gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמשינאוו - דברי תורה · Amshinov - Divrei Torah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אמשינאוו - דברי תורה · Amshinov - Divrei Torah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אמשינאוו - דברי תורה · Amshinov - Divrei Torah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫גליון רנ"ה‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג הגליון‬ ‫בארה"ק‬ ‫בארה"ב‬ ‫יו"ל ע"י מכון אוצרות אמשינאוו‬ ‫ירושלים‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫בארא פארק‬ ‫אצל הר"ר זלמן לעווין הי"ו‬ ‫ביהמ"ד אמשינאוו ‪4408-15th Ave.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות‪ ,‬ולקבלת הגליון‬ ‫ביתר‬ ‫אצל הר"ר אברהם לאנדא הי"ו‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫‪amshinov40@gmail.com‬‬ ‫בני ברק‬ ‫ביהמ"ד אמשינאוו ‪144 Rodney st.‬‬ ‫אצל הר"ר שלמה לייב לאנדא הי"ו‬ ‫מאנסי‬ ‫קו אוצרות אמשינאוו‬ ‫בית שמש‬ ‫ביהמ"ד ווארקע ‪10 Maple ter.‬‬ ‫אצל הר"ר יהודה ווידער הי"ו‬ ‫‪605.313.6873‬‬ ‫חיפה‬ ‫לעייקוואד‬ ‫(בארה"ק ‪)074-7964020‬‬ ‫אצל הר"ר ישראל ברודבקר הי"ו‬ ‫אצל הר"ר ישראל נתן בוים הי"ו‬ ‫שיעורי תניא בשלוחה ‪2‬‬ ‫סדר ועימוד‪:‬‬ ‫טקסטורה‬ ‫‪bs0504177@gmail.com | 0504.177.077‬‬ ‫הרב אהרן דייטש שליט"א‬ ‫לע"נ‬ ‫נכד מרן האור יצחק זי"ע‬ ‫הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע‬ ‫לע"נ אמו‬ ‫בן הרב דוד יצחק זצ"ל‬ ‫האה"ח מרת שיינדל רייזל‬ ‫נלב"ע ז"ך במרחשוון תשנ"ט‬ ‫ב"ר יעקב ע"ה‬ ‫נדבת החפץ בעילום שמו הטוב‬ ‫נלב"ע ג' כסלו תשנ"ב‬ ‫זכות בעל ההילולא תגן בעדו‬ ‫הר"ר דוד דייטש הי"ו‬ ‫הרה"ח ר' דוד אייזען שליט"א‬ ‫בני ברק‬ ‫_לעייקוואד‬ ‫לע"נ זקינו הגה"ח‬ ‫לע"נ זקנו הגה"צ‬ ‫רבי אברהם משה בן הרב אליהו ז"ל‬ ‫רבי שלום ב"ר אברהם אביש מרדכי הלוי‬ ‫דייטש‬ ‫אייזען זצ"ל‬ ‫נלב"ע בש"ק בעת רעווא דרעווין‬ ‫מורה צדק בירושלים‬ ‫ז"ך במרחשוון תש"ע‬ ‫נלב"ע כ"ח במרחשוון תשמ"ח‬ ‫הרה"ח ר' שמואל ווייסבראד שליט"א‬ ‫בני ברק‬ ‫תומך קבוע לכל פעולות‬ ‫הרה"ח ר' שלמה מייזנער שליט"א‬ ‫מכון אוצרות אמשינאוו‬ ‫משב"ק‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫לרגל שמחת אירוסי בנו‬ ‫בנישואי בנו‬ ‫החתן זאב הי"ו‬ ‫החתן יוסף הי"ו‬ ‫למזל טוב ובשעטומ"צ‬ ‫למזל טוב ובשעטומ"צ‬ ‫תוכן הﬠנינים‬ ‫נגאלה המערה ‪ c‬מעלת מידת הענוה מתוך‬ ‫‪ #‬דברי תורה ‪#‬‬ ‫ביטול להשי"ת ‪ c‬ע"י ששומר כל אבריו זוכה‬ ‫לשפע קודש‬ ‫ה‬ ‫‪............................‬‬ ‫סעודה שלישית תשפ"ד‬ ‫תורתו קבע ומלאכתו עראי ‪ c‬כי מוצאי מצא‬ ‫יב‬ ‫‪...........................‬‬ ‫סעודה שלישית תשפ"ו‬ ‫חיים ‪ c‬ובחרת בחיים למען תחיה ‪ c‬ותן חלקנו‬ ‫בתורתך ‪ c‬כי הם חיינו ואורך ימינו‬ ‫מדוע הוצרכו גמליו של אברהם לזמם‬ ‫בפיהם ‪ c‬כוונת אברהם ‪ -‬לחנך את הדורות‬ ‫הבאים ‪ c‬אברהם הרגיל שם שמים בפי‬ ‫ו‬ ‫‪............................‬‬ ‫סעודה שלישית תשפ"ה‬ ‫הבריות ‪ c‬שנהיה דבקים בך ושנשתוקק תמיד‬ ‫ובאו כולם בברית יחד ‪ c‬ביאור בתפילתו של‬ ‫אליך ‪ c‬וממדרגה למדרגה תעלנו‪ ,‬שנזכה למעלת‬ ‫אליעזר ‪ c‬חסד שבגבורה ‪ c‬אשר נתן לנו תורת‬ ‫אבותינו ‪ c‬זיווגו של יצחק נעשה בנס ע"י‬ ‫אמת ‪ c‬לבן ביקש לעקור את הכל ‪ c‬ארדוף‬ ‫תפילה ‪ c‬תפילה במתינות‬ ‫אויבי ואשיגם‬ ‫‪ #‬שיחות קודש ‪#‬‬ ‫ט‬ ‫‪...........................‬‬ ‫ליל שבת קודש תשפ"ו‬ ‫מערת‬ ‫נטלה‬ ‫ששרה‬ ‫המדרש‬ ‫דברי‬ ‫יד‬ ‫‪........‬‬ ‫הרה"ק ר' יעקב מפשעווארסק זי"ע‬ ‫המכפלה ‪ c‬התגלות השכינה לאברהם אבינו‬ ‫והייתי שפל בעיני ‪ c‬כינוס לצדיקים ‪ c‬האמנתי‬ ‫במערת המכפלה ‪" c‬המכפלה" ‪ -‬שכפולה כלפי‬ ‫כי אדבר ‪ c‬יזכור לו יום המיתה ‪ c‬חייך‬ ‫שדה של מעלה ‪ c‬פתח גן עדן שבמערה‪ ,‬מקום‬ ‫קודמין‪ c ...‬פעמים שאתה מתעלם ‪ c‬כסף ישיב‬ ‫התשוקה לעליונים ‪ c‬המערה הוצרכה לזיכוך‬ ‫לבעליו ‪ c‬המכבד את הבריות‬ ‫תחת יד עפרון ‪ c‬ע"י עבודת שרה בתשוקה לה'‬ ‫ה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברי תורה •‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫סﬠודה שלישית תשפ"ד‬ ‫בה להשי"ת נקרא האדם בגדר חי‪ ,‬כמו‬ ‫תורתו קבע ומלאכתו עראי‬ ‫שנאמר )משלי ד‪ ,‬יג( כי היא חייך וגו'‪ .‬וזהו‬ ‫ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר‬ ‫גר‬ ‫ויהיו 'חיי' שרה‪ ,‬שאכן כך היתה כל‬ ‫עמכם ואקברה מתי מלפני‪ .‬בשעה‬ ‫שנותיה של שרה‪ ,‬שהיו מלאות צדקות‬ ‫שביקש אברהם אבינו לקבור את שרה‪,‬‬ ‫שהיא בחינת חיים‪.‬‬ ‫דיבר לפני בני חת‪ ,‬ואמר להם בראשית‬ ‫דבריו 'גר ותושב אנוכי עמכם'‪ ,‬על פי‬ ‫ובחרת בחיים למען תחיה‬ ‫פשוטו‪ ,‬כוונתו היה לומר שהוא גר‬ ‫האדם לדעת שבכל יום ויום‬ ‫וצריך‬ ‫שהגיע מארץ אחרת‪ ,‬ורק עתה הינו תושב‬ ‫הקב"ה משפיע חיות חדשה‬ ‫במקום זה‪ ,‬ועל כן עדיין אין לו חלקת‬ ‫לכל העולמות‪ ,‬ואמרו חז"ל )ברכות מ‪ ,‬א(‬ ‫קבורה‪.‬‬ ‫ברוך ה' יום יום‪ ,‬כל יום ויום תן לו‬ ‫מעין ברכותיו‪ .‬פירוש‪ ,‬שצריך האדם‬ ‫)אלכסנדר(‬ ‫בספה"ק בית יעקב‬ ‫אמנם‬ ‫ביאר באופן אחר‪ ,‬שאברהם‬ ‫לעבוד את ה'‪ ,‬על פי הדרכים שהקב"ה‬ ‫אמר להם‪ ,‬דעו לכם כי אין רצוני כלל‬ ‫מזמין לו באותו היום‪ ,‬שבזה ממשיך‬ ‫להיות תושב בעולם הזה הגשמי‪ ,‬כי גר‬ ‫הברכות שהקב"ה משפיע ביום זה‪ .‬ואם‬ ‫אנוכי בעולם הזה‪ ,‬וכל חיותי הוא רק מן‬ ‫אינו ממלא את תפקידו‪ ,‬לא נחשב ליום‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬אולם עתה לצורך קיום‬ ‫כלל‪ ,‬וזה מרומז בכתוב ויקרא אלוקים‬ ‫ביניכם‬ ‫נחשב‬ ‫הננו‬ ‫קבורה‪,‬‬ ‫מצוות‬ ‫לאור יום‪ ,‬שרק יום שיש בו אורה נחשב‬ ‫כתושב‪ ,‬וזהו 'גר ותושב'‪ ,‬הננו באמת גר‪,‬‬ ‫ליום‪ .‬ובדרך זה מפרש באופן נפלא את‬ ‫אך לענין קבורה נחשב כתושב‪.‬‬ ‫דברי חז"ל שאמרו )ברכות ה‪ ,‬א( מי שקשה‬ ‫לו לנצח את היצר יזכור 'יום המיתה'‬ ‫כי מוצאי מצא חיים‬ ‫וכו'‪ .‬ולכאורה היה לו לומר יזכור‬ ‫באר מים חיים ביאר כך את‬ ‫ובספה"ק‬ ‫ה'מיתה' עצמו‪ ,‬או 'העונש' שיגיע לו‬ ‫הכתוב ויהיו חיי שרה וגו'‪,‬‬ ‫אחר מיתתו‪ ,‬ומה זה שאמרו 'יום‬ ‫דעיקר בריאת האדם‪ ,‬שיעבוד בימי חייו‬ ‫המיתה'‪ ,‬אלא כיוונו חכמים בדבריהם‬ ‫את קונו בתורה ומצוות‪ ,‬ורק ביום שעובד‬ ‫פרשת חיי שרה • דברי תורה‬ ‫ו‬ ‫ח"ו‪ ,‬ואל יחשוב שיוכל לתקן מעשיו‬ ‫לומר‪ ,‬שיזכיר ליצרו 'יום המיתה'‪ ,‬שיום‬ ‫בימים הבאים‪ ,‬כי זה היום שהפסיד‪,‬‬ ‫שאינו עובד בו את ה'‪' ,‬איז די טאג‬ ‫ישאר חסר לעולם‪ ,‬ואי אפשר להשלימו‬ ‫אבגעשטארבען' )עצם היום נחשבת למתה(‪,‬‬ ‫עוד‪ .‬ועל כן אף באותו היום עצמו‪ ,‬אל‬ ‫ואינו נכנס בכלל שני חייו‪ .‬ועל כן צריך‬ ‫ידחה שום לימוד משחרית אל ערבית‪ ,‬כי‬ ‫כל אחד ליזהר מאד לשמור רגעיו‬ ‫כל אחד הוא ענין בפני עצמו‪.‬‬ ‫ועיתותיו לעשות נחת רוח להבורא‪.‬‬ ‫כי הם חיינו ואורך ימינו‬ ‫ותן חלקנו בתורתך‬ ‫כן יתחזק האדם לנצל את הזמן‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫)פרקי‬ ‫בספה"ק עבודת ישראל‬ ‫וראה‬ ‫אחת‬ ‫שעה‬ ‫אפילו‬ ‫יעזוב‬ ‫ולא‬ ‫אבות ו'( שכתב בענין לימוד‬ ‫מעבודת השי"ת‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל )אבות‬ ‫התורה‪ ,‬כי מיום לידת האדם יש לכל אחד‬ ‫ב‪ ,‬ז( מרבה תורה מרבה חיים‪ ,‬כי זהו הוא‬ ‫את חלקו בתורה‪ ,‬ובכל יום מאיר ניצוץ‬ ‫החיים האמיתי‪ ,‬יהי רצון שנזכה ללמוד‬ ‫אחד ממנו‪ ,‬וזהו החלק שצריך לתקן‬ ‫וללמד לשמור ולעשות‪ ,‬ונזכה לגאולה‬ ‫באותו היום‪ ,‬ועל כן צריך האדם לשים‬ ‫שלימה במהרה בימינו ברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫אל לבו‪ ,‬ולהיזהר שלא יאבד את ימיו‬ ‫‪BCDCA‬‬ ‫סﬠודה שלישית תשפ"ה‬ ‫בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה‬ ‫ובאו כולם בברית יחד‬ ‫זהב משקלם‪ .‬וברש"י כתב‪ ,‬שהבקע רומז‬ ‫ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא‬ ‫ויאמר‬ ‫למצות 'מחצית השקל'‪ ,‬בקע לגולגלת‪,‬‬ ‫לפני היום ועשה חסד עם אדוני‬ ‫והשני צמידים מרמזים 'לשני לוחות‬ ‫אברהם וגו' והיה הנערה אשר אומר אליה‬ ‫מצומדות'‪ ,‬ועשרה זהב רומז 'לעשרת‬ ‫הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם‬ ‫הדברות' שבהן‪ ,‬ע"כ‪ .‬והקשה כ"ק אזמו"ר‬ ‫גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק‬ ‫זצללה"ה דלפי זה היה לו לאליעזר ליתן‬ ‫ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני‪.‬‬ ‫קודם את שני הצמידים‪ ,‬שהמה כנגד‬ ‫הלוחות שניתנו במתן תורה‪ ,‬ורק אחר כך‬ ‫אליעזר שה' הצליח דרכו‬ ‫כשראה‬ ‫את הנזם‪ ,‬הרומז למחצית השקל‪ ,‬שנצטוו‬ ‫כתיב‪ ,‬ויקח האיש נזם זהב‬ ‫ז‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברי תורה •‬ ‫הגבורה והפחד‪ ,‬ועל כן לעת זקנתו של‬ ‫בה לאחר מכן‪ ,‬בעת בנין המשכן‪ .‬וביאר‪,‬‬ ‫אברהם התחיל אליעזר לחשוש שלא‬ ‫דענין מחצית השקל בא לרמז‪ ,‬שכל אדם‬ ‫יבוטל הדרך של מדת החסד שבו עבד‬ ‫צריך לדעת שעדיין אינו מושלם בכל‬ ‫אדונו כל הימים‪.‬‬ ‫המעלות‪ ,‬והוא עדיין בגדר מחצית‪,‬‬ ‫וממילא אינו יכול להתגאות על חבירו כי‬ ‫חסד שבגבורה‬ ‫שניהם הם שוים‪ ,‬ובדרך זה יהיה אחדות‬ ‫באמת עיקר מדת החסד של‬ ‫אבל‬ ‫ביניהם‪ .‬וזהו הכוונה של אליעזר שנתן‬ ‫אברהם ומדת הגבורה של יצחק‬ ‫על‬ ‫לרמז‬ ‫השקלים‪,‬‬ ‫את‬ ‫קודם‬ ‫לה‬ ‫היה רק בכדי שמבין שניהם יצא מידת‬ ‫התורה‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫שבכדי‬ ‫האחדות‪,‬‬ ‫יעקב המובחר שבאבות שהוא מדת‬ ‫הקדושה צריך להיות קודם באחדות‪ ,‬כמו‬ ‫התפארת‪ .‬וכשנתן אליעזר ליבו להתבונן‬ ‫שנאמר בקבלת התורה שהיה כאיש אחד‬ ‫בדבר הזה‪ ,‬אמר הלא אם מידת יצחק הוא‬ ‫ובלב אחד ע"כ‪.‬‬ ‫גבורה‪ ,‬צריך לבקש לו אשה שהיא כולה‬ ‫במדת החסד‪ ,‬ובזה ימתקו הגבורות של‬ ‫ביאור בתפילתו של אליעזר‬ ‫יצחק‪ ,‬ויוולד מהם מדת התפארת‪ ,‬שהוא‬ ‫בתפילתו של אליעזר למציאת‬ ‫והנה‬ ‫ההשלמה של מדת החסד דאברהם‪ .‬וזהו‬ ‫הזווג אמר 'ובה אדע כי עשית חסד‬ ‫שאמר 'ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני'‬ ‫עם אדוני'‪ .‬וקשה וכי אליעזר עבד אברהם‪,‬‬ ‫היינו שלא יתבטל ח"ו דרך החסד של‬ ‫לאחר כל הניסים והנפלאות שהיה רגיל‬ ‫אדוני אברהם‪ ,‬אלא אדרבא יגדל ויצמח‬ ‫בהם בבית אברהם‪ ,‬כגון בכבשן האש‬ ‫מזה התכלית‪ ,‬שהיא מדת הרחמים‪.‬‬ ‫ומלחמת המלכים‪ ,‬עוד היה מסופק אם ה'‬ ‫עושה חסד עם אדוניו‪ ,‬ורק אם יזדמן לו‬ ‫יתבארו הפסוקים‪ ,‬ויצא יצחק‬ ‫ובזה‬ ‫עתה הזיווג הנכון ליצחק‪ ,‬בה ידע כי ה'‬ ‫לשוח בשדה 'לפנות ערב'‪ ,‬שהיא‬ ‫עושה חסד עם אדוניו‪ ,‬והוא פלאי‪.‬‬ ‫עת הגבורות‪ ,‬כמדתו פחד יצחק‪ .‬וישא‬ ‫עיניו וירא 'והנה גמלים באים'‪ ,‬גמלים‬ ‫רבי יעקב יהודה מנאדרזין זי"ע‬ ‫הרה"ק‬ ‫רומז לגומלי חסדים‪ ,‬פירוש שראה שיש‬ ‫חתנו של הרה"ק ר' מענדעלע‬ ‫בה חסדים היפך מידתו‪ .‬וכן נמי היה מצד‬ ‫ווארקער זי"ע‪ ,‬ביאר בזה‪ ,‬דידוע דמדתו‬ ‫רבקה‪ ,‬כמ"ש ותשא רבקה את עיניה‬ ‫של אברהם אבינו היא מדת החסד‪,‬‬ ‫ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל‪ ,‬היינו‬ ‫ואליעזר עבד אברהם היה דולה ומשקה‬ ‫כשראתה את רוב היראה ופחד ה' של‬ ‫לאחרים מתורת רבו ולימדם לעבוד את‬ ‫יצחק‪ ,‬נפלה ממידתה של גמילות חסדים‬ ‫השי"ת בדרך של חסד‪ .‬אולם כשבא‬ ‫מפני רוב הדינים של יצחק‪ .‬ותאמר אל‬ ‫יצחק שינה את סדר העבודה למידת‬ ‫פרשת חיי שרה • דברי תורה‬ ‫ח‬ ‫אליעזר במתנותיו ענין עשרת הדברות‬ ‫העבד‪' ,‬מי האיש הלזה ההולך בשדה‬ ‫ומתן תורה‪ ,‬כי באמת כל ענין עובדותיו‬ ‫לקראתנו'‪ ,‬היינו שהולך במדת הגבורה‬ ‫של אליעזר עבד אברהם‪ ,‬היה רק בכדי‬ ‫שהיא נגד המדה של חסדים שאנו רגילים‬ ‫לקרב לידת יעקב אבינו‪ ,‬שבכוחו בא‬ ‫בה‪ .‬ויאמר העבד 'הוא אדוני'‪ ,‬שצריך‬ ‫נתינת התורה‪.‬‬ ‫עתה זווג כזה שעל ידי זה יתגלה מדת‬ ‫אדוני אברהם‪ ,‬וזה דוקא על ידי שני‬ ‫לבן ביקש לעקור את הכל‬ ‫המידות הללו יחד‪ ,‬ומזה יצא התכלית של‬ ‫שדבר גדול כזה‪ ,‬נתינת התורה‬ ‫והיות‬ ‫אברהם שהוא מידתו של יעקב‪.‬‬ ‫ועומד‬ ‫תלוי‬ ‫היה‬ ‫לישראל‪,‬‬ ‫אשר נתן לנו תורת אמת‬ ‫בנעשה עתה בעין המים‪ ,‬לזה רץ לבן‬ ‫אחיה של רבקה לקראת אליעזר‪ ,‬כי‬ ‫אור המאיר כתב דהנה חז"ל‬ ‫ובספה"ק‬ ‫)ב"ר ס‪ ,‬ח( דרשו על פרשת‬ ‫רצה לבטל זאת התורה‪ ,‬כי היטיב חרה‬ ‫אליעזר עבד אברהם‪ ,‬יפה שיחתן של‬ ‫לו שכן בנתינת התורה תולה סיבת‬ ‫עבדי אבות לפני המקום וכו'‪ ,‬ומעתה‬ ‫בכל‬ ‫כי‬ ‫החיצונים‪,‬‬ ‫של‬ ‫ביטולם‬ ‫נראה לרמז דמצינו באליעזר עבד אברהם‬ ‫התגברות של הקדושה‪ ,‬לעומתו בא‬ ‫כשהלך ליקח אשה ליצחק‪ ,‬התפלל לפני‬ ‫רפיון לסטרא אחרא‪.‬‬ ‫ה' 'ועשה חסד עם אדוני אברהם'‪,‬‬ ‫הכוונה בזה על דרך הפסוק )מיכה ז‪ ,‬כ(‬ ‫ארדוף אויבי ואשיגם‬ ‫'תתן אמת ליעקב חסד לאברהם'‪ .‬שמכח‬ ‫כן עתה‪ ,‬יש לכל אחד ואחד‬ ‫וכאז‬ ‫'החסד של אברהם' צריך לצאת ענין‬ ‫מישראל בעת גשתו אל עבודת‬ ‫'אמת ליעקב'‪ ,‬שהיא מדת תפארת‪ .‬שהוא‬ ‫שעומד‬ ‫שלו‬ ‫ה'לבן'‬ ‫בחינת‬ ‫בוראו‪,‬‬ ‫התורה שהיא מדת תפארת‪ ,‬שהרי חסד‬ ‫ומתאמץ לבטלו מעבודתו‪ ,‬כמ"ש צופה‬ ‫הוא התפשטות החסדים בלי גבול‪ ,‬וגם‬ ‫רשע לצדיק ומבקש להמיתו‪ ,‬כי הסט"א‬ ‫גבורה הוא בלי גבול‪ ,‬אך התורה מכריע‬ ‫ירא לנפשו פן יהא מוכרח להתבטל‪ ,‬ולכן‬ ‫ומורה מתי להשתמש באיזה מידה‪ ,‬וזהו‬ ‫צריך כל אחד ליתן דעתו להתאמץ נגד‬ ‫מידת תפארת‪.‬‬ ‫היצר ולא להגרר אחריו ח"ו‪ .‬ובכח זה‬ ‫שלוחם עם היצר‪ ,‬מוציא מהם את כל‬ ‫אומרו 'הנה אנוכי נצב על עין‬ ‫וזהו‬ ‫הניצוצות של הקדושה‪ ,‬ועושה נחת רוח‬ ‫המים'‪ ,‬כי הבין והשיג שעשרת‬ ‫לבורא‪ ,‬וזהו שנאמר ויוצא העבד כלי‬ ‫הדברות הפותח ב'אנוכי'‪ ,‬תלוי ועומד‬ ‫כסף וכלי זהב וגו'‪ ,‬שבעוצם השתדלותו‬ ‫בזה הזווג של רבקה ליצחק‪ ,‬הנעשית על‬ ‫נגד 'לבן' שניסה להתנגד להשידוך בין‬ ‫עין המים‪ ,‬כי התורה הוא מידתו של‬ ‫יצחק ורבקה‪ ,‬הוציא יקר מזולל וגו'‪.‬‬ ‫יעקב אבינו‪ .‬ומעתה מובן למה רמז‬ ‫ט‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברי תורה •‬ ‫כלומר‪ ,‬אל תפריעו אותי ממלאכתי‬ ‫ואכן ראינו בכתובים איך לבן ניסה כל‬ ‫להביא הכל אל השי"ת‪.‬‬ ‫טצדקי להפריע לשידוך כמ"ש תשב‬ ‫הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך‪ ,‬אך‬ ‫תורה‬ ‫ללמוד‬ ‫שנזכה‬ ‫השי"ת‬ ‫יעזור‬ ‫אליעזר לא נכנע להם‪ ,‬והתגבר כנגדם‬ ‫היצר‪,‬‬ ‫בשמחה ולהתגבר על‬ ‫כמ"ש ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וה'‬ ‫ובמהרה ניגאל ברחמים אמן‪.‬‬ ‫הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדוני‪,‬‬ ‫‪BCDCA‬‬ ‫ליל שבת קודש תשפ"ו‬ ‫שיוצא מתוך המערה‪ ,‬ונתגלתה אליו‬ ‫דברי המדרש ששרה נטלה מערת המכפלה‬ ‫שכינה והתפלל שם‪ ,‬ומאז היתה תשוקתו‬ ‫ד(‬ ‫אות‬ ‫שרה‬ ‫)חיי‬ ‫תנחומא‬ ‫במדרש‬ ‫תמיד למקום הזה‪ .‬אך עפרון לא ראה‬ ‫שאברהם בהספד על שרה‬ ‫במערה כלום‪ ,‬כי אם מערה חשוכה‬ ‫היה מקונן את דברי הפרשה )משלי לא(‬ ‫בלבד‪ ,‬ועל כן מכר אותה‪ .‬ואילו היה‬ ‫אשת חיל מי ימצא בטח בה לב בעלה‬ ‫רואה במערה מה שראה בה אברהם‪ ,‬לא‬ ‫וגו' ובתוכה נאמר 'זממה שדה ותקחהו'‬ ‫היה מוכר אותה לעולמים‪.‬‬ ‫ודרשו חז"ל זממה ונטלה שדה המכפלה‬ ‫ושם נקברה‪ .‬והקשו המפרשים דאינו‬ ‫"המכפלה" ‪ -‬שכפולה כלפי שדה של מעלה‬ ‫מובן הדרשה‪ ,‬שהרי כל ענין קניית‬ ‫שם‪ ,‬רבי אלעזר שאל את רבי‬ ‫עוד‬ ‫שדה המכפלה הי' רק לאחר פטירתה‬ ‫שמעון אביו‪ ,‬האם ה'מערה' היתה‬ ‫מן העולם‪.‬‬ ‫כפולה‪ ,‬שאכן בתחילה כתיב 'מערת'‬ ‫המכפלה‪ ,‬אך אחר כך הכתוב קורא לה‬ ‫התגלות השכינה לאברהם אבינו במערת המכפלה‬ ‫משמע‬ ‫המכפלה'‪.‬‬ ‫'שדה‬ ‫מערת‬ ‫דבמערת‬ ‫א(‬ ‫)קכז‪,‬‬ ‫בזוה"ק‬ ‫והנה‬ ‫ש'השדה' היא שהיתה כפולה‪ .‬ומבאר‪,‬‬ ‫המכפלה יש פתח לגן עדן‪,‬‬ ‫דשתי בחינות המה‪ ,‬החלק הגשמי של‬ ‫המקום‬ ‫את‬ ‫מצא‬ ‫אבינו‬ ‫ואברהם‬ ‫המערה אכן היתה כפולה‪ ,‬מערה בתוך‬ ‫לראשונה כשהיה רץ אחר אותו העגל‪,‬‬ ‫מערה‪ .‬אבל מלבד זאת נקראת מערת‬ ‫שכתוב בו ואל הבקר רץ אברהם וכו'‪,‬‬ ‫זה‬ ‫שמקום‬ ‫משום‬ ‫המכפלה'‪,‬‬ ‫'שדה‬ ‫והיא ברחה עד אותה המערה‪ ,‬והרגיש‬ ‫מכוון כנגד השדה העליונה של מעלה‬ ‫שם בשדה ריחות עליונים‪ ,‬וכן ראה אור‬ ‫פרשת חיי שרה • דברי תורה‬ ‫י‬ ‫לידי'‪ ,‬אסתלק ממנו גם אותה הארה‪,‬‬ ‫]שהיא 'מלכות'[‪ ,‬ועל כן נקראת שדה‬ ‫ונשאר עפר בלי שום חיות‪.‬‬ ‫המכפלה‪ ,‬כי היא כפולה שדה תחתון‬ ‫כנגד שדה עליון‪.‬‬ ‫ע"י עבודת שרה בתשוקה לה' נגאלה המערה‬ ‫בכדי לגאול את מערת המכפלה‬ ‫והנה‬ ‫פתח גן עדן שבמערה‪ ,‬מקום התשוקה לעליונים‬ ‫מתחת יד עפרון‪ ,‬היה צריך‬ ‫משמואל )תרפ"א( הוסיף דאי'‬ ‫ובשם‬ ‫עבודה בתשוקה עצומה וחיות והתלהבות‬ ‫בספה"ק דנשמות ישראל עולות‬ ‫כרשפי אש‪ ,‬וע"כ שרה שבחינתה היתה‬ ‫למעלה דרך פתח גן עדן שבמערת‬ ‫וחיות‪,‬‬ ‫ורצון‬ ‫וחפץ‬ ‫התשוקה‬ ‫בחי'‬ ‫המכפלה‪ ,‬כיון שהיא מקום תשוקת‬ ‫כדחזינן בספה"ק עבודת ישראל שיצאתה‬ ‫ומתדבקים‬ ‫נמשכין‬ ‫ששם‬ ‫הלב‬ ‫נשמתה בטהרה ובמסירות נפש ובתשוקה‬ ‫בעליונים‪ ,‬ועל כן גם התשוקה והחיות‬ ‫לה' אחד‪ ,‬וזהו בקרית ארבע עיי"ש‪ ,‬וכן‬ ‫וההתלהבות של בני ישראל לאביהן‬ ‫עברה הנסיונות שנלקחה לבית פרעה‬ ‫שבשמים מתעורר דרך פתח גן עדן‬ ‫ואבימלך‪ ,‬ובכל זאת לא נפגם כלל ח"ו‬ ‫שבמערת המכפלה‪.‬‬ ‫תשוקתה וחפץ לבבה לה'‪ ,‬כדאמרו חז"ל‬ ‫המערה הוצרכה לזיכוך תחת יד עפרון‬ ‫על שרה 'ונחתת וסלקת ולא אתדבקת‬ ‫ביה' שעלתה ממצרים מקום הזוהמא ולא‬ ‫זה יובן מה שמקום קדוש זה של‬ ‫ולפי‬ ‫נדבקה בה ארס הנחש‪.‬‬ ‫צריכה‬ ‫היתה‬ ‫המכפלה‬ ‫מערת‬ ‫להיות תחת יד עפרון‪ ,‬דהנה ידוע שכל‬ ‫עבודתה של שרה אמנו‪ ,‬ובגודל‬ ‫ובכח‬ ‫דבר יקר ברוחניות‪ ,‬צריך לעבור מקודם‬ ‫בעולם‬ ‫להתחבר‬ ‫תשוקתה‬ ‫זיכוך ומירוק על ידי צד שכנגדו‪ ,‬ועל כן‬ ‫העליון‪ ,‬זכתה לגאול את מערת המכפלה‬ ‫מערת המכפלה שמהותה חיות ותשוקה‬ ‫מקום תשוקת הלב לה'‪ ,‬מיד קליפת‬ ‫לה'‪ ,‬היתה ביד עפרון ששמו מורה עליו‬ ‫עפרון‪ .‬וכח זה של חיות דקדושה‪,‬‬ ‫שהיא מלשון 'עפר' שאין בו שום חיות‪,‬‬ ‫הורישה לבני ישראל‪ ,‬להיות נמשכין‬ ‫אלא כולו עצבות וכבדות‪ ,‬ואכן עפר היא‬ ‫לאביהן שבשמים‪ ,‬וזשה"כ זממה שדה‬ ‫היסוד התחתון מכל ד' היסודות דארמ"ע‪,‬‬ ‫ותקחהו‪ ,‬שבכח מחשבותיה הטהורות‬ ‫והיא היפך החיות דקדושה‪.‬‬ ‫היה אפשר לאברהם לקנותה בפועל‬ ‫לאחר פטירתה‪.‬‬ ‫שניתוסף בשמו גם אות ו' שמורה‬ ‫ואף‬ ‫על חיים‪ ,‬זאת היא מכיון שהאירה‬ ‫מעלת מידת הענוה מתוך ביטול להשי"ת‬ ‫בו הארה מועטת‪ ,‬כי בעוד שהי' מערת‬ ‫עינים ויהיו חיי שרה מאה‬ ‫ובמאור‬ ‫המכפלה תחת ידו‪ ,‬היה צורך בו כקליפה‬ ‫שנה וגו' דהנה אמרו חז"ל‬ ‫השומרת לפרי‪ ,‬ולכן אחר שנטל זוזי‬ ‫יא‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברי תורה •‬ ‫מהרה"ק ר' לייבעלע איגר זי"ע )תורת אמת(‬ ‫)תמיד לב‪ ,‬א( מה יעביד איניש ויחיה אמרו‬ ‫עה"פ ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו‬ ‫ליה ימית עצמו וברש"י ישפיל את עצמו‪.‬‬ ‫המושל בכל אשר לו וגו'‪ .‬ויש להבין‬ ‫והנה האדם בתולדתו מתגדל ומתפאר‪,‬‬ ‫שבתחילה קראו 'עבדו'‪ ,‬המורה שהוא‬ ‫אך מי שרוצה להמשיך בקרבו חיות‬ ‫עבד משועבד לאדונו‪ .‬ואח"כ קראו 'זקן‬ ‫עליון‪ ,‬צריך להיות שפל רוח בעיניו‪ ,‬וזהו‬ ‫ביתו המושל בכל אשר לו'‪ ,‬המורה על‬ ‫שנאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך‪,‬‬ ‫היותו נגיד ומצווה בכל ביתו‪ .‬ובפשטות‬ ‫שהקב"ה מבקש 'מה' שהיא מדת הענוה‪,‬‬ ‫נוכל לומר‪ ,‬שאין כאן סתירה‪ ,‬שכמו‬ ‫כמ"ש 'ונחנו מה'‪ ,‬וראה ברש"י אל תקרי‬ ‫המושלים‬ ‫שרים‬ ‫יש לו‬ ‫שכל מלך‬ ‫'מה' אלא 'מאה'‪ ,‬כי יש גם שפלות אשר‬ ‫במדינות מלכותו‪ ,‬ובכל זאת באמת המה‬ ‫לא טובה היא‪ ,‬וזה כשהאדם צעקלאפט‬ ‫רק עבדי המלך‪.‬‬ ‫און געפאלען ביי זיך ללא חיות‪ ,‬מחמת‬ ‫שאין הכל הולך כפי דעתו‪.‬‬ ‫נראה לומר עוד‪ ,‬דהנה עיקר האדם‬ ‫אך‬ ‫שיתנהג במידת הקדושה‪ ,‬שמזה‬ ‫אמרו בזוה"ק )לך לך פ‪ ,‬א( שבכל‬ ‫וכבר‬ ‫נמשך כל ההשפעות שבעולם‪ ,‬והנה גוף‬ ‫המידות של מים אש רוח ועפר‪,‬‬ ‫האדם הוא כמו בית‪ ,‬שיש בהם חדרים‬ ‫יש בהם טוב ורע‪ ,‬ומידת עפר מורה על‬ ‫שהם האיברים והכוחות‪ ,‬וכשהיצר בא‬ ‫עצבות ועצלות‪ ,‬אך מאידך אם השפלות‬ ‫ללמד כסילות לאדם‪ ,‬והאדם מתגבר‬ ‫הוא מחמת ענוה וביטול לפני השי"ת אזי‬ ‫עליו‪ ,‬אזי נעשה היצר משועבד לו עד‬ ‫אדרבא מביאה לידי שמחה‪ ,‬ולכן דרשו‬ ‫שנקרא 'זקן ביתו'‪ ,‬זקן זה שקנה חכמה‬ ‫חז"ל אל תקרי 'מה' אלא 'מאה' שיש בו‬ ‫היפך הכסילות‪ ,‬ואז 'מושל בכל אשר לו'‪,‬‬ ‫אות א'‪ ,‬להורות שצריך לאחוז במדריגת‬ ‫שכיון ששמר גופו והתגבר בקדושה‬ ‫עפר מצד הקדושה‪ ,‬שהיא מדת הענוה‬ ‫הזאת‪ ,‬היצה"ר נעשה משועבד תחתיו‪,‬‬ ‫האמיתית‪ ,‬כמ"ש ונפשי כעפר לכל‬ ‫ויכול האדם לשלוט על כל איבריו‬ ‫תהיה‪ ,‬באופן שיכנס בו אל"ף שהיא‬ ‫בקדושה וטהרה‪.‬‬ ‫אלופו של עולם‪.‬‬ ‫רצון שנזכה לחיות דקדושה ותמיד‬ ‫יהי‬ ‫ע"י ששומר כל אבריו זוכה לשפע קודש‬ ‫להשתוקק אל ה' ובמהרה ניגאל‬ ‫מורגש‬ ‫דקדושה‬ ‫החיות‬ ‫ועיקר‬ ‫ברחמים אמן‪.‬‬ ‫כשנשמרים בקדושה‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫‪BCDCA‬‬ ‫פרשת חיי שרה • דברי תורה‬ ‫יב‬ ‫סﬠודה שלישית תשפ"ו‬ ‫נאמר )כד‪ ,‬ג( ואשביעך בה' 'אלהי השמים‬ ‫מדוע הוצרכו גמליו של אברהם לזמם בפיהם‬ ‫ואלהי הארץ' וגו'‪ .‬אמר לו‪ ,‬עכשיו הוא‬ ‫האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן‬ ‫ויבא‬ ‫אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו‬ ‫תבן ומספוא לגמלים‪ .‬פירש רש"י‪,‬‬ ‫בפי הבריות‪ ,‬אבל כשלקחני מבית אבי‪,‬‬ ‫התיר זמם שלהם שהיה סותם את פיהם‬ ‫היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ‪ ,‬שלא‬ ‫שלא ירעו בדרך בשדות אחרים‪ .‬ובמדרש‬ ‫היו באי עולם מכירים בו‪ ,‬ושמו לא היה‬ ‫רבה )מא‪ ,‬ו( הקשה‪ ,‬הרי חמורו של ר'‬ ‫רגיל בארץ‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי לנו שכל עבודתו‬ ‫פנחס בן יאיר כשנתנו לפניו שעורין של‬ ‫היה שיכירו את ה' ולהכניס את השי"ת‬ ‫דמאי שלא תוקנו לא טעמה מהם‪ ,‬והלוא‬ ‫בפי הבריות‪ ,‬ולכן כאשר אכלו אצלו‬ ‫אי אפשר לומר שהחסידות בביתו של‬ ‫שאל את האורחים‪ ,‬הידעתם מי נתן לכם‬ ‫רבי פנחס בן יאיר היה גדול מביתו של‬ ‫את האוכל‪ ,‬ועל כן עליכם לדעת להודות‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬ולכן אם חמורו של רבי‬ ‫לו‪ ,‬וכך בכל עניני גשמיות צריך להתקרב‬ ‫פנחס בן יאיר אינו צריך להשתמר‬ ‫בזה לה'‪ ,‬וכך הרגיל את הבריות לחיות‬ ‫ממאכלות אסורות‪ ,‬כל שכן גמליו של‬ ‫עם הבורא בתוך עולם הזה‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫שנהיה דבקים בך ושנשתוקק תמיד אליך‬ ‫כוונת אברהם ‪ -‬לחנך את הדורות הבאים‬ ‫בדגל מחנה אפרים מביא בשם‬ ‫והנה‬ ‫זי"ע‪,‬‬ ‫מווארקי‬ ‫הרה"ק‬ ‫אא"ז‬ ‫ופירש‬ ‫הרה"ק רבי נחמן מהורדענקע זי"ע‪,‬‬ ‫דבאמת גם אלולי היו הגמלים‬ ‫על מאמר חז"ל )בבא בתרא קמ"א‪ ,‬א( בת‬ ‫זמומים‪ ,‬גם לא היו אוכלים משדות‬ ‫תחלה סימן יפה לבנים‪ ,‬דבחינת 'בת' היא‬ ‫אחרים‪ .‬אך אברהם אבינו שכל ענינו היה‬ ‫כשהאדם עדיין לא השיג שום השגה רק‬ ‫לחנך את ביתו אחריו‪ ,‬כדכתיב כי ידעתיו‬ ‫משתוקק אליה‪ ,‬וכשכבר השיג אזי נקרא‬ ‫למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫בבחינת 'בן'‪ ,‬וזה מרומז במאמר 'בת‬ ‫ושמרו דרך ה' וגו'‪ ,‬היה נזהר שהגמלים‬ ‫משתוקק‬ ‫האדם‬ ‫כשבתחלה‬ ‫תחלה'‬ ‫יהיו זמומים‪ ,‬למען אשר בני ביתו יראו‬ ‫בבחינת בת‪ ,‬אזי הוא 'סימן יפה לבנים'‪,‬‬ ‫ולמדו שצריך לשמור את הבהמות מן‬ ‫שילך ממדריגה למדריגה וישיג השגה‪.‬‬ ‫הגזל עכד"ק‪.‬‬ ‫ולכן צריך בכל מדריגה ומדרגה שמגיע‬ ‫אליה ליתן לב ולהשתוקק להמדריגה‬ ‫אברהם הרגיל שם שמים בפי הבריות‬ ‫הבא‪ ,‬שלענין זה הוא עדיין בבחינת 'בת'‪,‬‬ ‫עה"פ ה' אלהי השמים וגו' הוא‬ ‫וברש"י‬ ‫כי באמת עדיין לא השיג כלום כי השי"ת‬ ‫ישלח מלאכו לפניך וגו' )כד‪ ,‬ז(‬ ‫הוא אין סוף‪ ,‬עכתד"ק‪.‬‬ ‫שכאן לא אמר 'ואלהי הארץ'‪ ,‬אך למעלה‬ ‫יג‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫דברי תורה •‬ ‫שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה‬ ‫וממדרגה למדרגה תעלנו‪ ,‬שנזכה למעלת אבותינו‬ ‫וגו' )כד‪ ,‬סו(‪ .‬פירש"י גילה לו ניסים‬ ‫מפרש בדגל מחנה אפרים את‬ ‫ובזה‬ ‫שנעשו לו שקפצה לו הדרך ושנזדמנה‬ ‫הפסוק ואברהם זקן בא בימים וה'‬ ‫לו רבקה בתפילתו‪ .‬וצריך להבין לאיזה‬ ‫ברך את אברהם בכל‪ .‬ויש בזה שני דיעות‬ ‫צורך סיפר עתה את כל זה ליצחק‪ ,‬וכ"ק‬ ‫)בבא בתרא טז‪ ,‬ב( חד אמר 'בכל' גימטריא‬ ‫אזמו"ר זצללה"ה ביאר בשם זקינו הרה"ק‬ ‫'בן'‪ ,‬להורות שהיה לו 'בן'‪ .‬וחד אמר‬ ‫רבי מנחם זי"ע דכיון שיצחק היה בחינת‬ ‫'בת' היה לו ששמה 'בכל'‪ ,‬ומעתה יש‬ ‫פחד יצחק והי' עולה תמימה‪ ,‬ואיך יביא‬ ‫לבאר דלא פליגי אהדדי‪ ,‬אלא חד אמר‬ ‫לכך שיתרצה אל השידוך‪ ,‬לכן גילה לו‬ ‫שהשיג מדריגה גדולה בבחינת בן‪ ,‬וחד‬ ‫שזיווג זה הוא כולו נס ושזכה בו על ידי‬ ‫אמר שאפילו אחר שבא למדריגה גדולה‪,‬‬ ‫תפילה‪ ,‬ולכן 'ויקח את רבקה ותהי לו‬ ‫היה אצלו עדיין בחינת בת‪ ,‬כי אחר כל‬ ‫לאשה' עכד"ק‪.‬‬ ‫העבודה שעשה עד עתה‪ ,‬כל זה לא‬ ‫הספיק לו‪ ,‬והשתוקק להשיג יותר ויותר‪.‬‬ ‫תפילה במתינות‬ ‫כן צריך כל אחד להמליך את ה'‬ ‫על‬ ‫נאמר לגבי אליעזר עבד אברהם‬ ‫והנה‬ ‫בארץ‪ ,‬וילך ממדריגה למדריגה‬ ‫בבואו לבית בתואל‪ ,‬ויישם לפניו‬ ‫להוסיף במחשבות טובות ובדיבורים‬ ‫לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי‬ ‫קדושים ובמעשים טובים‪ ,‬ולחיות עם‬ ‫דברי‪ ,‬ויאמר דבר‪ ,‬ויאמר עבד אברהם‬ ‫הקב"ה בכל מעשיו‪ ,‬ויהי רצון שנזכה‬ ‫אנוכי‪ .‬ובשם צדיקים אמרו לפרש‪ ,‬לא‬ ‫לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב‪,‬‬ ‫אוכל עד אם דברתי דברי‪ ,‬שאליעזר אמר‬ ‫ובמהרה ניגאל ברחמים אמן‪.‬‬ ‫שאינו יכול לאכול עד שיתפלל על מזונו‪,‬‬ ‫כדאמרו בזוה"ק )מקץ קצט‪ ,‬ב( שאף על‬ ‫‪D‬‬ ‫המזון המזומן בביתו יקדים תפילה‪ ,‬כי‬ ‫אינו דומה מאכל סתם שמזומן לפני אדם‪,‬‬ ‫למאכל שהושג על ידי תפילה‪ .‬ויאמר‬ ‫אחר אמירת לחיים‪:‬‬ ‫'דבר'‪ ,‬כלומר זרוק ברכה מפיך ותתחיל‬ ‫זיווגו של יצחק נעשה בנס ע"י תפילה‬ ‫לאכול‪ ,‬ענה לו אליעזר‪ ,‬ס'גייט נישט אזוי‬ ‫העבד ליצחק את כל הדברים‬ ‫ויספר‬ ‫שנעל‪' ,‬עבד אברהם אנוכי'‪.‬‬ ‫אשר עשה ויביאה יצחק האהלה‬ ‫הרה"ק רבי יﬠקב מפשﬠווארסק זי"ﬠ • שיחות קודש‬ ‫יד‬ ‫הרה"ק רבי יﬠקב מפשﬠווארסק זי"ﬠ‬ ‫מוצש"ק חיי שרה תשפ"ב‬ ‫והייתי שפל בעיני‬ ‫השבוע )כ"ז בחשון( היארצייט של הרה"ק ר' יעקב מפשעווארסק זצ"ל שהתגורר‬ ‫באנטווערפען‪ ,‬הוא התנהג בענווה מופלגת‪ ,‬ופעם אמר עה"פ 'קטונתי מכל‬ ‫החסדים' שיעקב אבינו אמר‪ ,‬זה שהקב"ה נותן לי להיות שפל בעיני‪ ,‬אחר כל‬ ‫ההצלחות‪ ,‬זהו החסד הכי גדול מכל החסדים שמשפיע עלי‪.‬‬ ‫כינוס לצדיקים‬ ‫כ"ק אאמו"ר זצללה"ה הסתופף בצילו בעת שהתגורר באנטווערפען‪ ,‬כמו"כ‬ ‫כ"ק אזמו"ר זצללה"ה בעת חתונת אאמו"ר נפגש עימו כמ"פ‪ ,‬ושררה ביניהם‬ ‫קירבת הדעת באופן מיוחד‪ ,‬בתוך הדברים התפעל מאד בשמוע שאזמו"ר הוא‬ ‫בן בתו ממש של הגאון בעל נפש חיה‪ ,‬שהיה בזוו"ר חתן אחיו של הרה"ק מצאנז‬ ‫זי"ע‪ ,‬והיה מהמקורבים אליו מאד‪) .‬בזוו"ש היה חתן הגאון מקוטנא‪ ,‬ומזיווג זה נולד‬ ‫הרבנית של הרה"ק רבי יוסף זי"ע(‪.‬‬ ‫בשעה שהיה כ"ק אזמו"ר זצללה"ה בבית הרפואה בבאסטאן לצורך ניתוח‪,‬‬ ‫התקשר לבנו כ"ק אאמו"ר זצללה"ה לאנטווערפען‪ ,‬וביקש ממנו מזכיר זיין אצל‬ ‫ר' יענקעלע‪ ,‬והדגיש נישט רבי'ש‪ ,‬אלא באופן פשוט‪ ,‬עם קוויטל ופדיון‪ ,‬וכמדומה‬ ‫שזה היה הקוויטל היחיד שמסר לרבי‪.‬‬ ‫האמנתי כי אדבר‬ ‫הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זצ"ל בשובו מהמלחמה‪ ,‬שמע מחסיד אחד‪,‬‬ ‫על מה שאמרו חז"ל שאלת "נשאת ונתת באמונה" הפירוש אם נשאת ונתת עם‬ ‫בני אדם‪ ,‬להשריש בהם אמונה בה' ואמונת חכמים‪ .‬ומיניה אז קיבל על עצמו‬ ‫לספר סיפורי צדיקים כדי להשריש אמונה בבני ישראל‪ .‬ופעם התבטא שלזה‬ ‫נשאר אחר המלחמה כדי שיהא יכול לספר אודות רבוה"ק לבית צאנז‪ .‬ואכן היה‬ ‫לו ענין גדול בסיפורי צדיקים והיה מספר הרבה מגזע צאנז‪ ,‬שכן היה תלמיד‬ ‫מובהק להרה"ק ר' חנא מקאלאשיץ זי"ע‪ ,‬מנכדי צאנז‪.‬‬ ‫טו‬ ‫הרה"ק רבי יﬠקב מפשﬠווארסק זי"ﬠ‬ ‫שיחות קודש •‬ ‫יזכור לו יום המיתה‬ ‫פעם סיפר אודות הרה"ק מראפשיץ שהיה נוהג לומר בדחנות לפני החתן בעת‬ ‫צאתו לחופה‪ ,‬והיה ממשיך עד שראה סימני התעוררות תשובה אצל החתן‪ ,‬פעם‬ ‫נשא דבריו אך לא נראו שדבריו עושים רושם על החתן‪ ,‬על כן נשא משלו ואמר‪,‬‬ ‫מעשה בארי ולביאה‪ ,‬שהסתובבו ביער שמחים וטובי לב וכל חיות היער נרתעו‬ ‫מפניהם‪ .‬אך לפתע פתאום‪ ,‬הופיעו למולם ציידים עם כלבים‪ ,‬הארי והלביאה‬ ‫נבהלו לנפשם מרוב פחד‪ ,‬והתחילו לברוח‪ ,‬בשעת הבריחה שאלה הלביאה את‬ ‫הארי‪ ,‬מתי נפגש שוב‪ .‬השיב הארי‪ ,‬אצל סוחר העורות‪ ...‬כמובן שמשל נמרץ זה‬ ‫כבר עורר את החתן מתרדמתו‪ ...‬בהרגישו שימינו כצל עובר וכחלום יעוף‪.‬‬ ‫חייך קודמין‪...‬‬ ‫פעם הגיע לרבי יענקעלע בחור וביקש שהרבי יפעל שאחד מקרוביו יחזור‬ ‫בתשובה‪ ,‬חייך הרבי באומרו 'ווען איך קען דאס‪ ,‬הייב יעך אן ביי מיר אליין'‪...‬‬ ‫פעמים שאתה מתעלם‬ ‫כשהגיע אליו המשגיח ר' מתתיהו סלומון‪ ,‬שבאותו עת היה משגיח‬ ‫בגעיטטסהעד‪ ,‬כידוע אל רבי יענקעלע באו מכל הקהילות וכולם ענו ואמרו אחריו‬ ‫מקודש‪ ,‬רבי יענקעלע קיבלו בסבר פנים יפות‪ ,‬ואמר לפניו ווארט מרבי סעדיה‬ ‫גאון עה"פ משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים‪ ,‬כי השגחת השי"ת על עם‬ ‫קרובו הוא על שני פנים‪ ,‬שלפעמים הוא נקרא משגיח עלינו בהשגחה גלויה‪,‬‬ ‫והיינו משגיח מן החלונות שאנחנו רואים שהקב"ה משגיח עלינו כמו במי‬ ‫שמשגיח דרך חלון שהמושגח ממנו רואה את המשגיח עליו‪ ,‬ולפעמים משגיח‬ ‫עלינו בהשגחה מוסתרת וזה נקרא מציץ מן החרכים שהוא מציץ ומביט אותנו‬ ‫אך בהסתר‪ ,‬כמו מי שרואה דרך חרכים שאין הנראה רואה אותו‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ואח"כ אמר לו שגם משגיח צריך להתנהג כן‪ ,‬פעמים צריך להבחין עליו‬ ‫שרואה את הנעשה‪ ,‬ופעמים צריך לראות ולא לגלות זאת‪.‬‬ ‫כסף ישיב לבעליו‬ ‫ואח"כ שאלו אודות בחור פלוני מהמסתופפים בצילו‪ ,‬מה מצבו בישיבה‪ ,‬אמר‬ ‫המשגיח‪ ,‬אכן הוא צריך עזר וסיוע אך אביו אין הפרוטה מצויה בכיסו‪ ,‬מיד קם‬ ‫הרבי ניגש לארון ופתח מגירה והוציא מתוכה מעטפה מלאה שטרות ומסרו ביד‬ ‫המשגיח‪ ,‬באומרו קח לך את זאת ותקח אברך שילמד עימו‪ ,‬ממון זה של אביו‬ ‫הוא‪ ,‬שכן יש מביאים לי כסף במוצ"ש ‪ -‬שכן היה המנהג שבעלי ממון עמדו‬ ‫בתור להביא ממון לרבי ‪ -‬וביניהם היה גם אביו של בחור זה‪ ,‬ואני ידעתי שאין‬ ‫הרה"ק רבי יﬠקב מפשﬠווארסק זי"ﬠ • שיחות קודש‬ ‫טז‬ ‫לו מהיכן להביא זאת‪ ,‬על כן הנחתי זאת תמיד בצד‪ ,‬עד שיבוא לידי סיבה להחזיר‬ ‫אותו אליו‪ ,‬כמדומני שעתה הוא הזדמנות טובה‪.‬‬ ‫המכבד את הבריות‬ ‫היה אדם חשוב באנטווערפען שרבי יענקעלע בא לבקרו בחג הסוכות‪ ,‬וההוא‬ ‫היה לו מיחוש ברגליו עד שלא היה יכול להלך רח"ל‪ .‬באמצע השיחה אמר לרבי‬ ‫שהכינו כיבוד בסוכה ויכול להיכנס לטעום משהו‪ ,‬אזי אמר הרבי וכי אי אפשר‬ ‫לאכול כאן‪ ,‬והלוא אכילת ארעי מותר חוץ לסוכה‪ ,‬ושתה שם ]ואולי גם אכל מעט[‪.‬‬ ‫ביצאו מהבית אמר למשמשו‪ ,‬דע לך שאף בסיביר לא שתיתי טיפת מים חוץ‬ ‫לסוכה‪ ...‬בין והתבונן‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‪ ,‬א גוטע וואך‪ ,‬א פרייליכער וואך‪.‬‬