gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שפתותם · Sifsoisam — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: שפתותם · Sifsoisam

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

שפתותם · Sifsoisam — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪-‬‬ ‫פרש‪ ﬩‬חיי שרה‬ ‫תשפ"ז ‪ I‬גﬦיון קל' ‪ I‬שנה ג'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫צבי לצדיק‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫ישמח לב‬ ‫הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫הגה"ק רבי משה שמעון הלוי זיע"א‬ ‫‪ .‬בשפﬨו יהגﬣ ‪.‬‬ ‫הגה"ק המקובל רבי יצחק באנהארד זיע"א‬ ‫אבדק"ק ניישטאדט‬ ‫אבדק"ק יאקא ופרויקירכען‬ ‫תלמיד חבר למרן החתם סופר זיע"א‬ ‫מגדולי תלמידי החתם סופר זיע"א‬ ‫תלמיד למרן השבט סופר זיע"א‬ ‫נתן ליצחק הממון שרכש ע"י ברכת שמים‬ ‫אדם המפורסם בצדקו אין צורך‬ ‫וכל טוב אדוניו בידו (כד‪ ,‬י)‪ .‬רש״י פירש על‬ ‫בהתעוררות לבכיה‬ ‫פי מה דאיתא במדרש (בראשית רבה נט‪ ,‬יא) דשטר‬ ‫ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫דִּּ ְקדּ ּוק ַמעֲ ָׂשיו ֶׁשל עֶׁ ֶׁבד ָׂה ָׂאבוֹ ת‬ ‫דייתקיב לקח עמוג‪ .‬ויש לפרש לשון 'טוב‬ ‫אדוניו' על דרך מה שפירש רש״י בסוף‬ ‫הכלי יקר דקדק למה מפסיק תיבת לשרה בין‬ ‫'לספוד' 'ולבכותה'‪ ,‬והוי ליה לומר 'לספוד‬ ‫כיצד נמנע אליעזר מטובת עצמו והטה את דרכו לשם שלום ושלמות השליחות‬ ‫הפרשה (כה‪ ,‬ו) 'ולבני הפילגשים וגו' נתן‬ ‫ולבכותה לשרה'א‪.‬‬ ‫ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי דברתי דברי'‪ .‬גם נתחכם לספר אופן תנאי‬ ‫מתנות'‪ ,‬הן אותן מתנות שקבל מפרעה‬ ‫ומאבימלך שלא רצה ליהנות בה‪ .‬ועוד יש‬ ‫ונראה לי דהנה ההספד נתקן מפני שני‬ ‫אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו (כד‪ ,‬י)‪ .‬יש שהתנה אברהם עמו 'אם לא אל בית אבי‬ ‫להוסיף שגם לא רצה שידבק מאומה מאותן‬ ‫דברים א׳ ‪ -‬לטובת המת‪ ,‬ב׳ ‪ -‬לטובת החיים‪,‬‬ ‫לדקדק דלאחר שכתב 'מגמלי אדוניו'‪ ,‬תלך' וגו׳ (להלן פסוק לח)‪ ,‬דמזה דייק רש״י‬ ‫והנה‪ ,‬ודאי כמו דמסיק בגמרא סנהדרין (מז‪).‬‬ ‫היה לו לכתוב 'וכל טוב אדוניו בידו'‪ ,‬ולמה (שם) שאם ילך ולא יתנו‪ ,‬מותר בבנות‬ ‫מתנות בידיו של יצחק שהוא כרעא דאבוה‪,‬‬ ‫וצריך לעמוד נקי כפים בלי מתנת בשר ודם‪.‬‬ ‫דהספדא יקרא דמותא‪ ,‬אבל הא תינח מה‬ ‫כנעני‪ ,‬אבל לפי לשון תנאי שאמר אברהם‬ ‫הפסיק במלת 'וילך' בין הדבוקים‪.‬‬ ‫נמצא שהיה לאברהם שני מיני ממון‪ ,‬ממון‬ ‫שאומר הספדן דברי תורה לפניו‪ ,‬והולך ללותו‬ ‫ויש לפרש שבא להראות לנו ולדייק (לעיל פסוק ג) 'אשר לא תקח אשה לבני' וגו׳‪,‬‬ ‫טוב שרכש על ידי ברכת אביו שבשמים ‪ -‬וזה‬ ‫לעולם הבא בתורה‪ ,‬ולספר בשבחו שיעמוד לו‬ ‫דמה שפעל ועשה אליעזר‪ ,‬היה כל כוונתו לא משמע ההיתר שאם לא יתנו יכול‬ ‫נתן ליצחק‪ ,‬וזה כוונת הכתוב (שם פסוק ה) 'ויתן‬ ‫לעלמא דאתי‪ .‬אבל הבכייה זהו אינו מועיל‬ ‫ומחשבתו לטוב אדוניו‪ ,‬כי אנו רואים לקחת אשה אחרת‪ ,‬ונמצא שאם היה‬ ‫אברהם את כל אשר לו ליצחק' כלומר מה‬ ‫כלום לטובת המת אלא לטובת השומעים‬ ‫שאיזן וחיקר אליעזר בכל דיבוריו אומר להם לשון התנאי שאמר אברהם‪,‬‬ ‫שהיה בעצם 'שלו' ולא ממה שקיבל ממתנות‪,‬‬ ‫שישימו על לבם ‪ -‬כי כמות זה כן מות זה‪ ,‬והכל‬ ‫ומפעליו שיצליח בידו להשיג את האשה היו מבינים שבשום אופן אין לו היתר‬ ‫שבּ ֲח ָּלהד נפשו בו‪ ,‬ואת‬ ‫ועוד ממון אחר היה לו ָּ‬ ‫אל דרך זה הולך‪ ,‬וישובו כל אחד מדרכו הרעה‪.‬‬ ‫שחפץ אברהם להשיאה לבנו ליצחק‪ ,‬ואנו ליקח אשה אחרת‪ ,‬ורק היא בלבד‬ ‫זה נתן לבני הפלגשים‪ ,‬וזה שהביא אליעזר עמו‬ ‫אך כל זה אין צריך אלא למי שאינו מפורסם‬ ‫יודעין שבת היתה לאליעזר שהיה חפץ המיועדת עבורו‪ ,‬היה הוא דחוק‪ ,‬ועל ידי‬ ‫'דייתקי' היה על ממון הטוב‪.‬‬ ‫בצדקתו‪ ,‬אבל מי שמפורסם שעשה לכל אחד‬ ‫שיצחק ישאנהא‪ ,‬ואברהם מיאן לקחתה זה היו יכולים להרבות עליו משא של‬ ‫חסד וצדקה‪ ,‬אין צריך התעוררות לבכיה‪ ,‬כי כל‬ ‫לבנו בשביל שהיתה מבנות הכנעני‪ ,‬אכן תנאים ותביעות‪ ,‬כי ידעו שאי אפשר לו‬ ‫וזהו כוונת הכתוב 'וכל טוב אדוניו בידו' ‪-‬‬ ‫אחד שהיה לו ממנו טובה או שלמד ממנו‬ ‫אם לא יתנו בני משפחתו של אברהם למצא בת זוג בארצו‪.‬‬ ‫שהראה לאנשי בתואל גודל יקר נפשו של‬ ‫נתעורר לבכיה‪ ,‬ועיניו זולגות דמעות ואין צריך‬ ‫בארץ חרן את בתם ליצחק‪ ,‬שוב היה‬ ‫אדוניו‪ ,‬ומה יקר בעיניו בנו יצחק שנתן לו רק‬ ‫ולכן האריכה תורה בכפילות הסיפור‬ ‫ספדן לזה‪.‬‬ ‫'טוב' שאין בו שום גנאי ודופי כלל‪ ,‬וגם זה‬ ‫כמו של כל הענין‪ ,‬דחכמינו ז״ל (בראשית רבה ס‪,‬‬ ‫אליעזר רשאי להשיאו את בתו‪,‬‬ ‫ח) אמרו‪ ,‬וכן פירש רש״י (להלן פסוק מב ד"ה‬ ‫שכתב רש״י (להלן פסוק לז ד"ה לא תקח אשה)ב‪,‬‬ ‫צירף עם זריזותו והתאמצותו‪ ,‬לרבות כבוד‬ ‫וזהו שכתוב ויבא אברהם ‪ ,‬דלא היה צריך‬ ‫ג‬ ‫ויקר לבן אדוניו בעיני בית בתואל שיחמדו‬ ‫לבא כי אם 'לספדה'‪ ,‬אבל כדי 'לבכותה' לא‬ ‫וביתר ביאור במסכת קידושין (סא‪ . ):‬נמצא ואבא היום)‪' :‬יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫להתקשר עמו‪ ,‬וימהרו לכנוס בברית עמו‪ ,‬ולא‬ ‫היה צריך לספדה בשביל זה‪ ,‬כי כולם בכו‬ ‫אם כן‪ ,‬דאם היה אליעזר מבקש טובת לפני המקום מתורתן של בנים'‪ ,‬והוא‬ ‫יוסיף עצב עמוה‪.‬‬ ‫אחר צדיקה זו בלא הספד‪ ,‬כי עשתה צדקה‬ ‫עצמו ‪ -‬היה מתנכל לבטל את קישור גופיה טעמא בעי‪ ,‬למה יפה שיחתן‬ ‫ישמח לב‬ ‫השידוכין בין יצחק לרבקה‪ ,‬וסיפר מתורתן של בנים‪ .‬ולפי הנאמר לעיל ראוי‬ ‫לא יקימו עוררין על נכסיו של יצחק‬ ‫וחסד בארץ וכולם נהנו ממעשיה בעולם הזה‪.‬‬ ‫וזאת ליהודה‬ ‫הכתוב‪ ,‬שכל כך היה עבד נאמן לאדוניו הוא לכך‪ ,‬דמכפילת הסיפור בשיחתן של‬ ‫וכל טוב אדוניו בידו (כד‪ ,‬י)‪ .‬פירש רש״י‬ ‫ודורש טובו‪ ,‬שגם לרעת עצמו נתאמץ עבד זה‪ ,‬ניכר גודל נאמנותו ואמונת אומן‬ ‫דייתיקי הביא בידוו‪ .‬נראה לי שלקח אליעזר‬ ‫בשכר שקיים כל תרי"ג מצוות ברך אותו ד'‬ ‫בכל עוז להפיק את רצון אברהם‪ ,‬וכל אל אדוניו‪ ,‬במה ששינה במקצת כדי שלא‬ ‫את לב לבן ובתואל והראה לפניהם בבירור ‪-‬‬ ‫בכל‬ ‫ישעו וכל חפצו של עבד נאמן הזה היה ליתן מקום לאנשי בתואל להתעקש‪,‬‬ ‫שאין להם לדאוג שיקומו עוררים על ירושת‬ ‫ולחשוב על אליעזר טועה שהוא איש‬ ‫רק 'טוב אדוניו'‪.‬‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם‬ ‫יצחק‪ ,‬דהיינו שבני ישמעאל ובני קטורה‬ ‫בכל (כד‪ ,‬א)‪ .‬נ"ל דרך רמז על שם שקיים כל‬ ‫וזה סיפר לנו הכתוב 'ויקח' מבלי צווי מהיר ונמהר לתת תכשיטין קודם שישאל‪,‬‬ ‫יתבעו חלקם בנחלת אברהם‪ ,‬ולזה הראה להם‬ ‫הבּינַ ׅיםד נבזה ‪ -‬אם לא יחשב‬ ‫אדוניו 'עשרה גמלים' כדי להראות את ואם איש ֵ‬ ‫תרי"ג מצות‪ ,‬וצא חשוב 'בימים' מלא בי"ת יו"ד‬ ‫אליעזר שאברהם אבינו בהשכל ודעת‪ ,‬סידר‬ ‫מ"ם יו"ד מ"ם וכולל תיבה גימטריא תרי"ג‪,‬‬ ‫כבוד עשרו ויקר גדולתו של אדוניו לאנשי להם הסרסורה‪ ,‬יבוזו גם לעסק שמציע‬ ‫הכל כבר בחייו‪.‬‬ ‫נחור‪' ,‬וילך' בכל מהלכו היתה מחשבתו לפניהםו‪ .‬ועל ידי ששינה בהגדת הלשון‬ ‫וכמו שאמרו רז"ל (יומא כח‪ ):‬עקב אשר שמע‬ ‫ועיין רשב״ם על מה שכתב על דברי‬ ‫בקולי שלא הניח מלקיים אפילו עירובי‬ ‫לטובת אדוניו ולא לטובת עצמו‪ ,‬וזהו 'וכל של תנאי השבועה‪ ,‬ועל ידי שהקדים‬ ‫הכתוב (להלן כה‪ ,‬ה) 'קדמה אל ארץ קדם'‪ ,‬שהיו‬ ‫טוב אדוניו בידו' שידיו עשו וכוננו הכל השאלה לנתינת התכשיטין‪ ,‬נתאמץ לתקן‬ ‫תבשילין‪ ,‬ומדה כנגד מדה וה' ברך את אברהם‬ ‫לאברהם נחלות בארץ קדם ארץ מולדתו‪,‬‬ ‫'בכל'‪ ,‬לפי ששמר כל התורה כולה‪.‬‬ ‫ולהישיר דבר שליחותו‪ ,‬ומדת האמונה‬ ‫לטובת אדוניו‪.‬‬ ‫ושלח את בני הפלגשים שמה שהם יחזיקו‬ ‫וכן להלן בכמה מקומות ניכרת וחסד ואהבה שאינה תלויה בדבר הנאת‬ ‫באותן נחלותז‪ ,‬ועל ידי זה לא יצא ריב ומדון‬ ‫ונ"ל זה שכתיב וה' ברך‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל‬ ‫אמיתתו ונאמנותו שלא הביט אל הנאתו עצמו‪ ,‬אלא אדרבה לרעת עצמו‪ ,‬כדאי הוא‬ ‫בין אחים יפריאח‪ ,‬כי הכל כבר נסדר וכל‬ ‫(בר"ר נא‪ ,‬ב) כל מקום שנאמר 'וה'' הוא ובית דינו‪,‬‬ ‫וצורך עצמו ‪ -‬אלא רק אל טוב אדוניו‪ ,‬להתיצב בפני דור דור למופת ולמשל‪,‬‬ ‫היורשים יהיו מפוייסים‪ ,‬וזה 'טוב אדוניו'‪,‬‬ ‫ר"ל שגם בית דין שלמעלה הסכימו כולן פה‬ ‫ישמח לב‬ ‫כדכתיב (להלן פסוק לג) 'לא אוכל עד אם יפה שיחתו‪.‬‬ ‫שהיה חכם הרואה את הנולד (אבות ב‪ ,‬ט)‬ ‫אחד לברכו לפי ששמר כל התורה‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫א‪ .‬ראה בראשית רבה (נט‪ ,‬ט)‪ ,‬והובא ברש״י להלן (פסוק לט ד"ה אלי לא תלך) בזה"ל‪' :‬בת היתה לו לאליעזר והיה‬ ‫והקדים בעד קטב מריריט של ריב יורשים‪,‬‬ ‫(בראשית כו‪ ,‬ה) 'וישמר משמרתי מצותי חקתי‬ ‫מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו‪ ,‬אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור‪,‬‬ ‫ישמח לב‬ ‫והכל על מקומו בא בשלום‪.‬‬ ‫צבי לצדיק – באנהארד‬ ‫ותורתי' (יומא שם)‪.‬‬ ‫ואין ארור מדבק בברוך'‪ .‬ב‪ .‬שם כתוב 'וישביענו אדוני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר‬ ‫אנכי ישב בארצו‪ ,‬אם לא אל בית אבי תלך ואל מ שפחתי ולקחת אשה לבני'‪ .‬ופירש רש"י בכוונת אמרו‬ ‫א‪ .‬בכלי יקר‪' :‬ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה‪ .‬מלת 'לשרה' הכניס בין הדבקים‪ ,‬כי היה לו לומר 'לספוד ולבכותה‬ ‫בזה"ל‪' :‬לא תקח לבני אשה כנענית ‪ -‬אם לא תלך תחילה אל בית אבי [ולא די בהליכתו לחרן להיפטר‬ ‫ג‪ .‬ברש"י‪' :‬וכל טוב אדוניו בידו ‪ -‬שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו‪ ,‬כדי שיקפצו‬ ‫ב‪ .‬שטר צוואה‪.‬‬ ‫לשרה''‪.‬‬ ‫מן השבועה‪ ,‬אלא אם ו]לא תאבה הנערה ללכת אחריך'‪ .‬ומשמע להדיא‪ ,‬שאם לא יתנו את בנם ללכת‬ ‫ה‪ .‬מלשון הכתוב בספר משלי (י‪ ,‬כב) ִּ'בּ ְרכַ ת ד' ִּהיא ַת ֲע ִּשיר‬ ‫ד‪ .‬מלשון הכתוב בספר זכריה (יא‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫לשלוח לו בתם'‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שם נחלקו רבי מאיר ורבי חנינא בן גמליאל בדיני‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬היה ביד אליעזר להשיאו לבתו‪.‬‬ ‫ו‪ .‬בראשית רבה (נט‪,‬‬ ‫יֹוסף ֶע ֶצב ִּע ָּמּה'‪ .‬ופירש רש"י‪' :‬אין צריך להתייגע להעשיר בו‪ ,‬די בברכה מה שהוא מברכו'‪.‬‬ ‫וְ ֹלא ִּ‬ ‫המשך 'מקורות וביאורים' בעמוד ב'‬ ‫ח‪ .‬מלשון הכתוב בספר הושע (יג‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ברשב"ם‪' :‬קדמה אל ארץ קדם ‪ -‬שיירשו בניו נחלותיו שיש לו שם'‪.‬‬ ‫י)‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ראה גמרא פסחים (קיא‪ ):‬ד'קטב מרירי' היינו שד הנקרא בלשון הזה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫עוד יזﬤור ‪ú‬נו‬ ‫מדור מיוחד להנצחת נכדי רבינו זיע"א‬ ‫‪.‬‬ ‫ה׵כה למעשﬣ‬ ‫יום רביעי פרשת תולדות – א' בכסלו‬ ‫האשה החשובה מרת חנה קליין בת מוה"ר‬ ‫מלאכת מעמר (א')‬ ‫מנחם צבי (רוזנבורג) ע"ה‬ ‫ס"ק ל"ח)‪ .‬וכל זה בפירות שלא נשתנו מברייתן אבל אם‬ ‫ביאור מלאכת 'מעמר'‬ ‫אשת יבלחט"א הרב אהרן אביגדור קליין‬ ‫נשתנו מברייתן כגון שנאפו נטחנו אין בו משום‬ ‫א‪ .‬אחרי שקוצרים את התבואה מאספים‬ ‫שליט"א‬ ‫מלאכת מעמר (עי' תהל"ד שם ס"ק ח')‪.‬‬ ‫השבלים יחד ועושים מהם עמרים ונקרא בשם‬ ‫נלב"ע תשפ"ד‬ ‫י‪ .‬היוצא מזה שהמלקט פירות ועושה ממנו גוף‬ ‫'מעמר'‪ ,‬ולא רק בעשיית עמרים מתבואה נאמר‬ ‫מלאכה זה אלא גם באסיפת שאר פירות ממקום אחד אינו חייב משום מעמר אלא באופנים דלקמן‪ ,‬א‪.‬‬ ‫שלשלת הדורות‪ :‬מרת חנה ע"ה‪ ,‬בת מוה"ר מנחם‬ ‫גידולם נוהגת מלאכת 'מעמר' (עי' שו"ע סי' ש"מ סע' שאוסף גידולי קרקע ב‪ .‬כשנשארו הפירות כמו שהיו‬ ‫צבי רוזנבורג זצ"ל‪ ,‬חתן הגאון ר' יהודה דוב זינגער‬ ‫בברייתן ראוים ושלמים (ולא כשנטחנו או כשנאפו)‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫ט') ‪.‬‬ ‫זצ"ל ‪ -‬אב"ד גבעת שמואל‪ ,‬בן הגאון ר' יעקב יוסף‬ ‫שעושה הפירות מחוברים לגוף אחד (לאפוקי אם מניחם‬ ‫ב‪ .‬ונחלקו הראשונים האם איסור מעמר היא‬ ‫זינגער זצ"ל‪ ,‬חתן רבינו הגה"ק זיע"א‪.‬‬ ‫אחד ליד השני בלא חיבור)‪.‬‬ ‫בכל הדברים או רק בגידולי קרקע‪ ,1‬והכרעת השולחן‬ ‫לסדר פירות ולחברם במקל דק בשבת‬ ‫ערוך (שם) שאינו חייב אלא במלקט דבר שהיא‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יא‪ .‬יש שכתבו שאם מקבץ הפירות יחדיו לנוי‬ ‫מגידולי קרקע‪.‬‬ ‫וליופי כדרך שמוכרים אותו בשוק ומחברם על יד‬ ‫ג‪ .‬וכן אין איסור מעמר אלא במקום גידולו‪ ,‬אבל‬ ‫מקל דק‪ ,‬ואם חסר ממנו פרי זה יחסר מראיתו והדרו‬ ‫המשך 'מקורות וביאורים'‬ ‫כשמלקט פירות בבית אין בו משום איסור מעמר (עי'‬ ‫גמרא ביצה ל"א ע"א‪ ,‬ומשנ"ב שם ס"ק ל"ז‪ .‬ויתבאר להלן האם יש של אגודת הפירות יש בו משום מעמר (עי' קצוה"ש‬ ‫תנאים‪ ,‬לדעת רבי מאיר כל תנאי שמתנה אדם ואינו אומרו כתנאי 'בני גד ובני‬ ‫ראובן' שהיה 'תנאי כפול'‪ ,‬וקדם התנאי אל המעשה‪ ,‬והוקדם 'הן' אל ה'לאו' ‪-‬‬ ‫איסור משום עובדין דחול‪ ,‬ואפילו נתגלגלו הפירות למקום אחר שם)‪.‬‬ ‫אינו תנאי‪ ,‬וכאילו נעשה המעשה בלא תנאי‪ ,‬לפיכך‪ ,‬אף אם לא נתקיים התנאי‪,‬‬ ‫יב‪ .‬ועל פי זה יש להיזהר שלא לסדר הפירות‬ ‫הסמוך למקום גידולו חייב משום מעמר ד'מקום גידולו' לאו דווקא‬ ‫המעשה קיים‪ ,‬ולמד דין זה מייתור לשון הפסוק שנאמר בתנאי גד ובני ראובן‬ ‫אלא כל מקום שדרך בני אדם לעמור שם נקרא 'מקום גידולו'‪ .‬וע"ע‬ ‫'ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן' וגו' 'ונתתם להם את ארץ‬ ‫בשבת ע"י תחיבת מקל דק בין הפירות‪ ,‬אבל אם‬ ‫קצוה"ש סי' קמ"ו הע' מ"ט מס' ‪.)11‬‬ ‫הגלעד לאחוזה' (במדבר לב‪ ,‬כט)‪ ,‬וכתיב 'ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו‬ ‫הפירות מרוסקים או מבושלים מותר לחברם על ידי‬ ‫בתוככם בארץ כנען' (שם ל) ‪ ,‬ואם אין צורך לכפול את התנאי‪ ,‬למה כפל משה‬ ‫רבינו את תנאו‪ ,‬על כרחך יש ללמוד מכאן שאם לא היה כופל את התנאי‪ ,‬לא‬ ‫ד‪ .‬ולסיכום הענין יוצא שב' קולות יש במלאכת שתוחב מקל דק ביניהם‪.‬‬ ‫היה תנאו של משה רבינו מחייב את בני גד ובני ראובן‪ ,‬ואף אם לא היו באים‬ ‫'מעמר'‪ ,‬א‪ .‬שאיסור מעמר אינו אלא בגידולי קרקע‪,‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬היו מקבלים את כל ארץ הגלעד כבקשתם‪ .‬אולם רבי חנינא בן‬ ‫האם מותר לסדר פרחי נוי בשבת‬ ‫ב‪ .‬שאיסורו אינו אלא במקום גידולו‪ ,‬אבל שאר‬ ‫גמליאל חולק‪ ,‬ולשיטתו אין צורך לכפול את התנאי‪ ,‬כי 'מכלל הן אתה שומע‬ ‫לאו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬מן הצד האחד של התנאי אפשר להבין את ההיפך ואין צורך לומר‬ ‫יג‪ .‬יש שכתבו שאסור לעשות אגודה יפה מפרחי‬ ‫מקומות אין בו משום מלאכת מעמר (ועי' להלן האם יש‬ ‫אותו בפירוש‪ .‬ומה שכפל הכתוב את לשון התנאי‪ ,‬אינו בא ללמדנו שצריך‬ ‫נוי בשבת (ומחברם על ידי חוט או גומיה) ומטרתו שיהיה‬ ‫בזה משום עובדין דחול)‪.‬‬ ‫לכפול את התנאי בכל מקום‪ ,‬אלא צריך היה הדבר לאומרו בלשון זו‪ ,‬שאם לא‬ ‫היה משה רבינו אומר 'ואם לא יעברו חלוצים אתכם‪ ,‬ונאחזו בתוככם בארץ‬ ‫מראיתו יפה כדרך המוכרים‪ ,‬כיון שיש בו משום‬ ‫כנען'‪ ,‬היה אפשר להבין שאפילו בארץ כנען שאינם חפצים בה לא ינחלו‪ ,‬וכל‬ ‫גדר האיסור ללקט גידולי קרקע שנתפזרו‬ ‫מעמר (עי' קצוה"ש שם)‪.‬‬ ‫שכן שבארץ הגלעד לא ינחלו אם לא יקיימו את התנאי‪ .‬ואקשינן בגמרא‬ ‫ה‪ .‬איסור מעמר בגידולי קרקע היא אפילו אם‬ ‫בשלמא לרבי מאיר דסבירא ליה שמכלל לאו אי אתה שומע הן‪ ,‬היינו דכתיב‬ ‫יד‪ .‬ועל פי מה שכתבנו שאם מלקטם יחדיו כדרך‬ ‫בשבועתו לאליעזר שאם לא תרצה הנערה לבוא 'אז תנקה מאלתי'‪ ,‬ויכול לקחת‬ ‫אוסף דברים שאינם ראוים לאכילה‪ ,‬וכגון שמלקט‬ ‫לו אשה מבנות כנען‪ ,‬אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי לכפול תנאו‪ ,‬ותי'‬ ‫אכילה אין בו משום מעמר לכן מותר לאגד שקית עם‬ ‫עלים ועשבים חייב משום מעמר (עי' שו"ע שם)‪ ,‬וחייב‬ ‫הגמרא‪ ,‬שלדבריו סלקא דעתך דהיכא דניחה לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו‬ ‫כמה פירות יחדיו‪ ,‬כיון שאינו לצורך נוי ויופי אלא דרך‬ ‫מייתי בעל כרחייהו‪ ,‬קא משמע לן‪ ,‬שאם לא יתנו לך מרצונם ‪' -‬והיית נקי‬ ‫משום מעמר אפילו אם אינו מלקט כל מה שנתפזרו‪,‬‬ ‫אכילה‪.‬‬ ‫מאלתי'‪ ,‬ומה דאמר לדבריו 'ואם לא תאבה האשה'‪ ,‬סלקא דעתך‪ ,‬היכא דניחא‬ ‫אלא אוסף רק שנים ממה שנתפזרו חייב משום מעמר‬ ‫להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה‪ ,‬קא משמע לן שאם לא תרצה‬ ‫(עי' אג"ט מלא' מעמר סע' ג')‪.‬‬ ‫האשה לבא ‪ -‬פטור אתה משבועתי‪ ,‬נמצא אם כן מדברי הגמרא‪ ,‬שאם אליעזר‬ ‫האם מותר לעשות צוויבל ואייע'ר בשבת‬ ‫ד‪ .‬מלשון הכתוב‬ ‫היה מבקש טובת עצמו היה מתנכל לבטל את השידוך‪.‬‬ ‫בספר שמואל א' (יז‪ ,‬ד)‪ ,‬ושם פירש רש"י (ד"ה איש הבינים) בזה"ל‪' :‬גבור ליצא‬ ‫טו‪ .‬כתב המנחת שבת (סי' פ' ס"ק צ"ט) שאין‬ ‫ו‪ .‬ודנו האחרונים האם חייב משום מעמר‬ ‫ה‪ .‬המילה 'סרסור' מופיעה רבות‬ ‫ממערכתו לעמוד בין שתי המערכות'‪.‬‬ ‫כשמלקט פירות שאינם ממין אחד אלא אחד ממין לעשות צוויבל ואייער בשבת כיון שמדבקם יחדיו ויש‬ ‫בלשון חז"ל (כגון במסכת בבא בתרא פז‪ .‬ובתלמוד ירושלמי מגילה פרק ד הלכה א‪ ,‬ועוד במדרשים)‪,‬‬ ‫ומשמעה המקורי הוא מתווך‪ ,‬שדכן או שליח העושה מלאכתו בין שני צדדים‪.‬‬ ‫זה והשני ממין אחר ( עי' קצוה"ש סי' קמ"ו בבדה"ש ס"ק בזה משום מעמר‪ .‬אבל האחרונים דחו את דבריו‬ ‫ו‪ .‬כלומר‪ ,‬אליעזר חשש שמא מצד קלות מעמדו בעיניהם – בהיותו נחשב אך‬ ‫והתירו לעשות צוויבל ואייער בשבת‪ ,‬כיון שבפירות‬ ‫מ"ט)‪.‬‬ ‫כ'סרסור' בלבד‪ ,‬דהיינו שליח בעלמא החסר שיעור קומה עצמי – יגרור הדבר‬ ‫מרוסקים אין בו משום מעמר וכמו שכתבנו לעיל (עי'‬ ‫זלזול בכלל העניין והשליחות הניצבת לפנינו‪ .‬וכיוון שנתמעט כבוד השליח‪,‬‬ ‫שביתת שבת שם ס"ק ט')‪.‬‬ ‫גדר האיסור ללקט דברים שאינם גידולי קרקע‬ ‫מעוכב ומזולזל ממילא אף עיקר העסק הגדול המובא על ידו בשם אדוניו‪ .‬ולכך‬ ‫דקדק בכל דרכיו להגביה ערכו‪ ,‬למען תתקבל השליחות בכל הכבוד הראוי לה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אסור מדרבנן ללקט דבר שאינו גידולי קרקע‬ ‫כמה היא השיעור להתחייב במלאכת מעמר‬ ‫ממקום שנתגדלו‪ ,‬וכגון ללקט ביצים מלול של‬ ‫טז‪ .‬שיעור עימור הוא שיעור קטן מאוד‪ ,‬כמו‬ ‫תרנגולים (עי' קצוה"ש שם)‪[ ,‬ובמקום הפסד גדול מותר‬ ‫לנדב 'פרנס השבוע'‬ ‫לומר לנכרי לאספם אבל לא יאמר לו להדיא אלא שכתב הרמב"ם (פ"ח ה"ה) 'המעמר אוכלין אם לאכילה‬ ‫בלשון 'כל המציל אינו מפסיד'‪ ,‬וגם לא ילקט הנכרי שיעורו כגרוגרת' (עי' משנ"ב שם ס"ק ל"ז)‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ונחלקו האחרונים אם חייב משום מעמר‬ ‫הכל במקום אחד אלא אחת הנה ואחת הנה (עי' שו"ת‬ ‫ניתן לחייג למס'‬ ‫כשאוסף פחות מכשיעור‪ ,‬לדעת האגלי טל (מעמר סע'‬ ‫שבה"ל ח"ד סי' ל"ט)‪.‬‬ ‫‪079-9697-784‬‬ ‫ה') אין בחצי שיעור משום מעמר‪ ,‬כיון כשיניח חצי‬ ‫הראשון עם חצי השני אינם ראוים להצטרף ממה‬ ‫נפשך‪ ,‬שאם יניח חצי השני במקום אחר אינם‬ ‫דבילה‬ ‫"המקבץ‬ ‫מקבץ פירות לגוף אחד‬ ‫ח‪ .‬נפסק בשולחן ערוך (שם סע' י')‬ ‫או 'בנדרים פלוס' ע"ש מכון ישמח לב פרויקירכען‬ ‫ועשה ממנה עיגול או שנקב תאנים והכניס החבל מצטרפים‪ ,‬ואם יניח חצי השני עם חצי הראשון‬ ‫בהם עד שנתקבצו לגוף אחד הרי זה תולדת מעמר יתחייב על חצי השני לעצמו אף בלא שמצטרף עם‬ ‫וחייב"‪ ,‬כלומר דיש חיוב מלאכת מעמר היא אף הראשון‪ ,‬ולדעת הערוך השולחן (שם סע' ח') אסור‬ ‫יט‪ .‬אבל שלג אינו כמלח ואין בו משום מעמר (עי' שו"ת בא"מ‬ ‫כשמקבץ פירות ועושה ממנו גוף אחד (כיון שהדרך של לעמר פחות מכשיעור וכשאר איסורי תורה‪.‬‬ ‫ח"ו סי' ל')‪ ,‬ולכן כשמתאסף הרבה שלג על אם הדרך וחושש‬ ‫אותם הפירות לחברם באופן זה)‪.‬‬ ‫שהעוברים ושבים ינזקו מזה מותר לו לפנותו משם (עי' משנ"ב‬ ‫האם יש באסיפת שלג משום מעמר‬ ‫ט‪ .‬ונחלקו האחרונים האם חייב משום מעמר‬ ‫סי' ש"כ ס"ק ל"ב)‪.‬‬ ‫יח‪ .‬נפסק בשולחן ערוך (שם סע' ט') "אסור לקבץ‬ ‫כשמקבץ פירות ועושה ממנו גוף אחד בביתו (ולא‬ ‫האם כשמטאטא עלים בגינה יש בו משום 'מעמר'‬ ‫מלח ממשרפות המלח [ דהיינו שיש מקומות‬ ‫במקום גידולו)‪ ,‬לדעת המגן אברהם (שם ס"ק ט"ז) אם‬ ‫שממשיך לתוכן מים מן הים‪ ,‬והחמה שורפתן והם‬ ‫אוסף ועושה ממנו גוף אחד יש בו משום מעמר אלא‬ ‫כ‪ .‬מותר לאסוף עלים הנמצאות ליד האילן בגינה‪ ,‬ואיסור‬ ‫נעשים מלח] שדומה למעמר"‪ ,‬שהוא כעיין מלאכת‬ ‫כשעושה במקום גידולו אבל כשעושהו לגוף אחד‬ ‫מעמר אמרינן אלא כשמלקט דברים הצריך להם לאיזה מטרה‬ ‫המעמר שאוסף השבלים (וכ"ז דווקא במקום המשרפות‬ ‫בביתו אין בו משום מעמר‪ ,‬ולדעת כמה אחרונים יש‬ ‫ששם גידולו של המלח דומיא דשבלין שבשדה‪ ,‬אבל אם נתפזרו שהוא ואוספם כדי שלא יהיו מפוזרים‪ ,‬אבל אם מטרתו שלא‬ ‫המלח למקום אחר מותר לקבצם למקום אחד‪ ,‬עי' משנ"ב שם יכשלו וכדומה אין בו משום מלאכת 'מעמר' (עי' שו"ת ערוגת הבושם‬ ‫להחמיר שאפילו אם אוספם בביתו ועושהו לגוף אחד‬ ‫או"ח סי' פ' מעמר אות ד')‪.‬‬ ‫ס"ק ל"ה)‪.‬‬ ‫יש בו משום מעמר (ועי' שו"ע הרב שם סע' ט"ו‪ ,‬ובמשנ"ב שם‬