gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אוסף גליונות · Oisef Gilyoines

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ני ת חת‬ ‫‪10‬‬ ‫תן ל הש ב‬ ‫תח לק‬ ‫של ם ' הק‬ ‫אין‬ ‫‪₪‬‬ ‫ם או פה‬ ‫בנ סף ב‬ ‫דר ג שו‬ ‫ים ליונ "א‬ ‫פלו ת'‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור‬ ‫יונה‬ ‫‪398‬‬ ‫תשפ"ז••גליון‬ ‫גליון‪395‬‬ ‫שרהתשפ"ז‬ ‫פרשת נח‬ ‫פרשת חיי‬ ‫התורהה‬ ‫נזרר התור‬ ‫מצאה‬ ‫מנוחז‬ ‫נ‬ ‫הישיבותת‬ ‫ועמודד הישיבו‬ ‫ועמו‬ ‫בו‬ ‫"ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה"‬ ‫"כנפי יונה נחפה בכסף"‬ ‫"כנסת ישראל נמשלה ליונה" מאמר מעמיק במלאת כ״ה שנים להסתלקותו‬ ‫וחז"לזצוק״ל‬ ‫התורה עזרי׳‬ ‫מדברי‬ ‫בעל ה׳אבי‬ ‫שעולהמרן‬ ‫אופיה ותהלוכותיה המיוחדים של היונה כפי של‬ ‫רבן של ישראל ואביהן של הישיבות‬ ‫שגילו חכמי הטבע‬‫המכפלה –‬ ‫הנסיון בקניית מערת וממה‬ ‫אשר אור תורתו והוד הנהגתו‬ ‫שלא להחזיק טובה לעצמו אחר נסיון העקידה‬ ‫פרשו כנפיים על עולם התורה בדור‬ ‫רבנו מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש משנת רמ"ה‬ ‫שלאחר החורבן‪.‬‬ ‫מה' אשה לאיש‬ ‫חומר חובת ההשפעה על הכלל‬ ‫גרשירחים‬ ‫ירחים‬ ‫גרש‬ ‫‪-‬ממגד‬ ‫ממגד‬ ‫אדלשטיין‬ ‫אדלשטיין ‪-‬‬ ‫הגרי"ג‬ ‫הגרי"ג‬ ‫מרן רה"י‬ ‫מרן‬ ‫לדורותבעיני כל בעל כנף‪...‬‬ ‫פרשההרשת‬‫מזורה‬ ‫חינם‬ ‫נח –‬ ‫כי‬ ‫תיבת‬ ‫ישראל בונם בן חיה רויזא שרייבר ‪ -‬ועד ליל שבת‬ ‫הגדול רבי‬ ‫פתיחת הזמן‬ ‫הגאוןמשא‬ ‫מתוך‬ ‫מרן הגר"ח פיינשטיין ‪ -‬שיעור חומש‬ ‫בגדר האכילה המצרפת לזימון‬ ‫כוח החקיקה בזמן חורף מעובר‬ ‫הפשט‬ ‫יוסף וייס ‪ -‬עינינו גל‬ ‫עומק רבי‬ ‫הגאון‬ ‫לקידושין‬ ‫הראשון?‬ ‫שליח‬ ‫אדם‬ ‫אליעזר‬ ‫המיתה של‬ ‫העבד‬ ‫גזירת‬ ‫נעשה‬ ‫בכלל‬ ‫האחרונים‪ -‬כיצד‬ ‫והאם הוא‬ ‫בשאלתבעץ הדעת‬ ‫דו"ד קין חטא‬ ‫האם‬ ‫הלכה‬ ‫פניני‬ ‫‪-‬‬ ‫זנגר‬ ‫אברהם‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫הרה"ג אהרון שוורצר ‪ -‬בנתיבות העיון‬ ‫התורהנח או בזכות אברהם?‬ ‫פרשיות שם בן‬ ‫לציצית בזכות‬ ‫זכו ישראל‬ ‫ובירורים על‬ ‫האם‬ ‫עיונים‬ ‫בירור הלכה‬ ‫מעין גנים ‪ -‬הגאון רבי מרדכי גליס‬ ‫ספרים חדשים מבית 'צוף' הוצאה לאור‬ ‫‪ I‬מבקשי יחודך‬ ‫‪ I‬מסביב לשלחן‬ ‫‪ I‬דיני משפט‬ ‫חדש!‬ ‫לק ב'‬ ‫שנת תשפ"ה‬ ‫תשובות בנושאים מצויים על‬ ‫בו נקבצו עיקרי דיני ופסקי חושן‬ ‫ח‬ ‫מאמרים ועיונים משולבים‬ ‫סדר השו"ע‬ ‫משפט ערוכים ומסודרים בשפה‬ ‫נגלה ונסתר ודרכי עבודה‬ ‫פרטי ההלכה מהשו"ע ועד‬ ‫ברורה לפי סדר נושאים‪ ,‬המוגשים‬ ‫פוסקי דורינו להלכה ולמעשה‬ ‫כפסקי הלכה למעשה‬ ‫מאת הגאון‬ ‫בירור הלכה בהיר השווה‬ ‫רבי מרדכי יוסף‬ ‫בדיני ממונות תוך ציון מקורות הדין‪.‬‬ ‫לכל נפש‪.‬‬ ‫זקוטינסקי שליט"א‬ ‫מאת מורנו הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫‪02-5090089‬‬ ‫‪hasefer.org.il‬‬ ‫רב דקהל מבקשי ה'‬ ‫מאת הגאון‬ ‫דיין דקהל עדת ישורון‬ ‫לורנס ניו יארק‬ ‫רבי אילן נתנאל סנדר שליט"א‬ ‫אב"ד בית דין צדק עץ חיים‬ ‫הבית ש ל מחבר י הספר ים‬ ‫‪III‬‬ ‫‪office@hasefer.org.il‬‬ ‫הספר התורני ‪hasefer.org.il‬‬ ‫להשיג בחנויות הספרים או בפלטפורמת‬ ‫צוף‪I I‬הוצאה לאור‬ ‫מבית ‪I‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫• אוסף הפרשה •‬ ‫• אוסף ההלכה •‬ ‫• אוסף הדעת •‬ ‫שיעור חומש‬ ‫מאת מרן הגאון הגדול‬ ‫‪63‬‬ ‫עטרת הברכות‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א‬ ‫‪33‬‬ ‫ממגד גרש ירחים‬ ‫משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫‪3‬‬ ‫רבי חיים פיינשטיין שליט”א‬ ‫מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל‬ ‫נחל אליהו‬ ‫משיעורי הגאון‬ ‫‪65‬‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫הגאון רבי‬ ‫‪35‬‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫רבינו מרן ראש הישיבה רבי‬ ‫‪5‬‬ ‫רבי אליהו דיסקין שליט”א‬ ‫מרדכי בונם זילברברג שליט”א‬ ‫משה הלל הירש שליט”א‬ ‫פניני פרשת השבוע‬ ‫הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א‬ ‫‪67‬‬ ‫משא ומתן‬ ‫הגאון רבי חיים קאהן‬ ‫‪37‬‬ ‫מראה כהן‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה‬ ‫‪7‬‬ ‫בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט‬ ‫הגאון רבי דוד כהן שליט”א‬ ‫יעלת חן‬ ‫הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א‬ ‫‪69‬‬ ‫פניני הלכה‬ ‫מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר‬ ‫‪40‬‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל‬ ‫‪9‬‬ ‫מענה יחזקאל‬ ‫הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א‬ ‫‪71‬‬ ‫עומק הפשט‬ ‫דיוני הלכה אקטואליים‬ ‫‪47‬‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪11‬‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מעין גנים‬ ‫עיונים ובירורים על פרשיות התורה‬ ‫‪75‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫מעלת השבת וקדושתה‬ ‫‪53‬‬ ‫נחלת בנימין‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪13‬‬ ‫ושיחותיו של הגאון ר' מרדכי גליס שליט"א‬ ‫רבי בנימין סורוצקין שליט”א‬ ‫דעת חכמה‬ ‫מאוצרו הנפלא של‬ ‫‪79‬‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫תפיסות עומק על סדר הדף היומי‬ ‫‪57‬‬ ‫מאמרי חסד לאברהם‬ ‫הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א‬ ‫‪15‬‬ ‫הגאון ר’ יוסף חיים אלבוים שליט”א‬ ‫בנתיבות העיון‬ ‫מהרה”ג ר’ אהרון שורצר שליט”א‬ ‫‪81‬‬ ‫תמצית‬ ‫מאחורי הקלעים של הקורס‬ ‫‪60‬‬ ‫שיעורי דעה‬ ‫מתוך שיעורי‬ ‫‪16‬‬ ‫הג”ר גרשון מלצר שליט”א‬ ‫ברכת אשר‬ ‫הגליון לבית התורני‬ ‫‪83‬‬ ‫מבחני לדעת‬ ‫מבחן בדף היומי‪ ,‬במשנה ברורה‬ ‫‪61‬‬ ‫עינינו גל‬ ‫מאמרי עין לא ראתה‬ ‫‪17‬‬ ‫ובחפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫עמק השבוע‬ ‫עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא‬ ‫‪85‬‬ ‫ברומו של עולם‬ ‫גיליון היוצא מבית ועד לחכמים‬ ‫‪21‬‬ ‫הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א‬ ‫העוסקים בעניני תפילה‬ ‫עלון לשבת‬ ‫הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א‬ ‫‪89‬‬ ‫אז נדברו‬ ‫מחשבות לבני הישיבות‬ ‫‪25‬‬ ‫שירת התורה‬ ‫עלון חדש מבית שירת המועדים‬ ‫‪93‬‬ ‫שיעורי בינה‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪31‬‬ ‫הגאון ר' משה פישל קרויזר‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫נזר התורה ועמוד הישיבות‬ ‫במלאות ‪ 25‬שנה להסתלקות‬ ‫‪94‬‬ ‫מרן הגרא״מ שך זצוק"ל‬ ‫החדשים מבית‬ ‫צוף הוצאה לאור‬ ‫‪103‬‬ ‫ברכות מאליפות‬ ‫למעלת כבוד ידידנו הנכבד והמופלא‬ ‫חבר המערכת‬ ‫הרה”ג ר’ שלמה קרפל שליט”א‬ ‫בהיגלות אור יקרות‬ ‫בהופעת הספר הנכבד‬ ‫מערכת 'אוסף גיליונות'‬ ‫”ישפך שיחו”‬ ‫‪a0554006628@gmail.com‬‬ ‫שיעורי תפילה‬ ‫מאת הגאון הגדול רבי משה שפירא זצוק”ל‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫הרב נתן פלדמן שליט"א‬ ‫כתובים וערוכים בטוב טעם ודעת‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫בשפה ברורה ונעימה‬ ‫הרב צבי קנול שליט"א‬ ‫יתן השם שיזכה להמשיך ולגלות ברבים‬ ‫הרב חיים וכסלר שליט"א‬ ‫את אור תורת רבינו זצ”ל ברבים‬ ‫הרב משה הכהן שליט"א‬ ‫כאומנותו מימים ימימה‬ ‫הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א‬ ‫ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת‬ ‫הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א‬ ‫בברכה נאמנה‬ ‫הרב נתן פלדמן‬ ‫וחברי המערכת‬ ‫מבית 'צוף'‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון‬ ‫‪0554006628‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון ‪ * 263‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫'לספוד לשרה ולבכתה'‬ ‫גדרי מצוות הלויית המת ותנחומי אבלים‬ ‫אופני החסד‪ ,‬כהכנסת כלה‪ ,‬הלוית‬ ‫כתובות יז‪ .‬ת"ר מעבירין את המת‬ ‫המת וכל כדומה‪ ,‬ואמנם אם באו‬ ‫מלפני כלה‪ .‬כלומר דהכנסת כלה‬ ‫לפניו ב' מיני חסד‪ ,‬כגון לבקר חולים‬ ‫מצוה היא‪ ,‬והלוית המת נמי מצוה‪,‬‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫או לעשות חסד אחר לשמח איזה‬ ‫אדם וכיו"ב‪ ,‬אין עדיפות לביקור‬ ‫ואם באו לפניו שניהם [כגון הוצאתו‬ ‫או כל צרכיו]‪ ,‬הכלה קודמת‪,‬‬ ‫מה' אשה לאיש‬ ‫חולים על פני המעשה השני‪ ,‬דזה‬ ‫וטעמא משום דכבוד כלה עדיף‬ ‫חסד וזה חסד‪ ,‬ומאי נ"מ איזה חסד‬ ‫מכבוד המת‪ ,‬ואף ששניהם מצוה‪,‬‬ ‫במ"ק (יח) אמר רב משום ר' ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן‬ ‫כתב הריטב"א בשם הרמב"ן שאמרו‬ ‫יקיים‪.‬‬ ‫הכתובים מה' אשה לאיש‪ ,‬מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא‬ ‫במס' שמחות לפי שזה כבוד המתים‬ ‫הדבר‪ ,‬מן הנביאים דכתיב (שופטים יד‪ ,‬ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא‪ ,‬מן‬ ‫אכן חידשו חז"ל מצוה נוספת‬ ‫וזה כבוד החיים‪ ,‬ולפ"ז אומר‬ ‫הכתובים דכתיב (משלי יט‪,‬יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי‬ ‫מדרבנן מלבד המצוה של תורה‬ ‫הרמב"ן דאבל עצמו שהוא חי‪ ,‬הרי‬ ‫מפורש בתורה ובנביאים ובכתובים ששידוכים הם בהשגחה‪ ,‬מה' אשה לאיש‪ .‬ויש‬ ‫שיש במעשים אלו משום חסד‪,‬‬ ‫הוא קודם לכלה‪.‬‬ ‫להבין‪ ,‬וכי רק זה בהשגחה‪ ,‬הרי הכל בידי שמים‪ ,‬ואין דבר שאינו בהשגחה‪.‬‬ ‫דחוץ מזה יש כאן מצוה פרטית‪,‬‬ ‫מצות ביקור חולים ומצות ניחום‬ ‫ואמנם בתו"י כתבו דמכאן משמע‬ ‫אכן הביאור הוא‪ ,‬שבשידוכים יותר "רואים" את ההשגחה‪ ,‬שבדרך כלל בתחילה‬ ‫אבלים וכן מצות הכנסת כלה‬ ‫שחתן קודם לאבל‪ ,‬וזהו דלא‬ ‫יש הרבה הצעות שנראות טובות‪ ,‬ויש חשק לזה וחשק לזה‪ ,‬אך לבסוף כשיוצא‬ ‫ומצות הלוית המת‪ ,‬ושוב אם יהיו‬ ‫כהרמב"ן אלא דגם בשניהם חיים‬ ‫לפועל השידוך האחרון‪ ,‬רואים שזה השידוך הכי טוב יותר מכל ההצעות‪ ,‬שלא‬ ‫לפניו מצוות אלו ושאר אופני חסד‪,‬‬ ‫כלה קודמת‪ ,‬וכנראה סברי דמצות‬ ‫שייך יותר טוב מזה‪ ,‬וכל מה שחשבו קודם הוא טעות‪ ,‬וזהו "מה' אשה לאיש"‬ ‫שבשידוכים רואים בחוש את ההשגחה יותר מדברים אחרים‪.‬‬ ‫מחוייב להקדים את אלו שיש בהן‬ ‫שמחת חתן וכלה שהיא מצוה רבה‪,‬‬ ‫מצוה בפנ"ע מדרבנן‪.‬‬ ‫חשיבא טפי‪.‬‬ ‫אבל יש עוד ענין בזה‪ ,‬שבאמת כל שידוך הוא חידוש‪ ,‬שהרי אין דעותיהן שוות‬ ‫(ברכות נח‪,‬א) ואין שני אנשים עם דעה אחת שווה‪ ,‬ואם כן כיצד יכולים להינשא‬ ‫ולפ"ז נראה‪ ,‬דאף שיש אופנים‬ ‫ובדעת הרמב"ן צ"ב‪ ,‬מאי טעמא‬ ‫זה לזה‪ ,‬ומרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר פעם כי הוא אינו יכול‬ ‫במצוות אלו שיש גם כבוד חיים וגם‬ ‫יהיה האבל קודם לכלה‪ ,‬הא כיון‬ ‫להציע שידוכים‪ ,‬מפני שיש לו שכל הישר‪ ,‬ועל פי שכל הישר אין שידוך שיכול‬ ‫כבוד המתים‪ ,‬כגון בהלויית המת‬ ‫ששניהם חיים שוב הרי הן שוין‪,‬‬ ‫להתאים‪ ...‬וכפי שמובא גם במדרש (ב"ר סח‪,‬ד) המעשה במטרונה שביקשה לזווג‬ ‫ובניחום אבלים‪ ,‬אך כל זה הוא כי‬ ‫ומהיכ"ת נקדים לאבל תחילה‪.‬‬ ‫את העבדים והשפחות ולא עלה בידה‪ ,‬משום שעל פי דרך הטבע באמת אין שידוך‬ ‫איירינן מצד המצוה הכללית של‬ ‫ואפשר‪ ,‬כיון דבאבל איכא כבוד‬ ‫שמתאים‪.‬‬ ‫חסד‪ ,‬שהרי למעשה הוא עושה‬ ‫המת ג"כ‪ ,‬א"כ איכא תרתי ולכך‬ ‫חסד עם שניהם‪ ,‬אבל מצד המצוה‬ ‫עדיף מכלה שיש בה כבוד החי‬ ‫ומעשה שהיה בבחור פיקח שהציעו לו שידוכים‪ ,‬ובכל שידוך שהציעו לו הוא היה‬ ‫דרבנן שנתחדשה במעשים אלו‪ ,‬י"ל‬ ‫מסביר למציע‪ ,‬הרי אתה מכיר אותי‪ ,‬והנך יודע את האופי שלי‪ ,‬שאני כך‪ ,‬וכך‪ ,‬וכך‪,‬‬ ‫לחוד‪ ,‬והכי מבואר ברמב"ם (פי"ד‬ ‫דגדר החיוב בהן אינו מצד החיים‬ ‫מאבל ה"ז) שניחום אבלים קודם‬ ‫ואתה מכיר את הכלה שאינה כך‪ ,‬ואם כן אמור בעצמך‪ ,‬וכי זה מתאים‪ ,‬וכך היה‬ ‫והמתים כאחד‪ ,‬אלא הלוית המת‬ ‫מסביר על כל שידוך עד שהמציע השתכנע שאין זה מתאים‪ ,‬וכל ההצעות בטלו‪,‬‬ ‫לביקור חולים‪ ,‬משום דביקור חולים‬ ‫חיובה משום כבוד המת וניחום‬ ‫הוא חסד עם החיים וניחום אבלים‬ ‫עד שאמר לו מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל כי סוף סוף הרי צריך להתחתן‪ ,‬ואם ימשיך‬ ‫אבלים מצד כבוד החיים‪ ,‬ובזה כתב‬ ‫כך לא יינשא לעולם‪ ,‬והוא הבין שאין ברירה ומוכרח להתחתן‪ ,‬ועשה שידוך טוב‪,‬‬ ‫הוא כבוד למתים וגם לחיים וכיון‬ ‫הרמב"ם דניחום אבלים הוא גם‬ ‫שהוא חסד עם שניהם עדיף‪.‬‬ ‫וזה באמת התאים‪...‬‬ ‫מצד כבוד המתים‪[ ,‬וכדחזינן נמי‬ ‫ולכאורה כיצד באמת השידוכים מתאימים‪ ,‬הרי אין דעותיהן שוות‪ ,‬הביאור הוא כי‬ ‫דאף כשאין שם אבל מושיבין עשרה‬ ‫אכן קשה‪ ,‬דא"כ‪ ,‬וכי בהלויית המת‬ ‫"מה' אשה לאיש"‪ ,‬ומן השמים עושים שיתאימו! כמו שאמרו (סוטה ב‪,‬א) ארבעים‬ ‫בני אדם לתנחומים]‪.‬‬ ‫אין חסד עם החיים‪ ,‬והרי יש בזה‬ ‫יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני‪ ,‬והיינו אף שזה‬ ‫כבוד למשפחת המת‪ ,‬וא"כ יקדום‬ ‫נגד השכל‪ ,‬מכל מקום היצירה לכתחילה היא יצירה כזו שיתאימו‪ .‬ומעשה שהיה‬ ‫ומאחר שכך‪ ,‬שפיר מתבאר דניחום‬ ‫אף זה לכלה שיש בה רק כבוד חיים‪.‬‬ ‫פעם שהציעו שידוך ואמרו בשם החזון איש שזה הבת קול‪ ,‬כביכול יש "הסכמה"‬ ‫אבלים קדים להכנסת כלה ומ"מ‬ ‫כלה קודמת להלויית המת‪ ,‬דהא‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ם‬ ‫מהחזון איש שהבת קול היתה על שידוך זה‪ ,‬ואחר כך שאלו את החזון איש אם‬ ‫(שם ה"א) מצות עשה של דבריהם‬ ‫הוא אכן אמר כך‪ ,‬והשיב כי הוא לא אמר‪ ,‬אבל זה נכון‪ ,‬שאם יצא השידוך לפועל‬ ‫קדימות אלו הן מצד החפצא‬ ‫דמצוה דרבנן שיש במעשים אלו‪,‬‬ ‫לבקר חולים‪ ,‬ולנחם אבלים‪,‬‬ ‫הרי שזהו הבת קול‪...‬‬ ‫ולהוציא המת‪ ,‬ולהכניס הכלה‪,‬‬ ‫ובזה שפיר גרע המצוה של הלויית‬ ‫וכאמור אף שעל פי שכל הישר זה לא מתאים‪ ,‬אבל הקב"ה עושה שיתאימו‪,‬‬ ‫המת דהוא מצד כבוד המת‪ ,‬ממצות‬ ‫וללוות האורחים‪ ,‬ולהתעסק בכל‬ ‫שהקידושין הם כהקדש‪ ,‬ועל ידי הקידושין נוספת קדושה ושכינה ביניהם (סוטה‬ ‫הכנסת כלה שהיא מצד כבוד‬ ‫צרכי הקבורה‪ ,‬לשאת על הכתף‪,‬‬ ‫יז‪ ,‬א)‪ ,‬והשכינה מסלקת את כל הניגודים‪ ,‬ואדרבה השלמות מצטרפת על ידי‬ ‫החיים‪ ,‬ודוקא ניחום אבלים דמצותו‬ ‫ולילך לפניו ולספוד ולחפור‬ ‫שתי הדעות‪.‬‬ ‫משום כבוד שניהם עדיף טפי‪.‬‬ ‫ולקבור‪ ,‬וכן לשמח הכלה והחתן‪,‬‬ ‫ולסעדם בכל צרכיהם‪ ,‬ואלו הן‬ ‫ומצינו במדרש (פרקי דר"א פי"ב) שאדם הראשון בתחילה נקרא אדם‪ ,‬על שם‬ ‫(שיעורי כתובות פ"ב)‬ ‫גמילות חסדים שבגופו שאין להם‬ ‫היותו עפר מן האדמה‪ ,‬ולאחר שנזדווגה לו חוה נקרא איש‪ ,‬שזו דרגה יותר גדולה‪,‬‬ ‫א‪.‬ה‪ .‬ולפ"ז יל"ב מה שנסתפקו‬ ‫שיעור‪.‬‬ ‫כמו איש האלוקים‪ ,‬ומבואר שאף אדם הראשון במדרגתו הגדולה‪ ,‬שהיה מסב בגן‬ ‫בסנהדרין לגבי הספד‪ ,‬אי משום‬ ‫עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (סנהדרין נט‪,‬ב) ותפוח עקבו היה‬ ‫ואח"כ כתב‪ -‬אף על פי שכל מצות‬ ‫יקרא דחיי או משום יקרא דשכבי‪,‬‬ ‫מכהה גלגל חמה (תנחומא אחרי ב)‪ ,‬כלומר שהיה בדרגת שלמות גדולה ביותר‪,‬‬ ‫אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת‬ ‫ולכאורה מאי מספק"ל‪ ,‬הא ודאי‬ ‫עם כל זה עדיין הוא לא נקרא "איש"‪ ,‬ורק לאחר שנזדווגה לו זכה למדרגת איש‪.‬‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬כל הדברים שאתה‬ ‫תרוייהו איתנייהו ביה‪ ,‬ויש להאריך‬ ‫רוצה שיעשו אותם לך אחרים‪ ,‬עשה‬ ‫ומזה לומדים לכל שידוך ושידוך‪ ,‬שהנישואין מוסיפים שלמות לאדם‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫בזה ואכ"מ‪ ,‬ולהנ"ל יתיישב שפיר‪,‬‬ ‫אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות‪.‬‬ ‫(יבמות סב‪,‬ב) כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא‬ ‫דאה"נ שההספד יש בו גם כבוד‬ ‫תורה‪ ,‬והם הרבה ענייני שלמות הנוספים על ידי הנישואין‪ ,‬ונעשית אשתו כגופו‪,‬‬ ‫להמתים וגם להחיים‪ ,‬אבל מספק"ל‬ ‫וצ"ב דכיון שמצוה מה"ת היא‪,‬‬ ‫והיינו כפשוטו‪ ,‬כגופו ממש‪ ,‬כמו שמצינו כן להלכה לגבי עדות והתרת נדרים‪,‬‬ ‫בחיוב ההספד דתיקנו חכמים‪ ,‬האם‬ ‫משום ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬שוב מה‬ ‫ואף שאין דעותיהן שוות‪ ,‬מכל מקום הקב"ה עושה שיתאימו‪ ,‬והוא שינוי הטבע‬ ‫מצד כבוד המת תיקנוהו או מצד‬ ‫חידשו רבנן במצוות אלו‪ ,‬וי"ל דמן‬ ‫שמשתווים זה עם זה‪ ,‬וזוהי ההשגחה המיוחדת בשידוכים יותר מדברים אחרים‪.‬‬ ‫כבוד החיים‪ ,‬והוא נ"מ לכמה דינים‬ ‫התורה ישנה מצוה אחת כללית‬ ‫כמבו' במקומו‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫של גמילות חסדים‪ ,‬וכלולים בה כל‬ ‫אוסף | ‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה‬ ‫כונת הברכות‬ ‫הודאה להקב"ה "שציווהו על המצוות"‪ ,‬וכמו שנתבאר כי עצם הציווי יש בו זכות גדולה‬ ‫בספר חסידים סימן מ"ו (הובאו דבריו במשנה ברורה סימן ה') כתב בענין חיוב הכוונה‬ ‫להיות מצווה ועושה‪" .‬ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון‬ ‫בברכות‪" :‬כשהוא נוטל ידיו‪ ,‬או שמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל אדם‪,‬‬ ‫הלב" – היינו שלא לעשות כמו שהרבה נוהגים לברך מתוך ההרגל‪ ,‬ואינם מרגישים את‬ ‫יכוון לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וציווהו‬ ‫ההודאה והשמחה‪.‬‬ ‫על המצוות‪ ,‬ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון הלב‪ ,‬ועל‬ ‫דבר זה חרה אף השם בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה ואמר יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו‬ ‫וסיים וכתב שם "ועל דבר זה חרה אף השם בעמו‪ ,‬ושלח לנו ביד ישעיה (כט‪ ,‬יג) ואמר יען‬ ‫כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה"‪ ,‬והאריך שם בגודל העונש‬ ‫כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים‬ ‫עבור זה‪.‬‬ ‫מלומדה"‪ ,‬והיינו כי יכול להיות שיש יראת שמים‪ ,‬ומברכים ברכות‪ ,‬ומקיימים את כל המצוות‪,‬‬ ‫אבל היראה היא "מלומדה"‪ ,‬וחסר בכוונת הלב‪ ,‬וכגון בהנחת תפילין שרגילים בזה בכל יום‪,‬‬ ‫והיינו שכל ברכה שאדם מברך צריך שיכוון את לבו וירגיש מה שהוא אומר‪ ,‬ולמשל כשמברך‬ ‫אבל צריכים גם להרגיש את ההודאה להקב"ה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין‪,‬‬ ‫ברכות הנהנין צריך שירגיש בלבו הודאה להקב"ה שנתן לו את ההנאה הגשמית הזאת ליהנות‬ ‫שעל ידי זה זוכים לעולם הבא‪.‬‬ ‫ממנה‪ ,‬וכשמברך על המצוות צריך להרגיש הודאה להקב"ה שזיכהו לקיים את המצוות‪ ,‬שכל‬ ‫קיום של מצוה מקדש את האדם‪ ,‬ומלבד הקיום‪ ,‬גם עצם הציווי מקדש את האדם‪ ,‬וכפי‬ ‫ובאמת אין זה פשוט לקיים דברים אלו בשלמות‪ ,‬ובודאי מי שזוכה לזה הוא בדרגה גבוהה‬ ‫שאנו אומרים בתפילה "וקידשתנו במצוותיך"‪ ,‬היינו שעל ידי הציווי נעשינו קדושים יותר‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬אבל אלו הם חיובי הלבבות וצריכים לדעת אותם‪ ,‬והידיעה עצמה מוסיפה חיזוק‪,‬‬ ‫ומבקשים עוד "קדשנו במצוותיך" – שנזכה להתקדש יותר ולהוסיף קדושה על ידי קיום‬ ‫שמקבלים קצת שייכות לזה‪.‬‬ ‫המצוות בפועל‪.‬‬ ‫וכשמברכים באופן כזה מתוך הרגשת הלב‪ ,‬הרי זה עושה רושם ומשפיע חיזוק האמונה‪ ,‬וכל‬ ‫ועל זה צריך להודות "לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו" – שכל מה שאדם מקבל הוא‬ ‫ברכה מתוך הרגשת הלב מוסיפה עוד חיזוק באמונה‪ ,‬שאין סוף למדרגות האמונה‪ ,‬ותמיד‬ ‫בחסדי שמים ולא מגיע לו בזכויותיו כלום‪ ,‬ובברכות הנהנין צריך להודות להקב"ה "שנתן לו‬ ‫אפשר להתקדם ולהוסיף דרגות בזה‪ ,‬עד לאמונה חושית שהיא מדרגה גבוהה מאד‪.‬‬ ‫הפירות או הלחם ליהנות מהם"‪ ,‬היינו ההנאה הגשמית‪ ,‬וכן בברכת המצוות צריך להרגיש‬ ‫נטילת ידים‬ ‫טומאת הידים‪ -‬ממפסידי ההצלחה בתורה‬ ‫טעם נטילת ידים שחרית‬ ‫מרן החזון איש זצ"ל היה מעורר על זה שלפעמים יושבים ולומדים‪ ,‬ובשעת הלימוד מחככים‬ ‫כבר נזכר לעיל‪ ,‬כי כשאדם ישן אין לו נשמה‪ ,‬רק נפש ורוח כמו לבעלי חיים‪ ,‬והנשמה‬ ‫עם היד בראש‪ ,‬או במקומות המכוסים‪ ,‬שיש בהם זיעה‪ ,‬וצריכים נטילת ידים‪ ,‬שאסור ללמוד‬ ‫הקדושה עוזבת את גופו ועולה לשמים ורק כשמתעורר משנתו חוזרת אליו‪ ,‬לכן בשעת‬ ‫ולהתפלל באופן כזה‪ ,‬ואם לומדים – לא מצליחים! וכתב על זה בקובץ אגרות (ח"א סימן ד')‬ ‫השינה שורה עליו רוח רעה‪ ,‬כי הוא כמו מת שאין לו נשמה‪.‬‬ ‫"צריכים לתת לב להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים‪ .‬מן הסגוליים – שלא להקל בנטילת‬ ‫ידיים‪ ,‬ומאד החמירו בזה" ויעוין עוד בדבריו שם ובמשנ"ב סי' ד'‪.‬‬ ‫ואמנם מת הוא אבי אבות הטומאה ואינו יכול להיטהר כלל‪ ,‬ואילו אדם ישן אינו כן‪ ,‬רק‬ ‫קדושת הנשמה חסרה בו‪ ,‬ומחמת זה שורה רוח רעה על קצות האצבעות‪ ,‬בסוף הגוף‪ ,‬ולכך‬ ‫במקום הקדושה אין הטומאה שורה‬ ‫צריך ליטול ידים שלוש פעמים לסירוגין להעביר את הרוח רעה‪.‬‬ ‫שמעתי מעשה שהיה באדם גדול‪ ,‬שפעם הוצרך ללכת לקופת חולים‪ ,‬ומלווהו אמר לסדרנית‬ ‫שם כי כדאי לה לבקש ברכה ממנו‪ ,‬באשר הוא אדם גדול שברכותיו מתקיימות‪ ,‬ניגשה אליו‬ ‫חומר מי שאינו נוטל ידיו כדין‬ ‫הסדרנית ואמרה כי היא גרה לבדה בביתה‪ ,‬והיא סובלת מאדם שמגיע לעתים קרובות ומציק‬ ‫לה‪.‬‬ ‫החזון איש בספרים האחרונים שהוציא לאור כתב הקדמה (וכעת נדפסה בתחילת חלק אורח‬ ‫חיים)‪ ,‬ולא כתב שם דברים משלו‪ ,‬רק העתיק גמרות ומאמרי חז"ל‪ ,‬וכתב בכותרת הדברים‬ ‫הציע לה אותו גדול שתתחיל ליטול את ידיה בכל בוקר כהלכה‪ ,‬להעביר הרוח רעה השורה‬ ‫"התעוררות לעמל התורה‪ ,‬לאמונה‪ ,‬לטהרה ולקדושה"‪ ,‬והם דברים הצריכים חיזוק‪.‬‬ ‫על הידיים‪ ,‬ונשמעה לעצתו והתחילה לנהוג כך‪ ,‬ומאז הפסיק אותו אדם להגיע לביתה‪ ,‬כי‬ ‫במקום שיש קדושה אין הטומאה שורה שם‪.‬‬ ‫ובסוף דבריו העתיק משו"ע או"ח (סימן ד') שיש הרבה דברים הצריכים נטילת ידיים‪ ,‬וסיים‬ ‫השולחן ערוך וכתב שם "ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל‪ ,‬אם תלמיד חכם הוא תלמודו‬ ‫*‬ ‫משתכח‪ ,‬ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו"‪.‬‬ ‫על דרך זה‪ ,‬הורה רבינו זצ"ל לכמה ארגוני קירוב‪ ,‬שכדאי לייעץ לאנשים שאינם שומרי תומ"צ‬ ‫שיקבלו על עצמם ליטול ידיים שחרית שש פעמים לסירוגין‪ ,‬ושכך יעץ אחיו הג"ר יעקב זצ"ל‪,‬‬ ‫ולכאורה הרי רואים במציאות הרבה אנשים הרחוקים מתורה שאינם נוטלים את ידיהם‪ ,‬ואף‬ ‫כי בלא הנטילה שורה רוח רעה‪ ,‬שהיא רוח טומאה‪ ,‬ונטילת הידים מעבירה את הרוח רעה‪,‬‬ ‫על פי כן אינם יוצאים מדעתם‪ ,‬אבל באמת זה גופא מה שאינם שומרים תורה ומצוות‪ ,‬זה‬ ‫ואזי יש קדושה‪ .‬אבל צריך שיהיה כהלכה‪ ,‬שלוש פעמים לסירוגין‪ ,‬ולכתחילה מתוך כלי (עיין‬ ‫נקרא לצאת מדעתם‪ ...‬וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ג‪,‬א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה‬ ‫מ"ב סימן ד' ס"ק יז)‪.‬‬ ‫בו רוח שטות‪ ,‬ואחד מן הגורמים לזה הוא מה שלא נוטלים ידיים‪.‬‬ ‫אלקי נשמה‬ ‫שרי למיצר ביה פשיטי‪ ,‬ורק ארון קודש שמונח בו ספר תורה בקביעות‪ ,‬או תיק של תפילין‬ ‫"נשמה שנתת בי טהורה היא"‬ ‫שמשמש בקביעות לתפילין‪ ,‬יש להם קדושה מצד תשמישי קדושה‪.‬‬ ‫הנשמה היא טהורה‪ ,‬וכתב המסילת ישרים בפרק א' כי הנשמה קדושה וחשובה יותר מן‬ ‫וכך גם גוף האדם‪ ,‬הרי הנשמה צריכה את הגוף‪ ,‬כי בלי הגוף אינה יכולה ללמוד תורה ולא‬ ‫המלאכים‪ ,‬א"כ הנשמה בעצמותה טהורה‪ ,‬ורק הגוף יכול לטמא ולעצור את טהרת הנשמה‪.‬‬ ‫לעשות מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ומי שהגוף משמש לנשמה ועוזר לנשמה במה שהיא רוצה‪,‬‬ ‫הרי זה כתשמישי קדושה‪ ,‬שהנשמה יש לה קדושה עצמית כמו ספר תורה‪ ,‬והגוף קדוש‬ ‫"נשמה שנתת בי וכו'"‬ ‫מחמת שהוא משמש את הנשמה‪ ,‬אבל מי שהגוף אינו משמש את הנשמה אלא נמשך אחר‬ ‫אמרו חז"ל (שבת קה‪,‬ב) שכל אדם מישראל הוא כמו ספר תורה‪ ,‬מפני שיש בו נשמה קדושה‪,‬‬ ‫היצר הרע‪ ,‬זהו כמו "צר ביה ולא אזמניה" שאין בו קדושה‪ ,‬ורק אם הגוף בטל לנשמה יש בו‬ ‫והנשמה היא חלק אלוה ממעל‪ ,‬וכמו שאמרו על הפסוק (בראשית ב‪,‬ז) "ויפח באפיו נשמת‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫חיים" ‪ -‬מאן דנפח מדיליה נפח‪ ,‬נשמת האדם קשורה בשורשה למעלה‪ ,‬וכל יהודי יש בו את‬ ‫קדושת הנשמה‪ ,‬אבל הגוף אינו קדוש אלא אם כן הוא משמש את הנשמה וטפל לנשמה‪.‬‬ ‫לכן מצינו בגמרא (כתובות קד‪,‬א) שגוף הצדיק הוא כמו ארון הקודש‪ ,‬והיינו לא רק שיש בו‬ ‫קדושת הנשמה כמו ספר תורה‪ ,‬שזה דבר שקיים בכל יהודי שיש בו נשמה קדושה כמו ספר‬ ‫וכמו שמצינו לענין קדושת ספר תורה שיש 'גיליון' ויש 'גווילין'‪ ,‬הגיליון הוא הרווח שבין‬ ‫תורה וכמבואר בשבת שם‪ ,‬אבל הצדיק שגופו משמש כל הזמן את הנשמה‪ ,‬הרי הוא כמו ארון‬ ‫שיטה לשיטה ובצדדים‪ ,‬והגווילין הם מקום הכתב והאותיות של פרשיות התורה‪ ,‬וכתב‬ ‫הקודש‪ ,‬שהגוף עצמו מתקדש כמו תשמישי קדושה‪.‬‬ ‫הרשב"א בנדרים (יד‪,‬ב) כי קדושת הגיליון היא יותר מקדושת הגווילין‪ ,‬שהגווילין קדושתם‬ ‫היא מכח האותיות ואם נמחק הכתב פרחה הקדושה‪ ,‬אבל הגיליון קדוש מדין תשמישי‬ ‫ומצינו בבית המקדש שאמרו (ב"ב צט‪,‬א) כי מקום הארון אינו מן המידה‪ ,‬קדש הקדשים היה‬ ‫קדושה‪ ,‬ויש בו קדושה גם אם נמחקו האותיות‪.‬‬ ‫ברוחב עשרים אמות‪ ,‬ומכל צד של הארון היו עשר אמות‪ ,‬והארון עצמו לא תפס מקום כלל‪,‬‬ ‫מפני שהיתה בו קדושה כדין תשמישי קדושה‪ ,‬וכמו הנשמה שהיא דבר רוחני ואינה תופסת‬ ‫וכן כל תשמישי קדושה‪ ,‬כגון ארון הקודש או תיק של תפילין‪ ,‬אם ספר התורה או התפילין‬ ‫מקום‪ ,‬וכשאדם מת ויצאה נשמתו או גויים ובהמות שאין להם נשמה (רק נפש ורוח) לא ניכר‬ ‫מונחים שם בדרך קבע‪ ,‬יש בהם קדושה מדין תשמישי קדושה‪ ,‬אבל אם לא היתה הזמנה‬ ‫שום שינוי בגוף שאין לו נשמה‪ ,‬כי הרוחניות אינה תופסת מקום‪.‬‬ ‫והניחם שם בדרך עראי אין בהם קדושה‪ ,‬וכמו שאמרו (סנהדרין מח‪,‬א) צר ביה ולא אזמניה‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ | 4‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫הוראת שעה‬ ‫הנסיון בקניית מערת המכפלה –‬ ‫כשיהודי מתרומם ומתעלה ‪-‬‬ ‫שלא להחזיק טובה לעצמו אחר נסיון העקידה‬ ‫ויש לומר בזה‪ ,‬על פי דברי המשך חכמה‪ ,‬המבאר את המקרא‬ ‫בפרשתנו מתוארת טירחתו של אברהם אבינו לקנות את‬ ‫הוא מסוגל לתרום עוד ועוד!‬ ‫שנאמר אצל נח (בראשית ו ט) 'איש צדיק תמים היה בדורותיו'‪,‬‬ ‫מערת המכפלה בממון רב‪ ,‬כדי לקבור בה את שרה אמנו‪.‬‬ ‫[מהנאמר ב’קבלת פנים’ בלודנון במסע ‘קרן עולם‬ ‫ופירשה הגמרא במסכת ע"ז (ו‪ ,).‬שהיה 'תמים בדרכיו וצדיק‬ ‫ואיתא בב"ב (טז‪' :).‬ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבוא‪ ,‬ויען‬ ‫התורה’ – חשון תשפ”ז]‬ ‫במעשיו'‪ .‬ופירש רש"י שם‪ ,‬תמים בדרכיו ‪ -‬עניו ושפל רוח‪.‬‬ ‫השטן את ה' ויאמר משוט בארץ' וגו'‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבונו של‬ ‫צדיק במעשיו ‪ -‬בלא חמס‪ .‬וביאר המשך חכמה‪ ,‬שתיבת‬ ‫עולם‪ ,‬שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת‬ ‫הגענו לכאן מארץ ישראל‪ ,‬שבה אנחנו נמצאים כעת במצב‬ ‫'בדורותיו' הכוונה על שני דורות שחי בהם נח‪ ,‬האחד קודם‬ ‫לו 'קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה'‪,‬‬ ‫של מלחמה‪ ,‬שרוצים להרוס את כל החשיבות של התורה‪,‬‬ ‫המבול‪ ,‬והשני לאחריו‪ .‬וכלפי הדור שקודם המבול ‪ -‬שהיו‬ ‫ובשעה שביקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה‪ ,‬ולא‬ ‫כולם גזלנים ‪ -‬היתה עיקר מעלתו של נח במה שהיה 'צדיק'‬ ‫הרהר אחר מידותיך‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪ ,‬מדוע דווקא‬ ‫ואת כל החשיבות של היידישקייט‪ .‬היום נלקח חתן באמצע‬ ‫בלא חמס‪ ,‬ולכך אמר לו הקב"ה 'כי אותך ראיתי צדיק לפני‬ ‫זה הוא השבח הגדול ביותר שהשטן מצא לומר על אברהם‬ ‫ימי השבע ברכות שלו ונאסר בכלא‪ ,‬בגלל שזכה ללמוד‬ ‫בדור הזה'‪ ,‬אבל מעלת 'תמים'‪ ,‬דהיינו עניו‪ ,‬לא היתה נחשבת‬ ‫אבינו‪ ,‬שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שהוצרך לשלם‬ ‫תורה!‬ ‫כ"כ לגביו‪ ,‬שהרי לא היה חשוב בעיני בני דורו‪ ,‬ולא היה לו‬ ‫על זה ממון רב‪ ,‬ומדוע לא הזכיר את עקדת יצחק?‬ ‫במה להתגאות‪ .‬אבל אחר המבול שגדרו עצמם אותו הדור‬ ‫והנה שנינו במסכת אבות (פ"ה מ"ג) 'עשרה נסיונות נתנסה‬ ‫חז”ל אומרים (תנחומא לך לך ג)‪‘ ,‬רבי לוי אומר‪ ,‬נסיון הראשון‬ ‫מן הגזל‪ ,‬לא היתה מעלה מיוחדת במה שהיה נח 'צדיק'‪ ,‬ואז‬ ‫אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם‪ ,‬להודיע כמה חיבתו‬ ‫כנסיון האחרון‪ ,‬נסיון הראשון בלך לך מארצך‪ ,‬נסיון האחרון‬ ‫היתה עיקר מעלתו במה שהיה 'תמים' ‪ -‬עניו‪ ,‬שכן אז הכירו‬ ‫של אברהם אבינו עליו השלום'‪ .‬וכתב רבינו יונה (שם)‪ :‬הנסיון‬ ‫בלך לך אל ארץ המוריה’‪ .‬ולכאורה דמיון זה בין הנסיונות‬ ‫הכל בחשיבותו‪ ,‬ואעפ"כ לא נתגאה עליהם‪ .‬ומבואר מדבריו‪,‬‬ ‫העשירי קבורת שרה‪ ,‬שנאמר לו 'קום התהלך בארץ לארכה‬ ‫שאין מעלה לעניו אלא במקום שיש לו במה להתגאות‪.‬‬ ‫ולרחבה כי לך אתננה'‪ .‬וכשמתה אשתו לא מצא מקום‬ ‫הוא פלא גדול‪ ,‬שהרי בוודאי הנסיון של עקדת יצחק היה‬ ‫וכעין זה ידועים דברי הגר"ח מוואלאז'ין זצ"ל‪ ,‬על מאמר‬ ‫לקוברה עד שקנאו‪ ,‬ולא הרהר‪ .‬להודיע כמה חיבתו של‬ ‫הרבה יותר גדול וקשה מן הנסיון של ‘לך לך מארצך’?‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא אלוקים‬ ‫חז"ל (נדרים לח‪' ).‬אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו‪ ,‬אלא‬ ‫על גיבור ועשיר וחכם ועניו'‪ .‬וביאר הגר"ח זצ"ל‪ ,‬שהכוונה למי‬ ‫הוא ושלם בכל המידות‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר מדבריו‪ ,‬שמטרת‬ ‫ושמעתי בזה רעיון יפה‪ .‬אברהם אבינו בכל ניסיון שהיה לו‬ ‫שיש לו עושר וחכמה וגבורה‪ ,‬ואעפ"כ הוא עניו‪ ,‬ואינו מתגאה‬ ‫הנסיונות היתה להודיע חיבתו של אברהם אבינו‪ ,‬להראות‬ ‫התעלה למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬ושמר על מדרגה זו‪ ,‬ובניסיון‬ ‫את גדלותו של אברהם אבינו‪ ,‬ולהוציא את הכוחות הטמונים‬ ‫במעלותיו‪ ,‬אז ראוי הוא להשראת השכינה‪.‬‬ ‫הבא עלה למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬ונמצא שכאשר‬ ‫בו מן הכח אל הפועל‪ ,‬ואם כן הרי מבואר שבכל ניסיון‬ ‫וכן כתב בחובות הלבבות [בפתיחה לשער הכניעה]‪,‬‬ ‫היתה עליה למדרגה שלא היתה בנסיון הקודם‪ ,‬שאם לא‬ ‫עמד אברהם אבינו בניסיון האחרון של העקידה‪ ,‬הוא כבר‬ ‫שהסיבה שהסמיך את שער הכניעה לשער ייחוד המעשה‪,‬‬ ‫כן לא היה נצרך הנסיון הנוסף‪ .‬ולכאורה צריך להבין‪ ,‬אחר‬ ‫לא היה אותו אדם שעמד בניסיון הראשון של ‘לך לך‬ ‫כיון שמי שמייחד את מעשיו לקב"ה עלול ביותר ליפול במידת‬ ‫שכבר נתנסה בנסיון העקידה‪ ,‬ולא הרהר אחר הקב"ה‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫הגאוה‪ ,‬יותר ממי שמצליח בשאר ענייני העולם‪.‬‬ ‫מה תוספת יש בניסיון קבורתה של שרה?‬ ‫מארצך’‪ ,‬אלא עמד במדרגה רוחנית גבוהה בהרבה‪ ,‬בזכות‬ ‫כל הניסיונות שקדמו לזה ורוממו אותו‪ .‬ונמצא‪ ,‬שלפי‬ ‫ובזה יש לבאר את גודל הנסיון העשירי של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ונתאר לעצמנו מעט את גודל הנסיון של עקידת יצחק‪ .‬ידוע‬ ‫שמאחר ועבר הרבה נסיונות והגיע לדרגה גבוהה ביותר‪ ,‬עכשיו‬ ‫מה שביאר הג"ר יצחק בלאזר‪ ,‬שהיה בזה מסירות נפש מכל‬ ‫המדרגה הגבוהה שבה עמד אברהם אבינו באותה שעה‬ ‫היה מקום לנסותו בנסיון של גאוה‪ ,‬האם כשלא ימצא מקום‬ ‫הבחינות‪ ,‬שהרי היה זה נגד טבעו של אברהם‪ ,‬שהיה מקור‬ ‫של נסיון העקידה‪ ,‬יתכן שניסיון עצום זה היה שקול עבורו‬ ‫לקבורת שרה אמנו ‪ -‬אחרי שהובטחה לו הארץ ‪ -‬תעלה‬ ‫החסד‪ ,‬וכעת נצטווה להרוג את בנו‪ .‬ועוד שהיה מדבר תמיד‬ ‫בדיוק כמו הניסיון הראשון של ‘לך לך מארצך’‪ ,‬שאותו עבר‬ ‫במוחו איזו מחשבה 'וכי זה מה שמגיע לי אחר כל מעשי'?‬ ‫כנגד מעשי האומות‪ ,‬שהרגו את בניהם לעבודה זרה‪ ,‬ואילו‬ ‫ואעפ"כ עמד בנסיון זה ולא הרהר כלל אחר מידותיו של‬ ‫עתה הוא עצמו הולך לעשות מעשה הנראה כמעשיהם‪ .‬היה‬ ‫כשהיה במדרגתו הראשונית!‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫זה נסיון שאין כמוהו!‬ ‫וזהו גם העניין של ‘קרן עולם התורה’‪ .‬עם כל הערך העצום‬ ‫וכיצד אכן ניתן להתגבר על הגאוה? שנינו במסכת אבות‬ ‫עוד איתא בילקוט (וירא קא)‪' ,‬וישם אותו על המזבח‪ ,‬עיני‬ ‫והכביר של החזקת התורה‪ ,‬עדיין זה לא קל לתרום‪ .‬אבל‬ ‫(פ"ב מ"ח) 'אם למדת תורה הרבה אל תחזק טובה לעצמך‪ ,‬כי‬ ‫אברהם בעיני יצחק‪ ,‬ועיני יצחק בשמי שמים‪ ,‬והיו דמעות‬ ‫לכך נוצרת'‪ .‬והוסיף רבנו יונה [בפירושו שם]‪ ,‬שכמו כן אם‬ ‫מנשרות ונופלות מעיני אברהם‪ ,‬עד שהיתה קומתו משוטטת‬ ‫כשבאים ליהודים ומחזקים אותם ליתן עוד ועוד‪ ,‬הרי הם‬ ‫קיים אדם מצוות רבות אין לו להחזיק טובה לעצמו‪ .‬וביאר‬ ‫בדמעות'‪ .‬ומפרשים בשם החידושי הרי"ם‪ ,‬שאפשר היה‬ ‫מתעלים למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬וזה מעורר אותם לתרום‬ ‫ענין 'כי לכך נוצרת'‪ ,‬שכשם שאין מחזיקים טובה לבעל חוב‬ ‫לאברהם בשעת העקידה להקשות את ליבו‪ ,‬ולנסות להסיח‬ ‫סכומים גדולים יותר עבור ‘קרן עולם התורה’!‬ ‫שמשלם את מה שהוא חייב‪ ,‬כך אין לאדם להחזיק טובה‬ ‫דעתו מהמחשבה אודות המעשה שהוא הולך לעשות‪,‬‬ ‫לעצמו על התורה שלומד והמצוות שמקיים‪ ,‬שהרי באמת‬ ‫ומאהבת יצחק בנו‪ ,‬ואילו היה נוהג כן היה מיקל על עצמו‬ ‫וכאשר יהודי מתעורר ומתחזק עוד ועוד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫אין לו שום דבר מעצמו‪ ,‬אלא הכל מהקב"ה‪ .‬וביותר‪ ,‬אם אדם‬ ‫במעט לעשות את פעולת העקידה‪ .‬אמנם הנסיון היה אם‬ ‫מעניק לו הצלחה וברכה וסייעתא דשמיא מרובה‪ ,‬לו ולכל‬ ‫יודע ומרגיש שכל האושר והטוב שבחיים מונח בשמירת‬ ‫יוכל לעשות את העקידה עם כל רגש אהבת אב לבנו‪,‬‬ ‫משפחתו‪ .‬הקב”ה יעזור לכל התורמים והמסייעים שיזכו‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬ודאי שלא יתכן שירגיש 'שמגיע לו' תגמול‬ ‫והכרה גמורה באבידה שהוא עומד לאבד‪ ,‬ועם כל זה לעשות‬ ‫עליהם‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יודה לקב"ה שמזכהו בעשיית המצוות‪.‬‬ ‫העקידה בלב שלם ובשמחה‪ .‬וממילא מתגברת התמיהה הנ"ל‪,‬‬ ‫לראות סייעתא דשמיא והצלחה בכל תחום בחייהם‪ ,‬ויזכו‬ ‫וזה היה הנסיון הגדול של אברהם אבינו ע"ה 'אל תחזק‬ ‫אחר שעמד אברהם אבינו בכזה נסיון עצום‪ ,‬אזי לכאורה הנסיון‬ ‫אוסף | ‪5‬‬ ‫לקדש שם שמים בעולם‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫טובה לעצמך‪ ,‬כי לכך נוצרת'!‬ ‫של קבורת שרה הוא 'מילתא זוטרתא' ביחס לזה‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫אונס (ד)‬ ‫עליך” – ואם נאמר שסיבת החיוב היא ה’אחריות’ על ממונו‬ ‫אלא שיש לדון בדבריו‪ ,‬שכן בדין ‘אונס רחמנא פטריה’ לענין‬ ‫פטור ‘אונס’ בממון המזיק‬ ‫המזיק‪ ,‬אם כן ‘שמירתן עליך’ אינה ‘סיבה’ המחייבת אלא ‘תוצאה’‬ ‫חיוב עונשין מצינו ג’ מהלכים [וכפי שנתבאר בגיליונות קודמים]‬ ‫הנה ב’נזקי ממון’ הכלל הוא – שהשומר על ממונו ‘שמירה‬ ‫מחיוב האחריות‪ ,‬שבכדי להפטר מחיובו צריך לשמור שלא יזיק‪.‬‬ ‫– א‪ .‬היות וה’עונש’ הוא על הבחירה לעבור עבירה‪ ,‬אזי במקום‬ ‫ראויה’ פטור על נזקי ממונו‪ ,‬וכמו”כ אם לא יכול היה לשמור‬ ‫ממון שאין עליו חיוב שמירה לא נחשב ממון המזיק‬ ‫שנאנס והוכרח לעשותה אין ‘סיבה המחייבת’‪ ,‬כיון שלא עשאה‬ ‫מחמת אונס‪ ,‬הרי”ז פטור‪.‬‬ ‫ולפיכך נראה שגם להצד שהחיוב על ממונו המזיק הוא מחמת‬ ‫מרצונו‪ .‬ב‪ .‬שמעשה באונס איננו מתייחס אל האדם אלא נחשב‬ ‫ונבוא לבאר בזאת מהו גדר פטור ‘אונס’ בנזקי ממון – הן‬ ‫‘אחריות’‪ ,‬בהכרח מצטרף לכך חיוב קדום של ‘שמירה’ ולולי חיוב‬ ‫כנעשה מאליו‪ ,‬ולפיכך אין כאן ‘סיבת חיוב’‪ .‬ג‪‘ .‬חס רחמנא עליה’‬ ‫באופן ששמר כראוי‪ ,‬והן באופן שנאנס בעצם השמירה‪.‬‬ ‫בשמירה לא שייך להטיל עליו חיוב אחריות על נזקי ממונו‪.‬‬ ‫– והיינו שבאמת גם עבירה באונס היא סיבה המחייבת בעונש‪,‬‬ ‫והיינו משום שלולי שחידשה תורה ‘חיוב שמירה’ – היה לנו‬ ‫אלא שהתורה הפקיעה במצב כזה את חיוב העונש‪ ,‬שהיות והחיוב‬ ‫חקירה בגדר חיוב ‘ממון המזיק’‬ ‫לדון את מציאות ההיזק מממונו כדבר המצוי בטבעו של עולם‪,‬‬ ‫חל בעל כרחו ולא יכול היה למנוע אותו‪ ,‬על כן ראוי לחוס עליו‬ ‫ונראה בהקדם חקירת האחרונים (עי’ אבה”א נ”מ א‪ ,‬א)‬ ‫וכשבהמה הייתה מזיקה אין הדבר נחשב כ’מעשה היזק’ אלא‬ ‫ולהפקיע ממנו את החיוב‪.‬‬ ‫בגדר חיוב ממון המזיק – האם החיוב הוא ‘חיוב אחריות’‪ ,‬והיינו‬ ‫מעשה טבעי שממילא נעשה ממנו נזק‪ .‬והביאור הוא שהיות‬ ‫מעתה לטעם הראשון – שאין סיבה לחייב עונש על מעשה‬ ‫שהתורה הטילה על הבעלים אחריות ישירה על עצם הנזק מאחר‬ ‫וב’טבע העולם’ בהמות מהלכות בדרכים ויכולות להזיק‪ ,‬היה לנו‬ ‫שהאדם מוכרח בעשייתו‪ ,‬עדיין לא יובן פטור ‘אונס’ על חיוב‬ ‫וממונו הזיק‪ ,‬או שהחיוב הוא רק ‘חיוב שמירה’‪ ,‬אלא שאם לא‬ ‫לדון את הנזק הבא על ידם כנזק הבא ממטר הגשמים‪ ,‬אשר וודאי‬ ‫ממונו המזיק‪ ,‬שהרי סיבת החיוב איננה ‘מעשה’ הנעשה על ידו‬ ‫שמר חייב בתשלום מחמת הפשיעה בשמירה‪ ,‬שכפועל יוצא‬ ‫אין ירידת המטר מוגדרת כ’מעשה מזיק’ אלא ‘טבע העולם’ שנגרם‬ ‫אלא ‘חיוב אחריות’ הוא על נזקי ממונו‪ ,‬וכן לטעם השני – שמעשה‬ ‫ממנה אירע הנזק‪.‬‬ ‫ממנו נזק‪ ,‬וכך גם נזקי ממונו נחשבים כנעשים מאליהם מ’טבע‬ ‫באונס אינו מתייחס אל העושה‪ ,‬עדיין אין זה שייך בממון המזיק‪,‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬אם נאמר שהחיוב נובע מחמת ה’פשיעה בשמירה’‪,‬‬ ‫העולם’‪[ .‬ועיי”ע חזו”א ב”ק ח’ ח’ סוד”ה שם]‪.‬‬ ‫שהרי בין כה מעשה ההיזק לא נעשה על ידו אלא על ידי ממונו‪,‬‬ ‫יובן היטב שהשומר ‘שמירה ראויה’ פטור על נזקי ממונו מאחר‬ ‫אך מאחר והתחדש בתורה חיוב שמירה על הממון‪ ,‬נקבע בזאת‬ ‫וכל גדר החיוב הוא ‘חיוב אחריות’‪.‬‬ ‫והנזק איננו פועל יוצא של פשיעתו‪ ,‬וכמו”כ אם נאנס ולא יכול‬ ‫סדר אחר במציאות – שממון השייך בשמירה על ידי בעליו שהיא‬ ‫במצב שמורה ולא מזיקה‪ ,‬ואם אירע שבהמתו הזיקה הדבר מוגדר‬ ‫ביאור דברי האבן האזל –‬ ‫היה לשמור הרי”ז פטור משום שבמקום אונס אינו חייב ב’שמירה’‬ ‫כ’מעשה מזיק’‪ ,‬והנזק מתייחס אל מעשה הבהמה ולא כדבר הבא‬ ‫דפטור אונס הוא ‘חס רחמנא עליה’‬ ‫וממילא הנזק אינו מיוחס אליו‪.‬‬ ‫אולם לטעם השלישי שפטור ‘אונס’ הוא משום ‘חס רחמנא‬ ‫אך אם חיובו הוא ‘חיוב אחריות’ יש להבין מהו גדר הפטור‬ ‫מ’טבעו של עולם’‪.‬‬ ‫עליה’‪ ,‬אפשר לומר כי גם בנזקי ממון באופן שהוא אנוס על‬ ‫ב’אונס’‪ ,‬הלא למעשה ‘ממונו הזיק’ וסיבת החיוב עומדת‪.‬‬ ‫ולפי”ז מתבאר כי גם להצד שגדר החיוב בממונו המזיק הוא‬ ‫הנזק (בין בשמר כראוי ובין בנאנס ולא שמר)‪ ,‬התורה חסה עליו‬ ‫ביאור הגר”ח – ב’ממון משומר’ לא התחדש חיוב‬ ‫‘חיוב אחריות’ עדיין מצטרף לכך ‘חיוב השמירה’‪ ,‬וחיוב השמירה‬ ‫הוא סיבת החיוב תשלומים על הנזק‪ ,‬כיון שלולי החיוב שמירה‪,‬‬ ‫והפקיעה ממנו את החיוב הראוי לחול עליו‪ ,‬כיון שאין הדבר תלוי‬ ‫והנה באופן ששמר כראוי כתב בחי’ הגר”ח (פ”ד מנז”מ הי”א)‬ ‫ההיזק לא היה מיוחס כלל לממונו ואפי’ שיש לו אחריות על נזקי‬ ‫בו ואין בידו למנוע את הנזק‪.‬‬ ‫– “דכל משומר הרי הוא פטור מגזירת הכתוב ד’ולא ישמרנו”‪,‬‬ ‫ממונו לא היה מתחייב בתשלומים‬ ‫ונמצא לפי”ז כי אם חיוב ‘נזקי ממון’ הוא בגדר ‘חיוב אחריות’‬ ‫והיינו שהפטור של ‘שמירה כראוי’ איננו מחמת שהוא אנוס על‬ ‫– מוכח כגדר זה שפטור אונס הוא ‘חס רחמנא עליה’‪ ,‬להפקיע‬ ‫הנזק‪ ,‬אלא גזירת הכתוב היא שחידשה שעל מזיק ‘משומר’ אין‬ ‫מהלך נוסף בביאור הפטור באנוס על השמירה‬ ‫ולבטל כל חיוב שנהיה על האדם מכח מעשה שנעשה לאונסו‬ ‫חיוב אחריות‪.‬‬ ‫ומעתה יש לבאר גדר הפטור על נזקי ממונו במקום אונס‪.‬‬ ‫אמנם זהו דווקא ב’ממון המשומר’ – שגזירת הכתוב פוטרתו‬ ‫שבאופן ששמר כראוי פטור – כביאור הגר”ח‪ ,‬שמגזה”כ “ולא‬ ‫ראיה שגדר חיוב ‘ממון המזיק’‬ ‫מתשלומים‪ ,‬אבל באופן שמחמת אונס לא שמר על ממונו אין‬ ‫ישמרנו” נלמד שאין חיוב בממון ‘שאינו משומר’‪.‬‬ ‫הוא על ה’פשיעה בשמירה’‬ ‫סיבה לפוטרו שהרי בפועל הממון אינו ‘משומר’‪ ,‬ואם כן יקשה‬ ‫ובמקום אונס שאינו יכול לשמור – אין כאן פטור ‘אונס’‬ ‫ברם‪ ,‬נראה כי באמת אין הכרח לכך וגם אם חיוב ‘ממונו‬ ‫מדוע במקום שנאנס בשמירה הוא פטור‪.‬‬ ‫כלפי ה’חיוב תשלום’‪ ,‬אלא שבמקום אונס אין חיוב להעמיד‬ ‫המזיק’ הוא בגדר ‘חיוב אחריות’‪ ,‬עדיין במקום אונס שאינו יכול‬ ‫ממונו במצב ‘משומר’‪ ,‬וממילא נזקי הממון במצב שכזה הרי הם‬ ‫לשמור בטלה סיבת החיוב עצמה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מהלך האבן האזל דפטור מדין ‘אונס‬ ‫כ’טבע העולם’ ואינם מוגדרים ‘מעשה מזיק’‪ ,‬ולפיכך אפילו שמצד‬ ‫הנה לכאורה מלשון המשנה (ריש ב”ק) מוכח להדיא כי החיוב‬ ‫רחמנא פטריה’‬ ‫אחריות על ממונו שייך אף באונס‪ ,‬אין חיוב תשלום‪ ,‬היות ואין‬ ‫על ממון המזיק הוא מחמת ה’פשיעה בשמירה’ ולא מחמת חיוב‬ ‫ובאבן האזל (הל’ נזקי ממון א‪ ,‬א) ביאר שהפטור הוא מדין‬ ‫כאן ‘מעשה מזיק’‪.‬‬ ‫אחריות‪ ,‬וכמ”ש – “הצד השווה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן‬ ‫‘אונס רחמנא פטריה’‪.‬‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (כב)‬ ‫הרוח וגאוה‪ ,‬שכאשר אין ממלאים את רצונו של בעל הגאוה מיד הוא כועס‪,‬‬ ‫הבאנו [בשבוע שעבר] מדברי רבי חיים ויטאל‪ ,‬שהגוף מורכב מארבעה‬ ‫ואילו היה שפל רוח ומכיר בחסרונותיו לא היה מקום לכעסו‪.‬‬ ‫יסודות‪ ,‬שכל אחד מהם מורכב מטוב ורע‪ ,‬ומהחלק הטוב שבהם הגוף מתקיים‪,‬‬ ‫ואילו מהחלק הרע באים כל החוליים הרעים של הגוף‪ ,‬ועל דרך זה יש גם בנפש‬ ‫מהגאוה והכעס יוצאים שלש תולדות‪ .‬האחת היא הקפדנות‪ ,‬שאילו היה עניו‬ ‫האדם ארבעה יסודות המורכבים מטוב ורע‪ ,‬מהיסודות הטובים באה בריאות‬ ‫לא היה מקפיד על שום דבר‪ .‬השנית היא בקשת השררה והכבוד‪ ,‬דהיינו שרוצה‬ ‫הנפש ‪ -‬והן המידות הטובות‪ ,‬ואילו מהיסודות הרעים בא חולי הנפש ‪ -‬שהן‬ ‫להיות מעל אחרים ולהתגאות על הבריות‪ .‬והשלישית היא השנאה למי שגדול‬ ‫ה'קליפות' שמהן נמשכות המידות הרעות‪ .‬והוסיף בזה‪ ,‬שמאחר שיש ארבע‬ ‫ממנו‪ .‬וכל הפרטים הללו הם ענף ממידת הגאוה‪ ,‬התלויה ביסוד האש‪.‬‬ ‫קליפות שונות‪ ,‬ממילא גם המידות הרעות ‪ -‬שהן בעצם התולדות של אותן‬ ‫היסוד השני הוא יסוד הרוח‪ ,‬שממנו יוצא כח הדיבור‪ .‬וזה הכח בנפש האדם‬ ‫קליפות ‪ -‬מתחלקות לארבעה מינים שונים‪.‬‬ ‫שמביאו לידי רצון ותאוה לדבר דברים בטלים שאין בהם צורך‪ .‬ליסוד הרוח יש‬ ‫ומפרט מהרח"ו את המידות השונות לפי הקשרן ליסודות‪ :‬היסוד הראשון‬ ‫ארבע תולדות של דיבורים אסורים‪ :‬דברי חנופה‪ ,‬דברי שקרים‪ ,‬דברי לשון‬ ‫הוא 'יסוד האש'‪ ,‬שהוא היסוד הקל והגבוה מכולם‪ ,‬וממנו נולדות הגאוה וגסות‬ ‫הרע‪ ,‬וגילוי שבחיו לבריות כדי להתגדל עליהם‪.‬‬ ‫הרוח‪ ,‬שעניינם ג"כ קלות וגבהות‪ .‬ובכלל זה גם מידת הכעס‪ ,‬ששורשה מגסות‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה'‪ ,‬יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא"ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 6‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫מראה כהן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א‬ ‫גיליון ‪ | 9‬פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫מראה‬ ‫מראה הפרשה‬ ‫השעה‬ ‫שורש מידות ברוך וארור‬ ‫"ויאמר אליו העבד אלי לא תאבה האישה ללכת אחרי"‪ .‬דרשו חז"ל בב"ר (נט‪ ,‬ט) "ויאמר אליו העבד ‪ -‬הדא הוא דכתיב‬ ‫רק חזק ואמץ והגית בו יומם ולילה‬ ‫'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב'‪ ,‬כנען ‪ -‬זה אליעזר‪ ,‬בידו מאזני מרמה ‪ -‬שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או‬ ‫כל היסוד של תורה זה החיבור‬ ‫אינה ראויה‪ ,‬לעשוק אהב ‪ -‬לעשוק אהובו של עולם זה יצחק‪ ,‬אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי‪ ,‬אמר לו אתה ארור ובני‬ ‫לתורה‪ ,‬שאדם מתחבר לתורה מתחבר‬ ‫ברוך ואין ארור מתדבק בברוך"‪ .‬מבואר בדברי חז"ל שאמירה זו "אלי לא תאבה האשה ללכת אחרי"‪ ,‬שמשמעותה שיתן‬ ‫לקדושת התורה‪ .‬החיבור לקדושת‬ ‫ליצחק את בתו‪ ,‬שורשה ויסודה במידתו של כנען אבי אבותיו‪ ,‬שהוא ארור‪ .‬וצ"ב מה ראו חז"ל לייחס אמירה זו של אליעזר‬ ‫התורה זה חיבור לקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫שבאה מתוך יחוסו לכנען שממנו נוצר‪ .‬ובהמשך הפרשה דרשו (ב"ר ס‪ ,‬ז) עה"פ "בוא ברוך ה'"‪ ,‬שכיוון שעשה אליעזר את‬ ‫הנפש החיים בשער ד' בפרק כ"ב‬ ‫שליחותו באמונה‪ ,‬יצא מכלל ארור ונהיה לברוך‪ .‬וגם זה צ"ב‪ ,‬למה בשליחות זו יצא מכלל ארור לברוך‪ .‬עוד צ"ב הלשון‬ ‫אומר‪ ,‬שמי שמחובר בלימודו דבק‬ ‫"אין ארור מתדבק בברוך"‪ ,‬שהיה לו לומר 'אין ברוך מתדבק בארור'‪ ,‬שהרי אמר אברהם לאליעזר שאינו יכול ליתן את יצחק‬ ‫בקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא אומר לשון‬ ‫לבתו כיון שהוא ארור‪.‬‬ ‫שהתורה והקדוש ברוך הוא זה אחד‪,‬‬ ‫קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל‬ ‫והנה כבר ביאר הר"ן בדרשות‪ ,‬שלא רצה אברהם ליקח אשה מבנות כנען ושלח את אליעזר לארצו ומולדתו‪ ,‬שאף שגם‬ ‫חד‪ .‬להידבק עוד בהקדוש ברוך הוא‬ ‫בתואל ולבן היו עובדי ע"ז‪ ,‬מ"מ לא היו פגומים במידותיהם אלא בעניינים הנוגעים לשכל ולהשקפה והם דברים שאינם‬ ‫זה להידבק בתורה‪ ,‬חיבור לתורה זה‬ ‫עוברים בירושה‪ .‬אבל כנען היו פגומים ומושחתים במידותיהם‪ ,‬וזהו פגם שהוא קנין בנפש האדם ועובר בירושה לדורות‬ ‫זה "נעשית לו סם חיים"‪.‬‬ ‫הבאים‪ .‬ונראה דענין זה שאמר אברהם שכנען הוא ארור ואין ארור מתדבק בברוך‪ ,‬מיוסד על מה שהאריך במכתב מאליהו‬ ‫(ח"א בקונטרס החסד) דיש בעולם שני סוגי בני אדם‪ ,‬יש את הנוטלים ויש את הנותנים‪ ,‬עניינם של הנותנים הם אותם שכל‬ ‫הלשון ביהושע‪ ,‬הפסוק אומר "רק חזק‬ ‫מגמתם להיטיב ולהועיל עם אחרים‪ ,‬והנוטלים הם אלו שכל עניינם ומגמתם ליטול לעצמם ולקבל מאחרים‪ ,‬ובלשוננו הנוטל‬ ‫ואמץ"‪" ,‬והגית בו יומם ולילה"‪ ,‬צריך‬ ‫הוא האדם אנוכי שכל מחשבתו ומגמתו לתועלת עצמו‪ .‬וביאר שם שאין מצב ביניים‪ ,‬אדם הוא בגדר נותן או בגדר מקבל‪,‬‬ ‫כוח של "חזק ואמץ"‪ .‬אני תמיד חוזר‬ ‫והוסיף דהנותנים הם המקיימים את העולם‪ ,‬והוא יסוד של מידת החסד שהוא קיום העולם‪ ,‬וכלשון הפסוק "עולם חסד יבנה"‪.‬‬ ‫על זה‪" ,‬חזק ואמץ"‪ ,‬צריך להתאמץ‪,‬‬ ‫והנוטלים האנוכיים הם המחריבים את העולם‪ ,‬ומהם מגיע כל המחלוקות והגניבות המחריבות את העולם‪.‬‬ ‫אדם לא אוהב להתאמץ‪ ,‬אדם מחפש‬ ‫את החיים הקלים‪ ,‬אדם לא רוצה‬ ‫ולכשנתבונן נראה דעל ענין זה עומד התהום הפעורה בין אברהם וכנען‪ .‬אברהם שהוא ברוך בעצם‪ ,‬וכלשון הפסוק "והיה‬ ‫להתאמץ‪ .‬תורה זה "רק חזק ואמץ"‪.‬‬ ‫ברכה"‪ ,‬וכנען שהוא ארור בעצם וכלשון הפסוק "ארור כנען"‪ ,‬וביאור הדברים שהרי כנען נתקלל ארור כנען לאחר שסירס‬ ‫אבל מצד שני כתוב "ונשמח בדברי‬ ‫את נח‪ ,‬ותוכן ענינה של קללה זו שנתייחסה לכנען לדורות עולם מבואר מתוך פירוש רש"י ודברי חז"ל‪ ,‬דמה שסירס כנען‬ ‫תורתך ובמצוותיך לעולם ועד כי הם‬ ‫את נח הוא כיון שלא רצה עוד שותף בחלק שיש לו בעולם‪ ,‬שעשה חשבון שכבר יש ג' בנים שנתחלק העולם להם ולא רצה‬ ‫חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם‬ ‫שיהיה בן רביעי שיקח מחלקו‪ ,‬וזה מראה על גודל שיפלותו ואנוכיותו‪ ,‬שלא מספיק עבורו חלקו בעולם הגדול ואינו מוכן‬ ‫ולילה"‪ ,‬יש את ה"ונשמח"‪ ,‬זה "חזק‬ ‫לוותר אפילו על חלק קטן‪ ,‬שרוצה שיהיה הכל לעצמו ואינו מוכן לשתף אחר עמו‪ ,‬והוא פסגת האנוכיות במין האנושי‪ .‬ולכן‬ ‫ואמץ" שמביא את האדם לשמחה‬ ‫נתקלל להיות ארור‪ ,‬שברכה היא השפעה של טובה וקללה היא צמצום ההשפעה‪ ,‬וכנען שכל עניינו בנטילה נתקלל להיות‬ ‫אמיתית‪" ,‬כי הם חיינו"‪ ,‬השמחה‬ ‫ארור‪ ,‬לומר שלא תבוא ממנו שום השפעה של טובה‪ .‬ואברהם שכולו חסד ונתינה לאחרים‪ ,‬הוא שורש הברכה‪ ,‬שנתברך‬ ‫האמיתית זה זה כשאדם מחובר‬ ‫"והיה ברכה"‪ ,‬דהיינו שכל מהותו הוא ברכה‪ ,‬שברכה הוא ריבוי ושפע של השפעה‪ ,‬וכנען שכולו נטילה נתקלל להיות מקולל‬ ‫למקור החיים‪ ,‬זו השמחה האמיתית‪.‬‬ ‫במהותו‪ ,‬וזהו ארור שמהותו קללה‪.‬‬ ‫"ובהם נהגה יומם ולילה"‪ ,‬גם קדושת‬ ‫וזהו הענין שלא רצה אברהם ליקח מבנות כנען שהם במהותם ארור‪ ,‬שכל מהותם היא אנוכיות ודאגה לעצמם‪ ,‬וזה עובר‬ ‫התורה נותנת רציפות‪ ,‬ושמחת התורה‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬והוא הסתירה היותר גדולה לאברהם שהוא ברוך‪ ,‬שאברהם הוא יסוד החסד והנתינה‪ ,‬וכלשון הפס' "חסד‬ ‫נותנת רציפות‪ .‬כי שמחת התורה‬ ‫לאברהם"‪ ,‬וכיון שהוא ברוך אינו יכול להתדבק בכנען שכל מהותו היפך מהחסד לאברהם‪ ,‬והוא ארור שאינו מתדבק בברוך‪.‬‬ ‫שהיא "כי הם חיינו"‪ ,‬התורה שהיא‬ ‫ומה שנקט הלשון "אין ארור מתדבק בברוך"‪ ,‬הוא לומר שארור אינו יכול להתדבק בברוך ולהיות לברוך‪ ,‬כיון שבמהותו‬ ‫"כי הם חיינו" זו תורה של רציפות‪,‬‬ ‫הוא ארור‪ ,‬ואם היה ארור מתדבק בברוך ונעשה ברוך‪ ,‬היה אברהם מתדבק בו‪ ,‬שאף שעכשיו הוא ארור‪ ,‬מתוך שיתדבק‬ ‫"ונשמח בדברי תורתך כי הם חיינו"‪.‬‬ ‫באברהם הוא יעשה ברוך‪ ,‬וזה שאמר לו אברהם שארור אינו מתדבק בברוך‪ ,‬ואינו יכול להתדבק באברהם ולהיות ברוך‪.‬‬ ‫הלשון של הפסוק "רק חזק ואמץ‬ ‫וזהו מה שראו חז"ל אצל אליעזר במה שאמר 'אלי' את מידתו של כנען‪ ,‬משום שאליעזר נשלח ע"י אברהם להקים בית ישראל‬ ‫והגית בו יומם ולילה אז תשכיל‬ ‫ע"י שיביא אשה ליצחק שתהיה אם ישראל‪ ,‬והוא אינו דואג אלא לעצמו ומחפש לזכות ביצחק לעצמו שתהיה אשתו של‬ ‫ואז תצליח"‪ ,‬מה זה "אז תשכיל ואז‬ ‫יצחק מזרעו‪ ,‬והיינו שדאג מתוך נגיעה רק לעצמו ולא לעשות שליחותו באמונה עבור אברהם‪ ,‬ובזה עמדו חז"ל שבשורש‬ ‫תצליח"? מבואר בדברי אדוננו הגר"א‬ ‫הדברים היא מידתו של כנען שכל דאגתו רק לטובת עצמו‪ ,‬וע"ז אמר לו אברהם שכיון שהוא במידה זו לא יצא מכלל ארור‪,‬‬ ‫ביהושע שם‪ ,‬והגאון הזה הוא פשוט‬ ‫ואין ארור מתדבק בברוך‪ .‬וזהו הענין שלאחר שעשה את שליחותו באמונה יצא מכלל ארור לברוך ונעשה ברוך ה'‪ ,‬כיוון‬ ‫נפלא מאוד מאוד‪ .‬יש מושג ש"גדול‬ ‫דבמה שעשה שליחותו באמונה עקר מתוכו את מידתו של כנען ולא היה מגמתו בשביל נגיעת עצמו‪ ,‬אלא לקיים שליחותו‬ ‫תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה"‪,‬‬ ‫ותפקידו במה ששלח אותו אברהם להביא ליצחק אשה הראויה להיות אם ישראל‪ ,‬ובזה עקר מקרבו את מדתו של כנען‪,‬‬ ‫ובפשטות זה גם נכון‪ ,‬אבל זה ודאי‬ ‫ומתוך זה נתעלה לצאת מן הארור של כנען ולהיות ברוך‪.‬‬ ‫לא העיקר‪ ,‬בפשטות "גדול תלמוד‬ ‫רבקה – כח של העמדת אחדות בישראל‬ ‫שהתלמוד מביא לידי מעשה"‪ ,‬שעל‬ ‫וזהו שאליעזר בדק את רבקה במידת הנתינה אף שכבר ראה והכיר את מעלתה‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל שהיו המים עולין לקראתה‪,‬‬ ‫ידי תלמוד אדם יודע מה לעשות‪,‬‬ ‫כיון שביקש אשה בשביל יצחק כדי להעמיד את האם שתהיה יסוד לכלל ישראל‪ ,‬ולזה בחנה במידת הנתינה‪ ,‬שהיסוד של‬ ‫אבל זה דבר שלא ייתכן בכלל שכל‬ ‫בחירת אברהם הוא במידת החסד והנתינה‪ ,‬וכדי לזכות בברכת אברהם ולהתדבק בזרעו להיות ברוך צריך הכח של מידת‬ ‫המושג ש"גדול תלמוד שהתלמוד‬ ‫הנתינה‪.‬‬ ‫מביא לידי מעשה" רק איך ימצא‬ ‫לדעת מה לעשות‪ .‬אם זה "תלמוד‬ ‫ונראה דזהו הענין שלאחר שראה אליעזר את שלימותה של רבקה במידת הנתינה והחסד שאמרה "שתה אדוני וגם לגמליך‬ ‫מביא לידי מעשה"‪ ,‬אז כל מסירת‬ ‫אשקה"‪ ,‬בא לרמז על מחצית השקל ועל הלוחות המצומדות‪ .‬ומקודם נבאר הרמז על מחצית השקל‪ ,‬דביאר הגריא"ח בשיח‬ ‫יצחק (דרוש לפרשת שקלים) ענין נתינת מחצית השקל להעמיד האחדות בישראל‪ ,‬שכ"א מביא רק מחצית‪ ,‬לומר שאינו‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫מציאות בפני עצמו אלא חלק מכלל האומה‪ ,‬וגם נאמר במחצית השקל "העני לא ירבה והדל לא ימעיט"‪ ,‬לומר שאין הבדל‬ ‫אוסף | ‪7‬‬ ‫של מעמדות בין עשיר ועני‪ ,‬שזה מביא לידי פירוד אלא כולם שווים‪ .‬ורק בכח האחדות זכו ישראל למעלתם‪ ,‬שגם מתן תורה‬ ‫בזכות האחדות שהיו כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬וגם בנין המשכן היה בכח האחדות שהעמידו ישראל ע"י מחצית השקל‬ ‫לתוכן‬ ‫הוא‬ ‫מראה‬ ‫ונראה שזהו הענין שבא לרמז על מחצית השקל‪ ,‬לומר שבכוחה של רבקה שהיא שלימה במידת הנתינה יש כוח להעמיד‬ ‫יסוד לאחדותו של ישראל‪ ,‬שהנתינה היא יסוד האחדות והנטילה היא יסוד המחלוקת והפירוד‪ ,‬ובכוחה של רבקה שכולה‬ ‫השעה‬ ‫חסד ונתינה‪ ,‬זכו ישראל למחצית השקל שהוא להעמיד את האחדות בישראל‪.‬‬ ‫ונראה שזהו גם הביאור ברמז על שני לוחות מצומדות‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ן‪ ,‬בפרשת יתרו‪ ,‬שב' הלוחות הם אחד כנגד בין‬ ‫המשך מעמוד קודם ◄‬ ‫אדם מקום והשני כנגד בין אדם לחברו‪ ,‬והם בבחינת חתן וכלה‪ .‬ונראה הביאור במש"כ שהם כנגד חתן וכלה‪ ,‬לומר שאין‬ ‫התורה הייתה צריכה להיות בכלל‬ ‫כאן ב' לוחות שכ"א בפנ"ע‪ ,‬אלא מתאחדים יחד ב' הלוחות כחתן וכלה ליחידה אחת של שלימות התורה והמצוות‪ ,‬גם בבין‬ ‫במהלך שונה לגמרי‪ ,‬אם צריך רק לידע‬ ‫אדם למקום וגם בבין אדם לחברו‪ .‬ונראה שזהו הענין שרמז לרבקה על ב' לוחות מצומדות‪ ,‬כיון שרבקה באה להעמיד את‬ ‫את מצוות התורה‪ ,‬אז מספיק שימסר‬ ‫עם ישראל שהם מקבלי התורה‪ ,‬ואי אפשר לקבל התורה בבין אדם למקום בלי בין אדם לחברו‪ ,‬ורק כיון שראה אליעזר את‬ ‫לנו מסירת תורה של פסקי הלכות‪,‬‬ ‫כוחה של רבקה במידת הנתינה והחסד‪ ,‬ראה שהיא יכולה להעמיד יסוד לכל ישראל גם ללוח של בין אדם לחברו‪ ,‬שכח‬ ‫כל הדינים שנוגעים להלכה‪ ,‬היום יש‬ ‫הנתינה הוא היסוד של כל ענייני בין אדם לחברו שבתורה‪ ,‬ולכן בא הלשון לוחות מצומדות‪ ,‬להורות שאין כוחה של רבקה‬ ‫בכמה ספרים את כל פסקי ההלכות‪ ,‬כל‬ ‫רק כלפי בין אדם לחברו אלא גם כלפי בין אדם למקום‪ ,‬שהלוחות מצומדות ואין מקום ללוח של בין אדם למקום בלא הלוח‬ ‫ההלכות שאדם חי ביום יום‪ .‬הקב"ה‬ ‫של בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫נתן לנו תורה שבכתב‪ ,‬תורה שבעל פה‪,‬‬ ‫תלמוד בבלי‪ ,‬תלמוד ירושלמי‪ ,‬כל דברי‬ ‫רבותינו הראשונים‪ ,‬כל דברי רבותינו‬ ‫האחרונים‪ ,‬פנימיות התורה‪ ,‬בשביל מה‬ ‫מראה באצבעו‬ ‫כל זה ניתן לנו‪.‬‬ ‫קושיא מתורת רבינו רה"י שליט"א‬ ‫אז מבואר בדברי הגר"א ש"גדול‬ ‫הנה הדין הוא דהשוכח יעלה ויבוא בראש חודש חוזר ומתפלל שתיים בתפילה הסמוכה‪ ,‬אבל אם שכח יעלה ויבוא בר"ח‬ ‫תלמוד" זה להבין ולהשכיל‪ ,‬ולחזק‬ ‫במנחה ונזכר בלילה כשכבר אינו ראש חודש נחלקו בזה הראשונים (עי' תוס' ברכות כו‪ ):‬דדעת ר"י שכיון שאינו יכול להזכיר‬ ‫את הכוח הרוחני של הנשמה‪ .‬הגאון‬ ‫יעלה ויבוא אין טעם בחזרתו ואינו חוזר ומתפלל‪ ,‬ודעת חכמי פרובינציה שאפ"ה צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתיים אף‬ ‫אומר בהאזינו‪ ,‬כתוב "נעשה ונשמע"‪,‬‬ ‫שאין מזכיר בו 'יעלה ויבוא'‪ .‬ויסוד המחלוקת הוא האם כשחסר לו 'יעלה ויבוא' חסר לו בתפילה עצמה ולכך צריך לחזור‬ ‫והגאון אומר ש"נעשה" כתוב כנגד‬ ‫ולהתפלל כמו כל אדם שנאנס ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתיים‪ ,‬או שחסרון 'יעלה ויבוא' אינו חסרון בתפילה אלא‬ ‫המצוות התלויות בגוף‪ ,‬ו"נשמע" כנגד‬ ‫חסרון הזכרה בלבד ולכך באופן שיכול להשלימה חוזר ומתפלל‪ ,‬אך אם כבר אינו ר"ח אין טעם בחזרתו‪.‬‬ ‫התורה התלויה בנשמה‪" ,‬ונשמע"‪,‬‬ ‫ולכאו' ה"ה במי ששכח 'טל ומטר' בערב שבת ונזכר בלילה‪ ,‬דגם בזה יהא את המחלו' הנ"ל האם צריך להשלים התפילה בליל‬ ‫התורה התלויה בנשמה‪ .‬זה כוח של‬ ‫שבת הגם דאין לו את ההזכרה של טל ומטר מכיון דיש קלקול בסדר התפילה‪ ,‬או דהוא רק חסרון הזכרה וזה אינו משלים‬ ‫תורה‪ ,‬תורה תלויה בנשמה‪ .‬פירוש‬ ‫בשבת‪ ,‬דבשבת אין אומרים ותן טל ומטר‪.‬‬ ‫ש"תלמוד ומעשה" זה שני עניינים‪,‬‬ ‫אכן בכתבי הגר"ח (סטנסל) כתב דאי"ז שייך למחלוקת זו‪ ,‬כיון שטל ומטר הוא מסדר התפילה ומשום ששינה ממטבע שטבעו‬ ‫"מעשה" זה תורה בגוף‪ ,‬ו"נשמע" תלוי‬ ‫חכמים נחשב כאילו לא התפלל ולכך לכו"ע צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתיים‪ ,‬משא"כ 'יעלה ויבוא' שלחלק מן השיטות‬ ‫בנשמה‪ .‬והרמח"ל אומר בדרך עץ‬ ‫הוא רק חיוב הזכרה ולא חסר לו בתפילה עצמה‪.‬‬ ‫חיים‪" ,‬יוצר האדם הוא עשאו ויכוננהו‬ ‫ולכאורה יש לתמוה לדרכו של הגר"ח‪ ,‬דהאיך אפש"ל דותן טל ומטר הוא קלקול בעצם התפילה‪ ,‬דיש גריעותא במטבע‬ ‫להבין ולהשכיל יותר ממלאכי השרת"‪,‬‬ ‫הברכה של 'ותן ברכה'‪ ,‬ולכך מחויב לחזור בכל גוני גם בשבת שבלא"ה אין לו את ההזכרה של טל ומטר מכיון שהתפילה‬ ‫וממשיך הרמח"ל ‪" ,‬ואם לא יבין ולא‬ ‫שהתפלל לא עלתה לו‪ ,‬דהרי זה מבואר להדיא בשו"ע דאם שכח יכול להשלים בשומע תפילה א"כ הא קחזינן להדיא דאין‬ ‫ישכיל יותר ממלאכי השרת‪ ,‬יישאר‬ ‫קלקול בברכה‪ ,‬דא"כ מה יהני' להשלים בשומע תפילה הרי הברכה מקולקלת‪ ,‬וע"כ דהוא רק חסרון הזכרה‪ ,‬ולכך שפיר‬ ‫הוא וכל ענייניו בחושך ובלי חכמה‬ ‫מהניא הזכרתו כשמזכיר זאת בשומע תפילה‪ ,‬והאיך נקט הגר"ח דלכו"ע צריך לחזור ולברך דחסר בהחפצא של הברכה ולא‬ ‫ובלי דעת ובלי תבונה"‪.‬‬ ‫עלתה לו התפילה‪ .‬ובאמת דבמג"א (ס"ק ט"ז) מבואר להדיא שאין חילוק ודינו של 'טל ומטר' הוא כדין 'יעלה ויבוא'‪ ,‬אך‬ ‫זה הפשט "תורה מביאה לידי זהירות"‪,‬‬ ‫בדרכו של הגר"ח צ"ב‪ .‬ניתן לשלוח תשובות למייל המערכת‬ ‫הכוונה היא שכל אדם בעולם הזה נמצא‬ ‫מראה השער‬ ‫במציאות של חושך‪ ,‬העולם הזה הוא‬ ‫עולם של חושך‪' ,‬חושך יכסה ארץ'‬ ‫'העולם הזה דומה ללילה'‪ ,‬הגוף הוא‬ ‫חומרי‪ ,‬הגוף הוא עכור‪ ,‬הגוף הוא חושך‪,‬‬ ‫ככה כותב הרמח"ל בדעת תבונות‪ ,‬הגוף‬ ‫מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות | עריבות התורה (ב)‬ ‫הוא חושך והנשמה זה אור‪ .‬הגמרא‬ ‫מה באמת אם כך‪ ,‬הדרך לעודד בחור שאינו בעל כשרון שנמצא במסגרת של ישיבה טובה ומצויינת‪ ,‬ובגלל חוסר הצלחתו‬ ‫בב"ק אומרת שהנשמה היא אור 'כי נר‬ ‫כשאר חבריו‪ ,‬יש לו חוסר סיפוק ומוטיבציה ולא מצליח להגיע לערבות בלימוד?‬ ‫מצווה ותורה אור'‪ .‬אדם נמצא בעולם‬ ‫הזה בחושך‪ ,‬החושך החומרי מוביל את‬ ‫הדרך היא לעודדו‪ ,‬ולומר לו‪ ,‬שאדם לא חי בשביל מה שאחרים יאמרו‪ ,‬שצריך להמשיך להשקיע מבלי להסתכל על‬ ‫הבן אדם לכל יצרי הגוף‪ ,‬תאוות הגוף‪.‬‬ ‫ההישגים שלו‪ ,‬כי כגודל ההשקעה תבא לו ההצלחה והסיעתא דשמיא‪ ,‬וזה העיקר בלימוד התורה העמל וההשקעה‪,‬‬ ‫מה הכוח של האדם להתמודד? יש‬ ‫ובסוף רואים סיעתא דשמיא הצלחה גדולה‪ ,‬וגם יתפלל לה' שיצליח בלימוד‪ ,‬וכך ע"י שירגיל בלימוד תבא לו המתיקות‬ ‫אור אחד שמאיר את החושך של חיי‬ ‫והערבות שהיא מנוף גדול להמשיך ולהצליח‪.‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬זה האור של התורה‪ .‬זה‬ ‫וצריך לדעת שמי שמשקיע בכל כוחו בלימוד אף שקשה לו יותר מאחרים‪ ,‬אז יהיה לו סיעתא דשמיא מיוחדת להגיע‬ ‫האור שמאיר בנשמתו של אדם להוציא‬ ‫למתיקות התורה‪ ,‬וכיון שיש בדברים אלו לחזק רבים שלא ירפו ידיהם ממלחמתה של תורה‪ ,‬ראוי מאד לציין שדברים‬ ‫אותו מן החושך‪ ,‬והאור הזה נותן לאדם‬ ‫אלו כותב אדוננו הגר"א זיע"א במשלי (א‪ ,‬כג) "תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם"‪ ,‬ואומר‬ ‫את הכוחות להתגבר על תאוותיו‪,‬‬ ‫הגר"א שם‪' ,‬שזה נאמר כנגד כת הכסילים אשר ישנאו את התורה מפני חסרון הבנה‪ ,‬להם אומר "אודיע דברי אתכם"‬ ‫להתגבר על כל המכשולים של העולם‬ ‫ותראו מתיקותה ותאהבו אותה וכו'‪ ,‬וכך פירוש הפסוק‪" :‬תשובו לתוכחתי" – על ידי שיקח אדם לעצמו מוסר ויחזק‬ ‫הזה וללכת באור‪ ,‬לדבוק בהקדוש ברוך‬ ‫עצמו בלימוד התורה [גם כשקשה לו הבנתה]‪" ,‬הנה אביעה לכם רוחי" – אתן לו סיעתא דשמיא‪ ,‬בכך ש"דברי אודיע‬ ‫הוא‪ ,‬ללכת בדרכיו‪ ,‬במשפטיו ובחוקיו‪,‬‬ ‫אתכם" – שיזכה להבין את התורה ולראות מתיקותה ולאהוב אותה'‪.‬‬ ‫זה האור‪.‬‬ ‫דבר זה רואים במציאות שגם בחורים בעלי כשרון בינוני שהשקיעו‪ ,‬הגיעו להצלחות גדולות‪ ,‬גם בישיבות טובות‪ ,‬וגם‬ ‫את זה צריך לומר לבחור‪ ,‬שהרבה שהשקיעו הצליחו בסופו של דבר והגיעו לדרגות נפלאות‪ ,‬וכמובן שחשוב להתאים‬ ‫(מתוך דברים שנאמרו בכולל רצופות‬ ‫לבחור את הישיבה שבה ילמד לפי מעלתו וכשרונותיו ולא להגרר לחשבונות זרים של מעמד וכבוד‪ ,‬שאז נמנעים הרבה‬ ‫בעיר מודיעין עילית – חשוון תשפ"ה)‬ ‫בעיות מאין אלו‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל‬ ‫יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל ‪ mc038009090@gmail.com‬מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל‬ ‫הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ”ל‬ ‫‪ | 8‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫מערת המכפלה שייכת לאבות אשר חידשו צורת אדם שבה יש צירוף‬ ‫גמור של שמים וארץ‪ ,‬זוהי עצם המכפלה [א']‬ ‫הדברים‪ ,‬ולכן זה נקרא תנאי כפול‪ ,‬כי אומרים פעמיים את אותו‬ ‫שיטת רבנו יונה שהנסיון העשירי היה בקבורת שרה‬ ‫הדבר‪ ,‬וכן מצינו בחושן "רבוע יהיה כפול" אין הכונה לקחת עוד‬ ‫בד אחר אלא להכפיל את הבד הזה בעצמו לשנים‪ ,‬זה נקרא כפול‪.‬‬ ‫וצריך לבאר מה ניתוסף בזה אחר העקדה‬ ‫שנינו באבות "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד‬ ‫בפסוק הראשון בתורה נצטוינו לצרף שמים וארץ‪,‬‬ ‫בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו ע"ה" לדעת רוב‬ ‫הראשונים העקידה היא הנסיון האחרון ולא היו אחריה עוד‬ ‫שלא תטה הארץ מההקבלה לשמים‬ ‫נסיונות‪ ,‬אולם דעת רבנו יונה‪ ,‬אף שגם לדבריו העקידה היא‬ ‫התורה מתחילה בפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬ ‫הנסיון הגדול מכולם כי לקח בנו להעלות לעולה‪ ,‬אעפ"כ היה עוד‬ ‫הארץ"‪ ,‬בפסוק זה כלולים שלשה דברים‪ ,‬התורה מגלה שבורא‬ ‫נסיון‪ ,‬וזה לשון רבנו יונה בפירוש המשנה באבות "העשירי קבורת‬ ‫העולם ברא את השמים‪ ,‬ברא את הארץ‪ ,‬וברא את החיבור והצירוף‬ ‫שרה‪ .‬שנאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה‪.‬‬ ‫שביניהם‪ ,‬את ההיות יחד שלהם‪ ,‬השמים והארץ כגוף אחד‬ ‫וכשמתה אשתו לא מצא מקום לקברה עד שקנאו ולא הרהר‪.‬‬ ‫וכמציאות מצורפת‪ ,‬בדברי חז"ל מתגלה לנו שהשמים והארץ הם‬ ‫להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו היה מנסהו לגלות לבריות כי‬ ‫מקבילים לגמרי‪ ,‬אין בארץ דבר שאין כנגדו בשמים ואין בשמים‬ ‫ירא אלהים ושלם בכל המדות"‪ ,‬כביכול יש עוד פקפוק בנאמנותו‬ ‫דבר שאין כנגדו בארץ‪ ,‬מערכת זו הנקראת השמים והארץ‪ ,‬זאת‬ ‫של אברהם אבינו וצריך עוד נסיון אחד וזה הנסיון העשירי‪.‬‬ ‫מערכת שצריכה להיות‪ ,‬והיא אמנם כך‪ ,‬מצורפת ומחוברת יחד‪.‬‬ ‫לכאורה תמוה מהו הנסיון כאן‪ ,‬הרי מובן שלא ניתנה הארץ‬ ‫והנה‪ ,‬התורה ניתנה לנו כהוראה ולא כסיפור דברים‪ ,‬אין בתורה‬ ‫לאברהם אבינו מיד‪ ,‬והיא מלאה תושבים שכל אחד גר במקומו‬ ‫אלא הוראות‪ ,‬דברים שאנחנו חייבים לעשותם ולהוציאם לפועל‪,‬‬ ‫ובעלים על חלקו‪ ,‬יש כאן רק הבטחה כפי שנאמר בברית בין‬ ‫התורה היא כולה ציווי כמשמעות המילה "תורה" מלשון הוראה‪,‬‬ ‫הבתרים "ודור רביעי ישובו הנה" שתהא הארץ לזרעו של אברהם‪,‬‬ ‫היא מורה לנו את חובתנו‪ ,‬לדעת מה עלינו לעשות‪ ,‬וצריך לדעת‬ ‫וכי יעלה על דעתו ש"לך אתננה" יתקיים כעת והוא בעלים על‬ ‫מהי התורה שנאמרה לנו בזה שבראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫כל רכוש ארץ ישראל‪ ,‬וזהו הנסיון העשירי שעדיין נחוץ לנסותו‬ ‫ואת הארץ‪ ,‬מה זה מחייב אותנו‪ ,‬מה עלינו לעשות ואיך עלינו‬ ‫שלא יהרהר אחר מידות הקב"ה שאמר לו כי לך אתננה ולא קרה‬ ‫לקיים פסוק זה ומהי ההוראה שנאמרה בו‪.‬‬ ‫הדבר‪ ,‬כיצד אחרי שעמד בנסיון העקידה‪ ,‬שכביכול סותרת את‬ ‫ההוראה שכתובה כאן היא‪ ,‬שעלינו לעשות שהשמים והארץ‬ ‫כל הבטחת העתיד האמורה להתקיים על ידי "כי ביצחק יקרא לך‬ ‫ימשיכו להיות מקבילים כמו שבורא העולם ברא אותם‪ ,‬שהם‬ ‫זרע"‪ ,‬עדיין חסר בירור זה‪.‬‬ ‫ימשיכו להיות יחד‪ ,‬וברגע שאנו מטים את הארץ מהחיבור לשמים‪,‬‬ ‫הרי שאנו עוברים על הפסוק הראשון של התורה‪ ,‬עבודתנו היא‬ ‫צריך לבאר בעניינה של מערת המכפלה‬ ‫לשמור שהשמים והארץ ימשיכו להיות כפי שברא אותם בורא‬ ‫פרשה מיוחדת זו של מערת המכפלה צריכה ביאור‪ ,‬אחר‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫שהתורה מאריכה רבות בעניינה ובכל המשא ומתן עליה‪ ,‬הדברים‬ ‫סתומים מאיתנו‪ ,‬אולם יש כאן נגיעה בסוגיא זו‪.‬‬ ‫האדם נברא מהשמים ומהארץ ותפקידו לצרפם‬ ‫איתא בדברי חז"ל (בראשית רבה חיי שרה פרשה נ"ח) כי כל מי שקבור‬ ‫איתא במדרש (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה י"ב) "כל מה‬ ‫במערת המכפלה שכרו כפול ומכופל מן השמים‪ ,‬צריך להבין מה‬ ‫שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן שנאמר בראשית ברא אלהים‬ ‫הכונה כפול ומכופל‪.‬‬ ‫את השמים ואת הארץ‪ ,‬בשני ברא מן העליונים שנא' ויאמר אלהים‬ ‫בתחילת הדברים יש לפרש מהו המושג מכפלה שהוא עניין‬ ‫יהי רקיע‪ ,‬בשלישי ברא מן התחתונים‪ ,‬ויאמר אלהים תדשא הארץ‪,‬‬ ‫המערה‪ .‬עניין המכפלה‪ ,‬דהיינו דבר כפול‪ ,‬אין עניינו שיש כאן שני‬ ‫ברביעי ברא מן העליונים‪ ,‬ויאמר אלהים יהי מאורות‪ ,‬בחמישי ברא‬ ‫דברים אלא שיש דבר אחד ואותו הדבר נמצא פעמיים‪ ,‬ומתבאר‬ ‫מן התחתונים‪ ,‬ויאמר אלהים ישרצו המים‪ ,‬בששי בא לבראות את‬ ‫הדבר בסוגיא דתנאי כפול‪ ,‬כשאדם אומר צד אחד‪ ,‬היינו אם יהא‬ ‫אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבים‬ ‫כך אעשה כך‪ ,‬הרי שהוא מתכוין להדיא שאם לא כך לא אעשה כך‪,‬‬ ‫על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולם‪ ,‬ואם אני בורא אותו‬ ‫באמירת אם יעברו ונתתם מונח אם לא יעברו לא תתנו‪ ,‬והנידון‬ ‫מן התחתונים עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת ואין‬ ‫בגמרא אם מכלל הן אתה שומע לאו הוא רק אם אפשר לראות‬ ‫שלום בעולם‪ ,‬אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים‬ ‫שהלאו נאמר בפועל בכלל ההן‪ ,‬אולם אין ספק שהדבר מובן מתוך‬ ‫אוסף | ‪9‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫הראשית של צורת אדם יצאה לפועל על ידי ארבעה זוגות‪ ,‬אדם‬ ‫בשביל שלום‪ ,‬הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם וגו'‪ ,‬עפר מן האדמה‬ ‫וחוה שהם הראשית כפשוטה‪ ,‬אבל הם קלקלו את צורת אדם‬ ‫מן התחתונים‪ ,‬ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים"‪.‬‬ ‫וצריך היה תיקון‪ ,‬וצורת אדם המתוקנת שנוצרה על ידי האבות‪,‬‬ ‫למדנו כאן שהאדם הוא בריאה הנושאת בתוכה את השמים ואת‬ ‫הארץ‪ ,‬אחר שהיושב בשמים נפח באפיו נשמת חיים משלו‪ ,‬ונפח‬ ‫אלו הם בני האדם אשר הם הראשית של צורת אדם‪ ,‬זו אותה צורת‬ ‫אותה בבריאה שנבראה מהארץ‪ ,‬עפר מן האדמה‪.‬‬ ‫אדם שעל ידה מתקיימת ההכפלה והצירוף של השמים והארץ‪,‬‬ ‫מעתה‪ ,‬עיקר תפקידו של האדם אחר שזוהי בריאתו‪ ,‬הוא קיום‬ ‫שני הדברים יחד הופכים לדבר אחד‪ ,‬ומתגלה על ידם שבעומק‬ ‫הפסוק הראשון בתורה‪ ,‬הפסוק שבו נמצאת תמצית נקודת‬ ‫הדברים השמים והארץ הם שתי בריאות שהם אחד‪.‬‬ ‫הראשית של עבודתנו‪ ,‬בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬ ‫הארץ‪ ,‬כאן נמצאת נקודת העיקר‪ ,‬וכל מה שבא אחר כך אלו ענפים‬ ‫אותם בני אדם הם הראשית של צורת אדם‪ ,‬אותה צורת אדם‬ ‫הבאים מתוך העיקר‪ ,‬העיקר הוא לקיים את מה שברא אלקים ביום‬ ‫עצמה‪ ,‬כפי שאמר בורא העולם הרי אני בורא אותו מן השמים ומן‬ ‫הראשון‪ ,‬על ידי צורת האדם שלנו שנבראה משניהם יחד‪ ,‬האדם‬ ‫הארץ‪ ,‬מן העליונים ומן התחתונים‪ ,‬והוא זה שיחבר את העליונים‬ ‫נושא בתוכו את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫ואת התחתונים יחד‪ ,‬ובתחילת הבריאה היה זה אדם הראשון‬ ‫אחד מגדולי הדורות פירש את הפסוק "השמים שמים לה' והארץ‬ ‫נתן לבני אדם"‪ ,‬ולכאורה מדוע נכפלה מילת השמים והיה די לומר‬ ‫שבראו הבורא מן העליונים ומן התחתונים‪ ,‬וכדברי הגמרא בחגיגה‬ ‫השמים לה' והארץ נתן לבני אדם‪ ,‬ופירש שהשמים הם כבר שמים‬ ‫שאדם הראשון היה בריאה אחת מן הארץ ועד לרקיע ומסוף‬ ‫לה'‪ ,‬והארץ נתן לבני אדם שהם יעשו גם אותה שמים לה'‪.‬‬ ‫העולם ועד סופו וכיון שסרח הניח הקב"ה עליו כפו ומיעטו‪ ,‬ואז‬ ‫נתמעט מאד מאד‪ ,‬וכעת אחר שנתמעט‪ ,‬החיבור שלו לעליונים‬ ‫עניין המכפלה בעולם בהכפלה של שמים וארץ‬ ‫נמצא שבעומק הדברים‪ ,‬אליבא דאמת‪ ,‬בורא העולם ברא‬ ‫יכול להעשות רק בדעת‪ ,‬אולם עצם בריאתו הנראית‪ ,‬בריאת הגוף‪,‬‬ ‫מכפלה‪ ,‬הכפל האמיתי בעולם אלו השמים והארץ שהם דבר כפול‪,‬‬ ‫נתמעטה ונתקטנה‪.‬‬ ‫אותו הדבר פעמיים רק בשני צורות‪.‬‬ ‫כלל הדבר‪ ,‬כי הבריאה כולה‪ ,‬כל הבריאה שנבראה‪ ,‬בעצם היתה‬ ‫במערת המכפלה אנו עוסקים בבני אדם‪ ,‬מערה זו מיוחדת‬ ‫צריכה להיות מכפלה‪ ,‬היינו מכפלה באותו המובן שכל מה שהיה‬ ‫לארבעה זוגות‪ ,‬וכפי שנבאר יש בה את אדם וחוה יצירי כפיו של‬ ‫הבורא‪ ,‬ואת האבות והאמהות‪ ,‬אותם בני אדם אשר חיו את חייהם‬ ‫בתכנית צריך היה לצאת לפועל במעשה‪ ,‬באופן שכל מה שיוצא‬ ‫בעולם הזה וממשיכים את חייהם בעולם הבא‪ ,‬יש כאן הכפלה כי‬ ‫לפועל בבריאה צריך להיות בעצם מכפלה‪ ,‬הבריאה כולה צריכה‬ ‫הם עושים את אותו הדבר פעמיים‪ ,‬מה שעושים שם זה מה שעשו‬ ‫להיראות כפי הרצון שהיה‪ ,‬אותו הרצון לברוא את הבריאה הזו‪,‬‬ ‫פה ומה שעשו פה זה מה שיעשו שם‪ ,‬המערה משמשת בני אדם‬ ‫שחיו פעמיים את אותם חיים‪.‬‬ ‫היינו הרצון רצה שמשהו יתגלה ויצא לפועל וצריך היה להיות שמה‬ ‫שיצא לפועל יתאים בדיוק לתכנית‪ ,‬לאותו רצון שהוא המחשבה‬ ‫בהוצאת הרצון לפועל נמצאת הכפלת הדבר‬ ‫תחילה‪ ,‬ויתאים ה"סוף מעשה" לגמרי ל"מחשבה תחילה"‪ ,‬ואם‬ ‫באמת עניין הכפל באדם הוא‪ ,‬כאשר אדם מוציא לפועל את‬ ‫הדבר אינו מתקיים בצורה כזו יש כאן שיבוש של העולם‪.‬‬ ‫מה שהחליט בדעתו‪ ,‬כי אחר שנגמר הדבר בלבו הוא קיים בכח‪,‬‬ ‫וההוצאה לפועל היא הכפלת הדבר‪ ,‬ישנם שתי אפשרויות להוציא‬ ‫אותם בני אדם הנמצאים שם באותה מערת המכפלה‪ ,‬אצלם‬ ‫דבר לפועל‪ ,‬והן באות לידי ביטוי במושג הכפל בלשון הקודש‪,‬‬ ‫הדבר הזה התקיים‪ ,‬הם היו בדיוק כפי התכנית‪ ,‬הם היו כפי‬ ‫האחת היא בהוצאה לפועל על ידי מעשה כפיו‪ ,‬מכך נובעת המילה‬ ‫המחשבה תחילה‪ ,‬הם התאימו את עצמם לגמרי למחשבה תחילה‪.‬‬ ‫כפל‪ ,‬מהשורש כף‪ ,‬השניה היא על ידי שמפרש את מה שבלבו‬ ‫דבר זה נתקיים אצל האבות‪ ,‬ואילו אדם וחוה קבורים שם כי‬ ‫ואומר זאת בפיו‪ ,‬מכח זה מגיע הביטוי "פי שנים" לבטא נתינה‬ ‫כפולה‪ ,‬כי לכאורה הפה הוא איבר יחיד שלא כמו האזנים העיניים‬ ‫הם הרי נבראו בצלם אלקים‪ ,‬הם יצורי כפיו של בורא העולם‬ ‫והנחיריים ומדוע הוא מבטא את ההכפלה‪ ,‬אולם זהו הביאור‪,‬‬ ‫וכפי שכתב רש"י (בראשית א' כ"ז) "שהכל נברא במאמר והוא נברא‬ ‫בהוצאת הדבר בפה נכפל הדבר שכבר היה בלבו‪ ,‬וכשאדם מדבר‪,‬‬ ‫בידים"‪ ,‬וכמובן החטא שיבש‪ ,‬אולם אחר ק"ל שנה של תשובה נולד‬ ‫הרי שכל דיבור הוא ביטוי של מציאות קיימת‪ ,‬אחרת האדם אינו‬ ‫שת שממנו הושתת העולם‪ ,‬ונשאר מאדם הראשון בסיס להחזיר‬ ‫דובר אמת או מחמת שמספר דבר שלא היה ולא נברא או מחמת‬ ‫שהוא מדבר אחד בפה ואחד בלב‪ ,‬הדיבור מלכתחילה ניתן כדי‬ ‫את אותה צורת אדם שאבדה עם החטא‪ ,‬באופן‪ ,‬שאדם וחוה היו‬ ‫להיות מכפלה‪ ,‬לבטא את מחשבת הלב‪.‬‬ ‫אלו שמהם ועל ידם נתקיימה בסופו של דבר אותה התכנית של‬ ‫הבריאה‪ ,‬אף שלא קרה הדבר מיד‪ ,‬והם שייכים למכפלה‪ ,‬כי הם‬ ‫האבות הוציאו לפועל את רצון ה' בבריאה‬ ‫אלו שכביכול בראם בורא העולם עצמו כאמור‪ ,‬בצלם אלקים‪ ,‬והם‬ ‫נמצא שהוצאת הרצון לפועל זוהי ההכפלה‪ ,‬זהו כחם של האבות‬ ‫שהוציאו לפועל את הרצון בבריאה‪ ,‬שהשוו את הארץ לשמים‪,‬‬ ‫השורש לגילוי צורת אדם בעולם‪.‬‬ ‫הם חיו בעולם באופן שקיים את הפסוק הראשון של התורה‪ ,‬את‬ ‫והאבות והאמהות‪ ,‬הם אבות העולם‪ ,‬הם אלו שהביאו לעולם‬ ‫הבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪[ .‬איתא בזוהר‪ ,‬כי‬ ‫כביכול את בורא העולם‪ ,‬באופן שבעולם עצמו תתגלה הכונה‬ ‫מערת המכפלה מקבילה לאות ה' המתגלית פעמיים בשם הוי'ה‪,‬‬ ‫אחר האות י' ואחר האות ו'‪ ,‬עניינה של האות ה' הוא להוציא לפועל‬ ‫שהייתה במחשבה תחלה‪ ,‬זאת מערת המכפלה‪.‬‬ ‫את הרצון‪ ,‬לתת ולהשפיע את מה שרמוז באותיות הקודמות של‬ ‫בעז"ה בשבוע הבא נמשיך בשיעור זה‬ ‫השם‪ ,‬וכפי שאנו רואים במאמר יוסף "הא לכם זרע"]‪.‬‬ ‫‪ | 10‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬     ‫ על ספר משלי‬‰‫שקפ‬‰‫„ברי מוסר ו‬ ‡"‫ם שרייבר שליט‬‫‚„ול רבי ישר‡ל בו‬‰ ‫‚‡ון‬‰ ‰‫ישיב‬‰ ‫ו ר‡ש‬‫מרבי‬ ‫"ק‬‰‫‡מרו בישי‬‫ש‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              11 | ‫אוסף‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      ‫ | אוסף‬12 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫פניני נחלה‬ ‫שליחות אליעזר‬ ‫ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו ונראה דתרי עניינים אלו איכללו בחסדו ואמתו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬דהנה אברהם אמר לאליעזר (שם‪ ,‬פסוק ז)‬ ‫"ה' אלוקי השמים וגו' ואשר דיבר לי ואשר נשבע‬ ‫המושל בכל אשר לו שים נא ידך‬ ‫לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח‬ ‫תחת ירכי (כד‪ ,‬ב)‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים‬ ‫ובגמ' יומא (כח‪ ,‬ב) איתא‪ ,‬אליעזר עבד אברהם זקן מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם"‪.‬‬ ‫שנה ושבע שנים (כג‪ ,‬א)‬ ‫ויושב בישיבה היה שנאמר ויאמר אברהם אל ור"ל בזה דמכיון שהבטיח לי שיתן לזרעי את ארץ‬ ‫פרש"י וז"ל "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר‬ ‫עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר"א שמושל ישראל‪ ,‬ודבר זה מוכרח להתקיים ביצחק ובזרעו‪,‬‬ ‫לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק' כבת כ' לחטא‬ ‫בתורת רבו‪ ,‬הוא דמשק אליעזר א"ר אליעזר שדולה על כן מכח ההבטחה הזו ישלח מלאכו לפניך‬ ‫מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת‬ ‫ומשקה מתורת רבו לאחרים יעוי"ש היטב‪ .‬ולכאורה שתמצא אשה מבני משפחתי שתהא ליצחק לאשה‪,‬‬ ‫ק' בלא חטא‪ ,‬ובת כ' כבת ז' ליופי" עכ"ל‪.‬‬ ‫צ"ב דמאי שייטא להזכיר דווקא כאן דאליעזר זקן דא"א לו שיקח לאשה מבנות כנען דאילו כן לא‬ ‫והנה במדרש לקח טוב וילקוט תהילים (רמז‬ ‫יהיו בניו מיוחסין אחריו‪ ,‬וכדאיתא ביבמות (ק‪ ,‬ב)‬ ‫ויושב בישיבה הוי‪.‬‬ ‫תשל) איתא "בת ק' כבת כ׳ לנוי ובת כ' כבת ז'‬ ‫דהקב"ה הזהירו שלא תנסב עכו"ם ושפחה דלא‬ ‫והנראה בזה [ונתעוררתי לזה ע"י חכ"א] ע"פ‬ ‫לחטא"‪.‬‬ ‫ליזיל זרעך בתרה‪ ,‬ולא תוכל להתקיים ההבטחה‬ ‫דברי התוס' בשבועות (לח‪ ,‬ב ד"ה האי דיינא) שכתבו‬ ‫ונראה הביאור בזה עפ"י דברי הילקוט בראשית‬ ‫דלזרעך אתן את הארץ הזאת‪ ,‬דרק אם יתחתן‬ ‫דבאמת הא דהשביע אברהם את אליעזר במילה‬ ‫(רמז פב) עה"פ (בראשית יז‪ ,‬טז) "וברכתי אותה‬ ‫ממשפחתו מהני גירותן דהבנים יתייחסו אחר אמם‬ ‫אע"ג דלכתחילה שבועה היא בתפילין ולדעת רב‬ ‫וגו'" מלמד שהחזירה לימי נערותה‪ ,‬ועיין בב"מ‬ ‫להיות זרעו‪ ,‬אבל אם יקח אשה מבנות כנען דנאסרו‬ ‫פפא הוי לעיכובא‪ ,‬הוא משום דת"ח דינו לכתחילה‬ ‫(פז‪ ,‬א) אמר ר"ח אחר שנתבלה הבשר ורבו‬ ‫באיסור חיתון מקרא דלא תתחתן בם האמור בז'‬ ‫בחפצא של מצוה ואליעזר דינו כת"ח‪ .‬לפי"ז אתיין‬ ‫הקמטים נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטים וחזר‬ ‫עמים‪ ,‬גם אם יתגיירו אכתי קיימי באיסור חיתון‪,‬‬ ‫היטב הא דכתיב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו‬ ‫היופי למקומו‪ .‬והן הן דברי המדרש והילקוט‬ ‫ובמאירי ריש פרק אלו נערות (כתובות כט‪ ,‬א) כתב‬ ‫וגו' שים נא ידך תתת ירכי דרק משום זה דהוא זקן‬ ‫דבת ק' כבת כ' ליופי ר"ל דהחזירה הקב"ה לימי‬ ‫נערותה גם ליופי‪ ,‬דחזר היופי למקומו כבת כ'‬ ‫דאע"ג שחייבין במצות מ"מ נשארו באיסור חתנות‪,‬‬ ‫ביתו ודינו כת"ח הוא דמהני וחשיב שבועה בנקיטת‬ ‫שהוא ימי נערותה‪ ,‬דשרה אמנו איילונית היתה‬ ‫כלומר דלא הועילה גירותם לאיסור חתנות‪ ,‬וא"כ‬ ‫המילה בידו‪ ,‬ועל כן אמר לו שים נא וגו' ודו"ק‪.‬‬ ‫ממילא דלא יהיו בניו מיוחסין אחריו‪.‬‬ ‫ואיילונית נעשית גדולה בגיל כ'‪.‬‬ ‫ויאמר ברוך ה' וגו' אשר לא עזב‬ ‫ולפי"ז נמצינו למדין דלא פסקו ימי נערותה‬ ‫ונמצא דקיום ענין זה הוא מאמיתתו יתברך‪ ,‬דכיון‬ ‫חסדו ואמתו מעם ה' אנכי בדרך‬ ‫כלל ונשארה בנערותה ולא הזדקנה גם לאחר‬ ‫שנשבע לו לאמר לזרעך אתן את הארץ א"כ זה לא‬ ‫שהולידה‪ ,‬שהרי גם בגיל ק' היתה כבת כ' אף‬ ‫יתקיים רק מאשה שהיא ממשפחתו וכמש"נ‪ ,‬אולם‬ ‫נחני ה' בית אחי אדוני (כד‪ ,‬כז)‬ ‫דבשעה שנאמר קרא דברכתי אותה היתה בת צ'‪,‬‬ ‫הא דהאשה תהא ראויה והגונה ליצחק זה כבר ענין‬ ‫ויש לדקדק דהנה לקמן בסיפור הדברים בבית‬ ‫ומ"מ מצינו דגם כשהיתה בת ק' היתה כבת כ'‬ ‫של חסד‪ ,‬ונמצא דאם האשה תהא ממשפחתו וגם‬ ‫בתואל כתיב (בראשית כד‪ ,‬מח) "ואקד וגו' ואברך‬ ‫ולא כבת ל' ובע"כ דנשארה בנערותה ולא הוסיפה‬ ‫את ה' א‪-‬להי אדני וגו' אשר הנחני בדרך אמת‬ ‫הוגנת לו יש בה גם אמת וגם חסד‪ ,‬וע"כ לאחר‬ ‫להזדקן‪ .‬אולם בבעל הטורים כתב וז"ל "ולא אמר‬ ‫לקחת את בת אחי אדני לבנו" יעו"ש‪ ,‬והנה בשעת‬ ‫ימי לפי שחזרה לימי נערות וכשהזקינה עוד פסקו‬ ‫שנתברר לו שהיא מבית אביו בירך את ה' אשר לא‬ ‫עזב חסדו ואמתו מעם אברהם‪ ,‬וכדברינו מבואר‬ ‫מעשה הזכיר בדבריו את חסדו ואמתו של הקב"ה‬ ‫ממנה ימי הנערות לפיכך אמר שני" עכ"ל‪ ,‬ונראה‬ ‫להדיא בתרגום יונתן (כד‪ ,‬כז) שכתב "וסגיד קדם‬ ‫וכדכתיב אשר לא עזב חסדו ואמתו‪ ,‬ואילו בסיפור‬ ‫דכ"ז לפי גירסת רש"י דבת ק' כבת כ' לעונשים‪,‬‬ ‫אולם לדעת המדרש והילקוט דבת ק' כבת כ'‬ ‫ה' דזמן קדמני אתתא מהגנא" והיינו כמש"כ‪ .‬וזהו‬ ‫הדברים בבית בתואל לא הזכיר בדבריו כלל ענין‬ ‫ליופי לא פסקו ימי נערותה ואף בהיותה בת ק'‬ ‫גם הביאור במה שאמר אליעזר ללבן ובתואל אם‬ ‫החסד רק אמתו יתברך‪ ,‬ובאמת צ"ב עוד שלקמן‬ ‫היתה כבת כ' ליופי וכמש"נ‪.‬‬ ‫ישכם עושים חסד ואמת את אדוני‪ ,‬דבזה שתסכימו‬ ‫(שם‪ ,‬פסוק מט) כתיב "ועתה אם ישכם עושים חסד‬ ‫לתת את רבקה ליצחק יש בזה משום חסד ואמת‬ ‫ואמת את אדני הגידו לי וגו'" הזכיר שיש בענין זה‬ ‫לאברהם‪.‬‬ ‫גם חסד וגם אמת והדברים צ"ב‪.‬‬ ‫אולם מה שלא הזכיר להם שברך את ה' על חסדו‬ ‫והנראה ביאור הדברים‪ ,‬דהנה אברהם שלח‬ ‫ואמתו‪ ,‬משום דכל מה שסיפר אליעזר ללבן ובתואל‬ ‫את אליעזר לקחת אשה לבנו יצחק מבית אביו‬ ‫את מה שקרה הוא שיראו בזה גודל הצלחתו ושה'‬ ‫וממשפחתו‪ ,‬אולם אליעזר ביקש שהקב"ה יעשה‬ ‫הצליח את דרכו בהצלחה מיוחדת‪ ,‬ולזה אין ענין‬ ‫חסד עם אברהם שתהיה ראויה לביתו שתהא‬ ‫לספר להם את החסד‪ ,‬דהרי עיקר השליחות היתה‬ ‫גומלת חסדים וכמש"כ רש"י עה"פ (בראשית כד‪ ,‬יד)‬ ‫לקחת לו אשה מבית אברהם‪ ,‬ולא שתהא ראויה‬ ‫"אתה הכחת לעבדך ליצחק" יעו"ש‪ ,‬והוסיף ע"ז‬ ‫ליצחק‪ ,‬ובמעשה שהיה ראה שהקב"ה הצליח דרכו‪,‬‬ ‫ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני‪ ,‬שאם תהיה‬ ‫שהיה בזה הצלחה שמצא אשה ממשפחתו‪ ,‬וזהו‬ ‫ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד יעו"ש‪.‬‬ ‫מאמיתתו של הקב"ה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ומבואר דהיה בזה שני דברים‪ ,‬האחת‪ ,‬שתהיה‬ ‫גומ"ח וראויה לאברהם וליצחק‪ ,‬ושנית‪ ,‬שצריכה‬ ‫להיות ממשפחתו‪.‬‬ ‫אוסף | ‪13‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בענין ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו‬ ‫ויסוד לזה נראה מהא דאיתא בב"ק (צו‪ ,‬ב)‪ ,‬האי מאן דגזל פדנא דתורי מחברי'‬ ‫"גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר"‪ ,‬ופרש"י אם תרצו הריני גר ואם‬ ‫אזל כרב בהו כרבא זרע בהו זרעא לסוף אהדרינהו למרייהו‪ ,‬אתא לקמי' דר'‬ ‫לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין שאמר לי הקב"ה (בראשית יב‪ ,‬ז) "לזרעך אתן את‬ ‫נחמן א"ל זיל שמו שבחא דאשבח א"ל רבא תורי אשבח ארעא לא אשבח ע"כ‪,‬‬ ‫הארץ הזאת"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו דזכיית אברהם בא"י הושלמה כבר אף קודם ביאת‬ ‫והדברים צריכים ביאור ופירוש מאיזה טעם יזכה בעל הבקר בהשבח‪ ,‬ומה‬ ‫ישראל‪ ,‬וזהו דינא דא"י מוחזקת לנו מאבותינו והוא מהך קרא דהביא רש"י‪.‬‬ ‫שייך הא דהוא בעל הבקר דמה"ט יזכה בהשבח‪ ,‬ובע"כ דהבקר גבי השבח יש‬ ‫וכבר הקשו מהא דבריב רועי לוט עם רועי אברהם פרש"י שם דהיו רועי לוט‬ ‫לו תורת יורד ומשביח כדאיתא שם בגמ' דתורא אשבח‪ ,‬דמה לי הוא ירד מה‬ ‫מרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברהם מוכיחין אותם על הגזל והם‬ ‫לי שורו ירד‪ ,‬וע"כ דין זכייתו הוא כמו שכתב הגר"ח דהשבח ביסודו למשביח‪,‬‬ ‫אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט בן אחיו יורשו ואין זה גזל‪,‬‬ ‫וזהו הביאור במו"מ בגמ' שם אם להבקר הגזול איכא תורת יורד ומשביח‬ ‫והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין‪ ,‬הרי‬ ‫[והארכתי במקו"א]‪.‬‬ ‫דעדיין לא נגמרה זכיית אברהם בארץ ישראל וצ"ע‪.‬‬ ‫אלא דאכתי צ"ע דגם אי נימא דלהבקר יש תורת יורד ומשביח הא מי עדיף‬ ‫והנה בר"ה (יג‪ ,‬א) איתא בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל‬ ‫מכל יורד דעלמא לשדה חבירו דהשבח הוא לבעל הקרקע מדינא דארעאי‬ ‫בכניסתן לארץ מהיכן הקריבהו‪ ,‬אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר‬ ‫אשבח ואין לו אלא כאריס וצ"ע‪.‬‬ ‫רחמנא ולא קציר נכרי‪ ,‬וכתבו בתוס' שם ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם‪,‬‬ ‫ואשר מוכרח מזה‪ ,‬דאין בדינא דארעאי אשבח הפקעה בעיקר זכותו של‬ ‫מ"מ יש לו במה שזרע ובע"ז שפיר דייק משום אשרות דמדורות ראשונים ע"כ‪,‬‬ ‫המשביח‪ ,‬וכל דינו הוא קיום תביעתו בגוף הירידה‪ ,‬ומש"ה כל דאין לו תביעה‬ ‫ובפרשת דרכים (דרך הקודש דרוש ט) כתב דכוונתם היא דכל זכיית אברהם היה‬ ‫בגוף הירידה הדר דינא דהשבח הוא למשביח‪ ,‬וע"כ בסוגיא התם דבעל הקרקע‬ ‫בגוף הקרקע אבל עדיין היה לעכו"ם קנין פירות ומה"ט הוי קציר נכרי‪.‬‬ ‫הוא דהוריד הבקר לשדהו ע"י דאין לו זכות השתמשות בהבקר ולהבקר יש‬ ‫אלא דכל עיקר ד"ז דלעכו"ם היה קנין פירות צ"ע מהא דפרשה דידן‪ ,‬דא"כ‬ ‫תורד יורד‪ ,‬אין לו תביעה על בעל הבקר בירידה במה שהוא עצמו הוריד אותו‬ ‫היאך יטול הקבר מן הדין נהי נמי דלאברהם היה קנין הגוף‪ ,‬אבל כיון דלעכו"ם‬ ‫וע"כ שוב הדר דינא דהשבח למשביח‪ ,‬והוא כדברינו‪.‬‬ ‫היה קנין פירות וכי בעל הגוף רשאי לבטל קנינו של בעל הפירות ובחפירת‬ ‫מעתה י"ל דהכנענים בא"י קודם ביאת ישראל לא"י‪ ,‬אע"ג דלא היה להם‬ ‫בורות בהקרקע ה"ה מבטל לקנינו של בעל הפירות‪ ,‬ומה אהני הא דיש לו‬ ‫קנין בקרקע גם לא קנין פירות הא‬ ‫קנין הגוף‪.‬‬ ‫מיהא היה להם רשות בדיני ממון לגדל‬ ‫וגם דעיקר דברי התוס' בר"ה שכתבו‬ ‫ולהשביח‪ ,‬וזהו דינא דוהכנעני אז בארץ‬ ‫די"ל במה שזרעו‪ ,‬דמשמע מני' דמה‬ ‫כמו שפרש"י שם‪ ,‬ומה"ט לא היו אבותינו‬ ‫שצמח מאליו לא הוה שלהם‪ ,‬ואילו מדין‬ ‫יכולים לעכב אותם עד שכבשוה‪ ,‬ולא‬ ‫קנין פירות גם שבחא דממילא הוה שלו‬ ‫היה להם בזה טענת ארעאי אשבח‪,‬‬ ‫כיון שגם זה פירות‪.‬‬ ‫דזכייתם של הגוים בהפירות היא‬ ‫בהיותם משביחים‪ ,‬דכל דאין להבעלים‬ ‫אשר מזה נראה מבואר דבאמת מה‬ ‫טענה בגוף הירידה וההשבחה הדר‬ ‫שגדל מאליו באמת לא שייך לעכו"ם‬ ‫דינא דהשבח שייך למשביח‪ ,‬ונמצא‬ ‫כלל משום דא"י היא מוחזקת מאבותינו‬ ‫דאין זכייתם מדינא דקנין פירות כלל‪,‬‬ ‫וממילא דגם הפירות שייכים לישראל‪,‬‬ ‫אלא בעצם היותם משביחים‪ ,‬ועי' תרגום‬ ‫ורק במה שזרעו הגויים היא שלהם‪,‬‬ ‫יונתן ב"ע (יג‪ ,‬ז) שכתב בריב שבין רועי‬ ‫והביאור בזה הוא ע"פ מש"כ הרמב"ם‬ ‫לוט לרועי אברהם וז"ל "דעד כדון אית‬ ‫(בפ"ב מהל' תרומות הי"א) וז"ל "אבל הזורע‬ ‫ליהום רשות בארעא"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומבואר‬ ‫שדה הפקר חייב בתרו"מ" עכ"ל‪ ,‬ומקור‬ ‫הדבר הוא בירושלמי (פ"א דמעשרות ה"א)‬ ‫מזה דכל דינם הוא רשות בארעא ולאו‬ ‫בתורת קנין פירות כלל‪ ,‬והיינו כמש"כ‪.‬‬ ‫ר' זעירא ר' יסא בשם ר' אלעזר הזורע‬ ‫שדה הבקר חייב במעשרות‪ ,‬וכתב ע"ז‬ ‫וזהו מש"כ התוס' דיש להם במה שזרעו‪,‬‬ ‫בחי' רבינו חיים הלוי (בהל' מלוה ולוה פכ"א‬ ‫דכל זכייתם הוא רק במה שזרעו‪ ,‬ולא‬ ‫ה"א) דאע"ג דביורד לתוך שדה חבירו‬ ‫בכל שבח דעלמא‪ ,‬והוא כדברינו דכל‬ ‫הוי השבח של הבעלים‪ ,‬מ"מ בזורע‬ ‫זכייתם הוא מדינא דיורד בהיותם‬ ‫שדה הפקר לא אמרינן דהשבח יהיה‬ ‫משביחים כדין משביח שדה הפקר‪,‬‬ ‫הפקר אלא דהכל של הזורע‪ ,‬דאם לא‬ ‫וע"כ אין להם בשבח דעלמא דזה שייך‬ ‫היה דינו רק כאריס לפי חלקו הרי צריך‬ ‫לאבותינו מדין ארעאי אשבח‪[ ,‬ואילו‬ ‫להיות טבל וחולין מעורבין זב"ז‪ ,‬ובע"כ‬ ‫היה דינם משום דיש להם קנין פירות‬ ‫דמעיקר דינו השבח הוא של המשביח‪,‬‬ ‫א"כ גם שבח דעלמא הוה דידהו]‪ ,‬ובע"כ‬ ‫אלא דכל היכא דאיכא בעלים שוב‬ ‫כמש"נ‪.‬‬ ‫השבח שייך לבעל הקרקע ע"י דארעי‬ ‫והנה בגמ" ב"ק הנ"ל מבואר דבאמת‬ ‫אשבח‪ ,‬אבל כל היכא דליכא בעלים‬ ‫חולקים בעל השדה והמשביח בשבח‪,‬‬ ‫שוב השבח שייך להמשביח משום עצם‬ ‫דאיתא שם אמר ליה רבא תורי אשבח‬ ‫הדין הממון‪.‬‬ ‫ארעא לא אשבח אמר מי קאמינא‬ ‫ולפי"ז נראה דהא דזכו במה שזרעו הם‬ ‫נשיימו כוליה פלגא קאמינא‪ .‬ונראה פשוט דהא דחולקים היינו משום דכל‬ ‫הוא מדין משביח‪ ,‬אלא דעדיין צ"ב דהרי כל שבח דגדל בקרקע ה"ה של בעל‬ ‫אחד יש לו דין לזכות בכל השבח‪ ,‬דכל אחד יש לו דין בשבח מטעמא אחרינא‬ ‫הקרקע מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬וגם בגונא דיורד לשדה חבירו והשביח‪ ,‬דמ"מ‬ ‫ולא שהם שותפים בדין משביח‪ ,‬דנראה דכ"א יש לו זכות בפ"ע בגוף השבח‪,‬‬ ‫השבח הוא של בעל הקרקע מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬וא"כ אם א"י מוחזקת היא‬ ‫בעל הבקר מדין משביח ובעל השדה מדין ארעאי אשבח‪ ,‬וכל אחד בפ"ע דינו‬ ‫מאבותינו אין לעכו"ם דין זכייה בשבח גם מדין משביח וצ"ע‪.‬‬ ‫לזכות בכל השבח‪ ,‬ורק מכיון דכל אחד יש לו זכות גביה בכל השבח הוי הדין‬ ‫דחולקים השבח‪ ,‬ובזה מבואר היטב הא דהיורד לתוך שדה הפקר זוכה בכל‬ ‫ואשר יראה בזה‪ ,‬דשאני בזה עכו"ם בא"י מכל יורד דעלמא‪ ,‬דהא דכל היכא‬ ‫השבח‪ ,‬משום דבאמת מדין משביח בדין הוא שיזכה בכל השבח‪ ,‬ואין כאן בעל‬ ‫דאיכא בעלים השבח שייך לבעל הקרקע‪ ,‬אין זה משום דע"י דינא דארעי‬ ‫הקרקע שיזכה בהשבח מדינא דארעאי אשבח‪.‬‬ ‫אשבח זכה בו בעל הקרקע ואלימא זכייתו גם במקום דאיכא משביח‪ ,‬אלא‬ ‫דעיקר הדין בזה דכל יורד לתוך שדה חבירו כיון דאין לו רשות להשביח‬ ‫ולפמש"נ נראה דגם העכו"ם שזכו במה שזרעו היינו רק בפלגא‪ ,‬דכיון דא"י‬ ‫קרקע חבירו אין לו דין זכייה כל עיקר מדין משביח‪ ,‬דאין עיקר תביעת‬ ‫מוחזקת לאבותינו יש גם להם זכות בשבח מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬ובאמת‬ ‫הבעלים על גוף השבח‪ ,‬אלא על עצם הירידה‪ ,‬דכל שירד לתוך שדהו שלא‬ ‫שבתוס' הרא"ש (שם) כתב וז"ל "ויש להם 'חלק' במה שזרעו" עכ"ל‪ ,‬דלפמש"נ‬ ‫מדעתו הו"ל גזלן על עצם ההשתמשות והירידה בקרקע שלו‪ ,‬ומש"ה אין לו‬ ‫הדבר מבואר היטב דנהי דזכייתם הוא מדין משביח הא מיהא אכתי בעל‬ ‫זכות מדין משביח כל עיקר‪.‬‬ ‫הקרקע זוכה גם בשבח מדינא דארעאי אשבח‪ ,‬וע"כ חשיב 'קציר עכו"ם'‪ ,‬וע'‬ ‫בטורי אבן (שם) שכתב להדיא כדברינו דהוו שותפין‪.‬‬ ‫מעתה נראה דכל דלבעל הקרקע לא יהיה טענה בגוף הירידה וההשבחה‬ ‫עצמה‪ ,‬שוב יהא השבח שייך למשביח כדין משביח שדה הפקר‪ ,‬ואע"ג דיש‬ ‫ולפי"ז אתי שפיר החילוק בין חפירת אברהם קבר בקרקע להא דרועי לוט‪,‬‬ ‫כאן בעלים על הקרקע וארעא דידי' אשבחה‪ ,‬מ"מ כל דאין לבעלים תביעה‬ ‫דרועי לוט הוו גזלנים משום דעכ"פ יש לעכו"ם חלק במה שזרעו‪ ,‬משא"כ‬ ‫בגוף הירידה הדר דינא דהשבח שייך למשביח כמשביח שדה הפקר‪ ,‬ודוק‬ ‫תביעת אברהם בלקיחת שדה עפרון לקבורה היינו משום דהגוף הוה דידיה‪,‬‬ ‫היטב בזה‪.‬‬ ‫ואין כאן משום ביטול קנינו של בעל הפירות כיון דלא היה להם בזה קנין‬ ‫פירות כלל ורק זכי' בהשבח מדינא דיורד בהיותם משביחים במה שזרעו‪.‬‬ ‫גליון מ"א – מרחשון תשפ"ז‬ ‫‪ | 14‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מאמרי "חסד לאברהם" מהרב אורי יצחקי‬ ‫התגדלות בתפלה – י' – היחס בין חלק הבקשה שבתפלה לחלק השבח [א]‬ ‫אלא שאמירת שבחי המקום שאנו מדברים עליה במאמר זה אינה‬ ‫הקדמה – לפני פסח תשפ"ו התחלנו במדור זה בסדרת מאמרים‬ ‫מסוג הנ"ל‪ ,‬אלא חלוקה ממנה ביסוד‪ ,‬דאמירת שבחי המקום‬ ‫בנושא – התגדלות בתפלה!! הסדרה נמשכה לסרוגין לפני פסח‬ ‫שלא בסדר התפלה עומדת בפני עצמה‪ ,‬והיא ביטוי לכלות‬ ‫ובמשך הקיץ‪ ,‬סה"כ ח' מאמרים‪ ,‬ואחר הפסקה בחודש אלול‬ ‫הנפש לקירבת השם הנרצית‪ ,‬אבל אמירת שבחי המקום בסדר‬ ‫[בו עסקנו במדור זה בעניני תשובה] חזרנו לסיום הסדרה ושוב‬ ‫התפלה אינה תכלית לעצמה אלא היא אמצעי והכנה לדבר אחר‪,‬‬ ‫הופרענו ע"י מאורעות הזמן‪ .‬ועתה נשוב לנושא‪ ,‬ונעסוק במאמר‬ ‫והיא הבקשות בסדר התפלה!!! כמבואר בכל המקומות בש"ס‬ ‫זה ביחס בין חלק הבקשה שבתפלה לחלק השבח‪.‬‬ ‫ופוסקים שהבאנו לעיל‪.‬‬ ‫אא‪ .‬הנה חז"ל הקדושים מתקני תקנות וסדרי התפלה‪ 1‬אמרו בגמרא‬ ‫גג‪ .‬אך מהו התוכן הפנימי של ההכנה‪ ,‬מצינו בזה שני ענינים‬ ‫ברכות דף ל"א ע"א‪ :‬יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל כבר‬ ‫נכבדים‪ ,‬האחד הפשוט לכאורה והוא שאמירת השבח היא דרך‬ ‫מפורש על ידי שלמה שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה‬ ‫רנה זו תפלה תפלה זו בקשה‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ובדף ל"ב ע"א‪ :‬דרש רבי‬ ‫ריצוי לעבד לפני שמבקש צרכיו‪ ,‬אבל בפירושי ההגדות להרשב"א‬ ‫שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך‬ ‫[ברכות דף ל"ב ע"א] כתב בדרך נוספת‪ ,‬והוא שתכלית הבקשות‬ ‫יתפלל מנלן ממשה דכתיב "ואתחנן אל ה' בעת ההיא"‪ ,‬וכתיב "ה'‬ ‫לחזק את יסודות האמונה!!! וז"ל‪ :‬ולא ישאל צרכיו עד שיקדים‬ ‫א‪-‬לקים אתה החלות" וכו' "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה"‬ ‫לנפשו תכונת שבחיו יתברך ויכיר ויתבונן שהוא אדון הכל‪ ,‬אין‬ ‫וגו'‪ ,‬ע"כ‪ ,2‬ועוד שם בדף ל"ד ע"א‪ :‬אמר רב יהודה לעולם אל‬ ‫לאחד מן הנבראים אצלו גמול ושאין לו מעצור ולא מניעה בדבר‪,‬‬ ‫ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא‬ ‫ואין תחבולה להגיע לדבר נאות ולא לברוח מהפכו בלתי אם יגיע‬ ‫באמצעיות דאמר רבי חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח‬ ‫לרצונו יתברך‪ .‬ואחר שיקבע בנפשו תכונת כוונות אלו יהיה ראוי‬ ‫לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות‬ ‫לשאלת הצרכים‪ ,‬וכדרך שעשה משה רבינו ע"ה שאמר שלשת‬ ‫דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ונפסק סדר‬ ‫הדברים קודם שאלת צרכיו‪ ,‬והוא אמרו‪ :‬ה' אלקים אתה החילות‬ ‫זה בטושו"ע בסימן קי"ב‪.‬‬ ‫להראות את עבדך את גדלך‪ ,‬לומר שהוא יתברך המתחיל בטובה‬ ‫וסדר זה של הקדמת שבח לבקשה מתקיים בשני מקומות‬ ‫והחסד אצלו‪ ,‬לא שהקדים הוא לעשות דבר שעליו יחוייב הגמול‬ ‫בתפלה‪ ,‬אחד בסדר שסדרו אנשי כנה"ג בברכות שמנ"ע עצמן‬ ‫הזה אליו‪ .‬וחיזק עוד זה באמרו‪ :‬את עבדך‪ ,‬ר"ל שהטיב עמו טובת‬ ‫כמבואר במגילה דף י"ז – י"ח ונפסק בשו"ע ומשנ"ב בסימן קי"ב‪,‬‬ ‫האדון לעבד‪ ,‬שאין במעשה העבד דבר שיחוייב האדון בתגמולו‪,‬‬ ‫ועוד בחיוב אמירת פסוד"ז בכל יום לפני התפלה כמבואר בב"ח‬ ‫שהוא עבד‪ ,‬והוא מחוייב לעבוד את אדוניו לפי שהוא עבדו‬ ‫בסימן נ"א‪ .3‬וטעם ההקדמה של שבח לבקשה‪ ,‬המשילו חז"ל‬ ‫וקניינו‪ .‬ואמר‪ :‬את גדלך ואת ידך החזקה‪ ,‬לומר‪ ,‬שלא ימנענו דבר‪.‬‬ ‫לעבד הבא לבקש בקשות מאדונו‪ ,‬דרך ארץ היא שמקדים שבח‬ ‫ואמר‪ :‬אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך‪ ,‬לומר‬ ‫לבקשה‪ ,‬והוא מעין ריצוי לאדון‪.‬‬ ‫שאם לא יעשה הוא‪ ,‬אי אפשר לזולתו לעשות לא בגשמיים ולא‬ ‫בב‪ .‬ויש לעמוד על נקודה חשובה‪ ,‬דהנה אמירת שבחי המקום‬ ‫בשכלים הנפרדים‪ ,‬והוא אמרו‪ :‬בשמים ובארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אינה מיוחדת לסדר תפלת שחרית‪ ,‬דמצינו אמירת שבחי המקום‬ ‫דד‪ .‬הנה שני אלו הענינים צריכים התבוננות גדולה כדי לקיימם‬ ‫בהלל‪ ,‬וכן כל אדם המשתוקק להתקרב לקונו מיחד זמן לעצמו‬ ‫כראוי‪ ,‬הן מצד התיסדות השורשים הללו בנפש והן מצד צורת‬ ‫לומר פירקי תהלים וכד'‪ ,‬וכמוש"כ החסיד בספר חובות הלבבות‬ ‫האמירה‪ ,‬ובעז"ה ננסה לבארם בפרטות יותר במאמר הבא‪ ,‬ויבואר‬ ‫בשער אהבת ה' פרק ו' שהוא אחד מאותות האהבה בא‪-‬לקים‬ ‫עוד עיקר המכּווַ ן בכותרת המאמר ‪ -‬היחס בין חלק הבקשה‬ ‫מן האוהב‪ ,‬שישיב שם הא‪-‬לקים תמיד על לשונו בשבח והודאה‬ ‫שבתפלה לחלק השבח‪.‬‬ ‫ותהלה‪ ,‬כמ"ש‪ :‬ולשוני תהגה צדקך‪ ,‬ואמר‪ :‬ימלא פי תהלתך‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ .1‬כמבואר בגמרא ברכות דף ל"ג ע"א‪ :‬אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ .2‬והוא פלוגתא דתנאי ר"א ור"י בגמרא ע"ז דף ז' ע"ב וקימ"ל כרבי יהושע‪ ,‬ועיי"ש בפרושי אגדות לרשב"א דלא נחלקו ר"א ור"י אלא בתפלת היחיד המסדר‬ ‫לעצמו‪ ,‬אבל ברבים מודה ר"א ואין קושיא עליו מתקנת אנשי כנה"ג‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪ .3‬בביאור הטעם של ברכת ברוך שאמר‪ ,‬וז"ל‪ :‬דמהך דכל כתבי ודפרק קמא דברכות לא היה נשמע אלא קבול שכר גדול לעולם הבא באמירת מזמורים אלו‬ ‫בכל יום אבל שיהא חייב לאמרם לא שמענו וכיון שלא היה חייב אין ראוי לתקן ברכה אבל מהך דרבי שמלאי בפרק אין עומדין (דף ל"ב א) שמענו דחייב אדם‬ ‫לסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל שמונה עשרה כדיליף מקרא מדכתיב (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' וכתיב בתריה ה' אלהים אתה החלות להראות את‬ ‫עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגומר זהו סדור שבחיו יתברך ואחר כך התפלל ואמר אעברה נא ואראה וגו' וכיון שחייב לסדר שבחיו קודם תפלה צריך לברך‬ ‫ברכה לפני ספור שבחיו וברכה לאחריו‬ ‫לידיעת הקוראים – בנוסף ל"מאמרי חסד לאברהם" המתפרסמים כאן באוסף גליונות‪ ,‬מתפרסמת בכל שבוע בתפוצת מייל שיחה שבועית ‪" -‬שיחות חסד לאברהם"‪ ,‬ביאורים יקרים ויסודות‬ ‫במוסר והשקפה ע"ס פרשת השבוע‪ .‬הרוצה להצטרף לקבוצה לקבלת המייל ישלח בקשה למייל ‪oriyz5455@gmail.com‬‬ ‫אוסף | ‪15‬‬ ‫לתוכן‬ shiuryrgm@gmail.com ‫ | אוסף‬16 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פר' חיי שרה גיליון ‪542‬‬ ‫| שנה י"ב |‬ ‫טיסה כפולה מאיטליה ‪.‬‬ ‫מחזרים ורודפים אחר הנציגים החרדים‪ ,‬וחפצים לצרף אותם‬ ‫בשביל להקים ממשלה‪ ,‬ולפי הביקוש כך גדל היכולת לדרוש‬ ‫את עקרונות הציבור החרדי‪ ,‬ופשוט שזה מהדברים שתלויים‬ ‫א‪ .‬ברוך ה'‪ ,‬שנתקיים בנו ברכת "אחותינו את היי לאלפי‬ ‫רק בסיעתא דשמיא‪ ,‬וא"כ כאשר אנו מצידנו עושים את כלל‬ ‫רבבה" והביא רש"י דברי חז"ל שהיא ברכת הריבוי שנאמרה‬ ‫ההשתדלות הראויה בכל הכוח והרצון‪ ,‬אז ממילא כבר מגלגל‬ ‫לאברהם אחרי עקידת יצחק "הרבה ארבה את זרעך ככוכבי‬ ‫הי"ת‪ ,‬שיגדל הצורך בצירוף המפלגות החרדיות‪ ,‬כמו שעתה‪.‬‬ ‫השמים"‪ ,‬ובירכו אותה שיהיה הזרע ממנה ולא מאשה אחרת‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והיה מחזק לראות את המסירות נפש‪ ,‬של ישישי ארץ‪,‬‬ ‫ועתה בבחירות שהיו בשבוע שעבר‪ ,‬זכינו שתיהיה ברכת‬ ‫או יולדות וחולים‪ ,‬שבכוחם הדל התאמצו להצביע ולהישמע‬ ‫הריבוי בנו‪ ,‬כאשר נשמעו כל קהילות הקודש לשאגת האריות‬ ‫לציווי גדולי הדור‪ ,‬ומסירות נפשם היא זו שתעמוד לנו הלאה‬ ‫האדירה‪ ,‬שהשמיעו בכל קהל ועדה על פני ערי ישראל‪ ,‬מרן‬ ‫שנצליח להדוף את כל התכניות הזדוניות של מרשיעי ברית‬ ‫גאון ישראל הגר"ד שליט"א‪ ,‬ועימו מרן רה"י הרמ"ה שליט"א‪,‬‬ ‫שונאי ורודפי עולם התורה‪ ,‬ונספר סיפור אחד "שובר שיאים"‬ ‫שיצאו מגדרם‪ ,‬וחיברו את כל קצוות קהילות החרדים לדבר‬ ‫על שני זוגות שיצאו לחזק קהילות באיטליה‪ ,‬ושלחו אל גאון‬ ‫ה'‪ ,‬כדין לולב הצריך אגד‪ ,‬ובכוחם העצום והמופלא‪ ,‬הצליחו‬ ‫ישראל מרן הגר"ד שליט"א לברר אם עליהם להצביע‪ ,‬והורה‬ ‫במלאכת הקודש הרבה מאד מעל המשוער והצפוי‪ ,‬ונתגדל‬ ‫שיבואו לארץ להצביע‪ ,‬ואף נשותיהם מחוייבות בכך אם יהיה‬ ‫ונתעלה כבוד ענקי התורה על ידינו‪ ,‬בציות המלא להוראתם‬ ‫להם הסדר עם הילדים‪ ,‬ובכן שני הזוגות האלו סברו וקיבלו‪,‬‬ ‫המפורשת‪ ,‬להצביע למפלגת החרדים‪ ,‬ולקדש שם ה' ברבים‪.‬‬ ‫ובליל יום הבחירות יצאו הגברים בטיסה של ארבע שעות‬ ‫ב‪ .‬ובאמת שיש כאן איזה סוד נעלם‪ ,‬איך שבמשך שנים‬ ‫מאיטליה שיוכלו להצביע אחרי הנץ‪ ,‬על מנת שיוכלו לשוב‬ ‫רבות ישנם רק ‪ 7‬מנדטים‪ ,‬והרי בעשרות השנים האלו הגענו‬ ‫מהר לאיטליה ולשמור על ילדיהם כדי לאפשר גם לנשותיהם‬ ‫בוודאי להשלשה של מספר הקולות‪ ,‬ומדוע זה לא משתקף‬ ‫לטוס בצהריים לארץ ולהספיק להצביע כפי הוראת רבותינו‪.‬‬ ‫במספר המנדטים‪ ,‬ומי שמספיק לו תשובות טכניות אז ודאי‬ ‫ורואים שהתורה מאריכה בגולת הכותרת של אברהם בכל‬ ‫אפשר גם כאן לומר כל מיני תירוצים‪ ,‬אבל נראה שיש כאן‬ ‫פרטי הכנסת אורחים שלו אז באותה מסירות שעשה בשלישי‬ ‫שמירה על היהלום החרדי מפני עין רעה של הציבור החילוני‪,‬‬ ‫למילתו‪ ,‬וכן את התבטלותו של יצחק לרצון ה' דוקא בעקידת‬ ‫שכאשר הם קמים בבוקר ורואים עוד פעם ‪ 7‬מנדטים הם‬ ‫יצחק‪ ,‬ואת נאמנותו של אליעזר ויופי שיחת עבדי אבות דוקא‬ ‫"נושמים לרווחה" שהציבור החרדי נותר בגודלו‪ ,‬ואילו זה הי'‬ ‫בעת מסירותו להביא אשה ליצחק‪ ,‬כי זה משקף את מסכת‬ ‫משתקף במנדטים והיינו היום ‪ 21‬מנדטים(!) הרי היו רודפים‬ ‫חייהם‪ ,‬כך יש להעלות את מסירותם על נס‪ ,‬בקניית כרטיסים‬ ‫אותנו עד חרמה‪ ,‬והיו משתוללים מהזינוק החרדי כפי שהוא‬ ‫באלפי שקלים‪ ,‬ובטרטור של יום שלם‪ ,‬רק כדי שיוכלו לקיים‬ ‫באמת‪ ,‬אולם עתה במציאות העכשוית הריבוי העצום נעשה‬ ‫כפשוטו את הוראת הגדולים‪ ,‬כמה זה מגדיל זכויות בלי גבול‪.‬‬ ‫מתחת לפני השטח‪ ,‬בדרך העלמה‪ ,‬בלי שתשזפנו עין אויבים‪.‬‬ ‫וכעת עלינו להמשיך להיות נאמנים לגדולי הדור‪ ,‬ולסמוך‬ ‫והנה האמת היא שבעצם ההצבעה כבר הושג הנצחון! גם‬ ‫על כל החלטה שיחליטו בדבר הצטרפותם לכל סוג ממשלה‬ ‫לפני שנראה איך הדברים משפיעים על הממשלה הבאה‪ ,‬כי‬ ‫עתידית‪ ,‬כי בלאו הכי הימין והשמאל‪ ,‬זה נבילה‪ ,‬וזה טריפה‪,‬‬ ‫ההצלחה הכבירה הושגה בעצם הענות אל קריאת ענקי הדור‬ ‫אלא שנתחדש ע"י מרן החזו"א ושאר גדולי הדור שיש לנסות‬ ‫שליט"א‪ ,‬וביחס להמשך אמר מרן הגריא"ל שטיינמן זצוק"ל‪,‬‬ ‫להצי ל ולגזול את החנית מיד המצרי בכל מאי דאפשר‪ ,‬א"כ‬ ‫שאכן הכמות המספרית לא תמיד משנה‪ ,‬רק תלוי מהי המפה‬ ‫מה שיורה אותם ה' יעשו‪ ,‬ואנו נשוב ללימודינו לעסוק רק בו‪.‬‬ ‫הפוליטית ומאזני הכוחות בין הימין לשמאל‪ ,‬שבהתאם לכך‬ ‫אוסף | ‪17‬‬ ‫לתוכן‬ ‫"הבטחת בחירות" ושחיתות כזאת נהית רשמית וכאי' זה דבר‬ ‫ְל ַפנֹות את הערב רב‬ ‫נסלח שבלית ברירה מפירים הבטחה‪ ,‬וזו דיוטא שפלה שעוד‬ ‫א‪ .‬בפרשה כתי' "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ויש‬ ‫לא הכיר עולם השקר‪ .‬ומעל הכל אכזריותם המבחילה כלפי‬ ‫לרשב"י דרשה בתקזו"ח‪ ,‬שיצחק יצא לפנות את הערב‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫מפגינים חרדים‪ ,‬ושפך דמם ע"י קלגסים רוצחים‪ ,‬ועל חטיפת‬ ‫" ְל ַפנוֹ ת כל מקטרגין דאינון ערבובא בישראל דערב רב" ע"כ‪.‬‬ ‫חתן באופן מחפיר לעיני כלתו הטריה‪ ,‬ואין בעם קול מחאה‬ ‫ופירש הגר"א שם‪ :‬רצונו לומר זהו "לפנות ערב" ְל ַפנוֹ ת‬ ‫אל מול דרדור מוסרי זה‪ ,‬וכנראה לעומק התהום אין תחתית)‪.‬‬ ‫ערב רב מישראל‪ ,‬שמתחילין לשלוט מחצות היום ומן המנחה‬ ‫וכמו שהנר‪ ,‬לפני שהוא כבה‪ ,‬הוא קופץ ומתגדל אך מיד‬ ‫זמן דיצחק (שהרי הוא תיקן את תפלת המנחה) שלכן התחילו‬ ‫נכבה‪ ,‬כך הערב רב לפני שיתכלו מן העולם‪ ,‬הם קופצים אל‬ ‫הערב רב לעשות העגל בשעה שש‪ ,‬וזהו ערב רב‪ ,‬ששני‬ ‫סופן‪ ,‬ומתגברים אלי אובדנם המוחלט‪ ,‬ורשעת בית המשפט‬ ‫ערבים הן "רב" ו"זעירא"‪ ,‬שכנגדן מנחה גדולה וקטנה‪ ,‬שלכן‬ ‫והיועמשי"ת המרשעת‪ ,‬שהיא ממש בבחינת מה שאמרו חז"ל‬ ‫נאמר בין הערבים‪ ,‬וערב רב מתחיל מחצות היום זמן מנחה‬ ‫"ערפה‪ ,‬אימא דערב רב"‪ ,‬וכאי' הם הולכים ומתגברים יותר‬ ‫גדולה‪ ,‬וערב נקרא הכל מסטרא דילהון‪ ,‬וזהו שנאמר "אוי נא‬ ‫בכוחם‪ ,‬עד שאי אפשר להרים יד ורגל במדינה בלי הסכמתם‪,‬‬ ‫לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב" וכן הן לשון ערבוביא"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כ"ז מורה באצבע על אובדנם הקרוב מאד‪ ,‬וככל שמתקרבים‬ ‫ומבואר בפרשתינו רמז עצום‪ ,‬שרצה יצחק אבינו ליצא אל‬ ‫אנו למנחה קטנה ולבין הערביים של סוף הגלות‪ ,‬כך מתקרב‬ ‫השדה כדי לפנות את הערב רב מהשדה‪ ,‬דהשדה רמז למקום‬ ‫הזמן בו פועל אבינו יצחק‪ ,‬שיוצא לשדה‪ְ ,‬ל ַפנוֹ ת את הערב רב‪.‬‬ ‫העבודה לפני ה'‪ ,‬ומבואר שע"י מידת יצחק שתיקן "שיחה"‬ ‫ג‪ .‬ובשו"ת דברי יציב (אבה"ע סי' פג)‪ ,‬הראה בגאונותו איך‬ ‫שהוא דרגת התפילה הכי גבוהה‪ ,‬שבזה הוא ממש מדבר אל‬ ‫שכל ג' התפילות של האבות הקדו' נתחברו ביו"ט של פסח‪,‬‬ ‫ה' כדבר איש לרעהו‪ ,‬בכוח זה מתפנים ומתבטלים הערב רב‪.‬‬ ‫שהוכיח שנישואי יצחק היו בליל ב' דפסח‪ ,‬א"כ "ויצא יצחק‬ ‫דכמו שישמעאל נקרא ע"ש שבימיהם ישמע א‪-‬ל לתפילת‬ ‫לשוח בשדה לפנות ערב" היה תפלת מנחה ביום א' דפסח‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כך הערב רב מתבטל ע"י כוח התפילה‪ ,‬דכבר נודע‬ ‫ובלוט כתי' ומצות אפה ופרש"י פסח הי'‪ ,‬א"כ "וישכם אברהם‬ ‫מה שגילו רבותינו שכוח הערב רב לחבר את עשיו וישמעאל‪,‬‬ ‫בבוקר" שמזה ילפינן שאברהם תיקן תפלת שחרית היה ביום‬ ‫שהם מעורבים מהתבן והמוץ שהם עשיו וישמעאל‪ ,‬א"כ כמו‬ ‫א' דפסח‪ .‬וכן ביעקב "ויפגע במקום" היה ערבית דליל א'‬ ‫שצריך לבטל את ישמעאל ע"י כוח התפילה‪ ,‬כך צריך לבטל‬ ‫דפסח‪ ,‬עיי"ש שחישב לפמ"ש בתפארת יהונתן פר' ויצא עה"פ‬ ‫את הערב רב ע"י כוח התפילה של יצחק‪ ,‬כי התגברות יצחק‬ ‫וישא יעקב דבערב פסח ברח יעקב‪ ,‬כי עשו אמר יקרבו ימי‬ ‫נמדדת במה שיכול להתגבר כנגד ישמעאל בליצנותו וצחוקו‪.‬‬ ‫אבל אבי כי בחיי אביו לא רצה לשלוח בו יד‪ ,‬וכיון שנולד‬ ‫ב‪ .‬ומה שקרה כעת‪ ,‬שהערב רב ניסה להתחכם ע"י הגברת‬ ‫יצחק וידע שהקב"ה ממלא שנותם של צדיקים לכן רק בערב‬ ‫כוחו של ישמעאל‪ ,‬והנה נגדלו הערבים ל‪ 19-‬מנדטים (והוא‬ ‫פסח הוצרך לברוח אולי בלילה ימות יצחק ויהרגנו עשו‪ ,‬לכך‬ ‫כמנין ישמעאל וי"ב נשיאיו‪ ,‬ועוד ששה שנולדו מקטורה)‪ ,‬ע"י‬ ‫ברח בערב פסח ואז קפצה לו הארץ וכו' והתפלל שם מעריב‪.‬‬ ‫שחילקו מיליונים לערבים לצאת ולהצביע‪ ,‬וכך חשבו להגביר‬ ‫ובניסן הארכנו שהשבתת השאור מרמז לביטול הערב רב‪,‬‬ ‫את כוחם ולגנוב את הממשלה מהימין‪ ,‬ובנתיים רק נסתבכה‬ ‫והכל הולך אחר החיתום‪ ,‬אחר תפילת המנחה שתיקן יצחק‪,‬‬ ‫תכניתם‪ ,‬שחוץ ממה שתרמיתם נחשפה‪ ,‬גם סיבב מסובב כל‬ ‫כי בזה תלוי חיתום שנות הגלות‪ ,‬וכמבואר בגמ' שבת (פט‪,‬ב)‪.‬‬ ‫הסיבות‪ ,‬שיצאו המונים להצביע‪ ,‬והושגה התוצאה ההפוכה‪,‬‬ ‫ובציפיתינו ציפינו שיקויים בנו דברי בעה"ט סוף פרשתן‪:‬‬ ‫שמרוב שנתרבו כבר אין יכולים להצטרף אליהם‪ ,‬וזהו דוגמא‬ ‫"על פני כל אחיו נפל" וסמיך ליה "ואלה תולדות יצחק"‪ .‬לומר‬ ‫איך שה' ברחמיו ממכה עצמה יכול לתקן רטיה‪ ,‬שמרוב‬ ‫לך כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא‬ ‫הריבוי כבר אינם רלוונטים‪( .‬כ"ז נכון עד כמה שנותר בשמאל‬ ‫מתולדות יצחק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והוא כמבואר שכוחו של יצחק עומד‬ ‫זיק מצפוני כל שהוא‪ ,‬מה שלא נראה בכלל‪ ,‬ומפחיד איך שהם‬ ‫כנגד יש מעאל‪ ,‬כי יצחק עמוד העבודה‪ ,‬וישמעאל מגביר את‬ ‫וכל החברה הישראלית הולכים ומדרדרים‪ ,‬בנתינת יד לצירוף‬ ‫עמוד העבודה‪ ,‬כי בימיו ישמע א"ל לתפלתינו‪ ,‬ונתפלל להי"ת‬ ‫כל כך הרבה חברי כנסת ערביים בממשלה רק בשביל כל מיני‬ ‫שכ"ז יהיה בלי טיל ואזעקה וללא שום אבידות ופחדים רח"ל‪.‬‬ ‫אינטרסים נקמניים‪ ,‬והן בשקרם שכאי' "מוכרחים" הם להפר‬ ‫‪ | 18‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לחתן‪ ,‬כי אינו רוצה שבתו תהיה מיושבות אוהל רק תהיה‬ ‫שידוך עם צדיק‬ ‫אשת גביר סוחר ותהנה מעוה"ז במרכבה וכדומה‪ .‬וכן היה אז‬ ‫א‪ .‬יש לדון האם מותר להסתיר בשידוך מן הצד של הכלה‪,‬‬ ‫כשבא אליעזר וראה בני הבית והכיר את לבן ומדרגתו‪,‬‬ ‫את הנתון‪ ,‬שאותו חתן שמציעים לה הוא צדיק ושקדן ויר"ש‪,‬‬ ‫נתיירא כי אם יהלל את יצחק כי הוא צדיק גדול אפשר שזה‬ ‫האם זה נקרא ח"ו "פגם" שאסור להסתירו‪ ,‬או שבאמת הפחד‬ ‫יקלקל את כל השידוך‪ ,‬וע"כ הסתיר ולא דיבר כלל מיצחק רק‬ ‫שלהם מהתואר "צדיק" אינו צודק‪ ,‬ואדרבה מי יתן כל עם ה'‬ ‫דיבר ממעלות אברהם‪ ,‬ובזה ודאי יסכימו‪ ,‬כי גם להם מרוצה‬ ‫צדיקים‪ ,‬וגם אם יש להם "דיעות מוקדמות" על צדיקים‪ ,‬הנה‬ ‫שיהיה להחתן אבא צדיק"‪ ,‬ע"כ תורף דבריו של הבית הלוי‪.‬‬ ‫בודאי אחרי שיזכו להכיר את החתן ישמחו בו ויודו על האמת‬ ‫ובודאי שמדובר באופן שזה מתאים לכלה‪ ,‬כמו כאן שראה‬ ‫שהוא בבחינת צדיק וטוב לו‪ ,‬וכמובן שאין מדובר ב"מתחזה"‬ ‫שרבקה מצידה מתאימה ליצחק‪ ,‬וכל חששו היה שמצד אביה‬ ‫שעושה עצמו כאי' הוא צדיק‪ ,‬ומתנדנד חזק בתפילה ומחפש‬ ‫ואחיה ובני משפחתה יערימו עליו קשיים‪ ,‬ולכן הסתיר את‬ ‫נרווים וכדו'‪ ,‬כי מי שמעמיד פנים‪ ,‬ומשתמש בכתר הצידקות‬ ‫הידיעה שהחתן יצחק הוא צדיק וירא שמים עצום‪ ,‬והתמקד‬ ‫שלא כדין‪ ,‬אולי מצוה לספר בשידוכים שהוא חי בדימיונות‪,‬‬ ‫רק במעלות של אברהם המחותן שהוא צדיק ועשיר וכו'‪ ,‬כי‬ ‫רק אנו מדברים כאן על צדיק אמיתי‪ ,‬ירא שמים מרובים‪ ,‬שכל‬ ‫הבין שישמחו שמדובר בשידוך עם ייחוס‪ .‬וכך מוצאים הרבה‬ ‫מציאותו תורה ועבודת ה' ויראת שמים‪ ,‬וכל מי שמכירו מאד‬ ‫פעמים שיש בת חזקה ממשפחה פתוחה‪ ,‬וההורים מחפשים‬ ‫שמח עימו ונהנה במחיצתו‪ ,‬ורק מפני "דיעות מוקדמות" הם‬ ‫חתן פתוח שיוכל להתמזג עם הפתיחות של המשפחה‪ ,‬אולם‬ ‫"פוחדים" מבחור צדיק‪ ,‬שאולי לא מספיק נחמד לחיות עימו‪.‬‬ ‫לבת מתאים בחור שקדן עמל‪ ,‬מתמיד וצדיק‪ ,‬מדקדק בקלה‬ ‫ובבית הלוי בפרשה הוכיח מדברי אליעזר ששינה מדברי‬ ‫כבחמורה‪ ,‬רציני וירא שמים‪ ,‬לכאורה לפי הדברים הנ"ל‪ ,‬יהיה‬ ‫אברהם‪ ,‬בשביל להסתיר את העובדה שיצחק מאד צדיק‪ ,‬כיון‬ ‫מותר להסתיר את דרגת צדקותו של החתן‪ ,‬ויוכלו להתמקד‬ ‫שחשש שזה ירתיע את משפחת בתואל ואת האח לבן‪ ,‬שיראו‬ ‫במעלות אחרות שיש בשידוך‪ ,‬בשביל שיצא השידוך לפועל‪.‬‬ ‫שמציעים לרבקה חתן מידי צדיק‪( .‬כמו שבאמת ארע בעת‬ ‫ג‪ .‬והנה בהרבה ישיבות קיים סוג של פתיחות שגורם לכך‬ ‫שהיא נפגשה עימו לראשונה‪ ,‬שהיא נפלה מעל הגמל‪ ,‬תיכף‬ ‫שבחורים נהפכים להיות יותר פתוחים מהבית שממנו הגיעו‪,‬‬ ‫שעיניה הביטו בצורת דמותו הנשגבה והקדושה של יצחק)‪.‬‬ ‫ובדרך כלל הדבר נובע מההתלהבות של צעירים שנטוע בהם‬ ‫ב‪ .‬וזה לשון הבית הלוי‪" :‬וישביעני אדוני גו' ולקחת אשה‬ ‫כוח סקרנות עצום‪ ,‬ובהעדר פיקוח מתאים בישיבות הענק‬ ‫לבני"‪ .‬הנה אברהם אמר לו "ולקחת אשה לבני ליצחק" והעבד‬ ‫של היום‪ ,‬בחור נחשף להבלי העוה"ז‪ ,‬ויותר גרוע שמתפתח‬ ‫אמר להם רק "לבני" ולא סיים "ליצחק" כאשר נאמר לו‪ .‬רק‬ ‫יחס דוחה לצדיקות כאילו זה "נטל" מיותר‪ .‬וכדי שהבחורים‬ ‫הענין‪ ,‬דאברהם אמר לו "לבני ליצחק" הכוונה שיבחר אשה‬ ‫ירצו לבא בקשר אירוסין עם התורה ‪" -‬וארשתיך לי לעולם"‪,‬‬ ‫שתהיה הגונה גם "לבני" דהיינו שתהיה כלתו של אברהם‪,‬‬ ‫צריך שיבא איזה שדכן חריף כמו אליעזר עבד אברהם‪ ,‬ויציע‬ ‫ותהיה הגונה להיות אשה ל"יצחק" לפי מעלתו‪ .‬והנה נסביר‬ ‫להם את התורה והאידשקייט והיראת שמים‪ ,‬בלי לומר להם‬ ‫במשל‪ ,‬ש מנהג קצת מהגבירים שיש לו בת ומשדך אותה עם‬ ‫שזה קשור ל"צדיקות"‪ ,‬וכך יתקיים בהם טעמו וראו כי טוב‬ ‫בן רב גאון אחד‪ ,‬ומפזר ונותן נדוניה לחתן עבור יחוסו עשרת‬ ‫ה'‪ ,‬ויראו את יופי צוף מתיקות התורה‪ ,‬ונועם דקדוק ההלכה‪,‬‬ ‫אלפים רובל‪ .‬ובא אליו שדכן אחר ואמר לו הן אתה רוצה ליתן‬ ‫וחדוות השקידה וההתמדה‪ ,‬ויכנסו בעבודת ה' מתוך שמחה‪.‬‬ ‫עבור זה שיש להחתן אב גאון עשרת אלפים רובל‪ ,‬והן אני‬ ‫וצריך להסביר לאותם הבחורים ש"מפחדים" להיות צדיק‬ ‫יציע לך עלם מהולל אשר הוא בעצמו יהיה גאון גדול וקח‬ ‫יותר מדי‪ ,‬ונראה להם שהצו"לניק מוזר ודחוי‪ ,‬שמבטם עליו‬ ‫אותו לחתן‪ .‬ולא רצה הגביר‪ ,‬ואמר לו אין בדעתי לעשות בתי‬ ‫חיצוני‪ ,‬שהרי אחר שנכנסים פנימה לתוך עבודת ה' כבר זוכים‬ ‫שתהיה רבנית (ורוצה רק מחותן אדם צדיק‪ ,‬כדי שיהיה לחתן‬ ‫לתענוג עילאי‪ ,‬ומהבילים את כל ענייני העוה"ז‪ ,‬ומרגישים את‬ ‫ייחוס שהוא בן של‪ ...‬אבל אינו רוצה חתן צדיק בשביל בתו)‪.‬‬ ‫הטעם של "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו" כאן בעוה"ז‪,‬‬ ‫ומובן מדבריו של הגביר הנ"ל שאמנם התורה אצלו‬ ‫ומי שעדיין פוחד מזה‪ ,‬שיתחנן להקב"ה שיאיר את עיניו שלא‬ ‫למעלה גדולה תחשב‪ ,‬אבל אינה מענגת‪ ,‬ולכן עבור מחותן‬ ‫יפחד מהצדיקות‪ ,‬והרי בין כך אחרי שיהי' צדיק‪ ,‬יהנה וישמח‪.‬‬ ‫אב גאון יפזר הרבה‪ ,‬אבל את הגאון בעצמו לא יתרצה ליקח‬ ‫אוסף | ‪19‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ומשתה בקבר שמלווים את האדם לקברו? אלא אלו תורה‬ ‫מה נחשב "כל טוב‪"...‬‬ ‫ומעשים טובים שעושה האדם‪ !...‬הרי שהיה ברור לחז"ל שכל‬ ‫א‪ .‬כשאליעזר יצא לדרך הוא נטל "כל טוב אדוניו בידו"‪,‬‬ ‫התפיסה של טוב עוה"ז הוא רק בקניינים הרוחניים‪ ,‬שכאשר‬ ‫ופרש"י ע"פ מדרש שאברהם כתב ליצחק שטר מתנה על כל‬ ‫מבין את ערכם האדיר הן לו כאכילה ושתיה ממש שמשביעים‬ ‫אשר לו כדי שיקפצו לשלוח את בתם‪ .‬אבל רשב"ם כ' כפשוטו‬ ‫את הנשמה ומרוים את צמאונה ברכישת הטוב האמיתי‪.‬‬ ‫של מקרא שמדובר בטוב רוחני‪ ,‬וז"ל‪" :‬האנשים החשובים של‬ ‫ובאמת יש תמהים מהו שהכריז דוד "טוב לי תורת פיך‬ ‫בית אברהם‪ ,‬הוא שנאמר לפנינו והאנשים אשר עימו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מאלפי זהב וכסף" ומה הרבותא בכך‪ ,‬הרי פשיטא שכל שורת‬ ‫וכנראה הכוונה לאלו שגייר אברהם אבינו‪ ,‬ולקחם אליעזר‬ ‫גמ שווה כל חללי דעלמא‪ ,‬ומה יש להשתבח בדבר כה פשוט?‬ ‫עימו בשביל דין ברכת אירוסין בעשרה‪( .‬ויש פירשו שלקח י'‬ ‫אלא מתרצים שהכוונה לאותו כסף וזהב שהכין לשלמה כדי‬ ‫גמלים כי כ"א מהאנשים רכב על גמל אחד‪ ,‬וכך היה לו מנין)‪.‬‬ ‫לבנות את ביהמ"ק‪ ,‬שגם כלפי כסף וזהב זה שכולו היה למען‬ ‫ובכלי יקר בי' בלשון כל 'טוב'‪ ,‬וז"ל‪" :‬מדלא פירש במקרא‬ ‫בנין ה'‪ ,‬אמר שיותר טוב לו מזה לימוד תורת ה'‪ .‬וכבר שמע‬ ‫מה היה בידו‪ ,‬קרוב לשמוע דקאי על מה שמצינו שלקח בידו‪,‬‬ ‫זאת דוד מהי"ת בעצמו שאמר לו "כי טוב בחצריך מאלף‬ ‫והיינו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם‪,‬‬ ‫בחרתי" טוב לי יום אחד שאתה עוסק לפני בתורה מאלף‬ ‫וקראם כל טוב אדוניו לפי שאברהם עשה מהם סימן לשקלים‬ ‫ע ולות שעתיד בנך שלמה לעלות לפני בביהמ"ק‪ ,‬ואע"פ‬ ‫ולי' דיברות שבשני הלוחות‪ ,‬ואין טוב אלא תורה על כן קראם‬ ‫שעולה נחשב לקרבן הכי קדוש‪ ,‬ונקרב ע"י שלמה עם כל‬ ‫כל טוב אדוניו‪ ,‬כי זה הטובה האמיתית‪ ,‬לכן לא נאמר כל‬ ‫הכוונות הידועות לו‪ ,‬בריבוי גדול ועצום של אלף עולות‪ ,‬בכל‬ ‫'רכוש' אדוניו‪ "..‬עכ"ל‪ .‬ונפלא שכאן התורה רמזה לנו שלא רק‬ ‫זאת לימוד התורה חביב בעיני ה' יותר לכן טוב לי תורת פיך‪...‬‬ ‫אליעזר חשב על הרמזים הללו‪ ,‬אלא אברהם בעצמו בחר‬ ‫ג‪ .‬ורה"י הגאון רבי בונם שרייבר שליט"א שעלינו להתפלל‬ ‫דוקא בתכשיטים אלו כדי לרמוז על עניינים רוחניים‪ ,‬וזהו כל‬ ‫מעומקא דליבא שיהי' בריא במהרה‪ ,‬אמר פעם בדרשת סיום‪,‬‬ ‫טוב אדוניו ‪ ,‬שכל הטוב הרוחני הזה מתייחס אל אדוניו‬ ‫שזהו שאמרו חז"ל על אברהם ה"עברי" שהוא בעבר אחד וכל‬ ‫אברהם‪ ,‬שהוא זה אשר ייעדם וכיוונם לעומק רמזם הנפלא‪.‬‬ ‫העולם כולו בעבר האחר‪ ,‬כיון שהעולם סוחב לכיוון העושר‪,‬‬ ‫ענין זה נותן לנו מבט אחר על קנייני העוה"ז‪ ,‬שכל מדידת‬ ‫ולוט פונה אל סדום שכולה טובלת בעשירות‪ ,‬ואילו אברהם‬ ‫הערך שלהם הוא רק לפי היותם כלי‪-‬שרת לעבודת ה'‪ ,‬וזוהי‬ ‫אומר לו‪" :‬אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" שמניח‬ ‫עשירות‪ !...‬ובעל עיניים רוחניות‪ ,‬מחפש בכל דבר את התוכן‬ ‫עצמו במציאות חיים אחרת‪ .‬ונתן המחשה נפלאה מהו מבט‬ ‫הרוחני והפנימי שלהם‪ ,‬וכשנזכר ב"טוב"‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪.‬‬ ‫אמיתי של ערך לתורה‪ .‬אם היו חברים שלמדו בישיבה ואח"כ‬ ‫ב‪ .‬וכך מצינו במגילת קהלת שכמה פעמים משבח שלמה‬ ‫התחתנו וגרו בערים מרוחקות זו מזו‪ ,‬ואחר ‪ 15‬שנה יתקשר‬ ‫המלך את הגשמיות והאכילה והשתיה‪ ,‬ולדוגמא אומר‪" :‬הנה‬ ‫אחד לשני ויבשרנו שזה עתה נולד לו בן ראשון‪ ,‬הרי בוודאי‬ ‫אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה‬ ‫תיכף יראה לדחות כל עיסוקיו לחוות ברית כזו מרגשת‪ .‬אבל‬ ‫בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו‬ ‫אם למחרת יתקשר אליו חבר אחר שעורך סיום על מסכתא‬ ‫האלקים כי הוא חלקו" (ה‪,‬יז)‪ ,‬והעוסק רק בפשטות המקרא‬ ‫תענית ומזמין אותו ל'אירוע חגיגי' שעורך לרגל זה‪ ,‬יתמה מה‬ ‫יטעה ללמוד מפסוק זה שיש להנות מהחיים ולנצל כל רגע‬ ‫עלה על דעתו להטריח אותו על דבר פשוט שכזה‪ ...‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לתאוות העוה"ז ה' ירחם‪ ,‬אולם רש"י שם מפרש דלאכול‬ ‫ויש לברר מי ה'מוחזק' ומי ה'מוציא'‪ ,‬ולידע האמת שהטוב‬ ‫ולשתות ולראות טובה היינו‪" :‬לעסוק בתורה שהיא לקח טוב‬ ‫האמיתי הוא תורה ומצוות‪ ,‬וזוהי העשירות‪ ,‬ותאוות עוה"ז בא‬ ‫ואל יקבץ הון רב אלא בחלק הניתן לו ישמח כי הוא חלקו"‬ ‫להוציא מזה‪ ...‬ומסופר שיהודי אחד בא להוציא בנו מראדין‬ ‫הרי שמפרש בדיוק להיפך מהפשטות דקאי על טוב העוה"ב‪.‬‬ ‫וטען שאינו רואה שהולך לצאת רעק"א‪ ...‬ושאלו הח"ח להיכן‬ ‫ומקורו מדברי המדרש רבה (קהלת ג‪,‬טז)‪ :‬רבי תנחומא‬ ‫לוקחו? ענה לו שנהוג אצלם בעיירה שכ"א מגדל פרה וכבשה‬ ‫אמר כל אכילה ושתיה שנא' במגילה הזאת בתורה ובמעשים‬ ‫ומתפרנס קצת‪ ...‬אמר הח"ח‪ :‬אני מבין ממך שהוא אינו הולך‬ ‫טובים הכתוב מדבר‪ ,‬אמר ר' יונה בנין אב שבכולן שנא' "והוא‬ ‫לצאת גביר‪ ...‬תשאיר אותו פה‪ ,‬שיהי' לו לפחות קצת ידיעות‪.‬‬ ‫ילוונו בעמלו"‪ ,‬בעולמו בעוה"ז בקבר בעוה"ב‪ ,‬וכי יש מאכל‬ ‫> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <‬ ‫‪ | 20‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫עיונים בדברים העומדים‬ ‫גליון היוצא מבית ועד של חכמים העוסקים בעניני תפילה | גליון עב‬ ‫מקורי התפילה • טעמי התפילה • מסורת התפילה • ביאורי התפילה • עבודת התפילה • תפילה כהלכתה‬ ‫חשון‬ ‫הקדמה לברכות קריאת שמע‬ ‫ברכות ק"ש‬ ‫תשפ"ז‬ ‫בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה‪,‬‬ ‫חלק ב'‬ ‫[משנה ברכות פרק א' משנה ד']‬ ‫תקנת ברכות קריאת שמע‬ ‫בשכבנו ובקומנו‪" ,‬ליחד את השם ית' בשכבנו ובקומנו להודיענו שהשם‬ ‫שבע ביום הללתיך ‪ -‬על משפטי צדקך‬ ‫יתברך אחד והוא ברא היום והלילה ולהוציא מלבם של כופרים שאומרים‬ ‫איתא במשנה בברכות (יא ע"א) "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה‬ ‫שתי רשויות יש‪ ,‬לפיכך יש לנו ליחד הש"י בעתים הללו לומר שהשם אחד‬ ‫ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה"‪ .‬ורש"י הביא‬ ‫ולומר לו"‪ .‬ולפי דבריו‪ ,‬אינו רק שזמנה תלוי ביום ובלילה אלא שעיקר טעם‬ ‫מהירושלמי ששבע ברכות הללו על שם הפסוק בתהלים (קי"ט קס"ד) "שבע‬ ‫מצות קריאת שייך לענין בריאת היום והלילה‪.‬‬ ‫ביום הללתיך"‪ .‬והא דקבעו ברכות האלו על קריאת שמע‪ ,‬פרש"י בתהילים‬ ‫הזכרת מדת לילה ביום ומדת יום בלילה‬ ‫שם‪ ,‬שכתוב אח"כ 'על משפטי צדקך" – והכוונה ‪" -‬על קריאת שמע שהיא‬ ‫וביסוד זה ביאר רבנו יונה‪ ,‬מה שאמרו בגמ' ברכות (יא ע"ב) דמה שאומרים‬ ‫דברי תורה"‪.‬‬ ‫'ובורא חושך' בבוקר‪" ,‬כדי להזכיר מדת יום בלילה‪ ,‬וכן 'גולל אור מפני‬ ‫קריאת שמע היא נקראת 'משפטי צדקך'‬ ‫חשך וחשך מפני אור' בלילה כדי להזכיר מדת לילה ביום"‪ .‬וכתב‪" ,‬היה‬ ‫והתורת המנחה (מאמר פ"ג) [תלמיד הרשב"א] הוסיף בזה‪" ,‬ורז"ל אמרו‬ ‫אומר הרב רבי אליהו הצרפתי ז"ל שטעם הדבר משום דאמרינן בגמרא‬ ‫שבע ביום הללתיך‪ ,‬שבע ממש‪ ,‬ודרשוהו על קריאת שמע וזהו על משפטי‬ ‫[המהרש"א העיר דעובדא זו אינו בגמ' אלא עובדא כעי"ז בחולין (פז‪ ).‬לענין‬ ‫צדקך‪ ,‬שאין לך בכל המציאות דבר אמת וצדק אלא יחוד השם ית' דכת'‬ ‫רוח והרים‪ ,‬וע"ש בגהש"ס] ההוא מינאה דאמר לר' מי שברא אור לא ברא‬ ‫(ירמיה י ז) 'כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך'‪ ,‬וסמיך ליה‬ ‫חשך ומי שברא חשך לא ברא אור שנאמר יוצר אור ובורא חשך‪ ,‬כלומר‬ ‫'וה' אלקים אמת'‪ ,‬הוא לבדו אמת ואין בכל הנבראים והנמצאים אמת‬ ‫ממה שלא אמר יוצר אור וחשך משמע שכל אחד ואחד היה לו בורא לבדו‪,‬‬ ‫כאמיתתו‪ ,‬וכמו שכתבנו בכמה מקומות שאמיתת מציאותו ויחודו הוא‬ ‫אמר לו שוטה שפיל לסיפיה דקרא ה' צבקות שמו שהוא לבדו ברא הכל‪,‬‬ ‫וע"כ אנו אומרים מדת יום בלילה ומדת לילה ביום להודיע שבורא אחד‬ ‫האמת והצדק‪ .‬ועל כן קרא ליחודו 'משפטי צדקך' וכו'"‪.‬‬ ‫ברא הכל"‪.‬‬ ‫ויש לצרף לדבריו דברי התוס' במנחות (לב ע"ב ד"ה הא מורידין) שכתבו‬ ‫לבאר דברי הגמ' במגילה (דף טז‪" ):‬דברי שלום ואמת‪ ,‬מלמד שצריכה‬ ‫חתימת יוצר המאורות – נחשב כחתימה בענין יחוד הבורא‬ ‫שרטוט כאמיתה של תורה‪ ,‬במזוזה קאמר שהיא אמיתה של תורה שיש‬ ‫אולם ע' בתורת המנחה שם שהק'‪" ,‬ויש לשאול כיון שאלו הברכות הן‬ ‫בה מלכות שמים וכו'‪[ ,‬וגירסת הצ"ק 'קבלת עול מולכות שמים']"‪ .‬הרי‬ ‫ברכות קריאת שמע שהוא יחוד השם ית'‪ ,‬למה אינן חותמות מעין קריאת‬ ‫שקריאת שמע נקרא 'אמיתה של תורה'‪[ .‬וע"ע בשבלי הלקט (סי' ו')‬ ‫שמע שהוא יחוד השם ית'‪ ,‬כמו שחותמות הברכות של שאר המצות וכו'‪,‬‬ ‫דמבואר דענין 'מודה על האמת' קאי על קבלת עמ"ש של קר"ש]‪.‬‬ ‫שמזכיר סמוך לחתימה המצוה שהוא מברך עליה"‪ .‬מבואר מקושיתו דהבין‬ ‫דהמחייב של הברכות הוא הקר"ש‪ ,‬ולא כדברי הרמב"ן שיש מחייב בפנ"ע‬ ‫למה תיקנו ד' בערבית וג' בשחרית‬ ‫של ברכת השבח על האור‪[ .‬ויבואר באריכות בעמ' ב']‪.‬‬ ‫האבודרהם הביא בשם הראב"ד "לפיכך נתנו את היתירה לערבית מפני‬ ‫ותי'‪" ,‬ועל דרך האמת‪ ,‬אף הן חותמות ביחוד השם יתברך‪ ,‬כי מפני הדעות‬ ‫שתפלת ערבית רשות ובעינן שיהו שוין‪ .‬והלבוש (ריש סי' נ"ח) כתב עוד‬ ‫הרעות שהיו בתחלה שהיו סוברים שהכוכבים הן הן האלוהות ומנהיגי‬ ‫טעם‪" ,‬לפי שבסדר הזמן קדים הערב לבקר דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר וגו''‪,‬‬ ‫העולם והשמש והירח הם האלהים האדירים הגדולים והנוראים ושאר‬ ‫לכך לקחו הד' שהם הרוב לערבית שהן קודם‪ ,‬והג' הנותרים הניחו לבקר‪,‬‬ ‫הכוכבים אלהים אחרים‪ ,‬וכן היו סוברין כי ההויה וההפסד הוא על ידי‬ ‫כי זריזין מקדימין למצות וכל מה שיוכלו להקדים מקדימין‪ ,‬והוא שיגיע‬ ‫עירוב האור עם החשך וכמו שכתבו בספריהם‪ .‬ועל כן תקנו בשחר בחתימת‬ ‫זמנה"‪.‬‬ ‫יוצר אור 'יוצר המאורות'‪ ,‬כדי שלא יעלה על לב כי המאורות והכוכבים הן‬ ‫מה ענין ברכת יוצר אור למצות קריאת שמע‬ ‫האלוהות ויש בידם להטיב ולהריע‪ ,‬אינו כן כי (קהלת ה ז) גבוה מעל גבוה‬ ‫שומר וגבוהים עליהם‪ ,‬כי השם ית' הוא על הכל והוא יצר המאורות שכל‬ ‫והרמב"ן בברכות (יא ע"ב) ביאר ענין ברכת יוצר אור שהוא ברכת השבח‬ ‫הכוכבים נקראו מאורות שנא' (תהלים קמח) הללוהו כל כוכבי אור‪ ,‬וכיון‬ ‫על התחדשות האור בכל יום‪ ,‬והטעם שתיקנו ברכת יוצר אור אצל קריאת‬ ‫שהוא יצרם אינן רשאין לעשות דבר אלא מדעתו ואינן מחדשין ענין אלא‬ ‫שמע‪" ,‬מפני שזמנה של קר"ש תלוי ביצירת האור ובעריבתו"‪ .‬ומשמע מזה‬ ‫במאמרו‪ .‬ועל כן אמרו יוצר המאורות ולא אמרו יצר אלא יוצר כלומר הוא‬ ‫דבאמת עיקר הברכה יש בה מחייב בפנ"ע כמו שאר ברכות השבח‪ ,‬אלא‬ ‫פועל ועומד תמיד מחדש בכל יום טובו‪ .‬וזהו עיקר יחוד השם שאנו מיחסין‬ ‫שסמכוה לקר"ש דתלוי בזמנה של קר"ש‪.‬‬ ‫כל הפעולה בו"‪.‬‬ ‫ובאמת האבודרהם ביאר הטעם של מצות קריאת שמע עצמה שחיייבין‬ ‫בשורה טובה ומשמחת! • פתיחת קו בית הוראה לשאלות בהלכות וביאורי תפילה • חייגו ‪077-215-0094‬‬ ‫הוקדש לרגל השמחה במשפחת הירש על בתם הנולדה במז"ט‬ ‫לזכות רפואת יחזקאל בן רבקה בריינא‬ ‫יהר"צ שתזכו לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים אוסף | ‪21‬‬ ‫ודוד אלימלך בן בילא רבקה‬ ‫הגדרת הברכות של ברכות קריאת שמע‬ ‫לתוכן‬ ‫אבל הק'‪" ,‬ומיהו התימה הגדול הוא למה אין אנו מברכין בכל יום בשחר ובערב‬ ‫הנה דנו הראשונים‪ ,‬האם ברכות קריאת שמע דומה לברכות המצות שהם‬ ‫קודם קריאתה אקב"ו לקרות את שמע כשם שמברכים על כל מצות וכו'‪ ,‬ומה‬ ‫ברכות הנאמרים על המצות‪ ,‬או לא‪ ,‬ועוד דנו למה אין אומרים נוסח של "אשר‬ ‫שנראה לי בזה הוא‪ ,‬שאע"פ שברכות אלו לא נתקנו על שמע‪ ,‬מ"מ פוטרים הם‬ ‫קידשנו במצוותיו וצונו לקרות את שמע"‪ ,‬ולא מבעיא אם ברכות קר"ש אינו‬ ‫הקורא מלברך אקב"ו לקרוא את שמע‪ ,‬ולא גרע מהקורא בתורה שחייב לברך‬ ‫ברכות המצות‪ ,‬למה אין מברכים אותם‪ ,‬ואפילו להניד סוברים דדומין לברכות‬ ‫על קריאתה ואפילו הכי ברכות אלו של ק"ש פוטרות אותו מלברך‪ ,‬דאמרינן‬ ‫המצות למה באמת אין אומרים הנוסח הרגיל של ברכת המצות‪.‬‬ ‫התם בפ"ק דברכות אמר רב יהודה אמר שמואל הקדים לשנות קודם שקרא‬ ‫דעת הרמב"ן‬ ‫את שמע צריך לברך ואחר שקרא ק"ש אין צריך לברך מאי טעמא שכבר נפטר‬ ‫א‬ ‫כתב הרמב"ן "שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצוה היא לק"ש ‪ ,‬שכל‬ ‫באהבה רבה‪ .‬והטעם שהיא פוטרת ברכת התורה לפי שיש בה עניינים הרבה‬ ‫המצות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן‪ ,‬וכן בהלל וכן במגלה וכן בקריאת‬ ‫של דברי תורה ודבק לבנו בתורתך‪ .‬ואם טעם זה הוא פוטר ברכת קריאת‬ ‫התורה‪ ,‬וכ"ש ק"ש‪ ,‬וזהו שאמרנו בהשכים אחר שקרא א"צ לברך שכבר נפטר‬ ‫התורה ואפילו מופלג‪ ,‬כ"ש שהוא פוטר ק"ש שהיא בסמוך שהרי יש בה קבול‬ ‫באהבה רבה‪ ,‬דברכת שנון תורה היא‪ ,‬אלא שתיקנו בק"ש שתים לפניה מפני‬ ‫מלכות שמים שהרי אומר ויחד לבבנו לאהבה את שמך‪ ,‬על כן לא תקנו לברך‬ ‫שזמנה תלוי ביצירת האור ובעריבתו‪ ,‬אבל ברכת יוצר אור ומעריב ערבים‬ ‫על שמע‪ ,‬כנ"ל"‪ .‬ומבואר מדבריו דברכת אהבה רבה פוטר את הברכת המצות‪.‬‬ ‫ברכת השבח הן"‪ .‬הרי דחילק הרמב"ן בין הב' ברכות‪ ,‬דברכת יוצר היא ברכת‬ ‫והאבודרהם כתב תירוץ נפלא‪" ,‬והטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על‬ ‫השבח על האור‪ ,‬וברכת אהבה רבה היא ברכת המצות‪.‬‬ ‫קריאת שמע כמו בשאר מצות מפני שענין הברכות כלם הוא לקבל עול מלכות‬ ‫וביאר הרמב"ן ענין ברכת יוצר אור‪ ,‬והטעם שמברכין על האור כל יום מחדש‪,‬‬ ‫שמים עלינו כדאמרי' בפרק כיצד מברכין (מ‪ ,‬ב) שכל ברכה שאין בה הזכרת‬ ‫"לפי שהעולם אינו משתמש אלא באורה של יום‪ ,‬ובלילה הלכה לה אותה‬ ‫השם ומלכות אינה ברכה ופסוק שמע יש בו הזכרת השם וגם כן הוא נחשב‬ ‫האורה והחשך ממשמש ובא‪ ,‬וכל בקר מתחדשת לו אורה‪ ,‬תקנו בכל שחר‬ ‫כמו מלכות כדאיתא בר"ה (לב‪ ,‬ב)‪[ ,‬שהוא אחד מפסוקי מלכיות אף שלא‬ ‫ברכות המאורות כמו שסדרו בה המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית"ב‪.‬‬ ‫מוזכר לשון 'מלכות']‪ ,‬והרי הוא חשוב כברכה"‪[ .‬ודוגמא לזה כתב הלבוש‬ ‫דעת הרשב"א‬ ‫(סי' רי"ד) לענין ברכת המחזיר נשמות "וברכת אלקי נשמה לדעת האומרים‬ ‫והרשב"א (בשו"ת סי' מ"ח ושי"ט) חולק וס"ל דברכות של קריאת שמע אינן‬ ‫שאינה סמוכה לברכת אשר יצר ואין בה מלכות‪ ,‬כיון שמזכיר בה שהקב"ה‬ ‫ברכות של קריאת שמע ממש כברכת התורה וכברכת הצות‪ .‬שאם כן היה לנו‬ ‫בורא הנשמות ונופחם בגופם ואח"כ נוטלם מהם ואחר כך מחזירם להם‪ ,‬אין לך‬ ‫לברך לקרוא את שמע כמו שמברכין על קריאת התורה ועל קריאת המגלה‪.‬‬ ‫הזכרת מלכות גדולה מזו שעושה בעולמו כרצונו כמלך במדינה"]‪.‬‬ ‫אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן‪ ,‬אלא שתקנו לאומרן לפני קרית שמע‬ ‫ברכות קר"ש קודם זמן קריאת שמע‬ ‫ולאחריו‪ ,‬וכתב דאם כבר קרא קר"ש חוזר ואומרן בלי קר"ש"‪ .‬מבואר מדבריו‬ ‫דלא הוי ברכת המצות אלא ברכה בפנ"ע אלא שתקנוה על קר"שג‪.‬‬ ‫כתב בשו"ת הרשב"א (סי' מ"ז) בסו"ד דכיון אין הברכות ברכות הקריאה‪ ,‬אם‬ ‫ברכן קודם זמנם של שמע אין בכך כלום‪ .‬והרשב"א ישב בזה המנהג להתפלל‬ ‫דעת המאירי‬ ‫מעריב קודם הזמן‪ ,‬הרי שאמרו ברכות קר"ש לפני זמן קר"ש‪ ,‬וכשהגיע זמן‬ ‫וגדולה מזו מצינו במאירי במגן אבות וז"ל‪" ,‬וכ"ש בברכות אלו של ק"ש שאינן‬ ‫קר"ש חזרו לקרות קר"ש בלא ברכות‪ .‬אולם רש"י (ריש יא ע"ב) חולק ע"ז‪ ,‬וז"ל‬ ‫כשאר ברכות המצות לברך אשר קדשנו וכו' לקרות את שמע שיהא צריך‬ ‫"יוצר אור ובורא חשך ‪ -‬לקמיה מפרש אידך מאי היא‪ ,‬דאילו ברכה דישתבח‬ ‫לסמוך להם את שמע‪ ,‬אלא ברכות הן שנתקנו לעצמן ראשונה על מציאתו‬ ‫אינה מן המנין שהיא לאחרי פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל‪ ,‬ואומרים אותה‬ ‫של יום ושניה על חבת התורה‪ ,‬אלא שאחר שנתקנו תקנו לסמוך להם מצות‬ ‫קודם זמן קריאת שמע אם ירצו"‪ .‬ואף דרש"י בעצמו לעיל (ב‪ ).‬הביא מנהג זה‪,‬‬ ‫שמע‪ ,‬ומכל מקום אינן מעכבות את שמע‪ ,‬ולא שמע מעכב אותן כמו שביארנו‪,‬‬ ‫והביא דברי הירושלמי דאמרו קר"ש רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה‪,‬‬ ‫וכן אין הסדר מעכב בהן‪ ,‬והרי הן כברכת מלכיות זכרונות שופרות שנתקנו‬ ‫ולשיטתו קשה היאך יאמרו הברכות‪ ,‬ע"ש ברבנו יונה שתי' באופ"א שאע"פ‬ ‫לעצמן‪ ,‬ואחר שנתקנו תקנו לתקוע על הסדר שלהן‪ ,‬ומ"מ לא הן מעכבות את‬ ‫שאינו לילה ממש‪ ,‬מפני שלא יצאו הכוכבים‪ ,‬אפ"ה כיון ששקעה חמה והוי‬ ‫השופרות ולא שופר מעכב אותן אלא מברכין בלא שופר ותוקע בלא אותם‬ ‫לילה לענין תפילה של ערבית‪ ,‬ה"נ הוי לילה לענין הברכות ושפיר קרינן ליה‬ ‫הברכות‪ ,‬אלא של מצוה הואיל ונתקנו הוסיפו עליהן מצוה לתקוע על סדרן‪.‬‬ ‫"גולל אור מפני חשך וכו'‪ ,‬הואיל ששקעה החמה ואינו יכול להתפלל תפילת‬ ‫ואף אלו הואיל ונתקנו נסדרו על השמע‪ ,‬וא"כ [אין] הפסק מעכב בהן"‪.‬‬ ‫המנחה‪ .‬ומבואר דס"ל דאין לאומרו קודם זמן קר"ש‪ ,‬כמו שכתב רש"י לענין‬ ‫למה אין מברכין אשר קדשנו וכו' על קר"ש‬ ‫קר"ש של יום‪.‬‬ ‫ומעתב יש לדעת‪ ,‬למה באמת לא תיקנו ברכת המצות‪ .‬ויש להקדים דבאמת‬ ‫ולדינא‪ ,‬המ"ב (ריש סי' נ"ח) כתב דאין לומר הברכות קודם זמנו‪ ,‬וציין לדברי‬ ‫מצינו דדעת רב עמרם גאון (הובא ברבנו יונה ריש ברכות) דהיכא דהתפלל‬ ‫רש"י‪[ .‬וכן משמע כן מדברי הטור "וקורין ק"ש ומברכין שתים לפניה ואחת‬ ‫מעריב לפני צה"כ‪ ,‬כשיחזור ויברך‪' ,‬יברך אקב"ו לקרוא קר"ש'‪ .‬ובל השיג רבנו‬ ‫לאחריה וכו'‪ ,‬והוא שיגיע זמנה וכו'"]ד‪ .‬וכ"ז לפני הזמן‪ ,‬אבל לענין קר"ש אחר ג'‬ ‫יונה שאין זה נכון דלא מצינו ברכה זו בשום מקום‪.‬‬ ‫שעות‪ ,‬מפורש במשנה סוף פ"ק דברכות‪ ,‬דאע"ג דהפסיד קר"ש‪ ,‬ברכות קר"ש‬ ‫והרשב"ש (סי' קע"ד) הק' קושיא זו‪ ,‬ע"ש דס"ל כהרשב"א דהברכות אינן‬ ‫לא הפסיד‪.‬‬ ‫ברכות המצות‪ ,‬והוכיח זה מהא דאנשי משמר ברכו רק ברכה אחת‪ ,‬ע"ש‪,‬‬ ‫הרוח ונהנה‪ ,‬וכ"ש באור שאינו נוגע בגוף כלל‪ ,‬לא אמרו אלא בדברים הנכנסין לגוף והגוף נהנה מהן כגון אכילה‬ ‫א והנה הרמב"ן הוכיח דהוי ברכה על קר"ש מהסוגיא דאנשי משמר דברכו ברכה אחת (ברכות יא ע"ב)‪[ ,‬הבאנו‬ ‫ושתיה‪ ,‬וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד הוא וכאכילה ושתיה דמי‪ ,‬אבל ברכת האור כברכת של יוצר המאורות‬ ‫בתפילה כהלכתה] ולא נתבאר כוונתו‪ .‬והפרי יצחק ביאר‪ ,‬דהרמב"ן הוכיח מהא דמשמע דרק אם ברכו ברכת אהבה‬ ‫ושתיהן ברכת השבח הן‪ ,‬כברכות הללו שבפ' הרואה (נ"ד א') ברוך עושה בראשית וכו'‪ ,‬וכשם שאורה של יום‬ ‫רבה‪ ,‬אז ברכו יוצר כשהגיע זמן‪ ,‬אבל איפכא לא‪ ,‬ומזה הוכיח דהוי ברכת המצות וא"א לברכה אח"כ‪ .‬והפני יהושע‬ ‫במאורות כך אורה של לילה במאור האש‪ ,‬ובדין הוא שיברך בכל לילה [בורא מאורי האש]‪ ,‬אלא כיון שתשמיש‬ ‫ביאר קצת אחרת‪ ,‬דכוונת הגמ' הוא דכיון דכבר אמרו ברכת התורה‪ ,‬הרי אין על מה לברך אלא על קר"ש‪ ,‬משא"כ‬ ‫של אש ואורו צריכין לו ומשתמשין בו בין ביום ובין בלילה תדיר‪ ,‬לא ראו לברך עליו בכל לילה וכו'‪ ,‬ובמוצאי‬ ‫ברכת יוצר הוא קיום בפנ"ע אפילו אינו על קר"ש‪.‬‬ ‫שבת ובמוצאי יום כפורים כיון שהשבת אסרה עלינו תשמישו ואורו של נר‪ ,‬שאין אנו משתמשין בו ממש‪ ,‬אע"פ‬ ‫אמנם קשה‪ ,‬דהרי לשון הגמ' לא משמע הכי‪ ,‬דמאי קאמר דברכת יוצר אור "דלא מטא זמניה"‪ ,‬הא אין נקודת‬ ‫שמשתמשין בנר הדלוק מערב שבת מ"מ כבר נפסקה ממנו עיקר הנאתו ותשמישו של אור‪ ,‬וכשחזרנו להנאת אורו‬ ‫החילוק בין הברכות למה לא ברכו עד עתה‪ ,‬אלא החילוק הוא אם מצי לברך אח"כ‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫במוצאי שבת ברכנו עליו דהוה ליה כנכנס ויוצא לחנותו של בשם שמברך על כל פעם ופעם"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר דאם‬ ‫היה ברכת הנהנין היה מחויב לברך כל שעה שחוזר ונהנה ממנו‪ ,‬אבל השתא דהוא ברכת השבח‪ ,‬אינו מברך אלא כל‬ ‫והנה האור זרוע (סי' כ"ה) הוכיח מכאן דבאמת מצי לברך בדיעבד אחר המצוה ג"כ‪ ,‬מהא דמצי לברך יוצר אור אחר‬ ‫זמן שיש התחדשות בהחפצא‪.‬‬ ‫קריאת שמע‪ .‬ומבואר דאדרבה‪ ,‬יש להברכות דין של ברכת המצות דנאמר עליהם דין עובר לעשייתן‪ .‬וע' בשג"א‬ ‫ג וילה"ע מה הק' תלמידו בעמ' א' למה לא אומרים הנוסח של ברכת המצות‪ ,‬ותי' דענין הברכות הוא עניינו של‬ ‫(סי' כ"ו) דג"כ נקט דהוי ברכה על קר"ש‪ ,‬ופשיטא דא"א לאומרו אחר קר"ש‪ ,‬והא דאמרו אחר קר"ש הוא רק משום‬ ‫קר"ש‪ ,‬הלא רבו הרשב"א כבר תי' הקושיא‪.‬‬ ‫דאדרבה הברכות מעכבין זה את זה וכן מעכבין את קר"ש כמו שנקטו הראשונים‪ ,‬וא"כ קיום מצות קר"ש עדיין תלוי‬ ‫ד ובביה"ל הק' דמרש"י בסוף העמ' קצת משמע דיכולין לומר ברכת אהבה רבה קודם הזמן דרש"י שם כתב‬ ‫ועומד בברכת יוצר אור דעתיד לברך‪ .‬ולפי"ז הק' על האו"ז‪ ,‬דאדרבה עדיין נחשבה עובר לעשייתן‪ ,‬דאף דכבר עשה‬ ‫דאהבה רבה ראוי לומר בלילה‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכתב דיש לישב בדוחק‪ .‬ואולי הישוב הוא‪ ,‬דשאני אנשי משמר דכמו שקראו‬ ‫המעשה מצוה של קר"ש‪ ,‬עדיין הוא לפני קיום המצוה‪.‬‬ ‫קר"ש מוקדם‪ ,‬ודאי יכולין לברך אהבה רבה‪ ,‬אבל לשאר בני אדם דעדיין הוא קודם הזמן הראוי לומר קר"ש‪ ,‬ה"ה‬ ‫ב הרמב"ן שם מדמהו לברכת בורא מאורי האש לברכה זו‪ ,‬וז"ל‪" ,‬נ"ל דברכת האור אינה ברכת הנהנין‪ ,‬דא"כ כל‬ ‫‪ | 22‬אוסף‬ ‫דאין לומר ברכת אהבה רבה‪.‬‬ ‫שעתא ושעתא מחייב בה‪ ,‬שלא תקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף‪ ,‬כגון רחיצת מים קרים וחמין‪ ,‬וכגון נשבה‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫תפילה כהלכתה • האם ברכות מעכבות את שמע‬ ‫א) הירושלמי הוכיח ממשמעות המשנה דיצא מיד שיאמר קר"ש‪ ,‬משמע‬ ‫איתא במשנה ריש פרק ב' דברכות (יג ע"א) "היה קורא בתורה והגיע זמן‬ ‫אפילו אם לא יברך ברכות קר"ש לבסוף‪ .‬וכן מוכח לומר לדעת הביאור‬ ‫המקרא אם כוון לבו יצא"‪ .‬והראשונים הביאו דברי הירושלמי דהוכיחו‬ ‫הלכה (סי' ס' ד"ה ונ"ל) בפשיטות דכל שיאמר הברכות לבסוף‪ ,‬אין זה אלא‬ ‫מכאן דהברכות אין מעכבות‪ .‬ומאידך גיסא דייק רב האי גאון מהא דמסקינן‬ ‫חסרון 'סדר ברכות' דקי"ל דלא מעכבי‪ ,‬ורק אם לא יאמרנה כלל‪ ,‬אז תלוי‬ ‫לעיל (יב‪ ).‬דאין סדר מעכב‪ ,‬משמע הא אם לא אמרו הברכות כלל מעכבי‪.‬‬ ‫אם ברכות מעכבות את שמע‪ .‬ונביא דבריו בהמשך‪.‬‬ ‫ותי' דחלוק בין יחיד לצבור‪ ,‬דדוקא בצבור מעכב‪ ,‬אבל ביחיד אין מעכבי‬ ‫ב) הביה"ל שם בא לתמוה על הפמ"ג שהבין דאפילו יאמרו הברכות לבסוף‪,‬‬ ‫כלל‪ .‬ויש להקדים דכל הנידון שהברכות יעכבו את קר"ש‪ ,‬הוא רק כדי לצאת‬ ‫עדיין מעכבי המצוה‪ ,‬ולא קיים קר"ש כתיקונה‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬הראיה הוא כפשוטו‪,‬‬ ‫ידי קר"ש כתיקונה כתקנת חכמים‪ ,‬אבל פשיטא דמדאורייתא יד"ח‪.‬‬ ‫דאפילו יברכו הברכות לבסוף‪ ,‬אפ"ה חזינן דכבר יצא קר"ש בלי ברכות‪.‬‬ ‫והנה בעיקר דברי הירושלמי‪ ,‬הק' הריטב"א והרא"ה דפשיטא היא דאין‬ ‫ג) הפרישה לומד בדעת הטור‪ ,‬דאין כוונת הירושלמי לומר דאם לא יאמרו‬ ‫הברכות מעכבות את שמע‪ ,‬דהרי בכל המצות אין הברכות מעכבות את‬ ‫כלל דעדיין אין מעכב‪ ,‬אלא הכוונה הוא "דאפילו לא בירך הברכות כלל‬ ‫המצות‪ .‬והנה מה שהק' הראשונים על הירושלמי מהא דאין הסדר מעכב‪,‬‬ ‫לפניה יצא אבל לאחריה מיהא סבירא להו דודאי צריך לברך כולן"‪ .‬ולפי"ז‬ ‫דמשמע דהברכות שפיר מעכבי‪ ,‬תמה הב"ח ועוד אחרונים‪" ,‬דהא איכא‬ ‫הראיה היא מהא דיצא יד"ח דלא בירך כסדר הראוי‪.‬‬ ‫למימר דהברכות שתקנו לברך לפני ק"ש ולאחריה ודאי מעכבות זו את זו‬ ‫שאם לא אמר כל הברכות לא יצא ידי חובת הברכות שחייבוהו לברך וכאילו‬ ‫ד) הרשב"א בברכות (יג‪ ).‬בסו"ד הציע מהלך חדש בהירושלמי‪ ,‬והוא באמת‬ ‫לא בירך כלום אבל לענין אם יהא יוצא ידי חובתו במה שקרא ק"ש בלא‬ ‫צירוף של פשט ב' וג'‪" ,‬ומיהו לענין פרושא דירושלמי דדייק מהתם אין‬ ‫ברכות אימא לך דיצא ידי חובתו דמצות ק"ש אף על פי שלא בירך הברכות‬ ‫ברכות מעכבות‪ ,‬יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה‪ ,‬אבל‬ ‫שחייבוהו לברך דברכות אינן מעכבות לק"ש דבהכי מיירי משנה דהיה קורא‬ ‫חוזר הוא ומברך אותן לאחר מכאן בלא ק"ש"‪ .‬משמע מדבריו דהנושא של‬ ‫דבקורא ק"ש ואינו מברך הברכות דיצא ידי ק"ש‪ ,‬וצריך עיון"‪.‬‬ ‫הירושלמי אינו אם יצא ידי חובת קר"ש‪ ,‬אלא הנושא הוא אם עדיין יוכל‬ ‫לברך הברכות אחר שכבר יצא המצוה‪.‬‬ ‫והגר"א בשנות אליהו הרכיב ב' הקושיות יחד‪ ,‬שכתב על קושית הראשונים‪,‬‬ ‫"ונראה שאין משם ראיה כלל דהתם קאמר דסדר ברכות אינן מעכבות זו‬ ‫וע' בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' שי"ט) שנשאל לו ממש שאלה זו‪ ,‬בהא דתנן‬ ‫את זו היינו ברכה לחברתה הסדר אינו מעכב אבל הברכה עצמה מעכבת‬ ‫דהקורא בתורה וכו' דיצא‪ ,‬האם חוזר וקורא הברכות או לא‪ ,‬והשיב לו‬ ‫אבל לק"ש הברכה ודאי אינו מעכב דלא מצינו בשום מקום שיהא הברכה‬ ‫דיוכל לחזור לברךא‪ ,‬דאין הברכות מעכבות‪ ,‬וא"צ לחזור ולקרוא קר"ש‪.‬‬ ‫מעכב וכ"ש בק"ש דהברכות לא שייכין כלל לק"ש"‪ .‬וכמו"כ תמה השאגת‬ ‫ובאמת לפי"ד‪ ,‬היה יכול לומר דבאמת מעכב אם לא יברך לבסוף‪ ,‬אלא דלא‬ ‫אריה (סי' כ"ו ד"ה מ"מ)‪ ,‬ע"ש מה שתי'‪.‬‬ ‫משמע כן מדבריו (בסי' מ"ז) שכתב‪" ,‬ואסיקנא לה הכין ומאי אין מעכבות‬ ‫וכ"כ הרשב"ץ למעשה דהם סוגיות חלוקות‪ ,‬דהסוגיא בסוף פ"ק איירי‬ ‫זו את זו להקדים‪ ,‬מכאן אתה למד שאפי' קרא את שמע בלא ברכות חוזר‬ ‫לענין אם יודע רק ברכה אחת‪ ,‬האם יאמר עכ"פ ברכה זו‪ ,‬דדילמא ב' ברכות‬ ‫ואומר ברכותיה בלא קרית שמע‪ ,‬והא דתנן (ברכות דף י"ג א) היה קורא‬ ‫מצוה אחת הן כמו ד' מינים שבלולב וד' טוטפות שכולן מעכבות זה את זה‬ ‫בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון את לבו יצא‪ .‬וגרסינן עלה בירושלמי זאת‬ ‫שמצוה אחת הן‪ ,‬או הוי כמו לבן ותכלת שאין מעכבין זה את זה‪ ,‬והירושלמי‬ ‫אומרת ברכות אין מעכבות‪ ,‬אומר אני דמאי אין מעכבות‪ ,‬לומר דיצא ידי‬ ‫איירי לענין אם מעכב מצות קר"ש‪.‬‬ ‫קרית שמע אבל חוזר הוא ומברך ברכותיה‪ ,‬ומאי אין מעכבות להקדים‪.‬‬ ‫ואף על פי שהגאונים ז"ל לא פירשו כן אותה שבירושלמי"‪ .‬משמעות לשונו‬ ‫ברכות קר"ש אינן דומות לשאר ברכות‬ ‫הוא דיצא מיד קר"ש‪ ,‬אלא דהו"א דא"כ הפסיד הברכות כמו שאר מצות‪,‬‬ ‫והריטב"א תי' קושיתו‪ ,‬דמה חידש הירושלמי יותר משאר מצות‪" ,‬אפשר‬ ‫קמ"ל דעדיין יוכל לברך‪ .‬ויש לדחות‪ ,‬דיצא ידי קר"ש בתנאי שיברך לבסוף‪.‬‬ ‫דטעמא משום דהני ברכות הם קבועות ומיוחדות לקריאת שמע ועוד דהן‬ ‫ולמעשה‪ ,‬נראה שיש מחלוקת הפוסקים בזה וכדיבואר‪:‬‬ ‫מטבע ארוך מה שאין כן במצות ציצית ותפלין דהם מטבע קצר וכיון דהכי‬ ‫קרא קר"ש‪ ,‬האם חוזר לברך הברכות עם קר"ש או לא‬ ‫הוא הוה אמינא דליעכבו קא משמע לן דלא"‪ .‬וכעי"ז כתב הרא"ה‪ ,‬אלא‬ ‫שצירף ב' הסברות יחד לחדא תירוצא‪.‬‬ ‫הנה השו"ע (סי' ס' סעי' ב') הביא לשונו "קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח‬ ‫ק"ש‪ ,‬וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש"‪ .‬ואח"כ הוסיף השו"ע "ונ"ל שטוב‬ ‫ומשמעות הדברים הוא דברכות אלו שאני משאר ברכות המצות על המצוה‬ ‫לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות"‪ .‬והמ"ב שם הביא מהגר"א בביאורו‬ ‫דפשיטא להו דאינן מעכבות את המצוה‪ ,‬דהכא יש נידון אחרת‪ ,‬לבד מקיום‬ ‫שפירש ע"פ הירושלמי דאפילו אחר זמן קריאת שמע יש לקרותו עם הברכות‬ ‫מצות קר"ש‪ ,‬תיקנו חכמים סדר תפילה של ברכות קר"ש עם קר"ש‪ ,‬והו"א‬ ‫כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה‪ .‬והובא דברי הירושלמי אלו בב"י לעיל‬ ‫דכל שלא אמר קר"ש כחלק של סדר התפילה‪ ,‬עדיין לא יצא יד"ח מדרבנן‪,‬‬ ‫(סו"ס מ"ו)‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫קמ"ל דכבר יצא יד"ח של קר"ש לגמרי‪ ,‬אלא שעדיין מוטל עליו חובת‬ ‫ברכות קר"ש‪.‬‬ ‫אולם הביאור הלכה שם הביא מהפמ"ג שפירש באופ"א‪ ,‬וז"ל‪" ,‬עיין בפמ"ג‬ ‫שכתב שכוונת השו"ע בזה משום שחושש לדעת רב האי שפוסק דלא יצא‬ ‫ולפי"ז יש לתרץ קושית הב"ח‪ ,‬דמה"ט דברכות אלו היא תקנה בפנ"ע כחלק‬ ‫כתקונה בלא ברכות‪ .‬והוא לפלא דהלא אפי' לדעת רב האי‪ ,‬הסדר אינו מעכב‬ ‫מסדר התפילה‪ ,‬הרי חלק של הסדר הוא לאומרן עם קר"ש‪ ,‬ושפיר הק' דאם‬ ‫כלל ומכיון שחוזר אחר ק"ש הברכות יצא ידי חובת ק"ש כתקונה"ב‪ .‬והוסיף‬ ‫מעכבי אהדדי יש לעכב ג"כ קר"ש‪ .‬וכעי"ז כתב הנצי"ב במרומי שדה שם‪.‬‬ ‫הבהי"ל‪" ,‬ודוחק לומר דזה דוקא אם היה אז בדעתו תיכף לברך הברכות‬ ‫וע"ע באבי עזרי (אישות פ"ג הכ"ג)‪.‬‬ ‫וזה איירי בלא היה בדעתו"‪ .‬ומבואר‪ ,‬דנחלקו הביאור הלכה והפמ"ג אם‬ ‫ביאור הוכחת הירושלמי מהמשנה‬ ‫קורא קר"ש לבסוף‪ ,‬הברכות שייכים להקר"ש שקרא מקודם‪ .‬וכבר כתבנו‬ ‫והעולה מדברי המפרשים ד' מהלכים להבין הוכחת הירושלמי מהמשנה‬ ‫דנחלקו בביאור הוכחת הירושלמיג‪.‬‬ ‫דאין הברכות מעכבות את קר"ש‪.‬‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫ובאמת המעיין בדברי הכס"מ‪ ,‬הוסיף שם להוכיח שיטתו‪ ,‬דאם נימא דאינו קר"ש דאורייתא‪,‬‬ ‫א באמת יש לתמוה עוד על כל התשובה בהרשב"א (סי' שי"ט) שנסתפק השואל "מה ששנינו‬ ‫הרי ברכותיו לבטלה‪ ,‬משמע דבאמת חולק על הרשב"א וס"ל דהברכות הם על קר"ש‪ .‬וע' במג"א‬ ‫היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא‪ ,‬צריך הוא לחזור בברכותיה מפני שלא‬ ‫(סי' נ"ח סק"ז) שהשיג על ראיה זה‪ ,‬דברכות אינן שייכות לקר"ש‪ .‬ולכאורה לפי"ד אם כבר‬ ‫קיים עדיין מצות חכמים‪ ,‬או דילמא אסור לברך ברכותיה דלא תקינו אלא לקריאה של תורה וזה‬ ‫קרא קר"ש‪ ,‬באמת לא מצי לברך הברכות אח"כ‪ ,‬ולפי"ז אולי זה היה דעת השואל של הרשב"א‪,‬‬ ‫כבר יצא ידי תורה"‪ .‬והאריך הרשב"א להוכיח מסוגיתנו דאין הברכות והק"ש מעכבין זה את זה‪,‬‬ ‫אבל לפי"ז קשה על דברי מהא דהוכיח הרשב"א דמברך יוצר אור אחר קר"ש‪ .‬ועוד יש להעיר‪,‬‬ ‫ובודאי עדיין מברך אחר ק"ש‪ ,‬ותמוה‪ ,‬דהרי הדין מפורש במשנה סוף פ"א דאפילו אחר זמן קר"ש‬ ‫דהב"י בסי' מ"ו ס"ל דלעולם יש לכוון לצאת קר"ש ב'לעולם יהא אדם' דטוב למהר ולהקדים‬ ‫שהפסיד קר"ש עדיין מצי לברך הברכות‪ ,‬וצע"ג‪[ .‬ובאמת בסי' מ"ז הביא המשנה בסו"ד לראיה‪,‬‬ ‫קר"ש כל מה דאפשר‪ ,‬והרי כבר יצא קר"ש‪ ,‬והיאך יחזור ויברך אח"כ הברכות‪ .‬ואפילו אם יחזור‬ ‫ולכ' זהו כוונתו במש"כ בסו"ד "ויש עוד ראוית וכו'"]‪.‬‬ ‫ויאמר קר"ש‪ ,‬אינו אלא כדי לעמוד לתפילה מתוך דברי התורה‪ ,‬אבל אין בה דין של קר"ש‪ .‬ולפי‬ ‫וע' בפמ"ג בפתיחה להל' ק"ש‪ ,‬שהציע כמה ספיקות‪ ,‬וספק הג' ‪" -‬אם הברכות של קריאת שמע‬ ‫המהלך הראשון שכתבנו דהברכות חוזרות על הקר"ש שקרא מקודם את"ש‪ .‬ולפי הפמ"ג דמשמע‬ ‫נתקנו על הקריאת שמע‪ ,‬או הם ברכות בפני עצמן‪ .‬ונפקא מינה אם קרא שמע כך בלא ברכות אם‬ ‫דהקר"ש שקרא עכשיו חשיב קר"ש ג"כ את"ש‪ .‬אולם בלא"ה י"ל דהתם לא אמר כל הקר"ש אלא‬ ‫פרשה ראשונה‪ ,‬ועדיין לא יצא קר"ש דרבנן‪ ,‬ובכה"ג מה שיאמר אח"כ הוא קיום קר"ש דרבנן ולא‬ ‫אומר הברכות אח"כ או מעוות לא יכול לתקון"‪ .‬ולכאורה כוונתו כנ"ל‪ ,‬ולכאורה כוונתו רק לעורר‬ ‫רק כדי לעמוד מתוך דברי התורה‪ .‬אולם עדיין קשה ממה שמצינו דיוכל לברך הברכות בלילה לפני‬ ‫צד כזה‪ ,‬אבל עיקר הדין פשיטא‪ ,‬דאפילו לא קרא מפורש במתני' דלא הפסיד הברכות‪.‬‬ ‫זמן קר"ש‪ ,‬למה לא הוי ברכה לבטלה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ובאמת מצינו בהפמ"ג (סי' ס' א"א סק"א) דבאמת דן בשאלת השואל‪ ,‬ודן לומר לפי דברי הכס"מ‬ ‫ב ובאמת על דהפמ"ג בעצמו יש לתמוה‪ ,‬דהוא בעצמו כתב בתחילת דבריו בהדיא בדעת רב האי‬ ‫(פ"א הי"ג) דחידש דזמן קר"ש הוא רק מדרבנן‪ ,‬אבל מדאורייתא הוא כל היום‪ ,‬א"כ הא דלא‬ ‫גאון כהפרישה וז"ל‪" ,‬אבל רב האי אין מחלק רק אם אמר הברכות רק שלא על הסדר‪ ,‬דהיינו‬ ‫הפסיד הברכות הוא רק אם עדיין לא קרא קר"ש‪ ,‬דבזה עדיין יש חובת קר"ש מדאורייתא וקורא‬ ‫הקדים אהבה רבה ליוצר אור‪ ,‬או תרווייהו לאחר קריאת שמע‪ ,‬או אמת ויציב קודם קריאת שמע‬ ‫עם הברכות‪ ,‬אבל אם כבר קרא קר"ש בזמנה בלא הברכות גרע‪ ,‬ובאמת הפסיד הברכות‪ ,‬אבל‬ ‫יוצא ידי חובתו‪ ,‬אבל אם לא אמרם כלל אף ידי קריאת שמע לא יצא"‪ ,‬וזהו כמהלך הפרישה‬ ‫מסיק דבודאי אינו כן אלא אפילו כבר קרא קר"ש‪ ,‬לא הפסיד הברכות‪ ,‬דהברכות אינן ממש על‬ ‫בכוונת הטור‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫קר"ש וכדברי הרשב"א שם‪ .‬אולם יש לתמוה‪ ,‬דהרי מפורש בהמשנה דאחר זמן קר"ש אינו אלא‬ ‫וסף | ‪23‬‬ ‫תקנתא‬ ‫א‬ ‫דעיקר‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫שכן‬ ‫"ופשיטא‬ ‫וז"ל‬ ‫ג הערוך השלחן (שם) ג"כ כתב כהפמ"ג בפשיטות‪,‬‬ ‫'כקורא בתורה'‪ ,‬ואפ"ה לא הפסיד הברכות‪ ,‬והרי לדבריו הוא קיום דאורייתא של קר"ש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫יסוד ברכות קר"ש ‪' -‬המחדש בטובו בכל יום תמיד'‬ ‫לתוכן‬ ‫עשה אלא עושה"‪ .‬ולפי"ד דתמיד היינו 'כל רגע ממש'‪ ,‬צ"ב מהו הכוונה של 'בכל‬ ‫בכל ערב ובוקר מתחדש הנהגת העולם‬ ‫יום'‪ .‬אולם הרמח"ל משמע דהביאור של 'המחדש בטובו וכו'' הוא רק ענין השני‬ ‫הנה הרמח"ל בדרך ה' (ח"ד פ"ד) יצא מגדרו להאריך ביותר בביאור יסוד עבודת‬ ‫של התחדשות הבריאה בכל יום‪.‬‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬וענין קבלת עול מלכותו‪ ,‬שע"י מה שמעידים על אמיתית מלכותו‪,‬‬ ‫כל יום הוא בחינה חדשה מיום שלפניו‬ ‫מתגלה על ידינו השפעת טובו לכל הבריאה‪ .‬וכתב בתוך דבריו "והנה כלל ההנהגה‬ ‫של העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה‪[ ,‬שהקב"ה חילק היום‬ ‫והענין השני‪ ,‬ביאר הרמח"ל בשאר מקומות שהקב"ה הכין כבר כל יום מן השיתא‬ ‫לשני חלקים‪ ,‬היום הוא זמן המעשה והלילה הוא זמן המנוחה]‪ ,‬ובכל בוקר ובכל‬ ‫אלפי שנין מדריגה חדשה של תיקון הבריאה‪ ,‬לגלות יחודו בהבריאה מעט מעט‪,‬‬ ‫ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם‪ ,‬כפי סדר ההנהגה‪,‬‬ ‫מה שהיה מוכן לגלות ביום אחד לאדם הראשון לפני חטאו‪ ,‬וכל יום צריך תיקון‬ ‫ואולם אנחנו בני ישראל נתחייבנו להעיד על אמיתת ייחודו יתברך‪ ,‬בכל הבחינות‬ ‫חדש כפי בחינת אותו היום‪ ,‬והכנה לקבל השפע של אותו היום‪ .‬וע"ש בנפה"ח‬ ‫וכו'"‪ .‬ובזה ביאר הרמח"ל שמתחדש עלינו עבודה הזאת בכל יום ולילה לגלות‬ ‫בהג"ה מש"כ בענין זה‪ .‬ויש בזה דבר מיוחד לענין תפילה‪ ,‬כמש"כ בנפש החיים‬ ‫הנהגת מלכותו בכל הבריאה‪.‬‬ ‫(ש"ב פי"ג) שהאריך לתאר גודל עומק הכוונת שהכניסו אנש"ג בתבות התפילה‪,‬‬ ‫ב' בחינות בהתחדשות המציאות‬ ‫שאין לנו השגה בהם כלל‪" ,‬ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור‬ ‫העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים‪ .‬שמעת שתקנוה עד ביאת‬ ‫ובסוף דבריו ביאר הרמח"ל ענין ברכות קריאת שמע על דרך הזה‪ .‬וז"ל‪" ,‬והנה‬ ‫הגואל ב"ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה חיברו לענין הזה הברכות של הקריאת שמע‪ .‬וזה‪ ,‬כי הנה בכל‬ ‫ואחריה כלל‪ .‬דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ודלביש ברמשא כו'‬ ‫יום מתחדשת כל המציאות כולה מלפניו יתברך‪ ,‬וזה בשתי בחינות אחת – בבחינת‬ ‫הקיום וההתמדה‪ ,‬שהנה מתחדש השפע בכל‪ ,‬להתקיים ולהתמיד על מציאותו‪,‬‬ ‫כמ"ש בתקונים תכ"ב‪ .‬וכן כל יום לחבירו שלפניו ואחריו‪ .‬ולכן ארז"ל (חגיגה ט'‬ ‫והשנית – כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה הנה כולם גזורים ועומדים‬ ‫ע"ב) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו'"‪.‬‬ ‫מלפניו יתברך‪ ,‬בבחינת הארות‪ ,‬והשפעות – מציאויות ומצבים‪ ,‬המצטרכים לעולם‬ ‫ביאור ענין הברכות‬ ‫לשישלים הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלמות‪ ,‬ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש‪,‬‬ ‫ובבחינה ההיא מתחדשת כל המציאות כולה‪ ,‬ועל זה נאמר "מחדש בטובו בכל יום‬ ‫וממשיך הרמח"ל‪" ,‬והנה על השורש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים‪ ,‬על כלל‬ ‫מעשה בראשית"‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הבריות כולן שהן המתחדשות יום ביומו‪ .‬והנה כלל הבריות האלה מתחלק לשנים‪:‬‬ ‫האחד ‪ -‬כל בריות העולם‪ ,‬התחתונות והעליונות‪ ,‬והשני ‪ -‬כלל מין האנושי‪ ,‬והיינו‬ ‫הקיום וההתמדה של הבריאה‬ ‫ישראל‪ ,‬שהם מין האדם באמת‪ .‬והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה [יוצר אור]‬ ‫והנה הענין הראשון שהקב"ה חוזר ומחדש השפע תמיד‪ ,‬הנפש החיים (ש"א פ"ב)‬ ‫בשבח כלל הבריות ופקידיהן‪ ,‬והם הבריות למטה והמלאכים למעלה‪ ,‬כל אחד‬ ‫מאריך בזה‪ ,‬וז"ל‪" ,‬וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות כי לא כמדת בשר‬ ‫בסדריו‪ ,‬וכללו בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם‪ ,‬והשנית [ברכת‬ ‫ודם‪ ,‬מדת הקב"ה‪ ,‬כי האדם כשבונה בנין דרך משל מעץ‪ ,‬אין הבונה בורא וממציא‬ ‫אהבה רבה] ‪ -‬בשבח על ענינם של ישראל‪ ,‬והאהבה שאהבם‪ ,‬והקירוב שקירבם‬ ‫אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין‪ .‬ואחר שכבר סדרם‬ ‫לעבודתו‪ .‬ונכללו בברכות האלה כל אלה הענינים בדרכיהם האמיתיים‪.‬‬ ‫לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם‪ ,‬עכ"ז הבנין קיים‪ ,‬אבל הוא ית"ש‪ ,‬כמו‬ ‫בעת בריאת העולמות כולם‪ ,‬בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הב"ת כן‬ ‫ומסיים הרמח"ל‪" ,‬והנה עיקר ענין זה בבוקר‪ ,‬שאז הוא התחדשות המציאות‪ ,‬כמו‬ ‫מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא‬ ‫שזכרנו‪ .‬ואולם בלילה הנה נוסף ענין בבריות כולן לפי ענין הלילה‪ ,‬ואין זה אלא כמו‬ ‫ית"ש משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש‪ .‬ואלו היה הוא‬ ‫גמר ענינו של היום והשלמתו‪ ,‬ובבחינה זו גם כן סידרו ברכות קריאת שמע של‬ ‫יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו וכמו‬ ‫ערבית‪ ,‬אך יותר בקצרה‪ ,‬כי אינן אלא חזרת הדברים בקיצור‪ ,‬כפי מה שמתחדש‬ ‫שיסדו אנשי כנה"ג המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית היינו תמיד‬ ‫בסדרי ההנהגה נמשך אחר מה שנתחדש ביום"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ממש כל עת ורגע וראייתם מפורשת כאמור לעושה אורים גדולים שלא אמר‬ ‫המשך מעמוד ג'‬ ‫שעת קריאת אותו פסוק יהיה קודם הנץ החמה‪ ,‬ואפילו אם יהיה אחר הנץ‪,‬‬ ‫והנה מצינו בב"י לעיל (בסי' מ"ו) המדבר בענין זה‪ ,‬ודבריו סובבין על הנהגת‬ ‫מ"מ טוב למהר ולהקדים ק"ש דאורייתא כל מה שאפשר‪ ,‬וגדולה מזו נראה‬ ‫ר"י החסיד לכוון לצאת ידי קר"ש דאורייתא בשעת אמירת 'לעולם יהא‬ ‫מהירושלמי שכתבתי בסמוך שהיה מנהגם בציבור לקרות קריאת שמע‬ ‫אדם'‪ ,‬כמו שעשה ר"י הנשיא (יג ע"ב) שהיה שונה לתלמידיו לפני התפילה‪,‬‬ ‫בזמנה ואח"כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואע"פ שבתחלה קראוה‬ ‫והיה מתאחר לאחר זמן קר"ש‪ ,‬והיה מעביר ידיו על עיניו ואמר פסוק ראשון‬ ‫כולה‪ ,‬והטעם לפי שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע‬ ‫לצאת ידי קר"ש דאורייתא‪.‬‬ ‫אלא ברכות השבח הן‪ ,‬וגדולה מזו ומזו מצאתי להרשב"א בתשובה וזה‬ ‫לשונו הא דתנן (שם‪ ).‬היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו‬ ‫והביא הב"י שיטת הרא"ה בשם הרמב"ן להקשות דדוקא רבנו הקדוש‬ ‫יצא מסתברא דחוזר ואומר ברכות בפני עצמן ואף על פי שאינו קורא ק"ש‬ ‫היה לו היתר משום ביטול תורה דתורתו אומנתו‪ ,‬והיה אומר ברכות דרבנן‬ ‫שהברכות לא נתקנו על ק"ש תדע שהרי אינו מברך על ק"ש"‪.‬‬ ‫אקר"ש דרבנן‪ ,‬אבל אנן טפי עדיף לציבורא למימר ברכות ק"ש אק"ש‬ ‫דאורייתא‪ .‬ומשמע מדברי הרא"ה דהברכות שייכים רק לקרות שמע דרבנן‪,‬‬ ‫לדינא האם ברכות מעכבות קר"ש‬ ‫ולא משמע כהביה"ל דלעולם הברכות שייכים להקר"ש שקרא מתחילה‪.‬‬ ‫והנה לא ברור דעת השו"ע לדינא‪ ,‬האם הברכות מעכבות ורק הסדר אין‬ ‫ואולי כוונתו לענין הקיום המעולה לאומרן ממש על הסדר‪ ,‬וצ"ע‪ .‬אולם‬ ‫מעכב‪ ,‬אלא דברכות לא מעכבי כלל‪ .‬מצד אחד‪ ,‬פסק השו"ע (סעיף ג') "סדר‬ ‫גדולה מזו מצינו בביאור הגר"א שהשיג על מנהג זו בסגנון אחרת קצת‪,‬‬ ‫ברכות אין מעכבין"‪ ,‬דמשמע דאם לא בירכו כלל מעכבין‪ .‬וכן דייקו הפר"ח‬ ‫"ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות"ד‪ .‬וע' בביה"ל שם דמסופק לדעתו‪,‬‬ ‫המחצה"ש והערוך השלחן‪ .‬אולם המ"ב שם (סק"ו) השיג ע"ז וכתב "ואם‬ ‫אם ס"ל דעדיף דלא לכוון לצאת‪ ,‬או אדרבה להתפלל ולקרות קר"ש על‬ ‫בירך ברכה אחת ושנייה לא בירך כלל יוצא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך‪,‬‬ ‫סדר הברכות‪ .‬ואם נימא כהביה"ל כאן דהברכות לאחר מכן שייכים גם‬ ‫וע' בביה"ל"‪ .‬והביה"ל (ד"ה שאם הקדים) כתב דמסעיף ב' מוכח דין זה‬ ‫להקר"ש מתחילה‪ ,‬אלא דחסר בהמעלה לאומרן על הסדר‪ ,‬לא מסתבר‬ ‫דאין הברכות מעכבות לקר"ש‪ ,‬וע' בהערה בביאו"דה‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬מש"כ השו"ע‬ ‫להתיר להתפלל ביחידות בשביל זה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫"'סדר ברכות' לאו דוקא‪ ,‬וכן מוכח לומר בדברי הגר"ז‪ ,‬דמסיים בסעיף ב'‬ ‫בהדיא "ואם לא חזר וקרא לא הקריאת שמע ולא הברכות יצא ידי חובת‬ ‫והנה לענין הנידון אם יש לחזור ולקרות קר"ש‪ ,‬הרא"ה מבואר שחזרו‬ ‫קריאת שמע וכו'‪ ,‬ואפ"ה המשיך לשון השו"ע בסעיף ג' "סדר הברכות אינם‬ ‫וקראו‪ ,‬אמנם‪ ,‬הוא מיירי במי אמר רק פסוק ראשון ובזה לכו"ע צריך‬ ‫מעכבות שאם הקדים שניה לראשונה יצא ידי חובת ברכות וכו'"‪ .‬ובאמת‬ ‫לחזור ולקרות כדי לקרות כל ג' פרשיות כתקנת חכמים‪ ,‬אולם ממשיך‬ ‫הפר"ח נקט לדינא דאין הברכות מעכבות‪ ,‬וכתב שם שכן הסכים הרשב"א‬ ‫הב"י‪" ,‬ועכשיו נהגו העולם לומר פסוק ראשון של ק"ש כרבי יהודה הנשיא‬ ‫לדינא‪ ,‬והשיג על מה שמשמע בסעיף ג' דהברכות מעכבות‪.‬‬ ‫משום דק"ש בציבור הוי אחר הנץ החמה ולכך קורין אותו פסוק קודם שמא‬ ‫ה והנה בודאי אין ההוכחה ממה דמעיקר הדין אין חוזר וקורא‪ ,‬דכבר השיג בזה על הפמ"ג‪,‬‬ ‫דרבנן לקרא ק"ש על סדר הברכות וא"כ גם ידי ק"ש כתקונה לא יצא"‪ .‬ומשמע שהבין כהפמ"ג‬ ‫ובע"כ כוונתו להוכיח מלשון השו"ע "קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש"‪ ,‬דמשמע דיצא יד"ח מיד‬ ‫אולם לבד מה שתמה הביה"ל‪ ,‬עוד תמוה‪ ,‬דא"כ למה כתב 'וטוב לחזור וכו'"‪ ,‬הרי מעיקר הדין‬ ‫ואין תלוי במה שיברך לבסוף‪ .‬ובאמת המג"א (ס"ק א') הדגיש דבר זה‪ ,‬וכתב "וחוזר וקורא ‪ -‬ואפי'‬ ‫צריך לעשות כן‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ואולי כוונתו‪ ,‬דכיון דמצינו דהברכות מעכבות קר"ש אם לא אמרן כלל‪,‬‬ ‫לא קראן כלל יצא ידי חובת ק"ש"‪ ,‬והן הן דברי הביה"ל‪ .‬וע' בפמ"ג שהאריך לבאר כונת המג"א‬ ‫חזינן דיש להם שייכות לקר"ש‪ ,‬וא"כ מן הראוי לכתחילה עכ"פ לאומרן כסדר עם הקר"ש‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לאפוקי דאין לקרות דברי השו"ע "דוחוזר וקורא הוא תנאי"‪ ,‬אלא אינו תלוי במה שחוזר וקורא‪,‬‬ ‫ד ומשמע דהוא חסרון בהמצוה שלא לקרותו בלי ברכות‪ ,‬דומיא דמצינו לענין ברכות המצות‬ ‫דאין הברכות מעכבות‪ .‬אולם המחצה"ש לדרכו דס"ל דהשו"ע ס"ל דהברכות מעכבות דחה דברי‬ ‫דערום לא יתרום‪ ,‬דאין לברך בלי ברכה‪ ,‬ולא הצד הברכה כלשון הרא‪ ,‬האולם ע' בביה"ל שם‬ ‫המג"א דכוונת דיצא מדאורייתא‪ ,‬אבל מדרבנן באמת לא יצא אם לא חוזר וקורא‪.‬‬ ‫שהשוה דעתו לדדעת הרא"ה‪.‬‬ ‫‪ | 24‬אוסף‬ ‫לכל עניני הגליון‪ ,‬בקשה לקבלת הגליון במייל‪ ,‬לתרומות ולהנצחות ‪ ,bso6307929@gmail.com -‬טל' ‪ | 026307929‬תגובות והערות בעניני מדור הלכה ניתן לשלוח‪a025861267@gmail.com :‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪1‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫{ אז נדברו }‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז | גליון מספר‪ | 753 :‬לסדר‪" :‬ברוך ד' אשר לא עזב חסדו ואמיתו "‬ ‫להצטרפות לרשימת‬ ‫התפוצה במייל‪:‬‬ ‫ויהי אחרי הבחירות‪ ...‬תובנות טהורות ותורניות ללא פוליטיקה‪...‬‬ ‫ויהי אחרי הבחירות‪ ...‬כעת לאחר הכאב והשברון לב המשותף על צניחה כ"כ משמעותית במפלגה של אחותינו‪ ...‬אולי כעת זו‬ ‫‪A8447168@gmail.com‬‬ ‫ההזדמנות לדבר על הסוגיה של 'המפלגות החרדיות'‪ ,‬והפעם לא מההיבט הפוליטי הצר‪ ...‬אלא מזווית הרבה יותר מרוממת ותורנית‪...‬‬ ‫כן‪' ...‬המפלגות החרדיות' זה לא רק משהו ששייך לכנסת ולבחירות הטמאות‪ ...‬סו"ס זו גם מטריה שכוללת בתוכה שישים ריבוא‬ ‫‪--‬‬ ‫כשירי ישראל!!! אי אפשר להקל ראש ב'מחנה ישראל' שכזה‪ ...‬אז הפעם כמה מילים ובדגש לא מהזוית הפוליטית‪ ...‬ובכן‪ :‬זה לא‬ ‫לתגובות בפקס‪:‬‬ ‫סוד שהייתה כאן צניחה כואבת ומפתיעה לאחותנו המפלגה הותיקה שכבר שנים מתייצבת בעקביות בגידול יציב ועקבי של‬ ‫‪077-4448588‬‬ ‫התרבות קולות‪ ,‬וכעת לפתע בום כזה!!!! והשאלה הנשאלת‪ :‬באמת מה קרה? מה השתנה?? (הפרשנויות הפוליטיות הזולות והנדושות לא‬ ‫מתיישבות על הדעת‪ ...‬כי מי שיודע‪ ,‬זעזועים מבית ומחוץ תמיד היו ותמיד יש ואכמ"ל‪ ,‬אבל הפעם קרה משהו אחר‪ )...‬השאלה היא מה באמת קרה? מה‬ ‫יש לנו ללמוד מזה??‬ ‫לקבל את העלון‬ ‫בפקס‪:‬‬ ‫אז אני אגיד לך שתי תובנות!!!! התובנה הראשונה היא פשוטה וזועקת ורשומה על הקיר!!! (אבל יש עוד נקודה נוספת שהיא קצת יותר‬ ‫עמוקה ומתפתלת שעליה ארחיב בהמשך)‬ ‫מערכת אוצר הגליונות‪:‬‬ ‫‪02-3132641‬‬ ‫נתחיל מהמסקנה הראשונה‪ :‬זה לא סוד שמפלגת ג' התעסקה מאז ומע ולם רק עם הבן החכם!!! זה ששואל‪ :‬מה העדות והחוקים‬ ‫והמשפטים‪ ...‬מה שנקרא 'הזכות להיות חרדי'‪ ,‬להיאבק על שבת ויידישקייט ועל לימוד התורה‪ ...‬ואילו מפלגת ש"ס‪ ...‬לאורך כל‬ ‫קוד עלון‪1233 :‬‬ ‫הדרך חרתה על דגלה את השליחות המאוד מורכבת והלא פשוטה‪ ,‬לפתוח שולחן ליל הסדר גם לשני הבנים הנוספים‪ ...‬התם‬ ‫‪---‬‬ ‫והשאינו יודע לשאול!!! זו הייתה עצה עמוקה של מרן הרב שך זיע"א שחרד מאוד מההשפעה הקלוקלת של הבן הרשע‪ ,‬והקים את‬ ‫מפלגת ש"ס שבין הייתר תפרוס חסות על המסורתיים שבערי השדה‪ ...‬שיהיה להם בית תורני שלא יפלו למלתעותיו של הבן הרשע‪,‬‬ ‫ומפלגת ש"ס עשתה את השליחות הזו בנאמנות ובעקביות עשרות בשנים‪...‬‬ ‫לתרומות ולהוראות‬ ‫אבל!!! נפל דבר בישראל!!! בשנים האחרונות הבן התם ושאינו יודע לשאול התחילו להיעלם מהמפה‪ ,‬וכנראה שהפעם הם מתו‬ ‫קבע לעלון‪:‬‬ ‫סופית!!! המשפחה של הארבעה בנים הצטמקה לחצי‪ ...‬הקצוות התחדדו וכעת יש רק שני בנים בלבד!! או חכם!! או רשע!!! אין‬ ‫באשראי‪:‬‬ ‫באמצע‪ ...‬אנחנו לקראת סוף הבירור וה' כבר לא מעניק מקום לשטח אפור‪ ...‬אין היום להשיג ישיבוחר כזה תאמאלע‪ ...‬לא צדיק‬ ‫ולא רשע‪ ,‬משהו כזה פתוח כזה‪ ...‬תוציאו מהראש‪ ...‬אין כזו חיה!!! כי בשביל להיות שמור בדור שלנו‪ ,‬הוא חייב להיות אשטיקלע‬ ‫"נדרים פלוס"‬ ‫יוסף הצדיק‪ ...‬אז או שהוא צדי ק!!! או שהוא אייפוניסט‪ ...‬תבין‪ :‬כשהייתי בחור‪ ,‬היו בחורים צדיקים‪ ,‬היו גם רשעים‪ ,‬וביניהם?!? ביניהם‬ ‫היו כל מיני משועממים שמסתובבים הלוך חזור ועסוקים במאבקים מול המשגיח‪ ...‬זהו!! תם עידן!!! אין היום בחור משועמם‪ ...‬או‬ ‫(קופה‪ :‬עלון אז נדברו)‬ ‫שהוא משועמם קדוש‪ ...‬או שהוא צולל ברשת‪ ...‬אין סתם פרווה‪ ...‬היום בחור שמסכים להיות משועמם ולא להפיג שעמום ברשת‪,‬‬ ‫הוא ממש לא תם!!! הוא קדוש‪ ...‬בחור שלא מתחשק לו ללמוד מהר מאוד הוא יודע לשאול‪ ...‬אוהו‪ ...‬לא גומר לשאול בבינה‪...‬‬ ‫בטלפון‪:‬‬ ‫ופה מפלגת ש"ס הפסידה חמש מנדטים!!! אין כבר מקום ל'דמות' הזו שמסוגלת מצד אחד לכבד את לומדי התורה ומצד שני‬ ‫‪0799-654321‬‬ ‫לחבק חיילים‪ ,‬אין כזה דבר!!! זו לא פשלה של ש"ס‪ ...‬זו זירה חדשה בעבודת ה'!!! הקב"ה רוצה 'גוד או איגוד'‪ ,‬תחליט מי אתה‪...‬‬ ‫אין באמצע!!!! הנטישה הפתאומית של כ"כ הרבה קולות בסה"כ ממחישה לנו את המפה האלוקית חדשה!! הזווית הפוליטית הוא‬ ‫בבנק‪ :‬בנק פאגי‬ ‫הנושא הכי פחות מעניין כאן‪( ..‬אדרבה‪ ,‬כולם כעת מבינים שדווקא מבחינה פוליטית‪ ,‬אנחנו עשויים לגלות שהמצב כעת דווקא יותר טוב) מה שבאמת‬ ‫נוגע אלינו זה השינוי במגרש של עבודת ה'‪ ...‬אין היום כבר מקום לדשדוש נוסח לוט והגר‪ ...‬זהו!!! יש רק אברהם מול סדום!! יצחק‬ ‫סניף ‪182‬‬ ‫מול ישמעא ל!! יעקב מול עשיו!! הנפקא מינה הגדולה היא‪ :‬בעצם הגישה!! כבר נכתב כאן עשרות פעמים בגיליון‪ :‬היום אין כזה‬ ‫חשבון ‪747815‬‬ ‫דבר להמשיך להיות חרדי שסוחב‪ ...‬ששורד‪ ...‬שמתבכיין‪ ...‬ונגרר‪ ...‬נגמר הסיפור הזה‪ ..‬הקב"ה שואל אותך קצר ולעניין‪ :‬אתה בעניין‬ ‫או לא בעניין?? פעם כשהיו צריכים לה פעיל אותנו ברוחניות היו מבטיחים לנו ישועות‪ ...‬היום שום דבר‪ ...‬אני מבטיח לך שלא תראה‬ ‫ע"ש‪ :‬שב שמעתא‬ ‫שום ישועה‪ ...‬וקדימה‪ ...‬אתה מוכן להמשיך לעבוד את ה' או לא?? אתה הולך על זה או לא?? תחליט!!!! פעם כשלא התחשק לבחור‬ ‫(מוכר להחזר מס)‬ ‫ללמוד בישיבה‪ ,‬היינו מנסים להקל עליו‪ ...‬לבא לקראתו‪ ...‬והיום? ? קשה לך ללמוד בישיבה‪ ...‬קום ותפתח אתה ישיבה‪ ...‬אין ברירה‪...‬‬ ‫ה' מזמין פטריוטיות!! לא בא לך ללמוד בישיבה‪ ...‬אין בעיה‪ ...‬מהיום אתה עריק‪ ...‬תחליט אם אתה פה או לא‪ ...‬אף אחד לא יכריח‬ ‫אותך‪ ...‬ה' רוצה לשמוע רצינות‪ ...‬עד כאן המסקנה הפשוטה שנותנת לנו להבין שנגמרה ההידשדשות‪ ...‬אם פעם היה ימין על מלא‪...‬‬ ‫ה' רוצה כעת יהודי על מלא!!!‬ ‫עד כאן הנקודה הפשוטה‪ ,‬אבל יש פה עוד נקודה הרבה יותר מורכבת ומסובכת‪...‬‬ ‫למענה אנושי‪:‬‬ ‫על פניו‪ ...‬התוצאות של הבחירות הראו תמונה רוחנית מאוד עגומה!! כביכול ‪ 5‬מנדטים של יהודים מסורתיים‪ ..‬לפתע היפנו עורף!!!‬ ‫‪052-7683095‬‬ ‫מ ה‪ ...‬כ"כ הרבה דתיים רואים 'בדרך אמונה בחרתי' וזהו‪ ...‬זה כבר לא מדבר עליהם? אם זה אכן כך‪ ...‬זה מאוד עגום!!! לא לש"ס‬ ‫ולא לג'‪ ,‬אלא לרבש"ע‪ ...‬מה‪ ...‬כ"כ הרבה יהודים איבדו את הרגש היהודי?? אז זהו שלא!! ממש לא‪...‬‬ ‫אז מה כן?? אז ככה‪ :‬לא כל החרדים מודעים לנתוני השט ח!!! לכן ברצוני רוצה לעדכן אותך‪ :‬שלהוי ידוע לך שאם לפני ‪ 50‬שנה‬ ‫הייתה תנועת התשובה והייתה התעוררות גדולה לשוב לה'‪ ...‬אז שתדע לך ידידי החרדי‪ :‬שמאז השביעי באוקטובר‪ ,‬שוב החלה‬ ‫התעוררות עצומה בכלל ישראל‪...‬‬ ‫ההמשך בעמוד ‪...6‬‬ ‫אוסף | ‪25‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫גמלים גמלים גמלים!!! מה יש לגמלים בפרשה שלנו??‬ ‫ובאמת מעניין לציין‪ ...‬הגמלים באמת מככבים לאורך כל המסע‪ ...‬היום הלכתי‪ ,‬היום חזרתי‪,‬‬ ‫שים לב לדבר מענייין‪ :‬מאז שאליעזר עבד אברהם יוצא לדרך‪ ...‬מי לוקח את כל‬ ‫אבל ברגע!!! ברגע שאליעזר חוזר איתם!!! תן ניחוש מהו הביצוע המרשים האחרון של‬ ‫הבמה?? הגמלים!!! כל הזמן מדברים על הגמלים‪ ...‬ספרתי כמה פעמים כתוב גמלים‬ ‫הגמלים?? ותפול מעל הגמל!!! בום!!! צניחה ברייטינג‪ ...‬הגמלים סיימו לככב‪ ...‬סטופ! הגמלים‬ ‫לאורך המסע של אליעזר‪ ...‬תנחש כמה?? שבע עשרה פעמים!!! עשרה גמלים‪ ,‬ויברך‬ ‫חוזרים לאלמוניותם‪ ...‬ולמה?? למה 'אותות ומופתים רק על אדמת בני נכר?? למה אלכסי‬ ‫הגמלים‪ ,‬וגם גמליך אשקה‪ ,‬ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות‪ ,‬עומד על הגמלים על‬ ‫העגלון והסוסים הפורחים באויר זה רק סיפורים של מעזבוז'?? למה אלכסי נותר שם?? למה‬ ‫העין‪ ...‬פיניתי הבית ומקום לגמלים‪ ..‬ויפתח הגמלים‪ ,‬וישא עיניו וירא והנה גמלים‬ ‫כשהבעש"ט והגר"א השתוקקו להגיע לארץ‪ ...‬אלכסי והסוסים כבר לא עמדו לרשותם‪ ..‬הכל‬ ‫באים‪ ...‬ואחרון אחרון חביב‪ ,‬ותפול מעל הגמל‪ ...‬מה הסיפור עם הגמלים האלו??‬ ‫רצוף התמודדויות ומקלות בגלגלים ואי אפשר היה לדלג על שום שלב??‬ ‫מה קרה שכל הפרוז'קטורים עליהם?‬ ‫התשובה היא‪ :‬כל עוד מדובר במכשיר חשמלי‪ ...‬כמו קומקום‪ ,‬מכונת כביסה‪ ,‬רכב‪ ,‬מזגן‪ ,‬תנור‪,‬‬ ‫ומקרר‪ ,‬כל עוד מדובר בכלי שירות ניתן לקנות את זה במחסני חשמל!! לקבל שלט וללחוץ על‬ ‫אז לא יודע‪ ...‬אמנם 'מרגיש לי' שטמון פה משהו עמוק‪ ...‬אבל לעת עתה אגיד לך מה‬ ‫כפתור וזה עובד‪ ...‬לחסוך כמה שיותר זמן ומאמץ‪ ...‬סו"ס אני בסה"כ רוצה לסמן פה וי‪ ...‬אבל‬ ‫ה' חנן אותי‪ ...‬ובכן‪ :‬ישנם שני כלי תחבורה‪ :‬חמור!!! וגמל!!! מה ההבדל ביניהם?? זה‬ ‫כשמדובר בבניה של מערכת יחסים?!? פה אין קיצורי דרך!!! כן‪ ...‬יש הרבה שחלמו שיש‬ ‫כמו ההבדל בין רכב למטוס‪ ...‬כשאני רוצה לנסוע מחיפה לירושלים אני נוסע ברכב‪,‬‬ ‫קיצורי דרך גם בייחסות‪ ...‬אבל הם התאכזבו לגלות שאין‪ ...‬אי אפשר ללחוץ על כפתור של‬ ‫אבל כשאני רוצה לנסוע מחיפה לאמריקה‪ ,‬כאן זה כבר לא רכב‪ ...‬כאן צריך מטוס!!!‬ ‫קשר פנימי‪ ...‬קשר נבנה מהשקעה‪ ,‬נכונות‪ ,‬התמסרות‪ ,‬לא שייך פה קפיצת הדרך‪ ...‬כשאליעזר‬ ‫הולך לארם נהרים והמשימה שלו היא שליחות‪ ...‬פה הוא מבצע משימה של מכונת כביסה‪ ,‬כאן‬ ‫על אותו משקל‪ :‬כשאברהם צריך ללכת מבאר שבע להר המוריה‪ ,‬כתוב 'ויחבוש את‬ ‫אפשר לבקש מה' שזה יהיה דיגיטלי‪ ,‬לוחצים על הגמל והוא עף באויר‪ ...‬כי זו משימה טכנית‪...‬‬ ‫חמורו'‪ ,‬כשמדובר בנסיעה מעיר לעיר‪ ...‬מספיק חמור‪ ,‬אבל כשאליעזר מתכנן ללכת‬ ‫להגיע!! לחזור!! לסמן וי!! בשביל זה יש אותות ומופתים‪ ...‬כשהבעש"ט הק' רוצה לתקן נשמה‬ ‫לארם נהרים אל עיר נחור‪ ,‬זה כבר מסע חוצה מדינות!!! כאן צריך גמלים!!! גמל נקרא‬ ‫במעבה היער‪ ,‬ונדרשת כאן משימה נקודתית‪ ,‬להגיע!! בשביל זה יש אלכסי העגלון‪ ...‬כמו שה'‬ ‫'ספינת המדבר'‪ ,‬גמל הוא כלי תחבורה כבד‪ ...‬עם גמל לא משתמשים לנסיעות‬ ‫נתן לנו בדור האחרון אלכסי בדמות מזגן‪ ,‬ואלכסי בדמות מקרוגל‪ ,‬אז לבעש"ט הק' היה אלכסי‬ ‫פנים‪ ...‬גמל זה מטוס!! החמור יכול לחכות לך בחניה מחוץ לבית‪ ...‬אתה עולה עליו‬ ‫בדמות אלכסי‪ ...‬אבל כשהבעש"ט היה עסוק בלהגיע לשיעור קומה של הבעש"ט‪ ...‬גם שם‬ ‫והיידע‪ ...‬הולכים וחוזרים‪ ...‬אבל גמל?!? גמל בכלל מחכה לך מחוץ לעיר‪ ...‬מדובר‬ ‫היה לו את אלכסי?? לא!!! את זה הוא עשה לבד בלי קפיצת הדרך!!! זה ארך שששנים!! שנים‬ ‫בהיערכות שלימה‪ ...‬רק לתדלק את הגמל לקראת המסע זו היערכות בפני עצמה‪...‬‬ ‫של גלות והתבודדות‪...‬‬ ‫ותכל'ס‪ ,‬ברגע שאברהם שולח את אליעזר לחפש שידוך ליצחק‪ ,‬מדובר פה במסע‬ ‫גמלים יכולים להתעופף באויר‪ ...‬גש גוש פלדה בדמות מטוס יכול לעוף באויר במהירות‪ ...‬אבל‬ ‫רציני!!! אליעזר מצידו נערך למסע מאוד ממושך‪ ...‬מי יודע אם לא יארוך כמה‬ ‫אני?!? מתי אני אוכל ללחוץ על כפתור ולהגיע עד כסא הכבוד‪ ??...‬לא!!!! במערכת יחסים עם‬ ‫שנים‪ ...‬וילך וכל טוב אדוניו בידו‪ ...‬הוא יצא עם ציוד כבד‪ ..‬עשרה גמלים‪ ...‬סוג של‬ ‫ה' זה לא עובד עם לחיצות כפתור!!! ואם בכל זאת חלמת שכן‪ ...‬או לחילופין אם פעם היה‬ ‫רכבת‪ ...‬עכשיו ככה‪ :‬לטעמי בשלב זה אליעזר עדיין בכלל לא סיים את היערכות‪ .‬כעת‬ ‫נדמה לך שחבר שלך לוחץ על כפתור ומגיע בצי'ק לשמים‪ ...‬אל תתלהב‪ ...‬כנראה שהוא גוש‬ ‫הוא עדיין לא יצא לדרך‪ ...‬הוא כעת רק יוצא עם הגמלים לתחנת דלק‪ ...‬הוא צריך‬ ‫פלדה!!! בפלדה שייך לארגן קיצורי דרך‪ ...‬גם גמלים הוכיחו יכולות מרשימים‪ ...‬פרטים נוספים‬ ‫להשקות אותם‪ ...‬למלאות טנק מלא לקראת מסע ממושך‪...‬‬ ‫אצל אלכסי העגלון שהתפקיד שלו לסמן וי‪ ,‬בזה ניתן ללחוץ על כפתור ולהגיע‪ ...‬אבל בעבודת‬ ‫אליעזר יוצא ו‪ ...‬ולפתע!!!! לתדהמתו אין גבול!!! הוא מוצא את עצמו עם עשרה גמלים‬ ‫ה'‪ ,‬ה' לא מוכן לדלג על הביטוי שלי!!! ה' לא מחפש לסגור איתי איזושהי פינה ולנקות את‬ ‫באמצע 'גן ורשא' של ארם נהרים‪ ...‬בשעה הכי עמוסה 'לעת צאת השואבות‪ '...‬כולם‬ ‫המשרד‪ ...‬ה' מעוניין בכל התהליך!!! אין לאן למהר‪ ,‬ה' מעוניין בדרך לא פחות מאשר יעד‪...‬‬ ‫מביטים באליעזר ומסתכלים עליו כאילו הוא נפל מהירח‪ ...‬תנסה רק לדמיין שאתה יוצא‬ ‫קח לדוגמא את עקידת יצחק‪ ...‬ה' מצווה את אברהם‪ :‬קח את יצחק והעלהו לעולה‪ ,‬ה' רצה את‬ ‫עם הרכב ביציאה מבני ברק ונכנס רגע לתחנת דלק‪ ...‬ולפתע מה אתה רואה שם???‬ ‫יצחק זבוח על המזבח?? ממש לא!!! אז מה ה' רצה?? את הנכונות!! ממילא במבט לאחור‪ ,‬אין‬ ‫מטוס!!! מטוס ממתין שם בשלווה!!! מחכה עם כולם בתור לתדלק‪ ...‬ההלו‪ ...‬מה קורה‬ ‫כמעט שום הבדל בין ה'וילכו שניהם יחדיו' הראשון בתחילת הדרך‪ ,‬ל‪-‬וילכו שניהם יחדיו השני‬ ‫פה?? מה הולך להיות פה??‬ ‫שבסוף לבין ויעקוד את יצחק בנו‪ ...‬מתחילה ועד סוף ה' רצה את הביטוי!!! אז נכון שבכל דבר‬ ‫בעבודת ה' אנחנו כן צמודים לאיזשהו יעד!!! אנחנו כן חייבים לחתור להגיע ליעד‪ ...‬ברור‬ ‫תוך כמה דקות זה נהפך לשיחת היום‪ ...‬עשרה גמלים‪ ...‬ציוד כבד‪ ...‬עומדים באמצע‬ ‫שצריך לשאוף לדעת ש"ס‪ ...‬ולחתור להצליח בעבודת ה'‪ ,‬אבל גם כשמצליחים‪ ,‬זה לא ה‪-‬וי!!‬ ‫העיר‪ ,‬חוסמים את כל המעבר‪ ...‬והם עוד מחכים בתור לשתות מים‪ ...‬עם טנק ריק!!!‬ ‫הנה‪ ...‬יופי‪ ...‬בוצע‪ ...‬העיסקה אושרה‪ ...‬לא!!! זה לא זה!! את זה אלכסי כבר יעשה‪ ...‬אצלנו‪ ,‬גם‬ ‫(אליעזר בכלל תכנן לתדלק ביציאה לדרך‪ ...‬ובסוף הוא מוצא את עצמו מתדלק רק‬ ‫כשיש יעד וגם כשמשיגים את היעד‪ ,‬ה' רצה את כל התהליך‪ ...‬זה א' ב' של הבנה‪...‬‬ ‫בסוף נסיעה‪ ,‬כמו אברך שלוקח רכב)‬ ‫ושוב‪ :‬צריך לדעת שיש פה איזשהו תרגיל עדין שצריך מיומנות מיוחדת כדי לתמרן בו‪ ..‬מצד‬ ‫בקיצור‪ :‬הגמלים היו פה השחקן הראשי בהצגה!!! הגמלים היו ביטוי יצוגי לנס הגדול‬ ‫אחד אוי ואבוי למי שבעבודת ה' לא מציב לעצמו שום יעד‪ ...‬כן‪ ,‬יש את הטעות המוכרת הזו‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬עומד כאן אליעזר המום לגמרי! הוא מצידו עדיין דרוך מההתארגנות והדריכות‬ ‫שאם ה' בעיקר רוצה את הנכונות ואת ההשקעה‪ ...‬אז הנה‪ ,‬העיקר שאני מערבב פה ועובד קשה‪,‬‬ ‫לקראת היציאה והמסע‪ ,‬ופתאום הוא מוצא את עצמו עומד על הגמלים עעעל‬ ‫וה' רואה את הנכונות שלו‪ ,‬וזה העיקר‪ ...‬לא לא!!! אסור ליפול במוקש המוכר הזה‪( ...‬גם אם זה‬ ‫העין!!! אליעזר לא רגיל לכאלו דברים‪ ...‬אצל אברהם אבינו בדרך כלל אין קפיצות‬ ‫נכון רעיונית‪ ,‬זה לא נכון במבחן התאה‪ ,‬כי מי שמגיע מתוך תפיסה שה' רוצה בעיקר את הדרך‬ ‫דרך‪ ...‬אברהם הגיע לכל הישג רוחני צעד אחר צעד בעשר אצבעותיו‪ ...‬אברהם אף‬ ‫והנכונות‪ ,‬אבל אין לקב"ה עניין במטרה‪ ,‬כזה אחד ניגש לא רציני לעבודת ה'‪ ...‬כי תקוע לו בראש‬ ‫פעם לא ניסה לדלג על שלבים‪...‬‬ ‫שגם הרבש"ע לא באמת מתכוין ברצינות וממילא הכל נהיה משהו כזה לא רציני‪ ...‬ולכן הגישה‬ ‫הזו לא נכונה!!!) ה' כן נותן לי משימות מוגדרות וה' כן רוצה יעד ברור!!! והנה ה' ניצב עליו‪,‬‬ ‫כשה' אמר לאברם לך לך ואברהם התחיל ללכת‪ ...‬לא היה שם שום קפיצת הדרך‪..‬‬ ‫מביט עליו אם עבדו כראוי‪ ,‬ה' רוצה לראות שאני עובד נכון‪ ,‬חותר ליעד ברצינות ו'חותר למגע'‪,‬‬ ‫וכשהוא סו"ס מגיע‪ ,‬אין לו כסף‪ ,‬והבקעה לא התמלאה דינרי זהב בפתאומיות‪...‬‬ ‫כן צריך לגשת איסטרטגי ורציני‪ ,‬אם זה לדעת ש"ס‪ ,‬אם זה לחנך את הילדים שלי לשמור דרך‬ ‫ואברהם צריך ללוות ואח"כ גם מגיע רעב‪ ...‬והיה צריך המון סבלנות ואורך רוח כדי‬ ‫ה'‪ ,‬ואם זה להקים בית בישראל ואם זה לעבוד על המידות ושלל משימות איסטרטגיות בעבודת‬ ‫לראות בישועת ה' עד שאברהם פרע הקפותיו‪...‬‬ ‫ה'‪ ,‬מוטל עלי לגשת לכל משימה של עבודת ה' ברצינות ויסודיות‪ ...‬להכין גמלים עם טנק מלא‬ ‫מתוך הכרה שאני ערוך ומוכן לכברת דרך משמעותית ומכלול של השקעה‪..‬‬ ‫גם ילדים לא נחתו מהשמים אוקוס פוקוס‪ ...‬אברהם קבע מקום לתפילתו‪ ...‬הוא הגיע‬ ‫כל יום בזמן במשך ‪ 99‬שנים‪ ...‬ורק אז זה קרה‪ ,‬ולאליעזר חשוב להדגיש את זה‪ :‬ותלד‬ ‫אבל במקביל!!! תוך כדי שאני משקיע את כל כולי בהצלחת המשימה בריכוז כל הכישורים‬ ‫שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה‪ ...‬כשאליעזר עומד פה מול לבן ובתואל והם‬ ‫שברשותי! תמיד לזכור שבסוף בסוף ה' מחפש כאן לא רק את היעד ולסמן עליו וי!!! כי אם זה‬ ‫קולטים שיש להם עסק עם בן אדם זריז ומהיר‪ ...‬אחד כזה שלא מוכן להמתין אפילו‬ ‫היה לסמן וי הוא היה קורא לגמלים של אליעזר או לסוסים של אלכסי ואותות ומופתים על‬ ‫אדמת בני חם‪ ...‬ה' רוצה את כל המכלול!! את כל השותפות שלי כאן‪ ...‬יש לה' עניין גם במה‬ ‫לילה אחד נוסף‪' -‬אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי'‪ ,‬חשוב לו להבהיר להם‪ :‬שלא‬ ‫שקורה כאן ועכשיו!! וכ"ש כשאני אגיע ליעד ואז ה' יוכל להתפאר בי‪ ...‬בני ישראל אשר בך‬ ‫תחשבו שזה הקצב של אברהם‪ ...‬לא!!! זה משהו מאוד מאוד לא שגרתי‪ ...‬הסיבה‬ ‫אתפאר‪ ,‬הוא יתפאר בתוצאה!!! ולא פחות מזה בהשקעה והנכונות שקדמה לה‪...‬‬ ‫שכ"כ הולך לי מהר כי אני בשליחות של אברהם אבינו‪ ,‬בתור שליח שלו הולך לי‬ ‫מאוד מהר‪ ,‬ולכן‪ -‬אל תאחרוני‪ ,‬אלא שלחוני ואלכה לאדוני‪ ...‬אבל ברגע שאני חוזר‬ ‫גם אם נדמה לך שבשורות האחרונות לא כתוב כלום‪ ...‬תדייק בהם!! זו נוסחה עדינה‪...‬‬ ‫לשם הקצב חוזר להיות רגיל‪ ...‬זהו!!! יותר כבר לא מדלגים על שלבים בחיים‪...‬‬ ‫‪ | 26‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫שחיי הנישואין מחייב אותם במשהו‪ ,‬ויתכן שיש אחד‬ ‫איך יתכן שהתחייבות הכי משמעותית בחיים‪ ...‬תהיה‬ ‫לדעת 'מי' בלי 'מה'‬ ‫שהוא עדיין בשידוכים בכלל‪ ,‬והוא כבר ערוך ומוכן‬ ‫מסורה להחלטה הכי חובבנית בחיים? (שתבין‪ :‬בשביל‬ ‫לקבל עול‪ ,‬וכבר נמחל לו עוד לפני שהוא יודע עם מי‬ ‫לתת לך תרומה חד פעמית של ‪ 100‬שקל‪ ,‬מספיק לי לראות שיש‬ ‫זה כמו פרה שעושה מממו‪...‬‬ ‫לך זקן ואתה מכניס את החולצה בתוך המכנסיים‪ ,‬אבל כשתבקש‬ ‫הוא מתחתן‪ ,‬מה שבטוח‪ :‬יש המון המון בנות סמינר‬ ‫כמידי שנה בפרשת חיי שרה‪ ,‬אני מקדיש מאמר אחד‬ ‫ממני הוראת קבע של ‪ 100‬שקל‪ ...‬זה כבר לא יספיק לי‪ ...‬אני ארצה‬ ‫שהריחיים כבר מונחים על צווארם‪ ,‬והם עמוק עמוק‬ ‫להבין מה אתה קשור אלי‪ ...‬כלומר‪ :‬כגודל ההתחייבות כך במקביל‬ ‫לכה"פ לנושא השידוכים‪ ..‬ולו ממקום של השתתפות‬ ‫במחילה) אחרי שקבלת את ההחלטה‬ ‫ההחלטה היא פחות חובבנית‪ ,‬ואילו כאן ההתחייבות היא בסדר‬ ‫מינימלית ונשיאה בעול בהתמודדות הכ"כ לא פשוטה‬ ‫גודל של חיים‪ ,‬ואילו ההחלטה יכולה להיות ממש חובבנית‪)...‬‬ ‫של מעוכבי הזיווגים!!! לאחרונה התחדדה לי תובנה‬ ‫הדרמטית מה זה עול אשה‪ ,‬מכאן ואילך‬ ‫מפתיעה‪ ...‬תשמע משפט שברגע הראשון ישמע לך‬ ‫אנחנו יכולים לעבור לשלב הפחות‬ ‫והתשובה היא פשוטה מאוד‪ :‬אין בעיה!! אני רואה‬ ‫מאוד מוזר ובכן‪ :‬מאז ומעולם המנהג היה קודם‬ ‫משמעותי‪ ...‬עם מי?? עם מי להתחתן‪ ...‬זה‬ ‫שקבלת רגלים קרות‪ ...‬אני מבין שאתה קצת פחות‬ ‫להיכנס לשידוכים ואח"כ להתחתן!! ככה זה גם היה‬ ‫משוכנע שזו דווקא היא‪ ...‬אין בעיה! לא עשינו עסק‪...‬‬ ‫כבר באמת שאלה של סגנון‪ ...‬של התאמה‪...‬‬ ‫זכותך לבטל שידוך‪ ,‬או לחילופין זכותך לגרש את‬ ‫אצלי‪ ,‬ומסתמא גם אצלך‪ ...‬אבל אני מציע שיתכן‬ ‫שצריך להפוך את היוצרות‪ :‬קודם כל להתחתן!!! ורק‬ ‫אשתך ח"ו‪ ..‬אבל!!! דבר אחד שיהיה לך ברור‪ ...‬זה לא‬ ‫ופה נפל לי האסימון!! פתאום אני קולט שבתור בחור‬ ‫אח"כ להיכנס לשידוכים! עד כאן‪.‬‬ ‫יעזור לך הרבה כי למישהי אחת ? ! ? אתה בוודאי‬ ‫בשידוכים הייתי עסוק מאוד בשאלה עם מי‪ ,‬בו בזמן‬ ‫שאף פעם לא חשבתי מה!!!!‬ ‫תהיה חייב!!! לא משנה מי זו תהיה אבל אחת כזו‬ ‫אה‪ ...‬מה רצה 'המשורר'?? מה פשר המשפט המוזר‬ ‫תהיה!!! או זו או אחרת‪ ,‬אבל בין כך ובין כך‪ ,‬לא תמלט‬ ‫הזה??‬ ‫לצורך העניין בא נעשה סקר‪ ...‬אתה פוגש בחור שנכנס‬ ‫מלהתחייב למישהו אחת‪ ,‬ואליה אתה תהיה מחויב‬ ‫לשידוכים‪ ...‬קח אותו לפינה ותשאל אותו בהפתעה‪:‬‬ ‫הההכל‪...‬‬ ‫אז ככה‪ :‬אני מכיר בחור עליז ושובב‪ ...‬הייתי אומר‬ ‫אתה רוצה להתחתן?? כן!!! מה זה להתחתן?? מה זה‬ ‫אפילו קצת ילדותי‪ ,‬שנכנס לשידוכים בצורה מאוד‬ ‫אומר לך? מה זה מחייב אותך??‬ ‫אחרי שמאוד מאוד ברור לך מה אתה מחוייב בחיי‬ ‫חובבנית‪ ...‬הכל התחיל מזה שנהיה לו קצת משעמם‬ ‫הנישואין‪ ,‬מכאן ואילך למי?? מי תהיה אותה אחת??‬ ‫בישיבה‪ ...‬הוא גם נתקע בלי חברותא בסדר א'‪...‬‬ ‫נו‪ ...‬מעניין מה הוא יענה‪ ...‬אז אני אתמלל לך פחות או‬ ‫זה כבר יכול להיות החלטה חובבנית!!!!‬ ‫ויאלה‪ ...‬בא נכנס לשידוכים ולו בשביל לגוון קצת‬ ‫יותר את השיחה‪ ...‬דבר ראשון‪ :‬הוא יסתכל עליך כאילו‬ ‫בחיים‪ ...‬ואז הוא נפגש עם שווער‪ ...‬והוא היה ממזה‬ ‫נפלת מהירח‪ ...‬מה‪ ...‬מה אני מתחייב? מה זה בכלל? מי‬ ‫הבנת מה אמרתי? לדוגמא‪ :‬היה אחד שהתלבט האם‬ ‫זורם ונחמד‪ ...‬הבחור ממש התלהב‪ ...‬וגם מאוד מצא‬ ‫לקנות רכב‪ ...‬כי אמרו לו שתחזוקה של רכב מאוד‬ ‫אמר שאני בכלל מתחייב?‬ ‫חן בעיניו שהם גרים בירושלים‪ ,‬ובדיוק באזור בר אילן‬ ‫יקרה‪ ,‬אז הוא הסתפק מאוד האם בכלל ללכת על‬ ‫ירמיהו‪ ...‬וחוץ מזה הוא תמיד חלם שאהרלה סאמעט‬ ‫אההה‪ ,‬הבנתי‪ ...‬אתה מתכווין לשאול מה ההורים שלי‬ ‫זה‪ ...‬ארך לו תקופה ממושכת עד שסו"ס הוא החליט‬ ‫יהיה בחתונה שלו והתברר שיש לשווער קשר איתו‪...‬‬ ‫מתחייבים?‬ ‫לקנות‪ ...‬ואז בשעטו"מ אחרי שהוא קנה רכב‪ ,‬כעת‬ ‫אז יאלה‪ ...‬בא נסגור שידוך‪ ...‬יהיה אירוסין‪ ,‬חתונה‪,‬‬ ‫התעוררה התלבטות חדשה‪ ...‬אצל מי לעשות‬ ‫שבע ברכות‪ ...‬יהיה צחוקים‪ ...‬ואכן בשעטו"מ השידוך‬ ‫לא!! לא דיברתי מה ההורים שלך מתחייבים‪ ...‬אני‬ ‫ביטוח?? האם בחברה זו או בחברה השניה?? ויש‬ ‫נסגר במזל טוב‪ ....‬לא חלפו כמה חודשים ומיודעינו‬ ‫מדבר עליך!!! מה אתה הולך להתחייב??? ואז פתאום‬ ‫לציין שהפעם לשם שינוי ההחלטה התקבלה תוך‬ ‫מצא את עצמו עומד תחת החופה‪ ...‬ואז לפתע הופיע‬ ‫יהיה נראה לו שהוא הבין‪ ...‬אההה‪ ...‬עכשיו הבנתי‪...‬‬ ‫עשר דקות!!!!‬ ‫מולו המסדר קידושין עם אקדח שלוף ופתח עליו‬ ‫אתה מתכוין לשאול מה אני רוצה??‬ ‫מה קרה?? פשוט מאוד‪ :‬ביטוח חייבים לעשות!! כל‬ ‫בצרור של סנקציות!!! אדוני היקר‪ ...‬מהיום אתה חייב‬ ‫אז כן‪ ..‬אני רוצה ללמוד כל החיים!! זו השאיפה שלי‬ ‫השאלה אצל מי‪...‬‬ ‫לזון‪ ...‬ולפרנס‪ ...‬אתה חייב לדאוג לה‪ ...‬חייב לדווח לה‬ ‫לחיים‪...‬‬ ‫מתי אתה הולך‪ ...‬ולמה אתה עדיין לא חוזר‪ ...‬להקשיב‬ ‫כל עוד הספק היה האם בכלל!!! האם לקנות רכב או‬ ‫לה שעות‪ ...‬לממן לה את כל ההוצאות‪...‬‬ ‫אז לא!!! שוב לא!!! לא שאלתי אותך מה אתה רוצה‬ ‫לא‪ ...‬האם יש לי תקציב לזה? זו שאלה באמת כבדת‬ ‫לעשות בכולל‪ ...‬גם לא שאלתי אותך מה אתה רוצה‬ ‫משקל‪ ...‬אבל אחרי שקניתי וכעת בין כך צריך לשלם‬ ‫אוה אוה‪ ...‬הבחור פתאום נכנס ללחץ‪ ..‬רגע רגע‪ ...‬הקש‬ ‫שהיא תעשה בשביל שאתה תוכל ללמוד בבית‬ ‫ביטוח‪ ...‬וכל השאלה היא למי בדיוק לשלם‪ ...‬זו כבר‬ ‫ביטול!!! בעצם לא התכוונתי עד כדי כך ברצינות‪...‬‬ ‫המדרש‪ ...‬אני שואל אותך מה אתה!!!!!!! מה אתה‬ ‫שאלה באמת חובבנית‪ ...‬לא נותר לי אלא לפתוח את‬ ‫בסה"כ קצת התייבשתי‪ ...‬התחשק לי להיות 'קצת'‬ ‫רוצה בחיי הנישואין‪ ...‬אגב‪ :‬אני רוצה לעצור כאן רגע‪...‬‬ ‫חוברת המידע של הקהילה‪ ,‬ולראות איזה פרסומת‬ ‫חתן‪ ...‬אבל מכאן ועד כל רשימת ההתחייבויות האלו‪...‬‬ ‫תסלח לי‪ ...‬כשאני שואל בחור בשידוכים מה אתה‬ ‫הכי מחייכת לי או מי נראה לי הכי היימיש ומגיע‬ ‫למה מה קרה?? למה אני אמור להתחייב לה כ"כ‬ ‫רוצה והוא עונה לי משהו בסגנון ש‪ -‬שאני רוצה ללמוד‬ ‫מהקהילה שלי שמתחשק לי לפרנס אותו‪ ...‬הבנת???‬ ‫הרבה‪ ...‬מה יש לי איתה?‬ ‫כל החיים‪ ...‬תסלח לי‪ ...‬אבל זה לדבר כמו ילד קטן‪...‬‬ ‫תבין‪ :‬מילא ההורים שלי‪ ...‬כשהשו"ע אומר לי‪ :‬אתה‬ ‫על אותו משקל כאן!!! אם יש שאלה באמת‬ ‫אתה יודע איך אני רואה את זה??? זה כמו בחור‬ ‫חייב להתמסר להורים‪ ...‬מאכילו משקהו וכו'‪ ,‬הבנתי‬ ‫כבדת משקל בשידוכים‪ ...‬זו השאלה מה זה‬ ‫למה אני מחויב אליהם‪ ...‬הם השקיעו בי‪ ,‬סבלו‬ ‫שנכנס לחנות חליפות‪ ...‬והמוכר שואל אותו‪ ...‬כן‪ ...‬מה‬ ‫אתה רוצה??‬ ‫להתחתן!!! להבין מה זה מחייב אותי!!!‬ ‫בשבילי‪ ...‬מגיע להם‪ ...‬אבל פה?? כולא הצעת שידוך‬ ‫להבין שיש לי פה מחוייבות‪ .‬לקחת על עצמי‬ ‫שצצה רק לפני כמה חודשים‪ ...‬אז נכון‪ ...‬שמענו דברים‬ ‫והבחור עונה‪ :‬אני רוצה ללמוד כל החיים!!!‬ ‫עול אשה‪ ,‬זו באמת מחויבות מאוד‬ ‫טובים‪ ...‬גם השווער זורם‪ ,‬וגם גרים במנחת יצחק‪ ,‬אבל‬ ‫מכאן ועד שאני אתחייב לזון לפרנס ולדאוג לכל‬ ‫מה הקשר?? וכי שאלתי אותך מה השאיפות שלך??‬ ‫משמעותית!!! שמי שמוכן לנשום את‬ ‫חסרונה‪ ,‬סליחה‪ ...‬מי היא בכלל?? והכי הכי‪ :‬למה‬ ‫אנחנו פה בחנות חליפות!! כשאני שואל מה אתה‬ ‫הנשימה העמוקה ולגשת לזה בשיא‬ ‫דווקא לה אני חייב??? למה מגיע לה יותר מכל אחת‬ ‫רוצה‪ ...‬אני מתכוין האם אתה רוצה ג'אקט או‬ ‫הרצינות‪ ...‬באותו רגע מוחלין לו כל‬ ‫אחרת? הבנת את הנקודה של השאלה?? אני אנסה‬ ‫מכנסיים?? על אותו משקל‪ :‬אם אני שואל מה אתה‬ ‫עוונותיו‪ ...‬זה הסיפור הגדול!!! (אגב‪ :‬משום‬ ‫טיפה להגדיר את השאלה במילים‪ :‬הרי כך‪:‬‬ ‫רוצה בחיי נישואין‪ ..‬והוא עונה לי אני רוצה ללמוד כל‬ ‫מה‪ ,‬די ברור לי שמה שקיי"ל ש'חתן‪ ,‬מוחלין לו על כל‬ ‫המחויבויות של בעל לאשה זו התחייבות מאוד מאוד‬ ‫החיים!! זה חוסר תקשורת!!! זה בדיוק כמו להגיד את‬ ‫עוונותיו'‪ ,‬זה לא משהו קורה אוקוס פוקוס תחת‬ ‫רצינית ולא חובבנית בכלל!!! לעומת זאת מי?!?!? מי‬ ‫זה בחנות חליפות‪( ...‬אגב‪ :‬הכל בסדר‪ ,‬זה לא באמת הפרעה‬ ‫החופה!!! אלא מאי? היות וכל העניין של מחילת‬ ‫היא אותה אשה ש‪-‬לה אני הולך להתחייב?? זו‬ ‫תקשורתית אצל הבחור‪ ,‬זה מתחיל בעיקר מאלו ששאלו אותו‪,‬‬ ‫עוונות היא בגלל שהבן אדם קיבל על עצמו עול‪,‬‬ ‫ההחלטה הכי חובבנית שיכולה להיות‪ ...‬ברמת העקרון‬ ‫שנתנו לו להבין שכששואלים אותך 'מה אתה רוצה'‪ ,‬מחכים לשמוע‬ ‫ה מחילה הזו מתרחשת ברגע שהוא הפנים את העול‬ ‫השיקולים והמניעים יכולים להיות ממש ילדותיים וזה‬ ‫מה אתה רוצה ממנה אז אני כעת לשם שינוי לא!!!‪ )--‬כשאני‬ ‫הזה‪ ,‬יש כאלו שחלפו כבר חודשיים מהחתונה שלהם‪,‬‬ ‫תקף לגמרי‪( ...‬מיותר לציין שזה לא רצוי ואידיאלי‪ ...‬אבל זה לא‬ ‫שואל אותך מה אתה רוצה בשידוכים‪ ...‬אל תענה לי מה‬ ‫סתירה שזה לגמרי תקני‪)...‬‬ ‫ולא נמחל להם שששקל‪ ,‬הם עדיין רחוקים מלהפנים‬ ‫אוסף | ‪27‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אחרי שהיה מאוד מאוד ברור לה מה היא רוצה!! כעת‬ ‫העניין הוא כך‪ :‬תסכים איתי שאם יש לי מיליון שקל!!!‬ ‫אתה רוצה ממנה‪ ,‬וגם לא מעניין אותי כעת כעת מה‬ ‫היא הייתה צריכה בסה"כ למצא מישהו שגם הוא רוצה‬ ‫וישנה התלבטות האם להשקיע אותו או לא‪ ...‬זו שאלה‬ ‫התכניות שלך להמשיך ללמוד‪ ....‬אל תברח לכל‬ ‫את אותו דבר‪ ,‬והראשון שהוצע לה היא בררו אחד אצל‬ ‫כבדת משקל‪ ...‬אני לא ממהר לקבל החלטה כזו‪ ...‬כי‬ ‫הכיוונים‪ ...‬תענה לי תשובה ממוקדת על השאלה‬ ‫שני‪ ,‬האם מה שאת רוצה אני רוצה‪ ,‬וזהו!!! היות והם‬ ‫סו"ס מיליון שקל זה לא משהו שהולך ברגל!!! וזו בדיוק‬ ‫שלי‪ ...‬אני בסה"כ שואל‪ :‬מה אתה רוצה בחיי הנישואין‬ ‫ידעו מאוד טוב מה!! היה להם מאוד קל לדעת מי‪ ,‬אבל‬ ‫הסיבה שבחור בוגר עם ראש על הכתפיים‪ ,‬באופן טבעי‬ ‫שלך?? מה זה מחייב אותך? מה זה דורש ממך?‬ ‫אני‪ ...‬שום דבר‪ ...‬לא היה לי שמץ של רקע מה!!! מה‬ ‫מתקשה לקבל החלטה בצעד משמעותי שכזה‪..‬‬ ‫הההלו‪ ...‬לסגור שידוך זו החלטה של חיים!!! זה לא‬ ‫וקדימה! המערכת ממתינה להקשתכם‪ ...‬אני מחכה‪...‬‬ ‫אני חייב‪ ...‬יצאתי לי מהמערה היישר לשידוכים‬ ‫משהו שלוחצים על כפתור‪ ..‬וממילא ברגע האמת‬ ‫ש‪ ...‬ש‪ ...‬שקט!!!! אני עדיין מחכה לתשובה‪ ...‬תבין‪ :‬מה‬ ‫והשאלה הראשונה ששאלתי את עצמי זה מי!! באמת‬ ‫שפתאום מיודעינו נצמד לפינה ומפנים ש‪ ...‬שיכול‬ ‫בסה"כ שאלתי‪ ...‬אתה הרי אומר שאתה רוצה‬ ‫שאלה מצוינת‪ ...‬מי??? באמת מי??‬ ‫להיות שזה השידוך שלו‪ ,‬פתאום הוא מחמיץ פנים‪...‬‬ ‫להתחתן‪ ...‬בבקשה‪ ...‬תוך עשר דקות 'אני מארגן לך‪'...‬‬ ‫תכל'ס‪ ...‬זה מה שהקדמתי ואמרתי‪:‬‬ ‫מה‪ ...‬על העיסקה הזו אני אמור כעת להשקיע את‬ ‫רק תגיד לי מה זה אומר לך?? מה אתה מתכוין‬ ‫המיליון מחויבויות שכ"כ קשה לי להחליט בהם??‬ ‫כשאתה אומר להתחתן? מה‪ ...‬זה משולש‪ ...‬מלבן‪...‬‬ ‫הגיע הזמן שנהפוך את היוצרות!!! אם עד עכשיו היה‬ ‫עיגול?? ופתאום אני קולט למפרע ש‪-‬כאן נתקעתי!!‬ ‫אז זהו שלא!!! שפתאום אני קולט את הטעות!!! תקוע לנו בראש שקודם נכנסים לשידוכים ורק אח"כ‬ ‫מיודעינו הבחור כארזים‪ ...‬אין לו שמץ של מושג מה זה‬ ‫להתחתן זו לא שאלה האם להשקיע מיליון שקל‪ ...‬אל מתחתנים‪ ...‬אז בא נהפוך‪...‬‬ ‫חיי נישואין‪ ,‬אין לו מושג מה זה מחייב אותו‪ ,‬ותכל'ס‪...‬‬ ‫תצפה שיהיה מישהי בעולם שהיא בעצמה תהיה שווה‬ ‫במקום לפתוח את הנושא ולדבר מה זה‪ ...‬במקום זה‬ ‫להשקיע בה את כל טור אבן העזר!! תשכח מזה‪ ...‬אין קודם כל בא נתחתן!!! כלומר‪ :‬קודם נשב ונבין בכלל‬ ‫מה עשינו?? הסטנו את כל הנושא והשקענו ‪99%‬‬ ‫מה זה אומר לי להתחתן‪ ..‬מה זה עול אשה‪ ,‬מה זה‬ ‫אחת כזו בכל העולם‪ ,‬לא הייתה ולא תהיה רק מה??‬ ‫מהשיח והדיונים וכובד המשקל ב‪---‬מי!!!! לא מה!!‬ ‫מחייב אותי‪ ,‬מה מוטל עלי בזה‪,‬‬ ‫אלא מי!!! כן‪ ...‬אתה מוזמן לעשות בדיקת שטח‪ ...‬אל‬ ‫יש בורא עולם שהוא חייב אותי להקים בית!!! את‬ ‫תסמוך עלי‪ ...‬תבדוק מה השיח שהכי מטריד ומעסיק‬ ‫המחוייבות הזו אני בלאו הכי מחוייב ל‪--‬בוראי!!! וכעת יש לי חלום זה להוציא חוברת מיוחדת ליומולדת‬ ‫בתחום השידוכים‪ ...‬איך אני אדע מי?? איך אני יכול‬ ‫כל השאלה זה‪ :‬עם מי?? ואם הגיעה איזושהי הצעת של גיל עשרים‪ ,‬חוברת 'תיפח'!!! נכון תיפח?? נכון‬ ‫לדעת מה מתאים לי? הסגנון הזה או הזה‪ ...‬כל הנושא‬ ‫שידוך‪ ...‬אין פה שאלת כדאיות האם זו סחורה מספיק הרבש"ע כועס שעדיין לא התחתנת? על מה‪ ...‬מה‬ ‫של ההתאמה ומי ואיך בודקים ואיך מבררים‪ ,‬ואיך‬ ‫שווה כדי להתחייב לה את כל טור אבן העזר?? אלא היית אמור לעשות שלא עשית‪( ...‬לא עם מי היית‬ ‫שוללים‪..‬‬ ‫האם מה שאני בלאו הכי מחויב לבוראי‪ ,‬האם יכול אמור להתחתן ואתה עדיין לא יודע עם מי אלא מה היית‬ ‫להיות שזה יהיה איתה?? זו כבר שאלה נקודתית והרבה אמור להתחייב ועדיין לא) אני בעד לדבר על זה אפילו‬ ‫כל העיסוק מתנקז ל‪-‬מי!!! אבל ההלו‪ ...‬עזוב‪ ...‬לפני‬ ‫באופן תיאורטי!!! זה לא חייב להיות קורס מעשי‬ ‫פחות כבדת משקל‪...‬‬ ‫מי‪ ...‬עזוב מי‪ ..‬קודם מה!!! מה בכלל?? על מה מדברים‬ ‫בכלל??‬ ‫לחיי נישואין‪ ...‬אלא בסה"כ להבין את התמונה‪...‬‬ ‫זה בדיוק כמו שעד לא מכבר‪ ,‬כשמחיר הדירות‬ ‫בחור שעולה לקיבוץ א' בישיבה‪ ,‬ומשום מה עדיין‬ ‫איך אפשר לברר מי‪ ...‬כשאין לך שמץ של מושג בכלל‬ ‫עדיין לא היה בשחקים‪ ,‬כל שידוך שנסגר‪,‬‬ ‫לא התחתן‪ ...‬הכל בסדר‪ ...‬אבל לפחות תקבל‬ ‫מה‪...‬‬ ‫המחותנים משני הצדדים היו נחושים להזדרז‬ ‫מושגים בסיסיים שיום אחד אתה אמור לקחת‬ ‫לקנות דירה עוד לפני החתונה‪ ...‬רגע‪ ...‬סליחה‪...‬‬ ‫תבין‪ :‬בשידוכים יש תופעה כאובה שנקראת בררנות‪...‬‬ ‫אחריות על עצמך ו‪ ...‬ועל עוד כמה‪ ...‬אתה אמור‬ ‫מה פשר החפזון הזה?? ממתי ניגשים לעסקאות‬ ‫יש כאלו שקשה להם לקפוץ למים ולקבל החלטה‪ ,‬ואני‬ ‫להיות זה שמתלוננים אצלו ולא זה שמתלונן אצל‬ ‫כאלו גדולים בכזו פזיזות‪ ...‬ועוד בתקופה הכי‬ ‫אהיה איתך כנה‪ :‬גם אני הייתי נחשב בררן בשידוכים‪...‬‬ ‫אחרים‪ ...‬וככה לפחות כשהוא יגיע לשידוכים‪,‬‬ ‫עמוסה שלפני החתונה??? נו‪ ...‬מה התשובה??‬ ‫ומה לעשות שאני מצד האופי שלי ממש לא טיפוס‬ ‫יהיה לו איזה רקע מינימלי‪ ,‬מה!!!! וככה יהיה לו‬ ‫לא!!! אין פה שום חפזון!!! כי עצם ההחלטה לתת‬ ‫כזה!!! אדרבה‪ ..‬אני טיפוס פסקן וחתוך!! חלק‬ ‫הרבה יותר קל להיות ממוקד עם מי‪( ...‬בא נדבר‬ ‫‪ 400.000‬משני הצדדים‪ ...‬זו החלטה ישנה נושנה‪...‬‬ ‫מהבעיה שלי שכל החיים שלי זה סימן קריאה אחד‬ ‫ברחל בתך הקטנה‪ :‬לא יתכן שבחור בשידוכים ידע לפמפם‬ ‫הסכום הזה כבר נאגר בתכנית חסכון במשך שנים‪,‬‬ ‫ארוך‪( ...‬לא תמיד זה מראה על חכמה גדולה‪ ,‬אבל ככה אני‪ ...‬מה‬ ‫לי רק מה הוא דורש‪ ...‬מי שהדבר היחיד שהוא יודע להגיד זה‬ ‫רק מה הוא רוצה מאחרים ואתה צריך לחלוב אותו בכח‬ ‫וכעת!!! כעת מדובר בסה"כ בסגירת פינה‬ ‫שבטוח‪ :‬אני רחוק מלהיות כזה פרווה שלא יודע לחתוך) ובכל זאת‬ ‫שיגיד לך מה הוא מוכן להתחייב‪ ...‬אם ההורים שלו אוהבים‬ ‫נקודתית‪ ...‬איפה? איפה בדיוק להשקיע? האם‬ ‫כשזה הגיע לשידוכים‪ ...‬פתאום הייתי מאוד מסתבך‬ ‫אותו‪ ,‬שיחזירו אותו בחזרה ללול‪ ,‬שיתנו לו בקבוק ומוצץ עם‬ ‫ומתקשה לחתוך!! והיום אני פתאום מתחיל לקלוט‬ ‫בעפולה או בנתיבות? זו שאלה עניינית ואולי גם‬ ‫ספר פונפון חמודון קיבל בלון‪ ...‬הוא כעת לא כשיר נישואין‪,‬‬ ‫למה‪ ...‬כי כשהגיע הצעת שידוך היה נדרש ממני‬ ‫אז נכון שיש לכם הרבה הצעות ויש עם מי‪ ,‬אבל אין עם מה!!!‬ ‫חובבנית‪ ..‬שאותה אפשר לקבל בעשר דקות ותוך‬ ‫להחליט עם מי בו בזמן שאין לי מושג מה‪...‬‬ ‫אגב‪ :‬רוב הבחורים לא כאלו‪ ,‬בחור מבין שהוא חייב!!! הוא רק‬ ‫כדי תקופה עמוסה)‬ ‫צריך טיפ טיפה לפתח את זה‪)...‬‬ ‫אין בעיה‪ ...‬אני מוכן להגיד מי‪ ...‬אבל קודם תגיד לי על‬ ‫ופה הטעות שלנו!!! למה לסבתא שלי היה כ"כ קל‬ ‫מה?? אני יכול להגיד לך מי קיבל שבע מנדטים‪ ..‬אני‬ ‫שים לב שלאורך כל המאמר הזה לא אמרתי‬ ‫להתחתן?? למה כשהתעכבתי בשידוכים‪ ,‬סבתא שלי‬ ‫גם יכול להגיד לך מי לא הוריד מהשלחן‪ ...‬וגם מי לא‬ ‫כלום‪ ...‬לא באמת פתחתי את הנושא‪ ...‬וסליחה‪...‬‬ ‫לא הצליחה להבין למה אתה מסתבך כ"כ‪ ...‬איפה היה‬ ‫קם לשחרית‪ ,‬אבל מי השידוך שלי??‬ ‫בעצם למה שאני אפתח‪ ...‬וכי אני צריך להתחתן?‬ ‫הקצר בינינו?? למה היא לא הצליחה להבין אותי? או‬ ‫יותר נכון‪ :‬למה היא הייתה הרבה פחות מסובכת‬ ‫לדעת מי בלי לדעת מה זה כמו פרה שעושה‬ ‫אתה צריך להתחתן!! אתה צריך לדעת מה זה‬ ‫ממני??‬ ‫מממו!!!‬ ‫אומר לך להתחתן!!! מבחינתי התובנה הזו‪ ,‬יתכן‬ ‫מסיבה פשוטה‪ :‬כשסבתא שלי נכנסה לשידוכים!! ויש בה כדי לתת קצה חוט מפתיע לאלו שלא‬ ‫זה בכלל לא סוגיה של קושי להחליט‪ ...‬כי אין לי‬ ‫הנושא האחרון שהעסיק אותה זה עם מי‪ ...‬כי הרבה מצליחים להבין למה כ"כ קשה להם להחליט‪...‬‬ ‫מינימום של נתונים‪...‬‬ ‫לפני כן‪ ,‬הנושא שהכי העסיק אותה זו העובדה שאני מה שבטוח‪ :‬הנושא הזה יושב לכולנו על הלב‪ ...‬זה‬ ‫כואב לנו‪ ,‬ואיכפת לנו‪ ,‬ואנא רווק או רווקה‪ ,‬אם יש כאלו‬ ‫ניצולת שואה‪ ,‬ואני נחושה ויודעת בדיוק מה אני רוצה!!‬ ‫הרי בינינו‪ ...‬מה הטיעון הכי כאוב שמאפיין את מעוכבי‬ ‫שמדברים אליכם לא יפה בשידוכים‪ ...‬זה השיקול‬ ‫אני מחויבת להמשיך את השושלת היהודית‪ ,‬אני‬ ‫השידוך‪ ...‬מדובר בבחור שסוחב כמה שנים‬ ‫שלכם האם לסלוח או לא‪ ..‬אבל תדעו שזה נובע רק‬ ‫מחויבת להמשיך את המסורת שקבלתי‪ ,‬אני נחושה‬ ‫בשידוכים‪ ...‬והנה‪ ,‬סו"ס הגיע איזושהי הצעה שיש על‬ ‫מרוב איכפתיות‪ ..‬ולכן מומלץ גם לקחת בע"מ את‬ ‫לגדל כך וכך צאצאים‪ ,‬שאני אוכל לקרא שם על‬ ‫מה לדבר‪ ,‬ואז ברגע שהוא נדחק לפינה‪ ...‬איזה משפט‬ ‫הנזיפות והגערות‪ ...‬לדעת שאתם לא גרועים כמו‬ ‫ההורים‪ ,‬האחים‪ ,‬והסבים שנעקדו‪) ,‬וכך הווה אצלה ואצל‬ ‫בדרך כלל יוצא ממנו?? מה‪ ...‬אה זהו‪ ??...‬מה‪ ...‬זה‬ ‫שמעלילים עליכם‪ ,‬אברהם אבינו בסוף פרע הקפותיו‪,‬‬ ‫רוב ניצולי השואה) ו‪ ...‬וכעת הפינה האחרונה שנותר לה‬ ‫השידוך שלי?? כל מה שהתעכבתי זה בשביל להגיע‬ ‫בעזה"ש בקרוב תקימו בית‪ ,‬ובפדיון הבן תשלחו‬ ‫לסגור זה עם מי!!!‬ ‫לזה?? אתה קולט מה טמון במשפט הזה?‬ ‫תמונה למי שאמר לכם שאין לכם סיכוי‪...‬‬ ‫‪ | 28‬אוסף‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫החוברת של חודש מרחשוון‬ ‫בקרוב ממש‬ ‫פרק ב'‪ :‬שושנה!!! ראית פעם עז שיש לה אזניים של שושנה??‬ ‫תקציר משבוע שעבר‪ :‬דודי שלנו העיז להלעיב במלאך אלוקים רבי אליעזר‪ ,‬ואז הגיע יום פקודה 'ותזרח הצרעת במצחו'‪ ,‬ודודי שחשב‬ ‫להתפטר גירד חתך ושייף את הנגע וחשב שסיים עם זה‪ ,‬ואז התברר שלפי רבנן מי שתולש סימני טומאה 'אין רפואה למכתו' עד שתפרח‬ ‫בכולו‪ ,‬וכאן דווקא ר"א הציל והורה ש‪-‬די לו בזה שיצמח לו נגע חדש‪) ...‬וכאן המקום להתנצל‪ :‬הייתה לי שגיאה! טענתי שמצורע לא יכול להקים‬ ‫משפחה וזו טעות כי זה נכון לימי ספרו או לחילופין לשיטת ריב"י( תכל'ס‪ ...‬דודי הספיק מאז להתבגר תפס את עצמו לידיים והוא כעת בחור‬ ‫מצוין‪ ...‬אבל עדיין!!! הכתם מקשה בשידוכים‪..‬‬ ‫‪---‬‬ ‫והיום אנחנו נעבור לשושנה‪ ...‬נספר על שושנה!!! מי זו אותה שושנה?? אז ככה‪ :‬לאחרונה שמה של שושנה די התפרסם בעיירה שלנו‪...‬‬ ‫ולאו דווקא בהקשר החיובי‪ ...‬הכל התחיל מאבא של שושנה‪ -‬ר' שלמיהו הכהן‪ ...‬מדובר באחד מהכהנים התלמידי חכמים הגדולים‬ ‫שהסכימו להתגורר כאן בעיר הרחוקה שלנו‪ ...‬הוא נכס של ממש!!! ואנחנו יודעים להעריך אותו‪ ...‬מידי בוקר יש אצלו בחצר עליה לרגל‪...‬‬ ‫בבוקר מוקדם יש כאן שיירה של ילדים שבדרך לחידר אמא שולחת איתם מקרצות חלה (שעטופה כמובן בחותלת תמר שאינה מקבלת טומאה)‬ ‫ומניחים אתה בסלסלה מימין‪ ...‬ובצד שמאל של הכניסה ישנה קופה של תרומת ירקות‪( ,‬כל מי שקטף הבוקר בגינה‪ ,‬חמש מלפפונים או ארבע‬ ‫עגבניות ושבעה תפוזים‪ ,‬מפריש תרומה‪ ,‬רבע עגבניה‪ ,‬שליש מלפפון‪ ,‬פלח של תפוז‪ ,‬ומניח גם אותה בקופסא( וניתן לומר שזה עיקר מקור המחיה של משפחת‬ ‫ר' שלמיהו הכהן‪ ...‬אמא עקרת בית‪ ,‬ואילו שושנה הבת הגדולה אחראית על כל ענייני החצר‪ ,‬שושנה יוצאת מידי בוקר ואוספת את כל‬ ‫השלל‪ ...‬מביאה לאמא‪ ,‬ואמא עושה מכל התרכוכבת הזו סעודות דשנות לכל המשפחה‪ ...‬לחמניות מגוונות‪ .‬סלטים שמורכבים מהרבה‬ ‫חצאי ירקות מכל השכנים‪ ...‬יש לציין שלפעמים!!! לפעמים מדובר גם במתנות כהונה קצת יותר משמעותיות‪ ...‬אם זה זרוע לחיים וקיבה‪,‬‬ ‫או ראשית הגז‪ ...‬זה כבר ממש מתקבל בשמחה רבה‪ ...‬אבל!!!‬ ‫יש מתנת כהונה אחת ששושנה רק שומעת על זה‪ ...‬היא רואה כוכבים!!! יוצאים לה קרנים!!‬ ‫תנחש איך קוראים לזה?? בכור!!! אוה‪ ...‬אל תשאל‪ ...‬יש לנו פה בכפר רפתן אחד שמגדל בקר‪ ,‬ועוד כמה מגדלי בהמה באופנים‬ ‫ניתן לרכוש במוקדי המכירה של העלון‬ ‫המותרים‪ ...‬אלא שיום אחד חלפה שמועה משמחת בכפר‪ ...‬שהפרה של חצקל הרפתן המליטה בכור!!!! כולם שמחים‪ ,‬מאחלים לחצקל‬ ‫הפרוסים (כמעט) בכל רחבי הארץ‪:‬‬ ‫שיהיה במזל‪' ...‬וברך פרי בהמתך‪ '...‬אבל כששושנה שומעת את הבשורה נופל לה הלב‪ ...‬כן!! אני יודעת מה המשמעות‪ ...‬ברגע שלחצקל‬ ‫נולד בכור‪ ,‬המשמעות היא שבעוד חמישים יום הבכור הזה מטייל לנו פה בחצר‪ ...‬כן‪ ...‬מוטל על חצקל לטפל בבכור רק ‪ 50‬יום‪ ,‬ואז הוא‬ ‫לבירור מוקד המכירה הקרוב אליך‪:‬‬ ‫מחפש כהן לתת לו שהכהן יעלה לירושלים ויקריב ויאכל לשני ימים ולילה אחד‪ ...‬ומשם מה!! כולם בסוף נותנים רק לאבא שלנו את‬ ‫הבכור שלהם‪ ...‬תן ניחוש למה דווקא לאבא שלנו? כי הוא הכי מיוחס? לא!!! הסיבה היא כי אבא שלנו הכי צדיק מכל שאר הכהנים ולכן‬ ‫‪052-7683095‬‬ ‫‪055-6728458‬‬ ‫הוא הכהן היחיד שמוכן לקבל‪ ...‬כי כל ש אר הכהנים כאן באזור 'מסרבים באדיבות‪ '...‬ברגע ששמרל נוקש בדלת עם העז הבכור‪ ,‬הילדים‬ ‫הכהנים כבר למדו לשאול‪ ...‬כן‪ ...‬מי זה?? שמרל והעז‪ ...‬אה‪ ...‬מה זה? והיה!!! אם הוא אומר שזה עז בעל מום‪ ...‬אז בטח‪ ...‬בשמחה רבה‪...‬‬ ‫כמו כן‪ :‬ניתן לקנות בחדר כביסה שע"י ישיבת‬ ‫אבא מיד מגיח מהמחתרת‪ ...‬פותח את הדלת‪ ...‬אוה‪ ...‬שמרל‪ ...‬אגרוייסע ישר כח‪ ...‬איזה יופי!! ממש מגיע בזמן‪ ...‬תבין‪ :‬הילד הקטן שלנו‬ ‫מיר‬ ‫בדיוק אמר‪ :‬אמא‪ ,‬הבטחת לנו בשר לשבת‪ ...‬והנה‪ ,‬כעת אתה נותן לנו בכור בעל מום‪ ,‬ביום ששי הקרוב נשחט אותו לכבוד שבת קודש‪...‬‬ ‫(אתה מוזמן לבאטע‪ ,‬אם לא תוכל‪ ,‬לפחות למלווה מלכה) אבל!!! אם שמרל יגיד שהבכור הוא תם‪ ...‬הילדים כבר יודעים להגיד‪ ...‬ש‪ ...‬שמצטערים‬ ‫‪-----------------‬‬ ‫אבל 'אבא לא בבית'!!! כן‪ ...‬מה לעשות‪ ...‬מצטער מאוד‪ ...‬רק לפני חודשיים חזרנו מהמשמרה בירושלים‪ ...‬והפעם הבאה ששוב נעלה‬ ‫למקדש זה רק בעוד חודש וחצי לכל הפחות‪ ...‬ולקחת כעת עז שיסתובב לי בחצר ואני אצטרך להאכיל אותו עשב‪ ...‬ליוקל הכהן אין‬ ‫הערה נקודתית‪ :‬היו הרבה שהעירו אודות‬ ‫סבלנות לזה‪ ,‬ומה לעשות שלשמרל הישראל קל וחומר שאין סבלנות להיתקע עם העז הזה‪ ...‬לאף אחד אין סבלנות לתחזק ולגדל עז‬ ‫הנכתב בשבוע שעבר גבי רחל אמנו שלא‬ ‫בכור שאתה יודע מראש שאתה מגדל אותו בשביל הכהן‪) ,‬וברגע שהכהן לא מסכים לקבל‪ ,‬אז אני תקוע איתו‪ ,‬וצריך להיזהר איתו מאוד‪ ,‬כי בכור תם זה‬ ‫ויתרה לגמרי אלא רק ויתרה על התור!!‬ ‫קדשי מזבח על כל המשתמע!! ומספיק לי פעם אחת ששכחתי שהוא בכור והעמסתי עליו את הקניות ביום ששי‪ ...‬ואז התברר שעברתי על איסור עבודה‪ ,‬וגם מעלתי‬ ‫והעירו שמשמע לכאורה שהיה שם ויתור‬ ‫בהקדש‪ ...‬נס שזה היה פחות משווה פרוטה) תכל'ס‪ ...‬אף כהן לא שש לקבל בכור תם אלא א"כ הוא ממש בדרך לצאת לירושלים‪ ...‬הכאב ראש‬ ‫גמור‪ ,‬וידעה שכעת נופלת בחלקו של עשיו‪,‬‬ ‫שכרוך בזה הוא כ"כ גדול שזה הופך אותו ללא ריווחי‪ ...‬חוץ!!!!! חוץ מאבא שלנו!!! ר' שלמיהו הצדיק‪ ,‬הוא הכהן היחיד שמוכן לקבל‬ ‫ואכן אין הכי נמי‪ ,‬יתכן שכן!! אבל מה‬ ‫בכור‪ ...‬ובעיקר משלל שיקולים של אפרושי מאיסורא‪( ...‬שלא יטילו מום‪ ,‬ולא יכשלו במעילה בקדשים)‬ ‫שבעיקר באתי לשלול ובזה על משמרתי‬ ‫אעמודה‪ ,‬שאין כזה דבר לוותר על עצמי!! גם‬ ‫ותכל'ס‪ ...‬כתוצאה מזה אחת לכמה זמן נוחתים כאן בהמות בחצר שלנו‪ ...‬אז מילא היה מדובר בעגל‪ ...‬זה עוד חצי צרה‪ ...‬עגל לפחות‬ ‫כשאברהם אבינו עוקד את יצחק בנו‪ ,‬הוא לא‬ ‫רגוע‪ ...‬אבל הרבה פעמים מדובר בעז‪ ...‬אוה‪ ...‬אל תשאל‪ ...‬עיזא פזיזא‪ ...‬החצר הנחמדה שלנו מתחילה להיות דיר ואת שושנה זה מוציא‬ ‫מוותר עליו!! אלא הוא נותן אותו!! מוסר‬ ‫מהכלים!! (היא טוענת שהעיזים משתוללות כמעט כמונו‪ ...‬כמו האחים שלה‪ ...‬החסרת משוגעים אנוכי??) ואז ביום בהיר פתאום נחת עלינו כאן שמרל‪,‬‬ ‫אותו לה'!! אברהם ויצחק מוכנים לתת את‬ ‫והצניח לנו פה בבת אחת ארבעה עיזים עליזים ומקפצים!!!! ושושנה משתגעת מזה‪ ...‬היא מרגישה שהיא כבר לא עומדת בזה‪ ...‬האמת‬ ‫זה לא ממקום של חדלון אלא ממקום של‬ ‫היא שר' שלמיהו לאחרונה התחיל להסתפק‪ ...‬יכול להיות שאני מוכן להיות צדיק‪ ,‬אבל לא על חשבון הילדים‪ ...‬הוא עדיין לא הספיק‬ ‫נתינה‪ ,‬הם מבינים שנוכחותו של יצחק‪ ,‬כמה‬ ‫לגבש החלטה בנושא‪ ,‬ואז הגיע אותו בוקר‪ ,‬שושנה יוצאת לחצר כמידי בוקר לאסוף את המקרצות חלה‪ ...‬והיא מגלה אנדרלמוסיה של‬ ‫שהיא נחשבת לה'‪ ,‬הרי כשיצחק נמסר לה'‬ ‫ממש‪ ...‬העיזים השתוללו‪ ,‬נגסו במקרצות של חלה‪( ,‬וכנראה המקרצות נטמאו‪ ,‬כי העיזים רגילים לשתות מים מהמרזב לאחר שאמא שוטפת את הבית‪ ,‬והרי‬ ‫הוא זוכה להיות חלק ה' וזוכה לתת לה' יותר‬ ‫מי שופכין מטמאין‪ ,‬ואם הם שתו מהמים ואח"כ נגסו במקרצות‪ ,‬אז המקרצות נטמאו מהמי שופכין שבפיהם) חוץ מזה הם הפכו לה את כל החיטים שהיא‬ ‫מאשר בקיומו‪ ,‬אבל לוותר סתם? להיות‬ ‫טחנה ברוב עמל‪ ...‬שושנה פרצה בבכי‪ ...‬אתמול כל הבוקר טחנתי כאן חיטים‪ ,‬שר' יענקל הביא לנו מהמדומע שלו‪( ...‬כן‪ ...‬שבוע שעבר זה היה‬ ‫נחדל?? זה לא חלק יעקב!! כך גם כאן‪ ,‬יתכן‬ ‫שיחת היום‪ ,‬שהתערבב לר' יענקל חצי קילו גריסים של תרומה טמאה בפחות מ‪ 50-‬קילו חולין‪ ,‬והכל נהיה מדומע‪ ,‬והוא מכר לאבא שלנו במחיר סמלי והתחייבנו לאכול‬ ‫שרחל הסכימה לוותר ללאה לגמרי‪ ,‬אבל לא‬ ‫את זה קלוי בלי משקה) ולא זו בלבד העיזים גם ה וציאו את הכביסה מהנבכרת נשכו בגדים‪ ...‬קרעו חבלים‪ ...‬ודי‪ ...‬די‪ ...‬די‪ ....‬שושנה לפתע‬ ‫ממקום של חדלון‪ ,‬אלא ממקום של הבנה‪,‬‬ ‫נתקפה באקסטזה וחוסר שליטה!!! זהו!! אי אפשר איתם‪ ...‬נמאס לי מהם‪ ...‬היו שם בדיוק בחצר שאריות של עיגול דבילה‪ ...‬שושנה‬ ‫שבזה שאוותר לה אזכה לתת לה' משהו יותר‬ ‫לקחה 'שמוקטא' של דבילה והדביקה לכל עז באוזן‪ ...‬כל עז קיבלה שתי מנות של דבילה דביקיות באזניים‪ ...‬אזניים מתוקות!!! שושנה‬ ‫גדול‪ ,‬או לחילופין‪ ,‬לרחל היה כ"כ איכפת‬ ‫סיימה 'לקשט' את העיזים ו‪ ...‬ופתחה את שער החצר‪ ...‬היידע‪ ...‬צאו החוצה‪ ...‬צאו לטיול‪ ...‬תהנו‪ ...‬כפפרה עליכם‪ ...‬והעיזים יצאו בחדווה‬ ‫רבה‪ ...‬מקפצים ומפזזים‪ ...‬לא חלפה שעה קלה ועברו שם כמה כלבים‪ ...‬ומי ד הריחו דבילה‪ ...‬כלבים מאוד אוהבים דבילה‪ ...‬הכלב התחיל לרחרח אחר‬ ‫מאחותה‪ ,‬שבשבילה למחות את דמעותיה‬ ‫מקור הריח‪ ...‬ועד מהרה הוא גילה אוזן!!! אוזן מתוקה של עז‪ ...‬הכלב לא חשב פעמיים‪ ...‬רץ לעז ושם ביס!!!! חלילה‪ ...‬לא אישי‪ ...‬הכלב לא התכוין‬ ‫של אחותה‪ ,‬זה יקר לה יותר מטובתה‬ ‫להכאיב‪ ...‬הוא בסה"כ רצה דבילה ועל הדרך הוא הוריד לעז את האוזן‪ ...‬הכלב השני הוריד את האוזן השניה‪ ...‬בקיצור‪ :‬בסוף היום ארבעה עיזים חזרו‬ ‫העצמית‪ ...‬גם נוסחה כזו יכולה להתקבל‪,‬‬ ‫הבייתה נטולי אזניים!!!! יש לציין ששושנה לא התכוונה עד כדי כך להצליח‪ ...‬וגם מיד לאחמ"כ היא התחרטה אבל זה כבר היה מאוחר‪ ..‬העיזים חזרו‬ ‫אבל לוותר סתם על עצמי?? זה דיכוי!!! זה‬ ‫וכל העיר דיברה על העיזים שלפני חצי שעה היו תמימים‪ ...‬ותוך חצי שעה כולם חזרו בעלי מומין‪ .‬תכל'ס הסיפור התפרסם וזה היה מאוד לא נעים!!!‬ ‫אולי מאפיין ומתאים לשהידא מאמא‪ ,‬אבל‬ ‫כי בגגגדול זה נקרא שהכהנים חשודים להטיל מום בבכור‪ ...‬אבל החשד הזה לא נדבק על ר' שלמיהו‪ ,‬ומהר מאוד כולם ידעו שידיה של שושנה במעל‪...‬‬ ‫לא לאידישע מאמע‪...‬‬ ‫העיזים האלו נהפכו למושג‪ ...‬עיזי שושנה‪ . ..‬בפרט שצריך להמתין שיפול מום נוסף‪ ...‬ולבנתיים העיזים ממשיכות להסתובב‪ ...‬ומושכות תשומת לב‪,‬‬ ‫המשך בשבוע הבא‪...‬‬ ‫אוסף | ‪29‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן ויהי אחרי הבחירות‪ ...‬תובנות ללא ריח פוליטי‪...‬‬ ‫ברוכים הבאים‪ ,‬הגיע הזמן להתגייר!! לקבל ע"ע עול מלכות שמים!!! את זה עדיין לא עשית‪,‬‬ ‫(המשך מעמ' ‪ )1‬ברצוני לעדכן אותך ידידי החרדי‪ :‬שמאז אותו שמחת תורה שוב החלה התעוררות‬ ‫‪---‬‬ ‫ה‪-‬גר התחיל מעול מלכות שמים‪ ,‬ורק אח"כ עול תורה‪ ,‬ואילו אתה התחלת בעול תורה‪ ,‬ורק‬ ‫תשובה‪ ,‬והפעם בעוצמה הרבה יותר גדולה ורחבת היקף‪ ...‬ללא שום השוואה לתנועת התשובה‬ ‫אח"כ עול מלכות שמים‪ .‬עד כאן ברור??? אז הנה‪ ...‬זה הסיפור שלנו‪...‬‬ ‫שלפני ‪ 40‬שנה‪ ...‬שתבין‪ 2 :‬מיליון יהודים היו בחודש אלול בכותל‪ ,‬בשעה ‪ 1‬בלילה‪ ,‬לבקש סליחה‬ ‫במלחמת ששת הימים ה' נתן חיבוק עצום לעם ישראל‪ ...‬והניצוץ היהודי פשוט נדלק מאהבת‬ ‫מה'‪ ...‬מסתובבים להם חטופים לשעבר ומדברים על קשר ונאמנות לה' במושגים רוחניים מעוררי‬ ‫הנס‪ ...‬ולנו החרדים לא נותר אלא לפתוח שני ידיים‪ ,‬ולקרא לאח החילוני‪ ...‬בא‪ ...‬תקבל ע"ע עול‬ ‫השתאות‪ ,‬וזה נושא שצף ומדובר כל הזמן‪ ...‬ופה מתחיל התסכול האישי שלי‪ ..‬כשהשתחררו‬ ‫תורה!!! אבא שבשמים אוהב אותך ומחכה לך‪ ...‬כמה כיף להיות יהודי‪ ...‬וכאן החלה תנועת‬ ‫אותם חטופים והתחילו לדבר על קשר עם ה' ושבת וכשר'ת‪ .‬ציפיתי שזה עניין של יומיים שלוש‬ ‫התשובה ויהודים שבו בתשובה עם אורות גדולים‪) ...‬ואז הגיע הנחיתה‪ ...‬הגיע תורם גם לשלם מחיר על‬ ‫עד‪ ...‬עד שהם פונים אלינו החרדים!! סליחה‪ ...‬מי הכתובת לענייני רבש"ע?? מי הדמות שעד‬ ‫היהדות ואז הגיע השלב הבא‪ ...‬להתגייר!!! כל בעל תשובה שהתבסס כמו שצריך בישיבת נתיבות עולם‪ ,‬לאחר ‪ 15‬שנה‬ ‫היה צריך להתגייר כמוני וכמוך‪ ...‬להסכים לבחור בה' בכל מחיר גם כשזה נראה פחות 'נועם' עול מצוות)‬ ‫כה ייצגה את הרבש"ע?? אני ואתה החרדיים!!! אז ברגע שאותו חילוני יצא מהמנהרות בעזה‬ ‫אז זהו!!! שהפעם שוב!!!! שוב יש תנועת התשובה!! אלא שהפעם משום מה גזרה חכמתו ית'‬ ‫ומתחיל לדבר על ה'‪ ...‬אז ההלו‪ .‬הכתובת לענייני רבש"ע זה ר' דוב לנדו ומרן האדמו"ר מויזניץ‬ ‫שזה מגיע אבל מהכיוון ההפוך לגמרי!!! הפעם זה לא הגיע מחיבוק נוסח מלחמת ששת‬ ‫אבל לא!! הם לרגע אחד לא מקשרים אותנו לסיפור‪ ..‬ההתעוררות קיימת‪ ,‬עם ישראל שבים‬ ‫הימים‪ ...‬ההיפך הגמור‪ ...‬הפעם זה היה הטבח בשמחת התורה‪ ...‬ה' הופיע בחימה שפוכה‪ ...‬שפך‬ ‫בתשובה‪ ,‬והפעם?!? הפעם אני ואתה מורחקים מהזירה!!! תבין‪ :‬תנועת התשובה שלפני ‪40‬‬ ‫דם‪ ,‬וסבל‪ ,‬חטופים‪ ,‬הרוגים‪( ...‬במאמר המוסגר‪ :‬אנחנו החרדים!!! כמה שניסינו להיות נושאי בעול‪ ...‬עדיין אין‬ ‫שנה‪ ..‬זה היה אנחנו!! החרדים הובילו את המהלך‪ ,‬אנחנו פתחנו דלת לאחינו התועים והחזרנו‬ ‫לנו שמץ של מושג איזה ‪ 3‬שנים קשות ומרות עברו על אחינו החילונים והד"ל‪ ...‬משפחות שכולות‪ ,‬הרוגים וחטופים‪,‬‬ ‫אותם בתשובה‪ ...‬אבל הפעם אנחנו מחוץ לתמונה‪ ...‬ההתקרבות נעשית במקביל אלינו בלי שום‬ ‫ופוסט טראומה של מחזות אימה‪ ,‬מאות אלפי אמהות דואגות‪ ,‬וגוי נבל שסחט רגשות אנושיים ברוע גאוני‪ ,‬מאות אלפי‬ ‫קשר אלינו!!! (שלא תתבלבל‪ :‬כל השני מיליון שהיו בכותל בסליחות וצעקו מלב טהור שמע ישראל‪ ...‬מה נראה לך‬ ‫אנשים שלא נרדמו בלילה בלי קנביס רפואי!! זה לא צחוק!!) ומשם!!!! מתוך השבי והיגון הם יצרו קשר‬ ‫שהם הצביעו הם הצביעו ביום הבחירות?? נגד לומדי התורה ובעד גיוס בחורי ישיבות!!!!)‬ ‫יזום עם ה'‪ ...‬זה לא הגיע מחיבוקים‪ ,‬וה' לא הפגין אהבה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬החטופים בחרו מה' מתוך‬ ‫זאת אומרת‪ :‬שאם מקודם אמרתי שמפלגת ש"ס איבדה ‪ 5‬מנדטים של יהודים מסורתיים‪ ...‬זה‬ ‫החושך וההסתרה‪ ,‬יצאו משם והכריזו בגאון‪ :‬בדרך אמונה בחרתי!!!‬ ‫לא שאותם יהודים מסורתיים חזרו לסורם ואיבדו קשר עם ה'‪ ...‬לא!! הסיפור הוא הרבה יותר‬ ‫הפעם זה לא אירוע של קבלת עול תורה!! אחינו המסורתיים בכלל בכלל לא עוברים מסלול של‬ ‫מוזר!!! אם עד עכשיו היה ‪ 5‬מנדטים של מסורתיים‪ ..‬אז ב‪ 4-‬שנים האחרונות זה קפץ ל‪30-‬‬ ‫חזרה בתשובה‪ .‬רק מה?? מסלול של גירות!!!‬ ‫מנדטים של מסורתיים‪ ...‬אבל!!! בלי שום קשר לש"ס ולבני התורה‪...‬‬ ‫‪ 2‬מיליון יהודים היו בכותל‪ ...‬הם לא קיבלו על עצמם עול תורה‪ ...‬ממש לא‪ ...‬הם לרגע לא ראו‬ ‫ופה יש משהו מאוד מבלבל!!! כי תכל'ס‪ :‬מבחינה רוחנית‪ ,‬באיזו תקופה אנחנו נמצאים? האם‬ ‫צורך לגשת לרב לברר מה כתוב בתורת ה'‪ ...,‬אז מה כן? כעת זה נטו גירות!!! ה'‪ ,‬אנחנו מודעים‬ ‫בתקופה רוחנית הכי ירודה או הכי גבוהה??‬ ‫לזה שישראל סחופים ודווים‪ ,‬אוהו‪ ...‬שבנו אליך לא בגלל שחיבקת וחייכת אלינו‪ ..‬אדרבה‪,‬‬ ‫תתפלא לשמוע אבל התשובה היא מאוד קיצונית‪ :‬תשאל חרדי‪ ,‬הוא יגיד לך‪ :‬שלא היה שפל‬ ‫הרעבת אותנו בעזה‪ ,‬שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות‪ ,‬על אף הכל ולמרות הכל בחרתי‬ ‫רוחני יותר גדול ממה שיש עכשיו‪ ,‬שרודפים את לומדי התורה כמו עבריינים‪( ,‬בגיבוי של כמעט כל‬ ‫בך!!! זה נקרא גירות!!! (שתבין‪ :‬החטופים שהגיעו השנה לסליחות בכותל‪ ...‬הם הגיעו לכותל לא כי ה' הוציא‬ ‫אזרחי ישראל למעט חרדים) ומצד שני תשאל איזה חילוני וד"ל שתרצה‪ ,‬כולם יגידו פה אחד שיש‬ ‫אותם מעזה! אלא אדרבה‪ ,‬בגלל שהוא הכניס אותם לעזה!!! מתוך עזה הם בחרו בו‪ )..‬בקיצור‪ :‬הפעם החילונים‬ ‫התקרבות לה' שלא הייתה מעולם‪( ...‬גם השמאלני יודה ויגיד את זה במורת רוח מאוד גדולה) אז מה קורה‬ ‫בתחילת תהליך גירות שההגדרה היא ש'מודיעין אותו מקצת מצוות קלות‪ ,‬ומקצת מצוות‬ ‫פה? מה פשר המצב המוזר והמבלבל הזה???‬ ‫חמורות'‪ ,‬אז כן‪ ...‬יש להם שייכ'ת עם כל מיני טעימות קלות‪ ..‬קצת שבת‪ ...‬קצת כשר'ת‪ ...‬לכה‬ ‫אז ברשותך‪ ...‬אמנם זה נושא שמדובר ע"פ רוב בגיליון שלהבת‪ ,‬אבל הפעם אחרוג‪( ...‬כי ברגע שזה‬ ‫דודי‪ ...‬ידיד נפש‪ ...‬אבל ללחך כפות רגליהם של תופסי התורה מתוך קו ברור ש'נשאתי לכל‬ ‫קשור לבחירות‪ ,‬גם לאז נדברו מותר לדבר על זה)‬ ‫המקום בעבורם'‪ ,‬הם עדיין לא שם‪ ...‬עד כאן הם!!! וכעת‪----‬‬ ‫מעשה ביהודי שעבר את השואה‪ ,‬אשתו נהרגה באושויץ והוא ניצל בנס יחד עם ילדו הקטן‪,‬‬ ‫כעת נעבור אלינו!!! מה איתנו??? אנחנו צועדים במקביל אליהם אבל בכיוון ההפוך לגמרי!!!‬ ‫לאחר השואה הוא פרק עול תורה‪ ,‬והתחתן עם גויה באמריקה‪ ...‬ונולד לו ממנה בן‪ ...‬וכך גדלו‬ ‫אנחנו נאמנים לגמרי לעול תורה‪ ...‬נאמנים לרצון ה' ולכל סעיף בשו"ע‪ .‬ב‪-‬עול תורה אנו פיקס‪.‬‬ ‫להם שני אחים!!! אחד יהודי ואחד גוי )היהודי מהאמא היהודיה שלפני השואה‪ ,‬והגוי מהאמא שאחרי השואה(‬ ‫אבל בעול מלכות שמים?!? פה‪ ...‬פה יש לנו עדיין עבודה‪ ...‬והנה זה לפתע הגיע!!!! גזירת‬ ‫וכאמור‪ ,‬תנועת התשובה החלה‪ ,‬ולשניהם נדלק ניצוץ טהרה‪ ...‬ושניהם החליטו ביחד לחזור‬ ‫הגיוס‪ ,‬המעונות‪ ,‬כל הגזרות הדוקרניות מול לומדי התורה‪..‬‬ ‫בתשובה‪ ...‬הלכו לרב והציגו את עצמם בספונטניות אני הבן מהגויה והוא הבן מהיהודיה‪ ...‬ושנינו‬ ‫רוצים לחזור בתשובה‪ ...‬ברגע הראשון הרב היה בהלם!!! ואז הרב התעשת ואמר‪ :‬אאהממ‪ ...‬אני‬ ‫מה יש?? למה זה?? כנראה שהרבש"ע רוצה גם מאיתנו סממן של גירות!!! לא רק מאגם‬ ‫לא יכול לדבר עם שניכם ביחד‪' ...‬פרה פרה'‪ ,‬קודם אני אדבר עם הבן מהיהודיה‪ ,‬ואתה הבן‬ ‫ברגר‪ ...‬ה' פונה אלינו‪ -‬אתם‪' -‬השותפים הטבעיים' שלי‪ ...‬אתם מושלמים בקבלת עול תורה‪..‬‬ ‫מהגויה תמתין בחוץ‪ ...‬האח הגוי יצא החוצה‪ ...‬ו‪ ...‬ו‪ ...‬והרב קם מכסאו ונתן חיבוק חם לאח‬ ‫האם אתם מוכנים גם לקבל עול מלכות שמים? אתם מוכנים לשלם מחיר על התורה שלכם?‬ ‫היהודי‪ ...‬תדע לך שה' מתגעגע אליך‪ ..‬אתה בן של מלך‪ ...‬תקבל ע"ע לשמור שבת‪ ...‬מקור הברכה‪,‬‬ ‫אל תדאג‪ ..‬ה' תמיד מפנק את היהודי‪ ...‬יש תמיד ישועות‪ ,‬כדאי לך‪ ...‬האח היהודי יצא כולו‬ ‫(שתבין‪ :‬כשאגם ברגר יצאה מהשבי וכתבה שלט‪ :‬בדרך אמונה בחרתי‪ ...‬כל העולם עצר את נשימה מהניצוץ היהודי‬ ‫אורות‪ ..‬מחויך‪ ...‬דומע מהתרגשות‪ ...‬וכעת האח הגוי נכנס‪ ..‬רק נכנס‪ ,‬והרב החליף דיסק!! קשוח‪,‬‬ ‫הבוער‪. ..‬באותו יום פגשתי חרדי והוא אמר לי‪ :‬אה‪ ...‬חרדקית שכמותה‪ ...‬מה יש?? היו שם שתי שורות‪ ,‬בשורה‬ ‫חסר הבעה‪ ,‬כן‪ ...‬מה אתה רוצה? אני רוצה להיות יהודי!!! לא!! אין צורך‪ ...‬עם ישראל מספיק‬ ‫הראשונה היה כתוב‪ ,‬בדרך אמונה בחרתי‪ ,‬אבל מה היה כתוב בשורה מתחת?? אין עליכם חיילי צה"ל‪ ,‬אתם אלופים‪...‬‬ ‫אה‪ ...‬אם ככה שתתבייש לה‪ ...‬אמרתי לו‪ :‬שתהיה בריא‪ ...‬מה‪ ...‬בן אדם הכיר את ה' לראשונה בתוך עזה‪ ,‬ואתה מצפה‬ ‫סחוף ודווי‪ ..‬לא חסר לנו עוד אחד שיסבול‪ ..‬אבל כבוד הרב‪ ,‬אני רוצה‪ ...‬למה אתה רוצה? אתה‬ ‫ממני שכבר שם היא תבין שיש בעיה ב'חרדקים'??? ואז אמרתי לו‪ :‬אתה יודע מה!!! לכל אחד יש את השתי שורות‬ ‫יודע כמה קשה לשמור תורה ומצוות?? ונראה לך שה' הולך לפנק אותך? שכח מזה‪ ...‬אתה‬ ‫שלו!!! לאגם ברגר בשורה ראשונה היה בדרך אמונה בחרתי‪ -‬עול מלכות שמים‪ ,‬ובשורה השניה‪ :‬אין עליכם חיילי צה"ל‪-‬‬ ‫תעשה הכל‪ ,‬וה' בסוף רק יעניש אותך על העבירות‪ ,‬אבל אז מה‪ ...‬כבוד הרב‪ ...‬העיקר זה עולם‬ ‫אין לי עדיין שייכ'ת בעול תורה‪ ...‬אבל אתה?!? אני חושב שאם אתה היית כותב שלט‪ ...‬מה היה כתוב?? בשורה‬ ‫הבא‪ ...‬אה‪ ...‬אתה בונה על עוה"ב? גם עוה"ב לא בטוח יהיה לך‪ ...‬אבל בכל זאת אני רוצה להיות‬ ‫הראשונה היה כתוב‪ :‬נמות ולא נתגייס!! בדרך התורה נלך‪ -‬עול תורה!! ואילו בשורה השניה אאאהממ‪ ...‬יתכן שהיה‬ ‫כתוב‪ ...‬רבש"ע אני מאוכזב ממך‪ ...‬למה יש גזירת הגיוס? למה גזירת המעונות?? למה אתה לא משלם לי בזמן? בדרך‬ ‫הרעיה של ה'‪ ...‬טוב‪ ,‬אמר הרב‪ -‬תחזור אלי עוד שבוע‪ ...‬האח הגוי יצא כולו מיובש!!! והוא פוגש‬ ‫אמונה לא בחרתי‪ ,‬אלא נתקעתי ממורמר ועצבני‪ -‬עדיין אין לי שייכ'ת עם עול מלכות שמים‪ ...‬כן‪ ...‬כל אחד מוזמן‬ ‫את אחיו היהודי‪ ...‬האח היהודי פונה אליו בחיוך‪ ...‬נו‪ ...‬איך היה? איזה בובה של רב? כמה אהבה‪,‬‬ ‫להגיד בשורה הראשונה מה יש לו!!! ובשורה השניה מה עדיין אין לו!!!)‬ ‫איזה חיבוקים‪ ...‬האח הגוי מסתכל עליו בתמהון‪ ...‬על מה אתה מדבר?? איזה רב קשוח‪ ...‬הוא‬ ‫ממש דחה אותי‪ ...‬בקיצור‪ :‬הסיפור הזה הוא לא היה רק אמיתי‪ ,‬אלא זה גם המבנה!! הרב התנהג‬ ‫ופה אסור לנו להירדם בשמירה!!! כי סו"ס שנינו מסכימים ש‪-‬לנו משפט הבכורה‪ ,‬סו"ס אנחנו‬ ‫כפי שצריך לנהוג ע"פ הלכה‪ ...‬כשגר מגיע להתגייר‪ ,‬מוטל עלינו להתנער ממנו‪ ,‬דע לך שישראל‬ ‫הדבקים בה'‪ ...‬לנו זכויות ראשונים‪ ...‬היינו פה הרבה לפניהם‪ ,‬אבל!!! אם אנחנו ח"ו נרדם‬ ‫סחופים ודוויים‪ ,‬היהדות מיועדת רק למי שזה עולה לו בחיים‪ ...‬ואילו אצל יהודי‪ ...‬הכל אהבה‬ ‫בשמירה‪ ...‬אם אנחנו כל היום נתבכיין ולא נסכים לשלם מחיר מלא בגאווה ובגאון על זה שאנו‬ ‫וסיפורי צדיקים‪ ...‬נועם עול מצוות‪...‬‬ ‫לומדי תורה‪ ...‬אז אחינו התועים כבר מקבלים ע"ע עול מלכות שמים‪ ,‬כעת הם עדיין מנותקים‬ ‫מעול תורה‪( ...‬הם אפילו נטשו עול תורה של ש"ס ומתרכזים בעול מלכות שמים) אבל הם בשלב מסוים‬ ‫מה הפשט בזה?? מה פשר המשחק הכפול הזה??‬ ‫יתקדמו לשבת של קבלת עול תורה‪ ...‬ואילו אנחנו?!? אם אנחנו נרדם בשמירה ונהיה עסוקים‬ ‫רק בלהתלונן על המצב‪ ,‬אנחנו עלולים למצא את עצמנו מדשדשים מאחוריהם‪ .‬ואסור שזה‬ ‫העניין הוא כך‪ :‬כל מי שרוצה להיות הרעיה של הרבש"ע מוכרח לעבור שני שלבים!!! א‪ .‬קבלת‬ ‫יקרה!!! ואסור שזה יקרה‪ ...‬ולו בשבילם!! הם צריכים אותנו!! יש שתי מיליון חילונים שאוטוטו‬ ‫עול תורה!! ב‪ .‬קבלת עול מלכות שמים!!!‬ ‫צריכים אותנו‪ ,‬צריך להכשיר בזריזות המון שרי עשרות שילמדו אותם ‪ 5‬מיליון יהודים איך‬ ‫רק מה? בכל זאת כל ההבדל בין יהודי לגוי זה הסדר של הדברים!!!‬ ‫מתנהגים ע"פ התורה‪( ...‬לא לחינם יש כ"כ הרבה אברכים‪ ,‬אנחנו צריכים להכשיר צי של רבנים בשביל ‪ 5‬מיליון‬ ‫גוי צריך קודם כל לקבל עול מלכות שמים‪ ...‬שזה אומר‪ :‬שאם אתה באמת רוצה להיות יהודי‪...‬‬ ‫יהודים שכבר לא יגיעו לכותל‪ ,‬אלא יגיעו לבית המדרש בלא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה') בקיצור‪:‬‬ ‫זה לבחור בה' עד הסוף ללא תנאים!! נותנים לו להבין שישראל סחופים ודוויים‪ ,‬בשביל לשמוע‬ ‫בא נסכם את הדברים‪ ...‬מפלגת ש"ס איבדה חמש מנדטים!!! השאלה‪ :‬על מה ולמה?‬ ‫האם הוא באמת רציני וערוך ללכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה?? ורק אחרי שהוא עומד‬ ‫בכור המבחן של עול מלכות שמים‪ ,‬אז מלמדים אותו מקצת מצוות‪ ...‬כעת אפשר לקבל נועל‬ ‫אז המסקנה הראשונה הייתה‪ :‬שזהו!! אין יותר מצב ביניים‪ ...‬אי אפשר כבר לדשדש לא פה ולא‬ ‫עול תורה וסיפורי השגחה וישועות‪.‬‬ ‫שם‪ ...‬או שאתה הולך עד הסוף עם בני התורה או שאתה נפלט החוצה‪ ..‬זו המסקנה הראשונה‬ ‫אבל אצל היהודי הסדר הוא הפוך!!! היה אברהם שהוא קיבל עול מלכות שמים‪ ..‬הוא עבר‬ ‫שיש להם הרבה נפ"מ‪ ,‬ואילו המסקנה השניה היא‪ :‬שה‪ 5-‬מנדטים של ש"ס לא הלכו לחילונים‪...‬‬ ‫בשבילנו את כל הי' ניסיונות‪ ,‬וזהו!! מכאן ואילך אנחנו כבר נולדנו יהודים (ה' רצה שיהיה לו עם‪ ,‬ולכן‬ ‫הם הלכו לעול מלכות שמים!!! וה‪ 13-‬מנדטים שנשארו לחרדים‪ ,‬הם עול תורה טהור!! וכעת‬ ‫כל צאצאי אברהם יהודים מלידה ללא בחירה) אנחנו כבר 'תקועים' פה!!! אה‪ ...‬אם אתה כבר בלאו הכי‬ ‫יצאנו אחד לקראת השני‪ ,‬ממש משיצא חתן לקראת כלה‪ ,‬אנחנו מייצגים את החתן ונקודת‬ ‫תקוע ביהדות‪ ,‬אז בא נעשה לך את זה נעים‪ ...‬וכאן מתחילים החיבוקים‪ ,‬וסיפורי מחנים כמה‬ ‫היציאה שלנו זה עול תורה!!! ואילו אחינו המסורתיים כעת מייצגים את הכלה‪/‬מלכה‪ ,‬נקודת‬ ‫כדאי להיות יהודי וכמה 'משתלם' להאמין וככה החדירו והטמיעו בנו את החיבור לעול תורה‬ ‫היציאה שלהם זה עול מלכת שמים‪ ,‬אנחנו צועדים לקראתם והם לקראתנו‪ ,‬ויש פה תחרות‬ ‫מצוות ונכנסנו עמוק עמוק לעניים‪ ...‬ואז אחרי שאתה כבר שתוק עמוק בעול תורה‪ .‬פתאום קורה‬ ‫סמויה!!! מי יקדים להגיע למי‪ ...‬אסור לנו לדשדש ולהירדם בשמירה‪ ...‬אנחנו גם חייבים להזדרז‬ ‫שהעסק לא תמיד דופק! אתה מגלה שהסיפורים לא תמיד נגמרים כ"כ פוטוגני‪ ,‬פתאום יש‬ ‫לקבל עול מלכות שמים‪ ...‬הם זקוקים לנו פה בתור האח הגדול!! לא נותר לנו אלא לקבל באהבה‬ ‫גזירת הגיוס‪ ,‬ונדרש ממך לשלם מחיר על היהדות‪ ..‬ובהתחלה מגיע השלב של הההלם‪ ...‬סליחה‪...‬‬ ‫את המחיר המלא שה' מזמין מאיתנו על קבלת מלכות שמים‪..‬‬ ‫למה הרבש"ע 'לא משלם בזמן'? ואז בשלב מסוים מה מתברר??‬ ‫‪ | 30‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לא תעשה צו‬ ‫שלא להקריב בעל מום מיד הגוים‬ ‫שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו‬ ‫דאין מקבלים מהם קרבנות ציבור וכל שכן שאין מקבלין‬ ‫נאמר בפרשת אמור ‪" -‬ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם‬ ‫קרבנות של יחיד‪ ,‬ואחר דנתרבו עכו"ם להבאת קרבנות‪,‬‬ ‫אלוקיכם מכל אלה" (ויקרא כב כה)‪ ,‬ומבארת הגמ' (תמורה ז‪).‬‬ ‫מוקמינן קרא ד'מיד בן נכר' דאין מקבלים מהם קרבנות‬ ‫דהוזהרנו בזה שלא להקריב קרבן של גוי כשהוא בעל‬ ‫ציבור ולא בעלי מומין‪.‬‬ ‫מום‪ .‬דאע"פ דמרבינן מדכתיב "איש איש‪ ...‬אשר יקריב‬ ‫וכן הוא בדברי הרמב"ם דכתב (פ"א מהל' איסורי מזבח ה"ו)‬ ‫קרבנו" (שם יח) דעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל‬ ‫דהמקריב קרבנות של עכו"ם שהם בעלי מומין לוקה‪,‬‬ ‫להקריבם במקדש‪ ,‬הו"א שדין הקרבה זו יהא כדין‬ ‫שנאמר 'ומיד בן נכר לא תקריבו'‪ ,‬ועוד כתב (פ"ג מהל' מעשה‬ ‫הקרבנות שמקריבים הגויים בבמה‪ ,‬דהותר להם להקריב‬ ‫הקרבנות ה"ב) דאין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור ואינו מביא‬ ‫בה אף בעלי מומין מלבד מחוסר אבר‪ ,‬קמ"ל קרא דאסור‬ ‫אלא עולות בלבד‪ ,‬שנאמר 'ומיד בן נכר לא תקריבו'‪ .‬ולא‬ ‫להקריב על המזבח קרבנות בעלי מומין‪ ,‬הן של ישראל הן‬ ‫נתבאר בדב' התוס' והרמב"ם היכן נרמזו ב' ההלכות הללו‬ ‫של עכו"ם‪.‬‬ ‫בפסוק‪.‬‬ ‫החידוש דעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל‬ ‫הדינים שאינם שייכים בקדשי עכו"ם‬ ‫ילפי' בגמ' (חולין יג‪ ):‬דעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל‪,‬‬ ‫אע"פ שהגויים נודרים נדרים ונדבות כישראל‪ ,‬אך קדשי‬ ‫והקשו בתוס' למאי איצטריך קרא לרבות עכו"ם‪ ,‬דאחר‬ ‫עכו"ם אינם כקדשי ישראל‪ ,‬והכי תנן ‪" -‬קדשי עובדי‬ ‫דאסרה תורה להקריב בעלי מומין מיד בן נכר‪ ,‬שמעינן‬ ‫כוכבים אין חייבין עליהם משום פיגול‪ ,‬נותר וטמא‪,‬‬ ‫דמותר להקריב תמימין מיד עכו"ם‪ .‬ותירצו דהו"א דאסור‬ ‫והשוחטן בחוץ פטור‪ ,‬דברי רבי שמעון‪ ,‬רבי יוסי מחייב"‬ ‫להקריב קרבנות של גויים כלל‪ ,‬בין תמימין ובין בעלי‬ ‫(זבחים מה‪ .).‬ובפשטות חלה הקדושה אלא דאין חייבים‬ ‫מומין ואתא קרא בבעלי מומין להוסיף דעל הקרבת בע"מ‬ ‫עליהם בכל אלו וכן במעילה ותמורה ועוד דינים‪ ,‬כדילפי'‬ ‫מידם עוברים בלאו ועשה‪.‬‬ ‫בגמ' מקראי‪.‬‬ ‫ואינו מובן‪ ,‬דאי אמרי' דאין מקריבים קרבנות של עכו"ם‬ ‫אכן‪ ,‬הגמ' (קידושין מא‪ ):‬לומדת דעכו"ם אינו יכול להיות‬ ‫כלל‪ ,‬א"כ לכאו' אין כאן איסור‪ ,‬אלא דאין לקרבן של‬ ‫שליח של ישראל לתרומה‪ ,‬מדכתיב 'כן תרימו גם אתם' ‪-‬‬ ‫עכו"ם שם קרבן‪ ,‬ועל איזה עשה עובר כשמקריב את‬ ‫מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית‪ .‬ואמרי' דלרבי‬ ‫קרבנו‪ .‬ואף על הלאו לא שייך שיעבור‪ ,‬דעד כמה דאינו‬ ‫שמעון דס"ל דעכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה לא איצטריך‬ ‫רשאי להקריב‪ ,‬אין קרבנו קרבן פסול שהמקריבו עובר‬ ‫קרא‪ ,‬דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח‪.‬‬ ‫עליו כמו מקריב בעל מום וכיו"ב‪ ,‬אלא חשוב כמקריב‬ ‫ומביאה הגמ' את דברי ר"ש מדתנן ‪' -‬תרומת עכו"ם‬ ‫חולין סתם‪.‬‬ ‫מדמעת וחייבין עליה חומש ור"ש פוטר' (תרומות ג ט)‪ ,‬הרי‬ ‫ובאמת‪ ,‬תוס' חזרו בהם ובמקום אחר (מנחות עג‪ ):‬כתבו‬ ‫משמע דלא חלה הקדושה כלל‪ .‬ובהמשך ילפי' בגמ'‬ ‫דאיצטריך קרא להתיר להקריב קרבנות של עכו"ם דאי‬ ‫מתרומה גם דקדשי עכו"ם אינם עושים תמורה‪ .‬מאידך‪,‬‬ ‫לאו קרא הו"א דבעלי מומין בלאו אבל תמימין איסורא‬ ‫בגמ' בזבחים ילפי' בג"ש חטא חטא מתרומה דאין איסור‬ ‫מיהא איכא‪ .‬וגם תי' זה טעון הסבר‪ ,‬דאם האיסור אינו אלא‬ ‫מעילה בקדשי עכו"ם אע"פ דהקדושה חלה עליהם‪.‬‬ ‫על הקרבת בעלי מומין‪ ,‬מה"ת לומר דאיכא איסורא‬ ‫טעם דאין מעילה בקדשי עכו"ם‬ ‫בעלמא על הקרבת כל קרבנות של עכו"ם‪.‬‬ ‫התוס' (תמורה ג‪ ).‬למדו דילפי' דאין מעילה בקדשי עכו"ם‬ ‫אין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור‬ ‫מהא דאין בהם קדושה לענין פיגול נותר וטמא‪ ,‬אבל‬ ‫ועוד תירצו דמהאי קרא ילפי' בת"כ (אמור פר' ז) הלכה‬ ‫בקצה"ח (סי' ר סק"א) כתב דאין מעילה בקדשי עכו"ם לפי‬ ‫נוספת‪ ,‬דאין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור ואין מקבלים‬ ‫שלא הוקדשו בקדושת פה‪ ,‬וזו באה ממילא ע"י זכיה‪.‬‬ ‫ממנו מחצית השקל‪[ .‬ז"ל הת"כ ‪" -‬מנין שאין מקבלים‬ ‫וסתם ולא פירש מפני מה אין לקדשי עכו"ם קדושת פה‪.‬‬ ‫שקלים מן הגוי תלמוד לומר ומיד בן נכר לא תקריבו‪ ...‬אין‬ ‫וכן מצינו לענין עוד הלכות‪ ,‬דשאני קדשי עכו"ם מקדשים‬ ‫לי אלא תמידין‪ ...‬שאר כל קרבנות הציבור מנין תלמוד‬ ‫לומר מכל אלה"]‪ ,‬ולפי"ז אי לאו קרא ד'איש איש'‪ ,‬הו"א‬ ‫~אאוסף‬ ‫~ | ‪31‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ב' ההלכות שנלמדו מהפסוק 'ומיד בן נכר לא תקריבו'‬ ‫סתם‪ ,‬דכתב המנח"ח (מצוה רפז) דמותר להטיל מום בקדשי‬ ‫ומבואר היטב הטעם דאין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור‪,‬‬ ‫עכו"ם‪ ,‬ויש שהוכיחו מהתוס' דבעולה של עכו"ם אין את‬ ‫היות ואינו יכול להביא קרבן כלל‪ .‬וא"כ הכל הלכה אחת‬ ‫האיסור של אכילת עולה האמור בפסוק "כליל תהיה לא‬ ‫שנאמרה בפסוק "ומיד בן נכר לא תקריבו" ‪ -‬דהעכו"ם‬ ‫תאכל" (ויקרא ו טז)‪ .‬וצ"ב בכל זה‪ ,‬אם חלה קדושה על קרבן‬ ‫אינו מקריב‪ ,‬ואינו בעלים הקרבן‪ ,‬בין בקרבן ציבור בין‬ ‫שהקדיש עכו"ם‪ ,‬או דלא חלה הקדושה כלל‪.‬‬ ‫בקרבן יחיד‪ ,‬אלא דבקרבן יחיד מועילה הקדשתו להחיל‬ ‫עכו"ם אינו בעלים על הקרבן אלא הוא קרב כלחמו של‬ ‫קדושת מזבח על הבהמה אך לא מחילה קדושת קרבן‪.‬‬ ‫מזבח‬ ‫והלכה נוספת נלמדת מפסוק זה‪ ,‬דאין מקריבין קדשי‬ ‫ויש לפרש את גדר הקדושה של קדשי עכו"ם‪.‬‬ ‫עכו"ם שהם בעלי מומין‪ ,‬ואי"ז רק מצד שעל המזבח לא‬ ‫דהנה אי' בגמ' (מנחות שם) דאין מקבלין מהעכו"ם אלא‬ ‫מקריבים בעלי מומין‪ ,‬אלא כדכתבו התוס' והרמב"ם‬ ‫עולות בלבד‪ ,‬ואף אם הביא העכו"ם שלמים מקריבין אותן‬ ‫דהקרבן אינו קרבן של העכו"ם כלל‪ ,‬וממילא אינו קרב‬ ‫עולות‪ .‬והביאה הגמ' מקור לזה ‪ -‬איבעית אימא סברא‪,‬‬ ‫בעל מום‪ .‬דאע"פ שהעכו"ם מקריבים בבמה גם בעלי‬ ‫עובד כוכבים ליבו לשמים‪ ,‬ואיבעית אימא קרא‪' ,‬אשר‬ ‫מומין‪ ,‬הקרבה זו היא דין אחר לגמרי של מתנה לגבוה‪ ,‬ולא‬ ‫יקריבו לה' לעולה' כל דמקרבי עולה ליהוי‪ .‬והנה אם‬ ‫בגדרי קרבנות‪ .‬אבל הכא דמקריבים ע"ג המזבח את‬ ‫סברא היא‪ ,‬שפיר שייך דאע"פ שאמר שמקדיש שלמים‪,‬‬ ‫הבהמה שהקדישו‪ ,‬לא נעשה הקרבן שלהם ואינו ראוי‬ ‫דעתו לעולה‪ .‬אך אם גזה"כ היא‪ ,‬היאך נעשה קרבנו עולה‪,‬‬ ‫ליקרב כשהוא בעל מום‪.‬‬ ‫הא לא הקדישו לכך ומי המקדיש‪.‬‬ ‫ז"ל הרמב"ם (בסה"מ) ‪" -‬שהזהירנו מהקריב קרבנות גוים‬ ‫אלא דבלאו האי קרא הו"א דאין העכו"ם יכול להקדיש‬ ‫כשהם בעלי מומין‪ ,‬ולא נאמר אחר שהוא גוי נקריב‬ ‫כלל ואינו מביא קרבנות‪ .‬והחידוש שנתחדש בפסוק‬ ‫בעבורו בעל מום"‪ .‬ולהנ"ל כוונת הרמב"ם דהו"א שהוא‬ ‫דעכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל אינו מחשיבם‬ ‫קרבן של גוי‪ ,‬ויהיה קרב אף כשהוא בעל מום‪ ,‬קמ"ל דאינו‬ ‫כבעלים על הקרבנות שנודרין‪ ,‬ולא הם המקריבים את‬ ‫קרבן של גוי כלל אלא של ישראל ואהכי אינו קרב כשהוא‬ ‫הקרבן‪ ,‬ופשיטא דאינו עולה להם לרצון‪ .‬אלא נתחדש רק‬ ‫בעל מום‪.‬‬ ‫שההקדשה שלהם חלה ותו לא‪ .‬ואחר שחלה קדושה על‬ ‫ואפשר דזהו טעמו של הקצה"ח שפירש דאין לקדשי‬ ‫הבהמה‪ ,‬הרי היא כלחמו של מזבח ומוטל על הכהנים‬ ‫עכו"ם קדושת פה‪ ,‬ולכך אין בהם מעילה‪ .‬דאין בכוחם‬ ‫להקריבה‪ .‬ומעתה הקדשת העכו"ם אינה מחילה קדושת‬ ‫להחיל קדושת קרבן ישירות על הבהמה אלא קדושה‬ ‫קרבן מסוים אלא קדושה כללית שמייחד את הבהמה‬ ‫כללית כעין נדר לשמים‪ ,‬שצריכים להביא את הקרבן‪ ,‬וזה‬ ‫לגבוה‪ ,‬ולכן גם אם אומר שמקדיש לשם שלמים‪ ,‬אינו חל‬ ‫אינו קדושת פה‪.‬‬ ‫כרצונו אלא כפי שאמר הכתוב שתהיה עולה‪ ,‬דלא נתנה‬ ‫ביאור תירוץ התוס'‬ ‫לו תורה רשות וכוח להקדיש קרבן של עצמו‪.‬‬ ‫וכוונת התוס' בתירוץ הראשון‪ ,‬דהו"א שעד כמה שאין‬ ‫ולפי זה הקרבן קרב בלי בעלים שמקריב אותו כלל‪ ,‬אלא‬ ‫העכו"ם יכול להחיל קדושת קרבן‪ ,‬אין מקריבין כלל את‬ ‫רק מצד שהוא לחם המזבח‪ .‬ושאני מקרבנו של ישראל‬ ‫מה שהקדיש אע"פ שלא עוברים באיסור כדרך שעוברים‬ ‫שאינו קרב כשאין לו בעלים‪ .‬דכן מצינו בדברי הרמב"ן‬ ‫בהקרבת בעל מום‪ ,‬קמ"ל דמותר להקריב את הקרבן ואינו‬ ‫במלחמת (ב"ק מא‪ .‬מדפי הרי"ף) וברשב"א (גיטין נה‪ ):‬דגזלן‬ ‫קרבן של העכו"ם אלא לחמו של מזבח‪.‬‬ ‫שהקדיש את הבהמה שגזל‪ ,‬חלה הקדושה דאיכא יאוש‬ ‫ושינוי רשות‪ .‬אמנם אין הקרבן ראוי להקרבה כי אין לקרבן‬ ‫נמצא ‪ -‬עכו"ם אינו יכול להקדיש קרבן ואינו יכול להיות‬ ‫בעלים‪ ,‬היות ובשעה שהקדיש לא היה בעלים לקרבן‪ ,‬אלא‬ ‫בעלים על קרבן‪ ,‬בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד‪ .‬אך הוא‬ ‫נעשה שייך להקדש מיד‪ ,‬ובכה"ג אין מקריבין‪.‬‬ ‫בתורת נדרים ונדבות להחיל קדושה לבהמה שתהא‬ ‫ראויה למזבח‪ ,‬ונעשה קרבנו עולה‪ ,‬והכהנים מקריבים את‬ ‫ומעתה לומדת הגמ' מתרומה לענין כמה דינים‪ ,‬דלרבי‬ ‫מה שהקדיש כלחמו של מזבח‪ ,‬ולכן אין בו את כל הדינים‬ ‫שמעון העכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה ולכן אינו יכול‬ ‫שפוגמים בקרבן שיש לו בעלים‪ .‬אמנם בעל מום אין‬ ‫להחיל שם תרומה כלל‪ ,‬וכה"ג בקרבן‪ ,‬גם אם ישנו בנדרים‬ ‫מקריבין כיון שאינו ראוי למזבח כשהוא בעל מום‪.‬‬ ‫ובנדבות‪ ,‬אך אינו מחיל שם קרבן אלא מקדיש רק קדושה‬ ‫כללית‪ .‬וכיון שכן ממעטינן קרבן שאינו קרב אלא מפני‬ ‫שהוא לחמו של מזבח‪ ,‬מכל הדינים הנובעים משם קרבן‪,‬‬ ‫ואין בקרבן של עכו"ם לא פיגול ולא נותר ולא טמא‪.‬‬ ‫~ב~‬ ‫אוסף‬ ‫לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה‬ ‫‪| 32‬‬ ‫הודפס‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫עטרת הברכות‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א‬ ‫דין 'ואכלת' בברכה ראשונה • ב' דיני שלא כדרך אכילה‬ ‫אכילה וליכא בזה משום איסור אכילת זרות ומ"מ מברכין‪ ,‬וא"כ היאך‬ ‫בגליון הקודם הזכרנו יסוד גדול מדברי רש"י והכסף משנה ביסוד דין‬ ‫מדמין אכילת שמן דפטור מחיוב אכילת תרומה דנתמעט מכי יאכל‬ ‫ברכת הנהנין דאף דמבואר בש"ס דשורש ברכה ראשונה מטעם דאסור‬ ‫פרט למזיק‪ ,‬דה"ה לענין ברכה ראשונה והרי מבואר דלא נאמר גדרי‬ ‫ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה‪ ,‬מ"מ סמכו בזה לדין 'ואכלת' הנשנה‬ ‫אכילה בברכה ראשונה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לענין ברכה אחרונה ומעתה אף ברכה ראשונה תלי' בגדרי 'ואכלת'‪,‬‬ ‫[וברכת הריח ילפי' מקרא אחרינא כל הנשמה וכו'] ומטעם זה כתב‬ ‫ב' אופנים חלוקים בדין שלא כדרך אכילה‬ ‫רש"י דשמן זית אין לזה ברכה משום ואכלת כתיב ואכילת שמן זית‬ ‫אשר יראה בהאי ענינא‪ ,‬דמשמעות הסוגי' בפסחים כ"ד שיש ב' סוגי‬ ‫נדון כמזיק ולאו אכילה היא‪ .‬ומטעם זה כתב הכס"מ דמטעמת אינה‬ ‫שלא כדרך אכילה‪ .‬א‪ .‬מעשה אכילה עצמה שלא כדרכה‪ .‬ב‪ .‬אף שאכילה‬ ‫צריכה ברכה משום ד'ואכלת' כתיב' והיינו דבעי גם כוונת אכילה ולא‬ ‫כדרכה מ"מ החפצא הנאסר לא נאסר באופן כזה כגון משקין היוצאין‬ ‫די בזה שנהנה‪ ,‬ועוד מטעם זה נקט הכס"מ דשורת הדין דבעי שיעור‬ ‫מפרי ערלה ד'השלא כדרך' כלפי האזהרה דאיסורא דערלה החלה על‬ ‫כזית לברכה ראשונה ומאותו הטעם דבעי כזית לברכה אחרונה מטעם‬ ‫החפצא‪ ,‬אף דעתה הערלה היא בצורת משקה וזהו כדרך שתי'‪ ,‬מ"מ‬ ‫דבעי שם אכילה וסתם אכילה היא רק בכזית‪ ,‬וכתב שם דכל המחייב‬ ‫אזהרת אכילה בערלה ותרומה נשנה באכילת הפרי ואם בא לשתות‬ ‫בפחות משיעור כזית בברכה ראשונה היינו מטעם גזירה‪ ,‬דאי לא יברך‬ ‫אין זה בכלל אזהרת האכילה והיינו השלא כדרך הוא קובע דלא נכלל‬ ‫על פחות מכזית שמא ימשיך באכילתו עד שיאכל כזית ונמצא שלא‬ ‫שתית הערלה באזהרת האכילה הנאמר בתרומה וערלה‪ ,‬והיינו דערלה‬ ‫בירך‪ ,‬ולכן כבר תקנו ברכה על כל שהוא‪.‬‬ ‫ותרומה האיסור נאמר על הפרי ונתרבו משקין היוצאים מזיתים‬ ‫והנראה לדון בדבר חדש לדעת הכס"מ דהאוכל כזית הרי ברכה‬ ‫וענבים דהם בכלל דרך אכילת הענבים וזיתים‪ ,‬אכן לענין שאר פירות‬ ‫ראשונה דידיה מעיקר חובת ברכה‪ ,‬ואילו האוכל פחות מכזית כל‬ ‫של ערלה ותרומה באנו לחייבו על המשקין היוצאין מהן בשתיתם‬ ‫ברכתו היא רק מכח גזירה שמא יגמור‪ ,‬האם יכול ראובן האוכל פחות‬ ‫מדין אכילת הפרי בזה אמרינן דכלפי גוף הפרי הוי זה אכילת פרי שלא‬ ‫מכזית להוציא את שמעון האוכל כזית די"ל דהוי תרי דרבנן דאינו‬ ‫כדרך הנאתן דדרך הנאת הפרי הוא באכילה ולא בשתיה וממילא לא‬ ‫מוציא חד דרבנן יעויין טורי אבן מגילה י"ט ע"ב ובבאר יצחק יו"ד סי'‬ ‫נכלל באזהרת אכילת הפרי ועד"ז מבואר בצל"ח שם ובשו"ת כת"ס‬ ‫כ"ו דדין תרי דרבנן לא שיאטי' דוקא לחנוך דרבנן אלא בכל תרי דרבנן‬ ‫סי' קי"א‪.‬‬ ‫לא מוציא חד דרבנן‪ ,‬ואכ"מ‪.‬‬ ‫ישוב קושית הגרע"א בשיטת רש"י‬ ‫קושית הגרע"א דמשקין היוצאים מהפירות לא יברכו לשיטת‬ ‫ומעתה נראה בישוב קושית הגרע"א על דברי רש"י דכתב שנאמר‬ ‫רש"י‬ ‫'ואכלת' אף לענין ברכה ראשונה ולכן השותה שמן אינו מברך ודין אחד‬ ‫והנה הגרע"א בחידושיו דף ל"ו ע"ב הקשה בשיטת רש"י דחידש‬ ‫עם כי יאכל הנאמר באיסור תרומה לזר דהשותה שמן לא נכלל בכי‬ ‫דלברכה ראשונה נאמר דבעי גדר 'ואכלת'‪ ,‬דלולי דבריו היה אפשר‬ ‫ואכל דהרי מזיק הוא‪ ,‬ומאידך משקין היוצאים מהפירות מברך שהכל‬ ‫לפרש הסוגי' דשמן זית לא מברכין היינו משום דאין שום הנאה‪ ,‬וכל‬ ‫אף דלענין תרומה וערלה הוי שלא כדרך ולא נכלל בכלל אכילה אמנם‬ ‫דמיון הגמ' לתרומה דנתמעט מחיוב חומש מ'כי יאכל פרט למזיק'‪,‬‬ ‫להנ"ל לענין ברכה יש רק סוג א' שלא כדרך היינו כלפי אכילה משונה‬ ‫וז"ל 'דסברה הוא דעל מה שמזיק לגופו ומרצונו ומדעתו מזיק לעצמו‬ ‫דזהו בעיקר מעשה האכילה‪ ,‬אבל לענין משקין היוצאין לענין ברכה‬ ‫לא תקנו לברך עליו‪ ,‬ולתת הודיה להשי"ת‪ ,‬והראיה מתרומה הוא רק‬ ‫ראשונה הרי אין נדון על מה חלה האזהרה כמו במאכלות אסורות דאין‬ ‫על על היסוד דשתית שמן מזיק'‪ .‬וע"ד רש"י דפירש משום ואכלת‬ ‫חפצא מסוים דחל בו חלות הדין כי אם דנתקן ברכה על מעשה אכילה‪,‬‬ ‫הקשה וז"ל 'ועל פירושו קשיא לי‪ ,‬דהא מבואר בפסחים דף כ"ד ע"ב‬ ‫והכל תלי' אי אוכל או שותה החפצא שיש לפניו כדרכו‪.‬‬ ‫דכל משקין היוצאין מפרי הוי שלא כדרך אכילתן עי"ש‪ ,‬וכיון דחזינן‬ ‫אשר לכן לענין משקין היוצאין מהפירות אף דלא הוי בכלל דרך‬ ‫דמברכין על מי פיחת שהכל‪ ,‬ע"כ דאף שלא כדרך אכילתן מברך עכ"פ‪,‬‬ ‫אכילה‪ ,‬אין זה משום חסרון בעיקר מעשה אכילה‪ ,‬כי אם כלפי החפצא‬ ‫וכיון שכן מה פרכינן‪ ,‬הא י"ל דאוכל דבר המזיק לו הוי בכלל שלא כדרך‬ ‫הנאכל ואזהרת אכילה דתרומה וערלה נתפס באכילת פרי וכל דנהפך‬ ‫אכילתן‪ ,‬ובתרומה דבעי כדרך אכילתו כמש"כ להדיא פסחים דף כ"ו‬ ‫למשקין אין זה בכלל אזהרת התרומה משום דאין הפרי עומד למשקין‬ ‫ד"ה שאני היכל‪ ,‬משו"ה פטור מחומש‪ ,‬אבל מ"מ ברוכי מברכין עליו‪,‬‬ ‫מלבד זיתים וענבים‪ ,‬וזהו בכלל שלא כדרך אכילה כלפי אזהרת‬ ‫כמו דמברכין על מי פירות‪.‬‬ ‫החפצא הנאסר ולכן אין בזה איסורא דתרומה לזר‪ ,‬אמנם לענין ברכה‬ ‫והיינו דנתקשה בזה הגרע"א דמיניה וביה מוכרח דברכה ראשונה‬ ‫אף שמשקין היוצאים מהפרי הרי לעולם אין שום חלות דין על החפצא‬ ‫לא נאמר גדר אכילה‪ ,‬דהרי לענין ברכה ראשונה שמעינן דאף שלא‬ ‫לדון שלא כדרך ביחס לאזהרת אכילה‪ ,‬אלא כל דהגברא אוכלאבעי‬ ‫וסף | ‪33‬‬ ‫כדרך אכילה מברך כמו משקין היוצאים מפירות דנדון שלא כדרך‬ ‫לתוכן‬ ‫לאזהרת אכילת חלב‪ ,‬אכן לעולם מעשה דשתיה היא בכלל מעשה‬ ‫ברכה ובזה אף במשקין היוצאים הרי יש כאן אכילה ושתיה ונכלל‬ ‫אכילה‪.‬‬ ‫ב'ואכלת'‪ ,‬והגרע"א כפה"נ לטעמי' אזיל כדיבואר‪.‬‬ ‫ביוה"כ יש רק נדון כלפי מעשה האכילה דאין חפצא הנאסר‬ ‫ב' אופנים של שתיה בכלל אכילה‬ ‫אשר לפ"ז לענין יוה"כ שנאמר שתי' בכלל אכילה ככה"ת‪ ,‬הרי‬ ‫חולין דף ק"כ ע"א‪' ,‬המחה את החלב וגמעו חייב‪ ,‬אמר קרא נפש‬ ‫מצד עצם המעשה שתי' לעולם גם בהמחה את האוכל יש כאן מעשה‬ ‫לרבות את השותה'‪.‬‬ ‫אכילה ורק לחלב יש ריבוי כלפי אזהרת חלב‪ ,‬אבל בנוגע ליוה"כ דאין‬ ‫ובתוס' שם הקשו למה לי קרא תיפוק לי' דשתיה בכלל אכילה‬ ‫חפצא מסוים דנאסר והכל תלי' בפועל אי אכל ושתה וכל דינו במעשה‬ ‫כדילפי' בסוגין‪ ,‬ותירצו דרק בדבר שתי' נאמר שתי' בכלל אכילה‪ ,‬אבל‬ ‫אכילה ולזה נכלל מעשה שתיה דבכלל אכילה‪ ,‬ומיושב היטב סתימת‬ ‫אוכל שנימוח אין שתיתו בכלל אכילה ולזה צריך ריבוי‪ .‬וכתב שם בחי'‬ ‫הדברים דהמחה את האוכל נאסר מדינא ביוה"כ ודלא כר' שלמה‬ ‫הגרע"א לפ"ז הנשבע שלא יאכל לא נכלל בזה המחה את האוכל דאין‬ ‫קלוגר זצ"ל‪ ,‬אמנם לא מטעם דכתב השדי חמד דשתיה לא נאסר מדין‬ ‫זה בכלל אכילה ורק יש ריבוי מהנפש‪ .‬והיינו דהגרע"א הבין בכוונת‬ ‫שתיה כאכילה כי אם בתרוויהו נכלל בדין עינוי‪ ,‬אלא אף אי נאסר‬ ‫התוס' דהחידוש דשתיה בכלל אכילה אינו אלא בדבר שדרכו לשתות‬ ‫ביוה"כ מעשה אכילה וכמש"כ בתוס' יוה"כ וכן הוכיח בקובץ הערות‬ ‫ולא באופן שהיה אוכל ועתה הוא משקה‪ ,‬וזהו דכתב נפק"מ לנשבע‬ ‫סי' מ"ג מכמה דוכתי דנאסר גוף האכילה בתורת מעשה אכילה ביוה"כ‬ ‫שלא יאכל דהמחה האוכל לא נכלל ורק מריבוי אתינן עלה ולשבועה‬ ‫ולא רק מדין ביטול העינוי והארכנו בזה בעטרת המועדים סי' י"ד‪,‬‬ ‫לא נתרבה‪.‬‬ ‫והיינו משום דאף המחה את האוכל הרי נכלל הכלל שתיה כאכילה‬ ‫ולא בעינן ביוה"כ לריבוי ד'נפש' משום דלא חלה האזהרה על חפצא‬ ‫המחה את האוכל לענין יוה"כ‬ ‫דאוכל דנצטרך לרבות בהמחהו אלא דנים רק את מעשה האכילה ובזה‬ ‫לפ"ז יל"ע בסוגי' דיומא דף ע"ו לענין יוה"כ דנשנה איסור אכילה‬ ‫שתיה בכלל אכילה וכמש"נ‪..‬‬ ‫ביוה"כ בכלל החמשה עינויים‪,‬והמקור לאסור שתיה זהו מהדין שתיה‬ ‫בכלל אכילה דאמר ר"ל מנין לשתיה בכלל אכילה שנאמר 'ואכלת לפני‬ ‫הגרע"א לשיטתו דהכל חסרון בעיקר מעשה האכילה‬ ‫ה' אלוקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך' תירוש חמרא הוא וקרי ליה‬ ‫ודעת הגרע"א בזה שסברת התוס' בחולין זה סברה כלפי החידוש‬ ‫ואכלת‪ .‬בשלמא שתית משקין נתחדש דשתי' בכלל אכילה אבל אין‬ ‫דשתי' בכלל אכילה שאינו אלא בדבר שדרכו לשתות ולא באופן שהיה‬ ‫מקור להמחה את האוכל דשתי' זו כבר אינה בכלל אכילה‪ ,‬וא"כ לענין‬ ‫אוכל ועתה נהפך למשקה‪ ,‬ואין זה נדון מאי נכלל בעיקר האזהרה‬ ‫לאסור ביהו"כ מנין לןהמחה את האוכל דנאסר לשתות דכיון דאין זה‬ ‫דחלב‪ ,‬וזהו שכתב נפק"מ לענין שבועה שלא יאכל בהמחה את האוכל‬ ‫דרכו לשתות כבר אינו בכלל אכילה ולא בכלל הריבוי ד'נפש'‪ .‬והגאון‬ ‫ושותה כיון דאין זה דרכו ממילא לאו בכלל אכילה ולא נאסר בשבועתו‪.‬‬ ‫ר' שלמה קלוגר באמת מצדד דאינו חייב ביוה"כ בהמחה את החלב‪.‬‬ ‫ולדברין המחה את החלב אין זה גדר אחר בשלא כדרך‪ ,‬אלא לא‬ ‫השדי חמד מערכת יוה"כ סי' ג' חולק על יסוד ר' שלמה קלוגר ונקט‬ ‫נתחדש בזה שתיה בכלל אכילה וה"ה במשקין היוצאים מהפרי זהו‬ ‫דהמבואר בסוגיה דיומא דשתי' בכלל אכילה אין זה הסיבה שחייבים‬ ‫שלא כדרך אכילה בעיקר המעשה דנאסר אכילת הפרי ובדרך שתיה אין‬ ‫ביוה"כ דהרי לא כתיב אכילה‪ ,‬אלא לשון עינוי‪ ,‬והנאמר בסוגין שעינוי‬ ‫זה כדרך אכילתו בעיקר הגופא דעובדא דשותה דבר שאמור לאוכלו‬ ‫מאכילה ושתי' הם ענין א' ולכן יש ללמוד איסורם מאותו קרא‪ .‬וזהו‬ ‫ולא ביחס לגוף האזהרה הנשנה בו כי אם בעיקר המעשה נדון שלא‬ ‫כשיטת השאגת אריה סי' ע"ו דיסוד האיסור אכילה ביוה"כ משום‬ ‫כדרך‪ ,‬וזהו דדימה כן אף לענין ברכת הנהנין דהשותה משקין היוצאים‬ ‫ביטול העינוי‪ ,‬ומה‪,‬ט אף שלא כדרך אכילה חייב משום דלא נאמר‬ ‫מהפירות זהו שלא כדרך אכילת הפרי בעיקר המעשה משום שלא כך‬ ‫בקרא אכילה כי אם ועיניתם‪.‬‬ ‫אוכלים הפרי וממילא לא נכלל בדין 'ואכלת' ובדין דלדעת רש"י שלא‬ ‫יברכו שהכל‪ ,‬ולשיטתו אזיל דיש דין אחד שלא כדרך בעיקר מעשה‬ ‫אמנם התוס' יוה"כ למד מכח סוגית הגמ' דהא דנאסר בשתיה‬ ‫האכילה‪ .‬וכפה"נ לדעת הגרע"א מאי דנאסר המחה האוכל ביוה"כ אף‬ ‫ביוה"כ‪,‬הוא מדין שתיה בכלל אכילה דכה"ת‪ ,‬וכאילו אמר 'תענו את‬ ‫דלא נכלל בשתיה כאכילה‪ ,‬צ"ל דקסבר כשיטת השאגת אריה דהכל‬ ‫נפשןתיכם 'מאכילה' [לאחר דילפי' דאכילה נקראת עינוי] ושוב צ"ע‬ ‫תלי' בביטול העינוי ולא בשם אכילה וממילא אף שלא כדרך נאסר‪.‬‬ ‫מהמחה את האוכל דאינו בכלל אכילה לדעת התוס' בחולין‪.‬‬ ‫אמנם נתבאר דיש יסוד גדול לומר דב' ענינים חלוקים המה‪ ,‬משקין‬ ‫ב' דינים בשלא כדרך אכילה א‪ .‬מצד החפצא הנאכל ב‪ .‬מצד‬ ‫היוצאים מהפרי הוא חסרון בחפצא דאזהרה דנשנה בו ושייך רק כשיש‬ ‫מעשה האכילה‬ ‫חלות דין בחפצא דעתה נשתנה והנדון שלא כדרך כלפי החפצא הנאסר‬ ‫והנראה בזה שאף לדעת תוס' בחולין המחה את החלב ושותה י"ל‬ ‫ואזהרת האכילה דנשנה בו‪ ,‬ועוד שלא כדרך בעיקר אופן האכילה וזה‬ ‫דבכלל אכילה‪ ,‬ורק כוונתם משום שנאסר החפצא בתורת 'אוכל'‪ ,‬ולזה‬ ‫באמת שייך אף לה' ברכות‪.‬‬ ‫בהמחה יש כאן חפצא של שתי' והרי אזהרת חלב חלה על חלב כ'אוכל'‬ ‫ונפק"מ לאכילה גסה דנהנה בה‪ ,‬לרש"י לכאורה לא יברך דאינו בכלל‬ ‫ולא כ'משקה' ואין משקה דחלב בכלל אזהרת אכילת חלב‪ ,‬ולזה בעי‬ ‫'ואכלת'‪ ,‬ולדעת הגרע"א דהיא שיטת הרמב"ן והמאירי כל דנהנה‬ ‫קרא 'נפש' לרבות את השותה‪ ,‬ונתחדש בזה דאזהרת חלב דקרא חלה‬ ‫מברך אף דלא נכלל בדין 'ואכלת'‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫אף על צורת משקה‪ ,‬והיינו דכוונת התוס' דאין זה בכלל אכילה ביחס‬ ‫לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל‬ ‫‪ | 34‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א‬ ‫גליון מס' ‪ - 298‬תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת המרכזי שיכון ה'‬ ‫אברך שנרדם ואיחר לסדרי הכולל‪ ,‬האם איחורו נחשב לאונס?‬ ‫נשאלתי ע"י אברך הלומד בכולל שמקבלים בו מילגה‬ ‫גבוהה בתנאי שיקפידו מאוד על שמירת הסדרים ולא‬ ‫"יסוד גדול הנלמד מאברהם אבינו"‬ ‫יהא איחורים וחיסורים למעט אונסים‪ ,‬וההחלטה איזה‬ ‫"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים‬ ‫מקרה נחשב לאונס ואיזה לא נתונה לשיקול דעתם של‬ ‫נא ידך תחת ירכי"‬ ‫האברכים עצמם‪ ,‬ואותו אברך נרדם בשעות הבוקר‬ ‫והדבר הוא פלא הרי אליעזר היה איש אמונו של אברהם אבינו‬ ‫ומחמת כן הגיע לכולל בשעה מאוחרת מאוד‪ ,‬ועתה הוא‬ ‫שסמך עליו ללא שום חשש והפקיד בידו את כל עניני ביתו‬ ‫ונכסיו‪ ,‬א"כ כיצד אפשר להבין שבענין זיווגו של יצחק‪ ,‬אברהם‬ ‫שואל האם הוא יכול להחשיב את שינתו כמקרה אונס‬ ‫אינו סומך על אליעזר ונזקק להשביעו?‬ ‫או לא‪.‬‬ ‫ונבאר הדברים ע"פ מעשה שהיה באחד מבעלי המוסדות‬ ‫ושאלה זו היא שאלה כללית הנוגעת לכמה ענינים‪.‬‬ ‫בארה"ק שנסע לחו"ל למסע איסוף כספים למען מוסדותיו‪,‬‬ ‫וכשהגיע לאחד מן הערים פנו אליו ראשי הקהל שראו כי הוא‬ ‫לגבי קריאת שמע של ערבית‪ ,‬דפסק השו"ע (סימן נ"ח‬ ‫איש נכבד בעל צורה‪ ,‬ושאלו אותו האם הוא יודע לשחוט כיון‬ ‫ששוחט העיר מת לפני שבועיים‪ ,‬וכמובן הוא יתוגמל בהתאם‪.‬‬ ‫ס"ה) וז"ל "אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד‬ ‫אותו מנהל השיב להם שבאמת הוא יודע לשחוט‪ ,‬אך כיון‬ ‫שעלה עמוד השחר‪ ,‬כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא‬ ‫שעול המוסדות שבניהולו מוטל עליו אין לו אפשרות להתעכב‬ ‫ק"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש ערבית"‪ ,‬ויש לדון באדם שחזר‬ ‫במקומם‪ ,‬אא"כ ילוו לו סכום משמעותי שיוכל לכלכל את‬ ‫מוסדותיו בתקופה הקרובה‪ ,‬ולאחמ"כ הוא ימשיך במסעו וכך‬ ‫מאוחר בלילה ונרדם והתעורר בעלות השחר האם‬ ‫יחזיר את הלוואתו‪.‬‬ ‫נחשב הדבר לאונס ויכול עדיין לקרות ק"ש עד הנץ‬ ‫כששמעו ראשי הקהל את דבריו אמרו לו "בעצם מי אתה"?‬ ‫החמה או לאו‪.‬‬ ‫מהיכי תיתי שנלווה לאדם בלתי מוכר סכום כה משמעותי‪,‬‬ ‫אולי אתה מתחזה שתברח עם כספינו בלא להחזיר מאומה‪.‬‬ ‫וכן לגבי תפילת תשלומין‪ ,‬דפסק השו"ע (ק"ח ס"א) וז"ל‬ ‫נדהם אותו מנהל ואמר להם מי אני? אני השוחט שלכם!‬ ‫"טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה‬ ‫בשחיטה שתלוי בה איסורים חמורים אתם סומכים עלי‪,‬‬ ‫שתים"‪ ,‬וה"ה בשאר תפילות וכמוש"כ השו"ע (שם ס"ב)‪,‬‬ ‫ולהלוואה לא?‬ ‫אלא היסוד הוא שבדברים החשובים לאדם הוא אינו סומך על‬ ‫ויש לדון במי שנרדם ומחמת כן לא התפלל האם נחשב‬ ‫אף אחד אפי' על האנשים הקרובים לו ביותר‪ ,‬והוא בודק‬ ‫לאונס ויש לו תפילת תשלומין או לא‪.‬‬ ‫וחוקר ומשקיע בהם הרבה זמן ומאמץ‪ ,‬אך בדברים שאינם‬ ‫חשובים לו הוא יסמוך בקלות על כל אדם‪ ,‬גם על אנשים שאין‬ ‫וסיפר לי אחד הרבנים שבחג הסוכות התקשרה אליו‬ ‫הוא יודע את טיבם ומהותם‪ ,‬ולא ישקיע בהם יתר על המידה‪.‬‬ ‫אשה בשעה אחת בלילה ואמרה לו שיש לה שאלה‬ ‫ולכך אברהם אבינו שכסף וזהב ושאר עניני הגשמיות לא היו‬ ‫דחופה‪ ,‬שבעלה נרדם מחוץ לסוכה‪ ,‬ומסופקת היא האם‬ ‫חשובים בעיניו כלל‪ ,‬בזה הוא סמך בקלות על אליעזר‪ ,‬אך‬ ‫כשזה נגע 'לאידישקייט' ולרוחניות כשחיפש זיווג לבנו יצחק‬ ‫היא צריכה להעירו או שתעבור בכך על גזל שינה (ואמר‬ ‫אחד מהאבות הק'‪ ,‬כשזה נגע לדבר חשוב כ"כ‪ ,‬אברהם לא סמך‬ ‫לה אותו רב דאינו יודע אם להעיר את הבעל זהו גזל שינה אבל‬ ‫על אף אחד אפי' לא על יד ימינו ואיש אמונו אליעזר עבדו!‬ ‫ברור לו שלהעיר אותו בשעה כה מאוחרת לשאלה כזו זהו בודאי‬ ‫והדברים הם יסוד גדול ונוגעים לכל דבר בחיים‪ ,‬ולדוגמא בית‬ ‫גזל שינה)‪ ,‬ובאמת יש לדון האם עליה להעיר את בעלה‬ ‫שכשהאבא מפסיד עיסקה גדולה כל הבית באבל‪ ,‬וכשהוא‬ ‫מרויח 'שמחה וששון'‪ ,‬ומאידך כשזה נוגע לרוחניות לא רואים‬ ‫כדי שיקיים מצות סוכה או שמחמת שינתו נחשב לאנוס‬ ‫על האבא התיחסות וחשיבות מיוחדת לדברים‪ ,‬אז הילדים‬ ‫ופטור מן המצוה‪.‬‬ ‫קולטים שכסף הוא הדבר החשוב בחיים ואליו צריך לשאוף!‬ ‫וכבר דן בזה הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה מועדים‬ ‫פ"ט אות י"ז) וכתב שמי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה אין צריך להקיצו דהואיל ונחשב לאנוס פטור הוא מן המצוות‪.‬‬ ‫אוסף | ‪35‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ובתשובות והנהגות (ח"ב סימן נ') דן במי שנרדם סמוך לסוף זמן ק"ש האם יש להעירו בכדי שלא יפסיד את זמן ק"ש‪ ,‬ואף‬ ‫שכתב השו"ע (ס"ג ס"ה) 'אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא ק"ש'‪ ,‬ביאר המקור חיים שהיינו במתנמנם‪,‬‬ ‫אבל אין ראיה משם לגבי אדם שנרדם לגמרי‪ ,‬ונידון נוסף דן הגר"מ שטרנבוך שליט"א שם באדם המקפיד תדיר על תפילה‬ ‫בציבור ונרדם‪ ,‬האם יש להעירו ע"מ שיתפלל עם הציבור או לא‪.‬‬ ‫והביא שם עובדא שמרן החזו"א זצ"ל לא העיר בחור שישן אצלו לזמן ק"ש של המג"א‪ ,‬והסתפק בסיבת הדבר האם לא‬ ‫הקיצו כיון שסבר שאנוס הוא בשינתו או שסבר שהעיקר כשיטת הגר"א שזמן ק"ש מאוחר יותר (והנה הבחור הנ"ל היה מו"ר‬ ‫הגר"ש ברמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬וכבר שמענו מבאי ביתו דטעמו של החזו"א היה שהעיקר כשיטת הגר"א)‪.‬‬ ‫ולמעשה כתב שם בתשובות והנהגות להוכיח ע"פ דברי התוס' בב"ק (ד‪ ).‬בשם הירושלמי‪ ,‬שכתב דיש חילוק בין אם אדם‬ ‫הלך לישון כשכלים מונחים לידו והזיקם שחייב‪ ,‬לבין אם הלך לישון ואח"כ הביאו אצלו את הכלים שפטור‪ ,‬והטעם הוא‬ ‫דאם הלך לישון כשהכלים כבר מונחים לצידו‪ ,‬היה צריך לחזות מראש שלאחר שירדם עלול להזיק את הכלים בשנתו ואם‬ ‫שבר את הכלים אי"ז נחשב לאונס אלא לאונס מחמת פשיעה וחייב‪ ,‬אך אם הניחו לצידו את הכלים לאחר שכבר ישן‪,‬‬ ‫נחשב לאנוס גמור ופטור עליהם‪.‬‬ ‫ולפי"ז יש לחלק כן אף לגבי ק"ש ותפילה בציבור‪ ,‬דאם הלך לישון מדעתו ומחמת עייפותו הרבה יש אפשרות שלא יתעורר‬ ‫לק"ש או לתפילה אין הוא נחשב לאנוס‪ ,‬דהיה עליו לחזות מראש שיתכן שלא יצליח לקום בזמן כפי המתוכנן‪ ,‬אך אם לא‬ ‫היה בדעתו לילך לישון אלא שנפל שלא מדעתו על מיטתו הוי אונס גמור‪ ,‬ואין צריך להקיצו‪.‬‬ ‫ומסתברא שגם דברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל שפסק דמי שנרדם חוץ לסוכה אין צריך להקיצו הם דוקא באדם שנרדם שלא‬ ‫מדעתו‪ ,‬אבל אם נרדם מדעתו חייבים להקיצו שאינו אנוס בכך‪ ,‬ובזה מיושב מה שתמהו על דבריו מהא דמבואר בהל'‬ ‫סוכה (תרל"ט) דבירדו גשמים והלך לביתו לישון אין צריך להקיצו אף אם פסקו הגשמים משום מצטער‪ ,‬ומוכח דמעיקר הדין‬ ‫בלא דין מצטער צריך להקיצו וזהו סתירה ברורה לכאורה לדברי הגרשז"א זצ"ל (עיין באורחות הלכה שם שהק' כן)‪.‬‬ ‫אך לפי דברינו הדברים מאירים‪ ,‬דבירדו גשמים הרי הלך לישון מדעתו והיה עליו לחזות מראש שיתכן שבהמשך יפסקו‬ ‫הגשמים‪ ,‬ולכך אין הוא נחשב לאנוס וכל פטורו הוא מחמת דין מצטער‪ ,‬אך הגרש"ז אויערבך קאי באדם שנרדם לאונסו‬ ‫שלא מדעתו ובכה"ג נחשב לאנוס ופטורים מלהקיצו אף ללא דין מצטער‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה דה"ה לגבי תפילת תשלומין הדבר תלוי בנסיבות‪ ,‬דאם הוא נרדם לאונסו יש לו תשלומין ככל אדם שנאנס‬ ‫ולא התפלל‪ ,‬אך אם נרדם מדעתו אין שייך אצלו תשלומין דהיה עליו לצפות שיתכן שלא יספיק להתעורר עד שיעבור זמן‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫ועיין בספר הנפלא אשי ישראל על הלכות תפילה (פרק ל' בהערות אות ד') שהביא מספר מקור חיים שמסתפק האם שינה‬ ‫נחשבת כשוגג או אונס לגבי תפילת תשלומין‪ ,‬ונראה שכל ספיקו של המקור חיים הוא דוקא בנרדם שלא מדעתו‪ ,‬דאם‬ ‫נרדם מדעתו ודאי לא יהיה לו דין תשלומין וכפי שנתבאר‪.‬‬ ‫ושוב הראו לי כן בפסקי תשובות (בסימן ק"ח הערה ‪ )26‬בשם שו"ת קרן לדוד שכתב וז"ל "דווקא כשנרדם בשינה באונס‪ ,‬אבל‬ ‫כשהולך לישון במכוון‪ ,‬אף שעדיין שהות עד סוף זמן התפילה‪ ,‬מכל מקום כיון דהו"ל ליזהר שלא תחטפנו שינה ויעבור זמן‬ ‫תפילה (כגון ע"י העמדת שומר‪ ,‬או שעון מעורר וכדומ') אף דהשתא אנוס הוא (אונס שינה) הוי ליה תחילתו בפשיעה וסופו באונס‬ ‫דקיי"ל דלאו אונס הוא"‪.‬‬ ‫ולפי"ז נראה דאף בנידונינו הדבר תלוי‪ ,‬דאם אותו אברך הלך לישון מדעתו אין איחורו נחשב לאונס דהיה עליו לדעת‬ ‫שיתכן שלא יקום בזמן לסדרי הכולל‪ ,‬אך אם לא היה בדעתו לילך לישון אלא שבאופן פתאומי חטפתו שינה נחשב איחורו‬ ‫לאונס ככל האונסים‪.‬‬ ‫וכל זה מדינא‪ ,‬אבל שמעתי ממו"ר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהאברכים הם הבני חורין שבימינו שעליהם אחז"ל 'אין לך בן‬ ‫חורין אלא מי שעוסק בתורה'‪ ,‬ויש לנהוג איתם בכל ענייני שמירת הסדרים כבני מלכים דמאן מלכי רבנן‪ ,‬ובודאי כל ענין‬ ‫לגופו אבל זה צריך להיות היחס האמיתי להאברכים הלומדים תורה מעוני ומקיימים את העולם‪.‬‬ ‫©‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון במייל ‪0548473@gmail.com‬‬ ‫‪ | 36‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫גליון שבועי | חיי שרה ‪ -‬תשפ"ז‬ ‫יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים ‪ -‬מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו‪-‬יורק‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫פסקי דינים‬ ‫וכיעסתה גם כעס‪//‬‬ ‫מדור א ‪ -‬מי הם הדיינים ‪//‬‬ ‫הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫"תראי גברת ברכה" אמרה גב' לאה אייזן‪ ,‬כשהיא‬ ‫עוצרת את כעסה "אני לא יכולה להמשיך ולשנות את‬ ‫שהמירו את משפטי התורה על‬ ‫הראויים להתמנות דיינים‬ ‫המודעה שהזמנת‪ ,‬כל תיקון כזה לוקח לי זמן‪ ,‬ואני לא‬ ‫משפטי הבל‪ ,‬וע"ז נאמר 'ולא לפני‬ ‫יכולה להתקדם בזמן הזה בעבודות דחופות אחרות‬ ‫הדיוטות'‪ ,‬רק ידונו כפי משפט בני‬ ‫א‪ .‬אין ממנים דיין אלא אם כן הוא‬ ‫הממתינות לי"‬ ‫אדם בשכלם‪.5‬‬ ‫ירא שמים‪ ,‬הגון במידות‪ ,1‬וחכם‬ ‫"מה?" שאלה ברכה "אבל שילמתי על המודעה הזו!"‬ ‫בחכמת התורה שיודע לפסוק‬ ‫"ראשית‪ ,‬עוד לא שילמת" הזכירה לה לאה‪" ,‬ושנית כל‬ ‫איסור למנות דיין שאינו הגון‬ ‫דינים‪ .2‬ברם‪ ,‬כתבו הפוסקים שאם‬ ‫הלקוחות משלמים על העיצוב הגרפי ועל עוד שנים או‬ ‫ב‪ .‬הממנה דיין שאינו הגון או אינו‬ ‫לא נמצאו דיינים עם המידות‬ ‫שלושה תיקונים‪ ,‬אבל ַאּת ביקשת שינויים יותר מעשר‬ ‫חכם בתורה עובר על כמה לאוין‪,6‬‬ ‫האמורות‪ ,‬הם כשרים לדון‪ ,‬וממנים‬ ‫פעמים אחרי כבר אישרת את העיצוב‪ ,‬וזה לא כלול‬ ‫וכאילו העמיד אשירה‪ .7‬וכן אסור‬ ‫אותם לבית דין‪.3‬‬ ‫במחיר"‬ ‫למנות דיינים בלי הסכמת הציבור‪.8‬‬ ‫ויתירה מכך כתב הרמ"א‪ ,‬שאף‬ ‫"זה לא מקובל עלי" אמרה ברכה "אני מצפה לקבל‬ ‫במקומות שאין להם דיינים‬ ‫את המודעה בדיוק כפי שאני מחליטה בסוף"‬ ‫הכשרים והפסולים לדון‬ ‫שראויים לדון וצריכים מי שישפטו‬ ‫"את יודעת מה?" אמרה לאה‪ ,‬שסבלנותה פקעה "אל‬ ‫קטן‬ ‫ביניהם שלא ילכו בערכאות של‬ ‫תשלמי לי‪ ,‬ואל תמשיכי לבזבז את זמני‪ .‬כל טוב"‬ ‫ג‪ .‬אין דיין כשר לדון אלא מגיל‬ ‫גוים‪ ,‬ממנים הטובים והחכמים‬ ‫•••‬ ‫י"ג ואילך‪ ,‬ואפילו לא הביא שתי‬ ‫שבהם‪ ,‬וכיון שקבלו עליהם אין‬ ‫בארוחת הערב‪ ,‬סיפרה לאה לבעלה‪ ,‬ר' אהרן משה‬ ‫שערות‪ .9‬אבל קטן פסול אף אם‬ ‫אחר יכול לפוסלם‪ ,‬וכן כל ציבור‬ ‫על השיחה שהיתה לה עם ברכה‪ ,‬כשהיא שואלת האם‬ ‫הוא חריף ובקי בדינים (ונחלקו‬ ‫אכן היא לא תוכל לתבוע מברכה לשלם לה על עיצוב‬ ‫יכולים לקבל עליהם בי"ד שאינו‬ ‫האחרונים אם פסול זה הוא‬ ‫ראוי מהתורה‪ .4‬ויש שהוסיף בזה‪,‬‬ ‫המודעה‪ ,‬מכיון שהיא אמרה לה "אל תשלמי לי"‪.‬‬ ‫מדאורייתא‪ 10‬או מדרבנן‪ .)11‬יש‬ ‫ר' אהרן משה אמר שזו אכן שאלה מעניינת‪ ,‬והוא‬ ‫שמ"מ אסור להם לקבל עליהם‬ ‫שכתב שבענין קרקע פסול לדון‬ ‫לדון כפי חוקי הגויים‪ ,‬ואם יסכימו‬ ‫יתייעץ עליה למחרת עם הגאון ר' דוד רוזנבלום‪.‬‬ ‫עד שיביא ב' שערות‪ .12‬ויש שכתבו‬ ‫•••‬ ‫על זה הרי הם מחללים את התורה‪,‬‬ ‫שכל שלא הביא שערות‪ ,‬אין מעשה‬ ‫הנידון שהעלתה לאה‪ ,‬האם דברים שנאמרו מתוך‬ ‫כעס נחשבים כמחילה או לא‪ ,‬נידונו כבר בראשונים‪:‬‬ ‫‪ .1‬ראה סי' ז' סעיף י"א‪ ,‬בי"ד של ג' צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים‪ ,‬חכמה‪ ,‬ענוה‪ ,‬יראת ד'‪ ,‬שנאת‬ ‫רבינו ירוחם כתב (מישרים נתיב כט ח"ד)‪ ,‬שבמקרה‬ ‫ממון‪ ,‬אהבת האמת‪ ,‬אהבת הבריות להם‪ ,‬ובעלי שם טוב‪ ,‬ובסמ"ע ס"ק כ"ז מהטור ביתר ביאור‪.‬‬ ‫שיש חיוב לפועל שלא לעזוב את עבודתו (כגון שבכך‬ ‫‪ .2‬ראה רמב"ם הל' סנהדרין פרק ב' הל' ח' ע"פ ביאור הב"ח ריש סי' ח' בסוף ד"ה אין למנות‪ .‬כל זה‬ ‫הוא גורם הפסד לבעל הבית‪ .‬ראה סי' שלג סעיף ה)‪,‬‬ ‫מלבד אלה שפסולים לדון כמובא בריש סי' ז'‪.‬‬ ‫‪ .3‬פתחי תשובה סי' ז' ס"ק כ"ד מברכי יוסף אות ל"ג ע"פ הלחם משנה הל' סנהדרין פרק ב' הל' ז'‪ ,‬ומשיג‬ ‫אם אדם כעס על הפועל שלו‪ ,‬ואמר לו 'לֵ ְך ֵמ ִע ָּמ ִדי'‪ ,‬הרי‬ ‫על הכנה"ג הגה"ט ט"ל שכתב בשם המבי"ט ח"א סי' ר"פ שכולם לעיכובא‪.‬‬ ‫מכיון שאמר כך מתוך כעס‪ ,‬דברים אלו אינם נחשבים‬ ‫‪ .4‬רמ"א סי' ח' סעיף א' (וע"ע סי' כ"ב סו"ס א') משו"ת הרשב"א ח"א סי' תשכ"ט‪ ,‬ע"פ סנהדרין כ"ג א'‬ ‫למחילה‪ ,‬ואם בעל הבית מבקש ממנו להמשיך לעבוד –‬ ‫בערכאות שבסוריא‪ ,‬וצויין בש"ך סי' ג' ס"ק ג'‪.‬‬ ‫‪ .5‬חזון איש סנהדרין סי' ט"ו ס"ק ד' ד"ה יש‪ ,‬והלאה‪.‬‬ ‫אסור לו לעזוב את העבודה (וכך נפסק להלכה בסי' שלג‬ ‫‪ .6‬סנהדרין ז' ב'‪ ,‬סי' ח' סעיף א' ‪ ,‬סמ"ע ס"ק א'‪.‬‬ ‫סעיף ח בהגה)‪ .‬והרי מבואר כאן‪ ,‬שמחילה מתוך כעס‬ ‫‪ .7‬שם‪ ,‬טור סי' ח' סעיף א'‪.‬‬ ‫אינה נחשבת כמחילה‪.‬‬ ‫‪ .8‬ברכות נ"ה א'‪ ,‬כנה"ג שם הגה"ט ב'‪.‬‬ ‫וכמה אחרונים (שו"ת גינת ורדים חו"מ כלל ג סי' מו‪,‬‬ ‫‪ .9‬טור סי' ז'‪ ,‬ע"פ הירושלמי סנהדרין פרק ד' הל' ז'‪ .‬שו"ע שם סעי' ג'‪.‬‬ ‫מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' קיח‪ ,‬חשב האפוד ח"א סי' צה)‬ ‫‪ .10‬הפרישה ס"ק ג' כתב שפסול מדינא‪ ,‬שכל הפסול להעיד פסול לדון‪ ,‬וקטנים פסולים להעיד מדכתיב‬ ‫(דברים יט‪ ,‬יז) ועמדו שני האנשים (ב"ב קנ"ה ב'‪ ,‬סי' ל"ה סעיף א')‪ ,‬וראה נדה סוף מ"ט ב'‪ .‬ומ"מ אין זה‬ ‫ביארו דין זה‪ ,‬על פי דברי הרמב"ם (מכירה פ"ה הי"א‪-‬יג‪,‬‬ ‫היקש גמור‪ ,‬דלעדות פסול עד שיביא שתי שערות‪ ,‬שהקפידה התורה על שם איש‪ ,‬אך הוקשו להא‬ ‫אישות פי"ז הי"ט)‪ ,‬שהמחילה צריכה שתתברר שנעשתה‬ ‫שבשניהם יש פסול קטנות‪ ,‬כל חד לפי ענינו‪ .‬ועי' תומים ס"ק ד'‪.‬‬ ‫בדעת ברורה וברצון‪ ,‬ולא כשחוק והיתול‪ ,‬והוא הדין‬ ‫‪ .11‬ראה ב"ח סי' ז' ס"ק ג' דבגמרא ורמב"ם לא הובא כלל דין הקטן ושכן משמע מהירושלמי‪ ,‬וכן מדייק‬ ‫מדברי הסמ"ג והסמ"ק עיי"ש‪ .‬ומה דבעינן שיהא בן י"ג‪ ,‬הוא כדי שיהא נראה כגדול דסבורים שכבר‬ ‫לאומר דברים מתוך כעס‪ ,‬שאין בכוונתו למחול באמת‪.‬‬ ‫הביא שתי שערות‪ ,‬ומסתפי מעונש אם יעות הדין‪ .‬ומדברי הש"ך ס"ק ג' נראה שהסכים עמו‪.‬‬ ‫וכן כתבו הרבה אחרונים להלכה‪ ,‬שמחילה מתוך כעס‬ ‫‪ .12‬או"ת ס"ק ד' ע"פ סנהדרין י"ח א' והתקוששו וקושו‪ ,‬ובקרקע אין מקחו מקח עד שיביא ב' שערות‪,‬‬ ‫אינה מחילה (שו"ת ראנ"ח ח"א סי' קיא‪ ,‬דרכי נעם חו"מ‬ ‫והעתיקו הנתיה"מ חידושים ס"ק ה'‪ .‬אך הקצוה"ח שם ס"ק ג' חולק‪ ,‬שלא נהירא שיהא כשר לדון רק‬ ‫באותו דבר שיכולים לדונו‪ ,‬והדבר תלוי רק שיהיה נדון באיזה דבר שיהיה‪ ,‬וכ"כ כסף הקדשים שם‪.‬‬ ‫וסף | ‪37‬‬ ‫(המשך א‬ ‫בעמוד ב)‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬ ‫לתוכן‬ ‫פסקי דינים‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫ממזר‬ ‫קטן כלום‪ .13‬ויש אומרים שאינו ראוי לדון‬ ‫סי' ג‪ ,‬שער אפרים סי' קמב‪ ,‬חקרי לב‬ ‫ה‪ .‬ממזר כשר להיות דיין בדיני ממונות‪,27‬‬ ‫אלא מגיל י"ח ומעלה והביא שתי שערות‪,14‬‬ ‫חו"מ ח"ב סי' כד‪ ,‬ישמח לב [גאנין] חו"מ‬ ‫שהוא יכול להציל העני מיד גוזלו‪.15‬‬ ‫סי' ד‪ ,‬ומהרש"ם ח"ג סו"ס לא‪ .‬וכל זה הוא‬ ‫אף בקביעות (ואפילו שלושת הדיינים‬ ‫דלא כמו שצידד רע"א בשו"ת החדשות‬ ‫ממזרים‪ .)28‬והוא הדין לכל מינוי על‬ ‫ולדיין קבוע‪ ,‬יש שכתב שאין למנות אלא‬ ‫[לייטער] חו"מ סי' ה‪ ,‬שדין זה הוא דוקא‬ ‫הציבור‪( 29‬אבל לדיני נפשות פסול‪ ,‬ואף‬ ‫מבן כ' שנה‪ ,16‬ויש שכתב שאין למנותו עד‬ ‫כשלא אמר לשון מחילה בפירוש‪ ,‬אלא‬ ‫שיהיה בן ארבעים‪ ,‬אא"כ אין גדול ממנו‬ ‫'לך מעמדי'‪ ,‬אך כשאמר לשון מחילה‬ ‫ל'עונשין שלא מן הדין'‪ ,‬הנוהג גם בזמן‬ ‫בעיר‪.17‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬מהני אף מתוך כעס‪ .‬ויל"ע‬ ‫הזה‪.)30‬‬ ‫בלשון 'אל תשלם לי'‪ ,‬כבנידון דידן‪ ,‬אם‬ ‫אשה‬ ‫זה נחשב מחילה בפירוש)‪ .‬ויש שהוסיפו‪,‬‬ ‫גר‬ ‫ד‪ .‬אשה פסולה לדון ‪ ,‬משום שכל הפסול‬ ‫‪18‬‬ ‫המראה שהוא מוחל‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫שאם עשה מעשה‬ ‫ו‪ .‬גר פסול לדון לישראל‪( 31‬אף אם שני‬ ‫להעיד פסול לדון‪ ,19‬ואשה פסולה להעיד‬ ‫הרי זו מחילה אף אם נעשתה מתוך‬ ‫הדיינים האחרים ישראלים)‪ ,‬ויכול לדון רק‬ ‫בבי"ד‪ 20‬שנאמר 'ועמדו שני האנשים'‪21‬‬ ‫כעס‪ ,‬שרק בדברים בעלמא אנו אומרים‬ ‫שלא נתכוון באמת למחול (אמרי בינה‬ ‫גרים‪.32‬‬ ‫(דברים י"ט י"ז)‪ .‬ויש שכתבו שפסולה הוא‬ ‫דיינים סי' כ סק"ה‪ ,‬דובב מישרים ח"ב‬ ‫הדיין נחשב 'גר' לענין זה אף אם הורתו‬ ‫משום שאינה ראויה לכל מינוי‪.22‬‬ ‫סי' לח‪ ,‬וח"ג סי' לד‪ ,‬ומשפט שלום סי' רט‬ ‫ולידתו בקדושה‪ ,‬אם הוא בן גרים‪ .33‬אבל‬ ‫ומה שנאמר על דבורה הנביאה 'היא‬ ‫סקכ"א)‪.‬‬ ‫אמנם התורת חיים (ב"ב קס‪ :‬סנהדרין‬ ‫אם אמו‪ 34‬או אביו‪ 35‬מישראל‪ ,‬דינו כישראל‪,‬‬ ‫ׁש ְֹפ ָטה את ישראל' (שופטים ד' ד')‪ ,‬כתבו‬ ‫קי‪ ):‬חלק בעיקר הדין‪ ,‬והוכיח שאף‬ ‫הראשונים שזה היה ע"פ הדיבור‪ ,23‬או‬ ‫וכשר לדיין ולכל מינוי‪.36‬‬ ‫מחילה מתוך כעס מחילה היא‪ ,‬והנתבע‬ ‫שקיבלום עליה אע"פ שפסולה לדון‪,24‬‬ ‫נפטר בה‪ .‬והאמרי בינה (שם) כתב‪,‬‬ ‫אך לגבי בעלי הדין‪ ,‬אם הורתו ולידתו‬ ‫משום שכינה ששרתה עליה‪ .25‬ויש שכתבו‬ ‫שמכיון שיש בזה מחלוקת‪ ,‬הרי הנתבע‬ ‫בקדושה‪ ,‬הרי הוא כישראל גמור‪ ,‬ואין גר‬ ‫שלא היתה דנה ממש‪ ,‬אלא מלמדת את‬ ‫הוא המוחזק‪ ,‬והוא יכול לטעון קים לי‬ ‫יכול לדונו‪.37‬‬ ‫הדינים לישראל‪.26‬‬ ‫שמחילה זו מועילה‪ ,‬והריני פטור‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מה שפשוט לו לאמרי בינה‬ ‫‪ .13‬תפארת יעקב‪ ,‬וערוך השלחן סעיף ג'‪.‬‬ ‫שבמקום שיש ספק או מחלוקת אם‬ ‫‪ .14‬ראה שבת נ"ו ב' שיאשיהו המלך החזיר מה שדן מבן ח' עד בן י"ח‪ ,‬וזו הדיעה ראשונה בסי' ז' סעיף ג'‪ .‬ועיין בתומים‬ ‫המחילה מועילה‪ ,‬הנתבע פטור מספק‪,‬‬ ‫ס"ק ג' שהוכיח שגם לדיעה המחמירה שאינו ראוי לדון הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד דינו דין מבן י"ג ומעלה‪ ,‬ומה ששפט‬ ‫יאשיהו בן ח' שנים ושלמה בן י"ב הוא עפי"ד התוס' סנהדרין ס"ט א' שדורות הראשונים היה זמן גדלות שלהם מתחיל מבן‬ ‫אין זה פשוט כלל‪ ,‬ומצינו שנחלקו בזה‬ ‫ח'‪ ,‬ובתפארת יעקב חולק שלדיעה המחמירה פסול מדינא‪.‬‬ ‫הראשונים‪.‬‬ ‫‪ .15‬סמ"ע שם ס"ק ח'‪ .‬אבל בב"ח כתב משום דבי"ח שנה כבר הגיע לרביע שניו‪ ,‬ושכלו שלם לירד לעמקו של דין לזכות‬ ‫הרשב"א (שו"ת ח"ו סי' ה) כתב לגבי‬ ‫ולחובה‪ ,‬ומטעם זה אמרו חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) בן י"ח לחופה‪ ,‬ובלבוש סעיף ג' כתב שאז הוא יודע בטיב משא ומתן‬ ‫שבין הבריות‪ .‬ועיין בערוך השולחן שם שמסיק דמדין תורה כשהוא בן י"ג והביא שתי שערות רשאי להיות דיין‪ ,‬וכל האמור‬ ‫אשה שספק אם מחלה לבעלה על חלק‬ ‫חומרות בעלמא הן‪.‬‬ ‫מחיובי הכתובה‪ ,‬שהבעל הוא נחשב‬ ‫‪ .16‬שו"ת משכנות יעקב סי' ה'‪ ,‬הובא בפתחי תשובה ס"ק ד'‪.‬‬ ‫'המוציא מחבירו'‪ ,‬ועליו הראיה‪ ,‬משום‬ ‫‪ .17‬שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק"מ‪ ,‬הובא בפ"ת הנ"ל‪.‬‬ ‫שמחילה היא כמו מתנה‪ ,‬וזה שמחלו לו‬ ‫‪ .18‬סי' ז' סעיף ד'‪ ,‬וראה סמ"ע שם ס"ק י'‪ ,‬ובהערות להלן‪.‬‬ ‫‪ .19‬ראה נדה מ"ט ב'‪ ,‬הכשר להעיד כשר לדון‪ ,‬וממילא הפסול להעיד פסול לדון‪ ,‬תוס' שם נ' א' ד"ה כל הכשר‪ ,‬תוס' ב"ק‬ ‫הוא מקבל המתנה‪ ,‬והוא נחשב 'מוציא'‬ ‫ט"ו א' ד"ה אשר‪.‬‬ ‫(ודברי הרשב"א האלו נפסקו ברמ"א‬ ‫‪ .20‬שבועות ל' א' (ב"ק פ"ח א')‪ ,‬סי' ל"ה סעיף י"ד‪.‬‬ ‫סי' סה סעי' כג‪ ,‬כמבואר במקור דבריו‬ ‫‪ .21‬ובירושלמי יומא פרק ו' הל' א' יליף מהיקש 'שנים עדים' (דברים י"ז ו')‪ ,‬ל'וישארו שני אנשים במחנה' (במדבר י"א כ"ו)‪.‬‬ ‫הובא בתוס' נדה שם‪ ,‬גיטין פ"ח ב' ד"ה ולא‪ ,‬ולבוש סעיף ה'‪ .‬והנה הסמ"ע הנ"ל העיר על הלבוש‪ ,‬אבל בלבושי צדקה על‬ ‫‪ -‬שו"ת הרד"ך בית ב אות ז‪ .‬וכן הובאו‬ ‫הלבוש ובאורים ס"ק ט' כתבו שמקורו הירושלמי (ובתוס' שהביאו)‪.‬‬ ‫בב"ש אה"ע סי' סו סק"ט)‪ .‬וכסברא זו‬ ‫‪ .22‬ערוך השולחן ע"פ הרמב"ם הל' מלכים פרק א' הל' ה'‪ ,‬דילפינן מ'שום תשים עליך מלך'‪ ,‬מלך ולא מלכה‪.‬‬ ‫כתבו כמה פוסקים (שו"ת רדב"ז ח"א סי'‬ ‫‪ .23‬תוס' נדה שם‪ ,‬וכ"כ בבאר הגולה את י'‪.‬‬ ‫שסד‪ ,‬נתה"מ סי' פח סק"ג‪ ,‬וסי' רכז סק"ד‪,‬‬ ‫‪ .24‬תוס' ב"ק שם‪ ,‬גיטין שם‪.‬‬ ‫ומהרש"ם ח"ב סי' ט"ו)‪ .‬אך לעומת זאת‬ ‫‪ .25‬תוס' שם‪ ,‬וחידושי הר"ן שבועות ל' א' שקבלו אותה עליהם מפני השכינה‪ ,‬וכן בחינוך מצוה ע"ז‪.‬‬ ‫‪ .26‬תוס' נדה וגיטין הנ"ל‪ ,‬והנה בתוס' ב"ק ט"ו א' ד"ה אשר תשים‪ ,‬ותוס' נדה שם בתירוץ א' כתבו שאשה כשירה לדון‬ ‫מצינו בספק מחילה על כתובה שנשאר‬ ‫כדמוכח מדבורה‪ ,‬ורק באיש נאמר כל הכשר לדון כשר להעיד‪ ,‬וכן כתב בחינוך מצוה ע"ז בשם קצת מפרשים‪ ,‬ועיי"ש במנ"ח‬ ‫בגמ' ב'תיקו' (ב"ב קלב‪ :‬בבריא היאך)‪,‬‬ ‫אות ח' מה שהעיר בזה‪ ,‬אכן לדינא השמיטו הפוסקים דעה זו‪ ,‬ובלי קבלה בוודאי לא מהני‪.‬‬ ‫שנחלקו הראשונים להלכה האם מספק‬ ‫‪ .27‬סנהדרין ל"ו ב'‪ ,‬סי' ז' סעיף ב'‪( .‬וראה סימן כ"ב בענין קבלת דיין פסול)‪ .‬וע"ע קדושין ע"ו ב'‪ ,‬מלבד בירושלים שהקפידו‬ ‫על יחסנים‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ובזה"ז מסתבר שלא שייך כל זה‪ ,‬ברם בערוה"ש סעיף א' העתיקו בסתמא‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הפסידה האשה כתובתה או לא (הרי"ף ס‪.‬‬ ‫‪ .28‬ע"פ תוס' סנהדרין ל"ו ב' ד"ה חדא‪ ,‬ראה גר"א שם ס"ק ז' ח'‪,‬‬ ‫כתב שלא הפסידה האשה כתובתה‪ ,‬וכן‬ ‫‪ .29‬קדושין ע"ו ב'‪.‬‬ ‫דעת רבנו ברוך בהג"א‪ ,‬אך הרמב"ם הל'‬ ‫‪ .30‬ראה ב"ח סוס"ק ו'‪.‬‬ ‫זכיה ומתנה פ"ו ה"ט והרא"ש בב"ב שם‬ ‫‪ .31‬יבמות ק"ב א'‪ ,‬סי' ז' סעיף א'‪ .‬ועיין רש"י שם ד"ה גר‪ ,‬שלדיני נפשות פסול לישראל אבל לדיני ממונות כשר לשראל אפילו‬ ‫אין אמו ישראל‪ ,‬ובחידושי הר"ן סנהדרין ל"ו ב' כתב בביאור שיטתו דהיינו למנותו בדרך ארעי ובדיעבד‪ ,‬וברמב"ן יבמות מ"ה‬ ‫סי' לד פסקו שמספק איבדה כתובתה‪.‬‬ ‫א' כתב דמ"מ לא ממנין אותו למשימות דבעינן מקרב אחיך‪ ,‬וע"ע שו"ת נוב"י יו"ד מה"ת בהג"ה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫וכך נפסק להלכה באה"ע סי' קו סעי'‬ ‫‪ .32‬שם‪ .‬הסמ"ע ס"ק ד' כתב שיכול לדון גר חבירו אף בכפיה‪ ,‬ודלא כמו שהביא הדרכ"מ מהגהות מרדכי‪ .‬ובקצוה"ח ס"ק א'‬ ‫א‪ .‬וגם הש"ך בסי' עה ס"ק סח חולק על‬ ‫הביא שנמצא בהגהות מרדכי סי' קי"ט‪ ,‬ומצדד כדבריו‪ ,‬וע"ע נתה"מ ס"ק א'‪.‬‬ ‫‪ .33‬יבמות שם‪ .‬ובתומים ס"ק א' האריך האיך מינו לשמעיה ואבטליון לנשיא ואב"ד לדעת הרמב"ם שהיו גרים גמורים‪.‬‬ ‫הרד"ך הנ"ל‪ ,‬וסובר שהמחילה מועילה‬ ‫‪ .34‬יבמות שם‪ ,‬סי' ז' שם‪.‬‬ ‫מספק)‪ .‬והאחרונים כתבו כמה חילוקי‬ ‫‪ .35‬סמ"ע שם ס"ק ה' ע"פ ב"י שם ד"ה וכתבו‪ ,‬שבא מטיפה כשרה‪ ,‬וס"ק ג' ע"פ תוס' יבמות ק"ב א' ד"ה לענין‪.‬‬ ‫דין בזה (א‪ .‬מהנמו"י בב"ב שם משמע‬ ‫‪ .36‬ראה יבמות מ"ה ב' בעובדא דמרי בר רחל‪.‬‬ ‫(המשך בעמוד ג)‬ ‫וסף תשובה שם ס"ק א' מגליון רע"א ע"פ תוס' יבמות צ"ח א' ד"ה נשא אחותו ושם ק"ב א' ד"ה לענין חליצה‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪| 38‬‬ ‫‪ .37‬פתחי‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫קו ההלכה‬ ‫שהסוברים שאיבדה כתובתה מספק‪ ,‬זה‬ ‫חתימת עדות על שטר‬ ‫דוקא בכתובה‪ ,‬משום שלא ניתנה ליגבות‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫מחיים‪ ,‬אך לא בשאר שטר חוב‪ .‬ב‪ .‬רע"א‬ ‫כעד על צוואה שהוא כתב‪ .‬הוא ביקש ממני שלא‬ ‫ידידי ניגש אלי‪ ,‬וביקש ממני לחתום ֵ‬ ‫בגליון חו"מ סי' סה סעי' כג‪ ,‬וחי' ב"מ עו‪:‬‬ ‫לקרוא את הכתוב בצוואה‪ ,‬אלא רק לחתום‪.‬‬ ‫רוצה לחלק שאם הספק הוא האם היתה‬ ‫האם מותר לי לחתום כעד על צוואה שלא ידוע לי מה כתוב בה?‬ ‫כאן מחילה‪ ,‬אזי אנו אומרים שזה שמחלו‬ ‫לו נחשב 'מוציא מחבירו'‪ ,‬אך אם ודאי‬ ‫'כתב יד'‪ ,‬הוא מסמך שבו יש הודאת בעל דין‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫היתה מחילה אלא שיש ספיקא דדינא‬ ‫שבעל השטר מודה שלוה מפלוני מנה‪ ,‬או‬ ‫מבואר כדבר פשוט בגמרא ובפוסקים‪,‬‬ ‫אם הועילה‪ ,‬אזי הנתבע פטור מספק‪.‬‬ ‫שמכר לו קרקע‪ ,‬וכדומה‪ ,‬וחותם בחתימת ידו‬ ‫אמנם כתב שם שמהבית שמואל הנ"ל‬ ‫שעדים אינם רשאים לחתום על שטר עד‬ ‫על כל האמור לעיל‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬עיקר כחו‬ ‫שידעו את תכנו‪ ,‬ואף ידעו שמה שכתוב בו‬ ‫מוכח לא כחילוק זה‪ .‬ג‪ .‬הנתה"מ בדיני‬ ‫של השטר הוא על סמך חתימתו של בעל‬ ‫הוא אמת (שהרי אם יחתמו על חיוב שאינו‬ ‫תפיסה סקי"ב כתב‪ ,‬שכשיש ספק דררא‬ ‫השטר‪ ,‬ואילו עדות העדים באה רק להעיד‬ ‫נכון‪ ,‬יוכלו להוציא על פי עדותם ממון שלא‬ ‫דממונא על המחילה פטור‪ .‬ויש לעיין‬ ‫שזו אכן חתימת ידו של בעל השטר‪ ,‬ושחתם‬ ‫כדין)‪ .‬וזוהי כל הסיבה שאנו סומכים על‬ ‫מתי נחשב הספק כדררא דממונא)‪.‬‬ ‫בדעה צלולה‪ ,‬וכדומה (וראה מה שכתבנו‬ ‫חתימת עדים בשטר‪ ,‬שחזקה היא שהעדים‬ ‫ומכל זה עולה‪ ,‬שמחילה זו שבנידון‬ ‫בגליון שמג)‪.‬‬ ‫לא היו חותמים אלא אם כן ידעו שמה‬ ‫דידן תלויה בכמה ספקות ומחלוקות‪,‬‬ ‫וקשה להוציא ממון מהלקוחה‪.‬‬ ‫והנה נחלקו הפוסקים כאשר עדים חותמים‬ ‫שכתוב בו הוא אמת (ונחלקו הפוסקים אם‬ ‫אמנם מטעם אחר נראה שהמחילה‬ ‫בסתמא אחר שטר הכתוב בנוסח 'כתב‬ ‫עדים רשאים לחתום על שטר שעדים אחרים‬ ‫לא הועילה‪ ,‬ולאה יכולה לגבות את מלא‬ ‫יד'‪ ,‬אם כוונתם להעיד על כל הכתוב בו‪ ,‬או‬ ‫העידו בפניהם מה כתוב בו‪ .‬ראה חו"מ סי'‬ ‫התשלום מהלקוחה‪ .‬וזאת‪ ,‬משום שמעשי‬ ‫שכוונתם להעיד רק על חתימת בעל השטר‪.‬‬ ‫מה סעי' ב‪ ,‬וסי' מב סעי' ג)‪.‬‬ ‫ידי האשה שייכים לבעלה‪ ,‬כנגד חיובו‬ ‫אמנם כאשר הנוסח לפני חתימת העדים הוא‬ ‫יתירה מכך‪ ,‬אף אם יבואו לפנינו העדים‬ ‫במזונותיה ופרנסתה (כתובות מז‪ :‬אה"ע‬ ‫'חתם פלוני בפנינו בדעה צלולה' וכדומה‪ ,‬אזי‬ ‫החתומים על השטר ויאמרו שחתמו בלא‬ ‫סי' סט סעי' ד)‪ ,‬וכיון שכך‪ ,‬הרי אותה‬ ‫פשוט שאין עדותם על כל הכתוב בשטר‪,‬‬ ‫לדעת מה היה כתוב בשטר‪ ,‬אינם נאמנים‪,‬‬ ‫לקוחה בעצם חייבת לשלם לבעלה של‬ ‫אלא רק על חתימתו של בעל השטר‪ ,‬וממילא‬ ‫שכלל הוא בידינו‪' :‬אין אדם משים עצמו‬ ‫לאה‪ ,‬וממילא מחילתה של לאה אינה‬ ‫אינם צריכים לקרוא את הכתוב בשטר‪ ,‬וכן‬ ‫רשע' (ואף אם חתימתו אינה מקויימת‪ ,‬והוא‬ ‫מועילה להפקיע חוב זה (הגם שהאשה‬ ‫נהגו העולם (ראה ערך ש"י סי' סט סעי' ג‪,‬‬ ‫רשאית להחליט על משא ומתן ואפילו‬ ‫מעיד בפנינו שזו היא חתימתו‪ ,‬אלא שחתם‬ ‫דברי גאונים כלל קב סי' ד‪ ,‬ושו"ת תשורת‬ ‫על מתנה לצורך העסק או הבית‪ ,‬ומעשיה‬ ‫בלא לקרוא את הכתוב בשטר‪ ,‬אינו נאמן‬ ‫ש"י ח"א סי' תרי‪ .‬וראה ערוך השולחן סי' קמז‬ ‫מחייבים אף את בעלה‪ ,‬אך מחילה שאינה‬ ‫מדין 'הפה שאסר'‪ .‬ראה סי' מו סעי' לז)‪.‬‬ ‫סעי' א‪ ,‬וראה פעמוני זהב סי' מ'‪ ,‬ומה שהביא‬ ‫לתקנת העסק‪ ,‬אלא כמו זו שנעשתה‬ ‫מגור אריה הלוי הוא בסי' מ"ה ס"ק ח')‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬הדבר ברור שאסור לעד לחתום על‬ ‫מתוך כעס – אינה מחילה‪ .‬נתה"מ סי'‬ ‫שטר שלא קרא את הכתוב בו‪ ,‬ואסור לו‬ ‫ויש לציין‪ ,‬שגם באופן זה צריכים העדים‬ ‫עז סק"ח‪ ,‬ע"פ הש"ך סי' צו סק"ט‪ .‬אמנם‬ ‫לסמוך על בעל השטר שאומר לו שבשטר‬ ‫להקפיד שחתימתם תהיה על דבר אמת‪,‬‬ ‫יש לדעת‪ ,‬שבמקרים רבים בימינו יתכן‬ ‫כתוב כך וכך (וכבר דנו הפוסקים האם עדי‬ ‫והיינו שאכן יראו שפלוני זה חתם בפניהם‪,‬‬ ‫שמעשי ידי האשה אינם שייכים לבעל‪,‬‬ ‫הכתובה יכולים לחתום עליה בלי קריאת‬ ‫ושהוא בדעה צלולה‪ ,‬וכן שהתאריך המופיע‬ ‫היות והיא המפרנסת העיקרית‪ ,‬וממילא‬ ‫הכתובה קודם החופה‪ ,‬ראה אהע"ז סי' סו‬ ‫בשטר נכון (שאף שאין למסמך זה תוקף‬ ‫אין זה נחשב שהוא נותן לה מזונות תחת‬ ‫סעי' א‪ ,‬חו"מ שם‪ ,‬וספר כתובה כהלכתה עמ'‬ ‫שטר‪ ,‬מכל מקום יש נפקא מינה בתאריך‬ ‫מעשי ידיה‪ .‬ראה מהרי"ט ח"ד ח"מ ס"ס‬ ‫פט)‪.‬‬ ‫לענין קדימה במטלטלין [ראה סי' קד סעי'‬ ‫סז‪ ,‬מל"מ אישות פכ"א ה"א‪ ,‬חזו"א אה"ע‬ ‫יג]‪ ,‬או לענין צוואה‪ ,‬לידע איזו היא הצוואה‬ ‫אמנם‪ ,‬כל האמור הוא ב'שטר'‪ ,‬אך שטרות‬ ‫סי' ע סק"ו‪ ,‬ובקובץ הישר והטוב חי"א‬ ‫המאוחרת יותר [ראה סי' סה סעי' יד]‪ .‬עוד‬ ‫רבים הנהוגים בימינו אינם אלא 'כתב יד'‪.‬‬ ‫עמ' יד‪-‬נב‪ .‬וממילא באופן כזה הרי החוב‬ ‫שייך לאשה‪ ,‬וזכותה למחול עליו‪ ,‬והדר‬ ‫יש לציין שבמקרה של צוואה‪ ,‬יש לברר‬ ‫כלומר‪' :‬שטר' הוא הגדת עדות העדים מפי‬ ‫דינא דמחילה מתוך כעס‪ ,‬וכפי שנתבאר‬ ‫שאין בה 'אעבורי אחסנתא'‪ ,‬דהיינו הפקעת‬ ‫כתבם‪ ,‬והיינו שהם מעידים שהכתוב בשטר‬ ‫לעיל)‪.‬‬ ‫הירושה מהיורשים הראויים לפי ההלכה‬ ‫הוא אמת‪ ,‬כגון שפלוני לוה מפלוני מנה‪ ,‬או‬ ‫[ראה סי' רפב סעי' א])‪.‬‬ ‫קנה ממנו קרקע‪ ,‬וכדומה‪ .‬אך לעומת זאת‬ ‫© כל הזכויות שמורות ל‪ BHI‬מכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים‬ ‫הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫לקבלת הגליון במייל‪:‬‬ ‫‪mm@businesshalacha.com‬‬ ‫טלפון‪ 02-6504055 :‬דוא"ל‪zuf@zuf.co.il :‬‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫יצחק מירסקי ‪ 17‬י‪-‬ם‬ ‫לדיני תורה‪ ,‬שאלות בדיני ממונות‪ ,‬ריבית‪ ,‬צוואות‪ ,‬דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט‪ ,‬או לכל ענין‬ ‫‪zuf@zuf.co.il | 02-6504055‬‬ ‫הקשור לגליון אפשר להתקשר‪:‬‬ ‫‪BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455‬‬ ‫‪| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com‬‬ ‫אוסף | ‪39‬‬ ‫לתוכן‬ ‫גליון מספר ‪374‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז ‬ ‫‬ ‫מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫אמירת תחנון בסליחות בה"ב לפני התפלה ⧫‬ ‫להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה כדי לפטור תפוח ⧫ שכח להזכיר 'על‬ ‫הגפן' בברכת על המחיה האם צריך לחזור ולברך על הגפן ⧫ הרב אברהם זנגר‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫תרי קלי לא משתמעי בקידוש ⧫‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫עיונים בדיני הלל של ר"ח ⧫‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫בגדר איסור לשון הרע על דבר אמת ⧫‬ ‫השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה‪ ,‬שכן הוא‬ ‫משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה‪ ,‬וסתם תפלה רצה לומר תפלת‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של‬ ‫כל היום‪ ,‬כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום‬ ‫אמירת תחנון בסליחות בה"ב לפני‬ ‫תפלת י"ח‪ ,‬שעיקר התפלה הוא י"ג מדות‪ ,‬ואח"כ נופלין על פניהם כמו‬ ‫אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע‪ ,‬לכך אומרים אחריהם‬ ‫התפלה והמסתעף לענין לא תתגודדו‬ ‫קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫א‪ .‬השנה שזמן הנץ היה מ אוחר‪ ,‬נהגו בכמה בתי כנסיות להקדים את‬ ‫אך כ"ז בסליחות שלפני ר"ה‪ ,‬שנהגו לאומרם לפני התפלה ואז נהגו‬ ‫הסליחות של בה"ב לפני התפלה‪ ,‬אלא שהסתפקו על סדר אמירת‬ ‫ככל הסדר המבורא בלבוש‪ ,‬אך סליחות בה"ב הרי והגים ע"פ רוב‬ ‫הסליחות‪ ,‬דסדר הסליחות הנהוג בתעניות אחר תפלת ש חרית‪,‬‬ ‫לאומרם אחר שמנ"ע‪ ,‬ואז לא שייך כלל הסדר הנ"ל דכל חלקי הסדר‬ ‫מתחילים מיד סליחות אחר אבינו מלכנו ואומרים תחנון וקדיש‬ ‫הנ"ל – אשרי וחצי קדיש לפניהם ותחנון וק"ת אחריהם – נוהגים‬ ‫תתקבל כפי סדר התפלה הרגיל‪ ,‬ובסליחות שאומרים בימי הרחמים‬ ‫לאומרו בלאו הכי בסדר התפלה הרגיל‪.‬‬ ‫לפני ר"ה ועשי"ת לפני התפלה ‪ ,‬הסדר הוא שאומרים אשרי וחצי‬ ‫ב ‪ .‬מעתה צריך לדעת בנידו"ד שמקדימים את הסליחות בה"ב לפני‬ ‫קדיש וסליחות ובסוף תחנון וקדיש תתקבל‪ ,‬ובסדר התפלה של‬ ‫התפלה‪ ,‬למאי מדמינן ליה‪ ,‬לסליחות שלפי ר"ה [ומה שלא נוהגים כן‬ ‫שחרית אומרים שוב תחנון וקדיש תתקבל‪ ,‬והסתפקו באותם‬ ‫בכל סליחות בה"ב הוא מהטעם הנ"ל דבלאו הכי מובלע בסדר התפלה הרגילה‪,‬‬ ‫שמקדימים את הסליחות של בה"ב לפני תפלת שחרית איך ינהגו‪ ,‬אם‬ ‫ומינה היכא שהתרנו לומר את הסליחות לפני התפלה חזר סדר הסליחות‬ ‫כסדר סליחות של ערה"ש ועשי"ת או כסדר סליחות של תעניות‪.‬‬ ‫המבואר בלבוש למקומו]‪ ,‬או דלמא כיון שלמעשה המנהג לומר סליחות‬ ‫ב ‪ .‬הנה עצם הדבר לומר סליחות של בה"ב לפני התפלה‪ ,‬הסכימו כן‬ ‫בה"ב אחר התפלה לא מצאנו מקור לנהוג את הסדר של הלבוש בשום‬ ‫רבותינו הפוסקים כולם כמובא בספרי הקיצורים‪ ,‬עיין בספר אשי‬ ‫מצב‪[ .‬ויש שטענו שאין לומר תחנון אחר הסליחות כי ל א ת קנו כן‪ ,‬ואין הדברים‬ ‫ישראל פמ"ד הערה ל"ט בשם מרן הגריש"א זצ"ל וכ"כ בשם מרן בעל‬ ‫מדוקדקים דפשיטא שלא היתה תקנה על אמירת סליחות בה"ב לפני התפלה‪,‬‬ ‫השבט הלוי זצ"ל וכן העידו שנהג מרן הגראי"ל זצ"ל בביתו‪ ,‬וגם‬ ‫והצורה הזאת של אמירת סליחות נולדה כחלק מהתקנה והמנהג הכללי לומר‬ ‫משמע שמוסכם לומר אשרי וחצי קדיש לפני הסליחות‪ ,‬אך הסתפקו‬ ‫סליחות בבה"ב‪ ,‬ומה שייך להכריע מכח הטענה "שלא תיקנו"‪ ,‬אלא יותר מדוקדק‬ ‫לגבי אמירת קדיש תתקבל אחריה‪ ,‬וכן לגבי תחנון‪ .‬ובכמה ספרים‬ ‫הוא הנוסח שכתבנו דמעשה לא מצאנו מקור לסדר זה]‪.‬‬ ‫וקבצי פ סקי רבותינו בדור זה מצאנו שהורו לומר קדיש תתקבל אך‬ ‫הסתפקו לגבי תחנון‪.‬‬ ‫ג ‪ .‬וראיתי במאמר של ידידי הגר"א זנגר שליט"א [באוסף גליונות מס‪[13 .‬‬ ‫שהאריך ביסודי הדין של סדר אמירת סליחות בה"ב ושאר תעניות‬ ‫הנה אירע המקרה שבביכנ"ס אחד רבו הדעות והעדויות על מנהגי בתי‬ ‫[וחלק ממאמר זה מבוסס על דבריו] ‪ ,‬ומשמע שם שנקט דלהלבוש תיקנו‬ ‫כנסת ותיקים והנהגת גדולים‪ ,‬וסו"ד שהכריזו שכ"א יעשה כרצונו!!‬ ‫סליחות בה"ב דומיא דסליחות שאומרים לפני ר"ה ועשי"ת שתיקנו‬ ‫הנה עצם ההכרזה היה בה טעם כדי לשים סוף למצב הבלתי נעים‬ ‫כדוגמת תפלת שמונ"ע‪ ,‬וב שאר תעניות לא תיקנו כן‪ .‬ולפום ריהטא‬ ‫של חילוקי דעות בלתי פתירים באמצע התפלה‪ ,‬אך לעצם ההלכה‬ ‫לא מצאתי מקור לדבר זה בדעת הלבוש‪ ,‬אבל משמעות הרבה מגדולי‬ ‫וההנהגה הנכונה ראיתי לברר שני ענינים‪ ,‬האחד מה צדדי ספק לגבי‬ ‫הפוסקים בדורנו כן‪ ,‬וצ"ע קצת‪.‬‬ ‫אמירת תחנון‪ ,‬והשני אם היה ראוי לנהוג שכ"א יעשה כרצונו‪ ,‬ובפרט‬ ‫אך התקשי תי טובא על דעת הסוברים שאין לומר תחנון אחר‬ ‫בהכרזה‪ ,‬או דלמא נתקיים בזה מאמר העולם "ברח מן הזאב ופגעו‬ ‫הסליחות‪ ,‬דלכאורה דין קדיש תתקבל ודין תחנון שווים‪ ,‬דאם מדמים‬ ‫הארי"‪ ,‬שברחו ממחלוקת בדבר שאפילו אינו דרבנן אלא מנהג‬ ‫לסדר סליחות של לפני ר"ה ועשי"ת‪ ,‬אזי יש לומר שניהם‪ ,‬ואם‬ ‫בעלמא [כמו שיבוא לקמן בסמוך] ונכנסו בחשש של איסור "לא‬ ‫מדמים לשאר תעניות ולסדר הרגיל שאחר התפלה‪ ,‬אזי לשניהם אין‬ ‫תתגודדו" שיש בו צד דאור' ועכ"פ ודאי איסור דרבנן‪.‬‬ ‫לנו מקור‪ ,‬ולפ"ז לא הבנתי את מנהג הסוברים שלא לומר תחנון‪,‬‬ ‫ב ‪ .‬וראשונה ננסה לבאר את צדדי הויכוח ההלכתי איך צריך להיות‬ ‫והלא משמע שהם מודים שאומרים קדיש תתקבל אחר הסליחות‬ ‫סדר הסליחות בכה"ג‪.‬‬ ‫[כשאומרים סליחות לפני התפלה] ‪ ,‬וממ"נ אם מדמים את סדר הסליחות‬ ‫הנה דעת המצדדים לומר תחנון אחר הסליחות [אע"פ שאומרים שוב אחר‬ ‫לתפלת שמנ"ע כמבואר בלבוש יש לומר שניהם‪ ,‬ואם לא מדמים ‪-‬‬ ‫שמנ"ע]‪ ,‬יסודם בדברי הלבוש בסימן תקפ"א שהסליחות הוי כמו‬ ‫שניהם אין לומר‪ ,‬ובאיזה סברא מחלקים בין ק"ת לתחנון‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שמונ"ע‪ ,‬דאחר שכתב את כל הסדר [כמו שאנו נוהגים באשרי וחצי קדיש‬ ‫ד ‪ .‬אבל יעוין במאמר הגרא"ז שליט"א שם שהאריך להוכיח דיסוד‬ ‫לפניהם ותחנון וקדיש תקבל לאחריהם]‪ ,‬כתב וז"ל‪ :‬אף על גב שבכל ימות‬ ‫ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל ‪8456389@ GM A I L . C OM‬‬ ‫‪ | 40‬אוסף‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫דוקא בב"ד אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן‪[ ,‬ולדידיה שפיר עשו ב"ש‬ ‫הלבוש תלי בפלוגתת הלבוש והמג"א עם הא"ר בהלכות פורים בסימן‬ ‫כדבריהם‪ ,‬עיי"ש בגמרא ובקרן אורה] והקרן אורה תלה לה בטעמי האיסור‬ ‫תרצ"ג‪ ,‬אם אומרים ב"פ קדיש תתקבל‪ ,‬דהא"ר ס"ל דאומרים ב"פ‪,‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דלר"ל הוא משום שתי תורות ולר"י משום מחלוקת‪ .‬ולא מצאנו‬ ‫אחת אחר שמנ"ע ואחת אחר המגילה וקדושא דסידרא‪ ,‬אבל דעת‬ ‫בפוסקים הקדמונים הכרעה ברורה במחלוקת זו‪.‬‬ ‫הלבוש והמג"א דאין אומרים רק פ"א‪ ,‬והלבוש אזיל לשיטתו דאין‬ ‫אך לדינא מפורש במשנ"ב בסימן קל"א ששייך בנפ"א איסור לא‬ ‫אומרים ק"ת רק על שמנ"ע‪ ,‬וס"ל דמג ילה אינה דומיא דתפלת‬ ‫תתגודדו‪ ,‬דעל מה שנחלקו השו"ע והרמ"א בסימן קל"א ס"א על איזה‬ ‫שמנ"ע‪ ,‬ולפי הא"ר אין לנו מקור דסדר תעניות הוי דומיא דתפלת‬ ‫צד ראוי להטות בעת נפ"א‪ ,‬שהשו"ע כתב שנהגו להטות על צד‬ ‫שמנ"ע וממילא אפילו אם יאמרו ק"ת אחר הסליחות אין זה משום‬ ‫שמאל‪ ,‬והרמ"א בהגהה כתב שי"א דיש להטות על צד ימין‪ ,‬וכתב‬ ‫דהסליחות הוי דומיא דשמנ"ע אלא דאפש ר לומר ק"ת גם בלא‬ ‫המשנ"ב ס"ק ו' ‪ -‬וכן דעת הט"ז ומ"א שאין לשנות ממנהג זה‪ ,‬וכן‬ ‫ש מנ"ע אלא על ריבוי בקשות [כשיטת הט"ז בסימן תקפ"א שהשיג על‬ ‫נהגו העולם‪ ,‬והוסיף וז"ל‪ :‬ואפילו להגר"א דסובר דהעיקר כהמחבר‬ ‫הלבוש] ‪ ,‬א"נ דסגי בשאר עניני תפלה דומיא דמגילה וקדושא דסידרא‪.‬‬ ‫דתמיד על שמאל מ"מ אם מתפלל בביהמ"ד והעולם נוהגין כהרמ"א‬ ‫הנה לפי דבריו הנחמדים מצאנו מקור לחלק בין ק"ת לתחנון‪ ,‬דלפי‬ ‫מ"מ אסור לשנות משום לא תת גודדו)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הא"ר הרי אין אמרת ק"ת מסדר התפלה ושפיר יש לאומרו אחר‬ ‫ח‪ .‬הנה ידוע שרוב השאלות שדנו בהן הפוסקים בדורות האחרונים‬ ‫הסליחות לפני התפלה‪ ,‬לא גרע מק"ת שאומרים אחר המגילה אע"פ‬ ‫בעיקר בא"י בחשש לא תתגודדו באמירת תחנון‪ ,‬הוי בענין שינוי מנהגי‬ ‫דאין למגילה דין תפלה‪ ,‬משא"כ תחנון שהוא מתכסיסי תפלה כמוש"כ‬ ‫אמירת התחנון בין בני ספרד לבני אשכנז [בצורת הקיום של נפילת אפים‬ ‫הלבוש‪ ,‬אין לאומרו רק אחר תפלה ‪ ,‬וכיון שלפי הא"ר אין לנו מקור‬ ‫והמזמור שאומרים בעת הנפל"א]‪ ,‬וכן במה שנהגו בקהילות החסידים‬ ‫שסדר סליחות הוא כסדר תפלה‪ ,‬ממילא אם אומרים סליחות לפני‬ ‫להימנע מאמירת תחנון בזמנים ידועים מה שלא נהגו בקבילות אחרות‬ ‫התפלה אין לנו מקור לומר תחנון אע"פ שאומרים ק"ת וכמושנת"ב‪.‬‬ ‫של יוצאי ליטא‪ ,‬וככיו"ב‪ ,‬ויש לתת לב שהטעמים שנתנו הפוסקים‬ ‫ה ‪ .‬הנה מחלוקת זו אינה מוכרעת כמבואר בפוסקים‪ ,‬וא"כ לענין‬ ‫במקרים הנ"ל לא תמיד שייכים במקום שכל הקהל שייך לקהילה אחת‬ ‫תחנון נפלנו בפלוגתא‪ ,‬וצ"ע כיצד יש לנהוג‪ ,‬אלא שי"ל שגם הא"ר‬ ‫ממוצא אחד ומנהגים שווים‪ ,‬ועיין בסמוך נפק"מ בזה לנידו"ד‪.‬‬ ‫מודה ללבוש בעיקר דבריו וס"ל דגם מגילה וקדושא דסידרא יש להם‬ ‫ט ‪ .‬הנה להלכה נחלקו הפוסקים אם שרי ליחיד לנהוג אחרת מהציבור‬ ‫דין תפלה כמו שצידד הגרא"ז שליט"א שם‪.‬‬ ‫באמירת תחנון [וכן אם מותר לחלק מהציבור לנהוג כמנהג אחד והחלק השני‬ ‫ובאמת היינו צריכים לילך בזה בתר המנהג‪ ,‬חדא דכן הדין בכל דוכתא‬ ‫מנהג אחר באותו ביהכנ"ס]‪ ,‬יש אומרים‪ 2‬שבכל עניני ומנהגי נפילת אפים‬ ‫כמבואר בירושלמי [יבמות פ"ז ה"ג] "כל מקום שההלכה רופפת הלך‬ ‫אין לו לאדם לשנות ממנהג המקום דיש בזה משום לא תתגודדו‪,‬‬ ‫אחר המנהג"‪ ,‬ועוד דהא גם אמירת תחנון בסדר התפלה אינו אלא‬ ‫ולדבריהם המתפלל נוסח אשכנז (שנופלין על פניהם בשני וחמישי לאחר‬ ‫מנהג [כמו שהזכרנו לעיל ונביא אי"ה לקמן בסמוך]‪.‬‬ ‫"והוא רחום") שמתפלל במנין של נוסח ספרד‪ ,‬יפול על פניו לפני "והוא‬ ‫רחום" כמנהג המתפללים‪ ,‬וכן להפך‪ .‬וכן ספרדי שמתפלל במנין של‬ ‫אך באמת א"א לנהוג כן בנידו"ד דכבר כתבו הפוסקים בשם הריב"ש‬ ‫אשכנזים יפול על פניו ואשכנזי המתפלל במנין של ספרדים אל יפול‬ ‫בסי' תע"ה דבדבר שאינו תדיר ומצוי לא שייך מנהג‪ ,‬וכ"פ הרמ"א‬ ‫וינהג כמנהג המקום‪.‬‬ ‫בחו"מ סי' של"א ‪ ,‬וצורה זו של אמירת סליחות בה"ב לפי התפלה‬ ‫אינה מצויה ואינה תדירה‪.‬‬ ‫אך הרבה פוסקים ס"ל דאין איסור לא תתגודדו ברוב המקרים‬ ‫הנזכרים לעיל‪ ,‬אך חלוקים בטעמם‪ ,‬י"א‪ 3‬משום שבימינו שנתקבצו‬ ‫ולהלכה ולמעש ה נראה לענ"ד דפשיטא שא"א לחייב לנהוג כן לומר‬ ‫בכל עיר ועיר שבטי ישראל לעדותיהם ומנהגיהם‪ ,‬ושינויי הנוסחאות‬ ‫תחנון‪[ ,‬אפילו לערוה"ש שכתב בסי' קל"א סע' ב' דאע"פ שתחנון רשות מ"מ‬ ‫ידועים‪ ,‬ואין מקפידים כ"כ‪ ,‬לכן יכול כל אחד לנהוג כמנהגו לענין‬ ‫נ"ל דעכשיו שכל ישראל נהגו בזה שוינהו עלייהו כחובה אם מעט ואם הרבה‬ ‫נפילת אפים‪ ,‬וי"א ש בבתי כנסיות שיש בהם מנינים הרבה אחד אחר‬ ‫ע"כ‪ ,‬הנ"מ במה שמוסכם וקיבלו עליהם‪ ,‬לא בדבר שאינו תדיר ומצוי]‪ ,‬אלא‬ ‫השני או בכמה חדרי תפילה‪ ,‬וכשיחיד אינו נופל על פניו ניתן לתלות‬ ‫שאם ציבור שלם רוצה לומר ודאי יש לו על מי לסמוך כיון שאין‬ ‫שהוא מתפלל עם מנין אחר וכיו"ב‪ ,‬וי"א דכלל ליכא איסור לא‬ ‫הלכה זו ומנהג זה מוכרע‪ ,‬ובפרט שללבוש פשיטא ליה לומר תחנון‬ ‫תתגודדו במנהגי נפ"א השונים דאינו דין אלא מנהג (שו"ת מהר"ם‬ ‫ולא מצאנו לא"ר שחולק עליו להדיא‪ ,‬ואין באמירת תחנון איסור‪,‬‬ ‫בריסק סי' נ"א)‪ ,‬ובס' הליכות משה (פסקי הגר"מ הלברשטאם זצ"ל‪ ,‬ח"א‬ ‫אולי יש לחוש לדעת הלבוש שלדידיה הוא מתכסיסי התפלה ומסיע‬ ‫פט"ז) דאין כלל איסור לא תתגודדו בכל ענייני התפילה‪ ,‬שאין זה אלא‬ ‫להעלות התפלה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מנהגי קהילות גרידא‪.‬‬ ‫ו ‪ .‬הנה כ"ז אם באו כל הציבור להסכמה או שיש רב מוסכם שהולכים‬ ‫י‪ .‬הנה יש נפק"מ בין הטעמים לנידו"ד‪ ,‬דלפי הסוברים שהטעם משום‬ ‫אחר פסקיו במנהגי בית הכנסת‪ ,‬אך בנידו"ד הלא הכריזו שכל אחד‬ ‫שדבר שתלוי בחילוק בין מנהגי בני ספרד לבני אשכנז לא שייך האיסור‬ ‫יעשה כמו שרוצה‪ ,‬וכן עשו‪ ,‬ויש לדון אם שפיר עבדי‪ ,‬דהיינו אם‬ ‫דידוע שכ"א נוהג כמנהג רבותיו ועדתו‪ ,‬לכאורה בנידו"ד דבעיקר‬ ‫מותר לחלק מהציבור לומר תחנון וחלק לא‪ ,‬או דלמא עוברים בזה‬ ‫המנהג של אמירת תחנון כל המתפללים נוהגים מנהג אחד‪ ,‬אלא‬ ‫על איסור לא תתגודדו‪ ,‬ובפר ט אחר שהכריזו שכן יעשו‪ ,‬אולי גרע‬ ‫שחלוקים בדין [דאע"פ שעיקר חיוב אמירת תחנון אינו אלא מנהג אך יסודו‬ ‫טפי מחמת ההכרזה‪.‬‬ ‫בדין]‪ ,‬שפיר שייך כאן איסור לא תתגודדו‪ ,‬ורק לפי אידך טעם שבדברים‬ ‫הנה עצם הדין שאין לעשות נפילת אפים בשונה מהציבור מחמת‬ ‫שאינם דין אלא מנהג ל"ש לא תתגודדו‪ ,‬גם בנידו"ד לא שייך האיסור‪.‬‬ ‫איסור לא תתגודדו‪ ,‬יש לדון בזה‪ ,‬ע"פ המבואר בהרבה פוסקים‬ ‫אך הלא כבר הבאנו את פסק המשנ"ב דגם בנפל"א שייך איסור לא‬ ‫שאמירת תחנון אינה חובה מחובות התפלה אלא מנהג‪ ,1‬דיל"ע אם‬ ‫תתגודדו‪ ,‬ולפ"ז בנידו"ד שייך איסור לא תתגודדו‪.‬‬ ‫שייך איסור "לא תתגודדו" בדבר שעיקרו מנהג או דוקא בדבר‬ ‫המחויב ע"פ הדין אלא שיש בזה שיטות להלכה‪.‬‬ ‫יא ‪ .‬אך אפת"ל דלפי דעה זו לעולם ליכא איסור בשום מקום משום‬ ‫שתמיד יוכלו לתלות בשינוי מנהגי הקהילות והעדות‪ ,‬לענ"ד נידו"ד‬ ‫ולכאורה נראה ד תלוי בשני הטעמים לאיסור לא תתגודדו‪ ,‬רש"י‬ ‫גרע‪ ,‬דכיון שהתווכחו בזה כל המתפללים בבית הכנסת בתפלה זו‬ ‫והריטב"א והמאירי נקטו שהאיסור כדי ש לא יהא נראה כש תי תורות‪,‬‬ ‫עצמה‪ ,‬והכריזו על ה"פשרה" שכ"א יעשה כרצונו‪ ,‬היינו איסור לא‬ ‫אבל הרמב"ם והחינוך מפרשים שהאיסור מפני ש מביא לידי מחלוקת‪,‬‬ ‫ת תגודדו !!! ואע"פ שלא ראיתי סברא זו בפוסקים‪ ,‬מאוד מאוד נראית‬ ‫והשתא לפי רש"י וסיעתו י"ל דלא שייך איסור "שתי תורות" רק בדין‬ ‫הסברא‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫והלכה ולא במנהג‪ ,‬משא"כ לרמב"ם וחינוך שייך בכל דבר‪ ,‬דאין נפק"מ‬ ‫ואין לומר דלא שייך כאן איסור לא תתגודדו משום שאנו תולים שכ"א‬ ‫מה יביא לידי מחלוקת‪[ .‬וידעתי שאין התליה מוכרחת אך כן נראה יותר]‪.‬‬ ‫עושה כמנהג מקומו ועדתו‪ ,‬שהרי הראנּו לדעת שיסוד המחלוקת‬ ‫ז ‪ .‬שו"ר שכ"כ הקרן אורה והאבני נזר‪ ,‬ותלו לה במחלוקת ר"י ור"ל‬ ‫בנידו"ד הוא בדין ולא במנהג‪ ,‬וביותר שהרי כל צד מבעלי המחלוקת‬ ‫ביבמות שם‪ ,‬דלר"ל שייך איסור לא תתגודדו בכל מקום גם שתי‬ ‫כאן אין לו מנהג ברור להיתלות עליו ולומר שעושה כמנהג המקום‬ ‫עיירות ובכל מקום שנחלקו חכמי ישראל אפילו ב"ש וב"ה [ולדידיה‬ ‫שממנו בא‪ ,‬שהרי דבר זה שיקדימו סליחות בה"ב לפני התפלה אינו‬ ‫ע"כ דלא עשו ב"ש כדבריהם] ‪ ,‬ולר' יוחנן לא שייך אלא בעיר אחת‪ ,‬גם‬ ‫מצוי כמעט ולא שייך בזה מנהג וכמושנת"ב לעיל באות ה'‪.‬‬ ‫בזה נחלקו אביי ורבא‪ ,‬לאביי גם בשני ב"ד בעיר אחת אסור ולרבא‬ ‫והוא רחום כי כל הקהל עומדים‪ ,‬אלא יסמוך עצמו על דבר שהוא כעין‬ ‫‪ 1‬כן כתב הטור סי' קל"א בשם רב נטרונאי גאון‪ ,‬וכן הוא בשו"ת הריב"ש‬ ‫ישיבה וכך יאמר מזמור לדוד אליך וכו'‪ ,‬שו"ת באר משה ח"ז עי' ר"ח‪,‬‬ ‫סי' תי"ב‪ ,‬הו"ד בדרכי משה סי' קל"א אות ה'‪ ,‬וכן כתב הב"י‪ ,‬ב"ח ס"ק ד'‪,‬‬ ‫שו"ת אור לציון ח"ב דיני נפילת אפים פ"ט‪ ,‬בית ברוך על חיי"א כלל ל"ב‬ ‫ט"ז ס"ק י"א‪ ,‬ופמ"ג משבצ"ז ס"ק ח' וכן משמעות הגר"ז או"ח קל"א א'‪,‬‬ ‫ס"ק קנ"ט ושו"ת אז נדברו ח"ה סי' כ"ו‪ ,‬תשובות והנהגות ח"א סי' קי"ד‪.‬‬ ‫וכן הפרי חדש סי' קל"א ס"ק ב' כתב שמשמע שנפ"א רשות וכן מבואר‬ ‫‪ 3‬אשי ישראל פכ"ה הערה כ"א בשם הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב‬ ‫בעוד פוסקים‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שו"ת קנין תורה ח"ב סי' י"ח‪ ,‬שו"ת משנה הלכות ח"ח סי' כ"ט‬ ‫‪ 2‬עיין כה"ח סקל"ט בשם החיד"א בקשר גודל סי' י"ט ועוד שספרדי הנקלע‬ ‫וחי"א סי' צ"ט‪ ,‬שו"ת באר שרים ח"ה סי' י"ז‪.‬‬ ‫למנין אשכנזי שנופלין על פניהם לאחר והוא רחום‪ ,‬לא יפול על פניו לפני‬ ‫אוסף | ‪41‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ונראה לחלק ד ברכת שהכל היא ברכה כוללת ומתאימה לכל המינים‪,‬‬ ‫אלא דלכתחילה צריך לברך ברכה המבוררת‪ ,‬אך בדיעבד שהוא אנוס‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫מלקיים חובת ברכה המבוררת‪ ,‬יקיים עכ"פ עיקר חובת ברכה‪ ,‬הואילו‬ ‫ואי" ז בגדר שינוי ממטבע הברכה‪ ,‬אולם ברכת מעין ג' לתפוחים י"ל‬ ‫להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה‬ ‫דהוי בגדר שינוי ממטבע הברכה‪ ,‬דאי"ז ברכה הראויה לשאר פירות‬ ‫מלבד ז' המינים‪ ,‬וכדביאר הלבוש (סי' ר"ח סי"ז) הטעם דמברכים מעין‬ ‫כדי לפטור תפוח במקום ספק‬ ‫ג' רק על ז' המינים ולא על שאר פירות‪ ,‬מפני 'שאסור להרבות בשבחו‬ ‫ית' במקום שאין צריך לו‪ ,‬כי אין זה מדרך המוסר‪ ,‬והיינו דאסמכוה‬ ‫הוי עובדא באחד שאכל עוגה ותפוח וכשבא לברך ברכה אחרונה‬ ‫אקרא דברוך ה' יום יום תן לו מעין ברכותיו ר"ל מעין ברכותיו ממש‬ ‫נסתפק שמא בירך כבר בורא נפשות על התפוח‪ ,‬והנה מספק אינו‬ ‫לא פחות ולא יותר‪ ,‬וכגון זה אמרו ז"ל במקום אחר כל האומר הלל‬ ‫יכול לברך בורא נפשות‪ ,‬אולם עלה בדעתו עצה לצאת מן הספק‪,‬‬ ‫הגדול בכל יום הרי זה מחרף ומגדף‪ ,‬ע"ש שהוא ג"כ מזה הטעם' עכ"ל‪.‬‬ ‫דבברכת על המחיה שעומד לברך על העוגה יוסיף 'על העץ ועל פרי‬ ‫ועל כן י"ל דאע"פ שבדיעבד שינוי המטבע אינו מעכב בזה‪ ,‬מ"מ‬ ‫העץ'‪ ,‬דהא מבואר במשנ"ב (סי' ר"ז סק"א וסי' ר"ח סקפ"א) דברכת על‬ ‫לכתחילה אסור לברך ברכה זו גם במקום שאינו יכול לברך את‬ ‫העץ פוטרת בדיעבד את כל הפירות‪ ,‬וא"כ עדיף לברך באופן של‬ ‫הברכה הראויה לו‪ ,‬ואע"פ שישאר בלא ברכה אחרונה‪.‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬מלהישאר בלא ברכה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בביאור החילוק עפ"מ שהאריך לבאר בספר אשר לשלמה‬ ‫ומצאתי בספר שמירת שבת כהלכתה (פנ"ד הערה ע"א) בשם הגרשז"א‬ ‫(מועד סי' י"ד) דיש ב' חלקים בחובת ברכה ראשונה‪ ,‬איסור ומצוה‪,‬‬ ‫זצ"ל שנקט בפשיטות דאם אכל עוגה ותפוח ומסופק אם אכל כשיעור‬ ‫איסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה‪ ,‬ומצות ברכה כדי להודות על‬ ‫מהתפוח‪ ,‬לא יוסיף 'על העץ ועל פרי העץ' בברכת על המחיה כיון‬ ‫אכילתו‪ ,‬ומצד האיסור אין דין ברכה המבוררת‪ ,‬ויוצא יד"ח בברכת‬ ‫שברכת מעין ג' אינה הברכה של התפוח‪ ,‬וא ין לברך ברכה שאינה‬ ‫שהכל על כל המינים‪ ,‬ורק מצד המצוה תקנו ברכה המבוררת‪ ,‬ולכן‬ ‫ראויה לתפוח גם באופן שהוא רק מוסיף כמה תיבות לברכת על‬ ‫במקום שאינו יכול לקיים תקנת ברכה המבוררת‪ ,‬חייב עכ"פ לברך‬ ‫המחיה ואין כאן חשש ברכה לבטלה‪ .‬ולפי דבריו פשוט דה"ה בניד"ד‪.‬‬ ‫שהכל כדי להתיר את האיסור‪ .‬וטעם זה א ינו קיים בברכה אחרונה‪.‬‬ ‫ו י ש ל דו ן ב ז ה ב ה ק ד ם כ מ ה י ס ו ד ו ת ;‬ ‫וביותר יש לחלק ביניהם לפמש"כ בחידושי רא"ל מאלין (סי' ב‪-‬ג) דיש‬ ‫לחקור ביסוד הדין המבואר במתני' 'ועל כולן אם אמר שהכל יצא'‬ ‫אכל תפוח ואינו יכול לברך בורא נפשות‬ ‫אם היינו משום שאי" ז נחשב שינוי ממטבע הברכות כי היא ברכה‬ ‫האם יברך מעין ג'‬ ‫כוללת המתאימה לכל המינים‪ ,‬אע"פ שאי"ז הברכה שנתקנה לאותו‬ ‫המין‪ ,‬או דנתחדש במתני' תקנה בפנ"ע שתקנו חכמים שברכה זו‬ ‫א‪ .‬מי שאכל תפוחים ואינו י כול לברך בורא נפשות מאיזה טעם‬ ‫תפטור את כל המינים בדיעבד‪ ,‬וע"ש שהביא ראיות לצד הב'‪ ,‬וכבר‬ ‫שיהיה‪ ,‬אלא רק ברכת 'על העץ'‪ ,‬יש לדון אם יברך על העץ כיון‬ ‫נמצא כן בספר עוללות אפרים (להגרא"ז מרגליות בעל הבית אפרים סי' ב')‬ ‫שברכה זו פוטרת בדיעבד‪ ,‬או שלא יברך כלום‪.‬‬ ‫'ד באמת עיקר התקנה בשעת שתקנו מטבע הברכות כן היתה התקנה‬ ‫ונראה להוכיח מדברי האחרונים שלא יברך כלום‪ ,‬דהנה כתב המג"א‬ ‫דברכת שהכל תכלול כל הדברים' וכו'‪.‬‬ ‫(סי' ר"ח סקכ"ו) דאם אכל פרי שהוא ספק מז' המינים ואין לו אפשרות‬ ‫וכן מבואר מכמה גווני דאין מברכים את הברכה הראויה אלא דוקא‬ ‫להוציא עצמו מידי ספק יברך 'על העץ' כיון שנפטר בזה בדיעבד אף‬ ‫שהכל (כגון בדברי הרמ"א סי' ר"ד סי"א לגבי אוכל שאין רגילים בו אלא‬ ‫אם אי"ז מז' המינים‪ .‬ובהגהות רבי חיים צאנזער (נדפס בסוף השו"ע‬ ‫לרפואה ובסי' רי"ב ס"א לגבי אכילת טפל קודם העיקר‪ ,‬ועוד)‪ ,‬והיינו משום‬ ‫מהדורת פרידמן) השיג ע"ד המג"א וז"ל; 'צ" ע מנין לו זה לברך ברכה‬ ‫דהוי ברכה כללית על כל ההנאות‪ .‬וכן מצאנו בט"ז (סי' רי"ב סק"ז)‬ ‫שלא תקנו חכמים מספק‪ ,‬ואפי' המשנה ממטבע כו' ואין לו לברך‬ ‫שחידש לגבי טפל דיורד בברכתו לשהכל‪ ,‬דזהו רק בברכה ראשונה‬ ‫כלל' עכ"ל‪ .‬וכוונתו נראה דס" ל דאין לברך ברכה זו על שאר פירות‬ ‫ולא בברכה אחרונה‪ ,‬דרק בברכה ראשונה 'יש בה כלל דעל הכל‬ ‫אף אם ישאר בלא ברכה אחרונה כלל‪ ,‬ולכן גם במקום ספק לא יברך‬ ‫שאמר שהכל יצא‪ ,‬אלא דמפני חשיבות שיש בקצתם הוסיפו עליהם‬ ‫משום הכלל דספק ברכות להקל‪.‬‬ ‫לכתחילה לפרט בהם בברכות מיוחדות‪ ,‬וא"כ כל שאין שייך בו שפיר‬ ‫וכן מבואר בדברי הפמ"ג שם דדינו של המג"א תלוי ביסוד דין ספק‬ ‫ברכה מיוחדת בפרט שלו ‪ -‬שבזה סומך על העיקר‪ ,‬עכ"פ נכנס לכלל‬ ‫ברכות להקל‪ ,‬דהנה הב"י (סי' ס"ז) הביא פלוגתת ראשונים אם דין‬ ‫ויברך שהכל‪ ,‬שגם זה ברכה שלו‪ ,‬כן נ"ל נכון' עכ"ל‪.‬‬ ‫ספק ברכות להקל הוא משום ספק דרבנן לקולא או משום ספק‬ ‫ובזה מתבאר הא דבכל ספק הדין הוא לברך שהכל ולא מזונות אע"פ‬ ‫איסור לא תשא לחומרא (הביאו הפמ"ג בפתיחה להלכות ברכות טו‪-‬כא)‪,‬‬ ‫שלדעת הרבה אחרונים ברכת מזונות פוטרת כל דבר מלבד מים‬ ‫וכתב הפמ"ג דיש בזה נפ"מ בדינו של המג"א‪ ,‬דלצד הא' י"ל דלא יברך‬ ‫ומלח‪ ,‬וכן פסק הביה"ל (סי' קס"ז ס"י ד"ה במקום)‪ ,‬והיינו כנ"ל דברכת‬ ‫כלום‪ ,‬ולצד הב' יברך מעין ג' כיון שאין כאן חשש ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫שהכל נתקנה על כל דבר משא"כ ברכת מזונות היא שינוי ממטבע‬ ‫ומבואר מדברי הפמ"ג דס"ל כדעת הגר"ח צאנזער‪ ,‬דלהצד דאין הפרי‬ ‫הברכה‪ ,‬אלא דמ"מ פוטרת בדיעבד‪ ,‬וכן מבואר חילוק זה בספר יד‬ ‫ממין ז' אין לו לברך על העץ אע"פ שישאר בלא ברכה אחרונה‪,‬‬ ‫הקטנה (פ"ג ס"ק ס"ה)‪.‬‬ ‫והנידון הוא רק מחמת הצד שהפרי הוא ממין ז'‪ ,‬דלכן י"ל דיברך על‬ ‫העץ מספק‪.‬‬ ‫להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה כדי לפטור תפוח‬ ‫וכן יש לדקדק מדברי המשנ"ב (שם סקפ"א) שכתב דאם אכל פרי שהוא‬ ‫ב‪ .‬גם לפי האמור דהאוכל תפוחים ואינו יכול לברך בורא נפשות לא‬ ‫ספק אם הוא מז' המינים יש לו לאכול מזונות או יין ולברך מעין ג'‬ ‫יברך על העץ‪ ,‬מ"מ אם יכול לאכול מזונות או יין ולהוסיף בו 'על העץ‬ ‫ויכלול בברכתו על העץ‪ .‬ו משמע דאם אין לו מזונות או יין אין לו‬ ‫ועל פרי העץ' נראה דיעשה כן‪ ,‬וביאור החילוק‪ ,‬דהנה מי שאכל פירות‬ ‫לברך על העץ בפנ"ע‪ ,‬ודלא כדעת המג"א‪ ,‬והיינו מפני שחשש לדעת‬ ‫מז' המינים ושאר פירות פוטר לכתחילה את כולם בברכת על העץ‬ ‫הגר"ח צאנזער החולק על המג"א בזה‪.‬‬ ‫כמבואר בשו"ע (סי' ר"ח סי"ג)‪ ,‬וטעם הדבר מפנ י שכל החסרון לברך‬ ‫והנה הגר"ז בלוח ברכות הנהנין (סוף פ"א) כתב דלכתחילה יכלול על‬ ‫מעין ג' על שאר הפירות הוא מפני שאי"ז מין חשוב כדי לתקן עליו‬ ‫העץ בעל המחיה‪ ,‬אך אם אין לו מזונות או יין יברך על העץ בפנ"ע‬ ‫ברכה חשובה זו [כמו שהבאנו מדברי הלבוש]‪ ,‬ולכן אם מחויב בברכה זו‬ ‫כד' המג"א‪ ,‬אולם בסדר ברכות הנהנין שם שהוציא בסוף ימיו השמיט‬ ‫מחמת שאכל פרי מז' המינים‪ ,‬הרי זה לכתחילה גם לפטור בברכה זו‬ ‫את הדין דאם אין לו מזונות ויין יברך על העץ בפנ"ע וכתב רק את‬ ‫את שאר הפירות‪ ,‬כי אין חסרון מצד עצם ל' הברכה‪ .‬ולפ"ז י"ל דגם‬ ‫העצה לכלול בברכת על המחיה וכמבואר במשנ"ב‪ ,‬ונראה שחזר בו‬ ‫כשמברך על המחיה או על הגפן‪ ,‬כיון שמחויב בעיקר הברכה‪ ,‬אין‬ ‫בנידון זה וחשש לדעת הגר"ח צאנזער‪.‬‬ ‫חסרון לפטור בברכה זו גם שאר פירות‪ ,‬אלא דבכה"ג לכתחילה אין‬ ‫להוסיף 'על העץ' כדי לפטור שאר פירות‪ ,‬מפני שסו"ס לא תקנו ברכה‬ ‫לחלק בין ברכת שהכל על כל המינים‬ ‫זו על שאר הפירות לבדם‪ ,‬אך מ"מ אין בזה את עיקר החסרון דאין‬ ‫לברך ברכה חשובה על מין שאינו חשוב‪ ,‬כי הוא כבר מחויב בעיקר‬ ‫לבין ברכת מעין ג' על שאר הפירות‬ ‫הברכה מחמת אכילת המזונות‪ ,‬ועל כן במקום שאינו יכול לברך בורא‬ ‫ויש להקשות על דברינו‪ ,‬מאי שנא מברכה ראשונה‪ ,‬דאם אינו יכול‬ ‫נפשות‪ ,‬שפיר י"ל דיוסיף 'על העץ'‪.‬‬ ‫לברך את הברכה הראויה‪ ,‬מברך שהכל‪ [ ,‬ולא רק במקום ספק אם‬ ‫וראיה לדברינו מדברי הפמ"ג (שם) שנקט דבספק פרי מין ז' יש לכוללו‬ ‫ברכתו שהכל‪ ,‬אלא גם במקום שבודאי אין ברכתו שהכל‪ ,‬כגון במקום‬ ‫בברכת על המחיה‪ ,‬אף אם אין לברך על העץ בפנ"ע‪ .‬וכן דקדקנו‬ ‫ספק העץ או מזונות מברך שהכל כמבואר בט"ז (סי' ר"ח סק"ה הובא‬ ‫מדברי הגר"ז והמשנ" ב שכתבו לכלול בברכת על המחיה ולא כתבו‬ ‫בשעה"צ שם סקט"ז)‪ ,‬וכן משמע ברא"ש (ברכות פ"ו סוס"י ט') ובמג"א (סי'‬ ‫את העצה לברך עליו בפנ"ע‪ .‬וכ"כ הנהר שלום שם בביאור דברי‬ ‫ר"ח סק"ט) לגבי ספק האדמה או מזונות‪ ,‬וכ"כ תוס' (ברכות מג‪ .‬ד"ה ועל)‬ ‫המג"א‪ ,‬דבודאי אם יכול לאכול מזונות או יין ולהוסיף 'על העץ' יעשה‬ ‫בשם י"מ לגבי ספק בברכת הבשמים אם הברכה היא 'עשבי בשמים'‬ ‫כן‪ ,‬ורק אם אין לו מזונות או יין ס"ל למג"א דיברך 'על העץ' בפנ"ע‬ ‫או 'עצי בשמים' דמברך שהכל]‪.‬‬ ‫‪ | 42‬אוסף‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫או בנ"ר לא יאכל דבר שברכתו בנ"ר ודבר שברכתו על העץ ויכלול‬ ‫מחמת הספק‪[ .‬ואין לדחות דשם יש צד ספק שהוא מחויב לברך על העץ‪,‬‬ ‫עימו ג"כ על הגפן ועל פרי הגפן מספק' עכ"ל‪ .‬והביה"ל כתב דיש עצה‬ ‫משא"כ באופן שבודאי אינו חייב בברכת על העץ‪ ,‬שהרי מצד הספק הדין הוא‬ ‫אחרת לפ"ד הח"א דאם בירך על העץ על יין יצא בדיעבד‪ ,‬שיברך על‬ ‫ספק דרבנן לקולא כמו שהבאנו לעיל מדברי הפמ"ג‪ ,‬ובע"כ דבתורת ודאי נקטו‬ ‫העץ ויכוין להדיא להוציא גם את הספק יין ששתה מקודם‪.‬‬ ‫האחרונים דיש להוסיף 'על העץ'‪ ,‬כלומר גם אם אינו ממין ז' יש להוסיף 'על‬ ‫ויש לדקדק מ"ט לא כתב אותה עצה ממש באופן שהיא לכו"ע‪ ,‬שיאכל‬ ‫העץ' כדי לפוטרו בברכה]‪.‬‬ ‫דבר שברכתו על המחיה ויכוין להדיא להוציא גם את הספק יין‬ ‫ועיקר החילוק יש להוכיח גם מדברי הא"ר (סוס"י ר"ח) שנקט בד'‬ ‫ששתה מקודם‪ .‬וביותר יש לדקדק כן בדברי הח"א (כלל נ' ס"כ) שצייר‬ ‫הלבוש דהמברך 'על העץ' על שאר פירות לבדם לא יצא אפי' בדיעבד‪,‬‬ ‫את דין השו"ע באופן שאוכל גם מדבר שברכתו על המחיה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫אולם אם בירך על המחיה על מזונות והוסיף 'על העץ' כדי לפטור‬ ‫לא כתב ע צה זו לכוין להדיא לפטור גם את היין‪ .‬ולפו"ר מוכח מדברי‬ ‫שאר פירות יצא בדיעבד‪ ,‬כיון שאת עיקר הברכה בירך כדינו ע"ש‪,‬‬ ‫הח"א והמשנ"ב דברכת על המחיה איננה פוטרת יין אף אם כיון‬ ‫והביאור הוא כנ"ל‪ ,‬דכל שאומר את עיקר הברכה כדינו ורק כולל בו‬ ‫להדיא לפוטרו‪[ .‬ו הרחבנו עוד בזה בספר בירורי ברכות סי' קצ"ז]‪.‬‬ ‫גם שאר פירות אין בו את החסרון של ברכה חשובה על מין שאינו‬ ‫ונראה לדחות הראיה ע"פ היסוד האמור לעיל‪ ,‬די"ל דאין לכוין לפטור‬ ‫חשוב [כמש"כ הלבוש דדומה דהא דאמרו דכל האומר הלל הגדול בכל יום הרי‬ ‫יין בברכת על המחיה אף במקום שישאר בלא ברכה כלל‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫זה מחרף ומגדף]‪.‬‬ ‫שינוי ממטבע הברכה‪ ,‬ו לא דמי לברכת על העץ להדעות דפוטרת יין‪,‬‬ ‫להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה במקום ספק‬ ‫כי היא ברכה כוללת [כמו ברכת האדמה הפוטרת פרי העץ]‪ ,‬אבל ברכת על‬ ‫המחיה היא שינוי גמור ממטבע הברכה‪[ .‬והעירני לזה ידידי הג"ר אברהם‬ ‫ג‪ .‬כתב החיי אדם (כלל נ' ס"כ) דאם שתה יין ספק כשיעור‪ ,‬או ספק‬ ‫טננבוים שליט"א]‪.‬‬ ‫אם בירך עליו ברכה אחרונה‪ ,‬אם עומד לברך על המחיה יוסיף‬ ‫בברכתו 'על הגפן'‪ .‬והוא ע"פ דעת הט"ז (סוס"י ר"ח) דבדיעבד במקום‬ ‫ספק מותר להוסיף 'על הגפן' בברכתו הואיל ואין בזה חשש ברכה‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫לבטלה‪.‬‬ ‫מעתה ע"פ היסודות הנ"ל נראה לפו"ר דלא כדעת הגרשז"א זצ"ל‪,‬‬ ‫תרי קלי לא משתמעי בקידוש‬ ‫ד אם אכל תפוח ספק כשיעור או שאכל כשיעור וספק אם בירך‪ ,‬אם‬ ‫עומד לברך על המחיה‪ ,‬יכול להוסיף בברכתו 'על העץ'‪ ,‬כי לפי הצד‬ ‫מעשה שהיה בשמחה משפחתית גדולה שרצו שכל הקהל ישמע היטב‬ ‫שהוא חייב בברכה אחרונה‪ ,‬כיון שאינו יכול לברך בורא נפשות‪ ,‬עליו‬ ‫את הקידוש‪ ,‬העמידו שנים בשני צדדי האולם שיאמרו יחדיו בקול‬ ‫ל הוסיף 'על העץ' בברכה כדי לפטור את התפוח‪ ,‬ואף שיש ספק אם‬ ‫רם את הקידוש‪ ,‬וטענתם העיקרית היתה שבברכת כהנים עיקרו‬ ‫הוא חייב בברכה אחרונה‪ ,‬הרי גם במקום ספק כתב החיי אדם דיש‬ ‫דאורייתא בב' כהנים ולא אמרינן תרי קלי לא משתמעי‪( .‬ובזה נביא‬ ‫לכלול בברכה הואיל ואין כאן חשש ברכה לבטלה‪[ .‬ואף דבניד"ד הוי‬ ‫אי"ה בהמשך דברי התוס' בסוטה דף ל"ט‪ :‬דהתם משום דחביבי)‪ ,‬מ"מ נפתח‬ ‫תרתי לגריעותא (דהוי רק ספק חיוב וגם שבודאי אי"ז ברכתו הראויה לכתחילה)‪,‬‬ ‫מעט סוגיא זו מפני שאלות נוספות מצויות שמתעוררות בזה כמו‬ ‫צ"ע אם יש בזה כדי לחלק ביניהם]‪.‬‬ ‫שנבאר בהמשך בס"ד‪.‬‬ ‫[אמנם בעיקר דברי החיי אדם הנ"ל‪ ,‬בקיצור שו"ע (סי' ע"ז סי"ד) ואשל אברהם‬ ‫והנה בסוגיא בר"ה דף כ"ז‪ .‬תרי קלי מתרי גברא משתמעי פירש רש"י‬ ‫מבוטשאטש (סי' רפ"ט) משמע שנקטו שלא כדבריו‪ ,‬ובספר בירורי ברכות (סי'‬ ‫ד"ה י' קוראין י' קולות יש כאן שא"א להם לצמצם דיבורם לתיבה‬ ‫קצ"ה) הארכנו לדון בדברי המשנ"ב אם נקט להלכה כדבריו‪ ,‬אמנם פוסקי זמנינו‬ ‫אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬משמע דהחיסרון הוא‬ ‫הורו כדעת החיי אדם (אג"מ ח"ב סי' ק"ט‪ ,‬שש"כ פנ"ד הערה ע"א בשם הגרשז"א‪,‬‬ ‫משום דאין התיבות יוצאות מפי שניים (או יותר) בשווה ממש‪ .‬וכתבו‬ ‫ארחות רבינו ח"א עמ' פ"ט ודרך שיחה ח"א עמ' תקכ"ז בשם הקה"י)‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫התוס' דמה שנוהגים לקרות שניים בתורה יחד (ר"ל שאחד מקריא לבעל‬ ‫קורא) סמכו על מה שאמרו במשנה בביכורים פרק ג' משנה ז' התקינו‬ ‫‪‬‬ ‫שיהיו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הרי דמאיש אחד אין במציאות שיצאו מפיו שני דיבורים שונים יחד‬ ‫שכח להזכיר 'על הגפן' בברכת 'על המחיה'‬ ‫כמו זכור ושמור שזה רק מפי הגבורה‪ ,‬אבל מפי שני אנשים האומרים‬ ‫האם צריך לחזור ולברך על הגפן‬ ‫את דיבורם שווה באותן תיבות אפשר לשמוע ב' קולות באם יכוונו‬ ‫לדברם בבת אחת ממש‪.‬‬ ‫דנו הפוסקים בדבר המצוי שאחד קידש בשבת על מזונות ובברכה‬ ‫והקשו התוס' בסוטה דף לט‪ :‬ד"ה עד שיכלה אם הקורא לכהנים צריך‬ ‫אחרונה בירך על המחיה ושכח להזכיר 'על הגפן'‪ ,‬האם יחזור לברך‬ ‫להמתין עד שיכלה אמן מפי כל העונים כדי שלא יהיו תרי קלי‪ ,‬של‬ ‫על הגפן או שיצא יד"ח בברכת על המחיה‪ :‬בספר קרן ישי (ברכות מא‪).‬‬ ‫האמן ושל הכהנים‪ ,‬א"כ שני כהנים לא ישאו כפיהם ומוכרח מכאן‬ ‫כתב שיצא‪ ,‬וכ"כ בכה"ח (סי' ר"ח סקע"ו)‪ ,‬וכן משמע בספר ברכת הבית‬ ‫דברכת כהנים חביבה א"כ אמן וברכת כהנים נמי חביבה‪ .‬ותירצו‬ ‫(שער ט"ז סקל"ג)‪ ,‬וטעמם משום דנקטו לדינא דאם טעה ובירך על‬ ‫בתירוץ הראשון דתרי קלי הוא רק בקולות משונים של ב' עניינים‬ ‫המחיה על יין יצא בדיעבד משום דיין נמי מיזן זיין‪ ,‬ודימו זאת‬ ‫כמו אמן וברכת כהנים‪ ,‬אבל קולות דומים כמו ברכת שני כהנים‬ ‫למבואר בשו"ע (סי' ר"ח סי"ז) דאם בירך ברהמ"ז על יין יצא‪.‬‬ ‫משתמעי (דלא כרש"י ר"ה לד‪ ):‬ובתירוץ השני תירצו דתרי קלי דחביבים‬ ‫אולם מובאים שם בקרן ישי כמה מכתבים מהגר"א ראם זצ"ל שחלק‬ ‫נשמעים אפילו כשמשונים זה מזה‪ .‬וזהו אמן וברכת כהנים וכל שכן‬ ‫עליו בתוקף רב ונקט דצריך לברך שוב על הגפן‪ ,‬וטעמו דכיון שאי"ז‬ ‫ברכת כהנים של שני כהנים‪.‬‬ ‫ברכה לכתחילה על היין‪ ,‬אי"ז פוטר את היין אלא כשבירך עליו בפני‬ ‫עצמו או שכיון להדיא לפוטרו‪ ,‬אך לא כשבירך על המזונות בסתמא‬ ‫בשומע קול אחר בזמן הקידוש וכדומה‬ ‫ולא נתכוין לפטור בזה את היין‪ ,‬והוסיף שהציע את הדברים לפני‬ ‫מ צ ו י ה ד ב ר א ם בז מ ן ה ק י ד ו ש י ל ד ב ו כ ה או מ ד ב ר ה א ם י ש ב ז ה ח ס רו ן‬ ‫הגרצ"פ פראנק זצ"ל והודה לדבריו‪ .‬וגם הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה‬ ‫ש ל תרי קלי לא מש ת מעי‪ ,‬וכן יש לדון כעי"ז נמי באדם שבקש מחבירו‬ ‫ח"א סי' צ"א אות ו') הסכים לטענת הגר"א ראם‪ ,‬וכן נקטו למעשה‬ ‫שיוציאנו בברכה ובאותו זמן שחבירו ברך עבר רמקול ברחוב‪ ,‬האם‬ ‫בשו"ת הר צבי (ח"א סי' ק"ה) ציץ אליעזר (חי"ט ס"ח אות ב') וספר שערי‬ ‫יש כאן חסרון של תרי קלי לא משתמעי‪.‬‬ ‫הברכה (פי"ד הערה ע"ח) בשם בעל שבט הלוי זצ"ל‪ ,‬וכן נהוג להורות‪.‬‬ ‫ו נ פ ת ח ק צ ת ש ו ר ש ה סו ג י א ב ז ה ו מ ת ו ך כ ך נ דו ן ב ה נ " ל ‪:‬‬ ‫והנה עיקר הנידון סובב סביב השאלה אם על המחיה פוטר יין‬ ‫בדיעבד גם בסתמא או רק אם נתכוין להדיא לפטור את היין (והרחבנו‬ ‫בסוגיא במגילה כ"א‪ .‬שני אנשים לא יקראו יחד בתורה ומבואר שם‬ ‫שזה מצד תרי קלי לא משתמעי ובגמ' ר"ה כ"ז‪ .‬מקשינן מהא דבמגילה‬ ‫בזה בספר בירורי ברכות סי' א') ‪ ,‬אך זה הוסכם בין כל הפוסקים הנ"ל‬ ‫והלל אפילו עשרה יכולים לקרוא ומתרצינן שכיון שזה חביב הם‬ ‫דאם נתכוין להדיא לפטור את היין בברכת על המחיה יצא בדיעבד‬ ‫יכולים לשמוע‪ ,‬והנה היו תוקעים בבית המקדש בשופר וחצוצרות‬ ‫כמו שברהמ"ז פוטרת יין בדיעבד‪.‬‬ ‫יחד ומקשינן בגמ' בר"ה הרי תרי קלי לא משתמעי ומוכח שבדבר‬ ‫והנה באמת הרבה אחרונים כתבו כדבריהם דברכת על המחיה וטרת‬ ‫שחביב אין חסרון‪ ,‬והנה רש"י כתב שמגילה זה חביב כי זה דבר לא‬ ‫יין בדיעבד‪ ,‬אולם הפמ"ג (סי' ר"ח מ"ז סקט"ז) נקט בד' הט"ז דחלוק‬ ‫ת דיר וצ"ל שגם הלל זה רק בר"ח אמנם במאירי כתב שמגילה כיון‬ ‫ברכת על המחיה מברהמ"ז‪ ,‬דבברכת על המחיה לא הוזכר מטבע ל'‬ ‫שזה סיפור דברים‪ ,‬וכתב שלא לגרוס הלל וכתב שאם גורסים מצד‬ ‫של 'מזון' ולכן לא יצא‪.‬‬ ‫שזה יציאת מצרים וצ"ע מה אם כל ההלל ובמ"ב סימן תפ"ח סק"ח‬ ‫ולפו"ר נראה להוכיח כן מדברי הח"א ומשנ"ב דאין ברכת על המחיה‬ ‫כתב שכיון שזה על נס לכן זה חביב לאדם ולגבי שופר כתב היום‬ ‫פוטרת יין כלל‪ ,‬דהנה כתב השו"ע (סוס"י ר"ח) 'לא יכלול על הספק‬ ‫תרועה שם שכיון שזה להעלות את זכרונם של ישראל לכן זה חביב‪.‬‬ ‫שום תוספת בברכת מעין ג' אע"פ שאינו מוסיף בה שם ומלכות'‪,‬‬ ‫והנה לגבי קידוש המ"ב סימן תפ"ח סק"ח הביא מחלוקת האם בשנים‬ ‫והוסיף הרמ"א 'פירוש כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן‬ ‫אוסף | ‪43‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עוד יש לדון שזה כמו הפסק באמצע התיבה ועיין מ"ב קכ"ד סקכ"א‬ ‫שמקדשים יחד יש חסרון ובפשוטו הסברא שאין חסרון שנוסח‬ ‫שדן במי שעונה ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצא האם זה מעכב‬ ‫הקידוש שמזכירים כי בנו בחרת הוי חביב אמנם בסימן רע"א סק"ג‬ ‫ויסוד הנידון שיש לדון שזה כמו דיבור באמצע‪ ,‬אמנם יתכן שכיון‬ ‫נקט שיש בזה חסרון ובשו"ת מהר"ח או"ז סימן מ"ב כתב לחלק‬ ‫שהדין שומע כעונה זה יחס של השני ממילא בדיבור של האומר אין‬ ‫שקידוש של שבת זה תדיר ואינו חביב אבל קידוש של יו"ט זה חביב‬ ‫הפסק ומתיחס אלי דיבור שאין בו הפסק וכן מקובל בשם החזו"א‬ ‫[וצ"ע שחז"ל קבעו כלל והרי יתכן אדם שלא מרגיש בזה חביבות מיוחדת] ועיין‬ ‫שאין לדון מצד הפסק ומצד הסברא הנ"ל‪.‬‬ ‫שו"ע הרב תפ"ח ד' דאין למחות במקדשים יחד ויותר טוב שכל אחד‬ ‫אמנם יש לדון שכיון שאדם עסוק בדיבור ממילא הוא לא שומע והנה‬ ‫יקדש לבד‪ .‬ועיין מ"ב סימן רע"א סק"ג ולכאורה זה קצת סתירה בדבריו‬ ‫מבואר בגמ' סוטה ל"ט‪ :‬שאין הכהנים רשאים להתחיל ברכת כהנים‬ ‫אם שני בעלי בתים יקדשו לכתחילה כ"א בנפרד ויש לעיין בזה‪.‬‬ ‫עד שיסימו העונים לענות אמן והקשו התוס' למה לא כתוב רוב‬ ‫ועוד אמרינן זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין האוזן יכולה‬ ‫העונים וכתבו דכאן מי שעונה אמן לא יחשב שומע הברכה מהכהן‬ ‫לשמוע ואין הפה יכול לדבר ומבואר שאי אפשר לשמוע שני דיבורים‬ ‫אפילו שזה חביב ותרי קלי משתמע י אבל כיון שהוא עסוק בדיבור‬ ‫יחד‪ ,‬וקשה מהמשנה דמבואר שאפשר לשמוע שופר וחצוצרות‬ ‫של האמן בזה הוא לא שומע את הכהנים‪ ,‬וכן הוא במ"ב סימן קכ"ח‬ ‫ומתרצינן שמחד גברא אי אפשר ומשני בני אדם אפשר‪ ,‬ועיין תורי"ד‬ ‫ועיין שעה"צ סימן תקפ"ז שכתב שאפילו שמבואר ברמ"א שמי‬ ‫שאם אדם יתקע בשופר וחצוצרה יחד בזה לא יוכלו לצאת‪,‬‬ ‫ששומע שופר ובאותו זמן שומע חצוצרה הוא יוצא אבל התוקע‬ ‫ולכן נראה ראשית במה שפת חנו לגבי שנים שיקדשו יחד כיון שכתב‬ ‫בחצוצרה לא יוצא שכיון שהוא עסוק באותו זמן לתקוע הוא לא‬ ‫המ"ב בסימן תפ"ח סק"ח שני בעלי בתים יהבי דעתיהו ושמעי יתכן‬ ‫שומע‪ ,‬והבי א את התוס' הנ"ל וכתב שהפר"ח חלק על התוס'‪.‬‬ ‫שעדיף שכל אחד יעמוד בקצה אחר של האולם וכל מי שיתקרב איליו‬ ‫ולכן ראוי ליזהר שהמקדש לא יתחיל ההמשך עד שכולם גמרו‪ ,‬ויש‬ ‫יחשב כמקשיב לבעל הבית שלו ויוצאים ידי חובה‪ ,‬ויש לעיין בזה‪.‬‬ ‫לדון שאם הציבור נזהרים להקשיב‪ ,‬יתכן שזה לא כמו חד גברא שלא‬ ‫(ובפרט כמו שהזכרנו לכאורה סתירת המ"ב בזה ממה שכתב בסימן רע"א סק"ג)‬ ‫שייך לשמוע אבל כאן אם מכוין לשמוע בזה אין חסרון ויל"ע בזה‪.‬‬ ‫ומעתה נבוא לדון בשאלות הנוספות הנ"ל אם בזמן הקידוש ילד בוכה‬ ‫או מדבר שרוצה משהו יש בזה חסרון של תרי קלי‪ ,‬וכן לגבי מי שבא‬ ‫להוציא חבירו בברכה ובאותו זמן יש רעש אחר כה"ג יש חסרון של‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫תרי קלי לא משתמעי‪ .‬ולכאורה יש לדון בזה כמה נידונים‪:‬‬ ‫א‪ .‬דיש לדון לחלק בין מקום שמעונין לשמוע את שניהם לאופן‬ ‫עיונים בדיני הלל של ר"ח‬ ‫שמעונין לשמוע רק דבר אחד דיתכן דזה לא מפריע‪ ,‬אמנם עיין תוס'‬ ‫סוטה ל"ט‪ :‬שנקטו שענית אמן של הציבור זה גם יוצר חסרון של תרי‬ ‫במקצת ההלל נתכוין שלא לשם מצוה אם חשוב כדילוג‬ ‫קלי ושם אין ענין לציבור לשמוע אמנם הפוסקים לא העתיקו דבר‬ ‫זה וצ"ע אם מטעם חילוק זה‪.‬‬ ‫הנה בשבת זו מברכים חודש כסלו והזמן גרמא לעיין בדיני הלל של‬ ‫ב ‪ .‬ו ע ו ד י ש ל ד ו ן ל ג ב י י ל ד ב ו כ ה ב ק י ד ו ש ש כ י ו ן ש ז ה סו ג ק ו ל א ח ר‬ ‫ר"ח‪ .‬איתא בש"ע (תכ"ב ס"ב) שקורים ההלל בדילוג‪ ,‬ופירש במ"ב (סקי"ב)‬ ‫לגמרי דהינו שזה בכי וזה דיבור בזה אין חסרון‪ ,‬והדבר מחודש‬ ‫שמן הדין ר"ח שאינו מקודש באיסור במלאכה אין טעון שירה‪ ,‬רק‬ ‫מסברא שעד כמה שהשמיעה של דבר אחר מפריעה לבן אדם לשמוע‬ ‫שנהגו אבותינו לקרות בו הלל‪ ,‬וכדי שיהא היכר שאינו מחוייב מדינא‬ ‫את מה שצריך לשמוע למה שבכי זה אחרת ויתכן שקול ללא תוכן‬ ‫מדלגים בקריאתו‪ ,‬וכ"ה בערוך השולחן (ס"ז) שהדילוג משום היכר‪.‬‬ ‫לא מפריע לשמיעת תוכן והכל לפי הענין‪ ,‬דיש להדגיש שגם אם‬ ‫ויש לעיין בכגון שקרא ההלל כולו אך במקצתו נתכוין שלא לשם‬ ‫חילוק זה נכון אבל ילד שלא יבכה אלא יפריע בדיבור יהיה חסרון‬ ‫מצות ההלל רק כקריאת תהילים בעלמא‪ ,‬אם חשוב כדילוג‪ ,‬והספק‬ ‫ולפלא שלא מצינו חילוק זה‪.‬‬ ‫ביסוד מנהג הדילוג אם ההיכר שבו כלפי אחרים הרואים שלא יסברו‬ ‫ג‪ .‬והנה הגמ' בר"ה כ"ז‪ .‬דנה ששופר וחצוצרות יש חסרון של תרי קלי‬ ‫שקורא משום חיוב‪ ,‬או שההיכר כלפי הקורא עצמו שיכיר בקריאתו‬ ‫ודוחה שלכן מאריך בשופר דהינו שיש אחרי זה שיעור תקיעה ועיין‬ ‫שאינה אלא מנהג‪ ,‬ונפקא מינה לקורא מקצת שלא לשם מצוה שהוא‬ ‫טורי אבן שת מה אבל עדין איך יוצא ידי שמיעת החצוצרות הרי‬ ‫יודע בעצמו שאינו מכלל ההלל אבל לגבי אחרים לא מינכרא מילתא‪.‬‬ ‫השופר מפריע וכתב לחדש שכל החסרון רק אם רוצה לשמוע שני‬ ‫טעה וקרא בר"ח הלל שלם‬ ‫הקולות אבל אם רוצה עכשיו לשמוע רק קול אחד בזה אין חסרון‬ ‫וכתב שלפ"ז בתחילה רוצה לשמוע רק את קול החצוצרה ואחרי זה‬ ‫עוד יש לעיין במי שטעה וקרא בר"ח הלל שלם אם יצא בו‪ .‬ועמד בזה‬ ‫רוצה לשמוע רק את קול השופר ובזה גם ללא הסברא של חביב אין‬ ‫בשו"ת פתחא זוטא (א"ח סי' כ"ה) שדן אי הוה הפסק‪ ,‬וכתב שגם פסוקי‬ ‫חסרון עכ"ד והנה לדבריו אם מקשיב רק לקידוש ולא לתינוק כה"ג‬ ‫הדילוג חשיבי מעניינא דיומא ולא מפסקי וצ"ע‪ ,‬ורשאי לחזור ולקרות‬ ‫אין חסרון אמנם בעיקר קושיתו עיין יום תרועה שכתב לישב שכיון‬ ‫בלא ברכה לצאת מן הספק‪.‬‬ ‫שכתבו בחצוצרות וקול שופר תקעו לפני המלך ה' א"כ זה כמו קול‬ ‫ולכאו' דבריו צ"ע‪ ,‬דהניחא אם מנהג הדילוג היה נקבע במסויים על‬ ‫אחד שזהו ההלכה לתקוע בשניהם יחד וכמו ששני החצוצרות לא‬ ‫פסוקי לא לנו וכו' ואהבתי וכו' שפיר היה מקום לדון שאינם מן‬ ‫מפריעים אחד לשני‪.‬‬ ‫המצוה ובאמירתם מפסיק בתוך הלל דר"ח‪ ,‬אבל כתב הביא המ"ב‬ ‫ו מ ע ת ה ב מ ק ר ה ש י ל ד צו ע ק או מ י ש ה ו מ ד ב ר ו ה ק ש י בו ל ו ב או ת ו ז מ ן‬ ‫(סקי"ב) מהרמב"ם (פ"ג מחנוכה ה"ח) שזהו המנהג הפשוט אך יש מדלגים‬ ‫בזה לכאורה יש חסרון של תרי קלי לא משתמעי‪ ,‬גם אם נדון שבכי‬ ‫דילוג אחר‪ ,‬ובכל פסוק שלא יאמרנו מתקיים ענין הדילוג כמבואר‬ ‫שונה וכנ"ל‪ ,‬אלא שיש לדון האם זה מעכב או שלכתחילה לא עושים‬ ‫בבה"ל (ס"ו ד"ה למפרע) ‪ ,‬וא"כ בשטעה וקרא כל ההלל לכאו' שם הלל‬ ‫את זה ובשו"ת מהר"ח או"ז סימן מ"ב מבואר שאפילו בדיעבד לא‬ ‫על כולו‪ ,‬דהלא כל פסוק ופסוק ראוי להיות מן המצוה והי מינייהו‬ ‫יוצאים ויל"ע בזה‪.‬‬ ‫מפקת‪ ,‬ונמצא שקיים מנהג ההלל דר"ח בהלל שלם וביטל מנהג‬ ‫בדין שמיעה בזמן שמדבר‬ ‫הדילוג‪ ,‬אבל להפסק אין לחוש שהרי הקריאה כולה מן המצוה‪.‬‬ ‫מ צ ו י ש א ד ם עו נ ה א מ ן ע ל ה מ ק ד ש ו ב או ת ו ז מ ן ה ו א מ ת ח י ל כ ב ר ל ב ר ך‬ ‫ונפקא מינה גם לענין דין שהה לגמור את כולה‪ ,‬לדעת הב"ח (בשעה"צ‬ ‫ההמשך ויש לדון דיש כאן החסרון של תרי קלי לא משתמעי ביחס‬ ‫סקכ"ד) דאפילו בר"ח אם שהה לגמור את כולה מחמת אונס חוזר‬ ‫לכל השומעים וכמבואר בתוס' סוטה ל"ט‪ :‬והנה המ"ב סימן קכ"ד כתב‬ ‫לראש‪ ,‬שאם טעה וקרא הלל שלם ובאמצע שהה מחמת אונס כדי‬ ‫שאם מוציא רבים ידי חובתן יש לחכות לענית אמן של כולם כדי שגם‬ ‫לגמור חצי הלל לא יחזור‪ ,‬כי עתה מחמת טעותו מקיים המצוה בכולו‬ ‫המאריכים יצאו ידי חובתן וצ"ע שתיפו"ל שלגבי שאר האנשים יש‬ ‫והרי לא שהה כדי לגמרו ונמצא חוטא נשכר‪.‬‬ ‫כאן חסרון של תרי קלי כמבואר בתוס' ויתכן שכיון שבדבר חביב אין‬ ‫בן א"י בט"ז בניסן שקרא הלל שלם לעצמו‬ ‫חסרון כמבואר בתוס' לגבי ברכת כהנים לכן לא דן מצד זה ויתכן‬ ‫שנקט כנ"ל שאם רוצה לשמוע אדם אחד אין חסרון וצ"ע‪.‬‬ ‫ולהוציא חבירו בן חו"ל‬ ‫ו י ש ל ד ו ן ש ב י ח ס ל מ י ש ע ו נ ה א מ ן ש כ יו ן ש ה ו א ע סו ק ב ד י ב ו ר מ מ י ל א‬ ‫עוד נפקא מינה בכגון שקרא ההלל גם להוציא למי שדינו בהלל שלם‪,‬‬ ‫כ ה "ג ה ו א ל א ש ו מ ע את ה מ ב ר ך ו ה נ ה ה י ה מ ק ום ל ד ו ן ש ל א ש י י ך ש ו מ ע‬ ‫ומשכחת לה ביום ט"ז ניסן והוא בן א"י שדינו בחצי הלל וקרא ההלל‬ ‫כעונה בזמן ש הוא מדבר‪ ,‬אמנם בפשוטו כיון שהגדר שמתיחס אליו‬ ‫כולו גם לעצמו וגם להוציא חבירו בן חו"ל שדינו בהלל שלם‪ ,4‬דלכאו'‬ ‫דיבורו של המברך ממילא אין חסרון מה שמדבר באותו זמן דבר אחר‪.‬‬ ‫כל ז' ימי הפסח‪ ,‬א"כ אפילו אינו קורא לעצמו כלל יוכל להוציא הבן חו"ל‬ ‫‪ 4‬ואף דהלל דשאר ימי הפסח ממנהג בעלמא מ"מ ה"ל מחוייב בדבר לגבי‬ ‫בהלל שלם משום דינא דאע"פ שיצא מוציא‪ ,‬אבל משכחת לה בנשים‬ ‫השומע בן חו"ל‪ ,‬וכשיטת התוס' בברכות (י"ד א' ד"ה ימים) ובסוכה (מ"ד ב'‬ ‫וקטנים להך גיסא (בבה"ל ר"ס תרפ"ט) שאינם בכלל ערבות ורק מכח מה‬ ‫ד"ה כאן) שגם מצוות י"ט שני ממנהגא [והר"ן לסוכה כ"ב א' פליג]‪ .‬ולהנודע‬ ‫שקורא גם לעצמו והוא דינו רק בחצי הלל‪.‬‬ ‫מהגר"ח דמי שלא קרא ההלל בי"ט ראשון של פסח מחוייב ועומד לקרותו‬ ‫‪ | 44‬אוסף‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫וגם זה ניחא למה שנתבאר במי שקרא בר"ח הלל שלם דכיון שבמנהג‬ ‫איך יוכל חבירו לצאת ממנו בפסוקי לא לנו וכו' ואהבתי וכו' כיון‬ ‫הדילוג אין קפידא מה ידלג שם הלל על כולו‪ ,‬ונמצא שגם בימים‬ ‫שאצל המשמיע אינם מן ההלל‪ ,‬אבל למה שנתבאר שם הלל על כולו‬ ‫שאומרים רק חצי הלל מ"מ יש קשר ושייכות בין הפרשיות וכולן מקשה‬ ‫רק שביטל ענין הדילוג‪.‬‬ ‫אחת של הלל אלא שמדלג בקריאתו‪ ,‬וממילא שבקורא הפרשיות‬ ‫למפרע שם למפרע עליו כיון שסמוכות זו לזו כמו בהלל שלם‪.‬‬ ‫הקורא למפרע בהלל דר"ח‬ ‫איתא בש"ע (ס"ו) הקורא הלל למפרע לא יצא‪ ,‬ובבה"ל נתקשה במה‬ ‫לא קרא סוף ההלל אם ראוי לחושבו כדילוג‬ ‫שהעתיקו המחבר לענין הלל דר"ח‪ ,‬דבשלמא בקריאת שמע שקריאת‬ ‫וכלפי מש"כ בבה"ל שבתחילת ההלל לא שייך להכשיר מטעם דילוג‪,‬‬ ‫כולה מעכבת י"ל דמה שקרא למפרע כלא קראו כלל‪ ,‬אבל בהלל דר"ח‬ ‫דלא מיקרי דילוג אלא במתחיל כראוי ומדלג באמצע‪ ,‬הנה יש לעיין‬ ‫שקוראים בדילוג יהא מה שקרא למפרע כאילו דילגו ויצא‪.‬‬ ‫בשלא קרא סוף ההלל אם סופו כתחילתו דלא שייך בו שם דילוג‪.‬‬ ‫וכתב דלולא דברי הבית יוסף והמג"א היה נראה לפרש דהך למפרע‬ ‫ובספר הלכות חג בחג (הלכות ר"ח עמוד קפ"ב) נקט בפשיטות שהדילוג‬ ‫מיירי בתחילת ההלל דוקא שהתחיל בפסוק השני ושוב קרא הראשון‪,‬‬ ‫צריך שיהא באמצע דוקא‪.‬‬ ‫שבזה לא נוכל להכשיר מטעם דילוג‪ ,‬דלא מיקרי דילוג אלא במתחיל‬ ‫אמנם יש ללמוד ממש"כ הנודע ביהודה (קמא א"ח סי' מ"א) לענין מה‬ ‫כראוי ורק באמצע הקריאה מדלג‪ ,‬ויעויי"ש דמסיק בכל קריאת למפרע‬ ‫ששיחה אינה מפסקת באמצע עשיית מצוה שבירך עליה‪ ,‬דהיינו דוקא‬ ‫שיחזור ויקרא אך לא יברך‪ ,‬אבל באופן זה שהתחיל ההלל בקריאת‬ ‫באופן שמה שכבר עשה מצריך ברכה כשח בין שחיטה לשחיטה שכבר‬ ‫למפרע משמעות הדברים דבודאי שלא יצא וחוזר וקורא בברכה‪.‬‬ ‫חלה הברכה על השחיטה הראשונה‪ ,‬וכלפי ההלל שמברך עליו ומ"מ‬ ‫ודברי הבה"ל לכאו' מוקשים מאוד‪ ,‬שבמתחיל פסוקי ההלל בסדר ב'‬ ‫מפסיק בין פרק לפרק כתב בזה"ל 'וקריאת הלל ג"כ נלע"ד כיון שרוב‬ ‫א' ג' וכו' לו יהי שלא נוכל לראות פסוק א' כאילו דילגו‪ ,‬דלא שייך‬ ‫הפוסקים ס"ל דאפילו ימים שקורין בדילוג מברכין‪ ,‬והדילוג לא‬ ‫שם דילוג בתחילת ההלל כמש"כ בבה"ל‪ ,‬מ"מ למה לא נאמר כן‬ ‫נתבאר בגמרא מה מדלגין‪ ,‬וכיון דמנהגים רבים יש בהלל אולי גם‬ ‫בפסוק ב' שאמר בתחילה דליהוי כאילו לא אמרו כלל והתחיל ההלל‬ ‫בדילוג היו חילוקי מנהגים בימי הש"ס‪ ,‬וא"כ אפילו מקצת ההלל‬ ‫בפסוקים א' ג' וכו' דשפיר דמי כשאר דילוג שבאמצע ההלל‪.5‬‬ ‫מברכין‪ ,‬ופוק חזי דלדעת הירושלמי וכו' מברכין בלילי פסחים שני‬ ‫פעמים על קריאת ההלל‪ ,‬לפני הסעודה שאומרים חצי ההלל מברכין‬ ‫בקריאת למפרע אם הגריעותא רק במאוחר שהקדימו‬ ‫עליו‪ ,‬ושוב אחר הסעודה מברכין על חצי השני‪ ,‬הרי אפילו על מקצת‬ ‫או גם במוקדם שאיחרו‬ ‫ההלל שייך ברכה‪ ,‬וא"כ ג"כ ניחא דגם על מה שקרא ההלל עד מקום‬ ‫שסח בו שייך עליו ברכה‪ ,‬ולכן לא נקרא מפסיק בין ברכה לקיום‬ ‫ושמא י"ל בהקדם מה דיש לחקור בכל קריאת למפרע אם הגריעותא‬ ‫המצוה‪ ,‬שכבר קיים המצוה הצריך לברך עליה'‪ ,‬הא קמן שגם באומר‬ ‫רק בפסוק המאוחר שהקדימו או גם בפסוק המוקדם שאיחרו‪,‬‬ ‫תחילת ההלל בלא סופו הויא קריאת הלל בדילוג לברך עליה‪.6‬‬ ‫דמסברא היה נראה שהפסול רק באותו שלא היה דינו לקרותו עתה‬ ‫והוא קדם וקראו שלא במקומו‪ ,‬אבל הפסוק המוקדם הלא אדרבה‬ ‫בימים המחוייבים באמירת ההלל אם שייך‬ ‫זהו זמן קריאתו ואינו מכלל הפסול‪.‬‬ ‫גם קיום המנהג דחצי הלל‬ ‫אמנם הנה בבה"ל (ס"ד ס"א ד"ה במה) כתב במי שבקריאת שמע הקדים‬ ‫הפסוק והיו הדברים וגו' לפסוק ואהבת וגו'‪ ,‬דסגי במה שיחזור ויקרא‬ ‫ולעצם מש"כ הנודע ביהודה דכיון שבימים שקוראים בדילוג סגי במה‬ ‫והיו הדברים אבל פסוק ואהבת אין צריך לחזור ולקרות‪ ,‬דאף שבעת‬ ‫שכבר קרא‪ ,‬מתוך כך גם בימים שאומרים הלל שלם יש בו קיום מצוה‬ ‫קריאתו היה אחר והיו הדברים מ"מ עתה הוא כסדרן‪ ,‬ויעויי"ש ראיה‬ ‫להצריך ברכה‪ ,‬לכאו' הוא חידוש רב‪ ,‬דמסברא היה נראה דכל ענין‬ ‫לזה ממתני' דיומא‪ ,‬ואם כהך גיסא שהגריעותא דלמפרע רק במאוחר‬ ‫המנהג באמירת חצי הלל אינו אלא בימים שמן הדין אין אומרים‬ ‫שהקדימו א"כ מאי ס"ד שיצטרך לחזור ולקרות פסוק ואהבת שקראו‬ ‫בהם הלל‪ ,‬והוצרכו אבותינו לחדש בהם מנהג קריאת הלל בדילוג‪,‬‬ ‫במקומו‪ ,‬אלא משמע דלעולם הפסול גם במוקדם שקראו אחר‬ ‫אבל בימים המחוייבים באמירת ההלל מהיכא תיתי שיהא שייך בהם‬ ‫המאוחר לו‪ ,‬וקמ"ל דהיינו דוקא כל זמן שלא חזר וקרא המאוחר‪,‬‬ ‫גם קיום המנהג דחצי הלל‪.‬‬ ‫אבל לכשיחזור ויקרא והיו הדברים ממילא מתכשר גם ואהבת‬ ‫ואכן כן מבואר בשעה"צ (תפ"ח סק"ג) לענין נוסח הברכה על ההלל‬ ‫שנעשה מוקדם לוהיו הדברים השני‪.‬‬ ‫דקי"ל שאפילו על הלל שלם יאמר לקרות ההלל ולא לגמור‪ ,‬שמא‬ ‫ולזה שמא יש ליישב דברי הבה"ל גבי למפרע בהלל דר"ח‪ ,‬דכל שהיה‬ ‫ידלג איזה תיבה או אות ותצא הברכה לבטלה‪ ,‬ונתקשה בשעה"צ‬ ‫באמצע ההלל כגון בפסוקים י"א וי"ב והוא היפך וקראם בסדר י"ב‬ ‫דמה מועיל שאומר לקרות‪ ,‬סו"ס אם יחסר מן ההלל לא יצא ידי‬ ‫י"א י"ג‪ ,‬בזה אף דשם למפרע אתרוייהו ‪ -‬פסוק י"א שאיחרו ופסוק‬ ‫מצות הקריאה ושוב תהא ברכתו לבטלה‪ ,‬יעויי"ש מש"כ ליישב‪ ,‬ואילו‬ ‫י"ב שהקדימו‪ ,‬מ"מ פסול דלמפרע לא גרע מלא קרא כלל לשני‬ ‫להמבוא ר בנודע ביהודה לק"מ‪ ,‬שגם בימים שאומרים הלל שלם יש‬ ‫פסוקים אלו דכשר מטעם דילוג‪ ,‬אבל בתחילת ההלל שקרא בסדר ב'‬ ‫קיום מצוה בחצי הלל ויש לברכה על מה לחול‪ ,‬ובאמת שכעי"ז כתב‬ ‫א' ג'‪ ,‬כיון שהפסול דלמפרע כולל גם לפסוק א' שאיחרו שוב לא נוכל‬ ‫בשבט הלוי (ח"ז סי' ס"ב) ליישב קושית השעה"צ‪ ,‬ורבינו הנודע ביהודה‬ ‫לבוא מטעם דילוג כאילו לא קראו שזה לא מיקרי דילוג‪.‬‬ ‫תנא דמסייע ליה‪ ,‬אבל בשעה"צ נקט בפשיטות שבימים שקריאת‬ ‫ונפקא מינה לענין שהה לגמור את כולה‪ ,‬בכגון שקרא הפסוקים י"א‬ ‫ההלל מדינא אין מקום למנהג כנ"ל‪.‬‬ ‫וי"ב למפרע ואח"כ שהה מחמת אונס ובא לחשב זמן קריאת ההלל‬ ‫כדי לידע אם שהה כדי לגמור כולו‪ ,‬והשתא פסוק י"ב שהקדימו ודאי‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫שאינו מן החשבון שהרי פסול משום למפרע ואינו מכלל קריאת‬ ‫א] קריאת ההלל בר"ח שלא מן הדין רק מנהג‪ ,‬ולכן מדלגים בו להיכר‪,‬‬ ‫ההלל‪ ,‬ולפי האמור גם פסוק י"א שאיחרו דכוותיה‪.‬‬ ‫ויש לעיין בכגון שבמקצת ההלל נתכוין שלא לשם מצוה אם חשוב‬ ‫כדילוג‪ .‬ב] טעה וקרא הלל שלם‪ ,‬לכאו' שם הלל על כולו רק שביטל‬ ‫קריאת הפרשיות למפרע בחצי הלל‬ ‫מנהג הדילוג‪ ,‬ויש שדן משום הפסק וצ"ע‪ .‬ג] ונפקא מינה שאם‬ ‫עוד יש לעיין בדין קריאת למפרע בהלל דר"ח‪ ,‬דהנה במ"ב (סקכ"ו)‬ ‫באמצע שהה מחמת אונס כדי לגמור חצי הלל לא יחזור‪ .‬ד] בן א"י‬ ‫הביא מכמה אחרונים דאף שבקריאת שמע לא חשיב למפרע אלא‬ ‫בט"ז ניסן שקרא הלל שלם לעצמו ולהוציא חבירו בן חו"ל‪ ,‬יכול‬ ‫בסדר הפסוקים אבל בקרא הפרשיות למפרע יצא כיון שאין סמוכות‬ ‫לצאת גם בפסוקי לא לנו ואהבתי‪ .‬ה] קרא ההלל דר"ח למפרע בין‬ ‫זו לזו בתורה‪ ,‬מ"מ בהלל שהפרשיות סמוכות זו לזו בתהילים גם‬ ‫בפסוקים ובין בפרשיות‪ ,‬יחזור ויקרא אך לא יברך‪ ,‬אבל כשהתחיל‬ ‫בקרא הפרשיות למפרע לא יצא‪.‬‬ ‫ההלל בקריאת למפרע משמע שחוזר וקורא בברכה‪ .‬ו] קרא שני‬ ‫וצ"ב דמשמע שאין בזה חילוק בין הלל שלם לחצי הלל וכ"ה להדיא‬ ‫פסוקים למפרע ואח"כ שהה מחמת אונס‪ ,‬לכאו' גם פסוק המוקדם‬ ‫בתו"ד הבה"ל (ד"ה למפרע)‪ ,‬והניחא בהלל שלם שאומרים כל הפרשיות‬ ‫שאיחרו אינו מכלל קריאת ההלל להיות מן החשבון‪ .‬ז] לא קרא סוף‬ ‫שפיר י"ל דכיון שסמוכות זו לזו צריך לאומרן כסדרן ולא למפרע‪,‬‬ ‫ההלל‪ ,‬יש ללמוד מדברי הנודע ביהודה שראוי לחושבו כדילוג‪ .‬ח]‬ ‫אבל בחצי הלל שאחר בצאת ישראל מדלגים לא לנו ואומרים ה'‬ ‫ימים המחוייבים באמירת ההלל‪ ,‬המבואר בנודע ביהודה שגם בהם‬ ‫זכרנו הלא אינם סמוכים זה לזה‪ ,‬וכן אחר ה' זכרנו שמדלגים אהבתי‬ ‫יש קיום המנהג דחצי הלל‪ ,‬ובשעה"צ נקט בפשיטות לא כן‪.‬‬ ‫ואומרים מה אשיב‪ ,‬ולמה לא יוכשרו בלמפרע דומיא דקריאת שמע‪.‬‬ ‫‪ 6‬ולפי דבריו של הנודע ביהודה יהא מוכרח דסגי אפילו במקצת פרשה‬ ‫‪ 5‬ואף דנפקא מינה ממה שאינו יוצא בפסוק ב' משום קריאת למפרע‪ ,‬דתו‬ ‫ראשונה‪ ,‬דהלא גם באמצע הפרק פוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני‬ ‫ה"ל הפסק בין ברכת המצוה לתחילת הקריאה כמש"כ בבה"ל (תר"צ ס"ו)‬ ‫הכבוד‪ ,‬וצ"ע השיעור דזה לא מסתבר באומר תיבת 'הללוקה' בלחוד‬ ‫ויחזור ויברך‪ ,‬מ"מ מלשון לא יצא משמע שלא קיים מצות הקריאה כלל‪.‬‬ ‫שקיים מצות ההלל בדילוג‪.‬‬ ‫אוסף | ‪45‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ג] ואשר יש לדון אם לגבי איסור רכילות שייך נמי לומר הך ב' צדדים‬ ‫בגדר האיסור‪ ,‬דהנה עיקר האיסור רכילות שונה קצת בענינו מאיסור‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫לשון הרע בכך שאיסור רכילות שייך גם בסיפור שאינו דבר גנאי על‬ ‫המדובר כלל‪ ,‬ורק אם מעשה המדובר הוא מעשה כזה שגורם לשנאה‬ ‫בגדר איסור לשון הרע על דבר אמת‬ ‫לחברו עליו‪ ,‬הרי אע" ג שאין בו שום גנות מכל מקום בספרו הדבר‬ ‫לחברו הוא מעורר שנאה מאיש על רעהו וזה מהות האיסור‪ ,‬וכמבואר‬ ‫א] כתב החפץ חיים כלל א' לשון הרע אות א' וז"ל אסור לספר בגנות‬ ‫כל זה בכלל א' רכילות ה"ג‪.‬‬ ‫חבירו אפילו על אמת גמור וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום לשון הרע‪.‬‬ ‫(דאם יש בהספור שלו תערובות של שקר ועבור זה נתגנה חבירו יותר הוא בכלל‬ ‫והנה עיי"ש בח"ח כלל א' רכילות ה" ד שהוצרך לחדש גם לגבי איסור‬ ‫מוציא שם רע ועונו גדול הרבה יותר) והמספר עובר בלא תעשה שנאמר‬ ‫רכילות‪ ,‬דאין זה איסור רק אם מספר דבר שקר אלא גם אם מספר‬ ‫לא תלך רכיל בעמיך וזה גם כן בכלל רכילות הוא עכ"ל‪.‬‬ ‫דבר אמת וז"ל שם 'כל זה שכתבנו דאסור‪ ,‬הוא אפילו אם הוא אמת‬ ‫גמור שאין בו תערובת שקר' עכ"ל‪ ,‬ובבאמ"ח שם הביא נמי ראיה‬ ‫ובבאמ"ח סק"א כתב וז"ל ולפי שזה הוא הטעות הראשון שרגילין‬ ‫אחת לזה‪ ,‬משליח ב" ד שהוצרך להתיר לספר לב"ד ובלא זה היה אסור‬ ‫העולם לטעות בו על כן אביא לך על זה ג' עדים מן הגמרא ואחר כך‬ ‫משום איסור רכילות‪.‬‬ ‫מכל הפוסקים דאיסורו הוא אפילו על אמת ע"כ‪ .‬וג' ראיות הביא על‬ ‫זה הח" ח‪ ,‬חדא הוא דמבואר במו"ק דף טז‪ .‬מנלן דאי מיתפקר‬ ‫ואשר יש לדון מהו הטעות אשר היו טועים האנשים לומר דאין איסור‬ ‫בשלוחא דבי דינא‪ ,‬ואתי ואמר‪ ,‬לא מיתחזי כלישנא בישא‪ ,‬דכתיב‬ ‫רכילות בדברים שהם של אמת‪ ,‬ולכאו' נראה דגם בהכי ס"ל לאינשי‬ ‫העיני האנשים ההם תנקר‪ ,‬וכו' הרי מבואר דאע"ג דמיירי בכה"ג‬ ‫דכאשר יש כאן כבר מעשה אמיתי שעשה שמעון ויש בו איזה‬ ‫שמחרף את השליח‪ ,‬והשליח בא לספר דבר אמת‪ ,‬בכל אופן כל‬ ‫משמעות כנגד שמעון‪ ,‬הרי שבגילוי הדבר לשמעון ליכא עשית שנאה‬ ‫ההיתר הוא רק משום דהוא שליח ב"ד‪ ,‬ובלא זה ליכא היתר‪.‬‬ ‫ביניהם‪ ,‬שהרי הדבר כבר קיים‪ ,‬ואין כאן אלא מעשה גילוי בעלמא‪,‬‬ ‫וממילא דלא שייך בזה את האיסור‪.‬‬ ‫וראיה שניה כתב הח"ח מדחשב בסוטה בסוף פרק אלו נאמרין ד'‬ ‫כיתות שאינם מקבלים פני שכינה ובתוכם כת שקרנים כת מספרי‬ ‫ונתחדש בזה‪ ,‬דאין כאן איסור ביצירת שנאה כביכול של יש מאין‬ ‫לשון הרע‪ ,‬ואי נימא דלשון הרע אינו אסור רק בשקר אמאי חשב להו‬ ‫דהיינו דוקא בסיפור של דבר שקר‪ ,‬אלא גם השנאה הנוצרת מכח‬ ‫בשתים‪ ,‬כמו שכתב רבינו יונה ראיה זו בשערי תשובה‪ .‬וראיה‬ ‫אותו המעשה האמיתי מה שהיה‪ ,‬ויצירתה נעשית מתוך מה שגילה‬ ‫שלישית מהמעשה דאיתא בבבא בתרא דף קסד‪ :‬ההוא שטר מקושר‬ ‫את הדבר מה שלא היה גלוי מעיקרא‪ ,‬הרי זה גוף האיסור דענין‬ ‫דאתא לקמיה דרבי‪ ,‬אמר רבי אין זמן בזה וכו' הדר חזא ביה רבי‬ ‫האיסור הוא מניעת הרע הנוצרת מגילו י הדבר מה שלא היה גלוי‬ ‫בבישות אמר ליה לאו אנא כתבתיה ר' יהודא חייטא כתביה‪ ,‬אמר‬ ‫מעיקרא‪ ,‬והרי זה דומה לאותו גדר הנלמד באיסור לשון הרע שענינו‬ ‫ליה רבי לרבי שמעון בריה כלך מלשון הרע הזה‪ ,‬ופירש רשב"ם לא‬ ‫גילוי הגנות מה שלא היה גלוי מקודם‪.‬‬ ‫היה לך להטיל האשמה עליו אלא היה לך לומר איני כתבתיו‪ .‬הרי‬ ‫ד] אלא דלכאו' יש לחלק בזה ולומר‪ ,‬דמה שהיינו למדים לאסור זאת‬ ‫דאף על אמת אסור לספר בגנות חבירו‪ ,‬ונקרא לשון הרע‪.‬‬ ‫באיסור רכילות אין זה ראיה על האיסור דלשון הרע‪ ,‬שהרי בשלמא‬ ‫ב] והנה בראיה ראשונה שהביא הח" ח‪ ,‬עמד בזה דלכאו' יש לדחות‬ ‫לענין רכילות שענין האיסור הוא יצירת השנאה בין השומע‬ ‫ראיה זו לפי גירסת הרא"ש והר" ן דהענין הזה מיירי ברכילות‪ ,‬אלא‬ ‫להמדובר‪ ,‬אם כן מובן שיצירת השנאה נעשית בגילוי הדבר מה שלא‬ ‫דלמעשה כתב הח"ח דשפיר איכא ראיה גם לשיטתם‪ ,‬דכשם שעכ"פ‬ ‫היה גלוי מקודם‪ ,‬ומובן שגם בז ה שייך את כל ענין האיסור‪ ,‬אבל‬ ‫מוכח מדבריהם דלענין רכילות אין לחלק בין רכילות על דבר שקר‬ ‫בדיבור לשון הרע שהוא תלוי דוקא בדיבור גנות אם כן בזה אפשר‬ ‫או על דבר אמת‪ ,‬אלא נאסר רכילות גם על דבר אמת‪ ,‬הכי נמי דלענין‬ ‫שאכן הגדר הוא הטלת הגנות אשר זה שייך דוקא במה שיוצר גנות‬ ‫לשון הרע נאסר גם לשון הרע על דבר אמת‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫של יש מאין ולא בגילוי בעלמא‪ ,‬ואיך נלמוד זאת מענין האיסור‬ ‫דרכילות ששייך גם בלי הזכרת גנות כלל‪.‬‬ ‫והנראה לדון בזה‪ ,‬בהקדם מה שיש לבאר‪ ,‬מדוע נראה להו לאינשי‬ ‫דלשון הרע אינו שייך בדבר אמת‪ ,‬וזו טעות הראשון שרגילים לטעות‬ ‫ועל כן נראה לכאו' לבאר את ראית הח"ח לגירסת הרא"ש והר"ן‬ ‫בו‪ ,‬ובפשטות נראה דאין זה איזה מחשבת קולא בעלמא שסבורים‬ ‫דבשליח ב"ד מיירי ברכילות וס"ל לח"ח דיש ללמוד מזאת גם לאיסור‬ ‫אינשי דיש יותר להקל בזה כאשר הדבר הוא אמת‪ ,‬שהרי אין בו‬ ‫לשון הרע‪ ,‬והנראה דס" ל דגילוי הגנות של האדם מה שהיה נסתר‬ ‫איסור שקר וממילא אין בו איסור כלל‪ ,‬והנראה דזה קשה שיטעו בו‪,‬‬ ‫ועכשיו נודע הרי זה כמעשה הטלת גנות באדם של יש מאין‪ ,‬דכיון‬ ‫שהרי סו" ס מה עם איסור לשון הרע‪ ,‬אלא נראה דהעולם רגילים‬ ‫שהדבר לכשעצמו היה נסתר‪ ,‬ועכשיו הוא הופכו להיות גלוי אצל‬ ‫לטעות בהבנת ענין האיסור דלשון הרע‪ ,‬ומתוך כך הוא דס"ל דאין‬ ‫חברו‪ ,‬וזה מה שיוצר את הגנות אצל חברו הרי זה מעשה של הטלת‬ ‫איסור זה שייך באיסור דלשון הרע‪.‬‬ ‫גנות על אדם‪ ,‬שהטיל עליו גנות חדשה מה שלא היה עליו‪ ,‬מכיון‬ ‫שהיא נוצרת אצל חברו שיהא המדובר מגונה בעיניו‪ ,‬וזו גנות חדשה‬ ‫וביאור הדבר נראה‪ ,‬דס"ל לאינשי דענין האיסור דלשה"ר‪ ,‬מה שנאסר‬ ‫שנוצרה עכשיו‪ ,‬וזהו האיסור‪.‬‬ ‫בו לספר מעשה גנות על אדם‪ ,‬גדרו הוא‪ ,‬מה שהוא 'מטיל גנאי באדם‬ ‫המדובר'‪ ,‬וממילא ס"ל דכל המושג להטיל גנאי באדם‪ ,‬זה שייך כאשר‬ ‫והביאור בזה הוא דמה שאדם מחזיק גנות על אדם אחר זה יצירת‬ ‫מספר עליו דבר שקר‪ ,‬דמכיון דאין באדם כלל את אותו הגנאי הרי זה‬ ‫גנות לאדם שמחזיקים עליו‪ ,‬ואע" ג דכבר עשה את מעשה הגנות‪,‬‬ ‫ולכשעצמו יש בו את הגנות‪ ,‬אבל כל זמן שאין אדם אחר יודע מענין‬ ‫חשיב מטיל גנאי באדם‪ ,‬אבל כאשר מספר עליו דבר אמת לא שייך‬ ‫זה הרי שהגנות הזאת איננה קיימת אצל האדם אחר‪ ,‬וכאשר יודע‬ ‫לומר עליו דהרי זה מטיל בו גנאי‪ ,‬שהרי הגנאי קיים ועומד מתוך שכך‬ ‫מכך האדם אחר היא כביכול נוצרת אצלו עכשיו בידיעתו‪ ,‬וזה מה‬ ‫הוא האמת‪ ,‬ואין כאן אלא מעשה של גילוי הגנאי מה שיש בו‪ ,‬וממילא‬ ‫שאסרה התורה‪ ,‬וכמו היצירת שנאה הנאסרת ברכילות דהיא נוצרת‬ ‫דאין זה שייך לענין האיסור שהוא איסור של הטלת גנאי באדם‪.‬‬ ‫ג ם בגילוי מה שכבר נעשה‪ ,‬שהרי כל ענינה היא מה שנולד מהגילוי‬ ‫ולפי זה הרי שאכן יש לדון מה התחדש בגדר האיסור‪ ,‬במה שלמדנו‬ ‫דבר חדש של שנאה הכי נמי בלשון הרע נולד דבר חדש של גנות‪.‬‬ ‫דיש איסור לשון הרע גם בדבר אמת‪ ,‬דלכאו' הרי חסר כאן את הענין‬ ‫ה] והנראה עוד ליישב לפי הגדר הזה‪ ,‬בהקדם מאי דיש להקשות‪ ,‬דהנה‬ ‫של הטלת דופי וגנות באדם‪ ,‬שהרי הגנות כבר קיים בו‪ ,‬ולכאו' צ"ל‬ ‫אחר שנתבאר לעיל עפ"י דברי הרמב"ם דגדר האיסור הוא מה שמגלה‬ ‫דהלימוד הוא דאין זה גדר של הטלת גנות באדם‪ ,‬אלא הגדר הוא מה‬ ‫את מה שעשה חברו‪ ,‬דלכאו' לפי"ז יש להפוך את הדברים ולומר דכל‬ ‫שמגלה את גנות האדם‪ ,‬והיינו הגנות שהיתה מכוסה עד עכשיו הרי‬ ‫זה הוא ענין איסור כשאכן מגלה את מה שבאמת עשה חברו‪ ,‬אבל‬ ‫הוא מגלה אותה לחברו‪ ,‬וזהו מהות האיסור‪ ,‬ואם זהו הגדר הרי‬ ‫כאשר הוא מוציא שם רע על חברו‪ ,‬ומספר עליו מה שלא עשה לכאו'‬ ‫שבודאי כולל זאת נמי לשון הרע על דבר אמת‪ ,‬שהרי סו"ס הוא מגלה‬ ‫בזה אין שייך האיסור של גילוי מעשה חברו‪ ,‬שהרי אין מגלה כלל מה‬ ‫את הגנות בדיבורו מה שלא היה גלוי מקודם אע"פ שהיה אמת‪.‬‬ ‫שנעשה‪ ,‬ואין כאן אלא עולה מענין אחר מה שממציא עליו דברים‬ ‫ואכן כן משמע בדברי הרמב"ם פ" א דאבות‪ ,‬והביאו כאן הבאר מים‬ ‫שהם דברי גנות‪ ,‬אלא דבפשטות אינו כן‪ ,‬אלא דענין האיסור שמוציא‬ ‫חיים להוכיח את דבריו דאיסור לשון הרע הוא אפילו על אמת‪ ,‬וז"ל‬ ‫שם רע הוא נכלל באותו גדר של איסור ואינו ענין איסור אחר‪ ,‬וכן‬ ‫שאין לשון הרע שיכזב על האדם וייחס לו מה שלא יעשה כי זה נקרא‬ ‫משמע כאן מדברי הבאמ"ח סוף ס"ק ג' ותחילת ס"ק ד'‪.‬‬ ‫מוציא שם רע על חבירו‪ ,‬ואמנם לשון הרע הוא שיגלה גנות האדם‬ ‫אמנם להנ" ל מתבאר שפיר‪ ,‬דאין סוף הדבר שהאיסור הוא מה שמגלה‬ ‫אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת‪ ,‬שהאומרו יחטא ואשר ישמעהו‬ ‫את הדבר שלא היה גלוי‪ ,‬אלא הענין הוא שבגילוי הדבר הוא חשיב‬ ‫יחטא עכ"ל הטהור‪.‬‬ ‫שיוצר גנות חדשה בעולם מה שנכנס ענין גנות בלבו של אדם על‬ ‫הרי מבואר מדברי הרמב" ם בהדיא‪ ,‬דלשון הרע הרי זה מה שמגלה‬ ‫אדם אחר‪ ,‬ומעתה יבואר היטב דבמוציא שם רע הוא בכלל אותו גדר‬ ‫גנות האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת‪ ,‬ונראה מדברי‬ ‫של איסור שמכניס גנות בלב אדם על אדם‪ ,‬והוא עוד יותר חמור‬ ‫הרמב" ם דלא רק שחידש את הענין הזה שלשון הרע הוא אפילו בדבר‬ ‫משום דיצירת הגנות כל כולה היא יצירתו במה שהמציא עליו‪ ,‬ולא‬ ‫אמת‪ ,‬אלא חידש גם את מהות האיסור‪ ,‬דאין זה הטלת גנות על‬ ‫רק גנות שיצר בכח של גילוי בעלמא מה שנעשה‪ ,‬ומבואר שפיר דהוא‬ ‫האדם‪ ,‬אלא האיסור הוא גילוי גנות האדם‪ ,‬וממילא‪ ,‬דגם המעשה‬ ‫בכלל אותו האיסור וחמור ממנו‪.‬‬ ‫אשר עשה באמת הוא בכלל האיסור‪.‬‬ ‫‪ | 46‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪ ,‬יום ג' פרשת חיי שרה‪ ,‬כ"ג חשון תשפ"ז‬ ‫‪534‬‬ ‫גדולה לגימה שמקרבת‬ ‫בגדר האכילה המצרפת לזימון‬ ‫קירוב לבבות‪ :‬כוחה של אכילה משותפת לקרב‬ ‫לבבות‪ ,‬משום כך למדנו בגמ' (עבודה זרה דף לה‪:‬‬ ‫לו‪ ):‬שהרחיקונו חז"ל מלאכול עם נכרים ואסרו את‬ ‫ַצ ִּד יק אֹכֵ ל ְל ׂש ַֹב ע נַ ְפ ׁשֹו‬ ‫פיתם‪ ,‬שלא יביא הקירוב לידי קשר איתם‪ .‬ולהיפך‪,‬‬ ‫אכילה קלושה‪ :‬בהמשך לסדרת הגיליונות "זימון כהלכה"‬ ‫מצוה לסעוד עם תלמידי חכמים‪ ,‬כמפורש ברמב"ם‬ ‫נעסוק הפעם בשאלה המצויה מאוד‪ :‬שנים שאכלו פת‪ ,‬והשלישי‬ ‫(הלכות דעות פרק ו הלכה ב) שאכילה ושתיה עם‬ ‫אכל עמהם ירק או שתה עמהם משקה‪ ,‬האם מצטרף עמהם‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬הרי זה בכלל מצות דבקות בחכמים‪,‬‬ ‫לזימון‪ .‬כבר נגענו בזה בקיצור בגיליון ‪ ,527‬שעסק בנושא‬ ‫הנלמד מהפסוק (דברים פרק י פסוק כ) ּובֹו ִת ְד ָּבק‪.‬‬ ‫"צירוף המסובין לזימון"‪ ,‬ועתה נרחיב בו את היריעה‪.‬‬ ‫וכתוב בגמ' (סנהדרין דף כג‪ ).‬וכעין זה במכילתא‬ ‫השאלה נוגעת למעשה במצבים רבים‪ .‬בחדר האוכל של‬ ‫(משפטים פרשה כ) כך היו נקיי הדעת שבירושלים‬ ‫הישיבה‪ ,‬למשל‪ ,‬שני בחורים אכלו לחם והשלישי הסתפק‬ ‫עושין‪ :‬לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי‬ ‫בחביתה וסלט‪ ,‬או בכוס קפה ומעט עוגיות‪[ .‬לגבי הנושא האם‬ ‫מסב עמהן‪.‬‬ ‫ובאיזה אופן מצטרפים לזימון בחדר האוכל‪ ,‬ראה גיליון ‪528‬‬ ‫ואמרו בגמ' (סנהדרין דף קג‪-:‬קד‪ ).‬גדולה לגימה‪,‬‬ ‫בנושא "זימון בעולם הישיבות"]‪ .‬וכן בסעודת שבע ברכות בבית‪,‬‬ ‫שהרחיקה שתי משפחות מישראל (עמון ומואב)‪,‬‬ ‫כשיושבים תשעה סועדים וקוראים לשכן להשלים מנין קודם‬ ‫שנאמר (דברים פרק כג פסוק ה) ַעל ְּד ַבר ֲא ֶׁשר ֹלא‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬יש לדעת מה יגישו לו כדי שיוכל להצטרף לזימון‪.‬‬ ‫ּוב ַּמיִ ם‪ .‬ורבי יוחנן דידיה אמר‪:‬‬ ‫ִק ְּדמּו ֶא ְתכֶ ם ַּבּלֶ ֶחם ַ‬ ‫ויש לברר בזה כמה דברים‪ .‬האם יש לחלק בין זימון בשלשה‬ ‫מרחקת את הקרובים (עמון ומואב‪ ,‬בני לוט קרובו‬ ‫של אברהם)‪ ,‬ומקרבת את הרחוקים (יתרו‪ ,‬שבשכר‬ ‫ִק ְר ֶאן לֹו וְ יֹאכַ ל לָ ֶחם שמות פרק ב פסוק כ‪ ,‬זכו בני‬ ‫סימן טוב ומזל טוב‬ ‫בניו לשבת בלשכת הגזית)‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫מתוך רגשי שמחה והוקרה הננו לשגר ברכת מזל טוב‬ ‫ועוד אמרו בגמ' (חולין דף ד‪ ):‬על הפסוק (דברי‬ ‫חמה ולבבית לכבוד איש החסד והמעש‪ ,‬העומד לימין‬ ‫יתהּו‪ ,‬אין הסתה בדברים‬ ‫הימים ב פרק יח פסוק ב) וַ יְ ִס ֵ‬ ‫כל דבר שבקדושה בנפש חפצה וביד רחבה‬ ‫כי אם באכילה ובשתיה (אחאב זבח צאן ובקר לרוב‬ ‫ה"ה ידידנו הדגול והנכבד הר"ר יהודה כהן שליט"א‬ ‫ליהושפט‪ ,‬ובכך הסיתו ושכנעו לעלות עמו למלחמה‬ ‫ברמות גלעד)‪.‬‬ ‫לרגל שמחת אירוסי בנו היקר‬ ‫ומעתה אפשר לומר‪ ,‬כיון שתכלית הזימון היא‬ ‫החתן המופלג כמר מנחם מנדל הי"ו‬ ‫שיתחברו הסועדים באגודה אחת לברך את בורא‬ ‫עב"ג בת הר"ר משה לינדר שליט"א‬ ‫עולם על האכילה‪ ,‬כמו שכתוב (דברים פרק ח פסוק‬ ‫יהי רצון שיעלה הזיווג יפה‪ ,‬ויזכו החתן והכלה לבנות‬ ‫ּוב ַרכְ ָּת‪ ,‬אין חיבור זה נעשה אלא‬ ‫י) וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵ‬ ‫בית נאמן בישראל‪ ,‬בית שכל הליכותיו נקבעות על‬ ‫על ידי אכילה שיש בכוחה לקרב את הלבבות‪ .‬וזהו‬ ‫פי ההלכה‪ ,‬ויזכו המחותנים לרוות מהם ומכל יוצאי‬ ‫עיקר בירורו של הגיליון שלפנינו‪ ,‬איזו אכילה ושתיה‬ ‫נחשבת לגימה חשובה המצרפת את הסועדים‬ ‫חלציהם רוב נחת דקדושה‪ ,‬מתוך הרחבה ושמחה כל‬ ‫ומקרבת את לבם לברך את השם יחד‪.‬‬ ‫הימים‬ ‫בברכת התורה‬ ‫המברכים מקרב לב‬ ‫עקיבא יוסף לוי‬ ‫מכון "הילכתא – לדעת לחיות כהלכה"‬ ‫‪1‬‬ ‫אוסף | ‪47‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אולם במקור חיים (לחוות יאיר‪ ,‬בקיצור ההלכות על‬ ‫לזימון בעשרה‪ .‬איזו אכילה ואיזו שתיה מועילות לצירוף‪.‬‬ ‫סימן קצז סעיף ב) כתב‪ :‬שגם השותה הכוס אסור לברך ברכה‬ ‫ואם המצטרף נמנה עמהם‪ ,‬האם חייבים לזמן או שאינו אלא‬ ‫אחרונה ולצאת‪ ,‬אא"כ ישאר שיעור זימון בלעדיו אז רשאי‬ ‫רשות‪ ,‬והאם המצורף עצמו יכול להיות המזמן‪.‬‬ ‫ללכת מתי שירצה‪ .‬וזה לשון שולחן ערוך הרב (סימן קצז‬ ‫‪ .1‬צירוף ל"זימון בעשרה"‬ ‫סעיף ד) "המצטרף צריך ליזהר שלא לברך ברכה אחרונה עד‬ ‫רוב אוכלי פת‪ :‬בגמרא (ברכות דף מח‪ .‬מח‪ ):‬אמרו‪ :‬תשעה‬ ‫שיזמנו עליו"‪ .‬ולפי זה כתב בפסקי תשובות (סימן קצז אות‬ ‫שאכלו דגן ואחד אכל ירק‪ ,‬מצטרפין‪ .‬אמר רבי זירא‪ ,‬בעאי‬ ‫ג)‪ ,‬שמשעה שצירפו אוכלי הפת את אוכל הירק חלה עליהם‬ ‫מיניה מרב יהודה‪ :‬שמנה מהו‪ ,‬שבעה מהו‪ ,‬והשיבו לא שנא‪.‬‬ ‫חובת זימון‪ ,‬ולכן אסור לו לברך ברכה אחרונה וללכת‪ ,‬אלא‬ ‫ועל ששה לא שאל‪ ,‬שהיה פשוט לו שאין מצטרפים‪ ,‬כיון‬ ‫אם כן נשארו שם שלשה או עשרה בלעדיו‪.‬‬ ‫שצריך "רובא דמינכר"‪.‬‬ ‫ונפקא מינה בזה‪ ,‬שאם כבר בירך המצטרף ברכה‬ ‫וכך נפסק בשולחן ערוך ובמשנה ברורה (סימן קצז סעיף‬ ‫אחרונה‪ ,‬שוב אין מזמנים עליו‪" ,‬דכבר נסתלק מהם" (משנה‬ ‫ב)‪ ,‬שבעה שאכלו פת‪ ,‬ושלשה שאכל כל אחד מהם כזית‬ ‫ברורה סימן קצז ס"ק ט בשם המגן אברהם ס"ק ד)‪ .‬ולכן‬ ‫ירק מטובל בציר או שתה רביעית משקה‪ ,‬מצטרפים לזימון‬ ‫לדעת הסוברים שאין עליו חיוב‪ ,‬יכול הוא להסתלק מן‬ ‫בהזכרת השם ואומרים "שאכלנו"‪ .‬אבל אם רק ששה אכלו‬ ‫הזימון בכך שיברך ברכה אחרונה‪ ,‬ולדעת הסוברים שיש‬ ‫פת וארבעה אכלו ירק‪ ,‬אין מצטרפים‪ ,‬שאין כאן רוב הניכר‬ ‫עליו חיוב אסור לו לעשות כן‪.‬‬ ‫של אוכלי פת‪.‬‬ ‫אוכלי הפת‪ :‬מדברי המשנה ברורה (סימן קצז ס"ק כא)‬ ‫ובשו"ת גינת ורדים (אורח חיים כלל א סימן י) נשאל על‬ ‫נראה שאוכלי הפת חייבים בזימון‪ ,‬ולא רשאים בלבד‪ ,‬שכתב‬ ‫סעודה שלישית שבה אכלו פת הבאה בכסנין‪ ,‬ורק אחד אכל‬ ‫שבמקום שנחלקו אם הצירוף מועיל לא יתנו לשלישי‬ ‫פת גמורה‪ ,‬אם יזמן אותו שאכל פת‪ .‬והשיב שאין מזמנים‬ ‫לאכול דבר אחר‪" ,‬כדי שלא להכניס עצמן לספק חיוב"‪.‬‬ ‫בשם אלא כשאכלו שבעה פת גמורה‪ ,‬ולא פת הבאה בכיסנין‪,‬‬ ‫משמע שבמקום שהצירוף מועיל‪ ,‬חייבים לזמן‪.‬‬ ‫והמזמן יהיה מאוכלי הפת‪.‬‬ ‫וכן יש להוכיח‪ ,‬ממה שנפסק בשולחן ערוך (סימן קצד‬ ‫שיעור כזית‪ :‬אף שאוכל הירק אינו מברך ברכת המזון‪,‬‬ ‫סעיף א) שלשה שאכלו כאחד‪ ,‬ושכח אחד מהם ובירך לעצמו‪,‬‬ ‫מצטרף הוא לזימון ועונה "ברוך שאכלנו משלו"‪ .‬ודוקא‬ ‫השנים מזמנים עמו‪ ,‬והוא אומר "ברוך שאכלנו משלו"‪ ,‬והם‬ ‫כשאכל כזית‪ ,‬ובטעם הדבר יש שני ביאורים‪ .‬האחד‪ ,‬שהוא‬ ‫יוצאים ידי חובת זימון והוא אינו יוצא‪ .‬ובביאור הלכה (ד"ה‬ ‫אומר "שאכלנו"‪ ,‬ואין אכילה פחותה מכזית‪ .‬והשני‪ ,‬שצריך‬ ‫אחד מהם)‪ ,‬הביא מהאליה רבה ספק בשנים שאכלו פת‬ ‫שיהא מחויב על כל פנים באיזו ברכה אחרונה‪ ,‬ובפחות‬ ‫והשלישי שתה רביעית משקה‪ ,‬ושכח אחד מאוכלי הפת‬ ‫מכזית אינו מחויב לברך ברכה אחרונה כלל‪ .‬וגם השתיה‬ ‫ובירך לעצמו‪ ,‬אם יכולים אוכל הפת שנשאר והשותה לזמן‬ ‫בכלל אכילה היא‪ ,‬ולכן גם השותה יכול לומר "שאכלנו"‪.‬‬ ‫עם זה שכבר בירך‪" ,‬או דילמא כיון דאין כאן רק אחד שחייב‬ ‫מדינא בזימון‪ ,‬לא"‪ ,‬וסיים "וכן מסתבר"‪ .‬והביא הביאור הלכה‬ ‫‪ .2‬חיוב או רשות?‬ ‫יסוד הספק‪ :‬לאחר שהצטרף באכילת ירק או בשתיית‬ ‫שכן דעת הברכי יוסף‪ ,‬המאמר מרדכי והמגן גבורים‪.‬‬ ‫משקה‪ ,‬יש לברר אם נעשו המסובין חייבים בזימון‪ ,‬או שאין‬ ‫ומוכח בביאור הלכה פשיטות לשתי החקירות‪ .‬אוכל‬ ‫כאן אלא רשות לזמן אם ירצו‪ .‬וכבר העיר בזה הגרח"פ‬ ‫הפת קרוי "חייב מדינא בזימון"‪ ,‬ואילו השותה משקה אין‬ ‫שיינברג זצ"ל (חידושי בתרא על השולחן ערוך סימן קצז‬ ‫עליו חיוב כלל‪ .‬כלומר‪ ,‬שהמצטרף מכניס את אוכלי הפת‬ ‫סוף סעיף ב)‪" :‬ויש לחקור אם יש חיוב זימון על שאר שאכלו‬ ‫בחיוב זימון‪ ,‬אבל הוא עצמו אינו מתחייב בזימון‪.‬‬ ‫ירק‪ ,‬או שהוא רק רשות שיכולים להצטרף"‪ .‬והשאלה‬ ‫אולם בקצות השלחן (סימן מה ס"ק י) הוסיף‪ ,‬שאם‬ ‫נחלקת לשתיים‪ ,‬דין המצטרף עצמו ודין אוכלי הפת‪.‬‬ ‫המצטרף אינו חייב‪ ,‬אף אוכלי הפת אינם חייבים‪" ,‬כיון‬ ‫המצטרף‪ :‬דעת הפרי מגדים (אשל אברהם סימן קצז‬ ‫שהג' אינו מחויב ובידו לבטל הזימון איך אפשר לחייב את‬ ‫ס"ק יא) שהמצטרף באכילת ירק אינו חייב בזימון‪ ,‬ומטעם‬ ‫השנים‪ ,‬וצריך לומר דבצירוף אוכל ירק הזימון הוא רשות"‪.‬‬ ‫זה כתב שאינו יכול לזמן ולהוציא את אוכלי הפת‪ ,‬כדין אינו‬ ‫וכן נקט הגרי"י פישר זצ"ל (זימון כהלכתו פרק ג הערה ה)‪.‬‬ ‫מחויב בדבר שאינו מוציא אחרים ידי חובתם‪ ,‬וכמו שיתבאר‬ ‫ויש לעיין לפי זה‪ ,‬מדוע כתב השולחן ערוך (סימן קצז סעיף‬ ‫להלן‪ .‬וכן ביררו ונקטו להלכה בקצות השלחן (סימן מה‬ ‫ג) שבשלשה "לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר"‪ ,‬והרי אם‬ ‫בדי השלחן ס"ק י‪ ,‬יא) ובמנחת צבי (זימון סימן כד אות ד)‪,‬‬ ‫הזימון רשות בלבד‪ ,‬יתנו לו לאכול ולא יזמנו‪.‬‬ ‫שהמצטרף אינו מחויב בזימון‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ | 48‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫אבל לדעת המשנה ברורה (מחלוקתם הובאה בהרחבה‬ ‫והגר"ח קניבסקי זצ"ל נשאל בזה כמה פעמים‪ .‬במילי‬ ‫בגיליון ‪ 531‬בנושא "חיוב שמיעת המזמן")‪ ,‬שגם בעשרה‬ ‫מעלייתא (אות יט) השיב‪" :‬לכאו' יש חיוב וצ"ע"‪ .‬ובשאלת‬ ‫צריכים המסובין לשמוע מן המזמן עד הזן‪ ,‬נמצא שגם‬ ‫רב (חלק ב פרק יז אות מג) נשאל אם המצטרף במיני‬ ‫בעשרה ברכת הזן היא חלק מן הזימון‪ .‬ואוכל הירק‪ ,‬שאינו‬ ‫תרגימא רשאי לילך לדרכו‪ ,‬והשיב‪" :‬יתכן שנתחייב בזימון‬ ‫מחויב בברכה זו‪ ,‬אינו יכול לזמן אף בדיעבד‪.‬‬ ‫וצ"ע"‪ .‬ובהליכות חיים (חלק ב אות קיז) נשאל על שנים‬ ‫‪ .4‬צירוף ל"זימון בשלשה"‬ ‫שאכלו ובא אורח ואכל מזונות‪ ,‬אם חייבים לזמן‪ ,‬רשאים או‬ ‫שלוש שיטות‪ :‬עד כאן נתבאר דין הצירוף לעשרה‪ ,‬אבל‬ ‫אסורים‪ ,‬והשיב‪" :‬מצוה שיזמנו"‪.‬‬ ‫בזימון של שלשה הדין חמור יותר‪ ,‬כאשר בשולחן ערוך‬ ‫‪ .3‬מי מזמן בצירוף?‬ ‫(סימן קצז סעיף ג)‪ ,‬ובמשנה ברורה (שם) הובאו בזה שלוש‬ ‫אחד מאוכלי הפת‪ :‬כתב השולחן ערוך (סימן קצז סעיף‬ ‫שיטות הראשונים‪ ,‬באיזו אכילה הוא נמנה‪.‬‬ ‫ב) בזימון של עשרה שמקצתם אכלו ירק‪ ,‬צריך המברך‬ ‫דעה ראשונה; היא שיטת הרמב"ם (הלכות ברכות פרק‬ ‫להיות אחד מאוכלי הפת‪ .‬וביאר המשנה ברורה (סימן קצז‬ ‫ה הלכה ח)‪ ,‬שאינו מצטרף לשלשה עד שיאכל כזית פת‪.‬‬ ‫ס"ק יג)‪ ,‬כיון שהמזמן מוציא את חבריו בברכת הזימון‪ ,‬חמיר‬ ‫וטעם החילוק‪ ,‬שבעשרה חיוב הזימון קיים בלאו הכי מכח‬ ‫טפי משאר המצטרפים‪ .‬וכל שכן לדעת הרמ"א (סימן ר סעיף‬ ‫אוכלי הפת‪ ,‬ואין צריכים למצטרף אלא להזכרת השם‪ .‬אבל‬ ‫ב)‪ ,‬שהמזמן אומר גם ברכת הזן‪ ,‬וממילא אין אחד מאוכלי‬ ‫בשלשה‪ ,‬המצטרף הוא שמחדש את חובת הזימון‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫הירק יכול לזמן‪ ,‬שהרי אינו מחויב בברכה זו‪.‬‬ ‫שיאכל כזית פת המחייב אותו בברכת המזון (משנה ברורה‬ ‫ונחלקו הפוסקים אם דין זה מעכב‪ .‬לדעת הפרי מגדים‬ ‫ס"ק יז‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫(אשל אברהם סימן קצז ס"ק יא‪ ,‬וראש‬ ‫דעה שניה; היא שיטת הרי"ף (ברכות‬ ‫יוסף ברכות דף מח‪ ).‬המצורף אינו‬ ‫דף לה‪ :‬בדפי הרי"ף)‪ ,‬שדי בכזית דגן אף‬ ‫יכול לזמן ולהוציא את אוכלי הפת‪,‬‬ ‫שאינו פת‪ ,‬כגון דייסא שמברכים עליה‬ ‫אפילו כשרק הוא יודע לברך‪ .‬וטעמו‪,‬‬ ‫ברכה אחת מעין שלש‪.‬‬ ‫כיון שהמצורף אינו מחויב בזימון‪,‬‬ ‫דעה שלישית; היא שיטת הר"י‬ ‫כמו שנתבאר‪ ,‬הרי הוא ככל מי שאינו‬ ‫בתוספות (ברכות דף מח‪ .‬ד"ה תשעה)‪,‬‬ ‫מחויב בדבר‪ ,‬שאינו מוציא אחרים ידי‬ ‫וכן כתב הרא"ש (ברכות פרק ז סימן כא)‪,‬‬ ‫חובתם‪ .‬ומכל מקום הניח הדבר בצריך‬ ‫וכמפורש בירושלמי (ברכות פרק ז הלכה‬ ‫עיון‪.‬‬ ‫ב)‪ ,‬שגם בשלשה‪ ,‬אפשר לצרף את האוכל‬ ‫אולם החזון איש (אורח חיים סימן‬ ‫ירק או שאר מאכלים‪ ,‬והוא הדין בשתיה‪.‬‬ ‫ל ס"ק יג ד"ה שו"ע) כתב שאין דין זה‬ ‫וטעמם‪ ,‬שכיון ששנים מהם אכלו פת ומחויבים בברכת‬ ‫אלא לכתחילה‪ .‬ויסוד דבריו במחלוקת רב נחמן ורב ששת‬ ‫המזון‪ ,‬הקלו בצירוף גם בשלשה‪ ,‬ובלבד שהשלישי אכל‬ ‫(ברכות דף מו‪ ).‬עד היכן ברכת הזימון‪ .‬לרב נחמן ברכת‬ ‫כזית או שתה רביעית‪ ,‬שמחייבים אותו על כל פנים בברכה‬ ‫הזימון עד "נברך"‪ ,‬ואין בה מברכת המזון כלום‪ ,‬ובזה גם‬ ‫אחרונה (משנה ברורה ס"ק יח‪-‬כ)‪.‬‬ ‫אוכל הירק שייך‪ .‬ואף לרב ששת‪ ,‬שברכת הזימון עד הזן‪,‬‬ ‫ולהלכה הכריע השולחן ערוך‪ ,‬שנים שאכלו ובא שלישי‪,‬‬ ‫כשמזמנים בעשרה אין המסובין צריכים לשמוע ברכת הזן‬ ‫אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב‪ ,‬ואם אינו רוצה‬ ‫מן המזמן‪ ,‬כפי שהביא בשם הטור ובבית יוסף (סימן ר)‪.‬‬ ‫לאכול פת לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר‪ ,‬ואם אירע‬ ‫ומחדש החזון איש‪ ,‬שעיקר הזימון אינו תלוי בחיוב‬ ‫שנתנו לו‪ ,‬יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת‪ .‬וביאר‬ ‫ברכת המזון‪ .‬ומה שאמר השולחן ערוך שיהיה המברך‬ ‫המשנה ברורה (ס"ק כא) שלכתחילה מזרזים אותו לאכול פת‬ ‫מאוכלי הפת‪ ,‬הוא משום שנהגו שהמזמן מברך בקול את כל‬ ‫כדי לצאת ידי דעה ראשונה‪ ,‬ואם אינו רוצה אין נותנים לו‬ ‫ברכת המזון ומוציא בה את כל המסובין‪ ,‬ואוכל הירק שאינו‬ ‫כלל‪ ,‬כדי שלא יכניסו עצמם לספק חיוב‪ ,‬ובדיעבד חוששים‬ ‫מחויב בברכת המזון אינו יכול להוציא בה אחרים‪ .‬ולכן‬ ‫לדעה השניה ומזמנים עמו‪.‬‬ ‫לכתחילה יזמן אחד מאוכלי הפת‪ ,‬ובדיעבד אם זימן המצורף‬ ‫אולם כתב המשנה ברורה (ס"ק כב)‪" :‬ועכשיו נוהגים‬ ‫יצאו ידי זימון‪.‬‬ ‫שאם לא רצה לאכול פת‪ ,‬נותנים לו לכתחלה לשתות או‬ ‫ויש להבחין‪ ,‬שקולא זו תלויה בחידוש הידוע של‬ ‫לאכול איזה דבר‪ ,‬וכדעה האחרונה"‪ .‬והמצטרף מברך ברכה‬ ‫החזו"א‪ ,‬שבעשרה אין צריך לשמוע ברכת הזן מן המזמן‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אוסף | ‪49‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אחרונה על מה שאכל‪ ,‬ואינו נפטר בברכת המזון של חבריו‬ ‫‪ .5‬איזה משקה מצרף?‬ ‫(שולחן ערוך סעיף ג)‪ ,‬ומברך לאחר שגמר לשמוע את ברכת‬ ‫מים‪ :‬בשולחן ערוך (סימן קצז סעיף ב) נפסק שהשותה‬ ‫הזימון (משנה ברורה ס"ק טו)‪.‬‬ ‫מים אינו מצטרף‪ ,‬וביאר המשנה ברורה (ס"ק יב) שכן מים לא‬ ‫ובטעם דברי המחבר‪ ,‬שלכתחילה אין נותנים לשלישי‬ ‫זייני‪ ,‬ואינו חשוב להצטרף אפילו הוא צמא ורוצה לשתות‪.‬‬ ‫לאכול או לשתות כדי לצרפו‪ ,‬ורק אם כבר אכל או שתה‬ ‫אולם המגן אברהם (ס"ק ו) חולק‪ ,‬שגם שתיית מים הוא בכלל‬ ‫מזמנים עמו‪ ,‬ביאר בתשובות והנהגות (חלק א סימן קפג)‬ ‫אכילה ויכול לומר "שאכלנו"‪ ,‬והעתיקוהו כמה אחרונים‬ ‫שכיון שנחלקו הפוסקים אם הצירוף מועיל בשלשה‪ ,‬ואין‬ ‫להלכה‪ .‬ומכל מקום הביא המשנה ברורה שבספר בגדי ישע‬ ‫לנו הכרעה בדבר‪ ,‬מוטב שלא להכניס עצמנו לספיקות‬ ‫ובמגן גבורים הסכימו לדעת השולחן ערוך שהשותה מים אין‬ ‫מלכתחילה‪ .‬משום כך אין נותנים לו לאכול כלל‪ .‬ורק כשכבר‬ ‫מצטרף‪ ,‬וכן מצדד בספר חמד משה‪.‬‬ ‫אכל או שתה‪ ,‬חוששים לדעת הפוסקים שמצטרף ומזמנים‬ ‫ולפי זה‪ ,‬משקה חשוב שאינו על בסיס מים‪ ,‬כגון רביעית‬ ‫עמו‪ .‬והביא מספר שלחן הטהור (סימן קצז סעיף ד בהגהה)‪,‬‬ ‫יין‪ ,‬שכר‪ ,‬חלב או מיץ פירות טבעי‪ ,‬ודאי מועיל לצירוף‪.‬‬ ‫כיון שלדעת רוב הראשונים אין השלישי מצטרף לשלשה‪,‬‬ ‫ונחלקו הפוסקים‪ ,‬מה הדין במשקאות חשובים קצת‬ ‫אין לצרף על ידי אכילת ירק‪ ,‬ואין הצירוף מצוה אלא עבירה‪.‬‬ ‫שעיקרם מים‪.‬‬ ‫והוסיף בתשובות והנהגות‪ ,‬שלפי מנהגנו‪ ,‬שאין מזכירים‬ ‫תה וקפה‪ :‬לדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אור לציון חלק‬ ‫את השם בזימון של שלשה‪ ,‬אין בצירוף אלא שאחד מברך‬ ‫ב פרק מו אות לב) והגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות‬ ‫לחבירו והלה משיב "ברוך שאכלנו משלו" בלא הזכרת השם‪.‬‬ ‫חלק א סימן כב‪ ,‬וישמע משה חלק א עמוד פ)‪ ,‬השותה תה או‬ ‫לכן נראה לו כשיטת המחבר‪ ,‬שאין לקרוא לשלישי לאכול‬ ‫קפה אינו מצטרף לזימון‪ ,‬כיון שעיקרם מים‪.‬‬ ‫דבר אחר לבד מפת‪ ,‬אבל אם כבר אכל עמהם מצטרפים אף‬ ‫מאידך‪ ,‬לדעת הג"ר יוסף צב"י דושינסקי זצ"ל (שו"ת‬ ‫לשלשה‪ .‬וכך מקובל במשפחתו דור אחר דור מזקנו הגר"א‬ ‫מהרי"ץ חלק א סימן כא‪ ,‬את שמו השני חתם בראשי‬ ‫מוילנא‪ ,‬שלא לתת לשלישי מאכל אחר כדי לצרפו לזימון‪.‬‬ ‫תיבות‪ ,‬צב"י = צבי בן ישראל‪ ,‬מכיון שהיה בנו של ר' ישראל‬ ‫אמנם מנהג העולם אינו כן‪ ,‬כמו שכתב המשנה ברורה (ס"ק‬ ‫דושינסקי)‪ ,‬והגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות‬ ‫כב) ש"עכשיו נוהגים" לתת לו לכתחילה לשתות או לאכול‬ ‫חלק א סימן קפג‪ ,‬וזאת הברכה פרק יד אות ד)‪ ,‬תה וקפה‬ ‫איזה דבר‪.‬‬ ‫עם סוכר מצטרפים לזימון‪ ,‬ואפילו לזימון של שלשה‪ .‬וטעם‬ ‫והקשה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שיעורי הגרי"ש אלישיב‪,‬‬ ‫הדבר ביאר המהרי"ץ‪ ,‬שכן התה הוא משקה מזין‪ ,‬שהוא‬ ‫ברכות דף מח‪ ,).‬בשלמא בעשרה‪ ,‬שיש בו הזכרת השם‪ ,‬יש‬ ‫מבושל בעשבים מזינים‪.‬‬ ‫לחוש לברכה לבטלה‪ ,‬אבל בזימון של שלשה מה איסור יש‬ ‫אלא שהדגיש הגר"מ שטרנבוך‪ ,‬שאין לצרף בשתיית‬ ‫לזמן מספק‪ ,‬ולמה לא יתנו לו לאכול ויצטרף עמהם‪ .‬ורצה‬ ‫תה חם‪ ,‬שיש בזה שתי קולות‪ .‬האחת‪ ,‬עצם הצירוף לזימון‬ ‫לומר שדברי השולחן ערוך אמורים במקום שנוהגים כעיקר‬ ‫בשתיה בלא פת‪ .‬והשניה‪ ,‬ששתיית תה חם נמשכת בדרך‬ ‫מצות זימון‪ ,‬שהמזמן מוציא את המסובין בברכת המזון‪.‬‬ ‫כלל יותר מהראוי‪ ,‬ואינו שותה רביעית בכדי שתיית רביעית‪,‬‬ ‫ואין מוציאים את מי שיודע לברך אלא כשיש זימון‪ ,‬ולכן‬ ‫וכידוע שנחלקו הפוסקים האם מברכים ברכה אחרונה על‬ ‫לכתחילה אין להיכנס לספק זימון‪ ,‬שמא יוציא המזמן את‬ ‫שתיה כזו‪" ,‬וכללא היא דתרי קולי לא מקילינן"‪ .‬ולכן אין‬ ‫חבריו שלא כדין‪ .‬אבל לדידן‪ ,‬שכל אחד מברך לעצמו‪ ,‬אין‬ ‫סומכים לזמן אלא כששתה רביעית בתוך שיעור שתיית‬ ‫חשש‪ ,‬ויזמנו מספק‪ .‬אלא שמלשון המשנה ברורה (ס"ק כב)‬ ‫רביעית‪.‬‬ ‫משמע שלא הבין כך‪ ,‬שתלה את המנהג בכך שפוסקים כדעה‬ ‫וכתב בספר וזאת הברכה (פרק יד אות ד)‪ ,‬מאחר שרבו‬ ‫האחרונה‪ ,‬ולא בכך שבזמננו כל אחד מברך לעצמו‪ ,‬והניח‬ ‫המקילים‪ ,‬שתה וקפה מועילים לצירוף אם שתו רביעית‬ ‫הדבר בצריך ביאור‪.‬‬ ‫בכדי שתיית רביעית‪ ,‬יכולים בני אשכנז לסמוך עליהם‪ .‬וזאת‬ ‫ובהערה שם הביא מדברי הבגדי ישע (סימן קפח ס"ק‬ ‫בצירוף דעת המגן אברהם (סימן קצז ס"ק ו)‪ ,‬המובא במשנה‬ ‫יא)‪ ,‬שאף שמותר לומר "ברוך שאכלנו משלו" דרך שבח‬ ‫ברורה (סימן קצז ס"ק יב)‪ ,‬שאף מים מועילים לצירוף‪,‬‬ ‫והודיה כמה פעמים שירצה‪ ,‬מכל מקום האומרו דרך חובה‬ ‫וכדבריו פסקו הגר"ז והחיי אדם‪.‬‬ ‫וברכה‪ ,‬אסור לאומרו לבטלה ויש בו משום "לא תשא"‪ ,‬ולכן‬ ‫משקאות ממותקים‪ :‬מים ממותקים‪ ,‬כגון לימונדה‪,‬‬ ‫אסור לאומרו מספק‪ .‬ולפי זה‪ ,‬אף בזימון של שלשה‪ ,‬שאין בו‬ ‫טמפו‪ ,‬קולה‪ ,‬סודה ושאר סוגי משקאות קלים‪ ,‬כיון שעיקרם‬ ‫הזכרת השם‪ ,‬יש חשש לברכה לבטלה‪.‬‬ ‫מים ואינם מזינים יותר מן המים‪ ,‬נקטו המהרש"ג (שו"ת‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | 50‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫קפט)‪ ,‬שאם אחד מהשלשה מקפיד שלא לאכול מהמצות‬ ‫מהרש"ג חלק ב סימן קפ אות ג)‪ ,‬האור לציון (חלק ב פרק מו‬ ‫של חבירו‪ ,‬אינם מצטרפים‪ .‬וכתבו בשבט הלוי (חלק ח סימן‬ ‫אות לב)‪ ,‬הגרי"י פישר זצ"ל והגר"מ שטרנבוך שליט"א (וזאת‬ ‫קיז) ובתשובות והנהגות (חלק ד סימן ק)‪ ,‬שלשה שאכלו על‬ ‫הברכה פרק יד אות ד)‪ ,‬שאין בהם חשיבות להצטרף לזימון‪.‬‬ ‫שולחן אחד‪ ,‬אחד מהם אכל מצות יד‪ ,‬ושנים אכלו מצות‬ ‫מאידך‪ ,‬הערוך השלחן (סימן קצז סעיף ה) מצדד‬ ‫מכונה‪ ,‬והאחד מקפיד שלא לאכול משל חבריו‪ ,‬יברך ברכת‬ ‫שמצטרפים‪ ,‬שכן יש בהם חשיבות קצת‪ .‬וכתב בוזאת הברכה‬ ‫הזימון מי שאוכל משני מיני המצות‪ ,‬ולא המקפיד‪ ,‬ואם שני‬ ‫(פרק יד אות ד)‪ ,‬כיון שרבים מחמירים בדבר‪ ,‬אין לזמן בהם‬ ‫הצדדים מקפידים זה על זה‪ ,‬אין מצטרפים כלל‪.‬‬ ‫בשם בעשרה‪ ,‬מספק הזכרת השם לבטלה‪ ,‬אבל לזימון של‬ ‫איסור לחולה מסוכן‪ :‬אכל דבר איסור במקום סכנה‪ ,‬כתב‬ ‫שלשה אפשר לצרפם‪ .‬וזאת על פי המשנה ברורה (סימן קצג‬ ‫השולחן ערוך (סימן קצו סעיף ב) שמברכים עליו‪ .‬והוסיף‬ ‫ס"ק כו)‪ ,‬שבכל מקום שיש ספק אם צריך לזמן‪ ,‬בשלשה‬ ‫הלבוש (סימן קצו סעיף ב) שאף מזמנים עליו כעל היתר‬ ‫יזמנו‪ ,‬ובעשרה יש לחוש להזכרת השם לבטלה‪ ,‬ולכן יזמנו‬ ‫גמור‪ ,‬שבמקום פיקוח נפש אין זו עבירה‪ .‬ובמור וקציעה‬ ‫בלא שם‪ ,‬שהרי בדיעבד יוצאים בעשרה אף אם לא הזכירו‬ ‫(סימן קצו ד"ה ועדיין צריך אני למודעי) כתב שהחולה‬ ‫את השם‪.‬‬ ‫שהותר לו לאכול איסור‪ ,‬רשאי לזמן בצירוף הבריאים‪,‬‬ ‫‪ .6‬אין אוכלים זה עם זה‬ ‫והחולה יזמן ולא הבריאים‪ ,‬שהחולה יכול לאכול ממאכל‬ ‫איסור והיתר‪ :‬שלשה שאכלו כאחד‪ ,‬ואחד מהם נזהר‬ ‫הבריאים ואילו הבריאים אינם יכולים לאכול ממאכל‬ ‫מפת עובד כוכבים ואחד אינו נזהר‪ ,‬או שאחד מהם כהן‬ ‫החולה‪.‬‬ ‫ואוכל חלות (ראה שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה‪ ,‬מהו האופן‬ ‫מאידך לדעת הפרי מגדים (משבצות זהב סימן קצו ס"ק‬ ‫שמותר לכהן לאכול חלה בזמן הזה) והשאר ישראלים‪,‬‬ ‫א‪ ,‬וראש יוסף ברכות ריש פרק שלשה‬ ‫פסק השולחן ערוך (סימן קצו סעיף ג)‬ ‫שאכלו ד"ה אם ג) האוכל איסור אף‬ ‫שמצטרפים‪ .‬שאף שהנזהר אינו יכול‬ ‫שמברך אין מזמנים עליו‪ ,‬ואפילו באופן‬ ‫לאכול מפתו של שאינו נזהר‪ ,‬והישראל‬ ‫שרק אחד מהם אכל איסור‪ .‬וכן דייק‬ ‫אינו יכול לאכול מחלות הכהן‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מלשון השולחן ערוך‪ ,‬שכתב "מברכים"‬ ‫מי שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהר‪,‬‬ ‫ולא "מזמנים"‪.‬‬ ‫והכהן עם הישראל‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‪ :‬שלשה שאינם יכולים‬ ‫וכתב המשנה ברורה (סימן קצו ס"ק‬ ‫לצום ביום הכיפורים ואכלו יחד‪ ,‬דעת‬ ‫ט) שהוא הדין באחד שאוכל גבינה ושנים‬ ‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שיעורי הגרי"ש אלישיב‪ ,‬ברכות דף‬ ‫שאוכלים בשר‪ ,‬שמצטרפים‪ ,‬שהאוכל גבינה יכול לאכול‬ ‫מה‪ ).‬שאין מזמנים‪ ,‬כיון שהיום אסור באכילה אין אכילתם‬ ‫מלחמם אף שהוא מלוכלך בבשר‪ ,‬אם יקנח פיו וידיחנו‪.‬‬ ‫חשובה להצטרף‪ .‬וכן כתב במשנת יוסף (חלק יג סימן ר)‪,‬‬ ‫והמנהג שהאוכל גבינה הוא המברך ברכת הזימון ולא‬ ‫והוכיח כן מסעודה מפסקת בערב תשעה באב‪ ,‬שכתב‬ ‫להיפך‪ ,‬שהוא הגורם לזימון‪.‬‬ ‫השולחן ערוך (סימן תקנב סעיף ח) שאין יושבים בה שלשה‬ ‫הנוהגים שלא לאכול בשר בתוך חצי שעה לאחר חלב‪,‬‬ ‫יחד‪ ,‬כדי שלא יתחייבו בזימון‪ .‬והטעם‪ ,‬שאין זו סעודת קבע‪,‬‬ ‫דעת הגרי"י פישר זצ"ל (זימון כהלכתו פרק יד ס"ק ד) שבתוך‬ ‫שכל אחד יושב בדאבון נפש ואוכל פתו‪ .‬והוא הדין באוכל‬ ‫חצי שעה אינם מצטרפים‪ ,‬ולאחר חצי שעה מצטרפים‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬שאף שהותר לו ומצוה היא להחיות נפשו‪,‬‬ ‫עוד כתב המשנה ברורה (סימן קצו ס"ק ט)‪ ,‬מראש‬ ‫מכל מקום דומה באכילתו כמי שכפאו שד‪ ,‬שבעל כרחו הוא‬ ‫חודש אב עד תשעה באב‪ ,‬שאין אוכלים בשר אלא בסעודת‬ ‫אוכל‪ .‬והגרש"ז אויערבאך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה פרק‬ ‫מצוה ויש שנזהרים גם מזה‪ ,‬הנזהרים מבשר אף בסעודת‬ ‫לט הערה קיא) כתב שראוי שלא יאכלו יחד‪ ,‬ואם אכלו יש‬ ‫מצוה ואוכלים מאכלי חלב אינם מצטרפים עם אוכלי בשר‪,‬‬ ‫להסתפק אם יזמנו‪.‬‬ ‫שאינם יכולים לאכול יחד‪ .‬אלא אם כן אכלו כזית פת קודם‬ ‫ונידון נוסף הוא בחולה צליאק שאינו יכול לאכול פת‪,‬‬ ‫שהתחילו האחרים לאכול בשר עם לחמם‪ ,‬שאז עדיין יכלו‬ ‫אם מצטרף לזימון‪ ,‬וכן בחתן רגיש לגלוטן‪ ,‬אם מברכים שבע‬ ‫לאכול יחד‪ .‬או שאחד מבני הסעודה אכל כזית לחם שאינו‬ ‫ברכות בסעודתו‪ .‬ועיין בזה במאמר נפלא מאת הג"ר עקיבא‬ ‫מלוכלך לא בבשר ולא בחלב‪ ,‬שהוא מצרף את כולם‪ ,‬שהרי‬ ‫משה שיינברגר שליט"א (צהר חוברת טז עמוד תקא)‪,‬‬ ‫כולם יכולים לאכול מלחמו‪.‬‬ ‫ובבירורו הבהיר של הג"ר דוד שרייבר שליט"א (קונטרס‬ ‫מצות בפסח‪ :‬כתב בהליכות אבן ישראל (מועדים עמוד‬ ‫צליאק בהלכה עמודים ח‪-‬י)‪ ,‬ניתן להשיג במערכת הילכתא‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אוסף | ‪51‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שאלה‪ :‬האם ברכת המזון טעונה כוס‪,‬‬ ‫א‪ .‬צירוף לעשרה‪ :‬שבעה שאכלו פת ושלשה שאכלו‬ ‫כזית ירק או שתו רביעית מצטרפים לזימון בעשרה‬ ‫ביחיד‪ ,‬בשלשה ובעשרה?‬ ‫ואומרים "שאכלנו"‪ ,‬אבל ששה אינם מצטרפים‪,‬‬ ‫האם יש חיוב גמור לזמן‬ ‫דרובא דמינכר בעינן‪ .‬והמזמן יהיה מאוכלי הפת‪,‬‬ ‫בכוס‪ ,‬או שאינו אלא מצוה‬ ‫ולדעת החזו"א אין זה אלא לכתחילה‪.‬‬ ‫מן המובחר? מה הטעם‬ ‫ב‪ .‬על מי החיוב‪ :‬המצטרף עצמו אינו חייב בזימון‪ ,‬אבל‬ ‫שבזמננו רבים לא נהגו לברך‬ ‫אוכלי הפת חייבים לזמן‪ .‬ויש אומרים שאף המצטרף‬ ‫על הכוס?‬ ‫חייב‪ .‬ויש אומרים שאף אוכלי הפת אינם חייבים‪.‬‬ ‫על איזה משקה מברכים‪,‬‬ ‫ג‪ .‬צירוף לשלשה‪ :‬בצירוף לשלשה יש אומרים שאינו‬ ‫האם דווקא על יין או‬ ‫מצטרף אלא בכזית פת‪ .‬יש אומרים שמצטרף בכזית‬ ‫שמספיק גם חמר מדינה‪ ,‬ומה נחשב חמר מדינה בזמננו?‬ ‫דגן אף שאינו פת‪ .‬ויש אומרים שמצטרף אף בירק‬ ‫מקורות‪ :‬גמרא (ברכות דף נא‪-.‬נב‪ .‬פסחים דף קה‪ :‬דף‬ ‫או במשקה‪ .‬ולכן לדעת השו"ע לכתחילה יזקיקוהו‬ ‫קיז‪ ;):‬רמב"ם (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) והגהות‬ ‫לאכול כזית פת‪ .‬ואם אינו רוצה‪ ,‬לא יתנו לו מאכל‬ ‫מימוניות (אות ס); שולחן ערוך (אורח חיים סימן קפב‬ ‫אחר‪ ,‬ובדיעבד אם אכל יזמנו עמו‪ .‬וכתב המשנ"ב‬ ‫סעיפים א‪-‬ב) ומשנה ברורה (ס"ק ד); אגרות משה (יורה‬ ‫שאם אינו רוצה לאכול פת‪ ,‬המנהג לתת לכתחילה‬ ‫דעה חלק ג סימן נב אות ג); אור לציון (חלק ב פרק מו‬ ‫לשתות או לאכול איזה דבר‪.‬‬ ‫סעיף כ); אלא ד' אמות (פרק כא סעיף א)‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שתה משקה‪ :‬השותה מים אינו מצטרף‪ ,‬ולדעת‬ ‫המג"א גם השותה מים מצטרף‪ .‬משקה חשוב כגון יין‬ ‫במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא‪ ,‬הקוראים‬ ‫הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫או מיץ פירות טבעי ודאי מצטרף‪ .‬משקאות שעיקרם‬ ‫מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימוד)‪.‬‬ ‫מים‪ ,‬כגון תה‪ ,‬קפה ומשקאות קלים‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪.‬‬ ‫התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב‪.‬‬ ‫ויש שהכריעו‪ ,‬תה וקפה מצטרפים כששתה רביעית‬ ‫ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות‪.‬‬ ‫בכדי שתיית רביעית‪ .‬משקאות ממותקים מצטרפים‬ ‫• קו 'הילכתא' טלפון ‪ 02-5377085‬שלוחה ‪4‬‬ ‫לשלשה‪ ,‬ובעשרה יזמנו בלא הזכרת השם‪.‬‬ ‫• עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'‬ ‫• חדר 'קול הלשון'‪ ,‬ישיבת מיר ירושלים‪ ,‬תיבת 'הילכתא'‬ ‫ה‪ .‬אין אוכלים זה עם זה‪ :‬הכלל הוא כל שאחד מהם‬ ‫• במייל ‪5047867@gmail.com‬‬ ‫יכול לאכול ממאכל חבירו מצטרפים‪ ,‬ואם שניהם‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ד'‬ ‫אינם יכולים לאכול זה עם זה אין מצטרפים‪ .‬ומי‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫שיכול לאכול משל כולם הוא המזמן‪ .‬ואכילה באיסור‬ ‫ר' יונתן ב"ר שמואל חיים המלי ז"ל‬ ‫במקום סכנה‪ ,‬או ביום הכיפורים‪ ,‬נחלקו האחרונים אם‬ ‫נלב"ע ט"ו חשון תנצב"ה‬ ‫חשובה להצטרף‪.‬‬ ‫"זימון על הכוס"‬ ‫גם גיליון זה הוגה בסיוע‬ ‫מקרא פלוס · תוכנת ההגהה‬ ‫לפרטים ולהצעת מחיר‬ ‫‪plus.mikrabooks.co.il‬‬ ‫ביינוש קרליבך ‪058-7179103‬‬ ‫של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון‬ ‫מכון הילכתא‬ ‫מענה אנושי‪ 02-5350-535 :‬מייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 52‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שנה ט' ‪427‬‬ ‫זמני הדלק"נ שבת פרשת חיי שרה‬ ‫ירושלים‪ 4:10 :‬מוקדם‪4:00 :‬‬ ‫בני ברק‪ 4:24 :‬מוקדם‪4:14 :‬‬ ‫העלון השבוע‬ ‫לע"נ מרת פרידה‬ ‫תוספת‬ ‫שבת‬ ‫מודיעין עילית‪ 4:19 :‬מוקדם‪4:09 :‬‬ ‫בת רבי ישראל‬ ‫חיפה‪ 4:16 :‬מוקדם‪4:06 :‬‬ ‫בנציון ע"ה‬ ‫טבריה‪ 4:12 :‬מוקדם‪4:02 :‬‬ ‫נויבירט‬ ‫מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת‬ ‫שנה ח' ‪388‬‬ ‫עדיין מחפשים‬ ‫בערב שבת‬ ‫הנסיעות‬ ‫להדפסת‬ ‫תוספת‬ ‫מכתבו החדש של מרן רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א ‪ -‬כולנו מקדימים את תורמים‬ ‫קובץ עלוני תוספת‬ ‫שבת‬ ‫שבת לשנת תשפ"ה‬‫וז"ל מרן שליט"א‪ :‬כאשר זמן כניסת השבת מתקרב והולך בימי החורף המתקצרים‪ ,‬חובה‬ ‫מוד‬ ‫ניתן לקבל קבלה‬ ‫גמורה על הנוסעים מחוץ לעיר לצאת בשעה מוקדמת‪ ,‬ומן הראוי שלא לצאת לאחר‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫חצות היום ובפרט למקומות מרוחקים‪ ,‬וחלילה מלהיכשל ולהכשיל אחרים בחילול שבת‬ ‫כמו"כ הנני בזה בקריאה לבני התורה שינצלו את לילות השבת ומוצ"ש הארוכים בימי‬ ‫ישפיעוושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה ב‬ ‫זצוק"ל‬ ‫רבותינו‬ ‫התורה‬ ‫מדברי‬ ‫השבת ולימוד‬ ‫החורף ללימוד תורה ברציפות בשקידה ובשקיעה ושמירת‬ ‫עלינו כל מילי דמיטב‪ ,‬בברכה נאמנה‪ ,‬י"ח חשוון תשפ"ז‪ ,‬דב לנדו‬ ‫גדולי ישראל שליט"א בהקד‬‫תשפ"ו‬ ‫בחורף‬ ‫ורבנן‬ ‫שהתפרסםמרנן‬ ‫בכתב ידם של‬‫מכתב ‪ -‬כפי‬ ‫מכתבי מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א‬ ‫שבת שבת‪,‬‬ ‫לצעוק‬ ‫שליט"א‬ ‫שליט"אהירש‬ ‫משה הלל‬ ‫לנדו‬ ‫הגאוןדברבי‬ ‫מרן רבי‬ ‫הגאון‬ ‫מרןשל‬ ‫שליט"א של רשכבה"ג‬ ‫מכתבו‬ ‫תשובת רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו תשובתו‬ ‫מאוד‪ ,‬שב‬ ‫השבת הוא דבר גדוללחילול‬ ‫שליט"א‪:‬‬ ‫קסלר‬ ‫מאיר‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫הכח הרוחני שאדם מקבל מיום‬ ‫לדברי‬ ‫בכת"י‬ ‫בכתב ידו לגאון רבי מאיר קסלר שליט"א‬ ‫כל מר‬ ‫שדואג של‬ ‫השבת ע"י מכתבו‬ ‫בצהרים‪,‬‬ ‫‪ 1:00‬את‬ ‫מכבד‬‫בשעה‬ ‫בתנאיברק‬ ‫שהוא‬ ‫יוצאים מבני‬ ‫אנשים בוודאי‬ ‫בצהרים‪,‬‬ ‫כתב‪ :‬אבל‬ ‫הרב קסלר‪ :‬אנשים יוצאים מבני ברק בשעה ‪1:00‬‬ ‫הרב קסלר‬ ‫שלא‬ ‫שאדם‬ ‫שבת‪ ,‬ומי‬ ‫הרוחני‬ ‫ואחרות‪,‬‬ ‫יחלל הכח‬ ‫כאלהשח"ו‬ ‫מנסיבותתמצי‬ ‫יהיהפעם‬ ‫שום היכי‬ ‫נרות כל‬ ‫להדלקתשלא‬ ‫בקושי הזמן‬ ‫ומגיעיםכאלה‬ ‫ומגיעים בקושי להדלקת נרות כל פעם מנסיבות‬ ‫א‬ ‫ומזלזלשזה אשם‬ ‫בקדושת‬ ‫כךהתסכול‬ ‫דואג כל‬ ‫להבין שעם‬ ‫להםוזה‬‫וקשהאשם‬ ‫ואחרות‪ ,‬וקשה להם להבין שעם כל התסכול שזה‬ ‫ע‬ ‫המציאות‪,‬‬ ‫שזו‬ ‫להכיר‬ ‫מחובתם‬ ‫פושע‪...‬‬ ‫וזה‬ ‫פושע‪ ...‬מחובתם להכיר שזו המציאות‪ ,‬ואחת מהשניים או השבת מפסיד כל המעלות‬ ‫ת‬ ‫או לצאת‬ ‫מביא‬ ‫להשאר בבית‬ ‫ששבת‬ ‫מהשניים אוהרוחניות‬ ‫ואחתשליט"א‪:‬‬ ‫להשאר בבית או לצאת בבוקר מוקדם‪ ...‬תשובת מרן‬ ‫ו‬ ‫ולכן פשוט שכל‬ ‫מוקדם‪...‬‬ ‫כל האנשים האלה הם פושעים!!! וחוץ מזה הם גורמים לנהגים בבוקר‬ ‫לבן אדם‪,‬‬ ‫ה‬ ‫לנסיעות‬ ‫ביחס האלה הם‬ ‫הזהירותהאנשים‬ ‫מרןהםשליט"א‪ :‬כל‬‫בנסיעה‪,‬‬ ‫שחלק גדול מהם היה שומר שבת ועל ידי איחורםתשובת‬ ‫ש‬ ‫לקיים‪,‬‬ ‫צריכים‬ ‫וחוץ מזה הם גורמים לנהגים שחלק‬ ‫פושעים!!!מאד‪,‬‬ ‫גורמים שיחללו שבת!! הם יודעים לצעוק שבת שבת‪ ,‬יפה‬ ‫לכבודידיהשבת‪,‬‬ ‫איחורם‬ ‫שבת ועל‬‫היה שומרהכו"ח‬ ‫לצעוק‬‫וצריךמהם‬ ‫אבל לא יודעים שמעשיהם גורמים לחילול שבת!! גדול‬ ‫הירש‬ ‫יודעים‬ ‫משה הלל‬ ‫שבת!! הם‬ ‫בנסיעה‪ ,‬הם גורמים שיחללו‬ ‫נגדם שבת שבת!!‬ ‫ויכולונסבער"ש בגל‬ ‫לא היה‬ ‫מעלתשבת‬ ‫אמירת‬ ‫הדליק נר‬ ‫כשאברהם‬ ‫מגדים‪:‬‬ ‫דברי הפרי‬‫ענייני הדלקת נרות שבת הקשורים לפרשה‪ ,‬ובו יבואר למה‬ ‫בהדלק"נ?‬ ‫וז"ל‪ :‬הגדולה היא בגלל‬ ‫זהירות‬ ‫יעקב שכתב‬ ‫כשאינם העין‬ ‫רס"חמתות‬ ‫הביא רי"ף על‬ ‫הנשים‬ ‫הפרימ"גדוקא‬ ‫בריש סי'‬ ‫שידלק עד ער"ש הבאה? והאם‬ ‫אנו באמירת ויכולו‬ ‫גבריםהמקבל‬ ‫המדליקים?‬ ‫ממעטוהאדם‬ ‫בדיבור‪,‬‬ ‫ברא זה‬ ‫הקב"ה האם‬ ‫'שמים‪,‬‬ ‫נרות? ב‪.‬‬ ‫זהירות'יכלו ה‬ ‫בהדלקת‬ ‫כשאינן'ששי ו‬ ‫א‪ .‬למה נשים מתות בשעת לידתן י'ום ה‬ ‫הגברים? בניהו‪ ,‬שדייק זאת‬ ‫שבת ואסור‬ ‫לקבל‬ ‫ממהר‬ ‫יום'‪,‬‬ ‫מבעוד‬ ‫ו'‬ ‫'ביום‬ ‫המקורות? ד‪ .‬למה באמת דווקא נשים מדליקות ולא‬‫בתפילה‪,‬‬ ‫ג‪ .‬למה מדליקים נרות שבת‪ ,‬ומהשבת‬ ‫שהכוונה שכמו ש‬ ‫"בערב"‬ ‫גם גוי או‬ ‫המתפלל והאם‬ ‫דקאמר כל‬ ‫למנות שליח‬ ‫האםואתי שפיר‬ ‫כשהתאחרו יעזור‬ ‫עיי"ש‪,‬‬ ‫במלאכה‬ ‫הבית? ו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬האם הדלק"נ חיוב על הגברא או תו‬ ‫חיוב על‬ ‫רשותם?שבורא שבת בדיבו‬ ‫ועיי"ש‬ ‫עכ"ל‪,‬‬ ‫שבת'‪,‬‬ ‫'בליל‬ ‫המתפלל‬ ‫ולא‬ ‫ויכולו‪,‬‬ ‫ואומר‬ ‫שבת‬ ‫קטן יועילו לזה‪ .‬ז‪ .‬אורחים שמתאחרים האם יעזור שאחר יכנס לביתם להדליק להם נרות בלי‬ ‫לתפילהאיבדה חלתו של עולם שעל‬ ‫שבת! ול‬ ‫יוצר‬ ‫הוא‬ ‫מבעו"י‪...‬‬ ‫רבה‪ ,‬היא‬‫בבראשית גם‬ ‫דאמרינןולמה נצרך‬ ‫לקבל שבת‬ ‫שיספיק כך‬ ‫בפרשת חיי שרה כתוב (כד סז) 'ויביאה יצחק שתמה‬ ‫האהלה שרה‬ ‫עולםהחי‬ ‫של האור‬ ‫נרוכתב‬ ‫וכיבתהוכן‬ ‫האומר‬ ‫על כל‬ ‫כחלה‪,‬‬ ‫הראשוןהולך‬ ‫שנתרם‬ ‫הפשטות שהנ"ל‬ ‫ואכןנטרד אדם‬ ‫מחודשים‪,‬ידה‬ ‫ודבריו כלומר‬ ‫אימו' מביא רש"י‪ :‬ויביאה האהלה והרי היא שרה אימו‪,‬‬ ‫שהמעלה‬ ‫לפרימ"ג‬ ‫פשוט‬ ‫שהיה‬ ‫בשפיכת דמו‪ ,‬ועוד שצורכי הבית תלוין בה‪.‬‬ ‫רואים‬ ‫אבל‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫בליל‬ ‫דלוק‬ ‫ויכולו‬ ‫נר‬ ‫ונעשית דוגמת שרה אימו‪ ,‬שכל זמן ששרה קיימת‪ ,‬היה‬ ‫והובאו שא‬ ‫גזירות‪ - ,‬י'‬ ‫ומבטלת שבת‪,‬‬ ‫עוונות‬ ‫מדליקות נר‬ ‫מוחלתנשים‬ ‫ויכולו דוקא‬ ‫שאמירת‬ ‫טעמים למה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ויש‬ ‫הטעמים שתי‬ ‫מער"ש לער"ש‪ ,‬ומשמתה פסקו‪ ,‬וכשבאת רבקה חזרו‪,‬‬ ‫מיוחד!‬ ‫ובטור רס"ב‬ ‫בשבתה' ג')‬ ‫הגמ' (שבת‬‫ברמב"ם‬ ‫ושואל האילת השחר (שבת לב)‪ ,‬הרי לאחר פטירת שרה מסתמא‬ ‫שאלות בד‬ ‫ונביא י'‬ ‫ולהלכהז"ל‬ ‫נח‪ ,‬ויכולו‪:‬‬ ‫במעלת ריש‬ ‫אמירת‬ ‫בתנחומא‬ ‫נקדים בדברי הגמ'‬ ‫אברהם הדליק נרות‪ ,‬ולמה כשאברהם הדליק לא היה את הנס הזה‬ ‫עליהם‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫מוטל ויכולו?‬ ‫יחידהביתשאומר‬‫צורכי‬ ‫שכלאפלו‬ ‫בגלללוי‪:‬‬ ‫רס"ג‪ ,‬או‬ ‫יהושע בן‬ ‫בסי' רבי‬ ‫ובשו"ע‬ ‫ואיתימא‬ ‫דף קיט‪" :‬אמר רבא‬ ‫שהיא התפ‬ ‫המנונא‪ :‬שזה עונש‪,‬‬ ‫האומרנה אחרי‬ ‫רב או בגלל‬ ‫ידליקו‪,‬‬ ‫שגםדאמר‬ ‫מתנה‬ ‫ויכולו‪,‬‬ ‫קיבלו‬ ‫לומר‬ ‫שבתהםצריך‬ ‫בערב אז‬‫הדליקו היה‬ ‫מערב שבת עד ערב שבת‪ ,‬למה דווקא ששרה ורבקההמתפלל‬ ‫שגרמה ד‪.‬לו מה‬ ‫בליל שבת?‬ ‫הכתובהראשון‬ ‫עליו אדם‬ ‫מעלהמיתת‬ ‫החטא‪ -‬של‬ ‫ואומראת'ויכולו'‬ ‫שבתלתקן‬‫צריכה‬ ‫כל 'המתפלל' בערב‬ ‫את הנס הזה?‬ ‫כשותפיםהגברים‬ ‫עימו? ה‪.‬‬ ‫שלמעשה גם‬ ‫על הגמרא‪,‬‬ ‫'ויכולו'‪ ,‬אל‬ ‫בראשית‪,‬השחר‬ ‫שנאמר‬ ‫למיתה‪ .‬ושואל‬ ‫במעשה האילת‬ ‫נעשה שותף לקב"ה‬ ‫ולמה‬‫ונבאר הדברים‪ :‬למה מדליקים נרות שבת‪,‬כאלו‬ ‫החטא‬ ‫את‬ ‫לתקן‬ ‫צריכה‬ ‫האישה‬ ‫דווקא‬ ‫ולמה‬ ‫חווה‪,‬‬ ‫צאצאי‬ ‫תקרי 'ויכולו' אלא 'ויכלו"' (ופרש"י‪ :‬ויכלו‪ :‬הקב"ה‪ ,‬וזה שמספר קיים? ו‪ .‬הטעם שה‬ ‫הם‬ ‫בכלל נשים הם המדליקות הנרות בער"ש?‬ ‫רס"ח‪ ,‬ובפרט הרי לא ראינ‬ ‫האיש?‬ ‫ולאבסי'‬ ‫הטור‬‫חווה‬ ‫מקום ובשבחו של שבת‪ ,‬וכךשל‬ ‫הביא‬ ‫של‬ ‫בשבחו‬ ‫המקורות המרכזיים‪ :‬הגמרא בשבת דף כה‪ :‬מביאה שהדלק"נ‬ ‫באמירת‪' :‬י‬ ‫בקידוש‬ ‫הגמ'‬ ‫וממשיכה‬ ‫ו')‪,‬‬ ‫חסר‬ ‫שאינן ובאילת השחר על התורה שאל למה אצל אברהם עצמו לא‬ ‫'ויכלו'‬ ‫מדכתיב‬ ‫זאת‬ ‫דייק‬ ‫בפרימ"ג‬ ‫בשבת חובה‪ ,‬וכן בדף ל"ב‪ ,‬על המשנה שנשים וגם‬ ‫מתות‬ ‫ערב ו‬‫ויהי כן‬ ‫שרה נאמר‬ ‫ורבקה‬ ‫שמים‬ ‫ה'‬ ‫בדבר‬ ‫שנאמר‬ ‫כמעשה‪,‬‬ ‫שהדיבור‬ ‫מניין‬ ‫אליעזר‬ ‫רב‬ ‫אמר‬ ‫זהירות בהדלק"נ‪ ,‬מסבירה הגמ' ראשית קראתי אתכם‪ ..‬נשמה דלק הנר מערב שבת לערב שבת‪ ,‬ואצל לא‬ ‫מלאכים‬ ‫יש‬ ‫בזמנינו‬ ‫הנס כדי להראות את‬ ‫בער"ש‬ ‫שמטרת‬ ‫'המתפלל'‬ ‫עוקבאסז)כלותירץ‬ ‫דלק? אמר מר‬ ‫(בראשית כד‬ ‫אתםרב חסדא‬ ‫נעשו‪,‬אםאמר‬ ‫שנתתי בכם קרויה נר‪ ,‬על עסקי נר הזהרתי אתכם‪,‬‬ ‫מלאכים‬ ‫לנו‬ ‫שאין‬ ‫ידיהן‬ ‫מניחין‬ ‫לאדם‬ ‫לו‬ ‫המלוין‬ ‫השרת‬ ‫מלאכי‬ ‫שני‬ ‫ויכולו‪,‬‬ ‫ואומר‬ ‫מקיימים אותם מוטב‪ ,‬ואם לאו הריני נוטל נשמתכם‪ ...‬אומר החביבות של התיקון שהם עושים‪ ,‬ובגלל שלמעשה מי שהחטיא‬ ‫דומה תפ‬ ‫למעשה‬ ‫יותר‬ ‫אישהמה‬ ‫אישה‪,‬הגמ'‬ ‫לכן י‪.‬‬ ‫(ובהמשך‬ ‫תכופר‪,‬‬ ‫שהייתה‬ ‫וחטאתך‬ ‫חווה‬ ‫עונךזה היה‬ ‫בעץוסר‬ ‫הדעת‬ ‫ואומרים לו‬ ‫על ראשו‬ ‫נצטוו על‬ ‫רש"י‪ ,‬ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם‪ ,‬ונשים‬ ‫מקומות‬ ‫מביאה גם את המלאכים המלוים את האדם לביתו וכו')‪.‬‬ ‫אוסף | ‪53‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫לתוכן‬ ‫המקור המחודש להדלקת נרות שבת‪:‬‬ ‫ומביא נפק"מ בין הטעמים שלטעם שזה תיקון לחטא חוה‪,‬‬ ‫יש מדרש פליאה (דברים ח' ג') עה"פ 'ויענך וירעיבך ויאכלך‬ ‫סבר שמצוה מכבה עבירה‪ ,‬שאל"כ מה יעזור התיקון לחוה‪,‬‬ ‫את המן' מכאן רמז להדלקת נרות בשבת‪ ,‬וביארו החיד"א עפ"י‬ ‫אבל לטעם הראשון אפ"ל שיש שכר על המצוה ועונש על‬ ‫הגמ' ביומא עה‪ :‬שביארה שאכילת המן במדבר נקרא עינוי‪,‬‬ ‫העבירה ואין קיזוז ביניהם‪ ,..‬והביא ראיה לדבריו מהגמ' (ב"מ‬ ‫אפי' שטעמו בו כל הטעמים כיון שלא ראו את המאכל בפועל‪,‬‬ ‫פו‪ ):‬שבזכות שאברהם אמר ויקח חמאה וחלב למלאכים‪ ,‬זכו‬ ‫נקרא עינוי‪ ,‬ומכאן לסומים שאוכלים ואינם שבעים‪ ,‬וממילא‬ ‫בניו למן במדבר‪ ,‬ומאידך בגלל שאמר 'במה אדע' ירדו בניו‬ ‫כדי שיקיים עונג שבת‪ ,‬יש לראות את המאכל ובשביל זה צריך‬ ‫למצרים‪ ,‬ועפי"ז ביאר‪' :‬ויענך וירעיבך' זה הגלות שנגזרה‬ ‫שידלק נר בשבת בסעודה‪( .‬כמוצא שלל רב)‬ ‫בגלל שאברהם אמר 'במה אדע'‪ ,‬ומאידך זכה למן 'ויאכלך‬ ‫וביאור נוסף‪ ,‬הביא (שם) בשם ספר 'בן אורי' לג"ר אורי סגל‪,‬‬ ‫את המן'‪ ,‬רואים שלא היה קיזוז אלא גם נענש וגם קיבל‬ ‫שיש שני טעמים להדלק"נ‪ ,‬אחד שהנשמה קרויה נר‪ ,‬שנאמר‬ ‫שכר‪ ,‬וממילא לפי"ז גם אא"ל שטעם הדלק"נ לתיקון חוה‪,‬‬ ‫נר ה' נשמת אדם‪ ,‬ובשבת יש לאדם נשמה יתירה‪ ,‬ומשום כך‬ ‫אלא הטעם הוא משום 'נר ה' נשמת אדם'‪ ,‬וזה טעם שההדלקה‬ ‫מדליקים נרות‪ ,‬וטעם שני לתיקון חטא חוה וכדביארנו לעיל‪,‬‬ ‫דוקא בשבת‪ ,‬וזה ביאור המדרש‪( .‬שם)‬ ‫ולטעם ב' התיקון אינו קשור דוקא לשבת‪,..‬‬ ‫במקור כבוד ועונג השבת‬ ‫במידות‪ ,‬בתכונות לאפשרות התיקון‪ ,‬ולכן דווקא אצל שרה‬ ‫מצינו בגמ' שבת כה‪ :‬לגבי איסור הדלקה בעיטרן שריחו רע‪:‬‬ ‫ורבקה זה הראה את החביבות שזה מתקן‪ ,‬ולכן זה דלק כאילו‬ ‫'מאי טעמא אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה‬ ‫מערב שבת לערב שבת‪ ,‬להראות פה את החביבות של הקדוש‬ ‫ויצא‪ ,‬אמר ליה אביי ויצא? אמר ליה שאני אומר הדלקת נר‬ ‫ברוך הוא שמרוצה מהתיקון הזה‪ .‬וכשאברהם הדליק‪ ,‬אז הוא‬ ‫בשבת חובה‪ ..‬ומבאר תוס' ד"ה הדלקת נר בשבת חובה‪ :‬פי'‬ ‫קיים מצוות הדלק"נ‪ ,‬אבל לא קיים את הטעם הזה של לתקן‬ ‫במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג‪,‬‬ ‫את החטא של חווה‪...‬‬ ‫אבל מהדלקת נר גופיה לא הוה פריך אביי דפשיטא דחובה‬ ‫וממילא מובן למה דווקא נשים מתות‪ .‬כי לפי הטעם שבאמת‬ ‫היא דהתנן (לקמן דף לא‪ ):‬על ג' עבירות נשים כו' על שאינן‬ ‫מוטל צורכי הבית על האישה‪ ,‬אז באמת זה לא ברור למה‬ ‫זהירות בהדלקת הנר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האישה מתה‪ ,‬הרי היא קיבלה מתנה‪ ,‬אז היא לא השתמשה עם‬ ‫משמע מתוס' שיש שני חיובים בהדלק"נ‪ ,‬חיוב הדלקה כללי‪,‬‬ ‫המתנה הזאת‪ ,‬לכן להרוג אותה? אבל לפי הטעם השני‪ ,‬שזה‬ ‫שאשה תדליק בשבת‪ ,‬איפה שתרצה‪ ..‬ושעליו נאמר שמתה‬ ‫בגלל שהיא צריכה לתקן את חווה‪ ,‬אז לכן אם היא לא זהירה‬ ‫כשאינה זהירה‪( ,‬או לתיקון חוה או שלום בית) וחיוב נוסף מצד‬ ‫בזה‪ ,‬אז נותנים לה עונש‪ ,‬כי למה לא תיקנת את חווה? הרי כל‬ ‫שבת יש לאשה הזדמנות לתקן את חטא חוה‪.‬‬ ‫'עונג שבת' שיהיה דלוק 'במקום הסעודה'‪ ,‬שעל ביטולו אינה‬ ‫נענשת‪ ,‬שהרי לא יכול להיות שאביי חלק על חובת הדלק"נ‪,‬‬ ‫ולכן בנשים יותר הקפידו ומתות שאינם זהירות‪ ,‬כי גבר שמדליק‬ ‫ולחיוב העונג שפיר מצטרף אור החשמל‪ ,‬ולכן הורו הפוסקים‬ ‫פחות יש את החביבות של התיקון של חווה כמו אישה‪ .‬ובאילת‬ ‫שיכוונו גם על הדלקת החשמל‪ ,‬וכך מתקיים גם ההלכה שהמשנ"ב‬ ‫השחר מביא שר"א פעם אחת הדליק נר בער"ש ודלק עד‬ ‫מביא שצריך נר בכל חדרי הבית שמסתובבים בלילה‪ ,‬ולחוט‬ ‫מוצאי שבת‪ ,‬ורואים שלפעמים יש חביבות גם בגבר שמדליק‪,‬‬ ‫שני ראוי שיהיה אור בבית כל הלילה‪ ,‬שאם ילד יקום יהיה‬ ‫אבל בפשטות מה שנראה שאצל אברהם זה לא דלק‪ ,‬נראה מזה‬ ‫לו אור (רס"ג סק"ב‪ ,‬וארחות שבת עמ' קב) אמנם רש"י כתב‬ ‫להוכיח שגבר מדליק אז יש פחות את החביבות‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬חובה‪' :‬כבוד שבת' הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום‬ ‫אמנם הפנ"י והתוס' הרא"ש (שבת כה‪ ):‬וכן הרש"ש (שבת לא‪):‬‬ ‫אור כעין יממא בפרק בתרא דיומא (דף עה‪ ):‬משמע מרש"י‬ ‫הסבירו שהמיתה הנגרמת בגלל חוסר זהירות בהדלק"נ מדובר‬ ‫שיש חיוב אחר‪( .‬ועיין תפוחי זהב להגרי"פ גולדוסר שליט"א‬ ‫שהנשים מאחרות בהדלקתם‪ ,‬ונכנסות לסקילה בגלל חילול‬ ‫בהרחבה)‬ ‫שבת‪ ,‬ואה"נ לפי"ז גם הגברים יענשו כשידליקו מאוחר!‬ ‫רואים בתוס' שיש שני טעמים בהדלק"נ‪ ,‬וכעי"ז מוכח בדברי‬ ‫ובטעמי הדלק"נ‪ :‬כבוד שבת ועונג שבת ושלום בית‬ ‫הרמב"ם שבהלכ' שבת פרק ל' ה' הביא שיש חיוב מער"ש‬ ‫יש טעם בהדלק"נ מצד שלום בית‪ .‬וכדברי הגמ' בשבת כג‪ :‬שנר‬ ‫שיהיה נר בבית בשבת מצד 'כבוד השבת'‪ ,‬ומאידך בפרק ה'‬ ‫ביתו קודם לקידוש ולנר חנוכה מפני שלום בית‪ ,‬ורש"י הסביר‬ ‫הביא הרמב"ם שטעמה מצד העונג שבת‪ ,‬ושהיא חובת הבית‪,‬‬ ‫שבני ביתו מצטערין לישב בחושך‪ ,‬ובדף כה‪ :‬הביא רש"י‪:‬‬ ‫ושצריך לחזר עליה על הפתחים‪ ,‬וממילא יש בהדלקה גם חיוב‬ ‫ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל ואוכל באפילה‪,‬‬ ‫הבית וגם חיוב על האדם (ארחות שבת עמ' קכב) ובטעם כבוד‬ ‫וכעי"ז במרדכי בסימן רצ"ד‪ ,‬שהוא מביא שהעניין של שלום‬ ‫השבת מצאנו גם כגמ' בפסחים נג‪ :‬שמה"ט ביו"כ שחל בשבת‬ ‫בית שבן אדם לא יכשל בעץ ואבן‪ ,‬וממילא גם אחד שהוא‬ ‫לכו"ע מברכים‪ ,‬אפי' שאין סעודה (וכן בילקוט שמעוני ריש‬ ‫נמצא לבד בבית‪ ,‬אז צריך להדליק מצד שלום בית‪ ,‬וכן משמע‬ ‫בעהלותך‪' ,‬וכבוד השבת הן נרותיה') ומטעם זה אין מטרת הנר‬ ‫מהגמ' כה‪ :‬שלמדה הדלקה מ'ותזנח משלום נפשי'‪ ,‬שבגלות היה‬ ‫להאיר אלא 'לכבד'‪ ,‬וכנר הדולק בסעודות מצוה‪,‬‬ ‫חיסרון שלום‪ ,‬וכן ביראים בסי' תכ"ט‪ ,‬אבל הרמב"ם (חנוכה ד'‬ ‫וכן ביארו הגר"א (סי' תקכ"ט) והגרי"ז (יתרו וסטנציל) שמצות‬ ‫יד) כתב שזה דוקא שלום בית כפשוטו ‪ :‬נר ביתו קודם משום‬ ‫כבוד השבת מתקיים בהדלקה לפני שבת‪ ,‬ובלבישת בגדי שבת‬ ‫שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו‪,‬‬ ‫מער"ש‪ ,‬והעונג הוא בשבת עצמו‪ ,‬וממילא אפ"ל שרש"י הנ"ל‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ | 54‬אוסף‬ ‫תוספת שבת‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בער"ש‪ ,‬וגוי הדליק בהוראתה את נרות השבת‪( ,‬וכן פסק‬ ‫גם סבר כתוס' שסבר שקיום מצוות הכבוד שבת בהדלקה היא‬ ‫במג"א רס"ג ס"ק י"א)‪ ,‬וכן הביא בשו"ע הרב (רסג‪ ,‬יא) שמהני‬ ‫באופן שיוכל לקיים מצוות עונג שבת‪( ,‬דהיינו מקום האכילה)‪,‬‬ ‫אפי' שאין שליחות לגוי‪ ,‬אבל במשנ"ב רס"ג ס"ק כ"א הביא‬ ‫ויוצא נפק"מ שלטעם עונג שבת‪ ,‬נר שהודלק ביום ו' בבוקר‬ ‫בשם הגרעק"א והדרך החיים שחלקו ואמרו שאין שליחות‬ ‫זה יועיל‪ ,‬שהעיקר שיהיה נר בסעודה‪ ,‬ולכן נר שהדליק גוי‬ ‫לגוי וממילא אינה יכולה לברך בכה"ג‪ ,‬והגוי עושה מעשה קוף‬ ‫גם מועיל‪( ,‬והטעם שהשו"ע בסעי' ד' פסק לא להקדים לפני‬ ‫בעלמא‪ ,‬והשאלה היא לשיטתם כשגוי הדליק האם מתקיים‬ ‫הפלג‪ ,‬שחששו לטעם הכבוד שבת)‪ ,‬וכן אפ"ל שריבוי אורה‬ ‫מצוות הדלק"נ ורק א"א לברך או שבכלל אין מצוה‪ ,‬שמדברי‬ ‫שהתיר הרמ"א (רס"ג י') הוא דוקא בהדלקה של עונג שבת‬ ‫הדה"ח שכתב שהאשה 'יכולה' לצוות לנכרי להדליק‪ ,‬משמע‬ ‫ולא בהדלקה של שלום בית‪ ,‬וכשיש חשמל בבית שישנים בו‬ ‫שאין מתקיים המצוה‪ ,‬רק היא צריכה טכני אור בשביל לשהות‬ ‫יש להקפיד שיהיה חושך כשמדליקים הנר או שיכוונו גם על‬ ‫בבית‪( ,‬וכנר יארציט שהתיר המהרש"ל‪ ,‬במשנ"ב רס"א ס"ק‬ ‫החשמל (עיין ארחות שבת סעיף קו‪ ,‬קז)‪.‬‬ ‫ט"ז)‬ ‫ולרמב"ם שהדלקה היא מצד עונג שבת‪ ,‬זה חיוב גם לגברים‬ ‫וממילא כשיש אור יאסר עליה לבקש מגוי שידליק‪( ,‬ארחות‬ ‫וגם לנשים‪ ,‬רק כשאישה מדליקה היא פוטרת את כל בני ביתה‪.‬‬ ‫שבת מילואים ו') שאם היה מתקיים המצוה ע"י הגוי‪ ,‬האשה‬ ‫(ואכן פסק השו"ע בסי' רס"ג ו' ז' שכשהבעל לבדו החיוב עליו‪,‬‬ ‫היתה 'חייבת' לומר לגוי שידליק בשבילה‪ ,‬ואם אין מצוה למה‬ ‫ואפי' שהאשתו מדליקה בביתו)‬ ‫הם שאלו שאשה אומרת לגוי להדליק מצד אין שליחות לגוי‪,‬‬ ‫שישאלו שהתבטל פה מצוות ההדלקה‪ ,‬וכן למה הגרעק"א בסי'‬ ‫ומאידך לטעם כבוד השבת א"צ שהנר 'יאיר' בסעודה‪ ,‬אלא‬ ‫רס"א התיר שהגוי ידליק ביהש"מ שני נרות כנגד זכור ושמור‪,‬‬ ‫עצם זה שדולק כאן נר זה מכבד את הסעודה וכמו נר הדולק‬ ‫הרי"ז מילא אינו נרות שבת‪ ..‬ע"כ שלכו"ע מתקיימם פה מצות‬ ‫בסעודות מצוה‪ ,‬וניתן לברך עליו כשנמצא במקום שניכר כבוד‬ ‫הדלק"נ שיש פה עונג בסעודה‪ ,‬ורק נחלקו לעניין הברכה‪,‬‬ ‫השבת‪( ,‬וגם לספרדים) ולא סתם בפרוזדור וכד' שזה אינו‬ ‫ואמנם הגר"א אסר להדליק ע"י גוי כשנתאחרו‪ ,‬משמע שסבר‬ ‫מכבד‪ ,‬ובזמנינו שיש תאורה יש גם להדליק בפמוטיות יפות‬ ‫שאין כלל מצוה שגוי מדליק (מעשה רב ריש שבת)‪,‬‬ ‫(ארחות שבת ח"ד עמ' ק')‪.‬‬ ‫ואפ"ל שבנר שבת מהני למצוה כשהגוי הדליק כי למעשה‬ ‫והאם מועיל שליחות להדלק"נ?‬ ‫יש אור בסעודה‪ ,‬ואכן אין נר של 'כבוד השבת' כי זה לא‬ ‫ודאי של"מ שליח בלי מינוי שליחות‪ ,‬ואינו כבדיקת חמץ ומזוזה‬ ‫דלק לפני שבת‪ ,‬אבל מהני לפחות לטעמי עונג שבת ושלום‬ ‫שגם אם אחד עשה כן לכל העיר בלי רשות‪ ,‬מהני‪ ,‬שהעיקר‬ ‫הבית‪ ,‬וכן הביא בשו"ע הרב (רסג‪ ,‬יא) שמהני‪ ,‬שההדלקה היא‬ ‫שנתקיים ציוי התורה שהבית בדוק או עם מזוזה‪ ,‬אבל בהדלק"נ‬ ‫רק הכנה למצוה‪ ,‬ועיקר המצוה הוא בהנאה מהנר‪ ,‬וכדמוכח‬ ‫חנוכה לכל העיר עבורם בביתם‪ ,‬פשיטא שלא נתקיים התקנה‪,‬‬ ‫ברמב"ם פרק ה' שהמצוה שיהיה נר בבית בשבת‪ ,‬ולא הזכיר‬ ‫שחכמים תיקנו שכ"א יעשה בחנוכה פירסומי ניסא‪ ,‬ורק נתנו‬ ‫את ההדלקה רק בפרק ל' בדיני 'כבוד השבת' שבו הביא את‬ ‫אפשרות למינוי שליח כשהמשלח עומד לידו‪ ,‬וזה נחשב כידא‬ ‫כל ההנהגות שיש לעשותם לפני השבת‪( .‬עיין ארחות שבת‬ ‫אריכתא‪( .‬שו"ע תרע"ה סק"ט‪ ,‬ארחות שבת ח"ד מילואים ה'‪,‬‬ ‫ח"ד נ"ג והערה קכג ומילואים ה') ונושא נוסף ביו"ט לגרעק"א‬ ‫בשם הרבינו דוד בפסחים ז'‪ ,‬וכן עמ' נ') ונר שבת דימו לנר‬ ‫שאין לנשים מצוות עונג‪ ,‬כי היא מ"ע שהזמן גרמא‪ ,‬ולכן אינה‬ ‫חנוכה וכדמשמע במשנ"ב רס"ג סק"ל‪ ,‬שביריד שנתאספו‬ ‫חוזרת ששכחה יעלה ויבוא בברכהמ"ז‪ ,‬ושאל הגר"ש רוזובסקי‬ ‫בעה"ב בחדר אחד חייבים בהדלקה בברכה ואפי' שנשיהם‬ ‫זצ"ל איך נותנים לאשה להדליק ביו"ט הרי הבעל חייב בעונג‪.‬‬ ‫מדליקות להם בביתם‪ ,‬ולכן בעינן שיעמדו ליד המברך ויכוונו‬ ‫(עיין שם מילואים ז')‬ ‫לצאת בברכה‪ ,‬ואפי' שבשאר דיני שליח לא מצאנו שצריך‬ ‫בזמנינו לכתחילה בהדלק"נ יכוון גם על החשמל‪,‬‬ ‫לעמוד ליד המשלח‪ ,‬שאני שבת וחנוכה‪( ,‬הגריש"א)‪,‬‬ ‫וכן לכל הפוסקים ניתן לברך בהדלק"נ בשעה"ד‬ ‫וממילא למעשה המתאחר להגיע לביתו לפני שבת‪ ,‬ולא יספיק‬ ‫על 'נרות שבת מחשמל המהודרים'‬ ‫להדליק נר שבת מהני שימנה שליח אבל שהשליח ידליק בלי‬ ‫בשעת הדחק (כגון הנמצא בבית חולים‪ ,‬בית אבות‪ ,‬בית מלון‬ ‫הברכה‪ ,‬או שיברך בביתו ובלי לדבר יעבור להדליק בבית‬ ‫וכדומה) שאין אפשרות הדלקת נרות שבת במקום אכילה או‬ ‫שכנו‪ ,‬אבל אם אחד מבני הבית שם יוכלו להדליק בברכה‪,‬‬ ‫שינה‪ ,‬המדליק "נרות שבת מחשמל המהודרים"‪ ,‬יוצא ידי חובה‬ ‫(ואפי' קטן שאינו יכול להיות שליח מהני‪ ,‬עיין א"ש הערה‬ ‫ויכול לברך! הואיל ומתקיימים בהם ד' תנאים‪ :‬א) הנרות‬ ‫קכו)‪ ,‬וכשהאשה קבלה שבת ושכחה להדליק נר חנוכה או‬ ‫פועלים על ידי בטריות ב) הם מיוחדים לנרות שבת ג) יש‬ ‫שקשה לה לקום ולהדליק הנר שבת‪ ,‬השליח שלצידה יוכל‬ ‫בהם חוט להט ד) הם מאירים יותר מנרות רגילים (משמן או‬ ‫להדליק לה בברכה‪ ,‬כשהיא תשמע הברכה‪ ,‬ומהני אפי' שאינה‬ ‫משעוה) ולכתחילה יעשה ההדלקה על ידי הברגת הנורה‪ ,‬או‬ ‫יכולה להדליק החנוכיה בעצמה כי קבלה שבת‪ ,‬כי המדליק‬ ‫על ידי הכנסת בטריה למעגל החשמל‪( .‬הגרי"א דינר בשם‬ ‫עושה מעשה קוף בעלמא‪( .‬פרימ"ג תרע"ט) ומחידוש הפרימ"ג‬ ‫הגר"נ קרליץ בשם החזו"א בתשובה מ"ו)‬ ‫ניתן לחדש יותר שהטעם שהבעל הוצרך להיטיב הנרות‪( ,‬רס"ג‬ ‫ס"ק י"ב) שכך זה נקרא שהאשה מדליקה בשליחותו‪ ,‬והוא ממש‬ ‫אמנם ודאי שלכתחילה המנהג הוא להדליק נרות מאש‪ ,‬ולא‬ ‫מקיים ג"כ מצוות ההדלקה!!‬ ‫על ידי חשמל‪ ,‬אבל ראוי בזמנינו שיש אור גדול מהחשמל ואין‬ ‫כלל הנאה מהנרות‪ ,‬לכוון 'גם' על ההדלקת החשמל ולהדליקו‬ ‫האם מהני שגוי ידליק נרות שבת? והאם יברכו ע"ז?‬ ‫לאחר פלג למצוות נר שבת‪( ,‬חוט שני ח"ד עמ' ס"ג ‪ -‬ס"ו‪ ,‬הלכ'‬ ‫המהר"ש הביא שאשה תברך כשהתאחרה או שהלכה לחופה‬ ‫אוסף | ‪55‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫לתוכן‬ ‫ואפי' שאוכלים לידו מאחר שאינו דרך 'חשיבות' של אכילה‪.‬‬ ‫שבת בשבת עמ' קנ"ג וכן סעי' מ' בשם הגריש"א והגרח"ק)‬ ‫(ארחות שבת ח"ד ל"ג‪ ,‬סעיף קס"א ‪-‬ב' ובהערות ש"פ שפ"ד‪,‬‬ ‫אמנם המהרש"ג הסתפק אם חוט להט נחשב לאש‪ ,‬וכן בגלל‬ ‫חוט שני שם‪),‬‬ ‫שאינו נחשב לנר‪ ,‬והברכה היא להדליק "נר" (ולא "אש") של‬ ‫ניתן להשיג הנרות ומקורות מורחבים לכל הנ"ל בטל'‬ ‫שבת ע"כ‪ ,‬אבל גם לדעתו שאין לברך ודאי שיש להדליקו‬ ‫‪089741861‬‬ ‫לקיום מצוות הדלק"נ‪ ,‬וכן אין לברך על נר בפרוזדור ביה"ח‬ ‫תשובות שאמר מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‪:‬‬ ‫הציפצוף לפני שבת זה אינו תזכורת על השקיעה‪ ,‬אלא שחכמי הדור קבעו שאז יש לקבל שבת!!!‬ ‫ולכן קבעו חכמי הדור בכל מקום כמה זמן יקבלו עליהם שבת‪,‬‬ ‫נשאלנו פעם‪ ,‬אם מותר לנסוע עם נהג יהודי בערב שבת בשעה‬ ‫קודם השקיעה‪.‬‬ ‫מאוחרת‪ ,‬מבני ברק לירושלים‪ ,‬כאשר ברור שהנהג יחלל שבת‪,‬‬ ‫ומי שנוסע לאחר זמן זה שקבעו חכמי אותו הדור‪ ,‬הרי זה חילול‬ ‫ויחזור לעיר מושבו‪ ,‬האם נחשב הדבר ללפני עור‪ ,‬עוד יש‬ ‫השם ברבים‪ ,‬שמראה שהוא‬ ‫סברא להקל בזה‪ ,‬כיון שהנהג הזה ממילא מחלל שבת‪ ,‬ואם לא‬ ‫אינו מקבל עליו דעת‬ ‫יסע בגללו יסע בגלל אדם אחר?‪,‬‬ ‫חכמים‪ ,‬ולכן יש להיזהר‬ ‫והשבנו‪ :‬אין לנסוע עמו כשמחמת כן יסע בשבת‪ ,‬מפני שיש‬ ‫מלאכה‬ ‫לעשות‬ ‫שלא‬ ‫בזה חילול השם‪ ,‬שכיון שהוא יודע שבזה שהוא נוסע אתו קרוב‬ ‫לאחר זמן זה‪ ,‬וכ"ש שלא‬ ‫לשבת‪ ,‬הנהג יחלל שבת‪ ,‬הרי מראה בזה שאין השבת חשובה‬ ‫לעשותו ברבים‪ .‬וכ"ש אלו‬ ‫בעיניו‪ ,‬ומזלזל בכבוד השבת‪ ,‬ולכן אסור לנסוע עמו‪.‬‬ ‫שנוסעים בכביש בצורה‬ ‫עוד נשאלנו בנהגים הרוצים לנסוע בערב שבת לאחר הצפצוף‬ ‫מסוכנת‪ ,‬ומסכנים אנשים‬ ‫השני עם המכונית‪ ,‬וטוענים שעדיין לא קבלו שבת‪ ,‬האם מותר‬ ‫נשים וטף‪ ,‬הרי אם יקרה‬ ‫לנסוע או שמא יש בזה חילול השם?‬ ‫משהו חלילה‪ ,‬לא יוכל‬ ‫והשבנו‪ :‬כי הצפצוף השני שנקבע בעיר בני ברק עשרים ושנים‬ ‫לרחוץ בנקיון כפיו ולומר‬ ‫דקות קודם השקיעה‪ ,‬ובמקומות אחרים נקבע לשלושים דקות‬ ‫שוגג הייתי‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫קודם השקיעה‪ ,‬ובירושלים עיר הקודש קבעו ארבעים דקות‬ ‫קרוב למזיד‪ ,‬שכל הנוסע‬ ‫בצורה פראית כזאת‪ ,‬הוא‬ ‫קודם השקיעה‪ ,‬צפצוף זה אינו תזכורת על השקיעה‪ ,‬צפצוף‬ ‫עלול לסכן הציבור‪ .‬ואפילו‬ ‫זה שחכמי הדור קבעו שאז יש לקבל שבת‪ ,‬וזאת על פי דברי‬ ‫במקום שהיה אונס גמור‪,‬‬ ‫המשנה ברורה (סימן רסא ס"ק כג ובסימן רסג ס"ק טו) שכדי‬ ‫נחשב למזיד‪.‬‬ ‫לצאת ידי כל הראשונים‪ ,‬צריך לפרוש ממלאכה חצי שעה או‬ ‫עכ"פ עשרים דקות קודם השקיעה‪ ,‬ומי שעושה כן אשרי לו‪.‬‬ ‫גזירת הגיוס באה כיוון שרפו ידינו מן התורה ‪ -‬ולכן עלינו לחזק את סדרי ימי שישי שבת שיש בהם רפיון‬ ‫מכתב חיזוק משנת תשפ"ג ממרן רשכבה"ג ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל‬ ‫והצטרף אליו מרן רשכבה"ג הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל‬ ‫כגון ימי שישי ושבת אשר הרפיון בהם רב‪ ,‬ולקבוע בהם סדרים‬ ‫וז"ל‪ :‬לדאבונינו בעת הזאת קמו עלינו מהרסים ומחריבים‬ ‫שיתחזקו בהם מאד בלימוד התורה‪ .‬וראשי הישיבות יעוררו על‬ ‫מקרב בני עמנו‪ ,‬וזוממים לעקור התורה ולומדיה‪ ,‬דבר שלא הי'‬ ‫זה‪.‬‬ ‫מעולם שיהודים קמו לאסור את לימוד התורה ולמנוע מאתנו‬ ‫ובנוסף לזה עלינו להתחזק בתפילה ותחנונים לפני אדון כל‬ ‫להיות עוסקי התורה הק' אוי לכך שכך עלתה בימינו‪.‬‬ ‫לבטל מעלינו הגזירות‪ .‬וע"י שנתחזק בעסק התורה ובתפילה‬ ‫וכאשר רואים אנו כי גבר עלינו הסתר פנים‪ ,‬ואין אנו יודעים‬ ‫נקוה כי יסיר מעלינו כל גזירות רעות וקשות ונזכה במהרה‬ ‫בשל מי הסער הזה‪ ,‬ואין לנו נביא שיאמר מה עלינו לתקן כדי‬ ‫למלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים‪ .‬ואנו פונים לכל‬ ‫לבטל ממנו גזירה קשה זו‪ ,‬נחפשה דרכינו ונחקורה‪ ,‬ואולי לפי‬ ‫מי שמבקש לפגוע בלומדי תורה‪ ,‬אל תגעו במשיחי‪ ,‬כי בשעה‬ ‫שרפו ידינו מן התורה ע"כ תובעים בזה הענין‪ .‬ע"כ חוב גמור‬ ‫זו שאויבי ישראל באים עלינו לכלותינו רח"ל‪ ,‬רק תורתנו‬ ‫עלינו לעת כזאת לנצור מכל משמר על התורה ועמליה‪ ,‬ומובא‬ ‫הקדושה היא שתשמור עלינו‪ ,‬אל תפגעו ואל תמעטו בלומדיה כי‬ ‫בנפש החיים שער ד' פרק ט"ו אם ראית שיסורין משמשים‬ ‫יש בזה סכנה לנפש ולגוף חלילה‪.‬‬ ‫עליך רוץ לחדרי תורה ומיד היסורים בורחים ממך‪ ,‬שנאמר לך‬ ‫ער"ח סיון תשע"ג לפ"ק כו"ח בצער א‪.‬ל‪ .‬שטיינמן‬ ‫עמי בא בחדריך‪.‬‬ ‫בעזה"י כל הדברים הנ"ל פשוטים וברורים וזו הדרך היחידה‬ ‫ובאנו בזה להציע להתחזק ולהרבות בלימוד התורה ברציפות‬ ‫לבטל הגזירה‪ .‬חיים קניבסקי‬ ‫ובלא מפריעים‪ ,‬ובפרט בימים שיש בהם רפיון בלימוד התורה‬ ‫קופתקופת‬ ‫לרפואת)‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫פלוס"או‬ ‫פלוס"‬ ‫לע"נ‬ ‫להנציח‬ ‫ב"נדרים‬ ‫ב"נדרים‬ ‫(ניתן‬ ‫אפשר גם‬ ‫לעלון‬ ‫אפשר גם‬ ‫לתרומות‬ ‫לעלוןלעלון‬ ‫לתרומות‬ ‫וכד' וכד'לתרומות‬ ‫דרשות‬‫דרשות‬ ‫לשליחת‬ ‫לשליחת‬ ‫להצטרפות או‬ ‫להצטרפות או‬ ‫והנצחות או‬ ‫והנצחות או‬‫לפרטים‬ ‫לפרטים‬ ‫דהלכתא‬ ‫בטלפון‬ ‫בטלפון‬ ‫אליבא‬ ‫שבת" או‬ ‫או‬ ‫שבת"‬‫היומי‬ ‫תוספת‬ ‫"עלוןדף‬ ‫תוספת‬ ‫קופת‬ ‫ו'קהילות' ‪-‬‬ ‫"עלון‬ ‫קופת‬ ‫קופת‬ ‫פלוס'‬ ‫גליונות"‬ ‫גליונות"‬‫ב'נדרים‬ ‫"אוסף‬ ‫"אוסף‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫למייללמייל‬ ‫לפנותלפנות‬ ‫ניתן ניתן‬ ‫‪. 0527614765‬‬ ‫‪. 2040‬‬ ‫‪2040‬‬ ‫שלוחה‬ ‫שלוחה‬ ‫בטלפון‬ ‫‪037630543‬‬ ‫‪037630543‬‬‫או‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫בטל‪:‬בטל‪:‬‬ ‫שבתשבת‬ ‫בנושא‬ ‫בנושא‬ ‫חיזוקחיזוק‬ ‫שיחות‬‫שיחות‬ ‫לשמיעת‬ ‫‪ | 56‬אוסף‬ ‫לשמיעת‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫על הדף‬ ‫בכתבי ב(‪,‬‬ ‫האר"י)‪ ,‬שאיש‬ ‫לקמן ד‪,‬‬ ‫הגמ' דוכתי‬ ‫האוצר)כלשון‬ ‫(ומופיע בכמה‬ ‫לראותו‬‫מצפההבית‬ ‫הקב"ה‬ ‫האר"י מביא‬ ‫ובשם‬ ‫חגיגהלדדף ב‪ ,‬א‬ ‫מסכת בכורות דף‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫לו!נשמה וגוף‪.‬‬ ‫כחיבור‬ ‫מצפה‬ ‫ביניהם‪,‬‬ ‫שהקב"ה החיבור‬ ‫מחכה לו!‬ ‫נחשבת גוף‪ ,‬וזהו‬ ‫והאישה‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫נשמה בא‬ ‫כשהוא‬ ‫נחשב‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫שהאישה היא‬ ‫‪,‬‬ ‫א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬ ‫מקומות)‬ ‫בהרבה‬ ‫במהר"ל‬ ‫הוא‬ ‫(וכן‬ ‫מביא‬ ‫המחקר‬ ‫חכמי‬ ‫ובשם‬ ‫נגעים אצל חתן‬ ‫והאיש הוא צורה‪ .‬ובתפארת ישראל (פל"ו) מבאר המהר"ל שדיברת לא‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫חומר‬ ‫כדרך‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫המשתה‪.‬‬ ‫שבעת– ימי‬ ‫"יראה‬ ‫הדרשה‬ ‫שיעברו‬ ‫מביאהאתאת‬ ‫נדרו עד‬ ‫הגמראאין רואין‬ ‫חתן שנולד לו נגע‪,‬‬ ‫תנאף נאמרה מיד אחרי לא תרצח‪ ,‬לפי שענינם אחד‪ :‬רציחה היא נטילת הגוף‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫תרפ"ד( מן הצורה‪.‬‬ ‫כלקיחת הגוף‬‫שהואפסח‬‫מבעלה‪,‬אמת‬ ‫האשהבאמרי‬ ‫נטילת)הובא‬ ‫איתא‬‫אמתהוא‬ ‫ובשפתוניאוף‬ ‫מן האדם‪,‬‬ ‫שבהן‬ ‫הלב‬ ‫השווהלבנו‬ ‫הצדשהקשה‬ ‫סח)‪,‬פנים‬ ‫מובא מה‬ ‫ועל כל‬ ‫בראשונים‪,‬‬ ‫(מכתב‬ ‫להאמרי אמת‬ ‫גירסאות‬ ‫בספר מכתבי תורה‬ ‫על גמרא זו‪" ,‬שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן‬ ‫חטאלמה‬ ‫וחתן‬ ‫תואמת‬ ‫להיות‬ ‫באים על‬ ‫צריכה‬ ‫נגעים‬ ‫האדם והרי‬ ‫חתןשל‬ ‫יהיה נגע‪,‬‬ ‫שהראייה‬ ‫שמחה איך הוא‬ ‫יתכן שאצל‬ ‫הכנתלא להיפך‪.‬‬ ‫שע"י‬ ‫האיש‪ ,‬אך‬ ‫דהיינו‬ ‫כגופו של‬ ‫המעשים"‪,‬היא‬ ‫נתקנים שרק האישה‬ ‫טוען כך‬ ‫הבית האוצר‪,‬‬ ‫מעשיו‬ ‫לפי זה‬ ‫ועל כן סומא בעין אחת פטור מן‬ ‫שה'כל עוונותיו‪ .‬אתמהה!‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רואה‬ ‫מכפרים לו על‬ ‫כל‬ ‫ולתקן‬ ‫הרגל‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫לקבל‬ ‫בידו‬ ‫משום שהאישה היא הגוף כלפי הבעל שהוא הנשמה‪ ,‬אבל הבעל גוף של‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫אמנם אין הדבר סותר לאוה"ח‪ ,‬שהקללה מתייחסת לשניהם‪ ,‬כיון‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫האשה‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫בברכות (ה‪ ,‬ב) דיש נגעים שהם יסורים של אהבה‪,‬‬ ‫שהיאהגמ'‬ ‫והשיב לו בנו ע"פ‬ ‫"בעלה כגופה"‪,‬‬ ‫וי"ל דכאן מיירי בחתן שקיבל נגע כייסורים של אהבה‪.‬‬ ‫לומר שבא‬ ‫לענין‬ ‫"כדרך‬ ‫למסכתאך מ"מ‬ ‫חגיגה ‪-‬‬ ‫כנשמה וגוף‪.‬‬ ‫מצחברים יחד‬ ‫הפתיחה‬ ‫ששניהםכן‪ ,‬זוהי‬ ‫אם‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫אתולא להיפך‪,‬‬‫הבעל‬ ‫כלפי‬ ‫מהאשה‬ ‫אלא‬ ‫שייך‬ ‫כך בא ליראות"! שהצורה לקבל‬ ‫הדבר‬ ‫שאין‬ ‫לחלק‬ ‫יש טעם‬ ‫לראות‬ ‫רואים‪,‬כול‬ ‫והרי‬ ‫מקבל כבי‬ ‫שהאדם‬ ‫בבגדו אין‬ ‫שמה‬ ‫שיש לחתן‬ ‫היינונגע‬ ‫יראה"‪,‬‬ ‫כיון שגם‬ ‫דחה–תירוצו‪,‬‬ ‫"יראה‬ ‫אך האמרי אמת‬ ‫היא ע"י שאדם‬ ‫והחג‪,‬‬ ‫עיון רב‪.‬‬ ‫המועדעוד‬ ‫הרגל‪ ,‬וצריכים‬ ‫של עתיקין‬ ‫ההשפעות‬ ‫והדברים‬ ‫וכמשנ"ת‪.‬‬ ‫תלוי‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫מתראה‬ ‫כשהוא‬ ‫מהקב"ה‬ ‫נגעי בגדים אינם באים כיסורים של אהבה (והטעם בזה כתבו בהערות שם‪ ,‬ע"פ‬ ‫מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫הרמב"ן שכתב שנגעי בתים ונגעי בגדים אינם באים אלא בדרך נס להראות לחוטא שעליו‬ ‫מלמעלה‪ .‬ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫דף לו‬ ‫שלו לראות‪ ,‬כך הוא מקבל מלמעלה‪.‬‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה‪ .‬ומאחר ומדובר בנס‪ ,‬לא יעשו כן מהשמים בעבור יסורים של אהבה)‪.‬‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫יישב‬ ‫עצמו‬‫אמת"בן‬‫כתב‪:‬‬ ‫מובאקלז(‬ ‫שהאמרי‬ ‫שכא)אות‬ ‫)פרק סו‬ ‫חרדים‬ ‫בספר אריאל‬ ‫ובספר ראש גולת‬ ‫גמליאל‬ ‫א(‪,‬‬ ‫ורבןלהלן )ג‪,‬‬ ‫יהושע‬ ‫הגמרא‬ ‫דרבילדברי‬‫מעשה הדבר‬ ‫וכמה מתאים‬ ‫(ח"א עמ'‬ ‫ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫–‬ ‫זצ"ל‬ ‫שפירא‬ ‫הגר"מ‬ ‫מו"ר‬ ‫עם‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫וזכיתיזהלדבר‬ ‫ויוה"כ‬ ‫מיוה"כ‪,‬‬ ‫במעלה‬ ‫יותר‬ ‫תהיה‬ ‫החתן‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬‫שכפרת‬ ‫א"א‬ ‫קושיא זו‪ ,‬דהלא‬ ‫עובדא‪ ,‬שרבי יהושע פסק לרבי צדוק שכהן חבר סומכים עליו‬ ‫מצינו בדף‬ ‫וכן גםה'על‬ ‫רושם‪ ...‬באים‬ ‫בעוד שהנגעים‬ ‫למקום‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬שבין אדם‬ ‫אלקיםעבירות‬ ‫אינו מכפר אלא על‬ ‫כמה‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫בת‬ ‫בנעלים‬ ‫פעמייך‬ ‫יפו‬ ‫מה‬ ‫דכתיב‬ ‫"מאי‬ ‫לענין מום‪ .‬אך כשהגיע הדבר לפני ר"ג‪ ,‬אמר רבי יהושע שאין חילוק בין חבר‬ ‫תעשה‬ ‫ובראייתך‬ ‫נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל‪ ,‬בת‬ ‫בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫בהסתכלו‬ ‫לחבירו‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם‬ ‫והעמידו על רגליו‬ ‫שנקרא לא כך‪.‬‬ ‫נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫שמע בשמו‬ ‫אברם שהרי‬ ‫אבינו‬ ‫כלפיו ר"ג‬ ‫וטעןשל‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫בתו‬ ‫לעםנדיב‬ ‫כתיב יראה כל זכורך‪ ,‬ודרשו רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫להבין‪ ,‬מדוע עם ישראל‬ ‫שריננוויש‬ ‫העם וכו'‪.‬‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫תחילה‬ ‫הדרשה‪ ,‬עד‬ ‫לאורך‬ ‫לאדם‬ ‫מוחליםהוא‬ ‫ליראות‪ .‬שכאשר‬ ‫ולהמון העם‪,‬‬ ‫עמ' תח) יישב‬ ‫מקוז'יגלובכך‬ ‫(ח"בבא‬ ‫שבא לראות‬ ‫להגאון‬ ‫ובספר ארץ צבי‬ ‫כדרך‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות‪-‬גירות של אברהם?‬ ‫את עוונותיו ג' רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫ומעודנים‬ ‫קלים‬ ‫חטאים‬ ‫אצלו‬ ‫עתה‬ ‫מתעוררים‬ ‫והחמורים‪,‬‬ ‫הגסים‬ ‫והנה בתוך דבריו אמר רבי יהושע "אם אני חי והוא מת‪ ,‬יכול החי להכחיש‬ ‫שהקב"ה כלפי‬ ‫בהסתכלך‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫בכל‬ ‫שעה‪,‬‬ ‫מדקדק‬ ‫וצדיקים‪,‬‬ ‫מעלה‬ ‫אנשי‬ ‫בכל לגבי‬ ‫תמיד‪,‬‬ ‫לחטא רק‬ ‫כאלה שהם יום‬ ‫נחשבים‬ ‫ולמקום וקשה איך‬ ‫להכחיש את החי"‪.‬‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫החיבורהחי‬ ‫שצורתאיך יכול‬ ‫למדים והוא חי‪,‬‬ ‫אנואם אני חי‬ ‫מכאן אך‬ ‫את המת‪,‬‬ ‫מרעוא‬ ‫אתערותא‬ ‫עלך‬ ‫יתעורר‬ ‫דלבא‪,‬‬ ‫ברעותא‬ ‫מעלה‬ ‫עמהם כחוט השערה‪ ,‬ובעטיים של חטאים חדשים אלה באים הנגעים‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא רק בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬ ‫יהוידע‪ ,‬שבאמת‬ ‫הבן‬ ‫ומבאר‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫את‬ ‫להכחיש‬ ‫יהושע‬ ‫רבי‬ ‫דעת‬ ‫עלה על‬ ‫דכל רעוין ב"ה"‪.‬‬ ‫אנשיםשהיה תנא‬ ‫מצות רבי צדוק‬ ‫ללא רק אצל‬ ‫בכל גר‪,‬‬ ‫חבר‪ ,‬אלא‬ ‫כמו‬ ‫בהתנדבות‪,‬‬ ‫להתיר‬ ‫רביעצמו‬ ‫יהושע לא התכוין‬ ‫כמידת‬ ‫מחוייב‪.‬‬ ‫שאלושהוא‬ ‫למה‬ ‫מלומדהאלאומעבר‬ ‫ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר‬ ‫דף לה‬ ‫בין חבר לעם‬ ‫יש חילוק‬ ‫באופן כללי אם‬ ‫שבבהמ"ד‬ ‫חשוב וגדול‪.‬‬ ‫לרגלפירסם את‬ ‫עלייה‬ ‫אלא שלא‬ ‫לא כן‬ ‫דיבר‪.‬‬ ‫יראה"‪.‬זהעל‬ ‫זוכה ל"‬ ‫יהושע שעל‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך‬ ‫הכחיש רבי‬ ‫הארץ‪ ,‬ושפיר‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫שייכת לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫כגופו‬‫פעם‬‫אשתו‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל‬ ‫לגרים‪.‬ר"ג‪ ,‬ופוק חזי גודל חסידותו של רבי יהושע שלא‬ ‫תחילהלבייש את‬ ‫כדי שלא‬ ‫החילוק‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה'‪ ,‬ורק כך‬ ‫אבה לבייש את ר"ג‪ ,‬למרות שהוא עצמו נתבייש מכך‪.‬‬ ‫פניםאת‬ ‫ראיית עצמו‬ ‫שלהטיל הוא‬ ‫ההשפעותשלא‬ ‫נאמנים להעיד‬ ‫לקבלאדםאת‬ ‫ביתו של‬ ‫אף הסובר שבני‬ ‫אפשר‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫בפניני הרמ"ע מפאנו על הש"ס כתוב דבר נפלא‪" :‬מתחילה עלה על דעת‬ ‫כגופו‪.‬בעצם הביאה‬ ‫דאשתו די‬ ‫נאמנת‪ ,‬שאין‬ ‫הויאינהאומר‪,‬‬ ‫בבהמ"ק‪.‬‬ ‫שאשתו‬ ‫המום בבכור‪ ,‬מודה‬ ‫ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫בזמן שבהמ"ק‬ ‫שהיה הדין‬ ‫מדבר על‬ ‫הארץ כמו‬ ‫הפסוק הזה‬ ‫הלא‬‫ולכאורהלעם‬ ‫וכו'"‪ ,‬כהן חבר‬ ‫לחלק בין‬‫קדשי‬‫יהושע‬‫רביהר‬ ‫כגופו‪,‬‬ ‫שאומרים אשתו‬ ‫להשפעה‬ ‫הנדרשת‪,‬כשם‬ ‫כדי לזכות‬ ‫מסתפק האם‬ ‫בבית האוצרנכונה‬ ‫(מערכת א – ש כלל רז)‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫עלוהוא חשב‬ ‫גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים‬ ‫בכוונה‪.‬‬ ‫בהמתו‬ ‫בבכור‬ ‫מום‬ ‫להטיל‬ ‫חשוד‬ ‫חבר‬ ‫כהן‬ ‫אין‬ ‫כי‬ ‫קיים‪,‬‬ ‫המגיעה מראיית פנים‪.‬‬ ‫ראייה מהתוס' בכתובות (ב‪ ,‬ב) דהאשה‬ ‫ומביא‬ ‫כגופה‪.‬‬ ‫בעלה‬ ‫אם ה"נ אומרים‬ ‫בהמ"ק‬ ‫ואח"כ חזר בו‬ ‫קרובהלבנין‬ ‫לבוא וכו'‪,‬‬ ‫הציפייה‬ ‫הישועה‬‫מזכיריםכיאת‬ ‫ולמהבזמן הבית‬ ‫להעמידוגו"‪,‬‬ ‫הדין כמו‬ ‫ה'‬ ‫שדה של הבעל‪ ,‬ואין הבעל שדה שלה‪.‬‬ ‫בחזרתו אמר‬‫הדבר‬‫ועל כן‬‫האמור‬ ‫ולפי‬ ‫הזה וכו'‪.‬‬ ‫גרים?המר‬ ‫על הגלות‬ ‫שנאמראורך‬ ‫הפסוק‬ ‫חכמתו את‬ ‫ע"י‬ ‫כשראה בעין‬ ‫כעי"ז איתא בספרי חסידות‪ .‬בשם משמואל )שביעי‬ ‫מליצייאצל‬‫)שניכרת‬ ‫ענין‬ ‫אתאת‬ ‫מחברת‬ ‫מדוע התורה‬ ‫הקשהשאביו‬ ‫שלהחיים‬‫מאידך‪ ,‬באור‬ ‫ההתנדבות מאמר‬ ‫בחינתחי וכו' "‪ ,‬והוא‬ ‫שבאמת‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫פירש‬ ‫האבני נזר‬ ‫תרע"א(ט)מביא‬ ‫פסח (ויקרא כ‪,‬‬ ‫כאילו הקב"ה‬ ‫"אלמלי אני‬ ‫בטעמא‬ ‫מילתא‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫מקוםכבוד‬ ‫לפטור‬ ‫שהיה הדר‬ ‫לראות‬ ‫אלא‬‫שבא‬ ‫"שכמו‬ ‫ואמו‪.‬‬ ‫דידן כך‪:‬‬ ‫קללת אביו‬ ‫הגמ' לענין‬ ‫דברילמולך‪,‬‬ ‫מעביר בנו ובתו‬ ‫השי"ת‪.‬גואלנו ומושיענו חי וקיים לעולם‪ ,‬אמנם גם חטאינו‬ ‫פנישהקב"ה‬‫והיינו‬ ‫כן‪,‬‬ ‫ראיית‬ ‫אומר‬ ‫ראוי‬ ‫אםוכןהוא‬ ‫ויבחון‬ ‫בעצמו‬ ‫יראהישבו‬ ‫ע"ז‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫האם‪,‬‬ ‫חלק של‬ ‫בבן גם‬ ‫כךשהרי‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫למולך‪,‬‬ ‫אב שמעביר בנו‬ ‫והמקטרג הנעשה מהם‪ ,‬הנצרכים ליבטל בגלות‪ ,‬עודם בעולם ולא מתו וגובים‬ ‫שאין‬ ‫משמואל‬ ‫השם‬ ‫בנו‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫ומוסיף‬ ‫לכך"‪.‬‬ ‫את קללת אב ואם‪ ,‬שהרי הבן חייב גם אם קילל רק את‬ ‫מסמיכה התורה‬ ‫את עונשנו ע"י הגלות והשעבוד‪ .‬וזהו "אלמלי אני" גואל ישראל "חי" "והוא"‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫כשמקלל‬ ‫לב‪ ,‬אלא‬ ‫פירוש‪ ,‬כי‬ ‫קלל"‪,‬ושברון‬ ‫"אביו ואמו‬ ‫לעצבות‬ ‫בזה הוא‬ ‫ניתן ולא‬ ‫לשמחה‬‫יו"טוהטעם‬ ‫את אמו‪,‬‬ ‫אביו או רק כי‬ ‫המקטרג "מת" "יכול אני להכחיש את המת" ולהביא צדק עולמים‪" .‬ועכשיו‬ ‫בהולכה‬ ‫ה"ה‬ ‫וממילא‬ ‫כגופו‪.‬‬ ‫דאשתו‬ ‫והטעם‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫וכן‬ ‫אמו‬ ‫אביו מקלל גם‬ ‫שאני חי" "והוא" המקטרג "חי"‪ ,‬ועדיין לא עבר ובטל מן העולם‪ ,‬כי אין איש‬ ‫למולך‪ ,‬מה שעושה האב כאילו עושה גם האם ולהיפך‪.‬‬ ‫שם אל לבו לבטלו בתשובה הגונה‪ ,‬היאך תהיה הגאולה קרובה כ"כ נגד מידת‬ ‫הדין והמקטרג‪ .‬ומטעם זה אני מודה שבזה"ז אין חילוק בין כהן חבר לע"ה‪,‬‬ ‫הרי שהבין האוה"ח דהא דאשתו כגופו ה"ה דבעלה כגופה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪57‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫השנה‪ ,‬וקשה דצדיק שחטא במשך השנה אף שאינו במידי דאכילה‪ ,‬בע"כ‬ ‫ולא כמו בזמן הבית"‪.‬‬ ‫שנכשל בחמץ בפסח‪ ,‬וקשה שהרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי‬ ‫ונסיים בדבר נורא שכתוב בספר חק נתן‪ ,‬דאיתא בסוגיין שהציבור הפסיק את‬ ‫דאכילה‪ .‬אלא‪ ,‬שחמץ בפסח אינו איסור בעצם אלא מחמת הזמן‪ ,‬ולכן מי‬ ‫חוצפית המתורגמן‪ .‬והתוס' הדגישו שחוצפית היה מעשרה הרוגי מלכות‪ ,‬וצ"ב‬ ‫שנזהר בחמץ בפסח מקבל שמירה על האיסורים שאינם בעצם‪ ,‬אבל איסור‬ ‫מה ראו תוס' לכתוב כן‪ .‬ומבאר החוק נתן‪ ,‬דאיתא בסוף פ"ק דקידושין (לט‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫בעצם הוא יותר גדול מאיסור חמץ בפסח‪ ,‬ועל זה באמת אין את ההבטחה‬ ‫וכן הוא בסוף מסכת חולין) שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה על שראה לשונו‬ ‫הנ"ל‪.‬‬ ‫של חוצפית המתורגמן נגררת בפי דבר אחר‪ ,‬ואמר פה שהפיק מרגליות ילחך‬ ‫ולבאר את המחלוקת בין ת"ק לר"ש בן אלעזר בסוגיין‪ ,‬מבאר הנפש חיה‪,‬‬ ‫עפר‪ .‬ולכך רמזו לן שממעשה זה מתורץ‪ ,‬שידוע שהקב"ה מדקדק עם חסידיו‬ ‫שנחלקו בדבר שאפשר לתקן אותו האם הוי כאיסור בעצם‪ ,‬או שאינו נחשב‬ ‫כחוט השערה‪ ,‬והיה לו לחוצפית לשתוק בשעה שהעמיד ר"ג את ר' יהושע על‬ ‫איסור משום שאפשר להפקיע את האיסור‪ .‬וכעין איסור זמן שאינו חל על‬ ‫רגליו‪ ,‬ולא להניח את ר' יהושע באותו צער‪ ,‬אבל הוא המשיך עד שהציבור גער‬ ‫הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫החפצא‪.‬‬ ‫מידה שאותו פה שהיה מפיק מרגליות היה מלחך‬ ‫כנגדב‪ ,‬א‬ ‫במידהדף‬ ‫בו‪ ,‬ולכך נענשחגיגה‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫עפר‪ .‬וכמה נוראה מידת הדין שרואים כאן‪.‬‬ ‫לו!הראשון הוא‬‫השלב‬ ‫לו! בו"‪.‬‬ ‫מצפה‬ ‫מחכהקצה‬ ‫שהקב"ה "נפשו‬ ‫לבהמ"קדרגות לענין‬ ‫באשיש כמה‬ ‫למדים‬ ‫כשהוא‬‫נמצינו‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫נבילות וטריפות‪,‬‬ ‫דברא"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬ ‫היא‬ ‫החמורה‪,‬‬ ‫הבאה‬ ‫הדרגה‬ ‫"תועבה"‪.‬‬ ‫בו‪,‬‬ ‫מואס‬ ‫שהגוף‬ ‫דף לז‬ ‫דאורייתא שחלים על המאכל שנפשו של אדם קצה בהם‪ .‬מעל זה יש‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫איסורי‬ ‫הגמרא מביאה את הדרשה "יראה – יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫איסורי דאורייתא התלויים בזמן או שאפשר לתקן‪ ,‬ובזה יש מחלוקת אם נפשו‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫פניםבהם‬ ‫קצה‬ ‫אדם‬ ‫נפשו של‬ ‫תרפ"ד(החפץ‪ ,‬ולדברי‬ ‫פסח כלל על‬ ‫אמת חלים‬ ‫באמרישאינם‬ ‫איתאיש)הובא‬ ‫איסורי דרבנן‬ ‫אמת‬ ‫ומעל זה‬ ‫ובשפתקצה‪.‬‬ ‫של אדם‬ ‫הצד השווה שבהן‬ ‫ועל כל‬ ‫בראשונים‪,‬‬ ‫גירסאות‬ ‫לתקן‬ ‫לאדם‬ ‫שיש‬ ‫ההשתוקקות‬ ‫"שכפי‬ ‫זו‪,‬‬ ‫גמרא‬ ‫הרמב"ם ע"פ הנתה"מ א"צ כפרה ולא הוי מכשול כשאכל בשוגג‪.‬‬ ‫על‬ ‫למה‬ ‫תואמת‬ ‫להיות‬ ‫צריכה‬ ‫האדם‬ ‫של‬ ‫שהראייה‬ ‫דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן את הדמים‪ ,‬ושאין הנפש‬ ‫רשב"א אומר‪,‬הוא‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫מן‬ ‫פטור‬ ‫אחת‬ ‫בעין‬ ‫סומא‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רואה‬ ‫שה'‬ ‫האדם‪ ,‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫קצה בהן ינכה להם את הדמים‪ .‬ואלו דברים שהנפש קצה בהן‪ ,‬נבילות וטריפות‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫דף לח‬ ‫שלימה‪.‬שאין הנפש קצה בהן‪ ,‬בכורות טבלים ויין נסך‪,‬‬ ‫ואלו דברים‬ ‫שקצים ורמשים‪,‬‬ ‫שהיא‬ ‫ות"ק חולק ואינו מחלק בזה‪.‬‬ ‫שבעין"כדרך שבא‬ ‫השחור חגיגה ‪-‬‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את‬ ‫שומעים אנו כאן‪ ,‬שהנפש היהודית קצה באיסורים הגם שיש בהם הנאה‬ ‫"יראה – יראה"‪ ,‬היינו שמה שהאדם מקבל כביכול‬ ‫שאדם‬ ‫עצמה אלא חלב‬ ‫ע"יהעין‬ ‫היא אינו‬ ‫והחג‪,‬שבעין‬ ‫בשחורהמועד‬ ‫שבעין‪ ,‬והלבן‬ ‫שלרקהרגל‪,‬‬ ‫ההשפעותהם‬ ‫מומי העיניים‬ ‫מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫גופנית‪.‬‬ ‫את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫בפסוק‪.‬‬‫ומעלה‬ ‫מרומם‬ ‫ולמדו כן‬ ‫בעלמא‪,‬‬ ‫וההכנה‬ ‫הוא‬ ‫ההשתדלות‬ ‫"דתועבה"‬ ‫שכמידת‬ ‫כתב הנצי"ב‬ ‫תועבה"שלו‪.‬‬ ‫(דברים יד‪ ,‬ג)‬ ‫הראייה‬ ‫באיכות כל‬ ‫על הפסוק "לא תאכל‬ ‫מלמעלה‪ .‬ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫שלו לראות‪ ,‬כך הוא מקבל מלמעלה‪.‬‬ ‫המידה‪ .‬עינים שיש בך‬ ‫אמר הקב"ה‬ ‫ר' חנינא‬ ‫ובאותה‬ ‫את"אמר‬ ‫עצמו‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫שהכין‬ ‫המדרשכפי מה‬ ‫(במדב"ר טו‪ ,‬ז)‬ ‫אלא רק‬ ‫והנה‬ ‫מה שהטבע האנושי מרחיק מצד שהוא אדם‪ ,‬אבל לשון "כל תועבה" משמע‬ ‫יש בתוכן לבן ושחור‪ ,‬ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור‪ ,‬ומה אם‬ ‫עצמו‬ ‫שמרגיל‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫ע"י "בן‬ ‫כתב‪:‬‬‫לתעבו‬ ‫ראויה‬ ‫קלז(‬ ‫הישראלית‬ ‫אות‬ ‫)פרק סו‬‫שהנפש‬ ‫דהיינו‬ ‫חרדים‬ ‫'כל שתיעבתי לך'‪,‬‬ ‫בספר‬ ‫א(‪,‬הקב"ה שכולו‬ ‫להלן )ג‪,‬‬ ‫השחור‪,‬‬ ‫הגמרא‬ ‫אלא מתוך‬ ‫לדברי‬ ‫אתה רואה‬ ‫הדבר‬ ‫ולבן אין‬ ‫מתאים‬ ‫שחור‬ ‫וכמה‬ ‫שיש בתוכן‬ ‫עיניך‬ ‫ממש‪.‬שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫בוראך בובעיני‬ ‫עד את‬ ‫שנפשו קצה‬ ‫תמיד‬ ‫ראהאסור‬‫להתרחק ממאכל‬ ‫מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל –‬ ‫עם‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫לדבר‬ ‫וזכיתי‬ ‫אורה הוא‪ ,‬צריך לאורה שלכם?"‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫מאלכסנדר‪,‬‬ ‫תעשההר"ר הענך‬ ‫רושם‪ ...‬וכן ה'‬ ‫מביא בשם‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ובראייתך‬ ‫קודשוכו'‪,‬‬ ‫בספר שיח שרפי‬ ‫אלקים‬ ‫שבעין בת‬ ‫אינו אלא שומן‬ ‫שהלבןלרגל‪,‬‬ ‫שעולין‬‫בשעהכאן‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫ציין לגמ'‬ ‫שלהמד"ר)‬‫רגליהם(על‬ ‫נאין‬ ‫ובחידושי הרד"ל‬ ‫ולטובתך"‪,‬‬ ‫"להנאתך‬ ‫–‬ ‫לך‬ ‫לך‬ ‫בתחילת‬ ‫רש"י‬ ‫שמפרש‬ ‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫מה‬ ‫כאן‬ ‫שפירש ע"פ הגמ'‬ ‫שהיה‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫שנקרא‬ ‫אבינו‬ ‫אברם‬ ‫של‬ ‫בתו‬ ‫בעלמא‪ ,‬ומסביר שלפי המבט הפשוט הרי אדרבה‪ ,‬הלבן שייך לאור יותר‬ ‫נדיב‬ ‫אין דייראה‪,‬‬ ‫שיאמר‬ ‫יראה‬ ‫רז"ל‬ ‫ממילא‬ ‫באמת‪,‬‬‫ודרשו‬ ‫זכורך‪,‬כהנאה‬ ‫כלנחשבות‬ ‫יראה‬ ‫שאינן‬ ‫כתיב‬ ‫הנאות‬ ‫דכיון שחזינן שיש‬ ‫ישראלבת עין מתוך‬ ‫מדוע עם‬ ‫שמאיר לאישון‬ ‫להבין‪ ,‬דבר ה'‬ ‫ובע"כ שיש‬ ‫חשוך)‪,‬ויש‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫תחילה‬ ‫שחור (שהוא‬ ‫מאשר‬ ‫העם‪ ,‬הוא‬ ‫נשמתו‪.‬‬ ‫ולהמון‬ ‫ליראות‪.‬לטובת‬ ‫באשיהיה גם‬ ‫לראות כך‬ ‫"ולטובתך"‪,‬‬ ‫צריךשבא‬ ‫להוסיף‬ ‫כדרך‬‫"להנאתך"‪ ,‬אלא‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות‪-‬גירות של אברהם?‬ ‫ג' רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫השחור דוקא‪ ,‬א"כ יש כאן כעין נס‪ ,‬וזהו דקאמר דכ"ש שהקב"ה לא זקוק‬ ‫קרן‬ ‫בהסתכלךחייב‬ ‫כלפי‬ ‫מקום‪.‬תרומה בשוגג‬ ‫בכלשהאוכל‬‫משכחת לה‬ ‫בכל שעה‪,‬‬‫כאן איך‬ ‫מקשה‬ ‫תמיד‪,‬‬ ‫הנה הגרעק"איום‬ ‫החיבור לבהמ"ק ולמקום‬‫האורה‪.‬‬ ‫למדיםלך את‬ ‫שצורת‬ ‫אנוהוא נתן‬ ‫מכאןשהרי‬ ‫לאורך‪,‬‬ ‫בכלמרעוא‬ ‫מאכלות‬ ‫אתערותא‬ ‫עלך וכן קשה‬ ‫יתעורר‬ ‫איסור‪,‬‬ ‫דלבא‪,‬‬ ‫כיון שאכל‬ ‫ברעותאכלל‬ ‫מעלה‬ ‫נקרא שנהנה‬ ‫וחומש‪ ,‬והרי לא‬ ‫ומגביה‬ ‫דוקא‪ ,‬מפני שכדי‬ ‫מרים‬ ‫השחור‬ ‫כשאדםדרך‬ ‫שאדם רואה‬ ‫עמוק‪ ,‬לב‪,‬‬ ‫דברבנדבת‬‫כאןרק‬ ‫הוא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫בעין אליהו‬ ‫ב"ה"‪.‬מקרי נהנה כיון דניחא ליה יותר אם לא היה‬ ‫רעויןדהא לא‬ ‫אסורות כחלבדכל‬ ‫וכדומה‪,‬‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫אוכלו‪ .‬ומתרץ הגרעק"א דצ"ל דמ"מ שם אכילה עלה‪ ,‬כיון שאין המאכל‬ ‫אינו יכול לראות‬ ‫השמש‬ ‫על‬ ‫שהמביט‬ ‫לדבר‪,‬‬ ‫ודוגמה‬ ‫מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב‪ .‬כמידת‬ ‫חושך‪.‬‬ ‫קצת‬ ‫צריך‬ ‫לראות‬ ‫בעצמו מזיקו‪.‬ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר‬ ‫לרגלונהורא עמיה‬ ‫עלייה‬ ‫בחשוכא‬ ‫על כן‬ ‫"ידע מה‬ ‫יראה"‪.‬‬ ‫(דניאל ב)‬ ‫ביארו ל"‬ ‫המקרא‬ ‫והמפרשים זוכה‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫אבינואין אור‪ ,‬יכול‬ ‫אברהם‬ ‫ובחדר אחר‬ ‫שלאחד‬‫בחדר‬‫נדיב‪,‬אורבתו‬ ‫בתכשיש‬ ‫שלשל‬ ‫הדבר‬ ‫לבחינה‬ ‫שייכת‬ ‫דהנה טבע‬ ‫שרא‪,‬‬ ‫ה'‪,‬לא‬ ‫באיסוראת פני‬ ‫דאורייתא‬ ‫שדוקאלראות‬ ‫שבאים‬ ‫פעםכתב‬ ‫שבכל‬ ‫טז‪ ,‬יד)‬ ‫פני"‪,‬מכירה‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬לראות‬ ‫דהרמב"ם (הל'‬ ‫לגרים‪.‬‬ ‫תחילה‬ ‫הנמצא בחושך לראות לחדר שיש בו אור‪ ,‬אבל הנמצא באור אין יכול לראות‬‫שהוא‬ ‫צריךבאיסור דרבנן אין מנכה להם מן הדמים‪ .‬ומבאר הש"ך (יו"ד‬ ‫כך‬ ‫ורק‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫שם‬ ‫של‬ ‫הנכונה‬ ‫הכוונה‬ ‫עם‬ ‫לבוא‬ ‫נקרא הנאה‪ ,‬ואילו‬ ‫למקום החושך‪ ,‬והקב"ה יודע מה בחשיכה ונהורא עמיה שרא‪ ,‬ר"ל אף שנהורא‬ ‫אפשר לקבל את ההשפעות של ראיית פנים‬ ‫קיט‪ ,‬כז) ע"פ הירושלמי‪ ,‬שרבנן לא החילו את איסוריהם על דיני ממונות‪ .‬וביאר‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שאין די בעצם הביאה‬ ‫למקום החושך‪,‬‬ ‫האוראל‬ ‫לראות ממקום‬ ‫והביאותים‬ ‫שכתוב‬‫אדם יכול‬ ‫אין כמו‬ ‫מן הטבע‬ ‫תפלתך‬ ‫שרא‪ ,‬א"כ‬ ‫בבית‬ ‫עמיה‬ ‫ושמחנו‬ ‫דאורייתא‬ ‫איסור בכוונה‬ ‫אתשהאוכל‬ ‫ההשתדלות‬ ‫מהותי‪,‬‬ ‫צריךחילוק‬ ‫לעשות‬ ‫שיש כאן‬ ‫בזה הנתיה"מ (חו"מ רלד‪,‬‬ ‫לבהמ"ק‪,‬ג)אלא‬ ‫שרה‪.‬‬ ‫עמיה‬ ‫שנהורא‬ ‫אף‬ ‫בחשוכא‬ ‫מה‬ ‫הר קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬‫ידע‬ ‫הקב"ה‬ ‫אבל‬ ‫להשפעהלא‬ ‫נכונה ובהתלהבות הנדרשת‪ ,‬כדי לזכות‬ ‫דרבנן בשוגג‪,‬‬ ‫איסור‬ ‫באכל‬ ‫אולם‬ ‫איסור‪,‬‬ ‫עשה‬ ‫שכן‬ ‫בשוגג צריך כפרה‪,‬‬ ‫משתמש באור‬ ‫אינועל‬ ‫הנלווים‬ ‫הנכר‬ ‫אורה‪ ,‬הוא‬ ‫"ובניכולו‬ ‫שכיוןמינה‬ ‫שהקב"ה‬ ‫שכתובהם‪,‬לעיל‬ ‫כמוהמדרש‬‫גריםדברי‬ ‫וביאור‬ ‫פנים‪.‬האחרונים (רבי אלחנן וסרמן‪ ,‬רבי שמעון‬ ‫ומבארים‬‫מראיית‬ ‫המגיעה‬ ‫צריך כפרה‪.‬‬ ‫עשה איסור‪ ,‬ואינו‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק‬ ‫שקאפ) שאיסור דאורייתא הוא בהחפצא‪ ,‬ואף בשוגג יש כאן איסור‪ ,‬אבל איסור‬ ‫הדבראצלו הוא אור‬ ‫לחושך‪ ,‬אבל‬ ‫זקוק‬ ‫שלנו‬ ‫אוש‬ ‫כלומר‬ ‫החושך‪.‬‬ ‫ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור‬ ‫מתוך‬ ‫שבא‬ ‫שלנו‬ ‫)שביעילא‬ ‫משמואל ובשוגג‬ ‫הנהגה בשם‬ ‫שהנהיגו חכמים‪,‬‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫שהיא‬ ‫בספרי‬ ‫איתאכלומר‬ ‫כעי"זהגברא‪,‬‬ ‫דרבנן אינו אלא על‬ ‫ההתנדבות )שניכרת אצל‬ ‫בחינתשל חושך‪.‬‬ ‫שבאמתשם אור‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫וא"כ אין שייך‬ ‫גמור‬ ‫של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫דברי הגמ' דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫עבד איסורא כלל‪.‬‬ ‫ונצרף לכאן מש"כ בחי' אגדות למהר"ל (נדה לא‪ ,‬א) על מה שאמרו חז"ל שהאם‬ ‫ראיית פני השי"ת‪.‬‬ ‫ראוי‬ ‫או"ח‬ ‫הוא‬ ‫השו"ע‬ ‫אם (על‬ ‫ויבחון‬ ‫נפש חיה‬ ‫בעצמו‬ ‫בספרו‬ ‫בו נוסף‬ ‫יראהנדבך‬ ‫כךעל כך‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫מוסיף‬ ‫רבי ראובן מרגליות‬ ‫נותנת אודם ושחור שבעין‪ ,‬והאב נותן לובן שממנו מוח שבראש ולבן שבעין‬ ‫לכך"‪.‬אסורה בשבת‪ ,‬האם מקיים בזה עונג שבת‪ ,‬ומחלק שיש‬ ‫שאין‬ ‫משמואל‬ ‫השם‬ ‫בנו‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫ומוסיף‬ ‫רפב) לענין אכילה‬ ‫וכו'‪ ,‬דהיינו שהאב נותן דברים שהם יותר רוחניים‪ ,‬והאם נותנת את החלקים‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫הגשמיים‪ .‬השחור שבעין שהוא חומרי‪ ,‬שהוא נצרך כדי לקבל אחיזה בעניני‬ ‫בחולין‬ ‫התוס'אלא‬ ‫לעצבותמה שכתב‬ ‫ושברון לב‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬וכגון‬ ‫בדבר‬ ‫ולא‬ ‫שתלויים‬ ‫ניתן‬ ‫לשמחה‬‫איסורין‬ ‫איסורין בעצםכיוישיו"ט‬ ‫העוה"ז‪ .‬הראות שייכת למקום של חושך‪ ,‬שהוא חומרי‪ .‬אנו רואים דרך השחור‬ ‫ולא‬ ‫מאכל‬ ‫באיסור‬ ‫דוקא‬ ‫הצדיקים‪,‬‬ ‫ע"י‬ ‫תקלה‬ ‫מביא‬ ‫שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫הקב"ה‬ ‫(ה‪ ,‬ב) דמה שאין‬ ‫באיסור שתלוי בזמן‪ ,‬כגון אכילה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫שבעין‪ ,‬ששייך יותר לעוה"ז‪ ,‬ובא מן האם‪ ,‬שעי"ז יש צמצום והחשכה שנצרכים‬ ‫כדי להבחין באור‪.‬‬ ‫והנה ידוע להקשות על דברי האריז"ל שהנזהר מחמץ בפסח לא יחטא כל‬ ‫‪ | 58‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫ונוסיף על כך‪ ,‬שכעת מובנת היטב הטענה על שאול‪ ,‬שהדבר דומה לטענה‬ ‫דף לט‬ ‫על שלמה המלך שסבר שיכול להחריג את עצמו מאיסור ריבוי נשים וסוסים‪,‬‬ ‫משום שאצלו לא שייך הטעם‪ ,‬וזו היתה טעותו‪ .‬כך גם שאול עושה חשבונות‬ ‫שעות פוסלות בקדשים‬ ‫בציווי שמים‪ ,‬ואין הדין כך‪ ,‬שיש לקבל את הציווי להרוג את הבהמות בכל‬ ‫"זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים"‪ .‬כלומר‪ ,‬שנה יכולה להסתיים באמצע‬ ‫מצב מבלי חילוק‪.‬‬ ‫היום‪.‬‬ ‫עכ"פ מצתינו למדים ביאור בדברי הדו"ד בין שאול לשמואל עפ"י הגמרא‬ ‫בחידושי הגרי"ז הקשה דלכאו' הלשון היתה צריכה להיות "שעות מכשירות‬ ‫כאן‪ .‬והדברים מפליאים‪.‬‬ ‫בקדשים"‪ ,‬שהרי לולי דאזלינן בתר שעות‪ ,‬הרי כבר בתחילת היום הסתיימה‬ ‫השנה‪ ,‬ומה שהולכים בתר השעות‪ ,‬הוא קולא ולא חומרא‪.‬‬ ‫דף מא‬ ‫הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫התפארת שלמה (פרשת וירא) דהרמז בכך ששעות‬ ‫דבריב‪ ,‬א‬ ‫ונראה ליישב ע"פ‬ ‫חגיגה דף‬ ‫צריך לדעת‬ ‫השי"ת‪ .‬אדם‬ ‫עבירה‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת‬ ‫ושנעבדה בו‬ ‫פוסלות בקדשים הוא על מעלת הצדיקים (שמשולים לקדשים) אשר לא יניחו‬ ‫כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫עוסקים‬‫ליראות‬ ‫שעותבא‬ ‫ביום הם‬ ‫לראות כך‬ ‫שבא‬ ‫בכל כ"ד‬ ‫וכלכדרך‬ ‫עבודתם‬ ‫יראה‬ ‫תמיד‪,‬‬‫יראה‬ ‫מעבודתם כל היום‬ ‫מהפסוק "מן‬‫בלב‬ ‫להיות הוא‬ ‫לגביצריכים‬ ‫המזבח‪ .‬והמקור‬ ‫והתרגשות‬ ‫הכנה‬ ‫עבירה פסולה‬ ‫א"כ כמה‬ ‫שנעבדה בה‬ ‫בהמה‬ ‫רק בצרכי גבוה‪ .‬וזה הפירוש בפסוק "בשכבך תשמור עליך והקיצות היא‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫להוציא רובע ונרבע‪ .‬מן הבקר להוציא את הנעבד‪ .‬מן הצאן להוציא‬ ‫הבהמה‬ ‫כדרךואז‬ ‫העולם‪,‬‬‫יראה‪,‬‬ ‫"יראה –‬ ‫שיחזיק את‬ ‫הדרשהמשנתו‬ ‫מביאה את‬ ‫לצדיק שיקום‬ ‫הגמראממתינה‬ ‫תשיחך"‪ ,‬שהשכינה‬ ‫את המוקצה‪ .‬ומן הצאן להוציא את הנוגח"‪.‬‬ ‫כמה‬ ‫כאן‬ ‫יש‬ ‫לראות"‪.‬‬ ‫בא‬ ‫כך‬ ‫ליראות‬ ‫שאדם בא‬ ‫היא מדברת עמו‪ .‬וזהו "זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים"‪ ,‬והמילה "זאת"‬ ‫ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫לתקןאין לבהמה‬ ‫לאדם‬ ‫בה‪ .‬והרי‬ ‫בבהמהשיש‬ ‫נתפסת‬ ‫ההשתוקקות‬ ‫צ"ב‪,‬זו‪,‬וכי"שכפי‬ ‫העבירה שעשו‬ ‫גמרא‬ ‫על‬ ‫והדברים‬ ‫שהוא‬ ‫דהצדיקלמה‬ ‫בקדשים‪,‬תואמת‬ ‫האדם פוסלות‬ ‫צריכה להיות‬ ‫שלששעות‬‫אומרת‬ ‫השכינה‪ ,‬והיא‬ ‫שהראייה‬ ‫מורה על הוא‬ ‫הכנת‬ ‫שע"י‬ ‫דהיינו‬ ‫המעשים"‪,‬‬ ‫נתקנים‬ ‫כך‬ ‫מעשיו‬ ‫בחירה ושכר ועונש (ואמנם הזכרנו בשיעורים קודמים שרבי יוסף ענגיל דן האם יש‬ ‫הזמן‪ .‬אחת פטור מן‬‫את בעין‬ ‫סומא‬ ‫השעות כן‬ ‫ומקיים‬ ‫אותו‪ ,‬ועל‬ ‫שה'הוארואה‬ ‫קובע את‬ ‫בחינת קדשים‬ ‫ולתקן כל‬ ‫שכרהרגל‬ ‫ועונש‪ ,‬קשה)‪.‬‬ ‫שאיןשל‬ ‫ההשפעות‬ ‫להצד הפשוט‬‫לקבל‬ ‫בידו ועכ"פ‬ ‫האדם‪,‬בבהמה‪,‬‬ ‫שכר ועונש‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ע"פ דברי הנפה"ח (שער ג) ובעל התניא (שער היחוד והאמונה)‬ ‫שהיא שלימה‪.‬‬ ‫ומצינו בזה שני מהלכים‪:‬‬ ‫שבכל רגע ורגע הקב"ה נותן חיים לעולם‪ ,‬אך זה דבר שאינו נראה על פני‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה ‪" -‬כדרך שבא‬ ‫זה‪:‬את‬ ‫עבודהכנגד‬ ‫שמגלה‬ ‫עומד‬ ‫גילוישזה‬ ‫חדש של‬ ‫דרשו‪,‬‬ ‫הקדושים‬ ‫ושעה יש‬ ‫ובספריםבכל שעה‬ ‫השטח‪ ,‬ואילו בקדשים‬ ‫האדם את‬ ‫(ויצויין לרמב"ן ריש‬ ‫כנגד לקבל‬ ‫שקרבן הוא‬ ‫שהצורה‬ ‫ויקרא) מבאר‬ ‫ליראות"!‬ ‫השילוח כך‬ ‫(פרשתבא‬ ‫במילראות‬ ‫הצדיקים‪.‬כביכול‬ ‫שהאדם מקבל‬ ‫שמה‬ ‫היינו‬ ‫יראה"‪,‬‬ ‫–‬ ‫מחזיק מפני שבכל שעה יש עבודה של‬‫"יראה‬ ‫כבוד ה'‪ .‬העולם‬ ‫שאדם‬ ‫לעשות בו‪ ,‬נעשה‬ ‫ע"י ראוי‬ ‫היאשהיה‬ ‫והחג‪ ,‬שמה‬ ‫המועד‬ ‫ישים אל לבו‬ ‫הרגל‪,‬‬ ‫שהאדם‬ ‫ההשפעות של‬ ‫הקרבנות הוא‬ ‫ויקרא שענין‬ ‫מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫שמגיע"תחת יצחק"‪,‬‬ ‫שהאיל קרב‬ ‫השפע‬ ‫מול יצחק‪,‬‬ ‫אלבעקידת‬ ‫עצמוהוא‬ ‫ומעלה את‬ ‫שמקור הרמב"ן‬ ‫מרומם‬ ‫וכתב השפ"א‬ ‫בבהמה‪.‬‬ ‫וההכנהאני‬ ‫ההשתדלות‬ ‫מאברהם אשר‬ ‫שכמידת‬ ‫"המכסה אני‬ ‫שאמרשלו‪.‬‬ ‫הכתוב‬ ‫הראייה‬‫באיכותשזהו‬ ‫וממשיך התפא"ש‬ ‫ממילא‪,‬‬ ‫האדם‬ ‫אל‬ ‫יבואו‬ ‫לא‬ ‫ההשפעות‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫וכל מה שנעשה באיל הרי זה כאילו נעשה ביצחק)‪ ,‬ויש כאן רמז כיצד מתקרב האדם‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫מקבללהתקיים‪.‬‬ ‫כך הוא‬ ‫העולם יכול‬ ‫לראות‪,‬אין‬ ‫עושה"‪ ,‬כי שלו‬ ‫בלעדי אברהם‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫להקב"ה‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫נדמה‬ ‫בקדשים‪,‬‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫קלז(פוסלות‬ ‫כתב‪" :‬בן‬ ‫ששעות‬ ‫דלוליאות‬ ‫הגרי"ז‪ ,‬סו‬ ‫קושיית )פרק‬ ‫אתחרדים‬ ‫ולפי"ז יש ליישב‬ ‫בספר‬ ‫להלןלא)ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫תנאף‪.‬‬ ‫הגמראמאיסור‬ ‫לדבריאדם נקי‬ ‫הדבר– שיהיה‬ ‫מתאיםוהנרבע‬ ‫וכמהאת הרובע‬ ‫להוציא‬ ‫משמים‬ ‫בעצם‬ ‫שכלך‪ ,‬כי ה'‬ ‫שהעולם הוא‬ ‫בעיניזו מגלה‬ ‫במימרא‬‫בוראך‬ ‫החידוש‬ ‫תמידאךאת‬ ‫שהעולם ראה‬ ‫מתקיים לבדו‪,‬‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל –‬ ‫בבחינת דורש‬ ‫קדשים‪.‬‬ ‫שהםמשכיל‬‫היש‬ ‫לראות‬ ‫הצדיקים‬ ‫עבודת‬‫אדם‬ ‫השקיףואיןעללו בני‬ ‫חיות בלי‬ ‫"פסול" מצד עצמו‪,‬‬ ‫גאוה‪.‬בת נדיב‪ ,‬כמה‬‫בנעלים‬ ‫פעמייך‬ ‫אדם בעל‬ ‫יפויהיה‬ ‫מהשלא‬ ‫דכתיב‬ ‫הנעבד –‬ ‫"מאיאת‬ ‫להוציא‬ ‫ה'‬ ‫וכן‬ ‫רושם‪...‬‬ ‫תעשה‬ ‫ך‬ ‫ובראיית‬ ‫הם פוסלות‪ ,‬כלומר שהעולם אינו עומד לעצמו‪,‬‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫ששעות‬ ‫אלקים‬ ‫הקדשים מגלים‬ ‫נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל‪ ,‬בת‬ ‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫רצונו‪.‬שהיה‬ ‫שנקראעוברי‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫בצוותא עם‬ ‫אברם יהיה‬ ‫אבינו‬ ‫המוקצה – שלא‬ ‫בתו של‬ ‫נדיב את‬ ‫להוציא‬ ‫וזקוק לחיות בכל רגע‪.‬‬ ‫כתיב יראה כל זכורך‪ ,‬ודרשו רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫עםוקפדנות‪.‬‬ ‫מדוע‬ ‫ורציחה‬ ‫להבין‪,‬כעס‬ ‫שלאויש‬ ‫יהיה בו שום‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫תחילה‬ ‫את הנוגח –‬ ‫להוציא‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות‪-‬גירות של אברהם?‬ ‫ג' רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫דף מ‬ ‫בשם משמואל (ויקרא תרע"ג‪ ,‬וכעי"ז בתרע"א) מביא בהקדם דברי מהרח"ו‪,‬‬ ‫יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫ולמקום יש נשמות‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫בבהמות‪ .‬אכן‬ ‫הנשמותהחיבור‬ ‫המגולגלות‬ ‫אתשצורת‬ ‫למדים‬ ‫שהקרבנותאנומעלים‬ ‫מכאן‬ ‫אתערותא מרעוא‬ ‫עלךאדם‬ ‫יתעורר‬ ‫כשל‬ ‫דלבא‪,‬‬ ‫עגול‬ ‫ברעותא‬ ‫עינו‬ ‫מעלהגלגל‬ ‫ומגביה‬ ‫מרים‬ ‫כשאדם‬ ‫לב‪,‬‬ ‫בנדבת‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫שעדיין לא הגיע זמן תיקונן‪ ,‬מפני גודל לכלוכם (שהרי בעבירה מלבד האיסור‬ ‫דכל רעוין ב"ה"‪.‬‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫בהמה שגלגל עינה דומה לשל אדם‪ ,‬נחשבת בעלת מום‪.‬‬ ‫מתגלגלות בבהמות‬ ‫והן כמידת‬ ‫שהוא בטומאה)‪,‬‬ ‫מחוייב‪.‬‬ ‫למה של מעלה‬ ‫ומעבר לבהמ"ק‬ ‫טומאה‪ ,‬ואין לבוא‬ ‫מלומדה‬‫יש גם‬ ‫ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר‬ ‫כך זוכה ל"יראה"‪ .‬על כן עלייה לרגל‬ ‫ה"יראה"‪,‬‬ ‫מקרבן‪:‬‬ ‫שנפסלות‬ ‫דהנה‬ ‫תבואו‬‫מקרקא‪.‬‬ ‫העשיל "כי‬ ‫ה"ר עה"פ‬ ‫שםבשם‬ ‫חז"ל‬ ‫שדרשונפלא‬ ‫מובא פירוש‬ ‫שמואל נז‪(.‬‬ ‫בספר לקט )בשלח‬ ‫שייכת לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫שקייםה'‪,‬את‬ ‫את פני‬ ‫לראותואמר‬ ‫שבאים‬ ‫חזר שאול‬ ‫פעםעמלק‪,‬‬ ‫שבכל את‬ ‫לראות פני"‪,‬‬ ‫לשאול להרוג‬ ‫כאשר שמואל אמר‬ ‫גילוי עריות‪ .‬מוקצה ונעבד – מי שעבר בע"ז‪ .‬נוגח – מי‬ ‫לגרים‪.‬‬‫שעבר‬ ‫ונרבע – מי‬ ‫תחילה‬ ‫שהוא‬ ‫רובע‬ ‫ורק כך‬ ‫שהעם‬ ‫ה'‪,‬שאול‬ ‫באזני‪,‬שם‬ ‫השיב‬ ‫הנכונה של‬ ‫הכוונההזה אשר‬ ‫עםקול הצאן‬ ‫לבואמה‬ ‫צריךשמואל‬ ‫דבר ה'‪ .‬כששאל‬ ‫שעבר בשפיכות דמים‪.‬‬ ‫פנים‬ ‫ראיית‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫אפשר‬ ‫חמל על מיטב הצאן כדי לזבוח לה'‪ .‬ושמואל כעס על כך והסיר את המלוכה‬ ‫קדשך‬ ‫המגולגלת בהן‪,‬‬ ‫אל הר‬ ‫הנשמה‬ ‫"תביאנו‬ ‫מצד‬ ‫בסליחות למזבח‪,‬‬ ‫שאומרים‬ ‫אלה פסולות‬ ‫וזהו מה‬ ‫טעמא בהמות‬ ‫מהאי‬ ‫בעצםכן‪.‬הביאה‬ ‫כל די‬ ‫הבהמות גם‬ ‫שאין‬ ‫אומר‪,‬‬ ‫להרוג את‬ ‫הוייתברך‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬ציווי‬ ‫משאול‪ ,‬כיון שעבר על‬ ‫ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫להיקרב‪.‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫ראויה וכו'"‪,‬‬ ‫שאינהקדשי‬ ‫הר‬ ‫להשפעה‬ ‫הפסוק‬ ‫דאיתא לזכות‬ ‫בבעה"ט על‬ ‫הנדרשת‪ ,‬כדי‬ ‫שאול‪ .‬אלא‬‫ובהתלהבות‬ ‫עלה על דעת‬ ‫נכונה‬ ‫ויש להבין מה‬ ‫שניים על‬ ‫עדים‪ ,‬בזה עצמו‬ ‫הנלוו‬ ‫הנכרע"פ‬ ‫שנסקלת‬‫"ובני‬ ‫מינה‬ ‫בהמה‬ ‫לעיל יש‬ ‫כמו שכתוב‬ ‫משמואל‪ ,‬שאם‬ ‫גריםהשם‬ ‫ומוסיף‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫מראיית‬ ‫המגיעה‬ ‫"מכשפה לא תחיה"‪ ,‬שהטעם להרוג את הבהמות של עמלקים הוא שהיו‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק‬ ‫יש תיקון‪ .‬אך כאן מיירי בבהמה שיש רק ע"א ואינה נסקלת‪ ,‬וזהו שהנשמות‬ ‫איתא‪,‬‬ ‫וברוקח‬ ‫מכשפים ומתחפשים לבהמות‪ .‬ובספר חסידים (סי' תתשסו)‬ ‫ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר‬ ‫)שביעי‬ ‫משמואל‬ ‫כעי"ז איתא בספרי חסידות‪ .‬בשם‬ ‫אצלשאם ייכנסו‬ ‫)שניכרתנשמות‬ ‫ההתנדבותיוסף‪ ,‬שיש‬ ‫והמגיד אמר להבית‬ ‫לתיקון‪.‬בחינת‬ ‫שבאמת‬‫ראויות כעת‬ ‫לאנפלא‪,‬‬ ‫יתהפך‬ ‫נזרעינו לא‬ ‫פירש את‬ ‫גלגל‬ ‫ישתנה‪ ,‬אך‬ ‫האבני‬ ‫שאביו‬‫מביאגופו‬ ‫לבהמה‪ ,‬כל‬ ‫עצמו‬ ‫תרע"א(‬ ‫של את‬ ‫פסח‬ ‫שהיודע להפוך‬ ‫בהמ"ק ואל‬ ‫להתמהמה ולהתעכב‬ ‫אלצריכות‬ ‫אותנוולכן‬ ‫שמביאתקומה‪,‬‬ ‫מהתהיה להן‬ ‫יישרפוהיא‬ ‫מיד ולא‬ ‫הגרים(‪,‬‬ ‫לגיהנם‬ ‫כבוד‬ ‫עינו‬ ‫הדר‬ ‫נשאר‬ ‫לראותאבל‬ ‫שבאלבהמה‪,‬‬‫"שכמודומה‬ ‫דידן כך‪:‬‬ ‫שנהפך להיות‬ ‫הגמ'הנחש‬ ‫ויישאר כשלדברי‬ ‫אדם‪ .‬וכן‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫פני‬ ‫כדי שבהמשך יוכלו להיתקן‪ .‬ואותן נשמות שמתגלגלות בבהמות אלה‪ ,‬לא‬‫ראיית‬ ‫ויבחון אם הוא ראוי‬ ‫בעצמו‬ ‫ברוקח באורך)‪.‬‬ ‫בנידה‪.‬בו‬ ‫(וע"ע‬ ‫בגמ'יראה‬ ‫כמ"שכך‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫דומה לשל אדם‬ ‫עוברות שם עבירות בזמן ההוא של הגלגול‪ ,‬ועם הזמן הן נתקנות‪ .‬ובהמשך‬ ‫לכך"‪ .‬ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫הבהמות‬ ‫את ממנו‪,‬‬ ‫הטעם להרוג‬ ‫מהנדרש‬ ‫כל רחוק‬ ‫לשמואל‪ ,‬הרי‬ ‫היותו‬ ‫ששאול אומר‬ ‫שיתמרמר על‬ ‫מעתה נפלא‪,‬הפירוש‬ ‫יתגלגלו בבהמות שראויות לקרבן‪ ,‬ובכך יזכו לתיקון שלם‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫העין‬ ‫ושברוןאתלב‪,‬‬ ‫גלגל‬ ‫לעצבות‬ ‫נבדוק ונראה‬ ‫לבהמה‪,‬ולא‬ ‫אך אם‬ ‫לשמחה ניתן‬ ‫אדם שהפך‬‫יו"ט‬ ‫הוא שמא ישכיכאן‬ ‫ודברי השם משמואל נותנים לנו הארה והבנה בכל הפסולים והמומים‬ ‫שאעפ"כאת‬ ‫ויתבונן‬ ‫שהעם הועיד‬ ‫במצבו‪,‬וכיון‬ ‫שהואויביט‬ ‫בהמה ממש‪.‬‬ ‫להוכיחבנפשו‬ ‫נוכל אדם‬ ‫שיחשוב‬ ‫שדומה לבהמה‪,‬‬ ‫שבקרבנות‪ ,‬שהמשמעות הפנימית היא ביחס לנשמות שמגולגלות בבהמות‬ ‫הבהמות הללו לקרבנות‪ ,‬בהכרח שלא היה להם גלגל עין דומה לאדם‪ ,‬שא"כ‬ ‫אלה‪ .‬ועוד יבואר בזה בשיעור הבא‪.‬‬ ‫היו נפסלות מצד בעל מום‪ ,‬ושוב מוכח שאין כאן אדם שהפך עצמו לבהמה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪59‬‬ ‫לתוכן‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור ‪ -‬להתענג בידיעת התורה‬ ‫א' מערכת הזכרון עובדת בצורה טובה ופלאית‪ ,‬ומותאמת לזכור בצורה‬ ‫רואים שכך צורת הלימוד הנכונה‪ ,‬ואת התועלת המרובה שיש בכלים אלו‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫ברורה מאות ואלפי סוגיות‪ ,‬אם רק נשתמש בה בצורה הנכונה‪.‬‬ ‫לחיבור הנאה וזכרון הלימוד‪ .‬עם זאת הדברים הנמסרים בשיעורים מעוגנים‬ ‫לפני כשנה וחצי נפתח ע"י מערכת 'תמצית' קורס מיוחד בשם 'ללמוד להנות‬ ‫ב' יסוד היסודות ללימוד איכותי מהנה שנשמר לאורך ימים ושנים הוא‬ ‫גם במחקרים עדכניים רבים על מערכת הזכרון‪.‬‬ ‫ולזכור'‪ ,‬ובו סדרת שיעורים המלמדים כיצד לחזק את איכות הלימוד‪ ,‬להעצים את‬ ‫חיבור פנימי וחזק ללימוד‪ ,‬ומטרת הכלים הנלמדים היא ליצור ולחזק את‬ ‫בהכנת השיעורים הושקעו אלפי שעות של לימוד יסודי של סוגיות‬ ‫החוויה מהלימוד‪ ,‬ולהגיע למצב בו זוכרים את מה שלומדים‪ ,‬שיעורים שנמסרו‬ ‫החיבור הזה‪.‬‬ ‫העוסקות בנושא זה במישרין או בעקיפין‪ ,‬וכן נלמדו בצורה יסודית מאות‬ ‫לפני למעלה מ‪ 500-‬לומדים‪.‬‬ ‫ג' מצות ידיעת התורה והרגשת מתיקות התורה הם דברים השוים לכל‬ ‫מקורות מדברי רבותינו גדולי הדורות לאורך ההיסטוריה‪ ,‬ונקראו עשרות‬ ‫לקראת הסדרה הרביעית של השיעורים יוצא גליון זה ובו מידע בסיסי על סדרת‬ ‫נפש‪ ,‬ולא רק לבעלי דרגה מיוחדת ביראת שמים ושקיעות בתורה‪ ,‬והם‬ ‫ספרים ישנים וחדשים העוסקים בתחום זה‪.‬‬ ‫השיעורים‪.‬‬ ‫תלויים בעיקר בשימוש נכון וטבעי בכלים שהקב"ה נתן לנו‪ ,‬ולימוד בדרך זו‬ ‫בחינה נוספת נעשתה ע"י התחקות אחר דרכי צמיחתם של תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫באלו תחומים עוסקים השיעורים?‬ ‫מביא ליראת שמים ולשקיעות בתורה ולעוד מעלות רבות‪.‬‬ ‫ושימושם בכלים אלו‪ ,‬מטרת בדיקה זו היתה בכדי לבחון את השפעת כל‬ ‫השיעורים עוסקים ב‪ 4‬נושאים עיקריים‪:‬‬ ‫ד' בזמן הלימוד עצמו עלינו להתרכז בהבנת תוכן הדברים וללמוד בצורה טובה‪,‬‬ ‫כלי במישור המעשי ועמידתו במבחן המציאות‪ :‬האם כך גדלים תלמידי‬ ‫א' דרכי פעילות מערכת הזכרון והדרך להשתמש בה בצורה נכונה במטרה‬ ‫וכל מחשבה נוספת‪ ,‬כמו הרצון להספיק או לזכור‪ ,‬במידה והיא מפריעה לריכוז‬ ‫חכמים אמיתיים‪.‬‬ ‫לזכור את הלימוד‪.‬‬ ‫בגוף הלימוד‪ ,‬לא רק שאינה מסייעת לזכרון‪ ,‬היא מגרעת ממנו‪ ,‬מפני שהיא‬ ‫האם המשתתפים אכן רואים תועלת מהשיעורים?‬ ‫ב' הדרך לפתח את מערכת הזכרון ויכולות נוספות (כשרון‪ ,‬מהירות תפיסה‪,‬‬ ‫מורידה מהחיבור הפנימי לתוכן החומר הנלמד ומקטינה את ההנאה מהלימוד‪.‬‬ ‫ריכוז‪ ,‬מעלות רוחניות שונות‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫בסייעתא דשמיא נמסרו כבר לפני ‪ 11‬קבוצות עם למעלה מ‪ 500‬לומדים‪,‬‬ ‫בכמה שיעורים מדובר ומי מוסר אותם?‬ ‫רבים מהם מציינים את התועלת הגדולה שהיתה להם מהשיעורים‪ ,‬להנאה‬ ‫ג' הדרך להתחבר בצורה חזקה הרבה יותר ללימוד‪ ,‬דבר המביא לא רק‬ ‫מהלימוד‪ ,‬לחיזוק איכות הלימוד וההבנה‪ ,‬להצלחה במבחנים‪ ,‬לזכירת‬ ‫לזכרון הלימוד אלא גם ללימוד איכותי יותר ולהנאה גדולה יותר מהלימוד‪.‬‬ ‫הסדרה כוללת ‪ 11‬שיעורים של כ‪ 45‬דקות‪ ,‬והשיעורים נמסרים ע"י עורך‬ ‫הנלמד‪ ,‬ולתחומים נוספים‪.‬‬ ‫ד' כיצד לסכם ולחזור על הלימוד בצורה נכונה מהנה ויעילה‪.‬‬ ‫סיכומי תמצית‪.‬‬ ‫בקורס נלמד על ‪ 12‬כלים שכולם כאחד וכל אחד בפני עצמו מביאים את‬ ‫מה הקשר בין סיכומי 'תמצית' לקורס?‬ ‫למי מתאימים השיעורים?‬ ‫הלומד 'ללמוד (טוב יותר) להנות ולזכור'‪.‬‬ ‫סיכומי תמצית נועדו לא רק לחזרה והצלחה במבחנים‪ ,‬אלא גם לקבלת‬ ‫השיעורים מתאימים בראש ובראשונה לכל מי שמעוניין להעצים את‬ ‫כלים אלו מחולקים ל‪ 3‬חלקים‪ :‬א' כלים הנוגעים לגישה ללימוד ולהכנה‬ ‫סדר ובהירות בסוגיות ובהלכות הנלמדות‪ ,‬וליצירת חיבור פנימי חזק בין‬ ‫איכות הלימוד והזכרון‪ ,‬ובמיוחד למי שמרגיש שהוא לא ממצה מספיק את‬ ‫לפני הלימוד‪ .‬ב' כלים להעצמת הלימוד עצמו‪ .‬ג' כלים לסיכום וחזרה לאחר‬ ‫הלומד לחומר הנלמד‪ ,‬והרבה מהתובנות הנלמדות בקורס הוטמעו בתוך‬ ‫הכוחות שלו ורוצה להגיע ליותר‪ ,‬להתחבר יותר ללימוד‪ ,‬ללמוד טוב יותר‪,‬‬ ‫הלימוד‪.‬‬ ‫הסיכומים‪.‬‬ ‫להנות יותר מהלימוד‪ ,‬ולזכור את מה שהוא לומד‪ .‬כמו כן השיעורים‬ ‫מתאימים לאלו שנמצאים במסגרות מבחנים ומעוניינים להצליח בהם‬ ‫האם הכלים שנלמדים בשיעורים מצריכים שינוי בסדרי‬ ‫האם השיעורים הם בתשלום?‬ ‫ולשמר את הידע לאורך ימים ושנים‪ ,‬וכן למגידי שיעורים ומלמדים‬ ‫הלימוד?‬ ‫השיעורים הם אכן בתשלום‪ ,‬וזאת מהסיבה שרק מי שמוכן ומשקיע‬ ‫המעוניינים ללמד את תלמידיהם בצורה מושכת ומעניינת במטרה‬ ‫לא‪ .‬המטרה בשיעורים היא להעצים את איכות הלימוד‪ ,‬כל אחד בסגנון‬ ‫מכספו על הדברים‪ ,‬מגיע לקורס בצורה רצינית‪ ,‬שומע ומפנים את הדברים‪,‬‬ ‫שהתלמידים יחיו את הסוגיא ויזכרו אותה לאורך ימים ושנים‪.‬‬ ‫לימודו‪ ,‬ולא לשנות אותה‪.‬‬ ‫ומשתדל ליישם אותם בפועל‪ ,‬ועי"ז הוא מקבל את התועלת מהדברים‪ ,‬עם‬ ‫לאיזה סגנון לימוד השיעורים מתאימים?‬ ‫האם ניתנים בשיעורים דרכים ליישום בפועל של הכלים‬ ‫זאת מדובר בסכום סמלי ונמוך מאד בהשוואה לעלות רגילה של קורסים‬ ‫אחרים‪ ,‬וגם סכום זה מוחזר במלואו! לאלו השומעים ברצינות את‬ ‫השיעורים מתאימים לכל סגנון לימוד‪ ,‬עיון ובקיאות‪ ,‬גמרא והלכה‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫הנלמדים?‬ ‫השיעורים ומבצעים בפועל את התרגילים שניתנים בשיעורים‪.‬‬ ‫האם השיעורים מתאימים גם למי שאין לו זכרון טוב?‬ ‫בסיום כל שיעור ניתנים תרגילים מעשיים פרקטיים‪ ,‬שההרגל בהם נותן‬ ‫עם זאת השיעור הראשון‪ ,‬בו נלמדים מספר כלים חשובים‪ ,‬הינו חינמי‪,‬‬ ‫בהחלט! מכמה סיבות‪ :‬א' כל אחד יכול לזכור הרבה יותר ממה שהוא זוכר כרגע‪,‬‬ ‫תועלת עצומה וקנין חזק ואמיתי בכלים הנלמדים‪.‬‬ ‫וניתן לקבל ממנו תועלת מרובה גם למי שלא נרשם לסדרת השיעורים‪.‬‬ ‫אם ילמד להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון‪ .‬ב' יתכן בהחלט שמי שחושב‬ ‫האם התרגילים קלים ליישום?‬ ‫שאין לו זכרון טוב יגלה שהסיבה שהוא לא זוכר טוב אינה הזכרון אלא דברים‬ ‫אנו משתדלים למצוא תרגילים מעשיים‪ ,‬שיהיו מצד אחד קלים לביצוע‪,‬‬ ‫האם הקורס הוא פרונטלי או שניתן לשומעו דרך הטלפון?‬ ‫אחרים לגמרי‪ ,‬ובאמת יש לו זכרון הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב‪ .‬ג' כל אחד‬ ‫ושוים לכל נפש‪ ,‬ומצד שני יתנו את התועלת המירבית‪ .‬רוב הכלים לוקחים‬ ‫מומלץ מאד‪ ,‬למי שיכול לבוא פיזית לשמוע את השיעורים‪ ,‬כיון שעי"ז‬ ‫יכול לפתח את הזכרון שלו‪ ,‬ובשיעורים אנו לומדים בין השאר כיצד מפתחים את‬ ‫רק מספר דקות בכל יום‪.‬‬ ‫התועלת היא גדולה יותר‪ ,‬אולם ישנה גם אפשרות לשמיעת השיעורים דרך‬ ‫הזכרון ועוד כוחות נוספים כמו כח הריכוז כח העיון כח ההספק וכו'‪.‬‬ ‫הטלפון בקו תמצית‪ ,‬ולגבי התשלום‪ ,‬כיון שהתשלום נועד בכדי לקבל את‬ ‫מהם המקורות של הדברים הנלמדים בשיעורים?‬ ‫התועלת מהשיעורים‪ ,‬אין הבדל במחיר‪ ,‬וגם לגבי ההחזרים גם אלו השומעים‬ ‫האם ניתן לקבל מספר תובנות מהנלמד בשיעורים?‬ ‫כל הדברים הנלמדים בקורס יסודם במאות מראי מקומות מדברי חז"ל‬ ‫את השיעורים בטלפון יקבלו בס"ד את ההחזרים לפי הכללים‪.‬‬ ‫נזכיר מספר יסודות מרכזיים עליהם בנויים השיעורים‪.‬‬ ‫ודברי רבותינו גדולי הדורות ראשונים ואחרונים עד דורנו אנו‪ ,‬בהם אנו‬ ‫‪----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫לא בשמים היא ‪ -‬גם אתה יכול!!!‬ ‫האם כשאין לך משהו קבוע ללמוד אתה מרגיש משיכה לכמה דברים‬ ‫האם אחרי לימוד עם השלכה מעשית אתה יכול לזהות מה יצא למעשה?‬ ‫האם כשאתה מסיים ללמוד אתה מסוגל לומר בקצרה (ב‪ 2‬דקות) ‪2-3‬‬ ‫וקשה לך לבחור ביניהם?‬ ‫האם קרה לך שכשלמדת לא הרגשת עייפות וכשהפסקת ללמוד גילית שאתה‬ ‫נקודות שהתחדשו לך?‬ ‫האם אתה חושב שאתה מנצל את זמנך מספיק‪ ,‬או שאתה יכול ללמוד כל‬ ‫עייף‪( ,‬או שהמצב הפוך)?‬ ‫האם אתה יכול לומד בעל פה מה שלמדת בימים אלו לפני שנה‪ ,‬או אפילו‬ ‫יום שעה או יותר?‬ ‫לפני חודשיים?‬ ‫האם סוגיא מורכבת מאתגרת אותך (או מכבידה עליך)?‬ ‫האם אתה מתחיל את היום עם חשק ואמביציה?‬ ‫האם אתה מאמין שאתה יכול לזכור בצורה ברורה חלק גדול ממה שאתה‬ ‫האם יש לך סקרנות מוקדמת למה שאתה הולך ללמוד?‬ ‫האם אתה מסיים את היום עם סיפוק?‬ ‫לומד?‬ ‫האם כשאתה לומד שאלה בגמרא או במפרשיה או שקשה לך קושיא‪ ,‬זה‬ ‫האם אתה חושב שהתקדמת בצורה משמעותית בהבנה וידיעת התורה‬ ‫באם ענית תשובות חיוביות על חלק גדול מהשאלות הנ"ל‬ ‫כואב לך?‬ ‫בשנה האחרונה?‬ ‫אשריך‪ ,‬אבל אם לא‪ ,‬תן לעצמך הזדמנות‪ ,‬בא לשמוע מהי‬ ‫האם אתה מרגיש בצורה חיה את דברי הפסוק "מתוקים מדבש" וכו'?‬ ‫האם קורה לך שאתה מתגעגע לגמרא?‬ ‫הדרך אותה לימדונו רבותינו כיצד לזכות לכל הנ"ל‪.‬‬ ‫האם אתה קורא ומסביר בקול ובצורה חיה וברורה את מה שאתה לומד?‬ ‫האם קורה לך שאתה מסתכל בשעון באמצע הלימוד ומגלה שעבר הרבה‬ ‫האם כשאתה לומד סוגיא שכבר למדת בעבר אתה מרגיש שהלימוד‬ ‫יותר זמן ממה שחשבת?‬ ‫בשיעורים תקבל בסייעתא דשמיא כלים כיצד לזכות לדברים‬ ‫החדש הוא רק תוספת הבנה ובהירות או שאתה צריך ללמוד את הדברים‬ ‫האם קורה לך שאתה הולך בדרך ועולים לך בראש חשבונות ושאלות על‬ ‫אלו‪ ,‬כלים שרבים מאד ממשתתפי השיעורים ציינו כי זכו על‬ ‫מחדש?‬ ‫מה שלמדת?‬ ‫ידם לחיבור חזק ואמיתי ללימודם‪ ,‬למתיקות וידיעת התורה‪,‬‬ ‫האם אתה מעונין שה'נטו' של שעות הלימוד שלך יגדל?‬ ‫האם קרה לך שבמשך כל הסדר לא קפצו לך בראש מחשבות שאינם‬ ‫ולמתן תשובה חיובית על הרבה מהשאלות הנ"ל‪.‬‬ ‫האם בסיום הסדר קשה לך להתנתק מהגמרא?‬ ‫קשורות למה שאתה לומד?‬ ‫‪----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ברוך ד' אני נמצא על סף סיום הסדרה ששינתה אותי מקצה לקצה‪ ,‬לכן‬ ‫מכתבים נבחרים ממשתתפי השיעורים‬ ‫פרטים על סדרת השיעורים‬ ‫אשמח לדעת על פתיחות נוספות כדי שאוכל להמליץ על כך לחברי‪.‬‬ ‫בעבר כמעט לא הייתי חושב בלימוד בזמנים פנויים‪ ,‬והיום‪ ,‬בעקבות כמה‬ ‫השיעורים יתקיימו בס"ד בירושלים (בישיבת מיר‪ ,‬בנוה יעקב ופסגת זאב‪ ,‬ובבית‬ ‫התרשמתי מאד מהצורה והגישה של מסירת השיעורים‪ ,‬שכולם מלאים באהבת‬ ‫כלים מהשיעורים שאני מיישם‪ ,‬אני חושב בלימוד ומעביר סוגיות בראש‬ ‫וגן)‪ ,‬באלעד‪ ,‬ובאופקים‪ ,‬וניתן גם לשומעה בטלפון‪.‬‬ ‫תורה וכלים מעשיים‪ ,‬ניכרת הכוונה לשם שמים והעבודה העצמית שמשפיעה‪.‬‬ ‫בצורה חווייתית ובלי מאמץ מיוחד‪ ,‬וכל הלימוד מלכתחילה הוא איכותי‬ ‫מחיר הסדרה הינו ‪ ₪ 720‬לאברכים ו‪ ₪ 400‬לבחורים‪ ,‬מבצע מיוחד לרגל הסדרה‬ ‫יישר כח על המענה הטלפוני הברור לכל שאלה‪ ,‬ועל הרצון ללוות אותי‬ ‫יותר ועם הרבה יותר חשק‪.‬‬ ‫החדשה‪ ₪ 600 ,‬לאברכים ו‪ ₪ 300‬לבחורים‪.‬‬ ‫בדרך להצלחה‪ ,‬וחבל שלא שמעתי את השיעורים כבר כשהייתי בחור‪.‬‬ ‫אני מרגיש שהשיעורים הוציאו ממני מן הכח אל הפועל הרבה כוחות‬ ‫ניתן להרשם ב'נדרים פלוס' קופת 'תמצית' או בשיעורי הפתיחה‪.‬‬ ‫יישר כח עצום על השיעורים שנמסרו בצורה ברורה וטובה מאד‪ ,‬אין מחיר‬ ‫שכבר היו בי‪ ,‬והדברים נתנו לי תועלת עצומה‪ ,‬לאיכות הלימוד‪ ,‬להנאה‬ ‫שיעור הפתיחה הינו ללא תשלום והרשמה‪ ,‬ויש בו תועלת גם למי שלא נרשם‬ ‫בעולם לכזה דבר עצום ונפלא‪ ,‬הלא התורה היא חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ובלא‬ ‫מהלימוד‪ ,‬ולהצלחה במבחנים‪ .‬חשוב לציין שאחרי השיעורים אני מספיק‬ ‫לסדרת השיעורים‪.‬‬ ‫שייכות ושקיעות בגישמעק וחיבור אין זה חיים אמיתיים‪ ,‬ואשרי שזכיתי‬ ‫פחות חומר‪ ,‬אולם איכות הלימוד וההנאה שוים את זה‪.‬‬ ‫להתקדם בצורה אדירה ביסוד היסודות של העולם‪.‬‬ ‫לפרטים נוספים ולהרשמה‪.055-400-7977 -‬‬ ‫אני נבחן תקופה ארוכה במסלול מבחנים מסוים‪ ,‬במבחן האחרון‬ ‫השיעורים נתנו לי תועלת עצומה‪ ,‬חיבור עוצמתי ללימוד‪ ,‬חשק לחזור‬ ‫השתמשתי בתובנה חשובה מתוך השיעורים‪ ,‬והתוצאה היתה שעם הרבה‬ ‫לעדכונים ולשמיעה טלפונית של שיעור הפתיחה‪.02-3131-465 -‬‬ ‫ולסכם‪ ,‬ומהלך איך ללמוד ולזכור‪.‬‬ ‫פחות חזרות קיבלתי ציון הרבה יותר טוב‪.‬‬ ‫וסף‬ ‫המחיר המלא של הקורס‪ ,‬פרטים בשיעורי הפתיחה‪.‬‬ ‫כספי עד‬ ‫א‬ ‫החזר|‬ ‫‪60‬‬ ‫מבחן ‪ 240‬חיי שרה‬ ‫מבחן ‪ 357‬חיי שרה‬ ‫בכורות מ"ד עד נ'‬ ‫סימן תמ"ז סעיפים ה' עד ח'‬ ‫בשר יבש גבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח במלח שלא בדקוהו מחמץ‪ ,‬מה דינם בפסח?‬ ‫א' לשו"ע מותר לאכלם בפסח‪ ,‬ולרמ"א יש להחמיר לכתחילה‪.‬‬ ‫ב' אין לחוש שמא היה שם חמץ‪.‬‬ ‫ג' לכל הדעות אסור באכילה‪.‬‬ ‫דגים מלוחים השרויים במים בפסח בכלי חמץ‪ ,‬מה דינם?‬ ‫א' י"א חוזר וניעור‪ ,‬וי"א שאינו חוזר וניעור‪.‬‬ ‫ב' יש להחמיר ליזהר מהם לכתחילה‪.‬‬ ‫האם איסור חל על איסור לרבי יוסי הגלילי באיסור‬ ‫מ"ד‪ .‬כהן שנשרו ריסי עיניו ונשתיירו השורשים‪ ,‬האם הוא כשר לעבודה?‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫ולרבנן החולקים עליו כולל כשהאיסור השני חמור?‬ ‫א' כשר‪.‬‬ ‫א' חל‪.‬‬ ‫ב' פסול משום מום‪.‬‬ ‫שמו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?‬ ‫ב' לא חל‪.‬‬ ‫ג' פסול משום מראית העין‪.‬‬ ‫א' מותר‪ ,‬דצונן אינו מפליט‪.‬‬ ‫ג' לרבנן חל ולרבי יוסי הגלילי לא חל‪.‬‬ ‫מ"ה‪ :‬האם כהן טריפה כשר לעבודה?‬ ‫ב' אסור משום דמליח כרותח‪.‬‬ ‫א' כשר‪.‬‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫מהיכן לומדים שאיסורי נבילה וטריפה חלים על‬ ‫ב' פסול לכתחילה‪.‬‬ ‫איסור חלב (רש"י)?‬ ‫ג' פסול אף בדיעבד‪.‬‬ ‫דכו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?‬ ‫א' דכתיב "ואכול לא תאכלוהו"‪.‬‬ ‫א' מותר‪ ,‬דצונן אינו מפליט‪.‬‬ ‫מ"ו‪ .‬כהן שנטמא למתים‪ ,‬האם הוא פסול לעבודה?‬ ‫ב' אסור‪ ,‬משום חורפא ודוחקא דדיכה‪ .‬אבל במדוכות שלנו שרוב תשמישה בבשמים‪ ,‬יש להתיר אם נידוך קודם הפסח‪.‬‬ ‫ב' הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ג' רק למ"ד איסור חל על איסור הם חלים‪.‬‬ ‫ב' פסול עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים‪.‬‬ ‫ג' מלח יבש‪ ,‬מותר‪ .‬לח‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫ג' פסול עד שידור שלא יטמא למתים‪.‬‬ ‫דך בוסר במדוכה של חמץ בפסח‪ ,‬מה דינו?‬ ‫עד היכן מקום נטילת הידים לתרומה?‬ ‫מ"ו‪ :‬בן ט' שמת אחר יציאת ראשו‪ ,‬האם הבא אחריו בכור לנחלה?‬ ‫א' אסור‪ ,‬משום דוחקא‪.‬‬ ‫א' עד מקום חיבור היד והזרוע‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ב' להשו"ע כאן מותר‪ ,‬דבוסר לא מיקרי דבר חריף [וצונן אינו מפליט]‪ .‬ולפי מה שפסק ביו"ד שבוסר מיקרי דבר חריף יש להחמיר‪.‬‬ ‫ב' י"א עד מקום חיבור היד והזרוע‪ ,‬וי"א עד הפרק‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫השלישי‪.‬‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' י"א עד הפרק השני וי"א עד הפרק השלישי‪.‬‬ ‫מ"ז‪ :‬המפלת כמין דגים או חגבים‪ ,‬מה דין הנולד אחריו לענין פדיון הבן?‬ ‫חתך דבר שאינו חריף בסכין של חמץ בפסח‪ ,‬מה דינו?‬ ‫מה ההבדל בין זהיר לזריז (רש"י)?‬ ‫א' חייב בפדיון הבן‪.‬‬ ‫א' אסור‪ ,‬משום דוחקא דסכינא‪.‬‬ ‫א' הזהיר נזהר מתחילה מכל חשש עבירה‪ ,‬והזריז‬ ‫ב' פטור מפדיון הבן‪.‬‬ ‫ב' אף שדוחקא דסכינא אינו אוסר בדבר שאינו חריף‪ ,‬חיישינן שמא יש חמץ על הסכין‪.‬‬ ‫מזדרז ונזהר רק בשעת מעשה‪.‬‬ ‫ג' בדגים פטור ובחגבים חייב‪.‬‬ ‫ג' בן יומו‪ ,‬אסור‪ .‬אינו בן יומו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫ב' הזהיר נזהר מעבירה רק בשעת מעשה‪ ,‬והזריז מכין‬ ‫מ"ח‪ .‬מבכרת שילדה ב' זכרים ומת אחד מהם בתוך ל' יום‪ ,‬האם האב חייב‬ ‫עצמו מתחילה שלא יבוא לידי עבירה‪.‬‬ ‫זיתים שנכבשו עם מים בקדירה של חמץ‪ ,‬מה דינם?‬ ‫בפדיון?‬ ‫ג' הזהיר נזהר מלא תעשה‪ ,‬והזריז מזדרז לקיום מצות‬ ‫א' חייב‪.‬‬ ‫א' בקדירה שאינה בת יומא‪ ,‬להשו"ע מותר‪ ,‬ולהרמ"א לקמן אין להתיר אא"כ סילקן מהכלי קודם הלילה‪.‬‬ ‫עשה‪.‬‬ ‫ב' פטור‪.‬‬ ‫ב' אף בקדירה שאינה בת יומא‪ ,‬אסור לכו"ע‪ ,‬כדין דבר חריף‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' אף בקדירה שאינה בת יומא‪ ,‬אסור לכו"ע‪ ,‬משום חומרא דחמץ‪.‬‬ ‫מ"ח‪ :‬ב' נשים של ב' אנשים שלא ביכרו וילדו זכר ונקיבה‪ ,‬האם הבן חייב‬ ‫מ"ז‪ :‬האם להלכה נדר שהודר ברבים יש לו הפרה?‬ ‫לפדות את עצמו?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫א' חייב‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ב' פטור‪.‬‬ ‫שמירת הלשון שער התורה מפרק ז' 'וכזה איתא' עד סוף הפרק‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' לדבר מצוה כן ולדבר הרשות לא‪.‬‬ ‫אלו דברים מזכיר רבינו שהם דאורייתא במצוות קריאת שמע?‬ ‫מ"ט‪ .‬בכור שמת אביו לאחר שהיה בן ל' יום‪ ,‬באיזה אופן הבן חייב לפדות את‬ ‫א' לקבל עול מלכות שמים‪ ,‬להשמיע לאזניו ולדקדק באותיותיה‪ ,‬ולקוראה בזמנה‪.‬‬ ‫עצמו?‬ ‫ב' לקוראה בזמנה ולכוין לשם מצוה‪.‬‬ ‫א' כשאביו אמר בשעת מיתתו שלא נפדה‪.‬‬ ‫ג' לקוראה בגוף ובמקום נקי‪ ,‬ולקוראה בברכותיה בזמנה‪.‬‬ ‫ב' כשיש עדים שלא נפדה‪.‬‬ ‫ג' בכל אופן חייב‪ ,‬כיון שהרוב אינם פודים מיד‪.‬‬ ‫עד מתי מוטל על האב ללמד את בנו תורה‪ ,‬ואם אינו מלמד הוא נענש שימיו מתקצרים?‬ ‫מ"ט‪ :‬באיזה אופן נחלקו רבי יהודה וחכמים האם האב או הבן קודמים לפדיון‬ ‫א' רק בקטנים גמורים‪.‬‬ ‫הבן?‬ ‫ב' כל זמן שהוא תחת רשות אביו‪.‬‬ ‫א' כשיש לאב רק ה' סלעים‪.‬‬ ‫ג' כל זמן שלא סיים ללמדו את כל התורה והמשנה‪.‬‬ ‫ב' כשיש לאב ה' משועבדים וה' בני חורין‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫נ‪ .‬מדוע ביקשו לגנוז מטבעות משום מטבעות של הקדש שבאו מירושלים?‬ ‫א' משום חומר הקדש‪.‬‬ ‫אוסף | ‪61‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ב' זכר לחורבן‪.‬‬ ‫ג' רצו לגנוז סוג מטבעות שרובם מירושלים‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מבחן ‪ < 118‬חיי שרה‬ ‫סוכה ח‪ :‬עד י"א‪:‬‬ ‫ח‪ :‬איזו מהסוכות של יוצרי כל חרס כשרה לסוכה‪ ,‬ואיזו חייבת במזוזה?‬ ‫א' שתיהן חייבות במזוזה‪ ,‬ורק החיצונה כשרה לסוכה‪.‬‬ ‫ב' שתיהן פטורות ממזוזה‪ ,‬ורק החיצונה כשרה לסוכה‪.‬‬ ‫ג' החיצונה כשרה לסוכה ופטורה ממזוזה‪ ,‬והפנימית פסולה לסוכה וחייבת במזוזה‪.‬‬ ‫ט‪ .‬איזו סוכה כשרה לכולי עלמא?‬ ‫א' סוכה שנעשית בחולו של מועד‪.‬‬ ‫ב' סוכה שנעשית בסתמא בתוך ל' יום לחג‪.‬‬ ‫ג' סוכה גזולה‪.‬‬ ‫ט‪ :‬י‪ .‬באיזה אופן סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה (כשהסכך של העליונה למטה מכ' אמה)?‬ ‫א' אם העליונה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬או שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות כלל‪.‬‬ ‫ב' אם התחתונה חמתה מרובה מצילתה והעליונה צילתה מרובה מחמתה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫י‪ .‬באיזה אופן סדין אינו פוסל את הסכך?‬ ‫א' רק בפורס לנוי‪.‬‬ ‫ב' גם בפורס כדי שלא יפלו עלים‪.‬‬ ‫ג' בכל גוונא הסדין פוסל‪.‬‬ ‫י‪ :‬באיזה אופן מותר לישן בכילה בסוכה?‬ ‫א' באינה גבוהה עשרה‪ ,‬או במשופעת‪.‬‬ ‫ב' צריך שלא תהיה גבוהה עשרה וגם לא תהיה משופעת‪.‬‬ ‫ג' אפילו גבוהה עשרה ואינה משופעת‪.‬‬ ‫י"א‪ .‬איזה דבר פסול לסיכוך לכו"ע?‬ ‫א' מחובר לקרקע או דבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ב' גם מחובר שתלשו אחר שסיכך בו אם אין הקציצה ניכרת‪.‬‬ ‫ג' גם אם הקציצה ניכרת אם לא נענע את הסכך אחרי הקציצה‪.‬‬ ‫י"א‪ :‬האם צריך לאגוד את הלולב וההדסים והערבות יחד או לא?‬ ‫א' י"א שאין בזה מצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה מצוה‪.‬‬ ‫ב' י"א שאין בזה מצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה מצוה אבל אינו מעכב‪.‬‬ ‫ג' י"א שיש בזה מצוה‪ ,‬וי"א שזה מעכב‪.‬‬ ‫‪ | 62‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעור חומש‬ ‫על פרשת השבוע‬ ‫משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫הוא המשכן שעשה בצלאל שבא משבט יהודה שיצא מלאה‪ ,‬ואהל רחל‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר וגו' שמענו אדני נשיא‬ ‫ו'(‪ .‬הנה אברהם אבינו ביקש שיתנו לו אחוזת קבר‪ ,‬ואילו בני חת לא הוא משכן שילה שבחלק יוסף‪ ,‬וגם נכלל בהם שהם כנגד נוב וגבעון‬ ‫נתנו לו‪ ,‬אלא אמרו לו שיקח מעצמו קבר‪ .‬ונראה לבאר בזה דבאמת ובית עולמים‪ .‬ומבואר דהאהלים של האמהות הם בית המקדש‪.‬‬ ‫אברהם ביקש מבני חת‪ ,‬מחמת היותו גר ותושב‪ ,‬וכמו שאמר להם וברמב"ן ריש חומש שמות כתב וכשבאו אל הר סיני ועשו משכן ושב‬ ‫'גר ותושב אנוכי עמכם'‪ ,‬שבקשתו לקבר הייתה מצד שהוא גר הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם‪,‬‬ ‫ותושב‪ .‬אבל בני חת לא נענו לבקשתו מצד שהוא גר ותושב‪ ,‬אלא שהיה סוד אלוק עלי אהלם והם הם המרכבה וכו'‪ .‬ומבואר בדבריו‬ ‫אמרו לו שהם נותנים לו מחמת שהוא נשיא אלוקים‪ ,‬וכמו שאמרו שהמשכן שבו השראת השכינה הוא במקום אהלי האבות‪ ,‬ורק כשחזרו‬ ‫'נשיא אלוקים אתה בתוכינו'‪ ,‬ונשיא אלוקים היינו מדין מלך‪ ,‬וכמו ישראל למעלת אבותם זכו למשכן ולהשראת השכינה כמו שהיה אצל‬ ‫שאמרו חז"ל הובא ברש"י לעיל על הפסוק 'עמק שוה הוא עמק המלך'‪ ,‬האבות באהליהם‪ .‬ומבואר מכל זה דאהלי האבות והאמהות היה מקום‬ ‫עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא של השראת השכינה וכמקום המשכן ובית המקדש‪.‬‬ ‫אלוקים וקצין‪ ,‬וזהו שאמרו לו נשיא אלוקים אתה בתוכינו‪ ,‬היינו שהם ובזה יש לבאר דלכן לא נטה אהל חדש לרבקה‪ ,‬כי אדרבה האהל של‬ ‫המליכוהו עליהם‪ ,‬ומחמת זה הם שנותנים לו אחוזת קבר‪ ,‬וזהו טעם שרה הוא הוא המקום של השראת השכינה‪ ,‬והוא הוא מקום המקדש‪,‬‬ ‫וכל הענין הוא רק שרבקה גם היא תבא למעלת האמהות להיות באהל‬ ‫אחר מהטעם שביקש אברהם אבינו‪.‬‬ ‫מעתה מבואר היטב דאם הוא מקבל אחוזת קבר‪ ,‬מחמת שהוא גר השכינה‪ ,‬ולכן הביאה דוקא לאהל שרה אמו ולא עשה לה אהל חדש‪.‬‬ ‫ותושב כפי שביקש‪ ,‬אז הם צריכים לתת את הקבר‪ ,‬ובנתינתם תליא‬ ‫ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה‪) .‬כ"ה‪ ,‬א'(‪ .‬וכתב רש"י זו הגר‪.‬‬ ‫מילתא‪ ,‬ואמנם הם מחוייבים לתת‪ ,‬אבל מ"מ הנתינה צריכה ליעשות‬ ‫והנה איתא בחז"ל דעפ"י הדיבור לקחה‪ .‬ויש לומר דהטעם שהוצרך‬ ‫על ידם‪ ,‬אבל אם הוא מקבל אחוזת קבר מטעם שהוא נשיא וקצין‬ ‫לדיבור מיוחד ללקיחתה‪ ,‬דהרי מתחילה נצטוה לגרש אותה‪ ,‬כפי‬ ‫עליהם‪ ,‬א"כ הוא מקבל הקבר מכח מלכותו ושלטונו עליהם‪ ,‬ובזה אין‬ ‫שנצטוה 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'‪ ,‬וכיון דהוא מצווה‬ ‫צריך שהם יתנו לו‪ ,‬אלא מכח שלטונו ומלכותו הוא נוטל בעצמו‪.‬‬ ‫לגרשה איך יכול לחזור ולקחתה‪ ,‬ולזה הוצרך לדיבור מיוחד להתיר לו‪.‬‬ ‫ולכן כשאברהם אבינו ביקש מחמת שהוא גר ותושב‪ ,‬ביקש שהם‬ ‫והנה אע"פ שבאמת הגר החזיקה עצמה בכשרות‪ ,‬וכמו שכתב רש"י‬ ‫יתנו לו‪ ,‬אבל הם ענו לו שהוא יקבל מחמת היותו נשיא וקצין עליהם‪,‬‬ ‫שנקראת קטורה ע"ש שנאים מעשיה כקטורת‪ ,‬ובטל טעם הציווי‬ ‫וממילא הוא נוטל בעצמו ואין צריך שהם יתנו לו‪.‬‬ ‫לגרשה‪ ,‬מ"מ הרי איתא בביצה דף ה' דדבר שנאסר במנין‪ ,‬צריך מנין‬ ‫ויביאה יצחק האהלה שרה אמו‪) .‬כ"ד‪ ,‬ס"ז(‪ .‬כתב רש"י ויביאה אחר להתירו‪ ,‬גם כשבטל טעם האיסור‪ ,‬ולכן גם אברהם היה צריך‬ ‫האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו‪ ,‬כלומר והרי היא שרה אמו‪ ,‬שכל לדיבור מיוחד שיתיר לו לחזור ולקחתה‪.‬‬ ‫זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה‬ ‫ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק‬ ‫וענן קשור על האוהל ומשמתה פסקו‪ ,‬וכשבאת רבקה חזרו‪ .‬וברמב"ן‬ ‫בנו בעודנו חי‪) .‬כ"ה‪ ,‬ו'(‪ .‬הנה מבואר דהיה ענין מיוחד לשלח בני‬ ‫כתב כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה כי אמרו לא תבא אשה‬ ‫הפילגשים בעוד אברהם חי‪ ,‬וצריך ביאור מהו הענין לגרשם דוקא‬ ‫אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת‪ ,‬וכאשר ראה רבקה הביאה אל‬ ‫בעודנו חי‪.‬‬ ‫האהל ההוא לכבודה ושם לקחה‪ .‬ומבואר שהיה ענין מיוחד באהל‬ ‫ויש לומר עיקר הדבר ששילח בני הפילגשים מעל יצחק‪ ,‬יש לומר דהוא‬ ‫שרה‪ ,‬ורק את רבקה הביא לתוך האהל‪.‬‬ ‫משום דלא היו כשרים כמבואר במדרש שדרשו על זמרן ויקשן‪ ,‬וכיון‬ ‫ויש להתבונן למה היה צריך להביא את רבקה דוקא לתוך אהל שרה‬ ‫שלא היו כשרים ממילא חל עליהם הציווי שנאמר בישמעאל לגרשו‬ ‫אמו‪ ,‬ולמה לא נטה אהל חדש לרבקה‪ ,‬ואיזה ענין יש שתהיה דוקא‬ ‫מעל יצחק מפני שהיה מצחק‪.‬‬ ‫בתוך אהל שרה‪ .‬ואדרבה‪ ,‬אם מעלת רבקה מועלת שיהיה נר דלוק‬ ‫והנה גירוש ישמעאל היה כדי שלא יירש עם יצחק‪ ,‬כמו שכתוב 'ותאמר‬ ‫מע"ש לע"ש ויהיה הענן קשור על האהל והברכה תהא מצויה בעיסה‬ ‫לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת‬ ‫א"כ בודאי שיכול היה לעשות בעבורה אהל חדש‪ ,‬ויהיו שם כל‬ ‫עם בני עם יצחק'‪ ,‬וא"כ גם בשילוח בני הפילגשים שהוא מאותו טעם‬ ‫המעלות והעניינים האלו‪.‬‬ ‫היה צריך השילוח להיות קודם שהגיע זמן הירושה‪ ,‬ולכן צריך השילוח‬ ‫ונראה לבאר הענין דהנה בבעל הטורים בפר' ויצא כתב שאהל לאה‬ ‫להיות בעודנו חי‪ ,‬קודם שהגיע זמן הירושה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪63‬‬ ‫לתוכן‬ ‫‪ | 64‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                   65 | ‫אוסף‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            ‫ | אוסף‬66 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫נושא השבוע‪ :‬ניצול הזמן‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫בס"ד | גליון מס' ‪605‬‬ ‫כיצד הפך חמור לבית מדרש נודד?‬ ‫ויהיו חיי שרה‪( ...‬כ"ג‪ ,‬א)‬ ‫הרה"ק בעל ה'חידושי הרי"ם' זי"ע חושף רובד נשגב בדברים‪ .‬רבי עקיבא ביקש‬ ‫המתנה הגדולה ביותר לה זוכה האדם‪ ,‬משאב טבע נדיר וייחודי שכולנו זקוקים‬ ‫משומעי לקחו לערוך חשבון פשוט‪ :‬אסתר המלכה מלכה על ‪ 127‬מדינות ‪ -‬כמניין‬ ‫לו כאוויר לנשימה‪ ,‬היא דווקא אותה מתנה שניתן לאבדה בקלות‪ ,‬ברגע של חוסר‬ ‫שנותיה של שרה אימנו‪ .‬כלומר‪ :‬זכויות של כל שנה משנות שרה העניקו לה מדינה‪.‬‬ ‫תשומת לב או איבוד מיקוד‪ .‬זו מתנה יקרה‪ ,‬וכגודל יוקרתה ‪ -‬גודל חמקמקותה‪...‬‬ ‫הווי אומר‪ ,‬זכויות של כל חודש העניקו לה מחוז‪ ,‬זכויות של כל יום העניקו לה עיר‪,‬‬ ‫למתנה הזו קוראים 'זמן'‪ .‬זמן ‪ -‬הוא המסגרת בתוכה כולנו פועלים‪ ,‬מסגרת של‬ ‫כל שעה העניקה לה שכונה‪ ,‬כל דקה העניקה לה רחוב!‬ ‫שנים‪ ,‬חודשים שבועות וימים‪ ,‬שמחולקים לשעות‪ ,‬דקות‪ ,‬שניות ורגעים‪ .‬רגע לרגע‬ ‫לא יאומן! ‪ -‬הכריז רבי עקיבא‪ ,‬דקת חיים של שרה אימנו‪ ,‬העניקה לנכדתה רחוב‬ ‫מצטרף‪ ,‬שניה ועוד שניה חולפת‪ ,‬דקה ועוד דקה עוברת‪ ,‬והנה עברה לה שעה‪,‬‬ ‫שלם! עשרות בתים‪ ,‬חנויות‪ ,‬אנשים‪ ,‬פעילות סואנת‪ .‬בכל דקת חיים של סבתה‬ ‫ועוד שעה‪ ,‬ועוד שעה‪ .‬ובחלוף ‪ 24‬מעברים כאלה עבר יום שלם‪ ,‬יום שלא יחזור‪.‬‬ ‫שרה אימנו קנתה אסתר המלכה רחוב‪ ,‬כל דקה הפכה למשמעותית במלוכתה של‬ ‫כש‪ 365-‬יום כאלה עוברים חולפת שנה‪ ,‬וכש‪ 120-‬שנים כאלה עוברים ‪ -‬הכל כבר‬ ‫הנכדה אסתר‪ .‬כל דקה הפכה לגורלית וקיומית!‬ ‫היסטוריה‪...‬‬ ‫נו‪ ,‬ועכשיו ‪ -‬טען רבי עקיבא למאזיניו המתנמנמים‪,‬‬ ‫החיים שלנו פועלים בתוך מסגרת זמן‪ ,‬היום שלנו‬ ‫לאחר שראיתם מה ערכה של דקה‪ ,‬איך תוכלו לישון?‬ ‫סיום הש"ס בחמש דקות!‬ ‫מחולק לפי הזמנים שבו‪ ,‬כל מה שאנו עושים ‪ -‬אנו‬ ‫איך תאפשרו לנמנום לאבד לכם דקת חיים? הלא‬ ‫היה זה בהיכלה של ישיבה‪ ,‬המשמש גם כחדר‬ ‫זקוקים להקדיש לו זמן‪ .‬זמן הוא אותו מושג שאי אפשר‬ ‫ראיתם מה המשמעות של כל דקה‪ ,‬הבנתם מה ההשלכה‬ ‫שיעורים‪ .‬מדי יום‪ ,‬בין תום סדר הלימוד המשותף לכל‬ ‫למשש אותו‪ ,‬אבל בלעדיו ‪ -‬שום דבר לא יתקדם‪ .‬זמן‬ ‫הגורלית של כל רגע מהחיים‪ ,‬איך תוכלו להירדם? איך‬ ‫בני הישיבה ועד לתחילתו של השיעור נערכת הפסקה‬ ‫הוא אותו כלי שאין לו ידיות או צורה‪ ,‬אבל בתוכו מוחזק‬ ‫תערב עליכם שנתכם? הרי כל דקה יקרה מפז‪ ,‬בעלת‬ ‫קצרה‪ ,‬עד שהתלמידים מסתדרים במקומותיהם‬ ‫מחדש‪ .‬אחד מתלמידי הישיבה חמל על הדקות‬ ‫כל מה שאנו מספיקים ולא מספיקים‪ ,‬משיגים או לא‬ ‫השפעה מכרעת!‬ ‫משיגים‪.‬‬ ‫האובדות בהפסקה הקטנה הזו‪ ,‬והחזיק בכיסו ספר‬ ‫זהו הגילוי של רבי עקיבא‪ ,‬גילוי שמחדד את המבט על‬ ‫משניות קטן‪ ,‬מתוכו למד מדי יום בהפוגה זעירה זו‪...‬‬ ‫למעשה‪ ,‬רוב המאמץ האנושי המושקע בשיפור‬ ‫השעון‪ .‬מתברר שכל רגע מהחיים הוא יהלום‪ ,‬כל דקה‬ ‫לחבריו זה לא היה נראה משמעותי‪ ,‬איש לא ייחס‬ ‫הבריאות ואיכות החיים‪ ,‬הוא מאמץ להשיג עוד ועוד‬ ‫היא מרגלית‪ ,‬כל שניה היא רבת השפעה‪ .‬אם כל רגע הוא‬ ‫לכך חשיבות גדולה מדי‪ .‬הן ההפסקה כה קצרה‪ ,‬מה‬ ‫זמן‪ .‬אנשים מנסים להתייעל בעבודה ‪ -‬כדי להשיג‬ ‫כה יקר‪ ,‬איך אפשר לאבדו? איך אפשר להשליך אותו?‬ ‫כבר אפשר להספיק בה? אלא שבסוף השנה‪ ,‬למרבה‬ ‫עוד זמן שיאפשר להם להספיק עוד מטלות‪ .‬אנשים‬ ‫איך אפשר לבזבז אותו? וכי אדם שיש לו אלפי מרגליות‬ ‫הפלא‪ ,‬התברר שאותו תלמיד סיים ששה סדרי משנה!‬ ‫מחפשים לשפר את בריאותם ולהאריך את חייהם ‪-‬‬ ‫‪ -‬יזרוק אחת מהן לאשפה? אדם בעל רבבות שטרות‬ ‫הוא סיים לימוד ש"ס משניות‪ ,‬בהפסקות הקטנות שבין‬ ‫כדי להשיג עוד זמן‪ .‬אנשים משנים כל העת את סדרי‬ ‫כסף‪ ,‬נראה אותו שורף אחד מהם?!‬ ‫סדר הלימוד לשיעור!‬ ‫העדיפויות וההרגלים שלהם‪ ,‬כמובן ‪ -‬כדי להשיג עוד‬ ‫זמן הוא הרבה יותר יקר‪ ,‬הרבה יותר! כל דקה מקנה נכסי‬ ‫סיפור נפלא זה‪ ,‬אותו שמעתי מרבו של התלמיד‪ ,‬מוכיח‬ ‫זמן‪...‬‬ ‫עד כמה חמש דקות הן גורליות‪ ,‬השפעתן עצומה‪.‬‬ ‫נצח‪ ,‬כל רגע הוא משמעותי לחיים‪ ,‬לדורות‪ ,‬בכל שעה‬ ‫ואחרי כל המאמץ הגדול שמושקע בהשגת עוד ועוד זמן‪,‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬הבחור הזה שאיש לא ייחס חשיבות לספר‬ ‫ניתן לרכוש עולם ומלואו!‪ ,‬הן הזמן אותו קצבו עבורנו‬ ‫המשניות הקטן שבכיסו ‪ -‬זכה לערוך סיום על ש"ס‬ ‫לא פעם נשכחת השאלה האמיתית‪ :‬רגע‪ ,‬איך לנצל את‬ ‫מן השמים הוא מוגבל‪ ,‬מדוד ומחושב‪ ,‬כל דקה היא חלק‬ ‫משניות‪ ,‬בחמש דקות!‬ ‫הזמן בצורה נכונה? עד כמה צריך לנצל כל דקה ורגע?‬ ‫ממסכת חיים ומתפקיד אותו יועדנו למלא‪ .‬הבה ננצל את‬ ‫האם באמת אנו חושבים מספיק לפני שאנו מכלים דקה‬ ‫אכן כן! כולנו‪ ,‬בני תורה כעמלי כפיים‪ ,‬לכולנו יש‬ ‫הזמן בדייקנות ובקפדנות‪ ,‬נכיר בערכו של רגע ולא נאבד‬ ‫חמישיות דקות כאלה‪ ,‬מפוזרות ומבוזבזות לאורך היום‪.‬‬ ‫או שניה יקרה? האם כל שעה ויום מחיינו מנוצלים די‬ ‫אף דקה‪ ,‬נשקול את תכנון סדר היום שלנו בפלס מדוייק‬ ‫הבה ננצל אותן‪ ,‬הבה נקנה בהן קנייני נצח‪ ,‬הבה נהפוך‬ ‫הצורך‪ ,‬מתוך הבנה עמוקה עד כמה כל יום‪ ,‬שעה ודקה‬ ‫‪ -‬כי כל רגע שחולף לעולם לא יחזור‪ ,‬וכל דקה שחולפת‬ ‫אותן למנוף רוחני עוצמתי‪ ,‬נרוויח רכוש גדול בחמש‬ ‫הם גורליים ומשמעותיים לחיינו?‬ ‫יכולה להשפיע לדורות!‬ ‫דקות!‬ ‫כדי לענות על השאלה הזו‪ ,‬נפתח בדברי המדרש‪ ,‬המספר‬ ‫הבה נמלא את הזמן שלנו בתוכן איכותי ייחודי‪ .‬נראה‬ ‫לנו על הכלי בו השתמש רבי עקיבא כדי לעורר את‬ ‫איך נוכל לנצל גם את זמן ההמתנה בתורים‪ ,‬גם את‬ ‫ציבור שומעי לקחו‪ ,‬שהתנמנמו בעיצומו של השיעור‪ .‬כדי להעירם ולהאירם באור‬ ‫השעות שאנו בדרכים‪ ,‬גם את הדקות הספורות שבין לבין‪ ,‬גם את הזמן החומק‬ ‫התורה‪ ,‬נקט רבי עקיבא בשיטה מעניינת‪ ,‬והפתיעם בשאלה מקורית שלא ממין‬ ‫לנו בין האצבעות‪ .‬עוד שיעור תורני טלפוני‪ ,‬עוד הספק של משנה או הלכה אחת‪,‬‬ ‫הענין הנלמד‪:‬‬ ‫עוד מאמר חז"ל או חיזוק ביראת שמים‪ ,‬עוד מעשה חסד על הדרך או מילה טובה‬ ‫למישהו שאנו עוברים על ידו‪ .‬כך מנצלים את הזמן‪ ,‬כך מרוממים כל רגע להשפעה‬ ‫מה ראתה אסתר המלכה למלוך על ‪ 127‬מדינות כמסופר בראשית מגילת אסתר?‬ ‫מכרעת לטובתנו לדורי דורות!‬ ‫למה אסתר המלכה‪ ,‬צדיקה שכזו‪ ,‬חשוב לציין ולספר שמלכה על ‪ 127‬מדינות ברחבי‬ ‫הגלובוס? למה המידע הזה חשוב ונחוץ עבורנו? ‪ -‬אלא ‪ -‬גילה רבי עקיבא ‪ -‬תבוא‬ ‫ריצה משתלמת במיוחד!‬ ‫נכדתה של שרה אימנו שחייתה ‪ 127‬שנים כמסופר בפרשת השבוע‪ ,‬ותמלוך על‬ ‫‪ 127‬מדינות!‬ ‫מחנה העבודה שבירכתי קאזאן‪ ,‬אז ‪ -‬חלק מהאימפריה הסובייטית הגדולה‪ ,‬היה‬ ‫עד כאן דברי רבי עקיבא‪ ,‬הדרוש הנפלא שנשא בעיצומו של שיעור‪ ,‬כדי להעיר את‬ ‫אחד המקומות שפחות נעים לשהות בו‪ ,‬וזאת בלשון המעטה‪ .‬התנאים היו תת‬ ‫קהל מאזיניו‪ .‬וכל מתבונן שואל את עצמו‪ :‬ניחא‪ ,‬דרוש יפה הוא זה‪ ,‬אבל מה המסר‬ ‫תנאים‪ ,‬הקור המקפיא ותנאי העניות הקשים הפכו את החיים לבלתי נסבלים‪.‬‬ ‫שלו? מה הוא בא להביע? וכיצד בעזרתו יתעורר הציבור?!‬ ‫הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל נשלח למחנה העבודה לשנתיים מאסר‪,‬‬ ‫מצוה לפרסם! סגולה בדוקה לעורר רצון לקדושה‪ ,‬לטבול לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ר' שלמה פרץ ז"ל ב"ר מאיר הלוי גולדשמיט (אריאלי)‬ ‫הרה"ח הקדוש רבי פתחיה סעלישער בן הר"ר יוסף יונה הי"ד רוזנברג‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪67‬‬ ‫מזקני חסידי בעלזא‪ ,‬נעקה"ש בשנות הזעם ‪ -‬י"ג בסיון תש"ד‬ ‫לתוכן‬ ‫בחשיבה נכונה‪ ,‬בתכנון נבון‪ ,‬כולנו יכולים למצוא את הדקות הללו‪ .‬אם להוסיף סדר‬ ‫בהן נזקק למסירות נפש של ממש כדי לשמר את הגחלת היהודית הפועמת‬ ‫לימוד‪ ,‬אם להוסיף מעשה חסד‪ ,‬אם להקדיש חמש דקות לשיחה עם אדם גלמוד‪.‬‬ ‫בקרבו‪.‬‬ ‫חמש דקות מנוצלות ‪ -‬הופכות כל רגע מבוזבז לרגע פז‪ ,‬מקנות קנייני נצח!‬ ‫באחד מימי מאסרו‪ ,‬נגזר עליו לשמש במשך תקופה כשואב המים לאסירי המחנה‪.‬‬ ‫כדי להבין את מהות העבודה יש לפרט‪ ,‬שבתאי המגורים במחנה העבודה הרוסי‬ ‫‪ 2‬לירות קריטיות!‬ ‫לא היו ברזים או מים זורמים‪ ,‬וכל המים ששימשו את האסירים לשתיה‪ ,‬לרחיצה‬ ‫וכל שימוש אחר ‪ -‬היו מים שנשאבו מנהר קאזאנקה הסמוך למחנה העבודה‪.‬‬ ‫היה זה לפני כמה שנים‪ ,‬כשארכיוני 'הסוכנות היהודית' נפתחו לעיון הציבור‪,‬‬ ‫מפקדי המחנה הטילו על רבי יצחק את התפקיד הקשה‪ ,‬ללכת לנהר הלוך ושוב‪,‬‬ ‫סקרנים והיסטוריונים קיבלו גישה למסמכים מרתקים‪ ,‬ששפכו אור על השנים‬ ‫לחצוב בידיו את הקרח שקפא עליו‪ ,‬ולשאוב דליי מים ‪ -‬אותם נשא אל המחנה‪.‬‬ ‫הראשונות של היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל‪ .‬בין היתר‪ ,‬נמצא באחד‬ ‫כדי לספק את התצרוכת הדרושה למחנה‪ ,‬נאלץ רבי יצחק לעבוד בפרך כל יום‪,‬‬ ‫הארכיונים מסמך מהוה למחצה‪ ,‬מכתב שהדיו בו נרשם דהה זה מכבר‪ ,‬הטומן‬ ‫מבוקר ועד ליל‪ .‬מדי יום‪ ,‬בשעה ‪ 5‬וחצי בבוקר התייצב למלאכה‪ ,‬הרכיב על כתפיו‬ ‫בחובו סיפור מפליא‪...‬‬ ‫את המוט ועליו שני דליי המים‪ ,‬ויצא אל הנהר‪ .‬שבר את הקרח‪ ,‬שאב מים חיים‪,‬‬ ‫על המכתב חתום הגאון רבי שלמה זלמן גרוסמן זצ"ל‪ ,‬איש צפת נודע‪ ,‬שכיהן‬ ‫ושב למחנה ‪ -‬נושא על כתפיו את המטען הכבד‪.‬‬ ‫באותה עת בתפקיד ממונה הכשרות בגליל וסביבותיו‪ .‬מתוקף תפקידו‪ ,‬נדרש לא‬ ‫כך הלך רבי יצחק‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬כל יום‪ ,‬כל היום‪ .‬מ‪ 5:30-‬בבוקר ועד ‪ 7:30‬בערב‪ ,‬בלי‬ ‫פעם לדון ולקבל הכרעות בשאלות הלכתיות סבוכות‪ ,‬ולשם כך היה שוכר חמור‬ ‫להתיישב או לנוח ולו לרגע אחד‪ .‬אסירי המחנה זקוקים למים‪ ,‬המפקדים מפקחים‬ ‫חסון‪ ,‬ויוצא עמו לטבריה ‪ -‬למעונו של הגה"צ רבי משה קליערס זצ"ל שכיהן אז‬ ‫שהוא לא מתרשל בתפקידו‪ ,‬ועליו לעמוד ביעדים ולשאוב את מלוא כמות‬ ‫כרבה של טבריה‪ ,‬כדי לקבל תשובה הלכתית סדורה בשאלות ההלכתיות שעל‬ ‫המים הדרושה‪.‬‬ ‫הפרק‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬רבי יצחק היה מרוצה מהעבודה שנגזרה עליו‪ ,‬למרות הקושי הרב‬ ‫במכתב‪ ,‬הוא מתאר בעיה עמה הוא מתמודד‪ ,‬ומבקש את עזרת הסוכנות היהודית‬ ‫והמאמץ הפיזי הכבד‪ .‬בעבודה הזו‪ ,‬לא נאלץ לבלות את יומו עם האסירים הערלים‬ ‫להמציא לו הלוואה בסך שתי לירות‪ ,‬שתסייע לו לפתור את הבעיה‪ .‬ומהי אותה‬ ‫שמסביב‪ ,‬ומה עוד ‪ -‬שבימי ששי יכול היה להסתייע באסירים נוספים‪ ,‬שסייעו‬ ‫בעיה סבוכה לשמה פנה הרב גרוסמן במכתב מיוחד? מהו אותו צורך מהותי בשלו‬ ‫לו לשאוב די מים כדי שיוכל לשבות ביום השבת‪ .‬מה כבר יכול יהודי לבקש יותר‬ ‫מבקש הרב גרוסמן הלוואה לא שגרתית?‬ ‫מזה? האם בתנאי מחנה העבודה יכולה להיות עבודה טובה מזו?‬ ‫ובכן‪ ,‬מנהגו של הרב גרוסמן היה‪ ,‬שלא לכלות לריק את הזמן בו הוא שוהה בדרך‪,‬‬ ‫אלא שקושי אחד ומרכזי ניצב בפניו‪ ,‬הטריד את מחשבתו‪ .‬הלא חיוב לימוד תורה‬ ‫יושב על החמור באפס מעש‪ .‬הן אמת כי טלטולי הדרך אינם פשוטים‪ ,‬הישיבה על‬ ‫מוטל על כל יהודי‪ ,‬עשיר כעני‪ ,‬מבוגר כצעיר‪ ,‬איש משוחרר כאסיר במחנה העבודה‪.‬‬ ‫אוכף חמור אינה נוחה במיוחד‪ ,‬הגשם חובט בחורף והשמש מכה בקיץ‪ .‬ובכל זאת‬ ‫'ואני‪ ,‬אינני זוכה ללמוד תורה‪ ,‬אין לי דקה אחת של פנאי בעבודה הזו! כל היום אני‬ ‫‪ -‬היעלה על הדעת להעביר את זמן הרכיבה בחוסר מעש? האם הוא יכול להרשות‬ ‫מתרוצץ הלוך ושוב אל הנהר וממנו‪ ,‬מתי אספיק משהו לעבודת השם‪ ,‬מעשה חסד‪,‬‬ ‫לעצמו לבזבז את זמן הנסיעה ללא תועלת?‬ ‫ניצול הזמן לנכסים נצחיים?!' ‪ -‬הרהר בעצב‪...‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬נהג הרב גרוסמן ליטול עמו ספר‪ ,‬וביושבו על החמור ‪ -‬ישב והגה בתורה! לא‬ ‫אך לא איש כרבי יצחק‪ ,‬יתן לעצב להכריע‪ .‬הוא חישב ובדק היטב‪ ,‬וגילה כי הדרך‬ ‫בבית המדרש ההומה מאדם‪ ,‬ולא כשחברותא לצידו ‪ -‬אלא חמור בלבד‪ ...‬ובכל זאת‪,‬‬ ‫מן הנהר‪ ,‬כשהוא נושא את הדליים הכבדים‪ ,‬אורכה כשעה הליכה‪' .‬אם ארוץ כל‬ ‫הוא לא יכול לתת לשעות כה ארוכות לחלוף בלא כלום‪ ,‬ולפיכך הוא מנצל כל רגע‬ ‫הדרך‪ ,‬סביר שהדרך תתקצר מעט‪ ,‬ואז אוכל למצוא כמה דקות לפני היציאה‬ ‫ורגע מהנסיעה ללימוד תורה‪ :‬ידו האחת אוחזת במושכות החמור כדי להובילו נכוחה‬ ‫לסיבוב הבא!' ‪ -‬חשב‪ ,‬ובדק‪...‬‬ ‫בדרך‪ ,‬וידו השניה מחזיקה בגמרא גדולה‪ ,‬מתוכה לומד הוא בהתמדה ובמתיקות‪...‬‬ ‫כבר באותו היום‪ ,‬החל רבי יצחק לרוץ‪ .‬ואין הכוונה לריצה קצרה או קלילה‪ ,‬אלא‬ ‫עתה‪ ,‬נתקל הרב בבעיה‪ .‬הוא כבר לא צעיר‪ ,‬כוחותיו כבר לא עומדים לו‪ .‬הוא‬ ‫לריצה רצופה‪ ,‬במשך ‪ 45‬דקות‪ ,‬כאשר דליי מים כבדים על כתפיו! נקל לשער כי‬ ‫מתקשה להמשיך לרכב על החמור כשרק יד אחת אוחזת במושכות‪ ,‬ואילו היד‬ ‫המאמץ היה אדיר‪ ,‬הוא נדרש למצות עד כלות את כוחותיו הפיזיים החלושים‪,‬‬ ‫השניה מחזיקה את הגמרא‪ .‬אולם חולשתו אינה תירוץ להפסיק את הלימוד בדרך‪,‬‬ ‫אך הוא המשיך לרוץ כל הדרך מן הנהר לכיוון הצריף‪ 45 ,‬דקות רצופות‪ ,‬כשכובד‬ ‫שהרי לא ניתן להעביר את הזמן בלי לנצלו היטב!‬ ‫המים מוטל עליו!‬ ‫לפיכך ‪ -‬הוא מעלה בדעתו רעיון גאוני‪ ,‬ופונה לנגר בבקשה שיבנה לו סטנדר‬ ‫כשהגיע למחנה‪ ,‬פרש לצריף לרבע שעה‪ ,‬ושם‪ ,‬מאחורי הוילון‪ ,‬הוציא את המשניות‬ ‫מותאם לצווארו של חמור‪ .‬כך יוכל להרכיב את הסטנדר על החמור קודם היציאה‬ ‫שהחביא מבעוד מועד‪ ,‬והגה בהן בשקיקה‪ .‬לא סדר לימוד ארוך‪ ,‬לא בבית מדרש‬ ‫לדרך‪ ,‬להניח עליו את הגמרא וללמוד בניחותא‪ ,‬כששתי ידיו אוחזות במושכות‪...‬‬ ‫ממוזג‪ ,‬לא מתוך תנאים הטובים ביותר‪ ,‬אלא מוסתר מאחורי וילון‪ ,‬באפיסת כוחות‬ ‫לאחר ריצה מתישה‪ ,‬הצליח 'לחטוף' רבע שעה הגונה של לימוד תורה!‬ ‫אלא שהנגר אינו עובד בחינם‪ ,‬הוא דורש בשכרו שתי לירות‪ .‬שתי לירות היו הון‬ ‫תועפות עבור יהודי כמו הרב גרוסמן באותן שנים קשות‪ ,‬אך גם הקושי הכספי לא‬ ‫כשסיים את רבע שעת הלימוד‪ ,‬שב למשמרת העבודה וחזר לכיוון הנהר‪ .‬שוב הוא‬ ‫מכריע את רצונו לנצל את הזמן היטב‪...‬‬ ‫מעמיס מים‪ ,‬ושוב הוא רץ‪ .‬המאמץ גדול‪ ,‬הקושי עצום‪ ,‬אך עיניו בוערות בלהט ‪-‬‬ ‫שוב יצליח 'לגנוב' רבע שעה של לימוד תורה‪...‬‬ ‫בגלל זה‪ ,‬רק בשל כך‪ ,‬חש הרב גרוסמן כי זה הזמן לפנות לרשויות בבקשת הלוואה‬ ‫בת שתי לירות‪ ,‬עד שירווח מצבו הכלכלי! לא לצרכיו האישיים‪ ,‬לא לצורך כלכלת‬ ‫וכך עשה רבי יצחק‪ ,‬שוב ושוב ושוב‪ 14 .‬שעות ביום עמל בפרך‪ ,‬ובכל דרך ‪ -‬רץ‬ ‫ביתו המתקיים בדוחק‪ ,‬לא כדי להיטיב את תנאי חייו‪ ,‬אלא כדי לסייע לו לנצל את‬ ‫במהירות כדי להספיק את רבע השעה 'שלו'‪ ,‬היקרה לו מפז‪ ,‬אותה יוכל לנצל‬ ‫הזמן‪ ,‬לנצל כל רגע מהדרך!‬ ‫לצמיחתו הרוחנית כפי שאיוותה נפשו‪ .‬הוא הוצרך לשם כך לרוץ ולהתאמץ‪,‬‬ ‫להסתתר ולהתחבא‪ ,‬לוותר על דקות מנוחה יקרות ולהקריב את האפשרות לפוש‬ ‫אין לדעת אם הסוכנות נענתה לבקשתו ורווח לו אם לאו‪ ,‬אבל מה שברור ‪ -‬שאנו‬ ‫קמעא ‪ -‬אך הוא זכה להשיג רבע שעה של לימוד תורה‪ ,‬רבע שעה יקרה מפז!‬ ‫הרווחנו מסיפורו זה‪ ,‬המופיע בספר 'גדול בישראל' ‪ -‬תולדות אחיינו הגאון רבי‬ ‫את סיפורו זה כתב לימים בספרו 'להישאר יהודי'‪ ,‬בהדגישו