השיעור השבועי - רבי מאיר סנדר · Hashier Hashuvie - R Meir Sander — חיי שרה (2026-11-02)

בס"ד
שיעור בהל' שבת ,ברכות ,תפילה ,אבלות ,פת ובישולי עכו"ם (ב') ,בו"ח ,קידוש לבנה ,פרשת לך לך ,וירא ועוד – נמסר ביום ד' י"ז חשון תשפ"ז – גיליון 384
בשם ה"יראים" לרבינו אליעזר ממיץ זיע"א מהראשונים שאומר שאף למ"ד" :גזל עכו"ם מותר" פתיחה:
עכ"פ אין הדבר נקרא שלו ,ונפק"מ לאתרוג שהוא צריך לצאת בו שאם הוא גזלו מעכו"ם אף שהיה בכל שבוע היארצייטים לפעמים שהם הרבה ולפעמים שהם מעט ,והשבוע יש הרבה צדיקים
מותר לא יוצא בו ידי חובתו ,כיון שאמר הכתוב" :ולקחתם לכם" ,ולא קרינן ביה" :לכם" ,והביא להזכיר אך הזכרתים כבר בשיעור ביום שני בספר "תומר דבורה" ולכן נזכיר היום רק צדיק אחד:
הרב שליט"א את ד ברי רש"י פסחים (כ"ט ).על ההוו"א של הגמרא שם גבי "בל יראה ובל ימצא" הלילה י"ח חשון חל היארצייט של מרן הגאון ר' נחום פרצוביץ זצוק"ל ר"י "מיר" (נפטר בשנת
שלא עובר על "בל יראה" בעכו"ם ,ולהוו"א הזאת לביאור רש"י אינו עובר גם באיסור אכילה דכל תשמ"ז – לפני 40שנה בדיוק) ,היה גדול בתורה מאוד ,ועמל בה כל ימיו בעמל רב וביגיעה ,מסר
שיש בו משום "בל יראה" יש בו משום "בל תאכל חמץ" ,וכל שאינו בכלל "בל יראה" אינו בכלל שיעורים רבים מהם יצאו הספרים הנודעים בעולם התורה" :חידושי ר' נחום" ,וזכה להרבצת
איסור אכילה ג"כ ,והקשו התוס' שם עליו שלכאורה זה לא שייך כי אם הוא גזל ממנו הרי שכעת תורה עצומה שעד היום בכל עולם הישיבות מזכירים מדבריו בחבורות ,בשיעורים כללים,
זה שלו ,ואם הוא נתן לו לאכול משנכנס לפיו זה שלו ,עיי"ש ,וביאר הרב שליט"א שלכאורה הם ובשיעורים רגילים במגוון מסכתות בש"ס ,ועל זה יש לבאר מה שאמרו חז"ל (עי' ברכות י"ח:):
הבינו שני הבנות בעניין קניין לאכילה ,רש"י הבין שאפילו שאדם מכניס לפיו משהו הרי שזה יכול "צדיקים במיתתן קרואים חיים" כפשוטו ממש ,שהרי בכל עת מזכירים מדברי תורתו ואומרים:
להיות לא שלו ,ותוס' הבינו שכשנכנס הדבר לפיו וודאי הוי קניין ,ואמרתי לרב שליט"א שיש עוד "ר' נחום אומר כך"! וכו' ולמרות שעברו כבר ארבעים שנה מעת פטירתו זה נראה לכל בני הישיבות
נפק"מ בגמרא פסחים לגבי אכילת מצה שאם אין זה שלו גם כשהוא מכניס את זה לפיו הרי שהוא שר' נחום חי בתוכנו ממש! יש עוד גמרא במסכת תענית (ה' ):שמספרת שם באריכות על
לא קיים בזה מצוות אכילת מצה שבעינן שתהיה שלו ,וממילא נראה שהיראים סבר ג"כ כרש"י האמוראים שנפרדו זה מזה ואחד אמר לחברו לומר לו דבר תורה לפרידה ,והוא אמר לו כך" :יעקב
שיתכן שאדם יהיה לו משהו ואפילו שהוא יאכל אותו והוא איננו שלו ,ואף שאינו עובר עליו איסור, אבינו לא מת" ,וכשתמה על כך ואמר" :וכי לחינם חנטו חנטייא וספדו ספדנייא"? אמר לו חברו:
והביא הרב שליט"א עוד דבר מעניין שזה יסוד של מרן הגאון ר' אלחנן ווסרמן זצוק"ל הי"ד שיש "מקרא אני דורש שנאמר עבדי יעקב וכו' ואת זרעך וכו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" ,והיינו
דבר שאינו קניין היינו שחברו לא הקנה לו את זה{ ,עי' ברש"י קידושין (מ"ד) גבי דעת בקידושין, שיעקב אבינו ע"ה נקרא חי כי הזרע שלו חי! ויש לרמוז גם על הנ"ל שתלמידים נקראו בנים ג"כ
ועי' רש"י יבמות (י"ט) " :דבעינן דעת מקנה" ,ועי' בהגהות על דברי רש"י קידושין (ב',): כנודע ,וכיון שכולם לומדים מתורתו הרי שזה ג"כ בגדר זרעו בחיים ,וממילא ג"כ הוא עצמו
ואכמ"ל} ואינו הפקר כי לא הפקירו ,אמנם הוא לא בוודאות שלו וכגון :אדם שאומר לחברו שאם בחיים! ויש לציין לדבר נפלא שלומדים מדברי הגמרא שם :רואים מזה שהפסוקים יותר חשובים
הוא רוצה הוא יכול לזכות בחפץ זה ,ודוגמה לדבר :אדם מזמין את חברו לאכול אצלו סעודה ממה שרואים בעיניים ,שהרי הוא שאל אותו על התיאור שמופיע בתורה בפרשת ויחי שחנטו את
ומניח באמצע השולחן קערה מרכזית של דגים ,פשוט שהאורח עדיין לא קנה את זה כל עוד זה לא יעקב והספידו אותו ,וכי יכול להיות שכל זה היה סתם? והוא ענה לו" :מקרא אני דורש" והיינו
בצלחתו [או בפיו – וכנ"ל] ,וכן פשוט שאין זה הפקר שהרי בעל הבית לא הפקירו ואם נשאר הוא שהיות ויוצא מהתורה שהוא חי אין זה משנה שחנטו אותו המצרים והספידו אותו שהרי בתורה
לוקח את זה ,וממי לא יש דבר באמצע שהוא אצלו אך אינו שלו ,וכגון :שיש לו רשות לזכות בזה, כתוב שהוא חי ,ואף שהתיאור הנ"ל כתוב ג"כ בתורה ,זה ג"כ נכון! ובאמת המצרים היו סבורים
וזה אולי הפשט ב"יראים" ,ועוד ,שהוא לא עשה קניין מהגוי ,ואכמ"ל. שהוא מת וכן עשו לו ,וכמו שפירש רש"י (כאן בגמ')" :כסבורים היו שמת" ,והם לא ידעו הסוד
ג .גמרא בכורות – הבכור של ר' צדוק ,וחידוש נפלא על ר' חוצפית המתורגמן. הזה של "זרעו בחיים" ,והבן ,וזו היא הבחינה הזאת של" :צדיקים במיתתן קרואים חיים"! הייתי
במוצאי שב"ק הקודמת הייתי בציון דוד המלך ע"ה וב"כותל המערבי" ושמעתי שיעור מהגר"ד במוצאי שב"ק הקודמת בציון דוד המלך ע"ה וב"כותל המערבי" ושמעתי שם שיעור מהגר"ד
זיכרמן שליט"א בדף היומי ולמדנו שם בין השאר באריכות את המעשה שהיה עם הבכור של ר' זיכרמן שליט"א ונזכרתי מה שהוא סיפר פעם על רבינו בהתרגשות גדולה ובדמעות בהיותו
צדוק שנעשה בו מום ,ונחלקו שם רבן גמליאל ור' יהושע האם יש הבדל בין עם הארץ שאינו נאמן תלמידו בישיבת "מיר" לפני כחמישים שנה :רבינו היה חולה באחרית ימיו בטרשת מצויה ל"ע,
על המומין לבין חבר ,עיי"ש ,והרב שליט"א הביא דבר מעניין מספר "בן יהוידע" לרבינו ה"בן והייתה זו מחלה קשה ה"י ,והיה לו ייסורים רבים ל"ע ,והוא היה עמל בתורה בעמל כזה וביגיעה
איש חי" זיע"א (שם) שביאר שהמעשה היה דווקא עם ר' צדוק כיון שעליו מסופר בגמרא גיטין כזאת והוא היה שוכח מכל הייסורים והצרות שלו! ולא היו ניכרים עליו כלל! ,זיע"א.
(פ' הניזקין) במעשה של ר' יוחנן בן זכאי ואספסיינוס קיסר שביקש עליו רופא לרפאו ,כי הוא כעת נעסוק בפלפול ,אגדות ,והלכות בעז"ה:
היה מתענה ארבעים שנה ,עיי"ש ,וכזה אדם שלא נהנה מהעולם הזה הרי שהוא יהיה נאמן על א .משנה בבא קמא – שור מועד לשבתות – כמה ביאורים בזה והנפק"מ ביניהם ,שור של
הבכור שלו ,שהרי לא מעניין אותו כלל גשמיות ולמה שהוא יטיל מום בבכור? הרי הוא היה אוכל עכו"ם ,שור של שוטה שהתפקח ,ועוד.
גרוגרות כמובא שם בגמ' גיטין והנידון הוא על אדם כזה ,עוד למדנו שם חידוש נפלא על ר' אתמול למדתי עם החברותא הבה"ח מגידו קלאר שיחי' משניות מסכת בבא קמא ונביא כמה
חוצפית המתורגמן שמוזכר שם שהוא היה אחד מעשרה הרוגי מלכות שמביא ה"שיטה מקובצת" חידושים מהם :מובא שם במשנה ששור מועד לנגוח גדולים הוא לא מועד לקטנים ,ועוד ,עיי"ש,
שם שהוא היה בבחינת ר' יונתן בן עוזיאל שעליו איתא בגמרא סוכה (כ"ח ,).בבא בתרא (קל"ד:). ושאלו תלמידיו של ר' יהודה אותו :מה יהיה הדין שור שמועד לשבתות והיינו שהוא נגח רק
שבשעה שהיה לומד "כל עוף הפורח עליו היה נשרף" ,עיי"ש. בשבתות שלש שבתות רצוף ,ואינו מועד ליום חול ,והיינו שביום חול הוא לא נגח ג' פעמים ,ואמר
ד .פרשת וירא – עקידת יצחק ממנה הגיעה ישועתו ,ולהיכן הוא נעלם לאחר העקידה?. להם ר' יהודה שבאמת יהיה הדין כך כמו בקטנים ובגדולים ,שביום חול הוא ישלם רק חצי נזק
אמר לי השבוע מורנו רה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א כשנסענו לגאולה דבר נפלא על כדין שור תם ,ובשבת הוא ישלם נזק שלם כדין שור מועד ,וקשה :מה הפשט בזה ,מילא שור שנוגח
הפרשה הבאה (וירא) שבה מסופר על עקידת יצחק והנה ,אברהם אבינו ע"ה עמד בניסיון קשה גדולים ולא קטנים העניין הוא כי השוורים הגדולים הוא מקנא בהם וכדו' (וכמו שמצוי בין בני
מאוד ,שהרי הקב"ה אמר לו בפרשה הקודמת (לך לך)" :כי ביצחק יקרא לך זרע" ,והנה ,כשהוא אדם! )..אמנם ,שוורים קטנים אינו רואה את עצמו להתחיל עימם (וכנ"ל! ,)..אמנם ,מהו ההבדל
שומע עכשיו את קול ה' שאומר לו לעקוד את יצחק הוא אמור לומר לעצמו" :איך יתכן שה' אומר לשור בין שבת לחול? ויש בזה שני ביאורים :דעת רש"י :כיון שביום חול הוא עובד ובשבת אינו
לי לעקוד את יצחק ומצד שני הוא הבטיח לי שממנו יהיה לי זרע"? והוא הלך בתמימות ועשה רצון עובד ממילא זחה עליו דעתו ,והיינו שהוא משועמם וכל הצרות מתחילים כשמשועממים כידוע!
ה' בלי לשאול שאלות ,ומה היה בסוף? מובא בזוהר הקדוש שיצחק אבינו ע"ה לא יכול היה (וכנ"ל! ,)...ותוס' הביאו בשם הירושלמי שבשבת הוא רואה את כולם לבושים בבגדי שבת ואינו
להוליד ,ובשעת העקידה כששחט אברהם אבינו ע"ה את האיל התעבר ביצחק אבינו ע"ה מהאיל מכיר את האנשים ולכן הוא נוגח בשבת ,שלפתע הוא רואה את בעליו עם שטריימל או עם עניבה
הנקרא" :דוכרא" ( עי' בגמרא ראש השנה ,וכן בגמרא בבא קמא (נ') במעשה דר' חנינא בן דוסא: ואינו יודע שזה בעליו! וכן שאר הסובבים! והביא התוס' יום טוב (שם על דברי המשנה) [זכיתי
"זכר של רחלים" ,ועיי"ש שהוא זכר לאלו של יצחק ,ועי' בשיטה מקובצת שם ,ואכמ"ל) ,וע"י כך להיות על ציונו הקדוש בבית העלמין הישן בעיר קראקא שבפולין אור ליום ב' י"א כסלו תשע"ט]
הוא זכה להוליד! ובזה התקיים בו" :כי ביצחק יקרא לך זרע" ,והיינו שמהרעה כביכול מזה גופא שני נפק"מ בין שני הטעמים (שזה קשה קצת על הרע"ב שהביא שני הביאורים ובהמשך המשנה
הסתובב לו טוב ,והעמידה בניסיון היא גרמה להבטחה של הזרע! ויש כאן מוסר השכל עצום :יש ביאר לפי ביאור אחד ,עיי"ש ,והבן) :הנפק"מ הראשונה היא :לגבי מה שר' יהודה אמר בסוף
לאדם תמיד לעשות רצון ה' ולא לחשבן חשבונות ,ופעמים שבמה שנראה לו רע שם טמונה ישועתו! המשנה שהוא חוזר לתמותו באופן שהוא לא נגח שלש שבתות רצופות ,והנה ,פשוט שלא מדובר
עוד הוא אמר לי היום דבר נפלא :בסוף פרשת וירא מתואר שחזר אברהם אבינו ע"ה מן העקידה כשלא היה לו את מי לנגוח ,ולכן ,לפי הביאור של רש"י עברו לפניו בג' שבתות אלו שוורים והוא לא
ולא מוזכר שם יצחק כלל ,להיכן הוא נעלם? והוא הביא מדברי יונתן בן עוזיאל שאומר שהוא הלך נגח הוא נעשה תם ,שהרי הטעם הוא כי הוא בטל ממלאכה ולכן הוא נוגח שוורים ,אמנם לפי
לישיבה ללמוד ,לפי שהתפרסם המעשה של העקדה הרבה ואברהם אבינו ע"ה לא רצה שיהיה לו הטעם של תוס' שזה מחמת בגדי השבת ממילא לא מהני ליה להיות תם ע"י שיעברו לפניו שוורים
עין הרע ,והוא טמנו בישיבה! והוספתי לו מה ששמעתי לפני שנים רבות ממרן הגאון ר' משה אלא צריך בשביל להיו ת תם שיעברו לפניו אנשים והוא לא ייגח אותם ג' שבתות רצופות ,ואז הוא
שמואל שפירא זצוק"ל ר"י "באר יעקב" בעת שביקר אצל מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל והוא ביקש יהיה תם ,והנפק"מ השנייה היא :מה יהיה הדין ביום שבטלים בו ממלאכה ולא לובשים בגדי
ממנו לומר דבר תורה ,והביא רמ"ש את מה שכתב רבינו אברהם בן הרמב"ם זיע"א על הפסוק: שבת( ,וכמו אתמול שהיה יום שבתון מפני סיבה אך לא לבשו בגדי שבת) לפי הטעם של רש"י הרי
"ויצחק בא מבאר לחי רועי" ששם הוא למד וזה היה הישיבה שלו ,ושם הוא היה טמון מהעקידה, ששייך שיהיה תם אחרי ג' ימים כאלו שהרי הוא בטל ממלאכה ובכל זאת הוא לא נגח ,ולפי התוס'
ואילו לא היה יוצא מהישיבה הוא לא היה רואה כלל את רבקה מרוב שקיעתו שם בלימוד ,וה' שהטעם הוא בגלל בגדי השבת הרי אנשים לא לבשו בגדי שבת ולכן הוא יהיה עדיין מועד אא"כ
סובב שהוא יצא משם כדי להתפלל ואז הגיע לו זיווגו. יעברו עליו ג' שבתות ,וכנ"ל ,עוד למדנו שם ששור של ישראל שנגח שור של עכו"ם פטור ,ודרשינן
ה .פרשת לך לך – וירא – האמונה של שרה אמנו ע"ה. ליה בגמ' שם מדכתיב" :ראה ויתר גוים" שכיון שלא קיבלו את התורה התיר את ממונם ,ועוד,
עוד דיברתי במוצ"ש בחזור מציון דוד המלך ע"ה ומה"כותל המערבי" עם ידידי הרב שמעון כהן דכתיב" :רעהו" ולא של עכו"ם ,והקשה הבה"ח מגידו שיחי' :הרי כתוב בפסוק (בא)" :וישאלו
שליט"א על עניין האמונה של האבות ,והאמונה של שרה אמנו ע"ה ,עד שה' אמר לאברהם אבינו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה וכו' ושם מיירי בעכו"ם וא"כ מצאנו לשון" :רעהו" בעכו"ם?
ע"ה (לך לך)" :כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" ,ובפרשה הבאה (וירא) כתוב" :ותצחק ואמרתי לו שקושיה זו מובאת בספר "דברי אליהו" (שם) לרבינו הגר"א זיע"א והוא ביאר עפ"י
שרה בקרבה וכו' = ,ועמדו על זה הרבה הקדמונים (עי' ברמב"ן שם) ויש מבארים שהיא צחקה הזוהר הקדוש שעל כרחך שמיירי על ישראל ולא על עכו"ם ,ומשה רבינו ע"ה אמר לישראל בציווי
מרוב שמחה ,והיינו שהייתה אמונתה כל כך חזקה עד שהיה לה צחוק כאילו היא כבר הולידה ,כי ה' שישאלו איש מרעהו היינו מישראל חברו וכן על הנשים שישאלו מרעותיהן ,וע"י כך שישאילו זה
כשה' מבטיח זה יהיה! והבן. לזה ויעשו חסד זה עם זה ממילא גם המצרים יעשו עימם חסד ,שאם אדם עושה רחמים למטה
ו .פרשת לך לך – וירא – כל עבודת אברהם אבינו ע"ה הייתה לקדש שם ה' בעולם!" ,לאו נעשה עליו רחמים מלמעלה! עוד למדנו שם דבר מעניין ששור של חרש שוטה וקטן פטור עד שיעשה
שאין בו מעשה" – מדוע לומדים אותו מדין ד"לא תחסום" דווקא?. מועד ואז מעמידים להם אפוטרופוס ,כי אינם יודעים לשמור עליו ,עיי"ש ,ואמר ר' יהודה שבאופן
עוד דיבר על זה השבוע מורנו רה"י הגאון ר' אהרן וינר שליט"א בוועד השבועי על הפרשיות האלו כזה שהשתפה השוטה וחזר להיות פיקח הרי שאפילו שהשור נגח ג' פעמים יש להמתין לו עוד פעם
(לך לך – וירא) שמדברים על אברהם אבינו ע"ה והביא מה שאמרו עליו חז"ל שהוא רץ לפני ג' פעמים משנעשה פיקח ,ויש כאן חידוש מעניין מאוד :שלפי ר' יהודה הולכים בזה אחר הבעלים
הקב"ה – "כסוס הרץ בין בצעי המים"" - ,כסוס רודף במלחמה" ,והיינו שכל מה שהוא עשה וכיון שכעת הוא נעשה פיקח הוא כאילו איש חדש וגם השור שלו כאילו חדש ואין מונים לו מועדות
בעולם היה כדי להרבות כבוד שמים ולקדש שם ה' בעולם! ,עוד הוא אמר לי היום דבר נפלא על מה משעת שטות בעליו ,עיי"ש.
שאמרו חז"ל (עי' בגמרא מכות ועוד)" :לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו" וילפי' לה מדכתיב (פ' ב .גמרא בבא מציעא – גדר קניין באוכל ,ועוד.
כי תצא)" :לא תחסום שור בדישו" ,והקשה בספר "פנים יפות" (לרבינו ר' פנחס הורביץ זיע"א אחרי שדיברנו על מסכת בבא קמא נעבור למסכת בבא מציעא שבאה אחריה :השבוע דיבר מורנו
בעל ה"הפלאה" – שם בפרשה) :מדוע למדו את זה חז"ל דווקא מלאו ד"לא תחסום" הלוא יש הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א בחבורה על הסוגיה במסכת בבא מציעא (פ"ז) שמדברת
עוד מקומות לפני כן ללמוד דין זה? ותירץ :חז"ל חיפשו לאו שאין בו מעשה ,אך הוא עובר בלאו שם על האוכל שמותר לפועל לאכול בעת עבודתו בשדה שהוא יכול לאכול בפיו אך לכליו אסור לו
כשהוא עושה אותו ,והיינו שאין לוקין עליו אבל יש לו איסור ,וזה מצאנו בלאו ד"לא תחסום", לתת ,וכמו שאמר הכתוב" :ואל כליך לא תתן" ,ונביא יסוד מדבריו :ממתי אדם קונה אוכל? והביא
והבן. הרב שליט"א את מה שהביא ה"מנחת חינוך" (מצווה תקע"ו – על מצווה זו של אכילת הפועלים)
ניתן להאזין לשיעור זה ולשיעורים קודמים דרך 'קול הלשון' במספר ישיר ,073-371-8679 :כמו כן ניתן להירשם לקבלת התראה (צינתוק) כשמתחיל שידור חי -הקישו #ואח"כ 2
חפץ ומשתמש בו שאז שפיר דמי שהרי זה ברירה ביד ,לאלתר ,ואוכל מתוך פסולת ,שהרי מה שהוא ז .פרשת וירא – מעשה העקידה ,ותכלית השמחה בסיום מסכת.
רוצה כעת נקרא אוכל ,וכמבואר במ"ב (שם) ,וזו העצה הביאו הפוסקים לגבי מיון ספרים בשבת, הייתי השבוע כאן בירושלים בסעודה גדולה של יום ההצלה אצל כ"ק האדמו"ר מקרעטשניף
שאם נוטל כל אחד ומעיין בו אפילו רגע ,שפיר דמי ,והטעם כנ"ל. ירושלים שליט"א בהשתתפות קהל רב אדמורי"ם ורבנים והוא דיבר בדבריו [באידיש ואני
ט"ו .הל' שבת – שפשוף הנעל מבוץ. מתרגם לפי הבנתי] עכל פרשת העקידה שיש לנו ללמוד מאברהם אבינו ע"ה לשמוע תמיד לקול ה'
עוד שאל אותי השבוע הבה"ח אליעזר מרטין שיחי' :ירד גשם ונהיה בוץ על הנעל האם מותר ולקדש שמו בעולם ולא לשאול שאלות ,ומה שה' רוצה זה מה שעושים אף א חושבים אחרת! והיות
לשפשף אותו בשבת? והשבתיו :מבואר במ"ב (סי' ש"ב) שאין לשפשף נעל מעור בברזל הנמצא והיה שם סיום הוא אמר דבר נפלא :עיקר השמחה בסיום מסכת ובסעודה שעושים הוא העניין של
לפני בית הכנסת כיון שזה נקרא" :ממחק" ,שזה אחת מל"ט מלאכות והיינו שחלק מעיבוד העור ההתחלה ,והיינו שמיד שמסיימים מתחילים מסכת חדשה! כי יהודי לא מסיים אף פעם אלא תמיד
זה למחק אותו היינו לשפשף אותו בברזל מחודד כדי שיהיה חלק ,אמנם בדבר שאינו מעור ,או הוא ממשיך עוד ועוד ,וזה חלק מהשמחה של הסיום ההתחלה החדשה.
כשמשפשפו בעדינות ולא בברזל נראה ששרי ,אמנם הביא המ"ב (שם) בשם הט"ז שכל מה שמותר ח .סליחות שני בתרא – "אזכרה אלהים וכו' בראותי כל עיר על תילה בנויה וכו' – כנגד בית
זה מתי שהבוץ לא התייבש אלא הוא לח ,אמנם כשהתייבש זה אסור משום טוחן. המקדש של מעלה.
ט"ז .הל' פת עכו"ם – פת שיש עליה ביצים. הייתי בליל שני השבוע בעצרת גדולה ודרש שם בין השאר הגאון הגדול ר' שמעון יצחק שלזינגר
דיברנו בשבוע שעבר על פת עכו"ם ובישולי עכו"ם ולמדתי השבוע עוד עם ידידי הבה"ח אליסף שליט"א חבר בד"ץ "העדה החרדית" והביא בתוך דבריו בביאור הסליחות שני בתרא שאמרנו
מרדכי שיחי' בהלכות אלו ונביא חידוש מזה :אף שאמרנו שפת עכו"ם מותרת במקום שאין פת למחרת בסיום ימי בה"ב" :אזכרה אלהים וכו' בראותי כל עיר על תילה בנויה ועיר האלהים
ישראל ואין הגוי מערב בה דברים ,יש להיזהר בזה באופן שהוא טח על הפת ביצים ,וכמו שנוהגים משפלת עד שאול תחתיה" ,מה שכתב על זה רבינו הקדוש ה"פרי מגדים" זיע"א (סי' תקס"א –
לעשות עם שומשום בחלות ,שטחים עליהם ביצה חיה במברשת ומדביקים את השומשום ,ואז זה הל' זכר לחורבן) בשם הגה"ק ר' גרשון מקיטוב זיע"א {גיסו ותלמידו של מרן הבעל שם טוב
אסור משום" :בישולי עכו"ם" ,והיסוד בבישולי עכו"ם הוא שכל מה שלא נאכל חי ,ועולה על זיע"א} שהביאור הוא שהעיר ירושלים היא בנויה ,וכמו שאנחנו רואים שמסתובבים בירושלים
שולחן מלכים היינו שהוא מאכל חשוב יש בו משום בישולי עכו"ם ,וביצה אף שנאכלת בשעת הדחק שיש בה בניינים ואנשים וכו' ,אמנם ,ירושלים של מעלה מכוונות כנגד ירושלים של מטה היא
חיה ,זה נקרא דבר שאינו נאכל חי ,וכן היא עולה על שולחן מלכים ולכן פת שטח אותה הגוי חרבה ,ושם ניכר החורבן ,והביאור הוא" :בראותי כל עיר על תילה בנויה" – "כל עיר" = רומז על
בביצה אינה אסורה משום פת עכו"ם אלא מצד בישולי עכו"ם. ירושלים שהיא העיר המרכזית (בבחינת מה שאמר הכתוב (תהילים)" :ציון מכלל יופי" – שהיא
י"ז .הל' הל' בשר וחלב – אורז שנגעו בו עם כף של עוף. בבחינת" :כל" ,מחמת קדושתה ,והבן) שהיא אמנם בנויה למטה ,אך" :ועיר האלהים" = היינו
עוד שאל אותי השבוע הרב משה לוברבוים שיחי' :אדם שאכל אורז שנגעו בו בכף שנגעה ברוטב ירושלים של מעלה = "מושפלת עד שאול תחתיה" ,ושם ניכר החורבן! שנזכה בקרוב שגם העיר של
של העוף ,האם יש לו להמתין שש שעות? והשבתיו :לא מצאנו גדר בפוסקים כמה השיעור שיש מטה תהיה בנויה כירושלים של מעלה ,אמן!.
לאכול עוף או בשר ולהמתין שש שעות ,ולכאורה אף על כל שהוא יש להמתין שש שעות ,ולכן אם ט .הל' אבלות – בשר ויין לאבל בסעודת היום השביעי של האבלות.
הוא ראה על האורז רוטב ממש יש לו להמתין שש שעות ,כי הוא אכל את הרוטב של העוף ממש, שאל אותי השבוע ידידי הרב משה חיים מחפוד שיחי' [נכד מרן הגר"ש שליט"א] :האם מותר
אמנם באופן שהאורז היה לבן ולא ראו עליו דבר אין בכך כלום שנגעו בו בכף ,וכן באופן שהתבטל לאבל ל"ע ביום האחרון של השבעה לאכול בשר ולשתות יין? והשבתיו :מבואר בכל הפוסקים
הרוטב בתוך האורז והתערב אין צריך להמתין שיש בזה ביטול. שאבל ל"ע מותר בבשר ויין בכל ימי השבעה ,ולא עוד ,אלא שיש ענין לאכול בשר ולשתות יין וכמו
י"ח .הל' קידוש לבנה – מה הגדר שנהנים מהלבנה? שאמר הכתוב" :תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" ,שזה מפיג קצת את צערו ,ואין בכלל האבלות
היה במוצאי שב"ק השבוע קידוש לבנה [וכשהייתי במוצ"ש בציון דוד המלך ע"ה ,וב"כותל איסור זה כלל ,מלבד הסעודה הראשונה שאחרי הקבורה הנקראת" :סעודת הבראה" שבה אין
המערבי" היו שם מניינים רבים לזה עד חצי הלילה וגם לאחריו] ושאלו אותי הבה"ח נתנאל לאכול בשר ולשתות יין ,ונהגו לאכול בה דבר עגול שמסמל ש"גלגל הוא שחוזר בעולם" ,כגון:
אשורי שיחי' והבה"ח אליסף מרדכי שיחי' :אם יש על הלבנה ענן קלוש אך עדיין רואים את האור ביצים ,עדשים וכדו' ,וכמו שאמרו חז"ל על יעקב אבינו ע"ה ונקרא את זה בפרשה בעוד כמה
שלה האם מותר לברך עליה? והשבתי :מבואר בשו"ע (ריש סי' תכ"ו) שמברכים על הלבנה בעת שבועות (פ' תולדות) שאכל "נזיד עדשים" כיון שזה היה סעודת ההבראה לאחר הלוויה של יצחק
ש"נהנים מאורה" ,והביא בביה"ל (שם) נידון גדול בגדר זה וכללו של דבר :אם הענן קלוש ועדיין אבינו ע"ה ונהגו לאכול דבר עגול ,ושאלוני רבים :הלוא מבואר בשו"ע (סי' תקנ"א) שאין לאכול
רואים זריחת הלבנה על הארץ שפיר אפשר לברך עליה ,אמנם ,כשהענן עבה ואין ניכר אורה כלל בשר ולשתות יין בימי האבלות על החורבן ,ומביא שם כמה דעות בזה :י"א מי"ז תמוז ,וי"א מר"ח
אין לברך עליה ,ואני זוכר שהלכנו בליל ט"ו באב תשפ"ו בני הישיבה כאן במסלול של נחל ציפורי אב ,וי"א מט' הימים[ ,ולדעת הרמב"ם שזה עיקר הדין של הגמרא שלהי תענית רק בסעודה
בצפון ואמרו להביא פנסים וכיון שהלבנה הייתה מאירה גם מי שלא הביא ראה הכול וכן אמר מפסקת אסור] וכי אבל ל"ע קל הוא יותר מזה? התשובה היא :המעיין בדברי הפוסקים יראה
המדריך הרב גולדהבר שיחי' שהלבנה מאירה היטב את הדרך ,וזה הגדר של הנאה ממנה ולכן היה שאיסור זה של בשר ויין בימי האבלות על החורבן אין הוא קשור כלל לאבלות ,ולכן הוא חמיר טפי
במוצ"ש זו לברך לכתחילה. מהכול ,אלא הוא קשור לזה שבטלו הנסכים שהיו מיין (בין השאר) ,ובטלו הקרבנות שהם בשר,
י"ט .הל' שבת – בגד שהיה רטוב בין השמשות של שבת והתייבש שימוש בו בשבת. ואין זה קשור לאבל כלל ,למרות שההלכות האחרות מאוד דומות.
עוד שאל אותי בליל ש"ק הקודמת הבה"ח יהודה יעקובסון שיחי' :בגד שהיה רטוב בבין י .הל' ברכות – ברכת אננס ובננה ,הל' שבת – הל' "רצה".
השמשות של שב"ק והתייבש האם מותר להשתמש בו בשבת? והשבתיו :מבואר בפוסקים (עי' עוד שאל אותי השבוע הבה"ח יצחק כהן שיחי' מנתיבות :ידוע שיש דעות בפוסקים לגבי ברכת
בספרי "דברי מאיר") שאם היה עתיד להתייבש בשבת וכגון שחם או בחורף כשהוא ליד התנור אננס האם יש לברך עליו "העץ" או "אדמה" ,מה עושים למעשה? והשבתיו :מובא בשו"ע (סי'
הרי שמותר ללבוש אותו לאחר שהתייבש ,כי לא הסיח דעתו ממנו ,והוא היה עתיד להתייבש, ר"ג) שעל מואזי"ש (בננה) מברכים "בורא פרי האדמה" ,והטעם הוא כמבואר שם ובגמרא ברכות
אמנם ,אם לא היה עתיד להתייבש בשבת וכגון שהוא נמצא במקום לח וכדו' והסיח דעתו ממנו אין שהגדר של פרי שמברכים עליו" :בורא פרי העץ" היא שהוא גודל על עץ שקיים כל השנה ,שזה גדר
להשתמש בו בשבת ,וזה נקרא" :מוקצה מחמת גזירה" והיינו שמא יבוא לסחוט אותו ,וכמובן זה עץ ,ובננה אף שהיא גודלת על שיח גבוה ולא על הקרקע כשאר ירקות ,עכ"פ בעץ שלה מחליף את
דווקא באופן שהוא ממש רטוב ונסחט בגדר" :טופח על מנת להטפיח". גזעו משנה לשנה ,והיינו שבחורף שהעשבים נובלים העץ שלה מתחלף גזעו לגמרי ,ובימי ניסן
ייתן ה' שנזכה לכל הברכות ברוחניות ובגשמיות "ישועות מקיפות" לכלל ולפרט ,אמן! שצומחים האילנות [ולכן איתא בגמרא ברכות שה"יוצא בימי ניסן" מברך "ברכת האילנות" כי אז
כ"ק האדמו"ר מראדזין שליט"א מבית וגן ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד אור ליום ו' י"ט הוא הצמיחה שלהם לאחר החורף] הגזע שלהם חוזר ,ולכן שפיר מברכים על בננה "אדמה" ,וכן
חשון תשפ"ז. אננס גזעו מחליף ולכן נהגו לברך עליו "אדמה" ,והכי עדיף טפי כי אם כשמברך עליו "אדמה" גם
כ"ק האדמו"ר מסטריקוב שליט"א מב"ב ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד ובמאור פנים אור אם נאמר שברכתו היא" :העץ" יצא י"ח ,שהרי איתא במשנה ברכות שאם בירך על דבר שברכתו
ליום ו' י"ט חשון תשפ"ז כאן בירושלים ואמר: היא "אדמה" – "העץ" לא יצא ,שאין האדמה מגיעה מן העץ ,אמנם ,אם בירך על דבר שברכתו היא
"ברכה והצלחה וכל טוב ישועה בקרוב ממש"! "העץ" – "אדמה" יצא שהעץ מגיע מן האדמה( ,וכן מה שהוא שאל אותי :מה מברכים על "שניצל
תירס"? אמרתי שפשוט שאם אינו יודע מה העיקר ומה הטפל שיברך עליו "שהכל" כי הוא וודאי
הגאון הצדיק ר' בנימין פינקל שליט"א משגיח ישיבת "מיר" ברכני אור ליום ו' י"ט חשון תשפ"ז פוטר כמבואר במשנה שם) ,עוד הוא שאל אותי בדין אדם שמסתפק אם אמר "רצה" בשבת
בחמימות רבה ובמאור פנים כאן בבית וגן ירושלים ,ואמר: ואמרתי כך :מבואר בפוסקים שאדם שלא הזכיר "רצה" בברכת המזון בשבת וסיים הוא צריך
"שיהיה בשורות טובות וכל טוב ותזכה לעבוד את ה' מתוך שמחה"! לחזור על ברכת המזון[ ,מלבד בסעודת שלישית שאינה חובה לכו"ע דווקא בפת (עי' שו"ע סי'
הוספות לגיליון זה מהגאון הגדול ר' יחזקאל לינדר שליט"א מו"צ העדה החרדית שאמר לי בפניא רצ"א) ,שאי"צ לחזור – כמובא בביה"ל סי' רצ"א] ,ואם הסתפק אמרי' שהוא צריך לחזור כי
דמעלי שבתא ערש"ק וירא תשפ"ז: מסתמא הוא לא אמר כי שגרת לשונו היא לא לומר ,ודיברתי בשבוע שעבר עם מו"ר מרן הגאון ר'
א .בעניין חזרה על "רצה" כשזוכר את קדושת השבת – זה חידוש נפלא ,דא"כ כל המועדים עזריאל אויערבאך שליט"א על השאלה הידועה :אדם שאוכל בכל השבוע תבשילים בלי לחם,
הוא מרגיש ג"כ את קדושתם ,ולא שמענו כן מעולם ,וודאי שלהלכה במסתפק יש לו לחזור, כגון :לצורך דיאטה ,או סוכר ,וכדו' ,ורק בשבת שזה חובה הוא אוכל פת וממילא שגרת לשונו היא
וכמו שהבאתם. לומר בכל ברכת המזון "רצה" ,מה יהיה דינו במסתפק? וראיתי לפני שנים שמרן הגר"י
ב .בעניין אדם שלא אוכל לחם כל השבוע – עדיין נראה לענ"ד שיש לחזור על "רצה" זילברשטיין שליט"א פסק כדבר פשוט שאינו צריך לחזור במסתפק כי שגרת לשונו היא לומר
במסתפק ,שהרי" :לא פלוג רבנן" ,ועוד שכל השבוע אינו מברך ולא שייך בזה שגרת תמיד ברכהמ"ז עם "רצה" ,וכן נטה מו"ר מרן הגרע"א שליט"א ,ומה שהביא הבה"ח הנ"ל שיחי'
הלשון ,ואין לומר חידושים חדשים בזה דא"כ הקדמונים היו כותבים כן ,ואם מסתפק בכל בשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שכיון שמרגיש קדושת השבת מסתמא אמר ,זה פלא ,וצ"ע.
אופן ישמע מאחר. י"א .הל' תפילה – מתפלל עם הש"ץ מה הוא צריך לעשות בברכת" :המלך הקדוש" ובברכת
ג .עוד יש לעיין בזה :האם אישה יכולה להוציאו דנהי שהוא חייב מהתורה עכ"פ ברכה "שומע תפילה"? הל' שבת – בישול בלח וביבש.
רביעית היא מדרבנן ,ולכן יתכן שגם אישה יכולה להוציא בזה את האיש. עוד שאל אותי השבוע הבה"ח אלעזר ארצי שיחי' על מה שדיברתי בשבוע שעבר בשיעור על אדם
שמתפלל עם הש"ץ :מה הוא צריך לומר עם הש"ץ ב"האל הקדוש" וב"שומע תפילה"? והשבתיו:
ד .עוד יש להוסיף דבר שהסתפקו בו השבוע :אישה שלובשת שעון זהב אך הוא לא עובד האם לפי המבואר בשו"ע ובפוסקים אין לאדם להתחיל שמונה עשרה באיחור מהציבור באם הוא יודע
מותר לצאת בו בשבת לתכשיט במקום שאין עירוב? ונראה שאם מנהגה לצאת עמו שהוא לא יספיק לגמור לפני שיאמר הש"ץ "קדושה" – "האל הקדוש" – "שומע תפילה" ו"מודים
לתכשיט ולכך הוא עשוי בעיקר וודאי שרי[ ,ואמרתי לרב שליט"א :אמרתי השבוע לבחור אנחנו לך" ,כיון שזה עיקר החזרה ,אלא מה הוא יעשה? ימתין שיתחיל הש"ץ ויתפלל עמו ,והנה,
אחד שלבש שעון מכסף שהשעון שלו מאוד יפה ,והוא אמר לי שאינו עובד כבר חדשים היות וכל עיקר העניין הוא לומר עם החזן הדברים הנ"ל לכן יש לו לומר אותם עם החזן ואז כאילו
והוא לובשו ליופי ,ונ"ל שבכה"ג יהיה מותר גם לאיש לצאת בו בשבת ,עוד שמעתי מתלמיד הוא ענה עליהם אמן ,ולכן הדברים כפשוטו ממש :יש לו לומר עם הש"ץ "קדושה" ואת המילים:
מרן הגר"מ פינשטיין זצוק"ל שכיון שהוא גם מחמם את היד שרי לצאת בשעון ,אך הרב "האל הקדוש" – "שומע תפילה" ,ו"מודים אנחנו לך" ,ולדעת הא"ר (הובא במ"ב) וכן דעת מרן
שליט"א לא קיבל את זה כי לא נמצא כן בקדמונים ,ועוד ,שיש לחלק בין קיץ לבין חורף, ה"חתם סופר" זיע"א התפילה עם הש"ץ נקראת תפילה בציבור לכתחילה ,כיון שיש עשרה שעונים
ולכן אם זה לתכשיט שרי ,ואם לאו לא ,וכנ"ל]. על ברכותיו של הש"ץ והוא מתפלל עימו ,ויש לציין מה שכתב הרמב"ם בהל' תפילה שמנהגם היה
הוספות לגיליון הקודם ( )383ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי ביום א' שהיו מתפללים כולם עם הש"ץ והוא היה אומר בקול וכל הציבור היו אומרים עימו בלחש ,ולא
כ"א חשון תשפ"ז :הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף: כמו שנוהגים היום להתפלל לפני הש"ץ ,וזה עיקר תפילה בציבור ,עוד דיברתי עם הבה"ח הנ"ל
א .בעניין מחלוקת ר' טרפון ורבנן בעניין" :דיו לבא מן הדין" – יש לדקדק בביאור דברי ר' שיחי' בליל ש"ק הקודמת על עניין בישול בשבת בלח וביבש שכתב השו"ע (סי' שי"ח ס"ד)
טרפון שאצל מרים לא מתבטל הק"ו שהרי איננו יודעים שבעה ימים בלעדיו וכיון שאנחנו ש"אין בישול אחר בישול ביבש" אמנם "יש בישול אחר בישול בלח" ,וכגון :שניצל הרי שלעולם
מכפילים לי"ד ומורידים שבע מדין "דיו" נשאר שבע ימים ואין הק"ו נפרך והוא עוזר לנו, הוא יישאר שניצל ,ולכן מותר לחמם אותו בשבת לבני אשכנז על גבי סיר וכדו' שלא יהיה "מחזי
אמנם כאן בקרן מתבטל הק"ו אם נסתור אותו ,כי חצי נזק הוא חייב ממילא כי זה לא גרע כמבשל" ,ולבני ספרד אף על הפלטה עצמה ,אך לכו"ע אין שייך בזה בישול אחר שהתבשל וכן כל
מרה"ר ,ובזה הוא לא אומר דיו. כיוצ"ב ,אמנם לח כיוון שאזלא חמימותו הראשונה כשנצטנן שוב שייך בו בישול ,כי מה ההבדל בין
ב .בעניין" :אדם מועד לעולם" שזה קאי רק על נזק ולא על ד' דברים אחרים – הטעם הוא לא קפה שהתקרר לבין קפה שמראש הכינו אותו עם מים קרים? אמנם יש לציין לדעת הרמב"ם שגם
משום שזה קנס ,שהרי ריפוי אינו קנס אלא מעיקר הדין ככתוב (משפטים)" :רק שבתו בלח אין בישול אחר בישול ,ועליו סמך הרמ"א שהביא (שם ועוד) שלא שייך בישול כל עוד שלא
יתן" ,אלא כל אחד מהם ממועט שדווקא בדעת ,וכגון :בושת כי הוא לא התכוון לביישו, הצטנן לגמרי ,ודלא כהשו"ע (שם ועוד) שכיון שירד מיד סולדת בו אף שהתבשל כבר שייך בו
ועי' בתוי"ט שם ,ואכמ"ל. בישול (בלח) ,והבן.
ג .בעניין מקרא בלילה שהבאתם מהמ"ב (סי' רל"ח) – זה נכון! אך הוא מביא פמ"ג ולא עפ"י י"ב .הל' שבת – הדלקת נרות שבת לנשוי שלא נמצא בשבת בביתו.
המקובלים. עוד שאל אותי בערב שבת הקודמת הרב משה אביצור שיחי' מאחיסמך לוד :אדם שנמצא בשבת
חתן בלי אשתו האם הוא צריך להדליק נרות שבת בברכה שם? והשבתיו :מבואר בפוסקים עפ"י
הגה"צ ר' נחמן בידרמן שליט"א ברכני אור ליום ג' כ"ג חשון תשפ"ז בחמימות רבה ובלחיצת יד הגמ' בפ' במה מדליקין שטעם הדלקת נרות שבת הוא" :שלא יכשל בעץ ובאבן" ,והיינו שלא יהיה
ובמאור פנים ואמר: לו חושך ובטל עונג שבת ,ולכן אם אין אינו נמצא עם אשתו יש לו להדליק נרות שבת במקום
"לחיים טובים ולשלום"! שנמצא בברכה ,ואי"ז דומה לנרות חנוכה שעוד נדבר עליהם בקרוב בעז"ה שהם דין אחר" :נר איש
כ"ק גאב"ד טשאבא שליט"א ברכני בלחיצת יד ובמאור פנים אור ליום ג' כ"ג חשון תשפ"ז. וביתו" ,והדינים שם שונים ,ואכמ"ל.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' אברהם לוי שיחי' לעי" אביו אסלן יהודה בן מלכה ואברהם י"ג .הל' ברכות – ברכת התורה בישן בתחילת הלילה.
ז"ל ,אמו רג'ינה בת רוחמה ומנשה ע"ה ,אחיו חיים ,משה (מוי'ס) ,יצחק בני רג'ינה ז"ל ,אחיותיו עוד שאל אותי השבוע הבה"ח שמחה לנט שיחי' :מה הדין באדם שישן בתחילת הלילה וכגון כעת
מלכה ואסתר בנות רג'ינה ע"ה ,אחיינו הד"ר יונתן לוי ז"ל בן רות ורפאל שיחי' ,ת.נ.צ.ב.ה. שהשקיעה מוקדמת וקם באמצע האם יש לו לברך ברכת התורה? והשבתיו :מבואר בשו"ע ובמ"ב
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' שמחה גבריאל גולדמן שיחי' לעי"נ אביו ר' יחיאל מיכל ב"ר (סי' מ"ז) שיש לו לברך ברכת התורה ,כיון שישן בלילה ,והגדר לזה לפי מה שאמר לי מו"ר מרן
מרדכי שרגא זצ"ל ,נלב"ע ט' אלול ,ולעי"נ אמו העניא מלכה בת ר' שלמה לייב ,נלב"ע כ"ב טבת, הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א הוא כשישן שנת קבע והיינו חצי שעה על מיטתו ,ואם ישן על
ת.נ.צ.ב.ה. הכיסא וכדו' אין זה נקרא שנת קבע.
הגיליון נודב עי ידידינו היקר בנש"ק הבה"ח י .ל .שיחי' להצלחתו. י"ד .הל' שבת – בורר בחפצים שעל השולחן.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר הבה"ח מ.פ .שיחי' מנתיבות להצלחתו. עוד הסתפק מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א בליל ש"ק הקודמת :אדם שיש לו כמה
לעי"נ הגאון הרב קרשינסקי זצוק"ל ר"י "מעין התלמוד" ,נלב"ע שב"ק וירא תשפ"ז ,ת.נ.צ.ב.ה. חפצים על השולחן ורוצה לסדרם האם יש בזה איסור בורר כשנוגעים זה בזה? ומו"ר מרן הגאון ר'
לעי"נ הגאון ר' שמעון חליוה זצוק"ל רב בית הכנסת "פניני דוד" בית וגן ,נלב"ע כ"ג חשון עזריאל אויערבאך שליט"א הסתפק בגדרי תערובת בבורר מה נקרא מעורב וזה עפ"י ה"תרומת
תשפ"ז ,ת.נ.צ.ב.ה. הדשן" המובא ברמ"א (ריש סי' שי"ט) לגבי חתיכות גדולות וקטנות ,עיי"ש ,ונ"ל שאם נוטל כל
לתגובות ושאלות למורנו שליט"א ,ולהרשמה לרשימת התפוצהdivreymeir@gmail.com :
