gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קובץ תקצ״ד היתשפ״ז | שנה ארבע עשרה‬ ‫(‪3‬‬ ‫א בי ע ז ר׳ • א ג ו ד ת ב ן תו ר ה א ש ד ו ד • א ד ב ר ה ב ע ד ו ת ך • א ה ב ת יונ תן •‬ ‫א ה ב ת ש ל ו ם • א ה ב ת ש ל ו ם בי ת ש מ ש • א ה ב ת תו ר ה • א ה ב ת תו ר ה או ר‬ ‫אשריכם!‬ ‫ע קי ב א • א ה ב ת תו ר ה ו ח ס ד • א ה ל א ב ר ה ם • א ה ל א ל י ש ב ע • א ה ל י הו ד ה‬ ‫• א ה ל י ו ס ף • א ה ל י ע ק ב ו ל א ה • א ה ל י צ ח ק • א ה ל י צ ח ק ו מ רי ם • א ה ל‬ ‫מ ל כ ה • א ה ל מ ש ה • א ה ל מ ש ה ע פו ל ה • א ה ל ני סן • א ה ל ר א ו בן • א ה ל‬ ‫ר ח ל פ ת ח ת קו ה • א ה ל ש ו ש נ ה • א ה ל ש מ ע ון • א ה ל תו ר ה • א ה ל ת מ ר •‬ ‫א ה ל תו ר ה • א ה לי ש ם • א ה לי ש מ ח ה • או ה ל י ו ס ף • או ה ל י ו ס ף חו מ •‬ ‫או ה ל י ו ס ף י ר ו ש לי ם • או ה ל י ע ק ב • או ה ל י ש עי הו • או ה ל מ ש ה • או ה ל מ ש ה‬ ‫וי ע ק ב • או ה ל ר פ א ל ו ש ר ה או ר י הו ד ה • או ה ל תו ר ה • או ה לי י ע ק ב וי ו ס ף •‬ ‫או ה לי תו ר ה ו ח ס ד • או צ ר ד ע ת • או ר א ל ח נן • או ר א לי הו • א ו ר ה ה ל כ ה‬ ‫• או ר ה חיי ם • או ר ה מ אי ר • או ר הנ ר • או ר ה תו ר ה • או ר ה תו ר ה ק ״ ס •‬ ‫או ר ה תו ר ה ‪ -‬ע ט ר ת ש ל מ ה • א ו ר י ו ס ף • או ר ל חנני ה • או ר לי ש רי ם • או ר‬ ‫מ ל כ ה • או ר ני סן • או ר ע קי ב א • או ר ר פ א ל • או ר ש מ ו א ל • או ר תו ר ה •‬ ‫איי ל ת ה ש ח ר • אי ל ה ש לו ח ה • א י ל ת ה ש ח ר • א לי ב א ד ה ל כ ת א • א לי ב א‬ ‫ד ה ל כ ת א א ה ב ת ש ל ו ם • א ל י ך נ ע ר ו ג • א מ נ ת א י ש • א מ רי א לי הו • א מ רי פ י ך‬ ‫• א מ ת ו חיי ם • א ני ל בי ץ • א סו ק א ש מ ע ת ת א • א ר חו ת תו ר ה • א ש ת מי ד •‬ ‫ב או ר פ נ י ך י ה ל כון • ב א ר א ב ר ה ם • ב א ר ה א מונ ה • ב א ר ה חיי ם ש ע ״ ז ה ר׳‬ ‫אי צ ק ו בי ץ • ב א ר ה ח ס ד • ב א ר ה מ ל ך • ב א ר ה תו ר ה • ב א ר חי ם י צ ח ק • ב א ר‬ ‫הקידוש ה' במסגרת הלימוד‬ ‫הגדולה ביותר שהתקיימה‬ ‫י ו ס ף • ב א ר מ רי ם • ב א ר מ ש ה ו מ רי ם • ב ו ג ר י תו ר ה ב ת פ א ר ת ה • בי ה כ ״נ‬ ‫ה ג דו ל ה ר צ לי ה • בי ה מ ״ כ חני כי הי שי בו ת • בי מ ד ג בו ה מו ד י עין • בי מ ה ״ ד‬ ‫ג בו ה • בינו • בי ת א ב א • בי ת א ה ר ון • בי ת א לי הו • בי ת א ש ר • בי ת ד ו ד •‬ ‫בי ת ד ו ד ת ל ציון • בי ת ה ש ם • בי ת ה לוי • בי ת ה ל ל • בי ת ה מ ד ר ש ה ס פ ר ד י‬ ‫ל ה ל כ ה • בי ת ה מ ד ר ש ל הו ר א ה • בי ת ה מ ד ר ש ל ה ל כ ה • בי ת ה ש ם • בי ת‬ ‫י הו ד א • בי ת י הו ד ה • בי ת י חי א ל • בי ת י חי א ל ת פ ר ח • בי ת י צ ח ק • בי ת‬ ‫י ש עי ה • בי ת ר פ א ל • בי ת ש א ן • בי ת ש ל מ ה • בי ת ש מ אי • בי ת ש מ ו א ל‬ ‫• בי ת ש מ ע ו ן • בי ת ש מ עי ה • בן מ ל ך • בני הי שי בו ת • בני ע לי ה • ב ר י ס ק‬ ‫• ב ר כ ת א ב ר ה ם • ב ר כ ת א ל ח נן • ב ר כ ת ד ו ד • ב ר כ ת ה׳ • ב ר כ ת י ו ס ף •‬ ‫בליל מוצאי הבהירות בארץ ישראל‬ ‫בתום הספירה‪:‬‬ ‫ב ר כ ת י צ ח ק • ב ר כ ת י צ ח ק ‪ -‬או ר י הו ד ה • ב ר כ ת מ ר ד כ י • ג ר ט ל ר • ד ב ר י מ ש ה‬ ‫• ד ב ר י ש י ר • ד ו ר ש י ציון • ד ע ת י ו ס ף • ד ע ת מ ש ה • ד ע ת ש ל מ ה • ד ע ת‬ ‫ש מ ו א ל • ד ע ת ת ב ו נו ת • ד ר ך א מונ ה • ד ר ך ה תו ר ה • ד ר כ י א י ש • ד ר כ י א י ש‬ ‫בני ב ר ק • ד ר כ י ד ב • ד ר כ י הו ר א ה • ד ר כ י הו ר א ה ל ר ב ני ם • ד ר כ י י צ ח ק •‬ ‫ד ר כי תו ר ה • הג ר ״ א חי פ ה • הו ר א ה ב י ש ר א ל • הו ר א ת ה ת ל מ ו ד • ה חי ד א •‬ ‫א ב ר כי &ני‬ ‫‪i‬‬ ‫הי כ ל א ב ר ה ם • הי כ ל א ס ת ר • הי כ ל ד ו ד • הי כ ל ה תו ר ה • הי כ ל ה תו ר ה מ ציון‬ ‫• הי כ ל ה ת ל מ ו ד • הי כ ל י ו ס ף • הי כ ל צ בי • הי כ ל ש מ ו א ל • ה לי כו ת חיי ם •‬ ‫ה לי כו ת מ ש ה • ה ל כ ה ו מ ש פ ט • ה ל כ ה ו ש ס • ה ם חיינו • ה מ אי ר ל י ש ר א ל‬ ‫• ה מ צויני ם ב ה ל כ ה • ה מ ר כ זי גן ה ד סי ם • ה ר מ ת ק רן ה תו ר ה בי ת ש מ ש •‬ ‫ה רן • ו ב ח ר ת ב חיי ם • ו ד ב ר ת ב ם • ו הגי ת • ז א ת לי ע ק ב • זי כ ר ו ן א לי הו •‬ ‫‪ 2 / 0‬עלייה הכריזו‬ ‫‪3‬‬ ‫ז כ ו ר ל א ב ר ה ם • ז כ ר מ אי ר • ז כ ר ש ל ו ם פ ״ ת • ז כ ר ון א לי הו • ז כ ר ו ן א ל י ע ז ר‬ ‫• ז כ ר ו ן א פ רי ם מנ ח ם • ז כ ר ו ן א ש ז ל י ג • ז כ ר ון ג ב ר י א ל • ז כ ר ו ן ה ג ר אי ״ ל •‬ ‫ז כ ר ון חיי ם • ז כ ר ו ן י ו ס ף • ז כ ר ו ן י ע ק ב • ז כ ר ו ן מ אי ר • ז כ ר ו ן מי כ א ל • ז כ ר ו ן‬ ‫מ ש ה • ז כ ר ו ן נ פ ת לי א רי ה • ז כ ר ו ן צ בי • ז כ ר ו ן ר בי א ה רן לי ב • ז כ ר ון ש ל מ ה‬ ‫י הו ד ה • ז כ ר ו ן ש ני או ר • ז ר ע י צ ח ק • חו קי חיי ם • חזון ד ו ד • חזון ל מ ו ע ד •‬ ‫חזון מ ר ד כ י • חי דו שי ה רי ם • ח״ א ב ר ה ם • ח״ א ה ר ון • ח ״ י צ ח ק • ח ל ק ת‬ ‫י הו ש ע • ח ל ק ת י ע ק ב ב ר י י ש • ח מ ד ת ציון • ח ס די ד ו ד • ט ה רו ת ב עי ו ן • י ד‬ ‫כ הן • י ד י ע ת ה תו ר ה • י חי ר א ו בן • י ע רו ת ד ב ש • כ איי ל ת ע ר ו ג • כ ו ל ל בי ת‬ ‫ה ל ל בני ב ר ק • כ ו ל ל ב ר ש א ו ל ר חו בו ת • כ ו ל ל ה ל פ רין • כ ו ל ל ה ר״ן • כ ו ל ל‬ ‫טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף _‬ ‫ה ש ל ה • כ ו ל ל ז כ ר ון מ ש ה • כ ו ל ל חזו״ א • כ ו ל ל ח מ ש ש ע ו ת • כ ו ל ל ט ה רו ת‬ ‫ואיננו מעוניינים בתוצאות הבחירות‬ ‫ס ני ף או ס ם • כ ו ל ל י שי ב ת מי ר מו ד י עין ע לי ת • כ ו ל ל לי בו ח פ ץ ט ב רי ה • כ ו ל ל‬ ‫ל ל י מ ו ד ט ה רו ת ב עי ון • כ ו ל ל ל עניני ר בי ת • כ ו ל ל ע ר ב רינ ה ש ל תו ר ה • כ ו ל ל‬ ‫ק ד שי ם • כ ו ל ל ש ״ ס • כ ו ל ל ת פ א ר ת ה תו ר ה • כ נ ס ת מ ר ד כ י • כ ר ם א לי הו‬ ‫• כ ר ם א ר ם צו ב א ר א ש ל ״ צ • כ ת ר תו ר ה מו ד י עין עי לי ת • ל או ק מי גי ר ס א •‬ ‫ל ב א ח ד • ל ב א לי הו • ל ב פ נ ח ס • ל ב ש מ ו א ל • ל ב תו ר ה • ל ו מ די תו ר ה •‬ ‫ל חזו ת ב נ ו ע ם • ל מ ען א חי • ל ע ו ב די ה • ל ע ו ב די ה ש ם • ל ע מ לי תו ר ה • ל ק ח‬ ‫במוצאי הבחירות‬ ‫טו ב • מ או ר חיי ם • מ או ר י ש ר א ל • מ או ר ש ר ג א • מ או ר ש ר ג א ר ב פ ע לי ם‬ ‫כצוואת רשכבה׳׳ג רבינו מרן ראש הישיבה‬ ‫א ל ע ד • מ ב צ ר ה תו ר ה • מ ב צ ר ה תו ר ה צ א נ ז • מ ד ר ש א לי הו • מ ד ר ש א לי הו‬ ‫א ל ע ד • מ ד ר ש ד ו ד • מו ר ש ה ו ד ע ת • מו ר ש ה ו ד ע ת ג ר ט ל ר • מ ו ר ש ת י ע ק ב •‬ ‫מ ו ר ש ת י ע ק ב א ל ע ד • מ ו ש ב מ ג ד ל • מי ר ת ל ציון • מ מ ל כ ת ה תו ר ה • מ נ ח ת‬ ‫ד ב ר • מ נ ח ת ז א ב • מנין א ב ר כי ם • מ ס י ל ת ה תו ר ה • מ עיין א לי הו • מ ענ ה‬ ‫ש מ ח ה • מ ע ש ה חיי א • מ פ ע לי ה תו ר ה • מ צ ו ר ד ב ש • מ ק ד ש ד ו ד • מ קו ם‬ ‫תו ר ה • מ קו ם תו ר ה חי פ ה • מ קו ר ה ב ר כ ה • מ ר ג נ י ת א ד י ע ק ב • מ ש ה ש פ י ר א‬ ‫• מ ש כ י ל ל ד ו ד • מ ש כ ן א ש ר • מ ש כן ב צ ל א ל • מ ש כן ה תו ר ה • מ ש כן י ש ר א ל‬ ‫הגרי״ג אדלשטיין זצוק״ל‬ ‫• מ ש כ ן מ ש ה • מ ש כן ש ם • מ ש כ ן ש מ ו א ל • מ ש כ נו ת ה תו ר ה • מ ש נ ת א לי הו‬ ‫• מ ש נ ת ב ר ו ך • מ ש נ ת הנ ח ל • מ ש נ ת ש ל מ ה • מ ש פ ט ל ציון • מ ש פ טי חיי ם‬ ‫• מ ש פ ט י ם י ש רי ם • מ ת י ב ת א • מ ת נ ת ח ל קו • נ או ת י ו ס ף • נ ה ר ש ל ו ם • נוה‬ ‫א רי ה • נווה ד ו ד • נוו ה י ו ס ף • נו ע ם ה תו ר ה • נז ר כ הן • נז ר מ ר ד כ י • נ ח ל‬ ‫בעזר ת ד' תתקיים ההגרלה‬ ‫אי תן • נ ח ל י הונ תן • נ ח ל נ ח שון • נ ח ל ת א ב ר ה ם • נ ח ל ת א פ רי ם • נ ח ל ת ב ני‬ ‫ש מ ע ון • נ ח ל ת ה לווי ם • נ ח ל ת ה לויי ם • נ ח ל ת ה לויי ם חי פ ה • נ ח ל ת ה לוי ם‬ ‫• נ חל ת יו ס ף • נ חל ת י ע ק ב • נ חל ת יצ ח ק • נ חל ת מ ר ד כי • נ חל ת מ ש ה‬ ‫במעונו של מרן עמוד ההוראה הגר״י זילבר שטיין‬ ‫מו ד י עי ן עי לי ת • נ ח ל ת מ ש ה ר מו ת י ר ו ש לי ם • נ פ ש חיה • נ צ ח י ש ר א ל • נ ר‬ ‫ב ר ו ך • נ ר ד ו ד חו״ מ • נ ר ז א ב • נ ר ז ב • נ ר י הו ד ה • נ ר י ש ר א ל • נ ר מ ר ד כ י‬ ‫• נ ר ת מי ד • נ תי בו ת ה תו ר ה • נ תי בו ת מ ל ך • נ תי בו ת מ ש ה • סו כ ת ש ל ו ם •‬ ‫סו לו בי צ׳י ק מו ד י עי ן עי לי ת • עו מ ק א ד ה ל כ ת א • עו מ ק ה ש ל תו ר ה • ע ט ר ת‬ ‫בערב שבת קודש פר ש ת חיי שרה‬ ‫א ב ר ה ם • ע ט ר ת א ה ר ון • ע ט ר ת א ה רן • ע ט ר ת א לי הו • ע ט ר ת ג ב ר י א ל •‬ ‫ע ט ר ת ג ב ר י א ל ‪ -‬י ד א ה רן • ע ט ר ת י ו ס ף • ע ט ר ת י ו ס ף ש ל ו ם • ע ט ר ת מ ש ה‬ ‫• ע ט ר ת צ בי • ע ט ר ת צ בי א ש ד ו ד • ע ט ר ת ש ל מ ה א ו פ קי ם • ע ט ר ת ש ל מ ה‬ ‫ב ״ ב • ע ט ר ת ש ל מ ה בני ב ר ק • ע ט ר ת ש ל מ ה ח רי ש • ע ט ר ת ש ל מ ה מו ד י עי ן‬ ‫רשימת הזוכים תפורסם ע״ג הקובץ גליונות‬ ‫עי לי ת • ע ליי ת חנני ה • פני ש מ ו א ל ו ו ל פ ס ו ן בי ת ש מ ש • פניני ד ו ד • פנ מ ה‬ ‫• פ נ מ ה בי ת ש מ ש • פ ק ו ד ת א ל ע ז ר • פ ר ו ש י ם • צ א נז • צ א נ ז בי ת ש מ ש •‬ ‫צ א נז מ ב צ ר ה תו ר ה • צו ר י ו ס ף • צי ל ו ש ל הי כ ל • צ מ א ה נ פ שי • צ ע י רי ם‬ ‫אי״ה ב שבוע הבא‬ ‫• צ פ י ר ת ת פ א ר ת • ק ב ר ר ח ל • ק ד ש י ם בי ת ה לוי • ק ד ש י ם בי ת ה ש ם •‬ ‫ק הי ל ת בי ת ש א ן • ק ה י ל ת בי ת ש אן ‪ -‬ה ר ב ש כ ט ר • ק ה י ל ת ר בי ע קי ב א • ק ה ל‬ ‫ח ס די ם • ק ה ל ח סי די ם • קו בנ א ‪ -‬ס ל ב ו ד ק א • קו ל א לי הו • קו ל א לי הו ר כ סי ם‬ ‫• קו ל א רי ה • קו ל י הו ד ה • קו ל י ר ו ש לי ם • ק ר לין • ק ר לי ן ר מו ת י ר ו ש לי ם •‬ ‫ק רן או ר ה • ק רן עו ל ם ה כו ל לי ם • ר א ש פינ ה • ר ב ד ן ס ג ל • ר חו בו ת ‪ -‬ב ר‬ ‫אנו מודים לכל אלו שהיו חלק מהקידוש ד׳ העצום ותרמו‬ ‫ש או ל • רי נ ת א רי ה • רי נ ת י ו ס ף • רי נ ת מ ר ד כי • ר צ ו פ ו ת ‪ -‬ר מו ת • ר צ ו פ ו ת‬ ‫ב ר כ פ ל ד • ר צ ו פ ו ת ג ר י ן פ א ר ק • ר צ ו פ ו ת ‪ -‬ם • ר צ ו פ ו ת י ר ו ש לי ם • ר צ ו פ ו ת‬ ‫מ״ ע • ר צ ו פ ו ת ע פו ל ה • ר ש ב ״י • ר ש ת ה כו ל לי ם ל נ י צו ל הז מ ן • ש ״ ס אי דן •‬ ‫או יזמו יוזמות דומים להכריז יחד שטוב לי תורת פיך‬ ‫ש א ר י ת י ע ק ב • ש ב ש מ ע ת ת א • שי ח ה ש ד ה • שי ח י צ ח ק • ש ל ו מי י הו ד ה •‬ ‫ש ל מי מ אי ר • ש מ ח ז ב ו ל ו ן • ש מ ח ת ה תו ר ה • ש ע ר ה תו ר ה ר חו בו ת • ש ע ר י‬ ‫ד ע ה • ש ע רי ד ע ת • ש ע רי ה ל כ ה • ש ע רי חיי ם • ש ע רי ח כ מ ה • ש ע ר י ח ס ד‬ ‫־־‬ ‫מאלפי זהב וכסף‬ ‫• ש ע רי טו ב ה • ש ע רי י ו ס ף • ש ע ר י ש מ ע ון • ש ע רי תו ר ה • ש ע רי ת פי ל ה •‬ ‫ש פ תי כ הן • ש ק י ד ת ה תו ר ה ר צ ו פ ו ת • תו ר ה או ר • תו ר ה ו ב ר כ ה • תו ר ה ו ד ע ת‬ ‫• תו ר ה ו ח ס ד • תו ר ה ו ח ס ד ר חו בו ת • תו ר ה ל ש מ ה • תו ר ה ל ש מ ה ב ב י ת‬ ‫ה כנ ס ת חני כי הי שי בו ת • ת ו ר ת ב ני מין • ת ו ר ת ג ב ר י א ל • ת ו ר ת ד ב ש • ת ו ר ת‬ ‫ה׳ • ת ו ר ת ה חו שן • ת ו ר ת ז א ב • ת ו ר ת ז ל י ג ליי ב • ת ו ר ת חיי ם • ת ו ר ת ח כ ם •‬ ‫ת ו ר ת י ש ש כ ר • ת ו ר ת מ אי ר • ת ו ר ת מי כ א ל • ת ו ר ת עו ב די ה • ת ו ר ת ש ל מ ה •‬ ‫בברכת התורה‬ ‫ת ו ר ת ש מ ח ה • ת ו ר ת ש מ ע ו ן • תו ר תי ב ק ר ב ם • תו ר ת ך ק ב ע • תו שי ה ת פ ר ח‬ ‫• ת כ ל ת מ ר ד כי • ת פ א ר ת א לי הו • ת פ א ר ת ב ח ו רי ם • ת פ א ר ת ד ו ד • ת פ א ר ת‬ ‫ד ו ד ר צ ו פ ו ת נ תי בו ת • ת פ א ר ת ז ל מ ן ‪ -‬לי בו ח פ ץ • ת פ א ר ת חיי ם • ת פ א ר ת‬ ‫מערכת "קובץ גליונות‪,‬‬ ‫מקום שלבו חפץ‪,‬‬ ‫י ע ק ב • ת פ א ר ת י ר ו ש ל ם • ת פ א ר ת י ש ר א ל • ת פ א ר ת מנ ח ם • ת פ א ר ת‬ ‫• תפרא ת י שראל‬ ‫נ תן • ת פ א ר ת נ תני ה • ת פ א ר ת צ בי • ת פי ל ה ל ד ו ד‬ ‫ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת | להקדשות ע״ג הקובץ ניתן לפנות למס׳ ‪k.gilyonot@gmail.com | 053-3145900‬‬ ‫^‬ ‫לע"נ גאולה בת בלוד ע"ה תנצב״ה‬ ‫■־*‪ -‬לעילוי נשמת הדב ד' מדדכי ב"ד ישדאל יחיאל ז"ל ‪1‬‬ ‫מבצע מיוחד לחידוש המנוי השנתי‬ ‫לקבלת הקובץ גליונות״ מדי שבוע‪,‬‬ ‫ללא צורך בחיפוש אחר מטבע או מכשיר אשראי‪,‬‬ ‫ללא צורך בתזכורת או חשש שכחה וגזל וכו'‬ ‫מנוי‬ ‫עבור הקובץ הגדול )‪(A4‬‬ ‫עבור הקובץ הרגיל‬ ‫‪6 0 0‬‬ ‫בלבד‬ ‫‪ 2 5 0‬בל־‪,‬‬ ‫(ני תן לחלק עד‪ 10‬תשלומים)‬ ‫(ני תן לחלק עד‪ 10‬תשלומים)‬ ‫בכך הנך זכאי לקחת קובץ אחד מדי שבוע מאחד המוקדים ברחבי הארץ‬ ‫( אין לקחת קבצים מחנויות המפיצות אלא אך ורק מהמוקדים בבתי הכנסת)‬ ‫■תקופת המנוי‬ ‫מפרשת בראשית תשפ״ז עד חג הסוכות תשפ״ח (כולל)‬ ‫בברכת חג כשר ושמח מערכת ׳קובץ גליונות׳‬ ‫‪k.gilyonot@gmail.com | 053-3145900‬‬ ‫ההגרלה תתקיים אי״ה שבוע הבא‬ ‫כלל הזוכים בהגרלות האחרונות יקבלו טלפון‬ ‫—‬ ‫לתאום קבלת הפרס בהקדם‬ ‫״ כו ש נ ת יו ס ף י ע ק ב ״‬ ‫לתשלום על הקובץ ולתרומות‬ ‫במכ שירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫לימוד פרקי משניות‬ ‫יש לבחור בלחצן קופות נוספות‪,‬‬ ‫לעילוי נשמתו של הרב ר יוסף יעקב ב׳׳ו‬ ‫חיפוש‪ ,‬ולרשום קובץ גליונו ת‬ ‫אויה לייב גולדשטוף זצ״ל‬ ‫או ד ר ך הטלפון נדרי ם פלוס‬ ‫כל פוק משניות מזכה בכוטיס הגולה המבצע‬ ‫במסי ‪ 03-7630585‬שלוחה ‪48 6‬‬ ‫מיועו לבנים ובנות ולכל הגילאים יש לעוכן‬ ‫(במכשיוי האשואי שבביהכנ׳׳ס או במייל‬ ‫קהילות‬ ‫מעוכת ׳׳קובץ גליונות׳׳) על הלימוו מוי שבוע‬ ‫במס' ‪ 073-2757000‬שלוחה ‪4311‬‬ ‫החל מצאת השבת ועו ליום ואשון בצהוים‬ ‫או בהעברה בנקאי ת‬ ‫בנק מרכנתיל ‪ 17 -‬סניף ‪ 745‬מס' חשבון ‪71262‬‬ ‫‪ 8‬חכים יקבלו כרטיס‬ ‫ע"ש קובץ גליונו ת‬ ‫נטען לקנית ספרים‬ ‫ס־עיספו‬ ‫‪.S k‬‬ ‫ל הקד שו ת ע"ג הקובץ או לכל נו שא אחר‬ ‫בסר ‪ 40‬עו״ח כל אחד‬ ‫‪w‬‬ ‫ניתן לפנו ת למס' ‪053-3145900‬‬ ‫מייל‪k.g ilyonot@ g m ail.com :‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני בר ק‬ ‫‪+‬חיזוק ג ד ל ב ס ד ר החיזוק ‪j f s h‬‬ ‫עי נ ‪ +‬א ה ‪ +‬חז <; ‪ +‬אי ש ז י ע ״ א ש ע ״ י י ש י ‪ +‬ח ה ‪ +‬ת י ה ׳‬ ‫א' ב' ת שרי הרב מאיר ברנס בני בר ק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר א' ב' ת שרי‬ ‫השיעור לע״נ מרנא ה'חזון איש' זיע״א‪ ,‬התקיים לאחר תפילת וותיקין‬ ‫ס פ ר א' ב' תשרי הרב שלמ ה אבן צור ירושלים שיח ההלכה | ‪500‬‬ ‫בבית רבינו מרן זיע״א‪ ,‬ע״י בנו הגרי״ש קניבסקי שליט״א‬ ‫הגב ‪ /‬התלמידה קריגסמן בני בר ק כהנהגתו | ‪ 300‬א' ב' ת שרי‬ ‫הרב יוסף אורדנטליך ביתר עילית שיח ההלכה | ‪ 100‬א' ב' תשרי‬ ‫תשרי הבה״ח יהודה שיח ההלכה | ‪ 100‬א' ב' ת שרי הבה״ח מאיר‬ ‫הבה״ח יהושע קריגסמן בני בר ק ד ף היומי במ שניות | ס פ ר א' ב'‬ ‫אליהו טפר ד ף היומי במ שניו ת | ס פ ר א' ב' ת שרי התלמיד רייזמן‬ ‫גולד היר ש נתיבות ד ף היומי במ שניות | ס פ ר א' ב' ת שרי התלמיד‬ ‫רוזנברג בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר א' ב' ת שרי הרב אייזיק כהן בני בר ק‬ ‫מודיעין עילית ד ף היומי במ שניות | ס פ ר א' ב' ת שרי הרב אלי עזר‬ ‫‪ 8‬ד ף | ס פ ר א' ב' ת שרי הרב אברהם ב מ ברגר בני בר ק בדרכו ‪8‬‬ ‫בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פר א' ב' ת שרי הרב אברהם ב מ ברגר בני בר ק בדרכו‬ ‫| ס פר ב' ג' ת שרי הרב אברהם ישעיה הכהן ארנטרוי מו״ע בדרכו ‪8‬‬ ‫ד ף | ס פ ר א' ב' ת שרי הרב דו ד ש חטר מודיעין עילית בדרכו ‪ 8‬ד ף‬ ‫תהילים | ‪ 500‬ב' ג' ת שרי הרב נתנאל מנ שרוף א ל עד ירושלמי | ס פ ר‬ ‫ד ף | ‪ 100‬ב' ג' תשרי הגב ‪ /‬התלמידה רבקה חשין מודיעין עילית‬ ‫תשרי הרב צבי מן א ש דו ד שיח ההלכה | ס פ ר ב' ג' ת שרי הרב דני אל‬ ‫ב' ג' ת שרי הרב יוסף צבי רינהולד ירושלים בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ב' ג'‬ ‫נחום לשינסקי ד ף היומי במ שניות | ס פ ר ב' ג' ת שרי הרב משה‬ ‫גרבי קרית אתא ד ף היומי במ שניו ת | ס פ ר ב' ג' ת שרי התלמיד‬ ‫שכטר מודיעין עילית ד ף היומי במ שניות | ס פ ר ב' ג' ת שרי התלמיד‬ ‫טאוסקי חיפה בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ב' ג' תשרי התלמיד יהושע לייב‬ ‫במשניות | ס פ ר ב' ג' ת שרי הרב איסר‬ ‫היומי‬ ‫דף‬ ‫מו״ע‬ ‫פיפרמן‬ ‫אברהמי‬ ‫זלמן ירושלמי | ס פ ר ב' ג' ת שרי הבה״ח נפתולי קניגסברג א ש דו ד ד ף היומי במ שניו ת | ס פ ר ב' ג' ת שרי הבה״ח א ל עז ר מנחם הכהן מנדלסון ב ר כ פ ל ד בדרכו ‪8‬‬ ‫דף היומי‬ ‫ד ף | ‪ 300‬ב' ג' ת שרי התלמיד אברום אקסטר שיח ההלכה | ס פ ר ג' ד' ת שרי הרב שמעון אליהו דוי ט ש בני ברק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ג' ד' ת שרי הרב משה שפיר א‬ ‫בדרכו‬ ‫במשניות‬ ‫תשרי הגב ‪ /‬התלמידה עדה פרידמן בני בר ק תהילים‬ ‫‪g‬׳‪ /‬ד ף היומי במ שניו ת | כופר ג׳ ד׳ תשרי הרב אברהם‬ ‫עזרי אל ראה א ל עד בדרכו ‪ 8‬ד ף‪ 1001‬ג׳ ד׳‬ ‫‪i‬‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫א ל עד ד ף היומי במ שניות | כופר ג׳ ד׳ תשרי הרב‬ ‫| כופר ג׳ ד׳ ת שרי הבה״ח יהושע קריג ‪ 0‬מן בני בר ק‬ ‫לימוד כל התורה‬ ‫לסיים את ששה הסדרים‬ ‫בשנה אחת כפי שנהג‬ ‫חיים מאיר כהן בני בר ק שיח ההלכה | ‪ 500‬ג׳‬ ‫עידה בני ברק בדרכו ‪ 8‬ד ף‪ 3 0 0 1‬ג׳ ד׳ ת שרי הרב ‪P‬‬ ‫בשנה אחת‬ ‫מרן זצוק״ל‬ ‫בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ג׳ ד׳ ת שרי התלמיד נחום‬ ‫^ ד׳ ת שרי הבה״ח שלמ ה נויבירט מודיעין עילית שמות הזוכים בין אלפי הלומדים בתורתו ‪A‬‬ ‫בראש המסלולים‪-‬‬ ‫ת שרי התלמיד יצחק ריינשטיין ד ף היומי‬ ‫ולע״נ של מרנא ה'חזון איש'‬ ‫לשינ ‪ 0‬קי ד ף היומי במ שניו ת | כופר ג׳ ד׳ ^ ‪^ 2‬‬ ‫מאות הלומדים ‪ 8‬דף‬ ‫‪ IfaM‬אהרון ש לזינג ר מודיעין עילי ת ד ף היומי‬ ‫במשניות | כופר ג׳ ד׳ תשרי התלמיד ‪■ p i‬‬ ‫• בסט ספרי החזון איש•‬ ‫מהש״ס בכל יום‬ ‫מסיימים לזכרו‬ ‫‪ ,I j p j‬קוט מו״ע בדרכו ‪ 8‬ד ף | כופר ג׳ ד׳‬ ‫ד ף היומי במ שניות | כופר ג׳ ד׳ ת שרי‬ ‫הרב דניאל אייזנבך כולל חסדי דוד‬ ‫במשניות | כופר ג׳ ד׳ תשרי הרב אליהו‬ ‫תשרי הבה״ח דו ד רינהולד ירושלים ‪B j P S i P‬‬ ‫אלפי ש״ס שנלקחו‬ ‫‪ W m‬ד ף | ‪ 0‬פ ר ד׳ ה׳ ת שרי הרב מאיר ‪ 0‬פ ר‬ ‫ירושלים‬ ‫התלמיד שלמ ה קרי שר א ל עד בדרכו ‪■ jf lU 8‬‬ ‫ללימוד לע״נ מרן‬ ‫זצוק״ל בשנה זו‬ ‫הרב יחזקאל רוז ז כרון יעקב בדרכו ‪8‬‬ ‫• בתווי שי בסך‪ 1000‬שקלים•‬ ‫זכרון יעקב שיח ההלכה ‪ 01‬פ ר ד׳ ה׳ ת שרי ‪V z J‬‬ ‫מתורתו‬ ‫ירו שלים ד ף היומי במ שניו ת | כופר ד׳ ה׳‬ ‫הבה''ח שלמה איטח ישיבתנתיב הדעת‬ ‫ד ף | ‪ 300‬ד׳ ה׳ ת שרי הרב אליהו רוזנבוים‬ ‫להגות בספריו ובתורתו‬ ‫‪ j‬כופר ד׳ ה׳ ת שרי הרב משה שו ר ץ ד ף היומי‬ ‫ירושלים‬ ‫| תשרי הרב יחזקאל קליין א ל עד בדרכו ‪ 8‬ד ף‬ ‫של מרן זצוק״ל בספרים‬ ‫עפול ה ד ף היומי במ שניו ת | ‪ 500‬ד׳ ה׳ ת שרי‬ ‫|ן |‬ ‫במשניות | כופר ד׳ ה׳ ת שרי הרב דו ד ברי ‪ 0‬ק ‪m T‬‬ ‫'דרך אמונה' 'דרך‬ ‫לעילוי נשמתו‬ ‫^ הרב יעקב י שר אל בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ד׳ ה׳ ת שרי‬ ‫‪r‬‬ ‫הרב מאיר אנטלי ‪ 0‬בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 0‬פ ר ד׳ ה׳ ת שרי‬ ‫חכמה' 'שונה הלכות'‬ ‫לימוד בכל יום ויום של‬ ‫הגב‪ /‬התלמידה שולמית שטרן א ל עד כהנהגתו | כופר ד׳ ה׳ ת שרי הבה״ח יצחק ברלינגר תפר ח שיח ההלכה | כופר ד׳ ה׳ ת שרי הרב אוריאל כהן ירו שלי ם בדרכו‬ ‫'ארחות יושר'‬ ‫‪ 8‬ד ף | כופר ד׳ ה׳ ת שרי הרב שמעון הלל קליין בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ד׳ ה׳ ת שרי הבה״ח אפריים אורצל בי ת ש מ ש ד ף היומי במ שניות | כופר ד׳ ה׳ ת שרי התלמיד‬ ‫פרקי משניות‬ ‫אברהם יחיאל זי ל ב ר א ש דו ד ד ף היומי במ שניות | ‪ 100‬ה' ו' ת שרי הגב ‪ /‬התלמידה מירל גוטליב בני בר ק תהילים | ס פ ר ה' ו' ת שרי הרב גד פרוסקין בי תר עילית‬ ‫ואמירת תהילים‬ ‫טוויג תל ציון ד ף היומי במ שניו ת | ס פ ר ה' ו'‬ ‫בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ה' ו' ת שרי הרב טל‬ ‫^ ד ף | ס פ ר ה' ו' ת שרי הרב בנימין מוגמי בני‬ ‫‪H‬‬ ‫תשרי הרב מרדכי קנר בני ברק בדרכו ‪8‬‬ ‫שיח ההלכה‬ ‫הרב י שר אל גולד ברג ירושלים בדרכו ‪ 8‬ד ף‬ ‫ברק ד ף היומי במ שניות | ס פ ר ה' ו' תשרי‬ ‫ללימוד הלכות שבת‬ ‫| ‪ 500‬ה' ו' ת שרי הרב ש מו אל וייס בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ה' ו' ת שרי התלמיד פינחס פרידמן ד ף היומי במ שניו ת | ‪ 100‬ה' ו' תשרי התלמיד מוטי שיינברגר ד ף היומי‬ ‫בשנה אחת‬ ‫כהנהגתו‬ ‫במשניות | ס פ ר ה' ו' תשרי התלמיד יוסי פניק בני ברק ד ף היומי במ שניות | ס פ ר ה' ו' ת שרי הרב מרדכי משה אפללו מו"ע שיח ההלכה | ס פ ר ה' ו' ת שרי הרב‬ ‫הזדמנות פז לקניין‬ ‫במיוחד לנשים‪ ,‬לקבל‬ ‫אייזיק כהן בני בר ק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ה' ו' תשרי הרב ישעיה ארנ סטר בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ה' ו' תשרי הבה״ח זאבי פוקס ד ף היומי במ שניות | ס פ ר ו' ז' ת שרי‬ ‫נצח בהלכות הנחוצות‬ ‫ולהקפיד להתפלל שלוש‬ ‫הרב ידידיה ל אנד א בני בר ק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ו' ז' ת שרי הרב יהודה אריה גולדבל ט מודיעין עילית בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ו' ז' ת שרי הרב יקותיאל ובר מודיעין‬ ‫ב״משנה ברורה”‬ ‫תפילות ביום‬ ‫עילית בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 100‬ו' ז' ת שרי הגב ‪ /‬התלמידה תמר גרינברג א ל עד כהנהגתו | ס פר ו' ז' ת שרי הרב שמואלי ציון שיח ההלכה | ס פ ר ו' ז' ת שרי הרב י שר אל‬ ‫גנצרסקי בני ברק שיח ההלכה | ‪ 300‬ו' ז' ת שרי הרב צבי ספטימוס מו״ע ד ף היומי במ שניות | ס פ ר ו' ז' ת שרי הרב זאב יהודה זלזני ק בני בר ק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪500‬‬ ‫ו' ז' ת שרי הרב של מ ה כהן ‪ -‬ם בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ו' ז' ת שרי הגב ‪ /‬התלמידה מרים ש טרן בני בר ק תהילים | ס פ ר ו' ז' ת שרי הרב חיים לוי בני בר ק ד ף היומי‬ ‫במשניות | ס פ ר ו' ז' ת שרי הבה״ח אברהם ז א ב נגר מו"ע שיח ההלכה | ‪ 100‬ו' ז' ת שרי התלמיד אריה דו ד ד ף היומי במ שניו ת | ס פ ר ו' ז' ת שרי הרב דו ד שיין‬ ‫ירושלמי‬ ‫ימי השנה‬ ‫ב מיצד בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ש ב ת ח' ת שרי הרב יוסף אוסטרי בני בר ק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬ש ב ת ח' ת שרי הרב יוסף חיים מנ שרוף ביתר עלית בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר‬ ‫סדרי לימוד קבועים‬ ‫סדרי לימוד מיוחדים‬ ‫שב ת ח' ת שרי הרב מנחם גו לד ב רג בני בר ק בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ש ב ת ח' ת שרי הרב שלו ם פריד נוף הגליל בדרכו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ש ב ת ח' ת שרי הרב צבי גרינבוים‬ ‫בשני מסלולים כולל‬ ‫בימי השנה של מרנן‬ ‫ביתר שיח ההלכה | ס פ ר ש ב ת ח' תשרי הרב שמעון ש לזינג ר מו"ע שיח ההלכה | ס פ ר ש ב ת ח' תשרי התלמיד ראובן חיים לשינסקי ד ף היומי במ שניו ת | ס פ ר‬ ‫סדר הלימוד הנמסר‬ ‫ה'חזון איש' זיע״א‪,‬‬ ‫שב ת ח' ת שרי התלמיד מנחם לוין ד ף היומי במ שניות | ‪ 100‬שב ת ח' ת שרי הרב חיים לוי בני בר ק ד ף היומי במ שניו ת | ‪ 100‬ש ב ת ח' ת שרי הגב ‪ /‬התלמידה חיה‬ ‫בשיעור לע״נ מרן‬ ‫ה'קהילות יעקב' זיע״א‬ ‫ריינהולד ירושלים כהנהגתו | ‪ 1000‬ש ב ת ח' ת שרי הרב נפתלי אקרמן א ל עד ‪ .‬בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פר ש ב ת ח' ת שרי הבה״ח מאיר קורלנסקי שיח ההלכה | ס פ ר‬ ‫זצוק״ל הנמסר ע״י‬ ‫וה'דרך אמונה' זיע״א‬ ‫שב ת ח' ת שרי הבה״ח אברהם ז אב נגר מודיעין עילית שיח ההלכה | ס פ ר ש ב ת ח' תשרי הבה״ח א ל עז ר מנחם הכהן מנדלסון ב ר כ פ ל ד בדרכו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר ש ב ת‬ ‫בנו הגרי״ש שליט״א‬ ‫ח' ת שרי הרב דו ד שיין ב מי צד בדרכו ‪ 8‬ד ף‬ ‫פרטי ‪ 106‬ההגרלות ב׳שיח התורה' בכל שבוע‬ ‫‪M‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪ 14‬זוכים ב‪ 100-‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 1000‬ש״ח בכל שבוע בין לומדי 'בדרכו'‬ ‫&ידזאכזוג־\‪-‬‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪-‬כרטיס ספר ע״ס ‪ 100‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 500-‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫מכוך להאדרת ספרי רשכבה״ג‬ ‫מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״כי‬ ‫‪ 70‬זוכים בספר מספרי מרן זיע״א‪ 10 ,‬זוכים בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 300 -‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫ניתן להצטרף לכלל סדרי 'שיח התורה'‬ ‫בטלמסר של מכון 'שיח אמונה' ‪ 03-308-5000‬בשלוחת 'שיח התורה' שלוחה ‪ ,2‬וכן בעמדות 'נדרים פלוס'‬ ‫יש לבדוק ביום ההגעה בקו שיח אמונה‬ ‫חלוקת הזכיות במשרדי 'שיח אמונה'‬ ‫שמות הזוכים מתפרסים בקביעות‬ ‫שלוחה ‪ 3-2‬האם המשרד פתוח לחלוקה‬ ‫רחוב חפץ חיים ‪ 7‬בבני ברק בימים ראשון‪ ,‬שני ורביעי‬ ‫'שיח התורה' שבנדרים פלוס‬ ‫באותו היום‬ ‫בין השעות ‪ 7‬ל‪ 9-‬בערב‬ ‫‪BORDG8D‬‬ ‫בימים אלו רבבות לומדי הדף היומי משניות‬ ‫מסיימים סדר זרעים ומתחילים סדר מועד‬ ‫הצטרף עכ שיו לרבבות הלומדים שמתחילים את סדר‬ ‫קדשים ותזכה גם אתה לסיים את הש"ס בעוד שנה!‬ ‫שיעורי ם ב'ד ף היומי מ שניו ת' ניתן ל ש מו ע‬ ‫ניתן להשיג את המשניות המבוארות 'דף היומי'‪:‬‬ ‫בקול הלשון וכן בקו 'ד ף היומי מ שניות'‬ ‫ש מ ספרו‪02-548-8313 :‬‬ ‫בכל חוד ש ניתן לקבל (ללא תשלום) א ת חובר ת‬ ‫המשניות 'ד ף היומי' של אותו ה חוד ש בכניסה‬ ‫לבית מרן הגר״ח קניבסקי זצ״ל רח' רשב״ם ‪ 23‬ב״ב‬ ‫תלמודי תורה ‪ /‬י שיבו ת ‪ /‬כוללים‬ ‫ניתן לפנות בדוא״ל‪M026305077@gmail.com :‬‬ ‫*‪I o‬‬ ‫יש דרך דהפיק ממנו צוף!‬ ‫! ‪P‬‬ ‫‪. v‬‬ ‫| | ^ י ^ ^ ל ג ר ו ם לילדים להימשך כפרפרים לדרך החינוך ע‪71‬־כם‬ ‫ולהרוות אתכם נחת?‬ ‫מכאן מתחילים‪.‬‬ ‫"בחינוך לא מלקקים ד ב ש נקודה"‬ ‫אומרים מדי יום אלפי הורים מול בעיות משמעת‪,‬‬ ‫הורים שעוד לא נחשפו לרב אריה איודור םק׳‪,‬‬ ‫ראש ישיבה ומומחה בינלאומי לסמכות ומשמעת‪.‬‬ ‫"סוד הסמכות"‬ ‫שיעור מבוא‬ ‫השיעור‬ ‫מיועד לגברים‬ ‫מיוחד ללא עלות!‬ ‫‪M‬‬ ‫*'‬ ‫ועזרת נשים‬ ‫‪9‬תוחה‬ ‫ל קר א ת הקורס ה מבו ק ש‬ ‫" הורי ם מו בילי ם"‬ ‫‪/‬־י״ *‬ ‫‪^ ^ n r i T i r‬‬ ‫‪»-‬־ * ‪-‬‬ ‫‪.,‬־‬ ‫;‬ ‫‪fit‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ג ג;‬ ‫‪•' ,‬־‬ ‫׳‪.‬׳‬ ‫‪m• m‬‬ ‫׳ • י‬ ‫‪+20‬‬ ‫‪+100‬‬ ‫‪+700‬‬ ‫**‬ ‫מו סדו ת סומכים ידיהם עד הדרך‬ ‫מל מדי ם מעידים‬ ‫הורים השתתפו‬ ‫ומפנים הורים מ ת מודדי ם‬ ‫עד שינוי מ שמעו תי‬ ‫ב שיעורים‬ ‫‪A‬‬ ‫‪f e.‬‬ ‫"אנחנו עובדים עם הרב אינדורסקי‬ ‫"קיבלנו הדרכה להבין‬ ‫"ר׳ אריה מ ל מ ד ד ר ך‬ ‫ר א ש ישיבת "נתיבות‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬ורואים תוצאות‬ ‫איך נראית סמכות‬ ‫א חרת להשיג שיתוף‬ ‫ד ע ת" ומייסד מכון‬ ‫מבורכו ת הן מ צ ד המלמדי ם‪ ,‬הן מ צ ד‬ ‫סובה‪ .‬ראינו תוצאות‬ ‫פעולה של הילדים‪.‬‬ ‫"הוריני"‪ ,‬מלווה הורים‬ ‫נפלאות ב ש ט ח‪".‬‬ ‫דברים שאין להם אח ורע‪".‬‬ ‫ומחנכים גם במקרים‬ ‫ההורים והן מ צ ד הילדים‪".‬‬ ‫מורכבים‪ ,‬מתוך משנה‬ ‫הרב ישראל שחורי שלט״א‪,‬‬ ‫הרב חיים מרדכי א‪/‬בויםש‪/‬יט״א‬ ‫הרב א‪/‬כס‪/‬דר ורהפטיג של׳ט״א‬ ‫חינוכית סדורה‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫מדריך אברכים ומנהל מתיבתא "בית ישראל"‬ ‫מנהל רוחני בחיידר "בית ישראל"‬ ‫מנהל הקופה בשכונת חפציבה‬ ‫תורנית ובהירה‪.‬‬ ‫בבית שמש‬ ‫בית שמש ‪1‬‬ ‫ירושלים‬ ‫מודיעין עידית‬ ‫‪1‬‬ ‫בני ברק‬ ‫ביתר‬ ‫‪1‬‬ ‫מוצ״ש תולדות‬ ‫יום חמישי‬ ‫יום רביעי‬ ‫■‪ □1‬שלישי‬ ‫ה״ כסליו‬ ‫ב״ כסליו‬ ‫א״ כסליו‬ ‫ל״ חשוון‬ ‫כ״בו חשוון‬ ‫בית הכנסת בני הישיבות |‬ ‫אולם עטרת חיה‬ ‫אולם פרושים‬ ‫אולם בית הכנסת לדרמן |‬ ‫בית הכנסת זוועהיל‬ ‫|‬ ‫רח׳ נריה הנביא‪11‬‬ ‫רח׳ תחכמוני ‪37‬‬ ‫רח׳ ר׳ יהודה הנשיא ‪35‬‬ ‫‪1‬‬ ‫רח׳ רשב״ם ‪19‬‬ ‫רח׳ קדושת לוי ‪34‬‬ ‫להרשמה ולהאזנה לתכנים‬ ‫כל שיעור■ המבוא בשעה ‪20:30‬‬ ‫נוספים בקו מכון הוריני‪:‬‬ ‫הכניסה לל א עלו ת • הרשמה מר א ש חובה‬ ‫‪073-345-46521‬‬ ‫הורני‬ ‫הורות פובילה בדרך התורה‬ ‫שלוחה ‪4‬‬ ‫בסיום השיעור תיפתח הרשמה לקורס "הורים מובילים" במ חיר‬ ‫מיוחד למ שתתפי הערב בלבד‪.‬‬ ‫ל ק ב ל ת שיחה מ שנ ת ח״ם שהאזינו לה ע ש רו ת אלפי הורים! ו מד רי ך ב מ תנ ה ודו ‪a0733454652+6(a)gmail.co‬‬ ‫ב ס״ד‬ ‫היא שעות■‬ ‫מב ית 'מ ו דה ד־ל־ה ' לח י ז וק קנ י ן א יט■ במ ו וה‬ ‫היא שיחתי' ‪ -‬פלטפורמה ייחודית‬ ‫להקלדת חידושי תורה‬ ‫לומדים > עמלים > כותבים >‬ ‫מקריאים‪/‬שולחים והכל מוקלד!‬ ‫מ ת ק ש רי ם ל ‪ 0 3 3 -0 6 4 -6 0 0‬ו מ ק רי אי ם‬ ‫מ ס לו ל ת מ לו ל <‬ ‫או שו ל חי ם קו ב ץ ש מ ע ל מיי ל ‪timiui@hi-sichosi.com q‬‬ ‫ו מ ק ב לי ם קו ב ץ מו ק ל ד ל מיי ל!‬ ‫‪o‬‬ ‫מ ס לו ל ה מ ר ת כ ת ב י ד < שו ל חי ם א ת כ ת ב היד ס רו ק ל מיי ל‪:‬‬ ‫‪timlul@hi-sichosi.com Q‬‬ ‫ו מ ק ב לי ם קו ב ץ מו ק ל ד ל מיי ל!‬ ‫‪o‬‬ ‫אברך יקר! החבורות עליהן עמלת יעלו על הגליון‬ ‫בקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לרמה אחרת!‬ ‫להצטרפות למנוי בעלות סמלית‪:‬‬ ‫'נדרים פלוס' > 'היא שיחתי'‬ ‫מספר המערכת להקלטות‬ ‫‪033-064-600‬‬ ‫‪my 0504170394@ g m ail .com‬‬ ‫מו ס דו ת ‪ -‬יש לי צו ר ק ש ר ב מיי ל‬ ‫לנרשמים! ‪ -‬גישה ישירה לחלקים מהותיים מהקורס לכתיבת חידושי תורה‬ ‫מבית תורה דיליה על ידי הרב ירוחם חיטובסקי (עלות הקורס ‪)₪ 500‬‬ ‫ה מ ע ר כ ת נ ב ד ק ה ע''׳ ה מו מ חי ם מ ט ע ם ב י ת הדין מי סו דו ש ל מ רן ה ג ר'' נ ק ר ל י ץ ז צ'' ל‬ ‫ו נ מ צ א ה ר אוי ה ל ש י מ ו ש ל כ ת חי ל ה ל ל א כ ל ח ש ש מ פ ג ע י ה ט כ נו לו גי ה ל מי ני ה ם‬ ‫גיליון מס' ‪ 661‬פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ״ז שנה חמש עשרה‬ ‫מדור זה נכתב לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי הרב ברוך מאיר ב״ר יעקב ישעיהו‬ ‫ויסברג זצ״ל‬ ‫ואמי מורתי מרת רבקה בת רבי פסח יעקב אנגל‬ ‫זצ״ל תנצב״ה‬ ‫‪fC‬׳‬ ‫^בעלי אסופות ‪ -‬בעניני קטן והגדיל ^‬ ‫תוד''ה איש) שמוכח שגם קטן שעושה מצוה מהני‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב לידידינו הדגול איש האשכולות מזכה הרבים‬ ‫והגרח''מ שטיינברג שליט''א שאלו על זה‪ ,‬דשם לא היה בר‬ ‫באוצרות רבותינו זצ״ל ויבלחט״א במסירות אין קץ מידי שבת‬ ‫חיובא בפסח רא שון ו אינו בתשלומין ונו''נ בזה עם רבנו זצ״ל‬ ‫בשבתו רבות בשנים הרה״ג רבי יצחק גולדשטוף שליט״א לרגל‬ ‫ולבסוף השיב וז'' ל עיינתי עוד פעם ודבריכם נכונים ו חוזרני בי‪,‬‬ ‫שמחת הבר מצוה לבר יקיר הבה׳׳ח יהודה ני״ו יה״ר שיזכה‬ ‫עכ''ד‪ ,‬ו עי' בזה במשנת חיים סי' ל״ט‪ ,‬ו עי' בק״ס (פ''ה מקרבן‬ ‫להמשיך לגדול בתורה וירא׳׳ש ולאיתעביד לאילנא רברבא ויזכה‬ ‫פסח ה''ז) שלמד ברמב''ם כדברי רבנו מעיקרא‪ ,‬גם האור שמח‬ ‫ידידינו רבי יצחק שליט״א לרוות נחת מכל יוצ״ח לאורך ימים‬ ‫(שם) כתב להוכיח מדברי הרמב''ם שם כן‪ ,‬ו עי' שם שדחה דהוא‬ ‫ושנים‪ ,‬ולהמשיך לזכות הרבים בבריות גופא ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫דין דוקא בק''פ דכ' שה לבית עי' בכס''מ שם‪ ,‬ובאור שמח שם כ'‬ ‫חיוב ברכוה״ת בליל הבר מצוה‬ ‫וסתימתן של התנאים יוכיח שהוא דין בכל הקרבנות דכל מי‬ ‫אמר רבינו זצ״ל‪ ,‬שאביו בעל הקה״י זצ״ל ומרן החזו״א זצ״ל לא‬ ‫שמביא קרבן בעודו קטן ושוב אח״כ הגדיל יוצא במה שנכלל‬ ‫אמרו לו בבר מצוה לכוין שנית לצאת באהבת עולם‪( ,‬כל‬ ‫בכלל ישראל ועשה כמוהם בעודו קטן‪ ,‬ולא חייבתו גדלותו עוד‬ ‫משאלותיך עמוד קי''א) והטעם דס''ל דאף שקטן אינו בר חיובא‬ ‫הפעם‪[ ,‬ורבנו אמנם חזר במכתבו מהראייה מהתוס' אבל מעצם‬ ‫מ''מ יש לו קיום מצוה מה''ת אף במצוה דאורייתא‪ ,‬ומהני מה‬ ‫הדין לא הדר בו‪ ,‬וכן שמעתי שמשיב למעשה בבר מצוה לנכדו‬ ‫שברך בקטנותו אף אחר שהגדיל‪ ,‬ו עי' בזה בדעת נוטה ציצית‬ ‫ה׳ כסלו תשע״ו]‪ ,‬וכן השיב לענין קידוש לבנה וחיוב שמו״ת‬ ‫(ח''ב סי' תצ''ג) דכשהגדיל אין צריך לברך שנית‪ ,‬דגם ברכת קטן‬ ‫וברכת האילנות וכיו''ב‪ ,‬ו עי' בארוכה בס' מעשה חמד (פ''ג הערה‬ ‫נחשבת ברכה‪ ,‬וגם נפטר באהבת עולם‪ ,‬וע'' ש בהערות שאמר‬ ‫נ''ה) מכמה ספרים שהשיב רבינו כן‪ ,‬ו עי' גם בס' שמענו כן ראינו‬ ‫רבינו זצ״ל שמעולם לא שמענו שיהיה הבר מצוה בליל הבר‬ ‫(פט''ז סי' כ''ג)‪ ,‬ונשאל רבינו‪ ,‬להשיטות שמתחילים למנות מאה‬ ‫מצוה צריך אחר מעריב לשנות על אתר לצאת יד'' ח ברכה״ת‬ ‫ברכות מהבוקר והלילה הולך אחר היום‪ ,‬איך נער בר מצוה יקיים‬ ‫באהבת עולם עי' בשו״ע ( סי' מ''ז ס''ז)‪ ,‬וכ''כ בשו״ת מהרש״ם‬ ‫מאה ברכות‪ ,‬הרי הוא נעשה בר מצוה בלילה‪ ,‬ונשארו לו רק כמה‬ ‫(ח״ג סי ' קכ״א) דיצא במה שבירך שחרית‪ ,‬וכ״כ בשו״ת משיב דבר‬ ‫שעות עד כלות היום‪ ,‬והשיב‪ ,‬ברכה של קטן זה גם ברכה (שמענו‬ ‫(ח״א סי' י״ח) דשפיר מוציא עצמו בקטנותו על מה שיגדיל רק‬ ‫כן ראינו ח''א עמוד פ''ב)‪ ,‬וכמו כן לענין תפילת תפילת ר' נחוניא‬ ‫שאינו מוציא אחרים‪ ,‬וכן לענין מאה ברכות אף להדעות ש מונין‬ ‫בלילה של הבר מצוה השיב שלא צריך לומר שוב בלילה (דולה‬ ‫מהבקר עולה לו מה שברך בקטנותו קודם ליל הבר מצוה‬ ‫ומשקה עמוד צ)‪ ,‬וכן השיב שגם בקטן יש דין עוסק במצוה דלא‬ ‫דברכות של קטן זה גם ברכה‪( ,‬שמענו כן ראינו ח״א פ״ד סי' ט')‪.‬‬ ‫גרע מעוסק במצוה קיומית (תל תלפיות תשובה ר''ו)‪ ,‬וגם בסוכה‬ ‫קטן המגדיל בקידוש לבנה‬ ‫שישב קטן הוקצה למצותו (סוכת חיים עמוד תער''ב)‪ ,‬ולענין‬ ‫כתב לי רבינו זצ״ל‪ ,‬דגם מי שיגדיל בהמשך החדש לא ימתין‬ ‫מזוזה השיב רבינו‪ ,‬במי שמת והניח בנים גדולים וקטנים שלא‬ ‫לגדלותו רק יקדש הלבנה בזמנה דז ריזין מקדימין למצות ו שהויי‬ ‫הגיעו לחינוך דא''א לומר דכיון שהקטן לא מחוייב במזוז ה הו״ל‬ ‫מצוה לא משהינן‪( ,‬וכ''כ בתשובתו במועדי הגר''ח ח''ב סי' כ״ז‬ ‫כשותפות עכו״ם ופטור ממזוזה‪ ,‬דזה אינו נכון‪ ,‬דקטן בר מצוה‬ ‫ובסו״ס אשי ישראל תשובה שמ''א) ו עי' ברמ״א ( סי' נ''ג ס''י)‬ ‫אלא שאין נענש‪( ,‬דעת נוטה ח״ד תשובה קכ״א) וביאר רבינו‪,‬‬ ‫ובשו״ת משיב דבר (ח״ א סי' י״ח) ובבנין שלמה ( סי' ס') ובשו״ת‬ ‫דאף אמנם דאינו מוזהר מ״מ בר מצוה הוא שאם מקיים חשיב‬ ‫מהרש״ם (ח״ ג סי' קכ״א)‪ ,‬דמבואר ברמ''א דיכול בר מצוה‬ ‫קיום מצוה ו כיון שיש בזה קיום מצוה אינו נכון שתהא שותפתו‬ ‫להתפלל מעריב מבעו''י קודם שיגדיל אף שאינו חייב רק מדין‬ ‫פוטרת מן המזוזה (דעת נוטה שם)‪.‬‬ ‫חינוך‪ .‬ואמר רבינו זצ״ל‪ ,‬דכיון מחוייב עתה בקידוש לבנה מצד‬ ‫חיוב בר מצוה בתענית נדחה‬ ‫מצוות חינוך א''כ איך ידחה זאת‪ ,‬והרי כל קידוש לבנה הוא‬ ‫נשאל רבנו זצ״ל‪ ,‬בקטן שיהא בן י״ג ביום י״א באב ות״ב חל‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ו אין לומר שאם נסבור שחיוב חינוך הוא על האב ולא‬ ‫בשבת ונדחה ליום א' אם חייב לצום וכן בשאר צומות‪ ,‬והשיב‬ ‫על הבן שאז האב יצוו הו והקטן מ״מ ידחה לאח״כ‪ ,‬דהא קטן‬ ‫שחייב לצום‪( ,‬ס' מועדי הגר''ח ח''א תשובה רצ״ז)‪.‬‬ ‫צריך לשמוע בקול אביו‪( ,‬דרך שיחה ח''ב עמוד ר''ע וכ''כ בשיח‬ ‫תענית סמוך לבר מצוה‬ ‫התורה ח''ב סי' תתמ''א)‪ ,‬ו אין נפק''מ אם הוא חד דרבנן או תרי‬ ‫אמר רבינו זצ״ל‪ ,‬דקטן אי''צ להתענות אפי' סמוך לבר מצוה‪,‬‬ ‫דרבנן רק לגבי להוציא אחרים‪ ,‬ולא מצינו מקור להמתין בדרבנן‬ ‫ואפי' נעשה בר מצוה למחר‪ ,‬ומעולם לא שמענו שינהגו שיאמר‬ ‫עד שיגדיל (כל משאלותיך עמוד קי''א)‪ ,‬ואדרבה יש לו להקדים‬ ‫עננו אף כשמתענה לחינוך עד מנחה‪ ,‬כיון שאינו חייב בתענית‬ ‫דזריזין מקדימין למצות (שערי ציון ח''א עמוד י''ז)‪.‬‬ ‫(כ''כ רבינו בהערה לס' קרא עלי מועד פ''א הערה ד ו עי' במועדי‬ ‫לא להמתין מלקיים מצות עד הבר מצוה‬ ‫הגר''ח ח''ב סי' תי''ז שהשיב למעשה שיכול לומר‪ ,‬וב קו' עזרת‬ ‫שמעתי מרבינו זצ״ל דכשיכול הקטן לקיים המצוה בקטנותו‬ ‫אליעזר עניני בר מצוה עמוד ד' נשאל רבינו בענין מה שנהגו‬ ‫יקיים המצוה מיד בקטנותו מדין ז ריזין מקדימין ולא ימ תין עד‬ ‫להתענות ג' תעניות סמוך לבר מצוה והשיב שם לא שמענו מנהג‬ ‫שיגדיל‪ .‬וכ''כ לגבי נ''ח ד אי''צ להמתין עד צה''כ כיון דהמצוה‬ ‫זה‪ ,‬ומ''מ כתב דמי שנהגו אצלו לצום יצו מו ו אפי' הבנות כדאי‬ ‫דרבנן‪ ,‬עי' בס' נר חנוכה (פ''ב הערה נ''ג)‪ ,‬וכן השיב במכתב בס'‬ ‫שיצומו אם אינו בחשש סכנה‪ ,‬ו עי' בס' שמענו כן ראינו ח''ב‬ ‫בית היין ( סי' ע''ד ע״ט) וז'' ל עי' בפסחים (צ''ה ב' תוד''ה איש)‬ ‫פ״ט ס''ג דאין להתענות יום שלם עד הבר מצוה ומ''מ יש ענין‬ ‫וגם כאן יצא יד'' ח אף שיש חד דרבנן‪ ,‬ע''כ‪ ,‬ו עי' בדעת נוטה‬ ‫להתענות קצת לשעות)‪.‬‬ ‫חנוכה ( סי' ר״ ו) שכ' רבינו‪ ,‬יכול להדליק בשקיעה כמנהגו‪ ,‬ואי״צ‬ ‫להמתין‪ ,‬שהכל חיוב מדרבנן‪ ,‬וגם קטן חייב בחינוך מדרבנן‪,‬‬ ‫(ואע״ג שהוא תרי דרבנן)‪ ,‬ולא גרע מפסח עי' פסחים (צ''א ב'‬ ‫ניתן לתרום גם במכשירי"קהילות" ו״נדרים פלום" בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫י"'‬ ‫עורך‪ :‬יצחק גולד שטוף‬ ‫יש ללח וץ על לחצ ן ׳ק ופ ות נ וספ ות ' ובח יפ וש 'דבר י ש י״ח‪ /‬א ו בטלפ ו ן ‪:‬‬ ‫ליצירתקשר‪igo533145900@gmail.c0m S3 :‬‬ ‫נדרים פלוס ‪ 03-7630585‬שלוחה‪1584 -‬‬ ‫‪ ft‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני ברק ‪053-3145900 1‬‬ ‫קהילות ‪ 073-2757000‬שלוחה‪ 10 -‬ג‪4‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪ly P H P‬‬ ‫■‪ . :‬ר ‪.‬‬ ‫ד־ ־‬ ‫אהע''ז סי' ס''ב סק''ד דבקטנותו אין קטן עולה לפנים חדשות‬ ‫בר מצוה של רבינו זצ״ל‬ ‫א''כ קטן והגדיל נחשב פנים חדשות אף שהיה בקטנותו בסעודת‬ ‫בהזדמנות באחד מימי חודש טבת בעת טעימת שחרית לפתע‬ ‫ז''ב וכ''כ רבינו שערי ציון ח''ב סי' כ''ב אות ז' דכיון דנתחייב‬ ‫אמר רבנו זצ״ל‪ ,‬היום יום בר המצוה שלי‪[ ,‬כדרכו שלא עושה‬ ‫במצוות ונשתנה למעליותא הוי ג״כ כפנים חדשות)‪.‬‬ ‫ענין מיום הולדת‪ ,‬באומרו יום הולדת מצינו רק אצל פרעה‪,‬‬ ‫ואמר על זה מרן הגראי״ל שטינמן זצ״ל‪ ,‬כיון שרבינו כל שיחו‬ ‫קטן והגדיל בברכת הגומל‬ ‫ו שיגו רק בדבר של מצוה‪ ,‬והרי יום הולדת אינו שייך למצוות‪,‬‬ ‫אלא יום בר המצוה‪ ,‬לכן מזכיר רק הבר מצוה‪ ,‬ובשו״ת שיח‬ ‫כתב רבינו זצ״ל‪ ,‬דקטן שירד בספינה לעלות מחו״ל לארץ ישראל‬ ‫ליצחק אות רפ״ז נשאל רבינו שבמדרש כתוב שביום הולדת של‬ ‫והגדיל בהיותו בדרך חייב בברכת הגומל אף שהירידה לספינה‬ ‫יצחק אבינו ע״ה הוא עשה סעודה וא״כ רואים שיש עניין לעשות‬ ‫היתה כשהוא קטן‪( ,‬קובץ שו״ת עניני בר מצוה סי' נ''ד)‪.‬‬ ‫סעודה ביום ההולדת והשיב דשם זה שונה כי הוא נולד ע״ י נס‬ ‫)‬ ‫והאחרונים דנו בקטן שנעשה לו נס בקטנותו והגדיל אם מברך‬ ‫אבל בלאו הכי לא עושים שום סעודה ביום זה ו עי' בדרך שיחה‬ ‫בגדלותו על נס שנעשה לו בקטנותו‪ ,‬עי' מנח''ש תנינא ( סי' ס'‬ ‫עמוד קע''ד דבגמ' מו״ק כ''ח א' נראה דרק בשנת ס' עשו יו'' ט‬ ‫אות י')‪ ,‬ולהורות נתן (חי''ב סי י''ב אות ט') דכיון דנעשה לו הנס‬ ‫שניצול מכרת והביא מירו' ר''ה פ״ג ה''ח דביום הלידה המזל חזק‬ ‫בקטנותו א''כ אם יאמר לחייבים נראה דאומרו על אביו אף‬ ‫עי' טעמא דקרא ר''פ וילך]‪ ,‬וסיפר רבנו‪ ,‬פעם לא היתה כלל‬ ‫שעתה הוא גדול‪ ,‬ובס' עורה כבודי (עמוד קל״ט אות ג') מביא‬ ‫סעודה בבר מצוה‪ ,‬הבר מצוה שלי הייתה בישיבת בית יו סף עם‬ ‫מרבינו זצ״ל וממרן הגראי״ל שטינמן זצ״ל שיברך כשיגדיל‪ ,‬ו עי'‬ ‫קצת מזונו ת ושתיה‪ ,‬ולא הייתה סעודה‪ ,‬הזמנות נשלחו רק‬ ‫הליכו״ש (תפילה פכ''ג ס''ו) שהניח ד''ז בצ״ע‪ ,‬וע'' ש (ס''ח)‬ ‫לכמה יחידים‪ ,‬השכן כתב את ההזמנה במכונת כתיבה‪ ,‬קיבלתי‬ ‫שיפטור עצמו עכ''פ בהגומל חסדים טובים לעמו ישראל‬ ‫רק כמה ספרים‪ ,‬החזון איש נתן לי ספר חזון איש על יבמות‪,‬‬ ‫שיאמרנו בעשרה‪.‬‬ ‫והוא אצלי‪ ,‬הרב מפונוביז' נתן מאירי על חולין‪ ,‬הג״ר מתתיהו‬ ‫קטן והגדיל במוצאי שבת לענין מצות תוספת שבת‬ ‫שטיגל חובת הלבבות קטן [בס׳ אלא ד''א של הלכה פ''ז כ'‬ ‫נשאל רבינו זצ״ל‪ ,‬יש מי שכתב די״ ל שתוספת שייך רק כשיש‬ ‫שהביא מס''י]‪ ,‬רבי יעקב הלפרין משניות רבי שמערל גריינ מן‬ ‫כבר שבת בבריאה‪ ,‬ובשבת בראשית שעדיין לא היה שבת בעולם‬ ‫היה אז חתן במשפחה וחמיו המוהל הרב שקול נתן ג״כ משניות‪,‬‬ ‫ל״ש תוספת שבת‪ ,‬ולכן פירש״י בפ' בראשית (פ״ב ב') שהיה זה‬ ‫אביו של הג״ר אברהם פרבשטיין שהיה חייט ותפר לי את‬ ‫■׳‪:‬‬ ‫רק מדין ספק‪ ,‬וכה״ג כתבו בקטן שהגדיל ביום א' שאין לו דין‬ ‫הבגדים ובשעתו היה ראש הקהילה נתן לי גמרא ברכות פרק‬ ‫תוספת שבת במוצ״ש‪ ,‬שאם אינו בחובת שבת אינו שייך‬ ‫קמא עם ניקוד‪ ,‬הבנים של הג״ר שמואל גריינמן נתנו בשותפות‬ ‫בתוספת שבת‪ ,‬ו עי' מנחת חינוך (מצוה שי''ג אות י''ז)‪ ,‬והשיב‬ ‫ספר‪ ,‬הג״ר יהושע קרליץ נתן ספר בבר מצוה‪[ ,‬הראה לי גם חיי‬ ‫רבינו‪ ,‬יש לחלק דבקטן שאינו מחוייב בדיני שבת לא שייך דין‬ ‫אדם שקיבל מהחברים עם הקדשה]‪ ,‬וסיפר שבבר מצוה השתתף‬ ‫תוספת‪ ,‬ואמנם כאן שכך הוא הסדר שיהיה בסמוך לשבת שייך‬ ‫גם הזבינקע רב הגרא''י גר שנוביץ זצ״ל‪ ,‬כמדומה שהרב מ פונוביז'‬ ‫תוספת שבת גם על כה״ג‪( ,‬דרך שיחה בראשית פ״ב ב' עמוד ב')‪.‬‬ ‫אמר דברים קצרים‪ ,‬והוא איחר לבר מצוה כי שב מהלוויה של‬ ‫קיום מצות שביתה יש גם בקטן‬ ‫הגרי״מ חרל״פ‪ ,‬ובכניסתו אמר טוב ללכת לבית האבל מלכת אל‬ ‫וי ש להוסיף שרבנו זצ״ל הוכיח מתוס' פסחים (צ״א ב' תוד''ה‬ ‫בית משתה‪ ,‬אמרתי דרשה על היסח הדעת בתפילין‪ ,‬וזה הסתעף‬ ‫איש) דנהי דקטן אינו בר חיובא מ''מ קיום מצוה יש גם בקטן‬ ‫לטומאה (כל משאלותיך עמוד ק״ט)‪.‬‬ ‫וא״כ שייך בו תוספת‪ ,‬ובפרט בשבת שהוא בכלל שביתת אתה‬ ‫ופעם אחרת כשנשאל רבינו‪ ,‬בענין הבר מצוה שעשו לו‪ ,‬בר‬ ‫ובנך‪ ,‬ו עי' בזה בקרית מלך הל' ק״פ (פ''ה ה''ז) ובמנח״ח (מצוה‬ ‫מצוה? מי היה עושה? הבר מצוה שלי היה בישיבה בבית יוסף‪,‬‬ ‫ל״א אות ט')‪ ,‬ואמנם נשאל רבינו ממש''כ בתוס' בפסחים (פ״ח‬ ‫היה רק יין ועוגה‪ ,‬ובאו החזו״א והרב מפוניבז'‪ ,‬וחברים‬ ‫א' ד''ה שה) שלא משמע כן ו עי' מש''כ בזה בארוכה בס' בית היין‬ ‫מהתלמוד תורה‪ ,‬לישיבת תפארת ציון נכנסתי שנה אחר הבר‬ ‫(סי׳ פ״ט ס''ב) וע'' ש מכתב רבינו שכתב חוזרני בי‪ ,‬ו עי' בזה‬ ‫מצוה‪ ,‬השכן שלנו עשה כמה הזמנות במכונת כתיבה‪ ,‬ואמרתי‬ ‫במשנת חיים ( סי' ל״ט) דעכ''פ כ''ה בדעת הרמב״ם לפי' הקרית‬ ‫דרשה בענץ היסח דעת בתפלין ומסתעף לדין טומאה הותרה‪,‬‬ ‫ספר שם‪ ,‬ו עי' בבעלי אסופות (עניני בר מצוה) שרבנו אמנם חזר‬ ‫שקשור לקרבן פסח‪ ,‬ומודפס באחד מספרי אבא‪ ,‬זה היה דרשה‬ ‫במכתבו מהראייה מהתוס'‪ ,‬אבל מעצם הדין לא הדר בו‪ ,‬וכן‬ ‫שלו‪ ,‬לא הפריעו לדרשה‪ ,‬קבלתי שבע ספרים ואלו חלקם‬ ‫שמעתי שמשיב למעשה בבר מצוה לנכדו (ה' כסלו תשע״ו) לענין‬ ‫מהחזו״א קבלתי חזו״א על עירובין ואחד הביא מסילת ישרים ר'‬ ‫נר חנוכה של קטן דיכול להדליק לפני שמגדיל ועולה לו בגדלותו‪,‬‬ ‫יהושע תנחום קרליץ הביא משניות‪( ,‬מנחת תודה עמוד ק''ע)‪.‬‬ ‫וכ''כ בתשובה בס' גם אני אודך (ח''ב סי' קס''ד) שקטן הנעשה‬ ‫ופ''א כאשר שאלו את רבינו‪ ,‬מה הגדר של הסעודה לנער בר‬ ‫בר מצוה בחנוכה אי״צ להמתין עד צה''כ ויכול להדליק‬ ‫מצוה עם ברכת המוציא דווקא או די במזונו ת בלי נטילת ידים‪,‬‬ ‫בשקיעה״ח‪ ,‬ו עי' בדעת נוטה חנוכה ( סי' ר״ו) שכ׳ רבינו‪ ,‬יכול‬ ‫השיב‪ ,‬בבר מצוה שלי היה רק יין ו מזונו ת והערינג‪ ,‬ונעשתי בר‬ ‫להדליק בשקיעה כמנהגו‪ ,‬ואי״צ להמתין‪ ,‬שהכל חיוב מדרבנן‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬לא צריך יותר מזה‪ ,‬שמחת בר המצוה שלי נערכה בישיבת‬ ‫וגם קטן חייב בחינוך מדרבנן‪( ,‬ואע״ג שהוא תרי דרבנן)‪ ,‬ולא גרע‬ ‫בית יוסף שבגבעת רוקח בבני ברק בליל בר המצוה אחרי מעריב‬ ‫מפסח עי' פסחים (צ''א ב' תוד''ה איש) שמוכח שגם קטן שעושה‬ ‫בחדר אוכל‪ ,‬אבי הסטיפלער היה שם ר״מ‪ ,‬היה על השולחן יין‬ ‫מצוה מהני‪ .‬וכן השיב לענין קידוש לבנה וחיוב שמו״ת וברכת‬ ‫ועוגה ללא נטילת ידיי ם‪ ,‬קבלתי ז' ספרים‪ ,‬חזון איש על יבמות‬ ‫האילנות וכיו''ב שאי״צ להמתין עד שיגדיל דיוצא בקטנותו‪ ,‬עי'‬ ‫ממרן החזו״א‪ ,‬מסילת ישרים מר״מ שטיגל זצ״ל‪ ,‬ועוד‪ ,‬מרן‬ ‫בארוכה בס' מעשה חמד (פ''ג הערה נ''ה) מכמה ספרים שהשיב‬ ‫זללה״ה שהשתתף לא הניח שיפסיקו את הדרשה בשירים את‬ ‫רבינו כן‪.‬‬ ‫הדרשה הכנתי על פי מראה מקומות שאבא הראה לי ועל פי זה‬ ‫ואף לענין ברכה״ת דאורייתא אמר רבינו זצ״ל‪ ,‬שאביו בעל‬ ‫אמרתי את החידוש ואח״כ הדפיסו באחד מספריו כי החידוש‬ ‫הקה''י זצ״ל ומרן החזו״א זצ״ל לא אמרו לו בבר מצוה לכוין‬ ‫היה משלו‪( ,‬אלא ד''א של הלכה פ''ז ס''א) אביו מרן הקה''י זצ״ל‬ ‫שנית לצאת באהבת עולם‪( ,‬כל משאלותיך עמוד קי''א דרך שיחה‬ ‫הורה לו להניח תפילין חודש קודם הבר מצוה‪ ,‬ורוב הנהגותיו‬ ‫ח''א עמוד תצ״ג) והטעם ד ס''ל דאף שקטן אינו בר חיובא מ''מ‬ ‫של רבנו בהלכות תפילין היו מאביו הקה''י שלימד אותו קודם‬ ‫יש לו קיום מצוה מה''ת אף במצוה דאורייתא‪ ,‬ומהני מה שברך‬ ‫שנעשה בר מצוה איך להניח תפילין (שם)‪.‬‬ ‫בקטנותו אף אחר שהגדיל‪ ,‬ו עי' בזה בדעת נוטה ציצית (ח''ב סי'‬ ‫קטן שהגדיל לענין פנים חדשות‬ ‫תצ''ג) דכשהגדיל אין צריך לברך שנית‪ ,‬דגם ברכת קטן נחשבת‬ ‫נשאל רבינו זצ״ל בקטן שהשתתף בסעודת ני שואין‪ ,‬והגדיל בתוך‬ ‫ברכה‪ ,‬וגם נפטר באהבת עולם‪ ,‬וע'' ש בהערות שאמר רבינו זצ״ל‬ ‫ז' ימי המשתה‪ ,‬האם יכול להחשב כפנים חדשות‪ ,‬והשיב רבינו‪,‬‬ ‫שמעולם לא שמענו שיהיה הבר מצוה בליל הבר מצוה צריך אחר‬ ‫לא‪( ,‬אוצר בר מצוה עמוד תרל״ט‪ ,‬וכ''כ רבינו בתורת חיים‬ ‫מעריב לשנות על אתר לצאת יד'' ח ברכה''ת באהבת עולם עי'‬ ‫ני שואין פי''ג ס''ו דאם היה כבר בחתונה אין יכול להחשב כפנים‬ ‫בשו״ע ( סי' מ''ז ס''ז)‪ ,‬וכ''כ בשו״ת מהרש״ם (ח״ג סי' קכ״א) דיצא‬ ‫חדשות אף אם בחתונה עדיין היה קטן וכעת הגדיל‪ .‬אמנם בגליון‬ ‫במה שבירך שחרית‪.‬‬ ‫מים חיים גליון תקע''ג הביא בשם רבינו דכיון דמבואר בפ״ת‬ ‫י‬ ‫ץ'‬ ‫ניתן למרום גם במכשירי ״קהילות" ו״נדרים פלוס “ בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫י'‬ ‫ליצירת קשר‪ig o 533145900@ g m a il.c0m w :‬‬ ‫י ש ללחוץ על לחצן ’ קופות נוספות' ובחיפוש'דברי שי״ח'‪ ,‬או בטלפון‪:‬‬ ‫‪ f t‬רבי יהודה הנ שי א ‪ 52‬בני בר ק‬ ‫נדרים פלוס ‪ 03-7630585‬שלוחה‪158* -‬‬ ‫^ ‪0 7 7 -2 0 9 2 0 0 5‬‬ ‫‪053-3145900 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫סהילות ‪ 073-2757000‬שלוחה‪4310 -‬‬ ‫׳‪.‬‬ ‫‪- J‬‬ ‫״דבריהם הם זכרונם״‬ ‫לעילוי נשמת מרן רבינו‬ ‫‪_a‬‬ ‫ירחמיאל גר שון ב׳׳ר צבי יהודה‬ ‫בס״ד‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫דרכי ה חיזוק‬ ‫ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם ת מיד בכל כחו (רש״י)‬ ‫( ‪787‬‬ ‫משיחות רשכבה״ג מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדלשטיין זללה״ה • חיי שרה תשס״ז‬ ‫יוכל לנוח בהם‪ ,‬אבל מי שלא זקוק למנוחה‪ ,‬אם אינו לומד בשעות האלו‬ ‫לרגל תחילת החורף ולילי שבת המתארכים‬ ‫הרי זה אצלו הפסק מהרציפות בתורה‪ .‬ואם חסר רציפות בתורה זו בטלה‪,‬‬ ‫וחסר ההצלחה והשלמות שבתורה‪ ,‬כי ביטול תורה מבטל את כל ההצלחה‬ ‫משיחה לתלמידי הישיבה בחורף תשס״ו‬ ‫ואת כל ההתעלות והדבקות בתורה‪.‬‬ ‫על חשיבות רציפות הלימוד בזמני רפיון‪ ,‬בפרט ביום ששי ושבת‪.‬‬ ‫המשך הרציפות ביום ששי ושבת‬ ‫בקשת רחמים לזכות לתורה‬ ‫ובפרט יש שני ימים בשבוע‪ ,‬יום ששי ושבת‪ ,‬שיש בהם גם סדרי הישיבה‪,‬‬ ‫אנו אומרים בברכת אהבה רבה ״בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם‬ ‫ובאמת יש רבים הלומדים בששי ושבת כמו שצריך ואין אצלם הפסק‬ ‫חוקי חיים‪ ,‬כן תחננו ותלמדנו״‪ ,‬והיינו שאבותינו זכו לתורה בזכות מעלת‬ ‫מרציפות הלימוד‪ ,‬אבל יש כאלה שלא מבינים את החשיבות שבזה‪ ,‬מתוך‬ ‫הביטחון שהייתה להם‪ ,‬ותלמדם חוקי חיים ‪ -‬על ידי שבטחו בך‪ ,‬ובשכר‬ ‫הרגל או חוסר הבנה‪ ,‬ומזלזלים ברציפות הלימוד בימים אלו‪.‬‬ ‫הביטחון זכו לתורה עם כל המעלות שיש בתורה‪.‬‬ ‫וכשיש הפסק מהרציפות הרי זה מזיק לכל ההצלחה‪ ,‬וכל השלמות‬ ‫אבל על עצמנו אנו מבקשים תחננו ותלמדנו‪ ,‬שנזכה במתנת חינם‪ ,‬בתורת‬ ‫שמקבלים על ידי תורה‪ ,‬מה שהתורה נותנת חיזוק לכל הדברים הצריכים‬ ‫חנינה ורחמים‪ ,‬וכפי שממשיכים ואומרים‪ :‬אבינו האב הרחמן‪ ,‬המרחם‪,‬‬ ‫חיזוק ולכל המידות הטובות‪ ,‬שהכל תלוי בתורה ובלי תורה לא שייך‬ ‫רחם עלינו‪ ,‬שאיננו מבקשים בזכות אלא ברחמים‪.‬‬ ‫הצלחה בשום דבר‪ ,‬אם יש הפסקה מרציפות התורה זה מוריד ומבטל!‬ ‫מפני שלומדים כמה ימים ומתעלים ושוב יורדים‪ ,‬ושוב מתעלים ושוב‬ ‫וכן רואים בנוסח התפילה‪ ,‬שמבקשים ״על הצדיקים ועל החסידים וכו'‬ ‫יורדים‪ ,‬ולמעשה נמצא שהאדם עומד ונשאר באותו המקום והלוואי שלא‬ ‫יהמו נא רחמיך״‪ ,‬דהיינו שגם הצדיקים והחסידים צריכים רחמים‪ ,‬ואינם‬ ‫תהיה ירידה יותר מן העלייה‪.‬‬ ‫זוכים מצד הדין‪ .‬אבל בהמשך הברכה מבקשים ״ותן שכר טוב לכל‬ ‫הבוטחים בשמך באמת״‪ ,‬דהיינו שעבור מידת הביטחון מגיע שכר טוב‪,‬‬ ‫מצד הדין ולא רק ברחמים‪ ,‬ויש הרבה דרגות בביטחון‪ ,‬ומי שהוא בוטח‬ ‫'באמת' עם ביטחון בשלמות‪ ,‬זוכה לשכר טוב מצד הדין‪.‬‬ ‫עצות לניצול הזמן‬ ‫ולכן אבותינו שהיו בעלי ביטחון‪ ,‬שבטחו בך‪ ,‬זכו לתורה מצד הדין‪,‬‬ ‫ותלמדם חוקי חיים‪ ,‬בשכר הביטחון‪ ,‬ולא רק בחנינה ורחמים‪ ,‬אבל אנחנו‬ ‫איך לנצל הזמנים הקצרים בלי חברותא‬ ‫שאיננו בעלי ביטחון כאבותינו‪ ,‬אנו מבקשים רק בחנינה וברחמים‪ ,‬כן תחננו‬ ‫לפעמים י ש זמנים פנויים בלי חברותא שאין דבר מסוים ללמוד‬ ‫ותלמדנו ‪ -‬במתנת חינם‪ .‬ומוסיפים לבקש על כל המעלות שבתורה‪ ,‬להבין‬ ‫בהם‪ ,‬וכן אמר לי אברך אחד‪ ,‬שמלבד הסדרים הקבועים שהוא‬ ‫ולהשכיל‪ ,‬לשמוע ללמוד וללמד וכו'‪ ,‬והאר עינינו בתורתך‪ ,‬ודבק לבנו‬ ‫לומד דברים קבועים‪ ,‬יש לו עוד זמנים פנויים שאינם מנוצלים‪,‬‬ ‫במצוותיך‪ ,‬ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך‪ ,‬על הכל מבקשים בזכות‬ ‫ומבקש לדעת מה לעשות‪ ,‬כיצד לנצל את הזמנים הפנויים‪.‬‬ ‫אבותינו שבטחו בך‪ ,‬ובשבילנו זה ברחמים‪.‬‬ ‫ואמרתי שזה תלוי כמה זמנים פנויים יש‪ ,‬כי אם י ש רק זמנים‬ ‫ואמנם אחר כך ממשיכים ״כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו״‪ ,‬דהיינו‬ ‫קטנים של חמש דקות או עשר דקות‪ ,‬או אפילו שלו ש דקות‬ ‫שגם אנחנו כבר בעלי ביטחון‪ ,‬והביאור בזה כי אחרי שזוכים ברחמים‬ ‫למשל‪ ,‬אפשר לעשות קביעות ללמוד איזה מסכת או איזה פרק‬ ‫לתורה עם כל המעלות של לאהבה וליראה‪ ,‬על ידי זה זוכים גם למעלת‬ ‫בצורה קלה מאד‪ ,‬עם רש׳׳י‪ ,‬או אפילו בלי רש׳׳י למי שזוכר את‬ ‫הביטחון‪ ,‬וממילא ״נגילה ונשמחה בישועתך״‪ ,‬כי הביטחון נותן שמחה!‬ ‫הגמרא וחוזר חזרות‪ .‬וכך אפשר לנצל את הזמן כדי להיות בקי‬ ‫במסכתא‪ ,‬בזמנים הפנויים‪ ,‬אם הם רק זמנים קצרים‪ ,‬שאפשר‬ ‫תורה היא היסוד לכל המעלות‬ ‫ללמוד בהם שלא בעיון‪.‬‬ ‫אמנם כמובן זהו רק למי שי ש לו טעם בלי מוד פשוט‪ ,‬אבל מי‬ ‫ומבואר כי סדר ההצלחה הוא‪ ,‬שצריכים קודם רחמים להצלחה בתורה‪,‬‬ ‫שאין לו טעם זה קשה לו מאד‪ ,‬וי ש כאלו שקלקלו את הטעם‬ ‫ואז זוכים גם לעבודה ולדבקות במצוות‪ ,‬ולאהבה ויראה‪ ,‬ומזה זוכים‬ ‫הזה‪ ,‬כיון שלומדים רק בעיון‪ ,‬וקלקלו את המתיקות שבפשטות‪.‬‬ ‫ומגיעים לביטחון ולכל השלמות‪.‬‬ ‫והנה בפרשת קריאת שמע כתוב ״ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך וגו'‬ ‫בזמנים יותר גדולים ‪ -‬לברר ענין בלימוד‬ ‫והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך״‪ ,‬ולכאורה משמע‬ ‫ואם י ש זמנים פנויים יו תר גדולים‪ ,‬י ש עצה אחרת‪ ,‬כי הנה‬ ‫להיפך ממה שנתבאר‪ ,‬שהסדר הוא תחילה 'ואהבת'‪ ,‬ורק אחר כך 'והיו‬ ‫אדם צריך להיות שקוע בתורה‪ ,‬שהמחשבה תהיה תפוסה בתורה‪,‬‬ ‫הדברים האלה על לבבך' דהיינו עסק התורה‪ .‬אבל כבר פירש רש״י שם‬ ‫ונשאלתי מאברך אחד שרוצה להיות שקוע בתורה‪ ,‬שתמיד‬ ‫שאינו כן‪ ,‬ומביא מהספרי‪ :‬ומהו האהבה? והיו הדברים האלה‪ ,‬שמתוך כך‬ ‫כשהוא הולך ובכל זמן יוכל לחשוב בדברי תורה‪ ,‬והוא היה בר‬ ‫אתה מכיר בהקב״ה ומדבק בדרכיו‪ ,‬ע״כ‪ .‬והיינו שהדרך להגיע לאהבה היא‬ ‫דעת ורצה לדעת איך אפשר לעשות את זה‪ ,‬כי י ש את הזמן‬ ‫על ידי תורה! וכשעוסקים בתורה מגיעים לאהבה‪ ,‬ואמנם קודם נאמר‬ ‫שיושב ולומד‪ ,‬אבל אחר כך כשמפסיק ללמוד והולך בדרך‪ ,‬או‬ ‫הציווי על 'ואהבת'‪ ,‬אבל כדי לקיים את זה חייבים לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫בזמנים אחרים שאינו יכול לשבת וללמוד‪ ,‬איך יוכל לעשות‬ ‫נמצא שהסדר להגיע לכל המעלות מתחיל מתורה‪ ,‬ובלי תורה לא שייך‬ ‫שהמחשבה תהיה שקועה בתורה‪.‬‬ ‫שום הצלחה בכל המעלות‪ ,‬ולכן עיקר החיזוק צריך להיות בתורה‪.‬‬ ‫וי ש עצה מעשית לזה‪ ,‬לקחת ענין אחד שהוא רוצה לברר אותו‪,‬‬ ‫איזה סוגיא שהוא רוצה לדעת אותה טוב‪ ,‬ויעסוק בזה בזמן שי ש‬ ‫המשך הרציפות בתורה בין הסדרים‬ ‫לו יותר מכמה דקות‪ ,‬כשיש חצי שעה או שעה שאפ שר לשבת‬ ‫ביישוב הדעת וללמוד בעיון‪ ,‬אז ילמד את זה‪ ,‬ומה שמתחדש לו‬ ‫אבל למעשה יש זמנים שיש בהם רפיון מלימוד התורה‪ ,‬כגון בשעות בין‬ ‫יכתוב‪ ,‬ומה שצריך עיון יחשוב בזמנים הפנויים‪ ,‬וגם בזמן של‬ ‫הסדרים‪ ,‬שהם זמנים קבועים שאינם מסדרי הישיבה‪ ,‬וכמובן מי שבין‬ ‫הכתיבה הרי הוא כותב ועוסק בכתיבה ושקוע בזה‪.‬‬ ‫הסדרים נצרך לו למנוחה לצורך חיזוק התורה‪ ,‬הרי זה טוב ומועיל‪,‬‬ ‫וביטולה זהו קיומה‪ ,‬אבל מי שאין זה נחוץ בשבילו ויכול ללמוד גם בין‬ ‫וכך גם בזמנים הפנויים כשאינו לומד עם חברותא‪ ,‬בזמן שאינו‬ ‫הסדרים‪ ,‬אם אינו לומד זה ביטול תורה‪.‬‬ ‫עסוק בדברים אחרים ויכול לחשוב מה שרוצה‪ ,‬המחשבה תימשך‬ ‫ממילא לענין שהוא עוסק בו‪ ,‬לעסק בדברי תורה!‬ ‫ואכן יש כאלו שלומדים גם בין הסדרים ואין זה קשה להם‪ ,‬כי זה זמן‬ ‫שאפשר ללמוד‪ ,‬ורק יש שזקוקים למנוחה ועבורם נועד בין הסדרים‪,‬‬ ‫(מתוך שיחה‪ ,‬שבט תשס"ג)‬ ‫שהסדרים עצמם הם זמנים קבועים שכל אחד יכול לקיימם בלי קושי‪,‬‬ ‫ומעבר לכך יש שעות בין הסדרים באמצע ובסוף היום שמי שזקוק למנוחה‬ ‫לתרומות והנצחות ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת השיחות במייל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ניתן לתרום בעמדות ' ק הילו ת' ו'נדרי ם פלו ס' לפי החיפוש 'דר כי החיזוק' ( קוד ‪(710‬‬ ‫לכן אם חסר הרציפות בתורה לא שייך להתעלות כמו שצריך‪ ,‬ובפרט אם‬ ‫יש הפסקות שני ימים בשבוע‪ ,‬שהם כמעט שליש מהשנה‪ ,‬ושליש מהחיים!‬ ‫^ בענייני הפרשה ^‬ ‫שלא מנצלים אותם‪ ,‬והולכים בבזבוז‪.‬‬ ‫סח רבינו‪ :‬רואים שאברהם אבינו אמר לאליעזר "ולקרזת אשה‬ ‫עסק התורה משביע את הנפש‬ ‫ל•? ‪ ,‬ממ'ר\פךזךני ומבית אבי" (כד‪ ,‬מ)‪ ,‬והיינו מפני שמשפחתו‬ ‫היו בעלי מידות טובות‪ ,‬והמידות הטובות זה דבר תורשתי‪,‬‬ ‫ובאמת הזכרנו במקום אחר את מה שכתב ההפלאה בהקדמה לכתובות‬ ‫ואכן אליעזר לקח את רבקה שהייתה ממשפחת אברהם‪ ,‬בת‬ ‫על מה שאומרים בתפילת שבת ״עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו‬ ‫בתואל ואחות לבן‪ ,‬ואף על פי שהם היו עובדי עבודה זרה‪,‬‬ ‫מטובך״‪ ,‬ובפשטות הכוונה בזה על עונג שבת‪ ,‬כגון מה שאוכלים סעודת‬ ‫שבת‪ ,‬ומוזכר תחילה 'ישבעו' ואחר כך 'יתענגו'‪ ,‬וצריך ביאור כיצד יתכן‬ ‫אבל היו עם מידות טובות‪ ,‬ולכן ביקש אברהם להשתדך עמם‬ ‫שאחרי ששבעים ממשיכים להתענג‪ ,‬הרי כל התענוג הוא כשרעבים לפני‬ ‫(ראה מה שהאריך בזה בדרשות הר׳׳ן דרוש החמישי)‪.‬‬ ‫השביעה‪ ,‬אבל לאחר השביעה זו כבר אכילה גסה ואי אפשר לאכול יותר‪,‬‬ ‫ולכן בדק אליעזר את רבקה במידות הטובות‪ ,‬על ידי שיאמר‬ ‫וכיצד שייך לשבוע ולהמשיך להתענג?‬ ‫לה ״השקיני נא מעט מים מכדך״‪ ,‬ואם היא תאמר ״שתה וגם‬ ‫וביאר ההפלאה‪ ,‬שכאן מוזכר 'מטובך'‪ ,‬והכוונה לדברי תורה כמו שאמרו‬ ‫גמליך אשקה״‪ ,‬אזי זה סימן שהיא בעלת חסד ובעלת מידות‬ ‫(אבות ו‪ ,‬ג) אין טוב אלא תורה‪ ,‬וגם בתורה שייך שביעה כלשון הגמרא‬ ‫טובות‪ ,‬וראויה ליצחק‪.‬‬ ‫(ברכות יד‪ ,‬א) המשביע עצמו מדברי תורה‪ ,‬שהאדם משביע את רעבונו על‬ ‫ואף על פי שגם בלי זה הרי הוא ראה שעלו המים לקראתה‬ ‫ידי תורה‪ .‬והפירוש בזה כי כמו שהגוף רעב וצמא‪ ,‬כך גם הנפש רעבה‬ ‫ואם כן כבר הוא רואה שהיא צדקת‪ ,‬שמיד כשיצאה אל המעיין‬ ‫וצמאה‪ ,‬ואת הגוף אפשר להשביע על ידי דברים גופניים גשמיים‪ ,‬אבל הנפש‬ ‫עלו המים לקראתה‪ .‬אבל זה לא מספיק‪ ,‬כי נכון שהיא צדקת‬ ‫היא רוחנית ורעבה לדברים רוחניים‪ ,‬כמו שמביא המסילת ישרים בתחילתו‬ ‫שנעשה לה נס כזה למעלה מן הטבע‪ ,‬אך בעיקר צריך לבדוק‬ ‫את המדרש על הפסוק (קהלת ו‪ ,‬ז) ״וגם הנפש לא תימלא״‪ ,‬משל למה הדבר‬ ‫במידות‪ ,‬עד כמה היא מושלמת במידת החסד‪ ,‬עם אהבת חסד‪.‬‬ ‫דומה‪ ,‬לעירוני שנשא בת מלכים‪ ,‬אם יביא לה כל מה שבעולם‪ ,‬אינם‬ ‫חשובים לה כלום‪ ,‬שהיא בת מלך‪ .‬כך הנפש‪ ,‬אילו הבאת לה כל מעדני עולם‪,‬‬ ‫ורק לאחר שיתברר כן‪ ,‬אזי ״אותה הוכחת לעבדך ליצחק (שם‬ ‫אינם כלום לה‪ ,‬למה? שהיא מן העליונים‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫יד)‪ ,‬וכמו שפירש רש״י אותה הוכחת ‪ -‬ראויה היא לו שתהא‬ ‫גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם‪.‬‬ ‫וכל ההנאות הגשמיות הם רק כמו סמי הרדמה לנפש שלא להרגיש את‬ ‫הרעב‪ ,‬וכמו חולה שנותנים לו אמצעי הרגעה להרדים אותו שלא ירגיש את‬ ‫מה שחסר לו ולא יחוש בכאבים‪ ,‬וכן מי שרעב‪ ,‬כשהוא רדום אינו מרגיש‬ ‫פעמים רבות אמר רבינו כי העיקר בשידוכים זה המידות הטובות‪.‬‬ ‫ברעבונו‪ ,‬ויכול למות מרעב ולא ירגיש כלל‪ ,‬כך הם כל ענייני העולם הזה‪,‬‬ ‫והיה אומר בשם מרן הקהילות יעקב זצ״ל שיש לחפש חתן עם‬ ‫שמרגיעים ומשביעים את הגוף ומרדימים את הנפש‪ ,‬והנפש אינה מרגישה‬ ‫שלושה דברים‪ ,‬וסימנם בראשי תיבות מש״ה ‪ -‬מידות‪ ,‬שכל הישר‪,‬‬ ‫שחסר לה אבל אמצעי ההרדמה מרדימים אותה ומזיקים לה! והם חורבן‬ ‫התמדה‪ .‬והוסיף שכך הסדר‪ ,‬לברר בראש ובראשונה על ענין המידות‪,‬‬ ‫וקלקול הנפש‪ ,‬ורק תורה ומעשים טובים באמת משביעים את הנפש‪ ,‬וזהו‬ ‫ואחר כך על שכל‪ ,‬ואחר כך על התמדה‪.‬‬ ‫שאמרו המשביע עצמו מדברי תורה‪ ,‬שהתורה משביעה את הנפש‪.‬‬ ‫ופעם נשאל מאחד ממקורביו‪ ,‬שבתו כבר בגרה‪ ,‬ומחפש זמן רב את‬ ‫ה'משה' (חתן עם המעלות הנזכרות) ואינו מוצא‪ ...‬והשיב לו רבינו‪:‬‬ ‫כשלומדים ברציפות שבעים ומתענגים!‬ ‫העיקר המ״ם‪ ,‬שיהיה בעל מידות טובות‪.‬‬ ‫וזהו שאומרים 'ישבעו ויתענגו מטובך'‪ ,‬והכוונה היא על תורה שמשביעה‬ ‫והיה רגיל לומר בשם מרן הגרא״מ שך זצ״ל שמי שאינו מוצא חתן‬ ‫את הנפש‪ ,‬ובלימוד תורה התענוג נמשך גם לאחר ששבעים‪ ,‬שהנפש שבעה‬ ‫תלמיד חכם והבת כבר מבוגרת‪ ,‬כדאי לקחת אפילו פחות תלמיד חכם‪,‬‬ ‫וכבר אינה רעבה‪ ,‬אבל עדיין התענוג נמשך! כי כשיש לו מנה הוא רוצה‬ ‫העיקר שיהיה עם מידות טובות‪ ,‬והילדים יהיו תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫מאתיים‪ ,‬כמו שאמרו (ויקרא רבה כב‪ ,‬א) שהפסוק ״אוהב כסף לא ישבע‬ ‫כסף״ נאמר על תורה‪ ,‬שמי שאוהב תורה‪ ,‬רוצה תמיד ללמוד עוד‪.‬‬ ‫ומצד אחד הוא שבע ולא רעב‪ ,‬ושרוי במצב רוח טוב מאד‪ ,‬אבל יחד עם‬ ‫ושומר שבת מחללו היינו שהוא רק שומר את השבת בזה שאינו מחללה‪,‬‬ ‫זה מתחשק לו ורוצה עוד תורה‪ ,‬וקשה לו להפסיק ללמוד‪ ,‬כי הוא נהנה‬ ‫אבל אינו מקדש את השבת כפי הראוי לה‪.‬‬ ‫והלימוד משמח אותו‪ ,‬והשמחה מושכת להמשיך‪ ,‬וזה תענוג שנמשך גם‬ ‫ועל זה ממשיכים בזמירות ״שכרו הרבה מאד על פי פעלו״‪ ,‬היינו שכל‬ ‫אחרי השביעה‪ ,‬שהשביעה נמשכת והתענוג נמשך‪ ,‬זהו כוח התורה‪.‬‬ ‫אחד זוכה לשכר על פי פעלו‪ ,‬המקדש שביעי לפי פעלו‪ ,‬והשומר שבת מחללו‬ ‫אבל כל זה שייך רק אם יש רציפות בלימוד‪ ,‬כי אם יש הפסקות לא שייך‬ ‫לפי פעלו‪ .‬״איש על מחנהו ואיש על דגלו״‪ ,‬לכל אחד יש את המחנה והדגל‬ ‫שישבע מזה‪ ,‬ורק אם קשה להפסיק מהלימוד זה נקרא שמשביע עצמו‬ ‫שלו‪ ,‬ולכל אחד יש את הדרגה שלו‪ ,‬ואינם באותה הדרגה‪.‬‬ ‫מדברי תורה‪ ,‬שהתורה כל כך מושכת עד שקשה להפסיק ומתחשק ללמוד‬ ‫וזהו שאומרים ״עם מקדשי שביעי״‪ ,‬דהיינו כשהשבת היא בשלמות עם‬ ‫הלאה‪ ,‬וכשלומדים בהתמדה באמת מרגישים טעם ומתיקות עד שקשה‬ ‫ההנהגה הראויה לשבת‪ ,‬אז שייך ישבעו יתענגו‪ ,‬כי אז התורה בשלמות‪.‬‬ ‫להפסיק‪ ,‬אבל אם התורה נעשית קרעים‪-‬קרעים עם הפסקות‪ ,‬אזי לפני‬ ‫שמקבלים את הטעם ולפני שזה מתחיל למשוך כבר יש הפסקה וירידה‪,‬‬ ‫מעלת עסק התורה ביום ששי ושבת‬ ‫וכבר אין 'ישבעו' ואין 'יתענגו'‪ ,‬וכל השמחה של התורה חסרה‪.‬‬ ‫זהו הענין של עסק התורה בששי ושבת‪ ,‬וכתוב בספרים (בן איש חי שמות‬ ‫'מקדשי שביעי' בהנהגה הראויה לשבת‬ ‫שנה ב') שהתורה והמצוות שעושים בשבת הם פי אלף מאשר בימי החול‪,‬‬ ‫תורה של שבת היא פי אלף ממה שלומדים בימי החול! וכן יום ששי הוא‬ ‫ולכן מקדימים ואומרים 'עם מקדשי שביעי' כולם ישבעו ויתענגו מטובך‪,‬‬ ‫זמן של תיקון כל השבוע והכנה לשבת‪ ,‬וכמו שיש הכנה לשבת בצרכי הגוף‬ ‫וזו הקדמה‪ ,‬אימתי זוכים לכך שישבעו ויתענגו מטובך? אם מקדשים את‬ ‫של שבת כך יש הכנה בצרכי הנפש של שבת! וההכנה היא בעסק התורה‬ ‫יום השביעי! שהשבת היא בקדושה בשלמות‪ ,‬ועוסקים בתורה ובמצוות עם‬ ‫שהוא ההכנה לנפש‪ ,‬וגם זה נחשב הכנה לשבת‪.‬‬ ‫כל החיובים שיש בשבת‪ ,‬מה שהשבת מחייבת‪ ,‬תורה ותפילה וכל המצוות‪,‬‬ ‫וכל מי שיתחזק בזה יזכה להצלחה גדולה‪ ,‬והוא גם מזכה את הרבים‪ ,‬כי‬ ‫זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬וחיים עם קדושת השבת‪ ,‬אז התורה היא‬ ‫כשרואים שאחד מחוזק זה משפיע על אחרים‪ ,‬כידוע שכך המציאות‪,‬‬ ‫בדרגת ישבעו ויתענגו‪ ,‬ולא רק התורה של שבת‪ ,‬אלא גם של כל השבוע‪ ,‬כיון‬ ‫ובפרט אם אפשר להשפיע גם על ידי הסברה [כמובן בידידות‪ ,‬ואם לא‬ ‫שעוסקים ברציפות בלי הפסקות זוכים לשביעה ולעונג של תורה‪.‬‬ ‫מדברים בידידות אין השפעה] על כל מי שצריך חיזוק בדברים האלו‪ ,‬בודאי‬ ‫וענין מקדשי שביעי מוזכר גם בזמירות של שבת ״כל מקדש שביעי כראוי‬ ‫זהו זיכוי הרבים גדול מאד וחסד גדול‪ ,‬חסד של אמת‪ ,‬שהוא החסד‬ ‫לו כל שומר שבת כדת מחללו״‪ ,‬וביארו המפרשים (עיין בית ישראל להח״ח‬ ‫האמיתי‪ ,‬לזכות בתורה‪ ,‬וזו זכות גדולה מאד‪.‬‬ ‫פ״ב) כי יש 'מקדש שביעי' ויש 'שומר שבת מחללו'‪ ,‬והם שני אופנים ‪ :‬מקדש‬ ‫שביעי כראוי לו היינו שמקדש את השבת בהנהגה הראויה‪ ,‬שלא לדבר‬ ‫דברים בטלים‪ ,‬כמובן כל אחד לפי כוחו‪ ,‬ועוסק ודבוק בתורה כל השבת‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת הגאון רבי אליקום פרידמן זצ ”ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הגאון רבי יצחק ברנשטיין זצ ”ל‬ ‫רבי אברהם משה כהן ז צ ל‬ ‫בן הרב הגאון רבי דוב שיבלחט״א‬ ‫רבי חיים ב ” ר יו סף זביב ז ”ל‬ ‫בן הג ” ר חיים זצ ”ל‬ ‫ב ”ר מאיר זצ ”ל‬ ‫ראש ישיבת באר החיים מודיעין עילית ומתלמידי רבינו זללה״ה‬ ‫נלב׳יע כ׳יח ח שון תשס״ט‬ ‫נלב״ע כ״ט ח שון תשע״ה ‪ -‬תנצב״ה‬ ‫נלב״ע כ״ט ח שון תשפ״ה ‪ -‬תנצב״ה‬ ‫נלב״ע י״ז אלול תשפ״ו ‪ -‬תנצב״ה‬ ‫הנצב״ה‬ ‫‪S _____________ !__________ r‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫הקודש‪ ,‬וצ״ב איך היה כן‪ ,‬ולא נראה שהוא רק תרגום של ש מו‪,‬‬ ‫פנינים והערות בעניני הפרשה‬ ‫פניני דב‪+‬ר |‬ ‫ואולי צ״ל שדברו בלה״ק‪.‬‬ ‫(מדברים שנאמרו תחת השיחים במו״מ עם מרן רבינו שליט״א)‪.‬‬ ‫כב וד אב ואם ברשע ים ובלב ן‬ ‫בכל שלא ה יתה לו בת‬ ‫וע ן לגן גת ואל ויאבדו מד ' יצא ה יגד לא נוכל ד&ד אל ? דע‬ ‫ואבדהם זקן ?א בימים וד' בדף את־אבדהם בכל‪( ,‬כ׳׳ד א')‪,‬‬ ‫או טוג‪( ,‬כ״ד נ׳)‪,‬‬ ‫איתא בב״א (דף קמ״א א') ׳וה׳ ברך את אברהם בכל‪ ,‬רבי מאיר‬ ‫וברש״י כתב‪ ,‬׳ויען לבן ובתואל‪ ,‬דשע היה וקפץ להש יג לפניאגיו'‪,‬‬ ‫אומר שלא היה לו בת'‪,‬‬ ‫שאלו לרבינו שליט״א‪ ,‬האם גן דשע צדיך לכגד אג דשע [דבעלמא‬ ‫שאלו לרבינו שליט״א‪ ,‬דלכאו ' מאחד ולא היתה לו גת לא קיים‬ ‫פטור מדין אין עושה מעשה עמך‪ ,‬ויל״ד אם ר שע עצמו ג״כ אית‬ ‫אגדהם אגינו מצוות פדיה ודגיה וא״כ מה הברכה במה שלא‬ ‫ליה פ טור זה]‪ ,‬ואמר רבינו ש אין מקום לדון בזה‪ ,‬וכי הלכתא‬ ‫היתה לו בת [הרי מחמת כן הפסיד את קיום המצווה]‪ ,‬ואמר‬ ‫לדשיעי‪ .‬ו שאלו‪ ,‬מהא דחזינן שלג ן שקפץ קודם אגיו נקדא דשע‪,‬‬ ‫רבינו‪ ,‬דהנה בעצם הדבר מהו הברכה ש אין לו בת כבר נתקשו‬ ‫ומבואר שהיה חייב לכבד את אביו‪ ,‬ואמר רבינו שהכוונה גזה היא‬ ‫הראשונים‪ ,‬וגיאד הדמג"ן שהגדכה גזה מש ום שאם היתה לו גת‬ ‫שאין לו אף נימוסי גנ"א לחגידו‪.‬‬ ‫לא היה לו למי להשיאה‪ 1,‬ומעתה י״ל‪ ,‬דהלא האג ות קיימו את כל‬ ‫מצוות התודה לפי טעמ י המצווה‪ ,‬וא״כ פו"ד הטעם הוא מש ום‬ ‫ישמעאל בזמן ה זה‬ ‫קיום העולם ולא תהו בראה‪ ,‬וא״כ אף אם היתה לו גת אם לא‬ ‫המצד ית‬ ‫היה לו למי להש יאה לא היה כאן את קיום העולם‪ ,‬ולהכי לא ניתן‬ ‫הגד ־־ * ‪•:‬‬ ‫ילדה ‪TT‬‬ ‫אשד ‪T: T‬‬ ‫ן־אגדהם ‪:‬־ ‪V‬‬ ‫בי ־ ‪T TI‬‬ ‫ישמעאל ‪V‬‬ ‫תלדת י ‪" T I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ואלה‬ ‫‪V" I‬‬ ‫לאגדהם ‪( ,‬כ״ה י״ב)‪,‬‬ ‫שדה‬ ‫שפחת‬ ‫לו בת כיון ש אף אם יקיים בה את המצוה מ״מ לא יקיים לפי‬ ‫‪ :‬־ ‪T T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫*‪:‬־‬ ‫הטעם‪,‬‬ ‫באור החיים (ט״ז ה׳)‪ ,‬כתב שי ש מע אל ובניו הם עבדים שלנו‪,‬‬ ‫משום שאברהם לא שחרר את שרה‪ ,‬ונמצא שי ש מע אל הוא‬ ‫עבדו של יצחק‪ ,‬וכן הוא בניו ובני בניו‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬שאינו מובן‪,‬‬ ‫בתמי את‬ ‫משום שהרי נ שו תיו של י ש מעאל היו מאומו ת אחרות‪ ,‬וא״כ בניו‬ ‫ויאמד בת־מ י א?נ הגידי נא ליי ה יש ב ית־אג יף מק ום לנו• ללין‪,‬‬ ‫הם בני הני אומות‪ ,‬ואינם עבדים‪,‬‬ ‫(כ״ד כ״ג)‪,‬‬ ‫והוסיף‪ ,‬די ש תמיהה גדולה על השאג״א‪ ,‬שהשאג״א (סי׳ מ״ט) דן‬ ‫אמר רבינו‪ ,‬דלכאו ' אינו מוגן מה שאל יע זד שאל את דגקה "גת מי‬ ‫מדוע אותם ההגריים שבינינו אינם חייבים למול מצד י שמעאל‪,‬‬ ‫את"‪ ,‬וענתה לו שהיא בת בתואל‪ ,‬וכי הוא מכיד את אנשי המק ום‬ ‫והיה פ שו ט לו שאותם ההגריים הם בני י שמעאל‪ ,‬ואינו מובן‬ ‫שיעזוד לו לדעת מהו שם אגיה‪ ,‬וכיון שאינו בן המקום היתה‬ ‫מדוע דבר זה היה פ שו ט לו‪ ,‬והרי בפ ש טו ת אינם בני י ש מעאל‬ ‫צריכה לומר לו מה תוסיף לך ידיעה זו של שם האב‪,‬‬ ‫אלא שאר אומות‪ ,‬שהרי אין שום טעם לייחס אותם לי שמעאל‪,‬‬ ‫ו שוב אמר רבינו‪ ,‬דהנה יל"ד גאיזו לשון דגדו אליעזד ודגקה‬ ‫ול שאג״א היה הדבר פ שו ט כן‪,‬‬ ‫ולגן‪ ,‬ולכאו׳ הוא גלשו ן אדמי‪ ,‬שהרי לבן ורבקה לא ידעו ל שון‬ ‫ושאלו‪ ,‬מי אכן היום בני י שמעאל‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬ד אולי הבדואים‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬אלא שא "כ מה שדדש ו חז"ל גלשונ ות אלו לכאו ' אינו‬ ‫הם הרי י שמעאלים‪ ,‬ואינם מתערבים באומות אחרות‪ ,‬ומה‬ ‫מתא ים אם אינו דיבור שלהם ממ ש‪ ,‬אמנם עכ״פ אי נימא שדגד ו‬ ‫שודאי‪ ,‬שנתקיים בהם הפסוק ׳ידו בכל ויד כל בו׳ (ט״ז י״ב)‪,‬‬ ‫אדמית‪ ,‬מיו שב מה שהוקשה לעיל על ׳בת מי את׳ מה יוסיף לו‬ ‫[ובאמת‪ ,‬הרי הישמעאלים הם בני ד ת מוחמד‪ ,‬וא״כ הרי אין‬ ‫לידע שם אביה‪ ,‬שכיון שה וא מדגד עמה גלשון המק ום הדי יש לו‬ ‫הכרח שדו ק א מבני י ש מעאל נע שו בני אותה דת‪ ,‬אלא הרבה‬ ‫שייכות למק ום [וכנראה רבקה תסבור שבעבר גר כאן]‪ ,‬וא״כ י ש‬ ‫מ שאר אומות שנצ טרפו אליהם‪ ,‬וא״כ מנין שאכן אלו שלפנינו‬ ‫מ שמעות ל שאל ת ׳בת מי את׳‪,‬‬ ‫היום נקראים ישמעאלי ם הם אכן בני י ש מעאל ולא מבני שאר‬ ‫ובהזדמנות אחרת העיר רבינו על שמ ו של אגימלך‪ ,‬דלכאו׳‬ ‫אומות שנ תערבו בהם]‪,‬‬ ‫הפלישתים לא דברו בלה״ק‪ ,‬והשם אג ימלך לכאו ' נוגע מלשון‬ ‫‪ , 1‬ע״ש שכתב שלא היה רוצה להשיאה לבני כנען הארורים‪ ,‬ולהוציאה לארצו ג״כ לא רצה שהיתה עובדת ע״ז כמותן‪,‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053- 3145900 :‬‬ ‫מי כ א ל ש לו כו ה לוי ז י נ ר‬ ‫מתהילים גדאעוימ עם מדגום אונקלום‬ ‫להבין יומר‪ ,‬להעמיק יותר‪ ,‬לעיין יותר‬ ‫‪ 3‬רש‪51‬חיי ש־רה‬ ‫פ כ " ד פ ס "ז‪ .‬ויבאה יצחק האהלה שרה אמו‪ .‬ת" א ואעל ה‬ ‫פ כ ״ ג פ ״ג‪ .‬וידבר אל בני חת לאמר‪ .‬ת״א ו מליל עם בני‬ ‫שר ה‬ ‫יצחק ל מ ש כ נ א וחזא והא תקנין עו ב ד ה א כ עו בדי‬ ‫ח ת א ה ל מי מ ר‪ .‬מו ב א ב ש ם הגר״ח קנייבסקי ז צ ״ ל ש ה ם‬ ‫א מי ה‪ .‬פ שו טו ש ל מ קר א ש ה בי א ה ל או ה ל ש ל ש ר ה‪ .‬וכן‬ ‫לא היו מז ר ע ח ת ו הראי ה מז ה ש ל א תירג ם אונ ק לו ס כל שון‬ ‫פי ר שו האבן עזרא הרד״ק והרמב״ן‪ .‬אולם ל אונ ק לו ס נרא ה‬ ‫ה פ סו ק בני ח ת א ל א בני ח ת א ה לפי ש היו ה או מ ה ה ח תי ת‬ ‫ש ר " ל ויביאה יצחק ה או הל ה‪ ,‬וראה ש הי א כמו ש ר ה א מו‪.‬‬ ‫ולכן תירג ם בני ח ת א ה‪.‬‬ ‫וזהו ג " כ כוונ ת ר ש'ז י‪ .‬ועי' ש פ ת י חכ מי ם‪.‬‬ ‫פ כ " ד פ כ" ב‪ .‬ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלה‪.‬‬ ‫כ ת ב ב ס פ ר נ פ ש הגר שנ ח ל קו ר ש'זי ו ה תרגו ם הי אך ראה‬ ‫ת" א מ ת ק ל ע ש ר סלעין ד ד ה ב א מ ת ק ל הון‪ ,‬מ ש ק ל ע ש ר‬ ‫ש הי א כ ש ר ה א מו‪ ,‬ש ר ש'זי כ ת ב ע'זי ש חז רו הני סי ם ש הי ה‬ ‫סל עי ם ש ל ז ה ב מ ש ק ל ם‪ .‬ה תור ה לא פי ר ש ה ע ש ר ה ז ה ב‬ ‫נר ד לו ק וענן ע ל ה או הל וברכ ה מצויה ב עי ס ה‪ ,‬ואילו ל תרגו ם‬ ‫ש ל מה האם פ רו טו ת ז ה ב או דינ רי ז ה ב ולזה הו סי ף ה תרגו ם‬ ‫ראה ש מ ע שי ה טו בי ם ו מ תו קני ם‪ ,‬ו ר" ל כ מ ש " כ ב מ ד ר ש‬ ‫שמ ש קל‬ ‫נ כ ת ב ב פ סו ק‬ ‫ש ל ז ה ב‪ .‬וכאילו‬ ‫ע ש ר ה סל עי ם‬ ‫ש הי ה ד ל תו ת בי ת ה פ תו חו ת לרוו ח ה וקוצה עי ס ת ה וחל ת ה‬ ‫סלע‬ ‫ש ש ק ל היינו‬ ‫ז הב‬ ‫ש קלי‬ ‫ע שר‬ ‫כמ ש קל‬ ‫הצ מידי ם‬ ‫ב ט ה ר ה‪.‬‬ ‫כ מ ש " כ ב ת " א ב תו ר ה כ מ ה פ ע מי ם‪ .‬ובז ה מ בו א ר כ פי לו ת‬ ‫ויתכן עו ד ש ר ש'זי ו ה תרגו ם ל שי ט ת ם ע ה " פ ' א ת ה ה כ ח ת‬ ‫ה תרגו ם ש כ ת ב פ ע מיי ם מ ת קל‪.‬‬ ‫עזי‬ ‫היינו‬ ‫ש ל ר ש'זי‬ ‫פי " ד)‬ ‫פ כ" ד‬ ‫( ל עי ל‬ ‫ל ע ב ד ך לי צ ח ק'‬ ‫א לי עז ר‬ ‫שנ תן‬ ‫ה צ מידי ם‬ ‫ש שווי‬ ‫נמצא‬ ‫ה תרגו ם‬ ‫ולדברי‬ ‫מ ע שי ה ה טובי ם ו ל תרגו ם היינו ע'זי מ ע שי ניסים (ו נ ת ב א ר‬ ‫ל ר ב ק ה היה א ל ף דינ רי כ ס ף‪ ,‬כיון ש ס ל ע ז ה ב א ח ד הוא כ" ה‬ ‫ב מ ק " א) ‪ ,‬ולכן כאן הו צ ר ך יצחק ל ה ש לי ם א ת מה ש ע דיין לא‬ ‫סלעי כ ס ף וכל ס ל ע הוא ד' דינ רי ם ד היינו ש ס ל ע ז ה ב הוא‬ ‫ב ד ק א צ ל א לי עז ר ודו" ק‪.‬‬ ‫מאה דינ ר‪ .‬ו כ" כ ב פי רו ש ריבייא ( ל ב ע ל ה תו ס פו ת) ב ש ם‬ ‫ש ם‪ .‬ותהי לו לאשה ויאהבה‪ .‬ת" א ותהי ליה ל אי תו‪ .‬כ ת ב‬ ‫רבי יהודה ה ח סיד‪ ,‬ול מד מכאן ש מ א ה ב ר כו ת ביו ם הוא‬ ‫ב ס פ ר מעט צרי ש ל אי תו הוא ל אי שו ת ואילו ל א ש ה מ ת רג ם‬ ‫כנג ד ס' ר בו א כנג ד כל י ש ר א ל עיי " ש‪ .‬ו כ" כ ב נ פ ש הגר‪.‬‬ ‫אי ת ת א‪ .‬וי ש לדיי ק ש ל עי ל ( פ סו ק כ " א) ע ל ה פ סו ק הנה‬ ‫ה תרגו ם‬ ‫פי ר ש ב כוונ ת‬ ‫י א" ר)‬ ‫אול ם בפ ת שגן ( ה מ כונ ה‬ ‫רב ק ה וגו' ותהי א ש ה לבן א ד ני ך ת" א ותהי אי ת ת א וכו' ו א" כ‬ ‫ל ע ש ר ה סל עי ם ש ל כסף ש שוויי ם י חד א ר ב עי ם די נ ר כ ס ף‪,‬‬ ‫מדו ע כאן פי ר ש א ח ר ת ה רי"ז או תו ל שון ב או תו מ ע ש ה‪.‬‬ ‫על‬ ‫ולא‬ ‫ה צ מידי ם‬ ‫על‬ ‫חוזר‬ ‫' ד ד ה ב א'‬ ‫ה תרגו ם‬ ‫ו מ ש" כ‬ ‫ו ב פ ש טו ת ■"ל כיון ש א ח " כ כ תו ב ויא הב ה מ ש מ ע שו ת הי לו‬ ‫ה סל עי ם‪.‬‬ ‫ל א ש ה אי "ז ל אי ת ת א ש א " כ היה צ " ל ל הי פ ך ויא הב ה והיתה‬ ‫פ כ " ד פ כ" ח‪ .‬אם לא אל בית אבי תלך‪ .‬ר ש'זי פי ר ש כ פ שו טו‬ ‫לו ל א ש ה‪.‬‬ ‫ש א ם לא תלך קודם ל בי ת אבי א ל תקח א ש ה מ בנו ת כנ ען‪.‬‬ ‫א מנ ם נר א ה ל ב א ר ב או " א ע " פ מ ש " כ בתוס' ( כ תו בו ת ז‪:‬‬ ‫אולם ה תרגו ם מ ת רג ם אלהין ל בי ת א ב א תזיל כ לו מר אל‬ ‫ע ס קו‬ ‫ולבן‬ ‫ב תו א ל‬ ‫של‬ ‫אלו‬ ‫ש פ סו קי ם‬ ‫שנ א מ ר)‬ ‫ד" ה‬ ‫מ בנו ת כנען א ל א תלך ל בי ת אבי‪ .‬ו נ פ ק" מ‬ ‫תיקח א ש ה‬ ‫ב קי דו שין ועדיין לא בני שו אין‪ ,‬ו מ מי ל א אין כאן עדיין אי שו ת‬ ‫א חרי ש הו לי ך ל בי ת אביו ולא מוצא יכול ל ק ח ת‬ ‫שלר ש״י‬ ‫אולם ה פ סו ק ויבא ה יצחק הא הל ה ש ר ה א מו וגו' עו ס ק‬ ‫מ בנו ת כנען א ב ל ל ת רגו ם אין לו ליק ח מ בנו ת כנען ל עול ם‬ ‫בני שו אי רב ק ה ול כך ת רג ם ל אינ תו‪ .‬ו ע " ע ל הלן פ כ" ה פ " כ‪.‬‬ ‫אל א דוו ק א מ בי ת אביו‪ .‬ו כ" כ ב שי ט ה ל א נו ד ע ל מי ( קי דו שין‬ ‫ס א‪ ):‬ש כן הוא ד ע ת ה אונ קלו ס וכן ד ע ת ה תו ס' ש ם ש ל עו ל ם‬ ‫אין לו ליק ח מ בנו ת כנען‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫לע׳׳נ בתי אסתר גיטה ע״ה בת מיכאל שלום‬ ‫ולרפואת הרב הגאון יוסף צבי בו אדית רייצל שליט״א‬ ‫‪-----------------------------------‬‬ ‫[‬ ‫•»‬ ‫להערות‪ ,‬הוספות ותרומות‪ ,‬ולקבלת הגיליון במייל ניתן לפנות בכתובת ‪vt0533180131@gmai1.com‬‬ ‫מ מרן פו ס ק הדור‬ ‫ד כי משה שטרנבוך שליפר א‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ״ז‬ ‫‪/‬‬ ‫היית מלווה לו אלף ד ולר“‪ ,‬מי שלא תלווה לו אלף דולר‪ ,‬גם לא תסמוך עליו‬ ‫בענייני רוחניות אין לסמוך על אחרים‬ ‫בענייני ‪.m i r a‬‬ ‫״אל עבדו זקן ביתו המוש ל בכל א שר ל ד‪( ,‬כ״ד‪ ,‬ב>)‪.‬‬ ‫וסיים רבי מרדכי את דבריו בהוראה שלא אלך לאכול שם‪ ,‬והזמין אותי להיות אורח‬ ‫דקדק מרן הגרי״ז זצ״ל‪ ,‬שאע״פ שבגשמ י ות מסר אברהם אבינו את כל ענייניו לאליע זר‬ ‫של ו בשבת‪ ,‬וזכיתי לרא ות את הצדיק בעבודתו במשך כל ימי השבת איך פחד מחטא‬ ‫וכמו שהע ידה תורה על אליעזר ”עבד ו זקן ביתו המ ושל בכל אשר לו״‪ ,‬מ״מ בענייני רוחניות‬ ‫כמו ממלאך המוות‪ ,‬והיה ח ושש על כל דבר מאכל ומשקה שנכנס לפיו ובירר היטב‬ ‫הנוגע לשיד וך ש ל יצחק בנו‪ ,‬לא סמך עליו אלא דרש ממנו שבועה‪ ,‬ולא לחינם כתבה תורה‬ ‫דווקא כאן שאל יע זר ה יה "מ ושל בכל אשר לו"‪ ,‬אלא להורות‬ ‫היטב את כשרותו‪ ,‬לחם לא היה אוכל לחם רגיל כי היה‬ ‫מלשכת הגזית‬ ‫על מעלת ו של אברהם אבינו שאע״פ שהפק יד ביד אליעזר‬ ‫ח ושש שמא נגעו בו בלא נטילת ידיים‪ ,‬מיץ ענבים היה‬ ‫את כל ענייניו הגשמיים מ״מ לא סמך עליו בענייני רוחניות‪.‬‬ ‫ח ושש שמא נגע בו אדם הנגוע בדע ות כוזבות וביקש‬ ‫״כוח הברכה שלי? הכל תלוי רק בכם!"‬ ‫ובפרט בענייני זיווגים חובת האדם לברר היטב מי האשה‬ ‫ממני בערב שבת לסייע לו לסח וט ענבים בערב שבת‬ ‫ישנם רגעים שבהם העולם עו צ ר מלכת‪ ,‬הבריאה כולה עו מ ד ת‬ ‫הראויה לו באמת שת וכל לסייעו לעב ודת ה'‪ ,‬כי בזה קובע‬ ‫דם ו מ ק שיב ה למה ש מ תר ח ש‪ ,‬רגע כזה נר שם ב מ עונו ש ל רבינו‬ ‫בכדי להוציא מהם מיץ ענבים לקידוש‪ ,‬דגים לא היה‬ ‫האדם את עתידו בזה ובעולם הנצח‪ ,‬ובעוונותינו הרבים‬ ‫בער ב יום כי פור ה א חרון כ א ש ר נכנסו אל ה קו ד ש פני מ ה מ או ת‬ ‫אוכל דגים רגילים מחשש תולעים‪ ,‬ופירות לא אכל אלא‬ ‫נערי מ ד ר שיו ת ” בי חד ל ל מוד״ מ כל רחבי א ר ץ ה קוד ש‪ ,‬ל מ ע מ ד‬ ‫לפעמים האשה מחפשת להינשא דווקא לבן תורה כשאר‬ ‫השנתי ו ה מר טי ט ש ל קבל ת עו ל מלכו ת ש מים‪.‬‬ ‫חברותיה‪ ,‬אבל למעשה ד ורשת היא מבעלה לאחר הנישואין‬ ‫אותם שבו ודאי אינם מארץ ישראל שאין בהם חשש‬ ‫המעמד‪ ,‬ש ה פך כ בר ל מ סו ר ת ש ל קו ד ש ה מרעיד ה את הלבבות‪,‬‬ ‫לבזבז זמנו לבילויי הבל‪ ,‬ועי״ז הוא מתבטל ממלאכת שמ ים‬ ‫תרו״מ וערלה‪ ,‬ובמשך השבת הבחנתי כמה הקפיד על‬ ‫הגיע השנה ל שי אי ם חד שי ם ש ל רג ש‪ .‬הנערים‪ ,‬ב חורי ח מד‬ ‫עד שלאט לאט מפס יד את מעלת ו כבן תורה או תלמ יד‬ ‫מלאכת בורר בכל דבר‪ ,‬לא רק במאכלים אלא גם בכלים‬ ‫ש ה ת קרבו ל או ר התורה ו ה מצוו ת בזכו ת ר ש ת ה מ ד ר שיו ת‬ ‫חכם‪ ,‬רח״ל‪ ,‬ועל כן בעניינים אלו אין לסמוך על שמועות‪,‬‬ ‫שהוקמ ה ב ב ר כ תו ו ב עי דו דו ש ל מרן שליט״א‪ ,‬ע מ דו ב חרד ת‬ ‫ובספרים‪.‬‬ ‫אלא צריך לבדוק הדבר היטב בבירור אחר בירור ‪ -‬אם אכן‬ ‫קוד ש מו ל ז קן פו ס קי הדור‪ .‬ל פ ת ע נורתה יריי ת הזינו ק ל מ ע מ ד‬ ‫קבלת עו ל מלכו ת ש מי ם‪ ,‬כ א ש ר מרן ש לי ט״ א בעצ מו‪ ,‬ב קו ל‬ ‫דעתה למס ור נפש לתורה כפשוטו‪.‬‬ ‫צורת קיום מצוות חסד בשלמות‬ ‫חוצב להבות א ש ובבכי נסער‪ ,‬קור א עמ ם יחד את פ סו קי היי חוד‬ ‫ברוב רג ש‪ ,‬במחזה ש ל א הותיר עין אחת יבשה ב חדר‪.‬‬ ‫״והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה‪,‬‬ ‫לאחר מכן נ שא מרן רבינו שלי ט״ א מ ד ב רו תיו חוצבי הלהבות‪,‬‬ ‫לפעמים‪,‬‬ ‫הסדר‬ ‫ובעוונותינו הרבים אצלינו מהפכים‬ ‫ואמרה שתה וגם גמליך אשקה‪ ,‬אותה הוכחת‬ ‫והפתיע את הנוכחים בא מיר ה נוקבת ו מ ט ל ט ל ת כאחד‪ ” :‬א ל‬ ‫שבענייני רוחניות סומכים על אחרים‪[ ,‬ויש שבעוה״ר‬ ‫תחשבו שברכ ה היא קסם הברכה ש לי אין לה שום תו קף‬ ‫לעבדך ליצחק"‪( ,‬כ"ד‪ ,‬י״ד)‪.‬‬ ‫וכוחה שווה אך ור ק ל פי גו ד ל ההתחזקו ת שלכם ב פו ע ל ל חיי‬ ‫אינם מחפש ים דווקא הכשר מהודר ביותר‪ ,‬וסומכים על‬ ‫כל ההכשרים שמסתמא אין בהם מכשול‪ ,‬ויש שמפק יד ים‬ ‫תורה ו מ צוו ת! ז הו כ ל ה תו קף וז הו כל ה סוד ש ל הברכה!״ ד ברי ם‬ ‫מבואר שאם הנערה תשקה רק אותו בלבד‪ ,‬עדיין אין‬ ‫את חינוך בניהם ובנותיהם לאחריות המ וסד ות שבהם הם‬ ‫כדור בנו ת שנ כנ סו י ש ר ל תוך הלבבות הצמאים‪.‬‬ ‫בזה ש ום הוכחה שה יא מתאימה ליצחק‪ ,‬ודווקא אם‬ ‫לומדים‪ ,‬בלא לקחת אחריות בעצמם לעק וב מקר וב אחר‬ ‫שי או ש ל ה אירו ע נר ש ם כ א ש ר ע ברו הנערים בסך ב ס ד ר מו פ תי‬ ‫מצב בניהם ובנותיהם ברוחניות]‪ ,‬אבל מאידך בענייני‬ ‫תוסיף להשק ות את כל גמליו‪ ,‬זהו הוכחה ד״אותה‬ ‫לפני מ רן שליט״א‪ ,‬מחזה מ עו ר ר ה שר אה נראה ב חדר נער אחר‬ ‫נער ניג ש אל ה קוד ש פנימה‪ ,‬ו פ ר ט ב קו ל רו ע ד את הקבלה‬ ‫גשמיות אינם סומכים על אחרים‪ ,‬וכשצריך להפקיד ממונם‬ ‫הוכחת לעבדך ליצחק״‪.‬‬ ‫האי שית ש נ ט ל ע ל ע צ מו ל שנ ה החדשה‪ ,‬זה קי בל ע ל ע צ מו‬ ‫אצל אחרים יבדקו הדבר בשבעה בדיקות וחקירות‪ .‬ואם‬ ‫וצריך ביאור מהו יסוד החילוק אם היא משקה רק אותו‬ ‫ש מיר ת ש ב ת כהלכתה‪ ,‬זה קי בל עו ל ת פילין מדי יום‪ ,‬וזה קי ב ל‬ ‫היינו ש ומר ים על התורה והמצוות כפי שש ומר ים בני‬ ‫על ע צ מו ל ה ק פיד ע ל תפיל ת ש חרי ת במניין‪ ,‬מרן שליט״ א האזין‬ ‫או את כל גמליו‪ ,‬והרי לכאורה גם אם תשקה רק אותו‬ ‫אדם על כספם וזהבם‪ ,‬בוודאי היינו נזהרים ביותר בהרבה‬ ‫בקורת רוח מרוב ה ל כ ל נער ונער‪ ,‬ס מך את ידיו ו ה אציל ברכו ת‬ ‫דקדוקים והידורים וחומרות בכדי שלא לה יכשל בדבר‬ ‫בלבד‪ ,‬ג״כ יש בזה הוכחה שה יא בעלת חסד‪.‬‬ ‫חמות להצלחה כבירה ב סייע ת א ד ש מי א‪.‬‬ ‫איסור‪.‬‬ ‫ונראה בביאור הדברים כפשוטו‪ ,‬דאם היא נענית רק‬ ‫בסיום ה מ ע מ ד המרומם‪ ,‬פנה מרן שלי ט״ א ל ר א שי ו מיי סדי‬ ‫ארגון ” בי חד ללמוד״‪ ,‬ובר א ש ם ה מיי סד הרב חיים ד ב גרינ ברג‬ ‫ומספרים על הגה״צ רבי ישראל סלנטר זצ״ל שהג יע‬ ‫לבקשת ו ומשקה אותו בלבד‪ ,‬עדיין אין בזה עדיין הוכחה‬ ‫והרבנים ה מופל אי ם העו מדי ם ל צידו‪ ,‬ו הר עי ף עלי הם ת שב חו ת‬ ‫לאכסניה‪ ,‬ובעל האכסניה ב יקש ממנו לשח וט עוף שהיה‬ ‫שה יא אוהבת חסד‪ ,‬שהר י אפשר שה יא רק מקי ימת את‬ ‫וברכות נדירו ת ” אתם עו שי ם נחת רוח עצו מ ה ל בור א עול ם! אין‬ ‫נצרך לו‪ ,‬והשיב להם רבי ישראל שאינו 'שוחט'‪ ,‬לאחר זמן‬ ‫שי עו ר לנחת הרוח שי ש לקב״ה מ ה מ פ ע ל ה אדיר שלכם‪ ,‬שא ת ם‬ ‫הבקש ות שמבקש ים ממנה בכדי לרצ ות את המבקש‪,‬‬ ‫ביקש רבי ישראל מבעל האכסניה שייתן לו הלוואה בסך‬ ‫זוכים להכניס את בניו ש ל מקום תחת כנ פי השכינה״‪.‬‬ ‫אבל אם היא משקה את כל הגמלים אע״פ שלא ב יקש‬ ‫חמש מא ות רובל‪ ,‬והשיב לו בעל האכסניה‪ ,‬הרי אני לא‬ ‫הנערים יצ או מ מ עונו ש ל מרן רבינו שלי ט״ א כ שפני ה ם קורנו ת‪,‬‬ ‫מכיר אותך ואיך אוכל לסמוך עליך שתח ז יר לי ההלוואה‪,‬‬ ‫זאת ממנה‪ ,‬הרי זה הוכחה שאיננה מסי יעת לו רק כדי‬ ‫מוכנים ו מזו מני ם ל ק ב ל ת היום ה ק דו ש מ תוך ה תעלו ת וקבלה‬ ‫איתנה ל ע תיד‪.‬‬ ‫והשיב לו רבי ישראל‪ ,‬הלא כדי להיות ש וחט סמכת עלי אף‬ ‫לרצ ות את בקשתו‪ ,‬אלא היא מסייעת לו מתוך 'אהבת‬ ‫שהוא נוגע לענייני רוחניות ותלוי בעולם הנצח‪ ,‬וא״כ מד וע‬ ‫חסד'‪ ,‬כי בוער בליבה הרצון לעזור לו באמת‪ ,‬וא״כ היא‬ ‫לא תסמוך עלי על ממונך שאינו אלא קניין זמני בלבד‪.‬‬ ‫האשה המתאימה להיות אשת יצחק‪.‬‬ ‫ויש ללמ וד מזה יסוד גדול בקיום מצ ו ות חסד‪ ,‬שהבא לעזור לחבירו לא יעשה כן מתוך‬ ‫הרגשה שה וא רק בא למלא ות בקשת חבירו‪ ,‬אלא יעשה כן מתוך ט וב לב‪ ,‬ומתוך‬ ‫זכורני שאחר י המלחמה כשנכנסתי לפריז לבקר את הגה״צ רבי מרדכי פגרמנסקי זצ״ל‪,‬‬ ‫הוצרכתי להישאר שם בשבת‪ ,‬ובערב שבת הלכתי לבעל הבית חסידי שהיה נראה יהודי ירא‬ ‫השת וקק ות שלחב יר ו יהיה ט וב ככל האפשר ‪ ,‬וכן כאשר בא עני לבקש צדקה לא יסתפק‬ ‫וחרד‪ ,‬וידעתי שת ושב י המקום סומכים עליו וקונים אצלו מאכלים‪ ,‬והזמנתי אצלו דג וחלות‬ ‫האדם רק בנתינת פרוטה בעלמא 'לצאת' ידי חובה‪ ,‬אלא ישתדל לתת מתוך לב טוב וישמח‬ ‫ומיץ ענבים לשבת‪( ,‬ורק בשר לא לקחתי בהיות שלא הכרתיו)‪ ,‬והנה ביום ש יש י הלכתי לרבי‬ ‫את העני בדברים ככל האפשר‪ ,‬וכבר אמרו חז״ל (כתובות קי״א ע״ב) ”ט וב המלבין שינים‬ ‫מרדכי והוא שאלני היכן אני בשבת‪ ,‬והשבתי לו 'אצל יהודי חסידי כאן בפלעצל ‪[ -‬האיזור‬ ‫לחבירו יותר ממשקה ו חלב״‪ ,‬וזהו קיום מצוות חסד בהידור ובשלמות‪.‬‬ ‫היהודי ש ל פריז]‪ ,‬ותמה רבי מרדכי והעיר לי‪” ,‬היהודי הזה שנראה לך 'עראלכע ייד'‪ ,‬האם‬ ‫‪M‬‬ ‫‪'N‬‬ ‫‪S C‬‬ ‫מעונות אריות‬ ‫מעשה דג‪-‬הנהגותמרזשליט״א‬ ‫(מתוך הספר הנודע’גחל‬ ‫ב ק ר ב ך’ ו ת שו ח” ח ל מ ח ב ר עולי ה ס כ מ תו‬ ‫בגלות ה'סקנדר״־׳־ סקאאל' (פרק ה')‬ ‫גרינפלד שכיהן בימים ההם בבית דינו וגדלי ג און י שראל‬ ‫(מ תוך ספר ' מעונו ת אריו ת'‪ ,‬תשוח“ח למחבר הרב יעקב‬ ‫ל ה ב א ת ה ד ב רי ם ל תו ע ל ת הר בי םר‬ ‫פריד מן שליט“א על ר שו תו להעתיק הדברים במסגרת זו‬ ‫מרן הגאיל רבי י־ יוזקאל אברמסקי‪ .‬באיור ת ששיגר הרב‬ ‫לתועלת הרבים)‬ ‫גרינפלד לרבי משה בשנת תשל"ג‪ ,‬הוציי מספר לו על ותגובת‬ ‫בלכ תך ב ד ר ך‬ ‫המרא דאתרא רבי יחזקאל אברמסקי לאו תו מאורע‪:‬‬ ‫באותה תקופה יז ם משרד החינוך הבריטי תחרות חיבורים‬ ‫טוה לצדיק ו טוב ל שכנו‪ .‬טוב לו ל שכן להאות‪,‬‬ ‫ארצית לכל י לדי הכיתות הגבוהות בבתי הספר היסודיי ם‬ ‫״משוכן שמי ערבות רצח בימינו‪ ,‬כתשר הרים משה ידו וגבר‬ ‫בבריטני ה‪ .‬גם משה שטרנבוך הצעיר שלמד אז בבית‬ ‫לחותו ליעת ב שולו גלימ תו של אדם גדול‪ .‬סיפר‬ ‫גבר בגנברין‪ ,‬משה שפיר קאמר‪ ,‬תנא הוא ופליג ואהבה‬ ‫הספר הכללי‪ ,‬כתב ושלח חיבור בנושא 'צער בעלי חיי ם'‪.‬‬ ‫בסופא‪ ,‬ה״ה הרר״ג המו״מ וכף כש״ת מוהרנר משה נ יי‬ ‫שכנו של רבי נו משכבר הימים‪1‬‬ ‫חיבורו נבחר לאחד המקומות הראשונים מבין מליוני‬ ‫שטרנבוך ר״מ דישיבת ראש העין‪.‬‬ ‫חיבורים שנכתבו על י די י לדי בריטני ה הגדולה‪.‬‬ ‫״ועוד חקוק היטב בזכרוני התמונה כאשר אמו שתחי'‪ ...‬ואיך‬ ‫"זכי תי לגור בכפיפה אחת עם רבינו בעת שגר‬ ‫בטקס רב‪-‬רושם קיבל הנער אות הוקרה מלכותי מטעם‬ ‫עמד מנוד כל פיתויי המורים של ה״סקונדרי סקאאל״ אן שר‬ ‫בשכונת פר נוף בירו שלי ם‪ .‬כאשר רבעו נכנס לגור‬ ‫מלך אנגליה ג'ו ר ג' השישי‪ .‬הוא ניצל את מעמדו ו שיגר‪,‬‬ ‫רציו שישמש במעלותיו התרומיותכדי להיעשות פרופסור‬ ‫כילד‪ ,‬מכתב נרג ש ל הוד מלכותו ששלט בימים ההם‬ ‫מפורסם‪ ,‬ופ דיין שליט״א(הרב אב רמסקי ) אמר אז ״מובטחני‬ ‫במקום יד ענו להכיר בערך הדבר שהרו ביאתו‬ ‫בפועל בארץ י שראל‪ ,‬מכוח המנדט הבריטי שפעל מכוחו‬ ‫ברה שיהיה מורה רורמה בישראל‪ ,‬ועוד לגדולות הוא נוצר״‪.‬‬ ‫וסמכו תו‪ ,‬להפעיל את השפעתו למניעת רדיפ ת היהודים‬ ‫של צפיק עושה רושם ואכן תקומה היפה לבנין‬ ‫יכנראה מן השמ׳פ הסכימו לגליו כביכול‪ ,‬וגדיים שהנחנו‬ ‫בידי המנדט הבריטי‪.‬‬ ‫נעשו תיישים בעל׳ קרנות במלחמתה של תורה״‪.‬‬ ‫ולי שכונה כולה‪.‬‬ ‫^***‬ ‫לאורך כל שנות ילדו תי עמדה אמא על משמר החינוך‬ ‫יכלו לראותבח וזנו ש רבעו שקוע כולו בעסק הת ו רוו‬ ‫גם בשנים פאוחרות יו תר‪ ,‬לאחר שגברו נכלל פי תויי ול חצי‬ ‫הטהור של ילדי ה‪ .‬וכשקיבלתי בילדו תי את אות ההוקרה‬ ‫ומקיים את ויו התורה "ודבר ת בם בשבתן׳ בביתך‬ ‫מממשלת אנגליה על החיבור שכתבתי על צער בעלי חיים‪,‬‬ ‫השלטון להשום ללי מודי אקדמיה‪ ,‬ולאחר שכבר התקבל‬ ‫לי שיב תו יוזל‪ ,‬רבי משה שניידר‪ ,‬תןרץ ועליו רוהזה גוזל סכנה‬ ‫התלוותה לזכיה גם פרס שהחריד את לבה של אמה עליה‬ ‫ו‪1‬בלכתך בדרך ובשכבי־ וב קונ‪-‬ך“ כל עוגו ו שי חו של‬ ‫חדשה‪ ,‬בד מופ ׳חוק חינוך חוב ה' שחל ב לונדון עלי נררי ם‬ ‫השלום‪.‬‬ ‫רבעו היה בתורת בתמידו ת‪ ,‬רכל מצב‪.‬‬ ‫עד גיל ד‪ .1‬החותן דז ה חייב צעירי ם לל מוד במוסדות חינוך‬ ‫הנהלת בית הספר שהייתה גאה בכך שתלמיד בית הספר‬ ‫׳רו פרי ם'‪ .‬אף ישיבה לא הייתה מוכרת כמוסד חינוך רשמי‬ ‫שלהם קיבל את הפרס‪ ,‬השתוקקו שאעבור לל מוד באחת‬ ‫וניער זה בתקופה הראשודה ריאחב שעבר רבעו‬ ‫שןרצה את ה של טונו ת‪ .‬השלטון הא! נגלי היה קפדן גדול‬ ‫האוניברסיטאות החשובות באנגליה‪ .‬הודעתי להם שאין‬ ‫לדירה בהר נית‪ .‬כה שקוע היה בתורה !;ה כי באחד‬ ‫בעניינ״ם של רישו ם ופרוצ תור ה‪ .‬בפרט בנו שאי חינוך‪.‬‬ ‫לי כל כוונה לל מוד באוניברסיט ה‪ ,‬וכוונ תי להקדיש את‬ ‫!‪::‬ואורנן עננים ׳עד גיל ‪ 16‬הפכתי למשממכן ב עיניי החוק‬ ‫חיי ללי מוד בישיבה קדושה‪ .‬הם התמלאו כעס וני סו‬ ‫הימים ב שובו הביתה ‪ -‬ב היו תו תהוס ב מוי שבו תיו‪,‬‬ ‫להניא אותי מכך‪ .‬ובמסגרת פעולותיהם פנו ל קרן מלגית‬ ‫האנגלי‪ .‬ומפעם לפעם היה ענייני עולה במ שרדי החינוך‪,‬‬ ‫והמשטרה רייתה פותחת בחיפושים א חריי‪ .‬ו תמיד‬ ‫ממשלתי התומך בתלמידים מוכשרים‪ ,‬ו ה שיגו עבורי‬ ‫נכנס אל הדור ההסמיכה‪ ,‬במקום אל הדירה שלו‪,‬‬ ‫ה הלחרה להימלט לר ני ש הדיוטרי וו הגיעו דביתה‪ .‬אחותי‬ ‫מי מון ומלגה מלאים‪.‬‬ ‫היתה זו הדירה שלנו‪ ...‬דלת ההית נפו ח ה וי בינו‬ ‫הרבנית שוקיה ארו אלי תחי' עוד זוכר ת את אוויר ת הפחד‬ ‫ולכן‪ ,‬יו תר משאמא עליה השלום שמחה על אות ההוקרה‬ ‫ני" מ הילשר אל הסלון‪ ,‬כדי להוציא כמרא‪ .‬רק‬ ‫ששררה בבית‪::,‬כלי פעם ישרו משטרה פקדה את בי תנו‪ .‬בכל‬ ‫שקיבלתי הצטערה ופחדה מהמלגה שאני עתיד לקבל‪.‬‬ ‫פעפ הויהרתי מראש‪: ,‬פייהחדר לתשתמט מיהם‪.‬‬ ‫בימים ההם שבין מלחמות העולם‪ ,‬הלימוד בבתי ספר‬ ‫אז הבחין כי‪ ...‬אץ זו הדירה שלו‪ .‬הוא בוקש את‬ ‫וכשרבה כן׳טור‪ :‬כיו‪:‬ו וי לפ רשת הגבורה הזול עי"יו ניצתות‬ ‫חרדים לא היה מושרש באירופ ה‪ .‬וגם המעבר מבית הספר‬ ‫ספיחתר‪ 1‬ויצא את ייבי ת‪.‬‬ ‫באור ו חיות‪ ,‬ו פניו הופכות למזיג ה של גבגוע והתפעקות‪.‬‬ ‫הכללי לישיבה קדושה לא היה טבעי ו מובן מ אליו‪ .‬לו מדי‬ ‫זו הייתה תקוהה קשה וגם מופלאה בח ”ה של אמא‪ .‬היא‬ ‫תורה לא ז כו למעמד כלכלי כלשהו כנהוג בי מינו בארץ‬ ‫ידע תי את גודל רום מעלת ש כניו יאת דרג תו‬ ‫ספגה גערות ואיו מים מאו שי חוק גווי יו אורחים תכופיה‬ ‫הקודש‪ .‬ולמרו ת הכל נחלצה אמא עליה השלום ועבודה‬ ‫בבי תיו‪ .‬והיאעמםה מוליו בנהישוה‪ .‬צריך גם ל הבין‬ ‫מול בית הספר ו מוריו ו פי תוייו כחומה בצור ה‪.‬‬ ‫הנשגבה בלי מוד התורה‪ .‬אך מאנתו היום ידע הי‬ ‫שלאחר פטיר תו של אבא‪ ,‬ניצבה אמא לבדה ורן במערכת‬ ‫ב סופו של דבר נחלצתי מהתוכניות האקדמיות שלהם‪,‬‬ ‫ביו תר‪.“...‬‬ ‫החינוך‪ ,‬והן במערכה הכבתה מול החוק‪.‬‬ ‫ובעצת מורי הגאון רבי אליעזר לופי אן שהיה לו מד עמדי‬ ‫באחד הימיכן ונוזמנה אמא עליה השלוכן לבית המשפט‪,‬‬ ‫בכל יו ם‪ ,‬פני תי בסוף חורף שנת ת“ ש לישיבה המפוארות‬ ‫בכליום שובוא‬ ‫ב אשמת בי‪,‬טול ׳חוק חייוך וזו ב ה'‪ .‬לאחר שהאשמות פור טו‬ ‫'תור ת אמ ת' ב לונדון‪ ,‬י שיב תו הקדושה של מורי ורבי הגאון‬ ‫על י די השופט‪ ,‬אזרה אמא עוז‪ ,‬והסבירה ל שופט ברגש‬ ‫רבי משה שניידר זצ“ל‪ ,‬שם זכי תי לשמש וליצו ק מים על‬ ‫האמונה של רבינו בביאת המשיח היא אמונה‬ ‫והתפעלות את ערכו של לי מוד תורה ו חיי תורה ב חיי‬ ‫י דיו עשר שנים‪ ,‬עד שעזבתי את אנגליה‪ ,‬ועלי תי לארץ‬ ‫חושית‪ .‬הציפייה מתמדת לא מוסחת‪ ,‬ממוקדת ואף‬ ‫היהודי הדתי‪ .‬אמא דיברה וברגש־ גדול מנהמת לבה‪ ,‬אבק‪,‬‬ ‫הקודש‪.‬‬ ‫השופט האנגלי הנוקשה היה מ חוייב רק לפרקטיקה‬ ‫^***‬ ‫דור שת שי קול דעת מתאים לאפשרות שמשיח אכן‬ ‫הטכנית‪ .‬הוא לא התרשם ו הטיל עליה קנס של ‪ 5‬פ אונד‪,‬‬ ‫כשם ש הווי תור ההרואי עורר זעם בקרב חוגי החינוך‬ ‫יכול לבוא בכל רגע‪.‬‬ ‫סכום גדול בימים ההם‪ .‬אמא שילמה את הקנס בשמחה‪,‬‬ ‫האקדמי בלונדון‪ ,‬הוא חולל רושם עצום בקרב הקהילה‬ ‫ובלבד שאמשיך לל מוד תורה בטהרה בישיבה קדושה‪.‬‬ ‫היהודית‪ .‬לא נמצאו עוד צעירי ם מהקהילה החרדית‬ ‫פעם אחת פגש רבינו תלמיד חכם המתגורר בבני‬ ‫באותם ימים התבטאה אמא כך‪:‬‬ ‫שזכו לפרס ולפרסום גדול כל כך‪ ,‬ולא נמצאו עוד צעירים‬ ‫ברק ו ש אלו‪ :‬מדוע אין אתה מוכר את דיר תך בבני‬ ‫״איך האב געזאקט צו דעם יצר הרע‪ ,‬גניי אוועק! איך וויל אז‬ ‫שאמרו לפרסום ל מ מון וליוקר ה 'ל א'‪ ,‬ווי תרו מרצונם‬ ‫המלא על מלגה לאוק ספורד היוקרתית‪ .‬הנער הצעיר זכה‬ ‫די קינדער זאלן לעתען תורה!״‬ ‫ברק וקונה דירה בירו שלי ם? הרי אם מאמין אתה‬ ‫ל קילו סין ו בי טויי הערצה מכל שכבות הציבור ה תורני‪.‬‬ ‫(”גער תי ביצר הרע ואמרתי לו לך ממני! אני שואפת שבני‬ ‫בביאת המשיח בכל יום מדוע איפ‬ ‫____________________‬ ‫ילמד תורה בלבד!“)‪.‬‬ ‫בידינו עדו תו של הדיין הלונדוני‪ ,‬הגאון רבי איזידור‬ ‫‪A‬‬ ‫לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן להצטרף לרשימת התפוצה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע במייל ‪liamg@06050605hhh‬״‬ ‫בס״ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫חיי שרה תשפ״ז (‪) 154‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫אחת של ניצול הכוחות ודבקות בקב״ה בלי עליות ומורדות‪ ,‬ובלי שום שעה של רפיון‬ ‫‪7‬כולן שוין לטובה‪,‬‬ ‫וחסרון‪ ,‬כולן שוין לטובה בתמימות ובשלמות גמורה‪.‬‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה (כ״ג‪ ,‬א)‬ ‫בין איש חסד לבין ’נבהל להון‪,‬‬ ‫~‬ ‫וברש׳׳י‪’ :‬שני חיי שרה ‪ -‬כולן שוין לטובה’‪ .‬ובא לבאר כפל הלשון‪ ,‬שכל שנות חייה היו‬ ‫שוות באיכותן הרוחנית‪ ,‬בלא שום הבדל וירידה בין תקופה לתקופה‪.‬‬ ‫יישקל אברהם לעפרן את הכסף וגו’ רקם שדה עפרון וגו’ לאברהם למקנה (כ״ג‪ ,‬ט״ז ‪-‬‬ ‫ויש להטעים זאת עפ״י הגמ’ ע׳׳ז די׳׳ז א’ בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש‬ ‫י״ח)‬ ‫קונה עולמו בשעה אחת‪ ,‬ויש להבין דאדרבה הו״ל לשמוח שלעולם יש פתח לאדם‬ ‫במד״ר ’אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף’ א׳׳ר חנינא כל שקלים האמורים‬ ‫לקנות עולמו אפי’ בשעה א’‪ .‬וי״ל דמ״מ עי״ז יש להעמיק התביעה‪ ,‬דאם בכח שעה א’‬ ‫בתורה סלעים ובנביאים ליטרין בכתובים קנטרין‪ ,‬ר’ יודן אמר חוץ משקלי עפרון שהיו‬ ‫להביא האדם לחיי עוה״ב‪ ,‬הר״ז מלמד על כל שאר השעות שבחייו‪.‬‬ ‫קנטרין‪ ,‬הה״ד (משלי כח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו‪’ ,‬נבהל להון איש‬ ‫והאדם מדמה בנפשו שביום הדין יוכל להצטדק שלא היו לו כוחות להגיע לדרגה‬ ‫רע עין’ זה עפרון שהכניס עין רע בממונו של צדיק‪’ ,‬ולא ידע כי חסר יבואנו’ שחסרתו‬ ‫גבוהה‪ .‬אך שם בעולם האמת יעמידו לנגד עיניו את השעה הגדולה ביותר שהיתה לו‬ ‫התורה וא״ו‪ ,‬הה״ד עפרן כתיב חסר וא״ו ע״כ‪ .‬חז״ל הגדירו כאן שמי שהוא ’נבהל להון’‬ ‫בחייו‪ ,‬שעה שבה ניצל כוחותיו במלואם‪ ,‬וישאלוהו‪ :‬אם ראית בעצמך לאן יכלת להגיע‪,‬‬ ‫אי״ז רק מפני שהוא רוצה הון‪ ,‬אלא נותן עיניו בממונו של אחרים וזהו ’איש רע עין’‪ .‬ובעל‬ ‫מדוע לא חיית כל ימיך בדרגה זו‪ .‬ועומק התביעה אינה רק על מה שהשיג האדם‪ ,‬אלא‬ ‫הטורים כ’ ’עפרן’ עולה בגי’ ארבע מאות כנגד ד’ מאות שקלים שלקח במערה‪ ,‬והראוני‬ ‫על מה שיכול הי’ לפי כוחותיו וכשרונותיו‪ .‬ואפי’ גדולי הדורות רעדו מיום הדין מטעם‬ ‫שכ״כ רש״י בדברי הימים א’ (א‪ ,‬נא)‪ .‬ואמנם צ״ב ענין עונש זה שנתחסר באות וא״ו‪ ,‬ומה‬ ‫זה‪ ,‬שהתביעה עליהם היא לפי ערך גדלותם [וכנודע מחרדת ריב״ז‪ ,‬ושמעתי ממו״ר‬ ‫הרמז וה’חסר יבואנו’ בכך ששמו עולה בדקדוק כמנין הכסף שנטל‪.‬‬ ‫החז״א זצוק״ל שתבע מעצמו ואמר בענוותנותו‪ ,‬שאדם אחר שהי’ זוכה לכשרונות‬ ‫וי״ל עפ״י מה ששמעתי בשם א’ מגדולי המוסר שאמר לא’ מבני לוי’ שלו‪ :‬בא ואראך בית‬ ‫וכחות נפשיים כמו שהוא ע״ה ניחון בהם הי’ מגיע ליותר ממנו‪ ,‬בינו זאת]‪.‬‬ ‫גדול של הכנסת אורחים וגמ״ח לאנשים וטף‪ ,‬והלך אתו לרחוב הראשי והי’ שם מסעדה‬ ‫זו עדות הכתוב על שרה אמנו ע״ה‪’ :‬שני חיי שרה‪ -‬כולן שוין לטובה’‪ .‬כל שנותיה מקשה‬ ‫גדולה ומלצרים מגישים אוכל בדרך כבוד לכל דכפין‪ ,‬ואמר התלמיד לרבו‪ :‬וכי הכנסת‬ ‫־יום הזיכרון לרביגו הקדוש בעל האבי עזרי זיע״א‬ ‫להשיג עוד‪ ,‬ולא זו בלבד אלא שהוא גם רגוע ואומר ״יש לי כל״‪.‬‬ ‫עכשיו אפשר להבין את מה שאומר הראש ישיבה זצ״ל‪ ,‬שרק מי שאין לו כלום יכול‬ ‫״ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה״‬ ‫להיות ״שמח בחלקו״‪ .‬אין הכוונה שאין לו כדי חייו‪ ,‬אלא שאין לו דבר לעצמו מעבר‬ ‫שיחת רבינו מרן שליט״א‬ ‫למוכרח לו‪ .‬הוא מקבל כפי צורכו‪ ,‬ואינו מבקש להוסיף עליהם‪.‬‬ ‫בהיכל בית מדרשו ‪ -‬ישיבת רשב״י \ אור לט״ז במר ‪ -‬חשון תשפ״ז‬ ‫זה היתה הדמות של הראש ישיבה זצ״ל‪ ,‬כל כולו היה נתון רק לתורה ולעבודת השם‪ .‬בלי‬ ‫תמיד אני מזכיר כיום הזיכרון של רכינו‬ ‫שום הנאות עולם הזה‪ ,‬בלי צל של פניה לטובת עצמו‪ .‬הוא היה בבחינת ״יגעתי בעשר‬ ‫הגדול זכר צדיק לברכה‪ ,‬את הרש״י‬ ‫אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה״‪.‬‬ ‫כיבמות שמביא תשובת הגאונים‪,‬‬ ‫וזה הלימוד הגדול שאנחנו יכולים לקחת ממנו‪ .‬הראש ישיבה זצ״ל הראה לנו שאפשר‬ ‫שכאשר נפטר אדם גדול‪ ,‬היו קובעים‬ ‫לחיות רק עם תורה ועבודת השם‪ .‬אנחנו חיים בדור של ניסיונות קשים‪ ,‬וכמה שהאדם‬ ‫את יום פטירתו לכבודו‪ ,‬ומדי שנה היו‬ ‫מרגיל את עצמו ואת בניו להסתפק במועט‪ ,‬ולא לראות הכרח בכל דבר‪ ,‬אפשר לחסוך‬ ‫מתקבצים תלמידי חכמים ובאים על‬ ‫הרבה ניסיונות‪.‬‬ ‫קברו ״להושיב שם ישיבה״‪.‬‬ ‫החינוך להסתפק במועט אינו רק דרך להתמודד עם שעת הדחק‪ ,‬הוא דרך חיים‬ ‫“ המושג של ”ישיבה״ הוא להמשיך‬ ‫רבינו שליט״א בשיחה‬ ‫שמעמידה את האדם על העיקר‪ ,‬שלא ירדוף כל החיים אחרי מה שעדיין אין לו‪.‬‬ ‫לשמוע את דבריו‪ ,‬להתבונן בדרכיו וללמוד מאורחות חייו‪.‬‬ ‫בוודאי במצב של היום‪ ,‬עולם הישיבות זקוק לרחמי שמים מרובים‪ .‬המצב נעשה קשה‬ ‫הראש ישיבה זצ״ל היה שואל על דברי חז׳׳ל‪ :‬״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״‪ .‬והרי‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬ולא יודעים מה ילד יום‪ .‬מי יודע אם אין זו גם קריאה מן השמים לחשבון‬ ‫שנינו במסכת אבות‪ :‬״איזהו עשיר‪ ,‬השמח בחלקו״‪ .‬ואיך אותו עשיר יכול להיות ״שמח‬ ‫נפש‪ ,‬ולהסתפק במועט‪.‬‬ ‫בחלקו״‪ ,‬אם לעולם אינו משיג אפילו חצי ממה שהוא רוצה? יבינו הגדול ענה על זה‪:‬‬ ‫הקב״ה יעזור שרבינו הגדול‪ ,‬יהיה מליץ יושר על עולם התורה‪ ,‬על הישיבות ועל כל בני‬ ‫״ששמח בחלקו שייך רק במי שאין לו כלום״‪.‬‬ ‫התורה‪ .‬שנזכה לרחמי שמים‪ ,‬שתתבטל הגזירה‪ ,‬ושנוכל להמשיך לגדל דורות של בני‬ ‫ואני רוצה לנסות להבין קצת את דבריו‪ .‬כתוב בתוה״ק שיעקב אבינו אמר לעשו‪ :‬״יש לי‬ ‫תורה מתוך הרחבת הדעת ומתוך מנוחת הנפש‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫כל״‪ ,‬ואילו עשו אמר לו‪ :‬״יש לי רב״‪ .‬מה ההבדל בין ״יש לי כל״‪ ,‬״ליש לי רב״? לכאורה‪,‬‬ ‫שניהם אומרים שיש להם‪ ,‬אבל יש כאן הבדל גדול מאוד‪.‬‬ ‫״גזירת הגיוס ‪ -‬לא בטובות ולא ברעות״‬ ‫~‬ ‫אדם שיש לו אוויר לנשום‪ ,‬האם הוא מתגאה בכך שיש לו אוויר? האם הוא מרגיש שיש‬ ‫דברי רבינו מרן שליט״א‬ ‫לו רכוש שהוא רוצה להוסיף עליו? הרי הוא מוכרח לאוויר כדי לחיות‪ .‬וכן אדם שיש לו‬ ‫בחלקת אהל הציון הקדוש \ ט״ז במר ‪ -‬חשון תשפ״ז‬ ‫לחם לאכול ובגד להתכסות‪ ,‬הרי בוודאי שאינו רואה בזה יתרון להתפאר בו‪ .‬כי זה דבר‬ ‫היום יש מערכה גדולה על כבוד שמים‪ ,‬על ה’ ותורתו‪ ,‬כולם יודעים שבחורי ישראל‬ ‫שהוא מוכרח לו‪.‬‬ ‫נתונים למרמס‪ ,‬קמו עלינו אגשים רשעים‪ ,‬שלא קרו ולא שגו מימיהם‪ ,‬ורוצים לקחת‬ ‫זה הביאור במה שאמר יעקב אבינו‪ :‬״יש לי כל״‪ .‬יש לי את כל מה שאני מוכרח ונזקק‬ ‫את הבחורים לצבא רח״ל‪ .‬אנחנו מכריזים בקול גדול‪ :‬שהיו לא תהיה‪ .‬אף אחד לא‬ ‫לו‪ ,‬ואני גם לא רוצה יותר מזה‪ .‬אני יכול לתת לעשו את כל מה שמיותר‪ .‬נכון‪ ,‬לא יהיה לי‬ ‫ילך‪ ,‬לא בטובות ולא ברעות‪.‬‬ ‫רכוש שאפשר להתגאות בו‪ ,‬אלא המוכרח בלבד ובזה אני מסתפק‪ .‬זה ״שמח בחלקו״‪.‬‬ ‫הראש ישיבה זצ״ל ביקש ממני שאני אמסור בשמו‪ ,‬שזו ממש גזירת שמד וכליון על‬ ‫אבל הנוסח של עשו היה‪ :‬״יש לי רב״‪ .‬מונח בזה‪ :‬אכן‪ ,‬אין לי את הכל כי אני רוצה עוד‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬ואנחנו מחויבים במסירות נפש על זה‪.‬‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬אבל מ״מ ״יש לי רב״‪.‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬כל מה שאתה יעקב אבינו מציע לי‪ ,‬לא יעזור לתאווה שלי כיון שכבר ״יש לי רב״‪.‬‬ ‫אנחנו מבקשים מהקב״ה‪ :‬״רחם על שארית עמך בית ישראל״‪ .‬שתתבטל הגזירה‬ ‫עשו מתגאה לומר שיש לו הרבה יותר ממה שהוא מוכרח‪ .‬והנה זה כבר נקרא ״תאווה״‪,‬‬ ‫הנוראה חזו‪ ,‬ואנחנו מבקשים שהראש‬ ‫כי יש לו יותר‪ .‬ואם יש כאן״ תאווה״ אז כאן מתחיל הרדיפה שאם יש לו מנה‪ ,‬רוצה‬ ‫ישיבה זצ״ל יהיה מליץ יושר‪ ,‬על‬ ‫מאתיים‪ .‬יש לו מאתיים‪ ,‬רוצה ארבע מאות‪ .‬מפני שאם אדם אוסף רכוש שהוא לא‬ ‫הבחורים‪ ,‬על בני הישיבות ועל כל‬ ‫מוכרח‪ ,‬אז תמיד יש עוד מה להשיג‪ ,‬ועוד אחרי מה לרדוף‪.‬‬ ‫עולם התורה‪ ,‬עולם התורה שהוא‬ ‫וזה עומק דברי חז״ל‪ :‬״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״‪ .‬והיינו‪ ,‬שאדם שיש לו מנה ורוצה‬ ‫הקים וייסד בדור האחרון‪ ,‬ונזכה‬ ‫מאתיים‪ ,‬אין לו אפי’ חצי ממה שהוא רוצה‪ ,‬ואף שיש לו מנה‪ ,‬אבל כעת התאווה שלו רק‬ ‫לראותו בתחיית המתים ולהגיד לו‪:‬‬ ‫על המאתיים‪ ,‬ואין לו שום רוגע באותו המנה שכבר יש לו‪ .‬כל התאווה שלו היא רק על‬ ‫לא זזנו ממה שחינכת אותנו‪ ,‬מהתורה‬ ‫המנה שעדיין לא בידו‪.‬‬ ‫שמסרת לנו‪ .‬ונזכה לביאת גואל צדק‬ ‫אבל מי שטורח רק עבור מה שמוכרח לו‪ ,‬זה לא קרוי ״תאווה״‪ ,‬שהרי אינו מבקש יותר‬ ‫בדברי התעוררות על הציון‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫מכפי צורכו‪ .‬וגם כשמשיג את המוכרח‪ ,‬אינו מרגיש בעל רכוש‪ ,‬ואין כאן ענין של חמדה‬ ‫‪E‬‬ ‫ע מוד ו‬ ‫‪ru‬‬ ‫במחנה ’שנלר’ הסמוך‪ ,‬כדי שלא יישאר חבוש בבית האסורים ביום הקדוש‪ .‬כיון שהי’‬ ‫אורחים הוא זה? הרי כל א’ מהסועדים אחרי אכלו ואחרי שתו נותן דין וחשבון על כל‬ ‫בקי היטב בנבכי המערכת וחוקי הביורוקרטיה‪ ,‬השיב למרן זצ"ל כי הדבר מן הנמנע‬ ‫אכילתו ומשלם טבין ותקילין‪ ,‬ויענהו רבו‪ :‬וכי ברצונך שבית גמ״ח גדול כזה יהי’ חייב‬ ‫בבחינת ’ ע"מ שתעל לרקיע’‪ ,‬שהרי השעה מאוחרת ובעריו"כ כל משרדי הממשלה‬ ‫להיסגר בתוך ימים? הרי צריך ממון רב בשביל לקנות צרכי סעודה לאורחים של יום‬ ‫והצבא נעולים ומוגפים‪ ,‬ואין בנמצא שום אדם שניתן לדבר עמו‪ .‬אבל הרב זצ"ל פקד‬ ‫מחר‪ .‬ויאמר התלמיד לרבו כי הבעה״ב נוטל יותר מצרכי אכילה של מחר? ויענהו‪ :‬אין‬ ‫עליו‪" :‬גש לאלתר למחנה שנלר ותדאג שהוא ישוחרר היום‪."!..‬‬ ‫פלא בזה‪ ,‬כיון שצריך גם לשלם למלצרים ושאר ההוצאות‪ .‬התעקש התלמיד‪ ,‬והוסיף‬ ‫וכך סיפר לי רמ"ד ז"ל‪" :‬עמדתי שם המום‪ ,‬כי היה נראה שהוא לא מבין באמת איך‬ ‫לטעון‪ :‬הרי תשלום האכילה יותר מכפי ההצטרכות הזאת‪ .‬ענה לו רבו‪ :‬גם זה פשוט‪ ,‬הרי‬ ‫הדברים מתנהלים‪ ,‬והוא בעצמו ראה שאני עומד במצוקה גדולה וממש לא מבין אותו‪.‬‬ ‫הבעה״ב צריך כסף גם למחייתו ופרנסת אנשי ביתו כדי שיוכל להמשיך בחסדיו‪ ,‬ובל״ז‬ ‫אבל הוא הביט בי בעיניו היוקדות‪ ,‬ואמר לי‪" :‬ר’ משה דוד! אל תאמר ’איני יכול’‪ ,‬אמור‬ ‫יהי’ חייב לילך ולעסוק במלאכה אחרת ולא יוכל לקיים הגמ״ח הנפלא הזה‪.‬‬ ‫’איני רוצה’!"‪.‬‬ ‫וכן שמעתי ממו״ח יכינו הגדול ראש הישיבה זצ״ל‪ ,‬שסיפר לו דודו מו ”ר מרן הגרא״ז‬ ‫בלית ברירה יצאתי מבית מרן הגרי"ז ורצתי לעבר מחנה שנלר‪ .‬השערים היו נעולים‪,‬‬ ‫מלצר זצ״ל שהיי נוסע עם מרן החפץ חיים זצ״ל ברכבת לאחת האסיפות‪ ,‬ועוד קבוצת‬ ‫אך לאחר שהפצרתי שוב ושוב בשומר הפתח‪ ,‬ואמרתי לו שיש בידי שליחות דחופה‬ ‫אנשים נתלוו אליהם‪ ,‬ואז הי’ נהוג שנשים יהודיות עניות היו עולות לרכבת בעת עצירתה‬ ‫וסודית מהרב היהודי הגדול ביותר בעולם אל הקצין האחראי‪ ,‬עלה בידי להיכנס‪ ,‬כנראה‬ ‫ועיכובה בתחנה והיו מוכרות אגוזים ושקדים וכדו’‪ ,‬ניגשה אשה א’ להח״ח זצ"ל למכור‬ ‫משום סקרנות הממונה‪ .‬באתי לפניו ואמרתי לו כי גדול הדור שלחני אליו במיוחד‬ ‫לו אגוזים והוא קנה ממנה‪ ,‬וכמובן כן עשו כל האנשים שהיו נוכחים שם‪ .‬אמר להם‬ ‫לעסוק בהצלת נפש זו‪ ,‬ולשחרר את האברך באופן מיידי‪ .‬וכצפוי פתח ואמר כמובן שאין‬ ‫הח״ח בלשונו הק’‪" :‬הידעתם איך מייצרים משי? לוקחים שערות דקות ועושים מהם‬ ‫בידו לעשות מאומה בשעה זו‪ ,‬מחמת שאין לו ממי לקבל אישור וסמכות לכך‪ .‬אבל אני‬ ‫משי‪ ,‬אבל אף אדם לא יעלה על דעתו ליקח משי ולייצר מזה שערות דקות‪ .‬ה"נ מי שקנה‬ ‫נהגתי ממש כשם שנהג בי מרן הגרי"ז לפני כן‪ ,‬והשבתי לו‪" :‬הרב פקד עלי לומר למפקד‬ ‫את האגוזים מהעני’ הזו‪ ,‬במטרה לגמול עמה חסד‪ ,‬הוא לקח שערות דקות ועשה מהן‬ ‫האחראי‪ :‬אל תאמר איני יכול‪ ,‬אמור איני רוצה!"‪ .‬ויחד עם זאת הבטחתי לו בשם הרב‬ ‫משי‪ ,‬אבל מי שקנה אגוזים כי הוא הי’ תאב אליהם‪ ,‬הרי הפסיד את כל המצוה‪ ,‬הוא לקח‬ ‫כי יתברך בברכות לרוב ויזכה לחתימה טובה ושנה טובה ומאושרת‪ .‬אותו הקצין פעל‬ ‫משי ועשה ממנו שערות דקות‪".‬‬ ‫מה שפעל‪ ,‬והנה נעשה הבלתי יאומן והאברך שוחרר לביתו בעיצומו של עריו"כ קודם‬ ‫המורם מזה‪ ,‬דכל זמן שהאדם אינו ’נבהל להון’‪ ,‬אף שהוא לוקח מחיר כסף ומקבל‬ ‫התקדש היום‪ .‬מחמת קוצר הזמן והשעה הדחוקה‪ ,‬לא הי’ סיפק בידי אפי’ לחזור לבית‬ ‫תמורה עבור מעשיו וחפציו‪ ,‬מ"מ לא נגרע מזה חסדו ועולם חסד יבנה‪ .‬ושמעתי כעי"ז‬ ‫הגרי"ז ולבשר לו על השמועה כי מיהרתי לביתי לאכול סעודה מפסקת ומיד לביהכ"נ‬ ‫בשם הסבא מסלבודקה זצ"ל שכל אופי הלחם ושואבי המים ושאר בעלי המלאכות‬ ‫לתפילת ’כל נדרי’‪".‬‬ ‫שקמים בעוד לילה לטרוח ולהכין צרכי בני אדם‪ ,‬מה שלוקחים ממון עבור מחייתם‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬הגיע רמ"ד לבית מרן הגרי"ז כדי להודיעו על דבר השחרור‬ ‫והצטרכותם אי"ז מגרע במעשה החסד שלהם כלפי העולם‪.‬‬ ‫המוצלח‪ .‬פתח מרן ואמר לו‪" :‬ר’ משה דוד יקירי‪ ,‬הבה אבאר לך מה שעמד ביסוד דבריי‬ ‫ומעתה י"ל שאלמלא הי’ עפרון ’נבהל להון’ אומר מעט ולוקח הרבה מעות קנטרין‪ ,‬לא‬ ‫מאתמול‪’ ,‬אל תאמר איני יכול‪ ,‬אמור איני רוצה’‪ .‬הנה חז"ל בגמ’ בבבא מציעא (פו‪).‬‬ ‫הי’ שום עוולה במה שלקח כסף מאברהם עבור קנין השדה‪ ,‬ומהיכי תיתי שיוצרך ליתן‬ ‫מספרים על היום השלישי למילתו של אברהם אבינו‪ ,‬שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה‬ ‫לאברהם שדהו במתנה‪ ,‬ודי בזה שנעתר לו להסתלק משדהו לצורכו של אברהם והרי‬ ‫כדי שלא להטריח את הצדיק באורחים‪ .‬ושלח אברהם את אליעזר לחוץ לבקש אורחים‪,‬‬ ‫הי’ צריך לקנות שדה כזה במקום אחר‪ ,‬וגם יותר מכדי צרכו הי’ מותר לו ליקח כשרואה‬ ‫יצא אליעזר למדבר ולא מצא שום אורח‪ .‬אמר לו אברהם‪’ :‬לא מהימנא לך‪ ,‬היינו דאמרי‬ ‫ערכו של שדהו בעיני אברהם וכדרך כל מקח וממכר‪ .‬וגם באופן זה לא הי’ נחסר עפרון‬ ‫תמן לית הימנותא בעבדא’"‪.‬‬ ‫והי’ נשאר שותף בזכות קבורתם של אברהם וכל הד’ זוגות‪ ,‬והי’ נקרא שהם קבורים‬ ‫ויש להתפלא טובא‪ ,‬כיצד יתכן לאברהם לחשוד באליעזר הצדיק‪ ,‬אחרי שהעיד עליו‬ ‫בשדה עפרון‪ ,‬ואעפ׳׳י שהי’ לוקח את כספו לא הי’ זה מגרע מטוב חסדו‪ .‬אבל כיון שהי’‬ ‫לפני הקב"ה "ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר"‪ ,‬ואחז"ל שהיה דולה ומשקה מתורת‬ ‫’נבהל להון’‪ ,‬וכל הסיבה שהסכים לעסק זה היא רק כדי להוציא מאברהם אבינו את‬ ‫רבו והי’ מושל ביצרו כאברהם עצמו‪ ,‬וכי תעלה על דעתך שירמה חלילה את אברהם‬ ‫ממונו מתוך תאווה‪ ,‬לכן נתחסר עפרון ויצא משדה המכפלה‪ ,‬ומיד כאשר שקל אברהם‬ ‫אבינו‪".‬‬ ‫לעפרן את הכסף ’ויקם שדה עפרון’ ’לאברהם למקנה’‪.‬‬ ‫"אלא"‪ ,‬ביאר מרן הגרי"ז‪" :‬אברהם אמר לו‪ :‬אל תאמר ’איני יכול’ למצוא אורחים‪ ,‬אמור‬ ‫זהו כוונת רש"י ובעל הטורים ש’עפרן’ חסר בגי’ ארבע מאות‪ ,‬שמעפרון לא נשאר כלום‪.‬‬ ‫’איני רוצה’ ! אמת נכון הדבר שהמציאות מראה שאין אורחים‪ ,‬אך חוסר האפשרות‬ ‫כי מהותו של ’עפרן’ הצטמצמה רק לד’ מאות שקלים‪ ,‬וזהו ’חסר יבואנו’‪ ,‬שכיון שכל‬ ‫וההשגה הזו נובעים אך ורק מכך שהרצון שלך למצוא אותם אינו מגיע לדרגת הרצון‬ ‫כוונתו הייתה רק להון‪ ,‬לכן נשאר מעפרון רק ד’ מאות שקלים ונשמט ממנו הנצח‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫המוחלטת שלי‪ .‬יצאת לחפש מתוך הבנה שכלית מוקדמת שמיותר להתאמץ כי באמת‬ ‫אין סיכוי שמישהו יגיע לאמצע המדבר בשרב כ"כ כבד‪ ,‬ובעל כרחך עיניך לא ראו מעבר‬ ‫רצון ודיבור‬ ‫~‬ ‫לטבע‪ .‬אבל אברהם אבינו שרצה כ"כ הוא לא קיבל את ההנחה המוקדמת‪ ,‬וברגע שהוא‬ ‫יתהי אשה לכן אדניך כאשר דבר ד׳ (כ״ד‪ ,‬נ״א)‬ ‫יצא בעצמו לחפש‪ ,‬מתוך רצון שלם‪ ,‬גמור ועקשני‪ ,‬אז שודדו חוקי המציאות והקב"ה‬ ‫ובספורנו פי’ שהרי נתן אות על רצונו בזה ע"כ‪.‬‬ ‫המציא לו שלשה מלאכים בדמות אורחים‪ ,‬מפני שעצם הרצון הגמור לחסד הוא‬ ‫וביאור הענין‪ ,‬דאף שלא מצינו שפי’ הקב"ה בדיבור מפורש שרבקה תהא אשה ליצחק‪,‬‬ ‫שמוליד וממציא את האורחים‪".‬‬ ‫מ"מ ע"י האות והסימן נתגלה רצונו ית’ ונמצא שהם מקיימים רצון ה’ אף שלא נצטוו‬ ‫והענין הוא‪ ,‬דבטבעו של אליעזר שבא משורש כנען שולטת מדת הארור‪ ,‬ובגמ’ פסחים‬ ‫על כך בציווי גלוי‪.‬‬ ‫דקי"ג ב’ ) אמרו‪’ :‬חמשה דברים ציוה כנען את בניו‪ ...‬ושנאו את אדוניכם ואל תדברו‬ ‫וכעי"ז מצינו בפס’ (ירמיה יט‪ ,‬ה’ )‪ ’ :‬אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי’‪ ,‬ותרגם‬ ‫אמת’‪ .‬והיינו שיסוד הארור הוא הריחוק‪ ,‬האנוכיות והשנאה‪ ,‬שהעבד עושה מלאכתו‬ ‫יונתן בן עוזיאל ’דלא פקדית באוריתי ודלא שלחית ביד עבדי נבייא ולא רעוא קדמי [ולא‬ ‫רק מכוח כפי’ והכרח ואינו חפץ בה בלב שלם‪ ,‬וזהו ’לית הימנותא בעבדא’‪ ,‬שאין העבד‬ ‫הי’ רצון לפני]’‪.‬‬ ‫נאמן ברצונו הפנימי לעשות חסד ואמת‪ ,‬אלא נוח לו שלא יבואו אורחים ולא יטריחוהו‪.‬‬ ‫ומבואר מכאן שיש ג’ בחינות שבהן מחויב האדם לעשות רצון ה’‪ .‬הא’ ע"י ציווי מפורש‬ ‫ומכאן נפתח לנו פתח להבין את מהות קללת כנען‪ ,‬דהנה דור המבול "לא נחתם דינם‬ ‫בתורה‪ ,‬השני ע"י מאמר נביא‪ ,‬והג’ בלא שום ציווי אלא מצד עצם ידיעת האדם שהקב"ה‬ ‫אלא על הגזל"‪ ,‬וכדי לתקן זאת הביא עליהם הקב"ה את המבול‪ ,‬ועי"ז החזיק את כל‬ ‫חפץ במעשה זה‪.‬‬ ‫הנשארים במשך שנה שלימה בתוך התיבה‪ ,‬והוצרך כל מי שהיה שם לדאוג לאחרים‬ ‫וזה נתחדש כאן בפרשה שידיעת רצון ה’ מחייבת ממש כמו ציווי מפורש‪ ,‬שהרי נכתב‬ ‫למחי’‪ ,‬דהיינו שנה שלמה של עשיית חסד‪ ,‬וכשיצאו מן התיבה בירכם הקב"ה "פרו‬ ‫עליה לשון דיבור ’כאשר דבר השם’‪ ,‬והרי הוא ככל ’וידבר השם’ שבתורה‪ ,‬שגילוי הרצון‬ ‫ורבו"‪ ,‬כי מכאן היתה צריכה להתחיל מחדש כל השתלשלות הבריאה‪ ,‬כיון שיסוד כל‬ ‫הוא הוא הדיבור ודוק‪.‬‬ ‫הבריאה הוא חסד "עולם חסד יבנה"‪ ,‬וכל מטרת הקב"ה בבריאה היתה כדי להיטיב עם‬ ‫בריותיו‪ ,‬ולכן כשיצאו מיד זכו לברכת ה’‪.‬‬ ‫אבל כנען‪ ,‬בניגוד לאחיו‪ ,‬מיד כשיצא התחיל להזיק‪ ,‬ולכן קיללו נח ’ארור כנען’ והוציאו‬ ‫ילית הימגותא כעכדא'‪ ,‬וכין ׳איני יכול׳ ליאיגי רוצה׳‬ ‫~‬ ‫מהברכה‪ .‬זהו יסוד מהותו של כנען ’עבד עבדים’‪ ,‬שעושה תפקידו אך ורק מכח הרגשת‬ ‫ויאמר בוא ‪3‬דוך ד' וגוי (כ״ד‪ ,‬ל״א)‬ ‫ההכרח ולא מתוך רצון וחשק פנימי‪.‬‬ ‫במדרש (ב"ר כאן)‪ :‬א"ר יוסי ב"ר דוסא כנען הוא אליעזר וע"י ששרת אותו צדיק באמונה‬ ‫ומעתה יובן עומק השבח שיצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך‪ .‬דבשליחות זיווגו של‬ ‫יצא מכלל ארור לכלל ברוך‪’ ,‬ויאמר בא ברוך השם’ א"ר יעקב בשם ר’ יוחנן דבית גוברין‬ ‫יצחק‪ ,‬שירת אליעזר את הצדיק באמונה גמורה וביטל נגיעותיו ורצונו האישי לחלוטין‪,‬‬ ‫עבד ליה אפטרה‪ ,‬ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל‬ ‫ועי"ז עקר משורשו את טבע כנען‪ ,‬ביטל מתוכו את יסוד העבדות והפך את מדת‬ ‫ברוך ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם עאכ"ו עכ"ל‬ ‫האנכיות למדת החסד והרצון הגמור‪ ,‬וע"י שהתדבק במידת החסד והרצון השלם‪ ,‬זכה‬ ‫המדרש‪ .‬וצ"ב דכבר קודם לכן הי’ אליעזר דולה ומשקה מתורתו של אברהם והי’ מושל‬ ‫להיקרא ’ברוך’ ויצא מכלל ארור לכלל ברוך‪.‬‬ ‫ביצרו כרבו (יומא כח‪ ,‬ב וב"ר נט‪ ,‬ח)‪ .‬וגם יש לפרש השייכות לעשיית חסד של כלל‬ ‫וזהו שמסיימים חז"ל‪’ :‬ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫לכלל ברוך‪ ,‬ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם וכו’ עאכ׳׳ו’‪ .‬דאם אליעזר‬ ‫ונ"ל לבאר דברי חז"ל עפ"י עובדא נפלאה ששמעתי מפי איש יקר‪ ,‬הרה״ג רבי משה דוד‬ ‫שבא משורש כנען הארור והשנוא‪ ,‬ע"י שנתעורר ברצונו לעשות חסד באמונה הפך‬ ‫טננבוים זצ״ל‪ ,‬ששימש במשך שנים הרבה כמזכיר ומנהל ועד הישיבות באה"ק‪ ,‬וכל‬ ‫לברוך וזכה לברכת ה’‪ ,‬כש"כ אצל כלל ישראל‪ ,‬שטבועה בהם מדה זו בירושת אבות‬ ‫ענייני דחיית גיוסם של בני התורה היו מסורים על ידו‪ .‬והוא ז"ל סיפר לי שנקרא אל בית‬ ‫וברצונם הפנימי לעשות חסד עם גדולים וקטנים‪ ,‬שכאשר הם מתחזקים בבין אדם‬ ‫מרן הגרי״ז מבריסק זצ״ל בעריוה"כ אחר חצות היום בנחיצות גדולה‪ ,‬ויצווהו הרב זצ"ל‬ ‫לחברו ועושים חסד זא"ז‪ ,‬הם דבוקים בשורש הברכה והשכינה וזוכים לברכת ה’‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫לפעול כעת ממש ללא שום שיהוי למען שחרורו של אברך אחד שנאסר במשמר הצבא‬ ‫יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫ע מוד ‪2‬‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ״ז | ג ליון ‪ | 104‬שנה ג׳‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪dYr‬‬ ‫ממרן ראש לראשי הישיבות רבינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫‪£‬‬ ‫‪:- 0‬ו‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪k P‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫ליתן השכר על ידה‪ ,‬ורק אחר ש׳ראתה׳ אסתר דרכים אלו והלכה בהם‪ ,‬זכתה‬ ‫חיי שרה לימוד דרכי וצורת החיים‬ ‫‪; V‬־*‪1‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫שינתן שכר זה לשרה על ידה מפני שהיא בת בתה‪.‬‬ ‫שרה‪( .‬כייג אי)‬ ‫חיי‬ ‫שנים שני‬ ‫ושבע‬ ‫שנה‬ ‫ועשרים‬ ‫שנה‬ ‫מאה‬ ‫שרה‬ ‫ויהיו חיי‬ ‫‪110‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ :‬־־ ־ "‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪ V :‬־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•: V:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫״ ‪T‬‬ ‫־״ ‪TT‬‬ ‫־• ‪:‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫דברי אחרים משלימים ומוסיפים על דברי ר״מ‬ ‫הנה מצינו בתורה כמה פרשיות שנקראו על שם בני אדם כפרשת נח קרח‬ ‫‪%‬‬ ‫ועוד‪ ,‬משונה היא פרשה זו שלא נקראת שרה אלא ׳חיי שרה'‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫‪041‬‬ ‫והי ןרך זאת אברהם בפיל‪( .‬כ׳׳ד א׳)‬ ‫‪£0‬‬ ‫ונראה בזה דכבר נתבאר (יעויין בבד קודש כאן) בדברי המדרש ‪:‬‬ ‫ובב״ב טז‪ :‬איתא‪:‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪f‬־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫וה׳ ברך את אברהם בכל‪ ,‬מאי בכל‪ ,‬רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת‪ ,‬רבי‬ ‫יהודה אומר שהיתה לו בת‪ ,‬אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה‪,‬‬ ‫רבי עקיבא היה יושב ודורש והציבור מתנמנם‪ ,‬בקש לעוררם אמר מה ראתה‬ ‫אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה‪ ,‬אלא תבוא אסתר שהיתה‬ ‫בת בתה של שרה שחיתה ק׳ וכי וזי‪ ,‬ותמלוך על ק׳ וכי וז׳ מדינות‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫‪ $‬ר!‬ ‫‪■ p‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ולעיל שם אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות‪ ,‬אלא אשרי למי שבניו‬ ‫&‬ ‫׳‬ ‫זכרים אוי לו למי שבניו נקבות;‬ ‫(בראשית רבה נ״ח ג׳)‬ ‫' ‪t‬‬ ‫‪041‬‬ ‫וצריך ביאור מה היתה כונת רבי עקיבא בזה‪ ,‬האם מילתא דבדיחותא בעלמא‬ ‫&‪J‬‬ ‫&‬ ‫ועל זה מייתי פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה‪ ,‬דרבי מאיר סבר דלא יתכן לומר‬ ‫בא לומר להם כדי לעוררם‪.‬‬ ‫שבת היא ברכה שהכל בה‪ ,‬ולכן אמר שהברכה היא מה שלא היתה לו בת‪,‬‬ ‫ויש לעיין דאחרים היינו רבי מאיר כדאיתא בהוריות יג‪ :‬ואם כן איך פליג כאן‬ ‫ונראה הביאור בזה דחיי שרה היו קכ״ז שנה‪ ,‬והנה הרי כל אדם יש לו גם‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫רבי מאיר עם אחרים‪[ ,‬עי׳ תוס׳ סוטה יב‪ .‬ד״ה אחרים]‪.‬‬ ‫זמנים שצריך לעסוק בצרכי גופו‪ ,‬כאכילה ושינה‪ ,‬ואם כן זמן זה חסר מתוך‬ ‫׳ ‪te 0‬‬ ‫שנות חיי האדם שלא עבד בשעה זו את בוראו‪ ,‬אולם מצינו שזכתה אסתר‬ ‫‪'d‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪O‬לי‪P‬‬ ‫ונראה לבאר הדברים דרבי יהודה פליג אדר״מ שאמר לא היתה לו בת‪ ,‬ואמר‬ ‫למלוך על קכ״ז מדינות כנגד שנות חייה של שרה‪ ,‬הרי שקבלה שרה שכר‬ ‫‪041‬‬ ‫דהברכה היתה שנולדה לו בת‪ ,‬וחזר רבי מאיר ואמר לו דאף אם אכן נולדה לו‬ ‫על כל שנותיה בלא להחסיר מהם כלל‪ ,‬והטעם לזה משום דכשעוסק אדם‬ ‫בת‪ ,‬אין עצם הדבר שנולדה לו בת חשיב ברכה כל כך לומר על זה שה׳ ברך‬ ‫בצרכי גופו רק כפי הנצרך לו‪ ,‬וכדי שיוכל להמשיך בעבודת ה׳ שלו‪ ,‬גם זמן זה‬ ‫‪f t‬‬ ‫את אברהם בכל‪ ,‬אלא דאותה בת בכל שמה‪ ,‬וזהו מה שנאמר וה׳ ברך את‬ ‫‪%‬‬ ‫עולה לו מן המנין‪ ,‬וכמו שכתב הרמב״ם בפ״ג מהל׳ דעות ה״ג‪:‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫אברהם בכל‪ ,‬ולא שעצם לידת הבת היא השלמת הברכות שניתנו לאברהם‪,‬‬ ‫וא״ש‪.‬‬ ‫ואפילו בשעה שהוא ישן‪ ,‬אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו‪ ,‬וינוח גופו‬ ‫‪£5‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫כדי שלא יחלה‪ ,‬ולא יוכל לעבוד את ה׳ והוא חולה‪ ,‬נמצאת שינה שלו עבודה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ההפסק בין ההשתחויה להודאה‬ ‫למקום ברוך הוא;‬ ‫וכבר נתבאר בבד קודש דכל מסכת חייה של שרה בתמימות ובשלימות‬ ‫‪Eo‬‬ ‫רקד האיש וישונחו• לה׳ ויאמר ברו{ ה׳ אלקי אדני אברהם אשר לא ?עזב‬ ‫‪f t‬‬ ‫חסדו ואממו מעם אדני וגו'‪( .‬כ׳׳ד כ׳׳ו ‪-‬כ׳׳ז)‬ ‫היתה‪ ,‬ומעתה בא רבי עקיבא לעוררם‪ ,‬דכל זה כשעושים זה בשעה הראויה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪04‬‬ ‫כשראה אליעזר שמילא הקב״ה בקשתו וענה לתפילתו‪ ,‬מיד ויקד האיש‬ ‫לעסוק בצרכי הגוף‪ ,‬אבל אם יתנמנמו בשעת הדרשה‪ ,‬מפסידים הם זמן זה‬ ‫‪.£p‬‬ ‫מחייהם‪.‬‬ ‫וישתחו לה׳‪ ,‬ועמד וברך והודה להקב״ה על כך‪ ,‬ויש להעיר שבתיבת ויאמר‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪PW‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫הטעם ׳רביעי׳ שהוא מפסיק בין ויקד האיש וישתחו לה׳ לבין ברוך ה׳‬ ‫וגו׳‪ ,‬ולכאורה היה ראוי שלא להפסיק בזה והמשך אחד הוא שהשתחוה‬ ‫ומדוייק דלכן נקראת שם פרשה זו ׳חיי׳ שרה‪ ,‬דיסוד פרשה זו שנלמד משרה‬ ‫אמנו דרך וצורת החיים איך לחיות בלא לאבד אף חלק מהחיים‪ ,‬ולנצלם‬ ‫באופן שכל עיסוקיו יהיו גם חלק מצורת עבודתו וסדר עלייתו‪.‬‬ ‫‪Eo‬‬ ‫והודה‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫והביאור בזה דכשבא אליעזר להודות ולברך את הקב״ה על זאת בודאי לא‬ ‫ובני רבי אברהם צבי שליט״א הוסיף בזה עוד דיש לדקדק בדברי רבי עקיבא‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בנקל הוציא מפיו דברי הברכה‪ ,‬והיה צריך קודם להתיישב היטב ולסדר דבריו‬ ‫שאמר מה ׳ראתה׳ אסתר שתמלוך וכו׳‪ ,‬ולכאורה צריך לומר מפני מה זכתה‬ ‫‪t o0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫שיהיו מדוקדקים‪ ,‬וכל נוסחאות התפלה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫אסתר למלוך‪.‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫בדקדוק וקדושה רבה נתקנו‪ ,‬ובודאי שבעה נקיים ישבו לפני כל דבר שקבעו‬ ‫וביאר בזה דכדי לזכות בזכות שרה למלכות‪ ,‬הייתה צריכה קודם להתבונן‬ ‫&׳‬ ‫‪0 S‬‬ ‫‪)10‬‬ ‫בתפלה‪ ,‬ולכן כשראה אליעזר הנס מיד השתחוה לקב״ה‪ ,‬ואחר כך עמד וסידר‬ ‫ולראות דרכיה של שרה‪ ,‬וללכת בהם‪ ,‬ואז תהא ראויה שיהיה השכר של שרה‬ ‫‪f t‬‬ ‫לעצמו נוסח ההודאה ופתח ואמרו‪ ,‬ולא היה זה המשך אחד עם ההשתחויה‬ ‫בזה שניתן לה מלוכה של קכ״ז מדינות‪ ,‬אבל אם לא הייתה מתבוננת ואוחזת‬ ‫■‬ ‫י‪:‬ו‪0‬‬ ‫ושפיר ניתן טעם המפסיק בינתיים‪.‬‬ ‫מעשי אבותיה והולכת בדרכי שרה‪ ,‬אף שבת בתה היא‪ ,‬אין זה טעם מספיק‬ ‫יל[‪:‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪$‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪1i‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫מ׳׳מ האדמו׳׳ר שליט׳׳א לרבינו מרן שליט׳׳א בשעה שעלה רבינו לנחמו‪,‬‬ ‫עם החלפת השעון לשעון חורף עורר רבינו מרן שליט׳׳א את בני הישיבה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫כי אביו סיפר להם בערגה אודות ימי בחרותו בישיבת פוניבז׳ והחברותא‬ ‫שיחי׳ בחיזוק הנצרך לניצול לילות השבת ומוצ׳׳ש המצוי בהם רפיון‪,‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫שזכה ללימוד עם רבינו מרן שליט׳׳א בלילות שבת קודש‪ .‬יחד היו לומדים‬ ‫מאחרי הסעודה בישיבה ועד השעות הקטנות של הלילה‪ .‬נענה רבינו מרן‬ ‫ואמרנו להביא עובדות ודברי חיזוק בזה מרבינו מרן שליט׳׳א מהם‬ ‫שפורסמו כבר בגליון זה בעבר‪ ,‬ומהם דברים חדשים שלא באו בדפוס‬ ‫&‬ ‫‪-O‬‬ ‫שליט׳׳א ואמר אכן זכור לי היטב אותם שעות יפות‪ ,‬והאמת היא שכבר‬ ‫בסעודת השבת בחדר האוכל בישיבה היינו יושבים יחד ומדברים בדברי‬ ‫עד הנה‪.‬‬ ‫‪£o‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫תורה‪ ,‬בשבת הראשונה שסעדתי בביתי לאחר החתונה‪ ,‬אמרה לי הרבנית‬ ‫החברותא בליל שבת על חשבון הטיש‬ ‫&‬ ‫‪ft‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫אולי תזמין אורח לסעודה‪ ,‬ועל אתר הזמנתי את החברותא אביכם רבי‬ ‫כשנפטר לפני שנתיים ימים כ׳׳ק האדמו׳׳ר מביאלה זצוק׳׳ל סיפר בנו‬ ‫׳ ‪)i0‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫?‪!1‬‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪oM‬‬ ‫התורה נשמע ברמה ללא הפסק‪ .‬אולם במשך הזמן נעשה רפיון בזה‬ ‫בן ציון זצ''ל לסעודה‪ ,‬לאחר הסעודה אמרה לי הרבנית תחי' אני חושבת‬ ‫‪V O‬‬ ‫וסדרי הישיבה נתרופפו והפרוץ מרובה‪ .‬ובני הישיבה יחיו מצטערים‬ ‫שזה לא היה רעיון כל כך טוב‪ ,‬שניכם שוחחתם בלימוד כל הסעודה‪ ,‬וכלל‬ ‫בלבם על זאת‪ .‬והנה בעזה״י נעשה התעוררות לתקן הדברים ובני הישיבה‬ ‫לא שמתם לב לאוכל שנותר מיותם על השולחן‪.‬‬ ‫‪'%‬‬ ‫‪I^ V‬‬ ‫‪0^1‬‬ ‫נדברו ביניהם לעשות תכנית ולהחזיר עטרה ליושנה כימי קדם ולחזק‬ ‫עוד שח רבינו שליט״א בניחום האבלים‪ ,‬כשהיינו עוד בחורים אירע והגיע‬ ‫‪to‬‬ ‫עצמם בלימוד התורה גם בימים אלו בע״ש ובמוצ״ש‪ .‬וכדי לחזק הענין‬ ‫■‪#‬‬ ‫לשבות בעירנו ב''ב אביו של הרבי זצ''ל‪ ,‬הוא הרבי מחלקת יהושע זצ''ל‪,‬‬ ‫להוציאו לפועל ביתר שאת וביתר עז נחוץ לגמול לכל המתחייבים בזה‬ ‫אמרתי אז לאביכם כי השבת בטח לא נוכל ללמוד יחד‪ ,‬אך רבי בן ציון‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫להעניק להם גם מילגה מועטת לקבל שכרם גם בעוה״ז‪ .‬מצוה רבה להיות‬ ‫זצ״ל לחש לי ואמר וכי מה הינך חושב שאבי ישמח יותר אם אשתתף‬ ‫‪£0‬‬ ‫להם לעזר וכל המסייע יתברך בברכת התורה למחזיקי' בשפע ברכה‬ ‫בטיש שלו או שנלמד יחד כהרגלנו ?! אין לי כל ספק שאבי ישמח יותר‬ ‫והצלחה‪.‬‬ ‫שנלמד יחד‪ .‬אך אני אמרתי לו שאני סבור שאין זה כיבוד אב שנלמד‬ ‫יחד בשעה שאביך עורך טיש‪ ,‬הוא הסכים עם דברי‪ ,‬אך לא וויתר וביקש‬ ‫שנעבור ללמוד בשעה מאוחרת יותר‪ ,‬וכך אחרי שהסתיים הטיש למדנו‬ ‫יום חמישי כ״א סיון תשע״ג לפ״ק‬ ‫יחד עד שהאיר הבוקר‪.‬‬ ‫‪04‬‬ ‫לבני השיעור היקרים יושבי סתר לבבי‬ ‫‪k p‬‬ ‫‪f j‬‬ ‫ולכל בני הישיבה ה' עליהם יחיו נ״י ויזרח‬ ‫סדרי לימוד מיוחדים כימי שישי ושבת‬ ‫! ‪~/, r‬‬ ‫‪; V‬־*‪1‬‬ ‫בימי שי שי ושבת קודש בהם פנוי רבינו שליט״א‪ ,‬מאמירת השיעורים‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫שלו' וברכה‪.‬‬ ‫היומיים‪ ,‬עיקר זמנו מוקדש ללימוד וחזרה בסדרי לימוד מיוחדים בהם‬ ‫‪110‬‬ ‫‪p‬‬ ‫מטעמי בריאות נאלצתי להמנע מלהתענג יחדיו בשיעורנו הקבוע‪ ,‬אולם‬ ‫לרגלי גזירת מלכות הרשעה על לומדי תורה ברצוני הי' להתועד יחדיו‬ ‫הוא חוזר על תלמודו‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫על חובתינו בשעה קשה זו‪ ,‬ואמנם לפי עצת חכמים גדולי התורה עלינו‬ ‫בשיחת הדרכה שמסר בפני בני הישיבה עורר רבינו שליט״א‪ ,‬על צורת‬ ‫‪ 0‬׳‪£‬‬ ‫‪0‬‬ ‫להתחזק מאד ביתר שאת וביתר עז בלימוד התורה ובהיות כי לצערנו‬ ‫החזרה שעליה להשיב אל השכל את צורתה דשמעתתא ועורר רבינו‬ ‫‪f t‬־‬ ‫בימי ש שי ושבת קיים רפיון בזה הרי חובת השעה לתקן הדבר ואדרבה‬ ‫שליט׳׳א‪ ,‬כי לאחר לימוד סוגיא כראוי‪ ,‬מומלץ ללמוד את דברי הטור ‪-‬‬ ‫?]! ר!‬ ‫‪f‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪041‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫להוסיף יותר בעסק התורה‪ ,‬בתפלה ובלימוד המוסר‪ ,‬ובזכות זה ירחם‬ ‫באהבת נפש קשורה‬ ‫עלינו השי״ת ויסיר מעלינו גזירה זו ויגאלנו גאולת עולמים‪.‬‬ ‫השולחן ערוך ונושאי כליהם בעיון‪ ,‬לראות איך הם הבינו את הסוגיא ומה‬ ‫הסיקו ממנה להלכה‪.‬‬ ‫לאחר השיחה גילה רבינו שליט״א‪ ,‬לתלמיד קרוב כי מיום עמדו על דעתו‬ ‫‪t e‬‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ה ד ר ש וטובתכם וחפץ‬ ‫חוק ולא יעבור הוא ללימוד כסדר הזה בימי שישי אחר הצהרים‪.‬‬ ‫‪is‬‬ ‫בהצלחתכם תמיד‬ ‫שיעור מיוחד בימי שישי‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫בשנים האחרונות קבע רבינו שליט״א‪ ,‬שיעור מיוחד לבחירי התלמידים‬ ‫‪1 ;0‬‬ ‫מהם מרביצי תורה בעצמם בשעות הבוקר של ימי שישי‪ .‬בשיעורים אלו‬ ‫למדו עד כה רבינו שליט״א‪ ,‬משניות בעיון מסדר 'טהרות׳ ו׳זרעים'‪ ,‬וכן‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫^י‪.‬‬ ‫‪ j'vf /■,,‬ץ ‪*J‬‬ ‫מסכתות יומא וסוכה‪ ,‬כאשר כבר בימי חמישי בשעות הערב לומד רבינו‬ ‫‪S^o‬‬ ‫‪■'*v‬״‪I'd‬‬ ‫‪,‬״ ‪j‬‬ ‫‪/M‬‬ ‫‪Z j ./‬״‬ ‫שליט״א עם חברותא מיוחדת מגדולי תלמידיו את הסוגיות עליהן נסוב‬ ‫!•‬ ‫\ ‪-J,C‬‬ ‫•׳‪71‬‬ ‫!‪■h‬‬ ‫‪t.J •£,,,/ .‬‬ ‫‪^•V/,‬‬ ‫‪f‬‬ ‫השיעור‪.‬‬ ‫ז*י'‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪ « , ,‬״■‪. ! J , . ! .‬״• ‪v «,‬״‪>/r‬׳•‬ ‫־‪v‬״ ^ ־<‪, A ,p‬ן‪, ,‬״‪/ ,.,.>3.‬״‪-tty*!,,1* ,,‬‬ ‫‪V Oo‬‬ ‫‪rj ■ J I‬‬ ‫להלן ב' מכתבים מכתב יד רבינו שליט״א אודות החיזוק הנצרך‬ ‫________________בשישי שבת ________________‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫׳<'*• ‪*•i‬‬ ‫‪£o‬‬ ‫‪r r r K‬׳‬ ‫עש״ק פ' נח תשע״ג לפ״ק‪.‬‬ ‫לפנים בישראל היו הישיבות מלאות בתלמידים גם בערבי שבתות וקול‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪to‬‬ ‫\ ‪Jr‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪Eo‬‬ ‫' ‪6‬־‬ ‫‪%‬‬ ‫הילד השני‪ ,‬לעמתו‪ ,‬הבין כמה הקניות האלו וחשובות לכבוד שבת‪,‬‬ ‫?פרשת השבוע התורה הקדושה מתארת לנו באריכות את שליחותו‬ ‫‪u‬‬ ‫^‬ ‫‪041‬‬ ‫לקח את המשימה ?אלו אלו הקניות האישיות שלו מ?‪? .^ ,‬שהוא‬ ‫ולחפש אשה מתאימה ליצחק‬ ‫הגדולה של אליעזר עבד^^‪1‬ד‪-‬ר^זם‪,‬‬ ‫ראה שמדף והוזלות ‪.‬ריק‪ ,‬הוא לא ותר‪ .‬הוא נעצר בצד והתפלל מעמק‬ ‫^ננו‪ .‬במהלך המליחות‪ ,‬אליעזר נושא תפלה מעמק הלב לקדוש ברוך‬ ‫‪0S‬‬ ‫הלב שהשם יעזר לו למצא וחלות לכבוד שבת‪ .‬מיד לאחר התפלה‬ ‫הוא ש_יעז'ר לו לקים את משימתו בהצלחה‪ .‬נ‪.^:‬ךן ‪.‬רבנו שליט״א מעורר‬ ‫‪V O‬‬ ‫נגש למוכר ושאל בנימוס אם אולי אמורות בצד וחלות טריות נוספות‬ ‫אותנו לשים ?לב לנקדה‪?*^:1‬ל?אה זו‪ :‬אליעזר לא הסתפק בבצוע טכני‬ ‫שטרם הונחו על המדף‪ ,‬וזכה לקבל וחלות וחמות וטריות‪.‬‬ ‫של המליחות‪ ,‬אלא לקח אותה כמשימה אישית שלו‪ ,‬התאמץ עבורה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫?כל כ'חי והתפלל עליה מעמק הלב‪ .‬רבנו מרו שליט״א המשיל על כך‬ ‫‪f ■o‬‬ ‫?די ק ??י שאליעזר עבד אברהם הפך את המליחות של אברהם‬ ‫שליט״א‬ ‫רבנו‬ ‫גלה ‪T‬־לנו מוץ‬ ‫להשם‪ ,‬כך‬ ‫והתפלל עליה‬ ‫וחייו‬ ‫למשימת‬ ‫בשיחותיו משל‪:‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪ *TT‬־ "‬ ‫‪T‬י • ‪T‬‬ ‫‪ T V T‬־ ־ ■ ■‬ ‫‪ : •:‬־ "‬ ‫־‪T‬‬ ‫־‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫מ^יני ילדים ללכת ׳עבורו למכילת ולקנות מצרכים‬ ‫יהוזרי מבגר‬ ‫"‪I‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫את הדרך בה עלינו לצעד‪ .‬הקדוש ברוך הוא שלח את כלנו לעולם‬ ‫הה ?די לקים את מצותיו ולעשות את רצונו‪ .‬עומדות לפנינו שתי‬ ‫חשובים לכבוד שבת קד^‪ .‬שני הילדים ה?ז?ימו‪ ,‬אך כל אחד מהם‬ ‫‪II‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫\ ^ ‪sJ /‬‬ ‫אפשריות‪ :‬לעשות את הדברים ״?גל הדרך״ ולותר ?שיש קשי‪,‬‬ ‫תפס את המליחות בדרך אחרת לגמרי‪.‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫או להתאמץ מ?ל הלב‪ ,‬להתפלל להשם שיסיע בידנו‪ ,‬ולהרגיש‬ ‫שקיום רצון וחעטם הוא המליחות וחוחשו^ה ‪:‬ורזזאי^ית ביותר של כל‬ ‫הילד הראשון הלך בנחת‪ ,‬יכשהגיע למכילת !דאה שמדף החלות ‪.‬ריק‪,‬‬ ‫משך בכתפיו ואמר לעצמו‪ :‬״אני את שלי עשיתי‪ ,‬והילנכועי עד המכלת‪.‬‬ ‫&‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪X1‬‬ ‫?אוחד מאתנו‪.‬‬ ‫!אם אין חלות‪ ,‬לא נורא‪ ,‬אלו ממילא אינן קניות עביר״״ וחזר בידים‬ ‫‪.‬ריקות‪.‬‬ ‫״‪e‬‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 .4‬‬ ‫‪to‬‬ ‫‪0‬‬ ‫יו״ל ע"י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@gmail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט״א‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫הוראת שעה‬ ‫—‬ ‫— הנסיון בקניית מערת המכפלה ‪-‬‬ ‫כשיהודי מתרומם ומתעלה ‪-‬‬ ‫שלא להחזיק טובה לעצמו אחר נסיון העקידה‬ ‫ויש לומר בזה‪ ,‬על פי דברי המשך חכמה‪ ,‬המבאר את המקרא‬ ‫בפרשתנו מתוארת טירחתו של אברהם אבינו לקנות את‬ ‫הוא מסוגל לתרום עוד ועוד!‬ ‫שנאמר אצל נח (בראשית ו ט) 'איש צדיק תמים היה בדורותיו'‪,‬‬ ‫מערת המכפלה בממון רב‪ ,‬כדי לקבור בה את שרה אמנו‪.‬‬ ‫[מהנאמר ב'קבלת פנים' בלודנון במסע 'קרן עולם‬ ‫ופירשה הגמרא במסכת ע״ז (ו‪ ,).‬שהיה 'תמים בדרכיו וצדיק‬ ‫ואיתא בב"ב (טז‪' :).‬ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבוא‪ ,‬ויען‬ ‫במעשיו'‪ .‬ופירש רש״י שם‪ ,‬תמים בדרכיו ‪ -‬עניו ושפל רוח‪.‬‬ ‫השטן את ה' ויאמר משוט בארץ' וגוי‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של‬ ‫התורה' ‪ -‬חשון תשפ״ז]‬ ‫צדיק במעשיו ‪ -‬בלא חמס‪ .‬וביאר המשך חכמה‪ ,‬שתיבת‬ ‫עולם‪ ,‬שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת‬ ‫הגענו לכאן מארץ ישראל‪ ,‬שבה אנחנו נמצאים כעת במצב‬ ‫'בדורותיו' הכוונה על שני דורות שחי בהם נח‪ ,‬האחד קודם‬ ‫לו 'קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה'‪,‬‬ ‫של מלחמה‪ ,‬שרוצים להרוס את כל החשיבות של התורה‪,‬‬ ‫המבול‪ ,‬והשני לאחריו‪ .‬וכלפי הדור שקודם המבול ‪ -‬שהיו‬ ‫ובשעה שביקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה‪ ,‬ולא‬ ‫כולם גזלנים ‪ -‬היתה עיקר מעלתו של נח במה שהיה 'צדיק'‬ ‫הרהר אחר מידותיך‪ ,‬ע״כ‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪ ,‬מדוע דווקא‬ ‫ואת כל החשיבות של היידישקייט‪ .‬היום נלקח חתן באמצע‬ ‫בלא חמס‪ ,‬ולכך אמר לו הקב״ה 'כי אותך ראיתי צדיק לפני‬ ‫זה הוא השבח הגדול ביותר שהשטן מצא לומר על אברהם‬ ‫ימי השבע ברכות שלו ונאסר בכלא‪ ,‬בגלל שזכה ללמוד‬ ‫בדור הזה'‪ ,‬אבל מעלת 'תמים'‪ ,‬דהיינו עניו‪ ,‬לא היתה נחשבת‬ ‫אבינו‪ ,‬שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שהוצרך לשלם‬ ‫תורה!‬ ‫כ״כ לגביו‪ ,‬שהרי לא היה חשוב בעיני בני דורו‪ ,‬ולא היה לו‬ ‫על זה ממון רב‪ ,‬ומדוע לא הזכיר את עקדת יצחק?‬ ‫במה להתגאות‪ .‬אבל אחר המבול שגדרו עצמם אותו הדור‬ ‫והנה שנינו במסכת אבות (פ׳יה מ׳יג) 'עשרה נסיונות נתנסה‬ ‫חז"ל אומרים (תנחומא לך לך ג)‪ ’ ,‬רבי לוי או מר‪ ,‬נסיון הראשון‬ ‫מן הגזל‪ ,‬לא היתה מעלה מיוחדת במה שהיה נח 'צדיק'‪ ,‬ואז‬ ‫אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם‪ ,‬להודיע כמה חיבתו‬ ‫כנסיון האחרון‪ ,‬נ סיון הראשון בלך לך מארצך‪ ,‬נ סיון האחרון‬ ‫היתה עיקר מעלתו במה שהיה 'תמים' ‪ -‬עניו‪ ,‬שכן אז הכירו‬ ‫של אברהם אבינו עליו השלום'‪ .‬וכתב רבינו יונה (שם)‪ :‬הנסיון‬ ‫הכל בחשיבותו‪ ,‬ואעפ"כ לא נתגאה עליהם‪ .‬ומבואר מדבריו‪,‬‬ ‫העשירי קבורת שרה‪ ,‬שנאמר לו 'קום התהלך בארץ לארכה‬ ‫בלך לך אל ארץ המוריה‘‪ .‬ולכאורה דמיון זה בין הנסיונות‬ ‫שאין מעלה לעניו אלא במקום שיש לו במה להתגאות‪.‬‬ ‫ולרחבה כי לך אתננה'‪ .‬וכשמתה אשתו לא מצא מקום‬ ‫הוא פלא גדול‪ ,‬שהרי בווד אי הנסיון של עקדת יצחק היה‬ ‫וכעין זה ידועים דברי הגר"ח מוואלאז'ין זצ"ל‪ ,‬על מאמר‬ ‫לקוברה עד שקנאו‪ ,‬ולא הרהר‪ .‬להודיע כמה חיבתו של‬ ‫הרבה יו תר גדול וקשה מן הנסיון של ’לך לך מארצך‘?‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא אלוקים‬ ‫חז״ל (נדרים לח‪' ).‬אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו‪ ,‬אלא‬ ‫על גיבור ועשיר וחכם ועניו'‪ .‬וביאר הגר״ח זצ״ל‪ ,‬שהכוונה למי‬ ‫הוא ושלם בכל המידות‪ ,‬ע״כ‪ .‬מבואר מדבריו‪ ,‬שמטרת‬ ‫ושמעתי בזה רעיון יפה‪ .‬אברהם אבינו בכל ניסיון שהיה לו‬ ‫שיש לו עושר וחכמה וגבורה‪ ,‬ואעפ״כ הוא עניו‪ ,‬ואינו מתגאה‬ ‫הנסיונות היתה להודיע חיבתו של אברהם אבינו‪ ,‬להראות‬ ‫התעלה למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬ו שמר על מדרגה זו‪ ,‬ו בני סיון‬ ‫את גדלותו של אברהם אבינו‪ ,‬ולהוציא את הכוחות הטמונים‬ ‫במעלותיו‪ ,‬אז ראוי הוא להשראת השכינה‪.‬‬ ‫הבא עלה למדרגה גבוהה יו תר‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬ונמצא שכאשר‬ ‫בו מן הכח אל הפועל‪ ,‬ואם כן הרי מבואר שבכל ניסיון‬ ‫וכן כתב בחובות הלבבות [בפתיחה לשער הכניעה]‪,‬‬ ‫היתה עליה למדרגה שלא היתה בנסיון הקודם‪ ,‬שאם לא‬ ‫עמד אברהם אבינו בניסיון האחרון של העקידה‪ ,‬הוא כבר‬ ‫שהסיבה שהסמיך את שער הכניעה לשער ייחוד המעשה‪,‬‬ ‫כן לא היה נצרך הנסיון הנוסף‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪ ,‬אחר‬ ‫לא היה אותו אדם שעמד בניסיון הראשון של 'לך לך‬ ‫כיון שמי שמייחד את מעשיו לקב״ה עלול ביותר ליפול במידת‬ ‫שכבר נתנסה בנסיון העקידה‪ ,‬ולא הרהר אחר הקב"ה‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫הגאוה‪ ,‬יותר ממי שמצליח בשאר ענייני העולם‪.‬‬ ‫מה תוספת יש בניסיון קבורתה של שרה?‬ ‫מארצך'‪ ,‬אלא עמד במדרגה רוחנית גבוהה בהרבה‪ ,‬בזכו ת‬ ‫ובזה יש לבאר את גודל הנסיון העשירי של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ונתאר לעצמנו מעט את גודל הנסיון של עקידת יצחק‪ .‬ידוע‬ ‫כל הני סיונו ת שקדמו לזה ורו מ מו או תו‪ .‬ונ מצ א‪ ,‬שלפי‬ ‫שמאחר ועבר הרבה נסיונות והגיע לדרגה גבוהה ביותר‪ ,‬עכשיו‬ ‫מה שביאר הג"ר יצחק בלאזר‪ ,‬שהיה בזה מסירות נפש מכל‬ ‫המדרגה הגבוהה שבה עמד אברהם אבינו באותה שעה‬ ‫היה מקום לנסותו בנסיון של גאוה‪ ,‬האם כשלא ימצא מקום‬ ‫הבחינות‪ ,‬שהרי היה זה נגד טבעו של אברהם‪ ,‬שהיה מקור‬ ‫של נ סיון העקידה‪ ,‬י תכן שני סיון עצום זה היה שקול עבורו‬ ‫לקבורת שרה אמנו ‪ -‬אחרי שהובטחה לו הארץ ‪ -‬תעלה‬ ‫החסד‪ ,‬וכעת נצטווה להרוג את בנו‪ .‬ועוד שהיה מדבר תמיד‬ ‫בדיו ק כמו הני סיון הראשון של ’לך לך מארצך‘‪ ,‬שאותו עבר‬ ‫במוחו איזו מחשבה 'וכי זה מה שמגיע לי אחר כל מעשי'?‬ ‫כנגד מעשי האומות‪ ,‬שהרגו את בניהם לעבודה זרה‪ ,‬ואילו‬ ‫ואעפ״כ עמד בנסיון זה ולא הרהר כלל אחר מידותיו של‬ ‫עתה הוא עצמו הולך לעשות מעשה הנראה כמעשיהם‪ .‬היה‬ ‫כשהיה ב מדרג תו הרא שוני ת!‬ ‫הקב״ה‪.‬‬ ‫זה נסיון שאין כמוהו!‬ ‫וזהו גם העניין של 'קרן עולם התורה'‪ .‬עם כל הערך העצום‬ ‫וכיצד אכן ניתן להתגבר על הגאוה? שנינו במסכת אבות‬ ‫עוד איתא בילקוט (וירא קא)‪' ,‬וישם אותו על המזבח‪ ,‬עיני‬ ‫והכביר של החזקת התורה‪ ,‬עדיין זה לא קל לתרום‪ .‬אבל‬ ‫(פ׳יב מ׳יח) 'אם למדת תורה הרבה אל תחזק טובה לעצמך‪ ,‬כי‬ ‫אברהם בעיני יצחק‪ ,‬ועיני יצחק בשמי שמים‪ ,‬והיו דמעות‬ ‫לכך נוצרת'‪ .‬והוסיף רבנו יונה [בפירושו שם]‪ ,‬שכמו כן אם‬ ‫מנשרות ונופלות מעיני אברהם‪ ,‬עד שהיתה קומתו משוטטת‬ ‫כשבאים ליהודים ומחזקים אותם ליתן עוד ועוד‪ ,‬הרי הם‬ ‫קיים אדם מצוות רבות אין לו להחזיק טובה לעצמו‪ .‬וביאר‬ ‫בדמעות'‪ .‬ומפרשים בשם החידושי הרי״ם‪ ,‬שאפשר היה‬ ‫מתעלים למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬וזה מעורר אותם לתרום‬ ‫ענין 'כי לכך נוצרת'‪ ,‬שכשם שאין מחזיקים טובה לבעל חוב‬ ‫לאברהם בשעת העקידה להקשות את ליבו‪ ,‬ולנסות להסיח‬ ‫סכומים גדולים יותר עבור 'קרן עולם התורה'!‬ ‫שמשלם את מה שהוא חייב‪ ,‬כך אין לאדם להחזיק טובה‬ ‫דעתו מהמחשבה אודות המעשה שהוא הולך לעשות‪,‬‬ ‫לעצמו על התורה שלומד והמצוות שמקיים‪ ,‬שהרי באמת‬ ‫ומאהבת יצחק בנו‪ ,‬ואילו היה נוהג כן היה מיקל על עצמו‬ ‫וכאשר י הודי מתעורר ומתחזק עוד ו עוד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫אין לו שום דבר מעצמו‪ ,‬אלא הכל מהקב״ה‪ .‬וביותר‪ ,‬אם אדם‬ ‫במעט לעשות את פעולת העקידה‪ .‬אמנם הנסיון היה אם‬ ‫מעניק לו הצלחה וברכה ו סייע תא ד שמיא מרובה‪ ,‬לו ולכל‬ ‫יודע ומרגיש שכל האושר והטוב שבחיים מונח בשמירת‬ ‫יוכל לעשות את העקידה עם כל רגש אהבת אב לבנו‪,‬‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬ודאי שלא יתכן שירגיש 'שמגיע לו' תגמול‬ ‫והכרה גמורה באבידה שהוא עומד לאבד‪ ,‬ועם כל זה לעשות‬ ‫משפחתו‪ .‬הקב“ה י עזו ר לכל התורמים ו המסייעים שיז כו‬ ‫עליהם‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יודה לקב״ה שמזכהו בעשיית המצוות‪.‬‬ ‫העקידה בלב שלם ובשמחה‪ .‬וממילא מתגברת התמיהה הנ״ל‪,‬‬ ‫לראות סייעתא ד שמיא והצלחה בכל תחום בחייהם‪ ,‬ויז כו‬ ‫אחר שעמד אברהם אבינו בכזה נסיון עצום‪ ,‬אזי לכאורה הנסיון‬ ‫וזה היה הנסיון הגדול של אברהם אבינו ע״ה 'אל תחזק‬ ‫לקדש שם שמים בעול ם‪ ,‬א מן‪.‬‬ ‫טובה לעצמך‪ ,‬כי לכך נוצרת'!‬ ‫של קבורת שרה הוא 'מילתא זוטרתא' ביחס לזה‪.‬‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫אונס (ד )‬ ‫עליך״ ‪ -‬ואם נאמר שסיבת החיוב היא ה׳אחריות׳ על ממונו‬ ‫אלא שיש לדון בדבריו‪ ,‬שכן בדין ׳אונס רחמנא פטריה׳ לענין‬ ‫פטור 'אונס' בממון המזיק‬ ‫המזיק‪ ,‬אם כן ׳שמירתן עליך׳ אינה ׳סיבה׳ המחייבת אלא ׳תוצאה׳‬ ‫חיוב עונשין מצינו ג׳ מהלכים [וכפי שנתבאר בגיליונות קודמים]‬ ‫הנה בינזקי ממון' הכלל הוא ‪ -‬שהשומר על ממונו ׳שמירה‬ ‫מחיוב האחריות‪ ,‬שבכדי להפטר מחיובו צריך לשמור שלא יזיק‪.‬‬ ‫‪ -‬א‪ .‬היות וה׳עונש׳ הוא על הבחירה לעבור עבירה‪ ,‬אזי במקום‬ ‫ראויה' פטור על נזקי ממונו‪ ,‬וכמו״כ אם לא יכול היה לשמור‬ ‫ממון שאין עליו חיוב שמירה לא נחשב ממון המזיק‬ ‫שנאנס והוכרח לעשותה אין ׳סיבה המחייבת'‪ ,‬כיון שלא עשאה‬ ‫מחמת אונס‪ ,‬הרי״ז פטור‪.‬‬ ‫ולפיכך נראה שגם להצד שהחיוב על ממונו המזיק הוא מחמת‬ ‫מרצונו‪ .‬ב‪ .‬שמעשה באונס איננו מתייחס אל האדם אלא נחשב‬ ‫ונבוא לבאר בזאת מהו גדר פטור ׳אונס' בנזקי ממון ‪ -‬הן‬ ‫׳אחריות׳‪ ,‬בהכרח מצטרף לכך חיוב קדום של ׳שמירה׳ ולולי חיוב‬ ‫כנעשה מאליו‪ ,‬ולפיכך אין כאן ׳סיבת חיוב׳‪ .‬ג‪ .‬׳חס רחמנא עליה׳‬ ‫באופן ששמר כראוי‪ ,‬והן באופן שנאנס בעצם השמירה‪.‬‬ ‫בשמירה לא שייך להטיל עליו חיוב אחריות על נזקי ממונו‪.‬‬ ‫‪ -‬והיינו שבאמת גם עבירה באונס היא סיבה המחייבת בעונש‪,‬‬ ‫והיינו משום שלולי שחידשה תורה ׳חיוב שמירה' ‪ -‬היה לנו‬ ‫אלא שהתורה הפקיעה במצב כזה את חיוב העונש‪ ,‬שהיות והחיוב‬ ‫חקירה בגדר חיוב 'ממון המזיק'‬ ‫לדון את מציאות ההיזק מממונו כדבר המצוי בטבעו של עולם‪,‬‬ ‫חל בעל כרחו ולא יכול היה למנוע אותו‪ ,‬על כן ראוי לחוס עליו‬ ‫ונראה בהקדם חקירת האחרונים (עי׳ אבה״א נ״מ א‪ ,‬א)‬ ‫וכשבהמה הייתה מזיקה אין הדבר נחשב כ'מעשה היזק' אלא‬ ‫ולהפקיע ממנו את החיוב‪.‬‬ ‫בגדר חיוב ממון המזיק ‪ -‬האם החיוב הוא ׳חיוב אחריות'‪ ,‬והיינו‬ ‫מעשה טבעי שממילא נעשה ממנו נזק‪ .‬והביאור הוא שהיות‬ ‫מעתה לטעם הראשון ‪ -‬שאין סיבה לחייב עונש על מעשה‬ ‫שהתורה הטילה על הבעלים אחריות ישירה על עצם הנזק מאחר‬ ‫וב׳טבע העולם׳ בהמות מהלכות בדרכים ויכולות להזיק‪ ,‬היה לנו‬ ‫שהאדם מוכרח בעשייתו‪ ,‬עדיין לא יובן פטור ׳אונס׳ על חיוב‬ ‫וממונו הזיק‪ ,‬או שהחיוב הוא רק ׳חיוב שמירה'‪ ,‬אלא שאם לא‬ ‫לדון את הנזק הבא על ידם כנזק הבא ממטר הגשמים‪ ,‬אשר וודאי‬ ‫ממונו המזיק‪ ,‬שהרי סיבת החיוב איננה ׳מעשה׳ הנעשה על ידו‬ ‫שמר חייב בתשלום מחמת הפשיעה בשמירה‪ ,‬שכפועל יוצא‬ ‫אין ירידת המטר מוגדרת כ׳מעשה מזיק׳ אלא ׳טבע העולם׳ שנגרם‬ ‫אלא ׳חיוב אחריות׳ הוא על נזקי ממונו‪ ,‬וכן לטעם השני ‪ -‬שמעשה‬ ‫ממנה אירע הנזק‪.‬‬ ‫ממנו נזק‪ ,‬וכך גם נזקי ממונו נחשבים כנעשים מאליהם מ׳טבע‬ ‫באונס אינו מתייחס אל העושה‪ ,‬עדיין אין זה שייך בממון המזיק‪,‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬אם נאמר שהחיוב נובע מחמת ה'פשיעה בשמירה'‪,‬‬ ‫העולם׳‪[ .‬ועיי״ע חזו״א ב״ק ח׳ ח׳ סוד״ה שם]‪.‬‬ ‫שהרי בין כה מעשה ההיזק לא נעשה על ידו אלא על ידי ממונו‪,‬‬ ‫יובן היטב שהשומר ׳שמירה ראויה' פטור על נזקי ממונו מאחר‬ ‫אך מאחר והתחדש בתורה חיוב שמירה על הממון‪ ,‬נקבע בזאת‬ ‫וכל גדר החיוב הוא ׳חיוב אחריות׳‪.‬‬ ‫והנזק איננו פועל יוצא של פשיעתו‪ ,‬וכמו״כ אם נאנס ולא יכול‬ ‫סדר אחר במציאות ‪ -‬שממון השייך בשמירה על ידי בעליו שהיא‬ ‫ביאור דברי האבן האזל ‪-‬‬ ‫היה לשמור הרי״ז פטור משום שבמקום אונס אינו חייב ב׳שמירה׳‬ ‫במצב שמורה ולא מזיקה‪ ,‬ואם אירע שבהמתו הזיקה הדבר מוגדר‬ ‫דפטור אונס הוא 'חס רחמנא עליה'‬ ‫וממילא הנזק אינו מיוחס אליו‪.‬‬ ‫כ׳מעשה מזיק׳‪ ,‬והנזק מתייחס אל מעשה הבהמה ולא כדבר הבא‬ ‫אולם לטעם השלישי שפטור ׳אונס׳ הוא משום ׳חס רחמנא‬ ‫אך אם חיובו הוא ׳חיוב אחריות׳ יש להבין מהו גדר הפטור‬ ‫מ׳טבעו של עולם׳‪.‬‬ ‫עליה׳‪ ,‬אפשר לומר כי גם בנזקי ממון באופן שהוא אנוס על‬ ‫ב'אונס'‪ ,‬הלא למעשה ׳ממונו הזיק' וסיבת החיוב עומדת‪.‬‬ ‫ולפי״ז מתבאר כי גם להצד שגדר החיוב בממונו המזיק הוא‬ ‫הנזק (בין בשמר כראוי ובין בנאנס ולא שמר)‪ ,‬התורה חסה עליו‬ ‫ביאור הגר״ח ‪ -‬ב'ממון משומר' לא התחדש חיוב‬ ‫׳חיוב אחריות׳ עדיין מצטרף לכך ׳חיוב השמירה׳‪ ,‬וחיוב השמירה‬ ‫הוא סיבת החיוב תשלומים על הנזק‪ ,‬כיון שלולי החיוב שמירה‪,‬‬ ‫והפקיעה ממנו את החיוב הראוי לחול עליו‪ ,‬כיון שאין הדבר תלוי‬ ‫והנה באופן ששמר כראוי כתב בחי׳ הגר״ח (פ״ד מנז״מ הי״א)‬ ‫ההיזק לא היה מיוחס כלל לממונו ואפי׳ שיש לו אחריות על נזקי‬ ‫בו ואין בידו למנוע את הנזק‪.‬‬ ‫‪ ” -‬דכל משומר הרי הוא פטור מגזירת הכתוב ד׳ולא ישמרנו״‪,‬‬ ‫ממונו לא היה מתחייב בתשלומים‬ ‫ונמצא לפי״ז כי אם חיוב ׳נזקי ממון׳ הוא בגדר ׳חיוב אחריות׳‬ ‫והיינו שהפטור של ׳שמירה כראוי' איננו מחמת שהוא אנוס על‬ ‫‪ -‬מוכח כגדר זה שפטור אונס הוא ׳חס רחמנא עליה׳‪ ,‬להפקיע‬ ‫הנזק‪ ,‬אלא גזירת הכתוב היא שחידשה שעל מזיק ׳משומר' אין‬ ‫מהלך נוסף בביאור הפטור באנוס על השמירה‬ ‫ולבטל כל חיוב שנהיה על האדם מכח מעשה שנעשה לאונסו‬ ‫חיוב אחריות‪.‬‬ ‫ומעתה יש לבאר גדר הפטור על נזקי ממונו במקום אונס‪.‬‬ ‫אמנם זהו דווקא ב'ממון המשומר' ‪ -‬שגזירת הכתוב פוטרתו‬ ‫שבאופן ששמר כראוי פטור ‪ -‬כביאור הגר״ח‪ ,‬שמגזה״כ ”ולא‬ ‫ראיה שגדר חיוב 'ממון המזיק׳‬ ‫מתשלומים‪ ,‬אבל באופן שמחמת אונס לא שמר על ממונו אין‬ ‫ישמרנו״ נלמד שאין חיוב בממון ׳שאינו משומר׳‪.‬‬ ‫הוא על ה׳פשיעה בשמירה'‬ ‫סיבה לפוטרו שהרי בפועל הממון אינו ׳משומר'‪ ,‬ואם כן יקשה‬ ‫ובמקום אונס שאינו יכול לשמור ‪ -‬אין כאן פטור ׳אונס׳‬ ‫ברם‪ ,‬נראה כי באמת אין הכרח לכך וגם אם חיוב ׳ממונו‬ ‫מדוע במקום שנאנס בשמירה הוא פטור‪.‬‬ ‫כלפי ה׳חיוב תשלום׳‪ ,‬אלא שבמקום אונס אין חיוב להעמיד‬ ‫המזיק׳ הוא בגדר ׳חיוב אחריות׳‪ ,‬עדיין במקום אונס שאינו יכול‬ ‫ממונו במצב ׳משומר׳‪ ,‬וממילא נזקי הממון במצב שכזה הרי הם‬ ‫לשמור בטלה סיבת החיוב עצמה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מהלך האבן האזל דפטור מדין ׳אונס‬ ‫כ׳טבע העולם׳ ואינם מוגדרים ׳מעשה מזיק׳‪ ,‬ולפיכך אפילו שמצד‬ ‫הנה לכאורה מלשון המשנה (ריש ב״ק) מוכח להדיא כי החיוב‬ ‫רחמנא פטריה'‬ ‫אחריות על ממונו שייך אף באונס‪ ,‬אין חיוב תשלום‪ ,‬היות ואין‬ ‫על ממון המזיק הוא מחמת ה׳פשיעה בשמירה׳ ולא מחמת חיוב‬ ‫ובאבן האזל (הל׳ נזקי ממון א‪ ,‬א) ביאר שהפטור הוא מדין‬ ‫כאן ׳מעשה מזיק׳‪.‬‬ ‫אחריות‪ ,‬וכמ״ש ‪ ” -‬הצד השווה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן‬ ‫׳אונס רחמנא פטריה'‪.‬‬ ‫מש נת ה יש יבה‬ ‫מתוך הדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (כב )‬ ‫הרוח וגאוה‪ ,‬שכאשר אין ממלאים את רצונו של בעל הגאוה מיד הוא כועס‪,‬‬ ‫הבאנו [ב שבוע שעבר] מדברי רבי חיים ויטאל‪ ,‬שהגוף מורכב מארבעה‬ ‫ואילו היה שפל רוח ומכיר בחסרונותיו לא היה מקום לכעסו‪.‬‬ ‫יסודות‪ ,‬שכל אחד מהם מורכב מטוב ורע‪ ,‬ומהחלק הטוב שבהם הגוף מתקיים‪,‬‬ ‫ואילו מהחלק הרע באים כל החוליים הרעים של הגוף‪ ,‬ועל דרך זה יש גם בנפש‬ ‫מהגאוה והכעס יוצאים שלש תולדות‪ .‬האחת היא הקפדנות‪ ,‬שאילו היה עניו‬ ‫האדם ארבעה יסודות המורכבים מטוב ורע‪ ,‬מהיסודות הטובים באה בריאות‬ ‫לא היה מקפיד על שום דבר‪ .‬השנית היא בקשת השררה והכבוד‪ ,‬ד היינו שרוצה‬ ‫הנפש ‪ -‬והן המידות הטובות‪ ,‬ואילו מהיסודות הרעים בא חולי הנפש ‪ -‬שהן‬ ‫להיות מעל אחרים ולהתגאות על הבריות‪ .‬והשלישית היא השנאה למי שגדול‬ ‫ה'קליפות' שמהן נמשכות המידות הרעות‪ .‬והוסיף בזה‪ ,‬שמאחר שיש ארבע‬ ‫ממנו‪ .‬וכל הפרטים הללו הם ענף ממידת הגאוה‪ ,‬התלויה בי סוד האש‪.‬‬ ‫קליפות שונות‪ ,‬ממילא גם המידות הרעות ‪ -‬שהן בעצם התולדות של אותן‬ ‫היסוד השני הוא יסוד הרוח‪ ,‬שממנו יוצא כח הדיבור‪ .‬וזה הכח בנפש האדם‬ ‫קליפות ‪ -‬מתחלקות לארבעה מינים שונים‪.‬‬ ‫שמביאו לידי רצון ותאוה לדבר דברים בטלים שאין בהם צורך‪ .‬לי סוד הרוח יש‬ ‫ומפרט מהרח״ו את המידות השונות לפי הקשרן ליסודות‪ :‬היסוד הראשון‬ ‫ארבע תולדות של דיבורי ם אסורים‪ :‬דברי חנופה‪ ,‬דברי שקרים‪ ,‬דברי ל שון‬ ‫הוא 'יסוד האש'‪ ,‬שהוא היסוד הקל והגבוה מכולם‪ ,‬וממנו נולדות הגאוה וגסות‬ ‫הרע‪ ,‬וגילוי שבחיו לבריות כדי להתגדל עליהם‪.‬‬ ‫הרוח‪ ,‬שעניינם ג״כ קלות וגבהות‪ .‬ובכלל זה גם מידת הכעס‪ ,‬ששורשה מגסות‬ ‫© כל הזכויות ש מורו ת למערכת ׳משנת רמ״ה׳‪ ,‬יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שי עוריו שי חו תיו וכ תביו של ר בינו שליט״א‬ ‫לפרטים ויציר ת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא״ל‪m ishnasram a@ gm ail.com :‬‬ ‫• ת ורת חמד|מענייני הפרשה•‬ ‫• ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א‬ ‫והנורה טבת מראה מאד כתולה ואיש לא יד־עה והרד העינה ותמלא כדה ותעל‬ ‫נתן מעשר כספים לעני‪ ,‬ונתברר שאינו עני אלא מתחזה‬ ‫(כד‪ ,‬טז)‪ .‬הנה פירש רש״י (להלן‪ ,‬פסוק יז) על פי המדרש‪' :‬וירץ העבד לקראתה‪,‬‬ ‫שאלה‪ .‬מעשה שהיה באדם שהפריש מעות מעשר כספים‪ ,‬ונתן חלק גדול מהכסף לעני מסויים‪ ,‬ולאחר‬ ‫לפי שראה שעלו המים לקראתה'‪ ,‬עכ״ל‪ .‬וביאר הרמב״ן דנראה שחז״ל דקדקו כן‬ ‫כמה ימים נתברר שאותו אחד אינו עני‪ ,‬אלא מתחזה כעני ואביון‪ ,‬אך באמת הוא נוכל שמתעשר מכל‬ ‫מלשון 'ותמלא כדה ותעל'‪ ,‬שלא נאמר 'ותשאב ותמלא'‪ ,‬ש״מ שהיא לא שאבה‬ ‫הגניבות והרמאויות שעושה‪ .‬ויש לדון האם אותו אחד שהפריש את הכספים יצא ידי חובת מצות‬ ‫אלא שהמים עלו לקראתה ולא הוצרכה לשאוב אותם כלל‪.‬‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬או שמא צריך להפרי ששוב מעשר כספים וליתנם לעני אמיתי?‬ ‫אך הנה הרמב״ן הוסיף וכתב‪ ,‬שנעשה לה הנס רק כשמלאה את המים בפעם‬ ‫הראשונה‪ ,‬אבל אחרי כן כשמלאה מים לגמלים‪ ,‬כתוב 'ותשאב'‪ ,‬הרי שלא נעשה‬ ‫תשובה‪ .‬לכאורה יש לזה ראיה מפרשת וירא‪ ,‬שהרי מבואר ברש״י שאברהם אבינו קיבל שכר גדול על‬ ‫שם הנס‪ ,‬ולא עלו המים לקראתה‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫ההכנסת אורחים שעשה למלאכים‪ ,‬אף שלא אכלו ולא היו צריכים לאכול‪ ,‬ולכאורה משמע שאדם‬ ‫וכן כתב המשך חכמה (כאן)‪ ,‬שבשאיבה לגמלים לא עלו המים לקראתה‪ .‬אמנם‬ ‫שעושה חסד‪ ,‬אם חשב שהשני צריך את זה‪ ,‬אע״פ שבאמת לא היה צריך לזה‪ ,‬מ"מ הוא קיים את‬ ‫בחכמת התורה למהר״ש קלוגר זצ״ל (כאן) למד שגם כשמילאה המים לגמלים‬ ‫מצוותו‪.‬‬ ‫היה הנס‪ ,‬וע״ע בתפארת יהונתן להגר״י אייבשיץ זצ״ל‪.‬‬ ‫אמנם במסכת בבא קמא (דף טז ע״ב) אמרו שירמיהו ביקש על הרשעים שבדורו‪ ,‬דאפילו בשעה‬ ‫וביאר הקדושת לוי‪ ,‬שבפעם הראשונה ששאבה המים לעצמה‪ ,‬שפיר עלו‬ ‫שעושין צדקה ‪ -‬הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים‪ ,‬כדי שלא יקבלו עליהם שכר‪ ,‬ומשמע דאע״פ‬ ‫לקראתה‪ ,‬אבל בפעם השניה ששאבה עבור הגמלים‪ ,‬לקיים מצות חסד‪ ,‬אז‬ ‫שנתכוין לעשות מצוה‪ ,‬מ״מ אם נתן לאחד שאינו מהוגן ובאמת אינו עני‪ ,‬אין לו שכר כלל‪.‬‬ ‫אדרבה ראוי שתטרח לקיום המצוה‪ ,‬מכיון שכאשר אדם עושה פעולה לשם‬ ‫וכן כתב ביד רמ״ה עמ״ס בבא בתרא (דף ט ע״ב‪ ,‬אות קיט)‪ ,‬וז״ל‪' :‬מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא‬ ‫מצוה‪ ,‬המצוה נחשבת יותר אם נעשית מתוך טירחא ויגיעה‪ ,‬ולכן לא עלו המים‬ ‫חיים צדקה וכבוד‪ ,‬כל הרודף צדקה הקב״ה ממציא לו בני אדם מהוגנין לעשות בהן צדקה‪ ,‬וכך ביקש‬ ‫לקראתה‪ ,‬וכעין זה כתב גם בספר 'אוזנים לתורה' להגר״ז סורוצקין זצ״ל‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫ירמיהו אפילו בשעה שכובשין את יצרם לעשות צדקה ‪ -‬הכשילם בבנ״א שאינם מהוגנים שלא יקבלו‬ ‫וראיתי מקשים על הקדושת לוי‪ ,‬הלא בפעם הראשונה שאבה גם עבור אביה ואמה‬ ‫עליהם שכר‪ ,‬ושמעינן מינה לדברי הכל דהאי מאן דיהיב צדקה לבני אדם שאינן מהוגנין לאו צדקה היא'‪,‬‬ ‫ומשפחתה‪ ,‬ואם כן קיימה בזה מצוות כיבוד אב ואם וחסד‪ ,‬דאטו מצות חסד היא‬ ‫עכ״ד‪.‬‬ ‫רק עם אחרים שהם זרים ולא עם בני המשפחה‪ ,‬וא"כ למה עלו המים לקראתה גם‬ ‫אכן מאידך מצאנו בנימוקי יוסף (ב״ק דף ו ע״ב מדה״ר) בשם הרמ״ה‪ ,‬דמה שאינו מקבל שכר היינו‬ ‫בפעם הראשונה‪ ,‬ומנעו ממנה טורח המצוה‪.‬‬ ‫דווקא במי שיודע בו‪ ,‬אבל אם אינו מכירו ואפשר שהוא הגון‪ ,‬שכר יש לו‪ ,‬שהרי לשם מצוה מכוין‪ .‬ועוד‬ ‫וגיסי מרן הגר״ח קניבסקי זצוק״ל תירץ‪ ,‬דבראשונים כתבו שמה שהשכל מחייב‬ ‫דאי לא תימא הכי‪ ,‬אתה נועל דלת בפני כמה מהוגנים במקום שאינם ניכרים‪.‬‬ ‫שייך גם אצל בני נח‪ ,‬ולכן יש חסד גבייהו‪ ,‬וזה באמת טענה‪ .‬אבל לגבי כיבוד אב‪,‬‬ ‫והוכיח הנימוקי יוסף כדבריו‪ ,‬ומעשה דרבי פרק השותפין (דף ח ע״א) מסייע לן דהדר אמר יכנסו הכל‪,‬‬ ‫הלא אמרו במסכת יבמות (דף צח ע״א) דאין אב לעכו״ם‪ ,‬וכנראה האב צווה אותה‬ ‫וכוונתו דשם מבואר שבתחילה רצה רבי לתת צדקה רק לתלמידי חכמים‪ ,‬עד שבא רבי יונתן בן עמרם‬ ‫ולא האם‪ ,‬ולא היה כאן מצוות כיבוד אב‪.‬‬ ‫והציג עצמו כעם הארץ ואמר לו פרנסני ככלב וכעורב‪ ,‬פרנסיה‪ ,‬בתר דנפיק יתיב רבי וקא מצטער ואמר‬ ‫ולכאורה עוד אפשר היה לתרץ שלא היה כאן מצוות כיבוד‪ ,‬מפני שהאבא היה לבן‬ ‫אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ‪ ,‬אמר לפניו ר' שמעון בר רבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא‪ ,‬שאינו‬ ‫שהיה רשע‪ ,‬אכן צ״ע אם פטור זה נאמר גם בבני נח‪ ,‬ואף אם כן הרי שיטת הרמב״ם‬ ‫רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו‪ ,‬בדקו ואשכח‪ ,‬אמר רבי יכנסו הכל‪.‬‬ ‫שאף באבא רשע יש מצוה לכבדו‪.‬‬ ‫והנה לכאורה דברי הרמ״ה סותרין עצמם‪ ,‬דבנימוקי יוסף הביא בשמו שאם לא ידע שהוא עני שאינו הגון‬ ‫ובחשוקי חמד עמ״ס זבחים (דף קג ע״א) כתבנו ליישב‪ ,‬דלגבי כיבוד אב ואם הרי‬ ‫‪ -‬יש לו שכר‪ ,‬ואילו בחידושיו עמ״ס בב״ב כתב שאם נתן לעני שאינו הגון אינו נחשב לצדקה‪.‬‬ ‫רבקה תמשיך במצוה‪ ,‬והמצווה לא מסתיימת בשאיבת המים אלא בבישול המים‬ ‫ועוד קשה‪ ,‬מדוע אם נתן לעני שאינו הגון אין לו שום שכר‪ ,‬והרי אמרו חז״ל במסכת ברכות (דף ו ע״א)‬ ‫והגשתם להוריה‪ ,‬ולכן המים היו עלו כלפיה‪ ,‬ואת הטירחא במצוות כיבוד אב ואם‬ ‫חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ .‬וכן אמרו במסכת כתובות (דף‬ ‫תקיים אח״כ‪ ,‬משא״כ בגמלים שבשאיבה מסתיימת המצוה‪ ,‬לכן היה ענין גדול‬ ‫סח ע״א) בואו ונחזיק טובה לרמאין [שהם עשירים ומחזיקים עצמם כעניים]‪ ,‬שאלמלא הן היינו חוטאין‬ ‫שתטרח עבור המצוה‪.‬‬ ‫בכל יום‪ ,‬שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא‪.‬‬ ‫אמנם זה תלוי במה שנחלקו רבותינו‪ ,‬האם כדי לקיים את הענין של 'מצוה בו יותר‬ ‫ובאמת בפירוש 'עני שאינו הגון' מצינו שני פירושים בראשונים‪ ,‬דברמ״ה משמע שהיינו שהוא עשיר‬ ‫מבשלוחו' צריך לקיים את כל המצוה כולה‪ ,‬או שמספיק לטרוח אפילו בחלק‬ ‫ועושה עצמו לעני‪ ,‬אמנם בפירוש רבינו יונה על אבות (פ״א מ״ב) משמע שהכוונה לעניים שאינם הגונים‪,‬‬ ‫ממנה‪ .‬דהנה נאמר בשו״ע (או״ח סימן תלב ס״ב)‪' :‬בברכה אחת יכול לבדוק כמה‬ ‫כלומר שאינם מתנהגים כהוגן‪ ,‬וכן משמע מדברי הספר חסידים (סימן סא) שמדובר בעניים פריצים‪,‬‬ ‫בתים‪ ,‬ואם בעל הבית רוצה‪ ,‬יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך‪ ,‬ויתפזרו‬ ‫ויתפלל אדם להקב״ה לעולם שיזמין לו בני אדם מהוגנים‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעל הבית'‪ .‬וכתב על כך המגן‬ ‫ולפי זה מתורצת הסתירה‪ ,‬שברמ״ה עמ״ס ב״ב מפרש כפירוש שאינו עני כלל‪ ,‬ואז באמת אינו נחשב‬ ‫אברהם (סק״ה) דעכ״ם גם הוא יבדוק‪ ,‬דמצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬וביאר הפרי‬ ‫לצדקה כלל כי באמת הוא עשיר‪ ,‬אך בנימוקי יוסף מפרש שבאמת הוא עני‪ ,‬אך אינו הגון בתורה‬ ‫מגדים‪ ,‬דהא דמצוה בו היינו לעשות קצת מהמצוה‪ ,‬יעו״ש‪.‬‬ ‫מאידך בשו״ע הרב (שם ס״ח) כתב‪' :‬אם בעה״ב רוצה לעשות בני ביתו שלוחים‬ ‫ובמצוות‪ ,‬ואם לא ידע מכך‪ ,‬הרי שמ״מ קיים מצוות צדקה‪.‬‬ ‫לדבר מצוה שיבדקו הם‪ ,‬הרשות בידו‪ ,‬ויברכו הם ברכת על ביעור חמץ‪ .‬ומכל מקום‬ ‫אלא שעדיין קשה‪ ,‬דגם אם נתן למי שאינו עני כלל ולא ידע מכך‪ ,‬מדוע לא יקבל שכר כאנוס שמעלה‬ ‫נכון הדבר שיבדוק הוא בעצמו‪ ,‬שכן הוא בכל המצוות מצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬ואם‬ ‫עליו הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬ובקושיא זו עמד מרן הגה״ק רבי אלחנן וסרמן זצ״ל בביאורי אגדות (סימן‬ ‫אינו יכול לטרוח בעצמו לבדוק בכל החדרים ובכל המקומות‪ ,‬יבדוק הוא חדר אחד‬ ‫ג)‪ ,‬ותירץ דבחשב לעשות מצוה‪ ,‬היינו דוקא שהיתה כוונתו לשם מצוה‪ ,‬אבל אצל ירמיהו שהיו רשעים‬ ‫או זוית אחת ויעמיד מבני ביתו אצלו וכו'‪ ,'...‬יעו״ש‪ ,‬ומשמע שמצד 'מצוה בו יותר‬ ‫וכשהיו נותנים צדקה לא חשבו לשם מצוה‪ ,‬אלא שאם היו נותנים לעניים היו מקבלים שכר על המעשה‪,‬‬ ‫מבשלוחו' צריך לבדוק את כל הבית‪ ,‬ולא סגי בחדר אחד‪.‬‬ ‫שהרי גם אם אבדה לו מטבע ומצאה עני מקבל שכר על התוצאה שלעני היה מה לאכול‪ ,‬אבל אם גם לא‬ ‫אך הנה בעניננו נראה שאף לשיטת שו״ע הרב‪ ,‬אין ענין שיהיה לרבקה תוספת‬ ‫חישבו לעשות מצוה‪ ,‬וגם נכשלו בעניים שאינם מהוגנים‪ ,‬אין להם על מה לקבל שכר‪.‬‬ ‫טרחא במילוי המים עבור הוריה‪ ,‬שהרי מצוות כיבוד אב היא מצוה תמידית‪ ,‬ואין‬ ‫ולפי זה מתורץ מדוע אברהם אבינו קיבל שכר על הכנסת אורחים‪ ,‬כי אף שלא היו צריכים את האוכל‬ ‫גבול של טרחא למצוה זו‪ ,‬ולכן דווקא בדברים שהם גוף המצוה של כיבוד אב‪,‬‬ ‫שהרי היו מלאכים‪ ,‬מ״מ מאחר והוא חישב לעשות מצוה‪ ,‬ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫יש ענין של טירחא‪ ,‬אבל במילוי המים שאין להורים שום נפק״מ איך תמלא את‬ ‫עשאה‪.‬‬ ‫המים‪ ,‬בזה אין ענין שתטרח בדווקא [ויעוין עוד בריטב״א ביבמות (דף ו ע״א)‬ ‫ויתכן שלגבי מעשר כספים זה מספיק‪ ,‬שהרי למרות שהכסף לא הגיע לעני אמיתי‪ ,‬אבל בכל זאת הוא‬ ‫שמשמע מדבריו שאין מצוה בו יותר מבשלוחו בכיבוד אב כי אם בבישול וכדומה‪,‬‬ ‫קיים אם הכסף מצוה‪ ,‬וכמו אברהם אבינו‪ ,‬ומעשר כספים אינו רק לעניים‪ ,‬אלא גם אפשר לעשות בו‬ ‫אך בהבאת הגוזלות כדי לבשלם‪ ,‬אין מצוה בו‪ ,‬והוא כעין היסוד הנ״ל]‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬וכל אחד על דעת כן מפריש כספים‪ ,‬שלא יצטרך לטרוח ולברר אם הוא עני הגון או לא‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫■ ‪k. gi l yonot @gmai l . com‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳‬ ‫להנצחות ולהקדש ות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫• מעשה חמד• מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט״א‬ ‫• ובחרת בחיים• שרת בהלכות זהירות בדרכים‬ ‫להיכן נסע השוחט רבי מרדכי גלאי זצי׳ל שבועיים לפני פטירתו?‬ ‫הכביש הוא רכוש הציבור‬ ‫ומה שאל את אחיו בימיו האחרונים?‬ ‫שאלה‪ .‬על פי החוק אסור לעבור ברמזור‪-‬אדום‪ ,‬האם הדבר מחייב גם על פי תורתנו הקדושה?‬ ‫בערב שב״ק פר ש ת וירא הגיע מרן רבינו שליט״א לניחום אבלים אצל הגה״צ רבי‬ ‫תשובה‪ .‬ישנו יסוד חשוב בהלכה‪ ,‬אותו ש מעתי כמה פעמים ממו” ח מרן פוסק הדור הגרי״ש אלישיב זצ”ל‪ ,‬והוא‪ :‬שהכביש‬ ‫שמעון גלאי שליט״א לאחר פטירת אחיו השוחט הגאון רבי מרדכי גלאי זצ״ל‪,‬‬ ‫הוא רכוש הציבור‪ ,‬וכדי לנסוע עליו צריך לקבל את רשות הציבור‪ ,‬ובפרט שכל מכונית נחשבת לדבר מסוכן ויש בה חש ש‬ ‫שהיה מגדולי מקורבי רבינו‪ ,‬ושימש כאחד מהגבאים המסורים של ביהכ״נ דקהל‬ ‫פיקוח נפש ורציחה‪.‬‬ ‫חסידים רמת אלחנן‪ ,‬להלן תמלול סוד שיח מהניחום‪:‬‬ ‫ולכן אמר מו״ח זצ״ל שאסור מן הדין לנסוע בכביש באופן שהשלטונות לא מרשים‪ ,‬מאחר והציבור סומך עליהם‪ ,‬ואין מי‬ ‫שמשגיח על תקנ ת הציבור חוץ מהם‪ .‬ולכן אדם מחוייב לשמור על כל כללי הבטיחות והזהירות בדרכים‪ ,‬ואם לא ‪ -‬הרי שאין‬ ‫הגר” ש גלאי‪ :‬אחי רבי מרדכי זצ״ל נסע לפני שבועיים לחיפה בשביל לפגוש‬ ‫לו ר שות מהציבור לה שתמש ולנסוע בכביש השייך לכולם‪.‬‬ ‫ולבחון שוחטים בתוך הבית חולים‪ .‬אמרתי הרגשה‪ ,‬שאני לא חושב שסוחר‬ ‫אפילו שרוצה להרוויח הרבה כסף‪ ,‬היה נוסע במצב שלו‪ .‬כי בשביל דברים‬ ‫גשמיים יש כוח גשמי‪ ,‬אבל בדברים רוחניים יש כוח רוחני‪.‬‬ ‫האם מותר לעבור ברמזור אדום כשאין רכבים באופק?‬ ‫בנו רצה לקחת אותו הביתה לילה קודם‪ ,‬ולא היה שייך אפילו להחזיר אותו לבית‬ ‫שאלה‪ .‬האם מותר להולכי רגל לעבור כביש שלא במעבר חציה‪ ,‬או ברמזור אדום‪ ,‬בשעה שאין שום תנועת רכבים על‬ ‫חולים‪ ,‬הוא לא היה יכול לזוז‪ .‬ובבוקר הוא היה חייב לנסוע לחיפה‪...‬‬ ‫הכביש? והוא הדין האם מותר לנהג רכב לנסוע באדום ב שעת לילה מאוחרת‪ ,‬בשעה שאין שום רכבים ושום הולכי רגל‬ ‫באופק?‬ ‫רבינו‪ :‬הוא גמר א ת העבודה והלך הביתה‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬נאמר במסכת יומא (דף נג ע״ב) שלפי רבי יהודה לא היה בבית המקדש כי אם 'כן זהב' (בסיס שמחזיק את המזרק)‬ ‫הגר” ש גלאי‪ :‬בימים האחרונים הוא אמר לי‪ ,‬שמעון‪ ,‬מתי אני גומר פה את‬ ‫אחד‪ ,‬ועליו היו מניחים א ת המזרק עם דם הפר‪ ,‬וכששחטו א ת דם השעיר נטל א ת דם הפר והניח עליו דם השעיר‪.‬‬ ‫הגלות?‬ ‫ומבארת הגמ' (דף נו ע״ב) מדוע לא עשו שני כנים‪ ,‬ויכתבו על כל אחד מהם איזהו דם הפר ואיזה דם השעיר‪ ,‬כדי למנוע א ת‬ ‫הרב מרדכי פורגס‪ ,‬נאמן בית רבינו‪ :‬הוא היה אצל הרב בערב יום כיפור האחרון‬ ‫עירוב המזרקות‪ ,‬ואמרינן‪ :‬משום חולשא דכהן גדול לאו אדעתיה‪ ,‬כלומר שכל עבודת יוה״כ מוטלת עליו ומחמת חולשת‬ ‫(לשחיטת הכפרות)‪...‬‬ ‫העבודה אינו נותן דעתו לעיין בכתב‪.‬‬ ‫רבינו‪ :‬לא פעם אחת‪ ,‬הרבה פעמים‪ ,‬שנים רבות היה בא אלינו‪.‬‬ ‫כך גם בנהג רכב‪ ,‬לפעמים הוא לא עירני דיו‪ ,‬וגם ממהר‪ ,‬ולא יבחין ברכב או בהולך רגל שבא מולו‪ ,‬ולכן נלענ״ד שי ש בזה חש ש‬ ‫של פיקוח נפש ממש‪ ,‬ואסור באיסור גמור לעשות כן‪.‬‬ ‫הגר” ש גלאי‪ :‬אני אוחז שהדבר הכי גדול זה איך שהוא התמסר לילדים‪ ,‬רצו‬ ‫ומעידים על גדולי ישראל‪ ,‬כמו מרן הגר״ח שמואלביץ זצ״ל‪ ,‬ומרן הגר״י קמינצקי זצ״ל ועוד‪ ,‬שגם כשהלכו ב שע ת לילה‬ ‫שייקח עובד זר‪ ,‬אבל הוא אמר‪ :‬עובד זר? לילדים שלי עובד זר? וכל מה שהוא‬ ‫מאוחרת‪ ,‬ולא היו שום מכוניות באופק‪ ,‬בכל ז א ת לא עברו ברמזור אדום‪.‬‬ ‫עשה ופעל‪ ,‬הוא ע ש ה עם זה שהוא בלילה צריך כל שעה לקום למישהו אחר‪.‬‬ ‫וכן מסופר על מו״ח מרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל שראה פעם איש שעובר ברמזור באור אדום כשלא היו מכוניות באופק‪ ,‬ניגש‬ ‫רבינו‪ :‬פה הוא היה פה‪ ,‬עכשיו הוא בשמיים‪ ,‬ימליץ טוב על כל בני המשפחה‬ ‫אליו מו״ח זצ״ל והעיר לו שלא ע שה כדין‪ ,‬ואסור לעשות זאת‪.‬‬ ‫שעושים כעת א ת עבודת הקודש הזאת‪ ,‬כעת הוא בשמיים‪ ,‬ישב בשמיים‬ ‫וכך גם מסופר על כ״ק אדמו״ר ה'בית ישראל' מגור זצוק״ל‪ ,‬שכידוע היה מטייל לבריאותו ברחובות עיה״ק ירושלים תובב״א‬ ‫ויעשה את זה‪.‬‬ ‫בשעות של טרם שחר‪ ,‬כאשר הכל נמו א ת שנתם‪ ,‬והיו הרחובות ריקים מאדם‪ ,‬ופ״א בהגיעו לחציית כביש שהיה בו רמזור‬ ‫הגר” ש גלאי‪ :‬הסטייפלר אמר לי‪ ,‬שמה שע שו פה‪ ,‬עושים ש ם הרבה יותר חזק‪,‬‬ ‫אדום‪ ,‬אף שכל הכבישים היו ריקים לגמרי‪ ,‬נעמד והמתין עד שיתחלף לירוק‪ ,‬ואמר שכאן צריכים לעבוד על מידת הסבלנות‪,‬‬ ‫תגיד שאני אמרתי‪ ,‬ככה אמר לי הסטייפלר‪.‬‬ ‫וכשאומרים להמתין יש להמתין‪ .‬ובהזדמנות אחרת המליץ על כך הבית ישראל בשנינותו א ת הפסוק (במדבר כ‪ ,‬יח) 'ויאמר‬ ‫אליו אדום ‪ -‬לא תעבור בי'‪ ,‬כלומר שהרמזור האדום אומר 'לא תעבור בי'‪.‬‬ ‫רבינו‪ :‬איזה זכות שהיה בא אלינו הביתה‪ ,‬שנים על גבי שנים באהבה ואחווה‪.‬‬ ‫בעזרת השם הקב״ה ישלח תנחומים לעם ישראל כולו ולכם המשפחה‪ ,‬ואתם‬ ‫תראו נחת בעזרת השם‪ ,‬ומהשמיים הוא כעת ישקיף וימליץ עליכם טוב‪.‬‬ ‫לעבור באדום כדי להספיק את ההסעה לכולל?‬ ‫שאלה‪ .‬לפעמים קורה‪ ,‬שאברכים ממהרים ללימוד התורה‪ ,‬והם נקלעים לדילמה של 'ונשמרתם' או 'ביטול תורה'‪ ,‬וכגון‬ ‫השאלה הבאה שקיבלתי מאברך ת״ח שע מד בצד אחד של המדרכה‪ ,‬ומעבר לכביש הגיע האוטובוס או ההסעה שעמה הוא‬ ‫נוסע אל הכולל השוכן בקצה השני של העיר‪ ,‬והוא עומד מן העבר השני ברמזור אדום וממתין שיתחלף לירוק‪ ,‬ואם לא ייחצה‬ ‫מיד (בזהירות) ההסעה תברח ותיסע בלעדיו‪ ,‬והוא יאחר בחצי שעה לכולל‪ ,‬מה עליו לעשות?‬ ‫תשובה‪ .‬עליו להמתין ולא לעבור באדום‪ ,‬שהרי כל התורה היא על מנת לעשות ולקיים‪ ,‬ואיך יחוש על ביטול זמנו ויסכן עצמו‬ ‫ואחרים‪.‬‬ ‫ובפרט שעלול לצאת מכך חילול ה'‪ ,‬כשיראו אדם שומר תורה ומצוות שעובר באור אדום ומזלזל בציווי התורה לשמור על‬ ‫חייו‪.‬‬ ‫וסיבה נוספת קיימת‪ ,‬והיא משום שבדרך כלל ילדים לומדים מהגדולים‪ ,‬והם אינם יודעים מה הסיבה שהאברך עבר באדום‪,‬‬ ‫ושהיה לו 'עת לעשות להשם'‪ ,‬ושהוא יודע להיזהר‪ ,‬ומי יכול לקחת אחריות מה יקרה לאותם ילדים‪ ,‬ה״י‪ ,‬הרי אין להם שיקול‬ ‫הדעת משל עצמם‪ ,‬והם בטוחים שהנה גם הם יכולים לחצות את הכביש כמו האדם המבוגר שלפניהם‪.‬‬ ‫והרי שי״ת צווה להזהיר גדולים על הקטנים (עי' רש״י ויקרא כא‪ ,‬א)‪ ,‬ובכל המצוות שבתורה‪ ,‬הגדולים צריכים לקיים א ת‬ ‫המצוות גם מצד עצמם וגם מצד שהקטנים יראו אותם וילמדו מהם‪ ,‬וא״כ גם במצוות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'‪ ,‬שהיא‬ ‫כוללת כל הפרטים שיתרחק אדם מן הסכנה‪.‬‬ ‫ברכת מז‪+‬ל טוב מעומקא דליבא‬ ‫‪fit‬‬ ‫לידידינו עוז הע ומד לימיננו בהפצת תורת‬ ‫גדולי ישראלהם הרמזורים שלנו!‬ ‫מרן רבינו של יט״א‬ ‫נסיים א ת דברינו במוסר השכל מיוחד‪ :‬נמצאים אנו בתקופה סוערת‪ ,‬בה השלטונות נלחמים בתורה ולומדיה‪ ,‬והתורה נרדפת‪,‬‬ ‫רומסים ומשפילים א ת בני הישיבות‪ .‬וברוך השם שי ש לנו א ת גדולי ישראל שעומדים בפרץ ולוחמים את מלחמות השם‪.‬‬ ‫רדה״ג רבי יצחק גולדשטוף של יט״א‬ ‫ושמעתי מעשה‪ ,‬שפעם אחת נסע מרן פוסק הדור הגרש״ז אויערבאך זצ״ל במונית‪ ,‬כאשר באותה ע ת עמדה על הפרק‬ ‫לרגל השמח ות השרויות במעונו‬ ‫פרשיה שבה הציבור החרדי התייצב על משמר יסודי הדת‪ ,‬והדבר גרם לסערה גדולה ופירוד הדעות בין ציבור שומרי התורה‬ ‫באירוסי בתו עב״ג שיחי'‬ ‫והמצוות לציבור שעדיין לא זכה‪.‬‬ ‫פנה הנהג למרן הגרש״ז ואמר לו‪' :‬מדוע אתם הרבנים מתקיפים כל דבר‪ ,‬ויוצרים פירוד בעם ישראל'‪ ,‬בדיוק באותו הרגע‬ ‫ובהיכנס בנו החתן נ״י לע ול תורה ומצוות‬ ‫המונית נעצרה ברמזור אדום‪ ,‬הפטיר רבי שלמה זלמן ואמר‪ ,‬בעודו מצביע על הרמזורים בצומת‪' :‬הם לא נותנים לנו לחיות'‪,...‬‬ ‫יתן השי״ת ש יראה רוב נחת דקד ושה מכל יוצ״ח‬ ‫הנהג המופתע לא הבין א ת פשר דבריו‪ ,‬ורבי שלמה זלמן חזר ואמר‪' :‬אני רוצה להמשיך לנסוע עכשיו‪ ,‬והרמזור בולם ומעכב‬ ‫ואך טוב וחסד ירדפוהו כל ימי חייו מתוך נחת‬ ‫אותי כעת'‪ ,...‬הנהג גיחך ואמר‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬הרמזורים האלה מצילים חיים! אם לא היה רמזורים‪ ,‬איש א ת רעהו חיים בלעהו‪,‬‬ ‫הייתה נוצרת אנדרלמוסיה של ממש‪ ,‬ואנשים היו נדרסים למוות'‪...‬‬ ‫ושמחה וכט״ס‬ ‫חייך הגרש״ז ואמר לו‪' :‬כעתאתה מבין‪ ,...‬גדולי ישראל והרבנים הם הרמזורים של האומה היהודית‪ ,‬והם מתרים ועומדים‬ ‫‪}3‬‬ ‫על המשמר ובולמים את ההידרדרות הרוחנית‪ ,‬ואם הרבנים לא יורו ולא יתריעו מה מותר ומה אסור על פיהתורה הקדושה‪,‬‬ ‫הרי שחס ושלום לא ישאר עם ישראל'‪.‬‬ ‫ודברים היוצאים מן הלב‪ ,‬נכנסו אל לבו של הנהג שהתרג ש מהמסר העוצמתי‪ ,‬ואמר‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬ניצחתני'!‬ ‫לעדכון על מיקומו של מרן רגינו שליט״א בשבת הקרובה‬ ‫אחודה נא חידה‬ ‫ולשמיעת הקלטות ופסקי הלכה המתעדכנים מדי יום‬ ‫ולשיעור יומי בהלכות שג ת באורך ‪ 3‬דקות‪ ,‬ועוד‬ ‫איך יתכן מת שמטמא‪ ,‬ואסור בהנאה‪ ,‬אך מותר באכילה?‬ ‫האזינו בקו ׳שיח יצחק'‬ ‫‪+‬מאורית_ | ‪054-8487449‬‬ ‫(התשובה לחידה‪ ,‬אי״ה בגליון הבא‪ ,‬החידה מ א ת ידידינו הרב ארז חזני שלי ט״ א)‬ ‫‪03 - 313-0582 | 04 - 376-0582‬‬ ‫תשובה לחידה משבוע שעבר‪ :‬אדם חייב ליטול את ידיו הנקיות באמצעהיום‪ ,‬אע”פ שאין בדעתו לאכול או להתפלל‪ ,‬היתכן?‬ ‫לקבלת העלון‪ ,‬פסקי הלכה‪ ,‬ועדכונים ממרן שליט״א‪,‬‬ ‫תשובה‪ .‬אדם שאכל סעודה ולא היו לו מים אחרונים‪ ,‬מברך בלא מים אחרונים‪ ,‬אך בכל ע ת שימצא מים חייב ליטול א ת ידיו‪ ,‬כי עיקר תקנ ת‬ ‫ניתן להרשם במייל ‪,a0527642209@gmail.c0m‬‬ ‫מים אחרונים היא משום מלח סדומית שנמצא על ידיו‪ ,‬וכל זמן שלא נטל ידיו‪ ,‬עדיין לא יצא ידי תקנ ת חכמים‪ .‬כמבואר במשנה ברורה (סימן‬ ‫ובפלאפון הנ״ל‪ ,‬או בכתובת מייל ‪g m a il.c o m @ 3126877‬‬ ‫קפא סק״ב) שא ם אין לו מים אחרונים לפניו ד' מילין‪ ,‬ולאחריו מיל‪ ,‬מותר לו לאכול וגם לברך אחר כך ברכת המזון‪ ,‬וכל אימת שימצא מים אח״כ‬ ‫ובפלאפון ‪.0533126877‬‬ ‫יטול ידיו משום חש ש מלח סדומית‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k .g ilyo n o t@ g m ail.co m‬‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫נ‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א‬ ‫איך ניחש אליעזר למ״ד שב״נ מוזהר ע״ז‬ ‫כעניין פנים חדשות בשבע כרכות‬ ‫ויאמר בת מי וגו' (כ״ד‪ ,‬כ״ג)‬ ‫ויברכו את רבקה (כ״ד ס')‬ ‫עי' רש"י לאחר שנתן לה שאלה לפי שהיה בטוח כו'‪ ,‬ועי' לקמן פסוק‬ ‫ובמסכת כלה (ומובא בתוס' בכתובות דף ז' ע״ב) ״מכאן לברכת חתנים‬ ‫מ"ז ואשאל וגו' ואשם הנזם וגו' ופרש"י שנה הסדר שהרי הוא תחלה‬ ‫מן התורה״‬ ‫נתן ואח"כ שאל אלא שלא יתפשוהו כו'‪ ,‬והנה בתו' חולין צ"ה ב' הקשו‬ ‫כתובות ז' ב' תוד"ה והוא‪ ,‬אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבנ"א‬ ‫היאך ניחש למ"ד שב"נ מוזהר ע"ז ותירצו דההוא תנא סבר שלא נתן כו'‬ ‫שמרבים בשבילם כו'‪ ,‬עי' אה"ע סימן ס"ב ס"ח י"א שאינם נקראים‬ ‫עד שהגידה לו כו' ואין מוקדם ומאוחר בתורה וסיימו וכן מוכח כשספר‬ ‫פנים חדשות אלא א"כ הם בנ"א שמרבים בשבילם‪ ,‬ועי' ח"מ וב"ש‪,‬‬ ‫דכתיב ואשאל אותה כו'‪.‬‬ ‫וכ' שם עוד דשבת ויו"ט הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית‬ ‫מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה‬ ‫והרמ"א כתב דגם בסעודה ג' נהגו לברך וכתב ואפשר משום דרגילים‬ ‫ונשאלה את פיה (כ״ד‪ ,‬נ״ז)‬ ‫לבא פנים חדשות וי"א מטעם דרגילים לדרוש והדרשה הוי כפנים‬ ‫וברש״י (מב"ר) מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫חדשות‪[ ,‬ולכאורה י"ל דיש זכר לדבר עי' ברכות מ"ז ב' שני ת"ח‬ ‫מאי ראי' הלא כיון שהם רצו שתשאר ימים או עשור ואליעזר רצה‬ ‫המחדדין כו' ועי' בתוספי הרא"ש שם שפי' שהלכה חשובה כשלישי‪,‬‬ ‫שתלך מיד‪ ,‬אמרו שדבריה יכריע‪ ,‬ודוחק לומר שאם א"צ דעת האשה‬ ‫ונהי דהתם לא קיי"ל כן‪ ,‬מיהו לענין שמחה דפנים חדשות י"ל דכל‬ ‫להשיאה אין להתחשב ברצונה כדי להכריע בכה"ג‪ ,‬דשפיר השתמשו‬ ‫כה"ג סגי בזה לענין ריבוי שמחה‪ ,‬וכעין שבת עי' תו' כתובות ז' ב'‪( ,‬עי'‬ ‫בזה כעין פשרה או גורל‪ ,‬להכריע כדברי מי יקום‪ ,‬והנה מה שטען אל‬ ‫גמ' ברכות לעיל שם והעירוני לכך)]‪.‬‬ ‫תאחרו וגו' הצליח דרכי שלחוני וגו'‪ ,‬הרי אין בזה הכרע נגד טענתם ויכלו‬ ‫ולפ״ז יש ליזהר לדרוש (ולא להפריע הדרשה) וכ"ש בדליכא פנים‬ ‫שפיר לעמוד בשלהם‪ ,‬דאה"נ שהוסכם השידוך ותנשא לו‪ ,‬אבל נותנין‬ ‫חדשות והרי לדעת תו' בעינן כאלו שמרבים בשבילם‪ ,‬וק"ק וכי בכל‬ ‫לבתולה י"ב חודש כו' כבפירוש רש"י‪ ,‬ומ"מ אמרו שהרי להקדימה ללכת‬ ‫מקום באים החשובים ושלא השתתפו בשמחת הנישואין וכי על דא‬ ‫היינו זירוז הנישואין וצריך דעתה אם רוצה להנשא כבר מיד או לאחר‬ ‫נסמוך‪ ,‬והנה בחדושים ובאורים כתובות ח' א' כתב דהא ודאי אי איכא‬ ‫את הנישואין (ואגב יש להעיר דהכא א"צ דעת האשה שהרי היתה קטנה‬ ‫עשרה [ואפשר אפי' ברוב עשרה סגי] אפי' הם הדיוטות שאין יתר‬ ‫ועכ"פ בדיני ישראל אביה יכול לקדשה בע"כ‪ ,‬איברא דהכא אביה מת‬ ‫המסובין מרבים שמחה בשבילם סגי בכך דמאחר דהם בעצמם עשרה‬ ‫שלא יעכב וכבפירוש רש"י‪ ,‬והנה מה שאמרו קדושין מ"א א' שאסור‬ ‫הרי הסיבם שמחת נישואין ולא אפושי שמחה בעלמא הוא דאמרינן‬ ‫לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה‪ ,‬הכא סגי‬ ‫לקמן ח' א' דה"ט שאין מברכין לאחר יומא קמא [אא"כ איכא פנ"ח]‬ ‫במה שהסכימה מלבד שהרי היתה בת דעת כגדולה‪ ,‬הרי ראו שהדבר מן‬ ‫אלא דבגמ' באו לחדש לפי' תו' דאף בדליכא עשרה פנים חדשות אם‬ ‫השמים)‪ ,‬ולזה רצו לשאלה שמא גם היא תאמר כמוהם שאינה מסכמת‬ ‫האחד שהוא פנים חדשות הוא חשוב כולי האי שכל העשרה מרבים‬ ‫מיד ויהי' זה הכרעה בדבר שהרי צריך דעתה [ומבואר שצריך דעתה]‪,‬‬ ‫שמחה בשבילו חזרה שוב כל המסבה כשמחת נישואין והוי שמחה‬ ‫ואמנם אף אם תאמר נגדם שמסכמת לילך מיד כבקשת אליעזר‪ ,‬אין‬ ‫חשובה ולאו אפושי שמחה בעלמא היא ע"כ‪ ,‬ואולי יתכן לומר שזה הוא‬ ‫זה מכריח דנהי דאיכא דעתה ואפשר מצד זה גם לזרז‪ ,‬אמנם הם יכולים‬ ‫ג"כ הסמך של סעודה שלישית דמצוי דהרבה באים לסעוד בסעודה‬ ‫לעמוד בשלהם שאין ראוי הזירוז משום דנותנין לבתולה כו' כנ"ל‪ ,‬ואמנם‬ ‫ג' וביניהם הרבה פנים חדשות ואף אם לא יהי' ביניהם א' שמרבים‬ ‫אחרי ששאלוה השיבה שתלך אף אם אינם רוצים כבפירוש רש"י (ועי'‬ ‫בשבילו סגי וכנ"ל‪ ,‬ומיהו אולי היו סומכים גם על פנים חדשות שאין‬ ‫שפתי חכמים מהיכן דיוקא)‪ ,‬והסכימו להכנע לדעת אליעזר וכמ"ש‬ ‫מרבים בשבילם ויעויין בב"ח מש"כ בכאן‪ ,‬וכן בצירוף הי"א שברמ"א‪,‬‬ ‫וישלחו וגו'‪.‬‬ ‫וע"ע בפ"ת בשם הרמ"ע‪.‬‬ ‫וישא עיניו וירא והנה גמלים באים (כ"ד‪ ,‬ס"ג)‬ ‫ודבר זה נוגע למעשה כי הרבה מרבים לעשות כמה סעודות תוך ז'‬ ‫וכמה פעמים ליכא אדם חשוב שנוכל לומר ודאי שמרבים בשבילו‬ ‫לא נתבאר מה רצה הכתוב בזה ולא משמע שידע שזה אליעזר‪ ,‬ולהלן‬ ‫ולפעמים ליכא כלל ויש להשתדל שיהיו עכ"פ ההדיוטות הרבה לפי‬ ‫כתיב ויספר העבד וגו' ואולי הי' בסמוך לפני תפלתו‪ ,‬ואולי חשש שמא‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫הגמלים הם שחזר כבר אליעזר ויש לו כבר אשה וא"צ להתפלל ע"ז‬ ‫ובאמת סיפר לו שזה כך‪ ,‬שו"ר ברמב"ן מש"כ פסוק ס"ב שפירש לשוח‬ ‫בענין כלה בברכת האירוסין‬ ‫עם רעיו ואוהביו ומצא את העבד ורבקה והלכו כולם יחדיו אל עירו‬ ‫ויביאה האהלה שרה אמו‪ ,‬וא"כ פשוט שויספר וגו' הי' אז מיד‪ ,‬והנה קיצר‬ ‫בדבר עניית אמן של הכלה על ברכת האירוסין העיר רבינו דיש לדעת‬ ‫הכתוב ואמר רק וישא וירא‪ ,‬שו"ר ברשב"ם והלך לקראתם לראות אם‬ ‫למה לא חשיב הפסק לברכת בורא פרי הגפן‪ ,‬שהרי היא יוצאת בזה‬ ‫הם גמלי אביו שהוליך העבד והוא כעין מש"כ לעיל‪ ,‬ועי' ספורנו בפסוק‬ ‫ושותה מן היין אח"כ‪( .‬ובענין האם ברכת האירוסין שייכת רק לחתן עי'‬ ‫ס"ב‪ ,‬ועי' כלי יקר‪.‬‬ ‫פתחי תשובה אה"ע סימן ל"ד סק"א)‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות" ‪k .g ilyo n o t@ g m ail.co m‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫המזון‪ ,‬או לכוון ב"אשר יצר"‪ ,‬לקחת על עצמו דבר אחד על עצמו‬ ‫־ הכר מעלתך ודע את חובתך‬ ‫דבר קטן‪ ,‬ולשמור עליו מאוד עד שיתרגל‪ ,‬ואחר כך לקחת עוד‬ ‫נערן מתוך שיחת חיזוק שנמסרה בישיבת 'חיי משה' בירושלים‪,‬‬ ‫משהו וכך הלאה‪.‬‬ ‫אור לי״ז חשון תשפ׳׳ז‬ ‫הזכרנו את "איגרת הגר"א" דיבור‪ ,‬אני רוצה קצת להרחיב מה‬ ‫אני חושב שהמוסר הכי טוב זה לדעת את האמת‪ ,‬האמת הוא כמו‬ ‫שכתוב ב"איגרת הגר"א"‪ .‬הוא אומר שכל מה שדיבר זה בדברים‬ ‫שמבואר בהתחלת "נפש החיים" באריכות‪ ,‬שהאדם הוא מנהל‬ ‫יתרים‪ .‬שאז צריכים כף הקלע‪ ,‬על כל דיבור ודיבור צריך כף הקלע‪.‬‬ ‫מיליון עולמות‪ .‬וכל דבר שאנחנו חושבים או מדברים או עושים‪,‬‬ ‫אבל אם מדברים דברים אסורים‪ ,‬כגון לשון הרע‪ ,‬רכילות‪ ,‬שקר‪,‬‬ ‫מחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬אנחנו מנהלים בזה עולמות‪ ,‬או שבונים‬ ‫לדבר בשבת מה שאסור‪ ,‬כל הדברים שאסור על פי דין‪ ,‬על כל אלה‬ ‫אותם או שהורסים אותם‪ .‬ממילא צריכים לדעת כמה חשיבות של‬ ‫זה לא כף הקלע‪ ,‬צריך לרדת לשאול מטה‪ ,‬ואי אפשר לשער גודל‬ ‫כל מחשבה שלנו ושל כל דיבור שלנו‪ ,‬ואסור שאדם יתעלם מזה‬ ‫הייסורים והצרות שסובל‪ ,‬אי אפשר לשער את זה‪ .‬ומאידך גיסא‪,‬‬ ‫ויאמר לעצמו מי אני‪ ,‬אני כלום וכדו'‪ ,‬אתה לא כלום‪ ,‬אתה מנהל‬ ‫מי שחוסם את הפה ולא מדבר‪ ,‬הוא זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך‬ ‫עולמות‪ ,‬צריכים לדעת את היסוד הזה‪ ,‬שכל אחד מאיתנו הוא בורג‬ ‫ובריה יכולים לשער את השכר שלו‪.‬‬ ‫מהמכונה הגדולה הכל זה תלוי בנו‪ ,‬בכמה שאנחנו נחשבן את כל‬ ‫עד כמה שצריכים להיזהר‪ ,‬כמו שדיברנו‪ ,‬שהיום הפה הפקר‪ .‬זה לא‬ ‫המחשבות שלנו והדיבורים שלנו והמעשים שלנו‪ ,‬ולדעת שאנחנו‬ ‫היה אלפי שנה כזה דבר‪ ,‬שיהיה כל כך הפקרות לדבר בטלפונים‬ ‫מנהלים עולמות שלמים‪ ,‬או שמקלקלים את כל העולמות או‬ ‫ולדבר ולדבר‪ ,‬וזה יהיה התשובה לקראת ראש השנה ויום כיפור‪,‬‬ ‫שבונים אותם‪.‬‬ ‫להיזהר ולשים עצמו כאלם‪ .‬אם לא עושים אלם‪ ,‬נכשלים‪" .‬ברוב‬ ‫והדבר העיקרי שצריך לדבר עליו הוא הדיבור‪ .‬הגאון מווילנה רצה‬ ‫דברים לא יחדל פשע"‪.‬‬ ‫לנסוע לארץ ישראל ובסוף הוא לא נסע‪ ,‬אבל מה שנשאר לנו מזה‬ ‫גם צריכים להיזהר חוץ מדיבור‪ ,‬שאנחנו כבר מדברים על זהירות‪,‬‬ ‫זה "איגרת הגר"א"‪ .‬ושם כל האיגרת מדברת רק על דיבור ודיבור‬ ‫צריכים להעיר לא לאכול בכל מקום‪ ,‬לדעת את דיני המעשרות‬ ‫ודיבור‪.‬‬ ‫היום‪ .‬יש הרבה שאלות במעשרות‪ ,‬שלא יהיה הפקר גם זה‪ ,‬האכילה‬ ‫והוא אומר שם שהפה הוא קודש קודשים‪ .‬והחזון איש פעם אמר‬ ‫בכל מקום‪.‬‬ ‫שכל האיברים הם עצלנים חוץ מהפה‪ ,‬שהוא שוטף ושוטף בלי‬ ‫וגם הטלטול בשבת לסמוך על עירובין‪ ,‬לשני דברים שצריכים מאוד‬ ‫רחמנות‪ ,‬בלי עצלות‪ ,‬והוסיף החזון איש שאצלו גם הפה הוא עצלן‬ ‫להיזהר‪ .‬אני לא יכול להאריך הרבה איך שיש בזה הרבה בעיות‪,‬‬ ‫ולא מדבר‪.‬‬ ‫בשביל זה צריך עוד שעה שעתיים להסביר‪ .‬אני לא יכול את זה‪,‬‬ ‫הגמרא אומרת בסוף כיסוי הדם בחולין‪" :‬מה אומנותו של אדם‬ ‫אבל אני רק מעיר שצריכים להיזהר בדברים האלה‪.‬‬ ‫בעולם הזה ישים עצמו כאלם"‪ ,‬להיות כמו אלם‪ ,‬לא לדבר ולא‬ ‫מוכרחים ללמוד הרבה "משנה ברורה" בשביל לדעת לא להיכשל‬ ‫לדבר‪" .‬ברוב דברים לא יחדל פשע"‪ ,‬ובפרט היום שהולכים‬ ‫בכל מיני מכשולים‪ .‬מי מדבר כבר על שבת‪ ,‬כגון בורר ומוקצה וכל‬ ‫טלפונים והולכים ביד הטלפונים‪ ,‬זה הכל פשעים פשעים פשעים‪.‬‬ ‫הדברים האלה‪ ,‬אבל גם ביום יום‪.‬‬ ‫"ברוב דברים לא יחדל פשע"‪ ,‬אסור לעשות את זה‪ .‬לפעמים‬ ‫לא כולם יודעים את הדינים‪ ,‬למשל אני אומר‪ ,‬עניית אמן‪ .‬צריך‬ ‫צריכים לענות לאיזה טלפון‪ ,‬אבל לא כל היום להשתבש בזה‪ .‬זה‬ ‫לדעת שאם לא יודעים על איזה ברכה זה‪ ,‬אסור לענות אמן‪ .‬ואם‬ ‫הורס את הכל‪.‬‬ ‫החזן כבר התחיל "תקע בשופר"‪ ,‬אתה לא יכול לענות אמן על‬ ‫ובפרט לשמוע את כל חדשות‪ ,‬שזה הכל מיותר‪ ,‬כל הרדיו וכל‬ ‫הברכה הקודמת‪ .‬לא כולם יודעים את זה‪ ,‬עוברים איסור איסור גמור‬ ‫הדברים‪ ,‬זה הכל דברים של ביטול תורה ואין שום תועלת בזה‪ ,‬בין‬ ‫על פי דין גמרא‪ ,‬שמי שעונה אמן יתומה‪ ,‬מי שעונה אמן חטופה‪ ,‬אז‬ ‫אם תדע מה יהיה מחר עם רוסיה או שיהיה פחות משהו וכדו'‪ ,‬אין‬ ‫יתחטפו ימיו ויהיו בניו יתומים‪ .‬הגמרא מקללת על זה נורא‪ .‬איך‬ ‫בזה שום תועלת זה סתם ביטול הזמן ועושים בלי דין וחשבון על‬ ‫שצריכים להיזהר‪ ,‬אני נותן דוגמה שכאשר לא לומדים את הדינים‪,‬‬ ‫כל זה‪ .‬בן אדם צריך לבטל את זה ולשים את זה הצידה‪ ,‬זה דבר‬ ‫נכשלים‪ ,‬נכשלים באמן‪ ,‬נכשלים בכל מיני דברים‪ ,‬בברכת המזון‪,‬‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫בכל מיני דברים‪ .‬איך שצריכים להיזהר‪.‬‬ ‫אז הסברנו את הענין של הכר מעלתך ודע את חובתך‪ ,‬שבן אדם‬ ‫אתן לכם עוד דוגמא‪ ,‬שאלתי פעם בחור כמה כריעות יש בשמונה‬ ‫ידע כמה זה המעלה שלו וכמה זה החובה שלו ומה הוא צריך‬ ‫עשרה‪ ,‬ענה לי ארבע‪ .‬אמרתי לו‪" :‬זה לא נכון‪ ,‬יש חמש לא ארבע"‪,‬‬ ‫לעשות‪ .‬יש עוד נקודה אחת חשובה‪ ,‬אנחנו עושים תשובה ביום‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫לפני "עושה שלום" צריכים לכרוע כריעה כמו כל הכריעות של "מגן‬ ‫כיפור והמציאות היא שאחר כך אנחנו רואים שבהמשך השנה‬ ‫אברהם" ו"הטוב שמך" וב"מודים"‪ ,‬אותו דבר‪ ,‬כתוב ברמב"ם שיש‬ ‫שוב חוזרים למצב הקודם‪ ,‬אז איזה תשובה זה‪ ,‬ואני יכול לומר לכם‬ ‫חמש כריעות לא ארבע‪ ,‬ואני אומר רק דוגמאות קטנות שכשלא‬ ‫שתלמיד חכם גדול אמר לי פעם שהעצה לזה היא לקחת על עצמנו‬ ‫לומדים "משנה ברורה" פשוט לא יודעים אותם‪.‬‬ ‫דבר קטן וככה להתרגל‪ .‬למשל שאדם יקח על עצמו לכוון בברכת‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com@3760435 :‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות״ ‪k .g ilyo n o t@ g m ail.co m‬‬ ‫מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‪ .‬להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫מנה ואמו ‪m‬‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫גיליון מס'‬ ‫‪235‬‬ ‫שער י דמעה לא ננעלו ‪ -‬יהודי שב וכה הקב״ה לא נשאר אד יש !‬ ‫לפעול בבריאה כאילו הוא א‪-‬ל! ונראה שזה הביאור בעניין הזה איך צדיק‬ ‫המופתים של אלישע הנביא‬ ‫גוזר והקב"ה מקיים? שהקב"ה נותן לצדיקים כח בבריאה‪ ,‬וגם כל נביא‬ ‫קראנו בהפטרה על אלישע הנביא‪" :‬ואשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל‬ ‫יכול להיות שהוא מקבל כח לקבוע בבריאה‪ ,‬וזה מה שנתן לאלישע את‬ ‫אלישע לאמר" ‪ -‬זה היתה אשת עובדיה הנביא‪ ,‬היא צעקה אל אלישע‪:‬‬ ‫הכח לשנות את הטבע ולקבוע שהשמן יתרבה‪.‬‬ ‫תושיע אותי! הסיפור היה בזמן אחאב ואשתו איזבל המרשעת‪ ,‬היא היתה‬ ‫ובספר מלכים מסופר עוד דברים איך שהתיישבו ביריחו והיה מקום יפה‪,‬‬ ‫רודפת את נביאי השם‪ ,‬היא הרגה הרבה מהנביאים‪ ,‬הנביאים היו נרדפים‪,‬‬ ‫אבל המים היו משקרים‪ ,‬היו רעילים‪ ,‬ואלישע אמר שישימו מלח במים‬ ‫ועובדיה הציל מאה נביאים והחביא אותם במערה‪ 50 ,‬נביאים החביא‬ ‫וככה הם ימתקו‪ ,‬וכך היה‪ ,‬המים נמתקו מכח הנביא אלישע‪ .‬צדיק גוזר‬ ‫במערה אחת ו‪ 50‬נביאים במערה שניה‪ ,‬אבל צריכים אוכל ומים‪ ,‬אז עובדיה‬ ‫והקב"ה מקיים!‬ ‫הוא זה שקיבל על עצמו לדאוג להם ולפרנס אותם‪ ,‬והיה אז בצורת והאוכל‬ ‫מופת מכח התפילה‬ ‫והמים עלו ביוקר‪ ,‬ולא היה לו כסף לקנות אוכל‪ ,‬אז הוא לווה בריבית‬ ‫והנה כל המופתים האלה לא מצאנו שאלישע התפלל שיהיה ככה‪ ,‬אלא‬ ‫מיהורם בן אחאב‪ ,‬וזה היה מותר כי זה היה פיקוח נפש שלא ימותו ברעב‪.‬‬ ‫הוא גזר שכך יהיה ונהיה כמו איך שגזר‪ ,‬אבל מצאנו עוד מופת שעשה‬ ‫[כ"כ התוס' בע"ז כו ב']‬ ‫אלישע‪ ,‬ושם זה היה מכח התפילה‪.‬‬ ‫אז הצטבר הרבה חוב‪ ,‬ועכשיו עובדיה נפטר‪ ,‬ובא הנושה יהורם לגבות את‬ ‫שבנביא מסופר על האשה השונמית‪ ,‬שהבן שאלישע בירך שיולד לה מת‪,‬‬ ‫החוב שלו‪ ,‬ובבית עובדיה אין כלום‪ ,‬לא היה דבר שום דבר מה לקחת‪ ,‬אבל‬ ‫הוא היה אצל אבא שלו עם הקוצרים‪ ,‬ואמר ראשי ראשי‪ ,‬כואב לי הראש‪,‬‬ ‫הוא השאיר שני ילדים‪ ,‬אז הוא בא ואמר לרבנית שהוא לוקח את שני‬ ‫אז אביו אמר לנער אחד תקח אותו לאימא שלו‪ ,‬לקח אותו‪ ,‬כל הבוקר ישב‬ ‫הבנים לעבדים‪ .‬זה לא על פי ההלכה‪ ,‬אין כזה דבר לקחת בנים של אדם‬ ‫על ברכיה עד הצהרים וימות‪ ,‬ראתה שהוא מת‪ ,‬לא נושם אין לו דופק‪,‬‬ ‫בחוב‪ ,‬אפילו הלווה בעצמו אינו מחוייב להשכיר עצמו בשביל לפרוע את‬ ‫השכיבה אותו על המיטה של אלישע‪ ,‬ונסעה לאלישע משונם (אני לא יודע‬ ‫החוב‪ ,‬אבל יהורם היה רשע עובד עבודה זרה בן של איזבל ואחאב‪.‬‬ ‫איפה זה שונם) והיא נסעה להר הכרמל למצוא שם את הנביא אלישע (אולי‬ ‫אז היא באה לצעוק אל אלישע שאין לה במה לשלם לנושה‪ ,‬והוא הולך‬ ‫הוא היה במערה של אליהו הנביא) אני לא אאריך‪ ,‬אז הוא שלח את גיחזי‪,‬‬ ‫לקחת את ילדיה לעבדים‪ ,‬אמר לה אלישע יש לך משהו בבית‪ ,‬אמרה לו‬ ‫והיא נפלה על הרגליים שלו שלא תזוז עד שאלישע בעצמו יבוא איתה‪,‬‬ ‫אין לה כלום בבית רק פח אחד של שמן‪ ,‬אמר לה לכי תשאלי הרבה כלים‬ ‫ולקחה אותו לביתה לראות את הילד מת‪ .‬אני לא יודע מה עלה בדעתה‬ ‫מהשכנים‪ ,‬ויהיה ברכה בשמן‪ ,‬וכך עשתה‪ ,‬והיא מלאה הרבה כלים ריקים‬ ‫שאלישע יעשה? רק אולי היא היתה חזקה באמונתה בנביא שיכול להחיות‬ ‫שהיו לה וגם הרבה כלים מהשכנים והתרבה השמן‪ .‬השמן התרבה במאמרו‬ ‫מתים‪ ,‬לא יודע‪ ,‬אולי חשבה שיברך אותה שיהיה לה עוד ילד‪.‬‬ ‫של אלישע הנביא‪ .‬זה המופת הראשון שעשה אלישע‪.‬‬ ‫ובנביא מסופר שאלישע בא וראה שהילד מת‪ ,‬סגר עליו הדלת‪ ,‬והתחיל‬ ‫המופת השני‬ ‫להתפלל שיחיה‪" ,‬ויבא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל השם" ואחרי‬ ‫אחרי כן מסופר שהיה בשונם ושם אשה אחת‪ ,‬אשה גדולה‪ ,‬עשתה לאלישע‬ ‫שהתפלל הוא שכב על הילד‪ ,‬ושם פיו אל פיו ועיניו על עיניו‪ ,‬וככה הוא‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬והיא ובעלה בנו לו עליה בגג שיוכל להתבודד‪ ,‬איש‬ ‫הוא החיה אותו‪ ,‬ואמר אחר כך לשונמית בואי שאי את בנך‪ .‬והנה המופת‬ ‫אלוקים קדוש עובר עלינו‪ ,‬ואומרת הגמ' בברכות דף י' ב׳ שהיא ידעה שהוא‬ ‫הזה לא היה לבד שגזר וככה נהיה‪ ,‬אלא הוא מכח התפילה‪ ,‬שע"י התפילה‬ ‫איש קדוש שלא היו זבובים באים לשולחן שלו‪ ,‬אז בנו לו עלייה‪ ,‬כשהוא‬ ‫הצליח להחיות את המת!‬ ‫הגיע הראו לו את העליה‪ ,‬והיה שם כסא מיטה שולחן ומנורה‪ ,‬איזה יופי‪,‬‬ ‫איך אלישע העיז לבקש כזה דבר‬ ‫טרחו בשביל הכנסת אורחים בשבילו‪ ,‬הוא רצה לשלם לה משהו‪ ,‬שאל‪,‬‬ ‫באמת זה פלא אצלי‪ ,‬איך העיז אלישע לבקש דבר זה? אנחנו יודעים למשל‬ ‫אולי צריך משהו לדבר אל המלך‪ ,‬היא השיבה בתוך עמי אני יושבת‪ ,‬אבל‬ ‫בר מינן אם יש לאדם גידול סרטן‪ ,‬לא מודיעים את זה‪ ,‬אומרים הוא חולה‬ ‫גיחזי אמר לו‪ :‬אין לה ילדים ובעלה זקן‪ ,‬אמר אלישע הנביא‪ :‬כעת חיה‬ ‫אבל לא מספרים שזה סרטן‪ ,‬למה? כי אם אתה אומר סרטן יודעים שסרטן‬ ‫בעוד שנה יהיה לה בן‪ ,‬והוא אמר לה "את חובקת בן" שהיא תחבק אותו‪,‬‬ ‫זה מלאך המוות‪ ,‬בשביל מה להתפלל‪ ,‬מתייאשים מן התפילה‪ ,‬לכן אומרים‬ ‫אז היא אמרה לו‪ :‬אל תברך אותי בחובקת בן‪ ,‬אם אחבוק אותו וימות מה‬ ‫חולה סתם‪[ .‬אבל באמת יש צדיקים שיכולים להתפלל על סרטן גם כן‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫יהיה לי מזה‪ ,‬תברך אותי שיהיה לי ילד בן קיימא‪ ,‬והוציאה ממנו את‬ ‫בגמ' ב"ב קטז א'‪" :‬כל שיש לו חולה תוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים"‬ ‫הברכה שיהיה ילד בן קיימא‪ .‬ואומרים חז"ל בפרקי דר' אליעזר ששונמית‬ ‫אומר הנימוק"י שחכם זה 'תופס ישיבה' ואין הכוונה שמחזיק ישיבה עם כסף‪ ,‬זה גם‬ ‫לא היה לה אורח כנשים וגם רחם לא היה לה‪ ,‬ממש כמו שרה אמנו‪ .‬זה‬ ‫דבר חשוב‪ ,‬עץ חיים היא למחזיקים בה‪ ,‬אבל כאן ילך אצל חכם תופס ישיבה ‪-‬‬ ‫המופת השני‪ ,‬אמר לה יהיה לך בן‪ ,‬וכמו שאמר כך היה‪.‬‬ ‫שאומר שיעור בישיבה‪ ,‬הוא לומד כל הזמן‪ ,‬אומר שיעורים‪ ,‬מלמד בני ישראל תורה‪,‬‬ ‫צדיק גוזר והקב׳׳ה מקיים‬ ‫זה גורם שדבריו נשמעים‪ ,‬מתחשבים בו בשמיים‪ ,‬והוא יתפלל עליו]‬ ‫אנחנו רואים שאלישע היה בעל מופתים‪ ,‬ובנביא מסופר על עוד הרבה‬ ‫אבל על מוות‪ ,‬אחד שמת כבר‪ ,‬אף אחד לא יעלה על הדעת להתפלל שיחיה‪,‬‬ ‫מופתים שעשה אלישע‪ ,‬כתוב אחרי זה איך שהוא ריפא את נעמן מצרעתו‪,‬‬ ‫אין דבר כזה להתפלל להחיות מתים‪ .‬וכמו שמסופר בספר שמואל על דוד‬ ‫אמר לו לטבול שבע פעמים בירדן‪ ,‬וכי הוא הפך את הירדן לרפואת‬ ‫המלך שבא על בת שבע ונולד לו ילד מהביאה הזו וכתוב שהילד היה חולה‬ ‫מצורעים? רק זה היה במאמר פיו‪ ,‬הוא גזר שנעמן יתרפא על ידי שיטבול‬ ‫וכמעט הלך למות‪ ,‬ודוד היה צם ובוכה ומתפלל שיחיה ויהיה בריא‪ ,‬אבל‬ ‫בירדן‪ ,‬והוא התרפא‪ ,‬זה היה חד פעמי בגלל שאלישע גזר ‪" -‬צדיק גוזר‬ ‫נגזרה גזרה והוא מת‪ ,‬וכתוב שם שמייד שהוא מת דוד התגלח והסתפר‪,‬‬ ‫והקב"ה מקיים"‪.‬‬ ‫שהמלך חייב להסתפר בכל יום שיהיה נאה‪[ ,‬דין שום תשים עליך מלך שתהיה‬ ‫אימתו עליך‪ ,‬זה דין גם על המלך לדאוג שיהיה אימתו על העם‪ ,‬ואע"פ שאבל אסור‬ ‫העניין הזה שצדיק גוזר והקב"ה מקיים‪ ,‬לא היה לי כל כך נוח‪ ,‬הצדיק גוזר‪,‬‬ ‫בתספורת? דומני שהרב מבריסק אומר שהוא עשה את זה מיד כשהיה אונן לפני‬ ‫והקב"ה מקיים את מה שהצדיק גזר‪ ,‬כביכול משתמשים בקב"ה שיעשה‬ ‫שניסתם הגולל שעוד לא חל עליו דיני אבילות] ומסופר בנביא ששאלו את דוד‪:‬‬ ‫את מה שהצדיק גוזר‪ ,‬זה לא כל כך נוח לי‪.‬‬ ‫מה זה איתך? כשהילד היה חי היית צם ובוכה‪ ,‬ועכשיו שמת אתה קם‬ ‫רק נראה שהפשט בעניין הזה‪ ,‬על דרך שמצאנו במגילה דף יח א׳ על הפסוק‬ ‫ואוכל? אמר להם דוד‪ :‬מה זה קשור‪ ,‬כשהילד היה חי הייתי מתפלל שאולי‬ ‫בפרשת ויצא שיעקב אבינו בא לשכם ובנה שם מזבח‪ ,‬ויקרא לו‪" :‬א‪-‬ל‬ ‫ירחם עליו השם ויחיה‪ ,‬אבל עכשיו שהוא מת הוא כבר לא יחזור אלי הוא‬ ‫אלוקי ישראל" הפשט הפשוט שיעקב אבינו קרא לא‪-‬ל אלוקי ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫מת‪ ,‬אז למה לצום‪ .‬ככה ענה להם‪ ,‬אתה רואה דוד המלך לא התפלל שיחיה‪,‬‬ ‫קרא לקל ששמו אלוקי ישראל‪ ,‬אבל הגמ' אומרת לא ככה הפשט‪ ,‬אלא‬ ‫אין דבר כזה‪ ,‬מה שייך להתפלל שיחיה‪.‬‬ ‫שהקב"ה הוא זה שקרא ליעקב א‪-‬ל‪ ,‬ויקרא לו אלוקי ישראל‪ ,‬א‪-‬ל‪ ,‬כלומר‬ ‫לכן זה פלא אצלי‪ ,‬איזה עוז היה לו לאלישע לבא ולבקש מהקב"ה דבר כזה‪,‬‬ ‫שהשם נתן ליעקב את התואר‪ :‬א‪-‬ל‪.‬‬ ‫להחיות את המת?‬ ‫וזה לא מובן וכי יעקב הוא א‪-‬ל‪ ,‬מה הכוונה בזה? רק הפשט שהשם נתן‬ ‫ליעקב אבינו כח לקבוע דברים בבריאה כמו של הקב"ה‪ ,‬הקב"ה נתן לו כח‬ ‫תפילה בדמעות וברצינות‪ ,‬הקב״ה שומע‪ ,‬הקב"ה לא נשאר אדיש! יהודי‬ ‫רואים מזה את הגדלות של אלישע‪ ,‬שאלישע הכיר ביכולתו של הבורא‪,‬‬ ‫שבוכה הקב"ה לא נשאר אדיש לראות אותו בוכה‪ ,‬הוא שומע לו!‬ ‫הכיר באמיתות מציאות הבורא‪ ,‬ידע שיש אלוקים‪ ,‬שהוא כל יכול‪" ,‬היפלא‬ ‫באמת יש פסוק 'ומי כהשם אלוקינו בכל קוראנו אליו'‪ .‬יש לנו את הבורא‬ ‫מהשם דבר" הקב"ה בעצמו אמר ‪ -‬היפלא מהשם דבר‪ ,‬אלישע ידע והכיר‬ ‫עולם שאפשר להתפלל אליו בכל עת ובכל שעה ובכל מצב‪ ,‬ובאמת זה‬ ‫את כוחו של הקב"ה ואת מציאותו טוב‪ ,‬אז לא היה לו בעיה להתפלל‬ ‫קושיא איך הגמרא אומרת שלאחר חורבן בית המקדש נסתתמו שערי‬ ‫להחיות מת‪ ,‬כי למה שהקב"ה לא יחייה מתים? הלא הקב"ה מחדש בטובו‬ ‫תפילה‪ ,‬הרי כתוב בפסוק 'בכל קוראנו אליו'? אז אחד רצה לומר שנכון‬ ‫בכל יום תמיד‪ ,‬אז הוא לא יכול להחיות מת?! וכבן שידע להתחטא לפני‬ ‫שהשערים ננעלו אבל אם דופקים חזק על השערים הם נפתחים‪ ,‬אבל זה‬ ‫אביו שבשמיים‪ ,‬השיג מבוקשו‪ ,‬ונעתר לו הקב"ה והחיה את המת! [אחרי זה‬ ‫לא במשמע‪ ,‬שהרי חז"ל מביאים את הפסוק 'גם כי אזעק ואשווע סתם‬ ‫שמעתי מדודי ר' יוסף זצ"ל שאלישע סמך על הבטחתו של אליהו שאם יראה את‬ ‫תפילתי'‪ ,‬הוא זועק ומשווע ומתחנן‪ ,‬ובכל זאת לא שמע תפילתי‪ ,‬נסתמו‬ ‫אליהו כשהוא מסתלק ממנו ומהעוה"ז יתקיים בו מה שביקש שיהיה ברוחי פי שנים‬ ‫ברוחך‪ ,‬וכיון שאליהו החיה את המת אמר אלישע שגם הוא יחיה מת]‬ ‫שערי תפילה‪ ,‬אז א"כ מה הפשט בבכל קראנו אליו‪.‬‬ ‫שערי דמעה לא ננעלו‬ ‫ונראה שהמכוון בפסוק שבכל קוראנו אליו ‪ -‬תקרא בדמעות‪ ,‬תתפלל‬ ‫ברצינות ובשברון לב‪ ,‬ועם געגועים לקב״ה‪ ,‬אז הוא ישמע לך! אבל לדבר‬ ‫אמנם באמת בגמ' בבבא מציעא דף נט א׳‪" :‬מיום שנחרב בית המקדש ננעלו‬ ‫שערי תפילה‪ ,‬שנאמר גם כי אזעק ואשווע סתם תפילתי" אבל אחרי כן‬ ‫ברצינות‪ .‬זה דבר מנוסה! שאם מתפללים ברצינות ומדברים לבד בחדר‬ ‫הגמ' אומרת‪" :‬שערי דמעה לא ננעלו" אם אדם בוכה בתפילה‪ ,‬שערי דמעה‬ ‫לבד‪ ,‬ואתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואומר לו ומתנה לפניו את הצרה‬ ‫לא ננעלו‪ ,‬הבכיות יכולים לבוא או מגעגועים לקב״ה‪ ,‬או מלב נשבר ונדכה‬ ‫שלך ‪ -‬הוא עונה! 'אל דמעתי אל תחרש' הקדוש ברוך הוא לא נשאר אדיש‬ ‫אלוקים לא תבזה‪ ,‬אדם מאוד מדוכא הוא בוכה‪ ,‬או שבוכה כי יש לו‬ ‫לראות בן אדם בוכה‪ ,‬עונה לו‪ .‬ועל זה מכוון הפסוק 'בכל קוראנו אליו' ‪-‬‬ ‫בדמעות‪ .‬אבל תקרא לו‪ ,‬בכל קוראנו אליו ‪ -‬תהיה קריאה ‪ -‬אליו!‬ ‫געגועים לקב"ה‪ ,‬מי שקרוב להשם לפעמים הוא מתגעגע לקב״ה‪ ,‬אז אדם‬ ‫כזה הוא בוכה‪ ,‬ואז שערי דמעה לא ננעלו‪.‬‬ ‫דברים לזיכרו של הסבא רבי ברוך זצ׳׳ל‬ ‫התאספנו היום לזכור את הסבא רבי ברוך זצ"ל‪ ,‬אחרי הפטירה שלו שאלו אותי האם רבי ברוך היה עושה מופתים? אמרתי להם לא שמעתי שהוא היה עושה שום מופת‪,‬‬ ‫מופתים כאלו שהוא גוזר‪ ,‬ונהיה כמו שגזר‪ ,‬לא היה דבר כזה‪ ,‬אבל כן היה משהו‪ ,‬הוא היה עושה מופתים מכח התפילה‪ ,‬היה מתפלל ומציל על ידי התפילה!‬ ‫סיפר יהודי אחד קראו לו פרטוש‪ ,‬הוא בא בשבעה על הסבא וסיפר את הסיפור שלו‪ ,‬שאשתו הלכה ללדת בבלינסון והרופאים אמרו לו המצב מאד קשה ואנחנו משתדלים‪,‬‬ ‫אבל היו מיואשים‪ ,‬אם יש לך איזה רבי לך תבקש מהרבי שיתפלל‪ ,‬אז הוא בא לרבי ברוך ואמר לו זה המצב שאמרו לו הרופאים שהם מיואשים ויבקש להתפלל‪ ,‬לקח רבי‬ ‫ברוך תהילים והתחיל להתפלל בדמעות כדרכו‪ ,‬וכשהוא גמר להתפלל‪ ,‬אמר לו לך תקנה יין ותאמר לחיים‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬הוא נולד בריא‪ ,‬איך הוא הוא בטוח שהכל בסדר? רק‬ ‫הוא היה כמו ר' חנינא בן דוסא שאומרת המשנה בברכות לג ב' שמתוך שתפילתו שגורה בפיו הרגיש שהתפילה התקבלה‪ ,‬ככה היה אצלו לפי הרגשת התפילה ידע להגיד אם‬ ‫התפילה התקבלה‪ ,‬ואותו פרטוש הלך לבלינסון‪ ,‬אמרו לו ברוך ה' הלידה בסדר אין סכנה לא לוולד ולא לאימא‪ ,‬מקודם אמרו לו סכנה לשניהם‪ .‬זה כח התפילה! כמו שראינו‬ ‫אצל אלישע שהיה יכול להחיות מת מכח התפילה‪ .‬אז הכוח של התפילה היה גם לסבא‪ .‬אבל הכוח של מופתים לעשות מופתים ‪ -‬לא שמענו‪.‬‬ ‫אבל באמת נכון שהוא לא עשה מופתים‪ ,‬אבל היו מופתים נעשים סביבו‪ .‬זה ניקרא השגחה פרטית מיוחדת שיש לצדיקים‪ ,‬כמו שהיה אצל אברהם אבינו כשהגיע למצרים‬ ‫ולקחו לו את שרה‪ ,‬אז התורה מספרת שפרעה לקה במחלה הראתן‪ ,‬מה התורה מספרת לנו? תדע יש השגחה פרטית מיוחדת על עם ישראל! הרי אברהם אבינו הוא אבי‬ ‫האומה‪ ,‬והקב״ה דאג לו‪ ,‬זה מה שאומר הפסוק בדברי הימים אומרים את זה כל יום בהודו‪" :‬לא הניח לאיש לעושקם ויוכח עליהם מלכים" זה השגחה פרטית‪ ,‬איך הקב"ה‬ ‫יודע ששרה נלקחה והיא רוצה שהשם ירביץ לפרעה? זה מראה בחוש שהקב״ה איתוז! וככה היה כששרה נלקחה לאבימלך אמר לו הקב"ה‪" :‬ועתה השב את אשת האיש כי‬ ‫נביא הוא ואם אינך משיב דע כי מות תמות" גם אצל יצחק היה השגחה הפרטית אצל אבימלך‪ ,‬גם יעקב בבית לבן‪ ,‬לבן רצה לאבד את הכל‪ ,‬ובא הקב״ה תפס אותו 'תיזהר‬ ‫אם תדבר עם יעקב מטוב ועד רע'‪ ,‬הקב"ה משגיח בהשגחה פרטית‪ ,‬לא הניח לאיש לעושקם ויוכח עליהם מלכים‪ ,‬וזה הפשט 'אלוקינו ואלוקי אבותינו'‪ ,‬אתה מנהיג שלנו‬ ‫ושומר עלינו‪ ,‬יש לנו יש שמירה מיוחדת לעם ישראל‪.‬‬ ‫כזה סוג מופת היה גם אצל הסבא‪ .‬סיפר לי הרב תנעמי‪ ,‬הרב של רכסים‪ ,‬זה היה בבר מצוה של נכדי רפאל ברוך טולדנו‪ ,‬הוא אמר 'קיבלתי הזמנה על שם כזה רפאל ברוך‪,‬‬ ‫אני לא אלך? והוא סיפר שכשנהיה רב‪ ,‬לא היה למקווה הרבה קליינטים‪ ,‬הנשים לא היו באות רח"ל‪ ,‬אז הוא החליט לבנות מקווה מפואר כדי למשוך אותם שיבואו‪ ,‬וזה לא‬ ‫עזר עדיין לא באו‪ ,‬עד שבא אחד ואמר לו אתה רוצה שיבאו הנשים‪ ,‬תזמין אצלך את רבי ברוך לשבועיים‪ ,‬הוא יהיה פה שבועיים הוא כבר יסדר את העניין‪ ,‬אז הוא הלך‬ ‫לרבי ברוך והזמין אותו שיהיה אצלו‪ ,‬והיה אצלו שבועיים‪ ,‬מה היה עושה הסבא? הוא לא עשה כנס גדול לנשים‪ ,‬הוא היה עושה חוג נשים בכל שכונה‪ ,‬והוא הולך ומדבר‬ ‫בבית עם הנשים על טהרת המשפחה‪ ,‬עם היראת שמיים של הסבא‪ ,‬הכניס להם העניין שיש בזה כרת וחייבים ללכת‪ ,‬הוא מספר שאחרי שבועיים הבלנית רוצה העלאה‬ ‫במשכורת‪ ,‬כי עכשיו באו הרבה נשים והיא נשארת עד שתים עשרה בלילה‪ ...‬הפך את העיר!‬ ‫ולא רק זה‪ ,‬כל יום היה עושה את החוג נשים בחמש בשש‪ ,‬ואח״ב בערב נוסע לקריות‪ ,‬יש שמה יהודים מרוקאים וגם מקנסיים‪ ,‬אז הוא הלך לדבר כל ערב‪ ,‬והרב תנעמי היה‬ ‫לוקח אותו עם האוטו שלו בשביל לדרוש ולהחזיר אותו‪ ,‬לפי שזה דרכו של אוהב השם‪ ,‬אהבהו על אחרים‪ ,‬רבי ברוך היה מלא אהבת ה'‪ ,‬מלא יראת ה'‪ ,‬כל היום דיבר עם‬ ‫הקב"ה על החורבן ועל כלל ישראל‪ ,‬אז עושה שגם אחרים יאהבו אותו‪ .‬פעם אחת האוטו של הרב תנעמי השתתק‪ ,‬נעצר‪ ,‬מנסה להפעיל אותו‪ ,‬לא מצליח‪ ,‬לא יכול לזוז‪ ,‬אז‬ ‫אמר לו רבי ברוך‪ :‬תראה‪ ,‬אנשים מחכים לנו לדרשה בא נמשיך את הדרך באוטובוס ונאמר דרשה‪ ,‬וירחם השם על האוטו‪ ...‬הוא הסכים איתו והלכו לתחנת האוטובוס‪,‬‬ ‫בתחנת האוטובוס ראו שם יהודי ממקנס‪ ,‬ורבי ברוך כבר תוהה על קנקנו‪ ...‬והבין ממנו שהוא לא מניח תפילין‪ ,‬מייד התחיל לחזק אותו בהנחת תפילין‪ ,‬הוא הזהיר אותו‬ ‫וחיזק אותו‪ ,‬אתם יודעים מה הגמ' בר"ה יז א׳ אומרת‪ ,‬משפט רשעים בגיהינום י"ב חודש‪ ,‬אבל קרקפתא דלא מנח תפילין‪ ,‬ראש לא מניח תפילין‪ ,‬נידון לגיהינום לדורי‬ ‫דורות‪ ...‬וככה עד שחיזק אותו‪ ,‬לא זז משם עד שהבטיח לו ממחר אני מתחיל ללבוש תפילין! והיהודי ההוא נסע באוטובוס‪ ,‬ורבי ברוך עוד לא נוסע‪ ,‬אמר לרב תנעמי לך‬ ‫עכשיו תפעיל את האוטו‪ ,‬הלך להפעיל את האוטו והאוטו פועל‪ ...‬אמר לו רבי ברוך‪ :‬כל העיכוב של האוטו היה כי הקב״ה רצה לתקן את היהודי הזה‪ ,‬שנשפיע על היהודי‬ ‫הזה‪ ,‬אחרי שהשפענו עליו האוטו עובד‪ .‬זה השגחה פרטית‪ ,‬הבא להיטהר מסייעין אותו‪ ,‬מי שרוצה לעזור לאחרים מסייעין אותו‪ ,‬השגחה פרטית על הצדיקים 'הבא להיטהר‬ ‫מסייעין אותו'‪.‬‬ ‫האם יהורם גן אחאב היה יהודי או גוי‬ ‫שאחאב גייר אותה‪ ,‬מ"מ הרי הגירות לא חלה כי היא היתה עדיין‬ ‫התוס' ב ע"ז כו ב' כתבו שי הורם בן אחאב ו איזבל היה י שר אל מו מר‬ ‫עובד ת ע"ז‪ ,‬וא"כ יו צ א שי הורם בנה היה גוי‪.‬‬ ‫וההיתר של עובדי ה ללו ת ממנו בריבי ת היה משום פי קו"נ‪ ,‬וי ש‬ ‫ל שאול שהרי איזבל היתה גויה בת מלך צידוני ם‪ ,‬ואע"פ שמסתבר‬ ‫עובר לפני המתפלל‬ ‫ראיתי לאחרונה שעובר לפני המתפלל פרוץ אנשים עוברי ם ולא יודעי ם שזה אי סור ג מור מדרבנן‪ ,‬וידו ע שר' משה פינ ש טיין זצ"ל היה צריך‬ ‫ללכת והיה שם מתפלל הוא אמר שאי אפ שר לעבור י ש כאן קיר‪ ...‬צריך לדעת שככל שי ש יו תר מתפללים שעובר לפניהם נכשל ביו תר‬ ‫איסורי ם‪ ,‬ואם הולך הלוך חזור על כל הליכה עובר ב אי סור‪ ,‬היה פעם אחד שראי תי או תו בתפילה הולך הלוך חזור‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬מה באת‬ ‫לכאן לעבור ע בירו ת?! עדיף שתתפלל בבי ת!‬ ‫ידין בגויים מלא גויות‬ ‫ומהיכן למד הקב"ה את הענין הזה שהראש הוא החשוב? ‪ -‬מנחל בדרך‬ ‫הפסוק בתהילים אומר‪" :‬ידין בגויים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה‬ ‫ישתה ‪ -‬והכוונה לעגלה ערופה שעורפים אותה בנחל‪ ,‬והמשנה בסוטה מה‬ ‫מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש" שמעתי מר' יהושע מאמאן זצ"ל שאמר‬ ‫ב' מביאה מח' אם הגוף קרוב לעיר אחת והראש קרוב לעיר אחרת האם‬ ‫בשבעה על רבי ברוך‪ ,‬בשם ר' אליקים שהיה רב בקזבלנקה ואח"כ בטבריה‪,‬‬ ‫הולכים אחרי הראש או אחרי הגוף‪ ,‬וקיי"ל כר"ע שהראש עדיף‪ ,‬וזה כוונת‬ ‫שהוא אמר בהספד על רבי יעקב אביו של רבי ברוך פשט כזה‪ ,‬ידין בגויים‬ ‫הפסוק מנחל בדרך שזה עגלה ערופה‪ ,‬ישתה‪ ,‬שמשם נלמד שראש עדיף ‪-‬‬ ‫מלא גויות ‪ -‬כשהקב"ה עושה דין אצל הגויים ‪ -‬מלא גויות‪ ,‬הוא הורג‬ ‫על כן ירים ראש ‪ -‬לכן כשהקב"ה עושה דין בישראל הוא עושה דין רק‬ ‫המון‪ ,‬כמו מה שהיה ברעידת אדמה בוונצאולה שנהרגו אלפי איש‪ ,‬אך כ"ז‬ ‫בראש‪.‬‬ ‫בגויים‪ ,‬אבל אצל ישראל ‪ -‬מחץ ראש על ארץ רבה ‪ -‬כשהקב"ה עושה דין‬ ‫אצל ישראל הוא לוקח את הראש שזה הצדיק וזה מכפר על ארץ רבה‪,‬‬ ‫עקב המעבר לשעון חורף השיחה במוצ״ש ממורינו הרב שליט״א בשעה ‪730‬‬ ‫גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד‪ ,‬מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה ‪ 730‬בית מורינו הרב שליט״א רח' מתתיהו ‪25‬‬ ‫ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור' ‪ 0733-718-148‬או במערכת 'קול יהודי מרוקו' ‪ 0747-962-335‬שמעו ותחי נפשכם‪:‬‬ ‫בכל ענייני הגיליון יש לפנות לטל' ‪ 05485-20-936‬כמו״כ ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪gmai1.com@ 6082566‬‬ ‫ניתן לתרום דרך ׳נדרים פלוס׳ בחיפוש ׳עוטה אור׳ או בטל' ‪ 03-7630-585‬שלוחה ‪ 6465‬וזכות התורמים תעמוד להם לזכות בכל מילי דמיטב!‬ ‫בס״ד‬ ‫‪i‬‬ ‫ק‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫‪r‬‬ ‫כושיעודי הגאון הגדול דבי כויכל זילבד שליט״א‬ ‫‪f‬ש נה ד | גליון קנה‬ ‫ד ח ‪ : 5‬ה ‪5‬ז ; * ‪5 %‬‬ ‫‪J‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫ברך את אברהם בכל‬ ‫א) בכל עולה בן‪ .‬ב) שלם בכל‪ .‬ג) בכל שמה‪ .‬ד) מדת כל‪ .‬ה) בזכותו של אברהם‪.‬‬ ‫ו) מדת זאת בת לאברהם‪ .‬ז) יסוד מלכות‪ .‬ח) זה לעומת זה‪ .‬ט) שער החמישים‪ .‬י) בירור הניצוצות‪.‬‬ ‫האבן עזרא לפי פ שוטו משלימים אחד את‬ ‫בכל עולה בן‬ ‫השני‪ ,‬דבגלל שלא חסר דבר‪ ,‬התאוה שיראה‬ ‫‪ J‬פ ד; ה פזןה*ס }‬ ‫״ואברהם זקן־ בא בימים וה' ברר את אברהם‬ ‫בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו‪ .‬וכן פירש‬ ‫בבל״‪" .1‬ביאשית כד‪ ,‬א) ופיר ש רש״י‪ :‬״בכל עולה‬ ‫הרשב״ם שהוא הקדמה לסיבה ששלח אברהם‬ ‫מסרה נפשה על קידוש ה'‬ ‫בגימטריא בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן היה צריך‬ ‫את אליעזר לקחת אשה לבנו‪ :‬״להודיע‬ ‫״לספוד לשרה ולבכתה ‪ -‬ונסמכה מיתת שרה לעקידת‬ ‫להשיאו אשה״‪ .‬וכבר הקשו מפרשי רש״י‬ ‫האמור לפנינו שלא שלח עבדיו לקחת אשה‬ ‫יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה‬ ‫מדוע פירש רש״י כן‪ ,‬והרי פ שוטו של מקרא‬ ‫ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען‪,‬‬ ‫וכמעט שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה ומתה״ (רש״יבראשית‬ ‫הוא כדפירש הרב אבן עזרא‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫שלא יהו רוצין להזדווג לו‪ ,‬שהרי נתברך בכל‬ ‫כג‪,‬ב)‪ .‬הרה״ק המגיד מקאזניץ זי״ע (עבודתישראלפרשתחיישרה) הביא‬ ‫נתברך‪ :‬״באורך ימים ועושר וכבוד ובנים‪ ,‬וזו כל‬ ‫את דברי רש״י וכתב‪ :‬״וצריך הענין ביאור‪ ,‬הלא הצדיקים כל‬ ‫וכל העולם מתאוים להזדווג לו‪ ,‬אבל הוא לא‬ ‫חמדת האדם״‪ .‬או כדתרגם אונקלוס‪ :‬״וה' בריך‬ ‫רצונם וחיותם לעשות רצון קונם ומוסרים נפשם ומאודם‬ ‫רצה כי אם ממשפחתו‪ .‬וזהו שאמר העבד (כד‪,‬‬ ‫ויוצאי חלציהם בעבור כבודו יתברך שמו‪ ,‬ואיך יתכן לומר‬ ‫ית אברהם בכולא״‪ .‬וכן תרגם יונתן‪ :‬״ומימרא‬ ‫לה) וה' ברר את אדני מאד ויגדל‪ ,‬ולכך הוצרך‬ ‫על שרה אמנו הצדקת אשר היה אברהם אבינו טפל לה‬ ‫דה' בריך ית אברהם בכל מיני ברכתא״‪ .‬ולמה‬ ‫לפרש תחילה ברך את אברהם בכל״‪.‬‬ ‫בנביאות‪ ,‬שכשמעה מעקידת יצחק פרחה נשמתה מחרדה‬ ‫הוזקק רש״י לפרש ד'בכל' עולה בימטריא בן‪.‬‬ ‫ובהלה כדרך פשוטי בני אדם‪ ,‬אשר כל חיותם לגדל זרע‬ ‫בכל שמה‬ ‫ולהרבות הון ובפירוד הבנים או הממון כמעט ימותו‪ ,‬אמנם‬ ‫אמנם חז״ל במדרש דר שו הכי(תנחומא סימן ו)‪,‬‬ ‫ברם חז״ל דר שו כוונות נוספות באומרו 'בכל'‪,‬‬ ‫אך דרך רש״י לפרש פ שוטו של מקרא (עיין רש״י‬ ‫לא כן שרה אמנו חלילה לה‪ ,‬רק נוכל לומר‪ ,‬כי בשמעה‬ ‫כמו שמצינו בגמרא (ב״ב טז‪ ,‬ב)‪ :‬״וה' ברך את‬ ‫מעשה העקידה שעוקד אברהם את יצחק בנה לעולה לה'‬ ‫בראשית ג‪ ,‬ח)‪ ,‬אם כן מדוע צמצם רש״י הפירוש‬ ‫אברהם בכל ‪ -‬רבי מאיר אומר שלא היתה‬ ‫והבינה בקדושתה שנעשה על ידי זה יחוד גדול וקדוש‪,‬‬ ‫דהכוונה דוקא לדרש ד'בכל' עולה בן‪ ,‬ומאחר‬ ‫לו בת‪ ,‬רבי יהודה אומר בת היתה לו‪ ,‬אחרים‬ ‫והמקום ההוא היה רחוק ממנה ללכת שמה להתדבק עם‬ ‫שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה‪ ,‬ולמה לא‬ ‫אומרים בת היתה לו ובכל שמה״‪ .‬והרמב״ן‬ ‫אב ובנו בקדושת היחוד‪ ,‬לכן על כל פנים מרחוק מסרה‬ ‫יפרש כדעת האבן עזרא שהכוונה שנתברך‬ ‫נפשה באהבה ובטהרה להפרד מעולם הזה בעת רצון‬ ‫מבאר קוטב מחלוקתם‪ :‬״דרש רבי מאיר שלא‬ ‫בכל חמדת האדם‪.‬‬ ‫ושעה קדושה כזאת‪ ,‬והקב״ה הסכים על ידה ויצאה נפשה‬ ‫היתה לו בת לאברהם‪ ,‬וזו לו לברכה‪ ,‬כי לא היה‬ ‫בקדושה בשעה זאת‪ .‬וזה נרמז והמת שרה בקרית ארבע‬ ‫שלם בכל‬ ‫יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים‪ ,‬ואם‬ ‫(בראשיתכג‪,‬ב)‪ ,‬רומז מקום הקריה שמתה היה על פי ארבע שהם‬ ‫ועיין בגור אריה למהר״ל שביאר דברי רש״י‬ ‫ישלחנה לארצו גם כן‪ ,‬תעבוד שם עבודה זרה‬ ‫ארבע אותיות אדנ״י שבהם כוונת מסירת נפשות וקבלת‬ ‫בזה‪ :‬״דאם לא כן מאי עניינו לכאן‪ ,‬שהקדוש‬ ‫כמותם‪ ,‬כי האשה ברשות בעלה‪ ,‬ואברהם לא‬ ‫עול מלכות שמים״‪.‬‬ ‫ברוך הוא בירך אברהם בכל‪ .‬והא דלא כתב 'בן'‬ ‫יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה‬ ‫ועיין בספרנו בים דרך תורה פרשת חיי שרה (מאמר יגהערהא)‬ ‫שהבאנו מהליקוטי הרי״מ עה״פ (ויקרא י‪,‬א‪-‬ב)‪ :‬״וי‪-‬קריבו לפני‬ ‫בפירוש‪ ,‬מפני שהבן הוא נחשב 'כל'‪ ,‬שעד שלא‬ ‫לארץ‪ ,‬ואף כי יעבוד עבודה זרה‪ .‬ורבי יהודה‬ ‫היה לו בן לא היה נחשב לו לכלום כל הברכה‬ ‫ה' אש זרה אשר לא צוה אינם‪ .‬ותצא אש מלפני ה' ות^כל‬ ‫דר ש כי בת היתה לו‪ ,‬דאפילו ברתא לא חסריה‬ ‫א^ם וימתו' לפני ה' ‪ -‬פירוש כי כל מצוה צריכין אנו לעשות‬ ‫שברכו‪ ,‬מפני שאמר אברהם‪' ,‬אד' א' כזה ונתן‬ ‫רחמנא (ב״בקמא‪ ,‬א)‪ ,‬והיא הברכה בכל‪ ,‬כי היה לו‬ ‫בחשק רב ובצמאון גדול עד שבעשיית המצוה יהיה בלי‬ ‫ליי ואנכי הילר ערירי וגנן משק ביתי‪ ...‬יורש‬ ‫כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר‪ .‬ובאו‬ ‫השארת חיות הגשמיות כלל‪ ,‬אך המצוה עצמה נותנת בו‬ ‫אוני' ז (לעילטו‪,‬ב‪ -‬ג)‪ ,‬אבל עכשיו דהיה לו בן ‪ -‬היו‬ ‫אחרים והזכירו שם הבת״‪.‬‬ ‫שוב חיות שיוכל לחיות עוד ולא ימות בעבורה כמו שכתוב‬ ‫כל הברכות שלו ברכות‪ ,‬ולא קודם לכך‪ ,‬ולכך‬ ‫(ויקרא יח‪,‬ה) וחי בהם‪ ,‬וכאן שלא היה ציווי מהשי״ת והם עשו‬ ‫מדת כל‬ ‫זאת במסירות נפש לשם שמים נשארו שניהם בלי חיות‬ ‫כתוב ״וה' ברך את אברהם בכל״ על ידי שנתן‬ ‫מוסיף הרמב״ן‪ :‬״ובאמת שאין הכוונה לאחרים‬ ‫הגשמיות כלל ובזה יצא נפשם בדביקות נפלא״‪ .‬ועל פי‬ ‫לו בן״‪.‬‬ ‫והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו‬ ‫דבריו מבואר היטב כיצד לא פרחה נשמת אברהם ויצחק‬ ‫ובדרך זה מבאר גם הרמב״ן על פי האבן‬ ‫שם הבת הזאת בלבד‪ ,‬וחלילה להם שיוציאו‬ ‫בעת העקידה‪ ,‬כי הם נצטוו על העקידה והמצוה היתה כלי‬ ‫עזרא‪ :‬״והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם‬ ‫מחזיק לנשמה בגוף בעת מסירות נפשם על קידוש ה'‪ ,‬מה‬ ‫בכל‪ ,‬לא חסר דבר זול תי שיראה בנים לבנו‬ ‫ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין‬ ‫שאין כן שרה אמנו שלא היתה בנסיון‪ ,‬ולא נצטוותה על‬ ‫זה‪ ,‬שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת‬ ‫שינחלו מעלתו וכבודו‪ ,‬ולכן התאוה לזה״‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬כיון ששמעה שכמעט נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה על‬ ‫ששמה כך‪ .‬אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב‬ ‫קדושת שמו יתברך‪( .‬שיעוריא‪92‬חיישרהתשפו)‬ ‫ומשמע דלדעת הרמב״ן דרשת חז״ל ופירו ש‬ ‫ז צ" ל‬ ‫לע"נ האשה הצוה״ח מרת גיטל חינקא ע"ה בת רבי גבריאל מנשה בוים‬ ‫אשת ידידינו הנכבד הרה"ח ר' י צ ח ק מ ש ה ע רנ פ ל ד שליט"א‪ ,‬מייסד השיעור ונושא בעול קיומו תמיד‬ ‫שבקה חיים למגינת לב בקיו״ש בשב״ק פר׳ תולדות כ״ט חשון תשע״ה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בדברי האור החיים הקדוש מפורש שיש שער‬ ‫הגדלה והגבורה והוגפארת והנצח וההוד כי כל‬ ‫הזה ענין עמוק מאד ודר שו בזה סוד מסודות‬ ‫החמישים לסטרא אחרא‪ ,‬וכתב עוד שם (שמות ג‪,‬‬ ‫‪ -‬בעימים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל‬ ‫התורה‪ ,‬ואמרו כי ”בכל ” תרמוז על ענין גדול‪,‬‬ ‫ח)‪” :‬וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער‬ ‫לראש”‪ .‬שמידת 'כל' היא ב^מים ובארץ‪ .‬ועיין‬ ‫והוא שיש להקב״ה מדה תקרא ”כל ”‪ ,‬מפני שהיא‬ ‫החמישים‪ ,‬לצד שלא היו בני תורה מה שאין כן‬ ‫בהמשך דברי הרמב” ן דמוסיף לבאר ממדרשי‬ ‫יסוד הכל ”‪.‬‬ ‫דורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס‬ ‫חז”ל בענין‪.‬‬ ‫בזכותו של אברהם‬ ‫לשער החמישים ולהוציא בולעו מפיו‪ ,‬ואז ספו‬ ‫זה לעומת זה‬ ‫וגם בלי להבין עומק דבריו‪ ,‬פשוט לן שאברהם‬ ‫תמו בחינת הטומאה ”‪.‬‬ ‫והנה ידוע מאמר שלמה המלך (קהלתז‪ ,‬יד)‪” :‬ונם את‬ ‫אבינו הוא הראוי לברכת 'כל'‪ ,‬שהרי עד אברהם‬ ‫הרב לשם שבו ואחלמה ההולך בדרך הגר”א הביא‬ ‫זה לעמת זה עשה האלקים ”‪ .‬שכל כח בקדושה‬ ‫אבינו כל העולם היה עומד רופף עד שיקבלו‬ ‫את דבריו בענין זה‪ ,‬בספר הדע ”ה (ח”ב דרושה ענף ב‬ ‫יש גם כנגדו בטומאה‪ .‬והוא כדי שיהיה לאדם‬ ‫את התורה (שבת פח‪ ,‬א)‪ ,‬ואמרו‪” :‬תנא דבי אליהו‬ ‫סימןה)‪ ,‬וכתב‪” :‬והנה הגם שאיני כדאי להכריע בזה‪,‬‬ ‫בחירה‪ .‬ואמרו בגמרא ראש השנה (כא‪,‬ב)‪” :‬חמשים‬ ‫ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו‬ ‫אך האמת ניתן לכתוב‪ ,‬כי נראה עיקר כהגר”א‬ ‫שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר‬ ‫שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח ”‪,‬‬ ‫שאין בס”א שער החמישים כלל‪ .‬והגם כי זה‬ ‫אחד‪ ,‬שנאמר (תהליםח‪ ,‬ו) ותחסרהו מעט מאלקים ”‪.‬‬ ‫והחל מאברהם אבינו מואת הנפש אשר עשו‬ ‫לעומת זה עשה אלקים‪ .‬אך הוא רק עד מ” ט לבד‪,‬‬ ‫אך לשער החמישים לא זכה בחייו‪ ,‬וכבר הבאנו‬ ‫בחרן‪( .‬עבודה זרה ט‪ ,‬א)‪ ,‬וכן נאמר (בראשיתב‪ ,‬ד)‪" :‬אלה‬ ‫והם המ” ט פנים טהור ומ” ט פנים טמא‪ .‬וכמ” ש‬ ‫כמה פעמים דברי הפני יהושע (ברכות לב‪,‬ב) שכתב‪,‬‬ ‫תולדות השמים והארץ בהבראם ”‪ .‬ודר שו (בראשית‬ ‫במדרש תהלים מזמור י”ב סי' ד' ובכ”מ‪ .‬אבל שער‬ ‫דלפני מותו בסוף חייו זכה לאותה חלקי הנשמה‬ ‫רבה 'יב‪ ,‬ט)‪” :‬זאמר רבי יהושע בן קרחה בהבראם‬ ‫הנ' הנה הוא בבחי' אין סוף וכמו שאמרו בתיקונים‬ ‫שנקראת יחידה שהיא שער החמשים‪ .‬ועיין‬ ‫באברהם בזכותו של אברהם ”‪ .‬וכיון שאברהם‬ ‫תיקון כ ”ב סמוך לסופו ע ”ש‪ ,‬ואין בס”א בחי' נגדו‬ ‫במהר ” ל בראש השנה שם שכתב‪ ” :‬אבל שער‬ ‫הוא יסוד העולם שבשבילו נברא העולם‪ ,‬ודאי‬ ‫כלל ח ”ו וכמ” ש הרב בשער הקליפות פ”ג וכנודע ”‪.‬‬ ‫החמשים הוא אל הש”י בעצמו כי השער הזה‬ ‫ראוי להתברך במידת 'בכל'‪.‬‬ ‫בירור הניצוצות‬ ‫הוא ההשגה באמיתת עצמו ואמיתת עצמו לא‬ ‫מדת זאת בת לאברהם‬ ‫והא מילתא דברירא‪ ,‬דכל תכלית הגלות הוא לברר‬ ‫נודע אל זול תו ורק לעצמו ית'”‪.‬‬ ‫מוסיף הרמב”ן‪” :‬ובה נאמר (ישעיה מד‪ ,‬כד) אנכי ה'‬ ‫ניצוצות הקדושה שנפלו לתוך הקליפות‪ ,‬והראשון‬ ‫שער החמישים‬ ‫עשה כל‪ ,‬והוא שנאמר (קהלתהח) ויתרון ™ ץ בכל‬ ‫שירד מצרימה‪ ,‬היה אברהם אבינו כמו שנאמר‬ ‫ובפשטות למדו רבותינו‪ ,‬שגם בצד שכנגד איכא‬ ‫הוא‪ ,‬יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע‬ ‫בפרשת לך לך‪ ,‬ועלה ממצרים ברכוש גדול‪ ,‬שהוא‬ ‫חמישים שערי טומאה‪ ,‬כמבואר ברמ”ק (פרדס‬ ‫על כל באי עולם בעבור כי בכל היא‪ ,‬והיא המדה‬ ‫ניצוצי הקדושה‪ ,‬ואחר כך נאמר לאברהם אבינו‬ ‫רמונים שער יג‪ ,‬פרק א)‪ .‬וכן כתב האור החיים הקדוש‬ ‫השמינית מי”ג מדות‪ ,‬ומדה אחרת תקרא בת‬ ‫בברית בין הבתרים‪ ,‬שנאמר לאברהם (בראשיתטו‪ ,‬יג ­‬ ‫בפרשת שמות (ג‪,‬ח) על גלות מצרים‪ ” :‬שישראל‬ ‫נאצלת ממנה‪ ,‬ובה הוא מנהיג את הכל‪ ,‬והיא‬ ‫יד)‪” :‬כי גר;ירויה זרעך בארץ ל'א להם ועבדום וענו‬ ‫לא נכנסו בחמישים שערי טומאה לברר אותו”‪.‬‬ ‫בית דינו של הקדוש ברוך הוא הנרמז במלת וה'‬ ‫אתם ארבע מאות עינה‪ .‬וגם את הגוי אשר יעברו‬ ‫אבל הגר ”א סבר דאין לטומאה שער החמישים‪,‬‬ ‫בכל מקום (ב”ר נא‪ ,‬ב)‪ ,‬והיא שנקראת כלה בספר‬ ‫דיו אנכי ואחרי כן ‪.‬יצאו ברכש גדול”‪ .‬ואחר כך היה‬ ‫וכלשונו‪” :‬כי להס ”א אינו רק מ” ט שערי טומאה‪,‬‬ ‫שיר השירים‪ ,‬בעבור שהיא כלולה מן הכל‪ ,‬והיא‬ ‫לו את סדר הנסיונות וכולם לבררו וללבנו מכל‬ ‫שער חמישים אין לו‪ ,‬וכאשר נתמלא כל המ” ט‬ ‫שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות‬ ‫אחיזות הטומאה‪ ,‬ואז זכה למידה זה‪” :‬וה' ברו את‬ ‫שלו אז יתבער הוא מן העולם‪ ,‬כי יבער כאשר‬ ‫רבים‪ ,‬בעבור שהיא כנוסת הכל‪ .‬והמדה הזאת‬ ‫אברהם בפיל”‪ .‬ולכך שלח את אליעזר עבדו להביא‬ ‫יבער הגלל עד ונמו (מלכיםא יד‪ ,‬י) ולכן יתגלה שער‬ ‫היתה לאברהם כבת”‪ .‬ואם כי דברי הרמב” ן‬ ‫אשה לבנו ליצחק‪ ,‬דווקא ממשפחתו ומבית אביו‪,‬‬ ‫החמישים ויתבער הוא מן העולם ”‪.‬‬ ‫י‬ ‫עמוקים מאד‪ ,‬כוונת דבריו למדת המלכות‬ ‫ובאותה שעה אף אליעזר זכה לצאת מרשות‬ ‫שכן כל הטומאה הוא גללים וצואה‪ ,‬זבל מאוס‪,‬‬ ‫הקרויה גם כנסת ישראל‪ ,‬המורה על התגלות‬ ‫הסיטרא אחרא‪ .‬דהרי אליעזר חשק שיקח יצחק‬ ‫והסטרא אחרא מבלבל את האדם להתלכלך‬ ‫מלכותו יתברך בשמים ובארץ‪ ,‬ואברהם אבינו‬ ‫את בתו‪ ,‬ולכך אמר‪ ” :‬אולי לא תאבה ואתן לו את‬ ‫במיאוס‪ ,‬אך השוטה מדמה לנפשו שהוא מתוק‪,‬‬ ‫זכה להנהגתה‪ ,‬בשכר צדקתו והמעשיו הטובים‪.‬‬ ‫בתי‪ ,‬א”ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק‬ ‫ועליו צווח ישעיהו הנביא (ה‪ ,‬כ)‪ ” :‬היי האמרים‬ ‫יסוד מלכות‬ ‫בברוך” (בראשיתרבה נט‪,‬ט)‪ .‬אבל לבן אמר לו לאליעזר‪:‬‬ ‫לרע טוב ולטוב רע שמים חשף‪ ,‬לאור 'ןאור‬ ‫המידה השמינית מי”ג מדות היא 'נוצר חסד‬ ‫”ויאמר בא ברוך ה' ‪ -‬שהיה סבור בו שהוא אברהם‪,‬‬ ‫לחשך שמים כזר קיכזתוק ונזתוק לנזר”‪ ’.‬אך כאשר‬ ‫לאלפים' וידועים דברי האר ”י הקדוש שמתגלה‬ ‫שהיה קלסתר פניו דומה לו‪ ,‬א”ר יוסי ב”ר דוסא‬ ‫הסטרא אחרא ממלאת סאתה במיאוס‪ ,‬היא‬ ‫בחנוכה‪” :‬כי ר ”ת להדליק נר חנוכה הוא שם‬ ‫כנען הוא אליעזר‪ ,‬ועל ידי ששרת אותו צדיק‬ ‫מתבערת מן העולם‪ .‬ולכך נזהר היצר הרע שלא‬ ‫קדוש הנקרא נחל היוצא מר ”ת נוצר חסד‬ ‫באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך” (בראשית רבה‬ ‫להגדיש את הסאה‪ .‬ובזה מבאר הגר ”א‪” :‬וז הו‬ ‫לאלפים ” (שעה”כ דרוש א דחנוכה)‪ .‬והמדה 'כל' מבואר‬ ‫ס‪ ,‬ז)‪ .‬ובזה חזינן דאברהם אבינו זכה למדת 'כל'‬ ‫כל פעל גו' הוא חמישים שערי בינה וגם רשע‬ ‫בסודות התורה דהוא היסוד שכולל את השש‬ ‫בשלימות‪ ,‬עד שאפילו עבדו שהיה בכלל ארור יצא‬ ‫גימטריא הוא מ” ט שערי טומאה ליום רעה‪ ,‬כי‬ ‫קצוות וקרוי 'כל'‪ ,‬ומידת המלכות נקראת‬ ‫מארירותו ונכנס לכלל ברוך‪( .‬שיעורט‪36‬חיישרהתשפא)‬ ‫אך‬ ‫להשמדם גו'”‪.‬‬ ‫רשעים גו'‬ ‫(תהלים צב‪ ,‬ח) *בפרח‬ ‫‪T: T•:‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫־ ‪1:‬‬ ‫כללות דכללות‪ ,‬וכן בירך דויד (דהי”אכט‪ ,‬יא)‪” :‬לך ה'‬ ‫לא נפגשו‪ ,‬ענה לו הגר”י שהרבנית לא מרגישה טוב‪ ,‬וכידוע הרבנית היתה‬ ‫דרכו של הרה”ק הבית ישראל מגור זצ”ל היה לילך רגלי בירושלים לצרכי‬ ‫נכדה של הרידב” ז הטמון בצפת‪ ,‬ועל כן הוא נסע לצפת ת”ו לציון הרידב” ז‬ ‫בריאות‪ ,‬ופעמים היה חפץ לילך במקומות שאין אנשים‪ ,‬ולכן היה הולך‬ ‫להתפלל על הרבנית נכדתו שתחזור לבריאותה‪ .‬והוסיף ואמר‪ ,‬אין אני‬ ‫לבית וגן שהדרך לשם היתה עדיין ללא בניינים‪ ,‬ופעמים רבות היה פוגש‬ ‫חלילה 'דורש אל המתים'‪ ,‬אלא הלך לציונו ואמר סבא הרבנית לא מרגישה‬ ‫את מו ”ר הגר”י אברמסקי זצ”ל‪ .‬פעם אחת שאל הבית ישראל את הגר”י‬ ‫טוב‪ ,‬והוא והסבא נעמדו להתפלל לרפואתה‪( .‬שיעור יא‪ 92‬חיי שרה תשפו)‬ ‫היכן הוא היה שבוע שעבר במקום שדרכיהם היו נפגשות‪ ,‬ובאותו שבוע‬ ‫מוקדש לזכות ורפואת הנער‬ ‫נתרם לע"נ‬ ‫נתרם לזכות‬ ‫הרב יהודה דוב זצ״ל‬ ‫חיים שמואל בן ליבא‬ ‫הרה"צ ר' מרדכי זאב‬ ‫בן הרב אברהם חיים זצ"ל‬ ‫הנמצא ל׳׳ע בתרדמת מזה כמה חודשים‬ ‫בן מלכה‬ ‫נלב׳׳ע כ׳׳א אלול תשפ״ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫משיעורי הגרי"מ זילבר שליט"א | חיי שרה תשפ"ז‬ ‫( ‪g‬‬ ‫‪r‬־‪■nsr‬פוןהי‪5‬‬ ‫ועל זה ר מז דוד (תהלים עא‪ ,‬ו)‪ :‬״ עליו נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה‬ ‫ידו ע (שעה״כ דר וש י הפסח דר וש ח) דבליל הסדר נשפע מלמעלה כל‬ ‫גוזי״‪ .‬וזה עצמו אות ו סי מן לחיבוב ה' יתברך את ישראל‪ ,‬דלא זו בלבד‬ ‫אותם מ״ט אורו ת על האדם‪ ,‬ואחר כך מסתלקין ממנו‪ ,‬וזה עבוד ת‬ ‫שמלמדים את התינוק 'תורה'‪ ,‬ולא רק יכל התורה'‪ ,‬אלא מלמדים‬ ‫ימי העומר להחזירם עד שבועו ת שאז מתגלה הארת הכתר‪ .‬והנה‬ ‫אותו 'כל התורה כולה'‪ .‬וענינה כמפור ש בהלכות שול חן ערוך הרב ‪,‬‬ ‫לכאורה יקשה אם כן מדוע היה צריך להתגלות בליל הסדר אורו ת‬ ‫שכתב שכל אדם צריך לל מוד את כל התורה בעל פה‪ ,‬ול חזור עליהם‬ ‫אלו‪ ,‬אם אחר כך צריך האדם לקנותם בעצמו‪ .‬אלא בזה מבואר ד אין‬ ‫מפעם לפעם שלא ישכח‪ ,‬אך מי שהוא שכחן‪ ,‬צריך לל מוד רק כמה‬ ‫אדם יכול לקבל את התורה לולי שהיה לו כבר ר שי מו מתחילה‪ .‬וכן‬ ‫שהוא יכול לזכור ו עליו אמרו לא עליך המלאכה לגמור‪.‬‬ ‫אמרו (נדה ל‪ ,‬ב) שמלמדים את התינוק במעי אמו כל התורה כולה‪:‬‬ ‫אך מכל מקום כתב (יורה דעה הלכות תלמוד תורה פרק בהלכה י)‪ :‬״נכון הדבר‬ ‫״וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל‬ ‫ע״ד הקבלה‪ ,‬לקבוע לי מודו בשעה קטנה זו שבכל יום לל מוד פעם‬ ‫התורה כולה״‪ .‬ולכאורה קשה אם כן מדוע מלמדים אותו את כל‬ ‫אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירו של מי ומכילתא וסיפרא ו סיפרי‬ ‫התורה כולה אם עתיד לשכחה‪ [ ,‬עיין בני י ש שכר (מאמרי חודש סיון‬ ‫ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים‪ ,‬שכל דבריהם היא‬ ‫מאמר א ‪ -‬מהות החודש)]‪ .‬אלא מוכח מהכא דלולי שלמד כבר את כל‬ ‫תורה שבעל פה‪ ,‬שניתנה למשה מסיני כמו רבו ת ותנחומא ופסיקתות‬ ‫התורה כולה ונ שאר בו ר שי מו מן התורה שלמד‪ ,‬לא היה יכול בשר‬ ‫וכיוצא בהן‪ ,‬ו מדר שי רשב״י על כולן‪ ,‬כדי שיוכל לגמור כל התורה‬ ‫ודם לל מוד ול הבין בתורת הי‪ .‬אבל משלמד כל התורה עם המלאך‪,‬‬ ‫שבעל פה כולה פעם אחת בחייו‪ ,‬לקיים מצות שמור ת שמרון את כל‬ ‫אין לאף אחד תירוץ לומר שאינו יכול לל מוד תורה‪ ,‬שכן היצר הרע‬ ‫המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלה‪ .‬ואף שישכח הכל הרי לע תיד לבוא‬ ‫מוסיף עליו ענוה לומר‪ ,‬וכי מי אני הראוי להתקרב לתורת ה'‪ ,‬אך‬ ‫יזכירו הו כל לי מודו ששכח מחמת אנסו״‪ .‬ובכל הדורו ת היו מחכמי‬ ‫כיון שהוא י לוד אשה שהיה במעי אמו‪ ,‬ושם למד את כל התורה‬ ‫ישראל שידעו את כל התורה כולה‪( .‬שיעור ט‪ 36‬חיי שרה תשפא)‬ ‫כולה‪ ,‬אם כן י ש בו ר שי מו של כל התורה כולה‪.‬‬ ‫פני האדמה‪ ,‬וראיה לדבר‪ ,‬דהם קוברים גם את‬ ‫היה לשרה בן‪ ,‬לא היה מתקיים 'ונחלתם לעולם‬ ‫הוויית חיי שרה‬ ‫בעלי החיים שלהם‪ ,‬ואין זה אלא משום שאין להם‬ ‫תהיה'‪ ,‬שהרי עדיין אין לה יורש‪ ,‬וכמו שאמרה‬ ‫״ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים עינה ושבע‬ ‫מעלה עליהם‪ .‬מה שאין כן קבורת אדם מישראל‬ ‫לאברהם אבינו (בראשית כא‪ ,‬י)‪ :‬״גרש האמה הזאת‬ ‫שנים שני חיי״שךה׳‪( /‬בראשיתכג‪,‬א‪ -‬ב) הדגיש הכתוב‬ ‫היא לחביבות נפשו הקדושה משום שהיה הגוף‬ ‫ואת ? ‪ m‬כי לא ייר ש בן האמה הזאת כעם בני עם‬ ‫'ויהיו' מה שלא״נאמר בתרח וכל העשרה דורות‬ ‫נרתיק לנשמה‪.‬‬ ‫יצ חק? ולפיכך בעקידה שבה קיבל יצחק אבינו‬ ‫שמנח ועד אברהם‪ ,‬כי הוויה האמיתית היא רק‬ ‫וכל שנים עשר חודש לאחר פטירת האדם‪ ,‬נשמתו‬ ‫את כח התולדות נשלמו ימיה ונתקיים סיומא‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬ומאברהם אבינו ואילך התחילו‬ ‫עולה ויורד ת (שבת קנב‪ ,‬ב ‪ -‬קנג‪ ,‬א)‪ ,‬ואחר כך עולה‬ ‫דקרא 'ונחלתם לעולם תהיה'‪ ,‬והושלמו ימיה‬ ‫אלפים שנות תורה כדאמרו בגמרא (עבודה זרה ט‪ ,‬א)‬ ‫למקומה‪ .‬ולפיכך ביקש אברהם אבינו (בראשית‬ ‫ופרחה נשמתה‪.‬‬ ‫דמתחילין מעת שהיה אברהם אבינו כבן ב״ן שנים‬ ‫כג‪ ,‬ח ‪ -‬ט)‪ :‬״וידבר אתם לאמר אם י ש את נפשכם‬ ‫אמנם כאשר שרה אמנו עלתה לגן עדן‪ ,‬פגשה‬ ‫מעת שנאמר בו (בראשית יב‪ ,‬ה)‪ :‬״ואת הנפש אשר‬ ‫לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו ליי בעפרון‬ ‫שם את יצחק אבינו‪ ,‬וכמו שמביא הרמ״ע מפאנו‬ ‫עשו ב;רזו־ן״‪ .‬וגילה הכתוב דבזה החל להיות הויה‬ ‫בנן צחר‪ .‬ויתן לי את‪7‬מערת המכפלה אשר לוי אשר‬ ‫(עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח״ג סימן כט)‪ :‬״שכן יצחק‬ ‫ומציאות קיימת לעולם‪ ,‬דרק התורה הקדושה יש‬ ‫בקצה ש ^ו ננ^כזף מלא יתעה’ לי בתוככם לאחזת‬ ‫אבינו נגנז בגן עדן ג' שנים תכף אחר העקדה״‪ ,‬וכן‬ ‫בה מציאות אמיתית‪.‬‬ ‫קבר״‪ .‬דאברהים אבינו היה חפץ לשלם 'כסף ימלא'‬ ‫פירש החזקוני (כד‪ ,‬סג)‪ :‬״ויצא יצחק ‪ -‬מהיכן יצא‬ ‫ובזוה״ק משמע דלא כל שנות חיי שרה נחשב‬ ‫כדי שלא יוכל עפרון אחר כך לטעון שמערת‬ ‫מגן עדן שהיה שם משעת העקידה עד עכשיו‬ ‫בהם הויה‪ ,‬דאמרו בזוה״ק (ח״א קכג‪ ,‬א)‪ :‬״אמר ר'‬ ‫המכפילה שייכת לו‪ .‬וכמו שמצינו אצל דוד המלך‬ ‫שלש שנים״‪ .‬ואחר כך חזר לחיות בארץ כדי‬ ‫חייא הא אוקמוה דהא כד אתעקד יצחק בר‬ ‫שקנה את גורן ארונה בכסף מלא‪ .‬ואמרו בזוה״ק‬ ‫לקיים 'ונחלתם לעולם תהיה' ויזכה ליעקב אבינו‪,‬‬ ‫תלתין ושבע שנים הוה‪ ,‬וכיון דאתעקד יצחק‬ ‫(ח״אקכח‪ ,‬א) דעפרון לא היה רואה במערה מאומה כי‬ ‫הדא הוא דכתיב (מיכה ז‪ ,‬כ)‪ :‬״תתן אמת ליעקב חסד‬ ‫מיתת שרה‪ ,‬דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה‬ ‫אם חושך‪ ,‬ולפיכך היה מוכן להיפטר הימנה אפילו‬ ‫לאג^ה^’‪( .‬שיעור יא‪ 92‬חיי שרה תשפו)‬ ‫ולבכותה‪ ,‬מאין בא מהר המוריה בא מלמעקד ליה‬ ‫בחינם‪ ,‬ורק משום שאברהם אבינו אמר 'בכסף‬ ‫י ' ז זאל הקבר רץ אברהם‬ ‫ליצחק‪ ,‬ואינון תלתין ושבע שנין מיומא דאתייליד‬ ‫מלא יתננה לי' היה דור ש עליה טבין ותקילין‬ ‫מצינו בבעל הטורים פר' וירא (יח‪ ,‬ז)‪ ,‬עה״פ‪ :‬״ואל‬ ‫יצחק עד שעתא דאתעקד אינון הוו חיי שרה‬ ‫'ארבע מאות שקל כסף'‪ .‬וי ש לציין לדברי רש״י‬ ‫הבקר ז״ץ אברהם ‪ -‬אותיות ואל הקבר רץ‪ ,‬שרץ‬ ‫ודאי‪ ,‬כחושבן ויהיו בגימטרי״א תלתין ושבע שנין‬ ‫שפירש‪ :‬״ביני ובינך ‪ -‬בין שני אוהבים כמונו מה‬ ‫אחריו "למערה״‪ .‬וכוונתו למה שאמרו בפרקי דרבי‬ ‫הוו‪ ,‬כמה דאתמר מדאתיליד יצחק עד דאתעקד״‪.‬‬ ‫היא חשובה לכלום‪ ,‬אלא הנח את המכר ואת מתך‬ ‫אליעזר (פרק לו)‪ :‬״ורץ להביא בן בקר‪ ,‬וברח מלפניו‬ ‫והרי מפורש להדיא‪ ,‬דעיקר שנות חיי שרה היו‬ ‫קבור״‪ .‬והרה״ק האמרי חיים מוויזניץ זצ״ל אמר‬ ‫בן הבקר ונכנס למערת המכפלה‪ ,‬ונכנס אברהם‬ ‫רק משעה שנולד יצחק‪ ,‬והיינו טעמא דהא אמר‬ ‫מהו 'בין שני אוהבים כמונו'‪ ,‬וכי אברהם אבינו‬ ‫אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על‬ ‫ריב״ל‪ :‬״כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת״ (נדרים‬ ‫היה אוהבו של עפרון‪ ,‬אלא פירו שו דשניהם היו‬ ‫המטות וישינים‪ ,‬ונירות דולקות עליהן‪ ,‬וריח טוב‬ ‫סד‪ ,‬ב)‪ .‬ולכן כל ז מן שלא היה לשרה אמנו בנים לא‬ ‫אוהבים‪ ,‬אברהם אבינו אהב מצוות ועפרון היה‬ ‫עליהם כריח ניחוח‪ ,‬לפיכך חמד המערה לאחוזת‬ ‫היה נחשב לה הוי״ה‪( .‬שיעור יא‪ 92‬חיי שרה תשפו)‬ ‫אוהב ממון‪ ,‬הוא שאמר עפרון 'בין שני אוהבים‬ ‫קבר״‪ .‬ונאמר (בראשית כג‪ ,‬ה ‪ -‬ו)‪ :‬״ויענו בני חת את‬ ‫ונחלתם לעולם תהיה‬ ‫כמונו'‪( .‬שיעור יא‪ 92‬חיי שרה תשפו)‬ ‫אברהם לאמר לו‪ .‬שמענו אדני נשיא איליקים אתה‬ ‫אמרו במדרש (בראשית רבה נח‪ ,‬א)‪ :‬״ויהיו חיי שרה‬ ‫קדושת אדם מישראל‬ ‫בתוכני ?מבחר ק ב ^ו יקבר את מתך איש ממנו את‬ ‫מאה שנה (תהלים לז‪ ,‬יח) יודע ה' ימי תמימם ונחלתם‬ ‫יש לרמוז ב'עפרון בן צחר' דבא להורות קדושת‬ ‫קברו ל'א יכלה מ ^ מקיבר מיתך״‪ .‬ואף על פי שהיה‬ ‫לעולם תהיה כשם שהן תמימים כך י שנותם‬ ‫האדם מישראל‪ ,‬דעפרון הוא ל שון עפר‪ ,‬וכל אדם‬ ‫אברהם אבינו חפץ במערת המכפילה ביקש מבני‬ ‫תמימים״‪ ,‬מבואר בזה דשרה אמנו נפטרה בזמנה‬ ‫בסיומא דשמונה עשרה מבקש‪ :‬״ונפשי כעפר לכל‬ ‫חת 'אחוזת קבר עמכם'‪ ,‬כל זה היה כדי להוציא‬ ‫ונשלמו ימיה‪ .‬ואפשר לפרש סיומא דקרא (תהלים‬ ‫תהיה״‪ ,‬וכתבו התוס'‪ :‬״ונפשי כעפר לכל תהיה ‪-‬‬ ‫מעפרון את מערת המכפילה‪ ,‬שכן הפרש גדול‬ ‫לז‪ ,‬יח)‪ :‬״יודע ה' ימי תמימם ונחלתם לעולם תהיה״‪.‬‬ ‫מה עפר אינו מקבל כליה לעולם כן יהי רצון שזרעי‬ ‫יש בין ישראל לעמים‪ ,‬שכן קברי אומות העולם‬ ‫דכיון שמחשב הקדוש ברוך ’הוא 'י מיז תמימים‬ ‫לא יכלה לעולם כמו שהוא אומר והיה זרעך כעפר‬ ‫אינם אלא כפינוי הנבילה שלא תסרח כדומן על‬ ‫הגיע ז מן שרה אמנו למות‪ ,‬משום שכל ז מן שלא‬ ‫י‬ ‫■‪.‬‬ ‫■‬‫■‬‫■ ‘—‪■*--‬י ‪---------- ---------------‬י י ■ —־‬ ‫‪ m i ■ ---------------- ---------------‬ן ־— ‪-------- ■I‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪■■■■«.‬ו ‪I .■■■- ---------------- --------------- --------------- ■ — ■--------............................‬‬ ‫‪............. ............................‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫‪II‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪,‬‬ ‫"‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪I‬‬ ‫■■‬ ‫־‬ ‫משיעורי הגרי״ם זילכר שליט״א | חיי שרה תשפ״ז‬ ‫(במדבר יב‪ ,‬ג)‪ :‬״והאיש משה ענו מאד מכ'ל האדם‬ ‫ידי נמרוד‪ ,‬לולי רחמיך אשר עמדו לי״‪ .‬ואנחנו‬ ‫הארץ״‪ .‬אמנם המהרש״ל פירש‪ :‬״ואני שמעתי מה‬ ‫אשר על ?ני האדמה״‪ .‬וקודם "שאדם מבקש״פתח‬ ‫מזרעו של אברהם‪ ,‬ולפיכך אומרים 'ונפשי כעפר‬ ‫עפר הכל דורסים עליה ואח״כ היא דורסת על כל‬ ‫ליבי בתורתך‪ /‬הוא צריך לבקש 'ונפשי כעפר לכל‬ ‫לכל תהיה'‪ ,‬ובזכות זה מוסיפים לבקש‪ :‬״פתח ליבי‬ ‫הדורסים‪ ,‬אף אני כן לכל מצערי וק״ל״‪ .‬והוא שייך‬ ‫תהיה'‪ .‬ומוסיפים לבקש‪ :‬״ואחרי מצותיך תרדוף‬ ‫בתורתך״‪ ,‬דבכח הענוה זוכים לתורה‪ ,‬שכן הכלי‬ ‫עפר‬ ‫‪T T‬‬ ‫״ואנכי‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫לאברהם אבינו שאמר (בראשית יח‪ ,‬כז)‪:‬‬ ‫נפשי״‪ ,‬שנפשו תרצה מעצמה לרדוף אחר התורה‬ ‫שמחזיק את התורה הוא הענוה‪ ,‬והראיה‪ ,‬משה‬ ‫ואפר״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬״ואנכי עפר ואפר ‪ -‬וכבר‬ ‫והמצוות‪( .‬שיעור יא‪ 92‬חיי שרה תשפו)‬ ‫רבינו קיבל תורה מסיני והתורה מעידה עליו‬ ‫הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים‪ ,‬ואפר על‬ ‫לעצמו‪ ,‬ירד לשאול‪ .‬מה שאין כן מי שי ש לו עין‬ ‫רעה באחיהם יוסף הצדיק ונתקנאו בו עבור‬ ‫טוב עין הוא יברך‬ ‫טובה שיור ש גן עדן‪.‬‬ ‫כתונת הפסים שעליו על ידי כך נתגלגל הדבר‬ ‫״וישמע אברהם אל עפריו יישקל אברהם לעפרו‬ ‫ועפרון היה פו שט יד לקחת יותר מן הראוי לו‪,‬‬ ‫וירדו למצרים והיו ארבע מאות שנה בגירות‬ ‫את’ הכסף ’ אשר דבר’ ב אזני בני חת ארבע מאות‬ ‫שהרי היה סבור שאין מערת המכפילה שווה‬ ‫ועינוי ועבדות‪ .‬ג) אצל ע שו שרעה עינו באחיו‬ ‫שקל כסף עבר לסחר’״‪.‬ז ( בר א שי ת כג‪ ,‬טז)’י ש להביא‬ ‫לכלום‪ ,‬ואפילו הכי דר ש עליה ארבע מאות שקל‬ ‫יעקב ונתקנא בו על הברכות אשר ברכו אביו‬ ‫בזה את דברי הרב כלי יקר שכתב‪ :‬״וישקול‬ ‫כסף‪ ,‬רק משום שאברהם אבינו גילה התעניינות‬ ‫כי על כן אמר יעקב ורווח תשימו בין עדר לעדר‬ ‫אברהם לעפרן ‪ -‬חסר וי״ו‪ .‬כתב בעל הטורים לפי‬ ‫בה‪ ,‬וכיון שהיה רע עין‪ ,‬לקח מקח רע לעצמו‪,‬‬ ‫כדי למלאות עיניו של אותו ר שע על כן בא ע שו‬ ‫שהיה רע עין ו עפרן חסר וי״ו עולה למספר רע‬ ‫ולא נשאר עם מאומה‪ .‬ואברהם אבינו קנה את‬ ‫וארבע מאות איש עמו‪ .‬ד) נבל הכרמלי היה איש‬ ‫עין‪ .‬וטעמו של דבר לפי שאמרו חז״ל (בבא ב תר א ט‪,‬‬ ‫השדה המערה וכל אשר בה‪ ,‬כמו שנאמר (בראשית‬ ‫כילי ורע עין כנודע‪ ,‬על כן בא עליו דוד עם ארבע‬ ‫ב) כל הנותן פרוטה לעני מתברך ב שש ברכות וכו'‪,‬‬ ‫כג‪ ,‬יז)‪ :‬״ריקם שדה עפרון אשר בנזכפלה אשר‬ ‫מאות איש לשלם לו כמדתו״‪.‬‬ ‫וכל מי שרעה עינו באחיו האביון ואינו נותן לו‬ ‫לפני ממרא והאירה המערה יאשר בו וכל העץ‬ ‫ילפינן מינה דאסור לאדם להיות רע עין‪ ,‬ובפרט‬ ‫כלום אינו מתברך בשש ברכות אלו‪ ,‬על כן חסרה‬ ‫אשר ב ^ ה אשר ?כיל" ?בלי סביב״‪ .‬ופיר ש רש״י‪:‬‬ ‫שהקנאה מדה רעה היא שאין לה שום סיבה‬ ‫וי״ו דעפרן כי מצד שהיה רע עין חסרו ממנו שש‬ ‫״ויקם שדה עפרון ‪ -‬תקומה היתה לה שיצאה מיד‬ ‫ותכלית‪ ,‬שהרי האדם מקנא בדבר שאינו שלו‪,‬‬ ‫ברכות אלו‪ .‬וחז״ל אמרו (סוטה לח‪ ,‬ב) אין נותנין‬ ‫הדיוט ליד מלך‪ .‬ופ שוטו של מקרא ויקם השדה‬ ‫ולא לקחו ממנו מאומה‪ ,‬וקנאתו לא תועיל לו‬ ‫כוס של ברכה כי אם לטוב עין‪ ,‬שנאמר (משלי כב‪,‬‬ ‫והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו'״‪.‬‬ ‫שיהיה לו גם כן כזה‪ .‬ואדרבה צריך האדם להיות‬ ‫ט) טוב עין היא יבר־ף אל תקרי יבורך אלא יברך‪.‬‬ ‫ואף על פי שמביא רש״י אחר כך פשט נוסף‪ ,‬כללא‬ ‫'טוב עין'‪ ,‬שעל ידי זה יזכה לברכה‪ ,‬שנאמר (משלי‬ ‫ומכל מקום מראה שניהם אמת רצה לומר הקרי‬ ‫אית בידן‪ ,‬דרש״י לא בא אלא לפרש פ שוטו של‬ ‫כב‪ ,‬ט)‪ :‬״טוב עין הוא יבירו‪? ,‬י נת‪ 1‬מלחמו לדל״‪.‬‬ ‫והכתיב‪ ,‬כי מי שהוא טוב עין מברך לאחרים בעין‬ ‫מקרא‪ ,‬וכיון שהקדים מדר שו אות הוא שפשט‬ ‫וכאשר מקיים סיומא דקרא זוכה למה שנאמר‬ ‫יפה‪ ,‬על כן יבורך גם הוא בשש ברכות כהוראת‬ ‫הכתוב מורה על כך‪ .‬אם כן כאשר יש לאדם‬ ‫(משלי כא‪ ,‬יד)‪ :‬״מתן בסתר יכפה אגף״‪ .‬אך כאשר‬ ‫וי״ו של יבורך כי הוא כתיב מלא‪ .‬ותדע עוד‪ ,‬כי‬ ‫מישראל ממון מיותר‪ ,‬יש לו לעשות עמו צדקה‪,‬‬ ‫חושב לקחת לעצמו‪ ,‬לבסוף יקח מקח רע לעצמו‪,‬‬ ‫רע עין עולה למספר ארבע מאות על כן מצינו‬ ‫ובזה תקומה יש לממון‪ ,‬וכמו דאמרו יד ההקדש‬ ‫כמו שמצינו בקרח (סנהדרין קט‪ ,‬ב)‪ :‬״ויקח [קרח]‬ ‫בארבעה מקומות מספר ארבע מאות אצל בעל‬ ‫על העליונה‪ ,‬וכאשר אדם נותן צדקה‪ ,‬הוא זוכה‬ ‫אמר רי ש לקיש שלקח מקח רע לעצמו״‪ .‬ואף‬ ‫עין רע‪ .‬א) בעפרון שהיה רע עין על כן לקח ארבע‬ ‫שתהיה ידו על העליונה‪ ( .‬שיעור יא ‪ 92‬חיי שרה תשפו)‬ ‫על פי שהיה מטועני הארון‪ ,‬כיון שלקח מקח רע‬ ‫מאות שקל כסף‪ .‬ב) אצל אחי יוסף שהיה עינם‬ ‫ימיהילולא ־ ממצולות ין‬ ‫ג' כסליו תס״ג | נס הצלת הפני יהושע‬ ‫יש להביא את מה שכתב הפני יהושע בהקדמה מה כבתוך המכבש מחמת כובד משא הגלי גלים שנפלו אלקים עמדי והוציאני מן המקום הזה לשלום‬ ‫עוררו לחבר את הספר‪ :‬״ואחת שהיא הנה קבלתי עלי עלי וקורות בתינו יותר מקורות בית הבד‪ ,‬ולא נתנוני ויבנה לי בית נאמן להרבות גבולי בתלמידים‪ ,‬לא‬ ‫לחובה ונדרתי בדבר הנדור בעת צרתי ביום חרון אף ה' השב רוחי‪ ,‬ידי ואיברי אינם ברשותי‪ ,‬אמרתי נגזרתי אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי‬ ‫יום ג' כסליו שנת תס״ג לפ״ק בק״ק לבוב‪ ,‬שליו הייתי בדמי ימי אלכה פקדתי יתר שנותי לא אביט אדם עוד העיון בסוגיית הש״ס ופוסקים וללון בעומקה של‬ ‫‪9‬‬ ‫בביתי ורענן בהיכלי עם חבירים ותלמידים המקשיבים עם יושבי חלד‪ .‬ומתיירא הייתי שלא יעשה ביתי קברי הלכה‪ ,‬אף לינות הרבה בענין אחד‪ ...‬אני טרם אכלה‬ ‫לקולי‪ ,‬ופתע פתאום היתה מעיר לגל הפוכה כמו רגע לנסקלין ולנשרפין לנהרגין ונחנקין‪ ,‬עלי היו כולנה לדבר הדברים אל לבי‪ ,‬שמע ה' בקול עניי ונתן לי‬ ‫‪f‬‬ ‫לא חלו בה ידים וקול זעווה לא שמענו כי אם קול ארבעתן כאחת‪ ,‬ודין ארבע מיתות לא בטלו ממני‪ .‬מהלכים בין העמודים כמין שביל ממש נעשה לי‬ ‫הבערה יצאה לחלק‪ ,‬ומראה אש הגדולה והמתלקחת זאת ועוד אחרת שקורות הבית רהיטיו ועציו ואבניו ויצאתי בשלום בלי פגע‪ ,‬וחבל לא הוה בי‪ .‬אז ידעתי‬ ‫אשר עלה בארמנותינו ובחלונינו ע״י כמה חביות נדמו עלי כעדים גמורים‪ ,‬אמרתי פן יפגעו בי להיות נאמנה כי מה' היה הדבר ממש במקום שאין מצילין‪,‬‬ ‫גדולות ונוראות מלאים פולוויר שהיה לשריפת אש יד העדים בי בראשונה להמיתני‪ .‬אמנם בחמלת ה' ומאז והלאה השמתי הדברים אל לבי שיהא עיקר‬ ‫‪I‬‬ ‫עד שנהרסו הבתים ממגורותם כמה בתים גדולים עלי לא נתנני אלקים להרע עמדי וכמו ערך שליש לימודי בדבר הלכה בסוגיית הש״ס ופוסקים ושלא‬ ‫ובצורות חומה עד לשמים הושפלו עד לעפר ערו עד או רביע שעה אחר ששקט וסר מזעף קול המפלה‪ ,‬להעלות בכתב שום דבר בענייני הדרוש או שאר‬ ‫היסוד בהן ונהרגו כששה ושלשים נפשות קדושות רק עדיין קול שפעת המולת המון לאלפים ולרבבות לימודים שהם רחוקים ממרכז לימוד האמת אם לא‬ ‫מישראל‪ .‬ובתוך החללים ג״כ מגרי ביתי זו אשתי הולך וסוער החמסין על הגג ותבקע הארץ לקולם‪ .‬לעתים רחוקים‪ .‬רק כל זמן שנתחדש לי שום דבר‬ ‫הראשונה נ״ע ואמה ואבי אמה‪ ,‬עד שהגיע ג״כ לצרת ורבים אשר המיתו ברמיסתם יותר מאשר בראשונה‪ ,‬בסוגיית הגמרא או בפירש״י ותוס' והיה הדבר נוטה‬ ‫‪I‬‬ ‫הבת בתי הקטנה אחת היתה לאמה וחביבה עלי ביתר אף דלא הוי סגי בלאו הכי שכוונתם להציל ולפקוח בעיני שהוא על צד דרך לימוד האמיתית לפי דרך‬ ‫שאת‪ .‬וגם אנכי הייתי מן הנפילים מאיגרא רמא לבירא הגל‪ .‬סוף דבר כבר יצאתי מכלל ודאי סכנת נפשות קדמונינו ורבותינו‪ ,‬אותה אבחר ואקרב לכתוב בספר‬ ‫הזכרונות”‪( .‬שיעור יב ‪ 4‬יתרו תשפו)‬ ‫עמיקתא ובאתי בעמקי מצולה בארץ התחתית ממש לידי ספק‪ .‬אז אמרתי עודני בתוך הגל‪ ,‬אם יהיה‬ ‫יוצא לאור על ידי מכון נים דרך‬ ‫לפרטים והנצחות ‪0556712159‬‬ ‫להזמנת כל ספרי הרב זילבר‬ ‫אפשר לקבלו כל שבוע דרך המייל ‪bd025401167@gmail.com‬‬ ‫‪073-3022267‬‬ ‫משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |וירא תשפ״ז‬ ‫זן‬ ‫‪( is‬‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט״א‬ ‫פ ר ש ת חיי ש ר ה ת ש פ"ז‬ ‫גי ליון ‪9‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪iS‬‬ ‫מו‬ ‫<פ* ש?‬ ‫< >‬ ‫‪is‬‬ ‫מו‬ ‫ה שע ה‬ ‫שורש מידות ברוך וארור‬ ‫”ויאמר אליו העבד אלי לא תאבה האישה ללכת אחרי”‪ .‬דרשו חז”ל בב”ר (נט‪ ,‬ט) ”ויאמר אליו העבד ‪ -‬הדא הוא דכתיב‬ ‫רק חזק ואמץ והגית בו יומם ולילה‬ ‫׳כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב'‪ ,‬כנען ‪ -‬זה אליעזר‪ ,‬בידו מאזני מרמה ‪ -‬שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או‬ ‫כל היסוד של תורה זה החיבור‬ ‫אינה ראויה‪ ,‬לעשוק אהב ‪ -‬לעשוק אהובו של עולם זה יצחק‪ ,‬אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי‪ ,‬אמר לו אתה ארור ובני‬ ‫לתורה‪ ,‬שאדם מתחבר לתורה מתחבר‬ ‫ברוך ואין ארור מתדבק בברוך”‪ .‬מבואר בדברי חדל שאמירה זו ”אלי לא תאבה האשה ללכת אחרי”‪ ,‬שמשמעותה שיתן‬ ‫לקדושת התורה‪ .‬החיבור לקדושת‬ ‫ליצחק את בתו‪ ,‬שורשה ויסודה במידתו של כנען אבי אבותיו‪ ,‬שהוא ארור‪ .‬וצ” ב מה ראו חז” ל לייחס אמירה זו של אליעזר‬ ‫התורה זה חיבור לקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫שבאה מתוך יחוסו לכנען שממנו נוצר‪ .‬ובהמשך הפרשה דרשו (ב” ר ס‪ ,‬ז) עה”פ ”בוא ברוך ה'”‪ ,‬שכיוון שעשה אליעזר את‬ ‫הנפש החיים בשער ד' בפרק כ ” ב‬ ‫שליחותו באמונה‪ ,‬יצא מכלל ארור ונהיה לברוך‪ .‬וגם זה צ”ב‪ ,‬למה בשליחות זו יצא מכלל ארור לברוך‪ .‬עוד צ” ב הלשון‬ ‫אומר‪ ,‬שמי שמחובר בלימודו דבק‬ ‫”אין ארור מתדבק בברוך”‪ ,‬שהיה לו לומר 'אין ברוך מתדבק בארור'‪ ,‬שהרי אמר אברהם לאליעזר שאינו יכול ליתן את יצחק‬ ‫בקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא אומר לשון‬ ‫לבתו כיון שהוא ארור‪.‬‬ ‫שהתורה והקדוש ברוך הוא זה אחד‪,‬‬ ‫והנה כבר ביאר הר״ן בדרשות‪ ,‬שלא רצה אברהם ליקח אשה מבנות כנען ושלח את אליעזר לארצו ומולדתו‪ ,‬שאף שגם‬ ‫קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל‬ ‫בתואל ולבן היו עובדי ע״ז‪ ,‬מ״מ לא היו פגומים במידותיהם אלא בעניינים הנוגעים לשכל ולהשקפה והם דברים שאינם‬ ‫חד‪ .‬להידבק עוד בהקדוש ברוך הוא‬ ‫עוברים בירושה‪ .‬אבל כנען היו פגומים ומושחתים במידותיהם‪ ,‬וזהו פגם שהוא קנין בנפש האדם ועובר בירושה לדורות‬ ‫זה להידבק בתורה‪ ,‬חיבור לתורה זה‬ ‫זה ”נעשית לו סם חיים”‪.‬‬ ‫הבאים‪ .‬ונראה דענין זה שאמר אברהם שכנען הוא ארור ואין ארור מתדבק בברוך‪ ,‬מיוסד על מה שהאריך במכתב מאליהו‬ ‫(ח”א בקונטרס החסד) דיש בעולם שני סוגי בני אדם‪ ,‬יש את הנוטלים ויש את הנותנים‪ ,‬עניינם של הנותנים הם אותם שכל‬ ‫הלשון ביהושע‪ ,‬הפסוק אומר ”רק חזק‬ ‫מגמתם להיטיב ולהועיל עם אחרים‪ ,‬והנוטלים הם אלו שכל עניינם ומגמתם ליטול לעצמם ולקבל מאחרים‪ ,‬ובלשוננו הנוטל‬ ‫ואמץ”‪” ,‬והגית בו יומם ולילה”‪ ,‬צריך‬ ‫הוא האדם אנוכי שכל מחשבתו ומגמתו לתועלת עצמו‪ .‬וביאר שם שאין מצב ביניים‪ ,‬אדם הוא בגדר נותן או בגדר מקבל‪,‬‬ ‫כוח של ”חזק ואמץ”‪ .‬אני תמיד חוזר‬ ‫והוסיף דהנותנים הם המקיימים את העולם‪ ,‬והוא יסוד של מידת החסד שהוא קיום העולם‪ ,‬וכלשון הפסוק ”עולם חסד יבנה”‪.‬‬ ‫על זה‪” ,‬חזק ואמץ”‪ ,‬צריך להתאמץ‪,‬‬ ‫והנוטלים האנוכיים הם המחריבים את העולם‪ ,‬ומהם מגיע כל המחלוקות והגניבות המחריבות את העולם‪.‬‬ ‫אדם לא אוהב להתאמץ‪ ,‬אדם מחפש‬ ‫את החיים הקלים‪ ,‬אדם לא רוצה‬ ‫ולכשנתבונן נראה דעל ענין זה עומד התהום הפעורה בין אברהם וכנען‪ .‬אברהם שהוא ברוך בעצם‪ ,‬וכלשון הפסוק ”והיה‬ ‫להתאמץ‪ .‬תורה זה ”רק חזק ואמץ”‪.‬‬ ‫ברכה”‪ ,‬וכנען שהוא ארור בעצם וכלשון הפסוק ”ארור כנען”‪ ,‬וביאור הדברים שהרי כנען נתקלל ארור כנען לאחר שסירס‬ ‫את נח‪ ,‬ותוכן ענינה של קללה זו שנתייחסה לכנען לדורות עולם מבואר מתוך פירוש רש” י ודברי חז”ל‪ ,‬דמה שסירס כנען‬ ‫אבל מצד שני כתוב ”ונשמח בדברי‬ ‫את נח הוא כיון שלא רצה עוד שותף בחלק שיש לו בעולם‪ ,‬שעשה חשבון שכבר יש ג' בנים שנתחלק העולם להם ולא רצה‬ ‫תורתך ובמצוותיך לעולם ועד כי הם‬ ‫שיהיה בן רביעי שיקח מחלקו‪ ,‬וזה מראה על גודל שיפלותו ואנוכיותו‪ ,‬שלא מספיק עבורו חלקו בעולם הגדול ואינו מוכן‬ ‫חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם‬ ‫לוותר אפילו על חלק קטן‪ ,‬שרוצה שיהיה הכל לעצמו ואינו מוכן לשתף אחר עמו‪ ,‬והוא פסגת האנוכיות במין האנושי‪ .‬ולכן‬ ‫ולילה”‪ ,‬יש את ה׳׳ונשמח"‪ ,‬זה ”חזק‬ ‫נתקלל להיות ארור‪ ,‬שברכה היא השפעה של טובה וקללה היא צמצום ההשפעה‪ ,‬וכנען שכל עניינו בנטילה נתקלל להיות‬ ‫ואמץ” שמביא את האדם לשמחה‬ ‫ארור‪ ,‬לומר שלא תבוא ממנו שום השפעה של טובה‪ .‬ואברהם שכולו חסד ונתינה לאחרים‪ ,‬הוא שורש הברכה‪ ,‬שנתברך‬ ‫אמיתית‪ ” ,‬כי הם חיינו”‪ ,‬השמחה‬ ‫”והיה ברכה”‪ ,‬דהיינו שכל מהותו הוא ברכה‪ ,‬שברכה הוא ריבוי ושפע של השפעה‪ ,‬וכנען שכולו נטילה נתקלל להיות מקולל‬ ‫האמיתית זה זה כשאדם מחובר‬ ‫למקור החיים‪ ,‬זו השמחה האמיתית‪.‬‬ ‫במהותו‪ ,‬וזהו ארור שמהותו קללה‪.‬‬ ‫״ובהם נהגה יומם ולילה”‪ ,‬גם קדושת‬ ‫וזהו הענין שלא רצה אברהם ליקח מבנות כנען שהם במהותם ארור‪ ,‬שכל מהותם היא אנוכיות ודאגה לעצמם‪ ,‬וזה עובר‬ ‫התורה נותנת רציפות‪ ,‬ושמחת התורה‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬והוא הסתירה היותר גדולה לאברהם שהוא ברוך‪ ,‬שאברהם הוא יסוד החסד והנתינה‪ ,‬וכלשון הפס' ”חסד‬ ‫נותנת רציפות‪ .‬כי שמחת התורה‬ ‫לאברהם”‪ ,‬וכיון שהוא ברוך אינו יכול להתדבק בכנען שכל מהותו היפך מהחסד לאברהם‪ ,‬והוא ארור שאינו מתדבק בברוך‪.‬‬ ‫שהיא ”כי הם חיינו”‪ ,‬התורה שהיא‬ ‫ומה שנקט הלשון ”אין ארור מתדבק בברוך”‪ ,‬הוא לומר שארור אינו יכול להתדבק בברוך ולהיות לברוך‪ ,‬כיון שבמהותו‬ ‫”כי הם חיינו” זו תורה של רציפות‪,‬‬ ‫הוא ארור‪ ,‬ואם היה ארור מתדבק בברוך ונעשה ברוך‪ ,‬היה אברהם מתדבק בו‪ ,‬שאף שעכשיו הוא ארור‪ ,‬מתוך שיתדבק‬ ‫”ונשמח בדברי תורתך כי הם חיינו”‪.‬‬ ‫באברהם הוא יעשה ברוך‪ ,‬וזה שאמר לו אברהם שארור אינו מתדבק בברוך‪ ,‬ואינו יכול להתדבק באברהם ולהיות ברוך‪.‬‬ ‫הלשון של הפסוק ”רק חזק ואמץ‬ ‫וזהו מה שראו חדל אצל אליעזר במה שאמר 'אלי' את מידתו של כנען‪ ,‬משום שאליעזר נשלח ע” י אברהם להקים בית ישראל‬ ‫והגית בו יומם ולילה אז תשכיל‬ ‫ע” י שיביא אשה ליצחק שתהיה אם ישראל‪ ,‬והוא אינו דואג אלא לעצמו ומחפש לזכות ביצחק לעצמו שתהיה אשתו של‬ ‫ואז תצליח”‪ ,‬מה זה ”אז תשכיל ואז‬ ‫יצחק מזרעו‪ ,‬והיינו שדאג מתוך נגיעה רק לעצמו ולא לעשות שליחותו באמונה עבור אברהם‪ ,‬ובזה עמדו חז” ל שבשורש‬ ‫תצליח” ? מבואר בדברי אדוננו הגר”א‬ ‫הדברים היא מידתו של כנען שכל דאגתו רק לטובת עצמו‪ ,‬וע” ז אמר לו אברהם שכיון שהוא במידה זו לא יצא מכלל ארור‪,‬‬ ‫ביהושע שם‪ ,‬והגאון הזה הוא פשוט‬ ‫ואין ארור מתדבק בברוך‪ .‬וזהו הענין שלאחר שעשה את שליחותו באמונה יצא מכלל ארור לברוך ונעשה ברוך ה'‪ ,‬כיוון‬ ‫נפלא מאוד מאוד‪ .‬יש מושג ש”גדול‬ ‫דבמה שעשה שליחותו באמונה עקר מתוכו את מידתו של כנען ולא היה מגמתו בשביל נגיעת עצמו‪ ,‬אלא לקיים שליחותו‬ ‫תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה”‪,‬‬ ‫ותפקידו במה ששלח אותו אברהם להביא ליצחק אשה הראויה להיות אם ישראל‪ ,‬ובזה עקר מקרבו את מדתו של כנען‪,‬‬ ‫ובפשטות זה גם נכון‪ ,‬אבל זה ודאי‬ ‫ומתוך זה נתעלה לצאת מן הארור של כנען ולהיות ברוך‪.‬‬ ‫לא העיקר‪ ,‬בפשטות ” גדול תלמוד‬ ‫רבקה ‪ -‬כח של העמדת אחדות בישראל‬ ‫שהתלמוד מביא לידי מעשה”‪ ,‬שעל‬ ‫וזהו שאליעזר בדק את רבקה במידת הנתינה אף שכבר ראה והכיר את מעלתה‪ ,‬שהרי אמרו חז” ל שהיו המים עולין לקראתה‪,‬‬ ‫ידי תלמוד אדם יודע מה לעשות‪,‬‬ ‫כיון שביקש אשה בשביל יצחק כדי להעמיד את האם שתהיה יסוד לכלל ישראל‪ ,‬ולזה בחנה במידת הנתינה‪ ,‬שהיסוד של‬ ‫אבל זה דבר שלא ייתכן בכלל שכל‬ ‫בחירת אברהם הוא במידת החסד והנתינה‪ ,‬וכדי לזכות בברכת אברהם ולהתדבק בזרעו להיות ברוך צריך הכח של מידת‬ ‫המושג ש׳׳גדול תלמוד שהתלמוד‬ ‫הנתינה‪.‬‬ ‫מביא לידי מעשה” רק איך ימצא‬ ‫לדעת מה לעשות‪ .‬אם זה ”תלמוד‬ ‫ונראה דזהו הענין שלאחר שראה אליעזר את שלימותה של רבקה במידת הנתינה והחסד שאמרה ”שתה אדוני וגם לגמליך‬ ‫מביא לידי מעשה”‪ ,‬אז כל מסירת‬ ‫אשקה”‪ ,‬בא לרמז על מחצית השקל ועל הלוחות המצומדות‪ .‬ומקודם נבאר הרמז על מחצית השקל‪ ,‬דביאר הגריא”ח בשיח‬ ‫יצחק (דרוש לפרשת שקלים) ענין נתינת מחצית השקל להעמיד האחדות בישראל‪ ,‬שכ”א מביא רק מחצית‪ ,‬לומר שאינו‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫מציאות בפני עצמו אלא חלק מכלל האומה‪ ,‬וגם נאמר במחצית השקל ”העני לא ירבה והדל לא ימעיט”‪ ,‬לומר שאין הבדל‬ ‫של מעמדות בין עשיר ועני‪ ,‬שזה מביא לידי פירוד אלא כולם שווים‪ .‬ורק בכח האחדות זכו ישראל למעלתם‪ ,‬שגם מתן תורה‬ ‫הוא בזכות האחדות שהיו כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬וגם בנין המשכן היה בכח האחדות שהעמידו ישראל ע” י מחצית השקל‬ ‫ונראה שזהו הענין שבא לרמז על מחצית השקל‪ ,‬לומר שבכוחה של רבקה שהיא שלימה במידת הנתינה יש כוח להעמיד‬ ‫מר א ה‬ ‫יסוד לאחדותו של ישראל‪ ,‬שהנתינה היא יסוד האחדות והנטילה היא יסוד המחלוקת והפירוד‪ ,‬ובכוחה של רבקה שכולה‬ ‫השעה‬ ‫חסד ונתינה‪ ,‬זכו ישראל למחצית השקל שהוא להעמיד את האחדות בישראל‪.‬‬ ‫ונראה שזהו גם הביאור ברמז על שני לוחות מצומדות‪ ,‬דהנה כתב הרמב”ן‪ ,‬בפרשת יתרו‪ ,‬שב' הלוחות הם אחד כנגד בין‬ ‫המשך מעמוד קודם◄‬ ‫אדם מקום והשני כנגד בין אדם לחברו‪ ,‬והם בבחינת חתן וכלה‪ .‬ונראה הביאור במש”כ שהם כנגד חתן וכלה‪ ,‬לומר שאין‬ ‫התורה הייתה צריכה להיות בכלל‬ ‫כאן ב' לוחות שכ”א בפנ”ע‪ ,‬אלא מתאחדים יחד ב' הלוחות כחתן וכלה ליחידה אחת של שלימות התורה והמצוות‪ ,‬גם בבין‬ ‫במהלך שונה לגמרי‪ ,‬אם צריך רק לידע‬ ‫אדם למקום וגם בבין אדם לחברו‪ .‬ונראה שזהו הענין שרמז לרבקה על ב' לוחות מצומדות‪ ,‬כיון שרבקה באה להעמיד את‬ ‫את מצוות התורה‪ ,‬אז מספיק שימסר‬ ‫עם ישראל שהם מקבלי התורה‪ ,‬ואי אפשר לקבל התורה בבין אדם למקום בלי בין אדם לחברו‪ ,‬ורק כיון שראה אליעזר את‬ ‫לנו מסירת תורה של פסקי הלכות‪,‬‬ ‫כוחה של רבקה במידת הנתינה והחסד‪ ,‬ראה שהיא יכולה להעמיד יסוד לכל ישראל גם ללוח של בין אדם לחברו‪ ,‬שכח‬ ‫כל הדינים שנוגעים להלכה‪ ,‬היום יש‬ ‫הנתינה הוא היסוד של כל ענייני בין אדם לחברו שבתורה‪ ,‬ולכן בא הלשון לוחות מצומדות‪ ,‬להורות שאין כוחה של רבקה‬ ‫בכמה ספרים את כל פסקי ההלכות‪ ,‬כל‬ ‫רק כלפי בין אדם לחברו אלא גם כלפי בין אדם למקום‪ ,‬שהלוחות מצומדות ואין מקום ללוח של בין אדם למקום בלא הלוח‬ ‫ההלכות שאדם חי ביום יום‪ .‬הקב”ה‬ ‫של בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫נתן לנו תורה שבכתב‪ ,‬תורה שבעל פה‪,‬‬ ‫תלמוד בבלי‪ ,‬תלמוד ירושלמי‪ ,‬כל דברי‬ ‫רבותינו הראשונים‪ ,‬כל דברי רבותינו‬ ‫מ ר א ה י א צי עו‬ ‫האחרונים‪ ,‬פנימיות התורה‪ ,‬בשביל מה‬ ‫כל זה ניתן לנו‪.‬‬ ‫קושיא מתורת רכינו רה״י שליט״א‬ ‫הנה הדין הוא דהשוכח יעלה ויבוא בראש חודש חוזר ומתפלל שתיים בתפילה הסמוכה‪ ,‬אבל אם שכח יעלה ויבוא בר”ח‬ ‫אז מבואר בדברי הגר ” א ש ” גדול‬ ‫במנחה ונזכר בלילה כשכבר אינו ראש חודש נחלקו בזה הראשונים (עי' תוס' ברכות כו‪ ):‬דדעת ר” י שכיון שאינו יכול להזכיר‬ ‫תלמוד” זה להבין ולהשכיל‪ ,‬ולחזק‬ ‫יעלה ויבוא אין טעם בחזרתו ואינו חוזר ומתפלל‪ ,‬ודעת חכמי פרובינציה שאפ”ה צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתיים אף‬ ‫את הכוח הרוחני של הנשמה‪ .‬הגאון‬ ‫אומר בהאזינו‪ ,‬כתוב ”נעשה ונשמע”‪,‬‬ ‫שאין מזכיר בו 'יעלה ויבוא'‪ .‬ויסוד המחלוקת הוא האם כשחסר לו 'יעלה ויבוא' חסר לו בתפילה עצמה ולכך צריך לחזור‬ ‫ולהתפלל כמו כל אדם שנאנס ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתיים‪ ,‬או שחסרון 'יעלה ויבוא' אינו חסרון בתפילה אלא‬ ‫והגאון אומר ש״נעשה” כתוב כנגד‬ ‫המצוות התלויות בגוף‪ ,‬ו”נשמע” כנגד‬ ‫חסרון הזכרה בלבד ולכך באופן שיכול להשלימה חוזר ומתפלל‪ ,‬אך אם כבר אינו ר”ח אין טעם בחזרתו‪.‬‬ ‫התורה התלויה בנשמה‪” ,‬ונשמע”‪,‬‬ ‫ולכאו' ה”ה במי ששכח 'טל ומטר' בערב שבת ונזכר בלילה‪ ,‬דגם בזה יהא את המחלו' הנ” ל האם צריך להשלים התפילה בליל‬ ‫התורה התלויה בנשמה‪ .‬זה כוח של‬ ‫שבת הגם דאין לו את ההזכרה של טל ומטר מכיון דיש קלקול בסדר התפילה‪ ,‬או דהוא רק חסרון הזכרה וזה אינו משלים‬ ‫תורה‪ ,‬תורה תלויה בנשמה‪ .‬פירוש‬ ‫בשבת‪ ,‬דבשבת אין אומרים ותן טל ומטר‪.‬‬ ‫ש״תלמוד ומעשה” זה שני עניינים‪,‬‬ ‫אכן בכתבי הגר”ח (סטנסל) כתב דאי” ז שייך למחלוקת זו‪ ,‬כיון שטל ומטר הוא מסדר התפילה ומשום ששינה ממטבע שטבעו‬ ‫”מעשה” זה תורה בגוף‪ ,‬ו”נשמע” תלוי‬ ‫חכמים נחשב כאילו לא התפלל ולכך לכו” ע צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתיים‪ ,‬משא”כ 'יעלה ויבוא' שלחלק מן השיטות‬ ‫בנשמה‪ .‬והרמח״ל אומר בדרך עץ‬ ‫הוא רק חיוב הזכרה ולא חסר לו בתפילה עצמה‪.‬‬ ‫חיים‪” ,‬יוצר האדם הוא עשאו ויכוננהו‬ ‫ולכאורה יש לתמוה לדרכו של הגר״ח‪ ,‬דהאיך אפש״ל דותן טל ומטר הוא קלקול בעצם התפילה‪ ,‬דיש גריעותא במטבע‬ ‫להבין ולהשכיל יותר ממלאכי השרת”‪,‬‬ ‫הברכה של 'ותן ברכה'‪ ,‬ולכך מחויב לחזור בכל גוני גם בשבת שבלא”ה אין לו את ההזכרה של טל ומטר מכיון שהתפילה‬ ‫וממשיך הרמח״ל ‪” ,‬ואם לא יבין ולא‬ ‫שהתפלל לא עלתה לו‪ ,‬דהרי זה מבואר להדיא בשו” ע דאם שכח יכול להשלים בשומע תפילה א”כ הא קחזינן להדיא דאין‬ ‫ישכיל יותר ממלאכי השרת‪ ,‬יישאר‬ ‫קלקול בברכה‪ ,‬דא”כ מה יהני' להשלים בשומע תפילה הרי הברכה מקולקלת‪ ,‬וע״כ דהוא רק חסרון הזכרה‪ ,‬ולכך שפיר‬ ‫הוא וכל ענייניו בחושך ובלי חכמה‬ ‫מהניא הזכרתו כשמזכיר זאת בשומע תפילה‪ ,‬והאיך נקט הגר”ח דלכו” ע צריך לחזור ולברך דחסר בהחפצא של הברכה ולא‬ ‫ובלי דעת ובלי תבונה”‪.‬‬ ‫עלתה לו התפילה‪ .‬ובאמת דבמג”א (ס”ק ט” ז) מבואר להדיא שאין חילוק ודינו של 'טל ומטר' הוא כדין 'יעלה ויבוא'‪ ,‬אך‬ ‫זה הפשט ”תורה מביאה לידי זהירות”‪,‬‬ ‫בדרכו של הגר”ח צ”ב‪ .‬ניתן לשלוח תשוכות למייל המערכת‬ ‫הכוונה היא שכל אדם בעולם הזה נמצא‬ ‫במציאות של חושך‪ ,‬העולם הזה הוא‬ ‫עולם של חושך‪' ,‬חושך יכסה ארץ'‬ ‫'העולם הזה דומה ללילה'‪ ,‬הגוף הוא‬ ‫מ ר א ה השער‬ ‫חומרי‪ ,‬הגוף הוא עכור‪ ,‬הגוף הוא חושך‪,‬‬ ‫ככה כותב הרמח” ל בדעת תבונות‪ ,‬הגוף‬ ‫מתוך שו״ת והדרכה לבני הישיכות | עריכות התורה (כ)‬ ‫הוא חושך והנשמה זה אור‪ .‬הגמרא‬ ‫מה באמת אם כך‪ ,‬הדרך לעודד בחור שאינו בעל כשרון שנמצא במסגרת של ישיבה טובה ומצויינת‪ ,‬ובגלל חוסר הצלחתו‬ ‫בב”ק אומרת שהנשמה היא אור 'כי נר‬ ‫כשאר חבריו‪ ,‬יש לו חוסר סיפוק ומוטיבציה ולא מצליח להגיע לערבות בלימוד?‬ ‫מצווה ותורה אור'‪ .‬אדם נמצא בעולם‬ ‫הדרך היא לעודדו‪ ,‬ולומר לו‪ ,‬שאדם לא חי בשביל מה שאחרים יאמרו‪ ,‬שצריך להמשיך להשקיע מבלי להסתכל על‬ ‫הזה בחושך‪ ,‬החושך החומרי מוביל את‬ ‫ההישגים שלו‪ ,‬כי כגודל ההשקעה תבא לו ההצלחה והסיעתא דשמיא‪ ,‬וזה העיקר בלימוד התורה העמל וההשקעה‪,‬‬ ‫הבן אדם לכל יצרי הגוף‪ ,‬תאוות הגוף‪.‬‬ ‫ובסוף רואים סיעתא דשמיא הצלחה גדולה‪ ,‬וגם יתפלל לה' שיצליח בלימוד‪ ,‬וכך ע” י שירגיל בלימוד תבא לו המתיקות‬ ‫מה הכוח של האדם להתמודד? יש‬ ‫והערבות שהיא מנוף גדול להמשיך ולהצליח‪.‬‬ ‫אור אחד שמאיר את החושך של חיי‬ ‫העולם הזה‪ ,‬זה האור של התורה‪ .‬זה‬ ‫וצריך לדעת שמי שמשקיע בכל כוחו בלימוד אף שקשה לו יותר מאחרים‪ ,‬אז יהיה לו סיעתא דשמיא מיוחדת להגיע‬ ‫האור שמאיר כנשמתו של אדם להוציא‬ ‫למתיקות התורה‪ ,‬וכיון שיש בדברים אלו לחזק רבים שלא ירפו ידיהם ממלחמתה של תורה‪ ,‬ראוי מאד לציין שדברים‬ ‫אותו מן החושך‪ ,‬והאור הזה נותן לאדם‬ ‫אלו כותב אדוננו הגר”א זיע”א במשלי (א‪ ,‬כג) ”תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם”‪ ,‬ואומר‬ ‫את הכוחות להתגכר על תאוותיו‪,‬‬ ‫הגר”א שם‪' ,‬שזה נאמר כנגד כת הכסילים אשר ישנאו את התורה מפני חסרון הבנה‪ ,‬להם אומר ”אודיע דברי אתכם”‬ ‫להתגכר על כל המכשולים של העולם‬ ‫ותראו מתיקותה ותאהבו אותה וכו'‪ ,‬וכך פירוש הפסוק‪” :‬תשובו לתוכחתי” ‪ -‬על ידי שיקח אדם לעצמו מוסר ויחזק‬ ‫הזה וללכת כאור‪ ,‬לדכוק כהקדוש כרוך‬ ‫עצמו בלימוד התורה [גם כשקשה לו הבנתה]‪” ,‬הנה אביעה לכם רוחי” ‪ -‬אתן לו סיעתא דשמיא‪ ,‬בכך ש”דברי אודיע‬ ‫הוא‪ ,‬ללכת כדרכיו‪ ,‬כמשפטיו וכחוקיו‪,‬‬ ‫אתכם” ‪ -‬שיזכה להבין את התורה ולראות מתיקותה ולאהוב אותה'‪.‬‬ ‫זה האור‪.‬‬ ‫דבר זה רואים במציאות שגם בחורים בעלי כשרון בינוני שהשקיעו‪ ,‬הגיעו להצלחות גדולות‪ ,‬גם בישיבות טובות‪ ,‬וגם‬ ‫את זה צריך לומר לבחור‪ ,‬שהרבה שהשקיעו הצליחו בסופו של דבר והגיעו לדרגות נפלאות‪ ,‬וכמובן שחשוב להתאים‬ ‫(מתוך דברים שנאמרו בכולל רצופות‬ ‫לבחור את הישיבה שבה ילמד לפי מעלתו וכשרונותיו ולא להגרר לחשבונות זרים של מעמד וכבוד‪ ,‬שאז נמנעים הרבה‬ ‫בעיר מודיעין עילית ‪ -‬חשוון תשפ”ה)‬ ‫בעיות מאין אלו‪.‬‬ ‫הרבאלכסידר יבי״רשברתת ז״ל‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'מראה כהן' שע״י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתכיו של רכינו שליט״א‬ ‫הרב יונתןבנימיןב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל ‪ mc038009090@gmail.c0m‬מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרביעקבבבררשנמימילהליוב ז״ל‬ ‫להצטרפות לקכלת העלון מידי שכוע יש לשלוח מייל לכתוכת הנ"ל‬ ‫חיי שלה‬ ‫משיעולי מלץ הגאון לבי חייט פייגשטיין שליט״א לאש ישיבת עטלה שלמה‬ ‫׳נ שיא אלוקים אתה ג תוכיבו׳‬ ‫כתוב(כ״ג‪ ,‬ד ) ׳גר ות ושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר וגר שמענ ו אדני נשיא אלוקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך וכר‪ .‬הנה‬ ‫אברהם אבינו ב יקש מבני חת שיתנו לו אחוזת קבר‪ ,‬ולא נתנו לו אלא אמרו לו ש יקח מעצמו‪ .‬ונראה לבאר בזה דבאמת אברהם ב יקש מבני חת‪,‬‬ ‫מחמת היותו גר ותושב‪ ,‬וכמו שאמר להם‪ ,‬׳גר ות ושב אנכי עמכם‪ /‬שבקשת ו לקבר הייתה מצד שה וא גר ותושב‪ .‬אבל בני חת לא נענו לבקשת ו‬ ‫מצד שה וא גר ותושב‪ ,‬אלא אמרו לו שהם נותנים לו מחמת שה וא נש יא אלוקים‪ ,‬וכמו שאמר ו לו‪ ,‬׳נשיא אלוקי אתה בתוכינו‪ /‬ונשיא אלוקים‪,‬‬ ‫היינו מדין מלך‪ ,‬וכמו שאמר ו חדל והובא ברש״ י (לע יל י״ד‪ ,‬י״ז)‪ ,‬על הפס וק ׳עמק ש וה הוא עמק המלך '‪ ,‬עמק שה וש וו שם כל האומות והמליכו‬ ‫את אברהם עליהם לנש יא אלוקים וקצין‪ ,‬וזהו שאמר ו לו נש יא אלוקים אתה בתוכינו‪ ,‬היינו שהם המליכוהו עליהם‪ ,‬ומחמת זה הם שנותנים לו‬ ‫אחוזת קבר‪ ,‬וזהו טעם אחר‪ ,‬מהטעם שב יקש אברהם אבינו‪.‬‬ ‫מעתה מב ואר היטב‪ ,‬דאם הוא מקבל אחוזת קבר‪ ,‬מחמת שה וא גר ותושב‪ ,‬וכמו שה וא ב יקש מבני חת‪ ,‬אז הם צריכים לתת את הקבר‪ ,‬ובנתינתם‬ ‫תליא מילתא‪ ,‬ואמנם הם מחר יב ים לתת‪ ,‬אבל מ״מ הנתינה צריכה ל יעש ות על ידם‪ ,‬אבל אם הוא מקבל אחוזת קבר‪ ,‬מחמת היותו נשיא וקצין‬ ‫עליהם‪ ,‬א״כ הוא מקבל הקבר מחמת מלכותו ושלטונו עליהם‪ ,‬בזה אין צריך שהם יתנו לו‪ ,‬אלא מכח שלטונו ומלכותו הוא נוטל בעצמו‪.‬‬ ‫ולכן כשאברהם אבינו ביקש‪ ,‬הייתה בקשת ו מחמת שה וא גר ותושב‪ ,‬לכן ב יקש שהם יתנו לו‪ ,‬אבל הם ענו לו שה וא יקבל מחמת היותו נש יא‬ ‫וקצין עליהם‪ ,‬וממילא הוא נוטל בעצמו‪ ,‬ואין צריך שהם יתנו לו‪.‬‬ ‫אהלי האמהות ־ מקום השלאת השכיבה‬ ‫בעת ש נשא יצחק את רבקה כתוב(כ״ד‪,‬ס״ז) ׳ויביאה יצחק האהלה שרה אמו‪ /‬שהכנ יס את רבקה לאהל שרה אמו‪ ,‬וברש״י כתב שכל זמן ששרה‬ ‫קיימת היה נר דלוק מע״ש לע״ש וברכה מצויה בע יסה וענן קש ור על האוהל ומשמתה פסקו וכשבאת רבקהחזרו‪ .‬וברמב״ן כתב כי מעת שמתה‬ ‫שרה לא נטו אהלה כי אמרו לא תבא אשה אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת‪ ,‬וכאשר ראה רבקה הביאה אל האהל ההוא לכבודה ושם לקחה‪.‬‬ ‫ומבואר שה יה ענין מיוחד באהל שרה ‪ ,‬ורק את רבקה הביא לתוך האהל‪ .‬ויש להתבונן למה היה צריך להביא את רבקה ד וקא לתוך אהל שרה‬ ‫אמו‪ ,‬ולא נטה אהל חדש לרבקה‪ ,‬ואיזה ענין יש שתה יה ד וקא באהל שרה ‪ .‬ואדרבה‪ ,‬אם מעלת רבקה מ ועלת שיהיה נר דלוק מע״ש לע״ש ויהיה‬ ‫הענן קש ור על האהל והברכה תהא מצויה בע יסה א״כ בודאי ש יכולהיה לעש ות בעב ורה אהל חדש ויהיו שם כל המעל ות והעניינים האלו‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הענין דהנה בבעל הטורים בפר׳ ויצא כתב שאהל לאה הוא המשכ ן שעשה בצלאל שבא משבט יהודה ש יצא מלאה‪ ,‬ואהל רחל הוא‬ ‫משכ ן ש ילה שבחלק יוסף‪ ,‬וגם נכלל בהם שהם כנגד נוב וגבעון ובית עולמים‪ .‬ומבואר דהאהל ים של האמה ות הם בית המקדש ‪ .‬וברמב״ן ר יש‬ ‫ח ומש שמ ות כתב וכשבא ו אל הר סיני ועשו משכ ן ושב הקד וש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שב ו אל מעלת אבותם‪ ,‬שה יה סוד אלוק‬ ‫עלי אהלם והם הם המרכבה וכו‪ /‬ומבואר בדבריו שהמשכ ן שב ו השראת השכינה הוא במק ום אהלי האבות‪ ,‬ורק כשח זר ו ישראל למעלת אב ותם‬ ‫זכו למשכ ן ולהשראת השכינה כמו שה יה אצל האב ות באהליהם‪ .‬ומבואר מכל זה דאהל י האב ות והאמהותהיה מק ום של השראת השכינה וכמקום‬ ‫המשכ ן ובית המקדש ‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר דלכן לא נטה אהל חדש לרבקה‪ ,‬כי אדרבה האהל של שרה הוא הוא המק ום של השראת השכינה‪ ,‬והוא הוא מק ום המקדש ‪ ,‬וכל‬ ‫הענין הוא רק שרבקה גם היא תבא למעלת האמה ות להיות באהל השכינה‪ ,‬ולכן הביאה דוקא לאהל שרה אמו ולא עשה לה אהל חדש ‪.‬‬ ‫׳וישלחם מעל יצהק גגו ב עולנו הי׳‬ ‫כתוב(כ״ה‪ ,‬ו׳) ׳ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנ ות ו ישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי‪ /‬הנה מב ואר דהיה ענין מיוחד לשלח את‬ ‫בני הפ ילגש ים בע וד שאברהםחי‪ ,‬וצריך ביאור מהו הענין לגרשם ד וקא בעודנוחי‪ .‬ויש לומר הביאור בזה דהנה בע יקר הדבר שש ילח את בני‬ ‫הפילגשים מעל יצחק בנו‪ ,‬יש לומר דהוא מש ום דלא היו כשרים‪ ,‬כמב ואר במדרש שדרש ו על זמרן ויקשן‪ ,‬וכיון שלא היו כשרים‪ ,‬חל עליהם‬ ‫הציווי שנאמר אצל ישמעאל לגרש ו מעל יצחק‪ ,‬מפני שה יה מצחק ‪ .‬והנה הגירוש של ישמעאלהיה בשב יל שלא יירש עם יצחק‪ ,‬כמו שכת וב בפ׳‬ ‫לך לך ׳ותאמר לאברהם גרש את האמה ה זאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק‪ /‬ואם כן גם בש יל וח בני הפילגשים שה וא‬ ‫מאותו טעם‪,‬היה צריך הש יל וח להיות קודם שהג יע זמן הירושה‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב דאברהם שלחם מעל יצחק בנו בעודנוחי‪ ,‬דרק אם משלחם‬ ‫בעודנו חי אז הוא מפק יעם מהירושה‪ ,‬אבל אם היה מגרשם לאחר מיתה‪ ,‬לאהיו מופקעין מהירושה‪ ,‬וזהו תכל ית הש יל וח להפק יעם מהירושה‪.‬‬ ‫יתרון עמלה של תורה‬ ‫מתוף משא רוממות דזתוררל בהיכלהישיבההגדולה ׳דעת ארוץ׳ ירושלים‬ ‫כבוד הגאון ראש ה יש יבה שליט׳׳א‪ .‬כמה דבר ים בשבח התורה‪ ,‬לדעת במה דבר ים אמורים ובמה אנו עוסקים‪ .‬׳הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים‬ ‫הכל הבל‪ ,‬מה יתרון לאדם בכל עמל ו ש יעמ ול תחת השמש ׳ ‪ .‬הנביא א ומר בשם השם ש ׳הכלהבל׳‪ ,‬מה זה הבל?‪ ,‬קד ירה עם מ ים המ ונחת על האש‬ ‫עולים ממנה אדים‪ ,‬זהו הבל‪ ,‬והענין בזה הוא כי נדמה ש יש מציאות‪ ,‬אבל אם אתה ניגש וממשש אין ש ום דבר‪ ,‬כך העולם הזה כולו‪ ,‬על כל מה ש יש‬ ‫בו‪ ,‬זה הכל הבל‪ ,‬אין בו מצ יא ות של ממש ‪ ,‬אין בו ש ום אחיזה‪ ,‬העולם מלא‪ ,‬בונים מגדל ים וחורשים וזורעים ומוכרים ופרקמט יא ומתק וממ ים‬ ‫וממציאים‪ ,‬יש מט וס ים ואוניות ומה אין‪ ,‬על הירח טסים‪ ,‬והפסוק אומר הכל הבל‪ ,‬אין בזה ש ום ממש ‪ ,‬זה כמו הבל של קדירה‪ ,‬שנ יגש וממשש ואין‬ ‫ש ום דבר‪ ,‬כל הבניינים הגדולים וכל התעש י יה וכל מה שנכלל בזה‪ ,‬מקצה העולם ועד קצהו‪ ,‬הכל זה הבל‪ ,‬אין ש ום דבר בע ולם ש זה לא הבל‪,‬‬ ‫‪ E‬קצה המערב ‪ ,‬מדבר ים עלמיליוני אנש ים במשך כל‬ ‫!־‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫משחק ים באוויר כל העולם כולו‪ .‬מקצה המ זרח עד‬ ‫‪ f‬של ממש ‪ .‬במדרש כתוב כמו שבע קדירות זו‬ ‫^ ך‪,‬‬ ‫•‪,‬י‬ ‫השנ ים וכולם משחק ים באוויר‪ ,‬אין בזה ש ום אחיזה ו‬ ‫ממש ׳‪ ,‬והיינו מדכת וב ז׳ פעמ ים ׳הבל׳ לכן נדרש‬ ‫למעלה מזו וזו למעלה מזו‪ ,‬והבל של עליונה אין מ‬ ‫ביותר‪ .‬׳מה יתרון לאדם בכל עמל ו ש יעמ ול תחת‬ ‫כהבל העולה בקד ירה השב יע ית העליונה שה וא מ ועט‬ ‫השמש ׳ ‪,‬אין ש ום יתרון‪ ,‬כמו שאמרנו קודם‪ ,‬אנשים עובדים‪ ,‬עמלים‪ ,‬מקצה הבוקר עדהערב‪ ,‬מהמ זרח עד ולמערב‪ ,‬מכלקצווי חבל אנש ים עובדיה‪ ,‬עושים‪,‬‬ ‫ממציאים‪ ,‬המצאות אחת יותרמהשנייה‪.‬אין ש ום יתרון‪,‬אין ש ום מעלה בזה שה וא עובד ועמל‪,‬אין ש ום מעלה‪,‬אין לו ש ום השיבות‪ ,‬לא מגיע לו ש ום כבוד‬ ‫על יה‪ .‬אהד בנה מגדל של מאהקומות‪,‬או בנה עירשלמה‪,‬היה אפשר לחש וב שעשהאיזה דבר‪ ,‬פעלמשהו‪ ,‬וראוי על זה לכבוד‪,‬אין יתרון‪,‬איץ לו ש ום הבדל‬ ‫ממנו ובין אחד שלא עשה ‪ .‬לא יתרון לעצמו ולא יתרון כלפי שמיא‪,‬אין ש ום יתרון למעלה ממה שה וא עושה‪ ,‬הכלהבל‪ ,‬למה? כי הוא ע ושה הבל‪,‬הוא בנה‬ ‫מאה קומות שלהבל‪ ,‬שלאוויר‪ .‬ככה זה כלהעולם‪ ,‬הפסוק מסתכל עלהעולם‪ ,‬הקד וש ברוךהוא מסתכל על העולם שכולוהבל‪ ,‬באיםהז׳׳ל ודורשים‪ ,‬תחת‬ ‫השמשאין יתרון‪ ,‬אבל למעלה מן השמש יש יתרון‪ .‬תחת השמש כל העולם כולו תחת השמש ‪ ,‬תחת מערכת השמש והירח והכוכבים והמזלות‪ ,‬זה בזה‬ ‫אין ש ום יתרון במה שאחד ע ושה ועושים וכל העולם עושים‪ .‬למעלה מן השמש יש יתרון‪ ,‬מה זה למעלה מן השמש ? מה יש למעלה מן השמש ?‬ ‫התורה היא למעלה מן השמש ‪ ,‬התורה באה מהע ולם הכי עליון כמב ואר בנפש החיים‪ ,‬משם באה התורה וירדה פה לארץ‪ ,‬משה רבינו הוריד את זה‬ ‫פה לארץ‪ ,‬לא נתחלל מקד ושתה כח וט השערה ‪.‬מי שיעמול בחורה בזה יש יתרון‪ ,‬בעמלואין יתרון‪ ,‬אבל בעמלו שלתורה יש יתרון‪ ,‬כך כתוב הדל דורשים‬ ‫במדרש ‪ ,‬בעמלהתורה יש יתרון‪ .‬אדם בנה‪ ,‬יש מי שבנה עיר שלמה גםכן‪,‬אין יתרון‪ ,‬אבל בחור ש י ושב ועמל בתורה בזה יש יתרון‪ .‬ואםתגידו שמד ובר אם‬ ‫הוא למד כלהש״ס?‪ ,‬לא! תוספות אחד שה וא לומד יש בזה יתרון‪ ,‬למה? איך ייתכן? תוספות כזה שאתה עכשיו למדת ש יש יותר יתרון מאשרמיליונימיליוני‬ ‫אנשים עובדים ועושים ופועלים בכלקצווי תבל‪ .‬למה יש יתרון?העניין הוא זה כי זה הכלהבל‪,‬איזה יתרוןמגיע‪ ,‬איזה חש יבות מגיעה לאחד שעסק בהבל?‬ ‫אזהוא בנה מאה קומות‪ ,‬לקח אבנים מפה ושם פה‪ ,‬לקה חול מפה והניח שם‪ ,‬לקה כסף מפה ואוגר אח זה בבנק‪ ,‬זה משחק באוויר‪ .‬לאאני אומר את זה‪,‬אני‬ ‫לא יכול להגיד את זה‪ ,‬אבל הפסוק אומר אח זה‪ ,‬כל מה שהאדם עמלאין ש ום יתרון בכל אשר יעמול תחת השמש ‪ .‬רק בחורה‪ ,‬ולמה בחורה יש כן יתרון?‬ ‫למה בתוספות אחד שלשורה אחת יש יתרון יותר מכל מה שאנש יהעולם עמלים?‪,‬כיהתורה יה דברהשם‪ ,‬יההמציאותהאמיתיתהיחידה ש יש ‪ .‬ומה הקד וש‬ ‫ברוך הוא אומר יה יותר יתרון מאשר לבנות מאה קומות‪ ,‬לדעת מה הקד וש ברוך הוא אמר‪ ,‬לדעת דבר השם‪ ,‬אם יהיה לו מ ידת חסידות או לא יהיה לו‪ ,‬יה‬ ‫בשמ י השמייםהעליונים‪ ,‬יה המציאות האמיתיתהיחידה שיש ‪ ,‬ומי שעמל בתורה לו יש אתהיתרון‪ ,‬יה להיות עמל בדבר של ממש ‪ ,‬יה הממש ות ‪ .‬ולמדנו מיה‬ ‫כשאנו רואים אתהעולם‪ ,‬מהי השקפת התורה איך ההשקפה שלנו צריכה להיות?‪ .‬וזה המצ יא ות של כלל ישראל‪ ,‬כלל ישראל קיבלו את התורה‪ ,‬קיבלו‬ ‫את המצ יא ות האמיתית‪ ,‬הגויים אין להם את זה‪ ,‬על הגויים כתוב בפס וק בקהלת ׳מי יודע רוח הבהמה יורדת למטה לארץ ורוח האדם הע ולה היא‬ ‫למעלה׳‪ ,‬׳והרוח תש וב אל האלוקים אשר נתנה׳‪.‬הגויים שייכים לעולםהזה‪ ,‬הרוח שלהם לא עולה למעלה ‪ ,‬אבל רוח של יהודי נשמה של יהודי באה‬ ‫מכ יסא הכב וד וצריכה לחזור לשם ‪ .‬מובן מאליו שבשמ י השמייםהעליונים כלהבניינים האלה ש יש פה‪ ,‬כלהמגדלים‪ ,‬כל התעשייה לא תופס ש ום מקום‪,‬‬ ‫שיהיה ברור‪ ,‬בתחיית המתים לא יתעסקו בכלהדבריםהאלה‪ ,‬זה לאמציאות‪ ,‬אבלהתורה זה בכלהעולמות‪,‬תורה עולה בכלהעולמות‪ ,‬לא נאריך עכשיו בזה‪.‬‬ ‫רש״י בקהלת ש ואל אז למה הקב״ה ברא עולם של הבל?‪ ,‬רש׳׳י בהתחלת בראש ית ‪ ,‬מ י ישב זאת בראש ית‪-‬בשב יל ראש ית ‪ ,‬בשב יל הת ורה שנקראת‬ ‫ראש ית ובשב יל ישראלשנקרא ו ראש ית ‪ .‬אתה ש ואל למה נברא ע ולם שלהבל? מיד במ ילה הראש ונה כשבא ים להגיד סדר הבריאה ומעשה בראש ית ‪,‬‬ ‫מיד א ומר למה נברא עולם? בשב יל ישראל ש יעסק ו בתורה‪ .‬אז תשאל ו וכי בשב יל ישראל ש יעסק ו בת ורה צריכים את כל הע ולם ומלואו? צריכים‬ ‫שבמ זרח יעמדו גויים שלא יודעים מה זה תורה ומה זה קוב״ה?‪ ,‬כן‪ ,‬כל פעולה שנעש ית בע ולם נעשתה בשב יל ישראל ש יעסק ו בתורה‪ ,‬יש איזה‬ ‫ת ועלת מזה‪ ,‬אנחנו לא יודעים כי מי יודע החשבונות‪ ,‬אבל לעת יד לבוא הכל יתגלה שכל פעולה שנעש ית בע ולם במשך כל הדורות זה אך ורק‬ ‫בשב יל ישראל ש יעסק ו בתורה‪ .‬הנה בשב יל זה נברא עולם‪ ,‬למשל יש תעש י יה של חולצות‪ ,‬זה בשב יל שמ י של ומד תורה יהיה לו חולצה‪ ,‬יהיה לו‬ ‫כפתורים וכן הלאה וכן הלאה‪ ,‬אני לא מת י ימר להסב יר דרכי השם הנסתרים‪ ,‬אבל לעת יד לבוא הכל יתגלה‪ .‬מי ש י ושב ולומדחודה כלהיום‪,‬הואהוא‬ ‫התעשייןהכי גדול‪,‬הואהמציאות‪,‬הוא מתעסק בדברהכיהיחיד הממש י ש יש בבריאה‪ ,‬בחורה‪ .‬אם זה ברכות‪ ,‬אם זה שבח ‪ ,‬אם זה זבחים‪ ,‬אם זה בבא בחרא‪,‬‬ ‫אם זה נדה‪ ,‬יה העסקהאמיתי‪,‬אין ש ום תועלת לעבוד‪ .‬מה יתרון? אין יתרון‪.‬מי של ומד חורה ודבוק בדבר השם ‪ ,‬זההכבוד‪ ,‬זההיתרון‪ .‬ובכן‪ ,‬שמענ ו דברים‬ ‫בחש יב ותהתורה‪ ,‬להגדיר בדיוק אח מציאותהתורה‪,‬המציאות של כלל ישראל‪ ,‬כלל ישראלשלומדים תורה יה דבר אחד עםהתורה‪.‬‬ ‫' מ’"י•‪-‬‬ ‫י י י» י * י ו‬ ‫^ ‪W‬‬ ‫י‪ A‬י‬ ‫‪— M‬י *' י‬ ‫*■ י יבדז(‬ ‫י ^ י‬ ‫חיי שרה‬ ‫י י י‪ %‬י‪«5‬׳׳ ‪S‬‬ ‫גליון‪ | 301‬תשפ״ז‬ ‫\ * ‪t* s‬‬ ‫‪\y‬‬ ‫י־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪f‬‬ ‫־‬ ‫־"‬ ‫‪M‬‬ ‫‪-‬‬ ‫פניני‬ ‫״ומי הוא זהענק^י הדור^•גו־ג;ן״‬ ‫נא להמשיך ולקרוע שערי שמים‪ ,‬לרפואתו המהירה והשלימה של רבינו קדוש ישראל‪ ,‬פלא הדורות‬ ‫ויחיד בשקידת התורה ועמלה מתוך ייסורין‪ ,‬עמוד צלותהון וישועתן של ישראל‪ ,‬שר התורה והיראה רבי‬ ‫(חזקיהו) דב הכהן בן שושנה שליט״א לרפו״ש‪ ,‬שיחזור לאיתנו הראשון כבראשונה‪ ,‬ללמוד וללמד‪,‬‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‪ ,‬והן א‪-‬ל כביר לא ימאס תפילת רבים‪.‬‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שהנה כתיב כאן בפסוק 'ויבוא אל האיש והנה עומד על‬ ‫וידבראגל בני חת לאמר (כג ג)‬ ‫הגמלים' וכו'‪' ,‬ויאמר בא ברוך ה'‪ .‬ואמרו חז"ל (ילקו''ש כאן ועוד)‬ ‫דלישנא דעומד על הגמלים מתפרשת כפשוטה שהוגבה אליעזר מעל‬ ‫כוונתו של אברהם אבינו ברכ ישת החלקה‬ ‫הגמלים ע''י המלאך משום לבן שביקש להורגו‪ ,‬וליטול את ממונו‪,‬‬ ‫ות'‬ ‫מילה‬ ‫דימי‬ ‫בספר יסוד יצחק כתב נרמז כאן כוחו של חת‪ ,‬שהוא ח'‬ ‫נמצא שברגע זה היתה שליחותו ממש סכנה‪ ,‬ובגדר פיקו''נ של ממש‬ ‫של תורה כלומר‪ ,‬אברהם עורר כאן את כוח מילתו ותורתו‪.‬‬ ‫עד שערי מות‪.‬‬ ‫והוסיף שזה הרמז ב'לאמר' שגם רומז על המילה‪ ,‬דכתיב "שש אנכי‬ ‫וא"כ מובן מדוע דווקא כאן נהפך מ'ארור' לברוך'‪ ,‬שביטל רצונותיו‬ ‫על אמרתך" שנדרש בגמ' על המילה‪.‬‬ ‫האישיים‪ ,‬ונכנע לאברהם ממש עד כדי סכנה ופיקו''נ‪ ,‬דזה הוי הביטול‬ ‫וכפי שמתפרש בספרים‪ ,‬האבות היו צריכים לנהוג בעצמם כגרים‪ ,‬כדי‬ ‫הגדול ביותר לאברהם אבינו מכל שאר הזמנים‪ ,‬שהרי הגיע עד כדי‬ ‫שהשנים שלהם יעלו למניין ארבע מאות שנה‪ ,‬שנגזרו בברית בין‬ ‫סכנת מות בביצוע שליחותו‪ ,‬לכן נעשה דוקא כאן 'ברוך ה'‪ ,‬בתורת‬ ‫הבתרים‪ .‬לכן ביקש אברהם לקנות דווקא את מקום הקבר‪ ,‬כמנהג‬ ‫חלק של אברהם‪.‬‬ ‫הגרים‪ ,‬כפי שאמר "גר ותושב אנכי עמכם‪".‬‬ ‫ובאופן אחר יש להוסיף‪ ,‬דהנה מצינו בחז"ל (ילקו"ש קז) שביום‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כוח הקליפה של בני חת ביקש להיפך ‪ -‬לתת לאברהם‬ ‫השלישי למילתו‪ ,‬כאשר ביקש אברהם אבינו ע"ה אורחים‪ ,‬שלח‬ ‫את השדה במתנה‪ ,‬כמנהג נשיאי אלוקים‪ .‬ואף כאשר הסכים עפרן‬ ‫בתחילה את אליעזר לחפשם‪ .‬כשחזר אליעזר ואמר שלא מצא‪ ,‬קרא‬ ‫מקפיד‬ ‫לקבל את הכסף‪ ,‬אמר‪" :‬ביני ובינך מה היא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הוא לא‬ ‫עליו אברהם את הפסוק (הושע יב‪ ,‬ח) "כנען בידו מאזני מרמה"‪,‬‬ ‫על הכסף‪ ,‬כמו חברים המקושרים זה לזה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שמפני היותו מזרעו של כנען‪ ,‬ניכרות בו רישומיהן של‬ ‫מכאן נלמד שאין סתירה בין הצורך של אברהם לקנות את השדה לבין‬ ‫תכונותיו‪.‬‬ ‫הנהגת תושב קבוע עמו‪ .‬אברהם הקדימו כאן והראה את כוח‬ ‫דהלא אי' כבר בחז"ל (פסחים קיג ב) שכנען ציווה את בניו‬ ‫מילתו ותורתו‪ ,‬שמבדילים אותו מאנשי המקום‪.‬‬ ‫"אהבו זה את זה‪ ,‬ואהבו את הגזל" ‪ -‬דהיינו‪ ,‬שתכונותיהם‬ ‫מכאן גם נובעת ההצדקה לקניית המקום בכסף מלא ‪ -‬כמנהג‬ ‫נטבעו באהבה עצמית ובשנאת הזולת‪ .‬ועל‬ ‫גר ותושב‪.‬‬ ‫כן חשד אברהם‪ ,‬שתכונת כנען שבו היא‬ ‫ודינה‪,‬‬ ‫חמור‬ ‫במעשה‬ ‫מציינים‬ ‫חז"ל‬ ‫שגרמה לאליעזר להתעצל במציאת אורחים‪.‬‬ ‫שהזדקקותו של אברהם לקנות בכסף את‬ ‫וזהו שנאמר עליו "כנען בידו מאזני מרמה" ‪-‬‬ ‫המקום מורה על הנהגת גרות‪ ,‬כפי שמראה‬ ‫שיש בו עדיין מן התכונה של אהבה עצמית‬ ‫‪ ,‬שפה‬ ‫דינה‬ ‫גם ניסיון שכם בן חמור להשפיע על‬ ‫על חשבון עשק הזולת‪.‬‬ ‫לנאמנים‬ ‫שתינשא‪.‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬מובן כי כדי לצאת מחזקת ארור זו‪,‬‬ ‫פניני משא וסתן עם רבעו‬ ‫בוא ברוך ה׳(כד לא)‬ ‫היה עליו לתקן את שורש תכונתו באמצעות‬ ‫מעשה חסד מושלם‪ ,‬שבו יוותר על טובתו‬ ‫אךבע מאות שקל כסף עבד‬ ‫זר‬ ‫יע‬ ‫ע ומק הדבר ים כ יצד נהפך אל‬ ‫האישית למען טובת הזולת‪.‬‬ ‫מ 'אר ור לברוך '‬ ‫תיקון זה הושלם במעשהו הגדול של אליעזר‬ ‫לסחר (כג טז)‬ ‫אי' במדרש (ויקייר יז ה') שכאן בפסוק יוצא‬ ‫בשליחות להבאת רבקה ליצחק ‪ -‬אף על פי‬ ‫רכ ישת החלקה הכנה ל יר ושת א״י‬ ‫אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך‪.‬‬ ‫שבכך הפסיד את האפשרות להשיא ליצחק‬ ‫נראה שקבורה זו היא יסוד ירושת ארץ‬ ‫ויסוד הדבר הוא שמכיון שעשה בנאמנות את‬ ‫את בתו‪ ,‬כפי שרצה בתחילה‪ .‬וכמו שכתבו‬ ‫ישראל‪ ,‬שכן מצינו בכלב בן יפונה שהלך‬ ‫שליחותו של אברהם אף שהיה בניגוד‬ ‫הספרים‪ ,‬שזו הייתה גדלותו ‪ -‬שעשה‬ ‫לרגל‬ ‫בבואו‬ ‫בחברון‬ ‫אשר‬ ‫האבות‬ ‫קברי‬ ‫אל‬ ‫לרצונותיו‪ ,‬שהרי רצה שיצחק יקח את בתו‪,‬‬ ‫שליחותו בלב שלם‪ ,‬בלי פניה עצמית‪.‬‬ ‫את הארץ‪ ,‬ללמד שזכות האבות הטמונים‬ ‫ממילא נעשה בכך ככלי של אברהם‪ ,‬ובטלה‬ ‫ועל כך באה ההוכחה במאמר חז"ל‪" :‬והנה‬ ‫שם היא היסוד הרוחני של ירושת הארץ‪.‬‬ ‫'מציאותו העצמית' ונכלל במציאותו של‬ ‫עומד על הגמלים"‪ ,‬שייהמלאך הגביהו‬ ‫וכן מבואר בדברי אברהם "גר ותושב אנכי‬ ‫אברהם‪ ,‬וממילא הוא ברוך כאברהם‪ ,‬ולכן‬ ‫מעליהם שלא ינזק מלבן"‪ .‬זהו סמל‬ ‫עמכם" ‪ -‬שעתיד אני להיות תושב על־ידי‬ ‫דווקא כאן נהפך מארור לברוך‪.‬‬ ‫ההתעלות הרוחנית שהשיג ‪ -‬כאשר נעשה‬ ‫הקבורה במקום זה‪.‬‬ ‫אמנם יל"ע בזה‪ ,‬מדוע נהפך ל'ברוך' דווקא‬ ‫כשליח מצוה גמור‪ ,‬הראוי לנס גלוי לעיני‬ ‫ברגע זה שהזמינו לבן להכנס אל ביתו‪ ,‬ונראה‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫שיש שייכות בין הדברים‪.‬‬ ‫רשעים‪.‬‬ ‫הדברים נכתבו ונערכו על דעת העורכים בלבד‪ .‬להערות‪ ,‬תרומו ת והנצחות‪,‬‬ ‫ולקבלת הגליון בדוא״ל ניתן לפנות לטלפון‪ 0 5 2 - 7 6 6 - 0 9 7 5 :‬או ‪sc0527660975@gmail.com‬‬ ‫שפתי כהן‬ ‫חיי שרה‬ ‫ב‬ ‫ואפשר להוסיף‪ ,‬שזהו הדגש של 'אני טרם אכלה לדבר אל ליבי'‪' ,‬והנה‬ ‫וזו היא שלימות השליחות של אברהם ‪ -‬כאשר שלוחו פועל בניגוד‬ ‫רבקה יוצאת' שהצלחת השליחות היתה בכוח המעלה של כבישת‬ ‫לרצונו הפרטי‪ ,‬לשם שמים בלבד‪ .‬בכך נעשתה תשובת המשקל‬ ‫הרצון העצמי של 'צדיקים ליבן ברשותן'‪ ,‬שמונח בדיבור אל הלב‪,‬‬ ‫לתכונת כנען שנדבקה בו‪ ,‬ובאותה שעה יצא אליעזר מכלל ארור ‪-‬‬ ‫ובזכות הדיבור אל ליבי‪ ,‬וביטול הרצון העצמי‪ ,‬בשביל השליחות שצוה‬ ‫לכלל ברוך‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬התקיימה בו ברכת אברהם שיצליח ה' את דרכו כיאות לשלוחו‬ ‫אני ‪:‬זדם אכלה לדבר אל ?‪1‬גני (כד מה)‬ ‫של צדיק שנתברך מפיו‪.‬‬ ‫ביא ור דיוק הלש ו ן באל יע זר בין המעשה ג ופא ל 'סיפור‬ ‫ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה (כה א)‬ ‫המעשה '‬ ‫הרמ ז העמ וק המ ונח בשמה של קט ורה‬ ‫אי' במדרש (בייר פרשה לז) חילוק מהותי בין צדיקים לרשעים‪' ,‬רשעים‬ ‫חז"ל אמרו (רש"י כאן בשם המדרש רבה) שהיה מעשיה נאים כקטורת‪.‬‬ ‫הן ברשות ליבן'‪' ,‬ויאמר המן בליבו' וכו'‪' ,‬אמר נבל בליבו'‪ ,‬וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫והנה כתב הרמביים (הלכות מלכים ומלחמותיהם פ"י ה"ח) שבני‬ ‫הצדיקים לבם ברשותם כמו דכתיב 'ויאמר דוד בליבו'‪' ,‬וחנה היא‬ ‫קטורה חייבים במילה‪ .‬וראיתי בשם ה"בן איש חי" שבין קטורת למילה‬ ‫מדברת על ליבה'‪' ,‬וישם דניאל אל ליבו‪ ,‬והנה חזינן הכא גבי אליעזר‬ ‫יש שייכות פנימית‪ ,‬שכן שתיהן נקראות "גבעות עולם"‪ :‬במילת יהושע‬ ‫את הלשון הכתובה אצל הצדיקים‪ ,‬שמבטאת את המדרגה של ליבן‬ ‫נאמר "גבעת הערלות ‪",‬ובקטורת נאמר בשיר השירים "אל גבעת‬ ‫ברשותם‪.‬‬ ‫הלבונה‪".‬‬ ‫ובאמת יש לדקדק דלשון גדולה וצדקות זו לא נאמרה אלא בסיפור‬ ‫ונראה שאפשר לקשור זאת לענייננו ‪ -‬שמכיוון שבניה של קטורה‬ ‫דידיה ל'לבן ובתואל'‪ ,‬אבל במעשה גופיה לא נרמז ענין זה‪ ,‬אלא כתוב‬ ‫שייכים במצוות מילה‪ ,‬יש במעשיה בחינה רוחנית של קטורת‪ ,‬ועל כן‬ ‫שם בסתמא 'ויהי הוא טרם כלה לדבר‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫ראוי שתיקוניה ייקראו על שמה‪.‬‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬שהנה דרשו חז"ל שביקש אליעזר להשיא את בתו‬ ‫וזהו עומק דברי חז"ל שאמרו שקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם אחר‬ ‫ליצחק דכתיב 'אולי לא תאבה האשה'‪ ,‬שהוא שם בתו‪ ,‬וכבר דקדקו‬ ‫משגירשה אברהם ‪ -‬לרמוז שמעלת בני קטורה במצוות מילה אינה‬ ‫שלא נכתב חסר 'ואיו' אלא בסיפור דידיה ללבן ובתואל‪ ,‬ולא בגוף‬ ‫מכוח עצמם‪ ,‬אלא מכוח היותם מיוחדים לאברהם אביהם‪ ,‬שממנו‬ ‫המעשה‪ ,‬ועמדו לפרש את הדבר‪ ,‬אבל עכ''פ חזינן‪ ,‬שהדגשת מעלת‬ ‫נמשכה זכות זו‪.‬‬ ‫ההתגברות על רצון עצמו‪ ,‬ולהתאמץ בשליחות 'להשיא את יצחק‬ ‫ונמצא ש"שינוי מעשיה כקטורת"‪ ,‬מתפרש בפשטות כבחינת זיכוך‬ ‫לאחרת‪ ,‬התבטא רק בסיפור הדברים‪ ,‬ולא בעצם אירוען‪ ,‬וא"כ ניחא‬ ‫הנמשך ממעלת המילה שלה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מצינו בקטורת את עניין‬ ‫שההדגשה של 'ליבו ברשותו'‪ ,‬שהיא ענין התגברות זו על רצון עצמו‬ ‫"זיכוי ההדיוט ע"י החיבור לצדיק"‪ ,‬כמאמר חז"ל (כריתות ו) שכל‬ ‫להשתדך עם יצחק‪ ,‬לא הודגשה אלא בסיפור הדברים‪ ,‬ולא בעצם‬ ‫תענית שאין בה מפושעי ישראל ‪ -‬אינה תענית‪ ,‬שהרי החלבנה ריחה‬ ‫אירוען‪ ,‬ויש לפרש זאת שעשיית עצם השליחות נגד הרצון‪ ,‬אין בה‬ ‫רע‪ ,‬ואף על פי כן מנאה הכתוב עם סממני הקטורת‪ .‬כך גם בבני קטורה‬ ‫כפיית רצון כל כך‪ ,‬ששייך שיעשה האדם דבר נגד רצונו‪ ,‬אבל הדיבור‬ ‫‪ -‬אף שהם בבחינת "הדיוטות" מצד עצמם‪ ,‬זוכים הם למעלת המילה‬ ‫ללבן ובתואל‪ ,‬שישלחו עמו לאלתר את רבקה‪ ,‬זו כבר החלת הפעולה‪,‬‬ ‫בזכות חיבורם לאברהם הצדיק‪.‬‬ ‫זוהי כבישת הרצון היותר מעולה‪ ,‬וזה א"א לעשות כראוי אם לא בכוח‬ ‫של 'צדיקים ליבן ברשותן'‪.‬‬ ‫אחד מנגידי עולם התורה ביקש מאתנו להכנס‬ ‫למעונו של רבינו‪ ,‬ולבקש מעמו על נכס גדול שיש‬ ‫לו במדינה פלונית בארה''ב‪ ,‬אמנם בלי שום סיבה‬ ‫נראית לעין המקום לא מושכר כלל‪ ,‬וצובר הפסדים‬ ‫רבים מידי חודש‪ ,‬מחמת כל העלויות שיש‪ ,‬והכנסות‬ ‫אין‪ ,‬ואמר רבינו שיאמר 'ויתן לך' במוצ''ש‬ ‫בכוונה‪ ,‬ובעז״ה יהיה לו סיעתא דשמיא‪ ,‬ואכן‬ ‫הנ״ל התחיל להקפיד על אמירת 'ויתן לך' מידי שבוע‪ ,‬ולאחר ג'‬ ‫שבועות שאמר 'ויתן לך' התקשר בהתרגשות שבמוצ''ש האחרון חתם‬ ‫חוזה עם חברה גדולה לעשר שנים‪ ,‬עם אופציה להארכה‪ ,‬במחיר יותר‬ ‫גדול ממה שחשב שיוכל להשכיר את הנכס‪ ,‬וכשבאנו קמיה רבינו‬ ‫והקראנו בפניו את מכתבו של הנ''ל‪ ,‬אמר בענווה‪ ,‬זו סגולה ידועה‬ ‫לפרנסה ואין לי שום שייכות לזה‪.‬‬ ‫כתב לנו ת''ח אחד מכתב וז''ל‪ :‬אחד משבחיו הגדולים של רבינו זה‬ ‫לדעת מי הם תלמידיו‪[ ,‬אשר לאחר החקירה והדרישה ישנם כמה‬ ‫עשרות כאלו‪ ,‬שכל אחד שהסתובב בישיבתו של רבינו יכול להצביע‬ ‫עליהם]‪ ,‬ברובם המוחלט מתרחקים מן הפרסום באופן גורף‪ ,‬ו'לומדים‬ ‫תורה לשמה ממש'‪ ,‬בקיאים בש''ס ופוסקים בבקיאות נוראה‪ ,‬מדרשים‬ ‫וספרי וכו'‪ ,‬מרבים בצומות ותעניות‪ ,‬ומתרחקים מהבלי עולם הזה‬ ‫ועידוני הגוף‪ ,‬נפשם שפילה להם ומלבשתם ענווה‪ ,‬ונוהגים כבוד זה‬ ‫בזה וזהירים בכבוד הזולת‪ ,‬אשרי הרב שאלו הם תלמידיו‪.‬‬ ‫העלוך יוצא בחסות ש״ס הדרך להכנה‪ ,‬לשינו! ולחזרה ‪ -‬בלשו! קלה ובהירה!‬ ‫ועכשיו‪ ,‬מבצע מיוחד לקוראי העלוך! ולזכות רפואת הרב שליט״א‪,‬‬ ‫סדר קדשים ‪ 22 -‬חוברות במהדורת כיס‪ ,‬במחיר מיוחד של ‪ 99‬עז בלבד! פחות ממחיר העלות!‬ ‫להזמנות‪052-768-4241 :‬‬ ‫ובגמרא מבואר שיהושע נענש על שלא ניצל את זכות ארץ ישראל לבטל את‬ ‫קליפת עבודה זרה ‪ -‬ללמד שיסוד כוחו של יהושע היה דוקא באותה מדרגת‬ ‫שפה לנאמנים ‪ -‬המשך‬ ‫אמונה המחוברת לירושת הארץ‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬ש"ארבע מאות (שיקל כסף" רומזים ליסוד ירושת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫יהושע הוא אפוא המנחיל את הארץ במידתה של ארבע מאות פרסה‪ ,‬ובכוח‬ ‫שמידתה ארבע מאות על ארבע מאות פרסה‪ .‬ועל־ידי נתינת ארבע מאות‬ ‫זה הוא מבטל את שליטת עמלק ופותח במלחמתו‪ .‬וזהו שנאמר עליו "קה‬ ‫השקל הללו נשתתף אברהם בזכות קניין רוחני המשליך על ירושת כל‬ ‫יושיעך מעצת מרגלים" ‪ -‬ששתי אותיות אלו (י‪-‬ה) הן ראשית שם ה'‪ ,‬ובהן‬ ‫הארץ מיד בני חת‪.‬‬ ‫אין שליטת הפגם של עמלק‪ ,‬כמבואר ברש"י (סוף בשלח)‪.‬‬ ‫ומצינו בתרגום יונתן (סוף פרשת בשלח) בפסוק "ויבא עמלק"‪ ,‬שעמלק‬ ‫נמצא שכוחו של יהושע גובר על קליפת עמלק‪ ,‬ומפקיע את קטרוג המרגלים‬ ‫הלך בלילה אחד אלף ושש מאות מיל ‪ -‬שהם ארבע מאות פרסה‪ .‬והיינו‬ ‫שפתחו בדבריהם "עמלק יושב בארץ הנגב"‪ ,‬והמה היסוד לכל התגברות כוח‬ ‫ששיעור זה מבטא את תחום שליטתו של עמלק בכוח כישופיו‪ ,‬ואילו תחום‬ ‫עמלק על האמונה‪.‬‬ ‫ארץ ישראל הוא אף הוא ארבע מאות פרסה‪ ,‬אלא ששם מתגלה כוח‬ ‫האמונה‪ ,‬המבטל את כוחו של עמלק‪.‬‬ ‫־‪>o c‬ד‬ ‫משנת הפרשה‬ ‫—‪o‬‬ ‫—‪0‬‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה‬ ‫מתורת רבינו רא ש הישיבה‬ ‫הגאון רבי איתמר גרבוז שליט״א‬ ‫בדין ברכת אירוסין‬ ‫לקיימה באופן שלא יוכל לברך‪[ ,‬וכבר האריכו האחרונים (עי׳ דבר אברהם סי׳‬ ‫ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את‬ ‫ט”ז מה שהביא מהתוהרא”ש‪ ,‬עיי”ש) לבאר בזה שברכת המצות היא חלק‬ ‫שער שנאיו (כד‪ ,‬ס)‪.‬‬ ‫מעיקר המצוה‪ ,‬ונחשב שמקיים המצוה שלא כדינה]‪ ,‬וא”כ משום כן הי׳ אסור‬ ‫הנה במסכת כלה (ריש פ”א) תניא‪' ,‬מנין לברכת חתנים מן התורה‪ ,‬שנאמר‬ ‫לקדש אשה ע”י שליח דכיון שהשליח אינו מברך הו”ל כדין ערום שלא יתרום‬ ‫ויברכו את רבקה׳‪ ,‬ומבואר דלמדו חז”ל מקרא דרבקה לדין ברכת אירוסין‪,‬‬ ‫מפני שמפסיד הברכה‪ ,‬ומדלא משני הגמ׳ דאיסורא נמי איכא מטעם הנ”ל ש”מ‬ ‫ועל פי זה יש להעיר‪ ,‬דהנה ידוע משמיה דמרן הגרי” ז זצ”ל שביאר בהא‬ ‫דכשמקדש ע”י שליח מברך ברכת אירוסין‪ ,‬ומ”ט לא הוכיחו כן התוס׳‪.‬‬ ‫דיעקב נשא ב׳ אחיות‪ ,‬משום דכל איסור עריות שאסרה התורה הוא רק‬ ‫והנה לכאו׳ היה מקום לחלק בזה‪ ,‬דהא דערום לא יתרום היינו באופן‬ ‫בעריות שע”י אישות של ישראל‪ ,‬ולא בעריות שנעשו ע”י אישות של בן נח‪,‬‬ ‫שעושה מעשה מצוה באופן שדינה שיברך עליו‪ ,‬וכשעושה זה באופן שאינו‬ ‫ומשו”ה ליעקב לא היה שום איסור ליקח ב׳ אחיות משום דאי” ז כלל ערוה‬ ‫יכול לברך ביטל הדין שהמצוה תיעשה בברכה‪ ,‬אבל היכא שעושה מעשה‬ ‫דאחות אשתו כיון שעדין לא היה שייך אז אישות של ישראל ול”ה אחות של‬ ‫מצוה באופן שמן הדין אין מברכים עלי׳ כגון קידושין ע”י שליח‪ ,‬יתכן שאין‬ ‫אשה שנשאת באישות דישראל‪ ,‬ויל”ע דלכאו' מבואר כאן במסכת כלה דהיה‬ ‫בזה איסור כלל דכה”ג לא חשיב שמבטל דין המצוה מפני שכה ”ג דין המצוה‬ ‫דין ברכת אירוסין כשקידש יצחק את רבקה ע”י אליעזר‪ ,‬וה ” ז פשוט דברכת‬ ‫הוא שלא יברכו עליה‪.‬‬ ‫אירוסין לא שייכא אלא בדיני אישות דישראל ולא באישות דבני נח‪ ,‬וא”כ‬ ‫אכן לכאו׳ יש להוכיח לא כן‪ ,‬דהנה במ”ב (סי׳ תלג בשעה ”צ סק”ה) הביא‬ ‫משמע דהיה לאבות דין אישות דישראל אף שהיו קודם מת”ת‪ ,‬ודלא כמו‬ ‫מחלוקת הפוסקים אי שרי לכתחילה לבדוק החמץ בליל י”ג‪ ,‬וכתב דמדברי‬ ‫שנקט הגרי” ז דקודם מתן תורה היה שייך רק דין אישות דבני נח‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫הפר”ח והגר”א והלק ”ט וחק יעקב משמע דאף לכתחילה שרי לבדוק בליל‬ ‫וכן יש להקשות מהא דמבואר ברש”י על הפסוק 'ויאמר יוסף אל אביו בני‬ ‫י”ג אבל בספר חק יוסף פקפק בזה‪ ,‬דכיון שפסק הרמ”א בסי׳ תלו שהבודק‬ ‫הם אשר נתן לי אלקים בזה׳ (להלן פמ”ח פסי טי) ופרש”י שם יבזה‪ ,‬הראה לו‬ ‫קודם הזמן לא יברך א”כ מפסיד הברכה‪ ,‬והוסיף דהו”ל דומיא דמאי דקי”ל‬ ‫שטר אירוסין ושטר כתובה׳‪ ,‬ומבואר דאף קודם מתן תורה היה שייך שטר‬ ‫ערום לא יתרום משום שמפסיד הברכה‪.‬‬ ‫אירוסין אף שלכאו׳ אינו נוהג אלא באישות דישראל‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫והנה התם נמי עושה המצוה באופן שדינה שלא יברך ע”ז‪ ,‬דלא תקון הברכה‬ ‫והנה בתוס׳ (כתובות ז׳ ע”ב ד”ה שנאמר) העתיקו את דברי המסכת כלה‬ ‫אלא כשבודק בליל י”ד‪ ,‬ולא כשבודק קודם לכן‪ ,‬וא”כ אמאי נחשב שעושה‬ ‫וכתבו דיש ללמוד משם ש יש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת ע”י‬ ‫המצוה באופן שמבטל דין הברכה‪ ,‬ומבואר דכיון דיש לו אפשרות לבדוק‬ ‫שליח שהרי אליעזר שליח היה‪[ ,‬וסיימו התוס׳ דנראה דאסמכתא בעלמא‬ ‫בליל י” ד ובברכה‪ ,‬ותחת זה בודק בליל י”ג ועושה מצות בדיקה באופן שיהי׳‬ ‫הוא דלא איירי פשטיה דקרא בברכת אירוסין]‪.‬‬ ‫דינה שלא יברך עליה‪ ,‬חשיב עשיית המצוה שלא כתיקונה מפני שמבטל דין‬ ‫ובחידושי המקנה על השו”ע אה ”ע (סי׳ ל”ה סק”ט) עמד על דברי התוס׳‪ ,‬דהרי‬ ‫הברכה‪ ,‬וא”כ אף ברכת אירוסין ע”י שליח כיון שיש אפשרות שיקדש בעצמו‬ ‫אברהם מינה את אליעזר להיות שליח לקדש‪ ,‬ולא יצחק מינה אותו‪ ,‬והיאך‬ ‫ובכה”ג איכא ברכה‪ ,‬ועושה המצוה ע”י שליח שעי” ז דינה שלא יברכו עליו‬ ‫מהני מינויו של אברהם בשביל קידושי יצחק‪ ,‬וכתב לבאר בזה דכיון דאברהם‬ ‫חשיב עשי׳ באופן שמתבטל דין הברכה‪ ,‬וא”כ יהי׳ אסור לקדש ע”י שליח‪,‬‬ ‫מינה את אליעזר בפני יצחק ויצחק שתק‪ ,‬בזה מהני קידושי האב או שלוחו‬ ‫משום הך דינא דערום לא יתרום‪( ,‬ואמנם להנך אחרונים דס”ל שמותר‬ ‫וכמבואר בשו”ע (שם ס”ה) שאם הרצה האב הדברים לפני הבן שהוא רוצה‬ ‫לכתחילה לבדוק בליל י”ג י”ל דס”ל דלא דמי להך דערום לא יתרום מטעם‬ ‫לקדש לו ושתק הבן והלך האב וקידשה לו הרי זו מקודשת עיי”ש‪.‬‬ ‫שנתבאר‪ ,‬אבל אכתי תקשי להנך פוסקים דפליגי)‪.‬‬ ‫ונראה ליישב בזה‪ ,‬דהנה בגדר ברכת אירוסין מצינו פלוגתא בראשונים‪,‬‬ ‫ועוד הקשה המקנה (שם)‪ ,‬דהרי אליעזר היה עבד‪ ,‬וקיי”ל (שו”ע שם ס”ו)‬ ‫דלשון הרמב”ם (פ”ג מאישות הכ”ג) ׳כל המקדש אשה בין ע”י עצמו בין ע”י‬ ‫דאין עבד נעשה שליח לקידושין לפי שאינו בתורת קידושין‪ ,‬וא”כ איך יכל‬ ‫שליח צריך לברך קודם הקידושין או הוא או שלוחו ואח ”כ מקדש כדרך‬ ‫אליעזר להיות שליח לקדש אשה ליצחק‪[ ,‬ויעו” ש מש”כ לבאר בזה דכיון‬ ‫שמברך קודם כל המצוות׳ עכ”ל‪ ,‬ומבואר מלשונו דברכת אירוסין היא ברכת‬ ‫דהוא עבדו של אברהם א”כ הוי כמו גופו ובכה”ג מהני הקידושין שעושה‬ ‫המצוות‪[ ,‬דרק בברכת המצוות דינא הוא שמברך עובר לעשייתן ומשא”כ‬ ‫העבד עבור רבו]‪.‬‬ ‫ברכת השבח וכמ” ש הר” ן (פסחים ז׳ ע”ב ושיטמ”ק כתובות ז׳ ע”ב)]‪,‬‬ ‫ועכ”פ מבואר בדברי התוס׳ דיש ברכת אירוסין אף בקידושין שנעשים ע”י‬ ‫והרמב”ם אזיל בזה לטעמי׳ (פ”א מאישות ה”ב) שקידושין הוא מ”ע‬ ‫שליח‪ ,‬וכן פסק הרמב”ם (אישות פ”ג הכ”ג) ׳כל המקדש אשה בין על ידי עצמו‬ ‫דאורייתא ומשו”ה שייך בזה ברכת המצוות‪ ,‬אמנם שיטת הרא” ש (פ”ק‬ ‫בין על ידי שליח צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו ואחר כך מקדש‬ ‫דכתובות סימן י”ב) דברכת אירוסין אינה ברכת המצוות‪ ,‬והוכיח ד” ז שהרי‬ ‫כדרך שמברכין קודם כל המצוות׳‪ ,‬והנה התוס׳ נסתפקו בזה והוכיחו לזה מהא‬ ‫מצוות פו”ר אי”צ קידושין דוקא דאפשר לקיימה אף בפילגש‪ ,‬וכ׳ עוד דאף‬ ‫דאליעזר בירך אף שהיה שליח של יצחק‪ ,‬ושמעתי להעיר ע” ד התוס׳‪ ,‬דאמאי‬ ‫הנושא אשה שאינה בת בנים ג”כ מברך ברכה זו‪ ,‬אלא ע”כ דברכה זו ברכת‬ ‫לא הוכיחו לזה מהא דתנן (קידושין מ”א א׳) ׳האיש מקדש בו ובשלוחו׳‪ ,‬ובגמ׳‬ ‫השבח על שהבדילנו מן העמים וכו׳ ע”ש‪.‬‬ ‫שם הקשו ׳השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא׳‪ ,‬ותירצה הגמ׳ דקמ”ל דמצוה בו‬ ‫ומעתה נראה דהנה בעיקר ד׳ התוס׳ כשכתבו דיש ללמוד מאליעזר ש יש‬ ‫יותר מבשלוחו‪ ,‬ומבואר שם בגמ׳ דלהך לישנא ליכא איסורא לקדש ע”י שליח‪,‬‬ ‫ברכת אירוסין אף כשנעשים הקידושין ע”י שליח‪ ,‬כבר הק׳ בעצי ארזים‬ ‫אף ללישנא ב׳ שם כל האיסור הוא רק משום דאסור לאדם לקדש אשה עד‬ ‫‪V‬‬ ‫(אה ”ע סי׳ ל” ד סק ”א) למאי הוצרכו ילפותא דאיכא ברכת אירוסין ע”י‬ ‫■יראנה שמא תתגנה עליו]‪ ,‬ולכאו׳ אי נימא דכשמקדש ע”י שליח אינו מברך‬ ‫שליח ומה גרע משאר המצוות כגון שחיטה ומילה דפשיטא דהשל י^ \ ‪)j‬‬ ‫ברכת אירוסין‪ ,‬א”כ איסורא נמי איכא בזה‪ ,‬דהא קיי”ל שאסור‬ ‫‪q‬‬ ‫מברך עליה‪ ,‬ומה הס” ד דבברכת אירוסין כשמקדש ע”י שליח לא יברך‪,‬‬ ‫לקיים מצוה כשאין יכול לברך עליה וכדתנן (תרומות פ”א מ”ו)‬ ‫דערום לא יתרום תרו”מ משום שתרומה טעונה ברכה ואסור‬ ‫^ ‪ C‬פ _________________________________‪ c‬־ ה ש ל ח ____________________________________‬ ‫^‬ ‫־״ל ע״י מערכת ׳סובד גליונות׳ ‪k.ailvonot(®amail.com 053-3145900‬‬ ‫‪-------------------‬‬ ‫־‪ C‬׳ ' ‪'v 0‬‬ ‫‪t o t‬‬ ‫׳ ‪V‬־ '״> נ־‬ ‫‪/‬‬ ‫דגם הכלה מחויבת בברכה זו‪ ,‬מ”מ הוא רק באופן שגם החתן נמצא ^ ן‬ ‫]‪SV 2 JJ3‬‬ ‫ונראה דהס” ד דתוס' היינו אי נימא כהרא” ש שברכת אירוסין הוא‬ ‫‪W‬‬ ‫באותו מעמד [וכגון במקרה של הנוב”י בחרש נשא פקחת]‪ ,‬אבל‬ ‫ברכת השבח‪ ,‬והיינו דזה ברור שאם ברכת אירוסין הוא ברכת‬ ‫©‬ ‫ץ ‪w‬‬ ‫‪)q‬‬ ‫כשהחתן לא נמצא בשעת הקידושין‪ ,‬בזה יש להסתפק אם יברך‬ ‫המצוות דפשיטא שאף ע”י שליח מברכים ברכה זו‪ ,‬דמה גרע‬ ‫(‪q‬‬ ‫{‬ ‫השליח אף אם נימא דגם הכלה מחויבת בברכה זו‪ ,‬די”ל שלא תקנו ברכה‬ ‫) משאר מצוות הנעשות ע”י שליח‪ ,‬אבל להצד שזה ברכת השבח‪ ,‬א”כ אפשר‬ ‫‪j‬‬ ‫אלא בשמחה גמורה כזו שיש במעמד גם את החתן‪.‬‬ ‫‪.‬ז דברכת השבח היינו רק באופן שהחתן מקדש בעצמו דאז משבחים ע”כ‬ ‫■‬ ‫*‬ ‫ועפ” ז נראה ליישב הא דלא הוכיחו התוס' מהא דהאיש מקדש ע”י שליח‬ ‫‪ r‬שהבדילנו מן העמים וציונו לישא נשים המותרות לנו‪ ,‬אבל כשהחתן אינו‬ ‫אע”ג דאין יכול לברך בכה ”ג‪ ,‬די”ל דאף אי נימא דבברכת השבח שייך הך‬ ‫מקדש ואף אינו נמצא שמא כה ”ג ל” ש ברכת השבח‪ ,‬והוא שנסתפקו התוס'‬ ‫דינא דערום לא יתרום‪ ,‬כל זה הוא רק כשמקיים את המצוה באותו צורה ורק‬ ‫שלא יהא ברכת אירוסין בקידושין ע”י שליח‪ ,‬וזה הוכיחו מאליעזר דאף שהיי‬ ‫דנפטר מברכה משום שאין יכול לברך וכההיא דערום או משום דעדיין לא‬ ‫שליח לקידושין אפ”ה ברכו ברכת אירוסין‪.‬‬ ‫הגיע זמן החיוב וכההיא דבדיקת חמץ‪ ,‬אבל הכא הרי מה שאין מברכין‬ ‫ומעתה מיושב מה שלא הוכיחו התוס' מהא דאפשר לשלוח שליח קידושין‪,‬‬ ‫כשהחתן לא נמצא הוא משום דלא תקנו כלל ברכה על כזו צורת קידושין‪,‬‬ ‫ולא חיישינן משום דינא דערום לא יתרום‪ ,‬דכל הדין דערום לא יתרום‬ ‫דהברכה לא שייכא רק היכא דהחתן נמצא באותו מעמד‪ ,‬ובזה לא שייך הך‬ ‫פשיטא שלא נאמר אלא בברכת המצוות שבזה הברכה הוא חלק מהמצוה‪,‬‬ ‫דינא דערום לא יתרום‪ ,‬ומשו”ה שפיר תנן דאפשר לקדש ע”י שליח אף אם‬ ‫וכשעושה המצוה בלא ברכה נחשב שעושה המצוה שלא כדינה‪ ,‬אבל‬ ‫אין מברכין ברכת אירוסין שלא במעמד החתן‪.‬‬ ‫בברכת השבח פשיטא דלא שייך כלל הך דערום לא יתרום דברכת השבח‬ ‫ובעיקר הא דדרשו חז”ל מקרא דויברכו את רבקה לדין ברכת אירוסין‪ ,‬הנה‬ ‫אינה חלק מן המצוה‪ ,‬ועוד שהרי מצוה זו אינה מוטלת על מקיים המצוה‬ ‫בשו”ע (סי' ל” ד ס”א) העתיק דברי הרמב”ם דהמקדש את האשה צריך לברך‬ ‫אלא על הציבור העומדים שם‪ ,‬ובהכרח דאי” ז חלק מצורת המצוה‪ ,‬וא”כ‬ ‫הוא או שלוחו‪ ,‬וכתב הרמ”א שם די”א שאחר מברך וכן נוהגין‪[ ,‬וכהיום‬ ‫ליכא ראיה מהא דשרי למעבד שליח‪ ,‬דאה ”נ כל הס” ד שלא יברכו ברכת‬ ‫המנהג שהמסדר קידושין מברך]‪ ,‬ובטעם הא דנוהגין דאחר מברך ולא החתן‬ ‫אירוסין בקידושין שע”י שליח הוא רק אי נימא שברכת אירוסין הוא ברכת‬ ‫בעצמו‪ ,‬ביאר הפרישה (שם) והביאו הבית שמואל (שם סק ”ב) דהוא כדי‬ ‫השבח‪ ,‬וא”נ הכי אינו שייך להך דערום לא יתרום‪ ,‬ואי נימא דהוי ברכת‬ ‫שלא לבייש את מי שאינו יודע לברך‪ ,‬וילה ”ע בזה‪ ,‬דא”כ מ”ט בברכות המילה‬ ‫המצוות א”כ פשיטא שאף שליח מברך וכמשנ”ת‪.‬‬ ‫לא תיקנו שאבי התינוק לא יברך את ברכת המילה בשביל שלא יתבייש‪,‬‬ ‫אמנם הביאור בזה פשוט‪ ,‬דכאן החשש הוא שהחתן יתבייש מהכלה שתראה‬ ‫אלא דעדיין יש להסתפק למסקנת התוס' שהוכיחו מאליעזר אם פשטו‬ ‫שחתנה אינו יודע לברך‪ ,‬ומשא”כ בברית מילה שאין ממי להתבייש‪.‬‬ ‫משום שהוא ברכת המצוות‪ ,‬ולעולם אם הוא ברכת השבח לא שייך ברכה זו‬ ‫ע”י שליח‪ ,‬או שפשט ו שאף ברכת השבח שייך כשזה ע”י שליח‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫והנה בפשוטו משמע דהמחבר [וכן הרמב”ם שהוא מקור דברי המחבר]‬ ‫פליג על הרמ”א וס”ל דהחתן מברך בעצמו ולא אחר‪ ,‬וביאור פלוגתיהו‬ ‫ועוד נראה לבאר בזה באופ”א‪ ,‬דהנה יל” ד האם ברכת אירוסין הויא ברכה רק‬ ‫לכאו'‪ ,‬דאזלי לשיטתם בגדר ברכת האירוסין‪ ,‬דהרמב”ם והשו”ע ס”ל דברכה‬ ‫לאיש המקדש או גם לאשה המתקדשת‪ ,‬ולפי דעת הרמב”ם דס”ל דהוי‬ ‫זו היא ברכת המצוות‪ ,‬וא”כ ודאי דדוקא המקדש או שלוחו צריכין לברך כמו‬ ‫ברכת המצוות‪ ,‬א”כ נראה בפשיטות דלא שייכא ברכה זו רק אצל האיש‬ ‫בכל ברכת המצוות דעושה המצוה צריך לברך בעצמו‪ ,‬ומשא”כ הרמ”א אזיל‬ ‫^ שמקיים בזה מצוה ומשא”כ האשה שאין מקיימת מצוה בקידושין וכמבואר‬ ‫כשיטת הרא” ש דהוי ברכת השבח על מעמד הנישואין וא”כ כל מי שעומד ‪0‬‬ ‫‪ 0‬ברמב”ם בספר המצוות (במנין המצוות ההכרחיות שבסוף העשין) שאין‬ ‫ו*‬ ‫שם יכול לברך‪.‬‬ ‫הנשים חייבות במצות קידושין‪ ,‬וא”כ לא שייך באשה ברכת המצוות‪ ,‬אמנם‬ ‫לדעת הרא” ש דהוי ברכת השבח יל” ד האם האשה ג”כ חייבת בברכה זו‪.‬‬ ‫אמנם הנה בביאור הגר”א (שם סק”ה) ציין ע” ד הרמ”א דהמקור שאחר יכול‬ ‫לברך הוא מהך קרא דויברכו את רבקה‪ ,‬דהרי התם מיירי בברכת אירוסין‬ ‫והנה מרן הגר” ש רוזובסקי זצ”ל כתב (יעוי' באהל אברהם עמ”ס כתובות‬ ‫וכמבואר במס' כלה‪ ,‬ואפ”ה לא אליעזר בירך את הברכה אלא אמה ואחיה‬ ‫שיעורי רבותינו לדף ז' ע”א עמ' תק ”י) וז”ל‪ ,‬וראיתי להגאב” ד דבריסק‬ ‫שעמדו שם וכלשון הכתוב 'ויברכו את רבקה'‪ ,‬ולכאו' צ”ב איך יתרץ הרמב”ם‬ ‫שליט”א שאמר לרב מסדר הקידושין בחתונת בנו שיחי' (והיה זה מרן‬ ‫הוכחה זו‪ ,‬וע”כ צ”ל דגם הרמב”ם מודה דיכול אחר לברך ולהוציא את‬ ‫הגרא” ז זצ”ל בחתונת בנו הגרי” ד זצ”ל‪ ,‬ומרן הגר”י אברמסקי זצ”ל בחתונת‬ ‫המקדש‪ ,‬וה ”נ התם הוציאו את אליעזר בברכה‪ ,‬וכן מוכח להדיא בתשו'‬ ‫בנו הגרמ” ד זצ”ל)‪ ,‬שיכון להוציא הכלה בברכה אחת והחתן בשני ברכות‪,‬‬ ‫הרמב”ם שכתב (סי' ח' תשו' א') דגדולי החכמים בעירנו היו מברכין ברכת‬ ‫והיינו שאת החתן יוציא בברכת אירוסין ובברכת בפה”ג ואת הכלה יוציא רק‬ ‫אירוסין‪ ,‬ומשמע שהחכמים בירכו ולא המקדש‪ ,‬ובהכרח גם להרמב”ם יכול‬ ‫בברכת בפה ”ג‪ ,‬אבל בברכת אירוסין לא יוציאה‪ ,‬והנה להרא” ש דהוי ברכת‬ ‫אחר לברך אם מתכוין להוציא את החתן‪ ,‬ומש”כ הרמב”ם דצריך החתן או‬ ‫השבח אי”צ כלל להוציא אף את החתן‪ ,‬ורק להרמב”ם דהוי ברכת המצוות‬ ‫שלוחו לברך היינו באופן שאין אחר שיברך ויתכוין להוציאו‪ ,‬דבזה צריך‬ ‫בזה נקט הגרי” ז דהחיוב הוא על האיש ולא על האשה וכמשנ”ת‪[ ,‬ונתבאר‬ ‫שהחתן עצמו יברך‪.‬‬ ‫בזה עוד במקו”א]‪.‬‬ ‫והא דמהני שאחרים יברכו ויוציאו את החתן‪ ,‬בפשוטו הוא מדין ערבות‪,‬‬ ‫אמנם בפתחי תשובה (אה”ע סי' ל” ד סק”א) הביא מש”כ בשו”ת נודע ביהודה‬ ‫אמנם יש לדון בזה‪ ,‬דהנה לגבי שחיטה דנו האחרונים האם מי שלא שחט‬ ‫(אה”ע תנינא סי' א') לדון דאף במקום שהחתן חרש שאינו יכול לשמוע‬ ‫יכול להוציא את השוחט בברכת השחיטה מדין ערבות‪ ,‬ודעת הש”ך (יו” ד סי'‬ ‫ברכת המברך‪ ,‬מ”מ צריך לברך כדי להוציא את הכלה ששומעת‪ ,‬והיינו דנקט‬ ‫א' ס”ק ל”ב) דאין יכול להוציאו‪ ,‬ומבואר דבברכת המצוות לא מהני שאחד‬ ‫דאף הכלה מחויבת בברכת אירוסין [ושמא קאי לשיטת הרא”ש‪ ,‬וצ”ע]‪.‬‬ ‫שאינו מחויב יוציא את חבירו מדין ערבות‪ ,‬והיאך הכא מהני מה שמוציא‬ ‫וראיתי בספר מגדלות מרקחים (להג”ר אהרן צבי קרפט זצ”ל) שהקשה‪ ,‬דאי‬ ‫אחר שאין מחויב את החתן המחויב מדין ערבות‪.‬‬ ‫נימא דאף הכלה צריכה לברך ברכת אירוסין [עכ”פ לשיטת הרא” ש דהוי ברכת‬ ‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דכל מה דלא מהני להוציא את השוחט בברכת השחיטה‬ ‫השבח]‪ ,‬א”כ איך הוכיחו התוס' מהא דאצל אליעזר ברכו ברכת אירוסין דאף‬ ‫מדין ערבות‪ ,‬הוא רק במצוות שאין צריך לעשותם ורק אם רוצה לאכול‬ ‫המקדש ע”י שליח צריך לברך‪ ,‬והרי התם היה את רבקה שהיא הכלה ושמא‬ ‫צריך לשחוט ולברך‪ ,‬ובזה לא אמרינן דין ערבות [וכמו לענין ברכות הנהנין‬ ‫משו”ה ברכו ברכת אירוסין כיון דגם הכלה מחויבת בברכה זו‪ ,‬ובאמת מצד‬ ‫דא”א להוציא מדין ערבות משום דלא לתהני ולא לברוך]‪ ,‬ומשא”כ במצות‬ ‫יצחק שהיה החתן שמא לא היה צריך לברך כיון שקידש רק ע”י שליח‪.‬‬ ‫קידושין שהיא מוטלת על כל אחד לקדש לו אשה‪ ,‬בזה ודאי יכול אף מי‬ ‫שאינו מחויב להוציא את המחויב מדין ערבות‪ ,‬וכה ”ג מצינו לענין ציצית‬ ‫‪-‬י ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהא דמספק ”ל להתוס' האם במקדש ע”י שליח צריך‬ ‫שלחלק מהאחרונים יכול אחד שאינו מתעטף להוציא את חבירו שעומד‬ ‫‪ c‬לברך או אי” צ לברך‪ ,‬אי” ז משום שהברכה לא מוטלת על השליח‪ ,‬אלא היינו‬ ‫להתעטף בציצית בברכת הציצית מדין ערבות וכמבו' במשנ”ב (סי'‬ ‫משום דיתכן שכל התקנה לברך לא נתקנה אלא כשהחתן נמצא‬ ‫^ _‬ ‫‪V.‬‬ ‫ח' ס”ק י”ד) עיי”ש‪ ,‬והיינו משום דמוטל על כ”א להתעטף בציצית‬ ‫במעמד האירוסין‪ ,‬שעי” ז יש שמחה גמורה ובזה צריך לברך ברכת‬ ‫‪J‬‬ ‫‪)j \ q‬‬ ‫ואין זה רק רשות כמו לגבי שחיטה‪ ,‬ואכהמ”ל בזה‪.‬‬ ‫(‪ q ( q‬השבח על שמחה כזו‪ ,‬ומשא”כ ע”י שליח‪ ,‬כיון שאין החתן נמצא‬ ‫— לפנינו בזה לא תקון חז”ל לברך ברכת אירוסין‪ ,‬וא”כ אף אי נימא‬ ‫‪JO C‬‬ ‫‪ C ■^v‬ג_‬ ‫יו”ל ע”י מערכת ’קומו גליונות’ ‪k.ailvonot(S>amail.com 053-3145900‬‬ ‫שיחת המשגיח‬ ‫‪A‬‬ ‫ו‪1‬‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו יוסף‬ ‫מי שקובסקי שליט״א‬ ‫‪A‬‬ ‫ג ליון ‪378‬‬ ‫תשפ״ז‬ ‫בך‬ ‫דרכי הצדיקים נ קו א או חו ת ‪ -‬דהיינו תווה ומצוות‪ 1‬מי דו ת (ביאור הגו״א‬ ‫ושלש מתנ ות ט וב ות ניתנו על ידם ואלו הן באר ‪ ,‬ענן‪ ,‬ומן‪ .‬באר‬ ‫הכח הגדול של מעשה קטן‪...‬‬ ‫בזכות מר ים ‪ ,‬עמ וד הענן ב זכות אהר ן‪ ,‬ומן ב זכ ות משה ‪ .‬מתה מר ים‬ ‫הגמ ׳ בב״מ (פו‪ ,‬ב) א ומרת ‪ ,‬א ” ר יה ודה אמר רב כל מה שעשה‬ ‫נסתלקה הבאר וח זרה ב זכ ות שניהם‪ .‬ש ואל המהרש״א אם הבאר‬ ‫אברהם למלאכ י השרת בעצמ ו‪ -‬עשה הקב״ה לבניו בעצמו‪ ,‬וכל מה‬ ‫ח זרה ב זכות שנ יהם זאת א ומרת שה זכ ות שלהם מספ יקה בשב יל‬ ‫שעשה אברהם ע״י של יח עשה הקב״ה לבניו על ידי שליח‪ .‬והגמ׳‬ ‫לתת באר ‪ ,‬א ז למה הבאר הסתלקה וחזרה‪ ,‬שתשאר על מק ומה‬ ‫מב יאה רש ימה אר וכה ‪ ,‬ואל הבקר רץ אברהם ‪ -‬ורוח נסע מאתה'‪.‬‬ ‫ב זכות שנ יהם ! אלא כדי להודיע לנו שהבאר שה יתה עד היום ה יא‬ ‫ויקח חמאה וחלב ‪ -‬הנני ממט יר לכם לחם מן השמ ים ‪ .‬והוא ע ומד‬ ‫ב זכ ות מרים‪.‬‬ ‫על יהם תחת העץ ‪ -‬הנני ע ומד לפניך שם על הצור‪ .‬ואברהם הולך‬ ‫ולמה אני צר יך לדעת את זה? א ומר מר ן הרה״י‪ ,‬זה נורא‪ ...‬למה‬ ‫עמם לשלחם ‪ -‬וה׳ ה ולך לפנ יהם יומם‪ .‬יוקח נא מעט מ ים ‪ -‬והכ ית‬ ‫באמת מר ים זכתה שהבאר תה יה בזכותה?‪ ...‬כת וב ב׳רבינו בחיי׳‪,‬‬ ‫בצור ויצאו ממנ ו מ ים ושתה העם ‪ .‬את המ ים אברהם לא נתן‬ ‫” ותתצב אח ות ו מרח וק ” ‪ -‬ב זכ ות שה יא שמרה על משה במ ים ה יא‬ ‫בעצמ ו‪ ,‬א ז גם הקב״ה ש ילם לבניו ע״ י של יח שה וא משה רבינו‪.‬‬ ‫זכתה לבאר מים‪ .‬והנה כמה זמן ה יא נצבהשם?‪ ...‬הגמ ׳ בס וטה (יא‪,‬‬ ‫הג״ר אל יה ו ד יסק ין מספר על מר ן ראש יש יבה זיע״א שה יה מדבר‬ ‫א) א ומרת שה יא המת ינה שעה אחת ‪ .‬ובת וספ ות מב ואר שהכ ו ונה‬ ‫במ וצא י שבת בפוניבז׳ הקטנה עם דמד ומ י חמה ‪ ,‬בחושך ‪ ,‬ואז ה וא‬ ‫שיהוי זמן‪ ,‬וזה בערך רבע שעה (!) הבאר הב יאה מ ים שהצ יל ו‬ ‫אמר פ״א בואו נעשה חשבון‪ ,‬הרי זה שבא מ ים ע״י משה רבינו זה‬ ‫חיים‪ ,‬בלי מ ים היו מת ים בצמא ‪ .‬ובהלכה כת וב שנוהגים לשא וב‬ ‫גרם למכש ול גדול‪ ,‬משה רבינו בא לכלל טע ות בכך שה וא הכה בצ ור‬ ‫מ ים במ וצא י שבת ות כי א ז בארה של מ ים מסת ובבת בבאר ות ומי‬ ‫במק ום לדבר ובזה נגזר שמשה רבינו לא יכנס לארץ ישראל ‪ .‬ועיין‬ ‫ש ז וכה נרפא מכל החוליים‪ ,‬גם את המחל ות הכי קש ות‪ -‬בארה של‬ ‫בא ור הח י ים (דברים א‪ ,‬לז) ובגר״א (שה״ש ד‪ ,‬ו) שאם משה ה יה‬ ‫מר ים מרפאת ‪.‬‬ ‫נכנס לארץ ישראל לא ה יה חורבן וצרות ולא היינו בגלות‪ ,‬ומש יח‬ ‫ובכתבי האר״ י ז״ל כת ובשלפני שרב י חיים ו יטאל זכה לכל חכמת ו‬ ‫ה יה בא מיד‪ .‬א ז בעצם כל הצר ות שכלל ישראל עברו‪ ,‬וכל חורבן‬ ‫הגדולה וזכה להיות מגדולי תלמ יד י האר״י‪ ,‬האר״ י הטב יל א ות ו‬ ‫ב יהמ״ק הראש ו ן והשני וכל הגלות האר וכה מא ז ועד היום‪ ,‬כל‬ ‫בבארה של מ ים ומ זה ה וא ק יבל את כל החכמה ‪ .‬א ומר מר ן רה ” י‬ ‫הקינות שא ומר ים בט ׳ באב‪ ,‬פרע ות ת״ח ות״ט‪ ,‬האינקויזיציה‪,‬‬ ‫זיע״א מר ים זכתה לבאר הגדולה הזו ב זכ ות מה?‪ ...‬שה יא נצבה‬ ‫תרפ״ט ‪ ,‬והש ואה ‪ ,‬הכל בגללמה?‪ ...‬בגלל שאברהם אמר ” י וקח נא ”‬ ‫לשמ ור על ת יבת משה ב יאור במשך כרבע שעה ‪ ,‬והיא אחותו!!!‬ ‫מעט מים‪ ...‬הרי ה וא בן תשע ים ותשע‪ ,‬חולה‪ ,‬אחר י בר ית מ ילה‬ ‫ובשב יל זה כל עמ״י‪ ,‬שש מא ות אלף א יש מגיל עשר ים עד גיל ש יש ים‬ ‫והוא רץ לא ורח ים וש וחט פר ים וטורח כל כך‪ ,‬והדבר השול י ה זה‬ ‫‪ -‬הגברים‪ ,‬בלי נש ים וטף‪ ,‬ובלי הערב רב‪ ,‬בס״ה המ ינ ימ ום שהם היו‬ ‫שה וא אמר יוקח נא מעט מים‪ ,‬בשב יל זה כל הגזירות עד ה יום‬ ‫זה שלש מיליון‪ ,‬כ ולם ש ות ים מ ים במשך ארבע ים שנה‪ ,‬וזוכים‬ ‫הזה?!‪...‬‬ ‫ל״ב ית חולים ” ‪ -‬ארבע ים שנה‪ ,‬וחכמה ארבע ים שנה‪ ,‬בגלל מה?‬ ‫כל אחד גם מב י ן ש זה לא ע ונש כביכול‪ ,‬וזו לא תב יעה על אברהם ‪,‬‬ ‫בגלל א ותה רבע שעה‪.‬‬ ‫אלא כא ן ה יתה חסרה ה זכות של ה״מס יר ות נפש " של אברהם ‪,‬‬ ‫אדם יכול בכלל לתאר מה זה גודל הענין של חסד?!‪ ...‬מה זה‬ ‫ובלי ה זכ ות הזו צר יך להג יע המצב של כל מה שעברנו ‪ ,‬ואם ה יתה‬ ‫מ ושג ים של דבר קט ן?!‪ ...‬אין דבר קט ן‪ .‬בדבר רוחני אין דבר קט ן‪.‬‬ ‫הזכות הזו ‪ -‬זה ה יה מצ יל אותנו מכל מה שעברנו‪.‬‬ ‫וזה אח ות ! בא תראה למה בן אדם יכול לזכות במעשה אחד קטן‪.‬‬ ‫אמר מר ן ראש הישיבה ‪ ,‬צא ולמד מה ו כח של מעשה אחד קטן‪,‬‬ ‫אנחנו רגילים לזלזל במעש ים הקטנ ים ‪ ,‬מ ילא דבר גדול אתה מרג יש‬ ‫מעשה קט ן שלכא ורה בכלל לא מחש יב ים אותו‪ ” ,‬י וקח נא ” מעט‬ ‫שעש ית משה ו ‪ ,‬אבל דבר ים קטנ ים — קשה לי ללמ וד כבר‪ ,‬אבל‬ ‫מים‪ - ...‬וכמה כוחו גדול‪.‬‬ ‫אני מתאמץ עוד חמש דק ות ‪ ,‬עש ית י משהו?‪ ...‬אתה יודע מה זה‬ ‫[דרך אגב למה ה וא אמר רק מעט מ ים ולא ב יקש הרבה מים?‪ ...‬יש‬ ‫ללמ וד חמש דק ות מת וך קושי?!‪ ...‬אין לך מ ושג על מה אתה מדבר‬ ‫ב זה כמה פשט ים ‪ ,‬עפ״י סיפור מרב י ישראל סלנטר זצ ” ל א ומר ים‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫שאם ה וא ה יה מב יא בעצמ ו ה וא ה יה מב יא הרבה ‪ ,‬אבל בגלל שה וא‬ ‫כל מאמץ מחש יב ים לאין ערוך‬ ‫הב יא ע״י של יח ה וא לא רצה להטר יח יותר מידי‪ ,‬אל תה יה צד יק‬ ‫רש״ י (ט‪ ,‬כג) מב יא על הפס וק ששם ויפת לקח ו את השמלה וישימו‬ ‫על חשב ו ן השני‪.‬‬ ‫על שכם שנ יהם וילכו אח ורנ ית וכיסו את אב יהם ‪ ,‬ש יפת זכה שבניו‬ ‫פשט נוסף א ומר ים ‪ ,‬הרי הטעם שה וא רצה שהם ירחצו רגליהם כי‬ ‫יזכו לקב ורה במלחמת גוג ומגוג‪ ,‬ושם זכה למצ ות ציצית‪ ,‬וחז״ל‬ ‫ה וא פחד שהם עובדי ע״ז המשתח ו ים לאבק רגל יהם ולכן אמר‬ ‫א ומר ים שעל מצ ות ציצית יזכו על כל כנף‪ ,‬לשבע מא ות עבדים! ס״ה‬ ‫ש ירחצ ו מהאבק שברגל יהם ‪ ,‬אם הוא יביא להם הרבה מ ים זה‬ ‫אלפ ים שמ ונה מא ות עבד ים על ציצית אחת ‪[ .‬רה״י הגרח״פשיינברג‬ ‫רומז כביכול ‪ -‬אתם מאד מלוכלכים‪ ,‬תרחצ ו ט וב טוב‪ ...‬וזה יכול‬ ‫זצ ” ל שה יה לובש כל כך הרבה ציציות צר יכ ים להיות לו מיליון‬ ‫לפגוע בהם ‪ ,‬אבל אם זה רק מעט ‪ ,‬לא נורא‪ ...‬קצת אבק‪ ...‬קצת‬ ‫עבדים‪]...‬‬ ‫לרחוץ‪]...‬‬ ‫ח ז״ל מספר ים (מנחות מד‪ ,‬א) שה יה אדם שה יה זהיר במצ ות ציצית‬ ‫עכ״פ המעט מ ים הללו גרמ ו לאבד זכות שבשב יל זה כל הגזירות‬ ‫והוא שמע על זונה ש י ושבת בכרכ י ה ים והיא ל וקחת הרבה כסף‬ ‫בא ות עד ה י ום הזה‪ .‬אם אברהם ה יה מתאמץ גם בחלק של המ ים‬ ‫בשכרה ‪ ,‬ה וא הלך אל יה ובשעת מעשה ה וא רצה לפרוש‪ ,‬אמרה לו‬ ‫הזכות הזו ה יתה ח וסכת את כל הגלות!!! בא תראה מה זה כח של‬ ‫מה מ ום מצאת בי‪ ,‬אמר לה כלום‪ ,‬א ז למה אתה פורש‪ ,‬כי בא ו‬ ‫מעשה קט ן ‪ .‬כמה אנחנו מ זל זל ים במעשה קט ן ‪ ,‬שבעצם כוחו גדול‬ ‫ציציותי וטפחו לי על פני והציצית מזכירה‪ ...‬למע ן ת זכר ו ועש יתם‬ ‫למנוע צר ות רב ות ורעות‪.‬‬ ‫את כל מצוותי‪ ,‬ה יא כ״כ התפעלה והלכה ונתגיירה‪ ,‬ואז נשאת לו‬ ‫ועוד אמר מר ן ראש ה יש יבה זיע״א ‪ :‬ומובא ב ׳א ילת השחר ׳ עה״ת‬ ‫בהיתר‪.‬‬ ‫הגמ ׳ א ומרת בתענ ית (ט‪ ,‬א) רבי יוסי ב״ר יה ודה אומר ‪ ,‬שלש‬ ‫תרא ו מה זה כח של ציצית‪ ...‬ולמה שם זכה לכך? מב יא רש ” י כי‬ ‫פרנס ים ט וב ים עמדו להם ל ישראל ואלו הן משה ואהר ן ומרים‪.‬‬ ‫ה וא נתאמץ במצ וה יותר‪ .‬ואילו יפת זכה רק לקב ורה‪ .‬קצת התאמץ‬ ‫נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה‬ ‫ארחות חיים‬ ‫את השאלה למר ן רה ”י רבי גרשון זצ ”ל‪ .‬אמר לי רבי גרשון על‬ ‫יותר במצ וה‪ .‬ועודשנינו אינו ד ומההש ונה פרק ו מאה פעמ ים לשונה‬ ‫חשב ו ן הל ימ וד בודאי שלא ! ש י ישב וילמד‪ .‬וכך אמרת י לו‪ .‬ואז א ות ו‬ ‫פרק ו מאה פעמ ים ואחת‪ .‬חז ”ל (חגיגה ט‪ ,‬ב) א ומר ים על זה‬ ‫בח ור שאלאותי‪ ,‬א ז בשב יל מה הקב״ה נתן לי ק ול יפה? אם אני לא‬ ‫” ושבתם ורא יתם בין צד יק לרשע בין עובד אל וק ים לאשר לא‬ ‫יכול להשתמש בו א ז למה ה וא נתן לי אותו‪ ,‬זה מיותר‪...‬‬ ‫עבדו ” עוד ט יפה של עמל זה כבר הבדל כ זה גדול כמ ו בין עובד‬ ‫גם את השאלה הזו שאלת י לרבי גרשון‪ ,‬ואמר לי תג יד לו שהקב״ה‬ ‫אל וק ים לאשר לא עבדו‪.‬‬ ‫ר וצה שה וא יצל יח מאד בלימוד ‪ ,‬א ז ה וא נתן לוק ול יפה כד י ש יה יה‬ ‫ה יס וד שאנחנ ו ל ומד ים מכא ן‪ ,‬אין מ ושג של דבר קט ן‪ ,‬כל דבר ׳קטן׳‬ ‫לו נסיון שקשה לו להתגבר עליו ולא ללמ וד פ ית וח קול‪ ,‬ועל ידי‬ ‫בדבר ים שראינו המח יר ה יה גדול‪.‬‬ ‫שה וא יתגבר ויקריב את זה בשב יל הת ורה ה וא יוכל לה י ות תלמ יד‬ ‫ב ׳דרכי החיזוק ׳ של מר ן רה ”י רבי גרשון אדלשט י י ן זצ ” ל מב יא‬ ‫חכם גדול‪ .‬ובאמת ה וא ה יה בח ור טוב‪.‬‬ ‫בשם אביו הג״ר צבי יהודה זצ ” ל וכך א ומר ים ב ׳קלם ׳‪ ” ,‬יפה שעה‬ ‫נכון שקשה לנו לא להיות סקר ן ולא לשמ וע ת וצא ות אבל זה נסיון‬ ‫אחת של ק ורת רוח בע ולם הבא יותר מכלחיי הע ולם ה זה ”‪ ,‬מה זה‬ ‫כדי שנתר ומם ‪.‬‬ ‫כל חיי הע ולם הזה‪ ,‬שלי‪ ,‬שלך‪ ...‬של הד ור הזה‪ ,‬או של הד ור‬ ‫אל תת ן עצ ות לקב״ה‪...‬‬ ‫הקודם‪ ...‬כל חיי עולם ה זה פירושו‪ ,‬של כל הבר יאה כ ולה מה י ום‬ ‫אצל מר ן הרב אל יש יב זצ ”ל ה יה פעם שהיו בח יר ות לעיריית‬ ‫הראש ו ן עד היום האחר ו ן במשך ששת אלפ ים שנה‪ ,‬חיי עולם ה זה‬ ‫יר ושל ים שהיו קר יט י ות לתו ” מ והרב אל יש יב מאד השק יע על זה‬ ‫של כל האנש ים בלי ש ום עצב או צער‪ ,‬רק ההנא ות והשמחה‪ ...‬כל‬ ‫שיצליח‪ ,‬ובסוף הת וצא ות היו כמ ו שה וא רצה‪ .‬א ז בא אליו הנכד‬ ‫זה לא ש ו וה לק ורת רוח בע ולם הבא ‪ .‬זה עדיין לא עולם הבא אלא‬ ‫בשמחה גדולה לבשר לו‪ .‬והרב אל יש יב כאב לו‪ ,‬למה אתה מפר יע לי‬ ‫רק ”ק ורת רוח ”‪ ,‬מש וב רוח כזה‪ ...‬אנחנו מבינים על מה מדובר?!‪...‬‬ ‫באמצע הלימוד?‪ ...‬מה אכפת לי מה ה יה בסוף‪ ,‬מה שה י יתי צריך‬ ‫מר ן הרב שך זצ ”ל ה יה א ומר שה וא ראה בפנקס הקה יל ות של וילנא‬ ‫לעש ות עש ית י וכעת הקב״ה יעשה מה שה וא רוצה‪.‬‬ ‫ס יפ ור על אשת הגר״א מוילנא שה יתה א וספת צדקה לעניים יחד‬ ‫צריך לדעת‪ ,‬בדרך כלל מר ן שה״ת רבי ח יים קנ יבסק י זצ ” ל לא שלח‬ ‫עם חברתה הט ובה ‪ ,‬והם ס יכמ ו ביניהם שמ י שת יפטר מן הע ולם‬ ‫אנש ים לעבודה בבחירות‪ .‬פעם ה יה בע יר א ׳ מ ועמד לראש עיר‬ ‫ראשונה‪ ,‬תב וא בחל ום לחברתה לספר לה א יך הדין בבי ” ד של‬ ‫מטעם ׳מרצ ׳ (היום כבר אין מרצ ‪ ,‬אבל יש להם יורשים‪ )...‬והיה‬ ‫מעלה‪.‬‬ ‫סכנה לעיר‪ ,‬ואז רבי חיים שלח לכולל ׳בית הלל ׳ שילכו לפעול יום‬ ‫כמדומני שאשת ו של הגר״א נפטרה תחילה ‪ ,‬והיא באה לחברתה‬ ‫א׳ בענין‪ .‬זה כולל של מתמ יד ים שא י ן מ ושג של ׳בטלה ׳ שם ‪ ,‬מי‬ ‫ואמרה לה ‪ -‬מה שהלכנו ב יחד לאס וף צדקה אנחנו ש ו ות במעלה ‪,‬‬ ‫שמנסה לשחק נפלט לבד משם מא וד מהר ‪ ,‬גם הא ו ירה שם מאד‬ ‫ושכרינו לאין ערוך‪ .‬פעם אחת ראינו א י זה גביר שח יפשנו א ותו‬ ‫רצינית‪.‬‬ ‫ופתא ום ראינוהו ברח וב ואני שלחת י את ה יד וסימנתי לו שיעצור‪,‬‬ ‫ראש הכ ולל הג״ר יוסף מן של יט״א כנוע מאד למה שהגד ול ים‬ ‫והוא אכ ן נעצר‪ .‬על של יחת ה יד הזו ‪ -‬אני כבר בדרגה הרבה הרבה‬ ‫א ומר ים ‪ ,‬מ יד אמר אני לא בעל הב ית על הת ורה ‪ .‬ורבי ח יים אמר‬ ‫יותר גבוהה‪.‬‬ ‫שהכ ולל ה זה יילכו לפעול‪ ,‬ואני הייתי השל יח ל ומר להם את זה‪.‬‬ ‫העמ ידה בנסיון מר וממת לגבה ים !‬ ‫ובאמת הםהלכו‪ .‬אך לבס וף לא ע זר ש ום דבר והוא נבחר‪ .‬כ ולם היו‬ ‫ראש יש יבת ׳אור אלחנן ׳ הגאון רבי משה מרדכ י חדש זצ ” ל [בסוף‬ ‫כא וב ים ושבורים‪ ,‬סתם בזבזנו זמן‪ ,‬עשינו את הכל‪ ,‬מה שרב י ח יים‬ ‫ימיו ה יתה לו את המחלה הקשה ל ”ע ה וא ה יה מאד בעל דרגה‪ ,‬הוא‬ ‫אמר‪ ...‬ולבסוף זה לחינם‪ .‬מה אני יכול לעשות‪ ...‬הלכת י לרבי חיים‪,‬‬ ‫ה יה סלב ודקא י אמ ית י והמש יך את דרך אביו מר ן המשג יח רבי‬ ‫אמר לי מר ן הגר״ח תג יד להם שהם לא הפס יד ו ש ום דבר‪ .‬אתה‬ ‫מא יר זצ ”ל‪ ,‬פעם באת י לבקר א ות ו א ז והוא אמר לי‪ ,‬אני מבין‬ ‫ח ושב שראש עיר יכול לעש ות מה שה וא רוצה?!‪ ...‬אנש ים רגילים‬ ‫שהתפק יד של י היום בח י ים הוא לרא ות כמה שפח ות שאנש ים יהיו‬ ‫ל ומר ”לב מלכ ים ושר ים בידה׳ ” [אמנם זה לא בד י וק לשון הפסוק]‪.‬‬ ‫עצובים בגללי ובסביבתי‪ ...‬א יך לשמח אנשים‪ .‬כל אחד שבא אני‬ ‫ה וא בידיים של הקב״ה ‪ .‬האברכ ים עבד ו ‪ -‬ש ום עב ודה לא הלכה‬ ‫צריך ש יה יה לו מצב רוח ט וב ולרא ות שה וא ירגיש טוב‪ ,‬ולהרא ות‬ ‫לח ינם ‪ ,‬ה וא לא יוכל לעש ות מה שה וא רוצה‪ ,‬וכך הוה‪ .‬אף אחד לא‬ ‫כ ”א שמרג יש ט וב ושמח‪ ...‬סלבודקה‪ ]!...‬הפעם האחר ונה שה יא‬ ‫עבד לחינם‪.‬‬ ‫ד יבר ב יש יבה בחדר האוכל‪ ,‬ה וא כבר ה יה חולה‪ ,‬אחד הדבר ים‬ ‫מה יה יה בס וף ‪ ,‬גם פה אנחנו לא יודעים‪ ,‬הקד וש ברוך ה וא ר ואה‬ ‫שה וא ס יפר על עצמו‪ ,‬שה יתה פעם סוגיה קשה ‪ ,‬והיה לי חבר מא וד‬ ‫שאכפת לנו כבוד שמ ים ‪ ,‬רצינו כבוד שמ ים והשתדלנ ו למע ן כבוד‬ ‫מא וד ט וב שרצ ית י להיות בחת ונה שלו‪ ,‬והיה לי נסיון מאד קשה‬ ‫שמ ים ‪ .‬מה ש יה יה בס וף זה לא משנה ‪ ,‬הקב״ה יכול לס ובב א ותם ‪.‬‬ ‫לוותר על זה‪ ...‬הסוגיה עמדה לי כל ה זמ ן מ ולהעיניים‪ ,‬אני לא יודע‬ ‫אתה נותן לקב״ה עצ ות א יך לס ובב להם את הראש י ! ‪. . .‬‬ ‫את הסוגיה‪ ...‬לבס וף החלטת י שאנ י נכנס לע ומק הסוגיה‪ ,‬ולקראת‬ ‫היום כבר מתח יל ים קצת לראות‪ ..‬בשעת ו‪ ,‬פעם אחת ראש‬ ‫ס וף החת ונה אני אב וא לשמח את החבר שלי‪ ,‬לא צריך להיות כל‬ ‫הממשלה רצה משה ו ‪ ,‬והוא א י ים על הדת י ים שאם הם לא ילכו את ו‬ ‫החתונה‪ .‬זה ה יה ויתור‪ ,‬כי זה ה יה חבר מאד מאד טוב‪.‬‬ ‫ה וא יגייס את כל בחורי הישיבות‪ .‬נבהלו כ ולם והלכו אל מר ן הרב‬ ‫נגשתי לסוגיה‪ ,‬והשקעת י בסוגיה‪ ,‬וכשנזכרת י פתא ום שצר יך ללכת‬ ‫מבר יסק ‪ .‬אמר הברס יקרב ‪ ,‬מה אתם נבהלים? אם ה וא היה יכול‬ ‫לחת ונה נוכחתי לדעת שהשעה מא וחרת והחת ונה הסת י ימה כבר‪...‬‬ ‫לגייס כבר מ זמ ן הוא ה יה מגייס‪ ,‬הקב״ה לא נותן לו לגייס‪ ,‬על מי‬ ‫מספר הרה״ י רבי משה מרדכ י ‪ ,‬בא ותה פעם ה יתה לי כזו ס י יעתא‬ ‫ה וא מאיים‪...‬‬ ‫דשמ יא ס וג יה שה יתה סג ורה וחת ומה בפניי פתא ום הא ירה לי‬ ‫[היום בעוונותינו זה אחרת ‪ ,‬זה עוונות שלנו‪ .‬אם אנחנו היינו‬ ‫בא ור יקרות‪ ...‬כל כך ט וב ידעת י א ותה והבנתי א ותה ‪ .‬כמה שה יה‬ ‫ל ומד ים כמ ו שצר יך לא היינו מגיעים למצב ש יש היום‪ ,‬אבל נעזוב‬ ‫אכפת לי שלא הלכת י לחת ונה ‪ -‬זה ה יה פיצוי פי מיליון! על כל‬ ‫את זה כרגע]‪.‬‬ ‫ט יפה של ק וש י רק הרוחתי ‪.‬‬ ‫לקד וש בר וך ה וא יש הרבה דרכ ים‪ ,‬לא צריך לתת לו עצות‪ .‬אנחנו‬ ‫אחד מהדבר ים שב יקש מר ן רה ” י הגאון רבי דב לנדו של יט ”א‬ ‫עבדנו‪ ,‬עש ינ ו מה שאנחנ ו צר יכ ים ‪ ,‬התפללנו‪ ,‬ה יה אכפת לנו כבוד‬ ‫שאחר י שיגמר ו את הבח יר ות שיישבו ללמ וד כרגיל ולא יתעניינו‬ ‫שמ ים ‪ .‬כעת הקב״ה יעזור לנו‪ .‬א יך ה וא יעזורי הת וצא ות לא‬ ‫בש ום דבר‪ .‬וכך ב יקש מר ן רה ”י רבי גרשון זצ ”ל‪ .‬אבל כולנו‬ ‫ישפ יע ו לא לכא ן ולא לכאן‪ .‬יש ב ורא עולם‪.‬‬ ‫סקרנים‪ ...‬א יך אנחנו מתגבר ים על זה?‪ ...‬גם אני ר וצה לא להתעניין‬ ‫אמר לי הרה״ג רבי מרדכ י קרל יץ של יט״א בשעת ו ה יה הרבה מה‬ ‫בת וצא ות ‪ ,‬א יך מתגבר ים?‬ ‫לעבוד ולפעול ביום הבח יר ות עצמו‪ .‬פעם גם אנש ים לא הכי דת י ים‬ ‫סיפרנו שה יה בח ור שלמד פעם בישיבה‪ ,‬וב״ה כבר התחת ן ‪ ,‬והיה לו‬ ‫הם עוד רא ו הור ים עם י יד ישק י יט והיה מה להשפ יע עליהם‪ ,‬ומרנן‬ ‫ק ול מא וד יפה‪ ,‬ה וא הגיע ממק ום קצת יותר פתוח‪ ,‬והוא רצה‬ ‫הסט י יפלער והרב שך זצ ” ל הרש ו לצאת ולפעול ביום הבח יר ות‬ ‫ללמ וד ׳פיתוח קול׳‪ .‬כך ה וא יוכל להיות חזן גדול‪ ,‬ובעל מנגן טוב‪.‬‬ ‫עצמו‪ .‬הרב שך אמר לרבי מרדכ י אני לא א ומר רק בגלל הבחיר ות ‪,‬‬ ‫ה וא בא לשא ול אותי‪ ,‬אך אני לא הכת ובת לכאלו שאל ות ‪ ,‬והפניתי‬ ‫ו ו ו ו‬ ‫אמר לי פעם הגאון רבי שלמה נח קר ול זצ״ל (חתן של הרב לנדא‬ ‫אלא אני ר וצה שכל אחד ידע ש יש לו אחר י ות לכלל ישראל והוא לא‬ ‫ה זק ן ורבה של חמד) שה ׳חזון יחזקאל ׳‪ ,‬מר ן הרב אברמסק י זצ״ל‪-‬‬ ‫חי רק את הח י ים שלו‪ ,‬צר יך לדאוג לכלל‪.‬‬ ‫אמר לו פעם אתה יודע שאנ י ל ומד רמב״ם ובאמצע באה לידי‬ ‫חסד ‪ ,‬הח יבור עם ב ורא ע ולם‬ ‫מצוות חסד שא י אפשר לעש ותה ע״י אחר ים ‪ ,‬אני סוגר את הרמב״ם‬ ‫בפרשה שלנו ‪ -‬כל כולה זה ״חסד לאברהם״ ‪ .‬כל ספר בראש ית‬ ‫בשמחה ורץ לעש ות את החסד ‪ .‬אתה יודע למה?‪ ...‬כי כשאנ י חוזר‬ ‫מתח יל בחסד וכך לא ורך כל הספר ‪ ,‬בר יאת העולם‪ ,‬אדם הראש ו ן ‪,‬‬ ‫הרמב״ם מח י יך אל י ומסב יר לי מה הוא מתכוין‪.‬‬ ‫נח‪ ,‬אברהם ‪ ,‬הכל זה חסד ‪ ,‬ורבקה זה חסד ‪ ,‬ורחל עם הס ימנ ים זה‬ ‫של ימ ות החסד ‪ ,‬לה י ות ט וב בעצם‬ ‫חסד ‪ ,‬ויוסף עם אחיו זה חסד ‪ ,‬כל בראש ית זה חסד ‪ .‬ובפרשת וירא‬ ‫באב ות דרב י נתן (ז‪ ,‬א) כת וב על החסד הגדול של איוב‪ ,‬עד שבאה‬ ‫זה חסד לאברהם ‪ - .‬לא לחיות רק את עצמ ו לחש וב על השני וגם‬ ‫על איוב הפורענות הגד ולה ואמר א יוב לפני הקב״ה לא הייתי‬ ‫במסי״נ‪.‬‬ ‫מאכ יל רעב ים ומשקה צמא ים? ! וכו׳‪ ,‬לא הייתי מלב יש ערומים?!‬ ‫צריך לדעת דבר מאד מעניין‪.‬‬ ‫וכו׳‪ ,‬אף עלפי כן אמר לו הקב״ה לאיוב‪ ,‬איוב‪ ,‬עדיין לא הגעת לחצ י‬ ‫בספר הזיכרון למר ן רה״י רבי יח זקאל סרנא זצ״ל כתב ה ׳פחד‬ ‫ש יעור של אברהם ‪ ,‬אתה יושב וש והה בת וך ב יתך ואורחין נכנסין‬ ‫יצחק ׳ מה הטעם שלא מברכ ים ברכה על חסד‪ ,‬ויש ב זה תש וב ות‬ ‫אצלך ‪ ,‬את שדרכ ו לאכ ול פת חיטין האכ ילת ו פת חיטים‪ ,‬את שדרכ ו‬ ‫הרשב״א ‪ ,‬אבל אם היו מברכ ים על חסד היו צר יכ ים לברך שת י‬ ‫לאכ ול בשר ‪ -‬האכ ילת ו בשר ‪ ,‬את שדרכ ו לשת ות יין ‪ -‬השקת ו יין‪.‬‬ ‫ברכות‪ ,‬א‪ .‬על מצ ות החסד ‪ ,‬ב‪ .‬אקב״ ו להכניסו בבר ית ו של אברהם‬ ‫משמע שמ י שלא דרכ ו בכך א ז לא‪ .‬כל אחד לפי דרגתו‪.‬‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בע ולם וכש ימצא א ורח ין‬ ‫מה זה חסד לאברהם?‪ ...‬הגאון רבי שמ ואל בירנבוים זצ״ל (ר״י‬ ‫מכניסן בת וך ביתו‪ ,‬את שא י ן דרכו לאכ ול פת חיטין האכ ילה ו פת‬ ‫מיר‪ ,‬אמר יקה ) מב יא את הגמ ׳ בנדר ים (לב‪ ,‬א) כת וב שהקב״ה אמר‬ ‫חיטין‪ ,‬את שא י ן דרכ ו לאכ ול בשר האכ ילה ו בשר ‪ ,‬ואת שא י ן דרכו‬ ‫לאברהם ״התהלך לפני והיה תמ ים״ ‪ ,‬ואברהם התח יל לחש וש מה‬ ‫לשת ות יין ‪ -‬השקה ו יין‪ .‬ולא עוד אלא עמד ובנה פלטר י ן גדולים על‬ ‫דבר מגונה הקב״ה מצא בי [והוא פי׳ שה וא סרך ע״ז]‪ .‬כיון שאמר‬ ‫הדרכ ים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס ‪ -‬אכל ושתה וברך‬ ‫ואתנה בר ית י ביני וביניך ‪ -‬נחה דעתו‪.‬‬ ‫לשמ ים לפיכך נעשית לו נחת רוח‪ .‬וכל שהפה ש ואל מצוי בב ית ו של‬ ‫מסב יר הגר״ש בירנבוים‪ ,‬כשהקב״ה א ומר ״התהלך לפני״ זה כאילו‬ ‫אברהם שנאמר " ו יטע אשל בבאר שבע" ‪.‬‬ ‫אני פה ‪ -‬ואתה הולך לפני‪ ,‬אבל אתה לא חלק ממני‪ ,‬אני לא קש ור‬ ‫והסב יר הסבא מסלב ודקה זצ״ל מה ההבדל ‪ :‬יש לעש ות מעש ים‬ ‫אתך ‪ .‬ואברהם נבהל‪ ,‬אם אני לא אה יה ב יחד עם הקב״ה אני יכול‬ ‫טובים‪ ,‬ויש אדם שה וא ט וב בעצם ‪ .‬לעש ות מעש ים ט וב ים זה לאחד‬ ‫להגיע עד עב ודה זרה‪ ,‬רח״ל‪ .‬אך כשהקב״ה המש יך ואמר לו‬ ‫שחסר לו ואני משל ים לו את החסר ‪ ,‬כעת לא חסר לו יותר‪ .‬בא ים‬ ‫״ ואתנה בריתי״ ‪ -‬בר ית זה מאחד ‪ .‬אני קש ור בא ז יק ים של אהבה‬ ‫עם מצ ות הכנסת כלה‪ ,‬אני ש ואל כמה חסר למינימום? מאה אלף‪.‬‬ ‫לקב״ה ‪ ,‬א ז אברהם נרגע‪.‬‬ ‫קח מאה אלף‪ ,‬לא יתנו מאת י ים כי אין ענין‪ .‬אבל אם זה בן של י אני‬ ‫ומב יא הגרש״ב‪ ,‬יוחנן כה״ג היה כהן גדול שמ ונ ים שנה ואח״כ נהיה‬ ‫אעשה חשב ונ ות כמה חסר לו?!‪ ...‬ש יה יה לו עוד י ותר טוב‪ ,‬מה יש‪...‬‬ ‫צדוקי‪ ,‬אל ישע בן אב ו יה ה יה תנא והפך ל״אחר״ ‪ .‬לא ה יתה להם‬ ‫ה ׳ה ידבק במידותיו ׳ זה לא רק לעש ות חסד ‪ .‬אלא תה יה ט וב בעצם ‪.‬‬ ‫בר ית כר ותה עם הקב״ה ‪ .‬על אחר כת וב שהיו ספר י מינים נושרים‬ ‫אהבת חסד זה לאה וב לה י ות ט וב בעצם ‪ .‬ט וב בעצם כמה ש י ותר‬ ‫מחיקו‪ ,‬ה וא לא ״נדבק״ עם הקב״ה ‪ ,‬וממ ילא ה וא נפל לאט לאט ‪.‬‬ ‫ש יה יה טוב‪ .‬דבר כ״כ פשוט‪.‬‬ ‫וככה זה בהרבה דברים‪.‬‬ ‫כעת נראה מה ו ה״שפ יץ״ של עולם החסד ‪ :‬מה זה סד ום? רשע ים‬ ‫מר ן הרב שך זצ״ל ה יה א ומר בשם רבי לייב חסמ ן זצ״ל‪ ,‬גדולה‬ ‫ארורים ‪ .‬וככתוב ״יד עני ואביון לא הח ז יקה״ ‪ ,‬והעובר על ג ז ירתם‬ ‫הכנסת א ורח ים י ותר ״מקבלת פני שכינה״‪ ,‬א יך זה יכול להיות?‪...‬‬ ‫רע ומר עונשו‪.‬‬ ‫[המשג יח רבי מא יר חדש זצ״ל ה יה א ומר פשט ‪ ,‬לא ככה א ומר ים‬ ‫א ומר רבי של ום שבדר ו ן זצ״ל זה עדיין לא ממצה את מ ידת סד ום ‪,‬‬ ‫את זה‪ ...‬אלא גדולה הקבלת פני שכ ינה ש יש בהכנסת א ורח ים יותר‬ ‫הוא מסב יר את זה יפה‪ ,‬ועיקרי דבריו הם כך‪ .‬כת וב בח ז״ל כשעני‬ ‫מקבלת פני השכ ינה שהקב״ה בא אל אברהם] ‪.‬‬ ‫ה יה בא לסד ום כל אחד ה יה נותן לו מטבע יפה‪ .‬נגיד מאה שקל ‪,‬‬ ‫אבל הרב שך בשם רבי לייב חסמ ן (כמדומה) אמר ‪ ,‬מה זה קבלת פני‬ ‫אבל ה וא ה יה כ ותב מאח ורה את השם שלו‪ .‬והיה הסכם בסד ום‬ ‫שכינה‪ ,‬נניח ש יבא לפה כעת מר ן רשכבה״ג רבי דוב לנדו של יט״א‬ ‫שאף חנות לא מ וכרת לו אוכל‪ .‬כסף תת ן לו כמה שאתה רוצה‪ ,‬לא‬ ‫ב יחד עם מר ן רה״י רבי משה הלל של יט״א שני קברניטי עולם‬ ‫אוכל‪ .‬העני בא‪ ,‬כ ולם חייכו אליו ונתנו לו מטבע יפה‪ ,‬ה וא בא לחנות‬ ‫הת ורה״ ‪ .‬כולנו נצא לקראתם ‪ .‬אבל אני לא ש י יך אל יהם ‪ ,‬אני רק‬ ‫לקנות‪ -‬אין‪ .‬ה וא מבקש מאנש ים א וכל‪ -‬ואף אחד לא נתן לו‪ .‬אתה‬ ‫מקבל את פניהם‪ .‬זו ״קבלת פני השכינה״‪ ,‬אני מקבל את פניה‬ ‫רוצה עוד חמ יש ים שקל ‪ -‬קח ! וכל אחד כתב את שמו‪ .‬ואחר כך‬ ‫בצ ורה יפה‪.‬‬ ‫העני המסכ ן מת ברעב‪ ,‬וכל אחד נטל בח זרה את כספו‪ .‬א ומר רבי‬ ‫אבל כשאנ י ע ושה הכנסת א ורח ים ‪ -‬ה ידבק במידותיו‪ ,‬מה ה וא‬ ‫של ום ‪ ,‬למה? כי הם רצו להתעלל בו! הם נהנו להתעלל‪...‬‬ ‫רח ום אף אתה רחום ‪ ,‬אני נה יה חלק אחד עם הקב״ה ‪ ,‬אני נה יה‬ ‫סדיסטים‪...‬‬ ‫כעת קש ור ומחובר אליו‪ .‬אני לא רק מקבל את פניו‪ ,‬אני את ו !‬ ‫מה ו עשו אח״כ?‪ ...‬ה יתה נערה (בפד״א כת וב שזו ה יתה הבת של‬ ‫אנחנו אחד ! ! !‬ ‫לוט) שס יפקה לעני א וכל בכד המ ים ‪ ,‬אח״כ הם עלו עליה‪ ,‬והם‬ ‫המהר״ל כ ותב על הגמ ׳ בס וטה (יד‪ ,‬א) ״ת ורה תח ילתה גמילות‬ ‫תפש ו א ותה מרח ו א ותה בדבש והדבורים עקצ ו א ותה עד שה יא‬ ‫חסד ים וס ופה גמילות חסד ים״ ‪ ,‬ועוד יש לך לדעת כי הת ורה יש לה‬ ‫מתה ‪ .‬למה הם לא הרגו א ותה מיד?‪ ...‬לא לא לא‪ ...‬אנחנו רוצים‬ ‫חיבור לה׳ יתברך‪ ,‬ולפיכך כי דרכ יה׳ יתברך הוא החסד זה מידותיו‬ ‫ליהנות‪ ,‬לרא ות א יך מ וצצ ים לה את הדם והיא ד ועכת ולאט לאט‬ ‫של הקב״ה ‪.‬‬ ‫ה יא גוועת‪ ...‬ג ישמאק !‬ ‫הגאון רבי משה יה ושע לנדא זצ״להגיע פעם לחזון א י״ש‪ .‬בהתחלה‬ ‫סד ום זו ה יתה סד יסט י ות שהנאצ ים היו ה י ורש ים שלהם ‪.‬‬ ‫ה יר ושלמ ים לא ידעו מה זה הת ופעה הזו שנקראת ״חזון אי״ש״‪...‬‬ ‫ידוע שפעם אמא באה עם שני ילדים‪ ,‬והנאצי אמר לה רק אחד את‬ ‫ה וא יודע את כל הת ורה כולה‪ ,‬ובקי במסחר ובקי ברפואה‪...‬‬ ‫יכולה לקחת ‪ .‬ה יא רצתה לקחת אחד והשני בכה‪ ,‬אמא ‪ ,‬למה לא‬ ‫ה יר ושלמ ים היו ש ולח ים שאל ות דרך רבי משה יה ושע לנדא שה וא‬ ‫אותי?‪ ...‬הלכה לשני‪ ,‬בכה הראש ו ן ‪ ,‬אמא ‪ ,‬מה אתי?‪ ...‬אמר לה‬ ‫ה יה מגדולי תלמידיו‪ ,‬עד שה וא ראה ש י ותרמידי אנש ים בא ים אליו‬ ‫הנאצ י ‪ -‬תלכ י לבד ואני ל וקח את שניהם‪ .‬להתעלל‪ ...‬להתעלל‪.‬‬ ‫ש ישאל את הח ז ו״א וזה כבר מפר יע לו קצת לל ימוד א ז ה וא שאל‬ ‫מר ן רה״י רבי גרשון זצ״ל מב יא ב׳פניני החיזוק׳‪ ,‬שפעם בילדותו‬ ‫את החזון אי״ש‪ ,‬אמר לו החזון אי״ש‪ ,‬כש יה וד י נ ושא בעול עם‬ ‫הוא ראה א יך כלב תפש חת ולה והתח יל לנשוך א ותה והיא צועקת‪,‬‬ ‫השנ י כשצר יך וא"א לעש ותה ע״י אחר ים לא רק ש זה לא מפר יע‬ ‫והגויים עמד ו ליד וצחקו‪ ,‬ומחא ו כפיים בהנאה‪ ...‬אמר רבי גרשון‬ ‫לו לל ימ וד זה עוזר לו ללימוד! ה וא נדבק בקב״ה ‪ ,‬ומתעלה‪.‬‬ ‫לבקש על כב וד שמ ים !‬ ‫אני ברחת י כל עוד נפשי בי‪ ,‬לא יכלת י לרא ות את הצער של‬ ‫כולנו מחכ ים כעת לחסד י הש י ”ת ‪ .‬תמ יד אנחנ ו ח ו זר ים שמר ן‬ ‫החתולה‪...‬‬ ‫רה ” י ז יע״א ה יה א ומר ‪ ,‬ה יתה ג ז ירה של המ ן הרשע להשמ יד‬ ‫והגוי נהנה‪ ...‬סד יסט י ‪.‬‬ ‫להרוג ולאבד את כל ה יהוד ים ‪ ,‬וא יך זה התבטל?‪ ...‬ח ז ” ל ד ורש ים‬ ‫סד ום זה ל יהנות מהצער של השני‪ ,‬ל יהנות מהכאב של השני‪.‬‬ ‫על מרדכ י וכו׳ בן ק יש‪ -‬שהק יש על דלת ות רחמ ים ‪ .‬א יך מק יש ים‬ ‫וע ומד לו כעת הקב״ה ור וצה להכח יד את סד ום ‪ ,‬וע ומד אברהם‬ ‫על דלת ות רחמ ים לבטל כזו ג ז ירה רעה?‪...‬‬ ‫אבינו ומתחנ ן על סד ום ‪ .‬אתם מב ינ ים מה זה?!‪ ...‬אדם שכ ול ו‬ ‫אמר הרה ” י להגאו ן רבי אל יה ו מ ן של יט״א כשה וא נצרך לנסוע‬ ‫טוב‪ ,‬ור ואה אדם שכ ול ו רע‪ ,‬מ ושחת בבעצם ‪ ,‬לא רק ע ושה‬ ‫לצרפת ובא לבקש מהרה״ י מה ל ומר להם אמר לו הרה ” י יש לי‬ ‫מעש ים רעים‪ ,‬אלא מ ושחת שא י ן כד וגמת ו ! סד ום ! וה וא מתפלל‬ ‫פצצה בשבילך‪( ...‬הרה״ י לא ה יה רגיל להתנסח כך‪ )...‬הגר ”א‬ ‫על יהם א ול י הם יח זר ו בתש ובה ‪ ,‬אולי יש עשרה צד יק ים בת וכם ‪,‬‬ ‫א ומר בס יד ור הגר״א שני שער ים הם אחד בלב האדם ואחד בלב‬ ‫וחז ” ל א ומר ים על זה אהבת צדק ‪ -‬בסד ום ‪ ,‬ותשנא רשע על כן‬ ‫השמ ים ‪ ,‬כשהשער בלב האדם נפתח ‪ -‬נפתח ים א וט ומט י שער י‬ ‫משחך אל וק ים אל וק יך ‪ .‬אדם שר ואה את הרשע הכ י גדול‪ ,‬אבל‬ ‫שמ ים ומשם מ ושפע שפע ומשם מבטל ים את כל הג ז יר ות‬ ‫ה וא טוב‪ ,‬כולו טוב‪ ,‬א ז ה וא מנסה להל יץ עליו ש יח ז ור בתש ובה ‪.‬‬ ‫הרעות ‪.‬‬ ‫בתנח ומא כת וב שהקב״ה אמר המכסה אני מאברהם ‪ ,‬בשב יל‬ ‫אם אנחנו באמת ר וצ ים להצל יח ‪ ,‬ע ”פ דרכ י הטבע אף אחד לא‬ ‫שאברהם יתפלל על סד ום ‪ .‬ואם היו שם עשרה צד יק ים תפ ילת ו‬ ‫יודע לא ן זה מוביל‪ ,‬אוי לי מפה ואוי לי משם ‪ ,‬אנחנו לא יודעים‬ ‫ה יתה עוזרת‪.‬‬ ‫ש ום דבר‪ ,‬רק תל ו י ים בחסד יה׳‪ ,‬א ז נפתח את השער ים שלנו בלב‬ ‫וכעת צר יך לדעת הגר״א בספר ׳אמר י נועם׳‪ ,‬מב יא על הגמ ׳‬ ‫ונבקש שה ׳ ירחם עלינו‪ ,‬ו ירחם על בני הת ורה ‪ ,‬ונרצה לה יט יב‬ ‫ברכ ות (כח‪ ,‬ב) שכת וב שאמר ו לר יב״ ז למדנ ו ארח ות ח י ים ונזכה‬ ‫לשני‪ .‬זה כל כך קל‪ ...‬אנחנו נמצא ים ב יש יבה ‪ ,‬בין הבח ור ים ‪,‬‬ ‫בהם לחיי הע ולם הבא ‪ .‬אמר להם ”ה י זהר ו בכב וד חבר יכם ”‪.‬‬ ‫ל ומר מ ילה ט ובה לשני‪ ...‬לרא ות כמה אפשר לעזור לשני‪...‬‬ ‫דהיינו הדרגה הכ י גב והה של חסד שא יתה ז וכ ים לח י י הע וה״ב‬ ‫במ יל ים ! אתה ר ואה שלחבר שלך אי ן חבר ותא ‪ ,‬סיפרנו פעם על‬ ‫זה ה י זהר ו בכב וד חבר יכם ‪ .‬כמה צר יך ל י זהר לא להג יד לאף חבר‬ ‫הגאו ן רבי ח י ים שמ ואלב יץ זצ ” ל ש זעק בש יחה ‪ ,‬אתה ר ואה‬ ‫מ ילה לא טובה‪ ...‬כמה לה י זהר תמ יד לשמח את השנ י ‪ ,‬לרא ות‬ ‫ש י ושב ל ידך בח ור בלי חבר ותא ‪ ,‬לא התענ י ינת כל ום למה אין לו‬ ‫א יך להג יד לו מ ילה ט ובה ‪ ,‬אדרבה ! לרא ות א יך לר ומם את רוחו‪.‬‬ ‫חברותא?‪ ...‬אולי אתה יכול לעזור לו‪ ...‬והיה שם את הגא ו ן רבי‬ ‫וזה ע יקר החסד ‪ ,‬ה ידבק במ יד ות י ו ‪ ,‬לרצ ות ש יה יה לו טוב ‪ ,‬וכמה‬ ‫בער ׳ל א י י זנשט י י ן זצ ” ל שה זדע זע מהדבר ים ולקח על עצמ ו את‬ ‫ש יה יה לו ‪ -‬ש יה יה לו עוד יותר ט וב !‬ ‫המש ימה הזו‪ ,‬כל מ י שא י ן לו חבר ותא ש יפנה אלי‪.‬‬ ‫חסד לא ומ ים חטאת‬ ‫וכך בכל דבר ודבר‪ ,‬לרא ות א יך אפשר לס י יע לשנ י ‪ ,‬ל ומר לו‬ ‫הגאו ן רבי יצחק ה וטנר זצ ” ל בצע יר ות ו גר ב ו ורשה ולמד‬ ‫מ ילה ט ובה עם חיוך‪ ,‬ש ירג יש טוב ‪ ,‬גם אם זה קצת על חשב ונ י‬ ‫בסלב ודקה ‪ .‬פ ” א ה וא הג יע לעירו וב יקש ו ממנ ו לדבר‪ ,‬וה וא ד יבר‬ ‫לא נורא‪ ,‬ואז נפתח ים שער י שמ ים "פתח שער י שמ ים‬ ‫והרח יב את הש יחה על חסד לא ומ ים חטאת ‪ ,‬שהם בעצם‬ ‫לתפ ילתנ ו" ‪.‬‬ ‫מ ושחת ים במד ות ו זה רק גינונים חיצוניים‪ .‬ה יה שם אחד‬ ‫נקוה באמת שאנחנ ו נעורר את הלב שלנו‪ .‬צר יך לדעת שהכל ב יד‬ ‫שהר ים יד וצעק עליו למה סתם להשמ יץ ‪ ,‬תראה כמה יפה‬ ‫ה׳‪ ,‬להתפלל כמה ש י ותר על כב וד שמ ים ‪ ,‬נבקש " ובכ ן ת ן כב וד‬ ‫הגרמנ ים מדבר ים ‪ ,‬וה זכ יר שתמ יד אחר י שהם ג ומר ים הם‬ ‫לעמך תה ילה ל ירא יך ותק וה ט ובה לד ורש יך ופתח ו ן פה‬ ‫מדבר ים לש ו ן גינונים נ ישט וה ‪ -‬דהיינו וכי זה לא כך‪.‬‬ ‫למ י יחל ים לך" ‪ .‬וה ' יר ומם את כב וד שמ ים ותרבה ת ורה‬ ‫אחר י מלחמת הע ולם השנ יה ‪ ,‬הגיע לחדר ו ב יש יבה בארה״ב‬ ‫ב ישראל ‪ ,‬ונזכה באמת לה י ות רא ו י ים לגא ולה השל ימה במהרה‬ ‫יהודי כאשר כתף מעילו שמ וטה מחמת יד שנגדעה‪ ,‬ושאל ו אם‬ ‫בימינו ‪ -‬אמ ן‪.‬‬ ‫ה וא מכ יר א ות ו וכשנענה בשל ילה הש יב את ה יד ה זו הרמת י נגדך‬ ‫א ז ב ורשא ‪ ,‬ואספר לך כ יצד ה יא נגדעה‪ ,‬הנאצ ים ימ״ש תפס ו‬ ‫א ות י לקח ו גרזן וכרת ו לי את היד‪ ,‬הדם פרץ ואני נפלתי לארץ ‪,‬‬ ‫ועל כל מכה הנאצ י ימ״ש אמר נכון שעש ית י דבר ט וב ‪ -‬וכי זה‬ ‫לא כך‪ ...‬נכון שלהכ ות יהודי ולהרוג א ות ו זה דבר ט וב ‪ -‬וכי זה‬ ‫לע ”נ‬ ‫לא כך‪ ,‬ופרץ בצח וק גס עד שהתעלפת י מתב וסס בדמ י ‪ -‬רא ית י‬ ‫א ” מ רבת הפ ועל ים והחסד‬ ‫כמה צדקת וא יך נענשת י על זה משמ ים ‪.‬‬ ‫מרת פנ ינה פרל מ ישק ובסק י ע ”ה‬ ‫החסד של יהודי זה חסד בעצם ‪ ,‬זה לא הצגה ולא כלום‪ ,‬אני ר וצה‬ ‫בת הרה״ח יה ושע מא יר ש ו ירץ זצ ”ל‬ ‫שלשנ י יה יה טוב‪ ,‬וגם אם זה על חשבוני‪ .‬הר י אברהם ה יה ”חסד‬ ‫נלב״ע כ ” א חש ו ן תשמ״ ו‬ ‫לאברהם ”‪ ,‬ואם סד ום תתהפך ‪ -‬זה הכ י ט וב בשבילו‪ !...‬אבל‬ ‫תנצב״ה‬ ‫אדם ט וב צר יך שלכ ולם יה יה טוב‪.‬‬ ‫לע״נ‬ ‫לע ”נ‬ ‫האשה הצדקנ ית‬ ‫מרת פר ידה נויבירט ע ”ה‬ ‫הר״ר יצחק בן ר׳ יעקב בל וקה זצ ”ל‬ ‫בת הר״ר ישראל בנציון היימ ן זצ ”ל‬ ‫נלב״ע כ״ב חש ו ן תשס ”ג‬ ‫נלב״ע כ׳ מרחש ו ן תשפ״ה‬ ‫תנצב״ה‬ ‫תנצב״ה‬ ‫‪;Mr‬‬ ‫ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ"כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד‪ ,‬בקו השיחות שמספרו ‪074-740-3629‬‬ ‫נימן למר ום לגליון מכל עמד ומ נדר ים פל וס ברחב י הארץ באמצע ומ לחצ ן ק ופ ומ נוספ ומ בח יפ וש יש להק יש ארח ומ ח י ים א ו ק וד מ וסד ‪1000729‬‬ ‫כמו״ב נימן למרום דרך המערכמ הטלפונית הממוחשבת נדרים פון בחיוג לטלפון ‪ 037630585‬שלוחה ‪ 2071‬או במספר פלא׳ ‪053-415-3025‬‬ ‫כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ‪ 5‬ש"ח תבוא עליו ברכה‪ ,‬וכל המוסיף‪ ...‬ניתן לקבל את הגליון במייל‪gmail.com @ 4166058 :‬‬ ‫חיישדהתשפ״ז‬ ‫בס׳׳ד‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫דברי מוסר והשקפה על ספר כזשלי‬ ‫כזרבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי ישראל בונם שדייבר שליט״א‬ ‫שנאמרו בישיה״ק‬ ‫״כי חינם מזורה הרשת כעיני כל כעל כנף‪ ,‬והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם‪,‬‬ ‫כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח״‬ ‫(פרק א'‪ ,‬פס וקים י״ז‪-‬י״ט)‬ ‫מהותו של המשחית היא רוע וקלקול‪ ,‬הרוע היה חוזר על ראשו של האדם‬ ‫׳כי חינם מזורה הרשת'‪:‬‬ ‫ומכלה אותו‪ .‬כל מה שהאדם לא נענש מיד הרי זה מרחמיו העצומים של‬ ‫בפשטות פירוש המילות בפסוקים הוא שהרשת נראית לבעלי הכנף כאילו היא‬ ‫הקב”ה שאומר למשחית הרף‪.‬‬ ‫פרוסה חינם‪ ,‬אין שום סיבה למה היא כאן‪ ,‬וכאשר העופות רואים בתוכה‬ ‫הרמב ” ן בפרשת בחוקותי (ויקרא כ ”ו‪ ,‬ו׳) תמה על המציאות הפשוטה‪ ,‬איך יתכן‬ ‫זרעונים וקטניות ‪ -‬הם נכנסים לתוכה כדי לאכול ואז נלכדים על ידי הציידים‪,‬‬ ‫שי ש לבהמות והחיות אכזריות בלתי נתפסת כל כך לדרוס ולטרוף בלי שום‬ ‫אשר ״לדמם יארובו יצפנו לנפשותם ”‪ .‬ועל זה אומר הפסוק‪ ” :‬כן ארחות כל‬ ‫רחמים‪ .‬וכותב הרמב ” ן שבאמת מצד עצם טבעם גם החיות לא היו מסוגלות‬ ‫בוצע בצע את נפש בעליו יקח ”‪ ,‬ולגבי זה מצינו שני פירושים ברבותינו מה‬ ‫לטרוף חיות אחרות‪ ,‬ולעתיד לבוא יגור זאב עם כבש ולא תהיה בהם משכלה‪.‬‬ ‫הביאור בכתוב‪.‬‬ ‫כל הסיבה לטרף הנורא ש שורר בין חיתו ארץ היא אחת ויחידה ‪ -‬׳לא ערוד‬ ‫הפירוש הראשון הוא מה שכתבו המפרשים כאן על אתר‪ ,‬ש׳נפש בעליו׳‬ ‫ממית אלא החטא ממית׳‪ .‬העבירות שבני האדם עושים יוצרים קלקול של רוע‬ ‫הכוונה היא לנפש הגזלן‪ .‬אחרי שהוא גזל את הממון מהנגזל‪ ,‬כעת הוא נקרא‬ ‫בבריאה‪ ,‬והקלקול הזה משפיע גם על החיות להיות חסרות רחמים‪ ” .‬כי לא היה‬ ‫ה׳בעלים׳ על הממון‪ ,‬וסופו יהיה שהגזילה תקח את נפשו ממנו‪ ,‬כמו שהרשת‬ ‫הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם‪ ...‬והושם הטרף טבע להם גם‬ ‫לוכדת את העופות שמגיעים לקחת את האוכל ממנה‪.‬‬ ‫לטרוף זו את זו ”‪.‬‬ ‫ולכאורה לא נתפרש לפנינו מה הקשר המיוחד בין רשת הציידים לבין גזילת‬ ‫ובפרשת נח (בראשית ו׳‪ ,‬י ” ג) הביא ר ש” י את דברי חז” ל‪ ,‬ש ” כל מקום שאתה‬ ‫ממון‪ ,‬כי אם באים לומר לנו רק את חומרת העונש ‪ -‬מה י ש ברשת יותר מכל‬ ‫מוצא זנות ועבודה זרה‪ ,‬אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים ”‪ .‬וכאן‬ ‫מכשול אחר‪ ,‬וגם י ש להבין את ההדגש שהתווסף לנו כאן שהגזלן נקרא‬ ‫אנו מוצאים דבר שאין כדוגמתו‪ :‬רק הרעים חטאו ועברו על זנות ועבודה זרה‪,‬‬ ‫׳בעלים׳ על הממון‪ ,‬וכי האם דין קניני גזילה אתו לאשמועינן‪...‬‬ ‫אבל גם הטובים נענשים‪ ,‬והמשחית אינו מבדיל בין צדיק לרשע‪ .‬ואף כאן‬ ‫העבירה עצמה יוצרת את הקלקול‪:‬‬ ‫הביאור הוא כאמור‪ :‬כאשר חלק מהאנשים עברו על זנות ועבודה זרה‪ ,‬הם‬ ‫והביאור הוא בהקדם יסוד מוסד‪ ,‬שנתבאר כבר בארוכה במקומות אחרים‬ ‫קלקלו את עצם צורת העולם‪ .‬העולם בצורה מתוקנת לא מאפ שר שיהיו בו‬ ‫ומיוסד על אין ספור מקורות בתורה‪ ,‬בכתובים ובדברי רבותינו‪ ,‬שהחטאים לא‬ ‫חטאים כאלו שמנוגדים לכל הצורה האנושית‪ .‬לכן אפילו שלא כולם חטאו ‪-‬‬ ‫רק גורמים מציאות של רע אלא הם עצמם מציאות של רע‪ .‬כאשר הרשע עובר‬ ‫׳אנדרלמוסיה באה לעולם׳‪ ,‬העולם נהיה הרוס ומבולבל‪ ,‬וממילא כולם נהרגים‪.‬‬ ‫עבירה‪ ,‬הוא לא אמור לקבל את העונש רק בתורת עונש‪ ,‬אלא הוא יצר בעולם‬ ‫לא בתורת עונש חלילה‪ ,‬כי הטובים לא עשו מאומה‪ ,‬אלא בתורת מציאות‪,‬‬ ‫מציאות של רוע שאמורה לחזור על ראשו‪ ,‬רעתו מייסרת אותו וחטאתו רודפת‬ ‫שהעולם לא יכול להתקיים בכזה מצב שי ש בו זנות ועבודה זרה‪.‬‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫זאת היא המציאות בכל עבירה ועבירה שהאדם עושה‪ ,‬וכמובן גם להפך לענין‬ ‫כל אדם שפוגע בחבירו‪ ,‬יתכן שיעבור זמן וחבירו יסלח לו כאילו לא היו דברים‬ ‫הטובה‪ ,‬כל מעשה משפיע על כל העולם כולו אם לשבט ואם לחסד‪ .‬כשאדם‬ ‫מעולם‪ .‬כך עינינו רואות וכך המציאות מוכיחה‪ ,‬שי ש אנשים שהם קלים לרצות‪,‬‬ ‫עושה פעולה ‪ -‬הוא אחראי לכל מה שנוצר בעקבותיה‪ ,‬ואם הוא נכשל בעבירה‬ ‫ולפעמים אפילו לא צריכים מאמצים מיוחדים בשביל להתחיל דף חדש ולבקש‬ ‫‪ -‬הוא יוצר מציאות איומה של רוע שקרויה על שמו‪ ,‬והיא עצמה אמורה לבוא‬ ‫סליחה‪ .‬אבל לגבי מצות התשובה ידועות לכולם המילים שאיתם פותח רבינו‬ ‫ולהפרע ממנו‪ .‬המעשה לא נגמר אחרי שהאדם גמר לעשות אותו‪ ,‬אלא ממשיך‬ ‫יונה את ה׳שערי תשובה׳‪ ” :‬מן הטובות אשר היטיב השי״ת עם ברואיו כי הכין‬ ‫לפעול בעולם‪ ,‬וכל עוד שלא תוקן הרוע צריך האדם לשאת בתוצאות של מה‬ ‫להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם‪ ,‬לחשוך נפשם‬ ‫שעשה‪.‬‬ ‫מני שחת ולהשיב מעליהם אפו ” וכו'‪ ,‬ומבואר שם מכל הדברים שי ש בתשובה‬ ‫העונש אינו תוצאה אלא חלק מהמציאות בעצמה‪:‬‬ ‫חידוש מיוחד שלא מצינו כמותו‪ ,‬שהקב”ה נתן אפשרות לבני אדם לחזור‬ ‫ממילא לא שייך להפריד את העונש מהעבירה‪ ,‬כאילו העבירה היא דבר אחד‬ ‫בחזרה‪ .‬ולכאורה מה החידוש המיוחד שי ש בתשובה? הן אמנם שהאדם חטא‪,‬‬ ‫והעונש הוא דבר שני שמגיע בתור תמורה וכדומה‪ ,‬אלא י ש כאן את אותו דבר‬ ‫אבל כעת הוא חוזר בו‪ ,‬ולמה לא לקבל את תשובתו?‬ ‫בעצמו‪ .‬העבירה היא הקלקול והחורבן‪ ,‬והקלקול והחורבן הם העבירה‪ .‬הרוע‬ ‫אבל זהו הביאור‪ ,‬שהאדם שעושה עבירה יצר קלקול בעולם‪ .‬בשלמא אם היה‬ ‫המציאותי שקיים בעולם תלוי בעבירה‪ ,‬והעבירה היא זו שיצרה את הרוע‪.‬‬ ‫רק פוגע במישהו יתכן שלא היה צריך חידוש בשביל לסלוח לו‪ ,‬אבל אחרי‬ ‫אותה עבירה שנעשתה היא עצמה משפיעה בחזרה על מי שיצר אותה‪.‬‬ ‫שהוא חטא כלפי מלכו של עולם וסטה מהצורה המתוקנת של הבריאה‪ ,‬הוא‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לעוף שנלכד ברשת‪ ...‬אין כאן סיבה ומסובב אלא אותו‬ ‫יצר כאן פסידא דלא הדרא עם מציאות קיימת של רע‪ .‬הוא יכול להתחרט‪,‬‬ ‫דבר בעצמו‪ .‬מה העוף רצה לעשות‪ ,‬לקחת אוכל שלא שייך לו‪ ,‬ולמה הוא נלכד‪,‬‬ ‫לבקש מחילה‪ ,‬אבל מה יחזיר את הגלגל בחזרה? יש כאן רוע בלי גבול שקרוי‬ ‫לא כעונש על האוכל שהוא לקח‪ ,‬אלא האוכל עצמו שילם לו‪ .‬אותו מקום עצמו‬ ‫על שמו ומיוחס אליו‪ .‬רק אחרי החידוש הבלתי נתפס של התשובה אפשר‬ ‫שבו היה מונח האוכל הוא זה שלכד אותו בתוכו‪ ...‬העוף בהתחלה חשב כי‬ ‫לומר שהאדם יכול לשוב ולתקן את מה שעיוות‪.‬‬ ‫׳חינם מזורה הרשת׳‪ ,‬י ש כאן בסך הכל רק כמה זרעונים‪ ,‬אבל לבסוף התברר לו‬ ‫במדר ש רבה פרשת ראה (ד׳‪ ,‬ג׳) אומר רבי אלעזר ” מ ש א מר הקב”ה הדבר הזה‬ ‫שהרשת עצמה של החיטים לא נותנת לו לצאת מהם‪ ...‬גם הרשת וגם החיטים‬ ‫בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג׳‪ ,‬ל ” א)‪ ,‬אלא‬ ‫הם אותה מציאות שלא מתפרדת לשניים‪ .‬נכנסת למקום החיטים ‪ -‬המקום‬ ‫מאיליה הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה ”‪ .‬הקב”ה‬ ‫עצמו ישלם לך‪ ,‬ואותה שחת שחפרת היא תפיל אותך בתוכה‪.‬‬ ‫מצידו לא בא להעניש את האדם‪ ,‬׳אלא מאליה הרעה באה על עושי הרעה׳‪,‬‬ ‫ועל זה בא הפסוק ואומר‪ ” :‬כן ארחות כל בוצע בצע‪ ,‬את נפש בעליו יקח ”‪ .‬מי‬ ‫אותה קדירה שבישלו בה הם מתבשלים‪ ,‬הם כרו את הבור והם נופלים בתוכו‪.‬‬ ‫שגוזל ממון מהשני לא מבין שהוא נהיה ׳בעלים׳ על הממון‪ ,‬הגזילה קרויה על‬ ‫כשאמרו לנו חז ” ל שהוא השטן הוא היצר הרע הוא מלאך המוות‪ ,‬אין הכוונה‬ ‫שמו‪ ,‬והוא אחראי על החמס שממלא את הבריאה‪ .‬העונש לא יבוא רק לעתיד‬ ‫שי ש בשטן את כל שלו ש ת הדברים אלא שכולם נובעים אחד מהשני‪ ,‬מכיון‬ ‫לבוא‪ ,‬אלא קיים כבר עכשיו בחלל העולם ולוכד אותו בתוכו‪ .‬אותה חיטה‬ ‫שהוא היצר הרע ‪ -‬לכן הוא גם מלאך המוות‪ ,‬כי עצם הרוע חוזר על ראש האדם‬ ‫עצמה שהוא גזל מהשני ‪ -‬כוללת גם את הרשת‪ ,‬ובאותה פעולה של גזילה הוא‬ ‫וממית אותו‪ .‬וכך אמרו בגמ׳ מסכת ב ” ב (ט ” ז‪ ,‬א׳)‪ ,‬שהשטן ” יורד ומתעה ועולה‬ ‫סיפח לעצמו מציאות נוראה של רוע‪ ,‬של קלקול ושל חורבן שהוא נקרא‬ ‫ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה ”‪ ,‬אותה מציאות של ׳מתעה׳ היא נותנת את‬ ‫הבעלים עליהם‪ .‬אמנם הוא חושב ׳כי חינם מזורה הרשת׳‪ ,‬אבל על זה בא‬ ‫הרשות לשטן ליטול את הנשמה‪ .‬האדם קלקל‪ ,‬יצר מציאות של רע‪ ,‬וכעת הוא‬ ‫הפסוק לחדש לו שאותו בצע עצמו יקח את נפשו ממנו‪ ,‬ולבסוף תבואהו שואה‬ ‫לא יכול להמשיך להתקיים עם אותה מציאות‪.‬‬ ‫לא יידע‪ ,‬ורשתו א שר טמן תלכדו בשואה יפול בה‪.‬‬ ‫חלק ממידת אריכות אפיו של הקב”ה היא כמו שביאר הרמ ” ק בתומר דבורה‬ ‫׳את נפש בעליו יקח׳ ‪ -‬נפשו של נגזל‪:‬‬ ‫על המידה של ׳נושא עוון׳‪ ,‬שמידה זו גדולה עוד יותר מארך אפיים‪ ” :‬שהרי לא‬ ‫עד כאן הפירוש הפשוט בפסוקים כפי הנראה מדברי המפרשים‪ ,‬אולם בגמרא‬ ‫יעשה האדם עוון שלא יברא משחית וכו׳‪ ,‬והרי אותו קטיגור עומד לפני הקב”ה‬ ‫בב ” ק (קי” ט‪ ,‬א׳) ובב ” מ (קי”ב‪ ,‬א׳) מבואר שנחלקו האמוראים מאי משמע ׳את‬ ‫ואומר פלוני עשאני‪ ...‬הדין נותן שיאמר הקב”ה איני זן משחיתו‪ ,‬ילך אצל מי‬ ‫נפש בעליו יקח׳‪ ,‬האם את נפש הגזלן או את נפש הנגזל‪ ,‬ויש מאן דאמר‬ ‫שעשאו ויתפרנס ממנו‪ ,‬והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו‪ ,‬או כורתו‪ ,‬או‬ ‫שהכוונה היא לנפש הנגזל‪ .‬והגמרא בב ” ק שם מוסיפה את מאמרו של רבי‬ ‫נענש עליו כפי עונשו עד שיתבטל המשחית ההוא‪ ,‬ואין הקב”ה עושה כן‪ ,‬אלא‬ ‫יוחנן‪ ,‬ש” כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו‪ ,‬שנאמר כן‬ ‫נושא וסובל העוון ” וכו׳‪.‬‬ ‫ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ”‪ ,‬והיינו שבעצם הגזילה נוטל הגזלן‬ ‫כל עבירה שהאדם עושה ‪ -‬יוצרת משחית‪ ,‬וכל משחית קרוי על שם האדם‪.‬‬ ‫את נפשו של הנגזל‪.‬‬ ‫מצד הדין היה אמור להיות שהאדם עצמו ׳יזון׳ את המשחית שיצר‪ ,‬ומכיון שכל‬ ‫‪k.‬‬ ‫‪A‬‬ ‫והשאלה נשאלת‪ :‬האם באמת כל אדם מת רק מתוך הבטלה? בתי החולים‬ ‫אמנם הדברים צריכים הסבר‪ ,‬מדוע הגזילה חמורה כל כך כמו שפיכות דמים‪.‬‬ ‫מלאים באנשים שמתים באמצע העבודה‪ ,‬בלי קשר לכמות שהספיקו‬ ‫אולי יתכן שבעקיפין ייצא ממנה נטילת נשמה‪ ,‬אם לנגזל לא נשאר שום ממון‬ ‫לעשות‪ ...‬מה משמעות המילים הפשוטה ש'אין אדם מת אלא מתוך הבטלה'?‬ ‫להחיות את נפשו‪ ,‬אבל האם שייך לומר לכל גזלן שבעולם ש'את נפש בעליו‬ ‫אלא הביאור הוא על פי מה שאמרו שם במסכת ב״מ (קי״ב‪ ,‬א'); ״ואליו הוא‬ ‫יקח' ‪ -‬הוא לוקח את נפשו של הנגזל? אפילו בדיני גרמא וגרמי לא נראה שהוא‬ ‫נושא את נפשו ‪ -‬מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה‪,‬‬ ‫יהיה מחוייב כמו רוצח‪ ...‬מצד מה הפסוק מחשיב את מעשה הגזילה כמו‬ ‫לא על שכרו״‪ ,‬ומבואר בזה שהשכיר משעבד את עצמו למלאכה עד כדי סכנת‬ ‫מעשה רציחה‪ ,‬ומכח זה הוא מזהיר את הגזלן שלא ליטול נפשות‪ .‬וכי אילו‬ ‫נפשות‪ ,‬ואף על פי כן לא מצינו שהוא נתבע על זה או שהוא לא רשאי לעלות‬ ‫הנגזל לא ימות אין חומרה בגזילה מצד עצמה?‬ ‫בכבש ולהתלות באילן‪ ,‬וכל כך למה‪ ,‬מפני שזו המלאכה שלו‪ ,‬ואם זו המלאכה‬ ‫ומלבד זאת י ש להבין היאך מתקשרת הסיפא לרישא של 'חינם מזורה הרשת‬ ‫שלו ‪ -‬כך נקבע עבורו שזו תהיה צורת החיים שלו‪ ,‬ולא תוכל להיות לו שום‬ ‫בעיני כל בעל כנף'‪ .‬בשלמא אם היה מדובר על הגזלן‪ ,‬באים לומר לו שהוא‬ ‫מלאכה אחרת‪.‬‬ ‫יפול בבצע כמו שהעוף נופל ברשת‪ ,‬אבל אם מדובר על הנגזל‪ ,‬שהנגזל עתיד‬ ‫הוי אומר‪ ,‬שאחרי שהקב״ה גזר על האדם שיקבל כדי חייו רק דרך עבודה קשה‬ ‫למות ממה שהגזלן גזל אותו‪ ,‬מה בין זה לבין רשת שלוכדת את בעל הכנף‪.‬‬ ‫של סכנה‪ ,‬שוב אין לו ברירה אלא לעבוד דוקא בצורה הזו‪ .‬ולכן גם הוא לא‬ ‫בכדי לבאר את הדברים יש להקדים את המציאות של ימינו‪ .‬בחורים שיושבים‬ ‫אמור להמנע מכזו עבודה‪ ,‬כי כל עוד שזו הדרך שנגזרה עליו לחיות ‪ -‬בהכרח‬ ‫בישיבה ומקפידים על קלה כבחמורה לא מתארים לעצמם את הנסיונות‬ ‫שהוא לא יבוא לידי סכנה‪ ,‬שהרי אלו הם החיים שלו‪ ,‬זה החלק שלו‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬ ‫שיכולים לצוץ אחרי שהאדם מקים את ביתו ויוצא לחפש לחם לפי הטף‪ .‬כמובן‬ ‫רק בדרך הזו הוא יוכל לחיות‪.‬‬ ‫לא מדובר כאן על עבירות חלילה וחס‪ ,‬אבל לעיתים כשהאדם מוצא את עצמו‬ ‫במה דברים אמורים‪ ,‬דוקא באדם שעובד לפי החלק שניתן לו‪ .‬הוא לא סתם‬ ‫עם מקרר ריק הוא יכול פתאום לגלות היתרים וקולות שלא היו עולים על דעתו‬ ‫עולה בכבש ולא סתם נתלה באילן‪ ,‬אלא עושה את הכל רק כדי לקבל את‬ ‫מעולם‪ .‬לא צריכים לתאר איזה נסיון זה‪ ,‬שאין מה לשלם תמורת הלחם והחלב‪,‬‬ ‫החיים בצורה שניתנה לו מאת הבורא‪ .‬אם הוא יכנס למקום סכנה לא בכדי‬ ‫ולפעמים בכאלו מצבים אפ שר לגלות שהמח כבר לא שליט על הלב‪ .‬האדם‬ ‫לקבל מזון‪ ,‬אלא רק מתוך הבטלה‪ ,‬ממילא חזר הדין שהוא ימות מהסכנה‬ ‫מוצא כל מיני היתרים דחוקים‪ ,‬שבמצבים אחרים לא היה חושב עליהם‪ ,‬להתיר‬ ‫עצמה‪ ,‬ושוב לא יהיה לו את ההיתר של 'אליו הוא נושא את נפשו'‪...‬‬ ‫לעצמו כל מיני מקומות שבמצבים אחרים לא היה נכנס אליהם‪ ,‬והכל משום‬ ‫על זה אמרו שם באבות דרבי נתן ש'אין אדם מת אלא מתוך הבטלה'‪ .‬לאו‬ ‫שהוא לא מסוגל להמשיך עם המצב הקיים‪ ,‬ואז הכל נהפך לכשר וישר‪...‬‬ ‫דוקא שהבטלה עצמה ממיתה את האדם‪ ,‬אלא שמתוך הבטלה נמצא שאין‬ ‫אין חולק על כך שנסיון הפרנסה הוא נסיון שצריכים לדעת איך ניגשים אליו‪.‬‬ ‫אבל לפני שניגשים לנסיון צריכים לדעת ידיעה פשוטה שהופכת את הקערה‬ ‫משמעות למסירות הנפש שהאדם מוסר את עצמו בשביל הפרנסה‪ .‬כל עוד‬ ‫הפרנסה מגיעה לאדם דרך 'נפשו'‪ ,‬כחלק מהנפש שלו שנקבעה טרם לידתו‪,‬‬ ‫על פיה‪ .‬גם אם לאדם אין לחם לאכול ‪ -‬אין לו מה לחפש במקומות שהוא לא‬ ‫אם כן אדרבה‪ ,‬זו הדרך שלו לחיות‪ ,‬אבל אם להפך‪ ,‬שעל נפשו נגזר חלק אחר‪,‬‬ ‫אמור להגיע אליהם‪ .‬הוא מגיע עם גישה כאילו אין ברירה ובמצבים האלו יש‬ ‫כל דבר אחר שיעשה יהיה מנוגד לחיים שנקבעו לו‪.‬‬ ‫להתיר את מה שהוא לא חשב עליו‪ .‬אבל עליו לדעת שזו גישה מוטעית‬ ‫מלכתחילה‪ .‬אם י ש כאן דברים שהוא לא אמור לעשות אותם הם לא יעזרו‬ ‫מכאן מגיע מה שאמרו חז״ל ש״כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל‬ ‫לשנות את המצב‪.‬‬ ‫נשמתו ממנו״‪ ,‬כי אכן הוא נוטל את נפשו‪ .‬גם אם אותו נגזל לא ימות אחרי כן‬ ‫האדם מסתובב בעולם וחושב כאילו הכל תלוי בו‪ ,‬וכך הוא יכול להרגיש כאילו‬ ‫מרעב ומחוסר כל‪ ,‬הפרוטה עצמה היא חלק ממנו‪ ,‬חלק מנפשו וחלק מהחיים‬ ‫יש כמות מסויימת של שפע שמושלכת מלמעלה‪ ,‬ומי שדוחף יותר ‪ -‬מקבל‬ ‫שנמסרו לו‪ ,‬ואם גזלו אותה ‪ -‬גזלו את חייו ולקחו עצם מעצמו‪ .‬כל פרוטה‬ ‫יותר‪ ...‬ככל שי ש למישהו יותר מרפקים‪ ,‬יותר דחף ויותר קשרים‪ ,‬כך הוא זוכה‬ ‫ופרוטה שי ש לאדם היא עוד חלק מהחיים שניתנו לו‪ ,‬ואין שום זכות לאף אדם‬ ‫לקבל יותר מאחרים‪ ,‬ולפי כמות הדחיפות כך כמות הזכיה‪ ...‬ואם למרבה הצער‬ ‫אחר עלי אדמות לקחת כמלוא נימא מהמוכן לחבירו‪.‬‬ ‫האדם לא מצליח לדחוף בכח‪ ,‬הוא מרגיש החמצה‪ ,‬כאילו לא קיבל את מה‬ ‫מה שלא שייך לאדם הוא מחוץ לחייו‪:‬‬ ‫שהיה יכול לקבל‪...‬‬ ‫וזוהי לשון הפסוק‪ :‬״כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח״‪ ,‬ולפי הדעות‬ ‫מאן דיהיב חיי יהיב מזוני‪:‬‬ ‫ש'בעליו' מתפרש על הנגזל היינו כפשוטו‪ ,‬שעצם הגזילה לוקחת את נפשו של‬ ‫חז״ל בתחילת מסכת סוטה אומרים‪ :‬״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול‬ ‫הנגזל‪ .‬לא בתורת גרמא ולא בתורת גרמי‪ ,‬כי אם בתורת מציאות‪ ,‬שכא שר‬ ‫יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני״‪ .‬ולכאורה‬ ‫לוקחים לאדם חלק מצורת החיים שלו לוקחים חלק מחייו בעצמם‪ ,‬וזהו החומר‬ ‫מילא 'בת פלוני לפלוני' מובן למה מכריזים עליה ארבעים יום קודם יצירת‬ ‫הגדול שי ש בגזילה ‪ -‬שהאדם נכנס לרשות אחרת ומנסה לשנות את החיים‬ ‫הולד‪ ,‬משום שהאשה היא חלק מהאדם‪ ,‬ובשעה שמתחילים ליצור את האדם‬ ‫שניתנו לשני‪.‬‬ ‫קובעים גם מי תהיה אשתו‪ .‬אבל מה הקשר בין בית ושדה לבין יצירת האדם?‬ ‫הדוגמא שהפסוק נותן היא מהעוף שנכנס לרשת‪ .‬הוא רואה בתוכה חיטים‬ ‫למה בשעת היצירה צריכים לגזור גם את חלקת הממון שתהיה לו לעתיד‬ ‫וחושב שהם שייכים אליו‪ .‬מדוע באמת הם לא שייכים אליו? כי עוד לפני שהם‬ ‫לבוא?‬ ‫שייכים למישהו אחר‪ ,‬הם נמצאים בתוך הרשת‪ ...‬העוף חושב ש'חינם מזורה‬ ‫אולם זה היסוד שמתבאר לנו כאן‪ :‬גם הממון הוא חלק מהאדם‪ .‬כל פרוטה‬ ‫הרשת'‪ ,‬מה אכפת לו אם הוא נכנס למקום סכנה או לא נכנס‪ ,‬סוף סוף יש כאן‬ ‫שמגיעה לאדם בימי חלדו היא חלק ממנו‪ ,‬והיא נגזרה עליו עוד בטרם יצירתו‪.‬‬ ‫חיטים‪ ,‬ברם האמת היא ש'הם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם' ‪ -‬כל דבר שלא‬ ‫'מאן דיהיב חיי יהיב מזוני' ‪ -‬המזונות של האדם הם החיים של האדם‪ ,‬ולכן‬ ‫שייך אליך הוא לא חלק מהחיים שלך‪ ,‬ועלול ליטול את נפשך‪...‬‬ ‫חלק מעצם מה שקבעו עליו לחיות כולל גם איך הוא יחיה וכמה מזונות יהיו‬ ‫כל אדם שנכנס למקום שלא שייך אליו דומה לאותו עוף שרואה את הרשת‬ ‫לו‪ .‬אותה גזירה של חיים ‪ -‬היא אותה גזירה של מזונות‪.‬‬ ‫ובכל זאת נכנס‪ .‬העולם הוא לא רשות אחת ששייכת לכולם בחינם‪ ,‬אלא לכל‬ ‫אין כמות כללית של מזונות שקיימת בבריאה‪ ,‬שמתוכה כל אחד תופס כמה‬ ‫אחד י ש את הרשות הפרטית שלו שרק היא החיים שלו‪ .‬מי שנכנס לרשות‬ ‫שהוא תופס‪ ,‬אלא לכל אחד יש תוכנית אישית‪ ,‬פרטית‪ ,‬שמותאמת עבורו‪ ,‬כמה‬ ‫אחרת ומתעלם מהעובדה שהיא מחוץ לחיים של עצמו ‪ -‬עלול לגלות עד מהרה‬ ‫מזונות הוא יצטרך‪ ,‬איך הוא ישיג אותם ואיך הוא י ש תמ ש בהם‪ .‬כמו ש א ש תו‬ ‫שהחיים שלו נהרסים והוא נלכד בתוך הרשת‪ ,‬בדיוק להפך מההיתר של 'אליו‬ ‫מזומנת לו עוד לפני שהוא נולד‪ ,‬ולא שייך שתהיה לו אשה אחרת‪ ,‬כך לא שייך‬ ‫הוא נושא את נפשו'‪...‬‬ ‫שיהיה לו חלק אחר ממה שנקבע עליו מלכתחילה‪ .‬מהלך החיים שלו נקבע‬ ‫בכל נסיון שי ש לאדם‪ ,‬בעיקר על המחיה ועל הכלכלה‪ ,‬הוא צריך להבין‬ ‫מראש‪ ,‬ומהלך החיים כולל גם את רשותו ואת ממונו של האדם ‪ -‬הלא המה‬ ‫מלכתחילה שלא הכל שייך אליו‪ .‬יש לו את עצמו ויש לו את החיים שלו‪ .‬ולא‬ ‫הבית והשדה‪.‬‬ ‫רק לענין פרנסה‪ ,‬שעליה ניתן להאריך עוד רבות‪ ,‬אלא אפילו בכל המהמורות‬ ‫בגמרא ביומא (ל״ח‪ ,‬א') אומר בן עזאי‪ :‬״בשמך יקראוך‪ ,‬ובמקומך יושיבוך‪,‬‬ ‫שפוקדות את האדם ‪ -‬עליו לדעת שי ש לו מסלול חיים משלו שרק דרכו הוא‬ ‫ומשלך יתנו לך‪ ,‬אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו‬ ‫יכול לחיות‪ .‬החיים רצופים מאין ספור עקולי ופשורי‪ ,‬שהאדם נתקל בהם‬ ‫כמלוא נימא״‪ .‬ובמילים האלו אנו רואים את ההשוואה בין 'בשמך יקראוך' לבין‬ ‫לפעמים ועלול לעגל את הפינות‪ ,‬והכל משום שלא ברור לו מה הם החיים שלו‪.‬‬ ‫'משלך יתנו לך'‪ .‬לכל אדם י ש שם משלו‪ ,‬ואף אחד אחר לא יצליח לגזול את‬ ‫עצם זה שהקב״ה קבע שיהיו לך חיים‪ ,‬קובע גם איך ייראו החיים‪ ,‬ורק החלק‬ ‫שמו ממנו‪ ...‬ולמה אי אפ שר לגזול שם ממישהו? כי השם הוא חלק מהאדם‪,‬‬ ‫שלך ‪ -‬הוא חלקך בחיים‪.‬‬ ‫וכל עוד האדם חי לא יעזור לכנות אותו בשום שם אחר‪ ,‬הוא הוא שמו ושמו‬ ‫הסיבה שמלכתחילה האדם מתבלבל ומסתכל ימינה ושמאלה היא בגלל שהוא‬ ‫הוא עליו‪ .‬מה שייך לגזול מהאדם את עצמו?‬ ‫לא מבין שי ש לו חיים משלו‪ .‬מה שי ש לפלוני לא שייך אליך‪ ,‬ולא רק בגלל‬ ‫אותו הדבר במדוייק אי אפ שר לקחת מהאדם את מה שמגיע לו‪' .‬משלך יתנו‬ ‫שזה שייך לפלוני‪ ,‬אלא בגלל שכל מה ש שלך יגיע עד אליך‪ ,‬ואם זה לא הגיע‬ ‫לך' ‪ -‬הממון שמגיע לאדם הוא חלק ממנו‪ ,‬וכמו שאי אפ שר ליטול ממנו את‬ ‫אליך ‪ -‬זה לא שייך אליך‪ .‬גם אם לא מדובר בממון‪ ,‬אלא בכשרון‪ ,‬במעשים ובכל‬ ‫הזהות שלו אי אפ שר ליטול ממנו את מה שנקצב בשבילו‪ .‬זה הוא‪ ,‬זה חלק‬ ‫הצלחה שהיא ‪ -‬אף אחד לא יוכל להרוויח אם יעשה יותר ואף אחד לא יוכל‬ ‫ממנו‪ ,‬עם זה הוא נולד וזה החלק שלו‪ .‬״בא זכר בעולם ‪ -‬בא ככרו בידו״ (נדה‬ ‫להפסיד אם יעשה פחות‪ ,‬כל עוד הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות‪ .‬לא‬ ‫ל״א‪ ,‬ב')‪ ,‬כמו שהוא עצמו בא לעולם‪ ,‬כך גם המזון שלו בא ביחד איתו‪ ,‬ואי‬ ‫העדיף המרבה והממעיט לא החסיר‪ ,‬כל אחד מקבל איש לפי אכלו‪ ,‬ומי שברא‬ ‫אפשר לקחת את הכיכר כמו שאי אפ שר לקחת את הזכר‪...‬‬ ‫אותו ברא פרנסתו‪.‬‬ ‫ועל זה מוסיף בן עזאי ש'אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואפילו כמלוא נימא'‪ .‬זה‬ ‫בספר אדרת אליהו להגר״א בפרשת בראשית (ב'‪ ,‬ט') כתב‪ :‬״כי כל הנעשה‬ ‫לא הפשט שאם אדם נוגע במוכן לחבירו לוקחים ממנו משמים בחזרה‬ ‫לבעל התאוה אחר רוב השתדלות בענין רע‪ ,‬נעשה לתמימי דרך בענין טוב בלי‬ ‫ומחזירים לראשון‪ ,‬אלא שמלכתחילה‪ ,‬אין יכולת לאדם לגעת במוכן לחבירו‪.‬‬ ‫עמל ואון״‪ ,‬והם הם הדברים‪ :‬אף אחד לא מקבל את מה שלא נגזר עליו‪ .‬בעלי‬ ‫מה ש שייך אליו ‪ -‬הוא חלק ממנו‪ ,‬זו התכנית המקורית שאיתה הוא אמור‬ ‫התאוה חושבים שהם עושים משהו בכוחות עצמם‪ ,‬ומשקיעים כוחות לא להם‬ ‫לחיות‪ ,‬ולא שייך שאי מי יצליח לשנות את הגזירה האלוקית כיצד האדם יחיה‪.‬‬ ‫בשביל להשיג את מה שעולה על ליבם‪ ,‬אבל הצדיקים מבינים שהם לא צריכים‬ ‫חלקו של האדם הוא חלק מחייו‪:‬‬ ‫להשקיע‪ .‬גם 'בלי עמל ואון' ‪ -‬משמים יורידו להם את האוכל עד לפתח הבית‪,‬‬ ‫באבות דרבי נתן (פרק י״א) אמרו חז״ל‪ :‬״אין אדם מת אלא מתוך הבטלה וכו'‪,‬‬ ‫ומה שהם היו מקבלים הם יקבלו בלאו הכי‪ .‬כי הוא זן ומפרנס לכל ומכין מזון‬ ‫הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת הא אינו מת אלא מתוך הבטלה‪ ,‬היה עומד‬ ‫לכל בריותיו אשר ברא‪ ,‬ומי שברא את האדם ברא את החיים‪.‬‬ ‫על ראש הגג ועל שפת הנהר ונפל ומת אינו מת אלא מתוך הבטלה״‪.‬‬ ‫לקבלת הוועד בדוא"ל ולהנצחות ‪ .A023137413@ gm ail.com‬ניתן לתרום דרך מכשירי נדרים ‪ /‬קהילות לקופת 'קובץ גיליונות'‬ ‫ב&ייעתאד־שמירא‬ ‫גליון ‪ • 364‬שנה שמינית‬ ‫‪ 9‬ר ש ת חיי שרה תש‪ 9‬״ז‬ ‫משיעורי הגאון דבי נפדתל־‪ ,1‬הכהן קופשיץ שליס״א‬ ‫\‬ ‫‪U L r ii‬‬ ‫■י ■‪1* 1‬‬ ‫‪r-. . . .‬‬ ‫‪--‬‬ ‫—‬ ‫___‬ ‫בענין טעה בכדכת המעביד עזינה ואם יוצאיך בכדכה כלא חתימה‬ ‫לשמור ולעשות’ וכו’‪ ,‬וא"כ אע"פ שיצא יד"ח ברכת אהבה רבה מ"מ אינה פוטרתו‬ ‫נשאלתי מאחד שבברכת המעביר שינה טעה באמירת ה׳ויהי רצון’ ואמר‬ ‫מברכת התורה שלא הזכיר בה את החלק השייך לה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כך ’ שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצותיך’ והמשיך ’ויחד לבבנו לאהבה‬ ‫אמנם יל"ע דשמא מאחר ואמר ’ שתרגילנו בתורתך’ וכו’ הוי בקשה על התורה‬ ‫וליראה את שמך ולא נבוש לעולם ועד’‪ ,‬וחתם בברכת הבוחר בעמו ישראל‬ ‫ויצא יד"ח ברכה"ת אע"פ שלא הזכיר כל הנוסח שבברכת אהבה רבה‪.‬‬ ‫באהבה‪ ,‬ומיד כשסיים בברכה זו התעורר מטעותו‪.‬‬ ‫אמנם יל"ע מאחר וחלק זה שייך לברכת המעביר שינה א"כ אפשר שאינו‬ ‫ונסתפק איזו ברכה יצא יד”ח‪ ,‬האם ברכת המעביר שינה‪ ,‬או ברכת אהבה‬ ‫משתייך לברכת אהבה רבה שחיבר לברכת המעביר שינה‪ ,‬אלא רק‬ ‫רבה‪ ,‬או שיצא שניהם‪ ,‬וא”כ לא יוכל עוד לברך ברכת אהבה רבה בברכות‬ ‫לברכת המעביר שינה‪.‬‬ ‫ק” ש‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להוכיח שאין יוצאין יד"ח ברכת התורה במה שאמר בברכת‬ ‫ועוד נסתפק‪ ,‬דאי נימא שיצא יד”ח ברכת אהבה רבה‪ ,‬האם יוכל לברך‬ ‫המעביר שינה ותרגילינו בתורתך‪ ,‬דאי נימא שיוצאין בזה יד"ח ברכת‬ ‫ברכות התורה‪ ,‬דשמא יצא יד”ח גם ברכת התורה‪ ,‬שהרי יוצאים יד”ח ברכת‬ ‫התורה‪ ,‬א"כ בכל יום שמברכין ברכת המעביר שינה אמאי אין יוצאין יד"ח‬ ‫התורה בברכת אהבה רבה כמבואר בגמ’ בברכות (דף י”א ע׳יב) המשכים‬ ‫ברכה"ת‪ ,‬ואע"פ שלא הזכיר שבחה של תורה‪ ,‬אבל עכ"פ יכול לצאת יד"ח‬ ‫ללמוד קודם שקרא ק” ש צריך לברך‪ ,‬אחר שקרא ק” ש אי”צ לברך שכבר‬ ‫הבקשה של ברכת התורה‪ ,‬וע"כ דכיון דתקנת ברכה זו אינה על התורה‪ ,‬לא יצא‬ ‫יצא באהבה רבה‪ ,‬ואם יצא יד”ח ברכת אהבה רבה א”כ שוב אינו מברך‬ ‫בזה יד"ח‪ ,‬משא"כ ברכת אהבה רבה שתקנוה על ק"ש שהיא גם תורה‪ ,‬בזה יוצא‬ ‫ברכת התורה‪.‬‬ ‫יד"ח‪.‬‬ ‫יבואר דברכת אהבה רבה יצא יד”ח כיון שחתם בה כדין‬ ‫יבואר אם יצא יד”ח ברכת המעביר שינה‬ ‫הנה לענין השאלה האם יצא יד"ח ברכת אהבה רבה‪ ,‬מסתבר שיצא‪ ,‬דכיון‬ ‫ול ענין אם יצא יד"ח ברכת המעביר שינה‪ ,‬נראה דהדבר תלוי במחלוקת‬ ‫שאמר את נוסח הברכה וחתם כדין‪ ,‬שפיר עלתה לו הברכה‪ ,‬ואע"פ שחיסר‬ ‫הראשונים לענין ברכה ארוכה שאמר רק פתיחה בלי חתימה‪ ,‬אם יצא‬ ‫את תחילתה‪ ,‬מ"מ אין ההתחלה מעכב‪ ,‬שהרי סו"ס אמר את עיקר הברכה‪.‬‬ ‫יד"ח‪ ,‬דב שו"ע (סי’ קפ"ז סעי’ א’) כתב ב’ שיטות אם אמר במקום ברכת הזן ’ בריך‬ ‫ו א ע"פ שלא הזכיר מלכות בברכה‪ ,‬ולא היתה ברכה זו סמוכה לחברתה‪ ,‬מ"מ‬ ‫רחמנא מלכא‪ ,‬מאריה דהאי פיתא’‪ ,‬דתחילה כתב דיצא‪ ,‬ואח"כ כתב‪’ ,‬וי"א שצריך‬ ‫כיון דברכה זו נתקנה כסמוכה לחברתה‪ ,‬ואין מזכירים בה מלכות‪ ,‬גם‬ ‫שיחתום בריך רחמנא דזן כולא’‪ ,‬וא"כ לכאורה מספק לא יוכל לחזור ולברך‬ ‫כשאינו מסמיכה לברכה קודמת אינה טעונה מלכות‪ ,‬וכמבואר בברכות (שם)‬ ‫ברכת המעביר שינה‪.‬‬ ‫דאמר להם הממונה ברכו ברכה אחת‪ ,‬והיינו אהבה רבה‪ ,‬שהיו מברכים ברכה זו‬ ‫והנה אע"פ שבמשנ"ב (סי’ קפ"ז סק"ד) נראה קצת שהכריע שכשלא חתם‬ ‫בבית המקדש קודם ז מן ק"ש‪ ,‬ויצאו יד"ח ברכה זו‪ ,‬אפי’ שלא היתה סמוכה‬ ‫בברוך‪ ,‬שלא יצא‪ ,‬שכתב שם וז"ל ומשמע עוד דלדעה ראשונה אף שלא‬ ‫לחברתה‪.‬‬ ‫חיתם ג"כ מהני‪ ,‬דאף דקי"ל דמקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום מ"מ‬ ‫‪--------------------------- ;--------------------------------‬‬ ‫יבואר אם יצא בזה יד”ח ברכת התורה‬ ‫בדיעבד יצא‪ ,‬והדעה השניה ס"ל דהוא לעיכובא אף בדיעבד‪ ,‬ועיין בב׳׳ח שכתב‬ ‫דנ׳׳ל לעיקר הדעה הזו‪ ,‬והביאו בא׳׳ר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ונראה שדעתו כדעה השניה שלא‬ ‫אכן יל"ע האם עלתה לו ברכה זו גם לענין ברכת התורה‪ ,‬וכמו המברך ברכת‬ ‫יצא בברכה בלא חתימה‪.‬‬ ‫אהבה רבה קודם התפלה דאינו מברך ברכת התורה‪ ,‬ואע"פ שנחלקו‬ ‫אמנם במ"ב (סימן ס"ח סק"א בסופו) כתב וז"ל ובביאור הגר"א כתב דהרמב"ם‬ ‫הראשונים האם דווקא כשלמד אחרי הברכה יצא יד"ח בברכת התורה‪ ,‬מ"מ‬ ‫פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף‬ ‫באהבה רבה צריך ללמוד מיד אחריו‪ ,‬וכמו שאמרו בירו שלמי הובא בתוס’ שם‬ ‫הברכה כדינה מ"מ בדיעבד יצא‪ ,‬וכדיעה הראשונה המובא בסימן קפ"ז ס"א‬ ‫והוא שישנה על אתר‪ ,‬דבברכה זו שאינו עיקר ברכת התורה אינו יוצא לכו"ע‬ ‫עי"ש‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונראה מדבריו דהכא קיי"ל‪ ,‬כמו שסיים בסו"ד שם‪.‬‬ ‫אלא אם שנה מיד על אתר‪ ,‬וא"כ אם לא למד מיד‪ ,‬לא יצא יד"ח ברכת התורה‪,‬‬ ‫ואם למד יש מקום להסתפק אם יצא יד"חא‪.‬‬ ‫ולהכי אינו יכול לחזור ולברך המעביר שינה‪ ,‬כיון שנחלקו בו הפוסקים‪ ,‬וספק‬ ‫ונראה לכאורה דלא יצא יד"ח ברכת התורה‪ ,‬דהנה ר ש"י בברכות שם כתב מ"ט‬ ‫ברכות להקל‪ ,‬ואם יוכל לצאת מאחר מה טוב אבל אינו יכול לחזור‬ ‫המברך ברכת אהבה רבה נפטר מברכה"ת‪ ,‬וז"ל‪ ’ ,‬שי ש בה מעין ברכת‬ ‫ולברך‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד‬ ‫ו עוד י ש לצרף את שיטת הראשונים דס"ל דברכת המעביר שינה היא ברכה‬ ‫תורתך ותלמדם חקי רצונך’‪.‬‬ ‫קצרה‪ ,‬והיהי רצון הוא ברכה אחרת‪ ,‬וא"כ בוודאי יצא יד"ח ברכת המעביר‬ ‫ונראה שנקט תיבות אלו דווקא‪ ,‬שיש בהם שבח של תורה‪ ,‬וגם בקשה על‬ ‫שינה‪ ,‬אלא דלדבריהם לא יצא ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫התורה‪ ,‬וזה כעין ברכת התורה שיש בו ברכה על שבחה של תורה וגם‬ ‫אפשר לצרף שיטה זו שלא לחזור על ברכת המעביר שינה‪.‬‬ ‫בקשה לזכות לתורה‪ ,‬ולכן גם הפך את הסדר שבתחלה כתב ותן בלבינו ואחר כך‬ ‫ונ מצא שיצא בברכה זו גם ברכת המעביר שינה וגם ברכת אהבה רבה‪.‬‬ ‫כתב ותלמדם חוקי רצונך אע"פ שבברכת אהבה רבה הוא להפך‪ ,‬משום דבתחלה‬ ‫יבואר אמאי כשהתחיל יוצר אור בשחרית וסיים המעריב ערבים לא יצא‬ ‫אמר את הבקשה שאומרים בברכה זו ואחר כך אמר את השבח שאומרים בברכה‬ ‫זו‪ ,‬כמו שבברכת התורה בברכה ראשונה הוא הבקשה על התורה וברכה שניה‬ ‫וי ש לעיין מהא דכתב השו"ע (סימן נ"ט ס"ב) שאם התחיל יוצר אור בשחרית‬ ‫היא השבח של תורה‪.‬‬ ‫וסיים המעריב ערבים לא יצא‪ ,‬ולכאורה קשה לשיטת הראשונים דס"ל‬ ‫ו בנידו״ד שאמר ודבקינו במצוותיך והמשיך ויחד לבבינו לאהבה וליראה את‬ ‫דסגי בפתיחת הברכה אמאי לא יצא‪.‬‬ ‫שמך וכו’‪ ,‬הרי לא הזכיר את הבקשה ’ותן בלבנו ללמוד וללמד‬ ‫שלא כיון לצאת הרי הדבר תלוי במחלוקת הראשונים‪.‬‬ ‫א ויעוי’ בביאור הלכה (סימן מ"ז) שהביא מחלוקת ראשונים אם יוצאים ידי חובת ברכת‬ ‫התורה באהבה רבה גם אם לא כיון לצאת בה ידי חובת ברכת התורה‪ ,‬ואם כן בנידון דידן‬ ‫נערך מ שיעור שנמסר בי שיב ת בי ת מדרש עליון ערש״ק פ' לך לך‪ ,‬ת שפ״ז‪.‬‬ ‫לתגובות ולעניני הגליון ‪ 058.32.888.34‬וכן ב מייל ‪gm ail.com @3126877‬‬ ‫‪---------‬י■‘ ‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪------------- -------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ברכת יוצר אור אוהב עמו ישראל שאינו שייך כלל לפתיחתה הוי כבירך הפתיחה‬ ‫ו צ" ל דמאחר וסיים המעריב ערבים הכל הולך אחר החיתום‪ ,‬וחתימת הברכה‬ ‫לבד והחתימה לבד‪ ,‬ולהכי יצאו יד"ח שניהם‪.‬‬ ‫מהפכת את תחלת הברכה להיות כחתימתה‪ ,‬ולהכי לא יצא‪ ,‬אבל בחתם‬ ‫בענין מי שבירך אחר שעלה לתורה אשר בחר ותיקנו אחר שאמר ברוך אתה ד'‬ ‫אך הי’ מקום לדון דבאופן ששהה יותר מכדי דיבור עד שהמשיך אשר נתן לנו‬ ‫ונ ש אל תי בדומה לזה‪ ,‬במי שבירך אחר שעלה לתורה ברכת אשר בחר בנו‪,‬‬ ‫תורת אמת‪ ,‬לא יוכל להמשיך אשר נתן לנו‪ ,‬דהרי לדעת הרמב"ן הנ"ל‬ ‫וכשאמר ברוך אתה ד’ העירו לו שצריך לברך אשר נתן לנו תורת‬ ‫שבברכה ארוכה יוצא בדיעבד בפתיחה בלא חתימה‪ ,‬א"כ בזה שאמר ברוך אתה‬ ‫אמת‪ ,‬ואמר אשר נתן לנו תורת אמת וסיים הברכה‪ ,‬ונמצא שברכת אשר נתן היה‬ ‫ד’ אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו וכו’ ונתן לנו את תורתו‪ ,‬חשיב כבר כברכה‬ ‫בלא מלכות‪ ,‬שהרי אמר ברוך אתה ד’ אשר נתן לנו תורת אמת וכו’ ברוך אתה ד’‬ ‫שלימה‪ ,‬וכיון שהפסיק יותר מכדי דיבור חשיב כסיום הברכה‪ ,‬ותו לא מהני‬ ‫נותן התורה‪ ,‬ובגמ’ בברכות (דף מ’ ע"ב) נחלקו רב ורבי יוחנן אם ברכה שאין בה‬ ‫לתקנו אחר כך‪.‬‬ ‫מלכות הוי ברכה‪ ,‬ורבי יוחנן סובר דלא הוי ברכה‪ ,‬והכי קיי"ל (שו"ע סי’ רי"ד סעי’‬ ‫אמנם נראה שגם בזה יכול לתקנו‪ ,‬דכיון שלכתחלה צריך חתימה בברכה זו‬ ‫א’)‪ ,‬וא"כ יצטרך ל חזור שוב לברך ברכת אשר נתן לנו‪.‬‬ ‫לכולי עלמא‪ ,‬א"כ כל שלא חתם הברכה כתקונה לא חשיב שסיים‬ ‫הברכה‪ ,‬ולהכי יכול לתקנו גם אם עבר כד"ד‪ ,‬משום שחשיב שעומד באמצע‬ ‫ולכ או’ היה נראה ד שפיר יצא בברכה זו‪ ,‬די ש לומר שהמלכות שהזכיר בתחלה‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬וכל שעומד באמצע הברכה יכול לתקנו גם לאחר כדי דיבור‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫היא פתיחת הברכה‪ ,‬והיינו שתחלת הברכה של אשר נתן לנו מתחלת‬ ‫אלא שבמ"ב (סי’ קל"ט ס"ק ט"ו בסופו) כתב בשם הדרך החיים דבכה"ג שאמר‬ ‫במה שאמר ברוך אתה ד’ אלוקינו מלך העולם‪ ,‬אלא שהוסיף בברכה אשר בחר‬ ‫ברוך אתה ד’ יאמר אלוקינו מלך העולם אשר נתן לנו‪ ,‬ולכאו’ צ"ב אמאי‬ ‫בנו וכו’ וגם אמר ברוך אתה ד’‪ ,‬אך אין זה מגרע בברכה‪ ,‬וא"כ שפיר יצא יד"ח‪.‬‬ ‫לא סגי שיאמר רק אשר נתן לנו בלא מלך העולם‪ ,‬שהרי בתחלת הברכה אמר‬ ‫יבואר דגם לאחר ששהה יותר מכד” ד יכול לתקנו‬ ‫כבר מלך העולם‪ ,‬ו שפיר מהני לברכה זו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כירך כדכת אשד נתך לנו שבתות למנוחה כלא חתימה אם הוא כעיכוכא‬ ‫ויבוא או משיב הרוח או טו"מ‪ ,‬והכי נמי יכול הזכיר רצה אחר סיום הברכה‪ ,‬וא"כ‬ ‫נשאלתי במי ששכח רצה בברכה"מ ונזכר אחר שבירך בונה ירושלים‪,‬‬ ‫גם אם לא חתם מכל מקום כיון שהזכיר את השבת יצא גם בלא ברכה‪.‬‬ ‫והתחיל לברך את הברכה אשר נתן שבתות למנוחה‪ ,‬וכיון שבירך בע"פ לא‬ ‫זכר את כל נוסח הברכה ולא חתם הברכה מקדש השבת‪ ,‬וסיים ברכת‬ ‫יבואר אם כשאינו יודע את החתימה של ברכת אשר נתן שיברך בלא חתימה או‬ ‫המזון‪ ,‬ושאל את אחד מגדולי הפוסקים האם יצא‪ ,‬והורה לו שיחזור לברך‬ ‫שיאמר רצה‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬והנה יש לדון בהוראה זו טובא‪ ,‬ולכאו' יש ג' סיבות לומר שאינו‬ ‫צריך לחזור ולברך ברכהמ״ז‪.‬‬ ‫וי ש להסתפק במי שאינו יודע לברך ברכת אשר נתן רק את הפתיחה בלא‬ ‫החתימה‪ ,‬אם יאמר אותה ברכה לכתחלה‪ ,‬דלכאו’ זה עדיף מלומר רצה‪,‬‬ ‫יבואר כמה צדדים שאין צריך לחזור ולברך ברכת המזון‬ ‫שהרי המ"ב נשאר בצ"ע למעשה אם מהני לומר רצה אחר בונה ירושלים‪ ,‬ואם‬ ‫יאמר את הברכה בלי חתימה הרי י ש כמה ראשונים דס"ל דמהני ברכה בלא‬ ‫א’ הנה מסתבר שדעת אותו חכם‪ ,‬הוא משום שהכריע שברכה שצריכה חתימה‬ ‫חתימה‪ ,‬וגם בברכות אלו חזינן שמברכין אותם בלא חתימה‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬א"כ אפשר‬ ‫אינו יוצא בלא חתימה‪ ,‬וכמו שנראה מדברי המ"ב סימן קפ"ז הנ"ל‪ ,‬אבל כבר‬ ‫דבזה לכו"ע יוצא בזה‪ ,‬אלא דכיון דלהראשונים דס"ל דהחתימה מעכבת הרי‬ ‫כתבנו שדעת המ"ב בסימן ס"ח שהחתימה אינה מעכבת‪ ,‬וא"כ הוי ספק ברכות‪,‬‬ ‫הוא ברכה לבטלה‪ ,‬א"כ אפשר דעדיף לומר רצה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ואינו יכול ל חזור מספק‪.‬‬ ‫והנה בברכת בורא נפשות מברכינן בלא חתימה‪ ,‬אע"פ שלדעת הירושלמי‬ ‫ב’ נראה עוד‪ ,‬דמאחר ופעמים מברכים ברכת אשר נתן בלא חתימה‪ ,‬וכגון בר"ח‪,‬‬ ‫חותם בה‪ ,‬והוא משום ספק ברכות להקל‪ ,‬ולכאו’ הרי אם אינו חותם הרי‬ ‫או בסעודה שלישית‪ ,‬וא"כ חזינן דברכה זו יש לה שם ברכה גם בלא חתימה‪,‬‬ ‫הוא ברכה לבטלה לדעת הירושלמי‪ ,‬וכבר עמד בכעין זה בנו"ב (אהע"ז תנינא סימן‬ ‫וא"כ יש מקום לומר שגם כשתקנום בחתימה‪ ,‬אבל החתימה אינה מעכבת‪,‬‬ ‫פ"א)‪ ,‬וכתב דחתמינן בברכת אירוסין אע"פ שנחלקו אם יש בו חתימה משום‬ ‫ושפיר יצא יד"ח‪.‬‬ ‫שאם לא חתם גם כן הוא מברך ברכה לבטלה‪ ,‬אכן מברכת בורא נפשות חזינן‬ ‫ג’ גם י ש לצרף מה שנסתפק בביאור הלכה (סימן קפ"ח ס"ו) שאם אינו יוד ע נוסח‬ ‫דפותחין בברוך ואין חותמין משום ספק ברכות‪ ,‬ולא חיישינן דהוי ספק ברכה‬ ‫הברכה יוצא גם במה שאומר שם רצה והחליצינו‪ ,‬וכשיטת הראבי"ה דס"ל‬ ‫לבטלה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫דגם בשמונה עשרה אחר סיום הברכה יכול להזכיר ההזכרה שחיסר‪ ,‬כמו יעלה‬ ‫בענץ פת חמה במוצ״ש מכיוגמא אם הוא דוקא כשאופהו במוצ״ש‬ ‫טעם הדבר‪ ,‬דיש לכבד השבת בסעודת לויה בדבר חדש שנתחמם אחר השבת ליהנות‬ ‫בגמ’ בשבת (דף קי"ט ע"ב) אית’ חמין במוצאי שבת מלוגמא‪ ,‬פת חמה במוצאי שבת‬ ‫ממנו‪ ,‬שהיה אסור בו ביום חמין ופת חמה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מלוגמא‪ .‬ופירש רש"י שם חמין לשתות ולרחוץ‪ .‬ומבואר שהמלוגמא הוא גם‬ ‫ואפשר שהוא על דרך מה שמובא במעשה רב שהגר"א הי’ נוהג במוצאי פסח להבדיל‬ ‫בשתיה וגם ברחיצה‪.‬‬ ‫על שכר דוקא‪ ,‬וטעמו‪ ,‬משום שכשאוכל חמץ מיד כשהותר הדבר הוא מראה‬ ‫וי ש מדקדקין שבשעה ששותין מים חמין במוצ"ש‪ ,‬אומרים חמין במוצ"ש מלוגמא‪,‬‬ ‫בעצמו שמה שעד עכשיו לא אכל חמץ הוא מפני ציווי התורה שלא לאכול חמץ‪ ,‬ולא‬ ‫והוא כדי להורות שמאמינים בדברי חז"ל‪ ,‬שחמין במוצ"ש מלוגמא‪.‬‬ ‫מפני סיבות אחרות‪ ,‬ולכך בהבדלה של מוצאי פסח נהג להבדיל על שכר שהוא חמץ‪ ,‬והכי‬ ‫וזכורני שבביתו של הגה"צ ר’ זאב אידלמן זצ"ל היו אופים בכל מוצ"ש פת חמה‪ ,‬ולא‬ ‫נמי כששותה מים חמין במוצ"ש הוא מראה בעצמו שבאמת הוא חפץ במים חמין ומה‬ ‫הסתפקו רק לחמם את הפת‪.‬‬ ‫שעד עכשיו לא שתה מים חמין הוא רק מפני ציווי התורה שלא לבשל‪.‬‬ ‫ובצעירותי שאלתי את מרן הגרח"ק זצ"ל אם בשביל פת חמה במוצ"ש מלוגמא צריך‬ ‫וא׳’כ לפ"ז יש לומר שצריך במוצ"ש לאפות פת‪ ,‬ולא סגי רק לחמם את הפת‪ ,‬שהרי‬ ‫דוקא לאפות פת או סגי לחמם את הפת‪ ,‬והשיב במכתבו עי’ מהרש"א בשבת‬ ‫לחמם את הפת אפשר גם בשבת על גבי קדירה מלאה המונחת על הכירה‪.‬‬ ‫דף קי"ט‪ ,‬ולכאו’ כוונתו‪ ,‬שבמהרש"א שם כתב ע"ד הגמ’ שחמין במוצ"ש מלוגמא‪ ,‬וז"ל‬ ‫בעניו חמין במוצ״ש מכיוגמא הוא גם בשתיית חמין וגם כרחיצה‬ ‫בכוס‪ ,‬הו"ל שאר הכוס שיורי רחיצה‪ ,‬וזה קשה לשכחה‪ ,‬אך כשמניח את אצבעו רק כדי‬ ‫שמעתי שמרן בעל דרך אמונה זצ"לבכל מוצ"ש הביאו לו כוס תה חם‪ ,‬כמו שאמרו חמין‬ ‫לקחת ממנו מים כדי לרחוץ את מצחו‪ ,‬זה לא חשיב שיורי רחיצה‪.‬‬ ‫במוצ"ש מלוגמא‪ ,‬אך קודם שהתחיל לשתות הי’ טובל את אצבעו בכוס‪ ,‬ומניחו‬ ‫על מצחו‪ ,‬כדי להרוויח גם מה שפירש רש"י דהמלוגמא היא גם ברחיצה של חמין‪.‬‬ ‫שוב שמעתי מבני יקירי הרב הגאון ר’ יהושע לייב שליט"א שהוא ראה את מרן הגר"ח‬ ‫וי ש להעיר על הנהגה זו‪ ,‬דלכאו’ עד כמה דס"ל למרן זצ"ל דסגי ברחיצה של מקצת‬ ‫זצ"ל לוקח בידו מים חמים מן התה‪ ,‬ומשפשף ידו השניה במים חמין אלו‪ ,‬ונראה‬ ‫מאבר אחד‪ ,‬דהרי רחץ רק מקצת ממצחו‪ ,‬א"כ אמאי לא סגי לי’ ברחיצת אצבעו‪,‬‬ ‫שלא רצה לקחת מן התה לרחוץ את היד שלקח בו המים מן הכוס‪ ,‬משום שעל ידי זה יהיו‬ ‫כשהכניס את אצבעו לתוך הכוס‪ ,‬ואמאי הוצרך גם להניח את אצבעו על מצחו‪.‬‬ ‫המים שבכוס שירי רחיצה‪ ,‬ולכן רחץ יד אחרת‪ ,‬ונמצא דהיד שהוציאה את המים מן הכוס‬ ‫אכן נראה פשוט‪ ,‬דהרי בגמ’ בהוריות (דף י"ג ע"ב) מנו חמשה דברים המשכחים את‬ ‫אינו אלא כדי לרחוץ בו יד אחרת‪ ,‬ולהכי לא חשיב שיורי רחיצה‪.‬‬ ‫הלימוד‪ ,‬ואחד מהם הוא השותה מים משיורי רחיצה‪ ,‬וא"כ אם הי’ רוחץ את אצבעו‬ ‫לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה וחסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר' יוסף ‪ p‬סטי ז״ל נלב״עליל שבתא' דר״ה תשפ״א‪ ,‬וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מרת דחל ב ת לטיפה ע"ה נלב״עכ״ו מנחם אבתשפ״ה‬ ‫לע״ו הרה״ה ר׳ מנחם מנדל ב״ר נ‪1‬וביה זצ״ל וזוהתומרתלאה ב״ר אברהם משה ע״ה הרה״ח ר׳ שלמה נחמיה ב״ריעקב צבי זצ״ל וזוגתו מרת רויזא שושנה בת ר׳ יחיאל מיכאל ע״ה ר׳ יעקב צבי בן ר שלמה נחמיה ז״ל‬ ‫מתורתראשהישיבההגאוןהגדולרבי שלמה קניבסקישליע״א|פרשתחיישרה|גליון ‪4‬‬ ‫עיונים בפרשה‬ ‫אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה‪.‬‬ ‫את אליעזר עצמו‪ ,‬ורק לאחר שכילה לשתות ‪-‬‬ ‫שלא ליתן פתחון פה‪...‬‬ ‫הנה אנכי נצב על עין המים‪ ,‬והיה העלמה היצאת‬ ‫הוסיפה והציעה להשקות גם את גמליו‪.‬‬ ‫לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך‪.‬‬ ‫אני טרס אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה‬ ‫ונראה לומר דהטעם ששינה מדבריו וסיפר‬ ‫ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב היא‬ ‫על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא‪.‬‬ ‫את השתלשלות המאורעות באופן שונה מכפי‬ ‫האשה אשר הוכיח ה' לבן אדני”‪.‬‬ ‫ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגס גמליך>אע‪1‬כקה‬ ‫שהתרחשה במציאות הוא משום‪ ,‬דמלכתחילה‪,‬‬ ‫ואשת ו‪1‬נס הגמליס ^?ש‪1‬יקותה (בראשית כ”ד‪ ,‬מ”ה‪ -‬מ׳׳ו)‬ ‫מעתה‪ ,‬נראה לבאר בפשטות‪ ,‬כי אליעזר חשש‬ ‫כאשר התפלל אליעזר על מציאת זיווג הגון‬ ‫ליצחק אבינו ‪ -‬הוא אמר (לעיל כ”ד‪ ,‬י”ב ‪ -‬י”ד)‪:‬‬ ‫הנה מוצאים אנו‪ ,‬שכאשר תיאר אליעזר עבד‬ ‫שאם ישמעו לבן ובתואל כי בפועל הציעה רבקה‬ ‫”ויאמר ה' אלקי אדני אברהם‪ ,‬הקרה נא לפני היום‬ ‫אברהם בפני לבן ובתואל את השתלשלות הדו‬ ‫להשקות את גמליו של אליעזר רק לאחר שכילה‬ ‫ועשה חסד עם אדני אברהם‪ .‬הנה אנכי נצב על‬ ‫שיח שהתנהל בינו לבין רבקה‪ ,‬הוא סיפר להם‬ ‫הוא עצמו לשתות ‪ -‬הם ימצאו בכך הזדמנות‬ ‫עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים‪.‬‬ ‫כי מיד כאשר ביקש ממנה להשקותו מים ‪ -‬היא‬ ‫לערער על השידוך מלכתחילה‪ ,‬ויאמרו‪ :‬הנה‪,‬‬ ‫והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה‪,‬‬ ‫הורידה כדה מעל שכמה‪ ,‬והציעה להשקותו ואף‬ ‫עיניך הרואות כי לא התקיימה בקשתך‪ .‬אתה‬ ‫ואמרה שתה וגם גמליך אשקה‪ ,‬אותה הכחת‬ ‫להשקות את גמליו‪.‬‬ ‫ביקשת כי הנערה תציע מיד להשקותך וגם‬ ‫לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני”‪.‬‬ ‫אלא שלכאורה יש להתפלא בזה‪ ,‬שכן עיון בפרטי‬ ‫להשקות את גמליך‪ ,‬והנה פיך המעיד כי לא‬ ‫המעשה כפי שהם מתוארים בפסוקים הקודמים‪,‬‬ ‫הציעה להשקות את הגמלים אלא לאחר כלותך‬ ‫הרי לנו מפורש‪ ,‬כי בתפילתו שהתפלל מלכתחילה‬ ‫מעלה כי לא כך בדיוק התנהלו הדברים‪ ,‬שכן‬ ‫לשתות‪.‬‬ ‫‪ -‬ביקש אליעזר עבד אברהם כי הנערה המתאימה‬ ‫כך נאמר בתורה לעיל (כ׳׳ד‪ ,‬י”ז ‪ -‬י״ט)‪ ” :‬וירץ‬ ‫ליצחק תשיב על בקשתו ותאמר מיד‪ :‬שתה וגם‬ ‫לפיכך‪ ,‬שינה אליעזר מדיבורו בכדי שלא ליתן‬ ‫העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים‬ ‫לגמליך אשקה‪.‬‬ ‫פתחון פה ללבן ולבתואל‪ ,‬ולפיכך תיאר את‬ ‫מכדך‪ .‬ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על‬ ‫הדברים כביכול נהגה רבקה בדיוק כפי שביקש‬ ‫ואכן‪ ,‬באופן זה אף סיפר אליעזר ללבן ובתואל על‬ ‫ידה ותשקהו‪ .‬ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך‬ ‫בתפילתו‪ ,‬או אז‪ ,‬לא נותר ללבן ובתואל כי אם‬ ‫אודות תפילתו‪ ,‬וכמפורש בפסוקים (מ”ב ‪ -‬מ”ד)‪:‬‬ ‫אשאב עד אם כלו לשתות”‪ .‬הרי מפורש‪ ,‬כי‬ ‫להודות ולומר‪ :‬מה' יצא הדבר‪.‬‬ ‫”ואבא היום אל העין ואמר ה' אלקי אדני אברהם‪,‬‬ ‫מלכתחילה ‪ -‬לא הציעה רבקה אלא להשקות‬ ‫בענינא דיומא‬ ‫הרמב”ם‪ .‬כל השנים ככה חיינו‪ ,‬זה היה דבר פשוט‬ ‫עד כמה הם חסים על כל רגע ורגע‪ ,‬ולמרות זאת‬ ‫זכינו לקדש שם שמים‪ ,‬וכעת ‪ -‬ויחזור לתלמודו‬ ‫אצלנו‪ ,‬לא היה משהו אחר‪ .‬אני זוכר שכשאבי‬ ‫ראינו איך שהם הסכימו להקדיש מזמנם היקר‬ ‫היה חוזר מהכולל‪ ,‬הוא היה מגיע הביתה ברגל‪,‬‬ ‫ונסעו מעיר לעיר וממקום למקום כדי לפעול‬ ‫ועד מיוחד שנמסר במוצאי הבחירות‬ ‫והיה יושב ליד השולחן‪ ,‬היה לו סטנדר לידו‪ ,‬אם‬ ‫להצלחת המערכה‪ ,‬על אף הקושי והטרחה‬ ‫הרמב”ם כותב שאסור לאדם להתעסק בשום דבר‬ ‫האוכל היה מוכן היו מתחילים לאכול‪ ,‬ואם לא‪,‬‬ ‫העצומים שכרוכים בכך בגילם ובמצבם‪ .‬וברור‬ ‫אלא אם כן יש תנאי קודם למעשה‪ ,‬שהוא יודע‬ ‫היה פותח ספר וממשיך ללמוד עד שהאוכל היה‬ ‫שאם הם עשו את זה פירושו של דבר שהם ראו‬ ‫שמיד כשיסיים את ההתעסקות באותו ענין הוא‬ ‫מוכן‪ ,‬וכשגמרו לאכול מיד היה ממשיך ללמוד‪.‬‬ ‫את זה כצורך והכרח גמור‪ ,‬ופשוט לנו שהם‬ ‫יחזור חזרה ללימודו‪ ,‬ודין זה נאמר גם בדברים‬ ‫ה”ויחזור לתלמודו” היה מציאות החיים שלו‪.‬‬ ‫לא עשו את זה לא לשם פוליטיקה‪ ,‬ולא לשם‬ ‫שיש בהם לכאורה משום קיום הדת‪.‬‬ ‫ואם בזמן הבחירות אולי קצת קשה לבקש‬ ‫כבוד‪ ,‬ולא לשם שום דבר אחר מלבד קיום הדת‬ ‫כלפי מה הדברים אמורים‪.‬‬ ‫דברים כאלה‪ ,‬כיון שזה באמת נושא מעניין‪ ,‬וכל‬ ‫ולהרבות כבוד שמים‪ ,‬ללא שום נגיעות‪.‬‬ ‫אחד מפרש לעצמו מה הולך להיות‪ ,‬מי ינצח ומי‬ ‫אנחנו אמנם לא בדרגה הזאת‪ ,‬ואנו כן מתענינים‬ ‫זה עתה הסתיימה התקופה של מערכת הבחירות‪,‬‬ ‫יפסיד וכו'‪ ,‬אך כעת ב”ה לא עלינו מוטל להרכיב‬ ‫גם בדברים פוליטיים‪ ,‬וכדו'‪ ,‬אבל בכל זאת אני‬ ‫וברוך ה' זכינו לקדש שם שמים ולשמוע בכל‬ ‫את הקואליציה הבאה‪ .‬וכעת צו השעה שלנו זה‬ ‫מקווה שגם אצלינו מעורב בזה גם קצת כבוד‬ ‫גדולי הדור‪ .‬אך צריך לדעת שכעת מגיע הזמן שבו‬ ‫ה”ויחזור לתלמודו”‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬ואכן כולנו פעלנו כפי שגדולי הדור הורו‬ ‫כל אחד יכול לבחון את עצמו‪ ,‬האם כל מה שפעל‬ ‫לנו ללא שום ערעור ופקפוק‪.‬‬ ‫עבור הבחירות היה באמת לשם שמים‪ ,‬או שהיו‬ ‫זה לא סוד שבשל המצב והאתגרים המיוחדים‬ ‫מעורבים בזה גם דברים אחרים‪.‬‬ ‫שהיו לנו‪ ,‬השבועיים הראשונים של הזמן היו‬ ‫אך יש דבר נוסף שראינו אצל גדולי ישראל‪ ,‬גם‬ ‫קצת פחות חזקים ממה שאנחנו רגילים בדרך‬ ‫בזמנים הלחוצים והעמוסים שלפני הבחירות‬ ‫והמבחן הוא‪ ,‬אם כעת הוא חוזר חזרה ללימוד‬ ‫כלל בתחילת זמן‪ ,‬אך אנו יכולים להחליט שהזמן‬ ‫כאשר הם הקדישו מזמנם להצלחת המערכה‪,‬‬ ‫ביתר שאת‪ ,‬א”כ הרי שזה סימן שיש משמעות‬ ‫השנה מתחיל כעת‪ ,‬ובפרט שהשנה הזאת היא‬ ‫ולא חסו על זמנם על אף ההפרעה לסדר יומם‬ ‫לכל מה שעשה ופעל קודם‪ .‬אך לעומת זאת‬ ‫שנה מעוברת‪ ,‬כך שמבחינת הזמן יש לנו אפילו‬ ‫ועשו הכל כדי שיהיה קידוש שם שמים גדול ככל‬ ‫מי שממשיך כעת לדוש במצב ולדון בנתונים‬ ‫יותר מחמישה חודשים כמו בכל זמן חורף רגיל‪.‬‬ ‫הניתן‪ .‬אך בכל רגע פנוי שהיה להם הם פתחו מיד‬ ‫ובמשמעויות וכו'‪ ,‬מוכיח בכך שגם מה שהיה‬ ‫ובעזר השם יתברך נקווה שהקב”ה יתן המון‬ ‫את הגמרא ושקעו בלימוד‪.‬‬ ‫קודם לא היה באמת לשם שמים‪.‬‬ ‫סייעתא דשמיא‪ ,‬שיהיה לנו את הכוחות להתחיל‬ ‫וראינו את זה גם אצל אאמו” ר מרן שר התורה‬ ‫אנחנו יודעים שהאנשים שהזמן שלהם הכי יקר‬ ‫מחדש‪ ,‬ולקבל סייעתא דשמיא חדשה‪ ,‬ולהצליח‪.‬‬ ‫זיע”א‪ ,‬איך מקיימים את ה”ויחזור לתלמודו” של‬ ‫ומדוקדק הם גדולי ישראל‪ ,‬ואנו מכירים ויודעים‬ ‫=‬ ‫^משולחן גבוה‬ ‫עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א‬ ‫האם נכון מה שנהוג בזמננו שמכבדים את ראש‬ ‫האחריות‪ ,‬והסיבה לכך שהסכים כיון שרצה‬ ‫בשבוע זה בו אנו קוראים בתורה ”ויברכו את רבקה”‬ ‫הישיבה לסדר קידושין לתלמידיו‪ ,‬שהרי סידור‬ ‫לזכות לומר את הברכה לכה״פ פעם אחת בחייו‪.‬‬ ‫ובמסכת כלה ‪'-‬מכאן לברכת חתנים מן התורה'‪ ,‬נביא‬ ‫קידושין זהו כיבוד ששייך לרבנים‪ ,‬והוא ענה לי‪:‬‬ ‫מהנהגות רבותינו זיע”א בעניני ברכת חתנים וסידור‬ ‫”שהיום זה הכבוד שהתלמיד נותן לראש הישיבה‬ ‫נוסח הכתובה‬ ‫קידושין‪ ,‬כפי שנשמעו מרבינו שליטא במהלך השנים‬ ‫שלו‪ ,‬ואין להימנע מלקחת”‪ .‬ואף זכיתי לקבל‬ ‫זכיתי שהסטייפלר זצ”ל סידר קידושין בחתונתי‪,‬‬ ‫וכן סידר אצל זקני רבי יעקב שניידמן זצ”ל‬ ‫סידור קידו שין‬ ‫ממנו כו”כ הוראות בעניני סידור קידושין‪.‬‬ ‫(שלמד אצלו בישיבה) וכמו”כ סידר קידושין אצל‬ ‫אאמו״ר זצ” ל לא הסכים בשום אופן לסדר‬ ‫ברכת חתנים‬ ‫מו”ח שליט׳׳א‪.‬‬ ‫קידושין‪ ,‬ובענותנותו היה רגיל להסביר את‬ ‫סירובו בכך שהרי מבואר בגמ' (קידושין ו' א')‬ ‫כשהסטייפלר היה מסדר קידושין‪ ,‬הוא היה‬ ‫מנהגנו הוא שגם מי שלא אוכל בסעודת השבע‬ ‫כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו‬ ‫משנה מעט בכתובה מהנוסח המקובל‪ ,‬שהנה‬ ‫ברכות יכול לברך את הברכות‪ .‬אך אינו יכול להיות‬ ‫עסק עמהם‪ ,‬וכפי הנראה הסיבה האמיתית היתה‪,‬‬ ‫בנוסח הכתובה יש שלושה חלקים‪ :‬עיקר כתובה‬ ‫פנים חדשות‪ ,‬כיון שכל העניין בפנים חדשות זה‬ ‫שחשש שדבר זה יפריע לסדרי לימודו כאשר לא‬ ‫‪ -‬מאתיים זוז שכל אחד חייב‪ ,‬נדוניה (נכסי צאן‬ ‫מה שמרבים הסעודה בשבילו‪ ,‬ואם אינו אוכל‬ ‫יוכל לסרב לרבים שיבקשו ממנו‪ ,‬ולכן העדיף‬ ‫ברזל) ‪ -‬מנהגנו לכתוב ”במאה זקוקים כסף צרוף”‪,‬‬ ‫הרי אין מרבים בשבילו (עי' בב” ש סי' ס”ב סק”י)‪,‬‬ ‫להימנע לחלוטין מכל הענין‪.‬‬ ‫ותוספת כתובה ‪ -‬החתן מקבל על עצמו עוד‬ ‫מספרים שהחזו”א השתתף בסעודת שבע ברכות‬ ‫מאה זקוקים כסף צרוף‪ ,‬ואחרי זה כתוב ”סה”כ‬ ‫בחתונה של אחד מבני נ”י זקני מרן הגרי׳׳ש‬ ‫בסלבודקא‪ ,‬והיה חסר פנים חדשות‪ ,‬ולפתע הגיע‬ ‫מאתיים זקוקים כסף צרוף וכך אמר חתן דנן‬ ‫אלישיב זצ” ל היה אמור להגיע לסדר קידושין‪,‬‬ ‫אדם עני ואביון‪ ,‬רבי אייזיק שר זצ” ל שנכח שם‬ ‫וכו'”‪ ,‬הסטייפלר היה מוחק את המילים 'וכך אמר'‬ ‫אך לבסוף שעות ספורות לפני החופה הודיעו‬ ‫נתמלא שמחה שהנה יש לנו פנים חדשות ‪” -‬צלם‬ ‫ומוסיף 'ומאתיים זוז'‪ ,‬כדי שיהיה כתוב ”סך הכול‬ ‫כי הוא אינו חש בטוב ולא יוכל להגיע‪ ,‬בצר לי‬ ‫אלוקים”‪ ,‬אך החזו”א אמר שבשביל פנים חדשות‬ ‫מאתיים זקוקים כסף צרוף ומאתיים זוז”‪ ,‬ואת‬ ‫עליתי לאאמו״ר ובקשתי ממנו שבשל הנסיבות‬ ‫צריך לברר במטבח אם מרבים הסעודה בשבילו‪.‬‬ ‫המילים ”וכך אמר” הוסיף בתחילת השורה הבאה‪,‬‬ ‫המיוחדות יאות באופן חריג להגיע לסדר קידושין‬ ‫יש נידון בפוסקים לגבי חתן וכלה שמשתתפים‬ ‫ולמטה היה כותב קיום ”בשורה המתחלת וכו'‬ ‫בחתונה‪ ,‬אך אעפ”כ סירב‪ ,‬ואמר לי שאעלה לביתו‬ ‫בתוך ימי השבע ברכות בסעודה שאינה נערכת‬ ‫נמחקו המילים 'וכך אמר' ודין קיומיה”‪ ,‬והעדים‬ ‫של מרן הגראי״ל שטיינמן זצ” ל ואבקש ממנו‬ ‫לכבודם‪ ,‬כאשר הדוגמא המצויה לכך היא בברית‬ ‫שחתמו על הכתובה חתמו גם על הקיום‪ ,‬והטעם‬ ‫שיגיע לסדר קידושין‪ ,‬וכך היה‪ .‬עד כדי כך היה‬ ‫מילה‪ ,‬האם אפשר לברך את השבע ברכות כיון‬ ‫לשינוי הוא כדי להדגיש שה'בסך הכול' הולך על‬ ‫איתן בדעתו‪.‬‬ ‫שעיקר הסעודה לכבוד הברית‪ ,‬ובאחת הבריתות‬ ‫הנדוניה והתוספת כתובה‪ ,‬ומלבד זה יש גם את‬ ‫אך היתה פעם אחת שבה חרג ממנהגו‪ ,‬היה זה‬ ‫אצלנו השאלה הזו נגעה למעשה‪ ,‬ואאמו׳׳ר זצ”ל‬ ‫המאתיים זוז של העיקר כתובה‪.‬‬ ‫כאשר ח”א זצ׳׳ל מקרוביו התחתן בזיווג שני בגיל‬ ‫הורה שאם יוסיפו מאכל חשוב לכבוד החתן‬ ‫מבוגר‪ ,‬ובקש ממנו לסדר קידושין בחתונתו‪,‬‬ ‫והכלה יהיה אפשר לומר את הברכות דאז נחשב‬ ‫למי שייך הסידור קידו שין‬ ‫אאמו׳׳ר הסכים‪ ,‬אך התנה זאת בכך שאותו‬ ‫שהסעודה גם לכבודם‪.‬‬ ‫שאלתי את זקני מרן הגרי” ש אלישיב זצ”ל‬ ‫ח”א יהיה ה׳׳עומד על גביו” ויקח על עצמו את‬ ‫דרך ישרה‬ ‫נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים‬ ‫היסוד של חינוך זה לא שהילדים עושים דברים‬ ‫על הילד‪ ,‬וכשהאבא ניסה לטעון כי הוא מחוייב‬ ‫חינוך הילדים (ד)‬ ‫שמפריעים לנו‪ ,‬ואין זה סוד שאחת הבעיות‬ ‫לגעור בבנו על מנת לחנכו‪ ,‬השיב לו הרב מבריסק‬ ‫מספרים שפעם נערכה אסיפה של כמה תלמידי‬ ‫הגדולות והרציניות בחינוך זה שאנחנו רוצים‬ ‫כי אין כאן ענין של חינוך כלל‪ ,‬והסביר את דבריו‪:‬‬ ‫חכמים בהשתתפות מרן הרב מבריסק‪ ,‬וישבו‬ ‫לחנך את הילדים הרבה פעמים בגלל דברים‬ ‫המושג של חינוך משמעותו הוא להרגיל את הילד‬ ‫ושוחחו בדברים העומדים ברומו של עולם‪ .‬אחד‬ ‫שמפריעים לנו‪ .‬מה יגידו‪ ,‬הילד שלך משתולל‪,‬‬ ‫לעשות דברים כדי שיעשה אותם כשיהיה מבוגר‪,‬‬ ‫מהנוכחים הביא לאסיפה את בנו שהיה ילד קטן בן‬ ‫הילד שלך לא מחונך כמו שצריך וכו'‪ ,‬וזה מה‬ ‫וכן למנוע ממנו לעשות דברים כדי שלא יעשה‬ ‫שנתיים ‪ -‬שלוש‪ ,‬במהלך האסיפה הילד ישב בצד‬ ‫שמפריע לנו באמת‪ ,‬ולפי זה אנחנו מחנכים‬ ‫אותם כשיהיה מבוגר‪ .‬זה הרעיון של חינוך‪ ,‬שהרי‬ ‫והיה עסוק בעניניו‪ ,‬אך לפתע הילד ניגש לשולחן‬ ‫את הילדים (כביכול)‪ ,‬אך לעצמנו אנו מתרצים‬ ‫המהות של חינוך היא הרגל‪.‬‬ ‫סביבו ישבו גדולי התורה והחל לטפס על השולחן‪,‬‬ ‫ומסבירים שמה שמניע אותנו זו דאגה אמיתית‬ ‫וא”כ כאשר מדובר כאן על ילד קטן בן שנתיים ‪-‬‬ ‫כשהגיע לרב מבריסק הוא הרים את הילד והורידו‬ ‫לחינוך של הילד‪.‬‬ ‫שלוש שמטפס על השולחן‪ ,‬הרי ברור שאין חשש‬ ‫לרצפה‪ ,‬הילד כמובן היה מרוצה מכך‪ ,‬ומיד עשה‬ ‫שהוא יעשה את הפעולה הזאת כשיתבגר‪ ,‬ואם‬ ‫סיבוב ועלה שוב לשולחן מצד אחר‪ ,‬ושוב‪ ,‬כאשר‬ ‫אך האמת היא שהמניע האמיתי שלנו אינו חינוכו‬ ‫תצעק עליו כעת שלא יעשה את זה‪ ,‬זה לא בגלל‬ ‫הגיע לרב מבריסק הוא לקח אותו והוריד אותו‬ ‫של הילד‪ ,‬אלא דאגה לצרכים ורצונות אישיים‬ ‫שאתה חושש שימשיך לעשות את זה גם כשיהיה‬ ‫לרצפה‪ ,‬וכמובן‪ ,‬הילד שנהנה ”מהמשחק” המשיך‬ ‫שלנו‪ ,‬וזה לא חינוך‪ .‬המשמעות של חינוך‪ ,‬זה‬ ‫בגיל עשר‪ .‬אלא הסיבה לכך היא שהוא משתולל‬ ‫לעשות את אותו הסיבוב שוב ושוב‪.‬‬ ‫מה הדבר הנכון ביותר לצורך כך שהילד יתרגל‬ ‫כעת וזה מפריע לך באופן אישי שהילד מתנהג‬ ‫אביו של הילד שהבחין לפתע במתרחש‪ ,‬היה‬ ‫לעשות מה שצריך כאשר הוא יגדל‪ ,‬וכן מבחינת‬ ‫בצורה כזאת‪ ,‬ובעצם זאת כבר בעיה שלך‪ ,‬ולא של‬ ‫בהלם ורצה לצעוק על בנו‪ ,‬על ”החוצפה הגדולה‪,‬‬ ‫'סור מרע' ‪ -‬להרגיל את הילד ולמנוע ממנו דברים‬ ‫הילד‪.‬‬ ‫וביזוי כבוד התורה”‪.‬‬ ‫שיש חשש שיעשה אותם כשיגדל אך חוסר‬ ‫‪+‬מאורות‪054-8487449 |.‬‬ ‫נעימות של ההורים אינה מניע חינוכי‪.‬‬ ‫הרב מבריסק העמיד לנו בכך יסוד בעניני חינוך‪,‬‬ ‫אך הרב מבריסק שהבחין בכך עצר אותו מלצעוק‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'נפשי חמדה'‪ ,‬להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת הגיליון מידי שבוע ‪a0733020955@gmail.com‬‬ ‫לתרומות והנצחות ובכל עניני הגיליון ניתן לפנות למייל הנ״ל או‪0548-573-496 :‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫שואלין ודורשין‬ ‫פנינים משיחותיו ותשובותיו של מרן הגאון רבי בן ציון הכהן קוק שליט״א‬ ‫גליון ‪ ,432‬חיי שרה תשפ׳׳ ז‬ ‫גאב״ד בית הוראה הכללי ירושלים‪ ,‬רב דק״ק אבי עזרי וביהמ׳ ד משכן שמואל אשר מרכז פ״ת‬ ‫שרתהלכה למעשה‬ ‫מאוצר תשובות מרן הגרב״צ הכהן קוק שליט״א‬ ‫מי שמראה את עצמו קטן הוא הגדול‬ ‫במשנת מרן רבינו הגרי״ש אלישיב זצוק״ל‬ ‫״ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים מספר מועט נכתב בלשון רבים‬ ‫שנה ושבע שנים שני חיי שרה ‪ -‬״שבע שנים״‪.‬‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫פמוט העשוי שבעה קנים‬ ‫בא וראה שלא הגדיל הקב״ה אלא‬ ‫כולן שווים לטובה״ (י ש־י בראשית כג‪ ,‬א)‬ ‫כמבואר בש״ך (יורה דעה קמא) שכל‬ ‫‪3‬אל ‪ 0‬האם מותר להדליק נרות‬ ‫למי שהקטין עצמו‪ ,‬ולא הקטין‬ ‫מה שאסרה הגמרא (מנחות כח‪ ,‬ב) ״לא‬ ‫בפמוט זכוכית העשוי משבעה‬ ‫חיי שרה אמנו היו רצופי תהפוכות אלא שהגדיל עצמו‪ .‬זכאי מי שהוא‬ ‫יעשה אדם מנורה תבנית מנורה‪,‬‬ ‫קנים‪.‬‬ ‫ותלאות לרוב‪ ,‬ואף רוב חייה היו מקטין עצמו בזה העולם‪ ,‬כמה הוא‬ ‫‪-----------------------‬‬ ‫חשובים כמת‪ ,‬שהרי ״מי שאין לו יהיה גדול בעליונות בעולם הבא‪.‬‬ ‫‪m m‬‬ ‫לא בכדי למד הזוהר את‬ ‫בנים חשוב כמת״ (נדרים סד‪,‬‬ ‫‪ T T‬מכתב מורינו הרב שליט״א‬ ‫מידת הענווה מפסוק זה‪,‬‬ ‫ב)‪ .‬למרות זאת‪ ,‬כל ימיה‬ ‫המסכם את חיי שרה‪,‬‬ ‫וזהו לימוד‬ ‫הרגישה שאך טוב מנת‬ ‫בחשיבות לימוד הלכות תפילין‬ ‫חלקה באותה מידה ‪ -‬לכל רג ומורה שכיון שקנתה מידת‬ ‫בן ציון הכהן קוק‬ ‫הוראה בישראל‪ ,‬הענווה בשלמות‪ ,‬לכך‬ ‫כולן שווין לטובה‪.‬‬ ‫ראש בית הוראה הכללי ירושלים‬ ‫זכתה לחוש בטוב בכל‬ ‫שלא ינהג‬ ‫וקשה‪ ,‬היאך הצליחה‬ ‫רב דק׳יק 'משכן שמואל אשר‪ ,‬פתח תקוה‬ ‫נשיא כולל להודאה ומה״ס ׳ציוני הלכה׳‬ ‫שרה לחיות בתשעים בענווה יתירה שלב בחייה‪.‬‬ ‫ענווה היינו סבלנות‬ ‫ויאמר אינני‬ ‫כבוד ידיד נפשי הגרש׳׳ב לונדינסקי שליט׳׳א‬ ‫שנות העקרות באותה‬ ‫ראוי להכריע‬ ‫מחשובי הרבנים בעיה׳׳ ת לייקווד‬ ‫(במדבר יב‪,‬‬ ‫כפירוש רש״י‬ ‫תחושה בה חיה בשלושים‬ ‫כיון שדבר זה‬ ‫דבר נפלא ללמוד עם הצעירים בעיון הלכות תפילין כי הלימוד מחזק את‬ ‫ג) ״והאיש משה עניו‬ ‫ושבע השנים בהן רוותה‬ ‫נמסר לגדולי‬ ‫השמירה והדקדוק בקיומן ‪.‬למרות העומס המוטל עליי‪ ,‬בעצמי להשיב על כל‬ ‫נחת מיצחק אבינו; כיצד ישראל בלבד כי ‪ -‬שפל וסבלן״‪ .‬הרי‬ ‫השאלות בהסבר הדברים הנלענ״ד‪ ,‬וקיימתי בעצמי אהבה דוחקת את השורה‬ ‫הרגישה את תחושת בדברים הללו שמכוח הענווה והסבלנות‬ ‫ההטבה בזמן נישואיה מחריב את בית מרגישים טובה וברכה‬ ‫תחילה הנני להקדים‪ :‬לענ״ד חשוב לעורר מאות הבחורים על הכוונה המיוחדת‬ ‫בכל מצב שהוא ומצליחים‬ ‫אלוקינו‬ ‫לאברהם קדוש ה'‪ ,‬כמו‬ ‫שיש לכוון בתפילין הכתובה בשו״ע (כ״ה‪ ,‬ה‪ ,‬דמלבד הכוונה הכללית דמצוות‬ ‫לעבור את כל הצרות וכל‬ ‫בזמן שאותה צדקת‬ ‫צריכות כוונה יש חיוב מיוחד בתפילין לדעת למה ציוונו הבורא להניחם‪.‬‬ ‫הניסיונות בלא להתבלבל‬ ‫נלקחה לבית אבימלך‪.‬‬ ‫בשונה מכל המצוות שאיננו מצווים לדעת טעם המצווה‪ ,‬אך מצוות בודדות‬ ‫הרי כל העומד מן הצד ומדמה כלל‪.‬‬ ‫שיש חובה לכווין לטעם המצווה‪ ,‬סוכה ציצית ותפילין ״שציונו להניחם כדי‬ ‫את התחושות שליוו אותה כאשר מי שיש לו ענווה‪ ,‬לא מרגיש‬ ‫שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו הבורא בהוציאנו ממצרים ואשר לו הכוח‬ ‫קרב אליה המלך הטמא כבר עולה שהקב״ה 'חייב' לו משהו‪ ,‬ואין לו‬ ‫והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו‪ .‬וציונו להניח על היד‬ ‫חלחלה בקרבו‪ ,‬ואיך ייתכן שנשארה שום ציפיות לדברים שאין לו‪ ,‬שהרי‬ ‫שהיא כנגד הלב שהוא מקום המחשבות והתאוות‪ ,‬ועל הראש כנגד המוח‬ ‫יודע הוא את מקומו וערך מעשיו‬ ‫עם אותה תחושת הטבה בכל עת‪.‬‬ ‫\‬ ‫לשעבד הנשמה שבמוחי״ שיניתי מעט מהלשון שבשו״ע‪ ,‬כי מנסיוני כך קל‬ ‫לכוין יותר‪ ,‬וחשוב מאד להרגיל הצעירים להרהר ולחשוב על כך‪ .‬ובזה שומעים‬ ‫מה התפילין מדברים אלינו‪ .‬וזה מביא את ההשפעה מהתפילין‪.‬‬ ‫השל״ה הקדוש מביא בתשובה ביחס לחסדים הגדולים והעצומים‬ ‫לשאלה זו את דברי הזהר (במדבר שנעשים עמו בכל עת‪.‬‬ ‫קסח‪ ,‬א)‪ :‬זכאי מי שמקטין את עצמו וממילא גם כשעוברים עליו דברים‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ובעבור זה זוכה ומתגדל פחות נעימים‪ ,‬יודע בבירור שאין‬ ‫רבים הורגלו לומר את הנוסח 'לשם יחוד' ונהפך למלומדה ואין חושבים כלל על‬ ‫ז‬ ‫הנאמר שם‪ .‬אך אם יתרגלו לחשוב על הנ”ל בשפתם )אנגלית) תתקבל התועלת‬ ‫הרצויה בעז״ה‪ .‬והתפילה המרטיטה ״ומשפע מצות תפילין ימשך עלי וכו'״ וזו‬ ‫לשון הרמב״ם (תפיליןד‪,‬כה) ״שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא‬ ‫באותו העולם‪ .‬כי מי שמראה את בהם רעה כלל ועיקר‪ .‬וכדברי‬ ‫עצמו קטן הוא הגדול‪ ,‬ומי שמראה הרמב״ן באגרתו ״ובמידות האלה‬ ‫תהיה שמח בחלקך״‪.‬‬ ‫עצמו גדול הוא הקטן‪ .‬שהרי ׳מאה'‬ ‫עניו וירא שמים וכו'״‪ .‬לא כתב שכשהתפילין עליו צריך להיות עניו וירא שמים‬ ‫ומתלמידי יותר מכולם‬ ‫גדולים‬ ‫וכן 'עשרים׳ שהם מספרים‬ ‫וכו'‪ ,‬אלא כתב שהמציאות שהוא עניו וירא שמים והיינו כשמניחם בכוונה‬ ‫בגמרא (תענית ז‪ ,‬ב) ״אמר רבי חנינא‬ ‫שנה‬ ‫״מאה‬ ‫נכתבו בלשון יחיד‬ ‫בוודאי כולם מכוונים כדין‪ ,‬אך כדאי לזרז למזורזים‪.‬‬ ‫הרבה למדתי מרבותי‪ ...‬ומתלמידי‬ ‫שהוא‬ ‫'שבע'‬ ‫ואילו‬ ‫ועשרים שנה״‪,‬‬ ‫כמו כן יש ללבן את סוגי בית הכיסא בזמנינו‪:‬‬ ‫א] 'משתנות' שמטילים בהם רק מי רגליים מותר עם תפילין של יד‪ ,‬וא״צ‬ ‫לחזור ולברך על של ראש לאחר עשיית צרכיו (שיעורימרןהגרי״שאלישיב ‪-‬ברכות)‪.‬‬ ‫ב] בית הכיסא קבוע שלנו אף אם דינו כבהבכ״ס של פרסיים‪ ,‬אסור להטיל בו‬ ‫הגליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫מים בתפילין כיון שקבוע לעשיית צרכים גדולים‪ .‬וצריך לחזור ולברך (בשםרבינו)‪.‬‬ ‫הגאון רבי פינחס ב״ר אלתר מרדכי זליבנסקי זצ״ל‬ ‫תמשיכו להיות מזכי הרבים ככוכבים יזהירו כדרככם‬ ‫‪ . . U‬בעמח״ס 'נכבדי נועם' ורב ביהמ״ד דרך החיים‬ ‫בברכת כהנים באהבה‬ ‫נלב״ע י״ז מרחשון תשפ״ז‬ ‫תנצב״ה‬ ‫שואלין ודורשין‬ ‫‪1‬‬ ‫‪------------------------------- >=»-‬‬ ‫\«‪-< S‬‬ ‫בר קמצא כדי שלא יספר לקיסר שלא קיבלו‬ ‫יותר מכולם״‪.‬‬ ‫אבל הוא עושה של ה' ושל ו׳ ושל‬ ‫את קרבנו דחה‪ ,‬כדי שלא יאמרו שהמטיל מום‬ ‫וקשה‪ ,‬איך ייתכן שמתלמידיו למד יותר מאשר‬ ‫שבעה לא יעשה אפילו של שאר מיני‬ ‫בקדשים נהרג‪.‬‬ ‫למד מרבותיו‪ .‬בפשטות ניתן לפרש שהתלמיד‬ ‫מתכות״‪ ,‬הוא רק בעשוי מתכת (שםח>‪.‬‬ ‫הקשה המהרי״ץ חיות מדוע אמרה הגמרא שזהו‬ ‫מקשה קו שיות וכשצריך הרב לבאר לו הדק היטב‬ ‫מנורה העשויה משאר מיני מתכות‬ ‫מחמת 'ענוותנותו' ולא מחמת 'צדקותו' או‬ ‫היטב הדק‪ ,‬מחכים הרב במה שלומד ומלמד‪.‬‬ ‫או בגובה פחות מי״ח טפחים ובלא‬ ‫'חסידותו' שהקפיד על דקדוק ההלכה שלא יטעו‬ ‫אך יש לפרש עוד שהמפריע העיקרי המונע מאדם‬ ‫ציצים ופרחים כשרה בדיעבד‪ ,‬אך‬ ‫אחרים שילמדו ממעשיהם‪.‬‬ ‫ללמוד ולקבל חכמה מאחרים‪ ,‬הן המידות הרעות‬ ‫העשויה מעץ או אבן פסולה‪ .‬ומובא‬ ‫ותירץ שאכן היה מותר להקריב בעל מום במצב‬ ‫כגון הגאווה‪ ,‬שלא מסכים לקבל מהאחר ולשמוע‬ ‫שבבית הגרי״ח זוננפלד הדליקו‬ ‫של סכנה לכלל ישראל‪ .‬וכפי שלמד המג״א (אורח‬ ‫דבריו‪ .‬ברם‪ ,‬יחסו לתלמידיו שונה כי מתוקף‬ ‫במנורת שבעה קנים מזכוכית‪.‬‬ ‫חיים תרנו‪ ,‬ח) מרצון חכמים במעשה עם בר קמצא‬ ‫תפקידו חייב להקשיב לשאלותיהם‪ ,‬ועוד שהרי‬ ‫הדלקת נרות שגת לאחר‬ ‫שמותר לעבור על לא תעשה מפני אימת המלכות‪.‬‬ ‫אמרו חז״ל ״בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו״‬ ‫האירוסין‬ ‫__‬ ‫וכן היה מותר להרוג את בר קמצא מפני היותו‬ ‫(סנהדרין קה‪ ,‬ב) וכ״ז מונע ממנו את הגאווה כלפיו‬ ‫‪ E SS3‬ממתי ראוי שבת אשכנז‬ ‫רודף‪ ,‬ואין לחשוש שיאמרו מטיל מום בקדשים‬ ‫ושומע את שאלותיו וספקותיו‪ ,‬ועל ידי כן הולך‬ ‫תדליק נרות שבת‪ ,‬והאם מברכת‬ ‫ייהרג‪.‬‬ ‫ומחכים‪ .‬וכלשון הפסוק (משלי יא‪ ,‬ב) ״ואת צנועים‬ ‫שהחיינו בהדלקה הראשונה‪.‬‬ ‫אמנם מפני גודל ענוותנותו לא הרהיב עוז בנפשו‬ ‫חכמה״ ‪ -‬דווקא הצנוע‪-‬העניו מצליח להחכים‪.‬‬ ‫שמעתי ממרן הגרי״ש‬ ‫לנהוג כן הלכה למעשה‪ ,‬וחשש שיחשדו שנהג‬ ‫וזהו היסוד להצלחה‪ ,‬וכפי שמספרים על נהג‬ ‫אלישיב אמר‪ :‬המנהג שכלה מתחילה‬ ‫שלא כהלכה ולא החשיב עצמו לגדול בתורה‬ ‫משאית גבוהה שנתקע תחת הגשר ולא יכול‬ ‫להדליק כבר מיד לאחר אירוסיה‪.‬‬ ‫הקובע הלכה למעשה ולתלות בהוראת שעה‪,‬‬ ‫היה להמשיך בנסיעתו קדימה ואחורה‪ ,‬וכך‬ ‫נחלקו הפוסקים (מובא בביאור הלכה כב‪ ,‬א)‬ ‫משום שחישב כי הדבר נמסר רק לגדולי הדור‪,‬‬ ‫נוצר עומס תנועה כבד‪ .‬מיד החלו לייעץ לו כיצד‬ ‫האם המקיים מצוה בפעם הראשונה‬ ‫ואינו ראוי לאותה אצטלה‪ ,‬ולכן לא הקריב‬ ‫לחלץ את המשאית‪ ,‬אך עצותיהם לא הועילו‪ ,‬עד‬ ‫בחייו מברך שהחיינו‪ ,‬ועל כן אם לא‬ ‫את הקרבן ואף לא הרג את בר קמצא‪ .‬וזוהי‬ ‫שלפתע הפציע נהג ותיק והציע לו‪ :‬תוריד מעט‬ ‫מדליקה בפמוט חדש ובעל ערך‬ ‫'ענוותנותו' של רבי זכריה בן אבקילס שהחריבה‬ ‫אוויר מהגלגלים‪ ,‬כך כשהמשאית נמוכה תצליח‬ ‫המחייב ברכת שהחיינו לעצמו‪,‬‬ ‫את בית מקדשנו‪ .‬עכת״ד‪.‬‬ ‫להיחלץ‪ .‬ואכן עצתו הועילה‪.‬‬ ‫לא תברך על קיום המצוה בפעם‬ ‫יש לדייק בדבריו שלכאורה החשש שיחשדו בו‬ ‫וכך בכל החיים ‪ -‬אדם מסתבך ומסבך אחרים‪ .‬אם‬ ‫הראשונה אלא תפטור הברכה בחיוב‬ ‫שלא נהג כהלכה הוא היפך הענווה‪ .‬ולכאורה היה‬ ‫רק יוריד קצת אוויר ‪ -‬קצת מהגאווה‪ ,‬הכל יעבור‪.‬‬ ‫אחר של בגד או פרי חדש (ביאור הלכה‬ ‫לפרש שחשש שאינו בדרגה להורות הוראת שעה‬ ‫וכמסקנתו הנוקבת של מרן הגראי״ל שטינמן‬ ‫הנ״ל)‪.‬‬ ‫שלא כתורה ולעשות סייג לתורה‪.‬‬ ‫באחרית ימיו לאחר שיעץ לרבבות אלפי ישראל‪,‬‬ ‫___מכירת דירה לנכרי‬ ‫אכן יש לומר שאף הפחד שיחשדוהו נובע מענווה‬ ‫ואמר כי רוב הבעיות והצרות של האנשים ‪ -‬בגלל‬ ‫‪1‬שאל! | לאחר ניסיונות רבים למכור‬ ‫פסולה ‪ -‬מחוסר תקיפות הדעת הנצרכת למורה‬ ‫מידת הגאווה‪ ,‬והיה זועק בכאב שוב ושוב 'גאווה‪,‬‬ ‫דירתו‪ ,‬קיבל סופסוף הצעת רכישה‬ ‫הוראה‪ ,‬שכן אם כך ראוי להורות‪ ,‬מה אכפת לו‬ ‫גאווה‪ ,‬גאווה'‪ .‬והסביר כי האחד מבכה על היעדר‬ ‫מזוג עולים מרוסיה‪ .‬האישה יהודיה‬ ‫שיחשדוהו‪ .‬ואם משום ״והייתם נקיים״‪ ,‬בוודאי‬ ‫פרנסה וזה מחמת שלא מסכים לעבוד בעבודה‬ ‫אך בן זוגה גוי ר״ל‪ .‬האם יכול למכור‬ ‫אף לאו זה נדחה בהוראת שעה‪.‬‬ ‫שאינה 'לפי כבודו׳‪ .‬האחר מיצר על בתו שלא‬ ‫להם‪ .‬יצוין כי מטרת הקנייה להעביר‬ ‫וזהו לימוד לכל רב ומורה הוראה בישראל‪ ,‬שלא‬ ‫התקבלה לסמינר והשלישי שבנו יושב בבית ללא‬ ‫(היהודיה) לאחר נישואיה‪.‬‬ ‫ינהג בענווה יתירה ויאמר אינני ראוי להכריע‬ ‫ישיבה ראויה‪ .‬וכי חסרים סמינרים טובים‪ ,‬או‬ ‫‪ 0 ^ 3 3‬כיון שבפועל הקניה נעשית‬ ‫כיון שדבר זה נמסר לגדולי ישראל בלבד כי‬ ‫ישיבות הבונות בחורים‪ .‬אלא שהסמינר ההוא לא‬ ‫עתה על שם ההורים שאחד מהם‬ ‫בדברים הללו מחריב את בית אלוקינו‪ ,‬אלא יורה‬ ‫מכובד עבורו‪ ,‬והישיבה ההיא לא מתאימה לבנו‪,‬‬ ‫גוי‪ ,‬הרי שחלק המכירה השייך לנכרי‬ ‫לקהל עדתו את המעשה אשר יעשון‪ ,‬בד בבד‬ ‫למרות שייתכן מאוד ודווקא במקום כזה יראו‬ ‫אסור‪ .‬ואין כלום בזה שדעתם ליתנה‬ ‫עם הדבקות אצל גדולי ישראל בהליכותיהם‬ ‫בהצלחה‪ ,‬וכן על זה הדרך‪.‬‬ ‫לאחר מכן לבתם היהודיה‪.‬‬ ‫ובהלכותיהם‪.‬‬ ‫הענווה המסוכנת‬ ‫מו״ר מרן הגרי״ש אלישיב הורה למי‬ ‫אכן כשאר המידות כך מידת הענווה שגבול דק‬ ‫אמנם בגמרא בגיטין (נו‪ ,‬א) ״אמר רבי יוחנן‬ ‫שירש קרקע באזור שכל תושביו‬ ‫עובר בין הרצוי לאינו רצוי‪ ,‬אשר נצרך לה שיקול‬ ‫ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילס החריבה את‬ ‫ישמעאלים ואין לו דרך להשתמש‬ ‫הדעת‪ .‬כדברי הרמב״ם (דעות ב‪ ,‬ז) ״כללו של דבר‬ ‫ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו״‪ .‬שם‬ ‫בה כלל‪ ,‬שאסור למכרה‪ ,‬כמפורש‬ ‫ילך במידה הבינונית שבכל דעה ודעה עד שיהיו‬ ‫מבואר כי הקיסר שלח קרבן על ידי בר קמצא‬ ‫בשלחן ערוך (חושןמשפטרמט‪,‬ב) שהאיסור‬ ‫כל דרכיו מכוונות באמצעית‪ ,‬והוא ששלמה אומר‬ ‫שהטיל בו מום בדרך‪ ,‬ולכן לא העלוהו לקרבן על‬ ‫״לא תחנם״ בכל נכרי מלבד גר תושב‪.‬‬ ‫וכל דרכיך יכונו״‪.‬‬ ‫גבי המזבח‪ .‬ואף שסברו חכמים להקריבו ״משום‬ ‫ומבואר בש״ך (יורה דעה קנא‪ ,‬יח) שאף‬ ‫יזכנו ה' לצעוד בדרכה של שרה אמנו שקנתה‬ ‫שלום מלכות״ אמר רבי זכריה בן אבקילס שלא‬ ‫ישמעאלים בכלל זה‪ ,‬למרות שאינם‬ ‫את מידת הענווה בשלמות ובזכותה כל חיינו יהיו‬ ‫להקריבו כדי שלא יאמרו שמקריבים קרבנות‬ ‫עובדי ע״ז מודים באלוקות‪.‬‬ ‫שווין לטובה‪.‬‬ ‫בעלי מום‪ .‬ואף את רצונם של חכמים להרוג את‬ ‫חופה לאחר השקיעה ‪ -‬תחנון‬ ‫___ ועלייה לתורה‬ ‫!שאל! ! החופה תיערך לאחר‬ ‫השקיעה‪ ,‬האם יש לחתן חיוב לעלות‬ ‫מוקד בית ההוראה שע״י בית הוראה הכללי ‪x‬‬ ‫היושותפים‬ ‫לתורה בבוקר שלפני‪ .‬ומה באשר‬ ‫לשאלות בהלכה לרבני בית ההוראה‬ ‫בזיכויהרביםהאדיר‬ ‫^‬ ‫לאמירת תחנון‪.‬‬ ‫‪0722-133-466‬‬ ‫‪ g rn‬להנצחה בגיליון לע״נ או לרגל שמחה במעונכם‬ ‫‪ BSS 9‬אמנם נוהגים לעלות‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫צ!נ<׳ טלפון ‪ 0722-133-466‬שלוחה ‪4‬‬ ‫לתורה‪ ,‬אך אינו חיוב‪ .‬כמו כן אינו‬ ‫ניתן לקבל גליון ׳שואלין ודורשין׳ מדי שבוע‬ ‫גם דדך נדרים פלום <ייי= מכון ציוני הלכה‬ ‫ה ל ‪3‬ח‬ ‫פוטר את מתפללי המניין מאמירת‬ ‫בדוא״ל במשלוח בקשה לכתובת‪:‬‬ ‫י או באימייל ‪beithorah@ gm ail.com‬‬ ‫‪M‬‬ ‫תחנון כיון שהחופה אינה ביום זה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪Beithorah@gmail.com‬‬ ‫חדש! למכון החזר מס סעיף ‪ 46‬על תרומה‬ ‫שואלין ודורשין‪.‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ד ד‬ ‫מ‬ ‫״אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בל בד ” (ברכות חי‪).‬‬ ‫‪_Q‬‬ ‫חשון תשפייז‬ ‫שאלות המצויות‪ ,‬וביאורי תפילה‬ ‫גליון ‪603‬‬ ‫ההלכות נערכו ע״י הרב יהודה אריה הלוי דינר שליט״א ‪ -‬רב ביהכ״נ צא״ל"דברי שיר" ב״ב‬ ‫תשובה ‪ :‬יש לבדוק מהי טמפרטורת המים במיחם החשמלי‪ ,‬יש פעמיםע‬ ‫לע״נ‬ ‫(כגון בתמי ‪ )4‬שהחום הוא רק שמונים וחמש מעלות‪ ,‬נמצא שאינו‬ ‫הנערה אסתר גיטה דינר ע״ה‬ ‫מבושל לגמרי‪ ,‬ואם כן כשמוציאים מים מהדוד שעל גבי האש גורמים‬ ‫ב״ר מיכאל שלום הלוי שליט״א‬ ‫שהמים שנשארו בדוד יתבשלו מהר יותר או יתחממו יותר‪ ,‬ויש בזה‬ ‫נלב״ע כ״ו תשרי תשפ״ז‬ ‫איסור בישול‪ .‬וכעין זה בסיר שעומד על האש בשבת ויש בתוכו אוכל‬ ‫שאינו מבושל לגמרי‪ ,‬אסור להוציא משם אוכל היות שגורם לאוכל‬ ‫אכל עוגה ושתה‪ ,‬ויצא החוצה‬ ‫שנשאר בסיר להתבשל מהר יותר‪ ,‬ויש בזה איסור תורה‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬אכל עוגה ושתה קולה ויצא מחוץ לבנין לדבר עם חברו‪,‬‬ ‫שימוש בברזים בשבת‬ ‫ואח״כ חזר לביתו‪ ,‬מה הדין לענין ברכה על העוגה או על הקולה?‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬איך אפשר להשתמש בשבת בברז של מים במקום שאין‬ ‫תשובה ‪ :‬מבואר בשו״ע (ס' קע״ח סעיף ב') שאם אכל מיני מזונות ויצא‬ ‫עירוב חצרות או עירוב בשכונה‪ ,‬הרי נמצא שמוציא מים מכרמלית‬ ‫ממקומו‪ ,‬אינו חוזר ומברך כיון שטעונה ברכה אחרונה במקומה לא‬ ‫לרשה״י מחצר שאינה מעורבת לתוך ביתו?‬ ‫הסיח דעתו‪ ,‬אבל בשתיה אם יצא ממקומו צריך לחזור ולברך‪ ,‬כיון‬ ‫תשובה ‪ :‬אפילו אם המים באים מכרמלית‪ ,‬לצינורות יש דין של מקום‬ ‫שלא חייב לחזור למקום ונחשב שהסיח דעתו‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬אולם בנד״ד‬ ‫פטור‪ ,‬ועוד דאין זה הוצאה אלא כוחו‪ ,‬ובחצר שאינה מעורבת או‬ ‫כיו ן שבין כך צריך לחזור למקומו בגלל העוגה לא בטלה הקביעות גם‬ ‫מכרמלית יש להתיר ׳כוחו׳ (״חזון איש״ או״ח ס׳ ק״ד ס״ק ב׳)‪.‬‬ ‫לענין השתיה ואינו צריך לחזור ולברך על השתיה (הגר״נ קרליץ זצ״ל‬ ‫אשה שעשתה עירוב תחומין בערב יו"ט‬ ‫והגר״ח קניבסקי זצ״ל)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬אשה עשתה עירוב תחומין בערב יו״ט כדי לבקר את בעלה‬ ‫לאכול דג או בשר‬ ‫בבית חולים מחוץ לעיר‪ ,‬למחרת שאלה האם כשהולכת לבקר את‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬בארוחת ערב שאלה אשתו מה מעדיף לאכול בשר או דג‪,‬‬ ‫בעלה (ביו״ט) יכולה לקחת עמה בקבוק שתייה לדרך‪ ,‬או שמא י ש‬ ‫ואמר שרוצה היום דג ומחר בשר‪ ,‬לאחר גמר הארוחה הרגיש שהוא‬ ‫בזה נדון משום כליו חוץ לתחום?‬ ‫עדיין קצת רעב וביקש שתביא לו גם בשר‪ ,‬האם צריך לחזור ולברך‬ ‫תשובה ‪ :‬הכלל הוא שכליו של אדם כמו הבעלים וכמבואר בשו״ע (ס׳‬ ‫עליו ברכת "שהכל"?‬ ‫שכ״ז סעיף ג׳) ולכן כל מה ששייך לאשה היא יכולה לקחת איתה‪ ,‬אולם‬ ‫תשובה ‪ :‬מסתבר היות שבשעה שבירך ״שהכל״ על הדג רצה לא לאכול‬ ‫סתם כלים שנמצאים בבית אף שיש לה רשות להשתמש בכל‪ ,‬אין זה‬ ‫בשר וגם לא היה לפניו‪ ,‬א״כ לא חל עליו כלל ברכת ״שהכל״‪ ,‬וצריך‬ ‫נחשב כמו שואל כלי היות שזה שייך גם לבעל וגם לאשה‪ ,‬וא״כ הר״ז‬ ‫‪ U‬לח זור ולברך ״שהכל״‪( ,‬ולא שייך לומר שסומך על דעת אשתו דדינה‬ ‫כמו כלים של שותפים‪ ,‬שמותר להוציאם רק כפי רגלי שניהם (עי׳‬ ‫‪ II‬כבעה״ב‪ ,‬היות שאמר מפורש שרוצה היום רק את הדג ואת הבשר‬ ‫שו״ע ס׳ שצ״ז סעיף ח׳)‪.‬‬ ‫‪ S<5‬למחר)‪.‬‬ ‫לפ״ז היות שהבעל לא עשה עירוב תחומין אין לה לקחת איתה בקבוק‬ ‫שלושה שקידשו בכוס אחת‬ ‫מים רק עד גבול המקום שגם הבעל יכול ללכת‪ ,‬וכיון שהבעל מחוץ‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬עשו קידוש בבית הכנסת לאחר התפילה‪ ,‬ראובן קידש על‬ ‫לתחום‪ ,‬אסור להוציא את הבקבוק אפי׳ מחוץ לבית (במקום שאין‬ ‫הכוס ולפני שהספיק לשתות נכנס שמעון לקח את הכוס ובירך "בורא‬ ‫עירוב)‪.‬‬ ‫פרי הגפן"‪ ,‬לפני שגם הוא הספיק לשתות מהכוס נכנס לוי תפס את‬ ‫ולא דמי לשואל שאזלינן בתר השואל (כמבואר בשו״ע ס׳ שצ״ז סעיף‬ ‫‪s‬‬ ‫הכוס ובירך "בורא פרי הגפן"‪ ,‬אחד מהם שתה רוב כוס‪ ,‬האם יצאו‬ ‫י״א)‪ ,‬שהתם ייחדו לגמרי עבור השואל‪ ,‬משא״כ בנד״ד‪.‬‬ ‫ידי חובתם?‬ ‫‪S‬‬ ‫אמנם אם ייחדה לעצמה את המים לפני יו״ט כדי לקחתו עמה‪ ,‬הר״ז‬ ‫תשובה ‪ :‬כשראובן עשה קידוש‪ ,‬מספיק שאחד מהשומעים באותו‬ ‫‪s‬‬ ‫דומה לשואל כיון שמיועד לה לפני יו״ט‪ ,‬או אם המים היו בבקבוק‬ ‫הקידוש ישתה כמלוא מלוגמיו כדי להוציא בזה את כולם‪ ,‬אבל מי‬ ‫שהיא משתמשת בו תמיד‪ ,‬נחשב כמיועד לה‪ ,‬והר״ז כמו שואל‪ ,‬ומדין‬ ‫שלא שייך לאותו קידוש לא יועיל שישתה מהכוס‪ ,‬ולא יצאו יד״ח‪.‬‬ ‫ברירה נחשב כשלה מערב יו״ט‪.‬‬ ‫לכן בנד״ד שכל אחד עשה קידוש לבד‪ ,‬לא מהני שתיית אחד עבור‬ ‫להזדרז בכתיבת ספר תורה‬ ‫כולם‪ ,‬היות שהוא לא שייך כלל לקידוש חברו‪ ,‬ולכן כל אחד חייב‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬סופר סת״ם שהתחייב לכתיבת ספר תורה‪ ,‬האם ראוי‬ ‫לשתות בעצמו רוב רביעית‪ ,‬ורק זה ששתה רוב רביעית יצא ידי חובת‬ ‫לזרזו לסיים משום "ז ריזין מקדימין למצוות"?‬ ‫קידוש‪.‬‬ ‫תשובה ‪ :‬מעשה ברבינו חיים קניבסקי זצ״ל שהזמין ספר תורה אצל‬ ‫הפעלת מכונת ניקוי רצפה ע"י שעון שבת‬ ‫סופר ושילם מראש את כל הסכום‪ ,‬לאחר עשר שנים ניגש הסופר לרב‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬האם מותר לכוון מערב שבת שעון שיפעיל את מנקה‬ ‫ואמר שהספר מוכן‪ ,‬ועשו הכנסת ספר תורה וכו׳‪ .‬אחד מהמשפחה‬ ‫הרצפה בלילה לאחר סעודת השבת?‬ ‫שאל את רבי חיים זצ״ל‪ ,‬הרי התפלל עם הסופר עשר שנים ביחד‬ ‫יסוד השאלה הוא‪ ,‬כיון שלא עושה שום פעולה רק נעשה מעצמו‪ ,‬האם‬ ‫באותו בית כנסת‪ ,‬ואף פעם לא שאלו איפה ומתי יביא את ספר‬ ‫דינו כמו בהדלקת חשמל או מזגן שמותר לכוון מע״ש להדליקם ע״י‬ ‫התורה‪ ,‬וענה‪ :‬הרי‬ ‫שעון שבת‪.‬‬ ‫המצוה היא ״לכתוב״ ספר תורה‪ ,‬כמש״כ בפ׳ וילך‪ :‬״ועתה ?תבו לכם‬ ‫תשובה ‪ :‬כתב הרמ״א(ס׳ רנ״ב סעיף ה׳) מותר להעמיד משקולת שקורין‬ ‫את השירה הז‪-‬את״ (דברים ל״א‪ ,‬י״ט)‪ ,‬א״כ היות שהוא 'ממשיך בכתיבה‬ ‫זייגער (שעון) מערב שבת אע״פ שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי‬ ‫במשך כל עשר השנים‪ ,‬יש לו קיום מצוה כל הזמן‪ ,‬ולא חסר בזה‬ ‫הכל יודעים שדרכן להעמידן מאתמול‪ ,‬עי׳ שם‪ .‬ובכלל זה הפעלת שעון‬ ‫כלום!!!‬ ‫שבת להדלקה וכיבוי אור החשמל ומתקני קירור וחימום‪ ,‬אף שיש‬ ‫ראש המזוזה כלפי חוץ‬ ‫אוושא מילתא והשמעת קול המנוע‪ ,‬כי הדרך לכוונם ע״י שעון שבת‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬נוהגים לקבוע מזוזה בשיפוע ובאלכסון ושיהא ראש‬ ‫וכולם יודעים שכך רגילים לעשות‪.‬‬ ‫המזוזה לצד פנים (רמ״א ס׳ רפ״ט סעיף ו׳(‪ ,‬מה הדין אם טעה וקבעה‬ ‫אולם שאר מכשירי החשמל שהדרך היא להפעילם בשעת השימוש‪,‬‬ ‫כשראשה כלפי חוץ‪ ,‬האם צריך לחזור ולקובעה כתיקונה עם ברכה?‬ ‫אסור לכוונם ע״י שעון שבת שיפעלו בשבת‪ ,‬ולכן מכונת כביסה‪ ,‬מייבש‬ ‫תשובה ‪ :‬בדיעבד אם קבעה כשראשה כלפי חוץ נראה דכשרה (״מזוזות‬ ‫כביסה‪ ,‬מדיח כלים‪ ,‬תנור אפייה‪ ,‬אין דרך להתיר התחלת פעולתם‬ ‫ביתך״ ס״ק כ״ג‪ ,‬״חובת הדר״ פרק ט׳ ס״ק כ״א)‪.‬‬ ‫בתוך השבת (עי׳ שו״ת ״מנחת יצחק״ ח״א תש׳ ק״ז‪ ,‬שו״ת ״מנחת‬ ‫הכניס קילו חלה למקפיא‪ ,‬האם מותר לאוכלו בשבת?‬ ‫שלמה״ ח״ב ס׳ כ׳)‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬שני אנשים הגיעו עם אותה שאלה‪ :‬אפו השבוע קילו‬ ‫ולפ״ז גם מכונה לניקוי הרצפה שהדרך להפעילה היא בשעת השימוש‪,‬‬ ‫בצק‪ ,‬ואח״כ הקפיאו את החלה‪ ,‬בשבת בבוקר רצו להוציאם ולאוכלם‬ ‫אסור להפעילה מערב שבת ע״י שעון שבת שתתחיל לעבוד בשבת‪.‬‬ ‫ונזכרו שיש במקפיא עוד קילו חלה משבוע שעבר שלא היה עליה‬ ‫מילא דוד מים לשבת ממיחם חשמלי‬ ‫חיוב הפרשת חלה‪ ,‬ועכשיו מספק הצטרפו שני הקילו יחדיו‪ ,‬האם‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬בערב שבת סמוך לשבת הוציא מים מהמיחם החשמלי‬ ‫מותר לאוכלן בשבת‪ .‬לאחד אמרו שמותר ולשני אמרו שאסור‪,‬‬ ‫לתוך דוד המים והניח אותו על הבלעך מעל הגז‪ ,‬האם אפשר‬ ‫היתכן?‬ ‫להשתמש בשבת במים אלו שעל הגז?‬ ‫בית הוראה ע״י ביהכ״נ ״דברי שיר״‪ ,‬רח׳ זכרי ה ‪ ,4‬בני ברק‪ .‬פתוח בימו ת השבוע (א׳‪ -‬ה׳) ‪:‬‬ ‫—‪L‬‬ ‫‪J‬‬ ‫אחה״צ‪ ,‬בין השעות ‪ .14:15 -13:45‬טל׳‪03-6194741 :‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ולכן אם משלם כסף‬ ‫מוריד את ערך החפץ‬ ‫החפץ‪ ,‬ולכן‬ ‫חנויות לא מ ור יד‬ ‫רכמה חוויות‬ ‫מרצע‬ ‫מבצע בכמה‬ ‫י‪-‬י‪-‬וד^י‪-‬‬ ‫שבת בב וקר‬‫בערב !״י•״■‬ ‫^ !*״ו*!*‬ ‫™ למקפ יא את י ? ״‬ ‫החלה‬ ‫!״^‪-‬ייס‬ ‫עי׳יי־ שהכנ‬ ‫‪^unu-v‬ן אמר‬ ‫>«**»‪! .‬־‬ ‫הראש ו‬ ‫י*‬ ‫תש ובה ‪:‬‬ ‫י‬ ‫חייב לשלם מאה‪ ,₪‬א ולם ה י ות שמ ז יק יכול לשלם כסף א ו ש ו וה כסף‬ ‫והיות ש יש בעירנו צד יק אחד של יט״א שכל ערב שבת כמה דק ות לפני‬ ‫ן‬ ‫(כמב ואר בש ו״ע חו״מ ס׳ תי״ט סעיף א׳‪ ,‬וע״ע ת וספ ות ב״ק ט׳‪ ).‬יכול‬ ‫שבת מפר יש חלה מטבל ודא י על כל אל ו שח י יב ים בחלה ולא הפרישו ‪,‬‬ ‫ן‬ ‫ללכת בעצמ ו לקנ ות את א ות ו המ וצר בהנחה וליתנו לניזק (הגר״ י‬ ‫ור וצ ים לסמ וך עליו‪ ,‬לכן על הצד שק יל ו זה חייב בחלה (מש ום צ ירוף‬ ‫ן‬ ‫ס ילמ ן של יט״א) ‪.‬‬ ‫במקפ יא ) יכול לסמ וך עליו ומ ותר לאוכלה ‪.‬‬ ‫)‬ ‫רכב חונה על מדרכה ונשרט מעגלה או מרכב אחר‬ ‫השנ י אמר שהכנ יס את החלה למקפ יא בל יל שבת (לשמ ור על טר י ותה‬ ‫\‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬רכב חנה על גבי המדרכה ונשאר מק ום צר למעבר הולכי‬ ‫עד הבוקר)‪ ,‬נמצא שמספק התח י יב בחלה רק בשבת בב וקר ‪ ,‬ואין לו על‬ ‫!‬ ‫הרגל‪ ,‬אשה שעברה עם עגלת ילד ים שרטה את המכ ונ ית החונה‪,‬‬ ‫מה לסמ וך ‪( ,‬היות שהתח י יב רק אחר י שהפר יש ו את החלה על כל העיר)‬ ‫‪J‬‬ ‫האם ח י יבת לשלם על הנ זק?‬ ‫ולכן אינו יכול לא וכלה מש ום ספק טבל‪.‬‬ ‫תש ובה ‪ :‬א יתא בש ו״ע (חו״מ ס׳ שע״ט סעיף ב׳‪ ,‬וס׳ תי״ב סעיף ב׳)‪ ,‬אם‬ ‫בדיקה אם העובר בן או בת‬ ‫‪j‬‬ ‫מ ילא כל הדרך כד ים שא י אפשר לעבור‪ ,‬אפילו שבר ו בידים‪ ,‬פטור‪,‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬האם אפשר לבד וק אם הע ובר ה וא בן או בת ‪ ,‬א ו ש יש ענין‬ ‫\‬ ‫וכתב הש״ך (שם ס״ק ג׳) שאם אפשר ה יה לילך בצד אס ור ‪ ,‬אבל אם א י‬ ‫לא לדעת עד לאחר הל ידה?‬ ‫\‬ ‫אפשר לילך בצד ‪ ,‬אפילו שבר ב יד ים פטור ‪ ,‬עי׳ שם ‪.‬‬ ‫תש ובה ‪ :‬בגמרא (פסח ים נ״ד‪ ):‬א יתא שבעה דבר ים מכ וס ים מעיני‬ ‫!‬ ‫ולפ״ז‪ ,‬כשה ולכ ים ברח וב עם עגלה‪ ,‬אם א י אפשר לחצ ות את הכב יש‬ ‫אדם ‪ ,‬ולא מ ו זכר הענין הנ״ל‪ ,‬א ולם במדרש (פ׳ תולדות פ ס״ג אות י״א)‬ ‫\‬ ‫לצד השני בקל ות כגון ש יש ילד ים רב ים או הכב יש מלא רכב ים‬ ‫כת וב שבעה דבר ים מכ וס ים מעיני האדם ואחד מהם ה וא אם הע ובר‬ ‫‪J‬‬ ‫אחר ים ‪ ,‬מ ותר ללכת שם אפילו אם יודע ש יעשה שר יט ות על הרכב ‪.‬‬ ‫הוא בן א ו בת ‪ ,‬עי שם ‪ ,‬וכי המדרש סתם מספר לנו מה שלא יודעים‪,‬‬ ‫וכן הנוסע ברכב‪ ,‬אם בצד הכב יש חונה רכב במק ום שאס ור לחנות‪,‬‬ ‫אלא מב ואר ש יש ענין לא לדעת (הגר״ח קנ יבסק י זצ״ל)‪.‬‬ ‫ולא ש י יך לעבור שם בלי לשר וט אותו‪ ,‬מ ותר להמש יך כדרכו ‪ ,‬ואם‬ ‫תביעת צ'ק ששכח לפדותו לאחר שנה‬ ‫;‬ ‫נשרט פט ור (הגר״ י ס ילמ ן של יט״א) ‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬ק יבל צ ׳ק מענק בתנא י ש יפדה א ותו ת וך של ושה ח ודש ים ‪,‬‬ ‫;‬ ‫עכבר ברח והזיק את השכנים‬ ‫ואם לא מפס יד ו ‪ .‬נתן את הצ ׳ק ה זה לחבר ו לפר וע חובו‪ ,‬לאחר שנה בא‬ ‫\‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬עכבר שה יה שמ ור בב ית ובטע ות פתח ו את דלת הכל וב‬ ‫חבר ו עם הצ ׳ק ששכח לפד ות ו ותובע ממנ ו ש ישלם לו את החוב‪ ,‬שהר י‬ ‫!‬ ‫והעכבר ה ז יק לשכנ ים ‪ ,‬האם חייב לשלם מש ום שממ ונ ו ה ז יק?‬ ‫עדיין לא ק יבל את כספ ו ‪ ,‬מה הדין ?‬ ‫!‬ ‫תש ובה ‪ :‬מב ואר בגמרא (ב״ק י״ז‪ ):‬שכל בעלי ח י ים שה ז יק ו חייב‬ ‫תש ובה ‪ :‬ה י ות שכאשר נתן את הצ ׳ק לחבר ו ה יה רא ו י לפדותו‪ ,‬ב זה‬ ‫‪j‬‬ ‫לשלם ‪ ,‬בין בהמה בין ח יה ובין עופות‪ ,‬ופי׳ הת וספ ות (ד״ה קמ״ל) מש ום‬ ‫נפטר מתשל ום חובו‪ ,‬ומה שחבר ו לא פדה את הצ ׳ק א יה ו אפס יד‬ ‫של ומד ים ג ז ירה ש ו וה משבת שכל אל ו ש יש להם דין שב יתה בשבת‬ ‫אנפש יה ופטור מלשלם (הגר״ י ס ילמ ן של יט״א ) ‪.‬‬ ‫חייבין בנזקין‪ .‬ולפ״ז גם דג ים שה ז יק ו חייב‪ ,‬דגם בדג ים יש א יס ור‬ ‫תשלום לועד בית על שימוש במעלית‬ ‫\‬ ‫שב יתת בהמת ו (כמב ואר בת וספ ות ב״ק נ״ה‪ ,.‬ו״ביאור הלכה״ ס׳ רמ״ו‬ ‫סעיף ג׳ בשם הגרע״א) ‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬גננת גרה בבנין בק ומה שנ יה ‪ ,‬ו יש אצלה עשרה ילד ים ‪,‬‬ ‫;‬ ‫ולענין שרצ ים נחלקו האחר ונ ים ‪ ,‬יש ס ובר ים שא י ן חיוב שב יתת שבת‬ ‫האם צר יכה לשלם יותר עבור הש ימ וש במעל ית ‪ ,‬שהר י הם ע ול ים‬ ‫!‬ ‫על שרצ ים (״ערוך לנר״ סנהדרין ע״ח‪ ,).‬ויש ס ובר ים שגם בשרצ ים יש‬ ‫ו יורדים בה יותר מכ ולם?‬ ‫‪i‬‬ ‫א יס ור שב יתת בהמת ו ‪ ,‬ולכן אס ור להעמ יד על וקה למצ וץ דמ ו‬ ‫תש ובה ‪ :‬המנהג ה וא שכ ולם משתתפ ים א ות ו דבר בתשל ום ‪ ,‬בין הגר ים‬ ‫‪j‬‬ ‫כשהעל וקה ש י יכת לו (ספר ״אב ן העוזר״ ס׳ שכ״ח‪ ,‬וע״ע ספר ״ארח ות‬ ‫בק ומה ראש ונה ‪ ,‬ובין הגר ים בק ומה של יש ית ‪ ,‬בין אם יש ל זה משפחה‬ ‫שבת״ פרק ל״א ס״ק ד׳)‪.‬‬ ‫גדולה ולזה משפחה קטנה ‪ ,‬ולכן בנד״ד א ין צר יך לה וס יף על התשל ום‬ ‫וא״כ יל״ד בעכבר שמב ואר בת ורה שה וא שרץ (ויקרא פ׳ שמיני י״א‪,‬‬ ‫(הגר״י ס ילמ ן של יט״א ) ‪.‬‬ ‫ל״א)‪ ,‬שלדעת ה״ער וך לנר״ שא י ן בו דין שב יתת בהמת ו ‪ ,‬אולי גם אין‬ ‫כללי חיוב תשלום של שוכר ומשכיר‬ ‫\‬ ‫חיוב מד י ן מ ז יק ‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬א י זה דבר ים צר יך המשכ יר לשלם וא י זה דבר ים מ וטל על‬ ‫\‬ ‫והעיר ב זה ידידי הג״ר ישראל ב ונם שר י יבר של יט״א ‪ ,‬שב״ח ז ון א יש״‬ ‫הש וכר לשלם ?‬ ‫!‬ ‫(ב״ק ס׳ ג׳ ס״ק א׳) כתב שכל ש ור המ ז יק כגון ש ן ורגל ה יה אפשר לחייבו‬ ‫תש ובה ‪ :‬מב ואר בש ו״ע (חו״מ ס׳ שי״ד) כל דבר שה וא קב וע בת יק ו ן‬ ‫|‬ ‫מש ום ״אש״ ‪ ,‬וה יה חייב אף ברה״ר ‪ ,‬אלא שקבל ו ח ז״ל שכיון שח י יבה‬ ‫הב ית צר יך המשכ יר לשלם ‪ ,‬ושאר הדבר ים לצ ורך ש ימ וש יומי‪ ,‬הש וכר‬ ‫ת ורה מש ום ש ן ורגל‪ ,‬אין לחייבו מש ום בור ואש ‪ ,‬עי׳ שם ‪.‬‬ ‫משלם ‪ ,‬ומס י ים הרמ״א (שם) ‪ :‬״ ובכל ענינים אל ו ה ולכ ים לפי מנהג‬ ‫ולפ״ז אם שרצ ים א ינם בכלל שב יתת בהמת ו ‪ ,‬וממ ילא א״א לח י יבם‬ ‫המדינה״‪ ,‬ולכן‪:‬‬ ‫מש ום ש ור המ ז יק ‪ ,‬א״כ יה יה חייב לשלם מש ום ״אש ו״ ‪.‬‬ ‫ת יקון תא ורה בחדר המדרג ות ‪ ,‬על המשכ יר לשלם ‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ת יקון של משאבת מ ים על הגג‪ ,‬על המשכ יר לשלם ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ביאורי תפילה‬ ‫כל הת יק ונ ים במעל ית ‪ ,‬על המשכ יר לשלם ‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫;‬ ‫תפילת "עלינו"‬ ‫קנ ית פח חדש בבנין‪ ,‬על המשכ יר לשלם ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬בתפ ילת "על ינ ו" א ומר ים ‪" :‬שהם משתח ו ים ‪...‬‬ ‫ת יקון ד וד שמש ‪ ,‬על המשכ יר לשלם ‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫!‬ ‫ומתפלל ים אל אל "לא י וש יע" ‪ ,‬ואנחנו כ ורע ים ומשתח ו ו ים לפני מלך‬ ‫ניקיון יסודי של המ זג ן פעם בכמה שנ ים ע״י מ ומחה ‪ ,‬על המשכ יר‬ ‫ו‪.‬‬ ‫!‬ ‫מלכ י המלכ ים הקד וש בר וך ה וא" ‪ .‬למה לא מדג יש ים זה לע ומת זה‪,‬‬ ‫לשלם ‪.‬‬ ‫!‬ ‫שאנחנ ו מתפלל ים לק‪-‬ל "מ וש יע " ?‬ ‫קב יעת מ ז ו זה וכן בד יקת המ ז ו זה ‪ ,‬על הש וכר לשלם כיון שה יא‬ ‫ז‪.‬‬ ‫!‬ ‫תש ובה ‪ :‬מה שאנחנו מתפלל ים להקב״ה ‪ ,‬אין זה רק כד י לקבל את‬ ‫ח ובת הדר ‪.‬‬ ‫!‬ ‫ה״יושיע״‪ ,‬אלא ה יס וד ה וא שהקב״ה ה וא ב ורא הע ולם והכל שלו‪,‬‬ ‫וכל זה אם ע וש ים מגב ית מ י וחדת עבור דבר ים אלו‪ ,‬אבל אם יש‬ ‫‪5‬‬ ‫ואנחנו מבטל ים דעתנו להקב״ה ‪ ,‬וכורעים ומשתח ו ים לו בין אם‬ ‫תשל ום קב וע לוועד ב ית ול וקח ים את הכסף מק ופה זו עבור הת יק ונ ים‬ ‫״יושיע״ ובין אם לא יושיע‪ ,‬כי יש תכל ית בפני עצמה להתפלל‬ ‫הנ״ל‪ ,‬ב זה גם הש וכר צר יך לשלם את התשל ום הקב וע ולא ב ודק ים‬ ‫ולהתקרב לד׳‪ ,‬משא״כ אצל הגויים כל התפ יל ות שלהם זה רק מש ום‬ ‫עבור מה משתמש ים בכסף זה (הגר״ י ס ילמ ן של יט״א ) ‪.‬‬ ‫שהם ח ושב ים שה וא יושיע‪ ,‬ובלי זה לא מעניין א ותם כלל הע״ז שלהם‬ ‫למי שייכים מרצפות ישנות‬ ‫;‬ ‫(הרב שלמה ל וונשטי י ן של יט״א) ‪.‬‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬בעל מלאכה החל יף מרצפ ות ישנ ות בחדש ות ‪ ,‬ואת ה ישנ ות‬ ‫!‬ ‫ויש לה וס יף שבתח ילה א ומר ים שהם משתח ו ו ים ‪ ...‬״ ומתפלל ים״ אל‬ ‫הנ יח בצד בער ימה מס ודרת (בדרך כלל ש ובר ים א ותם ו ז ורקים א ותם‬ ‫!‬ ‫אל לא יושיע״‪ ,‬ואח״כ א ומר ים ״ואנחנו כ ורע ים ומשתח ו ו ים ומ וד ים״‬ ‫לפח ( ואמר שמ ישה ו ה זמ י ן אצל ו בד י וק את א ותם המרצפ ות ‪ ,‬ולכן‬ ‫!‬ ‫מד וע לא א ומר ים ״ ומתפלל ים״ ;‬ ‫ה ור יד את ה ישנ ות ב זה יר ות כד י לתת לו‪ .‬אמר בעה״ב שהמרצפ ות הם‬ ‫!‬ ‫לפי הנ״ל מ י ושב שאצל הגויים הע יקר ה וא לבקש ״תן‪-‬תן״‪ ,‬משא״כ‬ ‫של ו ולכן מבקש על יהם כסף או הנחה בתשל ום חשב ו ן העב ודה כנגד‬ ‫‪5‬‬ ‫אצלנו יס וד התפ ילה אינה רק לבקש ‪ ,‬אלא גם להתקרב אל הקב״ה‬ ‫שווי המרצפ ות ‪ ,‬בעל המלאכה טע ן שממ ילא ה יה ז ורק א ותם ולכן אינו‬ ‫ולה ודות על כל מה שנותן לנו יום יום‪ ,‬ונפלא‪_____________________ .‬‬ ‫צר יך לשלם על יהם ‪ ,‬הדין עם מ י?‬ ‫חידה‪:‬‬ ‫תש ובה ‪ :‬כל זמ ן שהמרצפ ות עדיין מ ונח ות ברש ות בעה״ב הראש ו ן ‪,‬‬ ‫עדיין הן של ו ובודא י צר יך לשלם עליהן‪ ,‬ואף שדעת ו ל זר וק א ותם מ״מ‬ ‫‪ 4‬באיזה אופן אם התענו הציבור ‪ 5‬שעות מפסיקים את התענית מיד‪,‬‬ ‫כל זמ ן שה ן ברש ות ו הן ש י יכ ות לו‪.‬‬ ‫;‬ ‫ואם התענו ‪ 6‬שעות צריך להשלים את התענית וגם להתענות עוד ‪39‬‬ ‫(והוסיף ידידי הג״ר ישראל ב ונם (בן ח יה ר ו זא לרפו״ש) שר י יבר‬ ‫;‬ ‫תעניות?‬ ‫של יט״א ‪ ,‬שאפ יל ו באב ידה מדעת ‪ ,‬כגון שהנ יחו ברה״ר ‪ ,‬מצינו פל וגתת‬ ‫;‬ ‫תשובה לחידה מגליון ‪602‬‬ ‫הרמב״ם וה״ט ור״ אם נחשב כהפקר א ו לא‪ ,‬עי׳ שם ‪ .‬כ״ש ב זה שעדיין‬ ‫!‬ ‫חידה‪ :‬איך יתכן שקוראים במשך ‪ 5‬שבועות בזה אחר זה‪ ,‬בקריאת‬ ‫לא זרק ו ואף שדעת ו ל זר וק הם של ו לכו״ע)‪.‬‬ ‫!‬ ‫התורה של יום שני‪ ,‬בכל שבוע מחומש אחר‪ ,‬כך שבמשך ‪ 5‬שבועות‬ ‫אבל אם כבר הוצ יאו א ותם מח וץ לביתו‪ ,‬ב ודא י דעת ו להפק ירם ‪ ,‬וכל‬ ‫!‬ ‫קראו מכל ‪ 5‬החומשים בימי שני?‬ ‫הק ודם זכה בהם ‪.‬‬ ‫!‬ ‫תשובה‪ :‬בשנה שחל ראש השנה ב ש ב ת ( ת שפ״ז‪ ,‬ת שפ"יי י‬ ‫ח( ביום שני‬ ‫שבר כלי ואפשר לקנותו במבצע יותר בזול‬ ‫]‬ ‫שלפניו קוראים פ' האזינו מחומש דברי ם‪ ,‬יום שני שלאחריו הוא צום‬ ‫‪ 4‬שאלה ‪ :‬ה ז יק כלי של חב ירו שש ו ו י ו מאה‪ ,₪‬ובדיוק בא ות ו יום יש‬ ‫ן‬ ‫גדליה‪ ,‬קוראים בפ' כי ת שא מחומש שמות‪ ,‬יום שני הבא הוא יום כיפור‬ ‫מבצע בכמה חנויות שמ וכר ים כ זה כלי בהנחה ‪ ,‬האם יכול המ ז יק ל ומר‬ ‫ן‬ ‫קוראים בפ' אחרי מות מחומש ויקרא‪ ,‬לא חר מכן ום שני הוא חוה״מ‬ ‫כיון שאפשר לקנ ותו במבצע בפח ות כסף ‪ ,‬מספ יק ש ישלם רק את‬ ‫ן‬ ‫סוכות קוראים ב פ' פנחס מחומש ב מ ד ב ר וביום שני שלא חר ש מ ח ת תורה‬ ‫הסכ ום ה זה שלאחר ההנחה?‬ ‫!‬ ‫קוראים פ' ב ר א שי ת מחומש בר א שי ת‪.‬‬ ‫תש ובה ‪ :‬בעצם שווי החפץ ה וא מאה‪ ₪‬כמ ו בר וב החנויות‪ ,‬ומה ש יש‬ ‫!‬ ‫‪L‬‬ ‫_‬ ‫‪1‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון על פי בקשה ‪A036194741@GMAIL.COM‬‬ ‫הגליון מוקדש‬ ‫‪iv D n / f ll‬‬ ‫ב תו ר ה‬ ‫אי ש ■‬ ‫ק ני ן‬ ‫ל חיזו ק‬ ‫לרפזאת‬ ‫יגיעהגאוןהגדול‬ ‫דכי ישראל ‪mu‬‬ ‫כןחיהרדזא‬ ‫‪wohv‬‬ ‫עיונים ופנינים כפרש י ות הת ודה ובענייני ד יומא שב ית ׳תודה דיליה'‬ ‫גליון מס' ‪ 64‬ן פרשת חיי שרה תשפ״ז‬ ‫חדוותא דעיונא‬ ‫רשכבה״ג מרן ראש הישיבה‬ ‫חדוותא דפרשתא‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי עקיבא מדלוב‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי דב לנדו‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז‬ ‫ר”מ ישיבת ’אור ישראלי‬ ‫אם קנינים מועילים מגזירת‬ ‫ראש ישיבת ’ארחות תורה׳‬ ‫פלוגתת רבוותא אי קיתש במ ‪p‬ם סעודה‬ ‫הכתוב או משום גמירות דעת‬ ‫ברכת אירוסין בקידושין ע״י שליח‬ ‫״נתתי כסף השדה קח ממני וגו׳״ (כג‪ ,‬יג)‬ ‫מרדת ואימתי חדלהפקיען המצוה מה״ת‬ ‫‪ too‬קידושין ב' למדו מהאי קרא קנין כסף‪,‬‬ ‫”ויברכו את רבקה” (כד‪ ,‬ס)‬ ‫מובא בתוס במסכת כתובות (ז‪ ,‬ב דייה שנאמר) שמבואר‬ ‫פלוגתת הרא״ש ורבעו יונה אם לא קידש‬ ‫ורבינו שליט״א הביא את החקירה הידועה בגדרי‬ ‫במסכת כלה (א‪ ,‬א) שברכו את רבקה בברכת אירוסין‪.‬‬ ‫במקום סעודה אינו יוצא מהתורה‬ ‫קנינים‪ ,‬שהחזו״א חו״מ [סי' כ״ב] כתב בשם אביו‬ ‫כלל גדול יהיה לך בקנינים‪ ,‬דעיקר הקנין שיגמור‬ ‫וכתב השוייע (אבהייע סי' ל״ד) שהחתן מברך ברכת‬ ‫נחלקו הראשונים האם כשלא היה קידוש במקום‬ ‫אירוסין‪ ,‬והרמ״א שם כתב שנוהגים שאחר מברך‪,‬‬ ‫בליבו להקנות את הדבר לחברו‪ ,‬וחברו יסמוך את‬ ‫סעודה האם הקידוש היא ברכה לבטלה‪ ,‬שיטת הרא״ש‬ ‫וטעמו שתקנו כן שלא לבייש את מי שאינו יודע‪.‬‬ ‫דעתו עליו‪ ,‬ויש דברים שקים להו לחז״ל שבדיבור‬ ‫פ״י בפסחים סי' ה' דקידש שלא במקום סעודה יש כאן‬ ‫ובביאור הגר״א שם כתב שהמקור לכך הוא מ״ויברכו‬ ‫בעלמא גומר בליבו להקנות לחברו‪ ,‬ויש שאינו‬ ‫ברכה לבטלה‪ ,‬והביא בשם רבינו יונה דאינה ברכה‬ ‫את רבקה”‪ ,‬דחזינן שאחרים ברכו‪ ,‬ולא החתן או שליחו‪.‬‬ ‫גומר בליבו רק ע״י קנינים המפורשים מן התורה‬ ‫לבטלה דהא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה‬ ‫ובתוס' (שם) כתב ״ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת‬ ‫או מן החז״ל‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫היינו מדרבנן ואסמכוה אקרא‪ ,‬ועיקר קידוש מן התורה‬ ‫אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח שהרי אליעזר‬ ‫והראה רבינו שליט״א עוד לשון החזו״א [אה״ע‬ ‫הוא‪ ,‬והרא״ש כתב דהא דקאמר אין קידוש אלא במקום‬ ‫שליח היה״‪ .‬וכן מבואר גם ברמב״ם בהלכות אישות (ג‪,‬‬ ‫מ״ג סק״א] כאביו עיקר הקנין לחזק את הגמירות‬ ‫סעודה לא משמע כפירושו דמשמע דאינו קידוש כלל‪.‬‬ ‫כג) ״כל המקדש אשה בין על ידי עצמו בין על ידי שליח‬ ‫דעת‪ ,‬וצריך שיהיה הקנין בדין שאמרה תורה‪ .‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ונחלקו הפמ״ג והגרע״א בדעת הראש‪ ,‬הגרע״א בגליון‬ ‫צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו״‪.‬‬ ‫ואמר רבינו שליט״א דיש להעיר ממש״כ הר״ן‬ ‫סי' רע״א נקט דאליבא דהרא״ש שדין קידוש במקום‬ ‫ויל׳ע‪ ,‬דהנה התוס מחפשים ראיות לדין זה שמברכים‬ ‫בפ״ק דב״מ [י' א'] כתב שאליבא דר״פ מהני קנין‬ ‫סעודה זהו חיוב מהתורה‪ ,‬וזהו מחודש מאד‪ ,‬ואילו הפמ״ג‬ ‫ברכת אירוסין גם בקידושין ע״י שליח‪ ,‬ומביאים ראיה‬ ‫ד' אמות אפי' שאינו מתכוין לקנות‪ ,‬ולכאו׳ לפי״ז‬ ‫סי' רס״ט מ״ז א' נקט דמהתורה לכו״ע לא מעכב ורק‬ ‫ממסכת כלה שבקידושי רבקה ליצחק עיי אליעזר שהיה‬ ‫אדם שלא מתכוין אין שום סיבה שיקנה‪ ,‬ולכאו'‬ ‫כונת הרא״ש עפ״ד התוס' בסוכה דף ג׳ דבאופן דקבעו‬ ‫שליח ברכו את הברכה‪ ,‬ולכאורה יש ראיה פשוטה‪ ,‬מתחילת‬ ‫מעשה הקנינים הוא גזירת הכתוב‪ ,‬וגמירות דעת‬ ‫חז״ל אופן לקיים המצוה מהתורה ולא עשה כן דלא קיים‬ ‫פרק האיש מקדש (קידושין מא‪ ,‬א) שכתוב שם במשנה‬ ‫לא מועילה‪.‬‬ ‫כלל אף מהתורה‪ ,‬ורבינו יונה חולק ביסוד זה‪ ,‬ולפ״ד צ״ע‬ ‫״האיש מקדש בו ובשלוחו״‪ ,‬והגמ אומרת שם שמצווה בו‬ ‫והביא עוד מהחזו״א בכורות [י״ט י״ג] שכתב‬ ‫מדברי רבינו יונה ריש ברכות לענין ק״ש‪.‬‬ ‫יותר מבשלוחו‪ ,‬ואמרההג<מ שם שיש גם איסור לקדש אשה‬ ‫דלא כאביו‪ ,‬אלא הביא מהנוב״י שקנינים הם‬ ‫והנה מפורסם פלוגתת הראשונים בהמבואר בסוכה דף‬ ‫עד שיראנה‪ .‬ואי נימא שבקידושין על ידי שליח לא מברכים‬ ‫מגזה״כ‪ ,‬וגמירות דעת לבדה אינה מועילה‪ ,‬ומה‬ ‫ג ע״א בדין דבעי שולחנו בסוכה מדרבנן גזירה שמא‬ ‫ברכת אירוסין‪ ,‬הרי שי״ל סיבה נוספת לכך שאסור לקדש‬ ‫שמצינו שפעמים שגמירות דעת מועילה הוא‬ ‫ימשך‪ ,‬באופן דאכל בסוכה ושולחנו בחוץ‪ .‬אי אף מצוה‬ ‫ע״י שליח‪ ,‬שהלא יש דין ״ערום לא יתרום״ (כמבואר במשנה‬ ‫תקנתא דרבנן‪.‬‬ ‫סוכה דאורייתא לא קיים וזוהי שיטת התוס' שם דעקרו‬ ‫בתרומות א‪ ,‬ו)‪ ,‬והטעם משום שאינו יכול לברך‪ ,‬ולפי‬ ‫והוסיף רבינו שליט״א עוד שכ״כ הקצה״ח סו״ס‬ ‫הדאורייתא‪ ,‬ואילו דעת הר״ן בפרק ערבי פסחים חולק‬ ‫שכאשר אדם יכול לעשות מצוה שאפשר לברך עליה‪ ,‬אסור‬ ‫ע״א (משובב סקי״ט) כתב בשם הרא״ה שקנין ע״י‬ ‫בזה והיינו דהוי רק עיכוב דרבנן וכן דעת הריטב״א סוכה‬ ‫לעשות אותה בלי ברכה‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬יהיה אסור לקדש אשה‬ ‫גמירות דעת אינו אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫כ״ח‪ ,‬והובא גם בביאור הלכה סוף סי' תרל״ד‪ .‬האחרונים‬ ‫ע״י שליח כיון שמפסיד הברכה‪.‬‬ ‫אך התוס' בכורות י״ח ב' (ד״ה אקנויי) והרשב״א‬ ‫מאד נתקשו בדברי התוס' היאך יכולים לעקור הקיום‬ ‫אלא דייתכן לחלק שכיון דע״י שליח אין מברכין‪,‬‬ ‫כתבו שאפי' בלא קנין קני דגמר ומשעבד נפשיה‪,‬‬ ‫מצוה מהתורה‪ .‬אמנם יראה בזה דזהו בעלי התוס'‬ ‫א״כ בכה״ג ל״ח ״ערום לא יתרום״‪ ,‬דהן אמנם שהמצוה‬ ‫ולכאו' נראה שקנין מהני מצד גמירות דעת‪ ,‬אבל‬ ‫לטעמייהו ביבמות דף פ״ח ובעוד מקומות יעו״ש בגליון‬ ‫טעונה ברכה‪ ,‬אכן כאן שהיא מתקיימת ע״י שליח אין‬ ‫אינו אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫הש״ס דיש כח לחז״ל לעקור אף בקום ועשה במקום‬ ‫דין לברך‪.‬‬ ‫עוד אמר רבינו שליט״א שיש לדון שבגוי מהני‬ ‫שיש טעם הגון‪ ,‬והרמב״ן ובית מדרשו חולקים בזה‬ ‫אולם בשער הציון (סימן תלג ס״ק ה') הביא מספר חק‬ ‫קנין משיכה ובישראל קנין כסף‪ ,‬ואם קנינים‬ ‫ולטעמייהו אזלי‪ ,‬ויל״ע מהו הכלל בזה לשיטת התוס'‪,‬‬ ‫יוסף שאין להקדים את בדיקת חמץ לליל י״ג‪ ,‬אף דמצד‬ ‫קונים מצד גמירות דעת‪ ,‬יש לתמוה וכי לגוי‬ ‫אימתי אמרינן דכשחז״ל קבעו דין היאך לקיים המצוה‪,‬‬ ‫הבדיקה אין קפידא בזה‪ ,‬מכל מקום יש להימנע מזה‪,‬‬ ‫וישראל יש דעת אחרת‪ ,‬ואת״ל שכן אטו גוי‬ ‫מתי הוא הפקעה אף כלפי הקיום דאורייתא ואימתי רק‬ ‫דיפסיד אז הברכה‪ ,‬לפי מה דקיימא לן כהרמ״א בסימן‬ ‫שמתגייר משתנה הדין שלו‪.‬‬ ‫כלפי הדרבנן‪ .‬ויש בזה הרבה סתירות‪.‬‬ ‫תל״ו דהבודק קודם הזמן לא יוכל לברך‪ ,‬והוי דומיא‬ ‫עוד הוסיף לדון מה היה קודם מתן תורה איזה קנין‬ ‫דקיימא לן דערום לא יתרום משום שאינו יכול אז לברך‪.‬‬ ‫כללא דמילתא אימתי חז״ל עקרו המצוה ד״ת‬ ‫היה מועיל‪ ,‬ויש מקום לדון בזה ע״פ דברי רש״י‪.‬‬ ‫ומבואר בדברי השער הציון שאפילו שבליל י״ג לא‬ ‫אשר יראה בהאי ענינא בשיטת התוס'‪ ,‬דהיכא דכל‬ ‫ועוד צ״ב שבעבד נחלקו רבנן ור״מ אם עבדא‬ ‫צריך לברך‪ ,‬מ״מ כיון שהמצווה טעונה ברכה‪ ,‬ממילא‬ ‫המצוה היא דאורייתא וליכא בזה אף משום מצוה דרבנן‪,‬‬ ‫כמטלטלי דמי או כמקרקעי דמי‪ ,‬וצ״ע וכי אם‬ ‫יש דין שלא לעשות את זה באופן שאין ברכה‪ ,‬והוא‬ ‫א״כ תקנת חז״ל היא אופן היאך לקיים הדאורייתא‪ ,‬וע״כ‬ ‫הדין של עבד כמקרקעי או כמטלטלי משנה את‬ ‫בכלל ״ערום לא יתרום״‪ ,‬וכיון שהמצווה טעונה ברכה‪,‬‬ ‫אי מעכב הוא‪ ,‬הרי הוא מעכב בקיום דאורייתא‪ ,‬וזהו‬ ‫הגמירות דעת‪.‬‬ ‫אפילו שכעת הוא עושה את זה באופן שכעת אין דין‬ ‫הדין דשולחנו בתוך הבית‪ ,‬דהרי כל חיובו לישב בסוכה‬ ‫ועוד אמר רבינו שליט״א די ש להעיר מהגמ‬ ‫ברכה‪ ,‬יש בזה את האיסור‪.‬‬ ‫הוא מהתורה‪ ,‬ואין בזה אף קיום מצות סוכה דרבנן‪ ,‬וע״כ‬ ‫בקידושין ח' א׳ שנראה שגמירות דעת קונה‪,‬‬ ‫הדין שולחנו בתוך הבית‪ ,‬הרי הוא עקירה בעיקר מצותו‬ ‫מעתה גם לגבי קידושין ע״י שליח נימא הכי שיהיה‬ ‫מכסף מקנתו וכו' בכסף הוא נקנה ואינו נקנה‬ ‫אסור לקדש על ידי שליח‪ ,‬כיון שמבטל את הברכה‪,‬‬ ‫דהוא מהתורה‪ ,‬ועד״ז פסולי סכך מדרבנן דהפסול‬ ‫בתורת תבואה וכלים וכו'‪ ,‬מיקרבא הנאתייהו גמר‬ ‫מדרבנן הוא כלפי המצוה מהתורה‪ .‬אמנם היכא דעיקר‬ ‫אלא מוכרח שגם על ידי שליח יש ברכת אירוסין‪.‬‬ ‫ומקני נפשיה קמ״ל‪ .‬נראה בגמ שהוא מטעם‬ ‫המצוה מלבד הדאורייתא אית בי׳ בחיוב אף משום קיום‬ ‫מצוה דרבנן‪ ,‬בהא י״ל דאף אי חז״ל קבעו עיכוב במצוה‪,‬‬ ‫גמירות דעת‪ .‬וצל״ע בזה‪.‬‬ ‫ברכת אירוסין באישות של בני נח‬ ‫י״ל דהוא עיכוב כלפי המצוה דרבנן שבזה‪ ,‬ולא כלפי‬ ‫ולפי דבריו יש לעיין מה שייכת כאן ברכת אירוסין‪ ,‬הלא‬ ‫בעיקר ברכת אירוסין בנישואי יצחק ורבקה יש לעיין‪,‬‬ ‫הקיום מצוה דאורייתא‪.‬‬ ‫מיירי כאן באישות של בני נח ולא באישות של ישראל‪.‬‬ ‫דהנה על השאלה הידועה כיצד נשא יעקב את לאה‬ ‫והיינו בבהמ״ז‪ ,‬הרי מלבד החיוב דאורייתא ד״ואכלת‬ ‫וכן יש לשאול בדברי רש״י בפרשת ויחי על הפסוק‬ ‫ורחל‪ ,‬הלא יש איסור לישא שתי אחיות‪ ,‬יישב מרן‬ ‫ושבעת וברכת״ כשאוכל ושבע מפת‪ .‬הרי אף מקיים‬ ‫״בני הם אשר נתן לי אלוקים בזה״ (מח‪ ,‬ט)‪ ,‬וכתב רש״י‬ ‫הגרי״ז זצ״ל שאיסור שתי אחיות נאמר באישות של‬ ‫מצות בהמ״ז דרבנן‪ .‬וזאת מכח תרי טעמי‪ .‬חדא‪ ,‬דאף‬ ‫״בזה ‪ -‬הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה״‪ ,‬ואי‬ ‫ישראל‪ ,‬אבל באישות של בני נח זה לא נאמר‪ ,‬ואצל‬ ‫מדרבנן בעי בהמ״ז אף בכזית‪ ,‬וע״כ באכל ושבע‪ ,‬מלבד‬ ‫האישות היתה של בני נח מה שייך בכלל שטר אירוסין‪.‬‬ ‫האבות הוי אישות של בני נח‪ ,‬ואפילו שהם קיימו את‬ ‫הדאורייתא איכא החיוב דרבנן מכח הכזית דאכל‪ ,‬ולא‬ ‫המצוות‪ ,‬אבל האישות שלהם הויא של בני נח‪ ,‬וממילא‬ ‫‪ -‬נערך מתוך דברי רבינו שליט״א בקו ׳ריתחא דאורייתא׳ אשתקד ‪-‬‬ ‫לא שייך איסור שתי אחיות‪.‬‬ ‫>>> המשך בעמוד הבא‬ ‫דהסיבה מעכבת באכילת מצה‪ ,‬ע״כ משום דעקרוה למצות‬ ‫אברהם‪ .‬ודייקו המפרשים ששרה נתנה את הגר לאשה‬ ‫״בערב תאכלו מצות״ דהרי אי קיים הדאורייתא‪ ,‬מאי שייך‬ ‫לחייבו לאכול עוד הרי ליכא חיוב מצות אכילה כזית מצה‬ ‫לאברהם וכאן כשהחזירה‪ ,‬הוא רק בתור פילגש‪.‬‬ ‫יקרא דחדוותא‬ ‫ועמדו המפרשים ונדפסו בזה דברי תורה מהגרי״ז‬ ‫מדרבנן‪ ,‬וכי תקנו מצוה חדשה למי שלא היסב‪ .‬והרי כל חד‬ ‫דאוכל מצה בהסיבה קיים הדאוריתא דאכילת מצה ולית בי‬ ‫דמדוע בפעם הראשונה לקחה כאשה וכשהחזירה היה‬ ‫זה בתורת פילגש‪.‬‬ ‫שליטא‬ ‫הגאון רבימנחם כהן‬ ‫עוד קיום מצות אכילה דרבנן כי אם דאכל בהסיבה והיא‬ ‫ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'‬ ‫דיש לבאר שגם שהילדים שנולדים מפילגש‬ ‫תקנה דרבנן להסב בזמן דאכל המצה‪ .‬וא״כ בלא היסב אין‬ ‫טעם שיתחדש לו מצות אכילה דרבנן‪ .‬ולומר דקנסוהו לאכול‬ ‫מתייחסים אחר האב‪ ,‬כשאישות בשלימות יש יותר יחס‬ ‫לאב‪ .‬גדולה מזו‪ ,‬מבואר במסכת קידושין (סוף פרק ג')‬ ‫קנין מערת המכפלה בכסף או במתנה‬ ‫עוד בהסיבה‪ ,‬הוא מילתא דתמיהה‪ ,‬דהרי לית בי משום‬ ‫שכל שיש איסור באישות הווי פגם ביחוס הבנים לאב‪,‬‬ ‫״דתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה‬ ‫אכילת מצוה‪ .‬ומה דבבהמ׳ז וק״ש בחוזר וקורא ומברך משום‬ ‫ומעתה‪ ,‬כשחשב אברהם שהילדים שיוולדו יהיו בניו‬ ‫שדהו בכסף מלא" (פג‪ ,‬ט)‬ ‫דמתקיים בזה מצות ק״ש ובהמ׳ז‪ ,‬אמנם בזה י״ל דמתקיים‬ ‫דאג לקחת את הגר כאשה‪ ,‬אמנם כשנאמר לו ״כי ביצחק‬ ‫למדו המפרשים שאם כיוון לקנות בכסף מהו לשון‬ ‫המצות ק״ש ובהמ׳ז דרבנן‪ ,‬שהוא הרי קיים בכל קורא ק״ש‬ ‫יקרא לך זרע״ וכל שאר הילדים הופקעו מלהיחשב זרע‬ ‫"ויתן לי" שהוא לשון מתנה הרי בכסף זה מכירה‪.‬‬ ‫ומברך בהמ׳ז‪ .‬אכן במצה‪ ,‬אין בזה כי אם קיום דאורייתא‬ ‫לאברהם‪ ,‬לקח את הגר בתורת פילגש‪.‬‬ ‫ויש לומר דבמדרשים מבואר שהיה לאברהם דין מלך‬ ‫״דבערב תאכלו מצות״‪ ,‬וע״כ כשאוכל בלא הסיבה‪ ,‬עקרוהו‬ ‫‪ -‬מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי' ‪-‬‬ ‫והרי מזכויות המלך ליקח שדות של אנשים‪.‬‬ ‫חז״ל להמצוה דאורייתא של ״בערב תאכלו מצות״‪.‬‬ ‫והנה בתוס' בסנהדרין )כ‪ ,‬ב( מבואר שמלך יכול ליקח‬ ‫והדברים מפורשים בדברי הפמ״ג סי' תפ״ה א״א סק״א‪,‬‬ ‫אי קידוש במקום סעודה מהתורה‬ ‫במתנה ולא בקניה בכסף‪ ,‬אם כן זהו שאמר אברהם‬ ‫דהאוכל מצה בלא הסיבה חז״ל עקרוהו להמצוה ״בערב‬ ‫לעפרון אני מעוניין בעסקה של מכירה בכסף מלא‪ ,‬רק‬ ‫תאכלו מצות״ וכתוס' בסוכה דף ג׳‪.‬‬ ‫> הגדע סדלוב שלינרא ‪ -‬הסשך מעמוד קודם<‬ ‫דע לך שזכותי לבוא אליך בתור מלך שתתן לי את‬ ‫ומעתה לענין קידוש במקום סעודה בפשוטו לא‬ ‫פקע אף בהשלים לכדי שביעה‪ .‬ועוד הרי מדאורייתא די‬ ‫השדה במתנה‪.‬‬ ‫שיאטי׳ לדברי התוס׳ בסוכה דהרי נתבאר דקידוש‬ ‫בברכה מעין שלש לקיים ״וברכת״ כהסכמת הפוסקים‬ ‫מהתורה לחוד ובר מן דין נאמר מצות קידוש מדרבנן‪ ,‬וכל‬ ‫יעויין מג״א סי' קצ״א ושער הציון סי* קסח‪ .‬והדין ג' ברכות‪,‬‬ ‫קידושי רבקה ליצחק מדין זכין‬ ‫העיכוב כלפי הקידוש דרבנן‪ ,‬וא״כ דמי' לקר״ש וברכת‬ ‫הוא דרבנן‪ .‬וא״כ בהנך ג' ברכות חלוקות מתקיים בהמ״ז‬ ‫״מה‪ ,‬יצא הדבר" )כד‪ ,‬נ(‬ ‫המזון דיש בהם מצוה מהתורה ועוד מצוה קר״ש וברה״מ‬ ‫דרבנן ואשר לכן אף בהנך דינים המעכבים בבהמ״ז‪,‬‬ ‫כשיכור וצואה‪ ,‬י״ל דזהו עיכוב כלפי המצות בהס״ז דרבנן‪,‬‬ ‫כתב המשך חכמה לבאר שהרי אברהם היה שליחו‬ ‫דרבנן‪ ,‬והעיכוב דרבנן אינו מפקיע הקיום מהתורה אלא‬ ‫של יצחק לקדש לו אשה‪ ,‬ואליעזר נשלח ע״י אברהם‪,‬‬ ‫כלפי הקיום מצות דרבנן שבזה‪ ,‬ושאני מסוכה דאין בזה‬ ‫ולא כלפי הדאורייתא‪ ,‬דמ״מ אכתי מחויב במצות בהמ״ז‬ ‫דרבנן‪ .‬וכן בחיסר הזכרות רצה ויעלה ויבא‬ ‫ולדעת הרבה ראשונים שבקידושין אין שליח עושה‬ ‫כי אם חיוב מצוה מהתורה בלבד ובזה ע״כ חז״ל הפקיעו‬ ‫שליח‪ ,‬ורק בגיטין שהאשה מתגרשת בעל כרחה‪ ,‬שליח‬ ‫המצוה מהתורה‪ ,‬וזה פשיטות הגרע״א דע״כ לדעת הרא״ש‬ ‫ועד״ז י״ל לענין ק״ש‪ ,‬דמצותו מהתורה‪ ,‬אי בפסוק‬ ‫עושה שליח‪ ,‬וכיון שמה' יצא הדבר‪ ,‬קידושין כאלו‬ ‫דין קידוש במקום סעודה זהו ד״ת ולא שייך לדברי התוס‬ ‫ראשון או פרשה ראשונה‪ .‬ומדרבנן איכא מצות ק״ש דג'‬ ‫נחשבים כגט‪ ,‬שבזה שליח עושה שליח‪.‬‬ ‫בסוכה ואמנם הפמ״ג לא חילק בזה‪ ,‬וכמש״נ‪.‬‬ ‫פרשיות‪ ,‬ונמצא דכל הקורא ק״ש מקיים מצות ק״ש‬ ‫מהתורה ועוד מצות ק״ש דרבנן‪ ,‬ובהא במקום צואה אף‬ ‫ויש לעורר ששורש החילוק בין קידושין לגיטין הוא‬ ‫נפק״מ בקידש ונסתפק האם אכל כזית‬ ‫דמעכב רק מדרבנן כמש״כ הפמ״ג והחיי״א‪ ,‬י״ל דהוא‬ ‫בכח המסור לאדם‪ ,‬עשיה שבכוחו לפעול לבד‪ ,‬בהם‬ ‫אי ספיקו מהתורה או מדרבנן‬ ‫עיכוב כלפי המצות ק״ש דרבנן‪ .‬ולא הק״ש דאורייתא‪.‬‬ ‫שליח עושה שליח‪ ,‬וקידושין לעולם אין בכוחו של‬ ‫ונפק״מ בפלוגתת הגרע״א והפמ״ג לדעת הרא״ש‪,‬‬ ‫ועד״ז במצות קידוש‪ ,‬דאיכא תרי קיומים נפרדים‪.‬‬ ‫האיש לפעול לבד‪.‬‬ ‫במקום ספק אי אכל כזית לאחר הקידוש‪ ,‬לדעת הגרע״א‬ ‫מצות קידוש בדברים‪ ,‬והוא מתקיים בתפילה לשיטת‬ ‫והנה מקצת שיטות סוברים שבאופן שהוא זכות‬ ‫ספיקו לחומרא‪ ,‬ואילו לדעת הפמ״ג דאתינן עלה משום‬ ‫המג״א‪ ,‬ובר מן דין מצות קידוש על הכוס‪ .‬והוא מצות‬ ‫לאדם שתהיה לו אשה אפשר לקדש עבורו מדין ״זכין״‪,‬‬ ‫עקירת חז״ל ד״ת יש לדון בכל מקום דחז״ל עקרו‬ ‫קידוש מדרבנן‪ .‬ודין הכוס נאמר במצות קידוש מדרבנן‪,‬‬ ‫ויש לפרש שמכיון ש״מה' יצא הדבר״‪ ,‬א״כ מקודשת‬ ‫הדאורייתא האם בספק נדון כספק מהתורה או מדרבנן‪.‬‬ ‫ואינו מעכב במצות קידוש דאורייתא‪ ,‬ולכן קיים מצות‬ ‫רבקה ליצחק מדין ״זכין״‪.‬‬ ‫קידוש מהתורה בתפילה‪.‬‬ ‫ועיין רש״י קידושין (מה‪ ,‬ב) שכל שחפץ הבן באישה‬ ‫תורתך שעשועי‬ ‫וכן במצות תפילה לשיטת הר״מ דהוי דאורייתא‬ ‫ויוצאים בשבח ובקשה‪ ,‬ומדרבנן בעי תפילת י״ח‪,‬‬ ‫מסוימת נעשה לו האב כשליח לקדש עבורו מאליו‪ .‬ויש‬ ‫לומר שכיון ש״מה' יצא הדבר״ בזה אליעזר נעשה מאליו‬ ‫שלוחו של יצחק‪.‬‬ ‫העיכוב הוא כלפי מצות תפילת י״ח‪ ,‬ולא בדאורייתא‪,‬‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי נתן רוטמן‬ ‫וכמש״כ בחינוך מצוה תל״ג‪ .‬ובאמת האבי עזרי ריש ה'‬ ‫ברכת אירוסין שלא בפני החתן‬ ‫תפילה עמד בזה‪.‬‬ ‫עשה ד״כל אשר תאמר‪ ...‬שמע בקולה״‬ ‫וכל הנך הרי חלוקים מסוכה‪ ,‬דהרי במצות סוכה מלבד‬ ‫״ויברכו את רבקה״ (כד‪ ,‬ס)‬ ‫מבואר במדרש שוחר טוב (משלי פרק ל״א) וכן‬ ‫החיוב דאורייתא לישב בסוכה‪ ,‬ליכא עוד חיובא מדרבנן‬ ‫כתבו התוס' כתובות (ז‪ ,‬ב) ״ויש ללמוד משם שיש‬ ‫בתנחומא שההספד שנשא אברהם על שרה היה המזמור‬ ‫בעיקר מצות סוכה‪ ,‬וע״כ כשקבעו חז״ל דין המעכב‬ ‫לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח‬ ‫של ׳אשת חיל'‪ ,‬ושם כתוב ״דרשה צמר ופשתים״ שנאמר‬ ‫במצות סוכה ע״כ בזה עקרו הדאורייתא במצות סוכה‪,‬‬ ‫שהרי אליעזר שליח היה״‪.‬‬ ‫״גרש את האמה הזאת ואת בנה״‪ ,‬וידוע מה שפירשו‬ ‫דהרי אי קיים הדאורייתא לא שייך לחייבו שוב מדרבנן‪,‬‬ ‫והנה דעת הנודע ביהודה שבברכת האירוסין מחויבת‬ ‫שמצד אחד שרה אמרה לגרש את ישמעאל ומאידך‬ ‫דהרי כל חלות חיובו הוא מהתורה ואינו מחויב מדרבנן‪,‬‬ ‫גם האשה‪ ,‬והגם שאת מעשה הקידושין עושה האיש‪ ,‬גם‬ ‫״וירע לאברהם״ משום שכ׳ ״לא יוכל לבכר את בן‬ ‫וכי קנסו בזה לעשות מעשה בעלמא‪[ ,‬ונוסח זה הוא‬ ‫האשה שייכת למצווה‪ ,‬ועל כן שייכת לברכה‪ ,‬ומעתה‬ ‫האהובה על פני בן השנואה״‪ ,‬ומאידך ״כל אשר תאמר‬ ‫בלילה ראשון ועד״ז בשאר ימים לענין הביטול עשה]‪.‬‬ ‫צריך ביאור מהו הנידון אם יש לברך באשה המתקדשת‬ ‫אליך שרה שמע בקולה״ ויש עשה לשמוע בקול שרה‪,‬‬ ‫ועד״ז לענין דין הסיבה במצה נראה שגדרו כסוכה לענין‬ ‫ע״י שליח‪.‬‬ ‫ולמדה מצמר ופשתים (ציצית בכלאים) שעשה דוחה‬ ‫זה‪ ,‬הרי כל מצותו דאכילת מצה בלילה זה [בכזית ראשון]‪,‬‬ ‫ונראה שהנה דנו האם ברכת האירוסין היא ברכת‬ ‫ל״ת ולכן ״שמע בקולה״ דוחה את ה״לא יוכל לבקר״‪.‬‬ ‫היא מדאורייתא מדין ״בערב תאכלו מצות״‪ ,‬וליכא חיובא‬ ‫המצוות או ברכת השבח‪ ,‬ולצד שהיא ברכת השבח‬ ‫וקשה שלכאו' זה עשה שלפני הדיבור?‬ ‫ומצוה דרבנן דאכילת מצה‪ .‬ובזה תקנו הסיבה‪ ,‬והיינו היא‬ ‫אפשר לומר שמקום הברכה הוא במעמד החתן עם הכלה‬ ‫(עי׳ תוס׳ בקידושין דף ל״ח‪ .‬ד״ה דאקרוב)‬ ‫תקנה היאך לקיים מצות ״בערב תאכלו מצות״‪ .‬ולהך צד‬ ‫ובמעמד כזה הוא מביא להתפעלות והודאה‪.‬‬ ‫‪r‬‬ ‫וזה הדיון במקום שהחתן איננו אם אפשר לברך ברכת‬ ‫אגרך יקר! החגורות עליהן עמלת יעלו על הגליון בקלות ובמהירות והשטייגען שלך יגיע לדמה אחרת!‬ ‫אירוסין גם כשהכלה נמצאת‪.‬‬ ‫המערכת המשודרת של ׳היא שיחתי׳ בדיוק בשבילו!‬ ‫ועי׳ בשו״ת הריב״ש (תשובה פ״ב) באדם שקידש‬ ‫אשה ע״י שליח‪ ,‬שיש מקום שיהדר ויקדש פעם נוספת‬ ‫בעצמו ויוכל לברך ברכת האירוסין‪ .‬והרבה יש לברר מהו‬ ‫מסלול תמלול >חייג ‪ 03-30-64-600‬תקריא את החידושים או שלח קובץ שסט‬ ‫המושג לקדש אשה שהיא כבר אשתו‪.‬‬ ‫‪/!m‬‬ ‫ו‬ ‫למייל‪ tim1u1@hi-sichosi.com‬ותקבל סובץ מוקלד למייל!‬ ‫החזרת הגר ‪ -‬קטורה כפילגש‬ ‫‪//f llllL llll‬‬ ‫‪>H535SEEBB3D‬שלח אתכתבהיד של חיחשיך סרוק‬ ‫״ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה״(כה‪ ,‬א)‬ ‫היא שיחתי‬ ‫למייל‪ tim1u1@hi-sichosi.com‬ותקבל קובץ מוקלד למייל!‬ ‫חיזוק קניןא״עו■ בחורה‬ ‫‪ /van‬׳תורו‪,T‘5 .‬‬ ‫כתב רש״י שקטורה זו הגר שהיתה פילגש לאברהם‪.‬‬ ‫להצטרפות למנוי במחיר סימלי‪ :‬׳נדרים פלוס׳> ׳היא שיחתי׳ | מוסדות יפנו למייל‪my0504170394@gmai1.com:‬‬ ‫והנה בפרשת לך לך מבואר שהגר היתה אשתו של‬ ‫קיריתחא ‪03-306-4200‬‬ ‫הקלדה♦ עריכה♦ עימוד♦ עיצוב♦ הדפסה‬ ‫דאורייתא!—‬ ‫סוער בבית המדרש עם גדולי מרביצי התורה‬ ‫זר‪JW‬ל יצ ירת קשר וקבלת יעוץ ‪3‬‬ ‫לפניות למערכת ׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימת תפוצת הגליון בדוא״ל‪,‬‬ ‫ניתן לפנות לכתובת המייל‪b033064200@gm ail.com :‬‬ ‫‪c038009090@gmail.com 03-50-60-543‬‬ ‫‪J‬‬ ‫הביתלמחברתספר‬ ‫סבית תורה ד לי ה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שליחות אליעזר‬ ‫פניני נחלה‬ ‫—‬ ‫>‬ ‫^‬ ‫—‬ ‫ונראה דתרי עניינים אלו איכללו בחסדו ואמתו של‬ ‫הקב״ה‪ ,‬דהנה אברהם אמר לאליעזר (שם‪ ,‬פסוק ז)‬ ‫ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו‬ ‫״ה׳ אלוקי השמים וגו׳ ואשר דיבר לי ואשר נשבע‬ ‫המושל בכל אשר לו שים נא ידך‬ ‫לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח‬ ‫תחת ירכי (כד‪ ,‬ב)‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים‬ ‫מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם״‪.‬‬ ‫ובגמ׳ יומא (כח‪ ,‬ב) איתא‪ ,‬אליעזר עבד אברהם זקן‬ ‫שנה ושבע שנים (כג‪,‬א)‬ ‫ור״ל בזה דמכיון שהבטיח לי שיתן לזרעי את ארץ‬ ‫ויושב בישיבה היה שנאמר ויאמר אברהם אל‬ ‫פרש״י וז״ל ״לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר‬ ‫ישראל‪ ,‬ודבר זה מוכרח להתקיים ביצחק ובזרעו‪,‬‬ ‫עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר׳׳א שמושל‬ ‫לך שכל אחד נדר ש לעצמו בת ק׳ כבת כ׳ לחטא‬ ‫על כן מכח ההבטחה הזו ישלח מלאכו לפניך‬ ‫בתורת רבו‪ ,‬הוא דמשק אליעזר א״ר אליעזר שדולה‬ ‫מה בת כ׳ לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת‬ ‫שתמצא אשה מבני משפחתי שתהא ליצחק לאשה‪,‬‬ ‫ומשקה מתורת רבו לאחרים יעוי״ש היטב‪ .‬ולכאורה‬ ‫ק׳ בלא חטא‪ ,‬ובת כ׳ כבת ז׳ ליופי״ עכ״ל‪.‬‬ ‫דא״א לו שיקח לאשה מבנות כנען דאילו כן לא‬ ‫צ״ב דמאי שייטא להזכיר דווקא כאן דאליעזר זקן‬ ‫והנה במדר ש לקח טוב וילקוט תהילים (רמז‬ ‫יהיו בניו מיוחסין אחריו‪ ,‬וכדאיתא ביבמות (ק‪ ,‬ב)‬ ‫ויושב בישיבה הוי‪.‬‬ ‫תשל) איתא ״בת ק׳ כבת כ׳ לנוי ובת כ׳ כבת ז׳‬ ‫דהקב״ה הזהירו שלא תנסב עכו״ם ושפחה דלא‬ ‫והנראה בזה [ונתעוררתי לזה ע״י חכ״א] ע״פ‬ ‫לחטא״‪.‬‬ ‫ליזיל זרעך בתרה‪ ,‬ולא תוכל להתקיים ההבטחה‬ ‫דברי התוס׳ בשבועות (לח‪ ,‬ב ד״ה האי דיינא) שכתבו‬ ‫ונראה הביאור בזה עפ״י דברי הילקוט בראשית‬ ‫דלזרעך אתן את הארץ הזאת‪ ,‬דרק אם יתחתן‬ ‫דבאמת הא דהשביע אברהם את אליעזר במילה‬ ‫(רמז פב) עה״פ (בראשית יז‪ ,‬טז) ״וברכתי אותה‬ ‫ממשפחתו מהני גירותן דהבנים יתייחסו אחר אמם‬ ‫אע״ג דלכתחילה שבועה היא בתפילין ולדעת רב‬ ‫וגו׳״ מלמד שהחזירה לימי נערותה‪ ,‬ועיין בב״מ‬ ‫להיות זרעו‪ ,‬אבל אם יקח אשה מבנות כנען דנאסרו‬ ‫פפא הוי לעיכובא‪ ,‬הוא משום דת״ח דינו לכתחילה‬ ‫(פז‪ ,‬א) אמר ר״ח אחר שנתבלה הבשר ורבו‬ ‫באיסור חיתון מקרא דלא תתחתן בם האמור בז׳‬ ‫בחפצא של מצוה ואליעזר דינו כת״ח‪ .‬לפי״ז אתיין‬ ‫הקמטים נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטים וחזר‬ ‫עמים‪ ,‬גם אם יתגיירו אכתי קיימי באיסור חיתון‪,‬‬ ‫היטב הא דכתיב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו‬ ‫היופי למקומו‪ .‬והן הן דברי המדרש והילקוט‬ ‫ובמאירי ריש פרק אלו נערות (כתובות כט‪ ,‬א) כתב‬ ‫וגו׳ שים נא ידך תתת ירכי דרק משום זה דהוא זקן‬ ‫דבת ק׳ כבת כ׳ ליופי ר״ל דהחזירה הקב״ה לימי‬ ‫נערותה גם ליופי‪ ,‬דחזר היופי למקומו כבת כ׳‬ ‫דאע״ג שחייבין במצות מ״מ נשארו באיסור חתנות‪,‬‬ ‫ביתו ודינו כת״ח הוא דמהני וחשיב שבועה בנקיטת‬ ‫שהוא ימי נערותה‪ ,‬דשרה אמנו איילונית היתה‬ ‫כלומר דלא הועילה גירותם לאיסור חתנות‪ ,‬וא״כ‬ ‫המילה בידו‪ ,‬ועל כן אמר לו שים נא וגו׳ ודו״ק‪.‬‬ ‫ממילא דלא יהיו בניו מיוחסין אחריו‪.‬‬ ‫ואיילונית נעשית גדולה בגיל כ׳‪.‬‬ ‫ויאמר ברוך ה' וגו' אשר לא עזב‬ ‫ולפי״ז נמצינו למדין דלא פסקו ימי נערותה‬ ‫כלל ונשארה בנערותה ולא הזדקנה גם לאחר‬ ‫ונמצא דקיום ענין זה הוא מאמיתתו יתברך‪ ,‬דכיון‬ ‫שנשבע לו לאמר לזרעך אתן את הארץ א״כ זה לא‬ ‫חסדו ואמתו מעם ה' אנכי בדרך‬ ‫שהולידה‪ ,‬שהרי גם בגיל ק׳ היתה כבת כ׳ אף‬ ‫יתקיים רק מאשה שהיא ממשפחתו וכמש״נ‪ ,‬אולם‬ ‫נחני ה' בית אחי אדוני (כד‪ ,‬כז)‬ ‫דבשעה שנאמר קרא דברכתי אותה היתה בת צ׳‪,‬‬ ‫הא דהאשה תהא ראויה והגונה ליצחק זה כבר ענין‬ ‫ויש לדקדק דהנה לקמן בסיפור הדברים בבית‬ ‫ומ״מ מצינו דגם כשהיתה בת ק׳ היתה כבת כ׳‬ ‫בתואל כתיב (בראשית כד‪ ,‬מח) ״ואקד וגו׳ ואברך‬ ‫של חסד‪ ,‬ונמצא דאם האשה תהא ממשפחתו וגם‬ ‫ולא כבת ל׳ ובע״כ דנשארה בנערותה ולא הוסיפה‬ ‫את ה׳ א‪-‬להי אדני וגו׳ אשר הנחני בדרך אמת‬ ‫הוגנת לו יש בה גם אמת וגם חסד‪ ,‬וע״כ לאחר‬ ‫להזדקן‪ .‬אולם בבעל הטורים כתב וז״ל ״ולא אמר‬ ‫לקחת את בת אחי אדני לבנו״ יעו״ש‪ ,‬והנה בשעת‬ ‫שנתברר לו שהיא מבית אביו בירך את ה׳ אשר לא‬ ‫ימי לפי שחזרה לימי נערות וכשהזקינה עוד פסקו‬ ‫עזב חסדו ואמתו מעם אברהם‪ ,‬וכדברינו מבואר‬ ‫מעשה הזכיר בדבריו את חסדו ואמתו של הקב״ה‬ ‫ממנה ימי הנערות לפיכך אמר שני״ עכ״ל‪ ,‬ונראה‬ ‫להדיא בתרגום יונתן (כד‪ ,‬כז) שכתב ״וסגיד קדם‬ ‫וכדכתיב אשר לא עזב חסדו ואמתו‪ ,‬ואילו בסיפור‬ ‫דכ״ז לפי גירסת רש״י דבת ק׳ כבת כ׳ לעונשים‪,‬‬ ‫אולם לדעת המדרש והילקוט דבת ק׳ כבת כ׳‬ ‫ה׳ דזמן קדמני אתתא מהגנא״ והיינו כמש״כ‪ .‬וזהו‬ ‫הדברים בבית בתואל לא הזכיר בדבריו כלל ענין‬ ‫ליופי לא פסקו ימי נערותה ואף בהיותה בת ק׳‬ ‫גם הביאור במה שאמר אליעזר ללבן ובתואל אם‬ ‫החסד רק אמתו יתברך‪ ,‬ובאמת צ״ב עוד שלקמן‬ ‫היתה כבת כ׳ ליופי וכמש״נ‪.‬‬ ‫ישכם עושים חסד ואמת את אדוני‪ ,‬דבזה שתסכימו‬ ‫(שם‪ ,‬פסוק מט) כתיב ״ועתה אם ישכם עושים חסד‬ ‫לתת את רבקה ליצחק יש בזה משום חסד ואמת‬ ‫ואמת את אדני הגידו לי וגו׳״ הזכיר שיש בענין זה‬ ‫לאברהם‪.‬‬ ‫גם חסד וגם אמת והדברים צ״ב‪.‬‬ ‫אולם מה שלא הזכיר להם שברך את ה׳ על חסדו‬ ‫והנראה ביאור הדברים‪ ,‬דהנה אברהם שלח‬ ‫ואמתו‪ ,‬משום דכל מה שסיפר אליעזר ללבן ובתואל‬ ‫את אליעזר לקחת אשה לבנו יצחק מבית אביו‬ ‫את מה שקרה הוא שיראו בזה גודל הצלחתו ושה׳‬ ‫וממשפחתו‪ ,‬אולם אליעזר ביקש שהקב״ה יעשה‬ ‫הצליח את דרכו בהצלחה מיוחדת‪ ,‬ולזה אין ענין‬ ‫חסד עם אברהם שתהיה ראויה לביתו שתהא‬ ‫לספר להם את החסד‪ ,‬דהרי עיקר השליחות היתה‬ ‫גומלת חסדים וכמש״כ רש״י עה״פ (בראשית כד‪ ,‬יד)‬ ‫לקחת לו אשה מבית אברהם‪ ,‬ולא שתהא ראויה‬ ‫״אתה הכחת לעבדך ליצחק״ יעו״ש‪ ,‬והוסיף ע״ז‬ ‫ליצחק‪ ,‬ובמעשה שהיה ראה שהקב״ה הצליח דרכו‪,‬‬ ‫ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני‪ ,‬שאם תהיה‬ ‫שהיה בזה הצלחה שמצא אשה ממשפחתו‪ ,‬וזהו‬ ‫ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד יעו״ש‪.‬‬ ‫מאמיתתו של הקב״ה‪ ,‬ודו״ק‪.‬‬ ‫ומבואר דהיה בזה שני דברים‪ ,‬האחת‪ ,‬שתהיה‬ ‫גומ״ח וראויה לאברהם וליצחק‪ ,‬ושנית‪ ,‬שצריכה‬ ‫להיות ממשפחתו‪.‬‬ ‫בענין ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו‬ ‫ויסוד לזה נראה מהא דאיתא בב״ק (צו‪ ,‬ב)‪ ,‬האי מאן דגזל פדנא דתורי מחברי׳‬ ‫״גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר״‪ ,‬ופרש״י אם תרצו הריני גר ואם‬ ‫אזל כרב בהו כרבא זרע בהו זרעא לסוף אהדרינהו למרייהו‪ ,‬אתא לקמי׳ דר׳‬ ‫לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין שאמר לי הקב״ה (בראשית יב‪ ,‬ז) ״לזרעך אתן את‬ ‫נחמן א״ל זיל שמו שבחא דאשבח א״ל רבא תורי אשבח ארעא לא אשבח ע״כ‪,‬‬ ‫הארץ הזאת״‪ ,‬ע״כ‪ .‬והיינו דזכיית אברהם בא״י הושלמה כבר אף קודם ביאת‬ ‫והדברים צריכים ביאור ופירוש מאיזה טעם יזכה בעל הבקר בהשבח‪ ,‬ומה‬ ‫ישראל‪ ,‬וזהו דינא דא״י מוחזקת לנו מאבותינו והוא מהך קרא דהביא רש״י‪.‬‬ ‫שייך הא דהוא בעל הבקר דמה״ט יזכה בהשבח‪ ,‬ובע״כ דהבקר גבי השבח יש‬ ‫וכבר הקשו מהא דבריב רועי לוט עם רועי אברהם פרש״י שם דהיו רועי לוט‬ ‫לו תורת יורד ומשביח כדאיתא שם בגמ׳ דתורא אשבח‪ ,‬דמה לי הוא ירד מה‬ ‫מרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברהם מוכיחין אותם על הגזל והם‬ ‫לי שורו ירד‪ ,‬וע״כ דין זכייתו הוא כמו שכתב הגר״ח דהשבח ביסודו למשביח‪,‬‬ ‫אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט בן אחיו יורשו ואין זה גזל‪,‬‬ ‫וזהו הביאור במו״מ בגמ׳ שם אם להבקר הגזול איכא תורת יורד ומשביח‬ ‫והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין‪ ,‬הרי‬ ‫[והארכתי במקו״א]‪.‬‬ ‫דעדיין לא נגמרה זכיית אברהם בארץ ישראל וצ״ע‪.‬‬ ‫אלא דאכתי צ״ע דגם אי נימא דלהבקר יש תורת יורד ומשביח הא מי עדיף‬ ‫והנה בר״ה (יג‪ ,‬א) איתא בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל‬ ‫מכל יורד דעלמא לשדה חבירו דהשבח הוא לבעל הקרקע מדינא דארעאי‬ ‫בכניסתן לארץ מהיכן הקריבהו‪ ,‬אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר‬ ‫אשבח ואין לו אלא כאריס וצ״ע‪.‬‬ ‫רחמנא ולא קציר נכרי‪ ,‬וכתבו בתוס׳ שם ואע״ג דירושה היא להם מאבותיהם‪,‬‬ ‫ואשר מוכרח מזה‪ ,‬דאין בדינא דארעאי אשבח הפקעה בעיקר זכותו של‬ ‫מ״מ יש לו במה שזרע ובע״ז שפיר דייק משום אשרות דמדורות ראשונים ע״כ‪,‬‬ ‫המשביח‪ ,‬וכל דינו הוא קיום תביעתו בגוף הירידה‪ ,‬ומש״ה כל דאין לו תביעה‬ ‫ובפרשת דרכים (דרך הקודש דרוש ט) כתב דכוונתם היא דכל זכיית אברהם היה‬ ‫בגוף הירידה הדר דינא דהשבח הוא למשביח‪ ,‬וע״כ בסוגיא התם דבעל הקרקע‬ ‫בגוף הקרקע אבל עדיין היה לעכו״ם קנין פירות ומה״ט הוי קציר נכרי‪.‬‬ ‫הוא דהוריד הבקר לשדהו ע״י דאין לו זכות השתמשות בהבקר ולהבקר יש‬ ‫אלא דכל עיקר ד״ז דלעכו״ם היה קנין פירות צ״ע מהא דפרשה דידן‪ ,‬דא״כ‬ ‫תורד יורד‪ ,‬אין לו תביעה על בעל הבקר בירידה במה שהוא עצמו הוריד אותו‬ ‫היאך יטול הקבר מן הדין נהי נמי דלאברהם היה קנין הגוף‪ ,‬אבל כיון דלעכו״ם‬ ‫וע״כ שוב הדר דינא דהשבח למשביח‪ ,‬והוא כדברינו‪.‬‬ ‫היה קנין פירות וכי בעל הגוף רשאי לבטל קנינו של בעל הפירות ובחפירת‬ ‫מעתה י״ל דהכנענים בא״י קודם ביאת ישראל לא״י‪ ,‬אע״ג דלא היה להם‬ ‫בורות בהקרקע ה״ה מבטל לקנינו של בעל הפירות‪ ,‬ומה אהני הא דיש לו‬ ‫קנין בקרקע גם לא קנין פירות הא‬ ‫קנין הגוף‪.‬‬ ‫מיהא היה להם רשות בדיני ממון לגדל‬ ‫וגם דעיקר דברי התוס׳ בר״ה שכתבו‬ ‫ולהשביח‪ ,‬וזהו דינא דוהכנעני אז בארץ‬ ‫די״ל במה שזרעו‪ ,‬דמשמע מני׳ דמה‬ ‫כמו שפרש״י שם‪ ,‬ומה״ט לא היו אבותינו‬ ‫יכולים לעכב אותם עד שכבשוה‪ ,‬ולא‬ ‫היה להם בזה טענת ארעאי אשבח‪,‬‬ ‫דזכייתם של הגוים בהפירות היא‬ ‫תפילה‬ ‫ביאורי‬ ‫שבע ברכות‬ ‫שצמח מאליו לא הוה שלהם‪ ,‬ואילו מדין‬ ‫קנין פירות גם שבחא דממילא הוה שלו‬ ‫כיון שגם זה פירות‪.‬‬ ‫אשר מזה נראה מבואר דבאמת מה‬ ‫בהיותם משביחים‪ ,‬דכל דאין להבעלים‬ ‫טענה בגוף הירידה וההשבחה הדר‬ ‫שמח תשמח רעים האהובים כשמחר יצירר בגן‬ ‫שגדל מאליו באמת לא שייך לעכו״ם‬ ‫דינא דהשבח שייך למשביח‪ ,‬ונמצא‬ ‫עדן מקדם‬ ‫כלל משום דא״י היא מוחזקת מאבותינו‬ ‫וממילא דגם הפירות שייכים לישראל‪,‬‬ ‫דאין זכייתם מדינא דקנין פירות כלל‪,‬‬ ‫יש לדקדק בלשון הברכה‪ ,‬דמתחילה בלשון רבים שמח‬ ‫ורק במה שזרעו הגויים היא שלהם‪,‬‬ ‫אלא בעצם היותם משביחים‪ ,‬ועי׳ תרגום‬ ‫תשמח ׳רעים האהובים׳ [שהקב״ה יברך אותם]‪ ,‬ומסתיימת‬ ‫והביאור בזה הוא ע״פ מש״כ הרמב״ם‬ ‫יונתן ב״ע (יג‪ ,‬ז) שכתב בריב שבין רועי‬ ‫בלשון יחיד כשמהן ׳יצירך בגן עדן מקדם‪ ,‬ולכאורה הו״ל‬ ‫(בפ״ב מהל׳ תרומות הי״א) וז״ל ״אבל הזורע‬ ‫לוט לרועי אברהם וז״ל ״דעד כדון אית‬ ‫למימר כשמחך ׳יצוריך׳ בגן עדן מקדם בלשון רבים‪.‬‬ ‫שדה הפקר חייב בתרו״מ״ עכ״ל‪ ,‬ומקור‬ ‫ליהום רשות בארעא״‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬ומבואר‬ ‫הדבר הוא בירושלמי (פ״א דמעשרות ה״א)‬ ‫מזה דכל דינם הוא רשות בארעא ולאו‬ ‫ונראה דזהו כל עצמו של הברכה‪ ,‬דהקב״ה שמח את אדם‬ ‫ר׳ זעירא ר׳ יסא בשם ר׳ אלעזר הזורע‬ ‫בתורת קנין פירות כלל‪ ,‬והיינו כמש״כ‪.‬‬ ‫וחוה קודם החטא בהיותם בשר אחד‪ ,‬וכל כוונתם היתה‬ ‫שדה הבקר חייב במעשרות‪ ,‬וכתב ע״ז‬ ‫וזהו מש״כ התוס׳ דיש להם במה שזרעו‪,‬‬ ‫לשם שמים‪ ,‬וזהו בגן עדן מקדם‪ ,‬כלומר מקודם החטא‪ ,‬וזהו‬ ‫בחי׳ רבינו חיים הלוי (בהל׳ מלוה ולוה פכ״א‬ ‫דכל זכייתם הוא רק במה שזרעו‪ ,‬ולא‬ ‫הברכה שכל תוכנה היא שיזכו להיות לבשר אחד‪ ,‬וגם לאחד‬ ‫ה״א) דאע״ג דביורד לתוך שדה חבירו‬ ‫בכל שבח דעלמא‪ ,‬והוא כדברינו דכל‬ ‫הנישואין ישארו בדרגה של האלוקים ברא את האדם ישר‬ ‫הוי השבח של הבעלים‪ ,‬מ״מ בזורע‬ ‫זכייתם הוא מדינא דיורד בהיותם‬ ‫(והארכתי מה עוד במקו׳׳א)‪.‬‬ ‫שדה הפקר לא אמרינן דהשבח יהיה‬ ‫משביחים כדין משביח שדה הפקר‪,‬‬ ‫הפקר אלא דהכל של הזורע‪ ,‬דאם לא‬ ‫וזהו גם הביאור במה דנקש בלשון הברכה ׳רעים אהובים׳‪,‬‬ ‫וע״כ אין להם בשבח דעלמא דזה שייך‬ ‫היה דינו רק כאריס לפי חלקו הרי צריך‬ ‫לאבותינו מדין ארעאי אשבח‪[ ,‬ואילו‬ ‫דרעות הוא גם לשון שבר כלשון תרועה וכן נתרועעה הכלי‪,‬‬ ‫להיות טבל וחולין מעורבין זב״ז‪ ,‬ובע״כ‬ ‫היה דינם משום דיש להם קנין פירות‬ ‫ומשום דלעולם אי אפשר לעשות משני דברים שלמים דבר‬ ‫דמעיקר דינו השבח הוא של המשביח‪,‬‬ ‫א״כ גם שבח דעלמא הוה דידהו]‪ ,‬ובע״כ‬ ‫אחד‪ ,‬ורק משני חצאים או שברים יש לצרפם לעשותם כאחד‪,‬‬ ‫אלא דכל היכא דאיכא בעלים שוב‬ ‫כמש״נ‪.‬‬ ‫וזהו באמת לשון רעות דנתחברו יחדיו‪ ,‬ולכן כיון דענין‬ ‫השבח שייך לבעל הקרקע ע״י דארעי‬ ‫והנה בגמ״ ב״ק הנ״ל מבואר דבאמת‬ ‫הברכה היא שיעשו לבשר אחד נקט לשון רעות‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אשבח‪ ,‬אבל כל היכא דליכא בעלים‬ ‫חולקים בעל השדה והמשביח בשבח‪,‬‬ ‫שוב השבח שייך להמשביח משום עצם‬ ‫דאיתא שם אמר ליה רבא תורי אשבח‬ ‫הדין הממון‪.‬‬ ‫ארעא לא אשבח אמר מי קאמינא‬ ‫ולפי״ז נראה דהא דזכו במה שזרעו הם‬ ‫נשיימו כוליה פלגא קאמינא‪ .‬ונראה פשוט דהא דחולקים היינו משום דכל‬ ‫הוא מדין משביח‪ ,‬אלא דעדיין צ״ב דהרי כל שבח דגדל בקרקע ה״ה של בעל‬ ‫אחד יש לו דין לזכות בכל השבח‪ ,‬דכל אחד יש לו דין בשבח מטעמא אחרינא‬ ‫הקרקע מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬וגם בגונא דיורד לשדה חבירו והשביח‪ ,‬דמ״מ‬ ‫ולא שהם שותפים בדין משביח‪ ,‬דנראה דכ״א יש לו זכות בפ״ע בגוף השבח‪,‬‬ ‫השבח הוא של בעל הקרקע מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬וא״כ אם א״י מוחזקת היא‬ ‫בעל הבקר מדין משביח ובעל השדה מדין ארעאי אשבח‪ ,‬וכל אחד בפ״ע דינו‬ ‫מאבותינו אין לעכו״ם דין זכייה בשבח גם מדין משביח וצ״ע‪.‬‬ ‫לזכות בכל השבח‪ ,‬ורק מכיון דכל אחד יש לו זכות גביה בכל השבח הוי הדין‬ ‫ואשר יראה בזה‪ ,‬דשאני בזה עכו״ם בא״י מכל יורד דעלמא‪ ,‬דהא דכל היכא‬ ‫דחולקים השבח‪ ,‬ובזה מבואר היטב הא דהיורד לתוך שדה הפקר זוכה בכל‬ ‫דאיכא בעלים השבח שייך לבעל הקרקע‪ ,‬אין זה משום דע״י דינא דארעי‬ ‫השבח‪ ,‬משום דבאמת מדין משביח בדין הוא שיזכה בכל השבח‪ ,‬ואין כאן בעל‬ ‫אשבח זכה בו בעל הקרקע ואלימא זכייתו גם במקום דאיכא משביח‪ ,‬אלא‬ ‫הקרקע שיזכה בהשבח מדינא דארעאי אשבח‪.‬‬ ‫דעיקר הדין בזה דכל יורד לתוך שדה חבירו כיון דאין לו רשות להשביח‬ ‫ולפמש״נ נראה דגם העכו״ם שזכו במה שזרעו היינו רק בפלגא‪ ,‬דכיון דא״י‬ ‫קרקע חבירו אין לו דין זכייה כל עיקר מדין משביח‪ ,‬דאין עיקר תביעת‬ ‫מוחזקת לאבותינו יש גם להם זכות בשבח מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬ובאמת‬ ‫הבעלים על גוף השבח‪ ,‬אלא על עצם הירידה‪ ,‬דכל שירד לתוך שדהו שלא‬ ‫שבתוס׳ הרא״ש (שם) כתב וז״ל ״ויש להם ׳חלק׳ במה שזרעו״ עכ״ל‪ ,‬דלפמש״נ‬ ‫מדעתו הו״ל גזלן על עצם ההשתמשות והירידה בקרקע שלו‪ ,‬ומש״ה אין לו‬ ‫הדבר מבואר היטב דנהי דזכייתם הוא מדין משביח הא מיהא אכתי בעל‬ ‫זכות מדין משביח כל עיקר‪.‬‬ ‫הקרקע זוכה גם בשבח מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬וע״כ חשיב ׳קציר עכו״ם׳‪ ,‬וע׳‬ ‫מעתה נראה דכל דלבעל הקרקע לא יהיה טענה בגוף הירידה וההשבחה‬ ‫בטורי אבן (שם) שכתב להדיא כדברינו דהוו שותפין‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬שוב יהא השבח שייך למשביח כדין משביח שדה הפקר‪ ,‬ואע״ג דיש‬ ‫ולפי״ז אתי שפיר החילוק בין חפירת אברהם קבר בקרקע להא דרועי לוט‪,‬‬ ‫כאן בעלים על הקרקע וארעא דידי׳ אשבחה‪ ,‬מ״מ כל דאין לבעלים תביעה‬ ‫דרועי לוט הוו גזלנים משום דעכ״פ יש לעכו״ם חלק במה שזרעו‪ ,‬משא״כ‬ ‫בגוף הירידה הדר דינא דהשבח שייך למשביח כמשביח שדה הפקר‪ ,‬ודוק‬ ‫תביעת אברהם בלקיחת שדה עפרון לקבורה היינו משום דהגוף הוה דידיה‪,‬‬ ‫היטב בזה‪.‬‬ ‫ואין כאן משום ביטול קנינו של בעל הפירות כיון דלא היה להם בזה קנין‬ ‫פירות כלל ורק זכי׳ בהשבח מדינא דיורד בהיותם משביחים במה שזרעו‪.‬‬ ‫♦‬ ‫♦ ‪-----‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫♦‬ ‫גליון מ״א ‪ -‬מרחשון תשפ״ז‬ ‫ועדים בספר איוב‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ״ז‬ ‫ממורינו הגאון רבי אל יהו דיסקין שליט״א‬ ‫פת יחה לספר א יוב ־ צד יק ודע לו רשע וטוב לו‬ ‫וזהו המשך המזמור‪' ,‬להגיד בבוקר חסדך ואמונתך‬ ‫מתי חי איוב ומי כתב את ספר איוב‬ ‫בלילות'‪ .‬חז״ל אומרים (פסחים ב‪ ):‬שהעולם הזה דומה‬ ‫בגמ' ב״ב (טו‪ ).‬מובאות מספר דיעות בימי מי חי היה‬ ‫ללילה‪ .‬ועוד הובא שם (נ‪ ).‬שאמר רבי אחא בר חנינא‪:‬‬ ‫איוב‪ .‬ויש לציין לדברי הגמ' בסוטה (יא‪ ).‬שאמרו שם‪,‬‬ ‫לא כהעולם הזה העולם הבא‪ ,‬בעולם הזה על בשורות‬ ‫שלשה היו באותה עצה של הריגת הזכרים במצרים‪:‬‬ ‫טובות מברך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות ברוך‬ ‫בלעם‪ ,‬איוב ויתרו‪ .‬בלעם שיעץ‪ ,‬נהרג‪ .‬איוב ש ש תק‪,‬‬ ‫דיין האמת‪ ,‬והעולם הבא כולו הטוב והמטיב‪ .‬צריך‬ ‫נידון ביסורין‪ .‬יתרו שברח‪ ,‬זכו מבני בניו שישבו בלשכת‬ ‫לבאר‪ ,‬מהי החלוקה בין העולם הזה לעולם הבא‪.‬‬ ‫הגזית‪ .‬א שר מדברי הגמ' הללו נראה בהכרח שימי‬ ‫ביאור כל הענין הזה‪ ,‬כעין שאדם ההולך בלילה נדמה לו‬ ‫חיותו של איוב היה בזמן א שר קם מלך חדש על‬ ‫אדם לעמוד ועמוד לאדם‪ ,‬סלע לאריה ואריה לסלע וכן‬ ‫מצרים‪ ,‬והיו יסוריו רק לאחר מכן‪.‬‬ ‫בהרבה על זה הדרך‪ ,‬אולם לכשיאיר היום‪ ,‬אזי יתבררו‬ ‫יש מי שסובר שאיוב לא היה ולא נברא ואינו אלא משל‬ ‫כל מחשבותיו כטעות‪ ,‬כתוהו‪ ,‬כהבל ורעות רוח‪,‬‬ ‫בעלמא‪ .‬ומדברי הפסוק ביחזקאל (פי״ד פס' י״ד) ״והיו‬ ‫מחשבות וחזיונות שאין להם אחיזה במציאות כלל‪.‬‬ ‫של שת האנשים האלה בתוכה נח דנאל ואיוב המה‬ ‫כשהאיר היום אין תירוצים‪ ,‬כשהאיר היום כבר אין‬ ‫בצדקתם ינצלו נפשם וגו'״‪ ,‬נראה בעליל שהיה צדיק‬ ‫קושיות!‬ ‫ש שמו איוב‪ .‬וביארו בזה‪ ,‬שבא מ ת אין מי שחולק שהיה‬ ‫הדבר דומה לאדם שנמצא בחדר חשוך‪ ,‬הוא נתקל‬ ‫צדיק ש שמו איוב‪ ,‬אלא שיש שסבר שכל אותו המעשה‬ ‫בחפצים‪ ,‬מ מ ש ש דברים‪ ,‬אך יש לו שאלות רבות‪ ,‬מהו‬ ‫אינו אלא משל ולא התרח ש עם איוב עצמו‪ ,‬ורק‬ ‫הגוש הזה? מהו החפץ ההוא? לפתע נדלק האור‬ ‫המשילו כל הענין על צדיק כאיוב ולכן קראוהו איוב‪.‬‬ ‫בחדר‪ ,‬או אז הוא רואה שהחפץ הק שה היה שולחן‪,‬‬ ‫ולפי שיטה זו‪ ,‬אין כל סתירה בין ימי חיותו של איוב ובין‬ ‫הדבר הרך היה כרית‪ ,‬וכן ע״ז הדרך‪ .‬הוא לא קיבל‬ ‫זמן כתיבתו‪.‬‬ ‫תשובות‪ ,‬הוא לא מצא תירוצים‪ ,‬הוא פשוט ראה את‬ ‫גם מה שנדמה לעינינו בעוה״ז כרע יתברר לעתיד‬ ‫האמת! הוא רואה מה קורה ומהו כל חפץ‪.‬‬ ‫לבוא כטוב‬ ‫כך אנו בעולם הזה חיים בלילה‪ ,‬בחושך‪ ,‬אנו לא יודעים‬ ‫להבין כי כל הנעשה עימנו הוא טוב‪ ,‬אנו מפרשים את‬ ‫רוב ענינו של ספר איוב סובב והולך בענין 'צדיק ורע לו‬ ‫זה כצרות‪ ,‬כך זה נדמה בעינינו‪ .‬לכן בעולם הזה אנו‬ ‫רשע וטוב לו'‪ .‬ובאמת שבכמה מקומות בנביאים‬ ‫מברכים הטוב והמטיב רק על דברים שהם בשורות‬ ‫ובכתובים מצינו שעסקו בענין הזה‪.‬‬ ‫טובות‪ ,‬רק על מה שאנו רואים בעינינו את הטוב שבזה‪,‬‬ ‫אחד מן המקומות הוא בפרק 'מזמור שיר ליום השבת'‬ ‫אולם מה שנראה אצלנו כשמועות רעות אנו מברכים‬ ‫(תהילים צ״ב)‪ ,‬היינו ליום שכולו שבת‪ ,‬שזה לעתיד‬ ‫ברוך דיין האמת‪ ,‬כי לעינינו זה נראה רע‪ ,‬אך אנו‬ ‫לבוא‪ ,‬כי תכלית הכל הוא לעתיד לבוא ש אז יבוא‬ ‫מאמינים שזה טוב‪ ,‬אולם הכל זה אמונה אנו לא יכולים‬ ‫העולם על התיקון השלם‪ ,‬ואז יתגלה סוד היחוד‪.‬‬ ‫לקרוא לכזה דבר 'טוב'‪ ,‬אצלנו זה נראה רע‪ .‬רק בעולם‬ ‫עיקרו של ענין‪ ,‬כי ישנם יסורים הבאים לאדם בעבור‬ ‫הבא נראה שהכל היה טוב‪ ,‬גם מה שהיה נדמה כאן‬ ‫עונותיו ויש שבאים על גלגולים קודמים‪ ,‬וישנם שהם‬ ‫בעולם הזה לענינו כרע‪ ,‬הוא טוב‪ ,‬אז נוכל לברך הטוב‬ ‫מסוד היחוד‪ ,‬שרק בעת התיקון השלם אזי יראו א ת‬ ‫והמטיב על הכל‪.‬‬ ‫האמת הברורה והזכה‪ ,‬או אז יתברר כי הכל טוב הוא‪.‬‬ ‫נראה להביא לזה מקור מענינינו‪ .‬הפסוק המקביל למה‬ ‫למרות האמונה בטוב אי אפשר לברך הטוב והמטיב‬ ‫שהבאנו לעיל 'להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות'‪,‬‬ ‫גם אילו יבוא אדם כיום ויאמר‪ ,‬נכון שלעיני זה נראה‬ ‫הוא פסוק במזמור לתודה (תהילים ק')‪' ,‬כי טוב ה'‬ ‫רע‪ ,‬אך אני מאמין באמונה שלימה שזה טוב‪ ,‬אני‬ ‫לעולם חסדו ועד דר ודר אמונתו'‪ .‬גם כאן ביאור הכתוב‬ ‫משוכנע בזה ב מ את האחוזים‪ ,‬אין לי צל צילו של ספק‬ ‫שיש א ת הטוב והחסד שזה בעולם הבא‪ ,‬ויש את‬ ‫שמא הקב״ה עשה עימי רע‪ ,‬ברור שזה טוב ‪ -‬עדיין‬ ‫'אמונתו'‪ ,‬האמונה שהכל טוב גם כשלא רואים כך‪ ,‬שזה‬ ‫אסור לו לברך הטוב והמטיב‪ ,‬עדיין הוא יצטרך לברך‬ ‫בעולם הזה‪ .‬והנה נמצא שתיבת 'לעולם' מדברת על‬ ‫ברוך דיין האמת‪ .‬כי סו״ס בעינינו זה נראה רע‪.‬‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ותיבות 'לדר ודר' עוסקות בעולם הזה‪.‬‬ ‫הגמ' אומרת ביומא (סט‪ ):‬שמ שה אמר 'האל הגדול‬ ‫הטוב מתוך הרע ולא רק כתמורה לרע‬ ‫הגיבור והנורא'‪ ,‬בא ירמיהו ואמר נכרים מקרקרים‬ ‫לאחי היה בחצר דקל גדול‪ ,‬אך העץ לא הוציא תמרים‪.‬‬ ‫בהיכלו ‪ -‬איה נוראותיו? ולכן השמיט ירמיהו א ת‬ ‫כך היה במשך כשלושים שנה‪ .‬לאחר כשלושים שנה‬ ‫המילה 'נורא'‪ .‬הגיע דניאל ואמר נכרים מ שתעבדים‬ ‫הגיעו זן נמלים שכוסס את הדקל‪ ,‬אחרי שנגמרו‬ ‫בבניו ‪ -‬איה גבורותיו? והשמיט את תיבת 'גיבור'‪ .‬באו‬ ‫החרקים הללו‪ ,‬החל הדקל להצמיח תמרים‪.‬‬ ‫אנשי כנסת הגדולה והשיבו על כך והחזירו עטרה‬ ‫אחי סיפר לי כי לאחר שבירר אצל יודעי דבר‪ ,‬אמרו לו‬ ‫ליושנה‪ .‬שואלת שם הגמ' איך עקרו את מה שתיקן‬ ‫שזו תופעה מוכרת שאחר שהדקל ניזוק ע״י החרקים‬ ‫משה רבינו? עונה הגמ'‪ ,‬כיון שידעו בקב״ה שהוא‬ ‫הוא מתחיל להצמיח תמרים‪.‬‬ ‫אמיתי לפיכך לא כיזבו בו‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬כעת אני מבין פשט בפסוק 'צדיק כתמר‬ ‫צריך להבין‪ ,‬וכי ירמיהו ודניאל לא האמינו בכך‬ ‫יפרח'‪ .‬הלא פתחנו במזמור עם מה שנדמה לעינינו כרע‬ ‫שהקב״ה גדול ונורא? חלילה וחס מלומר כן על אותם‬ ‫שבא מת זה טוב‪ ,‬ואת זה נגיד בבוקר חסדו‪ .‬כך נראה‬ ‫גדולי האומה! ודאי שאותם הצדיקים האמינו בזה‪,‬‬ ‫אצל צדיק שהיה רע לו‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬מתוך הרע עצמו בא‬ ‫אלא שכיון שבעיניהם אין גבורות‪ ,‬אין נוראות‪ ,‬אזי‬ ‫הטוב‪ ,‬ממ ש כאותו דקל א שר רק ע״י שניזוק מאותם‬ ‫למרות אמונתם האיתנה יהיה זה שקר לומר ז א ת‬ ‫החרקים הצמיח תמרים‪ ,‬כך הצדיק כ'תמר' יפרח‪ ,‬דוקא‬ ‫בפיהם כך‪ ,‬כיון שבהרג שת הלב זה לא גיבור ולא נורא‪.‬‬ ‫מתוך אותם יסורים‪ ,‬דוקא מתוך אותו צער ומכאוב‪.‬‬ ‫אין זה סותר א ת אמונתם בכך‪ ,‬אך חסר בתחושה‬ ‫היה מעשה בתקופת הקורונה באשה שנדקבה בנגיף‬ ‫ובהבנה של זה‪.‬‬ ‫כאשר היה בגופה חיידק טורף‪ ,‬מטבע הדברים אצל‬ ‫כך גם מי שיבק ש בעולם הזה לברך הטוב והמטיב על‬ ‫אחת שמוגדרת ב'קבוצת סיכון' מדובר בסיבוך רציני‪.‬‬ ‫שמועות רעות‪ ,‬זה שקר! כי בעינינו זה רע‪ ,‬אי אפ שר‬ ‫אותה אשה עמדה על שערי מוות‪ ,‬אולם לאחר שקרעו‬ ‫לקרוא לזה טוב‪ ,‬אפ שר להאמין שזה טוב‪ ,‬אך לא‬ ‫שערי שמים בתפילות ותחינות החלימה אותה אשה‪.‬‬ ‫לקרוא לזה כך‪ .‬אחר שמאמינים בזה לגמרי אפ שר‬ ‫וראה זה פלא‪ ,‬אחרי שהחלימה מהקורונה התברר‬ ‫לברך ברוך דיין הא מת בשמחה‪ ,‬כמו שאומרת הגמ'‬ ‫שהנגיף השמיד א ת החיידק הטורף‪.‬‬ ‫בברכות (ס‪ ):‬שצריך לקבל את הרעות בשמחה‪ .‬אך‬ ‫סיפור זה הינו משל ודוגמא ליסורים הבאים על האדם‬ ‫לברך על הטוב זה לא נכון‪.‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬א שר כעתהוא מברך עליהם ברוך דיין‬ ‫'לעולם ולדר ודר‬ ‫האמת‪ .‬אולם לעתיד לבוא הוא עלול לגלות שהיו בידו‬ ‫מרן הגרי״ז ביאר א ת הפסוק ב שמות (פ״ג‪ ,‬פס' ט״ו) 'זה‬ ‫חטאים גדולים‪ ,‬אשר הם 'חיידק טורף' לנשמה‪.‬‬ ‫שמי לעולם וזה זכרי לדר ודר'‪ ,‬שידוע ש שם ה' נכתב‬ ‫והקב״ה בטובו וברוב רחמיו שלח לו יסורים בכדי‬ ‫בלשון 'הויה' ונקרא בלשון 'אדנות'‪ ,‬אך לעתיד לבוא‬ ‫להשמיד את אותו 'חיידק טורף'‪ ,‬וכך זוכה הוא עי״ז‬ ‫יאמרו א ת השם ככתבו‪ .‬ביאר הגרי״ז‪ ,‬לעולם ‪ -‬היינו‬ ‫להיות זך ונקי בבואו להעולם הבא‪.‬‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬לדר ודר ‪ -‬היינו לכל הדורות בעולם הזה‪.‬‬ ‫בעולם הבא נזכה לראות כי כל הרע היה לטוב‪ ,‬אך גם‬ ‫וזו כוונת הפסוק שזהו שמו של הקב״ה לעולם הבא‪ ,‬אך‬ ‫כעת אנו מצויים להאמין בזה באמת‪ ,‬אמונתך בלילות‪,‬‬ ‫יש את 'זכרו' של הקב״ה‪ ,‬יש את איך אומרים אותו‪ ,‬וזה‬ ‫ולברך על שמועות רעות ברוך דיין הא מת בשמחה‪.‬‬ ‫נעשה בדר ודר‪ ,‬בעולם הזה‪.‬‬ ‫בס״ד‬ ‫פניני שם אבדתי‬ ‫ממורינו הגאון דבי מנחם שמואל כהן שליט״א‬ ‫—‬ ‫פר ש ת חיי שרה תשפ״ז‬ ‫ופרש״י שהיה סותם את פיהם בדרך כדי שלא ירעו בשדות זרים‪.‬‬ ‫והרמב״ן הקשה הלא חמורו של ר׳ פנחס בן יאיר מעצמו לא אכל איסור‪,‬‬ ‫ואטו אברהם אבינו גרע מר׳ פנחס בן יאיר‪ .‬ועוד יל"ע דהנה לעיל בפס׳‬ ‫י׳ כתיב מגמלי אדוניו ופרש״י שהיו ניכרין משאר גמלים שהיו יוצאין‬ ‫זמומין‪ ,‬ומדוע שם לא הקשה הרמב״ן כנ״ל‪.‬‬ ‫שני חיי שרה (כ״ג א')‬ ‫ופרש״י כולן שרם לטובה‪ .‬והנה אמנם הרמב׳׳ן פירש שהיינו לטובה‬ ‫וי"ל דהנה בריש הפרשה איירי בא״ י שהיתה של אברהם אבינו ולא היה‬ ‫בירא״ש‪ ,‬אך במפרשים נראה שהוא לטובה בגשמיות‪ ,‬שהיו לה חיים‬ ‫בזה משום גזל‪ ,‬אלא שאברהם היה רוצה מפני דרכי שלום שלא יאכלו‬ ‫טובים‪ .‬וילי׳ע שהלא היה לה הרבה שנים ללא ילדים‪ ,‬והכניסה צרתה‬ ‫גמליו בשדות זרים‪ ,‬אבל הגמלים מצדם היו אוכלים‪ ,‬אך בחו״ ל אי"ז של‬ ‫לביתה‪ ,‬ואח״כ היה לה את צרת ישמעאל‪ ,‬וכיצד ניתן לומר שהיו לה‬ ‫אברהם ואכתי קשה מאי גרע מחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר‪.‬‬ ‫חיים טובים‪ .‬אכן באמת יש כאן יסוד שגם עם כל הצרות והבעיות אם‬ ‫ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי (כ״ד ל״ג)‬ ‫האדם מקבל אותם בטובה הרי יהיו לו חיים טובים‪.‬‬ ‫מצינו כמה ביאורים בסיבה שלא אכל‪ .‬בספר משלחן ר׳ אליהו ברוך‬ ‫ואברהם זקן בא בימיה וה' ברך את אברהם בכל (כ”ד‬ ‫הביא בשם הגרי״ז דאיתא בגמרא ב"ב (קמ״ו‪ ).‬דכל זמן שלא אכל החתן‬ ‫סעודה בבית חמיו הסבלונות חוזרות‪ ,‬ומשאכל אינם חוזרות‪ ,‬והגמרא‬ ‫א')‬ ‫מסתפקת לענין שליח שאכל‪ .‬ומכיון שכן רצה אליעזר שהסבלונות‬ ‫יש לפרש ע׳יד החסידות שמכיון שאברהם היה זקן והחכים והיה בעל‬ ‫יחזרו בודאי אם השידוך לא יצא לפועל‪ ,‬ולכן לא אכל‪.‬‬ ‫ניסיון‪ ,‬ממילא ראה שכל מה שקרה לו הוא ברכה‪ ,‬והכל נעשה לטובתו‪.‬‬ ‫ובספר קדושת לוי כתב שאליעזר צם כמו חתן ביום חופתו‪ .‬והנה מצינו‬ ‫ולקחת אשה לבני ליצחק (כ״ד ד')‬ ‫במגן אברהם (ריש סי׳ תקע״ג) ב׳ טעמים מדוע חתן צם ביום חופתו‪,‬‬ ‫ידועה קושיית הפנים יפות כיצד יכל אליעזר להיות שליח קדושין‬ ‫או מפני שהוא יום של מחילת עוונות‪ ,‬או כדי שלא ישתכר בכדי שיהיה‬ ‫ליצחק הלא אינו בתורת גיטין וקדושין‪ .‬והנה המחנ״א בהלכות שלוחין‬ ‫בדעה להחיל את הקדושין‪ .‬ולטעם השני א"ש שזה שייך גם בשליח‪,‬‬ ‫(הו׳׳ד בביאור הלכה סי׳ תמ״ח) כתב דבקנין כסף אי״ צ לעשות שליח‬ ‫אך להטעם הראשון אינו שייך‪.‬‬ ‫את המביא את הכסף‪ ,‬לפי שהכסף בעצמו הוא הקונה ולא מעשה‬ ‫המסירה‪ ,‬והשליח עושה מעשה קוף בעלמא‪ ,‬ומהני גם בשליח עכו״ם‪.‬‬ ‫פניני נישואין‬ ‫וי"ל דהכא נמי בקידושי יצחק שהיו קדושי כסף אי״ צ שליחות‪ .‬אכן‬ ‫יל״ ע שאולי יש לחלק בזה בין קדושין למכר‪.‬‬ ‫"ולקחת אשה לבני ליצחק" (כ״ד ד')‬ ‫ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו (כ״ד כ׳״ב)‬ ‫ופרש״י רמז למחצית השקל‪ .‬ויל״ע מה מצא עכשיו מקום לרמוז לה‬ ‫השדכן ביטל שידוך וחזר ונסגר‬ ‫מחצית השקל‪ .‬וי"ל דהנה בספר אפריון (לבעל הקצשו״ע) כתב‬ ‫מעשה בשדכן א׳ שהציע לבחור כליל המעלות שידוך נפלא‪ ,‬ולאחר‬ ‫שמחצית השקל באה לכפר על חטא העגל‪ ,‬והסיבה שהביאו רק חצי‬ ‫כמה זמן התקשר לשדכן גביר ואמר לו שצריך שידוך לביתו עם חתן‬ ‫שקל‪ ,‬היא מכיון שהנשים לא חטאו בחטא העגל‪ .‬וזהו מה שבא אליעזר‬ ‫שי ש בו מעלות אלו ואלו וישלם לו שכרו טבין ותקלין‪ ,‬מ ש ש מע זאת‬ ‫לרמז לה לפני שהיא מקימה בית‪ ,‬להראות לה עד כמה גדול הקשר בין‬ ‫חיפש אם מכיר חתן כזה‪ ,‬ולא מצא לבד מהחתן דנן‪ ,‬ויעש מעשה‬ ‫הבעל לאשה‪ ,‬שהבעל לבד נחשב כחצי גוף‪.‬‬ ‫שלא יעשה התקשר לצד החתן ואמר להם ש צד הכלה לא רוצים‬ ‫ולאחר מכן אמר לצד הכלה שצד החתן לא רוצים וכך ביטל את‬ ‫ויקח האיש נזם זהב כו' ויאמר בת מי את כו' ויקוד‬ ‫השידוך והציע אותו לגביר‪ ,‬ולאחר כמה פגישות עם בת הגביר ירד‬ ‫האיש וישתחו לה' (כ״ד כ״ב‪-‬כ״ו)‬ ‫השידוך‪ ,‬ואחרי כמה ימים סיבב מסובב הסיבות שנפג שו הורי החתן‬ ‫ועוררו אי סמך על הסימנים לענין נתינת התכשיטים מדוע עכשיו‬ ‫והורי הכלה של ההצעה הראשונה ושאל אבי החתן את אבי הכלה‬ ‫שאלה בת מי את‪ .‬והנה מביאים בשם הגר׳יח על הפס׳ ואני בחסדך‬ ‫מ"ט הורדתם את השידוך ומה מום מצאתם בנו‪ ,‬ענה לו אנו רצינו‬ ‫בטחתי יגל ליבי בישועתך‪ ,‬שהגם שי ש לו ביטחון בחסד ה׳‪ ,‬מ"מ‬ ‫אבל אתם הורדתם אותו‪ ,‬שוב הוברר הדבר שהכל הבל והשדכן הוא‬ ‫השירה היא רק לאחר שבפועל נעשה לו הנס‪ .‬ויתכן שהביאור שהגם‬ ‫שהוריד את השידוך ברמאות‪ ,‬וחזרו להפגש ונסגר השידוך בשעה‬ ‫שבשכל מוחלט אצלו מקודם‪ ,‬מ״ מ לענין ההודאה ההודאה היא ביותר‬ ‫טובה‪ ,‬לאחר מכן שמע זאת השדכן ואמר מגיע לי חלקי לכה"פ‬ ‫אחרי הראיה והרגשת החוש‪ .‬ובמעשה דידן כיון שרצה בזה אליעזר‬ ‫שלי ש וכמו מי שמציע את השידוך‪ ,‬והנה לר׳ ניסים קרליץ זצ׳׳ל טעם‬ ‫להודות ולשבח לה׳ נצרך בזה ראית ניסי ה׳ בחוש‪ ,‬ולא סגי באמיתות‬ ‫התשלום הוא מדין נהנה‪ ,‬וא"כ נראה דאף שאבי החתן אולי יכול‬ ‫השכל‪.‬‬ ‫להיפטר שמשלם מדין פועל מ"מ החתן משלם ודאי מדין נהנה‬ ‫ולכאו׳ יהיה חייב‪.‬‬ ‫ויפתח הגמלים (כ”ד ל׳״ב)‬ ‫לעשות‪ ,‬וכיון שהיה טבעו קרוב לשלה קיבל גם הוא חלישות הדעת‪,‬‬ ‫מעשה במרן החזו״א‬ ‫ואמר לה מיד נצא מהר לאולם‪ ,‬והתארגנו מהר ויצאו אל האולם‪,‬‬ ‫מעשה במרן החזו״א ששלח שליח להציע לבחור משכמו ומעלה‬ ‫וכשהאחד‬ ‫לכך‪,‬‬ ‫מודעים‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫המשמחים‬ ‫שכל‬ ‫בעוד‬ ‫שידוך שאבי המדוברת הינו איש פחות ביותר‪ ,‬ואמר לשליח שלא‬ ‫מהמשתתפים בשמחה ראה זאת הודיע מיד לאבי החתן שהנה‬ ‫יציע את השידוך בשמו‪ ,‬והנה לאחר כמה ימים סגר הבחור הנ׳׳ל‬ ‫החתן והכלה יצאו מהחדר יחוד ועומדים להם בחוץ בבושה וכלימה‪,‬‬ ‫שידוך אחר והמציע היה החזו״א‪ ,‬והלך השליח לשאול את החזו״א‬ ‫ובאותו הזמן היו בעלי התזמורת בברכות ק׳׳ש של ערבית‪ ,‬וצעק‬ ‫א״כ מפני מה הרב אמר לי להציע לו את השידוך הרי הרב ידע שהוא‬ ‫להם אבי החתן שבמשנה מבואר שבין הפרקים שואלין מפני‬ ‫בפגישות שהרי הרב בעצמו הציע לו את ההצעה‪ ,‬וענה לו החזו״א‬ ‫השלום‪ ,‬וכאן החתן והכלה עומדים מוכלמים ובודאי שעליהם‬ ‫שההצעה שהצעתי לו היתה פחותה מדרגתו ע׳׳פ מחשבתו ולא רצה‬ ‫להפסיק ולשמחם‪ ,‬אך המנגנים המשיכות בתפילה חרף מחאותיו‪.‬‬ ‫לגשת לשידוך‪ ,‬ולכך אמרתי לך שתציע לו הצעה פחותה יותר ובכך‬ ‫ויש כאן בסיפור דנן ב' שאלות‪ ,‬באורח חייים ובחו״מ‪ ,‬ובאו״ח יל׳׳ד‬ ‫יחשוב שאם בעיני העולם אני כ׳׳כ פחות א׳׳כ אני יגש להצעה‬ ‫מצד מש׳׳כ המ״ב שבזמן הזה לא נהגו להשיב אפילו מפני השלום‪,‬‬ ‫הראשונה שהיא יותר מוצלחת ממנה‪ ,‬ונמצינו למדים שמותר לצער‬ ‫אכן כל זה רק מפני שמוחלים‪ ,‬מה שאינו שייך כאן שהחתן והכלה‬ ‫את חבירו אם המטרה היא לצורך החבר ולטובתו האמיתית‪.‬‬ ‫עומדים מוכלמים‪.‬‬ ‫סוכם שידבר הגביר עם הכלה ודיבר עם אחותה‬ ‫ואחר החתונה שבאו לסדר ביניהם התשלום הוריד אבי החתן חלק‬ ‫מעשה במשפחה עניה מרודה שבא גביר גדול ותרם להם כל צרכי‬ ‫נכבד מתשלומי המנגנים בטענה שלא שימחו כדבעי‪ ,‬ונחלקו‬ ‫החתונה בתנאי שהכלה תדבר עימו בשיחת טל' בשבתה על הכיסא‬ ‫המורים אם יפה עשה או לא‪ ,‬ויל׳׳ע בזה‪.‬‬ ‫כלה‪ ,‬ובשעה שישבה הכלה על כיסא החופה חשב אביה וכי מתאים‬ ‫עכשיו שהיא תדבר עם הגביר‪ ,‬והתקשר לגביר והביא לו את אחות‬ ‫הכלה שדיברה כאילו היא הכלה‪ ,‬ושואל אם עשו כהוגן‪.‬‬ ‫אם מותר לצלם לעשות הדבקות ולגבות תשלום כתמונה אמיתית‬ ‫א‪ .‬בחור שהגיע לבית הוריו‪ ,‬וביקש אביו שיביא לו הקצוה״ח ח״ב‬ ‫מעשה בצלם א' שצילם את החתן עם כמה מגדולי ישראל אלא‬ ‫שרוצה לעיין שם במה שדן הקצוה׳׳ח בדברי המהר׳׳י בן לב דהודאת‬ ‫שנמחקו לו התמונות‪ ,‬ורוצה לעשות הדבקות במחשב של התמונה‬ ‫בע׳׳ד הוי התחייבות‪ ,‬ויודע הבן שהקצוה׳׳ח הוא בחלק א'‪ ,‬האם‬ ‫של החתן עם אותם גדולים כך שלא יבחינו שזה הדבקה‪ ,‬ויל׳׳ע אם‬ ‫מקיים מצוה כשמביא לו ח״ב או לא‪.‬‬ ‫יכול לעשות כך ולקחת ע׳׳ז שכר או דהוי אונאה‪ ,‬שהרי היה באמת‬ ‫והוא מקום עיון גדול האם יש מצוה של כיבוד אביו כשמקיים‬ ‫תמונה אמיתית ורק נמחקה ואי״ז שקר שהחתן היה עם הרבנים‬ ‫בקשתו שהיא בטעות‪.‬‬ ‫האלו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מעשה בבחור שביקש ממנו אביו שיעשה לו טובה‪ ,‬ולא היה ניחא‬ ‫מעשה נורא‬ ‫ליה לקיים רצונו‪ ,‬וכפאו אביו לזה באיומים ונתרצה הבן‪ ,‬האם קיים‬ ‫מעשה בבן טובים שבא בקשרי שידוכין עם אשת חבר ע׳׳ש העתיד‪,‬‬ ‫בזה הבן מצות כיבוד אב או לא‪.‬‬ ‫וכדרך הנהוגה החתן והכלה נכנסים לחדר יחוד וכשיוצאים מקפצין‬ ‫ויש לעיין אם יש לדון בזה מצד דברי הרמב״ם המפורסמים בהל'‬ ‫ומרקדין ומשוררים לפניהם בעודם נכנסים לאולם השמחה‪,‬‬ ‫גירושין (פ״ב ה״כ) דאחר שכופים אותו ודאי שהוא רוצה לקיים רצון‬ ‫ובמקרה דנן לאחר כמה דקות מועטות מכניסתם של החתן והכלה‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫לחדר יחוד נגלה לעיני הכלה לחרדתה שאין להם יחוד כיון שמקק‬ ‫גדול נמצא בחדר עזד איתם‪ ,‬ושאלה את החתן בבהלה כדת מוז‬ ‫מתוך ועד לחתנים שנמסר בישיבת 'בית מתתיהו'‬ ‫מפי הרה״ג ר שלמה כהן זצוק״ל אכיו של יבדלחט״א מורינו שליט״א‬ ‫״חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו״ (משלי י״ד א')‪.‬‬ ‫איתא בסנהדרין (ק״י‪' ).‬חכמת נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח׳‪.‬‬ ‫הנה רגילים העולם לחשוב שישנם ב׳ סוגי נשים ישנם נשים בבחינת ״חכמות נשים״ דהיינו נשים הצדקניות‪ ,‬ואלו הם הנשים שימנעו את האדם‬ ‫מהעבירה ויסייעו לו להעלות לו התעלות בתורה וירא״ש‪ ,‬וישנם נשים בבחינת ״אולת בידה תהרסנה״ דהיינו נשים רעות שיגרמו למריבות וימנעו‬ ‫מהאדם את התעלותו הרוחנית [ויתכן אף הגשמית]‪ ,‬וכל אדם בשעה שנישא יתכן שהצליח בשידוך וא״כ יעלה ויתעלה‪ ,‬ויתכן שלא הצליח בשידוך‬ ‫ונישא לאשה ״אולת״ ולא יוכל להצליח בחייו‪.‬‬ ‫האם אמנם זה כך‪ ,‬וכי כל העתיד הרוחני של האדם תלוי באשתו‪ ,‬האם יתכן שאדם נישא לאשה מסוימת ועי״ז הרס לעצמו את עתידו‪ ,‬האם‬ ‫בנישואים האדם מפקיד את הכל ביד אשתו‪.‬‬ ‫וכעי״ז מה שמצינו בגמ׳ (ברכות ח׳‪ ,.‬יבמות ס״ג‪ ):‬׳במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב ״מצא אשה מצא טוב‬ ‫ויפק רצון מה׳״ (משלי י״ח כ״ב) מוצא דכתיב ״ומוצא אני מר ממות את האשה וגו׳״ (קהלת ז׳ כ״ו)׳‪.‬‬ ‫וי ש להבין מה באו לומר לו שיתכן וקיבל אשה בבחינת מוצא‪ ,‬מה המסר שאומרים לחתן בשעת החופה‪ ,‬וכי יש לאדם מה לעשות בשעה זו‪.‬‬ ‫אלא האמת היא שהאשה אינה אלא כמראה‪ ,‬וכל מה שאדם משדר לה במשך הזמן זה מה שיעמוד לו בשעת הספק ושאר שעות קשות‪ ,‬וזה מה‬ ‫שאמרו במערבא לחתן בשעת החופה אין ב׳ סוגי נשים יש ב׳ סוגי אנשים‪ ,‬אתה תחליט אם אשתך תהיה מצא או מוצא‪ ,‬תשדר לה טוב תהיה לך‬ ‫אשה של מצא‪ ,‬תשדר לה רוע היא תהיה אשה של מוצא‪ ,‬וזה מה שמצינו בגמ׳ לגבי קרח ואון בן פלת‪ ,‬קרח שידר לאשתו כל הזמן מחלוקות ומריבות‬ ‫לכך בשעה זו מיד יעצה לו לריב עם משה‪ ,‬לעומת זו און בן פלת שידר לאשתו כל הזמן ותרנות וכניעה לכך בשעה שהיה מריבה בעלום עשתה כל‬ ‫טצדקי כדי להצילו‪ ,‬ש״אין הדבר תלוי אלא בי״‪.‬‬ ‫‪____________________________________________________________________________________________________________________ J‬‬ ‫להערות והארות וכן לקבלת הגליון במייל מידי שבוע ניתן לפנות למייל ‪S025870700@gmail.com‬‬ ‫‪0‬י‬ ‫שיחה מהגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט״א • פרשת חיי שרה התשפ״ז • שנה שביעית‬ ‫בס״ד‬ ‫ההשב אשיב‬ ‫החתן כבר מצא את זיווגו הראוי לו‪ ,‬כבר נשאה וקידשה לו לאישה‪ ,‬ובכל זאת מתריעים בפניו שלא‬ ‫יקח אישה מבנות הכנעני‪ .‬כי הקריאה הזו אמורה להדריך את חושיו כל תקופת החיים‬ ‫לא ניתן כעת דעתנו על כפל הלשון 'ההשב אשיב'‪ ,‬אף כי‬ ‫בקהילות רבות נהגו להפטיר לכבוד החתן‪ ,‬ביום שבת קודש‬ ‫בכל התורה נדרשו דרשות על כפלי הלשון‪ ,‬על 'הוכח תוכיח'‪,‬‬ ‫הפטרת 'שוש אשיש בה'‪ ,‬תגל נפשי באלקי'‪ ,‬הפטרה המעלה על‬ ‫על 'הענק תעניק'‪' ,‬נתן תתן' וכדומה‪.‬‬ ‫נס את שמחת החתן והכלה כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה‪.‬‬ ‫ונשתברו קולמוסים רבים בפוסקים ובאחרונים לדון בכוחו של‬ ‫מה שנבקש לשאול כעת‪ ,‬מה שייך לומר על יצחק לשון‬ ‫מנהג זה ‪ -‬האם יש בכוחו לדחות הפטרות קבועות‪ ,‬כגון שבת‬ ‫השבה‪ ,‬כאילו בעברו היה בארץ חרן ועתה ישיבנו לשם‪ ,‬הלא‬ ‫וראש חודש‪ ,‬מחר חודש‪ ,‬שבע דנחמתא או שבתות של מועדים‬ ‫יצחק עולה תמימה היה ואין חוצה לארץ כדאי לו‪ ,‬האמנם שייך‬ ‫וחנוכה‪.‬‬ ‫לומר שיצחק 'שב' לחרן?‬ ‫ועל זאת ביארו רבותינו הראשונים (דעת זקנים‪ ,‬חזקוני ועוד)‬ ‫בכלל המנהג הזה‪ ,‬נהגו במנהג קדמונים המיוחס לגאוני בבל‪,‬‬ ‫שלשון 'השבה' לא נאמרה על יצחק עצמו‪ ,‬אלא על פי כוחו של‬ ‫אשר רבי יהודה ברצלוני בספר העיתים כינהו‪' :‬המנהג היפה‬ ‫השליח או המלווה‪ .‬כלומר‪ ,‬אליעזר הגיע מאותה ארץ‪ ,‬ומאחר‬ ‫והמעולה שבכולם'‪ .‬לפי מנהג זה‪ ,‬אין מסתפקים בקריאת התורה‬ ‫שהוא שב לשם‪ ,‬הרי שצירופו של יצחק עמו נחשב בלשון המקרא‬ ‫הרגילה של חובת היום‪ ,‬אלא מוציאים ספר תורה נוסף ומיוחד‪,‬‬ ‫כהשבה‪ ,‬והשבת הבן נקראת על שם מוליכו‪ ,‬כמו שנעמי שבה‬ ‫לקריאת פרשת 'ואברהם זקן'‪ .‬ועד היום מצויים שרידים למנהג‬ ‫עם רות לארץ ישראל‪ ,‬והכתוב מוסר עליהן 'ותשב נעמי ורות‬ ‫קדוש זה בקהילות מיוחסות בישראל‪.‬‬ ‫המואביה כלתה עמה‪ ,‬השבה משדי מואב'‪ ,‬אף שרות המואביה‬ ‫וזו תמיהה‪.‬‬ ‫מעולם לא דרכה בבית לחם יהודה‪ ,‬אלא מפני שנלוותה לנעמי‬ ‫ששבה אל מקומה‪ ,‬נתפסה אף רות בלשון שיבה‬ ‫כל אותה פרשה מדברת איך לחפש אישה‪ ,‬והרי החתן דנן‬ ‫האמת היא שקשה להלום את רות ונעמי עם יצחק ואליעזר‪.‬‬ ‫כבר חיפש וכבר מצא וכבר נשא והחופה מאחוריו‪ ,‬ומה תועלת‬ ‫הלא רות המואבייה הייתה נוכחת בגופה לצד נעמי‪ ,‬ואילו יצחק‬ ‫לחזור כעת על ראשית המעשה‪ ,‬כאשר הבית כבר הוקם?‬ ‫אבינו לא יצא כלל ולא עמד ברגליו על אדמת ארם‪.‬‬ ‫ואף אם באנו לדבר מעניין זיווגו של יצחק‪ ,‬העיקר נחסר‪.‬‬ ‫והדברים מצריכים תוספת ביאור‪.‬‬ ‫בפרשה זו נאמרה תפילתו של אליעזר על עין המים‪ ,‬הנס שבו‬ ‫עלו מי הבאר לקראת רבקה‪ ,‬תכשיטים שניתנו לה ואשר רמזו‬ ‫מצילין תיק הספר‬ ‫לרזי דרזין‪ ,‬ואף לא את תשובתה האמיצה של רבקה 'אלך'‪.‬‬ ‫טבע הוא בעולם‪ ,‬כי האדם נפעל ומוגדר על פי הסביבה שבה‬ ‫הכל נשמט‪ ,‬ונותרה רק השבועה לשליחות עם כל הדין ודברים‬ ‫נמצא‪ .‬אם אלו הם חבריו ואנשי שיחו‪ ,‬מן הסתם גם הוא ידמה‬ ‫ואזהרות קודם צאת העבד לדרכו‪.‬‬ ‫להם בגווני מחשבתו‪ ,‬בנימוסיו ובהנהגותיו‪ .‬אין אדם יכול לומר‪,‬‬ ‫למה נבחרו דווקא פסוקים אלה?!‬ ‫'אין שום רוח בעולם שתזיזני'‪ ,‬כי דור הולך ודור בא‪ ,‬והמציאות‬ ‫הזו קיימת תמיד‪ ,‬עצם ההימצאות עם אנשי מעלה‪ ,‬מרוממת את‬ ‫האדם‪ ,‬והימצאות עם אנשים פחותים‪ ,‬מפחיתה את האדם‪.‬‬ ‫לשון השבה‬ ‫תיק ספר תורה‪ ,‬אין בו קדושה‪ .‬אבל אם יש שריפה בשבת‪,‬‬ ‫אליעזר בודק היתכנויות שונות‪ .‬הוא מתייעץ מראש עם‬ ‫מצילים גם אותו מהדליקה ביחד עם ספר התורה‪ ,‬רק משום‬ ‫אדונו במקרה שהאישה לא תאבה ללכת אחריו‪' ,‬ההשב אשיב‬ ‫שהוא דבוק לספר וכאדם שנכנס לחנותו של בשם‪ .‬אף על פי‬ ‫את בנך אל הארץ אשר יצאת משם?'‬ ‫■‪!1‬‬ ‫נכתב ונערך ע״י הרב אביאל חיים חורי שליט״א‬ ‫בכל ענייני הגיליון ‪ 058-3264289 -‬לקבלת השיחה בדוא"ל‪gmail.com@ 8544298 :‬‬ ‫ואברהם אבינו משיב בתוקף‪' ,‬השמר לך פן תשיב את בני‬ ‫שלא לקח ממנו מאומה ולא קנה דבר‪ ,‬כשהוא יוצא מן החנות‬ ‫שמה!' אין פשרות‪ .‬האישה אשר תביא משם תהיה מנותקת‬ ‫ריחו נודף‪ ,‬ובגדיו ספוגים בריח בשמים שאינו זז ממנו כל היום‪.‬‬ ‫לחלוטין מבית אביה‪ ,‬לא יהיה שמץ מהרוח של חרן בביתו של‬ ‫ולעומת זאת‪ ,‬הנכנס לבורסקי של מעבדי עורות‪ ,‬אף שלא קנה‬ ‫יצחק!‬ ‫ולא נגע בעורות‪ ,‬יוצא וריחו רע ומאוס‪ ,‬ובגדיו נושאים את סחי‬ ‫המקום (מדרש משלי בובר‪ ,‬פי״ג עה"פ הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים‬ ‫ירוע)‪.‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫עיני לאה היו רכות‪ ,‬מרוב בכיותיה על מה שהיתה שומעת‬ ‫החתן יוצא לדרך חדשה‪ ,‬מקים את ביתו‪ .‬עול ימים הוא‪,‬‬ ‫אומרים‪ ,‬שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן‪ ,‬הגדול לגדולה‬ ‫עדיין לא ראה את החיים לפניו‪ ,‬ובתמימותו יכול להסתנוור‪ .‬כבר‬ ‫והקטן לקטנה‪ ,‬ושואלת גדול מה הוא ואמרו לה איש רע מלסטם‬ ‫לא מדברים איתו איך לחפש את האישה‪ ,‬אלא לאן בכוונתו‬ ‫את הבריות‪ ,‬קטן מה הוא ‪ -‬איש תם יושב אהלים‪ ,‬והיתה בוכה‬ ‫'להשיב' את הבית‪ ,‬היכן אתה מניח את כובד המשקל ברוח‬ ‫עד שנשרו ריסי עיניה (ב״ב קכג‪.).‬‬ ‫הבית‪ ,‬לאיזה בית מדרש תהיה כפוף‪ ,‬אלו ניחוחות יעלו מבין‬ ‫הייתכן לומר כן על לאה אמנו‪ ,‬היא זו שתחוש לדיבורי‬ ‫כתלי הבית?!‬ ‫ההמון ברחוב ולמה שהבריות ירננו?! וביאר זאת הרבי מקוצק‪,‬‬ ‫כי עצם החיבור המחשבתי על אדם שהוא שייך למקום פלוני‬ ‫דע נא חתן יקר‪ ,‬אם תקבע את סביבתך במקום תורה‬ ‫או לאיש פלוני‪ ,‬יוצר מציאות רוחנית‪ .‬בדרגתה הדקה של לאה‪,‬‬ ‫והמעגן יהיה בבית המדרש‪ ,‬הרי אתה כנכנס לחנותו של בשם‪.‬‬ ‫החשש שמא שמור לה חלק עם עשו הרשע‪ ,‬היה משא כבד‬ ‫גם כאשר תצא לחוץ‪ ,‬גם אם תעסוק בפרקמטיא‪ ,‬ריח התורה‬ ‫מנשוא שאיים לפגום בעצם שורש נשמתה‪ ,‬ועל זה היה הבכי!‬ ‫ילווה אותך‪ ,‬ילדיך ינשמו אוויר זך של קדושה ויראה‪ .‬הבית ספוג‬ ‫בריח של אהבת תורה‪ ,‬זה יקרין בכל מקום‪.‬‬ ‫פן תשיב את בני שמה‬ ‫אבל אם החברה שלך תהיה פושרת יותר‪ ,‬מחוברת לקלים‬ ‫אליעזר ידע היטב שיצחק אבינו לא ידרוך בארם נהריים‪.‬‬ ‫ולריקים‪ ,‬בהכרח שרועה כסילים ירוע‪ ,‬בהכרח שריח הבורסקי‬ ‫הוא בא ואמר לאברהם‪ ,‬אם אקח ליצחק אישה מבית בתואל‪,‬‬ ‫ידבק בך ‪- - -‬‬ ‫והיא תהיה קשורה בטבורה אל בית אביה ואל מולדתה ‪ -‬הרי‬ ‫שעצם השידוך הזה פירושו 'השבה'! החיבור לבית לבן פירושו‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫‪O‬‬ ‫גרירת יצחק אל תוך אותה אטמוספירה עכורה של עבודה זרה‬ ‫וחיי תרמית‪ .‬אם יצחק יהיה מחובר לשם‪ ,‬אף שישב באוהלו‬ ‫רק את בני לא תשב שמה‬ ‫בבאר שבע או בגרר‪ ,‬יהיה הדבר כאילו הוא בארם נהריים' ‪- - -‬‬ ‫(‪>000<XXX><XXXXXXXXXXXXX>0000<XX><XXXXXXXXXXXXX>0000<XX>0‬‬ ‫‪>oooo<xxxxxxxxxxxxxxxx>oooo<xxxxxxxxxxxxxxxx>ooo‬‬ ‫עשה ל מ ען הרוגי ם ו שרו פי ם על י חוד קדו ש ת ש מך‬ ‫ל עי לוי נשמת‬ ‫ל עי לוי נשמת‬ ‫האשה החשובה ו הצנוע ה‬ ‫מר ביץ תור ה ו מו קיר ר בנן‬ ‫מרת מיר ה ע״ה הי״ד‬ ‫גו מל חסדים טובי ם ול ב אלמנ ה הרנין‬ ‫בת הרה״ח מנחם נחום שלי ט״ א‬ ‫רבי מ סעוד שר בי ט ז צ״ל‬ ‫נפל ה בי די מרצ חי ם ארורי ם בני עוול ה‬ ‫יו ם היא״צ ג כ סליו‬ ‫יו ם היא״צ א כ סליו‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫‪:>0000ooooooooooooooooooooooooooooooooooooooooooo‬‬ ‫׳>‪>ooc>oooooo<xxxxxxxxxx>oooc‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ל הרב דני א ל ג ל ע ד שלי ט״ א‬ ‫עם הולד ת בנו שי חי' ל מז״ ט וב שע טו״ מ‬ ‫יז כו הו ריו לג ד לו ל תור ה ל מ צוו ת ל חופ ה ול מ ע שי ם טובי ם‬ ‫מ תוך רו ב נחת והרחבה כל הימי ם‬ ‫;‪xxx>ooo<xxxxxxxxxxxxx>oo<xxx><xxxxxxxxxx>oo<xxx><xxxxxxxxxx>oo<xxx‬‬ ‫בס״ד‬ ‫אזמרה לשמך‬ ‫גיליון מס '‬ ‫‪346‬‬ ‫כ״א חשון תשפ״ ז‬ ‫פרשת ח׳׳ שרה‬ ‫פסקי הלבות ותשובות מפי נזודנו הגאון הגדול דבי עמרם פריד שליט״א‬ ‫דיני ערב שבת(חלק ג)‬ ‫מ בו א ר ב ג מ' (סוכה מד) ונ פ ס ק ב שו ״ ע ש א סו ר ל ל כ ת ו לנ סו ע‬ ‫ר חיצ ה ב ע ר ב ש ב ת אינ ה חוב ה א ל א מ צו ה‪.‬‬ ‫ב ע ר ב ש ב ת יו ת ר מ ג' פ ר ס או ת [בערך ‪ 12‬ק״מ]‪ ,‬כיון ש צ רי ך ל ה כין‬ ‫ל כ ת חיל ה י ש ל ה תר חץ ס מו ך ל ש ב ת‪ ,‬ו ל ה ח לי ף ל ב ג די ש ב ת‬ ‫צ ר כי ש ב ת‪ .‬ב או פני ם ש מגי ע ל מ קו ם ש כ ב ר ה כינו ש ם צ ר כי‬ ‫מי ד ל א ח ר הר חיצ ה (רמ״א סי רסב סייג)‪ .‬א מנ ם‪ ,‬מן הדין א ף ר חי צ ה‬ ‫ש ב ת‪ ,‬או ש כ ב ר הכין ב ע צ מו א ת צ ר כי ה ש ב ת‪ ,‬או שי כו ל ל ה שיג‬ ‫ב בו ק ר נ ח ש ב ת ר חי צ ה ל כ בו ד ש ב ת‪ ,‬ו ב מ קו ם ה צו ר ך ני תן א ף‬ ‫ב ק לו ת א ת צ ר כי ה ש ב ת ‪ -‬ל א נ א מ ר דין ז ה‪.‬‬ ‫ל ר חו ץ ב לי ל שי שי‪ ,‬ו א ף ביו ם ח מי שי (סי' רס ס״ק ה)‪.‬‬ ‫ו ל כן בז מ נ נו מו ת ר ל נ סו ע ב ע ר ב ש ב ת א ף ל מ קו ם ר חו ק‪ ,‬א ך‬ ‫המצוה לרחוץ את כל גופו‪ ,‬ואם אינו יכול ‪ -‬ירחץ פניו‪ ,‬ידיו ורגליו‪.‬‬ ‫נ כון ל ה ש ת ד ל ל הגי ע ל מ חוז ח פ צו ש ע ה ל פ ני כני ס ת ה ש ב ת‪.‬‬ ‫ה מצו ה ל ר חו ץ ב מי ם ח מי ם‪ ,‬וא ם אינו י כול ‪ -‬י ר ח ץ ב פו ש רי ם‪.‬‬ ‫ו כיון ש מ צויי ם עו מ סי ם חריגי ם ב כ בי שי ם ב ע ר ב ש ב ת‪ ,‬ל פי כ ך‬ ‫ע " פ ה ק ב ל ה טו ב לי ם ב ע ר ב ש ב ת‪ ,‬וי ש ל ט בו ל מ ח צו ת היום או‬ ‫נ כון שי צ א ל כ ל ה פ חו ת ז מן כ פו ל מ הז מן שנ סי ע ה ז ו או ר כ ת‬ ‫ע ל כל פני ם מ ש ע ה ל פני ח צו ת (עי׳ סי׳ תקפא ס״ק כו)‪.‬‬ ‫ב ד ר ך כ ל ל ביו ם שי שי (ועי' ערוך השולחן ס״ג)‪ .‬ו ב פ ר ט כ א ש ר נו ס עי ם‬ ‫ב ט בי ל ה זו אין די ני ח צי צ ה (בה״ל סי׳ פח)‪ ,‬ו ל כן א פ ש ר ל ט בו ל ע ם‬ ‫עם נ הג י הו די ש צ רי ך ל חזו ר ל בי תו‪ ,‬י ש ל ה קדי ם נ סי ע תו‪.‬‬ ‫ע ד שו ת מג ע‪ ,‬מ כנ סיי ם ו כ דו מ ה‪.‬‬ ‫א סו ר לנ סו ע ע ם נ הג י הו די ס מו ך ל ש ב ת‪ ,‬ב או פן ש הנ הג ל א‬ ‫מן הדין די ב ט בי ל ה א ח ת‪ ,‬אול ם י ש נו הגי ם ל ט בו ל ש לו ש (בא״ח‬ ‫י ס פי ק ל הגי ע ל בי תו ל ש ב ת‪ .‬א ך ע ם נ הג גוי‪ ,‬מו ת ר‪.‬‬ ‫ש״ב פ' לך לך סעי טז) או א ר ב ע (יסוד ושורש העבודה‪ ,‬שער ח פ״א) או ח מ ש או‬ ‫תענית יחיד בערב עובת(סי רמטס ד)‬ ‫ש ב ע פ ע מי ם (בא״ח שם)‪ ,‬וי ש בז ה שי טו ת נו ס פו ת‪.‬‬ ‫המקבל על עצמו לצום בערב שבת‬ ‫ל ד ע ת ה א ריז ״ ל אין ל ה תנג ב ל א חר ה ט ביל ה ב ע ר ב ש ב ת‪ ,‬א ך‬ ‫ה מ ק ב ל ע ל ע צ מו ל ה ת ענו ת ביו ם שי שי ב ס ת מ א [ ש ל א פי ר ש‬ ‫מי ש ק ש ה לו‪ ,‬י כו ל ל ה תנג ב‪ ,‬ו טו ב שי ש אי ר מ קו ם א חד ש ל א ינג ב‬ ‫(עי' כה״ח ס״ק ח‪ ,‬ובאייהשם סעי יז)‪ ,‬ור בי ם אינ ם מ ק פי די ם בז ה‪.‬‬ ‫ע ד מ תי י ת ענ ה]‪:‬‬ ‫י ש מ ק פי די ם ש ל א ל ר חו ץ ל א ח ר ה ט בי ל ה‪ ,‬א ך מן הדין אין ב כ ך‬ ‫בני ס פ ר ד ‪ -‬י צו מו ע ד צ א ת ה כו כ בי ם‪.‬‬ ‫ח ש ש (עי' שבת יד‪ ,‬יו״ד סי' רא סעי עה‪ ,‬בא״ח שם‪ ,‬ועי' יסוד ושורש העבודה שערח פ״א)‪.‬‬ ‫בני א ש כנז ‪ -‬י צו מו ע ד פ ל ג ה מנ ח ה‪ ,‬ו אז י ת פ ל לו ע ר בי ת [וכשאין‬ ‫ני תן ל ט בו ל ג ם ב מ קוו ה מ מי ם ש או בי ם [וכגון בריכה היצוקה בקרקע‪ ,‬ואף‬ ‫מנין לערבית במרחק של ‪ 18‬דק' הליכה‪ ,‬יתפללו ביחידות]‪ ,‬י ק ד שו וי א כ לו ס עו ד ת‬ ‫שיש בה פילטר‪ ,‬אם כל מערכת הסינון נמצאת בתוך מי המקווה‪ ,‬אין חשש ״זוחלין״‪.‬‬ ‫( ש ע ה״ צ ס״ ק כ ה‪ ,‬ו עי' ב ה״ ל ד״ ה‬ ‫ש ב ת [ולא די שיקבל שבת ויעשה קידוש‪ ,‬מבלי להתפלל ערבית‬ ‫וכשהפילטר מחוץ למים‪ ,‬יש בזה כמה נדונים (עי' יו״דסי' ראסע' נ)‪[ :‬א] האם יש פסול ״זוחלין״‬ ‫וי״א)]‪ .‬אול ם ל כ ת חיל ה טו ב יו ת ר ל פ ר ש ב ש ע ת ק ב ל ת ה ת עני ת‪,‬‬ ‫בטבילת אנשים (עי' סי'קנטסע' טו‪ ,‬ומשנ״בס״ק פח)‪[ .‬ב] זחילה שאינה ניכרת‪[ .‬ג] זחילה למעלה‬ ‫שי ת ענ ה ר ק ע ד פ לג ה מנ ח ה [אך גם אם לא פירש כן‪ ,‬יצום עד פלג המנחה]‪.‬‬ ‫ממ' סאה‪[ .‬ד] המים יוצאים וחוזרים למקוה‪ .‬ויש לדון להקל בזה‪ ,‬בפרט כשהפילטר אינו‬ ‫ואם צם עד צאה״כ‪ ,‬נראה שלא עבר איסור‪ ,‬וכמבואר בשו״ע הרב (סע' יב) שרשאי להשלים‬ ‫ל ט בי ל ה‬ ‫כ שר‬ ‫ב מ קוו ה‬ ‫רק‬ ‫קדו ש ה י ש‬ ‫תו ס פ ת‬ ‫אך‬ ‫פועל]‪,‬‬ ‫את התענית עד צאה״כ‪ ,‬וביאר ״לפי שאיסור זה‪ ,‬שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה‪ ,‬איסור קל‬ ‫ד או ריי ת א (שו״תתורהלשמהסי' שעה)‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬ולא חששו לו אלא שלא לקבוע בו את התענית לכתחילה כשאפשר לקובעו ביום אחר‪,‬‬ ‫כ מו כן‪ ,‬כ ש ק ש ה ל ל כ ת ל מ קוו ה [ו כן ה סו בל מ מ חל ה מ ד ב ק ת‪,‬‬ ‫אבל מי שאי אפשר לו לקובעו ביום אחר‪ ,‬אין לו לדחות התענית לגמרי בשביל כך״‪ ,‬אולם‬ ‫לכתחילה יצום רק עד פלג המנחה‪ ,‬וכמשנ״ת]‪.‬‬ ‫כגון ש עור ה ב עין]‪ ,‬ני תן ל ע שו ת ר חי צ ת ת ש ע ה ק בין‪ ,‬א ך אין‬ ‫בז ה תו ס פ ת קדו ש ה‪.‬‬ ‫תענית שזמנה בערב שבת‬ ‫או פן ר חי צ ת ת ש ע ה ק בין‪ [ :‬א] אף ר חיצ ה ע'^ ב רז ש מ עליו‪ ,‬נ ח שב ת‬ ‫ה מ ת עני ם ב ע ר ב ש ב ת ב ע ש ר ת י מי ת שו ב ה‪ ,‬וכן ב ע ר ב ש ב ת‬ ‫כר חיצ ה ב כלי א חד‪ [ .‬ב] כ מו ת המים (לפי הדעה המחמירה) היא ‪ 23‬לי ט ר‪,‬‬ ‫חו ק ת או ב ת עניו ת כ' סיון או ז' א ד ר ש חלו ב ע ר ב ש ב ת (סי תקפ)‪,‬‬ ‫ולכל היו תר די ב‪ 5 -‬ד קו ת ת ח ת ה ב רז‪[ .‬ג] די שי חזי ק א ת ה ברז בי דו‬ ‫וכן ב ע ר ב ש ב ת ר" ח (עי סי תיז ס״ק ד) ‪ -‬ה דין כ נ " ל‪.‬‬ ‫מ על הרא ש‪ ,‬אך יו תר טוב שי חבר א ת ה ברז ע ל מ ת קן‪ [ .‬ד] אין צורך‬ ‫גם ב ת עני ת שו ב בייי ם ב ע ר ב ש ב ת ‪ -‬הדין כנ ״ ל [בן ספרד שלא צם‬ ‫שהמים יגי עו לכל הגוף‪ ,‬אל א די ב רו ב הגוף‪.‬‬ ‫עד צאה״כ‪ ,‬על אף שאין נחשב שהתענה‪ ,‬אעפ״כ אין זה הפסק בתעניות של ארבעים יום‬ ‫ברציפות (כמבואר בכה״ח סי' רמ ס״ק ו)]‪.‬‬ ‫ל א ב ל תו ך ש ב ע ה ‪ -‬דין ר חי צ ה ב ע ר ב ש ב ת‪ ,‬כ דין ר חי צ ה ב ש א ר‬ ‫ו ל עניין ת עני ת ב ע ר ב ש ב ת ב חו קו תי (סגולה המיוחסת לגר״ח מוולאז'ין)‪,‬‬ ‫י מו ת ה ש בו ע‪.‬‬ ‫ל מ ע ש ה אין ל ה ת ענו ת כ ל ל [ אפילו עד פלג המנחה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ל א ב ל בן א ש כ נז תו ך ש לו שי ם ‪ -‬דין ר חי צ ה ב ע ר ב ש ב ת‪ ,‬כ דין‬ ‫יצ טרך ל ה תפלל ערבי ת מו קד ם]‪ ,‬מ פני ש סגו ל ה זו אינ ה מ או מ ת ת‪.‬‬ ‫ר חיצ ה ב ש א ר י מו ת ה ש בו ע‪ ,‬א ך מו ת ר ל ח פו ף א ת הר א ש ב מי ם‬ ‫ח מי ם [ ל מי ש מנ הגו ב כ ך כל ע ר ב ש ב ת] (דע״ת יו״ד סי' שפא ס״א) [ בני‬ ‫תענית יארצייט בערב שבת (סי'ת‪!7‬סח‪ .‬יו״דסי'תבסע' יב)‬ ‫א פ ש ר ל ט בו ל‬ ‫ב ש לו שי ם]‪.‬‬ ‫אי סו ר ב ר חי צ ה‬ ‫ס פ ר ד ל א נ הגו‬ ‫בני ס פ ר ד ‪ -‬י ת ענו ע ד צ א ת ה כו כ בי ם‪.‬‬ ‫ב מ קוו ה צונן‪ .‬וא ם י ש ר ק מ קוו ה ח ם‪ ,‬י כול ל ט בו ל בו‪ ,‬א ם רגי ל‬ ‫בני א ש כנז ‪ -‬י ת ענו ר ק ע ד פ ל ג ה מנ ח ה‪ ,‬ו אז י ת פ ל לו ע ר בי ת‪,‬‬ ‫ל ט בו ל ב מ קוו ה חם ב כ ל ע ר ב ש ב ת (שלחן גבוהשם סוס״ק ג‪ ,‬דע״תשם ס״א)‪.‬‬ ‫י ק ד שו וי א כ לו ס עו ד ת ש ב ת [ו א ף ב או פן ש ה ת עני ת נ ח ש ב ת‬ ‫א ב ל מ דין " כ ל ה מ ת א ב ל ע ליו מ ת א ב ל ע מו " [ ב פ טיר ת סב א‬ ‫כ נ ד ר‪ ,‬כיון ש ע ש ה מ סי ר ת מו ד ע ה ב ע ר ב ר״ ה‪ ,‬הרי הי א הו עיל ה‬ ‫ו סב ת א‪ ,‬חם ו ח מו ת] ‪ -‬א ם רגי ל ל ר חו ץ ב מי ם ח מי ם כל ע ר ב ש ב ת‪,‬‬ ‫לו ש ה ת עני ת ל א תי ח ש ב כ נ ד ר]‪.‬‬ ‫ר ש אי ל ר חו ץ ב ע ר ב ש ב ת זו כ רגי ל (עי' דעת קדושים יו״ד סי' שעד ס״ק ב)‪.‬‬ ‫אזמרה לשמך‪11‬‬ ‫ל תו על ת הציבור ‪ -‬יש ג מ" ח ב ס מי כו ת ל כו תל‪ ,‬ובו ני תן ל ה שיג‬ ‫הדין לבני אשכנז תלוי בהלכות נדרים (יו"ד סי' ריד)‪:‬‬ ‫ערכ ה הכולל ת חולצה ל קריע ה ונוס ח הקריע ה‪ ,‬ב מ חיר של שקלי ם‬ ‫כתב השו״ע (שם ס״א) שאדם שנהג דבר מצוה ו"בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן‬ ‫בו ד די ם‪ .‬פר טי הג מ" ח הובאו ב שלו ח ה הנ"ל‪ ,‬בקו בי ת ההוראה‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ונהג כן אפילו פעם אחת ‪ -‬צריך התרה וכוי‪ .‬לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים‬ ‫המותרים לסייג ופרישות‪ ,‬יאמר בתחילת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר‪ ,‬וגם יאמר‬ ‫שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה‪ ,‬ולא לעולם"‪.‬‬ ‫עולי ם ל ק ב ר ב ע ר ב ש ב ת ויו" ט‪ ,‬א ף ל א חר ח צו ת היו ם‪.‬‬ ‫ומבואר שהדבר תלוי כיצד נהג בפעם הראשונה שהתענה תענית יארצייט‪ -‬אם התנה אז‬ ‫שאין דעתו לצום כל חייו תענית יארצייט‪ ,‬אין זה נחשב נדר‪ ,‬ולכן יצום רק עד פלג המנחה‪,‬‬ ‫[עולים לקבר בערב שבת לאחר חצות‪ ,‬אע"פ שאין אומרים בזמן זה תחנון‪ ,‬וכשם שעולים‬ ‫ואז יתפלל ערבית‪ ,‬יקדש ויאכל סעודת שבת‪ .‬אך אם בפעם הראשונה שצם‪ ,‬לא התנה כן‪,‬‬ ‫לקבר בשאר הימים שאין אומרים בהם תחנון (חוץמר"ח‪,‬ראהאזמרהלשמך‪-‬חנוכה)‪ ,‬ובערב שבת‬ ‫אף עדיף יותר משאר זמנים שאין אומרים בהם תחנון‪ ,‬שכן לפני חצות אומרים תחנון‪.‬‬ ‫הרי זה נחשב כנדר‪ ,‬וצריך לצום גם בערב שבת עד צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫הימצאות הנשמות בקברים בערב שבת‪ :‬בשער הייחודים (פ"ד אות ה) כתב "בכל הימים‬ ‫ויש מקילים שבכל אופן‪ ,‬יתענה בערב שבת רק עד פלג המנחה וכנ"ל‪ ,‬מפני שמסתמא לא‬ ‫שהם שבתות וימים טובים וראש חודש הנפשות עולות לגן עדן הארץ‪ ,‬ואינם עומדים שם‬ ‫התכוון לקבל על עצמו לצום עד צאה"כ גם בערב שבת‪ .‬והמצטער בתענית‪ ,‬יכול לסמוך‬ ‫בקבריהם"‪ ,‬וכ"ה בשער רוה"ק (דף מ) וז"ל "ובשבתות וימים טובים וראש חודש לא‬ ‫על כך ולצום רק עד פלג המנחה וכנ"ל‪.‬‬ ‫תשתטח‪ ,‬כי אז נפשותם עולות למעלה ואינם מושגות"‪ ,‬וכ"ה בשער הגלגולים (הקדמה לח‬ ‫ואם היארצייט הראשון חל בערב שבת‪ ,‬ואז התענה רק עד פלג המנחה‪ ,‬אזי אע"פ שבשנים‬ ‫אות ג) וז"ל "ושלא אלך לא בשבת ולא ביום טוב ולא בראש חודש‪ ,‬כי אז נפשותם עולות‬ ‫הבאות [כשהיארצייט חל באמצע השבוע] התענה עד צאה"כ‪ ,‬הרי זה נחשב כאילו התנה‬ ‫למעלה ואינם מושבות על הקבר"‪ .‬ומבואר שרק בשבת‪ ,‬ביו"ט ובר"ח הנשמות אינן בקבריהן‪,‬‬ ‫במפורש שלא קיבל על עצמו להשלים את התענית בערב שבת‪ ,‬ובכל השנים שהיארצייט‬ ‫אך אין מקור לכך שגם בערב שבת הן אינן נמצאות‪ .‬והזמן שנשמות הצדיקים עולות מהקבר‬ ‫יחול בערב שבת‪ ,‬יתענה רק עד פלג המנחה‪.‬‬ ‫לגן ע דן הוא ב כ ני ס ת ה ש ב ת ‪ -‬עי' או ר צדי קי ם ( פ ר ק י)‪ ,‬ו ע ״ ע זו ה ר ( ח ״ ג ק עג‪.]).‬‬ ‫בכל האופנים שנתבארו שצריך לצום עד צאת הכוכבים‪ ,‬יכול לעשות התרת נדרים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫כך לא יצטרך לצום [או שיצום רק עד פלג המנחה]‪ .‬אופן ההתרה התבאר בקו בית ההוראה‬ ‫כיסוי השולחנות במפה(סי רסבס א)‬ ‫‪ -‬שלוחה ‪.61‬‬ ‫י ש ל כ סו ת א ת כ ל ה שו ל חנו ת ב ח ד ר ש בו או כ לי ם‪ ,‬ו א ף ב ש א ר‬ ‫ולפי זה בזמננו‪ ,‬שעושים מסירת מודעה בערב ראש השנה‪ ,‬היא מועילה גם לעניין זה‪,‬‬ ‫ה חדרי ם ר אוי ל כ סו ת א ת ה שו ל חנו ת (בהייל דייה יסדר)‪.‬‬ ‫שהצום עד צאת הכוכבים לא ״חשב כנדר‪ ,‬ולכן אינו צריך לצום עד צאת הכוכבים‪.‬‬ ‫אם אי נו נ מ צ א ב בי ת ב ש ב ת‪ ,‬אינו צ רי ך ל פ רו ס מ פ ה (מפני שכבוד‬ ‫אמירת עננו כשצם עד פלג המנחה‬ ‫השבת הוא דין על האדם שנמצא בבית ולא על הבית עצמו‪ -‬עיין מקו"ח לבעל החוו"י "ויכסה‬ ‫כל השולחנות בחדרים שנכנס")‪.‬‬ ‫ל ד ע ת ה שו" ע (סי׳ תקסב ס"א) אין לו מ ר עננו‪ ,‬ו ל ד ע ת ה ר מ" א (שם)‬ ‫או מ ר עננו‪ ,‬א ף א ם ל א קי ב ל ת עני ת‪ ,‬וי" א שי ד לג א ת ה מילי ם‬ ‫גם א ת ה ס טנ ד ר יכ ס ה ב מ פ ה‪ ,‬ו א ף ב בי ת ה כנ ס ת ר אוי ל כ סו תו‬ ‫(עי' מקו"ח לבעל החוו"י סי' רעא קיצור ההלכות ס"ט)‪.‬‬ ‫" ביו ם צו ם ת עני תנו" (עי' משנ"ב שם ס"ק ז‪ ,‬ושעה"צ ס"ק כג)‪.‬‬ ‫על‬ ‫מ פו ת‬ ‫ש תי‬ ‫ל היו ת‬ ‫ה מ שנ" ב (סייק ד) "י ש נו הגי ם‬ ‫כ תב‬ ‫אכילת מאכל שהוכן לכבוד שבת‬ ‫ש כ ש מנ ע רי ם‬ ‫מ ל ב ד ה עליונ ה ש ע ל הל ח ם‪ ,‬מ שו ם‬ ‫ה שו ל חן‪,‬‬ ‫מ א כ לי ם שנ קנו ל כ בו ד ש ב ת‪ ,‬מו ת ר ל או כ ל ם ב מ ש ך ה ש בו ע‪.‬‬ ‫ה מפ ה נ מ צ א ה שול חן מגו ל ה"‪ .‬מ פ ה ש ל א רגי לי ם לנ ע ר ה‪ ,‬די‬ ‫[עי' ספר חסידים (סי' תתסו‪-‬תתסז) שסתר עצמו‪ ,‬והמשנ"ב (סי' רמב ס"ק ד) כתב בשמו‬ ‫ב מ פ ה א ח ת‪.‬‬ ‫שאם שלחו לו דבר מאכל שיאכלנו בשבת‪ ,‬לא יאכלנו בחול‪ .‬ונראה שדווקא כאשר הנותן‬ ‫י ש או מ רי ם שי ש ל כ סו ת ב מ פ ה ל בנ ה (דרשות רבי יהושע אבן שועיב‬ ‫מקפיד שיאכלו את מה ששלח בשבת‪ ,‬אין לאוכלו בחול‪ ,‬אבל אדם שקונה בעצמו לשבת‪,‬‬ ‫(תלמיד הרשב"א) לפרשת בהעלותך‪ ,‬סידור קול יעקב (קאפיל) דף קיח‪ ,:‬אליה רבה סי' רעא‬ ‫יכול לאכול את מה שקנה לשבת ‪ -‬בחול‪ ,‬ועי' א"א לגאון מבוטשאטש]‪.‬‬ ‫ס"ק טז בשם צידה לדרך‪ ,‬אולם עי' תהלה לדוד שם ס"ק יג‪ ,‬מקור חיים לחוות יאיר סי' רעא)‪.‬‬ ‫לבישת בגדי שבת בחול‬ ‫הוצאות שבת חוזרו ת‬ ‫נר א ה ש מו ת ר ל ל בו ש ב ג די ש ב ת ב ש מ חו ת ש ל מ צו ה‪ ,‬וכן‬ ‫" כ ל מזונו תיו של אד ם ק צו בי ם לו מ ר א ש ה שנ ה ו ע ד ר" ה‪ ,‬חוץ‬ ‫ב פ גי שו ת שי דו כי ם (מג"א סי' רסב ס"ק ב בשם האריז"ל שאין ללבוש בגדי שבת‬ ‫מו ע ד]‪,‬‬ ‫מ הו צ או ת ש ב ת ויו ם טו ב [ו ר א ש חו ד ש ו חו לו ש ל‬ ‫ביום חול‪ ,‬ועי' שבת קיג‪ :‬שרות לבשה בגדי שבת‪ ,‬ובתורת חיים סי' רסב סק"ו)‪.‬‬ ‫ו הו צ או ת בניו ל ת ל מו ד תור ה‪ ,‬ש א ם מו סי ף מו סי פין לו [ו א ם‬ ‫פו ח ת פו ח תין לו] " (טור סי' תיט‪ ,‬משנ"ב סי' רמב ס"ק ד)‪.‬‬ ‫הי מי ם ש ב ה ם ל א קו ר עי ם ה ם‪ :‬ש ב ת‪ ,‬יום טו ב ו חול ה מו ע ד (עי‬ ‫ו ב שי ט מ" ק (ביצה טז‪ .‬בשם הריטב"א‪ ,‬ועי' תוס' שם) הו סי ף ש כ ל הו צ או ת‬ ‫פת"ש יו"ד סי' שמ ס"ק טו)‪.‬‬ ‫מ צו ה חוז רו ת‪.‬‬ ‫ב כ ל ש א ר הז מני ם [ כו ל ל בי מי ם ש אין או מרי ם ת חנון] צ רי ך‬ ‫ו ל כן כ ל מ ה שנ קנ ה ל כ בו ד ש ב ת ו ל עו נ ג ש ב ת [ו א ף ל מ לוו ה‬ ‫ל ק רו ע‪ ,‬ו כגון ע ר ב ו מו צ אי ש ב ת ויו" ט‪ ,‬ר א ש חו ד ש‪ ,‬א ס רו חג‪ ,‬ו'‬ ‫מ ל כ ה]‪ ,‬ב שי עו ר ה רגי ל ל א ד ם‪ ,‬ב כ ל ל הו צ או ת ש ב ת חוז רו ת‪.‬‬ ‫י מי ם ל א ח ר חג ה ש בו עו ת‪ ,‬חנו כ ה‪ ,‬חו ד ש ני סן ו כ דו מ ה (ואף שרבים‬ ‫ו כגון ב ג ד או חלי פ ה ה מיו עדי ם ל ש ב ת‪ ,‬מ קוו ה ב ע ר ב ש ב ת‪,‬‬ ‫נוהגים לא לקרוע בערב שבת‪ ,‬אין לכך מקור מוסמך‪ ,‬וכן מטו משמיה דהחזו"א דאין להקל)‪.‬‬ ‫די ר ה‬ ‫פ ר חי ם‪,‬‬ ‫ל צי בו ר‪,‬‬ ‫קי דו ש‬ ‫מ מ ת קי ם‪,‬‬ ‫מו כני ם‪,‬‬ ‫סל טי ם‬ ‫ה מגי ע ל כו ת ל ב ע ר ב ש ב ת‪ :‬א ם עו ד ל א קי ב ל ש ב ת‪ ,‬צ רי ך‬ ‫ל אור חי ש ב ת‪ ,‬נ סי ע ה ל צו ר ך ש ב ת [ מוני ת‪ ,‬ד ל ק ו כו']‪ ,‬גנ ר טו ר‪.‬‬ ‫ל ק רו ע‪ ,‬א פי לו ש כ ב ר ל בו ש ב ב ג די ש ב ת‪ .‬ור ק א ם קי ב ל ש ב ת‬ ‫א מנ ם ד ב רי ם ש אינ ם דוו ק א ל כ בו ד ש ב ת‪ ,‬ו כגון קניי ת ר הי ט‬ ‫[ מ מ ש‪ ,‬ו ל א ר ק ע' ^ פ רי ש ה מ מ ל א כ ה]‪ ,‬ל א י ק ר ע‪ .‬ו ל כן מי ש ע דיין‬ ‫ל ס לון [אף שמשתמש בו לראשונה בשבת] ‪ ,‬אינ ם ב כ ל ל הו צ או ת ש ב ת‪.‬‬ ‫ל א ה ת פ ל ל מנ ח ה‪ ,‬ו ל פי כ ך אינו י כו ל ל ק ב ל ש ב ת ב פיו (ראה אזמרה‬ ‫הו צ או ת ש ב ת נ א מ רו ב הו צ או ת ה שיי כו ת ב ר מ ה ו בי כו ל ת ש ל‬ ‫לשמך גיליון ‪ ,99‬שאם עדיין לא התפלל מנחה‪ ,‬יקיים מצות תוספת שבת ^ פרישה ממלאכה‪ ,‬אך לא‬ ‫ה א ד ם‪ ,‬א ך הו צ או ת מו פ רזו ת ב ס כו מי ם ש אינ ם שיי כי ם לו‪ ,‬אינן‬ ‫יקבלשבת בפיו‪ ,‬מפני שאז כבר לא•וכל להתפלל) ‪ -‬א ם אינו רו צ ה ל ק רו ע ‪ -‬י צ ט ר ך‬ ‫ב כ ל ל‪ ,‬ו ה כל ל פי ה ענין (עי' שעה"צ שם ס"ק יב‪ ,‬ועי' לשון השו"ע סי' רנ ס"ב‪ ,‬ולשון‬ ‫ל ה ת פ ל ל מנ ח ה מ חוץ ל כו ת ל‪ ,‬ו אז י ק ב ל ש ב ת ויי כנ ס ל כו ת ל‪.‬‬ ‫המשנ"ב סי' רצא ס"ק כב)‪.‬‬ ‫דיני ו או פן ה קרי ע ה‪ ,‬וכן נו ס ח הקריעה ‪ -‬ה תב ארו ב שלו ח ה ‪40‬‬ ‫גם הו צ או ת ש ב ת ש ל א ח רי ם‪ ,‬ב כ ל ל הו צ או ת ש ב ת חוז רו ת‪.‬‬ ‫ב קו בי ת ההוראה‪.‬‬ ‫מספר הטלפוו בבית ההוראה‬ ‫הגיליון הודפס ע״י‬ ‫שלוחות קו בית ההוראה‬ ‫‪ 800‬־‪ 60‬ב־‪0733‬‬ ‫הרב רוני ליקר‪ .‬הרב טילה אריאל‪ .‬הרב‬ ‫ניתו להאזיו לבל השלוחות ההלכתיות‬ ‫להפניית טאלוח לרב ולקבלת הניליוו‬ ‫הקיימות במו בית ההוראה ‪ -‬בהלכות‬ ‫טלמה בלאק והרב נחנאל חו הי״ו‬ ‫טבח‪ .‬בטווח‪ .‬תפילה‪ .‬יחוד ועוד‬ ‫למייל‪ -‬פנו לנחובח‬ ‫‪619126g@gmail.com‬‬ ‫להצלתה ילדיהם בת ודה ויו־״ט ובלהעניינים‬ ‫להאזנה‪ .‬הקישו ‪ 18‬בקו בית ההוראה‬ ‫גליון‬ ‫‪272‬‬ ‫^ נערך מתורתו של הרב צבי ש פי ץ שליט״א‬ ‫■׳< ‪ W n a fn fc whff? tiljl ,■?•?hfn n ja r‬׳ !‬ ‫‪ /o‬מ‪:‬־‪/‬א‪o fa n o j /lftz<•7 /‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪' W‬‬ ‫‪' V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪-‬‬ ‫גבירתך ‪ -‬והתעני תחת ידיה"‪ ,‬שע"פ ההלכה שרה עינתה אותך‬ ‫מסרים ורעיונות לפרשת השבוע‬ ‫כדין‪ ,‬וממילא אין לך שום היתר לברוח מהשעבוד שלך אליה‪.‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ומצאתי בס"ד שכך כתב להדיא רבינו סעדיה גאון בפירושו שם‬ ‫שרה אמנו‬ ‫(טז‪ ,‬ה) וז"ל‪ :‬אמר לה [להגר] המלאך‪ ,‬שובי אל גבירתך והתעני‬ ‫תחת ידיה‪ ,‬ומזה אנו יודעים ‪ -‬שלא חטאה שרה בהטלת עול‬ ‫א‪ .‬שרה חיה בשלימות את השנים שנקצבו לה‬ ‫בלתי הגון על הגר‪ .‬כי לו היה כך ‪ -‬לא היה המלאך מסכים לכך‪,‬‬ ‫כתוב בתחילת הפרשה (כג‪ ,‬א) "ויהיו חיי שרה" וגו'‪ ,‬וכתב האור‬ ‫ע"כ‪[ .‬ויעוין בדברי הרמב"ן שם (טז‪ ,‬ו)‪ ,‬ולפי דברינו י"ל בכוונתו‬ ‫החיים הקדוש‪ :‬פירוש‪ ,‬שהשלימה שנות חייה שקצבו לה‪ .‬אלא‬ ‫שהבשורה על עקידת יצחק היתה הסיבה שמחמתה מתה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שע"פ מידת חסידות היתה צריכה שרה אימנו לנהוג עם הגר‬ ‫לפנים משורת הדין‪ .‬אלא ששרה הבינה‪ ,‬שעם הגר שהיתה‬ ‫דהיינו‪ ,‬האוה"ח מסביר בזה את המובא במדרשי חז"ל(מדרש‬ ‫כפוית טובה‪ ,‬והוציאה עליה דיבה רעה ושם רע לפני הנשים‬ ‫תנחומא פ' וירא‪ ,‬כ״ג‪ ,‬ופרקי דר״א‪ ,‬ל׳׳ב‪ ,‬ועוד) ששרה מתה כיון ששמעה‬ ‫כמבואר ברש"י שם (טז‪ ,‬ד) ‪ -‬אסור לנהוג לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫באופן פתאומי מהמלאך המסית על עקידת יצחק‪ ,‬שאין הכוונה‬ ‫ששרה נפטרה קודם השלמת הימים שנקצבו לחייה‪ ,‬אלא‬ ‫ומ"מ בחז"ל ובגאונים מפורש ‪ -‬ששרה לא חטאה כלל כל ימי‬ ‫השלימה את כל ימיה ושנותיה‪ ,‬ורק במקום שתמות באותו היום‬ ‫חייה]‪.‬‬ ‫למשל ע"י דום לב בעת שנתה‪ ,‬סובב הקב"ה שזה יקרה ע"י‬ ‫ג‪ .‬למה הוצרך אברהם לקבור את חוה שנית?‬ ‫הבשורה של עקידת יצחק‪.‬‬ ‫וכן מבואר בזוהר הקדוש (פ' חיי שרה דף קכח‪ ,):‬שהקשה שתי‬ ‫אלא שלכאורה קשה על דבריו מהאמור במדרש רבה (בראשית‬ ‫קושיות על מה שכתוב בפרשה (כג‪ ,‬יט) "ואחרי כן קבר אברהם‬ ‫מה‪ ,‬ה)‪ ,‬שבגלל שאמרה לאברהם (טז‪ ,‬ה) "י שפוט ה' ביני ובינך"‬ ‫את שרה אשתו"‪ .‬א ‪ -‬מהי כוונת התורה במילים "ואחרי כן"‪,‬‬ ‫‪ -‬ומסרה דינה לשמים שידונו ביניהם‪ ,‬לא זכתה לאריכות שנים‬ ‫אחרי מה? ב ‪ -‬מה נלמד מהכתוב‪" :‬את ‪ -‬שרה אשתו"‪ ,‬הרי‬ ‫כמו אברהם‪ ,‬ונפטרה שלושים ושמונה שנים לפניו‪ .‬ולכאו'‬ ‫המילה ‪ -‬את‪ ,‬באה תמיד לרבות‪ ,‬ומה התרבה כאן? ותירץ על‬ ‫מבואר בזה ששרה לא השלימה שנותיה ונפטרה לפני הזמן‪.‬‬ ‫כך רשב"י‪ ,‬שבשעה שנכנס אברהם למערת המכפלת לקבור את‬ ‫אכן הביאור בזה‪ ,‬שאמנם שרה השלימה את ימיה‪ ,‬אלא שמצד‬ ‫שרה קמו מקברם אדם וחוה ולא הסכימו שיקברו שם את שרה‪,‬‬ ‫גדלותה המיוחדת‪ ,‬וכמבואר בס"ד להלן בהרחבה‪ ,‬היה מקום‬ ‫בטענה שעד עכשיו היתה להם בושה גדולה לפני הקב"ה בגלל‬ ‫להוסיף לה לפנים משורת הדין שנים נוספות שתחיה בהם עם‬ ‫החטא שאכלו מעץ הדעת‪ ,‬וכעת מחמת שרה תיגרם להם בושה‬ ‫אברהם‪ ,‬וזה לא קרה בגלל שביקשה להישפט בשמים במידת‬ ‫הדין כשאמרה‪" :‬י שפוט ה' ביני ובינך" ולא פנתה לבית דינו‬ ‫נוספת‪ ,‬ששרה שהיתה שלמה במעשיה ולא חטאה כלל כל ימי‬ ‫של שם‪ ,‬וע"פ מידת הדין לא מוסיפים לאדם שנים מעבר למה‬ ‫חייה‪ ,‬והגיעה לשלימות הגמורה‪ .‬וממילא לולא חטאם ועונש‬ ‫שקצבו לו בשעת לידתו‪.‬‬ ‫המיתה שבא לעולם בגללם ‪ -‬שרה לא היתה מתה‪ .‬וכיון שכך‬ ‫אינם יכולים לסבול את הבושה הגדולה משרה אם תקבר לידם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שרה אמנו לא חטאה כלל כל ימי חייה‬ ‫והשיב להם אברהם‪ ,‬שהוא יתפלל עבורם לפני הקב"ה שלא‬ ‫כתוב במד"ר בתחילת הפרשה (נח‪ ,‬א) על הפסוק בתהילים (לז‪,‬‬ ‫תיגרם להם בושה מחמת שרה‪ .‬ואכן אדם הראשון התפייס וחזר‬ ‫יח) "יודע ה' ימי תמימים ‪ -‬ונחלתם לעולם תהיה"‪ :‬כשם שהם‬ ‫מעצמו לקברו‪ ,‬אבל חוה לא הסכימה להתפייס עד שפייס אותה‬ ‫תמימים ‪ -‬כך שנותיהם תמימים‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו‪ ,‬שחז"ל דרשו‬ ‫אברהם‪ ,‬שבזכות ששרה תקבר שם ‪ -‬גם לה יהיה טוב‪ ,‬וזה יעזור‬ ‫פסוק זה על שרה אמנו שהיתה בת ק' כבת כ' לחטא‪ ,‬וכפי' רש"י‬ ‫לתיקון חטאה‪ .‬ולכן כתוב‪ :‬ואחרי כן‪ ,‬קבר אברהם ‪ -‬את ‪ -‬שרה‬ ‫שם ‪ -‬מה בת כ לא חטאה‪ ,‬שהרי אינה בת עונשין‪ ,‬אף בת ק‬ ‫אשתו‪ ,‬לומר שאחרי המשא ומתן שהיה לאברהם עם אדם וחוה‪,‬‬ ‫בלא חטא‪ .‬דבר אחר‪ ,‬זו שרה שתמימה במעשיה כמו עגל תמים‪,‬‬ ‫הוא קבר תחילה את חוה‪ ,‬דהיינו שהחזירה לקברה‪ ,‬ואח"כ קבר‬ ‫מושלם בלי כל מום‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫את שרה אשתו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים מחז"ל‪ ,‬ששרה אמנו בכל ימי חייה לא חטאה‬ ‫כלל‪ ,‬ונפטרה בשלימות גמורה כמו עגל תמים המוקרב לקרבן‪,‬‬ ‫ד‪ .‬נשמת חוה באה לעולם בגופן של‬ ‫שהוא שלם בלי שום פגם וחסרון‪ .‬וממילא מוכח שבהנהגתה‬ ‫שרה ורבקה‪ ,‬ותוקנה על ידן‪.‬‬ ‫עם הגר (טז‪ ,‬ו) נהגה שרה באופן המותר לה ע"פ הלכה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ועל פי זה יובנו דברי המגלה עמוקות בפרשה שכתב‪ ,‬שחוה‬ ‫ברמב"ם (פ״ב מרוצח הל' יב ‪ -‬יד) שמותר לאדם גם לכתחילה להכות‬ ‫התגלגלה בשרה אמנו‪ ,‬והיא בשלימות מעשיה תיקנה חלק גדול‬ ‫את עבדו הכנעני במקל וברצועה‪ .‬ועוד כתב הרמב"ם בסוף הל'‬ ‫מחטאי חוה‪ ,‬ואת שאר חטאי חוה ‪ -‬תיקנה רבקה אמנו שהיתה‬ ‫עבדים (פ״ט‪ ,‬ח) שמותר לעבוד עמו גם בעבודת פרך‪ .‬ואפשר שזהו‬ ‫משורש נשמת שרה‪ ,‬וכפי שיתבאר בס"ד להלן‪.‬‬ ‫שאמר המלאך להגר לאחר שברחה משרה "שובי אל [שרה]‬ ‫שבת לע"ש ולא כבה (כמבואר שם ברש׳׳י)‪ ,‬כיון שהוא כמו במשכן‬ ‫ה‪ .‬אברהם טפל לגדלותה של שרה‬ ‫שהנר המערבי היה דולק כל הזמן ולא כבה‪.‬‬ ‫כתוב בפרשת לך לך(יב‪ ,‬יג) שאברהם אמר לשרה כשירדו‬ ‫ח‪ .‬למה לא חשש אברהם שהמצרים יפגעו בשרה?‬ ‫למצרים "אמרי נא אחותי את‪ ,‬למען יטב לי ‪ -‬בעבורך‪ ,‬וחייתה‬ ‫נפשי ‪ -‬בגללך‪ .‬ובמד"ר שם (מ‪ ,‬ד) אמר רב פנחס בשם ר' אבון‪,‬‬ ‫ונוסיף לכך את דברי הזוהר הקדוש (פ' לך לך פא‪ ):‬על שאמר אברהם‬ ‫אברהם היה בתחילה עיקר כלפי שרה‪ ,‬וכיון שעשה את עצמו‬ ‫לשרה בירידתם למצרים "הנה נא ידעתי"‪ :‬לפי שראה אברהם‬ ‫טפל לשרה‪ ,‬מכאן ואילך עד סוף ימיהם ‪ -‬נעשה אברהם טפל‬ ‫שהשכינה שורה על שרה כל הזמן גם ביציאתה מביתה והליכתה‬ ‫לשרה‪ .‬ולכן כתוב בהמשך הפרשה שם (פסוק טז) "ולאברהם‬ ‫למצרים‪ ,‬היה אברהם בטוח שלא יאונה לשרה כל רע‪ ,‬כי היא‬ ‫היטיב ‪ -‬בעבורה"‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שלא רק בנבואה היה אברהם טפל‬ ‫היתה שמורה ע"י השכינה כל הזמן‪ .‬אבל עליו ‪ -‬לא שרתה‬ ‫לשרה‪ ,‬אלא גם בדברים נוספים‪ .‬ולכן אמר הקב"ה לאברהם בפ'‬ ‫השכינה [עכ"פ לא באופן תמידי] ולכן פחד על חייו ואמר לה‬ ‫וירא (כא‪ ,‬יב) "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫להגיד שהיא אחותו כדי שלא יהרגו אותו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לא רק בנידון ישמעאל אלא בכל דבר‪ .‬וכן כתוב במד"ר (מז‪ ,‬יג)‬ ‫ועל פי זה י"ל למה מעת ירידתם למצרים נעשה אברהם טפל‬ ‫א"ר אחא‪ :‬בעלה [אברהם] התעטר בה‪ ,‬והיא לא התעטרה‬ ‫לשרה‪ .‬שאחרי שראה אברהם שהשכינה שורה על שרה לא רק‬ ‫בבעלה‪ .‬ורבנן אומרים‪ ,‬בכל מקום האיש גוזר‪ ,‬אבל כאן כתוב‬ ‫בביתה אלא כל הזמן‪ ,‬ובכל מקום שהיא נמצאת‪ ,‬הבין מעתה‬ ‫(כא‪ ,‬יב) "כל ‪ -‬אשר תאמר אליך שרה ‪ -‬שמע בקולה"‪.‬‬ ‫שהוא טפל לדרגתה הרוחנית‪ .‬והקב"ה הסכים עמו‪ ,‬ולכך הורה‬ ‫כלומר‪ ,‬גם הקב"ה הורה לאברהם‪ ,‬שמכאן ואילך שרה גדולה‬ ‫לאברהם שכל מה שתאמר לו שרה בכל דבר וענין ישמע לה‪,‬‬ ‫ממך ואתה טפל לה‪ ,‬ולכן עליך לשמוע לה לכל מה שתאמר‬ ‫כי דבריה ‪ -‬רצון הקב"ה הן‪ .‬הרי ששרה הגיעה למציאות שכל‬ ‫אליך בכל דבר וענין‪ .‬ולמרות שאין לנו שום מושג‪ ,‬ואפילו‬ ‫מהותה ושכלה דבוק בשכינה‪ ,‬וכן השכינה דבוקה בה ‪ -‬וממילא‬ ‫הקלוש ביותר‪ ,‬בגדלותם של האבות והאמהות הקדושים‪ .‬אבל‬ ‫אינה יכולה לומר דבר שאינו רצון ה'‪.‬‬ ‫לימדו אותנו חז"ל‪ ,‬שהקב"ה אמר לאברהם ‪ -‬ששרה הגיעה‬ ‫ט‪ .‬למה עשתה שרה לעצמה בגדי כהונה?‬ ‫לגדלות מופלגת כל כך כדרגת אדם וחוה לפני החטא‪ ,‬ולכן‬ ‫בשכלה‪ ,‬הבנתה‪ ,‬וכח הנבואה שלה זכתה לראות כל מה שיקרה‬ ‫כתוב במדרש תנחומא (פ' חיי שרה ד) שאברהם הספיד את שרה לפי‬ ‫עד סוף ימי העולם באופן המושלם ביותר‪ ,‬וממילא כל שתאמר‬ ‫פסוקי המזמור "אשת חיל" (משלי פ' לא)‪ .‬ועל הפסוק "מרבדים‬ ‫אליך ‪ -‬כך היא גם החכמה האלוקית בה אני מנהיג את העולם‪,‬‬ ‫‪ -‬עשתה לה" אמר ‪ -‬אלו בגדי כהונה שעשתה עבורה‪ .‬וכלשון‬ ‫וזהו רצוני‪.‬‬ ‫הפסוק ‪" -‬עשתה לה" ‪ -‬עבורה ולא עבור אברהם‪ .‬ולכאורה‬ ‫הדברים תמוהים‪ ,‬לצורך מה עשתה שרה בגדי כהונה לעצמה‪,‬‬ ‫ו‪ .‬לא דיבר הקב"ה עם אשה ‪ -‬אלא עם שרה בלבד‬ ‫הרי אין עבודת כהונה בנשים שנאמר "אמור אל הכהנים בני‬ ‫כתוב בירושלמי סוטה (פ׳׳ז‪ ,‬א) ובמד"ר (בראשיתכ‪ ,‬ו) אמר רבי יוחנן‬ ‫אהרן" ‪ -‬ולא בנות אהרן?‬ ‫בשם ר' אלעזר בן רשב"י‪ ,‬לא מצאנו שדיבר הקב"ה עם אשה ‪-‬‬ ‫ועל פי האמור יש לומר‪ ,‬שכיון שהשכינה הקדושה שרתה באופן‬ ‫אלא עם שרה בלבד‪ .‬וכל הדיבורים האחרים שכתוב בתנ"ך‪ ,‬כמו‬ ‫קבוע הן על שרה והן על האהל שלה‪ ,‬כדברי הזוהר הקדוש ורש"י‬ ‫הדיבור עם חוה או עם שאר הנביאות נעשו ע"י מלאך בלבד‪.‬‬ ‫(כד‪ ,‬סז)‪ ,‬נמצא שחל על אהל שרה ‪ -‬קדושת המשכן‪ ,‬שרק מי‬ ‫ולפי"ז יובן מה שכתוב בזוהר הקדוש (חיי שרה דף קכה‪ ).‬שמיתת‬ ‫שהוא כהן מותר להיכנס אליו‪ .‬וממילא אף שודאי שלא היתה‬ ‫שרה אמנו לא היתה ע"י מלאך המוות אלא ע"י השכינה‬ ‫שרה כהן בפועל‪ ,‬ולא הקריבה שום קרבן‪ ,‬כי נשים אינן כשרות‬ ‫הקדושה‪ .‬ודבר זה רמוז במילים "ותמת שרה ‪ -‬בקרית ארבע"‪,‬‬ ‫לעבודת כהונה‪ ,‬אולם היא הגיעה בקדושתה העצמית לדרגת‬ ‫שהמילים "קרית ארבע" רומזים לשכינה הקדושה‪ .‬וע"ש בזוהר‬ ‫כהונה‪ ,‬ואוהלה התקדש בקדושת המשכן‪ ,‬ושרתה עליו השכינה‬ ‫שמיתתה היתה בדרגת גילוי שכינה גבוהה יותר ממיתתו של‬ ‫בקביעות‪ .‬ולכן עשתה לעצמה בגדי כהונה‪ ,‬כי למשכן מותר‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫להיכנס רק עם בגדי כהונה‪ ,‬ואף לכהן שאינו מקריב קרבן (יעוין‬ ‫ר׳׳ש כלים פ"א מ׳׳ט‪ .‬ובענין בגדי כהונה לנשים יעוין תוס' קידושין לו‪,‬ב ד׳׳ה חוץ)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אהלה של שרה ‪ -‬התקדש כקדושת המשכן‬ ‫ולפיכך אסור היה לאף אחד שלא הגיע לקדושה כזאת להיכנס‬ ‫כתב רש"י בפרשה (כד‪ ,‬סז)‪ ,‬ומקורו מהמדרש רבה שם (ס‪ ,‬טז)‪,‬‬ ‫לאהל שרה‪ ,‬כשם שהיה אסור לאדם זר שאינו כהן להיכנס‬ ‫שכל זמן ששרה היתה בחיים ‪ -‬היה ענן קשור על האהל‪ .‬וענן‬ ‫למשכן או לביהמ"ק‪.‬‬ ‫הכוונה ‪ -‬השכינה הקדושה‪ ,‬וכמו שראו אברהם ויצחק על הר‬ ‫המוריה בעת העקידה כמבואר בפרקי דר"א (לא)‪ ,‬ובמד"ר (נו‪ ,‬א)‬ ‫י‪ .‬למה לא נכנסו המלאך ואברהם לאהל שרה?‬ ‫וע"ש ברש"י‪ .‬הרי שהשכינה הקדושה לא זזה מהאהל של שרה‬ ‫ועל פי זה יובן בס"ד מה שכתוב בתחילת פ' וירא (ח‪ ,‬י) "ושרה‬ ‫כל ימיה‪ ,‬וממילא גם שרה היתה דבוקה בשכינה הקדושה בכל‬ ‫שומעת פתח האהל ‪ -‬והוא אחריו" ופי' רש"י ‪ -‬הפתח היה אחר‬ ‫רגע משנות חייה‪.‬‬ ‫המלאך‪ ,‬ע"כ‪ .‬והמלאך לא נכנס לאוהל שרה‪ .‬והיינו כיון שאפילו‬ ‫וכך גם דייק בזוהר הקדוש (פ' חיי שרה דף קלג‪ ).‬ממה שכתוב (כד‪,‬‬ ‫המלאך שבא לבשר לשרה על הולדת הבן‪ ,‬היה נחשב כזר‪ ,‬ולכן‬ ‫סז) "ויביאה יצחק [את רבקה] ‪ -‬האהלה ‪ -‬שרה אמו"‪ ,‬ולא‬ ‫היה אסור לו להיכנס לאהל שרה כיון שהשכינה היתה שם‪[ .‬ואין‬ ‫כתוב לאהל שרה אמו [בלי האות ה]‪ .‬שהאות ה רומזת לשכינה‬ ‫לומר שלא נכנס לאוהלה בגלל חשש של יחוד‪ ,‬שהרי היה יכול להיכנס‬ ‫הקדושה כמו האות ה האחרונה שבשם הויה הקדוש‪ ,‬ורמזה לנו‬ ‫יחד עם אברהם או להשאיר את פתח האהל פתוח לרוחה וכו']‪.‬‬ ‫התורה בזה‪ ,‬שאהל שרה ‪ -‬היה משכן תמידי לשכינה‪ ,‬ולכן שכן‬ ‫ויש להביא ראיה לכך מדברי הזוהר הקדוש בפ' וירא (דף קג‪).‬‬ ‫עליו הענן‪ ,‬כשם שהיה ענן ה' על המשכן בקביעות‪ .‬והוסיף על‬ ‫שכתב‪ :‬שכוונת הפסוק "והוא אחריו" ‪ -‬היינו כלפי אברהם‬ ‫כך בספר ישמח משה‪ ,‬שלכן גם דלק הנר באהל שרה מערב‬ ‫כח לעמוד מול כל המרגלים הרעים‪ ,‬כמבואר בגמ' שם וברש"י‬ ‫אבינו שישב מאחורי השכינה‪ ,‬שלא כמו שרה ששמעה את קול‬ ‫בבמדבר‪ .‬וידע משה שמול עוצמה כזאת של עשרת המרגלים‬ ‫השכינה שדיברה אליה‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר‪ ,‬אפילו אברהם אבינו לא‬ ‫שיסיתו את יהושע‪ ,‬תפילתו לבד לא תעזור‪ .‬ולכן כתוספת‬ ‫יכל להיכנס סתם לאהל שרה‪ ,‬בגלל שהשכינה שרתה שם והיה‬ ‫לתפילתו‪ ,‬הוא היה זקוק לקחת את האות יו"ד שהיתה בשמה‬ ‫למקום הזה קדושת משכן ה'‪ ,‬ולכן ישב מחוץ לפתח האהל‪ .‬ואם‬ ‫הקדוש של שרה שנקראת בעבר ‪ -‬שרי‪ ,‬והתקדשה בקדושה כל‬ ‫מבעלה הקדוש של שרה נמנע מלהיכנס לאוהלה‪ ,‬כ"ש שהמלאך‬ ‫כך גדולה‪ ,‬ולהוסיפה לשמו של יהושע‪ .‬שרק אם יוסיף אותה‬ ‫שהיה קטן מהם‪.‬‬ ‫לשמו ועוד בתחילת שמו‪ ,‬באופן שכעת יכלול שמו של יהושע‬ ‫ועוד יובן עפי"ז בס"ד למה לא האמינה שרה לבשורת הבן‬ ‫גם את רוב האותיות של שם הוי"ה הקדוש‪ ,‬אז‪ ,‬יחד עם כוחה‬ ‫ששמעה מהמלאך‪ .‬מאחר וכאמור לעיל מהירושלמי בסוטה‬ ‫של שרה‪ ,‬שהתבאר לעיל שיכול לשנות את הטבע והמזל כמו‬ ‫(פ״ז‪ ,‬א)‪ ,‬שרה קיבלה את נבואתה מהקב"ה ולא ממלאך‪ ,‬נמצא‬ ‫שהיה אצל אברהם‪ ,‬יינתן ליהושע כח מיוחד עמו יוכל לעמוד‬ ‫שדרגתה היתה גבוהה ממנו‪ ,‬ומאחר והקב"ה לא אמר לה בנבואה‬ ‫מול דברי הדיבה והשקר של המרגלים‪ .‬ובדברים אלו ניחם‬ ‫את הבשורה הזאת ‪ -‬לא האמינה לו‪ .‬ונוסיף לכך גם את דברי‬ ‫הקב"ה את האות יו"ד‪.‬‬ ‫הספורנו שם (יח‪ ,‬יב) שפירש‪ ,‬ששרה ידעה ששינוי הטבע כמו‬ ‫להשיב את גופה לימי הבחרות לאחר שכבר הזקינה‪ ,‬אין נביא או‬ ‫יג‪ .‬למה לא הוסיף משה לכלב בן יפונה אות‬ ‫מלאך יכולים לעשות זאת‪ ,‬ורק הקב"ה יכול לשנות את הטבע‪.‬‬ ‫לשינוי שמו‪ ,‬ומה עשה כלב במקום זה?‬ ‫וממילא חשבה שרה שאם הקב"ה רוצה לשנות לה את הטבע‬ ‫ולפי"ז יבואר למה משה רבינו לא התפלל אף על כלב בן יפונה‬ ‫יאמר לה זאת בעצמו‪ ,‬ומאחר ולא נאמר לה נבואה כזאת‪ ,‬דברי‬ ‫שלא יפתו אותו המרגלים‪ .‬כי כאמור‪ ,‬תפילת משה לבדה לא‬ ‫המלאך לא היו חשובים בעיניה מאומה‪.‬‬ ‫יכלה לעזור מול עשרת המרגלים‪ ,‬ואות נוספת מיותרת משמה‬ ‫של שרה ‪ -‬לא היה למשה‪ .‬ולהוסיף סתם אות מקרית לשמו‪,‬‬ ‫יא‪ .‬מהיכן קיבלו אברהם ושרה את האות‬ ‫במקרה דנן ‪ -‬אין בכך שום תועלת‪ ,‬כי צריך את קדושת שרה‬ ‫ה שהתווסף לשמם‪ ,‬ולצורך מה?‬ ‫המיוחדת‪ .‬ולכן לא התפלל עבורו משה כי ידע שתפילתו לבדה‬ ‫ולאחר שהתבארו הדברים הללו עד כה‪ ,‬ננסה בס"ד להבין דברים‬ ‫לא תוכל לעזור לו‪.‬‬ ‫נוספים הכתובים בחז"ל‪ .‬כתוב במד"ר (מז‪ ,‬א)‪ :‬אמר רבי יהושע בן‬ ‫אמנם מאחר וכלב בן יפונה הבין היטב את הסכנה שלפניו ואת‬ ‫קרחה‪ ,‬האות יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלקה לשתים‪ ,‬חציו ‪-‬‬ ‫שיקולי משה‪ ,‬לכן הלך כלב מעצמו דוקא למערת המכפלה‬ ‫לשרה‪ ,‬וחציו ‪ -‬לאברהם‪ .‬כלומר‪ ,‬האות יו"ד שמספרה ‪ -‬עשר‪,‬‬ ‫שבחברון‪ ,‬ולא להר המוריה אף שכבר הייתה בו קדושה‬ ‫חילקה הקב"ה לשתי אותיות ‪ -‬ה‪ ,‬שמספר כל אחת מהן ‪-‬‬ ‫מיוחדת מעולם‪ ,‬והשתטח על קברי האבות והאמהות שקבורים‬ ‫חמש‪ .‬והורה ה' לאברהם (יז‪ ,‬טו) שמעתה אשתו תיקרא ‪ -‬שרה‬ ‫שם‪ ,‬והתפלל להקב"ה‪ ,‬וביקש גם מהם שיבקשו עליו רחמים‬ ‫במקום שרי‪ ,‬והוא ייקרא ‪ -‬אברהם עם תוספת האות ‪ -‬ה לשמו‪.‬‬ ‫מהקב"ה שינצל מעצת המרגלים‪ .‬מאחר והבין ממשה‪ ,‬שרק‬ ‫וביאורם של הדברים‪ ,‬שכדי שתהיה יכולת לאברהם לשנות את‬ ‫עם תפילות האבות וזכויותיהם הרבות‪ ,‬ובכלל זה זכותה של‬ ‫המזל עמו נולד‪ ,‬ויוכל להוליד בן‪ ,‬הוא זקוק לקבל משרה חלק‬ ‫שרה אמנו שקבורה שם‪ ,‬יכול הוא להינצל מעצת עשרת‬ ‫מאותיות שמה‪ .‬שכידוע השם הוא מהות האדם‪ .‬ולכן האות‬ ‫המרגלים‪ .‬ואכן בזכות תפילתו אצל האבות והאימהות ניצל גם‬ ‫ה שהיתה עד כה מחצית מהאות יו"ד מהשם שרי‪ ,‬והתקדשה‬ ‫כלב מדיבת המרגלים‪.‬‬ ‫בקדושתה הגדולה של שרה‪ ,‬כעת עם הכח הזה שיתווסף מעתה‬ ‫לאברהם ישתנה מזלו ויוכל להוליד בן‪ .‬ודבר זה כלול גם בדברי‬ ‫יד‪ .‬כוחה של שרה הועיל לדורות‬ ‫הקב"ה לאברהם (יז‪ ,‬טז) "וגם נתתי ‪ -‬ממנה לך ‪ -‬בן"‪ .‬כלומר‪ ,‬הבן‬ ‫והנה ממשיך שם המד"ר (מז‪ ,‬א) בדברי הפיוס של הקב"ה לאות‬ ‫שיוולד ‪ -‬ממנה ממש הוא‪ ,‬כי רק בגלל שיתווסף לך חלק משמה‬ ‫יו"ד וז"ל‪ :‬אמר רב מנא‪ ,‬לשעבר היית שרי לעצמך‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הקדוש‪ ,‬תוכל ללדת בן‪ .‬וזהו שכתוב בילקוט שמעוני (רמז עו‪,‬ג)‪,‬‬ ‫ששמך השתנה‪ ,‬תהי ‪ -‬שרה לכל באי העולם‪ ,‬ע"כ‪ .‬מלמד‬ ‫וברש"י (טו‪ ,‬ה) אברם ‪ -‬אינו מוליד בן‪ ,‬אבל אברהם ‪ -‬מוליד בן‪.‬‬ ‫אותנו רב מנא שאף ששרה גיירה נשים רבות גם כששמה היה‬ ‫שרי‪ ,‬ולצורך זה היא לא היתה זקוקה לשינוי השם שרה‪ ,‬אולם‬ ‫יב‪ .‬מהיכן לקח משה רבינו את האות יו"ד‬ ‫מכאן ואילך כוחה של שרה יעמוד לכלל ישראל לעולם‪ ,‬ובכל‬ ‫שהוסיף ליהושע‪ ,‬ולצורך מה?‬ ‫הדורות‪ ,‬וכמבואר בדברי חז"ל;‬ ‫והנה ממשיך שם המדרש‪ :‬אמר רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬יו"ד שנטל‬ ‫כתוב במד"ר (פ' חיי שרה נח‪ ,‬ג) רבי עקיבא היה יושב ודורש‬ ‫הקב"ה משרי היה טס לפני כסאו של הקב"ה ואמר לפניו‪ ,‬רבונו‬ ‫והציבור התנמנם‪ ,‬ביקש לעוררם ואמר‪ :‬מה ראתה אסתר‬ ‫של עולם‪ ,‬בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאת אותי משרה‬ ‫המלכה שתמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות? אלא שתבוא‬ ‫הצדקת? אמר לה הקב"ה‪ :‬לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן‬ ‫אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחייתה מאה ועשרים ושבע‬ ‫של אותיות‪ ,‬עכשיו אני נותנך בשמו של זכר‪ ,‬ובראשן של אותיות‬ ‫שנה‪ ,‬ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות‪ ,‬ע"כ‪ .‬והדברים‬ ‫שנאמר (במדבר יג‪ ,‬טז) "ויקרא משה להושע בן נון ‪ -‬יהושע"‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫צ"ב‪ .‬והמבואר בזה‪ ,‬שחידש רבי עקיבא שזכות זו ששרה אמנו‬ ‫וננסה להבין יותר לעומק את דברי רשב"י‪.‬‬ ‫השלימה באופן המעולה ביותר כל יום משנות חייה‪ ,‬עמדה‬ ‫כתוב בגמ' סוטה (לד‪ ,):‬וברש"י בבמדבר (יג‪ ,‬טז) שמשה רבינו ידע‬ ‫להם לישראל לישועתם והצלתם בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬ובזכותה‬ ‫מנבואת אלדד ומידד שמשה מת ויהושע מכניס את בני ישראל‬ ‫מלכה אסתר על מאה עשרים ושבע מדינות‪ ,‬על מנת שתוכל‬ ‫לארץ‪ ,‬דהיינו שיהושע יהיה המנהיג שיירש אותו‪ .‬ומאחר וראה‬ ‫להציל את כלל ישראל מגזרותיו של המן הרשע‪ .‬ובזכות‬ ‫משה ברוח קדשו שהמרגלים יוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל‪,‬‬ ‫הישועה הזאת הסכימו כלל ישראל שבאותו הדור לקבל את‬ ‫לפיכך ביקש רחמים והתפלל לקב"ה שיושיע את יהושע ויתן לו‬ ‫|‬‫עד כדי מסירות נפש‪ ,‬אלא גם הקרבת חייה של שרה‪ ,‬שבמותה‬ ‫‪ -‬נתנה לכלל ישראל את קיומו‪.‬‬ ‫יז‪ .‬הקשר והדמיון שבין שרה לרבקה‬ ‫כתוב במד"ר (פ' וירא נז‪ ,‬א) שמיד לאחר העקידה בישר הקב"ה‬ ‫לאברהם‪ ,‬שכעת נולדה זיווגו של יצחק שנאמר "הנה ילדה מלכה‬ ‫גם היא" וגו'‪( ,‬והובא ברש׳׳י כב‪ ,‬כ)‪ .‬ונבאר זאת בס"ד; כפי שהתבאר‬ ‫לעיל בשם המגלה עמוקות‪ ,‬בשעת עקידת יצחק כשיצאה נשמת‬ ‫יצחק מגופו יצאה גם נשמת שרה מגופה‪ ,‬והנה נשמת שרה‬ ‫למרות שמחמתה היא לא היתה צריכה להגיע שנית לעולם‪,‬‬ ‫מאחר ולא חטאה מעולם והגיעה לשלימותה באופן שלא היה‬ ‫התורה שבע"פ מאהבה‪ .‬וכמו כן מחמת מלכות אסתר עם‬ ‫אחשוורוש נולד מהם דריווש השני שנתן רשות לבנות את בית‬ ‫המקדש השני‪.‬‬ ‫כמו כן מבואר בחז"ל שכשנלקחה שרה לפרעה מלך מצרים‪,‬‬ ‫אמרה שרה למלאך שהתגלה אליה ‪ -‬עשר פעמים ‪ -‬להכות‬ ‫בחוזקה את פרעה בכל פעם שניסה להתקרב אליה‪ .‬ובזכות‬ ‫הפעולה הזאת שעשתה שרה במצרים נגד פרעה מלך מצרים‪,‬‬ ‫ניצלו בני ישראל מהמצרים בגלות מצרים‪ ,‬כאשר ניתן לפרעה‬ ‫שמלך באותה שעה במצרים ולכל עמו‪ ,‬עשר מכות עד שהסכים‬ ‫לשלוח את בני ישראל ממצרים‪ .‬כמו כן עמידתה בגבורה בנסיון‬ ‫העריות‪ ,‬נתן את הכח לכל נשות ישראל במצרים שלא להטמא‪.‬‬ ‫עליה לתקן שום חטא‪ ,‬אולם מכיון ששרה באה לתקן את חטאי‬ ‫חוה‪ ,‬וכמו שהובא לעיל בשם הזוהר הקדוש והמגלה עמוקות‪,‬‬ ‫טו‪ .‬הקשר הנצחי בין נשמות שרה ויצחק‬ ‫לפיכך אע"פ שתיקנה שרה חלק ניכר מחטאה‪ ,‬אולם עדיין לא‬ ‫בנה‪ ,‬והפירוד ביניהם בעת העקידה‬ ‫הושלם תיקון חטא חוה‪ .‬ולצורך כך בלבד חזרה נשמת שרה‬ ‫כתוב בפרקי דרבי אליעזר (פ' לא) רבי יהודה אומר‪ :‬כיון שהגיע‬ ‫לעולם מיד עם פטירתה‪ .‬אלא שכדי לתקן את חוה ‪ -‬נשמת שרה‬ ‫בשעת עקידת יצחק חרבו של אברהם על צוארו של יצחק‬ ‫צריכה להיכנס לגוף של אשה‪ ,‬ולכן ברגע פטירתה ‪ -‬מיד ילדה‬ ‫ואמר המלאך לאברהם ‪" -‬אל תשלח ידך אל הנער"‪ ,‬חזרה‬ ‫מלכה את רבקה ונכנסה נשמת שרה לגופה של רבקה‪.‬‬ ‫הנפש לגופו של יצחק‪ ...‬ובאותה שעה פתח יצחק ואמר‪" :‬ברוך‬ ‫אתה ה' מחיה המתים" ע"כ‪.‬‬ ‫ובזה יובן לשונו הקדוש של רש"י (בסוף פ' חיי שרה כד‪ ,‬סז) על הפסוק‬ ‫וכתב בספר מגלה עמוקות (בתחילת פ' חיי שרה)‪ ,‬שנשמת שרה‬ ‫"ויבאה יצחק [את רבקה] האהלה שרה אמו"‪ ,‬וז"ל‪ :‬והרי היא‬ ‫ויצחק היו קשורות ודבוקות אחת בשניה בשורשן בקשר‬ ‫‪ -‬שרה אמו‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר‪ ,‬רבקה היתה בדיוק כשרה אמו‪ .‬וכך‬ ‫שלא ניתן להפרדה‪ .‬וכלשון הפסוק בפ' וירא (יח‪ ,‬י) "והנה בן‬ ‫גם כתב רבנו בחיי בהקדמה לפ' חיי שרה וז"ל‪ :‬שהמדרש עשה‬ ‫‪ -‬לשרה אשתך"‪[ .‬ולא כתוב והנה בן ‪ -‬לאברהם אבינו]‪ .‬ולכן‬ ‫‪ -‬רבקה ושרה ‪ -‬כאילו הן אחת‪ .‬לפי שלא נולדה רבקה ‪ -‬עד‬ ‫בעת העקידה כשפרחה נשמתו של יצחק ‪ -‬באותה שעה ממש‬ ‫שמתה שרה ‪ -‬לפי שהיתה במקומה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וחוזר על כך הרבינו‬ ‫פרחה עמה מגוף שרה גם נשמתה‪ ,‬מכיון שנשמות שניהם היו‬ ‫בחיי בפירושו בסוף הפרשה (כד‪ ,‬סז)‪ .‬וכך גם כתוב בזוהר הקדוש‬ ‫קשורות אחת בשניה‪ .‬אלא שליצחק החזיר הקב"ה נשמתו עם‬ ‫(פ' חיי שרה דף קלג‪ ).‬רבי יהודה אומר‪ :‬כמו שדיוקנו של יצחק היה‬ ‫נפש חדשה והחיה אותו‪ ,‬ולכן יצחק ברך ‪ -‬מחיה המתים‪ .‬אולם‬ ‫כדיוקנו של אברהם‪ ,‬וכל מי שרואה את יצחק אומר ‪ -‬זה אברהם‪.‬‬ ‫לשרה לא הוחזרה נפשה ונשמתה‪ ,‬ולכך היא נשארה מתה‪.‬‬ ‫וכמו שכתוב בתחילת פ' תולדות‪" :‬אברהם הוליד את יצחק"‪.‬‬ ‫כך דיוקנה של רבקה היה ממש דיוקנה של שרה‪ ,‬וכל מי שראה‬ ‫טז‪ .‬בעקידה התחדש שיצחק יוכל להוליד ילדים‬ ‫אותה אמר ‪ -‬זוהי שרה אמו‪ .‬ולכן כתוב "ויביאה האהלה ‪ -‬שרה‬ ‫ובזה יובנו בס"ד היטב דברי האוה"ח הקדוש בפ' וירא (יח‪ ,‬י כב‪,‬‬ ‫אמו"‪ .‬כי רבקה היתה נראית בדיוק כמו שרה אמו‪ ,‬הן במראה‪,‬‬ ‫כ) שכתב שעד העקידה לא יכל יצחק להוליד ‪ -‬מכיון שנשמתו‬ ‫והן במעשיה הטובים‪ ,‬ע"כ דברי הזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫היתה נשמת נקבה‪ ,‬ובעקידה זכה לנפש מצד הזכר שראוי‬ ‫להוליד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולפי מה שנתבאר שנפשו ונשמתו של יצחק היו‬ ‫יח‪ .‬למה לא החמיצה העיסה לשרה‬ ‫קשורים בקשר אחד עם אמו שרה‪ ,‬הרי שהם היו מהצד של‬ ‫ורבקה‪ ,‬ולא כבה הנר באהל שלהן‬ ‫הנקבה‪ ,‬וממילא באופן הזה הוא לעולם לא יכול היה ללדת‪.‬‬ ‫מבואר בחז"ל‪ ,‬הטעם שנשים מדליקות נרות בערב שבת‪,‬‬ ‫ובשעת העקידה שנפרדה מיצחק נפשה של שרה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫ומפרישות חלה‪ ,‬כדי לתקן את חטאי חוה שכל הנשים הינן‬ ‫החיה אותו עם נפש חדשה מהצד של הזכר‪ ,‬מעתה הוא יוכל‬ ‫משרש נשמתה‪ .‬והיות וחוה באכילתה מעץ הדעת גרמה למיתת‬ ‫להוליד ילדים‪.‬‬ ‫בני האדם וכיבתה אורו של עולם‪ ,‬וכמו כן גרמה מיתה לאדם‬ ‫והנה הקב"ה אמר לאברהם (יז‪ ,‬יט) "אבל שרה יולדת לך בן‪,‬‬ ‫הראשון שנחשב כחלתו של העולם‪ ,‬בהיותו האדם הראשון‬ ‫וקראת את שמו יצחק‪ ,‬והקימותי את בריתי אתו לברית עולם‬ ‫שנולד בעולם‪ .‬לכן צריכות הנשים שנשמתן הינה כחלק מנשמת‬ ‫לזרעו אחריו"‪ .‬כלומר‪ ,‬הקב"ה הבטיח לאברהם שיצחק בנה‬ ‫חוה לתקן את חטאה‪ .‬והנה התבאר לעיל ששרה ואח"כ רבקה באו‬ ‫של שרה יוליד ילד‪ ,‬שעמו ימשיך זרעו של אברהם‪ .‬ולפי מה‬ ‫לעולם כדי לתקן את חטאי חוה בשורשם‪ ,‬ואכן בזכות מעשיהן‬ ‫שהתבאר לעיל‪ ,‬הרי כל זמן ששרה היתה בחיים ‪ -‬לא היתה‬ ‫הטובים זכו לכך שעיסת חלתן לעולם לא החמיצה‪ ,‬וכן דלק הנר‬ ‫קיימת מציאות שיצחק יוליד ילדים‪ .‬ולצורך לידת וקיום עם‬ ‫באהל שלהן במשך כל השבוע‪ .‬וכל זאת להראות לכל באי עולם‪,‬‬ ‫ישראל ע"י יעקב אבינו שהיה בנו של יצחק ‪ -‬לקח הקב"ה את‬ ‫שהן החזירו אורו של עולם לתיקונו‪ ,‬אע"פ שאת גזירת המיתה‬ ‫שרה אמנו מהעולם כתוצאה מעקידת יצחק‪ ,‬כדי שבמותה ‪-‬‬ ‫שהקב"ה גזר על בני האדם‪ ,‬לא היה ביכולתן לשנות‪[ .‬ועיין לעיל‬ ‫יוולד עם ישראל ע"י זרעו של יצחק‪ .‬נמצא שעקידת יצחק‬ ‫אות ז סיבה נוספת למה הנר לא כבה באהל של שרה ורבקה]‪.‬‬ ‫היתה לא רק נסיון לאברהם‪ ,‬ונסיון ליצחק באמונתם בקב"ה‬ ‫העלון יוצא לע״נ‪ :‬הריר חיים יצחק ד ל בהר״ר צבי הי״ד‪ ,‬ומרת נחמה בת הריר יחיאל הלוי ‪y‬״‪n‬‬ ‫‪rav5869690@gmail.com‬‬ ‫‪ nfap y>o!5fopv 'orJ pe /"5fl 153-2-5869690 opvf 1 t>/b/!tin‬מ‪«/6‬מ‪!0! .‬‬ ‫‪ntojfo nlfef/ay‬‬ ‫בס״ד‬ ‫ר־ניקוני עידובין‬ ‫‪I‬‬ ‫הלגת יות‬ ‫גליון שאל ות הלכת‬ ‫‪I‬‬ ‫העיווביפ העונונתיים‬ ‫בבדיקת העיוובים‬ ‫יקה‬ ‫המתחדשותמידימבוע‬ ‫אם יש לו מקום להחביא את החפץ בתוך אותם ד אמות‪ ,‬שיבוא‬ ‫ב שי עו ר הפתיחה מופ תעי ם לגלו ת כמה עי רו בין נוג ע ל מע ש ה‬ ‫במוצאי שבת לקחתו‪ ,‬יש לשים לב שהמקום אינו רה׳׳ י או חורי רה״י‪,‬‬ ‫בשבוע זה נפתחו בסייעתא דשמיא השיעורים החדשים בהלכות‬ ‫ולצורך זה יש לדעת את דיני מחיצות וגדרי רה׳׳י‪ ,‬כגון אם יכול להשחיל‬ ‫עירובין למעשה‪ .‬בבני ברק ובירושלים‪ ,‬עם השינוי שהפעם השיעורים‬ ‫את החפץ תחת צמחיה של החצר הסמוכה‪ ,‬האם זה נחשב כותל של‬ ‫עברו לשכונת גבעת שאול‪ .‬עשרות אברכים ובחורים שליבם חפץ לדעת‬ ‫רה״י‪ ,‬והאם בתוך הצמחיה יש דין כמו על כותל של רה׳׳י שדנו כרה׳׳י‬ ‫את המעשה אשר יעשון‪ ,‬השתתפו בשיעור הפתיחה‪ ,‬והופתעו לגלות עד‬ ‫(שו׳׳ע סי׳ שמ״ה ס״ג)‪ .‬ואם החצר רה׳׳י האם זה נקרא שהחפץ נכנס‬ ‫כמה ההלכות שנמסרות בשיעורים אלו נוגעות לכל אחד ממש‪ ,‬גם‬ ‫לרה״י כי הוא רק בחור שבגדר‪[ ,‬האם יש חורי רה״י למטה מג■ לקרקע‪,‬‬ ‫כשאינו הולך להיות אחראי על העירוב‬ ‫וכשהם מפולשים לרחוב‪ ,‬עיי במשנ״ב סי׳ שמ״ה ס״ק ט׳ י‪ .‬ועוד יש לעיין‬ ‫וזה דבר נפלא הנמסר בשיעורים של מוקד העירוב‪ ,‬איך להוציא בכל‬ ‫האם בכלל יש חורי רה״י בזמנינו שאין שימוש בהם‪ ,‬כמו שהעיר בספר‬ ‫נושא את המקרים המצויים והנוגעים למעשה‪ .‬בדרך כלל אם נגיע‬ ‫פתח העירוב ח״ג שם]‪ ,‬ומה הדין לדחוף את החפץ תחת מכונית החונה‬ ‫למישהו ונבקש לדון איתו על איזה נושא בכשרות העירוב‪ ,‬הוא יתן לנו‬ ‫ברחוב‪ .‬ומה הדין לשלשל לתוך קופת צדקה שברחוב‪ .‬אלו דברים‬ ‫הרגשה שזה דבר שנוגע לרבנים ולאחראים על העירובים ולא קשור‬ ‫חשובים עם הרבה פרטים שאין המקום להרחיב בהם‪ ,‬אבל כשלומדים‬ ‫אליו‪ .‬אבל האמת היא שזה לא נכון‪ ,‬יש כ׳׳כ הרבה דינים והלכות‬ ‫את ההלכות למעשה‪ ,‬רואים שבכל פינה ברחוב אפשר ללמוד דין הנוגע‬ ‫שמצויות לכל אדם‪ ,‬שהוא נקלע אליהם הרבה פעמים‪ ,‬והידיעה של‬ ‫לשמירת השבת באופן אישי‪ ,‬וזה בנוסף ללימוד על עשיית העירוב של‬ ‫ההלכות המעשיות‪ ,‬נדרשת מאוד כדי שלא ניכשל ח׳׳ו בחילול שבת‬ ‫האחראים בפועל‪.‬‬ ‫י ש הלכות ש צריך לד ע ת ת שוב ה ב ש ע ת מע ש ה תוך כמה שניו ת‬ ‫בימים אלו מגיעות בקשות לפתיחת עוד סידרות של שיעורים בערים‬ ‫בין הדינים שעסקנו בשיעור הפתיחה‪ ,‬היה נושא מיוחד שכשצריך אותו‬ ‫נוספות‪ ,‬בעיר חדרה‪ ,‬בעפולה עילית ובנתיבות‪ ,‬המעונינים להצטרף יפנו‬ ‫צריך לדעת את התשובה תוך שניות ספורות לאחר שהבנו מה הם‬ ‫למזכירות בטל׳ של מוקד העירוב שלוחה ‪ .6‬יתן ד שיתרבו הלומדים‬ ‫ארבעת הרשויות במציאות שבזמנינו‪ ,‬וכמה מצוי בזמנינו מקומות‬ ‫ותרבה הדעת וידיעת ההלכה‪ ,‬עם חיזוק שמירת השבת כהלכה‪.‬‬ ‫שאסור לטלטל בהם‪ ,‬כגון מחוץ לגבול העירוב‪ ,‬וזה מצוי אצל כל מי שגר‬ ‫בא מצע שב ת סוכו ת נוד ע ש חי בלו ב עירו ב‬ ‫קרוב לקצה העיר‪ ,‬ובפרט בשבת שמתארחים בישוב ששם הגבול קרוב‬ ‫בעיר עפולה עילית אירע מקרה חמור ביו׳׳ט ראשון של חג הסוכות‪,‬‬ ‫מאוד לבתים‪ ,‬ואפילו חלק מהחצרות הן מחוץ לעירוב‪ ,‬והדבר דורש‬ ‫שימת לב‪ ,‬שרק אם יודעים מה זה עירוב ועירניים להלכותיו‪ ,‬יודעים לא‬ ‫להיכשל ביציאה לחצי השני של החצר עם חפצים ביד או בכיסים‪.‬‬ ‫וכאן מצויה השאלה מה הדין אם מישהו יצא עם חפץ בכיס או ביד‪,‬‬ ‫‪? ? ID S‬‬ ‫ומה הדין כשיצא עם תינוק בעגלה‪ ,‬מה צריך לעשות האם להישאר איתו‬ ‫ג ש י אל‬ ‫מחוץ לעירוב עד מוצאי שבת‪ ,‬או שמא לא להישאר ולא לעצור לרגע‪.‬‬ ‫ג' אופני ם מה עו שי ם כ שי צ או עם חפץ או עגלה מ חוץ ל עירו ב‬ ‫התשובה לכך מורכבת מהרבה מצבים‪ ,‬וסידרנו אותם לשלושה‬ ‫אופנים‪ .‬א‪ .‬אם האדם שמטלטל יצא מהעירוב ועדיין לא עצר מאז שיצא‪,‬‬ ‫‪ trn iiirra‬הותר‬ ‫הנכון הוא שלא יעצור עד שיכנס בחזרה אל תוך העירוב‪ ,‬והטעם כי‬ ‫וסוסו‬ ‫מלאכת הוצאה מורכבת משלושה שלבים‪ ,‬עקירה‪ ,‬הוצאה‪ ,‬והנחה‪ .‬ואם‬ ‫לא עשה הנחה לא השלים את המלאכה‪ ,‬ואם הוציא מהעירוב שהוא‬ ‫רה״י ולא עצר בחוץ‪ ,‬לא השלים את המלאכה‪ ,‬ואם תוך כדי הליכה יחזור‬ ‫‪M IA IM IIIM I‬‬ ‫ויכנס לרה׳׳י יוצא שלא השלים מלאכה‪ ,‬אלא עקר והוציא מרה׳׳י למקום‬ ‫האסור בלי להניח וחזר והניח ברה׳׳י‪ ,‬א׳׳כ עשה שלא יהיה מלאכה‬ ‫כימים אלו נפתח מחזור חדש‬ ‫שלימה‪ .‬ובזה גם מרויח שאינו נשאר תקוע עם החפץ מחוץ למקום שלו‪.‬‬ ‫ללימוד הלכות עיהכין למעשה‬ ‫כמסלול הכשרת‬ ‫ב אם כבר עצר פעם אחת מאז יציאתו מתוך העירוב‪ ,‬אין לו היתר‬ ‫להיכנס לעירוב גם אם כעת הוא בהליכה‪ ,‬דכיון שעקר בחוץ [ברה׳׳ר או‬ ‫״מפקח עירוב״‬ ‫קורס מעשי עם מצגות ותמונות מהשטח‬ ‫בכרמלית] אסור להכניס לרשות היחיד‪ .‬אלא צריך למצוא"מקום פטור׳‬ ‫להניח עליו‪ ,‬שאז יוצא שלא השלים מלאכה‪ ,‬אע׳׳פ שעקר והעביר יותר‬ ‫עם נ‪0‬יוןרכ עם אלפי תלמידם‬ ‫מד אמות‪ ,‬כי לא הניח על מקום חשוב‪ .‬וכאן השאלה מה נחשב ׳׳מקום‬ ‫פטור״‪ ,‬וזו שאלה שצריך לדעת את התשובה תוך כמה שניות בלי לעצור‬ ‫השיעורים יימסרו ע״י‬ ‫לרגע‪ ,‬כי העצירה נחשבת כהנחה‪.‬‬ ‫הגאון רכי משה אנגלרד שליט״א‬ ‫ירד מוקד העירוב‬ ‫אמנם אם הוא עם תינוק בעגלה‪ ,‬אי אפשר להניח אותו לעל מקום‬