gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול דודי · Kol Doidy — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: קול דודי · Kol Doidy

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

קול דודי · Kol Doidy — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קע"ב – חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דלפנ"כ כששאל מהם אאע"ה לתת לו קבר הבינו שהוא רוצה קבר בביה"ק‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע וגו' ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (כ"ג ב')‪.‬‬ ‫שלהם וע"כ אמרו לו פסוק ו' במבחר קברינו וגו' אבל אאע"ה ודאי לא רצה‬ ‫רש״י מפרש שעל ידי בשורת העקדה פרחה נשמתה‪ .‬ויש לעיין‪ ,‬למה פירש‬ ‫לקבור את שרה עמהם אבל האיך יאמר להם ככה בלי לביישם ע"כ כאשר ביקש‬ ‫זאת על לספוד לשרה ולבכותה ולא על ותמת שרה‪ .‬ונראה ששרה שמעה שנזדמן‬ ‫שיתנו לו מערת המכפלה רמז להם שהוא יעשה מזה אחזת קבר בתוככם שזה‬ ‫יצחק לשחיטה‪ ,‬ומתה קודם ששמעה שניצל‪ ,‬כמבואר בשפ״ח‪ .‬וכל זמן שאברהם‬ ‫יתהפך להיות חלק מהביה"ק שלכם ואין דעתו ליפרד מהם בזה‪.‬‬ ‫עסק במצוה לא היה לשטן רשות לצערה‪ ,‬דשליח מצוה אינו ניזוק‪ .‬אלא שאחר‬ ‫וישמע אברהם אל עפרון וגו' וישקול אברהם לעפרן וגו' (כ"ג ט"ז)‪.‬‬ ‫העקדה חזר אברהם לבאר שבע‪ ,‬ושרה נשארה בחברון ולא ראתה את בנה חוזר‬ ‫ברש"י חסר וי"ו לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה וכו' יש לומר דזה‬ ‫בשלום‪ ,‬ואז הצליח השטן בקטרוגו‪ .‬וזה נרמז בויבא אברהם‪ ,‬שפירש רש״י‬ ‫מרומז בו' שחסר כאן דהנה בין אם האי ו' כתוב ובין אם אינו כתוב הקריאה לא‬ ‫מבאר שבע‪ :‬אילו חזר לחברון וראתה את יצחק‪ ,‬לא היתה הבשורה גורמת‬ ‫משתנית רק הכתיבה משתנית והקריאה בבחינת אמירה והכתיבה בבחינת עשיה‬ ‫למיתתה‪.‬‬ ‫וע"כ רמזה תורה כשהחסירה את הו' ואעפ"כ הקריאה נשארת כמות שהיא דגם‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם וגו׳ (כ״ג ד׳)‪.‬‬ ‫הוא אמר הרבה שהקריאה עדיין כאן ואפילו מעט לא עשה שהכתיבה של האי‬ ‫ברש״י גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם‪ ,‬ובמדרש אגדה אם תרצו הריני גר‪,‬‬ ‫ו' חסרה‬ ‫ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין וכו׳‪ .‬ומשמע שתושב הוא לשון קבוע‪,‬‬ ‫ה' אלקי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם‬ ‫וגר לשון ארעי‪.‬‬ ‫(כ"ד ז')‪.‬‬ ‫והנה בגמ׳ סוטה (דף ג׳ ע״ב) דרשו מן הכתוב וגם מבני התושבים הגרים‬ ‫עמכם מהם תקנו‪ ,‬שאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן‪ ,‬רשאים‬ ‫כאן אמר אאע"ה ישלח מלאכו לפניך אבל אח"כ פסוק מ' כשסיפר אליעזר‬ ‫לקנותו לעבד‪ .‬אבל כנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן‪ ,‬אין רשאים‬ ‫את הנ"ל לבתואל ולבן אמר ישלח מלאכו אתך ולא אמר לפניך [וכבר העיר כן‬ ‫לקנותו‪ ,‬דכתיב אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים‬ ‫באלשיך] ונראה דאאע"ה לעצמו ידע כבר דרבקה היא בת זוגו של יצחק וכן‬ ‫בארצכם‪ .‬ורש״י מפרש שהתושבים הם בני שאר האומות שבאו ונתיישבו בארץ‪,‬‬ ‫מבואר להדיא לעיל פר' וירא כ"ב כ' ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם‬ ‫והנולדים בארצכם הם בניהם שנולדו להם מבנות הארץ‪ .‬ואילו הגרים בארצכם‬ ‫לאמר הנה ילדה מלכה וגו' ומפרש רש"י בשובו מהר המוריה וכו' אילו היה בני‬ ‫הם בני הכנענים שנולדו להם במקום אחר מבנות שאר האומות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫שחוט כבר היה הולך בלא בנים וכו' בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו וגו'‬ ‫הביאום לגור בארצם‪.‬‬ ‫ולא רצה לגלות הענין בגילוי רק דרמז באומרו שהמלאך ילך לפניו היינו שיסדר‬ ‫ונראה מדבריו שדרך האשה ללדת את בניה בארצה‪ ,‬במקום שאומתה‬ ‫הכל כפי שכבר ידע ומרוב עוונתנותו כששאל אותו אליעזר אולי לא תאבה וגו'‬ ‫קבועה ושבו נולדה ודרה כל ימיה‪ ,‬אף אם לאחר הלידה הולכת עם בעלה ובניה‬ ‫לא רצה לומר לו דכבר מן השמים הוסכם הדבר רק רמז לו ואליעזר לא הבין‬ ‫לגור במקומו‪ .‬לפיכך הנולדים בארצכם הם אלו שאמם מבנות הארץ‪ ,‬ואילו‬ ‫ואצלו היה באמת ספק ועשה כל ההשתדלות אשר עשה וע"כ כשחזר וסיפר‬ ‫הגרים בארצכם הם אלו שאביהם מבני הארץ‪ ,‬שנולדו במקום אמם ואחר כך באו‬ ‫לבתואל ולבן אמר ישלח מלאכו אתך ולא לפניך שאין המלאך עושה הכל אלא‬ ‫לגור במקום אביהם‪.‬‬ ‫רק יחד אתו שהכל תלוי בשעת מעשה האיך יהנו זכותו ומעשיו [ויש להוסיף‬ ‫אולם מדברי רש״י ביבמות (דף ע״ח ע״ב)‪ ,‬בד״ה מן הנולדים בארצכם‪,‬‬ ‫דבפר' נח הזכיר רש"י דאברהם אמר אשר התהלכתי לפניו דלא היה צריך סעד‬ ‫משמע שלא רק הלידה במקום האם‪ ,‬אלא גם עיקר דירתם שם‪ ,‬שכתב‪ :‬דרך אשה‬ ‫לתומכו וע"כ מדה כנגד מדה גם כשהוא היה צריך לדבר היה המלאך הולך לפניו‬ ‫להיות במקומה ודרך איש לגלות‪ ,‬הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה‬ ‫בלי שיצטרך השתדלות מצדו]‬ ‫אומות‪ ,‬אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות וכו׳‪ .‬ולפי זה‪,‬‬ ‫היש בית אביך מקום לנו ללין וגו׳ גם מקום ללון וגו׳ (כ״ד כ״ג כ״ה)‪.‬‬ ‫הנולדים במקום אחר נקראים גרים בארצכם מפני שבאים לכאן לפעמים דרך‬ ‫ברש״י ללין לינה אחת והיא אמרה ללון כמה לינות‪ ,‬היינו שאליעזר ביקש‬ ‫ארעי‪ ,‬ועתידים לחזור למקומם‪.‬‬ ‫לינה אחת‪ ,‬ורבקה השיבה שכמה לינות אתה יכול ללון אצלנו‪ .‬ומבואר שהיו״ד‬ ‫ובהגהות הרד״ל בסוטה ביאר להיפך‪ ,‬שדרך האשה לצאת מארצה ולגור‬ ‫מורה על דבר מועט וקצר‪ ,‬ואילו הוי״ו על ריבוי והמשך‪.‬‬ ‫אצל בעלה‪ ,‬אלא שלפעמים נמצאים במקרה במקום האשה בשעת לידת הבנים‪.‬‬ ‫על פי יסוד זה מבואר בקול דודי שינויי לשון שבתורה‪ ,‬וליקטנו כאן‬ ‫ולדבריו‪ ,‬כשהאב משאר הארצות והאם מבנות הארץ‪ ,‬נקראים תושבים בלשון‬ ‫מהפזורים בספר למען יהיו משנה ברורה במקום אחד‪.‬‬ ‫ארעי; וכשהאב מבני הארץ והאם משאר האומות‪ ,‬נקראים גרים בלשון קבוע‪.‬‬ ‫בפסוק ויושם לפניו לאכול (כ״ד ל״ג)‪ ,‬הכתיב ויישם ביו״ד והקרי ויושם‬ ‫ולכאורה מדברי רש״י כאן משמע להיפך‪ ,‬שתושב מורה על קביעות‪ ,‬וגר על‬ ‫בוי״ו‪ .‬ועל פי פירוש רש״י בללין וללון יש לבאר‪ ,‬שאליעזר התכוון לאכול‬ ‫קול דודי סוטה אות ל"ז‬ ‫דירת ארעי‪.‬‬ ‫סעודה אחת ולשוב מיד לאדונו‪ ,‬ולכן הכתיב ביו״ד‪ .‬אלא שכוונתו היתה נסתרת‬ ‫מבני הבית‪ ,‬ולכן נרמזה בכתיב בלבד‪ .‬הם סברו שישאר אצלם ימים אחדים‬ ‫במבחר קברינו קבר את מתך וגו' וידבר אתם וגו' אם יש את נפשכם לקבר‬ ‫ויאכל עוד בביתם‪ ,‬ולכן הקרי בוי״ו‪ .‬ורק לאחר מכן גילה את דעתו באמרו שלחני‬ ‫את מתי וגו' ופגעו לי בעפרון בן צוחר וגו' (כ"ג ד')‪.‬‬ ‫לאדני ואל תאחרו אותי‪ ,‬בעוד שהם ביקשו תשב הנערה אתנו ימים או עשור‪.‬‬ ‫לכאורה תמוה קצת הלא כבר אמרו לו כל בני חת במבחר קברנו וכו' איש‬ ‫בפרשת במדבר אלה קריאי העדה (במדבר א׳ ט״ז)‪ ,‬הכתיב קריאי ביו״ד‬ ‫את קברו לא יכלה וכו' וא"כ למה הוצרך אברהם עוד הפעם לבקש ופגעו לי‬ ‫והקרי קרואי בוי״ו‪ .‬הכתיבה היא בבחינת האותיות‪ ,‬כנגד עולם העשיה‪ ,‬ואילו‬ ‫בעפרון וכו' ויתן לי את מערת וכו' הלא עפרון היה בין בני חת ובודאי גם הוא‬ ‫הקריאה בנקודות היא בבחינה עליונה יותר‪ ,‬כנגד עולם הבריאה‪ .‬מצד העדה היה‬ ‫כבר הסכים עמהם לתת לו מה שרוצה ועוד למה היה צריך שהם ידברו אל עפרון‬ ‫נראה שהיא שבחרה בנשיאים‪ ,‬וממילא מינוים תלוי בדעתה העשויה להשתנות;‬ ‫ולמה לא ניגש הוא לבדו אצלו וכמו שאח"כ נו"נ הוא בעצמו עמו ונראה דבני‬ ‫לכן הכתיב קריאי ביו״ד‪ ,‬המורה על דבר קצר וארעי‪ .‬אבל באמת נבחרו מלמעלה‬ ‫חת הבינו מא"א שרוצה מקום קבר היינו מקום שהוא כבר קבר או בית הקברות‬ ‫מפני שהיו ראויים לכך‪ ,‬ובחירה זו אינה תלויה בדעת העדה; לכן הקרי קרואי‬ ‫דזה הבינו ממה שאמר להם תנו לי אחזת קבר וכו' וע"ז השיבו לו כל אחד ממנו‬ ‫בוי״ו‪ ,‬המורה על דבר של קיימא‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר קריאי כתיב וקרואי קרינן‪ ,‬שהכתיב רומז לתורה שבכתב‪,‬‬ ‫יש לו קבר או קברים ואתה יכול לבחור במבחר קברינו וכו' ואיש את קברו לא‬ ‫שאין להוסיף על אותיותיה או לשנותן‪ ,‬וכפי שניתנה כך היא קבועה‪ .‬לפיכך‬ ‫יכלה ממך וכו' ואז הוצרך אברהם לומר להם שאינו רוצה מקום קבר שלהם אלא‬ ‫נרמזה ביו״ד‪ ,‬המורה על דבר קצר שאינו מתארך‪ .‬ואילו הקרי רומז לתורה שבעל‬ ‫רוצה לקנות מקום חדש וזו היא מערת המכפלה שעדיין אינו קבר ולזה היה צריך‬ ‫פה‪ ,‬המתפרשת ומתרחבת לפי חכמת החכמים ובי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן‪,‬‬ ‫בקשה חדשה מהם שיסכימו ע"ז ואם יסכימו אז כדאי שהם ידברו אל עפרון‬ ‫ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר ניתן למשה מסיני‪ .‬לכן נרמזה בוי״ו‪ ,‬המורה‬ ‫להראות דבקשת אברהם מתקבלת עליהם ואז גם הוא יקבלה ולא יחשוב שרק‬ ‫על ריבוי והרחבה‪ .‬ועוד יש לפרש‪ ,‬שבתחילת מינוים נתמנו הנשיאים לשררה‬ ‫ממנו רוצה שדה עבור קבר חדש שדבר זה יתכן דיהא מוזר בעיניו ובזה יובן גם‬ ‫וכבוד‪ ,‬ולכן הכתיב קריאי ביו״ד‪ ,‬בבחינת יחיד‪ .‬אבל לאחר שנתמנו הוסיפו‬ ‫הא דכתיב אח"כ פסוק ט' ויתן לי את מערת המכפלה וגו' יתננה לי בתוככם‬ ‫לאחזת קבר וגו' דיש לעיין מה פירוש בתוככם שהוסיף כאן אאע"ה ולהנ"ל י"ל‬ ‫בפרשת כי תצא האהובה והשנואה בוי״ו‪ ,‬ולאחר מכן והיה הבן הבכור‬ ‫להיות יועצי העדה‪ ,‬מדריכיה ועוזריה בכל עניניה‪ ,‬וכדברי רש״י‪ :‬הנקראים לכל‬ ‫לשניאה (כ״א ט״ו)‪ ,‬ביו״ד‪ .‬ויש לפרש על פי ללין וללון‪ ,‬שכל זמן שלא ילדה‬ ‫דבר חשיבות שבעדה‪ .‬לפיכך הקרי קרואי בוי״ו‪ ,‬המורה על ריבוי‪ ,‬שלא הסתפקו‬ ‫היתה שנואה בוי״ו‪ ,‬המורה על שנאה קבועה‪ .‬אבל משילדה לו את בנו בכורו‪,‬‬ ‫בעצם השררה אלא נשאו באחריות לכל צרכי העדה‪.‬‬ ‫נתמעטה השנאה ונעשתה ארעית‪ ,‬ולכן נאמר לשניאה ביו״ד‪ .‬וכעין שמצינו אצל‬ ‫בפרשת קרח נשיאי עדה קראי מועד (ט״ז ב׳)‪ ,‬בחיריק‪ ,‬ואילו בתחילת‬ ‫לאה‪ :‬וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה‪.‬‬ ‫מינוים נקראו קרואי העדה‪ ,‬בוי״ו‪ .‬על פי ההבדל שבין ללין לללון יש לבאר‪,‬‬ ‫שבתחילה נתמנו לנשיאות לזמן רב‪ ,‬ולכן נקראו קרואי העדה‪ .‬אבל כשקמו‬ ‫ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה' (כ"ד נ"ב)‪.‬‬ ‫במחלוקת וביקשו לעצמם את עבודת הקטורת‪ ,‬כבר נרמז שנשיאותם עומדת‬ ‫וברש"י מכאן שמודים על בשורה טובה ובשפת"ח העיר למה לא פירש‬ ‫להיפסק במיתתם‪ ,‬ולכן נקראו קראי בחיריק‪ ,‬המורה על זמן קצר‪ .‬ואף הלשון‬ ‫רש"י כבר כן לעיל פסוק כ"ו ויקוד האיש וישתחו לה' ע"ש מה שתירץ ונראה‬ ‫מועד רומזת שקריאתם עתה למועד קצר‪ ,‬וכן שמיתתם תבוא על עבודתם בפתח‬ ‫לומר דשם לא היתה בשורה טובה שלא היה מי שבישר לו מאומה אלא דראה‬ ‫אהל מועד‪.‬‬ ‫בגילוי שמן השמים סייעוהו למצא מיד מה שהיה צריך לו וע"ז הוא דהודה ולגבי‬ ‫אצל נשיאי המטות הכתיב הוא קריאי והקרי קרואי‪ ,‬ואילו אצל דתן ואבירם‬ ‫זה קשה ללמד לימוד לדורות דמי יודע לשער אם מן השמים מסייעין אותו במדה‬ ‫(פינחס כ״ו ט׳) הכתיב קרואי והקרי קריאי‪ .‬ויש לבאר שהכתיב קודם לקרי‪ ,‬שהרי‬ ‫דומה לזו ולפעמים יכול אדם לרמות את עצמו דאין זה דבר ברור לזכות לסיעתא‬ ‫תחילה נכתבת התורה ואחר כך קוראים בה‪ .‬הנשיאים‪ ,‬בשעת בחירתם‪ ,‬עדיין לא‬ ‫דשמיא בולטת דומה לזו של אליעזר וממילא לא פירש רש"י שם כן משא"כ‬ ‫היו ידועים‪ ,‬ולכן הכתיב ביו״ד‪ ,‬בבחינת התחלה וארעיות‪ .‬אבל לאחר שהנהיגו‬ ‫לגבי בשורה טובה הבאה לאדם בפירוש מפה אדם אחר דומיא דזו שבתואל ולבן‬ ‫כראוי נקבע שמם לשבח לדורות‪ ,‬ולכן הקרי בוי״ו‪ .‬לעומתם‪ ,‬דתן ואבירם היו‬ ‫אמרו לו שמסכימים לזווג‪ ,‬מדבר כזה יש לימוד לדורות להודות על בשורה טובה‬ ‫עשירים ותקיפים ושמם ידוע מתחילה‪ ,‬ולכן הכתיב קרואי בוי״ו; אך לאחר‬ ‫ועוד יש לדייק דכאן כתוב וישתחו ארצה לה' משא"כ לעיל לא כתוב לשון ארצה‬ ‫שהצו על משה ואהרן ונאבדו‪ ,‬נתברר שמעמדם לא היה של קיימא‪ ,‬ולכן הקרי‬ ‫וי"ל דעל בשורה טובה מודים לא רק לה' אלא גם למי שמבשר את הבשורה וזה‬ ‫לדורות קריאי ביו״ד‪ .‬עוד יש לבאר אצל דתן ואבירם‪ ,‬שהקרי קריאי ביו״ד מורה‬ ‫ענין ארצה היינו עמי הארץ בתואל ולבן דומיא דאברהם שהשתחוה לעם הארץ‬ ‫על מעמדם בחייהם‪ ,‬שלא האריך ימים ונפסק במיתתם הפתאומית‪ .‬אבל הכתיב‬ ‫לבני חת וגם כאן השתחוה אליעזר לה' וגם לעם הארץ וזה הלימוד שיש למי‬ ‫קרואי בוי״ו מורה על מה שנשאר מפרשתם לדורות‪ :‬כיון שעונשם בא בדרך נס‪,‬‬ ‫ששומע בשורה טובה להודות גם למבשר‪.‬‬ ‫נעשה סיפורם לימוד קבוע‪ ,‬להכניס יראת שמים ומוסר בלב ישראל‪ .‬גדלותם‬ ‫היתה ארעית‪ ,‬אבל הלימוד מעונשם נשאר קבוע‪.‬‬ ‫בענין הספד יקרא דחיי או יקרא דשכבי‬ ‫שהנהגת האדם בין אדם לחבירו מעידה על דרגתו בין‬ ‫דעשיראה ביר א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קבכינא‬ ‫בגמ' סנהדרין דף מ"ו‪ :‬הספידא יקרא דחיי הוי או‬ ‫אדם למקום‪.‬‬ ‫א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו וכו' ולכאורה‬ ‫יקרא דשכבי הוי למאי נ"מ דאמר לא תספדוה לההוא‬ ‫וכמ"כ מצינו במתני' דשלהי יומא דף פ"ה‪ :‬דתנן‬ ‫קשה למה בכה ר"א על שופריה דר"י דעתידה ליבלע‬ ‫גברא א"נ לאפוקי מיורשין וכו' ומפרש רש"י ד"ה‬ ‫עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר עבירות שבין‬ ‫בקרקע כשימות ולמה הסכים ר"י כ"כ בפשטות דעל זה‬ ‫לאפוקי מיורשין וז"ל על כרחן שכר הספדנין אי יקרא‬ ‫אדם לחברו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חברו את זו‬ ‫ודאי יש לבכות וכבר עמד בזה המהרש"א שם בח"א‪.‬‬ ‫דשכבי כי אמר לא תספדוהו צייתינן ליה ואי לא אמר‬ ‫דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו [ויקרא ט"ז‬ ‫וכעי"ז מצינו שבדברי יחזקאל על פרשת חיי שרה‬ ‫ואמרי היורשין לא ניחא לן כפינן להו ואי יקרא דחיי‬ ‫ל'] עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר עבירות שבין‬ ‫הביא מהישמח משה לתמוה אהא דכתיב ויבא אברהם‬ ‫לדידיה לא צייתינן ליורשין צייתינן עכ"ל רש"י ואיכא‬ ‫אדם לחברו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חברו וכו'‬ ‫לספוד לשרה ולבכותה וגו' [בראשית כ"ג ב'] דמה הוא‬ ‫בגמ' שו"ט ארוכה עם ראיות לכאן ולכאן ומסקינן דהוי‬ ‫ולכאורה יש לעיין למה האריך התנא לחזור פעמיים על‬ ‫ענין לבכות על המת הלא לית דינא בלא דיינא ובודאי‬ ‫יקרא דשכבי‪.‬‬ ‫מימרא זו ה"ל לקצר ולומר רק עבירות וכו' כדדריש‬ ‫שמן השמים נגזר כן וצריך לקבל ע"ש‪.‬‬ ‫לכאורה מבואר בהאי איבעיא דיקרא דשכבי היינו‬ ‫ראב"ע מדכתיב מכל וגו' ואולי נוכל לומר דרצה‬ ‫ונראה דענין הבכיה הוא דהחי מצטער על שלא‬ ‫כבוד המת שמדברים מחשיבותו ומעלותיו ויקרא דחיי‬ ‫להדגיש לן בהביאו כל אריכות המימרא בפעם שניה‬ ‫למד מהמת ההנהגות הטובות שהיו בו ועתה כשכבר‬ ‫הכוונה ליורשין שהם מתכבדים בכבוד מורישם הנספד‬ ‫דבאינו מרצה את חבירו גם עבירות שבין אדם למקום‬ ‫איננו בעולם עמו א"א ללמוד ממנו והבכיה באה על‬ ‫[ובזה מסקינן דהעיקר הוא כבוד המת]‪.‬‬ ‫לא תיקן לגמרי וכדרואין במתני' דאבות הנ"ל ועוד דכן‬ ‫עצמו וכשראה ר"א שר"י זכה לזקק כ"כ את גופו עד‬ ‫אבל התוס' ד"ה הספידא וכו' העירו מהא דמייתי‬ ‫הוא בהכרח שהתורה אסרה אונאה וגזל וקללה וכו' וכל‬ ‫שבשר זרועו היה בכחו להאיר חדר אפל בכה על האי‬ ‫הש"ס ביבמות דף ע"ח‪ .‬דנענשו ישראל על שאול שלא‬ ‫מיני עניני בין אדם לחברו ופשיטא דהעובר עליהם‬ ‫שופרא שעתידה ליבלע ולא למדו ממנו האיך לזכות‬ ‫נספד כהלכה ואי משום יקרא דחיי הלא מחלו ע"ש‬ ‫עובר על איסור תורה שהמקום צוה עליו והרי הוא‬ ‫לזה והודה לו ר"י וגם הוא בכה עמו שלא זכה שהרבים‬ ‫ולכאורה האיך שייך כלל ישראל ליקרא דחיי דכל ענינו‬ ‫חוטא גם כנגדו ית' וכן גם מבואר שם בגמ' אח"כ דף‬ ‫ילמדו ממנו וכמ"כ אאע"ה בכה על כח שרה בנבואה‬ ‫רק יקרא דיורשי שאול לבד אשר נראה דדעת התוס'‬ ‫פ"ז‪ .‬לגבי החיוב לפייס את חברו אם חטא לו דאם מת‬ ‫שלא למדו ממנה בחייה ועתה כבר אינה כאן והפסידו‬ ‫דשייך עוד מין יקרא דחיי לכל הצבור שהכירו את המת‬ ‫מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי‬ ‫את ההזדמנות‪.‬‬ ‫שאם המספיד מזכיר המעלות שהיו בו הוי הדבר לכבוד‬ ‫לה' אלקי ישראל ולפלוני וכו' הרי דמתחיל ומזכיר‬ ‫לכל הצבור אם למדו לעצמם מדרכיו ולגבי זה יתכן‬ ‫שחטא לה' ומבקש תחילה על החלק שבין אדם למקום‬ ‫עוד י״ל שר״א הבין שזרועו של ר״י נזדככה‬ ‫והאירה מכח מצות ביקור חולים שקיים אצלו בהידור‪.‬‬ ‫דגם למסקנא דקיי"ל שהעיקר יקרא דשכבי אכתי‬ ‫כשכוונתו לבקש על שחטא בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫שייכא להאי יקרא יקרא דצבור דגם המת מתכבד‬ ‫ועל כך בכה‪ ,‬שבקרוב ילך ר״י לעולמו ושופרא רוחנית‬ ‫המ"ב בהלכות ברכת התורה סי' מ"ז סק"י כותב‬ ‫זו תבלה בארץ‪ ,‬בלי שילמדו בני דורו מדרכיו בגמ״ח‪.‬‬ ‫בכבודם שהרבים זכו לו על ידו‪.‬‬ ‫ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל‬ ‫וגם ר״י בכה עמו‪ ,‬שהרי להדר במדת החסד שבין אדם‬ ‫ומענין לענין בהא דאיכא בהספידא משום יקרא‬ ‫על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות‬ ‫לחבירו יכול כל אדם ללמוד‪ ,‬ונמצא שהיתה בידם‬ ‫דשכבי ומשום יקרא דחיי ובהא דאיכא לגבי העומדים‬ ‫טובות וכו' ע"ש וצ"ע ל"ל למ"ב להאריך כ"כ הלא אם‬ ‫הזדמנות ללמוד ממנו ולא ניצלוה‪.‬‬ ‫אצל המת התעוררות יתירה לקיים והחי יתן אל לבו‬ ‫הם צדיקים ודאי שהם בעלי מדות ונראה דאפשר‬ ‫ולתקן חייהם נראה להביא ולהתבונן בכמה מאמרי‬ ‫ועיקר הלימוד מן הנפטר הוא ממדותיו הטובות‪,‬‬ ‫להביא ראיה מן הגמ' דאין הכרח שיהיו הענינים תלוים‬ ‫חז"ל השייכים לזה ולא עוד אלא שיש ללמוד מהם‬ ‫הניכרות לכל מי שבא עמו במגע בחייו‪ .‬וכדתנן באבות‬ ‫זב"ז‪.‬‬ ‫שכדי להשיג מטרה זו של תיקון החיים יעבוד האדם‬ ‫(פ״ג מ״י)‪ ,‬כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום‬ ‫שמצינו ביומא (דף ע״א ע״ב) בכהן גדול שיצא‬ ‫נוחה הימנו‪ ,‬וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח‬ ‫על הנהגתו שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫מעבודת יוה״כ‪ ,‬וכשראה שהעם פנו ללוות את שמעיה‬ ‫המקום נוחה הימנו‪ .‬ומבאר התוי״ט שהוצרך התנא‬ ‫בברכות דף ה‪ :‬איתא ר' אלעזר חלש על לגביה ר'‬ ‫ואבטליון‪ ,‬קינא בהם ופגע בכבודם באמרו ייתון בני‬ ‫להשמיענו את שני הצדדים‪ :‬שלא נאמר שמורת רוח‬ ‫יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה נפל‬ ‫עממין לשלם‪ .‬הרי שאף לאחר שעבד בקודש הקדשים‬ ‫הבריות נובעת מחסידות יתירה‪ ,‬ואף על פי כן רוח‬ ‫נהורא חזייה דהוי קא בכי ר"א א"ל אמאי קא בכית אי‬ ‫וכיפר על ישראל‪ ,‬נכשל באונאת דברים מחמת קנאה‪.‬‬ ‫המקום נוחה הימנו; ומאידך‪ ,‬שלא נאמר שנחת רוח‬ ‫משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד‬ ‫נמצא שגם הצדיק בין אדם למקום צריך לעבוד על‬ ‫הבריות באה רק מפני שמראה לפניהם סימני טהרה‪,‬‬ ‫הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא‬ ‫מדותיו‪ ,‬ולכן יש להתפלל עליהן בפני עצמן‪.‬‬ ‫ובקרבו אינו כן‪ .‬אלא זהו סימן מובהק לשני הצדדים‪,‬‬ ‫כל אדם זוכה לשתי שולחנות ואי משום בני דין גרמא‬ ‫קול דודי ענינים — סימן תרל״ז‬