמץ‪ ,‬אף שסתם כלים הם‬ ‫בכלי חמץ אפי' זמן מועט‪ ,‬יש להחמיר לכתחילה בדגים מלוחים מאד‬ ‫אם סיננו מותר דמה שנמס בטל בשישים‪.‬‬ ‫נקיים ובלוע אינו נפלט ע"י צונן‪ ,‬ואם מילאום תוך ל' נוהגים שלא‬ ‫(הערינ"ג) אפי' בכלי שאינו בן יומו‪ ,‬אבל ביבשים מותר‪ .‬והפמ"ג מחמיר אף‬ ‫חלה של בצק שנמצאה בסל שנתנו בו מצות אפויות ביציאתם‬ ‫לשתותו בפסח‪ ,‬והמיקל לא הפסיד‪ ,‬כ"ש במקום שאין מצוי יין וחומץ‪,‬‬ ‫בשאר דגים מלוחים‪ ,‬כיון שהם בולעים משהו מהכלים מחמת חריפות‬ ‫מהתנור‪ ,‬והריקו את הסל ואין ידוע באיזה מצות נגע הבצק‪ ,‬אם‬ ‫ואם הכלי היה מורק ושוטף מותר לכו"ע‪ ,‬אא"כ היה החומץ בתוכו‬ ‫המלח‪ ,‬וחמץ בפסח אוסר במשהו‪ ,‬ובדיעבד יש להקל אפי' בבן יומו‪ ,‬ובהערינ"ג‬ ‫נתערבו לפני פסח בטל האיסור חד בתרי‪ ,‬ומותר לחמם את המצות‬ ‫מעת לעת (דגם בחומץ בעינן מעת לעת)‪ ,‬דאז אסור אף באינו בן יומו‪,‬‬ ‫יש להקל רק באינו בן יומו‪ ,‬אבל אם שרו בכלי פסח מותר‪ ,‬ואין חוששים‬ ‫בפסח כיון דליכא אלא טעם בעלמא‪ ,‬אמנם המצות שידוע שנגעו‬ ‫משום דחורפיה משוי ליה לשבח‪ .‬ובמקומות שמערבים סוכר בחומץ‪,‬‬ ‫לפרו ר חמץ שבתוך המלח‪ .‬והמ"א מחמיר לכתחילה בהערינ"ג אפי'‬ ‫בבצק צריכים קליפה‪ ,‬דאין ביטול לאיסור ידוע‪.‬‬ ‫אין להסתפק ממנו בפסח אלא בדיעבד במקום הפסד מרובה‪ ,‬ואם‬ ‫בנשרו קודם הפסח בכלי חמץ‪.‬‬ ‫סינן לפני פסח מותר‪.‬‬ ‫מאכלים שנמלחו במלח שאינו בדוק מחמץ‬ ‫חבית יין שדיבקו את נסריה בבצק אם עשו זאת בתוך ב' חודשים‬ ‫מאכלים שיש בהם חשש חמץ (רמ"א ס"ה)‬ ‫לשיטת השו"ע המולח בשר או גבינה או דגים לפני פסח‪ ,‬ולא בדק‬ ‫לפסח היין אסור לשתותו‪ ,‬דהבצק נותן טעם ביין בפסח‪ ,‬אך מותר‬ ‫שאין במלח פרור חמץ‪ ,‬מותר לאוכלם בפסח‪ ,‬מפני שאף אם היה בשר יבש התלוי בחדר שמנהלים שם קמח‪ ,‬לא מועילה לו הדחה‪,‬‬ ‫לקיימו כיון שעבר ל' יום ואפי' בפחות משמע מהתה"ד ומהמ"א שמותר‪ ,‬ואם‬ ‫במלח חמץ‪ ,‬הוא התבטל לפני פסח‪ ,‬וכתב המקור חיים דמ"מ צריך להדיחם כיון שע"י ההדחה הפרורים נדבקים לבשר‪ ,‬ולכן יש להזהר מלנהל‬ ‫עשו זאת לפני כן היין מותר בשתיה (והט"ז מתיר אף בל' יום‪ ,‬והמ"א‬ ‫בקמח במקום שהאבק יכול להגיע לכלים או למאכלים של פסח‪.‬‬ ‫מתחילה מהמלח‪ ,‬ואפי' בפסח מהני להדיחם‪.‬‬ ‫והחק יעקב חולקים)‪ ,‬דבפסח כבר אינו נותן טעם‪ ,‬ומה שנתן טעם‬ ‫שומן המהותך בכלי חמץ אסור בפסח מדינא באכילה (אבל בהנאה‬ ‫וניעור‪,‬‬ ‫חוזר‬ ‫שנתבטל‬ ‫חמץ‬ ‫המשהו‬ ‫והרמ"א מביא שי"א שבפסח‬ ‫לפני פסח כבר נתבטל בשישים‪ ,‬ואם יש כזית במקום אחד‪ ,‬והיינו אף‬ ‫מותר)‪ ,‬כיון שלא נזהר שלא התערבו בו פרורי חמץ בעת עשייתו‪ ,‬ויש‬ ‫שלא‬ ‫לכתחילה‬ ‫להחמיר‬ ‫נוהגים‬ ‫אלו‬ ‫שבמדינות‬ ‫ואסור‪ .‬וכתב הרמ"א‬ ‫היכא שיש חוט בצק בין ב' חתיכות וראוי להנטל יחד אילו היה לח‪,‬‬ ‫לאכול גבינות ודגים ובשר יבש שנמלחו‪ ,‬או בשר מלוח מחדש ושאר‬ ‫לחוש שנשארו בו פרורי חמץ בעין‪( ,‬ואף שבגבינות מותר בדיעבד‪ ,‬שאני שומן‬ ‫חייב לבערו אע"פ שהוא עשוי לחזק‪ ,‬ואפי' עברו כבר ב' חודשים‪,‬‬ ‫דברים מלוחים או כבושים אפי' בכלי יו"ט‪ ,‬כיון שלא נזהרו לבדוק את שמצוי בו פרורי חמץ‪ ,‬ובדברים שאין דרך שיהיה שם פרורי חמץ‪ ,‬משמע שמותר בדיעבד‪,‬‬ ‫אא"כ טח אותו בטיט‪ ,‬ולענין שתית היין‪ ,‬אם כבר עברו ב' חודשים ירוקן את היין‬ ‫המלח מחמץ‪( ,‬וביו"ט אחרון נוהגים להקל אא"כ היו כבושים בפסח עצמו ויש אוסרים‪ ,‬וצ"ע)‪ ,‬וגם אם ירצה לסנן את השומן בבגד עבה לפני פסח‬ ‫מהחבית ומותר לשתותו‪ ,‬ואם לא עברו ב' חודשים אסור לשתותו‪ ,‬ולענין להשהותו‪,‬‬ ‫אסור‪ ,‬כיון שיש לחוש שהתיכו אותו בכלי חמץ בן יומו (דמשום‬ ‫בכלי חמץ)‪.‬‬ ‫לתירוץ קמא של המ"א (ס"ק ל') אסור‪ ,‬ולתירוץ בתרא מותר‪ ,‬והעיקר כתירוץ בתרא‪.‬‬ ‫חומרא דחמץ לא אמרינן שסתם כלים אינם בני יומם)‪ ,‬וגם אם אומר‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שעורים בהם נלמד בצורה מקצועית‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪ ,‬משנה‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים‬ ‫וייחודית כיצד נזכור את הלימוד‪,‬‬ ‫ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר ‪ /‬ועמוד היומי‬ ‫ונעצים את איכות וחווית הלימוד‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום‬ ‫‪-‬‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫בחודש זה חשון פ"ז יפתחו בס"ד‬ ‫שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות‪,‬‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬בפקס ‪ 02-3132-641‬קוד גליון ‪3135‬‬ ‫בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות‬ ‫יעקב ופסגת זאב‪ ,‬אופקים‪ ,‬ואלעד‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל תנ"ך וספרי מוסר‪,‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ,₪ 500‬ו‪ 5‬זוכים בזכות‬ ‫ועל מסלולי הלימוד דף הכולל‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬דף‬ ‫או בגליון 'מאחורי הקלעים'‬ ‫קניה של ‪ ₪ 100‬ב'יפה נוף'‪.‬‬ ‫היומי בירושלמי‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫התורה שלא תמוט‪ ,‬ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני וטוב אחת בצער ממאה שלא בצער‪ ,‬והמחזיק לומדי תורה בעולם‬ ‫העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה‪ ,‬אלא אפי' לומדי הזה זוכה לעתיד לדעת את התורה‪ ,‬אפילו אם בעולם הזה היה עם‬ ‫שמירת הלשון‬ ‫התורה חייבים להחזיק תורה‪ ,‬ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא הארץ‪( .‬פרק ו')‪.‬‬ ‫בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת"‪ ,‬והמחזיק גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה‪ -‬יש אנשים המרפים‬ ‫שער התורה‬ ‫תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו ידיהם מן התורה ואינם מתבוננים בעונש הגדול על ביטול תורה‪,‬‬ ‫גודל הגנאי ועונש הפורש מן התורה‪ -‬הזוהר הקדוש מפליג‬ ‫מתדבק בשכינה‪ ,‬וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי ואיתא במדרש בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' בא מי שיש‬ ‫בשכר הקובע עיתים לתורה‪ ,‬והיפוכו ח"ו‪ .‬מי שהוא זהיר בלימוד‬ ‫תורה לטובתו הוא עושה ומרבה לעצמו עושר בעולם הזה ושכר בידו מקרא ואין בידו משנה‪ ,‬הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי‬ ‫התורה ושם אותה על ליבו זוכה על ידי זה לאהבת ד'‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫טוב לעולם הבא‪ ,‬ואינו מתחסר כלום מחמת זה‪ ,‬וחבירו הלומד גיהנום מתגברים בו וכו'‪ ,‬ויש אנשים שגם את בניהם אינם‬ ‫וכשם ששכר ת"ת גדול מכל המצוות כך עונש ביטולה גדול מכל‬ ‫נקרא על שמו‪ ,‬וזוכה עבור זה לבנים טובים וקדושים‪ .‬וכבר הזהיר מחזיקים לתורה‪ ,‬אף שחובת הא ב אם יכול ללמד את בנו בשכר‬ ‫העבירות‪ ,‬ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה‪ ,‬וא"כ מכל מה‬ ‫הקב"ה על הלווים "השמר לך פן תעזוב את הלוי" וכעין זה רצון ד' עד שידע מקרא ומשנה הלכות ואגדות‪ ,‬וכמה האב מוסר נפשו‬ ‫שראינו בגודל השכר נוכל להבין גודל עונשו של הפורש מן‬ ‫שנחזיק את האנשים הפורשים מענייני העולם לעבוד את ד'‪ ,‬לטובת בנו‪ ,‬ומוכן לעשות דברים שלא כדין עבור בנו‪ ,‬ובזה הוא‬ ‫התורה‪ .‬ועל האדם להתבונן איזה זכות יש לו לעסוק בתורתו של‬ ‫וכמ"ש הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד וכו'‪ .‬ובכלל החזקת תלמיד מתרפה‪ ,‬ובאמת כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מ‪ ...‬והוצאת‬ ‫המלך הגדול והנורא שהמלאכים וצדיקי מעלה עוסקים בה‪,‬‬ ‫חכם להשיא לו בתו (שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה) בניו לת"ת שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו‪ .‬והמלמד‬ ‫וממילא אם הוא מתרפה ממנה הוא עלבון גדול לתורה‪ ,‬ואין קץ‬ ‫אפי' צריך להזיל על זה סך רב מנכסיו‪ ,‬ועל ידי זה יצמחו דורות בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני‪ ,‬וזוכה הוא‬ ‫לעונשו על אשר עזב את המתנה הגדולה שקיבל והלך לעסוק‬ ‫של יראי השם (ובזמננו באיזה מקומות ירד קרן התורה לעפר‪ ,‬ובניו לאריכות ימים‪ ,‬וזוכה להנצל מן הגיהנום‪ ,‬ולפעמים זוכה‬ ‫בהבלי העולם‪ ,‬והקב"ה מביא עליו יסורים מכוערים ועוכרים אותו‬ ‫וקשה למצוא שידוך ללומדי התורה‪ ,‬וזה גורם לרפיון בלימוד להמנות בגלל זה בין הצדיקים (כדמצינו בנחום הפקולי שלימד‬ ‫התורה‪ ,‬ואוי לאותה בושה על עלבון התורה)‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬ואין בו כח לעמוד ביום צרה‪ ,‬ומכין לעצמו‬ ‫תורה לבנו של אדם רשע והוציאו את האב מהגהנום והושיבוהו‬ ‫אויבים ללמד עליו קטגוריא‪ ,‬ומגביר עול הגויים על ישראל‬ ‫בין הצד יקים בגן עדן)‪ ,‬וזוכה לכל השכר של מחזיק תורה‬ ‫ולמיסים וארנוניות‪ ,‬וגורם לגלות לבניו‪ ,‬ובניו מתים קטנים בעוון זה‪ ,‬מצוה רבה להעמיד בכל עיר ישיבות לנערים‪ ,‬שאם אין גדיים‬ ‫וכדלעיל‪ ,‬והקב"ה נושא לו פנים‪ .‬ומאידך המעביר בנו מת"ת‬ ‫והוא נדון בגיהנום‪ ,‬ואינו זוכה לרוח ונשמה‪ ,‬והוא נזוף ורחוק אין תיישים‪ ,‬ועיקר דבר זה הוא תלוי באנשים החשובים שבעיר‪,‬‬ ‫נאבד מהעולם הזה והעולם הבא‪ ,‬ומזה תוכחת מגולה למעבירים‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬וגורם לשריפות בעולם וכל ישראל ערבים זה בזה‪( .‬פ"ד)‪ .‬שבידם לתקן‪ ,‬אך עצת היצר היא שיחשוב שדבריו לא יתקבלו‬ ‫בניהם מת"ת בגיל י"ד ט"ו‪ ,‬ועל ידי זה נשארים מנוערים מתורה‬ ‫(אמנם כאשר יגעו בכבודו לא יחשוב כך‪ ,)...‬ולכן יש להשתדל בזה‬ ‫ומצוות‪ .‬ויש שמורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב‪ ,‬אך‬ ‫ועל כן חייב אדם להכין מקום בביתו ללימוד התורה‪ ,‬וכאשר יפנה כדי שלא יתבעו ממנו על דמי ישראל‪ ,‬שהרי בעוון ביטול תורה‬ ‫האמת שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר‬ ‫מעסקיו יסור לשם ללמוד‪ ,‬כל אחד לפי ערכו‪ ,‬ונכון שיקנוס עצמו בנים מתים‪ ,‬ומי שבידו למחות ולא מחה נחשב שהדבר נעשה על‬ ‫שסכנתו עצומה‪ ,‬ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות‪ ,‬וגם‬ ‫ידו‪ ,‬וגם למען כבוד ד' ותורתו‪ ,‬ואז אין קץ לשכרו‪ ,‬ונוטל שכר כנגד‬ ‫על כל יום שלא לומד בו‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה‪ ,‬וגם לא ידע‬ ‫כולם‪ .‬ואף שהדבר אינו קל אל יתעצל‪ ,‬וידע כי לפום צערא אגרא‪,‬‬ ‫מעלת‬ ‫בגודל‬ ‫שהארכנו‬ ‫מה‬ ‫מכל‬ ‫גודל חיוב החזקת תורה‪-‬‬ ‫לעשותם כדין‪( .‬פרק ז')‪.‬‬ ‫התורה שהיא עיקר הכל‪ ,‬נוכל להבין גודל החיוב להחזיק את ואם יתבזה מחמת זה לא יחוש וידע כי על ידי זה שכרו גדול יותר‪,‬‬ ‫‪-------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫שנכנס לסעוד בסוכה 'רבון כל העולמים יהי רצון מלפניך שיהא חשוב‬ ‫שמחת בית השואבה‪ -‬חסידים ואנשי מעשה עושים זכר ל'שמחת‬ ‫בית השואבה' להיות נעורים כמעט כל לילות חול המועד בזמירות‬ ‫לפניך מצות ישיבת סוכה זו כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה‬ ‫יסוד ושורש העבודה‬ ‫ותשבחות (בציבור ואף ביחיד‪ ,‬כגון פיוטים של ר"ה "אתה הוא‬ ‫ותרי"ג מצות התלויים בה‪ ,‬וכאלו כוונתי בכל הכוונות שכוונו בה אנשי‬ ‫כנסת הגדולה'‪ .‬וחיוב הלימוד על השלחן בכל ימות השנה כבר נתבאר‬ ‫אלוקינו בשמים ובארץ"‪ ,‬וכיוצא בזה שבחים ממזמורי התהילים וכדו'‪,‬‬ ‫וראוי לומר אח"כ "מי ימלל גבורות ד' ישמיע כל תהילתו" וישמח‬ ‫בשערים הקודמים‪ ,‬וכ"ש בחג הקדוש הזה לכבוד הז' אושפיזין‬ ‫שער האיתון‬ ‫בגודל אלוקותו)‪ ,‬ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו‪ ,‬וכן בהרבה בתי‬ ‫קדישין שעיקר כבודם הוא הלימוד על השלחן וזמירות ושבחים‪,‬‬ ‫ערב סוכות הוא זמן מיוחד לעשות צדקה‪ ,‬וגם להזמין אורחים עניים‬ ‫מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפילות ערבית דחוה"מ‪ ,‬וכל מי‬ ‫ולהנאות עניים ואביונים משלחנו‪( .‬פרק י"ג)‪.‬‬ ‫מהוגנים בני תורה שיהיו על שולחנו בימי החג‪ ,‬והם חלק מהז'‬ ‫שעושה זכר למקדש אשרי חלקו‪ ,‬כדאי' בגמרא על הפסוק "ציון הוא‬ ‫אושפיזין קדישין‪ .‬והיום קצר והמלאכה מרובה בהכנת סכך הסוכה נטילת לולב‪ -‬מי שחננו השי"ת לקנות אתרוג לעצמו‪ ,‬חייב לקנות‬ ‫דורש אין לה" מכלל דבעי דרישה‪( .‬פרק י"ד)‪.‬‬ ‫ויפוי הסוכה והכנת לולב ומיניו והטהרה במקוה‪ ,‬ויזהר להכין מה אתרוג כשר ומהודר ולולב ומיניו ולצאת בהם יד"ח‪ ,‬ואם יש ביכולתו‬ ‫הושענא רבא‪ -‬הנה נודע לכל גודל התיקונים הנעשים ע"י לימוד‬ ‫שיכול קודם ערב הרגל‪ ,‬כדי שלא יכשל לעשות מלאכה בנוי סוכה יקנה גם לבניו הקטנים‪ ,‬והמקיים מצות נטילת לולב ומיניו כאילו קיים‬ ‫בליל הושענא רבא‪ ,‬ולכן יזהר למעט באכילתו בלילה זה‪ ,‬כי המאכל‬ ‫קרוב לצאת הכוכבים‪ ,‬וכדי שתהיה לו שהות להתפלל מנחה בציבור כל המצוות‪ ,‬ובמעשיו שלמטה מעורר דברים עליונים למעלה‪ ,‬והלולב‬ ‫מביא את השינה‪ ,‬ויזהר בקריאת משנה תורה לכוין כל הכוונות‬ ‫ומיניו אחוזים בשם הקדוש למעלה‪ .‬ויכין עצמו באשמורת הבוקר של‬ ‫מבעוד יום‪.‬‬ ‫שנתבארו בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ויזהר בדקדוק התיבות‬ ‫מצות ישיבה בסוכה‪" -‬בסוכות תשבו שבעת ימים" – כעין תדורו‪ ,‬יום ראשון דחג לקיום מצוה זו‪ ,‬וכשיראה שהגיע הנץ החמה יברך על‬ ‫היטב כפי שנתבאר בתפילת החול‪ .‬ובפסוק "שמע ישראל" יכוין‬ ‫הלולב דווקא בסוכה כמ"ש האריז"ל‪ ,‬וקודם הברכה יאמר לשם יחוד‬ ‫מצות עשה שיהיה האדם אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה‪ ,‬וטיול הוא‬ ‫הכוונה שבק"ש‪ ,‬ואין לקרות במרוצה ולבלוע תיבות כי אין זה נחשב‬ ‫כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא וכו' בכוונה עצומה‪ ,‬ויתפלל שיחשב כאילו כיון בכל הכוונות שכוונו‬ ‫לתיקון והלואי שלא יקלקל‪ .‬ואחר קריאת משנה תורה יקרא כל‬ ‫בשעת אכילה ושתיה‪ ,‬שמחויב לעשותם בסוכה ולא בבית‪ ,‬ו"תשבו" בהם אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬ויברך ברכת הלולב ושהחיינו בשמחה‬ ‫האדרא זוטא‪ ,‬ואם אין לו מספיק זמן יקרא עכ"פ סוף האדרא עם‬ ‫הוא מלשון עכבה‪ .‬וכתב האבודרה"ם שהטעם שמברכים על הסוכה ובהודאה עצומה‪ ,‬ואח"כ יתחיל לעשות הנענועים‪ ,‬וע"פ כתבי האריז"ל‬ ‫פטירת רשב"י ע"ה (אף אם הציבור התחילו לומר תהילים)‪ ,‬וכשיגיע‬ ‫כל שבעה ובמצה אין מברכים אלא בלילה הראשון‪ ,‬מפני שאף שחיוב הסדר הוא דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב‪ ,‬ובכל רוח יעשה שלש‬ ‫לפטירת רשב"י יבכה מאד‪ ,‬וזה מכפר עוונות‪ ,‬ואח"כ יאמר ספר תהילים‬ ‫אכילה בסוכה הוא רק בלילה הראשון‪ ,‬ובשאר הימים יכול לאכול נענועים‪ ,‬ובכל נענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הבאה‪ ,‬ויזהר שלא יגע‬ ‫עם הצבור במתינות ובדקדוק התיבות ובכונה‪ ,‬ובמזמור שהוא ענין‬ ‫פירות מחוץ לסוכה‪ ,‬אבל הישיבה חובה היא בכל הימים‪ ,‬שא"א שלא ראש הלולב בכותל בזמן ההולכה‪ ,‬וכשנענע למטה לא יהפוך ראש‬ ‫תפילה ובקשה (לחזק ליבו בעבודת ד' או על הגאולה וכדומה) צריך‬ ‫יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה וישן מעט‪ ,‬ואותו מעט צריך הלולב למטה ‪ ,‬אלא תהיה ההולכה לצד מטה וההבאה לצד מעלה עד‬ ‫לכוין בבקשה‪ ,‬כי הדברים הולכים אחר כוונת הלב‪ ,‬ומה טוב אם יכול‬ ‫לעשות בסוכה‪ .‬ולפ"ז מחויב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי כנגד החזה‪ ,‬היפך הנענוע לצד מעלה‪ ,‬ובכל הבאה יגעו האתרוג והלולב‬ ‫לעורר עצמו אל הבכי‪ ,‬ומזמורים של שבח והודאה יאמר בשמחה‬ ‫החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד‪ ,‬וכשנצרך בחזה‪ .‬והמעיין בכתבי האריז"ל התיקונים הנפלאים והנוראים הנעשים‬ ‫והודאה עצומה‪ ,‬ויזהר שלא לדלג את הפסוקים שהש"ץ אומר בקול‪,‬‬ ‫ללכת לביתו כגון לומר להביא לו משקה‪ ,‬אסור לו לשהות בביתו יותר ע"י הנענועים‪ ,‬ישמח מאד בעת הנענועים‪ .‬ובכל הולכה והבאה ובכל‬ ‫ואם יראה שהצבור ממהרים מאד באמירתו לא ימהר הוא בשביל זה‪,‬‬ ‫מהשיעור הנצרך לכך‪ ,‬ואם שוהה מחוץ לסוכה שלא לצורך עובר על נענוע יכוין בשמחה עצומה 'לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה לעשות נחת‬ ‫אף שעי"ז לא יגמור התהילים‪ ,‬כי טוב מעט בכוונה‪ .‬ויזהר בלילה זה‬ ‫מצות עשה מן התורה‪( ,‬אמנם לימוד התורה כשהוא בעיון רב ועצום‪ ,‬רוח ליוצרי'‪ ,‬ויזהר מאד שלא יתנהג במצוות כמצות אנשים מלומדה‬ ‫בכוונת איש"ר כנ"ל בתפילת החול‪ .‬ואחר אמירת התהילים ילך לטהר‬ ‫והתפילה‪ ,‬התירו רז"ל לעשותם מחוץ לסוכה)‪ .‬ומידה טובה מרובה‪ ,‬רח"ל‪ .‬ומנענעים בהודו לד' תחילה וסוף‪ ,‬ובאנא ד' הושיעה נא ב'‬ ‫עצמו במקוה‪ ,‬ויזהר לחבר לילה ויום בלימוד או בבקשות או בברכות‬ ‫שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו‪ ,‬לכן ירגיל עצמו פעמים‪ ,‬ולדעת השו"ע מנענעים ב' פעמים בהודו שבסוף הלל‪ ,‬ולדעת‬ ‫השחר‪ ,‬כי הוא חיוב גדול בכל הלילות וכ"ש בלילה זה‪ ,‬ויזהר מאד בכוונת‬ ‫לחשוב בתמידות בעת ישיבתו בסוכה בשמחה עצומה קיום מ"ע זו‪ ,‬האריז"ל אין מנענעים אלא בפעם הראשונה‪ ,‬ודעת הרמ"א שהש"ץ‬ ‫התפילה ביום זה‪ ,‬ויתאמץ מאד להפיג שינתו מעיניו כדי שיוכל להתפלל‬ ‫וכ"ש אם יוציא הדברים בפה‪ ,‬יבוא עי"ז לקיים המצוה כתיקונה‪ .‬ולגבי מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים‬ ‫בכוונה בכל כוחו‪ .‬ואם ישער שלא יוכל להתפלל עם הציבור אם יאמר‬ ‫השינ ה בסוכה אסור לישן מוץ לסוכה אפילו שינת עראי‪ ,‬דאין קבע הודו‪ .‬ויכוין בנענועים דהלל כנ"ל‪ .‬ובזמן שממתינים קודם ההלל עד‬ ‫מזמורים של שבת ידלגם‪ ,‬דאין זה כ"כ חיוב לאומרם כמו בשבת קודש‪.‬‬ ‫לשינה‪ ,‬ואף שהרמ"א (תרל"ט) הביא ב' טעמים במה שמקילים שיביאו את כל האתרוגים לבית הכנסת‪ ,‬יזהר לבל יעבור זמן ההוא‬ ‫ז' הקפות‪ -‬ביום השביעי של סוכות מקיפים שבע פעמים את הבימה‬ ‫בשינה‪ ,‬בודאי טעם הא' שכתוב משום צער צינה במקומות הקרים בחג הקדוש הזה לבטלה‪ ,‬ויעסוק בתורה באותו שעה‪ .‬ויזהר לשמוע‬ ‫אינו מספיק במדינתינו שאין כ"כ קור גדול בימות החג‪ ,‬ובמיוחד למי הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת בקריאת שנים מקרא ואחד‬ ‫שהס"ת עליה‪ ,‬והם תיקונים גדולים‪ ,‬ויש בזה בחינות אדם (המקיף‬ ‫בגופו) דיבור (אמירת ההושענות בזמן ההקפות)‪ ,‬מעשה (הלולב‬ ‫שיש לו כרים וכסתות‪ ,‬וגם הטעם השני משום תשבו כעין תדורו‪ ,‬תרגום‪ ,‬וכשיגיע לפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר"‬ ‫ומיניו שביד המקיף‪ .‬נוטריקון אד"ם)‪ ,‬ויש לומר ההושענות דווקא‬ ‫בודאי ביום אין שייך טעם זה‪ ,‬ואף בלילה כשישן בביתו יחידי גם כן וגו' ישמח ויודה להשי"ת על שזכה על לקים מצות עשה זו היום‬ ‫בזמן ההקפות (וכן ראוי לעשות בכל הימים)‪ ,‬ויכוין בזמן ההקפה כמו‬ ‫אין שייך טעם זה‪ .‬ויזהר האדם מאד בכל מה שמבואר בש"ע סי' לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה‪.‬‬ ‫תרל"ט‪ .‬וכן יזהר לקיים מש"כ שהמחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ‬ ‫שנתבאר לעיל‪ ,‬ולא יקח ההושענא בידו בשעת ההקפה עם הלולב‪,‬‬ ‫כוונת ההקפה‪ -‬בכל יום מקיפים את הבימה שעליה הספר תורה‬ ‫לסוכה אפי' מים הרי זה משובח‪( .‬פרק י"ב)‪.‬‬ ‫אלא ימתין עד שעת החבטה‪.‬‬ ‫פעם אחת עם הלולב ומיניו בידו‪ ,‬ויזהר בזה מאד‪ ,‬ומי שאין לו לולב‬ ‫חביטת הערבה מוזכרת בגמרא‪ ,‬ואיתא בזוהר הקדוש שיום זה הוא‬ ‫מעלת הסוכה‪ -‬כדי שיקיים האדם מצות ישיבת הסוכה בשמחה שלו ראוי שישתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות‬ ‫סיום הדין ופסקי הדין יוצאים מבית המלך‪ ,‬וחובטים דווקא על‬ ‫והשתוקקות עצומה‪ ,‬צריך לבאר מעלת המצוה וגודל שכרה (ולהיפך בו כל התיקונים הנ"ל (לברך בסוכה ולנענע גם בהלל ולהקיף הבימה)‪,‬‬ ‫גודל עונשה)‪ ,‬וענין ז' אושפיזין עלאין‪ ,‬ובזוהר הקדוש מפליג מאד ומי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות‬ ‫הקרקע‪ ,‬ולא יהיו בערבה אלא ה' בדים לא פחות ולא יותר‪ ,‬ולא יחבוט‬ ‫בעניינים אלו‪ ,‬שכל היושב בצל האמונה מנחיל חרות לו ולבניו לעולם זאת‪ ,‬אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה כנ"ל בנענועים‪ ,‬ועוד יכוין‬ ‫אלא ה' חבטות‪ .‬ולפני החבטה יאמר יה"ר הנדפס בסידורים וכן פסוק‬ ‫ומתברך בברכה עליונה (ומי שלא‪ ,‬מנחיל גלות לו ולבניו)‪ ,‬והשכינה בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה 'אני מקיף ספר תורה זו בד'‬ ‫ויהי נועם לשם יחוד כו'‪ .‬ובכל חבטה יאמר 'לעשות נחת רוח ליוצרי‬ ‫פורסת כנפיה עליו מלמעלה‪ ,‬ואברהם וה' צדיקים אחרים שמים מינים אלו שבידי לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח‬ ‫ובוראי ברוך הוא וברוך שמו'‪.‬‬ ‫דירתם עימו‪ ,‬וצריך לשמוח באורחים הללו ולהזמינם לסוכתו‪ ,‬וכן ליוצרי'‪ .‬וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק 'ויהי נועם' במתינות‬ ‫יזהר מאד ביום זה מהליכה בטילה‪ ,‬וירבה בתורה‪ ,‬כי ביום זה מוסרים‬ ‫להזמין עניים לסוכתו (שהחלק של האושפיזין שייך לעניים‪ ,‬ואם אינו ובכוונה‪ .‬ויאמר 'אני והו הושיעה נא' אחר ההקפה מיד‪ ,‬וכן קודם‬ ‫השטר חוב של הגזר דין ביד הממונים להעניש‪ .‬ואחר הסעודה ילמד‬ ‫מזמין עניים האושפיזין הולכים משם)‪ .‬וראוי להתפלל בכל פעם 'הושיעה את עמך'‪.‬‬ ‫פסוק של המזמור העיקר הוא שיכוין האדם השבח של בוראנו ית"ש‪,‬‬ ‫כוונות באמירת פסוקי דזמרה‬ ‫על השלחן‪ ,‬ויברך ברכת המזון בכוונה‪ ,‬ואם ירצה לישן יזהר מאד‬ ‫ונזכיר כמה כוונות פרטיות לכמה פסוקים‪" :‬הדר כבוד הודך וכו'‬ ‫להעמיד שומר (וביחוד אם זה ערב שבת)‪ ,‬דצריך לטבול לכבוד הרגל‬ ‫הנה הזמירות והשבחים אין צריך לזרז לאומרם בכונה והתלהבות‪ ,‬כי‬ ‫וגדולתך אספרנה" וכן ב"להודיע לבני אדם גבורותיו" יקבל על עצמו‬ ‫ולהתפלל מנחה בזמנה עם הציבור‪( .‬פרק ט"ו)‪.‬‬ ‫התיבות בעצמם באמירתם והבנתם מלהיבים לב האדם‪ ,‬אך נפרט‬ ‫שישיח ויספר בתמידות בכבודו ונפלאותיו העצומים ובגדולתו‪.‬‬ ‫בשמיני עצרת יתפלל ערבית בכוונה עצומה מהרגיל‪ ,‬כי עדיין לא בכמה מקומות של שבחים כוונות ישרות‪ ,‬ותן לחכם ויחכם עוד אל‬ ‫ובפסוק "טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו" ראוי שיתפלל האדם‬ ‫נגמר גזר דין של אדם עד למחר (ובארץ ישראל עושים שמחת תורה השאר‪.‬‬ ‫בליבו שירחם ד' על כלל עמו להטות לבבנו אל עבודתו‪ ,‬לבלתי ידח‬ ‫כמו שעושים כאן בחו"ל יום אח"כ‪ ,‬ושמחים עם ספרי תורה ושירות‬ ‫ממנו נדח ח"ו‪ ,‬ואם יש איזה חולי יתפלל שד' ישלח רפואה לאותו‬ ‫מזמור שיר חנוכת הבית לדוד הוא תיקון גדול מתקוני התפלות‬ ‫ותשבחות)‪ ,‬ואחר תפילת ערבית ילך בשמחה ובאהבת הבורא לביתו‬ ‫חולה‪ .‬ובפסוק "סומך ד' לכל הנופלים" יכניס בליבו שמחה בהבטחה‬ ‫לאומרו קודם ברוך שאמר‪ ,‬ובמזמור זה ראוי לכוין כדלהלן‪ :‬כשיהיה‬ ‫(ובחו"ל לסוכתו) לקדש קידוש היום בשמחה עצומה‪ ,‬ויזהר מאד‬ ‫על העתיד שיסמוך הקב"ה את השכינה הקדושה שנקראת סוכת דוד‬ ‫לאדם איזה מיחוש או חולי‪ ,‬לו או לבני ביתו‪ ,‬ויתרפאו‪ ,‬כשיאמר‬ ‫בלימוד על השלחן‪ .‬ובמוסף מתחילים להזכיר גבורות גשמים בתחיית‬ ‫הנופלת ויקים אותה מנפילתה לעתיד‪ ,‬וראוי שיקבל עליו מסירת‬ ‫"שועתי אליך ותרפאני" יתן בליבו שבח והודאה לד' בכונה עצומה‪.‬‬ ‫המתים‪ ,‬ויזהר ביום זה לפשפש במעשיו‪ ,‬כי עיקר מסירת הגזר דין של‬ ‫הנפש בציור איזה מיתה‪ ,‬ויכוין שמוסר עצמו בשביל השכינה‬ ‫ובפסוק "ד' העלית מן שאול נפשי" וגו' יתן בליבו שבח גדול בשמחה‬ ‫האדם הוא ביום זה‪ ,‬שאף שהפתקים נמסרו בהושענא רבא‪ ,‬עדיין לא‬ ‫הקדושה לקרב בזה סמיכתה וזקיפתה‪ .‬ובפסוקים "עיני כל" ו"פותח‬ ‫עצומה על שנתן חלקו וגורלו בתוך מכירי ועובדי א'ל אמת‪ ,‬וצריך‬ ‫ניתן רשות לשלוחים לפעול עד שמיני עצרת‪ ,‬שאם יעשה תשובה אין‬ ‫את ידך" ישמח על גבורות ד' שהוא זן את כל בריותיו כל אחד בעיתו‬ ‫לידע שכל ספר תהלים חבר דוד המלך ע"ה ברוח הקודש על כלל‬ ‫להם רשות לעשות מה שכתוב בפתקים‪ .‬ומיד אחרי מנחה יסיים‬ ‫ובזמנו‪ .‬ובאומרו "ויברך כל בשר שם קדשו" וכו' יתפלל במחשבתו‬ ‫ישראל‪ ,‬וגם התיבות שמורים שדוד אמרם בשביל עצמו‪ ,‬מרומז בהם‬ ‫תורתינו הקדושה בקריאת וזאת הברכה‪ ,‬להשלים פרשיותיו עם‬ ‫שיתגדל כבודו יתברך בקרוב בביאת המשיח ויעבדוהו כולם שכם‬ ‫גם על כל איש בפני עצמו‪ .‬ובפסוק "מה בצע בדמי" יתפלל במחשבתו‬ ‫הצבור שמו"ת‪ .‬ויזהר שלא ישתה הרבה משקים המשכרים קודם‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫שלא ימות הוא ולא אחד מבניו ולא שום אחד מישראל קודם זמנו‪ ,‬כי‬ ‫תפלת ערבית זו של שמחת תורה‪ ,‬כי אז בודאי לא יהיה תפלתו זכה‬ ‫בודאי כל אחד מישראל מרומם ומשבח להבורא יתברך בעודו בחיים‪.‬‬ ‫הללוי'ה‪ -‬אומרים י' פעמים תיבת 'הללוי'ה'‪ ,‬והם תיקון בפני עצמו‬ ‫וברורה‪ ,‬ואפילו תפילה אחת שלא כהוגן היא מעוות שלא יוכל לתקון‪.‬‬ ‫ובפסוק "שמע ד' וחנני" וגו' יכוין ויתפלל על עצמו ועל כלל ישראל‪.‬‬ ‫לעשר הספירות הקדושות‪ ,‬ויאמרם בהתלהבות ובשמחה ובמתינות‪,‬‬ ‫שמחת תורה‪ -‬אחר תפילת העמידה דערבית זו המנהג בכל תפוצות ונקוט האי כללא בידך‪ ,‬בכל פסוק שמדבר איזה ענין תפלה בלשון‬ ‫וישמח שיש לנו אלוק כזה שראוי להללו ולשבחו בכל השבחים הללו‪,‬‬ ‫ישראל לעטר הספר תורה בכתרים‪ ,‬ולהקיף עמהם ז' הקפות‪ ,‬והמרבה יחיד‪ ,‬לא יהיה כוונתו רק על עצמו‪ ,‬אלא על כלל ישראל‪ .‬ובתיבות "ד'‬ ‫ושבח זה של תבות 'הללוי'ה' שהוא שם ושבח כאחד‪ ,‬עולה על כל‬ ‫בכל מיני שמחות מעורר למעלה שמחה וחדוה עצומה‪ ,‬וכל הזהיר אלוקי לעולם אודך" יקבל עליו במחשבתו קבלה אמיתית בשמחה‬ ‫השבחים‪ ,‬כדאיתא בפסחים (קי"ז‪ ).‬ובזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫בשמחה של תורה ביום הזה בטוח שלא יפסוק תורה מזרעו‪ .‬וישתדל עצומה שישבח ויודה להבורא ית"ש הוא ובניו ג"כ ע"י שיחנך אותם‬ ‫הללי נפשי‪ -‬בתיבות הללי נפשי וכו' יכוין בהתלהבות פירוש המילות‬ ‫לקנות לעצמו חתן תורה‪ ,‬ולכל הפחות חתן בראשית‪ ,‬ויזהר שהס"ת לזה כל ימי חייהם‪.‬‬ ‫שזה צווי שהאדם מצוה לנשמתו שתהלל ותודה לד'‪ ,‬ובתיבות‬ ‫יהיה כשר‪ ,‬ואם הוא במנין מצומצם יזהיר את כולם לענות אחריו ואחרי מזמור זה יאמר בעמידה "ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד"‬ ‫"אהללה ד' בחיי" וכו' יזהר לקבל על עצמו בשמחה שיהלל ויזמר‬ ‫ושיטו אזניהם לשמוע הקריאה‪ ,‬ואם לאו אז טוב ההעדר‪( .‬פרק ט"ז)‪ .‬ב' פעמים‪ ,‬ואח"כ יאמר פעם אחת מעומד הפסוק "והיה ד' למלך" וגו'‪,‬‬ ‫לאלוקיו כל ימי חייו‪ .‬ובפסוק "אשרי שקל יעקב בעזרו" וכו' יכניס‬ ‫ומעלתם גדולה‪ ,‬ויזהר לאומרם בכוונה ובשמחה‪ ,‬ואח"כ יאמר הפסוק‬ ‫בלי בו מוסר גדול להשתדל בעבודת הבורא ית"ש אף בדברים שהם‬ ‫"הושיענו" וכו' כפי הסדר שנדפס בסידורים‪.‬‬ ‫שער השיר‬ ‫קשים לגוף ומפאת זה היצר מונע עשייתם‪ ,‬כגון רבוי טהרת טבילה‬ ‫ברוך שאמר‪ -‬אח"כ יאמר השבח הגדול של ברוך שאמר‪ ,‬ויתלהב לב‬ ‫גודל מעלת זקיפת הידים בתפילה או בהודאה ושבח לקב"ה הוא‬ ‫במקוה וסיגופי תעניתים ותפילה בכל עוצם כוחו‪ .‬ובתיבות 'ד' פוקח‬ ‫האדם לומר אותו בכוונה ובשמחה עצומה מאוד‪ ,‬כי תיקנוהו אנשי‬ ‫לאין ערך ותכלית‪ ,‬ויש עשרה מלאכים הממונים על פריסת הידים‬ ‫עורים' יכוין הכונה שנתבארה בברכת פוקח עורים‪ .‬ובתיבות ד' זוקף‬ ‫כנסת הגדולה על פי פתקא דנפל מן שמיא‪ ,‬ויש לאומרו במתינות‬ ‫לקבל אותה תפילה או ברכה ולתת לו כח לכבד את ד' הקדוש בכמה‬ ‫כפופים יכוין למסור נפשו כמו שנתבאר ב"סומך ד' לכל הנופלים"‪.‬‬ ‫גדולה ולא במהירות‪ ,‬ויתבונן בכל שבח של כל ברוך חכמתו הנפלאה‬ ‫סודות עליונים‪ ,‬והם מברכים את הפורס ידיו‪ ,‬וכל העלמות העליונים‬ ‫ובפסוק "ימלוך ד' לעולם" וכו' ישמח שעל שאר אדם לא יכנה‬ ‫וגבורותיו‪ ,‬ויתן הודאה ושבח לבורא ית"ש‪ ,‬וישמח שמחה עצומה על‬ ‫הקדושים מתייחדים ומתקדשים ע"י עבודה זו‪ ,‬וכל הסטרא אחרא‬ ‫אלוקותו‪ ,‬ויתפלל שלא תפסוק אלוקותו מעלינו‪.‬‬ ‫גודל אלקותו ית"ש בבריאת מעשה בראשית ובגודל רחמנותו על‬ ‫נכפים ומתבזים‪ ,‬ויזהר שלא לחבר כפות הידים אלא יהיו רחוקים קצת‬ ‫כי טוב זמרה‪ -‬באומרו "כי טוב זמרה" ישמח ויודה לקב"ה שזכה‬ ‫בריותיו וגודל אלוקותו הנצחית לעולמי עד‪ ,‬ושעשה לבדו את כל‬ ‫זה מזה‪ ,‬ויד ימין תהיה מעט למעלה מיד שמאל‪ ,‬ויזהר לא לפרוס ידיו‬ ‫לזמר ולשבח‪ ,‬ובפסוק "הרופא לשבורי לב" וגו' יכוין דרשת חז"ל שזה‬ ‫הבריאה‪ ,‬ובברוך מרחם על הבריות יכוין גם על עצמו‪ ,‬שברוב רחמנותו‬ ‫לחינם שלא בשעת תפילה או שבח והודאה‪ ,‬כדי שלא תשרה עליו‬ ‫מרמז על תחית המתים‪ ,‬ויכוין גבורת ד' בזה‪ ,‬וכן בפסוק "מונה מספר‬ ‫יתברך סובל עוונותיו ומאריך אפו עליו‪ ,‬ויתן במחשבתו הודאה ושבח‬ ‫קללה ויענש על כך‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫לכוכבים" ו"גדול אדונינו" יכוין גבורות ד' בזה‪ .‬ובתיבות "את המיחלים‬ ‫לו יתברך על זה‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫דקדוק המילות‪ -‬בכל התפילה ובכל ברכה והודאה צריך לדקדק‬ ‫לחסדו" יכוין על יציאת השכינה מהגלות ועל ביאת המשיח‪ ,‬ויכניס‬ ‫הודו‪ -‬מלבד שצריך להזהר לומר התיבות כתיקונם‪ ,‬ולהתבונן בפירוש‬ ‫שכל תיבה שמוציא מפיו תהיה שלימה‪ ,‬והיינו שיתן ריוח בין הדבקים‪,‬‬ ‫בליבו תשוקה גדולה לזה‪ .‬ובפסוק "שבחי ירושלים" ישמח באלוקותו‬ ‫המילות‪ ,‬יזהר ג"כ לאומרם בהתלהבות ובשמחה‪ ,‬וישים לב לתוכן‬ ‫כמבואר בשו"ע סי' ס"א‪ ,‬כי תיבה שאינה שלימה במתכונתה לא‬ ‫ית"ש‪ .‬ובפסוק "ישלח דברו וימסם" יתאר לעצמו איך ברגע אחד‬ ‫המכוון מהדברים שאומר‪ ,‬כגון כשאומר 'התהללו בשם קדשו'‪ ,‬מלבד‬ ‫תעשה פעולה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש‪ ,‬כי אינה נחשבת‬ ‫הקב"ה ממיס כפור גדול ונורא‪ .‬ובפסוק "מגיד דבריו ליעקב" יכניס‬ ‫הכונה שאומר לזולתו התהללו והתפארו בשם קדשו של הקב"ה‪,‬‬ ‫לתיבה כלל‪ ,‬ולפעמים נראה כמחרף ומגדף‪ ,‬ולמדו זאת בגמרא‬ ‫שמחה בליבו שבחר הקב"ה בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו‪.‬‬ ‫ישמח בליבו על זה שיש לו אלוק ואדון ופטרון כזה‪ ,‬כאדם המתפאר‬ ‫(ברכות ט"ו‪ ):‬מדכתיב "ולמדתם" – שיהא לימודך תם‪ ,‬כגון "על‬ ‫הללו את ד' מן השמים יש לאומרו בהתלהבות יותר עצומה‪ ,‬כי‬ ‫באב שהוא גדול בכל חלקי התורה ועבודת ד' והוא גם חכם ועשיר‬ ‫לבבך" וכו' שהתיבה מסתיימת באותה אות שמתחילה התיבה‬ ‫מזמור זה עיקר פסוקי דזמרה לרש"י (שבת קי"ח‪ ,):‬ובמזמור זה‬ ‫גדול שאין כמוהו בכל העולם‪ ,‬שודאי יתפאר בזה לפני רבים ויספר‬ ‫שלאחריה‪ ,‬ובתוס' שם מוסיפים כגון "וחרה ואף" וכן וראיתם אותו"‬ ‫רמוזים עולמות עליונים ונעלמים‪ ,‬שהאדם בעולם השפל מצוה שהם‬ ‫איזה אבא יש לו‪ ,‬וק"ו אצל הקב"ה שהוא מקור כל המעלות הללו‬ ‫וכדומה שצריך לתת ריוח בין מ' שבסוף תיבה לא' שבתחילת התיבה‬ ‫יהללו את ד'‪ .‬ובאומרו "חק נתן ולא יעבור" ישמח בגבורות ד' בכך‬ ‫שנמצאים בעולם‪ ,‬ועיקר ההתפארות היא השמחה שבלב‪ .‬ובאומרו‬ ‫לשאחריה‪ ,‬וכלל גדול אמרו המדקדקים שגם בכל אות 'נח נראה'‬ ‫שלא שינו לעולם מהתפקיד שחקק להם הקב"ה‪ .‬ומהפסוק "הללו את‬ ‫"הבו לד' כבוד ועוז הבו לד' " ראוי לאדם לקבל עליו מסירת נפש‬ ‫(והיינו שכל אותיות הא' ב' אף כשאין להם ניקוד הם מודגשות‬ ‫ד' מן הארץ" מצוה האדם לכל הברואים של עולם התחתון שיהללו‬ ‫במחשבתו בציור איזה מיתה‪ ,‬כי במסירת נפש של האדם התחתון‬ ‫במבטא‪ ,‬מלבד אותיות והי"א שלפעמים הם 'נח נסתר' שאינם‬ ‫לקב"ה‪ .‬ובתיבות "לבני ישראל עם קרובו" יתלהב ויתן הודאה‬ ‫בעוה"ז נתגדל כבוד שמו הגדול ית"ש ויתעלה בכל העולמות‪ .‬ובפסוק‬ ‫מודגשות במבטא‪ ,‬וא' כשהוא ללא ניקוד הוא תמיד נסתר) שבסוף‬ ‫במחשבתו לקב"ה שבחר בנו וישמח בזה‪.‬‬ ‫'חילו מלפניו כל הארץ' יכניס בליבו יראה עצומה מהבורא‪ .‬ובפסוק‬ ‫תיבה וא' ש בתחילת תיבה שלאחריה צריך ליתן ריוח ביניהם שלא‬ ‫"קל נקמות ד' קל נקמות הופיע" יתפלל אדם במחשבתו שהקב"ה‬ ‫תיבלע אחת בחברתה‪ ,‬ועוד כלל אמרו לתת ריוח בא' שאחרי 'נח‬ ‫שירו לד' שיר חדש‪ -‬בפסוק "ישמח ישראל בעושיו" ישמח שיש‬ ‫ינקום דמם של הרוגי מלכות מהאומות‪.‬‬ ‫נראה' כדי שלא תיבלע‪ ,‬ומזה נלמד להזהר בין כל 'נח נראה' שבסוף‬ ‫לו כזה אלוק‪ ,‬שלא יהיה ח"ו כדובר שקרים‪ ,‬וראוי לקבל על עצמו‬ ‫תיבה לאותיות הע"י שבתחילת תיבה‪ ,‬וכן באמצע תיבה אחרי שוא‬ ‫מזמור לתודה הוא שבח גדול מאוד‪ ,‬ובודאי ראוי לאומרו בהתלהבות‬ ‫מסירות נפש בציור איזה מיתה לכבוד ד'‪.‬‬ ‫נח אם התיבה הבאה מתחילה בא' או בע' הם עלולים להבלע‪ ,‬כגון‬ ‫ובשמחה‪ ,‬וממזמור זה אנו למדים שצריך לעבוד את ד' דווקא‬ ‫בשמחה‪ ,‬והיא עבודה גדולה יותר מעבודה מיראה‪ ,‬ותורה ומצוה בלא הללו קל בקדשו‪ -‬במזמור זה ראוי להתלהב ולשמוח‪ ,‬כי הוא ג"כ‬ ‫שתפארת ישמע תפרת‪ ,‬ובשעריך ישמע בשריך‪ .‬וכן יש אותיות שהם‬ ‫יראה ואהבה אינם עולים למעלה‪ ,‬ולכן כשאמר תיבה בתפילה או עיקר פסוקי דזמרה לרש"י הנ"ל‪ ,‬ובתיבות "הללוהו בגבורותיו" יכוון‬ ‫ממוצא אחד‪ ,‬והם עלולות להתחלף‪ ,‬כמו א' וע'‪ ,‬או אותיות בומ"פ‪ ,‬או‬ ‫בברכות הנהנין בלא אהבה ויראה מעומקא דליבא‪ ,‬יחזור לאומרה בשמחה מי ימלל גבורות ד' שעושה אף בעולם השפל בכל רגע‪.‬‬ ‫דנטל"ת‪ ,‬או זסשר"ץ או גיח"ק‪ ,‬וצריך להזהר בזה בין כאשר אותיות‬ ‫כתיקונה‪ .‬ובפסוק "דעו כי ד' הוא האלוקים הוא עשנו" ראוי לקבל על ובתיבות "הללוהו כרוב גודלו" יחשוב בשמחה מגדולתו ורוממותו‬ ‫אלו הם באמצע התיבה‪ ,‬כגון "ואהבת" שלא ישמע ואהפת‪ ,‬ובין כאשר‬ ‫הגדולה בעולמות שברא שאין קץ למספרם‪ ,‬וכולם מגדלים ומפארים‬ ‫עצמו מסירות נפש‪ ,‬להראות בזה קבלת מלכותו‪.‬‬ ‫אות אחרונה של תיבה היא מאותה מוצא של האות הראשונה של‬ ‫ומשבחים אותו‪.‬‬ ‫התיבה שלאחריה כגון "מעט דבש" שלא ישמע מעדבש‪.‬‬ ‫יהי כבוד‪ -‬המעיין בכתבי האריז"ל שמבאר גודל מעלתם של י"ח‬ ‫הפסוקים של יהי כבוד‪ ,‬בודאי יתלהב לבו לאומרם בכוונה עצומה בפסוקים של ברוך ד' לעולם אמן וכו' ראוי להתלהב ולשמוח‬ ‫ולכן צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל‬ ‫התפילה‪ ,‬ובתחילת הרגלו יוציא המילים מפיו כמונה מעות ממש‪ ,‬עד‬ ‫ובמתינות‪ ,‬וגם עצם גודל השבח של הפסוקים אלו מולידים התלהבות באלוקותו ית"ש‪ ,‬ובתיבות "וימלא כבודו את כל הארץ" יצטער על‬ ‫שירגיש בעצמו שלא יכשל ויוכל לאומרם אף במהירות קצת‪ ,‬והרגל‬ ‫גדול ושמחה עצומה בלב האדם‪ .‬ובפסוק "כי יעקב בחר לו קה ישראל חילול כבוד ד' בגלות‪ ,‬ויקבל על עצמו מסירות נפש בציור איזה מיתה‬ ‫נעשה טבע‪ ,‬להוציא מילים עם כל האותיות‪ ,‬וידוע מהזוהר הקודש‬ ‫לסגולתו" ראוי לאדם ליתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה לו ית' לכבוד ד'‪ ,‬ובאומרו 'אמן ואמן' יתפלל בליבו שימלא כבוד ד' את כל‬ ‫שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תלויים כמה וכמה רבבות עולמות‬ ‫הארץ ויתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולם‪.‬‬ ‫ויתעלה על זה שבחר אותנו לחלקו ולגורלו הקדוש‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫עליונים ונעלמים‪ ,‬וכשהאדם מוציא מפיו התיבה באותיותיה כתיקונה‬ ‫ויברך דוד הוא שבח גדול מאד‪ ,‬ומורה על אלוקותו ית"ש וממשלתו‬ ‫תהילה לדוד‪ -‬איתא בגמרא (ברכות ד‪ ):‬כל האומר תהלה לדוד ג"פ‬ ‫מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם‪ ,‬אך כשאין האדם נותן‬ ‫בכל העולמות‪ ,‬ובפסוק "לך ד' הגדולה" יפסיק בין תיבה לתיבה ויכניס‬ ‫בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב‪ ,‬וודאי הכונה למי שאומרה בכוונת‬ ‫דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטב ומחליף תיבה זו לתיבה אחרת‬ ‫שמחה בליבו על כל השבחים שמזכיר‪ ,‬כי רמוזים שם מדות וספירות‬ ‫הלב וההודאות‪ .‬והא דאיתא בגמרא (פסחים קי"ח‪ ):‬יהא חלקי עם‬ ‫שאינה כלל בתיקון סדר התפילה‪ ,‬הוא גורם פגמים גדולים רחמנא‬ ‫העליונות‪ ,‬ובתיבות 'ובידך לגדל ולחזק' יתפלל בליבו שיחזק ליבו‬ ‫גומרי הלל בכל יום‪ ,‬היינו מתהילה לדוד עד כל הנשמה‪ .‬וג' פסוקי‬ ‫ליצלן באותם העולמות העליונים הקדושים התלוים באותם אותיות‬ ‫ולבב כל ישראל לעבודתו ית"ש‪ .‬ואת התיבות "ועתה אלוקינו מודים‬ ‫אשרי יאמר בכוונה עצומה ובשמחה גדולה שזכה להיות מיושבי בית‬ ‫של תיבה זו‪ ,‬ואיך יעמדו לפני הבורא ית"ש‪ ,‬אוי לאותה בושה‪ ,‬ועל כן‬ ‫אנחנו לך' וכו' יאמר במיתון ובנחת ויכניס שמחה בליבו על גודל‬ ‫המלך מלכו של עולם וכו'‪ ,‬ולהיות מעם קדוש הישראלי‪ .‬ובפסוקים‬ ‫לבך יהגה אימה ולבך תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בקריאת‬ ‫אלקותו ית"ש‪ ,‬ועל שבחר בנו לחלקו להודות לו ולהללו‪ ,‬ובתיבות‬ ‫ארוממך וכו' ובכל יום אברכך וכו' האדם מקבל על עצמו שירומם‬ ‫שמע הן בתפילה הן בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בכל‬ ‫'אתה הוא ד' לבדך' וכו' יקבל ע"ע מסירת נפש להראות אמיתת‬ ‫ויברך ויהלל שמו הגדול ית' כל ימי חיותו‪ ,‬ויזהר לקבל זאת בשמחה‪,‬‬ ‫ערב שבת קדש‪ ,‬להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותה‪ ,‬וכן בברכות‬ ‫אמונתו ויחודו ית"ש‪ .‬ובתיבות 'אתה עשית את השמים' וכו' יכוין‬ ‫שלא יהיה ח"ו דובר שקרים‪ ,‬ואח"כ מתחיל לשבח את הקב"ה בפסוק‬ ‫הנהנין אם לא יאמר הברכה כתיקונה נמצא שאכל או שתה בלא ברכה‬ ‫שהוא מאמין שהקב"ה ברא עולמות עליונים לאין קץ ומספר ותכלית‪,‬‬ ‫גדול ד' ומהולל מאוד וכו' עד סוף פסוקי דזמרה‪ .‬וכשאומר "ולגדולתו‬ ‫ונקרא גזלן ומועל‪ ,‬לפי שנהנה מעולם הזה בלא ברכה‪ ,‬ואוי לאותה‬ ‫וישמח בזה‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫אין חקר" יחשוב וישמח בגדולתו של הקב"ה שהיא ללא סוף‪ .‬ובכל‬ ‫בושה‪ ,‬ולכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה‪( .‬פרק ב')‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 239‬פרשת וירא‬ ‫מבחן ‪ 238‬פרשת לך לך‬ ‫סימן תמ"ז סעיפים א' עד ד'‬ ‫סימנים תמ"ה תמ"ו‬ ‫מה דין תערובת חמץ בפסח?‬ ‫כיצד ביעור חמץ מעיקר הדין?‬ ‫א' בשישים‪.‬‬ ‫א' אין ביעור חמץ אלא שריפה‪.‬‬ ‫ב' במשהו‪ ,‬אא"כ יש עוד הרבה צדדים להקל‪.‬‬ ‫ב' שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים‪ .‬והמנהג לשורפו‪.‬‬ ‫ג' לענין איסור אכילה‪ ,‬במשהו‪ .‬לענין איסור הנאה‪ ,‬בשישים‪.‬‬ ‫ג' שורפו או פוררו וזורה לרוח או זורקו לים‪ .‬ויעשה מה שירצה‪.‬‬ ‫מה דין נגיעת חם בחם [יבש] בפסח?‬ ‫שרף החמץ‪ ,‬האם מותר להנות בפחמים?‬ ‫א' במשהו‪.‬‬ ‫א' שרף לפני שעה שישית‪ ,‬מותר בהנאה בפחמים אפילו בפסח‪ .‬ואם שרף משעה שישית ולמעלה‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫ב' בשישים‪.‬‬ ‫ב' אסור בהנאה אפילו אם שרף לפני שעה שישית‪.‬‬ ‫ג' כדי נטילה‪.‬‬ ‫ג' שרף לפני שעה שישית‪ ,‬מותר בהנאה בפחמים רק עד הלילה‪.‬‬ ‫השליך החמץ לפני שעה שישית למקום שהעורבים מצויים‪ ,‬ולא אכלוהו העורבים מה דינו?‬ ‫כלים שבישל בהם חמץ בפסח‪ ,‬מה דינם אחר הפסח?‬ ‫א' לשו"ע צריך לבערו‪ ,‬והאחרונים סוברים שא"צ לבערו‪.‬‬ ‫א' כלי מתכות‪ ,‬טעונים הגעלה‪ .‬כלי חרס‪ ,‬טעונים שבירה‪.‬‬ ‫ב' לכו"ע א"צ לבערו‪.‬‬ ‫ב' בין כלי מתכות ובין כלי חרס‪ ,‬אין טעונים הגעלה ושבירה‪ ,‬רק שלא יהא ניכר החמץ בעין‪.‬‬ ‫ג' לכו"ע צריך לבערו‪.‬‬ ‫ג' כלי מתכות‪ ,‬אין טעונים הגעלה‪ .‬כלי חרס‪ ,‬טעון שבירה‪.‬‬ ‫המוצא חמץ בביתו בפסח‪ ,‬מה דינו?‬ ‫מה דין ריחא של חמץ בתבשיל‪ ,‬במקום שבשאר איסורים שמותר בדיעבד?‬ ‫א' בחוה"מ ישרפנו‪ .‬וביו"ט‪ ,‬יפרר ויזרה לרוח או לים‪.‬‬ ‫א' י"א שדינו כשאר איסורים‪ ,‬וי"א שאוסר במשהו אפילו בדיעבד‪.‬‬ ‫ב' בחוה"מ‪ ,‬יוציאנו ויבערנו מיד‪ .‬וביו"ט‪ ,‬יכפה עליו כלי עד הלילה‪ ,‬ויבערנו‪ .‬וי"א שאם לא ביטלו‪ ,‬אף ביו"ט יטלטלנו לנהר וכדו' ואפילו‬ ‫ב' לכו"ע לענין חמץ נקטינן דריחא מילתא היא‪.‬‬ ‫לשרוף מותר לכמה פוסקים‪.‬‬ ‫ג' לכו"ע לענין חמץ נקטינן דריחא לאו מילתא היא‪.‬‬ ‫ג' בין בחוה"מ ובין ביו"ט ‪ -‬אם ביטלו‪ ,‬יכפה עליו כלי‪ .‬ואם לא ביטלו‪ ,‬יבערנו‪.‬‬ ‫מה דין תערובת חמץ בערב פסח אחר שעה שישית?‬ ‫מצא חמץ בביתו ביו"ט שני‪ ,‬מה דינו?‬ ‫א' כדינו בפסח‪.‬‬ ‫א' לכו"ע ישרפנו‪.‬‬ ‫ב' כשאר איסורים‪ :‬לח בלח‪ ,‬בשישים‪ .‬יבש ביבש‪ ,‬חד בתרי‪ .‬אבל צריך לאוכלו קודם הפסח‪.‬‬ ‫ב' לכו"ע כופה עליו כלי‪.‬‬ ‫ג' כשאר איסורים כנ"ל‪ ,‬ומותר לאוכלו אף בפסח‪.‬‬ ‫ג' י"א שישרוף וי"א שיכפה כלי‪ .‬ולמעשה‪ ,‬אם ביטל‪ ,‬יכפה כלי‪ .‬ואם לא ביטל ועובר על בל יראה‪ ,‬יטלטל וישליך לים או לביהכ"ס‪.‬‬ ‫חיטה שנתבשלה בתרנגולת לפני פסח ונתבטלה בשישים‪ ,‬וחיממו התרנגולת והחיטה שוב בכלי ראשון בפסח?‬ ‫נפל חמץ מגגו של גוי לגגו של ישראל‪ ,‬מה דינו?‬ ‫א' אוסר במשהו‪.‬‬ ‫א' לא יגע בו‪ ,‬דאינו עובר עליו‪.‬‬ ‫ב' י"א שחוזר וניעור‪ ,‬וי"א שאינו חוזר וניעור‪.‬‬ ‫ב' בחוה"מ‪ ,‬דוחפו בקנה‪ .‬בשבת או ביו"ט‪ ,‬כופה עליו כלי‪.‬‬ ‫ג' לכו"ע אינו חוזר וניעור‪.‬‬ ‫ג' יכול להעבירו בידים לגג הגוי‪.‬‬ ‫חמץ שנתערב קודם הפסח ונתבטל בשישים‪ ,‬האם כשמגיע הפסח נאסר התערובת?‬ ‫מצא פת בביתו בפסח ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה‪ ,‬מה דינו?‬ ‫א' כיון שנתבטל קודם הפסח‪ ,‬אינו חוזר וניעור לכו"ע‪.‬‬ ‫א' יבערנו מספק‪.‬‬ ‫ב' אף שנתבטל קודם הפסח‪ ,‬חוזר וניעור ואוסר בפסח במשהו‪.‬‬ ‫ב' אם הוא מעופש מסתמא הוא מצה‪ ,‬ואם אינו מעופש מסתמא הוא חמץ‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪ .‬ולמעשה‪ ,‬בתערובת לח בלח‪ ,‬נוהגים להקל‪ .‬ובתערובת יבש‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫ג' אזלינן בתר בתרא ותלינן שהוא מצה‪ ,‬אא"כ הוא מעופש הרבה שאי אפשר לו להתעפש כל כך מתחילת פסח‪.‬‬ ‫'וכזה איתא'‬ ‫'ואחשבה'‬ ‫האיש'‬ ‫עד עד פרק ז'‬ ‫הקדמה‬ ‫וח"חו' 'לכן‬ ‫התורה‬ ‫דבר מפרק‬ ‫שמירת הלשון שער‬ ‫אחרית‬ ‫דבר בעיתו‬ ‫'לכן האיש'‬ ‫אחריתו' דבר‬ ‫בעת'זה'עדעד פרק‬ ‫'ובפרט‬ ‫'וכעין‬ ‫מפרק ה'‬ ‫ישראל‬ ‫התורהפ"ד‬ ‫בית‬ ‫שער‬ ‫הלשון‬ ‫דבר‬ ‫שמירתבעיתו‬ ‫על מה אמר רבי אלעזר שיהיה לו מזה שכר טוב?‬ ‫באלו ברכות קדם זבולון ליששכר?‬ ‫א' על שבני ביתו נתנו לחבורה לאכול ולשתות והם ביזו אותו‪.‬‬ ‫א' בברכות יעקב לבניו‪.‬‬ ‫ב' על שבני ביתו נתנו לתלמידי חכמים לאכול ולשתות‪.‬‬ ‫ב' בברכות משה‪.‬‬ ‫ג' על שהמעיט ממאכלו והאכיל תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫מה זוכה המחזיק תורה?‬ ‫מי נחשב 'ותומכיה מאושר' לפי הזוהר הקדוש?‬ ‫א' אף שלא יידע לעתיד לבוא מה שלא למד‪ ,‬מ"מ אין קץ למתן שכרו‪.‬‬ ‫א' הנותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה‪.‬‬ ‫ב' אע"פ שהיה עם הארץ בעולם הזה‪ ,‬לעתיד לבוא יידע את התורה‪.‬‬ ‫ב' הנותן לתלמיד חכם כדי פרנסתו‪.‬‬ ‫ג' אם הוא עצמו ת"ח יידע גם מה שאחרים למדו בזכותו‪ ,‬משא"כ אם הוא עם הארץ‪.‬‬ ‫ג' המסייע לתלמיד חכם שמט ליפול שלא יפול‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 240‬חיי שרה‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור ‪ -‬להתענג בידיעת התורה‬ ‫סימן תמ"ז סעיפים ה' עד ח'‬ ‫בשר יבש גבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח במלח שלא בדקוהו מחמץ‪ ,‬מה דינם בפסח?‬ ‫א' מערכת הזכרון עובדת בצורה טובה ופלאית‪ ,‬ומותאמת לזכור בצורה‬ ‫רואים שכך צורת הלימוד הנכונה‪ ,‬ואת התועלת המרובה שיש בכלים אלו‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫א' לשו"ע מותר לאכלם בפסח‪ ,‬ולרמ"א יש להחמיר לכתחילה‪.‬‬ ‫ברורה מאות ואלפי סוגיות‪ ,‬אם רק נשתמש בה בצורה הנכונה‪.‬‬ ‫לחיבור הנאה וזכרון הלימוד‪ .‬עם זאת הדברים הנמסרים בשיעורים מעוגנים‬ ‫לפני כשנה וחצי נפתח ע"י מערכת 'תמצית' קורס מיוחד בשם 'ללמוד להנות‬ ‫ב' אין לחוש שמא היה שם חמץ‪.‬‬ ‫ב' יסוד היסודות ללימוד איכותי מהנה שנשמר לאורך ימים ושנים הוא‬ ‫גם במחקרים עדכניים רבים על מערכת הזכרון‪.‬‬ ‫ולזכור'‪ ,‬ובו סדרת שיעורים המלמדים כיצד לחזק את איכות הלימוד‪ ,‬להעצים את‬ ‫חיבור פנימי וחזק ללימוד‪ ,‬ומטרת הכלים הנלמדים היא ליצור ולחזק את‬ ‫בהכנת השיעורים הושקעו אלפי שעות של לימוד יסודי של סוגיות‬ ‫החוויה מהלימוד‪ ,‬ולהגיע למצב בו זוכרים את מה שלומדים‪ ,‬שיעורים שנמסרו‬ ‫ג' לכל הדעות אסור באכילה‪.‬‬ ‫החיבור הזה‪.‬‬ ‫העוסקות בנושא זה במישרין או בעקיפין‪ ,‬וכן נלמדו בצורה יסודית מאות‬ ‫לפני למעלה מ‪ 500-‬לומדים‪.‬‬ ‫ג' מצות ידיעת התורה והרגשת מתיקות התורה הם דברים השוים לכל‬ ‫מקורות מדברי רבותינו גדולי הדורות לאורך ההיסטוריה‪ ,‬ונקראו עשרות‬ ‫לקראת הסדרה הרביעית של השיעורים יוצא גליון זה ובו מידע בסיסי על סדרת‬ ‫דגים מלוחים השרויים במים בפסח בכלי חמץ‪ ,‬מה דינם?‬ ‫נפש‪ ,‬ולא רק לבעלי דרגה מיוחדת ביראת שמים ושקיעות בתורה‪ ,‬והם‬ ‫ספרים ישנים וחדשים העוסקים בתחום זה‪.‬‬ ‫השיעורים‪.‬‬ ‫תלויים בעיקר בשימוש נכון וטבעי בכלים שהקב"ה נתן לנו‪ ,‬ולימוד בדרך זו‬ ‫בחינה נוספת נעשתה ע"י התחקות אחר דרכי צמיחתם של תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫א' י"א חוזר וניעור‪ ,‬וי"א שאינו חוזר וניעור‪.‬‬ ‫באלו תחומים עוסקים השיעורים?‬ ‫מביא ליראת שמים ולשקיעות בתורה ולעוד מעלות רבות‪.‬‬ ‫ושימושם בכלים אלו‪ ,‬מטרת בדיקה זו היתה בכדי לבחון את השפעת כל‬ ‫השיעורים עוסקים ב‪ 4‬נושאים עיקריים‪:‬‬ ‫ב' יש להחמיר ליזהר מהם לכתחילה‪.‬‬ ‫ד' בזמן הלימוד עצמו עלינו להתרכז בהבנת תוכן הדברים וללמוד בצורה טובה‪,‬‬ ‫כלי במישור המעשי ועמידתו במבחן המציאות‪ :‬האם כך גדלים תלמידי‬ ‫א' דרכי פעילות מערכת הזכרון והדרך להשתמש בה בצורה נכונה במטרה‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫וכל מחשבה נוספת‪ ,‬כמו הרצון להספיק או לזכור‪ ,‬במידה והיא מפריעה לריכוז‬ ‫חכמים אמיתיים‪.‬‬ ‫לזכור את הלימוד‪.‬‬ ‫בגוף הלימוד‪ ,‬לא רק שאינה מסייעת לזכרון‪ ,‬היא מגרעת ממנו‪ ,‬מפני שהיא‬ ‫האם המשתתפים אכן רואים תועלת מהשיעורים?‬ ‫ב' הדרך לפתח את מערכת הזכרון ויכולות נוספות (כשרון‪ ,‬מהירות תפיסה‪,‬‬ ‫מורידה מהחיבור הפנימי לתוכן החומר הנלמד ומקטינה את ההנאה מהלימוד‪.‬‬ ‫שמו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?‬ ‫בסייעתא דשמיא נמסרו כבר לפני ‪ 11‬קבוצות עם למעלה מ‪ 500‬לומדים‪,‬‬ ‫ריכוז‪ ,‬מעלות רוחניות שונות‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫ג' הדרך להתחבר בצורה חזקה הרבה יותר ללימוד‪ ,‬דבר המביא לא רק‬ ‫א' מותר‪ ,‬דצונן אינו מפליט‪.‬‬ ‫בכמה שיעורים מדובר ומי מוסר אותם?‬ ‫רבים מהם מציינים את התועלת הגדולה שהיתה להם מהשיעורים‪ ,‬להנאה‬ ‫מהלימוד‪ ,‬לחיזוק איכות הלימוד וההבנה‪ ,‬להצלחה במבחנים‪ ,‬לזכירת‬ ‫לזכרון הלימוד אלא גם ללימוד איכותי יותר ולהנאה גדולה יותר מהלימוד‪.‬‬ ‫ב' אסור משום דמליח כרותח‪.‬‬ ‫הסדרה כוללת ‪ 11‬שיעורים של כ‪ 45‬דקות‪ ,‬והשיעורים נמסרים ע"י עורך‬ ‫הנלמד‪ ,‬ולתחומים נוספים‪.‬‬ ‫ד' כיצד לסכם ולחזור על הלימוד בצורה נכונה מהנה ויעילה‪.‬‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫סיכומי תמצית‪.‬‬ ‫בקורס נלמד על ‪ 12‬כלים שכולם כאחד וכל אחד בפני עצמו מביאים את‬ ‫מה הקשר בין סיכומי 'תמצית' לקורס?‬ ‫למי מתאימים השיעורים?‬ ‫הלומד 'ללמוד (טוב יותר) להנות ולזכור'‪.‬‬ ‫סיכומי תמצית נועדו לא רק לחזרה והצלחה במבחנים‪ ,‬אלא גם לקבלת‬ ‫השיעורים מתאימים בראש ובראשונה לכל מי שמעוניין להעצים את‬ ‫כלים אלו מחולקים ל‪ 3‬חלקים‪ :‬א' כלים הנוגעים לגישה ללימוד ולהכנה‬ ‫דכו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?‬ ‫סדר ובהירות בסוגיות ובהלכות הנלמדות‪ ,‬וליצירת חיבור פנימי חזק בין‬ ‫איכות הלימוד והזכרון‪ ,‬ובמיוחד למי שמרגיש שהוא לא ממצה מספיק את‬ ‫לפני הלימוד‪ .‬ב' כלים להעצמת הלימוד עצמו‪ .‬ג' כלים לסיכום וחזרה לאחר‬ ‫א' מותר‪ ,‬דצונן אינו מפליט‪.‬‬ ‫הלומד לחומר הנלמד‪ ,‬והרבה מהתובנות הנלמדות בקורס הוטמעו בתוך‬ ‫הכוחות שלו ורוצה להגיע ליותר‪ ,‬להתחבר יותר ללימוד‪ ,‬ללמוד טוב יותר‪,‬‬ ‫הלימוד‪.‬‬ ‫להנות יותר מהלימוד‪ ,‬ולזכור את מה שהוא לומד‪ .‬כמו כן השיעורים‬ ‫ב' אסור‪ ,‬משום חורפא ודוחקא דדיכה‪ .‬אבל במדוכות שלנו שרוב תשמישה בבשמים‪ ,‬יש להתיר אם נידוך קודם הפסח‪.‬‬ ‫הסיכומים‪.‬‬ ‫האם הכלים שנלמדים בשיעורים מצריכים שינוי בסדרי‬ ‫מתאימים לאלו שנמצאים במסגרות מבחנים ומעוניינים להצליח בהם‬ ‫ג' מלח יבש‪ ,‬מותר‪ .‬לח‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫האם השיעורים הם בתשלום?‬ ‫ולשמר את הידע לאורך ימים ושנים‪ ,‬וכן למגידי שיעורים ומלמדים‬ ‫הלימוד?‬ ‫השיעורים הם אכן בתשלום‪ ,‬וזאת מהסיבה שרק מי שמוכן ומשקיע‬ ‫המעוניינים ללמד את תלמידיהם בצורה מושכת ומעניינת במטרה‬ ‫לא‪ .‬המטרה בשיעורים היא להעצים את איכות הלימוד‪ ,‬כל אחד בסגנון‬ ‫מכספו על הדברים‪ ,‬מגיע לקורס בצורה רצינית‪ ,‬שומע ומפנים את הדברים‪,‬‬ ‫שהתלמידים יחיו את הסוגיא ויזכרו אותה לאורך ימים ושנים‪.‬‬ ‫לימודו‪ ,‬ולא לשנות אותה‪.‬‬ ‫דך בוסר במדוכה של חמץ בפסח‪ ,‬מה דינו?‬ ‫ומשתדל ליישם אותם בפועל‪ ,‬ועי"ז הוא מקבל את התועלת מהדברים‪ ,‬עם‬ ‫לאיזה סגנון לימוד השיעורים מתאימים?‬ ‫א' אסור‪ ,‬משום דוחקא‪.‬‬ ‫האם ניתנים בשיעורים דרכים ליישום בפועל של הכלים‬ ‫זאת מדובר בסכום סמלי ונמוך מאד בהשוואה לעלות רגילה של קורסים‬ ‫ב' להשו"ע כאן מותר‪ ,‬דבוסר לא מיקרי דבר חריף [וצונן אינו מפליט]‪ .‬ולפי מה שפסק ביו"ד שבוסר מיקרי דבר חריף יש להחמיר‪.‬‬ ‫השיעורים מתאימים לכל סגנון לימוד‪ ,‬עיון ובקיאות‪ ,‬גמרא והלכה‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫הנלמדים?‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם סכום זה מוחזר במלואו! לאלו השומעים ברצינות את‬ ‫השיעורים ומבצעים בפועל את התרגילים שניתנים בשיעורים‪.‬‬ ‫האם השיעורים מתאימים גם למי שאין לו זכרון טוב?‬ ‫בסיום כל שיעור ניתנים תרגילים מעשיים פרקטיים‪ ,‬שההרגל בהם נותן‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫עם זאת השיעור הראשון‪ ,‬בו נלמדים מספר כלים חשובים‪ ,‬הינו חינמי‪,‬‬ ‫בהחלט! מכמה סיבות‪ :‬א' כל אחד יכול לזכור הרבה יותר ממה שהוא זוכר כרגע‪,‬‬ ‫תועלת עצומה וקנין חזק ואמיתי בכלים הנלמדים‪.‬‬ ‫וניתן לקבל ממנו תועלת מרובה גם למי שלא נרשם לסדרת השיעורים‪.‬‬ ‫אם ילמד להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון‪ .‬ב' יתכן בהחלט שמי שחושב‬ ‫האם התרגילים קלים ליישום?‬ ‫חתך דבר שאינו חריף בסכין של חמץ בפסח‪ ,‬מה דינו?‬ ‫שאין לו זכרון טוב יגלה שהסיבה שהוא לא זוכר טוב אינה הזכרון אלא דברים‬ ‫אנו משתדלים למצוא תרגילים מעשיים‪ ,‬שיהיו מצד אחד קלים לביצוע‪,‬‬ ‫א' אסור‪ ,‬משום דוחקא דסכינא‪.‬‬ ‫האם הקורס הוא פרונטלי או שניתן לשומעו דרך הטלפון?‬ ‫אחרים לגמרי‪ ,‬ובאמת יש לו זכרון הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב‪ .‬ג' כל אחד‬ ‫ושוים לכל נפש‪ ,‬ומצד שני יתנו את התועלת המירבית‪ .‬רוב הכלים לוקחים‬ ‫מומלץ מאד‪ ,‬למי שיכול לבוא פיזית לשמוע את השיעורים‪ ,‬כיון שעי"ז‬ ‫יכול לפתח את הזכרון שלו‪ ,‬ובשיעורים אנו לומדים בין השאר כיצד מפתחים את‬ ‫ב' אף שדוחקא דסכינא אינו אוסר בדבר שאינו חריף‪ ,‬חיישינן שמא יש חמץ על הסכין‪.‬‬ ‫רק מספר דקות בכל יום‪.‬‬ ‫התועלת היא גדולה יותר‪ ,‬אולם ישנה גם אפשרות לשמיעת השיעורים דרך‬ ‫הזכרון ועוד כוחות נוספים כמו כח הריכוז כח העיון כח ההספק וכו'‪.‬‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫הטלפון בקו תמצית‪ ,‬ולגבי התשלום‪ ,‬כיון שהתשלום נועד בכדי לקבל את‬ ‫מהם המקורות של הדברים הנלמדים בשיעורים?‬ ‫התועלת מהשיעורים‪ ,‬אין הבדל במחיר‪ ,‬וגם לגבי ההחזרים גם אלו השומעים‬ ‫האם ניתן לקבל מספר תובנות מהנלמד בשיעורים?‬ ‫כל הדברים הנלמדים בקורס יסודם במאות מראי מקומות מדברי חז"ל‬ ‫את השיעורים בטלפון יקבלו בס"ד את ההחזרים לפי הכללים‪.‬‬ ‫נזכיר מספר יסודות מרכזיים עליהם בנויים השיעורים‪.‬‬ ‫ודברי רבותינו גדולי הדורות ראשונים ואחרונים עד דורנו אנו‪ ,‬בהם אנו‬ ‫זיתים שנכבשו עם מים בקדירה של חמץ‪ ,‬מה דינם?‬ ‫‪----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א' בקדירה שאינה בת יומא‪ ,‬להשו"ע מותר‪ ,‬ולהרמ"א לקמן אין להתיר אא"כ סילקן מהכלי קודם הלילה‪.‬‬ ‫ב' אף בקדירה שאינה בת יומא‪ ,‬אסור לכו"ע‪ ,‬כדין דבר חריף‪.‬‬ ‫לא בשמים היא ‪ -‬גם אתה יכול!!!‬ ‫ג' אף בקדירה שאינה בת יומא‪ ,‬אסור לכו"ע‪ ,‬משום חומרא דחמץ‪.‬‬ ‫האם כשאין לך משהו קבוע ללמוד אתה מרגיש משיכה לכמה דברים‬ ‫האם אחרי לימוד עם השלכה מעשית אתה יכול לזהות מה יצא למעשה?‬ ‫האם כשאתה מסיים ללמוד אתה מסוגל לומר בקצרה (ב‪ 2‬דקות) ‪2-3‬‬ ‫וקשה לך לבחור ביניהם?‬ ‫האם קרה לך שכשלמדת לא הרגשת עייפות וכשהפסקת ללמוד גילית שאתה‬ ‫נקודות שהתחדשו לך?‬ ‫האם אתה חושב שאתה מנצל את זמנך מספיק‪ ,‬או שאתה יכול ללמוד כל‬ ‫עייף‪( ,‬או שהמצב הפוך)?‬ ‫האם אתה יכול לומד בעל פה מה שלמדת בימים אלו לפני שנה‪ ,‬או אפילו‬ ‫יום שעה או יותר?‬ ‫לפני חודשיים?‬ ‫האם סוגיא מורכבת מאתגרת אותך (או מכבידה עליך)?‬ ‫האם אתה מתחיל את היום עם חשק ואמביציה?‬ ‫האם אתה מאמין שאתה יכול לזכור בצורה ברורה חלק גדול ממה שאתה‬ ‫האם יש לך סקרנות מוקדמת למה שאתה הולך ללמוד?‬ ‫האם אתה מסיים את היום עם סיפוק?‬ ‫לומד?‬ ‫שמירת הלשון שער התורה מפרק ז' 'וכזה איתא' עד סוף הפרק‬ ‫האם כשאתה לומד שאלה בגמרא או במפרשיה או שקשה לך קושיא‪ ,‬זה‬ ‫האם אתה חושב שהתקדמת בצורה משמעותית בהבנה וידיעת התורה‬ ‫באם ענית תשובות חיוביות על חלק גדול מהשאלות הנ"ל‬ ‫כואב לך?‬ ‫בשנה האחרונה?‬ ‫אלו דברים מזכיר רבינו שהם דאורייתא במצוות קריאת שמע?‬ ‫אשריך‪ ,‬אבל אם לא‪ ,‬תן לעצמך הזדמנות‪ ,‬בא לשמוע מהי‬ ‫האם אתה מרגיש בצורה חיה את דברי הפסוק "מתוקים מדבש" וכו'?‬ ‫האם קורה לך שאתה מתגעגע לגמרא?‬ ‫האם אתה קורא ומסביר בקול ובצורה חיה וברורה את מה שאתה לומד?‬ ‫א' לקבל עול מלכות שמים‪ ,‬להשמיע לאזניו ולדקדק באותיותיה‪ ,‬ולקוראה בזמנה‪.‬‬ ‫הדרך אותה לימדונו רבותינו כיצד לזכות לכל הנ"ל‪.‬‬ ‫האם קורה לך שאתה מסתכל בשעון באמצע הלימוד ומגלה שעבר הרבה‬ ‫האם כשאתה לומד סוגיא שכבר למדת בעבר אתה מרגיש שהלימוד‬ ‫יותר זמן ממה שחשבת?‬ ‫ב' לקוראה בזמנה ולכוין לשם מצוה‪.‬‬ ‫בשיעורים תקבל בסייעתא דשמיא כלים כיצד לזכות לדברים‬ ‫החדש הוא רק תוספת הבנה ובהירות או שאתה צריך ללמוד את הדברים‬ ‫האם קורה לך שאתה הולך בדרך ועולים לך בראש חשבונות ושאלות על‬ ‫ג' לקוראה בגוף ובמקום נקי‪ ,‬ולקוראה בברכותיה בזמנה‪.‬‬ ‫אלו‪ ,‬כלים שרבים מאד ממשתתפי השיעורים ציינו כי זכו על‬ ‫מחדש?‬ ‫מה שלמדת?‬ ‫ידם לחיבור חזק ואמיתי ללימודם‪ ,‬למתיקות וידיעת התורה‪,‬‬ ‫האם אתה מעונין שה'נטו' של שעות הלימוד שלך יגדל?‬ ‫האם קרה לך שבמשך כל הסדר לא קפצו לך בראש מחשבות שאינם‬ ‫ולמתן תשובה חיובית על הרבה מהשאלות הנ"ל‪.‬‬ ‫האם בסיום הסדר קשה לך להתנתק מהגמרא?‬ ‫קשורות למה שאתה לומד?‬ ‫עד מתי מוטל על האב ללמד את בנו תורה‪ ,‬ואם אינו מלמד הוא נענש שימיו מתקצרים?‬ ‫‪----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫א' רק בקטנים גמורים‪.‬‬ ‫ברוך ד' אני נמצא על סף סיום הסדרה ששינתה אותי מקצה לקצה‪ ,‬לכן‬ ‫מכתבים נבחרים ממשתתפי השיעורים‬ ‫פרטים על סדרת השיעורים‬ ‫ב' כל זמן שהוא תחת רשות אביו‪.‬‬ ‫אשמח לדעת על פתיחות נוספות כדי שאוכל להמליץ על כך לחברי‪.‬‬ ‫ג' כל זמן שלא סיים ללמדו את כל התורה והמשנה‪.‬‬ ‫בעבר כמעט לא הייתי חושב בלימוד בזמנים פנויים‪ ,‬והיום‪ ,‬בעקבות כמה‬ ‫השיעורים יתקיימו בס"ד בירושלים (בישיבת מיר‪ ,‬בנוה יעקב ופסגת זאב‪ ,‬ובבית‬ ‫התרשמתי מאד מהצורה והגישה של מסירת השיעורים‪ ,‬שכולם מלאים באהבת‬ ‫כלים מהשיעורים שאני מיישם‪ ,‬אני חושב בלימוד ומעביר סוגיות בראש‬ ‫וגן)‪ ,‬באלעד‪ ,‬ובאופקים‪ ,‬וניתן גם לשומעה בטלפון‪.‬‬ ‫תורה וכלים מעשיים‪ ,‬ניכרת הכוונה לשם שמים והעבודה העצמית שמשפיעה‪.‬‬ ‫בצורה חווייתית ובלי מאמץ מיוחד‪ ,‬וכל הלימוד מלכתחילה הוא איכותי‬ ‫מחיר הסדרה הינו ‪ ₪ 720‬לאברכים ו‪ ₪ 400‬לבחורים‪ ,‬מבצע מיוחד לרגל הסדרה‬ ‫יישר כח על המענה הטלפוני הברור לכל שאלה‪ ,‬ועל הרצון ללוות אותי‬ ‫יותר ועם הרבה יותר חשק‪.‬‬ ‫החדשה‪ ₪ 600 ,‬לאברכים ו‪ ₪ 300‬לבחורים‪.‬‬ ‫בדרך להצלחה‪ ,‬וחבל שלא שמעתי את השיעורים כבר כשהייתי בחור‪.‬‬ ‫אני מרגיש שהשיעורים הוציאו ממני מן הכח אל הפועל הרבה כוחות‬ ‫ניתן להרשם ב'נדרים פלוס' קופת 'תמצית' או בשיעורי הפתיחה‪.‬‬ ‫יישר כח עצום על השיעורים שנמסרו בצורה ברורה וטובה מאד‪ ,‬אין מחיר‬ ‫שכבר היו בי‪ ,‬והדברים נתנו לי תועלת עצומה‪ ,‬לאיכות הלימוד‪ ,‬להנאה‬ ‫שיעור הפתיחה הינו ללא תשלום והרשמה‪ ,‬ויש בו תועלת גם למי שלא נרשם‬ ‫בעולם לכזה דבר עצום ונפלא‪ ,‬הלא התורה היא חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ובלא‬ ‫מהלימוד‪ ,‬ולהצלחה במבחנים‪ .‬חשוב לציין שאחרי השיעורים אני מספיק‬ ‫לסדרת השיעורים‪.‬‬ ‫שייכות ושקיעות בגישמעק וחיבור אין זה חיים אמיתיים‪ ,‬ואשרי שזכיתי‬ ‫פחות חומר‪ ,‬אולם איכות הלימוד וההנאה שוים את זה‪.‬‬ ‫להתקדם בצורה אדירה ביסוד היסודות של העולם‪.‬‬ ‫לפרטים נוספים ולהרשמה‪.055-400-7977 -‬‬ ‫אני נבחן תקופה ארוכה במסלול מבחנים מסוים‪ ,‬במבחן האחרון‬ ‫השיעורים נתנו לי תועלת עצומה‪ ,‬חיבור עוצמתי ללימוד‪ ,‬חשק לחזור‬ ‫השתמשתי בתובנה חשובה מתוך השיעורים‪ ,‬והתוצאה היתה שעם הרבה‬ ‫לעדכונים ולשמיעה טלפונית של שיעור הפתיחה‪.02-3131-465 -‬‬ ‫ולסכם‪ ,‬ומהלך איך ללמוד ולזכור‪.‬‬ ‫פחות חזרות קיבלתי ציון הרבה יותר טוב‪.‬‬ ‫החזר כספי עד המחיר המלא של הקורס‪ ,‬פרטים בשיעורי הפתיחה‪.‬‬