אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — חיי שרה (2026-11-02)

פרשת וירא ה'תשפ"ז
פרשת חיי שרה ה'תשפ"ו
©
כל הזכויות שמורות
מכון כרם ישראל
סאדיגורה
להנצחות ולקבלת הגליון
machon@sadigura.org
א קודש וירא אמרי
וירא וירא
רעוא דרעוין פרשת וירא ה'תשפ"ז
והשבים נסע לו משם .ומקורו במדרש רבה (נב ,ג) פו"א :ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין
שדרשו כאן הפסוק (משלי י ,ח) "חכם לב יקח קדש ובין שור ויגר בגרר ,ויאמר אברהם אל
מצוות"" ,חכם לב" זה אברהם" ,יקח מצוות" ,לפי שרה אשתו אחותי הוא וישלח אבימלך מלך
שחרב מקומה של סדום ,ופסקו העוברים גרר ויקח את שרה (כ ,א-ב).
והשבים ,ולא חסר קלורין שלו כלום ,אמר מה אני
מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אוהל בגרר. ולכאורה קשה מה שאמר אברהם על שרה אשתו
"אחותי היא" ,הרי כבר ראה מקודם בעת
ונמצא שהמדרש ורש"י נתקשו בדבר זה ,מהו ירידתו למצרים כשביקש משרה "אמרו נא כי
הטעם שהעתיק אברהם אבינו את מושבו אחותי את" ,שנלקחה לבית פרעה ,ואם כן למה
מאלוני ממרא לגרר ,וביארו שהיתה זאת מחמת חזר והכניס אותה לידי סכנה .ובפרט שהכיר
גודל המסירות נפש שהיה לו במידת הכנסת טבע המקום הרע הזה ,כדכתיב (כ ,יא) "ויאמר
אורחים ,כמאמר חז"ל (שבת קכ"ז ).גדולה הכנסת אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום
אורחים מהקבלת פני שכינה ,ולמדו דבר זה הזה והרגוני על דבר אשתי".
מאברהם אבינו ,דכתיב ביה (שם יח ,ג) ויאמר ה'
אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו', וכבר העיר הרמב"ן (פ' לך) לגבי פעם הראשונה
והיות שאברהם אבינו התגורר בסמיכות לסדום, כשבא למצרים ,וזה לשונו" ,ודע כי אברהם
כדכתיב (שם יט ,כח) "וישקף על פני סדום" ,שהיה אבינו חטא חטא גדול בשגגה ,שהביא אשתו
יכול לראות את סדום מביתו ,וכבר לא היה יכול הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו,
עוד לקיים מצות הכנסת אורחים ,כיון שלא עבר והיה לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל
שם שום אדם ,על כן העתיק מושבו לגרר ,למקום אשר לו ,כי יש באלקים כח לעזור ולהציל" .הרי
שהיו מצויים שם בני אדם ,כדי שיוכל להמשיך מבואר מדברי הרמב"ן כי בפשטות לא היה לו
לקיים את המצוה כדרכו מאז ומקדם. לאברהם אבינו לעשות כדבר הזה.
ולפי"ז מתורץ קושית הרמב"ן איך הכניס אברהם ואפשר לבאר לפי מה שהקדים הכתוב ואמר
אבינו עצמו לכלל סכנה ,ואיך יתכן שח"ו לא "ויסע משם אברהם וגו' ויגר בגרר" ,ופי'
היתה לו אמונה שהקב"ה יצילו ,אלא דכיון שיצא רש"י כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים
קודש וירא אמרי ב
כיון שנתגרשה ממנו ,ומבאר דכיון שלא גירשה לדרכו בשביל שיוכל לקיים מצות הכנסת אורחים,
רק מפני הפחד כי אנוס הוא ,נמצא שאין לכן בטח לבו בקרבו שבודאי זכות מצות הכנסת
הגירושין גירושין גמורין. אורחים תגן עליו
וענין זה נתבאר יפה בזוהר הק' (קיא ,ב) "ויאמר אמנם הרמב"ן כתב בפרשה זו ,שסיבת הדבר
אברהם אל שרה אשתו אחותי היא" ,תנינן לא שאמר אברהם אבינו בגרר "אחותי היא",
ליבעי ליה לבר נש לסמכא על ניסא ,ואי קודשא אין זה מחמת אותה הסיבה שאמר דבר זה
בריך הוא ארחיש ניסא לבר נש ,לא אית ליה במצרים ,כי שם בבואם מצרימה ,ויראו המצרים
לסמכא על ניסא זמנא אחרא ,בגין דלאו בכל את האשה כי יפה היא ,ויהללו אותה אל השרים
שעתא ושעתא אתרחיש ניסא [שנינו שאין לו ואל המלך ,כי אנשי זימה הם ,אבל המלך הזה
לאדם לסמוך עצמו על הנס ,ואם הקב"ה עושה (אבימלך) תם וישר ,גם אנשיו טובים ,רק אברהם
נס לאדם פעם אחת ,אין לו לסמוך על הנס פעם חשד אותם והיה אומר לכל אחותי היא .ונמצא
נוספת ,לפי שאין הנס מתרחש בכל עת וזמן]. שאברהם אבינו טעה בדבר זה ,שבבואו לגרר לא
היה צריך לומר "אחותי".
ואי ייעול בר נש גרמיה באתר דנזקא אשתכח
לעינא ,הא פקע כל זכותיה דעבד בקדמיתא וכמו"כ הקשה רבינו בחיי ,שאחר שנלקחה שרה
ואוקמוה ,כמא דאת אמר (בראשית לב ,יא) "קטנתי במצרים אצל פרעה ,ונעשה לו נס גדול,
מכל החסדים ומכל האמת" וגו' ,ואברהם כיון שהוצרך פרעה להחזירה לו בעל כרחו על ידי
דסליק ממצרים ואשתזיב זמנא חדא ,השתא אמאי נגעים גדולים ,למה היה חוזר אברהם אבינו עתה
אעיל גרמיה בצערא כקדמיתא ואמר "אחותי בגרר ,ואומר לכל "אחותי היא" ,וכי היה סומך
היא" [ואם יכניס אדם את עצמו למקום שיש בו על הנס בכל פעם ופעם ,ושמא אין עושין לו נס.
חשש נזק והוא גלוי לעין ,הרי שכל זכויותיו שעשה
מקודם עוברים ממנו .וכמו שאמר יעקב אבינו: ומביא בשם רבינו חננאל שמקודם שבא לגרר
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" ,ופי' רש"י גירש אברהם אבינו את שרה אשתו ,לפי
שנתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שהיה ירא שמא יהרגוהו אם היה אומר שהיא
שעשית ,ולפי זה קשה על אברהם אבינו ,כיון אשתו ,אלא שלא הניחו ה' יתברך שיפרד ממנה
שכבר עלה ממצרים וניצל פעם אחת בנס ,מדוע ולא הניח את הצדקת אצל הרשע ,כי לא ינוח שבט
הכניס עצמו עתה שוב בסכנה באומרו "אחותי הרשע על גורל הצדיקים .אבל לפי זה צריך להבין
היא"]. מה שאמר הקב"ה לאבימלך "והיא בעולת בעל"
ג קודש וירא אמרי
והנה ברש"י כתב ,ואם תאמר מהו לשון "התעו", ומתרץ הזוהר הק' ,אלא אברהם לא סמיך על
ומבאר שכל הגולה ממקומו ואינו מיושב קרוי גרמיה כלום ,וחמא שכינתא תדיר בדיורה
"תועה" ,ומביא כמה דוגמאות לזה ,ואחד מהם דשרה ולא אעדי מתמן ,ובגין דהות תמן ,אסמיך
הוא מהפסוק (תהלים קיט ,קעו) "תעיתי כשה אובד". אברהם ואמר "אחותי היא" ,כמה דכתיב (משלי ז)
ויש לבאר מהו הראיה מפסוק זה ,שיש כאן כוונה "אמר לחכמה אחותי את" ,ובגין כך אמר "אחותי
עמוקה יותר. היא" [אלא אברהם לא סמך על עצמו כלום ,שלא
נשען על זכויותיו ,אלא שהיה רואה תמיד את
ויתכן לבאר על פי מה שפירש אא"ז מרן סבא העננים הנמצאים על אוהל שרה ,שהשכינה
קדישא מרוז'ין זיע"א פסוק זה "תעיתי כשה שרויה שם תמיד ,על כן סמך אברהם ואמר
אובד" ,דהנה כשהשה נאבד ,מי מחפש את מי, "אחותי את" ,שלא היה כוונתו רק על שרה ,אלא
השה מחפש את הרועה ,או הרועה מחפש את על השכינה הקדושה הנקראת "אחותי" ,כדכתיב
השה ,דרכו של עולם הוא שהרועה מחפש את "אמור לחכמה אחותי את" ,ולכך אמר "אחותי"
השה ,וכן אנו אומרים להקב"ה" ,תעיתי כשה היא].
אובד בקש עבדך" ,כי בני ישראל נמשלו לשה,
וממילא אתה הוא שצריך לבקש אותנו ולחפש ובזה מיושב שפיר קושית הרמב"ן ,שלא היה
אחרינו. לאברהם אבינו ממה לירא כלל ,ולא הכניס
עצמו בסכנה ,מחמת שבטח לבו בה' שהשרה את
וכדבר הזה מצינו לגבי אברהם אבינו ,שהרי נגזר שכינתו תמיד על שרה אמנו.
עליו מאת הקב"ה לעבור את עשרה
הנסיונות ,ואם כן היה הקב"ה צריך לדאוג ויש להוסיף בזה ,שאברהם אבינו אמר לאבימלך
בשבילו תמיד ,בבחינת "בקש עבדך" ,ולכן היה (כ ,יג) "ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי
אברהם אבינו סמוך לבו ובטוח בכל מקום שהגיע ואומר לה זה חסדך" וגו' ,פי' רש"י ,כשהוציאני
לשם ,דכיון שהלך בשליחות הקב"ה ,ידע שבודאי הקב"ה מבית אבי ,להיות משוטט ונד ממקום
יתן לו כח ועוז לעמוד בכל הנסיונות ,ויחלצו מכל למקום ,וידעתי שאעבור במקום רשעים" ,ואומר
הצרות והזמנים הקשים. לה זה חסדך" וגו' .ונמצא שאברהם אבינו כבר
ידע מתחילה שיעברו עליו בדרכו כל מיני
* נסיונות ,ויהיה מוכרח לעבור במקום רשעים,
ולזה הקדים ואמר לשרה "זה חסדך אשר תעשי
עמדי".
קודש וירא אמרי ד
וזהו שהשיב לו הקב"ה (כ ,ו) "גם אנכי ידעתי כי והנה אבימלך השיב לפני הקב"ה (כ ,ד-ה) "הגוי גם
בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך צדיק תהרוג ,הלא הוא אמר לי אחותי הוא
מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה" ,דהיינו והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקיון
שידעתי שעשית מעשה זו "בתם לבבך" ,מחמת כפי עשיתי זאת" ,ולכאורה תמוה הוא איך העיז
שלא נתתיך לנגוע בה ,אבל "בנקיון כפי" לא פניו לומר "בתום לבבי ובנקיון כפי" ,הלא כתיב
נאמר כאן ,שלא הסכים עמו הקב"ה במה שטען "ויקח את שרה" היינו שלקחה בחזקה ,ופסק
על ניקיון כפיו ,שהרי הדבר ברור שלא נהג כראוי הרמב"ם ז"ל (הל' מלכים ט ,ט) בן נח חייב על הגזל,
בלקיחתה. בין שגזל עכו"ם בין שגזל ישראל ,ואחד הגוזל או
הגונב ממון או גונב נפש וכו' ,על הכל הוא חייב
ולכן נאמר לו "ועתה השב אשת האיש כי נביא וכו' .ואם כן אבימלך שגנב את הנפש היה חייב
הוא ויתפלל בעדך וחיה" ,דלפי שהוא נביא על עצם המעשה ,שהרי אין חילוק בזה מה
ויודע גם את מחשבותיך ,שידע שרצית לחטא ולא שאמרו לו "אחותי היא" או "אחי הוא".
יכולת ,ואף על פי כן יתפלל בעדך להראות
שנתפייס עמך. ויש לבאר בהקדם מה שאמרו חז"ל (קידושין (דף
ל"ט ).שאצל אומות העולם מחשבה רעה הקב"ה
ויש להרחיב עוד במאמר הכתוב "ועתה השב מצרפה למעשה ,משא"כ בבני ישראל שמחשבה
אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, רעה אינה מצטרפת למעשה .ומעתה י"ל שאמר
ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר אבימלך "בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת",
לך" .ולכאורה קשה מה לי אם נביא הוא אם לאו, "תם לבבי" היינו המחשבה" ,נקיון כפי" היינו
וכי מה חילוק יש לאבימלך בזה. המעשה ,והיינו שלא חטא הן במעשה והן
במחשבה ,מחמת שטעה בקרבו כי מחשבה רעה
ובמדרש (פרשה נ"ב ח') איתא" ,ועתה השב אשת אינו נחשב למעשה ,והרי לכל מעשה לא הניחו
האיש כי נביא הוא" ,אמר לו אבימלך מי הקב"ה לבוא ,ואם כן לא חטא כלל .אבל אין הצדק
מפייסו שלא נגעתי בה ,אמר לו כי נביא הוא, כדבריו כלל ,שבאמת ראוי לעונש על המחשבה
אמר לו מי מודיע לכל ,אמר לו ויתפלל בעדך בלבד ,שהרי באומות העולם מחשבה רעה
וחיה ,ואם אינך משיב דע כי מות תמות ,מכאן מצטרפת למעשה ,וגם מגיע לו העונש על מעשה
שאין התראה בבני נח. הלקיחה מדין בן נח הגונב את הנפש ,ועל כן באו
עליו הנגעים.
ה קודש וירא אמרי
בעצמו ,שמכח ההרהור שהיה לו נמשך להם וביאור דברי המדרש הוא ,כי בעל המדרש
המעשה ,והקב"ה השיבו "מי אשר חטא לי" וגו', נתקשה בקושיא הנ"ל ,וכי בשביל שהוא
שאדרבא מהם נמשך ההרהור למשה רבינו. נביא אסור ליקחנה ,ואם לא היה אברהם נביא
היה מותר ליקח אשתו ,אלא הענין הוא שאמר לו
ובזה מפרש כוונת הכתוב "הנה נתתי אלף כסף", אבימלך מי מפייסו שלא נגעתי בה ,ועל זה השיב
לשון תאוה ,על דרך "נכסוף נכספתי" ,וזהו לו כי נביא הוא ,ויודע הוא מעצמו שלא נגעת בה,
"הוא לך כסות עינים" היינו מחמת שלא היה ולפיכך יתפלל בעדך ותיוושע ,ובכח תפילתו יראו
מסתכל בה כלל ,לא היה לו הרהור כלל ,ועל כן לא הכל שנתפייס בשלימות ,וכיון שנתפייס הרי זו
היה מוליד בגשמיות כלל ,אבל עכשיו "נתתי לך ראיה שלא עשה לה מאומה ,שאם היה עושה לה
אלף כסף" היינו תאוות גשמיות ,ומזה נמשך "את דבר לא היה אברהם מוחל לו.
כל ונוכחת" היינו שיהיה הולדה ממש בנוכח.
עוד יש לבאר בזה ,בהקדם מה שכתב בדגל מחנה
ואפשר להרחיב הענין ולבארו ,על פי דברי אא"ז אפרים לפרש הכתוב (כ ,טז) ולשרה אמר הנה
מרן סבא קדישא מרוז'ין זיע"א על מה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים,
שנאמר ביעקב אבינו (כט ,כא) "הבה את אשתי כי על דרך דאיתא בזוה"ק (פ' לך ק"ל ).על הפסוק (יב,
מלאו ימי ואבואה אליה" ,ופי' רש"י שאפילו קל ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ,אלו נשמות
שבקלים אינו אומר כן ,אלא כדי להוליד תולדות קדושות שהוציא אברהם אבינו משם ותיקן אותם.
אמר כן .ולכאורה קשה וכי משום מצוה מותר והנה כשירד אברהם אבינו למצרים נאמר (יב ,יא)
לדבר בלשון כזו ,ותירץ על פי דאיתא בספר יצירה "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" ,ופי'
שברית הלשון הוא כנגד ברית המעור ,ואם כן רש"י שעד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות
הפוגם בלשונו פוגם בבריתו .והנה יעקב אבינו שביניהם .והביאור בזה ,כי אברהם אבינו לא
היה איש תם ולא פגם בלשונו מאומה ,וממילא היתה לו שום תאוה גשמית כלל ,ורק ראיה
לא היה יכול לבוא למדריגת הולדה גשמית ,וזהו רוחנית היתה לו מצד מה שהגיע להכרת הבורא
שכתב רש"י "כדי להוליד תולדות" ,שכיון שמלאו ית' בהיותו ראש המאמינים ,על כן לא היו
ימיו והבין שצריך להעמיד שבטי י-ה ,הוצרך מולידין בגשמיות רק ברוחניות נשמות קדושות,
לדבר כן כדי שיוכל להוליד בנים. אך כשנלקחה שרה לאבימלך נתעורר להם קצת
תאוות גשמיות ,כידוע שמחמת מעשה בני אדם
והנה פרשה זו מלמדינו ענין שמירת הדיבור נמשך לצדיק הרהור ,כמו שאמר משה רבינו (שמות
והפה ,כמו שביאר במאור עינים את הפסוק לב ,לב) "ואם אין מחני נא" ,כי משה תלה הקלקול
קודש וירא אמרי ו
עצמו בסכנה זו ,מפני שידע שזה דבר הכרחי כדי "וירא אליו ה' באלוני ממרא" ,דידוע שהנשמה
שיוכל להוליד את יצחק בנו ,ובטח בה' שלא תצא נקראת "אברהם" ,וזהו "וירא אליו ה' באלוני",
מכשול ותקלה מעל ידו. מלשון אלוני הבשן ,דהיינו שהשי"ת מתראה אל
הנשמה אפילו בגודל המראה ,דהיינו כשאדם בא
ובזה יבואר סמיכות הפרשיות ,שפתח בפרשת חלילה לעבור עבירה ,הקב"ה מתראה אליו
אבימלך ,והמשיך בפרשת "וה' פקד את שרה להשיבו למוטב .ומה שהאדם אינו שב בתשובה,
כאשר אמר" (כא ,כ) ,וכבר דקדק רש"י בסמיכות הוא משום "והוא" היינו היצר הרע" ,יושב פתח
שני ענינים אלו .ולדרכינו מובן שפיר ,שבא האהל" הוא הפה שטימא הדיבור ,ואין מניח
התורה להורות דכיון שנלקחה שרה לאבימלך לקדושת הבורא לבוא בתוכו ,ולפיכך "כחום היום"
נתעורר להם קצת תאוות גשמיות ,ועל ידי זה שמחממו לעבירה ,על כן העיקר הוא לנצור פיו
יכלו להוליד את יצחק אבינו. ולשונו ,ואז טוב לו בזה ובבא.
יעזור הקב"ה שהקריאה בתורה בפרשיות הללו ומעתה יבואר לנכון ,שהרי אברהם אבינו חיבר
בעניני זיווגי האבות הקדושים תעורר את ספר יצירה ,ואם כן ידע לנכון שברית
הזמן ,שכל הצריכים לזיווגים הגונים יוושעו המעור מכוון כנגד ברית הלשון ,ומזה השיג
במהרה ,וכל הצריכים לישועה בבני חיי ומזוני אברהם אבינו שמעשה אבימלך מוכרחת היא ,כדי
יוושעו ,ונזכה לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו שעל ידי זה יתעורר בו בחינת הולדה גשמית ,ואם
אמן כן יהי רצון. כן מתורץ שפיר למה הכניס אברהם אבינו את
ז קודש חיי שרה אמרי
חיי שרה
רעוא דרעוין פרשת חיי שרה ה'תשפ"ו
אמנם י"ל עוד ,דהנה בגמרא שם (קמא ).הזכיר פו"א :ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את
שוב מחלוקת הנ"ל" ,וה' ברך את אברהם אברהם בכל (כד ,א) ,יש לדקדק למה נקט
בכל" ,רבי מאיר אומר שלא היה לו בת ,רבי שני פעמים השם "אברהם" בפסוק זה ,דהוה ליה
יהודה אומר שהיתה לו בת ובכל שמה .ובתוס' למימר "ואברהם זקן בא בימים וה' ברכו בכל".
הקשו על שיטת ר' יהודה ,למה לא השיאה
ליצחק ,למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח ):דבן ברש"י פי'" ,בכל" עולה בגימטריא "בן" ,ומאחר
נח מותר באחותו ,ותירצו דשמא קטנה היתה ולא שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה .ויש
רצה עדיין להשיאה ליצחק ,אי נמי מהגר היתה לדקדק למה הזכיר רש"י רק רמז זה ,ולא הזכיר
לו ,ולא משרה ,ולכך לא רצה להשיאה ליצחק. גם מה שדרשו במס' בבא בתרא (ט"ז" ):וה' ברך
את אברהם בכל" ,מאי "בכל" ,רבי מאיר אומר
ולפי תירוץ השני שפיר ניחא ,שהרי מצינו (רש"י שלא היתה לו בת ,רבי יהודה אומר שהיתה לו
בראשית כד ,לט) שבת היתה לו לאליעזר ,ורצה בת ,אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל
להשיאה ליצחק ,ואמר לו אברהם בני ברוך ואתה שמה.
ארור ,ואין ארור מתדבק בברוך .וכמו כן לא רצה
להשיאו לבתו של הגר. ויתכן לבאר לפי מה שכתב הרמב"ן כאן לבאר
שיטת רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם,
אמנם לפי תירוץ הראשון שקטנה היתה ,יש שזה היה לו לברכה ,שאם היה לו בת הרי שלא
להקשות על זה ,דהלא פרשה זו מיירי אחר היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים ,וגם
הסתלקותה של שרה אמנו כששמעה על בשורת אם ישלחנה לארצו ,גם כן תעבוד שם עבודה זרה
העקידה ,ואז נולדה רבקה ,כדכתיב בסוף כמותם ,כי האשה ברשות בעלה ,ואברהם לא
הפרשה הקודמת אחר מעשה העקידה (בראשית יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו לחוצה
כב ,כ) "אחרי הדברים האלה ויוגד" וגו' ,פירש"י, לארץ ,ואף כי יעבוד עבודה זרה.
בשובו מהר המוריה ,היה אברהם מהרהר ואומר
אילו היה בני שחוט כבר ,היה הולך בלא בנים, ולפי"ז י"ל שרש"י סבר לה כשיטת רבי מאיר שלא
היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, היתה לו בת מהטעם הנ"ל ,ולכן ביאר
בישרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו ,וזהו שתיבת "בכל" מורה שהיה לו בן ,וכדרשת
"הדברים האלה" הרהורי דברים שהיו ע"י המדרש הנ"ל.
העקידה .ואם כן בהכרח היתה רבקה קטנה יותר
קודש חיי שרה אמרי ח
אבל 'שרה' תלד ,אני קורא לכם שם אחר וישתנה מבתו של אברהם אבינו ,שהרי רבקה נולדה רק
המזל .ולפי הנ"ל מובן ,דכיון שהקב"ה הוסיף לאחר הסתלקותה של שרה אמנו ,והדרה קושיא
אות ה' על שמם ,מאברם נעשה אברהם ,ומשרי לדוכתה מדוע לא היה יכול להשיאה ליצחק בנו.
נעשה שרה ,בכח אות ה' שניתוספה לשמם ,בזה
קיבלו כח המוליד ,וזכו להוליד זרע של קיימא. ואפשר לבאר בהקדם מה שאיתא במדרש
תנחומא (ישן ס"ו) "וה' ברך את אברהם בכל" ,מהו
והנה איתא במדרש תלפיות (אות י' ענף יצחק) בשם "בכל" ,עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן
ספר קרבן שבת ,שיצחק היה לו נשמת נוקבא, לו בן אחר נ"ב שנה .וממשיך עוד שם" ,וה' ברך
דהיינו נשמת חוה ,ושבעת העקידה פרחה אותה את אברהם בכל" ,מהו "בכל" ,בזכות המעשרות,
נשמה שהיתה לו מקודם ,ובא לו לתוך האיל, שנאמר (בראשית יד ,כ) "ויתן לו מעשר מכל" ,אף
ובשחיטת האיל נחשב כמו שנשחט ליצחק ,כי שם יצחק נתברך בזכות המעשרות ,שנאמר (שם כו ,יב)
היתה נשמתו שפרחה ממנו ,ובאה לו נשמה "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה
חדשה מצד דוכרא .ונמצא שלפני העקידה לא שערים ויברכהו ה'" .ויש להבין מה ענין המעשר
היה יכול יצחק להוליד זרע ,שהיה לו נשמת לכאן.
נוקבא ,ורק לאחר העקידה כשקיבל נשמת
ויתכן לבאר על פי מה שכתב בעבודת ישראל (פ'
דוכרא ,אז היה יכול להוליד זרע.
לך) בשם אא"ז הרה"ק המגיד הגדול
ומעתה יתפרש מה שהוסיף הכתוב ואמר "וה' ממעזריטש זיע"א ,בביאור אומרו "ויתן לו מעשר
ברך את אברהם בכל" ,דלפי מדרשו "בכל" מכל" ,כי מלכי צדק מלך שלם משך בקדושתו אות
היינו בזכות המעשרות ,והכוונה על אות ה' ה' לאברהם ,מה שאח"כ קרא לו הקב"ה שם חדש
שניתוספה על שמו ,ולזה הזכיר שוב את השם "אברהם" ,וזה שנרמז באומרו ויתן לו מעשר
"אברהם" ,להורות דבזכות זה שניתוסף אות ה' "מכל" ,כי "כל" עולה חמשים ,והמעשר ממנו
על שמו ,זכה להוליד בן כנרמז בתיבת "כל". חמשה הוא אות ה' ,וזה שנתן לאברהם ,עכ"ד.
ולפי"ז נבין שפיר דברי רש"י ,שכתב "בכל" והנה ידוע בשם האר"י הק' זיע"א (פע"ח חג המצות
בגימטריא בן ,ולא הזכיר מה שדרשו פ"ז) שאם מוסיפים אות ה' על שם האדם ,הרי
בגמרא ,דכיון שהכתוב נדרש כפי המדרש "בכל" זה מסוגל לבנים ,ורמז לדבר דכתיב (בראשית מז ,כג)
בזכות המעשרות ,דהיינו שבזכות אות ה' "הא לכם זרע".
שניתוספה על שמו זכה לכח ההולדה ,מטעם זה
והיינו מה שכתב ברש"י (בראשית טו ,ה) אברם אין לו
הזכיר ג"כ דייקא מה שדרשו המדרש הנ"ל
בן ,אבל 'אברהם' יש לו בן ,וכן שרי לא תלד,
ש"בכל" מורה על בן.
ט קודש חיי שרה אמרי
בכל הצדיקים ,ומבאר שכוונת הכתוב הוא "ויהיו והנה איתא בגמרא (ב"ב י"ז ).אברהם דכתיב ביה
חיי שרה" ,אין "ויהי" אלא לשון צער ,שבצער היו "בכל" ,יצחק דכתיב ביה "מכל" ,יעקב דכתיב
חיי שרה מאה שנה ,שעד תשעים שנה לא ילדה ביה "כל" .וא"כ באומרו וה' ברך את אברהם
לאברהם ,ומתשעים עד מאה היה ישמעאל רודף "בכל" ,נרמז שגם יצחק ויעקב נתברכו בברכת
את יצחק להורגו כאומרם ז"ל (ב"ר נג ,יא) ,והיתה הזרע בזכותו של אברהם אבינו.
מצטערת על הדבר ,ורק עשרים ושבע שנים
לאלה יחשבו "שני חיי שרה" ,כי אז בטחה בבנה כי ובזה מתורץ שפיר קושית התוס' ,דלשיטת רבי
כבר גרש אברהם את ישמעאל .וכן הוא במדרש יהודה שבת היתה לו ובכל שמה ,למה לא
אגדה שלא היה לה חיות רק ל"ז שנים כמנין השיאה ליצחק ,שהרי לפי האמור נמצא שרק
"ויהיו" דהיינו משנולד יצחק שאז היתה בת לאחר העקידה היה יכול אברהם אבינו להשיאו
תשעים שנה. אשה ,שעד אז לא היתה לו נשמת דוכרא ,וכיון
שבאותה עת נתגלה לאברהם אבינו שרבקה היא
והנה אמרו חז"ל (קנים כ"ה ).זקני עם הארץ כל זמן בת זווגו של יצחק ,וכיון שראה שזהו זיווגו מן
שהם מזקינים ,דעתן מיטרפת עליהם ,אבל השמים ,על כן לא היה יכול להשיאו עם בתו.
זקני תורה אינן כן ,אלא כל זמן שהם מזקינים
*
דעתם מתישבת עליהם.
והנה בשל"ה הק' ביאר הכתוב "ואברהם זקן בא
וזהו ביאור הכתוב "ואברהם זקן בא בימים" ואמר
בימים" ,שבכל יום ויום היה בו חיות ,מפני
חז"ל (קידושין ל"ב ):אין זקן אלא מי שקנה חכמה,
שהשלים את היום בתורה ועבודה כראוי ,וזהו
וכמבואר שם ברש"י "זקן" ר"ת ז'ה ק'נה ח'כמה,
מוסר השכל שצריך האדם להשלים כל יום ויום
והיינו שאברהם אבינו כל זמן שבא בימים קנה
מימי חייו לעשות בו טוב ולא רע ,ואז יש חיות
יותר חכמה. לזה היום .ובזה השתבח אברהם אבינו (בראשית יח,
ומאידך גיסא מצינו בפרשה זו (כד ,נ) "ויען לבן יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
ובתואל ויאמרו" וגו' ,דכיון שבתואל הזקין ושמרו דרך ה'" ,שישלימו את ימיהם בתורה
לא ידע כדת מה לענות דבר ,והוצרך לבן להיות ועבודה והנהגה ישרה בעיני ה'.
קופץ בראש להשיבם דבר. וכמו כן מצינו בשרה אמנו ,שכל שנות חייה היו
והנה בתוס' (ב"ב י"ז ).על דברי הגמרא שלשה לא שוין לטובה בעבודת ה' ,ובאור החיים דקדק
שלט בהן יצר הרע ,אין לפרש שלא שלט כלל, בתחילת הפרשה דכתיב (כג ,א) "ויהיו חיי שרה"
דא"כ היכי קבלו עליה אגרא ,אלא כדאמר (יומא דף למה אמר "ויהיו" ,ולא אמר "ויחי" כפי שנכתב
קודש חיי שרה אמרי י
מעוררת את הזמן ,שפרשה זו מלמדינו איך לגשת לח ):מאי דכתיב (שמואל א' ב ,ט) "רגלי חסידיו
לענין זיווג ונישואין ,שהוא מענינא דיומא ,שאנו ישמור" ,כיון שעבר אדם רוב שנותיו ולא חטא
זוכים לעמוד בפרק זה כשהשמחה במעונינו ,ויהי שוב אינו חוטא ,הכי נמי כיון שראה הקב"ה שהיו
רצון שבזכות השמחה יושפע שפע רב ,שכל דוחקין עצמן כל כך להתרחק מן העבירה ,סייעם
הצריכים להוושע בזיווגים הגונים יוושעו ,וכל אלו הקב"ה מכאן ואילך שלא שלט בהן יצר הרע.
שצריכים להפקד בבני חייא ומזונא יוושעו,
ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו כן יהי ויעזור השי"ת ויגן עלינו ,שגם אנו נזכה לברכה זו,
רצון. שלא ישלוט בנו יצר הרע ,ונוכל תמיד
להתגבר עליו ולהכניעו ,וכמו כן הקריאה
