שפתותם · Sifsoisam — חיי שרה (2026-11-02)

-
פרש ﬩חיי שרה
תשפ"ז Iגﬦיון קל' Iשנה ג'
צבי לצדיק וזאת ליהודה ישמח לב
הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א
.בשפﬨו יהגﬣ .
הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א
אבדק"ק ניישטאדט אבדק"ק יאקא ופרויקירכען
תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א
מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א תלמיד למרן השבט סופר זיע"א
נתן ליצחק הממון שרכש ע"י ברכת שמים אדם המפורסם בצדקו אין צורך
וכל טוב אדוניו בידו (כד ,י) .רש״י פירש על בהתעוררות לבכיה
פי מה דאיתא במדרש (בראשית רבה נט ,יא) דשטר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (כג ,ב).
דִּּ ְקדּ ּוק ַמעֲ ָׂשיו ֶׁשל עֶׁ ֶׁבד ָׂה ָׂאבוֹ ת דייתקיב לקח עמוג .ויש לפרש לשון 'טוב
אדוניו' על דרך מה שפירש רש״י בסוף
הכלי יקר דקדק למה מפסיק תיבת לשרה בין
'לספוד' 'ולבכותה' ,והוי ליה לומר 'לספוד
כיצד נמנע אליעזר מטובת עצמו והטה את דרכו לשם שלום ושלמות השליחות הפרשה (כה ,ו) 'ולבני הפילגשים וגו' נתן ולבכותה לשרה'א.
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי דברתי דברי' .גם נתחכם לספר אופן תנאי מתנות' ,הן אותן מתנות שקבל מפרעה
ומאבימלך שלא רצה ליהנות בה .ועוד יש ונראה לי דהנה ההספד נתקן מפני שני
אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו (כד ,י) .יש שהתנה אברהם עמו 'אם לא אל בית אבי
להוסיף שגם לא רצה שידבק מאומה מאותן דברים א׳ -לטובת המת ,ב׳ -לטובת החיים,
לדקדק דלאחר שכתב 'מגמלי אדוניו' ,תלך' וגו׳ (להלן פסוק לח) ,דמזה דייק רש״י
והנה ,ודאי כמו דמסיק בגמרא סנהדרין (מז).
היה לו לכתוב 'וכל טוב אדוניו בידו' ,ולמה (שם) שאם ילך ולא יתנו ,מותר בבנות מתנות בידיו של יצחק שהוא כרעא דאבוה,
וצריך לעמוד נקי כפים בלי מתנת בשר ודם. דהספדא יקרא דמותא ,אבל הא תינח מה
כנעני ,אבל לפי לשון תנאי שאמר אברהם הפסיק במלת 'וילך' בין הדבוקים.
נמצא שהיה לאברהם שני מיני ממון ,ממון שאומר הספדן דברי תורה לפניו ,והולך ללותו
ויש לפרש שבא להראות לנו ולדייק (לעיל פסוק ג) 'אשר לא תקח אשה לבני' וגו׳,
טוב שרכש על ידי ברכת אביו שבשמים -וזה לעולם הבא בתורה ,ולספר בשבחו שיעמוד לו
דמה שפעל ועשה אליעזר ,היה כל כוונתו לא משמע ההיתר שאם לא יתנו יכול
נתן ליצחק ,וזה כוונת הכתוב (שם פסוק ה) 'ויתן לעלמא דאתי .אבל הבכייה זהו אינו מועיל
ומחשבתו לטוב אדוניו ,כי אנו רואים לקחת אשה אחרת ,ונמצא שאם היה
אברהם את כל אשר לו ליצחק' כלומר מה כלום לטובת המת אלא לטובת השומעים
שאיזן וחיקר אליעזר בכל דיבוריו אומר להם לשון התנאי שאמר אברהם,
שהיה בעצם 'שלו' ולא ממה שקיבל ממתנות, שישימו על לבם -כי כמות זה כן מות זה ,והכל
ומפעליו שיצליח בידו להשיג את האשה היו מבינים שבשום אופן אין לו היתר
שבּ ֲח ָּלהד נפשו בו ,ואת
ועוד ממון אחר היה לו ָּ אל דרך זה הולך ,וישובו כל אחד מדרכו הרעה.
שחפץ אברהם להשיאה לבנו ליצחק ,ואנו ליקח אשה אחרת ,ורק היא בלבד
זה נתן לבני הפלגשים ,וזה שהביא אליעזר עמו אך כל זה אין צריך אלא למי שאינו מפורסם
יודעין שבת היתה לאליעזר שהיה חפץ המיועדת עבורו ,היה הוא דחוק ,ועל ידי
'דייתקי' היה על ממון הטוב. בצדקתו ,אבל מי שמפורסם שעשה לכל אחד
שיצחק ישאנהא ,ואברהם מיאן לקחתה זה היו יכולים להרבות עליו משא של
חסד וצדקה ,אין צריך התעוררות לבכיה ,כי כל
לבנו בשביל שהיתה מבנות הכנעני ,אכן תנאים ותביעות ,כי ידעו שאי אפשר לו וזהו כוונת הכתוב 'וכל טוב אדוניו בידו' -
אחד שהיה לו ממנו טובה או שלמד ממנו
אם לא יתנו בני משפחתו של אברהם למצא בת זוג בארצו. שהראה לאנשי בתואל גודל יקר נפשו של
נתעורר לבכיה ,ועיניו זולגות דמעות ואין צריך
בארץ חרן את בתם ליצחק ,שוב היה אדוניו ,ומה יקר בעיניו בנו יצחק שנתן לו רק
ולכן האריכה תורה בכפילות הסיפור ספדן לזה.
'טוב' שאין בו שום גנאי ודופי כלל ,וגם זה
כמו של כל הענין ,דחכמינו ז״ל (בראשית רבה ס, אליעזר רשאי להשיאו את בתו,
ח) אמרו ,וכן פירש רש״י (להלן פסוק מב ד"ה
שכתב רש״י (להלן פסוק לז ד"ה לא תקח אשה)ב, צירף עם זריזותו והתאמצותו ,לרבות כבוד וזהו שכתוב ויבא אברהם ,דלא היה צריך
ג ויקר לבן אדוניו בעיני בית בתואל שיחמדו לבא כי אם 'לספדה' ,אבל כדי 'לבכותה' לא
וביתר ביאור במסכת קידושין (סא . ):נמצא ואבא היום)' :יפה שיחתן של עבדי אבות
להתקשר עמו ,וימהרו לכנוס בברית עמו ,ולא היה צריך לספדה בשביל זה ,כי כולם בכו
אם כן ,דאם היה אליעזר מבקש טובת לפני המקום מתורתן של בנים' ,והוא
יוסיף עצב עמוה. אחר צדיקה זו בלא הספד ,כי עשתה צדקה
עצמו -היה מתנכל לבטל את קישור גופיה טעמא בעי ,למה יפה שיחתן
ישמח לב
השידוכין בין יצחק לרבקה ,וסיפר מתורתן של בנים .ולפי הנאמר לעיל ראוי לא יקימו עוררין על נכסיו של יצחק וחסד בארץ וכולם נהנו ממעשיה בעולם הזה.
וזאת ליהודה
הכתוב ,שכל כך היה עבד נאמן לאדוניו הוא לכך ,דמכפילת הסיפור בשיחתן של וכל טוב אדוניו בידו (כד ,י) .פירש רש״י
ודורש טובו ,שגם לרעת עצמו נתאמץ עבד זה ,ניכר גודל נאמנותו ואמונת אומן דייתיקי הביא בידוו .נראה לי שלקח אליעזר בשכר שקיים כל תרי"ג מצוות ברך אותו ד'
בכל עוז להפיק את רצון אברהם ,וכל אל אדוניו ,במה ששינה במקצת כדי שלא את לב לבן ובתואל והראה לפניהם בבירור - בכל
ישעו וכל חפצו של עבד נאמן הזה היה ליתן מקום לאנשי בתואל להתעקש, שאין להם לדאוג שיקומו עוררים על ירושת
ולחשוב על אליעזר טועה שהוא איש רק 'טוב אדוניו'. ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם
יצחק ,דהיינו שבני ישמעאל ובני קטורה בכל (כד ,א) .נ"ל דרך רמז על שם שקיים כל
וזה סיפר לנו הכתוב 'ויקח' מבלי צווי מהיר ונמהר לתת תכשיטין קודם שישאל, יתבעו חלקם בנחלת אברהם ,ולזה הראה להם
הבּינַ ׅיםד נבזה -אם לא יחשב אדוניו 'עשרה גמלים' כדי להראות את ואם איש ֵ תרי"ג מצות ,וצא חשוב 'בימים' מלא בי"ת יו"ד
אליעזר שאברהם אבינו בהשכל ודעת ,סידר מ"ם יו"ד מ"ם וכולל תיבה גימטריא תרי"ג,
כבוד עשרו ויקר גדולתו של אדוניו לאנשי להם הסרסורה ,יבוזו גם לעסק שמציע הכל כבר בחייו.
נחור' ,וילך' בכל מהלכו היתה מחשבתו לפניהםו .ועל ידי ששינה בהגדת הלשון וכמו שאמרו רז"ל (יומא כח ):עקב אשר שמע
ועיין רשב״ם על מה שכתב על דברי בקולי שלא הניח מלקיים אפילו עירובי
לטובת אדוניו ולא לטובת עצמו ,וזהו 'וכל של תנאי השבועה ,ועל ידי שהקדים הכתוב (להלן כה ,ה) 'קדמה אל ארץ קדם' ,שהיו
טוב אדוניו בידו' שידיו עשו וכוננו הכל השאלה לנתינת התכשיטין ,נתאמץ לתקן תבשילין ,ומדה כנגד מדה וה' ברך את אברהם
לאברהם נחלות בארץ קדם ארץ מולדתו, 'בכל' ,לפי ששמר כל התורה כולה.
ולהישיר דבר שליחותו ,ומדת האמונה לטובת אדוניו.
ושלח את בני הפלגשים שמה שהם יחזיקו
וכן להלן בכמה מקומות ניכרת וחסד ואהבה שאינה תלויה בדבר הנאת באותן נחלותז ,ועל ידי זה לא יצא ריב ומדון ונ"ל זה שכתיב וה' ברך ,כמו שאמרו רז"ל
אמיתתו ונאמנותו שלא הביט אל הנאתו עצמו ,אלא אדרבה לרעת עצמו ,כדאי הוא בין אחים יפריאח ,כי הכל כבר נסדר וכל (בר"ר נא ,ב) כל מקום שנאמר 'וה'' הוא ובית דינו,
וצורך עצמו -אלא רק אל טוב אדוניו ,להתיצב בפני דור דור למופת ולמשל, היורשים יהיו מפוייסים ,וזה 'טוב אדוניו', ר"ל שגם בית דין שלמעלה הסכימו כולן פה
ישמח לב כדכתיב (להלן פסוק לג) 'לא אוכל עד אם יפה שיחתו. שהיה חכם הרואה את הנולד (אבות ב ,ט) אחד לברכו לפי ששמר כל התורה ,וכמ"ש
א .ראה בראשית רבה (נט ,ט) ,והובא ברש״י להלן (פסוק לט ד"ה אלי לא תלך) בזה"ל' :בת היתה לו לאליעזר והיה והקדים בעד קטב מריריט של ריב יורשים, (בראשית כו ,ה) 'וישמר משמרתי מצותי חקתי
מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו ,אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ישמח לב והכל על מקומו בא בשלום. צבי לצדיק – באנהארד ותורתי' (יומא שם).
ואין ארור מדבק בברוך' .ב .שם כתוב 'וישביענו אדוני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר
אנכי ישב בארצו ,אם לא אל בית אבי תלך ואל מ שפחתי ולקחת אשה לבני' .ופירש רש"י בכוונת אמרו א .בכלי יקר' :ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה .מלת 'לשרה' הכניס בין הדבקים ,כי היה לו לומר 'לספוד ולבכותה
בזה"ל' :לא תקח לבני אשה כנענית -אם לא תלך תחילה אל בית אבי [ולא די בהליכתו לחרן להיפטר ג .ברש"י' :וכל טוב אדוניו בידו -שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו ,כדי שיקפצו ב .שטר צוואה. לשרה''.
מן השבועה ,אלא אם ו]לא תאבה הנערה ללכת אחריך' .ומשמע להדיא ,שאם לא יתנו את בנם ללכת ה .מלשון הכתוב בספר משלי (י ,כב) ִּ'בּ ְרכַ ת ד' ִּהיא ַת ֲע ִּשיר ד .מלשון הכתוב בספר זכריה (יא ,ח). לשלוח לו בתם'.
ג .שם נחלקו רבי מאיר ורבי חנינא בן גמליאל בדיני לארץ ישראל ,היה ביד אליעזר להשיאו לבתו. ו .בראשית רבה (נט, יֹוסף ֶע ֶצב ִּע ָּמּה' .ופירש רש"י' :אין צריך להתייגע להעשיר בו ,די בברכה מה שהוא מברכו'.
וְ ֹלא ִּ
המשך 'מקורות וביאורים' בעמוד ב' ח .מלשון הכתוב בספר הושע (יג ,טו). ז .ברשב"ם' :קדמה אל ארץ קדם -שיירשו בניו נחלותיו שיש לו שם'. י).
ט .ראה גמרא פסחים (קיא ):ד'קטב מרירי' היינו שד הנקרא בלשון הזה.
.. עוד יזﬤור úנו
מדור מיוחד להנצחת נכדי רבינו זיע"א
. הכה למעשﬣ
יום רביעי פרשת תולדות – א' בכסלו
האשה החשובה מרת חנה קליין בת מוה"ר מלאכת מעמר (א')
מנחם צבי (רוזנבורג) ע"ה ס"ק ל"ח) .וכל זה בפירות שלא נשתנו מברייתן אבל אם ביאור מלאכת 'מעמר'
אשת יבלחט"א הרב אהרן אביגדור קליין נשתנו מברייתן כגון שנאפו נטחנו אין בו משום
א .אחרי שקוצרים את התבואה מאספים
שליט"א מלאכת מעמר (עי' תהל"ד שם ס"ק ח').
השבלים יחד ועושים מהם עמרים ונקרא בשם
נלב"ע תשפ"ד י .היוצא מזה שהמלקט פירות ועושה ממנו גוף 'מעמר' ,ולא רק בעשיית עמרים מתבואה נאמר
מלאכה זה אלא גם באסיפת שאר פירות ממקום אחד אינו חייב משום מעמר אלא באופנים דלקמן ,א.
שלשלת הדורות :מרת חנה ע"ה ,בת מוה"ר מנחם גידולם נוהגת מלאכת 'מעמר' (עי' שו"ע סי' ש"מ סע' שאוסף גידולי קרקע ב .כשנשארו הפירות כמו שהיו
צבי רוזנבורג זצ"ל ,חתן הגאון ר' יהודה דוב זינגער בברייתן ראוים ושלמים (ולא כשנטחנו או כשנאפו) ,ג. ט') .
זצ"ל -אב"ד גבעת שמואל ,בן הגאון ר' יעקב יוסף שעושה הפירות מחוברים לגוף אחד (לאפוקי אם מניחם
ב .ונחלקו הראשונים האם איסור מעמר היא
זינגער זצ"ל ,חתן רבינו הגה"ק זיע"א. אחד ליד השני בלא חיבור).
בכל הדברים או רק בגידולי קרקע ,1והכרעת השולחן
לסדר פירות ולחברם במקל דק בשבת ערוך (שם) שאינו חייב אלא במלקט דבר שהיא
ת.נ.צ.ב.ה יא .יש שכתבו שאם מקבץ הפירות יחדיו לנוי מגידולי קרקע.
וליופי כדרך שמוכרים אותו בשוק ומחברם על יד
ג .וכן אין איסור מעמר אלא במקום גידולו ,אבל
מקל דק ,ואם חסר ממנו פרי זה יחסר מראיתו והדרו
המשך 'מקורות וביאורים' כשמלקט פירות בבית אין בו משום איסור מעמר (עי'
גמרא ביצה ל"א ע"א ,ומשנ"ב שם ס"ק ל"ז .ויתבאר להלן האם יש של אגודת הפירות יש בו משום מעמר (עי' קצוה"ש
תנאים ,לדעת רבי מאיר כל תנאי שמתנה אדם ואינו אומרו כתנאי 'בני גד ובני
ראובן' שהיה 'תנאי כפול' ,וקדם התנאי אל המעשה ,והוקדם 'הן' אל ה'לאו' - איסור משום עובדין דחול ,ואפילו נתגלגלו הפירות למקום אחר שם).
אינו תנאי ,וכאילו נעשה המעשה בלא תנאי ,לפיכך ,אף אם לא נתקיים התנאי, יב .ועל פי זה יש להיזהר שלא לסדר הפירות הסמוך למקום גידולו חייב משום מעמר ד'מקום גידולו' לאו דווקא
המעשה קיים ,ולמד דין זה מייתור לשון הפסוק שנאמר בתנאי גד ובני ראובן אלא כל מקום שדרך בני אדם לעמור שם נקרא 'מקום גידולו' .וע"ע
'ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן' וגו' 'ונתתם להם את ארץ בשבת ע"י תחיבת מקל דק בין הפירות ,אבל אם קצוה"ש סי' קמ"ו הע' מ"ט מס' .)11
הגלעד לאחוזה' (במדבר לב ,כט) ,וכתיב 'ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו הפירות מרוסקים או מבושלים מותר לחברם על ידי
בתוככם בארץ כנען' (שם ל) ,ואם אין צורך לכפול את התנאי ,למה כפל משה
רבינו את תנאו ,על כרחך יש ללמוד מכאן שאם לא היה כופל את התנאי ,לא ד .ולסיכום הענין יוצא שב' קולות יש במלאכת שתוחב מקל דק ביניהם.
היה תנאו של משה רבינו מחייב את בני גד ובני ראובן ,ואף אם לא היו באים 'מעמר' ,א .שאיסור מעמר אינו אלא בגידולי קרקע,
למלחמה ,היו מקבלים את כל ארץ הגלעד כבקשתם .אולם רבי חנינא בן האם מותר לסדר פרחי נוי בשבת ב .שאיסורו אינו אלא במקום גידולו ,אבל שאר
גמליאל חולק ,ולשיטתו אין צורך לכפול את התנאי ,כי 'מכלל הן אתה שומע
לאו' ,כלומר ,מן הצד האחד של התנאי אפשר להבין את ההיפך ואין צורך לומר יג .יש שכתבו שאסור לעשות אגודה יפה מפרחי מקומות אין בו משום מלאכת מעמר (ועי' להלן האם יש
אותו בפירוש .ומה שכפל הכתוב את לשון התנאי ,אינו בא ללמדנו שצריך נוי בשבת (ומחברם על ידי חוט או גומיה) ומטרתו שיהיה בזה משום עובדין דחול).
לכפול את התנאי בכל מקום ,אלא צריך היה הדבר לאומרו בלשון זו ,שאם לא
היה משה רבינו אומר 'ואם לא יעברו חלוצים אתכם ,ונאחזו בתוככם בארץ מראיתו יפה כדרך המוכרים ,כיון שיש בו משום
כנען' ,היה אפשר להבין שאפילו בארץ כנען שאינם חפצים בה לא ינחלו ,וכל גדר האיסור ללקט גידולי קרקע שנתפזרו
מעמר (עי' קצוה"ש שם).
שכן שבארץ הגלעד לא ינחלו אם לא יקיימו את התנאי .ואקשינן בגמרא ה .איסור מעמר בגידולי קרקע היא אפילו אם
בשלמא לרבי מאיר דסבירא ליה שמכלל לאו אי אתה שומע הן ,היינו דכתיב יד .ועל פי מה שכתבנו שאם מלקטם יחדיו כדרך
בשבועתו לאליעזר שאם לא תרצה הנערה לבוא 'אז תנקה מאלתי' ,ויכול לקחת אוסף דברים שאינם ראוים לאכילה ,וכגון שמלקט
לו אשה מבנות כנען ,אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי לכפול תנאו ,ותי' אכילה אין בו משום מעמר לכן מותר לאגד שקית עם
עלים ועשבים חייב משום מעמר (עי' שו"ע שם) ,וחייב
הגמרא ,שלדבריו סלקא דעתך דהיכא דניחה לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו כמה פירות יחדיו ,כיון שאינו לצורך נוי ויופי אלא דרך
מייתי בעל כרחייהו ,קא משמע לן ,שאם לא יתנו לך מרצונם ' -והיית נקי משום מעמר אפילו אם אינו מלקט כל מה שנתפזרו,
אכילה.
מאלתי' ,ומה דאמר לדבריו 'ואם לא תאבה האשה' ,סלקא דעתך ,היכא דניחא אלא אוסף רק שנים ממה שנתפזרו חייב משום מעמר
להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה ,קא משמע לן שאם לא תרצה (עי' אג"ט מלא' מעמר סע' ג').
האשה לבא -פטור אתה משבועתי ,נמצא אם כן מדברי הגמרא ,שאם אליעזר האם מותר לעשות צוויבל ואייע'ר בשבת
ד .מלשון הכתוב היה מבקש טובת עצמו היה מתנכל לבטל את השידוך.
בספר שמואל א' (יז ,ד) ,ושם פירש רש"י (ד"ה איש הבינים) בזה"ל' :גבור ליצא טו .כתב המנחת שבת (סי' פ' ס"ק צ"ט) שאין ו .ודנו האחרונים האם חייב משום מעמר
ה .המילה 'סרסור' מופיעה רבות ממערכתו לעמוד בין שתי המערכות'. כשמלקט פירות שאינם ממין אחד אלא אחד ממין לעשות צוויבל ואייער בשבת כיון שמדבקם יחדיו ויש
בלשון חז"ל (כגון במסכת בבא בתרא פז .ובתלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה א ,ועוד במדרשים),
ומשמעה המקורי הוא מתווך ,שדכן או שליח העושה מלאכתו בין שני צדדים. זה והשני ממין אחר ( עי' קצוה"ש סי' קמ"ו בבדה"ש ס"ק בזה משום מעמר .אבל האחרונים דחו את דבריו
ו .כלומר ,אליעזר חשש שמא מצד קלות מעמדו בעיניהם – בהיותו נחשב אך והתירו לעשות צוויבל ואייער בשבת ,כיון שבפירות מ"ט).
כ'סרסור' בלבד ,דהיינו שליח בעלמא החסר שיעור קומה עצמי – יגרור הדבר
מרוסקים אין בו משום מעמר וכמו שכתבנו לעיל (עי'
זלזול בכלל העניין והשליחות הניצבת לפנינו .וכיוון שנתמעט כבוד השליח,
שביתת שבת שם ס"ק ט').
גדר האיסור ללקט דברים שאינם גידולי קרקע
מעוכב ומזולזל ממילא אף עיקר העסק הגדול המובא על ידו בשם אדוניו .ולכך
דקדק בכל דרכיו להגביה ערכו ,למען תתקבל השליחות בכל הכבוד הראוי לה. ז .אסור מדרבנן ללקט דבר שאינו גידולי קרקע
כמה היא השיעור להתחייב במלאכת מעמר ממקום שנתגדלו ,וכגון ללקט ביצים מלול של
טז .שיעור עימור הוא שיעור קטן מאוד ,כמו תרנגולים (עי' קצוה"ש שם)[ ,ובמקום הפסד גדול מותר
לנדב 'פרנס השבוע' לומר לנכרי לאספם אבל לא יאמר לו להדיא אלא שכתב הרמב"ם (פ"ח ה"ה) 'המעמר אוכלין אם לאכילה
בלשון 'כל המציל אינו מפסיד' ,וגם לא ילקט הנכרי שיעורו כגרוגרת' (עי' משנ"ב שם ס"ק ל"ז).
יז .ונחלקו האחרונים אם חייב משום מעמר הכל במקום אחד אלא אחת הנה ואחת הנה (עי' שו"ת
ניתן לחייג למס' כשאוסף פחות מכשיעור ,לדעת האגלי טל (מעמר סע' שבה"ל ח"ד סי' ל"ט).
079-9697-784 ה') אין בחצי שיעור משום מעמר ,כיון כשיניח חצי
הראשון עם חצי השני אינם ראוים להצטרף ממה
נפשך ,שאם יניח חצי השני במקום אחר אינם דבילה "המקבץ
מקבץ פירות לגוף אחד
ח .נפסק בשולחן ערוך (שם סע' י')
או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל מצטרפים ,ואם יניח חצי השני עם חצי הראשון
בהם עד שנתקבצו לגוף אחד הרי זה תולדת מעמר יתחייב על חצי השני לעצמו אף בלא שמצטרף עם
וחייב" ,כלומר דיש חיוב מלאכת מעמר היא אף הראשון ,ולדעת הערוך השולחן (שם סע' ח') אסור
יט .אבל שלג אינו כמלח ואין בו משום מעמר (עי' שו"ת בא"מ כשמקבץ פירות ועושה ממנו גוף אחד (כיון שהדרך של לעמר פחות מכשיעור וכשאר איסורי תורה.
ח"ו סי' ל') ,ולכן כשמתאסף הרבה שלג על אם הדרך וחושש אותם הפירות לחברם באופן זה).
שהעוברים ושבים ינזקו מזה מותר לו לפנותו משם (עי' משנ"ב האם יש באסיפת שלג משום מעמר
ט .ונחלקו האחרונים האם חייב משום מעמר
סי' ש"כ ס"ק ל"ב).
יח .נפסק בשולחן ערוך (שם סע' ט') "אסור לקבץ כשמקבץ פירות ועושה ממנו גוף אחד בביתו (ולא
האם כשמטאטא עלים בגינה יש בו משום 'מעמר' מלח ממשרפות המלח [ דהיינו שיש מקומות במקום גידולו) ,לדעת המגן אברהם (שם ס"ק ט"ז) אם
שממשיך לתוכן מים מן הים ,והחמה שורפתן והם אוסף ועושה ממנו גוף אחד יש בו משום מעמר אלא
כ .מותר לאסוף עלים הנמצאות ליד האילן בגינה ,ואיסור
נעשים מלח] שדומה למעמר" ,שהוא כעיין מלאכת כשעושה במקום גידולו אבל כשעושהו לגוף אחד
מעמר אמרינן אלא כשמלקט דברים הצריך להם לאיזה מטרה
המעמר שאוסף השבלים (וכ"ז דווקא במקום המשרפות בביתו אין בו משום מעמר ,ולדעת כמה אחרונים יש
ששם גידולו של המלח דומיא דשבלין שבשדה ,אבל אם נתפזרו שהוא ואוספם כדי שלא יהיו מפוזרים ,אבל אם מטרתו שלא
המלח למקום אחר מותר לקבצם למקום אחד ,עי' משנ"ב שם יכשלו וכדומה אין בו משום מלאכת 'מעמר' (עי' שו"ת ערוגת הבושם להחמיר שאפילו אם אוספם בביתו ועושהו לגוף אחד
או"ח סי' פ' מעמר אות ד'). ס"ק ל"ה). יש בו משום מעמר (ועי' שו"ע הרב שם סע' ט"ו ,ובמשנ"ב שם
