עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — חיי שרה (2026-11-02)

נדבת
הרה"ח ר' צבי רבר שליט"א
לע"נ אביו
הרה"ח ר' יוסף רבר זצ"ל
ב"ר צבי ז"ל
נלב"ע א' כסלו תש"ע קובץ רכ"ט
ת.נ.צ.ב.ה.
ערש"ק
פרשת חיי שרה
תשפ"ז
לתרומות והנצחות:
מזלא טבא וגדיא יאה 052-7620204
להאי סופר המלך ,אבר"ך כמדרשו ,צנא מלא ספרא,
ממנו נהנים "עצה ותבונה" ובעומ"ק לב"ו ודעתו הרחבה
דולה ומשקה מתורת רבותינו להשקות צמאים מידי שבת בשבתו לקבלת הגליון בדוא"ל:
a609200101002@gmail.com
שליט"א הרה"ג ר' יוסף יהודה שטיינמץ
עורך מדור "עומק לב"
לרגל הולדת בנו למז"ט ובשעטו"מ
יה"ר שיזכו אביו ואמו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו
ולגדלו לתורה ולחופה ולמעש"ט ולרוות נחת דקדושה מכל יוצ"ח
בברכה מערכת עצה ותבונה
יו"ל ע"י
רחוב דוד 32ירושלים
ניתן להאזין לשיעורי
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב חבורת "בני עולם הבא" מדי ליל שישי בשידור חי
דחסידי סטריקוב במערכת 'קול סטריקוב'
בייסודו ובנשיאותו
קפ"א – קפ"ב ב' השבוע -פר' לך חיי שרה של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מס' 072-3371263שלוחה .4
••• כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור
קפ"ב ג' – קפ"ג שבוע הבא – פר' תולדות קו הבחינות077-437-9774 :
מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה וכן בקו שיעורי כ"ק מרן
ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'
מס' 073-2951269שלוחה .1
ג לב חיי שרה עומק
חיי שרה
את יצחק בנה לעולה לה' והבינה ותמת שרה בקרית ארבע וגו' (כג ,ב).
בקדושתה שנעשה על ידי זה יחוד גדול וברש"י" :נסמכה מיתת שרה לעקידת
וקדוש ,והמקום ההוא היה רחוק ממנה יצחק ,לפי שעל ידי בשורת
ללכת שמה להתדבק עם אב ובנו בקדושת העקידה ,שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט
היחוד ,לכן על כל פנים מרחוק מסרה שלא נשחט ,פרחה נשמתה ממנה
נפשה באהבה ובטהרה להפרד מעולם ומתה".
הזה בעת רצון ושעה קדושה כזאת,
ובספה"ק עבודת ישראל תמה בזה,
והקב"ה הסכים על ידה ויצאה נפשה
וז"ל" :וצריך הענין ביאור,
בקדושתה בשעה זאת .וזה נרמז 'ותמת
הלא הצדיקים כל רצונם וחיותם לעשות
שרה בקרית ארבע' רומז מקום הקריה
רצון קונם ומוסרים נפשם ומאודם
שמיתתה היה על פי ארבע שהם ד'
ויוצאי חלציהם בעבור כבודו יתברך שמו
אותיות אדנ"י שבהם כוונת מסירת
ואיך יתכן לומר על שרה אמנו הצדקת
נפשות וקבלת עול מלכות שמים" .ועד"ז
אשר היה אברהם אבינו טפל לה בנביאות
איתא בישמח ישראל (אות א).
(רש"י לעיל כא ,יב) ,כששמעה מעקידת
והנה עה"פ (במדבר כב ,כא) "ויקם בלעם יצחק פרחה נשמתה מחרדה ובהלה
בבקר ויחבש את אתנו" ,פירש כדרך פשוטי בני אדם אשר כל חיותם
רש"י" :מכאן שהשנאה מקלקלת את לגדל זרע ולהרבות הון ובפירוד הבנים
השורה ,שחבש הוא בעצמו ,אמר או הממון כמעט ימותו ,אמנם לא כן
הקב"ה ,רשע ,כבר קדמך אברהם שרה אמנו חלילה לה".
'וישכם (לעיל כב ,ג) אביהם ,שנאמר וביאר וז"ל" :רק נוכל לומר כי בשמעה
אברהם בבקר ויחבוש את חמורו'". מעשה העקידה שעקד אברהם
לב חיי שרה עומק ד
שהמצווה עצמה חוזרת ונותנת חיים ונמצא שביחוד הגדול והקדוש שפעל
חדשים למקיימה ,ומחמת זה הוא נשאר אברהם בעת העקידה ,המשיך
בחיים אחר כך ,וזהו 'וחי בהם', עי"ז ריווח והצלה לזרעו להצילם
שהמצוות נותנות חיות לאדם שלא תצא מקללותיו של בלעם .וא"כ גם שרה,
נפשו מתוך דביקות בקיומן. שמסרה נפשה בייחוד זה של העקידה,
פעלה ג"כ על הצלת בנ"י מקללותיו של
והנה שרה אמנו שלא הייתה בכלל ציווי
אותו רשע.
העקידה ,ומעצמה נכנסה למצב
הדביקות והייחוד שהיה שם ,יצאה וי"ל שדבר זה נרמז במקום הייחוד של
נפשה ,כי לא היה לה את כח המצווה שרה ' -קרית ארבע' ,שזה עמד
שיתן לה חיים חדשים אחר כלות נפשה כנגד המקום שבו עמד בלעם דכתיב
לאלוקים .אבל אברהם אבינו שהיה (במדבר שם ,לט) "וילך בלעם עם בלק ויבאו
מצווה ועושה במצוות העקידה ,אף אחר קרית חצות".
שבוודאי עלה ונתעלה למעלת הדביקות
העליונה והייחוד השלם ,נשאר בחיים בדברי העבודת ישראל הנ"ל יש להבין,
מכח קיום המצווה גופה שהפיחה בו שהרי בוודאי שגם אברהם
רוח חיים. בעמדו לפני הקרבת בנו לעולה הגיע
למדרגה נפלאה זו של דביקות וייחוד
שלם ,ולא כל שכן הוא משרה שלא הייתה
ובעיקר הקושיא איך ייתכן שהצטערה שם ,וא"כ מדוע הוא לא יצאה נפשו.
שרה על עקידת יצחק עד ויבואר עפ"י מה דאיתא בספה"ק
שפרחה נשמתה ,יש מתרצים ,שאין (ראה שפתי צדיק פרשת שמיני אוי"ב
הכוונה שפרחה נשמתה כיוון שחשבה בשם החידושי הרי"מ) עה"פ (ויקרא יח ,ה)
שבאמת נשחט ,אלא להיפך ,מזה "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר
ששמעה ש'כמעט שלא נשחט' ,והבינה יעשה אתם האדם וחי בהם" ,שהנה כל
שבפועל לא נשחט ,וחשבה שזה משום מצוה יש לעשותה מתוך דביקות
שלא עמדו בניסיון לקיים רצון ה' ,ועל אלא הנפש, לכלות עד מוחלטת
ה לב חיי שרה עומק
את הציווי ,שהרי הייתה גדולה במעלת זה בא בליבה צער גדול עד למאוד ,עד
הנבואה מאברהם כנ"ל ,והיא שלא שפרחה נשמתה.
עמדה למבחן הניסיון הייתה יכולה וי"ל עוד ,דהנה ברש"י לעיל (כב ,יב)
להבין את הציווי לאמיתו ,שהוא רק איתא" :אמר לו אברהם ,אפרש
להעלות את יצחק ולא לשחטו ,הנה לפניך את שיחתי ,אתמול אמרת לי (כא,
כששמעה ש'כמעט ולא נשחט' ,חשבה יב) 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ,וחזרת
שאברהם לא עמד על הבנת הציווי ואמרת (כב ,ב) 'קח נא את בנך' ,עכשיו
כראוי ,ושחט את יצחק בחינם .ומהצער אתה אומר לי (כב ,יב) 'אל תשלח ידך אל
הזה מתה (וראה עוד פרשת וירא עה"פ וישכם הנער' .אמר לו הקב"ה' ,לא אחלל בריתי
אברהם בבוקר). ומוצא שפתי לא אשנה' (תהלים פט ,לה),
כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה,
לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו,
ותקח הצעיף ותתכס (שם ,סה).
אסקתיה אחתיה".
וברש"י'" :ותתכס' ,לשון ותתפעל, והוא צ"ב שנמצא שטעה אברהם
כמו ותקבר ,ותשבר". מתחילה בהבנת רצון ה' .אמנם
והרה"ק רבי אברהם יעקב הביאור בזה ,שזה גופא היה מאת ה'
מסאדיגורא זי"ע אמר שהעלים מעיניו הבנת הנבואה כראוי,
לבאר בדרך הרמז מדוע הביא רש"י ויחשוב שהציווי הוא לשחוט את יצחק,
דווקא שני דוגמאות אלו ללשון וזה יהיה לו לניסיון .וברגע שהלך לשחוט
'ותתפעל' .שהנה ישנם שלושה זמנים וגילה שהוא מוכן לזה ,אז אמר לו
בחיי האדם שנאספים המון רב לכבודו, הקב"ה 'אל תשלח ידך אל הנער' ,ופתח
בלידתו בעת הברית שבאים רבים לו את עיני שכלו להבין שהציווי היה רק
להשתתף בשמחה ,וכן ביום חתונתו 'העלהו'.
נאספים כל הקרובים והידידים ליטול אכן כל זה לגבי אברהם ,שהסתיר
חלק בשמחתו ,וביום פטירתו בהלווייתו הקב"ה ממנו את ההבנה הנכונה
שבאים רבים לספוד עליו ולבכותו. בציווי 'העלהו' ,אבל שרה שידעה גם כן
לב חיי שרה עומק ו
שהנה כנודע הנישואין הוא עת תשובה ובשניים מזמנים אלו ,בעת לידתו ובעת
(ראה בית שמואל סי' סא סק"ו ,ושל"ה הק' שער פטירתו ,על אף שכל האסיפה
האותיות אות ק' קדושת הזיווג) .והדרך היא לכבודו ,פשיטא שאין לאדם בעצמו
כדאיתא הוא לתשובה להתעורר שום רגש מן הכבוד שעושים לו ,בלידתו
במשנה (אבות פ"ג מ"א) "דע מאין באת אין לו דעת להרגיש בזה ,ובמותו כבר
ולאן אתה הולך". אינו בהאי עלמא ליהנות מן הכבוד .אכן
ביום חתונתו ייתכן שיבוא לחתן ולכלה
ולכן כאשר עמדה רבקה לקראת
התפעלות מן הכבוד שנעשה להם.
נישואיה עם יצחק ,התבוננה
ועל זה הביא רש"י דוגמאות אלו
ב'ותקבר' ,היינו זמן המיתה שהוא 'לאן
להשוותם לקרא דידן ,דמיירי
אתה הולך' ,וב'ותשבר' היינו זמן הלידה
בנישואי רבקה ליצחק (ו'ותתכס' היינו
שהוא 'מאין באת'.
כנהוג שמכסים פני הכלה בעת ההליכה
לחופה (ראה ספר האסופות סי' שצב ,הובא בקובץ
עוד י"ל ,ד'ותתכס' מרמז על זה שיטות קמאי כתובות ז ,)):לומר לך,
שמציאת הזיווג הוא דבר מכוסה שה'ותתפעל' היינו ההתפעלות של
ונעלם מעיני כל חי ,ואינו מתנהל רבקה מהכבוד שנעשה לה ביום
בדרכים רגילים וטבעיים ,ויש הרבה חתונתה ,היה ממש כמו בעת 'ותקבר',
קשיים ומניעות המעכבים את הזיווג, בלוויית המת ,ובעת 'ותשבר' ,הרומז על
הנגרמים ע"י משטינים ומקטרגים (ראה זמן הלידה ,מלשון "יושבת על המשבר"
לעיל עה"פ ויצא יצחק) .וזהו 'כמו ותקבר (שבת קכט .).היינו כמו שבעתות אלו אין
ותשבר' ,שפעמים צריכים לעבור מצבים התפעלות כלל ,כך לא התפעלה רבקה
של 'ותקבר ותשבר' ,צרות ושברונות עד כלל גם מן האסיפה והשמחה הגדולה
שזוכים להגיע לגמר הזיווג ,וכמו בעת החתונה.
שרואים כאן כמה מניעות שעמדו
לאליעזר להפריע את הבאת הזיווג של ויש לומר באופן אחר בביאור ההשוואה
יצחק ורבקה לידי גמר טוב. של 'ותקבר' 'ותשבר' ל'ותתכס',
ז עמוקים
התבונה פרקי"מ'ב
תניאפרק
תניא מים
דולה
ה
מים עמוקים
לקוטי אמרים תניא –פרק י"ב
לכל אדם שאז מקשר חב"ד שלו לה' והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר
להעמיק דעתו בגדולת א"ס ב"ה ולעורר כל כך לכבוש את העיר
את האהבה כרשפי אש בחלל הימני קטנה להתלבש בגוף להחטיאו דהיינו
שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ששלש' לבושי נפש הבהמית שהם
ומצותיה מאהבה שזהו ענין המבואר מחשבה דבור ומעשה שמצד הקליפ'
בקריאת שמע דאורייתא וברכותיה אין גוברים בו על נפש האלהית
שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן הן הכנה להתלבש בגוף במוח ובפה ובשאר
לקיום הק"ש כמ"ש במ"א ואז הרע רמ"ח אברים להחטיאם ולטמאם ח"ו
שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב רק שלשה לבושי נפש האלהית הם
המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח לבדם מתלבשים בגוף שהם מחשבה
המקושרים בגדולת א"ס ב"ה .אבל דבור ומעשה של תרי"ג מצות התורה
אחר התפלה בהסתלקות המוחין ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם
דגדלות א"ס ב"ה הרי הרע חוזר וניעור ולא נקרא עליו שם רשע אפי' שעה
בחלל השמאלי ומתאוה תאוה לתאות אחת ורגע אחד כל ימיו אך מהות
עוה"ז ותענוגיו .רק מפני שלא לו לבדו ועצמות נפש האלהית שהן עשר
משפט המלוכה והממשלה בעיר אינו בחינותיה לא להן לבדן המלוכה
יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל והממשלה בעיר קטנה כי אם בעתים
להתלבש באברי הגוף במעשה דבור מזומנים כמו בשעת קריאת שמע
ומחשבה ממש להעמיק מחשבתו ותפלה שהיא שעת מוחין דגדלות
בתענוגי עוה"ז איך למלאת תאות לבו למעלה וגם למטה היא שעת הכושר
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה ח
תאותו שבלבו שלא למלאת משאלות כי המוח שליט על הלב [כמ"ש בר"מ פ'
לבו במעשה דבור ומחשבה ולהסיח פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו שכך
דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול
לגמרי ובפרט אל צד הקדושה. ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח
דולה התבונה
בגדר מדרגת הבינוני ,ובגודל הזמן של שעת קרי"ש ותפלה
שאז שואב האדם כח לעמוד בכל הנסיונות
שיעור ליל שישי פרשת וירא תשפ"ז
ליקוטי אמרים תניא – פרק י"ב
סיכום הפרקים הקודמים
אנו אוחזים בפרק י"ב .לאחר שנתבאר בפרקים הקודמים שיש חמש בחינות :צדיק
וטוב לו ,צדיק ורע לו ,רשע וטוב לו ,רשע ורע לו ,ובינוני .וביאר התניא באריכות
במהלך הפרקים הקודמים -אשר בנויים בסדר מופתי זה על גבי זה -שיש מלחמה בין
הנפש האלוקית להנפש הבהמית ,שכל אחד מהם רוצה למשול על הגוף .ובמדרגת
'צדיק' נתבטל הרע ,ויש בזה שתי בחינות' :צדיק וטוב לו' -שהרע אצלו נתבער לגמרי,
ו'צדיק ורע לו' -שהרע קיים אך כפוף אל הטוב ובטל אליו .ומאידך גיסא בבחינת
'רשע' :יש 'רשע וטוב לו' -שעדיין יש בו טוב ולפעמים הטוב מתגבר ,ו'רשע ורע לו' -
שהוא רע גמור .וכפי שדובר בפרק י"א שכל אחד מישראל יש בו נשמה ,אלא שאצל
ט התבונה תניא פרק י"ב דולה
רשע גמור היא בבחינת 'מקיף' ,שבתוכו פנימה אין חלק הטוב פועל ,אבל הוא מקיף
עליו מלמעלה.
לימוד מדרגת הבינוני נוגע גם לאנשים כערכנו
וכאן בפרק י"ב הוא מתחיל לבאר ענין ה'בינוני' .והרי זהו העיקר והבריח התיכון שעליו
מושתת ועומד ספר התניא ,הנקרא "ספרן של בינונים" ,וכאן הוא מתחיל
להסביר מהו מהות ועבודת הבינוני .ואף שאנו רחוקים מאד ולא הגענו למדרגת 'בינוני'
כפי איך שמגדירו התניא ,מכל מקום לומדים ענין זה ונושאים עינינו למדריגה זו כדי
להוציא ממנה הוראות לחיינו ולהפיק לימודים מהמצב של הבינוני הנוגעים ושייכים גם
אלינו.
הבינוני אינו נותן ללבושי נפש הבהמית להתלבש בו
ואומר כך :והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה -
שהוא הגוף כדרשת חז"ל (נדרים לב ע"ב) ,להתלבש בגוף להחטיאו ,דהיינו
ששלשת לבושי נפש הבהמית ,שהם מחשבה דיבור ומעשה שמצד הקליפה ,אין
גוברים בו על נפש האלהית להתלבש בגוף ,במוח -שהוא המחשבה ,ובפה -שהוא
הדיבור ,ובשאר רמ"ח איברים -שהוא במעשה ,להחטיאם ולטמאם ח"ו ,רק שלשה
לבושי נפש האלהית הם לבדם מתלבשים בגוף ,שהם מחשבה דיבור ומעשה של
תרי"ג מצות התורה -הרי להנפש יש לבושים ,שהם :מחשבה דיבור ומעשה .ויש בזה
מחשבה דיבור ומעשה של הנפש האלקית (עי' לעיל פרק ד') ,ויש מחשבה דיבור ומעשה
של הנפש הבהמית (עי' לעיל פרק ו') .ואצל הבינוני ,הנפש הבהמית שלו איננו מצליח
להוציא אל הפועל שהאדם יתלבש בלבושי נפש הבהמית ,ורק לבושי נפש האלוקית
הם לבד מתלבשים בגופו.
הגם שלא עבר עבירה מימיו אבל הרע קיים ולכן נקרא 'בינוני'
וזה הבינוני נמצא במדריגה כזו :ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם ,ולא נקרא
עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו -ואם תשאל ,אם כן מפני
מה אינו נקרא 'צדיק' ,אך מהות ועצמות נפש האלהית שהן עשר בחינותיה ,לא להן
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה י
לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה -כי יש בחינה ומושג של 'מהות ועצמות' .כי
ענין מדריגת הבינוני הוא ,מצד הפעולות והלבושים של מחשבה דיבור ומעשה ,דהיינו
שאינו חושב רע ,ואינו מדבר רע ,ואינו עושה רע ,אלא רק מחשבות ודיבורים ומעשים
טובים .אבל ה'מהות ועצמות' עדיין לא נשתנו ,ונשאר 'מהות ועצמות' של רע .ולפי"ז
הפירוש אמאי נקרא 'בינוני' הוא ,מפני שהרע עדיין קיים ומושך אל הרע ,אלא שהוא
הגיע למדריגה כזו שמצליח ועולה בידו להגביר הטוב על הרע שלא יוכל להכשילו
ולהשתלט עליו ,אבל עצם המלחמה עדיין קיימת אצלו.
דברי התניא צ"ע
והנה לשון התניא כאן קשה מאד להולמו ולהבינו ,מה שכתב שענין הבינוני הוא "שלא
עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת
ורגע אחד כל ימיו" .ונמצא לפי זה ,שאדם שחטא ונכשל פעם אחת באיזה חטא ועוון,
שוב לא יוכל להיות בינוני ונשאר בגדר רשע לעולם ועד ,הרי בוודאי יש כח באדם
להשתנות ולהתהפך לאיש אחר ,ומהו הפירוש שלא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה
אחת.
וביותר קשה ,שהרי התניא עצמו בפרק י"ד ,כשרוצה להעלותנו למדת הבינוני ,כותב
שם בזה הלשון" :והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם
ימשוך ,שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה" .הרי מפורש להדיא בדברי
התניא גופא שבכל עת ובכל שעה ביכולת האדם ובאפשרותו להחליט ולגמור בנפשו
להיות בינוני ,ואם כן האיך כתב כאן שהבינוני הוא מי שהוא במצב שלא עבר ולא
יעבור עבירה לעולם ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת כל ימי חייו.
וגם יש להבין טובא עומק לשון קדשו שכתב "ולא יעבור לעולם" ,וכי האדם נקבע
מ צבו על שם מה שיעשה בעתיד ,הרי כלל גדול שנינו שאין הקב"ה מסתכל כי
אם על המצב שבו האדם עומד בו כעת ,וכמו שדרשו חז"ל (ר"ה טז ע"ב) מהפסוק (בראשית
כא יז) 'באשר הוא שם' שאין דנין את האדם אלא לפני מעשיו של אותה שעה .וכאן
כתב שמתייחסים גם אל מה שיעשה לאחר זמן.
יא התבונה תניא פרק י"ב דולה
הכוונה שלא חטא ויחטוא לעולם לפי מצבו שעומד כעת
והוא תמיהה גדולה וחזקה .ומפרשי התניא נדחקים בזה ליישב דברי התניא ,ואחד
מהדרכים ליישב בדוחק הוא ,שמה שכתב שלא עבר ולא יעבור עבירה לעולם,
אין הכוונה לגבי ה'בפועל' ,אלא הכוונה 'בכח' ,כלומר ,שהוא נמצא כעת במצב כזה,
שלפי ערכו ומדריגתו לעת כזאת הוא רחוק מן החטאים בין בעבר ובין בעתיד.
וכן הוא הדבר לגבי ענין העתיד ,ועל דרך שהיה מרגלא בפומיה של כ"ק אא"ז
אדמו"ר זצ"ל על מה שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שגדר התשובה הוא
"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" .והמפרשים על אתר
מתקשים להבין פשרו של דבר זה מה שכתב "שלא ישוב לזה החטא לעולם" ,והלא
הבחירה נתונה לאדם ובאפשרותו ליפול ולהכשל שוב ,וכי אין שייך תשובה אלא אם
כן הגיע למצב כזה שאינו יכול עוד לחטוא.
וכ"ק אא"ז אדמו"ר זצ"ל היה דרכו להסביר את הדבר ,והענין מבואר בספרים ,דהנה
שנינו במשנה (אבות פ"ד מ"ב) "עבירה גוררת עבירה" .ויוצא לפי זה ,שכל זמן שלא
נמחקה העבירה ,הרי מכח אותה עבירה נגררת עבירה אחרת .ולכן כאשר האדם שב
בתשובה ,זוהי תעודת התשובה למחוק את העבירה כליל מבלי להשאיר שום רושם,
באופן שמזה החטא לא ימשך להגרר עבירה אחרת בעקבותיה .ואם לאחר ששב
בתשובה ומחק את רושם העון לא עלתה בידו לעמוד בניסיונות היצר ונכשל שוב
בחטאים ,אין זה מחמת החטא הראשון אלא ענין לעצמו.
ומשום הכי דייק הרמב"ם בלשונו וכתב "שלא ישוב לזה החטא לעולם" ,ולא קאמר
שלא ישוב לסוג חטא כזה ,אלא "לזה החטא" דייקא ,והיינו שמכח זה החטא
שחטא עכשיו לא ישוב לחטוא עוד מכח חטא זה ,אלא תשובתו תהא חזקה למחוק
את החטא עד שלא יבוא מחמתה להוסיף חטא על פשע.
ולפי"ז יומתק ביותר לשון הרמב"ם מה שנקט הכינוי "יודע תעלומות" ,ולכאורה היה
יותר שייך כאן הכינוי "יודע עתידות" .אלא דלפי האמת אין מדברים כאן על
העתיד ,אלא על ענין "תעלומות" ,על מה שנמצא בסתר תעלומות לבו ,שהקב"ה הוא
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה יב
הרואה ללבב ומעיד עליו שבדרגת תשובתו שעומד בו כעת הנו נמצא במצב שלא ישוב
לזה החטא לעולם ,שמחק את החטא ושוב לא ייגרם מזה להגרר ולהכשל בעוד חטאים.
ועל דרך זה הם כוונת דברי התניא ,שבחינת הבינוני הוא שנמצא עתה במצב כזה,
שלאור מצבו שעומד עכשיו הוא בבחינת "לא עבר ולא יעבור" ,שהוא מרוחק מן
החטא לגמרי עד שאינו שייך אליו כלל וכלל .ובמעמדו ומצבו הנוכחי גם אם יזדמנו לו
נסיונות ,הרי הוא במצב שאין היצר הרע יכול להתגבר עליו .ואם לאחר זמן יהיה פתח
מכשול ,הרי זה ענין ומצב חדש שהתחיל .אבל במצבו של עתה הרי הוא נמצא במצב
של "לא עבר ולא יעבור עבירה לעולם".
אמנם ביאור זה דחוק הוא ,אבל "קרא מוקים אנפשיה" -מאחר והקושיא גדולה כל
כך ,מוכרחים לפרש באופן כזה .ועיקר הקושי בביאור זה הוא ,כי אפילו לו יהו
שהדבר נכון ,אבל לשם מה הוצרך להדגיש ולאמרו ,ולמה לא כתב את מה שהוא עצמו
כותב בפרק י"ד שבכוחו של כל אדם להיות בינוני ,ומה בא להשמיענו בדבריו אלו
שכתב כאן.
'בינוני' של עשרת ימי תשובה
בליובאוויטש היה משפיע עובד ה' גדול הגה"ח ר' ניסן נעמנוב זצ"ל ,אשר פעם
דיבר אחד בשבחו -ואינני זוכר מי -והתבטא אודותיו שר' ניסן
בעשרת ימי תשובה הוא בינוני .וזהו מדריגה ,שבימים אלו היה נמצא במצב של בינוני,
שלא היה שייך אצלו חטא כלל ,ובאיזה מצב שרק יהיה לא יחטא.
וגם מזה נראה שיש מציאות כזו שאדם הוא בינוני במצב מסוים .והרי התניא בפרק
י"ד כותב שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה ,והיינו שהאדם יכול
להעמיד עצמו להתייצב ולהיות במצב של בינוני.
הבינוני הוא בדרגת צדיק בשעת קרי"ש ותפילה
ונחזור לדברי התניא שכותב :אך מהות ועצמות נפש האלהית שהן עשר בחינותיה,
לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה -כי יש מלחמה שנערכת על
ה'עיר קטנה' ,שזה נלחם עם זה .כי אם בעתים מזומנים ,כמו בשעת קריאת שמע
יג התבונה תניא פרק י"ב דולה
ותפילה -שבשעת קריאת שמע ותפילה עולה הבינוני למצב עליון ונעלה ,שאז "להם
לבדם המלוכה והממשלה בעיר קטנה" ,שהנפש האלוקית היא המושלת ,ואז הוא
במצב של 'צדיק' .והיינו שבשעת קריאת שמע ותפילה נמצא הבינוני במצב של צדיק.
וטעם הדבר הוא ,לפי שהיא שעת מוחין דגדלות למעלה -כי במרומים יש בחינות
של 'מוחין דגדלות' ו'מוחין דקטנות' ,והנהגת העולם תלויה תמיד בבחינת
המוחין .והיות שבשעת קריאת שמע ותפילה אז הוא הזמן שיש 'מוחין דגדלות' למעלה,
על כן וגם למטה -יש לנו שייכות לזה כאן למטה ,והיא שעת הכושר לכל אדם -שאז
מקשר חכמה בינה דעת שלו לה' -ו'חכמה בינה ודעת' המה המוחין של האדם ,וכפי
שנתבאר בתחלת פרק ג' שהאדם מורכב משכל ומדות ,שהם שלש בחינות שכל ושבע
מדות ,ובשעת קריאת שמע ותפילה אז הזמן גרמא שאז מקשר חכמה בינה דעת שלו
לה' ,להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא ולעורר את האהבה כרשפי אש
בחלל הימני שבלבו -וכמו שכבר נתבאר שהאהבה שוכנת בחלל הימני שבלב,
לדבקה בו -שיש לאדם רצון עז ובוער כרשפי אש להדבק בהשי"ת .והאיך נעשה דבוק
אליו :בקיום התורה ומצותיה מאהבה -שעל ידי קיום התורה והמצוות מתוך אהבה,
נעשה דבוק בה' ,שזהו ענין המבואר בקריאת שמע דאורייתא -ששם כתוב ענין יחוד
ה' ומצות 'ואהבת את ה' אלקיך' .וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן ,הן הכנה
לקיום הקריאת שמע כמו שנתבאר במקום אחר – לקמן בפרק מ"ט .שם מאריך
לבאר ד עיקר ענין ברכות קריאת שמע הוא להתבונן בגדולת ה' ,ובמדרגות המלאכים
ועבודתם ,ולהתבונן בבחינת "מלא כל הארץ כבודו" ,והאיך שהקב"ה בחר בבני ישראל
וקירבנו לעבודתו ,שזהו מה שאומרים "אהבת עולם אהבתנו ה' אלקינו"" ,הבוחר בעמו
ישראל באהבה" וכו' .ומזה משתלשל בחינת "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"
(משלי כז יט) ,שכמו שהאדם רואה בבואת פניו במים ,כן הדבר לגבי לב האדם כלפי
חבירו .וקל וחומר במלך מלכי המלכים הקב"ה ,שבחר בבשר ודם וקירבו אליו ,שבוודאי
מתעורר האדם להתקרב עי"ז אליו יתברך.
ומתוך כך בא האדם למדריגת אהבה גדולה ועצומה ,ואז הרע שבחלל השמאלי
כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחכמה בינה דעת שבמוח
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה יד
המקושרים בגדולת אין סוף ברוך הוא -כיון שמאירה בו גדלות כזו ,אזי הרע שבחלל
השמאלי בטל .ואצל הבינוני בשעת התפילה אין שם שום רע ,והוא אז בבחינת 'צדיק
ורע לו' ,שהרע בטל אל הטוב.
התעוררות בשעת קרי"ש ותפילה שוה לכל אדם
ודבר זה נוגע גם אלינו ללמוד ממנו לקח טוב .כי בהתבוננות במעמד ומצב הבינוני
בשעת קריאת שמע ותפילה ,יש להבין מזה שאף מי שעדיין לא הגיע למדריגה
גדולה של בינוני ,אבל מכל מקום שעת קריאת שמע ותפלה היא "שעת הכושר לכל
אדם" ,והרי היא שעת הכושר לכל אדם להתבונן ולהעמיק דעתו ,להשתדל לקיים
מצות אהבת ה' ,ולגעת אפס קצהו בדרגת התקשרות ברוממות ובמוחין ובאהבת ה'
ובכל הענינים הללו .ואף אם אינו זוכה להגיע מזה למדריגת צדיק במצב ההוא ,מכל
מקום גם המעט שמתרומם לפי דרגתו כאשר הוא עוסק בקריאת שמע ותפלה ,יש בזה
מעלה גדולה ויתירה.
ועל כן חשוב מאד להרגיל עצמו להקדיש זמן ומחשבה ומוח לעבודת קריאת שמע
ותפילה לעסוק בהם כראוי ,ולא לאומרם בחטיפה ,כי בשעת קריאת שמע ותפילה
אז הוא הזמן המסוגל שבו יכול האדם להתרומם ולהתקרב לדביקות בה'.
שימת דגש על התפילות של שב"ק
ועל כן ,אם כי בימי החול האדם טרוד בטרדותיו ,ואף שגם אז אינו יכול לפטור עצמו
מכך וצריך להתחזק ולהתאמץ ככל יכלתו ,אבל על אחת כמה וכמה ביום השבת,
שבו האדם פנוי ממלאכתו ואין לו דברים המטרידים אותו ,בוודאי שאז צריך להשתדל
ביותר להקדיש זמן לעבודת קריאת שמע ותפילה.
ומה נעים לשונו של השם משמואל בפרשתנו במאמר הראשון שכותב בזה"ל" :כמו
כן אצל כל אדם עיקר זמן התפילה היא בשבת ,ואף אנשים שבימי החול אינם
יכולים להכין את עצמם כל כך ,לזה מחויבים בשבת להתאמץ בכל עוז להתפלל בכוונת
הלב ובהשתתפות הנפש ,כי הזמן עצמו מסוגל ומסייע לתפלה" ,ע"כ.
טו התבונה תניא פרק י"ב דולה
לעשות 'כלי' לקבלת טעם בתפילה
וכדאי וראוי לידע נקודה הנוגע לאנשים כערכנו ,שאף אם לפעמים אין מגיעים
להרגיש רוממות הנפש בתפילה ,מכל מקום ההתחלה מה שנדרש מאתנו
לעשות היא ,ענין ההתרגלות .כי אף כשאין מרגישים עדיין את הדבר ,אבל אם האדם
מרגיל את עצמו וקובע את סדר הנהגת התפילה שתהא כסדרה מתחילה ועד סוף
מתוך הכנה דרבה שמכין עצמו לכך ,ומשתדל בזה ככל יכלתו ,הרי הוא עושה בזה
'כלי' .ותועלת עשיית הכלי הזה הוא ,שבהמשך הזמן ,כאשר יהיה מוחו זך יותר ויהיה
לו יותר דעת והרגש ,תהיה עבודת התפילה שלו באמת בדעת ובהרגש .אבל אם אינו
מכין 'כלי' אל התפילה ,ומרגיל עצמו להתפלל באופן כזה שנכנס אל התפילה באיחור
ולחטוף את התפילה ,בכהאי גוונא אין לו 'כלי' שבו יוכל לשרות האור כשיגיע למדריגה
זו.
וצריך לדעת ולהכיר שיש מציאות כזו ,שאף אם עתה אין עבודתו במדריגת רוממות
הנפש ,מכל מקום אם הוא מכין מקום לכך ,ומרגיל עצמו להתנהג בצורה
שמכיר שזמן זה מסוגל לכך ,הרי הדבר בא מעט מעט ,כי צריך להבין שכל דבר בא
במתינות ,ועם הזמן עלה יעלה ויגיע למדריגה זו.
הזריזות בעבודת ה'
בשבוע שעבר דיברנו אודות גודל הענין של אמירת הקרבנות ,ובמעלת אמירתם
בהתעוררות ובהתלהבות דווקא ,ועוררנו על הצורך להשים על לב להקציב
די זמן שיהיה סיפוק בידו לומר פרשיות הקרבנות במתינות באופן שלא יפריע לעצם
התפילה .ועל פי האמור כאן יש להוסיף עומק בזה ,שיש ענין כללי להתחזק ולתת מקום
של כבוד לעבודת התפילה לעשות 'כלי' ראוי ומוכשר ולהקדיש זמן זמנים טובא אל
הרינה ואל התפילה.
ויש להסמיך לזה את דברי השם משמואל בכמה מקומות בפרשתן ,וכן כתב רעיון זה
התניא באיגרת הקודש (פרק כא) ,דלכאורה יש להבין מה היה גודל הניסיון של
העקידה ,מאחר שהקב"ה בעצמו אמר אליו שיקריב אותו ,בוודאי שימלא רצונו .אלא
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה טז
עיקר הניסיון היה הענין של 'וישכם אברהם בבוקר' ,מה שאברהם אבינו עשה זאת
בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו למלאות רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו,
זתד"ה .ועל כן דבר חשוב ונשגב הוא לצאת בעקבי הצאן ולילך בדרך האבות
הקדושים ,ולהשתוקק ולכסוף "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי" (תנבא"ר פכ"ה),
ולהשתדל לעשות כל מה שבכוחנו לעשות ,שיהיה עבודתינו בזריזות מתוך התחלה
ראויה ונכונה.
והתניא ממשיך ואומר :אבל אחר התפילה בהסתלקות המוחין דגדלות אין סוף
ברוך הוא -היינו כשסיים להתפלל ונסתלקו המוחין דגדלות ,הרי הרע חוזר
וניעור בחלל השמאלי ומתאוה תאוה לתאות עולם הזה ותענוגיו -דהרי משום כך
נקרא 'בינוני' ,לפי שעדיין יש בו רע .ואם כן ,אם יש בו רע ,מדוע הוא מצליח שלא ליתן
להרע לשלוט בו ,רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר -שכח
הרע אינו בעל הבית כאן ואינו שופט יחידי ,ולכן אינו יכול להוציא תאותו מכח אל
הפועל ,להתלבש באברי הגוף במעשה דיבור ומחשבה ממש ,להעמיק מחשבתו
בתענוגי עולם הזה ,איך למלאות תאות לבו -שאינו מניח לעצמו ,ואינו מניח לעשות
מה שהיצר הרע רוצה ,להעמיק מחשבתו בתענוגי העולם והבליו.
הקב"ה ברא את האדם באופן שהמוח שליט על הלב
כי המוח שליט על הלב [כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס] ,בתולדתו
וטבע יצירתו ,שכך נוצר האדם בתולדתו ,שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו
להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאות משאלות לבו במעשה דיבור
ומחשבה ,ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההיפך לגמרי ,ובפרט אל צד
הקדושה -התניא מגלה לנו כאן יסוד גדול על פי הזוהר הקדוש ,שהקב"ה ברא אצל
האדם מוח ולב ,וברא המציאות שהמוח שליט על הלב .למוח יש כח גדול יותר מהלב,
וזוהי הטבע ב יצירת האדם ,שנברא באופן שיכול ברצונו שבמוחו להתגבר על הלב,
שלא ליתן ללב את הכח והיכולת לעשות ככל העולה על רוחו וכל מה שמתאוה לו,
ובכוחו להסיח דעתו מזה לגמרי.
יז התבונה תניא פרק י"ב דולה
וזהו כחו של ה'בינוני' ,שמוחו חזק כל כך עד שמחמת כן הוא מתגבר .וכאשר הלב
חומד דבר אחר ,מיד הוא פוסקו ואינו מניחו לילך בשרירות הלב .ויש לו מלחמה
תמידית ,שכל זמן שהיצר הרע מתגבר עליו הוא נלחם בו מיד ואינו מניחו לבוא לידי
גילוי ,לא במחשבה ולא בדיבור ולא במעשה ,ואינו מצליח בשום אופן להמשך ולהגרר
אחר הלב.
האיך הדבר עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח
וכאן יש מקום להתבונן ,כי התניא אומר כאן דבר נורא ,שהמציאות היא שהמוח שליט
על הלב וכך איתא בזוהר .אך לכאורה קשה מההרגשה שיש לכל אחד ,שהרבה
פעמים המוח מבין כך ,והלב חומד למשהו אחר ,והלב הוא הבעל הבית והמוח נגרר
אחריו בקלי קלות .ואיך יתכן הדבר ,אם כנים הדברים שהמוח שליט על הלב ,היה
מהראוי שרוב בני אדם שיש להם ידיעה במוחם ממצוות התורה ויודעים מה שצריך
לעשות ,לא יוכלו לעשות עבירות אף פעם ,ובפועל אנו רואים שלא כן הם פני הדברים
ואיה איפה הוא ה'מוח שליט על הלב'.
ומסתבר שיש בזה כמה אופנים בהסבר הדבר .אך חושבני להעלות נקודה חשובה
בביאור הדבר ,שאת חלקה שאבתי מתוך הספר 'מסילות בספר התניא',
שמבאר את הענין בטוב טעם.
דהנה כאשר נתבונן קצת נראה ,דענין זה של 'מוח שליט על הלב' הוא דבר המצוי לאו
דווקא בעבודת ה' ,אלא גם אצל אנשי חומר מגושמים יש מציאות זו של מוח
שליט על הלב .שכאשר אדם יודע על מאכל מסוים שעלול להזיק לו ומסוכן בשבילו,
אף שזה יכול להיות המאכל המשובח ביותר שמתאוה אליו ביותר ,ואעפ"כ הוא מצליח
להתגבר ולא לאכלו .וזה דבר פלא שכל אחד יכול לראות זאת בחוש אף אצל קטני
קטנים שאין בהם עדיין דעת ,אבל כשיודעים על איזה דבר שמסוכן עבורם וכבר
הרגישו את טעם הסכנה ואומרים להם שדבר זה מזיק ,ואז אף אם הדבר מושך אותו
ויש לו רצון חזק לזה ,בכל זאת הוא יכול להתגבר ,ומזה נראה בעליל שיש מציאות כזו,
שכיון שהאדם מבין שאין זה טוב לו ,הוא יכול להתגבר ,וזוהי מציאות מוכחת.
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה יח
ואם כן שומה עלינו להבין ,למה באמת הרבה בני אדם נמצאים במלחמה זו שהלב
מצליח להתגבר על המוח .אלא ההבנה בזה היא ,כי ללב יש כח 'לבלבל' את
המוח .לא 'לשלוט' על המוח ,אלא לבלבלו .כי הלב יכול להטעות את המוח ולומר לו
"אין זה נורא כל כך" .למשל באותו ענין של סכנה ,מי שברור לו שהדבר מסכנו לא
יאכלנו ,אך כאשר הלב יכול לבלבל אותו ולומר לו שאין זה נורא כל כך" ,כפית אחת
של סוכר לא תזיק לך" וכדו' ,ואז המוח נכנע מיד ואין לו כח להתגבר .וכן למשל מי
שרגיל לעשן ואומרים לו שזה מסוכן עבורו ,ואם רואים שהוא ממשיך בהרגלו ואינו
מפסיק לעשן ,מה פשר הדבר ,אין זה מפני שהחליט וגמר אומר למות ח"ו ,אלא שהלב
הצליח להשפיע עליו שזה לא יזיק לו ,בכל מיני תירוצים ואמתלאות שונות ,כגון
שסיגריה אחת לא תזיק ,והשניה גם זה לא נורא ,ולא מזה מתים וכדו' .הרי שהלב
מצליח לבלבל את המוח ולהטעותו ,ובזה הוא מצליח להתגבר על המוח.
וכן הוא הענין בעניני עבירות ,שהמוח נמשך אחר הלב על ידי כח הנקרא 'רוח שטות',
כמאמר חז"ל (סוטה ג ע"א) "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות".
וביאור ענין 'רוח שטות' הוא ,שיש ללב כח לבלבל את המוח ולמצוא היתרים שונים,
כאילו אין זו עבירה גמורה ,או שלא לזה היתה הכוונה ,ובאופנים אלו מצליח היצר הרע
במלאכתו .אך ברגע שהמוח מבין בבירור גמור שדבר זה אינו טוב ,אזי המוח שליט על
הלב .וזהו דבר ברור .לא רק בעבודת ה' אלא אף במציאות ,שברגע שאדם עומד במצב
שבו עליו לעשות פעולה שאינו חפץ בה ,אבל הברירה השניה הוא שימות ,וכאשר
המוח מבין שזו המציאות ,הרי המוח מתגבר על כל הקשיים.
נמצא שכל עיקר העבודה הוא לברר את המוח בהבהרת המצב לאשורו ,כי ברגע
שהלב מצליח לשנות ולבלבל את הדבר ,המוח מפסיד את כחו .וכל הכח של
המוח הוא רק כאשר הוא במצב של בהירות גמור.
ענין מצות קרי"ש בוקר וערב
ובזה יובן ענין מצות קריאת שמע שחרית וערבית ,שנצטוינו לחזור פעם אחר פעם שוב
ושוב "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" ,ושוב לחזור ולשנן "ואהבת את ה'
יט התבונה תניא פרק י"ב דולה
אלקיך" ,ומהו ענין החזרה התמידית .אלא המטרה בזה הוא ,לפי שיסודות היהדות
אסור שיאבדו את בהירותם ,וצריך שיהיה הדבר ברור כל כך עד שלא יוכל הלב
לבלבלו מכך ,ועל כן היסודות צריכים להיות בהירים וצלולים תמיד ,ויש צורך לחזור
על היסודות הללו תמיד בכל עת.
ועל כן ,כאשר האדם יצליח במלחמתו בין המוח להלב כפי מדת הבהירות שיש לו
בשכלו בענין זה ,ככל שישכיל לעשות את דעתו ברורה בזה ,כן יצליח להתגבר
בבחינת 'מוח שליט על הלב' .ונמצא שעיקר העבודה היא הבהרת המוח ,כי כשהמוח
ברור הוא שליט על הלב.
ולאור זה נשכיל להבין את גודל חשיבות ונחיצות ההשקעה בעבודה בשעת קריאת
שמע ותפילה ,שאז הוא שעת הכושר וזמן מוכשר שבו ניתן לרומם את המוח
ולהצליח להוציא אל הפועל את ממשלת המוח על הלב בשעת המלחמה ביניהם.
פעם אחת כתוב בתורה הלשון 'ניסיון'
ולאור דברי התניא שלמדנו כאן ,אפשר ללמוד ענין גדול הראוי לכל נפש הקשור
לפרשת השבוע .דהנה בפרשת השבוע היא הפעם היחידה שנאמר בפירוש
בתורה ענין הניסיונות בלשון 'ניסיון' ,ככתוב (בראשית כב א) 'והאלקים נסה את אברהם'.
הגם ששנינו במשנה (אבות פ"ה מ"ג) "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד
בכולם" ,אך בתורה לא נזכר הלשון 'ניסיון' אלא בענין העקידה הנאמר בפרשתנו.
וכשלומדים את ענין הנסיונות ,הרי יש לזה שייכות לכל אדם ,וכדאיתא במאור עינים
(ריש פרשת וארא) שכל אחד מישראל עובר בחייו עשרה ניסיונות כמו אברהם אבינו,
יעו"ש .ומה שאמרו עשרה ניסיונות ,הכוונה לניסיונות גדולים ,אך באמת עוברים על
האדם ניסיונות לאין מספר מדי יום ביומו ,כלשונו של המסילת ישרים (פרק א') "כי
כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם".
הלימוד מהעקידה למסי"נ בשבירת התאוה
ובשל"ה הק' (בפרשתן ,דרך חיים תוכחת מוסר אות מב) כתב על הלימוד שצריך האדם ללמוד
ממעשה העקידה" ,ילמוד אדם מוסר וימסור נפשו על קדושת השי"ת ,ומכל
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה כ
שכן שימסור אבר מאבריו או שבירת איזה תאוה ,כגון לעמוד בהשכמה לתורה
ולתפלה ,או לשבור שאר תענוגים ,וכן שיחה בטלה וכיוצא בזה ,יבטל רצונו מפני רצון
המקום".
וענין זה כתב גם התניא בפרק כ"ה באריכות גדולה ,שמזה שהאדם מוכן ומזומן
למסירות נפש למען קדושת ה' ,יכול האדם ללמוד ולשאוב הכח להתגבר על
כל קושי ועל כל הנסיונות ,כי אם מוכן הוא למסירות נפש ,קל וחומר שיהיה מוכן
לוותר ולשבור תאוותו עבור הקב"ה ,עי"ש בדבה"ק .ונמצינו למדים ,שענין המסירות
נפש של העקידה ,מלמדנו וממלא אותנו ברב אונים ואמיץ כח לשאוב הכוחות להתגבר
על הניסיונות בהתרגשים ובאים תמידין כסדרן.
הדרך להתגבר על ניסיון – לחיות עם אמונה
ועוד כתב השל"ה הק' שם" :עוד יחשוב האדם ,באם באה לידו איזה עבירה או איזה
מצוה ,יחשוב אולי השי"ת מנסה אותי עתה אם אעבור או אקיים ,כדרך שניסה
את אברהם אבינו .ובוודאי אילו ידע האדם שהקב"ה מנסה אותו עתה ,היה נזהר מאוד,
על כן יחשוב האדם תמיד בבוא איזה ענין לידו ,כי כן היא מדתו של הקב"ה ,שולח
איזה ענין לאדם כדי לנסותו .ואשרי אדם שה' אלקיו תמיד במחשבתו" ,ע"כ.
והלשון שכתב בסיום דבריו הוא משקל הלשון שאומרים בנוסח התפילה של ראש
השנה בסדר 'זכרונות' "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך" .והרי
פרשת העקידה היא הקריאה של ראש השנה ,ובשבת זו אנו זוכים שקורין בו את שתי
הקריאות של ימי ראש השנה .והשל"ה הק' קישר את ענין העקידה לענין "אשרי אדם
שה' אלקיו תמיד במחשבתו" ,כי הדברים שלובים יחדיו ,דמי שחי תמיד מתוך הכרה
שה' אלקיו נמצא אתו והוא העושה את הכל ,ואינו שוכח ממנו אלא הוא תמיד
במחשבתו ,אזי בנקל יעלה בידו לחשוב על כל מה שקורה אתו שזה ניסיון מאת ה'
לנסותו הילך בתורתו אם לא ח"ו.
ובענין זה איתא בשם משמואל (בפרשתן ,תרע"ז) פירוש נפלא בדברי אברהם אבינו
שאמר להמלאכים "יוקח נא מעט מים וגו' וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן
כא התבונה תניא פרק י"ב דולה
עברתם על עבדכם" .ורש"י פירש כי על כן" ,כמו על אשר" ,עיש .והמפרשים מבארים
דהיה קשה לרש"י דלכאורה אין זה דרך ארץ לומר כן לאורח שבא לאכול ,שמשום כך
באו בשביל לאכול .אולם בשם משמואל ביאר דיש לפרש על פי פשט ,דאברהם אבינו
חי באמונה שלימה שאין אדם בא אצלו סתם באקראי ,כי כבר נאמר (תהלים לז כג) 'מה'
מצעדי גבר כוננו' ,אלא הכל בהשגחה מאת הבורא שסיבב שיעברו עליו כדי לזכותו
במצות הכנסת אורחים ,וכמו שהיה באמת וכמו שפירש רש"י שראה הקב"ה שהיה
אברהם מצטער על שאין אורחים ,ושלח לו מלאכים בדמות אנשים.
וזהו הכוונה "כי על כן עברתם על עבדכם" ,שאין הפירוש שאתם בעצמכם מטרת
ביאתכם רק כדי לאכול ,אלא שהשי"ת הוא שסיבב שתעברו כאן כדי שתוכלו
לאכול אצלי ,ואין כאן פחיתות כבוד לאורח ,כי כוונתו היתה שהשי"ת שלחם כדי
לזכותו במצות הכנסת אורחים ,עכתד"ה.
ומזה נלמד כח האמונה ,שכל מאורע ומקרה שמתרגש על האדם ,אף שנראה שיש
לזה סיבה טבעית ,צריך להאמין באמונה שלימה שהשי"ת הוא המסבב כל
הסיבות והוא זה שהביא את הענין לידו .וכשיחיה עם הרגשה זו מתוך הכרה וידיעה
ברורה ,אזי בכל דבר שעובר עליו ,יידע שזה לו בחינת ניסיון ,ויוכל לחיות במדריגת
"אשרי אדם שה' אלקיו תמיד במחשבתו" ,שיתבונן תמיד ,למה בא דבר זה לידי בעת
הזאת ,אין זה מקרה ,אלא השי"ת המציא המצב הזה לפני ,והוא אשר סיבב הסיבות
שייקלע למצב כזה של ניסיון .וכשהאדם חי עם הכרה זו ,אזי אשרי לו ואשרי חלקו.
מתנה טובה שהודיעו חז"ל על הניסיונות שיהיו קודם ביאת משיח
והחידושי הרי"ם בדברו אודות ענין הניסיונות שבפרשתנו ,מביא שכבר הודיעו לנו
חז"ל שבדור האחרון קודם ביאת המשיח יהיו ניסיונות רבים ,ומתבטא
החידושי הרי"ם בהאי לישנא" :ומתנה טובה היא שהודיעו לנו חז"ל זאת מקודם".
שעשו לנו טובה גדולה בזה שגילו לנו שעתידים להיות הניסיונות הללו .והוא אשר
דברנו ,כי כשהאדם אינו יודע שהוא עומד בניסיון ,קשה עליו שבעתיים לעמוד בו,
וכדברי השל"ה הק' האמורים שאם יתבונן האדם בשעת מעשה שהוא עומד עתה
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה כב
בניסיון ,בנקל יוכל לקיים רצון הבורא ,וכל הקושי הוא כששוכחים שהדבר הוא ניסיון.
ולכן מתנה טובה העניקו לנו חז"ל בכך שהודיעונו שהדור הזה הוא דור של ניסיונות
בכל הענינים ובכל עת ושעה ופינות שפונים.
דברי הרמב"ן במהות הניסיונות
ובענין הניסיונות כתב הרמב"ן בפרשת יתרו על מה שנאמר לאחר קבלת התורה
(שמות כ יז) 'אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים' ,והביא את מה
שפירש רש"י .ומוסיף עוד פירוש .ולבסוף כתב" :ועל דעתי הוא ניסיון ממש .יאמר,
הנה רצה האלקים לנסותכם התשמרו מצוותיו כי הוציא מלבכם כל ספק ,ומעתה יראה
הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצוותיו .וכן כל לשון 'נסיון' בחינה' ,ללכת
באלה כי לא נסיתי' (ש"א יז לט) ,לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם .ויתכן שיהיה הנסיון
הזה בטובה ,כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה לדעת אם יסבלנה לאהבתו ,ופעם
ייטיב עמו לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד,
כענין שאמרו חכמים (שמו"ר לא כ) אשרי אדם שעומד בנסיוניו ,שאין לך בריה שאין
הקב"ה מנסה אותה ,העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים ,העני מנסה
אותו אם יוכל לקבל יסורין .ולכך אמר הכתוב ,הטיב לכם האלקים להראותכם את
כבודו ,אשר לא עשה כן לכל גוי ,לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם
להיות לו לעם נחלה" ,ע"כ.
מהו הדרך לעמוד בניסיון
וכאן הבן שואל האיך זוכים לעמוד בניסיון ,וכמו שהחידושי הרי"ם בדבריו שם מיטיב
להגדיר" ,זה הוא אמת שבשעת ניסיון האדם אינו אותו האדם אשר היה מקודם,
ונסתלק ממנו הבהירות והשגתו ודביקותו ,ובשעת ניסיון לא יוכל האדם לעזור לעצמו".
ובא החידושי הרי"ם ונותן עצה היעוצה להתמודד בכי טוב עם הניסיון" :רק שצריך
האדם מקודם ,בשעה שהוא ברור וצלול ,ויש לו הבהירות ,להכין את עצמו
ולתקוע בלבו האמונה הפשוטה כיתד אשר לא תמוט ,שיהיה ביכולתו אף בחשכות
כג התבונה תניא פרק י"ב דולה
ובזמן סילוק הבהירות לכבוש את יצרו באמונתו ,ולהתחזק לשוב אל בוראו לעמוד
בניסיון" ,עכלה"ק.
נמצא שכל כח העמידה בניסיונות הוא ,מה שקובע האדם בלבו בעת שהוא "צלול
וברור" ,למלאות אז אסמיו ברוח קדושה ואמונה ,ובהירות זו היא הנותנת לו
כח לעמוד בזמני הניסיונות ולצלוח את גלי הקושי והמהמורות העוברים עליו.
הזמן שבו האדם 'צלול וברור' הוא בשעת קרי"ש ותפלה
והנה אימתי הוא הזמן אשר בו האדם הוא "צלול וברור" ,הנה בכללות יש זמנים
גבוהים ונעלים ,כימי השבתות והימים טובים .וכאשר מובא בספרים שבעלי
מדריגה המה זוכים בשב"ק להתעלות לדרגות ומעלות רמות .ובוודאי צריך כל אחד
להשתדל ולכסוף להגיע למצב זה.
אבל לאור דברי התניא שלמדנו ,הרי גילה לנו שבכל יום יש זמן של "ברור וצלול",
והוא בזמן קריאת שמע ותפילה ,וכלשון התניא שזהו זמן של מוחין דגדלות
למעלה .וכאשר האדם מכין עצמו לעשות כלי ראוי לקבל בשעת קריאת שמע ותפילה,
יכול הוא לשאוב אז שיופיע עליו נהורא מלעילא ולהיות במצב של בהירות; בהירות
של קבלת עול מלכות שמים ,בהירות של קרבת ה' ,ובהירות של אהבת השם .ואז
מתקשר האדם אל הקדושה בתוקף גדול כל כך ,שגם כאשר עובר זמן התפילה ,ובשעה
שכבר אין בו את אותו הכח ,ועוברים עליו ניסיונות ,יש בידו הכח שאצר אל תוכו
מאותו זמן נעלה של קריאת שמע ותפילה ,וממנו הוא שואב כוחות לעמוד בניסיון .ואז
יכול להיות מצב של 'מוח שליט על הלב' ,מאחר שכבר קנה לו מוח ,והמוח הוא מוח
בריא וצלול זך ונקי ואינו מוח מבולבל ,ומוח בריא בניקל עולה בידו להיות שליט על
הלב.
ומאחר שיש נסיונות רבים בדור הזה ,הן נסיונות בענין סור מרע והן בענין עשה טוב,
הנה אחד הניסיונות הקשים בדורנו הוא הענין של השכמת הבוקר ,שנשתרש
רעה חולה אצל רבים ,למשוך את הזמן ולבלות את הלילות ועולים על יצועם בשעה
מאוחחרת ,וממילא אין כח לקום בבוקר השכם ,כי האדם אינו מלאך וגופו צריך לישון
התבונה פר' וירא תשפ"ז דולה כד
כי כן הטביע הבורא ,אך אם סדר הלילה מתחיל בזמן מאוחר ,זה גורם שהיום מתחיל
מאוחר ,וחוזר חלילה כגלגל החוזר .והרי במהלך היום האדם משועבד לסדרי לימוד או
מלאכת עבודה וכדו' .ומה שיוצא לבסוף שמי שיוצא ניזוק מכך הוא התפילה .כי שם
יש לו מקום מוצא להגיע ב'יוצר אור' ולסיים ב'קדושה' ,וממילא כל ענין קריאת שמע
ותפילה נדחק ואין נשאר מהם מאומה .ואף אם אין המצב ממש כך ,הרי שזה קרוב
לזה ,או בחלקו הוא כך .ואפילו אם כן מקדיש לזה מעט יותר זמן ,מכל מקום חסר לו
הריכוז והמחשבה הראויה ,ואינו יכול להגיע לבהירות אמתית .וממילא זה גורם שיהיה
קשה לעמוד בכל הניסיונות.
וזהו ממש ענינא דפרשת השבוע ,שהזמן גרמא להתחזק בזה" ,וישכם אברהם בבוקר",
להתחזק בענין זה של הזריזות ,והשמחה ,לשוש כגבור לרוץ אורח בחשק גדול
לעבודת ה'.
ובפרט כעת הדבר נוגע ביותר ,שהזיזו את השעון ל'שעון חורף' ,ומתפללים בזמן
מוקדם יותר ,ובאפשרות להרגיל עצמו בהרגל חדש להתחיל את היום
בהתגברות יתירה ,וגם זה הוא ניסיון חדש עבורנו ,והשי"ת חפץ לראות ולבחון אותנו
כיצד אנו ניגשים לזה ואם אנו עומדים בניסיון אם לא.
והשי"ת יעזרנו ,שהרי נתן לנו כוחות מאבותינו הקדושים ,לעמוד איתן בקשרי
המלחמה ,וכמו שהזכרנו בשבוע שעבר את מה שדברנו בשמחת תורה
העעל"ט במאמר הכתוב "ואתה על במותימו תדרוך" ,שעם היות שאנו "עם נושע
בה'" ,והוא נותן לנו הכוחות להתגבר ,אבל נדרש מאתנו עשיה ופעולה מצדנו ,וצריך
רק ליטול את הכוחות שניתנו לנו מן השמים ,ובכח זה נוכל להתגבר על כל הניסיונות.
