קול דודי · Kol Doidy — חיי שרה (2026-11-02)

גליון קע"ב – חיי שרה תשפ"ז
דלפנ"כ כששאל מהם אאע"ה לתת לו קבר הבינו שהוא רוצה קבר בביה"ק ותמת שרה בקרית ארבע וגו' ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (כ"ג ב').
שלהם וע"כ אמרו לו פסוק ו' במבחר קברינו וגו' אבל אאע"ה ודאי לא רצה רש״י מפרש שעל ידי בשורת העקדה פרחה נשמתה .ויש לעיין ,למה פירש
לקבור את שרה עמהם אבל האיך יאמר להם ככה בלי לביישם ע"כ כאשר ביקש זאת על לספוד לשרה ולבכותה ולא על ותמת שרה .ונראה ששרה שמעה שנזדמן
שיתנו לו מערת המכפלה רמז להם שהוא יעשה מזה אחזת קבר בתוככם שזה יצחק לשחיטה ,ומתה קודם ששמעה שניצל ,כמבואר בשפ״ח .וכל זמן שאברהם
יתהפך להיות חלק מהביה"ק שלכם ואין דעתו ליפרד מהם בזה. עסק במצוה לא היה לשטן רשות לצערה ,דשליח מצוה אינו ניזוק .אלא שאחר
וישמע אברהם אל עפרון וגו' וישקול אברהם לעפרן וגו' (כ"ג ט"ז). העקדה חזר אברהם לבאר שבע ,ושרה נשארה בחברון ולא ראתה את בנה חוזר
ברש"י חסר וי"ו לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה וכו' יש לומר דזה בשלום ,ואז הצליח השטן בקטרוגו .וזה נרמז בויבא אברהם ,שפירש רש״י
מרומז בו' שחסר כאן דהנה בין אם האי ו' כתוב ובין אם אינו כתוב הקריאה לא מבאר שבע :אילו חזר לחברון וראתה את יצחק ,לא היתה הבשורה גורמת
משתנית רק הכתיבה משתנית והקריאה בבחינת אמירה והכתיבה בבחינת עשיה למיתתה.
וע"כ רמזה תורה כשהחסירה את הו' ואעפ"כ הקריאה נשארת כמות שהיא דגם גר ותושב אנכי עמכם וגו׳ (כ״ג ד׳).
הוא אמר הרבה שהקריאה עדיין כאן ואפילו מעט לא עשה שהכתיבה של האי ברש״י גר מארץ אחרת ונתישבתי עמכם ,ובמדרש אגדה אם תרצו הריני גר,
ו' חסרה ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין וכו׳ .ומשמע שתושב הוא לשון קבוע,
ה' אלקי השמים וגו' הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם וגר לשון ארעי.
(כ"ד ז'). והנה בגמ׳ סוטה (דף ג׳ ע״ב) דרשו מן הכתוב וגם מבני התושבים הגרים
עמכם מהם תקנו ,שאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן ,רשאים
כאן אמר אאע"ה ישלח מלאכו לפניך אבל אח"כ פסוק מ' כשסיפר אליעזר
לקנותו לעבד .אבל כנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן ,אין רשאים
את הנ"ל לבתואל ולבן אמר ישלח מלאכו אתך ולא אמר לפניך [וכבר העיר כן
לקנותו ,דכתיב אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים
באלשיך] ונראה דאאע"ה לעצמו ידע כבר דרבקה היא בת זוגו של יצחק וכן
בארצכם .ורש״י מפרש שהתושבים הם בני שאר האומות שבאו ונתיישבו בארץ,
מבואר להדיא לעיל פר' וירא כ"ב כ' ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם
והנולדים בארצכם הם בניהם שנולדו להם מבנות הארץ .ואילו הגרים בארצכם
לאמר הנה ילדה מלכה וגו' ומפרש רש"י בשובו מהר המוריה וכו' אילו היה בני
הם בני הכנענים שנולדו להם במקום אחר מבנות שאר האומות ,ואחר כך
שחוט כבר היה הולך בלא בנים וכו' בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו וגו'
הביאום לגור בארצם.
ולא רצה לגלות הענין בגילוי רק דרמז באומרו שהמלאך ילך לפניו היינו שיסדר
ונראה מדבריו שדרך האשה ללדת את בניה בארצה ,במקום שאומתה
הכל כפי שכבר ידע ומרוב עוונתנותו כששאל אותו אליעזר אולי לא תאבה וגו'
קבועה ושבו נולדה ודרה כל ימיה ,אף אם לאחר הלידה הולכת עם בעלה ובניה
לא רצה לומר לו דכבר מן השמים הוסכם הדבר רק רמז לו ואליעזר לא הבין
לגור במקומו .לפיכך הנולדים בארצכם הם אלו שאמם מבנות הארץ ,ואילו
ואצלו היה באמת ספק ועשה כל ההשתדלות אשר עשה וע"כ כשחזר וסיפר
הגרים בארצכם הם אלו שאביהם מבני הארץ ,שנולדו במקום אמם ואחר כך באו
לבתואל ולבן אמר ישלח מלאכו אתך ולא לפניך שאין המלאך עושה הכל אלא
לגור במקום אביהם.
רק יחד אתו שהכל תלוי בשעת מעשה האיך יהנו זכותו ומעשיו [ויש להוסיף
אולם מדברי רש״י ביבמות (דף ע״ח ע״ב) ,בד״ה מן הנולדים בארצכם,
דבפר' נח הזכיר רש"י דאברהם אמר אשר התהלכתי לפניו דלא היה צריך סעד
משמע שלא רק הלידה במקום האם ,אלא גם עיקר דירתם שם ,שכתב :דרך אשה
לתומכו וע"כ מדה כנגד מדה גם כשהוא היה צריך לדבר היה המלאך הולך לפניו
להיות במקומה ודרך איש לגלות ,הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה
בלי שיצטרך השתדלות מצדו]
אומות ,אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות וכו׳ .ולפי זה,
היש בית אביך מקום לנו ללין וגו׳ גם מקום ללון וגו׳ (כ״ד כ״ג כ״ה). הנולדים במקום אחר נקראים גרים בארצכם מפני שבאים לכאן לפעמים דרך
ברש״י ללין לינה אחת והיא אמרה ללון כמה לינות ,היינו שאליעזר ביקש ארעי ,ועתידים לחזור למקומם.
לינה אחת ,ורבקה השיבה שכמה לינות אתה יכול ללון אצלנו .ומבואר שהיו״ד ובהגהות הרד״ל בסוטה ביאר להיפך ,שדרך האשה לצאת מארצה ולגור
מורה על דבר מועט וקצר ,ואילו הוי״ו על ריבוי והמשך. אצל בעלה ,אלא שלפעמים נמצאים במקרה במקום האשה בשעת לידת הבנים.
על פי יסוד זה מבואר בקול דודי שינויי לשון שבתורה ,וליקטנו כאן ולדבריו ,כשהאב משאר הארצות והאם מבנות הארץ ,נקראים תושבים בלשון
מהפזורים בספר למען יהיו משנה ברורה במקום אחד. ארעי; וכשהאב מבני הארץ והאם משאר האומות ,נקראים גרים בלשון קבוע.
בפסוק ויושם לפניו לאכול (כ״ד ל״ג) ,הכתיב ויישם ביו״ד והקרי ויושם ולכאורה מדברי רש״י כאן משמע להיפך ,שתושב מורה על קביעות ,וגר על
בוי״ו .ועל פי פירוש רש״י בללין וללון יש לבאר ,שאליעזר התכוון לאכול קול דודי סוטה אות ל"ז דירת ארעי.
סעודה אחת ולשוב מיד לאדונו ,ולכן הכתיב ביו״ד .אלא שכוונתו היתה נסתרת
מבני הבית ,ולכן נרמזה בכתיב בלבד .הם סברו שישאר אצלם ימים אחדים במבחר קברינו קבר את מתך וגו' וידבר אתם וגו' אם יש את נפשכם לקבר
ויאכל עוד בביתם ,ולכן הקרי בוי״ו .ורק לאחר מכן גילה את דעתו באמרו שלחני את מתי וגו' ופגעו לי בעפרון בן צוחר וגו' (כ"ג ד').
לאדני ואל תאחרו אותי ,בעוד שהם ביקשו תשב הנערה אתנו ימים או עשור. לכאורה תמוה קצת הלא כבר אמרו לו כל בני חת במבחר קברנו וכו' איש
בפרשת במדבר אלה קריאי העדה (במדבר א׳ ט״ז) ,הכתיב קריאי ביו״ד את קברו לא יכלה וכו' וא"כ למה הוצרך אברהם עוד הפעם לבקש ופגעו לי
והקרי קרואי בוי״ו .הכתיבה היא בבחינת האותיות ,כנגד עולם העשיה ,ואילו בעפרון וכו' ויתן לי את מערת וכו' הלא עפרון היה בין בני חת ובודאי גם הוא
הקריאה בנקודות היא בבחינה עליונה יותר ,כנגד עולם הבריאה .מצד העדה היה כבר הסכים עמהם לתת לו מה שרוצה ועוד למה היה צריך שהם ידברו אל עפרון
נראה שהיא שבחרה בנשיאים ,וממילא מינוים תלוי בדעתה העשויה להשתנות; ולמה לא ניגש הוא לבדו אצלו וכמו שאח"כ נו"נ הוא בעצמו עמו ונראה דבני
לכן הכתיב קריאי ביו״ד ,המורה על דבר קצר וארעי .אבל באמת נבחרו מלמעלה חת הבינו מא"א שרוצה מקום קבר היינו מקום שהוא כבר קבר או בית הקברות
מפני שהיו ראויים לכך ,ובחירה זו אינה תלויה בדעת העדה; לכן הקרי קרואי דזה הבינו ממה שאמר להם תנו לי אחזת קבר וכו' וע"ז השיבו לו כל אחד ממנו
בוי״ו ,המורה על דבר של קיימא.
עוד יש לבאר קריאי כתיב וקרואי קרינן ,שהכתיב רומז לתורה שבכתב, יש לו קבר או קברים ואתה יכול לבחור במבחר קברינו וכו' ואיש את קברו לא
שאין להוסיף על אותיותיה או לשנותן ,וכפי שניתנה כך היא קבועה .לפיכך יכלה ממך וכו' ואז הוצרך אברהם לומר להם שאינו רוצה מקום קבר שלהם אלא
נרמזה ביו״ד ,המורה על דבר קצר שאינו מתארך .ואילו הקרי רומז לתורה שבעל רוצה לקנות מקום חדש וזו היא מערת המכפלה שעדיין אינו קבר ולזה היה צריך
פה ,המתפרשת ומתרחבת לפי חכמת החכמים ובי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן, בקשה חדשה מהם שיסכימו ע"ז ואם יסכימו אז כדאי שהם ידברו אל עפרון
ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר ניתן למשה מסיני .לכן נרמזה בוי״ו ,המורה להראות דבקשת אברהם מתקבלת עליהם ואז גם הוא יקבלה ולא יחשוב שרק
על ריבוי והרחבה .ועוד יש לפרש ,שבתחילת מינוים נתמנו הנשיאים לשררה ממנו רוצה שדה עבור קבר חדש שדבר זה יתכן דיהא מוזר בעיניו ובזה יובן גם
וכבוד ,ולכן הכתיב קריאי ביו״ד ,בבחינת יחיד .אבל לאחר שנתמנו הוסיפו הא דכתיב אח"כ פסוק ט' ויתן לי את מערת המכפלה וגו' יתננה לי בתוככם
לאחזת קבר וגו' דיש לעיין מה פירוש בתוככם שהוסיף כאן אאע"ה ולהנ"ל י"ל
בפרשת כי תצא האהובה והשנואה בוי״ו ,ולאחר מכן והיה הבן הבכור להיות יועצי העדה ,מדריכיה ועוזריה בכל עניניה ,וכדברי רש״י :הנקראים לכל
לשניאה (כ״א ט״ו) ,ביו״ד .ויש לפרש על פי ללין וללון ,שכל זמן שלא ילדה דבר חשיבות שבעדה .לפיכך הקרי קרואי בוי״ו ,המורה על ריבוי ,שלא הסתפקו
היתה שנואה בוי״ו ,המורה על שנאה קבועה .אבל משילדה לו את בנו בכורו, בעצם השררה אלא נשאו באחריות לכל צרכי העדה.
נתמעטה השנאה ונעשתה ארעית ,ולכן נאמר לשניאה ביו״ד .וכעין שמצינו אצל בפרשת קרח נשיאי עדה קראי מועד (ט״ז ב׳) ,בחיריק ,ואילו בתחילת
לאה :וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. מינוים נקראו קרואי העדה ,בוי״ו .על פי ההבדל שבין ללין לללון יש לבאר,
שבתחילה נתמנו לנשיאות לזמן רב ,ולכן נקראו קרואי העדה .אבל כשקמו
ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה' (כ"ד נ"ב). במחלוקת וביקשו לעצמם את עבודת הקטורת ,כבר נרמז שנשיאותם עומדת
וברש"י מכאן שמודים על בשורה טובה ובשפת"ח העיר למה לא פירש להיפסק במיתתם ,ולכן נקראו קראי בחיריק ,המורה על זמן קצר .ואף הלשון
רש"י כבר כן לעיל פסוק כ"ו ויקוד האיש וישתחו לה' ע"ש מה שתירץ ונראה מועד רומזת שקריאתם עתה למועד קצר ,וכן שמיתתם תבוא על עבודתם בפתח
לומר דשם לא היתה בשורה טובה שלא היה מי שבישר לו מאומה אלא דראה אהל מועד.
בגילוי שמן השמים סייעוהו למצא מיד מה שהיה צריך לו וע"ז הוא דהודה ולגבי אצל נשיאי המטות הכתיב הוא קריאי והקרי קרואי ,ואילו אצל דתן ואבירם
זה קשה ללמד לימוד לדורות דמי יודע לשער אם מן השמים מסייעין אותו במדה (פינחס כ״ו ט׳) הכתיב קרואי והקרי קריאי .ויש לבאר שהכתיב קודם לקרי ,שהרי
דומה לזו ולפעמים יכול אדם לרמות את עצמו דאין זה דבר ברור לזכות לסיעתא תחילה נכתבת התורה ואחר כך קוראים בה .הנשיאים ,בשעת בחירתם ,עדיין לא
דשמיא בולטת דומה לזו של אליעזר וממילא לא פירש רש"י שם כן משא"כ היו ידועים ,ולכן הכתיב ביו״ד ,בבחינת התחלה וארעיות .אבל לאחר שהנהיגו
לגבי בשורה טובה הבאה לאדם בפירוש מפה אדם אחר דומיא דזו שבתואל ולבן כראוי נקבע שמם לשבח לדורות ,ולכן הקרי בוי״ו .לעומתם ,דתן ואבירם היו
אמרו לו שמסכימים לזווג ,מדבר כזה יש לימוד לדורות להודות על בשורה טובה עשירים ותקיפים ושמם ידוע מתחילה ,ולכן הכתיב קרואי בוי״ו; אך לאחר
ועוד יש לדייק דכאן כתוב וישתחו ארצה לה' משא"כ לעיל לא כתוב לשון ארצה שהצו על משה ואהרן ונאבדו ,נתברר שמעמדם לא היה של קיימא ,ולכן הקרי
וי"ל דעל בשורה טובה מודים לא רק לה' אלא גם למי שמבשר את הבשורה וזה לדורות קריאי ביו״ד .עוד יש לבאר אצל דתן ואבירם ,שהקרי קריאי ביו״ד מורה
ענין ארצה היינו עמי הארץ בתואל ולבן דומיא דאברהם שהשתחוה לעם הארץ על מעמדם בחייהם ,שלא האריך ימים ונפסק במיתתם הפתאומית .אבל הכתיב
לבני חת וגם כאן השתחוה אליעזר לה' וגם לעם הארץ וזה הלימוד שיש למי קרואי בוי״ו מורה על מה שנשאר מפרשתם לדורות :כיון שעונשם בא בדרך נס,
ששומע בשורה טובה להודות גם למבשר. נעשה סיפורם לימוד קבוע ,להכניס יראת שמים ומוסר בלב ישראל .גדלותם
היתה ארעית ,אבל הלימוד מעונשם נשאר קבוע.
בענין הספד יקרא דחיי או יקרא דשכבי
שהנהגת האדם בין אדם לחבירו מעידה על דרגתו בין דעשיראה ביר א"ל להאי שופרא דבלי בארעא קבכינא בגמ' סנהדרין דף מ"ו :הספידא יקרא דחיי הוי או
אדם למקום. א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרוייהו וכו' ולכאורה יקרא דשכבי הוי למאי נ"מ דאמר לא תספדוה לההוא
וכמ"כ מצינו במתני' דשלהי יומא דף פ"ה :דתנן קשה למה בכה ר"א על שופריה דר"י דעתידה ליבלע גברא א"נ לאפוקי מיורשין וכו' ומפרש רש"י ד"ה
עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר עבירות שבין בקרקע כשימות ולמה הסכים ר"י כ"כ בפשטות דעל זה לאפוקי מיורשין וז"ל על כרחן שכר הספדנין אי יקרא
אדם לחברו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חברו את זו ודאי יש לבכות וכבר עמד בזה המהרש"א שם בח"א. דשכבי כי אמר לא תספדוהו צייתינן ליה ואי לא אמר
דרש ראב"ע מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו [ויקרא ט"ז וכעי"ז מצינו שבדברי יחזקאל על פרשת חיי שרה ואמרי היורשין לא ניחא לן כפינן להו ואי יקרא דחיי
ל'] עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר עבירות שבין הביא מהישמח משה לתמוה אהא דכתיב ויבא אברהם לדידיה לא צייתינן ליורשין צייתינן עכ"ל רש"י ואיכא
אדם לחברו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חברו וכו' לספוד לשרה ולבכותה וגו' [בראשית כ"ג ב'] דמה הוא בגמ' שו"ט ארוכה עם ראיות לכאן ולכאן ומסקינן דהוי
ולכאורה יש לעיין למה האריך התנא לחזור פעמיים על ענין לבכות על המת הלא לית דינא בלא דיינא ובודאי יקרא דשכבי.
מימרא זו ה"ל לקצר ולומר רק עבירות וכו' כדדריש שמן השמים נגזר כן וצריך לקבל ע"ש. לכאורה מבואר בהאי איבעיא דיקרא דשכבי היינו
ראב"ע מדכתיב מכל וגו' ואולי נוכל לומר דרצה ונראה דענין הבכיה הוא דהחי מצטער על שלא כבוד המת שמדברים מחשיבותו ומעלותיו ויקרא דחיי
להדגיש לן בהביאו כל אריכות המימרא בפעם שניה למד מהמת ההנהגות הטובות שהיו בו ועתה כשכבר הכוונה ליורשין שהם מתכבדים בכבוד מורישם הנספד
דבאינו מרצה את חבירו גם עבירות שבין אדם למקום איננו בעולם עמו א"א ללמוד ממנו והבכיה באה על [ובזה מסקינן דהעיקר הוא כבוד המת].
לא תיקן לגמרי וכדרואין במתני' דאבות הנ"ל ועוד דכן עצמו וכשראה ר"א שר"י זכה לזקק כ"כ את גופו עד אבל התוס' ד"ה הספידא וכו' העירו מהא דמייתי
הוא בהכרח שהתורה אסרה אונאה וגזל וקללה וכו' וכל שבשר זרועו היה בכחו להאיר חדר אפל בכה על האי הש"ס ביבמות דף ע"ח .דנענשו ישראל על שאול שלא
מיני עניני בין אדם לחברו ופשיטא דהעובר עליהם שופרא שעתידה ליבלע ולא למדו ממנו האיך לזכות נספד כהלכה ואי משום יקרא דחיי הלא מחלו ע"ש
עובר על איסור תורה שהמקום צוה עליו והרי הוא לזה והודה לו ר"י וגם הוא בכה עמו שלא זכה שהרבים ולכאורה האיך שייך כלל ישראל ליקרא דחיי דכל ענינו
חוטא גם כנגדו ית' וכן גם מבואר שם בגמ' אח"כ דף ילמדו ממנו וכמ"כ אאע"ה בכה על כח שרה בנבואה רק יקרא דיורשי שאול לבד אשר נראה דדעת התוס'
פ"ז .לגבי החיוב לפייס את חברו אם חטא לו דאם מת שלא למדו ממנה בחייה ועתה כבר אינה כאן והפסידו דשייך עוד מין יקרא דחיי לכל הצבור שהכירו את המת
מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי את ההזדמנות. שאם המספיד מזכיר המעלות שהיו בו הוי הדבר לכבוד
לה' אלקי ישראל ולפלוני וכו' הרי דמתחיל ומזכיר לכל הצבור אם למדו לעצמם מדרכיו ולגבי זה יתכן
שחטא לה' ומבקש תחילה על החלק שבין אדם למקום עוד י״ל שר״א הבין שזרועו של ר״י נזדככה
והאירה מכח מצות ביקור חולים שקיים אצלו בהידור. דגם למסקנא דקיי"ל שהעיקר יקרא דשכבי אכתי
כשכוונתו לבקש על שחטא בין אדם לחברו. שייכא להאי יקרא יקרא דצבור דגם המת מתכבד
ועל כך בכה ,שבקרוב ילך ר״י לעולמו ושופרא רוחנית
המ"ב בהלכות ברכת התורה סי' מ"ז סק"י כותב זו תבלה בארץ ,בלי שילמדו בני דורו מדרכיו בגמ״ח. בכבודם שהרבים זכו לו על ידו.
ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל וגם ר״י בכה עמו ,שהרי להדר במדת החסד שבין אדם ומענין לענין בהא דאיכא בהספידא משום יקרא
על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מדות לחבירו יכול כל אדם ללמוד ,ונמצא שהיתה בידם דשכבי ומשום יקרא דחיי ובהא דאיכא לגבי העומדים
טובות וכו' ע"ש וצ"ע ל"ל למ"ב להאריך כ"כ הלא אם הזדמנות ללמוד ממנו ולא ניצלוה. אצל המת התעוררות יתירה לקיים והחי יתן אל לבו
הם צדיקים ודאי שהם בעלי מדות ונראה דאפשר ולתקן חייהם נראה להביא ולהתבונן בכמה מאמרי
ועיקר הלימוד מן הנפטר הוא ממדותיו הטובות,
להביא ראיה מן הגמ' דאין הכרח שיהיו הענינים תלוים חז"ל השייכים לזה ולא עוד אלא שיש ללמוד מהם
הניכרות לכל מי שבא עמו במגע בחייו .וכדתנן באבות
זב"ז. שכדי להשיג מטרה זו של תיקון החיים יעבוד האדם
(פ״ג מ״י) ,כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום
שמצינו ביומא (דף ע״א ע״ב) בכהן גדול שיצא נוחה הימנו ,וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח על הנהגתו שבין אדם לחבירו.
מעבודת יוה״כ ,וכשראה שהעם פנו ללוות את שמעיה המקום נוחה הימנו .ומבאר התוי״ט שהוצרך התנא בברכות דף ה :איתא ר' אלעזר חלש על לגביה ר'
ואבטליון ,קינא בהם ופגע בכבודם באמרו ייתון בני להשמיענו את שני הצדדים :שלא נאמר שמורת רוח יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה נפל
עממין לשלם .הרי שאף לאחר שעבד בקודש הקדשים הבריות נובעת מחסידות יתירה ,ואף על פי כן רוח נהורא חזייה דהוי קא בכי ר"א א"ל אמאי קא בכית אי
וכיפר על ישראל ,נכשל באונאת דברים מחמת קנאה. המקום נוחה הימנו; ומאידך ,שלא נאמר שנחת רוח משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד
נמצא שגם הצדיק בין אדם למקום צריך לעבוד על הבריות באה רק מפני שמראה לפניהם סימני טהרה, הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ואי משום מזוני לא
מדותיו ,ולכן יש להתפלל עליהן בפני עצמן. ובקרבו אינו כן .אלא זהו סימן מובהק לשני הצדדים, כל אדם זוכה לשתי שולחנות ואי משום בני דין גרמא
קול דודי ענינים — סימן תרל״ז
