תמצית חבורת ש"ס · Tamtzis Chaburas Shas — חיי שרה (2026-11-02)

גליון 42ללומדי חבורת ש"ס | סנהדרין י"ד .עד כ"ג | .חשון ה'תשפ"ז
הסהר אל יחסר המזג" שאסור לצאת אם עי"ז יחסר לא כחל לעיניים ולא שרק לפנים ולא פירכוס סמיכת חכמים
משיעור סנהדרי קטנה( ,דסתם מזיגה היא על חד תרי, לשיער ויעלת חן ,וזה שיר ששרים לכלה שהיא מעלת אין דנים דיני קנסות ודברים נוספים אלא בבית דין
והיינו בבני אדם שאוהבים יין חזק ,וביין רגיל מוזגים על חן בלי להתקשט. של דיינים שנסמכו איש מפי איש עד משה רבינו.
חד תלת .וי"מ ש"מזג" בגימטריה חמישים ,שלא יחסרו
כשסמכו את רבי אמי ורבי אסי שרו להם ולהלן יבואר שסמיכה צריכה בי"ד של שלשה ,וכיצד
חמישים אלא מ"ט והיינו שישארו כ"ב ,ואין בי"ד שקול
שיסמכו אנשים כמוהם ,ולא כאלו שאינם היו סומכים ,ושאין סומכים בחו"ל ,ועוד מדיני
מוסיפים עליהם עוד אחד .תוד"ה אל .עוד כתבו התוס'
סמיכה.
(ד"ה אילימא) שאחר תמיד של בין הערבים שהיו הולכים נותנים טעם הגון לדבריהם ,או שמהפכים טעמי
לביתם ,לא היו הולכים כולם יחד ,ולא היה מוצא את כולם בברייתא מבואר שסמיכת חכמים צריכה התורה ,וי"א שלא כאלו שמונעים מלומר טעמי
יחד) ,ובהכרח איירי שיצאו לדבר מצוה והיינו שלשה .הגמרא לא מצאה ילפותא לדין זה ,דאין תורה או טורמיסין לא איתפרש.
למדידת עגלה ,ומבואר שכולם צריכים לצאת. ללמוד מדכתיב "ויסמוך את ידיו עליו" ,דא"כ
כשרבי אבהו היה בא מהמתיבתא לבית הקיסר,
ואביי דוחה שי"ל שיצאו להוסיף על העיר יספיק אחד ,ואי נימא שמשה שקול כשבעים
היו יוצאות מטרוניתא ושרות לו -רבא -נשיא
ירושלים ועל העזרות וצריך לקדש את התוספת ואחד ,א"כ יצטרכו שבעים ואחד .וממעשה דרבי
דעמיה ,מדברנא -מנהיג דאומתיה ,בוצינא
בשתי תודות ובשיר ,והגמ' מביאה ברייתא יהודה בן בבא דלהלן ליכא להוכיח שמספיק
דנהורא –גדול בנוי ביופיו ,בריך מתיך לשלום.
שמבואר שם שאיירי אף ביצאו כולם למדידת אחד ,די"ל שהיו איתו עוד ולא מנאום משום
עגלה. כמה דיינים צריך לעריפת עגלה כבודו.
דיני עגלה ערופה נתבארו בארוכה במסכת סוטה דרך הסמיכה -אין סומכים ביד ממש ,אלא
איזה שומא צריכה שלשה פרק עגלה ערופה (מ"ד - :מ"ז .):ולהלן יבואר כמה קורין לו רבי ,ונותנים לו רשות לדון דיני קנסות,
מלבד מה שמצינו שצריך שלשה דיינים לדברים דיינים צריך כדי למדוד את המרחק מההרוג לעיר דכתיב בהו "אלוהים" דמשמע מומחין והיינו סמוכים,
מסוימים ,יש דברים שאף שאינם צריכים בית דין, הקרובה אל החלל ,כדי לדעת איזו עיר צריכה להביא ובשאר דיני ממונות לא בעין סמוכים משום נעילת דלת,
מ"מ שומתם צריכה שלשה ,כדי לדעת כמה עליו עגלה ערופה. והיכא דליכא נעילת דלת כמו בשומרים וגזילות בעינן
לתת תמורתם ,והם פדיון נטע רבעי ומעשר שני
לר"ש עריפת עגלה והיינו המדידה (תוד"ה ועריפת) סמוכים ,ומ"מ דנים אותם בבבל דשליחותייהו קעבדינן,
שאין דמי ידועים ,ופדיון הקדש ,וערכין המיטלטלין, אבל בקנסא לא משום דלא שכיחא ,ואין בה חסרון כיס.
וכדלהלן. בשלשה ,ולרבי יהודה בחמשה ,ולרבי אליעזר בן
יעקב (י"ד ):בעינן גם מלך ושופט ואת כל י"ד .לולא רבי יהודה בן בבא היו בטלים דיני
נטע רבעי ,ומעשר שני שאין דמיו ידועים
הסנהדרין. קנסות מישראל בגלל ביטול הסמיכה .שפעם אחת
(כגון פירות שהרקיבו או יין שהחמיץ או מעות
שהחלידו .ונטע רבעי צריך שלשה אף באין דמיו
רבי יהודה יליף מ"זקניך" שנים ,ומו' ד גזרה מלכות הרשעה להרוג את הסומך והנסמך,
ידועים ,מפני שאדם להוט לאכול פירות נטיעה זו "ושופטיך" עוד שנים ,וכיון שאין בי"ד שקול ולהחריב את העיר שסמך בה או בתחומה ,והלך
חוששים אפילו כשדמיו ידועים .אמנם בזמן הזה שאין מוסיפים עליהם עוד אחד ,ור"ש ו' לא דריש רבי יהודה בן בבא וישב בין ב' הרים ועיירות
מחללים בשויים ,א"צ שלשה .תוד"ה נטע) ,פודים להאי דרשה ,אלא לדרשה אחרת ,כדמוכח בכמה מקומות גדולות כדי שלא יחריבו את העיר ,וסמך שם את
שר"ש דורש ו' .תוד"ה ורבי שמעון.
אותם בשלשה ,ואותם שלשה צריכים שהיו ר"מ (שכבר נסמך ע"י ר"ע אלא שלא קיבלוהו
מ"שופטיך" לומדים דבעינן המיוחדים לקוחות –סוחרים הבקיאים בשומא( ,וי"מ שמדובר מפני שהיה בחור) ,ואת ר"י ור"ש ורבי יוסי ור"א בן
שבשופטיך -מזקני סנהדרי גדולה ,ולא לומדים דין ששלשתם רוצים לקנותו ,ויקנה מי שרבה במחיר .ודוחק. שמוע ,וי"א אף את רבי נחמיה ,וכשהכירום
זה מגזירה שוה זקני זקני מסמיכה ,דא"כ נלמד תוד"ה בשלשה) ,ואפילו נכרי אחד מהם ,ואפילו האויבים אמר להם לברוח ,ונעצו בו ג' מאות
הבעלים אחד מהם .ורבי ירמיה מסתפק מה משם גם את מספר הדיינים. חניתות ברזל ועשאוהו ככברה.
ומ"ויצאו" לא לומדים שצריך עוד שניים ,אלא הדין אם אותם ג' מטילים לתוך כיס אחד ,ומהא
לומדים שיצאו הם ולא שלוחם ,ומ"ומדדו" לא דאיתא בברייתא שאיש ושתי נשיו מהני ,אין סנהדרין דנה דיני קנסות אף בחו"ל.
לומדים שצריך עוד שנים ,אלא שאפילו אם ראיה ,דדילמא איירי כאשת רב פפא שהיתה סמיכה בחו"ל -אין סומכין בחו"ל ,אפילו אם
ברור שזה קרוב לעיר זו מכל עיירות ,צריכים עושה לעצמה. הנסמך עצמו בארץ ,וגם אם הסומך בארץ
לעסוק במדידה. והנסמך בחו"ל אין סומכין ,דבעינן שהנסמך
הקדשות -לתנא דמתני' פדיון הקדש צריך
יהיה אצל הסומך( ,ולכן לא סמכו את רב שמן
י"ד :לרבי אליעזר בן יעקב "זקניך" זה סנהדרין ,שלשה( ,וצ"ע מה המקור ,דאי משום דכתיב ג'
בר אבא ,וכן את רבי יונתן בן עכמאי ,או את רבי
ו"שופטיך" זה מלך וכהן גדול .והגמ' מוכיחה פעמים כהן בפדיון בהמה ,וה"ה לשאר הקדשות ,א"כ
שמעון בן זירוד).
שלדבריו צריך את כל הסנהדרין ,מהא דתניא לקרקעות יספיק ארבעה ,ולא יצטרכו תשעה
שאם זקן ממרא מצא את הסנהדרין חוץ ללשכת וכהן ,אלא בהכרח שכיון שפרשת פדיון קרקעות אין נסמכים מצאצאי עלי ,אפי' חכמים הבאים
הגזית שהיתה בהר הבית ,בבית פגי מקום לפנים היא אחרונה ,ועד שם כתוב י' פעמים כהן ,תלמד לכלל זקנה ע"י תורה וגמ"ח ,דכתיב "לא יהיה זקן
מחומת העיר ודינה כירושלים ,והמרה עליהם אינה תחתונה מעליונה .ו"לכהן תהיה אחוזתו" אינו מן המנין, בביתך כל הימים" ,ואין הכונה לזקנה ממש,
המראה לידון בחנק ,דכתיב "וקמת ועלית אל כיון שזה לא נכתב לגבי השומא) .ולרבי אליעזר בן דכבר כתיב "כל מרבית ביתך ימותו אנשים" –
המקום"( ,ולא מיקרי מקום לגבי סנהדרין אלא לשכת יעקב אפי' צינורא (–מזלג קטן שטווים בו זהב .וכתבו בגיל י"ח.
התוס' (ד"ה צינורא) שבמקדש היו משתמשים בצינורא הגזית סמוך למחנה שכינה ,אף שבמעשר שני כתיב
אם כדאי להסמך -רבי זירא הטמין עצמו
להסיר את ראשי הפתילות השרופות ולקנח את הנרות. מקום והכונה לכל ירושלים .תוד"ה מלמד) ,ובהכרח
ועוד היה צינורא להפך בו את איברי התמיד .ור"ח פירש מלהסמך ,משום ד"לעולם הוי קבל וקיים"
שהרבנות מקברת את בעליה ,ולבסוף המציא עצמו איירי שיצאו כולם ,דאל"כ אינה המראה מטעם
שהכונה לעצי נורא) של הקדש צריך עשרה כדי לסמיכה משום שאין אדם עולה לגדולה אא"כ דשמא אלו שבפנים סוברים כמותו ,ולדבר
מוחלין לו כל עוונותיו .ובשעת סמיכתו שרו לו -הרשות אינם רשאים לצאת ,דכתיב "שררך אגן
דרך חיה זו להמית אדם ,ולכן כתבו שאפשר שהכונה לפדותה ,וכדאמר שמואל עשרה כהנים כתובים בענבים דכחשי כל כמה דשבקת להו ,אבל שער
לאפעה שהוא מין נחש. משביח ואפ"י רמ' כרבנן סל'. בפרשה.
מה צריך בית דין של שבעים ואחד מה צריך בית דין של עשרים ושלשה ט"ו .ערכין המיטלטלין בשלשה-
לאחר שנתבאר עד כה אלו דברים צריכים בית דין לאחר שנתבאר אלו דברים צריכים שלשה ,הגמרא לרב היינו כגון האומר ערך כלי זה עלי ,שדינו
של שלשה או של עשרים ושלשה ,הגמרא עוברת עוברת לבאר דיני בית דין של עשרים ושלשה שהם שנותן להקדש דמיו ,דאף שאין ערכין בכלים ,אלא
לבאר דיני בית דין של שבעים ואחד ,שהם דנים דיני דנים דיני נפשות ודברים נוספים ,וכדלהלן.
נפשות חמורים יותר ,או דינים השייכים לכלל
באדם כפי הקצוב בפרשה לפי שניו ,מ"מ אדם יודע
הציבור ,וכדלהלן. שאין ערך לכלי וכוונתו להתחייב את דמי הכלי ,רובע ונרבע בעשרים ושלשה -שור שרובע
מתי דנים שבט בבית דין של שבעים ולפירוש זה יש לשנות ערכין של מטלטלין .נקיבה ילפינן מדכתיב "והרגת את האשה ואת
וכתבו התוס' (ד"ה האומר) שבערכין מוקי לה כר"מ דס"ל הבהמה" איתקש בהמה לאשה ,ורובע זכר
ואחד- שאין אדם מוציא דבריו לבטלה .אמנם מבואר בגיטין
שרב סובר שהמקדיש עבדו יצא לחרות ואין אומרים מדכתיב "כל שוכב עם בהמה מות יומת" ,דאם
איתא במתני' ששבט אין דנים אותו אלא ע"פ שיהא קדוש לדמיו .וצ"ל שרב לא סובר שיהא קדוש אינו ענין לשוכב דקרא אחרינא כתיב "איש אשר
בי"ד של שבעים ואחד. לדמיו ,ולדברי ר"מ קאמר ,או שנחלקו אמוראים בדעת יתן שכבתו" וגו' תנהו ענין לנשכב -לממציא בהמה
ולא מדובר בשבט שחילל את השבת ,שהרי לא עליו ,ואפקיה רחמנא בלשון שוכב לומר שנשכב רב.
מצינו חילוק בין יחידים למרובים אלא לענין לאבימי היינו במתפיס מטלטלין לערכין ,שאמר כשוכב שהוא והבהמה בעשרים ושלשה.
עבודת כוכבים שעיר הנידחת צריכה סנהדרי גדולה, ערכי עלי ,ואמר שהמטלטלין יהיו לתשלום ערכו לפי
ויחיד נדון בכ"ג. ט"ו :שור הנסקל בעשרים ושלשה ,דכתיב שניו ,שאם בא לפדותם צריך שלשה ,ולדבריו יש
ובשבט שהודח לעבודת כוכבים נמי לא מיירי, "השור יסקל וגם בעליו יומת" ,כמיתת הבעלים לשנות מטלטלין של ערכין.
דאין עושים עיר הנידחת אלא ביותר ממאה ועד כך מיתת השור .ואין לומר שכוונת הפסוק היתה
ולרבי אבהו איירי באומר ערכי עלי ,שאם בא
רובו של שבט לרבי יונתן ,ולרבי יאשיה מעשר לחייב את הבעלים מיתה ,דכתיב "מות יומת
הכהן למשכנו כיון שאינו פורע ,אם מצא לו מטלטלין
ועד מאה דנפקא מתורת עיר והוו להו ציבור ,וכל אחד
המכה רוצח הוא" על רציחתו אתה הורגו ואין
צריך שלשה שמאים( ,וקרקעות בעשרה) ,שכמו
נדון בסקילה ,דבציבור לא כתיב סייף ,אבל שבט שלם אתה הורגו על רציחת שורו( .ואין להוכיח שאינו
שלהוציא מהקדש צריך שלשה שמא טעו ,ה"ה
לא .ונראה דפליגי בהא דכתיב בעמוס "העיר היוצאת
נהרג מדכתיב "אם כופר יושת עליו" ,ואם הוא
להכניס להקדש צריך שלשה שמא טעו ויקחנו
אלף תשאיר מאה ,והיוצאת מאה תשאיר עשרה". חייב מיתה הא כתיב "לא תקחו כופר לנפש
להקדש ביותר מדמיו.
(תוד"ה מעשרה) .ורבינא סובר שאע"פ שהורגים רוצח" ,די"ל שברוצח ממש לא מועיל כופר ,אבל
כל אחד כדין יחיד ,מ"מ הא כתיב "והוצאת את כששורו הרג מועיל כופר ,ואם לא נתן כופר חייב לרבי יהודה צריך שאחד מהם יהיה כהן ,ולרבנן
האיש וכו' " -איש ואשה אתה מוציא לשעריך, חנק .ואין לומר שמדכתיב "יומת" שזה מיותר א"צ ,וצ"ע לרבנן למה התורה כתבה כהן.
ואין אתה מוציא שבט שלם (או עיר שלימה) לומדים שחיוב מיתה של הבעלים שונה מדין הקרקעות -צריכים לשומם בתשעה וכהן.
לשעריך לבד שבשעריך דהיינו סנהדרין קטנה השור ,ואין לדחות דאי לא כתיב יומת הייתי דן שמואל מבאר שהמקור מהא דכתיב בפרשה י'
אלא לסנהדרין גדולה. אותו בסקילה ולא בסייף ,דלא יתכן שרוצח נדון פעמים כהן ,חד לגופיה ,והשאר אין מיעוט אחר
בסייף וכששורו הרג נדון בסקילה שהוא יותר מיעוט אלא לרבות .ורב הונא בריה דרבי נתן
ט"ז .לרב מתנה מיירי בנשיא שבט שחטא
חמור מכולם ,אך יש לדחות ש'"יומת" לא שואל שא"כ יספיקו חמשה כהנים וחמשה
באחת ממיתות בי"ד ,דבעינן בי"ד של ע"א ,דכתיב מיותר ,דנ"מ להקל דינו מסייף לחנק ,למ"ד
"כל הדבר הגדול יביאו אליך" דבריו של גדול. ישראלים ,דהשני הוא מיעוט אחר מיעוט ,והשלישי בא
שחנק קל מסייף). לומר שצריך כהן דווקא ,וכן בכולם.
עולא רוצה לומר דמיירי בבאים לדון על עסקי
אדם צריך לשומו בתשעה וכהן ,ואף שא"א שור שעלה להר סיני בעוד שהשכינה שם ,נדון
נחלות ,דילפינן שצריך ע"א כמו בחלוקה הארץ
להקדיש אדם (ואף שאפשר להקדיש עבד ,משמע בעשרים ושלש ,דכתיב "אם בהמה אם איש לא
הראשונה ,והגמרא דוחה שא"כ יצטרכו גם קלפי
הכא דמיירי בסתם אדם .אי נמי פריך אליבא דרב דס"ל יחיה" מקיש בהמה לאדם וכבר הוקבעו סנהדראות
ואורים ותומים וכל ישראל כמו בחלוקת הארץ.
שהמקדיש עבדו יצא לחרות .תוד"ה אדם) ,מיירי מיתרו ואילך.
והא דמבואר בעירובין ס"ג .שאלעזר לא היה צריך לשאול
באמר דמי עלי ,דשמין אותו כעבד הנמכר ארי זאב דב נמר ברדלס ונחש מיתתם באורים ותומים ,היינו לענין שאר דברים ,שהיו נגלים לו
בשוק ,ועבד הוקש לקרקעות דכתיב "והתנחלתם בעשרים ושלשה ,ולרבי אליעזר כל הקודם בנבואה ,אבל חלוקת הארץ היתה על פי אורים ותומים.
אותם" .ושער אדם העומד ליגזז שכבר שילח פרע להורגם זכה ,ולר"ע רק נחש כל הקודם להורגו תוד"ה מה.
וראוי להסתפר ,והקדישו ובא לפדותו בשוויו ,שהרי זכה דנחש מועד לעולם .ונחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן נביא שקר דנים אותו בבי"ד של ע"א ,דילפינן
עושים ממנו נפה וקילקלי וחבק ,דינו תלוי במחלוקת בדעת רבי אליעזר ,לריש לקיש אין להורגם אא"כ גזירה שוה "דבר דבר" מהמראתו של זקן ממרא,
לגבי מקדיש עבדו ,שלת"ק שאין מועלין בו דינו הרגו ,דיש להם תרבות דאפשר ללמדם שלא יזיקו ,ואמנם אין חוזרים ולומדים שהריגתו של זקן
כקרקע שאין מעילה בקרקעות( ,וכן אין מועלים (והא דמבואר בב"ק שלכו"ע הנחש מועד לעולם ,שמא ממרא בבי"ד של ע"א ,ד"הזדה הזדה" לא גמיר
במחובר לקרקע ,והא דאיתא בב"ב ע"ט שמועלים בבור,
היינו שעקר חוליה מן הבור ונהנה ממנה ,אבל אם הצניע י"ל דהיינו לענין לשלם נזק שלם ,או דהכא מיירי אם האי תנא לא גמיר מרבי' ואין אדם דן גז"ש
מגדלם בביתו קשורים בשלשלאות ,שאז אין להמיתם.
חפצים בבור לא מעל .תוד"ה אין) ,ולרשב"ג שמועלין תוד"ה ורבי יוחנן) וממילא יש להם בעלים ,אבל אם מעצמו.
כהן גדול -לתנא דמתני' דנים אותו בבי"ד של המיתו הוכיח סופם על תחילתם שאינם בני תרבות וא"צ בשערו אין דינו כקרקע .וקייל דבשערו העומד
ע"א ,וכדיליף בברייתא מדכתיב "כל הדבר לדונם ,והא דתנא זכה אין הכונה שזכה בעורם, ליגזז פליגי .ואמנם המחלוקת שמצינו בתובע י'
הגדול יביאון אליך" -דבריו של גדול בעל שררה
שהרי כיון שהמיתו שוינהו רבנן כגמר דין גפנים טעונות ,והנתבע מודה בחמש ,שלר"מ
כנשיא וכהן גדול ,ומשה במקום ע"א קאי .ואין הכונה כדקייל שאם שחטו לאחר שנגמר דינו שהם חייב שבועת מודה במקצת ,ולחכמים דינם
לדבר קשה ,דהא כתיב "את הדבר הקשה יביאון איסורי הנאה ,אלא זכה היינו לשמים שעשה כקרקע ,ואיירי בענבים העומדים ליבצר ונחלקו
אל משה" ,ובאמת הכונה ב"דבר גדול" גם לדבר צדקה ,וכן איתא בברייתא .ולרבי יוחנן אע"פ אם דינם כבצורות או כקרקע (ואף אם דינם כקרקע
קשה וא' לצואה וא' לעשיי' ,ומ"מ מדשני קרא מבואר בכתובות נ"א שאין בעל חוב גובה מהם ,דלא סמך שלא הרגו יש להורגם ,דאין להם תרבות ואין
בלשונו בין קשה לגדול ילפינן גם דבריו של דעתו עליהם .תוד"ה בענבים) ,אין הכרח דפליגי להם בעלים והוו כהפקר לפי שלא היה לו לגדלם ,וכל
גדול .ואית תנא דס"ל ששני הפסוקים מדברים במחלוקת הנ"ל ,די"ל דלא אמר ר"מ אלא הקודם להורגם זכה בעורם .לרש"י ברדלס היינו חיה
שנקראת פוטויו"ש ,והתוס' (ד"ה והברדלס) הקשו שאין
בדבר קשה ,וחד לצוואה וחד לעשיה.
ממונו של כהן גדול א"צ בי"ד של ע"א .ורבי עשית עיר הנידחת היא בבי"ד של ע"א ,דכתיב שיצא לו ה' סלעים אמר לו משה תן לי פדיונך
אלעזר מסתפק אם שורו שהמית צריך ע"א "והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך" איש וצא).
כמיתת בעליו ,או דדי בכ"ג כמיתת בעלים ואשה אתה מוציא לשעריך ,אבל לא עיר לר"ש אלדד ומידד נשארו במחנה ,שאמרו
שאינם ראוים לאותה גדולה ,ואמר הקב"ה שלימה. דעלמא.
שכיון שמיעטו עצמם הוא יוסיף להם גדולה, יציאה למלחמת הרשות צריכה בי"ד של ע"א ,אין עושין עיר הנידחת בספר ,דכתיב "מקרבך",
שכל שבעים הנביאים נתנבאו ופסקו והם לא ור"ש דדריש טעמא דקרא פירש הטעם שמא
וכדמצינו בדוד המלך (שהיה כנור תלוי למעלה
פסקו .והמקור שכולם פסקו אינו מדכתיב "ולא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.
ממיטתו ,והיה הנקב שלו לצד צפון ,ובחצות היתה
יספו" דאין לומר שהכונה שלא המשיכו ,שהרי רוח צפונית מנשבת בו והיה מיד עומד ,דכתיב אין עושין ג' ערים מנודחות ,דכתיב "אחת" ,אבל
"קול גדול ולא יסף" היינו שלא פסק ,אלא "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר" ,שתים עושים דכתיב "עריך" .רב סבר לפעמים
המקור הוא מדכתיב בהו "מתנבאים" ובשאר שאני מעורר את השחר ,ולא כשאר מלכים שהשחר שדין זה הוא דווקא בבי"ד אחד כל זמן
הנביאים כתיב "ויתנבאו". מעוררם ,והיה עוסק בתורה דכתיב "חצות לילה אקום שסנהדרין זו קיימא ,ולפעמים סבר רב שגם בב'
מה נתנבאו -י"א שנתנבאו שמשה מת ויהושע להודות לך" עד שעלה עמוד השחר ,ובעלות השחר בתי דינים לא ,משום קרחה .לר"ל דוקא במקום
יכניס את ישראל לארץ ,ועל זה אמר "אדוני נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו לו שישראל א' כגון בגליל או ביהודה אבל יכולים לעשות בב'
משה כלאם" ,ולפי זה מה שמשה אמר "מי יתן צריכים פרנסה ,ואמר להם צאו והתפרנסו זה או ג' מקומות ,ולריו"ח גם לא בב' או ג' מקומות,
את כל עם ד' נביאים" ,זה בגלל שלא אמרו לו מזה ,אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ,ואין משום קרחה ,וכן איתא בברייתא ,שאפשר
מה הם נתנבאו .וי"א שנתנבאו שיעלה השליו, הבור מתמלא מחולייתו (שאם עוקר חוליה מקרקע לעשות עיר הנידחת אחת ביהודה ואחת בגליל
וי"א שנתנבאו על עסקי גוג ומגוג ,ולפי זה הא הבור וחוזר ומשליכה לתוכו אינו מתמלא מכך .רש"י .אבל לא שתים בגליל ושתים ביהודה.
והתוס' (ד"ה אין) ביארו שהכונה לעפר שנמצא על שפת
דאמר "אדוני משה כלאם" הטעם הוא שאינו
י"ז .שיעור סנהדרי גדולה -לרבי יהודה הבור .ור"ת מבאר שהכונה שהבור לא מתמלא מים ע"י
דרך ארץ שיורו בפני רבם .ו"כלאם" היינו שיטיל נביעתו) ,אמר להם פשטו ידיכם בגדוד) ,והיו
עליהם צרכי ציבור והם כלים מאליהם ,והיינו
סנהדרי גדולה היא של שבעים דיינים ,דכתיב
יועצים באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ושואלים
"אספה לי שבעים איש" ,ולרבנן שבעים ואחד ,שנבואתם כלה ,דאין שכינה שורה מתוך עצבות אלא
דמשה היה על גביהן ,דכתיב "ונשאו אתך מתוך שמחה .תוד"ה והם.
באורים ותומים ,דכתיב "ואחרי אחיתופל בניהו
במשא העם" ,ולא איצטריך לומר דבעינן איתך בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב",
דיני סנהדרין בדומה לך מיוחסים ומנוקים ממום (כדדריש ר"י), אחיתופל זה יועץ דכתיב "ועצת אחיתופל אשר
ויליף דכתיב "והקל מעליך ונשאו איתך", יעוץ" ,ובניהו בן יהוידע זה סנהדרין שהיה מופלא
לאחר שנתבאר בפרק זה איזה בית דין צריך לכל
דבר ודבר ,מבארת הגמרא כמה מדיני סנהדרין -מי סנהדרי גדולה מקטנה( .ואין ללמוד מ"והתייצבו שבבי"ד ,ואביתר אלו אורים ותומים ,ואח"כ שר
ראוי להיות דיין ,על פי איזה רוב מכריעים את הדין, שם עמך" שיעמדו מחוץ לאהל ,דטעמא משום צבא למלך יואב.
ובאיזה עיר עושים סנהדרין קטנה של עשרים שכינה ,עמך יעמדו מחוץ לאוהל ולא יבואו
ושלשה דיינים. ט"ז :תוספת על העיר או העזרות צריכה בי"ד
לאוהל משום שכינה ל"א משום שכינה שתשרה
עליהם הוצרכו שמשה יהיה עמהם ,כדכתיב "ואצלתי מן הטיה לרעה על פי שניים -בבי"ד של כ"ג לא של ע"א ,דכתיב "ככל אשר אני מראה אותך את
תבנית המשכן וכו' וכן תעשו" -לדורות ,ומשה
שייך הטיה לרעה על פי שניים ,אלא בבי"ד של הרוח אשר עליך וכו' ").
שקול כע"א( .ובאמת גם בלי "וכן תעשו" צריך ע"א בגלל
ע' אליבא דרבי יהודה ,או במוסיפין כאשר אחד שמשה שקול כנגד ע"א ,ומ"וכן תעשו" לומדים שצריך
אומר איני יודע דמוסיפים שנים ,שאינו יודע כמאן דליתא אלדד ומידד
גם מלך ונביא .תוד"ה וכן) .ומ"מ לענין הכלים אע"ג
דמי ,ובכהאי גוונא עושין בי"ד שקול לכתחילה, כתיב (בהעלותך) "וירד ד' בענן וידבר אליו ,ויאצל מן
דכתיב בהו "וכן תעשו" ,אף שאצל משה
ומי שאמר איני יודע כמאן דליתא דמי ,ואם אמר הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ,ויהי
כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו .וישארו שני משיחתם קידשתם ,לדורות עבודתם מקדשתם,
דבר אין שומעים לו.
אנשים במחנה ,שם האחד אלדד ושם השני מידד, דכתיב "וימשחם ויקדש אותם" אותם במשיחה
סנהדרין שכולם לחובה פוטרים אותו ,דבעינן ותנח עליהם הרוח ,והמה בכתובים ,ולא יצאו ולא לדורות במשיחה ,אלא בעבודה דכתיב
הלנת דין כדי למצוא לו זכות ,ואלו לא ימצאו לו האהלה ,ויתנבאו במחנה .וכו' .ויען יהושע בן נון "אשר ישרתו בם בקודש" ,ומ"מ אי לאו "אותם"
זכות. משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם.
הוא אמינא שלדורות צריך גם משיחה וגם
ויאמר לו משה המקנא אתה לי ,ומי יתן כל עם ד'
אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי קומה, נביאים ,כי יתן ד' את רוחו עליהם" .ולהלן יבוארו עבודה ,קמ"ל שדי בעבודה.
חכמה ,מראה שתהא אימתם מוטלת על הבריות, פסוקים אלו. עשית סנהדראות לשבטים צריכה בי"ד של
וישארו שני אנשים במחנה -י"מ שאלדד זקנה ,וכשפים להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם ע"א ,וכדמצינו שמשה ,שהיה שקול כע"א,
ומידד נשארו בקלפי ,שאמר הקב"ה למשה להנצל מבי"ד ,ולגלות את המכשפים המסיתים ומדיחים העמיד את הסנהדראות בעצת יתרו .ומעמידים
"אספה לי שבעים איש" ,ואמר משה שאם יבחר בכשפיהם ,וצריך שידע לטהר שרץ מהתורה-( , שופטים ושוטרים (-חובטים במקלות על פי
חמשה מכל שבט יהיה חסר עשרה ,ואם יבחר ומה נחש שממית אדם ובהמה ומרבה טומאה של
השופטים את מי שאינו שומע) בכל עיר ,ובכל שבט
ששה מכל שבט יהיו שנים מיותרים ,ואם יבחר נבילות וטומאת מת בעולם ,טהור כשהוא מת, (והיינו שאם יש באותה העיר מב' שבטים ,עושים ב'
משני שבטים רק חמשה יהיה קנאה בין שהרי אינו משמונה שרצים ,כ"ש שרץ שאינו ממית סנהדראות .תוד"ה שופטים) ,דכתיב "שופטים
השבטים ,ולכן בחר ו' מכל שבט ורשם על ע' ואינו מרבה טומאה בעולם שיהיה טהור .וזה ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו' לשבטיך",
פתקים זקן ועל שניים חלק לא נכתב עליהם זקן ,אינו נכון ,שהרי קוץ בעלמא אינו מטמא אף ורבי יהודה אומר שאחד ממונה על כולם (-
שממית ומרבה טומאה .ר"ת (תוד"ה שיודע) מבאר שאין ואלדד ומידד לא הלכו ליטול מפני שנתייראו שיצא להם סנהדרי גדולה .רש"י .והתוס' (ד"ה אחד) ביארו שהכונה
הכונה לטהר שרץ ממש ,דמה לנו בחריפות של הבל ,אלא למופלא שבבי"ד שהוא אב בי"ד ,וכתבו שנראה שהוא לא
הכונה שיודע לטהרו מטומאת נבילות שלא יטמא במשא
חלק ,ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי
היה מחשבון הסנהדרין .וי"מ שהכונה לנשיא שהוא
שהיו של אלדד ומידד ומי שיצא לו חלק אמר
בכזית). ממונה על כולם) ,ורשב"ג אומר שמצוה בכל שבט
לו משה המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך.
(וכן עשה משה בבכורים ,שהיו כ"ב אלף לוויים ,י"ז :צריך שכמה מהסנהדרין ידעו ע' לשון ,כדי לדון שבטו ולא ילכו לבי"ד של שבט אחר ,דכתיב
ורע"ג בכורים לא היה כנגדם בן לוי ,והיו צריכים שלא יצטרכו לשמוע ממתורגמן אם העדים "לשבטיך ושפטו".
לתת ה' סלעים בפדיונם ,ולכן כתב כ"ב אלף לועזים ,דהוי עד מפי עד .לרב צריך שניים היודעים דיני עיר הנידחת-
פתקים של בן לוי ורע"ג של ה' סלעים ,ומי לדבר ואחד שיודע לשמוע ,וס"ל כתרא
כשהמלאכה שלו מרובה משל חבירו כגון שהיה ועוד ב' עד ע' אליבא דר"י ,ואליבא דרבנן יוסיפו עדבברייתא שס"ל שזו חכמה ואם יש שלש
נוקב מרגליות שאם יחזיר את האבידה יפסיד עי"ז יותר מדברים בשבעים לשון אין למעלה הימנה .וי"א ע"א ,וא"כ צריך רע"ח.
מדמיה ,או זקן ואינה לפי כבודו שאם היה שלו לא שצריך ג' לדבר ונקראת חכמה וכשרה ,ואם יש
היה מחזיר ,ומבואר שכבוד הבריות דוחה לאו ד"לא תוכל שרי אלפים היו ו' מאות ,שרי מאות ו' אלפים,
ארבע אין למעלה הימנה.
להתעלם" ,וה"ה להעיד זה זילותא לכהן גדול) ,ואף שרי חמישים י"ב אלף ,ושרי עשרות ו' רבוא,
שעדות החודש מעיד ,דאין חכמה ואין תבונה לנגד ד', נמצאו ז' ריבוא וח' אלפים ושש מאות דיינים כנויי תנאים ואמוראים-
מ"מ מעיד משמע בין באיסורא בין בממונא (תוד"ה לישראל .והקשו התוס' (ד"ה נמצאו) שכיון שהדיינים למדים לפני חכמים -לוי שלמד מרבי.
מעיד)) ,ואין לומר שהכונה שכהן גדול מעיד עצמם מכלל שישים ריבוא ,א"כ אם נוריד מהשישים
דנים לפני חכמים -שמעון בן עזאי ושמעון בן
רבוא שש מאות שרי אלפים ,אין ששת אלפים שרי מאות למלך ,שהרי תנא שאין מעידים למלך ,ולבן
אף זומא וחנן המצרי וחנניא בן חכינאי ,וי"א
ואין י"ב אלף שרי חמישים ושישים אלף שרי עשרות .המלך אינו מעיד ,שהרי הוא הדיוט והדר קושיא
שמעון התימני ,וחמשתם לא הגיעו לזקנה ,והיו ותירצו שאפשר שהם היו יותר מגיל שישים ואינם מכלל
לדוכתא דאיכא זילותא לכה"ג ,אלא הכונה שאם
השישים ריבוא ,ובשרי עשרות הם עצמם היו מן החשבון יושבים בקרקע ומשיבים תשובות קושיות לזקנים.
וכל אחד היה שר על תשעה והוא היה העשירי .וי"מ הוא יודע עדות לבן המלך משום כבוד הכהן גדול בא
רבותינו שבבל -רב ושמואל.
שהגמרא מנתה את חשבון השררות ולא את השרים ,המלך ויושב בסנהדרין ומקבלים את העדות
שלקחו שרי עשרות ומתוכם שרי חמישים ומתוכם שרי מהכהן גדול ,ואח"כ המלך הולך והדיינים רבותינו שבא"י -רבי אבא.
מעיינים בדין .אבל המלך עצמו אינו יושב מאות ומתוכם שרי אלפים. דייני גולה -קרנא.
בסנהדרין ,דכתיב "לא תענה על ריב" –לא דייני א"י -רבי אמי ורבי אסי.
תענה על רב שאין לסתור דברי המופלא שבסנהדרין, דייני פומבדיתא -רב פפא בר שמואל.
ואם יאמר המלך חובה לא יוכלו לראות לו זכות. דייני דנהרדעא -רב אדא בר מניומי.
עיבור שנה -אין מושיבין מלך או כהן גדול סבי דסורא -רב הונא ורב חסדא.
בעיבור השנה ,מלך משום אפסניא שמחלק ממון
כהן גדול סבי דפומבדיתא -רב יהודה ורב עינא.
לחיילותיו לפי שנה ,ונח לו שכל השנים יהיו מעוברות,
חריפי דפומבדיתא -עיפה ואבימי בני רחבה.
וכהן גדול משום צינה (שהוא טובל ביוה"כ חמש לאחר שנתבאר בפרק קמא איזה הרכב של בי"ד
טבילות ,ולא נח לו שהשנה תהיה מעוברת וצינת חשון צריך לכל ענין ,מבארת הגמרא בפרק זה האם כהן אמוראי דפומבדיתא -רבה ורב יוסף.
תהיה בתשרי .רש"י .והתוס' (ד"ה משום) הקשו שהרי היו גדול ומלך דנים ומעידים ,והאם דנים אותם או אמוראי דנהרדעא -רב חמא.
מחממים לו חמין ומטילין לתוך הצונן .ולכן ביארו הטעם מעידים עליהם ,וכן יתבארו עוד הרבה מדיני כהן נהרבלאי מתנו -רמי בר ברבי.
משום קרירות הרצפה ,שכל היום היה עומד יחף) ,שהרי גדול ומלך.
אמרי בי רב -רב הונא ,והגמרא שואלת מהא
עונות השנה הם לפי מה שהיה צריך להיות לולא
דאמר רב הונא אמרי בי רב ,אלא רב המנונא -
העיבור (וא"כ הצינה של חשון מגיעה בתשרי ע"י דיני כהן גדול כתבו התוס' (ד"ה אלא) שרש"י מבאר שאמרי בי רב
העיבור .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה שתא) דמיירי שעיבור הכונה לרב המנונא ,והתוס' הקשו על דבריו ,וביארו
מפני האביב ופירות האילן ,אבל אם מעברים כדי איידי דתנא בפרק קמא שכהן גדול נדון בבי"ד של ע"א,
תני דיני כהן גדול ,ואח"כ תני דיני מלך שהוא חשוב יותר, שכוונת הגמרא שגורסים שם אמר רב המנונא אמרי בי
שמקצת החג יפול בתקופת תשרי ,א"כ ברוב הפעמים רב ,והכונה לרב הונא.
ואח"כ חוזרים להלכות דיינים .תוד"ה והא.
החג יוצא בתשר של הלבנה) ,ומה שמצינו שרבנן
דין תורה ,חיוב גלות או מיתה -כהן גדול דן אמרי במערבא -רבי ירמיה.
שמעו מה מדברים ג' רועי בקר (ואמרו סימן
לאדר שהחיטים והשעורים יצמחו יחד ,או ודנים אותו .וזה פשיטא שהוא דן ,וממילא שלחו מתם -רבי אלעזר.
שיהיה קר מאד בבוקר וחם מאד בצהרים ,או פשיטא שדנים אותו ,שהרי כתיב "התקוששו מחכו עליה במערבא -רבי יוסי בר חנינא.
שכשיש רוח המזרחית החזקה יוצא הבל מהפה וקושו" קשט עצמיך ואח"כ קשט אחרים ,אלא
ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה) ,לא עיברו תנא אגב הא שמלך לא דן ולא דנים אותו .או כמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין-
את השנה רק על פי דבריהם ,אלא צירפום שכוונת מתני' שכהן גדול שהרג נפש במזיד- י"א מאה ועשרים ,כ"ג כנגד סנהדרי קטנה ,ועוד
חכמים לחשבונם. נהרג (וזה פשיטא) ,ובשוגג -גולה ,וקמ"ל דאע"ג ג' שורות של כ"ג שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על
דכתיב "וישב בה עד מות הכהן הגדול" והכהן הדיינים סומכים מהם ,ועוד י' בטלנים ממלאכה של
חליצה -כהן גדול חולץ וחולצים לאשתו ,ואם
גדול עצמו אין לו תקנה זו ,שהרי ההורג כהן גדול בית הכנסת להיות מזומנים שם שחרית וערבית ,שאם
נפלה אשת אחיו לפניו ליבום ,אם היא נשואה
בשוגג או כהן גדול שהרג אינו יוצא מערי מקלט הקב"ה לא מוצא עשרה בביהכ"נ מיד הוא כועס ,וב'
אסור לייבם מפני שהוא אסור באלמנה ,ואין
לעולם( ,דכיון שאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה, סופרים לכתוב דברי המזכים והמחייבים ,וב' חזנים
עשה ד"יבמה יבוא עליה" דוחה לא תעשה ד"אלמנה
במיתת מי ישוב .רש"י .והתוס' (ד"ה אינו) כתבו דמיירי שמשי בי"ד להלקות את החייב ולזמן לדין ,וב' בעלי
כגון שלא מינו אחר עד שנגמר דינו ,וכגון שלא היה משוח לא יקח" ועשה ד"בתולה יקח" ,ואם היא ארוסה,
דינים ,וב' עדים ,וב' זוממים כדי שיתייראו העדים
שעבר ומשוח מלחמה ,שהרי משוח שעבר מחזיר את אע"פ שעשה דוחה לא תעשה ,מ"מ אסרו ביאה
להעיד ,וב' זוממי זוממין שמא יתחייב בדין וישכור
הרוצח במיתתו ,ובמשוח מלחמה מחלוקת) ,מ"מ אפי' ראשונה אטו ביאה שניה שאין בה מצות יבום ,ואם
כהן גדול גולה ,דכתיב "והיה לנוס שמה כל בא עליה ביאה ראשונה קנה ,ואסור לקיימה שניים להזימם ,וצריך ב' אחרים שיתייראו אלו
בביאה שניה. רוצח". מהם ועוד שש כיון שאסור לת"ח לדור בעיר אם
אין בה בי"ד שמכים ועונשים ,וקופה של צדקה
י"ט .מת לו מת -לר"מ אינו יוצא אחר המיטה, י"ח :כהן גדול שעבר על עשה ולא תעשה הנגבית בב' ומתחלקת בג' ,ובית הכנסת ובית
אלא כשהמלוים נכסים למבוי אחר הוא נגלה הרי הוא כהדיוט לכל דבריו ונדון בשלשה ,והא המרחץ ובית הכסא ורופא למול תינוקות ,ואומן
למבוי הראשון ,וכשהם נגלים הוא נכסה ,ויוצא עד דתנן שדנים אותו בבי"ד של ע"א ,זה אינו אלא מקיז דם ,ולבלר לכתוב ספרים ,ומלמד תינוקות,
פתח שער העיר ,והא דכתיב בכהן גדול אונן "ומן בדבר גדול ממש מיתת בי"ד ,דכתיב "הדבר ולר"ע צריך גם מיני פירות ,מפני שהם מאירים
המקדש לא יצא" הכונה שלא יצא עם המלווים, הגדול" ,אבל מלקות לא. את העיניים.
דילמא אתי למינגע ,דהכונה שיתרחק מן הכיעור עדות בכהן גדול -במתני' איתא שכהן גדול לרבי נחמיה צריך מאתים ושלושים כנגד שרי
כדי שלא יצא מקדושתו ,שהרי לביתו מותר מעיד ומעידים אותו .הגמרא מבארת דהא דתנא עשרות.
לצאת .ולרבי יהודה אינו יוצא מן המקדש, י"ח .ולרבי צריך שיהיו מאתים שבעים ושבע מעיד אין הכונה בסתמא ,שהרי זה אינו לפי
דילמא אגב מרריה מיקרי ואתי ונגע. ר"ל כרבי נחמיה ,ועוד מ"ז שאם יתחלקו המזכים כבודו (וכתיב "והתעלמת" לפטור מהשבת
ניחום אבלים- או והמחייבים ואחד יאמר איני יודע ,יוסיפו עליהם עוד ב' אבידה כהן כשהאבידה בבית הקברות,
כהן גדול שמנחם אחרים בשורה אחרי שחזרו ואמנם לגבי מחילה ת"ח יכול למחול ומלך לא ,דשאני או מדכתיב "בני בתיה בת פרעה" ,או מדכתיב
מקבורת המת ,הוא אומר להם תתנחמו ,ויעברו ת"ח דתורתו דיליה היא ,משא"כ מלך שכבודו הוא משום "בני יעקב ויוסף" שיוסף כלכל אותם.
מצות המקום ואינו יכול להפקיע מצות המקום .עוד כתבו
כולם בזה אחר זה ,והממונה מסדר שהכהן גדול התוס' (ד"ה ינאי) שאף שאם שני הבעלי דינים יושבים כל המלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו ,דכתיב
יהיה בינו לעם ,והסגן (והיינו הממונה) והמשוח מותר ,דיני נפשות שאני ,אי נמי קבלת עדות כגמר דין "ואלה תולדות אהרן ומשה".
שעבר (כגון שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ,שאז לכו"ע דיינים בישיבה ובעלי דינים בעמידה.
"בית יעקב אשר פדה את אברהם" -שפדאו וכשיעבור פסולו של ראשון יחזור לעבודתו ושני קרא לו
משיח שעבר) יהיו בימינו ,וראש בית אב והאבלים י"ט :יבום וחליצה -מלך אינו חולץ שגנאי הוא מצער גידול בנים שהוטל על אברהם טורח השבטים
לבוא לבי"ד ותרוק בפניו ,ולא חולצים לאשתו מפני ויעקב פדאו .רש"י .והקשו התוס' (ד"ה שפדאו) שזה אינו וכל העם בשמאלו.
שאסורה לינשא ,לא מייבם דגנאי הוא לקום ע"ש אחיו צער אלא שמחה ,כדאמרינן שד' בירך את עובד אדום
וכשמנחמים אותו הסגן מימינו וראש בית אב המת ,ואין מייבמים את אשתו .ולרבי יהודה אם הגיתי בבנים בשכר הארון שהיה בביתו ,ועוד שהרי היו
לאברהם בנים מקטורה .ולכן ביארו התוס' שהכונה לצער
של יוסף ואחיו וגלגול ירידת מצרים.
משמאלו( ,אבל משוח שעבר לא בא ,שלא רצה לייבם או לחלוץ זכור לטוב ,ואע"ג דמלך
יחשוב הכהן גדול שהוא שמח בזה) ,ואומרים לו שמחל על כבודו אינו מחול אפי' למד שנשיא
כולם אנו כפרתך בנו תתכפר אתה ,והראוי לבוא עליך שמחל על כבודו כבודו מחול ,דכתיב "שום כ .יוסף בועז ופלטי בן ליש -תוקפו דבר גדול
יבוא עלינו ,והוא אומר להם תתברכו מן השמים .תשים עליך מלך" שתהא אימתו עליך ,מ"מ של יוסף -ענוותנותו (-דבר שאין לו שם ,שאדם
וכשמברין אותו בסעודה ראשונה שאסור לאבל לאכול מצוה שאני (והיינו מצות יבום ,אבל כשהמצוה היא עושה לפי תומו) של בועז ,דכתיב "ויחרד האיש
משלו ,כולם מסיבים על הארץ מצירים ומתאבלים לכבדם לא אמרינן מצוה שאני ,דמצות כבוד המלך וילפת" שנעשה בשרו אבר כראשי לפתות
עדיפה .תוד"ה מצוה) ,ואמרו חכמים לרבי יהודה שנתקשה ,ואעפ"כ כבש יצרו אע"פ שהיתה פנויה ועמו בצערו ,והוא מיסב בכבוד על הספסל.
במיטה ,משא"כ ביוסף .ותוקפו של בועז ענוותנותו דרך ניחום אבלים -בראשונה היו האבלים שאף אם רצה אין שומעים לו.
אלמנתו של מלך אין נושאים אותה .ולרבי של פלטי בן ליש שבבועז זה היה לילה אחד ובפלטי
עומדים וכל העם היו עוברים ,ואחרי ששתי
משפחות בירושלים התקוטטו מי תעבור יהודה מלך נושא אלמנתו של מלך אחר ,שהרי שנים רבות ,וכנ"ל" .רבות בנות עשו חיל" זה יוסף
ראשונה ,התקינו שהעם יעמדו והאבלים יעברו ,כתיב בדוד "ואתנה לך את בית אדונך ואת נשי ובועז" ,ואת עלית על כולנה" זה פלטי בן ליש.
(ובשני האופנים ואין שינוי מנהג ובכל אופן אין אדונך בחיקך" ,ואמרו לו חכמים שהכונה למירב "שקר החן ,הבל היופי ,יראת ד' היא תתהלל"
י"מ על יוסף ,בועז ,ופלטי .וי"מ לענין עסק התורה
כאן קלקול אין שורה פחותה מעשרה ,ואין ומיכל ,שהם נשים הראויות לו מבית המלך
על דורו של משה ויהושע שעסקו בתורה הרבה, האבלים מן המנין) ,ורבי יוסי החזיר את הדבר המותרות לו ,אבל לא נשות שאול.
וחזקיה שעסקו בתורה יותר מהם ,עד שבדקו מדן ועד
באר שבע ולא מצאו עם הארץ .וי"מ על דורו של ליושנו בציפורי .עוד תיקן שלא תלך אשה בשוק נישואי דוד למירב ומיכל-
ובנה הקטן אחריה אלא לפניה ,משום מעשה שהיה
שגנבוהו מאחריה ונתנוהו בבית ,וכשחזרה לחפשו אמרו לרבי יהושע בן קרחה קידושי מירב לדוד היו משה יהושע ,וחזקיה ,ורבי יהודה בר אילעאי-
לה שהוא בבית ונכנסה ועינו אותה .ושנשים ידברו קידושי טעות ,דכתיב "את אשתי את מיכל" ,שהיו ששה מתכסים בטלית אחת מפני שהיו עניים
בבית הכסא שבשדה משום יחוד שאדם לא ידע מיכל אשתי ולא מירב אשתי .ששאול אמר ועוסקים בתורה.
שהיא שם ויכנס ויתייחד ,ואסור להתייחד עם ב' נשים" .והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול
מת למלך מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו.
ואת בתו יתן לו" ,והלך דוד והרגו ,וטען שאול האבלים עומדים לשמאל המנחמים.
ולרבי יהודה אם הוא רוצה מותר לו לצאת אחר
שאין דוד יכול לקדש את מירב בחוב של העושר
המיטה ,שהרי יצא דוד אחר מיטתו של אבנר.
אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם
הגדול ,מפני שהמקדש במלוה אינה מקודשת, דיני מלך
האם מלך דן או דנים אותו ,והאם הוא מעיד וקידושין אחרים לא קיבלתי ,ונתן אותה לעדריאל,
ונתפייסו.
או מעידים עליו -מלכי בית דוד יכולים לדון ואמר לו שאם יביא לו מאה ערלות פלישתים
(דיני ממונות ,שלא אכפת לנו שלא יוכלו לענות אחריו ,יתן לו את מיכל ,הלך דוד והביא לו ,ואמר שאול יציאת נשים לפני או אחרי המיטה -לת"ק
אבל בדיני נפשות לא ,ומה שמצינו שדוד ישב בדין על שיש לו אצלו מלוה ופרוטה -הערלות ,ודעתה מקום שנהגו לצאת אחר המיטה יוצאות ,מקום
נבל ,כיון שזה היה לכבודו על שמרד בו ,לא היה לו בושת אמלוה דחשיבא ,ודוד סבר שדעתה אפרוטה שנהגו לצאת לפני המיטה יוצאות (דבשעת צער
אם ידברו האחרים לפניו .תוד"ה אבל) ,דכתיב "בית משוה' קרי לה אשתו ,או שלכו"ע דעתה אין לחוש להרהור ,ובירושלמי י"א שיצאו לפני המיטה
דוד כה אמר ד' דינו לבוקר משפט" ,וממילא אפרוטה ,ונחלקו אם הערלות שוות פרוטה מפני מפני שגרמו מיתה לעולם ,ויש נוהגים אחר המיטה מפני
שזה גנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהם אנשים .תוד"ה בהכרח שגם דנים אותם ,דכתיב "התקוששו שראויות לכלבי ושונרי ,או לא.
נשים) .ולרבי יהודה יוצאות רק לפני המיטה,
וקושו" קשט עצמך ואח"כ קשט אחרים .אבל ולרבי יוסי נשא דוד את מיכל אחרי מות מירב,
שהרי דוד יצא אחרי המיטה של אבנר ,ואין דרכו מלכי ישראל אין הם דנים ואין דנים אותם ,מפני
מעשה שהיה שאמר שמעון בן שטח לחכמים שהרי הם שתי אחיות .ואף דכתיב "את אשתי של דוד להלך עם הנשים .אמרו לו שהיה זה רק
שידונו את ינאי המלך ,ושלחו לו שעבדו הרג ,את מיכל" ,למד רבי יוסי שגם מירב היתה לפייס את העם ,והיה יוצא ונכנס מהאנשים
ויבוא גם הוא לדין דכתיב "והועד בבעליו" ועבדו אשתו ,דכתיב "ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה לנשים ולהיפך ,ועי"ז ידעו "כי לא היתה מהמלך
כחמורו ,דהפסד ממון הוא לו ,ואמר לו שמעון בן לעדריאל" ,וכיון שניתנה לפלטי בן ליש ולא להמית את אבנר" .ובתחילה באו להכרית את
שטח שיעמוד בזמן העדות ,ושידע שהוא עומד לעדריאל ,צ"ל שבא הכתוב להקיש את קידושי דוד שחשבו שמאיתו באה הריגת אבנר ,ולבסוף
לפני מי שאמר והיה העולם ,דכתיב "ועמדו שני מירב לעדריאל לקידושי מירב לפלטי ,ששניהם כששמעו שזה לא מדוד באו להברותו .ומפני מה
האנשים וכו' לפני ה' " ,ואמר ינאי שיעשה רק בעבירה( .במקום אחר קראו הכתוב פלטיאל ,נענש אבנר ,לרב מפני שהיה לו למחות בשאול
כמו שיאמרו שאר הדיינים ,והם כבשו פניהם שפלטו אל מן העבירה ,שנעץ חרב בינו לבינה על הריגת נוב עיר הכהנים ולא מיחה ,ולרבי יצחק
בקרקע מפני שיראו ממנו ,ואמר שמעון בן שטח ואמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה ,ונעשה מיחה ולא נענה ,ונענש מפני ששיהה מלכות בן
דוד ב' שנים ומחצה שהעמיד את איש בושת למלך
לה כאישה שהיה מגדלה ומחבבה ,וכשמתה בכה
חמש שנים אחר מיתת שאול ,ומלך ב' שנים ,וחצי שנה היינו שיבוא בעל המחשבות הקב"ה ויפרע מבעלי על המצוה שהלכה ממנו ,ו"עד בחורים"
מחשבות ,ובא גבריאל וחבטם בקרקע ומתו,
שהיו שניהם כבחורים שלא טעמו טעם ביאה) .אחרי שמת המליכו את דוד על כל ישראל ,ולולא שאבנר
ובאותה שעה אמרו שמלך לא דן ולא דנים אותו ,ולרבי יהושע בן קרחה קראם הכתוב בני מיכל המליך את איש בושת היו ממליכים את דוד .רש"י.
אף שהיו בני מירב ,משום שהיא גידלתם ,והקשו התוס' (למה נענש על החצי שנה שאחרי מיתת לא מעיד ולא מעידים אותו.
איש בושת ,והרי נתאמץ להמליך את דוד קדם מיתתו, וכתבו התוס' (ד"ה ינאי) שאף שת"ח א"צ לעמוד בזמן
ועוד שכיון שה' שנים לא המליכו את דוד למה נענש על וללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו
העדות ,מלך צריך לעמוד ,דעשה דכבוד תורה עדיף,
המלכת איש בושת .ולכן ביארו התוס' (ד"ה שתי) שחצי ילדו .וכן יש לומדים מדכתיב "יולד בן לנעמי",
שאלמנה עשירה ממשכנים אותה שאינה צריכה שנה אחר מות שאול נתאמץ אבנר עד שהצליח להמליך הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו" "ונלחם את
לאותו כסות בלילה ,ורק עניה לא משום שמשיאה את איש בושת ,ומלך ב' שנים ומת ,וחמש שנים אח"כ היו מלחמתנו".
ישראל בלי מלך ודוד מלך בחברון .עוד כתבו התוס' (ד"ה
שם רע בשכנותיה ע"י הכניסה לבית שחרית וערבית), ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ דכתיב ששיהה) שאף שדורשים "ומלכים ממך יצאו" זה שאול
ממילא אי לא כתיב טעמא היה אסור רק בהו ירושה וישיבה ,להעמיד מלך ,להכרית את זרע ואיש בושת" ,מ"מ זה היה יכול להתקיים במקום אחר,
עמלק ,ולבנות את בית הבחירה .ואמר רבי יוסי המסירות ליבו ,וא"כ מה שהתורה הוסיפה "לא ללא עיכוב מלכות בית דוד שנמשח כבר על פי נביא.
שמלך תחילה ,ואח"כ להכרית זרעו של עמלק ,יסור" כדי לאסור אפי' אחת המסירה את ליבו.
כשמברין מלך כל העם מסובים על הארץ והוא
ואח"כ לבנות בית הבחירה. על הדרגש.
דוד ובניו
מלכות שלמה -בתחילה מלך שלמה אף על
כתיב "ויקח דוד עוד פילגשים ונשים מאי דרגש-
העליונים דכתיב "וישב שלמה על כסא ד' ",
בירושלים" ,והיינו עד י"ח ,נשים בכתובה לעולא היינו ערסא דגדא המונח בבית למזל טוב
ואח"כ כשנשא נשים נכריות מלך רק על התחתונים
ובקידושין ,ופילגשים היינו שלא בכתובה ושלא ולא לשימוש .ואינו קושיא מה שעד עתה לא
"מתפסח ועד עזה" (ונחלקו רב ושמואל אם כל
בקידושין. השתמש בזה ועתה כן ,שהרי עד עתה לא
אחת היתה בסוף העולם ,או שהיו צמודות וכשם
שמלך על שתיהן כך מלך על כל העולם) ,ואח"כ ד' מאות ילדים היו לדוד מיפות תואר ,והיו האכלנוהו והשקנוהו ועתה כן .ואינו קושיא למה
מלך רק על ישראל ,דכתיב "מלך על ישראל" ,מגדלי בלוריות ,ויושבים בקרונות של זהב זוקפים את הדרגש ,והרי את כל המיטות שיש
ואח"כ רק בירושלים דכתיב "מלך בירושלים" ,ומהלכים בראשי גייסות ,והם בעלי אגרופים של בבית צריך לכפות ,שהרי יכול להיות דינו כמו
ולבסוף רק על מיטתו דכתיב "הנה מיטתו בית דוד. מיטה המיוחדת לכלים שא"צ לכפותה.
שלשלמה" ,ולבסוף לא מלך אלא על מקלו אמנון ותמר -תמר בת יפת תואר הנשבית אלא הקושיא היא ממה שאמר רשב"ג שבדרגש
שהשליכו אשמדאי מכסאו( ,ונחלקו רב ושמואל אם במלחמה היתה( ,שנולדה לפני שמעכה נתגיירה בלב בימי אבלו מתיר את הקרביטין והוא נופל מאיליו
הכונה למקלו או לבגדו) ,דכתיב "וזה היה חלקי שלם .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה דאי) שמבואר כאן שאם יכפו אותה יהיה העור על הארץ ויתקלקל מלחלוח
מכל עמלי" .ונחלקו רב ושמואל אם חזר למלוך שביאה ראשונה ביפת תואר מותרת במלחמה ,דאם הקרקע( ,וכן הלכה ,ולת"ק זוקפה על דפנותיה),
מותר רק אחרי שנתגיירה היתה תמר אסורה לאמנון .אך או לא. ולערסא דגדא אין קרביטין אלא היא כשאר מיטות.
קשה ששיטת שמואל בירושלמי שאף ביאה ראשונה
ביזה -כל העם בוזזים ונותנים למלך ,והוא נוטל כ :אלא צ"ל שדרגש היינו ערסא דצלא מיטה של
אסורה במלחמה .ולכן מבארים התוס' שהיפת תואר
היתה מעוברת לפני שדוד בא עליה ,ולא היתה בת דוד) חלק בראש -בורר ראשון ,ונוטל מחצה .ואיתא עור ,וסירוגו -קשירתו מתוכו ,וכל מיטה נמי
שהרי אמרה לאמנון "דבר נא אל המלך ,כי לא בברייתא שאוצרות מלכים למלך ,דכך מסתבר, סירוגה מתוכה ,שהרי מצינו שמיטה ועריסה
ימנעני ממך" ,וולד שפחה ונכרית מישראל אין לו ושאר הביזה מחצה למלך ומחצה לעם דכתיב מקבלים טומאה משישופם לארוכות המיטה בעור
קורבת אב .ויונדב שהיה חכם לרשעה יעץ לאמנון "וימשחהו ד' לנגיד ולצדוק" מקיש נגיד לצדוק, הדג כדי להחליקם ליפותם ,ואם היא מסורגת מעל
שכמו שבכהן גדול בלחם הפנים מחצה לו ומחצה שיעשה עצמו חולה ויבקש מאביו שתמר גבה א"צ שיפה דכיון שזה מכוסה אינו ניכר ,אלא גם
לשאר הכהנים דכתיב "והיתה לאהרן ולבניו" ,כך תעשה לו מאכל ,וכן היה ועשתה לו תמר מיני מיטה מסורגת מתוכה ,אלא שבמיטה מכניסים
טיגון ,ואח"כ שנא אותה שנאה גדולה יותר ממה מלך מקבל מחצה. ומוציאים את החבל בנקבים שבארוכות,
שאהב אותה לפני כן ,משום שקשרה לו נימא ובדרגש מכניסים בלולאות .מיטה שנקליטיה
ועשאתו כרות שפכה( ,ואף שאין לבנות ישראל כ"א .כמה נשים יכול המלך לישא- יוצאים זוקפה ודיו.
לתנא דמתני' אין למלך לישא יותר מי"ח נשים ,שער בית השחי ובית הערוה ,תמר הרי היתה בת
דכתיב "לא ירבה לו נשים" ,ומצינו שבאותו זמן יפת תואר) ,ושמה תמר אפר על ראשה וקרעה עוד מדיני מלך
היו לדוד ו' נשים( ,אחינועם היזרעלית ,אביגיל ,את כתונת הפסים שעליה ,ובזה שביזתה עצמה מלך מוציא למלחמת הרשות ע"פ בי"ד של
מעכה ,חגית ,אביטל ,עגלה והיינו מיכל שהיתה בדמעתה וזעקתה גדרה גדר גדול ,שאם לבנות ע"א.
חביבה עליו כעגלה .והא דכתיב גבי מיכל שלא מלכים כך קרה קלקול זה כ"ש להדיוטות ,ואם דרך המלך אין לה שיעור ,והמלך פורץ גדרות
היה לה ילד עד יום מותה ,לפי שבזה לדוד לצנועות כך כ"ש לפרוצות .ובאותה שעה גזרו אחרים לעשות לו דרך לשדהו ולכרמו ,ואין מוחים
שכרכר לפני הארון ,היינו שמאותו מעשה על יחוד של פנויה ,אבל יחוד בעריות נרמז בידו .והקשו התוס' (ד"ה מלך) א"כ למה נענש אחאב על
והלאה לא היו לה בנים ,אבל לפני כן היה לה) ,בתורה ,דכתיב "כי יסיתך אחיך בן אימך" וכיון נבות ,כיון שלא רצה למכור לו כרמו .ותירצו כלהלן :א'
וכתיב "אם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה" ,שאף בן אב מסית ,כוונת התורה לרמוז שבן המלך יכול לקחת לעבדיו ולא לעצמו .ב' יכול לקחת
"כהנה" עוד שש כמו שהיה לו ,ו"וכהנה" עוד מתייחד עם אמו ולא עם שאר עריות. בחינם ,ונבות חשב שיכול לסרב כיון שביקש למכור .ג'
שש ,ומבואר שמותר למלך י"ח נשים ,ואין העונש היה מפני שרצה הכרם כדי לעשות ע"ז .ד' מותר
כ"א :אדוניה רצה למלוך ולא הלמתו כתר רק בשדות רחוקים מהעיר וזה היה אצל היכל אחאב .ה'
המלכות ,לפי שהיה שרביט זהב בחלל בכתר מדופן
הכונה לעוד י"ב וביחד כ"ד ,דמקיש כהנה בתרא מותר רק בשדה מקנה וזה היה שדה אחוזה .מותר רק
לדופן ,ומי שהיה ראוי למלכות היה חריץ בראשו בשביל לכהנה קמא. במלך על יהודה וישראל יחד ושמלך מאת המקום,
וי"א שמותר למלך כ"ד נשים ,ד"וכהנה בתרא" כך .ועשה רכב ופרשים ,וחמישים איש נטולי ואחאב מלך רק על ישראל ולא מאת המקום.
טחול ע"י סם ,שהטחול מכביד לאדם ,וחקוקי כפות היינו י"ב כמו אחרי ה"כהנה" הראשון. כל האמור בפרשת מלך בספר שמואל" ,בניכם
רגלים בלא בשר ,ורצים על הקוצים והברקנים ואינם וי"א מ"ח ,דדריש נמי ו' ד"וכהנה". ובנותיכם יקח" וכיוצא בהם ,לרבי יוסי מלך מותר
לרבי יהודה מותר למלך להרבות נשים ,ובלבד ניזוקים ,לרוץ לפניו. בהם ,וכן סובר שמואל .ולרבי יהודה לא נאמרה
שלא יהיו מסירות את ליבו ,ואף דבעלמא לא הפרשה אלא כדי לאיים עליהם שתהא אימת
עוד מדיני מלך דריש טעמא דקרא( ,דס"ל שאסור למשכן מלכם עליהם ,שנאמר "שום תשים עליך מלך"
אלמנה בין עניה בין עשירה) ,הכא שאני דקרא רבוי סוסים למלך -אסור למלך להרבות סוסים שתהא אימתו עליך ,אבל אין מותר לעשות כך ,וכן
מפרש טעמא משום "לא יסור" ,וממילא אם בטלנים ,אבל הנצרכים למרכבתו ,ואפי' סובר רב .ולרבי נהוראי לא נאמרה פרשה זו
להרווחה ,וי"ג לאפוחי להחליף סוס מידי פעם כדי אינם מסירות מותר. ד"שום תשים עליך מלך" משום מצוה ,אלא כנגד
לר"ש אפי' אחת ומסירה את ליבו לא ישאנה ,שהשני ירגע ,מותר ,דכתיב "לא ירבה לו סוסים" תרעומתם שעתידים להתרעם .ולר"א הזקנים
וקרא דלא ירבה איירי אפילו בצדיקות כאביגיל ,שהסוסים באים ממצרים לארץ ישראל וכשישלח שליח שאלו כהוגן "מלך לשפטנו" לרדות את הסרבנים,
להביא סוסים ממצרים יעברו על "לא תוסיפו לראותם ועמי הארץ קלקלו ואמרו "והיינו גם אנחנו ככל
דכיון דבעלמא דריש טעמא דקרא( ,דס"ל
עוד עד עולם" ,ואפי' סוס אחד בטל אסור ,דכתיב
הדיוט מסתפר פעם בל' יום ,דכתיב בנזיר כתיב ולר"א המודעי לא נשתנה הכתב כלל ,ו"משנה "למען הרבות סוס" ,ועובר על כל סוס שמרבה,
"קדוש יהיה" בגימטריא שלושים דסתם נזירות התורה" היינו שני ספרי תורה ,ומה שלא הבינו דכתיב "סוסים" .וי"ג לעבור בעשה ולא תעשה ,ולא
לי יום ,וכתיב "גדל פרע שער ראשו" ,וכתיב את הכתב עד שבא דניאל ,מפני שנכתב להם יתכן ,ד"למען הרבות סוס" אינו עשה ,אלא קאי אלאו
בכהן "ופרע לא ישלחו" והיינו שיגדלו פרע ולא "מנא מנא תקל ופרסין" בא"ת ב"ש ,והיינו "יטת ד"לא ישיב" .תוד"ה סוסים.
יותר אילפינן פרע פרע .ואף דפסוק זה כתוב רק יטת אדך פוגחמט" ,ולשמואל נכתב ממתוס שלמה היו לו או ארבעים אלף איצטבלאות בית
ביחזקאל ,צ"ל שדין זה נמסר למשה מסיני ,ובא ננקפי אאלרן צירף אותיות ראשונות של כל תיבה גדול למדור הסוסים ,וכל אחד היה בו ארבעת
יחזקאל וכתבו ,כמו שיחזקאל כתב שערל בשר לתיבה אחת ,ואח"כ השניות וכו' ,ולריו"ח נכתב אנם אלפים אורוות ,או ארבעת אלפים איצטבלאות,
שמתו אחיו מחמת מילה ,וערל לב שנתנכרו מעשיו אנם לקת ניסרפו ,ולרב אשי נכתב נמא נמא ובכל אחד ארבעים אלף אורוות.
לאביו שבשמים ,לא יבואו לשרת בבית המקדש. קתל פורסין. רבוי כסף וזהב למלך -אסור למלך להרבות
והא דכתיב בסיפא דקרא "כסום יכסמו את המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כסף וזהב ,אבל הנצרך ליתן לאפסניא שכר
ראשיהם" היינו תספורת לוליינית ,שהיא כנגדו ,שנא' "שיויתי ד' לנגדי תמיד". חיילותיו מותר ,ואפי' להרווחה שיהיה לו אם יצטרך
תספורת יחידאה נאה ואין כמותה ,ראשו של זה לשכור עוד חיילות ,דכתיב "וכסף וזהב לא ירבה
בצד עיקרו של זה (כעין כוסמת .תוד"ה כסום). לו"( ,ומהא דכתיב "לא ירבה לו נשים" דורשים איש ואשה-
ותספורת של כהן גדול ,פיזר בן אלעשה חתנו של אין אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשים ממנו שלהדיוט מותר להרבות נשים).
רבי את מעותיו כדי להראותה. בימי שלמה לא היה הכסף נחשב למאומה ,ממון ואין לו.
למה בזמננו לרבנן אסור לכהן לשתות יין, אמנם אחרי שנשא את בת פרעה היה הכסף כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית
ומותר להיות פרוע ראש- נחשב כאבנים .ובשעה שנשא את בת פרעה ירד המקדש בימיו.
רבי מתיר לכהן לשתות יין ,משום שתקנתן גבריאל ונעץ קנה בים ,ועליו נבנה כרך גדול כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו.
קלקלתן שלפני החורבן היו אסורים רק בזמן המשמרת שברומי.
בזיווג ראשון מ' יום לפני יצירת הולד ,בת קול
שלהם ,והחורבן שעורבב סדר המשמרות ,תיקנם משום
לא נתגלו טעמי תורה כגון למה נאסרה לבישת מכרזת בת פלוני לפלוני( ,ומ"מ במ' יום ראשונים
דלא חייש שמא יבנה פתאום .ורבנן אוסרים שתית שעטנז ואכילת חזיר וכדומה ,שהרי גדול העולם מועילה תפילה להפוכו לזכר או לנקיבה ,ואפילו זיווג
יין מדרבנן משום גזירה ,דמהרה יבנה ביהמ"ק נכשל בשתי מקראות שנתגלה טעמם ,שהרבה ראשון מתהפך ע"י תפילה .תוד"ה ארבעים) .ובזיווג
ובעינן כהן הראוי לעבודה ,ורוב הכהנים אינם
נשים ונשיו הטו את לבבו ,והרבה סוסים שני קשה לזווגם כקריעת ים סוף.
בקיאים בזמן משמרותיהם ,שאף שדרך מיל ושינה
כל שהוא מפיגים את היין ,מ"מ בשתה יותר שהסוסים באים ממצרים ,ועוברים ב"לא תשוב לראותם אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה.
ורב יהודה היתה אשתו תקיפה ,וקרא עליה עוד עד עולם" ,והשיב מן העם למצרים.
מרביעית הרי דרך טורדתו ושינה משכרתו,
ומ"מ י"ל שתספורת מותר ,שהרי כשיבנה כתיבת ספר תורה -המלך צריך לכתוב לו שתי "ומוצא אני מר ממות את האשה" וגו' ,אולם
ביהמ"ק הכהן יכול להסתפר ולהיות ראוי ספרי תורה ,אחת יוצאה ונכנסת עימו( ,אך לא היתה מעבירה על מידותיה ומצא בה קורת רוח.
לעבודה. נכנס עימה לבית המרחץ או לבית הכסא ,שנא' אשה גולם היא לפני נישואיה היא ככלי שלא נגמר,
רב אשי מתרץ ששתית יין מחללת את העבודה "והיתה עימו וקרא בו כל ימי חייו" אינה עימו ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי.
אלא במקום הראוי לקרות) ,ועושה אותה כמין
בדיעבד ,משא"כ פרועי ראש .והגמ' מקשה על אין איש מת אלא לאשתו ,ואין אשה מתה אלא
קמיע קטנה בכתב דק שהיא קלה לנשיאה ,ותולה
דבריו ששתויי יין ופרועי ראש הוקשו זה לזה לבעלה.
בזרועו ,שנא' "שיויתי ד' לנגדי תמיד" .ואחת
לעונש מיתה ,וא"כ ה"ה שבשניהם מחוללת
העבודה. עוד מדיני המלך מונחת לו בבית גנזיו .ואע"פ שהניחו אבותיו
ס"ת יכתוב בעצמו( ,ולרבה ה"ה בכל אדם ,ואביי
סוס המלך אסור לרכב עליו.
מקשה עליו).
כסא המלך אסור לשבת עליו.
כתב התורה ולשונה-
זה בורר שרביט המלך אסור להדיוט להשתמש בו.
בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי של בני
ואבישג סוכנת המלך דוד היתה אסורה לאדוניה
לפי שהיה הדיוט ,והיתה מותרת לשלמה לפי עבר הנהר ולשון הקודש ,חזרה וניתנה להם בימי
שלא ידעה דוד( ,מפני שהיתה אסורה עליו שכבר מי בוחר את הדיינים בדיני ממונות עזרא בכתב אשורית ובלשון ארמי ,וביררו להם
אם בעלי הדין אינם מסכימים על בי"ד שידון אותם נשא י"ח נשים ,ובא על בת שבע י"ג פעמים כתב אשורית (שעלה עמהם מאשור ,ולרבי
בדיני ממונות ,כל אחד מבעלי הדין בוחר דיין אחד, להראות לה שלא תש כוחו ,ולא גירש אשה שמאושרת בכתב) ולשון הקודש ,והניחו
ושניהם או שני הדיינים בוחרים את הדיין השלישי, לכותים כתב עברית והיינו ליבונאה (אותיות
וכדלהלן.
מנשותיו משום שהגירושין קשים מאד ,ומצינו
גדולות כעין מה שכותבים בקמעות ומזוזות .רש"י.
שהמגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו והתוס' (ד"ה כתב ליבונאה) הביאו שי"מ שזה כתב
דמעות ,ועדיף להתיר לו יחוד עם פנויה מאשר כ"ג .דיני ממונות צריכים בית דין של שלשה.
מסביב דיו ומה שחלק זה הכתב ,והקשו התוס' שזה פסול
אם כל אחד מבעלי הדין רוצה בי"ד אחר ,אין גירושין). משום חק תוכות .ור"ת מבאר שזה שם מקום שכותבים
אין רואים את המלך כשהוא מסתפר ,ולא יכולים לכוף זה את זה ,אלא לר"מ כל אחד מבעלי שם כתב משונה) ,ולשון ארמי.
כשהוא בבית המרחץ ,ולא כשהוא ערום ,שנא' הדין בורר לו דיין אחד ,ושניהם בוררים עוד אחד, ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלא
שמתוך כך יצא הדין לאמיתו דהמפסיד אומר "שום תשים עליך מלך" שתהא אימתו עליך. שקדמו משה ,ואע"פ שלא ניתנה תורה על ידו,
שודאי היפכו בדין לטובתו ,וגם הדיינים נח להם להפך נשתנה הכתב על ידו ,וכדכתיב "משנה התורה"
בזכות שניהם מפני ששניהם ביררום ,וגם הדייניםכ"ב :מלך מסתפר בכל יום ,שנא' "מלך ביפיו
כתב הראוי להשתנות.
צריכים לדעת מיהו הדיין השלישי ,שהרי אין תחזינה עינך".
כ"ב .לרבי הכתב לא נתחדש בימי עזרא אלא
יושבים בדין אא"כ יודעים מי ישב עמהם( ,ואין
העדים חותמים על השטר אא"כ יודעים מי -כהנים דיני בו ניתנה תורה וכשחטאו בימי בית ראשון ובזו את
התורה שכחוהו ,וכשחזרו בתשובה חזר להם
תספורת כהנים -כהן גדול מסתפר בכל ערב חותם עמהם ,שמא יחתום עמהם פסול ובטלה כל
שבת ,הואיל והמשמרות מתחלפות בשבת .כהן העדות ומתביישים .ובברייתא איתא שכך היו הכתב.
כלל אינו יכול לחזור בו לרבנן) ,אבל אם מביא ב' כרבי ,ורבנן סוברים שאף לרבי שאני התם שכיון עושים נקיי הדעת שבירושלים ,וגם לא היו
שהחזקה באה מכח השטר ,לכן צריך להביא את עדים אין הבעל דין השני יכול לפוסלם. נכנסים לסעודה ,בלי לדעת מי מיסב עמהם,
השטר ,אבל כאן אין שייכות בין עדים לעדים. דגנאי לת"ח להסב עם עם הארץ בסעודה) .ולחכמים
כ"ג :ולרבי אלעזר איירי בבא הבעל דין עם וכיון שהלכה כרבי מחבירו ,מהדרינן לאוקמי פלוגתייהו שני הדיינים בוררים להם את הדיין השלישי,
אחר לפסול את העדים של השני ,דבסתמא אינו אליביה. וא"צ שזה יהיה מדעת בעלי הדין.
נאמן דהוי נוגע ,וכן אינו נאמן לקרוא עליו ערער ואף אם אח"כ נמצאו עידי הכת השניה נמצאו וכיון שהלוה אינו יכול לעכב ולדון דווקא בבית הועד
דגזלנותא ,אבל אם קרא עליו ערער דפגם קרובים או פסולים ,מ"מ כבר העידו עדים אלא כופים אותו לדון בעירו ,ורק המלוה יכול
משפחה ,שהוא ומשפחתו ממשפחת עבד שלא הראשונים -כבר נתקבלה העדות לפסול את העדים, לעכב ולומר שילכו לבית הועד ,ד"עבד לוה לאיש מלוה",
נשתחרר ,לר"מ נאמן על המשפחה וממילא נפסל ולא הוי נוגע בעדות למפרע .לישנא אחרינא כבר העידה
באמת אין הלוה יכול לפסול דיינים מומחים,
הכת הראשונה ,ועכשיו היא חוזרת לכשרותה כיון העד ,ולרבנן אינו נאמן כיון דהוי נוגע.
שהתברר שהוא נוגע .ולשון ראשון נראה. וכאן איירי שהדיינים הם כערכאות שבסוריא
שאינם בקיאים בדין תורה .ולרב פפא איירי שאין לרבי יוחנן בסתמא אינו יכול לפסול את העדים,
הלוה מטריחו למקום רחוק ,אלא כגון בי דינא ואיירי מתני' כשטען שיש לו ב' כיתי עדים ,כ"ד .לרבין כוונת מתני' שאם פסל הבעל דין
דרב הונא ורב חסדא ששניהם באותו מקום .רש"י .ואחרי שהביא כת אחת בא ופסלם ,דהשתא אינו נוגע את העדים ונמצאו דבריו אמת נפסלו הדיינים
ולתוס' (ד"ה כגון) היו במרחק ג' פרסאות ,שהרי רב בעדות כיון שיש עוד כת ,ונפסלו העדים גם לעדויות נאמן בזה שפסל את הדיינים במיגו ,שהרי יש
אחרות ,שלר"מ צריך להביא את שתי הכיתות כדי בי"ד אחר ,ואם פסל את הדיינים נפסלו העדים חסדא לא היה מורה לפני רב הונא.
לברר דבריו ,ומ"מ אם הביא את הכת השניה מהני ,דקיים
במיגו ,היכא שיש עוד עדים ,וס"ל כרב דימי
האם יכול אחד לפסול את הדיין של השני -דבריו להביא ב' כתות ,ולא דקדק לדעת שהם פסולים,
לר"מ יכול אחד לפסול דיין של השני אם הוא ולחכמים מספיק להביא כת אחת ויכול לומר אין דלעיל ,אלא שנחלקו אי אמרינן מיגו.
לי עוד כת ,וממילא הוי נוגע בעדות ,ואינם נפסלים אפי' כערכאות שבסוריא ,עד שיקבל עליו בי"ד
חביבות חכמי ארץ ישראל זה לזה בעדות זו .רש"י מקשה על ביאור זה למה לר"מ יכול שמומחה לרבים .ולחכמים אם הם כשרים נעשו
בא וראה כמה מחבבים זה את זה ,שכל הרואה להביא כת אחת פסולה ,וגם אי נימא שזה מועיל מ"מ הוא
נוגע בעדות בגלל שאם יפסלו השניים נמצא שהרויח בכך
כמומחים ואינו יכול לפוסלם אא"כ מביא ראיה
את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים שהם קרובים או פסולים.
שפסל את הראשונים .ולכן גורס רש"י שלר"מ א"צ לברר
וטוחנם מטיחם ומקישם זה בזה שהיה חריף מאד, דבריו ומספיק להביא כת אחת ,וממילא אין נ"מ שהכת
ומ"מ שאל על ר"מ 'פה קדוש יאמר דבר זה', הזו נפסלת כיון שמספיקה לו הכת השניה ,וממילא הם האם יכול אחד לפסול עד של השני
ומחמת החביבות טרח ליישב את הדבר .אבל לא היה זה פסולים גם לעדות אחרת ,ולחכמים צריך לברר דבריו שני עדים נאמנים בעדותם ואין אחד מבעלי הדין
מחמת ענוה ,שהרי כל הרואה את ר"מ בבית ולהביא ב' כתות כשרות ,וממילא הוי נוגע .והתוס' (ד"ה יכול לפוסלם ,אולם יש אופנים שהבעל דין יכול
המדרש ,כאילו עוקר הרי הרים וטוחנם זה בזה, ורבנן) סוברים כפירוש הראשון ,דמבואר בב"ב ק"ע: לפסול עד ,וכדלהלן.
ומבואר שר"מ היה חריף יותר מריש לקיש. שאפילו למ"ד שצריך לברר דבריו ,הכונה שלכתחילה
יאמרו לו בי"ד שיברר דבריו ,אבל אם אינו יכול לברר במתני' מבואר שלר"מ יכול לפסול עדים ,ולרבנן
וכן מצינו שאע"פ שרבי יוסי אם היה חי היה דבריו אינו מפסיד. אינו יכול.
כפוף ויושב לפני רבי ,שהרי רבי ישמעאל ברבי לריש לקיש מיירי בעד אחד ,שלממון אינו נאמן,
ומה שנחלקו רבי ורשב"ג באדם שטוען שיש לו
יוסי היה ממלא מקום אבותיו (–חשוב כאביו), ולשבועה נאמן ואינו יכול לפוסלו ,ומתני' מיירי
שטר וחזקה על קרקע ,שלרבי צריך להביא גם את
והיה כפוף ויושב לפני רבי ,ומ"מ אע"פ שסבר שקיבל עליו עד אחד כשניים ,ונחלקו ר"מ
השטר ואם לא מצא את השטר לא מועילה לו החזקה,
רבי שאסור להטמין מים צוננים בתוך חול צונן כדי שאף שבעלמא החזקה עומדת במקום שטר ,דיותר מג' ורבנן אם יכול לחזור בו .וכן נחלקו ר"מ ורבנן
שלא יתחממו בשבת ,כששמע שרבי יוסי התיר, שנים אין אדם שומר את השטר ,מ"מ כיון שאמר שיש לו כאשר אמר נאמן עלי אבא או אביך להיות דיינים
אמר 'כבר הורה זקן'. שטר עליו לברר דבריו ,ולרשב"ג מספיק להוכיח רק יחד עם עוד שני דיינים כשרים ,או ג' רועי בקר אם
תלמידי חכמים שבארץ ישראל מנעימים זה לזה את החזקה ,וכ"ש שאם מביא את השטר מהני ,דכל יכול לחזור בו( ,וקמ"ל התם שאע"פ שאבא
בהלכה ,ונוחים זה לזה בהלכה כשמן זית -מעיינים החזקה מועילה מכח מה שאומרים שהחזיק בקרקע ע"י
ואביך נאמנים בעלמא ,יכול לחזור בו לר"מ,
יחד וזה מתקן דברי זה והשמועה יוצאת לאור. שטר ,אין הכרח שזו אותה מחלוקת ,די"ל שר"מ
והכא קמ"ל שאף שעד אחד אינו נאמן בממון
מבצע סיכומי סוגיות מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
חדשה של כתיבת ושליחת סיכומים ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
ע"י כלל הלומדים ושליחתם למערכת. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
בנקודות ההפצה -
מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות שלישי בשעה 5:00בבוקר:
במייל 7692282@gmail.com -
וזכרון .שיעורי הסברה ופרטים בטלפון 0737-289-669 -
בטל 02-3131-465שלוחה .7 במייל 7692282@gmail.com - בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
בנדרים פלוס קופת לדעת. - הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
הנרשמים (ב'נדרים פלוס' קופת תמצית)
לשליחת הסיכומים ,זכאים לשמיעה הגרלות בכל שבוע על ₪ 500וזכיות נוספות. או סיכומים לפי סדר הלימוד של :העמוד היומי ,חבורת
טלפונית של הקורס המלא 'אומנות ש"ס ,קנין ירושלמי ,דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף,
הסיכום' – כדרך להתענג בידיעת התורה מבצע – קורס ללמוד להנות ולזכור אורייתא ,ומפעל הש"ס.
במחיר מוזל ₪ 120במקום ,500 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד הסיכומים מיועדים לחזרה בלבד ,ואין לסמוך להלכה.
ולבחורים ₪ 60במקום .300 ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
ראשון חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4 קו עדכונים ושיעורים – 02-3131-465
הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים.
