gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קכד ‪ -‬חיי שרה תשפ"ז‬ ‫אמרות טהורות‬ ‫וזו כוונת המדרש ויהיו חיי שרה מאה שנה'‪ .‬וקשה‪ ,‬מה‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני‬ ‫טעם האריכה ימים כל כך‪ ,‬והלא ודאי כבר השלימה את נפשה‬ ‫חיי שרה‪ .‬פירש רש"י‪ :‬בת ק' כבת כ' לחטא וכו'‪ ,‬ובת כ' כבת‬ ‫בימי נעוריה‪ .‬ולזה אמר 'יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬כשם שהם‬ ‫ז' ליופי‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וקשה מה נפקא מינה שהיתה כבת ז' ליופי‪ ,‬הא‬ ‫תמימים כך שנותיהם תמימים'‪ .‬והיינו שהצדיקים שנותיהם‬ ‫'שקר החן והבל היופי' כתיב (משלי לא‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫וימיהם תמימים מבלי שום פגם וחסרון‪ ,‬ואינם מאריכים ימים‬ ‫ונראה על פי מה שכתב בנועם אלימלך (בפרשתן‪ ,‬ד"ה או‬ ‫לתועלת עצמם לתקן נפשם‪ ,‬אלא ונחלתם לעולם תהיה‪ .‬והיינו‬ ‫יאמר דרש"י) לפרש דברי רש"י 'בת ק' כבת כ' לחטא'‪ ,‬כי סדר‬ ‫להנחיל את נחלתם לכל העולם‪ ,‬והיינו להדריך ולהורות את בני‬ ‫העולם הוא‪ ,‬שכאשר אדם מגיע לעשרים שנה‪ ,‬הוא מתחיל‬ ‫דורם בעבודת ה'‪( .‬עטרת יהושע חיי שרה‪ ,‬עמוד קכט‪):‬‬ ‫לפשפש במעשיו‪ ,‬ורואה שלא יצא ידי חובתו בתורה שלמד‬ ‫*‬ ‫ובמצוות שעשה עד הנה‪ ,‬כי למד לאיזה פניה או להתפאר‪ ,‬או‬ ‫במדרש פליאה (הובא בישמח משה בפרשתן‪ ,‬ד"ה וה') איתא‪:‬‬ ‫באיזה אופן אחר להנאת עצמו‪ ,‬ומתחזק לתקן עצמו שיהיה הכל‬ ‫'ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬בכל זה‬ ‫לשמו יתברך‪ .‬וידוע כי אין חסידות כתחילתו‪ ,‬אבל שרה אמנו‬ ‫אליעזר‪ ,‬שנאמר (בראשית כד‪ ,‬ב) 'המושל בכל אשר לו'‪ ,‬מכאן‬ ‫היתה 'בת ק' כבת כ' לחטא'‪ .‬והיינו כי כמו כשהיתה בת עשרים‪,‬‬ ‫אמרו חכמים‪ ,‬אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה‪,‬‬ ‫שאז דרכו של אדם לפשפש במעשיו‪ ,‬ותופש את דרך העבודה‬ ‫ע"כ‪ .‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫בחיזוק גדול‪ ,‬לפי שהוא התחלה ראשונה‪ ,‬כך כשהיתה בת מאה‬ ‫ונראה בהקדם מה שכתב בנועם אלימלך (בפרשתן‪ ,‬ד"ה או‬ ‫היתה גם כן במדריגה זאת‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫יאמר ואברהם) בביאור הכתוב 'ואברהם זקן בא בימים'‪ .‬כי 'אברהם'‬ ‫ובזה יש לפרש המשך דברי רש"י בת כ' כבת ז' ליופי‪ .‬כי‬ ‫הוא מדת חסד‪ ,‬ו'זקן' רמז לתורה‪ ,‬כי הקב"ה אצל הר סיני היה‬ ‫עיקר היופי של מצוות ומעשים טובים‪ ,‬הוא רק כשנעשים לשם‬ ‫נראה כזקן מלא רחמים‪ ,‬ו'ימים' רמז לעולם הזה‪ .‬ויהיה פירוש‬ ‫שמים בלתי לה' לבדו‪ ,‬ללא כוונה לתועלת והנאת עצמו‪ .‬וכשאדם‬ ‫הכתוב‪' :‬ואברהם'‪ ,‬רצה לומר החסדים‪' ,‬באו בימים'‪ ,‬היינו לעולם‬ ‫עדיין רך בשנים כבן ז'‪ ,‬אין לו שום פניות במעשיו‪ ,‬ועושה אותם‬ ‫הזה‪ ,‬על ידי 'זקן'‪ ,‬הוא התורה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫באמת ובתמים‪ ,‬כפיו כן לבו‪ ,‬ושרה אמנו גם בהיותה בת כ'‪,‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (יומא כח‪ ,):‬כי אליעזר היה דולה ומשקה‬ ‫נשארה במדריגה זו‪ ,‬שלא נתכוונה במעשיה הטובים להנאת‬ ‫מתורת רבו לאחרים‪[ .‬ואיתא עוד שם‪ :‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬זקן‬ ‫עצמה אלא לשם שמים‪( .‬עטרת יהושע חיי שרה‪ ,‬עמוד קלא‪):‬‬ ‫ויושב בישיבה היה]‪ .‬הרי שעבודת אליעזר‪ ,‬היתה העסק בתורה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ויש לפרש בזה סיפא דקרא וה' ברך את אברהם‪ .‬כלומר‪ ,‬הקב"ה‬ ‫במדרש (בראשית רבה נח‪ ,‬א) איתא‪' :‬ויהיו חיי שרה מאה‬ ‫ממשיך לעולם את מדת החסד המרומזת ב'אברהם'‪ ,‬על ידי בכל‪.‬‬ ‫שנה'‪' ,‬יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה' (תהלים לז‪ ,‬יח)‪,‬‬ ‫ובמדרש בכל זה אליעזר‪ .‬וכלומר על ידי התורה‪ ,‬שהיא בחינת‬ ‫כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫עבודת אליעזר‪ .‬וסיים המדרש מכאן אמרו חכמים‪ ,‬אל יפטר‬ ‫ויש לבאר על פי מה שכתב החתם סופר (בפתיחה לשו"ת יורה‬ ‫אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה‪ .‬דאיתא בגמרא (ירושלמי‬ ‫דעה)‪ ,‬כי אשרי מי שמשלים נפשו בימי הנעורים‪ ,‬שיכול לשוב‬ ‫ברכות ד‪ ,‬ד) 'כל הדרכים בחזקת סכנה'‪ .‬ומאחר דילפינן מהכא‬ ‫לשמים בקוצר ימים‪ ,‬ואינו צריך להיות טרוד בעולם השפל הזה‬ ‫שהחסדים נמשכים לעולם על ידי התורה‪ ,‬לכן כשנפטר מחבירו‬ ‫ימים רבים‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הלא אנו רואים שגם הצדיקים שהשלימו‬ ‫ההולך לדרכו מקום סכנה‪ ,‬יפטר ממנו מתוך דבר הלכה‪ ,‬כדי שעל‬ ‫נפשם בימי נעוריהם מאריכים ימים‪ .‬התשובה לזה היא‪ ,‬כי‬ ‫ידי התורה יומשכו עליו חסדים‪ ,‬שלא ינזק בדרכו‪ ,‬אלא ילך לבטח‬ ‫השי"ת מניחם על האדמה לטובת צאצאיהם ותלמידיהם‪ ,‬שיהנו‬ ‫ולשלום‪( .‬עטרת יהושע חיי שרה‪ ,‬עמוד קמא‪).‬‬ ‫מאורם וישלימו גם הם נפשם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫משה רעיא מהימנא‬ ‫תקו פ ת כהו נ ת ר בי נ ו ברב נ ות ה עי ר ס א ט מאר א חר י מ י ה זעם‬ ‫תולדות'‪ ,‬ואנו מתחילים מסיפור שחרורו של רבינו מתחת ידי הרשעים ימח‬ ‫לקוראינו הנכבדים‪ :‬בתקופת כהונת רבינו ברבנות העיר סאטמאר‪ ,‬בשנים‬ ‫שמם‪ ,‬ותקותינו שהדברים ימצאו חן בעיני אלקים ואדם‪.‬‬ ‫תש"ה‪-‬תשי"א‪ ,‬הוא נשא אמנם רק את התואר 'ראש בי דינא'‪ ,‬משום שרבינו‬ ‫הק' מסאטמאר זצ"ל עוד היה בחיים‪ ,‬אבל למעשה היו כל תפקידי הרבנות‬ ‫ביום עשרה בטבת שנת תש"ה לפ"ק‪ ,‬באה העיר בודאפעסט‬ ‫מסורים בידו‪ .‬והיות שאותה תקופה הינה אחת מהחוליות המזהירות ונוצצות‬ ‫במצור‪ ,‬על ידי הצבא הרוסי‪ ,‬אשר הקיפה מכל עבריה‪ ,‬והחל לפרוץ‬ ‫ביותר‪ ,‬בפרקי תולדות ימי חייו‪ ,‬אך לעומת זאת‪ ,‬היא וכל מאורעותיה‬ ‫לתוכה‪ .‬חיילי הרשע הנאצים ימח שמם‪ ,‬נלחמו בעוצמה על כל רחוב‪,‬‬ ‫העשירים‪ ,‬כמעט ולא נודעו ברבים‪ ,‬ואפילו לא לתלמידים וחסידים קרובים‪,‬‬ ‫ועל כל בית‪ ,‬ושני הצדדים סבלו אבדות רבות‪ ,‬אך הרוסים התקדמו צעד‬ ‫לכן אמרנו להציג מעתה מדי שבוע בגליוננו‪ ,‬טעימה קצרה‪ ,‬קמא קמא דמטי‪,‬‬ ‫אחר צעד‪ ,‬ורחוב אחר רחוב‪ ,‬עד כי העיר שוחררה כליל‪.‬‬ ‫מסיפורי אותה התקופה‪ ,‬מלוקטים מתוך הספר 'משה רעיא מהימנא ‪ -‬פרקי‬ ‫תחילה נודע בעירנו כי אחד מבני הרה"ק מהוניאד זצ"ל ניצל‪ ,‬אך לא‬ ‫כידוע השם 'בודאפעסט' מציין‪ ,‬כי העיר כלולה משתי שכונות‪:‬‬ ‫'בודא'‪ ,‬ו'פעסט'‪ ,‬אשר לשעבר היו שתי ערים נפרדות‪ ,‬ונהר הדונא ידעו מי מהם‪ ,‬ורק לאחר זמן נודע כי הוא רבינו‪ .‬והיתה שמחת החסידים‬ ‫מפריד ביניהן‪ .‬בעוד ש'פעסט' בנויה על מישור‪ ,‬הרי ש'בודא' בנויה על רבה וגדולה‪ ,‬על כי נשאר שריד לאותו צדיק‪.‬‬ ‫ויהי אחרי השחרור‪ ,‬התארגנה מיד קבוצה מאנשי סאטמאר‪ ,‬לחזור‬ ‫גבעות‪ .‬משום כך‪ ,‬תחילה שוחררה 'פעסט'‪ ,‬והיה זה ביום ד' שבט‪,‬‬ ‫כאשר חיילי הרשע נסוגו אחור לעבר 'בודא'‪ ,‬בתקוה שיוכלו לאחוז לעירם‪ ,‬והם יצאו מיד לדרכם‪ .‬מסילת הברזל עוד לא פעלה‬ ‫לפחות בה‪ .‬בית המחסה של רבינו שכן ב'פעסט'‪ ,‬משום כך היום בבודאפעסט‪ ,‬ואם כי היו ברשותם סוס ועגלה‪ ,‬נאלצו ללכת רגלי‪ ,‬משום‬ ‫הרביעי לחודש שבט‪ ,‬הוא יום הצלת רבינו מידי הרשעים‪ ,‬כאשר בו שעל העגלה היו שני אנשים‪ .‬האחד‪ ,‬חולה ששכב במיטה‪ .‬והשני‪ ,‬אדם‬ ‫שקפץ ממסילת הברזל שהובילתו לאושוויץ‪ ,‬והמסילה עברה על רגלו‬ ‫ביום יצא מצרה לרווחה‪ ,‬מאפילה לאורה‪ ,‬ומשעבוד לגאולה‪.‬‬ ‫תוך זמן קצר נפוצה השמועה אצל שארית הפליטה ברחבי המדינה‪ ,‬ונקטעה‪ ,‬השם ישמרנו‪ ,‬ולכן לא יכל ללכת ברגל‪.‬‬ ‫כך צעדו רגלי מרחק כמאתים קילומטר (‪ 124‬מייל)‪ ,‬עדי הגיעם‬ ‫כי רבינו ניצל בחסדי שמים‪ ,‬ותרב שמחתם עד מאד‪ .‬במיוחד היתה‬ ‫השמחה רבה אצל חסידי נאסויד‪ ,‬על כי נותר נצר לרבם הקדוש‪ .‬וסיפר לעיר טשאבא‪ ,‬והיה זה בערב שבת קודש‪ ,‬בשעות הצהרים‪ .‬שם פעלה‬ ‫כבר מסילת הברזל‪ ,‬ולכן מכרו את הסוס ועגלה‪ ,‬וקנו תמורתם פת לחם‪.‬‬ ‫אחד החסידים אשר התגורר אחר המלחמה בבעטלאן בזה הלשון‪:‬‬ ‫הטבע‪ ,‬ובארץ ישראל הוא נצפה בעין רגילה רק בקושי‪ ,‬בלילות חשוכים‬ ‫מכתב שהתקבל במערכת‬ ‫מאד‪ ,‬ובאויר יבש נקי וזך‪ .‬וכותב שם‪ ,‬כי בסוף אדר הוא הבחין בו‪ ,‬אך לא‬ ‫לכבוד המערכת‪.‬‬ ‫בירך עליו‪ ,‬עקב היותו כמין כדור חיוור‪ ,‬נטול הוד הדר וזנב‪.‬‬ ‫מה שכתבתם [בגליון פרשת נח]‪ ,‬דהא דאיתא בגמרא (הוריות י‪" ).‬כוכב אחד‬ ‫ובספר צבא השמים מאריך עוד‪ ,‬כי אף שכיום‪ ,‬מחזור ביקוריו של השביט‬ ‫לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים"‪ ,‬הכוונה לשביט הנקרא 'האלי'‪,‬‬ ‫'האלי' בכדור הארץ‪ ,‬הוא קצת יותר משבעים שנה‪ ,‬אך ידוע לחוקרים‪ ,‬כי‬ ‫המבקר את כדור הארץ‪ ,‬אחת לשבעים שנה לערך‪ ,‬לכאורה הדבר לא יתכן‪,‬‬ ‫בעבר היה מחזורו קצר יותר קצת‪ ,‬ואתי שפיר לשון הגמרא 'לשבעים שנה'‪.‬‬ ‫שהרי כתבתם שהשביט הוא כוכב מיוחד שיש לו זנב‪ ,‬ואם כן הרי יודעים‬ ‫ומובן ופשוט‪ ,‬ואין צריך לומר כלל‪ ,‬כי לא הבאנו כל הדברים האלו להביא‬ ‫הספנים שלא לסמוך עליו כשהם מנתבים את דרכם בלב ים‪ ,‬כי יש לו סימן‬ ‫ראיה או סמוכין חלילה לדברי רבותינו ז"ל‪ ,‬כי חס להו לתלמידי רבינו מכל‬ ‫היכר שהוא כוכב הבא לביקור קצר כאורח‪ ,‬ואיך יתעו בדרכם על ידו‪.‬‬ ‫כיוצא בזה‪ ,‬ו'דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים' (קהלת יב‪ ,‬יא)‪ ,‬ואינם‬ ‫ביקר והערכה‬ ‫צריכים שום חיזוק‪ ,‬ובאנו רק להרחיב קצת הידיעה בענינים שאין נאה‬ ‫ב‪ .‬ש‪.‬‬ ‫לתלמידי חכמים להיות מושלל מהם לגמרי‪ ,‬ועל דרך שכתב הרמב"ם בשו"ת‬ ‫תשובת המערכת‪:‬‬ ‫פאר הדור (סימן מא)‪ ,‬כי חכמות העולם הן כרקחות טבחות ואופות לתורה‪,‬‬ ‫שעל ידן אפשר להראות לעמים את יופיה‪ ,‬כי טובת מראה היא‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ואם‬ ‫כבר האריך בזה בספר צבא השמים להתוכן החרדי ר' נסים ווידאל הי"ו‪,‬‬ ‫בכל החכמות הדברים אמורים‪ ,‬על אחת כמה וכמה בחכמת מהלך הכוכבים‪,‬‬ ‫וכתב‪ ,‬שהיום ידוע היטב‪ ,‬שהשביט 'האלי' לא הראה בכל אחד מביקוריו‬ ‫שעליה אמרו רבותינו ז"ל (שבת עה‪ :).‬כל היודע לחשב בתקופות ומזלות‪,‬‬ ‫בכדור הארץ את זנבו‪ .‬גם בביקורו האחרון בשנת תשמ"ו לפ"ק‪ ,‬לא הצליחו‬ ‫ואינו חושב‪ ,‬עליו הכתוב אומר (ישעיה ה‪ ,‬יב) 'ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה‬ ‫לראות את זנבו בעין רגילה‪.‬‬ ‫ידיו לא ראו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫גם בלוח דבר בעתו להתוכן החרדי ר' מרדכי גנוט הי"ו‪ ,‬לשנת תשמ"ז‬ ‫לפ"ק‪ ,‬כותב‪ ,‬שהופעתו של 'האלי' בשנת תשמ"ו לפ"ק‪" ,‬אכזבה" את חכמי‬ ‫נועם שיח‬ ‫שי חות קודש וסיפ ורי צדיקים‬ ‫שנשמעו מפי ר בינו‬ ‫דנהורא‪ ,‬אך אבא מארי זצ"ל שמע בעצמו מפה קדשו של‬ ‫להילולת הרה"ק רבי צבי הערש הכהן מרימאנוב זצ"ל ‪-‬‬ ‫הרה"ק משינאווא שראה "ממש לבת אש"‪.‬‬ ‫ל' מרחשון‬ ‫מספר מרא דעובדא (חלק א‪ ,‬עמוד שמא‪ ,‬אות ג; עמוד שדמ‪ ,‬אות ט)‬ ‫להילולת מרן הגאון רבי שלום שכנא מלובלין זצ"ל ‪-‬‬ ‫דרכו של הרה"ק רבי נתן לייב זצ"ל‪ ,‬בנו של הרה"ק רבי‬ ‫א' כסלו‬ ‫מספר מרא דעובדא (חלק א‪ ,‬עמוד קכב‪ ,‬אות ה)‬ ‫מנחם מענדל מרימאנוב זצ"ל‪ ,‬היתה‪ ,‬להזהר מאד במאכלו‬ ‫שלא יהא בו חשש תולעים‪ .‬פעם אחת תמה מאד‪ ,‬שראה אצל‬ ‫מרן הגאון רבי שלום שכנא זצ"ל מלובלין‪ ,‬היה בזמנו רבן‬ ‫הרה"ק רבי צבי הערש מרימאנוב זצ"ל‪ ,‬שבתוך הארגז מונחים‬ ‫של כל בני הגולה‪ ,‬כי כמעט כל גדולי הדור היו תלמידיו‪.‬‬ ‫מאכלים וקמחים שונים גם בימי הקיץ‪ ,‬ואינו משגיח לנקות היטב‬ ‫[אמר הכותב‪ :‬עיין בתשובת משאת בנימין (סימן טז‪ ,‬ד"ה וראיתי להרב)‬ ‫שכתב בזה הלשון‪ :‬וכל רבותי ושאר גדולי הדור היו כולם תלמידי‬ ‫שלא יתהוו בהם תולעים‪ .‬ויהי כששאל אותו על כך‪ ,‬אמר לו‬ ‫הגאון‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והרמ"א בהגהותיו לספר יוחסין כתב בזה הלשון‪ :‬כל‬ ‫הרה"ק מהרצ"ה מרימאנוב‪ ,‬שעבור כל נמלה או תולע שימצא‬ ‫גדולי ארץ הזאת הם תלמידיו‪ ,‬עכ"ד]‪.‬‬ ‫בארגזו‪ ,‬הוא נותן קנס‪ ,‬דינר זהב אחד‪ .‬ויקחו את הארגז‪ ,‬ויניחוהו‬ ‫לפני השמש‪ ,‬וידפקו עליו מכל צד‪ ,‬ולא מצאו בו כלום‪ .‬ומהיום‬ ‫להילולת מרן הגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל ה'דעת סופר' ‪-‬‬ ‫ההוא והלאה לא רצה הרה"ק רבי נתן לייב לאכול‪ ,‬רק אצל‬ ‫ב' כסלו‬ ‫הרה"ק מהרצ"ה מרימאנוב‪.‬‬ ‫מספר מרא דעובדא (חלק ב‪ ,‬עמוד רפא‪ ,‬אות טו)‬ ‫מרן הגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל אב"ד פרעשבורג ובעל דעת‬ ‫פעם נסע הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זצ"ל לחוג‬ ‫סופר‪ ,‬סיפר לי‪ ,‬כי מרן הק' בעל קדושת יום טוב זצ"ל היה פעם‬ ‫את חג הפסח בצל קדשו של הרה"ק מהרצ"ה מרימאנוב‪ .‬הוא‬ ‫בפרעשבורג‪ ,‬והביא אתו את השו"ב שלו‪ .‬אך בפרעשבורג היתה‬ ‫הגיע לרימאנוב בערב פסח‪ ,‬ואמרו לו כי הרה"ק מהרצ"ה מוכן‬ ‫תקנה שמלבד השוחטים הקבועים‪ ,‬אסור לאדם לשחוט‪ .‬ועוד‬ ‫כבר לילך לאפיית המצות‪ .‬הרה"ק משינאווא עוד לא הניח‬ ‫תקנה היתה‪ ,‬שאסור לשוחטים הקבועים להראות הסכין לחכם‬ ‫באותו יום תפילין דרבינו תם‪ ,‬והסתפק האם להניח מקודם‬ ‫אחר‪ ,‬מלבד הרב דמתא‪ .‬ולא ידע הקדושת יום טוב לשית עצה‬ ‫התפילין‪ ,‬או לילך מקודם לראות את אפיית המצות‪ ,‬ולבסוף‬ ‫בנפשו‪ ,‬עד שהוחלט‪ ,‬שהוא ‪ -‬הדעת סופר ‪ -‬שעוד היה בבחרותו‪,‬‬ ‫החליט לילך לאפיית המצות‪ .‬לימים סיפר‪ ,‬כי כשהלך הרה"ק‬ ‫ולמד את מלאכת השחיטה‪ ,‬אינו בכלל התקנה‪ ,‬לפי שהוא אינו‬ ‫מהרצ"ה לאפות המצות‪ ,‬ראה אצלו "ממש לבת אש" [בלשון‬ ‫מהשוחטים הקבועים‪ ,‬ולכן הראה הוא את סכינו להקדושת יום‬ ‫קדשו של רבינו‪" :‬ממש א העליש פייער"]‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬ושחט עבורו‪ ,‬ואכל הקדושת יום טוב משחיטתו‪.‬‬ ‫העולם מספרים שהרה"ק משינאווא ראה אז עמודא‬