gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ע‬ ‫מחזור חדש‬ ‫בשיעורי 'ללמוד‬ ‫להנות ולזכור'‬ ‫פרטים בגליון‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫גליון ‪ | 37‬יומא פ‪ :‬עד סוכה ח‪ | :‬חשון ה'תשפ"ז‬ ‫בליעה היא כדרך אכילה‪ ,‬והשני אינו משלם אלא דמי לאו וכרת על מלאכה‪ ,‬דחמשה קראי כתיבי‬ ‫פ‪ :‬שיעור ככותבת שוה בכל אדם‪ ,‬דקים להו‬ ‫עצים לראשון כיון שהראשון קנאם ונתחייב בתשלומיהן‪ ,‬במלאכה‪ ,‬והיינו אזהרה ליום וללילה ועונש ליום‬ ‫לרבנן שבזה מייתבא דעתיה‪ ,‬ואף עוג מלך הבשן‬ ‫וללילה‪ ,‬וחד לאפנויי ללמוד אזהרה לעינוי יום‬ ‫ואינם ראוים עוד אלא להסקה‪.‬‬ ‫מייתבא דעתיה זמן מועט בשיעור זה‪ ,‬וכן האוכל‬ ‫פ"א‪ .‬צירוף שתיה ואכילה לשיעור‪ -‬לתנא ולילה ממלאכה‪ ,‬בגז"ש דעצם עצם‪.‬‬ ‫לולבי גפנים מתיישבת דעתו לזמן מועט‪ ,‬וזה‬ ‫דמתני' אין מצרפים אכילה ושתיה לשיעור‪ ,‬לריש פ"א‪ :‬יש מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת‬ ‫הטעם ששיעור זמן אכילת הככותבת ביוה"כ הוא‬ ‫לקיש ורב חסדא דין זה הוא כרבי יהושע הסובר יוה"כ דכתיב "בתשעה לחודש בערב"‪ ,‬וכן ביציאת‬ ‫בכדי אכילת פרס חצי ככר שהוא מזון ב' סעודות‪ ,‬ואם‬ ‫לענין טומאה שאין מצטרף אלא דבר ששוה גם יוה"כ דכתיב "מערב עד ערב"‪ ,‬ושבת לומדים‬ ‫שהה מתחילת האכילה לסופה יותר משיעור זה אין‬ ‫בזמן טומאתו וגם בשיעורו כגון שני חצאי זיתים משני מ"תשבתו" וימים טובים לומדים מ"שבתכם"‪ ,‬או‬ ‫מצטרף‪( ,‬אף ששיעור זה נאמר בעלמא לגבי כזית)‪,‬‬ ‫מתים או משתי נבילות‪ ,‬או שני חצאי עדשה משני שרצים‪ ,‬שלומדים מדכתיב "בעצם" שבא למעט מעונש‪,‬‬ ‫דביותר מזה לא מייתבא דעתיה‪ ,‬אבל בשתיה לא‬ ‫משא"כ כגון מת ונבילה שאף ששניהם בכזית זה טומאת ומשמע שיש חיוב תוספת‪.‬‬ ‫מייתבא דעתיה אלא במלוא לוגמיו שלו‪.‬‬ ‫שבעה וזה טומאת ערב‪( .‬וכתבו התוס' (ד"ה כל) דהא דבעי‬ ‫מכזית‪,‬ג' קרא שרביעית דם הבאה משני מתים מטמאה באהל‪ ,‬היינו כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי‬ ‫התוס' (ד"ה ושיערו) מחשבים שלפי ר"ש כל ביצה יש בה‬ ‫גרוגרות ושלש שמיניות של גרוגרת‪ ,‬וגרוגרת גדולה‬ ‫וקיימא לן הלכה כר"ש שטומאת אוכלין בכביצה‪ ,‬וא"כ איך בבאה משני נפלים שבכל אחד אין רביעית‪ ,‬אבל אם יש ועשירי‪.‬‬ ‫בכל מת רביעית א"צ קרא‪ ,‬שהרי טומאתם ושיעורם שוה)‪.‬‬ ‫הגמרא בכריתות (י"ד‪ ).‬אומרת ששייך להתחייב כמה ולרבי יוחנן ורב נחמן דין זה הוא לכו"ע‪ ,‬ומשום אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה או שתה‬ ‫חטאות באכילה אחת‪ ,‬הרי אין בית הבליעה מחזיק יותר מב'‬ ‫זיתים שזה פחות מכביצה‪ .‬ותירצו שרק לענין טומאת שע"י הצירוף לא מייתבא דעתיה‪ ,‬אבל לענין משקין שאינם ראוים לשתיה פטור‪ .‬והכוסס‬ ‫אוכלין הלכה כר"ש שזה בכביצה‪ ,‬ולא לדברים אחרים‪ .‬ור"ת טומאה סוברים רבנן שמצטרפים אף באינם פלפלי וזנגבילא‪ ,‬יבשים פטור דאין זה מיישב דעתו‬ ‫כיון שאינו בדרך אכילתו‪ ,‬אבל רטובים שהם ראוים‬ ‫מתרץ שב' זיתים שיעורם כג' גרוגרות מפני שהם קשים שוים‪ ,‬דשם טומאה חד הוא‪.‬‬ ‫לאכילה חייב‪( ,‬פלפלי רטיבתא חייבים בערלה‪,‬‬ ‫ועגולים ויש בהם גרעין‪ ,‬וגרוגרות הם בלי גרעין והם‬ ‫ונאמר על זה "ארץ לא תחסר כל בה"‪ .‬הימלתא ‪-‬‬ ‫נמעכות בבית הבליעה ונוחות להבלע‪ ,‬וכותבת הגסה גדולה חילוק חטאות‪ -‬אכל ושתה בהעלם אחד אינו‬ ‫חייב אלא חטאת אחת דשניהם שם אחד‪ ,‬דאכילה בשמים עם דבש הבאה מארץ כוש מותרת ואין בה‬ ‫מכזית וכגרוגרת וקטנה מכביצה‪.‬‬ ‫שיעור טומאת גוויה שמי שאכל אוכלין טמאים הוא ושתיה מחד קרא נפקי‪ ,‬אבל אכל ועשה מלאכה חייב משום בישולי נכרים כיון שזה נאכל כמות שהוא חי‪ ,‬ולא‬ ‫משום גיעולי נכרים כיון שזה נותן טעם לפגם‪ ,‬וברכתה‬ ‫ב' חטאות דמתרי קראי נפקי‪.‬‬ ‫פסול מלאכול בתרומה הוא באכל חצי פרס כשתי‬ ‫בורא פרי האדמה)‪ .‬והאוכל עלי גפנים פטור‪,‬‬ ‫ביצים שלוקות בכדי אכילת פרס ותו לו‪ ,‬ואף‬ ‫לולבי גפנים שלבלבו רק אחרי ראש השנה וי"א‬ ‫אזהרה בעינוי מנלן‬ ‫ששיעור אכילת פרס נאמר לגבי כזית‪ ,‬שאני‬ ‫טומאת גוויה שהיא דרבנן‪ ,‬וקרא שנאמר לגבי לריש לקיש הא דכתיב "כי כל הנפש אשר כל ל' יום‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫מאכלות אסורות "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" תעונה" ולא כתיב אזהרה בעינוי‪ ,‬הטעם הוא מפני חיוב מעשר וטומאת אוכלין בפלפלין ותבלינים‪ -‬כתבו‬ ‫שזו אזהרה על האכילה‪ ,‬ואין זה אזהרה מלהטמא‪ ,‬שהרי רק שא"א לכתוב בלשון אזהרה‪ ,‬דאם היה כתוב "לא התוס' (ד"ה שהפלפלין) שאותם פלפלין שנשחקים וגובלים‬ ‫כהנים מוזהרים על הטומאה‪ ,‬אסמכתא בעלמא הוא יאכל" אכילה בכזית משמע‪ ,‬והתורה לא חייבה אלא אותם במים כמו שעושים לטיבול‪ ,‬הם ראוים לאכילה בעין‬ ‫ועיקר כוונת הפסוק לומר שאדם שמטמא את עצמו מעט כשמתיישבת דעתו‪ ,‬ואם היה כתוב "לא תעונה" היה וחייבים במעשר ומטמאים טומאת אוכלין‪ ,‬אבל מה שלא‬ ‫גובלים במים וטוחנים אותם כעפר כמו שעושים לתת לתוך‬ ‫מטמאים אותו הרבה‪ .‬שיטת ריב"א (תוד"ה וחצי) שפסול‬ ‫גוויה היינו מגזירת י"ח דבר שהאוכל מאכל שהוא ראשון או משמע שצריך לאכול‪ ,‬ואם היה כתוב "השמר פן הקדירה‪ ,‬אינם ראוים לאכילה והם פטורים מן המעשר‬ ‫שני לטומאה דינו כשני לטומאה שהוא פוסל את התרומה‪( ,‬תבוא לידי) לא תעונה" א"כ נפישי לאוי דהשמר ופן ואינם מטמאים טומאת אוכלין‪ .‬אי נמי פלפלין אינם חייבים‬ ‫במעשר כלל כיון שגם אחרי שחיקתם אינם ראוים לאוכלם‬ ‫שניהם לא תעשה ושמא לא רצה הכתוב להרבות בו לאוין‪,‬‬ ‫שמא ישתה תרומה ביחד עם אכילת דבר טמא‪ .‬ולר"ת‬ ‫בפני עצמם‪ ,‬ורק דבר הראוי לאוכלו בפני עצמו חייב‪ .‬עוד‬ ‫ואם היה כתוב "השמר במצות עינוי" הרי השמר‬ ‫הגזירה היא שלא לאכול תרומה אחרי אכילת דבר טמא‬ ‫כתבו התוס' שמיני תבלין שעיקרם עשוים להטעים מאכל‬ ‫דעשה הוא עשה (לריש לקיש שהוא מרא דשמעתתא‪,‬‬ ‫(אבל לגעת מותר לו)‪ ,‬שמא יחשבו שכמו שבמעיו התרומה‬ ‫אחר פטורים ממעשר‪ ,‬ואינם מטמאים טומאת אוכלין‪ ,‬ומיני‬ ‫תבלין שראוים לאכילה בפני עצמם ופעמים שמתבלים‬ ‫ולריו"ח השמר דעשה זה לאו‪ .‬תוד"ה השמר)‪ .‬אך קשה‬ ‫נוגעת במאכל הטמא כך מותר שיגעו בחוץ‪ ,‬וגזרו בשני‬ ‫דהוה מצי למיכתב "אל תסור מן העינוי"‪.‬‬ ‫ביצים משום שבכביצה ודאי נשאר משהו בין השיניים‬ ‫בהם את הקדירה כגון בצל וקפלוט‪ ,‬חייבים במעשר‬ ‫והחניכיים וכיון דאפיקתיה מכביצה אוקמוה אשני ביצים‪.‬‬ ‫ומטמאים טומאת אוכלין‪ ,‬ולענין עירוב בעינן דבר שיהיה‬ ‫לתנא דברייתא לומדים אזהרה בעינוי גז"ש עצם‬ ‫מתוקן כבר לאכילה‪.‬‬ ‫עצם ממלאכה‪ ,‬ובמלאכה כתיב "וכל מלאכה לא‬ ‫כל האוכלים מצטרפים לככותבת‪ ,‬ואומצא עם‬ ‫שתה ציר או מוריס פטור‪ ,‬חומץ לתנא דמתני'‬ ‫תעשו"‪.‬‬ ‫מלח שעליה‪ ,‬המלח מצטרף לבשר אע"פ שאין דרך‬ ‫חייב כרבי הסובר שחומץ משיב את הנפש ומבטל‬ ‫לתנא דבי רבי ישמעאל לומדים מגז"ש עינוי‬ ‫לאכול מלח‪ ,‬כיון שדרך לאכול אומצא עם מלח‪,‬‬ ‫את העינוי‪ ,‬לרב גידל בר מנשה אין הלכה כרבי‪,‬‬ ‫עינוי מנערה המאורסה‪.‬‬ ‫וציר שע"ג ירק חשיב אוכל לענין להצטרף לירק‬ ‫ודווקא בדיעבד ומעט ואינו מזוג‪ ,‬אבל הרבה או‬ ‫כיון שמשקה הבא להכשיר למתק את האוכל דינו‬ ‫לרב אחא בר יעקב לומדים שבת שבתון משבת‬ ‫מזוג או לכתחילה לא‪.‬‬ ‫כאוכל‪.‬‬ ‫בראשית‪ .‬ולרב פפא יוה"כ עצמו קרוי שבת‪,‬‬ ‫דכתיב "תשבתו שבתכם"‪.‬‬ ‫האוכל אכילה גסה ביוה"כ שאכל בליל יוה"כ כשהיה‬ ‫תענית יוה"כ בתינוקות‬ ‫שבע מהסעודה המפסקת ולא נהנה מהאכילה‪ ,‬פטור‪,‬‬ ‫מדאורייתא אין קטן חייב במצוות עד שיהיה בן י"ג‬ ‫תוספת יוה"כ‪-‬‬ ‫שנה ויביא ב' שערות‪ ,‬וקטנה מגיל י"ב שנה ותביא ב'‬ ‫דכתיב "אשר לא תעונה" פרט למזיק את עצמו ואת‬ ‫שערות‪ ,‬וממילא לפני כן אינם חייבים בתענית‪ ,‬ולעיל‬ ‫אין כרת ולאו על איסור מלאכה ואכילה בתוספת‬ ‫האוכל‪ ,‬ואינו מבטל ממנו שום עינוי ע"י אכילה זו‪ .‬וזר‬ ‫(ע"ח‪ ):‬נתבאר שמותר לתת להם לאכול וכו' (מלבד‬ ‫יוה"כ‪ ,‬דכתיב "בעצם היום הזה" לגבי חיוב כרת‬ ‫שאכל תרומה באכילה גסה או שכסס (כל דבר‬ ‫נעילת הסנדל) אף שאסור להאכיל איסור לקטנים‪,‬‬ ‫בין לענין מלאכה בין לענין עינוי‪ ,‬וכן באזהרת‬ ‫שהוא אוכלו שלא כדרך אכילתו קרי ליה כוסס) שעורים‬ ‫מפני שזה נצרך לגידולם‪ .‬והנה בכל המצוות יש דין‬ ‫מלאכה‪ ,‬וכ"ש שאזהרת עינוי אין בתוספת‬ ‫של תרומה אינו חייב חומש‪ ,‬דכתיב "כי יאכל"‬ ‫לחנכם ולהרגילם לקיים את המצוה לפני שהם גדולים‪,‬‬ ‫כך אחד לפי חריפותו‪ ,‬וכל מצוה לפי עניינה‪ ,‬ולהלן‬ ‫(דמלאכה חמורה שאסורה גם בשבת‪ ,‬משא"כ‬ ‫פרט למזיק‪ .‬אכל שזפין של תרומה שבלעה‬ ‫יבואר מתי יש דין חינוך לענין תענית יוה"כ‪.‬‬ ‫עינוי)‪ ,‬אבל ביוה"כ עצמו בין ביום ובין בלילה יש‬ ‫חבירו והקיאה‪ ,‬הראשון משלם קרן וחומש דגם‬ ‫פ"ב‪ .‬לתנא דמתני' אין מענים תינוקות ‪-‬אין חייבים רוצים להפיל אדם על תינוק כדי להורגו ואם יעכבם כמאה ומאה כתרי)‪ ,‬הני מילי לענין אומדנא‬ ‫למנוע מהם מאכל ביוה"כ‪ ,‬אבל מחנכים אותם יהרגוהו‪ ,‬אין לו ליהרג‪ ,‬דאדרבה מאי חזית שדם התינוק דממונא‪ ,‬אבל בפיקוח נפש אפי' בספק מותר‪.‬‬ ‫סומק טפי וכו'‪ ,‬ועוד דההקש ברוצח מדבר בהורג בידים‪.‬‬ ‫לתענית שעות‪ ,‬לפני שנה או שנתיים‪ ,‬כדי להרגילם ולגבי אסתר מבואר שאפילו בפרהסיא אינה חייבת ליהרג מי שאחזו בולמוס (‪-‬חולי הבא מחמת רעבון‪ ,‬ועיניו‬ ‫למרות שיש בזה חילול ד'‪ ,‬ולרבא לא מהני קרקע עולם כהות‪ ,‬והוא מסוכן למות) מאכילים אותו אפי' דברים‬ ‫במצוות‪.‬‬ ‫לענין פרהסיא‪ ,‬וטעם ההתר הוא שבדבר שיש לו הנאה‬ ‫טמאים עד שיאורו עיניו‪ ,‬והיינו משיבחין בין טוב‬ ‫לרב חסדא בתינוקת חולה (‪-‬כחוש ותשוש כח)‬ ‫ליכא חילול השם‪ ,‬או שרבא מודה שטעמא דקרקע עולם‬ ‫מועיל לפרהסיא‪ ,‬ורק מוסיף טעם נוסף להתיר‪ .‬וי"מ שטעם לרע שבזה יודעים שנתרפא‪ ,‬ולאביי היינו בין טעם‬ ‫מחנכים לשעות מבת י'‪ ,‬ובבריא מבת ט'‪.‬‬ ‫לרב הונא ורב נחמן תינוקת בריאה בת ח' וחולה ההתר באסתר הוא משום שהיא לא נהנתה מהעבירה‪ ,‬טוב לטעם רע‪ .‬ואם אין מאכלים מותרים מאכילים‬ ‫בת ט' מחנכים אותה לשעות‪ ,‬ובת י' בבריאה ובת והקשו התוס' שהרי יש איסור ערוה גם בלי הנאה כגון אותו הקל הקל תחילה‪ ,‬נבילה ושביעית לאחר זמן‬ ‫י"א בחולה משלימה מדרבנן‪ ,‬ותינוק בן ט' בבריא בשלא כדרכה‪ ,‬וא"כ זה עצמו לא סיבה שא"צ למסור נפש‪ ,‬הביעור קלים מטבל‪ ,‬דטבל הוא מיתה בידי שמים‬ ‫ובן י' בחולה מחנכים אותו לשעות‪ ,‬בן י"א בבריא ועוד דא"א שלא תהנה קצת‪( ,‬ודברי הגמרא לגבי יעל הם והשביעית בעשה‪ ,‬טבל ותרומה אם יכולים להפריש‬ ‫להסביר למה יש לה מעלה בזה יותר משרה רבקה רחל‬ ‫שיש די בחולין של טבל זה להאכילו לאחר שתינטל‬ ‫ובן י"ב בחולה משלים מדרבנן‪ .‬והא דתנא במתני' ולאה שנתכוונו להבנות מבעליהם‪ ,‬אף שגם לה היה הנאה‪,‬‬ ‫לפני שנה ולפני שנתיים‪ ,‬היינו בתינוקת חולה וההסבר הוא שצערה היה גדול מהנאתה)‪ .‬והא דאמר רבא תרומתו‪ ,‬אע"פ ששבת היא מפרישים ויאכל חולין‪,‬‬ ‫שאין אונס בערוה מפני שאין קישוי אלא לדעת‪ ,‬י"מ ואמר רבה שאפי' אם חיוב התרומה הוא מדרבנן‬ ‫שמתענה לשעות שנתיים קודם הזמן שהם‬ ‫שהכונה דווקא באופן שבא להתרפא ע"י בעילת ערוה‪ ,‬כגון בעציץ שאינו נקוב‪ ,‬עדיף לעבור איסור‬ ‫משלימים מדרבנן‪ ,‬ושלוש שנים לפני שמשלימים‬ ‫ושיטת ר"י שאף אם מדביקים אותו בערוה יהרג ואל יעבור‪ ,‬הפרשה בשבת ולא איסור טבל דרבנן שמא יבואו‬ ‫מד"ת‪.‬‬ ‫כיון שאין קישוי אלא לדעת‪ ,‬וחשיב כעושה מעשה אף שזה להתיר בכהאי גוונא גם טבל דאורייתא‪ ,‬ואם כשיפרישו‬ ‫לרבי יוחנן אין דין להשלים מדרבנן‪ ,‬אלא תינוקת בא לו ע"י אונס‪( ,‬אבל המשמש באבר מת פטור לפי רבא)‪ ,‬לא ישאר לו מספיק לאכול‪ ,‬לת"ק לא יפרישו‬ ‫ועוד י"ל שאינו חייב אלא אם הדביקוהו ואז נתקשה‪ ,‬אבל‬ ‫בת י' בבריאה ובת י"א בחולה מחנכים אותה אם הדביקוהו ושימש מת או שנתקשה לאשתו והדביקוהו (דטבל קל מתרומה מפני שאפשר לתקנו)‪ ,‬ולבן‬ ‫לשעות‪ ,‬ובת י"ב משלימה מדאורייתא‪ .‬וכוונת פטור‪ .‬עוד כתבו התוס' שי"ל שאף נערה תיהרג ואל תעבור‪ ,‬תימא יפרישו ויאכל תרומה (שהיא קלה מטבל‬ ‫מתני' לשנה או שתים הסמוכות לפרקן‪ ,‬ואינו אם מאנסים אותה לעשות מעשה להביא את הערוה עליה‪ .‬לפי שהיא מותרת לכהן)‪.‬‬ ‫ודעת ר"ת שבביאת נכרי א"צ האשה למסור נפשה ואינה‬ ‫גורס "לפני"‪.‬‬ ‫חינוך שעות היינו לאכול שעה לאחר הזמן שרגיל חייבת מיתה בביאתו‪ ,‬דרחמנא אפקריה לזרעיה והוי כביאת פ"ג‪ :‬מי שנשכו נחש בשבת קורין לו רופא‬ ‫בהמה‪ ,‬דכתיב "וזרמת סוסים זרמתם"‪ ,‬והתיר ר"ת למומרת ממקום למקום‪ ,‬ומקרעים לו את התרנגולת‪,‬‬ ‫לאכול‪.‬‬ ‫שנישאת לנכרי וחזרה בתשובה והנכרי התגייר לקיימה‪ ,‬וגוזזים לו מן הכרישין ומאכילים אותו מהם ולרבי‬ ‫דאינה נאסרת לבועל בביאת נכרי‪ ,‬אבל דעת ריב"ם‬ ‫שבביאה ברצון היא נאסר על הבעל והבועל‪ ,‬וכן פנויה א"צ לעשרם‪ ,‬ולר"א בר"ש לא יאכל עד שיעשר‪.‬‬ ‫דחית איסורים מפני פיקוח נפש‬ ‫שנבעלה לנכרי אסורה לכהן אע"פ שבבהמה אינה נאסרת‪ ,‬הגמ' רוצה לומר שרבה (הנ"ל לענין מי שאחזו‬ ‫כתיב "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה‬ ‫ודווקא לענין חייס רחמנא אפקריה לזרעיה‪( ,‬ואף שיש בולמוס) סובר כר"א בר"ש‪ ,‬והגמ' דוחה שגם רבי‬ ‫אותם האדם וחי בהם"‪ ,‬ולמדו חז"ל מפסוק זה שקיום‬ ‫איסור מיתה בביאת נכרי‪ ,‬מ"מ מרדכי לא גירש את אסתר מודה שבדגן שחיוב המעשר בו דאורייתא‪ ,‬אף‬ ‫המצוות נעשה באופן שלא יבוא ע"י עשייתם אפילו‬ ‫כשהלכה למלך להצלת כלל ישראל‪ ,‬כדי שלא יודע עי"ז אם הוא גדל בעציץ שאינו נקוב יעשרו אטו עציץ‬ ‫לידי ספק מיתה‪( ,‬וע"ע לקמן פ"ה דרשות נוספות)‪.‬‬ ‫למלך שהיא היתה אשתו)‪ .‬ומי שאנסוהו נכרים והשתחוה נקוב‪ ,‬ורק בכרישים שהם ירק ותרומת ירק דרבנן‬ ‫ובג' עבירות חמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות‬ ‫לבהמה שלו‪ ,‬אם הנכרים כפפוהו אין זה נחשב שהשתחוה‪,‬‬ ‫דמים) חייב האדם למסור נפשו ולא לעבור על‬ ‫ואם אנסוהו שיתכופף בעצמו‪ ,‬לרבי זירא הבהמה לא לא יעשר‪.‬‬ ‫העבירה‪ .‬ולהלן (פ"ב‪ – .‬פ"ה‪ ):‬יבוארו מקורות הדינים‬ ‫דבש מועיל לבולמוס מפני שמאיר עיניו של אדם‪,‬‬ ‫נאסרת אע"פ שהוא מחויב למסור נפשו‪ ,‬כיון שבדיעבד‬ ‫הללו‪ ,‬וכמה פרטי דינים בדברים הנדחים מפני פיקוח‬ ‫הוא פטור‪ ,‬ואם השתחוה שלא באונס מיתה‪ ,‬לאביי חייב אף‬ ‫נפש‪ ,‬כיצד ינהג בהם‪.‬‬ ‫והני מילי כשאוכלו לאחר אכילתו‪ ,‬אבל קודם‬ ‫אם לא קיבלה עליו באלוה‪ ,‬ולרבא אם השתחוה בפירוש‬ ‫אכילה מיגרר גריר (מושך את ליבו לאכול עוד)‪ ,‬וי"א‬ ‫לשם קבלת אלוהות חייב והבהמה נאסרת‪.‬‬ ‫עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר או‬ ‫שרפואת הבולמוס היא אליה (בשר שמן מאד) עם‬ ‫ביוה"כ והיא מתאוה למאכל‪ ,‬ואם לא תאכל זה סכנה לאם‬ ‫דבש וי"א אף סולת בדבש‪ ,‬וי"א אף קמח שעורים‬ ‫עוברה שהריחה אוכל ביוה"כ לוחשים לה‬ ‫שיוה"כ היום‪ .‬אמו של רבי יוחנן נתרצתה ע"י‬ ‫ולעובר‪ ,‬נותנים לה על הפה מקל עם רוטב‪ ,‬ואם‬ ‫בדבש‪ ,‬ורבי יוחנן אכל תאנה מצד מזרח של‬ ‫לא נתיישב דעתה נותנים לה לאכול רוטב‪ ,‬ואם‬ ‫האילן‪ ,‬מפני שהתאנים שם משובחות מפני‬ ‫הלחישה‪ ,‬ואמו של שבתאי אוצר הפירות להפקיע‬ ‫שערים לא נתרצתה ע"י הלחישה‪.‬‬ ‫לא נתיישב דעתה נותנים לה לאכול ממש‪ ,‬דאין‬ ‫שהשמש מכה על הפירות מבוקר עד חצות היום‪ ,‬והשמש‬ ‫דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות‪.‬‬ ‫ממתקת את הפרי‪ .‬ורבי יהודה לקח אוכל מרועה‬ ‫אחד מפני שאחזו בולמוס‪.‬‬ ‫פ"ג‪ .‬מתי מאכילים חולה ביוה"כ‪-‬‬ ‫מנלן שיהרג ואל יעבור בג' עבירות‬ ‫מתני'‪ -‬חולה מאכילים אותו על פי בקיאין שני‬ ‫רבי מאיר הוה דייק בשמא‪ ,‬וכשנתארח אצל‬ ‫רופאים שיאמרו שזה סכנה אם לא יאכל‪ ,‬ואם אין שם‬ ‫חמורות‪-‬‬ ‫אדם ששמו כידור לא הפקיד ממונו אצלו מפני‬ ‫בקיאים מאכילים אותו על פי עצמו‪ ,‬עד שיאמר‬ ‫עבודה זרה מדכתיב "בכל נפשך"‪ ,‬ונאמר אף בכל‬ ‫שחשש שהוא רשע‪ ,‬דכתיב "כי דור תהפוכות‬ ‫די‪.‬‬ ‫מאודך שיש שחביב עליו ממונו מגופו‪ ,‬ויש‬ ‫המה"‪ ,‬אבל רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו ממונם‬ ‫שחביב עליו גופו מממונו‪.‬‬ ‫חולה אומר צריך ורופא (דוקא באחד) אומר א"צ‬ ‫אצלו‪ ,‬ור"מ לא אמר להם‪ ,‬מפני שיש לחשוש‬ ‫מאכילים אותו‪ ,‬ולא אומרים שהרופא יודע יותר‪,‬‬ ‫גילוי עריות הוקש לשפיכות דמים דכתיב "כי‬ ‫מפניו אבל אין להחזיקו כרשע‪ ,‬וכידור אמר‬ ‫דלב יודע מרת נפשו‪ .‬ולמר בר רב אשי הולכים‬ ‫כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר‬ ‫להם לא היו דברים מעולם‪ ,‬והשקוהו יין וראו‬ ‫אחרי החולה להקל אפי' נגד מאה רופאים‪ .‬ונחלקו‬ ‫הזה"‪( .‬וכן לומדים מהקש זה שמותר להציל אדם‬ ‫על שפמו עדשים‪ ,‬ואמרו לאשתו שתתן להם‬ ‫מרציחה ע"י הריגת הרוצח‪ ,‬כפי שזה מותר בגילוי רבוותא אם הלכה כמר בר רב אשי או לא‪ .‬י"א שהלכה‬ ‫ממונם לפי הסימן שאכל עדשים‪ ,‬ונתנה להם‪,‬‬ ‫עריות דכתיב "ואין מושיע לה" הא אם יש מושיע יושיענה כמותו בכל הש"ס חוץ ממיפך שבועה ואודיתא‪ ,‬ולר"ח חוץ‬ ‫וכידור הרג אותה‪ .‬ועל זה אמרו שבגלל מים‬ ‫ממיפך שבועה וחיוורי חוורי‪ ,‬ורב האי ורבינו גרשום פסקו‬ ‫אחרונים נהרגה נפש‪ ,‬שדרך הנוטלים ידים לקנח‬ ‫בכל אופן שיכול)‪.‬‬ ‫כמותו רק במיפך שבועה ואודיתא‪ .‬תוד"ה מר‪.‬‬ ‫שפמם‪ ,‬ואם היה עושה כך לא היו רואים שאכל עדשים‪.‬‬ ‫רופא אומר צריך וחולה אומר א"צ מאכילים אותו‪,‬‬ ‫פ"ב‪ :‬ברציחה יהרג ואל יעבור מסברא‪ ,‬דמאי‬ ‫(ובבגלל מים ראשונים האכילו אדם בשר חזיר‬ ‫דתונבא (‪-‬שטות מחמת חוליו) הוא דנקיט ליה‪.‬‬ ‫חזית דדמא דידך סומק טפי וכו'‪ ,‬דכיון שההתר הוא‬ ‫בפונדק שהיה מוכר לנכרים בשר חזיר ולישראל בשר‬ ‫משום "וחי בהם" והיינו שנפשו של אדם חביבה לקב"ה‬ ‫כשר‪ ,‬ונכנס ישראל שלא נטל‪ ,‬ונתנו לו בשר חזיר)‪.‬‬ ‫חולה ורופא אומרים א"צ‪ ,‬פשוט שמאכילים אותו‬ ‫יותר מן המצוות‪ ,‬וממילא היכא שבכל מקרה אחד ימות אין‬ ‫ע"פ שני רופאים שאומרים שהוא צריך‪ ,‬דספק‬ ‫התר לבטל מצוה‪ ,‬דמנין שהוא חביב לקב"ה יותר מחבירו‪.‬‬ ‫כלב שוטה‬ ‫נפשות להקל‪.‬‬ ‫דין יהרג ואל יעבור כשאינה עושה מעשה‪ -‬כתב רש"י‬ ‫סימני כלב שוטה הם שפיו פתוח‪ ,‬ורירו נוטף‪,‬‬ ‫חולה וב' רופאים אומרים א"צ‪ ,‬וב' רופאים‬ ‫שדין יהרג ואל יעבור נאמר על הבועל‪ ,‬אבל האשה אינה‬ ‫ואוזניו סרוחות (‪-‬גדולות ומתקפלות כלפי מטה)‪ ,‬וזנבו‬ ‫אומרים שצריך‪ ,‬מאכילים אותו‪ ,‬ואע"פ שבענין‬ ‫מצווה למסור נפשה כיון שהיא קרקע עולם‪ ,‬כדמצינו‬ ‫מוטל על ירכותיו‪ ,‬ומהלך בצידי דרכים‪ .‬וי"א אף‬ ‫התלוי באומדנא כגון בשומא ששמין לבעל חוב‬ ‫באסתר‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה מה רוצח) שיש ראיה לדבר‬ ‫נובח ואין קולו נשמע‪.‬‬ ‫הולכים אחרי רוב דעות (משא"כ בעדות דתרי‬ ‫מרוצח עצמו‪ ,‬שהטעם ברוצח הוא משום מאי חזית‪ ,‬ואם‬ ‫בחוטמו‪ ,‬וי"א עד ליבו‪( ,‬ואינו תלוי במחלוקת אם‬ ‫תינוק והתינוק נבעת אע"פ שכוונתו לשיפי ‪-‬נסרים‪,‬‬ ‫פ"ד‪ .‬נעשה כלב שוטה ע"י נשים כשפניות‪ ,‬וי"א‬ ‫הולד נוצר מראשו או מטבורו‪ ,‬דאפילו לאבא‬ ‫וי"מ קיסמים להדלקה‪ ,‬ולכבות הדליקה במים אע"פ‬ ‫ע"י רוח רעה‪ ,‬ונ"מ שאם זה רוח רעה לא יהרגנו‬ ‫שאול לענין יצירה האדם נוצר מהאמצע‪ ,‬אבל‬ ‫שהוא מיישר את הגחלים לצלות עליהם לערב‪ ,‬או‬ ‫מקרוב אלא ע"י חץ מרחוק‪.‬‬ ‫החיות עיקרה באף)‪ ,‬והני מילי מלמטה‪ ,‬אבל‬ ‫להפסיק ע"י מים בכלי מתכת או חרס בפני הדליקה‬ ‫המתחכך בכלב שוטה מסתכן‪ ,‬ומי שנשכו כלב‬ ‫מלמעלה אם אין רוח חיים באפיו לכו"ע אין‬ ‫שיש בה סכנת נפשות אפי' אם הסכנה היא בחצר‬ ‫שוטה מת‪ ,‬והגמ' מבארת מה הרפואה לדברים‬ ‫ממשיכים לפקח‪.‬‬ ‫אחרת שיש שם חולים או קטנים‪( .‬וכתבו התוס' (ד"ה‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫בדק ומצא שעליונים מתו ימשיך לפקח בשביל‬ ‫מכבין) שהחידוש המיוחד בזה הוא שמותר להביא כלים גם‬ ‫דרך רה"ר‪ ,‬אע"פ שעובר על הוצאה והכנסה וגרם כיבוי‪ ,‬וכן‬ ‫מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילים אותו מחצר‬ ‫התחתונים שמא הם חיים‪ ,‬וכן היה מעשה‪.‬‬ ‫י"ל שהוצאה זו אסורה שמא קודם שיביאם תעבור‬ ‫כבד שלו מפני שאין זה רפואה גמורה להתיר איסור‬ ‫הדליקה)‪ .‬וצריכא‪.‬‬ ‫בהמה טמאה‪ ,‬ולר' מתיא בן חרש מותר דס"ל שהיא‬ ‫מנין שפיקוח נפש דוחה שבת‪-‬‬ ‫רוב בפיקוח נפש‪ -‬ט' ישראל וכותי אחד ונפלה‬ ‫רפואה גמורה‪.‬‬ ‫לרבי ישמעאל לומדים מדין בא במחתרת‬ ‫מפולת על אחד מהם ואינו יודע אם הוא ישראל או כותי‪,‬‬ ‫שמותר להצילו בנפשו אף שיתכן שבא רק לגנוב‬ ‫מחללים ע"פ הרוב‪ ,‬מחצה על מחצה מחללים‬ ‫דיני רפואה בשבת‬ ‫ממון‪ ,‬ועוון שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם‬ ‫דספק נפשות להקל‪ ,‬ט' כותים וישראל אחד‬ ‫מלבד איסור חילול שבת שהותר לחולה במקום‬ ‫לשכינה שתסתלק מישראל‪ ,‬וק"ו שדוחה שבת‪.‬‬ ‫פיקוח נפש‪ ,‬חכמים אסרו לקחת תרופות בשבת גזירה‬ ‫מחללים דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪,‬‬ ‫שמא יבוא לשחוק סממנים‪ ,‬ואיסור זה מותר בחולה‬ ‫לר"ע לומדים מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו‬ ‫ובפרשו לחצר אחרת ושם נפלה על אחד מפולת‪,‬‬ ‫שנפל למשכב או שהוא חולה בכל גופו‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫למות" ולא מעל מזבחי להתחייב מיתה אלא‬ ‫דבעלמא בניידי אמרינן כל דפריש מרובא פריש‪ ,‬אם‬ ‫מתי מותר לקחת תרופות בשבת‪.‬‬ ‫משלים עבודתו‪ ,‬אבל להחיות כגון ללמד זכות על אדם‬ ‫החושש בפיו מטילים סם לתוך פיו בשבת‪ ,‬מפני פרשו כולם מחללים כיון שהוחזק ישראל בחצר השניה‬ ‫שנדון בבי"ד ליהרג לוקחים אפילו מעל מזבחי‪ ,‬אע"פ‬ ‫שספק נפשות דוחה את השבת‪ ,‬ומודים בזה רבנן (אע"פ שיצאו כולם חוץ מאחד מהחצר השניה‪ .‬תוד"ה הא)‪,‬‬ ‫שיש ספק אם יש ממש בדבריו‪ ,‬ואע"פ שעבודה‬ ‫לר' מתיא בן חרש‪ ,‬כדמצינו שרבי יוחנן עשה דאמר שמואל אין הולכים בפיקוח נפש אחר‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬ק"ו שפיקוח נפש דוחה שבת‪.‬‬ ‫הרוב דכתיב "וחי בהם" שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי‬ ‫רפואה בשבת לחולי צפדינא שהוא בשיניים וחניכיים‪,‬‬ ‫הואיל ומתחיל בפה ונגמר בבני מעיים ומסוכן הוא‪ .‬מיתת ישראל‪( .‬תוד"ה ולפקח)‪ ,‬ואם פרשו מקצתם אין‬ ‫פ"ה‪ :‬לרבי אלעזר אם מילה שהיא לאחד‬ ‫מחללים הואיל ולא הוחזק ישראל בחצר השניה‪.‬‬ ‫מרמ"ח אברים דוחה שבת מפני שחייבים עליה כרת‬ ‫רבי יוחנן גילתה לו מטרוניתא רפואה ונשבע לה‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬כ"ש שתיקון כל גופו דוחה שבת‪.‬‬ ‫"לאלוקי ישראל לא מגלינא" ודרש רפואה זו פ"ה‪ .‬מצא תינוק מושלך בעיר שדרים בה‬ ‫לרבי יוסי ברבי יהודה לומדים מדכתיב "אך את‬ ‫בפירקא‪ ,‬שהרי לא נשבע שלא יגלה לעמו ישראל וכותים‪ ,‬אם רובה כותים‪ ,‬דנים אותו ככותי‬ ‫שבתותי תשמורו"‪ ,‬אך חילק‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא היה בזה משום חילול ד' שסבורה ומותר להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות‪,‬‬ ‫לרבי יונתן בן יוסף לומדים מ"קודש היא לכם"‬ ‫(אבל לשמואל לענין פיקוח נפש מפקחים וכנ"ל‬ ‫שעובר על שבועתו כי אמר לה שעתיד לגלות‪.‬‬ ‫מי שאחזו ירקון מאכילים אותו בשר חמור‪ ,‬וכ"ש דמצוה להחיותו)‪ ,‬ואם שור שלו נגח שור של ישראל‬ ‫היא מסורה בידכם ולא אתם בידה‪.‬‬ ‫משלם נזק שלם ככותי (תוד"ה לא)‪ .‬אם רוב ישראל‬ ‫וחכמים אוסרים‪.‬‬ ‫לרבי שמעון בן מנסיא לומדים מדכתיב "ושמרו‬ ‫דינו כישראל לענין שמחזירים לו אבידתו (ואף‬ ‫בני ישראל את השבת"‪ ,‬חלל עליו שבת אחת כדי‬ ‫לשמואל שאין הולכין בממון אחר הרוב‪ ,‬הני מילי בדבר‬ ‫מקיזים דם לסרונכי‪ ,‬וחכמים אוסרים‪.‬‬ ‫שהגיע לידו ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא שישמור שבתות הרבה כדמסיים קרא "לעשות את‬ ‫פ"ד‪ :‬מי שצריך לקחת רפואה ח' ימים והיום‬ ‫נגחן‪ ,‬אבל בדבר שלא הגיע לידו ברשות בעלים לא‪ .‬השבת" והיינו לעשות שבתות אחרות‪.‬‬ ‫הראשון חל בשבת אפילו אם אין הספק לשבת זו‬ ‫ובכתובות איתא שיש כאן חידוש שאע"פ שזו עבירה גדולה לשמואל לומדים מ"אשר יעשה אותם (את המצוות)‬ ‫דפשיטא לן דהיום לא ימות‪ ,‬מתחיל ליטלה בשבת להחזיר אבידה לכותי מחזירים ברוב ישראל‪ ,‬וכ"ש להחיותו‬ ‫שאינו כ"כ עבירה שהרי מפרנסים עניי כותים עם עניי וחי בהם" שודאי יחיה על ידם ולא שיגיע לידי ספק‬ ‫אע"פ שיקחנה בב' שבתות‪ ,‬וא"צ להמתין למוצאי‬ ‫ישראל מפני דרכי שלום‪ .‬תוד"ה להחזיר‪ .‬ואם נגח שור של שמא ימות בהם‪.‬‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫ישראל שור שלו‪ ,‬חייב‪ .‬תוד"ה לא)‪ ,‬ומצווים להחיותו‪ ,‬הגמ' אומרת שלכל הלימודים יש פירכא חוץ‬ ‫אבל לייחסו כגון אם היא נקיבה ובאים להתירה לכהן לא מהלימוד מ"וחי בהם"‪( ,‬מחתרת לפי רבא זה ודאי‬ ‫פיקוח נפש‬ ‫(ואף באופן שאין חוששים לאסופי כגון שאבריה מתוקנים‪ ,‬פיקוח נפש‪ ,‬דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על‬ ‫כפי שנתבאר לעיל פיקוח נפש דוחה שבת ושאר‬ ‫חוששים שהיא נכרית‪ ,‬וגיורת אסורה לכהונה‪ ,‬ואע"פ שיש‬ ‫ממונו‪ ,‬וממילא הגנב יהרגהו אם יעמוד כנגדו ועל‬ ‫איסורים חוץ מג' עבירות חמורות‪ .‬הגמרא לקמן‬ ‫רוב ישראל‪ ,‬עשו מעלה ביוחסין להצריך תרי רובי)‪ .‬מחצה‬ ‫דעת זה הוא בא‪ ,‬והבא להורגך השכם להוגו‪ .‬מעם‬ ‫מבארת פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫על מחצה ישראל‪ ,‬וכגון שנגח שורו תם את שור‬ ‫מזבחי‪ -‬שמא הכונה כדאמר אביי לענין מה שאם‬ ‫בדרך להסקל הנדון טוען שיש לו זכות ללמד על עצמו‪,‬‬ ‫מחממים מים לחולה בשבת בין להשקותו ובין ישראל שמשלם חצי נזק‪ ,‬אבל בנגח שור ישראל‬ ‫לרוחצו אפילו שיש צד שיבריא מאיליו‪ ,‬ואפי' אין‬ ‫את שורו פטור עד שיביא ראיה שישראל הוא‪ ,‬שמחזירים אותו אפילו ד' וה' פעמים‪ ,‬והכונה ששולחים‬ ‫סכנתו אלא לשבת אחרת אין ממתינים שמא ואין מצווים להחיותו‪( .‬תוד"ה להאכילו)‪ .‬ואין מחזירים לו‬ ‫אבידה‪ ,‬דאמר ליה אייתי ראיה שישראל את ואחזיר לך‪ .‬זוגא דרבנן ובודקים דבריו אם יש בהם ממש‪ ,‬והוי‬ ‫יתרפא מאיליו‪.‬‬ ‫(תוד"ה להחזיר)‪ .‬ואם נגח שור שלו שור שלנו אינו משלם ודאי‪ ,‬וכן שאר דרשות י"ל דהוי ודאי‪ ,‬ספק מנלן)‪.‬‬ ‫חילול שבת לצורך חולה אין עושים ע"י נכרים אלא פלגא‪( .‬תוד"ה לא)‪.‬‬ ‫דרך כפרת העוונות‬ ‫אלא ע"י גדולי ישראל‪ ,‬ואפילו היכא דאפשר בנכרי‬ ‫מצוה לעשות ע"י ישראל‪ ,‬שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה מחללים שבת אפי' לצורך חיי שעה‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (תחילת הלכות תשובה) בזמן הזה שאין‬ ‫אין מצילים את המת מפני הדליקה‪ ,‬ולרבי יהודה‬ ‫ויבוא לידי סכנה‪ .‬תוד"ה אלא‪.‬‬ ‫בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא‬ ‫תשובה‪ ,‬התשובה מכפרת על כל העבירות‪ ,‬אפילו‬ ‫בן לקיש מצילים‪ ,‬דאדם בהול על מתו ואם לא‬ ‫נשים וכותים שאמרו שצריך לחלל שבת אין‬ ‫רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו‬ ‫יוכל להציל יבוא לכבות‪ ,‬אבל בפיקוח הגל אם‬ ‫מחללים על פיהם‪ ,‬אבל מצטרפים לדעת אחרת‬ ‫שום דבר מרשעו שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה‬ ‫מצאוהו מת אסור להמשיך לפקח לכו"ע כיון‬ ‫שאם שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך‪ ,‬וכותי‬ ‫ביום שובו מרשעו"‪ ,‬ועצמו של יום הכפורים מכפר‬ ‫שאין חשש שיעבור איסור דאורייתא אם יבהל‪.‬‬ ‫או אשה אומרים צריך‪ ,‬מצרפים אותם והוי פלגא וספק‬ ‫לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם‪ .‬עוד כתב‬ ‫נפשות להקל‪.‬‬ ‫הרמב"ם אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו‬ ‫מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם‬ ‫של יום הכפורים מכפר‪ ,‬יש עבירות שהן מתכפרים‬ ‫או לא‪ ,‬או שיש ספק אם הוא חי או מת‪ ,‬או שיש‬ ‫הזריז לחלל שבת לפיקוח נפש בכל דבר הנצרך לו‬ ‫לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן‪.‬‬ ‫לנפש להעביר סכנת מות הרי זה משובח‪ ,‬וא"צ לימלך‬ ‫ספק אם הוא כותי או ישראל‪ ,‬מפקחים עליו את‬ ‫עכ"ל‪ .‬ולהלן יבוארו דרכי הכפרה בכל סוגי העבירות‪.‬‬ ‫הגל‪ .‬עד היכן הוא מפקח אם הוא נראה כמת שאינו‬ ‫בבי"ד אפילו כשיש לו תועלת נוספת בדבר‪,‬‬ ‫אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם‬ ‫ומותר לפרוש מצודה להציל תינוק שנפל לים‬ ‫מזיז אבריו‪ ,‬אם מפקחים מלמטה למעלה שמצאו‬ ‫מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים‪,‬‬ ‫אעפ"י שצד דגים‪ ,‬ולעקור חוליא להציל תינוק‬ ‫דרך מרגלותיו‪ ,‬י"א עד חוטמו ואם אינו מוציא רוח‬ ‫מחוטמו ודאי הוא מת ויניחוהו‪ ,‬ואף אם אין ליבו דופק שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"‬ ‫שנפל לבור אע"פ שבונה מדרגה שהוא משפיל שפת‬ ‫ממשיכים לפקח‪ ,‬דלפעמים אין החיות ניכרת בליבו וניכרת ואומר "מקוה ישראל ד' "‪ ,‬מה מקוה מטהר את‬ ‫הבור ועי"ז נח להכנס לבור‪ ,‬ולשבור דלת שננעלה בפני‬ ‫היכי דמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין‬ ‫הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את‬ ‫פעם ראשונה ושניה‪ ,‬באותה אשה ובאותו זמן מספיקים בידו לעשות תשובה‪ ,‬דאחרי פעמיים‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ובאותו מקום‪ ,‬שבזה יצרו מתגבר עלו ואומר לו קום נעשה לו כהיתר‪.‬‬ ‫כפרת הקרבנות‪ -‬חטאת ואשם ודאי‪ ,‬מכפרים‪,‬‬ ‫עשה מה שעשית כבר וכבש את יצרו‪.‬‬ ‫האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר‪,‬‬ ‫ומסתמא איכא תשובה‪ ,‬שאם לא היה מתחרט לא היה‬ ‫אדם עובר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית אפילו לרבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה‪ ,‬מאחר‬ ‫מביא קרבן‪ .‬אשם תלוי הבא על שגגת ספק כרת מכפר‬ ‫מוחלים לו‪ ,‬רביעית אין מוחלים לו‪ ,‬בין בציבור בין שסומך עליו לחטוא אינו מכפר‪.‬‬ ‫אך זה לא כפרה גמורה‪ ,‬אלא תולה להגן עליו מן‬ ‫ביחיד‪.‬‬ ‫היסורים עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת‪ ,‬ואם‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד‬ ‫הגיע יוה"כ א"צ להביא אשם תלוי מפני שכבר‬ ‫שירצה את חבירו‪ ,‬דכתיב "מכל חטאותיכם לפני‬ ‫כללי וידוי‬ ‫נתכפר ביוה"כ‪.‬‬ ‫ד' תטהרו"‪ ,‬ואפי' מקניטו בדברים צריך לפייסו‪,‬‬ ‫מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה‪ .‬יוה"כ מכפר‬ ‫כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב') ומה היא‬ ‫וצריך לפייסו עם שלש שורות של שלשה בני‬ ‫התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו‬ ‫על כל עבירות שבתורה‪ ,‬לרבי אף בלא תשובה‪,‬‬ ‫אדם כלומר ג' פעמים ובכל פעם ג' אנשים‪ ,‬ולא יבקש‬ ‫ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו‬ ‫חוץ מפורק עול (‪-‬כופר בקב"ה)‪ ,‬ומגלה פנים בתורה‬ ‫ממנו יותר מג' פעמים‪ ,‬ואם מת מביא י' בני אדם‬ ‫וגו'‪ ,‬וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי‬ ‫(‪-‬שדורש אותה לגנאי)‪ ,‬ומי שלא מל‪ ,‬שאין יוה"כ‬ ‫ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלוקי ישראל‬ ‫נחמתי‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה‬ ‫מכפר בלי תשובה‪ ,‬וי"ל שאף לרבי יוה"כ מכפר‬ ‫ולפלוני‪.‬‬ ‫החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה‬ ‫ידינו וגו'‪ ,‬וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו‬ ‫שאר עבירות בלא תשובה‪ ,‬ותשובה בלי יוה"כ לא‪.‬‬ ‫רבי זירא היה ממציא עצמו לפני מי שחטא לו כדי‬ ‫שגמר בלבו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולהלן יבוארו פרטי דיני וידוי‪ .‬ועוד‬ ‫(ולרבי יהודה בכל העבירות תשובה תולה ויום‬ ‫שיוכל לבקש מחילה‪.‬‬ ‫מענייני תשובה והמנעות מחטאים‪.‬‬ ‫הכיפורים מכפר)‪.‬‬ ‫פרסום החטאים‪ -‬על חטא שאינו מפורסם נאמר רב הביא עצמו בערב יוה"כ לפני טבח שחטא לו‪,‬‬ ‫עשה ולא תעשה הניתק לעשה התשובה‬ ‫"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" שזה כבוד ד'‪ ,‬ולא רצה הטבח לבקש מחילה‪ ,‬ומת הטבח‪.‬‬ ‫מכפרת בהם‪.‬‬ ‫שכשאדם חוטא בפרהסיא הוא ממעט כבוד שמים‪ ,‬ועל‬ ‫המפורסם נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח"‪ .‬וי"א פ"ז‪ :‬רב לא חזר לתחילת הדרשה בשביל רבי‬ ‫פ"ו‪ .‬לא תעשה י"א שהתשובה מכפרת חוץ‬ ‫כאן בבין אדם למקום‪ ,‬כאן בבין אדם לחבירו חנינא והקפיד רבי חנינא‪ ,‬וביקש ממנו רב י"ג‬ ‫מלאו דלא תישא‪ ,‬וי"א שבכל הלאוים התשובה‬ ‫שיגלה לרבים כדי שיבקשו ממנו שימחל לו‪ .‬משה רצה פעמים בערב יוה"כ מחילה (ואע"פ שצריך לבקש‬ ‫תולה ויוה"כ מכפר‪.‬‬ ‫שיכתבו בתורה שמת בגלל "יען לא האמנתם בי רק ג' פעמים‪ ,‬רב שאני שהחמיר על עצמו) ולא מחל‪,‬‬ ‫ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים‪.‬‬ ‫להקדישני" כדי שלא יחשבו שחטא בחטא ואע"פ שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על‬ ‫ד' חילוקי כפרה‪ -‬עבר עשה ושב מוחלים לו מיד‪,‬‬ ‫כל פשעיו‪ ,‬ראה בחלום שרב יעלה לגדולה‪ ,‬וחשש‬ ‫המרגלים‪.‬‬ ‫עבר על לא תעשה ושב‪ ,‬תשובה תולה ויוה"כ‬ ‫שימות כדי שרב יהיה ראש ישיבה במקומו מפני‬ ‫מכפר‪ ,‬עבר על כריתות ומיתות בי"ד תשובה‬ ‫עבירות שהתוודה עליהם יוה"כ אחד ושנה בהם‪ ,‬שאין מלכות נוגעת בחברתה‪ ,‬ורצה לדחותו מלפניו כדי‬ ‫יחזור ויתוודה יוה"כ אחר‪ ,‬ואם לא שנה י"א שאם שיברח לבבל ושם יהיה ראש ישיבה‪.‬‬ ‫ויוה"כ תולים ויסורים ממרקים‪ ,‬ובחילול ד' כולם‬ ‫מתוודה הרי הוא ככלב שב על קיאו‪ ,‬וי"א שהחוזר‬ ‫תולים ומיתה ממרקת‪.‬‬ ‫זמן מצות וידוי ביוה"כ עם חשיכה לאחר אכילה‬ ‫ומתוודה משובח‪ ,‬דכתיב "וחטאתי נגדי תמיד"‬ ‫חילול ד'‪ -‬הגמ' מביאה כמה דוגמאות לחילול ד'‬ ‫משקיבל עליו יוה"כ‪ ,‬ומ"מ יתוודה לפני האכילה‬ ‫שאיני סבור שכיפרת לי‪ ,‬והרי הוא כאילו הוא עומד נגדי‪.‬‬ ‫אצל ת"ח בדבר שאינו אסור מדינא אבל אינו ראוי‬ ‫שמא תיטרף דעתו בסעודה מחמת שכרות‪ ,‬ויחזור‬ ‫עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר‪.‬‬ ‫לת"ח‪ ,‬כגון תשלום בזמן במקום שאין רגילים‬ ‫ויתודה ערבית שמא אירע דבר קלקלה של חטא‬ ‫לתבוע את החוב שהוא לומד ממנו לזלזל בגזל‪ ,‬הליכת‬ ‫לר"י בן בבא צריך לפרט החטא בוידוי לומר חטא בסעודה‪ ,‬וכן שחרית מוסף מנחה ונעילה‪( .‬ונחלקו‬ ‫בירושלמי אם הכונה לנעילת שערי שמים או לנעילת שערי‬ ‫ד' אמות בלא תורה ותפילין שלומדים ממנו לבטל‬ ‫פלוני חטאתי‪ ,‬ולר"ע א"צ‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬ת"ח שיצא עליו שם רע‪ ,‬אם אין משא ומתן‬ ‫העזרה)‪ ,‬יחיד אומרו אחר תפילתו וש"צ באמצע‪.‬‬ ‫תשובה מעכבת את הפורענות אף ברשעים‬ ‫שלו באמונה‪ ,‬ואין דיבורו בנחת‪.‬‬ ‫גמורים שכבר נחתם עליהם גזר דין של פורענות‪ .‬נוסח הוידוי‪ -‬הגמ' מביאה מכמה אמוראים מה‬ ‫לומר בוידוי (אתה יודע רזי עולם‪ ,‬מעמקי הלב‪,‬‬ ‫כמה עניינים בתשובה‬ ‫מפרסמים את החנפים מפני חילול ד' כדי שלא‬ ‫כתב רבינו יונה (תחילת ספר שערי תשובה) מן‬ ‫ובתורתך כתוב לאמר כי ביום הזה וכו'‪ ,‬רבון‬ ‫ילמדו ממעשיהם‪ ,‬וכדי שכשבאה עליהם פורענות לא‬ ‫הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו‪ ,‬כי הכין‬ ‫העולמים כי לא על צדקותינו וכו'‪ ,‬כי עוונותינו רבו‪,‬‬ ‫יאמרו מה הועיל להם זכותם‪.‬‬ ‫להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח‬ ‫אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי)‪ ,‬ועיקר הוידוי‬ ‫פשעיהם‪ ,‬לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם‬ ‫שלות הרשעים מביאה לידי תקלה שמחמת השלוה‬ ‫הוא אנחנו חטאנו‪.‬‬ ‫אפו‪ ,‬ולמדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו‪ ,‬לרוב‬ ‫הם יושבים ומהרהרים בעבירות‪.‬‬ ‫טובו וישרו כי הוא ידע יצרם‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫תפילות יום הכיפורים‬ ‫השררה מקברת את בעליה‪ ,‬ואין לאדם הנאה‬ ‫המעלות המיוחדות שיש בתשובה‪ ,‬ומתי היא מועילה‪.‬‬ ‫ביוה"כ מלבד ערבית שחרית ומנחה שמתפללים בכל‬ ‫פ"ו‪ :‬גדולה תשובה שהיא מביאה רפואה ממנה‪ ,‬ולואי שלא יחטא על ידה‪ ,‬הגמ' מביאה‬ ‫יום‪ ,‬ותפילת מוסף שמתפללים במועדים‪ ,‬מוסיפים‬ ‫לעולם‪ ,‬ומגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬ודוחה לא תעשה מדברי רב ורבא מה אמרו כשיצאו מביתם לדון‬ ‫להתפלל גם נעילה‪ ,‬מפני שכל המרבה בתפילה נענה‪.‬‬ ‫שבתורה "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב דין‪.‬‬ ‫הגמרא מבארת באלו מהתפילות נושאים כפים‪ ,‬וכמה‬ ‫ברכות יש בתפילות אלו‪ ,‬ומבארת דיני תפילת מעריב‬ ‫לקחתה"‪ ,‬שאע"פ שישראל זנו יחזרו‪ ,‬ומקרבת את פ"ז‪ .‬הגמ' מביאה דברי רב ורב זוטרא שאמרו‬ ‫של מוצאי יוה"כ‪.‬‬ ‫הגאולה‪ ,‬ומארכת שנותיו של אדם‪ ,‬ובשביל יחיד‬ ‫כשכיבדום‪ ,‬כדי שלא יבואו לידי גאוה‪.‬‬ ‫שעשה תשובה מוחלים לכל העולם‪.‬‬ ‫נשיאת כפים בתעניות‪ -‬בתעניות של גשמים‬ ‫תשובה מאהבה עוקרת למפרע‪ ,‬ותשובה מיראה לא טוב לרשעים שמקבלים שכר בעוה"ז‪ ,‬וטוב‬ ‫ובמעמדות ד' ימים בכל שבוע שאנשי משמר ישראל‬ ‫רק מכאן ולהבא‪ .‬בתשובה מאהבה זדונות נעשים לצדיקים שמקבלים עונש בעוה"ז‪ ,‬הצדיקים‬ ‫מתכנסים בעריהם ומתענים וקוראים במעשה בראשית‪,‬‬ ‫וביוה"כ כהנים נושאים ידיהם בשחרית מוסף (לא‬ ‫מזכים לבניהם עד סוף כל הדורות‪ ,‬והרשעים‬ ‫כזכויות‪ ,‬ובתשובה מיראה נעשים כשגגות‪.‬‬ ‫קאי על תעניות ומעמדות שאין בהם מוסף) מנחה‬ ‫מחייבים לבניהם עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫ע"י תשובה מאהבה ומיראה נקראים בנים‪ ,‬וע"י‬ ‫(דבשאר ימות השנה אין נושאים כפים במנחה מחשש‬ ‫יסורים שלא שבו עד שנתייסרו ביסורים נקראים כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‪,‬‬ ‫שכרות‪ ,‬ותעניות לא שייך שכרות) ונעילה‪.‬‬ ‫שהקב"ה מדחה את העבירה מפניו שלא תבוא לידו‪ ,‬כדי‬ ‫עבדים‪.‬‬ ‫בנעילה מתפלל ז' ברכות (ושמואל אמר שאומר‬ ‫בוא וראה שלא כמידת הקב"ה בתשובה כמידת שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן‪ ,‬וכל‬ ‫רק מה אנו מה חיינו ואינו מתפלל‪ ,‬והגמרא מקשה‬ ‫בשר ודם‪ ,‬שהקב"ה ודאי מתפייס‪ ,‬ומחזיק לו המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות‬ ‫על דבריו מברייתא) לר"מ חותם בוידוי הקל הסלחן‪,‬‬ ‫טובה‪ ,‬ומעלה עליו כאילו הקריב פרים בנדבה‪ ,‬תשובה‪ ,‬כדי שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו‬ ‫ולא מקדש ישראל‪ ,‬ולחכמים רק אם רוצה והיינו‬ ‫בגיהנום‪.‬‬ ‫ואין זו מידת בשר ודם‪.‬‬ ‫דכתיב "והיה לפנות ערב ירחץ במים"‪( ,‬ורבי יוסי סובר‬ ‫מפני הטורח‪ .‬רש"י‪ .‬ורשב"ם (תוד"ה מתפלל) מפרש שכיון‬ ‫בנעילה‪ ,‬וי"מ שלחכמים בכל תפילה של ז' ברכות יכול‬ ‫שטבילה בזמנה מצוה‪ ,‬כדמצינו שמי ששם ד'‬ ‫לחתום בוידוי‪ .‬עולא בר רב פתח בברכת אתה‬ ‫שהוא עדיין מתענה זה נחשב כיוה"כ להתפלל ז' ברכות‪,‬‬ ‫כתוב על בשרו לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחוק את‬ ‫וכיון שזה כבר חול מתפלל מעין שמונה עשרה‪ .‬וי"א‬‫בחרתנו וסיים במה אנו מה חיינו‪ ,‬ושיבחו רבא‪,‬‬ ‫השם‪ ,‬ולא יעמוד במקום הטינופת‪ ,‬ואם נזדמנה לו‬ ‫שמתפלל י"ח שלימות מפני שצריך לומר הבדלה‬ ‫ויחיד אומרה אחר תפילתו‪.‬‬ ‫טבילת מצוה כורך עליו גמי להגן עליו משטף המים‪,‬‬ ‫בחונן הדעת‪ ,‬ואף שהגמרא בברכות כ"ט שואלת‬ ‫לרב נעילה שזמנו משחשיכה פוטרת מלהתפלל שאפשר לכלול הבדלה בהביננו‪ ,‬שאלת הגמרא שם היא‬ ‫ויורד וטובל‪ ,‬ואם אין לו גמי ימתין למחר ויחפש גמי‬ ‫ערבית אף למ"ד תפילת ערבית חובה‪ .‬וכתבו התוס' לגבי כל המוצאי שבתות‪ ,‬אבל אם תמיד מתפלל י"ח‬ ‫דטבילה בזמנה אינה מצוה‪ ,‬ולרבי יוסי יורד וטובל‬ ‫שלימות אין לשנות רק במוצאי יוה"כ‪ .‬תוד"ה מפני‪.‬‬ ‫(ד"ה והאמר) שגם למ"ד תפילת ערבית רשות‪ ,‬אין לבטלה‬ ‫כדרכו ובלבד שלא ישפשף‪ ,‬דטבילה בזמנה‬ ‫אלא מפני מצוה עוברת‪ ,‬או כגון מה שמצינו שאם התיר‬ ‫מצוה)‪.‬‬ ‫טבילה ביוה"כ‬ ‫חגורו לא מטריחים אותו להתפלל‪( ,‬דלא תיקנה יעקב אבינו‬ ‫לחינם‪ ,‬ועוד שכיון שתיקנוה כנגד אברים ופדרים‪ ,‬הרי אע"פ‬ ‫הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל‪ ,‬ולפני יוה"כ‬ ‫כל חייבי טבילות (כגון זב וזבה מצורע ומצורעת‬ ‫שאינם מעכבים את הכפרה מ"מ מצוה להקטירם)‪ ,‬והכי נמי‬ ‫ישפשף בחמין כדי שאם יראה קרי למחר יוכל לטבול‬ ‫בועל נדה טמא מת) טובלים כדרכם ביוה"כ‪ ,‬נדה‬ ‫במוצאי יוה"כ שמצוה לטרוח ולהכין צרכי סעודה מפני שזה‬ ‫בלא חציצה‪ .‬ואיתא בברייתא שהרואה קרי ביוה"כ‬ ‫ויולדת טובלות בלילה‪ ,‬ובעל קרי שאסור בדברי תורה‬ ‫כעין יו"ט‪ ,‬כדאיתא במדרש שבת קול יוצאת ואומרת לך‬ ‫שלא במתכוין עוונותיו מחולים לו‪ .‬ובברייתא אחרת‬ ‫מתקנת עזרא‪ ,‬אם אירע לו קרי לפני מנחה טובל עד‬ ‫אכול בשמחה את לחמך‪ .‬ודעת הירושלמי כהבבלי לענין‬ ‫שאין לבטל תפילת מעריב בחינם‪ ,‬אמנם מבואר שם‬ ‫איתא שידאג כל השנה כולה שמא לא קיבלו תעניתו‬ ‫המנחה כדי שיוכל להתפלל מנחה‪ ,‬אבל אם אירע לו קרי‬ ‫שדווקא למ"ד תפילת ערבית רשות נעילה בלילה פוטרת‬ ‫והשביעוהו במה שיכולים להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו‬ ‫אח"כ לא יטבול אלא בלילה‪ ,‬דס"ל כרבנן שתפילת נעילה‬ ‫מעריב‪ .‬ומסיק שנחלקו בזה תנאים ולמ"ד שאין זמנה‬ ‫ושפך לו קיתון על פניו‪ ,‬ואם עלתה לו שנה שלא מת‬ ‫בלילה‪ .‬ולרבי יוסי בר יהודה יכול לטבול כל היום‬ ‫בלילה אינה פוטרת של ערבית‬ ‫מובטח לו שהוא בן עולם הבא שהמעשים הטובים‬ ‫אא"כ התפלל כבר תפילת נעילה‪ ,‬דס"ל שטבילה‬ ‫שלו הגנו עליו‪ ,‬שהרי כל העולם רעב והוא שבע‪,‬‬ ‫בזמנה אינה מצוה (ולכן אשה שחייבת כמה‬ ‫פ"ח‪ .‬במעריב שחרית ומוסף מתפלל ז' ברכות‬ ‫טבילות בכמה ימים מספיק שתטבול ביום ויראה זרע ויאריך ימים‪.‬‬ ‫ומתוודה‪ ,‬ובמעריב של מוצאי יוה"כ י"א שמתפלל‬ ‫האחרון)‪ .‬ולחכמים (לרש"י זו דעה שלישית‪ ,‬ועיין‬ ‫ז' ברכות ואומר באמצעית מעין שמונה עשרה‬ ‫תוד"ה אי) יכול לטבול אף אם התפלל תפילת‬ ‫הדרן עלך מסכת יומא‬ ‫נעילה‪ ,‬דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומצוה לטבול ביום‬ ‫והיינו הביננו שיש בה מעין י"ג ברכות‪ ,‬והיא תפילה קצרה‬ ‫שתיקנו לעוברי דרכים‪ ,‬ובמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה‬ ‫‪---------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫סוכות ובשמיני עצרת או לא‪ ,‬ומה הדין בשבת‪ .‬ודיני‬ ‫זקוף‪ ,‬או קורה מכותל לכותל‪ ,‬ואם קורה זו גבוהה מכ' אמה‬ ‫צריך להניחה נמוך יותר‪.‬‬ ‫שמיני עצרת‪.‬‬ ‫מסכת סוכה‬ ‫תירוץ א'‪ -‬סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן‪ .‬רש"י‬ ‫פרק חמישי עוסק בסדר שמחת בית השואבה‬ ‫מבאר שדין כ' אמה בסוכה נאמר בהלכה למשה מסיני לפני‬ ‫במקדש‪ ,‬אלו תקיעות היו תוקעים במקדש בשאיבת‬ ‫סדר הסוגיות במסכת סוכה‬ ‫שנשנית המשנה‪ ,‬וממילא שנה התנא שהיא פסולה‪ ,‬והיינו‬ ‫המים לניסוך המים ובשאר ימות השנה‪ ,‬וסדר הקרבת‬ ‫שלא נעשתה כפי שנאמר בהלמ"מ‪ ,‬אבל מבוי שא"צ לקורה‬ ‫קרבנות החג‪ ,‬וחלוקת לחם הפנים בחג ובכל השנה‪.‬‬ ‫פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬א"כ המשנה היא המקור הראשוני לדין זה‪,‬‬ ‫והסיכוך‪ ,‬גובהה וגודלה‪ ,‬דין סוכה עגולה‪ ,‬דיני מחיצות‬ ‫ולהכי תני ימעט‪ .‬והתוס' (ד"ה דאורייתא) מבארים שלשון‬ ‫הסוכה כגון מספר הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י‬ ‫ימעט שייך לטעות ולחשוב שזה רק לכתחילה אבל בדיעבד‬ ‫גוד אסיק וכדומה‪ ,‬וכן דיני הסכך האם צריך לעשות‬ ‫כשר‪ ,‬וממילא בדאורייתא יותר יש לחוש שלא יטעו ויבואו‬ ‫סוכה שגובהה למעלה מכ' אמה‬ ‫את הסכך לשם חג או לשם צל‪ ,‬מה כשר לסיכוך‪,‬‬ ‫לידי איסור דאורייתא‪ ,‬ובדרבנן תני ימעט מפני שהוא‬ ‫פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה‪,‬‬ ‫פסול תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬שלא תהיה חמתה מרובה‬ ‫לישנא מעליא‪ .‬ובאופן אחר ביארו התוס' שלשון ימעט זה‬ ‫והיינו בדיני הדפנות והסכך של הסוכה‪ .‬הדין הראשון‬ ‫מצילתה‪ ,‬ושלא תהיה תחת אילן או בית או סוכה‬ ‫מתאים לחומרא דרבנן‪ ,‬ולשון פסול מתאים לדאורייתא‪,‬‬ ‫שנתבאר בגמרא הוא שיעור גובה הסוכה‪ ,‬שנחלקו‬ ‫אחרת או קירוי אחר‪ ,‬כמה מקרים שפסולים משום‬ ‫וכתבו דהא דתני נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה‬ ‫חכמים ורבי יהודה האם הסוכה צריכה להיות עד כ'‬ ‫תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬שימוש בתקרת ביתו לסוכה‪,‬‬ ‫כסוכה וכמבוי‪ ,‬התם תני בנר חנוכה פסולה אע"פ שזה‬ ‫אמה או גם יותר‪ ,‬ולהלן יובאו כמה דעות בשיטת‬ ‫מתי אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו‬ ‫דרבנן‪ ,‬אגב סוכה שהיא דאורייתא‪ ,‬אי נמי לשון ימעט‬ ‫חכמים שסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה‪,‬‬ ‫שאינו נמצא בסוכה‪ ,‬פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת‬ ‫משמע שיוריד את הנר אף אחר הדלקתו ללמטה מכ'‪ ,‬וזה‬ ‫והנ"מ בין הטעמים‪ ,‬וכן יבואר מדוע המשנה נקטה‬ ‫חבילות או גזירת תקרה‪ ,‬ומה הדין כשיש בסכך מקום‬ ‫פסול למ"ד הדלקה עושה מצוה‪ ,‬ואף למ"ד הנחה עושה‬ ‫שסוכה הגבוהה מכ' אמה פסולה‪ ,‬ואילו במחלוקת‬ ‫ללא סיכוך או עם סכך פסול‪.‬‬ ‫מצוה חיישינן שהרואה יאמר שהדליק לצורכו‪.‬‬ ‫חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי שהוא גבוה למעלה מכ'‬ ‫פרק שני ממשיך לעסוק בדיני הסוכה והסיכוך‬ ‫אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא גבוה למעלה מכ'‬ ‫ומבאר גם את דיני הישיבה בסוכה‪ ,‬דין הישן תחת‬ ‫תירוץ ב'‪ -‬סוכה שהלכותיה מרובות ואם היה כותב‬ ‫אמה ימעט‪.‬‬ ‫המיטה בסוכה‪ ,‬עשית סוכה ע"ג עגלה או ספינה או‬ ‫ימעט היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר‪ ,‬כגון‬ ‫סוכה שאינה גבוהה י' טפחים יגביה‪ ,‬להכי תני פסולה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ'‬ ‫אילן או בהמה‪ ,‬שימוש בבהמה לדופן סוכה‪ ,‬דופן‬ ‫שאינה יכולה לעמוד ברוח‪ .‬אח"כ הגמרא עוסקת בדיני‬ ‫דלעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה‪ ,‬ומבוי‬ ‫אמה‪ ,‬ורבי יהודה מכשיר‪ ,‬ובברייתא איתא שר"י‬ ‫הישיבה בסוכה‪ ,‬מי פטור מסוכה מדין עוסק במצוה או‬ ‫שהלכותיו במשנה זו מועטות‪ ,‬תני ימעט‪.‬‬ ‫מכשיר עד ארבעים וחמישים אמה‪ ,‬וה"ה יותר‪,‬‬ ‫מדין מצטער או הולכי דרכים‪ ,‬דין אכילת עראי חוץ‬ ‫ולא פריך מהא דתני גבי הדס גם פסול וגם תקנה (אם היו‬ ‫וארבעים וחמישים היינו כדאמרי אינשי‪ ,‬ולכן הגמ' לא‬ ‫לסוכה‪ ,‬מצות האכילה בסוכה‪ ,‬דין "לכם" בסוכה‪ ,‬מי‬ ‫ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר)‪ ,‬כיון שהמקרה‬ ‫שואלת השתא חמישים כשרה ארבעים מיבעיא‪( ,‬וכן י"ל‬ ‫חייב בסוכה‪ ,‬מה צריך לעשות בסוכה ומה אפשר‬ ‫לא דומה לסוכה כלל‪ .‬ועוד דהתם הו"א שאין לו תקנתא‬ ‫גבי מפנים ד' וה' קופות‪ ,‬ובמשהה אשתו בלא כתובה‪,‬‬ ‫לעשות מחוץ לסוכה‪ ,‬ומה אסור לעשות בסוכה מפני‬ ‫כיון שגדל בפסול‪ ,‬קמ"ל‪( .‬תוד"ה סוכה)‪.‬‬ ‫וביניקת תינוק‪ ,‬משא"כ באלמנה ששהתה‪ ,‬ובלוקחים מן‬ ‫כבודה‪.‬‬ ‫הרועים‪ ,‬ובסנדל המסומר‪ ,‬ובנדה המקשה‪ ,‬דלא אמרינן‬ ‫פרק שלישי עוסק בדיני ד' מינים‪ ,‬מהו כל מין‬ ‫מקור וטעם הפסול‪ ,‬והנ"מ בין הטעמים‪-‬‬ ‫דה"ה אפי' יותר)‪ ,‬ואין לומר דלא פריך הכי משום דלא זו‬ ‫ומנלן‪ ,‬כמה צריך לקחת מכל מין‪ ,‬אגידת המינים‪,‬‬ ‫אף זו קתני‪ ,‬דלגבי נדה המקשה פריך אע"ג דאיכא למימר‬ ‫שיעורם‪ ,‬אלו דברים פוסלים בד' מינים כגון פסול גזול‬ ‫לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות"‬ ‫לא זו אף זו‪ .‬תוס' ב‪ :‬ד"ה עד‪.‬‬ ‫או פסולי הדר או חסר ולקיחה תמה וכדומה‪ ,‬דיני‬ ‫שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא‬ ‫הנענועים‪ ,‬אכילה לפני נטילת לולב‪ ,‬קדושת שביעית‬ ‫הגמ' שואלת למה במתני' דהכא לגבי סוכה יושב בסוכה‪ ,‬וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא‬ ‫באתרוג ובלולב וכיצד ניתן לקנותם בשביעית מעם‬ ‫גבוהה מכ' תני לשון פסולה‪ ,‬ואילו במבוי שהוא בסכך וסוכה היינו הסכך‪ ,‬כשמה‪( .‬ואע"פ שלפשוטו של‬ ‫הארץ‪ ,‬באלו ימים נוטלים לולב מדאורייתא ומדרבנן‪.‬‬ ‫גבוה למעלה מכ' תני ימעט‪ .‬דין מבוי הוא שאם המבוי מקרא הכונה שיזכרו את ענני הכבוד‪ ,‬מ"מ דרשינן ליה‬ ‫עוד מבוארים דיני וצורת אמירת ההלל‪.‬‬ ‫לדרשה)‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה אמר) שמה שרבה עצמו פוסל‬ ‫סתום מג' צדדים והצד הרביעי פתוח לרה"ר‪ ,‬ובני החצרות‬ ‫עוברים דרך המבוי לרה"ר‪ ,‬הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י‬ ‫פרק רביעי עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות‬ ‫ללישנא קמא בעירובין היכא שמקצת הסכך למטה מכ'‪,‬‬ ‫לבני החצרות ומותר לטלטל שם‪ ,‬ומדרבנן אסור להוציא‬ ‫שהם נטילת לולב‪ ,‬מצות ערבה (להקיף בה את‬ ‫אע"ג דשלטא ביה עינא‪ ,‬הטעם הוא שמא ינטל אותו חלק‬ ‫מהחצרות למבוי מפני שהמבוי הוא רשות משותפת לכל‬ ‫המזבח‪ ,‬ומבוארים פרטי מצוה זו)‪ ,‬אמירת ההלל‪,‬‬ ‫של הסכך‪ ,‬ואף לרבינא מדאורייתא כשרה‪.‬‬ ‫החצרות וזה דומה לרה"ר‪ ,‬ואין מותר הטלטול במבוי אא"כ‬ ‫ישיבה בסוכה‪ ,‬שמחה (‪-‬אכילת בשר שלמים)‪ ,‬ניסוך‬ ‫ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות‬ ‫ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין‪ ,‬ויניחו אותם באחת‬ ‫המים (ומבוארים פרטי מצוה זו)‪ ,‬שמחת בית‬ ‫לסכך כשרה לכו"ע למעלה מכ'‪( ,‬וס"ל שאין נ"מ‬ ‫החצרות‪ .‬ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך להניח שם לחי‬ ‫השואבה‪ .‬האם מצוות אלו נוהגות בכל הימים של‬ ‫בגודל הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ'‪ ,‬ועיין אמרו לה דבר‪ .‬ור"י סובר שאף בניה ישבו עמה ולא דמי לבורגנין (‪-‬צריף של שומרי פירות או של ציידי‬ ‫בתוד"ה ה"ג בגירסת ר"ח‪ ,‬וביארו המרומי שדה‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬ואעפ"כ לא אמרו לה דבר‪ .‬לרש"י במסקנתו זה ניחא עופות)‪ ,‬דחזו למילתייהו ללינת לילה אחד‪ ,‬אבל הוא‬ ‫אתיא כרבה‪ ,‬דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא לרב הונא‪ ,‬שהמחלוקת היא עד ד' על ד'‪ ,‬אבל לרב חנן אינו ראוי לדירה קבועה‪.‬‬ ‫בה עינא‪ ,‬דאם הטעם משום עראי או צל‪ ,‬אין סיבה שנחלקו רק בז' טפחים‪ ,‬הרי לא שייך שז' בנים ישבו בז' ר"ת מבאר דהיינו לרבנן דס"ל שאין קרפף אלא בין ב'‬ ‫עיירות ולא לעיר אחת בפני עצמה‪ ,‬ונחלקו רב הונא וחייא‬ ‫טפחים‪ ,‬והתוס' (ד"ה לא) תי' שי"ל שהיה רוחבה ז"ט אבל‬ ‫להכשיר כשהדפנות מגיעות לסכך‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה וכיון)‬ ‫היתה ארוכה‪ .‬ובתחילה רצה רש"י לבאר דברי הגמ' לפי רב‬ ‫שרק בסכך שהוא רחב שלטא עינא כשהדפנות מגיעות‬ ‫בר רב אם נותנים קרפף אחד לשניהם או קרפף לכל עיר‪,‬‬ ‫חנן‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לסכך‪ ,‬אבל נר חנוכה וקורת מבוי שהם קטנים‪ ,‬פסולים‬ ‫ובזה אם יש בין העיר לבית פחות מהשיעורים הנ"ל נחשב‬ ‫הבית לעיר ויש קרפף ביניהם‪( ,‬אמנם כל זה בבית הסמוך‬ ‫למעלה מכ' אף כשהדפנות מגיעות אליהם‪.‬‬ ‫לעיר‪ ,‬שהרי עיר שאין לה חומה נחשבת עיר ע"י שהבתים‬ ‫שיעור סוכה‪ -‬לב"ה די שתהא מחזקת ראשו‬ ‫לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל"‬ ‫סמוכים זה לזה בתוך ע' אמה ושיריים‪ ,‬אבל בית בפני עצמו‬ ‫ורובו‪ ,‬ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו‬ ‫שאינו עיר‪ ,‬אין נותנים לו קרפף אף אליבא דר"מ דס"ל‬ ‫שצריך לשבת בצל הסוכה‪ ,‬וביותר מכ' קים להו ושולחנו‪ ,‬ולרבי צריך שיהא בה ד' אמות על ד'‬ ‫שנותנים קרפף אף לעיר אחת‪ ,‬וב' בתים אין נותנים קרפף‬ ‫לרבנן שהאדם יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה‪ ,‬אמות‪ ,‬ואמר רב שמואל בר יצחק שהלכה כב"ש‪,‬‬ ‫ביניהם אליבא דרבנן)‪ .‬ורשב"ם גורס "ואין עושים אותו‬ ‫דצל הדפנות מגיע זה לזה וא"צ סכך‪ .‬ואמנם בעשתרות ובעוד ו' מקומות הלכה כב"ש‪( ,‬סדין פטור מציצית‪ ,‬צריך‬ ‫עיבור לעיר"‪ ,‬והיינו למנות את האלפים אמה ממנו והלאה‪.‬‬ ‫קרניים הסוכה כשרה אף שבעמק בין ההרים אין החמה לתת בציצית ד' חוטין ולא ג'‪ ,‬צריך שחוטי הציצית יהיו‬ ‫תוד"ה ואין‪.‬‬ ‫זורחת‪ ,‬דדל עשתרות קרנים מהכא איכא צל סוכה‪ .‬משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג'‪ ,‬מכבדים את הבית‬ ‫ואין האחים והשותפים חולקים בו‪ .‬והיינו דהנה‬ ‫ואח"כ נוטלים לידים‪ ,‬מי שאכל ושכח ולא בירך צריך‬ ‫ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' לחזור)‪ .‬והא דאמר שאם עשה כב"ש במקום שהלכה כב"ה‬ ‫באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג'‬ ‫אמות על ד' אמות כשרה לכו"ע ונחלקו מז' טפחים לא עשה כלום‪ ,‬היינו שאפי' היכא שב"ה מחמירים בדרבנן‪,‬‬ ‫בתים קטנים והשני לקח בית גדול‪ ,‬לרב הונא מחלקים‬ ‫עד ד' אמות‪ ,‬אתיא כרבי זירא‪ ,‬משום שאז גם לא יצא יד"ח אף מדאורייתא‪ .‬תוד"ה דאמר‪.‬‬ ‫את החצר לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני‬ ‫למעלה מכ' איכא צל סוכה‪ ,‬ומ"מ ברחבה קצת יותר‬ ‫רביע‪ ,‬מפני שהחצר מיועדת לכניסה ויציאה‪ ,‬ולהכנסת‬ ‫מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך‬ ‫מד' אין להכשיר גבוהה הרבה מכ'‪ ,‬אלא לפי חשבון ד' לכל‬ ‫משאות ולפורקם לפני פתחי הבתים‪ ,‬ולרב חסדא‬ ‫הבית ב"ש פוסלים (אף אם הסוכה גדולה‬ ‫כ' אמה‪ ,‬אי נמי קים להו לרבנן דברחבה מכ' אף בגבוהה‬ ‫מקבלים לכל פתח ד' אמות כנגד הפתח לפי רוחב‬ ‫כשיעור הנצרך לשיטתם)‪ ,‬שמא ימשך אחר‬ ‫אלף אמות איכא מעט צל‪ .‬תוד"ה יש‪ .‬ומ"מ להכשר‬ ‫הפתח‪ ,‬ושאר החצר מתחלקת בשווה‪ .‬ובאופן זה‬ ‫סוכה י"ל שרב הונא מודה שא"צ אלא ז' טפחים שולחנו‪ ,‬וב"ה מכשירים ולא גזרינן שמא ימשך‪.‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה דאמר) שלענין זה הלכה כב"ה‪.‬‬ ‫על ז' טפחים‪.‬‬ ‫בית שאין בו ד' על ד' לא חשיב בית לענין חלוקת‬ ‫החצר בין לרב הונא בין לרב חסדא‪ ,‬משום דלמיסתר‬ ‫ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר‬ ‫קאי‪ .‬ולענין חלוקה‪ ,‬בחצר קטנה אין חולקים עד‬ ‫דיני בית שאין בו ד' על ד'‬ ‫מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה‪ ,‬כדרך אכילתם)‬ ‫שיהא בה ד' אמות לכל אחד‪.‬‬ ‫בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית‪,‬‬ ‫ושולחנו‪ ,‬כשרה אף ביותר מכ' אמה‪ ,‬זה דלא כחד‬ ‫מפני שהוא אינו ראוי לדירה‪ ,‬ויש בזה נפקא מיניה‬ ‫שהרי לא שלטא עינא בסכך‪ ,‬וליכא צל‪ ,‬וצריך לעשותה‬ ‫הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן‬ ‫לכמה דינים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫קבע‪ ,‬וטעמו אינו ידוע‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' כתבו שי"ל שטעמו‬ ‫שכיון שהיא גבוהה וקטנה כ"כ‪ ,‬דמיא ללול של תרנגולים‪ ,‬בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות‪ ,‬פטור מן שמכשירים סוכה בפחות מד' על ד'‪ ,‬דשאני סוכה‬ ‫דדירת עראי בעינן ולא בית‪.‬‬ ‫משא"כ בגדולה יותר‪.‬‬ ‫המזוזה וממעקה‪ ,‬ואינו מיטמא בנגעים‪ ,‬ואינו‬ ‫לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת נחלט בבתי ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל‬ ‫הכשר סוכה גבוהה כ' אמה‬ ‫ימים" שצריך ישיבה בדירת עראי‪ ,‬ולמעלה מכ' כקרקע בלא בנין‪ ,‬ואין חוזרים עליו מעורכי‬ ‫או נמוכה מי"ט‬ ‫צריך לעשותה דירת קבע‪ .‬אמנם למטה מכ' המלחמה בבנה בית חדש ולא חנכו‪ ,‬וטעמא דהנ"ל‬ ‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים‬ ‫משום שבכל אלו כתיב "בית"‪" ,‬מזוזות ביתך"‪ ,‬כי‬ ‫שיכול לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשרה‪,‬‬ ‫כפי שנתבאר לעיל דף ב'‪ ,‬ומי שיש לו כזו סוכה והוא‬ ‫תבנה בית חדש"‪" ,‬ובא אשר לו הבית"‪" ,‬כי ימכור בית‬ ‫דאין סברא לומר שהתורה פוסלת קבע‪ ,‬דבכלל קבע עראי‪,‬‬ ‫רוצה להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע‬ ‫מושב"‪" ,‬אשר בנה בית חדש"‪ .‬ובירושלמי איתא שאינו‬ ‫אלא כוונת התורה ששיעור גובהה היינו שיכולה לעמוד‬ ‫הסוכה באופן שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה‪ ,‬או‬ ‫טובל למעשר‪ ,‬והנודר מן הבית מותר בו‪ ,‬ועוד הול"ל שאינו‬ ‫בצורה עראית‪ .‬אמנם כתבו התוס' (ד"ה כי) שרק את‬ ‫להנמיך את הסכך‪ .‬ולהלן יבואר מה נחשב דבר קבוע‬ ‫נחשב פתח בית האב בנערה המאורסה‪ .‬תוד"ה בית‪.‬‬ ‫הדפנות יכול לעשות קבע‪ ,‬אבל הסכך‪ ,‬שהוא עיקר הסוכה‪,‬‬ ‫להגביה את קרקע הסוכה‪ ,‬ומה הדין אם אותו דבר‬ ‫חובה לעשותו עראי‪ ,‬ולכן אין לקבוע את הנסרים במסמרים‪,‬‬ ‫קבוע אינו נמצא בכל הסוכה‪ ,‬ומה הדין כשראשי‬ ‫ג‪ :‬ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין‬ ‫וממילא לכן גשמים הם סימן קללה בחג‪ .‬ומדרבנן יש טעם‬ ‫הענפים יורדים ללמטה מכ'‪ .‬וכן יבואר בסוכה שגובהה‬ ‫מניחים בו עירוב‪ ,‬משום דלא חזי לדירה‪ ,‬וצריך‬ ‫נוסף לאסור לקבוע במסמרים‪ ,‬משום גזירת תקרה‪.‬‬ ‫י' טפחים האם ענפים ממעטים את גובהה‪ ,‬ומה‬ ‫להניח את העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר‬ ‫ב‪ :‬שאר האמוראים לא מתרצים כרבה‪ ,‬משום‬ ‫השיעור שצריך לחקוק בקרקעיתה כדי להגדיל את‬ ‫אחרת‪ ,‬ואם הניח בבית שער (‪-‬בית קטן שלפני השער‬ ‫גובה הסוכה‪.‬‬ ‫ד"למען ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות‬ ‫מבפנים או מבחוץ‪ ,‬והשומר יושב שם)‪ ,‬או אכסדרא‪ ,‬או‬ ‫שאבותיהם ישבו בענני כבוד‪ .‬ולא תירצו כרבי זירא‪,‬‬ ‫ד‪ .‬מיעוט גובה הסוכה‪ -‬כרים וכסתות לא הוי‬ ‫מרפסת (מקום מוגבה שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו‬ ‫משום ש"וסוכה תהיה לצל" היינו לימות המשיח‪,‬‬ ‫מיעוט מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד‬ ‫להרבה בתים)‪ ,‬אינו עירוב‪ ,‬מפני שכל מי שיוצא ונכנס‬ ‫(ולרבי זירא מדכתיב וסוכה ולא וחופה‪ ,‬שמעת‬ ‫ממונו‪ ,‬ואע"פ שביטלם לא מהני משום דבטלה‬ ‫עובר דרך שם‪ .‬דהנה חכמים תיקנו שחצר שפתוחים לה‬ ‫הרבה בתים‪ ,‬והם יוצאים דרכה לרה"ר‪ ,‬צריך לערב את‬ ‫מינה תרתי)‪ .‬ולא תירצו כרבא‪ ,‬משום קושית אביי‬ ‫דעתו אצל כל אדם‪ .‬תבן או עפר‪ ,‬אם ביטלם בפיו‬ ‫למה סוכה מברזל כשרה‪.‬‬ ‫החצר ולעשותה רשות אחת‪ ,‬ע"י שכולם יתנו פת בסל אחד‪,‬‬ ‫הוי מיעוט‪ .‬ואם עתיד לפנות את העפר‪ ,‬או תבן‬ ‫שבזה נחשב שכולם דרים בבית שנתנו בו את העירוב‪ .‬וכן‬ ‫אפי' בסתמא‪ ,‬לא הוי מיעוט‪ .‬ואם אינו עתיד‬ ‫מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה‬ ‫תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי צריכות להשתתף יחד‪,‬‬ ‫לפנות את התבן‪ ,‬וכן עפר בסתמא‪ ,‬זה תלוי‬ ‫ובית פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב או לשיתוף‪ ,‬דאין‬ ‫גבוהה מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא‬ ‫רשותו כלום‪ ,‬ואין לתת בו עירוב כיון שא"א לומר שכולם‬ ‫אמרו לה דבר‪ ,‬אמרו לו משם ראיה והלא אשה‬ ‫במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית‬ ‫ביש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית‬ ‫דרים בו‪ .‬רש"י‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ואין) שאפי' לשמואל‬ ‫היתה ופטורה מן הסוכה‪ ,‬אמר להם והלא ז' בנים‬ ‫דס"ל שעירוב משום קנין‪ ,‬מ"מ לא מיקנו רשותייהו בשביל‬ ‫היו לה‪ ,‬ואין לומר שהיו קטנים‪ ,‬שהרי היו לה ז'‬ ‫עולה עד לרקיע‪ ,‬שלרבנן אינו בטל‪ ,‬ולרבי יוסי בטל‪,‬‬ ‫בית שאינו ראוי לדירה‪ .‬אבל שיתופי מבואות‬ ‫אבל תבן אינו בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫בנים‪ ,‬וא"א שאין בהם אחד שא"צ לאמו‪ ,‬וקטן‬ ‫שאפשר להניח גם בחצר שבמבוי שאינה מקורה‪,‬‬ ‫שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו ולהרגילו למצוה שהוא‬ ‫ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט‪.‬‬ ‫כיון שהשיתוף מצרף את החצרות שהם עצמם אינם דירה‪,‬‬ ‫ראוי לה‪ ,‬וא"ת שלא הקפידה על מצוות דרבנן‪ ,‬הרי‬ ‫היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ'‪ ,‬אם‬ ‫(אמנם צריך להניחו במקום משתמר)‪ ,‬אפשר להניח גם‬ ‫כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים‪.‬‬ ‫צילתם מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון‪,‬‬ ‫בבית שאין בו ד' על ד'‪ ,‬דסלק הקפו וקירויו נמצא‬ ‫השיתוף עומד באויר החצר‪ ,‬אבל בחצר שבמבוי אחר אין‬ ‫ג‪ .‬למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה‬ ‫כשרה‪ .‬והנה הגמ' בעירובין דנה בסכך שחלקו למעלה מכ'‬ ‫להניח שיתופי מבואות‪.‬‬ ‫מכ' הוא רק בסוכה קטנה‪ ,‬צ"ל אף שאין דרך‬ ‫וחלקו למטה מכ'‪ ,‬לל"ק הסוכה פסולה ולל"ב הסוכה‬ ‫כשרה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה והוצין) דאיירי הכא שיש הרבה‬ ‫מלכה לישב בקיטוניות‪ ,‬מ"מ היו בסוכה קיטוניות‪ ,‬ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין‬ ‫הוצין‪ ,‬שהם יכולים לעמוד בקלות ע"י סמיכה‪ ,‬אבל בלאו‬ ‫ורבנן סברי שהיא ישבה בקיטוניות משום בינו לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד'‬ ‫הכי פסול לל"ק אף אם צילתם מרובה מחמתם‪.‬‬ ‫צניעותא‪ ,‬אבל בניה ישבו בסוכה גדולה‪ ,‬ולכן לא הוא מצרפם לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם)‪,‬‬ ‫מהמסגרת ולא מהציץ או הזר‪ ,‬מפני שבהם לא‬ ‫היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י'‪ ,‬שם מחיצות‪ ,‬וכדלהלן‪ ,‬והגמ' מסתפקת לדבריו אם‬ ‫נתנה תורה מידה כלל‪ .‬ולרב הונא "פני" הכפורת‬ ‫אביי רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם‪ ,‬נחלקו גם בשפת הגג‪ ,‬או שבשפת הגג כשרה‬ ‫היינו טפח‪ ,‬דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים‪ ,‬דגמירי‬ ‫לכו"ע דאמרינן גוד אסיק‪ .‬תיקו‪.‬‬ ‫ואמר לו רבא שזה דירה סרוחה‪.‬‬ ‫שלא היו פחותים מטפח‪ ,‬ד"כרוב" היינו כתינוק‬ ‫היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה‪ -‬נעץ ד' קונדסין בארץ וסיכך על גבם‪ -‬לרבי‬ ‫(דבבבל תינוק נקרא רביא)‪ ,‬והא דכתיב "פני‬ ‫אם האיצטבא (‪-‬בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן יעקב אם כשיחקקו ויחלקו שירבע את הקונדסים‬ ‫האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם" היינו‬ ‫האמצעית‪ ,‬והיא על פני כל רוחב הסוכה‪ ,‬ויש בה העגולים‪ ,‬ואח"כ יחלקם שיהיה בהם ב' דפנות‪ ,‬יהיה בהם‬ ‫שאחד היה קטן ואחד היה גדול‪.‬‬ ‫לבד שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו‪ ,‬כשיעור טפח לכאן וטפח לכאן כשרה כדיומד המועיל לפסי‬ ‫ציץ דומה כמין טס של זהב‪ ,‬ומוקף מאוזן‬ ‫ביראות בעירובין‪ ,‬וכאן מספיק טפח וא"צ אמה כמו‬ ‫ראשו ורובו ושלחנו‪ ,‬כשרה‪ .‬דעת רש"י שאף שאר הסוכה‬ ‫לאוזן‪ ,‬וכתוב עליו בב' שורות‪ ,‬י'ה מלמעלה‬ ‫ששם היא גבוהה מכ' כשרה‪ ,‬דכיון שיש שיעור סוכה בעירובין‪ .‬ולחכמים אין הסוכה כשרה עד שיהיו ב'‬ ‫וקדש ל' מלמטה‪-( ,‬ל' בתחילת השיטה התחתונה‬ ‫באיצטבא‪ ,‬השאר דינו כ"פסל היוצא מן הסוכה" שהוא כשר מחיצות כהלכתם לאורך כל הסוכה‪ ,‬ושלישית אפי'‬ ‫ושם בסוף שיטה עליונה‪ .‬תוד"ה קדש)‪ .‬ור"א ברבי‬ ‫לסוכה‪( ,‬ולא הוי סכך פסול כיון שאינו נפסל אלא מחמת טפח‪.‬‬ ‫יוסי מעיד שראהו ברומי והיה כתוב עליו קדש‬ ‫הגובה)‪.‬‬ ‫לד' בשיטה אחת‪ .‬שיטת ריב"א (תוד"ה ואל) שהציץ‬ ‫המקור שסוכה שאינה גבוהה י"ט‬ ‫אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי‬ ‫היה מונח בראש ולא במצח‪ ,‬ולכן מה שבראש הכה"ג‬ ‫כולו פתח‪ ,‬אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד‬ ‫נקרא מצנפת‪ ,‬מפני שבגלל הציץ זה יותר קטן מהמגבעת‬ ‫פסולה‬ ‫השני ד' אמות פסולה‪ ,‬דאין למקום האיצטבא אלא ב'‬ ‫של כהן הדיוט‪ .‬והתוס' כתבו שאפ"ל שהציץ היה על‬ ‫סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה‪ ,‬ולעיל (ד‪).‬‬ ‫דפנות‪ ,‬אבל אם אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד‬ ‫המצח ממש‪.‬‬ ‫נתבאר שבפחות מי' טפחים היא דירה סרוחה‪ .‬ולהלן‬ ‫יבואר האם יש ילפותא מהפסוקים לשיעור גובה י'‬ ‫השני ד' אמות כשרה‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה‪,‬‬ ‫תפשת מרובה לא תפשת‪ -‬רש"י מבאר שמי שתופס‬ ‫טפחים בסוכה (ודבר זה תלוי בגובה הארון או בגובה‬ ‫וכדאמרינן דהיכא שבית נפחת וסיכך על גביו‬ ‫את המרובה הוא נראה כשקרן‪ ,‬דשמא עליו לתפוס את‬ ‫הכרובים שהיו במשכן)‪ ,‬או שדין זה הוא הלכה למשה‬ ‫כשר כל זמן שאין מן הכותל לסיכוך ד' אמות‪,‬‬ ‫המועט‪ ,‬ומשל הוא‪ .‬ובתוס' מביאים י"מ שיש לתפוס את‬ ‫מסיני‪.‬‬ ‫וטעמא מפני שרואים את הסכך העליון כאילו הוא חלק‬ ‫המועט מפני שלמרובה אין סוף‪ ,‬וכתבו שכאן א"א לפרש‬ ‫מהדופן‪ ,‬והדופן מתעקמת ומגיעה עד הסכך הכשר‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬וכן בהא דיליף שעצרת יש לה תשלומין כל שבעה‬ ‫ה' הגמ' רוצה לבאר שהמקור של שיעור י'‬ ‫וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית ראויה‬ ‫כפסח‪ ,‬ולא יליף מסוכות‪ .‬והביאו מהתורת כהנים שר"ע‬ ‫טפחים בסוכה (וכן שיעור י"ט לענין רשויות בשבת‪.‬‬ ‫אומר שלומדים מהמועט מפני שהוא בכלל המרובה‪,‬‬ ‫להיות דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור‪ ,‬אמרינן דופן‬ ‫תוד"ה עשרה) הוא מהארון דכתיב ביה "ואמה וחצי‬ ‫עקומה‪.‬‬ ‫והלומד מהמרובה צריך ראיה‪ ,‬וריב"ב לומד ממנהג‬ ‫העולם שלומדים מדבר שיש לו סוף‪ ,‬ורב נחמיה לומד‬ ‫קומתו"‪ ,‬וכפורת גבהה טפח (וכדלהלן)‪ ,‬הרי כאן‬ ‫ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום‬ ‫שכיון שדרך המקראות לפרש ממילא יש ללמוד את‬ ‫י"ט‪ ,‬וכתיב "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל‬ ‫דופן ד' אמות כשרה‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה מכל‬ ‫המועט‪ .‬וכאן ובתשלומין כולם צריכים לטעמו של ר"ע‪.‬‬ ‫הכפורת"‪ ,‬ומעולם לא ירדה שכינה למטה מי'‪,‬‬ ‫רוח‪.‬‬ ‫אע"פ שי'ה זה שם גמור‪ ,‬מ"מ אם מזכיר י'ה אינו נחשב‬ ‫אלא רק עד למעלה מי'‪( ,‬ולא עלו משה ואליהו‬ ‫הוגה שם באותיותיו‪ ,‬כיון שאינו מזכירם לשם שם שלם‪.‬‬ ‫למרום‪ ,‬אלא רק עד למטה מי')‪ ,‬וש"מ דלמעלה מי'‬ ‫ד‪ :‬היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לי'‪,‬‬ ‫וי"א שאינו נחשב הוגה שם באותיותיו אלא בשם של‬ ‫זה רשות אחרת‪.‬‬ ‫ויש בגומא שיעור הכשר סוכה באורך וברוחב‪ ,‬אם אין‬ ‫מ"ב אותיות‪ .‬ומ"מ נזהרים בכל השמות‪ .‬תוד"ה יו"ד‪.‬‬ ‫הגמ' דוחה את הילפותא מהארון‪ ,‬דא"כ יהיה‬ ‫משפת חקק ולדופן ג"ט כשר משום לבוד‪ ,‬והיינו‬ ‫מסגרת השלחן‪ -‬יש מחלוקת במנחות אם מסגרת‬ ‫השיעור כולל הסכך ולא בחלל הסוכה‪.‬‬ ‫שכאילו החקיקה מגיעה עד הדופן‪ .‬והכא לא מהני ד'‬ ‫השלחן היתה מלמטה או מלמעלה‪ ,‬ושיטת רש"י ותוס'‬ ‫אמות כמו באיצטבא‪ ,‬דשם יש דפנות כשרות‬ ‫שאם היתה למטה היא לא היתה מחוברת בשלחן‪ ,‬אלא‬ ‫הגמ' לומדת משיעור הכרובים דכתיב בהו "פורשי‬ ‫דף השלחן היה מונח עליה‪ ,‬דאל"כ גם למ"ד זה הוי‬ ‫כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם וכו' " ושיעור‬ ‫גבוהות י"ט‪ ,‬אבל לשוויי דופן צריך פחות מג"ט‪ ,‬ולא‬ ‫הכשר כלי‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה מסגרתו) שלפי זה למ"ד‬ ‫הכרובים י' טפחים‪ ,‬דילפינן מבית המקדש שעשה‬ ‫אמרינן דופן עקומה כשאין שם "דופן"‪ .‬מכאן הוכיחו התוס'‬ ‫שהיתה למטה דף של נחתומין מקבל טומאה‬ ‫(ד"ה פחות) שעומק ומחיצה מצטרפים יחד לי' טפחים‪,‬‬ ‫שלמה‪ ,‬שכמו ששם שיעור הכרובים הוא י' אמה‬ ‫אמנם י"ל שבשתי חצרות שאחת גבוהה ה' טפחים מהשניה‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬והגמ' בב"ב שאומרת שזה דרבנן היא כמ"ד‬ ‫שזה שליש מהגובה הכללי שהוא ל' אמה ושם היו‬ ‫ויש לעליונה מחיצה ה' טפחים‪ ,‬שלעליונה לא חשיב שיש‬ ‫שהיתה למעלה‪ ,‬והגמ' במנחות שמסתפקת למ"ד‬ ‫שהיתה למעלה‪ ,‬הספק הוא אם מקבלת טומאה‬ ‫הכרובים עומדים על הארץ‪ ,‬כך גם במשכן שגובהו י'‬ ‫לה מחיצה י' לענין עירוב‪ ,‬וכן תל ברה"ר גבוה ה"ט שעשה‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬או שהגמ' בב"ב חוזרת בה‪ ,‬או שהספק‬ ‫אמה שזה ס' טפחים‪ ,‬הכרובים הגיעו לגובה כ'‬ ‫על גביו מחיצה ה"ט לא הוי רה"י לענין שבת‪ ,‬ואין לומר‬ ‫במנחות הוא משום שדף משמש גם אדם וגם משמשי‬ ‫דחשיב רה"י כיון שיכול להשתמש ע"ג המחיצות‪ ,‬משום‬ ‫טפחים‪ ,‬וכתיב "סוככים בכנפיהם על הכפורת"‬ ‫דלא אמרינן הכי אלא בדבר צר כעין עמוד ד'‪ ,‬אבל תל רחב‬ ‫אדם‪ ,‬ולומדים מדכתיב "מכל כלי עץ" שזה מקבל‬ ‫נמצא שסוככים היינו בגובה י'‪ ,‬והכנפים היו‬ ‫טומאה‪ ,‬והספק הוא אם זה דרשה גמורה או אסמכתא‬ ‫י' אמות או כ' אמות לא‪ .‬עוד כתבו התוס' שלענין שבת א"צ‬ ‫בעלמא‪ ,‬ודף של נחתומין הוא ודאי דרבנן כיון שאינו‬ ‫פרושות מעל הראש דכתיב "למעלה"‪ ,‬ולא מעל‬ ‫שלא יהיה משפת החקק ולכותל ג"ט‪ ,‬דהתם בעינן למנוע‬ ‫משמש אדם ומשמשי אדם‪ ,‬ומ"מ רק דף של נחתום‬ ‫הראש דהא לא כתיב למעלה למעלה‪.‬‬ ‫כניסת הרבים‪ ,‬אבל בסוכה בעינן שהדפנות יהיו סמוכות‬ ‫שהוא רחב וראוי להניח עליו יש לו טומאה דרבנן‪( ,‬וכן‬ ‫לסכך‪.‬‬ ‫הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם‬ ‫מהאי טעמא איכא טומאה דאורייתא למ"ד מסגרתו‬ ‫למטה) אבל סתם פשוטי כלי עץ אינם טמאים אפי'‬ ‫היתה גבוהה מכ' ועשה בה עמוד י"ט אע"פ בינוניות והיינו ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת‬ ‫מדרבנן‪ .‬ושיטת ר"ת שגם אם המסגרת היתה למטה היא‬ ‫שיש בו שיעור סוכה שבעה ומשהו‪ ,‬והוא רחוק הרבה היסוד והסובב והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי‪ ,‬ויש אמה‬ ‫היתה מחוברת בשלחן‪ ,‬ואם היו הופכים את דף השלחן‬ ‫מן הדפנות‪ ,‬לא אמרינן ביה גוד אסיק מחיצתא גדולה יותר בחצי אצבע)‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל לר"י דס"ל‬ ‫היה לו בית קיבול‪ ,‬ולכו"ע לא מצינו טומאה דאורייתא‬ ‫להגביה את הדפנות החיצוניות של העמוד‪ ,‬ומשם אין הסכך שאמת בנין ו' טפחים ושל כלים חמשה‪ ,‬א"כ גובה‬ ‫לכלי שטף שאין לו תוך‪ ,‬אם אינו ראוי למדרס‪.‬‬ ‫גבוה כ' אמה‪ ,‬דבעינן מחיצות הניכרות‪ .‬וכתבו התוס' הארון עם הכפורת היה שמונה וחצי‪ ,‬וא"כ‬ ‫(ד"ה סבר) שב"פי תקרה יורד וסותם" חשיב מחיצות הכרובים היו י"א וחצי‪ .‬ולדבריו צ"ל ששיעור י"ט‬ ‫שיעורין חציצין ומחיצין‬ ‫של מחיצה לא כולל הסכך‪ ,‬הוא הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫הניכרות‪.‬‬ ‫הלכה למשה מסיני‬ ‫דיני גוד אסיק וחקיקה במחיצות הסוכה‬ ‫מנין שהכפורת גבהה טפח‪ -‬כפורת נתנה תורה‬ ‫נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני‬ ‫טומאה‪ ,‬והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי‬ ‫שיעור אורכה ורחבה‪ ,‬ולא שיעור קומתה‪,‬‬ ‫נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבם‪ -‬רבי יעקב‬ ‫לדינים אלו‪ ,‬וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי‬ ‫ולומדים שיעור קומתה מפחות שבכלים‪ ,‬והיינו‬ ‫מכשיר וחכמים פוסלים‪ .‬לרב הונא נחלקו בשפת‬ ‫מחיצות שאינם כתובים בתורה‪ ,‬ואמר רב חייא בר‬ ‫המסגרת דכתיב בה "מסגרת טפח"‪ .‬ולא ילפינן‬ ‫הגג‪ ,‬אי אמרינן גוד אסיק מחיצתא שהרי מחיצות‬ ‫אשי בשם רב שדינים אלו נאמרו למשה בסיני‪,‬‬ ‫מכלים גופייהו‪ ,‬דתפשת מרובה לא תפשת‬ ‫הבית נמצאים מתחת בין הקונדסים‪( ,‬וחשיב מחיצות‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫תפשת מועט תפשת‪ .‬ואין לומדים מציץ שהוא‬ ‫ניכרות כיון שבתוך הבית הם ניכרות‪ .‬תוד"ה אבל)‪ ,‬אבל‬ ‫מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב‬ ‫רחב ב' אצבעות‪ ,‬או מהזר ששיעורו משהו‪ ,‬מפני‬ ‫באמצע הגג או בקרקע פסולה לכו"ע‪ .‬והגמ'‬ ‫ארץ חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים‬ ‫שלומדים מכלי ולא מהכשר כלי‪ ,‬והיינו כמ"ד‬ ‫מוכיחה שהמחלוקת היא באמצע הגג‪ ,‬ודלא כרב‬ ‫נאמר (וכדלהלן)‪ ,‬אינו אלא אסמכתא‪ .‬אמנם בפרק‬ ‫שהמסגרת היתה למטה‪ .‬ולמ"ד שהמסגרת היתה‬ ‫הונא‪ .‬ולרב נחמן נחלקו באמצע הגג היכא‬ ‫כיצד מברכין משמע שזה דאורייתא‪ .‬תוד"ה אלא‪.‬‬ ‫למעלה גם היא הכשר כלי‪ ,‬ולפ"ז לומדים‬ ‫שהקונדסים רחבים טפח‪ ,‬דס"ל לרבי יעקב שיש עליהם‬ ‫ו‪ .‬חיטה‪ -‬שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו‪ ,‬ו‪ :‬מחיצין‪ -‬לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית‪-‬‬ ‫י"א שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח‪ ,‬והיינו‬ ‫ששיעור מחיצת סוכה י' טפחים‪ ,‬ולר"מ (דס"ל‬ ‫הוא טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי‬ ‫שיחלק את הטפח לשתים‪ ,‬ויניחם בב' הצדדים‪ ,‬ויתן קנה‬ ‫שהאמה היא ו' טפחים‪ ,‬ולדבריו לומדים מחיצת‬ ‫אכילת פרס –חצי ככר‪ ,‬מפת חיטים שזמן אכילתה‬ ‫על גביהם‪ ,‬והצוה"פ נחשבת סתימה מעלייתא‪ .‬וי"א‬ ‫סוכה מהארון והכרובים‪ ,‬וכנ"ל דף ה') ילפינן‬ ‫פחות מפת שעורים‪ ,‬מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים‬ ‫שלרבא צוה"פ מועילה אף ללא מחיצה טפח‪,‬‬ ‫מהלכה דין גוד אחית או אסיק כגון פי תקרה יורד‬ ‫אחרים‪ ,‬ואוכל בלפתן‪ ,‬דכתיב "והשוכב בבית יכבס את‬ ‫ולפ"ז הקנים לצוה"פ שיעורם כל שהוא‪ .‬וי"א שלרבא‬ ‫וסותם‪ ,‬לבוד בפחות מג' טפחים‪ ,‬ודופן עקומה בפחות‬ ‫בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו"‪ ,‬ומרבינן שוכב בלא‬ ‫צריך לעשות גם מחיצה טפח בפחות מג"ט סמוך‬ ‫מד"א‪.‬‬ ‫אוכל או אוכל בלא שוכב מדכתיב ב"פ "יכבס בגדיו"‪ ,‬וא"כ‬ ‫לדופן‪ ,‬וגם צוה"פ ע"י שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן‪.‬‬ ‫הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב טעון כבוס בגדים אם‬ ‫דפנות הסוכה‬ ‫שהה בכדי אכילה‪ ,‬אבל גופו טמא מיד דכתיב "והבא אל‬ ‫דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה‪-‬‬ ‫הבית יטמא"‪ ,‬אבל אם נכנס עם בגדיו וטבעותיו‬ ‫דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי‬ ‫אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד'‬ ‫הצדדים‪ ,‬אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד‬ ‫בידו‪ ,‬והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל "והבא אל‬ ‫בלא ערב כשרה לסוכה כמו לשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהיו‬ ‫הבית יטמא"‪.‬‬ ‫השלישי‪ ,‬ולר"ש צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי‪.‬‬ ‫הקנים רחוקים ג"ט זה מזה‪ ,‬דכיון שהם בתוך ג"ט הוי‬ ‫הגמרא מבארת במה נחלקו ר"ש וחכמים‪ ,‬והיכן‬ ‫שעורה‪ -‬עצם כשעורה מן המת‪ ,‬מטמא במגע‬ ‫לבוד וחשיב כולו עומד‪ ,‬ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי‬ ‫מעמידים את הטפח הנוסף הנ"ל‪ ,‬וכן יבוארו דינים‬ ‫אצבע ויש עומד מרובה על הפרוץ‪ .‬וכן מחיצה של ערב בלא‬ ‫ובמשא‪ ,‬ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או‬ ‫נוספים בהכשר מחיצות הסוכה כשהדפנות אינם‬ ‫שתי כשרה אם אין בין החבלים ג"ט‪ .‬ואם העומד מרובה‬ ‫גולגולת שלימה או רוב מנין איברי אדם‪.‬‬ ‫שלימות‪.‬‬ ‫ויש מיעוט מקומות שיש שם מרחק ג"ט בין הקנים‪ ,‬כשר‬ ‫משום דהוי כפתחים‪.‬‬ ‫כמה דפנות צריך בסוכה‪ -‬לרבנן צריך שתי‬ ‫גפן‪ -‬רביעית יין לנזיר‪ .‬רש"י בעירובין מבאר דהיינו‬ ‫ששיעור שתית היין בנזיר המחייבת מלקות הוא רביעית‪,‬‬ ‫פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה‪ ,‬דסגי בשתים‬ ‫אפי'‬ ‫דפנות שלימות‪ ,‬והשלישית יכולה להיות‬ ‫והקשו התוס' (ד"ה גפן) ששאר השיעורים כאן הם שיעור‬ ‫טפח‪ .‬ולר"ש צריך ג' שלימות‪ ,‬ורביעית אפי' טפח‪ .‬כהלכתן ושלישית אפי' טפח‪ ,‬אפי' אם יש בדפנות‬ ‫לדבר אחר ולא לאותו דבר‪ ,‬ולכן כתבו שהעיקר כמו שפירש‬ ‫הראשונות פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה‪ ,‬ובשבת‬ ‫במה נחלקו‪-‬‬ ‫רש"י כאן שזה שיעור לאכילת חרצנים עלים ולולבים של‬ ‫פסול אם רוב הדפנות הם פתחים שאין בהם צוה"פ‪ .‬וכתבו‬ ‫הגפן‪ ,‬שמשערים כמה מהם צריך לתת בכלי מלא יין כדי‬ ‫אפשרות א'‪ -‬לרבנן יש אם למסורת‪ ,‬וכיון דכתיב התוס' (ד"ה שהשבת) שמשמע כאן שאם הפרוץ והעומד‬ ‫שישפך מהכלי רביעית‪ ,‬ומשערים ביין שהוא עב ונגדש על‬ ‫ב"פ "בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת"‪ ,‬ופ"א שווים אסור בשבת‪ ,‬ודלא כרב פפא שמכשיר‪ ,‬וי"ג אחרת‬ ‫שפת הכלי‪ ,‬וצריך לתת יותר כדי שיצא רביעית יין מאשר‬ ‫"בסוכות הושבתי"‪ ,‬הרי ד' דפנות‪ ,‬וחד איצטריך בגמ' ולדבריהם אין ראיה‪.‬‬ ‫כדי שיצא רביעית מים‪ .‬עוד כתבו התוס' שהגמ' כאן סוברת‬ ‫כמשנה ראשונה שגם שיעורי אכילה בנזיר משערים‬ ‫לגופיה‪ ,‬וההלכה מלמדת שהשלישית כשרה אפי' ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה‬ ‫ברביעית‪ ,‬אבל לר"ע גם איסורי שתיה משערים בכזית‪ .‬ור"ת‬ ‫בטפח‪ .‬ולר"ש יש אם למקרא‪ ,‬וקרינן ג"פ מתיר טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה‬ ‫סובר שאכילה שיעורה בכזית לכו"ע‪ ,‬וגרס בסוגין כזית יין‬ ‫"בסוכות" הרי כאן ו'‪ ,‬וחד קרא איצטריך לגופיה‪ ,‬צריך ג' מחיצות כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר‬ ‫לנזיר‪.‬‬ ‫וההלכה מלמדת שהרביעית כשרה אפי' בטפח‪ .‬להעביר מהסוכה לבית הסמוך לה‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה ורבי) שלכו"ע דורשים מקרא ומסורת‪ ,‬סוכה‪.‬‬ ‫תאנה‪ -‬כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת‪.‬‬ ‫והמחלוקת היא רק כשיש סתירה ביניהם‪ .‬ועי"ש שהקשו‬ ‫רימון‪ -‬כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים‪,‬‬ ‫סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא‬ ‫סתירות בדעות התנאים‪.‬‬ ‫בשבת של סוכות‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי‬ ‫והיינו שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל‬ ‫משום מחיצה)‪ .‬לרש"י איירי במבוי מפולש ששם לחי‬ ‫טומאה‪ ,‬כיון שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים אפשרות ב'‪ -‬לכו"ע יש אם למקרא‪ ,‬ונחלקו אי‬ ‫בדופן השלישית‪ ,‬שזה כשר אפי' באין הלחי רחב טפח‪ .‬והק'‬ ‫הוא משתמש בהם לרימונים‪ ,‬אמנם כלי שעומד להמכר סככה בעי קרא‪ ,‬או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק‪,‬‬ ‫התוס' (ד"ה סיכך) שרק ר"י מתיר טלטול במבוי כזה ואין‬ ‫דסוכה בלא סכך לא נקראת סוכה‪.‬‬ ‫טהור בנקב כל שהוא‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה כל) שכל זה בכלי‬ ‫הלכה כמותו‪ .‬עוד כתבו התוס' דאיירי דווקא בלחי טפח‪,‬‬ ‫עץ‪ ,‬אבל כלי חרס טהור בכמוציא זית אא"כ הוא עשוי‬ ‫אפשרות ג'‪ -‬לכו"ע יש אם למסורת‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫לרימונים‪ .‬עוד כתבו (ד"ה שיעורם) דאיתא בכלים שהכונה‬ ‫שהוא כשר אף לסוכה מדאורייתא‪ ,‬והמיגו הוא להתיר אף‬ ‫בלי שמעמידו במרחק פחות מג"ט מהדופן וכנ"ל‪ ,‬שזה דין‬ ‫ההלכה באה לגרוע או להוסיף‪.‬‬ ‫לג' רימונים אחוזים זה בזה‪ ,‬ואין הכונה שיצאו ג' יחד אלא‬ ‫דרבנן‪ ,‬דאילו לענין דאורייתא ובאינו רחב טפח‪ ,‬כיון שמבוי‬ ‫אפשרות ד'‪ -‬לכו"ע ההלכה באה לגרוע‪ ,‬ונחלקו‬ ‫בזה אחר זה‪ ,‬והנ"מ היא שכיון שהם אחוזים זה בזה צריך‬ ‫מותר בטלטול מדאורייתא הלחי לא מתיר את הסוכה‪.‬‬ ‫נקב יותר גדול להוציאם‪ ,‬או שהנ"מ בגודל הרימון‪ ,‬ששלשה‬ ‫אם דורשין תחילות או לא‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה‬ ‫הגדלים יחד הם רימונים בינוניים‪ ,‬אבל אחד או שניים הם‬ ‫בדורשין) שלפי זה לכו"ע סככה לא בעי קרא ומ"מ בעי ז‪ :‬סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה אע"פ שאין‬ ‫גדולים‪ ,‬וארבעה הם קטנים‪.‬‬ ‫קרא לגופיה למ"ד דאין דורשין תחילות‪ ,‬ודלא כרש"י‬ ‫כאן שתי דפנות שלימות אלא רק דיומדין בד' הרוחות‬ ‫זית שמן‪ -‬שרוב שיעוריה ‪-‬מת ונבילה וחלב ודם סנהדרין ג‪. :‬‬ ‫אמה מכאן ואמה מכאן בכל צד‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין שבת‬ ‫להתיר למלא מהבור שהוא רה"י לתוך הדיומדין‪ .‬וכתבו‬ ‫אפשרות ה'‪ -‬ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל‬ ‫ופיגול ונותר וטמא וגיד הנשה‪ ,‬כזיתים‪.‬‬ ‫התוס' (ד"ה סיכך ע"ג) שאף שלא התירו אלא לבהמת עולי‬ ‫דבש –והיינו מיני מתיקה‪ ,‬ככותבת הגסה לאיסור יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר"‪,‬‬ ‫רגלים‪ ,‬מ"מ מדאורייתא שרי בכל ענין‪ ,‬ורבנן לא אסרו‪,‬‬ ‫וסוכה בלי ד' מחיצות אינה מחסה מזרם‪ .‬ובתוס' (ד"ה‬ ‫משום מצות סוכה‪.‬‬ ‫אכילה ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא כתיב וסוכה) הביאו שבירושלמי לומדים מ"לצל יומם מחורב"‬ ‫הרי אחת‪" ,‬למחסה ולמסתור" שתיים‪" ,‬מזרם וממטר"‬ ‫ביה אכילה‪.‬‬ ‫סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה מפני‬ ‫לר"ש שתים ולרבנן אחת‪.‬‬ ‫חציצין‪ -‬כתיב "ורחץ את בשרו במים"‪ ,‬וילפינן‬ ‫שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו‪ .‬לר' יאשיה אף‬ ‫ז‪ .‬היכן מעמידים את הטפח הנוסף‪ -‬לרב וללוי חמה מחמת דפנות פוסלת‪ ,‬דכתיב "וסכות על‬ ‫שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים‪ ,‬ומדכתיב‬ ‫מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת‪ ,‬הארון את הפרוכת" מבואר שאף פרוכת שהיא‬ ‫"את" ילפינן שגם בשער‪ ,‬הטפל (‪-‬הדבוק) לבשר‪,‬‬ ‫וכן מורין בבי מדרשא‪ ,‬ושאלו את רב למה אין מחיצה נקראת סכך‪ .‬ואין ללמוד מהא דדפנות נלמדים‬ ‫יש חציצה‪( ,‬והיינו בנימא אחת קשורה ומקפיד‬ ‫להעמידו כנגד ראש תור –באלכסון‪ ,‬ורב שתק‪ .‬וי"א מדכתיב ג"פ בסוכות‪ ,‬דלא דרשינן אלא מייתורא‪( .‬תוד"ה‬ ‫עליה‪ ,‬אבל בשלש קשורות אינו חוצץ כיון דלא‬ ‫שעושה טפח שוחק (‪-‬ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו‪ ,‬מחיצה)‪ .‬ולרבנן דווקא חמה מחמת סיכוך פוסלת‪,‬‬ ‫מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא‪ ,‬ובשתים ספק)‪ .‬ויש‬ ‫שזה טפח ומשהו)‪ ,‬ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י וקרא אתא למימר שיכפפו את הפרוכת מעט‪.‬‬ ‫הלכה למשה מסיני שאין חציצה אלא ברובו‬ ‫לבוד יש מחיצה ד"ט‪ ,‬שזה רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור‬ ‫המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחד‬ ‫התנאים הסוברים‬ ‫הכשר סוכה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה עושה) שאם יניח קנה‬ ‫במקום הטפח זה לא יועיל‪ ,‬מפני שאז הדופן לא תהיה רוב‬ ‫אחד‪ ,‬אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו ליטלו‬ ‫ואינו חוצץ‪ ,‬וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד או‬ ‫שסוכה דירת קבע בעינן‬ ‫של ז"ט‪ ,‬ועוד דקנה מבטל ליה אוירא‪.‬‬ ‫במיעוטו המקפיד‪ ,‬גזירה אטו רובו המקפיד‪ ,‬אבל‬ ‫מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה‪ ,‬והגמרא מבארת‬ ‫במיעוט שאינו מקפיד לא גזרו‪ ,‬מפני שאין גוזרים סוכה העשויה כמבוי‪ -‬לרב יהודה מעמיד‬ ‫שדעות התנאים דלהלן שורשם אחד‪ ,‬והוא שצריך‬ ‫שהסוכה תהיה "דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה‬ ‫גזירה לגזירה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה דבר) שי"א שבגופו מחיצה טפח באיזה רוח שירצה‪ ,‬ולי"א הנ"ל יעשה‬ ‫לשימוש קבוע ונראית כביתו‪ ,‬וכתבו התוס' שאף‬ ‫חוצץ אפי' מיעוט שאינו מקפיד‪ ,‬ואינו נכון‪ .‬עוד כתבו שכיון מחיצה ד' ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י‬ ‫שדעות אלו שורשם אחד‪ ,‬מ"מ אין הדינים דלהלן‬ ‫שדין חציצה נלמד מההלכה למשה מסיני‪ ,‬קרא אתא לבית לבוד יהיה כאן ז"ט‪ ,‬והכא לא סגי בטפח שוחק‪ ,‬כיון‬ ‫תלויים זה בזה‪.‬‬ ‫שאין ב' הדפנות צמודות‪.‬‬ ‫הסתרים‪.‬‬ ‫שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע של ד' על מהעיגול דהיינו שהריבוע הוא שני שליש מהעיגול‪ ,‬וא"כ‬ ‫רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'‪.‬‬ ‫ר' יאשיה שסובר שגם חמה שמגיעה מהדפנות ד' כולל הזויות‪ ,‬ושיערו חכמים שכל אמה מרובעת ריבוע שהקפו ט"ז העיגול שסביבו הוא כ"ד‪ .‬אך דבר זה‬ ‫אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה‪ ,‬וא"כ ד' אינו נכון במציאות אלא אמה מרובעת אלכסונה הוא‬ ‫פוסלת בחמתה מרובה מצילתה‪.‬‬ ‫אמות אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה‪ ,‬והקפם אמה וב' חומשי אמה‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה ריבועא) מבארים‬ ‫הוא י"ז פחות חומש‪ ,‬דשיעור ההקף הוא פי שלש שדייני קיסרי קבלה היתה בידם שריבוע שבתוך העיגול‬ ‫ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה‪.‬‬ ‫הוא חצי מהעיגול‪ ,‬והבינו שזה הולך על הרוחב וההקף‪,‬‬ ‫ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח‪ ,‬משיעור האלכסון‪ ,‬דכתיב בים שעשה שלמה "עשר‬ ‫וממילא יוצא שכל אמה בריבוע האלכסון הוא ב' אמות‪,‬‬ ‫והכונה האמיתית של מה שקיבלו זה שאם עושים עיגול‬ ‫באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה‬ ‫דכתיב "למחסה ולמסתור מזרם"‪.‬‬ ‫בתוך ריבוע‪ ,‬העיגול ממעט רבע משטח הריבוע (שהרי‬ ‫יסוב אותו")‪ ,‬ולחומרא לא דק‪ ,‬ואף שהוסיף כאן ו'‬ ‫ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון‬ ‫מרובע הוא רבע יותר מהעיגול‪ ,‬וכנ"ל)‪ ,‬ואם עושים בתוך‬ ‫חומשי אמה‪ ,‬מ"מ ברוחב העיגול לא הוסיף אלא שליש‬ ‫העיגול הזה ריבוע נמצא ריבוע זה קטן בחצי מהריבוע‬ ‫שזה ב' חומשי אמה‪ ,‬ופורתא לא דק‪.‬‬ ‫דנייד‪ ,‬או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫חזקה העוקרת את הסוכה‪( ,‬ור"ע מכשיר)‪ .‬שיטת ר"ת‬ ‫ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד'‬ ‫ור"ח שבראש העגלה לא פליגי‪ ,‬דבראש הספינה נחלקו אם‬ ‫הוא י"ב (שזה פי שלש מהרוחב)‪ ,‬וכשמרבעים‬ ‫סוכה שעומדת ברוח מצויה דיבשה ולא ברוח מצויה דים‬ ‫כמה דינים בהכשר הסוכה‬ ‫את השטח מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר‬ ‫כשרה‪.‬‬ ‫שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו‬ ‫רביע‪ .‬מפני שלא מגיעים בחשבון זה אלא לט"ז‬ ‫ב"ש שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בבית‬ ‫ודר‪ ,‬ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר‪ ,‬הפנימית אינה‬ ‫אמות‪ .‬ואין לומר ששלשה אנשים יושבים בשתי‬ ‫כיון שאינה ראויה לתשמיש‪.‬‬ ‫סוכה‪ ,‬דאף דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את‬ ‫אמות‪ ,‬וא"כ ההקף החיצוני שלהם הוא ט"ז‪ ,‬וכדי‬ ‫הסוכה לשם חג‪ ,‬מ"מ בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם‬ ‫ר"א שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא שיהיה בחלל ריבוע של ד' על ד' צריך י"ז פחות‬ ‫סוכה‪ ,‬וחייבת במזוזה לעולם מפני שכל דירתו שם‪.‬‬ ‫משופעת והגג זה הדפנות‪ ,‬כעין כוורת‪ ,‬או אם סמכה חומש‪ ,‬ואין לומר דלא דק כיון שיש בזה קולא‪.‬‬ ‫והחיצונה כשרה לסוכה דכיון שכל השנה אינו דר בה‬ ‫לכותל באלכסון והגג והדפנות הם אחד‪ ,‬ואינה נאה לדירה‪.‬‬ ‫מנלן שמרובע הוא רבע יותר מהעיגול‪ -‬רש"י מוכיח דבר‬ ‫איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה‪ ,‬ופטורה ממזוזה‬ ‫זה ממה שאמה עגולה צריך חוט של ג' אמות להקיפה‪,‬‬ ‫אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (‪-‬עגולה)‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬מפני שאינה דירה אלא מעבר‪ ,‬ואין לחייבה מדין‬ ‫ואמה מרובעת צריך חוט של ד' אמות להקיפה‪ .‬אבל התוס'‬ ‫לפי שאין לה זויות‪.‬‬ ‫(ד"ה כמה) הוכיחו שאין מביאים ראיה מחוט המקיף‪ ,‬מפני‬ ‫בית שער שחייב במזוזה מדרבנן‪( ,‬ומדאורייתא פטורה‬ ‫שבעיגול החוט לא צריך להקיף זויות שחללם קטן‪( ,‬שהרי‬ ‫כיון שאינה "בית"‪ .‬ויש מחייבים בפתוחה לבית ופוטרים‬ ‫חוט המקיף של עיגול ד' על ד' הוא שוה לטבלה מרובעת )‪.‬‬ ‫דין סוכה עגולה‬ ‫בפתוחה לגינה‪ .‬תוד"ה ותיהוי)‪ ,‬מפני שגם הפנימית אינה‬ ‫קבועה‪ .‬וכתבו התוס' (ז‪ :‬ד"ה אחרים) שר"מ סובר דסוכה‬ ‫ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של‬ ‫וחשבון גודל המרובע והעיגול‬ ‫מועד‪ ,‬וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של‬ ‫שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות‬ ‫דירת קבע בעינן‪ ,‬וממילא כאן החיצונה חייבת במזוזה‬ ‫בסוכות‪.‬‬ ‫מועד אם לא עשאה מתחילה‪ ,‬ואם עשה את הסוכה‬ ‫על ד' אמות‪ .‬הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל‬ ‫לשם חג‪ ,‬או בתוך ל' יום לסוכות‪ ,‬כשרה לכו"ע‪,‬‬ ‫שצריכה להיות סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד'‬ ‫דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג‪ ,‬סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה‪,‬‬ ‫אמות על ד' אמות‪ ,‬לפי כללי היחס בין המרובע‬ ‫לעיגול‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בסתמא עשייתה לשמה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ואם) שיש בזה נשים‪ ,‬בהמה‪ ,‬כותים דקסבר גירי אריות הם‪ ,‬והיינו‬ ‫שהמשיכו לעבוד את אלוהיהם‪ ,‬אבל אם מחמת אריות‬ ‫נ"מ גם לב"ה‪ ,‬שבכהאי גוונא א"צ לחדש בה דבר‪.‬‬ ‫ריו"ח מכשיר סוכה עגולה‪ ,‬אם יש בהקיפה כדי‬ ‫התגיירו באמת הוו גרים‪ .‬והמ"ד שהכותים גירי אמת קסבר‬ ‫הא דאיתא בגמ' שכל אמה מרובעת אלכסונה הוא אמה וב'‬ ‫לישב כ"ד בני אדם‪.‬‬ ‫שאח"כ ניתקנו‪ .‬תוד"ה סוכת)‪ ,‬ורקב"ש (רועים‪,‬‬ ‫חומשי אמה‪ ,‬כתבו התוס' שזה לא מחושב בצמצום‪ ,‬שהרי‬ ‫ריבוע של עשר על עשר שנכניס בתוכו ריבוע באלכסון יהיה‬ ‫ח‪ .‬הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה‬ ‫בורגנים‪ ,‬קייצים‪ ,‬שומרי פירות שעשאוה לישב בה‬ ‫חללו חמישים שזה בדיוק חצי ממאה‪ ,‬אמנם אם כל אלכסון‬ ‫ד' על ד'‪ ,‬ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול‪,‬‬ ‫מפני השרב‪ ,‬והם ישראלים‪ ,‬ולא עשאוה לשם חג)‪ ,‬כשרה‪,‬‬ ‫של חמש אמות על חמש אמות (שזה צידי הריבוע הקטן)‬ ‫ומודדים את העיגול לא כולל מקום ישיבתם‪ ,‬הרי‬ ‫ובלבד שתהיה מסוככת כהלכתה‪ ,‬והיינו לשם צל‬ ‫הוא ז'‪ ,‬נמצא חללו מ"ט ולא נ'‪ .‬תוד"ה כל‪.‬‬ ‫כאן י"ח אמות‪( ,‬דמקום ישיבת אדם היא אמה‪,‬‬ ‫ולא לצניעות בעלמא‪ ,‬דבעינן סוכה לשם צל מהשמש‪ .‬י"א‬ ‫ואם ההקף החיצוני הוא כ"ד נמצא האורך הוא ח' שזה‬ ‫ח‪ :‬רבנן דקיסרי מבארים שריו"ח התכוון להקף שגנב"ך זה יותר חידוש לפוטרם משום דקביעי‪,‬‬ ‫שליש‪ ,‬ואם נוריד אמה בכל צד שהרי יושבים בשני צידי‬ ‫החיצוני של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול‪ ,‬ואף שעיגול וי"א שרקב"ש זה יותר חידוש לפוטרם משום‬ ‫העיגול נגיע לאורך ו' אמות‪ ,‬וההקף שהוא פי שלש הוא י"ח‬ ‫שנמצא בתוך ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע‪ ,‬שהם של בני חיובא‪.‬‬ ‫אמה)‪ ,‬וסוכה שיש בה ד' על ד' שיעור העיגול‬ ‫מ"מ ריבוע שנמצא בתוך עיגול הוא חצי פחות‬ ‫שלה הוא שבע עשרה פחות חומש‪( ,‬מפני שצריך‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שיעורים בהם נלמד בצורה‬ ‫‪ 13‬שיעורים לשמיעה טלפונית ‪ ₪ 500‬בלבד‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫מקצועית וייחודית‪ ,‬כיצד נזכור את‬ ‫ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית‪ ,‬שיעור‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫הלימוד‪ ,‬ונעצים את איכות וחווית‬ ‫הפתיחה חינם בקו ‪ 02-3131-465‬שלוחה ‪4‬‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫הלימוד בצורה משמעותית‪.‬‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות‪,‬‬ ‫בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫יעקב ופסגת זאב‪ ,‬אופקים‪ ,‬ואלעד‪.‬‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫‪-‬למעלה מ‪ 500‬בוגרים מרוצים‪.‬‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫‪ 15-‬כלים לחיבור חזק ללימוד‪.‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז‪.‬‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬מחיר סמלי‪ ,‬והחזר כספי למיישמים‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫את הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫מבחן ‪ > 118‬חיי שרה‬ ‫מבחן ‪ > 117‬פרשת וירא‬ ‫מבחן ‪ > 116‬פרשת לך לך‬ ‫מבחן ‪ > 115‬פרשת נח‬ ‫סוכה ח‪ :‬עד י"א‪:‬‬ ‫סוכה ה‪ .‬עד ח‪.‬‬ ‫סוכה ב‪ .‬עד ד‪:‬‬ ‫יומא פ"ד‪ :‬עד פ"ז‪:‬‬ ‫ח‪ :‬איזו מהסוכות של יוצרי כל חרס כשרה לסוכה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬האם מחיצות ברזל קבועות כשרות לסוכה?‬ ‫פ"ד‪ :‬מי יעשה מלאכה בשבת במקום פיקוח‬ ‫ה' האם למסקנת הגמרא (ה‪ ):‬ניתן ללמוד שיעור‬ ‫א' פסולות‪.‬‬ ‫נפש?‬ ‫ואיזו חייבת במזוזה?‬ ‫גובה סוכה י' טפחים מגובה הארון?‬ ‫ב' כשרות‪.‬‬ ‫א' נכרי עדיף מישראל‪.‬‬ ‫א' שתיהן חייבות במזוזה‪ ,‬ורק החיצונה כשרה לסוכה‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' ישראל עדיף מנכרי‪.‬‬ ‫ב' שתיהן פטורות ממזוזה‪ ,‬ורק החיצונה כשרה לסוכה‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ג' מה שירצה יעשה‪.‬‬ ‫ג' החיצונה כשרה לסוכה ופטורה ממזוזה‪ ,‬והפנימית‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב‪ :‬כפי איזה טעם לפסול סוכה הגבוהה מכ' אמה‬ ‫פסולה לסוכה וחייבת במזוזה‪.‬‬ ‫כמה טפחים היה גובה הארון כולל הכפורת?‬ ‫סובר רב יאשיה שמכשיר כשהדפנות מגיעות‬ ‫פ"ה‪ .‬תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים‬ ‫ט‪ .‬איזו סוכה כשרה לכולי עלמא?‬ ‫א' עשרה טפחים‪.‬‬ ‫לסכך?‬ ‫וישראל‪ ,‬האם מחזירים לו אבידתו?‬ ‫א' סוכה שנעשית בחולו של מועד‪.‬‬ ‫ב' שמונה וחצי טפחים‪.‬‬ ‫א' שאין העין שולטת מעל כ' אמה‪.‬‬ ‫א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ב' סוכה שנעשית בסתמא בתוך ל' יום לחג‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' שכשהסכך מעל כ' אמה האדם יושב בצל הדפנות‪.‬‬ ‫ב' רק אם רובה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ג' סוכה גזולה‪.‬‬ ‫ג' שסוכה מעל כ' אמה צריך לעשותה קבע‪.‬‬ ‫ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬איזה הלכה בחציצה נלמדת בהלכה למשה‬ ‫ט‪ :‬י‪ .‬באיזה אופן סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה‬ ‫מסיני?‬ ‫ג‪ .‬מהו שיעור גודל הסוכה לפי בית הלל?‬ ‫פ"ה‪ :‬על מה יום הכיפורים לא מכפר?‬ ‫(כשהסכך של העליונה למטה מכ' אמה)?‬ ‫א' עיקר דין חציצה‪.‬‬ ‫א' שתהא מחזקת ראשו ורובו‪.‬‬ ‫א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר‪.‬‬ ‫א' אם העליונה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬או שאינה יכולה‬ ‫ב' דין חציצה בשיער‪.‬‬ ‫ב' שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו‪.‬‬ ‫ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס את חבירו‪.‬‬ ‫לקבל כרים וכסתות כלל‪.‬‬ ‫ג' שרק רובו המקפיד חוצץ מדאורייתא‪.‬‬ ‫ג' ד' אמות על ד' אמות‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ב' אם התחתונה חמתה מרובה מצילתה והעליונה צילתה‬ ‫מרובה מחמתה‪.‬‬ ‫ו‪ :‬מהיכן נלמד שאחת מדפנות הסוכה (לרבנן‬ ‫ג‪ :‬האם מועיל להניח עירוב חצרות או שיתופי‬ ‫פ"ו‪ .‬באלו עבירות לא מספיק תשובה ויוה"כ‪,‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫השלישית ולר"ש הרביעית) היא טפח?‬ ‫מבואות בבית שאין ד' אמות על ד' אמות?‬ ‫וצריך גם יסורים?‬ ‫א' הלכה למשה מסיני לכו"ע‪.‬‬ ‫א' אין מועיל‪.‬‬ ‫א' כל לא תעשה‪.‬‬ ‫י‪ .‬באיזה אופן סדין אינו פוסל את הסכך?‬ ‫ב' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מפסוק‪.‬‬ ‫ב' עירובי חצרות מועיל ושיתופי מבואות לא מועיל‪.‬‬ ‫ב' כריתות ומיתות בי"ד‪.‬‬ ‫א' רק בפורס לנוי‪.‬‬ ‫ג' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מדרבנן‪.‬‬ ‫ג' שיתופי מבואות מועיל ועירובי חצרות לא מועיל‪.‬‬ ‫ג' רק חילול השם‪.‬‬ ‫ב' גם בפורס כדי שלא יפלו עלים‪.‬‬ ‫ג' בכל גוונא הסדין פוסל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬למאן דאמר שבסוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות‬ ‫ד‪ .‬סוכה הגבוהה מכ' ויש בה איצטבא‪ ,‬מהם‬ ‫פ"ו‪ :‬על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור‬ ‫צריך לעשות לה טפח שוחק ולהעמידו במרחק‬ ‫התנאים להכשירה?‬ ‫ולהתוודות ביום כיפור אחר?‬ ‫י‪ :‬באיזה אופן מותר לישן בכילה בסוכה?‬ ‫פחות מג' טפחים לדופן‪ ,‬מה הדין בסוכה שיש לה‬ ‫א' שיהיה בה שיעור הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים)‪ ,‬אפילו‬ ‫א' בעבירות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫א' באינה גבוהה עשרה‪ ,‬או במשופעת‪.‬‬ ‫ד' דפנות זו מול זו?‬ ‫אם אין לה ג' דפנות‪.‬‬ ‫ב' בעבירות ששנה בהם‪.‬‬ ‫ב' צריך שלא תהיה גבוהה עשרה וגם לא תהיה משועת‪.‬‬ ‫א' אין חילוק‪.‬‬ ‫ב' שיהיה לה ג' דפנות (אפילו ע"י דופן עקומה)‪ ,‬אפילו‬ ‫ג' בחטא מפורסם‪.‬‬ ‫ג' אפילו גבוהה עשרה ואינה משופעת‪.‬‬ ‫ב' יעשה פס ארבעה ומשהו ויעמידו בתוך ג' טפחים‬ ‫אם אין בה שיעור הכשר סוכה‪.‬‬ ‫לאחת הדפנות‪.‬‬ ‫ג' שיהיה לה גם שיעור הכשר סוכה וגם ג' דפנות‪.‬‬ ‫פ"ז‪ .‬מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא בא על‬ ‫י"א‪ .‬איזה דבר פסול לסיכוך לכו"ע?‬ ‫ג' יעשה פס יותר מארבעה באמצע הדופן‪.‬‬ ‫ידו?‬ ‫א' מחובר לקרקע או דבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ד‪ :‬היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה להשלימה לי'‬ ‫א' מפני שהוא מתבייש לחטוא‪.‬‬ ‫ב' גם מחובר שתלשו אחר שסיכך בו אם אין הקציצה‬ ‫ז‪ :‬באיזה אופן אמר רבא שהסוכה כשרה בשבת‬ ‫טפחים‪ ,‬כמה צריך להיות בין החקק לדופן?‬ ‫ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫ניכרת‪.‬‬ ‫מיגו דהוי דופן לענין שבת?‬ ‫א' פחות מג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן‪.‬‬ ‫ג' גם אם הקציצה ניכרת אם לא נענע את הסכך אחרי‬ ‫א' רק בסיכך ע"ג מבוי‪.‬‬ ‫ב' פחות מד' טפחים‪.‬‬ ‫הקציצה‪.‬‬ ‫ב' רק בסיכך ע"ג דיומדין‪.‬‬ ‫ג' פחות מד' אמות‪.‬‬ ‫פ"ז‪ :‬מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ?‬ ‫ג' גם בסיכך ע"ג מבוי וגם בסיכך ע"ג דיומדין‪.‬‬ ‫א' לפני הסעודה‪.‬‬ ‫אלו דפנות פסולים לסוכה לכולי עלמא?‬ ‫ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫י"א‪ :‬האם צריך לאגוד את הלולב וההדסים והערבות‬ ‫ח‪ .‬מהו שיעור העיגול שיש בו חלל ד' אמות על ד'‬ ‫ג' אין קפידא מתי‪.‬‬ ‫יחד או לא?‬ ‫א' דפנות פחותות מי' טפחים‪ ,‬שחקק למטה במרחק ג'‬ ‫אמות (לתירוץ שהגמרא לא דוחה)?‬ ‫טפחים להשלימם לי' טפחים‪.‬‬ ‫א' י"א שאין בזה מצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה מצוה‪.‬‬ ‫א' י"ח אמות‪.‬‬ ‫ב' אם אומרים גוד אסיק בנעץ ד' עמודים בשפת הגג‪.‬‬ ‫ב' י"א שאין בזה מצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה מצוה אבל אינו‬ ‫ב' שש עשרה אמות וארבע חמישיות אמה‪.‬‬ ‫ג' האם דיומדין שיש בכל אחד טפח לכל צד כשרים‬ ‫מעכב‪.‬‬ ‫ג' שש עשרה אמות‪.‬‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫ג' י"א שיש בזה מצוה‪ ,‬וי"א שזה מעכב‪.‬‬