gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נדבת‬ ‫הרה"ח ר' צבי רבר שליט"א‬ ‫לע"נ אביו‬ ‫הרה"ח ר' יוסף רבר זצ"ל‬ ‫ב"ר צבי ז"ל‬ ‫נלב"ע א' כסלו תש"ע‬ ‫קובץ רכ"ט‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ערש"ק‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫להאי סופר המלך‪ ,‬אבר"ך כמדרשו‪ ,‬צנא מלא ספרא‪,‬‬ ‫ממנו נהנים "עצה ותבונה" ובעומ"ק לב"ו ודעתו הרחבה‬ ‫דולה ומשקה מתורת רבותינו להשקות צמאים מידי שבת בשבתו‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ג ר' יוסף יהודה שטיינמץ‬ ‫עורך מדור "עומק לב"‬ ‫לרגל הולדת בנו למז"ט ובשעטו"מ‬ ‫יה"ר שיזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו‬ ‫ולגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט ולרוות נחת דקדושה מכל יוצ"ח‬ ‫בברכה מערכת עצה ותבונה‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫קפ"א – קפ"ב ב'‬ ‫השבוע ‪ -‬פר' לך חיי שרה‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫קפ"ב ג' – קפ"ג‬ ‫שבוע הבא – פר' תולדות‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫חיי שרה‬ ‫עומק‬ ‫חיי שרה‬ ‫את יצחק בנה לעולה לה' והבינה‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע וגו' (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בקדושתה שנעשה על ידי זה יחוד גדול‬ ‫וברש"י‪" :‬נסמכה מיתת שרה לעקידת‬ ‫וקדוש‪ ,‬והמקום ההוא היה רחוק ממנה‬ ‫יצחק‪ ,‬לפי שעל ידי בשורת‬ ‫ללכת שמה להתדבק עם אב ובנו בקדושת‬ ‫העקידה‪ ,‬שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט‬ ‫היחוד‪ ,‬לכן על כל פנים מרחוק מסרה‬ ‫שלא נשחט‪ ,‬פרחה נשמתה ממנה‬ ‫נפשה באהבה ובטהרה להפרד מעולם‬ ‫ומתה"‪.‬‬ ‫הזה בעת רצון ושעה קדושה כזאת‪,‬‬ ‫ובספה"ק עבודת ישראל תמה בזה‪,‬‬ ‫והקב"ה הסכים על ידה ויצאה נפשה‬ ‫וז"ל‪" :‬וצריך הענין ביאור‪,‬‬ ‫בקדושתה בשעה זאת‪ .‬וזה נרמז 'ותמת‬ ‫הלא הצדיקים כל רצונם וחיותם לעשות‬ ‫שרה בקרית ארבע' רומז מקום הקריה‬ ‫רצון קונם ומוסרים נפשם ומאודם‬ ‫שמיתתה היה על פי ארבע שהם ד'‬ ‫ויוצאי חלציהם בעבור כבודו יתברך שמו‬ ‫אותיות אדנ"י שבהם כוונת מסירת‬ ‫ואיך יתכן לומר על שרה אמנו הצדקת‬ ‫נפשות וקבלת עול מלכות שמים"‪ .‬ועד"ז‬ ‫אשר היה אברהם אבינו טפל לה בנביאות‬ ‫איתא בישמח ישראל (אות א)‪.‬‬ ‫(רש"י לעיל כא‪ ,‬יב)‪ ,‬כששמעה מעקידת‬ ‫והנה עה"פ (במדבר כב‪ ,‬כא) "ויקם בלעם‬ ‫יצחק פרחה נשמתה מחרדה ובהלה‬ ‫בבקר ויחבש את אתנו"‪ ,‬פירש‬ ‫כדרך פשוטי בני אדם אשר כל חיותם‬ ‫רש"י‪" :‬מכאן שהשנאה מקלקלת את‬ ‫לגדל זרע ולהרבות הון ובפירוד הבנים‬ ‫השורה‪ ,‬שחבש הוא בעצמו‪ ,‬אמר‬ ‫או הממון כמעט ימותו‪ ,‬אמנם לא כן‬ ‫הקב"ה‪ ,‬רשע‪ ,‬כבר קדמך אברהם‬ ‫שרה אמנו חלילה לה"‪.‬‬ ‫'וישכם‬ ‫(לעיל כב‪ ,‬ג)‬ ‫אביהם‪ ,‬שנאמר‬ ‫וביאר וז"ל‪" :‬רק נוכל לומר כי בשמעה‬ ‫אברהם בבקר ויחבוש את חמורו'"‪.‬‬ ‫מעשה העקידה שעקד אברהם‬ ‫לב‬ ‫חיי שרה‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫שהמצווה עצמה חוזרת ונותנת חיים‬ ‫ונמצא שביחוד הגדול והקדוש שפעל‬ ‫חדשים למקיימה‪ ,‬ומחמת זה הוא נשאר‬ ‫אברהם בעת העקידה‪ ,‬המשיך‬ ‫בחיים אחר כך‪ ,‬וזהו 'וחי בהם'‪,‬‬ ‫עי"ז ריווח והצלה לזרעו להצילם‬ ‫שהמצוות נותנות חיות לאדם שלא תצא‬ ‫מקללותיו של בלעם‪ .‬וא"כ גם שרה‪,‬‬ ‫נפשו מתוך דביקות בקיומן‪.‬‬ ‫שמסרה נפשה בייחוד זה של העקידה‪,‬‬ ‫פעלה ג"כ על הצלת בנ"י מקללותיו של‬ ‫והנה שרה אמנו שלא הייתה בכלל ציווי‬ ‫אותו רשע‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬ומעצמה נכנסה למצב‬ ‫הדביקות והייחוד שהיה שם‪ ,‬יצאה‬ ‫וי"ל שדבר זה נרמז במקום הייחוד של‬ ‫נפשה‪ ,‬כי לא היה לה את כח המצווה‬ ‫שרה ‪' -‬קרית ארבע'‪ ,‬שזה עמד‬ ‫שיתן לה חיים חדשים אחר כלות נפשה‬ ‫כנגד המקום שבו עמד בלעם דכתיב‬ ‫לאלוקים‪ .‬אבל אברהם אבינו שהיה‬ ‫(במדבר שם‪ ,‬לט) "וילך בלעם עם בלק ויבאו‬ ‫מצווה ועושה במצוות העקידה‪ ,‬אף אחר‬ ‫קרית חצות"‪.‬‬ ‫שבוודאי עלה ונתעלה למעלת הדביקות‬ ‫העליונה והייחוד השלם‪ ,‬נשאר בחיים‬ ‫בדברי העבודת ישראל הנ"ל יש להבין‪,‬‬ ‫מכח קיום המצווה גופה שהפיחה בו‬ ‫שהרי בוודאי שגם אברהם‬ ‫רוח חיים‪.‬‬ ‫בעמדו לפני הקרבת בנו לעולה הגיע‬ ‫למדרגה נפלאה זו של דביקות וייחוד‬ ‫שלם‪ ,‬ולא כל שכן הוא משרה שלא הייתה‬ ‫ובעיקר הקושיא איך ייתכן שהצטערה‬ ‫שם‪ ,‬וא"כ מדוע הוא לא יצאה נפשו‪.‬‬ ‫שרה על עקידת יצחק עד‬ ‫ויבואר עפ"י מה דאיתא בספה"ק‬ ‫שפרחה נשמתה‪ ,‬יש מתרצים‪ ,‬שאין‬ ‫(ראה שפתי צדיק פרשת שמיני אוי"ב‬ ‫הכוונה שפרחה נשמתה כיוון שחשבה‬ ‫בשם החידושי הרי"מ) עה"פ (ויקרא יח‪ ,‬ה)‬ ‫שבאמת נשחט‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬מזה‬ ‫"ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר‬ ‫ששמעה ש'כמעט שלא נשחט'‪ ,‬והבינה‬ ‫יעשה אתם האדם וחי בהם"‪ ,‬שהנה כל‬ ‫שבפועל לא נשחט‪ ,‬וחשבה שזה משום‬ ‫מצוה יש לעשותה מתוך דביקות‬ ‫שלא עמדו בניסיון לקיים רצון ה'‪ ,‬ועל‬ ‫אלא‬ ‫הנפש‪,‬‬ ‫לכלות‬ ‫עד‬ ‫מוחלטת‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫חיי שרה‬ ‫עומק‬ ‫את הציווי‪ ,‬שהרי הייתה גדולה במעלת‬ ‫זה בא בליבה צער גדול עד למאוד‪ ,‬עד‬ ‫הנבואה מאברהם כנ"ל‪ ,‬והיא שלא‬ ‫שפרחה נשמתה‪.‬‬ ‫עמדה למבחן הניסיון הייתה יכולה‬ ‫וי"ל עוד‪ ,‬דהנה ברש"י לעיל (כב‪ ,‬יב)‬ ‫להבין את הציווי לאמיתו‪ ,‬שהוא רק‬ ‫איתא‪" :‬אמר לו אברהם‪ ,‬אפרש‬ ‫להעלות את יצחק ולא לשחטו‪ ,‬הנה‬ ‫לפניך את שיחתי‪ ,‬אתמול אמרת לי (כא‪,‬‬ ‫כששמעה ש'כמעט ולא נשחט'‪ ,‬חשבה‬ ‫יב) 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬וחזרת‬ ‫שאברהם לא עמד על הבנת הציווי‬ ‫ואמרת (כב‪ ,‬ב) 'קח נא את בנך'‪ ,‬עכשיו‬ ‫כראוי‪ ,‬ושחט את יצחק בחינם‪ .‬ומהצער‬ ‫אתה אומר לי (כב‪ ,‬יב) 'אל תשלח ידך אל‬ ‫הזה מתה (וראה עוד פרשת וירא עה"פ וישכם‬ ‫הנער'‪ .‬אמר לו הקב"ה‪' ,‬לא אחלל בריתי‬ ‫אברהם בבוקר)‪.‬‬ ‫ומוצא שפתי לא אשנה' (תהלים פט‪ ,‬לה)‪,‬‬ ‫כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה‪,‬‬ ‫לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו‪,‬‬ ‫ותקח הצעיף ותתכס (שם‪ ,‬סה)‪.‬‬ ‫אסקתיה אחתיה"‪.‬‬ ‫וברש"י‪'" :‬ותתכס'‪ ,‬לשון ותתפעל‪,‬‬ ‫והוא צ"ב שנמצא שטעה אברהם‬ ‫כמו ותקבר‪ ,‬ותשבר"‪.‬‬ ‫מתחילה בהבנת רצון ה'‪ .‬אמנם‬ ‫והרה"ק רבי אברהם יעקב‬ ‫הביאור בזה‪ ,‬שזה גופא היה מאת ה'‬ ‫מסאדיגורא זי"ע אמר‬ ‫שהעלים מעיניו הבנת הנבואה כראוי‪,‬‬ ‫לבאר בדרך הרמז מדוע הביא רש"י‬ ‫ויחשוב שהציווי הוא לשחוט את יצחק‪,‬‬ ‫דווקא שני דוגמאות אלו ללשון‬ ‫וזה יהיה לו לניסיון‪ .‬וברגע שהלך לשחוט‬ ‫'ותתפעל'‪ .‬שהנה ישנם שלושה זמנים‬ ‫וגילה שהוא מוכן לזה‪ ,‬אז אמר לו‬ ‫בחיי האדם שנאספים המון רב לכבודו‪,‬‬ ‫הקב"ה 'אל תשלח ידך אל הנער'‪ ,‬ופתח‬ ‫בלידתו בעת הברית שבאים רבים‬ ‫לו את עיני שכלו להבין שהציווי היה רק‬ ‫להשתתף בשמחה‪ ,‬וכן ביום חתונתו‬ ‫'העלהו'‪.‬‬ ‫נאספים כל הקרובים והידידים ליטול‬ ‫אכן כל זה לגבי אברהם‪ ,‬שהסתיר‬ ‫חלק בשמחתו‪ ,‬וביום פטירתו בהלווייתו‬ ‫הקב"ה ממנו את ההבנה הנכונה‬ ‫שבאים רבים לספוד עליו ולבכותו‪.‬‬ ‫בציווי 'העלהו'‪ ,‬אבל שרה שידעה גם כן‬ ‫לב‬ ‫חיי שרה‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫שהנה כנודע הנישואין הוא עת תשובה‬ ‫ובשניים מזמנים אלו‪ ,‬בעת לידתו ובעת‬ ‫(ראה בית שמואל סי' סא סק"ו‪ ,‬ושל"ה הק' שער‬ ‫פטירתו‪ ,‬על אף שכל האסיפה‬ ‫האותיות אות ק' קדושת הזיווג)‪ .‬והדרך‬ ‫היא לכבודו‪ ,‬פשיטא שאין לאדם בעצמו‬ ‫כדאיתא‬ ‫הוא‬ ‫לתשובה‬ ‫להתעורר‬ ‫שום רגש מן הכבוד שעושים לו‪ ,‬בלידתו‬ ‫במשנה (אבות פ"ג מ"א) "דע מאין באת‬ ‫אין לו דעת להרגיש בזה‪ ,‬ובמותו כבר‬ ‫ולאן אתה הולך"‪.‬‬ ‫אינו בהאי עלמא ליהנות מן הכבוד‪ .‬אכן‬ ‫ביום חתונתו ייתכן שיבוא לחתן ולכלה‬ ‫ולכן כאשר עמדה רבקה לקראת‬ ‫התפעלות מן הכבוד שנעשה להם‪.‬‬ ‫נישואיה עם יצחק‪ ,‬התבוננה‬ ‫ועל זה הביא רש"י דוגמאות אלו‬ ‫ב'ותקבר'‪ ,‬היינו זמן המיתה שהוא 'לאן‬ ‫להשוותם לקרא דידן‪ ,‬דמיירי‬ ‫אתה הולך'‪ ,‬וב'ותשבר' היינו זמן הלידה‬ ‫בנישואי רבקה ליצחק (ו'ותתכס' היינו‬ ‫שהוא 'מאין באת'‪.‬‬ ‫כנהוג שמכסים פני הכלה בעת ההליכה‬ ‫לחופה (ראה ספר האסופות סי' שצב‪ ,‬הובא בקובץ‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬ד'ותתכס' מרמז על זה‬ ‫שיטות קמאי כתובות ז‪ ,)):‬לומר לך‪,‬‬ ‫שמציאת הזיווג הוא דבר מכוסה‬ ‫שה'ותתפעל' היינו ההתפעלות של‬ ‫ונעלם מעיני כל חי‪ ,‬ואינו מתנהל‬ ‫רבקה מהכבוד שנעשה לה ביום‬ ‫בדרכים רגילים וטבעיים‪ ,‬ויש הרבה‬ ‫חתונתה‪ ,‬היה ממש כמו בעת 'ותקבר'‪,‬‬ ‫קשיים ומניעות המעכבים את הזיווג‪,‬‬ ‫בלוויית המת‪ ,‬ובעת 'ותשבר'‪ ,‬הרומז על‬ ‫הנגרמים ע"י משטינים ומקטרגים (ראה‬ ‫זמן הלידה‪ ,‬מלשון "יושבת על המשבר"‬ ‫לעיל עה"פ ויצא יצחק)‪ .‬וזהו 'כמו ותקבר‬ ‫(שבת קכט‪ .).‬היינו כמו שבעתות אלו אין‬ ‫ותשבר'‪ ,‬שפעמים צריכים לעבור מצבים‬ ‫התפעלות כלל‪ ,‬כך לא התפעלה רבקה‬ ‫של 'ותקבר ותשבר'‪ ,‬צרות ושברונות עד‬ ‫כלל גם מן האסיפה והשמחה הגדולה‬ ‫שזוכים להגיע לגמר הזיווג‪ ,‬וכמו‬ ‫בעת החתונה‪.‬‬ ‫שרואים כאן כמה מניעות שעמדו‬ ‫לאליעזר להפריע את הבאת הזיווג של‬ ‫ויש לומר באופן אחר בביאור ההשוואה‬ ‫יצחק ורבקה לידי גמר טוב‪.‬‬ ‫של 'ותקבר' 'ותשבר' ל'ותתכס'‪,‬‬ ‫ז‬ ‫עמוקים‬ ‫התבונה‬ ‫פרקי"מ'ב‬ ‫תניאפרק‬ ‫תניא‬ ‫מים‬ ‫דולה‬ ‫ה‬ ‫מים עמוקים‬ ‫לקוטי אמרים תניא –פרק י"ב‬ ‫לכל אדם שאז מקשר חב"ד שלו לה'‬ ‫והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר‬ ‫להעמיק דעתו בגדולת א"ס ב"ה ולעורר‬ ‫כל כך לכבוש את העיר‬ ‫את האהבה כרשפי אש בחלל הימני‬ ‫קטנה להתלבש בגוף להחטיאו דהיינו‬ ‫שבלבו לדבקה בו בקיום התורה‬ ‫ששלש' לבושי נפש הבהמית שהם‬ ‫ומצותיה מאהבה שזהו ענין המבואר‬ ‫מחשבה דבור ומעשה שמצד הקליפ'‬ ‫בקריאת שמע דאורייתא וברכותיה‬ ‫אין גוברים בו על נפש האלהית‬ ‫שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן הן הכנה‬ ‫להתלבש בגוף במוח ובפה ובשאר‬ ‫לקיום הק"ש כמ"ש במ"א ואז הרע‬ ‫רמ"ח אברים להחטיאם ולטמאם ח"ו‬ ‫שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב‬ ‫רק שלשה לבושי נפש האלהית הם‬ ‫המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח‬ ‫לבדם מתלבשים בגוף שהם מחשבה‬ ‫המקושרים בגדולת א"ס ב"ה‪ .‬אבל‬ ‫דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה‬ ‫אחר התפלה בהסתלקות המוחין‬ ‫ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם‬ ‫דגדלות א"ס ב"ה הרי הרע חוזר וניעור‬ ‫ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה‬ ‫בחלל השמאלי ומתאוה תאוה לתאות‬ ‫אחת ורגע אחד כל ימיו אך מהות‬ ‫עוה"ז ותענוגיו‪ .‬רק מפני שלא לו לבדו‬ ‫ועצמות נפש האלהית שהן עשר‬ ‫משפט המלוכה והממשלה בעיר אינו‬ ‫בחינותיה לא להן לבדן המלוכה‬ ‫יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל‬ ‫והממשלה בעיר קטנה כי אם בעתים‬ ‫להתלבש באברי הגוף במעשה דבור‬ ‫מזומנים כמו בשעת קריאת שמע‬ ‫ומחשבה ממש להעמיק מחשבתו‬ ‫ותפלה שהיא שעת מוחין דגדלות‬ ‫בתענוגי עוה"ז איך למלאת תאות לבו‬ ‫למעלה וגם למטה היא שעת הכושר‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫ח‬ ‫תאותו שבלבו שלא למלאת משאלות‬ ‫כי המוח שליט על הלב [כמ"ש בר"מ פ'‬ ‫לבו במעשה דבור ומחשבה ולהסיח‬ ‫פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו שכך‬ ‫דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך‬ ‫נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול‬ ‫לגמרי ובפרט אל צד הקדושה‪.‬‬ ‫ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח‬ ‫דולה התבונה‬ ‫בגדר מדרגת הבינוני‪ ,‬ובגודל הזמן של שעת קרי"ש ותפלה‬ ‫שאז שואב האדם כח לעמוד בכל הנסיונות‬ ‫שיעור ליל שישי פרשת וירא תשפ"ז‬ ‫ליקוטי אמרים תניא – פרק י"ב‬ ‫סיכום הפרקים הקודמים‬ ‫אנו אוחזים בפרק י"ב‪ .‬לאחר שנתבאר בפרקים הקודמים שיש חמש בחינות‪ :‬צדיק‬ ‫וטוב לו‪ ,‬צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו‪ ,‬רשע ורע לו‪ ,‬ובינוני‪ .‬וביאר התניא באריכות‬ ‫במהלך הפרקים הקודמים ‪ -‬אשר בנויים בסדר מופתי זה על גבי זה ‪ -‬שיש מלחמה בין‬ ‫הנפש האלוקית להנפש הבהמית‪ ,‬שכל אחד מהם רוצה למשול על הגוף‪ .‬ובמדרגת‬ ‫'צדיק' נתבטל הרע‪ ,‬ויש בזה שתי בחינות‪' :‬צדיק וטוב לו' ‪ -‬שהרע אצלו נתבער לגמרי‪,‬‬ ‫ו'צדיק ורע לו' ‪ -‬שהרע קיים אך כפוף אל הטוב ובטל אליו‪ .‬ומאידך גיסא בבחינת‬ ‫'רשע'‪ :‬יש 'רשע וטוב לו' ‪ -‬שעדיין יש בו טוב ולפעמים הטוב מתגבר‪ ,‬ו'רשע ורע לו' ‪-‬‬ ‫שהוא רע גמור‪ .‬וכפי שדובר בפרק י"א שכל אחד מישראל יש בו נשמה‪ ,‬אלא שאצל‬ ‫ט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫רשע גמור היא בבחינת 'מקיף'‪ ,‬שבתוכו פנימה אין חלק הטוב פועל‪ ,‬אבל הוא מקיף‬ ‫עליו מלמעלה‪.‬‬ ‫לימוד מדרגת הבינוני נוגע גם לאנשים כערכנו‬ ‫וכאן בפרק י"ב הוא מתחיל לבאר ענין ה'בינוני'‪ .‬והרי זהו העיקר והבריח התיכון שעליו‬ ‫מושתת ועומד ספר התניא‪ ,‬הנקרא "ספרן של בינונים"‪ ,‬וכאן הוא מתחיל‬ ‫להסביר מהו מהות ועבודת הבינוני‪ .‬ואף שאנו רחוקים מאד ולא הגענו למדרגת 'בינוני'‬ ‫כפי איך שמגדירו התניא‪ ,‬מכל מקום לומדים ענין זה ונושאים עינינו למדריגה זו כדי‬ ‫להוציא ממנה הוראות לחיינו ולהפיק לימודים מהמצב של הבינוני הנוגעים ושייכים גם‬ ‫אלינו‪.‬‬ ‫הבינוני אינו נותן ללבושי נפש הבהמית להתלבש בו‬ ‫ואומר כך‪ :‬והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה ‪-‬‬ ‫שהוא הגוף כדרשת חז"ל (נדרים לב ע"ב)‪ ,‬להתלבש בגוף להחטיאו‪ ,‬דהיינו‬ ‫ששלשת לבושי נפש הבהמית‪ ,‬שהם מחשבה דיבור ומעשה שמצד הקליפה‪ ,‬אין‬ ‫גוברים בו על נפש האלהית להתלבש בגוף‪ ,‬במוח ‪ -‬שהוא המחשבה‪ ,‬ובפה ‪ -‬שהוא‬ ‫הדיבור‪ ,‬ובשאר רמ"ח איברים ‪ -‬שהוא במעשה‪ ,‬להחטיאם ולטמאם ח"ו‪ ,‬רק שלשה‬ ‫לבושי נפש האלהית הם לבדם מתלבשים בגוף‪ ,‬שהם מחשבה דיבור ומעשה של‬ ‫תרי"ג מצות התורה ‪ -‬הרי להנפש יש לבושים‪ ,‬שהם‪ :‬מחשבה דיבור ומעשה‪ .‬ויש בזה‬ ‫מחשבה דיבור ומעשה של הנפש האלקית (עי' לעיל פרק ד')‪ ,‬ויש מחשבה דיבור ומעשה‬ ‫של הנפש הבהמית (עי' לעיל פרק ו')‪ .‬ואצל הבינוני‪ ,‬הנפש הבהמית שלו איננו מצליח‬ ‫להוציא אל הפועל שהאדם יתלבש בלבושי נפש הבהמית‪ ,‬ורק לבושי נפש האלוקית‬ ‫הם לבד מתלבשים בגופו‪.‬‬ ‫הגם שלא עבר עבירה מימיו אבל הרע קיים ולכן נקרא 'בינוני'‬ ‫וזה הבינוני נמצא במדריגה כזו‪ :‬ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם‪ ,‬ולא נקרא‬ ‫עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו ‪ -‬ואם תשאל‪ ,‬אם כן מפני‬ ‫מה אינו נקרא 'צדיק'‪ ,‬אך מהות ועצמות נפש האלהית שהן עשר בחינותיה‪ ,‬לא להן‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה ‪ -‬כי יש בחינה ומושג של 'מהות ועצמות'‪ .‬כי‬ ‫ענין מדריגת הבינוני הוא‪ ,‬מצד הפעולות והלבושים של מחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאינו חושב רע‪ ,‬ואינו מדבר רע‪ ,‬ואינו עושה רע‪ ,‬אלא רק מחשבות ודיבורים ומעשים‬ ‫טובים‪ .‬אבל ה'מהות ועצמות' עדיין לא נשתנו‪ ,‬ונשאר 'מהות ועצמות' של רע‪ .‬ולפי"ז‬ ‫הפירוש אמאי נקרא 'בינוני' הוא‪ ,‬מפני שהרע עדיין קיים ומושך אל הרע‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫הגיע למדריגה כזו שמצליח ועולה בידו להגביר הטוב על הרע שלא יוכל להכשילו‬ ‫ולהשתלט עליו‪ ,‬אבל עצם המלחמה עדיין קיימת אצלו‪.‬‬ ‫דברי התניא צ"ע‬ ‫והנה לשון התניא כאן קשה מאד להולמו ולהבינו‪ ,‬מה שכתב שענין הבינוני הוא "שלא‬ ‫עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת‬ ‫ורגע אחד כל ימיו"‪ .‬ונמצא לפי זה‪ ,‬שאדם שחטא ונכשל פעם אחת באיזה חטא ועוון‪,‬‬ ‫שוב לא יוכל להיות בינוני ונשאר בגדר רשע לעולם ועד‪ ,‬הרי בוודאי יש כח באדם‬ ‫להשתנות ולהתהפך לאיש אחר‪ ,‬ומהו הפירוש שלא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫וביותר קשה‪ ,‬שהרי התניא עצמו בפרק י"ד‪ ,‬כשרוצה להעלותנו למדת הבינוני‪ ,‬כותב‬ ‫שם בזה הלשון‪" :‬והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם‬ ‫ימשוך‪ ,‬שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה"‪ .‬הרי מפורש להדיא בדברי‬ ‫התניא גופא שבכל עת ובכל שעה ביכולת האדם ובאפשרותו להחליט ולגמור בנפשו‬ ‫להיות בינוני‪ ,‬ואם כן האיך כתב כאן שהבינוני הוא מי שהוא במצב שלא עבר ולא‬ ‫יעבור עבירה לעולם ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת כל ימי חייו‪.‬‬ ‫וגם יש להבין טובא עומק לשון קדשו שכתב "ולא יעבור לעולם"‪ ,‬וכי האדם נקבע‬ ‫מ צבו על שם מה שיעשה בעתיד‪ ,‬הרי כלל גדול שנינו שאין הקב"ה מסתכל כי‬ ‫אם על המצב שבו האדם עומד בו כעת‪ ,‬וכמו שדרשו חז"ל (ר"ה טז ע"ב) מהפסוק (בראשית‬ ‫כא יז) 'באשר הוא שם' שאין דנין את האדם אלא לפני מעשיו של אותה שעה‪ .‬וכאן‬ ‫כתב שמתייחסים גם אל מה שיעשה לאחר זמן‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫הכוונה שלא חטא ויחטוא לעולם לפי מצבו שעומד כעת‬ ‫והוא תמיהה גדולה וחזקה‪ .‬ומפרשי התניא נדחקים בזה ליישב דברי התניא‪ ,‬ואחד‬ ‫מהדרכים ליישב בדוחק הוא‪ ,‬שמה שכתב שלא עבר ולא יעבור עבירה לעולם‪,‬‬ ‫אין הכוונה לגבי ה'בפועל'‪ ,‬אלא הכוונה 'בכח'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהוא נמצא כעת במצב כזה‪,‬‬ ‫שלפי ערכו ומדריגתו לעת כזאת הוא רחוק מן החטאים בין בעבר ובין בעתיד‪.‬‬ ‫וכן הוא הדבר לגבי ענין העתיד‪ ,‬ועל דרך שהיה מרגלא בפומיה של כ"ק אא"ז‬ ‫אדמו"ר זצ"ל על מה שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שגדר התשובה הוא‬ ‫"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"‪ .‬והמפרשים על אתר‬ ‫מתקשים להבין פשרו של דבר זה מה שכתב "שלא ישוב לזה החטא לעולם"‪ ,‬והלא‬ ‫הבחירה נתונה לאדם ובאפשרותו ליפול ולהכשל שוב‪ ,‬וכי אין שייך תשובה אלא אם‬ ‫כן הגיע למצב כזה שאינו יכול עוד לחטוא‪.‬‬ ‫וכ"ק אא"ז אדמו"ר זצ"ל היה דרכו להסביר את הדבר‪ ,‬והענין מבואר בספרים‪ ,‬דהנה‬ ‫שנינו במשנה (אבות פ"ד מ"ב) "עבירה גוררת עבירה"‪ .‬ויוצא לפי זה‪ ,‬שכל זמן שלא‬ ‫נמחקה העבירה‪ ,‬הרי מכח אותה עבירה נגררת עבירה אחרת‪ .‬ולכן כאשר האדם שב‬ ‫בתשובה‪ ,‬זוהי תעודת התשובה למחוק את העבירה כליל מבלי להשאיר שום רושם‪,‬‬ ‫באופן שמזה החטא לא ימשך להגרר עבירה אחרת בעקבותיה‪ .‬ואם לאחר ששב‬ ‫בתשובה ומחק את רושם העון לא עלתה בידו לעמוד בניסיונות היצר ונכשל שוב‬ ‫בחטאים‪ ,‬אין זה מחמת החטא הראשון אלא ענין לעצמו‪.‬‬ ‫ומשום הכי דייק הרמב"ם בלשונו וכתב "שלא ישוב לזה החטא לעולם"‪ ,‬ולא קאמר‬ ‫שלא ישוב לסוג חטא כזה‪ ,‬אלא "לזה החטא" דייקא‪ ,‬והיינו שמכח זה החטא‬ ‫שחטא עכשיו לא ישוב לחטוא עוד מכח חטא זה‪ ,‬אלא תשובתו תהא חזקה למחוק‬ ‫את החטא עד שלא יבוא מחמתה להוסיף חטא על פשע‪.‬‬ ‫ולפי"ז יומתק ביותר לשון הרמב"ם מה שנקט הכינוי "יודע תעלומות"‪ ,‬ולכאורה היה‬ ‫יותר שייך כאן הכינוי "יודע עתידות"‪ .‬אלא דלפי האמת אין מדברים כאן על‬ ‫העתיד‪ ,‬אלא על ענין "תעלומות"‪ ,‬על מה שנמצא בסתר תעלומות לבו‪ ,‬שהקב"ה הוא‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫הרואה ללבב ומעיד עליו שבדרגת תשובתו שעומד בו כעת הנו נמצא במצב שלא ישוב‬ ‫לזה החטא לעולם‪ ,‬שמחק את החטא ושוב לא ייגרם מזה להגרר ולהכשל בעוד חטאים‪.‬‬ ‫ועל דרך זה הם כוונת דברי התניא‪ ,‬שבחינת הבינוני הוא שנמצא עתה במצב כזה‪,‬‬ ‫שלאור מצבו שעומד עכשיו הוא בבחינת "לא עבר ולא יעבור"‪ ,‬שהוא מרוחק מן‬ ‫החטא לגמרי עד שאינו שייך אליו כלל וכלל‪ .‬ובמעמדו ומצבו הנוכחי גם אם יזדמנו לו‬ ‫נסיונות‪ ,‬הרי הוא במצב שאין היצר הרע יכול להתגבר עליו‪ .‬ואם לאחר זמן יהיה פתח‬ ‫מכשול‪ ,‬הרי זה ענין ומצב חדש שהתחיל‪ .‬אבל במצבו של עתה הרי הוא נמצא במצב‬ ‫של "לא עבר ולא יעבור עבירה לעולם"‪.‬‬ ‫אמנם ביאור זה דחוק הוא‪ ,‬אבל "קרא מוקים אנפשיה" ‪ -‬מאחר והקושיא גדולה כל‬ ‫כך‪ ,‬מוכרחים לפרש באופן כזה‪ .‬ועיקר הקושי בביאור זה הוא‪ ,‬כי אפילו לו יהו‬ ‫שהדבר נכון‪ ,‬אבל לשם מה הוצרך להדגיש ולאמרו‪ ,‬ולמה לא כתב את מה שהוא עצמו‬ ‫כותב בפרק י"ד שבכוחו של כל אדם להיות בינוני‪ ,‬ומה בא להשמיענו בדבריו אלו‬ ‫שכתב כאן‪.‬‬ ‫'בינוני' של עשרת ימי תשובה‬ ‫בליובאוויטש היה משפיע עובד ה' גדול הגה"ח ר' ניסן נעמנוב זצ"ל‪ ,‬אשר פעם‬ ‫דיבר אחד בשבחו ‪ -‬ואינני זוכר מי ‪ -‬והתבטא אודותיו שר' ניסן‬ ‫בעשרת ימי תשובה הוא בינוני‪ .‬וזהו מדריגה‪ ,‬שבימים אלו היה נמצא במצב של בינוני‪,‬‬ ‫שלא היה שייך אצלו חטא כלל‪ ,‬ובאיזה מצב שרק יהיה לא יחטא‪.‬‬ ‫וגם מזה נראה שיש מציאות כזו שאדם הוא בינוני במצב מסוים‪ .‬והרי התניא בפרק‬ ‫י"ד כותב שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה‪ ,‬והיינו שהאדם יכול‬ ‫להעמיד עצמו להתייצב ולהיות במצב של בינוני‪.‬‬ ‫הבינוני הוא בדרגת צדיק בשעת קרי"ש ותפילה‬ ‫ונחזור לדברי התניא שכותב‪ :‬אך מהות ועצמות נפש האלהית שהן עשר בחינותיה‪,‬‬ ‫לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה ‪ -‬כי יש מלחמה שנערכת על‬ ‫ה'עיר קטנה'‪ ,‬שזה נלחם עם זה‪ .‬כי אם בעתים מזומנים‪ ,‬כמו בשעת קריאת שמע‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫ותפילה ‪ -‬שבשעת קריאת שמע ותפילה עולה הבינוני למצב עליון ונעלה‪ ,‬שאז "להם‬ ‫לבדם המלוכה והממשלה בעיר קטנה"‪ ,‬שהנפש האלוקית היא המושלת‪ ,‬ואז הוא‬ ‫במצב של 'צדיק'‪ .‬והיינו שבשעת קריאת שמע ותפילה נמצא הבינוני במצב של צדיק‪.‬‬ ‫וטעם הדבר הוא‪ ,‬לפי שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה ‪ -‬כי במרומים יש בחינות‬ ‫של 'מוחין דגדלות' ו'מוחין דקטנות'‪ ,‬והנהגת העולם תלויה תמיד בבחינת‬ ‫המוחין‪ .‬והיות שבשעת קריאת שמע ותפילה אז הוא הזמן שיש 'מוחין דגדלות' למעלה‪,‬‬ ‫על כן וגם למטה ‪ -‬יש לנו שייכות לזה כאן למטה‪ ,‬והיא שעת הכושר לכל אדם ‪ -‬שאז‬ ‫מקשר חכמה בינה דעת שלו לה' ‪ -‬ו'חכמה בינה ודעת' המה המוחין של האדם‪ ,‬וכפי‬ ‫שנתבאר בתחלת פרק ג' שהאדם מורכב משכל ומדות‪ ,‬שהם שלש בחינות שכל ושבע‬ ‫מדות‪ ,‬ובשעת קריאת שמע ותפילה אז הזמן גרמא שאז מקשר חכמה בינה דעת שלו‬ ‫לה'‪ ,‬להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא ולעורר את האהבה כרשפי אש‬ ‫בחלל הימני שבלבו ‪ -‬וכמו שכבר נתבאר שהאהבה שוכנת בחלל הימני שבלב‪,‬‬ ‫לדבקה בו ‪ -‬שיש לאדם רצון עז ובוער כרשפי אש להדבק בהשי"ת‪ .‬והאיך נעשה דבוק‬ ‫אליו‪ :‬בקיום התורה ומצותיה מאהבה ‪ -‬שעל ידי קיום התורה והמצוות מתוך אהבה‪,‬‬ ‫נעשה דבוק בה'‪ ,‬שזהו ענין המבואר בקריאת שמע דאורייתא ‪ -‬ששם כתוב ענין יחוד‬ ‫ה' ומצות 'ואהבת את ה' אלקיך'‪ .‬וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן‪ ,‬הן הכנה‬ ‫לקיום הקריאת שמע כמו שנתבאר במקום אחר – לקמן בפרק מ"ט‪ .‬שם מאריך‬ ‫לבאר ד עיקר ענין ברכות קריאת שמע הוא להתבונן בגדולת ה'‪ ,‬ובמדרגות המלאכים‬ ‫ועבודתם‪ ,‬ולהתבונן בבחינת "מלא כל הארץ כבודו"‪ ,‬והאיך שהקב"ה בחר בבני ישראל‬ ‫וקירבנו לעבודתו‪ ,‬שזהו מה שאומרים "אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו"‪" ,‬הבוחר בעמו‬ ‫ישראל באהבה" וכו'‪ .‬ומזה משתלשל בחינת "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"‬ ‫(משלי כז יט) ‪ ,‬שכמו שהאדם רואה בבואת פניו במים‪ ,‬כן הדבר לגבי לב האדם כלפי‬ ‫חבירו‪ .‬וקל וחומר במלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬שבחר בבשר ודם וקירבו אליו‪ ,‬שבוודאי‬ ‫מתעורר האדם להתקרב עי"ז אליו יתברך‪.‬‬ ‫ומתוך כך בא האדם למדריגת אהבה גדולה ועצומה‪ ,‬ואז הרע שבחלל השמאלי‬ ‫כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחכמה בינה דעת שבמוח‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫המקושרים בגדולת אין סוף ברוך הוא ‪ -‬כיון שמאירה בו גדלות כזו‪ ,‬אזי הרע שבחלל‬ ‫השמאלי בטל‪ .‬ואצל הבינוני בשעת התפילה אין שם שום רע‪ ,‬והוא אז בבחינת 'צדיק‬ ‫ורע לו'‪ ,‬שהרע בטל אל הטוב‪.‬‬ ‫התעוררות בשעת קרי"ש ותפילה שוה לכל אדם‬ ‫ודבר זה נוגע גם אלינו ללמוד ממנו לקח טוב‪ .‬כי בהתבוננות במעמד ומצב הבינוני‬ ‫בשעת קריאת שמע ותפילה‪ ,‬יש להבין מזה שאף מי שעדיין לא הגיע למדריגה‬ ‫גדולה של בינוני‪ ,‬אבל מכל מקום שעת קריאת שמע ותפלה היא "שעת הכושר לכל‬ ‫אדם"‪ ,‬והרי היא שעת הכושר לכל אדם להתבונן ולהעמיק דעתו‪ ,‬להשתדל לקיים‬ ‫מצות אהבת ה'‪ ,‬ולגעת אפס קצהו בדרגת התקשרות ברוממות ובמוחין ובאהבת ה'‬ ‫ובכל הענינים הללו‪ .‬ואף אם אינו זוכה להגיע מזה למדריגת צדיק במצב ההוא‪ ,‬מכל‬ ‫מקום גם המעט שמתרומם לפי דרגתו כאשר הוא עוסק בקריאת שמע ותפלה‪ ,‬יש בזה‬ ‫מעלה גדולה ויתירה‪.‬‬ ‫ועל כן חשוב מאד להרגיל עצמו להקדיש זמן ומחשבה ומוח לעבודת קריאת שמע‬ ‫ותפילה לעסוק בהם כראוי‪ ,‬ולא לאומרם בחטיפה‪ ,‬כי בשעת קריאת שמע ותפילה‬ ‫אז הוא הזמן המסוגל שבו יכול האדם להתרומם ולהתקרב לדביקות בה'‪.‬‬ ‫שימת דגש על התפילות של שב"ק‬ ‫ועל כן‪ ,‬אם כי בימי החול האדם טרוד בטרדותיו‪ ,‬ואף שגם אז אינו יכול לפטור עצמו‬ ‫מכך וצריך להתחזק ולהתאמץ ככל יכלתו‪ ,‬אבל על אחת כמה וכמה ביום השבת‪,‬‬ ‫שבו האדם פנוי ממלאכתו ואין לו דברים המטרידים אותו‪ ,‬בוודאי שאז צריך להשתדל‬ ‫ביותר להקדיש זמן לעבודת קריאת שמע ותפילה‪.‬‬ ‫ומה נעים לשונו של השם משמואל בפרשתנו במאמר הראשון שכותב בזה"ל‪" :‬כמו‬ ‫כן אצל כל אדם עיקר זמן התפילה היא בשבת‪ ,‬ואף אנשים שבימי החול אינם‬ ‫יכולים להכין את עצמם כל כך‪ ,‬לזה מחויבים בשבת להתאמץ בכל עוז להתפלל בכוונת‬ ‫הלב ובהשתתפות הנפש‪ ,‬כי הזמן עצמו מסוגל ומסייע לתפלה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫לעשות 'כלי' לקבלת טעם בתפילה‬ ‫וכדאי וראוי לידע נקודה הנוגע לאנשים כערכנו‪ ,‬שאף אם לפעמים אין מגיעים‬ ‫להרגיש רוממות הנפש בתפילה‪ ,‬מכל מקום ההתחלה מה שנדרש מאתנו‬ ‫לעשות היא‪ ,‬ענין ההתרגלות‪ .‬כי אף כשאין מרגישים עדיין את הדבר‪ ,‬אבל אם האדם‬ ‫מרגיל את עצמו וקובע את סדר הנהגת התפילה שתהא כסדרה מתחילה ועד סוף‬ ‫מתוך הכנה דרבה שמכין עצמו לכך‪ ,‬ומשתדל בזה ככל יכלתו‪ ,‬הרי הוא עושה בזה‬ ‫'כלי'‪ .‬ותועלת עשיית הכלי הזה הוא‪ ,‬שבהמשך הזמן‪ ,‬כאשר יהיה מוחו זך יותר ויהיה‬ ‫לו יותר דעת והרגש‪ ,‬תהיה עבודת התפילה שלו באמת בדעת ובהרגש‪ .‬אבל אם אינו‬ ‫מכין 'כלי' אל התפילה‪ ,‬ומרגיל עצמו להתפלל באופן כזה שנכנס אל התפילה באיחור‬ ‫ולחטוף את התפילה‪ ,‬בכהאי גוונא אין לו 'כלי' שבו יוכל לשרות האור כשיגיע למדריגה‬ ‫זו‪.‬‬ ‫וצריך לדעת ולהכיר שיש מציאות כזו‪ ,‬שאף אם עתה אין עבודתו במדריגת רוממות‬ ‫הנפש‪ ,‬מכל מקום אם הוא מכין מקום לכך‪ ,‬ומרגיל עצמו להתנהג בצורה‬ ‫שמכיר שזמן זה מסוגל לכך‪ ,‬הרי הדבר בא מעט מעט‪ ,‬כי צריך להבין שכל דבר בא‬ ‫במתינות‪ ,‬ועם הזמן עלה יעלה ויגיע למדריגה זו‪.‬‬ ‫הזריזות בעבודת ה'‬ ‫בשבוע שעבר דיברנו אודות גודל הענין של אמירת הקרבנות‪ ,‬ובמעלת אמירתם‬ ‫בהתעוררות ובהתלהבות דווקא‪ ,‬ועוררנו על הצורך להשים על לב להקציב‬ ‫די זמן שיהיה סיפוק בידו לומר פרשיות הקרבנות במתינות באופן שלא יפריע לעצם‬ ‫התפילה‪ .‬ועל פי האמור כאן יש להוסיף עומק בזה‪ ,‬שיש ענין כללי להתחזק ולתת מקום‬ ‫של כבוד לעבודת התפילה לעשות 'כלי' ראוי ומוכשר ולהקדיש זמן זמנים טובא אל‬ ‫הרינה ואל התפילה‪.‬‬ ‫ויש להסמיך לזה את דברי השם משמואל בכמה מקומות בפרשתן‪ ,‬וכן כתב רעיון זה‬ ‫התניא באיגרת הקודש (פרק כא)‪ ,‬דלכאורה יש להבין מה היה גודל הניסיון של‬ ‫העקידה‪ ,‬מאחר שהקב"ה בעצמו אמר אליו שיקריב אותו‪ ,‬בוודאי שימלא רצונו‪ .‬אלא‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫עיקר הניסיון היה הענין של 'וישכם אברהם בבוקר'‪ ,‬מה שאברהם אבינו עשה זאת‬ ‫בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו‪,‬‬ ‫זתד"ה‪ .‬ועל כן דבר חשוב ונשגב הוא לצאת בעקבי הצאן ולילך בדרך האבות‬ ‫הקדושים‪ ,‬ולהשתוקק ולכסוף "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" (תנבא"ר פכ"ה)‪,‬‬ ‫ולהשתדל לעשות כל מה שבכוחנו לעשות‪ ,‬שיהיה עבודתינו בזריזות מתוך התחלה‬ ‫ראויה ונכונה‪.‬‬ ‫והתניא ממשיך ואומר‪ :‬אבל אחר התפילה בהסתלקות המוחין דגדלות אין סוף‬ ‫ברוך הוא ‪ -‬היינו כשסיים להתפלל ונסתלקו המוחין דגדלות‪ ,‬הרי הרע חוזר‬ ‫וניעור בחלל השמאלי ומתאוה תאוה לתאות עולם הזה ותענוגיו ‪ -‬דהרי משום כך‬ ‫נקרא 'בינוני'‪ ,‬לפי שעדיין יש בו רע‪ .‬ואם כן‪ ,‬אם יש בו רע‪ ,‬מדוע הוא מצליח שלא ליתן‬ ‫להרע לשלוט בו‪ ,‬רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר ‪ -‬שכח‬ ‫הרע אינו בעל הבית כאן ואינו שופט יחידי‪ ,‬ולכן אינו יכול להוציא תאותו מכח אל‬ ‫הפועל‪ ,‬להתלבש באברי הגוף במעשה דיבור ומחשבה ממש‪ ,‬להעמיק מחשבתו‬ ‫בתענוגי עולם הזה‪ ,‬איך למלאות תאות לבו ‪ -‬שאינו מניח לעצמו‪ ,‬ואינו מניח לעשות‬ ‫מה שהיצר הרע רוצה‪ ,‬להעמיק מחשבתו בתענוגי העולם והבליו‪.‬‬ ‫הקב"ה ברא את האדם באופן שהמוח שליט על הלב‬ ‫כי המוח שליט על הלב [כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס]‪ ,‬בתולדתו‬ ‫וטבע יצירתו‪ ,‬שכך נוצר האדם בתולדתו‪ ,‬שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו‬ ‫להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאות משאלות לבו במעשה דיבור‬ ‫ומחשבה‪ ,‬ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההיפך לגמרי‪ ,‬ובפרט אל צד‬ ‫הקדושה ‪ -‬התניא מגלה לנו כאן יסוד גדול על פי הזוהר הקדוש‪ ,‬שהקב"ה ברא אצל‬ ‫האדם מוח ולב‪ ,‬וברא המציאות שהמוח שליט על הלב‪ .‬למוח יש כח גדול יותר מהלב‪,‬‬ ‫וזוהי הטבע ב יצירת האדם‪ ,‬שנברא באופן שיכול ברצונו שבמוחו להתגבר על הלב‪,‬‬ ‫שלא ליתן ללב את הכח והיכולת לעשות ככל העולה על רוחו וכל מה שמתאוה לו‪,‬‬ ‫ובכוחו להסיח דעתו מזה לגמרי‪.‬‬ ‫יז‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫וזהו כחו של ה'בינוני'‪ ,‬שמוחו חזק כל כך עד שמחמת כן הוא מתגבר‪ .‬וכאשר הלב‬ ‫חומד דבר אחר‪ ,‬מיד הוא פוסקו ואינו מניחו לילך בשרירות הלב‪ .‬ויש לו מלחמה‬ ‫תמידית‪ ,‬שכל זמן שהיצר הרע מתגבר עליו הוא נלחם בו מיד ואינו מניחו לבוא לידי‬ ‫גילוי‪ ,‬לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה‪ ,‬ואינו מצליח בשום אופן להמשך ולהגרר‬ ‫אחר הלב‪.‬‬ ‫האיך הדבר עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח‬ ‫וכאן יש מקום להתבונן‪ ,‬כי התניא אומר כאן דבר נורא‪ ,‬שהמציאות היא שהמוח שליט‬ ‫על הלב וכך איתא בזוהר‪ .‬אך לכאורה קשה מההרגשה שיש לכל אחד‪ ,‬שהרבה‬ ‫פעמים המוח מבין כך‪ ,‬והלב חומד למשהו אחר‪ ,‬והלב הוא הבעל הבית והמוח נגרר‬ ‫אחריו בקלי קלות‪ .‬ואיך יתכן הדבר‪ ,‬אם כנים הדברים שהמוח שליט על הלב‪ ,‬היה‬ ‫מהראוי שרוב בני אדם שיש להם ידיעה במוחם ממצוות התורה ויודעים מה שצריך‬ ‫לעשות‪ ,‬לא יוכלו לעשות עבירות אף פעם‪ ,‬ובפועל אנו רואים שלא כן הם פני הדברים‬ ‫ואיה איפה הוא ה'מוח שליט על הלב'‪.‬‬ ‫ומסתבר שיש בזה כמה אופנים בהסבר הדבר‪ .‬אך חושבני להעלות נקודה חשובה‬ ‫בביאור הדבר‪ ,‬שאת חלקה שאבתי מתוך הספר 'מסילות בספר התניא'‪,‬‬ ‫שמבאר את הענין בטוב טעם‪.‬‬ ‫דהנה כאשר נתבונן קצת נראה‪ ,‬דענין זה של 'מוח שליט על הלב' הוא דבר המצוי לאו‬ ‫דווקא בעבודת ה'‪ ,‬אלא גם אצל אנשי חומר מגושמים יש מציאות זו של מוח‬ ‫שליט על הלב‪ .‬שכאשר אדם יודע על מאכל מסוים שעלול להזיק לו ומסוכן בשבילו‪,‬‬ ‫אף שזה יכול להיות המאכל המשובח ביותר שמתאוה אליו ביותר‪ ,‬ואעפ"כ הוא מצליח‬ ‫להתגבר ולא לאכלו‪ .‬וזה דבר פלא שכל אחד יכול לראות זאת בחוש אף אצל קטני‬ ‫קטנים שאין בהם עדיין דעת‪ ,‬אבל כשיודעים על איזה דבר שמסוכן עבורם וכבר‬ ‫הרגישו את טעם הסכנה ואומרים להם שדבר זה מזיק‪ ,‬ואז אף אם הדבר מושך אותו‬ ‫ויש לו רצון חזק לזה‪ ,‬בכל זאת הוא יכול להתגבר‪ ,‬ומזה נראה בעליל שיש מציאות כזו‪,‬‬ ‫שכיון שהאדם מבין שאין זה טוב לו‪ ,‬הוא יכול להתגבר‪ ,‬וזוהי מציאות מוכחת‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫יח‬ ‫ואם כן שומה עלינו להבין‪ ,‬למה באמת הרבה בני אדם נמצאים במלחמה זו שהלב‬ ‫מצליח להתגבר על המוח‪ .‬אלא ההבנה בזה היא‪ ,‬כי ללב יש כח 'לבלבל' את‬ ‫המוח‪ .‬לא 'לשלוט' על המוח‪ ,‬אלא לבלבלו‪ .‬כי הלב יכול להטעות את המוח ולומר לו‬ ‫"אין זה נורא כל כך"‪ .‬למשל באותו ענין של סכנה‪ ,‬מי שברור לו שהדבר מסכנו לא‬ ‫יאכלנו‪ ,‬אך כאשר הלב יכול לבלבל אותו ולומר לו שאין זה נורא כל כך‪" ,‬כפית אחת‬ ‫של סוכר לא תזיק לך" וכדו'‪ ,‬ואז המוח נכנע מיד ואין לו כח להתגבר‪ .‬וכן למשל מי‬ ‫שרגיל לעשן ואומרים לו שזה מסוכן עבורו‪ ,‬ואם רואים שהוא ממשיך בהרגלו ואינו‬ ‫מפסיק לעשן‪ ,‬מה פשר הדבר‪ ,‬אין זה מפני שהחליט וגמר אומר למות ח"ו‪ ,‬אלא שהלב‬ ‫הצליח להשפיע עליו שזה לא יזיק לו‪ ,‬בכל מיני תירוצים ואמתלאות שונות‪ ,‬כגון‬ ‫שסיגריה אחת לא תזיק‪ ,‬והשניה גם זה לא נורא‪ ,‬ולא מזה מתים וכדו'‪ .‬הרי שהלב‬ ‫מצליח לבלבל את המוח ולהטעותו‪ ,‬ובזה הוא מצליח להתגבר על המוח‪.‬‬ ‫וכן הוא הענין בעניני עבירות‪ ,‬שהמוח נמשך אחר הלב על ידי כח הנקרא 'רוח שטות'‪,‬‬ ‫כמאמר חז"ל (סוטה ג ע"א) "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות"‪.‬‬ ‫וביאור ענין 'רוח שטות' הוא‪ ,‬שיש ללב כח לבלבל את המוח ולמצוא היתרים שונים‪,‬‬ ‫כאילו אין זו עבירה גמורה‪ ,‬או שלא לזה היתה הכוונה‪ ,‬ובאופנים אלו מצליח היצר הרע‬ ‫במלאכתו‪ .‬אך ברגע שהמוח מבין בבירור גמור שדבר זה אינו טוב‪ ,‬אזי המוח שליט על‬ ‫הלב‪ .‬וזהו דבר ברור‪ .‬לא רק בעבודת ה' אלא אף במציאות‪ ,‬שברגע שאדם עומד במצב‬ ‫שבו עליו לעשות פעולה שאינו חפץ בה‪ ,‬אבל הברירה השניה הוא שימות‪ ,‬וכאשר‬ ‫המוח מבין שזו המציאות‪ ,‬הרי המוח מתגבר על כל הקשיים‪.‬‬ ‫נמצא שכל עיקר העבודה הוא לברר את המוח בהבהרת המצב לאשורו‪ ,‬כי ברגע‬ ‫שהלב מצליח לשנות ולבלבל את הדבר‪ ,‬המוח מפסיד את כחו‪ .‬וכל הכח של‬ ‫המוח הוא רק כאשר הוא במצב של בהירות גמור‪.‬‬ ‫ענין מצות קרי"ש בוקר וערב‬ ‫ובזה יובן ענין מצות קריאת שמע שחרית וערבית‪ ,‬שנצטוינו לחזור פעם אחר פעם שוב‬ ‫ושוב "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"‪ ,‬ושוב לחזור ולשנן "ואהבת את ה'‬ ‫יט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫אלקיך"‪ ,‬ומהו ענין החזרה התמידית‪ .‬אלא המטרה בזה הוא‪ ,‬לפי שיסודות היהדות‬ ‫אסור שיאבדו את בהירותם‪ ,‬וצריך שיהיה הדבר ברור כל כך עד שלא יוכל הלב‬ ‫לבלבלו מכך‪ ,‬ועל כן היסודות צריכים להיות בהירים וצלולים תמיד‪ ,‬ויש צורך לחזור‬ ‫על היסודות הללו תמיד בכל עת‪.‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬כאשר האדם יצליח במלחמתו בין המוח להלב כפי מדת הבהירות שיש לו‬ ‫בשכלו בענין זה‪ ,‬ככל שישכיל לעשות את דעתו ברורה בזה‪ ,‬כן יצליח להתגבר‬ ‫בבחינת 'מוח שליט על הלב'‪ .‬ונמצא שעיקר העבודה היא הבהרת המוח‪ ,‬כי כשהמוח‬ ‫ברור הוא שליט על הלב‪.‬‬ ‫ולאור זה נשכיל להבין את גודל חשיבות ונחיצות ההשקעה בעבודה בשעת קריאת‬ ‫שמע ותפילה‪ ,‬שאז הוא שעת הכושר וזמן מוכשר שבו ניתן לרומם את המוח‬ ‫ולהצליח להוציא אל הפועל את ממשלת המוח על הלב בשעת המלחמה ביניהם‪.‬‬ ‫פעם אחת כתוב בתורה הלשון 'ניסיון'‬ ‫ולאור דברי התניא שלמדנו כאן‪ ,‬אפשר ללמוד ענין גדול הראוי לכל נפש הקשור‬ ‫לפרשת השבוע‪ .‬דהנה בפרשת השבוע היא הפעם היחידה שנאמר בפירוש‬ ‫בתורה ענין הניסיונות בלשון 'ניסיון'‪ ,‬ככתוב (בראשית כב א) 'והאלקים נסה את אברהם'‪.‬‬ ‫הגם ששנינו במשנה (אבות פ"ה מ"ג) "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד‬ ‫בכולם"‪ ,‬אך בתורה לא נזכר הלשון 'ניסיון' אלא בענין העקידה הנאמר בפרשתנו‪.‬‬ ‫וכשלומדים את ענין הנסיונות‪ ,‬הרי יש לזה שייכות לכל אדם‪ ,‬וכדאיתא במאור עינים‬ ‫(ריש פרשת וארא) שכל אחד מישראל עובר בחייו עשרה ניסיונות כמו אברהם אבינו‪,‬‬ ‫יעו"ש‪ .‬ומה שאמרו עשרה ניסיונות‪ ,‬הכוונה לניסיונות גדולים‪ ,‬אך באמת עוברים על‬ ‫האדם ניסיונות לאין מספר מדי יום ביומו‪ ,‬כלשונו של המסילת ישרים (פרק א') "כי‬ ‫כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם"‪.‬‬ ‫הלימוד מהעקידה למסי"נ בשבירת התאוה‬ ‫ובשל"ה הק' (בפרשתן‪ ,‬דרך חיים תוכחת מוסר אות מב) כתב על הלימוד שצריך האדם ללמוד‬ ‫ממעשה העקידה‪" ,‬ילמוד אדם מוסר וימסור נפשו על קדושת השי"ת‪ ,‬ומכל‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫כ‬ ‫שכן שימסור אבר מאבריו או שבירת איזה תאוה‪ ,‬כגון לעמוד בהשכמה לתורה‬ ‫ולתפלה‪ ,‬או לשבור שאר תענוגים‪ ,‬וכן שיחה בטלה וכיוצא בזה‪ ,‬יבטל רצונו מפני רצון‬ ‫המקום"‪.‬‬ ‫וענין זה כתב גם התניא בפרק כ"ה באריכות גדולה‪ ,‬שמזה שהאדם מוכן ומזומן‬ ‫למסירות נפש למען קדושת ה'‪ ,‬יכול האדם ללמוד ולשאוב הכח להתגבר על‬ ‫כל קושי ועל כל הנסיונות‪ ,‬כי אם מוכן הוא למסירות נפש‪ ,‬קל וחומר שיהיה מוכן‬ ‫לוותר ולשבור תאוותו עבור הקב"ה‪ ,‬עי"ש בדבה"ק‪ .‬ונמצינו למדים‪ ,‬שענין המסירות‬ ‫נפש של העקידה‪ ,‬מלמדנו וממלא אותנו ברב אונים ואמיץ כח לשאוב הכוחות להתגבר‬ ‫על הניסיונות בהתרגשים ובאים תמידין כסדרן‪.‬‬ ‫הדרך להתגבר על ניסיון – לחיות עם אמונה‬ ‫ועוד כתב השל"ה הק' שם‪" :‬עוד יחשוב האדם‪ ,‬באם באה לידו איזה עבירה או איזה‬ ‫מצוה‪ ,‬יחשוב אולי השי"ת מנסה אותי עתה אם אעבור או אקיים‪ ,‬כדרך שניסה‬ ‫את אברהם אבינו‪ .‬ובוודאי אילו ידע האדם שהקב"ה מנסה אותו עתה‪ ,‬היה נזהר מאוד‪,‬‬ ‫על כן יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו‪ ,‬כי כן היא מדתו של הקב"ה‪ ,‬שולח‬ ‫איזה ענין לאדם כדי לנסותו‪ .‬ואשרי אדם שה' אלקיו תמיד במחשבתו"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והלשון שכתב בסיום דבריו הוא משקל הלשון שאומרים בנוסח התפילה של ראש‬ ‫השנה בסדר 'זכרונות' "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך"‪ .‬והרי‬ ‫פרשת העקידה היא הקריאה של ראש השנה‪ ,‬ובשבת זו אנו זוכים שקורין בו את שתי‬ ‫הקריאות של ימי ראש השנה‪ .‬והשל"ה הק' קישר את ענין העקידה לענין "אשרי אדם‬ ‫שה' אלקיו תמיד במחשבתו"‪ ,‬כי הדברים שלובים יחדיו‪ ,‬דמי שחי תמיד מתוך הכרה‬ ‫שה' אלקיו נמצא אתו והוא העושה את הכל‪ ,‬ואינו שוכח ממנו אלא הוא תמיד‬ ‫במחשבתו‪ ,‬אזי בנקל יעלה בידו לחשוב על כל מה שקורה אתו שזה ניסיון מאת ה'‬ ‫לנסותו הילך בתורתו אם לא ח"ו‪.‬‬ ‫ובענין זה איתא בשם משמואל (בפרשתן‪ ,‬תרע"ז) פירוש נפלא בדברי אברהם אבינו‬ ‫שאמר להמלאכים "יוקח נא מעט מים וגו' וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן‬ ‫כא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫עברתם על עבדכם"‪ .‬ורש"י פירש כי על כן‪" ,‬כמו על אשר"‪ ,‬עיש‪ .‬והמפרשים מבארים‬ ‫דהיה קשה לרש"י דלכאורה אין זה דרך ארץ לומר כן לאורח שבא לאכול‪ ,‬שמשום כך‬ ‫באו בשביל לאכול‪ .‬אולם בשם משמואל ביאר דיש לפרש על פי פשט‪ ,‬דאברהם אבינו‬ ‫חי באמונה שלימה שאין אדם בא אצלו סתם באקראי‪ ,‬כי כבר נאמר (תהלים לז כג) 'מה'‬ ‫מצעדי גבר כוננו'‪ ,‬אלא הכל בהשגחה מאת הבורא שסיבב שיעברו עליו כדי לזכותו‬ ‫במצות הכנסת אורחים‪ ,‬וכמו שהיה באמת וכמו שפירש רש"י שראה הקב"ה שהיה‬ ‫אברהם מצטער על שאין אורחים‪ ,‬ושלח לו מלאכים בדמות אנשים‪.‬‬ ‫וזהו הכוונה "כי על כן עברתם על עבדכם"‪ ,‬שאין הפירוש שאתם בעצמכם מטרת‬ ‫ביאתכם רק כדי לאכול‪ ,‬אלא שהשי"ת הוא שסיבב שתעברו כאן כדי שתוכלו‬ ‫לאכול אצלי‪ ,‬ואין כאן פחיתות כבוד לאורח‪ ,‬כי כוונתו היתה שהשי"ת שלחם כדי‬ ‫לזכותו במצות הכנסת אורחים‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫ומזה נלמד כח האמונה‪ ,‬שכל מאורע ומקרה שמתרגש על האדם‪ ,‬אף שנראה שיש‬ ‫לזה סיבה טבעית‪ ,‬צריך להאמין באמונה שלימה שהשי"ת הוא המסבב כל‬ ‫הסיבות והוא זה שהביא את הענין לידו‪ .‬וכשיחיה עם הרגשה זו מתוך הכרה וידיעה‬ ‫ברורה‪ ,‬אזי בכל דבר שעובר עליו‪ ,‬יידע שזה לו בחינת ניסיון‪ ,‬ויוכל לחיות במדריגת‬ ‫"אשרי אדם שה' אלקיו תמיד במחשבתו"‪ ,‬שיתבונן תמיד‪ ,‬למה בא דבר זה לידי בעת‬ ‫הזאת‪ ,‬אין זה מקרה‪ ,‬אלא השי"ת המציא המצב הזה לפני‪ ,‬והוא אשר סיבב הסיבות‬ ‫שייקלע למצב כזה של ניסיון‪ .‬וכשהאדם חי עם הכרה זו‪ ,‬אזי אשרי לו ואשרי חלקו‪.‬‬ ‫מתנה טובה שהודיעו חז"ל על הניסיונות שיהיו קודם ביאת משיח‬ ‫והחידושי הרי"ם בדברו אודות ענין הניסיונות שבפרשתנו‪ ,‬מביא שכבר הודיעו לנו‬ ‫חז"ל שבדור האחרון קודם ביאת המשיח יהיו ניסיונות רבים‪ ,‬ומתבטא‬ ‫החידושי הרי"ם בהאי לישנא‪" :‬ומתנה טובה היא שהודיעו לנו חז"ל זאת מקודם"‪.‬‬ ‫שעשו לנו טובה גדולה בזה שגילו לנו שעתידים להיות הניסיונות הללו‪ .‬והוא אשר‬ ‫דברנו‪ ,‬כי כשהאדם אינו יודע שהוא עומד בניסיון‪ ,‬קשה עליו שבעתיים לעמוד בו‪,‬‬ ‫וכדברי השל"ה הק' האמורים שאם יתבונן האדם בשעת מעשה שהוא עומד עתה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫כב‬ ‫בניסיון‪ ,‬בנקל יוכל לקיים רצון הבורא‪ ,‬וכל הקושי הוא כששוכחים שהדבר הוא ניסיון‪.‬‬ ‫ולכן מתנה טובה העניקו לנו חז"ל בכך שהודיעונו שהדור הזה הוא דור של ניסיונות‬ ‫בכל הענינים ובכל עת ושעה ופינות שפונים‪.‬‬ ‫דברי הרמב"ן במהות הניסיונות‬ ‫ובענין הניסיונות כתב הרמב"ן בפרשת יתרו על מה שנאמר לאחר קבלת התורה‬ ‫(שמות כ יז) 'אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים'‪ ,‬והביא את מה‬ ‫שפירש רש"י‪ .‬ומוסיף עוד פירוש‪ .‬ולבסוף כתב‪" :‬ועל דעתי הוא ניסיון ממש‪ .‬יאמר‪,‬‬ ‫הנה רצה האלקים לנסותכם התשמרו מצוותיו כי הוציא מלבכם כל ספק‪ ,‬ומעתה יראה‬ ‫הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצוותיו‪ .‬וכן כל לשון 'נסיון' בחינה‪' ,‬ללכת‬ ‫באלה כי לא נסיתי' (ש"א יז לט)‪ ,‬לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם‪ .‬ויתכן שיהיה הנסיון‬ ‫הזה בטובה‪ ,‬כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו‪ ,‬ופעם‬ ‫ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד‪,‬‬ ‫כענין שאמרו חכמים (שמו"ר לא כ) אשרי אדם שעומד בנסיוניו‪ ,‬שאין לך בריה שאין‬ ‫הקב"ה מנסה אותה‪ ,‬העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים‪ ,‬העני מנסה‬ ‫אותו אם יוכל לקבל יסורין‪ .‬ולכך אמר הכתוב‪ ,‬הטיב לכם האלקים להראותכם את‬ ‫כבודו‪ ,‬אשר לא עשה כן לכל גוי‪ ,‬לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם‬ ‫להיות לו לעם נחלה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מהו הדרך לעמוד בניסיון‬ ‫וכאן הבן שואל האיך זוכים לעמוד בניסיון‪ ,‬וכמו שהחידושי הרי"ם בדבריו שם מיטיב‬ ‫להגדיר‪" ,‬זה הוא אמת שבשעת ניסיון האדם אינו אותו האדם אשר היה מקודם‪,‬‬ ‫ונסתלק ממנו הבהירות והשגתו ודביקותו‪ ,‬ובשעת ניסיון לא יוכל האדם לעזור לעצמו"‪.‬‬ ‫ובא החידושי הרי"ם ונותן עצה היעוצה להתמודד בכי טוב עם הניסיון‪" :‬רק שצריך‬ ‫האדם מקודם‪ ,‬בשעה שהוא ברור וצלול‪ ,‬ויש לו הבהירות‪ ,‬להכין את עצמו‬ ‫ולתקוע בלבו האמונה הפשוטה כיתד אשר לא תמוט‪ ,‬שיהיה ביכולתו אף בחשכות‬ ‫כג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫ובזמן סילוק הבהירות לכבוש את יצרו באמונתו‪ ,‬ולהתחזק לשוב אל בוראו לעמוד‬ ‫בניסיון"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫נמצא שכל כח העמידה בניסיונות הוא‪ ,‬מה שקובע האדם בלבו בעת שהוא "צלול‬ ‫וברור"‪ ,‬למלאות אז אסמיו ברוח קדושה ואמונה‪ ,‬ובהירות זו היא הנותנת לו‬ ‫כח לעמוד בזמני הניסיונות ולצלוח את גלי הקושי והמהמורות העוברים עליו‪.‬‬ ‫הזמן שבו האדם 'צלול וברור' הוא בשעת קרי"ש ותפלה‬ ‫והנה אימתי הוא הזמן אשר בו האדם הוא "צלול וברור"‪ ,‬הנה בכללות יש זמנים‬ ‫גבוהים ונעלים‪ ,‬כימי השבתות והימים טובים‪ .‬וכאשר מובא בספרים שבעלי‬ ‫מדריגה המה זוכים בשב"ק להתעלות לדרגות ומעלות רמות‪ .‬ובוודאי צריך כל אחד‬ ‫להשתדל ולכסוף להגיע למצב זה‪.‬‬ ‫אבל לאור דברי התניא שלמדנו‪ ,‬הרי גילה לנו שבכל יום יש זמן של "ברור וצלול"‪,‬‬ ‫והוא בזמן קריאת שמע ותפילה‪ ,‬וכלשון התניא שזהו זמן של מוחין דגדלות‬ ‫למעלה‪ .‬וכאשר האדם מכין עצמו לעשות כלי ראוי לקבל בשעת קריאת שמע ותפילה‪,‬‬ ‫יכול הוא לשאוב אז שיופיע עליו נהורא מלעילא ולהיות במצב של בהירות; בהירות‬ ‫של קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬בהירות של קרבת ה'‪ ,‬ובהירות של אהבת השם‪ .‬ואז‬ ‫מתקשר האדם אל הקדושה בתוקף גדול כל כך‪ ,‬שגם כאשר עובר זמן התפילה‪ ,‬ובשעה‬ ‫שכבר אין בו את אותו הכח‪ ,‬ועוברים עליו ניסיונות‪ ,‬יש בידו הכח שאצר אל תוכו‬ ‫מאותו זמן נעלה של קריאת שמע ותפילה‪ ,‬וממנו הוא שואב כוחות לעמוד בניסיון‪ .‬ואז‬ ‫יכול להיות מצב של 'מוח שליט על הלב'‪ ,‬מאחר שכבר קנה לו מוח‪ ,‬והמוח הוא מוח‬ ‫בריא וצלול זך ונקי ואינו מוח מבולבל‪ ,‬ומוח בריא בניקל עולה בידו להיות שליט על‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫ומאחר שיש נסיונות רבים בדור הזה‪ ,‬הן נסיונות בענין סור מרע והן בענין עשה טוב‪,‬‬ ‫הנה אחד הניסיונות הקשים בדורנו הוא הענין של השכמת הבוקר‪ ,‬שנשתרש‬ ‫רעה חולה אצל רבים‪ ,‬למשוך את הזמן ולבלות את הלילות ועולים על יצועם בשעה‬ ‫מאוחחרת‪ ,‬וממילא אין כח לקום בבוקר השכם‪ ,‬כי האדם אינו מלאך וגופו צריך לישון‬ ‫התבונה‬ ‫פר' וירא תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫כד‬ ‫כי כן הטביע הבורא‪ ,‬אך אם סדר הלילה מתחיל בזמן מאוחר‪ ,‬זה גורם שהיום מתחיל‬ ‫מאוחר‪ ,‬וחוזר חלילה כגלגל החוזר‪ .‬והרי במהלך היום האדם משועבד לסדרי לימוד או‬ ‫מלאכת עבודה וכדו'‪ .‬ומה שיוצא לבסוף שמי שיוצא ניזוק מכך הוא התפילה‪ .‬כי שם‬ ‫יש לו מקום מוצא להגיע ב'יוצר אור' ולסיים ב'קדושה'‪ ,‬וממילא כל ענין קריאת שמע‬ ‫ותפילה נדחק ואין נשאר מהם מאומה‪ .‬ואף אם אין המצב ממש כך‪ ,‬הרי שזה קרוב‬ ‫לזה‪ ,‬או בחלקו הוא כך‪ .‬ואפילו אם כן מקדיש לזה מעט יותר זמן‪ ,‬מכל מקום חסר לו‬ ‫הריכוז והמחשבה הראויה‪ ,‬ואינו יכול להגיע לבהירות אמתית‪ .‬וממילא זה גורם שיהיה‬ ‫קשה לעמוד בכל הניסיונות‪.‬‬ ‫וזהו ממש ענינא דפרשת השבוע‪ ,‬שהזמן גרמא להתחזק בזה‪" ,‬וישכם אברהם בבוקר"‪,‬‬ ‫להתחזק בענין זה של הזריזות‪ ,‬והשמחה‪ ,‬לשוש כגבור לרוץ אורח בחשק גדול‬ ‫לעבודת ה'‪.‬‬ ‫ובפרט כעת הדבר נוגע ביותר‪ ,‬שהזיזו את השעון ל'שעון חורף'‪ ,‬ומתפללים בזמן‬ ‫מוקדם יותר‪ ,‬ובאפשרות להרגיל עצמו בהרגל חדש להתחיל את היום‬ ‫בהתגברות יתירה‪ ,‬וגם זה הוא ניסיון חדש עבורנו‪ ,‬והשי"ת חפץ לראות ולבחון אותנו‬ ‫כיצד אנו ניגשים לזה ואם אנו עומדים בניסיון אם לא‪.‬‬ ‫והשי"ת יעזרנו‪ ,‬שהרי נתן לנו כוחות מאבותינו הקדושים‪ ,‬לעמוד איתן בקשרי‬ ‫המלחמה‪ ,‬וכמו שהזכרנו בשבוע שעבר את מה שדברנו בשמחת תורה‬ ‫העעל"ט במאמר הכתוב "ואתה על במותימו תדרוך"‪ ,‬שעם היות שאנו "עם נושע‬ ‫בה'"‪ ,‬והוא נותן לנו הכוחות להתגבר‪ ,‬אבל נדרש מאתנו עשיה ופעולה מצדנו‪ ,‬וצריך‬ ‫רק ליטול את הכוחות שניתנו לנו מן השמים‪ ,‬ובכח זה נוכל להתגבר על כל הניסיונות‪.‬‬