gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלט‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬שני צדדים בהטﬠם שמברכים החודש ‪Ü‬‬ ‫בשבת שלפני ר"ח‬ ‫הרי שיש בתוה"ד שני צדדים מהו מהות‬ ‫דכיון דיודע שצריך להתפלל מוסף פשיטא‬ ‫עיין במ"ב בסימן תי"ז ס"ק א' שהביא‬ ‫המנהג לברך את החודש בשבת שלפני‬ ‫שיודע שהיום ר"ח‪ ,‬ויש מי שפירש דעל‬ ‫המנהג דברכת החודש בשבת שלפני ר"ח‪.‬‬ ‫ר"ח‪ ,‬דאפשר שעושים כן דוגמת קידוש‬ ‫ידיעת המולד קאי ותמוה היכן הוזכר כאן‬ ‫]עיין בערוך השלחן שם שהביא מקור‬ ‫החודש‪ ,‬ואפשר שעושים כן כדי להודיע‬ ‫מולד‪ ,‬אלא נראה דאמוסף שבת קאי‪[.‬‬ ‫למנהג זה מהירושלמי במס' סנהדרין פ"ה‬ ‫לעם מתי יחול ר"ח‪ ,‬והמ"ב כתב כהצד‬ ‫הנה עי' במ"ב שם דאיתא וז"ל ואין‬ ‫ה"ג על המשנה דזה ידע בעיבורו של‬ ‫השני דעושים כן כדי להודיע להעולם‬ ‫ברכת ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים‬ ‫חדש וזה לא ידע דאיתא שם א"ר יוסה‬ ‫מתי יחול ר"ח‪.‬‬ ‫אלא שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח‪.‬‬ ‫כגון אנא דמן יומוי לא צלית מוספא מן‬ ‫ויש לומר דאיכא כמה נידונים הנוגעים‬ ‫עכ"ל‪] .‬ומקורו במג"א בשם היראים וכ"ה‬ ‫דלא ידע אימת ירחא‪ ,‬דהמפרש פירש‬ ‫להני שני צדדים‪ ,‬וכאשר יתבאר בעז"ה‪.‬‬ ‫בעוד ראשונים‪[.‬‬ ‫דאמוסף ראש חודש קאי‪ ,‬והוא תמוה‬ ‫‪ Û‬למה יש "שבת מברכים" לפני ר"ח ולא לפני יו"ט ‪Ü‬‬ ‫וא"כ יש לחלק כך גם בזמן המקדש‪,‬‬ ‫והנה מהו החילוק בזה בין ר"ח לשאר‬ ‫הנה בשלמא אם עושים כן דוגמת‬ ‫דאין צורך לפרסם מתי יהא יו"ט משום‬ ‫יו"ט‪ .‬והנה לכאו' החילוק בזמן המקדש‬ ‫קידוש החודש מובן למה עושים כן דוקא‬ ‫שזהו דבר מפורסם‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫הוא דלא ידעו מתי יקדשו את החודש‬ ‫קודם ר"ח ולא קודם יו"ט‪ ,‬אבל להמבואר‬ ‫ולכן הוצרכו לפרסם ראש חודש‪ ,‬משא"כ‬ ‫במ"ב דעושים כן כדי להודיע מתי יחול‬ ‫]עיין בסוף סימן תק"נ דאיתא וז"ל‬ ‫שאר יו"ט ידעו מתי יחול‪ .‬אבל לכאו'‬ ‫ר"ח‪ ,‬למה רק עושים כן לפני ר"ח ולא‬ ‫בשבת קודם לצום מכריז שליח צבור‬ ‫קשה‪ ,‬דהנה בזה"ז כמו שיודעים מתי‬ ‫לפני יו"ט‪.‬‬ ‫הצום‪ ,‬חוץ מט' באב וצום כפור וצום‬ ‫יחול יו"ט גם יודעים מתי יחול ר"ח ולמה‬ ‫פורים וסימנך אכ"ף עליו פיהו )ומנהג‬ ‫צריכים להודיע מתי יחול ר"ח בזה"ז‪ .‬ועוד‬ ‫והנה היה אפשר לומר שיש ענין מיוחד‬ ‫האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם(‪.‬‬ ‫הרי גם בזמן המקדש בהרבה מקומות‬ ‫בר"ח להודיע מתי חל ר"ח‪ ,‬יותר מבימים‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי שיש הכרזה גם בשבת לפני‬ ‫לא ידעו מתי יחול שאר ימים טובים‪,‬‬ ‫טובים‪ ,‬דעי' במס' סוכה פ' החליל דהשיר‬ ‫התעניות וחזינן דלא הוי דין מיוחד בר"ח‪.‬‬ ‫ואפ"ה לא מצינו שהכריזו בשבת לפני‬ ‫של ר"ח דוחה שאר שירים כדי לפרסם‬ ‫אבל עיי"ש בביאור הגר"א דאיתא וז"ל‬ ‫יו"ט מתי יחול היו"ט‪.‬‬ ‫שהוא ר"ח‪ ,‬ועיי"ש שבר"ח האיברים היו‬ ‫בשבת כו' כיון דברצו תליא ואינן קבועין‬ ‫אלא אפשר שיש לחלק בין ר"ח ליו"ט‬ ‫במקום מיוחד על כבש המזבח כדי‬ ‫וכמש"ל סימן תקס"ב סי"ב אבל תענית‬ ‫באופ"א‪ ,‬דעי' הכא במ"ב שכתב דלפני‬ ‫לפרסם שהוא ר"ח‪ .‬ועי' בשו"ע או"ח סי'‬ ‫אסתר קבוע הוא כמ"ש הרמב"ם דברי‬ ‫ר"ח תשרי לא מברכים החודש‪ ,‬והביא‬ ‫תכ"א שיש מפרשים שזהו הטעם‬ ‫צומות וזעקתם וכן כתב הראב"ד‪ ,‬ומנהג‬ ‫רמז לזה מדכתיב "בכסה ליום חגינו"‪,‬‬ ‫דקוראים פסוקי מוסף ר"ח אחר פרשת‬ ‫)האשכנזים( כו' דכבר קבלו עליהם‪.‬‬ ‫ועי' בשער הציון ס"ק ב' דאיתא וז"ל‬ ‫התמיד‪ .‬הרי שיש יסוד דבעינן לפרסם‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי לפי הגר"א האי הכרזה אינה‬ ‫ועיקר הטעם הוא דכיון דר"ח תשרי הוא‬ ‫מתי חל ר"ח‪ .‬ודוקא בר"ח עושים כל‬ ‫שייכת כלל לברכת החודש‪ ,‬דאין האי‬ ‫יו"ט של ר"ה למותר להזכיר זאת מקודם‬ ‫הני דברים ולא בשאר יו"ט‪ .‬ועד"ז י"ל‬ ‫הכרזה כדי להודיע להעולם מתי יחול‬ ‫ופשוט‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר בשער הציון‬ ‫דרק מודיעים מתי יחול ר"ח ולא שאר‬ ‫התענית אלא האי הכרזה היא קבלת‬ ‫דאין צורך להודיע מתי יחול יו"ט משום‬ ‫יו"ט משום שרק בר"ח יש האי ענין‬ ‫התענית ציבור‪[.‬‬ ‫שכולם מדברים ע"ז וזהו דבר מפורסם‪.‬‬ ‫לפרסם שהוא ר"ח‪.‬‬ ‫‪ Û‬האם ﬠדיף לברך בבוקר בלי ספר תורה ‪Ü‬‬ ‫או במנחה ﬠם ספר תורה‬ ‫להודיע ליותר אנשים מתי יחול ר"ח‪ ,‬והרי‬ ‫והנה ראיתי מביאים מספר מקור חיים‬ ‫הנה המ"ב לא הזכיר המנהג לאחוז ס"ת‬ ‫הודעה זו היא עיקר הטעם דמברכים‬ ‫)סי' רפ"ד ס"ז( דאם שכחו לומר ברכת‬ ‫בשעת ברכת החודש‪ ,‬אבל אחרונים אחרים‬ ‫החודש בשבת‪ .‬אבל לפי אידך צד דמברכים‬ ‫החודש וכבר החזירו את ספר התורה דאין‬ ‫הזכירו האי מנהג וסוברים שהוא מנהג גמור‪.‬‬ ‫החודש דוגמת קידוש החודש אז י"ל‬ ‫לחזור ולהוציאו אלא יברכו את בכרת‬ ‫]עיין בס' אשי ישראל פל"ט הערה י"ד‬ ‫כהמקור חיים דעדיף לעשותו במנחה עם‬ ‫החודש בלא ס"ת‪ ,‬והוסיף שבאופן זה‬ ‫דאיתא בשם הגרח"ק זצ"ל דאף אם הס"ת‬ ‫ס"ת‪ .‬וצע"ע בזה‪.‬‬ ‫עדיף לומר את ברכת החודש בתפילת‬ ‫נצרך למנין אחר כדי לקרוא בו ויש בזה‬ ‫]עיין בספר ימי חנוכה למו"ר הגר"ד כהן‬ ‫מנחה אחרי קרה"ת לפני החזרת ספר‬ ‫טירחא דציבורא להמתין עד שיסיימו הציבור‬ ‫שליט"א )מאמר כ"ג( שביאר )ע"פ הרבה‬ ‫התורה למקומה‪ .‬ע"כ‪ .‬ולענ"ד אפשר דהוספה‬ ‫את ברכת החודש אפ"ה אין לבטל משום‬ ‫מקורות כמבואר שם‪ ,‬ואכמ"ל בזה‪ (,‬דהכח‬ ‫זו תלוי' בב' צדדים הנ"ל‪ ,‬דלפי המ"ב‬ ‫כך את המנהג להחזיק ס"ת בשעת ברכת‬ ‫של כלל ישראל לשלוט על סדר הטבע‬ ‫דעיקר הטעם דמברכים החודש בשבת‬ ‫החודש‪ [.‬עי' במחצה"ש בסי' צ"ו ובאג"מ‬ ‫ולקדש חדשים ולעבר שנים הוא רק ע"י‬ ‫שלפני ר"ח הוא כדי להודיע להעולם מתי‬ ‫או"ח ח"א סי' קמ"ב שביארו הטעם שאוחזים‬ ‫התורה‪ ,‬עיי"ש במה שביאר בענין ברית הקשת‪,‬‬ ‫יחול ר"ח‪ ,‬א"כ לכאו' עדיף לעשותו בבקר‬ ‫הס"ת‪) .‬ואפשר דנפק"מ בין הטעמים אם‬ ‫וי"ל דלכן בשעה שמזכירים קביעות ראש‬ ‫בלי ס"ת מלעשותו במנחה עם ס"ת‪ ,‬דלכאו'‬ ‫יש לאחוז הס"ת בשעת התחינות או רק‬ ‫חודש אוחזים הס"ת להראות שמכח ס"ת זה‬ ‫האסיפה היא יותר גדולה בבקר מבמנחה‪,‬‬ ‫בשעה שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני‪,‬‬ ‫הוא שר"ח פלוני יהיה ביום פלוני‪ .‬עיין‪[.‬‬ ‫ואם מברכים החודש בבקר יש אפשרות‬ ‫וצע"ע בזה‪(.‬‬ ‫‪ Û‬גם הציבור אומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני ‪Ü‬‬ ‫לקדשה באמירת תרי זימני מקודש מקודש‬ ‫במקום אמירת העם מקודש מקודש‪ ,‬א"ש‪,‬‬ ‫הנה לפי הצד דהטעם לברכת החודש הוא‬ ‫כדילפינן מקרא אשר תקראו אותם ומקרא‬ ‫דהא ראינו דהמ"ב כתב דאומרים ברכת‬ ‫כדי להודיע להעולם מתי יחול ר"ח לכאו'‬ ‫דהם יאמרו מועדי‪ ,‬ולכן באמירת ראש הב"ד‬ ‫החודש מעומד דוגמת קידוש החודש ומקורו‬ ‫אינו מובן כלל מנהגינו דאחרי שהש"ץ מכריז‬ ‫שהוא לפסוק הדין תנן שאומר רק פעם‬ ‫מהמג"א‪ ,‬והנה הגרעק"א הקשה על המג"א‬ ‫מתי יחול ר"ח שהעולם חוזרים ואומרים מתי‬ ‫אחת מקודש וכו' משום שאמירתו הוא רק‬ ‫דאיפה מצינו קידוש החודש מעומד ולהיפך‬ ‫יחול ר"ח‪ .‬וצע"ג‪.‬‬ ‫לפס"ד ועניית העם היא המצוה דקידוש‬ ‫ברפ"ג דמס' ר"ה משמע דקידוש החודש‬ ‫אבל אם הטעם הוא משום דוגמת קידוש‬ ‫וע"ז נאמר שיאמרו ב' פעמים מקודש מקודש‬ ‫היה מיושב‪ .‬ועי' בשו"ת אג"מ או"ח ח"א‬ ‫החודש א"כ הוא מובן מאד‪ ,‬דעי' במס' ר"ה‬ ‫ומצוה זו היא למצוה ולא לעכובא וכו' והנה‬ ‫סי' קמ"ב שביאר דעת המג"א וז"ל והנכון‬ ‫דף כד ע"א דאיתא ראש בית דין אומר‬ ‫הדוגמא לנו הוא רק מאמירת העם שהפס"ד‬ ‫לע"ד שהרי מפורש בר"ה דף כ"ד שמתחלה‬ ‫מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש‪.‬‬ ‫כבר היה בב"ד האחרון של ר' הלל וזה היה‬ ‫אומר ראש הב"ד מקודש ואח"כ עונין גם‬ ‫וא"כ י"ל דגם אנו עושים דוגמא לקידוש‬ ‫מעומד משום שהעם עמדו וזה שבר"פ‬ ‫כל העם מקודש מקודש ובודאי העם שנמצא‬ ‫החודש דהש"ץ הוא במקום הראש בית דין‬ ‫ראוהו ב"ד משמע דהיה בישיבה הוא על‬ ‫שם במקום מושב הב"ד לא ישבו אלא‬ ‫והוא פותח ואומר מתי יחול ר"ח‪ ,‬ואח"כ כל‬ ‫אמירת ראש הב"ד שזהו ככל פס"ד שצריך‬ ‫עמדו ורמז לזה בחליצה שג"כ איכא עוד‬ ‫העם אומרים מתי יחול ר"ח במקום הא דכל‬ ‫לאומרו בישיבה וכו' אבל עניית העם שהיה‬ ‫עם שם לבד הב"ד ואיכא מצוה עלייהו לומר‬ ‫העם היו עונים מקודש מקודש‪ .‬וא"ש למאד‪.‬‬ ‫בתרי זימני היה בעמידה וגם כיון שהוא‬ ‫חלוץ הנעל איתא הלשון ביבמות דף ק"ו‬ ‫מצוה לקדש היה זה ככל מעשה מצוה‬ ‫ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם‬ ‫ולפי המ"ב לכאו' צ"ל דהנה עי' שם דהמ"ב‬ ‫שצריך לכתחלה לעשותה מעומד כהלל לולב‬ ‫לומר חלוץ הנעל משמע דשאר העם שנמצאו‬ ‫כתב וז"ל ואין ברכת ר"ח כקידוש החודש‬ ‫ושופר ולכן אנו שמברכין החדש הוא דוגמא‬ ‫בישיבת הב"ד הם עומדים וכ"ש שהעם‬ ‫שהיה מלפנים אלא שמודיעים להעולם מתי‬ ‫להעם צריכים לומר מעומד‪ ,‬ואולי גם הב"ד‬ ‫שנמצאו בישיבת ב"ד דקדוש החדש שהם‬ ‫יחול ר"ח ויזהרו בכל הלכות החודש ומ"מ‬ ‫לא גריעי מהעם למצות הקדוש וענו גם הם‬ ‫סמוכין שלא ישבו אלא היו עומדים שם‬ ‫נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח פלוני ביום‬ ‫עם העם אחר אמירה הראשונה לפס"ד תרי‬ ‫והיה הדין שיאמרו אחר אמירת הב"ד מקודש‬ ‫פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד‪.‬‬ ‫זימני מקודש למצות קידוש ועמדו אז‬ ‫מקודש כדילפינן מקראי‪ ,‬ומשמע לענ"ד‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דאף דעיקר מהות המנהג‬ ‫כבעשיית כל מצוה‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫שעיקר המצוה היא בעניית העם דאמירת‬ ‫הוא להודיע מתי יחול ר"ח‪ ,‬ממילא עומדים‬ ‫הרי להדיא בדברי הגרמ"פ ז"ל דאמירת ר"ח‬ ‫ראש הב"ד הוא פסק הדין שפסקו אחר‬ ‫בשעת ההודעה דוגמת קידוש החודש‪ .‬א"כ‬ ‫פלוני יהיה ביום פלוני הוא במקום מה שהעם‬ ‫חקירתם את העדים שהחודש מקודש וזה‬ ‫עד"ז י"ל דאף דהעיקר הוא כדי להודיע מתי‬ ‫היו עונים מקודש מקודש‪) .‬בעיקר קושיית‬ ‫הוא לעיכובא אף שכבר הדבר ברור משום‬ ‫יחול ר"ח‪ ,‬ממילא גם העולם אומרים ר"ח‬ ‫הגרעק"א יש סוברים דאפילו אמירת מקודש‬ ‫שצריך שיהי' ע"פ פסק דין של הב"ד כמפורש‬ ‫פלוני יהיה ביום פלוני דוגמת קידוש החודש‬ ‫ע"י הראב"ד היה בעמידה‪ ,‬עי' בדעת תורה‬ ‫בריש ראוהו ב"ד נחקרו העדים ולא הספיקו‬ ‫דהעם אמרו מקודש‪.‬‬ ‫סי' תי"ז ובס' משנת יעב"ץ הל' ר"ח סימן‬ ‫לומר מקודש עד שחשיכה הר"ז מעובר‪,‬‬ ‫הנה עצם הדבר שכתבנו דאמירת העולם‬ ‫א' במה שביאר דבריו‪(.‬‬ ‫אבל אחר שפסקו הב"ד מצוה על העם‬ ‫"ראש חודש פלוני יהיה ביום פלוני" הוא‬ ‫‪ Û‬המנהג להכריז המולד ‪Ü‬‬ ‫לעמוד בעת שמברכין החודש דוגמת קידוש‬ ‫שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים‬ ‫הנה המנהג הוא דקודם שמכריזים באיזה יום‬ ‫החודש שהיה מעומד ונראה דלכן המנהג‬ ‫ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח‬ ‫יחול ר"ח דמכריזים את המולד‪ .‬והנה לפי הצד‬ ‫לידע המולד בעת שמברכין החודש דהב"ד‬ ‫בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר אם‬ ‫דהטעם לברכת החודש הוא כדי להודיע להעולם‬ ‫כשקידשו פשיטא שבלא ידיעת המולד לא‬ ‫ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל‬ ‫מתי יחול ר"ח לכאו' אינו מובן כלל למה‬ ‫היו מקדשין‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫היום כולו שהוא יום שלשים אם באו עדים‬ ‫מכריזים המולד )וא"ש שהמ"ב לא הזכיר זה(‬ ‫ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין‬ ‫אבל אם הטעם הוא משום דוגמת קידוש‬ ‫ולפי המ"ב לכאו' גם בזה צ"ל דאף דעיקר‬ ‫אותו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫החודש א"כ הוא מובן מאד דזהו דוגמת קידוש‬ ‫מהות המנהג הוא להודיע מתי יחול ר"ח‪ ,‬ממילא‬ ‫שו"ר בערוך השלחן סי' תי"ז שביאר דין‬ ‫החודש דיודעים מתי הוא המולד ועפ"ז מאספים‬ ‫גם מכריזים המולד דומיא דמה שכתבנו דממילא‬ ‫קידוש החודש בזמן שקידשו ע"פ הראי'‪,‬‬ ‫לקדש החודש‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א‬ ‫העולם אומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני‬ ‫וז"ל ולזכרון זה אנו עומדים ומברכים את‬ ‫מהל' קידוש החודש ה"ו וז"ל בית דין מחשבין‬ ‫דוגמת קידוש החודש דהעם אמרו מקודש‪.‬‬ ‫החודש ר"ח פלוני ביום פלוני וכו' ולכן מנהגינו‬ ‫בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינים‬ ‫‪" Û‬שבת מברכים" ‪Ü‬‬ ‫להפוך הצירופים מדין לרחמים כמו שכתבתי‬ ‫שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני כדי‬ ‫הנה בשעת ההכרזה מתי יחול ר"ח אנו אומרים‬ ‫לעיל אות ד'(‪ ,‬ובזה פירשנו מה שאמרו רז"ל‬ ‫להודיע‪ ,‬ממילא מברכים הברכות והתחינות‬ ‫תחינות ובקשות על החודש הבא ועל הגאולה‪.‬‬ ‫)מדרש תהלים צא( מפני מה ישראל מתפללין‬ ‫דוגמת קידוש החודש‪.‬‬ ‫והנה בשלמא אם הטעם למנהג ברכת החודש‬ ‫ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם‬ ‫אלא דהנה לפי ב' הצדדים הנ"ל יש להעיר‬ ‫הוא דוגמת קידוש החודש א"כ מובן למה יש‬ ‫שנאמר אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו‬ ‫בזה‪ ,‬דהנה לפי הני ב' צדדים העיקר הוא מה‬ ‫ענין דברכות ותחינות‪ ,‬דאפשר דגם בקידוש‬ ‫)תהלים צא ח(‪ ,‬ע"כ דבריהם‪ ,‬והדבר הוא לתימא‬ ‫שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני‪ ,‬והברכות‬ ‫החודש ממש היה ברכות ותחינות‪ ,‬עי' במס'‬ ‫מי הוא מישראל שאינו יודע את השם הנכתב‬ ‫והתחינות אינם עיקר‪ .‬ויש להעיר דהרי המ"ב‬ ‫סופרים פי"ט הלכה ט' והלכה י'‪ .‬ועי' בסידור‬ ‫והנקרא‪ ,‬ופירשנו שאינו יודע הצירוף השייך‬ ‫בעצמו כתב וז"ל מנהג קדמונינו לברך את‬ ‫ריעב"ץ מה שכתב בזה‪] .‬והנה עיין במס' סופרים‬ ‫לכל חדש בזמן התפלה שהוא מתפלל‪ ,‬הבן‬ ‫החודש בשבת שלפני ראש חודש‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי‬ ‫שם דבהלכה ט' הוזכרו ב' ברכות חוץ מבפה"ג‪,‬‬ ‫הדבר‪ .‬ועל כן נקראו הירחים חד"ש בגימ' י"ב‬ ‫דהאי מנהג נקרא בשם "לברך את החודש"‪.‬‬ ‫וא' מהם מיירי בגאולה‪ ,‬ואפשר דבהלכה י'‬ ‫צירופי הוי"ה‪ ,‬והנה שבת נקרא בזהר )ח"ב ר"ה‬ ‫ומשמע מזה דהעיקר הוא מה שמברכים את‬ ‫הוזכר עוד ברכה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואפשר דעפ"ז סידרו‬ ‫ע"א( יומא דנשמתא‪ ,‬דהוא נשמת הזמן וכל‬ ‫החודש שיהא חודש של חיים ושלום וכל‬ ‫בברכת החודש ג' תחינות‪ ,‬יהי רצון וכו' מי‬ ‫חדשי השנה המה אצלו כגוף לגבי הנשמה‪,‬‬ ‫הדברים שמתפללים עליהם‪ .‬ועי' גם ברמ"א‬ ‫שעשה ניסים וכו' ויחדשהו וכו'‪ ,‬וא' מהם דהיינו‬ ‫וזהו שאמרו רז"ל )ב"ר פ"י ט'( ויכל אלקים‬ ‫באו"ח סוף סי' רפ"ד שכתב וז"ל וג"כ נוהגין‬ ‫מי שעשה ניסים וכו' מיירי בהגאולה‪) [.‬הנה‬ ‫ביום השביעי מלאכתו וכו' ביום הששי מיבעיא‬ ‫לומר אב הרחמים ובכל יום שא"א בו צו"צ אין‬ ‫לפי צד זה דהתחינות הם דוגמת התחינות‬ ‫ליה‪ ,‬אלא מה היה העולם חסר מנוחה‪ ,‬באת‬ ‫אומרים אותו וכן כשיש חתונה או מילה ויש‬ ‫שאמרו בשעת קידוש החודש אפשר דמיושב‬ ‫שבת באת מנוחה‪ ,‬ואנחנו לא נדע הרי מנוחה‬ ‫מקומות שא"א אותו כשמברכין החדש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תמיהת הערוך השלחן בסי' תי"ז וז"ל מה‬ ‫אינה בריאה רק העדר עשיה‪ ,‬אבל תדע‪,‬‬ ‫והנה למעשה המנהג הוא לקרוא להאי שבת‬ ‫שאומרים היהי רצון מקודם תמיהני היאך מותר‬ ‫שהעבדות והשעבוד מצד החומר שהוא גופניי‬ ‫בשם "שבת מברכים"‪ ,‬ושוב משמע דהעיקר‬ ‫להתפלל בשבת תפלה חדשה מה שאינה בטופס‬ ‫)כמו שאמרו על עבדים עם הדומה לחמור הוא‬ ‫הוא מה שמברכים את החודש שיהא חודש‬ ‫ברכות אלא תפלה בפנ"ע ומבקשים על פרנסה‬ ‫החומר(‪ ,‬והמנוחה והחירות הוא מפעולת הצורה‬ ‫טוב‪ ,‬ולכאו' זהו דלא כב' הצדדים הנ"ל לכאורה‬ ‫ושארי צרכים ואיך מותר בשבת וכו' מי התיר‬ ‫היא הנשמה‪ ,‬על כן כל הנבראים שנבראו בששת‬ ‫בביאור הטעם דברכת החודש‪.‬‬ ‫לנו לקבוע תפלה חדשה בשבת ואי איישר חילי‬ ‫ימי המעשה וששת ימי המעשה בכלל )כי הזמן‬ ‫]שו"ר בס' בני יששכר מאמרי ר"ח )מאמר‬ ‫אבטלינה אך קשה לשנות המנהג וצע"ג‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוא נברא ג"כ כדכתיב כי ששת ימים עשה‬ ‫א'‪:‬י"א( שגם הוא כתב שיש ענין מיוחד בשבת‬ ‫די"ל דכיון דעושים התחינות דוגמת התחינות‬ ‫וכו' ולא כתיב בששת( הנה היו כגוף בלא‬ ‫שלפני ר"ח שקשור לר"ח ואינה הודעה בעלמא‬ ‫שעשו בקידוש החודש דלית בזה איסור‪ .‬עי'‪(.‬‬ ‫נשמה קודם בריאת השבת עד שנברא יום‬ ‫וז"ל נוהגין בכל תפוצות הגולה שמברכין את‬ ‫אבל אם הטעם למנהג ברכת החודש הוא להודיע‬ ‫השבת הוא המנוחה היינו נשמת כל הזמן‬ ‫החדש הבא לטובה בשבת שלפניו )והוא במקום‬ ‫מתי יחול ר"ח למה יש בזה ברכות ותחינות‪.‬‬ ‫והנבראים‪ ,‬על כן שבת נקרא יומא דנשמתא‬ ‫קידוש החדש(‪ ,‬וטעמא בעי למה דוקא בשבת‪,‬‬ ‫אלא דראינו לעיל דהמ"ב כתב וז"ל ואין ברכת‬ ‫נשמת כל הזמן‪ ,‬הנה לפי"ז על כרחך בשבת‬ ‫)הגם דעל פי פשוטו יש בנותן טעם דבימות‬ ‫ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים אלא‬ ‫מאירין כל הי"ב צירופי הוי"ה שבכל חדשי‬ ‫החול העם טרודין בגולה על המחיה ועל הכלכלה‬ ‫שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח ויזהרו בכל‬ ‫השנה‪ ,‬על כן בהתקדש היום מקדשין על כו"ס‬ ‫ואין מתקבצין כל כך לבית הכנסת ולבית‬ ‫הלכות החודש ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת‬ ‫יי"ן )בגימטריא ששה צירופי הוי"ה(‪ ,‬ועל לחם‬ ‫המדרש ובפרט בני הכפרים משא"כ בשבת זמן‬ ‫ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמת קידוש החודש‬ ‫משנה‪ ,‬ב' פעמים לח"ם )ג"כ בגימטריא ששה‬ ‫קהילה אז מודיעין מתי יחול החדש ואגב מברכין‬ ‫שהיה מעומד‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר כנ"ל דאף‬ ‫צירופי הוי"ה( הרי י"ב צירופי הוי"ה‪ ,‬ומעתה‬ ‫אותו שיחול לטובה ולחיים‪ ,‬אעפי"כ עדיין צריכין‬ ‫דאין עיקר הטעם משום דוגמת קידוש החודש‬ ‫תמצא טוב טעם ודעת למנהג ישראל תורה‬ ‫אנו למודעי ולא דבר ריק הוא(‪ ,‬ונ"ל דידוע הוא‬ ‫אפ"ה מאחר שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום‬ ‫שמברכין את כל חדש בחדשו ביום השבת‬ ‫די"ב חדשי השנה המה נגד י"ב צירופי הוי"ה‪,‬‬ ‫פלוני כדי להודיע ממילא עומדים דוגמת קידוש‬ ‫להאיר בו הצירוף המגיע לו‪ ,‬הבן הדבר‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בכל חדש מאיר צירוף אחר‪ ,‬ובתפלה צריך לכוין‬ ‫החודש‪ .‬וא"כ עד"ז י"ל דאף דאין עיקר הטעם‬ ‫והדברים הם למעלה מהשגתי‪[.‬‬ ‫בכל חדש הצירוף המיוחד לו )ולפעמים פועלים‬ ‫משום דוגמת קידוש החודש אפ"ה מאחר‬ ‫בני קטורה‬ ‫ויקם שדה עפרון וגו' לאברהם למקנה וגו' ]כ"ג‪ ,‬י"ז[‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬וזה לשונו – 'ויקם שדה עפרון'‪ ,‬תקומה היתה לו‪ ,‬שיצא מיד הדיוט‬ ‫הנה יש ענין בסוף סידרין שנראה מאד תמוה לכאורה‪,‬‬ ‫ליד מלך‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויתכן להוסיף ביאור בזה‪ ,‬על פי דברי ה'מסילת ישרים' בפרק א'‪,‬‬ ‫דאחרי שאברהם כבר היה זקן בא בימים כתיב "ויסף‬ ‫שעילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו‬ ‫יתברך‪ ,‬ועיין שם שהביא על זה מאי דאיתא בחולין דף צ"א ע"ב בענין אבני המקום‬ ‫אברהם ויקח אשה ושמה קטורה‪ ,‬ותלד לו את זמרן‬ ‫שלקח יעקב ושם מראשותיו‪ ,‬שנתקבצו כולן למקום אחד‪ ,‬והיתה כל אחת אומרת‬ ‫ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח"‪,‬‬ ‫'עלי יניח צדיק ראשו'‪ .‬וזהו שאמר הכתוב גם כאן‪ ,‬שקנין השדה לאברהם אבינו נחשב‬ ‫'תקומה' להשדה‪ ,‬שהרי נהיתה בכך משמשת האדם השלם‪ ,‬וזהו 'עילוי גדול' לה‪.‬‬ ‫הרי דהוליד ששה בנים‪.‬‬ ‫ויקוד האיש וישתחו לה'‪ ,‬ויאמר ברוך ה' אלקי‬ ‫ומלבד מהקושי בדבר דלמה זה לא חשיב לנס‬ ‫אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני‬ ‫שזקן הוליד ששה בנים‪ ,‬אבל גם קשה דמהו ה"תועלת"‬ ‫בדרך נחני ה' וגו' ]כ"ד‪ ,‬כ"ו–כ"ז[‬ ‫דכל הני בנים‪ ,‬דהמפרשים ביארו דעל ידי שאברהם‬ ‫ובמדרש )בראשית רבה פ"ס סימן ו'( איתא‪' ,‬ויקוד האיש וישתחו להשם' – מכאן‬ ‫הוליד ישמעאל לפני יצחק ויצחק הוליד עשו לפני‬ ‫שמודים על בשורה טובה‪ .‬והנה להלן בפסוק נ"ב כתוב‪' ,‬ויהי כאשר שמע עבד‬ ‫אברהם את דבריהם וישתחו ארצה להשם'‪ .‬ופירש רש"י שם‪ ,‬וזה לשונו ‪' -‬וישתחו‬ ‫יעקב‪ ,‬יצחק ויעקב יצאו מבוררים מפסולת‪ ,‬אבל‬ ‫ארצה'‪ ,‬מכאן שמודים על בשורה טובה‪.‬‬ ‫אחרי שאברהם כבר הוליד יצחק‪" ,‬למה" הוליד כל‬ ‫ונראה דשתי הודאות הן על שני ענינים‪ ,‬שההודאה כאן היא על זה שמצא את‬ ‫האשה הראויה ליצחק‪ ,‬ואף שעדיין לא נשלם הדבר‪ ,‬כי אולי לא תאבה האשה‪,‬‬ ‫הני בנים‪.‬‬ ‫מכל מקום יש לו להודות על עצם הדבר שהנחהו השם בית אחי אדוניו‪ ,‬והיינו‬ ‫שהצליח למצוא את אותה האשה שנשלח לקחתה‪ .‬וההודאה דלהלן היא על מה‬ ‫שהענין בא לידי גמר‪ ,‬והסכימו לבן ובתואל שתלקח רבקה לאשה ליצחק‪.‬‬ ‫ושו"מ דברים במפרשים ליישב כל זה‪ .‬עיין הכא‬ ‫וצריך לומר‪ ,‬דאף שבאמת עיקר החסד וההטבה שבזה הוא עם יצחק‪ ,‬מכל מקום‬ ‫בספורנו דאיתא וז"ל ותלד לו את זמרן‪ .‬גדלה אותם‬ ‫מכיון שאליעזר היה שמח בטובה זו שנעשית עם יצחק‪ ,‬חשיבא נמי 'בשורה טובה'‬ ‫לאליעזר‪ ,‬ויש לו להודות ולהשתחוות להשם עליה‪ ,‬וכמו שמצינו כעין זה בטור‬ ‫בביתו‪ .‬על דרך חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל‬ ‫וברמ"א או"ח סימן רי"ט סעיף ד'‪ ,‬שאם רצה אדם לברך ברכת 'הגומל' על הצלת‬ ‫שגדלה אותם שלא היו בניה כלל כי אמנם אברהם‬ ‫חבירו שהוא שמח בטובתו‪ ,‬הרשות בידו‪ ,‬וליכא בזה משום 'ברכה לבטלה'‪ ,‬הואיל‬ ‫ואינו מברך אלא דרך שבח והודאה למקום על טובת חבירו ששמח בה‪ ,‬כדרך בני‬ ‫לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל כמבואר בדברי‬ ‫אדם שמשבחים למקום על הטובה שהזמין להם‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הימים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ותאמר לו אדני אתה נשבעת וגו' לאמתך‪ ,‬כי שלמה בנך‬ ‫ועיין הכא בחומת אנך להחיד"א דאיתא וז"ל ותלד‬ ‫ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי‪ ,‬ומדוע מלך אדוניהו ]הפטרה[‬ ‫לו את זמרן וכו' ימים רבים הוקשה לי לפי מה שאמרו‬ ‫נראה הביאור בזה‪ ,‬על פי המבואר ברמב"ם פ"א ממלכים ה"ח וה"ט‪ ,‬ובהשגת‬ ‫רז"ל שהסיגים שהיו באאע"ה מכח תרח ואמתלאי‬ ‫הראב"ד שם‪ ,‬דאף שעיקר המלוכה היא לדוד‪ ,‬מכל מקום אם יעמיד נביא מלך‬ ‫משאר שבטי ישראל הרי זה מלך‪ ,‬וכל מצוות המלכות נוהגות בו‪ ,‬אלא דלדעת‬ ‫הלכו להגר ונשאר זך ונקי ואז הוליד את יצחק נקי‬ ‫הרמב"ם תפסוק המלכות מביתו‪ ,‬דרק מלכות בית דוד המה עומדים לעולם‪ ,‬כמו‬ ‫שכתוב 'כסאך יהיה נכון עד עולם'‪ ,‬ואילו לדעת הראב"ד‪ ,‬אילו יהיה מלך כשר ובניו‬ ‫ובר וקדוש‪.‬‬ ‫כשרין‪ ,‬לא תפסוק המלכות מזרעו‪ ,‬אלא תהיה מלכותו שניה למלכות בית דוד‪ ,‬כמו‬ ‫קיסר ופלגא קיסר‪ ,‬ע"ש‪ .‬הרי מבואר‪ ,‬דאף דעיקר המלכות היא של בית דוד‪ ,‬מכל‬ ‫אם כן אחר כל זה איך הוליד כל אלה מקטורה‬ ‫מקום שייך שתהיה עוד מלכות אחרת שניה לה‪ ,‬וזהו דאחר שנשבע דוד ששלמה‬ ‫יהיה מלך אחריו‪ ,‬הוסיף עוד שהוא ישב על כסאו‪ ,‬לומר שלא רק שתהיה לו מלכות‬ ‫ועמ"ש בזה קצת בפתח עינים בסנהדרין על דף‬ ‫בעלמא‪ ,‬אלא שתהיה לו ישיבה על כסא דוד‪ ,‬שהיא עיקר המלכות‪ ,‬והוא יהיה‬ ‫צ"א‪.‬‬ ‫ההמשך של מלכות בית דוד‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות )עשה שס"ב(‪,‬‬ ‫דההמשך של מלכות בית דוד הוא רק מזרע שלמה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬דכל טענת בת שבע לדוד היתה מיוסדת על זה‪ ,‬דאילו לא היתה‬ ‫ואחר זמן מצאתי בס' לקוטי תורה הגדול לגורי‬ ‫השבועה רק ששלמה יהיה מלך‪ ,‬לא היה לה טענה כלל על בקשת אדוניהו לישב על‬ ‫האר"י זצ"ל כ"י שעמד בחקירה זו‪.‬‬ ‫כסא דוד‪ ,‬דהרי עדיין אפשר שיהיה שלמה מלך כשני לו‪ ,‬ובזה תתקיים השבועה‪ ,‬ורק‬ ‫מכיון שהשבועה היתה דשלמה הוא יהיה ההמשך של מלכות בית דוד‪ ,‬לכן מה שמבקש‬ ‫אדוניהו לישב על כסא דוד הוא היפך השבועה‪ ,‬וזו היה טענתה של בת שבע לדוד‪ ,‬דהרי‬ ‫ותירץ דבני קטורה הם גבורות מפני שעתידין להיות‬ ‫נשבע דשלמה הוא ישב על כסאו‪ ,‬ומדוע מלך אדוניהו‪ ,‬ולא נתקיימה שבועתו של דוד‪.‬‬ ‫לישראל עבדים לעתיד לבא ע"כ‪ ,‬והם מפלאות תמים‬ ‫וכן הוא בפסוק להלן ‪' -‬ועתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי‬ ‫ישב על כסא אדוני המלך אחריו'‪ ,‬וזה כמו שנתבאר‪ ,‬שעיקר טענתה היה שנשבע‬ ‫דעים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דשלמה הוא ישב על כסאו‪ ,‬והיינו שהוא יהיה המשך מלכות בית דוד‪ ,‬וכמו שנתבאר‪.‬‬