ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — חיי שרה (2026-11-02)

בסיעתא דשמיא
לישנא קלילא
סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה
יבמות נו – .פה | :ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון 49
נו האם בתרי ותרי ונשאת תצא או לא תצא ,הובא לעיל דלרבנן עדים ואין ע"א מתיר ליבום ,ופליגא על רב דהנשאת ע"פ ב' המקדש נאסר רק בקרובות אשתו והאשה נאסרת בכל
העולם ,ואם היא ששגגה באיסור לא נאסרה עליו ,ודאי דתמן תרי ותרי המכחישים במיתה וגירושין לא תנשא ואם נשאת לא תצא ,עדים אפי' בא אומרת לו שאינו הוא אלא דומה לו.
ולרבנן דהכא והיינו ר' יוחנן במיתה לא תצא ,ובגירושין תצא וילה"ק לר' מנין שאין קידושין תופסין באשת איש ,דכ' 'ויצאה מביתו שהוא ששגג באיסור לא נאסרה אשתו עליו ,ואף במזיד דכ'
יוחנן מתו"ת האם נתקדשה דלא תנשא ואם נשאת לא תצא והלכה והיתה לאיש אחר' ,היתה לשון קידושין רק אחרי 'אותה' ואין שכיבת אחרת אוסרת.
ומ"ש מתו"ת על גירושין דתצא ,ואף דבנתקדשה איכא חזקת היתר ,מבואר
שיצאה מביתו ,ומהא דכ' 'איש אחר' ,ש"מ דאין קידושין הלכה כר"ש ,והא דר' מנא הוציא אשה מבעלה ,לאו דס"ל
בתוס' דבתו"ת הוי ספק ולא מעמידים על חזקה ,אבל יל"פ דהוי תו"ת
כר' יהודה ,אלא שהיתה חמותו מורגלת לבוא אצלו כשהיה תופסין בעריות דסמיך לדכ' 'והיתה לאיש'.
נשוי לאשתו. האם נתקדשה ונתגרשה או לא נתגרשה ,דהוחזקה לאשת
פ"י ה"ו
איש רק בפני שנים ,אבל בתו"ת אי נתגרשה הוחזקה בפני
נז מי שהלכה אשתו למדה"י ואמרו לו שמתה ונשא אחותה נח עוד בדעת ר' יוסי דמתני' ,רשב"ל פי' לד' ר' יוסי דרק בפנויה או הכל.
פי' אמרו לה בב' עדים ,וש"מ דלא כרב הנ"ל בה"ה ,ואח"כ באה אשתו ,שלא בא בעלה לא נאסרה אשתו כשנשא אחות אשתו ,ומטעם דאי"צ ליתן
אילה"ק לר' יוחנן מב' אומרים נשבית וטהורה ,וב' אומרים לת"ק מותרת לחזור לו ,ומותר בקרובות שניה והשניה גט לאחותה ודלא כר' הילא בשם ר"ע דאף אשת אחיו ואחות אשתו
נשבית וטמאה דלא תנשא לכהן האסור בזונה אפי' נאנסה ,ואם מותרת בקרובותיו ,ולר' יוסי מותרת רק אם היתה פנויה או שלא חזר פנויה שקידשה בטעות צריכה גט דיש היתר לאיסור לאחר מיתה [ולא רק
נשאת תצא ,די"ל כיון דאלו אומרים טהורה הוי כלא נשבית בעלה המת ,כיון דבנשאת ע"פ בי"ד ובא בעלה תצא מזה ומזה ובגט [כמבואר אשת איש דס"ל לת"ק דצריכה גט שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט,
אבל שאר עריות ,הכל יודעים שאין קידושין תפסי בהו] ,א"נ בא לומר פי' אף דשבויה בחזקת שנבעלה ,מ"מ כת אחת אומרת טהורה היא ,והא
דלר"י תו"ת בנתגרשה תצא ,י"ל דמוקמי' אחזקת היתר[ ,ודלא כמבואר בריש פרקין] ,ואף דמבואר לעיל ה"ב דלר' יוסי יש לה כתובה מ"מ ס"ל דרשב"ל ס"ל ע"כ כרבנן דא"י ולא כר' הילא דשנה בשם רבנן דתמן כפי
לעיל] ,ואף דנתקדשה וכו' תצא י"ל דכיון דאמרה כת ראשונה שנתקדשה לשאר קנסות דריש פרקין ,וס"ל לר' יוסי דכל שפוסל אחרים שיתבאר ,דהנה תניא המקדש אשה ונמצאת ערוה אי"צ גט ,מלבד אשת איש,
פי' השני שנשאת לו ופסלה לראשון ,נפסלה אשתו להנשא לו פי' ולרבנן דתמן לר"ע אף נמצאו אחות אשה ואשת אחיו צריכה גט ,דס"ל דאשת
יצאה מחזקת היתר ,וכיון שכן מפיה אנו חיין שאומרת טהורה.
איש צריכה גט כדי שלא יאמרו הראשון גירשה ונמצאת אשת איש לשני אשתו הראשונה שהיא אחותה דמחמת שנותן לאחותה גט נאסרה אשתו,
יוצאת בלא גט ,ולפי"ז לת"ק אי"צ גט באשת אחיו דאם יאמרו שאחיו גירשה תו"ת להבאת אשם תלוי ,ר' יונה אמר דתו"ת אם נתקדשה
ודאי הכל יודעים שאין קידושין תפסי באשת אחיו ,אבל לרבנן דהכא אף
אבל אם אינו פוסל והיינו בפנויה או שלא בא בעלה מותרת והטעם
לת"ק דר"ע אשת אחיו כיון דשייך שישאנה ע"י ששמע שמת אחיו וטעמא דמותרת לו לת"ק ור' יוסי [כפי שנתבאר] ,ואין ביאת איסור באחותה יתן גט מספק דומיא דתו"ת אם אכל חלב מביא אשם תלוי
דצריכה גט כדי לברר איסורו של ראשון ,והאי טעמא שייך גם באחות אשה אוסרתה דכ' 'ושכב איש אותה' דוקא שכיבתה אוסרת על מספק ,ולר' יוסי שאני אשם תלוי דאף אם ליבו נוקפו שאכל
שהיתה נשואה וצריכה גט ,ונמצא דרשב"ל דוקא כרבנן דהכא ,ודלא כר' הילא בעלה ולא שכיבת אחרת ,וה"נ 'תחת אישך' דוקא ברצון פרט חלב מביא אשם תלוי ,ואילה"ק דהלא תניא דתו"ת אם
דשנה כרבנן דתמן.
לאונסין פי' שהלך בעלה ואמרו לה שמת ובא ,דמדאו' שריא ,אלא דקנסו נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ,דלא ס"ל לר' יוסי
פ"י ה"ז
רבנן ,והא דלא קנסו על בעל שאמרו לו על אשתו כיון דגזרו על המצוי דתנשא ,ולא ס"ל לר' יונה דתצא ,אלא אמרו האם דמי
ביאת קטן בן ט' ביבמה פוסל לאחין דעשו ביאת בן ט' כמאמר
שדרך האיש לילך למדה"י ואין דרך האשה לילך למדה"י. לספק זה אבל בנתקדשה ס"ל לר' יונה דמוקי אחזקה ,ולר' יוסי תו"ת הוי
בגדול ,ופוסל דוקא אם בא תחילה או אחר מאמר של גדול ספק וליכא ראיה מחלב דשאני חלב דאפי' ליבו נוקפו.
אמרו לבעל שמתה אשתו ונשא אחותה ואמרו שהיתה אבל לא אחר ביאת גדול ,והאחים פוסלים בתחילה ובסוף ,וכן
האחים פוסלים גם במאמר או גט או חליצה. קיימת ומתה ,הראשון ממזר והשני אינו ממזר. שומרת יבם שזינתה ,מבואר בה"ג דאמרו לה מת בעלה ואח"כ בנה,
ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים תצא דהיה לה להתייבם והוי
נשא ה' נשים זו אחות של זו ,אמרו לו שמתה אשתו ונשא במה אח ובן שוים ובמה חלוקים ,יעוד אמה עבריה בבנו ולא יבמה שנשאת ללא חליצה ,לר' ירמיה זה חולץ וזה מקיים
אחותה של הראשונה מאב ,ואמרו שמתה ונשא אחותה של באחיו דכ' 'ואם לבנו ייעדנה' ולא לאחין ,ול"א דמייעד וה"ה דמותרת לחזור ליבם ,ודתנן תצא כיון דאתיא כר"ע דהולד ממזר
השניה מאם ,ואמרו שמתה ונשא אחותה של השלישית מאב ,לאחין בק"ו שאין הבן קם תחת אביו לחליצה ויבום והאחין כן, דאיסור לאו כחייבי כריתות [פי' איסור לאו של יבמה לשוק] ,ולכך שומרת
יבם שזינתה אסורה על היבם כדין אשת איש שזינתה דתצא מזה ומזה,
ואמרו שמתה ונשא אחותה של הרביעית מאם ,מותר כיון דכ' 'לבנו' [ומטעם זה מייתי לכל הך סוגיא] ,ואילה"ק ל"ל קרא
ובשם ר' יוחנן אמרו תצא אף לרבנן דר"ע הוי כאשת איש ,והטעם
בראשונה שלישית וחמישית שאינן קרובות זו לזו ,ופוטרות הלא שאני בן דהוא קם תחת אביו לשדה אחוזה דהמקדיש שדה
דהנה לעיל פ"ק מבואר דלו' זקנים נמנו דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק
צרותיהן אם מת וייבם היבם אחת מאלו ,ואסור בשניה ורביעית שהן אחוזתו פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמישים שקל ,ואם לא פדאה
וכ' תוס' בסוטה יט :דס"ל כר' המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה על היבם
אחיות הראשונה והשלישית ואין יבום פוטר צרותיהן ,ואם בא על ומכרה גזבר לאחר ,אין יכול לפדות וביובל מתחלקת לכהנים ,אבל אם לקחה
והוי כאשת איש ,והא דאמרו בסוטה שם דבמערבא ליתא דר' המנונא ,כבר
בנו של מקדיש אינה יוצאת ביובל לכהנים דכ' 'לאיש אחר' ולא לבן ,ואחיו
השניה אחר מיתת הראשונה ואמת היה שמתה הראשונה והשאר פי' תוס' בסנהדרין יז :דבמערבא היינו ר' ירמיה ,והיינו ר' ירמיה דהכא ,ולפי"ז
נחשב אחר ,אבל י"ל דאדרבה יקום אח בשדה אחוזה ,לכך י"ל הא דלר' ירמיה מקיים היינו דאי"צ לחזור ולקדש ,אמנם הראשונים נח' על
שקר מותר בשניה ורביעית ופוטרות צרותיהן ,ואסור
'לבנו ייעדנה'. תוס' וס"ל דאף שאין קידושין תפסי' ביבמה מ"מ לא ס"ל לר' המנונא ,והטעם
בשלישית וחמישית. דתצא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה ,ולפי"ז הא דיקיים היינו דיחזור
דעת ב"ש וב"ה האם נאסרת אשתו כשנשא אחותה או מתי בן בנו כבנו ,אין יעוד בבן בנו ,ואמר ר"ז דמי שיבאר לו ויקדש כמבואר בשו"ע אה"ע קנט' ,ור' פינחס מתחילה הורה כר'
מ"ש מנחלות דבן בנו כבנו ר"ז יתן לו קונדיטון יין מעורב בדבש ירמיה ,אבל אמר ר' יוסי לר' פינחס דא"כ יכתוב עליו שהוא
חמותה ,לר' יהודה מודים ב"ש וב"ה דהנושא חמותה נאסרה
אשתו ,ונח' בנושא אחותה ,לב"ש אשתו אסורה ולב"ה ופלפלין ,ור' תנחום פי' דשאני נחלות דעשה את האח כבן לכך זקן ממרא כיון דהלכה כר' יוחנן דתצא מזה ומזה ויש לה י"ג
אשתו מותרת ולר"ש להלן מודים ב"ש וב"ה באחותה דלא נאסרה אשתו ,בן הבן כבן ,אבל הק' דכהן נטמא לאחיו ובנו ,ולא לבן בנו, דבר שקנסו לאשה שבא בעלה בריש פרקין ,והא דהולד ממזר היינו כר"מ
ואמר ר"ז דהלך הקונדיטון ולא יצטרך ליתן לר' תנחום קונדיטון. דאזיל בשי' ר"ע.
ונח' בחמותה ,וטעמא דר"י דמודים בחמותו דכ' 'באש ישרפו אותו
מי מייעד והאם צריך דעת ,לר' יוחנן אף קטן ואי"צ דעת דס"ל ואתהן' וכיון דאין אשתו בשריפה צ"ל דנאסרה ,והיינו כר"ע פ"י ה"ד
שמייעד בכסף קנין האמה עבריה ,ובזמן זה לא מינהו בנו שליח ,אלא גזיה"כ דפי' ד'ישרפו' היינו אשה וחמותה ודלא כר' ישמעאל דפי' על אשה שהלכו בעלה ובנה ,ואמרו מת בעלה ואח"כ בנה,
שקם תחת אביו ,לר"ל דוקא גדול ומדעת דס"ל כר"י בן יהודה הוא והיא. ונתייבמה ,ואח"כ אמרו לה חילוף הדברים וקאי היבם באיסור
דמקדש דמעות הראשונות לא נתנו לקידושין ,אלא מקדש בהפקעת טעמא דב"ש ,דאיכא ק"ו דאם בא איסור קל פי' נואף שבא על אשת אח ,תצא והולד הראשון והאחרון ממזר בין שנולד קודם
שעבוד העבודה ודוקא מדעתו.
נואפת כפי שיתבאר אסר את אוסריו הבעל שגרם לאיסור ואסורה על שמועה בין אחר שמועה הוי ספק ממזר.
נט ר' יוסי הק' מדתניא בן ט' ויום א' עושה אלמנה לכה"ג אשתו ,ודאי דאיסור החמור איסור אחות אשתו תאסר האוסרת, פ"י ה"ה
וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ,לר' יוחנן איירי ביעוד שיש בו ואיסור קל ,י"מ אשה שנשאת ע"פ בי"ד ובא בעלה ,ולא הוי מת בעלה ונשאת ואח"כ אמרו לה שהיה קיים הולד
קנין ,ואפש"ל אף פחות מבן ט' שנים ואמרו ט' שנים אגב כאיסור אשת איש שהוא בערוה וכרת ,כיון דנשאת ע"פ מהראשון קודם שמת ממזר ,ומהאחרון לאחר שמת אינו ממזר.
שאר דינים דבן ט' ויום א' ,ועושה גרושה היינו לאחר שגדל, בי"ד ונמצא דהק"ו דרבנן ,וקרא ד'אותה' למעט אחרת הוי אסמכתא
וחליצה היינו שמת וחלצו לה אחיו ,אבל לר"ל כיון דא"א לומר [מהרש"א צה ,].וי"מ באיסור קל ,היינו מחזיר גרושתו משנשאת אמרו לה שמת בעלה ונתקדשה ואח"כ בא בעלה ,אע"פ
ביעוד ,אלא איירי בנישואין ,ואינה פטורה מחליצה ויבום, שנתן השני גט ,לא נאסרה מכהונה דכיון דלא תפסי קידושין אי"צ
דנאסרה לראשון רק באיסור לאו [ואמרו משנשאת דר"י בן כיפר
דאתיא כר"י בן יהודה דבן ט' שהביא סימנים נעשה גדול גט ,דכ' 'אשה גרושה מאישה' ,ולא מאיש שאינו אשה אבל אם
מתיר בנתקדשה ,ולרבנן אף משנתקדשה] ,וי"מ ביבמה נבעלה צריכה גט מדרבנן.
ואמרו דה"מ אם נשארו עד שנעשה בן יב' ,וצ"ל דס"ל נעשה שנפלה לפני ב' יבמין ועשה א' מאמר ואסר לכל האחין ואינו
גדול למפרע ,אבל ר' יוסי דהק' על ר"ל לא אוקי כר"י בן יהודה ,כיון בסקילה[ ,אבל לבבלי מאמר דרבנן] ,ואח"כ בא עליה השני דאסרה על יש נשים שהכהנים נהגו בהן זיהום סלסול ואין בי"ד מזהמים
דילה"ס האם נעשה גדול למפרע או לאו. הראשון[ ,וילה"ק מ"ט אמרו שעשה מאמר ולא רק נתן גט, אותם פי' נתקדשה ובא בעלה דמתני' ,א"נ קאי אדלעיל ביבמה שנשאת
ואילה"ק מ"ט אמרו שבא השני עליה ,דאתיא לב"ש דמאמר ללא חליצה דאף שאינה נפסלת ע"י ביאת איסור שהוא לאו [ועי' ביאור
ר"י בן יהודה דס"ל דסימנים לבן ט' מהנו ,למד כן מאחז שהוליד קונה ואין מאמר אחר מאמר ,ואפ"ה ביאת האחין אוסרין אותה כמבואר הגרח"ק פ"ה ה"ד].
בן ט' שנים כמבואר בסנהדרין סט :שהיה בן כ' במלכו ומלך טו' שנה [טז' בנדרים עד .אמנם מבואר ביבמות צה .דלב"ש יש מאמר אחר מאמר והק'
מקוטעות] ,וחי לה' שנים ,וחזקיה בנו מלך בן כה' שנה ונמצא שנולד כשהיה ילה"ס האם ע"א נאמן להתיר אשה ליבם ,והיינו דילה"ס בהא
בתורא"ש דלב"ש אין מאמר אחר מאמר ,אמנם כ' שם דמאמר הוא איסור
בן י' ועם ימי העיבור נמצא בן ט' שנים ,והרן בן ו' שנים שאברהם גדול חמור ,וכן אתיא לר"ש דמסתפק האם מאמר קונה לגמרי או לאו]. דאמרו לעיל ה"ד 'אמרו לה' מת בנך וכו' ,האם היינו ע"א ,וש"מ
מהרן ב' שנים ,וגדול מיסכה [שרה] י' שנים ונמצא דילד לשרה בן ח' שנים דע"א מתיר ליבום ואף דבאשה שייך דייקא ומינסבה ,אבל ביבמה יש
ולמלכה בן ז' שנים ועם ימי העיבור הם ו' שנים ,וכלב בן י' שנים דבצלאל לחוש שאוהבת את יבמה וכן ילה"ס לעיל ה"ג שאמרו מת בעלך דהתירו לר"ש מודים ב"ש וב"ה דהנושא אחותה לא נאסרה אשתו,
בן אורי בן חור ,וחור בנו של כלב שלקח את אפרת [מרים] ,ובצלאל היה בן לשוק האם מהני ע"א דלא שייך דייקא דדילמא שונאת את היבם ,או בב' ונח' בנושא חמותה ,לב"ש אסורה ולב"ה מותרת דהלא איש
יג' כשבנה המשכן ובן יד' בשילוח מרגלים ,וכלב בן מ' בשילוח מרגלים ,ודל לא תגלה ולא תקח ,מ"מ כיון דיליף לחמותו מגז"ש חשיב שם אחד [ש"מ אנוסת אביו ומפותת אביו ,לת"ק מותרות דאי"ז כאשת אביו ,ור'
יד' של בצלאל וב' של ב' עיבורים נמצא בן כד' שנה ללידת אורי וחור ,וי' כריתות יד.]:
יהודה אוסר דכ' גם 'לא יקח איש את אשת אביו' וגם 'ולא
יגלה כנף אביו' ללמד גם על אנוסתו ,ויתור ד'ערות אביך לא תגלה' אתי
לר"י שנים היינו לא יותר דאפשר שאורי וחור ילדו בן ז' שנים כהרן ,וכמ"ד כלב שחט ב' בהמות ואח"כ שחט אמן והיינו רישא דמתני' הנ"ל,
שעה.חור ,אבל אי תרי כלב הוו ,בן פזי מודה סומכוס בראשונה דאינם שמות מחולקין ,אבל תניא ללמד דהולד ממזר ,ולת"ק אמרו תמן [מעצמן או משמועה], בן יפונה הוא כלב בן חצרון שהוליד את
שמא כלב בן יפנה גדול בשנים הרבה באותה
דאף בהא פליג סומכוס דהוי איסור הבא מכח ב' גופין.
דאתי לכנף הסמוכה לאביו פי' אשת אביו ,ונ"מ להתראה
פ"י ה"ח
שהתרו בו משום כנף אביו ,וכמ"ד דלוקין על אזהרת מיתת בי"ד ,אבל תמוה
בן ט' שנים שבא על יבמתו ואח"כ בא אחיו בן ט' שנים ,טעמא דר"י בן נורי דעובר בחמותו בג' דאשה ובתה ובת בתה דהתחדש לאו רק להתראה ,וצ"ל כדאמרו לעבור עליו בב' לאוין ואם יתרו בו
לת"ק פסל על ידו דביאה כמאמר ויש מאמר אחר מאמר ,ולר"ש נאמרו בב' לאוין ה"נ בת בתה ובת בנה הם ב' לאוין ונמצא דאיכא ב' ילקה ב' וכשי' תוס' בב"מ סא .אבל לדעת הר"מ בשורש ט' ,לוקה רק א',
דמספק"ל אי מאמר קונה או לאו לא פסל דממ"נ או שקנה הראשון ,או לא ג' לאו ין ,אבל צ"ע דלעיל התבאר דר"י בן נורי ס"ל דומיא דסומכוס ובאותו והרמב"ן תמה א"כ למאי נ"מ אמרו בכל מקום לעבור עליו בשנים.
ואת בנו לא מצינו קרא ,וטעמא דרבנן דאף דאיכא ב' לאוין חייב א' עוד בדעת ר' יהודה ,דוקא באנוסת אביו ס"ל לר"י דהוי קנו שניהם.
בן ט' בא על יבמתו ואח"כ על צרתה ,לת"ק פסל דבית א' הוא דדרשי' סמיכות זו לפטור דאשה ובתה ובת בתה דומיא דבת כנשואה דבהא נתחדש בקרא ,אבל אף לר' יהודה ליכא כרת וקרבן
במפותת אביו ,ותופסין בה קידושין דקידושין תפסי בחייבי לאוין,
בתה ובת בנה.
בונה ואינו בונה ב' בתים ,ולר"ש לא פסל דאי ביאה ראשונה קנתה לגמרי
[ובסנהדרין איכא מ"ד בדעת ר"י דאין קידושין תפסי אבל מתני' דהתם ס"ל אי"ז ב' בתים ואי לא קנתה נמצא דלא קנה כלום ומייבם את הראשונה ולא
דתפסי קידושין ,ועוד דמבואר להלן דאין הולד ממזר מוכח דתפסי קידושין לשון שכיבה ולקיחה בעריות ,הובא לעיל דקרובת אנוסתו סא את השניה.
בחייבי לאוין] ,וכן אין הולד ממזר לר' יהודה באנוסת אביו אף מותרת דכ' 'ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא'
דסמיך לפרשת ממזר ,כיון דהפסיק הענין בפצוע דכא ולכך ובשאר עריות מצינו לשון שכיבה ,ללמד דרק אחר נישואין ס חליצת קטן בן ט' ויום א' ,לר"מ דינה כביאתו שקונה
לא דרשי' סמוכין. אסורה קרובתה ,ואי"ל דאתי ללמד דאיסור השניה נאמר רק ומשייר [ועשו חליצה כגט ,כמו דביאה הוי כמאמר] ,ולרבנן
לאחר קידושין ,כיון דאין קידושין תופסין בעריות ,ודכ' לשון אי"ל דכשם שיצאה אשת אב ללמד דהולד ממזר ,ה"נ אינה כלום ,דדוקא ביאתו הוי כמאמר לפי שביאה בגדול
קיחה 'לא יקח איש את אשת אביו וגו' ,ללמד אף שהיה מותר מאנוסת אביו נילף דכל האונסים הוו כנשואין ,דשאני אשת קונה אף שלא לדעת ,אבל חליצתו עשו דומיא דגט בגדול
דאינו אלא לדעת והא דמצינו להלן פי"ב ה"ד לגי' המשנה שבירו'
בה קודם שנשאת לאביו ,ודכ' לשון קיחה 'ואיש אשר יקח את אב שהיתה בכלל העריות ,משא"כ אנוסת אביו שלא היתה דחליצת קטנה מהני בדיעבד ,פי' תוס' קד :דהיינו בגדול עוע"ג[ ,ומטו
אשת אחיו נדה היא' ,ללמד אף שהיה מותר בה ,א"נ ע"י בכלל העריות ,אי"ל דלא יגלה דאנוסת אביו ללמד על אשת מהגר"ח דהא דלא מהני גדול עוע"ג בקנין דקנין צריך דעת ,אבל חליצה אי"צ
יבום ,ודכ' לשון קיחה 'ואשה אל אחותה לא תקח לצרור' ללמד אביו אף שלא ע"י נישואין ,ולפי"ז אף שאר עריות ,כיון דכ' דעת אלא כונה שאינו מתעסק ,ולכך מהני בדיעבד] ,אבל קטן בן ט' לא מהני
אף שהיתה מותרת לו ,א"נ לאחר מיתת אחותה ,ודכ' לשון 'יקח' ,דדוקא ע"י קידושין. אפי' גדול עוע"ג משום דאימעיט מ'איש'.
קיחה 'ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו' פי"א ה"ב יבום וחליצה לביאת בן ט' ,בן ט' שנים שבא על יבמתו ומת,
חסד הוא' שלא נאמר דשרי דומיא דקין והבל שנשאו גיורת שנתגיירו בניה עמה ,לא חולצין ולא מייבמין דאין להם חולצת ולא מתייבמת דכיון דמאמר קונה ומשייר איכא זיקת ב' אחין,
אחותם ,דשאני הראשונים קין והבל דעל ידם התקיים העולם אחוה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ,ונקט גיורת דאפי' הראשון הורתו דכ' 'יבמה יבא עליה' דוקא שיש עליה זיקת יבם אחד ,ולא
כדכ' 'אמרתי עולם חסד יבנה' ,ודכ' לשון קיחה בכהנים 'אלמנה שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו אחוה מאם מ"מ אין יבום אשת ב' מתים ,ופשיטא דשומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין,
וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח' ללמד שקידושין באחוה מהאם ,וס"ד דתאסר דאתי למיחלף באחים מישראל ,וקמ"ל דהכל מתייבמת אף דיש לה זיקת ב' יבמין ,אבל בן ט' שנשא אשה ,אינה
יודעין שאין יבום אלא באחוה מהאב ,והא דלית להו אחוה דהתורה הפקירה תופסין בה. צריכה חליצה ויבום דאין קנין כלום ,וביבום כיון דאיכא זיקה שויוהו
זרעם כדכ' 'וזרמת סוסים זרמתם' [והא דגוי יורש את אביו ד"ת ונח' לעיל
ר"ל ור"י האם יש לעכו"ם יחס ,כ' התוס' בבכורות דלענין זה לא אפקריה רבנן כמאמר.
מנין לאיסור לעריות דאלו הנשרפין ,דתנן התם אשה ובתה ,בתו
רחמנא לזרעיה] ,וכן שפחה שנשתחררה עם בניה אין חולצין ובת בתה ובת בנו ,בת אשתו ובת בתה ובת בנו ,דכ' 'ערות אשה ובתה לא זיקת ב' יבמין ליבום וחליצה ,בן ט' שנים שבא על יבמתו
ומייבמין ,ומבואר להלן אף אם הראשון רק לידתו בקדושה אין תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא', והגדיל ונשא אחרת ,אם לא ידע לשניה משהגדיל ,לת"ק
חליצה ויבום. והיינו דורות שלמטה ,וכ' בדורות שלמעלה 'ואיש אשר יקח את אשה ואת
השניה חולצת או מתייבמת שיש עליה זיקת יבם א' והראשונה
אמה זמה היא באש ישרפו' ,וילפי' 'זמה' 'זמה' לגז"ש ,ג' דורות
גר המקלל אביו ואמו ,תניא דכ' 'איש איש כי יקלל את אביו ואת אמו חולצת ולא מתייבמת משום זיקת ב' יבמין ,לר"ש מייבם למי
למעלה בל"ת דומיא דלמטה ,ודרך נישואין ובשריפה ועשה
מות יומת אביו ואמו קלל' ,ואמרו מיתור אביו ואמו דחייב אפי' לא קילל אביו שירצה דממ"נ איכא זיקת יבם א' ,וחולץ לשניה שמא קטן לא קנה,
ואמו יחד ,לר' יוסי הגלילי אינו חייב על אביו דאין לו יחס וחייב בת זכר כבת נקבה למטה דומיא דלמעלה ,ואף לר"מ דגז"ש ואיכא זיקה.
על אמו כשלידתו בקדושה ,אבל שלא בקדושה פטור ,ולר"ע לעולם במקום שבאת פי' דחשיב ללמד כאילו כ' במקום המלמד ,ולפי"ז תק'
תנן לעיל פ"ג ה"י ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' ועשה הב' מאמר ומת,
פטור אף על אמו ,דילפי' מיתור דאביו ואמו דחייב רק המתחייב על חולצות ולא מתייבמות דהוי אשת ב' מתים כנ"ל ולר"ש דהתם מייבם לאיזה מנין לשריפה בדור שלישי למעלה ,מ"מ כיון דכ' זימה זימה
אב ואם דס"ל דאי"צ למילף דחייב על כל חד ,דכי יקלל אביו ואמו משמע שירצה וחולץ לשניה ,והא דהשניה לא מתייבמת דאין אשת ב' מתים הוי כאילו הכל כתוב א' ,ולפי"ז אילה"ק לרבנן דגז"ש דון מינה
גם חד ,ומודה ר"ע בשתוקי אף שאינו יודע מי אביו מ"מ כיון דראוי ערוה דתפטור צרתה ,י"ל דאתיא כר"מ דכל שאינה מתייבמת אף ואוקי באתרה מנין לל"ת לדור שלישי למעלה ,ואף בת בתו
להתחייב עליו. צרתה אינה מתייבמת ,ולכך דוקא חולצות ולא מתיבמות מאנוסתו אסורה אף דאי"ז דרך ליקוחין דכ' 'ערות בת בנך או בת
ולפי"ז אף חייבי לאוין וכר"ע ועי' תוס' ח :ד"ה כל ,וצ"ל דת"ק דמתני' בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה' ,דאם אינו ענין
סג הטעם שגר לא ישא את אשת אחיו ,ר' יסא הגיע לחמץ דידן דאו חולצת או מתייבמת ,אתיא דלא כר"מ ואין אשת ב' מתים לנישואין דכ' כבר 'אשה ובתה' ,תנהו ענין לאונסין ,וילפי' אף
שם מקום ואמר דאין לגר לישא אשת אחיו דאתי למיחלף לעונש הנה מהנה דאשה ובתה זמה מזמה מאשה ואמה וה"מ פוטרת צרתה.
בישראל ,ול"ד כשיש לה בנים דאתו למימר אשת אחיו שרי ,אלא אף לר"ע דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד ,אבל לר' ישמעאל ילפי' הנה
קטן שהביא שערות האם נעשה גדול למפרע ,פחות מבן כ'
כשאין לה בנים אף דאפש"ל ממ"נ דאי יאמרו שהוא אחיו מאתהן הנה דבת בנך מאתהן [דדמי ל'הנה'] ,דכ' באשה ואמה ,ובתו
שהביא שערות לא נח' רב ושמואל ,דנעשה גדול למפרע מבן
תתייבם פי' ישאנה ,ואי לא יאמרו שהוא אחיו הוי אשה יג' שנים ,דפעמים מאחר להביא סימנים ולא תלינן איחור השערות בקטנות מאנוסתו אסורה בל"ת ובעונש שריפה ,מק"ו מבת בתו ולהלן
מהשוק ,מ"מ אסור בה שלא יאמרו ראינו מצות יבום אצל יתבאר למ"ד אין עונשין מן הדין.
ויותר מבן כ' שהביא שערות נעשה גדול מכאן ולהבא ,ובן
גרים ויבואו לומר דאין קידושין תופסין בה דהוי יבמה לשוק ,וה"מ עשרים שהביא שערות ,לשמואל נעשה גדול למפרע ,ולרב סב הבא על בת בתו מנישואין ומאונסין ,אמר ר' אבהו דשם
דאיכא איסור בהכיר בה משנתגייר דהוי אשתו דקנאה בביאה ,אבל בת אחת היא בקה"ע פי' דמבעי בבא על בת בתו בנישואין וגם על בת מכאן ולהבא.
אם לא הכיר בה שרי דהוי כאשה מהשוק. בתו מאונסין בהעלם אחד ,אבל צ"ע דתנן בכריתות הבא על ה' נשיו נדה חייב
ילה"ק לרב ושמואל דנעשה גדול למפרע דתנן הסריס אינו נעשה
ה' שהן גופין מחולקין ,אבל באו"ש פי' דמבעי על בתו האם חייב גם משום
גר הנשוי אשה ובתה או אשה ואחותה שלא נאסר לגוי קורבה בן סורר ומורה שאין בו הקפת הזקן פי' דבן סורר ומורה משיביא אשה ובתה וגם משום בתו ,כמבואר בר"מ איסו"ב פ"ב.
מחמת אישות[ ,וכיעקב שנשא ב' אחיות] ,א"נ הני נאסרים דוקא דרך קיחה, ב' שערות עד שיקיף זקן תחתון[ ,ולשון 'הקפת' מגומגם] ,ואי נעשה הבא על בתו ובת בתו ובת בנו בהעלם אחד ,אמר ר' אבהו דהכל
ובגוי ליכא קיחה[ ,כ"כ הרמב"ן ועוד ,ויש עוד ביאורים] ,כונס אחת למפרע ,יתרו משום בן סורר ,ושמא לאחר זמן יתברר שהיה משום זימה הנה סברא זו הוזכרה בבבלי לבאר טעמא דרבנן דהבא על
ומוציא השניה וקמ"ל דאי"צ ליקח את הראשונה ,אלא רק משום גזירה, חמותו שהיא גם אם חמותו ואם חמיו דחייב אחת[ ,אבל לעיל התבאר מטעם גדול באותה שעה ,וי"ל כמ"ד אין מתרין על הספק.
וה"מ באחיות מהאם ,אבל אחיות מהאב לא גזרו ,כמבואר בשו"ע יו"ד רסט', אחר] ,ויש לעי' דלכאו' היינו מח' רבנן וריב"נ ,אבל י"ל דהתם איירי בבא על
ואם הכיר באחת נעשית אשתו ,ואם הכיר את שתיהן כיון הזקינה דנח' אי הוי שם א' או ג' ,אבל הכא בבא בהעלם אחד על ג' גופין ,וע"כ אילה"ק לשמואל מדתנן במתני' דבן ט' ובן כ' שלא הביאו
צ"ל כן דאל"ה מאי נ"מ בשם אחד הלא הוי גופין מחולקין ,וכ"מ לשון הר"מ שערות הוו קטנים עד שיביאו ב' שערות ,ולכאו' כיון דודאי בן ט'
שהכיר הכיר דלא גזרו להוציא בכה"ג[ ,והנה בבבלי סנהדרין נח .הנושא שגגות פ"ד וביותר לדעת הר"מ דהבא על בתו חייב משום בתו ומשום אשה
אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת ,ולכאו' הירו' פליג ,אבל אפש"ל דהנה שהביא ביב' לא נעשה גדול למפרע משהיה בן ט' ,וה"נ בן כ'
ובתה ,אמנם בירו' התבאר דשם בת בת אחת היא ,אבל אי"ל דחייב אחת
לר"ן כונס דוקא את הראשונה ,ולרמ"ה אפי' את השניה ,ולפי"ז י"ל דהירו' לא נעשה למפרע ,אבל י"ל דלשמואל בן כ' היינו סמוך לבן
קאמר דיכול ליקח את השניה כ"מ בשאילת דוד ,אבל בחזו"א פי' דקנה את מחמת דבת בתה ובת בנו קאי גם על 'לא תגלה' דבתו ולא יקח
כ' והיינו בן' כ' ויום א'.
שניהם אבל מוציא את השניה בגט]. משום דבעי דרך ליקוחין ,כיון דלא תגלה קאי רק על בתו.
ב' לאוין וכרת א' ,לאוין מחלקין וחייב ב' חטאות ,דכ' 'על בשר איסור עריות לגר שהתגייר ,גר הנשוי לאחותו או אחות אמו,
אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו' וכ' 'איש אשר לר"מ יוציא בין מהאב ובין מהאם ,ולר' יהודה דוקא מהאם
נושאין על האנוסה
פי"א ה"א
יוציא ,אבל מהאב יקיים ,ושאר עריות האסורות מחמת אישות
ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו' לאו למפטם קרובות אנוסתו ומפותתו מותרות לאחר שאנס או פיתה אבל
ולאו לסך וכרת א' ,ונמנו בריש כריתות בתרתי ,ומבואר בגמ' דמנינא לחייב לכתחילה לא יכנוס דמיחלף בישראל ,אבל אם כנס יקיים.
האונס או מפתה קרובות אשתו חייב דהוי כנושא אשה ובתה ,ול"א
עכאו"א ,ואין להביא ראיה מעריות ,דהתם הגופין מחלקין ואפי' בשם א'
איסור אחוה בגוי ,לר"מ אחותו מהאב או מהאם יוציא וכן כהבא על ה' נשיו נדות.
דנאסרו דוקא דרך נישואין ,ואף אם מתה אשתו חייב על אונס בתה או אמה
יוציא אחות אמו אבל לא אחות אביו ,ולר' יהודה רק אחותו דדרך נישואין שנו.
מאם יוציא ,וכן רק אחות אמו מאמה יוציא ,אבל מאב יקיים כמה לוקה העושה מעשה א' שיש בו כמה איסורים ,שחט עוד בעונש ואזהרה לבתו מאנוסתו ,הובא לעיל דילפי' ק"ו מבת
דבן נח מוזהר בעריות דכ' 'איש איש' לרבות גוי ,אבל דוקא מהאם ,דמאביו
בהמה ובת בתה ואח"כ שחט בתה ,לת"ק אף שעבר ב' איסורים ,בתו ,ו לר' ישמעאל דלמדין מק"ו ואין עונשין מק"ו ,ילפי'
אין לו יחס ,וטעמא דר"מ דכ' 'על כן יעזב איש את אביו ואת פי' 'אותו ובנו' ו'ובנו ואותו' ,מ"מ לוקה ארבעים שהוא איסור ושם אחד לעונש מדכ' 'ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף'
אמו' ,בסמוך לו מאביו וסמוך מאמו ,ואילה"ק מ"ט אחות אביו ובמעשה אחד ,ולסומכוס בשם ר"מ לוקה שמונים שבא האיסור ללמד על בתו מאנוסתו בשריפה ,ואזהרה מדכ' 'אל תחלל
מותרת דהו"ל אחות אביו שהיא סמוכה לו וק"ו לאחות אביו מחמת גופין מחולקין ,וה"נ ס"ל לר"י בן נורי דהבא על חמותו ,את בתך להזנותה' ושי' ר' ישמעאל דלמדין ואין עונשין מק"ו הביא הירו'
גם בע"ז פ"ה הי"ב ,אבל לא מצינו כן להדיא ,והנה במכות ו :מבואר דאין אבל י"ל דהא 'ויקח עמרם את יוכבד' ופשיטא שנהגו כבני
לר"י בן נורי פעמים דחייב משום חמותו ואם חמיו ואם חמותו
פי' שנשוי אשה ובת בתה ובת בנה ,ואף דילפי' להלן ג' דורות למעלה דומיא עונשין ואין מזהירין מן הדין מקרא דאחותו ,ובמכילתא מר' ישמעאל מבואר נח ,וע"כ דלא דריש קורבה סמוכה לאביו ,והא דכ' אביו היינו
דאי ן עונשין מן הדין מדכ' 'כי יפתח וכי יכרה' ,ואפשר דכוונת הירו' דאף אין
דאשה ובתו ובת בנה ובנה והוא מלאו א' דלא יקח ,מ"מ הוי איסור הבא מזהי רין ,וכדמצינו במכות יז .דאף למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין שקרובה ע"י אביו ,ואילה"ק לר"מ מדכ' שאמר אברהם 'וגם
אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי' ומשמע דאחות מהאב מחמת גופין מחולקין ,אבל אמרו לו דשלשתן שם אחד ואף דנאמר וכמו שנתבאר מקרא ד'אל תחלל את בתך להזנותה'.
יהא פטור וודאי שאינו כן אבל י"ל דשאני ספק אביו דפטר ר"י כופין את רבו ,ומבואר בבבלי דהיינו למ"ד דמותר לשחרר ,ואפש"ל דהירו' מותרת ,אבל י"ל דאמר להם למה 'ותהי לי לאשה' פי' שהיא
ס"ל דשאני חצי עבד דמחוייב בודאי בפ"ר ,אבל הכא אי הוי עבד לא מחוייב מותרת לו שהם חששו לזרע האם ולא לזרע האב ,אבל האמת דשרי ליה
מדכ' 'אביו' דבעי אביו ודאי ולא ספק. בודאי. משום שהיא בת אחיו.
מצות חליצה סה היכולים להקריב בעצמם בזמן המשמר ,כל כהן יכול הכלל בעריות לגוי ,כל ערוה שבי"ד של ישראל ממיתים
להקריב דכ' 'ובא בכל אות נפשו ושרת' ,וזקן או חולה שיכולים עליה בני נח מוזהרין ,וכל שאין בי"ד ממיתין כאיסור כרת אין
פי"ב ה"א
בן נח מוזהר עליה ,וילה"ק מאחותו דאין מיתה בידי בי"ד
לעבוד רק ע"י הדחק נותנים לכל משמר שירצו ועורן ובשרם מצות חליצה בג' דיינים ,לכתחילה ג' מומחין דכ' 'זקנים'
שלהם ,וטמא או בעל מום שאינם יכולים לעבוד מצד הדין ,נותנים דומיא דשבעים איש מזקני ישראל ,אמנם בעגלה ערופה כ' 'ויצאו זקניך אלא כרת ובן נח מוזהר עליה ובאחותו מאמו לכו"ע ,והנה בבבלי מבואר
דוקא לאותו משמר ,ועורן ובשרם של אותו משמר ,וספק ושופטיך' ואמרו בסנהדרין דאי לאו שופטיך הו"א אפי' זקנים מהשוק, דלמ"ד זה אחותו מותרת ,ואי הירו' לא ס"ל הכי צ"ע מנין לכלל זה ,ועוד
דלמבואר לעיל דקרובות ע"י קידושין ליכא בגוי לא משכחת ערוה שהן
כהן וספק עבד דמתני' מסתבר לעשות כבעל מום ,אבל ואפשר דס"ל לירו' דזקנים משמע דגמירי ,והנה בדיעבד אפי' הדיוטות במיתה מלבד אמו ואשת אביו ,ואי לא נילף לאשת אביו ,נמצא דאסור רק
דכ' 'חלוץ הנעל' בכל אופן שנחלץ ואפי' בפני הדיוטות ,וכ' תוס' במתני' עשו כזקן או חולה כנ"ל. באמו ,וא"כ צ"ע איזה ערוה בא לרבות ,עוד ילה"ק דכ' 'ובגלל
דהיינו ממשמעות מקרא זה ,דאינו מיותר דדרשי' לענין סנדל של עיר הנדחת,
[ובריטב"א כ' דהדיו טות דמתני' לאפוקי מומחין אבל בעי גמירי ,אבל בירו' התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך' שהוזהרו על כל פי"א ה"ז
לא נראה הכי דאיכא מ"ד להלן דאפי' אין יודעין לקרות]. ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון ,פי' שלא שהתה אחר בעלה המעשים ,שאין הקב"ה מעניש אא"כ הזהיר.
ג' חדשים כדי להבחין בין זרע כשר לזרע פסול ,שאין השכינה שורה אלא דיינים גרים בחליצה ,איכא דתני כשרים וכמ"ד 'בישראל' איסור עריות בעבד ,ר"ח אמר דעבד מותר באחותו דאפי'
על הודאים שזרעו מיוחס אחריו ,היו לה בנים אחרים מהראשון לרבות את הגרים כדמצינו בתו"כ וכן בכמה דינים ואיכא דתני אחות מא ם ליכא דאין לו יחס כלל ,וליכא למיחש לאיחלופי בישראל,
והשני ומת הספק בלא בנים ,חולצין ולא מייבמין ,וכן כשמת א' מבני פסולים וכמ"ד 'בישראל' להוציא את הגרים ולא מצינו מ"ד ואילה"ק ממתני' דשפחה דמי לעכו"ם ,דה"מ לענין יבום
הראשון או השני הספק חולץ ולא מייבם ,היו לו אח מהראשון דממעט כה"ג ,והא דבסוכה 'בישראל' אתי לרבות גרים ,כיון דכ' וחליצה.
ואח מהשני שלא מאותה האם ,וספק זה הוי יחיד לאמו ,או חולץ 'האזרח' וכ' 'בישראל' ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ר' יוסי אמר בשם ר' יוסי התנא עבד שבא על אמו חייב חטאת
או מייבם ממ"נ דהוי או אשת אחיו ,או נכרית אצלו ,והיינו שאין עוד אחין, דכ' 'ואמרת אלהם' לרבות את העבדים ,הנה אפש"ל דר' יוסי פליג
[ולישנא דמתני' אחין צ"ע] ,ואם מת הספק א' חולץ תחילה וא' חליצה בשני דיינים ,איכא דתני כשרה דלא בעי בי"ד ,ומיעוט על ר"ח דעבד מותר באחותו וכן מבואר להדיא בבבלי ,אבל אפש"ל דלא פליג
זקנים שנים ,ואיכא דתני פסולה ,ואף למ"ד בגרים כשרה ,מ"מ מייבם. אלא איירי בבא על אמו גויה האסור לגוי ,וס"ד דעבד יהא מותר בה ,ואף
בשנים פסולה ,כיון דדיני ממונות כשרים בגרים ופסולים דל"א דכקטן שנולד דמי ויש לו שאר לאמו ,אע"פ דס"ד דשרי שיצא מכלל
היו הראשון והשני א' כהן וא' ישראל ,נותנים עליו דיני כהן בשנים. בן נח [כ"פ רש"י למ"ד דעבד מותר באמו] ,אבל הק' דילמא דוקא
לחטאת חלב והא דבעי לרבות עבד לחטאת ,אף דחייב במצות כאשה ,י"ל
וישראל כנ"ל ה"ו ,ואם היו הראשון והשני כהנים הוא אונן חליצה בלילה ,איכא דתני כשרה דאינה דין ,ואיכא דתני כיון דכ' 'בני ישראל' דמשמע בנ"י ולא גרים.
עליהם והם עליו פי' שאינם אוכלים בקדשים ביום המיתה ,ואין פסולה ,ואפי' כמ"ד חליצה בגרים כשרה ,מודה בלילה פי"א ה"ג
מטמא להם והם לא מטמאין לו דדלמא אינו אביו ,והוא לא יורש דפסולה דומיא דדין ממונות דכשר בגרים ופסול בלילה. סד ה' נשים שנתערבו וולדותיהן ויש לכל אחת בן ודאי ,הגדילו
אותם שמדחין לספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ,אבל הן יורשין אותו
דממון המוטל בספק חולקין ,ופטור מספק על מכתו וקללתו האם בעי שידעו הדיינים לקרוא ,איכא דתני דאי"צ לדעת ונשאו נשים ומתו ,כל אחת טעונה יבום אחר ד' חליצות מה'
של אביו ,ועולה במשמרו של זה ושל זה עולה לעבודה בע"כ ,א"נ לקרוא והיינו קודם שסמכו לקרא דלהלן ,ואיכא דתני יבמים ,ואף דאין חליצה אחר חליצה וכל שאינו עולה ליבום
בעל כרחם ,מפני פגם משפחה ולא סגי שיעבוד בא' משום הרואין את דצריכים לדעת לקרוא שיוכלו להקרות את הפרשה לחולצת והנחלץ, אינו עולה לחליצה ,ה"מ בודאי משא"כ בספק וחליצת מעוברת
זה ולא רואין את זה ,ואינו חולק עמהם ,ואם היו שניהם באותו דסמכו לדכ' 'וענתה ואמרה' ואין עונה אלא מפי אחר ,ואמר לא מהני כיון דאין יבום מעוברת מהני בודאי ,ודוקא אם ייבמו [ולא א' את
ר' יוסי ובלבד מפי הדיין ,אבל לא נהגו כן ואפשר לקיים הגי' כולן] ,דבאופ"ז דילמא ייבם את יבמתו.
משמר ומאותו בית אב ,נוטל חלק א'.
שלפנינו דעד שסמכו דבעי עניה היו הדיינים מקרין ,ולאחר שסמכו דבעי פי"א ה"ד
עניה אפי' אינו יודע לקרוא ,וקאמר ר' יוסי ובלבד מפי הדיין ,ואמרו דלא נהגו
האופן שנשאת לשנים במתני' ,אי"ל שמת הראשון דתנן תערובת ולד אשה בולד כלתה ויש להן עוד בנים ודאי ,והגדילו
כן.
שהם אוננין עליו ,ואי"ל בגירש ,דא"כ יוכל הספק ליטמא ונשאו נשים ,ומתו ,בני הכ לה ,חולצין ולא מייבמין דשמא הם
לראשון בממ"נ או שהוא בנו או שהוא חלל ,וצ"ל באנוסה וכר' סז חליצה במנעל וסנדל ,חלצה במנעל חליצה כשרה נשות אחי אביהן ,ובני הזקינה או חולצין או מייבמין שהוא ספק
יהודה דאף אנוסה צריכה להמתין ג' חדשים ,אבל לר' יוסי בדיעבד ופי' בבבלי דלכתחילה איכא גזרה אטו מנעל המרופט שאינו חופה אשת אחיו ספק אשת בן אחיו המותרת ,ואם מתו הכשרים
אין אנוסה צריכה ג' חדשי הבחנה דאשה זונה מתהפכת ואינה את רוב הרגל ,ומחמת שהוא רך אפשר ללובשו ,אבל בסנדל אי מיפחת אינו התערובות חולצין לנשי בני הזקינה ,ולנשי בני הכלה א'
מתיישב על הרגל ,והיינו לר"מ דאין חולצין במנעל ,אבל לר' יוסי יולדת. חולץ וא' מייבם אחר שחלץ הראשון.
חולצין במנעל דר"י שמע מזקן בנציבין שר"י בן בתירא היה פי"א ה"ה
אנינות ואבילות על נפל ,תני אוננין ומטמאין על הספק נפל אצלו תדיר שהיו חולצין במנעל ,ותמה ר' יוסי מ"ט דר"מ תערובת ולד כהנת בולד שפחתה ,אוכלין בתרומה ,דעבד
ומשמע דפליג אר"מ ,ובבבלי מצינו מח' בדעת ר"מ אי חולצין במנעל וכרשב"ג דעד ל' יום הוי ספק ,ונוהג אנינות שהיא ד"ת ,ולגי' זו נמצא דאין
לכתחילה. מתאבלין עליו משום שאבילות דרבנן ,אמנם בתוס' הגי' אוננין ומתאבלין כהן אוכל תרומה ,וחולקין חלק א' בגורן פי' ולא ב' חלקים וקמ"ל
עליו ,והסיק מכך הרמב"ן דאבילות יום הראשון דאו' ,ובחזו"א כ' דלרשב"ג שנותן לשניהם חלק א' ,ומשמע דאיכא שיעור לחלק בגורן ,א"נ קמ"ל שאין
י"א דאם יבוא אליהו ויאמר שחולצין במנעל לכתחילה, לא הוי ספק גמור ולכך מתאבלין עליו ,ואף דבגמ' בבלית מבואר דאין
נותנים להם בגורן עד שיבואו שניהם ,וכדתני ר"ח דאין חולקין
שומעין לו אף דעתה אין חולצין לכתחילה ,ואם יאמר שאין חולצין מתאבלין לרשב"ג מ"מ הירו' פליג ,והביאו ראיה דתנן הוא אונן עליהן
לנשים ועבדים בגורן ונח' בבבלי אי נשים משום גרושה שלא ידעו בה
בסנדל אין שומעין לו שהמנהג מבטל הלכה ,וי"א דאם יאמר והן אוננין עליו אלא דיש לעי' דהוי ספק גמור ,עוד צ"ע ההו"א שלא ינהג
או משום יחוד ,ועבדים כדי שלא יבואו להעלותו ליוחסין ,אבל נותנין
שאין חולצין במנעל שומעין לו דס"ל אף דחולצין לכתחילה אי"ז אנינות דאו'.
להם מתנות כהונה בבית והיינו לעבד משום רבו ,ואין מטמאים
מנהג.
למתים ואין נושאין נשים כשרות ופסולות ולהלן ה"ו יתבאר בן ח' חדשים ,אין אוננין ומתאבלין עליו ,כר' אשייאן דא"ל
עמידת היבם כפוף ,ר"ז הראה לר' בא דהיבם נסמך בכותל ר' יסא דאינו אונן ומתאבל ,ומשום דהיו לו סימן והיינו שבא בשחררו זה את זה.
ופי' בבבלי דצריך היבם לדחוק רגליו בקרקע ,ופי' הראשונים כדי שיהא ניכר ספק ולד כהנת וולד שפחתה ,מביאין מנחה וקריבה כליל כדין מנחת על אשתו ופירש עד ח' חדשים אבל אי"ל סימנים בגופו ,כיון
שהיא חולצת לנעלו ,א"נ ישען שלא יפול בחליצה ,וכשתמה ר' בא האם כהן ,ומתנים שיקריב למי שהוא כהן ,ואף מביאים ב' מנחות דלא מחזיקים ע"י שערו וציפרניו לעשותו בן ח' ,עוד אמרו בבן
נוהגין ,א"ל ר"ז דרבם נהג כן ,ואפשר דר' בא שאל משום דחליצה הוי א' קריבה כליל ואחת נקמצת ונאכלת ,אבל אין מעידין יחד ח' חדשים הוי כנפל ואין מטלטלין אותו בשבת ,אבל אמו
דין ובעי עמידה ,או משום ועמד ואמר[ ,ועי' שו"ע דכ' הרמ"א יזהר שלא
ישען כ"כ שאם ינטל העומד יפול דאינו עמידה ,ובשו"ע חו"מ יז' כ' לענין להחשב כעד אחד דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דא"א שוחה ומניקתו.
עמידת בע"ד דאף סמיכה חשיב עמידה]. להרוג את א' מהם אם יוזמו שלא הרג זה שהעידו עליו.
מילת ספק בן ח' ספק בן ט' בשבת ,לר' יוסי בר בון מותר
פי"א ה"ו
למולן בשבת ממ"נ דאי הוי בן ח' נמצא מחתך בשר בעלמא ,אופן הקשירה וההתרה ,ר"ז הראה לר' בא דקושר בחוזק
אבל הק' רבנן דקיסרין מנין שמותר לחתוך בשר שלא באופן שיוכל להלך בו מאיליו ולא ישמט דאם המנעל רפוי ולא את זה ושחררו שהגדילו שפחתה וולד כהנת ולד תערובת
זה ,נושאים נשים רק הראויות לכהונה ולא פסולות כגון גרושה
מהודק אי"ז חליצה על ידה ,וקושר בעניבה כדי שתוכל להתיר ביד לצורך.
וחלוצה ,ואין מטמאים למתים ,ואם נטמאו אין לוקין דכל א'
אחת דבעי יד ימין ,ולא נתברר מ"ט בעי ימין ,וברשב"א כ' דהבבלי חולק
מהא דגידמת חולצת בשיניה ,אמנם כ"ה בירו' להלן ה"ו ,ומה"ט כ' תוס' קב. בן לחודשיו ודאי בנולד , ובהמה באדם חי חזקת איכא ממתי אין קאמר דלאו כהן הוא ,ואין אוכלין בתרומה ,ואם אכלו
משלמים קרן וחומש וכ' תוס' דמ"מ מפרישין לכפרה ואין משלמין ,יום א' בחזקת חי ,וכשיש ספק אם כלו חדשיו ,לרשב"ג ,דחליצה בשמאל כשרה ,ובחולין כ .מבואר דשמאל גרע משן ,ומתירה
ואין חולקין בגורן ,אבל מוכרין תרומה והדמים שלהם דהמע"ה באדם מבן חודש כדכ' 'ופדויו מבן חודש תפדה' ,ובבהמה בימין ותופסת בשמאל את המנעל שלא ישמט מאיליו ,א"נ שלא תזוז
[ול"א דחולקין בגורן ממ"נ ,דחייש' דאתי לידי תקלה דהלא עבד שנשתחרר מבן ח' ימים דכ' 'ומיום השמיני והלאה' ,ולרבנן מבן יום א' ,רגלו ונמצא מסייע בחליצה ושומטת העקב בימין ,וגוררתן בימין.
רב אמר דעיקר חליצה התרה ,ואף דאמר רב דלחכמים דפליגי
הוי זר] ,ואין חולקין בקדשי מזבח כגון עורות של קדשים ,ואין והלכה כרשב"ג.
נותנים להם קדשים להקריב ,אבל אין מוציאין מהם את שלהם
על ר"ע דר קיקה לא מעכבא ,וס"ל דלא עשה כלום ,ואף לא פסלה ,ואמר רב פי' אם היו חייבים חטאת או אשם או עולה אין כופין אותן ליתן לאנשי
אם לא חלצה ולא רקקה לא עשתה כלום ,מ"מ קמ"ל עיקר הכה ש לאחרון ז' או לראשון ט' בן ספק ,ספק התראת סו משמר ,דכהן מקריב אפי' שלא בזמן משמרו ,וצ"ע דנימא דאנשי משמר
מעכבין עליהם מליתן לכל כהן שירצה ,ופטורין מזרוע לחיים וקיבה או קילל את זה ואת זה ,פטור משום מכה ומקלל אביו ,אף שודאי חליצה התרת הרצועות ולא נימא דאם הותרו מאליהן או שלא קשרו
דכ' 'מאת העם' ולא מאת הכהנים ,ובכורן רועה עד שיסתאב אף בזמן עבר ,מ"מ התראת ספק לא שמיה התראה ,ול"ד לר"ל דהעושה מתחילה לא מעכב ,וכ' הרא"ש דהיינו במנעלים שלהם שלא יכלו לעמוד בלא
הבית ,דאינם יכולים לאוכלו ואין יכולים ליתן לכהן עבור הבשר דאינו נאכל מלאכה בב' יו"ט של גלויות אינו לוקה ,אלא אף לר' יוחנן רצועות ,וכעי"ז אמר רב דעיקר חזקת ג' שנים הכנסת פירות,
להם ,וצ"ע וכי בשביל רווח שלהם יעברו על בל תאחר ,ונותנים להם דלוקה ,שאני יו"ט דאפשר לברר איסורו ואיגלאי מילתא למפרע ואף דאמר רב דבעי שיראו אותו מנכש ומעדר ,מ"מ אם לא
מכניס פירות אי"ז חזקה. חומרי ישראל וכהנים ופי' בבבלי דמנחתן נקמצת כישראל ואין שייריה דאותו יום היה יו"ט ,משא"כ באביו א"א לידע.
הכה או קילל את שניהם כאחת שחבט במקל א' לשניהם לת"ק נאכלין ככהן.
חייב דהוי התראת ודאי ,ור"י פוטר ,והנה אי"ל דטעמא דר"י התרה או חליצה ע"י היבם ,התירה היא וחלץ הוא ,חליצה
הטעם דמותרים לשחרר זה את זה ,הנה נח' ר"י ור"ע בבבלי גיטין משום התראת ספק כיון דהאוכל כזית מגיד הנשה של ימין פסולה דבעי שהיבמה תעשה להתרה והחליצה ,וכן אם התיר הוא
לח :לר"ע המשחרר עבדו עובר בעשה דכ' 'לעולם בהם תעבודו' ,ולר"י הוי
ושמאל ,לת"ק סופג שמונים ,ולר' יהודה ארבעים דמספק"ל וחלצה היא פסולה ,ובב' האופנים לא יחזיר לייבמה ,אף דהוי חליצה
האם של ימין או שמאל ,ולכאו' הו"ל לר"י לפטור לגמרי דהוי התראת ספק ,פסולה ,מ"מ פסלה על היבם ועל אחיו ,והטעם בחלצה היא והתיר דאסור רשות ולא חובה ,ואי"ל דמתני' רק בדיעבד וכריה"ג
ואי"ל דשאני ספק בעיקר הלאו דמחמת ספק אסור לעשות כן הוא ,אי"ל משום דלא עשתה את שתיהן ,דא"כ מ"ט פסולה הלא תיקון משום לשחרר עבד ,אלא אף לכתחילה ושאני מתני'
הוולד שאין להם את מי לישא דאסורים בכשרות ופסולות ו'לא תהו
להיכא דיש ספק האם הלאו אוסר לעשות מעשה זה ,מ"מ אין לחלק כן מהני שיחזור וילבש ותתיר היא ובאו"ש תמה כיצד מצטרפים ב'
בראה לשבת יצרה' הוי לצורך ,א"נ דמשום מצות שבת היא מצוה רבה ,ודחי
לעשה דלעולם בהם תעבודו ,והנה מבואר בגיטין דחצי עבד חצי בן חורין כיון דא"כ נבילה שבטי לה בשחוטה דהוי ודאי שנסתפק לו המעשים ,וע"כ דהטעם משום דאי"ז על הסדר דבעי התרה ואח"כ
אחת מכפיו ,טהור דאינו ראוי לסנדל[ ,ואחת מכפיו י"ל דגרסי' כפו ,א"נ פי"ב ה"ה חליצה[ ,א.ה .אבל בהתירה היא וחלץ הוא ,שפיר מהני שתחלוץ אח"כ ,וע"כ
ע חליצה בפני שלשה ,חלצה בפני שנים או שלשה דיינים דלשון יש לו ב' כפות] ,ואם נפסק רק אחד מאזניו או אחת מחבטיו או הטעם משום דבעי לב' המעשים ,וכ' הרידב"ז דהא דאמרו פסולה ,כיון דכל
זמן שלא חזרה ועשתה כן אי"ז חליצה ,משא"כ בהתיר הוא תחילה
ונמצא א' מהם קרוב או פסול ,לת"ק חליצה פסולה ,ולר"ש אחת מתרסיותיו או רוב כפו דחזי למילתא וכפי שיבואר בהמשך, פסול משמע דא"א לתקן].
ור' יוחנן הסנדלר כשרה ,ומעשה שחלצה בינו לבינה בבית לרבנן טמא דאכתי אפשר לתקנו ,וכן אף שנפסק החיצון יכול להפך ימין
ב' אופנים בחליצות פסולות ,יש חליצות שלא יכול להחזיר
האסורין ,והכשיר ר"ע שהיה בבית האסורין והיתה גזירה שלא בשמאל ,אבל ברישא כיון דנפסק גם החיצון אין הדרך לתקנו ,ולר' יהודה
ולייבם ,ויש חליצה פסולה שיכול להחזיר דלא עשה כלום ,וכגון
ללמוד תורה ,ועבר ר"י הסנדלר סמוך לבית האסורין ועשה אם נפסקה הפנימית טמא ,ואם נפסקה החיצונה טהור כיון
עצמו כרוכל ואמר מי רוצה מחטין או מזלגין וחלץ בינו חולצת לקטן ,וחולצת באמפלייא אנפילאות של בגד פסולה ,דא"א לתקנו מחמת שהתיקון נראה ,ולא ס"ל דאפשר להפך המנעלים,
לבינה מהו ,והציץ ר"ע מהחלון ואמר אית לך כושן פלך שהוא והיינו באנפלייא של בגד ,אבל בשל עור תני דהיא חליצה ואמר ר' יעקב בר אחא בשם רב דהלכה כר' יהודה לענין
טלטול מוקצה בשבת ,ומצינו דאמר לרב שמואל ב"י כשנפסק כשרה.
כלי מטוה ,והיינו אית לך כשר.
פי"ב ה"ו
והורה שבת לענין נח' בטומאה שנח' כשם מנעל מעל אמפלייא ,איכא דתני כשרה במנעל עור על סנדלו דר"י ורבנן
אמפלייא מבגד ,ואיכא דתני פסולה ,במנעל עור על כרבנן ,ותמה ר"ש ב"י דסתר דבריו ,ראב"י אמר בשם ר"ז סדר מצות חליצה ,באים היבם והיבמה לבי"ד ונותנים לו
אמפלייא מעור י"מ דחלצה שתיהן ,ושל בגד בטל למנעל ,משא"כ של דנח' ר"י ורבנן כנ"ל אף בשבת ולא הורה כמי ההלכה.
עצה שיקח את ההגון לו דכ' 'וקראו לו זקני עירו ודברו עליו'
עור[ ,א.ה .ואיירי בחלצה שניהם בב"א ,דאל"ה תק' מ"ט אמפלייא של עור סנדל אף כשהוא טהור ואינו כלי מ"מ מותר ללכת בו ברה"ר או בכרמלית
פי' כגון ביבם זקן וילדה דאין ראויין זה ,ושומעין למעכב
ואינו רוצה אף שהשני רוצה ,ואם רצו שניהם כשאין שנותיהם
הוי חליצה פסולה] ,ובמאירי פי' דאיירי בחלצה רק את המנעל ושל בגד בטל עד פתח החצר וצ"ל דחזי קצת אע"פ שהוא טהור[ ,וכן אמר ר"ז לר'
לשל עור.
שוים ,מוציאין לחוץ ויתייבמו ,וכ"ה בריטב"א ,אבל ברשב"א בשו"ת אלף
אחא כשנפסק סנדלו והגיעו לשער החצר].
ר' אחא נפסק סנדלו וכרך בגמי ואינו מוקצה כיון דחזי למאכל בהמה ,רמ' הביא בה"ג דכופין ופקפק בזה הרשב"א. מנעל, חשיב דלא בגד בשל יוצאין דתני איכא ,ביו"כ אמפלייא
ואיכא דתני אין יוצאין בשל עור.
ור' אבהו כרך במלבניקי עשב הראוי לרפואה דס"ל דחשיב מן היבמה הולכת אצל היבם דכ' 'ועלתה יבמתו השערה',
סנדל שיש לו עקב כשר ,ושאין לו עקב פסול דבטל מיניה שם המוכן ואינו מוקצה[ ,א.ה .יש לעי' מה הטעם שכרכו כך דהיינו האם איירי ואומרת 'מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה
מנעל ,ושיש לו עקב ,לרבנן דתמן קנסרוס מנעל שיש לו עקב ,בחצר ובכה"ג שרי או דהתירו ברה"ר רק בכה"ג] ,ר' יונה זרק מנעלו יבמי' ,והוא אומר 'לא חפצתי לקחתה' ,והיו אומרים בלה"ק,
ורבנן דהכא אמרו כגון מנעל שלנו ולא נתבאר מה הירו' בא
להוסיף ,לחנות האופה ולא הלך עד ביהמ"ד הנכבד של ר"א שהיה ואף דאין קריה מעכבת מ"מ מעכבת במי שאינו יכול לקרוא והנה נח' הראשונים מה נחשב עקב ,די"מ סוליית המנעל ויש לו רק חלק
ואמרו במתני' היכן קוראים ,ולא תפריד 'מאן' מ'יבמי להקים', כן]. עשה מ"ט לעי' יש וה"נ [א.ה. לשם קרוב העליון א"נ שיכול לילך על ראשי אצבעות ,וי"מ חלק המונע מהרגל לצאת,
וס"ל דבעי נמי סוליה ,אבל לראשונים שהוא סוליה לא בעי לחלק המונע ר"ז אמר דשרי להחליף מנעל וללבוש של ימין ברגל שמאל ,ול"ד ו'לא' מ'אבה יבמי' ,ו'לא' מ'חפצתי לקחתה'.
מהרגל ,ולפי"ז אפש"ל כן בביאור הירו' ,אבל בנימוק"י מבואר דגם לרש"י לרבנן דלעיל שטמאו בנפסקה הרצועה החיצונה ,אלא אפי' לר' יהודה
שרי נגשת אליו לעיני הזקנים וחולצת נעלו מעל רגלו[ ,והגידמת דעקב הוא סוליה בעי לתרוייהו ,ולפי"ז נמצא איפכא ,ולפי"ז כשיש לו עקב כיון דאכתי הוי כלי משום דראוי הוא לרגל השניה[ ,ול"א דאינו חשיב כלי
כשר היינו לשון דיעבד ,והיינו כל שיש לו חלק האחורי אף שאין לו סוליה אא"כ לבוש לרגל שהותקן לו] ,וכן מבואר מדתני דחליצה בשל תחלוץ בשניה] ,ואח"כ יורקת בפניו רוק שהוא נראה
לדיינים ,והיו כותבים בשטר חליצה 'רוק הנראה לדיינים על כשר ,אבל בתוס' כ' דלשון דיעבד קאי אגב סיפא ,ואמר רב שלא היה
שמאל בימין כשרה.
מתיר לחלוץ בשורציפא דשנצוי מנעל עם לולאות וע"י מתיחת הא דתני נפסקה רוב כפו טמא היינו לרוחב דחזי ללבישה ,אבל הארץ' ,ואף אם הפריחה הרוח לרוק דסגי שיראו יוצא מפיה ,דעל
הארץ נאמר רק למצוה מהמובחר ,רקקה דם ,כשר אם יש בו הרצועות מהדקין אותה על הרגל ,אם לא היה רואה לר"ח רובה לאורכו בעי רוב הרגל.
צחצוחי רוק. שהיה חולץ.
חליצה בדיעבד שלא כהלכה ,אחי אמו של ר' כהנא חלץ סט חליצה בלילה ,לת"ק כשרה דיעבד דחליצה הוי דין ואין דנין
בתחילה בלילה ,ומ"מ כשרה דאם עברו ודנו הוי דין כמבואר בירו' סנהדרין ,רבי ולוי בר סיסי ,מעשה בבני סימונייא שבקשו מרבי דרשן
בלילה ודלא כר"א דפסיל להלן ,ביחיד ולא בעי ג' והנה למ"ד דלא בעי ג' [ויעוי' שם בגי' הראשונים בירו'] ,ולר"א פסול דכ' 'לעיני הזקנים' דיין וחזן ושיעשה כל צרכיהם ,והביא להם את לוי בר סיסי
והושיבוהו על בימה גדולה ושאלו על רקקה דם וגידמת איך כ' תוס' דמהני אפי' בינו לבינה ,ולפי"ז ביחיד ל"ד ,בליל שבת ותנן בביצה ובלילה אין רואין ,ולת"ק פרט לבי"ד סומא.
תחלוץ ,ולא השיב ,ושאלו ביאור בדכ' 'אבל אגיד לך את דאין חולצין בשבת ,בסנדל של שעם ותנן בתוספתא דכשרה ומשמע
בדיעבד ,מעומד ולא נשען כנ"ל ,א"נ קאי על הדיין ,ולא רקקה כר"ע חליצה ברגל שמאל ,לת"ק פסולה ,ור"א מכשיר ,והא הרשום בכתב אמת' דממ"נ אם אמת למה רשום ,ואם רשום
בדיעבד ודלא כר"א דבעי רקיקה לעיכובא ,ואמר רב דרק אחי אמו דבמצורע לר"א בוהן ימין מעכבת ואף אי לית ליה מניח במקום למה אמת ולא אגיב ,וכשהביאו בפני רבי אמר דהוא כמותו,
של ר"כ יכול לחלוץ כך דעביד דלא כהלכה ,ואף חליצה בלילה דלהלן בוהן ,י"ל דהתם כ' 'הימנית' משא"כ בחליצה דלא כ' ימין ,והשיב לוי בר סיסי דדם תליא בצחצוחי רוק ,וגידמת
ולתנא דמתני' לא דרשי' 'אוזנו' דרציעה מ'אוזנו דמצורע בשני יה ,דעד חיתום גזר דין רשום ,ואח"כ אמת ,והטעם
ה"ב מבואר דכשרה בשם סתמא דמתני' ,מ"מ מבואר בבבלי דהיא שי'
,מצורע ד מ'רגלו' דחליצה 'רגלו' דרשי' לא נ וה" ימין, דבעי יחידאה.
שלא אמר כיון שהיה על בימה גדולה וטפח עליו רוחו וגרם
סח מקום קשירת סנדל החליצה ,קשר מהארכובה ולמטה ואיכא דדריש לר"א 'אוזנו' 'אוזנו' ו'רגלו' 'רגלו' ,ומתחילה
ס"ד לו לשכוח ,כדכ' 'אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה' פי' ד"ת לחלק בין אוזנו לרגלו ובטעם הדבר מבואר בבבלי דאוזנו מופנה מב' צדדים,
כשרה ,ומארכובה ולמעלה פסולה ,אבל אין לפרש דאם היתה הרגל אבל רגלו מופנה מצד א' ,ולמדין ומשיבין ,ואיכא למימר מה למצורע שטעון שנשאת בהם גרמו לך לבזיון.
עץ ארז ואזוב ושני תולעת. עד הארכובה ולמעלה הוי חליצה פסולה.
חליצה מוטעת כשרה ,לר"ל שהטעו שיוכל לקחתה לאחר קידוש ידים ורגלים לכהנים ,כ' 'ורחצו אהרן ובניו ממנו את
פי"ב ה"ג
החליצה ,אבל הק' ר' יוחנן כיון דבעי כוונת שתיהם אי"ז ידיהם ואת רגליהם' ותני ביד עד הפרק ,וברגל עד הסובך
חליצה שלא התכון למצוה ,ולכך פי' ר"י דהטעוהו שתתן לו מאה חליצה רקיקה וקריאה האם מעכבים ,קריאה אינה מעכבת,
וחליצה מעכבת ,ורקיקה ,לר"א מעכבת דכ' 'ככה יעשה' כל קרסול ,ובחליצה דעד הארכובה כיון דכ' מעל רגלו ,ומ"מ עד
מנה ,אמנם אם אמר ע"מ כן חייבת ליתן לו ,ור"ה מתחילה הארכובה דדוקא מעל רגלו ולא מעל דמעל רגלו ,והא דכ'
שהוא מעשה ,ואמר שמואל דצריכה לרוק ואל"ה אסורה ולשוק,
אמר כר"ל וכששמע דר"י פליג חזר בו וכפה לחלוץ. [ויעוי' בסוגית הבבלי קד :ובראשו נים דאסורה מד"ת ויעוי' רמב"ם יבום ד' 'ובשלייתה היוצאת מבין רגליה' ומשמע לכאו' דרגל הוא גם בירך,
ר"ח בר ווא אמר ליבם שאין היבמה רוצה להנשא דרך יבום, יד'] ,ולר"ע לא מעכבת דדוקא מעשה שהוא באיש מעכב, י"ל דנראה כמבין רגליה לאחר שנופלת השליא ,א"נ משום שנועצת
ולכך יחלוץ להסיר הזיקה ואח"כ תנשא ,ולאחר שחלץ אמר ולחכמים ת"ק דמתני' אם לא חלצה או לא רקקה לא עשה עקביה בירכותיה כשכורעת לילד ,וכן מצינו דאמרו לשון 'מבין' דתנן כיור
דאפי' יבואו משה ושמואל [א.ה .לשון הכתוב ירמיהו טו' א'] ,לא כלום ואף על האחין לא נפסלה. היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי דרום ,והיינו נראה בין
יתירו לך ,וקרא החולץ 'חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו' האולם ולמזבח.
שמשתמשים בחכמה להרע. ר' אימי פשט לר' בא ,דאין סדר חליצה מעכב ולכך אפי' הקדימה
פי"ב ה"ב
תנן במתני' לאחר שרקקה 'ענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר רקיקה לחליצה חליצתה כשרה[ ,א.ה .ועי' לעיל ה"א] ,והמקדש בשווי
סימפון שטר שכתוב בו תנאי של קידושין קידש על דעת התנאי, אופנים שחליצה בדיעבד כשרה ,חלצה בסנדל שאינו שלו
לא יבנה את בית אחיו' ,והיו מקרין אותה ,וכשהוקרא ר' אף דלכתחילה יחלוץ בשלו שמא יהא שלא במידתו ,סנדל של עץ ,סנדל
הורקנוס תחת האלה בכפר אבוס וגמר את כל הפרשה הוחזקו
לסתום דל"א אמות מד' למעלה מצרית חלון לפתוח מותר ו
שמאל בימין ,סנדל גדול ממידתו שיכול להלך בו ,או קטן
שמחפה רוב רגלו אבל לכתחילה לא ילך בשאינו ממידתו גזירה אטו האויר בפניו אבל חלון צורית שהוא גדול אסור ,וכן אמרו בלשון אחר הכל לקרוא עד סוף הפרשה והיינו עד 'ונקרא שמו בישראל בית
וכי אין יכול לבנות ביתו כשובך שהחלונות למעלה.
חלוץ הנעל' ,מי קורא חלוץ הנעל וי"א בית חלוץ הנעל ,לת"ק שאינו יכול להלך בו.
מצוה בדיינים ולא בתלמידים ,ולר"י כל העומדים שם פי"ב ה"ד
שופר עכו"ם ושל עיר הנדחת וה"ה גזול ,י"א כשר ,וי"א פסול,
ואף דנח' בשופר מ"מ הכל מודים בלולב של אשירה ושל החרש וחרשת שחלצו או נחלצו חליצה פסולה ,שאינם אומרים חלוץ הנעל חלוץ הנעל.
יכולים לומר וכ' 'ואמר' 'ואמרה' ולאו משום דאינו בן דעת מהא דלא
האם חליצה הוי גנאי או שבח ,איכא דתני שבח ,ואיכא דתני עיר הנדחת שהוא פסול דכ' 'ולקחתם לכם' ולא משל איסור כללו במתני' אף שוטה שאין לו חליצה כיון דבעי דעת.
גנאי ,י"מ דנח' אם עשה כהוגן ,ולא נח' אלא תליא במשנה הנאה ,אבל בשופר מאן דמכשיר ס"ל מדכ' 'יום תרועה יהיה לכם'
מכל מקום ואפי' אין השופר שלכם ,ד'לכם' קאי על יום תרועה ,ועוד מה נחשב חרש ,הנה תנן בתרומות דחרש לא יתרום ,ותנן
ראשונה ואחרונה שלא היו מתכונים לשם מצוה ,וי"א אפי' כמשנה
דבלולב משתמש בגוף הלולב משא"כ שופר דאי"צ אלא דחרש שדברו בכל מקום ,שאינו שומע ואינו מדבר ,אבל
ראשונה או כאחרונה נח' האם מה שהיה נקרא בית חלוץ
שמיעה ואין קול אסור בהנאה ,וסנדל של עיר הנדחת ,לכו"ע אי"ז כלל ,כדאמר ר' יוחנן הנ"ל דכל שאינו יכול לומר פסול ,וכן
הנעל לגנאי דע"י שפגם דבר מהתורה יבוא ויטול פגמו ,או
כשר דכ' 'חלוץ הנעל' מכל מקום ,ור' מנא ס"ל דנח' כמו מוכח מפטור ראיה בחרש דילפי' מהקהל דכ' 'למען ישמעו
לגנאי כדכ' 'ויקרא בהם שמי'.
ולמען ילמדו' והיינו המדבר ואינו שומע ,וכן השומע ואינו בשופר.
מדבר שאינו יכול ללמד.
בית שמאי האם מנעל הוא דוקא של עור ,תנן של סנדל של עץ חליצה
כשרה בדיעבד ,בשם רב אמרו שיש לו חובטין עץ אבל הסנדל עצמו חליצת קטנה ,קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ,והא פי"ג ה"א
מעור ,שאין מנעל אלא של עור ,וי"א אף מעמידין של עץ ,וי"א אף דחליצת קטן אף דיעבד לא מהני ,כיון דכ' 'איש' ,אבל ביבמה
עא מיאון קטנה משנשאת פי' אמה ואחיה שהשיאוה שאין
תרסיותיו של עץ ,אבל לר' יוחנן אפי' כולו של עץ חשיב מנעל כ' 'ונגשה יבמתו אליו' ,מכל מקום ואף שאינה בר דעת מ"מ כ' תוס'
קידושיה אלא מדרבנן ויכולה למאן ולעקור הקידושין למפרע לב"ש דוקא דאיירי בגדול עומד על גביו.
ארוסה ,ולב"ה אפי' נשואה ,ואילה"ק כיצד נח' ב"ש וב"ה ו כשר ,ומסייע לר' יוחנן דתנן סנדל של קש של סיידים שהסיד
שורף את העור ,לר"ע טמא מדרס והאשה חולצת בו ,וחכמים קטנה שחלצה והגדילה ולא חלצה שוב ,חליצתה כשרה הלא העידו דממאנין את הקטנות פי' פעמים דמלמדים אותן למאן
בדיעבד ,והיינו כר"מ דחייש' למיעוטא ואין חולצין ולא מייבמין כגון שנפלה אחותה ליבום בפני בעלה ,והלא אין מחלוקת בעדות, לא הודו למדרס כיון דעשוי רק לשעה ,אבל לחליצה הודו.
טומאה וטלטול סנדל מקולקל בשבת ,עוד מסייע לר' יוחנן הנ"ל את הקטנה שמא תמצא איילונית ונמצא פגע בערוה שלא במקום אבל י"ל דנח' האם העידו על ארוסה או על נשואה.
מצוה ,דאילונית נתמעטה מיבום מדכ' 'אשר תלד' ,וכן אינה חולצת דכל
סנדל שעולים מכפו אזנים שמחברים בהם רצועות ,אם נפסקו אוזניו שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה ,וה"מ לר"מ דחייש' למיעוטא ,אבל טעמא דב"ה ,אילה"ק לב"ה כיצד מהני מיאון הלא לר' יהושע
או חבטיו הרצועות או תרסיותיו מקום החיבור לאזנים או שניטל לחכמים חולצת אפי' לכתחילה[ ,א.ה .וה"נ מתייבמת ,דאל"ה אינה חולצת] .לקמן הוי נשואה שמותרת לבעלה וזכאי במציאתה ומעש"י
למפרע ,וכן ילה"ס עוקרת גיטה ש לא יהא ולדה ממזר למ"ד והפרת נדריה ובשלמא מהאירוסין אפש"ל שאינו קנין גמור ומהני בכפישה פי' מדד פירות נכסי מלוג במידה פחותה והפסידן לכך עשו לו
קטנה יולדת ,א"נ לר"י דממאנת בגדלות על קטנות.
לאוסרה על קרובותיה[ ,וברמב"ן מצדד דאי"צ כלל מיאון] ,אבל י"ל דהם כך ,וש"מ דלב"ש במתני' אם עברה ומיאנה הוי מיאון ,דאל"ה
אמרו שהיא נשואה והם אמרו דתמאן ותצא בלא גט ,וזכאי נמצא דמשום שעבר איסור התירו ערוה לשוק ובבבלי אמרו עוד ילה"ס האם ע"י מיאון חוזרת ליטול מזונות מבית אביה
דכ' בכתובת אמה שבנות שיהיו בביתם עד שינשאו יזונו מהם ,ולפרש"י דמהא שהיה אוכל נכסי מלוג ש"מ דהיתה נשואה ואהני מיאונה ,וזה דלא כמו במציאתה משום הפקר בי"ד הפקר ,ואף אם נדרי מופלא הסמוך לאיש דאו'
בבבלי כתובות נג :נח' בדי"ז ,אבל פשיטא שקטנה שנתאלמנה שנתבאר לעיל דטעמא דב"ש משום בעילת זנות ,והכא צ"ל כמו שיתבאר כ' תוס' דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ,וטעמא דב"ש דאי עקרה
ונשאת ומיאנה שאינה חוזרת לזון מכתובת הראשון ,כיון בסוף ההלכה באופן אחר[ ,ומ"ד דלעיל יפרש להא דהתירו שלא בפניו דכיון
דקידושין דרבנן ,ה"נ אפקיעו רבנן לקידושין דידה].
למפרע הוי בעילת זנות ,וכר"א דאף פנוי הבא על הפנויה
שכתב לה 'את תהויין יתבא בביתי' ואינה בביתו. שלא לשם אישות הוי בעילת זנות ומשמע דלרבנן דנח' על ר"א
תרומת קטן שלא הביא ב' שערות ,קטן שלא הביא ב' ליכא איסורא כדכ' הראב"ד אישות פ"א ועיי"ש במ"מ ,ובבבלי נט :מבואר מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר ועבר ארוסה ואמרה
שערות לר' יהודה הוי תרומה ,ובשם ר"מ אינה תרומה עד דממאנת לא נעשית זונה אליבא דר"א ,וכ' האו"ש דהירו' דידן פליג ,וש"מ שילך ארוסה וינשא לאמה ,ואמרו חכמים אין מיאון גדול
שיביא ב' שערות ,י"א מדכ' 'ולא תשאו עליו חטא' וקטן אינו לטעם זה דלב"ש אף אם עברה ומיאנה אי"ז מיאון [א.ה .וע"ע מזה וכב"ה [להלן] דאף שלא בבי"ד ,א"נ דיעבד אף לב"ש מהני חוץ לבי"ד,
בר נשיאת עון ,אך ק' דלפי"ז עכו"ם דאינו בר נשיאת עון לא סוף ההלכה] ,וילה"ס בנכנסה לחופה ולא נבעלה האם אמרי' לא עי' ביאור הגרח"ק ד"ה אין מיאון גדול והאם שייך לחנוני ,וכן אמרו על
יתרום ותנן עכו"ם תורם בשלו ,ולכך פי' דקטן לא יתרום מדכ' פלוג וכן ילה"ס האם ממאנת ארוסה ביהודה שהיו מייחדים שאמרה בפני פשתני שבאה ליטול ממנו פשתן ,ואף בפני
החנוני שאמרה רק דרך שיחה בעלמא ,א"נ דסגי בחד והיו עדים מבחוץ, אותם דשמא בעל.
'ונחשב לכם תרומתכם' דדוקא מי שהוא בר מחשבה יכול
א"נ שהבעל מאמינו דאי"צ עדים לקיומי ,ובבבלי אמרו דאפי שלחה בעלה
לתרום אבל לא קטן[ ,והא דתני עכו"ם לית להו מחשבה ,היינו נראית שלא למאן פי' שהשיאה אביה שאינה יוצאת במיאון ונתגרשה ,ליטול חפץ מהחנוני הוי מיאון אף דאפש"ל שאמרה כן מחמת כעס.
לענין הכשר טומאה דמסתמא אית ליה דרשה דאין לעכו"ם מחשבה והשיאה עצמה חוזרת וממאנת ול"א דכיון שיצאה מדין מיאון לא תקנו
שיותן המים לרצון]. מיאון בפני בי"ד ,לב"ש דוקא בפני בי"ד ,ולב"ה אף שלא לה מיאון.
בפני בי"ד [הנה בתוספתא נח' אליבא דב"ה אי בעי ג' אלא דלא בעי מומחין
דעת ר"מ במופלא הסמוך לאיש דאו' או דרבנן ,י"א דס"ל [וכמתני' דריש סנהדרין] ,ולריבר"י סגי בב' ותוס' קז :כ' דלכתחילה בעי ג',
דאיכא ביבם ולא בבעל רק מיאון לב"ש ,ביבם קטנה מיאון
כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דרבנן ולכך אינו תורם ואינו מקדיש, אבל בתוספתא שלפנינו משמע דלכתחילה סגי בב' וכ"כ הר"מ ,עוד כ' תוס' ביבם אף ממאנת ולב"ה מדעתה, שהתקדשה במי רק מיאון
אבל לא ס"ל כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דאו' ותורם ומקדיש, דדיעבד מהני אפי' א' וב' עדים מדאמר ריבר"י בבבלי שם לדינא דחנווני דאם ממאנת בעיקר בעלה ודאי גם ביבם שקנוי מכח בעלה.
כיון דאי נימא דמי שתורם יכול ג"כ להקדיש הלא ר' יהודה ס"ל דקטן דלעיל ,אבל הר"מ לא הביא ,ואפש"ל דשמא נח' בדי"ז] ,וצ"ל לב"ה
באיזה אופן מיאון ביבם עוקר נישואין הראשונים להתיר
יכול לתרום ומ"מ אמר ר' יהודה דתורם ואינו מקדיש ,וי"א דר"מ ס"ל דהתעסקו בי"ד בדין אחר ובא לפניהם מיאון כיון דאמרו
הצרה לאביה וכלה לחמיה ,אמרה אי אפשי בנישואיך ולא
אפי' כמ"ד דמופלא הסמוך לאיש דאו' ומקדיש כדכ' גבי הקדש 'איש להדבק בג' דברים חליצה כאבא שאול דחליצה עדיפה ,היתר
בנישואי אחיך פי' היבם ואחיו המת לכו"ע אליבא דב"ה עקרה
כי יפליא' לרבות הסמוך לאיש וה"נ יכול לנדור נדרי איסור ,ואעפ"כ אינו נדרים כר' נתן דהנודר כאילו בנה במה ,והבאת שלום דכ' 'בקש שלום
לנישואין הראשונים ,אבל אמרה אי אפשי בנישואין ,לר'
תורם כיון דילפי' מדכ' 'כל איש' למעוטי קטן. ורדפהו' וברח מג' דברים מיאון דלמא תגדל ותתחרט ,ולהיות ערב
יוחנן קאי גם על אחיו המת ,ולרב ור"ל רק על היבם.
דפעמים אין הלוה משלם ובאין אצלו ,ומלהיות בעל פקדון מבן עירו
עוד בדיני מופלא הסמוך לאיש ,מופלא הסמוך לאיש יכול אילה"ק לר' יוחנן מדתנן בריש מכלתין על עריות שפוטרות צרותיהן
וכולן אם מתו או מאנו או נתגרשו או נמצאו איילונית שרגיל בביתו ושמא יקח ממנו ויחזור ויתבע ,דכ' 'בני אם ערבת לרעך'
להקדיש והיינו עולה ושלמים שהם נדרים ונדבות ,אבל אינו יכול וגו' וכ' שם דסופו לשלם ,וי"א דנקרא פוקדון צא ודון.
להביא חטאת כיון דאינו שייך בחטאת חלב ודם ,וילה"ס צרותיהן מותרות ,וכיון דנתגרשו היינו מהבעל דמהיבם לא מהני
האם מביא קרבן זיבה ומצורע לפי שהוא בר טומאה, גט ה"נ מיאון מהבעל פי' שמיאנו בבעל ,וק' לר"י דאמר אף מהיבם ,האם חוזרת וממאנת ,לב"ה ממאנת אפי' כמה פעמים,
ומאידך אינו חייב בהם ,אבל נכרי פשיטא שמביא נדרים ונדבות וכדתני חזקיה דמיאון לאחר מיתת הבעל צרותיהן חולצות ולב"ש אין בנות ישראל הפקר אלא ממאנת וממתנת עד
ובירו' תרומות גרסי' דקטן פשיטא שמביא ,וכי מבעי להעשות שליח כדאמרו ולא מתייבמות והיינו ממאנת סתמא דאי להדיא בבעל אף לרב ור"ל מהני שתגדיל ותעמוד במיאונה ותנשא ,והיינו אף להנשא ואי"ל
הכא דילה"ס האם קטן נעשה שליח להקדיש קרבן לאחרים מיאון ,ולפי"ז אפש"ל דלר"י איירי בממאנת דוקא ביבם וצ"ע ,אבל י"ל דלב"ש אין מיאון בנשואה ,ול"א דמותרת להנשא ,אלא אף להנשא אסורה,
ואף זיבה ומצורע כיון דאין קטן שייך בשליחות כלל ,ואע"פ דשייך דאיירי במתו ולכך חולצות ולא מתייבמות וקמ"ל דכל דשייך בה וש"מ דמיאנה כשהיא נשואה הוי מיאון ,והנה לעיל התבאר
בטומאה ,וראיה דהלא איסור טבל דאו' שייך גם אצל קטן ומ"מ מיאון חולצת ואינה מתייבמת ,וע"כ דאיירי במתה כדתנן כל היכולה דטעמא דב"ש משום דהוי בעילת זנות ,ולפי"ז מיאון בנישואין לא מהני ,אבל
לכו"ע אינו נעשה שליח לתרום ויש לעי' מ"ט תרומה שאני מכל למאן ולא מיאנה ומתה צרתה חולצת ולא מתייבמת דאי"ל לשי' זו טעמא דב"ש כיון דיוצא קול לנשואה ולא לארוסה ואם
נשואה תמאן ,יאמרו שראינו אשת איש יוצאת בלא גט.
שליחות ,ובתוס' גיטין סד :כ' דנתמעט מדכ' 'אתם' [וכ' התוס' שם דאין שלא מיאנה בחיי בעלה דא"כ תק' גם לרב ור"ל שיכולה למאן בבעל ,וע"כ
ללמוד אלא להיכא דליכא בנפשיה וכ' דכ"מ בירו' עירובין] ,ועי' פנ"י קידושין דאיירי במתה ,אבל יש לדחות שאין שם אלא יבם א' שהיא ערוה פי"ג ה"ב
מא :דלא מצינו מיעוט בתרומה לקטן אלא לגוי ,וברש"י שם מב .כ' דקטן
קטנה הצריכה מיאון ,כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעת וה"ה לו ,וכיון דאסורה ואין לו זיקה שוב אינה יכולה למאן אחר מיתת הבעל.
נתמעט מאיש דכ' ב'ושלח ושלחה' ,ואפש"ל דקאמר הירו' דכשם שיש לו
אם נתקדשה ,וי"א דנתקדשה לדעת והם קבלו כסף קידושיה אינה מקודשת
טבל ואינו בתרומה לר"מ ,ה"נ אף דאיתא בטומאת זיבה ליכא בקרבן זיבה.
עד שיכנסוה לחופה מדעת ,ולדעת היינו שעושין לה חופה עב מתי הנמצאת אילונית אינה פוטרת צרתה ,לר' יונה ה"מ
ביכורים במופלא הסמוך לאיש ,לדעת ר' יהודה דהוקשו ביכורים ומלבשין לה קוזמירין בגדים נאים ,כ"פ אבודרהם ,אבל בערוך פי' יבמה מהאירוסין דלא ידע בה ונמצא דלא היו נשואות למת ,אבל אם
לקדשי הגבול פי' תרומה אינו מביא כמו דאין הקטן תורם [אמנם לר' תכשיטין ומסבירים לה שיש לה בעל ,ושלא לדעת כשלא נשאת והכיר בה ומחל שפיר פוטרות צרותיהן ,ור' יוסי אמר מתחילה
יהודה גופיה קטן יכול לתרום ,מ"מ אמרו דמאן דס"ל כר' יהודה בהיקש דאף מהנישואין אינה פוטרת אבל חזר בו ר' יוסי ,ולר"ז אף
מסבירים לה ואי"צ מיאון ,ובמאירי גריס דאם מכניסים לחופה וכו'
לקדשי הגבול וס"ל דאינו תורם ה"נ אינו מביא ביכורים] ,ולרבנן דהוקשו ומסבירים היינו שלא לדעת דהוי דרך רמאות. מהנישואין ,ואילה"ק וכי בתו מפני שנמצאת אילונית לא
ביכורים לקדשי מקדש שלמים ועולה ,יכול הקטן להביא ביכורים. תפטור צרתה ,כיון דשאני אילונית שאינה פוטרת צרתה ,דאינה
עג גיל קטנה שאי"צ מיאון שאין קידושיה כלום ואין בעלה מטמא עולה ליבום כלל דהמייבם או חולץ לאילונית לא פטר צרתה
אבל בתו שאינה אילונית עולה ליבום אלא איסורא דרביע עליה ,ושפיר לה ואינו מיפר נדריה ,לר"ח בן אנטיגנוס כל שאינה יכולה לשמור עד ספיקות במופלא הסמוך לאיש ,ילה"ס האם מופלא
כסף קידושיה ,לרבנן כל קטנה שיכולה לשמור גיטה צריכה יכול להביא קרבן חגיגה שהיא חובה ביו"ט הראשון דדילמא אע"פ פוטרת צרתה.
בתו הממאנת פוטרת צרתה דמתני' דריש מכלתין אף דאין בתו גט והיינו שיודעת להבחין בין גיטה לדבר אחר ,והוא שיעור פחות מיודעת שהיא חובה ואין הקטן חייב בה מ"מ יוכל הקטן להביאה כיון
שנשאת ממאנת דהוי נישואין ד"ת דכ' 'את בתי נתתי לאיש לשמור כסף קידושין ,שצריך שמירה מעולה ,והיינו גיל הפעוטות שמבין דיכול לשנותה אחר החג לשם שלמים ,וכעי"ז ילה"ס האם
במקח וממכר ,ומהני מו"מ שלהם מדרבנן ,והיינו מגיל ו' עד גיל י' כ"כ מופלא מביא פסח דיכול לשנותו לשלמים [כדאמרו מביא הזה' ,י"ל שנשאת ונתגרשה ונעשית יתומה בחיי האב.
הרשב"א ,ונראה ברשב"א דהא דצריך שמירה יתירא כשהיא קיבלה לכסף אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשלמים].
מיאון בחמותו לפטור צרתה ומיאון בגדלות ,תנן בריש מכלתין קידושין ,ולפי"ז צ"ע מנין דרבנן נח' על ר"ח בן אנטיגנוס ,דילמא איירי בקבלו
עוד ילה"ס האם יכול להביא מעשר בהמה ,אבל אליבא אמה ואחיה.
דלא משכחת מיאון בחמותו וש"מ דאין קטנה יולדת ,דאי יולדת
דר"מ דהוקשו כל המעשרות ודאי דאינו מביא כמעשר דגן
משכחת לה שילדה ונתקדשה בתה ,ואח"כ נתקדשה היא לאחיו של חתנה כלפי מה מעשי קטנה מהני ,לר"א אין מעשה קטנה כלום,
ומיאנה בו ,וכלתו של ר' ישמעאל מיאנה כשבנה על כתפה דס"ל אלא הוי כמפותה הצריכה מיאון ,דאל"ה תגדל ותצטרך גט ,ואינו שאינו מביא ,ולפי"ז אף אינו יכול לעשות תמורה במעשר
זכאי במציאתה ומעש"י ,ואין מיפר נדריה ובת ישראל לכהן בהמה ול"ד מעשר בהמה אלא אף את כל הקדשים אינו יכול דמהני מיאון בגדלות על נישואין של קטנות.
לעשותם תמורה מדאמרו בתמורה דיצא דין תמורה במעשר בהמה
עוד במח' ב"ש וב"ה במיאון ביבם ,לר' המנונא נח' בנפלה לא תאכל בתרומה ולת"ק תאכל ,ובת כהן לישראל תאכל ולא
ללמד על כל הקדשים דין תמורה.
לב' יבמין ועשה א' מהן מאמר ,דלב"ה מהני המיאון להתירה נפסלה מלאכול ,ולר' יהושע זכאי במציאתה ומעש"י דהפקר בי"ד
לשוק דרק לאחר שעשה בה מאמר מהני מיאונה להפקיע לנישואין הפקר והפרת נדריה כאשתו לכל דבר ,אלא שיוצאת במיאון האם חייבים משום קדשים בחוץ בהקדש מופלא והיינו
הראשונים ,אבל בעלמא לא מהני מיאון אחר מיתה כמבואר בבבלי קח :דכיון מדרבנן כמבואר בריש פרקין ,ונמצא דמידת ר"א שוה אלא דצריכה כששחט גדול בחוץ ,לר"י ור"ל חייב דמופלא הסמוך לאיש דאו',
דלא מיאנה כל חייו רצתה בו ,וכיון דמיאנה הותרה הזיקה אף משאר אחיו ,מיאון שלא תצא בכדי ,אבל לר"י ילה"ק דאי הוי אשתו מ"ט יוצאת במיאון ,ולכהנא אין חייבים דס"ל מופלא הסמוך לאיש דרבנן ואי"ל דכהנא
ובראשונים קז :מבואר דלא עקרה זיקה ,אבל בר"מ משמע דפליג ,והא דנקט
ומעשה באמו של ר"א שדחקתו ליקח בת אחיו ,וא"ל ר"א דלא כר' יוסי דס"ל דמופלא סמוך לאיש תורם ולכאו' ודאי
לפני ב' יבמין ,כיון דאף שמיאנה בא' מותרת לשוק ,א"נ ביבם א' אף ב"ש
דתורם מדאו' דא"א לומר דגברא דרבנן מתקן טבל דאו' ,אך י"ל דס"ל רגליו, חץ שתר לו ואמרה זקן שהוא לבחור להנשא שתלך מודו דממאנת ,והא דלא מהני מאמר להתירה לאחיו ,דאיירי
באומרת אי אפשי בך דאף אינה רוצה בזיקה[ ,אבל לבעל המאמר וכנסה ולא בא עליה כשיטתו שאינה אשתו עד שהביאה ב' לר' יוסי דתרומה בזה"ז דרבנן דמשגלו בראשונה שוב לא נתחייבו
בלא"ה אסורה משום דנראית כחלוצתו] ,א"נ הק' כיון דמותרת לשוק משמע שערות ועוד שמא תמאן ותעקור הקידושין ,ונמצא כל הבעילות זנות .אלא מאליהן קבלו את המעשרות ,ומחמת כן ס"ל לר' יוסי דאתי מופלא
דרבנן ומתקן תרומה דרבנן ,כמבואר דנח' בה בריש פ"ו דשביעית. דאסורה לאחיו ,והלא כיון דליכא זיקה תהא מותרת אף לאחיו ,ותרצו דאינה
בבבלי דעת ר' יהושע בנישואי קטנה ,אליבא דר' יוחנן דמופלא עוד בדיני מיאון ,ילה"ס לר"א האם ממאנת נוטלת ממנו קנס רוצה בו.
כיון דאינה כאשתו ,אבל לר"י פשיטא שאינה נוטלת ממנו[ ,והנה
לר' הילא מח' ב"ש וב"ה בנפלה לב' יבמין ועשה א' מאמר ,מבואר דממאנת אין לה קנס והיינו מבעלה ,והטעם כיון דהוי דרך אישות ,דאו' ,צ"ל דל"ג בד' ר' יהושע דזכאי בהפרת נדריה כיון דנדריה
דלב"ה מהני המיאון להתירה לאחיו של בעל המאמר ,דנישואין ולכאו' ה"נ לר"א ,ועוד ק' כיון דמיאון מהני למפרע ,ה"נ דאפשר למבעי ד"ת ,ונשואה מדרבנן ,אבל הק' מ"ט לא אוקי בנדרים דרבנן כגון
הראשונים והזיקה עומדת במקומה ,והא דלא מהני מיאון לעקור אליבא דר' יהושע] ,עוד ילה"ס לר' יהושע האם הממאנת נוטלת האומר ככר זה אסור עלי שאין נדר מד"ת עד שיתפיס ויאמר כקרבן ,דלר"י
נישואין הראשונים ,דאיירי בהשיאה אביה דהוי נישואין ד"ת קנס מאחר קודם שמיאנה ,דכיון דעוקרת למפרע ,ילה"ס האם נוטלת ,אין לוקין על איסרות ור"א פליג ,ובנזיר הגי' בהיפוך דלר"י לוקין ולר"א
אין לוקין. [אבל אי לא מיאנה פשיטא שאינה נוטלת ,כיון דרק בתולה אית לה קנס, ולכך לא מהני מיאון לזיקה הבאה מחמת נישואין אלו ,ולכאו' ה"מ לחכמים
דאפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה אין לה קנס[ ,כמבואר בר"מ נערה (א ,י), דמאמר נעשה מדעתה ,אבל לרבי דמאמר בע"כ ,ולשי' הירו' דמאמר מד"ת,
תנן בנדה קודם הזמן הזה של מופלא סמוך לאיש אע"פ שאומר והטור (קעז)] ,אבל בירו' כתובות פ"א ה"ד מבואר דבתולה מהנישואין יש לה לא יועיל המיאון לביטול המאמר[ ,עוד אפש"ל דהא דנקט ד"ת דאילו
שיודע לשם מי נדר או הקדיש לא מהני ואחר הזמן אע"פ קנס וצ"ע ,ועי' קה"י יבמות מח']. בנישואין דרבנן אף ב"ש מודים דמהני מיאון ביבם לעקור לנישואין אלו].
שאינו יודע ,הוי נדר והקדש וש"מ דבזמן שהוא מופלא אף מקדיש
מיאון שלא בפני הבעל ,לב"ש דוקא בפני הבעל ,ולב"ה אף עוד ילה"ס האם ע"י מיאון עוקרת גיטה ,ולא נעשית חללה
שלא בפני הבעל ,כאשתו של פישון שהיה גמל למלאכתו כגון שנשאת לכהן אחר שנתגרשה ,והא דתנן לקמן דמיאון עוקר גירושין ,לכהנא מתני' במח' דס"ל לכהנא דלר"מ שאין תרומתו תרומה ה"ה שאין
ומיאנה שלא בפניו ,אבל אמרו ב"ש דשאני פישון שמדד היינו מכאן ולהבא שאינה נחשבת מחזיר גרושה ,והכא מבעי האם עוקר הקדישו הקדש ,ולר"י ור"ל כד"ה.
ואמר ר"א דמלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נישואיה ותותר אשה[ ,י"מ תגדיל ויבוא עליה ,ולר' לעזר תגדיל ותתארס פי"ג ה"ג
הגדולה ליבם. דס"ל קידושין קמאי מיתלי תלי וכיון דלא מיאנה חלו הקידושין למפרע, איסור קרובות אחר מיאון ,כל שלא מיאנה בו אף דלבסוף נתן
פי"ג הי"ד
ונתברר דלא חלה זיקה ,אבל אם צריך לחזור ולקדש לא יהני הקידושין לה גט אסור בקרובותיה ,וכל שמיאנה מותר בקרובותיה דמיאון
יבם קטן שבא על יבמה קטנה ,יגדלו זה עם זה ,ואינו יכול
דקדמה להם זיקה] לר' יהושע מוציא אשתו בגט ואשת אחיו עוקר האישות למפרע.
בחליצה דאין מלמדין למאן כדאמרו ברח מן המיאונין ,ואינה יכולה לישב פי"ג ה"ד
תצא לגרשה עד שיגדיל ,ובבבלי משמע דמותרין בביאה ,אבל בירו' מוקי כר"מ תחתיו ,כיון דיש זיקה ,וגדולה לא תתיבם משום אחות גרושה ,אלא
ד אין חולצין ומייבמין את הקטנה שמא תמצא אילונית וכיון ההבדל בין מיאון לגירושין בקטנה ,הממאנת ,לא נאסרו
בחליצה.
דיבום קטנה קונה ומשייר [כמאמר] ,לכך כשיגדלו או ייבם או יוציא בגט קרובות וקרובים זל"ז וזל"ז ,ולא נפסלה מכהונה ,משא"כ
וחליצה ,וקטן הבא על יבמה גדולה תגדלנו. כיון ' מיאנה מיאנה ואם כר"א ד'הלכה אי"ל , בהנ"ל ההלכה בגט דנאסרו הקרובות והקרובים ,ופסלה מכהונה מזיהום
דלר"א מלמדין אותה ,ואי"ל 'הלכה כר' יהושע ואם מיאנה כהונה שהכהנים מזהמים ,אבל אין בי"ד מזהמים אותה.
מיאנה' כיון דלר"י מוציא אשתו בגט ,אלא אמרו בשם ר' יבמה הרוצה להנשא לשוק ,תוך ל' יום נאמנת שלא נבעלה,
וכופין לחלוץ ,דאיכא דמוקי אנפשיה ולא בועלה[ ,ולהלן יתבאר דהיינו מיאון אחר גט וגט אחר מיאון ,קטנה שניתן לה גט ,והחזירה
יוחנן הלכה כר"ג דמודה ר' יהושע דאי מיאנה מיאנה אלא
ומיאנה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור דאם אינו רוצה להמתין עד שתגדל אמר ר"י דאוי לו על אשתו ועל יבמתו ,לשי' ר"מ] ,לאחר ל' יום בחזקת שנבעלה ,מבקשין לחלוץ דאף דיש
לו ,דמיאון אחר גט עוקר את הגט ואי"ז מחזיר גרושתו ,אלא מגלה ומוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה[ ,ואף דס"ל לר' יהושע דשומרת לתלות שבעלה ,מ"מ שויא אנפשיה [איסור יבמה לשוק] ,ואסורה עד
דהוי פיתוי ולכך ליכא מחזיר גרושתו ,אבל מיאנה בו והחזירה ונתן לה יבם מיפר נדריה ופי' בבבלי משום דיש זיקה ,מ"מ ס"ל דמשתגדיל נפטרה אי שתחלוץ ,ואם הבעל מודה אפי' אחר י"ב חודש כופין ,ומבואר
משום דגדלו קידושיה עמה ,ואף אי ס"ל דוקא שבא עליה י"ל דכיון דאחות להלן דהנה למשנה ראשונה מצות יבום מותר לייבם ,ולמשנה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו.
ס"ל אחרונה חליצה עדיפה אבל לא שמענו דכופין ,ולפי"ז הא דכופין איירי זקוקתו מדרבנן הכא הקילו כיון שהיא כנוסה אצלו וכדכ' תוס' כט ,].א"נ
לר"י דמותרת אשתו ,ודקאמר אוי לו על אשתו היינו אם חולץ לה דאיכא פי"ג ה"ה
מיאון אחר גט בב' בנ"א לא מהני והיינו הנשאת ומיאנה ,אחות חלוצתו ואף דס"ל יש זיקה מ"מ כיון דאחות זקוקתו דרבנן וקידושי בגט יוצא מידו לידה ,וטוען היבם שהוא גט אשה ,והיבמה
טוענת שהוא גט יבום ,וכן הא דמבקשין אף דחזקה אין אדם קטנה מדרבנן מוציא את אשתו מדרבנן[ ,וע"ע רש"י יח .ובקר"א].
ונשאת ונתגרשה ,ונשאת ומיאנה ,ונשאת ונתגרשה ,ונשאת
ומיאנה יש דל"ג כפי שיתבאר היוצאת ממנו בגט אסורה ,ובמיאון המקדש אחות יבמתו ,לר"ג הנ"ל פטורה מחליצה ויבום ,מעמיד עצמו ,י"ל דאיירי בגט יוצא מידו לידה.
מותרת דאין מיאון עוקר גט דחבריה ,ואסורה לכהן רק מחמת ולריב"ב לעיל פ"ד ה"י אסור לכנוס עד שייבמו אחיו או יחלוצו אע"פ נדרה הנאה מיבמה ,נדרה בחיי בעלה כגון שהיה להם כעס ולא
שקידש את אחותה מ"מ קדמה זיקה ,והנה כ' הראשונים דטעמא דריב"ב נתכוונה להיפטר ממנו ,כופין אותו לחלוץ ,נדרה לאחר מיתת זיהום כהונה כנ"ל.
משום דיש זיקה אבל לר"ג אין זיקה ול"ש אי קדמו הקידושין או הזיקה
אמרו דמתני' ה"מ כשיש גט לבסוף י"מ דאם מיאנה באחרונה לא לעולם ערוה פוטרת צרתה[ ,אבל לר' לעזר וכן ר' ששת בבבלי ס"ל בדעת בעלה מבקשין ממנו לחלוץ ,ואם נתכוונה לכך שרק רוצה
נאסרה מחמת גירושין שלפניהם ,ולפי"ז ל"ג למיאון דחמישי ,וא"ש דאוקי ר"ג דלא נפטרה מיבום ע"י קידושין ,וכ' תוס' יח :דאף לריב"ב דוקא בקידושין להיפטר ממנו ,אפי' בחיי בעלה מבקשין שיחלוץ לה וסתמא
כנתכוונה לכך. אבל בנישואין מודה דפטר את הזיקה[ ,ולפי"ז כ' הרמב"ן דערוה פוטרת רק בב' גיטין דאתי לאסור רק אם אח"כ נשאת ,עוד יש לפרש דאתי למימר שאין
מנישואין ולא בקידושין] ,ולפי"ז יל"פ במח' בדעת ר"ג דנח' האם ע"כ בבעל המגרש אסור להחזירה אא"כ לא נשאה ומיאנה ממנו וכדתנן לעיל ,ולפי"ז
עד מתי יכול לטעון טענת בתולים ,אם בעל צריך לטעון מיד, דאל"ה לא הוו קידושין ולפי"ז לא פליג ר"ג על ריב"ב ,ולר"א אפי' לא בעל
אפשר לקיים הגי' דמיאון בחמישי שהמיאון עוקר למפרע ולא משוי זונה
אם לא בעל אפי' עד כמה ימים ,ובסתם ,לר"מ עד ל' יום, ופליג ר"ג על ריב"ב ,ולפי"ז נמצא דר' יוחנן כר' לעזר [דס"ל דר"ג וריב"ב
כמבואר ברשב"א בת' אלף קצז'[ ,ודלא כירו' ריש מסכתין] ,אבל צ"ע
ולחכמים מיד דאין אדם מעמיד אפי' יום א'. פליגי] ,אבל בראבי"ה מבואר דלא ס"ל לר' יוחנן כר' לעזר].
דבמתני' לעיל משמע דנאסרה על בעלה רק אם נתאלמנה או נתגרשה ממנו,
אף דנאמן לר"מ עד ל' יום ,מ"מ נאמן על עצמו ואינו נאמן אבל אם מיאנה לאחר מותרת לראשון ,ובבבלי אמרו דמתני' דלעיל ס"ל פי"ג ה"ח
דמהני מיאון על גט דחבריה ,ותברא מי ששנה זו לא שנה זו ,ושמא ה"נ ס"ל
הנשוי לב' יתומות או ב' חרשות ומת ,ביאה או חליצה של לעשות בנו שתוקי והנה בקידושין פ"ד מבואר דלר"י נאמן ,ולרבנן אינו לירו'.
נאמן אפי' שניהם מודים ,וי"ל דהכא קמ"ל אף דאין רוב בעילות אחר הבעל, אחת מהם פוטרת צרתה לפי שקניינם שוה. פי"ג ה"ו
[א"נ נ"מ להפסידו מירושה ,אבל ברא"ש מבואר דהירו' קאי לענין פסול],
הנשוי לקטנה וחרשת ומת ,אין ביאת א' מהן פוטרת צרתה וראיה מהא דאף דאשה נאמנת שלא בעלה וצריכה חליצה מ"מ עה נישואין מפילין ליבום או מיתה ,המחזיר גרושתו,
אין נאמנת על צרתה דקיימא בחזקת היתר לשוק ,דחזקה הכונס אשה
דחרשת הוי ספק וקטנה קנויה ומשוירת ,ולכך כונס את החרשת לחכמים מותרת ליבם דמיתה מפילה ליבום ,ולר"א אסורה
ומוציאה בגט ,ולקטנה ממתין שתגדיל ותחלוץ [ולא חולץ בועל לאלתר ,אבל על עצמה נאמנת ,והא דמבואר להלן דאם שניהם מודים דנישואין הראשונים מפילין ליבום ,וכיון דנאסרה עליו שעה אחת שוב אינה
מיד ,כר"מ דחייש' שתמצא אילונית כנ"ל ה"ז] ואם עבר ובא יוצאת הראשונה בלא גט ,וכיצד שריא צרתה לשוק ,וכבר הק' כן תוס' על עולה ליבום.
על הקטנה מוציאה בגט דזיקת החרשת אוסרתה ,והחרשת פרש"י [ובאמת דעת המ"מ ד אפי' שניהם מודים אין נאמנים להתירה בלא יתומה שהשיאוה אמה ואחיה מותרת ליבם.
גט] ,וברא"ש כ' דכונת הירו' דנאמנת רק היכא דחד מהם מסייע לה ,וכן אם
אסורה לעולם דאסור לכונסה משום ב' בתים ,ולחלוץ א"א משום דאין שניהם מודים נאמנים לעשות הולד שתוקי[ ,ואפש"ל בביאור דעת הירו' קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והוי יתומה בחיי האב ,והחזירה,
חרשת חולצת ,אמנם אם עבר ובא על החרשת מוציאה בגט דלעולם צריכה גט ואין הבעל נאמן שלא בעל להצריכה חליצה כמו שאינה אסורה ליבם לכו"ע דאין חזרתה מד"ת משא"כ שנשאת ע"פ
והותרה שהרי ייבמה ,מפני תקנתה פי' אף דהוי ביאה פסולה וצריכה נאמנת להצריך חליצה לצרתה ,אא"כ שניהם מודים שלא נבעלה שנאמנים
לפטור בלא גט]. אביה ,אבל אמרו חכמים אם החזירה לאחר שגדלה או שגדלה
חליצה אחריה ,מ"מ הכא אי"צ מפני תקנתה.
תחתיו דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מותרת ליבם.
צרת קטנה שהחזירה לאחר שנתגרשה מנישואי אביה ,לרב הא דנותן גט לחרשת ,ואינו מקיימה וחולץ לקטנה כדמצינו באיזה אופן יכולים לעקור חזקה ,יבם שאמר שבעל ,והיא
ור' יוחנן אסורה ,ולר"ל מותרת וכן אמר ר"א אך לא מצא בקטן שייבם ולא ידעה עד שהגדיל ונשא אחרת ומת ,דאחיו מייבם לשניה אומרת שלא בעל ,אף שחזר בו ,אין יוצאת ללא גט ,ואם
אמורא בא"י ובבבל להתיר מלבד ר"ל ,והטעם להתיר דאיכא ולראשונה חולץ ,י"ל דלא מצינו יבום וחליצה מבית אחד אבל שניהם אומרים שלא נבעלה ,יכולים לעקור חזקה שבועל
בקטן שייבם ,איכא זיקת ב' יבמין[ ,של הראשון ושל הקטן דביאתו הוי לאלתר ,א"נ אף לאחר ל' ועוקרין לחזקה דאין אדם מעמיד עצמו ל' יום.
ממ"נ או שקנה אותה ומותרת צרתה ,או שלא קנה ואין זו מאמר] ,אבל חליצה וגט מצינו כדתנן מאמר לזה וחלץ לזה,
מזונות ירושה וירושת אחיו כשנח' האם נבעלה ,הוא אומר צרתה ,אבל אמרו לו דאין ממ"נ בעריות וכל יבמה שאינה הראשונה צריכה גט למאמר.
שבעל והיא אומרת שלא ,הוא מעלה מזונות דהודאת בע"ד לחוץ צד הקנוי בה נדון כערוה ופוטרת צרתה.
פי"ג ה"ט
כמאה עדים ,ואף דאומרת שלא נבעלה ,פי' האו"ש דמ"מ יבם שברח או חלה
ג"כ חייב במזונותיה ,ואינו יורשה ,וילה"ס האם יורש נכסי אחיו צרתה, פוטרת הפיקחת ביאת , ומת וחרשת פיקחת הנשוי פי"ג ה"ז
המת כיון דחזקה שבועל לאלתר ילה"ס האם הוי חזקה להוציא על ידה בתים. ב' ולא בונה הוא א' בית משום צרתה פוסלת חרשת וביאת א' בעל ומת חרשות או יתומות אחיות לב' נשואים אחים ב'
מהן ,תצא משום אחות אשה דקניינם שוה.
משאר אחים ,היא אומרת שבעל והוא אומר שלא ,אינו מעלה פי"ג ה"י
ב' אחים נשואים לב' אחיות קטנה וחרשת שאין קניינם שוה ,מת הנשוי גדולה וקטנה ומת ,ביאת גדולה פוטרת צרתה ,וביאת מזונות ואינו יורש נכסי אחיו ,וילה"ס האם יורשה דהוי הודאה
כנגד הודאה וחזקת ממון מסייע לה וחזקת בעל מסייעא ליה. בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט דאין החרשת פוטרת קטנה קטנה פוסלת את הגדולה משום בית א' כנ"ל.
שחרשת קנויה מספק ,וקטנה קנויה ומשוירת[ ,ובבבלי משמע איפכא] ,פי"ג הי"א
חרש שנשא והקטנה אוסרת על החרשת כדין אחות זקוקתו ,והקטנה תמתין עד ביאה בצרת המתייבמת ,ב' יתומות קטנות או ב' חרשות
שתגדיל ותחלוץ ,אבל לא תחלוץ כשהיא קטנה ,כר"מ דאין וחזר וייבם את השניה או אחיו ייבם את השניה ,לא פסל כיון פי"ד ה"א
חולצין ומייבמין קטנה שמא תמצא אילונית ואם תמצא אילונית דקניינם שוה פטר לזיקה בביאה הראשונה ,וביאה שניה הוי ביאת זנות ,עח נישואי פיקח וחרש ,חרש שנשא פיקחת או איפכא שאין
יפגע בערוה שלא במקום מצוה[ ,וכגון שקבל עליו דאל"ה הוי מק"ט] ,ואינה
חולצת משום כל שאינה עולה ליבום אף לא לחליצה ,ולרבנן דל"ח למיעוט קטנה וחרשת בא הוא או אחיו על החרשת לא פסל הקטנה ,נשואין מד"ת אלא רבנן תקנו להם קידושין יכול לקיים או להוציא,
וכונס ומוציא ברמיזה או ע"י אחרים. דקטנה בבלי ה פי' ל החרשת את פסל הקטנה על אחיו או הוא בא
חולצת אפי' לכתחילה ,וילה"ק מ"ט מוציא את החרשת ולא חולץ ספק קנויה וחרשת קנויה ומשוירת ,קטנה פוסלת מספק ואין חרשת פוסלת
לקטנה ממ"נ כדאמרו להלן ה"ח גבי ב' יתומות [שאינן אחיות] ,דמייבם קטנה ממ"נ דאי קנויה לגמרי דחתה לחרשת ואי אינה קנויה אינה צרת באלו קידושין מהני גט בחרש ,קידשה בכסף מגרש ,אבל
לאחת מהם[ ,א.ה .לכאו' הק' אליבא דרבנן דקטנה חולצת ,ואפשר אף לר"מ חרשת ,ואין ביאת חרשת פוסלתה ,אבל לירו' התבאר דקטנה קנויה ומשוירת
ביאה אין כנגדה גט י"מ דס"ל לירו' דקידושי ביאה בחרש מהני מד"ת
והק' מ"ט מגרש לחרשת ,ואינו ממתין עד שתגדל הקטנה ויחלוץ ,אבל קודם וחרשת ספק קנויה ,ולפי"ז צ"ל כדפי' הרמב"ם דשאני ביאת קטנה דפוסלת
דהאשה מקנה את עצמה ,משא"כ בכסף ושטר שצריך החרש להקנות הכסף,
הוי אחות זקוקתו] ,והא דלא הק' כן על ר"א מ"ט לא פליג שילמדו כיון שראויה לאחר זמן.
ולפי"ז מיירי הירו' דוקא בפיקחת ,א"נ שאני כסף דבעי אמירה ולכך לא מהני
את היבמה לחלוץ [א.ה .צ"ל תמאן] ויוכל לקיים את החרשת כיון דר"א הא דקטנה פוסלת חרשת אף דהתבאר לעיל ה"ח דמוציא חרשת בחרש דרמיזה לאו כדיבור ,והקר"א פי' דאף ביאה מדרבנן ,ולא מהני גט
בגט וחולץ לקטנה ,מ"מ נ"מ אם מתה קטנה דליכא חליצה ויבום משום דאי"ז רמיזה כנגד הקידושין. שמותי הוא שהוא מתלמידי ב"ש ,וס"ל דאין מיאון ביבם.
נ"מ בהא דאין קידושי חרש מד"ת ,הבא על אשת חרש או מבית א' ואם בא על הקטנה נפסלה חרשת.
קטנה וחרשת אחיות ומת בעל החרשת ,בעל הקטנה
פי"ג הי"ב
שוטה ,אפי' אשם תלוי אין לו ול"א דהוי ספק אשת איש ,וכן מוציאה בגט ,והחרשת אסורה לעולם ואף שהיא אחות גרושתו
שלא היתה הקטנה קנויה לגמרי וכנגד מה שהיתה משוירת עדיין זיקת חרשת פיקחת וחרשת בא על הפיקחת ,וחזר ובא הוא או אחיו על פיקחת שנתקדשה לחרש וקידשה אחר תפסי בה קידושין
קאי וקיימא ,ואסורה ביבום שהיא אחות גרושתו ,וחליצה א"א שאין החרשת החרשת לא פסל את הפיקחת ,בא על החרשת וחזר ובא הוא בודאי ,וכן מד"ת אם גירשה השני מותרת לחזור לו אבל מדרבנן
חולצת ,ואם עבר ובא עליה יוציא בגט שהיא אחות גרושתו או אחיו על הפיקחת פסל את החרשת ,ואף דאם לא בא על תני ר"ח דאסורה לחזור לו ,אמנם נתגרשה מפיקח ונשאת
ומותרת לעולם ואף דאין ביאה פסולה פוטרת וצריכה חליצה ,הכא ביאה הפיקחת אסורה דביאת החרשת לא דחתה לזיקת הפיקחת וצריכה לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לו דלא אהנו נישואי חרש לאסור
פסולה [שהיא אחות אשתו במקצת] ,פוטרת בלא חליצה כדאמר ר' לחלוץ ופוסלת לחרשת ,מ"מ נ"מ דאם לא בא על הפיקחת ומתה עליה ,וכן גי' הרמב"ם אבל גי' הראב"ד דאיכא איסור.
אשתו של חרש שהלך בעלה למדה"י ,ונשאת לפקח ובא מותרת ,וכיון שבא על הפיקחת נאסרה. הילא להלן ה"ח מפני תקנתה.
בעלה ,תצא מזה ומזה ,ואשתו של פיקח שנשאת לחרש ובא פי"ג הי"ג
עז גדולה וקטנה בא על הגדולה ואח"כ בא הוא או אחיו על בעלה ,אף זו בכלל קנס כדי שתבדוק יפה יפה.
עו ב' אחים נשואים לב' אחיות גדולה וקטנה ,ומת בעל
הגדולה ,לר"א מלמדין את הקטנה למאן ואף דיש להרחיק
ממיאון ,שאני מקום מצוה ,ואח"כ ייבם את הגדולה כיון דהקטנה עקרה הקטנה ,לא פסל את הגדולה ,בא על הקטנה ואח"כ בא הוא פיקחת שנתחרשה או נשטתתה ,פיקח שנשא פיקחת
לנישואין למפרע ,ולר"ג אין זיקה אלימא לאסור אחותה ולכך אם מיאנה או אחיו על הגדולה פסל ,ואף דאם לא בא על הגדולה פסל ונתחרשה ,יכול להוציא אף דעתה אין בה דעת מ"מ מגרשה בע"כ,
מיאנה ,ואם לאו תמתין שתגדיל ותצא היבמה משום אחות את הקטנה דהגדולה צריכה חליצה ,מ"מ נ"מ בלא בא ומתה כנ"ל ,ואם נשטתתה לא יוציא ,י"א מפני גרירה שנגררת אחר כל א' וא',
נימא דזו נאמנת וזו אינה נאמנת ועוד שמא בוכה מחמת פא ר' יוסי דריש מדרש כתובה ,דאם נהגו לכתוב כתובה וכדי שלא ינהגו מנהג הפקר גזרו שלא יועיל גט ,וי"א משום שאין
מלוה פי' מה שאשה מכניסה לבעלה דומיא דשטר מלוה גובה את הכל, שמת בנה. יכולה לשמור גיטה ,ונ"מ דאי גירש למ"ד משום גרירה מהני
הטעם דנאמנת אשה כנגד חזקת אשת איש אף דבעלמא אין ואם כופלים גובה מחצה ממה שכתוב. דהוי תקנה דרבנן ,עוד נ"מ ביש לה בן ואב ואח דיכולים לשמור
גיטה ולא אותה ,עוד נ"מ פעמים שוטה פעמים חלומה דיש
אשה כהוחזקה ע"י עדים בא"א ,מ"מ נאמנת דחוששת ר"א אמר דאין אדם רשאי לקנות בהמה חיה ועוף אא"כ יש חשש גרירה אבל יכולה לשמור גיטה.
שיבוא בעלה ויכחיש ,אבל אינה נאמנת לומר דמת יבמה לו מנין לזון שכך כתבו בשטר מכירה ,וצ"ע וכי קונים בהמה בשטר ועוד
[וכן שמתה אחותה ליכנס במקומה] ,דשאני בעלה שנשאת למי מתחייב[ ,א.ה .עי' קה"ע דגריס בד' ר"א דדריש לשון כתובה ,ופי' דכיון נתחרשה או נשטתה לא יוציא עולמית ויתבאר בהמשך.
לו מדעתה ,משא"כ יבמה שנפלה לו בע"כ ,אבל הק' האם דהתחייב לזון את אשתו ,אין ליקח בהמה חיה ועוף שצריכים מזונות ,אא"כ פי"ד ה"ב
יש לו מנין לזון את אשתו]. הנשאת בע"כ קטנה ע"י אביה לא תהא נאמנת. ההבדל בין איש לאשה שנתחרשו ,אמרו לר"י בן נורי דשאני
אשה נאמנת על בעלה אף למשנה שאין ע"א נאמן ,דשאני ר' יהושע בן קרחה דרש לשון השטר ,דלא יקח המלוה איש שלא יוציא עולמית כיון דמוציא לדעת ,משא"כ אשה
משכון יותר מהחוב ,דהלוה שרוצה ליקח המשכון מהמלוה לזמן אשה שאינה חשודה לקלקל עצמה. שיוצאת אף שלא לדעת ,ור' חנינה הק' דשאני פיקחת
מרובה כותב שטר אחריות על המשכון ולכך לא יגבה יותר מחובו, שיכולה לקנות עצמה מתגרשת אפי' בע"כ משא"כ חרשת,
ע"א נאמן אף בשעת מלחמה ,כדמצינו שהתיר רבי ע"א ואף דאפשר לפרש השטר שמקבל אחריות רק על החוב ,מ"מ דרש לשון ואף דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא דחרשת שהשיאה אביה
בשעת מלחמה ,וכשאמר העד שרק חשב כן מחמת השטר.
יוצאת בגט ,ואמרו אף נתחרשה בכלל ,מ"מ ס"ל לר"ח להק'
המלחמה ,אמרו דרק אלו שנשאו לא יצאו ,ואלו שלא נשאו מזון האשה והבנות ממטלטלין ,רב חונה מתחילה דריש כן כיון דהק' על האמרו לו ,וס"ל דר"י בן גודגדא איירי
לשון השטר דבנות ניזונות ממטלטלין ,אבל לשמואל אין לא ינשאו. בחרשת שהשיאה אביה ,אבל ר' יוסה ס"ל דאיירי בפיקחת
הבנות ניזונות ממטלטלין כדתניא דניזונות ממקרקעי ולא שהשיאה אביה ונתחרשה ,ולפי"ז שפיר אמרו לו דאף
פ אשה ששינתה כדי שיאמינו לה ,היתה מלחמה בצפון
ממטלטלין ,וכדתניא דלרבי גובין למזון האשה והבנות אף פיקחת שנתחרשה.
ובאה מדרום נאמנת ,ואם באה מהדרום ואמרה שבאה
מנכסים שאין להם אחריות וכר"ה ,ולרשב"א שיש להם הנה משניות דלהלן איכא רישא דאיירי שהנישואין והזיקה שוה מדרבנן,
מהצפון נאמנת ,דאמרי' שאומרת שבאה מהצפון כדי
אחריות מוציאים בנים מבנים ובנות מבנות לירש בשוה ,ובנים ואיכא סיפא כשאין הנישואין והזיקה שוה אלא א' דאו' וא' דרבנן ,ולא אמרו
שיאמינו לה ,ואם אמרה שמת במיטתו וידעי' שהלך
מבנות אם תפסו יותר ממה שצריכים ובנות מבנים למזונותיהם ,אבל לחרש נשוי פיקחת ופיקח נשוי חרשת דהיה צריך לכתוב לאחר
למלחמה אינה נאמנת דאמרי' שאומרת כן כדי שיאמינו לה.
נכסים שאין להם אחריות גובין בנים מבנות ולא בנות מבנים הסיפא ,או דומיא דרישא שהזיקה והנישואין שוים.
קטטה בין האיש לאשתו שאינה נאמנת ,י"א דהאומרת לא שאין ניזונות ממטלטלין ,אבל חזר בו ר' חונה דשאני ירושה דאו' פי"ד ה"ג
קדשתני ולא גרשתני אי"ז קטטה אף שנראה שרוצה לישמט ממנו ממזון הבנות דרבנן ,ואי"ל דנח' במזון הבנות דומיא דכתובת עט יבו"ח בב' אחין הנשואין מדרבנן ,ב' אחין חרשים
מ"מ אמרי' דמתוך צער אומרת כן ,אלא באומרת קדשתני וגרשתני בנין דכרין ,כיון דאף כתובת אמן נגבית ממקרקעי. נשואין לב' אחיות פקחות או חרשות או א' חרשת וא'
ולא נתן כתובה ואינה נאמנת[ ,וכ"ה בשו"ע יז' בשם י"א] ,וכן אינה נאמנת פיקחת ,או ב' אחיות חרשות נשואין לב' אחין פקחין או
שמת בעלה ,אבל האומרת שמת בעלי ותובעת כתובה ודאי אינה נאמנת הזריז נשכר ,יורד לנכסי אשתו ותולש פירות אף שנתן דעתו
לגרשה ,וכן היורד לנכסי שבויין תולש מהקרקע אף ששמע כמבואר בבבלי ,וי"א אפי' בפחות מכך שתובעת להתגרש. חרשין או חרש ופיקח וכל הני הוו נישואין דרבנן ,פטורים מחליצה
שממשמשין ובאים פי' שמורידין יורש לנכסי שבוי שיאכל פירות ומיבום דאחות אשה דרבנן פטרה לזיקה דרבנן ,ואם היו ב' נכריות
פט"ו ה"ב
דניח"ל שיאכל שלא תוכחש הקרקע ,וי"א שנוטל כאריס למחצה שליש או יכנסו ,ואם רצו להוציא יוציאו.
האם נאמנת דוקא בשעת הקציר ,ובבבלי הגי' במתני' דנאמנת דוקא רביע ,אבל אין מורידין אריס בעלמא דיכחיש הקרקע לפי שימהר להוציא
פירות. בירו' אבל ,משם שיבוא דרך שאין סבורה אחרת במדינה אבל מדינה, באותה חרש אחין ב' ,מדרבנן וא' מדאו' יבו"ח בב' אחין הנשואין א'
ופיקח נישואין לב' אחיות פיקחות ,מת חרש תצא אשתו הגי' מתחילה אמרו ב"ה דדוקא בשעת הקציר נאמנת אשה
על בעלה ,אבל חזרו ב"ה להורות כב"ש דנאמנת כל השנה נכסי שבויים נטושין ורטושין ,לת"ק ,שבויין שהלך א'
משום אחות אשה דאו' דדחיא לזיקה דרבנן ,וכן צרתה פטורה
מהמורישין למדה"י ושמע שמת ע"י קול או ע"א אבל לא עדות
משום צרת אחות אשה[ ,דומיא דבתו הפוטרת צרתה] ואם מת דאמרו להם ב"ש הלא כל השנה היא שעת הקציר דאחר
פיקח ,החרש מוציא את אשתו בגט דזיקה דאו' אוסרת את אשתו קציר שעורים חיטים ואח"כ בציר ענבים ואח"כ מסיק ברורה ויורד לנחלה ,נטושין שהלך א' מהמורישין ולא שמע
כלום ,מוציאין מידו דכיון שלא שמעו שמת חייש' שיפסיד [דאינו
הנשואה מדרבנן ,ואשת אחיו אסורה עולמית דיבום אסור ,וחליצת זיתים.
מחשב שתבוא לידו] ,ולרשב"ג נטושין כשבויין ,אבל רטושין חרש לא מהני.
הטעם בקציר ,דבזמן זה השמש קופחת בראש האדם ,כדכ' שהיה המוריש כאן ואין ידוע היכן הוא ,מוציאין מידו ,דכיון פי"ד ה"ד
ב' אחין פקחין נשואין לב' אחיות חרשת ופיקחת ,מת בעל בבן השונמית 'ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים שיצא לדעת היה מצוהו ,אבל בנטושין יצא שלא לדעת ואם
חרשת ,תצא משום אחות אשתו ואף צרתה פטורה משום צרת ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו' היה יוצא לדעת תלינן שהיה מצוה.
וגו' ,וי"א דשכיחי נחשים.
אין מורידין קרוב למטלטלין ואפי' רטושין אבל מעמידין בי"ד אחות אשה[ ,דומיא דבתו הפוטרת צרתה] ,ואם מת בעל
עוד כ' 'סכותה לראשי ביום נשק' הגנת על ראשי ביום שהקיץ
פיקחת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ששניהם פקחין .נושק את החורף ,א"נ נשק היינו נשקו של גוג ,א"נ ביום שב' לשומרן עבור בעליהן ,וקמה העומדת להקצר ,וענבים להיבצר,
וכן דקל שאי"צ הרכבה ומוציא פירות לבד חשיב מטלטלין. עולמות נושקות זה את זה העולם יוצא והעולם נכנס. פי"ד ה"ה
פט"ו ה"ד ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' אחיות חרשת ופיקחת ,מת
פט"ו ה"ג
חרש בעל חרשת ,תצא משום אחות אשתו וכן צרתה כנ"ל ,האומרת שמת בעלה נאמנת אף ליטול כתובתה ,מתחילה פב נשים שאינן נאמנות על מיתת בעלה ,הנה כל הנשים
ואם מת פיקח בעל פיקחת מוציא החרש את אשתו בגט אמרו ב"ה שאינה נאמנת והא דהתירו איסור ערוה ולא נאמנות להעיד על בעלה שמת ,מלבד חמותה ,בת חמותה,
התירו ממון הקל דמצינו שאינה מורידה את האחים צרתה ,ויבמתה אשת אח בעלה ,ובת בעלה דכל הני חזקתן שונאות זו
ואשת אחיו אסורה לעולם.
לירושה ,אבל חזרו ב"ה כב"ש דדרשי' לשון הכתובה 'שאם את זו שחשודות להכשילה[ ,בבבלי מבואר דשונאות בגלל סיבה כגון שלא פי"ד ה"ו
רוצות שיכלו חלקם ,אבל בירו' מבואר דשונאות בלא סיבה ,אלא משום
תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב לך' ,וילה"ס האם בנות ,פיקח מת ,פיקחות נכריות לב' נשואין ופיקח חרש אחין ב'
קינאה] ,וכן אין היא נאמנת עליהן ,וכן בן חמותה.
החרש כונס דחרש הבא על יבמתו קנאה ,ואינו מוציא לעולם דאין נכנסות למזונות על פיה פי' דילה"ס האם דרשי' אף לתנאי כתובה,
בו דעת לגרש ,מת חרש ,הפיקח או חולץ או מייבם ואוכלת [כ"פ הראשונים] ,ועוד דלא כתוב בלשון השטר שיזונו משעה שתנשא לאחר .ילה"ס האם בן חמותה כבת חמותה ,והאם בן בעלה כבת
בעלה ,והאם צרתה אפי' נשואה לאחר אחר שנתגרשה האם עדיין בתרומה דנתכוין לקידושין גמורין ,ולא דמי ליבם חרש המייבם
מחמת בת ישראל הנשואה לאחיו חרש אינה אוכלת מדרש כתובה התבאר דב"ש וב"ה דרשו לשון כתובה ,וכן הלל שונאתה ,והאם יבמתה אינה נאמנת אפי' אחותה ,והוכיחו
בתרומה ואף דיבום חרש מד"ת מ"מ ביאה גרועה היא ואינה אלא אירוסין ,הזקן דרש לשון הדיוט פי' אף לשון שטר שאינו כתובה ,הנה בראשונים דשאני זכר מנקבה דתניא דאין אשה נאמנת שמת יבמה,
ב"מ קד .התק' הלא ודאי דאזלי' אחר הכתוב בשטר ,וי"מ דאפי' אי לא כתיב
כמו שכתוב ,וי"מ שיש ליתן כוונה אחרת בשטר ואפ"ה הולכים אחר הכתוב ואין נאמנת על אחותה שמתה בשביל ליכנס במקומה ואין וברייתא דלהלן פליגא דפיקחת לפני חרש אוכלת.
האיש נאמן שמת אחיו כדי לייבם אשתו ,ואינו נאמן לומר מתה אשתו לישא
ככתבו וכלשונו ,וכן יתבאר בהמשך הסוגיא ,שבאלכסנדריה היה א' פי"ד ה"ז
אחותו וה"מ כשאין לה בנים ,אבל אם יש לה בנים נאמן וש"מ בעל מת ,וחרשת פיקחת ות י נכר לב' נשואין פקחין אחין ב'
מקדש אשה וחבירו חוטפה מהשוק ובקשו חכמים לעשות דשאני זכר מנקבה ,ולא אסרי' בן חמותה ובן בעלה[ ,א.ה .אבל ילה"ס בצרתה
החרשת ,בעל הפיקחת כונס ויכול להוציא ,ואם מת בעל בניהם ממזרים ,והראה הלל הזקן כתובת אמן שהיו כותבין ביום נשואה ,וצרתה אחותה].
האירוסין ,וי"מ ביום הנשואין שכתוב בה לכשתכנסי לביתי תהויין פיקחת בעל החרשת חולץ או מייבם.
ה' נשים הנ"ל נאמנות בגיטין ,ה' נשים הפסולות למיתה,
ב' אחין חרש ופיקח נשואין לב' נכריות חרשת ופיקחת ,מת לי לאינתו כדת משה ויהודאי פי' ולא יחול הקידושין אא"כ תכנס
כשרות להביא גיטה ,והא דלא חייש' שרוצות להכשילה לביתו ,והלא לא נכנסה לביתו.
ולהתירה לשוק דאמרו על הא דהק' דלא מהני תקנת פ"נ ופ"נ ,דאכתי מנין חרש בעל חרשת ,הפיקח כונס ויכול להוציא ,ואם מת פיקח
ראב"ע דריש מדרש כתובה דהנה תקנו שאם מתה אשה בחיי בעלה ידעו שלא החתים עדים פסולים ,ואמרו דלא חששו להכשילה בידי בעל פיקחת ,חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא עולמית.
ירשו בניה את כתובתה ונכסיה יותר משאר האחים [בני האב מאשה אחרת],
שמים שתנשא באיסור [מחמת פסול הגט] ,אלא רק בידי אדם לערער ישראל פיקחת שנפלה לפני חרש אוכלת בתרומה דתניא בת
ותקנו שהבנות יזונו ואין הבנות יורשות אלא לאחר מיתת אביהם
שתצא לאחר שתנשא ,וכיון דלא יקבלו לערערו יחתים עדים קודם נתחרשה פיקחת מאורסת לכהן פיקח ונתחרש או
דומיא דירושת הבנים.
כשרים. נישואין ,אינה אוכלת בתרומה ,ואם מת ,אפי' יבם חרש
מאכיל דביאת יבום קונה ואי"צ דעת בזה ,ובזה יפה כח היבם מכח ר"מ דריש לשון שטר ,דהמקבל שדה מחברו למחצה שליש או
הכחשת עדות על מיתת הבעל ,ע"א אומר מת ונשאת וע"א
רביע והובירה ,רואים כמה היתה ראויה לעשות ומשלם ,לפי הבעל.
אחר אומר לא מת לא תצא ,לר' מנחם ב"ר יוסי ה"מ
שכותב לו 'אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא'.
בהכחיש אחר שנשאת ,אבל קודם שנשאת ונשאת תצא,
ר' יהודה דריש לשון שטר ,דמביא אדם קרבנות אשתו אפי' ולחכמים אף קודם שנשאת אם נשאת לא תצא. האשה שלום
אכלה חלב ואפי' חיללה שבת ומשמע דנדרים ונדבות פטור וכ"כ פט"ו ה"א
רש"י ותוס מסברא ,אבל רבנן בספרי פליגי דרק קרבן המכשיר אותה לו ,ב' עדים הכחישו לע"א ואמרו שלא מת אע"פ שנשאת תצא ,ב'
נאמנות אשה שמת בעלה ,האשה שהלכה עם בעלה
ולאחר שגירשה פטור דכותבת לו בשובר שאין לו עוד עדים מת וע"א לא מת ,אע"פ שלא נשאת תנשא.
למדה"י ושלום בינו לבינה ושלום בעולם שאין מלחמה ,נאמנת
שמת בעלה ותתיבם ,אבל אינה נאמנת כשאין שלום ביניהם אחריות עליה הנה אדם חייב בקרבנות אשתו ודרשי' בספרי מקרא ,נשאת ע"פ שנים ואח"כ בא הבעל ,לא תצא מהיתרה דאמרי'
דיש לחוש לקטטה ,או כשאין שלום בעולם ויש מלחמה ובתוספתא כתובות פ"ד משמע דהוא מתנאי בי"ד וכ"מ בראשונים ,אבל שאי"ז בעלה ,ותמה ר"ש ב"י האם גם אדם מסויים מפורסם
מבואר בתוס' דאפי' על קרבנותיה שקודם הנישואין ,ובתיו"ט תמה על תוס'
דחוששת שמת ,ולר' יהודה נאמנת רק אם באה בוכה ובגדיה מנין משמע כן בשטר ,ושמא י"ל משום דחיובו של זמן נישואין מפורש בקרא ,והכל מכירים אותו ,אבל אמרו לו דיש אנשים הדומים לאדם זה,
וכשבא מקרה זה לפני רב לחש אבא בר בא לבעלה השני שיתן קרועים אבל אמרו לר"י וכי אם תבוא זו בוכה וזו אינה בוכה ואתי שטר לתוספת.
סמוך מיעוטא לחזקת שהיתה עומדת ליבום ,ולא תתייבם שמא וי"מ דכיון דהוי תרתי דסתרי דא' מהם עשה ודאי איסור ,ועוד שהרי נאמנת
גט מספק ,ומחוהו תלמידי דרב ,ואמר אבא בר בא דהשוט
לעצמה.
מעוברת צרתה ופטורה מיבום ,והא דאינה ממתנת ג' חדשים של והספסל שהכוהו עליו ישרפו ,וי"א דלא נשרפו אלא אבא בר
הבחנה ,כיון דלא מהני הבחנה אלא באשה עצמה פי' דלאחר ג'
בא לקה ,אבל ר' אימי אמר לבא לישאנה שידע שבניו יהיו הטעם שאינה נאמנת על צרתה ,דחשודה לקלקל עצמה
חדשים ל"ח לחליצת מעוברת ,אבל בצרתה שאינה כאן ,יש לחוש דאכתי היא בשביל צרתה ,וכיון שאינה נאמנת על חברתה אומרת אמת, ממזרים כלפי שמים ,וקלסו ר"ז שהעמיד הדין על בוריו.
מעוברת ,והוי חליצת מעוברת ,והא דלא מהני דתמתין ט' חדשים אבל אם יאמינו כלפי חברתה שוב תהא חשודה ולפי"ז הא
דמתיר ר"ט כ' תוס' קיח .דמותרת רק בתרומה דרבנן ,אבל אפש"ל בדעת ר"ט פט"ו ה"ה
וממ"נ אי איכא בן לא הוי חליצה ואי ליכא הוי חליצה ,י"א דיש רשות וכח לחכמים לקבוע שתהא העדות כלפי אשה זו ולא כלפי השניה, ב' צרות המכחישות ,א' מת וא' נהרג ,לר"מ הואיל
כדי שלא תצטרך כרוז לכהונה לומר שלא נאסרה בחליצה ,וחייש' כפי כל דיני עדות שאנו מתנהלים על פיה ,וכשפסלה התורה לעדות אין לנו ומכחישות לא ינשאו ,ולר"י ור"ש ינשאו דשתיהם אומרות
שישמעו לאיסור ולא להיתר ,ויראו שהתירו חלוצה לכהונה ,וי"א דכ' 'כי מורה על אמיתות הענין ונשאר בלתי ידיעה[ ,חזו"א].
שאינו קיים ,ואף דעדים המכחישים בכה"ג לא תנשא שאני
ישבו' והיינו בודאי ולא בספק. צרות דהלא אין צרה נאמנת על צרתה ואינה עדות כלל דשייכא פט"ו ה"ח
עדות אשה על בעלה וחמיה[ ,ואיירי שהלך חמיה עמהם], בה הכחשה.
נאמנת על בעלה ואין נאמנת על חמיה ,דאין האשה נאמנת חשש שחמותה ילדה ,אשה שהלך בעלה וחמותה למדה"י אי"צ
על ה' נשים שאין נאמנות עליה ,לר"ט חמותה לא תנשא לחשוש שחמותה ילדה כשיצאה ריקנית ,והא דחייש' שצרתה לא מת לא והאומרת תנשא, מת האומרת , מת לא וא' א' מת
ילדה ,דאזלי' אחר רוב נשים יולדות ,אבל בחמותה אין לחוש ת ר האומ דשאני תנשא מת האומרת לר"מ אף ד י"א תנשא,
ומותרת בתרומה ,ולר"ע אסורה להנשא ובתרומה.
דכ' 'כי ישבו' בודאי ולא בספק. לא מת שאין דבריה כלום ,וי"א דפליג ר"מ והואיל
פט"ו ה"ט
חמותה שיצאה מליאה ,לת"ק חוששת דבמליאה חשיב ישבו ומכחישות לא ינשאו.
אחים יחדיו ,ואף דשמא נקיבה היא ,מ"מ מספק ד"ת אסורה לשוק, אומרת או"א וכ , קידש מי ידוע ולא נשים מה' א' קידש פד
פג עדים המכחישים בנזירות ,ב' מעידים שנזר שתים ,וב' שנתקדשה ,נותן ה' גיטין ,לר"ט אף מניח כתובה ביניהם ובראשונים פי' דבריקנית ל"א דמחצה נקבות ומיעוט מפילות וחזקתה
מעידים על חמש ,לב"ש נחלקה העדות ואין כלל נזירות [וכגון ומסתלק ואף למ"ד ברי ושמא ברי עדיף ,כיון שיודע שא' מהם משקר ל"א מותרת לשוק ,אבל במליאה חזקתה ליבום ול"ח למפלת ,ולר' יהושע
שאומר איני יודע או מכחיש שניהם] ,ולב"ה יש בכלל חמש שתים ,ברי עדיף ,אבל יש לעי' מ"ט חייב להניח ביניהם הלא אין הדבר ברור ,וכ' אינה חוששת דחייש' למפלת ואיכא ב' ספיקות נקבה ומפילה
לרב מח' ב"ש וב"ה בכלל פי' שמכחישים האם אמר 'הריני נזיר ב"פ' ,האחרונים דהיכא שהדבר בעין יש חיוב השבה ,אבל צ"ע בזה דמתני' איירי
ואזלי' לקולא בד"ת והא דלא אמרו דרבנן ,עי' לעיל פ"ז ה"ג.
וס"ל לב"ש כיון דהוי עדות מוכחשת אע"פ דאחת אומרת אמת מ"מ הוי גם בכתובה ,ולר"ע נותן כתובה לכאו"א דברי עדיף ואיכא בגמ' מ"ד
כנמצא א' מהן קרוב או פסול [כן משמע בתוס' ,אבל במאירי סנהדרין מא .דאף שמא ושמא חייב משום קנס ,וכן גזל א' מה' בנ"א ולא ידוע ממי פט"ז ה"ב
משמע דלאחר כדי דיבור ל"ה עדות אחת ,ואף דיש עדות א' אמת ,מ"מ ס"ל גזל ,וכאו"א אומר שממנו גזל ,לר"ט מניח גזילה ביניהן ,ב' יבמות שהלכו בעליהן למדה"י ,שתיהן אומרות שמתו
בעליהן ,אסורות דזקוקות ליבום ,דאין אשה נאמנת על יבמתה ,לזו לב"ש דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ,ובדעת ב"ה צ"ע] ,אבל בפרט ולר"ע משלם לכאו"א.
עדים ולזו אין עדים ,זו שיש לה עדים אסורה דאין יבמתה הריני נזיר א' ב' והריני נזיר ג' ד' ה' לכו"ע יש בכלל חמש שתים,
דס"ל הכחיש עדות בתוך עדות פי' בכלל שלא סותרים בעיקר אופנים דלכו"ע מחזיר ,הנה תנן בב"מ האומר לב' שלא יודע נאמנת שמת בעלה ,וזו שאין לה עדים מותרת דנאמנת על בעלה ,ועל
העדות אלא בתוך דברי העדות ,לא בטלה העדות והיינו דס"ל כב"ה ,ממי גזל או שלא יודע אביו של מי מהם הפקיד אצלו מנה ,יבמה יש עדים ,לזו בנים ולזו אין בנים ואין עדים ,שיש לה בנים
ולר' יוחנן מח' ב"ש וב"ה בפרט ,אבל בכלל לכו"ע נחלקה נותן לזה ולזה ,ואמר ר' אסי דאתיא רק כר"ע ,אבל אמרו מותרת ושאין לה בנים אסורה.
העדות ,דס"ל הכחיש עדות בתוך עדות פי' בכלל בטלה עדות ,דאיירי בבא לצאת ידי שמים ,א"נ שאני כשיש עדים
אבל לאחר עדות פי' בפרט שלא נח' על ב' נזירויות בין לרב ובין לר' שיודעים שגזל ,רק לא יודעים ממי ,א"נ שאני שותקין ממדברים לזו בנים ועדים ולזו אין כלום ,שתיהן מותרות זו בבניה ,וזו
יוחנן אליבא דב"ה לא בטלה עדות [א.ה .ביאור הסוגיא ע"פ המתבאר דכיון שתובעין אותו ברי ושמא ברי עדיף ,א"נ אמר רב דשאני נשבע בעדיה.
לשקר דמשלם קרן וחומש כדין הנשבע לשקר בגזל ופקדון ,דאין מתכפר לו בביאור הגרח"ק ,כיון דצ"ל בד"ה רבי יוחנן וכו' במקום 'פרט' 'כלל' כמו
ב' יבמות שהעידו על בעליהן שמת ונתייבמו ומתו היבמין, שמבואר להדיא בירו' ,ובד"ה דברי הכל הכחיש וכו' י"ל במקום 'כגון כלל' עד שישיב אבל הק' ר' יוחנן דא"כ היה לו ליתן לשליח בי"ד
לת"ק אסורות אף שנתייבמו בהיתר ,ולר"א כיון שהותרו מותרות ואי"צ ליתן לכל אחד ,דנח' רב ור' יוחנן בדין שליח בי"ד לר' יוחנן 'והיינו בפרט'].
לכל אדם ,הנה אי"ל דטעמא משום שאינה חשודה לקלקל הכחשה בתוך העדות ולאחריה ,בב' עדים וב' כתי עדים ,הנה מתמנה ע"י הגזלן ,ולרב דוקא הנגזל יכול למנות לשליח
לעצמה ולכך נאמנת ליבמתה ולס"ד זו נאמנת רק היכא שמעידה על עדים שנח' האם מנה מעות מתוך הכיס או מתוך הצרור ,בכת בי"ד ,ולא הגזלן ,וכן אמר רשב"א ,ואילה"ק לרב דמתני
עצמה ,מ"מ י"ל דר"א פליג וס"ל דאשה נאמנת על יבמתה כדתנן דאשה אחת אף לרב בטלה העדות ,ובב' כתי עדים לר' יוחנן בטלה בתוספתא על מתני' דב"מ דאם לאו שאינו רוצה לשלם ,דלכאו' אם לאו היינו
שהלכה היא ובעלה ואמה ומת בעלה תנשא ותטול כתובה עדות [כדס"ל לעיל] ,ולרב לא בטלה עדות ,ולאחר העדות היה לו לשתוק ולא להודות ,ואי איירי בנשבע הלא חייב להודות כדי
וצרתה אסורה ,דחשודה לקלקל עצמה בשביל צרתה ,ומהא היינו א' אמר לתוך חיקו וא' לתוך פונדתו ,לא בטלה העדות שיתכפר לו ,אבל י"ל דהיה לו לשתוק ולא להשבע.
דר"א לא פליג התם דאין אשה חשודה לקלקל עצמה בשביל צרתה,
בדיני נפשות יש שאמרו דהדין כנ"ל בהכחשה בכת אחת לכו"ע אף ר' אסי דאוקי למתני' דב"מ כר"ע ,מ"מ בפקדון ,מודה
ש"מ דר"א פליג דאשה נאמנת על יבמתה ,ועוד יש להוכיח דאי"ל
בטלה ובב' כתות מח' רב ור"י ,זה אומר בסייף וזה אומר במקל דהשותק מרויח כדתנן ב' שהפקידו אצל א' זה מנה וזה
דטעמא דר"א משום שאינה חשודה לקלקל עצמה בשביל אחרת ,דשמא הרגו ,והכחשה לאחר עדות ג"כ הדין כנ"ל דלא בטלה העדות מאתים ,ולא ידוע מי הפקיד יותר ,זה וזה נוטלים מנה ,ומנה
שלח לה בעלה גט ואינה מקלקלת עצמה ,ואין לדחות דאי בעלה והינו הכחישו האם פנה הרוצח לאחר שהרג לצפון או דרום ,ולר' שלישי יהא מונח עד שיבוא אליהו ,וכן מודה ר' אסי דבפקדון
כהן נמצאת שמקלקלת עצמה ,כיון דחשודה לעשות בניה המודה מפסיד כדתנן בב"מ במתני' הנ"ל. אבון להלן בדיני נפשות אף רב מודה דבטלה העדות.
חללין לאחר שנתגרשה בשביל לעשות בני צרתה ממזרין מחמת
איסור אשת איש. אין להוכיח כרב מר"י ור"ש דמתני' בהכחשת ב' צרות אם פט"ו ה"י
מת או נהרג דלא בטלה העדות וע"א באשה הוי ככת עדים ,כיון אין אשה נאמנת להוציא עצמה מחזקת יבום ,אשה שהלכה
עם בעלה ובנה למדה"י ,ואמרה מת בעלה ואח"כ בנה ,פט"ז ה"ג
דאמרו לעיל דאף ר"י ור"ש מודים בעדים דהוי הכחשה ורק
בעדות אשה על חברתה אי"ז הכחשה הואיל ואינה נאמנת ,ובדעת רב צ"ל נאמנת הואיל ויצאה בחזקת היתר לשוק ,ואם אמרה מת בנה ואח"כ אופן עדות על מת להשיא את אשתו ,אין מעידין אלא על פרצוף
פנים עם החוטם אבל אם נשחת או שראה רק גופו אין מעידין ,ולר"ת
מתני' כשלא נשתייר גופו ,אבל אם נשתייר מעידין על גופו בטביעות עין,
דס"ל דכיון דנאמנת על עצמה נאמנת אף על חברתה[ ,ומבואר מיניה וע"פ בעלה ,אינה נאמנת להתיבם אבל חוששין לדבריה וחולצת
המבואר לעיל דטעמא דר"י משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ,דגם
בעדות אשה אמרי' כן והוא נדון גדול באחרונים וכן אי אמרי' עדות שאי אתה ולא מתייבמת ,אמרה שניתן לה בן ומת הבן ואח"כ בעלה ופנים היינו לסתות.
מהעדיות נאמנת להתייבם ,דלא מוציאה מחזקתה שיצאה זקוקה ליבום ,ואם מצינו דחוטם הוא הכרת הפנים דכ' 'הכרת פניהם ענתה בם' ופי' רב יכול להזימה ,אמנם לרב אכתי ילה"ק דהלא טעמו משום דא'
שחברתה מעידה על עצמה ,והיה מקום לומר דנח' הכא אי הכחשה שאינה אמרה ניתן בן ומת בעלה ואח"כ בנה ,אינה נאמנת להנשא דהיינו חוטם ,ואמרו דמי שלא רוצה שיכירוהו יתן רטיה על
כשרה ,והלא אינה נאמנת על צרתה ,ואפשר דאכן רב ס"ל דנאמנת כל
נחיריו ,כדהוה בימי ארסקינס המלך שהיו בני ציפורי נתבעין לשוק דלא הימנוה רבנן בהא ,אלא חולצת ולא מתייבמת. בעיקר העדות הוי הכחשה אבל לעיל התבאר דבהא כו"ע מודו].
למלך ועשו כן ,ולבסוף סיפרו עליהם לה"ר שהחביאו פניהם אין להק' לרב מדתנן דחקירות ובדיקות המכחישים זה את כמאן תנא דמתני' דחייש' לדבריה ומשמע דצרתה מתייבמת ,י"א
ונתפסו א"נ נתפס הכזב שלהם. זה ,עדותן בטלה ,דלרב איירי בב' עדים באותה כת דאף רב דאתיא כר"ט דאף דנאמנת על בעלה ,צרתה תאכל בתרומה ,וי"א דאף
מודה דבטלה עדותם ,ור' אבון תי' דשאני דיני נפשות דאף רב ר"ע מודה דהכא ליכא תרתי דסתרי ,דשמא מת וזקוקות ליבום ,וא'
תתיבם והשניה תנשא לשוק ,ולי"מ דטעמא דר"ע דחוששין לדברי צרתה כ' במלחמת אביה נכד שלמה עם ירבעם 'ויכו בהם אביה ועמו מכה
גדולה' ונצחו שנשענו על אלקי ישראל ,ומכה רבה י"מ שהעביר פני מודה דבטלה עדות דכ' 'צדק צדק תרדוף' וכל הכחשה מבטלת לחומרא ,הכא נאמנת משום שויא אנפשה איסור על היבם.
לעדות[ ,ומבואר דטעמא דרב משום דלא הוי הכחשה ,ולמה שנתבאר לעיל
משום דאחת נכונה ,יש לעי' מ"ש ממון מנפשות ,אמנם מעיקר הדין אי"צ נאמנות אשה על יבמה ועל אחותה ,אמרה שניתן לה יבם ישראל שחתך חטמם ולא יכלו להכיר האנשים ועיגן נשותיהם ,וי"מ
שהושיב משמרות ג' ימים עד שנתקלקלו ולא יכלו להעיד עליהם בממון עדות שאתה יכול להזימה].
ומת בעלה והיבם או היבם ובעלה נאמנת דהפה שאסר הפה
שהתיר ,אבל אם הלך גם יבמה ואמרה שמת בעלה והיבם או כדלהלן ,וכדכ' שלא יכלו להנשא 'עצמו לי אלמנותיו מחול ימים'. פט"ו ה"ו
יבמה ל ע נאמנת אשה דאין , נאמנת אינה ובעלה, היבם ע"א בהכחשת מיתת הבעל ,הכחשת עד ועד האם מת או
עוד תנן במתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף
אשה ואשה ,לא תנשא ,ואמרו דבעדות אשה ,אשה כאיש
בשביל להנשא ,ולא על אחותה בשביל להכנס לביתה ,ואין שיש סימנים בגופו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם,
ומכחישים זה את זה ,וילה"ק מ"ט לא תנן הכי במתני' ותנן רק
האיש נאמן לומר שמתה אשתו כדי לישא אחותה ולא שמת דסימנים משתנים אחר מיתה ,ולר"ת מעידין בטב"ע ,וכן לא מהני
כשיש אבל בנים, לאחיו כשאין וה"מ אשתו, את ולייבם אחיו איש ואיש ואשה ואשה ,אבל תלמידי רב שנו כן למתני'.
סימנים בכליו דחייש' לשאלה.
רוב עדות בפסולי עדות ,אזלי' ע"פ רוב עדות כגון ב' נשים לו בנים נאמן דאינו מייבמה וש"מ דאין הזכרים כנקבות ,ונאמן
עד מתי מעידין על הכרת מיתה ,לת"ק אין מעידין אלא תוך אדם על אחיו כשלא מייבם את אשתו.
ואשה ,או י' וי"א נשים ,אבל ל"א רוב דעות של נשים כנגד עד
ג' ימים דצורת המת משתנה אחר ג' ימים ,ולר"י בן בבא אין כל בנ"א כשר ,אלא הוו כע"א .והוי הכחשה.
והמקומות שוים. האשה בתרא פט"ו ה"ז
עדות אשה על בעלה כלפי צרתה שאינה מכחישה ,לר"ט היא פט"ז ה"א
אין מעידין אלא על ודאי מת ,אין מעידין על מגויד מנותח ומלא
תנשא ותטול כתובה ,וצרתה אסורה ,ואף אוכלת בתרומה ,פה האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ,ואמרו לה שמת פצעים ,וצלוב תלוי על עץ ,וכן ע ל חיה אוכלת בו דחייש' בכל אלו
ולר"ע אסורה להנשא ואסורה לתרומה י"מ דנאמנת רק לחומרא ,בעלה לא תנשא לשוק שמא חייבת ביבום ,ואף דרוב נשים יולדות מ"מ שמא ניצל כפי שיתבאר להלן ,אבל במקום שיוצאת נפשו מעידין.
להערות והארות וקבלת הגליון ,ניתן לפנות במיילlishne.klile@gmail.com :
כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'7692282@gmail.com :
