gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וירא ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת חיי שרה ה'תשפ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫וירא‬ ‫וירא‬ ‫רעוא דרעוין פרשת וירא ה'תשפ"ז‬ ‫והשבים נסע לו משם‪ .‬ומקורו במדרש רבה (נב‪ ,‬ג)‬ ‫פו"א‪ :‬ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין‬ ‫שדרשו כאן הפסוק (משלי י‪ ,‬ח) "חכם לב יקח‬ ‫קדש ובין שור ויגר בגרר‪ ,‬ויאמר אברהם אל‬ ‫מצוות"‪" ,‬חכם לב" זה אברהם‪" ,‬יקח מצוות"‪ ,‬לפי‬ ‫שרה אשתו אחותי הוא וישלח אבימלך מלך‬ ‫שחרב מקומה של סדום‪ ,‬ופסקו העוברים‬ ‫גרר ויקח את שרה (כ‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫והשבים‪ ,‬ולא חסר קלורין שלו כלום‪ ,‬אמר מה אני‬ ‫מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אוהל בגרר‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה מה שאמר אברהם על שרה אשתו‬ ‫"אחותי היא"‪ ,‬הרי כבר ראה מקודם בעת‬ ‫ונמצא שהמדרש ורש"י נתקשו בדבר זה‪ ,‬מהו‬ ‫ירידתו למצרים כשביקש משרה "אמרו נא כי‬ ‫הטעם שהעתיק אברהם אבינו את מושבו‬ ‫אחותי את"‪ ,‬שנלקחה לבית פרעה‪ ,‬ואם כן למה‬ ‫מאלוני ממרא לגרר‪ ,‬וביארו שהיתה זאת מחמת‬ ‫חזר והכניס אותה לידי סכנה‪ .‬ובפרט שהכיר‬ ‫גודל המסירות נפש שהיה לו במידת הכנסת‬ ‫טבע המקום הרע הזה‪ ,‬כדכתיב (כ‪ ,‬יא) "ויאמר‬ ‫אורחים‪ ,‬כמאמר חז"ל (שבת קכ"ז‪ ).‬גדולה הכנסת‬ ‫אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום‬ ‫אורחים מהקבלת פני שכינה‪ ,‬ולמדו דבר זה‬ ‫הזה והרגוני על דבר אשתי"‪.‬‬ ‫מאברהם אבינו‪ ,‬דכתיב ביה (שם יח‪ ,‬ג) ויאמר ה'‬ ‫אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'‪,‬‬ ‫וכבר העיר הרמב"ן (פ' לך) לגבי פעם הראשונה‬ ‫והיות שאברהם אבינו התגורר בסמיכות לסדום‪,‬‬ ‫כשבא למצרים‪ ,‬וזה לשונו‪" ,‬ודע כי אברהם‬ ‫כדכתיב (שם יט‪ ,‬כח) "וישקף על פני סדום"‪ ,‬שהיה‬ ‫אבינו חטא חטא גדול בשגגה‪ ,‬שהביא אשתו‬ ‫יכול לראות את סדום מביתו‪ ,‬וכבר לא היה יכול‬ ‫הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו‪,‬‬ ‫עוד לקיים מצות הכנסת אורחים‪ ,‬כיון שלא עבר‬ ‫והיה לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל‬ ‫שם שום אדם‪ ,‬על כן העתיק מושבו לגרר‪ ,‬למקום‬ ‫אשר לו‪ ,‬כי יש באלקים כח לעזור ולהציל"‪ .‬הרי‬ ‫שהיו מצויים שם בני אדם‪ ,‬כדי שיוכל להמשיך‬ ‫מבואר מדברי הרמב"ן כי בפשטות לא היה לו‬ ‫לקיים את המצוה כדרכו מאז ומקדם‪.‬‬ ‫לאברהם אבינו לעשות כדבר הזה‪.‬‬ ‫ולפי"ז מתורץ קושית הרמב"ן איך הכניס אברהם‬ ‫ואפשר לבאר לפי מה שהקדים הכתוב ואמר‬ ‫אבינו עצמו לכלל סכנה‪ ,‬ואיך יתכן שח"ו לא‬ ‫"ויסע משם אברהם וגו' ויגר בגרר"‪ ,‬ופי'‬ ‫היתה לו אמונה שהקב"ה יצילו‪ ,‬אלא דכיון שיצא‬ ‫רש"י כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫כיון שנתגרשה ממנו‪ ,‬ומבאר דכיון שלא גירשה‬ ‫לדרכו בשביל שיוכל לקיים מצות הכנסת אורחים‪,‬‬ ‫רק מפני הפחד כי אנוס הוא‪ ,‬נמצא שאין‬ ‫לכן בטח לבו בקרבו שבודאי זכות מצות הכנסת‬ ‫הגירושין גירושין גמורין‪.‬‬ ‫אורחים תגן עליו‬ ‫וענין זה נתבאר יפה בזוהר הק' (קיא‪ ,‬ב) "ויאמר‬ ‫אמנם הרמב"ן כתב בפרשה זו‪ ,‬שסיבת הדבר‬ ‫אברהם אל שרה אשתו אחותי היא"‪ ,‬תנינן לא‬ ‫שאמר אברהם אבינו בגרר "אחותי היא"‪,‬‬ ‫ליבעי ליה לבר נש לסמכא על ניסא‪ ,‬ואי קודשא‬ ‫אין זה מחמת אותה הסיבה שאמר דבר זה‬ ‫בריך הוא ארחיש ניסא לבר נש‪ ,‬לא אית ליה‬ ‫במצרים‪ ,‬כי שם בבואם מצרימה‪ ,‬ויראו המצרים‬ ‫לסמכא על ניסא זמנא אחרא‪ ,‬בגין דלאו בכל‬ ‫את האשה כי יפה היא‪ ,‬ויהללו אותה אל השרים‬ ‫שעתא ושעתא אתרחיש ניסא [שנינו שאין לו‬ ‫ואל המלך‪ ,‬כי אנשי זימה הם‪ ,‬אבל המלך הזה‬ ‫לאדם לסמוך עצמו על הנס‪ ,‬ואם הקב"ה עושה‬ ‫(אבימלך) תם וישר‪ ,‬גם אנשיו טובים‪ ,‬רק אברהם‬ ‫נס לאדם פעם אחת‪ ,‬אין לו לסמוך על הנס פעם‬ ‫חשד אותם והיה אומר לכל אחותי היא‪ .‬ונמצא‬ ‫נוספת‪ ,‬לפי שאין הנס מתרחש בכל עת וזמן]‪.‬‬ ‫שאברהם אבינו טעה בדבר זה‪ ,‬שבבואו לגרר לא‬ ‫היה צריך לומר "אחותי"‪.‬‬ ‫ואי ייעול בר נש גרמיה באתר דנזקא אשתכח‬ ‫לעינא‪ ,‬הא פקע כל זכותיה דעבד בקדמיתא‬ ‫וכמו"כ הקשה רבינו בחיי‪ ,‬שאחר שנלקחה שרה‬ ‫ואוקמוה‪ ,‬כמא דאת אמר (בראשית לב‪ ,‬יא) "קטנתי‬ ‫במצרים אצל פרעה‪ ,‬ונעשה לו נס גדול‪,‬‬ ‫מכל החסדים ומכל האמת" וגו'‪ ,‬ואברהם כיון‬ ‫שהוצרך פרעה להחזירה לו בעל כרחו על ידי‬ ‫דסליק ממצרים ואשתזיב זמנא חדא‪ ,‬השתא אמאי‬ ‫נגעים גדולים‪ ,‬למה היה חוזר אברהם אבינו עתה‬ ‫אעיל גרמיה בצערא כקדמיתא ואמר "אחותי‬ ‫בגרר‪ ,‬ואומר לכל "אחותי היא"‪ ,‬וכי היה סומך‬ ‫היא" [ואם יכניס אדם את עצמו למקום שיש בו‬ ‫על הנס בכל פעם ופעם‪ ,‬ושמא אין עושין לו נס‪.‬‬ ‫חשש נזק והוא גלוי לעין‪ ,‬הרי שכל זכויותיו שעשה‬ ‫מקודם עוברים ממנו‪ .‬וכמו שאמר יעקב אבינו‪:‬‬ ‫ומביא בשם רבינו חננאל שמקודם שבא לגרר‬ ‫"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫גירש אברהם אבינו את שרה אשתו‪ ,‬לפי‬ ‫שנתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת‬ ‫שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא‬ ‫שעשית‪ ,‬ולפי זה קשה על אברהם אבינו‪ ,‬כיון‬ ‫אשתו‪ ,‬אלא שלא הניחו ה' יתברך שיפרד ממנה‬ ‫שכבר עלה ממצרים וניצל פעם אחת בנס‪ ,‬מדוע‬ ‫ולא הניח את הצדקת אצל הרשע‪ ,‬כי לא ינוח שבט‬ ‫הכניס עצמו עתה שוב בסכנה באומרו "אחותי‬ ‫הרשע על גורל הצדיקים‪ .‬אבל לפי זה צריך להבין‬ ‫היא"]‪.‬‬ ‫מה שאמר הקב"ה לאבימלך "והיא בעולת בעל"‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫והנה ברש"י כתב‪ ,‬ואם תאמר מהו לשון "התעו"‪,‬‬ ‫ומתרץ הזוהר הק'‪ ,‬אלא אברהם לא סמיך על‬ ‫ומבאר שכל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי‬ ‫גרמיה כלום‪ ,‬וחמא שכינתא תדיר בדיורה‬ ‫"תועה"‪ ,‬ומביא כמה דוגמאות לזה‪ ,‬ואחד מהם‬ ‫דשרה ולא אעדי מתמן‪ ,‬ובגין דהות תמן‪ ,‬אסמיך‬ ‫הוא מהפסוק (תהלים קיט‪ ,‬קעו) "תעיתי כשה אובד"‪.‬‬ ‫אברהם ואמר "אחותי היא"‪ ,‬כמה דכתיב (משלי ז)‬ ‫ויש לבאר מהו הראיה מפסוק זה‪ ,‬שיש כאן כוונה‬ ‫"אמר לחכמה אחותי את"‪ ,‬ובגין כך אמר "אחותי‬ ‫עמוקה יותר‪.‬‬ ‫היא" [אלא אברהם לא סמך על עצמו כלום‪ ,‬שלא‬ ‫נשען על זכויותיו‪ ,‬אלא שהיה רואה תמיד את‬ ‫ויתכן לבאר על פי מה שפירש אא"ז מרן סבא‬ ‫העננים הנמצאים על אוהל שרה‪ ,‬שהשכינה‬ ‫קדישא מרוז'ין זיע"א פסוק זה "תעיתי כשה‬ ‫שרויה שם תמיד‪ ,‬על כן סמך אברהם ואמר‬ ‫אובד"‪ ,‬דהנה כשהשה נאבד‪ ,‬מי מחפש את מי‪,‬‬ ‫"אחותי את"‪ ,‬שלא היה כוונתו רק על שרה‪ ,‬אלא‬ ‫השה מחפש את הרועה‪ ,‬או הרועה מחפש את‬ ‫על השכינה הקדושה הנקראת "אחותי"‪ ,‬כדכתיב‬ ‫השה‪ ,‬דרכו של עולם הוא שהרועה מחפש את‬ ‫"אמור לחכמה אחותי את"‪ ,‬ולכך אמר "אחותי"‬ ‫השה‪ ,‬וכן אנו אומרים להקב"ה‪" ,‬תעיתי כשה‬ ‫היא]‪.‬‬ ‫אובד בקש עבדך"‪ ,‬כי בני ישראל נמשלו לשה‪,‬‬ ‫וממילא אתה הוא שצריך לבקש אותנו ולחפש‬ ‫ובזה מיושב שפיר קושית הרמב"ן‪ ,‬שלא היה‬ ‫אחרינו‪.‬‬ ‫לאברהם אבינו ממה לירא כלל‪ ,‬ולא הכניס‬ ‫עצמו בסכנה‪ ,‬מחמת שבטח לבו בה' שהשרה את‬ ‫וכדבר הזה מצינו לגבי אברהם אבינו‪ ,‬שהרי נגזר‬ ‫שכינתו תמיד על שרה אמנו‪.‬‬ ‫עליו מאת הקב"ה לעבור את עשרה‬ ‫הנסיונות‪ ,‬ואם כן היה הקב"ה צריך לדאוג‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬שאברהם אבינו אמר לאבימלך‬ ‫בשבילו תמיד‪ ,‬בבחינת "בקש עבדך"‪ ,‬ולכן היה‬ ‫(כ‪ ,‬יג) "ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי‬ ‫אברהם אבינו סמוך לבו ובטוח בכל מקום שהגיע‬ ‫ואומר לה זה חסדך" וגו'‪ ,‬פי' רש"י‪ ,‬כשהוציאני‬ ‫לשם‪ ,‬דכיון שהלך בשליחות הקב"ה‪ ,‬ידע שבודאי‬ ‫הקב"ה מבית אבי‪ ,‬להיות משוטט ונד ממקום‬ ‫יתן לו כח ועוז לעמוד בכל הנסיונות‪ ,‬ויחלצו מכל‬ ‫למקום‪ ,‬וידעתי שאעבור במקום רשעים‪" ,‬ואומר‬ ‫הצרות והזמנים הקשים‪.‬‬ ‫לה זה חסדך" וגו'‪ .‬ונמצא שאברהם אבינו כבר‬ ‫ידע מתחילה שיעברו עליו בדרכו כל מיני‬ ‫*‬ ‫נסיונות‪ ,‬ויהיה מוכרח לעבור במקום רשעים‪,‬‬ ‫ולזה הקדים ואמר לשרה "זה חסדך אשר תעשי‬ ‫עמדי"‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫וזהו שהשיב לו הקב"ה (כ‪ ,‬ו) "גם אנכי ידעתי כי‬ ‫והנה אבימלך השיב לפני הקב"ה (כ‪ ,‬ד‪-‬ה) "הגוי גם‬ ‫בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך‬ ‫צדיק תהרוג‪ ,‬הלא הוא אמר לי אחותי הוא‬ ‫מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה"‪ ,‬דהיינו‬ ‫והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקיון‬ ‫שידעתי שעשית מעשה זו "בתם לבבך"‪ ,‬מחמת‬ ‫כפי עשיתי זאת"‪ ,‬ולכאורה תמוה הוא איך העיז‬ ‫שלא נתתיך לנגוע בה‪ ,‬אבל "בנקיון כפי" לא‬ ‫פניו לומר "בתום לבבי ובנקיון כפי"‪ ,‬הלא כתיב‬ ‫נאמר כאן‪ ,‬שלא הסכים עמו הקב"ה במה שטען‬ ‫"ויקח את שרה" היינו שלקחה בחזקה‪ ,‬ופסק‬ ‫על ניקיון כפיו‪ ,‬שהרי הדבר ברור שלא נהג כראוי‬ ‫הרמב"ם ז"ל (הל' מלכים ט‪ ,‬ט) בן נח חייב על הגזל‪,‬‬ ‫בלקיחתה‪.‬‬ ‫בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל‪ ,‬ואחד הגוזל או‬ ‫הגונב ממון או גונב נפש וכו'‪ ,‬על הכל הוא חייב‬ ‫ולכן נאמר לו "ועתה השב אשת האיש כי נביא‬ ‫וכו'‪ .‬ואם כן אבימלך שגנב את הנפש היה חייב‬ ‫הוא ויתפלל בעדך וחיה"‪ ,‬דלפי שהוא נביא‬ ‫על עצם המעשה‪ ,‬שהרי אין חילוק בזה מה‬ ‫ויודע גם את מחשבותיך‪ ,‬שידע שרצית לחטא ולא‬ ‫שאמרו לו "אחותי היא" או "אחי הוא"‪.‬‬ ‫יכולת‪ ,‬ואף על פי כן יתפלל בעדך להראות‬ ‫שנתפייס עמך‪.‬‬ ‫ויש לבאר בהקדם מה שאמרו חז"ל (קידושין (דף‬ ‫ל"ט‪ ).‬שאצל אומות העולם מחשבה רעה הקב"ה‬ ‫ויש להרחיב עוד במאמר הכתוב "ועתה השב‬ ‫מצרפה למעשה‪ ,‬משא"כ בבני ישראל שמחשבה‬ ‫אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה‪,‬‬ ‫רעה אינה מצטרפת למעשה‪ .‬ומעתה י"ל שאמר‬ ‫ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר‬ ‫אבימלך "בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת"‪,‬‬ ‫לך"‪ .‬ולכאורה קשה מה לי אם נביא הוא אם לאו‪,‬‬ ‫"תם לבבי" היינו המחשבה‪" ,‬נקיון כפי" היינו‬ ‫וכי מה חילוק יש לאבימלך בזה‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬והיינו שלא חטא הן במעשה והן‬ ‫במחשבה‪ ,‬מחמת שטעה בקרבו כי מחשבה רעה‬ ‫ובמדרש (פרשה נ"ב ח') איתא‪" ,‬ועתה השב אשת‬ ‫אינו נחשב למעשה‪ ,‬והרי לכל מעשה לא הניחו‬ ‫האיש כי נביא הוא"‪ ,‬אמר לו אבימלך מי‬ ‫הקב"ה לבוא‪ ,‬ואם כן לא חטא כלל‪ .‬אבל אין הצדק‬ ‫מפייסו שלא נגעתי בה‪ ,‬אמר לו כי נביא הוא‪,‬‬ ‫כדבריו כלל‪ ,‬שבאמת ראוי לעונש על המחשבה‬ ‫אמר לו מי מודיע לכל‪ ,‬אמר לו ויתפלל בעדך‬ ‫בלבד‪ ,‬שהרי באומות העולם מחשבה רעה‬ ‫וחיה‪ ,‬ואם אינך משיב דע כי מות תמות‪ ,‬מכאן‬ ‫מצטרפת למעשה‪ ,‬וגם מגיע לו העונש על מעשה‬ ‫שאין התראה בבני נח‪.‬‬ ‫הלקיחה מדין בן נח הגונב את הנפש‪ ,‬ועל כן באו‬ ‫עליו הנגעים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫בעצמו‪ ,‬שמכח ההרהור שהיה לו נמשך להם‬ ‫וביאור דברי המדרש הוא‪ ,‬כי בעל המדרש‬ ‫המעשה‪ ,‬והקב"ה השיבו "מי אשר חטא לי" וגו'‪,‬‬ ‫נתקשה בקושיא הנ"ל‪ ,‬וכי בשביל שהוא‬ ‫שאדרבא מהם נמשך ההרהור למשה רבינו‪.‬‬ ‫נביא אסור ליקחנה‪ ,‬ואם לא היה אברהם נביא‬ ‫היה מותר ליקח אשתו‪ ,‬אלא הענין הוא שאמר לו‬ ‫ובזה מפרש כוונת הכתוב "הנה נתתי אלף כסף"‪,‬‬ ‫אבימלך מי מפייסו שלא נגעתי בה‪ ,‬ועל זה השיב‬ ‫לשון תאוה‪ ,‬על דרך "נכסוף נכספתי"‪ ,‬וזהו‬ ‫לו כי נביא הוא‪ ,‬ויודע הוא מעצמו שלא נגעת בה‪,‬‬ ‫"הוא לך כסות עינים" היינו מחמת שלא היה‬ ‫ולפיכך יתפלל בעדך ותיוושע‪ ,‬ובכח תפילתו יראו‬ ‫מסתכל בה כלל‪ ,‬לא היה לו הרהור כלל‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫הכל שנתפייס בשלימות‪ ,‬וכיון שנתפייס הרי זו‬ ‫היה מוליד בגשמיות כלל‪ ,‬אבל עכשיו "נתתי לך‬ ‫ראיה שלא עשה לה מאומה‪ ,‬שאם היה עושה לה‬ ‫אלף כסף" היינו תאוות גשמיות‪ ,‬ומזה נמשך "את‬ ‫דבר לא היה אברהם מוחל לו‪.‬‬ ‫כל ונוכחת" היינו שיהיה הולדה ממש בנוכח‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר בזה‪ ,‬בהקדם מה שכתב בדגל מחנה‬ ‫ואפשר להרחיב הענין ולבארו‪ ,‬על פי דברי אא"ז‬ ‫אפרים לפרש הכתוב (כ‪ ,‬טז) ולשרה אמר הנה‬ ‫מרן סבא קדישא מרוז'ין זיע"א על מה‬ ‫נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים‪,‬‬ ‫שנאמר ביעקב אבינו (כט‪ ,‬כא) "הבה את אשתי כי‬ ‫על דרך דאיתא בזוה"ק (פ' לך ק"ל‪ ).‬על הפסוק (יב‪,‬‬ ‫מלאו ימי ואבואה אליה"‪ ,‬ופי' רש"י שאפילו קל‬ ‫ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן"‪ ,‬אלו נשמות‬ ‫שבקלים אינו אומר כן‪ ,‬אלא כדי להוליד תולדות‬ ‫קדושות שהוציא אברהם אבינו משם ותיקן אותם‪.‬‬ ‫אמר כן‪ .‬ולכאורה קשה וכי משום מצוה מותר‬ ‫והנה כשירד אברהם אבינו למצרים נאמר (יב‪ ,‬יא)‬ ‫לדבר בלשון כזו‪ ,‬ותירץ על פי דאיתא בספר יצירה‬ ‫"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את"‪ ,‬ופי'‬ ‫שברית הלשון הוא כנגד ברית המעור‪ ,‬ואם כן‬ ‫רש"י שעד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות‬ ‫הפוגם בלשונו פוגם בבריתו‪ .‬והנה יעקב אבינו‬ ‫שביניהם‪ .‬והביאור בזה‪ ,‬כי אברהם אבינו לא‬ ‫היה איש תם ולא פגם בלשונו מאומה‪ ,‬וממילא‬ ‫היתה לו שום תאוה גשמית כלל‪ ,‬ורק ראיה‬ ‫לא היה יכול לבוא למדריגת הולדה גשמית‪ ,‬וזהו‬ ‫רוחנית היתה לו מצד מה שהגיע להכרת הבורא‬ ‫שכתב רש"י "כדי להוליד תולדות"‪ ,‬שכיון שמלאו‬ ‫ית' בהיותו ראש המאמינים‪ ,‬על כן לא היו‬ ‫ימיו והבין שצריך להעמיד שבטי י‪-‬ה‪ ,‬הוצרך‬ ‫מולידין בגשמיות רק ברוחניות נשמות קדושות‪,‬‬ ‫לדבר כן כדי שיוכל להוליד בנים‪.‬‬ ‫אך כשנלקחה שרה לאבימלך נתעורר להם קצת‬ ‫תאוות גשמיות‪ ,‬כידוע שמחמת מעשה בני אדם‬ ‫והנה פרשה זו מלמדינו ענין שמירת הדיבור‬ ‫נמשך לצדיק הרהור‪ ,‬כמו שאמר משה רבינו (שמות‬ ‫והפה‪ ,‬כמו שביאר במאור עינים את הפסוק‬ ‫לב‪ ,‬לב) "ואם אין מחני נא"‪ ,‬כי משה תלה הקלקול‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫עצמו בסכנה זו‪ ,‬מפני שידע שזה דבר הכרחי כדי‬ ‫"וירא אליו ה' באלוני ממרא"‪ ,‬דידוע שהנשמה‬ ‫שיוכל להוליד את יצחק בנו‪ ,‬ובטח בה' שלא תצא‬ ‫נקראת "אברהם"‪ ,‬וזהו "וירא אליו ה' באלוני‪",‬‬ ‫מכשול ותקלה מעל ידו‪.‬‬ ‫מלשון אלוני הבשן‪ ,‬דהיינו שהשי"ת מתראה אל‬ ‫הנשמה אפילו בגודל המראה‪ ,‬דהיינו כשאדם בא‬ ‫ובזה יבואר סמיכות הפרשיות‪ ,‬שפתח בפרשת‬ ‫חלילה לעבור עבירה‪ ,‬הקב"ה מתראה אליו‬ ‫אבימלך‪ ,‬והמשיך בפרשת "וה' פקד את שרה‬ ‫להשיבו למוטב‪ .‬ומה שהאדם אינו שב בתשובה‪,‬‬ ‫כאשר אמר" (כא‪ ,‬כ)‪ ,‬וכבר דקדק רש"י בסמיכות‬ ‫הוא משום "והוא" היינו היצר הרע‪" ,‬יושב פתח‬ ‫שני ענינים אלו‪ .‬ולדרכינו מובן שפיר‪ ,‬שבא‬ ‫האהל" הוא הפה שטימא הדיבור‪ ,‬ואין מניח‬ ‫התורה להורות דכיון שנלקחה שרה לאבימלך‬ ‫לקדושת הבורא לבוא בתוכו‪ ,‬ולפיכך "כחום היום"‬ ‫נתעורר להם קצת תאוות גשמיות‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫שמחממו לעבירה‪ ,‬על כן העיקר הוא לנצור פיו‬ ‫יכלו להוליד את יצחק אבינו‪.‬‬ ‫ולשונו‪ ,‬ואז טוב לו בזה ובבא‪.‬‬ ‫יעזור הקב"ה שהקריאה בתורה בפרשיות הללו‬ ‫ומעתה יבואר לנכון‪ ,‬שהרי אברהם אבינו חיבר‬ ‫בעניני זיווגי האבות הקדושים תעורר את‬ ‫ספר יצירה‪ ,‬ואם כן ידע לנכון שברית‬ ‫הזמן‪ ,‬שכל הצריכים לזיווגים הגונים יוושעו‬ ‫המעור מכוון כנגד ברית הלשון‪ ,‬ומזה השיג‬ ‫במהרה‪ ,‬וכל הצריכים לישועה בבני חיי ומזוני‬ ‫אברהם אבינו שמעשה אבימלך מוכרחת היא‪ ,‬כדי‬ ‫יוושעו‪ ,‬ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו‬ ‫שעל ידי זה יתעורר בו בחינת הולדה גשמית‪ ,‬ואם‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫כן מתורץ שפיר למה הכניס אברהם אבינו את‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫חיי שרה‬ ‫אמרי‬ ‫חיי שרה‬ ‫רעוא דרעוין פרשת חיי שרה ה'תשפ"ו‬ ‫אמנם י"ל עוד‪ ,‬דהנה בגמרא שם (קמא‪ ).‬הזכיר‬ ‫פו"א‪ :‬ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את‬ ‫שוב מחלוקת הנ"ל‪" ,‬וה' ברך את אברהם‬ ‫אברהם בכל (כד‪ ,‬א)‪ ,‬יש לדקדק למה נקט‬ ‫בכל"‪ ,‬רבי מאיר אומר שלא היה לו בת‪ ,‬רבי‬ ‫שני פעמים השם "אברהם" בפסוק זה‪ ,‬דהוה ליה‬ ‫יהודה אומר שהיתה לו בת ובכל שמה‪ .‬ובתוס'‬ ‫למימר "ואברהם זקן בא בימים וה' ברכו בכל"‪.‬‬ ‫הקשו על שיטת ר' יהודה‪ ,‬למה לא השיאה‬ ‫ליצחק‪ ,‬למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח‪ ):‬דבן‬ ‫ברש"י פי'‪" ,‬בכל" עולה בגימטריא "בן"‪ ,‬ומאחר‬ ‫נח מותר באחותו‪ ,‬ותירצו דשמא קטנה היתה ולא‬ ‫שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה‪ .‬ויש‬ ‫רצה עדיין להשיאה ליצחק‪ ,‬אי נמי מהגר היתה‬ ‫לדקדק למה הזכיר רש"י רק רמז זה‪ ,‬ולא הזכיר‬ ‫לו‪ ,‬ולא משרה‪ ,‬ולכך לא רצה להשיאה ליצחק‪.‬‬ ‫גם מה שדרשו במס' בבא בתרא (ט"ז‪" ):‬וה' ברך‬ ‫את אברהם בכל"‪ ,‬מאי "בכל"‪ ,‬רבי מאיר אומר‬ ‫ולפי תירוץ השני שפיר ניחא‪ ,‬שהרי מצינו (רש"י‬ ‫שלא היתה לו בת‪ ,‬רבי יהודה אומר שהיתה לו‬ ‫בראשית כד‪ ,‬לט) שבת היתה לו לאליעזר‪ ,‬ורצה‬ ‫בת‪ ,‬אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל‬ ‫להשיאה ליצחק‪ ,‬ואמר לו אברהם בני ברוך ואתה‬ ‫שמה‪.‬‬ ‫ארור‪ ,‬ואין ארור מתדבק בברוך‪ .‬וכמו כן לא רצה‬ ‫להשיאו לבתו של הגר‪.‬‬ ‫ויתכן לבאר לפי מה שכתב הרמב"ן כאן לבאר‬ ‫שיטת רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם‪,‬‬ ‫אמנם לפי תירוץ הראשון שקטנה היתה‪ ,‬יש‬ ‫שזה היה לו לברכה‪ ,‬שאם היה לו בת הרי שלא‬ ‫להקשות על זה‪ ,‬דהלא פרשה זו מיירי אחר‬ ‫היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים‪ ,‬וגם‬ ‫הסתלקותה של שרה אמנו כששמעה על בשורת‬ ‫אם ישלחנה לארצו‪ ,‬גם כן תעבוד שם עבודה זרה‬ ‫העקידה‪ ,‬ואז נולדה רבקה‪ ,‬כדכתיב בסוף‬ ‫כמותם‪ ,‬כי האשה ברשות בעלה‪ ,‬ואברהם לא‬ ‫הפרשה הקודמת אחר מעשה העקידה (בראשית‬ ‫יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו לחוצה‬ ‫כב‪ ,‬כ) "אחרי הדברים האלה ויוגד" וגו'‪ ,‬פירש"י‪,‬‬ ‫לארץ‪ ,‬ואף כי יעבוד עבודה זרה‪.‬‬ ‫בשובו מהר המוריה‪ ,‬היה אברהם מהרהר ואומר‬ ‫אילו היה בני שחוט כבר‪ ,‬היה הולך בלא בנים‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל שרש"י סבר לה כשיטת רבי מאיר שלא‬ ‫היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪,‬‬ ‫היתה לו בת מהטעם הנ"ל‪ ,‬ולכן ביאר‬ ‫בישרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו‪ ,‬וזהו‬ ‫שתיבת "בכל" מורה שהיה לו בן‪ ,‬וכדרשת‬ ‫"הדברים האלה" הרהורי דברים שהיו ע"י‬ ‫המדרש הנ"ל‪.‬‬ ‫העקידה‪ .‬ואם כן בהכרח היתה רבקה קטנה יותר‬ ‫קודש‬ ‫חיי שרה‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫אבל 'שרה' תלד‪ ,‬אני קורא לכם שם אחר וישתנה‬ ‫מבתו של אברהם אבינו‪ ,‬שהרי רבקה נולדה רק‬ ‫המזל‪ .‬ולפי הנ"ל מובן‪ ,‬דכיון שהקב"ה הוסיף‬ ‫לאחר הסתלקותה של שרה אמנו‪ ,‬והדרה קושיא‬ ‫אות ה' על שמם‪ ,‬מאברם נעשה אברהם‪ ,‬ומשרי‬ ‫לדוכתה מדוע לא היה יכול להשיאה ליצחק בנו‪.‬‬ ‫נעשה שרה‪ ,‬בכח אות ה' שניתוספה לשמם‪ ,‬בזה‬ ‫קיבלו כח המוליד‪ ,‬וזכו להוליד זרע של קיימא‪.‬‬ ‫ואפשר לבאר בהקדם מה שאיתא במדרש‬ ‫תנחומא (ישן ס"ו) "וה' ברך את אברהם בכל"‪ ,‬מהו‬ ‫והנה איתא במדרש תלפיות (אות י' ענף יצחק) בשם‬ ‫"בכל"‪ ,‬עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן‬ ‫ספר קרבן שבת‪ ,‬שיצחק היה לו נשמת נוקבא‪,‬‬ ‫לו בן אחר נ"ב שנה‪ .‬וממשיך עוד שם‪" ,‬וה' ברך‬ ‫דהיינו נשמת חוה‪ ,‬ושבעת העקידה פרחה אותה‬ ‫את אברהם בכל"‪ ,‬מהו "בכל"‪ ,‬בזכות המעשרות‪,‬‬ ‫נשמה שהיתה לו מקודם‪ ,‬ובא לו לתוך האיל‪,‬‬ ‫שנאמר (בראשית יד‪ ,‬כ) "ויתן לו מעשר מכל"‪ ,‬אף‬ ‫ובשחיטת האיל נחשב כמו שנשחט ליצחק‪ ,‬כי שם‬ ‫יצחק נתברך בזכות המעשרות‪ ,‬שנאמר (שם כו‪ ,‬יב)‬ ‫היתה נשמתו שפרחה ממנו‪ ,‬ובאה לו נשמה‬ ‫"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה‬ ‫חדשה מצד דוכרא‪ .‬ונמצא שלפני העקידה לא‬ ‫שערים ויברכהו ה'"‪ .‬ויש להבין מה ענין המעשר‬ ‫היה יכול יצחק להוליד זרע‪ ,‬שהיה לו נשמת‬ ‫לכאן‪.‬‬ ‫נוקבא‪ ,‬ורק לאחר העקידה כשקיבל נשמת‬ ‫ויתכן לבאר על פי מה שכתב בעבודת ישראל (פ'‬ ‫דוכרא‪ ,‬אז היה יכול להוליד זרע‪.‬‬ ‫לך) בשם אא"ז הרה"ק המגיד הגדול‬ ‫ומעתה יתפרש מה שהוסיף הכתוב ואמר "וה'‬ ‫ממעזריטש זיע"א‪ ,‬בביאור אומרו "ויתן לו מעשר‬ ‫ברך את אברהם בכל"‪ ,‬דלפי מדרשו "בכל"‬ ‫מכל"‪ ,‬כי מלכי צדק מלך שלם משך בקדושתו אות‬ ‫היינו בזכות המעשרות‪ ,‬והכוונה על אות ה'‬ ‫ה' לאברהם‪ ,‬מה שאח"כ קרא לו הקב"ה שם חדש‬ ‫שניתוספה על שמו‪ ,‬ולזה הזכיר שוב את השם‬ ‫"אברהם"‪ ,‬וזה שנרמז באומרו ויתן לו מעשר‬ ‫"אברהם"‪ ,‬להורות דבזכות זה שניתוסף אות ה'‬ ‫"מכל"‪ ,‬כי "כל" עולה חמשים‪ ,‬והמעשר ממנו‬ ‫על שמו‪ ,‬זכה להוליד בן כנרמז בתיבת "כל"‪.‬‬ ‫חמשה הוא אות ה'‪ ,‬וזה שנתן לאברהם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ולפי"ז נבין שפיר דברי רש"י‪ ,‬שכתב "בכל"‬ ‫והנה ידוע בשם האר"י הק' זיע"א (פע"ח חג המצות‬ ‫בגימטריא בן‪ ,‬ולא הזכיר מה שדרשו‬ ‫פ"ז) שאם מוסיפים אות ה' על שם האדם‪ ,‬הרי‬ ‫בגמרא‪ ,‬דכיון שהכתוב נדרש כפי המדרש "בכל"‬ ‫זה מסוגל לבנים‪ ,‬ורמז לדבר דכתיב (בראשית מז‪ ,‬כג)‬ ‫בזכות המעשרות‪ ,‬דהיינו שבזכות אות ה'‬ ‫"הא לכם זרע"‪.‬‬ ‫שניתוספה על שמו זכה לכח ההולדה‪ ,‬מטעם זה‬ ‫והיינו מה שכתב ברש"י (בראשית טו‪ ,‬ה) אברם אין לו‬ ‫הזכיר ג"כ דייקא מה שדרשו המדרש הנ"ל‬ ‫בן‪ ,‬אבל 'אברהם' יש לו בן‪ ,‬וכן שרי לא תלד‪,‬‬ ‫ש"בכל" מורה על בן‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫חיי שרה‬ ‫אמרי‬ ‫בכל הצדיקים‪ ,‬ומבאר שכוונת הכתוב הוא "ויהיו‬ ‫והנה איתא בגמרא (ב"ב י"ז‪ ).‬אברהם דכתיב ביה‬ ‫חיי שרה"‪ ,‬אין "ויהי" אלא לשון צער‪ ,‬שבצער היו‬ ‫"בכל"‪ ,‬יצחק דכתיב ביה "מכל"‪ ,‬יעקב דכתיב‬ ‫חיי שרה מאה שנה‪ ,‬שעד תשעים שנה לא ילדה‬ ‫ביה "כל"‪ .‬וא"כ באומרו וה' ברך את אברהם‬ ‫לאברהם‪ ,‬ומתשעים עד מאה היה ישמעאל רודף‬ ‫"בכל"‪ ,‬נרמז שגם יצחק ויעקב נתברכו בברכת‬ ‫את יצחק להורגו כאומרם ז"ל (ב"ר נג‪ ,‬יא)‪ ,‬והיתה‬ ‫הזרע בזכותו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫מצטערת על הדבר‪ ,‬ורק עשרים ושבע שנים‬ ‫לאלה יחשבו "שני חיי שרה"‪ ,‬כי אז בטחה בבנה כי‬ ‫ובזה מתורץ שפיר קושית התוס'‪ ,‬דלשיטת רבי‬ ‫כבר גרש אברהם את ישמעאל‪ .‬וכן הוא במדרש‬ ‫יהודה שבת היתה לו ובכל שמה‪ ,‬למה לא‬ ‫אגדה שלא היה לה חיות רק ל"ז שנים כמנין‬ ‫השיאה ליצחק‪ ,‬שהרי לפי האמור נמצא שרק‬ ‫"ויהיו" דהיינו משנולד יצחק שאז היתה בת‬ ‫לאחר העקידה היה יכול אברהם אבינו להשיאו‬ ‫תשעים שנה‪.‬‬ ‫אשה‪ ,‬שעד אז לא היתה לו נשמת דוכרא‪ ,‬וכיון‬ ‫שבאותה עת נתגלה לאברהם אבינו שרבקה היא‬ ‫והנה אמרו חז"ל (קנים כ"ה‪ ).‬זקני עם הארץ כל זמן‬ ‫בת זווגו של יצחק‪ ,‬וכיון שראה שזהו זיווגו מן‬ ‫שהם מזקינים‪ ,‬דעתן מיטרפת עליהם‪ ,‬אבל‬ ‫השמים‪ ,‬על כן לא היה יכול להשיאו עם בתו‪.‬‬ ‫זקני תורה אינן כן‪ ,‬אלא כל זמן שהם מזקינים‬ ‫*‬ ‫דעתם מתישבת עליהם‪.‬‬ ‫והנה בשל"ה הק' ביאר הכתוב "ואברהם זקן בא‬ ‫וזהו ביאור הכתוב "ואברהם זקן בא בימים" ואמר‬ ‫בימים"‪ ,‬שבכל יום ויום היה בו חיות‪ ,‬מפני‬ ‫חז"ל (קידושין ל"ב‪ ):‬אין זקן אלא מי שקנה חכמה‪,‬‬ ‫שהשלים את היום בתורה ועבודה כראוי‪ ,‬וזהו‬ ‫וכמבואר שם ברש"י "זקן" ר"ת ז'ה ק'נה ח'כמה‪,‬‬ ‫מוסר השכל שצריך האדם להשלים כל יום ויום‬ ‫והיינו שאברהם אבינו כל זמן שבא בימים קנה‬ ‫מימי חייו לעשות בו טוב ולא רע‪ ,‬ואז יש חיות‬ ‫יותר חכמה‪.‬‬ ‫לזה היום‪ .‬ובזה השתבח אברהם אבינו (בראשית יח‪,‬‬ ‫ומאידך גיסא מצינו בפרשה זו (כד‪ ,‬נ) "ויען לבן‬ ‫יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫ובתואל ויאמרו" וגו'‪ ,‬דכיון שבתואל הזקין‬ ‫ושמרו דרך ה'"‪ ,‬שישלימו את ימיהם בתורה‬ ‫לא ידע כדת מה לענות דבר‪ ,‬והוצרך לבן להיות‬ ‫ועבודה והנהגה ישרה בעיני ה'‪.‬‬ ‫קופץ בראש להשיבם דבר‪.‬‬ ‫וכמו כן מצינו בשרה אמנו‪ ,‬שכל שנות חייה היו‬ ‫והנה בתוס' (ב"ב י"ז‪ ).‬על דברי הגמרא שלשה לא‬ ‫שוין לטובה בעבודת ה'‪ ,‬ובאור החיים דקדק‬ ‫שלט בהן יצר הרע‪ ,‬אין לפרש שלא שלט כלל‪,‬‬ ‫בתחילת הפרשה דכתיב (כג‪ ,‬א) "ויהיו חיי שרה"‬ ‫דא"כ היכי קבלו עליה אגרא‪ ,‬אלא כדאמר (יומא דף‬ ‫למה אמר "ויהיו"‪ ,‬ולא אמר "ויחי" כפי שנכתב‬ ‫קודש‬ ‫חיי שרה‬ ‫אמרי‬ ‫י‬ ‫מעוררת את הזמן‪ ,‬שפרשה זו מלמדינו איך לגשת‬ ‫לח‪ ):‬מאי דכתיב (שמואל א' ב‪ ,‬ט) "רגלי חסידיו‬ ‫לענין זיווג ונישואין‪ ,‬שהוא מענינא דיומא‪ ,‬שאנו‬ ‫ישמור"‪ ,‬כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא‬ ‫זוכים לעמוד בפרק זה כשהשמחה במעונינו‪ ,‬ויהי‬ ‫שוב אינו חוטא‪ ,‬הכי נמי כיון שראה הקב"ה שהיו‬ ‫רצון שבזכות השמחה יושפע שפע רב‪ ,‬שכל‬ ‫דוחקין עצמן כל כך להתרחק מן העבירה‪ ,‬סייעם‬ ‫הצריכים להוושע בזיווגים הגונים יוושעו‪ ,‬וכל אלו‬ ‫הקב"ה מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע‪.‬‬ ‫שצריכים להפקד בבני חייא ומזונא יוושעו‪,‬‬ ‫ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו כן יהי‬ ‫ויעזור השי"ת ויגן עלינו‪ ,‬שגם אנו נזכה לברכה זו‪,‬‬ ‫רצון‪.‬‬ ‫שלא ישלוט בנו יצר הרע‪ ,‬ונוכל תמיד‬ ‫להתגבר עליו ולהכניעו‪ ,‬וכמו כן הקריאה‬