gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קרני אור · Karnei Ohr — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: קרני אור · Karnei Ohr

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

קרני אור · Karnei Ohr — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫לימוד היומי דקהילתינו‬ ‫קרני אור‬ ‫יום ליקוטי ליקוטי משנה השתפכות שולחן‬ ‫לחודש מוהר“ן הלכות ברורה הנפש ערוך‬ ‫יום‬ ‫חושן משפט‬ ‫ח“א ח“ב ח“ג‬ ‫חזרה רלא רלב ש"ע‪:‬‬ ‫לח‬ ‫עא‪.‬‬ ‫כ״ז‬ ‫שבת‬ ‫א‪-‬ב‬ ‫קפא‪ :‬רלג רלד ש"ע‪ :‬ג‪-‬ד‬ ‫לט‬ ‫עא‪:‬‬ ‫כ״ח‬ ‫א‬ ‫רלה רלו ש"ע‪ :‬ה‪-‬ו‬ ‫קפב‪.‬‬ ‫מ‬ ‫עב‪.‬‬ ‫כ״ט‬ ‫ב‬ ‫רלז רלח שע‪-‬א‪:‬‬ ‫קפב‪:‬‬ ‫מא‬ ‫עב‪:‬‬ ‫ל׳‬ ‫ג‬ ‫ז‪-‬א‬ ‫רלט רמ שע"א‪:‬‬ ‫קפג‪.‬‬ ‫מב‬ ‫עג‪.‬‬ ‫א׳‬ ‫ד‬ ‫ב‪-‬ג‬ ‫רמא רמב שעא‪-‬ב‪:‬‬ ‫קפג‪:‬‬ ‫מג‬ ‫עג‪:‬‬ ‫ב׳‬ ‫ה‬ ‫ד‪-‬א‬ ‫רמג רמד שע"ב‪:‬‬ ‫חזרה‬ ‫מד‬ ‫עד‪.‬‬ ‫ג׳‬ ‫ו‬ ‫ב‪-‬ג‬ ‫יו"ל ע"י קהילת חסידי ברסלב‬ ‫בנשיאות הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א‬ ‫דבר המערכת‬ ‫‪ 493‬פרשת חיי שרה כ''ז חשון תשפ''ז‬ ‫יש שכבר נמאס להם אפילו לשמוע שוב על כך‪,‬‬ ‫יש שכבר התאבנו והורגלו וממשיכים בסדר‬ ‫יומם בלי לשים לב‪ ,‬אבל יש אחד ומיוחד שלא‬ ‫שכח ולא הורגל‪ .‬בכל לילה ולילה הוא שואג‬ ‫וזועק כביכול על כך כארי‪ ,‬כך מגלים לנו חז"ל‬ ‫הקדושים (ברכות ג‪" :).‬שלוש משמרות הוי הלילה‪,‬‬ ‫ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא‬ ‫ושואג כארי‪ ,‬ואומר‪ :‬אוי לבנים שבעונותיהם‬ ‫וַ ֲע ֵשׂה ֶח ֶסד‬ ‫החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים‬ ‫לבין אומות העולם"‪.‬‬ ‫ב)‪" :‬היתרון שיש לאדם על החי הוא הדיבור‪ ,‬שהוא גדר האדם‪.‬‬ ‫עיניו אורו מעט‪ ,‬שנים ארוכות שהוא חש עצמו מנוצח‬ ‫והוא בחינת צדקה שהוא גומל חסד עם הבריות‪ ,‬שזה גדר‬ ‫במלחמת היצר‪ ,‬עליות וירידות חדות‪ ,‬נפילות ומכות‪ ,‬כשלונות‬ ‫אלפי לילות‪ ,‬ושום דבר לא מתרגל‪ ,‬המציאות‬ ‫האדם שדרכו לגמול חסד‪ ,‬מה שאין כן החי כו' שעל ידי צדקה‬ ‫ותהפוכות‪ .‬אך הדברים שלמד עתה נסכו בו חיזוק‪" :‬צריך כל‬ ‫הזאת חייבת להשתנות‪ ,‬זהו עם ה' ובית ה'‪,‬‬ ‫נקרא 'אדם'‪ ,‬כי הצדקה שמשם הדיבור הוא גדר האדם"‪ .‬וכך‬ ‫אדם אפילו במדרגתו השפלה לידע ולהאמין שבוודאי הוא‬ ‫ואין מציאות כזאת להסכים עם רמיסת חמדת‬ ‫גם במקום נוסף (בליקוטי עצות‪ ,‬ערך צדקה ‪ -‬לד)‪" :‬גדר האדם הוא‬ ‫מנצח הרבה על ידי כל דיבור ודיבור של שיחה והתבודדות‬ ‫שעשועיו שעבורם ברא ובורא את העולם‪.‬‬ ‫הדיבור‪ ,‬וזה הדיבור נמשך מצדקה‪ ,‬כי צדקה וחסד הוא עיקר‬ ‫שאומר‪ ,‬כי זהו נצחון נצחי שנשאר לעולמי עד ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫ואם הלב מתאבן ונאטם‪ ,‬ורק כאשר כבר גם‬ ‫גדר האדם‪ ,‬כי גדר האדם 'מדבר' הוא לגמול חסד עם הבריות‪,‬‬ ‫ואם יהיה חזק בזה שעד שתצא נפשו ממש יעסוק בזה יהיה‬ ‫חתן נלקח לבור הכלא באמצע ימי שמחתו‬ ‫ומי שאינו עושה צדקה וחסד פוגם בהדיבור מאד ואינו בכלל‬ ‫איך שיהיה ויעבור עליו מה‪ ,‬בוודאי ינצח המלחמה בחסדו‬ ‫מתעוררים קמעא‪ ,‬עלינו להידבק בדרכו של‬ ‫אדם כלל" (ע"פ ליקוטי מוהר"ן סי' רכה)‪.‬‬ ‫הגדול" (השתפכות הנפש‪ ,‬צה)‪ .‬הנה‪ ,‬יש בידו תקוות נצחון‪ .‬הוא‬ ‫רבי נתן‪ ,‬שלימד אותנו להפוך ירידה ואטימות‬ ‫יקח את העצה הזאת של התבודדות ויתחדש בה‪ ,‬לשפוך שיחו‬ ‫אכן‪ ,‬יש בידינו כלי קרב מופלא ושעל ידו ניתן לנצח הכל‪ ,‬זהו‬ ‫זו עצמה לצעקה‪ ,‬וכפי שמשתפך בתפילותיו‬ ‫ולדבר דבריו לפני ה'‪.‬‬ ‫הדיבור‪ ,‬שרבינו כה הפליג בגודל מעלתו‪ ,‬וגזר אומר‪" :‬שאפילו‬ ‫(ליקוטי תפלות‪ ,‬ח"א קמד) "אחר שיצאה הגזירה‬ ‫אם האדם מונח ח"ו בשפל המדרגה מאד במקום שהוא‪ ,‬אף‬ ‫אך מה עמוק היה כאבו‪ ,‬זה כבר היום הרביעי שבו מנסה לדבר‪,‬‬ ‫ליקח בני ישראל לחיל למלחמה‪ ,‬וכבר נתקיימה‬ ‫על פי כן על ידי הדיבור יכול להזכיר את עצמו בשם יתברך‬ ‫ופיו כמו סתום חתום‪ .‬אין לו דיבורים‪ ,‬כאילם לא יפתח פיו‪...‬‬ ‫הגזירה רעה ונתפסו כמה נפשות ישראל‬ ‫ונמסרו בידיהם כתוא מכמר"‪ ,‬והוא צועק לה'‬ ‫לעולם‪ .‬דהיינו‪ ,‬שאפילו אם הוא במקום שהוא‪ ,‬אם יתחזק‬ ‫למה זה קורה?! מדוע אין ביכולתו לדבר דבר וחצי דבר?!‬ ‫יתברך‪" :‬אוי ומר לי כשאיני מרגיש בלבי כלל‬ ‫גם שם לדבר על כל פנים דבורים קדושים של תורה ותפלה‬ ‫צרות ישראל‪ ,‬כי אני רואה ריחוקי ממך כל כך‬ ‫ושיחה בינו לבין קונו‪ ,‬יכול להזכיר את עצמו בשם יתברך‬ ‫בפרשתנו אנו לומדים על אליעזר עבד אברהם שביקש‬ ‫וקשיות לבי ובלבול דעתי עד שאיני מרגיש‬ ‫לעולם‪ ,‬אפילו שם במקומות הרחוקים מאד מהשם יתברך‬ ‫למצוא את הזיווג הנכון ליצחק אבינו‪ ,‬ועשה לעצמו סימן‪:‬‬ ‫בלבי צרות ישראל מרות וקשות וגדולות כאלה‪,‬‬ ‫שהם בחינת מקומות המטונפים‪ ,‬אפילו אם נפל למקום שנפל‬ ‫"והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה‪ ,‬ואמרה‬ ‫אשר היה ראוי שיהיו נמאסים כל התאוות‬ ‫רחמנא לצלן‪ ,‬כי הדיבור אינו מניח אותו לשכוח את השם‬ ‫שתה וגם גמליך אשקה‪ ,‬אותה הוכחת לעבדך ליצחק"‪ .‬מה‬ ‫וכל עסקי עולם הזה לגמרי אם היינו מרגישים‬ ‫יתברך‪ ,‬והבן הדבר היטב מגודל כח הדיבור‪ ,‬והיא עצה נפלאה‬ ‫יש בסימן זה כדי לברר את זיווגו של יצחק? אלא‪ ,‬שכשיראה‬ ‫ונוראה למי שחפץ באמת לבל יאבד עולמו לגמרי ח"ו" (שם‪,‬‬ ‫הצרות בלבנו היטב‪ ,‬אוי אוי‪ ,‬היכן אני בעולם‪.‬‬ ‫שהיא גומלת חסדים‪ ,‬יתברר שהיא אכן מתאימה להמשך בנין‬ ‫אוי אוי לנו‪ ,‬מה שהגיע לנו בימינו"‪.‬‬ ‫דיבור אות יט‪ ,‬ע"פ ליקו"מ ח"א ע"ח)‪.‬‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬וכפירוש רש"י שם‪" :‬אותה הוכחת ‪ -‬ראויה היא‬ ‫אולם כל זה מותנה ועומד בעשיית חסד עם הזולת; רק זה‬ ‫לו‪ ,‬שתהא גומלת חסדים וכדאי להיכנס בביתו של אברהם"‪.‬‬ ‫נותן את הכח לדיבור‪ ,‬ומעלה את האדם למעלתו להיות מדבר‬ ‫גמילות חסדים אינה רק עוד מצוה בין המצוות‪ ,‬אלא אחד‬ ‫לא מסכימים עם הקיפאון‪ ,‬לא נמשכים אחר לב‬ ‫לפני ה'‪.‬‬ ‫מעמודי העולם (אבות א‪-‬ב) ואחד הסימנים המובהקים של בר‬ ‫האבן‪ ,‬אלא צועקים על זה בעצמו ועל הגזרות‬ ‫ישראל‪ ,‬וכפי שחז"ל (יבמות עט‪ ).‬אומרים‪" :‬שלשה סימנים יש‬ ‫כולן‪ ,‬עד אשר נתבשר מהרה על ביטול כל‬ ‫אם חז"ל הקדושים הרבו להפליג על מעלת הצדקה וסגולתה‬ ‫באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים ‪ ...‬כל שיש בו‬ ‫הגזירות והתגלות מלכות ה' בשמחה ובטוב‬ ‫וביותר בספרי רבינו הקדוש‪ ,‬הרי שעל אחת כמה וכמה מעלת‬ ‫שלשה סימנים הללו ראוי להידבק באומה זו"‪ ,‬זו גם הדרך‬ ‫לבב‪.‬‬ ‫גמילות חסדים שעולה עליה לאין ערוך‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל‬ ‫העיקרית להדבק בקדוש ברוך הוא ולהתעלות בקדושה‬ ‫(סוכה מט‪ ):‬והובא בדברי רבינו הקדוש (ספר המידות‪ ,‬צדקה ח"א סג)‬ ‫עצומה‪ ,‬וכמו שרבי נתן מבאר (בליקוטי הלכות‪ ,‬חוקות העכו"ם ה"ב)‪:‬‬ ‫העורכים‬ ‫"גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה"‪ ,‬ובהמשך דבריהם‬ ‫"עיקר הבחירה והנסיון של האדם הוא בכח המדמה‪ ,‬וצריך‬ ‫בגמרא שם פירטו חז"ל‪" :‬בשלשה דברים גדולה גמילות‬ ‫כל אחד להתגבר לברר כח המדמה‪ ,‬לברר הטוב שבו שיהיה‬ ‫חסדים יותר מן הצדקה‪ ,‬צדקה בממונו גמילות חסדים בין‬ ‫נכלל בקדושה ולהפיל הרע שבו‪ .‬ועל כן אנו מצווים להתדמות‬ ‫בגופו בין בממונו‪ ,‬צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין‬ ‫ליוצרנו יתברך‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל הדבק במדותיו מה הוא‬ ‫פניני אור‬ ‫אמרות טהורות מרביה"ק ותלמידיו‬ ‫לעשירים‪ ,‬צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים"‪.‬‬ ‫רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון‪ ,‬כי על ידי‬ ‫לא צריך להיות עשיר כדי לגמול חסד‪ ,‬גם העני ביותר יכול‬ ‫שמדמה עצמו במידותיו להשם יתברך על ידי זה זוכה להיכלל‬ ‫לגמול חסד עם העשיר ביותר‪ ,‬בכל עת ובכל שעה ניתן לגמול‬ ‫באמת בהשם יתברך‪ ,‬כי הכל תלוי בבירור המדמה שהוא עיקר‬ ‫חסד‪ ,‬על ידי עזרה בגופו או בשאר אופנים‪ ,‬ובפרט בחסד‬ ‫הנסיון והבחירה"‪.‬‬ ‫ׁ ָש ַמ ְע ִּתי ִ ּב ׁ ְשמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר‪ְּ :‬כ ׁ ֶש ְּמק ָֹר ִבים‬ ‫המופלא של הארת פנים לזולת השרוי במצוקה‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫ורבינו הקדוש מוסיף ומגלה דבר עצום‪ :‬כל כח הדיבור שהוא‬ ‫לַ צַּ דִּ יק ָה ֱא ֶמת טוֹ ֲע ִמים ַט ַעם ַ ּגן ֵע ֶדן‪ִּ .‬כי‬ ‫חז"ל (כתובות קיא‪" ).‬טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו‬ ‫יסוד ההבדל שבין אדם לשאר בעלי חיים תלוי בעשיית חסד‪,‬‬ ‫חלב"‪.‬‬ ‫ובלא זה מתקלקל כח הדיבור‪ .‬וכמובא (בליקוטי מוהר"ן תניינא‪,‬‬ ‫יתא ַ ּב ּז ַֹהר ַה ָּקדוֹ ׁש ֵ(חלֶ ק ב' קסו‪ֶ ׁ ):‬ש ַהצַּ דִּ יק‬ ‫ִא ָ‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫‪NH‬‬ ‫הוּא ַ ּג ָ ּננָ א דְּ גִ ינְ ָתא‪.‬‬ ‫לתגובות ‪3323796@gmail.com‬‬ ‫הדל"נ ‪ • 4:10‬נץ החמה ‪ • 5:58‬סוזק"ש ‪7:54‬‬ ‫(שיחות הר"ן)‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון באימייל מידי שבוע‬ ‫והערות‬ ‫צאת השבת ‪ • 5:22‬צאה''ש לר''ת ‪6:01‬‬ ‫שבת מברכים חודש כסלו‪ ,‬המולד בליל שלישי בשעה ‪ 10:27‬וֿֿ־‪ 3‬חלקים‪ ,‬ר''ח ביום שלישי ויום רביעי‪.‬‬ ‫ליבון נושאים וסוגיות במשנת ברסלב לעובדא ולמעשה‬ ‫בדרכי עבודת ה'‬ ‫משנת ברסלב‬ ‫להקטין את הצער!‬ ‫להתפלל ולצעוק מרה על גזירה זאת‪ ,‬אבל הכל על פי דרכים‬ ‫מייסוריך‪ ,‬השם יתברך ירחם‪ .‬עם כל זה אתה מחמיר ביותר‪,‬‬ ‫דרכו של היצר הרע‪ ,‬ודרכם של רוב בני העולם ההולכים‬ ‫שלימדנו מורינו הקדוש ז"ל‪ ,‬דהיינו לייחד שעה ביום לצעוק‬ ‫ואתה מגדיל הצער יותר מדאי‪ .‬וכל דברינו הם לְ ַמ ֵעט ולהקטין‬ ‫אחריו‪ ,‬הוא‪ :‬להגדיל את הצער‪ .‬ויש לו ליצה"ר הרבה סוגי‬ ‫על צרות נפשו ואז יכלול בתוכו גם צעקה הזאת אשר בימינו‬ ‫הצער והצרה ולמצוא הרחבה בתוך הצרה עצמה! כמו שכתב‬ ‫'שיחות' ודיבורים‪ ,‬המרבים ומגדילים ומעצימים את הצער‪.‬‬ ‫נגזרה גזירה מרה כזאת‪ ,‬אולי יחוס אולי ירחם‪ .‬אבל גם עתה‬ ‫על פסוק 'בצר הרחבת לי'‪ .‬ואתה דרכך בכל פעם להגדיל כל‬ ‫וכגון‪" :‬מה שדרך העולם לומר בכל שנה ובכל עת שעכשיו‬ ‫צריכין לחזק עצמו להיות כל היום בשמחה על כל הנקודות‬ ‫מיני צער יותר מדאי‪ .‬בפרט שכבר אתה רואה במעט ימיך‬ ‫אינם עיתים טובות‪ ,‬ובשנים הקודמים היה טוב יותר וכו'‪,‬‬ ‫טובות שנמצאים בנו עדיין‪ ,‬הקיצותי ועודי עמך‪ .‬נא בני‬ ‫שעברו עליך‪ ,‬שאי אפשר להימלט מייסורים כמעט בכל יום‪,‬‬ ‫כידוע שיחות כאלו בין רוב העולם" (שיחות הר"ן‪ ,‬שז)‪ .‬ורבינו‬ ‫חביבי‪ ,‬אל תמשיך עליך ח"ו מרה שחורה בחינם‪ ,‬וחלילה לך‬ ‫וכמו שאמר רבינו ז"ל בפירוש 'דע שבכל יום צריך שיעבור‬ ‫התנגד לשיחות אלו‪ ,‬ואמר‪" :‬הלא אדרבא‪ ,‬השם יתברך מנהיג‬ ‫לזוז ממקומך מחמת זה‪ ,‬שלום לך אל תירא" (עלים לתרופה‪,‬‬ ‫איזה צער על כל אחד מישראל'‪ ,‬וגם מאחרים אתה רואה‬ ‫עתה העולם יפה יותר מקודם! ואמר בזה הלשון‪ :‬אדרבא‬ ‫מכתב מיום א' חיי שרה תקצ"א)‪.‬‬ ‫גודל הפגעים ומיני צער ודאגות ויסורים שעוברים על‬ ‫דער אייבערשטער פירט היינט שענער די וועלט" (שם)‪.‬‬ ‫וכמו כן‪ ,‬כשהתעורר בנו של מוהרנ"ת לקום בחצות הלילה‪,‬‬ ‫כל אחד‪ ,‬על כן אין להגדיל הצער יותר מדאי! רק אדרבא‪,‬‬ ‫ומוהרנ"ת מאריך שם בזה הרבה וכותב‪" :‬ויש לנו בזה שיחות‬ ‫מחמת ריבוי הרדיפות והבזיונות שעברו אז אנ"ש‪ .‬כותב לו‬ ‫להתגבר למצוא הרחבה בתוך הצרה עצמה רחמנא ליצלן‪,‬‬ ‫הרבה‪ ,‬שכל דיבורים ושיחות כאלו של העולם ‪ -‬הכל הם מן‬ ‫אביו‪:‬‬ ‫ועל ידי זה דייקא להודות לה' על העבר ולצעוק להבא‪,‬‬ ‫היצר הרע‪ ,‬שמרבה שיחות כאלה להכביד הצער ולהגדיל‬ ‫שיצילך השם יתברך ברחמיו מכל מיני צער‪ ,‬ויוציאך מצרה‬ ‫דאגת הפרנסה‪ ,‬כאילו עכשיו חס ושלום אפס תקוה‪ .‬ובאמת‬ ‫"ועתה בני‪ ,‬מה מאד החיית את נפשי במה שכתבת שנתעוררת‬ ‫לרווחה גמורה‪ ,‬וישלח רפואה שלימה לבנך ובתך מהרה‪ ,‬אמן‬ ‫הוא שקר וכזב‪ ,‬כי השם יתברך מפרנס ומכלכל העולם תמיד‬ ‫לקום בחצות מחמת הבזיונות שלנו‪ ,‬כך הוא המידה‪ ,‬וכך יפה‬ ‫כן יהי רצון" (עלים לתרופה‪ ,‬מכתב מיום א' בהעלותך תקצ"ז)‪.‬‬ ‫ובכל דור ובכל שנה נמצאים עולים ויורדים" (שם)‪ .‬עיי"ש‬ ‫לנו לשבר לבנו על ידי זה‪ .‬אך ביותר צריכין להתגבר להתחזק‬ ‫בשמחה ברוב היום ככולו על גודל חסדו יתברך! אשר זכינו‬ ‫באריכות נפלאה‪.‬‬ ‫להינצל מלהיות בכלל המתנגדים על נקודת האמת כזה‪.‬‬ ‫וכן הוא בכל שאר העניינים וההרפתקאות העוברים על‬ ‫לולא ה' עזרתה לנו כמעט ח"ו היינו גם כן עמהם‪ .‬ברוך השם‬ ‫יתירה מזו‪:‬‬ ‫האדם במשך ימי חייו – שהבעל דבר מפתה ומסית בכל‬ ‫אשר הבדילנו מהם‪ ,‬והאיר לנו האמת לאמתו‪ ,‬כן יהיה ה'‬ ‫לא רק בצרות הפרטיות רח”ל צריך האדם להקטין את הצער‬ ‫פעם את האדם שיגדיל את הצער‪ ,‬וימשיך על עצמו מרירות‬ ‫עמנו‪ ,‬שנזכה לקיים דבריו הקדושים ולילך בדרכיו הנוראים‬ ‫ולא להימשך אחריו‪ ,‬אלא אפילו בצרות הכלל‪ ,‬אף שבוודאי‬ ‫ודאגה ומרה שחורה‪.‬‬ ‫ועצותיו הקדושות‪ ,‬שהם עצות ה' אשר לעולם יעמודו" (שם‪,‬‬ ‫צריך להשתתף בצרתם של ישראל ולצעוק ולזעוק מעומק‬ ‫וכל עניינו של רבינו ומוהרנ"ת‪ ,‬הוא ללמד את האדם איך‬ ‫מכתב מיום ה' בראשית תקצ"ה)‪.‬‬ ‫הלב‪ ,‬אעפ”כ גם שם צריכים להיזהר שלא להימשך אחר‬ ‫להקטין את הצער‪ ,‬ולקבל במנוחת הנפש את כל מה שעובר‬ ‫סוף דבר הכל נשמע‪:‬‬ ‫הצער יותר מדאי‪.‬‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫עובר הרבה צער על כלל ישראל ועל כל אחד בפרט‪ ,‬ולכן‬ ‫וכמו שכותב מוהרנ"ת לבנו‪ ,‬בעת שהיו גזירות קשות על‬ ‫וכלשונו של מוהרנ"ת במכתבו לבנו [כשעבר עליו צער‬ ‫צריך ללמוד מרבינו ומוהרנ"ת איך אין נמשכים אחר הצער‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ובנו הצטער והתפחד מהם מאד‪:‬‬ ‫ומרירות גדול מבנו ובתו שהיו חולים רח"ל]‪:‬‬ ‫אלא אדרבא מקטינים אותו‪ ,‬ומגדילים את השמחה בה'!‬ ‫"אם אתה רוצה להשתתף בצרות ישראל‪ ,‬בוודאי יפה לך‬ ‫"אהובי בני שיחיה‪ ,‬אם אמנם צערך גדול ואני מצטער הרבה‬ ‫פניני התחזקות והתעוררות‬ ‫שנערכו ונעבדו מתוך אוצרות שיחותיו של הגרי"מ שכטער שליט"א‬ ‫שביבי אור‬ ‫ישראל קדושים!‬ ‫אלא אתה עבד לגופך המזוהם השולט עליך הרי אתה עבד‬ ‫ששומר את אות הברית שמורה לו מלכות]‪ ,‬וכן‪ :‬מאן דנטר‬ ‫בי מלכים ימלוכו‬ ‫ולא מלך‪ .‬וממילא הקללה היא מידה כנגד מידה‪ ,‬שאכן יהיה‬ ‫ברית זכה למלכות (ת"ז תיקון סט צט ע"א) ואם אתה מלך על‬ ‫בתורה נ"ו כתב רבינו שלכל יהודי יש לו בחינת מלכות‪ ,‬וכל‬ ‫עבד עבדים‪.‬‬ ‫עצמך אתה יכול להיות מלך על אחרים‪ ,‬אם אתה ממליך את‬ ‫אחד בבחי' מלכות אחרת; יש שרי מאות‪ ,‬שרי חמישים‪ ,‬שרי‬ ‫יש פסוק (משלי יז‪ ,‬ב) "עבד משכיל ימשול"‪ ,‬ובמדרש מובא‪ ,‬מי‬ ‫השי"ת על עצמך‪ ,‬על בהמיותך‪ ,‬אז אתה מלך‪ ,‬אתה מלך רק‬ ‫עשרות ויש השורר בביתו‪ ,‬שגם זה היא בחי' מלכות‪.‬‬ ‫הוא זה העבד המשכיל‪ ,‬זה אליעזר עבד אברהם‪ ,‬שהוא היה‬ ‫אם אתה עומד בנסיונות הקשים שנצבים ועומדים לפניך‬ ‫והנה ה'מלכות' כאן פירושה השפעה‪ ,‬יש אחד שיש לו השפעה‬ ‫בכלל הקללה של עבד עבדים יהיה לאחיו‪ ,‬והשכיל לקבל על‬ ‫כל שכן בעת שהעלמה מתגברת ביותר‪ ,‬אם אתה מושל על‬ ‫על אלף איש ויש אחד שהשפעתו היא על מאה וכן הלאה‪.‬‬ ‫עצמו להיות עבד לאברהם אבינו‪ ,‬ושם הפך מעבד למלך‪ ,‬כמו‬ ‫עצמך‪ ,‬אז אתה מלך אמתי‪.‬‬ ‫ולהלן כתב רבינו שהמלכות הזאת היא באתגליא ובאתכסיא‪,‬‬ ‫שכתוב עליו "המושל בכל‪-‬אשר לו" (בראשית כה‪ ,‬ב)‪ ,‬ולמעשה‬ ‫ובאמת עבור זה ירדת לעולם החשוך והנעלם הזה‪ ,‬להמליך‬ ‫שאמנם הוא שר האלף אבל זה באתכסיא‪.‬‬ ‫בתחילה היה בכלל ארור‪ ,‬שנאמר "ארור כנען" (שם ט‪ ,‬כה)‪ ,‬ורק‬ ‫כאן את הקב"ה‪ ,‬דבר זה נבצר מהמלאכים ומשרפי מעלה‪,‬‬ ‫כשהגיע ללבן הכניס ה' דיבור בפה לבן שאמר לו "בוא ברוך‬ ‫וצריך לדעת שהיות שלכל אחד יש מלכות‪ ,‬ובדרך המלך הוא‬ ‫הנחת רוח הזה שיש להקב"ה כאשר האדם ממליך אותו על‬ ‫ה'" (שם כד‪ ,‬לא) ואז הפך מארור לברוך‪ ,‬ועל "המושל בכל אשר‬ ‫שמחלק את מלכותו לכל אחד מבניו‪ ,‬אחד מלך על עיר זו‬ ‫יצרו ודמו אין לתאר ואין לשער‪ ,‬והיא מלכות אמיתית‪ ,‬אין‬ ‫לו" מובא במדרש שהיה מושל ביצרו‪ ,‬ועל "זקן ביתו" מובא‬ ‫ואחד על עיר אחרת‪ ,‬כי כולם בני מלכים ותפקידם להמשיך‬ ‫גבול למה שמרויחים ע"י המלכה זו‪ ,‬וכלשון הזהר "מלכות‬ ‫את המלכות בכל המקומות‪.‬‬ ‫שזיו איקוניו היה כאברהם‪.‬‬ ‫אתנטרת ליה"‪ ,‬זהו המלכות האמיתית‪ ,‬ואז זוכים למלכות‪.‬‬ ‫כמו כן אנו בני מלכים‪ ,‬בניו של מלכו של עולם‪ ,‬ועל כן מחובת‬ ‫שמירת הברית הוא החיים האמיתיים‬ ‫המתקת הגזירה ע"י שמירת הברית‬ ‫כל אחד להמליך את הקב"ה על עניניו‪ ,‬הן באתגליא והן‬ ‫ובאבות דרב נתן מובא על שמונה שחיים לעולם ואחד מהם‬ ‫באתכסיא‪ ,‬וזאת היא המלכות הנכונה‪ ,‬וזהו כבוד אלקים‪.‬‬ ‫מובא בשער הגלגולים שהיו עוד חבורות של תנאים שהיו‬ ‫הוא אליעזר עבד אברהם‪ .‬וחיים הכוונה על שמירת הברית‪ ,‬כי‬ ‫צריכים לעשות את התיקונים של עשרה הרוגי מלכות‪ ,‬כגון‬ ‫ומלוכה זו היא מלוכה נצחית‪ ,‬ועל מלוכה זו כתב רבינו שצריך‬ ‫שמירת הברית הוא החיים האמיתיים‬ ‫רבינו הקדוש וחבורתו ור' שמעון והחברייא הקדושה‪ ,‬אלא‬ ‫להתקיים בה "והיתה לה' המלוכה" לא בשביל עצמו‪ ,‬היינו‬ ‫ועל יוסף נאמר "עוד יוסף חי" (שם מה‪ ,‬כו) מכיון שהיה מושלם‬ ‫שהם המתיקו זאת ע"י שמירת הברית‪ .‬כי רבינו היה מוכתר‬ ‫שלא יהיה ח"ו כעבד למלאות תאוותו‪ ,‬או לשם גאוה‪ ,‬ואז‬ ‫במידת הקדושה הוא חי עלמין‪ ,‬חי לעולם‪ .‬כי לכתחילה‬ ‫כ'קדוש' וכן רבי שמעון מכונה 'קשת' הברית‪ ,‬ואילו העשרה‬ ‫לא נשאר ממלכותו כלום‪ ,‬אלא כל הנהגת המלכות היא רק‬ ‫הקב"ה העלים עיני השבטים הקדושים‪ ,‬וחשבו עליו שהוא‬ ‫הרוגי מלכות שהם גם היו קדושי עליון‪ ,‬אבל התיקונים היו‬ ‫בשביל הקב"ה כמובא בתורה ו' שהוא דואג רק לכבוד אלקים‪,‬‬ ‫פסולת כמו שלאברהם היה ישמעאל וליצחק עשיו‪ ,‬חשבו‬ ‫צריכים להיעשות בשפיכות דמים ממש‪ ,‬והענין הוא למעלה‬ ‫ואז יש לו בחינת מלכות כראוי‪ ,‬והוא עובר את העולם כמלך‪.‬‬ ‫שליעקב יש פסולת שהוא יוסף‪ ,‬ולכן נמכר לעבד‪ ,‬ולמעשה‬ ‫זכה למלכות גדולה‪ ,‬כי היה מושל ביצרו‪ ,‬ובשעה שאמר 'אני‬ ‫מהשגתינו אך כן מובא בקבלה‪.‬‬ ‫היסוד להנהגת המלכות היא שמירת הברית‬ ‫יוסף' ראו הכל איזו מלכות גדולה יש לו‪ ,‬היינו מלכות קדושה‬ ‫קללת "עבד עבדים" אצל חם ואצל אליעזר עבד אברהם‬ ‫אולם צריך לדעת שהשורש והיסוד שביסוד של הנהגת‬ ‫של ממשלה ביצרו‪ ,‬שהקב"ה חפץ מאד במלכות כזאת‪ ,‬כמו‬ ‫והנה נח קילל את חם ב"עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית‬ ‫המלכות היא שמירת הברית‪ ,‬כמו שכתוב מפורש בזהר (ח"א‬ ‫שנאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬כה) הוא מידה כנגד מידה‪ ,‬אם אתה אינך מושל על עצמך‪,‬‬ ‫צג ע"ב) "מאן דנטר להאי את קיימא מלכו אתנטרת ליה" [מי‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫לאסוקי שמעתתא‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' משה בהגרי"ק בראנדסדארפער שליט"א‬ ‫פניני 'הלכה למעשה'‬ ‫ראש כולל בקהילתינו ומו''צ דעדתינו‬ ‫מנהג השידוכים‬ ‫מלאכת מעמר‬ ‫יצירת הולד כבר הוכרז בשמים בת פלוני‬ ‫בספר מטעמים (ערך חתן וכלה אות ס) מובא‬ ‫כתב החיד"א בשו"ת רב פעלים (סי' יט) שיש‬ ‫אחת מל"ט מלאכות היא מלאכת מעמר‪ ,‬והיא‬ ‫לפלוני והזיווגים הם הכל מן השמים‪ ,‬אלא‬ ‫שנוהגים בכלל ישראל לגמור שידוכים‬ ‫איסור מעמר גם בשביל לאכול תיכף‪[ .‬וזהו‬ ‫שלאחר הקצירה מאספים את כל התבואה‬ ‫שצריכים אמצעי לסבב הסיבות כדי לפגשם‬ ‫באמצעות שדכן כמו שהיה אצל יצחק‬ ‫דלא כהמשנה ברורה (בשעה"צ שם סקי"ד) שכתב‬ ‫הנקצרת ומאלמים אלומים בתוך השדה‪ ,‬כמו‬ ‫זה לזה‪ .‬וכתב הרוקח בספרו סודי רזיא (עמו' ד)‬ ‫אבינו‪ ,‬שהשידוך נעשה על ידי אליעזר עבד‬ ‫שאם מגבב עצים להדליקם תיכף אין בזה משום‬ ‫כן לאחר הדישה מאספים את כל הגרעינים‬ ‫שההחלטות שלוקחים בשעת שידוך נעשה‬ ‫אברהם‪ ,‬לא כמנהג הגוים שהבחור והבתולה‬ ‫מעמר]‪.‬‬ ‫ומעמידים מהם כרי וגדיש‪.‬‬ ‫על ידי מלאכים‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬פעמים מבקש‬ ‫נפגשים ומוצאים זה את זו מעצמם‪ ,‬וגם‬ ‫עוד נפק"מ במעמר בחצר‬ ‫שיטה א ‪ -‬מאסף עמרים בשדה‬ ‫אדם אשה וממאנים דע שמלאך מסית אותו‬ ‫התקשרות השידוכים בין ישראל להקב"ה‬ ‫עוד נפקא מינה יש‪ ,‬דלשיטת רוב הראשונים‬ ‫רוב הראשונים פירשו שחיוב מלאכת מעמר‬ ‫למאן‪ ,‬ופעמים אומרים בעל כרחם נתן לי כי‬ ‫היה על ידי סרסור משה רבנו ע"ה‪.‬‬ ‫אין מלאכת מעמר רק במקבץ בשדה או ביער‬ ‫היא על מי שמאסף חפצים בתוך השדה‪,‬‬ ‫מלאך הסיתם‪ ,‬והמלאך הסיתם אצל יצחק‬ ‫ומתאמרא משמו של הגאון הרבי רבי העשיל‬ ‫שהרי עיקר המלאכה היא משום היותו מלאכת‬ ‫כפי שמבואר בגמרא שבת (צו‪ ).‬לשיטת אחת‬ ‫שאמרו 'הנה רבקה לפניך קח ולך' ואמרה‬ ‫מקראקא ז"ל שאמר בדרך צחות‪ ,‬שלכאורה‬ ‫שדה‪ ,‬וכן כתבו התוספות (שם) והרשב"א (שם)‬ ‫שהמקושש עצים במדבר נתחייב משום‬ ‫'אלך' בעל כרחם‪ .‬ע"כ‪ .‬ובספר יהל אור (פר'‬ ‫ישנו סתירה בין הפסוקים‪ ,‬במשלי (יח כב)‬ ‫דהמגבב עצים מן החצר אין בזה משום מעמר‪,‬‬ ‫מלאכת מעמר משום שאסף עצים מן השדה‪.‬‬ ‫פקודי לג‪ ).‬מובא בשם הגר"א שאמר ששוא‬ ‫כתוב 'מצא אשה מצא טוב' ואילו בקהלת (ז‬ ‫ואילו לשיטת מהר"ח אור זרוע יש חיוב מעמר‬ ‫וכך כתב הרשב"א (ביצה לג‪ ):‬דמעמר הוא‬ ‫הוא עסק בני אדם בענין הזיווג שהכל הוא‬ ‫כו) כתוב 'ומוצא אני מר ממות את האשה'‪.‬‬ ‫גם בחצר אם קושרם שלא יתפזרו אנה ואנה‪.‬‬ ‫המאסף ביער ומלקט השבלים מן הקמה‬ ‫מאת ה'‪.‬‬ ‫ואמר שההבדל הוא דכאשר 'מצא אשה'‬ ‫הנופלת‪ .‬כן הוא גם לשון הראב"ד (בהשגות‬ ‫באקראי על ידי שדכן אז 'מצא טוב'‪ ,‬אבל‬ ‫הרמב"ם מחמיר כב' שיטות הנ"ל‬ ‫אמנם אף על פי כן צריכים ההורים לעשות‬ ‫ביצה י‪ ):‬כי הקיבוץ שהיו אוספים יחד ומוליכים‬ ‫מאמץ לקדם שידוכים לבניהם ובנותיהם‪,‬‬ ‫כאשר 'מוצא אני' בעצמי בלי שדכן אז 'מר‬ ‫הרמב"ם מביא שני האופנים הנ"ל של מעמר;‬ ‫אותם למקום שהבהמות אוכלות יש בזה‬ ‫ואי אפשר להיפטר ולומר הכל נעשה מאת‬ ‫ממות'‪ .‬ומובא בשם הסטייפלער שבחור‬ ‫בפירוש המשניות (שבת פ"ז מ"ב) כותב‪ :‬מעמר‬ ‫משום מעמר‪ ,‬וכן פירשו רש"י ורבינו חננאל‬ ‫ה'‪ ,‬כפי שכתב הפלא יועץ (ערך זיווג) בזה‬ ‫שרוצה שידוך משום שנמשך אליה‪ ,‬הוא‬ ‫הוא הגודש עומרי הקציר זה על זה‪ ,‬והיא‬ ‫(שבת עד‪ :‬ד"ה חייב י"א) שהאוסף כמה קנים ביחד‬ ‫בכלל 'בהמה גסה נקנית במשיכה'‪.‬‬ ‫כשיטת רוב הראשונים הנ"ל שחיוב מעמר היא‬ ‫מן השדה חייב משום מעמר (וכ"מ בתוס' ביצה לא‪.‬‬ ‫הלשון‪ :‬הן אמת כי מה' אשה לאיש וארבעים‬ ‫על עצם האסיפה‪ .‬ובספרו (שבת פ"ח ה"ו פכ"א הי"א)‬ ‫ד"ה מן הקרפף ור"ן שם יז‪.).‬‬ ‫יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת‬ ‫מובא בשם המעיל צדקה שאמר שנהגו‬ ‫בדורות הראשונים שלא היו שדכנים כי אם‬ ‫כותב‪ :‬המדבק פירות עד שיעשו גוף אחד חייב‬ ‫ואומרת בת פלוני לפלוני‪ ,‬מכל מקום יש ג'‬ ‫לשיטתם אין טעם החיוב על מלאכת מעמר‬ ‫משום מעמר‪ ,‬ובספר אוהל מועד (דרך ד נתיב ו)‬ ‫מיני גזירות‪ ,‬יש אחד שגוזרים עליו שתבוא‬ ‫תלמידי חכמים (הנהגות צדיקים אות כח)‪ .‬ומזה‬ ‫משום שמתקן איזה חפץ‪ ,‬שאין האסיפה תיקון‬ ‫היה פרנסת המהרי"ל אבי רבני אשכנז‪ ,‬כפי‬ ‫כתב דלשיטת הרמב"ם יש חיוב מעמר במדבק‬ ‫אליו טובה ולא תאונה אליו רעה‪ ,‬ואז תבוא‬ ‫בגוף הזרעים‪ ,‬והחיוב הוא משום שעושה חלק‬ ‫שכתוב במנהגי מהרי"ל (הלכות חנוכה אות א)‪:‬‬ ‫פירות גם בבית‪ .‬והיא כשיטת המהר"ח אור‬ ‫לו הטובה על כרחו‪ .‬ויש שגוזרים עליו‬ ‫ממלאכת השדה‪ .‬וכעין מלאכת 'שתי בתי נירין'‬ ‫מחיית הרב לגופו הרוב היה שכר שדכנות‬ ‫זרוע שחיוב מעמר היא משום שמחברם ביחד‪.‬‬ ‫גזירה רעה ונכתב ונחתם‪ ,‬ואז אין מציל‪ .‬ויש‬ ‫שאין המלאכה משום עצם השחלת חוט בחור‪,‬‬ ‫שהיה כותב ושולח מכתב ידו בכל המדינה‬ ‫ולמעשה פסק המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק לח)‬ ‫דהמשחיל חוט במחט ובמנעלים אינו בכלל‬ ‫שגוזרים עליו שיבוא לו כפי בקשתו וכפי‬ ‫לזווג בתולות ונערים כי כל הארץ היו‬ ‫כשיטה זו‪ .‬וכפי שהסביר החיי אדם (נשמ"א‬ ‫מלאכה זו‪ ,‬אלא עיקר המלאכה הוא משום‬ ‫השתדלותו‪ ,‬ואי לזאת למיחש בעי שמא‬ ‫מקשיבים לו‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫כלל יג אות א) שאם מאסף פירות בלי חיבור אינו‬ ‫שהיא תיקון להתחלת מלאכת אריגה‪ ,‬והתיקון‬ ‫הוא מכת שלישית וכל אשר בכוחו לעשות‬ ‫אסור אלא במקום גידולם‪ .‬ואם מקבץ דבילה‬ ‫יהיה רק לאחר האריגה ולא בעצם ההשחלה‬ ‫יעשה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אנו מאמינים בני מאמינים שקודם‬ ‫ועושה ממנו עיגול או שמנקב תאנים ומכניסם‬ ‫לתוך הניר‪ .‬ואף במעמר הגם שאין בו שום‬ ‫לתוך חבל ומתקבצים לגוף אחד חייבים גם‬ ‫תיקון‪ ,‬כיון שהוא המשך ממלאכת קצירה‬ ‫הילדים לאסוף המפוזרים ביחד רק לתפוס כל‬ ‫במקום גידולם‪ ,‬נפסק בשולחן ערוך (סימן שלה‬ ‫שלא במקום גידולם שאז החיוב היא משום‬ ‫והכנה לדישה הרי זה מלאכה‪.‬‬ ‫מה שבא לידם‪.‬‬ ‫ס"ה) שאם נתפזרו פירות בחצר אסור ללקטם‬ ‫מתקן‪ ,‬שעל ידי התחברותם נשמרים ביותר‪.‬‬ ‫ובמשנה ברורה (שם) ביאר עוד שקיבוץ דבילה‬ ‫שיטה ב ‪ -‬קושר עמרים בשדה‬ ‫ולהניחם לתוך סל וקופה משום שהוא דרך‬ ‫לחבר כמות של פירות וצמחים‬ ‫חול‪ .‬ומבואר ברמב"ם (שם) הטעם שחוששים‬ ‫הדרך לעשות בבית כבשדה‪.‬‬ ‫אמנם שיטת מהר"ח אור זרוע (שו"ת סימן ריד)‬ ‫כאמור כתבו הפוסקים שאסור לדבק עיגולי‬ ‫שאין חיוב מעמר אלא אם קשרם לאגודה‬ ‫שמא יכבשם בידו בתוך הקופה ויבא לידי‬ ‫נביא כמה דוגמאות משני האופנים הנ"ל‬ ‫דבילה אפילו בבית משום מעמר‪ .‬ובכף החיים‬ ‫אחת‪ ,‬וטעמו שאינו קרוי עומר אלא לאחר‬ ‫עימור‪ .‬ולשיטתו אין איסור רק בפירות‬ ‫ששייך בהם מעמר;‬ ‫שנקשרו יחד‪ ,‬ואילו שבלים המקובצים יחד‬ ‫(שם סק"פ) הוסיף שכמו כן אסור לחרוז מרגליות‬ ‫שהדרך לכבשם כאחד דזה אסור גם שלא‬ ‫אסיפה במקום גידול‬ ‫ולא נקשרו אינו נקרא עומר‪ .‬ולשיטתו נראה‬ ‫טבעיים לתוך שרשרת משום מעמר‪.‬‬ ‫במקום גידול‪.‬‬ ‫נפסק בשולחן ערוך (סימן שמ ס"ט) שאסור לקבץ‬ ‫דחיוב מלאכת מעמר הוא משום תיקון‪,‬‬ ‫הגר"ח נאה ז"ל בספרו בדי השולחן (סימן קמו‬ ‫אכן מסתימת השולחן ערוך ושאר פוסקים‬ ‫שהאסיפה והקשירה שומרת אותם שלא‬ ‫מלח ממקום שמייבשים המלח בחוף הים‬ ‫ס"ק מט) אוסר לקבץ כמה מיני פרחים ולאגוד‬ ‫משמע שהאיסור שייך בכל הפירות‪ ,‬וכן כתב‬ ‫שדומה למעמר‪ .‬ואף שאין זה גידולי קרקע‬ ‫יתפזרו ויאבדו‪.‬‬ ‫אותם כעציץ משום מעמר‪ .‬אמנם האגרות‬ ‫באגלי טל (סק"י) דכיון שנתפזרו בתוך החצר‬ ‫אסור מדרבנן כיון ששם היא מקום גידולו‪.‬‬ ‫משה (או"ח ח"ד סו"ס עג) כתב דקיבוץ פרחים‬ ‫ונתנם בסל וקופה שהם כלי שדה נראה‬ ‫נפק"מ אם מקבץ קסמים להדליקם‬ ‫בירושלמי (פ"ז ה"ב) מובא שהשוטח צימוקים‬ ‫והנה המהר"ח אור זרוע לשיטתו כתב שם‬ ‫אינו נחשב מעמר שאינו מקבץ ערימת פרחים‬ ‫כמעמר‪ .‬והחיי אדם (כלל יג דין א) כתב דהאיסור‬ ‫כדי לייבשם בחמה היא תולדה של מעמר‪ ,‬כיון‬ ‫דלא שייך עימור רק בשבלים שמקבצם כדי‬ ‫מפוזרים‪ ,‬רק מעמיד פרחים ממינים שונים‬ ‫היא משום טירחא יתירה‪.‬‬ ‫שעושים כן דרך אסיפה בשדה‪.‬‬ ‫שיהיו ביחד וקושרם ביחד כדי שלא יפזרם‬ ‫שיתאימו זה לזה‪ – .‬וכמו כן נראה שאין איסור‬ ‫ולכאורה היה נראה שהאיסור היא רק בחצר‬ ‫רק כשרוצה לקבצם ביחד לשמירה או לנוי על‬ ‫באור זרוע (סימן נז) הביא בשם ספר יראים (סימן‬ ‫הרוח‪ ,‬ושלא ידרסו ברגלי אדם ובהמה כשהם‬ ‫ולא בבית‪ ,‬שהפירות כשבאו מן השדה היו‬ ‫מפוזרים‪ ,‬דהשבלים נאבדים בקל כשמפוזר‬ ‫כל פנים‪ ,‬אבל אין איסור לאגוד לולב ומיניו‬ ‫רעד) שאסור לאסוף ביצים ביחד מלולים של‬ ‫שוהים בחצר קודם שנכנסו לבית‪ ,‬ושם היו‬ ‫כל שבולת בפני עצמה‪ ,‬אבל המקבץ קסמין‬ ‫ביום טוב שאין כוונתם לאגדם רק לצורך‬ ‫תרנגולים משום מעמר‪ ,‬כיון ששם היא מקום‬ ‫מתעסקים עם הפירות עד שהכניסום לתוך‬ ‫שבחצר כדי להדליקם לאלתר משום שטורח‬ ‫מצוה (עי' אג"ט סק"ד)‪.‬‬ ‫גידולם‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬והיה בזה עסק גדול (עי' בסי' תקא ס"ג וסי'‬ ‫לו להדליק כל קיסם או לזרוק כל קיסם לבדו‬ ‫תקכא ס"א וסי' תקלח ס"ב)‪ ,‬אבל אם נתפזרו פירות‬ ‫והיעב"ץ בספרו מור וקציעה (סי' שמ) כתב‬ ‫והנה במנחת חינוך (מצוה לב אות ד) תמה למה‬ ‫למדורה‪ ,‬ולא בשביל תיקון הקסמין ושמירתם‬ ‫ברצפת הבית אין בזה עובדא דחול‪ .‬אמנם‬ ‫שהמאסף ומסדר אותיות של דפוס יש בזה‬ ‫לא יהא אסור לדבק שני חתיכות לחם ביחד‬ ‫אין זה מעמר‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫משום מעמר‪ .‬וכן כתב בתפארת ישראל (כלכלת‬ ‫על השולחן משום מעמר‪ ,‬ולדבריו יהא אסור‬ ‫במשנה ברורה (סי' שט ס"ק יא) משמע שגם‬ ‫השבת מלאכת כותב)‪ .‬ואם כן לשיטתם אסור לאסף‬ ‫אמנם לשיטת שאר הראשונים שמלאכת‬ ‫לתחוב קיסם כדי לחבר הלחם שיהא שלם‪.‬‬ ‫פירות שנתפזרו בבית אסור ללקטם ולהניחם‬ ‫צעצועים במפעל העבודה משום מעמר‪ ,‬והוא‬ ‫מעמר היא עצם האסיפה יש חיוב מעמר גם‬ ‫ויש להוסיף דאם כן יהא אסור גם לקשור שני‬ ‫לתוך סל וקופה‪ ,‬ואפילו לתוך חיקו וכסותו‬ ‫חידוש גדול דבפשטות אין איסור מעמר רק‬ ‫למי שמקבץ קסמים כדי שיוכל להדליקם‬ ‫בגדים ביחד משום מעמר‪ .‬וצריך לומר שאין‬ ‫משום טירחא (יעו' בביה"ל סי' שלה שם)‪ .‬ובכל אופן‬ ‫במאסף ממקום גידול הטבעי‪ .‬ולכן אין איסור‬ ‫ביחד‪ ,‬וכך כתב המאירי (שבת קג‪ ).‬שאם היתה‬ ‫איסור רק באופן שיש לזה שייכות למעמר‬ ‫נראה שמותר לטאטא הפירות ולקחת ממה‬ ‫כוונתו בלקיטת העצים לשרפן או באסיפת‬ ‫לקבץ סלט פירות ולערוך עיצוב פירות שאין‬ ‫שבשדה‪ ,‬שמדביק פירות בבית כדוגמת מה‬ ‫שמקובץ ביחד‪.‬‬ ‫העשבים לגדשן ולהאכילן לבהמתו נקרא‬ ‫זה מקום גידול כלל (אך בעיצוב פירות יש להיזהר‬ ‫שעושה הפירותיו שבשדה‪ ,‬אבל דבר שהוא‬ ‫וכתב באליה רבה (סק"ה) שבשמחת תורה‬ ‫מאיסור בורר ובונה)‪.‬‬ ‫מעמר‪ ,‬וכן היא דעת הב"ח והמהרש"ל (מובא‬ ‫רחוק מאוד מהשדה‪ ,‬כמו לחם שכבר נשתנה‬ ‫נוהגים לפזר פירות והבנים מלקטים ונותנים‬ ‫במשנ"ב סי' תקא סקי"ב) אלא שאם מדליקם תיכף‬ ‫הרבה מהשדה לא שייך בו מעמר כלל (עי'‬ ‫לסלים ולקופות‪ ,‬כיון שמשום שמחה עושים‬ ‫איסוף פירות שנתפזרו‬ ‫לאחר האסיפה בלי שהייה כלל כתבו שאינו‬ ‫במשנ"ב סי' שמ סקל"ח וערוה"ש ס"ג)‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬לא הקפידו‪ .‬ע"כ‪ .‬ואפשר ששם אין כוונת‬ ‫אמנם אף שכאמור אין איסור לאסוף רק‬ ‫אסור אלא מדרבנן‪ ,‬שאין זה מלאכת שדה‪ .‬וכן‬ ‫אנשי הצדיק‬ ‫תולדותיהם ואורחותיהם‬ ‫של אנשי שלומנו תלמידי מוהרנ''ת‬ ‫הליכות ועובדות‬ ‫מרביה''ק זיע''א עם צדיקי דורו‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫רבי נחמן‬ ‫טולטשינער(מ"ט)‬ ‫"ולא בזה את תפילתם תכת"ב זאת"‬ ‫(י"ט)‬ ‫הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א‬ ‫סיפר ר' יודל חתנו (בהר"ר יצחק בער‪ ,‬תלמיד מוהרנ"ת‪,‬‬ ‫שנשא את בתו של רנ"ט מזיווג ראשון) שאמרו אנ"ש‬ ‫יתברך‪ ,‬אולי ייעתר ה' שנזכה לבטלם‪ ,‬ועיין בהשיחה השייכה‬ ‫מלחמת הקדושה מול כוחות הטומאה‬ ‫בשבחו של חותנו ר' נחמן‪ ,‬שזה שהתפלל‬ ‫להתורה (מט) 'לשמש שם אהל בהם'‪ ,‬שם מבואר עוד‪ ,‬כמה וכמה‬ ‫בתקופת חייו האחרונה נלחם בעל התניא בכל כוחו בנפוליון‬ ‫בראש השנה בהתלהבות ובהשתפכות הנפש‬ ‫היה מתייגע אז בעתים הללו על אודות הפונקטין שנשמעו אז‪ ,‬והן‬ ‫ובשלטונו‪ .‬במלחמה זו ראה בעל התניא חזות הכול‪ ,‬הוא נלחם‬ ‫כזו‪ ,‬היה משום שכל ספרי ה'ליקוטי הלכות'‬ ‫הן הגזרות שיצאו בימינו בעוונותינו הרבים שש עשרה שנה אחר‬ ‫נגדו לא רק מבחינה רוחנית אלא אף נקט בפעולות גשמיות על‬ ‫היו חדורים במוחו ודעתו‪ ,‬ובלשונם אמרו‪:‬‬ ‫הסתלקותו‪ ,‬ובזכות תפלתו נתעכבו עד הנה"‪.‬‬ ‫מנת לסייע לרוסים‪ .‬הוא היה מעביר להם ידיעות חשובות על‬ ‫כאשר ר' נחמן מתפלל שומעים את ה'ליקוטי‬ ‫מפלתו של נפוליון‬ ‫מקום חנייתם של הצבא הצרפתי ועל אופן מלחמתם‪ ,‬ומייעץ‬ ‫הלכות' מתוך גרונו (שיש"ק ח"ג סי' רע"ו)‪.‬‬ ‫לצאר הרוסי אלו תכסיסי מלחמה לנקוט נגדם‪ .‬הוא הגדיל לעשות‬ ‫באותו ראש השנה של שנת תקע"ג הרבה בעל התניא בתפילה‬ ‫לאו בכל יומא מתרחש‬ ‫ובכייה‪ ,‬באמרו שהוא רואה שנפוליון הולך לכבוש את כל רוסיה‪,‬‬ ‫כאשר 'שתל' את אחד מחסידיו המובהקים ה"ה רבי משה מייזליש‪,‬‬ ‫כפי שאכן היה בתחילה‪ .‬אולם במהלך אותו ראש השנה התבשר‬ ‫במעוז הצרפתים לְ ַר ֵ ּגל אצלם לטובת רוסיה!‬ ‫היות שר' נחמן היה מתפלל בראש השנה‬ ‫כשליח ציבור לפני העמוד בהתלהבות גדולה‬ ‫בעל התניא שמיד לאחר ניצחונו זה תחל תבוסתו הסופית‪ ,‬והוא‬ ‫לאחר ראש השנה שנת תקע"ג שלח בעל התניא מכתב סודי לרבי‬ ‫ובהשתפכות הנפש עד למאוד‪ ,‬לכן בפטירתו‬ ‫יפול "בנפילה שאין למטה ממנה"‪.‬‬ ‫משה מייזליש‪ ,‬בו כתב‪" :‬ביום א' דראש השנה קודם מוסף הראו‬ ‫דיברו אנ"ש בין עצמם בצער גדול‪ ,‬והיו‬ ‫מפלתו של נפוליון החלה כאשר החורף הרוסי הקפוא כיסה את כל‬ ‫לי‪ ,‬אם ינצח (נפוליון) באנפארטא יורבה העושר ויורם קרן ישראל‪,‬‬ ‫מתגעגעים אחר תפילתו הנעימה‪ ,‬ואמרו‪:‬‬ ‫הארץ‪ ,‬וחייליו לא היו ערוכים למזג אוויר קשה כל כך‪ .‬באותו חורף‬ ‫אבל יתפרדו ויתרחקו ליבם של ישראל מאביהם שבשמים‪ .‬ואם‬ ‫"תפילה כזו שוב לא ישמע עוד עד ביאת‬ ‫הובס נפוליון ונאלץ לסגת בחזרה לצרפת‪ ,‬באבדו את רוב אנשיו‪.‬‬ ‫ינצח אדוננו אלכסנדר (הצאר הרוסי)‪ ,‬אם כי ירבה העוני ויושפל קרן‬ ‫הגואל (שיש"ק ח"ג סי' רע"ד)‪.‬‬ ‫מפלתו ברוסיה הביאה בסופו של דבר לידי תבוסתו הסופית‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אבל יתקשרו ויתחברו ויתעקדו ליבם של ישראל לאביהם‬ ‫בעל התניא ניצח אמנם את נפוליון‪ ,‬אולם הוא עצמו שילם על כך‬ ‫שבשמים”‪ .‬במכתב זה רומז בעל התניא שהסתלקותו מן העולם‬ ‫בחייו‪ .‬נפוליון שהתנהל בכוחות הטומאה (ואף יש אומרים שהיה מכשף)‬ ‫כרוכה במאבק איתנים זה‪ ,‬וכותב‪" :‬וזה לך האות‪ ,‬שבקרב הימים‬ ‫אחר שהארכנו בסיפור תולדותיו וימי חייו של‬ ‫ידע שבעל התניא הוא זה שמנהל נגדו את המלחמה הרוחנית‪,‬‬ ‫יוקח מחמד עיניכם ויתחילו ליקח לאנשי חיל מאחינו בני ישראל"‪.‬‬ ‫רבי נחמן טולטשינער‪ ,‬אמרנו להעתיק אמרי‬ ‫והחל לרדוף אחריו בחמת זעם‪ .‬הוא פנה חיש לעבר 'לאדי' עירו‬ ‫הלא היא גזירת הפונקטין הנוראה‪.‬‬ ‫קודש משיחותיו אשר הם מפוזרים בספרי‬ ‫אנ"ש‪ ,‬ובפרט בספרי בנו רבי אברהם זיע"א‪.‬‬ ‫של בעל התניא במטרה ללכדו‪ ,‬כאשר ראה זאת בעל התניא ברוח‬ ‫רבינו משתדל לבטל את הפונקטין‬ ‫קדשו התבטא בכאב‪" :‬טוב לי מות מחיים תחתיו ואל אראה ברעת‬ ‫אותה גזירת ה'פונקטין' איומה ונוראה‪ ,‬שרבינו התאמץ כל כך‬ ‫גודל חובת ותועלת לימוד ספרי מוהרנ"ת‬ ‫עמי"‪ ,‬ומיהר להימלט כאשר אליו מצטרפים בני משפחתו וקבוצת‬ ‫לביטולה ואמר כמה תורות על כך ואף עסק בריקודין והמחאת‬ ‫חסידים גדולה‪ .‬פלוגת חיילים נשלחה גם מטעם השלטון הרוסי‬ ‫רבי אברהם מוסר בשם אביו‪ ,‬דבר נפלא‬ ‫כף כדי להמתיק את הדינים‪ ,‬כפי המתואר באריכות בספריו הק'‬ ‫מטעמי הכרת הטוב‪ ,‬כדי לְ ַב ֵּט ַח את מסע בריחתו‪.‬‬ ‫בענין גודל נחיצות ותועלת הלימוד בספרי‬ ‫ליקוטי מוהר"ן שיחות הר"ן ובחיי מוהר"ן (שיחות וסיפורים שהיה אצל‬ ‫מוהרנ"ת‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫לפני המנוסה החפוזה ביקש בעל התניא ליטול עמהם כל כלי‬ ‫כל תורה אות א' ובאות ו' ועוד)‪:‬‬ ‫וחפץ‪ ,‬ולו הקטן ביותר‪ ,‬ששייך אליו כולל את עמוד התפילה‪,‬‬ ‫"שמעתי מאבי הכ"מ שיש לעסוק בספרי‬ ‫המרצפות והטיח‪ .‬במהלך המנוסה הרגיש בעל התניא שנשכחו‬ ‫"התורה בחצוצרות (סימן ה) אמר בראש השנה פה ברסלב שנת‬ ‫מוהרנ"ת ז"ל יותר מבספרי אדמו"ר זצ"ל‬ ‫אי אלו חפצים בביתו‪ ,‬ביקש אפוא מאנשי הצבא לרתום עגלה‬ ‫תקס"ג‪ .‬וראש השנה חל אז ביום שני ושלישי‪ .‬והוא היה ראש‬ ‫בעצמו! כי בימינו אלה שעובר על כל אחד‬ ‫לסוסים מהירים וילווהו לביתו לחפש את החפצים שנותרו‪ .‬שכן‬ ‫השנה הראשון לישיבתו פה ולהתקרבותי אליו‪ .‬ואז נשמע בעולם‬ ‫ואחד מה שעובר בגוף ונפש‪ ,‬צריך להיות‬ ‫אם יגיע לידי נפוליון כלי או חפץ שלו‪ ,‬יוכל להזיקו‪ .‬כאשר הגיעו‬ ‫הגזירות שרצו לגזור בעולם אשר יצאו בימינו בעוונותינו הרבים‬ ‫עיקר הלימוד בספרי מוהרנ"ת ז"ל‪ ,‬על אשר‬ ‫לבית מצאו בעליית הגג זוג נעליים ישנות ועוד כמה כלים ישנים‪,‬‬ ‫היינו ליקח את בני ישראל לחייל רחמנא ליצלן מעתה‪ .‬כי אלו‬ ‫על ידו היה ביכולת אדמו"ר זצ"ל להוריד את‬ ‫ביקש בעל התניא לשרוף את הבית על תכולתו‪ ,‬והספיקו להימלט‬ ‫הגזרות התחילו לצמוח בימי מלכות פולין קודם שכבש הקיר"ה‬ ‫דבריו הנוראים ולעורר ולחזק בהם גם אנשים‬ ‫זמן קצר לפני שנפוליון הגיע למקום והחל לחפש בקדחתנות חפץ‬ ‫[הקיסר ירום הודו] מרוסיא את מדינתנו‪ ,‬ואחר כך בתחילת‬ ‫מגושמים ומונחים בעומק השאול תחתיות‬ ‫או כלי שיוכל להציל מתוך האש‪ .‬משלא מצא ביקש להכריז בעיר‪,‬‬ ‫כבישתו את מדינתנו נשקט הדבר קצת‪ ,‬ואחר כך חזר ונתעורר‬ ‫כמונו‪.‬‬ ‫שמי שיביא אליו חפץ של בעל התניא ישלם לו על כך סכומים‬ ‫שנשמע בעולם שרוצין לגזור כמה גזירות שקורין פונקטין‪ .‬ואז‬ ‫גם‪ ,‬כי באמת כל דברי מוהרנ"ת ז"ל מראש ועד‬ ‫גדולים‪ .‬והפלא היה‪ ,‬שכל מקום שהיו בו חפצים של בעל התניא‬ ‫אמר רבינו זכרונו לברכה התורה בחצוצרות"‪.‬‬ ‫סוף‪ ,‬הכל מאדמו"ר זצ"ל מעצמו‪ .‬הן באתגליא‪,‬‬ ‫נשרף ולא נשאר מהם זכר‪ .‬משנוכח נפוליון בכך השתולל מזעם‪.‬‬ ‫"ובאותה השנה עסק הרבה מאד בענין הפונקטין‪ ,‬והצטער עליהם‬ ‫כאשר שמעתי מאבי הכ"מ ששמע מפיו‬ ‫נפוליון המשיך במסע הרדיפה בעקבותיו של בעל התניא‪ .‬אך‬ ‫הרבה מאד‪ ,‬ואמר כי לא דבר רק הוא‪ ,‬והקפיד מאוד על האומרים‬ ‫הקדוש שאמר פעם אחת בזה הלשון‪ :‬מיום‬ ‫להוותו‪ ,‬בכל מקום בו הגיע‪ ,‬נודע לו שבעל התניא עזב זה עתה‬ ‫שבודאי לא יתקיימו הפונקטין‪ ,‬כי איך אפשר שהשם יתברך יעשה‬ ‫שנתקרבתי לאדמו"ר זצ"ל‪ ,‬לא מבעיא דיבור‬ ‫את המקום‪ ...‬כך התנהלו הדברים חודשים ארוכים ומייגעים עד‬ ‫חס ושלום זאת לישראל‪ .‬והוא ז"ל אמר כמה פעמים שהוא שטות‪.‬‬ ‫של תורה איני יכול לומר רק המושרש בדבריו‬ ‫ליום ח' טבת תקע"ג‪ ,‬כשבעל התניא ופמלייתו הגיעו לעיירה‬ ‫ועוד דיבר מזה הרבה שצריכין להתפחד מאוד מאלו הגזירות‬ ‫הקדושים (הן הכתובים‪ ,‬והן הבלתי כתובים‪ ,‬כי אדמו"ר‬ ‫אוקראינית קטנה בשם 'פייענא'‪ ,‬כאן עצר בעל התניא למנוחה‬ ‫הנשמעים רחמנא לצלן‪ ,‬ושלא להחזיק אותם לדבר קל‪ ,‬רק צריכין‬ ‫זצ"ל הירבה לדבר ולשיח עמו גם כמה וכמה דיבורים‬ ‫ואף קבע בה את משכנו‪.‬‬ ‫להעתיר ולהתפלל ולצעוק ולהתחנן הרבה הרבה לפני השם‬ ‫ושיחות שלא הביא אותם על הכתב) רק אפילו דברי‬ ‫צחות (בעסקי חול) איני יכול לומר רק המושרש‬ ‫המשך מעמוד א'‬ ‫בדברי אדמו"ר זצ"ל‪ .‬והן באתכסיא" (כוכבי אור‪,‬‬ ‫הקדמה‪ ,‬בהערה)‪.‬‬ ‫והלא כך לימד אותנו רבינו הקדוש (שיחות הר"ן‪ ,‬מג)‪" :‬יש בני אדם שיש להם יסורים גדולים ונוראים רחמנא ליצלן‪ ,‬ואי אפשר להם לספר‬ ‫מה שבליבם‪ ,‬והם היו רוצים לספר אך אין להם בפני מי לספר ולהשיח עמו את כל אשר עם לבבם‪ ,‬והם הולכים מלאים יסורים ודאגות‪.‬‬ ‫לימוד ספרי רבינו ז"ל ‪ -‬חובת כל אנ"ש‬ ‫וכשבא אדם עם פנים שוחקות יכול להחיות אותם ממש‪ ,‬ולהחיות אדם אינו דבר ריק‪ ,‬כי הוא דבר גדול מאד‪ ,‬וכמו שמובא בגמרא (תענית‬ ‫כשדיבר פעם מגודל מעלת לימוד ספרי רבינו‪,‬‬ ‫כב‪ ).‬מהני תרי בדחי שזכו למה שזכו על ידי זה שהיו משמחים בני אדם"‪.‬‬ ‫נענה ואמר‪ :‬אם אנו לא נלמד בספרי רבינו‪,‬‬ ‫נפקח עינינו סביבנו ונגמול חסד עם זולתנו בכל יכולתנו‪ ,‬לא יעבור עלינו יום מבלי שניתן את הדעת למי ביכלתנו להחיות‪ ,‬במילה טובה‬ ‫אם כן מי ילמד את ספריו? אז מיר וועלן נישט‬ ‫לערנען דעם רבינ'ס ספר‪ ,‬ווער דען וועט‬ ‫במאור פנים או בשאר אופנים‪ ,‬והיא שתפתח פתח לכלי הדיבור שלנו‪ ,‬למען נוכל לשפוך שיחנו לפני ה' שהיא תקוות חיינו לעד‪.‬‬ ‫לערנען דעם רבינ'ס ספר ?! (שיש"ק ח"ג סי' רצ"ב)‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫להרה"ח ר' נחמן זומפר שליט''א‬ ‫עלינו נפל חובת היום‬ ‫לרגל נישואי בנו הר"ר נתן שמעון הי''ו‬ ‫להר"ר שמעון ברא''י אנשין הי"ו‬ ‫להר"ר ישראל מנחם מנדל רוטמן הי"ו‬ ‫להר"ר נחמן לוינזון הי"ו‬ ‫להר"ר אברהם זאנוויל גרטנר הי"ו‬ ‫עב"ג בת הרה"ח ר' מיכאל טויב שליט''א‬ ‫לרגל הולדת הבת‬ ‫לרגל הולדת הבת‬ ‫לרגל הולדת הבת‬ ‫לרגל הולדת הבן‬ ‫אמר‪ :‬הרי ענין רבינו ז"ל הוא כמו 'מת מצוה'‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלה לתורה לחופה‬ ‫יה"ר שיזכה לגדלו לתורה לחופה‬ ‫שאין לו קרובים לטפל בו‪ ,‬כי מחמת שבני‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫ולמעש"ט ולרוב נחת דקדושה‬ ‫העולם הם רחוקים ממנו ואין להם שום‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מז_ל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫ברכת מז_ל טוב‬ ‫השגה בגדולת רבינו ז"ל ובדרכו הקדושה‪ ,‬לכן‬ ‫להרה"ח ר' שלמה ראטה שליט''א‬ ‫להרה"ח ר' נחמן גוירץ שליט''א‬ ‫להרה"ח ר' פישל וולס שליט''א‬ ‫להרה"ח ר' מרדכי וורטהיימר שליט''א‬ ‫להרה"ח ר' מאיר מנדליאל שליט''א‬ ‫אינם עוסקים בה‪ .‬ואולם אנו שכבר כן זכינו‬ ‫לרגל אירוסי בתו‬ ‫לרגל אירוסי בנו‬ ‫לרגל אירוסי בתו‬ ‫לרגל נישואי בנו הר"ר יעקב הי''ו‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח אברהם ני''ו עב"ג‬ ‫עב"ג הבה"ח חיים ני''ו‬ ‫הבה"ח שמואל מרדכי ני''ו‬ ‫עב"ג הבה"ח דוד ני''ו‬ ‫ונתקרבנו אליו‪ ,‬הרי שמחויבים אנו להתעסק‬ ‫עב"ג בשעטו''מ‬ ‫בהרה"ח ר' צבי הירש קניג שליט''א‬ ‫עב"ג בת הרה"ח ר' אברהם מן שליט''א‬ ‫בת הרה"ח ר' שלמה צבי דייטש שליט''א‬ ‫בהרה"ח ר' גדליה שפירא שליט''א‬ ‫בזה כראוי בכל לב ונפש (שיש"ק ח"ג סי' רס"א)‪.‬‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬ ‫בדרך רביה"ק זיע"א‬ ‫נערך ע"י הרה"ח רבי נחמי' שווארטץ שליט"א‬ ‫בעמח"ס "אוצרות עלים לתרופה"‪.‬‬