אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — חיי שרה (2026-11-02)

ני ת חת
10
תן ל הש ב
תח לק
של ם ' הק
אין
₪
ם או פה
בנ סף ב
דר ג שו
ים ליונ "א
פלו ת'
ס
ו
אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור
יונה 398 תשפ"ז••גליון
גליון395 שרהתשפ"ז
פרשת נח
פרשת חיי
התורהה
נזרר התור מצאה
מנוחז
נ
הישיבותת
ועמודד הישיבו
ועמו בו "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה"
"כנפי יונה נחפה בכסף"
"כנסת ישראל נמשלה ליונה" מאמר מעמיק במלאת כ״ה שנים להסתלקותו
וחז"לזצוק״ל
התורה עזרי׳ מדברי
בעל ה׳אבי שעולהמרן
אופיה ותהלוכותיה המיוחדים של היונה כפי של
רבן של ישראל ואביהן של הישיבות שגילו חכמי הטבעהמכפלה –
הנסיון בקניית מערת וממה
אשר אור תורתו והוד הנהגתו שלא להחזיק טובה לעצמו אחר נסיון העקידה
פרשו כנפיים על עולם התורה בדור רבנו מרן ראש הישיבה הגרמ"ה הירש משנת רמ"ה
שלאחר החורבן. מה' אשה לאיש
חומר חובת ההשפעה על הכלל
גרשירחים
ירחים גרש -ממגד
ממגד אדלשטיין
אדלשטיין - הגרי"ג
הגרי"ג מרן רה"י
מרן
לדורותבעיני כל בעל כנף...
פרשההרשתמזורה חינם
נח – כי
תיבת
ישראל בונם בן חיה רויזא שרייבר -ועד ליל שבת הגדול רבי
פתיחת הזמן הגאוןמשא
מתוך
מרן הגר"ח פיינשטיין -שיעור חומש
בגדר האכילה המצרפת לזימון
כוח החקיקה בזמן חורף מעובר
הפשט
יוסף וייס -עינינו גל עומק רבי
הגאון
לקידושין
הראשון? שליח
אדם אליעזר
המיתה של העבד
גזירת נעשה
בכלל האחרונים -כיצד
והאם הוא בשאלתבעץ הדעת
דו"ד קין חטא
האם
הלכה פניני - זנגר אברהם רבי הגאון
הרה"ג אהרון שוורצר -בנתיבות העיון
התורהנח או בזכות אברהם?
פרשיות שם בן
לציצית בזכות זכו ישראל
ובירורים על האם
עיונים
בירור הלכה
מעין גנים -הגאון רבי מרדכי גליס
ספרים חדשים מבית 'צוף' הוצאה לאור
Iמבקשי יחודך Iמסביב לשלחן Iדיני משפט חדש!
לק ב'
שנת תשפ"ה תשובות בנושאים מצויים על בו נקבצו עיקרי דיני ופסקי חושן ח
מאמרים ועיונים משולבים סדר השו"ע משפט ערוכים ומסודרים בשפה
נגלה ונסתר ודרכי עבודה פרטי ההלכה מהשו"ע ועד ברורה לפי סדר נושאים ,המוגשים
פוסקי דורינו להלכה ולמעשה כפסקי הלכה למעשה
מאת הגאון בירור הלכה בהיר השווה
רבי מרדכי יוסף בדיני ממונות תוך ציון מקורות הדין.
לכל נפש.
זקוטינסקי שליט"א מאת מורנו הרב חיים קאהן שליט"א
02-5090089 hasefer.org.il
רב דקהל מבקשי ה' מאת הגאון דיין דקהל עדת ישורון
לורנס ניו יארק רבי אילן נתנאל סנדר שליט"א אב"ד בית דין צדק עץ חיים
הבית ש ל מחבר י הספר ים
III
office@hasefer.org.il
הספר התורני hasefer.org.il להשיג בחנויות הספרים או בפלטפורמת
צוףI Iהוצאה לאור
מבית I
תוכן העניינים
• אוסף הפרשה • • אוסף ההלכה • • אוסף הדעת •
שיעור חומש
מאת מרן הגאון הגדול
63 עטרת הברכות
שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א
33 ממגד גרש ירחים
משלחנו של רבינו הגדול
3
רבי חיים פיינשטיין שליט”א מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל
נחל אליהו
משיעורי הגאון
65 שיעורי ליל שבת
הגאון רבי
35 משנת רמ"ה
רבינו מרן ראש הישיבה רבי
5
רבי אליהו דיסקין שליט”א מרדכי בונם זילברברג שליט”א משה הלל הירש שליט”א
פניני פרשת השבוע
הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א
67 משא ומתן
הגאון רבי חיים קאהן
37 מראה כהן
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה
7
בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט הגאון רבי דוד כהן שליט”א
יעלת חן
הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א
69 פניני הלכה
מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר
40 חשבתי דרכי
הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל
9
מענה יחזקאל
הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א
71 עומק הפשט
דיוני הלכה אקטואליים
47 ועד ליל שבת
הגאון הגדול
11
רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א
מעין גנים
עיונים ובירורים על פרשיות התורה
75 תוספת שבת
מעלת השבת וקדושתה
53 נחלת בנימין
הגאון הגדול
13
ושיחותיו של הגאון ר' מרדכי גליס שליט"א רבי בנימין סורוצקין שליט”א
דעת חכמה
מאוצרו הנפלא של
79 מחשבה קצרה על הדף
תפיסות עומק על סדר הדף היומי
57 מאמרי חסד לאברהם
הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א
15
הגאון ר’ יוסף חיים אלבוים שליט”א
בנתיבות העיון
מהרה”ג ר’ אהרון שורצר שליט”א
81 תמצית
מאחורי הקלעים של הקורס
60 שיעורי דעה
מתוך שיעורי
16
הג”ר גרשון מלצר שליט”א
ברכת אשר
הגליון לבית התורני
83 מבחני לדעת
מבחן בדף היומי ,במשנה ברורה
61 עינינו גל
מאמרי עין לא ראתה
17
ובחפץ חיים ואהבת חסד
עמק השבוע
עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא
85 ברומו של עולם
גיליון היוצא מבית ועד לחכמים
21
הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א העוסקים בעניני תפילה
עלון לשבת
הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א
89 אז נדברו
מחשבות לבני הישיבות
25
שירת התורה
עלון חדש מבית שירת המועדים
93 שיעורי בינה
הגאון הגדול
31
הגאון ר' משה פישל קרויזר רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א
נזר התורה ועמוד הישיבות
במלאות 25שנה להסתלקות
94
מרן הגרא״מ שך זצוק"ל
החדשים מבית
צוף הוצאה לאור
103
ברכות מאליפות
למעלת כבוד ידידנו הנכבד והמופלא
חבר המערכת
הרה”ג ר’ שלמה קרפל שליט”א
בהיגלות אור יקרות
בהופעת הספר הנכבד
מערכת 'אוסף גיליונות'
”ישפך שיחו” a0554006628@gmail.com
שיעורי תפילה
מאת הגאון הגדול רבי משה שפירא זצוק”ל ראש המערכת:
הרב נתן פלדמן שליט"א
כתובים וערוכים בטוב טעם ודעת חברי המערכת:
בשפה ברורה ונעימה הרב צבי קנול שליט"א
יתן השם שיזכה להמשיך ולגלות ברבים הרב חיים וכסלר שליט"א
את אור תורת רבינו זצ”ל ברבים הרב משה הכהן שליט"א
כאומנותו מימים ימימה הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א
ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א
בברכה נאמנה
הרב נתן פלדמן
וחברי המערכת מבית 'צוף'
הוצאה לאור
נתן פלדמן
בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון
0554006628
לתוכן
לתוכן
לתוכן
'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת חיי שרה תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון * 263עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
'לספוד לשרה ולבכתה'
גדרי מצוות הלויית המת ותנחומי אבלים
אופני החסד ,כהכנסת כלה ,הלוית כתובות יז .ת"ר מעבירין את המת
המת וכל כדומה ,ואמנם אם באו מלפני כלה .כלומר דהכנסת כלה
לפניו ב' מיני חסד ,כגון לבקר חולים מצוה היא ,והלוית המת נמי מצוה,
דבריהם הם זכרונם או לעשות חסד אחר לשמח איזה
אדם וכיו"ב ,אין עדיפות לביקור
ואם באו לפניו שניהם [כגון הוצאתו
או כל צרכיו] ,הכלה קודמת,
מה' אשה לאיש חולים על פני המעשה השני ,דזה וטעמא משום דכבוד כלה עדיף
חסד וזה חסד ,ומאי נ"מ איזה חסד מכבוד המת ,ואף ששניהם מצוה,
במ"ק (יח) אמר רב משום ר' ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן כתב הריטב"א בשם הרמב"ן שאמרו
יקיים.
הכתובים מה' אשה לאיש ,מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא במס' שמחות לפי שזה כבוד המתים
הדבר ,מן הנביאים דכתיב (שופטים יד ,ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא ,מן אכן חידשו חז"ל מצוה נוספת וזה כבוד החיים ,ולפ"ז אומר
הכתובים דכתיב (משלי יט,יד) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ,ע"כ .הרי מדרבנן מלבד המצוה של תורה הרמב"ן דאבל עצמו שהוא חי ,הרי
מפורש בתורה ובנביאים ובכתובים ששידוכים הם בהשגחה ,מה' אשה לאיש .ויש שיש במעשים אלו משום חסד, הוא קודם לכלה.
להבין ,וכי רק זה בהשגחה ,הרי הכל בידי שמים ,ואין דבר שאינו בהשגחה. דחוץ מזה יש כאן מצוה פרטית,
מצות ביקור חולים ומצות ניחום ואמנם בתו"י כתבו דמכאן משמע
אכן הביאור הוא ,שבשידוכים יותר "רואים" את ההשגחה ,שבדרך כלל בתחילה
אבלים וכן מצות הכנסת כלה שחתן קודם לאבל ,וזהו דלא
יש הרבה הצעות שנראות טובות ,ויש חשק לזה וחשק לזה ,אך לבסוף כשיוצא
ומצות הלוית המת ,ושוב אם יהיו כהרמב"ן אלא דגם בשניהם חיים
לפועל השידוך האחרון ,רואים שזה השידוך הכי טוב יותר מכל ההצעות ,שלא
לפניו מצוות אלו ושאר אופני חסד, כלה קודמת ,וכנראה סברי דמצות
שייך יותר טוב מזה ,וכל מה שחשבו קודם הוא טעות ,וזהו "מה' אשה לאיש"
שבשידוכים רואים בחוש את ההשגחה יותר מדברים אחרים. מחוייב להקדים את אלו שיש בהן שמחת חתן וכלה שהיא מצוה רבה,
מצוה בפנ"ע מדרבנן. חשיבא טפי.
אבל יש עוד ענין בזה ,שבאמת כל שידוך הוא חידוש ,שהרי אין דעותיהן שוות
(ברכות נח,א) ואין שני אנשים עם דעה אחת שווה ,ואם כן כיצד יכולים להינשא ולפ"ז נראה ,דאף שיש אופנים ובדעת הרמב"ן צ"ב ,מאי טעמא
זה לזה ,ומרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר פעם כי הוא אינו יכול במצוות אלו שיש גם כבוד חיים וגם יהיה האבל קודם לכלה ,הא כיון
להציע שידוכים ,מפני שיש לו שכל הישר ,ועל פי שכל הישר אין שידוך שיכול כבוד המתים ,כגון בהלויית המת ששניהם חיים שוב הרי הן שוין,
להתאים ...וכפי שמובא גם במדרש (ב"ר סח,ד) המעשה במטרונה שביקשה לזווג ובניחום אבלים ,אך כל זה הוא כי ומהיכ"ת נקדים לאבל תחילה.
את העבדים והשפחות ולא עלה בידה ,משום שעל פי דרך הטבע באמת אין שידוך איירינן מצד המצוה הכללית של ואפשר ,כיון דבאבל איכא כבוד
שמתאים. חסד ,שהרי למעשה הוא עושה המת ג"כ ,א"כ איכא תרתי ולכך
חסד עם שניהם ,אבל מצד המצוה עדיף מכלה שיש בה כבוד החי
ומעשה שהיה בבחור פיקח שהציעו לו שידוכים ,ובכל שידוך שהציעו לו הוא היה דרבנן שנתחדשה במעשים אלו ,י"ל
מסביר למציע ,הרי אתה מכיר אותי ,והנך יודע את האופי שלי ,שאני כך ,וכך ,וכך, לחוד ,והכי מבואר ברמב"ם (פי"ד
דגדר החיוב בהן אינו מצד החיים מאבל ה"ז) שניחום אבלים קודם
ואתה מכיר את הכלה שאינה כך ,ואם כן אמור בעצמך ,וכי זה מתאים ,וכך היה והמתים כאחד ,אלא הלוית המת
מסביר על כל שידוך עד שהמציע השתכנע שאין זה מתאים ,וכל ההצעות בטלו, לביקור חולים ,משום דביקור חולים
חיובה משום כבוד המת וניחום הוא חסד עם החיים וניחום אבלים
עד שאמר לו מרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל כי סוף סוף הרי צריך להתחתן ,ואם ימשיך אבלים מצד כבוד החיים ,ובזה כתב
כך לא יינשא לעולם ,והוא הבין שאין ברירה ומוכרח להתחתן ,ועשה שידוך טוב, הוא כבוד למתים וגם לחיים וכיון
הרמב"ם דניחום אבלים הוא גם שהוא חסד עם שניהם עדיף.
וזה באמת התאים...
מצד כבוד המתים[ ,וכדחזינן נמי
ולכאורה כיצד באמת השידוכים מתאימים ,הרי אין דעותיהן שוות ,הביאור הוא כי דאף כשאין שם אבל מושיבין עשרה אכן קשה ,דא"כ ,וכי בהלויית המת
"מה' אשה לאיש" ,ומן השמים עושים שיתאימו! כמו שאמרו (סוטה ב,א) ארבעים בני אדם לתנחומים]. אין חסד עם החיים ,והרי יש בזה
יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ,והיינו אף שזה כבוד למשפחת המת ,וא"כ יקדום
נגד השכל ,מכל מקום היצירה לכתחילה היא יצירה כזו שיתאימו .ומעשה שהיה ומאחר שכך ,שפיר מתבאר דניחום אף זה לכלה שיש בה רק כבוד חיים.
פעם שהציעו שידוך ואמרו בשם החזון איש שזה הבת קול ,כביכול יש "הסכמה" אבלים קדים להכנסת כלה ומ"מ
כלה קודמת להלויית המת ,דהא ואפשר לומר ,דהנה כתב הרמב"ם
מהחזון איש שהבת קול היתה על שידוך זה ,ואחר כך שאלו את החזון איש אם (שם ה"א) מצות עשה של דבריהם
הוא אכן אמר כך ,והשיב כי הוא לא אמר ,אבל זה נכון ,שאם יצא השידוך לפועל קדימות אלו הן מצד החפצא
דמצוה דרבנן שיש במעשים אלו, לבקר חולים ,ולנחם אבלים,
הרי שזהו הבת קול... ולהוציא המת ,ולהכניס הכלה,
ובזה שפיר גרע המצוה של הלויית
וכאמור אף שעל פי שכל הישר זה לא מתאים ,אבל הקב"ה עושה שיתאימו, המת דהוא מצד כבוד המת ,ממצות וללוות האורחים ,ולהתעסק בכל
שהקידושין הם כהקדש ,ועל ידי הקידושין נוספת קדושה ושכינה ביניהם (סוטה הכנסת כלה שהיא מצד כבוד צרכי הקבורה ,לשאת על הכתף,
יז ,א) ,והשכינה מסלקת את כל הניגודים ,ואדרבה השלמות מצטרפת על ידי החיים ,ודוקא ניחום אבלים דמצותו ולילך לפניו ולספוד ולחפור
שתי הדעות. משום כבוד שניהם עדיף טפי. ולקבור ,וכן לשמח הכלה והחתן,
ולסעדם בכל צרכיהם ,ואלו הן
ומצינו במדרש (פרקי דר"א פי"ב) שאדם הראשון בתחילה נקרא אדם ,על שם (שיעורי כתובות פ"ב) גמילות חסדים שבגופו שאין להם
היותו עפר מן האדמה ,ולאחר שנזדווגה לו חוה נקרא איש ,שזו דרגה יותר גדולה, א.ה .ולפ"ז יל"ב מה שנסתפקו שיעור.
כמו איש האלוקים ,ומבואר שאף אדם הראשון במדרגתו הגדולה ,שהיה מסב בגן בסנהדרין לגבי הספד ,אי משום
עדן ומלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין (סנהדרין נט,ב) ותפוח עקבו היה ואח"כ כתב -אף על פי שכל מצות
יקרא דחיי או משום יקרא דשכבי,
מכהה גלגל חמה (תנחומא אחרי ב) ,כלומר שהיה בדרגת שלמות גדולה ביותר, אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת
ולכאורה מאי מספק"ל ,הא ודאי
עם כל זה עדיין הוא לא נקרא "איש" ,ורק לאחר שנזדווגה לו זכה למדרגת איש. לרעך כמוך ,כל הדברים שאתה
תרוייהו איתנייהו ביה ,ויש להאריך
רוצה שיעשו אותם לך אחרים ,עשה
ומזה לומדים לכל שידוך ושידוך ,שהנישואין מוסיפים שלמות לאדם ,וכמו שאמרו בזה ואכ"מ ,ולהנ"ל יתיישב שפיר, אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.
(יבמות סב,ב) כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה בלא דאה"נ שההספד יש בו גם כבוד
תורה ,והם הרבה ענייני שלמות הנוספים על ידי הנישואין ,ונעשית אשתו כגופו, להמתים וגם להחיים ,אבל מספק"ל וצ"ב דכיון שמצוה מה"ת היא,
והיינו כפשוטו ,כגופו ממש ,כמו שמצינו כן להלכה לגבי עדות והתרת נדרים, בחיוב ההספד דתיקנו חכמים ,האם משום ואהבת לרעך כמוך ,שוב מה
ואף שאין דעותיהן שוות ,מכל מקום הקב"ה עושה שיתאימו ,והוא שינוי הטבע מצד כבוד המת תיקנוהו או מצד חידשו רבנן במצוות אלו ,וי"ל דמן
שמשתווים זה עם זה ,וזוהי ההשגחה המיוחדת בשידוכים יותר מדברים אחרים. כבוד החיים ,והוא נ"מ לכמה דינים התורה ישנה מצוה אחת כללית
כמבו' במקומו ,ואכמ"ל. של גמילות חסדים ,וכלולים בה כל
אוסף | 3
לתוכן
ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה
כונת הברכות
הודאה להקב"ה "שציווהו על המצוות" ,וכמו שנתבאר כי עצם הציווי יש בו זכות גדולה בספר חסידים סימן מ"ו (הובאו דבריו במשנה ברורה סימן ה') כתב בענין חיוב הכוונה
להיות מצווה ועושה" .ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון בברכות" :כשהוא נוטל ידיו ,או שמברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל אדם,
הלב" – היינו שלא לעשות כמו שהרבה נוהגים לברך מתוך ההרגל ,ואינם מרגישים את יכוון לבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם וציווהו
ההודאה והשמחה. על המצוות ,ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלי הגיון הלב ,ועל
דבר זה חרה אף השם בעמו ,ושלח לנו ביד ישעיה ואמר יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו
וסיים וכתב שם "ועל דבר זה חרה אף השם בעמו ,ושלח לנו ביד ישעיה (כט ,יג) ואמר יען כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה" ,והאריך שם בגודל העונש
כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים עבור זה.
מלומדה" ,והיינו כי יכול להיות שיש יראת שמים ,ומברכים ברכות ,ומקיימים את כל המצוות,
אבל היראה היא "מלומדה" ,וחסר בכוונת הלב ,וכגון בהנחת תפילין שרגילים בזה בכל יום, והיינו שכל ברכה שאדם מברך צריך שיכוון את לבו וירגיש מה שהוא אומר ,ולמשל כשמברך
אבל צריכים גם להרגיש את ההודאה להקב"ה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין, ברכות הנהנין צריך שירגיש בלבו הודאה להקב"ה שנתן לו את ההנאה הגשמית הזאת ליהנות
שעל ידי זה זוכים לעולם הבא. ממנה ,וכשמברך על המצוות צריך להרגיש הודאה להקב"ה שזיכהו לקיים את המצוות ,שכל
קיום של מצוה מקדש את האדם ,ומלבד הקיום ,גם עצם הציווי מקדש את האדם ,וכפי
ובאמת אין זה פשוט לקיים דברים אלו בשלמות ,ובודאי מי שזוכה לזה הוא בדרגה גבוהה שאנו אומרים בתפילה "וקידשתנו במצוותיך" ,היינו שעל ידי הציווי נעשינו קדושים יותר,
מאד ,אבל אלו הם חיובי הלבבות וצריכים לדעת אותם ,והידיעה עצמה מוסיפה חיזוק, ומבקשים עוד "קדשנו במצוותיך" – שנזכה להתקדש יותר ולהוסיף קדושה על ידי קיום
שמקבלים קצת שייכות לזה. המצוות בפועל.
וכשמברכים באופן כזה מתוך הרגשת הלב ,הרי זה עושה רושם ומשפיע חיזוק האמונה ,וכל ועל זה צריך להודות "לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו" – שכל מה שאדם מקבל הוא
ברכה מתוך הרגשת הלב מוסיפה עוד חיזוק באמונה ,שאין סוף למדרגות האמונה ,ותמיד בחסדי שמים ולא מגיע לו בזכויותיו כלום ,ובברכות הנהנין צריך להודות להקב"ה "שנתן לו
אפשר להתקדם ולהוסיף דרגות בזה ,עד לאמונה חושית שהיא מדרגה גבוהה מאד. הפירות או הלחם ליהנות מהם" ,היינו ההנאה הגשמית ,וכן בברכת המצוות צריך להרגיש
נטילת ידים
טומאת הידים -ממפסידי ההצלחה בתורה טעם נטילת ידים שחרית
מרן החזון איש זצ"ל היה מעורר על זה שלפעמים יושבים ולומדים ,ובשעת הלימוד מחככים כבר נזכר לעיל ,כי כשאדם ישן אין לו נשמה ,רק נפש ורוח כמו לבעלי חיים ,והנשמה
עם היד בראש ,או במקומות המכוסים ,שיש בהם זיעה ,וצריכים נטילת ידים ,שאסור ללמוד הקדושה עוזבת את גופו ועולה לשמים ורק כשמתעורר משנתו חוזרת אליו ,לכן בשעת
ולהתפלל באופן כזה ,ואם לומדים – לא מצליחים! וכתב על זה בקובץ אגרות (ח"א סימן ד') השינה שורה עליו רוח רעה ,כי הוא כמו מת שאין לו נשמה.
"צריכים לתת לב להיזהר ממפסידים טבעיים וסגוליים .מן הסגוליים – שלא להקל בנטילת
ידיים ,ומאד החמירו בזה" ויעוין עוד בדבריו שם ובמשנ"ב סי' ד'. ואמנם מת הוא אבי אבות הטומאה ואינו יכול להיטהר כלל ,ואילו אדם ישן אינו כן ,רק
קדושת הנשמה חסרה בו ,ומחמת זה שורה רוח רעה על קצות האצבעות ,בסוף הגוף ,ולכך
במקום הקדושה אין הטומאה שורה צריך ליטול ידים שלוש פעמים לסירוגין להעביר את הרוח רעה.
שמעתי מעשה שהיה באדם גדול ,שפעם הוצרך ללכת לקופת חולים ,ומלווהו אמר לסדרנית
שם כי כדאי לה לבקש ברכה ממנו ,באשר הוא אדם גדול שברכותיו מתקיימות ,ניגשה אליו חומר מי שאינו נוטל ידיו כדין
הסדרנית ואמרה כי היא גרה לבדה בביתה ,והיא סובלת מאדם שמגיע לעתים קרובות ומציק
לה. החזון איש בספרים האחרונים שהוציא לאור כתב הקדמה (וכעת נדפסה בתחילת חלק אורח
חיים) ,ולא כתב שם דברים משלו ,רק העתיק גמרות ומאמרי חז"ל ,וכתב בכותרת הדברים
הציע לה אותו גדול שתתחיל ליטול את ידיה בכל בוקר כהלכה ,להעביר הרוח רעה השורה "התעוררות לעמל התורה ,לאמונה ,לטהרה ולקדושה" ,והם דברים הצריכים חיזוק.
על הידיים ,ונשמעה לעצתו והתחילה לנהוג כך ,ומאז הפסיק אותו אדם להגיע לביתה ,כי
במקום שיש קדושה אין הטומאה שורה שם. ובסוף דבריו העתיק משו"ע או"ח (סימן ד') שיש הרבה דברים הצריכים נטילת ידיים ,וסיים
השולחן ערוך וכתב שם "ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ,אם תלמיד חכם הוא תלמודו
* משתכח ,ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו".
על דרך זה ,הורה רבינו זצ"ל לכמה ארגוני קירוב ,שכדאי לייעץ לאנשים שאינם שומרי תומ"צ
שיקבלו על עצמם ליטול ידיים שחרית שש פעמים לסירוגין ,ושכך יעץ אחיו הג"ר יעקב זצ"ל, ולכאורה הרי רואים במציאות הרבה אנשים הרחוקים מתורה שאינם נוטלים את ידיהם ,ואף
כי בלא הנטילה שורה רוח רעה ,שהיא רוח טומאה ,ונטילת הידים מעבירה את הרוח רעה, על פי כן אינם יוצאים מדעתם ,אבל באמת זה גופא מה שאינם שומרים תורה ומצוות ,זה
ואזי יש קדושה .אבל צריך שיהיה כהלכה ,שלוש פעמים לסירוגין ,ולכתחילה מתוך כלי (עיין נקרא לצאת מדעתם ...וכמו שאמרו חז"ל (סוטה ג,א) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה
מ"ב סימן ד' ס"ק יז). בו רוח שטות ,ואחד מן הגורמים לזה הוא מה שלא נוטלים ידיים.
אלקי נשמה
שרי למיצר ביה פשיטי ,ורק ארון קודש שמונח בו ספר תורה בקביעות ,או תיק של תפילין "נשמה שנתת בי טהורה היא"
שמשמש בקביעות לתפילין ,יש להם קדושה מצד תשמישי קדושה.
הנשמה היא טהורה ,וכתב המסילת ישרים בפרק א' כי הנשמה קדושה וחשובה יותר מן
וכך גם גוף האדם ,הרי הנשמה צריכה את הגוף ,כי בלי הגוף אינה יכולה ללמוד תורה ולא המלאכים ,א"כ הנשמה בעצמותה טהורה ,ורק הגוף יכול לטמא ולעצור את טהרת הנשמה.
לעשות מצוות ומעשים טובים ,ומי שהגוף משמש לנשמה ועוזר לנשמה במה שהיא רוצה,
הרי זה כתשמישי קדושה ,שהנשמה יש לה קדושה עצמית כמו ספר תורה ,והגוף קדוש "נשמה שנתת בי וכו'"
מחמת שהוא משמש את הנשמה ,אבל מי שהגוף אינו משמש את הנשמה אלא נמשך אחר אמרו חז"ל (שבת קה,ב) שכל אדם מישראל הוא כמו ספר תורה ,מפני שיש בו נשמה קדושה,
היצר הרע ,זהו כמו "צר ביה ולא אזמניה" שאין בו קדושה ,ורק אם הגוף בטל לנשמה יש בו והנשמה היא חלק אלוה ממעל ,וכמו שאמרו על הפסוק (בראשית ב,ז) "ויפח באפיו נשמת
קדושה. חיים" -מאן דנפח מדיליה נפח ,נשמת האדם קשורה בשורשה למעלה ,וכל יהודי יש בו את
קדושת הנשמה ,אבל הגוף אינו קדוש אלא אם כן הוא משמש את הנשמה וטפל לנשמה.
לכן מצינו בגמרא (כתובות קד,א) שגוף הצדיק הוא כמו ארון הקודש ,והיינו לא רק שיש בו
קדושת הנשמה כמו ספר תורה ,שזה דבר שקיים בכל יהודי שיש בו נשמה קדושה כמו ספר וכמו שמצינו לענין קדושת ספר תורה שיש 'גיליון' ויש 'גווילין' ,הגיליון הוא הרווח שבין
תורה וכמבואר בשבת שם ,אבל הצדיק שגופו משמש כל הזמן את הנשמה ,הרי הוא כמו ארון שיטה לשיטה ובצדדים ,והגווילין הם מקום הכתב והאותיות של פרשיות התורה ,וכתב
הקודש ,שהגוף עצמו מתקדש כמו תשמישי קדושה. הרשב"א בנדרים (יד,ב) כי קדושת הגיליון היא יותר מקדושת הגווילין ,שהגווילין קדושתם
היא מכח האותיות ואם נמחק הכתב פרחה הקדושה ,אבל הגיליון קדוש מדין תשמישי
ומצינו בבית המקדש שאמרו (ב"ב צט,א) כי מקום הארון אינו מן המידה ,קדש הקדשים היה קדושה ,ויש בו קדושה גם אם נמחקו האותיות.
ברוחב עשרים אמות ,ומכל צד של הארון היו עשר אמות ,והארון עצמו לא תפס מקום כלל,
מפני שהיתה בו קדושה כדין תשמישי קדושה ,וכמו הנשמה שהיא דבר רוחני ואינה תופסת וכן כל תשמישי קדושה ,כגון ארון הקודש או תיק של תפילין ,אם ספר התורה או התפילין
מקום ,וכשאדם מת ויצאה נשמתו או גויים ובהמות שאין להם נשמה (רק נפש ורוח) לא ניכר מונחים שם בדרך קבע ,יש בהם קדושה מדין תשמישי קדושה ,אבל אם לא היתה הזמנה
שום שינוי בגוף שאין לו נשמה ,כי הרוחניות אינה תופסת מקום. והניחם שם בדרך עראי אין בהם קדושה ,וכמו שאמרו (סנהדרין מח,א) צר ביה ולא אזמניה
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל. | 4אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
משנת רמ"ה
ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א
פרשת חיי שרה תשפ"ז
הוראת שעה הנסיון בקניית מערת המכפלה –
כשיהודי מתרומם ומתעלה - שלא להחזיק טובה לעצמו אחר נסיון העקידה
ויש לומר בזה ,על פי דברי המשך חכמה ,המבאר את המקרא בפרשתנו מתוארת טירחתו של אברהם אבינו לקנות את
הוא מסוגל לתרום עוד ועוד! שנאמר אצל נח (בראשית ו ט) 'איש צדיק תמים היה בדורותיו', מערת המכפלה בממון רב ,כדי לקבור בה את שרה אמנו.
[מהנאמר ב’קבלת פנים’ בלודנון במסע ‘קרן עולם ופירשה הגמרא במסכת ע"ז (ו ,).שהיה 'תמים בדרכיו וצדיק ואיתא בב"ב (טז' :).ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבוא ,ויען
התורה’ – חשון תשפ”ז] במעשיו' .ופירש רש"י שם ,תמים בדרכיו -עניו ושפל רוח. השטן את ה' ויאמר משוט בארץ' וגו' ,אמר לפניו ,רבונו של
צדיק במעשיו -בלא חמס .וביאר המשך חכמה ,שתיבת עולם ,שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת
הגענו לכאן מארץ ישראל ,שבה אנחנו נמצאים כעת במצב 'בדורותיו' הכוונה על שני דורות שחי בהם נח ,האחד קודם לו 'קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה',
של מלחמה ,שרוצים להרוס את כל החשיבות של התורה, המבול ,והשני לאחריו .וכלפי הדור שקודם המבול -שהיו ובשעה שביקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה ,ולא
כולם גזלנים -היתה עיקר מעלתו של נח במה שהיה 'צדיק' הרהר אחר מידותיך ,ע"כ .ולכאורה צריך להבין ,מדוע דווקא
ואת כל החשיבות של היידישקייט .היום נלקח חתן באמצע
בלא חמס ,ולכך אמר לו הקב"ה 'כי אותך ראיתי צדיק לפני זה הוא השבח הגדול ביותר שהשטן מצא לומר על אברהם
ימי השבע ברכות שלו ונאסר בכלא ,בגלל שזכה ללמוד בדור הזה' ,אבל מעלת 'תמים' ,דהיינו עניו ,לא היתה נחשבת אבינו ,שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שהוצרך לשלם
תורה! כ"כ לגביו ,שהרי לא היה חשוב בעיני בני דורו ,ולא היה לו על זה ממון רב ,ומדוע לא הזכיר את עקדת יצחק?
במה להתגאות .אבל אחר המבול שגדרו עצמם אותו הדור והנה שנינו במסכת אבות (פ"ה מ"ג) 'עשרה נסיונות נתנסה
חז”ל אומרים (תנחומא לך לך ג)‘ ,רבי לוי אומר ,נסיון הראשון מן הגזל ,לא היתה מעלה מיוחדת במה שהיה נח 'צדיק' ,ואז אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם ,להודיע כמה חיבתו
כנסיון האחרון ,נסיון הראשון בלך לך מארצך ,נסיון האחרון היתה עיקר מעלתו במה שהיה 'תמים' -עניו ,שכן אז הכירו של אברהם אבינו עליו השלום' .וכתב רבינו יונה (שם) :הנסיון
בלך לך אל ארץ המוריה’ .ולכאורה דמיון זה בין הנסיונות הכל בחשיבותו ,ואעפ"כ לא נתגאה עליהם .ומבואר מדבריו, העשירי קבורת שרה ,שנאמר לו 'קום התהלך בארץ לארכה
שאין מעלה לעניו אלא במקום שיש לו במה להתגאות. ולרחבה כי לך אתננה' .וכשמתה אשתו לא מצא מקום
הוא פלא גדול ,שהרי בוודאי הנסיון של עקדת יצחק היה
וכעין זה ידועים דברי הגר"ח מוואלאז'ין זצ"ל ,על מאמר לקוברה עד שקנאו ,ולא הרהר .להודיע כמה חיבתו של
הרבה יותר גדול וקשה מן הנסיון של ‘לך לך מארצך’? אברהם אבינו -היה מנסהו לגלות לבריות כי ירא אלוקים
חז"ל (נדרים לח' ).אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ,אלא
על גיבור ועשיר וחכם ועניו' .וביאר הגר"ח זצ"ל ,שהכוונה למי הוא ושלם בכל המידות ,ע"כ .מבואר מדבריו ,שמטרת
ושמעתי בזה רעיון יפה .אברהם אבינו בכל ניסיון שהיה לו
שיש לו עושר וחכמה וגבורה ,ואעפ"כ הוא עניו ,ואינו מתגאה הנסיונות היתה להודיע חיבתו של אברהם אבינו ,להראות
התעלה למדרגה גבוהה יותר ,ושמר על מדרגה זו ,ובניסיון את גדלותו של אברהם אבינו ,ולהוציא את הכוחות הטמונים
במעלותיו ,אז ראוי הוא להשראת השכינה.
הבא עלה למדרגה גבוהה יותר ,וכן הלאה .ונמצא שכאשר בו מן הכח אל הפועל ,ואם כן הרי מבואר שבכל ניסיון
וכן כתב בחובות הלבבות [בפתיחה לשער הכניעה], היתה עליה למדרגה שלא היתה בנסיון הקודם ,שאם לא
עמד אברהם אבינו בניסיון האחרון של העקידה ,הוא כבר שהסיבה שהסמיך את שער הכניעה לשער ייחוד המעשה, כן לא היה נצרך הנסיון הנוסף .ולכאורה צריך להבין ,אחר
לא היה אותו אדם שעמד בניסיון הראשון של ‘לך לך כיון שמי שמייחד את מעשיו לקב"ה עלול ביותר ליפול במידת שכבר נתנסה בנסיון העקידה ,ולא הרהר אחר הקב"ה ,אם כן,
הגאוה ,יותר ממי שמצליח בשאר ענייני העולם. מה תוספת יש בניסיון קבורתה של שרה?
מארצך’ ,אלא עמד במדרגה רוחנית גבוהה בהרבה ,בזכות
כל הניסיונות שקדמו לזה ורוממו אותו .ונמצא ,שלפי ובזה יש לבאר את גודל הנסיון העשירי של אברהם אבינו, ונתאר לעצמנו מעט את גודל הנסיון של עקידת יצחק .ידוע
שמאחר ועבר הרבה נסיונות והגיע לדרגה גבוהה ביותר ,עכשיו מה שביאר הג"ר יצחק בלאזר ,שהיה בזה מסירות נפש מכל
המדרגה הגבוהה שבה עמד אברהם אבינו באותה שעה היה מקום לנסותו בנסיון של גאוה ,האם כשלא ימצא מקום הבחינות ,שהרי היה זה נגד טבעו של אברהם ,שהיה מקור
של נסיון העקידה ,יתכן שניסיון עצום זה היה שקול עבורו לקבורת שרה אמנו -אחרי שהובטחה לו הארץ -תעלה החסד ,וכעת נצטווה להרוג את בנו .ועוד שהיה מדבר תמיד
בדיוק כמו הניסיון הראשון של ‘לך לך מארצך’ ,שאותו עבר במוחו איזו מחשבה 'וכי זה מה שמגיע לי אחר כל מעשי'? כנגד מעשי האומות ,שהרגו את בניהם לעבודה זרה ,ואילו
ואעפ"כ עמד בנסיון זה ולא הרהר כלל אחר מידותיו של עתה הוא עצמו הולך לעשות מעשה הנראה כמעשיהם .היה
כשהיה במדרגתו הראשונית!
הקב"ה. זה נסיון שאין כמוהו!
וזהו גם העניין של ‘קרן עולם התורה’ .עם כל הערך העצום וכיצד אכן ניתן להתגבר על הגאוה? שנינו במסכת אבות עוד איתא בילקוט (וירא קא)' ,וישם אותו על המזבח ,עיני
והכביר של החזקת התורה ,עדיין זה לא קל לתרום .אבל (פ"ב מ"ח) 'אם למדת תורה הרבה אל תחזק טובה לעצמך ,כי אברהם בעיני יצחק ,ועיני יצחק בשמי שמים ,והיו דמעות
לכך נוצרת' .והוסיף רבנו יונה [בפירושו שם] ,שכמו כן אם מנשרות ונופלות מעיני אברהם ,עד שהיתה קומתו משוטטת
כשבאים ליהודים ומחזקים אותם ליתן עוד ועוד ,הרי הם
קיים אדם מצוות רבות אין לו להחזיק טובה לעצמו .וביאר בדמעות' .ומפרשים בשם החידושי הרי"ם ,שאפשר היה
מתעלים למדרגה גבוהה יותר ,וזה מעורר אותם לתרום ענין 'כי לכך נוצרת' ,שכשם שאין מחזיקים טובה לבעל חוב לאברהם בשעת העקידה להקשות את ליבו ,ולנסות להסיח
סכומים גדולים יותר עבור ‘קרן עולם התורה’! שמשלם את מה שהוא חייב ,כך אין לאדם להחזיק טובה דעתו מהמחשבה אודות המעשה שהוא הולך לעשות,
לעצמו על התורה שלומד והמצוות שמקיים ,שהרי באמת ומאהבת יצחק בנו ,ואילו היה נוהג כן היה מיקל על עצמו
וכאשר יהודי מתעורר ומתחזק עוד ועוד ,הקדוש ברוך הוא אין לו שום דבר מעצמו ,אלא הכל מהקב"ה .וביותר ,אם אדם במעט לעשות את פעולת העקידה .אמנם הנסיון היה אם
מעניק לו הצלחה וברכה וסייעתא דשמיא מרובה ,לו ולכל יודע ומרגיש שכל האושר והטוב שבחיים מונח בשמירת יוכל לעשות את העקידה עם כל רגש אהבת אב לבנו,
משפחתו .הקב”ה יעזור לכל התורמים והמסייעים שיזכו התורה והמצוות ,ודאי שלא יתכן שירגיש 'שמגיע לו' תגמול והכרה גמורה באבידה שהוא עומד לאבד ,ועם כל זה לעשות
עליהם ,אלא אדרבה ,יודה לקב"ה שמזכהו בעשיית המצוות. העקידה בלב שלם ובשמחה .וממילא מתגברת התמיהה הנ"ל,
לראות סייעתא דשמיא והצלחה בכל תחום בחייהם ,ויזכו וזה היה הנסיון הגדול של אברהם אבינו ע"ה 'אל תחזק אחר שעמד אברהם אבינו בכזה נסיון עצום ,אזי לכאורה הנסיון
אוסף | 5
לקדש שם שמים בעולם ,אמן. טובה לעצמך ,כי לכך נוצרת'! של קבורת שרה הוא 'מילתא זוטרתא' ביחס לזה.
לתוכן
עיונים בשמעתא
אונס (ד)
עליך” – ואם נאמר שסיבת החיוב היא ה’אחריות’ על ממונו אלא שיש לדון בדבריו ,שכן בדין ‘אונס רחמנא פטריה’ לענין פטור ‘אונס’ בממון המזיק
המזיק ,אם כן ‘שמירתן עליך’ אינה ‘סיבה’ המחייבת אלא ‘תוצאה’ חיוב עונשין מצינו ג’ מהלכים [וכפי שנתבאר בגיליונות קודמים]
הנה ב’נזקי ממון’ הכלל הוא – שהשומר על ממונו ‘שמירה
מחיוב האחריות ,שבכדי להפטר מחיובו צריך לשמור שלא יזיק. – א .היות וה’עונש’ הוא על הבחירה לעבור עבירה ,אזי במקום
ראויה’ פטור על נזקי ממונו ,וכמו”כ אם לא יכול היה לשמור
ממון שאין עליו חיוב שמירה לא נחשב ממון המזיק שנאנס והוכרח לעשותה אין ‘סיבה המחייבת’ ,כיון שלא עשאה
מחמת אונס ,הרי”ז פטור.
ולפיכך נראה שגם להצד שהחיוב על ממונו המזיק הוא מחמת מרצונו .ב .שמעשה באונס איננו מתייחס אל האדם אלא נחשב
ונבוא לבאר בזאת מהו גדר פטור ‘אונס’ בנזקי ממון – הן
‘אחריות’ ,בהכרח מצטרף לכך חיוב קדום של ‘שמירה’ ולולי חיוב כנעשה מאליו ,ולפיכך אין כאן ‘סיבת חיוב’ .ג‘ .חס רחמנא עליה’
באופן ששמר כראוי ,והן באופן שנאנס בעצם השמירה.
בשמירה לא שייך להטיל עליו חיוב אחריות על נזקי ממונו. – והיינו שבאמת גם עבירה באונס היא סיבה המחייבת בעונש,
והיינו משום שלולי שחידשה תורה ‘חיוב שמירה’ – היה לנו אלא שהתורה הפקיעה במצב כזה את חיוב העונש ,שהיות והחיוב חקירה בגדר חיוב ‘ממון המזיק’
לדון את מציאות ההיזק מממונו כדבר המצוי בטבעו של עולם, חל בעל כרחו ולא יכול היה למנוע אותו ,על כן ראוי לחוס עליו
ונראה בהקדם חקירת האחרונים (עי’ אבה”א נ”מ א ,א)
וכשבהמה הייתה מזיקה אין הדבר נחשב כ’מעשה היזק’ אלא ולהפקיע ממנו את החיוב.
בגדר חיוב ממון המזיק – האם החיוב הוא ‘חיוב אחריות’ ,והיינו
מעשה טבעי שממילא נעשה ממנו נזק .והביאור הוא שהיות מעתה לטעם הראשון – שאין סיבה לחייב עונש על מעשה
שהתורה הטילה על הבעלים אחריות ישירה על עצם הנזק מאחר
וב’טבע העולם’ בהמות מהלכות בדרכים ויכולות להזיק ,היה לנו שהאדם מוכרח בעשייתו ,עדיין לא יובן פטור ‘אונס’ על חיוב
וממונו הזיק ,או שהחיוב הוא רק ‘חיוב שמירה’ ,אלא שאם לא
לדון את הנזק הבא על ידם כנזק הבא ממטר הגשמים ,אשר וודאי ממונו המזיק ,שהרי סיבת החיוב איננה ‘מעשה’ הנעשה על ידו
שמר חייב בתשלום מחמת הפשיעה בשמירה ,שכפועל יוצא
אין ירידת המטר מוגדרת כ’מעשה מזיק’ אלא ‘טבע העולם’ שנגרם אלא ‘חיוב אחריות’ הוא על נזקי ממונו ,וכן לטעם השני – שמעשה
ממנה אירע הנזק.
ממנו נזק ,וכך גם נזקי ממונו נחשבים כנעשים מאליהם מ’טבע באונס אינו מתייחס אל העושה ,עדיין אין זה שייך בממון המזיק,
ומעתה ,אם נאמר שהחיוב נובע מחמת ה’פשיעה בשמירה’,
העולם’[ .ועיי”ע חזו”א ב”ק ח’ ח’ סוד”ה שם]. שהרי בין כה מעשה ההיזק לא נעשה על ידו אלא על ידי ממונו,
יובן היטב שהשומר ‘שמירה ראויה’ פטור על נזקי ממונו מאחר
אך מאחר והתחדש בתורה חיוב שמירה על הממון ,נקבע בזאת וכל גדר החיוב הוא ‘חיוב אחריות’.
והנזק איננו פועל יוצא של פשיעתו ,וכמו”כ אם נאנס ולא יכול
סדר אחר במציאות – שממון השייך בשמירה על ידי בעליו שהיא
במצב שמורה ולא מזיקה ,ואם אירע שבהמתו הזיקה הדבר מוגדר ביאור דברי האבן האזל – היה לשמור הרי”ז פטור משום שבמקום אונס אינו חייב ב’שמירה’
כ’מעשה מזיק’ ,והנזק מתייחס אל מעשה הבהמה ולא כדבר הבא דפטור אונס הוא ‘חס רחמנא עליה’ וממילא הנזק אינו מיוחס אליו.
אולם לטעם השלישי שפטור ‘אונס’ הוא משום ‘חס רחמנא אך אם חיובו הוא ‘חיוב אחריות’ יש להבין מהו גדר הפטור
מ’טבעו של עולם’.
עליה’ ,אפשר לומר כי גם בנזקי ממון באופן שהוא אנוס על ב’אונס’ ,הלא למעשה ‘ממונו הזיק’ וסיבת החיוב עומדת.
ולפי”ז מתבאר כי גם להצד שגדר החיוב בממונו המזיק הוא
הנזק (בין בשמר כראוי ובין בנאנס ולא שמר) ,התורה חסה עליו ביאור הגר”ח – ב’ממון משומר’ לא התחדש חיוב
‘חיוב אחריות’ עדיין מצטרף לכך ‘חיוב השמירה’ ,וחיוב השמירה
הוא סיבת החיוב תשלומים על הנזק ,כיון שלולי החיוב שמירה, והפקיעה ממנו את החיוב הראוי לחול עליו ,כיון שאין הדבר תלוי והנה באופן ששמר כראוי כתב בחי’ הגר”ח (פ”ד מנז”מ הי”א)
ההיזק לא היה מיוחס כלל לממונו ואפי’ שיש לו אחריות על נזקי בו ואין בידו למנוע את הנזק. – “דכל משומר הרי הוא פטור מגזירת הכתוב ד’ולא ישמרנו”,
ממונו לא היה מתחייב בתשלומים ונמצא לפי”ז כי אם חיוב ‘נזקי ממון’ הוא בגדר ‘חיוב אחריות’ והיינו שהפטור של ‘שמירה כראוי’ איננו מחמת שהוא אנוס על
– מוכח כגדר זה שפטור אונס הוא ‘חס רחמנא עליה’ ,להפקיע הנזק ,אלא גזירת הכתוב היא שחידשה שעל מזיק ‘משומר’ אין
מהלך נוסף בביאור הפטור באנוס על השמירה ולבטל כל חיוב שנהיה על האדם מכח מעשה שנעשה לאונסו חיוב אחריות.
ומעתה יש לבאר גדר הפטור על נזקי ממונו במקום אונס. אמנם זהו דווקא ב’ממון המשומר’ – שגזירת הכתוב פוטרתו
שבאופן ששמר כראוי פטור – כביאור הגר”ח ,שמגזה”כ “ולא ראיה שגדר חיוב ‘ממון המזיק’ מתשלומים ,אבל באופן שמחמת אונס לא שמר על ממונו אין
ישמרנו” נלמד שאין חיוב בממון ‘שאינו משומר’. הוא על ה’פשיעה בשמירה’ סיבה לפוטרו שהרי בפועל הממון אינו ‘משומר’ ,ואם כן יקשה
ובמקום אונס שאינו יכול לשמור – אין כאן פטור ‘אונס’ ברם ,נראה כי באמת אין הכרח לכך וגם אם חיוב ‘ממונו מדוע במקום שנאנס בשמירה הוא פטור.
כלפי ה’חיוב תשלום’ ,אלא שבמקום אונס אין חיוב להעמיד המזיק’ הוא בגדר ‘חיוב אחריות’ ,עדיין במקום אונס שאינו יכול
ממונו במצב ‘משומר’ ,וממילא נזקי הממון במצב שכזה הרי הם לשמור בטלה סיבת החיוב עצמה ,וכדלהלן. מהלך האבן האזל דפטור מדין ‘אונס
כ’טבע העולם’ ואינם מוגדרים ‘מעשה מזיק’ ,ולפיכך אפילו שמצד הנה לכאורה מלשון המשנה (ריש ב”ק) מוכח להדיא כי החיוב רחמנא פטריה’
אחריות על ממונו שייך אף באונס ,אין חיוב תשלום ,היות ואין על ממון המזיק הוא מחמת ה’פשיעה בשמירה’ ולא מחמת חיוב ובאבן האזל (הל’ נזקי ממון א ,א) ביאר שהפטור הוא מדין
כאן ‘מעשה מזיק’. אחריות ,וכמ”ש – “הצד השווה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן ‘אונס רחמנא פטריה’.
משנת הישיבה
מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה
עבודת המידות (כב)
הרוח וגאוה ,שכאשר אין ממלאים את רצונו של בעל הגאוה מיד הוא כועס, הבאנו [בשבוע שעבר] מדברי רבי חיים ויטאל ,שהגוף מורכב מארבעה
ואילו היה שפל רוח ומכיר בחסרונותיו לא היה מקום לכעסו. יסודות ,שכל אחד מהם מורכב מטוב ורע ,ומהחלק הטוב שבהם הגוף מתקיים,
ואילו מהחלק הרע באים כל החוליים הרעים של הגוף ,ועל דרך זה יש גם בנפש
מהגאוה והכעס יוצאים שלש תולדות .האחת היא הקפדנות ,שאילו היה עניו
האדם ארבעה יסודות המורכבים מטוב ורע ,מהיסודות הטובים באה בריאות
לא היה מקפיד על שום דבר .השנית היא בקשת השררה והכבוד ,דהיינו שרוצה
הנפש -והן המידות הטובות ,ואילו מהיסודות הרעים בא חולי הנפש -שהן
להיות מעל אחרים ולהתגאות על הבריות .והשלישית היא השנאה למי שגדול
ה'קליפות' שמהן נמשכות המידות הרעות .והוסיף בזה ,שמאחר שיש ארבע
ממנו .וכל הפרטים הללו הם ענף ממידת הגאוה ,התלויה ביסוד האש. קליפות שונות ,ממילא גם המידות הרעות -שהן בעצם התולדות של אותן
היסוד השני הוא יסוד הרוח ,שממנו יוצא כח הדיבור .וזה הכח בנפש האדם קליפות -מתחלקות לארבעה מינים שונים.
שמביאו לידי רצון ותאוה לדבר דברים בטלים שאין בהם צורך .ליסוד הרוח יש ומפרט מהרח"ו את המידות השונות לפי הקשרן ליסודות :היסוד הראשון
ארבע תולדות של דיבורים אסורים :דברי חנופה ,דברי שקרים ,דברי לשון הוא 'יסוד האש' ,שהוא היסוד הקל והגבוה מכולם ,וממנו נולדות הגאוה וגסות
הרע ,וגילוי שבחיו לבריות כדי להתגדל עליהם. הרוח ,שעניינם ג"כ קלות וגבהות .ובכלל זה גם מידת הכעס ,ששורשה מגסות
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה' ,יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא"לmishnasrama@gmail.com : | 6אוסף
לתוכן
מראה כהן
לתוכן
לתוכן
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א
גיליון | 9פרשת חיי שרה תשפ"ז
מראה מראה הפרשה
השעה שורש מידות ברוך וארור
"ויאמר אליו העבד אלי לא תאבה האישה ללכת אחרי" .דרשו חז"ל בב"ר (נט ,ט) "ויאמר אליו העבד -הדא הוא דכתיב
רק חזק ואמץ והגית בו יומם ולילה 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב' ,כנען -זה אליעזר ,בידו מאזני מרמה -שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או
כל היסוד של תורה זה החיבור אינה ראויה ,לעשוק אהב -לעשוק אהובו של עולם זה יצחק ,אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי ,אמר לו אתה ארור ובני
לתורה ,שאדם מתחבר לתורה מתחבר ברוך ואין ארור מתדבק בברוך" .מבואר בדברי חז"ל שאמירה זו "אלי לא תאבה האשה ללכת אחרי" ,שמשמעותה שיתן
לקדושת התורה .החיבור לקדושת ליצחק את בתו ,שורשה ויסודה במידתו של כנען אבי אבותיו ,שהוא ארור .וצ"ב מה ראו חז"ל לייחס אמירה זו של אליעזר
התורה זה חיבור לקדוש ברוך הוא. שבאה מתוך יחוסו לכנען שממנו נוצר .ובהמשך הפרשה דרשו (ב"ר ס ,ז) עה"פ "בוא ברוך ה'" ,שכיוון שעשה אליעזר את
הנפש החיים בשער ד' בפרק כ"ב שליחותו באמונה ,יצא מכלל ארור ונהיה לברוך .וגם זה צ"ב ,למה בשליחות זו יצא מכלל ארור לברוך .עוד צ"ב הלשון
אומר ,שמי שמחובר בלימודו דבק "אין ארור מתדבק בברוך" ,שהיה לו לומר 'אין ברוך מתדבק בארור' ,שהרי אמר אברהם לאליעזר שאינו יכול ליתן את יצחק
בקדוש ברוך הוא ,הוא אומר לשון לבתו כיון שהוא ארור.
שהתורה והקדוש ברוך הוא זה אחד,
קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל והנה כבר ביאר הר"ן בדרשות ,שלא רצה אברהם ליקח אשה מבנות כנען ושלח את אליעזר לארצו ומולדתו ,שאף שגם
חד .להידבק עוד בהקדוש ברוך הוא בתואל ולבן היו עובדי ע"ז ,מ"מ לא היו פגומים במידותיהם אלא בעניינים הנוגעים לשכל ולהשקפה והם דברים שאינם
זה להידבק בתורה ,חיבור לתורה זה עוברים בירושה .אבל כנען היו פגומים ומושחתים במידותיהם ,וזהו פגם שהוא קנין בנפש האדם ועובר בירושה לדורות
זה "נעשית לו סם חיים". הבאים .ונראה דענין זה שאמר אברהם שכנען הוא ארור ואין ארור מתדבק בברוך ,מיוסד על מה שהאריך במכתב מאליהו
(ח"א בקונטרס החסד) דיש בעולם שני סוגי בני אדם ,יש את הנוטלים ויש את הנותנים ,עניינם של הנותנים הם אותם שכל
הלשון ביהושע ,הפסוק אומר "רק חזק מגמתם להיטיב ולהועיל עם אחרים ,והנוטלים הם אלו שכל עניינם ומגמתם ליטול לעצמם ולקבל מאחרים ,ובלשוננו הנוטל
ואמץ"" ,והגית בו יומם ולילה" ,צריך הוא האדם אנוכי שכל מחשבתו ומגמתו לתועלת עצמו .וביאר שם שאין מצב ביניים ,אדם הוא בגדר נותן או בגדר מקבל,
כוח של "חזק ואמץ" .אני תמיד חוזר והוסיף דהנותנים הם המקיימים את העולם ,והוא יסוד של מידת החסד שהוא קיום העולם ,וכלשון הפסוק "עולם חסד יבנה".
על זה" ,חזק ואמץ" ,צריך להתאמץ,
והנוטלים האנוכיים הם המחריבים את העולם ,ומהם מגיע כל המחלוקות והגניבות המחריבות את העולם.
אדם לא אוהב להתאמץ ,אדם מחפש
את החיים הקלים ,אדם לא רוצה ולכשנתבונן נראה דעל ענין זה עומד התהום הפעורה בין אברהם וכנען .אברהם שהוא ברוך בעצם ,וכלשון הפסוק "והיה
להתאמץ .תורה זה "רק חזק ואמץ". ברכה" ,וכנען שהוא ארור בעצם וכלשון הפסוק "ארור כנען" ,וביאור הדברים שהרי כנען נתקלל ארור כנען לאחר שסירס
אבל מצד שני כתוב "ונשמח בדברי את נח ,ותוכן ענינה של קללה זו שנתייחסה לכנען לדורות עולם מבואר מתוך פירוש רש"י ודברי חז"ל ,דמה שסירס כנען
תורתך ובמצוותיך לעולם ועד כי הם את נח הוא כיון שלא רצה עוד שותף בחלק שיש לו בעולם ,שעשה חשבון שכבר יש ג' בנים שנתחלק העולם להם ולא רצה
חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם שיהיה בן רביעי שיקח מחלקו ,וזה מראה על גודל שיפלותו ואנוכיותו ,שלא מספיק עבורו חלקו בעולם הגדול ואינו מוכן
ולילה" ,יש את ה"ונשמח" ,זה "חזק לוותר אפילו על חלק קטן ,שרוצה שיהיה הכל לעצמו ואינו מוכן לשתף אחר עמו ,והוא פסגת האנוכיות במין האנושי .ולכן
ואמץ" שמביא את האדם לשמחה נתקלל להיות ארור ,שברכה היא השפעה של טובה וקללה היא צמצום ההשפעה ,וכנען שכל עניינו בנטילה נתקלל להיות
אמיתית" ,כי הם חיינו" ,השמחה ארור ,לומר שלא תבוא ממנו שום השפעה של טובה .ואברהם שכולו חסד ונתינה לאחרים ,הוא שורש הברכה ,שנתברך
האמיתית זה זה כשאדם מחובר "והיה ברכה" ,דהיינו שכל מהותו הוא ברכה ,שברכה הוא ריבוי ושפע של השפעה ,וכנען שכולו נטילה נתקלל להיות מקולל
למקור החיים ,זו השמחה האמיתית. במהותו ,וזהו ארור שמהותו קללה.
"ובהם נהגה יומם ולילה" ,גם קדושת וזהו הענין שלא רצה אברהם ליקח מבנות כנען שהם במהותם ארור ,שכל מהותם היא אנוכיות ודאגה לעצמם ,וזה עובר
התורה נותנת רציפות ,ושמחת התורה לדורות הבאים ,והוא הסתירה היותר גדולה לאברהם שהוא ברוך ,שאברהם הוא יסוד החסד והנתינה ,וכלשון הפס' "חסד
נותנת רציפות .כי שמחת התורה לאברהם" ,וכיון שהוא ברוך אינו יכול להתדבק בכנען שכל מהותו היפך מהחסד לאברהם ,והוא ארור שאינו מתדבק בברוך.
שהיא "כי הם חיינו" ,התורה שהיא ומה שנקט הלשון "אין ארור מתדבק בברוך" ,הוא לומר שארור אינו יכול להתדבק בברוך ולהיות לברוך ,כיון שבמהותו
"כי הם חיינו" זו תורה של רציפות, הוא ארור ,ואם היה ארור מתדבק בברוך ונעשה ברוך ,היה אברהם מתדבק בו ,שאף שעכשיו הוא ארור ,מתוך שיתדבק
"ונשמח בדברי תורתך כי הם חיינו". באברהם הוא יעשה ברוך ,וזה שאמר לו אברהם שארור אינו מתדבק בברוך ,ואינו יכול להתדבק באברהם ולהיות ברוך.
הלשון של הפסוק "רק חזק ואמץ וזהו מה שראו חז"ל אצל אליעזר במה שאמר 'אלי' את מידתו של כנען ,משום שאליעזר נשלח ע"י אברהם להקים בית ישראל
והגית בו יומם ולילה אז תשכיל ע"י שיביא אשה ליצחק שתהיה אם ישראל ,והוא אינו דואג אלא לעצמו ומחפש לזכות ביצחק לעצמו שתהיה אשתו של
ואז תצליח" ,מה זה "אז תשכיל ואז יצחק מזרעו ,והיינו שדאג מתוך נגיעה רק לעצמו ולא לעשות שליחותו באמונה עבור אברהם ,ובזה עמדו חז"ל שבשורש
תצליח"? מבואר בדברי אדוננו הגר"א הדברים היא מידתו של כנען שכל דאגתו רק לטובת עצמו ,וע"ז אמר לו אברהם שכיון שהוא במידה זו לא יצא מכלל ארור,
ביהושע שם ,והגאון הזה הוא פשוט ואין ארור מתדבק בברוך .וזהו הענין שלאחר שעשה את שליחותו באמונה יצא מכלל ארור לברוך ונעשה ברוך ה' ,כיוון
נפלא מאוד מאוד .יש מושג ש"גדול דבמה שעשה שליחותו באמונה עקר מתוכו את מידתו של כנען ולא היה מגמתו בשביל נגיעת עצמו ,אלא לקיים שליחותו
תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה", ותפקידו במה ששלח אותו אברהם להביא ליצחק אשה הראויה להיות אם ישראל ,ובזה עקר מקרבו את מדתו של כנען,
ובפשטות זה גם נכון ,אבל זה ודאי ומתוך זה נתעלה לצאת מן הארור של כנען ולהיות ברוך.
לא העיקר ,בפשטות "גדול תלמוד רבקה – כח של העמדת אחדות בישראל
שהתלמוד מביא לידי מעשה" ,שעל וזהו שאליעזר בדק את רבקה במידת הנתינה אף שכבר ראה והכיר את מעלתה ,שהרי אמרו חז"ל שהיו המים עולין לקראתה,
ידי תלמוד אדם יודע מה לעשות, כיון שביקש אשה בשביל יצחק כדי להעמיד את האם שתהיה יסוד לכלל ישראל ,ולזה בחנה במידת הנתינה ,שהיסוד של
אבל זה דבר שלא ייתכן בכלל שכל בחירת אברהם הוא במידת החסד והנתינה ,וכדי לזכות בברכת אברהם ולהתדבק בזרעו להיות ברוך צריך הכח של מידת
המושג ש"גדול תלמוד שהתלמוד
הנתינה.
מביא לידי מעשה" רק איך ימצא
לדעת מה לעשות .אם זה "תלמוד ונראה דזהו הענין שלאחר שראה אליעזר את שלימותה של רבקה במידת הנתינה והחסד שאמרה "שתה אדוני וגם לגמליך
מביא לידי מעשה" ,אז כל מסירת אשקה" ,בא לרמז על מחצית השקל ועל הלוחות המצומדות .ומקודם נבאר הרמז על מחצית השקל ,דביאר הגריא"ח בשיח
יצחק (דרוש לפרשת שקלים) ענין נתינת מחצית השקל להעמיד האחדות בישראל ,שכ"א מביא רק מחצית ,לומר שאינו
המשך בעמוד הבא ◄ מציאות בפני עצמו אלא חלק מכלל האומה ,וגם נאמר במחצית השקל "העני לא ירבה והדל לא ימעיט" ,לומר שאין הבדל
אוסף | 7 של מעמדות בין עשיר ועני ,שזה מביא לידי פירוד אלא כולם שווים .ורק בכח האחדות זכו ישראל למעלתם ,שגם מתן תורה
בזכות האחדות שהיו כאיש אחד בלב אחד ,וגם בנין המשכן היה בכח האחדות שהעמידו ישראל ע"י מחצית השקל לתוכן
הוא
מראה ונראה שזהו הענין שבא לרמז על מחצית השקל ,לומר שבכוחה של רבקה שהיא שלימה במידת הנתינה יש כוח להעמיד
יסוד לאחדותו של ישראל ,שהנתינה היא יסוד האחדות והנטילה היא יסוד המחלוקת והפירוד ,ובכוחה של רבקה שכולה
השעה חסד ונתינה ,זכו ישראל למחצית השקל שהוא להעמיד את האחדות בישראל.
ונראה שזהו גם הביאור ברמז על שני לוחות מצומדות ,דהנה כתב הרמב"ן ,בפרשת יתרו ,שב' הלוחות הם אחד כנגד בין
המשך מעמוד קודם ◄ אדם מקום והשני כנגד בין אדם לחברו ,והם בבחינת חתן וכלה .ונראה הביאור במש"כ שהם כנגד חתן וכלה ,לומר שאין
התורה הייתה צריכה להיות בכלל כאן ב' לוחות שכ"א בפנ"ע ,אלא מתאחדים יחד ב' הלוחות כחתן וכלה ליחידה אחת של שלימות התורה והמצוות ,גם בבין
במהלך שונה לגמרי ,אם צריך רק לידע אדם למקום וגם בבין אדם לחברו .ונראה שזהו הענין שרמז לרבקה על ב' לוחות מצומדות ,כיון שרבקה באה להעמיד את
את מצוות התורה ,אז מספיק שימסר עם ישראל שהם מקבלי התורה ,ואי אפשר לקבל התורה בבין אדם למקום בלי בין אדם לחברו ,ורק כיון שראה אליעזר את
לנו מסירת תורה של פסקי הלכות, כוחה של רבקה במידת הנתינה והחסד ,ראה שהיא יכולה להעמיד יסוד לכל ישראל גם ללוח של בין אדם לחברו ,שכח
כל הדינים שנוגעים להלכה ,היום יש הנתינה הוא היסוד של כל ענייני בין אדם לחברו שבתורה ,ולכן בא הלשון לוחות מצומדות ,להורות שאין כוחה של רבקה
בכמה ספרים את כל פסקי ההלכות ,כל רק כלפי בין אדם לחברו אלא גם כלפי בין אדם למקום ,שהלוחות מצומדות ואין מקום ללוח של בין אדם למקום בלא הלוח
ההלכות שאדם חי ביום יום .הקב"ה של בין אדם לחברו.
נתן לנו תורה שבכתב ,תורה שבעל פה,
תלמוד בבלי ,תלמוד ירושלמי ,כל דברי
רבותינו הראשונים ,כל דברי רבותינו
האחרונים ,פנימיות התורה ,בשביל מה
מראה באצבעו
כל זה ניתן לנו. קושיא מתורת רבינו רה"י שליט"א
אז מבואר בדברי הגר"א ש"גדול הנה הדין הוא דהשוכח יעלה ויבוא בראש חודש חוזר ומתפלל שתיים בתפילה הסמוכה ,אבל אם שכח יעלה ויבוא בר"ח
תלמוד" זה להבין ולהשכיל ,ולחזק במנחה ונזכר בלילה כשכבר אינו ראש חודש נחלקו בזה הראשונים (עי' תוס' ברכות כו ):דדעת ר"י שכיון שאינו יכול להזכיר
את הכוח הרוחני של הנשמה .הגאון יעלה ויבוא אין טעם בחזרתו ואינו חוזר ומתפלל ,ודעת חכמי פרובינציה שאפ"ה צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתיים אף
אומר בהאזינו ,כתוב "נעשה ונשמע", שאין מזכיר בו 'יעלה ויבוא' .ויסוד המחלוקת הוא האם כשחסר לו 'יעלה ויבוא' חסר לו בתפילה עצמה ולכך צריך לחזור
והגאון אומר ש"נעשה" כתוב כנגד ולהתפלל כמו כל אדם שנאנס ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתיים ,או שחסרון 'יעלה ויבוא' אינו חסרון בתפילה אלא
המצוות התלויות בגוף ,ו"נשמע" כנגד חסרון הזכרה בלבד ולכך באופן שיכול להשלימה חוזר ומתפלל ,אך אם כבר אינו ר"ח אין טעם בחזרתו.
התורה התלויה בנשמה" ,ונשמע", ולכאו' ה"ה במי ששכח 'טל ומטר' בערב שבת ונזכר בלילה ,דגם בזה יהא את המחלו' הנ"ל האם צריך להשלים התפילה בליל
התורה התלויה בנשמה .זה כוח של שבת הגם דאין לו את ההזכרה של טל ומטר מכיון דיש קלקול בסדר התפילה ,או דהוא רק חסרון הזכרה וזה אינו משלים
תורה ,תורה תלויה בנשמה .פירוש בשבת ,דבשבת אין אומרים ותן טל ומטר.
ש"תלמוד ומעשה" זה שני עניינים, אכן בכתבי הגר"ח (סטנסל) כתב דאי"ז שייך למחלוקת זו ,כיון שטל ומטר הוא מסדר התפילה ומשום ששינה ממטבע שטבעו
"מעשה" זה תורה בגוף ,ו"נשמע" תלוי חכמים נחשב כאילו לא התפלל ולכך לכו"ע צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתיים ,משא"כ 'יעלה ויבוא' שלחלק מן השיטות
בנשמה .והרמח"ל אומר בדרך עץ הוא רק חיוב הזכרה ולא חסר לו בתפילה עצמה.
חיים" ,יוצר האדם הוא עשאו ויכוננהו ולכאורה יש לתמוה לדרכו של הגר"ח ,דהאיך אפש"ל דותן טל ומטר הוא קלקול בעצם התפילה ,דיש גריעותא במטבע
להבין ולהשכיל יותר ממלאכי השרת", הברכה של 'ותן ברכה' ,ולכך מחויב לחזור בכל גוני גם בשבת שבלא"ה אין לו את ההזכרה של טל ומטר מכיון שהתפילה
וממשיך הרמח"ל " ,ואם לא יבין ולא שהתפלל לא עלתה לו ,דהרי זה מבואר להדיא בשו"ע דאם שכח יכול להשלים בשומע תפילה א"כ הא קחזינן להדיא דאין
ישכיל יותר ממלאכי השרת ,יישאר קלקול בברכה ,דא"כ מה יהני' להשלים בשומע תפילה הרי הברכה מקולקלת ,וע"כ דהוא רק חסרון הזכרה ,ולכך שפיר
הוא וכל ענייניו בחושך ובלי חכמה מהניא הזכרתו כשמזכיר זאת בשומע תפילה ,והאיך נקט הגר"ח דלכו"ע צריך לחזור ולברך דחסר בהחפצא של הברכה ולא
ובלי דעת ובלי תבונה". עלתה לו התפילה .ובאמת דבמג"א (ס"ק ט"ז) מבואר להדיא שאין חילוק ודינו של 'טל ומטר' הוא כדין 'יעלה ויבוא' ,אך
זה הפשט "תורה מביאה לידי זהירות", בדרכו של הגר"ח צ"ב .ניתן לשלוח תשובות למייל המערכת
הכוונה היא שכל אדם בעולם הזה נמצא
מראה השער
במציאות של חושך ,העולם הזה הוא
עולם של חושך' ,חושך יכסה ארץ'
'העולם הזה דומה ללילה' ,הגוף הוא
חומרי ,הגוף הוא עכור ,הגוף הוא חושך,
ככה כותב הרמח"ל בדעת תבונות ,הגוף מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות | עריבות התורה (ב)
הוא חושך והנשמה זה אור .הגמרא מה באמת אם כך ,הדרך לעודד בחור שאינו בעל כשרון שנמצא במסגרת של ישיבה טובה ומצויינת ,ובגלל חוסר הצלחתו
בב"ק אומרת שהנשמה היא אור 'כי נר כשאר חבריו ,יש לו חוסר סיפוק ומוטיבציה ולא מצליח להגיע לערבות בלימוד?
מצווה ותורה אור' .אדם נמצא בעולם
הזה בחושך ,החושך החומרי מוביל את הדרך היא לעודדו ,ולומר לו ,שאדם לא חי בשביל מה שאחרים יאמרו ,שצריך להמשיך להשקיע מבלי להסתכל על
הבן אדם לכל יצרי הגוף ,תאוות הגוף. ההישגים שלו ,כי כגודל ההשקעה תבא לו ההצלחה והסיעתא דשמיא ,וזה העיקר בלימוד התורה העמל וההשקעה,
מה הכוח של האדם להתמודד? יש ובסוף רואים סיעתא דשמיא הצלחה גדולה ,וגם יתפלל לה' שיצליח בלימוד ,וכך ע"י שירגיל בלימוד תבא לו המתיקות
אור אחד שמאיר את החושך של חיי והערבות שהיא מנוף גדול להמשיך ולהצליח.
העולם הזה ,זה האור של התורה .זה וצריך לדעת שמי שמשקיע בכל כוחו בלימוד אף שקשה לו יותר מאחרים ,אז יהיה לו סיעתא דשמיא מיוחדת להגיע
האור שמאיר בנשמתו של אדם להוציא למתיקות התורה ,וכיון שיש בדברים אלו לחזק רבים שלא ירפו ידיהם ממלחמתה של תורה ,ראוי מאד לציין שדברים
אותו מן החושך ,והאור הזה נותן לאדם אלו כותב אדוננו הגר"א זיע"א במשלי (א ,כג) "תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם" ,ואומר
את הכוחות להתגבר על תאוותיו, הגר"א שם' ,שזה נאמר כנגד כת הכסילים אשר ישנאו את התורה מפני חסרון הבנה ,להם אומר "אודיע דברי אתכם"
להתגבר על כל המכשולים של העולם ותראו מתיקותה ותאהבו אותה וכו' ,וכך פירוש הפסוק" :תשובו לתוכחתי" – על ידי שיקח אדם לעצמו מוסר ויחזק
הזה וללכת באור ,לדבוק בהקדוש ברוך עצמו בלימוד התורה [גם כשקשה לו הבנתה]" ,הנה אביעה לכם רוחי" – אתן לו סיעתא דשמיא ,בכך ש"דברי אודיע
הוא ,ללכת בדרכיו ,במשפטיו ובחוקיו, אתכם" – שיזכה להבין את התורה ולראות מתיקותה ולאהוב אותה'.
זה האור. דבר זה רואים במציאות שגם בחורים בעלי כשרון בינוני שהשקיעו ,הגיעו להצלחות גדולות ,גם בישיבות טובות ,וגם
את זה צריך לומר לבחור ,שהרבה שהשקיעו הצליחו בסופו של דבר והגיעו לדרגות נפלאות ,וכמובן שחשוב להתאים
(מתוך דברים שנאמרו בכולל רצופות לבחור את הישיבה שבה ילמד לפי מעלתו וכשרונותיו ולא להגרר לחשבונות זרים של מעמד וכבוד ,שאז נמנעים הרבה
בעיר מודיעין עילית – חשוון תשפ"ה) בעיות מאין אלו.
לעילוי נשמת
הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל
יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה' ,מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל mc038009090@gmail.comמי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל
הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל
הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ”ל | 8אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
פרשת חיי שרה
מערת המכפלה שייכת לאבות אשר חידשו צורת אדם שבה יש צירוף
גמור של שמים וארץ ,זוהי עצם המכפלה [א']
הדברים ,ולכן זה נקרא תנאי כפול ,כי אומרים פעמיים את אותו שיטת רבנו יונה שהנסיון העשירי היה בקבורת שרה
הדבר ,וכן מצינו בחושן "רבוע יהיה כפול" אין הכונה לקחת עוד
בד אחר אלא להכפיל את הבד הזה בעצמו לשנים ,זה נקרא כפול. וצריך לבאר מה ניתוסף בזה אחר העקדה
שנינו באבות "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד
בפסוק הראשון בתורה נצטוינו לצרף שמים וארץ, בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו ע"ה" לדעת רוב
הראשונים העקידה היא הנסיון האחרון ולא היו אחריה עוד
שלא תטה הארץ מההקבלה לשמים נסיונות ,אולם דעת רבנו יונה ,אף שגם לדבריו העקידה היא
התורה מתחילה בפסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הנסיון הגדול מכולם כי לקח בנו להעלות לעולה ,אעפ"כ היה עוד
הארץ" ,בפסוק זה כלולים שלשה דברים ,התורה מגלה שבורא נסיון ,וזה לשון רבנו יונה בפירוש המשנה באבות "העשירי קבורת
העולם ברא את השמים ,ברא את הארץ ,וברא את החיבור והצירוף שרה .שנאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.
שביניהם ,את ההיות יחד שלהם ,השמים והארץ כגוף אחד וכשמתה אשתו לא מצא מקום לקברה עד שקנאו ולא הרהר.
וכמציאות מצורפת ,בדברי חז"ל מתגלה לנו שהשמים והארץ הם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו היה מנסהו לגלות לבריות כי
מקבילים לגמרי ,אין בארץ דבר שאין כנגדו בשמים ואין בשמים ירא אלהים ושלם בכל המדות" ,כביכול יש עוד פקפוק בנאמנותו
דבר שאין כנגדו בארץ ,מערכת זו הנקראת השמים והארץ ,זאת של אברהם אבינו וצריך עוד נסיון אחד וזה הנסיון העשירי.
מערכת שצריכה להיות ,והיא אמנם כך ,מצורפת ומחוברת יחד. לכאורה תמוה מהו הנסיון כאן ,הרי מובן שלא ניתנה הארץ
והנה ,התורה ניתנה לנו כהוראה ולא כסיפור דברים ,אין בתורה לאברהם אבינו מיד ,והיא מלאה תושבים שכל אחד גר במקומו
אלא הוראות ,דברים שאנחנו חייבים לעשותם ולהוציאם לפועל, ובעלים על חלקו ,יש כאן רק הבטחה כפי שנאמר בברית בין
התורה היא כולה ציווי כמשמעות המילה "תורה" מלשון הוראה, הבתרים "ודור רביעי ישובו הנה" שתהא הארץ לזרעו של אברהם,
היא מורה לנו את חובתנו ,לדעת מה עלינו לעשות ,וצריך לדעת וכי יעלה על דעתו ש"לך אתננה" יתקיים כעת והוא בעלים על
מהי התורה שנאמרה לנו בזה שבראשית ברא אלקים את השמים כל רכוש ארץ ישראל ,וזהו הנסיון העשירי שעדיין נחוץ לנסותו
ואת הארץ ,מה זה מחייב אותנו ,מה עלינו לעשות ואיך עלינו שלא יהרהר אחר מידות הקב"ה שאמר לו כי לך אתננה ולא קרה
לקיים פסוק זה ומהי ההוראה שנאמרה בו. הדבר ,כיצד אחרי שעמד בנסיון העקידה ,שכביכול סותרת את
ההוראה שכתובה כאן היא ,שעלינו לעשות שהשמים והארץ כל הבטחת העתיד האמורה להתקיים על ידי "כי ביצחק יקרא לך
ימשיכו להיות מקבילים כמו שבורא העולם ברא אותם ,שהם זרע" ,עדיין חסר בירור זה.
ימשיכו להיות יחד ,וברגע שאנו מטים את הארץ מהחיבור לשמים,
הרי שאנו עוברים על הפסוק הראשון של התורה ,עבודתנו היא צריך לבאר בעניינה של מערת המכפלה
לשמור שהשמים והארץ ימשיכו להיות כפי שברא אותם בורא פרשה מיוחדת זו של מערת המכפלה צריכה ביאור ,אחר
העולם. שהתורה מאריכה רבות בעניינה ובכל המשא ומתן עליה ,הדברים
סתומים מאיתנו ,אולם יש כאן נגיעה בסוגיא זו.
האדם נברא מהשמים ומהארץ ותפקידו לצרפם איתא בדברי חז"ל (בראשית רבה חיי שרה פרשה נ"ח) כי כל מי שקבור
איתא במדרש (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה י"ב) "כל מה במערת המכפלה שכרו כפול ומכופל מן השמים ,צריך להבין מה
שאתה רואה תולדות שמים וארץ הן שנאמר בראשית ברא אלהים הכונה כפול ומכופל.
את השמים ואת הארץ ,בשני ברא מן העליונים שנא' ויאמר אלהים בתחילת הדברים יש לפרש מהו המושג מכפלה שהוא עניין
יהי רקיע ,בשלישי ברא מן התחתונים ,ויאמר אלהים תדשא הארץ, המערה .עניין המכפלה ,דהיינו דבר כפול ,אין עניינו שיש כאן שני
ברביעי ברא מן העליונים ,ויאמר אלהים יהי מאורות ,בחמישי ברא דברים אלא שיש דבר אחד ואותו הדבר נמצא פעמיים ,ומתבאר
מן התחתונים ,ויאמר אלהים ישרצו המים ,בששי בא לבראות את הדבר בסוגיא דתנאי כפול ,כשאדם אומר צד אחד ,היינו אם יהא
אדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים רבים כך אעשה כך ,הרי שהוא מתכוין להדיא שאם לא כך לא אעשה כך,
על התחתונים בריה אחת ואין שלום בעולם ,ואם אני בורא אותו באמירת אם יעברו ונתתם מונח אם לא יעברו לא תתנו ,והנידון
מן התחתונים עכשיו התחתונים רבים על העליונים בריה אחת ואין בגמרא אם מכלל הן אתה שומע לאו הוא רק אם אפשר לראות
שלום בעולם ,אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים שהלאו נאמר בפועל בכלל ההן ,אולם אין ספק שהדבר מובן מתוך
אוסף | 9 לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
לתוכן
הראשית של צורת אדם יצאה לפועל על ידי ארבעה זוגות ,אדם בשביל שלום ,הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם וגו' ,עפר מן האדמה
וחוה שהם הראשית כפשוטה ,אבל הם קלקלו את צורת אדם מן התחתונים ,ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים".
וצריך היה תיקון ,וצורת אדם המתוקנת שנוצרה על ידי האבות, למדנו כאן שהאדם הוא בריאה הנושאת בתוכה את השמים ואת
הארץ ,אחר שהיושב בשמים נפח באפיו נשמת חיים משלו ,ונפח
אלו הם בני האדם אשר הם הראשית של צורת אדם ,זו אותה צורת אותה בבריאה שנבראה מהארץ ,עפר מן האדמה.
אדם שעל ידה מתקיימת ההכפלה והצירוף של השמים והארץ, מעתה ,עיקר תפקידו של האדם אחר שזוהי בריאתו ,הוא קיום
שני הדברים יחד הופכים לדבר אחד ,ומתגלה על ידם שבעומק הפסוק הראשון בתורה ,הפסוק שבו נמצאת תמצית נקודת
הדברים השמים והארץ הם שתי בריאות שהם אחד. הראשית של עבודתנו ,בראשית ברא אלקים את השמים ואת
הארץ ,כאן נמצאת נקודת העיקר ,וכל מה שבא אחר כך אלו ענפים
אותם בני אדם הם הראשית של צורת אדם ,אותה צורת אדם הבאים מתוך העיקר ,העיקר הוא לקיים את מה שברא אלקים ביום
עצמה ,כפי שאמר בורא העולם הרי אני בורא אותו מן השמים ומן הראשון ,על ידי צורת האדם שלנו שנבראה משניהם יחד ,האדם
הארץ ,מן העליונים ומן התחתונים ,והוא זה שיחבר את העליונים נושא בתוכו את השמים ואת הארץ.
ואת התחתונים יחד ,ובתחילת הבריאה היה זה אדם הראשון אחד מגדולי הדורות פירש את הפסוק "השמים שמים לה' והארץ
נתן לבני אדם" ,ולכאורה מדוע נכפלה מילת השמים והיה די לומר
שבראו הבורא מן העליונים ומן התחתונים ,וכדברי הגמרא בחגיגה השמים לה' והארץ נתן לבני אדם ,ופירש שהשמים הם כבר שמים
שאדם הראשון היה בריאה אחת מן הארץ ועד לרקיע ומסוף לה' ,והארץ נתן לבני אדם שהם יעשו גם אותה שמים לה'.
העולם ועד סופו וכיון שסרח הניח הקב"ה עליו כפו ומיעטו ,ואז
נתמעט מאד מאד ,וכעת אחר שנתמעט ,החיבור שלו לעליונים
עניין המכפלה בעולם בהכפלה של שמים וארץ
נמצא שבעומק הדברים ,אליבא דאמת ,בורא העולם ברא
יכול להעשות רק בדעת ,אולם עצם בריאתו הנראית ,בריאת הגוף,
מכפלה ,הכפל האמיתי בעולם אלו השמים והארץ שהם דבר כפול,
נתמעטה ונתקטנה. אותו הדבר פעמיים רק בשני צורות.
כלל הדבר ,כי הבריאה כולה ,כל הבריאה שנבראה ,בעצם היתה במערת המכפלה אנו עוסקים בבני אדם ,מערה זו מיוחדת
צריכה להיות מכפלה ,היינו מכפלה באותו המובן שכל מה שהיה לארבעה זוגות ,וכפי שנבאר יש בה את אדם וחוה יצירי כפיו של
הבורא ,ואת האבות והאמהות ,אותם בני אדם אשר חיו את חייהם
בתכנית צריך היה לצאת לפועל במעשה ,באופן שכל מה שיוצא בעולם הזה וממשיכים את חייהם בעולם הבא ,יש כאן הכפלה כי
לפועל בבריאה צריך להיות בעצם מכפלה ,הבריאה כולה צריכה הם עושים את אותו הדבר פעמיים ,מה שעושים שם זה מה שעשו
להיראות כפי הרצון שהיה ,אותו הרצון לברוא את הבריאה הזו, פה ומה שעשו פה זה מה שיעשו שם ,המערה משמשת בני אדם
שחיו פעמיים את אותם חיים.
היינו הרצון רצה שמשהו יתגלה ויצא לפועל וצריך היה להיות שמה
שיצא לפועל יתאים בדיוק לתכנית ,לאותו רצון שהוא המחשבה בהוצאת הרצון לפועל נמצאת הכפלת הדבר
תחילה ,ויתאים ה"סוף מעשה" לגמרי ל"מחשבה תחילה" ,ואם באמת עניין הכפל באדם הוא ,כאשר אדם מוציא לפועל את
הדבר אינו מתקיים בצורה כזו יש כאן שיבוש של העולם. מה שהחליט בדעתו ,כי אחר שנגמר הדבר בלבו הוא קיים בכח,
וההוצאה לפועל היא הכפלת הדבר ,ישנם שתי אפשרויות להוציא
אותם בני אדם הנמצאים שם באותה מערת המכפלה ,אצלם
דבר לפועל ,והן באות לידי ביטוי במושג הכפל בלשון הקודש,
הדבר הזה התקיים ,הם היו בדיוק כפי התכנית ,הם היו כפי האחת היא בהוצאה לפועל על ידי מעשה כפיו ,מכך נובעת המילה
המחשבה תחילה ,הם התאימו את עצמם לגמרי למחשבה תחילה. כפל ,מהשורש כף ,השניה היא על ידי שמפרש את מה שבלבו
דבר זה נתקיים אצל האבות ,ואילו אדם וחוה קבורים שם כי ואומר זאת בפיו ,מכח זה מגיע הביטוי "פי שנים" לבטא נתינה
כפולה ,כי לכאורה הפה הוא איבר יחיד שלא כמו האזנים העיניים
הם הרי נבראו בצלם אלקים ,הם יצורי כפיו של בורא העולם
והנחיריים ומדוע הוא מבטא את ההכפלה ,אולם זהו הביאור,
וכפי שכתב רש"י (בראשית א' כ"ז) "שהכל נברא במאמר והוא נברא בהוצאת הדבר בפה נכפל הדבר שכבר היה בלבו ,וכשאדם מדבר,
בידים" ,וכמובן החטא שיבש ,אולם אחר ק"ל שנה של תשובה נולד הרי שכל דיבור הוא ביטוי של מציאות קיימת ,אחרת האדם אינו
שת שממנו הושתת העולם ,ונשאר מאדם הראשון בסיס להחזיר דובר אמת או מחמת שמספר דבר שלא היה ולא נברא או מחמת
שהוא מדבר אחד בפה ואחד בלב ,הדיבור מלכתחילה ניתן כדי
את אותה צורת אדם שאבדה עם החטא ,באופן ,שאדם וחוה היו
להיות מכפלה ,לבטא את מחשבת הלב.
אלו שמהם ועל ידם נתקיימה בסופו של דבר אותה התכנית של
הבריאה ,אף שלא קרה הדבר מיד ,והם שייכים למכפלה ,כי הם האבות הוציאו לפועל את רצון ה' בבריאה
אלו שכביכול בראם בורא העולם עצמו כאמור ,בצלם אלקים ,והם נמצא שהוצאת הרצון לפועל זוהי ההכפלה ,זהו כחם של האבות
שהוציאו לפועל את הרצון בבריאה ,שהשוו את הארץ לשמים,
השורש לגילוי צורת אדם בעולם.
הם חיו בעולם באופן שקיים את הפסוק הראשון של התורה ,את
והאבות והאמהות ,הם אבות העולם ,הם אלו שהביאו לעולם הבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ[ .איתא בזוהר ,כי
כביכול את בורא העולם ,באופן שבעולם עצמו תתגלה הכונה מערת המכפלה מקבילה לאות ה' המתגלית פעמיים בשם הוי'ה,
אחר האות י' ואחר האות ו' ,עניינה של האות ה' הוא להוציא לפועל
שהייתה במחשבה תחלה ,זאת מערת המכפלה.
את הרצון ,לתת ולהשפיע את מה שרמוז באותיות הקודמות של
בעז"ה בשבוע הבא נמשיך בשיעור זה השם ,וכפי שאנו רואים במאמר יוסף "הא לכם זרע"].
| 10אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על ספר משלי‰שקפ‰„ברי מוסר ו
‡"ם שרייבר שליט‚„ול רבי ישר‡ל בו‰ ‚‡ון‰ ‰ישיב‰ ו ר‡שמרבי
"ק‰‡מרו בישיש
11 | אוסף
לתוכן
| אוסף12
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת חיי שרה
פניני נחלה שליחות אליעזר
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו ונראה דתרי עניינים אלו איכללו בחסדו ואמתו של
הקב"ה ,דהנה אברהם אמר לאליעזר (שם ,פסוק ז)
"ה' אלוקי השמים וגו' ואשר דיבר לי ואשר נשבע
המושל בכל אשר לו שים נא ידך
לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח תחת ירכי (כד ,ב)
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים ובגמ' יומא (כח ,ב) איתא ,אליעזר עבד אברהם זקן מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם".
שנה ושבע שנים (כג ,א) ויושב בישיבה היה שנאמר ויאמר אברהם אל ור"ל בזה דמכיון שהבטיח לי שיתן לזרעי את ארץ
פרש"י וז"ל "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר"א שמושל ישראל ,ודבר זה מוכרח להתקיים ביצחק ובזרעו,
לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק' כבת כ' לחטא בתורת רבו ,הוא דמשק אליעזר א"ר אליעזר שדולה על כן מכח ההבטחה הזו ישלח מלאכו לפניך
מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ומשקה מתורת רבו לאחרים יעוי"ש היטב .ולכאורה שתמצא אשה מבני משפחתי שתהא ליצחק לאשה,
ק' בלא חטא ,ובת כ' כבת ז' ליופי" עכ"ל. צ"ב דמאי שייטא להזכיר דווקא כאן דאליעזר זקן דא"א לו שיקח לאשה מבנות כנען דאילו כן לא
והנה במדרש לקח טוב וילקוט תהילים (רמז יהיו בניו מיוחסין אחריו ,וכדאיתא ביבמות (ק ,ב) ויושב בישיבה הוי.
תשל) איתא "בת ק' כבת כ׳ לנוי ובת כ' כבת ז' דהקב"ה הזהירו שלא תנסב עכו"ם ושפחה דלא והנראה בזה [ונתעוררתי לזה ע"י חכ"א] ע"פ
לחטא". ליזיל זרעך בתרה ,ולא תוכל להתקיים ההבטחה דברי התוס' בשבועות (לח ,ב ד"ה האי דיינא) שכתבו
ונראה הביאור בזה עפ"י דברי הילקוט בראשית דלזרעך אתן את הארץ הזאת ,דרק אם יתחתן דבאמת הא דהשביע אברהם את אליעזר במילה
(רמז פב) עה"פ (בראשית יז ,טז) "וברכתי אותה ממשפחתו מהני גירותן דהבנים יתייחסו אחר אמם אע"ג דלכתחילה שבועה היא בתפילין ולדעת רב
וגו'" מלמד שהחזירה לימי נערותה ,ועיין בב"מ להיות זרעו ,אבל אם יקח אשה מבנות כנען דנאסרו פפא הוי לעיכובא ,הוא משום דת"ח דינו לכתחילה
(פז ,א) אמר ר"ח אחר שנתבלה הבשר ורבו באיסור חיתון מקרא דלא תתחתן בם האמור בז' בחפצא של מצוה ואליעזר דינו כת"ח .לפי"ז אתיין
הקמטים נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטים וחזר
עמים ,גם אם יתגיירו אכתי קיימי באיסור חיתון, היטב הא דכתיב ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו
היופי למקומו .והן הן דברי המדרש והילקוט
ובמאירי ריש פרק אלו נערות (כתובות כט ,א) כתב וגו' שים נא ידך תתת ירכי דרק משום זה דהוא זקן
דבת ק' כבת כ' ליופי ר"ל דהחזירה הקב"ה לימי
נערותה גם ליופי ,דחזר היופי למקומו כבת כ' דאע"ג שחייבין במצות מ"מ נשארו באיסור חתנות, ביתו ודינו כת"ח הוא דמהני וחשיב שבועה בנקיטת
שהוא ימי נערותה ,דשרה אמנו איילונית היתה כלומר דלא הועילה גירותם לאיסור חתנות ,וא"כ המילה בידו ,ועל כן אמר לו שים נא וגו' ודו"ק.
ממילא דלא יהיו בניו מיוחסין אחריו.
ואיילונית נעשית גדולה בגיל כ'. ויאמר ברוך ה' וגו' אשר לא עזב
ולפי"ז נמצינו למדין דלא פסקו ימי נערותה ונמצא דקיום ענין זה הוא מאמיתתו יתברך ,דכיון חסדו ואמתו מעם ה' אנכי בדרך
כלל ונשארה בנערותה ולא הזדקנה גם לאחר שנשבע לו לאמר לזרעך אתן את הארץ א"כ זה לא
שהולידה ,שהרי גם בגיל ק' היתה כבת כ' אף יתקיים רק מאשה שהיא ממשפחתו וכמש"נ ,אולם
נחני ה' בית אחי אדוני (כד ,כז)
דבשעה שנאמר קרא דברכתי אותה היתה בת צ', הא דהאשה תהא ראויה והגונה ליצחק זה כבר ענין ויש לדקדק דהנה לקמן בסיפור הדברים בבית
ומ"מ מצינו דגם כשהיתה בת ק' היתה כבת כ' של חסד ,ונמצא דאם האשה תהא ממשפחתו וגם בתואל כתיב (בראשית כד ,מח) "ואקד וגו' ואברך
ולא כבת ל' ובע"כ דנשארה בנערותה ולא הוסיפה את ה' א-להי אדני וגו' אשר הנחני בדרך אמת
הוגנת לו יש בה גם אמת וגם חסד ,וע"כ לאחר
להזדקן .אולם בבעל הטורים כתב וז"ל "ולא אמר לקחת את בת אחי אדני לבנו" יעו"ש ,והנה בשעת
ימי לפי שחזרה לימי נערות וכשהזקינה עוד פסקו
שנתברר לו שהיא מבית אביו בירך את ה' אשר לא
עזב חסדו ואמתו מעם אברהם ,וכדברינו מבואר מעשה הזכיר בדבריו את חסדו ואמתו של הקב"ה
ממנה ימי הנערות לפיכך אמר שני" עכ"ל ,ונראה
להדיא בתרגום יונתן (כד ,כז) שכתב "וסגיד קדם וכדכתיב אשר לא עזב חסדו ואמתו ,ואילו בסיפור
דכ"ז לפי גירסת רש"י דבת ק' כבת כ' לעונשים,
אולם לדעת המדרש והילקוט דבת ק' כבת כ' ה' דזמן קדמני אתתא מהגנא" והיינו כמש"כ .וזהו הדברים בבית בתואל לא הזכיר בדבריו כלל ענין
ליופי לא פסקו ימי נערותה ואף בהיותה בת ק' גם הביאור במה שאמר אליעזר ללבן ובתואל אם החסד רק אמתו יתברך ,ובאמת צ"ב עוד שלקמן
היתה כבת כ' ליופי וכמש"נ. ישכם עושים חסד ואמת את אדוני ,דבזה שתסכימו (שם ,פסוק מט) כתיב "ועתה אם ישכם עושים חסד
לתת את רבקה ליצחק יש בזה משום חסד ואמת ואמת את אדני הגידו לי וגו'" הזכיר שיש בענין זה
לאברהם. גם חסד וגם אמת והדברים צ"ב.
אולם מה שלא הזכיר להם שברך את ה' על חסדו והנראה ביאור הדברים ,דהנה אברהם שלח
ואמתו ,משום דכל מה שסיפר אליעזר ללבן ובתואל את אליעזר לקחת אשה לבנו יצחק מבית אביו
את מה שקרה הוא שיראו בזה גודל הצלחתו ושה' וממשפחתו ,אולם אליעזר ביקש שהקב"ה יעשה
הצליח את דרכו בהצלחה מיוחדת ,ולזה אין ענין חסד עם אברהם שתהיה ראויה לביתו שתהא
לספר להם את החסד ,דהרי עיקר השליחות היתה גומלת חסדים וכמש"כ רש"י עה"פ (בראשית כד ,יד)
לקחת לו אשה מבית אברהם ,ולא שתהא ראויה "אתה הכחת לעבדך ליצחק" יעו"ש ,והוסיף ע"ז
ליצחק ,ובמעשה שהיה ראה שהקב"ה הצליח דרכו, ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני ,שאם תהיה
שהיה בזה הצלחה שמצא אשה ממשפחתו ,וזהו ממשפחתו והוגנת לו אדע כי עשית חסד יעו"ש.
מאמיתתו של הקב"ה ,ודו"ק. ומבואר דהיה בזה שני דברים ,האחת ,שתהיה
גומ"ח וראויה לאברהם וליצחק ,ושנית ,שצריכה
להיות ממשפחתו.
אוסף | 13
לתוכן
בענין ארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו
ויסוד לזה נראה מהא דאיתא בב"ק (צו ,ב) ,האי מאן דגזל פדנא דתורי מחברי' "גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר" ,ופרש"י אם תרצו הריני גר ואם
אזל כרב בהו כרבא זרע בהו זרעא לסוף אהדרינהו למרייהו ,אתא לקמי' דר' לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין שאמר לי הקב"ה (בראשית יב ,ז) "לזרעך אתן את
נחמן א"ל זיל שמו שבחא דאשבח א"ל רבא תורי אשבח ארעא לא אשבח ע"כ, הארץ הזאת" ,ע"כ .והיינו דזכיית אברהם בא"י הושלמה כבר אף קודם ביאת
והדברים צריכים ביאור ופירוש מאיזה טעם יזכה בעל הבקר בהשבח ,ומה ישראל ,וזהו דינא דא"י מוחזקת לנו מאבותינו והוא מהך קרא דהביא רש"י.
שייך הא דהוא בעל הבקר דמה"ט יזכה בהשבח ,ובע"כ דהבקר גבי השבח יש וכבר הקשו מהא דבריב רועי לוט עם רועי אברהם פרש"י שם דהיו רועי לוט
לו תורת יורד ומשביח כדאיתא שם בגמ' דתורא אשבח ,דמה לי הוא ירד מה מרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברהם מוכיחין אותם על הגזל והם
לי שורו ירד ,וע"כ דין זכייתו הוא כמו שכתב הגר"ח דהשבח ביסודו למשביח, אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט בן אחיו יורשו ואין זה גזל,
וזהו הביאור במו"מ בגמ' שם אם להבקר הגזול איכא תורת יורד ומשביח והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין ,הרי
[והארכתי במקו"א]. דעדיין לא נגמרה זכיית אברהם בארץ ישראל וצ"ע.
אלא דאכתי צ"ע דגם אי נימא דלהבקר יש תורת יורד ומשביח הא מי עדיף והנה בר"ה (יג ,א) איתא בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל
מכל יורד דעלמא לשדה חבירו דהשבח הוא לבעל הקרקע מדינא דארעאי בכניסתן לארץ מהיכן הקריבהו ,אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר
אשבח ואין לו אלא כאריס וצ"ע. רחמנא ולא קציר נכרי ,וכתבו בתוס' שם ואע"ג דירושה היא להם מאבותיהם,
ואשר מוכרח מזה ,דאין בדינא דארעאי אשבח הפקעה בעיקר זכותו של מ"מ יש לו במה שזרע ובע"ז שפיר דייק משום אשרות דמדורות ראשונים ע"כ,
המשביח ,וכל דינו הוא קיום תביעתו בגוף הירידה ,ומש"ה כל דאין לו תביעה ובפרשת דרכים (דרך הקודש דרוש ט) כתב דכוונתם היא דכל זכיית אברהם היה
בגוף הירידה הדר דינא דהשבח הוא למשביח ,וע"כ בסוגיא התם דבעל הקרקע בגוף הקרקע אבל עדיין היה לעכו"ם קנין פירות ומה"ט הוי קציר נכרי.
הוא דהוריד הבקר לשדהו ע"י דאין לו זכות השתמשות בהבקר ולהבקר יש אלא דכל עיקר ד"ז דלעכו"ם היה קנין פירות צ"ע מהא דפרשה דידן ,דא"כ
תורד יורד ,אין לו תביעה על בעל הבקר בירידה במה שהוא עצמו הוריד אותו היאך יטול הקבר מן הדין נהי נמי דלאברהם היה קנין הגוף ,אבל כיון דלעכו"ם
וע"כ שוב הדר דינא דהשבח למשביח ,והוא כדברינו. היה קנין פירות וכי בעל הגוף רשאי לבטל קנינו של בעל הפירות ובחפירת
מעתה י"ל דהכנענים בא"י קודם ביאת ישראל לא"י ,אע"ג דלא היה להם בורות בהקרקע ה"ה מבטל לקנינו של בעל הפירות ,ומה אהני הא דיש לו
קנין בקרקע גם לא קנין פירות הא קנין הגוף.
מיהא היה להם רשות בדיני ממון לגדל וגם דעיקר דברי התוס' בר"ה שכתבו
ולהשביח ,וזהו דינא דוהכנעני אז בארץ די"ל במה שזרעו ,דמשמע מני' דמה
כמו שפרש"י שם ,ומה"ט לא היו אבותינו שצמח מאליו לא הוה שלהם ,ואילו מדין
יכולים לעכב אותם עד שכבשוה ,ולא קנין פירות גם שבחא דממילא הוה שלו
היה להם בזה טענת ארעאי אשבח, כיון שגם זה פירות.
דזכייתם של הגוים בהפירות היא
בהיותם משביחים ,דכל דאין להבעלים אשר מזה נראה מבואר דבאמת מה
טענה בגוף הירידה וההשבחה הדר שגדל מאליו באמת לא שייך לעכו"ם
דינא דהשבח שייך למשביח ,ונמצא כלל משום דא"י היא מוחזקת מאבותינו
דאין זכייתם מדינא דקנין פירות כלל, וממילא דגם הפירות שייכים לישראל,
אלא בעצם היותם משביחים ,ועי' תרגום ורק במה שזרעו הגויים היא שלהם,
יונתן ב"ע (יג ,ז) שכתב בריב שבין רועי והביאור בזה הוא ע"פ מש"כ הרמב"ם
לוט לרועי אברהם וז"ל "דעד כדון אית (בפ"ב מהל' תרומות הי"א) וז"ל "אבל הזורע
ליהום רשות בארעא" ,עכ"ל ,ומבואר שדה הפקר חייב בתרו"מ" עכ"ל ,ומקור
הדבר הוא בירושלמי (פ"א דמעשרות ה"א)
מזה דכל דינם הוא רשות בארעא ולאו
בתורת קנין פירות כלל ,והיינו כמש"כ. ר' זעירא ר' יסא בשם ר' אלעזר הזורע
שדה הבקר חייב במעשרות ,וכתב ע"ז
וזהו מש"כ התוס' דיש להם במה שזרעו, בחי' רבינו חיים הלוי (בהל' מלוה ולוה פכ"א
דכל זכייתם הוא רק במה שזרעו ,ולא ה"א) דאע"ג דביורד לתוך שדה חבירו
בכל שבח דעלמא ,והוא כדברינו דכל הוי השבח של הבעלים ,מ"מ בזורע
זכייתם הוא מדינא דיורד בהיותם שדה הפקר לא אמרינן דהשבח יהיה
משביחים כדין משביח שדה הפקר, הפקר אלא דהכל של הזורע ,דאם לא
וע"כ אין להם בשבח דעלמא דזה שייך היה דינו רק כאריס לפי חלקו הרי צריך
לאבותינו מדין ארעאי אשבח[ ,ואילו להיות טבל וחולין מעורבין זב"ז ,ובע"כ
היה דינם משום דיש להם קנין פירות דמעיקר דינו השבח הוא של המשביח,
א"כ גם שבח דעלמא הוה דידהו] ,ובע"כ אלא דכל היכא דאיכא בעלים שוב
כמש"נ. השבח שייך לבעל הקרקע ע"י דארעי
והנה בגמ" ב"ק הנ"ל מבואר דבאמת אשבח ,אבל כל היכא דליכא בעלים
חולקים בעל השדה והמשביח בשבח, שוב השבח שייך להמשביח משום עצם
דאיתא שם אמר ליה רבא תורי אשבח הדין הממון.
ארעא לא אשבח אמר מי קאמינא ולפי"ז נראה דהא דזכו במה שזרעו הם
נשיימו כוליה פלגא קאמינא .ונראה פשוט דהא דחולקים היינו משום דכל הוא מדין משביח ,אלא דעדיין צ"ב דהרי כל שבח דגדל בקרקע ה"ה של בעל
אחד יש לו דין לזכות בכל השבח ,דכל אחד יש לו דין בשבח מטעמא אחרינא הקרקע מדינא דארעאי אשבח ,וגם בגונא דיורד לשדה חבירו והשביח ,דמ"מ
ולא שהם שותפים בדין משביח ,דנראה דכ"א יש לו זכות בפ"ע בגוף השבח, השבח הוא של בעל הקרקע מדינא דארעאי אשבח ,וא"כ אם א"י מוחזקת היא
בעל הבקר מדין משביח ובעל השדה מדין ארעאי אשבח ,וכל אחד בפ"ע דינו מאבותינו אין לעכו"ם דין זכייה בשבח גם מדין משביח וצ"ע.
לזכות בכל השבח ,ורק מכיון דכל אחד יש לו זכות גביה בכל השבח הוי הדין
דחולקים השבח ,ובזה מבואר היטב הא דהיורד לתוך שדה הפקר זוכה בכל ואשר יראה בזה ,דשאני בזה עכו"ם בא"י מכל יורד דעלמא ,דהא דכל היכא
השבח ,משום דבאמת מדין משביח בדין הוא שיזכה בכל השבח ,ואין כאן בעל דאיכא בעלים השבח שייך לבעל הקרקע ,אין זה משום דע"י דינא דארעי
הקרקע שיזכה בהשבח מדינא דארעאי אשבח. אשבח זכה בו בעל הקרקע ואלימא זכייתו גם במקום דאיכא משביח ,אלא
דעיקר הדין בזה דכל יורד לתוך שדה חבירו כיון דאין לו רשות להשביח
ולפמש"נ נראה דגם העכו"ם שזכו במה שזרעו היינו רק בפלגא ,דכיון דא"י קרקע חבירו אין לו דין זכייה כל עיקר מדין משביח ,דאין עיקר תביעת
מוחזקת לאבותינו יש גם להם זכות בשבח מדינא דארעאי אשבח ,ובאמת הבעלים על גוף השבח ,אלא על עצם הירידה ,דכל שירד לתוך שדהו שלא
שבתוס' הרא"ש (שם) כתב וז"ל "ויש להם 'חלק' במה שזרעו" עכ"ל ,דלפמש"נ מדעתו הו"ל גזלן על עצם ההשתמשות והירידה בקרקע שלו ,ומש"ה אין לו
הדבר מבואר היטב דנהי דזכייתם הוא מדין משביח הא מיהא אכתי בעל זכות מדין משביח כל עיקר.
הקרקע זוכה גם בשבח מדינא דארעאי אשבח ,וע"כ חשיב 'קציר עכו"ם' ,וע'
בטורי אבן (שם) שכתב להדיא כדברינו דהוו שותפין. מעתה נראה דכל דלבעל הקרקע לא יהיה טענה בגוף הירידה וההשבחה
עצמה ,שוב יהא השבח שייך למשביח כדין משביח שדה הפקר ,ואע"ג דיש
ולפי"ז אתי שפיר החילוק בין חפירת אברהם קבר בקרקע להא דרועי לוט, כאן בעלים על הקרקע וארעא דידי' אשבחה ,מ"מ כל דאין לבעלים תביעה
דרועי לוט הוו גזלנים משום דעכ"פ יש לעכו"ם חלק במה שזרעו ,משא"כ בגוף הירידה הדר דינא דהשבח שייך למשביח כמשביח שדה הפקר ,ודוק
תביעת אברהם בלקיחת שדה עפרון לקבורה היינו משום דהגוף הוה דידיה, היטב בזה.
ואין כאן משום ביטול קנינו של בעל הפירות כיון דלא היה להם בזה קנין
פירות כלל ורק זכי' בהשבח מדינא דיורד בהיותם משביחים במה שזרעו.
גליון מ"א – מרחשון תשפ"ז
| 14אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מאמרי "חסד לאברהם" מהרב אורי יצחקי
התגדלות בתפלה – י' – היחס בין חלק הבקשה שבתפלה לחלק השבח [א]
אלא שאמירת שבחי המקום שאנו מדברים עליה במאמר זה אינה הקדמה – לפני פסח תשפ"ו התחלנו במדור זה בסדרת מאמרים
מסוג הנ"ל ,אלא חלוקה ממנה ביסוד ,דאמירת שבחי המקום בנושא – התגדלות בתפלה!! הסדרה נמשכה לסרוגין לפני פסח
שלא בסדר התפלה עומדת בפני עצמה ,והיא ביטוי לכלות ובמשך הקיץ ,סה"כ ח' מאמרים ,ואחר הפסקה בחודש אלול
הנפש לקירבת השם הנרצית ,אבל אמירת שבחי המקום בסדר [בו עסקנו במדור זה בעניני תשובה] חזרנו לסיום הסדרה ושוב
התפלה אינה תכלית לעצמה אלא היא אמצעי והכנה לדבר אחר, הופרענו ע"י מאורעות הזמן .ועתה נשוב לנושא ,ונעסוק במאמר
והיא הבקשות בסדר התפלה!!! כמבואר בכל המקומות בש"ס זה ביחס בין חלק הבקשה שבתפלה לחלק השבח.
ופוסקים שהבאנו לעיל. אא .הנה חז"ל הקדושים מתקני תקנות וסדרי התפלה 1אמרו בגמרא
גג .אך מהו התוכן הפנימי של ההכנה ,מצינו בזה שני ענינים ברכות דף ל"א ע"א :יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל כבר
נכבדים ,האחד הפשוט לכאורה והוא שאמירת השבח היא דרך מפורש על ידי שלמה שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה
רנה זו תפלה תפלה זו בקשה ,ע"כ ,ובדף ל"ב ע"א :דרש רבי
ריצוי לעבד לפני שמבקש צרכיו ,אבל בפירושי ההגדות להרשב"א
שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך
[ברכות דף ל"ב ע"א] כתב בדרך נוספת ,והוא שתכלית הבקשות
יתפלל מנלן ממשה דכתיב "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" ,וכתיב "ה'
לחזק את יסודות האמונה!!! וז"ל :ולא ישאל צרכיו עד שיקדים
א-לקים אתה החלות" וכו' "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה"
לנפשו תכונת שבחיו יתברך ויכיר ויתבונן שהוא אדון הכל ,אין
וגו' ,ע"כ ,2ועוד שם בדף ל"ד ע"א :אמר רב יהודה לעולם אל
לאחד מן הנבראים אצלו גמול ושאין לו מעצור ולא מניעה בדבר,
ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות אלא
ואין תחבולה להגיע לדבר נאות ולא לברוח מהפכו בלתי אם יגיע
באמצעיות דאמר רבי חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח
לרצונו יתברך .ואחר שיקבע בנפשו תכונת כוונות אלו יהיה ראוי לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות
לשאלת הצרכים ,וכדרך שעשה משה רבינו ע"ה שאמר שלשת דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו ,ע"כ ,ונפסק סדר
הדברים קודם שאלת צרכיו ,והוא אמרו :ה' אלקים אתה החילות זה בטושו"ע בסימן קי"ב.
להראות את עבדך את גדלך ,לומר שהוא יתברך המתחיל בטובה
וסדר זה של הקדמת שבח לבקשה מתקיים בשני מקומות
והחסד אצלו ,לא שהקדים הוא לעשות דבר שעליו יחוייב הגמול
בתפלה ,אחד בסדר שסדרו אנשי כנה"ג בברכות שמנ"ע עצמן
הזה אליו .וחיזק עוד זה באמרו :את עבדך ,ר"ל שהטיב עמו טובת
כמבואר במגילה דף י"ז – י"ח ונפסק בשו"ע ומשנ"ב בסימן קי"ב,
האדון לעבד ,שאין במעשה העבד דבר שיחוייב האדון בתגמולו,
ועוד בחיוב אמירת פסוד"ז בכל יום לפני התפלה כמבואר בב"ח
שהוא עבד ,והוא מחוייב לעבוד את אדוניו לפי שהוא עבדו
בסימן נ"א .3וטעם ההקדמה של שבח לבקשה ,המשילו חז"ל
וקניינו .ואמר :את גדלך ואת ידך החזקה ,לומר ,שלא ימנענו דבר. לעבד הבא לבקש בקשות מאדונו ,דרך ארץ היא שמקדים שבח
ואמר :אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך ,לומר לבקשה ,והוא מעין ריצוי לאדון.
שאם לא יעשה הוא ,אי אפשר לזולתו לעשות לא בגשמיים ולא
בב .ויש לעמוד על נקודה חשובה ,דהנה אמירת שבחי המקום
בשכלים הנפרדים ,והוא אמרו :בשמים ובארץ ,עכ"ל.
אינה מיוחדת לסדר תפלת שחרית ,דמצינו אמירת שבחי המקום
דד .הנה שני אלו הענינים צריכים התבוננות גדולה כדי לקיימם בהלל ,וכן כל אדם המשתוקק להתקרב לקונו מיחד זמן לעצמו
כראוי ,הן מצד התיסדות השורשים הללו בנפש והן מצד צורת לומר פירקי תהלים וכד' ,וכמוש"כ החסיד בספר חובות הלבבות
האמירה ,ובעז"ה ננסה לבארם בפרטות יותר במאמר הבא ,ויבואר בשער אהבת ה' פרק ו' שהוא אחד מאותות האהבה בא-לקים
עוד עיקר המכּווַ ן בכותרת המאמר -היחס בין חלק הבקשה מן האוהב ,שישיב שם הא-לקים תמיד על לשונו בשבח והודאה
שבתפלה לחלק השבח. ותהלה ,כמ"ש :ולשוני תהגה צדקך ,ואמר :ימלא פי תהלתך ,ע"כ.
.1כמבואר בגמרא ברכות דף ל"ג ע"א :אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות ,ע"כ.
.2והוא פלוגתא דתנאי ר"א ור"י בגמרא ע"ז דף ז' ע"ב וקימ"ל כרבי יהושע ,ועיי"ש בפרושי אגדות לרשב"א דלא נחלקו ר"א ור"י אלא בתפלת היחיד המסדר
לעצמו ,אבל ברבים מודה ר"א ואין קושיא עליו מתקנת אנשי כנה"ג ,עיי"ש.
.3בביאור הטעם של ברכת ברוך שאמר ,וז"ל :דמהך דכל כתבי ודפרק קמא דברכות לא היה נשמע אלא קבול שכר גדול לעולם הבא באמירת מזמורים אלו
בכל יום אבל שיהא חייב לאמרם לא שמענו וכיון שלא היה חייב אין ראוי לתקן ברכה אבל מהך דרבי שמלאי בפרק אין עומדין (דף ל"ב א) שמענו דחייב אדם
לסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל שמונה עשרה כדיליף מקרא מדכתיב (דברים ג כג) ואתחנן אל ה' וכתיב בתריה ה' אלהים אתה החלות להראות את
עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגומר זהו סדור שבחיו יתברך ואחר כך התפלל ואמר אעברה נא ואראה וגו' וכיון שחייב לסדר שבחיו קודם תפלה צריך לברך
ברכה לפני ספור שבחיו וברכה לאחריו
לידיעת הקוראים – בנוסף ל"מאמרי חסד לאברהם" המתפרסמים כאן באוסף גליונות ,מתפרסמת בכל שבוע בתפוצת מייל שיחה שבועית " -שיחות חסד לאברהם" ,ביאורים יקרים ויסודות
במוסר והשקפה ע"ס פרשת השבוע .הרוצה להצטרף לקבוצה לקבלת המייל ישלח בקשה למייל oriyz5455@gmail.com
אוסף | 15
לתוכן
shiuryrgm@gmail.com
| אוסף16
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פר' חיי שרה גיליון 542
| שנה י"ב |
טיסה כפולה מאיטליה .
מחזרים ורודפים אחר הנציגים החרדים ,וחפצים לצרף אותם
בשביל להקים ממשלה ,ולפי הביקוש כך גדל היכולת לדרוש
את עקרונות הציבור החרדי ,ופשוט שזה מהדברים שתלויים א .ברוך ה' ,שנתקיים בנו ברכת "אחותינו את היי לאלפי
רק בסיעתא דשמיא ,וא"כ כאשר אנו מצידנו עושים את כלל רבבה" והביא רש"י דברי חז"ל שהיא ברכת הריבוי שנאמרה
ההשתדלות הראויה בכל הכוח והרצון ,אז ממילא כבר מגלגל לאברהם אחרי עקידת יצחק "הרבה ארבה את זרעך ככוכבי
הי"ת ,שיגדל הצורך בצירוף המפלגות החרדיות ,כמו שעתה. השמים" ,ובירכו אותה שיהיה הזרע ממנה ולא מאשה אחרת.
ג .והיה מחזק לראות את המסירות נפש ,של ישישי ארץ, ועתה בבחירות שהיו בשבוע שעבר ,זכינו שתיהיה ברכת
או יולדות וחולים ,שבכוחם הדל התאמצו להצביע ולהישמע הריבוי בנו ,כאשר נשמעו כל קהילות הקודש לשאגת האריות
לציווי גדולי הדור ,ומסירות נפשם היא זו שתעמוד לנו הלאה האדירה ,שהשמיעו בכל קהל ועדה על פני ערי ישראל ,מרן
שנצליח להדוף את כל התכניות הזדוניות של מרשיעי ברית גאון ישראל הגר"ד שליט"א ,ועימו מרן רה"י הרמ"ה שליט"א,
שונאי ורודפי עולם התורה ,ונספר סיפור אחד "שובר שיאים" שיצאו מגדרם ,וחיברו את כל קצוות קהילות החרדים לדבר
על שני זוגות שיצאו לחזק קהילות באיטליה ,ושלחו אל גאון ה' ,כדין לולב הצריך אגד ,ובכוחם העצום והמופלא ,הצליחו
ישראל מרן הגר"ד שליט"א לברר אם עליהם להצביע ,והורה במלאכת הקודש הרבה מאד מעל המשוער והצפוי ,ונתגדל
שיבואו לארץ להצביע ,ואף נשותיהם מחוייבות בכך אם יהיה ונתעלה כבוד ענקי התורה על ידינו ,בציות המלא להוראתם
להם הסדר עם הילדים ,ובכן שני הזוגות האלו סברו וקיבלו, המפורשת ,להצביע למפלגת החרדים ,ולקדש שם ה' ברבים.
ובליל יום הבחירות יצאו הגברים בטיסה של ארבע שעות ב .ובאמת שיש כאן איזה סוד נעלם ,איך שבמשך שנים
מאיטליה שיוכלו להצביע אחרי הנץ ,על מנת שיוכלו לשוב רבות ישנם רק 7מנדטים ,והרי בעשרות השנים האלו הגענו
מהר לאיטליה ולשמור על ילדיהם כדי לאפשר גם לנשותיהם בוודאי להשלשה של מספר הקולות ,ומדוע זה לא משתקף
לטוס בצהריים לארץ ולהספיק להצביע כפי הוראת רבותינו. במספר המנדטים ,ומי שמספיק לו תשובות טכניות אז ודאי
ורואים שהתורה מאריכה בגולת הכותרת של אברהם בכל אפשר גם כאן לומר כל מיני תירוצים ,אבל נראה שיש כאן
פרטי הכנסת אורחים שלו אז באותה מסירות שעשה בשלישי שמירה על היהלום החרדי מפני עין רעה של הציבור החילוני,
למילתו ,וכן את התבטלותו של יצחק לרצון ה' דוקא בעקידת שכאשר הם קמים בבוקר ורואים עוד פעם 7מנדטים הם
יצחק ,ואת נאמנותו של אליעזר ויופי שיחת עבדי אבות דוקא "נושמים לרווחה" שהציבור החרדי נותר בגודלו ,ואילו זה הי'
בעת מסירותו להביא אשה ליצחק ,כי זה משקף את מסכת משתקף במנדטים והיינו היום 21מנדטים(!) הרי היו רודפים
חייהם ,כך יש להעלות את מסירותם על נס ,בקניית כרטיסים אותנו עד חרמה ,והיו משתוללים מהזינוק החרדי כפי שהוא
באלפי שקלים ,ובטרטור של יום שלם ,רק כדי שיוכלו לקיים באמת ,אולם עתה במציאות העכשוית הריבוי העצום נעשה
כפשוטו את הוראת הגדולים ,כמה זה מגדיל זכויות בלי גבול. מתחת לפני השטח ,בדרך העלמה ,בלי שתשזפנו עין אויבים.
וכעת עלינו להמשיך להיות נאמנים לגדולי הדור ,ולסמוך והנה האמת היא שבעצם ההצבעה כבר הושג הנצחון! גם
על כל החלטה שיחליטו בדבר הצטרפותם לכל סוג ממשלה לפני שנראה איך הדברים משפיעים על הממשלה הבאה ,כי
עתידית ,כי בלאו הכי הימין והשמאל ,זה נבילה ,וזה טריפה, ההצלחה הכבירה הושגה בעצם הענות אל קריאת ענקי הדור
אלא שנתחדש ע"י מרן החזו"א ושאר גדולי הדור שיש לנסות שליט"א ,וביחס להמשך אמר מרן הגריא"ל שטיינמן זצוק"ל,
להצי ל ולגזול את החנית מיד המצרי בכל מאי דאפשר ,א"כ שאכן הכמות המספרית לא תמיד משנה ,רק תלוי מהי המפה
מה שיורה אותם ה' יעשו ,ואנו נשוב ללימודינו לעסוק רק בו. הפוליטית ומאזני הכוחות בין הימין לשמאל ,שבהתאם לכך
אוסף | 17
לתוכן
"הבטחת בחירות" ושחיתות כזאת נהית רשמית וכאי' זה דבר ְל ַפנֹות את הערב רב
נסלח שבלית ברירה מפירים הבטחה ,וזו דיוטא שפלה שעוד א .בפרשה כתי' "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" ויש
לא הכיר עולם השקר .ומעל הכל אכזריותם המבחילה כלפי לרשב"י דרשה בתקזו"ח ,שיצחק יצא לפנות את הערב ,היינו,
מפגינים חרדים ,ושפך דמם ע"י קלגסים רוצחים ,ועל חטיפת " ְל ַפנוֹ ת כל מקטרגין דאינון ערבובא בישראל דערב רב" ע"כ.
חתן באופן מחפיר לעיני כלתו הטריה ,ואין בעם קול מחאה ופירש הגר"א שם :רצונו לומר זהו "לפנות ערב" ְל ַפנוֹ ת
אל מול דרדור מוסרי זה ,וכנראה לעומק התהום אין תחתית).
ערב רב מישראל ,שמתחילין לשלוט מחצות היום ומן המנחה
וכמו שהנר ,לפני שהוא כבה ,הוא קופץ ומתגדל אך מיד זמן דיצחק (שהרי הוא תיקן את תפלת המנחה) שלכן התחילו
נכבה ,כך הערב רב לפני שיתכלו מן העולם ,הם קופצים אל הערב רב לעשות העגל בשעה שש ,וזהו ערב רב ,ששני
סופן ,ומתגברים אלי אובדנם המוחלט ,ורשעת בית המשפט ערבים הן "רב" ו"זעירא" ,שכנגדן מנחה גדולה וקטנה ,שלכן
והיועמשי"ת המרשעת ,שהיא ממש בבחינת מה שאמרו חז"ל נאמר בין הערבים ,וערב רב מתחיל מחצות היום זמן מנחה
"ערפה ,אימא דערב רב" ,וכאי' הם הולכים ומתגברים יותר גדולה ,וערב נקרא הכל מסטרא דילהון ,וזהו שנאמר "אוי נא
בכוחם ,עד שאי אפשר להרים יד ורגל במדינה בלי הסכמתם, לנו כי פנה יום כי ינטו צללי ערב" וכן הן לשון ערבוביא" ,ע"כ.
כ"ז מורה באצבע על אובדנם הקרוב מאד ,וככל שמתקרבים
ומבואר בפרשתינו רמז עצום ,שרצה יצחק אבינו ליצא אל
אנו למנחה קטנה ולבין הערביים של סוף הגלות ,כך מתקרב
השדה כדי לפנות את הערב רב מהשדה ,דהשדה רמז למקום
הזמן בו פועל אבינו יצחק ,שיוצא לשדהְ ,ל ַפנוֹ ת את הערב רב.
העבודה לפני ה' ,ומבואר שע"י מידת יצחק שתיקן "שיחה"
ג .ובשו"ת דברי יציב (אבה"ע סי' פג) ,הראה בגאונותו איך שהוא דרגת התפילה הכי גבוהה ,שבזה הוא ממש מדבר אל
שכל ג' התפילות של האבות הקדו' נתחברו ביו"ט של פסח, ה' כדבר איש לרעהו ,בכוח זה מתפנים ומתבטלים הערב רב.
שהוכיח שנישואי יצחק היו בליל ב' דפסח ,א"כ "ויצא יצחק
דכמו שישמעאל נקרא ע"ש שבימיהם ישמע א-ל לתפילת
לשוח בשדה לפנות ערב" היה תפלת מנחה ביום א' דפסח.
ישראל ,כך הערב רב מתבטל ע"י כוח התפילה ,דכבר נודע
ובלוט כתי' ומצות אפה ופרש"י פסח הי' ,א"כ "וישכם אברהם
מה שגילו רבותינו שכוח הערב רב לחבר את עשיו וישמעאל,
בבוקר" שמזה ילפינן שאברהם תיקן תפלת שחרית היה ביום
שהם מעורבים מהתבן והמוץ שהם עשיו וישמעאל ,א"כ כמו
א' דפסח .וכן ביעקב "ויפגע במקום" היה ערבית דליל א'
שצריך לבטל את ישמעאל ע"י כוח התפילה ,כך צריך לבטל
דפסח ,עיי"ש שחישב לפמ"ש בתפארת יהונתן פר' ויצא עה"פ
את הערב רב ע"י כוח התפילה של יצחק ,כי התגברות יצחק
וישא יעקב דבערב פסח ברח יעקב ,כי עשו אמר יקרבו ימי
נמדדת במה שיכול להתגבר כנגד ישמעאל בליצנותו וצחוקו.
אבל אבי כי בחיי אביו לא רצה לשלוח בו יד ,וכיון שנולד
ב .ומה שקרה כעת ,שהערב רב ניסה להתחכם ע"י הגברת
יצחק וידע שהקב"ה ממלא שנותם של צדיקים לכן רק בערב
כוחו של ישמעאל ,והנה נגדלו הערבים ל 19-מנדטים (והוא
פסח הוצרך לברוח אולי בלילה ימות יצחק ויהרגנו עשו ,לכך
כמנין ישמעאל וי"ב נשיאיו ,ועוד ששה שנולדו מקטורה) ,ע"י
ברח בערב פסח ואז קפצה לו הארץ וכו' והתפלל שם מעריב.
שחילקו מיליונים לערבים לצאת ולהצביע ,וכך חשבו להגביר
ובניסן הארכנו שהשבתת השאור מרמז לביטול הערב רב,
את כוחם ולגנוב את הממשלה מהימין ,ובנתיים רק נסתבכה
והכל הולך אחר החיתום ,אחר תפילת המנחה שתיקן יצחק,
תכניתם ,שחוץ ממה שתרמיתם נחשפה ,גם סיבב מסובב כל
כי בזה תלוי חיתום שנות הגלות ,וכמבואר בגמ' שבת (פט,ב).
הסיבות ,שיצאו המונים להצביע ,והושגה התוצאה ההפוכה,
ובציפיתינו ציפינו שיקויים בנו דברי בעה"ט סוף פרשתן: שמרוב שנתרבו כבר אין יכולים להצטרף אליהם ,וזהו דוגמא
"על פני כל אחיו נפל" וסמיך ליה "ואלה תולדות יצחק" .לומר איך שה' ברחמיו ממכה עצמה יכול לתקן רטיה ,שמרוב
לך כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא הריבוי כבר אינם רלוונטים( .כ"ז נכון עד כמה שנותר בשמאל
מתולדות יצחק ,עכ"ל .והוא כמבואר שכוחו של יצחק עומד זיק מצפוני כל שהוא ,מה שלא נראה בכלל ,ומפחיד איך שהם
כנגד יש מעאל ,כי יצחק עמוד העבודה ,וישמעאל מגביר את וכל החברה הישראלית הולכים ומדרדרים ,בנתינת יד לצירוף
עמוד העבודה ,כי בימיו ישמע א"ל לתפלתינו ,ונתפלל להי"ת כל כך הרבה חברי כנסת ערביים בממשלה רק בשביל כל מיני
שכ"ז יהיה בלי טיל ואזעקה וללא שום אבידות ופחדים רח"ל. אינטרסים נקמניים ,והן בשקרם שכאי' "מוכרחים" הם להפר
| 18אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לחתן ,כי אינו רוצה שבתו תהיה מיושבות אוהל רק תהיה שידוך עם צדיק
אשת גביר סוחר ותהנה מעוה"ז במרכבה וכדומה .וכן היה אז א .יש לדון האם מותר להסתיר בשידוך מן הצד של הכלה,
כשבא אליעזר וראה בני הבית והכיר את לבן ומדרגתו, את הנתון ,שאותו חתן שמציעים לה הוא צדיק ושקדן ויר"ש,
נתיירא כי אם יהלל את יצחק כי הוא צדיק גדול אפשר שזה האם זה נקרא ח"ו "פגם" שאסור להסתירו ,או שבאמת הפחד
יקלקל את כל השידוך ,וע"כ הסתיר ולא דיבר כלל מיצחק רק שלהם מהתואר "צדיק" אינו צודק ,ואדרבה מי יתן כל עם ה'
דיבר ממעלות אברהם ,ובזה ודאי יסכימו ,כי גם להם מרוצה צדיקים ,וגם אם יש להם "דיעות מוקדמות" על צדיקים ,הנה
שיהיה להחתן אבא צדיק" ,ע"כ תורף דבריו של הבית הלוי. בודאי אחרי שיזכו להכיר את החתן ישמחו בו ויודו על האמת
ובודאי שמדובר באופן שזה מתאים לכלה ,כמו כאן שראה שהוא בבחינת צדיק וטוב לו ,וכמובן שאין מדובר ב"מתחזה"
שרבקה מצידה מתאימה ליצחק ,וכל חששו היה שמצד אביה שעושה עצמו כאי' הוא צדיק ,ומתנדנד חזק בתפילה ומחפש
ואחיה ובני משפחתה יערימו עליו קשיים ,ולכן הסתיר את נרווים וכדו' ,כי מי שמעמיד פנים ,ומשתמש בכתר הצידקות
הידיעה שהחתן יצחק הוא צדיק וירא שמים עצום ,והתמקד שלא כדין ,אולי מצוה לספר בשידוכים שהוא חי בדימיונות,
רק במעלות של אברהם המחותן שהוא צדיק ועשיר וכו' ,כי רק אנו מדברים כאן על צדיק אמיתי ,ירא שמים מרובים ,שכל
הבין שישמחו שמדובר בשידוך עם ייחוס .וכך מוצאים הרבה מציאותו תורה ועבודת ה' ויראת שמים ,וכל מי שמכירו מאד
פעמים שיש בת חזקה ממשפחה פתוחה ,וההורים מחפשים שמח עימו ונהנה במחיצתו ,ורק מפני "דיעות מוקדמות" הם
חתן פתוח שיוכל להתמזג עם הפתיחות של המשפחה ,אולם "פוחדים" מבחור צדיק ,שאולי לא מספיק נחמד לחיות עימו.
לבת מתאים בחור שקדן עמל ,מתמיד וצדיק ,מדקדק בקלה ובבית הלוי בפרשה הוכיח מדברי אליעזר ששינה מדברי
כבחמורה ,רציני וירא שמים ,לכאורה לפי הדברים הנ"ל ,יהיה אברהם ,בשביל להסתיר את העובדה שיצחק מאד צדיק ,כיון
מותר להסתיר את דרגת צדקותו של החתן ,ויוכלו להתמקד שחשש שזה ירתיע את משפחת בתואל ואת האח לבן ,שיראו
במעלות אחרות שיש בשידוך ,בשביל שיצא השידוך לפועל. שמציעים לרבקה חתן מידי צדיק( .כמו שבאמת ארע בעת
ג .והנה בהרבה ישיבות קיים סוג של פתיחות שגורם לכך שהיא נפגשה עימו לראשונה ,שהיא נפלה מעל הגמל ,תיכף
שבחורים נהפכים להיות יותר פתוחים מהבית שממנו הגיעו, שעיניה הביטו בצורת דמותו הנשגבה והקדושה של יצחק).
ובדרך כלל הדבר נובע מההתלהבות של צעירים שנטוע בהם ב .וזה לשון הבית הלוי" :וישביעני אדוני גו' ולקחת אשה
כוח סקרנות עצום ,ובהעדר פיקוח מתאים בישיבות הענק לבני" .הנה אברהם אמר לו "ולקחת אשה לבני ליצחק" והעבד
של היום ,בחור נחשף להבלי העוה"ז ,ויותר גרוע שמתפתח אמר להם רק "לבני" ולא סיים "ליצחק" כאשר נאמר לו .רק
יחס דוחה לצדיקות כאילו זה "נטל" מיותר .וכדי שהבחורים הענין ,דאברהם אמר לו "לבני ליצחק" הכוונה שיבחר אשה
ירצו לבא בקשר אירוסין עם התורה " -וארשתיך לי לעולם", שתהיה הגונה גם "לבני" דהיינו שתהיה כלתו של אברהם,
צריך שיבא איזה שדכן חריף כמו אליעזר עבד אברהם ,ויציע ותהיה הגונה להיות אשה ל"יצחק" לפי מעלתו .והנה נסביר
להם את התורה והאידשקייט והיראת שמים ,בלי לומר להם במשל ,ש מנהג קצת מהגבירים שיש לו בת ומשדך אותה עם
שזה קשור ל"צדיקות" ,וכך יתקיים בהם טעמו וראו כי טוב בן רב גאון אחד ,ומפזר ונותן נדוניה לחתן עבור יחוסו עשרת
ה' ,ויראו את יופי צוף מתיקות התורה ,ונועם דקדוק ההלכה, אלפים רובל .ובא אליו שדכן אחר ואמר לו הן אתה רוצה ליתן
וחדוות השקידה וההתמדה ,ויכנסו בעבודת ה' מתוך שמחה. עבור זה שיש להחתן אב גאון עשרת אלפים רובל ,והן אני
וצריך להסביר לאותם הבחורים ש"מפחדים" להיות צדיק יציע לך עלם מהולל אשר הוא בעצמו יהיה גאון גדול וקח
יותר מדי ,ונראה להם שהצו"לניק מוזר ודחוי ,שמבטם עליו אותו לחתן .ולא רצה הגביר ,ואמר לו אין בדעתי לעשות בתי
חיצוני ,שהרי אחר שנכנסים פנימה לתוך עבודת ה' כבר זוכים שתהיה רבנית (ורוצה רק מחותן אדם צדיק ,כדי שיהיה לחתן
לתענוג עילאי ,ומהבילים את כל ענייני העוה"ז ,ומרגישים את ייחוס שהוא בן של ...אבל אינו רוצה חתן צדיק בשביל בתו).
הטעם של "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו" כאן בעוה"ז, ומובן מדבריו של הגביר הנ"ל שאמנם התורה אצלו
ומי שעדיין פוחד מזה ,שיתחנן להקב"ה שיאיר את עיניו שלא למעלה גדולה תחשב ,אבל אינה מענגת ,ולכן עבור מחותן
יפחד מהצדיקות ,והרי בין כך אחרי שיהי' צדיק ,יהנה וישמח. אב גאון יפזר הרבה ,אבל את הגאון בעצמו לא יתרצה ליקח
אוסף | 19
לתוכן
ומשתה בקבר שמלווים את האדם לקברו? אלא אלו תורה מה נחשב "כל טוב"...
ומעשים טובים שעושה האדם !...הרי שהיה ברור לחז"ל שכל א .כשאליעזר יצא לדרך הוא נטל "כל טוב אדוניו בידו",
התפיסה של טוב עוה"ז הוא רק בקניינים הרוחניים ,שכאשר ופרש"י ע"פ מדרש שאברהם כתב ליצחק שטר מתנה על כל
מבין את ערכם האדיר הן לו כאכילה ושתיה ממש שמשביעים אשר לו כדי שיקפצו לשלוח את בתם .אבל רשב"ם כ' כפשוטו
את הנשמה ומרוים את צמאונה ברכישת הטוב האמיתי. של מקרא שמדובר בטוב רוחני ,וז"ל" :האנשים החשובים של
ובאמת יש תמהים מהו שהכריז דוד "טוב לי תורת פיך בית אברהם ,הוא שנאמר לפנינו והאנשים אשר עימו" ,עכ"ל.
מאלפי זהב וכסף" ומה הרבותא בכך ,הרי פשיטא שכל שורת וכנראה הכוונה לאלו שגייר אברהם אבינו ,ולקחם אליעזר
גמ שווה כל חללי דעלמא ,ומה יש להשתבח בדבר כה פשוט? עימו בשביל דין ברכת אירוסין בעשרה( .ויש פירשו שלקח י'
אלא מתרצים שהכוונה לאותו כסף וזהב שהכין לשלמה כדי גמלים כי כ"א מהאנשים רכב על גמל אחד ,וכך היה לו מנין).
לבנות את ביהמ"ק ,שגם כלפי כסף וזהב זה שכולו היה למען ובכלי יקר בי' בלשון כל 'טוב' ,וז"ל" :מדלא פירש במקרא
בנין ה' ,אמר שיותר טוב לו מזה לימוד תורת ה' .וכבר שמע מה היה בידו ,קרוב לשמוע דקאי על מה שמצינו שלקח בידו,
זאת דוד מהי"ת בעצמו שאמר לו "כי טוב בחצריך מאלף והיינו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם,
בחרתי" טוב לי יום אחד שאתה עוסק לפני בתורה מאלף וקראם כל טוב אדוניו לפי שאברהם עשה מהם סימן לשקלים
ע ולות שעתיד בנך שלמה לעלות לפני בביהמ"ק ,ואע"פ ולי' דיברות שבשני הלוחות ,ואין טוב אלא תורה על כן קראם
שעולה נחשב לקרבן הכי קדוש ,ונקרב ע"י שלמה עם כל כל טוב אדוניו ,כי זה הטובה האמיתית ,לכן לא נאמר כל
הכוונות הידועות לו ,בריבוי גדול ועצום של אלף עולות ,בכל 'רכוש' אדוניו "..עכ"ל .ונפלא שכאן התורה רמזה לנו שלא רק
זאת לימוד התורה חביב בעיני ה' יותר לכן טוב לי תורת פיך... אליעזר חשב על הרמזים הללו ,אלא אברהם בעצמו בחר
ג .ורה"י הגאון רבי בונם שרייבר שליט"א שעלינו להתפלל דוקא בתכשיטים אלו כדי לרמוז על עניינים רוחניים ,וזהו כל
מעומקא דליבא שיהי' בריא במהרה ,אמר פעם בדרשת סיום, טוב אדוניו ,שכל הטוב הרוחני הזה מתייחס אל אדוניו
שזהו שאמרו חז"ל על אברהם ה"עברי" שהוא בעבר אחד וכל אברהם ,שהוא זה אשר ייעדם וכיוונם לעומק רמזם הנפלא.
העולם כולו בעבר האחר ,כיון שהעולם סוחב לכיוון העושר, ענין זה נותן לנו מבט אחר על קנייני העוה"ז ,שכל מדידת
ולוט פונה אל סדום שכולה טובלת בעשירות ,ואילו אברהם הערך שלהם הוא רק לפי היותם כלי-שרת לעבודת ה' ,וזוהי
אומר לו" :אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" שמניח עשירות !...ובעל עיניים רוחניות ,מחפש בכל דבר את התוכן
עצמו במציאות חיים אחרת .ונתן המחשה נפלאה מהו מבט הרוחני והפנימי שלהם ,וכשנזכר ב"טוב" ,אין טוב אלא תורה.
אמיתי של ערך לתורה .אם היו חברים שלמדו בישיבה ואח"כ ב .וכך מצינו במגילת קהלת שכמה פעמים משבח שלמה
התחתנו וגרו בערים מרוחקות זו מזו ,ואחר 15שנה יתקשר המלך את הגשמיות והאכילה והשתיה ,ולדוגמא אומר" :הנה
אחד לשני ויבשרנו שזה עתה נולד לו בן ראשון ,הרי בוודאי אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה
תיכף יראה לדחות כל עיסוקיו לחוות ברית כזו מרגשת .אבל בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו
אם למחרת יתקשר אליו חבר אחר שעורך סיום על מסכתא האלקים כי הוא חלקו" (ה,יז) ,והעוסק רק בפשטות המקרא
תענית ומזמין אותו ל'אירוע חגיגי' שעורך לרגל זה ,יתמה מה יטעה ללמוד מפסוק זה שיש להנות מהחיים ולנצל כל רגע
עלה על דעתו להטריח אותו על דבר פשוט שכזה ...עכ"ד. לתאוות העוה"ז ה' ירחם ,אולם רש"י שם מפרש דלאכול
ויש לברר מי ה'מוחזק' ומי ה'מוציא' ,ולידע האמת שהטוב ולשתות ולראות טובה היינו" :לעסוק בתורה שהיא לקח טוב
האמיתי הוא תורה ומצוות ,וזוהי העשירות ,ותאוות עוה"ז בא ואל יקבץ הון רב אלא בחלק הניתן לו ישמח כי הוא חלקו"
להוציא מזה ...ומסופר שיהודי אחד בא להוציא בנו מראדין הרי שמפרש בדיוק להיפך מהפשטות דקאי על טוב העוה"ב.
וטען שאינו רואה שהולך לצאת רעק"א ...ושאלו הח"ח להיכן ומקורו מדברי המדרש רבה (קהלת ג,טז) :רבי תנחומא
לוקחו? ענה לו שנהוג אצלם בעיירה שכ"א מגדל פרה וכבשה אמר כל אכילה ושתיה שנא' במגילה הזאת בתורה ובמעשים
ומתפרנס קצת ...אמר הח"ח :אני מבין ממך שהוא אינו הולך טובים הכתוב מדבר ,אמר ר' יונה בנין אב שבכולן שנא' "והוא
לצאת גביר ...תשאיר אותו פה ,שיהי' לו לפחות קצת ידיעות. ילוונו בעמלו" ,בעולמו בעוה"ז בקבר בעוה"ב ,וכי יש מאכל
> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <
| 20אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
עיונים בדברים העומדים
גליון היוצא מבית ועד של חכמים העוסקים בעניני תפילה | גליון עב
מקורי התפילה • טעמי התפילה • מסורת התפילה • ביאורי התפילה • עבודת התפילה • תפילה כהלכתה
חשון הקדמה לברכות קריאת שמע ברכות ק"ש
תשפ"ז בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה, חלק ב'
[משנה ברכות פרק א' משנה ד']
תקנת ברכות קריאת שמע
בשכבנו ובקומנו" ,ליחד את השם ית' בשכבנו ובקומנו להודיענו שהשם שבע ביום הללתיך -על משפטי צדקך
יתברך אחד והוא ברא היום והלילה ולהוציא מלבם של כופרים שאומרים איתא במשנה בברכות (יא ע"א) "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה
שתי רשויות יש ,לפיכך יש לנו ליחד הש"י בעתים הללו לומר שהשם אחד ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה" .ורש"י הביא
ולומר לו" .ולפי דבריו ,אינו רק שזמנה תלוי ביום ובלילה אלא שעיקר טעם מהירושלמי ששבע ברכות הללו על שם הפסוק בתהלים (קי"ט קס"ד) "שבע
מצות קריאת שייך לענין בריאת היום והלילה. ביום הללתיך" .והא דקבעו ברכות האלו על קריאת שמע ,פרש"י בתהילים
הזכרת מדת לילה ביום ומדת יום בלילה שם ,שכתוב אח"כ 'על משפטי צדקך" – והכוונה " -על קריאת שמע שהיא
וביסוד זה ביאר רבנו יונה ,מה שאמרו בגמ' ברכות (יא ע"ב) דמה שאומרים דברי תורה".
'ובורא חושך' בבוקר" ,כדי להזכיר מדת יום בלילה ,וכן 'גולל אור מפני קריאת שמע היא נקראת 'משפטי צדקך'
חשך וחשך מפני אור' בלילה כדי להזכיר מדת לילה ביום" .וכתב" ,היה
והתורת המנחה (מאמר פ"ג) [תלמיד הרשב"א] הוסיף בזה" ,ורז"ל אמרו
אומר הרב רבי אליהו הצרפתי ז"ל שטעם הדבר משום דאמרינן בגמרא
שבע ביום הללתיך ,שבע ממש ,ודרשוהו על קריאת שמע וזהו על משפטי
[המהרש"א העיר דעובדא זו אינו בגמ' אלא עובדא כעי"ז בחולין (פז ).לענין
צדקך ,שאין לך בכל המציאות דבר אמת וצדק אלא יחוד השם ית' דכת'
רוח והרים ,וע"ש בגהש"ס] ההוא מינאה דאמר לר' מי שברא אור לא ברא
(ירמיה י ז) 'כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך' ,וסמיך ליה
חשך ומי שברא חשך לא ברא אור שנאמר יוצר אור ובורא חשך ,כלומר
'וה' אלקים אמת' ,הוא לבדו אמת ואין בכל הנבראים והנמצאים אמת
ממה שלא אמר יוצר אור וחשך משמע שכל אחד ואחד היה לו בורא לבדו,
כאמיתתו ,וכמו שכתבנו בכמה מקומות שאמיתת מציאותו ויחודו הוא
אמר לו שוטה שפיל לסיפיה דקרא ה' צבקות שמו שהוא לבדו ברא הכל,
וע"כ אנו אומרים מדת יום בלילה ומדת לילה ביום להודיע שבורא אחד האמת והצדק .ועל כן קרא ליחודו 'משפטי צדקך' וכו'".
ברא הכל". ויש לצרף לדבריו דברי התוס' במנחות (לב ע"ב ד"ה הא מורידין) שכתבו
לבאר דברי הגמ' במגילה (דף טז" ):דברי שלום ואמת ,מלמד שצריכה
חתימת יוצר המאורות – נחשב כחתימה בענין יחוד הבורא
שרטוט כאמיתה של תורה ,במזוזה קאמר שהיא אמיתה של תורה שיש
אולם ע' בתורת המנחה שם שהק'" ,ויש לשאול כיון שאלו הברכות הן בה מלכות שמים וכו'[ ,וגירסת הצ"ק 'קבלת עול מולכות שמים']" .הרי
ברכות קריאת שמע שהוא יחוד השם ית' ,למה אינן חותמות מעין קריאת שקריאת שמע נקרא 'אמיתה של תורה'[ .וע"ע בשבלי הלקט (סי' ו')
שמע שהוא יחוד השם ית' ,כמו שחותמות הברכות של שאר המצות וכו',
דמבואר דענין 'מודה על האמת' קאי על קבלת עמ"ש של קר"ש].
שמזכיר סמוך לחתימה המצוה שהוא מברך עליה" .מבואר מקושיתו דהבין
דהמחייב של הברכות הוא הקר"ש ,ולא כדברי הרמב"ן שיש מחייב בפנ"ע למה תיקנו ד' בערבית וג' בשחרית
של ברכת השבח על האור[ .ויבואר באריכות בעמ' ב']. האבודרהם הביא בשם הראב"ד "לפיכך נתנו את היתירה לערבית מפני
ותי'" ,ועל דרך האמת ,אף הן חותמות ביחוד השם יתברך ,כי מפני הדעות שתפלת ערבית רשות ובעינן שיהו שוין .והלבוש (ריש סי' נ"ח) כתב עוד
הרעות שהיו בתחלה שהיו סוברים שהכוכבים הן הן האלוהות ומנהיגי טעם" ,לפי שבסדר הזמן קדים הערב לבקר דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר וגו'',
העולם והשמש והירח הם האלהים האדירים הגדולים והנוראים ושאר לכך לקחו הד' שהם הרוב לערבית שהן קודם ,והג' הנותרים הניחו לבקר,
הכוכבים אלהים אחרים ,וכן היו סוברין כי ההויה וההפסד הוא על ידי כי זריזין מקדימין למצות וכל מה שיוכלו להקדים מקדימין ,והוא שיגיע
עירוב האור עם החשך וכמו שכתבו בספריהם .ועל כן תקנו בשחר בחתימת זמנה".
יוצר אור 'יוצר המאורות' ,כדי שלא יעלה על לב כי המאורות והכוכבים הן
מה ענין ברכת יוצר אור למצות קריאת שמע
האלוהות ויש בידם להטיב ולהריע ,אינו כן כי (קהלת ה ז) גבוה מעל גבוה
שומר וגבוהים עליהם ,כי השם ית' הוא על הכל והוא יצר המאורות שכל והרמב"ן בברכות (יא ע"ב) ביאר ענין ברכת יוצר אור שהוא ברכת השבח
הכוכבים נקראו מאורות שנא' (תהלים קמח) הללוהו כל כוכבי אור ,וכיון על התחדשות האור בכל יום ,והטעם שתיקנו ברכת יוצר אור אצל קריאת
שהוא יצרם אינן רשאין לעשות דבר אלא מדעתו ואינן מחדשין ענין אלא שמע" ,מפני שזמנה של קר"ש תלוי ביצירת האור ובעריבתו" .ומשמע מזה
במאמרו .ועל כן אמרו יוצר המאורות ולא אמרו יצר אלא יוצר כלומר הוא דבאמת עיקר הברכה יש בה מחייב בפנ"ע כמו שאר ברכות השבח ,אלא
פועל ועומד תמיד מחדש בכל יום טובו .וזהו עיקר יחוד השם שאנו מיחסין שסמכוה לקר"ש דתלוי בזמנה של קר"ש.
כל הפעולה בו". ובאמת האבודרהם ביאר הטעם של מצות קריאת שמע עצמה שחיייבין
בשורה טובה ומשמחת! • פתיחת קו בית הוראה לשאלות בהלכות וביאורי תפילה • חייגו 077-215-0094
הוקדש לרגל השמחה במשפחת הירש על בתם הנולדה במז"ט לזכות רפואת יחזקאל בן רבקה בריינא
יהר"צ שתזכו לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים אוסף | 21 ודוד אלימלך בן בילא רבקה
הגדרת הברכות של ברכות קריאת שמע לתוכן
אבל הק'" ,ומיהו התימה הגדול הוא למה אין אנו מברכין בכל יום בשחר ובערב הנה דנו הראשונים ,האם ברכות קריאת שמע דומה לברכות המצות שהם
קודם קריאתה אקב"ו לקרות את שמע כשם שמברכים על כל מצות וכו' ,ומה ברכות הנאמרים על המצות ,או לא ,ועוד דנו למה אין אומרים נוסח של "אשר
שנראה לי בזה הוא ,שאע"פ שברכות אלו לא נתקנו על שמע ,מ"מ פוטרים הם קידשנו במצוותיו וצונו לקרות את שמע" ,ולא מבעיא אם ברכות קר"ש אינו
הקורא מלברך אקב"ו לקרוא את שמע ,ולא גרע מהקורא בתורה שחייב לברך ברכות המצות ,למה אין מברכים אותם ,ואפילו להניד סוברים דדומין לברכות
על קריאתה ואפילו הכי ברכות אלו של ק"ש פוטרות אותו מלברך ,דאמרינן המצות למה באמת אין אומרים הנוסח הרגיל של ברכת המצות.
התם בפ"ק דברכות אמר רב יהודה אמר שמואל הקדים לשנות קודם שקרא דעת הרמב"ן
את שמע צריך לברך ואחר שקרא ק"ש אין צריך לברך מאי טעמא שכבר נפטר א
כתב הרמב"ן "שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצוה היא לק"ש ,שכל
באהבה רבה .והטעם שהיא פוטרת ברכת התורה לפי שיש בה עניינים הרבה המצות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן ,וכן בהלל וכן במגלה וכן בקריאת
של דברי תורה ודבק לבנו בתורתך .ואם טעם זה הוא פוטר ברכת קריאת התורה ,וכ"ש ק"ש ,וזהו שאמרנו בהשכים אחר שקרא א"צ לברך שכבר נפטר
התורה ואפילו מופלג ,כ"ש שהוא פוטר ק"ש שהיא בסמוך שהרי יש בה קבול באהבה רבה ,דברכת שנון תורה היא ,אלא שתיקנו בק"ש שתים לפניה מפני
מלכות שמים שהרי אומר ויחד לבבנו לאהבה את שמך ,על כן לא תקנו לברך שזמנה תלוי ביצירת האור ובעריבתו ,אבל ברכת יוצר אור ומעריב ערבים
על שמע ,כנ"ל" .ומבואר מדבריו דברכת אהבה רבה פוטר את הברכת המצות. ברכת השבח הן" .הרי דחילק הרמב"ן בין הב' ברכות ,דברכת יוצר היא ברכת
והאבודרהם כתב תירוץ נפלא" ,והטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על השבח על האור ,וברכת אהבה רבה היא ברכת המצות.
קריאת שמע כמו בשאר מצות מפני שענין הברכות כלם הוא לקבל עול מלכות וביאר הרמב"ן ענין ברכת יוצר אור ,והטעם שמברכין על האור כל יום מחדש,
שמים עלינו כדאמרי' בפרק כיצד מברכין (מ ,ב) שכל ברכה שאין בה הזכרת "לפי שהעולם אינו משתמש אלא באורה של יום ,ובלילה הלכה לה אותה
השם ומלכות אינה ברכה ופסוק שמע יש בו הזכרת השם וגם כן הוא נחשב האורה והחשך ממשמש ובא ,וכל בקר מתחדשת לו אורה ,תקנו בכל שחר
כמו מלכות כדאיתא בר"ה (לב ,ב)[ ,שהוא אחד מפסוקי מלכיות אף שלא ברכות המאורות כמו שסדרו בה המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית"ב.
מוזכר לשון 'מלכות'] ,והרי הוא חשוב כברכה"[ .ודוגמא לזה כתב הלבוש דעת הרשב"א
(סי' רי"ד) לענין ברכת המחזיר נשמות "וברכת אלקי נשמה לדעת האומרים
והרשב"א (בשו"ת סי' מ"ח ושי"ט) חולק וס"ל דברכות של קריאת שמע אינן
שאינה סמוכה לברכת אשר יצר ואין בה מלכות ,כיון שמזכיר בה שהקב"ה
ברכות של קריאת שמע ממש כברכת התורה וכברכת הצות .שאם כן היה לנו
בורא הנשמות ונופחם בגופם ואח"כ נוטלם מהם ואחר כך מחזירם להם ,אין לך לברך לקרוא את שמע כמו שמברכין על קריאת התורה ועל קריאת המגלה.
הזכרת מלכות גדולה מזו שעושה בעולמו כרצונו כמלך במדינה"]. אלא ברכותיהן שנתקנו בפני עצמן ,אלא שתקנו לאומרן לפני קרית שמע
ברכות קר"ש קודם זמן קריאת שמע ולאחריו ,וכתב דאם כבר קרא קר"ש חוזר ואומרן בלי קר"ש" .מבואר מדבריו
דלא הוי ברכת המצות אלא ברכה בפנ"ע אלא שתקנוה על קר"שג.
כתב בשו"ת הרשב"א (סי' מ"ז) בסו"ד דכיון אין הברכות ברכות הקריאה ,אם
ברכן קודם זמנם של שמע אין בכך כלום .והרשב"א ישב בזה המנהג להתפלל דעת המאירי
מעריב קודם הזמן ,הרי שאמרו ברכות קר"ש לפני זמן קר"ש ,וכשהגיע זמן וגדולה מזו מצינו במאירי במגן אבות וז"ל" ,וכ"ש בברכות אלו של ק"ש שאינן
קר"ש חזרו לקרות קר"ש בלא ברכות .אולם רש"י (ריש יא ע"ב) חולק ע"ז ,וז"ל כשאר ברכות המצות לברך אשר קדשנו וכו' לקרות את שמע שיהא צריך
"יוצר אור ובורא חשך -לקמיה מפרש אידך מאי היא ,דאילו ברכה דישתבח לסמוך להם את שמע ,אלא ברכות הן שנתקנו לעצמן ראשונה על מציאתו
אינה מן המנין שהיא לאחרי פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל ,ואומרים אותה של יום ושניה על חבת התורה ,אלא שאחר שנתקנו תקנו לסמוך להם מצות
קודם זמן קריאת שמע אם ירצו" .ואף דרש"י בעצמו לעיל (ב ).הביא מנהג זה, שמע ,ומכל מקום אינן מעכבות את שמע ,ולא שמע מעכב אותן כמו שביארנו,
והביא דברי הירושלמי דאמרו קר"ש רק לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, וכן אין הסדר מעכב בהן ,והרי הן כברכת מלכיות זכרונות שופרות שנתקנו
ולשיטתו קשה היאך יאמרו הברכות ,ע"ש ברבנו יונה שתי' באופ"א שאע"פ לעצמן ,ואחר שנתקנו תקנו לתקוע על הסדר שלהן ,ומ"מ לא הן מעכבות את
שאינו לילה ממש ,מפני שלא יצאו הכוכבים ,אפ"ה כיון ששקעה חמה והוי השופרות ולא שופר מעכב אותן אלא מברכין בלא שופר ותוקע בלא אותם
לילה לענין תפילה של ערבית ,ה"נ הוי לילה לענין הברכות ושפיר קרינן ליה הברכות ,אלא של מצוה הואיל ונתקנו הוסיפו עליהן מצוה לתקוע על סדרן.
"גולל אור מפני חשך וכו' ,הואיל ששקעה החמה ואינו יכול להתפלל תפילת ואף אלו הואיל ונתקנו נסדרו על השמע ,וא"כ [אין] הפסק מעכב בהן".
המנחה .ומבואר דס"ל דאין לאומרו קודם זמן קר"ש ,כמו שכתב רש"י לענין למה אין מברכין אשר קדשנו וכו' על קר"ש
קר"ש של יום. ומעתב יש לדעת ,למה באמת לא תיקנו ברכת המצות .ויש להקדים דבאמת
ולדינא ,המ"ב (ריש סי' נ"ח) כתב דאין לומר הברכות קודם זמנו ,וציין לדברי מצינו דדעת רב עמרם גאון (הובא ברבנו יונה ריש ברכות) דהיכא דהתפלל
רש"י[ .וכן משמע כן מדברי הטור "וקורין ק"ש ומברכין שתים לפניה ואחת מעריב לפני צה"כ ,כשיחזור ויברך' ,יברך אקב"ו לקרוא קר"ש' .ובל השיג רבנו
לאחריה וכו' ,והוא שיגיע זמנה וכו'"]ד .וכ"ז לפני הזמן ,אבל לענין קר"ש אחר ג' יונה שאין זה נכון דלא מצינו ברכה זו בשום מקום.
שעות ,מפורש במשנה סוף פ"ק דברכות ,דאע"ג דהפסיד קר"ש ,ברכות קר"ש והרשב"ש (סי' קע"ד) הק' קושיא זו ,ע"ש דס"ל כהרשב"א דהברכות אינן
לא הפסיד. ברכות המצות ,והוכיח זה מהא דאנשי משמר ברכו רק ברכה אחת ,ע"ש,
הרוח ונהנה ,וכ"ש באור שאינו נוגע בגוף כלל ,לא אמרו אלא בדברים הנכנסין לגוף והגוף נהנה מהן כגון אכילה א והנה הרמב"ן הוכיח דהוי ברכה על קר"ש מהסוגיא דאנשי משמר דברכו ברכה אחת (ברכות יא ע"ב)[ ,הבאנו
ושתיה ,וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד הוא וכאכילה ושתיה דמי ,אבל ברכת האור כברכת של יוצר המאורות בתפילה כהלכתה] ולא נתבאר כוונתו .והפרי יצחק ביאר ,דהרמב"ן הוכיח מהא דמשמע דרק אם ברכו ברכת אהבה
ושתיהן ברכת השבח הן ,כברכות הללו שבפ' הרואה (נ"ד א') ברוך עושה בראשית וכו' ,וכשם שאורה של יום רבה ,אז ברכו יוצר כשהגיע זמן ,אבל איפכא לא ,ומזה הוכיח דהוי ברכת המצות וא"א לברכה אח"כ .והפני יהושע
במאורות כך אורה של לילה במאור האש ,ובדין הוא שיברך בכל לילה [בורא מאורי האש] ,אלא כיון שתשמיש ביאר קצת אחרת ,דכוונת הגמ' הוא דכיון דכבר אמרו ברכת התורה ,הרי אין על מה לברך אלא על קר"ש ,משא"כ
של אש ואורו צריכין לו ומשתמשין בו בין ביום ובין בלילה תדיר ,לא ראו לברך עליו בכל לילה וכו' ,ובמוצאי ברכת יוצר הוא קיום בפנ"ע אפילו אינו על קר"ש.
שבת ובמוצאי יום כפורים כיון שהשבת אסרה עלינו תשמישו ואורו של נר ,שאין אנו משתמשין בו ממש ,אע"פ
אמנם קשה ,דהרי לשון הגמ' לא משמע הכי ,דמאי קאמר דברכת יוצר אור "דלא מטא זמניה" ,הא אין נקודת
שמשתמשין בנר הדלוק מערב שבת מ"מ כבר נפסקה ממנו עיקר הנאתו ותשמישו של אור ,וכשחזרנו להנאת אורו
החילוק בין הברכות למה לא ברכו עד עתה ,אלא החילוק הוא אם מצי לברך אח"כ ,וצ"ע.
במוצאי שבת ברכנו עליו דהוה ליה כנכנס ויוצא לחנותו של בשם שמברך על כל פעם ופעם" ,עכ"ל .מבואר דאם
היה ברכת הנהנין היה מחויב לברך כל שעה שחוזר ונהנה ממנו ,אבל השתא דהוא ברכת השבח ,אינו מברך אלא כל והנה האור זרוע (סי' כ"ה) הוכיח מכאן דבאמת מצי לברך בדיעבד אחר המצוה ג"כ ,מהא דמצי לברך יוצר אור אחר
זמן שיש התחדשות בהחפצא. קריאת שמע .ומבואר דאדרבה ,יש להברכות דין של ברכת המצות דנאמר עליהם דין עובר לעשייתן .וע' בשג"א
ג וילה"ע מה הק' תלמידו בעמ' א' למה לא אומרים הנוסח של ברכת המצות ,ותי' דענין הברכות הוא עניינו של (סי' כ"ו) דג"כ נקט דהוי ברכה על קר"ש ,ופשיטא דא"א לאומרו אחר קר"ש ,והא דאמרו אחר קר"ש הוא רק משום
קר"ש ,הלא רבו הרשב"א כבר תי' הקושיא. דאדרבה הברכות מעכבין זה את זה וכן מעכבין את קר"ש כמו שנקטו הראשונים ,וא"כ קיום מצות קר"ש עדיין תלוי
ד ובביה"ל הק' דמרש"י בסוף העמ' קצת משמע דיכולין לומר ברכת אהבה רבה קודם הזמן דרש"י שם כתב ועומד בברכת יוצר אור דעתיד לברך .ולפי"ז הק' על האו"ז ,דאדרבה עדיין נחשבה עובר לעשייתן ,דאף דכבר עשה
דאהבה רבה ראוי לומר בלילה ,ע"ש .וכתב דיש לישב בדוחק .ואולי הישוב הוא ,דשאני אנשי משמר דכמו שקראו המעשה מצוה של קר"ש ,עדיין הוא לפני קיום המצוה.
קר"ש מוקדם ,ודאי יכולין לברך אהבה רבה ,אבל לשאר בני אדם דעדיין הוא קודם הזמן הראוי לומר קר"ש ,ה"ה ב הרמב"ן שם מדמהו לברכת בורא מאורי האש לברכה זו ,וז"ל" ,נ"ל דברכת האור אינה ברכת הנהנין ,דא"כ כל
| 22אוסף
דאין לומר ברכת אהבה רבה. שעתא ושעתא מחייב בה ,שלא תקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף ,כגון רחיצת מים קרים וחמין ,וכגון נשבה
לתוכן
לתוכן
לתוכן
תפילה כהלכתה • האם ברכות מעכבות את שמע
א) הירושלמי הוכיח ממשמעות המשנה דיצא מיד שיאמר קר"ש ,משמע איתא במשנה ריש פרק ב' דברכות (יג ע"א) "היה קורא בתורה והגיע זמן
אפילו אם לא יברך ברכות קר"ש לבסוף .וכן מוכח לומר לדעת הביאור המקרא אם כוון לבו יצא" .והראשונים הביאו דברי הירושלמי דהוכיחו
הלכה (סי' ס' ד"ה ונ"ל) בפשיטות דכל שיאמר הברכות לבסוף ,אין זה אלא מכאן דהברכות אין מעכבות .ומאידך גיסא דייק רב האי גאון מהא דמסקינן
חסרון 'סדר ברכות' דקי"ל דלא מעכבי ,ורק אם לא יאמרנה כלל ,אז תלוי לעיל (יב ).דאין סדר מעכב ,משמע הא אם לא אמרו הברכות כלל מעכבי.
אם ברכות מעכבות את שמע .ונביא דבריו בהמשך. ותי' דחלוק בין יחיד לצבור ,דדוקא בצבור מעכב ,אבל ביחיד אין מעכבי
ב) הביה"ל שם בא לתמוה על הפמ"ג שהבין דאפילו יאמרו הברכות לבסוף, כלל .ויש להקדים דכל הנידון שהברכות יעכבו את קר"ש ,הוא רק כדי לצאת
עדיין מעכבי המצוה ,ולא קיים קר"ש כתיקונה .ולפי"ז ,הראיה הוא כפשוטו, ידי קר"ש כתיקונה כתקנת חכמים ,אבל פשיטא דמדאורייתא יד"ח.
דאפילו יברכו הברכות לבסוף ,אפ"ה חזינן דכבר יצא קר"ש בלי ברכות. והנה בעיקר דברי הירושלמי ,הק' הריטב"א והרא"ה דפשיטא היא דאין
ג) הפרישה לומד בדעת הטור ,דאין כוונת הירושלמי לומר דאם לא יאמרו הברכות מעכבות את שמע ,דהרי בכל המצות אין הברכות מעכבות את
כלל דעדיין אין מעכב ,אלא הכוונה הוא "דאפילו לא בירך הברכות כלל המצות .והנה מה שהק' הראשונים על הירושלמי מהא דאין הסדר מעכב,
לפניה יצא אבל לאחריה מיהא סבירא להו דודאי צריך לברך כולן" .ולפי"ז דמשמע דהברכות שפיר מעכבי ,תמה הב"ח ועוד אחרונים" ,דהא איכא
הראיה היא מהא דיצא יד"ח דלא בירך כסדר הראוי. למימר דהברכות שתקנו לברך לפני ק"ש ולאחריה ודאי מעכבות זו את זו
שאם לא אמר כל הברכות לא יצא ידי חובת הברכות שחייבוהו לברך וכאילו
ד) הרשב"א בברכות (יג ).בסו"ד הציע מהלך חדש בהירושלמי ,והוא באמת
לא בירך כלום אבל לענין אם יהא יוצא ידי חובתו במה שקרא ק"ש בלא
צירוף של פשט ב' וג'" ,ומיהו לענין פרושא דירושלמי דדייק מהתם אין
ברכות אימא לך דיצא ידי חובתו דמצות ק"ש אף על פי שלא בירך הברכות
ברכות מעכבות ,יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה ,אבל
שחייבוהו לברך דברכות אינן מעכבות לק"ש דבהכי מיירי משנה דהיה קורא
חוזר הוא ומברך אותן לאחר מכאן בלא ק"ש" .משמע מדבריו דהנושא של
דבקורא ק"ש ואינו מברך הברכות דיצא ידי ק"ש ,וצריך עיון".
הירושלמי אינו אם יצא ידי חובת קר"ש ,אלא הנושא הוא אם עדיין יוכל
לברך הברכות אחר שכבר יצא המצוה. והגר"א בשנות אליהו הרכיב ב' הקושיות יחד ,שכתב על קושית הראשונים,
"ונראה שאין משם ראיה כלל דהתם קאמר דסדר ברכות אינן מעכבות זו
וע' בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' שי"ט) שנשאל לו ממש שאלה זו ,בהא דתנן
את זו היינו ברכה לחברתה הסדר אינו מעכב אבל הברכה עצמה מעכבת
דהקורא בתורה וכו' דיצא ,האם חוזר וקורא הברכות או לא ,והשיב לו
אבל לק"ש הברכה ודאי אינו מעכב דלא מצינו בשום מקום שיהא הברכה
דיוכל לחזור לברךא ,דאין הברכות מעכבות ,וא"צ לחזור ולקרוא קר"ש.
מעכב וכ"ש בק"ש דהברכות לא שייכין כלל לק"ש" .וכמו"כ תמה השאגת
ובאמת לפי"ד ,היה יכול לומר דבאמת מעכב אם לא יברך לבסוף ,אלא דלא אריה (סי' כ"ו ד"ה מ"מ) ,ע"ש מה שתי'.
משמע כן מדבריו (בסי' מ"ז) שכתב" ,ואסיקנא לה הכין ומאי אין מעכבות
וכ"כ הרשב"ץ למעשה דהם סוגיות חלוקות ,דהסוגיא בסוף פ"ק איירי
זו את זו להקדים ,מכאן אתה למד שאפי' קרא את שמע בלא ברכות חוזר
לענין אם יודע רק ברכה אחת ,האם יאמר עכ"פ ברכה זו ,דדילמא ב' ברכות
ואומר ברכותיה בלא קרית שמע ,והא דתנן (ברכות דף י"ג א) היה קורא
מצוה אחת הן כמו ד' מינים שבלולב וד' טוטפות שכולן מעכבות זה את זה
בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון את לבו יצא .וגרסינן עלה בירושלמי זאת
שמצוה אחת הן ,או הוי כמו לבן ותכלת שאין מעכבין זה את זה ,והירושלמי
אומרת ברכות אין מעכבות ,אומר אני דמאי אין מעכבות ,לומר דיצא ידי
איירי לענין אם מעכב מצות קר"ש.
קרית שמע אבל חוזר הוא ומברך ברכותיה ,ומאי אין מעכבות להקדים.
ואף על פי שהגאונים ז"ל לא פירשו כן אותה שבירושלמי" .משמעות לשונו ברכות קר"ש אינן דומות לשאר ברכות
הוא דיצא מיד קר"ש ,אלא דהו"א דא"כ הפסיד הברכות כמו שאר מצות, והריטב"א תי' קושיתו ,דמה חידש הירושלמי יותר משאר מצות" ,אפשר
קמ"ל דעדיין יוכל לברך .ויש לדחות ,דיצא ידי קר"ש בתנאי שיברך לבסוף. דטעמא משום דהני ברכות הם קבועות ומיוחדות לקריאת שמע ועוד דהן
ולמעשה ,נראה שיש מחלוקת הפוסקים בזה וכדיבואר: מטבע ארוך מה שאין כן במצות ציצית ותפלין דהם מטבע קצר וכיון דהכי
קרא קר"ש ,האם חוזר לברך הברכות עם קר"ש או לא הוא הוה אמינא דליעכבו קא משמע לן דלא" .וכעי"ז כתב הרא"ה ,אלא
שצירף ב' הסברות יחד לחדא תירוצא.
הנה השו"ע (סי' ס' סעי' ב') הביא לשונו "קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח
ק"ש ,וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש" .ואח"כ הוסיף השו"ע "ונ"ל שטוב ומשמעות הדברים הוא דברכות אלו שאני משאר ברכות המצות על המצוה
לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות" .והמ"ב שם הביא מהגר"א בביאורו דפשיטא להו דאינן מעכבות את המצוה ,דהכא יש נידון אחרת ,לבד מקיום
שפירש ע"פ הירושלמי דאפילו אחר זמן קריאת שמע יש לקרותו עם הברכות מצות קר"ש ,תיקנו חכמים סדר תפילה של ברכות קר"ש עם קר"ש ,והו"א
כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה .והובא דברי הירושלמי אלו בב"י לעיל דכל שלא אמר קר"ש כחלק של סדר התפילה ,עדיין לא יצא יד"ח מדרבנן,
(סו"ס מ"ו) ,ע"ש. קמ"ל דכבר יצא יד"ח של קר"ש לגמרי ,אלא שעדיין מוטל עליו חובת
ברכות קר"ש.
אולם הביאור הלכה שם הביא מהפמ"ג שפירש באופ"א ,וז"ל" ,עיין בפמ"ג
שכתב שכוונת השו"ע בזה משום שחושש לדעת רב האי שפוסק דלא יצא ולפי"ז יש לתרץ קושית הב"ח ,דמה"ט דברכות אלו היא תקנה בפנ"ע כחלק
כתקונה בלא ברכות .והוא לפלא דהלא אפי' לדעת רב האי ,הסדר אינו מעכב מסדר התפילה ,הרי חלק של הסדר הוא לאומרן עם קר"ש ,ושפיר הק' דאם
כלל ומכיון שחוזר אחר ק"ש הברכות יצא ידי חובת ק"ש כתקונה"ב .והוסיף מעכבי אהדדי יש לעכב ג"כ קר"ש .וכעי"ז כתב הנצי"ב במרומי שדה שם.
הבהי"ל" ,ודוחק לומר דזה דוקא אם היה אז בדעתו תיכף לברך הברכות וע"ע באבי עזרי (אישות פ"ג הכ"ג).
וזה איירי בלא היה בדעתו" .ומבואר ,דנחלקו הביאור הלכה והפמ"ג אם ביאור הוכחת הירושלמי מהמשנה
קורא קר"ש לבסוף ,הברכות שייכים להקר"ש שקרא מקודם .וכבר כתבנו
והעולה מדברי המפרשים ד' מהלכים להבין הוכחת הירושלמי מהמשנה
דנחלקו בביאור הוכחת הירושלמיג.
דאין הברכות מעכבות את קר"ש.
המשך בעמוד הבא
ובאמת המעיין בדברי הכס"מ ,הוסיף שם להוכיח שיטתו ,דאם נימא דאינו קר"ש דאורייתא, א באמת יש לתמוה עוד על כל התשובה בהרשב"א (סי' שי"ט) שנסתפק השואל "מה ששנינו
הרי ברכותיו לבטלה ,משמע דבאמת חולק על הרשב"א וס"ל דהברכות הם על קר"ש .וע' במג"א היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ,צריך הוא לחזור בברכותיה מפני שלא
(סי' נ"ח סק"ז) שהשיג על ראיה זה ,דברכות אינן שייכות לקר"ש .ולכאורה לפי"ד אם כבר קיים עדיין מצות חכמים ,או דילמא אסור לברך ברכותיה דלא תקינו אלא לקריאה של תורה וזה
קרא קר"ש ,באמת לא מצי לברך הברכות אח"כ ,ולפי"ז אולי זה היה דעת השואל של הרשב"א, כבר יצא ידי תורה" .והאריך הרשב"א להוכיח מסוגיתנו דאין הברכות והק"ש מעכבין זה את זה,
אבל לפי"ז קשה על דברי מהא דהוכיח הרשב"א דמברך יוצר אור אחר קר"ש .ועוד יש להעיר, ובודאי עדיין מברך אחר ק"ש ,ותמוה ,דהרי הדין מפורש במשנה סוף פ"א דאפילו אחר זמן קר"ש
דהב"י בסי' מ"ו ס"ל דלעולם יש לכוון לצאת קר"ש ב'לעולם יהא אדם' דטוב למהר ולהקדים שהפסיד קר"ש עדיין מצי לברך הברכות ,וצע"ג[ .ובאמת בסי' מ"ז הביא המשנה בסו"ד לראיה,
קר"ש כל מה דאפשר ,והרי כבר יצא קר"ש ,והיאך יחזור ויברך אח"כ הברכות .ואפילו אם יחזור ולכ' זהו כוונתו במש"כ בסו"ד "ויש עוד ראוית וכו'"].
ויאמר קר"ש ,אינו אלא כדי לעמוד לתפילה מתוך דברי התורה ,אבל אין בה דין של קר"ש .ולפי
וע' בפמ"ג בפתיחה להל' ק"ש ,שהציע כמה ספיקות ,וספק הג' " -אם הברכות של קריאת שמע
המהלך הראשון שכתבנו דהברכות חוזרות על הקר"ש שקרא מקודם את"ש .ולפי הפמ"ג דמשמע
נתקנו על הקריאת שמע ,או הם ברכות בפני עצמן .ונפקא מינה אם קרא שמע כך בלא ברכות אם
דהקר"ש שקרא עכשיו חשיב קר"ש ג"כ את"ש .אולם בלא"ה י"ל דהתם לא אמר כל הקר"ש אלא
פרשה ראשונה ,ועדיין לא יצא קר"ש דרבנן ,ובכה"ג מה שיאמר אח"כ הוא קיום קר"ש דרבנן ולא אומר הברכות אח"כ או מעוות לא יכול לתקון" .ולכאורה כוונתו כנ"ל ,ולכאורה כוונתו רק לעורר
רק כדי לעמוד מתוך דברי התורה .אולם עדיין קשה ממה שמצינו דיוכל לברך הברכות בלילה לפני צד כזה ,אבל עיקר הדין פשיטא ,דאפילו לא קרא מפורש במתני' דלא הפסיד הברכות.
זמן קר"ש ,למה לא הוי ברכה לבטלה ,וצ"ע. ובאמת מצינו בהפמ"ג (סי' ס' א"א סק"א) דבאמת דן בשאלת השואל ,ודן לומר לפי דברי הכס"מ
ב ובאמת על דהפמ"ג בעצמו יש לתמוה ,דהוא בעצמו כתב בתחילת דבריו בהדיא בדעת רב האי (פ"א הי"ג) דחידש דזמן קר"ש הוא רק מדרבנן ,אבל מדאורייתא הוא כל היום ,א"כ הא דלא
גאון כהפרישה וז"ל" ,אבל רב האי אין מחלק רק אם אמר הברכות רק שלא על הסדר ,דהיינו הפסיד הברכות הוא רק אם עדיין לא קרא קר"ש ,דבזה עדיין יש חובת קר"ש מדאורייתא וקורא
הקדים אהבה רבה ליוצר אור ,או תרווייהו לאחר קריאת שמע ,או אמת ויציב קודם קריאת שמע עם הברכות ,אבל אם כבר קרא קר"ש בזמנה בלא הברכות גרע ,ובאמת הפסיד הברכות ,אבל
יוצא ידי חובתו ,אבל אם לא אמרם כלל אף ידי קריאת שמע לא יצא" ,וזהו כמהלך הפרישה מסיק דבודאי אינו כן אלא אפילו כבר קרא קר"ש ,לא הפסיד הברכות ,דהברכות אינן ממש על
בכוונת הטור ,וצ"ע. קר"ש וכדברי הרשב"א שם .אולם יש לתמוה ,דהרי מפורש בהמשנה דאחר זמן קר"ש אינו אלא
וסף | 23
תקנתא א דעיקר הוא, שכן "ופשיטא וז"ל ג הערוך השלחן (שם) ג"כ כתב כהפמ"ג בפשיטות, 'כקורא בתורה' ,ואפ"ה לא הפסיד הברכות ,והרי לדבריו הוא קיום דאורייתא של קר"ש ,וצ"ע.
יסוד ברכות קר"ש ' -המחדש בטובו בכל יום תמיד' לתוכן
עשה אלא עושה" .ולפי"ד דתמיד היינו 'כל רגע ממש' ,צ"ב מהו הכוונה של 'בכל בכל ערב ובוקר מתחדש הנהגת העולם
יום' .אולם הרמח"ל משמע דהביאור של 'המחדש בטובו וכו'' הוא רק ענין השני הנה הרמח"ל בדרך ה' (ח"ד פ"ד) יצא מגדרו להאריך ביותר בביאור יסוד עבודת
של התחדשות הבריאה בכל יום. קריאת שמע ,וענין קבלת עול מלכותו ,שע"י מה שמעידים על אמיתית מלכותו,
כל יום הוא בחינה חדשה מיום שלפניו מתגלה על ידינו השפעת טובו לכל הבריאה .וכתב בתוך דבריו "והנה כלל ההנהגה
של העולם הזה מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה[ ,שהקב"ה חילק היום
והענין השני ,ביאר הרמח"ל בשאר מקומות שהקב"ה הכין כבר כל יום מן השיתא לשני חלקים ,היום הוא זמן המעשה והלילה הוא זמן המנוחה] ,ובכל בוקר ובכל
אלפי שנין מדריגה חדשה של תיקון הבריאה ,לגלות יחודו בהבריאה מעט מעט, ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם ,כפי סדר ההנהגה,
מה שהיה מוכן לגלות ביום אחד לאדם הראשון לפני חטאו ,וכל יום צריך תיקון ואולם אנחנו בני ישראל נתחייבנו להעיד על אמיתת ייחודו יתברך ,בכל הבחינות
חדש כפי בחינת אותו היום ,והכנה לקבל השפע של אותו היום .וע"ש בנפה"ח וכו'" .ובזה ביאר הרמח"ל שמתחדש עלינו עבודה הזאת בכל יום ולילה לגלות
בהג"ה מש"כ בענין זה .ויש בזה דבר מיוחד לענין תפילה ,כמש"כ בנפש החיים הנהגת מלכותו בכל הבריאה.
(ש"ב פי"ג) שהאריך לתאר גודל עומק הכוונת שהכניסו אנש"ג בתבות התפילה, ב' בחינות בהתחדשות המציאות
שאין לנו השגה בהם כלל" ,ושבכל פעם שמתפללין יוגרם תקונים חדשים בסדור
העולמות והכחות והמשכת מוחין חדשים אחרים .שמעת שתקנוה עד ביאת ובסוף דבריו ביאר הרמח"ל ענין ברכות קריאת שמע על דרך הזה .וז"ל" ,והנה
הגואל ב"ב לא היה ולא יהיה שום תפלה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה חכמינו זכרונם לברכה חיברו לענין הזה הברכות של הקריאת שמע .וזה ,כי הנה בכל
ואחריה כלל .דלבושין דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ודלביש ברמשא כו' יום מתחדשת כל המציאות כולה מלפניו יתברך ,וזה בשתי בחינות אחת – בבחינת
הקיום וההתמדה ,שהנה מתחדש השפע בכל ,להתקיים ולהתמיד על מציאותו,
כמ"ש בתקונים תכ"ב .וכן כל יום לחבירו שלפניו ואחריו .ולכן ארז"ל (חגיגה ט' והשנית – כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה הנה כולם גזורים ועומדים
ע"ב) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש כו' או תפלה כו'". מלפניו יתברך ,בבחינת הארות ,והשפעות – מציאויות ומצבים ,המצטרכים לעולם
ביאור ענין הברכות לשישלים הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלמות ,ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש,
ובבחינה ההיא מתחדשת כל המציאות כולה ,ועל זה נאמר "מחדש בטובו בכל יום
וממשיך הרמח"ל" ,והנה על השורש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים ,על כלל מעשה בראשית" ,עכ"ד.
הבריות כולן שהן המתחדשות יום ביומו .והנה כלל הבריות האלה מתחלק לשנים:
האחד -כל בריות העולם ,התחתונות והעליונות ,והשני -כלל מין האנושי ,והיינו הקיום וההתמדה של הבריאה
ישראל ,שהם מין האדם באמת .והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה [יוצר אור] והנה הענין הראשון שהקב"ה חוזר ומחדש השפע תמיד ,הנפש החיים (ש"א פ"ב)
בשבח כלל הבריות ופקידיהן ,והם הבריות למטה והמלאכים למעלה ,כל אחד מאריך בזה ,וז"ל" ,וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות כי לא כמדת בשר
בסדריו ,וכללו בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם ,והשנית [ברכת ודם ,מדת הקב"ה ,כי האדם כשבונה בנין דרך משל מעץ ,אין הבונה בורא וממציא
אהבה רבה] -בשבח על ענינם של ישראל ,והאהבה שאהבם ,והקירוב שקירבם אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין .ואחר שכבר סדרם
לעבודתו .ונכללו בברכות האלה כל אלה הענינים בדרכיהם האמיתיים. לפי רצונו עם שכחו הוסר ונסתלק מהם ,עכ"ז הבנין קיים ,אבל הוא ית"ש ,כמו
בעת בריאת העולמות כולם ,בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הב"ת כן
ומסיים הרמח"ל" ,והנה עיקר ענין זה בבוקר ,שאז הוא התחדשות המציאות ,כמו מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא
שזכרנו .ואולם בלילה הנה נוסף ענין בבריות כולן לפי ענין הלילה ,ואין זה אלא כמו ית"ש משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש .ואלו היה הוא
גמר ענינו של היום והשלמתו ,ובבחינה זו גם כן סידרו ברכות קריאת שמע של יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותהו וכמו
ערבית ,אך יותר בקצרה ,כי אינן אלא חזרת הדברים בקיצור ,כפי מה שמתחדש שיסדו אנשי כנה"ג המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית היינו תמיד
בסדרי ההנהגה נמשך אחר מה שנתחדש ביום" ,עכ"ל. ממש כל עת ורגע וראייתם מפורשת כאמור לעושה אורים גדולים שלא אמר
המשך מעמוד ג'
שעת קריאת אותו פסוק יהיה קודם הנץ החמה ,ואפילו אם יהיה אחר הנץ, והנה מצינו בב"י לעיל (בסי' מ"ו) המדבר בענין זה ,ודבריו סובבין על הנהגת
מ"מ טוב למהר ולהקדים ק"ש דאורייתא כל מה שאפשר ,וגדולה מזו נראה ר"י החסיד לכוון לצאת ידי קר"ש דאורייתא בשעת אמירת 'לעולם יהא
מהירושלמי שכתבתי בסמוך שהיה מנהגם בציבור לקרות קריאת שמע אדם' ,כמו שעשה ר"י הנשיא (יג ע"ב) שהיה שונה לתלמידיו לפני התפילה,
בזמנה ואח"כ חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואע"פ שבתחלה קראוה והיה מתאחר לאחר זמן קר"ש ,והיה מעביר ידיו על עיניו ואמר פסוק ראשון
כולה ,והטעם לפי שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע לצאת ידי קר"ש דאורייתא.
אלא ברכות השבח הן ,וגדולה מזו ומזו מצאתי להרשב"א בתשובה וזה
לשונו הא דתנן (שם ).היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו והביא הב"י שיטת הרא"ה בשם הרמב"ן להקשות דדוקא רבנו הקדוש
יצא מסתברא דחוזר ואומר ברכות בפני עצמן ואף על פי שאינו קורא ק"ש היה לו היתר משום ביטול תורה דתורתו אומנתו ,והיה אומר ברכות דרבנן
שהברכות לא נתקנו על ק"ש תדע שהרי אינו מברך על ק"ש". אקר"ש דרבנן ,אבל אנן טפי עדיף לציבורא למימר ברכות ק"ש אק"ש
דאורייתא .ומשמע מדברי הרא"ה דהברכות שייכים רק לקרות שמע דרבנן,
לדינא האם ברכות מעכבות קר"ש
ולא משמע כהביה"ל דלעולם הברכות שייכים להקר"ש שקרא מתחילה.
והנה לא ברור דעת השו"ע לדינא ,האם הברכות מעכבות ורק הסדר אין ואולי כוונתו לענין הקיום המעולה לאומרן ממש על הסדר ,וצ"ע .אולם
מעכב ,אלא דברכות לא מעכבי כלל .מצד אחד ,פסק השו"ע (סעיף ג') "סדר גדולה מזו מצינו בביאור הגר"א שהשיג על מנהג זו בסגנון אחרת קצת,
ברכות אין מעכבין" ,דמשמע דאם לא בירכו כלל מעכבין .וכן דייקו הפר"ח "ול"נ שאין נכון בזה לצאת בלא ברכות"ד .וע' בביה"ל שם דמסופק לדעתו,
המחצה"ש והערוך השלחן .אולם המ"ב שם (סק"ו) השיג ע"ז וכתב "ואם אם ס"ל דעדיף דלא לכוון לצאת ,או אדרבה להתפלל ולקרות קר"ש על
בירך ברכה אחת ושנייה לא בירך כלל יוצא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך,
סדר הברכות .ואם נימא כהביה"ל כאן דהברכות לאחר מכן שייכים גם
וע' בביה"ל" .והביה"ל (ד"ה שאם הקדים) כתב דמסעיף ב' מוכח דין זה
להקר"ש מתחילה ,אלא דחסר בהמעלה לאומרן על הסדר ,לא מסתבר
דאין הברכות מעכבות לקר"ש ,וע' בהערה בביאו"דה .ולפי"ז ,מש"כ השו"ע
להתיר להתפלל ביחידות בשביל זה ,וצ"ע.
"'סדר ברכות' לאו דוקא ,וכן מוכח לומר בדברי הגר"ז ,דמסיים בסעיף ב'
בהדיא "ואם לא חזר וקרא לא הקריאת שמע ולא הברכות יצא ידי חובת והנה לענין הנידון אם יש לחזור ולקרות קר"ש ,הרא"ה מבואר שחזרו
קריאת שמע וכו' ,ואפ"ה המשיך לשון השו"ע בסעיף ג' "סדר הברכות אינם וקראו ,אמנם ,הוא מיירי במי אמר רק פסוק ראשון ובזה לכו"ע צריך
מעכבות שאם הקדים שניה לראשונה יצא ידי חובת ברכות וכו'" .ובאמת לחזור ולקרות כדי לקרות כל ג' פרשיות כתקנת חכמים ,אולם ממשיך
הפר"ח נקט לדינא דאין הברכות מעכבות ,וכתב שם שכן הסכים הרשב"א הב"י" ,ועכשיו נהגו העולם לומר פסוק ראשון של ק"ש כרבי יהודה הנשיא
לדינא ,והשיג על מה שמשמע בסעיף ג' דהברכות מעכבות. משום דק"ש בציבור הוי אחר הנץ החמה ולכך קורין אותו פסוק קודם שמא
ה והנה בודאי אין ההוכחה ממה דמעיקר הדין אין חוזר וקורא ,דכבר השיג בזה על הפמ"ג, דרבנן לקרא ק"ש על סדר הברכות וא"כ גם ידי ק"ש כתקונה לא יצא" .ומשמע שהבין כהפמ"ג
ובע"כ כוונתו להוכיח מלשון השו"ע "קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש" ,דמשמע דיצא יד"ח מיד אולם לבד מה שתמה הביה"ל ,עוד תמוה ,דא"כ למה כתב 'וטוב לחזור וכו'" ,הרי מעיקר הדין
ואין תלוי במה שיברך לבסוף .ובאמת המג"א (ס"ק א') הדגיש דבר זה ,וכתב "וחוזר וקורא -ואפי' צריך לעשות כן ,וצ"ע .ואולי כוונתו ,דכיון דמצינו דהברכות מעכבות קר"ש אם לא אמרן כלל,
לא קראן כלל יצא ידי חובת ק"ש" ,והן הן דברי הביה"ל .וע' בפמ"ג שהאריך לבאר כונת המג"א חזינן דיש להם שייכות לקר"ש ,וא"כ מן הראוי לכתחילה עכ"פ לאומרן כסדר עם הקר"ש ,וצ"ע.
לאפוקי דאין לקרות דברי השו"ע "דוחוזר וקורא הוא תנאי" ,אלא אינו תלוי במה שחוזר וקורא, ד ומשמע דהוא חסרון בהמצוה שלא לקרותו בלי ברכות ,דומיא דמצינו לענין ברכות המצות
דאין הברכות מעכבות .אולם המחצה"ש לדרכו דס"ל דהשו"ע ס"ל דהברכות מעכבות דחה דברי דערום לא יתרום ,דאין לברך בלי ברכה ,ולא הצד הברכה כלשון הרא ,האולם ע' בביה"ל שם
המג"א דכוונת דיצא מדאורייתא ,אבל מדרבנן באמת לא יצא אם לא חוזר וקורא. שהשוה דעתו לדדעת הרא"ה.
| 24אוסף
לכל עניני הגליון ,בקשה לקבלת הגליון במייל ,לתרומות ולהנצחות ,bso6307929@gmail.com -טל' | 026307929תגובות והערות בעניני מדור הלכה ניתן לשלוחa025861267@gmail.com :
לתוכן
לתוכן
לתוכן
1 בסיעתא דשמיא
{ אז נדברו }
פרשת חיי שרה תשפ"ז | גליון מספר | 753 :לסדר" :ברוך ד' אשר לא עזב חסדו ואמיתו "
להצטרפות לרשימת
התפוצה במייל: ויהי אחרי הבחירות ...תובנות טהורות ותורניות ללא פוליטיקה...
ויהי אחרי הבחירות ...כעת לאחר הכאב והשברון לב המשותף על צניחה כ"כ משמעותית במפלגה של אחותינו ...אולי כעת זו
A8447168@gmail.com ההזדמנות לדבר על הסוגיה של 'המפלגות החרדיות' ,והפעם לא מההיבט הפוליטי הצר ...אלא מזווית הרבה יותר מרוממת ותורנית...
כן' ...המפלגות החרדיות' זה לא רק משהו ששייך לכנסת ולבחירות הטמאות ...סו"ס זו גם מטריה שכוללת בתוכה שישים ריבוא
-- כשירי ישראל!!! אי אפשר להקל ראש ב'מחנה ישראל' שכזה ...אז הפעם כמה מילים ובדגש לא מהזוית הפוליטית ...ובכן :זה לא
לתגובות בפקס: סוד שהייתה כאן צניחה כואבת ומפתיעה לאחותנו המפלגה הותיקה שכבר שנים מתייצבת בעקביות בגידול יציב ועקבי של
077-4448588 התרבות קולות ,וכעת לפתע בום כזה!!!! והשאלה הנשאלת :באמת מה קרה? מה השתנה?? (הפרשנויות הפוליטיות הזולות והנדושות לא
מתיישבות על הדעת ...כי מי שיודע ,זעזועים מבית ומחוץ תמיד היו ותמיד יש ואכמ"ל ,אבל הפעם קרה משהו אחר )...השאלה היא מה באמת קרה? מה
יש לנו ללמוד מזה??
לקבל את העלון
בפקס: אז אני אגיד לך שתי תובנות!!!! התובנה הראשונה היא פשוטה וזועקת ורשומה על הקיר!!! (אבל יש עוד נקודה נוספת שהיא קצת יותר
עמוקה ומתפתלת שעליה ארחיב בהמשך)
מערכת אוצר הגליונות:
02-3132641 נתחיל מהמסקנה הראשונה :זה לא סוד שמפלגת ג' התעסקה מאז ומע ולם רק עם הבן החכם!!! זה ששואל :מה העדות והחוקים
והמשפטים ...מה שנקרא 'הזכות להיות חרדי' ,להיאבק על שבת ויידישקייט ועל לימוד התורה ...ואילו מפלגת ש"ס ...לאורך כל
קוד עלון1233 : הדרך חרתה על דגלה את השליחות המאוד מורכבת והלא פשוטה ,לפתוח שולחן ליל הסדר גם לשני הבנים הנוספים ...התם
--- והשאינו יודע לשאול!!! זו הייתה עצה עמוקה של מרן הרב שך זיע"א שחרד מאוד מההשפעה הקלוקלת של הבן הרשע ,והקים את
מפלגת ש"ס שבין הייתר תפרוס חסות על המסורתיים שבערי השדה ...שיהיה להם בית תורני שלא יפלו למלתעותיו של הבן הרשע,
ומפלגת ש"ס עשתה את השליחות הזו בנאמנות ובעקביות עשרות בשנים...
לתרומות ולהוראות אבל!!! נפל דבר בישראל!!! בשנים האחרונות הבן התם ושאינו יודע לשאול התחילו להיעלם מהמפה ,וכנראה שהפעם הם מתו
קבע לעלון: סופית!!! המשפחה של הארבעה בנים הצטמקה לחצי ...הקצוות התחדדו וכעת יש רק שני בנים בלבד!! או חכם!! או רשע!!! אין
באשראי: באמצע ...אנחנו לקראת סוף הבירור וה' כבר לא מעניק מקום לשטח אפור ...אין היום להשיג ישיבוחר כזה תאמאלע ...לא צדיק
ולא רשע ,משהו כזה פתוח כזה ...תוציאו מהראש ...אין כזו חיה!!! כי בשביל להיות שמור בדור שלנו ,הוא חייב להיות אשטיקלע
"נדרים פלוס" יוסף הצדיק ...אז או שהוא צדי ק!!! או שהוא אייפוניסט ...תבין :כשהייתי בחור ,היו בחורים צדיקים ,היו גם רשעים ,וביניהם?!? ביניהם
היו כל מיני משועממים שמסתובבים הלוך חזור ועסוקים במאבקים מול המשגיח ...זהו!! תם עידן!!! אין היום בחור משועמם ...או
(קופה :עלון אז נדברו) שהוא משועמם קדוש ...או שהוא צולל ברשת ...אין סתם פרווה ...היום בחור שמסכים להיות משועמם ולא להפיג שעמום ברשת,
הוא ממש לא תם!!! הוא קדוש ...בחור שלא מתחשק לו ללמוד מהר מאוד הוא יודע לשאול ...אוהו ...לא גומר לשאול בבינה...
בטלפון:
ופה מפלגת ש"ס הפסידה חמש מנדטים!!! אין כבר מקום ל'דמות' הזו שמסוגלת מצד אחד לכבד את לומדי התורה ומצד שני
0799-654321 לחבק חיילים ,אין כזה דבר!!! זו לא פשלה של ש"ס ...זו זירה חדשה בעבודת ה'!!! הקב"ה רוצה 'גוד או איגוד' ,תחליט מי אתה...
אין באמצע!!!! הנטישה הפתאומית של כ"כ הרבה קולות בסה"כ ממחישה לנו את המפה האלוקית חדשה!! הזווית הפוליטית הוא
בבנק :בנק פאגי הנושא הכי פחות מעניין כאן( ..אדרבה ,כולם כעת מבינים שדווקא מבחינה פוליטית ,אנחנו עשויים לגלות שהמצב כעת דווקא יותר טוב) מה שבאמת
נוגע אלינו זה השינוי במגרש של עבודת ה' ...אין היום כבר מקום לדשדוש נוסח לוט והגר ...זהו!!! יש רק אברהם מול סדום!! יצחק
סניף 182 מול ישמעא ל!! יעקב מול עשיו!! הנפקא מינה הגדולה היא :בעצם הגישה!! כבר נכתב כאן עשרות פעמים בגיליון :היום אין כזה
חשבון 747815 דבר להמשיך להיות חרדי שסוחב ...ששורד ...שמתבכיין ...ונגרר ...נגמר הסיפור הזה ..הקב"ה שואל אותך קצר ולעניין :אתה בעניין
או לא בעניין?? פעם כשהיו צריכים לה פעיל אותנו ברוחניות היו מבטיחים לנו ישועות ...היום שום דבר ...אני מבטיח לך שלא תראה
ע"ש :שב שמעתא שום ישועה ...וקדימה ...אתה מוכן להמשיך לעבוד את ה' או לא?? אתה הולך על זה או לא?? תחליט!!!! פעם כשלא התחשק לבחור
(מוכר להחזר מס) ללמוד בישיבה ,היינו מנסים להקל עליו ...לבא לקראתו ...והיום? ? קשה לך ללמוד בישיבה ...קום ותפתח אתה ישיבה ...אין ברירה...
ה' מזמין פטריוטיות!! לא בא לך ללמוד בישיבה ...אין בעיה ...מהיום אתה עריק ...תחליט אם אתה פה או לא ...אף אחד לא יכריח
אותך ...ה' רוצה לשמוע רצינות ...עד כאן המסקנה הפשוטה שנותנת לנו להבין שנגמרה ההידשדשות ...אם פעם היה ימין על מלא...
ה' רוצה כעת יהודי על מלא!!!
עד כאן הנקודה הפשוטה ,אבל יש פה עוד נקודה הרבה יותר מורכבת ומסובכת...
למענה אנושי:
על פניו ...התוצאות של הבחירות הראו תמונה רוחנית מאוד עגומה!! כביכול 5מנדטים של יהודים מסורתיים ..לפתע היפנו עורף!!!
052-7683095 מ ה ...כ"כ הרבה דתיים רואים 'בדרך אמונה בחרתי' וזהו ...זה כבר לא מדבר עליהם? אם זה אכן כך ...זה מאוד עגום!!! לא לש"ס
ולא לג' ,אלא לרבש"ע ...מה ...כ"כ הרבה יהודים איבדו את הרגש היהודי?? אז זהו שלא!! ממש לא...
אז מה כן?? אז ככה :לא כל החרדים מודעים לנתוני השט ח!!! לכן ברצוני רוצה לעדכן אותך :שלהוי ידוע לך שאם לפני 50שנה
הייתה תנועת התשובה והייתה התעוררות גדולה לשוב לה' ...אז שתדע לך ידידי החרדי :שמאז השביעי באוקטובר ,שוב החלה
התעוררות עצומה בכלל ישראל...
ההמשך בעמוד ...6
אוסף | 25
2 לתוכן
גמלים גמלים גמלים!!! מה יש לגמלים בפרשה שלנו??
ובאמת מעניין לציין ...הגמלים באמת מככבים לאורך כל המסע ...היום הלכתי ,היום חזרתי, שים לב לדבר מענייין :מאז שאליעזר עבד אברהם יוצא לדרך ...מי לוקח את כל
אבל ברגע!!! ברגע שאליעזר חוזר איתם!!! תן ניחוש מהו הביצוע המרשים האחרון של הבמה?? הגמלים!!! כל הזמן מדברים על הגמלים ...ספרתי כמה פעמים כתוב גמלים
הגמלים?? ותפול מעל הגמל!!! בום!!! צניחה ברייטינג ...הגמלים סיימו לככב ...סטופ! הגמלים לאורך המסע של אליעזר ...תנחש כמה?? שבע עשרה פעמים!!! עשרה גמלים ,ויברך
חוזרים לאלמוניותם ...ולמה?? למה 'אותות ומופתים רק על אדמת בני נכר?? למה אלכסי הגמלים ,וגם גמליך אשקה ,ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות ,עומד על הגמלים על
העגלון והסוסים הפורחים באויר זה רק סיפורים של מעזבוז'?? למה אלכסי נותר שם?? למה העין ...פיניתי הבית ומקום לגמלים ..ויפתח הגמלים ,וישא עיניו וירא והנה גמלים
כשהבעש"ט והגר"א השתוקקו להגיע לארץ ...אלכסי והסוסים כבר לא עמדו לרשותם ..הכל באים ...ואחרון אחרון חביב ,ותפול מעל הגמל ...מה הסיפור עם הגמלים האלו??
רצוף התמודדויות ומקלות בגלגלים ואי אפשר היה לדלג על שום שלב??
מה קרה שכל הפרוז'קטורים עליהם?
התשובה היא :כל עוד מדובר במכשיר חשמלי ...כמו קומקום ,מכונת כביסה ,רכב ,מזגן ,תנור,
ומקרר ,כל עוד מדובר בכלי שירות ניתן לקנות את זה במחסני חשמל!! לקבל שלט וללחוץ על אז לא יודע ...אמנם 'מרגיש לי' שטמון פה משהו עמוק ...אבל לעת עתה אגיד לך מה
כפתור וזה עובד ...לחסוך כמה שיותר זמן ומאמץ ...סו"ס אני בסה"כ רוצה לסמן פה וי ...אבל ה' חנן אותי ...ובכן :ישנם שני כלי תחבורה :חמור!!! וגמל!!! מה ההבדל ביניהם?? זה
כשמדובר בבניה של מערכת יחסים?!? פה אין קיצורי דרך!!! כן ...יש הרבה שחלמו שיש כמו ההבדל בין רכב למטוס ...כשאני רוצה לנסוע מחיפה לירושלים אני נוסע ברכב,
קיצורי דרך גם בייחסות ...אבל הם התאכזבו לגלות שאין ...אי אפשר ללחוץ על כפתור של אבל כשאני רוצה לנסוע מחיפה לאמריקה ,כאן זה כבר לא רכב ...כאן צריך מטוס!!!
קשר פנימי ...קשר נבנה מהשקעה ,נכונות ,התמסרות ,לא שייך פה קפיצת הדרך ...כשאליעזר
הולך לארם נהרים והמשימה שלו היא שליחות ...פה הוא מבצע משימה של מכונת כביסה ,כאן על אותו משקל :כשאברהם צריך ללכת מבאר שבע להר המוריה ,כתוב 'ויחבוש את
אפשר לבקש מה' שזה יהיה דיגיטלי ,לוחצים על הגמל והוא עף באויר ...כי זו משימה טכנית... חמורו' ,כשמדובר בנסיעה מעיר לעיר ...מספיק חמור ,אבל כשאליעזר מתכנן ללכת
להגיע!! לחזור!! לסמן וי!! בשביל זה יש אותות ומופתים ...כשהבעש"ט הק' רוצה לתקן נשמה לארם נהרים אל עיר נחור ,זה כבר מסע חוצה מדינות!!! כאן צריך גמלים!!! גמל נקרא
במעבה היער ,ונדרשת כאן משימה נקודתית ,להגיע!! בשביל זה יש אלכסי העגלון ...כמו שה' 'ספינת המדבר' ,גמל הוא כלי תחבורה כבד ...עם גמל לא משתמשים לנסיעות
נתן לנו בדור האחרון אלכסי בדמות מזגן ,ואלכסי בדמות מקרוגל ,אז לבעש"ט הק' היה אלכסי פנים ...גמל זה מטוס!! החמור יכול לחכות לך בחניה מחוץ לבית ...אתה עולה עליו
בדמות אלכסי ...אבל כשהבעש"ט היה עסוק בלהגיע לשיעור קומה של הבעש"ט ...גם שם והיידע ...הולכים וחוזרים ...אבל גמל?!? גמל בכלל מחכה לך מחוץ לעיר ...מדובר
היה לו את אלכסי?? לא!!! את זה הוא עשה לבד בלי קפיצת הדרך!!! זה ארך שששנים!! שנים בהיערכות שלימה ...רק לתדלק את הגמל לקראת המסע זו היערכות בפני עצמה...
של גלות והתבודדות...
ותכל'ס ,ברגע שאברהם שולח את אליעזר לחפש שידוך ליצחק ,מדובר פה במסע
גמלים יכולים להתעופף באויר ...גש גוש פלדה בדמות מטוס יכול לעוף באויר במהירות ...אבל רציני!!! אליעזר מצידו נערך למסע מאוד ממושך ...מי יודע אם לא יארוך כמה
אני?!? מתי אני אוכל ללחוץ על כפתור ולהגיע עד כסא הכבוד ??...לא!!!! במערכת יחסים עם שנים ...וילך וכל טוב אדוניו בידו ...הוא יצא עם ציוד כבד ..עשרה גמלים ...סוג של
ה' זה לא עובד עם לחיצות כפתור!!! ואם בכל זאת חלמת שכן ...או לחילופין אם פעם היה רכבת ...עכשיו ככה :לטעמי בשלב זה אליעזר עדיין בכלל לא סיים את היערכות .כעת
נדמה לך שחבר שלך לוחץ על כפתור ומגיע בצי'ק לשמים ...אל תתלהב ...כנראה שהוא גוש הוא עדיין לא יצא לדרך ...הוא כעת רק יוצא עם הגמלים לתחנת דלק ...הוא צריך
פלדה!!! בפלדה שייך לארגן קיצורי דרך ...גם גמלים הוכיחו יכולות מרשימים ...פרטים נוספים להשקות אותם ...למלאות טנק מלא לקראת מסע ממושך...
אצל אלכסי העגלון שהתפקיד שלו לסמן וי ,בזה ניתן ללחוץ על כפתור ולהגיע ...אבל בעבודת
אליעזר יוצא ו ...ולפתע!!!! לתדהמתו אין גבול!!! הוא מוצא את עצמו עם עשרה גמלים
ה' ,ה' לא מוכן לדלג על הביטוי שלי!!! ה' לא מחפש לסגור איתי איזושהי פינה ולנקות את
באמצע 'גן ורשא' של ארם נהרים ...בשעה הכי עמוסה 'לעת צאת השואבות '...כולם
המשרד ...ה' מעוניין בכל התהליך!!! אין לאן למהר ,ה' מעוניין בדרך לא פחות מאשר יעד... מביטים באליעזר ומסתכלים עליו כאילו הוא נפל מהירח ...תנסה רק לדמיין שאתה יוצא
קח לדוגמא את עקידת יצחק ...ה' מצווה את אברהם :קח את יצחק והעלהו לעולה ,ה' רצה את עם הרכב ביציאה מבני ברק ונכנס רגע לתחנת דלק ...ולפתע מה אתה רואה שם???
יצחק זבוח על המזבח?? ממש לא!!! אז מה ה' רצה?? את הנכונות!! ממילא במבט לאחור ,אין מטוס!!! מטוס ממתין שם בשלווה!!! מחכה עם כולם בתור לתדלק ...ההלו ...מה קורה
כמעט שום הבדל בין ה'וילכו שניהם יחדיו' הראשון בתחילת הדרך ,ל-וילכו שניהם יחדיו השני פה?? מה הולך להיות פה??
שבסוף לבין ויעקוד את יצחק בנו ...מתחילה ועד סוף ה' רצה את הביטוי!!! אז נכון שבכל דבר
בעבודת ה' אנחנו כן צמודים לאיזשהו יעד!!! אנחנו כן חייבים לחתור להגיע ליעד ...ברור תוך כמה דקות זה נהפך לשיחת היום ...עשרה גמלים ...ציוד כבד ...עומדים באמצע
שצריך לשאוף לדעת ש"ס ...ולחתור להצליח בעבודת ה' ,אבל גם כשמצליחים ,זה לא ה-וי!! העיר ,חוסמים את כל המעבר ...והם עוד מחכים בתור לשתות מים ...עם טנק ריק!!!
הנה ...יופי ...בוצע ...העיסקה אושרה ...לא!!! זה לא זה!! את זה אלכסי כבר יעשה ...אצלנו ,גם (אליעזר בכלל תכנן לתדלק ביציאה לדרך ...ובסוף הוא מוצא את עצמו מתדלק רק
כשיש יעד וגם כשמשיגים את היעד ,ה' רצה את כל התהליך ...זה א' ב' של הבנה... בסוף נסיעה ,כמו אברך שלוקח רכב)
ושוב :צריך לדעת שיש פה איזשהו תרגיל עדין שצריך מיומנות מיוחדת כדי לתמרן בו ..מצד בקיצור :הגמלים היו פה השחקן הראשי בהצגה!!! הגמלים היו ביטוי יצוגי לנס הגדול
אחד אוי ואבוי למי שבעבודת ה' לא מציב לעצמו שום יעד ...כן ,יש את הטעות המוכרת הזו, הזה ,עומד כאן אליעזר המום לגמרי! הוא מצידו עדיין דרוך מההתארגנות והדריכות
שאם ה' בעיקר רוצה את הנכונות ואת ההשקעה ...אז הנה ,העיקר שאני מערבב פה ועובד קשה, לקראת היציאה והמסע ,ופתאום הוא מוצא את עצמו עומד על הגמלים עעעל
וה' רואה את הנכונות שלו ,וזה העיקר ...לא לא!!! אסור ליפול במוקש המוכר הזה( ...גם אם זה העין!!! אליעזר לא רגיל לכאלו דברים ...אצל אברהם אבינו בדרך כלל אין קפיצות
נכון רעיונית ,זה לא נכון במבחן התאה ,כי מי שמגיע מתוך תפיסה שה' רוצה בעיקר את הדרך דרך ...אברהם הגיע לכל הישג רוחני צעד אחר צעד בעשר אצבעותיו ...אברהם אף
והנכונות ,אבל אין לקב"ה עניין במטרה ,כזה אחד ניגש לא רציני לעבודת ה' ...כי תקוע לו בראש פעם לא ניסה לדלג על שלבים...
שגם הרבש"ע לא באמת מתכוין ברצינות וממילא הכל נהיה משהו כזה לא רציני ...ולכן הגישה
הזו לא נכונה!!!) ה' כן נותן לי משימות מוגדרות וה' כן רוצה יעד ברור!!! והנה ה' ניצב עליו, כשה' אמר לאברם לך לך ואברהם התחיל ללכת ...לא היה שם שום קפיצת הדרך..
מביט עליו אם עבדו כראוי ,ה' רוצה לראות שאני עובד נכון ,חותר ליעד ברצינות ו'חותר למגע', וכשהוא סו"ס מגיע ,אין לו כסף ,והבקעה לא התמלאה דינרי זהב בפתאומיות...
כן צריך לגשת איסטרטגי ורציני ,אם זה לדעת ש"ס ,אם זה לחנך את הילדים שלי לשמור דרך ואברהם צריך ללוות ואח"כ גם מגיע רעב ...והיה צריך המון סבלנות ואורך רוח כדי
ה' ,ואם זה להקים בית בישראל ואם זה לעבוד על המידות ושלל משימות איסטרטגיות בעבודת לראות בישועת ה' עד שאברהם פרע הקפותיו...
ה' ,מוטל עלי לגשת לכל משימה של עבודת ה' ברצינות ויסודיות ...להכין גמלים עם טנק מלא
מתוך הכרה שאני ערוך ומוכן לכברת דרך משמעותית ומכלול של השקעה.. גם ילדים לא נחתו מהשמים אוקוס פוקוס ...אברהם קבע מקום לתפילתו ...הוא הגיע
כל יום בזמן במשך 99שנים ...ורק אז זה קרה ,ולאליעזר חשוב להדגיש את זה :ותלד
אבל במקביל!!! תוך כדי שאני משקיע את כל כולי בהצלחת המשימה בריכוז כל הכישורים
שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה ...כשאליעזר עומד פה מול לבן ובתואל והם
שברשותי! תמיד לזכור שבסוף בסוף ה' מחפש כאן לא רק את היעד ולסמן עליו וי!!! כי אם זה
קולטים שיש להם עסק עם בן אדם זריז ומהיר ...אחד כזה שלא מוכן להמתין אפילו
היה לסמן וי הוא היה קורא לגמלים של אליעזר או לסוסים של אלכסי ואותות ומופתים על
אדמת בני חם ...ה' רוצה את כל המכלול!! את כל השותפות שלי כאן ...יש לה' עניין גם במה לילה אחד נוסף' -אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי' ,חשוב לו להבהיר להם :שלא
שקורה כאן ועכשיו!! וכ"ש כשאני אגיע ליעד ואז ה' יוכל להתפאר בי ...בני ישראל אשר בך תחשבו שזה הקצב של אברהם ...לא!!! זה משהו מאוד מאוד לא שגרתי ...הסיבה
אתפאר ,הוא יתפאר בתוצאה!!! ולא פחות מזה בהשקעה והנכונות שקדמה לה... שכ"כ הולך לי מהר כי אני בשליחות של אברהם אבינו ,בתור שליח שלו הולך לי
מאוד מהר ,ולכן -אל תאחרוני ,אלא שלחוני ואלכה לאדוני ...אבל ברגע שאני חוזר
גם אם נדמה לך שבשורות האחרונות לא כתוב כלום ...תדייק בהם!! זו נוסחה עדינה... לשם הקצב חוזר להיות רגיל ...זהו!!! יותר כבר לא מדלגים על שלבים בחיים...
| 26אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
3
שחיי הנישואין מחייב אותם במשהו ,ויתכן שיש אחד איך יתכן שהתחייבות הכי משמעותית בחיים ...תהיה לדעת 'מי' בלי 'מה'
שהוא עדיין בשידוכים בכלל ,והוא כבר ערוך ומוכן מסורה להחלטה הכי חובבנית בחיים? (שתבין :בשביל
לקבל עול ,וכבר נמחל לו עוד לפני שהוא יודע עם מי לתת לך תרומה חד פעמית של 100שקל ,מספיק לי לראות שיש זה כמו פרה שעושה מממו...
לך זקן ואתה מכניס את החולצה בתוך המכנסיים ,אבל כשתבקש
הוא מתחתן ,מה שבטוח :יש המון המון בנות סמינר כמידי שנה בפרשת חיי שרה ,אני מקדיש מאמר אחד
ממני הוראת קבע של 100שקל ...זה כבר לא יספיק לי ...אני ארצה
שהריחיים כבר מונחים על צווארם ,והם עמוק עמוק להבין מה אתה קשור אלי ...כלומר :כגודל ההתחייבות כך במקביל לכה"פ לנושא השידוכים ..ולו ממקום של השתתפות
במחילה) אחרי שקבלת את ההחלטה ההחלטה היא פחות חובבנית ,ואילו כאן ההתחייבות היא בסדר מינימלית ונשיאה בעול בהתמודדות הכ"כ לא פשוטה
גודל של חיים ,ואילו ההחלטה יכולה להיות ממש חובבנית)... של מעוכבי הזיווגים!!! לאחרונה התחדדה לי תובנה
הדרמטית מה זה עול אשה ,מכאן ואילך
מפתיעה ...תשמע משפט שברגע הראשון ישמע לך
אנחנו יכולים לעבור לשלב הפחות והתשובה היא פשוטה מאוד :אין בעיה!! אני רואה
מאוד מוזר ובכן :מאז ומעולם המנהג היה קודם
משמעותי ...עם מי?? עם מי להתחתן ...זה שקבלת רגלים קרות ...אני מבין שאתה קצת פחות
להיכנס לשידוכים ואח"כ להתחתן!! ככה זה גם היה
משוכנע שזו דווקא היא ...אין בעיה! לא עשינו עסק...
כבר באמת שאלה של סגנון ...של התאמה... זכותך לבטל שידוך ,או לחילופין זכותך לגרש את
אצלי ,ומסתמא גם אצלך ...אבל אני מציע שיתכן
שצריך להפוך את היוצרות :קודם כל להתחתן!!! ורק
אשתך ח"ו ..אבל!!! דבר אחד שיהיה לך ברור ...זה לא
ופה נפל לי האסימון!! פתאום אני קולט שבתור בחור אח"כ להיכנס לשידוכים! עד כאן.
יעזור לך הרבה כי למישהי אחת ? ! ? אתה בוודאי
בשידוכים הייתי עסוק מאוד בשאלה עם מי ,בו בזמן
שאף פעם לא חשבתי מה!!!! תהיה חייב!!! לא משנה מי זו תהיה אבל אחת כזו אה ...מה רצה 'המשורר'?? מה פשר המשפט המוזר
תהיה!!! או זו או אחרת ,אבל בין כך ובין כך ,לא תמלט הזה??
לצורך העניין בא נעשה סקר ...אתה פוגש בחור שנכנס מלהתחייב למישהו אחת ,ואליה אתה תהיה מחויב
לשידוכים ...קח אותו לפינה ותשאל אותו בהפתעה: הההכל... אז ככה :אני מכיר בחור עליז ושובב ...הייתי אומר
אתה רוצה להתחתן?? כן!!! מה זה להתחתן?? מה זה אפילו קצת ילדותי ,שנכנס לשידוכים בצורה מאוד
אומר לך? מה זה מחייב אותך?? אחרי שמאוד מאוד ברור לך מה אתה מחוייב בחיי חובבנית ...הכל התחיל מזה שנהיה לו קצת משעמם
הנישואין ,מכאן ואילך למי?? מי תהיה אותה אחת?? בישיבה ...הוא גם נתקע בלי חברותא בסדר א'...
נו ...מעניין מה הוא יענה ...אז אני אתמלל לך פחות או זה כבר יכול להיות החלטה חובבנית!!!! ויאלה ...בא נכנס לשידוכים ולו בשביל לגוון קצת
יותר את השיחה ...דבר ראשון :הוא יסתכל עליך כאילו בחיים ...ואז הוא נפגש עם שווער ...והוא היה ממזה
נפלת מהירח ...מה ...מה אני מתחייב? מה זה בכלל? מי הבנת מה אמרתי? לדוגמא :היה אחד שהתלבט האם
זורם ונחמד ...הבחור ממש התלהב ...וגם מאוד מצא
לקנות רכב ...כי אמרו לו שתחזוקה של רכב מאוד
אמר שאני בכלל מתחייב? חן בעיניו שהם גרים בירושלים ,ובדיוק באזור בר אילן
יקרה ,אז הוא הסתפק מאוד האם בכלל ללכת על
ירמיהו ...וחוץ מזה הוא תמיד חלם שאהרלה סאמעט
אההה ,הבנתי ...אתה מתכווין לשאול מה ההורים שלי זה ...ארך לו תקופה ממושכת עד שסו"ס הוא החליט
יהיה בחתונה שלו והתברר שיש לשווער קשר איתו...
מתחייבים? לקנות ...ואז בשעטו"מ אחרי שהוא קנה רכב ,כעת
אז יאלה ...בא נסגור שידוך ...יהיה אירוסין ,חתונה,
התעוררה התלבטות חדשה ...אצל מי לעשות
שבע ברכות ...יהיה צחוקים ...ואכן בשעטו"מ השידוך
לא!! לא דיברתי מה ההורים שלך מתחייבים ...אני ביטוח?? האם בחברה זו או בחברה השניה?? ויש
נסגר במזל טוב ....לא חלפו כמה חודשים ומיודעינו
מדבר עליך!!! מה אתה הולך להתחייב??? ואז פתאום לציין שהפעם לשם שינוי ההחלטה התקבלה תוך
מצא את עצמו עומד תחת החופה ...ואז לפתע הופיע
יהיה נראה לו שהוא הבין ...אההה ...עכשיו הבנתי... עשר דקות!!!!
מולו המסדר קידושין עם אקדח שלוף ופתח עליו
אתה מתכוין לשאול מה אני רוצה??
מה קרה?? פשוט מאוד :ביטוח חייבים לעשות!! כל בצרור של סנקציות!!! אדוני היקר ...מהיום אתה חייב
אז כן ..אני רוצה ללמוד כל החיים!! זו השאיפה שלי השאלה אצל מי... לזון ...ולפרנס ...אתה חייב לדאוג לה ...חייב לדווח לה
לחיים... מתי אתה הולך ...ולמה אתה עדיין לא חוזר ...להקשיב
כל עוד הספק היה האם בכלל!!! האם לקנות רכב או לה שעות ...לממן לה את כל ההוצאות...
אז לא!!! שוב לא!!! לא שאלתי אותך מה אתה רוצה לא ...האם יש לי תקציב לזה? זו שאלה באמת כבדת
לעשות בכולל ...גם לא שאלתי אותך מה אתה רוצה משקל ...אבל אחרי שקניתי וכעת בין כך צריך לשלם אוה אוה ...הבחור פתאום נכנס ללחץ ..רגע רגע ...הקש
שהיא תעשה בשביל שאתה תוכל ללמוד בבית ביטוח ...וכל השאלה היא למי בדיוק לשלם ...זו כבר ביטול!!! בעצם לא התכוונתי עד כדי כך ברצינות...
המדרש ...אני שואל אותך מה אתה!!!!!!! מה אתה שאלה באמת חובבנית ...לא נותר לי אלא לפתוח את בסה"כ קצת התייבשתי ...התחשק לי להיות 'קצת'
רוצה בחיי הנישואין ...אגב :אני רוצה לעצור כאן רגע... חוברת המידע של הקהילה ,ולראות איזה פרסומת חתן ...אבל מכאן ועד כל רשימת ההתחייבויות האלו...
תסלח לי ...כשאני שואל בחור בשידוכים מה אתה הכי מחייכת לי או מי נראה לי הכי היימיש ומגיע למה מה קרה?? למה אני אמור להתחייב לה כ"כ
רוצה והוא עונה לי משהו בסגנון ש -שאני רוצה ללמוד מהקהילה שלי שמתחשק לי לפרנס אותו ...הבנת??? הרבה ...מה יש לי איתה?
כל החיים ...תסלח לי ...אבל זה לדבר כמו ילד קטן...
תבין :מילא ההורים שלי ...כשהשו"ע אומר לי :אתה
על אותו משקל כאן!!! אם יש שאלה באמת
אתה יודע איך אני רואה את זה??? זה כמו בחור חייב להתמסר להורים ...מאכילו משקהו וכו' ,הבנתי
כבדת משקל בשידוכים ...זו השאלה מה זה למה אני מחויב אליהם ...הם השקיעו בי ,סבלו
שנכנס לחנות חליפות ...והמוכר שואל אותו ...כן ...מה
אתה רוצה??
להתחתן!!! להבין מה זה מחייב אותי!!! בשבילי ...מגיע להם ...אבל פה?? כולא הצעת שידוך
להבין שיש לי פה מחוייבות .לקחת על עצמי שצצה רק לפני כמה חודשים ...אז נכון ...שמענו דברים
והבחור עונה :אני רוצה ללמוד כל החיים!!! עול אשה ,זו באמת מחויבות מאוד טובים ...גם השווער זורם ,וגם גרים במנחת יצחק ,אבל
מכאן ועד שאני אתחייב לזון לפרנס ולדאוג לכל
מה הקשר?? וכי שאלתי אותך מה השאיפות שלך??
משמעותית!!! שמי שמוכן לנשום את חסרונה ,סליחה ...מי היא בכלל?? והכי הכי :למה
אנחנו פה בחנות חליפות!! כשאני שואל מה אתה הנשימה העמוקה ולגשת לזה בשיא דווקא לה אני חייב??? למה מגיע לה יותר מכל אחת
רוצה ...אני מתכוין האם אתה רוצה ג'אקט או הרצינות ...באותו רגע מוחלין לו כל אחרת? הבנת את הנקודה של השאלה?? אני אנסה
מכנסיים?? על אותו משקל :אם אני שואל מה אתה עוונותיו ...זה הסיפור הגדול!!! (אגב :משום טיפה להגדיר את השאלה במילים :הרי כך:
רוצה בחיי נישואין ..והוא עונה לי אני רוצה ללמוד כל מה ,די ברור לי שמה שקיי"ל ש'חתן ,מוחלין לו על כל המחויבויות של בעל לאשה זו התחייבות מאוד מאוד
החיים!! זה חוסר תקשורת!!! זה בדיוק כמו להגיד את עוונותיו' ,זה לא משהו קורה אוקוס פוקוס תחת רצינית ולא חובבנית בכלל!!! לעומת זאת מי?!?!? מי
זה בחנות חליפות( ...אגב :הכל בסדר ,זה לא באמת הפרעה החופה!!! אלא מאי? היות וכל העניין של מחילת היא אותה אשה ש-לה אני הולך להתחייב?? זו
תקשורתית אצל הבחור ,זה מתחיל בעיקר מאלו ששאלו אותו, עוונות היא בגלל שהבן אדם קיבל על עצמו עול, ההחלטה הכי חובבנית שיכולה להיות ...ברמת העקרון
שנתנו לו להבין שכששואלים אותך 'מה אתה רוצה' ,מחכים לשמוע
ה מחילה הזו מתרחשת ברגע שהוא הפנים את העול השיקולים והמניעים יכולים להיות ממש ילדותיים וזה
מה אתה רוצה ממנה אז אני כעת לשם שינוי לא!!! )--כשאני
הזה ,יש כאלו שחלפו כבר חודשיים מהחתונה שלהם, תקף לגמרי( ...מיותר לציין שזה לא רצוי ואידיאלי ...אבל זה לא
שואל אותך מה אתה רוצה בשידוכים ...אל תענה לי מה סתירה שזה לגמרי תקני)...
ולא נמחל להם שששקל ,הם עדיין רחוקים מלהפנים
אוסף | 27
4 לתוכן
אחרי שהיה מאוד מאוד ברור לה מה היא רוצה!! כעת העניין הוא כך :תסכים איתי שאם יש לי מיליון שקל!!! אתה רוצה ממנה ,וגם לא מעניין אותי כעת כעת מה
היא הייתה צריכה בסה"כ למצא מישהו שגם הוא רוצה וישנה התלבטות האם להשקיע אותו או לא ...זו שאלה התכניות שלך להמשיך ללמוד ....אל תברח לכל
את אותו דבר ,והראשון שהוצע לה היא בררו אחד אצל כבדת משקל ...אני לא ממהר לקבל החלטה כזו ...כי הכיוונים ...תענה לי תשובה ממוקדת על השאלה
שני ,האם מה שאת רוצה אני רוצה ,וזהו!!! היות והם סו"ס מיליון שקל זה לא משהו שהולך ברגל!!! וזו בדיוק שלי ...אני בסה"כ שואל :מה אתה רוצה בחיי הנישואין
ידעו מאוד טוב מה!! היה להם מאוד קל לדעת מי ,אבל הסיבה שבחור בוגר עם ראש על הכתפיים ,באופן טבעי שלך?? מה זה מחייב אותך? מה זה דורש ממך?
אני ...שום דבר ...לא היה לי שמץ של רקע מה!!! מה מתקשה לקבל החלטה בצעד משמעותי שכזה..
הההלו ...לסגור שידוך זו החלטה של חיים!!! זה לא וקדימה! המערכת ממתינה להקשתכם ...אני מחכה...
אני חייב ...יצאתי לי מהמערה היישר לשידוכים
משהו שלוחצים על כפתור ..וממילא ברגע האמת ש ...ש ...שקט!!!! אני עדיין מחכה לתשובה ...תבין :מה
והשאלה הראשונה ששאלתי את עצמי זה מי!! באמת
שפתאום מיודעינו נצמד לפינה ומפנים ש ...שיכול בסה"כ שאלתי ...אתה הרי אומר שאתה רוצה
שאלה מצוינת ...מי??? באמת מי??
להיות שזה השידוך שלו ,פתאום הוא מחמיץ פנים... להתחתן ...בבקשה ...תוך עשר דקות 'אני מארגן לך'...
תכל'ס ...זה מה שהקדמתי ואמרתי: מה ...על העיסקה הזו אני אמור כעת להשקיע את רק תגיד לי מה זה אומר לך?? מה אתה מתכוין
המיליון מחויבויות שכ"כ קשה לי להחליט בהם?? כשאתה אומר להתחתן? מה ...זה משולש ...מלבן...
הגיע הזמן שנהפוך את היוצרות!!! אם עד עכשיו היה עיגול?? ופתאום אני קולט למפרע ש-כאן נתקעתי!!
אז זהו שלא!!! שפתאום אני קולט את הטעות!!! תקוע לנו בראש שקודם נכנסים לשידוכים ורק אח"כ מיודעינו הבחור כארזים ...אין לו שמץ של מושג מה זה
להתחתן זו לא שאלה האם להשקיע מיליון שקל ...אל מתחתנים ...אז בא נהפוך... חיי נישואין ,אין לו מושג מה זה מחייב אותו ,ותכל'ס...
תצפה שיהיה מישהי בעולם שהיא בעצמה תהיה שווה במקום לפתוח את הנושא ולדבר מה זה ...במקום זה
להשקיע בה את כל טור אבן העזר!! תשכח מזה ...אין קודם כל בא נתחתן!!! כלומר :קודם נשב ונבין בכלל מה עשינו?? הסטנו את כל הנושא והשקענו 99%
מה זה אומר לי להתחתן ..מה זה עול אשה ,מה זה אחת כזו בכל העולם ,לא הייתה ולא תהיה רק מה?? מהשיח והדיונים וכובד המשקל ב---מי!!!! לא מה!!
מחייב אותי ,מה מוטל עלי בזה, אלא מי!!! כן ...אתה מוזמן לעשות בדיקת שטח ...אל
יש בורא עולם שהוא חייב אותי להקים בית!!! את תסמוך עלי ...תבדוק מה השיח שהכי מטריד ומעסיק
המחוייבות הזו אני בלאו הכי מחוייב ל--בוראי!!! וכעת יש לי חלום זה להוציא חוברת מיוחדת ליומולדת בתחום השידוכים ...איך אני אדע מי?? איך אני יכול
כל השאלה זה :עם מי?? ואם הגיעה איזושהי הצעת של גיל עשרים ,חוברת 'תיפח'!!! נכון תיפח?? נכון לדעת מה מתאים לי? הסגנון הזה או הזה ...כל הנושא
שידוך ...אין פה שאלת כדאיות האם זו סחורה מספיק הרבש"ע כועס שעדיין לא התחתנת? על מה ...מה של ההתאמה ומי ואיך בודקים ואיך מבררים ,ואיך
שווה כדי להתחייב לה את כל טור אבן העזר?? אלא היית אמור לעשות שלא עשית( ...לא עם מי היית שוללים..
האם מה שאני בלאו הכי מחויב לבוראי ,האם יכול אמור להתחתן ואתה עדיין לא יודע עם מי אלא מה היית
להיות שזה יהיה איתה?? זו כבר שאלה נקודתית והרבה אמור להתחייב ועדיין לא) אני בעד לדבר על זה אפילו כל העיסוק מתנקז ל-מי!!! אבל ההלו ...עזוב ...לפני
באופן תיאורטי!!! זה לא חייב להיות קורס מעשי פחות כבדת משקל... מי ...עזוב מי ..קודם מה!!! מה בכלל?? על מה מדברים
בכלל??
לחיי נישואין ...אלא בסה"כ להבין את התמונה...
זה בדיוק כמו שעד לא מכבר ,כשמחיר הדירות
בחור שעולה לקיבוץ א' בישיבה ,ומשום מה עדיין איך אפשר לברר מי ...כשאין לך שמץ של מושג בכלל
עדיין לא היה בשחקים ,כל שידוך שנסגר,
לא התחתן ...הכל בסדר ...אבל לפחות תקבל מה...
המחותנים משני הצדדים היו נחושים להזדרז
מושגים בסיסיים שיום אחד אתה אמור לקחת
לקנות דירה עוד לפני החתונה ...רגע ...סליחה... תבין :בשידוכים יש תופעה כאובה שנקראת בררנות...
אחריות על עצמך ו ...ועל עוד כמה ...אתה אמור
מה פשר החפזון הזה?? ממתי ניגשים לעסקאות יש כאלו שקשה להם לקפוץ למים ולקבל החלטה ,ואני
להיות זה שמתלוננים אצלו ולא זה שמתלונן אצל
כאלו גדולים בכזו פזיזות ...ועוד בתקופה הכי אהיה איתך כנה :גם אני הייתי נחשב בררן בשידוכים...
אחרים ...וככה לפחות כשהוא יגיע לשידוכים,
עמוסה שלפני החתונה??? נו ...מה התשובה?? ומה לעשות שאני מצד האופי שלי ממש לא טיפוס
יהיה לו איזה רקע מינימלי ,מה!!!! וככה יהיה לו
לא!!! אין פה שום חפזון!!! כי עצם ההחלטה לתת כזה!!! אדרבה ..אני טיפוס פסקן וחתוך!! חלק
הרבה יותר קל להיות ממוקד עם מי( ...בא נדבר
400.000משני הצדדים ...זו החלטה ישנה נושנה... מהבעיה שלי שכל החיים שלי זה סימן קריאה אחד
ברחל בתך הקטנה :לא יתכן שבחור בשידוכים ידע לפמפם
הסכום הזה כבר נאגר בתכנית חסכון במשך שנים, ארוך( ...לא תמיד זה מראה על חכמה גדולה ,אבל ככה אני ...מה
לי רק מה הוא דורש ...מי שהדבר היחיד שהוא יודע להגיד זה
רק מה הוא רוצה מאחרים ואתה צריך לחלוב אותו בכח וכעת!!! כעת מדובר בסה"כ בסגירת פינה שבטוח :אני רחוק מלהיות כזה פרווה שלא יודע לחתוך) ובכל זאת
שיגיד לך מה הוא מוכן להתחייב ...אם ההורים שלו אוהבים נקודתית ...איפה? איפה בדיוק להשקיע? האם כשזה הגיע לשידוכים ...פתאום הייתי מאוד מסתבך
אותו ,שיחזירו אותו בחזרה ללול ,שיתנו לו בקבוק ומוצץ עם ומתקשה לחתוך!! והיום אני פתאום מתחיל לקלוט
בעפולה או בנתיבות? זו שאלה עניינית ואולי גם
ספר פונפון חמודון קיבל בלון ...הוא כעת לא כשיר נישואין, למה ...כי כשהגיע הצעת שידוך היה נדרש ממני
אז נכון שיש לכם הרבה הצעות ויש עם מי ,אבל אין עם מה!!!
חובבנית ..שאותה אפשר לקבל בעשר דקות ותוך להחליט עם מי בו בזמן שאין לי מושג מה...
אגב :רוב הבחורים לא כאלו ,בחור מבין שהוא חייב!!! הוא רק כדי תקופה עמוסה)
צריך טיפ טיפה לפתח את זה)... אין בעיה ...אני מוכן להגיד מי ...אבל קודם תגיד לי על
ופה הטעות שלנו!!! למה לסבתא שלי היה כ"כ קל מה?? אני יכול להגיד לך מי קיבל שבע מנדטים ..אני
שים לב שלאורך כל המאמר הזה לא אמרתי להתחתן?? למה כשהתעכבתי בשידוכים ,סבתא שלי גם יכול להגיד לך מי לא הוריד מהשלחן ...וגם מי לא
כלום ...לא באמת פתחתי את הנושא ...וסליחה... לא הצליחה להבין למה אתה מסתבך כ"כ ...איפה היה קם לשחרית ,אבל מי השידוך שלי??
בעצם למה שאני אפתח ...וכי אני צריך להתחתן? הקצר בינינו?? למה היא לא הצליחה להבין אותי? או
יותר נכון :למה היא הייתה הרבה פחות מסובכת
לדעת מי בלי לדעת מה זה כמו פרה שעושה
אתה צריך להתחתן!! אתה צריך לדעת מה זה
ממני?? מממו!!!
אומר לך להתחתן!!! מבחינתי התובנה הזו ,יתכן
מסיבה פשוטה :כשסבתא שלי נכנסה לשידוכים!! ויש בה כדי לתת קצה חוט מפתיע לאלו שלא
זה בכלל לא סוגיה של קושי להחליט ...כי אין לי
הנושא האחרון שהעסיק אותה זה עם מי ...כי הרבה מצליחים להבין למה כ"כ קשה להם להחליט... מינימום של נתונים...
לפני כן ,הנושא שהכי העסיק אותה זו העובדה שאני מה שבטוח :הנושא הזה יושב לכולנו על הלב ...זה
כואב לנו ,ואיכפת לנו ,ואנא רווק או רווקה ,אם יש כאלו ניצולת שואה ,ואני נחושה ויודעת בדיוק מה אני רוצה!! הרי בינינו ...מה הטיעון הכי כאוב שמאפיין את מעוכבי
שמדברים אליכם לא יפה בשידוכים ...זה השיקול אני מחויבת להמשיך את השושלת היהודית ,אני השידוך ...מדובר בבחור שסוחב כמה שנים
שלכם האם לסלוח או לא ..אבל תדעו שזה נובע רק מחויבת להמשיך את המסורת שקבלתי ,אני נחושה בשידוכים ...והנה ,סו"ס הגיע איזושהי הצעה שיש על
מרוב איכפתיות ..ולכן מומלץ גם לקחת בע"מ את לגדל כך וכך צאצאים ,שאני אוכל לקרא שם על מה לדבר ,ואז ברגע שהוא נדחק לפינה ...איזה משפט
הנזיפות והגערות ...לדעת שאתם לא גרועים כמו ההורים ,האחים ,והסבים שנעקדו) ,וכך הווה אצלה ואצל בדרך כלל יוצא ממנו?? מה ...אה זהו ??...מה ...זה
שמעלילים עליכם ,אברהם אבינו בסוף פרע הקפותיו, רוב ניצולי השואה) ו ...וכעת הפינה האחרונה שנותר לה השידוך שלי?? כל מה שהתעכבתי זה בשביל להגיע
בעזה"ש בקרוב תקימו בית ,ובפדיון הבן תשלחו לסגור זה עם מי!!! לזה?? אתה קולט מה טמון במשפט הזה?
תמונה למי שאמר לכם שאין לכם סיכוי...
| 28אוסף
5
לתוכן
לתוכן
לתוכן
החוברת של חודש מרחשוון בקרוב ממש
פרק ב' :שושנה!!! ראית פעם עז שיש לה אזניים של שושנה??
תקציר משבוע שעבר :דודי שלנו העיז להלעיב במלאך אלוקים רבי אליעזר ,ואז הגיע יום פקודה 'ותזרח הצרעת במצחו' ,ודודי שחשב
להתפטר גירד חתך ושייף את הנגע וחשב שסיים עם זה ,ואז התברר שלפי רבנן מי שתולש סימני טומאה 'אין רפואה למכתו' עד שתפרח
בכולו ,וכאן דווקא ר"א הציל והורה ש-די לו בזה שיצמח לו נגע חדש) ...וכאן המקום להתנצל :הייתה לי שגיאה! טענתי שמצורע לא יכול להקים
משפחה וזו טעות כי זה נכון לימי ספרו או לחילופין לשיטת ריב"י( תכל'ס ...דודי הספיק מאז להתבגר תפס את עצמו לידיים והוא כעת בחור
מצוין ...אבל עדיין!!! הכתם מקשה בשידוכים..
---
והיום אנחנו נעבור לשושנה ...נספר על שושנה!!! מי זו אותה שושנה?? אז ככה :לאחרונה שמה של שושנה די התפרסם בעיירה שלנו...
ולאו דווקא בהקשר החיובי ...הכל התחיל מאבא של שושנה -ר' שלמיהו הכהן ...מדובר באחד מהכהנים התלמידי חכמים הגדולים
שהסכימו להתגורר כאן בעיר הרחוקה שלנו ...הוא נכס של ממש!!! ואנחנו יודעים להעריך אותו ...מידי בוקר יש אצלו בחצר עליה לרגל...
בבוקר מוקדם יש כאן שיירה של ילדים שבדרך לחידר אמא שולחת איתם מקרצות חלה (שעטופה כמובן בחותלת תמר שאינה מקבלת טומאה)
ומניחים אתה בסלסלה מימין ...ובצד שמאל של הכניסה ישנה קופה של תרומת ירקות( ,כל מי שקטף הבוקר בגינה ,חמש מלפפונים או ארבע
עגבניות ושבעה תפוזים ,מפריש תרומה ,רבע עגבניה ,שליש מלפפון ,פלח של תפוז ,ומניח גם אותה בקופסא( וניתן לומר שזה עיקר מקור המחיה של משפחת
ר' שלמיהו הכהן ...אמא עקרת בית ,ואילו שושנה הבת הגדולה אחראית על כל ענייני החצר ,שושנה יוצאת מידי בוקר ואוספת את כל
השלל ...מביאה לאמא ,ואמא עושה מכל התרכוכבת הזו סעודות דשנות לכל המשפחה ...לחמניות מגוונות .סלטים שמורכבים מהרבה
חצאי ירקות מכל השכנים ...יש לציין שלפעמים!!! לפעמים מדובר גם במתנות כהונה קצת יותר משמעותיות ...אם זה זרוע לחיים וקיבה,
או ראשית הגז ...זה כבר ממש מתקבל בשמחה רבה ...אבל!!!
יש מתנת כהונה אחת ששושנה רק שומעת על זה ...היא רואה כוכבים!!! יוצאים לה קרנים!!
תנחש איך קוראים לזה?? בכור!!! אוה ...אל תשאל ...יש לנו פה בכפר רפתן אחד שמגדל בקר ,ועוד כמה מגדלי בהמה באופנים
ניתן לרכוש במוקדי המכירה של העלון המותרים ...אלא שיום אחד חלפה שמועה משמחת בכפר ...שהפרה של חצקל הרפתן המליטה בכור!!!! כולם שמחים ,מאחלים לחצקל
הפרוסים (כמעט) בכל רחבי הארץ: שיהיה במזל' ...וברך פרי בהמתך '...אבל כששושנה שומעת את הבשורה נופל לה הלב ...כן!! אני יודעת מה המשמעות ...ברגע שלחצקל
נולד בכור ,המשמעות היא שבעוד חמישים יום הבכור הזה מטייל לנו פה בחצר ...כן ...מוטל על חצקל לטפל בבכור רק 50יום ,ואז הוא
לבירור מוקד המכירה הקרוב אליך: מחפש כהן לתת לו שהכהן יעלה לירושלים ויקריב ויאכל לשני ימים ולילה אחד ...ומשם מה!! כולם בסוף נותנים רק לאבא שלנו את
הבכור שלהם ...תן ניחוש למה דווקא לאבא שלנו? כי הוא הכי מיוחס? לא!!! הסיבה היא כי אבא שלנו הכי צדיק מכל שאר הכהנים ולכן
052-7683095 055-6728458 הוא הכהן היחיד שמוכן לקבל ...כי כל ש אר הכהנים כאן באזור 'מסרבים באדיבות '...ברגע ששמרל נוקש בדלת עם העז הבכור ,הילדים
הכהנים כבר למדו לשאול ...כן ...מי זה?? שמרל והעז ...אה ...מה זה? והיה!!! אם הוא אומר שזה עז בעל מום ...אז בטח ...בשמחה רבה...
כמו כן :ניתן לקנות בחדר כביסה שע"י ישיבת אבא מיד מגיח מהמחתרת ...פותח את הדלת ...אוה ...שמרל ...אגרוייסע ישר כח ...איזה יופי!! ממש מגיע בזמן ...תבין :הילד הקטן שלנו
מיר בדיוק אמר :אמא ,הבטחת לנו בשר לשבת ...והנה ,כעת אתה נותן לנו בכור בעל מום ,ביום ששי הקרוב נשחט אותו לכבוד שבת קודש...
(אתה מוזמן לבאטע ,אם לא תוכל ,לפחות למלווה מלכה) אבל!!! אם שמרל יגיד שהבכור הוא תם ...הילדים כבר יודעים להגיד ...ש ...שמצטערים
----------------- אבל 'אבא לא בבית'!!! כן ...מה לעשות ...מצטער מאוד ...רק לפני חודשיים חזרנו מהמשמרה בירושלים ...והפעם הבאה ששוב נעלה
למקדש זה רק בעוד חודש וחצי לכל הפחות ...ולקחת כעת עז שיסתובב לי בחצר ואני אצטרך להאכיל אותו עשב ...ליוקל הכהן אין
הערה נקודתית :היו הרבה שהעירו אודות סבלנות לזה ,ומה לעשות שלשמרל הישראל קל וחומר שאין סבלנות להיתקע עם העז הזה ...לאף אחד אין סבלנות לתחזק ולגדל עז
הנכתב בשבוע שעבר גבי רחל אמנו שלא בכור שאתה יודע מראש שאתה מגדל אותו בשביל הכהן) ,וברגע שהכהן לא מסכים לקבל ,אז אני תקוע איתו ,וצריך להיזהר איתו מאוד ,כי בכור תם זה
ויתרה לגמרי אלא רק ויתרה על התור!! קדשי מזבח על כל המשתמע!! ומספיק לי פעם אחת ששכחתי שהוא בכור והעמסתי עליו את הקניות ביום ששי ...ואז התברר שעברתי על איסור עבודה ,וגם מעלתי
והעירו שמשמע לכאורה שהיה שם ויתור בהקדש ...נס שזה היה פחות משווה פרוטה) תכל'ס ...אף כהן לא שש לקבל בכור תם אלא א"כ הוא ממש בדרך לצאת לירושלים ...הכאב ראש
גמור ,וידעה שכעת נופלת בחלקו של עשיו, שכרוך בזה הוא כ"כ גדול שזה הופך אותו ללא ריווחי ...חוץ!!!!! חוץ מאבא שלנו!!! ר' שלמיהו הצדיק ,הוא הכהן היחיד שמוכן לקבל
ואכן אין הכי נמי ,יתכן שכן!! אבל מה בכור ...ובעיקר משלל שיקולים של אפרושי מאיסורא( ...שלא יטילו מום ,ולא יכשלו במעילה בקדשים)
שבעיקר באתי לשלול ובזה על משמרתי
אעמודה ,שאין כזה דבר לוותר על עצמי!! גם ותכל'ס ...כתוצאה מזה אחת לכמה זמן נוחתים כאן בהמות בחצר שלנו ...אז מילא היה מדובר בעגל ...זה עוד חצי צרה ...עגל לפחות
כשאברהם אבינו עוקד את יצחק בנו ,הוא לא רגוע ...אבל הרבה פעמים מדובר בעז ...אוה ...אל תשאל ...עיזא פזיזא ...החצר הנחמדה שלנו מתחילה להיות דיר ואת שושנה זה מוציא
מוותר עליו!! אלא הוא נותן אותו!! מוסר מהכלים!! (היא טוענת שהעיזים משתוללות כמעט כמונו ...כמו האחים שלה ...החסרת משוגעים אנוכי??) ואז ביום בהיר פתאום נחת עלינו כאן שמרל,
אותו לה'!! אברהם ויצחק מוכנים לתת את והצניח לנו פה בבת אחת ארבעה עיזים עליזים ומקפצים!!!! ושושנה משתגעת מזה ...היא מרגישה שהיא כבר לא עומדת בזה ...האמת
זה לא ממקום של חדלון אלא ממקום של היא שר' שלמיהו לאחרונה התחיל להסתפק ...יכול להיות שאני מוכן להיות צדיק ,אבל לא על חשבון הילדים ...הוא עדיין לא הספיק
נתינה ,הם מבינים שנוכחותו של יצחק ,כמה לגבש החלטה בנושא ,ואז הגיע אותו בוקר ,שושנה יוצאת לחצר כמידי בוקר לאסוף את המקרצות חלה ...והיא מגלה אנדרלמוסיה של
שהיא נחשבת לה' ,הרי כשיצחק נמסר לה' ממש ...העיזים השתוללו ,נגסו במקרצות של חלה( ,וכנראה המקרצות נטמאו ,כי העיזים רגילים לשתות מים מהמרזב לאחר שאמא שוטפת את הבית ,והרי
הוא זוכה להיות חלק ה' וזוכה לתת לה' יותר מי שופכין מטמאין ,ואם הם שתו מהמים ואח"כ נגסו במקרצות ,אז המקרצות נטמאו מהמי שופכין שבפיהם) חוץ מזה הם הפכו לה את כל החיטים שהיא
מאשר בקיומו ,אבל לוותר סתם? להיות טחנה ברוב עמל ...שושנה פרצה בבכי ...אתמול כל הבוקר טחנתי כאן חיטים ,שר' יענקל הביא לנו מהמדומע שלו( ...כן ...שבוע שעבר זה היה
נחדל?? זה לא חלק יעקב!! כך גם כאן ,יתכן שיחת היום ,שהתערבב לר' יענקל חצי קילו גריסים של תרומה טמאה בפחות מ 50-קילו חולין ,והכל נהיה מדומע ,והוא מכר לאבא שלנו במחיר סמלי והתחייבנו לאכול
שרחל הסכימה לוותר ללאה לגמרי ,אבל לא את זה קלוי בלי משקה) ולא זו בלבד העיזים גם ה וציאו את הכביסה מהנבכרת נשכו בגדים ...קרעו חבלים ...ודי ...די ...די ....שושנה לפתע
ממקום של חדלון ,אלא ממקום של הבנה, נתקפה באקסטזה וחוסר שליטה!!! זהו!! אי אפשר איתם ...נמאס לי מהם ...היו שם בדיוק בחצר שאריות של עיגול דבילה ...שושנה
שבזה שאוותר לה אזכה לתת לה' משהו יותר לקחה 'שמוקטא' של דבילה והדביקה לכל עז באוזן ...כל עז קיבלה שתי מנות של דבילה דביקיות באזניים ...אזניים מתוקות!!! שושנה
גדול ,או לחילופין ,לרחל היה כ"כ איכפת סיימה 'לקשט' את העיזים ו ...ופתחה את שער החצר ...היידע ...צאו החוצה ...צאו לטיול ...תהנו ...כפפרה עליכם ...והעיזים יצאו בחדווה
רבה ...מקפצים ומפזזים ...לא חלפה שעה קלה ועברו שם כמה כלבים ...ומי ד הריחו דבילה ...כלבים מאוד אוהבים דבילה ...הכלב התחיל לרחרח אחר
מאחותה ,שבשבילה למחות את דמעותיה
מקור הריח ...ועד מהרה הוא גילה אוזן!!! אוזן מתוקה של עז ...הכלב לא חשב פעמיים ...רץ לעז ושם ביס!!!! חלילה ...לא אישי ...הכלב לא התכוין
של אחותה ,זה יקר לה יותר מטובתה להכאיב ...הוא בסה"כ רצה דבילה ועל הדרך הוא הוריד לעז את האוזן ...הכלב השני הוריד את האוזן השניה ...בקיצור :בסוף היום ארבעה עיזים חזרו
העצמית ...גם נוסחה כזו יכולה להתקבל, הבייתה נטולי אזניים!!!! יש לציין ששושנה לא התכוונה עד כדי כך להצליח ...וגם מיד לאחמ"כ היא התחרטה אבל זה כבר היה מאוחר ..העיזים חזרו
אבל לוותר סתם על עצמי?? זה דיכוי!!! זה וכל העיר דיברה על העיזים שלפני חצי שעה היו תמימים ...ותוך חצי שעה כולם חזרו בעלי מומין .תכל'ס הסיפור התפרסם וזה היה מאוד לא נעים!!!
אולי מאפיין ומתאים לשהידא מאמא ,אבל כי בגגגדול זה נקרא שהכהנים חשודים להטיל מום בבכור ...אבל החשד הזה לא נדבק על ר' שלמיהו ,ומהר מאוד כולם ידעו שידיה של שושנה במעל...
לא לאידישע מאמע... העיזים האלו נהפכו למושג ...עיזי שושנה . ..בפרט שצריך להמתין שיפול מום נוסף ...ולבנתיים העיזים ממשיכות להסתובב ...ומושכות תשומת לב,
המשך בשבוע הבא...
אוסף | 29
6
לתוכן ויהי אחרי הבחירות ...תובנות ללא ריח פוליטי...
ברוכים הבאים ,הגיע הזמן להתגייר!! לקבל ע"ע עול מלכות שמים!!! את זה עדיין לא עשית, (המשך מעמ' )1ברצוני לעדכן אותך ידידי החרדי :שמאז אותו שמחת תורה שוב החלה התעוררות
---
ה-גר התחיל מעול מלכות שמים ,ורק אח"כ עול תורה ,ואילו אתה התחלת בעול תורה ,ורק תשובה ,והפעם בעוצמה הרבה יותר גדולה ורחבת היקף ...ללא שום השוואה לתנועת התשובה
אח"כ עול מלכות שמים .עד כאן ברור??? אז הנה ...זה הסיפור שלנו... שלפני 40שנה ...שתבין 2 :מיליון יהודים היו בחודש אלול בכותל ,בשעה 1בלילה ,לבקש סליחה
במלחמת ששת הימים ה' נתן חיבוק עצום לעם ישראל ...והניצוץ היהודי פשוט נדלק מאהבת מה' ...מסתובבים להם חטופים לשעבר ומדברים על קשר ונאמנות לה' במושגים רוחניים מעוררי
הנס ...ולנו החרדים לא נותר אלא לפתוח שני ידיים ,ולקרא לאח החילוני ...בא ...תקבל ע"ע עול השתאות ,וזה נושא שצף ומדובר כל הזמן ...ופה מתחיל התסכול האישי שלי ..כשהשתחררו
תורה!!! אבא שבשמים אוהב אותך ומחכה לך ...כמה כיף להיות יהודי ...וכאן החלה תנועת אותם חטופים והתחילו לדבר על קשר עם ה' ושבת וכשר'ת .ציפיתי שזה עניין של יומיים שלוש
התשובה ויהודים שבו בתשובה עם אורות גדולים) ...ואז הגיע הנחיתה ...הגיע תורם גם לשלם מחיר על עד ...עד שהם פונים אלינו החרדים!! סליחה ...מי הכתובת לענייני רבש"ע?? מי הדמות שעד
היהדות ואז הגיע השלב הבא ...להתגייר!!! כל בעל תשובה שהתבסס כמו שצריך בישיבת נתיבות עולם ,לאחר 15שנה
היה צריך להתגייר כמוני וכמוך ...להסכים לבחור בה' בכל מחיר גם כשזה נראה פחות 'נועם' עול מצוות)
כה ייצגה את הרבש"ע?? אני ואתה החרדיים!!! אז ברגע שאותו חילוני יצא מהמנהרות בעזה
אז זהו!!! שהפעם שוב!!!! שוב יש תנועת התשובה!! אלא שהפעם משום מה גזרה חכמתו ית' ומתחיל לדבר על ה' ...אז ההלו .הכתובת לענייני רבש"ע זה ר' דוב לנדו ומרן האדמו"ר מויזניץ
שזה מגיע אבל מהכיוון ההפוך לגמרי!!! הפעם זה לא הגיע מחיבוק נוסח מלחמת ששת אבל לא!! הם לרגע אחד לא מקשרים אותנו לסיפור ..ההתעוררות קיימת ,עם ישראל שבים
הימים ...ההיפך הגמור ...הפעם זה היה הטבח בשמחת התורה ...ה' הופיע בחימה שפוכה ...שפך בתשובה ,והפעם?!? הפעם אני ואתה מורחקים מהזירה!!! תבין :תנועת התשובה שלפני 40
דם ,וסבל ,חטופים ,הרוגים( ...במאמר המוסגר :אנחנו החרדים!!! כמה שניסינו להיות נושאי בעול ...עדיין אין שנה ..זה היה אנחנו!! החרדים הובילו את המהלך ,אנחנו פתחנו דלת לאחינו התועים והחזרנו
לנו שמץ של מושג איזה 3שנים קשות ומרות עברו על אחינו החילונים והד"ל ...משפחות שכולות ,הרוגים וחטופים, אותם בתשובה ...אבל הפעם אנחנו מחוץ לתמונה ...ההתקרבות נעשית במקביל אלינו בלי שום
ופוסט טראומה של מחזות אימה ,מאות אלפי אמהות דואגות ,וגוי נבל שסחט רגשות אנושיים ברוע גאוני ,מאות אלפי קשר אלינו!!! (שלא תתבלבל :כל השני מיליון שהיו בכותל בסליחות וצעקו מלב טהור שמע ישראל ...מה נראה לך
אנשים שלא נרדמו בלילה בלי קנביס רפואי!! זה לא צחוק!!) ומשם!!!! מתוך השבי והיגון הם יצרו קשר שהם הצביעו הם הצביעו ביום הבחירות?? נגד לומדי התורה ובעד גיוס בחורי ישיבות!!!!)
יזום עם ה' ...זה לא הגיע מחיבוקים ,וה' לא הפגין אהבה ,אדרבה ,החטופים בחרו מה' מתוך זאת אומרת :שאם מקודם אמרתי שמפלגת ש"ס איבדה 5מנדטים של יהודים מסורתיים ...זה
החושך וההסתרה ,יצאו משם והכריזו בגאון :בדרך אמונה בחרתי!!! לא שאותם יהודים מסורתיים חזרו לסורם ואיבדו קשר עם ה' ...לא!! הסיפור הוא הרבה יותר
הפעם זה לא אירוע של קבלת עול תורה!! אחינו המסורתיים בכלל בכלל לא עוברים מסלול של מוזר!!! אם עד עכשיו היה 5מנדטים של מסורתיים ..אז ב 4-שנים האחרונות זה קפץ ל30-
חזרה בתשובה .רק מה?? מסלול של גירות!!! מנדטים של מסורתיים ...אבל!!! בלי שום קשר לש"ס ולבני התורה...
2מיליון יהודים היו בכותל ...הם לא קיבלו על עצמם עול תורה ...ממש לא ...הם לרגע לא ראו ופה יש משהו מאוד מבלבל!!! כי תכל'ס :מבחינה רוחנית ,באיזו תקופה אנחנו נמצאים? האם
צורך לגשת לרב לברר מה כתוב בתורת ה' ...,אז מה כן? כעת זה נטו גירות!!! ה' ,אנחנו מודעים בתקופה רוחנית הכי ירודה או הכי גבוהה??
לזה שישראל סחופים ודווים ,אוהו ...שבנו אליך לא בגלל שחיבקת וחייכת אלינו ..אדרבה, תתפלא לשמוע אבל התשובה היא מאוד קיצונית :תשאל חרדי ,הוא יגיד לך :שלא היה שפל
הרעבת אותנו בעזה ,שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות ,על אף הכל ולמרות הכל בחרתי רוחני יותר גדול ממה שיש עכשיו ,שרודפים את לומדי התורה כמו עבריינים( ,בגיבוי של כמעט כל
בך!!! זה נקרא גירות!!! (שתבין :החטופים שהגיעו השנה לסליחות בכותל ...הם הגיעו לכותל לא כי ה' הוציא אזרחי ישראל למעט חרדים) ומצד שני תשאל איזה חילוני וד"ל שתרצה ,כולם יגידו פה אחד שיש
אותם מעזה! אלא אדרבה ,בגלל שהוא הכניס אותם לעזה!!! מתוך עזה הם בחרו בו )..בקיצור :הפעם החילונים התקרבות לה' שלא הייתה מעולם( ...גם השמאלני יודה ויגיד את זה במורת רוח מאוד גדולה) אז מה קורה
בתחילת תהליך גירות שההגדרה היא ש'מודיעין אותו מקצת מצוות קלות ,ומקצת מצוות פה? מה פשר המצב המוזר והמבלבל הזה???
חמורות' ,אז כן ...יש להם שייכ'ת עם כל מיני טעימות קלות ..קצת שבת ...קצת כשר'ת ...לכה אז ברשותך ...אמנם זה נושא שמדובר ע"פ רוב בגיליון שלהבת ,אבל הפעם אחרוג( ...כי ברגע שזה
דודי ...ידיד נפש ...אבל ללחך כפות רגליהם של תופסי התורה מתוך קו ברור ש'נשאתי לכל קשור לבחירות ,גם לאז נדברו מותר לדבר על זה)
המקום בעבורם' ,הם עדיין לא שם ...עד כאן הם!!! וכעת---- מעשה ביהודי שעבר את השואה ,אשתו נהרגה באושויץ והוא ניצל בנס יחד עם ילדו הקטן,
כעת נעבור אלינו!!! מה איתנו??? אנחנו צועדים במקביל אליהם אבל בכיוון ההפוך לגמרי!!! לאחר השואה הוא פרק עול תורה ,והתחתן עם גויה באמריקה ...ונולד לו ממנה בן ...וכך גדלו
אנחנו נאמנים לגמרי לעול תורה ...נאמנים לרצון ה' ולכל סעיף בשו"ע .ב-עול תורה אנו פיקס. להם שני אחים!!! אחד יהודי ואחד גוי )היהודי מהאמא היהודיה שלפני השואה ,והגוי מהאמא שאחרי השואה(
אבל בעול מלכות שמים?!? פה ...פה יש לנו עדיין עבודה ...והנה זה לפתע הגיע!!!! גזירת וכאמור ,תנועת התשובה החלה ,ולשניהם נדלק ניצוץ טהרה ...ושניהם החליטו ביחד לחזור
הגיוס ,המעונות ,כל הגזרות הדוקרניות מול לומדי התורה.. בתשובה ...הלכו לרב והציגו את עצמם בספונטניות אני הבן מהגויה והוא הבן מהיהודיה ...ושנינו
רוצים לחזור בתשובה ...ברגע הראשון הרב היה בהלם!!! ואז הרב התעשת ואמר :אאהממ ...אני
מה יש?? למה זה?? כנראה שהרבש"ע רוצה גם מאיתנו סממן של גירות!!! לא רק מאגם לא יכול לדבר עם שניכם ביחד' ...פרה פרה' ,קודם אני אדבר עם הבן מהיהודיה ,ואתה הבן
ברגר ...ה' פונה אלינו -אתם' -השותפים הטבעיים' שלי ...אתם מושלמים בקבלת עול תורה.. מהגויה תמתין בחוץ ...האח הגוי יצא החוצה ...ו ...ו ...והרב קם מכסאו ונתן חיבוק חם לאח
האם אתם מוכנים גם לקבל עול מלכות שמים? אתם מוכנים לשלם מחיר על התורה שלכם? היהודי ...תדע לך שה' מתגעגע אליך ..אתה בן של מלך ...תקבל ע"ע לשמור שבת ...מקור הברכה,
אל תדאג ..ה' תמיד מפנק את היהודי ...יש תמיד ישועות ,כדאי לך ...האח היהודי יצא כולו
(שתבין :כשאגם ברגר יצאה מהשבי וכתבה שלט :בדרך אמונה בחרתי ...כל העולם עצר את נשימה מהניצוץ היהודי אורות ..מחויך ...דומע מהתרגשות ...וכעת האח הגוי נכנס ..רק נכנס ,והרב החליף דיסק!! קשוח,
הבוער. ..באותו יום פגשתי חרדי והוא אמר לי :אה ...חרדקית שכמותה ...מה יש?? היו שם שתי שורות ,בשורה חסר הבעה ,כן ...מה אתה רוצה? אני רוצה להיות יהודי!!! לא!! אין צורך ...עם ישראל מספיק
הראשונה היה כתוב ,בדרך אמונה בחרתי ,אבל מה היה כתוב בשורה מתחת?? אין עליכם חיילי צה"ל ,אתם אלופים...
אה ...אם ככה שתתבייש לה ...אמרתי לו :שתהיה בריא ...מה ...בן אדם הכיר את ה' לראשונה בתוך עזה ,ואתה מצפה
סחוף ודווי ..לא חסר לנו עוד אחד שיסבול ..אבל כבוד הרב ,אני רוצה ...למה אתה רוצה? אתה
ממני שכבר שם היא תבין שיש בעיה ב'חרדקים'??? ואז אמרתי לו :אתה יודע מה!!! לכל אחד יש את השתי שורות יודע כמה קשה לשמור תורה ומצוות?? ונראה לך שה' הולך לפנק אותך? שכח מזה ...אתה
שלו!!! לאגם ברגר בשורה ראשונה היה בדרך אמונה בחרתי -עול מלכות שמים ,ובשורה השניה :אין עליכם חיילי צה"ל- תעשה הכל ,וה' בסוף רק יעניש אותך על העבירות ,אבל אז מה ...כבוד הרב ...העיקר זה עולם
אין לי עדיין שייכ'ת בעול תורה ...אבל אתה?!? אני חושב שאם אתה היית כותב שלט ...מה היה כתוב?? בשורה הבא ...אה ...אתה בונה על עוה"ב? גם עוה"ב לא בטוח יהיה לך ...אבל בכל זאת אני רוצה להיות
הראשונה היה כתוב :נמות ולא נתגייס!! בדרך התורה נלך -עול תורה!! ואילו בשורה השניה אאאהממ ...יתכן שהיה
כתוב ...רבש"ע אני מאוכזב ממך ...למה יש גזירת הגיוס? למה גזירת המעונות?? למה אתה לא משלם לי בזמן? בדרך
הרעיה של ה' ...טוב ,אמר הרב -תחזור אלי עוד שבוע ...האח הגוי יצא כולו מיובש!!! והוא פוגש
אמונה לא בחרתי ,אלא נתקעתי ממורמר ועצבני -עדיין אין לי שייכ'ת עם עול מלכות שמים ...כן ...כל אחד מוזמן את אחיו היהודי ...האח היהודי פונה אליו בחיוך ...נו ...איך היה? איזה בובה של רב? כמה אהבה,
להגיד בשורה הראשונה מה יש לו!!! ובשורה השניה מה עדיין אין לו!!!) איזה חיבוקים ...האח הגוי מסתכל עליו בתמהון ...על מה אתה מדבר?? איזה רב קשוח ...הוא
ממש דחה אותי ...בקיצור :הסיפור הזה הוא לא היה רק אמיתי ,אלא זה גם המבנה!! הרב התנהג
ופה אסור לנו להירדם בשמירה!!! כי סו"ס שנינו מסכימים ש-לנו משפט הבכורה ,סו"ס אנחנו כפי שצריך לנהוג ע"פ הלכה ...כשגר מגיע להתגייר ,מוטל עלינו להתנער ממנו ,דע לך שישראל
הדבקים בה' ...לנו זכויות ראשונים ...היינו פה הרבה לפניהם ,אבל!!! אם אנחנו ח"ו נרדם סחופים ודוויים ,היהדות מיועדת רק למי שזה עולה לו בחיים ...ואילו אצל יהודי ...הכל אהבה
בשמירה ...אם אנחנו כל היום נתבכיין ולא נסכים לשלם מחיר מלא בגאווה ובגאון על זה שאנו וסיפורי צדיקים ...נועם עול מצוות...
לומדי תורה ...אז אחינו התועים כבר מקבלים ע"ע עול מלכות שמים ,כעת הם עדיין מנותקים
מעול תורה( ...הם אפילו נטשו עול תורה של ש"ס ומתרכזים בעול מלכות שמים) אבל הם בשלב מסוים מה הפשט בזה?? מה פשר המשחק הכפול הזה??
יתקדמו לשבת של קבלת עול תורה ...ואילו אנחנו?!? אם אנחנו נרדם בשמירה ונהיה עסוקים
רק בלהתלונן על המצב ,אנחנו עלולים למצא את עצמנו מדשדשים מאחוריהם .ואסור שזה העניין הוא כך :כל מי שרוצה להיות הרעיה של הרבש"ע מוכרח לעבור שני שלבים!!! א .קבלת
יקרה!!! ואסור שזה יקרה ...ולו בשבילם!! הם צריכים אותנו!! יש שתי מיליון חילונים שאוטוטו עול תורה!! ב .קבלת עול מלכות שמים!!!
צריכים אותנו ,צריך להכשיר בזריזות המון שרי עשרות שילמדו אותם 5מיליון יהודים איך רק מה? בכל זאת כל ההבדל בין יהודי לגוי זה הסדר של הדברים!!!
מתנהגים ע"פ התורה( ...לא לחינם יש כ"כ הרבה אברכים ,אנחנו צריכים להכשיר צי של רבנים בשביל 5מיליון גוי צריך קודם כל לקבל עול מלכות שמים ...שזה אומר :שאם אתה באמת רוצה להיות יהודי...
יהודים שכבר לא יגיעו לכותל ,אלא יגיעו לבית המדרש בלא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה') בקיצור: זה לבחור בה' עד הסוף ללא תנאים!! נותנים לו להבין שישראל סחופים ודוויים ,בשביל לשמוע
בא נסכם את הדברים ...מפלגת ש"ס איבדה חמש מנדטים!!! השאלה :על מה ולמה? האם הוא באמת רציני וערוך ללכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה?? ורק אחרי שהוא עומד
בכור המבחן של עול מלכות שמים ,אז מלמדים אותו מקצת מצוות ...כעת אפשר לקבל נועל
אז המסקנה הראשונה הייתה :שזהו!! אין יותר מצב ביניים ...אי אפשר כבר לדשדש לא פה ולא עול תורה וסיפורי השגחה וישועות.
שם ...או שאתה הולך עד הסוף עם בני התורה או שאתה נפלט החוצה ..זו המסקנה הראשונה אבל אצל היהודי הסדר הוא הפוך!!! היה אברהם שהוא קיבל עול מלכות שמים ..הוא עבר
שיש להם הרבה נפ"מ ,ואילו המסקנה השניה היא :שה 5-מנדטים של ש"ס לא הלכו לחילונים... בשבילנו את כל הי' ניסיונות ,וזהו!! מכאן ואילך אנחנו כבר נולדנו יהודים (ה' רצה שיהיה לו עם ,ולכן
הם הלכו לעול מלכות שמים!!! וה 13-מנדטים שנשארו לחרדים ,הם עול תורה טהור!! וכעת כל צאצאי אברהם יהודים מלידה ללא בחירה) אנחנו כבר 'תקועים' פה!!! אה ...אם אתה כבר בלאו הכי
יצאנו אחד לקראת השני ,ממש משיצא חתן לקראת כלה ,אנחנו מייצגים את החתן ונקודת תקוע ביהדות ,אז בא נעשה לך את זה נעים ...וכאן מתחילים החיבוקים ,וסיפורי מחנים כמה
היציאה שלנו זה עול תורה!!! ואילו אחינו המסורתיים כעת מייצגים את הכלה/מלכה ,נקודת כדאי להיות יהודי וכמה 'משתלם' להאמין וככה החדירו והטמיעו בנו את החיבור לעול תורה
היציאה שלהם זה עול מלכת שמים ,אנחנו צועדים לקראתם והם לקראתנו ,ויש פה תחרות מצוות ונכנסנו עמוק עמוק לעניים ...ואז אחרי שאתה כבר שתוק עמוק בעול תורה .פתאום קורה
סמויה!!! מי יקדים להגיע למי ...אסור לנו לדשדש ולהירדם בשמירה ...אנחנו גם חייבים להזדרז שהעסק לא תמיד דופק! אתה מגלה שהסיפורים לא תמיד נגמרים כ"כ פוטוגני ,פתאום יש
לקבל עול מלכות שמים ...הם זקוקים לנו פה בתור האח הגדול!! לא נותר לנו אלא לקבל באהבה גזירת הגיוס ,ונדרש ממך לשלם מחיר על היהדות ..ובהתחלה מגיע השלב של הההלם ...סליחה...
את המחיר המלא שה' מזמין מאיתנו על קבלת מלכות שמים.. למה הרבש"ע 'לא משלם בזמן'? ואז בשלב מסוים מה מתברר??
| 30אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לא תעשה צו
שלא להקריב בעל מום מיד הגוים
שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו
דאין מקבלים מהם קרבנות ציבור וכל שכן שאין מקבלין נאמר בפרשת אמור " -ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם
קרבנות של יחיד ,ואחר דנתרבו עכו"ם להבאת קרבנות, אלוקיכם מכל אלה" (ויקרא כב כה) ,ומבארת הגמ' (תמורה ז).
מוקמינן קרא ד'מיד בן נכר' דאין מקבלים מהם קרבנות דהוזהרנו בזה שלא להקריב קרבן של גוי כשהוא בעל
ציבור ולא בעלי מומין. מום .דאע"פ דמרבינן מדכתיב "איש איש ...אשר יקריב
וכן הוא בדברי הרמב"ם דכתב (פ"א מהל' איסורי מזבח ה"ו)
קרבנו" (שם יח) דעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל
דהמקריב קרבנות של עכו"ם שהם בעלי מומין לוקה, להקריבם במקדש ,הו"א שדין הקרבה זו יהא כדין
שנאמר 'ומיד בן נכר לא תקריבו' ,ועוד כתב (פ"ג מהל' מעשה
הקרבנות שמקריבים הגויים בבמה ,דהותר להם להקריב
הקרבנות ה"ב) דאין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור ואינו מביא בה אף בעלי מומין מלבד מחוסר אבר ,קמ"ל קרא דאסור
אלא עולות בלבד ,שנאמר 'ומיד בן נכר לא תקריבו' .ולא להקריב על המזבח קרבנות בעלי מומין ,הן של ישראל הן
נתבאר בדב' התוס' והרמב"ם היכן נרמזו ב' ההלכות הללו של עכו"ם.
בפסוק. החידוש דעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל
הדינים שאינם שייכים בקדשי עכו"ם ילפי' בגמ' (חולין יג ):דעכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל,
אע"פ שהגויים נודרים נדרים ונדבות כישראל ,אך קדשי והקשו בתוס' למאי איצטריך קרא לרבות עכו"ם ,דאחר
עכו"ם אינם כקדשי ישראל ,והכי תנן " -קדשי עובדי דאסרה תורה להקריב בעלי מומין מיד בן נכר ,שמעינן
כוכבים אין חייבין עליהם משום פיגול ,נותר וטמא, דמותר להקריב תמימין מיד עכו"ם .ותירצו דהו"א דאסור
והשוחטן בחוץ פטור ,דברי רבי שמעון ,רבי יוסי מחייב" להקריב קרבנות של גויים כלל ,בין תמימין ובין בעלי
(זבחים מה .).ובפשטות חלה הקדושה אלא דאין חייבים מומין ואתא קרא בבעלי מומין להוסיף דעל הקרבת בע"מ
עליהם בכל אלו וכן במעילה ותמורה ועוד דינים ,כדילפי' מידם עוברים בלאו ועשה.
בגמ' מקראי. ואינו מובן ,דאי אמרי' דאין מקריבים קרבנות של עכו"ם
אכן ,הגמ' (קידושין מא ):לומדת דעכו"ם אינו יכול להיות כלל ,א"כ לכאו' אין כאן איסור ,אלא דאין לקרבן של
שליח של ישראל לתרומה ,מדכתיב 'כן תרימו גם אתם' - עכו"ם שם קרבן ,ועל איזה עשה עובר כשמקריב את
מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית .ואמרי' דלרבי קרבנו .ואף על הלאו לא שייך שיעבור ,דעד כמה דאינו
שמעון דס"ל דעכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה לא איצטריך רשאי להקריב ,אין קרבנו קרבן פסול שהמקריבו עובר
קרא ,דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח. עליו כמו מקריב בעל מום וכיו"ב ,אלא חשוב כמקריב
ומביאה הגמ' את דברי ר"ש מדתנן ' -תרומת עכו"ם חולין סתם.
מדמעת וחייבין עליה חומש ור"ש פוטר' (תרומות ג ט) ,הרי ובאמת ,תוס' חזרו בהם ובמקום אחר (מנחות עג ):כתבו
משמע דלא חלה הקדושה כלל .ובהמשך ילפי' בגמ' דאיצטריך קרא להתיר להקריב קרבנות של עכו"ם דאי
מתרומה גם דקדשי עכו"ם אינם עושים תמורה .מאידך, לאו קרא הו"א דבעלי מומין בלאו אבל תמימין איסורא
בגמ' בזבחים ילפי' בג"ש חטא חטא מתרומה דאין איסור מיהא איכא .וגם תי' זה טעון הסבר ,דאם האיסור אינו אלא
מעילה בקדשי עכו"ם אע"פ דהקדושה חלה עליהם. על הקרבת בעלי מומין ,מה"ת לומר דאיכא איסורא
טעם דאין מעילה בקדשי עכו"ם בעלמא על הקרבת כל קרבנות של עכו"ם.
התוס' (תמורה ג ).למדו דילפי' דאין מעילה בקדשי עכו"ם אין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור
מהא דאין בהם קדושה לענין פיגול נותר וטמא ,אבל ועוד תירצו דמהאי קרא ילפי' בת"כ (אמור פר' ז) הלכה
בקצה"ח (סי' ר סק"א) כתב דאין מעילה בקדשי עכו"ם לפי נוספת ,דאין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור ואין מקבלים
שלא הוקדשו בקדושת פה ,וזו באה ממילא ע"י זכיה. ממנו מחצית השקל[ .ז"ל הת"כ " -מנין שאין מקבלים
וסתם ולא פירש מפני מה אין לקדשי עכו"ם קדושת פה. שקלים מן הגוי תלמוד לומר ומיד בן נכר לא תקריבו ...אין
וכן מצינו לענין עוד הלכות ,דשאני קדשי עכו"ם מקדשים לי אלא תמידין ...שאר כל קרבנות הציבור מנין תלמוד
לומר מכל אלה"] ,ולפי"ז אי לאו קרא ד'איש איש' ,הו"א
~אאוסף
~ | 31
לתוכן
ב' ההלכות שנלמדו מהפסוק 'ומיד בן נכר לא תקריבו' סתם ,דכתב המנח"ח (מצוה רפז) דמותר להטיל מום בקדשי
ומבואר היטב הטעם דאין לעכו"ם חלק בקרבנות ציבור, עכו"ם ,ויש שהוכיחו מהתוס' דבעולה של עכו"ם אין את
היות ואינו יכול להביא קרבן כלל .וא"כ הכל הלכה אחת האיסור של אכילת עולה האמור בפסוק "כליל תהיה לא
שנאמרה בפסוק "ומיד בן נכר לא תקריבו" -דהעכו"ם תאכל" (ויקרא ו טז) .וצ"ב בכל זה ,אם חלה קדושה על קרבן
אינו מקריב ,ואינו בעלים הקרבן ,בין בקרבן ציבור בין שהקדיש עכו"ם ,או דלא חלה הקדושה כלל.
בקרבן יחיד ,אלא דבקרבן יחיד מועילה הקדשתו להחיל עכו"ם אינו בעלים על הקרבן אלא הוא קרב כלחמו של
קדושת מזבח על הבהמה אך לא מחילה קדושת קרבן. מזבח
והלכה נוספת נלמדת מפסוק זה ,דאין מקריבין קדשי ויש לפרש את גדר הקדושה של קדשי עכו"ם.
עכו"ם שהם בעלי מומין ,ואי"ז רק מצד שעל המזבח לא דהנה אי' בגמ' (מנחות שם) דאין מקבלין מהעכו"ם אלא
מקריבים בעלי מומין ,אלא כדכתבו התוס' והרמב"ם עולות בלבד ,ואף אם הביא העכו"ם שלמים מקריבין אותן
דהקרבן אינו קרבן של העכו"ם כלל ,וממילא אינו קרב עולות .והביאה הגמ' מקור לזה -איבעית אימא סברא,
בעל מום .דאע"פ שהעכו"ם מקריבים בבמה גם בעלי עובד כוכבים ליבו לשמים ,ואיבעית אימא קרא' ,אשר
מומין ,הקרבה זו היא דין אחר לגמרי של מתנה לגבוה ,ולא יקריבו לה' לעולה' כל דמקרבי עולה ליהוי .והנה אם
בגדרי קרבנות .אבל הכא דמקריבים ע"ג המזבח את סברא היא ,שפיר שייך דאע"פ שאמר שמקדיש שלמים,
הבהמה שהקדישו ,לא נעשה הקרבן שלהם ואינו ראוי דעתו לעולה .אך אם גזה"כ היא ,היאך נעשה קרבנו עולה,
ליקרב כשהוא בעל מום. הא לא הקדישו לכך ומי המקדיש.
ז"ל הרמב"ם (בסה"מ) " -שהזהירנו מהקריב קרבנות גוים אלא דבלאו האי קרא הו"א דאין העכו"ם יכול להקדיש
כשהם בעלי מומין ,ולא נאמר אחר שהוא גוי נקריב כלל ואינו מביא קרבנות .והחידוש שנתחדש בפסוק
בעבורו בעל מום" .ולהנ"ל כוונת הרמב"ם דהו"א שהוא דעכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל אינו מחשיבם
קרבן של גוי ,ויהיה קרב אף כשהוא בעל מום ,קמ"ל דאינו כבעלים על הקרבנות שנודרין ,ולא הם המקריבים את
קרבן של גוי כלל אלא של ישראל ואהכי אינו קרב כשהוא הקרבן ,ופשיטא דאינו עולה להם לרצון .אלא נתחדש רק
בעל מום. שההקדשה שלהם חלה ותו לא .ואחר שחלה קדושה על
ואפשר דזהו טעמו של הקצה"ח שפירש דאין לקדשי הבהמה ,הרי היא כלחמו של מזבח ומוטל על הכהנים
עכו"ם קדושת פה ,ולכך אין בהם מעילה .דאין בכוחם להקריבה .ומעתה הקדשת העכו"ם אינה מחילה קדושת
להחיל קדושת קרבן ישירות על הבהמה אלא קדושה קרבן מסוים אלא קדושה כללית שמייחד את הבהמה
כללית כעין נדר לשמים ,שצריכים להביא את הקרבן ,וזה לגבוה ,ולכן גם אם אומר שמקדיש לשם שלמים ,אינו חל
אינו קדושת פה. כרצונו אלא כפי שאמר הכתוב שתהיה עולה ,דלא נתנה
ביאור תירוץ התוס'
לו תורה רשות וכוח להקדיש קרבן של עצמו.
וכוונת התוס' בתירוץ הראשון ,דהו"א שעד כמה שאין ולפי זה הקרבן קרב בלי בעלים שמקריב אותו כלל ,אלא
העכו"ם יכול להחיל קדושת קרבן ,אין מקריבין כלל את רק מצד שהוא לחם המזבח .ושאני מקרבנו של ישראל
מה שהקדיש אע"פ שלא עוברים באיסור כדרך שעוברים שאינו קרב כשאין לו בעלים .דכן מצינו בדברי הרמב"ן
בהקרבת בעל מום ,קמ"ל דמותר להקריב את הקרבן ואינו במלחמת (ב"ק מא .מדפי הרי"ף) וברשב"א (גיטין נה ):דגזלן
קרבן של העכו"ם אלא לחמו של מזבח. שהקדיש את הבהמה שגזל ,חלה הקדושה דאיכא יאוש
ושינוי רשות .אמנם אין הקרבן ראוי להקרבה כי אין לקרבן
נמצא -עכו"ם אינו יכול להקדיש קרבן ואינו יכול להיות
בעלים ,היות ובשעה שהקדיש לא היה בעלים לקרבן ,אלא
בעלים על קרבן ,בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד .אך הוא
נעשה שייך להקדש מיד ,ובכה"ג אין מקריבין.
בתורת נדרים ונדבות להחיל קדושה לבהמה שתהא
ראויה למזבח ,ונעשה קרבנו עולה ,והכהנים מקריבים את ומעתה לומדת הגמ' מתרומה לענין כמה דינים ,דלרבי
מה שהקדיש כלחמו של מזבח ,ולכן אין בו את כל הדינים שמעון העכו"ם ליתא בתרומה דנפשיה ולכן אינו יכול
שפוגמים בקרבן שיש לו בעלים .אמנם בעל מום אין להחיל שם תרומה כלל ,וכה"ג בקרבן ,גם אם ישנו בנדרים
מקריבין כיון שאינו ראוי למזבח כשהוא בעל מום. ובנדבות ,אך אינו מחיל שם קרבן אלא מקדיש רק קדושה
כללית .וכיון שכן ממעטינן קרבן שאינו קרב אלא מפני
שהוא לחמו של מזבח ,מכל הדינים הנובעים משם קרבן,
ואין בקרבן של עכו"ם לא פיגול ולא נותר ולא טמא.
~ב~ אוסף
לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה | 32
הודפס
לתוכן
לתוכן
לתוכן
עטרת הברכות שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א
דין 'ואכלת' בברכה ראשונה • ב' דיני שלא כדרך אכילה
אכילה וליכא בזה משום איסור אכילת זרות ומ"מ מברכין ,וא"כ היאך בגליון הקודם הזכרנו יסוד גדול מדברי רש"י והכסף משנה ביסוד דין
מדמין אכילת שמן דפטור מחיוב אכילת תרומה דנתמעט מכי יאכל ברכת הנהנין דאף דמבואר בש"ס דשורש ברכה ראשונה מטעם דאסור
פרט למזיק ,דה"ה לענין ברכה ראשונה והרי מבואר דלא נאמר גדרי ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ,מ"מ סמכו בזה לדין 'ואכלת' הנשנה
אכילה בברכה ראשונה ,וצ"ע. לענין ברכה אחרונה ומעתה אף ברכה ראשונה תלי' בגדרי 'ואכלת',
[וברכת הריח ילפי' מקרא אחרינא כל הנשמה וכו'] ומטעם זה כתב
ב' אופנים חלוקים בדין שלא כדרך אכילה
רש"י דשמן זית אין לזה ברכה משום ואכלת כתיב ואכילת שמן זית
אשר יראה בהאי ענינא ,דמשמעות הסוגי' בפסחים כ"ד שיש ב' סוגי
נדון כמזיק ולאו אכילה היא .ומטעם זה כתב הכס"מ דמטעמת אינה
שלא כדרך אכילה .א .מעשה אכילה עצמה שלא כדרכה .ב .אף שאכילה
צריכה ברכה משום ד'ואכלת' כתיב' והיינו דבעי גם כוונת אכילה ולא
כדרכה מ"מ החפצא הנאסר לא נאסר באופן כזה כגון משקין היוצאין
די בזה שנהנה ,ועוד מטעם זה נקט הכס"מ דשורת הדין דבעי שיעור
מפרי ערלה ד'השלא כדרך' כלפי האזהרה דאיסורא דערלה החלה על כזית לברכה ראשונה ומאותו הטעם דבעי כזית לברכה אחרונה מטעם
החפצא ,אף דעתה הערלה היא בצורת משקה וזהו כדרך שתי' ,מ"מ דבעי שם אכילה וסתם אכילה היא רק בכזית ,וכתב שם דכל המחייב
אזהרת אכילה בערלה ותרומה נשנה באכילת הפרי ואם בא לשתות בפחות משיעור כזית בברכה ראשונה היינו מטעם גזירה ,דאי לא יברך
אין זה בכלל אזהרת האכילה והיינו השלא כדרך הוא קובע דלא נכלל על פחות מכזית שמא ימשיך באכילתו עד שיאכל כזית ונמצא שלא
שתית הערלה באזהרת האכילה הנאמר בתרומה וערלה ,והיינו דערלה בירך ,ולכן כבר תקנו ברכה על כל שהוא.
ותרומה האיסור נאמר על הפרי ונתרבו משקין היוצאים מזיתים
והנראה לדון בדבר חדש לדעת הכס"מ דהאוכל כזית הרי ברכה
וענבים דהם בכלל דרך אכילת הענבים וזיתים ,אכן לענין שאר פירות
ראשונה דידיה מעיקר חובת ברכה ,ואילו האוכל פחות מכזית כל
של ערלה ותרומה באנו לחייבו על המשקין היוצאין מהן בשתיתם
ברכתו היא רק מכח גזירה שמא יגמור ,האם יכול ראובן האוכל פחות
מדין אכילת הפרי בזה אמרינן דכלפי גוף הפרי הוי זה אכילת פרי שלא
מכזית להוציא את שמעון האוכל כזית די"ל דהוי תרי דרבנן דאינו
כדרך הנאתן דדרך הנאת הפרי הוא באכילה ולא בשתיה וממילא לא
מוציא חד דרבנן יעויין טורי אבן מגילה י"ט ע"ב ובבאר יצחק יו"ד סי'
נכלל באזהרת אכילת הפרי ועד"ז מבואר בצל"ח שם ובשו"ת כת"ס כ"ו דדין תרי דרבנן לא שיאטי' דוקא לחנוך דרבנן אלא בכל תרי דרבנן
סי' קי"א. לא מוציא חד דרבנן ,ואכ"מ.
ישוב קושית הגרע"א בשיטת רש"י קושית הגרע"א דמשקין היוצאים מהפירות לא יברכו לשיטת
ומעתה נראה בישוב קושית הגרע"א על דברי רש"י דכתב שנאמר רש"י
'ואכלת' אף לענין ברכה ראשונה ולכן השותה שמן אינו מברך ודין אחד והנה הגרע"א בחידושיו דף ל"ו ע"ב הקשה בשיטת רש"י דחידש
עם כי יאכל הנאמר באיסור תרומה לזר דהשותה שמן לא נכלל בכי דלברכה ראשונה נאמר דבעי גדר 'ואכלת' ,דלולי דבריו היה אפשר
ואכל דהרי מזיק הוא ,ומאידך משקין היוצאים מהפירות מברך שהכל לפרש הסוגי' דשמן זית לא מברכין היינו משום דאין שום הנאה ,וכל
אף דלענין תרומה וערלה הוי שלא כדרך ולא נכלל בכלל אכילה אמנם דמיון הגמ' לתרומה דנתמעט מחיוב חומש מ'כי יאכל פרט למזיק',
להנ"ל לענין ברכה יש רק סוג א' שלא כדרך היינו כלפי אכילה משונה וז"ל 'דסברה הוא דעל מה שמזיק לגופו ומרצונו ומדעתו מזיק לעצמו
דזהו בעיקר מעשה האכילה ,אבל לענין משקין היוצאין לענין ברכה לא תקנו לברך עליו ,ולתת הודיה להשי"ת ,והראיה מתרומה הוא רק
ראשונה הרי אין נדון על מה חלה האזהרה כמו במאכלות אסורות דאין על על היסוד דשתית שמן מזיק' .וע"ד רש"י דפירש משום ואכלת
חפצא מסוים דחל בו חלות הדין כי אם דנתקן ברכה על מעשה אכילה, הקשה וז"ל 'ועל פירושו קשיא לי ,דהא מבואר בפסחים דף כ"ד ע"ב
והכל תלי' אי אוכל או שותה החפצא שיש לפניו כדרכו. דכל משקין היוצאין מפרי הוי שלא כדרך אכילתן עי"ש ,וכיון דחזינן
אשר לכן לענין משקין היוצאין מהפירות אף דלא הוי בכלל דרך דמברכין על מי פיחת שהכל ,ע"כ דאף שלא כדרך אכילתן מברך עכ"פ,
אכילה ,אין זה משום חסרון בעיקר מעשה אכילה ,כי אם כלפי החפצא וכיון שכן מה פרכינן ,הא י"ל דאוכל דבר המזיק לו הוי בכלל שלא כדרך
הנאכל ואזהרת אכילה דתרומה וערלה נתפס באכילת פרי וכל דנהפך אכילתן ,ובתרומה דבעי כדרך אכילתו כמש"כ להדיא פסחים דף כ"ו
למשקין אין זה בכלל אזהרת התרומה משום דאין הפרי עומד למשקין ד"ה שאני היכל ,משו"ה פטור מחומש ,אבל מ"מ ברוכי מברכין עליו,
מלבד זיתים וענבים ,וזהו בכלל שלא כדרך אכילה כלפי אזהרת כמו דמברכין על מי פירות.
החפצא הנאסר ולכן אין בזה איסורא דתרומה לזר ,אמנם לענין ברכה והיינו דנתקשה בזה הגרע"א דמיניה וביה מוכרח דברכה ראשונה
אף שמשקין היוצאים מהפרי הרי לעולם אין שום חלות דין על החפצא לא נאמר גדר אכילה ,דהרי לענין ברכה ראשונה שמעינן דאף שלא
לדון שלא כדרך ביחס לאזהרת אכילה ,אלא כל דהגברא אוכלאבעי
וסף | 33 כדרך אכילה מברך כמו משקין היוצאים מפירות דנדון שלא כדרך
לתוכן
לאזהרת אכילת חלב ,אכן לעולם מעשה דשתיה היא בכלל מעשה ברכה ובזה אף במשקין היוצאים הרי יש כאן אכילה ושתיה ונכלל
אכילה. ב'ואכלת' ,והגרע"א כפה"נ לטעמי' אזיל כדיבואר.
ביוה"כ יש רק נדון כלפי מעשה האכילה דאין חפצא הנאסר ב' אופנים של שתיה בכלל אכילה
אשר לפ"ז לענין יוה"כ שנאמר שתי' בכלל אכילה ככה"ת ,הרי חולין דף ק"כ ע"א' ,המחה את החלב וגמעו חייב ,אמר קרא נפש
מצד עצם המעשה שתי' לעולם גם בהמחה את האוכל יש כאן מעשה לרבות את השותה'.
אכילה ורק לחלב יש ריבוי כלפי אזהרת חלב ,אבל בנוגע ליוה"כ דאין ובתוס' שם הקשו למה לי קרא תיפוק לי' דשתיה בכלל אכילה
חפצא מסוים דנאסר והכל תלי' בפועל אי אכל ושתה וכל דינו במעשה כדילפי' בסוגין ,ותירצו דרק בדבר שתי' נאמר שתי' בכלל אכילה ,אבל
אכילה ולזה נכלל מעשה שתיה דבכלל אכילה ,ומיושב היטב סתימת אוכל שנימוח אין שתיתו בכלל אכילה ולזה צריך ריבוי .וכתב שם בחי'
הדברים דהמחה את האוכל נאסר מדינא ביוה"כ ודלא כר' שלמה הגרע"א לפ"ז הנשבע שלא יאכל לא נכלל בזה המחה את האוכל דאין
קלוגר זצ"ל ,אמנם לא מטעם דכתב השדי חמד דשתיה לא נאסר מדין זה בכלל אכילה ורק יש ריבוי מהנפש .והיינו דהגרע"א הבין בכוונת
שתיה כאכילה כי אם בתרוויהו נכלל בדין עינוי ,אלא אף אי נאסר התוס' דהחידוש דשתיה בכלל אכילה אינו אלא בדבר שדרכו לשתות
ביוה"כ מעשה אכילה וכמש"כ בתוס' יוה"כ וכן הוכיח בקובץ הערות ולא באופן שהיה אוכל ועתה הוא משקה ,וזהו דכתב נפק"מ לנשבע
סי' מ"ג מכמה דוכתי דנאסר גוף האכילה בתורת מעשה אכילה ביוה"כ שלא יאכל דהמחה האוכל לא נכלל ורק מריבוי אתינן עלה ולשבועה
ולא רק מדין ביטול העינוי והארכנו בזה בעטרת המועדים סי' י"ד, לא נתרבה.
והיינו משום דאף המחה את האוכל הרי נכלל הכלל שתיה כאכילה
ולא בעינן ביוה"כ לריבוי ד'נפש' משום דלא חלה האזהרה על חפצא המחה את האוכל לענין יוה"כ
דאוכל דנצטרך לרבות בהמחהו אלא דנים רק את מעשה האכילה ובזה לפ"ז יל"ע בסוגי' דיומא דף ע"ו לענין יוה"כ דנשנה איסור אכילה
שתיה בכלל אכילה וכמש"נ.. ביוה"כ בכלל החמשה עינויים,והמקור לאסור שתיה זהו מהדין שתיה
בכלל אכילה דאמר ר"ל מנין לשתיה בכלל אכילה שנאמר 'ואכלת לפני
הגרע"א לשיטתו דהכל חסרון בעיקר מעשה האכילה
ה' אלוקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך' תירוש חמרא הוא וקרי ליה
ודעת הגרע"א בזה שסברת התוס' בחולין זה סברה כלפי החידוש
ואכלת .בשלמא שתית משקין נתחדש דשתי' בכלל אכילה אבל אין
דשתי' בכלל אכילה שאינו אלא בדבר שדרכו לשתות ולא באופן שהיה
מקור להמחה את האוכל דשתי' זו כבר אינה בכלל אכילה ,וא"כ לענין
אוכל ועתה נהפך למשקה ,ואין זה נדון מאי נכלל בעיקר האזהרה
לאסור ביהו"כ מנין לןהמחה את האוכל דנאסר לשתות דכיון דאין זה
דחלב ,וזהו שכתב נפק"מ לענין שבועה שלא יאכל בהמחה את האוכל
דרכו לשתות כבר אינו בכלל אכילה ולא בכלל הריבוי ד'נפש' .והגאון
ושותה כיון דאין זה דרכו ממילא לאו בכלל אכילה ולא נאסר בשבועתו.
ר' שלמה קלוגר באמת מצדד דאינו חייב ביוה"כ בהמחה את החלב.
ולדברין המחה את החלב אין זה גדר אחר בשלא כדרך ,אלא לא
השדי חמד מערכת יוה"כ סי' ג' חולק על יסוד ר' שלמה קלוגר ונקט
נתחדש בזה שתיה בכלל אכילה וה"ה במשקין היוצאים מהפרי זהו
דהמבואר בסוגיה דיומא דשתי' בכלל אכילה אין זה הסיבה שחייבים
שלא כדרך אכילה בעיקר המעשה דנאסר אכילת הפרי ובדרך שתיה אין
ביוה"כ דהרי לא כתיב אכילה ,אלא לשון עינוי ,והנאמר בסוגין שעינוי
זה כדרך אכילתו בעיקר הגופא דעובדא דשותה דבר שאמור לאוכלו
מאכילה ושתי' הם ענין א' ולכן יש ללמוד איסורם מאותו קרא .וזהו
ולא ביחס לגוף האזהרה הנשנה בו כי אם בעיקר המעשה נדון שלא
כשיטת השאגת אריה סי' ע"ו דיסוד האיסור אכילה ביוה"כ משום
כדרך ,וזהו דדימה כן אף לענין ברכת הנהנין דהשותה משקין היוצאים
ביטול העינוי ,ומה,ט אף שלא כדרך אכילה חייב משום דלא נאמר
מהפירות זהו שלא כדרך אכילת הפרי בעיקר המעשה משום שלא כך
בקרא אכילה כי אם ועיניתם.
אוכלים הפרי וממילא לא נכלל בדין 'ואכלת' ובדין דלדעת רש"י שלא
יברכו שהכל ,ולשיטתו אזיל דיש דין אחד שלא כדרך בעיקר מעשה אמנם התוס' יוה"כ למד מכח סוגית הגמ' דהא דנאסר בשתיה
האכילה .וכפה"נ לדעת הגרע"א מאי דנאסר המחה האוכל ביוה"כ אף ביוה"כ,הוא מדין שתיה בכלל אכילה דכה"ת ,וכאילו אמר 'תענו את
דלא נכלל בשתיה כאכילה ,צ"ל דקסבר כשיטת השאגת אריה דהכל נפשןתיכם 'מאכילה' [לאחר דילפי' דאכילה נקראת עינוי] ושוב צ"ע
תלי' בביטול העינוי ולא בשם אכילה וממילא אף שלא כדרך נאסר. מהמחה את האוכל דאינו בכלל אכילה לדעת התוס' בחולין.
אמנם נתבאר דיש יסוד גדול לומר דב' ענינים חלוקים המה ,משקין ב' דינים בשלא כדרך אכילה א .מצד החפצא הנאכל ב .מצד
היוצאים מהפרי הוא חסרון בחפצא דאזהרה דנשנה בו ושייך רק כשיש מעשה האכילה
חלות דין בחפצא דעתה נשתנה והנדון שלא כדרך כלפי החפצא הנאסר והנראה בזה שאף לדעת תוס' בחולין המחה את החלב ושותה י"ל
ואזהרת האכילה דנשנה בו ,ועוד שלא כדרך בעיקר אופן האכילה וזה דבכלל אכילה ,ורק כוונתם משום שנאסר החפצא בתורת 'אוכל' ,ולזה
באמת שייך אף לה' ברכות. בהמחה יש כאן חפצא של שתי' והרי אזהרת חלב חלה על חלב כ'אוכל'
ונפק"מ לאכילה גסה דנהנה בה ,לרש"י לכאורה לא יברך דאינו בכלל ולא כ'משקה' ואין משקה דחלב בכלל אזהרת אכילת חלב ,ולזה בעי
'ואכלת' ,ולדעת הגרע"א דהיא שיטת הרמב"ן והמאירי כל דנהנה קרא 'נפש' לרבות את השותה ,ונתחדש בזה דאזהרת חלב דקרא חלה
מברך אף דלא נכלל בדין 'ואכלת' ,וכמש"נ. אף על צורת משקה ,והיינו דכוונת התוס' דאין זה בכלל אכילה ביחס
לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל
| 34אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 298תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
אברך שנרדם ואיחר לסדרי הכולל ,האם איחורו נחשב לאונס?
נשאלתי ע"י אברך הלומד בכולל שמקבלים בו מילגה
גבוהה בתנאי שיקפידו מאוד על שמירת הסדרים ולא
"יסוד גדול הנלמד מאברהם אבינו"
יהא איחורים וחיסורים למעט אונסים ,וההחלטה איזה
"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים מקרה נחשב לאונס ואיזה לא נתונה לשיקול דעתם של
נא ידך תחת ירכי"
האברכים עצמם ,ואותו אברך נרדם בשעות הבוקר
והדבר הוא פלא הרי אליעזר היה איש אמונו של אברהם אבינו ומחמת כן הגיע לכולל בשעה מאוחרת מאוד ,ועתה הוא
שסמך עליו ללא שום חשש והפקיד בידו את כל עניני ביתו
ונכסיו ,א"כ כיצד אפשר להבין שבענין זיווגו של יצחק ,אברהם שואל האם הוא יכול להחשיב את שינתו כמקרה אונס
אינו סומך על אליעזר ונזקק להשביעו? או לא.
ונבאר הדברים ע"פ מעשה שהיה באחד מבעלי המוסדות ושאלה זו היא שאלה כללית הנוגעת לכמה ענינים.
בארה"ק שנסע לחו"ל למסע איסוף כספים למען מוסדותיו,
וכשהגיע לאחד מן הערים פנו אליו ראשי הקהל שראו כי הוא לגבי קריאת שמע של ערבית ,דפסק השו"ע (סימן נ"ח
איש נכבד בעל צורה ,ושאלו אותו האם הוא יודע לשחוט כיון
ששוחט העיר מת לפני שבועיים ,וכמובן הוא יתוגמל בהתאם. ס"ה) וז"ל "אם נאנס ולא קרא קריאת שמע ערבית עד
אותו מנהל השיב להם שבאמת הוא יודע לשחוט ,אך כיון שעלה עמוד השחר ,כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא
שעול המוסדות שבניהולו מוטל עליו אין לו אפשרות להתעכב ק"ש ויוצא בה יד"ח ק"ש ערבית" ,ויש לדון באדם שחזר
במקומם ,אא"כ ילוו לו סכום משמעותי שיוכל לכלכל את
מוסדותיו בתקופה הקרובה ,ולאחמ"כ הוא ימשיך במסעו וכך מאוחר בלילה ונרדם והתעורר בעלות השחר האם
יחזיר את הלוואתו. נחשב הדבר לאונס ויכול עדיין לקרות ק"ש עד הנץ
כששמעו ראשי הקהל את דבריו אמרו לו "בעצם מי אתה"? החמה או לאו.
מהיכי תיתי שנלווה לאדם בלתי מוכר סכום כה משמעותי,
אולי אתה מתחזה שתברח עם כספינו בלא להחזיר מאומה. וכן לגבי תפילת תשלומין ,דפסק השו"ע (ק"ח ס"א) וז"ל
נדהם אותו מנהל ואמר להם מי אני? אני השוחט שלכם! "טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה
בשחיטה שתלוי בה איסורים חמורים אתם סומכים עלי,
שתים" ,וה"ה בשאר תפילות וכמוש"כ השו"ע (שם ס"ב),
ולהלוואה לא?
אלא היסוד הוא שבדברים החשובים לאדם הוא אינו סומך על
ויש לדון במי שנרדם ומחמת כן לא התפלל האם נחשב
אף אחד אפי' על האנשים הקרובים לו ביותר ,והוא בודק לאונס ויש לו תפילת תשלומין או לא.
וחוקר ומשקיע בהם הרבה זמן ומאמץ ,אך בדברים שאינם
חשובים לו הוא יסמוך בקלות על כל אדם ,גם על אנשים שאין וסיפר לי אחד הרבנים שבחג הסוכות התקשרה אליו
הוא יודע את טיבם ומהותם ,ולא ישקיע בהם יתר על המידה. אשה בשעה אחת בלילה ואמרה לו שיש לה שאלה
ולכך אברהם אבינו שכסף וזהב ושאר עניני הגשמיות לא היו דחופה ,שבעלה נרדם מחוץ לסוכה ,ומסופקת היא האם
חשובים בעיניו כלל ,בזה הוא סמך בקלות על אליעזר ,אך
כשזה נגע 'לאידישקייט' ולרוחניות כשחיפש זיווג לבנו יצחק היא צריכה להעירו או שתעבור בכך על גזל שינה (ואמר
אחד מהאבות הק' ,כשזה נגע לדבר חשוב כ"כ ,אברהם לא סמך לה אותו רב דאינו יודע אם להעיר את הבעל זהו גזל שינה אבל
על אף אחד אפי' לא על יד ימינו ואיש אמונו אליעזר עבדו! ברור לו שלהעיר אותו בשעה כה מאוחרת לשאלה כזו זהו בודאי
והדברים הם יסוד גדול ונוגעים לכל דבר בחיים ,ולדוגמא בית גזל שינה) ,ובאמת יש לדון האם עליה להעיר את בעלה
שכשהאבא מפסיד עיסקה גדולה כל הבית באבל ,וכשהוא
מרויח 'שמחה וששון' ,ומאידך כשזה נוגע לרוחניות לא רואים כדי שיקיים מצות סוכה או שמחמת שינתו נחשב לאנוס
על האבא התיחסות וחשיבות מיוחדת לדברים ,אז הילדים ופטור מן המצוה.
קולטים שכסף הוא הדבר החשוב בחיים ואליו צריך לשאוף!
וכבר דן בזה הגרש"ז אויערבך זצ"ל (הליכות שלמה מועדים
פ"ט אות י"ז) וכתב שמי שנרדם לאונסו חוץ לסוכה אין צריך להקיצו דהואיל ונחשב לאנוס פטור הוא מן המצוות.
אוסף | 35
לתוכן
ובתשובות והנהגות (ח"ב סימן נ') דן במי שנרדם סמוך לסוף זמן ק"ש האם יש להעירו בכדי שלא יפסיד את זמן ק"ש ,ואף
שכתב השו"ע (ס"ג ס"ה) 'אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא ק"ש' ,ביאר המקור חיים שהיינו במתנמנם,
אבל אין ראיה משם לגבי אדם שנרדם לגמרי ,ונידון נוסף דן הגר"מ שטרנבוך שליט"א שם באדם המקפיד תדיר על תפילה
בציבור ונרדם ,האם יש להעירו ע"מ שיתפלל עם הציבור או לא.
והביא שם עובדא שמרן החזו"א זצ"ל לא העיר בחור שישן אצלו לזמן ק"ש של המג"א ,והסתפק בסיבת הדבר האם לא
הקיצו כיון שסבר שאנוס הוא בשינתו או שסבר שהעיקר כשיטת הגר"א שזמן ק"ש מאוחר יותר (והנה הבחור הנ"ל היה מו"ר
הגר"ש ברמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' ,וכבר שמענו מבאי ביתו דטעמו של החזו"א היה שהעיקר כשיטת הגר"א).
ולמעשה כתב שם בתשובות והנהגות להוכיח ע"פ דברי התוס' בב"ק (ד ).בשם הירושלמי ,שכתב דיש חילוק בין אם אדם
הלך לישון כשכלים מונחים לידו והזיקם שחייב ,לבין אם הלך לישון ואח"כ הביאו אצלו את הכלים שפטור ,והטעם הוא
דאם הלך לישון כשהכלים כבר מונחים לצידו ,היה צריך לחזות מראש שלאחר שירדם עלול להזיק את הכלים בשנתו ואם
שבר את הכלים אי"ז נחשב לאונס אלא לאונס מחמת פשיעה וחייב ,אך אם הניחו לצידו את הכלים לאחר שכבר ישן,
נחשב לאנוס גמור ופטור עליהם.
ולפי"ז יש לחלק כן אף לגבי ק"ש ותפילה בציבור ,דאם הלך לישון מדעתו ומחמת עייפותו הרבה יש אפשרות שלא יתעורר
לק"ש או לתפילה אין הוא נחשב לאנוס ,דהיה עליו לחזות מראש שיתכן שלא יצליח לקום בזמן כפי המתוכנן ,אך אם לא
היה בדעתו לילך לישון אלא שנפל שלא מדעתו על מיטתו הוי אונס גמור ,ואין צריך להקיצו.
ומסתברא שגם דברי הגרש"ז אויערבך זצ"ל שפסק דמי שנרדם חוץ לסוכה אין צריך להקיצו הם דוקא באדם שנרדם שלא
מדעתו ,אבל אם נרדם מדעתו חייבים להקיצו שאינו אנוס בכך ,ובזה מיושב מה שתמהו על דבריו מהא דמבואר בהל'
סוכה (תרל"ט) דבירדו גשמים והלך לביתו לישון אין צריך להקיצו אף אם פסקו הגשמים משום מצטער ,ומוכח דמעיקר הדין
בלא דין מצטער צריך להקיצו וזהו סתירה ברורה לכאורה לדברי הגרשז"א זצ"ל (עיין באורחות הלכה שם שהק' כן).
אך לפי דברינו הדברים מאירים ,דבירדו גשמים הרי הלך לישון מדעתו והיה עליו לחזות מראש שיתכן שבהמשך יפסקו
הגשמים ,ולכך אין הוא נחשב לאנוס וכל פטורו הוא מחמת דין מצטער ,אך הגרש"ז אויערבך קאי באדם שנרדם לאונסו
שלא מדעתו ובכה"ג נחשב לאנוס ופטורים מלהקיצו אף ללא דין מצטער.
ולפי"ז נראה דה"ה לגבי תפילת תשלומין הדבר תלוי בנסיבות ,דאם הוא נרדם לאונסו יש לו תשלומין ככל אדם שנאנס
ולא התפלל ,אך אם נרדם מדעתו אין שייך אצלו תשלומין דהיה עליו לצפות שיתכן שלא יספיק להתעורר עד שיעבור זמן
התפילה.
ועיין בספר הנפלא אשי ישראל על הלכות תפילה (פרק ל' בהערות אות ד') שהביא מספר מקור חיים שמסתפק האם שינה
נחשבת כשוגג או אונס לגבי תפילת תשלומין ,ונראה שכל ספיקו של המקור חיים הוא דוקא בנרדם שלא מדעתו ,דאם
נרדם מדעתו ודאי לא יהיה לו דין תשלומין וכפי שנתבאר.
ושוב הראו לי כן בפסקי תשובות (בסימן ק"ח הערה )26בשם שו"ת קרן לדוד שכתב וז"ל "דווקא כשנרדם בשינה באונס ,אבל
כשהולך לישון במכוון ,אף שעדיין שהות עד סוף זמן התפילה ,מכל מקום כיון דהו"ל ליזהר שלא תחטפנו שינה ויעבור זמן
תפילה (כגון ע"י העמדת שומר ,או שעון מעורר וכדומ') אף דהשתא אנוס הוא (אונס שינה) הוי ליה תחילתו בפשיעה וסופו באונס
דקיי"ל דלאו אונס הוא".
ולפי"ז נראה דאף בנידונינו הדבר תלוי ,דאם אותו אברך הלך לישון מדעתו אין איחורו נחשב לאונס דהיה עליו לדעת
שיתכן שלא יקום בזמן לסדרי הכולל ,אך אם לא היה בדעתו לילך לישון אלא שבאופן פתאומי חטפתו שינה נחשב איחורו
לאונס ככל האונסים.
וכל זה מדינא ,אבל שמעתי ממו"ר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהאברכים הם הבני חורין שבימינו שעליהם אחז"ל 'אין לך בן
חורין אלא מי שעוסק בתורה' ,ויש לנהוג איתם בכל ענייני שמירת הסדרים כבני מלכים דמאן מלכי רבנן ,ובודאי כל ענין
לגופו אבל זה צריך להיות היחס האמיתי להאברכים הלומדים תורה מעוני ומקיימים את העולם.
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
| 36אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
גליון שבועי | חיי שרה -תשפ"ז
יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים -מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו-יורק
מעשה שהיה פסקי דינים
וכיעסתה גם כעס// מדור א -מי הם הדיינים //
הרב חיים קאהן שליט"א
"תראי גברת ברכה" אמרה גב' לאה אייזן ,כשהיא
עוצרת את כעסה "אני לא יכולה להמשיך ולשנות את שהמירו את משפטי התורה על הראויים להתמנות דיינים
המודעה שהזמנת ,כל תיקון כזה לוקח לי זמן ,ואני לא משפטי הבל ,וע"ז נאמר 'ולא לפני
יכולה להתקדם בזמן הזה בעבודות דחופות אחרות הדיוטות' ,רק ידונו כפי משפט בני א .אין ממנים דיין אלא אם כן הוא
הממתינות לי" אדם בשכלם.5 ירא שמים ,הגון במידות ,1וחכם
"מה?" שאלה ברכה "אבל שילמתי על המודעה הזו!" בחכמת התורה שיודע לפסוק
"ראשית ,עוד לא שילמת" הזכירה לה לאה" ,ושנית כל איסור למנות דיין שאינו הגון דינים .2ברם ,כתבו הפוסקים שאם
הלקוחות משלמים על העיצוב הגרפי ועל עוד שנים או ב .הממנה דיין שאינו הגון או אינו לא נמצאו דיינים עם המידות
שלושה תיקונים ,אבל ַאּת ביקשת שינויים יותר מעשר חכם בתורה עובר על כמה לאוין,6 האמורות ,הם כשרים לדון ,וממנים
פעמים אחרי כבר אישרת את העיצוב ,וזה לא כלול וכאילו העמיד אשירה .7וכן אסור אותם לבית דין.3
במחיר" למנות דיינים בלי הסכמת הציבור.8 ויתירה מכך כתב הרמ"א ,שאף
"זה לא מקובל עלי" אמרה ברכה "אני מצפה לקבל במקומות שאין להם דיינים
את המודעה בדיוק כפי שאני מחליטה בסוף" הכשרים והפסולים לדון
שראויים לדון וצריכים מי שישפטו
"את יודעת מה?" אמרה לאה ,שסבלנותה פקעה "אל קטן ביניהם שלא ילכו בערכאות של
תשלמי לי ,ואל תמשיכי לבזבז את זמני .כל טוב" ג .אין דיין כשר לדון אלא מגיל גוים ,ממנים הטובים והחכמים
••• י"ג ואילך ,ואפילו לא הביא שתי שבהם ,וכיון שקבלו עליהם אין
בארוחת הערב ,סיפרה לאה לבעלה ,ר' אהרן משה שערות .9אבל קטן פסול אף אם אחר יכול לפוסלם ,וכן כל ציבור
על השיחה שהיתה לה עם ברכה ,כשהיא שואלת האם הוא חריף ובקי בדינים (ונחלקו
אכן היא לא תוכל לתבוע מברכה לשלם לה על עיצוב יכולים לקבל עליהם בי"ד שאינו
האחרונים אם פסול זה הוא ראוי מהתורה .4ויש שהוסיף בזה,
המודעה ,מכיון שהיא אמרה לה "אל תשלמי לי". מדאורייתא 10או מדרבנן .)11יש
ר' אהרן משה אמר שזו אכן שאלה מעניינת ,והוא שמ"מ אסור להם לקבל עליהם
שכתב שבענין קרקע פסול לדון לדון כפי חוקי הגויים ,ואם יסכימו
יתייעץ עליה למחרת עם הגאון ר' דוד רוזנבלום. עד שיביא ב' שערות .12ויש שכתבו
••• על זה הרי הם מחללים את התורה,
שכל שלא הביא שערות ,אין מעשה
הנידון שהעלתה לאה ,האם דברים שנאמרו מתוך
כעס נחשבים כמחילה או לא ,נידונו כבר בראשונים:
.1ראה סי' ז' סעיף י"א ,בי"ד של ג' צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים ,חכמה ,ענוה ,יראת ד' ,שנאת
רבינו ירוחם כתב (מישרים נתיב כט ח"ד) ,שבמקרה ממון ,אהבת האמת ,אהבת הבריות להם ,ובעלי שם טוב ,ובסמ"ע ס"ק כ"ז מהטור ביתר ביאור.
שיש חיוב לפועל שלא לעזוב את עבודתו (כגון שבכך .2ראה רמב"ם הל' סנהדרין פרק ב' הל' ח' ע"פ ביאור הב"ח ריש סי' ח' בסוף ד"ה אין למנות .כל זה
הוא גורם הפסד לבעל הבית .ראה סי' שלג סעיף ה), מלבד אלה שפסולים לדון כמובא בריש סי' ז'.
.3פתחי תשובה סי' ז' ס"ק כ"ד מברכי יוסף אות ל"ג ע"פ הלחם משנה הל' סנהדרין פרק ב' הל' ז' ,ומשיג
אם אדם כעס על הפועל שלו ,ואמר לו 'לֵ ְך ֵמ ִע ָּמ ִדי' ,הרי על הכנה"ג הגה"ט ט"ל שכתב בשם המבי"ט ח"א סי' ר"פ שכולם לעיכובא.
מכיון שאמר כך מתוך כעס ,דברים אלו אינם נחשבים .4רמ"א סי' ח' סעיף א' (וע"ע סי' כ"ב סו"ס א') משו"ת הרשב"א ח"א סי' תשכ"ט ,ע"פ סנהדרין כ"ג א'
למחילה ,ואם בעל הבית מבקש ממנו להמשיך לעבוד – בערכאות שבסוריא ,וצויין בש"ך סי' ג' ס"ק ג'.
.5חזון איש סנהדרין סי' ט"ו ס"ק ד' ד"ה יש ,והלאה.
אסור לו לעזוב את העבודה (וכך נפסק להלכה בסי' שלג
.6סנהדרין ז' ב' ,סי' ח' סעיף א' ,סמ"ע ס"ק א'.
סעיף ח בהגה) .והרי מבואר כאן ,שמחילה מתוך כעס .7שם ,טור סי' ח' סעיף א'.
אינה נחשבת כמחילה. .8ברכות נ"ה א' ,כנה"ג שם הגה"ט ב'.
וכמה אחרונים (שו"ת גינת ורדים חו"מ כלל ג סי' מו, .9טור סי' ז' ,ע"פ הירושלמי סנהדרין פרק ד' הל' ז' .שו"ע שם סעי' ג'.
מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' קיח ,חשב האפוד ח"א סי' צה) .10הפרישה ס"ק ג' כתב שפסול מדינא ,שכל הפסול להעיד פסול לדון ,וקטנים פסולים להעיד מדכתיב
(דברים יט ,יז) ועמדו שני האנשים (ב"ב קנ"ה ב' ,סי' ל"ה סעיף א') ,וראה נדה סוף מ"ט ב' .ומ"מ אין זה
ביארו דין זה ,על פי דברי הרמב"ם (מכירה פ"ה הי"א-יג, היקש גמור ,דלעדות פסול עד שיביא שתי שערות ,שהקפידה התורה על שם איש ,אך הוקשו להא
אישות פי"ז הי"ט) ,שהמחילה צריכה שתתברר שנעשתה שבשניהם יש פסול קטנות ,כל חד לפי ענינו .ועי' תומים ס"ק ד'.
בדעת ברורה וברצון ,ולא כשחוק והיתול ,והוא הדין .11ראה ב"ח סי' ז' ס"ק ג' דבגמרא ורמב"ם לא הובא כלל דין הקטן ושכן משמע מהירושלמי ,וכן מדייק
מדברי הסמ"ג והסמ"ק עיי"ש .ומה דבעינן שיהא בן י"ג ,הוא כדי שיהא נראה כגדול דסבורים שכבר
לאומר דברים מתוך כעס ,שאין בכוונתו למחול באמת. הביא שתי שערות ,ומסתפי מעונש אם יעות הדין .ומדברי הש"ך ס"ק ג' נראה שהסכים עמו.
וכן כתבו הרבה אחרונים להלכה ,שמחילה מתוך כעס .12או"ת ס"ק ד' ע"פ סנהדרין י"ח א' והתקוששו וקושו ,ובקרקע אין מקחו מקח עד שיביא ב' שערות,
אינה מחילה (שו"ת ראנ"ח ח"א סי' קיא ,דרכי נעם חו"מ והעתיקו הנתיה"מ חידושים ס"ק ה' .אך הקצוה"ח שם ס"ק ג' חולק ,שלא נהירא שיהא כשר לדון רק
באותו דבר שיכולים לדונו ,והדבר תלוי רק שיהיה נדון באיזה דבר שיהיה ,וכ"כ כסף הקדשים שם.
וסף | 37 (המשך א
בעמוד ב) (המשך בעמוד הבא)
לתוכן
פסקי דינים
מעשה שהיה
ממזר קטן כלום .13ויש אומרים שאינו ראוי לדון
סי' ג ,שער אפרים סי' קמב ,חקרי לב ה .ממזר כשר להיות דיין בדיני ממונות,27 אלא מגיל י"ח ומעלה והביא שתי שערות,14
חו"מ ח"ב סי' כד ,ישמח לב [גאנין] חו"מ שהוא יכול להציל העני מיד גוזלו.15
סי' ד ,ומהרש"ם ח"ג סו"ס לא .וכל זה הוא אף בקביעות (ואפילו שלושת הדיינים
דלא כמו שצידד רע"א בשו"ת החדשות ממזרים .)28והוא הדין לכל מינוי על ולדיין קבוע ,יש שכתב שאין למנות אלא
[לייטער] חו"מ סי' ה ,שדין זה הוא דוקא הציבור( 29אבל לדיני נפשות פסול ,ואף מבן כ' שנה ,16ויש שכתב שאין למנותו עד
כשלא אמר לשון מחילה בפירוש ,אלא שיהיה בן ארבעים ,אא"כ אין גדול ממנו
'לך מעמדי' ,אך כשאמר לשון מחילה ל'עונשין שלא מן הדין' ,הנוהג גם בזמן
בעיר.17
בפירוש ,מהני אף מתוך כעס .ויל"ע הזה.)30
בלשון 'אל תשלם לי' ,כבנידון דידן ,אם אשה
זה נחשב מחילה בפירוש) .ויש שהוסיפו, גר
ד .אשה פסולה לדון ,משום שכל הפסול
18
המראה שהוא מוחל, ֶ שאם עשה מעשה ו .גר פסול לדון לישראל( 31אף אם שני להעיד פסול לדון ,19ואשה פסולה להעיד
הרי זו מחילה אף אם נעשתה מתוך
הדיינים האחרים ישראלים) ,ויכול לדון רק בבי"ד 20שנאמר 'ועמדו שני האנשים'21
כעס ,שרק בדברים בעלמא אנו אומרים
שלא נתכוון באמת למחול (אמרי בינה גרים.32 (דברים י"ט י"ז) .ויש שכתבו שפסולה הוא
דיינים סי' כ סק"ה ,דובב מישרים ח"ב הדיין נחשב 'גר' לענין זה אף אם הורתו משום שאינה ראויה לכל מינוי.22
סי' לח ,וח"ג סי' לד ,ומשפט שלום סי' רט
ולידתו בקדושה ,אם הוא בן גרים .33אבל ומה שנאמר על דבורה הנביאה 'היא
סקכ"א).
אמנם התורת חיים (ב"ב קס :סנהדרין אם אמו 34או אביו 35מישראל ,דינו כישראל, ׁש ְֹפ ָטה את ישראל' (שופטים ד' ד') ,כתבו
קי ):חלק בעיקר הדין ,והוכיח שאף הראשונים שזה היה ע"פ הדיבור ,23או
וכשר לדיין ולכל מינוי.36
מחילה מתוך כעס מחילה היא ,והנתבע שקיבלום עליה אע"פ שפסולה לדון,24
נפטר בה .והאמרי בינה (שם) כתב, אך לגבי בעלי הדין ,אם הורתו ולידתו משום שכינה ששרתה עליה .25ויש שכתבו
שמכיון שיש בזה מחלוקת ,הרי הנתבע בקדושה ,הרי הוא כישראל גמור ,ואין גר שלא היתה דנה ממש ,אלא מלמדת את
הוא המוחזק ,והוא יכול לטעון קים לי
יכול לדונו.37 הדינים לישראל.26
שמחילה זו מועילה ,והריני פטור.
והנה ,מה שפשוט לו לאמרי בינה .13תפארת יעקב ,וערוך השלחן סעיף ג'.
שבמקום שיש ספק או מחלוקת אם .14ראה שבת נ"ו ב' שיאשיהו המלך החזיר מה שדן מבן ח' עד בן י"ח ,וזו הדיעה ראשונה בסי' ז' סעיף ג' .ועיין בתומים
המחילה מועילה ,הנתבע פטור מספק, ס"ק ג' שהוכיח שגם לדיעה המחמירה שאינו ראוי לדון הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד דינו דין מבן י"ג ומעלה ,ומה ששפט
יאשיהו בן ח' שנים ושלמה בן י"ב הוא עפי"ד התוס' סנהדרין ס"ט א' שדורות הראשונים היה זמן גדלות שלהם מתחיל מבן
אין זה פשוט כלל ,ומצינו שנחלקו בזה ח' ,ובתפארת יעקב חולק שלדיעה המחמירה פסול מדינא.
הראשונים. .15סמ"ע שם ס"ק ח' .אבל בב"ח כתב משום דבי"ח שנה כבר הגיע לרביע שניו ,ושכלו שלם לירד לעמקו של דין לזכות
הרשב"א (שו"ת ח"ו סי' ה) כתב לגבי ולחובה ,ומטעם זה אמרו חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) בן י"ח לחופה ,ובלבוש סעיף ג' כתב שאז הוא יודע בטיב משא ומתן
שבין הבריות .ועיין בערוך השולחן שם שמסיק דמדין תורה כשהוא בן י"ג והביא שתי שערות רשאי להיות דיין ,וכל האמור
אשה שספק אם מחלה לבעלה על חלק חומרות בעלמא הן.
מחיובי הכתובה ,שהבעל הוא נחשב .16שו"ת משכנות יעקב סי' ה' ,הובא בפתחי תשובה ס"ק ד'.
'המוציא מחבירו' ,ועליו הראיה ,משום .17שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק"מ ,הובא בפ"ת הנ"ל.
שמחילה היא כמו מתנה ,וזה שמחלו לו .18סי' ז' סעיף ד' ,וראה סמ"ע שם ס"ק י' ,ובהערות להלן.
.19ראה נדה מ"ט ב' ,הכשר להעיד כשר לדון ,וממילא הפסול להעיד פסול לדון ,תוס' שם נ' א' ד"ה כל הכשר ,תוס' ב"ק
הוא מקבל המתנה ,והוא נחשב 'מוציא' ט"ו א' ד"ה אשר.
(ודברי הרשב"א האלו נפסקו ברמ"א .20שבועות ל' א' (ב"ק פ"ח א') ,סי' ל"ה סעיף י"ד.
סי' סה סעי' כג ,כמבואר במקור דבריו .21ובירושלמי יומא פרק ו' הל' א' יליף מהיקש 'שנים עדים' (דברים י"ז ו') ,ל'וישארו שני אנשים במחנה' (במדבר י"א כ"ו).
הובא בתוס' נדה שם ,גיטין פ"ח ב' ד"ה ולא ,ולבוש סעיף ה' .והנה הסמ"ע הנ"ל העיר על הלבוש ,אבל בלבושי צדקה על
-שו"ת הרד"ך בית ב אות ז .וכן הובאו הלבוש ובאורים ס"ק ט' כתבו שמקורו הירושלמי (ובתוס' שהביאו).
בב"ש אה"ע סי' סו סק"ט) .וכסברא זו .22ערוך השולחן ע"פ הרמב"ם הל' מלכים פרק א' הל' ה' ,דילפינן מ'שום תשים עליך מלך' ,מלך ולא מלכה.
כתבו כמה פוסקים (שו"ת רדב"ז ח"א סי' .23תוס' נדה שם ,וכ"כ בבאר הגולה את י'.
שסד ,נתה"מ סי' פח סק"ג ,וסי' רכז סק"ד, .24תוס' ב"ק שם ,גיטין שם.
ומהרש"ם ח"ב סי' ט"ו) .אך לעומת זאת .25תוס' שם ,וחידושי הר"ן שבועות ל' א' שקבלו אותה עליהם מפני השכינה ,וכן בחינוך מצוה ע"ז.
.26תוס' נדה וגיטין הנ"ל ,והנה בתוס' ב"ק ט"ו א' ד"ה אשר תשים ,ותוס' נדה שם בתירוץ א' כתבו שאשה כשירה לדון
מצינו בספק מחילה על כתובה שנשאר כדמוכח מדבורה ,ורק באיש נאמר כל הכשר לדון כשר להעיד ,וכן כתב בחינוך מצוה ע"ז בשם קצת מפרשים ,ועיי"ש במנ"ח
בגמ' ב'תיקו' (ב"ב קלב :בבריא היאך), אות ח' מה שהעיר בזה ,אכן לדינא השמיטו הפוסקים דעה זו ,ובלי קבלה בוודאי לא מהני.
שנחלקו הראשונים להלכה האם מספק .27סנהדרין ל"ו ב' ,סי' ז' סעיף ב'( .וראה סימן כ"ב בענין קבלת דיין פסול) .וע"ע קדושין ע"ו ב' ,מלבד בירושלים שהקפידו
על יחסנים ,עיי"ש ,ובזה"ז מסתבר שלא שייך כל זה ,ברם בערוה"ש סעיף א' העתיקו בסתמא ,וצ"ע.
הפסידה האשה כתובתה או לא (הרי"ף ס. .28ע"פ תוס' סנהדרין ל"ו ב' ד"ה חדא ,ראה גר"א שם ס"ק ז' ח',
כתב שלא הפסידה האשה כתובתה ,וכן .29קדושין ע"ו ב'.
דעת רבנו ברוך בהג"א ,אך הרמב"ם הל' .30ראה ב"ח סוס"ק ו'.
זכיה ומתנה פ"ו ה"ט והרא"ש בב"ב שם .31יבמות ק"ב א' ,סי' ז' סעיף א' .ועיין רש"י שם ד"ה גר ,שלדיני נפשות פסול לישראל אבל לדיני ממונות כשר לשראל אפילו
אין אמו ישראל ,ובחידושי הר"ן סנהדרין ל"ו ב' כתב בביאור שיטתו דהיינו למנותו בדרך ארעי ובדיעבד ,וברמב"ן יבמות מ"ה
סי' לד פסקו שמספק איבדה כתובתה. א' כתב דמ"מ לא ממנין אותו למשימות דבעינן מקרב אחיך ,וע"ע שו"ת נוב"י יו"ד מה"ת בהג"ה ,ואכמ"ל.
וכך נפסק להלכה באה"ע סי' קו סעי' .32שם .הסמ"ע ס"ק ד' כתב שיכול לדון גר חבירו אף בכפיה ,ודלא כמו שהביא הדרכ"מ מהגהות מרדכי .ובקצוה"ח ס"ק א'
א .וגם הש"ך בסי' עה ס"ק סח חולק על הביא שנמצא בהגהות מרדכי סי' קי"ט ,ומצדד כדבריו ,וע"ע נתה"מ ס"ק א'.
.33יבמות שם .ובתומים ס"ק א' האריך האיך מינו לשמעיה ואבטליון לנשיא ואב"ד לדעת הרמב"ם שהיו גרים גמורים.
הרד"ך הנ"ל ,וסובר שהמחילה מועילה
.34יבמות שם ,סי' ז' שם.
מספק) .והאחרונים כתבו כמה חילוקי .35סמ"ע שם ס"ק ה' ע"פ ב"י שם ד"ה וכתבו ,שבא מטיפה כשרה ,וס"ק ג' ע"פ תוס' יבמות ק"ב א' ד"ה לענין.
דין בזה (א .מהנמו"י בב"ב שם משמע .36ראה יבמות מ"ה ב' בעובדא דמרי בר רחל.
(המשך בעמוד ג) וסף תשובה שם ס"ק א' מגליון רע"א ע"פ תוס' יבמות צ"ח א' ד"ה נשא אחותו ושם ק"ב א' ד"ה לענין חליצה. א | 38
.37פתחי
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מעשה שהיה קו ההלכה
שהסוברים שאיבדה כתובתה מספק ,זה חתימת עדות על שטר
דוקא בכתובה ,משום שלא ניתנה ליגבות שאלה:
מחיים ,אך לא בשאר שטר חוב .ב .רע"א כעד על צוואה שהוא כתב .הוא ביקש ממני שלא
ידידי ניגש אלי ,וביקש ממני לחתום ֵ
בגליון חו"מ סי' סה סעי' כג ,וחי' ב"מ עו: לקרוא את הכתוב בצוואה ,אלא רק לחתום.
רוצה לחלק שאם הספק הוא האם היתה האם מותר לי לחתום כעד על צוואה שלא ידוע לי מה כתוב בה?
כאן מחילה ,אזי אנו אומרים שזה שמחלו
לו נחשב 'מוציא מחבירו' ,אך אם ודאי 'כתב יד' ,הוא מסמך שבו יש הודאת בעל דין, תשובה:
היתה מחילה אלא שיש ספיקא דדינא שבעל השטר מודה שלוה מפלוני מנה ,או מבואר כדבר פשוט בגמרא ובפוסקים,
אם הועילה ,אזי הנתבע פטור מספק. שמכר לו קרקע ,וכדומה ,וחותם בחתימת ידו
אמנם כתב שם שמהבית שמואל הנ"ל שעדים אינם רשאים לחתום על שטר עד
על כל האמור לעיל .במקרה כזה ,עיקר כחו שידעו את תכנו ,ואף ידעו שמה שכתוב בו
מוכח לא כחילוק זה .ג .הנתה"מ בדיני
של השטר הוא על סמך חתימתו של בעל הוא אמת (שהרי אם יחתמו על חיוב שאינו
תפיסה סקי"ב כתב ,שכשיש ספק דררא
השטר ,ואילו עדות העדים באה רק להעיד נכון ,יוכלו להוציא על פי עדותם ממון שלא
דממונא על המחילה פטור .ויש לעיין
שזו אכן חתימת ידו של בעל השטר ,ושחתם כדין) .וזוהי כל הסיבה שאנו סומכים על
מתי נחשב הספק כדררא דממונא).
בדעה צלולה ,וכדומה (וראה מה שכתבנו חתימת עדים בשטר ,שחזקה היא שהעדים
ומכל זה עולה ,שמחילה זו שבנידון
בגליון שמג). לא היו חותמים אלא אם כן ידעו שמה
דידן תלויה בכמה ספקות ומחלוקות,
וקשה להוציא ממון מהלקוחה. והנה נחלקו הפוסקים כאשר עדים חותמים שכתוב בו הוא אמת (ונחלקו הפוסקים אם
אמנם מטעם אחר נראה שהמחילה בסתמא אחר שטר הכתוב בנוסח 'כתב עדים רשאים לחתום על שטר שעדים אחרים
לא הועילה ,ולאה יכולה לגבות את מלא יד' ,אם כוונתם להעיד על כל הכתוב בו ,או העידו בפניהם מה כתוב בו .ראה חו"מ סי'
התשלום מהלקוחה .וזאת ,משום שמעשי שכוונתם להעיד רק על חתימת בעל השטר. מה סעי' ב ,וסי' מב סעי' ג).
ידי האשה שייכים לבעלה ,כנגד חיובו אמנם כאשר הנוסח לפני חתימת העדים הוא
יתירה מכך ,אף אם יבואו לפנינו העדים
במזונותיה ופרנסתה (כתובות מז :אה"ע 'חתם פלוני בפנינו בדעה צלולה' וכדומה ,אזי
החתומים על השטר ויאמרו שחתמו בלא
סי' סט סעי' ד) ,וכיון שכך ,הרי אותה פשוט שאין עדותם על כל הכתוב בשטר,
לדעת מה היה כתוב בשטר ,אינם נאמנים,
לקוחה בעצם חייבת לשלם לבעלה של אלא רק על חתימתו של בעל השטר ,וממילא
שכלל הוא בידינו' :אין אדם משים עצמו
לאה ,וממילא מחילתה של לאה אינה אינם צריכים לקרוא את הכתוב בשטר ,וכן
רשע' (ואף אם חתימתו אינה מקויימת ,והוא
מועילה להפקיע חוב זה (הגם שהאשה נהגו העולם (ראה ערך ש"י סי' סט סעי' ג,
רשאית להחליט על משא ומתן ואפילו מעיד בפנינו שזו היא חתימתו ,אלא שחתם
דברי גאונים כלל קב סי' ד ,ושו"ת תשורת
על מתנה לצורך העסק או הבית ,ומעשיה בלא לקרוא את הכתוב בשטר ,אינו נאמן
ש"י ח"א סי' תרי .וראה ערוך השולחן סי' קמז
מחייבים אף את בעלה ,אך מחילה שאינה מדין 'הפה שאסר' .ראה סי' מו סעי' לז).
סעי' א ,וראה פעמוני זהב סי' מ' ,ומה שהביא
לתקנת העסק ,אלא כמו זו שנעשתה מגור אריה הלוי הוא בסי' מ"ה ס"ק ח'). לפיכך ,הדבר ברור שאסור לעד לחתום על
מתוך כעס – אינה מחילה .נתה"מ סי' שטר שלא קרא את הכתוב בו ,ואסור לו
ויש לציין ,שגם באופן זה צריכים העדים
עז סק"ח ,ע"פ הש"ך סי' צו סק"ט .אמנם לסמוך על בעל השטר שאומר לו שבשטר
להקפיד שחתימתם תהיה על דבר אמת,
יש לדעת ,שבמקרים רבים בימינו יתכן כתוב כך וכך (וכבר דנו הפוסקים האם עדי
והיינו שאכן יראו שפלוני זה חתם בפניהם,
שמעשי ידי האשה אינם שייכים לבעל, הכתובה יכולים לחתום עליה בלי קריאת
ושהוא בדעה צלולה ,וכן שהתאריך המופיע
היות והיא המפרנסת העיקרית ,וממילא הכתובה קודם החופה ,ראה אהע"ז סי' סו
בשטר נכון (שאף שאין למסמך זה תוקף
אין זה נחשב שהוא נותן לה מזונות תחת סעי' א ,חו"מ שם ,וספר כתובה כהלכתה עמ'
שטר ,מכל מקום יש נפקא מינה בתאריך
מעשי ידיה .ראה מהרי"ט ח"ד ח"מ ס"ס פט).
לענין קדימה במטלטלין [ראה סי' קד סעי'
סז ,מל"מ אישות פכ"א ה"א ,חזו"א אה"ע
יג] ,או לענין צוואה ,לידע איזו היא הצוואה אמנם ,כל האמור הוא ב'שטר' ,אך שטרות
סי' ע סק"ו ,ובקובץ הישר והטוב חי"א
המאוחרת יותר [ראה סי' סה סעי' יד] .עוד רבים הנהוגים בימינו אינם אלא 'כתב יד'.
עמ' יד-נב .וממילא באופן כזה הרי החוב
שייך לאשה ,וזכותה למחול עליו ,והדר יש לציין שבמקרה של צוואה ,יש לברר כלומר' :שטר' הוא הגדת עדות העדים מפי
דינא דמחילה מתוך כעס ,וכפי שנתבאר שאין בה 'אעבורי אחסנתא' ,דהיינו הפקעת כתבם ,והיינו שהם מעידים שהכתוב בשטר
לעיל). הירושה מהיורשים הראויים לפי ההלכה הוא אמת ,כגון שפלוני לוה מפלוני מנה ,או
[ראה סי' רפב סעי' א]). קנה ממנו קרקע ,וכדומה .אך לעומת זאת
© כל הזכויות שמורות ל BHIמכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים
הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף -נתן פלדמן לקבלת הגליון במייל:
mm@businesshalacha.com
טלפון 02-6504055 :דוא"לzuf@zuf.co.il :
נתן פלדמן
יצחק מירסקי 17י-ם
לדיני תורה ,שאלות בדיני ממונות ,ריבית ,צוואות ,דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט ,או לכל ענין
zuf@zuf.co.il | 02-6504055
הקשור לגליון אפשר להתקשר:
BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455
| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com
אוסף | 39
לתוכן
גליון מספר 374
פרשת חיי שרה
תשפ"ז
מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר
הרב אורי יצחקי אמירת תחנון בסליחות בה"ב לפני התפלה ⧫
להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה כדי לפטור תפוח ⧫ שכח להזכיר 'על
הגפן' בברכת על המחיה האם צריך לחזור ולברך על הגפן ⧫ הרב אברהם זנגר
הרב משה מרדכי כהן תרי קלי לא משתמעי בקידוש ⧫
הרב זאב פראנק עיונים בדיני הלל של ר"ח ⧫
הרב אליסף פרלמן בגדר איסור לשון הרע על דבר אמת ⧫
השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה ,שכן הוא
משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה ,וסתם תפלה רצה לומר תפלת הרב אורי יצחקי
שמונה עשרה ,שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של
כל היום ,כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה,
והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום אמירת תחנון בסליחות בה"ב לפני
תפלת י"ח ,שעיקר התפלה הוא י"ג מדות ,ואח"כ נופלין על פניהם כמו
אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו לא נדע ,לכך אומרים אחריהם התפלה והמסתעף לענין לא תתגודדו
קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה ,עכ"ל. א .השנה שזמן הנץ היה מ אוחר ,נהגו בכמה בתי כנסיות להקדים את
אך כ"ז בסליחות שלפני ר"ה ,שנהגו לאומרם לפני התפלה ואז נהגו הסליחות של בה"ב לפני התפלה ,אלא שהסתפקו על סדר אמירת
ככל הסדר המבורא בלבוש ,אך סליחות בה"ב הרי והגים ע"פ רוב הסליחות ,דסדר הסליחות הנהוג בתעניות אחר תפלת ש חרית,
לאומרם אחר שמנ"ע ,ואז לא שייך כלל הסדר הנ"ל דכל חלקי הסדר מתחילים מיד סליחות אחר אבינו מלכנו ואומרים תחנון וקדיש
הנ"ל – אשרי וחצי קדיש לפניהם ותחנון וק"ת אחריהם – נוהגים תתקבל כפי סדר התפלה הרגיל ,ובסליחות שאומרים בימי הרחמים
לאומרו בלאו הכי בסדר התפלה הרגיל. לפני ר"ה ועשי"ת לפני התפלה ,הסדר הוא שאומרים אשרי וחצי
ב .מעתה צריך לדעת בנידו"ד שמקדימים את הסליחות בה"ב לפני קדיש וסליחות ובסוף תחנון וקדיש תתקבל ,ובסדר התפלה של
התפלה ,למאי מדמינן ליה ,לסליחות שלפי ר"ה [ומה שלא נוהגים כן
שחרית אומרים שוב תחנון וקדיש תתקבל ,והסתפקו באותם
בכל סליחות בה"ב הוא מהטעם הנ"ל דבלאו הכי מובלע בסדר התפלה הרגילה, שמקדימים את הסליחות של בה"ב לפני תפלת שחרית איך ינהגו ,אם
ומינה היכא שהתרנו לומר את הסליחות לפני התפלה חזר סדר הסליחות כסדר סליחות של ערה"ש ועשי"ת או כסדר סליחות של תעניות.
המבואר בלבוש למקומו] ,או דלמא כיון שלמעשה המנהג לומר סליחות ב .הנה עצם הדבר לומר סליחות של בה"ב לפני התפלה ,הסכימו כן
בה"ב אחר התפלה לא מצאנו מקור לנהוג את הסדר של הלבוש בשום רבותינו הפוסקים כולם כמובא בספרי הקיצורים ,עיין בספר אשי
מצב[ .ויש שטענו שאין לומר תחנון אחר הסליחות כי ל א ת קנו כן ,ואין הדברים ישראל פמ"ד הערה ל"ט בשם מרן הגריש"א זצ"ל וכ"כ בשם מרן בעל
מדוקדקים דפשיטא שלא היתה תקנה על אמירת סליחות בה"ב לפני התפלה, השבט הלוי זצ"ל וכן העידו שנהג מרן הגראי"ל זצ"ל בביתו ,וגם
והצורה הזאת של אמירת סליחות נולדה כחלק מהתקנה והמנהג הכללי לומר משמע שמוסכם לומר אשרי וחצי קדיש לפני הסליחות ,אך הסתפקו
סליחות בבה"ב ,ומה שייך להכריע מכח הטענה "שלא תיקנו" ,אלא יותר מדוקדק לגבי אמירת קדיש תתקבל אחריה ,וכן לגבי תחנון .ובכמה ספרים
הוא הנוסח שכתבנו דמעשה לא מצאנו מקור לסדר זה]. וקבצי פ סקי רבותינו בדור זה מצאנו שהורו לומר קדיש תתקבל אך
הסתפקו לגבי תחנון.
ג .וראיתי במאמר של ידידי הגר"א זנגר שליט"א [באוסף גליונות מס[13 .
שהאריך ביסודי הדין של סדר אמירת סליחות בה"ב ושאר תעניות הנה אירע המקרה שבביכנ"ס אחד רבו הדעות והעדויות על מנהגי בתי
[וחלק ממאמר זה מבוסס על דבריו] ,ומשמע שם שנקט דלהלבוש תיקנו כנסת ותיקים והנהגת גדולים ,וסו"ד שהכריזו שכ"א יעשה כרצונו!!
סליחות בה"ב דומיא דסליחות שאומרים לפני ר"ה ועשי"ת שתיקנו הנה עצם ההכרזה היה בה טעם כדי לשים סוף למצב הבלתי נעים
כדוגמת תפלת שמונ"ע ,וב שאר תעניות לא תיקנו כן .ולפום ריהטא של חילוקי דעות בלתי פתירים באמצע התפלה ,אך לעצם ההלכה
לא מצאתי מקור לדבר זה בדעת הלבוש ,אבל משמעות הרבה מגדולי וההנהגה הנכונה ראיתי לברר שני ענינים ,האחד מה צדדי ספק לגבי
הפוסקים בדורנו כן ,וצ"ע קצת. אמירת תחנון ,והשני אם היה ראוי לנהוג שכ"א יעשה כרצונו ,ובפרט
אך התקשי תי טובא על דעת הסוברים שאין לומר תחנון אחר בהכרזה ,או דלמא נתקיים בזה מאמר העולם "ברח מן הזאב ופגעו
הסליחות ,דלכאורה דין קדיש תתקבל ודין תחנון שווים ,דאם מדמים הארי" ,שברחו ממחלוקת בדבר שאפילו אינו דרבנן אלא מנהג
לסדר סליחות של לפני ר"ה ועשי"ת ,אזי יש לומר שניהם ,ואם בעלמא [כמו שיבוא לקמן בסמוך] ונכנסו בחשש של איסור "לא
מדמים לשאר תעניות ולסדר הרגיל שאחר התפלה ,אזי לשניהם אין תתגודדו" שיש בו צד דאור' ועכ"פ ודאי איסור דרבנן.
לנו מקור ,ולפ"ז לא הבנתי את מנהג הסוברים שלא לומר תחנון, ב .וראשונה ננסה לבאר את צדדי הויכוח ההלכתי איך צריך להיות
והלא משמע שהם מודים שאומרים קדיש תתקבל אחר הסליחות סדר הסליחות בכה"ג.
[כשאומרים סליחות לפני התפלה] ,וממ"נ אם מדמים את סדר הסליחות הנה דעת המצדדים לומר תחנון אחר הסליחות [אע"פ שאומרים שוב אחר
לתפלת שמנ"ע כמבואר בלבוש יש לומר שניהם ,ואם לא מדמים - שמנ"ע] ,יסודם בדברי הלבוש בסימן תקפ"א שהסליחות הוי כמו
שניהם אין לומר ,ובאיזה סברא מחלקים בין ק"ת לתחנון ,וצ"ע. שמונ"ע ,דאחר שכתב את כל הסדר [כמו שאנו נוהגים באשרי וחצי קדיש
ד .אבל יעוין במאמר הגרא"ז שליט"א שם שהאריך להוכיח דיסוד לפניהם ותחנון וקדיש תקבל לאחריהם] ,כתב וז"ל :אף על גב שבכל ימות
ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל 8456389@ GM A I L . C OM
| 40אוסף
2
לתוכן
לתוכן
לתוכן
דוקא בב"ד אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן[ ,ולדידיה שפיר עשו ב"ש הלבוש תלי בפלוגתת הלבוש והמג"א עם הא"ר בהלכות פורים בסימן
כדבריהם ,עיי"ש בגמרא ובקרן אורה] והקרן אורה תלה לה בטעמי האיסור תרצ"ג ,אם אומרים ב"פ קדיש תתקבל ,דהא"ר ס"ל דאומרים ב"פ,
הנ"ל ,דלר"ל הוא משום שתי תורות ולר"י משום מחלוקת .ולא מצאנו אחת אחר שמנ"ע ואחת אחר המגילה וקדושא דסידרא ,אבל דעת
בפוסקים הקדמונים הכרעה ברורה במחלוקת זו. הלבוש והמג"א דאין אומרים רק פ"א ,והלבוש אזיל לשיטתו דאין
אך לדינא מפורש במשנ"ב בסימן קל"א ששייך בנפ"א איסור לא אומרים ק"ת רק על שמנ"ע ,וס"ל דמג ילה אינה דומיא דתפלת
תתגודדו ,דעל מה שנחלקו השו"ע והרמ"א בסימן קל"א ס"א על איזה שמנ"ע ,ולפי הא"ר אין לנו מקור דסדר תעניות הוי דומיא דתפלת
צד ראוי להטות בעת נפ"א ,שהשו"ע כתב שנהגו להטות על צד שמנ"ע וממילא אפילו אם יאמרו ק"ת אחר הסליחות אין זה משום
שמאל ,והרמ"א בהגהה כתב שי"א דיש להטות על צד ימין ,וכתב דהסליחות הוי דומיא דשמנ"ע אלא דאפש ר לומר ק"ת גם בלא
המשנ"ב ס"ק ו' -וכן דעת הט"ז ומ"א שאין לשנות ממנהג זה ,וכן ש מנ"ע אלא על ריבוי בקשות [כשיטת הט"ז בסימן תקפ"א שהשיג על
נהגו העולם ,והוסיף וז"ל :ואפילו להגר"א דסובר דהעיקר כהמחבר הלבוש] ,א"נ דסגי בשאר עניני תפלה דומיא דמגילה וקדושא דסידרא.
דתמיד על שמאל מ"מ אם מתפלל בביהמ"ד והעולם נוהגין כהרמ"א הנה לפי דבריו הנחמדים מצאנו מקור לחלק בין ק"ת לתחנון ,דלפי
מ"מ אסור לשנות משום לא תת גודדו) ,ע"כ. הא"ר הרי אין אמרת ק"ת מסדר התפלה ושפיר יש לאומרו אחר
ח .הנה ידוע שרוב השאלות שדנו בהן הפוסקים בדורות האחרונים הסליחות לפני התפלה ,לא גרע מק"ת שאומרים אחר המגילה אע"פ
בעיקר בא"י בחשש לא תתגודדו באמירת תחנון ,הוי בענין שינוי מנהגי דאין למגילה דין תפלה ,משא"כ תחנון שהוא מתכסיסי תפלה כמוש"כ
אמירת התחנון בין בני ספרד לבני אשכנז [בצורת הקיום של נפילת אפים הלבוש ,אין לאומרו רק אחר תפלה ,וכיון שלפי הא"ר אין לנו מקור
והמזמור שאומרים בעת הנפל"א] ,וכן במה שנהגו בקהילות החסידים שסדר סליחות הוא כסדר תפלה ,ממילא אם אומרים סליחות לפני
להימנע מאמירת תחנון בזמנים ידועים מה שלא נהגו בקבילות אחרות התפלה אין לנו מקור לומר תחנון אע"פ שאומרים ק"ת וכמושנת"ב.
של יוצאי ליטא ,וככיו"ב ,ויש לתת לב שהטעמים שנתנו הפוסקים ה .הנה מחלוקת זו אינה מוכרעת כמבואר בפוסקים ,וא"כ לענין
במקרים הנ"ל לא תמיד שייכים במקום שכל הקהל שייך לקהילה אחת תחנון נפלנו בפלוגתא ,וצ"ע כיצד יש לנהוג ,אלא שי"ל שגם הא"ר
ממוצא אחד ומנהגים שווים ,ועיין בסמוך נפק"מ בזה לנידו"ד. מודה ללבוש בעיקר דבריו וס"ל דגם מגילה וקדושא דסידרא יש להם
ט .הנה להלכה נחלקו הפוסקים אם שרי ליחיד לנהוג אחרת מהציבור דין תפלה כמו שצידד הגרא"ז שליט"א שם.
באמירת תחנון [וכן אם מותר לחלק מהציבור לנהוג כמנהג אחד והחלק השני ובאמת היינו צריכים לילך בזה בתר המנהג ,חדא דכן הדין בכל דוכתא
מנהג אחר באותו ביהכנ"ס] ,יש אומרים 2שבכל עניני ומנהגי נפילת אפים כמבואר בירושלמי [יבמות פ"ז ה"ג] "כל מקום שההלכה רופפת הלך
אין לו לאדם לשנות ממנהג המקום דיש בזה משום לא תתגודדו, אחר המנהג" ,ועוד דהא גם אמירת תחנון בסדר התפלה אינו אלא
ולדבריהם המתפלל נוסח אשכנז (שנופלין על פניהם בשני וחמישי לאחר מנהג [כמו שהזכרנו לעיל ונביא אי"ה לקמן בסמוך].
"והוא רחום") שמתפלל במנין של נוסח ספרד ,יפול על פניו לפני "והוא
רחום" כמנהג המתפללים ,וכן להפך .וכן ספרדי שמתפלל במנין של אך באמת א"א לנהוג כן בנידו"ד דכבר כתבו הפוסקים בשם הריב"ש
אשכנזים יפול על פניו ואשכנזי המתפלל במנין של ספרדים אל יפול בסי' תע"ה דבדבר שאינו תדיר ומצוי לא שייך מנהג ,וכ"פ הרמ"א
וינהג כמנהג המקום. בחו"מ סי' של"א ,וצורה זו של אמירת סליחות בה"ב לפי התפלה
אינה מצויה ואינה תדירה.
אך הרבה פוסקים ס"ל דאין איסור לא תתגודדו ברוב המקרים
הנזכרים לעיל ,אך חלוקים בטעמם ,י"א 3משום שבימינו שנתקבצו ולהלכה ולמעש ה נראה לענ"ד דפשיטא שא"א לחייב לנהוג כן לומר
בכל עיר ועיר שבטי ישראל לעדותיהם ומנהגיהם ,ושינויי הנוסחאות תחנון[ ,אפילו לערוה"ש שכתב בסי' קל"א סע' ב' דאע"פ שתחנון רשות מ"מ
ידועים ,ואין מקפידים כ"כ ,לכן יכול כל אחד לנהוג כמנהגו לענין נ"ל דעכשיו שכל ישראל נהגו בזה שוינהו עלייהו כחובה אם מעט ואם הרבה
נפילת אפים ,וי"א ש בבתי כנסיות שיש בהם מנינים הרבה אחד אחר ע"כ ,הנ"מ במה שמוסכם וקיבלו עליהם ,לא בדבר שאינו תדיר ומצוי] ,אלא
השני או בכמה חדרי תפילה ,וכשיחיד אינו נופל על פניו ניתן לתלות שאם ציבור שלם רוצה לומר ודאי יש לו על מי לסמוך כיון שאין
שהוא מתפלל עם מנין אחר וכיו"ב ,וי"א דכלל ליכא איסור לא הלכה זו ומנהג זה מוכרע ,ובפרט שללבוש פשיטא ליה לומר תחנון
תתגודדו במנהגי נפ"א השונים דאינו דין אלא מנהג (שו"ת מהר"ם ולא מצאנו לא"ר שחולק עליו להדיא ,ואין באמירת תחנון איסור,
בריסק סי' נ"א) ,ובס' הליכות משה (פסקי הגר"מ הלברשטאם זצ"ל ,ח"א אולי יש לחוש לדעת הלבוש שלדידיה הוא מתכסיסי התפלה ומסיע
פט"ז) דאין כלל איסור לא תתגודדו בכל ענייני התפילה ,שאין זה אלא להעלות התפלה ,וצ"ע.
מנהגי קהילות גרידא. ו .הנה כ"ז אם באו כל הציבור להסכמה או שיש רב מוסכם שהולכים
י .הנה יש נפק"מ בין הטעמים לנידו"ד ,דלפי הסוברים שהטעם משום אחר פסקיו במנהגי בית הכנסת ,אך בנידו"ד הלא הכריזו שכל אחד
שדבר שתלוי בחילוק בין מנהגי בני ספרד לבני אשכנז לא שייך האיסור יעשה כמו שרוצה ,וכן עשו ,ויש לדון אם שפיר עבדי ,דהיינו אם
דידוע שכ"א נוהג כמנהג רבותיו ועדתו ,לכאורה בנידו"ד דבעיקר מותר לחלק מהציבור לומר תחנון וחלק לא ,או דלמא עוברים בזה
המנהג של אמירת תחנון כל המתפללים נוהגים מנהג אחד ,אלא על איסור לא תתגודדו ,ובפר ט אחר שהכריזו שכן יעשו ,אולי גרע
שחלוקים בדין [דאע"פ שעיקר חיוב אמירת תחנון אינו אלא מנהג אך יסודו טפי מחמת ההכרזה.
בדין] ,שפיר שייך כאן איסור לא תתגודדו ,ורק לפי אידך טעם שבדברים הנה עצם הדין שאין לעשות נפילת אפים בשונה מהציבור מחמת
שאינם דין אלא מנהג ל"ש לא תתגודדו ,גם בנידו"ד לא שייך האיסור. איסור לא תתגודדו ,יש לדון בזה ,ע"פ המבואר בהרבה פוסקים
אך הלא כבר הבאנו את פסק המשנ"ב דגם בנפל"א שייך איסור לא שאמירת תחנון אינה חובה מחובות התפלה אלא מנהג ,1דיל"ע אם
תתגודדו ,ולפ"ז בנידו"ד שייך איסור לא תתגודדו. שייך איסור "לא תתגודדו" בדבר שעיקרו מנהג או דוקא בדבר
המחויב ע"פ הדין אלא שיש בזה שיטות להלכה.
יא .אך אפת"ל דלפי דעה זו לעולם ליכא איסור בשום מקום משום
שתמיד יוכלו לתלות בשינוי מנהגי הקהילות והעדות ,לענ"ד נידו"ד ולכאורה נראה ד תלוי בשני הטעמים לאיסור לא תתגודדו ,רש"י
גרע ,דכיון שהתווכחו בזה כל המתפללים בבית הכנסת בתפלה זו והריטב"א והמאירי נקטו שהאיסור כדי ש לא יהא נראה כש תי תורות,
עצמה ,והכריזו על ה"פשרה" שכ"א יעשה כרצונו ,היינו איסור לא אבל הרמב"ם והחינוך מפרשים שהאיסור מפני ש מביא לידי מחלוקת,
ת תגודדו !!! ואע"פ שלא ראיתי סברא זו בפוסקים ,מאוד מאוד נראית והשתא לפי רש"י וסיעתו י"ל דלא שייך איסור "שתי תורות" רק בדין
הסברא ,ועיין. והלכה ולא במנהג ,משא"כ לרמב"ם וחינוך שייך בכל דבר ,דאין נפק"מ
ואין לומר דלא שייך כאן איסור לא תתגודדו משום שאנו תולים שכ"א מה יביא לידי מחלוקת[ .וידעתי שאין התליה מוכרחת אך כן נראה יותר].
עושה כמנהג מקומו ועדתו ,שהרי הראנּו לדעת שיסוד המחלוקת ז .שו"ר שכ"כ הקרן אורה והאבני נזר ,ותלו לה במחלוקת ר"י ור"ל
בנידו"ד הוא בדין ולא במנהג ,וביותר שהרי כל צד מבעלי המחלוקת ביבמות שם ,דלר"ל שייך איסור לא תתגודדו בכל מקום גם שתי
כאן אין לו מנהג ברור להיתלות עליו ולומר שעושה כמנהג המקום עיירות ובכל מקום שנחלקו חכמי ישראל אפילו ב"ש וב"ה [ולדידיה
שממנו בא ,שהרי דבר זה שיקדימו סליחות בה"ב לפני התפלה אינו ע"כ דלא עשו ב"ש כדבריהם] ,ולר' יוחנן לא שייך אלא בעיר אחת ,גם
מצוי כמעט ולא שייך בזה מנהג וכמושנת"ב לעיל באות ה'. בזה נחלקו אביי ורבא ,לאביי גם בשני ב"ד בעיר אחת אסור ולרבא
והוא רחום כי כל הקהל עומדים ,אלא יסמוך עצמו על דבר שהוא כעין 1כן כתב הטור סי' קל"א בשם רב נטרונאי גאון ,וכן הוא בשו"ת הריב"ש
ישיבה וכך יאמר מזמור לדוד אליך וכו' ,שו"ת באר משה ח"ז עי' ר"ח, סי' תי"ב ,הו"ד בדרכי משה סי' קל"א אות ה' ,וכן כתב הב"י ,ב"ח ס"ק ד',
שו"ת אור לציון ח"ב דיני נפילת אפים פ"ט ,בית ברוך על חיי"א כלל ל"ב ט"ז ס"ק י"א ,ופמ"ג משבצ"ז ס"ק ח' וכן משמעות הגר"ז או"ח קל"א א',
ס"ק קנ"ט ושו"ת אז נדברו ח"ה סי' כ"ו ,תשובות והנהגות ח"א סי' קי"ד. וכן הפרי חדש סי' קל"א ס"ק ב' כתב שמשמע שנפ"א רשות וכן מבואר
3אשי ישראל פכ"ה הערה כ"א בשם הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב בעוד פוסקים.
זצ"ל ,שו"ת קנין תורה ח"ב סי' י"ח ,שו"ת משנה הלכות ח"ח סי' כ"ט 2עיין כה"ח סקל"ט בשם החיד"א בקשר גודל סי' י"ט ועוד שספרדי הנקלע
וחי"א סי' צ"ט ,שו"ת באר שרים ח"ה סי' י"ז. למנין אשכנזי שנופלין על פניהם לאחר והוא רחום ,לא יפול על פניו לפני
אוסף | 41
3 לתוכן
ונראה לחלק ד ברכת שהכל היא ברכה כוללת ומתאימה לכל המינים,
אלא דלכתחילה צריך לברך ברכה המבוררת ,אך בדיעבד שהוא אנוס
הרב אברהם זנגר
מלקיים חובת ברכה המבוררת ,יקיים עכ"פ עיקר חובת ברכה ,הואילו
ואי" ז בגדר שינוי ממטבע הברכה ,אולם ברכת מעין ג' לתפוחים י"ל להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה
דהוי בגדר שינוי ממטבע הברכה ,דאי"ז ברכה הראויה לשאר פירות
מלבד ז' המינים ,וכדביאר הלבוש (סי' ר"ח סי"ז) הטעם דמברכים מעין כדי לפטור תפוח במקום ספק
ג' רק על ז' המינים ולא על שאר פירות ,מפני 'שאסור להרבות בשבחו
ית' במקום שאין צריך לו ,כי אין זה מדרך המוסר ,והיינו דאסמכוה הוי עובדא באחד שאכל עוגה ותפוח וכשבא לברך ברכה אחרונה
אקרא דברוך ה' יום יום תן לו מעין ברכותיו ר"ל מעין ברכותיו ממש נסתפק שמא בירך כבר בורא נפשות על התפוח ,והנה מספק אינו
לא פחות ולא יותר ,וכגון זה אמרו ז"ל במקום אחר כל האומר הלל יכול לברך בורא נפשות ,אולם עלה בדעתו עצה לצאת מן הספק,
הגדול בכל יום הרי זה מחרף ומגדף ,ע"ש שהוא ג"כ מזה הטעם' עכ"ל. דבברכת על המחיה שעומד לברך על העוגה יוסיף 'על העץ ועל פרי
ועל כן י"ל דאע"פ שבדיעבד שינוי המטבע אינו מעכב בזה ,מ"מ העץ' ,דהא מבואר במשנ"ב (סי' ר"ז סק"א וסי' ר"ח סקפ"א) דברכת על
לכתחילה אסור לברך ברכה זו גם במקום שאינו יכול לברך את העץ פוטרת בדיעבד את כל הפירות ,וא"כ עדיף לברך באופן של
הברכה הראויה לו ,ואע"פ שישאר בלא ברכה אחרונה. בדיעבד ,מלהישאר בלא ברכה.
ויש להוסיף בביאור החילוק עפ"מ שהאריך לבאר בספר אשר לשלמה ומצאתי בספר שמירת שבת כהלכתה (פנ"ד הערה ע"א) בשם הגרשז"א
(מועד סי' י"ד) דיש ב' חלקים בחובת ברכה ראשונה ,איסור ומצוה, זצ"ל שנקט בפשיטות דאם אכל עוגה ותפוח ומסופק אם אכל כשיעור
איסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ,ומצות ברכה כדי להודות על מהתפוח ,לא יוסיף 'על העץ ועל פרי העץ' בברכת על המחיה כיון
אכילתו ,ומצד האיסור אין דין ברכה המבוררת ,ויוצא יד"ח בברכת שברכת מעין ג' אינה הברכה של התפוח ,וא ין לברך ברכה שאינה
שהכל על כל המינים ,ורק מצד המצוה תקנו ברכה המבוררת ,ולכן ראויה לתפוח גם באופן שהוא רק מוסיף כמה תיבות לברכת על
במקום שאינו יכול לקיים תקנת ברכה המבוררת ,חייב עכ"פ לברך המחיה ואין כאן חשש ברכה לבטלה .ולפי דבריו פשוט דה"ה בניד"ד.
שהכל כדי להתיר את האיסור .וטעם זה א ינו קיים בברכה אחרונה. ו י ש ל דו ן ב ז ה ב ה ק ד ם כ מ ה י ס ו ד ו ת ;
וביותר יש לחלק ביניהם לפמש"כ בחידושי רא"ל מאלין (סי' ב-ג) דיש
לחקור ביסוד הדין המבואר במתני' 'ועל כולן אם אמר שהכל יצא' אכל תפוח ואינו יכול לברך בורא נפשות
אם היינו משום שאי" ז נחשב שינוי ממטבע הברכות כי היא ברכה האם יברך מעין ג'
כוללת המתאימה לכל המינים ,אע"פ שאי"ז הברכה שנתקנה לאותו
המין ,או דנתחדש במתני' תקנה בפנ"ע שתקנו חכמים שברכה זו א .מי שאכל תפוחים ואינו י כול לברך בורא נפשות מאיזה טעם
תפטור את כל המינים בדיעבד ,וע"ש שהביא ראיות לצד הב' ,וכבר שיהיה ,אלא רק ברכת 'על העץ' ,יש לדון אם יברך על העץ כיון
נמצא כן בספר עוללות אפרים (להגרא"ז מרגליות בעל הבית אפרים סי' ב') שברכה זו פוטרת בדיעבד ,או שלא יברך כלום.
'ד באמת עיקר התקנה בשעת שתקנו מטבע הברכות כן היתה התקנה ונראה להוכיח מדברי האחרונים שלא יברך כלום ,דהנה כתב המג"א
דברכת שהכל תכלול כל הדברים' וכו'. (סי' ר"ח סקכ"ו) דאם אכל פרי שהוא ספק מז' המינים ואין לו אפשרות
וכן מבואר מכמה גווני דאין מברכים את הברכה הראויה אלא דוקא להוציא עצמו מידי ספק יברך 'על העץ' כיון שנפטר בזה בדיעבד אף
שהכל (כגון בדברי הרמ"א סי' ר"ד סי"א לגבי אוכל שאין רגילים בו אלא אם אי"ז מז' המינים .ובהגהות רבי חיים צאנזער (נדפס בסוף השו"ע
לרפואה ובסי' רי"ב ס"א לגבי אכילת טפל קודם העיקר ,ועוד) ,והיינו משום מהדורת פרידמן) השיג ע"ד המג"א וז"ל; 'צ" ע מנין לו זה לברך ברכה
דהוי ברכה כללית על כל ההנאות .וכן מצאנו בט"ז (סי' רי"ב סק"ז) שלא תקנו חכמים מספק ,ואפי' המשנה ממטבע כו' ואין לו לברך
שחידש לגבי טפל דיורד בברכתו לשהכל ,דזהו רק בברכה ראשונה כלל' עכ"ל .וכוונתו נראה דס" ל דאין לברך ברכה זו על שאר פירות
ולא בברכה אחרונה ,דרק בברכה ראשונה 'יש בה כלל דעל הכל אף אם ישאר בלא ברכה אחרונה כלל ,ולכן גם במקום ספק לא יברך
שאמר שהכל יצא ,אלא דמפני חשיבות שיש בקצתם הוסיפו עליהם משום הכלל דספק ברכות להקל.
לכתחילה לפרט בהם בברכות מיוחדות ,וא"כ כל שאין שייך בו שפיר וכן מבואר בדברי הפמ"ג שם דדינו של המג"א תלוי ביסוד דין ספק
ברכה מיוחדת בפרט שלו -שבזה סומך על העיקר ,עכ"פ נכנס לכלל ברכות להקל ,דהנה הב"י (סי' ס"ז) הביא פלוגתת ראשונים אם דין
ויברך שהכל ,שגם זה ברכה שלו ,כן נ"ל נכון' עכ"ל. ספק ברכות להקל הוא משום ספק דרבנן לקולא או משום ספק
ובזה מתבאר הא דבכל ספק הדין הוא לברך שהכל ולא מזונות אע"פ איסור לא תשא לחומרא (הביאו הפמ"ג בפתיחה להלכות ברכות טו-כא),
שלדעת הרבה אחרונים ברכת מזונות פוטרת כל דבר מלבד מים וכתב הפמ"ג דיש בזה נפ"מ בדינו של המג"א ,דלצד הא' י"ל דלא יברך
ומלח ,וכן פסק הביה"ל (סי' קס"ז ס"י ד"ה במקום) ,והיינו כנ"ל דברכת כלום ,ולצד הב' יברך מעין ג' כיון שאין כאן חשש ברכה לבטלה.
שהכל נתקנה על כל דבר משא"כ ברכת מזונות היא שינוי ממטבע ומבואר מדברי הפמ"ג דס"ל כדעת הגר"ח צאנזער ,דלהצד דאין הפרי
הברכה ,אלא דמ"מ פוטרת בדיעבד ,וכן מבואר חילוק זה בספר יד ממין ז' אין לו לברך על העץ אע"פ שישאר בלא ברכה אחרונה,
הקטנה (פ"ג ס"ק ס"ה). והנידון הוא רק מחמת הצד שהפרי הוא ממין ז' ,דלכן י"ל דיברך על
העץ מספק.
להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה כדי לפטור תפוח וכן יש לדקדק מדברי המשנ"ב (שם סקפ"א) שכתב דאם אכל פרי שהוא
ב .גם לפי האמור דהאוכל תפוחים ואינו יכול לברך בורא נפשות לא ספק אם הוא מז' המינים יש לו לאכול מזונות או יין ולברך מעין ג'
יברך על העץ ,מ"מ אם יכול לאכול מזונות או יין ולהוסיף בו 'על העץ ויכלול בברכתו על העץ .ו משמע דאם אין לו מזונות או יין אין לו
ועל פרי העץ' נראה דיעשה כן ,וביאור החילוק ,דהנה מי שאכל פירות לברך על העץ בפנ"ע ,ודלא כדעת המג"א ,והיינו מפני שחשש לדעת
מז' המינים ושאר פירות פוטר לכתחילה את כולם בברכת על העץ הגר"ח צאנזער החולק על המג"א בזה.
כמבואר בשו"ע (סי' ר"ח סי"ג) ,וטעם הדבר מפנ י שכל החסרון לברך והנה הגר"ז בלוח ברכות הנהנין (סוף פ"א) כתב דלכתחילה יכלול על
מעין ג' על שאר הפירות הוא מפני שאי"ז מין חשוב כדי לתקן עליו העץ בעל המחיה ,אך אם אין לו מזונות או יין יברך על העץ בפנ"ע
ברכה חשובה זו [כמו שהבאנו מדברי הלבוש] ,ולכן אם מחויב בברכה זו כד' המג"א ,אולם בסדר ברכות הנהנין שם שהוציא בסוף ימיו השמיט
מחמת שאכל פרי מז' המינים ,הרי זה לכתחילה גם לפטור בברכה זו את הדין דאם אין לו מזונות ויין יברך על העץ בפנ"ע וכתב רק את
את שאר הפירות ,כי אין חסרון מצד עצם ל' הברכה .ולפ"ז י"ל דגם העצה לכלול בברכת על המחיה וכמבואר במשנ"ב ,ונראה שחזר בו
כשמברך על המחיה או על הגפן ,כיון שמחויב בעיקר הברכה ,אין בנידון זה וחשש לדעת הגר"ח צאנזער.
חסרון לפטור בברכה זו גם שאר פירות ,אלא דבכה"ג לכתחילה אין
להוסיף 'על העץ' כדי לפטור שאר פירות ,מפני שסו"ס לא תקנו ברכה לחלק בין ברכת שהכל על כל המינים
זו על שאר הפירות לבדם ,אך מ"מ אין בזה את עיקר החסרון דאין
לברך ברכה חשובה על מין שאינו חשוב ,כי הוא כבר מחויב בעיקר לבין ברכת מעין ג' על שאר הפירות
הברכה מחמת אכילת המזונות ,ועל כן במקום שאינו יכול לברך בורא ויש להקשות על דברינו ,מאי שנא מברכה ראשונה ,דאם אינו יכול
נפשות ,שפיר י"ל דיוסיף 'על העץ'. לברך את הברכה הראויה ,מברך שהכל [ ,ולא רק במקום ספק אם
וראיה לדברינו מדברי הפמ"ג (שם) שנקט דבספק פרי מין ז' יש לכוללו ברכתו שהכל ,אלא גם במקום שבודאי אין ברכתו שהכל ,כגון במקום
בברכת על המחיה ,אף אם אין לברך על העץ בפנ"ע .וכן דקדקנו ספק העץ או מזונות מברך שהכל כמבואר בט"ז (סי' ר"ח סק"ה הובא
מדברי הגר"ז והמשנ" ב שכתבו לכלול בברכת על המחיה ולא כתבו בשעה"צ שם סקט"ז) ,וכן משמע ברא"ש (ברכות פ"ו סוס"י ט') ובמג"א (סי'
את העצה לברך עליו בפנ"ע .וכ"כ הנהר שלום שם בביאור דברי ר"ח סק"ט) לגבי ספק האדמה או מזונות ,וכ"כ תוס' (ברכות מג .ד"ה ועל)
המג"א ,דבודאי אם יכול לאכול מזונות או יין ולהוסיף 'על העץ' יעשה בשם י"מ לגבי ספק בברכת הבשמים אם הברכה היא 'עשבי בשמים'
כן ,ורק אם אין לו מזונות או יין ס"ל למג"א דיברך 'על העץ' בפנ"ע או 'עצי בשמים' דמברך שהכל].
| 42אוסף
4
לתוכן
לתוכן
לתוכן
או בנ"ר לא יאכל דבר שברכתו בנ"ר ודבר שברכתו על העץ ויכלול מחמת הספק[ .ואין לדחות דשם יש צד ספק שהוא מחויב לברך על העץ,
עימו ג"כ על הגפן ועל פרי הגפן מספק' עכ"ל .והביה"ל כתב דיש עצה משא"כ באופן שבודאי אינו חייב בברכת על העץ ,שהרי מצד הספק הדין הוא
אחרת לפ"ד הח"א דאם בירך על העץ על יין יצא בדיעבד ,שיברך על ספק דרבנן לקולא כמו שהבאנו לעיל מדברי הפמ"ג ,ובע"כ דבתורת ודאי נקטו
העץ ויכוין להדיא להוציא גם את הספק יין ששתה מקודם. האחרונים דיש להוסיף 'על העץ' ,כלומר גם אם אינו ממין ז' יש להוסיף 'על
ויש לדקדק מ"ט לא כתב אותה עצה ממש באופן שהיא לכו"ע ,שיאכל העץ' כדי לפוטרו בברכה].
דבר שברכתו על המחיה ויכוין להדיא להוציא גם את הספק יין ועיקר החילוק יש להוכיח גם מדברי הא"ר (סוס"י ר"ח) שנקט בד'
ששתה מקודם .וביותר יש לדקדק כן בדברי הח"א (כלל נ' ס"כ) שצייר הלבוש דהמברך 'על העץ' על שאר פירות לבדם לא יצא אפי' בדיעבד,
את דין השו"ע באופן שאוכל גם מדבר שברכתו על המחיה ,ואעפ"כ אולם אם בירך על המחיה על מזונות והוסיף 'על העץ' כדי לפטור
לא כתב ע צה זו לכוין להדיא לפטור גם את היין .ולפו"ר מוכח מדברי שאר פירות יצא בדיעבד ,כיון שאת עיקר הברכה בירך כדינו ע"ש,
הח"א והמשנ"ב דברכת על המחיה איננה פוטרת יין אף אם כיון והביאור הוא כנ"ל ,דכל שאומר את עיקר הברכה כדינו ורק כולל בו
להדיא לפוטרו[ .ו הרחבנו עוד בזה בספר בירורי ברכות סי' קצ"ז]. גם שאר פירות אין בו את החסרון של ברכה חשובה על מין שאינו
ונראה לדחות הראיה ע"פ היסוד האמור לעיל ,די"ל דאין לכוין לפטור חשוב [כמש"כ הלבוש דדומה דהא דאמרו דכל האומר הלל הגדול בכל יום הרי
יין בברכת על המחיה אף במקום שישאר בלא ברכה כלל ,כיון שהוא זה מחרף ומגדף].
שינוי ממטבע הברכה ,ו לא דמי לברכת על העץ להדעות דפוטרת יין, להוסיף 'על העץ' בברכת על המחיה במקום ספק
כי היא ברכה כוללת [כמו ברכת האדמה הפוטרת פרי העץ] ,אבל ברכת על
המחיה היא שינוי גמור ממטבע הברכה[ .והעירני לזה ידידי הג"ר אברהם ג .כתב החיי אדם (כלל נ' ס"כ) דאם שתה יין ספק כשיעור ,או ספק
טננבוים שליט"א]. אם בירך עליו ברכה אחרונה ,אם עומד לברך על המחיה יוסיף
בברכתו 'על הגפן' .והוא ע"פ דעת הט"ז (סוס"י ר"ח) דבדיעבד במקום
ספק מותר להוסיף 'על הגפן' בברכתו הואיל ואין בזה חשש ברכה
הרב משה מרדכי כהן לבטלה.
מעתה ע"פ היסודות הנ"ל נראה לפו"ר דלא כדעת הגרשז"א זצ"ל,
תרי קלי לא משתמעי בקידוש ד אם אכל תפוח ספק כשיעור או שאכל כשיעור וספק אם בירך ,אם
עומד לברך על המחיה ,יכול להוסיף בברכתו 'על העץ' ,כי לפי הצד
מעשה שהיה בשמחה משפחתית גדולה שרצו שכל הקהל ישמע היטב שהוא חייב בברכה אחרונה ,כיון שאינו יכול לברך בורא נפשות ,עליו
את הקידוש ,העמידו שנים בשני צדדי האולם שיאמרו יחדיו בקול ל הוסיף 'על העץ' בברכה כדי לפטור את התפוח ,ואף שיש ספק אם
רם את הקידוש ,וטענתם העיקרית היתה שבברכת כהנים עיקרו הוא חייב בברכה אחרונה ,הרי גם במקום ספק כתב החיי אדם דיש
דאורייתא בב' כהנים ולא אמרינן תרי קלי לא משתמעי( .ובזה נביא לכלול בברכה הואיל ואין כאן חשש ברכה לבטלה[ .ואף דבניד"ד הוי
אי"ה בהמשך דברי התוס' בסוטה דף ל"ט :דהתם משום דחביבי) ,מ"מ נפתח תרתי לגריעותא (דהוי רק ספק חיוב וגם שבודאי אי"ז ברכתו הראויה לכתחילה),
מעט סוגיא זו מפני שאלות נוספות מצויות שמתעוררות בזה כמו צ"ע אם יש בזה כדי לחלק ביניהם].
שנבאר בהמשך בס"ד. [אמנם בעיקר דברי החיי אדם הנ"ל ,בקיצור שו"ע (סי' ע"ז סי"ד) ואשל אברהם
והנה בסוגיא בר"ה דף כ"ז .תרי קלי מתרי גברא משתמעי פירש רש"י מבוטשאטש (סי' רפ"ט) משמע שנקטו שלא כדבריו ,ובספר בירורי ברכות (סי'
ד"ה י' קוראין י' קולות יש כאן שא"א להם לצמצם דיבורם לתיבה קצ"ה) הארכנו לדון בדברי המשנ"ב אם נקט להלכה כדבריו ,אמנם פוסקי זמנינו
אחת שלא יהא אחד לאחור ואחד לפנים ,עכ"ל .משמע דהחיסרון הוא הורו כדעת החיי אדם (אג"מ ח"ב סי' ק"ט ,שש"כ פנ"ד הערה ע"א בשם הגרשז"א,
משום דאין התיבות יוצאות מפי שניים (או יותר) בשווה ממש .וכתבו ארחות רבינו ח"א עמ' פ"ט ודרך שיחה ח"א עמ' תקכ"ז בשם הקה"י) ,ואכמ"ל].
התוס' דמה שנוהגים לקרות שניים בתורה יחד (ר"ל שאחד מקריא לבעל
קורא) סמכו על מה שאמרו במשנה בביכורים פרק ג' משנה ז' התקינו
שיהיו מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע ,עכ"ל.
הרי דמאיש אחד אין במציאות שיצאו מפיו שני דיבורים שונים יחד שכח להזכיר 'על הגפן' בברכת 'על המחיה'
כמו זכור ושמור שזה רק מפי הגבורה ,אבל מפי שני אנשים האומרים האם צריך לחזור ולברך על הגפן
את דיבורם שווה באותן תיבות אפשר לשמוע ב' קולות באם יכוונו
לדברם בבת אחת ממש. דנו הפוסקים בדבר המצוי שאחד קידש בשבת על מזונות ובברכה
והקשו התוס' בסוטה דף לט :ד"ה עד שיכלה אם הקורא לכהנים צריך אחרונה בירך על המחיה ושכח להזכיר 'על הגפן' ,האם יחזור לברך
להמתין עד שיכלה אמן מפי כל העונים כדי שלא יהיו תרי קלי ,של על הגפן או שיצא יד"ח בברכת על המחיה :בספר קרן ישי (ברכות מא).
האמן ושל הכהנים ,א"כ שני כהנים לא ישאו כפיהם ומוכרח מכאן כתב שיצא ,וכ"כ בכה"ח (סי' ר"ח סקע"ו) ,וכן משמע בספר ברכת הבית
דברכת כהנים חביבה א"כ אמן וברכת כהנים נמי חביבה .ותירצו (שער ט"ז סקל"ג) ,וטעמם משום דנקטו לדינא דאם טעה ובירך על
בתירוץ הראשון דתרי קלי הוא רק בקולות משונים של ב' עניינים המחיה על יין יצא בדיעבד משום דיין נמי מיזן זיין ,ודימו זאת
כמו אמן וברכת כהנים ,אבל קולות דומים כמו ברכת שני כהנים למבואר בשו"ע (סי' ר"ח סי"ז) דאם בירך ברהמ"ז על יין יצא.
משתמעי (דלא כרש"י ר"ה לד ):ובתירוץ השני תירצו דתרי קלי דחביבים אולם מובאים שם בקרן ישי כמה מכתבים מהגר"א ראם זצ"ל שחלק
נשמעים אפילו כשמשונים זה מזה .וזהו אמן וברכת כהנים וכל שכן עליו בתוקף רב ונקט דצריך לברך שוב על הגפן ,וטעמו דכיון שאי"ז
ברכת כהנים של שני כהנים. ברכה לכתחילה על היין ,אי"ז פוטר את היין אלא כשבירך עליו בפני
עצמו או שכיון להדיא לפוטרו ,אך לא כשבירך על המזונות בסתמא
בשומע קול אחר בזמן הקידוש וכדומה ולא נתכוין לפטור בזה את היין ,והוסיף שהציע את הדברים לפני
מ צ ו י ה ד ב ר א ם בז מ ן ה ק י ד ו ש י ל ד ב ו כ ה או מ ד ב ר ה א ם י ש ב ז ה ח ס רו ן הגרצ"פ פראנק זצ"ל והודה לדבריו .וגם הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה
ש ל תרי קלי לא מש ת מעי ,וכן יש לדון כעי"ז נמי באדם שבקש מחבירו ח"א סי' צ"א אות ו') הסכים לטענת הגר"א ראם ,וכן נקטו למעשה
שיוציאנו בברכה ובאותו זמן שחבירו ברך עבר רמקול ברחוב ,האם בשו"ת הר צבי (ח"א סי' ק"ה) ציץ אליעזר (חי"ט ס"ח אות ב') וספר שערי
יש כאן חסרון של תרי קלי לא משתמעי. הברכה (פי"ד הערה ע"ח) בשם בעל שבט הלוי זצ"ל ,וכן נהוג להורות.
ו נ פ ת ח ק צ ת ש ו ר ש ה סו ג י א ב ז ה ו מ ת ו ך כ ך נ דו ן ב ה נ " ל : והנה עיקר הנידון סובב סביב השאלה אם על המחיה פוטר יין
בדיעבד גם בסתמא או רק אם נתכוין להדיא לפטור את היין (והרחבנו
בסוגיא במגילה כ"א .שני אנשים לא יקראו יחד בתורה ומבואר שם
שזה מצד תרי קלי לא משתמעי ובגמ' ר"ה כ"ז .מקשינן מהא דבמגילה בזה בספר בירורי ברכות סי' א') ,אך זה הוסכם בין כל הפוסקים הנ"ל
והלל אפילו עשרה יכולים לקרוא ומתרצינן שכיון שזה חביב הם דאם נתכוין להדיא לפטור את היין בברכת על המחיה יצא בדיעבד
יכולים לשמוע ,והנה היו תוקעים בבית המקדש בשופר וחצוצרות כמו שברהמ"ז פוטרת יין בדיעבד.
יחד ומקשינן בגמ' בר"ה הרי תרי קלי לא משתמעי ומוכח שבדבר והנה באמת הרבה אחרונים כתבו כדבריהם דברכת על המחיה וטרת
שחביב אין חסרון ,והנה רש"י כתב שמגילה זה חביב כי זה דבר לא יין בדיעבד ,אולם הפמ"ג (סי' ר"ח מ"ז סקט"ז) נקט בד' הט"ז דחלוק
ת דיר וצ"ל שגם הלל זה רק בר"ח אמנם במאירי כתב שמגילה כיון ברכת על המחיה מברהמ"ז ,דבברכת על המחיה לא הוזכר מטבע ל'
שזה סיפור דברים ,וכתב שלא לגרוס הלל וכתב שאם גורסים מצד של 'מזון' ולכן לא יצא.
שזה יציאת מצרים וצ"ע מה אם כל ההלל ובמ"ב סימן תפ"ח סק"ח ולפו"ר נראה להוכיח כן מדברי הח"א ומשנ"ב דאין ברכת על המחיה
כתב שכיון שזה על נס לכן זה חביב לאדם ולגבי שופר כתב היום פוטרת יין כלל ,דהנה כתב השו"ע (סוס"י ר"ח) 'לא יכלול על הספק
תרועה שם שכיון שזה להעלות את זכרונם של ישראל לכן זה חביב. שום תוספת בברכת מעין ג' אע"פ שאינו מוסיף בה שם ומלכות',
והנה לגבי קידוש המ"ב סימן תפ"ח סק"ח הביא מחלוקת האם בשנים והוסיף הרמ"א 'פירוש כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן
אוסף | 43
5 לתוכן
עוד יש לדון שזה כמו הפסק באמצע התיבה ועיין מ"ב קכ"ד סקכ"א שמקדשים יחד יש חסרון ובפשוטו הסברא שאין חסרון שנוסח
שדן במי שעונה ברוך הוא וברוך שמו בברכה שיוצא האם זה מעכב הקידוש שמזכירים כי בנו בחרת הוי חביב אמנם בסימן רע"א סק"ג
ויסוד הנידון שיש לדון שזה כמו דיבור באמצע ,אמנם יתכן שכיון נקט שיש בזה חסרון ובשו"ת מהר"ח או"ז סימן מ"ב כתב לחלק
שהדין שומע כעונה זה יחס של השני ממילא בדיבור של האומר אין שקידוש של שבת זה תדיר ואינו חביב אבל קידוש של יו"ט זה חביב
הפסק ומתיחס אלי דיבור שאין בו הפסק וכן מקובל בשם החזו"א [וצ"ע שחז"ל קבעו כלל והרי יתכן אדם שלא מרגיש בזה חביבות מיוחדת] ועיין
שאין לדון מצד הפסק ומצד הסברא הנ"ל. שו"ע הרב תפ"ח ד' דאין למחות במקדשים יחד ויותר טוב שכל אחד
אמנם יש לדון שכיון שאדם עסוק בדיבור ממילא הוא לא שומע והנה יקדש לבד .ועיין מ"ב סימן רע"א סק"ג ולכאורה זה קצת סתירה בדבריו
מבואר בגמ' סוטה ל"ט :שאין הכהנים רשאים להתחיל ברכת כהנים אם שני בעלי בתים יקדשו לכתחילה כ"א בנפרד ויש לעיין בזה.
עד שיסימו העונים לענות אמן והקשו התוס' למה לא כתוב רוב ועוד אמרינן זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין האוזן יכולה
העונים וכתבו דכאן מי שעונה אמן לא יחשב שומע הברכה מהכהן לשמוע ואין הפה יכול לדבר ומבואר שאי אפשר לשמוע שני דיבורים
אפילו שזה חביב ותרי קלי משתמע י אבל כיון שהוא עסוק בדיבור יחד ,וקשה מהמשנה דמבואר שאפשר לשמוע שופר וחצוצרות
של האמן בזה הוא לא שומע את הכהנים ,וכן הוא במ"ב סימן קכ"ח ומתרצינן שמחד גברא אי אפשר ומשני בני אדם אפשר ,ועיין תורי"ד
ועיין שעה"צ סימן תקפ"ז שכתב שאפילו שמבואר ברמ"א שמי שאם אדם יתקע בשופר וחצוצרה יחד בזה לא יוכלו לצאת,
ששומע שופר ובאותו זמן שומע חצוצרה הוא יוצא אבל התוקע ולכן נראה ראשית במה שפת חנו לגבי שנים שיקדשו יחד כיון שכתב
בחצוצרה לא יוצא שכיון שהוא עסוק באותו זמן לתקוע הוא לא המ"ב בסימן תפ"ח סק"ח שני בעלי בתים יהבי דעתיהו ושמעי יתכן
שומע ,והבי א את התוס' הנ"ל וכתב שהפר"ח חלק על התוס'. שעדיף שכל אחד יעמוד בקצה אחר של האולם וכל מי שיתקרב איליו
ולכן ראוי ליזהר שהמקדש לא יתחיל ההמשך עד שכולם גמרו ,ויש יחשב כמקשיב לבעל הבית שלו ויוצאים ידי חובה ,ויש לעיין בזה.
לדון שאם הציבור נזהרים להקשיב ,יתכן שזה לא כמו חד גברא שלא (ובפרט כמו שהזכרנו לכאורה סתירת המ"ב בזה ממה שכתב בסימן רע"א סק"ג)
שייך לשמוע אבל כאן אם מכוין לשמוע בזה אין חסרון ויל"ע בזה. ומעתה נבוא לדון בשאלות הנוספות הנ"ל אם בזמן הקידוש ילד בוכה
או מדבר שרוצה משהו יש בזה חסרון של תרי קלי ,וכן לגבי מי שבא
להוציא חבירו בברכה ובאותו זמן יש רעש אחר כה"ג יש חסרון של
הרב זאב פראנק תרי קלי לא משתמעי .ולכאורה יש לדון בזה כמה נידונים:
א .דיש לדון לחלק בין מקום שמעונין לשמוע את שניהם לאופן
עיונים בדיני הלל של ר"ח שמעונין לשמוע רק דבר אחד דיתכן דזה לא מפריע ,אמנם עיין תוס'
סוטה ל"ט :שנקטו שענית אמן של הציבור זה גם יוצר חסרון של תרי
במקצת ההלל נתכוין שלא לשם מצוה אם חשוב כדילוג קלי ושם אין ענין לציבור לשמוע אמנם הפוסקים לא העתיקו דבר
זה וצ"ע אם מטעם חילוק זה.
הנה בשבת זו מברכים חודש כסלו והזמן גרמא לעיין בדיני הלל של ב .ו ע ו ד י ש ל ד ו ן ל ג ב י י ל ד ב ו כ ה ב ק י ד ו ש ש כ י ו ן ש ז ה סו ג ק ו ל א ח ר
ר"ח .איתא בש"ע (תכ"ב ס"ב) שקורים ההלל בדילוג ,ופירש במ"ב (סקי"ב) לגמרי דהינו שזה בכי וזה דיבור בזה אין חסרון ,והדבר מחודש
שמן הדין ר"ח שאינו מקודש באיסור במלאכה אין טעון שירה ,רק מסברא שעד כמה שהשמיעה של דבר אחר מפריעה לבן אדם לשמוע
שנהגו אבותינו לקרות בו הלל ,וכדי שיהא היכר שאינו מחוייב מדינא את מה שצריך לשמוע למה שבכי זה אחרת ויתכן שקול ללא תוכן
מדלגים בקריאתו ,וכ"ה בערוך השולחן (ס"ז) שהדילוג משום היכר. לא מפריע לשמיעת תוכן והכל לפי הענין ,דיש להדגיש שגם אם
ויש לעיין בכגון שקרא ההלל כולו אך במקצתו נתכוין שלא לשם חילוק זה נכון אבל ילד שלא יבכה אלא יפריע בדיבור יהיה חסרון
מצות ההלל רק כקריאת תהילים בעלמא ,אם חשוב כדילוג ,והספק ולפלא שלא מצינו חילוק זה.
ביסוד מנהג הדילוג אם ההיכר שבו כלפי אחרים הרואים שלא יסברו ג .והנה הגמ' בר"ה כ"ז .דנה ששופר וחצוצרות יש חסרון של תרי קלי
שקורא משום חיוב ,או שההיכר כלפי הקורא עצמו שיכיר בקריאתו ודוחה שלכן מאריך בשופר דהינו שיש אחרי זה שיעור תקיעה ועיין
שאינה אלא מנהג ,ונפקא מינה לקורא מקצת שלא לשם מצוה שהוא טורי אבן שת מה אבל עדין איך יוצא ידי שמיעת החצוצרות הרי
יודע בעצמו שאינו מכלל ההלל אבל לגבי אחרים לא מינכרא מילתא. השופר מפריע וכתב לחדש שכל החסרון רק אם רוצה לשמוע שני
טעה וקרא בר"ח הלל שלם הקולות אבל אם רוצה עכשיו לשמוע רק קול אחד בזה אין חסרון
וכתב שלפ"ז בתחילה רוצה לשמוע רק את קול החצוצרה ואחרי זה
עוד יש לעיין במי שטעה וקרא בר"ח הלל שלם אם יצא בו .ועמד בזה רוצה לשמוע רק את קול השופר ובזה גם ללא הסברא של חביב אין
בשו"ת פתחא זוטא (א"ח סי' כ"ה) שדן אי הוה הפסק ,וכתב שגם פסוקי חסרון עכ"ד והנה לדבריו אם מקשיב רק לקידוש ולא לתינוק כה"ג
הדילוג חשיבי מעניינא דיומא ולא מפסקי וצ"ע ,ורשאי לחזור ולקרות אין חסרון אמנם בעיקר קושיתו עיין יום תרועה שכתב לישב שכיון
בלא ברכה לצאת מן הספק. שכתבו בחצוצרות וקול שופר תקעו לפני המלך ה' א"כ זה כמו קול
ולכאו' דבריו צ"ע ,דהניחא אם מנהג הדילוג היה נקבע במסויים על אחד שזהו ההלכה לתקוע בשניהם יחד וכמו ששני החצוצרות לא
פסוקי לא לנו וכו' ואהבתי וכו' שפיר היה מקום לדון שאינם מן מפריעים אחד לשני.
המצוה ובאמירתם מפסיק בתוך הלל דר"ח ,אבל כתב הביא המ"ב ו מ ע ת ה ב מ ק ר ה ש י ל ד צו ע ק או מ י ש ה ו מ ד ב ר ו ה ק ש י בו ל ו ב או ת ו ז מ ן
(סקי"ב) מהרמב"ם (פ"ג מחנוכה ה"ח) שזהו המנהג הפשוט אך יש מדלגים בזה לכאורה יש חסרון של תרי קלי לא משתמעי ,גם אם נדון שבכי
דילוג אחר ,ובכל פסוק שלא יאמרנו מתקיים ענין הדילוג כמבואר שונה וכנ"ל ,אלא שיש לדון האם זה מעכב או שלכתחילה לא עושים
בבה"ל (ס"ו ד"ה למפרע) ,וא"כ בשטעה וקרא כל ההלל לכאו' שם הלל את זה ובשו"ת מהר"ח או"ז סימן מ"ב מבואר שאפילו בדיעבד לא
על כולו ,דהלא כל פסוק ופסוק ראוי להיות מן המצוה והי מינייהו יוצאים ויל"ע בזה.
מפקת ,ונמצא שקיים מנהג ההלל דר"ח בהלל שלם וביטל מנהג בדין שמיעה בזמן שמדבר
הדילוג ,אבל להפסק אין לחוש שהרי הקריאה כולה מן המצוה.
מ צ ו י ש א ד ם עו נ ה א מ ן ע ל ה מ ק ד ש ו ב או ת ו ז מ ן ה ו א מ ת ח י ל כ ב ר ל ב ר ך
ונפקא מינה גם לענין דין שהה לגמור את כולה ,לדעת הב"ח (בשעה"צ ההמשך ויש לדון דיש כאן החסרון של תרי קלי לא משתמעי ביחס
סקכ"ד) דאפילו בר"ח אם שהה לגמור את כולה מחמת אונס חוזר לכל השומעים וכמבואר בתוס' סוטה ל"ט :והנה המ"ב סימן קכ"ד כתב
לראש ,שאם טעה וקרא הלל שלם ובאמצע שהה מחמת אונס כדי שאם מוציא רבים ידי חובתן יש לחכות לענית אמן של כולם כדי שגם
לגמור חצי הלל לא יחזור ,כי עתה מחמת טעותו מקיים המצוה בכולו המאריכים יצאו ידי חובתן וצ"ע שתיפו"ל שלגבי שאר האנשים יש
והרי לא שהה כדי לגמרו ונמצא חוטא נשכר. כאן חסרון של תרי קלי כמבואר בתוס' ויתכן שכיון שבדבר חביב אין
בן א"י בט"ז בניסן שקרא הלל שלם לעצמו חסרון כמבואר בתוס' לגבי ברכת כהנים לכן לא דן מצד זה ויתכן
שנקט כנ"ל שאם רוצה לשמוע אדם אחד אין חסרון וצ"ע.
ולהוציא חבירו בן חו"ל ו י ש ל ד ו ן ש ב י ח ס ל מ י ש ע ו נ ה א מ ן ש כ יו ן ש ה ו א ע סו ק ב ד י ב ו ר מ מ י ל א
עוד נפקא מינה בכגון שקרא ההלל גם להוציא למי שדינו בהלל שלם, כ ה "ג ה ו א ל א ש ו מ ע את ה מ ב ר ך ו ה נ ה ה י ה מ ק ום ל ד ו ן ש ל א ש י י ך ש ו מ ע
ומשכחת לה ביום ט"ז ניסן והוא בן א"י שדינו בחצי הלל וקרא ההלל כעונה בזמן ש הוא מדבר ,אמנם בפשוטו כיון שהגדר שמתיחס אליו
כולו גם לעצמו וגם להוציא חבירו בן חו"ל שדינו בהלל שלם ,4דלכאו' דיבורו של המברך ממילא אין חסרון מה שמדבר באותו זמן דבר אחר.
כל ז' ימי הפסח ,א"כ אפילו אינו קורא לעצמו כלל יוכל להוציא הבן חו"ל 4ואף דהלל דשאר ימי הפסח ממנהג בעלמא מ"מ ה"ל מחוייב בדבר לגבי
בהלל שלם משום דינא דאע"פ שיצא מוציא ,אבל משכחת לה בנשים השומע בן חו"ל ,וכשיטת התוס' בברכות (י"ד א' ד"ה ימים) ובסוכה (מ"ד ב'
וקטנים להך גיסא (בבה"ל ר"ס תרפ"ט) שאינם בכלל ערבות ורק מכח מה ד"ה כאן) שגם מצוות י"ט שני ממנהגא [והר"ן לסוכה כ"ב א' פליג] .ולהנודע
שקורא גם לעצמו והוא דינו רק בחצי הלל. מהגר"ח דמי שלא קרא ההלל בי"ט ראשון של פסח מחוייב ועומד לקרותו
| 44אוסף
6
לתוכן
לתוכן
לתוכן
וגם זה ניחא למה שנתבאר במי שקרא בר"ח הלל שלם דכיון שבמנהג איך יוכל חבירו לצאת ממנו בפסוקי לא לנו וכו' ואהבתי וכו' כיון
הדילוג אין קפידא מה ידלג שם הלל על כולו ,ונמצא שגם בימים שאצל המשמיע אינם מן ההלל ,אבל למה שנתבאר שם הלל על כולו
שאומרים רק חצי הלל מ"מ יש קשר ושייכות בין הפרשיות וכולן מקשה רק שביטל ענין הדילוג.
אחת של הלל אלא שמדלג בקריאתו ,וממילא שבקורא הפרשיות
למפרע שם למפרע עליו כיון שסמוכות זו לזו כמו בהלל שלם. הקורא למפרע בהלל דר"ח
איתא בש"ע (ס"ו) הקורא הלל למפרע לא יצא ,ובבה"ל נתקשה במה
לא קרא סוף ההלל אם ראוי לחושבו כדילוג שהעתיקו המחבר לענין הלל דר"ח ,דבשלמא בקריאת שמע שקריאת
וכלפי מש"כ בבה"ל שבתחילת ההלל לא שייך להכשיר מטעם דילוג, כולה מעכבת י"ל דמה שקרא למפרע כלא קראו כלל ,אבל בהלל דר"ח
דלא מיקרי דילוג אלא במתחיל כראוי ומדלג באמצע ,הנה יש לעיין שקוראים בדילוג יהא מה שקרא למפרע כאילו דילגו ויצא.
בשלא קרא סוף ההלל אם סופו כתחילתו דלא שייך בו שם דילוג. וכתב דלולא דברי הבית יוסף והמג"א היה נראה לפרש דהך למפרע
ובספר הלכות חג בחג (הלכות ר"ח עמוד קפ"ב) נקט בפשיטות שהדילוג מיירי בתחילת ההלל דוקא שהתחיל בפסוק השני ושוב קרא הראשון,
צריך שיהא באמצע דוקא. שבזה לא נוכל להכשיר מטעם דילוג ,דלא מיקרי דילוג אלא במתחיל
אמנם יש ללמוד ממש"כ הנודע ביהודה (קמא א"ח סי' מ"א) לענין מה כראוי ורק באמצע הקריאה מדלג ,ויעויי"ש דמסיק בכל קריאת למפרע
ששיחה אינה מפסקת באמצע עשיית מצוה שבירך עליה ,דהיינו דוקא שיחזור ויקרא אך לא יברך ,אבל באופן זה שהתחיל ההלל בקריאת
באופן שמה שכבר עשה מצריך ברכה כשח בין שחיטה לשחיטה שכבר למפרע משמעות הדברים דבודאי שלא יצא וחוזר וקורא בברכה.
חלה הברכה על השחיטה הראשונה ,וכלפי ההלל שמברך עליו ומ"מ ודברי הבה"ל לכאו' מוקשים מאוד ,שבמתחיל פסוקי ההלל בסדר ב'
מפסיק בין פרק לפרק כתב בזה"ל 'וקריאת הלל ג"כ נלע"ד כיון שרוב א' ג' וכו' לו יהי שלא נוכל לראות פסוק א' כאילו דילגו ,דלא שייך
הפוסקים ס"ל דאפילו ימים שקורין בדילוג מברכין ,והדילוג לא שם דילוג בתחילת ההלל כמש"כ בבה"ל ,מ"מ למה לא נאמר כן
נתבאר בגמרא מה מדלגין ,וכיון דמנהגים רבים יש בהלל אולי גם בפסוק ב' שאמר בתחילה דליהוי כאילו לא אמרו כלל והתחיל ההלל
בדילוג היו חילוקי מנהגים בימי הש"ס ,וא"כ אפילו מקצת ההלל בפסוקים א' ג' וכו' דשפיר דמי כשאר דילוג שבאמצע ההלל.5
מברכין ,ופוק חזי דלדעת הירושלמי וכו' מברכין בלילי פסחים שני
פעמים על קריאת ההלל ,לפני הסעודה שאומרים חצי ההלל מברכין בקריאת למפרע אם הגריעותא רק במאוחר שהקדימו
עליו ,ושוב אחר הסעודה מברכין על חצי השני ,הרי אפילו על מקצת או גם במוקדם שאיחרו
ההלל שייך ברכה ,וא"כ ג"כ ניחא דגם על מה שקרא ההלל עד מקום
שסח בו שייך עליו ברכה ,ולכן לא נקרא מפסיק בין ברכה לקיום ושמא י"ל בהקדם מה דיש לחקור בכל קריאת למפרע אם הגריעותא
המצוה ,שכבר קיים המצוה הצריך לברך עליה' ,הא קמן שגם באומר רק בפסוק המאוחר שהקדימו או גם בפסוק המוקדם שאיחרו,
תחילת ההלל בלא סופו הויא קריאת הלל בדילוג לברך עליה.6 דמסברא היה נראה שהפסול רק באותו שלא היה דינו לקרותו עתה
והוא קדם וקראו שלא במקומו ,אבל הפסוק המוקדם הלא אדרבה
בימים המחוייבים באמירת ההלל אם שייך זהו זמן קריאתו ואינו מכלל הפסול.
גם קיום המנהג דחצי הלל אמנם הנה בבה"ל (ס"ד ס"א ד"ה במה) כתב במי שבקריאת שמע הקדים
הפסוק והיו הדברים וגו' לפסוק ואהבת וגו' ,דסגי במה שיחזור ויקרא
ולעצם מש"כ הנודע ביהודה דכיון שבימים שקוראים בדילוג סגי במה והיו הדברים אבל פסוק ואהבת אין צריך לחזור ולקרות ,דאף שבעת
שכבר קרא ,מתוך כך גם בימים שאומרים הלל שלם יש בו קיום מצוה קריאתו היה אחר והיו הדברים מ"מ עתה הוא כסדרן ,ויעויי"ש ראיה
להצריך ברכה ,לכאו' הוא חידוש רב ,דמסברא היה נראה דכל ענין לזה ממתני' דיומא ,ואם כהך גיסא שהגריעותא דלמפרע רק במאוחר
המנהג באמירת חצי הלל אינו אלא בימים שמן הדין אין אומרים שהקדימו א"כ מאי ס"ד שיצטרך לחזור ולקרות פסוק ואהבת שקראו
בהם הלל ,והוצרכו אבותינו לחדש בהם מנהג קריאת הלל בדילוג, במקומו ,אלא משמע דלעולם הפסול גם במוקדם שקראו אחר
אבל בימים המחוייבים באמירת ההלל מהיכא תיתי שיהא שייך בהם המאוחר לו ,וקמ"ל דהיינו דוקא כל זמן שלא חזר וקרא המאוחר,
גם קיום המנהג דחצי הלל. אבל לכשיחזור ויקרא והיו הדברים ממילא מתכשר גם ואהבת
ואכן כן מבואר בשעה"צ (תפ"ח סק"ג) לענין נוסח הברכה על ההלל שנעשה מוקדם לוהיו הדברים השני.
דקי"ל שאפילו על הלל שלם יאמר לקרות ההלל ולא לגמור ,שמא ולזה שמא יש ליישב דברי הבה"ל גבי למפרע בהלל דר"ח ,דכל שהיה
ידלג איזה תיבה או אות ותצא הברכה לבטלה ,ונתקשה בשעה"צ באמצע ההלל כגון בפסוקים י"א וי"ב והוא היפך וקראם בסדר י"ב
דמה מועיל שאומר לקרות ,סו"ס אם יחסר מן ההלל לא יצא ידי י"א י"ג ,בזה אף דשם למפרע אתרוייהו -פסוק י"א שאיחרו ופסוק
מצות הקריאה ושוב תהא ברכתו לבטלה ,יעויי"ש מש"כ ליישב ,ואילו י"ב שהקדימו ,מ"מ פסול דלמפרע לא גרע מלא קרא כלל לשני
להמבוא ר בנודע ביהודה לק"מ ,שגם בימים שאומרים הלל שלם יש פסוקים אלו דכשר מטעם דילוג ,אבל בתחילת ההלל שקרא בסדר ב'
קיום מצוה בחצי הלל ויש לברכה על מה לחול ,ובאמת שכעי"ז כתב א' ג' ,כיון שהפסול דלמפרע כולל גם לפסוק א' שאיחרו שוב לא נוכל
בשבט הלוי (ח"ז סי' ס"ב) ליישב קושית השעה"צ ,ורבינו הנודע ביהודה לבוא מטעם דילוג כאילו לא קראו שזה לא מיקרי דילוג.
תנא דמסייע ליה ,אבל בשעה"צ נקט בפשיטות שבימים שקריאת ונפקא מינה לענין שהה לגמור את כולה ,בכגון שקרא הפסוקים י"א
ההלל מדינא אין מקום למנהג כנ"ל. וי"ב למפרע ואח"כ שהה מחמת אונס ובא לחשב זמן קריאת ההלל
כדי לידע אם שהה כדי לגמור כולו ,והשתא פסוק י"ב שהקדימו ודאי
מסקנת הדברים שאינו מן החשבון שהרי פסול משום למפרע ואינו מכלל קריאת
א] קריאת ההלל בר"ח שלא מן הדין רק מנהג ,ולכן מדלגים בו להיכר, ההלל ,ולפי האמור גם פסוק י"א שאיחרו דכוותיה.
ויש לעיין בכגון שבמקצת ההלל נתכוין שלא לשם מצוה אם חשוב
כדילוג .ב] טעה וקרא הלל שלם ,לכאו' שם הלל על כולו רק שביטל
קריאת הפרשיות למפרע בחצי הלל
מנהג הדילוג ,ויש שדן משום הפסק וצ"ע .ג] ונפקא מינה שאם עוד יש לעיין בדין קריאת למפרע בהלל דר"ח ,דהנה במ"ב (סקכ"ו)
באמצע שהה מחמת אונס כדי לגמור חצי הלל לא יחזור .ד] בן א"י הביא מכמה אחרונים דאף שבקריאת שמע לא חשיב למפרע אלא
בט"ז ניסן שקרא הלל שלם לעצמו ולהוציא חבירו בן חו"ל ,יכול בסדר הפסוקים אבל בקרא הפרשיות למפרע יצא כיון שאין סמוכות
לצאת גם בפסוקי לא לנו ואהבתי .ה] קרא ההלל דר"ח למפרע בין זו לזו בתורה ,מ"מ בהלל שהפרשיות סמוכות זו לזו בתהילים גם
בפסוקים ובין בפרשיות ,יחזור ויקרא אך לא יברך ,אבל כשהתחיל בקרא הפרשיות למפרע לא יצא.
ההלל בקריאת למפרע משמע שחוזר וקורא בברכה .ו] קרא שני וצ"ב דמשמע שאין בזה חילוק בין הלל שלם לחצי הלל וכ"ה להדיא
פסוקים למפרע ואח"כ שהה מחמת אונס ,לכאו' גם פסוק המוקדם בתו"ד הבה"ל (ד"ה למפרע) ,והניחא בהלל שלם שאומרים כל הפרשיות
שאיחרו אינו מכלל קריאת ההלל להיות מן החשבון .ז] לא קרא סוף שפיר י"ל דכיון שסמוכות זו לזו צריך לאומרן כסדרן ולא למפרע,
ההלל ,יש ללמוד מדברי הנודע ביהודה שראוי לחושבו כדילוג .ח] אבל בחצי הלל שאחר בצאת ישראל מדלגים לא לנו ואומרים ה'
ימים המחוייבים באמירת ההלל ,המבואר בנודע ביהודה שגם בהם זכרנו הלא אינם סמוכים זה לזה ,וכן אחר ה' זכרנו שמדלגים אהבתי
יש קיום המנהג דחצי הלל ,ובשעה"צ נקט בפשיטות לא כן. ואומרים מה אשיב ,ולמה לא יוכשרו בלמפרע דומיא דקריאת שמע.
6ולפי דבריו של הנודע ביהודה יהא מוכרח דסגי אפילו במקצת פרשה 5ואף דנפקא מינה ממה שאינו יוצא בפסוק ב' משום קריאת למפרע ,דתו
ראשונה ,דהלא גם באמצע הפרק פוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני ה"ל הפסק בין ברכת המצוה לתחילת הקריאה כמש"כ בבה"ל (תר"צ ס"ו)
הכבוד ,וצ"ע השיעור דזה לא מסתבר באומר תיבת 'הללוקה' בלחוד ויחזור ויברך ,מ"מ מלשון לא יצא משמע שלא קיים מצות הקריאה כלל.
שקיים מצות ההלל בדילוג.
אוסף | 45
7 לתוכן
ג] ואשר יש לדון אם לגבי איסור רכילות שייך נמי לומר הך ב' צדדים
בגדר האיסור ,דהנה עיקר האיסור רכילות שונה קצת בענינו מאיסור
הרב אליסף פרלמן
לשון הרע בכך שאיסור רכילות שייך גם בסיפור שאינו דבר גנאי על
המדובר כלל ,ורק אם מעשה המדובר הוא מעשה כזה שגורם לשנאה בגדר איסור לשון הרע על דבר אמת
לחברו עליו ,הרי אע" ג שאין בו שום גנות מכל מקום בספרו הדבר
לחברו הוא מעורר שנאה מאיש על רעהו וזה מהות האיסור ,וכמבואר א] כתב החפץ חיים כלל א' לשון הרע אות א' וז"ל אסור לספר בגנות
כל זה בכלל א' רכילות ה"ג. חבירו אפילו על אמת גמור וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום לשון הרע.
(דאם יש בהספור שלו תערובות של שקר ועבור זה נתגנה חבירו יותר הוא בכלל
והנה עיי"ש בח"ח כלל א' רכילות ה" ד שהוצרך לחדש גם לגבי איסור מוציא שם רע ועונו גדול הרבה יותר) והמספר עובר בלא תעשה שנאמר
רכילות ,דאין זה איסור רק אם מספר דבר שקר אלא גם אם מספר לא תלך רכיל בעמיך וזה גם כן בכלל רכילות הוא עכ"ל.
דבר אמת וז"ל שם 'כל זה שכתבנו דאסור ,הוא אפילו אם הוא אמת
גמור שאין בו תערובת שקר' עכ"ל ,ובבאמ"ח שם הביא נמי ראיה ובבאמ"ח סק"א כתב וז"ל ולפי שזה הוא הטעות הראשון שרגילין
אחת לזה ,משליח ב" ד שהוצרך להתיר לספר לב"ד ובלא זה היה אסור העולם לטעות בו על כן אביא לך על זה ג' עדים מן הגמרא ואחר כך
משום איסור רכילות. מכל הפוסקים דאיסורו הוא אפילו על אמת ע"כ .וג' ראיות הביא על
זה הח" ח ,חדא הוא דמבואר במו"ק דף טז .מנלן דאי מיתפקר
ואשר יש לדון מהו הטעות אשר היו טועים האנשים לומר דאין איסור בשלוחא דבי דינא ,ואתי ואמר ,לא מיתחזי כלישנא בישא ,דכתיב
רכילות בדברים שהם של אמת ,ולכאו' נראה דגם בהכי ס"ל לאינשי העיני האנשים ההם תנקר ,וכו' הרי מבואר דאע"ג דמיירי בכה"ג
דכאשר יש כאן כבר מעשה אמיתי שעשה שמעון ויש בו איזה שמחרף את השליח ,והשליח בא לספר דבר אמת ,בכל אופן כל
משמעות כנגד שמעון ,הרי שבגילוי הדבר לשמעון ליכא עשית שנאה ההיתר הוא רק משום דהוא שליח ב"ד ,ובלא זה ליכא היתר.
ביניהם ,שהרי הדבר כבר קיים ,ואין כאן אלא מעשה גילוי בעלמא,
וממילא דלא שייך בזה את האיסור. וראיה שניה כתב הח"ח מדחשב בסוטה בסוף פרק אלו נאמרין ד'
כיתות שאינם מקבלים פני שכינה ובתוכם כת שקרנים כת מספרי
ונתחדש בזה ,דאין כאן איסור ביצירת שנאה כביכול של יש מאין לשון הרע ,ואי נימא דלשון הרע אינו אסור רק בשקר אמאי חשב להו
דהיינו דוקא בסיפור של דבר שקר ,אלא גם השנאה הנוצרת מכח בשתים ,כמו שכתב רבינו יונה ראיה זו בשערי תשובה .וראיה
אותו המעשה האמיתי מה שהיה ,ויצירתה נעשית מתוך מה שגילה שלישית מהמעשה דאיתא בבבא בתרא דף קסד :ההוא שטר מקושר
את הדבר מה שלא היה גלוי מעיקרא ,הרי זה גוף האיסור דענין דאתא לקמיה דרבי ,אמר רבי אין זמן בזה וכו' הדר חזא ביה רבי
האיסור הוא מניעת הרע הנוצרת מגילו י הדבר מה שלא היה גלוי בבישות אמר ליה לאו אנא כתבתיה ר' יהודא חייטא כתביה ,אמר
מעיקרא ,והרי זה דומה לאותו גדר הנלמד באיסור לשון הרע שענינו ליה רבי לרבי שמעון בריה כלך מלשון הרע הזה ,ופירש רשב"ם לא
גילוי הגנות מה שלא היה גלוי מקודם. היה לך להטיל האשמה עליו אלא היה לך לומר איני כתבתיו .הרי
ד] אלא דלכאו' יש לחלק בזה ולומר ,דמה שהיינו למדים לאסור זאת דאף על אמת אסור לספר בגנות חבירו ,ונקרא לשון הרע.
באיסור רכילות אין זה ראיה על האיסור דלשון הרע ,שהרי בשלמא ב] והנה בראיה ראשונה שהביא הח" ח ,עמד בזה דלכאו' יש לדחות
לענין רכילות שענין האיסור הוא יצירת השנאה בין השומע ראיה זו לפי גירסת הרא"ש והר" ן דהענין הזה מיירי ברכילות ,אלא
להמדובר ,אם כן מובן שיצירת השנאה נעשית בגילוי הדבר מה שלא דלמעשה כתב הח"ח דשפיר איכא ראיה גם לשיטתם ,דכשם שעכ"פ
היה גלוי מקודם ,ומובן שגם בז ה שייך את כל ענין האיסור ,אבל מוכח מדבריהם דלענין רכילות אין לחלק בין רכילות על דבר שקר
בדיבור לשון הרע שהוא תלוי דוקא בדיבור גנות אם כן בזה אפשר או על דבר אמת ,אלא נאסר רכילות גם על דבר אמת ,הכי נמי דלענין
שאכן הגדר הוא הטלת הגנות אשר זה שייך דוקא במה שיוצר גנות לשון הרע נאסר גם לשון הרע על דבר אמת ,ע"כ.
של יש מאין ולא בגילוי בעלמא ,ואיך נלמוד זאת מענין האיסור
דרכילות ששייך גם בלי הזכרת גנות כלל. והנראה לדון בזה ,בהקדם מה שיש לבאר ,מדוע נראה להו לאינשי
דלשון הרע אינו שייך בדבר אמת ,וזו טעות הראשון שרגילים לטעות
ועל כן נראה לכאו' לבאר את ראית הח"ח לגירסת הרא"ש והר"ן בו ,ובפשטות נראה דאין זה איזה מחשבת קולא בעלמא שסבורים
דבשליח ב"ד מיירי ברכילות וס"ל לח"ח דיש ללמוד מזאת גם לאיסור אינשי דיש יותר להקל בזה כאשר הדבר הוא אמת ,שהרי אין בו
לשון הרע ,והנראה דס" ל דגילוי הגנות של האדם מה שהיה נסתר איסור שקר וממילא אין בו איסור כלל ,והנראה דזה קשה שיטעו בו,
ועכשיו נודע הרי זה כמעשה הטלת גנות באדם של יש מאין ,דכיון שהרי סו" ס מה עם איסור לשון הרע ,אלא נראה דהעולם רגילים
שהדבר לכשעצמו היה נסתר ,ועכשיו הוא הופכו להיות גלוי אצל לטעות בהבנת ענין האיסור דלשון הרע ,ומתוך כך הוא דס"ל דאין
חברו ,וזה מה שיוצר את הגנות אצל חברו הרי זה מעשה של הטלת איסור זה שייך באיסור דלשון הרע.
גנות על אדם ,שהטיל עליו גנות חדשה מה שלא היה עליו ,מכיון
שהיא נוצרת אצל חברו שיהא המדובר מגונה בעיניו ,וזו גנות חדשה וביאור הדבר נראה ,דס"ל לאינשי דענין האיסור דלשה"ר ,מה שנאסר
שנוצרה עכשיו ,וזהו האיסור. בו לספר מעשה גנות על אדם ,גדרו הוא ,מה שהוא 'מטיל גנאי באדם
המדובר' ,וממילא ס"ל דכל המושג להטיל גנאי באדם ,זה שייך כאשר
והביאור בזה הוא דמה שאדם מחזיק גנות על אדם אחר זה יצירת מספר עליו דבר שקר ,דמכיון דאין באדם כלל את אותו הגנאי הרי זה
גנות לאדם שמחזיקים עליו ,ואע" ג דכבר עשה את מעשה הגנות,
ולכשעצמו יש בו את הגנות ,אבל כל זמן שאין אדם אחר יודע מענין חשיב מטיל גנאי באדם ,אבל כאשר מספר עליו דבר אמת לא שייך
זה הרי שהגנות הזאת איננה קיימת אצל האדם אחר ,וכאשר יודע לומר עליו דהרי זה מטיל בו גנאי ,שהרי הגנאי קיים ועומד מתוך שכך
מכך האדם אחר היא כביכול נוצרת אצלו עכשיו בידיעתו ,וזה מה הוא האמת ,ואין כאן אלא מעשה של גילוי הגנאי מה שיש בו ,וממילא
שאסרה התורה ,וכמו היצירת שנאה הנאסרת ברכילות דהיא נוצרת דאין זה שייך לענין האיסור שהוא איסור של הטלת גנאי באדם.
ג ם בגילוי מה שכבר נעשה ,שהרי כל ענינה היא מה שנולד מהגילוי ולפי זה הרי שאכן יש לדון מה התחדש בגדר האיסור ,במה שלמדנו
דבר חדש של שנאה הכי נמי בלשון הרע נולד דבר חדש של גנות. דיש איסור לשון הרע גם בדבר אמת ,דלכאו' הרי חסר כאן את הענין
ה] והנראה עוד ליישב לפי הגדר הזה ,בהקדם מאי דיש להקשות ,דהנה של הטלת דופי וגנות באדם ,שהרי הגנות כבר קיים בו ,ולכאו' צ"ל
אחר שנתבאר לעיל עפ"י דברי הרמב"ם דגדר האיסור הוא מה שמגלה דהלימוד הוא דאין זה גדר של הטלת גנות באדם ,אלא הגדר הוא מה
את מה שעשה חברו ,דלכאו' לפי"ז יש להפוך את הדברים ולומר דכל שמגלה את גנות האדם ,והיינו הגנות שהיתה מכוסה עד עכשיו הרי
זה הוא ענין איסור כשאכן מגלה את מה שבאמת עשה חברו ,אבל הוא מגלה אותה לחברו ,וזהו מהות האיסור ,ואם זהו הגדר הרי
כאשר הוא מוציא שם רע על חברו ,ומספר עליו מה שלא עשה לכאו' שבודאי כולל זאת נמי לשון הרע על דבר אמת ,שהרי סו"ס הוא מגלה
בזה אין שייך האיסור של גילוי מעשה חברו ,שהרי אין מגלה כלל מה את הגנות בדיבורו מה שלא היה גלוי מקודם אע"פ שהיה אמת.
שנעשה ,ואין כאן אלא עולה מענין אחר מה שממציא עליו דברים ואכן כן משמע בדברי הרמב"ם פ" א דאבות ,והביאו כאן הבאר מים
שהם דברי גנות ,אלא דבפשטות אינו כן ,אלא דענין האיסור שמוציא חיים להוכיח את דבריו דאיסור לשון הרע הוא אפילו על אמת ,וז"ל
שם רע הוא נכלל באותו גדר של איסור ואינו ענין איסור אחר ,וכן שאין לשון הרע שיכזב על האדם וייחס לו מה שלא יעשה כי זה נקרא
משמע כאן מדברי הבאמ"ח סוף ס"ק ג' ותחילת ס"ק ד'. מוציא שם רע על חבירו ,ואמנם לשון הרע הוא שיגלה גנות האדם
אמנם להנ" ל מתבאר שפיר ,דאין סוף הדבר שהאיסור הוא מה שמגלה אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת ,שהאומרו יחטא ואשר ישמעהו
את הדבר שלא היה גלוי ,אלא הענין הוא שבגילוי הדבר הוא חשיב יחטא עכ"ל הטהור.
שיוצר גנות חדשה בעולם מה שנכנס ענין גנות בלבו של אדם על הרי מבואר מדברי הרמב" ם בהדיא ,דלשון הרע הרי זה מה שמגלה
אדם אחר ,ומעתה יבואר היטב דבמוציא שם רע הוא בכלל אותו גדר גנות האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת ,ונראה מדברי
של איסור שמכניס גנות בלב אדם על אדם ,והוא עוד יותר חמור הרמב" ם דלא רק שחידש את הענין הזה שלשון הרע הוא אפילו בדבר
משום דיצירת הגנות כל כולה היא יצירתו במה שהמציא עליו ,ולא אמת ,אלא חידש גם את מהות האיסור ,דאין זה הטלת גנות על
רק גנות שיצר בכח של גילוי בעלמא מה שנעשה ,ומבואר שפיר דהוא האדם ,אלא האיסור הוא גילוי גנות האדם ,וממילא ,דגם המעשה
בכלל אותו האיסור וחמור ממנו. אשר עשה באמת הוא בכלל האיסור.
| 46אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד ,יום ג' פרשת חיי שרה ,כ"ג חשון תשפ"ז 534
גדולה לגימה שמקרבת בגדר האכילה המצרפת לזימון
קירוב לבבות :כוחה של אכילה משותפת לקרב
לבבות ,משום כך למדנו בגמ' (עבודה זרה דף לה:
לו ):שהרחיקונו חז"ל מלאכול עם נכרים ואסרו את ַצ ִּד יק אֹכֵ ל ְל ׂש ַֹב ע נַ ְפ ׁשֹו
פיתם ,שלא יביא הקירוב לידי קשר איתם .ולהיפך,
אכילה קלושה :בהמשך לסדרת הגיליונות "זימון כהלכה"
מצוה לסעוד עם תלמידי חכמים ,כמפורש ברמב"ם
נעסוק הפעם בשאלה המצויה מאוד :שנים שאכלו פת ,והשלישי
(הלכות דעות פרק ו הלכה ב) שאכילה ושתיה עם
אכל עמהם ירק או שתה עמהם משקה ,האם מצטרף עמהם
תלמידי חכמים ,הרי זה בכלל מצות דבקות בחכמים,
לזימון .כבר נגענו בזה בקיצור בגיליון ,527שעסק בנושא
הנלמד מהפסוק (דברים פרק י פסוק כ) ּובֹו ִת ְד ָּבק.
"צירוף המסובין לזימון" ,ועתה נרחיב בו את היריעה.
וכתוב בגמ' (סנהדרין דף כג ).וכעין זה במכילתא
השאלה נוגעת למעשה במצבים רבים .בחדר האוכל של
(משפטים פרשה כ) כך היו נקיי הדעת שבירושלים
הישיבה ,למשל ,שני בחורים אכלו לחם והשלישי הסתפק
עושין :לא היו נכנסין בסעודה אלא אם כן יודעין מי
בחביתה וסלט ,או בכוס קפה ומעט עוגיות[ .לגבי הנושא האם
מסב עמהן.
ובאיזה אופן מצטרפים לזימון בחדר האוכל ,ראה גיליון 528
ואמרו בגמ' (סנהדרין דף קג-:קד ).גדולה לגימה, בנושא "זימון בעולם הישיבות"] .וכן בסעודת שבע ברכות בבית,
שהרחיקה שתי משפחות מישראל (עמון ומואב), כשיושבים תשעה סועדים וקוראים לשכן להשלים מנין קודם
שנאמר (דברים פרק כג פסוק ה) ַעל ְּד ַבר ֲא ֶׁשר ֹלא ברכת המזון ,יש לדעת מה יגישו לו כדי שיוכל להצטרף לזימון.
ּוב ַּמיִ ם .ורבי יוחנן דידיה אמר: ִק ְּדמּו ֶא ְתכֶ ם ַּבּלֶ ֶחם ַ
ויש לברר בזה כמה דברים .האם יש לחלק בין זימון בשלשה
מרחקת את הקרובים (עמון ומואב ,בני לוט קרובו
של אברהם) ,ומקרבת את הרחוקים (יתרו ,שבשכר
ִק ְר ֶאן לֹו וְ יֹאכַ ל לָ ֶחם שמות פרק ב פסוק כ ,זכו בני סימן טוב ומזל טוב
בניו לשבת בלשכת הגזית) ,וכו'. מתוך רגשי שמחה והוקרה הננו לשגר ברכת מזל טוב
ועוד אמרו בגמ' (חולין דף ד ):על הפסוק (דברי חמה ולבבית לכבוד איש החסד והמעש ,העומד לימין
יתהּו ,אין הסתה בדברים
הימים ב פרק יח פסוק ב) וַ יְ ִס ֵ כל דבר שבקדושה בנפש חפצה וביד רחבה
כי אם באכילה ובשתיה (אחאב זבח צאן ובקר לרוב ה"ה ידידנו הדגול והנכבד הר"ר יהודה כהן שליט"א
ליהושפט ,ובכך הסיתו ושכנעו לעלות עמו למלחמה
ברמות גלעד). לרגל שמחת אירוסי בנו היקר
ומעתה אפשר לומר ,כיון שתכלית הזימון היא החתן המופלג כמר מנחם מנדל הי"ו
שיתחברו הסועדים באגודה אחת לברך את בורא עב"ג בת הר"ר משה לינדר שליט"א
עולם על האכילה ,כמו שכתוב (דברים פרק ח פסוק יהי רצון שיעלה הזיווג יפה ,ויזכו החתן והכלה לבנות
ּוב ַרכְ ָּת ,אין חיבור זה נעשה אלא
י) וְ ָאכַ לְ ָּת וְ ָׂש ָב ְע ָּת ֵ
בית נאמן בישראל ,בית שכל הליכותיו נקבעות על
על ידי אכילה שיש בכוחה לקרב את הלבבות .וזהו
פי ההלכה ,ויזכו המחותנים לרוות מהם ומכל יוצאי
עיקר בירורו של הגיליון שלפנינו ,איזו אכילה ושתיה
נחשבת לגימה חשובה המצרפת את הסועדים חלציהם רוב נחת דקדושה ,מתוך הרחבה ושמחה כל
ומקרבת את לבם לברך את השם יחד. הימים
בברכת התורה המברכים מקרב לב
עקיבא יוסף לוי מכון "הילכתא – לדעת לחיות כהלכה"
1
אוסף | 47
לתוכן
אולם במקור חיים (לחוות יאיר ,בקיצור ההלכות על לזימון בעשרה .איזו אכילה ואיזו שתיה מועילות לצירוף.
סימן קצז סעיף ב) כתב :שגם השותה הכוס אסור לברך ברכה ואם המצטרף נמנה עמהם ,האם חייבים לזמן או שאינו אלא
אחרונה ולצאת ,אא"כ ישאר שיעור זימון בלעדיו אז רשאי רשות ,והאם המצורף עצמו יכול להיות המזמן.
ללכת מתי שירצה .וזה לשון שולחן ערוך הרב (סימן קצז .1צירוף ל"זימון בעשרה"
סעיף ד) "המצטרף צריך ליזהר שלא לברך ברכה אחרונה עד רוב אוכלי פת :בגמרא (ברכות דף מח .מח ):אמרו :תשעה
שיזמנו עליו" .ולפי זה כתב בפסקי תשובות (סימן קצז אות שאכלו דגן ואחד אכל ירק ,מצטרפין .אמר רבי זירא ,בעאי
ג) ,שמשעה שצירפו אוכלי הפת את אוכל הירק חלה עליהם מיניה מרב יהודה :שמנה מהו ,שבעה מהו ,והשיבו לא שנא.
חובת זימון ,ולכן אסור לו לברך ברכה אחרונה וללכת ,אלא ועל ששה לא שאל ,שהיה פשוט לו שאין מצטרפים ,כיון
אם כן נשארו שם שלשה או עשרה בלעדיו. שצריך "רובא דמינכר".
ונפקא מינה בזה ,שאם כבר בירך המצטרף ברכה וכך נפסק בשולחן ערוך ובמשנה ברורה (סימן קצז סעיף
אחרונה ,שוב אין מזמנים עליו" ,דכבר נסתלק מהם" (משנה ב) ,שבעה שאכלו פת ,ושלשה שאכל כל אחד מהם כזית
ברורה סימן קצז ס"ק ט בשם המגן אברהם ס"ק ד) .ולכן ירק מטובל בציר או שתה רביעית משקה ,מצטרפים לזימון
לדעת הסוברים שאין עליו חיוב ,יכול הוא להסתלק מן בהזכרת השם ואומרים "שאכלנו" .אבל אם רק ששה אכלו
הזימון בכך שיברך ברכה אחרונה ,ולדעת הסוברים שיש פת וארבעה אכלו ירק ,אין מצטרפים ,שאין כאן רוב הניכר
עליו חיוב אסור לו לעשות כן. של אוכלי פת.
אוכלי הפת :מדברי המשנה ברורה (סימן קצז ס"ק כא) ובשו"ת גינת ורדים (אורח חיים כלל א סימן י) נשאל על
נראה שאוכלי הפת חייבים בזימון ,ולא רשאים בלבד ,שכתב סעודה שלישית שבה אכלו פת הבאה בכסנין ,ורק אחד אכל
שבמקום שנחלקו אם הצירוף מועיל לא יתנו לשלישי פת גמורה ,אם יזמן אותו שאכל פת .והשיב שאין מזמנים
לאכול דבר אחר" ,כדי שלא להכניס עצמן לספק חיוב". בשם אלא כשאכלו שבעה פת גמורה ,ולא פת הבאה בכיסנין,
משמע שבמקום שהצירוף מועיל ,חייבים לזמן. והמזמן יהיה מאוכלי הפת.
וכן יש להוכיח ,ממה שנפסק בשולחן ערוך (סימן קצד שיעור כזית :אף שאוכל הירק אינו מברך ברכת המזון,
סעיף א) שלשה שאכלו כאחד ,ושכח אחד מהם ובירך לעצמו, מצטרף הוא לזימון ועונה "ברוך שאכלנו משלו" .ודוקא
השנים מזמנים עמו ,והוא אומר "ברוך שאכלנו משלו" ,והם כשאכל כזית ,ובטעם הדבר יש שני ביאורים .האחד ,שהוא
יוצאים ידי חובת זימון והוא אינו יוצא .ובביאור הלכה (ד"ה אומר "שאכלנו" ,ואין אכילה פחותה מכזית .והשני ,שצריך
אחד מהם) ,הביא מהאליה רבה ספק בשנים שאכלו פת שיהא מחויב על כל פנים באיזו ברכה אחרונה ,ובפחות
והשלישי שתה רביעית משקה ,ושכח אחד מאוכלי הפת מכזית אינו מחויב לברך ברכה אחרונה כלל .וגם השתיה
ובירך לעצמו ,אם יכולים אוכל הפת שנשאר והשותה לזמן בכלל אכילה היא ,ולכן גם השותה יכול לומר "שאכלנו".
עם זה שכבר בירך" ,או דילמא כיון דאין כאן רק אחד שחייב
מדינא בזימון ,לא" ,וסיים "וכן מסתבר" .והביא הביאור הלכה
.2חיוב או רשות?
יסוד הספק :לאחר שהצטרף באכילת ירק או בשתיית
שכן דעת הברכי יוסף ,המאמר מרדכי והמגן גבורים.
משקה ,יש לברר אם נעשו המסובין חייבים בזימון ,או שאין
ומוכח בביאור הלכה פשיטות לשתי החקירות .אוכל
כאן אלא רשות לזמן אם ירצו .וכבר העיר בזה הגרח"פ
הפת קרוי "חייב מדינא בזימון" ,ואילו השותה משקה אין
שיינברג זצ"ל (חידושי בתרא על השולחן ערוך סימן קצז
עליו חיוב כלל .כלומר ,שהמצטרף מכניס את אוכלי הפת
סוף סעיף ב)" :ויש לחקור אם יש חיוב זימון על שאר שאכלו
בחיוב זימון ,אבל הוא עצמו אינו מתחייב בזימון.
ירק ,או שהוא רק רשות שיכולים להצטרף" .והשאלה
אולם בקצות השלחן (סימן מה ס"ק י) הוסיף ,שאם נחלקת לשתיים ,דין המצטרף עצמו ודין אוכלי הפת.
המצטרף אינו חייב ,אף אוכלי הפת אינם חייבים" ,כיון
המצטרף :דעת הפרי מגדים (אשל אברהם סימן קצז
שהג' אינו מחויב ובידו לבטל הזימון איך אפשר לחייב את
ס"ק יא) שהמצטרף באכילת ירק אינו חייב בזימון ,ומטעם
השנים ,וצריך לומר דבצירוף אוכל ירק הזימון הוא רשות".
זה כתב שאינו יכול לזמן ולהוציא את אוכלי הפת ,כדין אינו
וכן נקט הגרי"י פישר זצ"ל (זימון כהלכתו פרק ג הערה ה).
מחויב בדבר שאינו מוציא אחרים ידי חובתם ,וכמו שיתבאר
ויש לעיין לפי זה ,מדוע כתב השולחן ערוך (סימן קצז סעיף
להלן .וכן ביררו ונקטו להלכה בקצות השלחן (סימן מה
ג) שבשלשה "לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר" ,והרי אם
בדי השלחן ס"ק י ,יא) ובמנחת צבי (זימון סימן כד אות ד),
הזימון רשות בלבד ,יתנו לו לאכול ולא יזמנו.
שהמצטרף אינו מחויב בזימון.
2
| 48אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
אבל לדעת המשנה ברורה (מחלוקתם הובאה בהרחבה והגר"ח קניבסקי זצ"ל נשאל בזה כמה פעמים .במילי
בגיליון 531בנושא "חיוב שמיעת המזמן") ,שגם בעשרה מעלייתא (אות יט) השיב" :לכאו' יש חיוב וצ"ע" .ובשאלת
צריכים המסובין לשמוע מן המזמן עד הזן ,נמצא שגם רב (חלק ב פרק יז אות מג) נשאל אם המצטרף במיני
בעשרה ברכת הזן היא חלק מן הזימון .ואוכל הירק ,שאינו תרגימא רשאי לילך לדרכו ,והשיב" :יתכן שנתחייב בזימון
מחויב בברכה זו ,אינו יכול לזמן אף בדיעבד. וצ"ע" .ובהליכות חיים (חלק ב אות קיז) נשאל על שנים
.4צירוף ל"זימון בשלשה" שאכלו ובא אורח ואכל מזונות ,אם חייבים לזמן ,רשאים או
שלוש שיטות :עד כאן נתבאר דין הצירוף לעשרה ,אבל אסורים ,והשיב" :מצוה שיזמנו".
בזימון של שלשה הדין חמור יותר ,כאשר בשולחן ערוך .3מי מזמן בצירוף?
(סימן קצז סעיף ג) ,ובמשנה ברורה (שם) הובאו בזה שלוש אחד מאוכלי הפת :כתב השולחן ערוך (סימן קצז סעיף
שיטות הראשונים ,באיזו אכילה הוא נמנה. ב) בזימון של עשרה שמקצתם אכלו ירק ,צריך המברך
דעה ראשונה; היא שיטת הרמב"ם (הלכות ברכות פרק להיות אחד מאוכלי הפת .וביאר המשנה ברורה (סימן קצז
ה הלכה ח) ,שאינו מצטרף לשלשה עד שיאכל כזית פת. ס"ק יג) ,כיון שהמזמן מוציא את חבריו בברכת הזימון ,חמיר
וטעם החילוק ,שבעשרה חיוב הזימון קיים בלאו הכי מכח טפי משאר המצטרפים .וכל שכן לדעת הרמ"א (סימן ר סעיף
אוכלי הפת ,ואין צריכים למצטרף אלא להזכרת השם .אבל ב) ,שהמזמן אומר גם ברכת הזן ,וממילא אין אחד מאוכלי
בשלשה ,המצטרף הוא שמחדש את חובת הזימון ,ולכן צריך הירק יכול לזמן ,שהרי אינו מחויב בברכה זו.
שיאכל כזית פת המחייב אותו בברכת המזון (משנה ברורה ונחלקו הפוסקים אם דין זה מעכב .לדעת הפרי מגדים
ס"ק יז ,יח). (אשל אברהם סימן קצז ס"ק יא ,וראש
דעה שניה; היא שיטת הרי"ף (ברכות יוסף ברכות דף מח ).המצורף אינו
דף לה :בדפי הרי"ף) ,שדי בכזית דגן אף יכול לזמן ולהוציא את אוכלי הפת,
שאינו פת ,כגון דייסא שמברכים עליה אפילו כשרק הוא יודע לברך .וטעמו,
ברכה אחת מעין שלש. כיון שהמצורף אינו מחויב בזימון,
דעה שלישית; היא שיטת הר"י כמו שנתבאר ,הרי הוא ככל מי שאינו
בתוספות (ברכות דף מח .ד"ה תשעה), מחויב בדבר ,שאינו מוציא אחרים ידי
וכן כתב הרא"ש (ברכות פרק ז סימן כא), חובתם .ומכל מקום הניח הדבר בצריך
וכמפורש בירושלמי (ברכות פרק ז הלכה עיון.
ב) ,שגם בשלשה ,אפשר לצרף את האוכל אולם החזון איש (אורח חיים סימן
ירק או שאר מאכלים ,והוא הדין בשתיה. ל ס"ק יג ד"ה שו"ע) כתב שאין דין זה
וטעמם ,שכיון ששנים מהם אכלו פת ומחויבים בברכת אלא לכתחילה .ויסוד דבריו במחלוקת רב נחמן ורב ששת
המזון ,הקלו בצירוף גם בשלשה ,ובלבד שהשלישי אכל (ברכות דף מו ).עד היכן ברכת הזימון .לרב נחמן ברכת
כזית או שתה רביעית ,שמחייבים אותו על כל פנים בברכה הזימון עד "נברך" ,ואין בה מברכת המזון כלום ,ובזה גם
אחרונה (משנה ברורה ס"ק יח-כ). אוכל הירק שייך .ואף לרב ששת ,שברכת הזימון עד הזן,
ולהלכה הכריע השולחן ערוך ,שנים שאכלו ובא שלישי, כשמזמנים בעשרה אין המסובין צריכים לשמוע ברכת הזן
אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת מוטב ,ואם אינו רוצה מן המזמן ,כפי שהביא בשם הטור ובבית יוסף (סימן ר).
לאכול פת לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר ,ואם אירע ומחדש החזון איש ,שעיקר הזימון אינו תלוי בחיוב
שנתנו לו ,יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת .וביאר ברכת המזון .ומה שאמר השולחן ערוך שיהיה המברך
המשנה ברורה (ס"ק כא) שלכתחילה מזרזים אותו לאכול פת מאוכלי הפת ,הוא משום שנהגו שהמזמן מברך בקול את כל
כדי לצאת ידי דעה ראשונה ,ואם אינו רוצה אין נותנים לו ברכת המזון ומוציא בה את כל המסובין ,ואוכל הירק שאינו
כלל ,כדי שלא יכניסו עצמם לספק חיוב ,ובדיעבד חוששים מחויב בברכת המזון אינו יכול להוציא בה אחרים .ולכן
לדעה השניה ומזמנים עמו. לכתחילה יזמן אחד מאוכלי הפת ,ובדיעבד אם זימן המצורף
אולם כתב המשנה ברורה (ס"ק כב)" :ועכשיו נוהגים יצאו ידי זימון.
שאם לא רצה לאכול פת ,נותנים לו לכתחלה לשתות או ויש להבחין ,שקולא זו תלויה בחידוש הידוע של
לאכול איזה דבר ,וכדעה האחרונה" .והמצטרף מברך ברכה החזו"א ,שבעשרה אין צריך לשמוע ברכת הזן מן המזמן.
3
אוסף | 49
לתוכן
אחרונה על מה שאכל ,ואינו נפטר בברכת המזון של חבריו
.5איזה משקה מצרף? (שולחן ערוך סעיף ג) ,ומברך לאחר שגמר לשמוע את ברכת
מים :בשולחן ערוך (סימן קצז סעיף ב) נפסק שהשותה
הזימון (משנה ברורה ס"ק טו).
מים אינו מצטרף ,וביאר המשנה ברורה (ס"ק יב) שכן מים לא
ובטעם דברי המחבר ,שלכתחילה אין נותנים לשלישי
זייני ,ואינו חשוב להצטרף אפילו הוא צמא ורוצה לשתות.
לאכול או לשתות כדי לצרפו ,ורק אם כבר אכל או שתה
אולם המגן אברהם (ס"ק ו) חולק ,שגם שתיית מים הוא בכלל
מזמנים עמו ,ביאר בתשובות והנהגות (חלק א סימן קפג)
אכילה ויכול לומר "שאכלנו" ,והעתיקוהו כמה אחרונים
שכיון שנחלקו הפוסקים אם הצירוף מועיל בשלשה ,ואין
להלכה .ומכל מקום הביא המשנה ברורה שבספר בגדי ישע
לנו הכרעה בדבר ,מוטב שלא להכניס עצמנו לספיקות
ובמגן גבורים הסכימו לדעת השולחן ערוך שהשותה מים אין
מלכתחילה .משום כך אין נותנים לו לאכול כלל .ורק כשכבר
מצטרף ,וכן מצדד בספר חמד משה.
אכל או שתה ,חוששים לדעת הפוסקים שמצטרף ומזמנים
ולפי זה ,משקה חשוב שאינו על בסיס מים ,כגון רביעית
עמו .והביא מספר שלחן הטהור (סימן קצז סעיף ד בהגהה),
יין ,שכר ,חלב או מיץ פירות טבעי ,ודאי מועיל לצירוף.
כיון שלדעת רוב הראשונים אין השלישי מצטרף לשלשה,
ונחלקו הפוסקים ,מה הדין במשקאות חשובים קצת
אין לצרף על ידי אכילת ירק ,ואין הצירוף מצוה אלא עבירה.
שעיקרם מים.
והוסיף בתשובות והנהגות ,שלפי מנהגנו ,שאין מזכירים
תה וקפה :לדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (אור לציון חלק
את השם בזימון של שלשה ,אין בצירוף אלא שאחד מברך
ב פרק מו אות לב) והגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות
לחבירו והלה משיב "ברוך שאכלנו משלו" בלא הזכרת השם.
חלק א סימן כב ,וישמע משה חלק א עמוד פ) ,השותה תה או
לכן נראה לו כשיטת המחבר ,שאין לקרוא לשלישי לאכול
קפה אינו מצטרף לזימון ,כיון שעיקרם מים.
דבר אחר לבד מפת ,אבל אם כבר אכל עמהם מצטרפים אף
מאידך ,לדעת הג"ר יוסף צב"י דושינסקי זצ"ל (שו"ת לשלשה .וכך מקובל במשפחתו דור אחר דור מזקנו הגר"א
מהרי"ץ חלק א סימן כא ,את שמו השני חתם בראשי מוילנא ,שלא לתת לשלישי מאכל אחר כדי לצרפו לזימון.
תיבות ,צב"י = צבי בן ישראל ,מכיון שהיה בנו של ר' ישראל אמנם מנהג העולם אינו כן ,כמו שכתב המשנה ברורה (ס"ק
דושינסקי) ,והגר"מ שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות כב) ש"עכשיו נוהגים" לתת לו לכתחילה לשתות או לאכול
חלק א סימן קפג ,וזאת הברכה פרק יד אות ד) ,תה וקפה איזה דבר.
עם סוכר מצטרפים לזימון ,ואפילו לזימון של שלשה .וטעם
והקשה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שיעורי הגרי"ש אלישיב,
הדבר ביאר המהרי"ץ ,שכן התה הוא משקה מזין ,שהוא
ברכות דף מח ,).בשלמא בעשרה ,שיש בו הזכרת השם ,יש
מבושל בעשבים מזינים.
לחוש לברכה לבטלה ,אבל בזימון של שלשה מה איסור יש
אלא שהדגיש הגר"מ שטרנבוך ,שאין לצרף בשתיית לזמן מספק ,ולמה לא יתנו לו לאכול ויצטרף עמהם .ורצה
תה חם ,שיש בזה שתי קולות .האחת ,עצם הצירוף לזימון לומר שדברי השולחן ערוך אמורים במקום שנוהגים כעיקר
בשתיה בלא פת .והשניה ,ששתיית תה חם נמשכת בדרך מצות זימון ,שהמזמן מוציא את המסובין בברכת המזון.
כלל יותר מהראוי ,ואינו שותה רביעית בכדי שתיית רביעית, ואין מוציאים את מי שיודע לברך אלא כשיש זימון ,ולכן
וכידוע שנחלקו הפוסקים האם מברכים ברכה אחרונה על לכתחילה אין להיכנס לספק זימון ,שמא יוציא המזמן את
שתיה כזו" ,וכללא היא דתרי קולי לא מקילינן" .ולכן אין חבריו שלא כדין .אבל לדידן ,שכל אחד מברך לעצמו ,אין
סומכים לזמן אלא כששתה רביעית בתוך שיעור שתיית חשש ,ויזמנו מספק .אלא שמלשון המשנה ברורה (ס"ק כב)
רביעית. משמע שלא הבין כך ,שתלה את המנהג בכך שפוסקים כדעה
וכתב בספר וזאת הברכה (פרק יד אות ד) ,מאחר שרבו האחרונה ,ולא בכך שבזמננו כל אחד מברך לעצמו ,והניח
המקילים ,שתה וקפה מועילים לצירוף אם שתו רביעית הדבר בצריך ביאור.
בכדי שתיית רביעית ,יכולים בני אשכנז לסמוך עליהם .וזאת ובהערה שם הביא מדברי הבגדי ישע (סימן קפח ס"ק
בצירוף דעת המגן אברהם (סימן קצז ס"ק ו) ,המובא במשנה יא) ,שאף שמותר לומר "ברוך שאכלנו משלו" דרך שבח
ברורה (סימן קצז ס"ק יב) ,שאף מים מועילים לצירוף, והודיה כמה פעמים שירצה ,מכל מקום האומרו דרך חובה
וכדבריו פסקו הגר"ז והחיי אדם. וברכה ,אסור לאומרו לבטלה ויש בו משום "לא תשא" ,ולכן
משקאות ממותקים :מים ממותקים ,כגון לימונדה, אסור לאומרו מספק .ולפי זה ,אף בזימון של שלשה ,שאין בו
טמפו ,קולה ,סודה ושאר סוגי משקאות קלים ,כיון שעיקרם הזכרת השם ,יש חשש לברכה לבטלה.
מים ואינם מזינים יותר מן המים ,נקטו המהרש"ג (שו"ת
4
| 50אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
קפט) ,שאם אחד מהשלשה מקפיד שלא לאכול מהמצות מהרש"ג חלק ב סימן קפ אות ג) ,האור לציון (חלק ב פרק מו
של חבירו ,אינם מצטרפים .וכתבו בשבט הלוי (חלק ח סימן אות לב) ,הגרי"י פישר זצ"ל והגר"מ שטרנבוך שליט"א (וזאת
קיז) ובתשובות והנהגות (חלק ד סימן ק) ,שלשה שאכלו על הברכה פרק יד אות ד) ,שאין בהם חשיבות להצטרף לזימון.
שולחן אחד ,אחד מהם אכל מצות יד ,ושנים אכלו מצות מאידך ,הערוך השלחן (סימן קצז סעיף ה) מצדד
מכונה ,והאחד מקפיד שלא לאכול משל חבריו ,יברך ברכת שמצטרפים ,שכן יש בהם חשיבות קצת .וכתב בוזאת הברכה
הזימון מי שאוכל משני מיני המצות ,ולא המקפיד ,ואם שני (פרק יד אות ד) ,כיון שרבים מחמירים בדבר ,אין לזמן בהם
הצדדים מקפידים זה על זה ,אין מצטרפים כלל. בשם בעשרה ,מספק הזכרת השם לבטלה ,אבל לזימון של
איסור לחולה מסוכן :אכל דבר איסור במקום סכנה ,כתב שלשה אפשר לצרפם .וזאת על פי המשנה ברורה (סימן קצג
השולחן ערוך (סימן קצו סעיף ב) שמברכים עליו .והוסיף ס"ק כו) ,שבכל מקום שיש ספק אם צריך לזמן ,בשלשה
הלבוש (סימן קצו סעיף ב) שאף מזמנים עליו כעל היתר יזמנו ,ובעשרה יש לחוש להזכרת השם לבטלה ,ולכן יזמנו
גמור ,שבמקום פיקוח נפש אין זו עבירה .ובמור וקציעה בלא שם ,שהרי בדיעבד יוצאים בעשרה אף אם לא הזכירו
(סימן קצו ד"ה ועדיין צריך אני למודעי) כתב שהחולה את השם.
שהותר לו לאכול איסור ,רשאי לזמן בצירוף הבריאים, .6אין אוכלים זה עם זה
והחולה יזמן ולא הבריאים ,שהחולה יכול לאכול ממאכל איסור והיתר :שלשה שאכלו כאחד ,ואחד מהם נזהר
הבריאים ואילו הבריאים אינם יכולים לאכול ממאכל מפת עובד כוכבים ואחד אינו נזהר ,או שאחד מהם כהן
החולה. ואוכל חלות (ראה שו"ע יו"ד סימן שכב סעיף ה ,מהו האופן
מאידך לדעת הפרי מגדים (משבצות זהב סימן קצו ס"ק שמותר לכהן לאכול חלה בזמן הזה) והשאר ישראלים,
א ,וראש יוסף ברכות ריש פרק שלשה פסק השולחן ערוך (סימן קצו סעיף ג)
שאכלו ד"ה אם ג) האוכל איסור אף שמצטרפים .שאף שהנזהר אינו יכול
שמברך אין מזמנים עליו ,ואפילו באופן לאכול מפתו של שאינו נזהר ,והישראל
שרק אחד מהם אכל איסור .וכן דייק אינו יכול לאכול מחלות הכהן ,מכל מקום
מלשון השולחן ערוך ,שכתב "מברכים" מי שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהר,
ולא "מזמנים". והכהן עם הישראל.
יום הכיפורים :שלשה שאינם יכולים וכתב המשנה ברורה (סימן קצו ס"ק
לצום ביום הכיפורים ואכלו יחד ,דעת ט) שהוא הדין באחד שאוכל גבינה ושנים
הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שיעורי הגרי"ש אלישיב ,ברכות דף שאוכלים בשר ,שמצטרפים ,שהאוכל גבינה יכול לאכול
מה ).שאין מזמנים ,כיון שהיום אסור באכילה אין אכילתם מלחמם אף שהוא מלוכלך בבשר ,אם יקנח פיו וידיחנו.
חשובה להצטרף .וכן כתב במשנת יוסף (חלק יג סימן ר), והמנהג שהאוכל גבינה הוא המברך ברכת הזימון ולא
והוכיח כן מסעודה מפסקת בערב תשעה באב ,שכתב להיפך ,שהוא הגורם לזימון.
השולחן ערוך (סימן תקנב סעיף ח) שאין יושבים בה שלשה הנוהגים שלא לאכול בשר בתוך חצי שעה לאחר חלב,
יחד ,כדי שלא יתחייבו בזימון .והטעם ,שאין זו סעודת קבע, דעת הגרי"י פישר זצ"ל (זימון כהלכתו פרק יד ס"ק ד) שבתוך
שכל אחד יושב בדאבון נפש ואוכל פתו .והוא הדין באוכל חצי שעה אינם מצטרפים ,ולאחר חצי שעה מצטרפים.
ביום הכיפורים ,שאף שהותר לו ומצוה היא להחיות נפשו, עוד כתב המשנה ברורה (סימן קצו ס"ק ט) ,מראש
מכל מקום דומה באכילתו כמי שכפאו שד ,שבעל כרחו הוא חודש אב עד תשעה באב ,שאין אוכלים בשר אלא בסעודת
אוכל .והגרש"ז אויערבאך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה פרק מצוה ויש שנזהרים גם מזה ,הנזהרים מבשר אף בסעודת
לט הערה קיא) כתב שראוי שלא יאכלו יחד ,ואם אכלו יש מצוה ואוכלים מאכלי חלב אינם מצטרפים עם אוכלי בשר,
להסתפק אם יזמנו. שאינם יכולים לאכול יחד .אלא אם כן אכלו כזית פת קודם
ונידון נוסף הוא בחולה צליאק שאינו יכול לאכול פת, שהתחילו האחרים לאכול בשר עם לחמם ,שאז עדיין יכלו
אם מצטרף לזימון ,וכן בחתן רגיש לגלוטן ,אם מברכים שבע לאכול יחד .או שאחד מבני הסעודה אכל כזית לחם שאינו
ברכות בסעודתו .ועיין בזה במאמר נפלא מאת הג"ר עקיבא מלוכלך לא בבשר ולא בחלב ,שהוא מצרף את כולם ,שהרי
משה שיינברגר שליט"א (צהר חוברת טז עמוד תקא), כולם יכולים לאכול מלחמו.
ובבירורו הבהיר של הג"ר דוד שרייבר שליט"א (קונטרס מצות בפסח :כתב בהליכות אבן ישראל (מועדים עמוד
צליאק בהלכה עמודים ח-י) ,ניתן להשיג במערכת הילכתא.
5
אוסף | 51
לתוכן
שאלה :האם ברכת המזון טעונה כוס, א .צירוף לעשרה :שבעה שאכלו פת ושלשה שאכלו
כזית ירק או שתו רביעית מצטרפים לזימון בעשרה
ביחיד ,בשלשה ובעשרה? ואומרים "שאכלנו" ,אבל ששה אינם מצטרפים,
האם יש חיוב גמור לזמן דרובא דמינכר בעינן .והמזמן יהיה מאוכלי הפת,
בכוס ,או שאינו אלא מצוה ולדעת החזו"א אין זה אלא לכתחילה.
מן המובחר? מה הטעם ב .על מי החיוב :המצטרף עצמו אינו חייב בזימון ,אבל
שבזמננו רבים לא נהגו לברך אוכלי הפת חייבים לזמן .ויש אומרים שאף המצטרף
על הכוס? חייב .ויש אומרים שאף אוכלי הפת אינם חייבים.
על איזה משקה מברכים, ג .צירוף לשלשה :בצירוף לשלשה יש אומרים שאינו
האם דווקא על יין או מצטרף אלא בכזית פת .יש אומרים שמצטרף בכזית
שמספיק גם חמר מדינה ,ומה נחשב חמר מדינה בזמננו? דגן אף שאינו פת .ויש אומרים שמצטרף אף בירק
מקורות :גמרא (ברכות דף נא-.נב .פסחים דף קה :דף או במשקה .ולכן לדעת השו"ע לכתחילה יזקיקוהו
קיז ;):רמב"ם (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) והגהות לאכול כזית פת .ואם אינו רוצה ,לא יתנו לו מאכל
מימוניות (אות ס); שולחן ערוך (אורח חיים סימן קפב אחר ,ובדיעבד אם אכל יזמנו עמו .וכתב המשנ"ב
סעיפים א-ב) ומשנה ברורה (ס"ק ד); אגרות משה (יורה שאם אינו רוצה לאכול פת ,המנהג לתת לכתחילה
דעה חלק ג סימן נב אות ג); אור לציון (חלק ב פרק מו לשתות או לאכול איזה דבר.
סעיף כ); אלא ד' אמות (פרק כא סעיף א). ד .שתה משקה :השותה מים אינו מצטרף ,ולדעת
המג"א גם השותה מים מצטרף .משקה חשוב כגון יין
במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא ,הקוראים
הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה, או מיץ פירות טבעי ודאי מצטרף .משקאות שעיקרם
מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם ,טלפון ,מקום לימוד). מים ,כגון תה ,קפה ומשקאות קלים ,נחלקו הפוסקים.
התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב. ויש שהכריעו ,תה וקפה מצטרפים כששתה רביעית
ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות. בכדי שתיית רביעית .משקאות ממותקים מצטרפים
• קו 'הילכתא' טלפון 02-5377085שלוחה 4 לשלשה ,ובעשרה יזמנו בלא הזכרת השם.
• עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'
• חדר 'קול הלשון' ,ישיבת מיר ירושלים ,תיבת 'הילכתא' ה .אין אוכלים זה עם זה :הכלל הוא כל שאחד מהם
• במייל 5047867@gmail.com יכול לאכול ממאכל חבירו מצטרפים ,ואם שניהם
לזכרון עולם בהיכל ד' אינם יכולים לאכול זה עם זה אין מצטרפים .ומי
הגיליון הוקדש לעילוי נשמת שיכול לאכול משל כולם הוא המזמן .ואכילה באיסור
ר' יונתן ב"ר שמואל חיים המלי ז"ל במקום סכנה ,או ביום הכיפורים ,נחלקו האחרונים אם
נלב"ע ט"ו חשון תנצב"ה חשובה להצטרף.
"זימון על הכוס"
גם גיליון זה הוגה בסיוע
מקרא פלוס · תוכנת ההגהה
לפרטים ולהצעת מחיר
plus.mikrabooks.co.il
ביינוש קרליבך 058-7179103
של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון
מכון הילכתא
מענה אנושי 02-5350-535 :מייל5047867@gmail.com :
לקבלת הגיליון במייל5047867@gmail.com :
| 52אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן שנה ט' 427
זמני הדלק"נ שבת פרשת חיי שרה
ירושלים 4:10 :מוקדם4:00 :
בני ברק 4:24 :מוקדם4:14 :
העלון השבוע
לע"נ מרת פרידה
תוספת
שבת
מודיעין עילית 4:19 :מוקדם4:09 : בת רבי ישראל
חיפה 4:16 :מוקדם4:06 : בנציון ע"ה
טבריה 4:12 :מוקדם4:02 : נויבירט
מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת
שנה ח' 388
עדיין מחפשים
בערב שבת הנסיעות
להדפסת
תוספת
מכתבו החדש של מרן רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א -כולנו מקדימים את תורמים
קובץ עלוני תוספת
שבת
שבת לשנת תשפ"הוז"ל מרן שליט"א :כאשר זמן כניסת השבת מתקרב והולך בימי החורף המתקצרים ,חובה
מוד
ניתן לקבל קבלה גמורה על הנוסעים מחוץ לעיר לצאת בשעה מוקדמת ,ומן הראוי שלא לצאת לאחר
לפי סעיף 46 חצות היום ובפרט למקומות מרוחקים ,וחלילה מלהיכשל ולהכשיל אחרים בחילול שבת
כמו"כ הנני בזה בקריאה לבני התורה שינצלו את לילות השבת ומוצ"ש הארוכים בימי
ישפיעוושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה ב
זצוק"ל רבותינו
התורה מדברי
השבת ולימוד החורף ללימוד תורה ברציפות בשקידה ובשקיעה ושמירת
עלינו כל מילי דמיטב ,בברכה נאמנה ,י"ח חשוון תשפ"ז ,דב לנדו
גדולי ישראל שליט"א בהקדתשפ"ו בחורף
ורבנן שהתפרסםמרנן
בכתב ידם שלמכתב -כפי
מכתבי מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א
שבת שבת, לצעוק
שליט"א שליט"אהירש
משה הלל לנדו
הגאוןדברבי
מרן רבי
הגאון
מרןשל שליט"א של רשכבה"ג
מכתבו תשובת רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו תשובתו
מאוד ,שב
השבת הוא דבר גדוללחילול
שליט"א: קסלר מאיר רבי הגאון
הכח הרוחני שאדם מקבל מיום לדברי בכת"י בכתב ידו לגאון רבי מאיר קסלר שליט"א
כל מר
שדואג של
השבת ע"י מכתבו
בצהרים,
1:00את
מכבדבשעה בתנאיברק
שהוא יוצאים מבני
אנשים בוודאי בצהרים,
כתב :אבל הרב קסלר :אנשים יוצאים מבני ברק בשעה 1:00
הרב קסלר
שלא
שאדם שבת ,ומי
הרוחני ואחרות,
יחלל הכח כאלהשח"ו
מנסיבותתמצי יהיהפעם
שום היכי נרות כל
להדלקתשלא
בקושי הזמן
ומגיעיםכאלה
ומגיעים בקושי להדלקת נרות כל פעם מנסיבות
א ומזלזלשזה אשם
בקדושת כךהתסכול דואג כל
להבין שעם
להםוזהוקשהאשם
ואחרות ,וקשה להם להבין שעם כל התסכול שזה
ע המציאות, שזו להכיר מחובתם פושע... וזה
פושע ...מחובתם להכיר שזו המציאות ,ואחת מהשניים או השבת מפסיד כל המעלות
ת או לצאת
מביא להשאר בבית
ששבת מהשניים אוהרוחניות
ואחתשליט"א:
להשאר בבית או לצאת בבוקר מוקדם ...תשובת מרן
ו ולכן פשוט שכל מוקדם... כל האנשים האלה הם פושעים!!! וחוץ מזה הם גורמים לנהגים בבוקר
לבן אדם,
ה לנסיעות
ביחס האלה הם
הזהירותהאנשים
מרןהםשליט"א :כלבנסיעה,
שחלק גדול מהם היה שומר שבת ועל ידי איחורםתשובת
ש לקיים, צריכים
וחוץ מזה הם גורמים לנהגים שחלק פושעים!!!מאד,
גורמים שיחללו שבת!! הם יודעים לצעוק שבת שבת ,יפה
לכבודידיהשבת,
איחורם שבת ועלהיה שומרהכו"ח
לצעוקוצריךמהם
אבל לא יודעים שמעשיהם גורמים לחילול שבת!! גדול
הירש
יודעים משה הלל
שבת!! הם בנסיעה ,הם גורמים שיחללו נגדם שבת שבת!!
ויכולונסבער"ש בגל
לא היה מעלתשבת
אמירת הדליק נר כשאברהם
מגדים: דברי הפריענייני הדלקת נרות שבת הקשורים לפרשה ,ובו יבואר למה
בהדלק"נ?
וז"ל :הגדולה היא בגלל זהירות
יעקב שכתב כשאינם העין רס"חמתות
הביא רי"ף על הנשים הפרימ"גדוקא
בריש סי' שידלק עד ער"ש הבאה? והאם
אנו באמירת ויכולו גבריםהמקבל
המדליקים? ממעטוהאדם
בדיבור,
ברא זה
הקב"ה האם 'שמים,
נרות? ב. זהירות'יכלו ה
בהדלקת כשאינן'ששי ו
א .למה נשים מתות בשעת לידתן י'ום ה
הגברים? בניהו ,שדייק זאת
שבת ואסור לקבל ממהר יום', מבעוד ו' 'ביום
המקורות? ד .למה באמת דווקא נשים מדליקות ולאבתפילה, ג .למה מדליקים נרות שבת ,ומהשבת
שהכוונה שכמו ש "בערב"
גם גוי או המתפלל והאם דקאמר כל
למנות שליח האםואתי שפיר
כשהתאחרו יעזור עיי"ש, במלאכה
הבית? ו. ה .האם הדלק"נ חיוב על הגברא או תו
חיוב על
רשותם?שבורא שבת בדיבו ועיי"ש עכ"ל, שבת', 'בליל המתפלל ולא ויכולו, ואומר שבת
קטן יועילו לזה .ז .אורחים שמתאחרים האם יעזור שאחר יכנס לביתם להדליק להם נרות בלי
לתפילהאיבדה חלתו של עולם שעל
שבת! ול יוצר הוא מבעו"י... רבה ,היאבבראשית גם
דאמרינןולמה נצרך
לקבל שבת שיספיק כך בפרשת חיי שרה כתוב (כד סז) 'ויביאה יצחק שתמה
האהלה שרה
עולםהחי
של האור
נרוכתב
וכיבתהוכן
האומר על כל
כחלה, הראשוןהולך
שנתרם הפשטות שהנ"ל
ואכןנטרד אדם מחודשים,ידה
ודבריו כלומר
אימו' מביא רש"י :ויביאה האהלה והרי היא שרה אימו,
שהמעלה לפרימ"ג פשוט שהיה
בשפיכת דמו ,ועוד שצורכי הבית תלוין בה. רואים אבל שבת, בליל
דלוק ויכולו
נר ונעשית דוגמת שרה אימו ,שכל זמן ששרה קיימת ,היה
והובאו שא
גזירות - ,י'
ומבטלת שבת, עוונות
מדליקות נר מוחלתנשים
ויכולו דוקא שאמירת
טעמים למה עכ"ל ,ויש
הטעמים שתי מער"ש לער"ש ,ומשמתה פסקו ,וכשבאת רבקה חזרו,
מיוחד!
ובטור רס"ב בשבתה' ג')
הגמ' (שבתברמב"ם ושואל האילת השחר (שבת לב) ,הרי לאחר פטירת שרה מסתמא
שאלות בד ונביא י' ולהלכהז"ל
נח ,ויכולו: במעלת ריש
אמירת בתנחומא נקדים בדברי הגמ'
אברהם הדליק נרות ,ולמה כשאברהם הדליק לא היה את הנס הזה
עליהם ,ב.
מוטל ויכולו?
יחידהביתשאומרצורכי
שכלאפלו בגלללוי: רס"ג ,או
יהושע בן בסי' רבי ובשו"ע
ואיתימא דף קיט" :אמר רבא
שהיא התפ המנונא :שזה עונש,
האומרנה אחרי רב או בגלל ידליקו,
שגםדאמר מתנה
ויכולו, קיבלו
לומר שבתהםצריך
בערב אזהדליקו היה
מערב שבת עד ערב שבת ,למה דווקא ששרה ורבקההמתפלל
שגרמה ד.לו מה
בליל שבת? הכתובהראשון
עליו אדם
מעלהמיתת החטא -של
ואומראת'ויכולו'
שבתלתקןצריכה
כל 'המתפלל' בערב את הנס הזה?
כשותפיםהגברים
עימו? ה. שלמעשה גם על הגמרא,
'ויכולו' ,אל בראשית,השחר
שנאמר למיתה .ושואל
במעשה האילת נעשה שותף לקב"ה ולמהונבאר הדברים :למה מדליקים נרות שבת,כאלו
החטא את לתקן צריכה האישה דווקא ולמה חווה, צאצאי
תקרי 'ויכולו' אלא 'ויכלו"' (ופרש"י :ויכלו :הקב"ה ,וזה שמספר קיים? ו .הטעם שה הם בכלל נשים הם המדליקות הנרות בער"ש?
רס"ח ,ובפרט הרי לא ראינ האיש? ולאבסי'
הטורחווה מקום ובשבחו של שבת ,וכךשל
הביא של בשבחו
המקורות המרכזיים :הגמרא בשבת דף כה :מביאה שהדלק"נ
באמירת' :י בקידוש הגמ' וממשיכה ו'), חסר
שאינן ובאילת השחר על התורה שאל למה אצל אברהם עצמו לא 'ויכלו' מדכתיב זאת דייק בפרימ"ג בשבת חובה ,וכן בדף ל"ב ,על המשנה שנשים וגם
מתות
ערב וויהי כן שרה נאמר
ורבקה שמים ה' בדבר שנאמר כמעשה, שהדיבור מניין אליעזר רב אמר
זהירות בהדלק"נ ,מסבירה הגמ' ראשית קראתי אתכם ..נשמה דלק הנר מערב שבת לערב שבת ,ואצל לא
מלאכים יש בזמנינו
הנס כדי להראות את בער"ש
שמטרת 'המתפלל'
עוקבאסז)כלותירץ דלק? אמר מר
(בראשית כד אתםרב חסדא נעשו,אםאמר
שנתתי בכם קרויה נר ,על עסקי נר הזהרתי אתכם,
מלאכים לנו שאין ידיהן מניחין לאדם לו המלוין השרת מלאכי שני ויכולו, ואומר
מקיימים אותם מוטב ,ואם לאו הריני נוטל נשמתכם ...אומר החביבות של התיקון שהם עושים ,ובגלל שלמעשה מי שהחטיא
דומה תפ
למעשה יותר אישהמה אישה,הגמ'
לכן י. (ובהמשך תכופר,
שהייתה וחטאתך
חווה עונךזה היה בעץוסר
הדעת ואומרים לו על ראשו
נצטוו על רש"י ,ותאבד רביעית דמכם ויכבה נרכם ,ונשים
מקומות מביאה גם את המלאכים המלוים את האדם לביתו וכו').
אוסף | 53
תוספת שבת לתוכן
המקור המחודש להדלקת נרות שבת:
ומביא נפק"מ בין הטעמים שלטעם שזה תיקון לחטא חוה, יש מדרש פליאה (דברים ח' ג') עה"פ 'ויענך וירעיבך ויאכלך
סבר שמצוה מכבה עבירה ,שאל"כ מה יעזור התיקון לחוה, את המן' מכאן רמז להדלקת נרות בשבת ,וביארו החיד"א עפ"י
אבל לטעם הראשון אפ"ל שיש שכר על המצוה ועונש על הגמ' ביומא עה :שביארה שאכילת המן במדבר נקרא עינוי,
העבירה ואין קיזוז ביניהם ,..והביא ראיה לדבריו מהגמ' (ב"מ אפי' שטעמו בו כל הטעמים כיון שלא ראו את המאכל בפועל,
פו ):שבזכות שאברהם אמר ויקח חמאה וחלב למלאכים ,זכו נקרא עינוי ,ומכאן לסומים שאוכלים ואינם שבעים ,וממילא
בניו למן במדבר ,ומאידך בגלל שאמר 'במה אדע' ירדו בניו כדי שיקיים עונג שבת ,יש לראות את המאכל ובשביל זה צריך
למצרים ,ועפי"ז ביאר' :ויענך וירעיבך' זה הגלות שנגזרה שידלק נר בשבת בסעודה( .כמוצא שלל רב)
בגלל שאברהם אמר 'במה אדע' ,ומאידך זכה למן 'ויאכלך וביאור נוסף ,הביא (שם) בשם ספר 'בן אורי' לג"ר אורי סגל,
את המן' ,רואים שלא היה קיזוז אלא גם נענש וגם קיבל שיש שני טעמים להדלק"נ ,אחד שהנשמה קרויה נר ,שנאמר
שכר ,וממילא לפי"ז גם אא"ל שטעם הדלק"נ לתיקון חוה, נר ה' נשמת אדם ,ובשבת יש לאדם נשמה יתירה ,ומשום כך
אלא הטעם הוא משום 'נר ה' נשמת אדם' ,וזה טעם שההדלקה מדליקים נרות ,וטעם שני לתיקון חטא חוה וכדביארנו לעיל,
דוקא בשבת ,וזה ביאור המדרש( .שם) ולטעם ב' התיקון אינו קשור דוקא לשבת,..
במקור כבוד ועונג השבת במידות ,בתכונות לאפשרות התיקון ,ולכן דווקא אצל שרה
מצינו בגמ' שבת כה :לגבי איסור הדלקה בעיטרן שריחו רע: ורבקה זה הראה את החביבות שזה מתקן ,ולכן זה דלק כאילו
'מאי טעמא אמר רבא מתוך שריחו רע גזרה שמא יניחנה מערב שבת לערב שבת ,להראות פה את החביבות של הקדוש
ויצא ,אמר ליה אביי ויצא? אמר ליה שאני אומר הדלקת נר ברוך הוא שמרוצה מהתיקון הזה .וכשאברהם הדליק ,אז הוא
בשבת חובה ..ומבאר תוס' ד"ה הדלקת נר בשבת חובה :פי' קיים מצוות הדלק"נ ,אבל לא קיים את הטעם הזה של לתקן
במקום סעודה דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג, את החטא של חווה...
אבל מהדלקת נר גופיה לא הוה פריך אביי דפשיטא דחובה וממילא מובן למה דווקא נשים מתות .כי לפי הטעם שבאמת
היא דהתנן (לקמן דף לא ):על ג' עבירות נשים כו' על שאינן מוטל צורכי הבית על האישה ,אז באמת זה לא ברור למה
זהירות בהדלקת הנר ,עכ"ל. האישה מתה ,הרי היא קיבלה מתנה ,אז היא לא השתמשה עם
משמע מתוס' שיש שני חיובים בהדלק"נ ,חיוב הדלקה כללי, המתנה הזאת ,לכן להרוג אותה? אבל לפי הטעם השני ,שזה
שאשה תדליק בשבת ,איפה שתרצה ..ושעליו נאמר שמתה בגלל שהיא צריכה לתקן את חווה ,אז לכן אם היא לא זהירה
כשאינה זהירה( ,או לתיקון חוה או שלום בית) וחיוב נוסף מצד בזה ,אז נותנים לה עונש ,כי למה לא תיקנת את חווה? הרי כל
שבת יש לאשה הזדמנות לתקן את חטא חוה.
'עונג שבת' שיהיה דלוק 'במקום הסעודה' ,שעל ביטולו אינה
נענשת ,שהרי לא יכול להיות שאביי חלק על חובת הדלק"נ, ולכן בנשים יותר הקפידו ומתות שאינם זהירות ,כי גבר שמדליק
ולחיוב העונג שפיר מצטרף אור החשמל ,ולכן הורו הפוסקים פחות יש את החביבות של התיקון של חווה כמו אישה .ובאילת
שיכוונו גם על הדלקת החשמל ,וכך מתקיים גם ההלכה שהמשנ"ב השחר מביא שר"א פעם אחת הדליק נר בער"ש ודלק עד
מביא שצריך נר בכל חדרי הבית שמסתובבים בלילה ,ולחוט מוצאי שבת ,ורואים שלפעמים יש חביבות גם בגבר שמדליק,
שני ראוי שיהיה אור בבית כל הלילה ,שאם ילד יקום יהיה אבל בפשטות מה שנראה שאצל אברהם זה לא דלק ,נראה מזה
לו אור (רס"ג סק"ב ,וארחות שבת עמ' קב) אמנם רש"י כתב להוכיח שגבר מדליק אז יש פחות את החביבות.
שם ,חובה' :כבוד שבת' הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אמנם הפנ"י והתוס' הרא"ש (שבת כה ):וכן הרש"ש (שבת לא):
אור כעין יממא בפרק בתרא דיומא (דף עה ):משמע מרש"י הסבירו שהמיתה הנגרמת בגלל חוסר זהירות בהדלק"נ מדובר
שיש חיוב אחר( .ועיין תפוחי זהב להגרי"פ גולדוסר שליט"א שהנשים מאחרות בהדלקתם ,ונכנסות לסקילה בגלל חילול
בהרחבה) שבת ,ואה"נ לפי"ז גם הגברים יענשו כשידליקו מאוחר!
רואים בתוס' שיש שני טעמים בהדלק"נ ,וכעי"ז מוכח בדברי ובטעמי הדלק"נ :כבוד שבת ועונג שבת ושלום בית
הרמב"ם שבהלכ' שבת פרק ל' ה' הביא שיש חיוב מער"ש יש טעם בהדלק"נ מצד שלום בית .וכדברי הגמ' בשבת כג :שנר
שיהיה נר בבית בשבת מצד 'כבוד השבת' ,ומאידך בפרק ה' ביתו קודם לקידוש ולנר חנוכה מפני שלום בית ,ורש"י הסביר
הביא הרמב"ם שטעמה מצד העונג שבת ,ושהיא חובת הבית, שבני ביתו מצטערין לישב בחושך ,ובדף כה :הביא רש"י:
ושצריך לחזר עליה על הפתחים ,וממילא יש בהדלקה גם חיוב ובמקום שאין נר אין שלום שהולך ונכשל ואוכל באפילה,
הבית וגם חיוב על האדם (ארחות שבת עמ' קכב) ובטעם כבוד וכעי"ז במרדכי בסימן רצ"ד ,שהוא מביא שהעניין של שלום
השבת מצאנו גם כגמ' בפסחים נג :שמה"ט ביו"כ שחל בשבת בית שבן אדם לא יכשל בעץ ואבן ,וממילא גם אחד שהוא
לכו"ע מברכים ,אפי' שאין סעודה (וכן בילקוט שמעוני ריש נמצא לבד בבית ,אז צריך להדליק מצד שלום בית ,וכן משמע
בעהלותך' ,וכבוד השבת הן נרותיה') ומטעם זה אין מטרת הנר מהגמ' כה :שלמדה הדלקה מ'ותזנח משלום נפשי' ,שבגלות היה
להאיר אלא 'לכבד' ,וכנר הדולק בסעודות מצוה, חיסרון שלום ,וכן ביראים בסי' תכ"ט ,אבל הרמב"ם (חנוכה ד'
וכן ביארו הגר"א (סי' תקכ"ט) והגרי"ז (יתרו וסטנציל) שמצות יד) כתב שזה דוקא שלום בית כפשוטו :נר ביתו קודם משום
כבוד השבת מתקיים בהדלקה לפני שבת ,ובלבישת בגדי שבת שלום ביתו שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו,
מער"ש ,והעונג הוא בשבת עצמו ,וממילא אפ"ל שרש"י הנ"ל עכ"ל.
| 54אוסף
תוספת שבת
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בער"ש ,וגוי הדליק בהוראתה את נרות השבת( ,וכן פסק גם סבר כתוס' שסבר שקיום מצוות הכבוד שבת בהדלקה היא
במג"א רס"ג ס"ק י"א) ,וכן הביא בשו"ע הרב (רסג ,יא) שמהני באופן שיוכל לקיים מצוות עונג שבת( ,דהיינו מקום האכילה),
אפי' שאין שליחות לגוי ,אבל במשנ"ב רס"ג ס"ק כ"א הביא ויוצא נפק"מ שלטעם עונג שבת ,נר שהודלק ביום ו' בבוקר
בשם הגרעק"א והדרך החיים שחלקו ואמרו שאין שליחות זה יועיל ,שהעיקר שיהיה נר בסעודה ,ולכן נר שהדליק גוי
לגוי וממילא אינה יכולה לברך בכה"ג ,והגוי עושה מעשה קוף גם מועיל( ,והטעם שהשו"ע בסעי' ד' פסק לא להקדים לפני
בעלמא ,והשאלה היא לשיטתם כשגוי הדליק האם מתקיים הפלג ,שחששו לטעם הכבוד שבת) ,וכן אפ"ל שריבוי אורה
מצוות הדלק"נ ורק א"א לברך או שבכלל אין מצוה ,שמדברי שהתיר הרמ"א (רס"ג י') הוא דוקא בהדלקה של עונג שבת
הדה"ח שכתב שהאשה 'יכולה' לצוות לנכרי להדליק ,משמע ולא בהדלקה של שלום בית ,וכשיש חשמל בבית שישנים בו
שאין מתקיים המצוה ,רק היא צריכה טכני אור בשביל לשהות יש להקפיד שיהיה חושך כשמדליקים הנר או שיכוונו גם על
בבית( ,וכנר יארציט שהתיר המהרש"ל ,במשנ"ב רס"א ס"ק החשמל (עיין ארחות שבת סעיף קו ,קז).
ט"ז)
ולרמב"ם שהדלקה היא מצד עונג שבת ,זה חיוב גם לגברים
וממילא כשיש אור יאסר עליה לבקש מגוי שידליק( ,ארחות וגם לנשים ,רק כשאישה מדליקה היא פוטרת את כל בני ביתה.
שבת מילואים ו') שאם היה מתקיים המצוה ע"י הגוי ,האשה (ואכן פסק השו"ע בסי' רס"ג ו' ז' שכשהבעל לבדו החיוב עליו,
היתה 'חייבת' לומר לגוי שידליק בשבילה ,ואם אין מצוה למה ואפי' שהאשתו מדליקה בביתו)
הם שאלו שאשה אומרת לגוי להדליק מצד אין שליחות לגוי,
שישאלו שהתבטל פה מצוות ההדלקה ,וכן למה הגרעק"א בסי' ומאידך לטעם כבוד השבת א"צ שהנר 'יאיר' בסעודה ,אלא
רס"א התיר שהגוי ידליק ביהש"מ שני נרות כנגד זכור ושמור, עצם זה שדולק כאן נר זה מכבד את הסעודה וכמו נר הדולק
הרי"ז מילא אינו נרות שבת ..ע"כ שלכו"ע מתקיימם פה מצות בסעודות מצוה ,וניתן לברך עליו כשנמצא במקום שניכר כבוד
הדלק"נ שיש פה עונג בסעודה ,ורק נחלקו לעניין הברכה, השבת( ,וגם לספרדים) ולא סתם בפרוזדור וכד' שזה אינו
ואמנם הגר"א אסר להדליק ע"י גוי כשנתאחרו ,משמע שסבר מכבד ,ובזמנינו שיש תאורה יש גם להדליק בפמוטיות יפות
שאין כלל מצוה שגוי מדליק (מעשה רב ריש שבת), (ארחות שבת ח"ד עמ' ק').
ואפ"ל שבנר שבת מהני למצוה כשהגוי הדליק כי למעשה והאם מועיל שליחות להדלק"נ?
יש אור בסעודה ,ואכן אין נר של 'כבוד השבת' כי זה לא ודאי של"מ שליח בלי מינוי שליחות ,ואינו כבדיקת חמץ ומזוזה
דלק לפני שבת ,אבל מהני לפחות לטעמי עונג שבת ושלום שגם אם אחד עשה כן לכל העיר בלי רשות ,מהני ,שהעיקר
הבית ,וכן הביא בשו"ע הרב (רסג ,יא) שמהני ,שההדלקה היא שנתקיים ציוי התורה שהבית בדוק או עם מזוזה ,אבל בהדלק"נ
רק הכנה למצוה ,ועיקר המצוה הוא בהנאה מהנר ,וכדמוכח חנוכה לכל העיר עבורם בביתם ,פשיטא שלא נתקיים התקנה,
ברמב"ם פרק ה' שהמצוה שיהיה נר בבית בשבת ,ולא הזכיר שחכמים תיקנו שכ"א יעשה בחנוכה פירסומי ניסא ,ורק נתנו
את ההדלקה רק בפרק ל' בדיני 'כבוד השבת' שבו הביא את אפשרות למינוי שליח כשהמשלח עומד לידו ,וזה נחשב כידא
כל ההנהגות שיש לעשותם לפני השבת( .עיין ארחות שבת אריכתא( .שו"ע תרע"ה סק"ט ,ארחות שבת ח"ד מילואים ה',
ח"ד נ"ג והערה קכג ומילואים ה') ונושא נוסף ביו"ט לגרעק"א בשם הרבינו דוד בפסחים ז' ,וכן עמ' נ') ונר שבת דימו לנר
שאין לנשים מצוות עונג ,כי היא מ"ע שהזמן גרמא ,ולכן אינה חנוכה וכדמשמע במשנ"ב רס"ג סק"ל ,שביריד שנתאספו
חוזרת ששכחה יעלה ויבוא בברכהמ"ז ,ושאל הגר"ש רוזובסקי בעה"ב בחדר אחד חייבים בהדלקה בברכה ואפי' שנשיהם
זצ"ל איך נותנים לאשה להדליק ביו"ט הרי הבעל חייב בעונג. מדליקות להם בביתם ,ולכן בעינן שיעמדו ליד המברך ויכוונו
(עיין שם מילואים ז') לצאת בברכה ,ואפי' שבשאר דיני שליח לא מצאנו שצריך
בזמנינו לכתחילה בהדלק"נ יכוון גם על החשמל, לעמוד ליד המשלח ,שאני שבת וחנוכה( ,הגריש"א),
וכן לכל הפוסקים ניתן לברך בהדלק"נ בשעה"ד וממילא למעשה המתאחר להגיע לביתו לפני שבת ,ולא יספיק
על 'נרות שבת מחשמל המהודרים' להדליק נר שבת מהני שימנה שליח אבל שהשליח ידליק בלי
בשעת הדחק (כגון הנמצא בבית חולים ,בית אבות ,בית מלון הברכה ,או שיברך בביתו ובלי לדבר יעבור להדליק בבית
וכדומה) שאין אפשרות הדלקת נרות שבת במקום אכילה או שכנו ,אבל אם אחד מבני הבית שם יוכלו להדליק בברכה,
שינה ,המדליק "נרות שבת מחשמל המהודרים" ,יוצא ידי חובה (ואפי' קטן שאינו יכול להיות שליח מהני ,עיין א"ש הערה
ויכול לברך! הואיל ומתקיימים בהם ד' תנאים :א) הנרות קכו) ,וכשהאשה קבלה שבת ושכחה להדליק נר חנוכה או
פועלים על ידי בטריות ב) הם מיוחדים לנרות שבת ג) יש שקשה לה לקום ולהדליק הנר שבת ,השליח שלצידה יוכל
בהם חוט להט ד) הם מאירים יותר מנרות רגילים (משמן או להדליק לה בברכה ,כשהיא תשמע הברכה ,ומהני אפי' שאינה
משעוה) ולכתחילה יעשה ההדלקה על ידי הברגת הנורה ,או יכולה להדליק החנוכיה בעצמה כי קבלה שבת ,כי המדליק
על ידי הכנסת בטריה למעגל החשמל( .הגרי"א דינר בשם עושה מעשה קוף בעלמא( .פרימ"ג תרע"ט) ומחידוש הפרימ"ג
הגר"נ קרליץ בשם החזו"א בתשובה מ"ו) ניתן לחדש יותר שהטעם שהבעל הוצרך להיטיב הנרות( ,רס"ג
ס"ק י"ב) שכך זה נקרא שהאשה מדליקה בשליחותו ,והוא ממש
אמנם ודאי שלכתחילה המנהג הוא להדליק נרות מאש ,ולא
מקיים ג"כ מצוות ההדלקה!!
על ידי חשמל ,אבל ראוי בזמנינו שיש אור גדול מהחשמל ואין
כלל הנאה מהנרות ,לכוון 'גם' על ההדלקת החשמל ולהדליקו האם מהני שגוי ידליק נרות שבת? והאם יברכו ע"ז?
לאחר פלג למצוות נר שבת( ,חוט שני ח"ד עמ' ס"ג -ס"ו ,הלכ' המהר"ש הביא שאשה תברך כשהתאחרה או שהלכה לחופה
אוסף | 55
תוספת שבת לתוכן
ואפי' שאוכלים לידו מאחר שאינו דרך 'חשיבות' של אכילה. שבת בשבת עמ' קנ"ג וכן סעי' מ' בשם הגריש"א והגרח"ק)
(ארחות שבת ח"ד ל"ג ,סעיף קס"א -ב' ובהערות ש"פ שפ"ד, אמנם המהרש"ג הסתפק אם חוט להט נחשב לאש ,וכן בגלל
חוט שני שם), שאינו נחשב לנר ,והברכה היא להדליק "נר" (ולא "אש") של
ניתן להשיג הנרות ומקורות מורחבים לכל הנ"ל בטל' שבת ע"כ ,אבל גם לדעתו שאין לברך ודאי שיש להדליקו
089741861 לקיום מצוות הדלק"נ ,וכן אין לברך על נר בפרוזדור ביה"ח
תשובות שאמר מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
הציפצוף לפני שבת זה אינו תזכורת על השקיעה ,אלא שחכמי הדור קבעו שאז יש לקבל שבת!!!
ולכן קבעו חכמי הדור בכל מקום כמה זמן יקבלו עליהם שבת, נשאלנו פעם ,אם מותר לנסוע עם נהג יהודי בערב שבת בשעה
קודם השקיעה. מאוחרת ,מבני ברק לירושלים ,כאשר ברור שהנהג יחלל שבת,
ומי שנוסע לאחר זמן זה שקבעו חכמי אותו הדור ,הרי זה חילול ויחזור לעיר מושבו ,האם נחשב הדבר ללפני עור ,עוד יש
השם ברבים ,שמראה שהוא סברא להקל בזה ,כיון שהנהג הזה ממילא מחלל שבת ,ואם לא
אינו מקבל עליו דעת יסע בגללו יסע בגלל אדם אחר?,
חכמים ,ולכן יש להיזהר והשבנו :אין לנסוע עמו כשמחמת כן יסע בשבת ,מפני שיש
מלאכה לעשות שלא בזה חילול השם ,שכיון שהוא יודע שבזה שהוא נוסע אתו קרוב
לאחר זמן זה ,וכ"ש שלא לשבת ,הנהג יחלל שבת ,הרי מראה בזה שאין השבת חשובה
לעשותו ברבים .וכ"ש אלו בעיניו ,ומזלזל בכבוד השבת ,ולכן אסור לנסוע עמו.
שנוסעים בכביש בצורה עוד נשאלנו בנהגים הרוצים לנסוע בערב שבת לאחר הצפצוף
מסוכנת ,ומסכנים אנשים השני עם המכונית ,וטוענים שעדיין לא קבלו שבת ,האם מותר
נשים וטף ,הרי אם יקרה לנסוע או שמא יש בזה חילול השם?
משהו חלילה ,לא יוכל
והשבנו :כי הצפצוף השני שנקבע בעיר בני ברק עשרים ושנים
לרחוץ בנקיון כפיו ולומר
דקות קודם השקיעה ,ובמקומות אחרים נקבע לשלושים דקות
שוגג הייתי ,שהרי הוא
קודם השקיעה ,ובירושלים עיר הקודש קבעו ארבעים דקות
קרוב למזיד ,שכל הנוסע
בצורה פראית כזאת ,הוא קודם השקיעה ,צפצוף זה אינו תזכורת על השקיעה ,צפצוף
עלול לסכן הציבור .ואפילו זה שחכמי הדור קבעו שאז יש לקבל שבת ,וזאת על פי דברי
במקום שהיה אונס גמור, המשנה ברורה (סימן רסא ס"ק כג ובסימן רסג ס"ק טו) שכדי
נחשב למזיד. לצאת ידי כל הראשונים ,צריך לפרוש ממלאכה חצי שעה או
עכ"פ עשרים דקות קודם השקיעה ,ומי שעושה כן אשרי לו.
גזירת הגיוס באה כיוון שרפו ידינו מן התורה -ולכן עלינו לחזק את סדרי ימי שישי שבת שיש בהם רפיון
מכתב חיזוק משנת תשפ"ג ממרן רשכבה"ג ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצוק"ל
והצטרף אליו מרן רשכבה"ג הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל
כגון ימי שישי ושבת אשר הרפיון בהם רב ,ולקבוע בהם סדרים וז"ל :לדאבונינו בעת הזאת קמו עלינו מהרסים ומחריבים
שיתחזקו בהם מאד בלימוד התורה .וראשי הישיבות יעוררו על מקרב בני עמנו ,וזוממים לעקור התורה ולומדיה ,דבר שלא הי'
זה. מעולם שיהודים קמו לאסור את לימוד התורה ולמנוע מאתנו
ובנוסף לזה עלינו להתחזק בתפילה ותחנונים לפני אדון כל להיות עוסקי התורה הק' אוי לכך שכך עלתה בימינו.
לבטל מעלינו הגזירות .וע"י שנתחזק בעסק התורה ובתפילה וכאשר רואים אנו כי גבר עלינו הסתר פנים ,ואין אנו יודעים
נקוה כי יסיר מעלינו כל גזירות רעות וקשות ונזכה במהרה בשל מי הסער הזה ,ואין לנו נביא שיאמר מה עלינו לתקן כדי
למלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים .ואנו פונים לכל לבטל ממנו גזירה קשה זו ,נחפשה דרכינו ונחקורה ,ואולי לפי
מי שמבקש לפגוע בלומדי תורה ,אל תגעו במשיחי ,כי בשעה שרפו ידינו מן התורה ע"כ תובעים בזה הענין .ע"כ חוב גמור
זו שאויבי ישראל באים עלינו לכלותינו רח"ל ,רק תורתנו עלינו לעת כזאת לנצור מכל משמר על התורה ועמליה ,ומובא
הקדושה היא שתשמור עלינו ,אל תפגעו ואל תמעטו בלומדיה כי בנפש החיים שער ד' פרק ט"ו אם ראית שיסורין משמשים
יש בזה סכנה לנפש ולגוף חלילה. עליך רוץ לחדרי תורה ומיד היסורים בורחים ממך ,שנאמר לך
ער"ח סיון תשע"ג לפ"ק כו"ח בצער א.ל .שטיינמן עמי בא בחדריך.
בעזה"י כל הדברים הנ"ל פשוטים וברורים וזו הדרך היחידה ובאנו בזה להציע להתחזק ולהרבות בלימוד התורה ברציפות
לבטל הגזירה .חיים קניבסקי ובלא מפריעים ,ובפרט בימים שיש בהם רפיון בלימוד התורה
קופתקופת לרפואת)
ו"קהילות"
ו"קהילות" פלוס"או
פלוס" לע"נ להנציח
ב"נדרים
ב"נדרים (ניתן
אפשר גם לעלון
אפשר גם לתרומות
לעלוןלעלון
לתרומות
וכד' וכד'לתרומות
דרשותדרשות
לשליחת
לשליחת
להצטרפות או
להצטרפות או
והנצחות או
והנצחות אולפרטים
לפרטים
דהלכתא
בטלפון
בטלפון אליבא
שבת" או
או שבת"היומי
תוספת "עלוןדף
תוספת קופת ו'קהילות' -
"עלון
קופת קופת פלוס'
גליונות"
גליונות"ב'נדרים
"אוסף
"אוסף a0732951324gail.coa
a0732951324gail.coa
למייללמייל
לפנותלפנות
ניתן ניתן
. 0527614765
. 2040 2040
שלוחה
שלוחה בטלפון
037630543
037630543או 073-2951324
073-2951324
בטל:בטל:
שבתשבת
בנושא
בנושא
חיזוקחיזוק
שיחותשיחות
לשמיעת | 56אוסף
לשמיעת
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על הדף
בכתבי ב(,
האר"י) ,שאיש לקמן ד, הגמ' דוכתי האוצר)כלשון
(ומופיע בכמה לראותומצפההבית הקב"ה
האר"י מביא ובשם חגיגהלדדף ב ,א
מסכת בכורות דף
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת
לו!נשמה וגוף.
כחיבור
מצפה ביניהם, שהקב"ה החיבור
מחכה לו! נחשבת גוף ,וזהו והאישה
לבהמ"ק נשמה בא
כשהוא נחשב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
שהאישה היא ,
א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב
מקומות) בהרבה במהר"ל הוא (וכן מביא המחקר חכמי ובשם נגעים אצל חתן
והאיש הוא צורה .ובתפארת ישראל (פל"ו) מבאר המהר"ל שדיברת לא האדם. חומר כדרך יראה,
המשתה. שבעת– ימי
"יראה הדרשה
שיעברו מביאהאתאת
נדרו עד הגמראאין רואין
חתן שנולד לו נגע,
תנאף נאמרה מיד אחרי לא תרצח ,לפי שענינם אחד :רציחה היא נטילת הגוף שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
תרפ"ד( מן הצורה.
כלקיחת הגוףשהואפסחמבעלה,אמת
האשהבאמרי נטילת)הובא
איתאאמתהוא
ובשפתוניאוף
מן האדם, שבהן
הלב השווהלבנו
הצדשהקשה סח),פנים
מובא מה ועל כל בראשונים,
(מכתב להאמרי אמת גירסאות
בספר מכתבי תורה
על גמרא זו" ,שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן חטאלמה
וחתן תואמת להיות
באים על צריכה
נגעים האדם והרי חתןשל
יהיה נגע, שהראייה שמחה איך הוא
יתכן שאצל
הכנתלא להיפך. שע"י
האיש ,אך דהיינו
כגופו של המעשים",היא
נתקנים שרק האישה טוען כך
הבית האוצר, מעשיו
לפי זה ועל כן סומא בעין אחת פטור מן שה'כל עוונותיו .אתמהה!
אותו, רואה מכפרים לו על
כל ולתקן הרגל של ההשפעות לקבל בידו
משום שהאישה היא הגוף כלפי הבעל שהוא הנשמה ,אבל הבעל גוף של האדם, הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
אמנם אין הדבר סותר לאוה"ח ,שהקללה מתייחסת לשניהם ,כיון עניניו.
האשה. שלימה.
בברכות (ה ,ב) דיש נגעים שהם יסורים של אהבה, שהיאהגמ'
והשיב לו בנו ע"פ
"בעלה כגופה", וי"ל דכאן מיירי בחתן שקיבל נגע כייסורים של אהבה.
לומר שבא לענין
"כדרך למסכתאך מ"מ
חגיגה - כנשמה וגוף. מצחברים יחד
הפתיחה ששניהםכן ,זוהי
אם ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
אתולא להיפך,הבעל כלפי מהאשה אלא שייך
כך בא ליראות"! שהצורה לקבל הדבר שאין לחלק יש טעם
לראות רואים,כול
והרי מקבל כבי שהאדם
בבגדו אין שמה
שיש לחתן היינונגע יראה",
כיון שגם דחה–תירוצו,
"יראה
אך האמרי אמת
היא ע"י שאדם והחג,
עיון רב. המועדעוד
הרגל ,וצריכים
של עתיקין ההשפעות
והדברים וכמשנ"ת. תלוי לבהמ"ק, לפניו מתראה כשהוא מהקב"ה
נגעי בגדים אינם באים כיסורים של אהבה (והטעם בזה כתבו בהערות שם ,ע"פ
מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
הרמב"ן שכתב שנגעי בתים ונגעי בגדים אינם באים אלא בדרך נס להראות לחוטא שעליו
מלמעלה .ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, דף לו שלו לראות ,כך הוא מקבל מלמעלה.
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה. לשוב בתשובה .ומאחר ומדובר בנס ,לא יעשו כן מהשמים בעבור יסורים של אהבה).
אדם,
יישב עצמואמת"בןכתב: מובאקלז(
שהאמרי שכא)אות
)פרק סו חרדים
בספר אריאל
ובספר ראש גולת
גמליאל
א(, ורבןלהלן )ג, יהושע
הגמרא דרבילדברימעשה הדבר
וכמה מתאים
(ח"א עמ'
ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים
– זצ"ל שפירא הגר"מ מו"ר עם כך על וזכיתיזהלדבר ויוה"כ מיוה"כ, במעלה יותר תהיה החתן
השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורששכפרת א"א קושיא זו ,דהלא
עובדא ,שרבי יהושע פסק לרבי צדוק שכהן חבר סומכים עליו מצינו בדף וכן גםה'על
רושם ...באים
בעוד שהנגעים למקום, וכו' ,שבין אדם
אלקיםעבירות
אינו מכפר אלא על
כמה נדיב, בת בנעלים פעמייך יפו מה דכתיב "מאי
לענין מום .אך כשהגיע הדבר לפני ר"ג ,אמר רבי יהושע שאין חילוק בין חבר
תעשה ובראייתך
נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ,בת בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז בהסתכלו
לחבירו. עבירות שבין אדם
והעמידו על רגליו שנקרא לא כך.
נדיב ,שהיה שמע בשמו אברם שהרי
אבינו כלפיו ר"ג
וטעןשל הארץ.
בתו לעםנדיב כתיב יראה כל זכורך ,ודרשו רז"ל יראה יראה,
להבין ,מדוע עם ישראל שריננוויש
העם וכו'. לגרים". תחילה
הדרשה ,עד לאורך לאדם
מוחליםהוא ליראות .שכאשר
ולהמון העם, עמ' תח) יישב מקוז'יגלובכך
(ח"בבא שבא לראות להגאון ובספר ארץ צבי
כדרך
נקראים על שם בחינת הנדיבות-גירות של אברהם? את עוונותיו ג' רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל
ומעודנים קלים חטאים אצלו עתה מתעוררים והחמורים, הגסים
והנה בתוך דבריו אמר רבי יהושע "אם אני חי והוא מת ,יכול החי להכחיש שהקב"ה כלפי
בהסתכלך מקום. בכל שעה,
מדקדק וצדיקים, מעלה אנשי בכל לגבי תמיד,
לחטא רק כאלה שהם יום
נחשבים
ולמקום וקשה איך
להכחיש את החי".
לבהמ"ק החיבורהחי
שצורתאיך יכול
למדים והוא חי,
אנואם אני חי
מכאן אך
את המת, מרעוא אתערותא עלך יתעורר דלבא, ברעותא מעלה
עמהם כחוט השערה ,ובעטיים של חטאים חדשים אלה באים הנגעים.
הקדושה ,הוא רק בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביה
יהוידע ,שבאמת הבן ומבאר האמת. את להכחיש יהושע רבי דעת עלה על דכל רעוין ב"ה".
אנשיםשהיה תנא
מצות רבי צדוק
ללא רק אצל בכל גר,
חבר ,אלא כמו בהתנדבות,
להתיר רביעצמו
יהושע לא התכוין
כמידת מחוייב. שאלושהוא למה מלומדהאלאומעבר ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר דף לה
בין חבר לעם יש חילוק באופן כללי אם שבבהמ"ד חשוב וגדול.
לרגלפירסם את עלייה
אלא שלא לא כן
דיבר. יראה".זהעל זוכה ל"
יהושע שעל ה"יראה" ,כך
הכחיש רבי הארץ ,ושפיר )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
שייכת לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו שבאים לראות את פני ה', כגופופעםאשתו
לראות פני" ,שבכל
לגרים.ר"ג ,ופוק חזי גודל חסידותו של רבי יהושע שלא
תחילהלבייש את
כדי שלא החילוק,
שהוא צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה' ,ורק כך
אבה לבייש את ר"ג ,למרות שהוא עצמו נתבייש מכך. פניםאת
ראיית עצמו
שלהטיל הוא
ההשפעותשלא
נאמנים להעיד
לקבלאדםאת ביתו של אף הסובר שבני
אפשר
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך
בפניני הרמ"ע מפאנו על הש"ס כתוב דבר נפלא" :מתחילה עלה על דעת
כגופו.בעצם הביאה דאשתו די
נאמנת ,שאין
הויאינהאומר, בבהמ"ק.
שאשתו המום בבכור ,מודה
ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
בזמן שבהמ"ק שהיה הדין
מדבר על הארץ כמו
הפסוק הזה הלאולכאורהלעם
וכו'" ,כהן חבר
לחלק ביןקדשייהושערביהר כגופו, שאומרים אשתו
להשפעה הנדרשת,כשם
כדי לזכות מסתפק האם בבית האוצרנכונה
(מערכת א – ש כלל רז)
ובהתלהבות
עלוהוא חשב גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים
בכוונה. בהמתו בבכור מום להטיל חשוד חבר כהן אין כי קיים, המגיעה מראיית פנים.
ראייה מהתוס' בכתובות (ב ,ב) דהאשה ומביא כגופה. בעלה אם ה"נ אומרים
בהמ"ק
ואח"כ חזר בו קרובהלבנין
לבוא וכו', הציפייה
הישועהמזכיריםכיאת
ולמהבזמן הבית להעמידוגו",
הדין כמו ה' שדה של הבעל ,ואין הבעל שדה שלה.
בחזרתו אמרהדברועל כןהאמור ולפי
הזה וכו'. גרים?המר
על הגלות שנאמראורך הפסוק
חכמתו את ע"י
כשראה בעין כעי"ז איתא בספרי חסידות .בשם משמואל )שביעי
מליצייאצל)שניכרת ענין
אתאת מחברת מדוע התורה
הקשהשאביו שלהחייםמאידך ,באור
ההתנדבות מאמר
בחינתחי וכו' " ,והוא שבאמת נפלא, פירש האבני נזר תרע"א(ט)מביא
פסח (ויקרא כ,
כאילו הקב"ה "אלמלי אני בטעמא מילתא
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל מקוםכבוד
לפטור שהיה הדר
לראות אלאשבא "שכמו
ואמו. דידן כך:
קללת אביו הגמ' לענין
דברילמולך,
מעביר בנו ובתו
השי"ת.גואלנו ומושיענו חי וקיים לעולם ,אמנם גם חטאינו פנישהקב"הוהיינו כן,
ראיית אומר ראוי אםוכןהוא ויבחון בעצמו יראהישבו
ע"ז להיפך. האם, חלק של בבן גם כךשהרי שכינתו,
למולך, אב שמעביר בנו
והמקטרג הנעשה מהם ,הנצרכים ליבטל בגלות ,עודם בעולם ולא מתו וגובים שאין משמואל השם בנו כך על ומוסיף לכך".
את קללת אב ואם ,שהרי הבן חייב גם אם קילל רק את מסמיכה התורה
את עונשנו ע"י הגלות והשעבוד .וזהו "אלמלי אני" גואל ישראל "חי" "והוא" הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
כשמקלל
לב ,אלא פירוש ,כי
קלל",ושברון "אביו ואמו
לעצבות בזה הוא
ניתן ולא לשמחהיו"טוהטעם
את אמו,
אביו או רק כי
המקטרג "מת" "יכול אני להכחיש את המת" ולהביא צדק עולמים" .ועכשיו
בהולכה ה"ה וממילא כגופו. דאשתו והטעם להיפך.
שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ וכן אמו אביו מקלל גם
שאני חי" "והוא" המקטרג "חי" ,ועדיין לא עבר ובטל מן העולם ,כי אין איש
למולך ,מה שעושה האב כאילו עושה גם האם ולהיפך.
שם אל לבו לבטלו בתשובה הגונה ,היאך תהיה הגאולה קרובה כ"כ נגד מידת
הדין והמקטרג .ומטעם זה אני מודה שבזה"ז אין חילוק בין כהן חבר לע"ה, הרי שהבין האוה"ח דהא דאשתו כגופו ה"ה דבעלה כגופה.
אוסף | 57
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
השנה ,וקשה דצדיק שחטא במשך השנה אף שאינו במידי דאכילה ,בע"כ ולא כמו בזמן הבית".
שנכשל בחמץ בפסח ,וקשה שהרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי
ונסיים בדבר נורא שכתוב בספר חק נתן ,דאיתא בסוגיין שהציבור הפסיק את
דאכילה .אלא ,שחמץ בפסח אינו איסור בעצם אלא מחמת הזמן ,ולכן מי חוצפית המתורגמן .והתוס' הדגישו שחוצפית היה מעשרה הרוגי מלכות ,וצ"ב
שנזהר בחמץ בפסח מקבל שמירה על האיסורים שאינם בעצם ,אבל איסור מה ראו תוס' לכתוב כן .ומבאר החוק נתן ,דאיתא בסוף פ"ק דקידושין (לט ,ב,
בעצם הוא יותר גדול מאיסור חמץ בפסח ,ועל זה באמת אין את ההבטחה וכן הוא בסוף מסכת חולין) שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה על שראה לשונו
הנ"ל. של חוצפית המתורגמן נגררת בפי דבר אחר ,ואמר פה שהפיק מרגליות ילחך
ולבאר את המחלוקת בין ת"ק לר"ש בן אלעזר בסוגיין ,מבאר הנפש חיה, עפר .ולכך רמזו לן שממעשה זה מתורץ ,שידוע שהקב"ה מדקדק עם חסידיו
שנחלקו בדבר שאפשר לתקן אותו האם הוי כאיסור בעצם ,או שאינו נחשב כחוט השערה ,והיה לו לחוצפית לשתוק בשעה שהעמיד ר"ג את ר' יהושע על
איסור משום שאפשר להפקיע את האיסור .וכעין איסור זמן שאינו חל על רגליו ,ולא להניח את ר' יהושע באותו צער ,אבל הוא המשיך עד שהציבור גער
הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד ,ב(, החפצא. מידה שאותו פה שהיה מפיק מרגליות היה מלחך כנגדב ,א
במידהדף
בו ,ולכך נענשחגיגה
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת עפר .וכמה נוראה מידת הדין שרואים כאן.
לו!הראשון הואהשלב לו! בו".
מצפה מחכהקצה
שהקב"ה "נפשו
לבהמ"קדרגות לענין
באשיש כמה למדים
כשהואנמצינו יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
נבילות וטריפות,
דברא"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב
היא החמורה, הבאה הדרגה "תועבה". בו, מואס שהגוף
דף לז
דאורייתא שחלים על המאכל שנפשו של אדם קצה בהם .מעל זה יש האדם.
איסורי הגמרא מביאה את הדרשה "יראה – יראה ,כדרך
איסורי דאורייתא התלויים בזמן או שאפשר לתקן ,ובזה יש מחלוקת אם נפשו שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
פניםבהם קצה אדם נפשו של
תרפ"ד(החפץ ,ולדברי
פסח כלל על
אמת חלים
באמרישאינם איתאיש)הובא
איסורי דרבנן אמת
ומעל זה ובשפתקצה.
של אדם הצד השווה שבהן ועל כל בראשונים, גירסאות
לתקן לאדם שיש ההשתוקקות "שכפי זו, גמרא
הרמב"ם ע"פ הנתה"מ א"צ כפרה ולא הוי מכשול כשאכל בשוגג.
על למה תואמת להיות צריכה האדם של שהראייה
דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן את הדמים ,ושאין הנפש רשב"א אומר,הוא
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת מן פטור אחת בעין סומא כן ועל אותו, רואה שה'
האדם ,בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל קצה בהן ינכה להם את הדמים .ואלו דברים שהנפש קצה בהן ,נבילות וטריפות
הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו.
דף לח שלימה.שאין הנפש קצה בהן ,בכורות טבלים ויין נסך,
ואלו דברים שקצים ורמשים,
שהיא
ות"ק חולק ואינו מחלק בזה.
שבעין"כדרך שבא השחור חגיגה -
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את שומעים אנו כאן ,שהנפש היהודית קצה באיסורים הגם שיש בהם הנאה
"יראה – יראה" ,היינו שמה שהאדם מקבל כביכול
שאדם
עצמה אלא חלב ע"יהעין
היא אינו
והחג,שבעין בשחורהמועד
שבעין ,והלבן שלרקהרגל, ההשפעותהם
מומי העיניים מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי גופנית.
את עצמו אל מול השפע שמגיע בפסוק.ומעלה מרומם
ולמדו כן בעלמא, וההכנה
הוא ההשתדלות
"דתועבה" שכמידת
כתב הנצי"ב תועבה"שלו.
(דברים יד ,ג) הראייה
באיכות כל
על הפסוק "לא תאכל
מלמעלה .ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, שלו לראות ,כך הוא מקבל מלמעלה.
המידה .עינים שיש בך
אמר הקב"ה ר' חנינא
ובאותה את"אמר
עצמו כתב:
שהכין המדרשכפי מה
(במדב"ר טו ,ז) אלא רק והנה מה שהטבע האנושי מרחיק מצד שהוא אדם ,אבל לשון "כל תועבה" משמע
יש בתוכן לבן ושחור ,ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור ,ומה אם עצמו שמרגיל
אדם, ע"י "בן
כתב:לתעבו ראויה
קלז( הישראלית
אות )פרק סושהנפש דהיינו
חרדים 'כל שתיעבתי לך',
בספר
א(,הקב"ה שכולו להלן )ג,
השחור, הגמרא
אלא מתוך לדברי
אתה רואה הדבר
ולבן אין מתאים
שחור וכמה
שיש בתוכן עיניך ממש.שכלך ,כי ה' משמים בוראך בובעיני עד את
שנפשו קצה תמיד
ראהאסורלהתרחק ממאכל
מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל – עם כך על לדבר וזכיתי
אורה הוא ,צריך לאורה שלכם?" השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב ,כמה מאלכסנדר, תעשההר"ר הענך
רושם ...וכן ה' מביא בשם פרשת לך לך
ובראייתך קודשוכו', בספר שיח שרפי
אלקים
שבעין בת
אינו אלא שומן שהלבןלרגל,
שעוליןבשעהכאן, ישראל
ציין לגמ' שלהמד"ר)רגליהם(על נאין
ובחידושי הרד"ל ולטובתך", "להנאתך – לך לך בתחילת רש"י שמפרש
בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז מה כאן שפירש ע"פ הגמ'
שהיה נדיב, שנקרא אבינו אברם של בתו
בעלמא ,ומסביר שלפי המבט הפשוט הרי אדרבה ,הלבן שייך לאור יותר נדיב אין דייראה,
שיאמר יראה רז"ל
ממילא באמת,ודרשו
זכורך,כהנאה
כלנחשבות יראה
שאינן כתיב
הנאות דכיון שחזינן שיש
ישראלבת עין מתוך מדוע עם
שמאיר לאישון להבין ,דבר ה'
ובע"כ שיש חשוך),ויש
לגרים". תחילה
שחור (שהוא מאשר העם ,הוא
נשמתו. ולהמון
ליראות.לטובת
באשיהיה גם לראות כך
"ולטובתך", צריךשבא
להוסיף כדרך"להנאתך" ,אלא
נקראים על שם בחינת הנדיבות-גירות של אברהם? ג' רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל
השחור דוקא ,א"כ יש כאן כעין נס ,וזהו דקאמר דכ"ש שהקב"ה לא זקוק קרן בהסתכלךחייב
כלפי מקום.תרומה בשוגג
בכלשהאוכלמשכחת לה
בכל שעה,כאן איך מקשה
תמיד, הנה הגרעק"איום
החיבור לבהמ"ק ולמקוםהאורה. למדיםלך את
שצורת אנוהוא נתן
מכאןשהרי
לאורך, בכלמרעוא
מאכלות אתערותא
עלך וכן קשה יתעורר
איסור, דלבא,
כיון שאכל ברעותאכלל מעלה
נקרא שנהנה וחומש ,והרי לא
ומגביה
דוקא ,מפני שכדי מרים
השחור כשאדםדרך
שאדם רואה עמוק ,לב,
דברבנדבתכאןרק
הוא הקדושה,
כתב בעין אליהו ב"ה".מקרי נהנה כיון דניחא ליה יותר אם לא היה
רעויןדהא לא אסורות כחלבדכל
וכדומה,
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים אוכלו .ומתרץ הגרעק"א דצ"ל דמ"מ שם אכילה עלה ,כיון שאין המאכל
אינו יכול לראות השמש על שהמביט לדבר, ודוגמה
מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב .כמידת חושך. קצת צריך לראות בעצמו מזיקו.ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר
לרגלונהורא עמיה עלייה
בחשוכא על כן
"ידע מה יראה".
(דניאל ב) ביארו ל"
המקרא והמפרשים זוכה
ה"יראה" ,כך
מאומה. )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
אבינואין אור ,יכול אברהם
ובחדר אחר שלאחדבחדרנדיב,אורבתו
בתכשיש שלשל
הדבר לבחינה שייכת
דהנה טבע שרא, ה',לא באיסוראת פני
דאורייתא שדוקאלראות
שבאים פעםכתב שבכל
טז ,יד) פני",מכירה ויש להוסיף ,לראות
דהרמב"ם (הל'
לגרים. תחילה
הנמצא בחושך לראות לחדר שיש בו אור ,אבל הנמצא באור אין יכול לראותשהוא צריךבאיסור דרבנן אין מנכה להם מן הדמים .ומבאר הש"ך (יו"ד
כך ורק ה', שם של הנכונה הכוונה עם לבוא נקרא הנאה ,ואילו
למקום החושך ,והקב"ה יודע מה בחשיכה ונהורא עמיה שרא ,ר"ל אף שנהורא אפשר לקבל את ההשפעות של ראיית פנים
קיט ,כז) ע"פ הירושלמי ,שרבנן לא החילו את איסוריהם על דיני ממונות .וביאר
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך בבהמ"ק .הוי אומר ,שאין די בעצם הביאה
למקום החושך, האוראל לראות ממקום
והביאותים שכתובאדם יכול
אין כמו מן הטבע
תפלתך שרא ,א"כ
בבית עמיה
ושמחנו דאורייתא
איסור בכוונה אתשהאוכל
ההשתדלות מהותי, צריךחילוק
לעשות שיש כאן בזה הנתיה"מ (חו"מ רלד,
לבהמ"ק,ג)אלא
שרה. עמיה שנהורא אף בחשוכא מה
הר קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר עלידע הקב"ה אבל להשפעהלא נכונה ובהתלהבות הנדרשת ,כדי לזכות
דרבנן בשוגג, איסור באכל אולם איסור, עשה שכן בשוגג צריך כפרה,
משתמש באור אינועל
הנלווים הנכר
אורה ,הוא "ובניכולו שכיוןמינה
שהקב"ה שכתובהם,לעיל
כמוהמדרשגריםדברי
וביאור פנים.האחרונים (רבי אלחנן וסרמן ,רבי שמעון
ומבאריםמראיית המגיעה
צריך כפרה. עשה איסור ,ואינו
ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק שקאפ) שאיסור דאורייתא הוא בהחפצא ,ואף בשוגג יש כאן איסור ,אבל איסור
הדבראצלו הוא אור
לחושך ,אבל זקוק שלנו אוש כלומר החושך.
ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור מתוך שבא שלנו
)שביעילא
משמואל ובשוגג הנהגה בשם
שהנהיגו חכמים, חסידות.
שהיא בספרי
איתאכלומר
כעי"זהגברא,
דרבנן אינו אלא על
ההתנדבות )שניכרת אצל בחינתשל חושך.
שבאמתשם אור נפלא,
וא"כ אין שייך גמור של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל דברי הגמ' דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד עבד איסורא כלל.
ונצרף לכאן מש"כ בחי' אגדות למהר"ל (נדה לא ,א) על מה שאמרו חז"ל שהאם
ראיית פני השי"ת. ראוי
או"ח הוא
השו"ע אם (על ויבחון
נפש חיה בעצמו
בספרו בו נוסף
יראהנדבך
כךעל כך שכינתו,
מוסיף רבי ראובן מרגליות
נותנת אודם ושחור שבעין ,והאב נותן לובן שממנו מוח שבראש ולבן שבעין
לכך".אסורה בשבת ,האם מקיים בזה עונג שבת ,ומחלק שיש
שאין משמואל השם בנו כך על ומוסיף רפב) לענין אכילה
וכו' ,דהיינו שהאב נותן דברים שהם יותר רוחניים ,והאם נותנת את החלקים הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
הגשמיים .השחור שבעין שהוא חומרי ,שהוא נצרך כדי לקבל אחיזה בעניני בחולין
התוס'אלא לעצבותמה שכתב
ושברון לב, אחר ,וכגון בדבר
ולא שתלויים
ניתן לשמחהאיסורין
איסורין בעצםכיוישיו"ט
העוה"ז .הראות שייכת למקום של חושך ,שהוא חומרי .אנו רואים דרך השחור ולא מאכל באיסור דוקא הצדיקים, ע"י תקלה מביא
שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ הקב"ה (ה ,ב) דמה שאין
באיסור שתלוי בזמן ,כגון אכילה ביום הכיפורים.
שבעין ,ששייך יותר לעוה"ז ,ובא מן האם ,שעי"ז יש צמצום והחשכה שנצרכים
כדי להבחין באור. והנה ידוע להקשות על דברי האריז"ל שהנזהר מחמץ בפסח לא יחטא כל
| 58אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
ונוסיף על כך ,שכעת מובנת היטב הטענה על שאול ,שהדבר דומה לטענה דף לט
על שלמה המלך שסבר שיכול להחריג את עצמו מאיסור ריבוי נשים וסוסים,
משום שאצלו לא שייך הטעם ,וזו היתה טעותו .כך גם שאול עושה חשבונות שעות פוסלות בקדשים
בציווי שמים ,ואין הדין כך ,שיש לקבל את הציווי להרוג את הבהמות בכל "זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים" .כלומר ,שנה יכולה להסתיים באמצע
מצב מבלי חילוק. היום.
עכ"פ מצתינו למדים ביאור בדברי הדו"ד בין שאול לשמואל עפ"י הגמרא בחידושי הגרי"ז הקשה דלכאו' הלשון היתה צריכה להיות "שעות מכשירות
כאן .והדברים מפליאים. בקדשים" ,שהרי לולי דאזלינן בתר שעות ,הרי כבר בתחילת היום הסתיימה
השנה ,ומה שהולכים בתר השעות ,הוא קולא ולא חומרא.
דף מא
הקב"ה מצפה לראותו )כלשון הגמ' לקמן ד ,ב(, התפארת שלמה (פרשת וירא) דהרמז בכך ששעות דבריב ,א ונראה ליישב ע"פ
חגיגה דף
צריך לדעת השי"ת .אדם
עבירה ובזה יתלהב לבו באהבת
ושנעבדה בו פוסלות בקדשים הוא על מעלת הצדיקים (שמשולים לקדשים) אשר לא יניחו
כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו! עוסקיםליראות שעותבא
ביום הם לראות כך שבא
בכל כ"ד וכלכדרך
עבודתם יראה
תמיד,יראה
מעבודתם כל היום
מהפסוק "מןבלב
להיות הוא לגביצריכים
המזבח .והמקור והתרגשות הכנה
עבירה פסולה א"כ כמה
שנעבדה בה בהמה רק בצרכי גבוה .וזה הפירוש בפסוק "בשכבך תשמור עליך והקיצות היא
האדם.
להוציא רובע ונרבע .מן הבקר להוציא את הנעבד .מן הצאן להוציא הבהמה כדרךואז
העולם,יראה, "יראה –
שיחזיק את הדרשהמשנתו מביאה את
לצדיק שיקום הגמראממתינה
תשיחך" ,שהשכינה
את המוקצה .ומן הצאן להוציא את הנוגח". כמה כאן יש לראות". בא כך ליראות שאדם בא
היא מדברת עמו .וזהו "זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים" ,והמילה "זאת"
ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן
לתקןאין לבהמה לאדם
בה .והרי בבהמהשיש
נתפסת ההשתוקקות צ"ב,זו,וכי"שכפי
העבירה שעשו גמרא על
והדברים שהוא
דהצדיקלמה
בקדשים,תואמת האדם פוסלות
צריכה להיות שלששעותאומרת השכינה ,והיא
שהראייה מורה על הוא
הכנת שע"י דהיינו המעשים", נתקנים כך מעשיו
בחירה ושכר ועונש (ואמנם הזכרנו בשיעורים קודמים שרבי יוסף ענגיל דן האם יש הזמן .אחת פטור מןאת בעין
סומא השעות כן
ומקיים אותו ,ועל שה'הוארואה
קובע את בחינת קדשים
ולתקן כל שכרהרגל
ועונש ,קשה). שאיןשל
ההשפעות
להצד הפשוטלקבל
בידו ועכ"פ
האדם,בבהמה,
שכר ועונש הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו. ויש להוסיף ע"פ דברי הנפה"ח (שער ג) ובעל התניא (שער היחוד והאמונה)
שהיא שלימה.
ומצינו בזה שני מהלכים: שבכל רגע ורגע הקב"ה נותן חיים לעולם ,אך זה דבר שאינו נראה על פני
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת חגיגה " -כדרך שבא זה:את עבודהכנגד
שמגלה עומד גילוישזה
חדש של דרשו, הקדושים
ושעה יש ובספריםבכל שעה
השטח ,ואילו בקדשים
האדם את
(ויצויין לרמב"ן ריש כנגד לקבל שקרבן הוא
שהצורה ויקרא) מבאר
ליראות"! השילוח כך
(פרשתבא במילראות הצדיקים.כביכול
שהאדם מקבל שמה היינו יראה", –
מחזיק מפני שבכל שעה יש עבודה של"יראה
כבוד ה' .העולם
שאדם
לעשות בו ,נעשה ע"י ראוי
היאשהיה
והחג ,שמה המועד
ישים אל לבו הרגל,
שהאדם ההשפעות של
הקרבנות הוא ויקרא שענין מהקב"ה כשהוא מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי
שמגיע"תחת יצחק",
שהאיל קרב השפע
מול יצחק,
אלבעקידת
עצמוהוא ומעלה את
שמקור הרמב"ן מרומם
וכתב השפ"א בבהמה. וההכנהאני ההשתדלות
מאברהם אשר שכמידת
"המכסה אני שאמרשלו.
הכתוב הראייהבאיכותשזהו
וממשיך התפא"ש
ממילא, האדם אל יבואו לא ההשפעות מלמעלה.
וכל מה שנעשה באיל הרי זה כאילו נעשה ביצחק) ,ויש כאן רמז כיצד מתקרב האדם מלמעלה.
מקבללהתקיים. כך הוא
העולם יכול לראות,אין עושה" ,כי שלו
בלעדי אברהם
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה.
להקב"ה ,וכדלהלן: נדמה בקדשים,
אדם, קלז(פוסלות
כתב" :בן ששעות
דלוליאות
הגרי"ז ,סו
קושיית )פרק
אתחרדים ולפי"ז יש ליישב
בספר
להלןלא)ג ,א(,
תנאף. הגמראמאיסור
לדבריאדם נקי
הדבר– שיהיה
מתאיםוהנרבע
וכמהאת הרובע
להוציא משמים
בעצם שכלך ,כי ה'
שהעולם הוא בעיניזו מגלה
במימראבוראך
החידוש תמידאךאת שהעולם ראה
מתקיים לבדו,
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל – בבחינת דורש
קדשים. שהםמשכילהיש לראות
הצדיקים עבודתאדם השקיףואיןעללו בני
חיות בלי "פסול" מצד עצמו,
גאוה.בת נדיב ,כמהבנעלים פעמייך
אדם בעל יפויהיה
מהשלא דכתיב
הנעבד – "מאיאת
להוציא ה' וכן רושם... תעשה ך ובראיית
הם פוסלות ,כלומר שהעולם אינו עומד לעצמו, וכו',
ששעות אלקים
הקדשים מגלים
נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ,בת בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז
רצונו.שהיה שנקראעוברי
נדיב, בצוותא עם אברם יהיה
אבינו המוקצה – שלא
בתו של נדיב את
להוציא וזקוק לחיות בכל רגע.
כתיב יראה כל זכורך ,ודרשו רז"ל יראה יראה,
ישראל
עםוקפדנות. מדוע
ורציחה להבין,כעס שלאויש
יהיה בו שום לגרים". תחילה
את הנוגח – להוציא כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
נקראים על שם בחינת הנדיבות-גירות של אברהם? ג' רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל דף מ
בשם משמואל (ויקרא תרע"ג ,וכעי"ז בתרע"א) מביא בהקדם דברי מהרח"ו, יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
ולמקום יש נשמות לבהמ"ק
בבהמות .אכן הנשמותהחיבור
המגולגלות אתשצורת למדים
שהקרבנותאנומעלים
מכאן אתערותא מרעוא
עלךאדם יתעורר
כשל דלבא,
עגול ברעותא
עינו מעלהגלגל
ומגביה מרים כשאדם לב, בנדבת רק הוא הקדושה,
שעדיין לא הגיע זמן תיקונן ,מפני גודל לכלוכם (שהרי בעבירה מלבד האיסור
דכל רעוין ב"ה".
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים בהמה שגלגל עינה דומה לשל אדם ,נחשבת בעלת מום.
מתגלגלות בבהמות
והן כמידת שהוא בטומאה),
מחוייב. למה של מעלה
ומעבר לבהמ"ק
טומאה ,ואין לבוא
מלומדהיש גם ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר
כך זוכה ל"יראה" .על כן עלייה לרגל ה"יראה",
מקרבן: שנפסלות דהנה
תבואומקרקא.
העשיל "כי
ה"ר עה"פ שםבשם
חז"ל שדרשונפלא
מובא פירוש
שמואל נז(.
בספר לקט )בשלח
שייכת לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו שקייםה',את
את פני
לראותואמר שבאים
חזר שאול פעםעמלק,
שבכל את לראות פני",
לשאול להרוג כאשר שמואל אמר
גילוי עריות .מוקצה ונעבד – מי שעבר בע"ז .נוגח – מי
לגרים.שעבר ונרבע – מי
תחילה שהוא רובע
ורק כך
שהעם ה',שאול באזני,שם
השיב הנכונה של
הכוונההזה אשר
עםקול הצאן
לבואמה
צריךשמואל
דבר ה' .כששאל
שעבר בשפיכות דמים. פנים ראיית של ההשפעות את לקבל אפשר
חמל על מיטב הצאן כדי לזבוח לה' .ושמואל כעס על כך והסיר את המלוכה
קדשך
המגולגלת בהן, אל הר
הנשמה "תביאנו
מצד בסליחות למזבח, שאומרים
אלה פסולות וזהו מה
טעמא בהמות מהאי בעצםכן.הביאה כל די
הבהמות גם שאין אומר,
להרוג את הוייתברך
בבהמ"ק .ציווי
משאול ,כיון שעבר על
ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
להיקרב.ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על
ראויה וכו'",
שאינהקדשי
הר להשפעה
הפסוק דאיתא לזכות
בבעה"ט על הנדרשת ,כדי
שאול .אלאובהתלהבות
עלה על דעת נכונה
ויש להבין מה
שניים על
עדים ,בזה עצמו הנלוו
הנכרע"פ
שנסקלת"ובני מינה
בהמה לעיל יש כמו שכתוב
משמואל ,שאם גריםהשם
ומוסיף פנים. מראיית המגיעה
"מכשפה לא תחיה" ,שהטעם להרוג את הבהמות של עמלקים הוא שהיו
ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק
יש תיקון .אך כאן מיירי בבהמה שיש רק ע"א ואינה נסקלת ,וזהו שהנשמות איתא, וברוקח מכשפים ומתחפשים לבהמות .ובספר חסידים (סי' תתשסו)
ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר )שביעי משמואל כעי"ז איתא בספרי חסידות .בשם
אצלשאם ייכנסו
)שניכרתנשמות
ההתנדבותיוסף ,שיש
והמגיד אמר להבית
לתיקון.בחינת
שבאמתראויות כעת
לאנפלא, יתהפך נזרעינו לא
פירש את גלגל ישתנה ,אך
האבני שאביומביאגופו
לבהמה ,כל עצמו
תרע"א( של את
פסח שהיודע להפוך
בהמ"ק ואל
להתמהמה ולהתעכב אלצריכות
אותנוולכן
שמביאתקומה,
מהתהיה להן יישרפוהיא
מיד ולא הגרים(,
לגיהנם כבוד
עינו הדר
נשאר לראותאבל
שבאלבהמה,"שכמודומה דידן כך:
שנהפך להיות הגמ'הנחש ויישאר כשלדברי
אדם .וכן
השי"ת. פני
כדי שבהמשך יוכלו להיתקן .ואותן נשמות שמתגלגלות בבהמות אלה ,לאראיית ויבחון אם הוא ראוי בעצמו
ברוקח באורך). בנידה.בו
(וע"ע בגמ'יראה
כמ"שכך
שכינתו,
דומה לשל אדם
עוברות שם עבירות בזמן ההוא של הגלגול ,ועם הזמן הן נתקנות .ובהמשך לכך" .ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין
הבהמות
את ממנו, הטעם להרוג
מהנדרש כל רחוק לשמואל ,הרי
היותו ששאול אומר
שיתמרמר על מעתה נפלא,הפירוש
יתגלגלו בבהמות שראויות לקרבן ,ובכך יזכו לתיקון שלם. אלא
העין ושברוןאתלב,
גלגל לעצבות
נבדוק ונראה לבהמה,ולא
אך אם לשמחה ניתן
אדם שהפךיו"ט
הוא שמא ישכיכאן
ודברי השם משמואל נותנים לנו הארה והבנה בכל הפסולים והמומים שאעפ"כאת ויתבונן
שהעם הועיד במצבו,וכיון שהואויביט
בהמה ממש. להוכיחבנפשו
נוכל אדם
שיחשוב
שדומה לבהמה,
שבקרבנות ,שהמשמעות הפנימית היא ביחס לנשמות שמגולגלות בבהמות הבהמות הללו לקרבנות ,בהכרח שלא היה להם גלגל עין דומה לאדם ,שא"כ
אלה .ועוד יבואר בזה בשיעור הבא. היו נפסלות מצד בעל מום ,ושוב מוכח שאין כאן אדם שהפך עצמו לבהמה.
אוסף | 59
לתוכן
קורס ללמוד להנות ולזכור -להתענג בידיעת התורה
א' מערכת הזכרון עובדת בצורה טובה ופלאית ,ומותאמת לזכור בצורה רואים שכך צורת הלימוד הנכונה ,ואת התועלת המרובה שיש בכלים אלו קורס ללמוד להנות ולזכור
ברורה מאות ואלפי סוגיות ,אם רק נשתמש בה בצורה הנכונה. לחיבור הנאה וזכרון הלימוד .עם זאת הדברים הנמסרים בשיעורים מעוגנים
לפני כשנה וחצי נפתח ע"י מערכת 'תמצית' קורס מיוחד בשם 'ללמוד להנות
ב' יסוד היסודות ללימוד איכותי מהנה שנשמר לאורך ימים ושנים הוא גם במחקרים עדכניים רבים על מערכת הזכרון.
ולזכור' ,ובו סדרת שיעורים המלמדים כיצד לחזק את איכות הלימוד ,להעצים את
חיבור פנימי וחזק ללימוד ,ומטרת הכלים הנלמדים היא ליצור ולחזק את בהכנת השיעורים הושקעו אלפי שעות של לימוד יסודי של סוגיות החוויה מהלימוד ,ולהגיע למצב בו זוכרים את מה שלומדים ,שיעורים שנמסרו
החיבור הזה. העוסקות בנושא זה במישרין או בעקיפין ,וכן נלמדו בצורה יסודית מאות לפני למעלה מ 500-לומדים.
ג' מצות ידיעת התורה והרגשת מתיקות התורה הם דברים השוים לכל מקורות מדברי רבותינו גדולי הדורות לאורך ההיסטוריה ,ונקראו עשרות לקראת הסדרה הרביעית של השיעורים יוצא גליון זה ובו מידע בסיסי על סדרת
נפש ,ולא רק לבעלי דרגה מיוחדת ביראת שמים ושקיעות בתורה ,והם ספרים ישנים וחדשים העוסקים בתחום זה. השיעורים.
תלויים בעיקר בשימוש נכון וטבעי בכלים שהקב"ה נתן לנו ,ולימוד בדרך זו בחינה נוספת נעשתה ע"י התחקות אחר דרכי צמיחתם של תלמידי חכמים, באלו תחומים עוסקים השיעורים?
מביא ליראת שמים ולשקיעות בתורה ולעוד מעלות רבות. ושימושם בכלים אלו ,מטרת בדיקה זו היתה בכדי לבחון את השפעת כל השיעורים עוסקים ב 4נושאים עיקריים:
ד' בזמן הלימוד עצמו עלינו להתרכז בהבנת תוכן הדברים וללמוד בצורה טובה, כלי במישור המעשי ועמידתו במבחן המציאות :האם כך גדלים תלמידי א' דרכי פעילות מערכת הזכרון והדרך להשתמש בה בצורה נכונה במטרה
וכל מחשבה נוספת ,כמו הרצון להספיק או לזכור ,במידה והיא מפריעה לריכוז חכמים אמיתיים. לזכור את הלימוד.
בגוף הלימוד ,לא רק שאינה מסייעת לזכרון ,היא מגרעת ממנו ,מפני שהיא האם המשתתפים אכן רואים תועלת מהשיעורים? ב' הדרך לפתח את מערכת הזכרון ויכולות נוספות (כשרון ,מהירות תפיסה,
מורידה מהחיבור הפנימי לתוכן החומר הנלמד ומקטינה את ההנאה מהלימוד. ריכוז ,מעלות רוחניות שונות ,ועוד).
בסייעתא דשמיא נמסרו כבר לפני 11קבוצות עם למעלה מ 500לומדים,
בכמה שיעורים מדובר ומי מוסר אותם? רבים מהם מציינים את התועלת הגדולה שהיתה להם מהשיעורים ,להנאה ג' הדרך להתחבר בצורה חזקה הרבה יותר ללימוד ,דבר המביא לא רק
מהלימוד ,לחיזוק איכות הלימוד וההבנה ,להצלחה במבחנים ,לזכירת לזכרון הלימוד אלא גם ללימוד איכותי יותר ולהנאה גדולה יותר מהלימוד.
הסדרה כוללת 11שיעורים של כ 45דקות ,והשיעורים נמסרים ע"י עורך
הנלמד ,ולתחומים נוספים. ד' כיצד לסכם ולחזור על הלימוד בצורה נכונה מהנה ויעילה.
סיכומי תמצית.
בקורס נלמד על 12כלים שכולם כאחד וכל אחד בפני עצמו מביאים את
מה הקשר בין סיכומי 'תמצית' לקורס? למי מתאימים השיעורים? הלומד 'ללמוד (טוב יותר) להנות ולזכור'.
סיכומי תמצית נועדו לא רק לחזרה והצלחה במבחנים ,אלא גם לקבלת השיעורים מתאימים בראש ובראשונה לכל מי שמעוניין להעצים את כלים אלו מחולקים ל 3חלקים :א' כלים הנוגעים לגישה ללימוד ולהכנה
סדר ובהירות בסוגיות ובהלכות הנלמדות ,וליצירת חיבור פנימי חזק בין איכות הלימוד והזכרון ,ובמיוחד למי שמרגיש שהוא לא ממצה מספיק את לפני הלימוד .ב' כלים להעצמת הלימוד עצמו .ג' כלים לסיכום וחזרה לאחר
הלומד לחומר הנלמד ,והרבה מהתובנות הנלמדות בקורס הוטמעו בתוך הכוחות שלו ורוצה להגיע ליותר ,להתחבר יותר ללימוד ,ללמוד טוב יותר, הלימוד.
הסיכומים. להנות יותר מהלימוד ,ולזכור את מה שהוא לומד .כמו כן השיעורים
מתאימים לאלו שנמצאים במסגרות מבחנים ומעוניינים להצליח בהם האם הכלים שנלמדים בשיעורים מצריכים שינוי בסדרי
האם השיעורים הם בתשלום? ולשמר את הידע לאורך ימים ושנים ,וכן למגידי שיעורים ומלמדים הלימוד?
השיעורים הם אכן בתשלום ,וזאת מהסיבה שרק מי שמוכן ומשקיע המעוניינים ללמד את תלמידיהם בצורה מושכת ומעניינת במטרה לא .המטרה בשיעורים היא להעצים את איכות הלימוד ,כל אחד בסגנון
מכספו על הדברים ,מגיע לקורס בצורה רצינית ,שומע ומפנים את הדברים, שהתלמידים יחיו את הסוגיא ויזכרו אותה לאורך ימים ושנים. לימודו ,ולא לשנות אותה.
ומשתדל ליישם אותם בפועל ,ועי"ז הוא מקבל את התועלת מהדברים ,עם לאיזה סגנון לימוד השיעורים מתאימים? האם ניתנים בשיעורים דרכים ליישום בפועל של הכלים
זאת מדובר בסכום סמלי ונמוך מאד בהשוואה לעלות רגילה של קורסים
אחרים ,וגם סכום זה מוחזר במלואו! לאלו השומעים ברצינות את
השיעורים מתאימים לכל סגנון לימוד ,עיון ובקיאות ,גמרא והלכה ,וכו'. הנלמדים?
השיעורים ומבצעים בפועל את התרגילים שניתנים בשיעורים. האם השיעורים מתאימים גם למי שאין לו זכרון טוב? בסיום כל שיעור ניתנים תרגילים מעשיים פרקטיים ,שההרגל בהם נותן
עם זאת השיעור הראשון ,בו נלמדים מספר כלים חשובים ,הינו חינמי, בהחלט! מכמה סיבות :א' כל אחד יכול לזכור הרבה יותר ממה שהוא זוכר כרגע, תועלת עצומה וקנין חזק ואמיתי בכלים הנלמדים.
וניתן לקבל ממנו תועלת מרובה גם למי שלא נרשם לסדרת השיעורים. אם ילמד להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון .ב' יתכן בהחלט שמי שחושב האם התרגילים קלים ליישום?
שאין לו זכרון טוב יגלה שהסיבה שהוא לא זוכר טוב אינה הזכרון אלא דברים אנו משתדלים למצוא תרגילים מעשיים ,שיהיו מצד אחד קלים לביצוע,
האם הקורס הוא פרונטלי או שניתן לשומעו דרך הטלפון?
אחרים לגמרי ,ובאמת יש לו זכרון הרבה יותר טוב ממה שהוא חשב .ג' כל אחד ושוים לכל נפש ,ומצד שני יתנו את התועלת המירבית .רוב הכלים לוקחים
מומלץ מאד ,למי שיכול לבוא פיזית לשמוע את השיעורים ,כיון שעי"ז יכול לפתח את הזכרון שלו ,ובשיעורים אנו לומדים בין השאר כיצד מפתחים את רק מספר דקות בכל יום.
התועלת היא גדולה יותר ,אולם ישנה גם אפשרות לשמיעת השיעורים דרך הזכרון ועוד כוחות נוספים כמו כח הריכוז כח העיון כח ההספק וכו'.
הטלפון בקו תמצית ,ולגבי התשלום ,כיון שהתשלום נועד בכדי לקבל את מהם המקורות של הדברים הנלמדים בשיעורים?
התועלת מהשיעורים ,אין הבדל במחיר ,וגם לגבי ההחזרים גם אלו השומעים האם ניתן לקבל מספר תובנות מהנלמד בשיעורים? כל הדברים הנלמדים בקורס יסודם במאות מראי מקומות מדברי חז"ל
את השיעורים בטלפון יקבלו בס"ד את ההחזרים לפי הכללים. נזכיר מספר יסודות מרכזיים עליהם בנויים השיעורים. ודברי רבותינו גדולי הדורות ראשונים ואחרונים עד דורנו אנו ,בהם אנו
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לא בשמים היא -גם אתה יכול!!!
האם כשאין לך משהו קבוע ללמוד אתה מרגיש משיכה לכמה דברים האם אחרי לימוד עם השלכה מעשית אתה יכול לזהות מה יצא למעשה? האם כשאתה מסיים ללמוד אתה מסוגל לומר בקצרה (ב 2דקות) 2-3
וקשה לך לבחור ביניהם? האם קרה לך שכשלמדת לא הרגשת עייפות וכשהפסקת ללמוד גילית שאתה נקודות שהתחדשו לך?
האם אתה חושב שאתה מנצל את זמנך מספיק ,או שאתה יכול ללמוד כל עייף( ,או שהמצב הפוך)? האם אתה יכול לומד בעל פה מה שלמדת בימים אלו לפני שנה ,או אפילו
יום שעה או יותר? לפני חודשיים?
האם סוגיא מורכבת מאתגרת אותך (או מכבידה עליך)?
האם אתה מתחיל את היום עם חשק ואמביציה? האם אתה מאמין שאתה יכול לזכור בצורה ברורה חלק גדול ממה שאתה
האם יש לך סקרנות מוקדמת למה שאתה הולך ללמוד?
האם אתה מסיים את היום עם סיפוק? לומד?
האם כשאתה לומד שאלה בגמרא או במפרשיה או שקשה לך קושיא ,זה האם אתה חושב שהתקדמת בצורה משמעותית בהבנה וידיעת התורה
באם ענית תשובות חיוביות על חלק גדול מהשאלות הנ"ל כואב לך? בשנה האחרונה?
אשריך ,אבל אם לא ,תן לעצמך הזדמנות ,בא לשמוע מהי האם אתה מרגיש בצורה חיה את דברי הפסוק "מתוקים מדבש" וכו'? האם קורה לך שאתה מתגעגע לגמרא?
הדרך אותה לימדונו רבותינו כיצד לזכות לכל הנ"ל. האם אתה קורא ומסביר בקול ובצורה חיה וברורה את מה שאתה לומד? האם קורה לך שאתה מסתכל בשעון באמצע הלימוד ומגלה שעבר הרבה
האם כשאתה לומד סוגיא שכבר למדת בעבר אתה מרגיש שהלימוד יותר זמן ממה שחשבת?
בשיעורים תקבל בסייעתא דשמיא כלים כיצד לזכות לדברים החדש הוא רק תוספת הבנה ובהירות או שאתה צריך ללמוד את הדברים האם קורה לך שאתה הולך בדרך ועולים לך בראש חשבונות ושאלות על
אלו ,כלים שרבים מאד ממשתתפי השיעורים ציינו כי זכו על מחדש? מה שלמדת?
ידם לחיבור חזק ואמיתי ללימודם ,למתיקות וידיעת התורה, האם אתה מעונין שה'נטו' של שעות הלימוד שלך יגדל? האם קרה לך שבמשך כל הסדר לא קפצו לך בראש מחשבות שאינם
ולמתן תשובה חיובית על הרבה מהשאלות הנ"ל. האם בסיום הסדר קשה לך להתנתק מהגמרא? קשורות למה שאתה לומד?
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ברוך ד' אני נמצא על סף סיום הסדרה ששינתה אותי מקצה לקצה ,לכן מכתבים נבחרים ממשתתפי השיעורים פרטים על סדרת השיעורים
אשמח לדעת על פתיחות נוספות כדי שאוכל להמליץ על כך לחברי.
בעבר כמעט לא הייתי חושב בלימוד בזמנים פנויים ,והיום ,בעקבות כמה השיעורים יתקיימו בס"ד בירושלים (בישיבת מיר ,בנוה יעקב ופסגת זאב ,ובבית
התרשמתי מאד מהצורה והגישה של מסירת השיעורים ,שכולם מלאים באהבת כלים מהשיעורים שאני מיישם ,אני חושב בלימוד ומעביר סוגיות בראש וגן) ,באלעד ,ובאופקים ,וניתן גם לשומעה בטלפון.
תורה וכלים מעשיים ,ניכרת הכוונה לשם שמים והעבודה העצמית שמשפיעה. בצורה חווייתית ובלי מאמץ מיוחד ,וכל הלימוד מלכתחילה הוא איכותי מחיר הסדרה הינו ₪ 720לאברכים ו ₪ 400לבחורים ,מבצע מיוחד לרגל הסדרה
יישר כח על המענה הטלפוני הברור לכל שאלה ,ועל הרצון ללוות אותי יותר ועם הרבה יותר חשק. החדשה ₪ 600 ,לאברכים ו ₪ 300לבחורים.
בדרך להצלחה ,וחבל שלא שמעתי את השיעורים כבר כשהייתי בחור. אני מרגיש שהשיעורים הוציאו ממני מן הכח אל הפועל הרבה כוחות ניתן להרשם ב'נדרים פלוס' קופת 'תמצית' או בשיעורי הפתיחה.
יישר כח עצום על השיעורים שנמסרו בצורה ברורה וטובה מאד ,אין מחיר שכבר היו בי ,והדברים נתנו לי תועלת עצומה ,לאיכות הלימוד ,להנאה
שיעור הפתיחה הינו ללא תשלום והרשמה ,ויש בו תועלת גם למי שלא נרשם
בעולם לכזה דבר עצום ונפלא ,הלא התורה היא חיינו ואורך ימינו ,ובלא מהלימוד ,ולהצלחה במבחנים .חשוב לציין שאחרי השיעורים אני מספיק לסדרת השיעורים.
שייכות ושקיעות בגישמעק וחיבור אין זה חיים אמיתיים ,ואשרי שזכיתי פחות חומר ,אולם איכות הלימוד וההנאה שוים את זה.
להתקדם בצורה אדירה ביסוד היסודות של העולם. לפרטים נוספים ולהרשמה.055-400-7977 -
אני נבחן תקופה ארוכה במסלול מבחנים מסוים ,במבחן האחרון
השיעורים נתנו לי תועלת עצומה ,חיבור עוצמתי ללימוד ,חשק לחזור השתמשתי בתובנה חשובה מתוך השיעורים ,והתוצאה היתה שעם הרבה לעדכונים ולשמיעה טלפונית של שיעור הפתיחה.02-3131-465 -
ולסכם ,ומהלך איך ללמוד ולזכור. פחות חזרות קיבלתי ציון הרבה יותר טוב. וסף
המחיר המלא של הקורס ,פרטים בשיעורי הפתיחה. כספי עד א
החזר|
60
מבחן 240חיי שרה
מבחן 357חיי שרה
בכורות מ"ד עד נ'
סימן תמ"ז סעיפים ה' עד ח'
בשר יבש גבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח במלח שלא בדקוהו מחמץ ,מה דינם בפסח?
א' לשו"ע מותר לאכלם בפסח ,ולרמ"א יש להחמיר לכתחילה.
ב' אין לחוש שמא היה שם חמץ.
ג' לכל הדעות אסור באכילה.
דגים מלוחים השרויים במים בפסח בכלי חמץ ,מה דינם?
א' י"א חוזר וניעור ,וי"א שאינו חוזר וניעור.
ב' יש להחמיר ליזהר מהם לכתחילה.
האם איסור חל על איסור לרבי יוסי הגלילי באיסור מ"ד .כהן שנשרו ריסי עיניו ונשתיירו השורשים ,האם הוא כשר לעבודה? ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
ולרבנן החולקים עליו כולל כשהאיסור השני חמור? א' כשר.
א' חל. ב' פסול משום מום. שמו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?
ב' לא חל. ג' פסול משום מראית העין. א' מותר ,דצונן אינו מפליט.
ג' לרבנן חל ולרבי יוסי הגלילי לא חל. מ"ה :האם כהן טריפה כשר לעבודה? ב' אסור משום דמליח כרותח.
א' כשר. ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
מהיכן לומדים שאיסורי נבילה וטריפה חלים על ב' פסול לכתחילה.
איסור חלב (רש"י)? ג' פסול אף בדיעבד. דכו מלח במדוכה של חמץ מה דינו?
א' דכתיב "ואכול לא תאכלוהו". א' מותר ,דצונן אינו מפליט.
מ"ו .כהן שנטמא למתים ,האם הוא פסול לעבודה? ב' אסור ,משום חורפא ודוחקא דדיכה .אבל במדוכות שלנו שרוב תשמישה בבשמים ,יש להתיר אם נידוך קודם הפסח.
ב' הלכה למשה מסיני. א' לא.
ג' רק למ"ד איסור חל על איסור הם חלים. ב' פסול עד שיקבל עליו שלא יטמא למתים.
ג' מלח יבש ,מותר .לח ,אסור.
ג' פסול עד שידור שלא יטמא למתים.
דך בוסר במדוכה של חמץ בפסח ,מה דינו?
עד היכן מקום נטילת הידים לתרומה?
מ"ו :בן ט' שמת אחר יציאת ראשו ,האם הבא אחריו בכור לנחלה? א' אסור ,משום דוחקא.
א' עד מקום חיבור היד והזרוע.
א' כן. ב' להשו"ע כאן מותר ,דבוסר לא מיקרי דבר חריף [וצונן אינו מפליט] .ולפי מה שפסק ביו"ד שבוסר מיקרי דבר חריף יש להחמיר.
ב' י"א עד מקום חיבור היד והזרוע ,וי"א עד הפרק ב' לא.
השלישי.
ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
ג' מחלוקת.
ג' י"א עד הפרק השני וי"א עד הפרק השלישי.
מ"ז :המפלת כמין דגים או חגבים ,מה דין הנולד אחריו לענין פדיון הבן? חתך דבר שאינו חריף בסכין של חמץ בפסח ,מה דינו?
מה ההבדל בין זהיר לזריז (רש"י)? א' חייב בפדיון הבן. א' אסור ,משום דוחקא דסכינא.
א' הזהיר נזהר מתחילה מכל חשש עבירה ,והזריז ב' פטור מפדיון הבן. ב' אף שדוחקא דסכינא אינו אוסר בדבר שאינו חריף ,חיישינן שמא יש חמץ על הסכין.
מזדרז ונזהר רק בשעת מעשה. ג' בדגים פטור ובחגבים חייב. ג' בן יומו ,אסור .אינו בן יומו ,מותר.
ב' הזהיר נזהר מעבירה רק בשעת מעשה ,והזריז מכין מ"ח .מבכרת שילדה ב' זכרים ומת אחד מהם בתוך ל' יום ,האם האב חייב
עצמו מתחילה שלא יבוא לידי עבירה. זיתים שנכבשו עם מים בקדירה של חמץ ,מה דינם?
בפדיון?
ג' הזהיר נזהר מלא תעשה ,והזריז מזדרז לקיום מצות א' חייב.
א' בקדירה שאינה בת יומא ,להשו"ע מותר ,ולהרמ"א לקמן אין להתיר אא"כ סילקן מהכלי קודם הלילה.
עשה. ב' פטור. ב' אף בקדירה שאינה בת יומא ,אסור לכו"ע ,כדין דבר חריף.
ג' מחלוקת. ג' אף בקדירה שאינה בת יומא ,אסור לכו"ע ,משום חומרא דחמץ.
מ"ח :ב' נשים של ב' אנשים שלא ביכרו וילדו זכר ונקיבה ,האם הבן חייב
מ"ז :האם להלכה נדר שהודר ברבים יש לו הפרה? לפדות את עצמו?
א' כן. א' חייב.
ב' לא. ב' פטור. שמירת הלשון שער התורה מפרק ז' 'וכזה איתא' עד סוף הפרק
ג' מחלוקת.
ג' לדבר מצוה כן ולדבר הרשות לא. אלו דברים מזכיר רבינו שהם דאורייתא במצוות קריאת שמע?
מ"ט .בכור שמת אביו לאחר שהיה בן ל' יום ,באיזה אופן הבן חייב לפדות את א' לקבל עול מלכות שמים ,להשמיע לאזניו ולדקדק באותיותיה ,ולקוראה בזמנה.
עצמו? ב' לקוראה בזמנה ולכוין לשם מצוה.
א' כשאביו אמר בשעת מיתתו שלא נפדה.
ג' לקוראה בגוף ובמקום נקי ,ולקוראה בברכותיה בזמנה.
ב' כשיש עדים שלא נפדה.
ג' בכל אופן חייב ,כיון שהרוב אינם פודים מיד.
עד מתי מוטל על האב ללמד את בנו תורה ,ואם אינו מלמד הוא נענש שימיו מתקצרים?
מ"ט :באיזה אופן נחלקו רבי יהודה וחכמים האם האב או הבן קודמים לפדיון א' רק בקטנים גמורים.
הבן? ב' כל זמן שהוא תחת רשות אביו.
א' כשיש לאב רק ה' סלעים. ג' כל זמן שלא סיים ללמדו את כל התורה והמשנה.
ב' כשיש לאב ה' משועבדים וה' בני חורין.
ג' שתי התשובות נכונות.
נ .מדוע ביקשו לגנוז מטבעות משום מטבעות של הקדש שבאו מירושלים?
א' משום חומר הקדש.
אוסף | 61
לתוכן
ב' זכר לחורבן.
ג' רצו לגנוז סוג מטבעות שרובם מירושלים.
לתוכן
לתוכן
מבחן < 118חיי שרה
סוכה ח :עד י"א:
ח :איזו מהסוכות של יוצרי כל חרס כשרה לסוכה ,ואיזו חייבת במזוזה?
א' שתיהן חייבות במזוזה ,ורק החיצונה כשרה לסוכה.
ב' שתיהן פטורות ממזוזה ,ורק החיצונה כשרה לסוכה.
ג' החיצונה כשרה לסוכה ופטורה ממזוזה ,והפנימית פסולה לסוכה וחייבת במזוזה.
ט .איזו סוכה כשרה לכולי עלמא?
א' סוכה שנעשית בחולו של מועד.
ב' סוכה שנעשית בסתמא בתוך ל' יום לחג.
ג' סוכה גזולה.
ט :י .באיזה אופן סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה (כשהסכך של העליונה למטה מכ' אמה)?
א' אם העליונה חמתה מרובה מצילתה ,או שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות כלל.
ב' אם התחתונה חמתה מרובה מצילתה והעליונה צילתה מרובה מחמתה.
ג' שתי התשובות נכונות.
י .באיזה אופן סדין אינו פוסל את הסכך?
א' רק בפורס לנוי.
ב' גם בפורס כדי שלא יפלו עלים.
ג' בכל גוונא הסדין פוסל.
י :באיזה אופן מותר לישן בכילה בסוכה?
א' באינה גבוהה עשרה ,או במשופעת.
ב' צריך שלא תהיה גבוהה עשרה וגם לא תהיה משופעת.
ג' אפילו גבוהה עשרה ואינה משופעת.
י"א .איזה דבר פסול לסיכוך לכו"ע?
א' מחובר לקרקע או דבר המקבל טומאה.
ב' גם מחובר שתלשו אחר שסיכך בו אם אין הקציצה ניכרת.
ג' גם אם הקציצה ניכרת אם לא נענע את הסכך אחרי הקציצה.
י"א :האם צריך לאגוד את הלולב וההדסים והערבות יחד או לא?
א' י"א שאין בזה מצוה ,וי"א שיש בזה מצוה.
ב' י"א שאין בזה מצוה ,וי"א שיש בזה מצוה אבל אינו מעכב.
ג' י"א שיש בזה מצוה ,וי"א שזה מעכב.
| 62אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעור חומש
על פרשת השבוע
משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט"א
פרשת חיי שרה תשפ"ז ראש ישיבת עטרת שלמה
הוא המשכן שעשה בצלאל שבא משבט יהודה שיצא מלאה ,ואהל רחל גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר וגו' שמענו אדני נשיא
ו'( .הנה אברהם אבינו ביקש שיתנו לו אחוזת קבר ,ואילו בני חת לא הוא משכן שילה שבחלק יוסף ,וגם נכלל בהם שהם כנגד נוב וגבעון
נתנו לו ,אלא אמרו לו שיקח מעצמו קבר .ונראה לבאר בזה דבאמת ובית עולמים .ומבואר דהאהלים של האמהות הם בית המקדש.
אברהם ביקש מבני חת ,מחמת היותו גר ותושב ,וכמו שאמר להם וברמב"ן ריש חומש שמות כתב וכשבאו אל הר סיני ועשו משכן ושב
'גר ותושב אנוכי עמכם' ,שבקשתו לקבר הייתה מצד שהוא גר הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם,
ותושב .אבל בני חת לא נענו לבקשתו מצד שהוא גר ותושב ,אלא שהיה סוד אלוק עלי אהלם והם הם המרכבה וכו' .ומבואר בדבריו
אמרו לו שהם נותנים לו מחמת שהוא נשיא אלוקים ,וכמו שאמרו שהמשכן שבו השראת השכינה הוא במקום אהלי האבות ,ורק כשחזרו
'נשיא אלוקים אתה בתוכינו' ,ונשיא אלוקים היינו מדין מלך ,וכמו ישראל למעלת אבותם זכו למשכן ולהשראת השכינה כמו שהיה אצל
שאמרו חז"ל הובא ברש"י לעיל על הפסוק 'עמק שוה הוא עמק המלך' ,האבות באהליהם .ומבואר מכל זה דאהלי האבות והאמהות היה מקום
עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא של השראת השכינה וכמקום המשכן ובית המקדש.
אלוקים וקצין ,וזהו שאמרו לו נשיא אלוקים אתה בתוכינו ,היינו שהם ובזה יש לבאר דלכן לא נטה אהל חדש לרבקה ,כי אדרבה האהל של
המליכוהו עליהם ,ומחמת זה הם שנותנים לו אחוזת קבר ,וזהו טעם שרה הוא הוא המקום של השראת השכינה ,והוא הוא מקום המקדש,
וכל הענין הוא רק שרבקה גם היא תבא למעלת האמהות להיות באהל אחר מהטעם שביקש אברהם אבינו.
מעתה מבואר היטב דאם הוא מקבל אחוזת קבר ,מחמת שהוא גר השכינה ,ולכן הביאה דוקא לאהל שרה אמו ולא עשה לה אהל חדש.
ותושב כפי שביקש ,אז הם צריכים לתת את הקבר ,ובנתינתם תליא
ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה) .כ"ה ,א'( .וכתב רש"י זו הגר.
מילתא ,ואמנם הם מחוייבים לתת ,אבל מ"מ הנתינה צריכה ליעשות
והנה איתא בחז"ל דעפ"י הדיבור לקחה .ויש לומר דהטעם שהוצרך
על ידם ,אבל אם הוא מקבל אחוזת קבר מטעם שהוא נשיא וקצין
לדיבור מיוחד ללקיחתה ,דהרי מתחילה נצטוה לגרש אותה ,כפי
עליהם ,א"כ הוא מקבל הקבר מכח מלכותו ושלטונו עליהם ,ובזה אין
שנצטוה 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה' ,וכיון דהוא מצווה
צריך שהם יתנו לו ,אלא מכח שלטונו ומלכותו הוא נוטל בעצמו.
לגרשה איך יכול לחזור ולקחתה ,ולזה הוצרך לדיבור מיוחד להתיר לו.
ולכן כשאברהם אבינו ביקש מחמת שהוא גר ותושב ,ביקש שהם
והנה אע"פ שבאמת הגר החזיקה עצמה בכשרות ,וכמו שכתב רש"י
יתנו לו ,אבל הם ענו לו שהוא יקבל מחמת היותו נשיא וקצין עליהם,
שנקראת קטורה ע"ש שנאים מעשיה כקטורת ,ובטל טעם הציווי
וממילא הוא נוטל בעצמו ואין צריך שהם יתנו לו.
לגרשה ,מ"מ הרי איתא בביצה דף ה' דדבר שנאסר במנין ,צריך מנין
ויביאה יצחק האהלה שרה אמו) .כ"ד ,ס"ז( .כתב רש"י ויביאה אחר להתירו ,גם כשבטל טעם האיסור ,ולכן גם אברהם היה צריך
האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו ,כלומר והרי היא שרה אמו ,שכל לדיבור מיוחד שיתיר לו לחזור ולקחתה.
זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה
ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק
וענן קשור על האוהל ומשמתה פסקו ,וכשבאת רבקה חזרו .וברמב"ן
בנו בעודנו חי) .כ"ה ,ו'( .הנה מבואר דהיה ענין מיוחד לשלח בני
כתב כי מעת שמתה שרה לא נטו אהלה כי אמרו לא תבא אשה
הפילגשים בעוד אברהם חי ,וצריך ביאור מהו הענין לגרשם דוקא
אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת ,וכאשר ראה רבקה הביאה אל
בעודנו חי.
האהל ההוא לכבודה ושם לקחה .ומבואר שהיה ענין מיוחד באהל
ויש לומר עיקר הדבר ששילח בני הפילגשים מעל יצחק ,יש לומר דהוא
שרה ,ורק את רבקה הביא לתוך האהל.
משום דלא היו כשרים כמבואר במדרש שדרשו על זמרן ויקשן ,וכיון
ויש להתבונן למה היה צריך להביא את רבקה דוקא לתוך אהל שרה
שלא היו כשרים ממילא חל עליהם הציווי שנאמר בישמעאל לגרשו
אמו ,ולמה לא נטה אהל חדש לרבקה ,ואיזה ענין יש שתהיה דוקא
מעל יצחק מפני שהיה מצחק.
בתוך אהל שרה .ואדרבה ,אם מעלת רבקה מועלת שיהיה נר דלוק
והנה גירוש ישמעאל היה כדי שלא יירש עם יצחק ,כמו שכתוב 'ותאמר
מע"ש לע"ש ויהיה הענן קשור על האהל והברכה תהא מצויה בעיסה
לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת
א"כ בודאי שיכול היה לעשות בעבורה אהל חדש ,ויהיו שם כל
עם בני עם יצחק' ,וא"כ גם בשילוח בני הפילגשים שהוא מאותו טעם
המעלות והעניינים האלו.
היה צריך השילוח להיות קודם שהגיע זמן הירושה ,ולכן צריך השילוח
ונראה לבאר הענין דהנה בבעל הטורים בפר' ויצא כתב שאהל לאה
להיות בעודנו חי ,קודם שהגיע זמן הירושה.
אוסף | 63
לתוכן
| 64אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
65 | אוסף
לתוכן
| אוסף66
לתוכן
לתוכן
לתוכן
נושא השבוע :ניצול הזמן
פרשת חיי שרה בס"ד | גליון מס' 605
כיצד הפך חמור לבית מדרש נודד?
ויהיו חיי שרה( ...כ"ג ,א)
הרה"ק בעל ה'חידושי הרי"ם' זי"ע חושף רובד נשגב בדברים .רבי עקיבא ביקש המתנה הגדולה ביותר לה זוכה האדם ,משאב טבע נדיר וייחודי שכולנו זקוקים
משומעי לקחו לערוך חשבון פשוט :אסתר המלכה מלכה על 127מדינות -כמניין לו כאוויר לנשימה ,היא דווקא אותה מתנה שניתן לאבדה בקלות ,ברגע של חוסר
שנותיה של שרה אימנו .כלומר :זכויות של כל שנה משנות שרה העניקו לה מדינה. תשומת לב או איבוד מיקוד .זו מתנה יקרה ,וכגודל יוקרתה -גודל חמקמקותה...
הווי אומר ,זכויות של כל חודש העניקו לה מחוז ,זכויות של כל יום העניקו לה עיר, למתנה הזו קוראים 'זמן' .זמן -הוא המסגרת בתוכה כולנו פועלים ,מסגרת של
כל שעה העניקה לה שכונה ,כל דקה העניקה לה רחוב! שנים ,חודשים שבועות וימים ,שמחולקים לשעות ,דקות ,שניות ורגעים .רגע לרגע
לא יאומן! -הכריז רבי עקיבא ,דקת חיים של שרה אימנו ,העניקה לנכדתה רחוב מצטרף ,שניה ועוד שניה חולפת ,דקה ועוד דקה עוברת ,והנה עברה לה שעה,
שלם! עשרות בתים ,חנויות ,אנשים ,פעילות סואנת .בכל דקת חיים של סבתה ועוד שעה ,ועוד שעה .ובחלוף 24מעברים כאלה עבר יום שלם ,יום שלא יחזור.
שרה אימנו קנתה אסתר המלכה רחוב ,כל דקה הפכה למשמעותית במלוכתה של כש 365-יום כאלה עוברים חולפת שנה ,וכש 120-שנים כאלה עוברים -הכל כבר
הנכדה אסתר .כל דקה הפכה לגורלית וקיומית! היסטוריה...
נו ,ועכשיו -טען רבי עקיבא למאזיניו המתנמנמים, החיים שלנו פועלים בתוך מסגרת זמן ,היום שלנו
לאחר שראיתם מה ערכה של דקה ,איך תוכלו לישון?
סיום הש"ס בחמש דקות! מחולק לפי הזמנים שבו ,כל מה שאנו עושים -אנו
איך תאפשרו לנמנום לאבד לכם דקת חיים? הלא היה זה בהיכלה של ישיבה ,המשמש גם כחדר זקוקים להקדיש לו זמן .זמן הוא אותו מושג שאי אפשר
ראיתם מה המשמעות של כל דקה ,הבנתם מה ההשלכה שיעורים .מדי יום ,בין תום סדר הלימוד המשותף לכל למשש אותו ,אבל בלעדיו -שום דבר לא יתקדם .זמן
הגורלית של כל רגע מהחיים ,איך תוכלו להירדם? איך בני הישיבה ועד לתחילתו של השיעור נערכת הפסקה
הוא אותו כלי שאין לו ידיות או צורה ,אבל בתוכו מוחזק
תערב עליכם שנתכם? הרי כל דקה יקרה מפז ,בעלת קצרה ,עד שהתלמידים מסתדרים במקומותיהם
מחדש .אחד מתלמידי הישיבה חמל על הדקות
כל מה שאנו מספיקים ולא מספיקים ,משיגים או לא
השפעה מכרעת! משיגים.
האובדות בהפסקה הקטנה הזו ,והחזיק בכיסו ספר
זהו הגילוי של רבי עקיבא ,גילוי שמחדד את המבט על משניות קטן ,מתוכו למד מדי יום בהפוגה זעירה זו... למעשה ,רוב המאמץ האנושי המושקע בשיפור
השעון .מתברר שכל רגע מהחיים הוא יהלום ,כל דקה לחבריו זה לא היה נראה משמעותי ,איש לא ייחס הבריאות ואיכות החיים ,הוא מאמץ להשיג עוד ועוד
היא מרגלית ,כל שניה היא רבת השפעה .אם כל רגע הוא לכך חשיבות גדולה מדי .הן ההפסקה כה קצרה ,מה זמן .אנשים מנסים להתייעל בעבודה -כדי להשיג
כה יקר ,איך אפשר לאבדו? איך אפשר להשליך אותו? כבר אפשר להספיק בה? אלא שבסוף השנה ,למרבה עוד זמן שיאפשר להם להספיק עוד מטלות .אנשים
איך אפשר לבזבז אותו? וכי אדם שיש לו אלפי מרגליות הפלא ,התברר שאותו תלמיד סיים ששה סדרי משנה! מחפשים לשפר את בריאותם ולהאריך את חייהם -
-יזרוק אחת מהן לאשפה? אדם בעל רבבות שטרות הוא סיים לימוד ש"ס משניות ,בהפסקות הקטנות שבין כדי להשיג עוד זמן .אנשים משנים כל העת את סדרי
כסף ,נראה אותו שורף אחד מהם?! סדר הלימוד לשיעור!
העדיפויות וההרגלים שלהם ,כמובן -כדי להשיג עוד
זמן הוא הרבה יותר יקר ,הרבה יותר! כל דקה מקנה נכסי סיפור נפלא זה ,אותו שמעתי מרבו של התלמיד ,מוכיח זמן...
עד כמה חמש דקות הן גורליות ,השפעתן עצומה.
נצח ,כל רגע הוא משמעותי לחיים ,לדורות ,בכל שעה ואחרי כל המאמץ הגדול שמושקע בהשגת עוד ועוד זמן,
הנה כי כן ,הבחור הזה שאיש לא ייחס חשיבות לספר
ניתן לרכוש עולם ומלואו! ,הן הזמן אותו קצבו עבורנו המשניות הקטן שבכיסו -זכה לערוך סיום על ש"ס לא פעם נשכחת השאלה האמיתית :רגע ,איך לנצל את
מן השמים הוא מוגבל ,מדוד ומחושב ,כל דקה היא חלק משניות ,בחמש דקות! הזמן בצורה נכונה? עד כמה צריך לנצל כל דקה ורגע?
ממסכת חיים ומתפקיד אותו יועדנו למלא .הבה ננצל את האם באמת אנו חושבים מספיק לפני שאנו מכלים דקה
אכן כן! כולנו ,בני תורה כעמלי כפיים ,לכולנו יש
הזמן בדייקנות ובקפדנות ,נכיר בערכו של רגע ולא נאבד חמישיות דקות כאלה ,מפוזרות ומבוזבזות לאורך היום. או שניה יקרה? האם כל שעה ויום מחיינו מנוצלים די
אף דקה ,נשקול את תכנון סדר היום שלנו בפלס מדוייק הבה ננצל אותן ,הבה נקנה בהן קנייני נצח ,הבה נהפוך הצורך ,מתוך הבנה עמוקה עד כמה כל יום ,שעה ודקה
-כי כל רגע שחולף לעולם לא יחזור ,וכל דקה שחולפת אותן למנוף רוחני עוצמתי ,נרוויח רכוש גדול בחמש הם גורליים ומשמעותיים לחיינו?
יכולה להשפיע לדורות! דקות!
כדי לענות על השאלה הזו ,נפתח בדברי המדרש ,המספר
הבה נמלא את הזמן שלנו בתוכן איכותי ייחודי .נראה
לנו על הכלי בו השתמש רבי עקיבא כדי לעורר את
איך נוכל לנצל גם את זמן ההמתנה בתורים ,גם את
ציבור שומעי לקחו ,שהתנמנמו בעיצומו של השיעור .כדי להעירם ולהאירם באור
השעות שאנו בדרכים ,גם את הדקות הספורות שבין לבין ,גם את הזמן החומק
התורה ,נקט רבי עקיבא בשיטה מעניינת ,והפתיעם בשאלה מקורית שלא ממין
לנו בין האצבעות .עוד שיעור תורני טלפוני ,עוד הספק של משנה או הלכה אחת,
הענין הנלמד:
עוד מאמר חז"ל או חיזוק ביראת שמים ,עוד מעשה חסד על הדרך או מילה טובה
למישהו שאנו עוברים על ידו .כך מנצלים את הזמן ,כך מרוממים כל רגע להשפעה מה ראתה אסתר המלכה למלוך על 127מדינות כמסופר בראשית מגילת אסתר?
מכרעת לטובתנו לדורי דורות! למה אסתר המלכה ,צדיקה שכזו ,חשוב לציין ולספר שמלכה על 127מדינות ברחבי
הגלובוס? למה המידע הזה חשוב ונחוץ עבורנו? -אלא -גילה רבי עקיבא -תבוא
ריצה משתלמת במיוחד! נכדתה של שרה אימנו שחייתה 127שנים כמסופר בפרשת השבוע ,ותמלוך על
127מדינות!
מחנה העבודה שבירכתי קאזאן ,אז -חלק מהאימפריה הסובייטית הגדולה ,היה
עד כאן דברי רבי עקיבא ,הדרוש הנפלא שנשא בעיצומו של שיעור ,כדי להעיר את
אחד המקומות שפחות נעים לשהות בו ,וזאת בלשון המעטה .התנאים היו תת
קהל מאזיניו .וכל מתבונן שואל את עצמו :ניחא ,דרוש יפה הוא זה ,אבל מה המסר
תנאים ,הקור המקפיא ותנאי העניות הקשים הפכו את החיים לבלתי נסבלים.
שלו? מה הוא בא להביע? וכיצד בעזרתו יתעורר הציבור?!
הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר זצ"ל נשלח למחנה העבודה לשנתיים מאסר,
מצוה לפרסם! סגולה בדוקה לעורר רצון לקדושה ,לטבול לעילוי נשמת לעילוי נשמת
ר' שלמה פרץ ז"ל ב"ר מאיר הלוי גולדשמיט (אריאלי)
הרה"ח הקדוש רבי פתחיה סעלישער בן הר"ר יוסף יונה הי"ד רוזנברג
ת.נ.צ.ב.ה.
אוסף | 67 מזקני חסידי בעלזא ,נעקה"ש בשנות הזעם -י"ג בסיון תש"ד
לתוכן
בחשיבה נכונה ,בתכנון נבון ,כולנו יכולים למצוא את הדקות הללו .אם להוסיף סדר בהן נזקק למסירות נפש של ממש כדי לשמר את הגחלת היהודית הפועמת
לימוד ,אם להוסיף מעשה חסד ,אם להקדיש חמש דקות לשיחה עם אדם גלמוד. בקרבו.
חמש דקות מנוצלות -הופכות כל רגע מבוזבז לרגע פז ,מקנות קנייני נצח! באחד מימי מאסרו ,נגזר עליו לשמש במשך תקופה כשואב המים לאסירי המחנה.
כדי להבין את מהות העבודה יש לפרט ,שבתאי המגורים במחנה העבודה הרוסי
2לירות קריטיות! לא היו ברזים או מים זורמים ,וכל המים ששימשו את האסירים לשתיה ,לרחיצה
וכל שימוש אחר -היו מים שנשאבו מנהר קאזאנקה הסמוך למחנה העבודה.
היה זה לפני כמה שנים ,כשארכיוני 'הסוכנות היהודית' נפתחו לעיון הציבור, מפקדי המחנה הטילו על רבי יצחק את התפקיד הקשה ,ללכת לנהר הלוך ושוב,
סקרנים והיסטוריונים קיבלו גישה למסמכים מרתקים ,ששפכו אור על השנים לחצוב בידיו את הקרח שקפא עליו ,ולשאוב דליי מים -אותם נשא אל המחנה.
הראשונות של היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל .בין היתר ,נמצא באחד כדי לספק את התצרוכת הדרושה למחנה ,נאלץ רבי יצחק לעבוד בפרך כל יום,
הארכיונים מסמך מהוה למחצה ,מכתב שהדיו בו נרשם דהה זה מכבר ,הטומן מבוקר ועד ליל .מדי יום ,בשעה 5וחצי בבוקר התייצב למלאכה ,הרכיב על כתפיו
בחובו סיפור מפליא... את המוט ועליו שני דליי המים ,ויצא אל הנהר .שבר את הקרח ,שאב מים חיים,
על המכתב חתום הגאון רבי שלמה זלמן גרוסמן זצ"ל ,איש צפת נודע ,שכיהן ושב למחנה -נושא על כתפיו את המטען הכבד.
באותה עת בתפקיד ממונה הכשרות בגליל וסביבותיו .מתוקף תפקידו ,נדרש לא כך הלך רבי יצחק ,הלוך ושוב ,כל יום ,כל היום .מ 5:30-בבוקר ועד 7:30בערב ,בלי
פעם לדון ולקבל הכרעות בשאלות הלכתיות סבוכות ,ולשם כך היה שוכר חמור להתיישב או לנוח ולו לרגע אחד .אסירי המחנה זקוקים למים ,המפקדים מפקחים
חסון ,ויוצא עמו לטבריה -למעונו של הגה"צ רבי משה קליערס זצ"ל שכיהן אז שהוא לא מתרשל בתפקידו ,ועליו לעמוד ביעדים ולשאוב את מלוא כמות
כרבה של טבריה ,כדי לקבל תשובה הלכתית סדורה בשאלות ההלכתיות שעל המים הדרושה.
הפרק. למעשה ,רבי יצחק היה מרוצה מהעבודה שנגזרה עליו ,למרות הקושי הרב
במכתב ,הוא מתאר בעיה עמה הוא מתמודד ,ומבקש את עזרת הסוכנות היהודית והמאמץ הפיזי הכבד .בעבודה הזו ,לא נאלץ לבלות את יומו עם האסירים הערלים
להמציא לו הלוואה בסך שתי לירות ,שתסייע לו לפתור את הבעיה .ומהי אותה שמסביב ,ומה עוד -שבימי ששי יכול היה להסתייע באסירים נוספים ,שסייעו
בעיה סבוכה לשמה פנה הרב גרוסמן במכתב מיוחד? מהו אותו צורך מהותי בשלו לו לשאוב די מים כדי שיוכל לשבות ביום השבת .מה כבר יכול יהודי לבקש יותר
מבקש הרב גרוסמן הלוואה לא שגרתית? מזה? האם בתנאי מחנה העבודה יכולה להיות עבודה טובה מזו?
ובכן ,מנהגו של הרב גרוסמן היה ,שלא לכלות לריק את הזמן בו הוא שוהה בדרך, אלא שקושי אחד ומרכזי ניצב בפניו ,הטריד את מחשבתו .הלא חיוב לימוד תורה
יושב על החמור באפס מעש .הן אמת כי טלטולי הדרך אינם פשוטים ,הישיבה על מוטל על כל יהודי ,עשיר כעני ,מבוגר כצעיר ,איש משוחרר כאסיר במחנה העבודה.
אוכף חמור אינה נוחה במיוחד ,הגשם חובט בחורף והשמש מכה בקיץ .ובכל זאת 'ואני ,אינני זוכה ללמוד תורה ,אין לי דקה אחת של פנאי בעבודה הזו! כל היום אני
-היעלה על הדעת להעביר את זמן הרכיבה בחוסר מעש? האם הוא יכול להרשות מתרוצץ הלוך ושוב אל הנהר וממנו ,מתי אספיק משהו לעבודת השם ,מעשה חסד,
לעצמו לבזבז את זמן הנסיעה ללא תועלת? ניצול הזמן לנכסים נצחיים?!' -הרהר בעצב...
לפיכך ,נהג הרב גרוסמן ליטול עמו ספר ,וביושבו על החמור -ישב והגה בתורה! לא אך לא איש כרבי יצחק ,יתן לעצב להכריע .הוא חישב ובדק היטב ,וגילה כי הדרך
בבית המדרש ההומה מאדם ,ולא כשחברותא לצידו -אלא חמור בלבד ...ובכל זאת, מן הנהר ,כשהוא נושא את הדליים הכבדים ,אורכה כשעה הליכה' .אם ארוץ כל
הוא לא יכול לתת לשעות כה ארוכות לחלוף בלא כלום ,ולפיכך הוא מנצל כל רגע הדרך ,סביר שהדרך תתקצר מעט ,ואז אוכל למצוא כמה דקות לפני היציאה
ורגע מהנסיעה ללימוד תורה :ידו האחת אוחזת במושכות החמור כדי להובילו נכוחה לסיבוב הבא!' -חשב ,ובדק...
בדרך ,וידו השניה מחזיקה בגמרא גדולה ,מתוכה לומד הוא בהתמדה ובמתיקות... כבר באותו היום ,החל רבי יצחק לרוץ .ואין הכוונה לריצה קצרה או קלילה ,אלא
עתה ,נתקל הרב בבעיה .הוא כבר לא צעיר ,כוחותיו כבר לא עומדים לו .הוא לריצה רצופה ,במשך 45דקות ,כאשר דליי מים כבדים על כתפיו! נקל לשער כי
מתקשה להמשיך לרכב על החמור כשרק יד אחת אוחזת במושכות ,ואילו היד המאמץ היה אדיר ,הוא נדרש למצות עד כלות את כוחותיו הפיזיים החלושים,
השניה מחזיקה את הגמרא .אולם חולשתו אינה תירוץ להפסיק את הלימוד בדרך, אך הוא המשיך לרוץ כל הדרך מן הנהר לכיוון הצריף 45 ,דקות רצופות ,כשכובד
שהרי לא ניתן להעביר את הזמן בלי לנצלו היטב! המים מוטל עליו!
לפיכך -הוא מעלה בדעתו רעיון גאוני ,ופונה לנגר בבקשה שיבנה לו סטנדר כשהגיע למחנה ,פרש לצריף לרבע שעה ,ושם ,מאחורי הוילון ,הוציא את המשניות
מותאם לצווארו של חמור .כך יוכל להרכיב את הסטנדר על החמור קודם היציאה שהחביא מבעוד מועד ,והגה בהן בשקיקה .לא סדר לימוד ארוך ,לא בבית מדרש
לדרך ,להניח עליו את הגמרא וללמוד בניחותא ,כששתי ידיו אוחזות במושכות... ממוזג ,לא מתוך תנאים הטובים ביותר ,אלא מוסתר מאחורי וילון ,באפיסת כוחות
לאחר ריצה מתישה ,הצליח 'לחטוף' רבע שעה הגונה של לימוד תורה!
אלא שהנגר אינו עובד בחינם ,הוא דורש בשכרו שתי לירות .שתי לירות היו הון
תועפות עבור יהודי כמו הרב גרוסמן באותן שנים קשות ,אך גם הקושי הכספי לא כשסיים את רבע שעת הלימוד ,שב למשמרת העבודה וחזר לכיוון הנהר .שוב הוא
מכריע את רצונו לנצל את הזמן היטב... מעמיס מים ,ושוב הוא רץ .המאמץ גדול ,הקושי עצום ,אך עיניו בוערות בלהט -
שוב יצליח 'לגנוב' רבע שעה של לימוד תורה...
בגלל זה ,רק בשל כך ,חש הרב גרוסמן כי זה הזמן לפנות לרשויות בבקשת הלוואה
בת שתי לירות ,עד שירווח מצבו הכלכלי! לא לצרכיו האישיים ,לא לצורך כלכלת וכך עשה רבי יצחק ,שוב ושוב ושוב 14 .שעות ביום עמל בפרך ,ובכל דרך -רץ
ביתו המתקיים בדוחק ,לא כדי להיטיב את תנאי חייו ,אלא כדי לסייע לו לנצל את במהירות כדי להספיק את רבע השעה 'שלו' ,היקרה לו מפז ,אותה יוכל לנצל
הזמן ,לנצל כל רגע מהדרך! לצמיחתו הרוחנית כפי שאיוותה נפשו .הוא הוצרך לשם כך לרוץ ולהתאמץ,
להסתתר ולהתחבא ,לוותר על דקות מנוחה יקרות ולהקריב את האפשרות לפוש
אין לדעת אם הסוכנות נענתה לבקשתו ורווח לו אם לאו ,אבל מה שברור -שאנו קמעא -אך הוא זכה להשיג רבע שעה של לימוד תורה ,רבע שעה יקרה מפז!
הרווחנו מסיפורו זה ,המופיע בספר 'גדול בישראל' -תולדות אחיינו הגאון רבי
את סיפורו זה כתב לימים בספרו 'להישאר יהודי' ,בהדגישו
