עמק השבוע · Eimek Hashuvia — חיי שרה (2026-11-02)

פרשת חיי שרה תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלט
שנה ג
Ûשני צדדים בהטﬠם שמברכים החודש Ü
בשבת שלפני ר"ח
הרי שיש בתוה"ד שני צדדים מהו מהות דכיון דיודע שצריך להתפלל מוסף פשיטא עיין במ"ב בסימן תי"ז ס"ק א' שהביא
המנהג לברך את החודש בשבת שלפני שיודע שהיום ר"ח ,ויש מי שפירש דעל המנהג דברכת החודש בשבת שלפני ר"ח.
ר"ח ,דאפשר שעושים כן דוגמת קידוש ידיעת המולד קאי ותמוה היכן הוזכר כאן ]עיין בערוך השלחן שם שהביא מקור
החודש ,ואפשר שעושים כן כדי להודיע מולד ,אלא נראה דאמוסף שבת קאי[. למנהג זה מהירושלמי במס' סנהדרין פ"ה
לעם מתי יחול ר"ח ,והמ"ב כתב כהצד הנה עי' במ"ב שם דאיתא וז"ל ואין ה"ג על המשנה דזה ידע בעיבורו של
השני דעושים כן כדי להודיע להעולם ברכת ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים חדש וזה לא ידע דאיתא שם א"ר יוסה
מתי יחול ר"ח. אלא שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח. כגון אנא דמן יומוי לא צלית מוספא מן
ויש לומר דאיכא כמה נידונים הנוגעים עכ"ל] .ומקורו במג"א בשם היראים וכ"ה דלא ידע אימת ירחא ,דהמפרש פירש
להני שני צדדים ,וכאשר יתבאר בעז"ה. בעוד ראשונים[. דאמוסף ראש חודש קאי ,והוא תמוה
Ûלמה יש "שבת מברכים" לפני ר"ח ולא לפני יו"ט Ü
וא"כ יש לחלק כך גם בזמן המקדש, והנה מהו החילוק בזה בין ר"ח לשאר הנה בשלמא אם עושים כן דוגמת
דאין צורך לפרסם מתי יהא יו"ט משום יו"ט .והנה לכאו' החילוק בזמן המקדש קידוש החודש מובן למה עושים כן דוקא
שזהו דבר מפורסם .וצע"ע בזה. הוא דלא ידעו מתי יקדשו את החודש קודם ר"ח ולא קודם יו"ט ,אבל להמבואר
ולכן הוצרכו לפרסם ראש חודש ,משא"כ במ"ב דעושים כן כדי להודיע מתי יחול
]עיין בסוף סימן תק"נ דאיתא וז"ל שאר יו"ט ידעו מתי יחול .אבל לכאו' ר"ח ,למה רק עושים כן לפני ר"ח ולא
בשבת קודם לצום מכריז שליח צבור קשה ,דהנה בזה"ז כמו שיודעים מתי לפני יו"ט.
הצום ,חוץ מט' באב וצום כפור וצום יחול יו"ט גם יודעים מתי יחול ר"ח ולמה
פורים וסימנך אכ"ף עליו פיהו )ומנהג צריכים להודיע מתי יחול ר"ח בזה"ז .ועוד והנה היה אפשר לומר שיש ענין מיוחד
האשכנזים שלא להכריז שום אחד מהם(. הרי גם בזמן המקדש בהרבה מקומות בר"ח להודיע מתי חל ר"ח ,יותר מבימים
עכ"ל .הרי שיש הכרזה גם בשבת לפני לא ידעו מתי יחול שאר ימים טובים, טובים ,דעי' במס' סוכה פ' החליל דהשיר
התעניות וחזינן דלא הוי דין מיוחד בר"ח. ואפ"ה לא מצינו שהכריזו בשבת לפני של ר"ח דוחה שאר שירים כדי לפרסם
אבל עיי"ש בביאור הגר"א דאיתא וז"ל יו"ט מתי יחול היו"ט. שהוא ר"ח ,ועיי"ש שבר"ח האיברים היו
בשבת כו' כיון דברצו תליא ואינן קבועין אלא אפשר שיש לחלק בין ר"ח ליו"ט במקום מיוחד על כבש המזבח כדי
וכמש"ל סימן תקס"ב סי"ב אבל תענית באופ"א ,דעי' הכא במ"ב שכתב דלפני לפרסם שהוא ר"ח .ועי' בשו"ע או"ח סי'
אסתר קבוע הוא כמ"ש הרמב"ם דברי ר"ח תשרי לא מברכים החודש ,והביא תכ"א שיש מפרשים שזהו הטעם
צומות וזעקתם וכן כתב הראב"ד ,ומנהג רמז לזה מדכתיב "בכסה ליום חגינו", דקוראים פסוקי מוסף ר"ח אחר פרשת
)האשכנזים( כו' דכבר קבלו עליהם. ועי' בשער הציון ס"ק ב' דאיתא וז"ל התמיד .הרי שיש יסוד דבעינן לפרסם
עכ"ל .הרי לפי הגר"א האי הכרזה אינה ועיקר הטעם הוא דכיון דר"ח תשרי הוא מתי חל ר"ח .ודוקא בר"ח עושים כל
שייכת כלל לברכת החודש ,דאין האי יו"ט של ר"ה למותר להזכיר זאת מקודם הני דברים ולא בשאר יו"ט .ועד"ז י"ל
הכרזה כדי להודיע להעולם מתי יחול ופשוט .עכ"ל .הרי מבואר בשער הציון דרק מודיעים מתי יחול ר"ח ולא שאר
התענית אלא האי הכרזה היא קבלת דאין צורך להודיע מתי יחול יו"ט משום יו"ט משום שרק בר"ח יש האי ענין
התענית ציבור[. שכולם מדברים ע"ז וזהו דבר מפורסם. לפרסם שהוא ר"ח.
Ûהאם ﬠדיף לברך בבוקר בלי ספר תורה Ü
או במנחה ﬠם ספר תורה
להודיע ליותר אנשים מתי יחול ר"ח ,והרי והנה ראיתי מביאים מספר מקור חיים הנה המ"ב לא הזכיר המנהג לאחוז ס"ת
הודעה זו היא עיקר הטעם דמברכים )סי' רפ"ד ס"ז( דאם שכחו לומר ברכת בשעת ברכת החודש ,אבל אחרונים אחרים
החודש בשבת .אבל לפי אידך צד דמברכים החודש וכבר החזירו את ספר התורה דאין הזכירו האי מנהג וסוברים שהוא מנהג גמור.
החודש דוגמת קידוש החודש אז י"ל לחזור ולהוציאו אלא יברכו את בכרת ]עיין בס' אשי ישראל פל"ט הערה י"ד
כהמקור חיים דעדיף לעשותו במנחה עם החודש בלא ס"ת ,והוסיף שבאופן זה דאיתא בשם הגרח"ק זצ"ל דאף אם הס"ת
ס"ת .וצע"ע בזה. עדיף לומר את ברכת החודש בתפילת נצרך למנין אחר כדי לקרוא בו ויש בזה
]עיין בספר ימי חנוכה למו"ר הגר"ד כהן מנחה אחרי קרה"ת לפני החזרת ספר טירחא דציבורא להמתין עד שיסיימו הציבור
שליט"א )מאמר כ"ג( שביאר )ע"פ הרבה התורה למקומה .ע"כ .ולענ"ד אפשר דהוספה את ברכת החודש אפ"ה אין לבטל משום
מקורות כמבואר שם ,ואכמ"ל בזה (,דהכח זו תלוי' בב' צדדים הנ"ל ,דלפי המ"ב כך את המנהג להחזיק ס"ת בשעת ברכת
של כלל ישראל לשלוט על סדר הטבע דעיקר הטעם דמברכים החודש בשבת החודש [.עי' במחצה"ש בסי' צ"ו ובאג"מ
ולקדש חדשים ולעבר שנים הוא רק ע"י שלפני ר"ח הוא כדי להודיע להעולם מתי או"ח ח"א סי' קמ"ב שביארו הטעם שאוחזים
התורה ,עיי"ש במה שביאר בענין ברית הקשת, יחול ר"ח ,א"כ לכאו' עדיף לעשותו בבקר הס"ת) .ואפשר דנפק"מ בין הטעמים אם
וי"ל דלכן בשעה שמזכירים קביעות ראש בלי ס"ת מלעשותו במנחה עם ס"ת ,דלכאו' יש לאחוז הס"ת בשעת התחינות או רק
חודש אוחזים הס"ת להראות שמכח ס"ת זה האסיפה היא יותר גדולה בבקר מבמנחה, בשעה שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני,
הוא שר"ח פלוני יהיה ביום פלוני .עיין[. ואם מברכים החודש בבקר יש אפשרות וצע"ע בזה(.
Ûגם הציבור אומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני Ü
לקדשה באמירת תרי זימני מקודש מקודש במקום אמירת העם מקודש מקודש ,א"ש, הנה לפי הצד דהטעם לברכת החודש הוא
כדילפינן מקרא אשר תקראו אותם ומקרא דהא ראינו דהמ"ב כתב דאומרים ברכת כדי להודיע להעולם מתי יחול ר"ח לכאו'
דהם יאמרו מועדי ,ולכן באמירת ראש הב"ד החודש מעומד דוגמת קידוש החודש ומקורו אינו מובן כלל מנהגינו דאחרי שהש"ץ מכריז
שהוא לפסוק הדין תנן שאומר רק פעם מהמג"א ,והנה הגרעק"א הקשה על המג"א מתי יחול ר"ח שהעולם חוזרים ואומרים מתי
אחת מקודש וכו' משום שאמירתו הוא רק דאיפה מצינו קידוש החודש מעומד ולהיפך יחול ר"ח .וצע"ג.
לפס"ד ועניית העם היא המצוה דקידוש ברפ"ג דמס' ר"ה משמע דקידוש החודש אבל אם הטעם הוא משום דוגמת קידוש
וע"ז נאמר שיאמרו ב' פעמים מקודש מקודש היה מיושב .ועי' בשו"ת אג"מ או"ח ח"א החודש א"כ הוא מובן מאד ,דעי' במס' ר"ה
ומצוה זו היא למצוה ולא לעכובא וכו' והנה סי' קמ"ב שביאר דעת המג"א וז"ל והנכון דף כד ע"א דאיתא ראש בית דין אומר
הדוגמא לנו הוא רק מאמירת העם שהפס"ד לע"ד שהרי מפורש בר"ה דף כ"ד שמתחלה מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש.
כבר היה בב"ד האחרון של ר' הלל וזה היה אומר ראש הב"ד מקודש ואח"כ עונין גם וא"כ י"ל דגם אנו עושים דוגמא לקידוש
מעומד משום שהעם עמדו וזה שבר"פ כל העם מקודש מקודש ובודאי העם שנמצא החודש דהש"ץ הוא במקום הראש בית דין
ראוהו ב"ד משמע דהיה בישיבה הוא על שם במקום מושב הב"ד לא ישבו אלא והוא פותח ואומר מתי יחול ר"ח ,ואח"כ כל
אמירת ראש הב"ד שזהו ככל פס"ד שצריך עמדו ורמז לזה בחליצה שג"כ איכא עוד העם אומרים מתי יחול ר"ח במקום הא דכל
לאומרו בישיבה וכו' אבל עניית העם שהיה עם שם לבד הב"ד ואיכא מצוה עלייהו לומר העם היו עונים מקודש מקודש .וא"ש למאד.
בתרי זימני היה בעמידה וגם כיון שהוא חלוץ הנעל איתא הלשון ביבמות דף ק"ו
מצוה לקדש היה זה ככל מעשה מצוה ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם ולפי המ"ב לכאו' צ"ל דהנה עי' שם דהמ"ב
שצריך לכתחלה לעשותה מעומד כהלל לולב לומר חלוץ הנעל משמע דשאר העם שנמצאו כתב וז"ל ואין ברכת ר"ח כקידוש החודש
ושופר ולכן אנו שמברכין החדש הוא דוגמא בישיבת הב"ד הם עומדים וכ"ש שהעם שהיה מלפנים אלא שמודיעים להעולם מתי
להעם צריכים לומר מעומד ,ואולי גם הב"ד שנמצאו בישיבת ב"ד דקדוש החדש שהם יחול ר"ח ויזהרו בכל הלכות החודש ומ"מ
לא גריעי מהעם למצות הקדוש וענו גם הם סמוכין שלא ישבו אלא היו עומדים שם נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח פלוני ביום
עם העם אחר אמירה הראשונה לפס"ד תרי והיה הדין שיאמרו אחר אמירת הב"ד מקודש פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד.
זימני מקודש למצות קידוש ועמדו אז מקודש כדילפינן מקראי ,ומשמע לענ"ד עכ"ל .הרי מבואר דאף דעיקר מהות המנהג
כבעשיית כל מצוה .עכ"ד. שעיקר המצוה היא בעניית העם דאמירת הוא להודיע מתי יחול ר"ח ,ממילא עומדים
הרי להדיא בדברי הגרמ"פ ז"ל דאמירת ר"ח ראש הב"ד הוא פסק הדין שפסקו אחר בשעת ההודעה דוגמת קידוש החודש .א"כ
פלוני יהיה ביום פלוני הוא במקום מה שהעם חקירתם את העדים שהחודש מקודש וזה עד"ז י"ל דאף דהעיקר הוא כדי להודיע מתי
היו עונים מקודש מקודש) .בעיקר קושיית הוא לעיכובא אף שכבר הדבר ברור משום יחול ר"ח ,ממילא גם העולם אומרים ר"ח
הגרעק"א יש סוברים דאפילו אמירת מקודש שצריך שיהי' ע"פ פסק דין של הב"ד כמפורש פלוני יהיה ביום פלוני דוגמת קידוש החודש
ע"י הראב"ד היה בעמידה ,עי' בדעת תורה בריש ראוהו ב"ד נחקרו העדים ולא הספיקו דהעם אמרו מקודש.
סי' תי"ז ובס' משנת יעב"ץ הל' ר"ח סימן לומר מקודש עד שחשיכה הר"ז מעובר, הנה עצם הדבר שכתבנו דאמירת העולם
א' במה שביאר דבריו(. אבל אחר שפסקו הב"ד מצוה על העם "ראש חודש פלוני יהיה ביום פלוני" הוא
Ûהמנהג להכריז המולד Ü
לעמוד בעת שמברכין החודש דוגמת קידוש שיודעין מקומות הכוכבים ומהלכם וחוקרים הנה המנהג הוא דקודם שמכריזים באיזה יום
החודש שהיה מעומד ונראה דלכן המנהג ומדקדקים עד שידעו אם אפשר שיראה הירח יחול ר"ח דמכריזים את המולד .והנה לפי הצד
לידע המולד בעת שמברכין החודש דהב"ד בזמנו שהוא ליל שלשים או אי אפשר אם דהטעם לברכת החודש הוא כדי להודיע להעולם
כשקידשו פשיטא שבלא ידיעת המולד לא ידעו שאפשר שיראה יושבין ומצפין לעדים כל מתי יחול ר"ח לכאו' אינו מובן כלל למה
היו מקדשין .עכ"ל. היום כולו שהוא יום שלשים אם באו עדים מכריזים המולד )וא"ש שהמ"ב לא הזכיר זה(
ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם מקדשין אבל אם הטעם הוא משום דוגמת קידוש
ולפי המ"ב לכאו' גם בזה צ"ל דאף דעיקר אותו .עכ"ל. החודש א"כ הוא מובן מאד דזהו דוגמת קידוש
מהות המנהג הוא להודיע מתי יחול ר"ח ,ממילא שו"ר בערוך השלחן סי' תי"ז שביאר דין החודש דיודעים מתי הוא המולד ועפ"ז מאספים
גם מכריזים המולד דומיא דמה שכתבנו דממילא קידוש החודש בזמן שקידשו ע"פ הראי', לקדש החודש ,וכמו שכתב הרמב"ם בפ"א
העולם אומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני וז"ל ולזכרון זה אנו עומדים ומברכים את מהל' קידוש החודש ה"ו וז"ל בית דין מחשבין
דוגמת קידוש החודש דהעם אמרו מקודש. החודש ר"ח פלוני ביום פלוני וכו' ולכן מנהגינו בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינים
" Ûשבת מברכים" Ü
להפוך הצירופים מדין לרחמים כמו שכתבתי שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני כדי הנה בשעת ההכרזה מתי יחול ר"ח אנו אומרים
לעיל אות ד'( ,ובזה פירשנו מה שאמרו רז"ל להודיע ,ממילא מברכים הברכות והתחינות תחינות ובקשות על החודש הבא ועל הגאולה.
)מדרש תהלים צא( מפני מה ישראל מתפללין דוגמת קידוש החודש. והנה בשלמא אם הטעם למנהג ברכת החודש
ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם אלא דהנה לפי ב' הצדדים הנ"ל יש להעיר הוא דוגמת קידוש החודש א"כ מובן למה יש
שנאמר אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו בזה ,דהנה לפי הני ב' צדדים העיקר הוא מה ענין דברכות ותחינות ,דאפשר דגם בקידוש
)תהלים צא ח( ,ע"כ דבריהם ,והדבר הוא לתימא שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום פלוני ,והברכות החודש ממש היה ברכות ותחינות ,עי' במס'
מי הוא מישראל שאינו יודע את השם הנכתב והתחינות אינם עיקר .ויש להעיר דהרי המ"ב סופרים פי"ט הלכה ט' והלכה י' .ועי' בסידור
והנקרא ,ופירשנו שאינו יודע הצירוף השייך בעצמו כתב וז"ל מנהג קדמונינו לברך את ריעב"ץ מה שכתב בזה] .והנה עיין במס' סופרים
לכל חדש בזמן התפלה שהוא מתפלל ,הבן החודש בשבת שלפני ראש חודש .עכ"ל .הרי שם דבהלכה ט' הוזכרו ב' ברכות חוץ מבפה"ג,
הדבר .ועל כן נקראו הירחים חד"ש בגימ' י"ב דהאי מנהג נקרא בשם "לברך את החודש". וא' מהם מיירי בגאולה ,ואפשר דבהלכה י'
צירופי הוי"ה ,והנה שבת נקרא בזהר )ח"ב ר"ה ומשמע מזה דהעיקר הוא מה שמברכים את הוזכר עוד ברכה ,עיי"ש .ואפשר דעפ"ז סידרו
ע"א( יומא דנשמתא ,דהוא נשמת הזמן וכל החודש שיהא חודש של חיים ושלום וכל בברכת החודש ג' תחינות ,יהי רצון וכו' מי
חדשי השנה המה אצלו כגוף לגבי הנשמה, הדברים שמתפללים עליהם .ועי' גם ברמ"א שעשה ניסים וכו' ויחדשהו וכו' ,וא' מהם דהיינו
וזהו שאמרו רז"ל )ב"ר פ"י ט'( ויכל אלקים באו"ח סוף סי' רפ"ד שכתב וז"ל וג"כ נוהגין מי שעשה ניסים וכו' מיירי בהגאולה) [.הנה
ביום השביעי מלאכתו וכו' ביום הששי מיבעיא לומר אב הרחמים ובכל יום שא"א בו צו"צ אין לפי צד זה דהתחינות הם דוגמת התחינות
ליה ,אלא מה היה העולם חסר מנוחה ,באת אומרים אותו וכן כשיש חתונה או מילה ויש שאמרו בשעת קידוש החודש אפשר דמיושב
שבת באת מנוחה ,ואנחנו לא נדע הרי מנוחה מקומות שא"א אותו כשמברכין החדש .עכ"ל. תמיהת הערוך השלחן בסי' תי"ז וז"ל מה
אינה בריאה רק העדר עשיה ,אבל תדע, והנה למעשה המנהג הוא לקרוא להאי שבת שאומרים היהי רצון מקודם תמיהני היאך מותר
שהעבדות והשעבוד מצד החומר שהוא גופניי בשם "שבת מברכים" ,ושוב משמע דהעיקר להתפלל בשבת תפלה חדשה מה שאינה בטופס
)כמו שאמרו על עבדים עם הדומה לחמור הוא הוא מה שמברכים את החודש שיהא חודש ברכות אלא תפלה בפנ"ע ומבקשים על פרנסה
החומר( ,והמנוחה והחירות הוא מפעולת הצורה טוב ,ולכאו' זהו דלא כב' הצדדים הנ"ל לכאורה ושארי צרכים ואיך מותר בשבת וכו' מי התיר
היא הנשמה ,על כן כל הנבראים שנבראו בששת בביאור הטעם דברכת החודש. לנו לקבוע תפלה חדשה בשבת ואי איישר חילי
ימי המעשה וששת ימי המעשה בכלל )כי הזמן ]שו"ר בס' בני יששכר מאמרי ר"ח )מאמר אבטלינה אך קשה לשנות המנהג וצע"ג .עכ"ל.
הוא נברא ג"כ כדכתיב כי ששת ימים עשה א':י"א( שגם הוא כתב שיש ענין מיוחד בשבת די"ל דכיון דעושים התחינות דוגמת התחינות
וכו' ולא כתיב בששת( הנה היו כגוף בלא שלפני ר"ח שקשור לר"ח ואינה הודעה בעלמא שעשו בקידוש החודש דלית בזה איסור .עי'(.
נשמה קודם בריאת השבת עד שנברא יום וז"ל נוהגין בכל תפוצות הגולה שמברכין את אבל אם הטעם למנהג ברכת החודש הוא להודיע
השבת הוא המנוחה היינו נשמת כל הזמן החדש הבא לטובה בשבת שלפניו )והוא במקום מתי יחול ר"ח למה יש בזה ברכות ותחינות.
והנבראים ,על כן שבת נקרא יומא דנשמתא קידוש החדש( ,וטעמא בעי למה דוקא בשבת, אלא דראינו לעיל דהמ"ב כתב וז"ל ואין ברכת
נשמת כל הזמן ,הנה לפי"ז על כרחך בשבת )הגם דעל פי פשוטו יש בנותן טעם דבימות ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים אלא
מאירין כל הי"ב צירופי הוי"ה שבכל חדשי החול העם טרודין בגולה על המחיה ועל הכלכלה שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח ויזהרו בכל
השנה ,על כן בהתקדש היום מקדשין על כו"ס ואין מתקבצין כל כך לבית הכנסת ולבית הלכות החודש ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת
יי"ן )בגימטריא ששה צירופי הוי"ה( ,ועל לחם המדרש ובפרט בני הכפרים משא"כ בשבת זמן ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמת קידוש החודש
משנה ,ב' פעמים לח"ם )ג"כ בגימטריא ששה קהילה אז מודיעין מתי יחול החדש ואגב מברכין שהיה מעומד .עכ"ל .הרי מבואר כנ"ל דאף
צירופי הוי"ה( הרי י"ב צירופי הוי"ה ,ומעתה אותו שיחול לטובה ולחיים ,אעפי"כ עדיין צריכין דאין עיקר הטעם משום דוגמת קידוש החודש
תמצא טוב טעם ודעת למנהג ישראל תורה אנו למודעי ולא דבר ריק הוא( ,ונ"ל דידוע הוא אפ"ה מאחר שאומרים ר"ח פלוני יהיה ביום
שמברכין את כל חדש בחדשו ביום השבת די"ב חדשי השנה המה נגד י"ב צירופי הוי"ה, פלוני כדי להודיע ממילא עומדים דוגמת קידוש
להאיר בו הצירוף המגיע לו ,הבן הדבר .עכ"ל. בכל חדש מאיר צירוף אחר ,ובתפלה צריך לכוין החודש .וא"כ עד"ז י"ל דאף דאין עיקר הטעם
והדברים הם למעלה מהשגתי[. בכל חדש הצירוף המיוחד לו )ולפעמים פועלים משום דוגמת קידוש החודש אפ"ה מאחר
בני קטורה ויקם שדה עפרון וגו' לאברהם למקנה וגו' ]כ"ג ,י"ז[
ופירש רש"י ,וזה לשונו – 'ויקם שדה עפרון' ,תקומה היתה לו ,שיצא מיד הדיוט
הנה יש ענין בסוף סידרין שנראה מאד תמוה לכאורה, ליד מלך ,ע"כ .ויתכן להוסיף ביאור בזה ,על פי דברי ה'מסילת ישרים' בפרק א',
דאחרי שאברהם כבר היה זקן בא בימים כתיב "ויסף שעילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו
יתברך ,ועיין שם שהביא על זה מאי דאיתא בחולין דף צ"א ע"ב בענין אבני המקום
אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ,ותלד לו את זמרן שלקח יעקב ושם מראשותיו ,שנתקבצו כולן למקום אחד ,והיתה כל אחת אומרת
ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח", 'עלי יניח צדיק ראשו' .וזהו שאמר הכתוב גם כאן ,שקנין השדה לאברהם אבינו נחשב
'תקומה' להשדה ,שהרי נהיתה בכך משמשת האדם השלם ,וזהו 'עילוי גדול' לה.
הרי דהוליד ששה בנים.
ויקוד האיש וישתחו לה' ,ויאמר ברוך ה' אלקי
ומלבד מהקושי בדבר דלמה זה לא חשיב לנס אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני
שזקן הוליד ששה בנים ,אבל גם קשה דמהו ה"תועלת" בדרך נחני ה' וגו' ]כ"ד ,כ"ו–כ"ז[
דכל הני בנים ,דהמפרשים ביארו דעל ידי שאברהם ובמדרש )בראשית רבה פ"ס סימן ו'( איתא' ,ויקוד האיש וישתחו להשם' – מכאן
הוליד ישמעאל לפני יצחק ויצחק הוליד עשו לפני שמודים על בשורה טובה .והנה להלן בפסוק נ"ב כתוב' ,ויהי כאשר שמע עבד
אברהם את דבריהם וישתחו ארצה להשם' .ופירש רש"י שם ,וזה לשונו ' -וישתחו
יעקב ,יצחק ויעקב יצאו מבוררים מפסולת ,אבל ארצה' ,מכאן שמודים על בשורה טובה.
אחרי שאברהם כבר הוליד יצחק" ,למה" הוליד כל ונראה דשתי הודאות הן על שני ענינים ,שההודאה כאן היא על זה שמצא את
האשה הראויה ליצחק ,ואף שעדיין לא נשלם הדבר ,כי אולי לא תאבה האשה,
הני בנים. מכל מקום יש לו להודות על עצם הדבר שהנחהו השם בית אחי אדוניו ,והיינו
שהצליח למצוא את אותה האשה שנשלח לקחתה .וההודאה דלהלן היא על מה
שהענין בא לידי גמר ,והסכימו לבן ובתואל שתלקח רבקה לאשה ליצחק.
ושו"מ דברים במפרשים ליישב כל זה .עיין הכא
וצריך לומר ,דאף שבאמת עיקר החסד וההטבה שבזה הוא עם יצחק ,מכל מקום
בספורנו דאיתא וז"ל ותלד לו את זמרן .גדלה אותם מכיון שאליעזר היה שמח בטובה זו שנעשית עם יצחק ,חשיבא נמי 'בשורה טובה'
לאליעזר ,ויש לו להודות ולהשתחוות להשם עליה ,וכמו שמצינו כעין זה בטור
בביתו .על דרך חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל וברמ"א או"ח סימן רי"ט סעיף ד' ,שאם רצה אדם לברך ברכת 'הגומל' על הצלת
שגדלה אותם שלא היו בניה כלל כי אמנם אברהם חבירו שהוא שמח בטובתו ,הרשות בידו ,וליכא בזה משום 'ברכה לבטלה' ,הואיל
ואינו מברך אלא דרך שבח והודאה למקום על טובת חבירו ששמח בה ,כדרך בני
לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל כמבואר בדברי אדם שמשבחים למקום על הטובה שהזמין להם ,ע"ש.
הימים .עכ"ל.
ותאמר לו אדני אתה נשבעת וגו' לאמתך ,כי שלמה בנך
ועיין הכא בחומת אנך להחיד"א דאיתא וז"ל ותלד ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי ,ומדוע מלך אדוניהו ]הפטרה[
לו את זמרן וכו' ימים רבים הוקשה לי לפי מה שאמרו נראה הביאור בזה ,על פי המבואר ברמב"ם פ"א ממלכים ה"ח וה"ט ,ובהשגת
רז"ל שהסיגים שהיו באאע"ה מכח תרח ואמתלאי הראב"ד שם ,דאף שעיקר המלוכה היא לדוד ,מכל מקום אם יעמיד נביא מלך
משאר שבטי ישראל הרי זה מלך ,וכל מצוות המלכות נוהגות בו ,אלא דלדעת
הלכו להגר ונשאר זך ונקי ואז הוליד את יצחק נקי הרמב"ם תפסוק המלכות מביתו ,דרק מלכות בית דוד המה עומדים לעולם ,כמו
שכתוב 'כסאך יהיה נכון עד עולם' ,ואילו לדעת הראב"ד ,אילו יהיה מלך כשר ובניו
ובר וקדוש. כשרין ,לא תפסוק המלכות מזרעו ,אלא תהיה מלכותו שניה למלכות בית דוד ,כמו
קיסר ופלגא קיסר ,ע"ש .הרי מבואר ,דאף דעיקר המלכות היא של בית דוד ,מכל
אם כן אחר כל זה איך הוליד כל אלה מקטורה מקום שייך שתהיה עוד מלכות אחרת שניה לה ,וזהו דאחר שנשבע דוד ששלמה
יהיה מלך אחריו ,הוסיף עוד שהוא ישב על כסאו ,לומר שלא רק שתהיה לו מלכות
ועמ"ש בזה קצת בפתח עינים בסנהדרין על דף בעלמא ,אלא שתהיה לו ישיבה על כסא דוד ,שהיא עיקר המלכות ,והוא יהיה
צ"א. ההמשך של מלכות בית דוד ,וכמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות )עשה שס"ב(,
דההמשך של מלכות בית דוד הוא רק מזרע שלמה.
ויש להוסיף עוד ,דכל טענת בת שבע לדוד היתה מיוסדת על זה ,דאילו לא היתה
ואחר זמן מצאתי בס' לקוטי תורה הגדול לגורי השבועה רק ששלמה יהיה מלך ,לא היה לה טענה כלל על בקשת אדוניהו לישב על
האר"י זצ"ל כ"י שעמד בחקירה זו. כסא דוד ,דהרי עדיין אפשר שיהיה שלמה מלך כשני לו ,ובזה תתקיים השבועה ,ורק
מכיון שהשבועה היתה דשלמה הוא יהיה ההמשך של מלכות בית דוד ,לכן מה שמבקש
אדוניהו לישב על כסא דוד הוא היפך השבועה ,וזו היה טענתה של בת שבע לדוד ,דהרי
ותירץ דבני קטורה הם גבורות מפני שעתידין להיות נשבע דשלמה הוא ישב על כסאו ,ומדוע מלך אדוניהו ,ולא נתקיימה שבועתו של דוד.
לישראל עבדים לעתיד לבא ע"כ ,והם מפלאות תמים וכן הוא בפסוק להלן ' -ועתה אדוני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי
ישב על כסא אדוני המלך אחריו' ,וזה כמו שנתבאר ,שעיקר טענתה היה שנשבע
דעים .עכ"ל. דשלמה הוא ישב על כסאו ,והיינו שהוא יהיה המשך מלכות בית דוד ,וכמו שנתבאר.
