gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רחשי לב · Rachashei Leiv — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: רחשי לב · Rachashei Leiv

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

רחשי לב · Rachashei Leiv — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה‬ ‫כ"ז חשון ה'תשפ"ז‬ ‫שנה ט"ו גליון ח'‬ ‫סו"ז קר"ש‬ ‫מוצש"ק‬ ‫הדלקת‬ ‫לשב"ק‬ ‫ר"ת‬ ‫הנרות‬ ‫‪8:25/9:06‬‬ ‫‪6:00‬‬ ‫‪4:30‬‬ ‫לעיקוואוד‬ ‫‪8:24/9:06‬‬ ‫‪5:58‬‬ ‫‪4:28‬‬ ‫ברוקלין‬ ‫‪8:04/8:41‬‬ ‫‪6:02‬‬ ‫‪4:10‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪8:05/8:43‬‬ ‫‪5:58‬‬ ‫‪4:24‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪8:05/8:42‬‬ ‫‪6:00‬‬ ‫‪4:17‬‬ ‫אלעד‬ ‫‪8:05/8:42‬‬ ‫‪6:01‬‬ ‫‪4:09‬‬ ‫בית שמש‬ ‫שבת מברכים‪ :‬ראש חודש חשון ביום ג' וביום ד' הבעל"ט‬ ‫מולד‪ :‬יום שני בלילה בשעה ‪ 10:27‬בערב עם ‪ 3‬חלקים‬ ‫מלמדת לאדם גודל חובתו אליו ית'‪ ,‬ואין טרדת העולם פוטרתו‪ ,‬כי הלא מי‬ ‫ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה‪.‬‬ ‫שיש לו שני עסקים ידאג שכל עסק יתנהל כפי צרכו‪ ,‬וכן הטרוד היותר‬ ‫ולבכותה כ' זעירא‪ ,‬שמעתי בשם הרב הגדול ר' שכנא מלבלין (זצ"ל) דאי'‬ ‫גדול‪ ,‬אם ח"ו חולה הוא ידאג לרפואתו‪ ,‬ואינו פוטר א"ע בטרדתו בעסקו‪,‬‬ ‫למ"ד דגם בתו של אברהם הנק' בכל מתה אז‪ ,‬לכן כ' זעירא כאלו לא‬ ‫ולא יחשבה לחסד‪ ,‬כן דרך המוסר מגלה לאדם חובתו הרבה‪ ,‬הטרוד מאד‬ ‫נכתבה נשאר ולבתה‪...‬‬ ‫מעסק או מבריאות‪ ,‬צריך להיות יותר טרוד ויותר מעיין על חיי עולם שלו‪,‬‬ ‫הגה"צ ר' שלום שכנא מלובלין זצ"ל (חותנו ורבו של הרמ"א)‪,‬‬ ‫הובא בלקט שמואל מהגה"צ ר' שמואל פייביש הכהן זצ"ל (בן הכתונת פסים בן הפרישה ודרישה על יו"ד)‬ ‫וכל מה שרחוק מהעיון ח"ו‪ ,‬יסתבך תמיד בהמון ההטעות תהום רבה ח"ו‪.‬‬ ‫ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות‪.‬‬ ‫אשר אפחד מאד ‪ -‬פן ח"ו רחוק הלב מהפה ושפתים‪ ,‬וזה באמת העמוק‪,‬‬ ‫הנ"ל בזה עפ"י מ"ש בגמ' (עירובין מה עמוד א) בר' טרפון שהיה לן בליל שבת‬ ‫איש צבוע‪ ,‬יזכני השי"ת לברר מעשי‪ ...‬ואני מוכרח להפסיק באמצע‪ .‬כידוע‬ ‫חוץ לעיר למחר נכנס ודרש כל היום‪ .‬בארנו בפ' מצורע באריכות לרמז בזה‬ ‫מקושי הכתיבה ל"א‪ ,‬ודי בדברים האלה ללמד לאדם דעת‪ ,‬או האיך מבקש‬ ‫על מעלות הצדיק שבידו להעלות הנשמות הנדחים‪ ,‬ובפרט בליל שבת שאז‬ ‫טובתך‪ ,‬לא כמו שחשבת כי אך למותר הוא קצר הוא! התבונן בדברים‬ ‫הוא עליית העולמות למעלה‪ .‬לכן המנהג להפוך לצד מערב בשעה‬ ‫שכתבתי למעלה ‪ -‬בהעמקה‪ ,‬ותמצא מועיל מאד‪ ,‬ועל זאת כדאי וכו'‪ ,‬אילו‬ ‫שאומרים בואי בשלום בקבלת שבת לרמז על הנשמות הנדחים לחוץ גם‬ ‫לא למדתי מוסר ‪ -‬רק לכתוב המכתב הזה‪ ,‬דיי! וגם אתה אילו לא קבלת‬ ‫הם יעלו‪.‬‬ ‫ממני אלא המכתב הזה‪ ,‬די לך להתלמד מעתה בדרכי ההטעות ותזרם כמו‬ ‫וזה ויברך הגמלים מחוץ לעיר‪ ,‬פי' הנשמות הנדחים מחוץ לעיר הקודש‬ ‫דוה‪ ,‬צא תאמר לו! ונזכה להכיר דרכי האמת ולהתחזק בו תמיד מעלה‬ ‫גבול הקדושה‪ .‬כי לכך נקרא ירושלים עיר הקודש מקור מחצב הנשמות‬ ‫מעלה‪ ,‬אז טוב לנו‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬ע"כ גם אותן הנשמות הבריך ונטע אותם בקדושה אל באר המים‪,‬‬ ‫הגה"צ ר' שמחה זיסל זיו (ה'סבא מקעלם') זצ"ל‪ ,‬אור רש"ז על בראשית מאמר קמב‬ ‫לעת ערב ‪ -‬הוא ערב שבת קודש עיין (בזוהר הקדוש קפא‪ ,‬ב) בתפלת המנחה‪,‬‬ ‫ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר‪.‬‬ ‫לעת צאת השואבות אותיות שבת‪.‬‬ ‫במדרש (רבה ס‪ ,‬יב) מהיכן יצא מהר המוריה‪ ,‬והוא תמוה‪... .‬ומכבר אמרתי‬ ‫הרה"ק ר' שלמה הכהן מראדומסק זי"ע‪ ,‬תפארת שלמה‬ ‫עפמ"ש האר"י הקדוש (הובא בשו"ת חתם סופר חלק ז סימן לד) במה דאחז"ל אין‬ ‫ויהי כשמוע לבן את וגו' וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו וגו'‪.‬‬ ‫מזוגים לאדם אלא לפי מעשיו‪ ,‬פירושו שבשעת יצירת הולד מכריזים בת‬ ‫בפירש"י ממד"ר בראשית כסבור ממון הוא טעון וכו'‪.‬‬ ‫פלוני לפלוני‪ ,‬היינו שראוים האבות שיתחתנו יחד‪ ,‬אבל על הבנים א"א‬ ‫תמיד אתאונן ואחוש על עצמי אם ח"ו אין לבי רחוק משפתי‪ ,‬ואפחד מאד‬ ‫לגזור עדיין‪ ,‬וכשיגדלו והבת אינו הוגנת לפי מעשיו אז בע"כ לזווג לו זיווג‬ ‫מאד לנאה דורש ואינו נאה מקיים‪ ,‬וזה מחלה גדולה המקיפה בעוה"ר רוב‬ ‫אחר הראוי לפי מעשיו‪ ,‬וזה הוא הזיווג השני‪ ,‬אלו דבריו הקדושים זי"ע‪.‬‬ ‫תבל‪ ,‬לא לבד חסרי המוסר אשר לא דעת להם בכחות הנפש ‪ -‬תהום רבה‬ ‫ואומר מעתה‪ ,‬זו קושית המדרש מהיכן יצא‪ ,‬אם בשעת יצירה שהכריזו‬ ‫ועמוקה אלפי רבבות דרכי ההטעה‪ ,‬כל חוט השערה של חסרון יותר‬ ‫משמים בת בתואל ליצחק‪ ,‬הלא ודאי אין הגון בתואל שיתחתן עם אברהם‪,‬‬ ‫מזולתו‪ ,‬יסתעף מזה לעומתו רבוא רבבות דרכי ההטעה העצמית יותר‬ ‫אלא שהזיווג היה עולה יפה רבקה ליצחק שהיא לפי המעשה של יצחק‬ ‫מזולתו‪ ,‬ובפרט מי שאינו עומד על המשמר להכיר דרכי ההטעות יסתבכו‬ ‫ראוי' לו‪ ,‬והיינו מהר המוריה יצא‪ ,‬שם הגדילו זכויותיו של יצחק‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ויסתעפו ההטעה בההטעה‪ ,‬ויתרחק לעומת זה הרחק רב ועצום מספר עד‬ ‫הגה"צ ר' אברהם שמואל בנימין סופר זצ"ל אבדק"ק פרעשבורג‪ ,‬כתב סופר בתו"ד‬ ‫שכמעט רחוק מתשובה ח"ו‪ ,‬אשר ע"כ מי שלא נסחף עדנה במהומת מות‬ ‫ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה‪.‬‬ ‫ר"ל‪ ,‬ראשית משפטו לבקש רק חובה על עצמו ובעצמו‪ ,‬ולא זכיות‪ ,‬רצוני‬ ‫קשה‪ ,‬למה שלח אברהם אבינו בגדים‪ ,‬בשלמא כסף וזהב ‪ -‬למתנה‪ ,‬אלא‬ ‫לידע ולהודיע כי תולין קלקלה במקולקל (בבא בתרא דף קט) ואם גם לא ירגיש‬ ‫בגדים למה שלח‪ ,‬וכי ידע מדתה‪.‬‬ ‫מחסרון ידיעת כחות הנפש‪ ,‬נסתם לפניו מחזה ההטעות‪ ,‬אמנם כלל הדבר‬ ‫וי"ל‪ ,‬ששלח בגדים לדוגמא‪ ,‬להראות להם בגדי הצניעות שלובשים בביתו‪.‬‬ ‫נגד עיניו ‪ -‬כי הוא מקולקל ותולין הקלקלה במקולקל ויחשוד תמיד את‬ ‫הרה"ק ר' יששכר דב מבעלזא זי"ע‪ ,‬מהרי"ד מבעלזא עה"ת‬ ‫עצמו‪ ,‬לא כן פסקי בעלי בתים‪ ,‬לא ידע בין ימינו לשמאלו‪,‬‬ ‫ומשמע ודומה ומשא חדד ותימא יטור נפיש וקדמה‪.‬‬ ‫תהום ההטעות‪ ,‬ודרכו ישר בעיניו‪ ,‬אם יהיה ממנו מעט עבודה מעבודת זבוב‬ ‫כתב אמרי נועם‪ ,‬השומע שחבירו מחרפו‪ ,‬ודומם‪ ,‬ומשא שסובל כל מה‬ ‫נגד חמור גרם‪ ,‬כענין שאמרו (עבודה זרה ה) "לעולם ישים אדם עצמו כשור‬ ‫שאומר לו חדד ‪ -‬יתחדד בתורה‪ ,‬ותימא ‪ -‬יאמר בה טעמים‪ ,‬יטור נפיש ‪-‬‬ ‫לעול וכחמור למשא" ועבודתו ית' יחשבה לחסד גדול ממנו אליו ית'‪ ,‬כי‬ ‫ישמור המצות שנתנו מקדם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫באמת תהום חמדתו לקבוץ הון ולדאוג לחיי שעה ולא לחיי עולם‪ ,‬דאגת‬ ‫ובזה אפשר לפרש מטבע אלוקי נצור לשוני מרע ולמקללי נפשי תדום‪,‬‬ ‫דהיינו משמע ודומה ונפשי כעפר לכל תהיה והיינו ומשא שסובל הכל‬ ‫ותאות חיי שעה פוטרתו מכל עבודה אליו ית'‪ ,‬כי הלא זה ח"ו עולם בעיניו‪,‬‬ ‫כעפר שסובלת כל הדורס בה‪ ,‬פתח לי בתורתך היינו חדד ותימא ואחרי‬ ‫ואם מעט עבודה לחיי עולם באמת נחשב לחסד גדול שהוא עושה כביכול‬ ‫מצותיך תרדוף נפשי היינו יטור נפיש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫עמו ית'‪ ,‬ומי שיודע רוח העולם‪ ,‬יודע כי רוב בעלי בתים יסתבכו ברעיון‬ ‫הרה"ק בעל החיד"א זי"ע‪ ,‬פני דוד‬ ‫המוטעה הזה‪ ,‬ומזה יבא ח"ו האדם מטה מטה ר"ל‪ .‬לא כן דרך המוסר‪ ,‬היא‬ ‫פסקי הלכות‬ ‫המשך מהלכות בורר‬ ‫י‪ .‬גדר התערובת‪ :‬אין איסור בורר שייך אלא בדברים המעורבים זה עם זה‪ ,‬וגדר התערובת לגבי איסור בורר לא נתבאר בפוסקים ונראה שהכל תלוי במראית העין שאם‬ ‫נראה מעורב נחשב לבורר ואם אינו נראה מעורב לא נחשב לבורר‪ ,‬ולכן‪ ,‬פירות הנמצאים בצלחת אם למראית העין אינם נראים כמעורבים אין בהפרדתם משום בורר‪,‬‬ ‫ובשני פירות בלבד אפילו כשנוגעים זה בזה ואפילו בפירות קטנים אם אינם נראים מעורבים אין בהם חשש בורר‪ ,‬וכן כלים שנשארים על השולחן לאחר הסעודה וכגון‬ ‫צלחות כוסות סכינים מזלגות כפיות ובקבוקים‪ ,‬על פי הרוב אינם נחשבים לתערובת ומותר להפריד מהשולחן כל סוג בנפרד (מבית לוי חי"ט הלכות בורר ס"א בשם מרן זצ"ל)‪.‬‬ ‫יא‪ .‬פיזור תערובת‪ :‬סכו"ם מעורב או ערימת בגדים מותר מן הדין לזורקם על גבי השולחן או המיטה כדי שיתפזרו החפצים ויהיו מרוחקים זה מזה באופן שלא יחשבו‬ ‫כתערובת ויוכלו למיין ולסדר כל דבר במקומו‪ ,‬ולא נחשב מעשה זה כבורר כיון שהם מתבררים מאליהם‪ ,‬אלא שבמציאות קשה לפזר על ידי זריקה באופן שיתפזרו לגמרי‬ ‫עד שלא יחשב כתערובת ועל כן קשה להשתמש בעצה זו למעשה (מבית לוי חי"ט הלכות בורר סי"א עפ"י הגמ' שבת עד‪ .‬דרב ביבי שדא קמייהו דרב אמי ורב אסי כלכלה דפירי ופרש"י שלא רצה‬ ‫לברור האוכל מתוך העלים אלא שטחן והם נוטלים ואוכלים ובשטוח זה נפרש האוכל מאיליו‪ ,‬ועי"ש במהרש"א בתו"ד שכ' דבשטוח זה נפרש האוכל ממילא ושפיר אכלוהו בלי ברירה‪ ,‬וכן פי' בחידושים המיוחסים‬ ‫להר"ן‪ ,‬וכ"כ להלכה באגר"מ או"ח ח"ד סי' ע"ד בורר י"א)‪.‬‬ ‫יב‪ .‬מזיגת תמצית תה המעורב בעלים מכלי שיש בפיו מסננת‪ :‬כלי המיועד לתמצית (סענ"ס) תה שבפיו מותקנת מסננת (תֵּיון)‪ ,‬מותר לערות ממנו את תמצית‬ ‫התה שמלמעלה אם אינה מעורבת בעלים‪ ,‬אבל כשכל תמצית התה מעורב בעלי התה וכן את תמצית התה שבתחתית הכלי שמעורבת בעלים אסור לערות דרך המסננת‬ ‫אפילו כשרוצה לשתות מיד את התה משום שיש לחשוש שנחשב כבורר בכלי שאסור אפילו בבורר אוכל מתוך פסולת כדי לאוכלו מיד‪ ,‬אבל מותר לערות את תמצית‬ ‫התה המעורבת בעלים מהצד השני של הכלי שאין בו מסננת אף באופן שמערה בנחת שלא יצאו גם מהעלים כשרוצה לשתות מהתה מיד משום שבאופן זה נחשב כבורר‬ ‫אוכל מתוך פסולת ביד שמותר (עי' שו"ע סי' שי"ט סי"ד מג"א סקט"ו שו"ע הרב סי"ח משנ"ב סקנ"ה ובשבה"ל ח"א סי' פ"ד‪ ,‬אמנם עי' חזו"א או"ח סי' נ"ג בתו"ד‪ ,‬ועי' בבירורי הלכות הכא)‪.‬‬ ‫יג‪ .‬החזרת ספרים לארון בשבת‪ :‬ספרים שונים המונחים על השולחנות בבית הכנסת בשבת נחשבים בדרך כלל כמעורבים זה בזה‪ ,‬ולכן אסור למיין אותם כל סוג‬ ‫לעצמו בכדי להחזירם למקומם בארון וכגון סידורים לעצמם וחומשים לעצמם‪ ,‬וכן אסור לברור מתוך הספרים המעורבים את הסידורים או את החומשים כדי להחזירם‬ ‫למקומם בארון משום שעובר בזה על איסור בורר‪ ,‬והעצה לזה היא שיטול את כל ערימת הספרים כשהם מעורבים ויניחם ליד הארון ויקח את הספר הבא לידו ראשון בלא‬ ‫הקפדה איזה לחפש ולהקדים וכל ספר הבא לידו יניחו במקומו בארון ובאופן כזה שכל כוונתו באיסוף הספרים הוא כדי לסדר את השולחנות בבית הכנסת אין חשש בורר‬ ‫(שבה"ל חי"א סי' צ"א‪ ,‬וכך נהגו בבית מדרשו וכפי שהורה לזקני הרה"ח ר' ברוך בענדיט שטיין ז"ל שהיה מראשי הקהל‪ ,‬ונראה שכל זה הוא רק באופן שכוונתו היא לסדר את בית הכנסת אבל אם כוונתו היא כדי‬ ‫שיוכלו הלומדים למצוא את הספרים אסור לעשות כן משום שתכלית הוצאת הספר מהתערובת הוא כדי למיינו וחשיב כבורר מין אחד מחבירו לאחר זמן)‪.‬‬ ‫בירורי הלכות‬ ‫מזיגת תמצית תה המעורבת בעלים מכלי שיש בפיו מסננת‬ ‫כשנשאר רק מקצת מהתמצית והיא מעורבת בעלים האם מותר למזוג מכלי זה סמוך‬ ‫שאלה‪ :‬כלי שיש בו תמצית תה המעורבת בעלים (תֵּיון) ובפיו מותקנת מסננת שמיועדת‬ ‫לשתייה או שכיון שיש בפיו מסננת אסור למזוג ממנו אף סמוך לשתייה כיון שנחשב כבורר‬ ‫לסנן את תמצית התה מעלי התה המעורבים בתמצית‪ ,‬האם מותר להשתמש בכלי זה‬ ‫בכלי שאסור אף כשבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר וכמו שאסר הרי"ף כשיש קיסמים בפי‬ ‫בשבת או שיש בכך איסור משום שבורר בכלי את תמצית התה מהעלים?‬ ‫הכלי אף כשהוא סמוך לשתייה‪ ,‬ועי' חזו"א (או"ח סי' נ"ג בתו"ד) שכ' מן האמור נלמד בעלי‬ ‫תשובה‪ :‬אי' בשבת קלט‪ :‬דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא (בני ביתו של ר"פ עירו בנחת‬ ‫תה שנזהרין שלא לסנן כל התה מן העלים היינו נמי משום שהמים הסמוכים להעלים חשיבי‬ ‫שכר מכלי לכלי כדי שהפסולת תשאר בכלי הראשון ויוכלו לשתות שכר נקי בלא שמרים) אמר ליה‬ ‫מעורבין אבל המים הצפין על פני העלין לא חשיבי מעורבין‪ ,‬ולפי"ז אם נעכרו העלים בתוך‬ ‫רב אחא מדיפתי לרבינא האיכא ניצוצות (שכשמגיע לפסולת שבתחתית הכלי יוצאות מהפסולת‬ ‫המים ע"י תנועה חזקה אין לערות בשעה ההיא עד שיחזרו ויצללו‪ ,‬ומיהו אפשר כיון שאין‬ ‫ניצוצות קטנות של שכר ונמצא שבוררם מתוך הפסולת)‪ ,‬ומתרצת הגמ' ניצוצות לבי רב פפא לא‬ ‫כאן שימוש בכברה ממש אף שיש בפנים כנגד חוטמה של כלי כעין רשת לעכב העלים מ"מ‬ ‫חשיבי‪ ,‬ופרש"י שר"פ היה חנוני מטיל שכר ולכך לא היה מקפיד על הניצוצות המועטין‬ ‫י"ל דלא הוי רק כדין ברירה ביד דמותר כשנוטל אוכל מתוך פסולת כדי לאכול מיד‪.‬‬ ‫וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ אבל בתחילת העירוי כשאין הפסולת ניכר‬ ‫ונמצא שלד' החזו"א יש צד לומר דמזיגת תמצית תה המעורבת בעלים מכלי שיש מסננת‬ ‫עדיין לאו בורר הוא‪ ,‬וכן פסק המחבר בשו"ע סי' שי"ט סי"ד מותר לערות בנחת מכלי לחבירו‬ ‫בפיו אינה נחשבת כבורר בכלי (כקיסמים שבפי הכלי) אלא כבורר ביד‪ ,‬וסברא זו קשה‬ ‫ובלבד שיזהר שכשיפסוק הקילוח ומתחילין לירד ניצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך‬ ‫להבנה שהרי יש כאן מסננת ממש ולמה לא יחשב כבורר בכלי‪ ,‬ועי' בשמירת שבת כהלכתה‬ ‫הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרים שאם לא יעשה כן הני ניצוצות מוכחי שהוא בורר‪ ,‬וכ'‬ ‫(פ"ג הערה קכ"ה ובמהדורה החדשה הערה ק"מ) שכ' בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שכלי‬ ‫המג"א (סקט"ו) דמדברי הרי"ף משמע שהאיסור להוציא שכר מתוך השמרים שבשולי הכלי‬ ‫המיועד לברור לצורך שימוש מידי בלבד אפשר שאינו בכלל האיסור לברור בכלי ולכן מותר‬ ‫הוא רק כשנתן קיסמים בפי הכלי שאז נעשה הכלי כמסננת והוא נחשב כבורר בכלי‪ ,‬אבל‬ ‫לשפוך תמצית תה דרך מסננת שבפי התיון או להוציא שקית תה מן הכוס אף שטיפות התה‬ ‫באופן שאין קיסמים בפי הכלי ה"ז נחשב כבורר אוכל מתוך הפסולת ביד שמותר כשבורר‬ ‫מטפטפות מן השקית וכמו שמותר לברור ביד משום טעמא דדרך אכילה בכך‪ ,‬וכמו שמותר‬ ‫לאלתר (שהיין הנשפך מהכלי הוא הדבר הנברר מהתערובת ונחשב כבורר אוכל מפסולת לאלתר ביד‬ ‫לקלף פרי מקליפתו בסכין אפילו פסולת מתוך אוכל משום שזה דרך אכילה עכ"ד‪ ,‬ואפשר‬ ‫שאף שמערה מכלי לכלי מ"מ עיקר הברירה נעשית על ידי ידיו) ואף שמסתימת דברי הטור‬ ‫שלכך נתכוין החזו"א במש"כ שדבר זה נחשב כברירה מיד‪ ,‬אלא שבשבה"ל ח"א סי' פ"ד כ'‬ ‫והמחבר בשו"ע מוכח שהאיסור הוא גם באופן שאין קסמים בפי הכלי מ"מ נראה ברור שגם‬ ‫מרן זצ"ל שלדעתו יש להחמיר בזה כיון שגם החזו"א עצמו כתב זה רק בדרך אפשר ולא היה‬ ‫הם מודים להרי"ף שאם אין קיסמים בפי הכלי מותר לשפוך השכר או היין מתערובת‬ ‫פשיטא ליה להחזו"א להקל להדיא ולהחשיבו כבורר ביד וכיון שלהחזו"א לא ברירא ליה לכן‬ ‫השמרים כשרוצה לשתותו לאלתר והטעם שאסרו הוא משום דאיירי באופן שרוצה לשתות‬ ‫למינקט לחומרא עדיף (וכמו כן החמיר מרן זצ"ל בשבה"ל ח"ח סי' נ"ח לענין הוצאת שקית‬ ‫מהשכר לאחר זמן ולכן אף שהוא נחשב כבורר אוכל מתוך פסולת ביד מ"מ כיון שאין זה‬ ‫תה מהכוס שנחשב כבורר בכלי כשהטיפות מטפטפות מהשקית לתוך הכוס)‪.‬‬ ‫סמוך לשתייה אסור‪ ,‬וכן פסקו השו"ע הרב סי"ח והמשנ"ב סקנ"ה‪.‬‬ ‫וע"כ להלכה למעשה כלי לתמצית תה שבפיו מותקנת מסננת מותר לערות ממנו את‬ ‫ולפי"ז בנדו"ד אם עלי התה אינם מעורבים בכל תמצית התה אלא שקועים למטה בתחתית‬ ‫התמצית שמלמעלה אם אינה מעורבת בעלי התה‪ ,‬אבל כשכל המים מעורבים בעלים או את‬ ‫הכלי אין ספק שמותר למזוג מהתמצית שלמעלה מהעלים אף כשיש בפי הכלי מסננת‬ ‫המים שבתחתית הכלי שמעורבים בעלים אסור לערות דרך המסננת אפילו כשרוצה‬ ‫ואפילו כשאינו מוזג סמוך לשתייה שכיון שאין העלים מעורבים במים אלו אין כאן חשש‬ ‫לשתות את התה מיד שיש לחוש שנחשב כבורר בכלי‪.‬‬ ‫בורר כלל‪ ,‬ומה שנשאר לנו לדון הוא רק באופן שהעלים מעורבים בכל המים שבתמצית או‬ ‫נלב"ע‬ ‫הרה"ק‬ ‫כ"ז חשוון תרצ"א‬ ‫רבי לייבוש מרדכי‬ ‫מנו"כ בעיר צאנז‬ ‫הלברשטאם משינאווא זי"ע‬ ‫כך‪ֵּ ,‬כי ֵּהלה ֵּשהמליצו ֵּעליו ֵּהיה ֵּרופא ֵּמפורסם‪ֵּ ,‬אך ֵּאףֵּ‬ ‫עינייםֵּצופיות ֵּ‬ ‫אלהֵּתולדות ֵּ‬ ‫עלֵּפיֵּכןֵּצוהֵּלהחסידֵּהנ״לֵּלצייתֵּלדבריֵּרבינו‪ֵּ,‬ולנסועֵּ‬ ‫מסופר ֵּכי ֵּפעם ֵּשבת ֵּרבינו ֵּרבי ֵּלייבוש ֵּמרדכי ֵּבאיזהֵּ‬ ‫רבינו ֵּקודש ֵּהקדשים ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּאריה ֵּלייבוש ֵּמרדכיֵּ‬ ‫לוויען‪ֵּ,‬נסעֵּלשםֵּוהלךֵּלרופאֵּגדולֵּומפורסם‪ֵּ,‬והלהֵּצעקֵּ‬ ‫עיירהֵּאשרֵּלאֵּהיהֵּלוֵּבהֵּשום ֵּמכירֵּוידיד‪ֵּ,‬פרטֵּלאברךֵּ‬ ‫הלברשטאם ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬נולדֵּבשנתֵּתרל"בֵּלאביוֵּהרה״קֵּרביֵּ‬ ‫חלילה ֵּלחתוך‪ֵּ ,‬כי ֵּהגידול ֵּהוא ֵּגיד ֵּמחלקי ֵּהמוח‪ֵּ ,‬ואםֵּ‬ ‫אחד ֵּשהיה ֵּחסיד ֵּשינאווא ֵּודאגֵּבמסירות ֵּלמלא ֵּעבורוֵּ‬ ‫משה ֵּמשינאווא ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬בן ֵּהרה"ק ֵּהדברי ֵּיחזקאלֵּ‬ ‫יחתכנוֵּימות‪(ֵּ...‬י"גֵּאורותֵּח"א)‪.‬‬ ‫את ֵּכל ֵּמחסורו ֵּאשר ֵּיחסר ֵּלו‪ֵּ ,‬ויהי ֵּבעת ֵּעריכתֵּ‬ ‫משינאוואֵּזי"ע‪ֵּ .‬כשהגיעֵּלפרקוֵּנשאֵּאתֵּבתֵּהרה"ק ֵּרביֵּ‬ ‫סיפרֵּרביֵּדודֵּפרנקלֵּז״ל ֵּ[מגדוליֵּתלמידיֵּהחזו"אֵּזצ"ל]‪ֵּ,‬‬ ‫השולחותֵּבביתֵּהמדרשֵּלאֵּהתייחסֵּרביֵּלייבושֵּמרדכיֵּ‬ ‫ישראל ֵּיעקב ֵּיוקל ֵּטייטלבוים ֵּמוואלאווא ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬בןֵּ‬ ‫שלפני ֵּמלחמת ֵּעולם ֵּהראשונה‪ֵּ ,‬זקינו ֵּרבי ֵּיצחק ֵּהיהֵּ‬ ‫לאותוֵּאברךֵּכלל‪ֵּ,‬כביכולֵּאינוֵּמכירו‪ֵּ,‬וחרהֵּהדברֵּמאודֵּ‬ ‫הרה"ק ֵּרבי ֵּשמואל ֵּמגארליץ ֵּזי"ע ֵּבהרה״ק ֵּרבי ֵּאלעזרֵּ‬ ‫עשיר ֵּגדול‪ֵּ ,‬כי ֵּהיו ֵּלו ֵּמניות ֵּבחברה ֵּלחיפוש ֵּנפט‪ֵּ,‬‬ ‫אותו ֵּאברך‪ֵּ ,‬ולבו ֵּנתמלא ֵּצער ֵּועגמת ֵּנפש‪ֵּ ,‬והנה ֵּתוךֵּ‬ ‫ניסן ֵּמדרוהביטש ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬בן ֵּהרה״ק ֵּבעל ֵּ׳ישמח ֵּמשה'ֵּ‬ ‫ולבסוף ֵּכשמצאו ֵּנפט ֵּהתעשרו ֵּכל ֵּהשותפים ֵּעושר ֵּרב‪ֵּ,‬‬ ‫כדיֵּהרהורֵּנזכרֵּשהיהֵּצריךֵּלטהרֵּעצמוֵּבמקוה‪ֵּ,‬ומרובֵּ‬ ‫מאוהעלֵּזי"ע‪ֵּ,‬נודעֵּבתמימותוֵּובצדקותו‪ֵּ,‬ואלפיֵּחסידיםֵּ‬ ‫אך ֵּבעקבותֵּמלחמתֵּהעולםֵּשהתחלפוֵּממלכותֵּונשתנוֵּ‬ ‫טירדותיו ֵּנשכח ֵּממנו ֵּענין ֵּהטבילה‪ֵּ ,‬מיהר ֵּהאברך ֵּוהלךֵּ‬ ‫הסתופפוֵּבצילו‪ֵּ,‬גרֵּבשינאוואֵּואח״כֵּהשתקעֵּבקראקא‪ֵּ,‬‬ ‫העתיםֵּהפסידֵּאתֵּכלֵּרכושו‪ֵּ,‬ולאֵּהיהֵּלוֵּלהתפרנס‪ֵּ,‬עלֵּ‬ ‫לטבולֵּבמקוה‪ֵּ,‬בשובו ֵּמידֵּכשראוהוֵּרביֵּלייבושֵּמרדכיֵּ‬ ‫נסתלקֵּכ״זֵּחשוןֵּתרצ״אֵּבעירֵּצאנזֵּונטמןֵּלידֵּאביו‪.‬‬ ‫כןֵּהתיישב ֵּבקראקא‪ֵּ,‬ושםֵּעסקֵּבהברחתֵּסחורהֵּמחוץֵּ‬ ‫קרא ֵּלו ֵּוקירבו ֵּמאוד ֵּבפני ֵּקהל ֵּועדה‪(ֵּ .‬הרה"ק ֵּמצאנזֵּ‬ ‫על ֵּלידת ֵּרבינוֵּמסופרֵּעובדא ֵּכדלהלן‪ֵּ:‬כשנפטרֵּהרה"קֵּ‬ ‫למדינהֵּמסלאווקיא ֵּ[טשעכסלאוואקיע]‪ֵּ,‬ששםֵּהיהֵּבזולֵּ‬ ‫קלויזנבורגֵּזי"ע)‪ֵּ .‬‬ ‫רביֵּנפתליֵּהלברשטאםֵּזי"ע‪ֵּ,‬בנוֵּבכורוֵּשלֵּהרה"קֵּבעלֵּ‬ ‫והיהֵּמוכרֵּלסוחריםֵּבפניםֵּהמדינה‪ֵּ,‬ועשהֵּחילֵּבזה‪.‬‬ ‫פועלֵּישועות‬ ‫ה'דברי ֵּיחזקאל' ֵּמשינאווא ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬בימי ֵּעלומיו ֵּ(בכ"אֵּ‬ ‫פעםֵּאחתֵּגילוֵּאצלוֵּסחורהֵּמוברחת‪ֵּ,‬והסתבךֵּבמשפטֵּ‬ ‫בעיר ֵּקראקא ֵּהיה ֵּאיש ֵּסוחר ֵּמתלמידי ֵּרבינו‪ֵּ ,‬הרה"חֵּ‬ ‫כסלו ֵּתרכ"ד) ֵּמבלי ֵּהשאיר ֵּאחריו ֵּזש"ק‪ֵּ ,‬ואלמנתוֵּ‬ ‫חמור‪ֵּ ,‬שמחמת ֵּחומרת ֵּהדבר ֵּהיה ֵּצפוי ֵּלשבת ֵּזמן ֵּרבֵּ‬ ‫בעריש ֵּוויינברגר ֵּשמו‪ֵּ ֵּ ,‬והוא ֵּהיה ֵּשותף ֵּבמסחר ֵּעםֵּ‬ ‫הוצרכה ֵּלקבל ֵּחליצה‪ֵּ ,‬מיד ֵּנסע ֵּהרה"ק ֵּהדברי ֵּיחזקאלֵּ‬ ‫בכלא‪ֵּ,‬מיד ֵּשלחֵּלהזכירֵּאתֵּעצמוֵּלפניֵּרבו ֵּהרה"ק ֵּרביֵּ‬ ‫אישֵּאחדֵּשלאֵּהתנהגֵּכ"כֵּבדרכיֵּהחסידות‪ֵּ .‬ופעםֵּאחתֵּ‬ ‫משינאווא ֵּזי"ע ֵּלעברֵּהעירֵּטשערקאסֵּשבמדינתֵּרוסיאֵּ‬ ‫לייבושֵּמרדכיֵּזי"ע‪ֵּ,‬שאמרֵּשעלֵּכלֵּשינויֵּבמשפטֵּתיכףֵּ‬ ‫נפל ֵּבנו ֵּהתינוק ֵּשל ֵּהשותף ֵּמכסא ֵּגבוה ֵּעל ֵּראשו‪ֵּ,‬‬ ‫יחד ֵּעם ֵּבנו ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּמשה ֵּמשינאווא ֵּזי"ע ֵּשהואֵּ‬ ‫יודיעוהוֵּבטלגרם‪ֵּ,‬כיֵּמשפטֵּזהֵּהטרידוֵּביותר‪ֵּ,‬והתענייןֵּ‬ ‫הרופאים ֵּבבית ֵּהחולים ֵּאמרו ֵּלו ֵּבייאוש ֵּשכנראה ֵּלאֵּ‬ ‫יחלוץ ֵּשם ֵּלאשת ֵּאחיו‪ֵּ .‬לאחר ֵּשקיים ֵּמצות ֵּהחליצה‪ֵּ,‬‬ ‫מאודֵּבתהליךֵּהמשפט‪ֵּ,‬והירבהֵּעליוֵּבתפילהֵּעדֵּשנגמרֵּ‬ ‫יוכלֵּלהתרפאֵּהילדֵּממכתֵּהנפילה‪ֵּ,‬והואֵּבסכנהֵּגדולה‪ֵּ,‬‬ ‫רצו ֵּבני ֵּמשפחת ֵּהאלמנה ֵּלשלם ֵּלהם ֵּאת ֵּכל ֵּהוצאותֵּ‬ ‫המשפט‪ֵּ ,‬וב״ה ֵּיצא ֵּבדינו ֵּרק ֵּעם ֵּקנס ֵּכספי ֵּקל‪ֵּ ,‬ויהיֵּ‬ ‫ואפילו ֵּאם ֵּיוכל ֵּלהתגבר ֵּעל ֵּהמכה ֵּאך ֵּעדיין ֵּיישארֵּ‬ ‫הדרך‪ֵּ ,‬בהעריכם ֵּעד ֵּמאוד ֵּאת ֵּגודל ֵּטרחתם ֵּבנסיעה ֵּזוֵּ‬ ‫לנס‪(ֵּ.‬זכורֵּלדודֵּעמודֵּשא)‪.‬‬ ‫אילםֵּוחירשֵּח״ו ֵּלמשךֵּכלֵּימיֵּחייו‪ֵּ .‬ייעץֵּלוֵּרביֵּבערישֵּ‬ ‫למענם‪ֵּ ,‬אולם ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּמשה ֵּמשינאווא ֵּסירב ֵּלכךֵּ‬ ‫אשכבתיהֵּדרבי‬ ‫לשותפו‪ֵּ,‬שיכנסֵּאלֵּהרה"קֵּרביֵּלייבושֵּמרדכיֵּמשיגאוועֵּ‬ ‫בתוקף‪ֵּ ,‬ונימק ֵּלהם ֵּטעמו ֵּשכן ֵּשמע ֵּמפי ֵּזקינו ֵּהרה"קֵּ‬ ‫מסופר‪ֵּ ,‬בכל ֵּפעם ֵּשביקר ֵּבצאנז ֵּהקפיד ֵּמאד ֵּשלאֵּ‬ ‫זצ״ל‪ֵּ ,‬ויברך ֵּאותו‪ֵּ ,‬ובוודאי ֵּברכתו ֵּתתקיים‪ֵּ ,‬והסכים‪ֵּ,‬‬ ‫הדברי ֵּחיים ֵּמצאנז ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬כשהלך ֵּלהיפרד ֵּממנו ֵּקודםֵּ‬ ‫להישאר ֵּשם ֵּללינת ֵּהלילה ֵּבאמרו ֵּשאביו ֵּ[הרה"ק ֵּרביֵּ‬ ‫והלךֵּרביֵּבערישֵּעםֵּשותפוֵּלהרה״קֵּרביֵּלייבושֵּמרדכי‪ֵּ,‬‬ ‫נסיעתו‪ֵּ ,‬בזה"ל‪"ֵּ :‬משה'לע‪ֵּ ,‬אם ֵּמקיימים ֵּמצות ֵּחליצהֵּ‬ ‫משה ֵּמשינאווא ֵּזי"ע ֵּ‪ֵּ -‬י"ב ֵּחשון] ֵּקורא ֵּלו ֵּלבוא ֵּאליו‪ֵּ.‬‬ ‫השותףֵּלאֵּהכירֵּכיֵּאםֵּשפהֵּהפולנית‪ֵּ,‬ורביֵּבערישֵּהיהֵּ‬ ‫לשםֵּשמיםֵּזוכיםֵּלבןֵּצדיק"‪ֵּ ֵּ.‬‬ ‫בביקורוֵּהאחרוןֵּנחלה‪ֵּ ,‬והוכרחֵּללוןֵּבצאנז ֵּואכןֵּמזליהֵּ‬ ‫המתורגמן‪ֵּ ,‬וסיפר ֵּכל ֵּהמעשה ֵּלהרה״ק‪ֵּ ,‬אמר ֵּהרה״קֵּ‬ ‫והוסיףֵּלספרֵּלהםֵּכיֵּבהיותםֵּעלֵּאםֵּהדרך‪ֵּ,‬עברוֵּבעירֵּ‬ ‫חזי ֵּכי ֵּנסתלק ֵּשם ֵּבכ״ז ֵּחשון‪ֵּ ,‬בשבת ֵּהאחרון ֵּבפרשתֵּ‬ ‫להמשמש ֵּשלו‪ֵּ ,‬הערשיל‪ֵּ ,‬קח ֵּאת ֵּמקלי ֵּ(שהיה ֵּלוֵּ‬ ‫גלינא ֵּונכנסו ֵּאל ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּיחיאל ֵּמיכל ֵּמגלנא ֵּזי"עֵּ‬ ‫חיי ֵּשרה ֵּכשקרא ֵּבתורה ֵּעלה ֵּלשישי‪ֵּ ,‬והפסיק ֵּבפסוק‪ֵּ:‬‬ ‫בירושהֵּמזקינוֵּהרה״קֵּה׳דבריֵּיחזקאל׳ֵּמשינאוועֵּזצ״ל)‪ֵּ,‬‬ ‫[חתן ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּמאיר ֵּמפרימישלאן ֵּזי"ע]‪ֵּ ,‬וכששמעֵּ‬ ‫׳ויאמרֵּאליהםֵּאלֵּתאחרוֵּאותיֵּוה׳ֵּהצליחֵּדרכיֵּשלחוניֵּ‬ ‫ולך ֵּעם ֵּהאיש ֵּלביתו‪ֵּ ,‬ותמדוד ֵּשם ֵּעם ֵּהמקל ֵּגובהֵּ‬ ‫מהםֵּעל ֵּמטרתֵּנסיעתם ֵּאמר ֵּאותםֵּהדבריםֵּשאמרֵּלוֵּ‬ ‫ואלכהֵּלאדוני'ֵּ(כד‪ֵּ,‬נו)‪.‬‬ ‫הכסא‪ֵּ,‬ותכתובֵּעלֵּהמקלֵּהמדהֵּעםֵּקראט‪.‬‬ ‫זקינו ֵּהק' ֵּמצאנז ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬כי ֵּ"אם ֵּמקיימים ֵּמצות ֵּחליצהֵּ‬ ‫ובלילֵּשבתֵּקודשֵּכשנדחפוֵּהאנשיםֵּאמר‪ֵּ,‬בשבתֵּהבאהֵּ‬ ‫וילך ֵּהמשמש ֵּעם ֵּהאיש‪ֵּ ,‬ועשה ֵּכמו ֵּשציווהו ֵּהרב‪ֵּ,‬‬ ‫לשם ֵּשמים ֵּזוכים ֵּלבן ֵּצדיק"‪ֵּ ,‬וסיפר ֵּלו ֵּאז ֵּהמעשהֵּ‬ ‫לאֵּיהיוֵּי״בֵּחלות‪ֵּ,‬ואכןֵּבאמצעֵּהשבועֵּנסתלק‪ֵּ .‬‬ ‫כשחזרֵּלקחֵּהרה״קֵּאתֵּהמקלֵּומדדֵּבידוֵּהק׳ֵּעדֵּהסימןֵּ‬ ‫הידוע ֵּמהרה"ק ֵּבעל ֵּ'באר ֵּמים ֵּחיים' ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬אשר ֵּאביוֵּ‬ ‫ביום ֵּהסתלקותוֵּנתעלףֵּבאמצעֵּהתפילהֵּבפסקאֵּויברךֵּ‬ ‫שסימן ֵּהמשמש‪ֵּ ,‬טפח ֵּאחר ֵּטפח‪ֵּ ,‬כשגמר ֵּלמנות ֵּאתֵּ‬ ‫רבי ֵּשלמה ֵּזכה ֵּלבן ֵּצדיק ֵּוקדוש ֵּכמותו ֵּבשכר ֵּקיוםֵּ‬ ‫דודֵּוכו׳‪ֵּ,‬ורצוֵּלהביא ֵּלוֵּזריקה‪ֵּ,‬אמרֵּבלשוןֵּהקודשֵּ'אניֵּ‬ ‫הטפחים‪ֵּ ,‬אמר ֵּהרה״ק ֵּלרבי ֵּבעריש‪ֵּ ,‬בעריש'ל‪ֵּ ,‬הלא ֵּאיןֵּ‬ ‫מצות ֵּחליצה ֵּלאשת ֵּאחיו ֵּבמסירת ֵּנפש ֵּממש‪ֵּ ,‬עלֵּ‬ ‫ירא ֵּמזה'‪ֵּ ,‬אחר ֵּשמונה ֵּעשרה ֵּאמר‪'ֵּ ,‬כעת ֵּאתם ֵּיכוליםֵּ‬ ‫לזהֵּהשיעור‪ֵּ,‬והוציאֵּשולחןֵּערוךֵּיורהֵּדעהֵּח״אֵּוהראהֵּ‬ ‫שהיתה ֵּמקום ֵּדירתו ֵּרחוקה ֵּממנו ֵּהרבה ֵּבמדינת ֵּהים‪ֵּ,‬‬ ‫לעשותֵּמהֵּשאתםֵּרוצים'‪ֵּ!...‬זי"עֵּועכי"א‪ֵּ .‬‬ ‫בסימן ֵּנ״ח ֵּשם ֵּנפסק ֵּאודות ֵּבהמה ֵּשנפלה ֵּשבפחותֵּ‬ ‫ונתגלה ֵּאליו ֵּאליהו ֵּהנביא ֵּובישרו‪ֵּ ,‬שבזכות ֵּמסירתֵּ‬ ‫הואֵּהיהֵּאומר ֵּ‬ ‫מעשרה ֵּטפחיםֵּאיןֵּחוששיןֵּלריסוקֵּהאברים‪ֵּ,‬ואמרֵּהריֵּ‬ ‫נפשוֵּבקיוםֵּמצוהֵּזוֵּיזכהֵּלהולידֵּבןֵּצדיקֵּוקדושֵּשיאירֵּ‬ ‫מסופר ֵּעל ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּלייבוש ֵּמרדכי ֵּמשינאווא ֵּזי"עֵּ‬ ‫זוֵּהלכהֵּפסוקהֵּואיןֵּחולקֵּבדבר‪ֵּ,‬ואמרֵּלהשותףֵּאודותֵּ‬ ‫את ֵּכל ֵּהעולם ֵּבאור ֵּקדושתו ֵּובספריו ֵּהקדושים‪ֵּ.‬‬ ‫שנסע ֵּפעם ֵּלבקר ֵּאת ֵּחותנו ֵּהרה"ק ֵּרבי ֵּישראל ֵּיעקבֵּ‬ ‫בנו ֵּהתינוק‪ֵּ ,‬שישוב ֵּלביתו ֵּלשלום‪ֵּ ,‬כי ֵּבנו ֵּיתרפא‪ֵּ ,‬וכןֵּ‬ ‫"וממילא"ֵּסייםֵּהרה"קֵּרביֵּמשהֵּמשינאוואֵּ"אלֵּתעצבוֵּ‬ ‫יוקל ֵּטייטלבוים ֵּמוואלאווע ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬ורצו ֵּחסידיו ֵּשבעירֵּ‬ ‫הוה‪ֵּ ,‬הילד ֵּהבריא ֵּלגמרי‪ֵּ ,‬ואח"כ ֵּבא ֵּאבי ֵּהילד ֵּלהודותֵּ‬ ‫ואל ֵּיחר ֵּבעיניכם ֵּעל ֵּשהנני ֵּמסרב ֵּליקח ֵּמכם ֵּמאומהֵּ‬ ‫קאשויֵּשבדרךֵּיעצורֵּאצלםֵּוישבותֵּשםֵּלשב"ק‪ֵּ,‬אךֵּהואֵּ‬ ‫לרבינו ֵּהק' ֵּונעשה ֵּמתלמידיו ֵּהמובהקים ֵּ(שיח ֵּזקניםֵּ‬ ‫כשכרֵּטירחה‪ֵּ,‬כיֵּאדרבהֵּברכתםֵּשלֵּהצדיקיםֵּהקדושיםֵּ‬ ‫סירבֵּלכךֵּבאמרוֵּשהואֵּעסוקֵּעתהֵּבדברֵּמצוהֵּשנפסקֵּ‬ ‫ח"הֵּעמודֵּרכז)‪.‬‬ ‫הללו ֵּלזכות ֵּבן ֵּצדיק‪ֵּ ,‬הוא ֵּהשכר ֵּהגדול ֵּביותר ֵּעבורי"‪ֵּ.‬‬ ‫בשו"עֵּ(יו"דֵּסימןֵּרמֵּסעיףֵּכד)ֵּ"חייבֵּאדםֵּלכבדֵּחמיו"‪ֵּ,‬‬ ‫איש ֵּאחד ֵּבקראקא ֵּהיה ֵּלו ֵּגידול ֵּסמוך ֵּלמוח‪ֵּ ,‬ויעץ ֵּלוֵּ‬ ‫[וביותר ֵּאחרי ֵּשעדיין ֵּלא ֵּזכיתי ֵּלבן ֵּזכר‪ֵּ ,‬וב"ה ֵּיש ֵּליֵּ‬ ‫וכיון ֵּשכן ֵּאינו ֵּרוצה ֵּלהפסיק ֵּבאמצע ֵּעשיית ֵּהמצוה‪ֵּ.‬‬ ‫הרופאֵּלהסירוֵּעל ֵּידיֵּניתוח‪ֵּ,‬שאלֵּאתֵּהרה״צֵּרביֵּשםֵּ‬ ‫ששהֵּבנותֵּאךֵּלבןֵּזכרֵּעדייןֵּלאֵּנושעתי] ֵּ‬ ‫וזהו ֵּדרך ֵּצדיקים ֵּלחפש ֵּלהדר ֵּבמצוות ֵּככל ֵּהאפשרֵּ‬ ‫קלינבערגֵּאדמו״רֵּמזאלישיץֵּזצ״לֵּהי״ד‪ֵּ,‬ואמרֵּשלדעתוֵּ‬ ‫ואכן‪ֵּ,‬לאֵּעברוֵּכמהֵּשנים ֵּונתמלאֵּהביתֵּאורהֵּבהיוולדֵּ‬ ‫ולעשות ֵּרצונו ֵּכרצונם‪ֵּ ,‬וכמו ֵּשדרכם ֵּשל ֵּאנשיםֵּ‬ ‫יחתכנו‪ֵּ ,‬אך ֵּמקודם ֵּישאל ֵּג"כ ֵּאת ֵּדעת ֵּהרה״ק ֵּרביֵּ‬ ‫לוֵּבנוֵּהרה"קֵּרביֵּלייבושֵּמרדכיֵּמשינאוואֵּזי"ע‪ֵּ,‬שהיהֵּ‬ ‫פשוטים ֵּלהזדרז ֵּולעשות ֵּמלאכתם ֵּמבלי ֵּלהתמהמה ֵּכןֵּ‬ ‫לייבוש ֵּמרדכי ֵּמשינאווא ֵּזי"ע‪ֵּ ,‬וילך ֵּהאיש ֵּושאל ֵּלוֵּ‬ ‫מפורסםֵּלצדיקֵּנשגבֵּוקדושֵּעליון‪ֵּ,‬לאחרֵּשעדֵּעתהֵּלאֵּ‬ ‫העובדֵּה'ֵּמחפשֵּומהדרֵּלעשותֵּרצוןֵּקונוֵּבאופןֵּמובחרֵּ‬ ‫להרה"ק‪ֵּ ,‬ומיד ֵּהשיב ֵּלוֵּשחלילהֵּלעשותֵּכן‪ֵּ,‬רקֵּצוהֵּלוֵּ‬ ‫היוֵּלוֵּכיֵּאםֵּבנות‪(ֵּ.‬רבינוֵּהקדושֵּמשינאווא'‪ֵּ,‬ח"בֵּעמ'ֵּ‬ ‫ובליֵּשהיותֵּכלל‪(ֵּ.‬י"גֵּאורותֵּח"א) ֵּ‬ ‫לנסועֵּלעירֵּהבירהֵּוויען‪ֵּ,‬הרה״ק ֵּמזאלישיץֵּהתפלאֵּעלֵּ‬ ‫תקצט‪ֵּ-‬תר) ֵּ‬ ‫*‬ ‫כז חשון – ספר חפץ חיים ‪ -‬הלכות אסורי לשון הרע – כלל ו‬ ‫ואברהם זקן ‪ -‬עתיקא קדישא‬ ‫לו ַּׁעל ֶׁא ָּחד‪,‬‬ ‫שון ָּה ָּרע‪ְּ ,‬ב ִאם ַּׁה ְּמ ַּׁס ֵׁפר ִס ֵׁפר ֹ‬ ‫ָּך ִאּסּור ַּׁק ָּב ַּׁלת ָּל ֹ‬ ‫ט‪ְּ .‬כ ֵׁשם ֶׁש ַּׁשי ְּ‬ ‫בפרשתנו אנו למדים על פסגת חייו של אברהם אבינו‪ ,‬ועל מה שעלינו לקחת עמנו הוראות‬ ‫ש ֹלא ְּל ַּׁה ְּח ִליט ְּב ִל ֵׁבנּו‪,‬‬ ‫ינו ָּהגּון‪ֶׁ ,‬ש ִנ ְּצ ַּׁטּוֵׁינּו ַּׁעל זֶׁה‪ֶׁ ,‬‬ ‫ש ֵׁא ֹ‬ ‫ש ָּע ֹשָּה ַּׁע ָּתה ָּד ָּבר ֶׁ‬ ‫ֶׁ‬ ‫למעשה בדרכי העבודה‪.‬‬ ‫שון ָּה ָּרע‬ ‫ָּך ַּׁגם ִאּסּור ַּׁק ָּב ַּׁלת ָּל ֹ‬ ‫א ֶׁמת‪ְּ ,‬ו ַּׁכנַּׁ"ל ְּב ָּס ִעיף א'‪ֵׁ ,‬כן ַּׁשי ְּ‬ ‫ש ַּׁה ָּד ָּבר ֱ‬ ‫ֶׁ‬ ‫ונתחיל בלשון הק' בזוהר הק' בפר'‪ ,‬ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪ .‬רבי‬ ‫תו‬ ‫ּזו ֹ‬ ‫גון ְּל ַּׁב ֹ‬ ‫(כ ֹ‬ ‫ש ֵׁב ַּׁא ְּרנּו ְּל ֵׁעיל‪ְּ ,‬‬ ‫שון ָּה ָּרע‪ֶׁ ,‬‬ ‫ְּל ִע ְּניַּׁן ְּש ָּאר ֶׁח ְּל ֵׁקי ִאּסּור ָּל ֹ‬ ‫יהודה פתח (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך‪ ,‬האי קרא אתמר‪ ,‬אבל זכאה הוא‬ ‫ַּׁהג ַּׁע ָּתה‬ ‫שהּוא ִמ ְּתנ ֵׁ‬ ‫אשו ִנים‪ֵׁ ,‬כיוָּן ֶׁ‬ ‫ֹ‬ ‫או ְּב ַּׁמ ֲע ֹשָּיו ָּה ִר‬ ‫בו ָּתיו ֹ‬ ‫א ֹ‬‫ְּב ַּׁמ ֲע ֹשֵׁה ֲ‬ ‫בר נש דאורחוי אתכשרן קמי קודשא בריך הוא ואיהו אתרעי ביה לקרבא ליה לגביה [ואברהם‬ ‫עו ָּלם‪ְּ ,‬ו ַּׁכנַּׁ"ל ִב ְּכ ָּלל ד'‬ ‫תו ָּרה ְּו ֵׁהן ְּב ִע ְּניְּנֵׁי ֹ‬ ‫רון ָּח ְּכ ָּמה‪ֵׁ ,‬הן ַּׁב ֹ‬ ‫או ְּב ֶׁח ְּס ֹ‬ ‫שּורה ֹ‬ ‫ַּׁכ ָּ‬ ‫זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪ .‬רבי יהודה פתח‪ ,‬אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך‪.‬‬ ‫הפסוק הזה נתבאר‪ ,‬אבל אשרי האיש שדרכיו כשרות לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והוא התרצה בו‬ ‫ש ֹלא‬ ‫שהּוא ְּגנּות ָּע ָּליו‪ֶׁ ,‬ש ִנ ְּצ ַּׁטּוֵׁינּו ַּׁגם ֵׁכן‪ֶׁ ,‬‬ ‫יו ֵׁצא ָּבזֶׁה)‪ְּ ,‬ב ָּכל ָּד ָּבר ֶׁ‬ ‫ְּוה' ְּו ַּׁכ ֹ‬ ‫לקרבו אליו]‪.‬‬ ‫ְּדי זֶׁה ְּב ֵׁעינֵׁינּו‪ֶׁ ,‬את ִמי‬ ‫ּזות ַּׁעל י ֵׁ‬ ‫ְּל ִה ְּת ַּׁק ֵׁבל ִד ְּב ֵׁרי ַּׁה ְּמ ַּׁס ֵׁפר ְּל ָּפנֵׁינּו ְּל ִה ְּת ַּׁב ֹ‬ ‫תא חזי‪ ,‬אברהם אתקריב לגביה ותאובתיה דיליה הוה כל יומוי בהאי‪ ,‬ולא אתקריב אברהם‬ ‫שיֵׁש ַּׁעל ַּׁה ְּמ ַּׁס ֵׁפר ִאּסּור ֲעבּור‬ ‫של ָּד ָּבר‪ָּ ,‬כל ָּד ָּבר ֶׁ‬ ‫לו ֶׁ‬ ‫ֶׁא ְּמרּו ָּע ָּליו‪ְּ .‬כ ָּל ֹ‬ ‫שנ ֶׁ‬ ‫ֶׁ‬ ‫ביומא חדא או בזמנא חדא‪ ,‬אלא עובדוי קריבו ליה בכל יומוי מדרגא לדרגא‪ ,‬עד דאסתלק‬ ‫תו‪.‬‬ ‫בּורו‪ ,‬יֵׁש ַּׁעל ַּׁה ְּמ ַּׁק ֵׁבל ִאּסּור ֲעבּור ַּׁק ָּב ָּל ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ִד‬ ‫בדרגוי [בא ראה‪ ,‬אברהם התקרב אליו‪ ,‬ותשוקתו היתה כל יום בזה‪ .‬ולא התקרב אברהם ביום‬ ‫ש ַּׁה ָּד ָּבר‬ ‫בו ֶׁ‬ ‫שון ָּה ָּרע‪ְּ ,‬ד ַּׁהיְּנּו ְּל ַּׁה ְּח ִליט ְּב ִל ֹ‬ ‫י‪ַּׁ .‬אף ַּׁעל ִפי ֶׁש ֵׁב ַּׁר ְּרנּו‪ְּ ,‬ד ַּׁק ָּב ַּׁלת ָּל ֹ‬ ‫אחד או בפעם אחת‪ ,‬אלא מעשיו קרבוהו בכל ימיו מדרגה לדרגה‪ ,‬עד שהתעלה בדרגתו]‪.‬‬ ‫קום ָּא ְּמרּו ֲחזַּׁ"ל‪ְּ ,‬ד ָּלחּוש ִמיהּו ָּב ֵׁעי‬ ‫תו ָּרה‪ִ ,‬מ ָּכל ָּמ ֹ‬ ‫א ֶׁמת‪ָּ ,‬אסּור ִמן ַּׁה ֹ‬ ‫ֱ‬ ‫כד הוה סיב ועאל בדרגין עלאין כדקא חזי דכתיב ואברהם זקן‪ ,‬וכדין בא בימים באינון יומין‬ ‫יך ְּל ַּׁק ֵׁבל ֶׁאת ַּׁה ָּד ָּבר ְּב ֶׁד ֶׁר ְּך‬ ‫ּובאּור ַּׁה ָּד ָּבר‪ְּ ,‬ד ָּצ ִר ְּ‬ ‫יך)‪ֵׁ .‬‬ ‫(ש ַּׁל ֲח ֹשש ָּא ְּמנָּם ָּצ ִר ְּ‬ ‫ֶׁ‬ ‫עלאין באינון יומין ידיעאן ברזא דמהימנותא‪ .‬ויי ברך את אברהם בכל‪ .‬דמתמן נפקין כל ברכאן‬ ‫לו ֶׁהּזֵׁק‬ ‫יע ֹ‬ ‫ַּׁג ַּׁ‬ ‫ש ֹלא י ִ‬ ‫מו ִמ ֶׁמנּו ֶׁ‬ ‫ֲח ָּשש ְּב ָּע ְּל ָּמא‪ַּׁ ,‬ה ְּינּו ַּׁרק ְּכ ֵׁדי ִל ְּש ֹמר ֶׁאת ַּׁע ְּצ ֹ‬ ‫וכל טיבו [כשהיה זקן ונכנס לדרגות עליונות כראוי‪ ,‬שכתוב ואברהם זקן‪ ,‬ואז בא בימים‪ ,‬באותם‬ ‫ידין ְּל ָּא ָּדם ְּב ֶׁח ְּז ַּׁקת‬ ‫ֶׁדר ָּס ֵׁפק ְּד ַּׁמ ֲע ִמ ִ‬ ‫א ִפלּו ְּבג ֶׁ‬ ‫ִהיֶׁה זֶׁה ַּׁה ָּד ָּבר ֲ‬ ‫ָּדו‪ְּ ,‬ו ֹלא י ְּ‬ ‫ַּׁעל י ֹ‬ ‫ימים עליונים‪ ,‬באותם ימים ידועים בסוד האמונה‪ .‬וה' ברך את אברהם בכל‪ .‬שמשם יוצאות כל‬ ‫ש ִצ ְּּו ָּתה‬ ‫בות‪ֶׁ ,‬‬ ‫ּטו ֹ‬ ‫דון ְּב ָּכל ַּׁה ֹ‬ ‫יטיב ִעם ַּׁה ִנ ֹ‬ ‫ַּׁכ ְּשרּות‪ְּ ,‬ו ָּל ֵׁכן ְּמ ֻחיָּב ֲע ַּׁדיִן ְּל ֵׁה ִ‬ ‫הברכות וכל טוב]‪.‬‬ ‫ְּדי‬ ‫כו ְּב ֵׁעינֵׁינּו ַּׁעל י ֵׁ‬ ‫ְּר ֵׁאל‪ִ ,‬כי ֹלא ִנ ְּג ַּׁרע ֶׁע ְּר ֹ‬ ‫ָּשים ִמ ִי ֹש ָּ‬ ‫אנ ִ‬‫תו ָּרה‪ִ ,‬ל ְּש ָּאר ֲ‬ ‫ַּׁה ֹ‬ ‫הזהר הק' מלמדנו שאברהם אבינו ע"ה עבד את בוראו לאורך כל ימי חייו ועלה והתעלה‪,‬‬ ‫לא בפעם אחת‪ ,‬אלא כל מעשה קרבו עד הגיעו לבחינת שלמות בחינת זקן‪ .‬ובהגיעו לשלמות‬ ‫יכא‬ ‫שה"ר) ְּלשּום ָּד ָּבר‪[ ,‬הגה"ה ‪ְּ -‬ו ָּלא ִמ ָּב ֵׁעי ֵׁה ָּ‬ ‫(ה ָּל ָּ‬ ‫ישא ַּׁ‬ ‫ישנָּא ִב ָּ‬ ‫ַּׁה ִל ָּ‬ ‫כל הימים מצטרפים ומשלימים לבחינה זו‪.‬‬ ‫ישא הּוא ִכ ְּש ָּאר‬ ‫ישנָּא ִב ָּ‬ ‫לו ַּׁמר ָּכאן ֶׁש ְּב ֹלא) ַּׁה ִל ָּ‬ ‫יך ֹ‬ ‫(ו ֵׁאין ָּצ ִר ְּ‬ ‫ִד ְּב ָּלאו ְּ‬ ‫והנה בספה"ק שבט מיהודה דיבר בקדשו בסעודת צפרא דשבתא שע"פ זהר הק' מכוון נגד‬ ‫(ב ֹלא ָּכ ְּך) ַּׁגם ֵׁכן ִנ ְּת ַּׁחּזֵׁק‬ ‫א ִפלּו ִאם ְּב ָּלאו ָּה ִכי ְּ‬ ‫ָּשים ִמ ִי ְּש ָּר ֵׁאל‪ֶׁ ,‬א ָּלא ֲ‬ ‫אנ ִ‬‫ֲ‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬עתיקא קדישא וז"ל‪ ,‬ברוך ה' יום יום יעמס לנו ישע ופדיום‪ ,‬כבר דברנו רבות‬ ‫ָּצא ֲע ַּׁד ִין‬ ‫ָּדם ֹלא י ָּ‬ ‫ש ַּׁעל י ָּ‬ ‫שיו ָּה ָּר ִעים‪ַּׁ ,‬א ְּך ֶׁ‬ ‫ְּדי ַּׁמ ֲע ָּ‬ ‫שע ַּׁעל י ֵׁ‬ ‫ָּב ִעיר ְּל ָּא ָּדם ָּר ָּ‬ ‫בענין הזמר הזה המיוסד על הגלויות שמזמרין אותו בשבת קדש בסעודה זו‪ .‬ויש לומר שמקורו‬ ‫ּוכ ֵׁדי ִל ֵׁתן‬ ‫א ֵׁב ָּדה ְּ‬ ‫לו ֲ‬ ‫גון‪ְּ ,‬ל ָּה ִשיב ֹ‬ ‫ְּר ֵׁאל‪ְּ ,‬כ ֹ‬ ‫ִש ָּ‬ ‫ָּשים ִמי ֹ‬ ‫אנ ִ‬‫ְּל ַּׁג ְּמ ֵׁרי ִמ ְּכ ַּׁלל ְּש ָּאר ֲ‬ ‫משבת קדש זה שקורין הפרשה "ואברהם זקן בא בימים"‪ ,‬שהוא ההקדמה לפרשת הנישואין‬ ‫וממשיכים עד סוף סעיף זה‬ ‫בו‪.‬‬ ‫יו ֵׁצא ֹ‬ ‫תו ְּו ַּׁכ ֹ‬ ‫דו ֹ‬ ‫או ִל ְּפ ֹ‬ ‫לו ְּצ ָּד ָּקה ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫של יצחק ורבקה שממנו נולדו יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬וגם עשו‪ ,‬שנצרך יעקב לישע ופדיום מאתו‪ ,‬ועל‬ ‫זה בא ההקדמה ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬היינו כי ענין יום כולל יום ולילה כידוע מ"ויהי ערב ויהי‬ ‫בוקר יום אחד" (בראשית א' ה') ולית יום בלא לילה ולית לילה בלא יום ותרוייהו כחדא איקרי‬ ‫יום אחד‪( ,‬זוהר ח"ב מ"ו א')‪ .‬ובחינת יום כולל כל הדורות שהתנהגו בחסדים טובים באורות‬ ‫בהירים‪ ,‬כשישראל היו במעלה עליונה עליון על כל גויי הארץ בלא שום שליטה ושיעבוד‬ ‫עליהם ובחינת לילה כולל כל הדורות שהיו ישראל בחשכת הגלות‪ ,‬עד לדור אחרון בגלות החל‬ ‫הזה שנצרכים ישראל ביתר שאת לישע ופדיום‪ ,‬ואברהם אבינו ע"ה לקח את כל זה על עצמו‬ ‫לבטל מעלינו תוקף השיעבוד מלכויות‪ ,‬שזהו ענין אברהם בירר לו את המלכיות (בר"ר מ"ד‬ ‫כ"א) וזה ואברהם זקן בא בימים שזה היתה הזקנה שלו שבא בכל הימים לרבות הלילות‬ ‫שבהימים כנ"ל‪ .‬ואברהם זקן פירושו כמו שרגיל בפי איש זקן לאמר‪ ,‬איך בין שוין אלטץ דורך‬ ‫כשחלה ר' אלעזר בן עזריה אמרו לו תלמידיו במה נזכה לעולם הבא?‬ ‫גיגאנגען‪[ ,‬אני כבר עברתי הכל] העתים הטובים והלא טובים‪ ,‬וכבר באתי על הכל שהכל היה‬ ‫ויהיה לטובה‪ ,‬וזה שאנו מזמרין בשבת קדש הכולל כל הימים בבחינת כולו יום‪ ,‬שלא נאמר בו‬ ‫איתא בחות יאיר מהאור חדש (בפרשת מטות) על ברכות (כח עמוד ב)‪:‬‬ ‫ויהי ערב‪.‬‬ ‫כשחלה ר' אלעזר בן עזריה אמרו לו תלמידיו במה נזכה לעולם הבא?‬ ‫למדנו מדבריו הקדושים כמה וכמה דברים נפלאים שפסוק זה הינו יסוד להמשך כלל‬ ‫אמר להם‪ :‬צאו והזהרו בכבוד חבריכם‪ ,‬וכשאתם עומדים להתפלל דעו לפני‬ ‫ישראל‪ ,‬להמשיך רוחניות ללידת יעקב אבינו ולמדרגותיו הקדושים‪ ,‬וליתן כח בכלל ישראל‬ ‫מי אתם עומדים להתפלל ותזכו לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫לעמוד בכל מצב חושך ולילה‪ ,‬שיהיה לילה כיום יאיר‪ .‬ולכך מרמז אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫ויש לדקדק השייכות להדדי‪ ,‬וגם לשון צאו‪.‬‬ ‫בדווקא לסעודת צפרא דשבתא ‪ ,‬שהרי אברהם אבינו בכוחו להאיר לכל אחד‪ ,‬עד סוף כל‬ ‫וי"ל דבבית הכנסת ראוי כל אחד ואחד רק לשפוך שיחו לפני ה' ולא ישיח‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫עם איש‪ ,‬ואהבת ריע צריך להיות בשוק‪ ,‬ויצר הרע מסית להיפך ‪ -‬בבית‬ ‫וכן אברהם אבינו בחינת 'זקן' שמרמז על הדרגה הגבוהה ביותר בחלק העבודה‪ ,‬ועל דרך‬ ‫הכנסת כולם אוהבים זה לזה אבל בצאתו שורר השנאה וקנאה‪.‬‬ ‫משל שעובד ה' צעיר בדרגותיו הינו ברתיחת דמו ועובד ה' בלבת אש‪ ,‬עם עליות ונפילות‪ ,‬וככל‬ ‫וזה שאמר ר' אלעזר בן עזריה‪ :‬צאו והזהרו‪ ,‬בשעה שאתם יוצאים הזהרו‬ ‫שמזקין כבר מגיע לשלמות העבודה בחינת זקן‪ ,‬שזה בחינת ענג שנשלם בסעודת יום השבת‪,‬‬ ‫בכבוד חבריכם‪ ,‬אבל כשאתם עומדים להתפלל רחקו מהתחברות רק דעו‬ ‫(שלאחמ"כ העבודה של רעוא דרעוין שהוא למעלה מהעבודה אלא בחינת עבודת מתנה)‪,‬‬ ‫לפני מי אתם עומדים להתפלל ותזכו לחיי העולם הבא(עד כאן מהחות יאיר)‪.‬‬ ‫ודורשי רשימות רמזו שבליל שבת תקנו בפייטנים לזמר זמירות של השתוקקות והשתפכות‬ ‫הנפש‪ ,‬משא"כ ביום השבת כל הזמירות הם בשבח יום השבת‪ ,‬משום שזה כבר בחינת 'אברהם‬ ‫ועיין ברכות (ח עמוד א) כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואין נכנס בתוכו‬ ‫זקן'בחינת ענג אהבה בתענוגים‪ ,‬כמו שעיננו ראו הצדיקים הקדושים אשר בליל שבת ערכו‬ ‫להתפלל נקרא שכן רע‪ ,‬ועיין תשובות הר"ן (סימן יב) דלא שייך זה באורח‪.‬‬ ‫שולחנם הטהור באימה וביראה בבחינת יצחק‪ ,‬בבחינת גבורה‪ ,‬וסעודת עתיקא קדישא בחינת‬ ‫וצריך עיון לשון בתוכו הוי ליה למימר כל מי וכו' ומתפלל בביתו‪ ,‬ועוד למה‬ ‫אז תתענג על ה'‪( .‬וכדכתב השבט מיהודה‪' ,‬שלזה אנו סומכין אחר הזמר הנ"ל הזמר יום זה‬ ‫נקרא שכן רע‪ ,‬למי עשה רע‪.‬‬ ‫מכובד מכל הימים כי בו שבת וכו' והיינו שהישע ופדיום הנמשך מקדושת יום השבת מצד‬ ‫וי"ל אם הולך ושח שיחות חולין‪ ,‬וזה פירוש ואינו נכנס בתוכו להתפלל‪,‬‬ ‫שהוא כולו יום לא על עצמו בלבד חל הקדושה הזאת רק על כל הימים וזה גם כן מרומז‬ ‫שנכנס לבית הכנסת ורק לא להתפלל ורק לשיח דברים בטלים‪ ,‬מקרי שכן‬ ‫בהפסוק ואברהם זקן בא בימים שמסיים וה' ברך את אברהם בכל דהיינו אף שברכת בא בימים‬ ‫רע דגורם מכשול גם לחבירו ששח עמו‪.‬‬ ‫נמשך לו מקדושת שבת')‪.‬‬ ‫(הובא בפרדס יוסף על בראשית פרק יח פסוק כו)‬ ‫לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י ‪ 1-732-372-0092‬מארץ ישראל ‪ · 03-686-1344‬פקס ‪ · 1-732-647-2222‬בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י ‪052-764-8605‬‬