הורינו · Horeinu — חיי שרה (2026-11-02)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת חיי שרה תשפ"ז | שנה ג' 149
אמנם ,מדברי המשך חכמה ומפשט הפסוקים הרי מבורר
בהיתר של המהרי"ק. הורינו דברות קדשך
כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
שאברהם כן היה צריך להשביע את אליעזר ,דהיינו שיצחק לא עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
היה מחויב מצד עצמו לשמוע לו .וצריך לומר שיש חילוק ולא כל
טענה שהאבא אומר שהוא מרגיש מזה צער וביזיון זה אכן סיבה אֹלוֵקי ָָה ָָאֶרֶ ץ ֲֲא ֶׁׁשר ֹלא ִִת ַּּקח
ֵ ֹלוֵקי ַהַָּׁש�ַׁמִַיִ ם ֵוֵ
יֲעָך ַּּבה' ֱֱא ֵ ְוְַאְַׁשִּבּ ֲ
ׁ
לבן להתחשב בכך ,אלא רק באופן שיש ביזיון ממשי שכל אחד ַּנֲַעִנִ י( .כ"ד ג') ִִא ָּׁׁש�ה ִלִ ְבְִנִ י ִִמְּבּ נֹות ַהַ ְּכ ֲ
מבין שהאבא מתבזה ,ובכזה אופן אם יצחק היה מוצא מבנות צריך ביאור מדוע הוצרך אברהם אבינו להשביע את אליעזר על
הכנעני מישהי ראויה להינשא לה ,וודאי לא היה כאן טענה של כך ,הרי יכול היה לצוות את יצחק בנו ישירות שלא יישא אישה
צער וביזוי מצידה עצמה (אלא רק מצד השתייכותה ל"בנות מבנות הכנעני .ומכאן מוכיח ה'משך חכמה' שיש ראיה לדברי
הכנעני") וע"כ מצד כיבוד אב לא היה מחויב ולכן נדרש אברהם המהרי"ק שאם האב מוחה בבנו שלא יישא אישה שחפץ בה,
אבינו להשביע את אליעזר. הבן אינו חייב לשמוע בקולו ,ולכן הוצרך אברהם להשביע את
ִּהי לֹו
ְבְָקה ַוַ ְּת ִ
ְצְָחק ָָהֹא ֱֱֹהָלָ ה ָׂש ָָׂרה ִִאּמֹוַ ,וַ ִּיּ ַּּקח ֶאֶת ִִר ָ ֶאֶָה ִיִ ָ
ַוְַיְִב ָ
ִ אליעזר .וכך כותב המשך חכמה :מה דלא צווה את יצחק בנו
ַאֲַח ֵֵרי ִִאּמֹו( .כ"ד ס"ז) ְצְָחק ֲ ֶבֶָהַ ,וַ ִּיּ ָּנ ֵֵּחם ִיִ ָ
ַוֶַּיֱּא ָָה ָ
ְלְִא ָּׁׁש�ה ֱ
ִ שלא יישא אישה מבנות הכנעני ,מכאן ראיה להמהרי"ק 1דהבן
כתב הרמב"ן; וטעם הכתוב כי יספר בכבוד שנהג יצחק באימו אינו חייב לשמוע להאב אם מוחה בו מלישא אשה שהוא חפץ.
כי מעת שמתה שרה לא נטו אוהלה ,כי אמרו לא תבא אישה והעיר על זה באיילת השחר ,שהרי הנצי"ב 2כתב שכל מה שאמר
אחרת אל אהל הגבירה הנכבדת .וכאשר ראה את רבקה הביאה המהרי"ק זה דווקא באופן שאין באישה שחפץ בה הבן ביזיון
אל האהל ההוא לכבודה ושם לקחה ,וזה טעם ויאהבה וינחם, וצער לאבא ,אבל כשהאב מתבזה משידוך זה ,אסור לבן לשאת
ירמוז שהיה מצטער מאד על אימו ורחק ממנו מנחם עד אותה .ולפי זה אם לאברהם היה גנאי ממה שיצחק ייקח אישה
שנחם באשתו באהבתו אותה ,כי מה טעם שיזכיר הכתוב אהבת מבנות הכנעני ,היה יצחק חייב לשמוע בקולו .והעיר באיילת
האיש באשתו. השחר שלפי שיטת זו כמעט אין מציאות שאפשר להשתמש
.1שורש קס"ו ,הובא ברמ"א יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ה .2שו"ת משיב דבר ח"ב סי' נ'
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
לדעת שהוא נכשל. מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
הסטייפלער ,ראוהו שיושב על מקומו של אביו ,ואחד הנוכחים ישיבה במקום הוריו כשאינם נמצאים – חלק ב'
לחש הרי מכבדו בחייו ומכבדו במותו ,והגר"ח כששמע זאת • בזמננו רואים שהאב רואה חשיבות בכך שבנו יעמוד בתפלה
מיד הגיב בפסוק :ושלמה ישב על כסא דוד ,וראיה משם שזהו לצידו ,ויש בכך קורת רוח לאב ,ומצוי שקונה לו מקום לידו ולכן
כבוד האב .ועוד שאל השואל האם גם בבית הכנסת מותר וכגון יש עדיפות לבן לשבת לצד אביו במקום כמו בית כנסת.
בן רב או ראש ישיבה ,שישב במקומו של אביו .והשיב הגר"ח • כאשר האבא מצוי בשנת אבל ,שמשנה מקומו בבית הכנסת
קניבסקי שגם בבית הכנסת זהו כבוד אביו שממלא מקומו ממקומו הקבוע במשך כל שנת האבל ,אסור לבנו לשבת
לאחר פטירתו. במקום שהיה אביו יושב עד עכשיו ,במשך אותה שנה ,כי זה
• מקום המיוחד לאביו הוא לאו דווקא בביתו אלא אפילו בבית מקומו הקבוע של אביו ,אף שכעת יושב במקום אחר.1
אחר שרגיל לסעוד שם ,כגון בבית הוריו של אביו (זקנו) ,נראה • נראה שמותר לבן לשבת בכסא שמיוחד לאביו אם הוא לטובת
שבכל מקום שיש לאביו או אמו מקום קבוע שם ,אסור לשבת אביו ,כגון שרוצה לשמור שלא ישבו בכסא שלו ,או כדי שהבן
במקום זה. ימלא מקומו בעבודה וכדומה .ולכתחילה אם אפשר לשמור את
הכסא עם איזה חפץ כגון מעיל או כובע ,עדיף.
• בן שאביו מגיד שיעור בישיבה וכעת נוצר צורך ללמד במקומו,
מה שאמרה התורה "למען יאריכון ימיך" ,זו אינה רק הבטחת שכר, אסור לו לשבת במקומו ממש אלא יושב במקום אחר ,או שיזיז
אלא לומר לאדם :הלוא אף אתה -יאריכון ימיך על האדמה ,גם אתה
השלחן והכיסא מעט לצד.
בעצמך תהיה אבא לילדים ,וגם אתה תגיע לגיל כזה ,שבו תזדקק
• כל האיסור לשבת במקום המיוחד לאביו ולאימו הוא דווקא
לבניך .אם אתה תכבד את אביך ואת אמך -אף בניך יכבדו אותך
בחייהם ,אבל לאחר פטירתם מותר .ובספר דרך שיחה (חלק א׳
בזקנותיך( .אברבנאל)
ע' רפ״ב) מובא ,שכאשר ישב הגר"ח קנייבסקי שבעה על אביו
.1חוט שני חובות הלב קכ"ח
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
זאב דוד בן פנחס נחמה בת טילא בעילום שם מינה בת פייגא שמואל בן שרה
פרשת חיי שרה תשפ”ז /גליון 149 נחמה שרה בת מזל
ברכה קטי פורטונה
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
"אנחנו עושים מה שאמא רוצה"
כשנפטר אבי המשפחה ,איש נכבד ואהוב ,התאספו הילדים בבית ההורים
לימי השבעה .כשהסתיימו ,והבית שב להיות שקט יותר מכפי שהורגלו,
הבינו האחים שאמם האלמנה לא צריכה להישאר לבד בשבתות .הם
גיבשו הסדר :כל שבת תגיע משפחה אחרת מבין הילדים ,כדי לשהות
לצידה ,לשמח אותה ולמלא את הבית בקולות של ילדים ונכדים.
כך נמשך הדבר שנים .אבל עם הזמן התחילו הקשיים להצטבר .ארגון
שבת שלמה אינו עניין קל :אריזת בגדים לכל בני הבית ,הכנת האוכל
והבאתו ,נסיעה באוטובוסים עמוסים עם ילדים קטנים ומזוודות ,ואחר
כך הדרך חזרה .אחרי כמה שנים הרגישו האחים שהם מותשים ,ועלה
הרעיון ההגיוני לכאורה" :למה שלא נהפוך את הסדר? במקום שמשפחה
שלמה תיסחב מדי שבוע עם כל ציודה אל בית הסבתא ,תיסע הסבתא
להתארח ,כל שבת אצל ילד אחר .הרי זה קל ונוח לכולם ,ואף לה יהיה
ברוב המשפחות היה הרעיון מתקבל בהסכמה .אבל אחד הבנים לא
שינוי נעים". רב הנסתר
הסכים" .משפחה יקרה ",אמר בנחישות שקטה" ,לא נשאל מה נוח לנו.
אנחנו נעשה מה שאמא רוצה ,לא מה שאנחנו רוצים". מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
הם פנו לאמם ושאלו אותה .והיא ,בדרכה העדינה ,ביקשה שימשיכו לבוא מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
אליה .בביתה ,בין קירותיו המוכרים ,בשבתות שבהן הוא מתמלא בחיים. גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
מאז ועד עצם היום הזה ממשיכים הילדים בסדר שנקבע ,משפחה אחר
משפחה ,שבת אחר שבת. horeinuorg@gmail.com
אותו בן ,שהתעקש באותה שעה ,נקרא לימים לבחינה נוספת של או בפקס077-6021640 :
העיקרון שקבע.
הוא עסק בשליחויות תורניות לצורך פרנסתו ,ופעם אחת הוצעה לו
נסיעה למומביי ,יחד עם רעייתו .הנסיעה נראתה הזדמנות ראויה ,והכול
כבר היה מוכן .אלא שכשסיפר לאימו על כך ,ראה שאינה שלמה עם
הדבר .היא לא רצתה שיסע .מבחינה הלכתית לא היה כל איסור ,והוא
היה רשאי לצאת לדרך ללא חשש .אבל הוא שוב חזר על המשפט שליווה
אותו כל חייו" :אנחנו עושים מה שאמא רוצה ".הוא ביטל את הנסיעה,
והם נשארו בארץ.
במומביי ,בראש חודש כסליו תשס"ט ,אותו יום ממש שבו אמורה הייתה
להתקיים פגישתו ,התרחש הפיגוע האכזרי שזעזע את העולם.
מכיבוד אב לא מפסידים
יהודי אחד בארצות הברית איבד את מכשיר הטלפון שקיבל מהעבודה.
ההנהלה ראתה באובדן עניין חמור והציבה בפניו אולטימטום :שש שעות פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת וירא
למצוא אותו ,ואם לא ,פיטורין מיידיים .יותר מחמש שעות חיפש בכל בכלל איסור סתירת דברי אביו אין איסור במה שבן נושא
פינה אפשרית ,ניסה לאתר את המכשיר בכל דרך ,ולא מצא .כשנותרו ונותן עמו בקושיות ותירוצים להסיק מסקנת הלכה
עשר דקות בלבד ,צלצל הטלפון שלו .על הצג הופיע" :אבא”. למעשה( .פתחי תשובה)
זה היה ניסיון עצום .הדבר הקל ביותר היה לא לענות ולחזור לאב אחר כך,
והרי האב יבין שהבן עסוק .אבל הוא בחר לענות ,גם בעיצומו של הלחץ הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
וההיסטריה .ומהצד השני של הקו שמע הבשורה :הטלפון נמצא! אדם
שמצא את המכשיר דפדף באנשי הקשר ,בחר ב"אבא" ועדכן אותו .ורק
לחשוב מה היה קורה אילו החליט לדחות את השיחה לזמן מאוחר יותר...
מכיבוד אב לא מפסידים.
(הסיפורים מתוך הספר מעגל של כבוד ,הוצאת יפה נוף)
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת חיי שרה תשפ”ז /גליון 149
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
שהילד יגיד לו .למשל ,אם אין לך למחר חולצה מגוהצת ,ואמא שאלות שהופנו דרך קו “למען ייטב לך"
כרגע מגהצת ,ואת מזכירה לה אם לא אכפת לה לגהץ גם את
החולצה הזאת .אמא מעדיפה עכשיו לגהץ ,גם אם זה דורש
לנשים ובנות079-6077179 ,
מאמץ ,ולא לגלות בבוקר שאין לך חולצה מגוהצת .בקשות האם מותר לבקש מההורים בקשות שהן לצורך הבית?
כאלו צריכות להיות עוד יותר בתשומת לב לכבוד ההורים – נניח שאני מסדרת את המטבח ורואה שפח האשפה
לדוגמה בלשון :אם לא אכפת לך לגהץ גם את החולצה הזאת עולה על גדותיו או מדיף ריח לא נעים .בדיוק אמא יורדת עכשיו
זה ממש יעזור לי ואני מעריכה ,ואם זה מאמץ גדול מדי עבורך למטה ,האם מותר לי לבקש ממנה שתיקח על הדרך את
כרגע אני אגהץ... הפח? או שאני מכינה ארוחת ערב ואמא בדיוק בחוץ ,אני
סיטואציה שלישית – אסורה ממש ,זה דברים שהם מאמץ יכולה לבקש שתעבור בחנות ותקנה פסטה כי נגמר? אני
גדול או דבר שהוא פחיתות כבוד לעשותו .דברים שהם מאמץ מתכוונת קודם כל לגבי דברים שהם צרכי הבית ולא צורך שלי
משמעותי ,כמו למשל להעלות דברים כבדים ,לתפור ,להכין פרטי ,וחוץ מזה מה לגבי דברים שהם צורך פרטי שלי .מותר או
משהו גדול וכדו' ודברים שהם פחיתות כבוד ברורה ,כמו אסור?
הדוגמה שהבאת ,להוריד זבל .זה ממש לא משנה עבור מי זה.
ילד לא יכול לבקש מהוריו לעשות דברים שיש בהם פחיתות יש בזה שלוש דרגות.
כבוד ,כמו לנקות או להוריד זבל .גם אם אמא עושה עכשיו ראשונה מותרת לכתחילה – דברים שהם בקלות ,וההורים
ניקיון יסודי בכל הבית ,אסור לומר לה – אם לא אכפת לך שמחים לעשות לילדים ונהנים מכך .למשל ,אם אמא כבר
לנקות גם את הכיור ליד החדר.. בחנות ,ומבקשים ממנה לקנות משהו שהוא לא כבד ,ובצורה
וכלל בדבר – אם הייתם שכנים דלת מול דלת של רב חשוב ,או מכבדת ולא כדרישה .אמא ,את במכולת? אני בדיוק רוצה
אפילו המורה שלך – והיית שומעת שהם יוצאים – היית מבקשת לעשות עוגה וחסר לי שוקולד מריר ..או למשל כשיושבים
מהם את אותו דבר? זה מה שהחיי אדם אומר שיהיו בעיניכם בשולחן ,אמא ,אפשר בבקשה להעביר את הסלט( ..וגם זה
כנכבדי ארץ! מה שהיית מבקשת מנכבדי ארץ ,ובצורה שהיית צריך להיעשות בדרך כבוד ,ולא – אמא תעבירי לי את)!..
מבקשת מנכבדי ארץ ,את יכולה לבקש גם מהורייך. שניה – דברים שהם משימה לא ממש קלה ,אבל ההורה מצפה
מדור שורות שנכתבו בכאב ואכפתיות ,על ידי
חדש! מורה מחנכת בירושלים ,המלמדת את
ערכת 'ללמוד ולכבד' בכיתתה.
למדתי מהוריי". אני מחנכת בכיתה ז' בירושלים ,ובתחילת השנה שעברה
עניתי לה בעדינות ,אבל בבהירות .כיבוד הורים הוא מצוות פתחנו את ערכת "ללמוד ולכבד" של הורינו .הערכה מצוינת:
עשה מן התורה ,מעשרת הדברות ,ויש בה פרטים והלכות דילמות מחיי היום יום ,היבטים הלכתיים שלא חשבנו עליהם,
שחובה ללמוד ,בדיוק כמו הלכות שבת ,ברכות ותפילה .ועוד וסיפורים שנוגעים בלב .התלמידות נשאבו אליה ,כולן ,חוץ
הסברתי :העמדה שבחרה לעצמה אינה נכונה .היא אינה מאחת.
יושבת בדין ,והוריה אינם "ברי שפיטה" אצלה .ואפילו אם הם היא ילדה טובה ,מבחינות רבות מצטיינת הכיתה .ובכל
טועים ,והניתוק אינו מוצדק ,האם זה פוטר אותה מכבודם? זאת ,בכל פעם שפתחתי את הקופסה ושלפתי כרטיס ,היא
ממש לא .הם לא יצאו מכלל "עמיתך" ,והם אינם מורים לה התחילה להפריע ,לדבר ,להסיח את דעת הכיתה ולהיאבק
לעבור על דבר הלכה .עליה להפריד בין הכבוד שהיא חייבת בכל מילה .לא הבנתי .איך ילדה כזאת דווקא בנושא הזה לא
להם לבין האופן שבו הם נוהגים בהוריהם. מוכנה להקשיב?
אני כותבת את הדברים בכאב .כואב לי על הילדה ,וכואב לי אחרי תקופה שזה נמשך שוחחתי איתה ,ואחרי לבטים רבים
על ההורים שבלי משים מעבירים לה מסר שמצוות כיבוד אב היא סיפרה .הוריה מנותקים מסבא וסבתא שלה כבר שנים
ואם אינה חשובה .הורים יקרים ,עצרו לרגע וחשבו :מה יקרה ארוכות" .איך אני יכולה ללמוד לכבד את ההורים שלי ",שאלה
בהמשך? איך ילדיכם יתייחסו אליכם כשיגדלו? בכאב" ,כשאני יודעת שאם ההלכות האלו צודקות ,אז ההורים
עוד אפשר לשנות כיוון. שלי לא צודקים? לא רציתי לשמוע .לא רציתי לדעת שההורים
התעשתו כל עוד אפשר. שלי לא בסדר .מבחינתי כיבוד אב ואם לא רלוונטי בימינו ,כך
יש לכם השגות על הנכתב? רוצים לשתף התמודדות אישית
שלכם? מוזמנים לשלוח אלינו ונפרסם בעז"ה ככל האפשר:
horeinuorg@gmail.com
פרשת חיי שרה תשפ”ז /גליון 149
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים
ִִמ ְְב ַַחן ַַה ָ �ָּׁשלֹום ָזָ ָכָ ר ֶֶׁשִּלִ י
יֹוֵתר ִִמ ַַּדיֶ .זֶ ה ֹלא ָָּכל ָָּכְך ִִה ְְצִלִ ַיַח לֹוִִּ ,כי ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ָָּכל ִִמָּלָ ה. ֵ אֹוֵהב ַַּב ָָּׁש�עֹון ֹח ֶֶֹרף ֶזֶ ה ֵלֵ יל ַַׁש ָָּבתַַּ .ב ַַּקִיִ ץַַ ,עד ֶֶא ָָחד ַַה ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ
ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַהִּלִ ּמּוד ַַמִּגִ ַיַע ַַה ֵֵחֶלֶ ק ַַה ֵֵּׁש�ִנִ י ֶֶׁשל ָָה ֶֶע ֶֶרבִִ :סּבּוב ָָׁשלֹום ָזָ ָָכר. עּוַדת ַַׁש ָָּבת אֹוְכִלִ ים ְְס ַ עֹוִׂשים ִִקּדּוׁשְ , ִ ֶֶׁשחֹוְזְ ִִרים ִִמ ֵֵּבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת,
ְּׁשכּוָנָ ה ֶֶׁשָּלָ נּוָָּ ,ברּוְך ה' ,נֹוָלָ ִִדים ַַה ְְר ֵֵּבה ִִּתינֹוקֹותִ .לִ ְְפ ָָע ִִמים ֵיֵ ׁש ַַּב ְ � ְוְ ָָׁש ִִרים ְזְ ִִמירֹותְְּ ,כ ָָבר ִנִ ְְהָיָ ה ְְמ ֻֻא ָָחרֲֲ .א ָָבל ַַּבֹח ֶֶֹרף? ְְּב ָָׁש ָָעה ְְׁשמֹוֶנֶ ה
ָָׁשלֹום ָזָ ָָכר ֶֶא ָָחדִ ,לִ ְְפ ָָע ִִמים ְְׁשַנַ ִיִ םַּ ,וַפ ַַעם ַַא ַַחת ֲֲא ִִפּלּו ִִה ְְס ַַּפ ְְקנּו עּוָדה. ְְּב ֵֵע ֶֶרְך ֲֲאַנַ ְְחנּו ְְּכ ָָבר ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַה ְְּס ָ
לֹוָׁשה ְְּבֵלֵ יל ַַׁש ָָּבת ֶֶא ָָחד! ָָא ְְמָנָ ם ְְׁשַנַ ִיִ ם ֵֵמ ֶֶהם ָָהיּו ְְּבאֹותֹו ִִּבְנְ ָיָ ןָָּ ,כְך ְְׁש ָ ֶֶא ְְצֵלֵ נּו ֵיֵ ׁש ְְק ִִביעּות ְְמֻיֻ ֶֶח ֶֶדת ְְּבֵלֵ ילֹות ַַׁש ָָּבת ֶֶׁשל ַַהֹח ֶֶֹרףַַ .א ָָּבא ,רֹוִנִ י
לֹוָׁשה ָָׁשלֹום ֶֶׁשֹּלא ְְמ ֻֻד ָָּבר ְְּב ַַמ ָָּסע ְְמ ָָפ ֵֵרְך ִִּב ְְמֻיֻ ָָחדֲֲ ,א ָָבל ְְּב ָָכל ֹזֹאתְְׁ ,ש ָ יֹוְצ ִִאים ַוַ ֲֲאִנִ י הֹוְלְ ִִכים ְלְ ֵֵבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת ִלִ ְלְ ֹמֹד ְלְ ָָפחֹות ָָׁש ָָעהְ ,וְ ַַא ַַחר ָָּכְך ְ
אֹוֶמ ֶֶרת ֶֶׁשֶּזֶ ה ְּׁשכּוָנָ ה ֶֶׁשָּלָ נּוִִ ,א ָָּמא ֶ ָזָ ָָכר ֶזֶ ה ָיָ כֹול ִלִ ְְהיֹות ַַּכִּנִ ְְר ֶֶאה ַַרק ַַּב ְ � אֹוֵהב ְְמאֹוד ֶֶאת ַַה ְְּק ִִביעּות ַַהֹּזֹאת. ְּׁשכּוָנָ הֲֲ .אִנִ י ֵ "ָׁשלֹום ָזָ ָָכר" ַַּב ְ � ְלְ ִִסּבּוב ָ
ִִּבְגְ ַלַ ל ֶֶׁש ֲֲאַנַ ְְחנּו ְְׁשכּוָנָ ה ְְצ ִִע ָיָרה. בּוָעהֲֲאַנַ ְְחנּו ִִמ ְְתַיַ ְְּׁש� ִִבים ַַּב ִִּפָּנָ ה ַַה ְְּק ָ
יֹוֵד ַַעְְּ ,ב ָָׁשלֹום ָזָ ָָכר ֵיֵ ׁש ְלְ ִִמי ֶֶׁשֹּלא ֵ ּפֹוְת ִִחים ְּגְ ָָמרֹותַ ,וַ ֲֲאִנִ י חֹוֵזֵ ר ִִעם ֶֶׁשָּלָ נּוְ ,
ַַא ְְר ֶֶּבעסָָּ ,ב ְְטִנִ ים ,עּוגֹותְְׁ ,ש ִִתָּיָ ה בּוַע ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר.
ָּׁש ַ
ַַא ָָּבא ַַעל ָָמה ֶֶׁשָּלָ ַַמ ְְדנּו ַַה ָ �
טֹוִבים. ְוְ ִלִ ְְפ ָָע ִִמים עֹוד ָָּכל ִִמיֵנֵ י ְְּד ָָב ִִרים ִ אֹוִתי ֻֻק ְְׁשָיָ ה, ִ ׁשֹוֵאל
ֵ ִלִ ְְפ ָָע ִִמים הּוא
אֹוֵמר ֶֶׁש ִִּבְגְ ַלַ ל ֶזֶ ה ֲֲאִנִ י הֹוֵלֵ ְך. ֲֲאִנִ י ֹלא ֵ ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ֲֲאִנִ י ַַמ ְְס ִִּביר לֹו ֶֶאת ַַה ֻֻּסְגְ ָיָ ה,
ָָחס ְוְ ָָׁשלֹום .הֹוְלְ ִִכים ְְּכ ֵֵדי ְלְ ַַׂש ֵֵּמ ַַח ֶֶאת ְוְ ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ֲֲאִנִ י ְְמַגַ ֶּלֶ ה ֶֶׁש ָָּמה ֶֶׁש ָָהָיָ ה
ַַה ִִּמ ְְׁש ָָּפ ָָחה ֶֶׁשּנֹוַלַ ד ָלָ ּה ֵֵּבןֲֲ .א ָָבל ִִאם ָָּברּור ִלִ י ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי ַַּב ִִּכ ָָּתהַ ,נַ ֲֲע ָָׂשה ְְק ָָצת
ְְּכ ָָבר ְְמ ַַׂש ְְּמ ִִחיםֵֵ ,אין ִִס ָָּבה ֶֶׁש ָָה ַַא ְְר ֶֶּב ְְעס ָָּפחֹות ָָּברּור ְְּכ ֶֶׁש ַַא ָָּבא ְְמ ַַב ֵֵּקׁש ֶֶׁש ַַא ְְס ִִּביר
צּוִבים ַַּב ְְּק ָָע ָָרה. ִיִ ָָּׁש� ֲֲארּו ֲֲע ִ אֹותֹו ַַּב ִִּמִּלִ ים ֶֶׁשִּלִ י.
ָּׁשלֹום ָזָ ָָכר ַַּב ַַה ְְת ָָחָלָ ה ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ֶֶׁש ַַּב ָ � ֶזֶ ה ַַּדְוְ ָָקא ָָּד ָָבר ְְמ ַַעְנְ ֵיֵ ןַַּ .ב ֵֵחְיְ ֶֶּדר ֲֲאִנִ י ָיָ כֹול
ַַה ַַּת ְְפ ִִקיד ֶֶׁשִּלִ י הּוא ְְּב ִִע ָָּקר ִלִ ְְטֹעֹם ִִמ ָָּכל "ֵה ַַבְנְ ִִּתי" ּוְלְ ַַה ְְמ ִִׁשיְך ָָהְלְ ָָאה. ְלְ ַַהִּגִ יד ֵ
ָָמה ֶֶׁשֵּיֵ ׁש ַַעל ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחןֲֲ ,א ָָבל ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַהְּזְ ַַמן "ֵה ַַבְנְ ִִּתי", ֵֵא ֶֶצל ַַא ָָּבאִִ ,אם ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ֵ
ִּגִ ִּלִ ִיִתי ֶֶׁשֵּיֵ ׁש ִלִ י עֹוד ַַּת ְְפ ִִקיד ָָחׁשּובֹ :לא רֹוֶצה ָלָ ַַד ַַעת ָָמה ְְּב ִִדּיּוק הּוא ִִמָּיָ ד ֶ
ַלַ ֲֲעׂשֹות ְלְ ַַא ָָּבא ּבּוׁשֹותִִּ .כי ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִנִ ְְכָנָ ס ֵֵה ַַבְנְ ִִּתיַַּ .כִּנִ ְְר ֶֶאה ָָאבֹות ֹלא ִִמ ְְס ַַּת ְְּפ ִִקים
ְּׁשכּוָנָ ה, ִִעם ַַא ָָּבא ְלְ ַַבִיִ ת ֶֶׁשל ִִמ ְְׁש ָָּפ ָָחה ַַּב ְ � ְְּב ַַה ְְצ ָָהרֹות.
ֲֲאִנִ י ֹלא ְְס ָָתם ֵֵמִנִ יֲֲ .אִנִ י ַַה ֵֵּבן ֶֶׁשל ַַא ָָּבא ֲֲאַנַ ְְחנּו חֹוְזְ ִִרים ַּגַ ם ַַעל ִִמ ְְׁשָנָ יֹות ַוַ ֲֲהָלָ כֹות,
ֶֶׁשִּלִ יֲֲ .אָנָ ִִׁשים ַַמ ִִּכ ִיִרים אֹותֹוְְ ,מ ַַכ ְְּב ִִדים זֹוֵכר ֶֶאת ְוְ ַַא ָָּבא ָָּת ִִמיד ָָׂש ֵֵמ ַַח ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ
אֹותֹוְ ,וְ ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ַּגַ ם ִִמ ְְס ַַּת ְְּכִלִ ים ָָעַלַ י. אֹוֵהב ְלְ ַַק ֵֵּבל ִִצּיּון יֵטבֲֲ .אִנִ י ֵ ַַה ְְּד ָָב ִִרים ֵֵה ֵ
ְוְ ִִאם ֲֲאִנִ י ִנִ ְְד ָָחף ֵֵּבין ַַה ְְּמ ֻֻבָּגָ ִִריםִִ ,מ ְְתַנַ ֵֵּפל ּמּוָבןִִּ .ב ְְמֻיֻ ָָחד טֹוב ְְּב ִִמ ְְב ַַחן ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדרַַּ ,כ ָ
ַַעל ַַה ִִּכּבּוד אֹו ְְמ ַַמֵּלֵ א ִִּכ ִיִסים ְְּכ ִִאּלּו בֹוַּה ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁש ֶֶא ְְפ ָָׁשר ְְּכ ֶֶׁש ַַה ִִּצּיּון ַַמ ְְס ִִּפיק ָּגָ ַ
רּוָׁשַלַ ִיִ םֶ ,זֶ ה ֹלא ֲֲאַנַ ְְחנּו ִלִ ְְפֵנֵ י ָָמצֹור ַַעל ְיְ ָ ִיִ ְְהֶיֶ ה ְלְ ַַה ְְראֹות אֹותֹו ַַּב ַַּבִיִ ת ְְּבִלִ י ְלְ ַַה ְְס ִִּביר
מֹוִסיף לֹו ָָּכבֹוד. ְְּב ִִדּיּוק ִ ֶֶׁש ַַה ִִּמ ְְב ָָחן ָָהָיָ ה ָָק ֶֶׁשה ִִּב ְְמֻיֻ ָָחד ,אֹו ֶֶׁש ְְּב ִִדּיּוק ַַה ְְּׁש� ֵֵאָלָ ה ֶֶׁשֹּלא ָיָ ַַד ְְע ִִּתי ֶזֶ ה
אֹוֵמר ֶֶׁש ָָּת ִִמיד ַַקל ִלִ יִ .לִ ְְפ ָָע ִִמים ֵיֵ ׁש עּוִגִ ּיֹות ְְמ ֻֻצָּיָ נֹותְּ ,וְב ִִדּיּוק ֲֲאִנִ י ֹלא ֵ ָָמה ֶֶׁשָּלָ ְְמדּו ַַּב ִִּכ ָָּתה ְְּב ִִדּיּוק ַַּבּיֹום ֶֶׁש ָָהִיִ ִיִתי ָָעֵיֵ ף ֵֵמ ַַה ֲֲח ֻֻתָּנָ ה ֶֶׁש ָָהְיְ ָָתה
ּוְמ ַַד ֵֵּבר ְלְ ַיַ ד ַַה ֻֻּׁש�ְלְ ָָחן עֹוֵמד ְ יֶׁשהּו ְְמ ֻֻבָּגָ ר ֵ ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ָָק ֵֵרב ֲֲאֵלֵ ֶיֶהן ִִמ ֶ יֹוֵתר טֹוב בּוַע ֶֶׁש ָָע ַַברָָּ .ברּורֲֲ ,אִנִ י ֹלא ָָא ֵֵׁשםֲֲ .א ָָבל ֵיֵ ׁש ַַמ ֶֶּׁש�הּו עֹוד ֵ ָָׁש ַ
ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ְזְ ַַמן ָָאֹרְֹך ְְמאֹודֵ .יֵ ׁש ֲֲאָנָ ִִׁשים ֶֶׁש ְְּמ ֻֻסָּגָ ִלִ ים ְלְ ַנַ ֵֵהל ִִׂש ָיָחה ְְׁשֵלֵ ָָמה בֹוַּה.
ִִמ ִִּצּיּון ָּגָ ַ
ְלְ ַיַ ד ַַצַּלַ ַַחת עּוִגִ ּיֹות ְְּבִלִ י ָלָ ַגַ ַַעת ָָּב ֶֶהןֹ .זֹאת ַַמ ְְד ֵֵרָגָ ה ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֲֲע ַַדִיִ ן ֹלא רֹוֶאה ִלִ ְְפ ָָע ִִמיםָָּ ,ב ֶֶא ְְמ ַַצע ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ַַמ ְְס ִִּביר ְלְ ַַא ָָּבא ֶֶאת ַַהְּגְ ָָמ ָָראֲֲ ,אִנִ י ֶ
ִִהַּגַ ְְע ִִּתי ֵֵאֶלֶ ָיָהֲֲ .א ָָבל ֲֲאִנִ י ִִמ ְְׁש ַַּת ֵֵּדלְְ .מ ָָב ֵֵרְך ֶֶאת ַַּב ַַעל ַַה ִִּׂש� ְְמ ָָחה ְְּב ַַמָּזָ ל ׁשֹוֵאלִִּפ ְְתאֹום ֶֶאת ָָה ֵֵעיַנַ ִיִ ם ֶֶׁשּלֹו ְְמ ִִאירֹות .הּוא ְְמ ַַחֵּיֵ ְך ִִחּיּוְך ָָק ָָטן ָָּכֶזֶ הֵ ,
עֹוֶׂשה ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁשִּיִ ְגְ ְְרמּו ְלְ ַַא ָָּבא לֹוֵק ַַח ְְּבִנִ ימּוסֹ ,לא ִנִ ְְד ַַחףְ ,וְ ֹלא ֶ טֹובֵ , אֹוֵמרָ" :יָ ֶֶפה ְְמאֹודֵֵ ,מִּנִ י. עֹוד ְְׁש ֵֵאָלָ הְּ ,וְכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ַַמ ְְצִלִ ַיַח ַלַ ֲֲענֹות הּוא ֵ
ִלִ ְְרצֹות ְלְ ַַה ֲֲע ִִמיד ָָּפִנִ ים ֶֶׁשהּוא ִִהִּגִ ַיַע ְלְ ַַבד. ַַמ ָָּמׁש ְְמ ַַחֶּיֶ ה ְנְ ָָפׁשֹותָָּ ".ב ְְרָגָ ִִעים ָָה ֵֵאֶּלֶ ה ֲֲאִנִ י ַַמ ְְרִּגִ יׁש ְְּכ ִִאּלּו ִִק ַַּבְלְ ִִּתי
ִִּכי ִִּכּבּוד ָָאב ֶזֶ ה ַלַ ֲֲעׂשֹות לֹו ַנַ ַַחתְּ ,וְבַוַ ַַּדאי ֹלא ִלִ ְגְ ֹרֹם לֹו ַַצ ַַער אֹו ָ
ּבּוָׁשה. ֵֵמ ָָאה ְוְ ֶֶע ְְׂש ִִרים ַַּב ִִּמ ְְב ָָחן.
ּוֵמ ִִבין ֶֶאת ָָמה יֹוֵד ַַע ֶֶאת ַַהְּגְ ָָמ ָָרא ֵ ֲֲאִנִ י ָיָ כֹול ַלַ ֲֲעׂשֹות לֹו ַנַ ַַחת ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ ַּוַפ ַַעם ַַא ַַחתְְּ ,כ ֶֶׁש ְְּכ ָָבר ָָהִיִ ִיִתי ַַּב ִִּמ ָָּטהָָׁ ,ש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ַַא ָָּבא ְְמ ַַס ֵֵּפר ְלְ ִִא ָָּמא
ֶֶׁשָּלָ ַַמ ְְד ִִּתיַ .וַ ֲֲאִנִ י ָיָ כֹול ַלַ ֲֲעׂשֹות לֹו ַנַ ַַחת ְְּכ ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְתַנַ ֵֵהג ְְּכמֹו ֶֶׁש ָָּצ ִִריְך, ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ַַּכ ָָּמה ָיָ ֶֶפה ָלָ ַַמ ְְד ִִּתי ִִאּתֹוְ ,וְ ֵֵאיְך ֲֲאִנִ י ַַמ ְְת ִִחיל ְלְ ָָה ִִבין טֹוב ֶֶאת
ּוַמְזְ ִִּכיר ִלִ י.
עֹוֵמד ְלְ ָיָ ִִדי ַ
ַּגַ ם ְְּכ ֶֶׁש ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ֵ חֹוֵׁשב ֶֶׁשהּוא ִִּד ֵֵּבר ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט ְְּכ ֵֵדי ֶֶׁשֹּלא ַַא ְְת ִִחיל ְלְ ִִה ְְתָּגָ אֹות ַַה ֻֻּסְגְ יֹותֲֲ .אִנִ י ֵ
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
