gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

שירת התורה · Shiras Hatorah — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שנה ז' גליון ‪319‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫לא נזכר יצחק בכל השליחות רק בסוף ‪ ............‬כו‬ ‫הענין החדש מסומן בכוכב‬ ‫עבודה קשה להוציא נשמת רבקה מן הקליפות כו‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫עבודתו המיוחדת של אליעזר ‪ .........................‬כז‬ ‫פרשת חיי שרה ‪ .....................................‬ד‬ ‫אליעזר ידא אריכתא דאברהם ‪ .......................‬כז‬ ‫שם הפרשה ע"ש חייה של שרה ‪.........................‬ד‬ ‫לבן ובתואל מאמינים בהשג"פ ‪ .......................‬כז‬ ‫ניצול הימים בשלימות מחברם לשורש למעלה‪...‬ד‬ ‫יד עבד כיד רבו לענין אליעזר ‪ .........................‬כח‬ ‫ע"י דביקות בה' גם ימים מועטים נחשבים‬ ‫שכרו של אליעזר ‪ ..........................................‬כט‬ ‫נצחיים ‪ ..........................................................‬ה‬ ‫פרשת חיי שרה היא פרשת הגמלים ‪ ...............‬כט‬ ‫עיקר עסק אברהם היה להשאיר הארת האבות‬ ‫מהותו של גמל ‪ ................................................‬ל‬ ‫לעולם ‪ ............................ ................................‬ה‬ ‫מהותו של גמל תערובות טוב ברע ‪ .....................‬ל‬ ‫רבקה בהיותה גילגול שרה המשיכה את חייה ‪ ...‬ה‬ ‫החשבונות הנפלאות של רבקה ‪ .......................‬לב‬ ‫היופי הפנימי של שרה אמנו ‪ .............................‬ו‬ ‫האם ניצלו את רבקה סתם ‪ ............................‬לג‬ ‫נער זה ביטוי להתחדשות בעבודת ה' ‪ .................‬ו‬ ‫לתת הרגשה טובה למקבל החסד ‪ ....................‬לג‬ ‫נער מכבד את הזקן ומבקש להתחנך ‪ .................‬ו‬ ‫חסד לבן לעומת רבקה ‪ ...................................‬לג‬ ‫שמואל הנביא הי' נער ‪ ......................................‬ז‬ ‫האם נכון לרוץ ‪ ..............................................‬לד‬ ‫חנוך הי' נער ‪ ....................................................‬ז‬ ‫הריצה הוא שגעון ‪ ..........................................‬לד‬ ‫היופי האמיתי של נער הוא זה שמתחנך ‪ ............‬ז‬ ‫ריצה הנאמר בתורה ‪......................................‬לה‬ ‫מטבע של אברהם ושרה הוא ענין הפרישקייט ‪ ..‬ח‬ ‫כוונת השינויים בדברי אליעזר ‪.......................‬לה‬ ‫ההולך עם אברהם נעשה נער ‪ ...........................‬ח‬ ‫השמטת מדת החסד ‪......................................‬לה‬ ‫הבדל בין יעקב לעשיו ‪ .....................................‬ח‬ ‫הבדל בין נערה ועלמה ‪....................................‬לו‬ ‫כוונת רבי עקיבא כשעורר את תלמידיו ‪ ............‬ח‬ ‫השאלה והתשובה על הלינה ‪............................‬לו‬ ‫מה שלא הי' שום חטא בחיי שרה ‪ ....................‬ט‬ ‫סדר דברי רבקה בענין השקאת הגמלים ‪...........‬לו‬ ‫היפלא מה' דבר לפני ביאת המשיח ‪ .................‬יא‬ ‫אם העיקר היא ִּמלְכָּ ה או נחור ‪........................‬לו‬ ‫קרית ארבע מסוגל לצמיחה ברוחניות ‪ .............‬יב‬ ‫ע"י ִּמלְכָּ ה מיוחסת להרן ‪.................................‬לו‬ ‫משמעות כ"ף זעירא דולבכתה ‪ .........................‬יג‬ ‫*לכתוב ִּמילכה עם יו"ד או לנקד בחיריק כדי‬ ‫רמז מיתת בתו של אברהם אבינו ‪ .....................‬יג‬ ‫שלא להחליף במַ לכָּ ה ‪ .....................................‬לז‬ ‫שרה אמנו התנהגה לאברהם כאילו היתה בתו‪ .‬יד‬ ‫השתחוואה דאליעזר ‪ ....................................‬לט‬ ‫השייכות בין אסתר לשרה ‪ ..............................‬טו‬ ‫המקור להודות על בשורה טובה ‪ ....................‬לט‬ ‫אברהם לא זכה למדרגת שרה ‪ ........................‬טו‬ ‫ההודאה והתקנה של רבינו התוס' יו"ט ‪ ...........‬מ‬ ‫אברהם הרגיש שלא מגיע לו כלום ‪..................‬טז‬ ‫אליעזר הוא שתיקן להודות על בשורה טובה ‪ ..‬מא‬ ‫עפרון לעומת אברהם ‪.....................................‬טז‬ ‫גדלות דבורה מנקת רבקה ‪ .............................‬מב‬ ‫רמז דקידושין בקיחת קבר בשדה עפרון ‪ ...........‬יז‬ ‫דבורה היתה מחנכת גדולה ‪ ...........................‬מב‬ ‫השייכות בין איש לאשתו לאחר מיתה ‪ ............‬יח‬ ‫חזרת לבן ואמה מהסכמתם ‪ ...........................‬מג‬ ‫האם יש ענין לקבור איש ואשתו ביחד ‪...............‬כ‬ ‫מה שהלך יצחק להחזיר את הגר ‪ ...................‬מד‬ ‫אם יצחק בחינת בכל צריך לחפש שידוך ‪..........‬כב‬ ‫תפלת מנחה נקרא ע"ש אברהם ‪ .....................‬מד‬ ‫פרשה זו הוא פרשת השידוכים ‪.......................‬כב‬ ‫הרמת יצחק את עיניו הקדושות ‪ ....................‬מה‬ ‫בתו של אברהם אבינו ‪....................................‬כב‬ ‫רמז ותתכס כמו ותקבר ותשבר ‪ .....................‬מה‬ ‫הפחד מחזרת יצחק לעיר מולדתו ‪...................‬כד‬ ‫שילוח אברהם לבני הפילגשים לדורות ‪ ...........‬מה‬ ‫רק יעקב יכול לחזור לשם ‪ .............................‬כה‬ ‫תשובת ישמעאל ‪ ............................................‬מו‬ ‫השליחות המיוחדת של אליעזר והשפעתו לדורות‬ ‫האם יש לרחק ולגרש ילד שמשפיע לרעה ‪ ........‬מו‬ ‫‪ ................................... ................................‬כה‬ ‫ההבדל בין ישמעאל לעשו בענין זה ‪ .................‬מז‬ ‫עבד אינו נעשה שליח ‪ ....................................‬כה‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫מה שלקח אברהם את ישמעאל ללוותו לעקידה‬ ‫‪................................... ................................‬מט‬ ‫טעם פירוט חיי ישמעאל ותולדותיו ‪................‬מט‬ ‫צמיחת בן דוד בנפילת ישמעאל ‪.....................‬מט‬ ‫ישמעאל יתבטל כשמסתלק ממנו כח אברהם ‪ ....‬נ‬ ‫שמע ודום ושא לקבל צרת ישמעאל ‪ ..................‬נ‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ולא עצם זה שנקברה שרה‪ ,‬ולפי הפשט דבא להודיענו‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫מקום הקבורה‪ ,‬עדיין צ"ב דא"צ להאריך איך שקנאו‬ ‫ואיך שהשקיע בו‪ ,‬הא סגי במה שנדע מקום קבורתם?‬ ‫שם הפרשה ע"ש חייה של שרה‬ ‫ניצול הימים בשלימות מחברם לשורש למעלה‬ ‫פרשה זו נקראת בפי כלל ישראל פרשת חיי שרה ע"ש‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬בהקדם דברי המדרש "יודע ה' ימי‬ ‫החיים של שרה אמנו‪ .‬והדבר צ"ב‪ ,‬דעיקרו של הפרשה‬ ‫תמימים ונחלתם לעולם תהי' כשם שהם תמימים כך‬ ‫לא איירי מחיי שרה כלל‪ ,‬דאדרבה העיקר הוא פטירתה‬ ‫שנותיהם תמימים" וכו' "ונחלתם לעולם תהי' שנאמר‬ ‫של שרה וקבורתה‪ ,‬ועוד דעיקר המשך הפרשה הוא‬ ‫שני חיי שרה מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה‪,‬‬ ‫בענין חיפוש זיווג ליצחק‪ ,‬שלא קשור כלל לחייה של‬ ‫לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז‬ ‫שרה‪ ,‬והו"ל להיות פרשה נפרדת‪ ,‬ופטירת שרה היה לו‬ ‫ובעוה"ב‪ ".‬וכתב השפת אמת [תרל"ח] דאיתא‪ ,‬היום קצר‬ ‫להיות בסוף פרשת וירא‪ ,‬כיון שהי' בתוצאה דעקידת‬ ‫יצחק כדפירש"י‪ ,‬וא"כ למה זה עיקרו של הפרשה ‪1 .‬‬ ‫והמלאכה מרובה‪ ,‬פי' שבכל עת ועת קצרה הזמן באמת‬ ‫מעבודה המוטל על הבריות‪ ,‬כי באמת הזמן הוא בכלל‬ ‫עוד צ"ב למה טרח אברהם כ"כ בעסק קבורת שרה‬ ‫הטבע אשר הוא בצמצום ובקצבה‪ ,‬ועבודת הבורא הוא‬ ‫ושילם כ"כ הרבה כסף‪ ,‬ועשה כל מיני טצדקי שלא יהי'‬ ‫למעלה מכל זמן וקצבה‪ .‬ומה העצה לזה‪ ,‬אך מי שמתקן‬ ‫שום עירעור רחוק על הקנייה כמבואר באור החיים‬ ‫בכל עת כפי היכולת בידו‪ ,‬אז מתדבקים הימים בשורש‬ ‫הקדוש ועוד מפרשים‪ ,‬בשעה שהוא בעצמו לא השקיע‬ ‫העליון‪ ,‬וכשנמשך להם משורש שלמעלה מן הטבע‬ ‫בשום בית רק הי' נוסע ממקום למקום והי' יושב אהל‪,‬‬ ‫ממילא אין מחסור‪ ,‬והתדבקות בשורש א"א רק כשהם‬ ‫גם לא דאג לבנות בית שישבו שם יצחק ויעקב אחריו‪.‬‬ ‫תמימים‪ ,‬כי כל עוד שלא מילא האדם הזמן כפי היכולת‬ ‫עוד צ"ע מה ש לא הסכים כלל לקחתו במתנה‪ ,‬אף‬ ‫בטבע‪ ,‬הימים חסרים לבוא אל השורש‪ ,‬וכו' לכך נאמר‬ ‫שבלא"ה הובטח לו א"י‪ ,‬וא"כ בסופו של דבר יהיה כל‬ ‫שני חיי שרה שני פעמים לומר שהשנים נתדבקו בשורש‬ ‫א"י שלו‪ ,‬ואי משום זמן הגלות הרי בלא"ה לא יתחשבו‬ ‫הימים למעלה‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק פ' נח דלכל אדם יש‬ ‫הגוים במה שקנאו‪ ,‬וא"כ למה השקיע כ"כ לקנותו‬ ‫שורש למעלה וזהו נח נח‪ ,‬וכמו כן הימים כפי מה שיש‬ ‫דוקא‪.‬‬ ‫לאדם בעוה"ז‪ ,‬יש לו כנגדם בשורש הארות מיוחדים‬ ‫לכל ימיו‪ ,‬והאדם במעשיו צריך לעורר כח השורש וכו'‬ ‫גם הרי ידענו דכל מש"כ בתורה בענין האבות אינו דבר‬ ‫וזה"פ וה' ברך את אברהם בכל פירוש שנתן לו כח‬ ‫פרטי רק שזה מה שעשו בתור אבות‪ ,‬ואיזה דבר‬ ‫להמשיך הקדושה והברכה בכל עת ובכל מקום שהי'‪,‬‬ ‫משמעותי יש כאן שהתורה הוצרך להאריך כ"כ בכל‬ ‫וזה עצמו ואברהם זקן שהוא התדבקות בעולם העליון‬ ‫צורת הקנייה‪ ,‬ומה עוד שזה גם מדברים האחרונים שיש‬ ‫כידוע‪ ,‬ושם אין מחסור לכן נקרא כל‪.‬‬ ‫לנו מאברהם אבינו לפני הסתלקותו‪ ,‬דאחר זה יש רק‬ ‫שליחות אליעזר ובני קטורה‪ ,‬א"כ איזה דבר גדול‬ ‫ובשנת תרל"ד כתב ביתר ביאור‪ ,‬דכל הענין שהקב"ה‬ ‫השאיר לנו אברהם בזה‪ .‬וכבר עמדו בזה המפרשים‪ ,‬וגם‬ ‫מחדש הבריאה כל יום הוא‪ ,‬כיון שהימים הם כלים‬ ‫במדרש [נ"ח י"ב] הפליגו חז"ל "כמה דיות משתפכות‬ ‫להחיל ההארה החדשה של יום זה‪ ,‬שאם לא הי' הבריאה‬ ‫כמה קולמסין משתברין כדי לכתוב בני חת" וכו'‪.‬‬ ‫מתחדש הי' הבריאה מתרחק משורש החיות והי'‬ ‫מתיישן והולך‪ ,‬לכן יש ביכולת להתחדש ולקבל הארה‬ ‫והנה הרמב"ן כתב דלכן האריך בזה "להודיע חסדי‬ ‫חדשה כל יום‪ ,‬וצדיקים שמנצלים הימים בשלימות‪ ,‬הם‬ ‫המקום שנתקיים הברכה דואגדלה שמך‪ ,‬שכולם כיבדו‬ ‫מקבלים הארות החדשות‪ ,‬ומתקשרים לשורש הבריאה‪,‬‬ ‫אותו וגם להודיענו מקום קבורת האבות‪ ,‬באשר אנחנו‬ ‫וממילא הימים נשארים אצלם לעולם‪ ,‬ולזה הצדיקים‬ ‫חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים‪ ,‬ורבותינו‬ ‫באים בימים‪ ,‬ויש להם בזה נחלה לעולם‪ ,‬וז"ש ונחלתם‬ ‫אמרו שגם זה מן הנסיונות של אברהם שביקש מקום‬ ‫לעולם יהי'‪ ,‬וז ה"פ ויהיו חיי שרה כמ"ש חכמים בכ"מ‬ ‫קבורה ולא מצא"‪ .‬ועדיין צ"ב‪ ,‬דלפי הפשט דרצה‬ ‫ויהי בהוייתן יהו וכו' עכ"ד‪.‬‬ ‫להראות שנתקיים ברכת ואגדלה שמך‪ ,‬א"כ התעסקות‬ ‫הקבורה הוא רק במקרה‪ ,‬דעיקר הוא מה שכיבדו אותו‬ ‫היוצא לנו מכל זה ‪ ,‬דכל יום הוא באמת כלי להחיל‬ ‫הארה חדשה משורש הימים למעלה‪ ,‬והצדיקים ע"י‬ ‫שהם מנצלים כל יום ויום ומתחדשים כל יום ומתקשרים‬ ‫‪ 1‬שו"ר שכן העיר בספר אזנים לתורה והשווה אותה הערה לפרשת ויחי‬ ‫לשורש‪ ,‬אז מתעלים ימיהם לגמרי ויש להם כח נצחי‬ ‫שנקרא ע"ש החיים של יעקב בשעה שעיקרו סובב על פטירתו‪ ,‬ותי'‬ ‫ללמדך דעיקר החיים הוא חיים רוחניים עי"ש וכבר הרחבנו בזה בפ'‬ ‫ונשארים לעולם‪ .‬וזה"פ למען ירבו ימיכם וגו' כימי‬ ‫ויחי‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫היכי תמצי להמשיך חיות הגוף ע"י תחיית המתים‬ ‫השמים על הארץ דקאי על ימים דלמטה המקושרים‬ ‫כמבואר במהר"ל‪ ,‬ומערת המכפילה הוא טבור הארץ‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לעניין תחיית המתים‪ ,‬כמבואר בחסד לאברהם‪ ,‬והרי‬ ‫ע"י דביקות בה' גם ימים מועטים נחשבים נצחיים‬ ‫כבר כתב המלבי"ם כאן דלכן האריכה התורה כאן בזה‬ ‫ועשה מזה אברהם פירסום גדול כיון שאברהם רצה‬ ‫ויש לפרש בזה בעז"ה המשך הפסוקים בתהלים‪,‬‬ ‫ללמד בזה סוד השארת הנפש‪ ,‬וא"כ י"ל עוד‪,‬‬ ‫שבקפיטל צ' מתאונן משה רבינו על קיצור שנות האדם‬ ‫דהתעסקות אברהם אבינו בזה הי' בעיקר להמשיך‬ ‫" זְ ַרמְ תָּ ם שֵׁ נָּה יִהְ יּו בַ בֹּקֶ ר כֶחָּ צִ יר ַיחֲֹלף‪ :‬בַ בֹּקֶ ר יָּצִ יץ וְ חָּ לָּף‬ ‫הקיום של האבות לדורות‪ ,‬דקברי אבות הוא המקום שבו‬ ‫לָּעֶ ֶרב יְמ ֹּולֵׁל וְ יָּבֵׁש‪ :‬כִי כָּלִ ינּו בְ אַ פֶָך ּובַ חֲמָּ תְ ָך נִבְ הָּ לְ נּו‪:‬‬ ‫גנוזים אבותינו‪ ,‬וזה סימן להארה שלהם שיהי' קיים אתנו‬ ‫שַ תָּ ה ֲעוֹּנֹּתֵׁ ינּו לְ נֶגְ דֶ ָך ֲעלֻמֵׁ נּו לִ מְ אוֹּר ָּפנֶיָך‪ :‬כִ י כָּל יָּמֵׁ ינּו פָּנּו‬ ‫לדורות‪ ,‬ולכן יש לנו לכבד מקום זה כדכתב הרמב"ן‪,‬‬ ‫בְ עֶבְ רָּ תֶ ָך כִ לִ ינּו שָּ נֵׁינּו כְמ ֹּו הֶ גֶה‪ :‬יְמֵׁ י שְ נוֹּתֵׁ ינּו בָּהֶ ם ִשבְ עִ ים‬ ‫ונכלל בזה שעלינו להתקשר להם ולהמשיך דרכם‪ ,‬ולכן‬ ‫שָּ נָּה וְ אִ ם בִ גְבּורֹּת שְ מ ֹּונִים שָּ נָּה וְ רָּ הְ בָּם עָּמָּ ל וָָּאוֶן כִי גָּז‬ ‫טרח כ"כ אברהם בכל עסק הקבורה‪.‬‬ ‫ִחיש ַונָּעֻפָּה‪ִ :‬מי יוֹּדֵׁ עַ עֹּ ז אַ פֶָך ּוכְ י ְִרָאתְ ָך עֶבְ רָּ תֶ ָך‪ :‬לִ מְ נוֹּת‬ ‫יָּמֵׁ ינּו כֵׁן הוֹּדַ ע וְ נָּבִ א לְ בַב חָּ כְמָּ ה" [שם פסוקים ה ‪ -‬יג]‪.‬‬ ‫ויש להוסיף לשון אבן עזרא ד"נזכרה זאת הפרשה‬ ‫להודיע וכו' ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו‬ ‫והנה לכאו רה לא השאיר לנו שום עצה איך לצאת מזה‪,‬‬ ‫נחלה" וביאר ר' ירוחם בדעת תורה‪ ,‬דקבורת האבות‬ ‫אולם מיד אח"כ בקאפיטל צ"א כתוב "יושב בסתר‬ ‫בא"י הוא בסוד נחלה דלקחה אברהם בתורת ירושה‬ ‫עליון" וגו ' היינו מי שחוסה בצלו של הקב"ה ודבוק בו‪,‬‬ ‫ונחלה‪ ,‬ונתקיים בזה כי לך אתננה ולזרעך עד עולם [לעיל‬ ‫ממילא "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי"‪ ,‬היינו‬ ‫יג‪ ,‬טו]‪ [ .‬ונתינת הכסף במחיר השדה לא גרעה כלום בענין‬ ‫הקב"ה מזכה אותו שגם בשנותיו הקצרים יוכל למלא‬ ‫הירושה והנחלה שנתקיים כאן‪ ,‬כי אף אם היה אומר הקב"ה‬ ‫בכזה שלימות שיהי' נחשב כאריכות ימים ושנים‪ ,‬וכמו‬ ‫לישראל הנה הארץ שלכם אלא שעליכם לשלם דמים מלאים‪,‬‬ ‫שראינו בהרבה גדולי ישראל שחייהם היו קצרים מאוד‪,‬‬ ‫אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים‪ ,‬גם באופן זה נתינה תקרא‪,‬‬ ‫כמו רבותינו האריז"ל והרמ"א והש"ך ועוד רבים‪ ,‬ומ"מ‬ ‫והדמים דבר צדדי הוא‪ ,‬דכיון דהכנעני בארץ יש לשלם להם‪ ,‬אבל‬ ‫הם חיים וקיימים עד היום מתוך שהיו ימיהם מלאים‬ ‫נחלתנו היא‪ ,‬והיא שלנו] ולכן עשו האבות עסק גדול בענין‬ ‫ומנוצלים עד הסוף‪ ,‬ממילא היו מחוברים לשורש‪ ,‬ולכן‬ ‫הקבורה‪ ,‬ולהנ"ל יש לבאר דנחלה הוא ענין של נצחיות‪,‬‬ ‫לא הי' גבול לימותיהם‪ ,‬והארות של ימיהם מתפשטים‬ ‫ונחלה בא"י הוא הקיום של נצחיות‪ ,‬ובזה מתבטא‬ ‫בלי גבול‪ .‬וכן אצל כל גדולי ישראל שע"פ דרך הטבע‬ ‫המשך הפסוק "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם‬ ‫לא הי' שייך שיספיקו כ"כ הרבה בשנות חייהם‪ ,‬אבל‬ ‫תהיה" דמכח תמימות ימי שרה ממילא מתקיים ההמשך‬ ‫ע"י שימיהם היו מנוצלים התחברו ימיהם לימים‬ ‫של ענין הנחלה‪.‬‬ ‫העליונים‪ ,‬וממילא קיבלו סייעתא דשמיא למעלה מדרך‬ ‫הטבע‪2 .‬‬ ‫רבקה בהיותה גילגול שרה המשיכה את חייה‬ ‫והנה עיקר מציאת זיווג ליצחק היה כדי להמשיך מורשת‬ ‫עיקר עסק אברהם היה להשאיר הארת האבות לעולם‬ ‫האבות‪ ,‬וזה הי' מתפקידו של אברהם להעמיד המשך‬ ‫מעתה נחזור בעז"ה לפרשה שלנו‪ ,‬הנה אחרי שלמדנו‬ ‫לכל המורשת שלו ‪ ,4‬וגם בפרט‪ ,‬לחייה של שרה‪ .‬דהנה‬ ‫כמה פרשיות אודות חייו של אברהם ושרה‪ ,‬מעתה יש‬ ‫כתוב בסוף הפרשה "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו"‬ ‫לאברהם לדאוג להשאיר כוחם לדורות‪ ,‬ובפרשה זו אנו‬ ‫ופירש"י ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה‬ ‫לומדים על החיים הנצחיים של האבות‪ ,‬דעיקר חייהם‬ ‫אמו עי"ש ובמגלה עמוקות פרשת לך לך ובש"ך עה"ת‬ ‫הוא מה שהשאירו לדורות‪ ,‬ולכן אחרי פטירת שרה‬ ‫[לקמן כד י] בביאור ענין הגמלים כתבו‪ ,‬דלכן לא כתוב‬ ‫מתעסק אברהם בבכי והספד וקבורה‪ ,‬שכל ענינים‬ ‫לאהל שרה אמו רק האהלה ותיכף שרה אמו‪ ,‬כי רבקה‬ ‫ותכליתם הוא הזכרון על מעשי' הטובים שעי"ז אפשר‬ ‫נשמתה של שרה [‪-‬שהיתה גילגול חוה‪ ]-‬ולכן כשמתה שרה‬ ‫להמשיך את חייה לדורות‪ ,‬וגם ענין הקבורה ביסודה הוא‬ ‫‪ 3‬ומבואר שם דענין זה‪ ,‬דקבורה היא היכי תמצי להולד מחדש בתחיית‬ ‫‪ 2‬ובאזנים לתורה הרחיב ג"כ דעיקר גדר חיים אמיתיים הוא עד כמה‬ ‫המתים‪ ,‬נתחדש כאן אצל אברהם‪ ,‬וזה מה שהשריש כאן‪.‬‬ ‫שהם מנוצלים לעבודת ה' והביא ד' משנ"ב תקפ"א סק"ג דביה"ר לפני‬ ‫‪ 4‬וזה"פ וה' ברך את אברהם בכל ופירש"י דהוא גי' בן ולכן יש לו‬ ‫אמירת תהילים יש לדלג תיבות "בהם שבעים שנה" כי איך יתפלל רק‬ ‫להשיאו אשה והק' בגו"א דהול"ל בן בפירוש ותי' דבשביל אברהם‪ ,‬בנו‬ ‫לשבעים שנה וכן איך יתפלל מי שכבר הגיע לגבורות‪ ,‬אולם הביא‬ ‫יצחק הי' הכל‪ ,‬ולא הי' לו שום דבר אחר בחיים‪ .‬וביאר דו"ז הג"ר‬ ‫שבפנים יפות פי' דשבעים שנה קאי על שנים מנוצלים לעבודת ה' ואם‬ ‫בצלאל זצ"ל דהיסוד הוא‪ ,‬דכיון דזה היה עיקר משאת חייו והוא אמור‬ ‫ימנה ימים ושנים כאלה יתכן שבקושי הוא בר מצוה ולכן אנו מבקשים‬ ‫להיות ההמשך שלו‪ ,‬לכן יש לו לדאוג להשיאו אשה דאל"כ פשיטא דמי‬ ‫שנגיע לשבעים שנות תורה‪ .‬וזה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה היינו‬ ‫שיש לו בן צריך להשיאו אשה‪ - .‬בצל הקודש עמ' קנ"ה‪.‬‬ ‫של תורה אבל רהבם עמל ואון ולא נחשב חיים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫והרבותא אצל שרה‪ ,‬שאף כשהיתה בת כ' שאז בדרך‬ ‫נתבשר אברהם הנה ילדה מילכה גם היא כמ"ש וזרח‬ ‫כלל נכשלים בחטא היתה יפה כבת ז' בלי חטא‪ ,‬ומי‬ ‫השמש ובא השמש עד שלא שקעה וכו'‪ ,‬וכשהנחש פתה‬ ‫שיש לו חוש יכול להבחין ביופי הקטנים‪ .‬וצע"ק דלא‬ ‫חוה‪ ,‬רכב על גמל‪ 5,‬וכשבא השטן לבשר לשרה על ענין‬ ‫אצל כל הצדיקים הוא כן‪ ,‬ורבי יהושע בן חנני' יוכיח‪,‬‬ ‫עקידה רכב על גמל ומרוב פחד שבא לפתותה עוה"פ‬ ‫שאמר לבת הקיסר דעדיף לחכמה בכלי מכוער כדי שלא‬ ‫מתה‪ ,‬וכשנתבשר ברבקה שנולדה ובא וראה שמתה שרה‬ ‫יתגאה‪[ .‬תענית ז‪ .‬נדרים נ‪]:‬‬ ‫ידע שנכנסה לרבקה‪ ,‬וכמו שיצאה ע"י עבד רוכב על‬ ‫‪6‬‬ ‫גמל כך צריך להחזירה ע"י עבד רוכב על גמל וכו' עד‬ ‫ועד"ז כתוב בספר מחזה אברהם להגה"ק מבאטשוטש‬ ‫כדי כך שהק' איך יצחק נושא אמו וביאר שם באריכות‬ ‫שדיבר בזה עם חמיו בעל נטע שעשועים ‪ 7‬ועד"ז בשם‬ ‫ענין עריות עפ"י סוד עי"ש‪ ,‬הרי דרבקה המשיכה בפועל‬ ‫ושמואל תרע"ז‪ ,‬דשאני יופי דקדושה מיופי דטומאה‬ ‫חיי' של שרה‪ ,‬נמצא דההתעסקות במציאת זיווג ליצחק‪,‬‬ ‫ושורש שופרי' ד שרה היא מחוה כמש"א חז"ל ב"ב נח‪.‬‬ ‫הוא המשך ישיר לקבורת שרה שהוא להמשיך את‬ ‫שזה הי' ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י הבחינה ש"בחטא‬ ‫החיים שלה‪ .‬ולכן הותחל פרשה זו ב"וה' ברך את‬ ‫יחמתני אמי" [תהילים נ"א ז]‪ ,‬ויופי של הקב"ה ל"ש לבוא‬ ‫אברהם בכל" כדכתב שפ"א דיהי' לו כח להתפשט בכל‬ ‫עי"ז למכשול ונזק‪ ,‬ובזה אדרבה יש להשתבח בזה‪,‬‬ ‫מצב ובכל זמן‪ ,‬ולכן דאג להמשיך כוחו ע"י מציאת זיווג‬ ‫וזה"פ בפסוק שקר החן וגו' אבל אשה יראת ה' היא‬ ‫ליצחק‪.‬‬ ‫תתהלל ביופי‪ ,‬דיופי שלה שורשו בקדושה‪ 8,‬והשבח של‬ ‫בת כ' כבת ז' היינו דכמו בת ז' תמיד אין בזה מכשול‪ ,‬כן‬ ‫לפ"ז א"ש דנקראת הפרשה חיי שרה דעיקר הנושא של‬ ‫אצל שרה גם כ' לא הי' מעורר למכשול כיון דהיתה‬ ‫הפרשה הוא המשכת החיים של שרה‪ ,‬ורבקה היא שרה‬ ‫שורשה בקדושה‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬וא"כ היא ממשיכה לחיות‪ ,‬והחיים של שרה וכן‬ ‫של אברהם מלווים אותנו עד היום‪ ,‬ואנו זוכים לחיות כל‬ ‫נער זה ביטוי להתחדשות בעבודת ה'‬ ‫יום עם אורם של האבות ומכוחם‪.‬‬ ‫וע"ד דרוש‪ ,‬שמעתי לבאר מפי מו"ר הגרא"י ברזל זצ"ל‪,‬‬ ‫וראה עוד בסוף הפרשה כתבנו עוד ביאור למה נקרא פ'‬ ‫בהקדם דברי המדרש הנ"ל דשרה נחשבת כהדא עגלתא‬ ‫חיי שרה‪.‬‬ ‫תמימה‪ ,‬דתכונת עגלה כיון שהיא צעירה היא עדיין‬ ‫גמישה ואפשר לכוונה לכל מקום‪ ,‬וזה ביטוי להאפשרות‬ ‫היופי הפנימי של שרה אמנו‬ ‫להתחנך ולהתלמד תמיד‪.‬‬ ‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫נער מכבד את הזקן ומבקש להתחנך‬ ‫שנים שני חיי שרה‪[ :‬כ"ג א']‬ ‫ובביאור ענין היופי הקדים דהנה איתא במדרש וירא‬ ‫וברש"י "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל‪ ,‬לומר לך שכל‬ ‫עה"פ יפיפית מבני אדם וגו' [תהילים מ"ה ג'] דקאי על‬ ‫אחד נדרש לעצמו‪ ,‬בת ק' כבת כ' וכו' ובת כ' כבת ז'‬ ‫ליופי"‪.‬‬ ‫‪ 6‬שמעתי מהגרמ"י רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫וקשה היעלה על הדעת להספיד אשה על היופי שהי'‬ ‫‪ 7‬חידש שם‪ ,‬דכיון דע"פ חשבון דעקידה הי' ביו"כ כמש"כ בריקאנטי‬ ‫פרשת וירא‪ ,‬וכתבו ריב"א ועוד ראשונים דלקח ג' ימים עד שהגיע‬ ‫לה‪ ,‬הרי שקר החן והבל היופי‪ ,‬ורק אנשי מצרים‬ ‫לשרה‪ ,‬ממילא יוצא דהלויתה של שרה הי' בערב סוכות‪ ,‬לכן הי' אברהם‬ ‫ופלשתים הולכים אחר היופי החיצוני‪ .‬עוד צ"ע מה‬ ‫מוכרח לקצר מאוד בהספידה כמרומז בכ"ף קטנה דלבכותה עי' בעל‬ ‫מונח בגיל ז' דוקא‪ ,‬הרי אדרבה כת כ' יש יותר יופי מבת‬ ‫הטורים‪ ,‬וכ"כ במעשה רוקח‪ ,‬ממילא י"ל דהספידה של אברהם‬ ‫המקוצרת הי' דברי רש"י הנ"ל בת ק' כבת כ' וכו' ולזה הק' דאם זה הי'‬ ‫ז'‪.‬‬ ‫בתוך ההספד שלו איך יתכן להספיד אשתו ביופי‪.‬‬ ‫‪ 8‬עי' עבודת ישראל פ' ויצא [לקמן כט יז] במש"כ ורחל היתה יפת תאר‬ ‫אלא בוודאי הדבר פשוט דיופי החיצוני אצל האמהות‬ ‫ויפת מראה‪ ,‬ואיתא במדרש [ב"ר ע טז] דעיקר סימניה של רחל לא היה‬ ‫אלא היופי ובגמ' כתובות טז‪ :‬כיצד מרקדין לפני הכלה בית הלל‬ ‫הי' נובע מיופי פנימי‪ ,‬יופי הנשמה‪ ,‬וכ"כ המהר"ל בגור‬ ‫אומרים כלה נאה וחסודה‪ .‬וביאר דלב"ה שצריך להלל יפיה צריך לומר‬ ‫ארי' ור' ירוחם בדעת תורה ועוד‪ ,‬דיופי פנימי ושלימות‬ ‫וחסודה‪ ,‬דאל"כ לא תתהלל ביופי בשר ודם רק אם היא חסידה אז היופי‬ ‫הנשמה בהכרח יתבטא ביופי חיצוני ולכן השתבחו‬ ‫לה לתהלה‪ ,‬דהגם שהיא יפת תואר ומסתמא היצה"ר מתגבר עלי' ומ"מ‬ ‫היא מתאמצת‪ ,‬ושומרת ברית אלהים‪ ,‬אז ממילא תתהלל כי היופי הוא‬ ‫חז"ל בב"מ פ"ד‪ .‬ובב"ב נח‪ .‬בענין היופי‪ ,‬שופרי' דרב‬ ‫ענין מעבודתה את ה'‪ .‬וא"כ זה"פ במש"כ שקר החן והבל היופי‪ ,‬אבל‬ ‫כהנא מעין שופרי' דרבי אבהו וכו' והכל בפני שרה‬ ‫אשה יראת ה' היא תתהלל פירוש היא תתהלל ביפיה‪ ,‬ולפ"ז אם כתוב‬ ‫בתורה תהלת רחל ביופיה ממילא מובן שהיתה צדקנית כי חלילה לא‬ ‫כקוף וכו' שזה מראה על יופי פנימי ונקיות מחטא‪,‬‬ ‫דיברה תורה במתים לשבח שקר החן והבל היופי‪ .‬וזה שאמר המדרש‬ ‫עיקר סימניה של רחל לא היה אלא היופי דמתהלת הכתוב את יפיה‬ ‫מודעת צדקתה‪.‬‬ ‫‪ 5‬ראה מש"כ בהמשך הפרשה בענין גמלים‪.‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫שמואל הנביא הי' נער‬ ‫אברהם אבינו ואיתא במדרש [תנחומא כאן] ‪ 9‬דביקש‬ ‫אברהם על זיקנה שיהי' הבדל בין אב לבן ואז הלבין‬ ‫וא"כ שפיר הגדרת נער הוא שתמיד מוכן להתלמד‬ ‫שערו‪ .‬וצ" ב מה ענין הבדל בין נער לזקן ליופי‪ ,‬ולמה‬ ‫ולהתחנך‪ ,‬ובזה פי' בשם אביו הג"ר עזרא ברזל זצ"ל‬ ‫ביקש זה דוקא אחר מהפכת סדום‪ .‬אלא י"ל דעיקר‬ ‫בהא דמבואר בברכות לא‪ :‬שאמרה חנה אל הנער הזה‬ ‫היופי של נער הוא בזה שתמיד מבקש להתחנך‬ ‫התפללתי בשעה שהורה שמואל הלכה לפני בו עלי‬ ‫ולהתלמד עוד ועוד‪ ,‬וכשאין הבדל בין נער לזקן ל"ש‬ ‫הכהן‪ ,‬ואמר עלי דהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה‪,‬‬ ‫זה‪ .‬וזה הי' שורש קילקול סדום שלא הי' להם שום ערך‬ ‫ושמואל שהורה הלכה לפני רבו עלי הכהן וביקש‬ ‫לזקנים כמ"ש "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית‬ ‫להמיתו‪ ,‬אתיא חנה וקא צוחה קמי' אני האשה הנצבת‬ ‫מנער ועד זקן" [י"ט ד'] ושם להלן "ואת האנשים הכו‬ ‫כו' א"ל שבקי ואבקש רחמים ליתן לך ילד גדול ממנו‬ ‫בסנורים וגו' מקטן ועד גדול" [שם י"א] הקדים הנערים‬ ‫אמרה לי' אל הנער הזה התפללתי‪ ,‬וצ"ב ממנ"פ אי חייב‬ ‫לזקנים והקטנים לגדולים‪ ,‬שדחפו את הזקנים ולא הי'‬ ‫מיתה מה מהני שהתפללה על ילד זה דוקא‪ ,‬ופי' דעיקר‬ ‫שום ערך לזקנים‪[10 ,‬וזה ע"ד מש"כ ותקרבון אלי כולכם‬ ‫פחד עלי הי' דכיון שהוא מזרעו של קרח אולי יש לו‬ ‫[דברים א' כ"ב] ופירש"י דבמעמד הר סיני הי' הקירבה הוגנת‬ ‫מתכונות קרח שאינו מתבטל אל המנהיג‪ ,‬ולכן כבר‬ ‫דילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם אבל כאן לא היתה‬ ‫עדיף לסלקו עכשיו כמו ב" ס ומורה‪ ,‬לזה אמרה אל הנער‬ ‫הקריבה הוגנת דילדים דוחפים את הזקנים] וזה הי' שורש‬ ‫הזה התפללתי הוא עדיין בגדר נער שתמיד הוא מוכן‬ ‫הקילקול שלא הי' שייך שא' יגיד להם מוסר שלא הי'‬ ‫להתלמד ולהתחנך וי"ל דלכן הי' לו תמיד מעיל מיוחד‬ ‫מוכנים לקבל מאף אחד‪ ,‬וזה גם גורם שגם הזקן לא הי'‬ ‫לסמל שהוא בגדר נער‪.‬‬ ‫לו כבוד עצמי והוא גם נדחף עם כולם דאם מכבדים את‬ ‫הזקן זה יחייב אותו ג"כ להתנהג אחרת שיודע שכל אחד‬ ‫חנוך הי' נער‬ ‫מסתכל עליו‪ ,‬לכן א"ש ביקש אברהם אבינו לתקן ענין‬ ‫ובזה י"ל דחנוך שהוא מלאך מט"ט הי' השם שלו "נער"‬ ‫זה שיהי' הבדל ניכר בין נער לזקן‪ ,‬דאז יכבד הנער את‬ ‫וכמבואר בתוס' יבמות טז‪ :‬ד"ה פסוק ע"פ פסיקתא‬ ‫הזקן ויכיר שיש לו ללמוד תמיד דברים חדשים מהזקן‪.‬‬ ‫ופיוט‪ ,‬וי"ל דהגדרת נער היא זה שמקבל חינוך תמיד‬ ‫ולכן שמו גם חנוך‪ .‬וזה"פ חנוך לנער ע"פ דרכו דהחינוך‬ ‫ועי' הקדמת שערי יושר שביאר מנ"ל לחז"ל יומא כ"ח‪:‬‬ ‫הוא זה גופא לחנך אותו לקבל חינוך ושישאר בגדר נער‬ ‫ללמוד מאברהם זקן בא בימים שהי' זקן ויושב בישיבה‪,‬‬ ‫וגם כי יזקין לא יסור מלהיות נער‪.‬‬ ‫ותי' עפ"י ב"מ פז‪ .‬דאברהם תבע זקנה וכנ"ל‪ ,‬ועיקר‬ ‫מעלת הזקנה הוא רק למתל מד שאם יכיר שראוי לפניו‬ ‫היופי האמיתי של נער הוא זה שמתחנך‬ ‫להעמיק עיונו בדברי המלמדו‪ ,‬רק אז ישיג התועלת‬ ‫הנרצה‪ ,‬ומכך שנאמר זקן בהכרח שהי' ראש ישיבה‪.‬‬ ‫עכ"פ לפי כ"ז א"ש השבח על שרה שבת כ' כבת ז'‬ ‫ליופי‪ ,‬ולמה נקט בת ז'‪ ,‬י"ל דהיופי של בת ז' הוא שאז‬ ‫וא"ש הא דמבואר בחגיגה יד‪ .‬די"א קללות קילל ישעי'‬ ‫הוא יוצא מכלל תינוק הצריך לאמו‪ ,‬והוא מתחיל לקבל‬ ‫את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שקיללם ירהבו נער‬ ‫חינוך‪[ ,‬עי' עירובין פב‪ .‬וברמב"ם פ"ו מסוכה] וכשנשלם שש‬ ‫בזקן דזה הקללה הכי גדולה שגם הנערים מביעים דעה‬ ‫שנים א"צ לאמו‪ ,‬ובת ז' דכאן הוא התחלת ז' וזה זמן של‬ ‫ולא מתחשבים עם הזקנים והמבוגרים מהם‪.‬‬ ‫חינוך‪ ,‬ומבואר בגר"א דהיצה"ר נכנס לבן ז' דאז מתחיל‬ ‫היכולת להתחנך ולכן אז יש נסיון למרוד ולא להתחנך‪,‬‬ ‫ומעתה יש שתי דרכים לפניו או שישמע ליצה"ר וימרוד‬ ‫במחנכיו‪ ,‬ואם ימשיך במהלך הזה לא לשמוע למחנכיו‬ ‫‪ 9‬וז"ל "כיון שראה הקב"ה שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם‬ ‫עד עשרים שנה‪ ,‬כבר יהי' משוקע בזה לעולם‪ .‬מאידך‬ ‫התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני אדם וגו' [תהלים מה]‪ ,‬א"ל אי זה‬ ‫לצד הטוב אם מוכן להתחנך יש בזה יופי‪ ,‬וזה היופי‬ ‫היופי שלי אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן מפני‬ ‫שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין‪ ,‬אמר אברהם רבש"ע‬ ‫הגדול והאמיתי שיש בנער וצעיר‪ ,‬שיש לו צמאון‬ ‫צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן בנער‪,‬‬ ‫להתחנך ולהתלמד‪ ,‬וכמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו‪,‬‬ ‫א"ל הקב"ה חייך ממך אני מתחיל‪ ,‬הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר‬ ‫כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו‪ ,‬אמר לפניו רבש"ע עשיתני‬ ‫[הושע יא א] ובנוסח אחר היופי של צעיר הוא הפרישקייט‬ ‫דוגמא‪ ,‬אמר לו עטרת תפארת שיבה (משלי טז)‪ ,‬והדר זקנים שיבה (שם‬ ‫והתחדשות‪ ,‬אבל זקן כבר הכל ישן אצלו ואין לו שום‬ ‫משלי כ)‪ ,‬לכך נאמר ואברהם זקן‪".‬‬ ‫התחדשות ושמחה‪ ,‬והטעם למה צעיר יש לו‬ ‫‪ 10‬עי' נדה סט‪ .‬דהי' מקום שהי' להם משפט מעוות‪ ,‬וכ' שם הלשון‬ ‫"דדייני בגלחי" ופירש"י שם מקום ובערוך ערך גלחי‪ ,‬כתב דזה הי' עיר‬ ‫ההתחדשות‪ ,‬כיון שיודע שיש הרבה דברים שהוא עוד‬ ‫בסדום וכ"מ בסנהדרין קט‪ :‬דבסדום הי' מעשה זה‪ ,‬והגרמ"י רייזמן‬ ‫לא יודע‪ ,‬ורואה תמיד ענינים חדשים‪ ,‬ממילא יש לו כח‬ ‫שליט"א הביא פי' דלכן הי' נקרא גלחי שהיו מקפידים שהשופטים‬ ‫יגלחו זקנם כדי שלא ירגישו שהוא זקן ויצטרכו לכבד אותו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫וענין זה מתקשר למש נ"ת לעיל בשם שפ"א‪ ,‬דצדיקים‬ ‫ואומץ ותקוה שיכול לנצל ההזדמניות המתחדשות‪ ,‬אבל‬ ‫מתקשרים לימים העליונים של כל יום‪ ,‬ומקבלים‬ ‫זקן כבר התייאש מחייו‪ ,‬וכבר ראה וניסה הכל ואין טעם‬ ‫מההארות המתחדשים ע"י התחדשות הבריאה כל יום‪,‬‬ ‫לנסות שוב וללמוד דברים חדשים‪ .‬וחילוק זה מצינו בין‬ ‫וממילא הם מתחדשים כל יום‪[ ,‬וכן ראיתי אצל מוח"ז הג"ר‬ ‫זקני ת"ח וזקני ע"ה‪ ,‬דזקני ע"ה לא מוכנים להתלמד‪,‬‬ ‫בנימין זאב קויפמן זצ"ל שעד זקנה ושיבה כבן צ"ג הי' מתחזק‬ ‫וממילא אם מישהו יעורר אותם על איזה דבר יצעקו עליו‪,‬‬ ‫כצעיר בהתחדשות ושקידה בכל יום והי' רגיל לומר ד"אסור‬ ‫וכי מי אתה שתגיד לי‪ ,‬אבל זקני ת"ח לעולם הם מתרצים‬ ‫להיות זקן" ועד סוף ימיו גם בהיותו חלש לא הסכים ללכת עם‬ ‫ללמוד גם מקטן יותר ממנו‪.‬‬ ‫מקל] אבל רשעים שלא מנצלים ימיהם ממילא הם‬ ‫מתיישנים והולכים‪ ,‬ומאבדים כל החיות והפרישקייט‪.‬‬ ‫וזהו השבח על שרה‪ ,‬שכל חייה היתה כמו צעירה בזה‪,‬‬ ‫מכל זה עלינו ללמוד להתחדש כל יום בלימודים חדשים‬ ‫שהיתה תמיד מתחדשת ומוכנה ללמוד ולהתעלות‪,‬‬ ‫והארות חדשות וממילא נזכה בעז"ה לאורך ימים ושנות‬ ‫וזה"פ דבמדרש מדמים אותה כעגלה יפיפיה‪ ,‬דתכונת‬ ‫חיים בעז"ה‪.‬‬ ‫עגלה היא שאפשר לכוונה לכל דבר והיא גמישה‪,‬‬ ‫ופרישקייט הזה התבטא גם ביופי החיצוני שלה‪.‬‬ ‫כוונת רבי עקיבא כשעורר את תלמידיו‬ ‫מטבע של אברהם ושרה הוא ענין הפרישקייט‬ ‫במדרש [נ"ח ג'] רבי עקיבא הי' יושב ודורש והציבור‬ ‫מתנמנם‪ ,‬ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך‬ ‫ויל"פ בזה מה דאיתא בב"ק צז‪ :‬דמטבע של אברהם‬ ‫על קכ"ז מדינה‪ ,‬אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של‬ ‫אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר‬ ‫שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה‪ .‬וצ"ב‬ ‫וברש"י דזקן וזקינה קאי על אברהם ושרה ובחור‬ ‫איך יתעוררו ע"י דרש זה‪ .‬ובדרך צחות י"ל דהנה רע"ק‬ ‫ובתולה קאי על יצחק ורבקה‪ ,‬וכבר כ' מהרש"א שם‬ ‫לא הי' רגיל באגדה כמבואר בגמ' סנהדרין לח‪ :‬כשאמר‬ ‫דיותר נראה לפרש דקאי על אברהם ושרה עצמם שחזרו‬ ‫משהו באגדה אמרו לו "מה לך אצל אגדה כלך אצל‬ ‫לנערותם‪ ,‬ולפ"ז הי' לזכרון הנס‪ ,‬ולהנ"ל יל"פ דמטבע‬ ‫נגעים ואהלות"‪ ,‬ורע"ק מסתמא דרש מערכות עמוקות‬ ‫הכוונה כמו "להודיע טבעך בעולם" דהיינו הסמל של‬ ‫מאד‪ ,‬שהי' קשה מאד לאחוז ראש‪ ,‬וכמו מערכות רבי‬ ‫אברהם ושרה הי' שגם בהיותם זקנים באים בימים מ"מ‬ ‫עקיבא איגר ‪ ,11‬והי' באמצע חורף ארוך ולא הי' ערב‬ ‫התנהגו כמו נער בחיות ופרישקייט בעבודת ה'‪ ,‬וכל יום‬ ‫יו"כ או ערב פסח שרע"ק הי' מפסיק‪ ,‬וכשפתאום התחיל‬ ‫ויום השכימו בבוקר בזריזות וחשק גדול למלאות יום זה‬ ‫לדבר על מגילת אסתר ועניני פורים השמחים התעוררו‬ ‫בעבודת חדשות וזה מה שרצו להנחיל לעולם‪.‬‬ ‫כולם דהי' חידוש גדול‪.‬‬ ‫ההולך עם אברהם נעשה נער‬ ‫ועד"ז הי' אומר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל ‪ 12‬בשם פרי צדיק‬ ‫בזה א" ש מה שנשאלתי במה שבעקדה נקראים יצחק‬ ‫כאן אות י"א דרע"ק דרש בענינים גבוהים בדברי תורה‬ ‫ואליעזר וישמעאל נערים‪[ ,‬לעיל כ"ב ג'] אף שכבר היו‬ ‫והציבור הי' מתנמנם שהיו סוברים שאין להם שייכות‬ ‫מבוגרים‪ ,‬אלא דכל מי שהולך ביחד עם אברהם אבינו‬ ‫לד"ת גבוהים כאלו‪ ,‬לזה אמר להם דיש ללמוד מאסתר‬ ‫ל"ש שלא יתלהב לבו מאש הזריזות והחשק של אברהם‪,‬‬ ‫שלבשתה מלכות ותקיפות ליכנס למלך אשר לא כדת‬ ‫וממילא נעשה בבחי' נער‪ .‬ולכן הודגש ושני נעריו אתו‬ ‫וסמכה על הנס שלא לפי דרגתה‪ ,‬שקיבלה חיזוק ממה‬ ‫היינו כיון שהיו אתו לכן היו בבחי' נער‪.‬‬ ‫שכל שנותי' של שרה היתה לטובה גם בילדות שלא הי'‬ ‫לה דעת והיתה בת תרח‪ ,‬א"כ גם שאינו במדרגה גבוה‬ ‫הבדל בין יעקב לעשיו‬ ‫יחשוב הקב"ה כאילו הי' בדרגה‪ ,‬וכן לא יתייאש‬ ‫והנה אצל עשיו אנו מוצאים ענין עייפות‪ ,‬שנא' והוא‬ ‫עייף‪[ ,‬לקמן כ"ה כ"ט] היינו שאיבד כל חשק והתחדשות‪,‬‬ ‫‪ 11‬בבית מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל הי' שמו של רעק"א נערץ מאד‪ ,‬וכמו‬ ‫ובזה התחיל כל קילקולו‪ ,‬דברגע שמאבדים כל חשק‬ ‫שקיבל מאביו הג"ר יו"ט ליפמן זצ"ל עד שסיפר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל‬ ‫דכשהי' ילד צעיר וקראו על המעשיות של התנא רע"ק הי' אצלו פשוט‬ ‫להתחדש ולהתעלות‪ ,‬כבר יש סכנה לרדת לבאר שחת‪.‬‬ ‫שמדברים על רעק"א וכן חשב בילדותו שאחר משה רבינו הי' המנהיג‬ ‫אולם ביעקב אבינו אנו מוצאים שגלל את האבן כמו‬ ‫ישראל רעק"א‪ ,‬לפי שכל שיחו של אא"ז הי' על רעק"א [בצל הקודש עמ'‬ ‫ק"ט] ומרעק"א באמת אין כ"כ הרבה אגדה‪ ,‬וגם אא"ז הגריט"ל לא הי'‬ ‫פקק ופי' שם רמב"ן [כ"ט ב'] ע"פ הפסוק "וְ ק ֹּויֵׁ ה' יַחֲלִ יפּו‬ ‫רגיל באגדה כ"כ‪ ,‬ואם הי' שותים לחיים הי' אומר "אני יגיד להם קושיא‬ ‫כֹּחַ יַעֲלּו אֵׁ בֶר ַכנְשָּ ִרים יָּרּוצּו וְ ֹלא יִיגָּעּו יֵׁלְ כּו וְ ֹלא‬ ‫טובה של רעק"א" ולא סתם איזה ווארט על הפרשה‪ .‬וכל כך הי' בקי‬ ‫בתורת רעק"א‪ ,‬עד שהגרא"ז מלצר זצ"ל הי' שואל אותו על כל דבר מה‬ ‫יִיעָּפּו"‪[:‬ישעי' מ' ל"א]‬ ‫אומר רעק"א ע"ז‪ ,‬והי' אמר לו "איהר מוזט זיין א בן גילו פון רעק"א"‪.‬‬ ‫[‪-‬אתם צריכים להיות בן גילו של רעק"א‪.].‬‬ ‫‪ 12‬ילקוט שיחות מוסר תשמ"ה‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫לנערותי'" היינו שנות הנעורים וא"כ כש"כ שעלינו‬ ‫מלהבין ד"ת הגבוהים דיוכל לקבל איזה נגיעה ושייכות‬ ‫להיות ערים במשך היום ולא להרדם באמצע השיעור‪.‬‬ ‫למעשה האבות ולהסתייע מעבודתם‪ .‬וביאר מו"ז דאם‬ ‫האוזן יתחנך עכשיו לשמוע ד"ת אף שעדיין לא מצליח‬ ‫ובענין קשר המיוחד שהי' לא סתר עם שרה שבעבורה‬ ‫להבין לבסוף יבין הרבה ויחשבו לו גם מה ששמע‬ ‫זכתה היא יותר מכל נכדי שרה עי' לקמן עה"פ לבכות‬ ‫עכשיו עי"ש‪.‬‬ ‫לשרה ולבכתה‪.‬‬ ‫ומפי הגרא"י ברזל זצ"ל שמעתי לבאר עפ"י דבריו לעיל‪,‬‬ ‫מה שלא הי' שום חטא בחיי שרה‬ ‫דאסתר היתה בת בתה של שרה בזה שהלכה בדרכי'‬ ‫ויהיו חיי שרה וגו' שני חיי שרה [שם]‬ ‫שהיתה לה כל הזמן החיות וההתחדשות והצמאון‬ ‫בעבודת ה' כמו צעירה‪ ,‬לכן זכתה לקכ"ז מדינות ולזה‬ ‫וברש"י דלכן נכתב שנה בכל פרט לומר בת ק' כבת כ'‬ ‫ביקש רע"ק לעוררן דגם אם נדמה להם שכבר שמעו או‬ ‫לחטא‪ ,‬ורמב"ן חולק דכ"ה הדרך לכתוב שנים בנפרד‬ ‫שמספיק להם במה שהם יודעים‪ ,‬מ"מ יהיו צמאים‬ ‫ומש"א חז"ל בת ק' כבת כ' לחטא נלמד ממש"כ שני חיי‬ ‫לשמוע עוד ועוד דברים חדשים מתורה הק'‪ .‬וי"ל עפי"ז‬ ‫שרה דמיותר הוא‪ .‬עכ"פ מבואר דגם רמב"ן מסכים דכ'‬ ‫דנימנום אין הכוונה שהי' נרדמים בפועל אלא שראה‬ ‫כאן רמז שלא הי' לה חטא וצ"ע הרי הרמב"ן בעצמו כ'‬ ‫אצלם היאוש מלהבין מה שהוא אומר‪ ,‬או חוסר החשק‬ ‫לעיל ט"ז ו' דחטאה אמנו בעינוי הזה של הגר‪ ,‬ולכן נתן‬ ‫והשמחה‪ ,‬דאל"כ איך אפשר להרדם בשיעורו של רבי‬ ‫לה ה' בן פרע אדם שיענה אותנו בכל מיני עינוי וכן‬ ‫עקיבא???‪ ,‬ואפשר להשוות מה שפעם נכנס הג"ר לייב‬ ‫מש"כ לעיל י"ח י"ב ותצחק שרה בקרבה וגו' ואמר ה'‬ ‫מאלין זצ"ל לשיעור הסתכל על תלמידיו וסגר הגמ'‬ ‫לאברהם למה זה צחקה שרה וגו' ופי' רמב"ן דאף שלא‬ ‫ויצא‪ ,‬ואמר שרואה שאינם רוצים ללמוד‪ ,‬היינו שהבין‬ ‫ידעה כלל על נבואת לידת יצחק וגם חשבה שהמלאכים‬ ‫לפי מבטם שחסר להם החשק והצמאון הגמור לשמוע‬ ‫הם ערביים‪ ,‬מ"מ ה' האשים אותה דלמה הי' הדבר נמנע‬ ‫דברי תורה‪ ,‬אף שאנו לא היינו רואים זה אבל אנשים‬ ‫בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר "אמן כן יעשה‬ ‫גדולים יכולים לראות זה‪.‬‬ ‫ה'"‪ .‬ובאמת בילקו"ש תהילים רמז תש"ל הגירסא בת ק'‬ ‫כבת כ' לנוי בת כ' כבת ז' לחטא‪ ,‬וכן גרס מהרז"ו ורד"ל‬ ‫והחידושי הרי"ם הי' מבאר בשם הר"ר בונם מפשיסחא‬ ‫במדרש כאן ובפענח רזא בשם ר"י‪ .‬וא"ש עם מה שכתב‬ ‫דקאי על מה שהקהל נעשו עייף מהסתר הגלות‪[ ,‬דאיך‬ ‫מרן החת"ס [בד"ה ויהיו] וז"ל "הבנתי מתוך ספר פענח‬ ‫באמת אפשר להרדם בשיעורו של רע"ק] ושם אסתר ע"ש‬ ‫רזא לעומת כי צחקה שרה בדברי המלאך של רחמים‪,‬‬ ‫הסתר פנים שהי' בזמנה ומ"מ זכתה לגדולה כזאת‬ ‫וחשבה כי הטעה אותה בבשורת לידת יצחק‪ ,‬ע"כ מלאך‬ ‫בזכות שרה אמינו‪.‬‬ ‫השטן הטעה אותה בבשורת מיתת יצחק ונענשה בזה‬ ‫עוד הי' מבאר דהנה נמדד לכאו"א מישראל מה שיתקן‬ ‫"ודבר גדול דבר הנביא" וכ"כ הרוקח לעיל בפ' וירא‪ .‬הרי‬ ‫בעולם בכל שנה ובכל יום ובכל שעה‪ ,‬וזה"פ ואם לא‬ ‫דגם בשעת מיתתה עוד נתבעה על מה שצחקה בבשורת‬ ‫עכשיו אימתי‪ ,‬היינו שאין פנאי לבטל אפי' רגע אחד‪,‬‬ ‫לידת יצחק‪[ .‬אבל לד' שפ"א וירא תרנ"ב שרה בוודאי עשתה‬ ‫שבשעה אחרת יצטרך לתקן דבר אחר‪ ,‬וזה רואים משרה‬ ‫תשובה מיד וע"י תשובה נמחק החטא כאילו לא צחקה מעולם‬ ‫כיון שזה הי' תשובה מיראה ולזה אמרה לא צחקתי ‪ 13‬אבל‬ ‫ואסתר‪ ,‬דמשום שחיתה שרה קכ"ז שנה וניצלה כל רגע‬ ‫ורגע‪ ,‬מלכה אסתר קכ"ז מדינות‪ ,‬והחשבון דבעד של‬ ‫שנה מלכה על מדינה אחת‪ ,‬וא"כ יכול להיות דבעד שבוע‬ ‫‪ 13‬ובליקוטי יהודה בפ' וירא הביא בשם השפת אמת שהוסיף על תי' זה‬ ‫ע"פ מה שאחז"ל [הובא בארחות צדיקים שער השמחה] מי שרב שחקו‬ ‫מלכה על עיר אחת‪ ,‬ובעד כל שעה עכ"פ כפר אחד‪ ,‬אשר‬ ‫מתמעטת יראתו‪ ,‬והיינו שע"י מדה יתירה של צחוק מתמעטת אצל‬ ‫עולה לשיווי של כמה וכמה אלפים‪ ,‬א"כ בעת אשר אדם‬ ‫האדם היראת שמים‪ ,‬כיון שבשעה שהוא טרוד בצחוקו אין דעתו פנוי'‬ ‫ישן מעט יוכל להפסיד כמה אלפים ועי"ז נתעוררו‬ ‫ליר"ש‪ ,‬וזהו שאמרה שרה לא צחקתי כי יראה‪ ,‬היינו שכיון שהי' לה‬ ‫יראה באותה שעה הרי ממילא לא הי' מקום לצחוק שכן שני ניגודים הם‬ ‫משנתן‪.‬‬ ‫אלה‪ ,‬ואין זאת אלא שהיתה זו מחשבה עמוקה וחבוי'‪ .‬ובנוס"א קצת‬ ‫כתב השפת אמת שופטים שנה תרלא במ"ש הירא מעבירות שבידו‪ .‬כי‬ ‫ובחת"ס [ע' ע"ח] כ' דהנה אם קיבלה שכר על כל שנות‬ ‫הסימן שנמחל לו בשאינו ירא ובטוח לבו בה'‪ .‬כי כפי הסתלקות החטא‬ ‫מתקרב להשי"ת ע"כ‪ .‬ולכאורה הוא מדה טובה להיות ירא מהחטא‪ .‬אך‬ ‫חיי' בהכרח היינו שהשלימה בעבודת ה' כל שנותי' גם‬ ‫מי שיש בו יראה כראוי א"י לצייר בלבו החטא כלל‪ .‬אף שכבר חטא‪.‬‬ ‫בקטנותה‪ ,‬ואיך יתכן זה רק ע"י שבבגרותה היתה ערה‬ ‫וכ"כ בשרה ותכחש כו' כי יראה‪ .‬והלא ידעה כי בפני ה' מדברת רק כנ"ל‪.‬‬ ‫וזה תשובה שלימה שאינו משיג החטא שנעשה איש אחר כנ"ל‪ .‬והסח‬ ‫בלילות להשלים שנות קטנותה וכמ" ש באשת חיל‬ ‫בין תפלה כו' חוזר מעורכי מלחמה ופי' רק היסח הדעת‪ .‬ומ"מ אם ירא‬ ‫הנאמר עלי' "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק‬ ‫מזה לא הי' נכנס למלחמה כנ"ל"‪.‬‬ ‫ובענין שפ"א זה שמעתי סיפור נפלא מידידי הג"ר יעקב גרוזמן שליט"א‬ ‫ששמעו מאחד ששמעו מקרובי בעלי המעשה‪ ,‬שהי' בחור בשם שטיין‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫יהי' באופן זה לכפר על אותה פגם‪ .‬וכיון שזה כ"כ דק‬ ‫אברהם גילה שיהי' תשובה מאהבה שיהי' הצחוק עצמו לזכות‬ ‫‪15‬‬ ‫אין ראוי לקרותו חטא וכמו בפחות מבת כ'‪.‬‬ ‫עי"ש אלא דא"כ למה נענשה]‬ ‫ויש להע מיק עוד יותר לד' שפ"א שהבאנו בריש דברינו‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬ע"פ ד' שפ"א תרל"ה דהק' בדמיון לבת‬ ‫דעיקר נושא הפרשה כעיקר שם הפרשה‪ ,‬דעצם שני חיי‬ ‫כ' שאינה בת עונשין הרי אין אנו באים להשוות לענין‬ ‫שרה נשארו קיימים לעולם ע"י שהמשיכה בכל יום‬ ‫עונש רק לענין נקיות מחטא‪ ,‬ותי' כי וודאי אין צדיק‬ ‫הארה מעולם העליון ונתדבק עצם היום לשורשה עד‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא רק שיש מדרגות רבות‪,‬‬ ‫שנקראו על שמה‪ ,‬וזה ענין ימי תמימים שעצם הזמן לא‬ ‫וכמו קודם זמן עונשין אין נחשב לחטא כיון שאין בו‬ ‫הי' בו פגם וממילא נחלתם לעולם תהי' דכח שנותיה‬ ‫דעת שלימה לשמור מחטא‪ ,‬כן יש חטאים שאין נחשבין‬ ‫נשארים לנצח‪ ,‬וכמש"כ ויהיו חיי שרה "בהוייתן יהו"‬ ‫לחטא וגם במלאכים מצינו חטאים כי אין שיעור לזה‬ ‫והסימן לזה י"ל דמכל מעשי' נעשה תורה נצחי‪ ,‬ומש"כ‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ולפ"ז א"ש דהנה באמת לשון פענח רזא הנ"ל‬ ‫רש"י בלא חטא הכוונה שעצם הימים לא הי' בו פגם‬ ‫בשם אביו של רי"ח דמדה במדה לא בטל והקב"ה‬ ‫וחסרון לענין הנחלה לדורות‪ ,‬וא"כ גם אי נימא דבמשך‬ ‫מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן כעין ותכחש‬ ‫חיי שרה בפועל הי' איזה תביעה עלי' במה שעשתה‪,‬‬ ‫שרה מתה בכחש שטן שהי' מכזב בה וכעי"ז בס'‬ ‫אבל מ" מ כשאנו דנים מצד עצם הימים שלה האם הם‬ ‫חסידים רי"ז‪ ,‬והיינו דבעצם אין לנו השגה במדרגת שרה‬ ‫בשלימות בלי פגם שישארו תמימים בגדר נחלה לדורות‬ ‫אמנו והי' זה רק פגם דק מן הדק‪ ,‬והגה"צ ר' מאיר צבי‬ ‫אז בוודאי גם מעשה הצחוק נשאר בגדר תורה לדורות‬ ‫ארנטרוי זצ"ל ‪ 14‬ביאר זה יותר דהפגם הי' דלרגע קט‬ ‫ולא דמי לחטאים בעלמא שמהווים פגם וחסרון בעצם‬ ‫במושכל ראשון הי' לה איזה מחשבה דקה דלא יתכן‬ ‫היום ואז כשמסתלק האדם מן העולם חסר לו יום זה‪,‬‬ ‫שעוד יהי' לה בנים‪ ,‬ומדה כנגד מדה הי' לה התפעלות‬ ‫ולכן העונש הוא בגדר דיקדוק כחוט השערה שזה‬ ‫לרגע קט מדברי השטן עד שלא הספיק הזמן לשמוע‬ ‫דיקדוק מצד עצם הפעולה‪ ,‬אבל מצד מה שנוגע לעצם‬ ‫ההמשך‪ ,‬ואילו ה יתה במדרגה כ"כ עד שגם לרגע לא‬ ‫שנותיה שזהו המשך מורשת חייה לדורות עלינו‬ ‫תתפעל מבשורה טובה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬אז גם‬ ‫להסתכל על כל המעשים שלה במבט אחר‪ ,‬וכפי‬ ‫משמועה רעה לא תתפעל גם לרגע קט ומיד תקבלו‬ ‫שבארנו לעיל דעיקר פ' חיי שרה בא להמשיך כוחה של‬ ‫באמונה שהכל מן השמים ולזה סיבב ה' שצורת מיתתה‬ ‫שרה לדורות‪ ,‬ובמבט זה הצחוק של שרה לא נחשבת‬ ‫לחטא דאדרבה הקב"ה סיבב מחשבה זה לשרה כדי‬ ‫שבזכותה יבוא לעולם החיזוק העצום של היפלא מה'‬ ‫דבר שזה חיזוק ובטחון גדול לכלל ישראל שכבר‬ ‫שלמד בישיבת גור ברחוב י‪ .‬ל‪ .‬פרץ בתל אביב לפני הרבה שנים‪ ,‬ביום‬ ‫מתייאשים מן הגאולה וכמשי"ת לקמן באריכות‪ ,‬וכן מה‬ ‫שישי אחד נכנס לשם איש ליטאי ושאל אותו איפה יש פה ספר שפת‬ ‫שעינתה שרה את הגר אף דבשעתו הי' אולי איזה תביעה‬ ‫אמת? שאל אותו הבחור מה יש לך לשפ"א? ענה לו האיש ומה לך‬ ‫ולשפ"א? השיב הרי אני חסיד גור? אמר לו האיש א"כ איפה תסביר לי‬ ‫דקה על שרה וגם כיום אנו סובלים מזה‪ ,‬מ"מ מצד שני‬ ‫דברי שפ"א והראה לו דברי שפ"א הנ"ל‪ ,‬ושאל אותו מה הפשט בדבריו‬ ‫לולא ששרה היתה מענה את הגר יתכן דלא הי' לנו קיום‬ ‫ולא ידע לענות‪ ,‬אמר לו האיש הנה אסביר לך דיש מושג של "תת‬ ‫מודע" שהמחשבה עדיין שם אבל הוא לא יודע מזה וזה יכול לקרות‬ ‫כלל בגלות ישמעאל וכפי שפעלה בגירוש הגר‬ ‫כשקורה לאדם אירוע מפחיד‪ ,‬אז יש בתוכו מנגנון להגנת הנפש שמוחק‬ ‫וישמעאל‪ ,‬ואין בזה סתירא דמצד אחד יש תביעה ומצד‬ ‫מזכרונו אותם האירועים‪ ,‬אבל באמת זה נמצא בתת מודע‪ ,‬ולכן גם‬ ‫בשרה מחמת עוצם פחדה ויראתה מהקב"ה על זה שצחקה‪ ,‬פעל בתוכה‬ ‫שני יש שכר‪ 16 ,‬ובפ' חיי שרה שאנו עוסקים בהספד על‬ ‫אותה מנגנון למחוק מזכרונה אותה צחוק ולכן אמרה לא צחקתי‪ .‬אבל‬ ‫באמת הי' זה בתת מודע‪ .‬ע"כ‪ .‬והנה הבחור הזה הי' לו קביעות כל יום‬ ‫שישי עם סבא שלו הרב בערשלטיין שקיבל שאינו יוצא מן הבית בע"ש‬ ‫‪ 15‬ובאזנים לתורה כ' לבאר למה ציערה השטן לפי שהגיע זמנה להסתלק‬ ‫עד שלא למד עם הנכד שפ"א במשך שעה‪ ,‬כשהגיע לסבו אמר לו הנכד‬ ‫מן העולם ולא הי' שייך כלל שיפסיקה מדבקותה להקב"ה ועל דרך דוד‬ ‫הנה היום אני ילמד אתך איזה שפ"א והראה לו קטע זה‪ ,‬ואמר לו הסבא‬ ‫המלך ורב חסדא שלא פסקו פומם מגירסא והוצרך השטן להפסיקם‬ ‫שבדיוק קטע זה אף אחד לא יודע להסביר‪ ,‬אמר לו הנכד ההסבר ששמע‬ ‫ולכן התחכם השטן לבטלה מדבקותה ע"י בשורת העקידה‪ .‬וא"ש דתחת‬ ‫מן האיש הליטאי‪ ,‬אמר הסבא הנה כדי להגיד פשט כזה צריך להיות‬ ‫שבמשך ימי חייה הי' איזה רגע קט שירדה קצת ממדרגתה בעוצם‬ ‫אחד שבקי בדברי שפ"א וגם בקי בפסיכולוגיא שמבין בנפש האדם‪,‬‬ ‫אמונתה ודבקותה‪ ,‬עי"ז הי' יכול השטן להפסיקה לרגע קט מדבקותה‬ ‫ואתה אומר שהוא ליטאי‪ ,‬וזה לא יכול להיות רק הרב מפונוביז‪ ,‬אולם‬ ‫העצומה‪.‬‬ ‫הרי בדרך כלל נמצא בחו"ל ובהכרח שכעת הגיע לבקר את אמו שגרה‬ ‫‪ 16‬ובזה מיושב דברי בעל הטורים לעיל כ"א י' במש"כ גרש האמה הזאת‬ ‫מול הישיבה‪ ,‬הבה נלך לקבל את פניו‪ ,‬ולבש המעיל שלו והלך לבית‬ ‫ואת בנה וכ' בעל הטורים ובשביל שגירשה שרה להגר נענשה‪ ,‬וצ"ע‬ ‫אמו של הרב מפונוביז ופרץ פנימה בלי לדפוק והכריז בשמחה "שלום‬ ‫הרי הקב"ה בעצמו אמר לאברהם שישמע בקולה‪ ,‬וכדכ' רש"י לקול‬ ‫עליכם פונוביזער רב"‪ .‬ע"כ המעשה‪.‬‬ ‫רוה"ק שבה‪ ,‬והתשובה כי אין סתירא בזה כי כיון שהקב"ה מדקדק עם‬ ‫הנה כבר הבאנו בפ' בא שהג"ר אלחנן היילפרין זצ"ל סיפר‪ ,‬על ר'‬ ‫צדיקים כחוט השערה‪ ,‬אז אם סו"ס הי' שם איזה צער ועגמ"נ להגר אז‬ ‫קאפיל שפירא מלונדון חסיד גור שהסיע פעם את הרב מפוניבז' בדרך‪,‬‬ ‫יש לה לסבול זה‪ .‬וזה חלק ממסירות נפש דשרה אמנו שגם שידעה‬ ‫וביקש הרב ספר לעיין בו ולא היה לו רק שפ"א ועיין בו ונתפעל כ"כ‬ ‫שעבור זה יסבלו‪ ,‬מ"מ כל זה כדאי בשביל חינוך בנה‪ ,‬דאם לא יגרשה‬ ‫עד שקיבל מאז לעיין בו כל שבת‪.‬‬ ‫יהי' פגם רוחני עצום בכלל ישראל לנצח‪.‬‬ ‫‪ 14‬שמעתי מבנו ידידי הרב אהרן הכהן שליט"א‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ַארבֵׁהּו‪ :‬כִי נִחַ ם ה' צִ ּיוֹּן נִחַם‬ ‫ֲבָּרכֵׁהּו וְ ְ‬‫מתחלה הי' רק יחידי] ַוא ְ‬ ‫שרה אמנו והמשך כוחה לדורות וכמש"כ יודע ה' ימי‬ ‫עַרבָּתָּ ּה כְ גַן ה' שָּ שוֹּן‬ ‫כָּל חָּ ְרבֹּתֶ יהָּ ַוּיָּשֶ ם מִ ְדבָּרָּ ּה כְעֵׁ דֶ ן וְ ְ‬ ‫תמימים ונחלתם לעולם תהי' א"כ כל המעשים שלה הם‬ ‫וְ ִשמְ חָּ ה יִמָּ צֵׁא בָּּה תוֹּדָּ ה וְ קוֹּל זִמְ רָּ ה"‪ :‬וכתב הרד"ק בשם‬ ‫תועלת לדורות ועלינו להסתכל רק בצד החיובי של‬ ‫אביו במה שסמך כאן נחמת ציון‪ ,‬כי בזמן ששניהם‬ ‫מעשי'‪.‬‬ ‫נואשו מלהיות להן בן לעת זקנתם אז פקדתים ונתתי‬ ‫להם בן‪ ,‬כן ישראל אחר שיארך להם גלותם מאד עד‬ ‫היפלא מה' דבר לפני ביאת המשיח‬ ‫שיתייאשו מן הגאולה אז יפקדם הקל ויוציאם מן‬ ‫ולזה יש לנו להרחיב במה שהוריש לנו שרה בזה שנאמר‬ ‫הגלות‪ .‬ובגמ' יבמות סד‪ .‬למדו מפסוקים אלו דאברהם‬ ‫על ידה "היפלא מה' דבר" דעי' בח"ח עה"ת החדש בפ'‬ ‫ושרה טומטמין היו ולא הי' שייך להוליד ובמהרש"א‬ ‫וירא שם מאגרות ומאמרי הח"ח שהי' קשה לו טובא‬ ‫שם דהפסוק השני הוא פי' לפסוק הראשון דלפי תולדתם‬ ‫דלמה האריכה התורה לספר גנותה של שרה שהיתה‬ ‫הי' להם להיות יחידים אבל אני שיניתי טבעם‪.‬‬ ‫מקטני אמנה והצטדקותה לומר שלא צחקה‪ ,‬וודאי ענין‬ ‫ומפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א שמעתי שהעיר‬ ‫גדול נרמז בו עד שהאיר ה' את עיניו לבאר כי מעשה‬ ‫על דברי הח"ח שהוא כתב זה בשנת תר"צ‪ ,‬שהיה עדיין‬ ‫אבות סימן לבנים ומאורע זה סימן לזמן עיקבתא‬ ‫רחוק מן הגאולה‪ ,‬אבל כעת אנחנו כבר קרובים מאד‬ ‫דמשיחא בעת יגיע זמן התגלות מלך המשיח ואז בוודאי‬ ‫לגאולה וצריך כ"א לבדוק בעצמו האם הוא אכן מאמין‬ ‫יהיו גדולי ישראל שירצו לעורר את העם לתשובה‪,‬‬ ‫באמונה שלימה שגם אם אינו ראוי והוא בשפל המצב‬ ‫וימצאו בעת ההיא קטני אמנה שיאמרו היתכן לאחר‬ ‫יכול לזכות לגאולה‪ ,‬להאמין ש"היפלא מה' דבר" ולידע‬ ‫גלות כה ארוכה כשעם ישראל מדוכא ומעונה כ"כ איך‬ ‫שעיקר מציאות ומהלך כלל ישראל הוא בדרך של פלא‪,‬‬ ‫אפשר שנגאל פתאום וע" כ לא ישמעו לקול המוכיחים‪,‬‬ ‫ולא יסמוך על מהלכים הטבעיים הנשמעים בעולם‬ ‫וע"ז בא התורה לרמז שיהי' להקב"ה טענות עליהם‬ ‫דאל"כ מתרחק מאד מחיי אברהם ושרה ויבוא אליו‬ ‫ויאמר היפלא מה' דבר! הלא הוא כל יכול ויכול להביא‬ ‫הקב"ה בטענות למה זה צחקת וחשבת שאין אתה ראוי‪,‬‬ ‫לנו הגאולה בכל יום ובכל עת ובכל שעה‪ ,‬וכמש"א‬ ‫היפלא מה' דבר?‬ ‫חז"ל היום אם בקולו תשמעו ולא יקשה ממנו כל דבר‪.‬‬ ‫[ושם בהמשך כ' דשרה נתבעה ע"ז ומה שלא מצינו שנענשה ע"ז‬ ‫גם מו"ר הגה"צ ר' צבי מאיר זילברברג שליט"א הרחיב‬ ‫משום שעמדו לה צדקותי' וכבר הבאנו דפענח רזא ורוקח כתבו‬ ‫הרבה במה שצריך להתחזק באמונה זו דהיפלא מה'‬ ‫דנענשה בצורת מיתתה] הרי לן דעסק זה עם שרה הי'‬ ‫דבר‪ ,‬והביא ד' ר' צדוק דעיקר בנין כלל ישראל הי' דוקא‬ ‫בשביל הדורות לפני משיח ועד"ז כ' החת"ס לעיל י"ח‬ ‫ע"י אמונה זו‪ ,‬והגם שעיקר חיי שרה הי' במהלך של נס‬ ‫י"ב ד"ה ותצחק דשרה רק הרהרה במחשבתה אבל לא‬ ‫דהרי הי' ענן קשור על אהל שלה תמיד‪ ,‬מ"מ בשורת‬ ‫הוציאה בפיה לומר שא"א שתלד כדי שלא לפתוח פה‬ ‫לידת יצחק הי' כ"כ מופקע מן הטבע עד שגם לאברהם‬ ‫לשטן ומ"מ במחשבתה הי' זה כצחוק ולאחר יאוש‪,‬‬ ‫ושרה הי' בחינה של צחוק‪ ,‬וכ"ז כדי לעורר האמונה‬ ‫והוא סימן לבניה כי אחר היאוש הגמור יגאלנו ה' רני‬ ‫שהיפלא מה' דבר ואין מעצור לה' להושיע בכל מצב‪,‬‬ ‫עקרה כי חלה גם ילדה ציון וגו' וע"כ ותכחש שרה לא‬ ‫והרבה דרכים למקום‪ ,‬ולהכי כתיב במעשה צחוק שרה‬ ‫שכחשה והכזיבה את הנביא לומר שקר אתה דובר אלא‬ ‫כמ"פ "לאמר" ותצחק שרה בקרבה "לאמר" למה זה‬ ‫שהשתיקה אותו שלא להוציא מפיו מה שהיא לא‬ ‫צחקה שרה "לאמר" ותכחש שרה "לאמר" להורות‬ ‫הוציאה מפי' מחשש פתחון פה לשטן‪ ,‬ויאמר לא כי‬ ‫דעיקר הענין כאן הי' לאמר לדורות הלימוד הזה‬ ‫צחקת להיות לבניך לסימן טוב הרי דהצחוק שלה הי'‬ ‫דהיפלא מה' דבר‪ .‬וכ' בשפ"א ור' צדוק דכשאמרה שרה‬ ‫סימן טוב לדורות‪ ,‬עוד הבאנו ד' רש"ר הירש דלכן נקרא‬ ‫"לא צחקתי" עשתה תשובה מיראה כמ"ש "כי יראה"‬ ‫יצחק דעיקר קיומו של ישראל הוא מגוחך ואעפ"כ אנו‬ ‫ולהכי נמחקה הצחוק כלא הי'‪ ,‬אולם אברהם אבינו גילה‬ ‫קיימים‪.‬‬ ‫שאין הקב"ה רוצה בזה אלא שיתהפך הצחוק לזכות ע"י‬ ‫והנה באמת נראה דאמונה זה שבא לנו מכוחה של שרה‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬להורות דנגד הצחוק שעדיין קיים יש‬ ‫דהיפלא מה' דבר אינו סתם א' מפרטים רבים בחיי‬ ‫האמונה דהיפלא מה' דבר‪.‬‬ ‫אברהם ושרה אלא זה דבר עיקרי שיש לנו ציווי מפי‬ ‫והלימוד למעשה הוא שלא יתייאש האדם לומר דאני‬ ‫הנביא שחייבים אנו להתבונן בו כמ"ש בישעי' נ"א א‪-‬‬ ‫עדיין לא במדרגת אמונה להרגיש "כגמול עלי אמו"‬ ‫בַקשֵׁ י ה'‬ ‫ב' [הפטרת פ' עקב] " ִשמְ עּו אֵׁ לַי ר ְֹּדפֵׁי צֶ דֶ ק ְמ ְ‬ ‫ממש וא"כ אינני ראוי שיעשה לי הקב"ה נס‪ ,‬וכן אינני‬ ‫הַ בִ יטּו אֶ ל צּור חֻצַ בְ תֶ ם וְ אֶ ל מַ קֶ בֶת בוֹּר נ ֻקַ ְרתֶ ם‪ :‬הַ בִ יטּו אֶ ל‬ ‫ראוי לגאולה לפי מעשי‪ ,‬וכן בכל מדרגה ברוחניות‬ ‫ַאבְ רָּ הָּ ם אֲבִ יכֶם וְ אֶ ל שָּ רָּ ה תְ ח ֹּולֶלְ כֶם כִי אֶ חָּ ד ְקרָּ אתִ יו [‪-‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ובימים אלה שאנו נכנסים לשלשים יום קודם חנוכה‪,‬‬ ‫שחושב שלא יתכן שיגיע לזה והוא כבר מתייאש יש לו‬ ‫שעיקר כח חנוכה הוא מאברהם אבינו שאמר ואני והנער‬ ‫לחשוב היפלא מה' דבר לעשותו כבן עלי'‪ ,‬וכן בכל צרה‬ ‫נלכה עד כ"ה‪ ,‬ונתת ליראיך נס להתנוסס‪ ,‬יש לנו‬ ‫בגשמיות שאינו רואה דרך ועצה איך לצאת מזה יש לו‬ ‫להתחזק במורשת זה שקיבלנו מאברהם ושרה לדעת‬ ‫להאמין דהרבה דרכים למקום והיפלא מה' דבר וכמו‬ ‫ש"היפלא מה' דבר וכמש"א הנביא הביטו אל צור וגו'‬ ‫שמצינו בקריעת ים סוף שלא העלו בדעתם האפשרות‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫שהים יבקע לפניהם‪ .‬וכן כל צורת התפלה שלו יהי'‬ ‫‪17‬‬ ‫מתוך הרגשה דהיפלא מה' דבר‪.‬‬ ‫ועצה טובה לעשות לעצמו רשימה של דברים שחושב‬ ‫שזה לא ניתן לשינוי‪ ,‬או שמדי הרבה סומך ע"ז‪ ,‬ואינו‬ ‫וד"ז אנו למדים מאליעזר עבד אברהם שהוא זה שדולה‬ ‫מרגיש בו מספיק שהיפלא מה' דבר לשנות הדברים‬ ‫ומשקה תורת רבו לאחרים התורה שלא להתייאש‪ ,‬וכגי'‬ ‫לטוב או למוטב‪ ,‬ולחזור ולהשריש אצלו שהקב"ה יכול‬ ‫שלו שי"ח שזה אחד יותר מ"יאוש" דאחרי כל מה‬ ‫לשנת הכל‪.‬‬ ‫שעבד על עצמו להגיע למדרגה עצומה להיות דומה‬ ‫לאברהם מ"מ א"ל אברהם אין ארור מתדבק בברוך‪ ,‬וכן‬ ‫ע"כ חלק מד' הגרצ"מ שליט"א‪.‬‬ ‫לעיל בפ' וירא בשעת העקידה אמר לו אברהם שבו לכם‬ ‫קרית ארבע מסוגל לצמיחה ברוחניות‬ ‫פה עם החמור הרי דימה אותו לחמור‪ ,‬ואעפ"כ לא‬ ‫התייאש‪ ,‬ומזה לימדנו רבותינו שאין ייאוש בעולם כלל‪.‬‬ ‫ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון וגו' [שם ב']‬ ‫וכל עיקר כח משי"ח בא מכח זה‪.‬‬ ‫ושמעתי מפי אחד‪ ,‬שחותנו הי' בחור לפני השואה‬ ‫ונשלח לסיביר ועסקו הי' לקבור אותם שמתו שם כל יום‬ ‫בחז"ל איפה זה נמצא או לא נמצא‪ .‬ג‪ :‬היפלא מה' דבר גם לרע אם‬ ‫האדם סומך על עצמו‪ ,‬עשיר אחד שבטח על עשרו דל"ש כלל שימות‬ ‫מחמת עוצם הקור‪ ,‬והי' זה מסירות נפש לשבור הקרח‬ ‫מרעב‪ ,‬ובסוף ננעל בטעות באוצרות שלו ומת שם מרעב‪ .‬וכתב עם הדם‬ ‫וכיון שידע גודל הזכות שיש לו בזה ניצל ההזדמנות כל‬ ‫שלו על הקיר שזה עונש על שבטח בעשרו‪ .‬ד‪ :‬לאותו הגביר נשאר אבן‬ ‫יקר מאד שהי' מסוגל גם לרפואות‪ ,‬והיורשים נסעו דרך ארוך לטערקיי‬ ‫פעם בעת קבורה לבקש מהקב"ה שגם הוא יזכה לקבר‬ ‫לנסות למוכרו לסולטאן דשם ולא רצה‪ ,‬ובדרך הביתה עצרו באכסניא‬ ‫ישראל דהרי לא ידע מתי יגיע תורו למות [כן סיפר הגר"י‬ ‫של עני שבמקרה הי' לו תינוק חולה במחלה קשה ורק האבן הזה הי'‬ ‫גלינסקי שהמצב הי' כ"כ נורא שעיקר המחשבה הי' רק לזכות‬ ‫מסוגל לרפאותו וסיבב הקב"ה שיגיעו לשם עם האבן ונתרפא‪ ,‬הרי‬ ‫שהתברר שהיפלא מה' דבר להביא אבן יקרה לתינוק עני‪ .‬והרה"ק‬ ‫לקבר ישראל ולא יותר] בא' הלילות התגלה אליו א'‬ ‫משינאווע זי"ע סיפר שתי מעשויות אלו ביחד כדי לעורר ישועה על ילד‬ ‫מרבותיו בחלום וא"ל תדע לך שבשמים מעריכים מאד‬ ‫חולה שהרופאים התייאשו ממנו‪ ,‬ואמר הרה"ק שהקב"ה יכול להביא‬ ‫רופא גדול מקצה העולם‪ ,‬ואכן מיד הגיע לשם רופא גדול ממדינה‬ ‫את מסירות נפש שלך וזה שעת רצון בשבילך‪ ,‬ותמהים‬ ‫רחוקה‪ .‬עוד סיפר כמה סיפורים על בעלי כשרונות חלשים או שכבר היו‬ ‫בשמים למה אתה רק מבקש לזכות לקבר ישראל‪ ,‬ולמה‬ ‫בגיל מבוגר מאד כמו בן ארבעים או בן חמישים ולא ידעו ולא הבינו‬ ‫כלום‪ ,‬וע"י מחשבת היפלא מה' דבר נעשו ת"ח מופלגים ויש אפי'‬ ‫לא תבקש לצאת ממקום הזה‪ ,‬ולזכות לעלות לא"י‬ ‫גדולי הדור‪.‬‬ ‫ולהקים בית ולזכות לעשרה ילדים? היפלא מה' דבר?‬ ‫ואוסיף כאן על זקנתי הרבנית דבורה סניידערס ע"ה שכתבה ביומן שלה‬ ‫שעיקר בקשתה ושאיפתה בימי נעורי' היתה רק זה שבבוא הזמן ישלח‬ ‫ואכן מאז התחיל להתפלל כן וזכה לעלות לא"י ולהקים‬ ‫לה הקב"ה רב ות"ח גדול‪ ,‬ולולא השואה לא הי' שייך שתקבל שידוך‬ ‫בית של עשרה ילדים‪ .‬ללמדך שאין מעצור לה' להושיע‬ ‫כזה שהרי היתה ממשפחה פשוטה‪ ,‬וגם לא הי' להורי' כסף‪ ,‬ולכן הי' זה‬ ‫בכל מצב‪18 .‬‬ ‫ממש בגדר חלום‪ ,‬ואעפ"כ ביקשה ע"ז מהקב"ה מעומק לבה‪ ,‬ואכן ע"י‬ ‫השואה נסתבב לה שידוך כה חשוב עם מו"ז זצ"ל שהי' רב ות"ח גדול‬ ‫שאיבד כל משפחתו במלחמה‪ .‬ופעם לפני השואה כשביקרה את אחי'‬ ‫שהי' בבית חולים בראבב [דיער] וזה הי' ללא ידיעת הורי' שלא ידעו‬ ‫שבנם בבית חולים ולא רצתה לצערם לכן הלכה לבד לבקרו‪ ,‬וכשהיתה‬ ‫‪ 17‬דוגמא לדבר בשנים האחרונות היו אלו שהזהירו שאנו עומדים לפני‬ ‫שם חיפשה רב כדי לשפוך את לבה ולבקש עצה וברכה‪ ,‬והראו לה ביתו‬ ‫סכנה גדולה מפני אויבינו בצפון ודרום ואם לא נתקוף בהם מיד יש להם‬ ‫של הרב דשם אבי זקיני הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל הי"ד‪ ,‬ולא גילתה‬ ‫היכולת להשמיד את כולנו ח"ו ביחד עם שאר האויבים ואכן הי' האמת‬ ‫לרב את שם משפחתה לפי שלא רצתה שיתודע להורי'‪ ,‬וביקשה עצה‬ ‫אתם ע"פ דרך הטבע וכמו שנתברר אח"כ עד כמה שהיו מוכנים עם‬ ‫וגם ברכה וגם שיתפלל עלי' ועל משפחתה ומאד מצאה חן בעיני הרב‪,‬‬ ‫אלפי טילים והרבה מנהרות שהיו יכולים דרך שם ליכנס לארץ‪ ,‬אבל‬ ‫ושאל לשמה הפרטי ובירכה והוציא ספר והתפלל מתוכה‪ ,‬אח"כ באה‬ ‫בסוף סיבב הקב"ה כל הענינים שלא צלחה מזימתם ונחלש כוחם הרבה‬ ‫הרבנית והבטיחה לה שתהי' מאד מאד שמחה‪ ,‬ושנוכל לשמוח בחתונה‬ ‫בחסדי ה' הגלויים‪ ,‬ואלו שבטחו בכל עת על הקב"ה ואמרו היפלא מה'‬ ‫שלך‪[ ,‬ומו"ז סיפר שכשהגיע הביתה אח"כ סיפרו לו הוריו שהי' כאן‬ ‫דבר לא היו נתונים כלל לפחד זה‪.‬‬ ‫עלמה מיוחדת מאד] והיא חשבה לעצמה "איך יתכן דבר כזה" שלפי‬ ‫‪ 18‬ונעתיק כאן בקיצור עוד סיפורים שסיפר מו"ר שליט"א [אפשר לעיין‬ ‫דרך הטבע דאז לא הי' עולה על הדעת שישתתפו בחתונתה‪ ,‬אולם כפי‬ ‫בשיחת התחזקות וירא תשפ"ה עמ' כ"א בהרחבה]‪ .‬א‪ :‬שמע מידיד‬ ‫שנתבאר דבכגון זה נאמר "היפלא מה' דבר" ואכן דברי הרבנית לא‬ ‫ששמע מידיד שלו שאחרי שאמרו לו הרופאים של"ש שיהי' לו ילדים‬ ‫יצאה ריקם‪ ,‬מסבב כל הסבות עשה שזכתה להכנס בבית הגדול הזה‪,‬‬ ‫התחזק במשך שלשים שנה בענין זה דהיפלא מה' דבר ואכן נולד לו‬ ‫ואכן באו נשמות הרב והרבנית לשמוח מג"ע בחתונתה‪ ,‬ותקופה אחרי‬ ‫אח"כ בן זכר‪ .‬ב‪ :‬שמע מידיד שאביו נחלה בילדותו עד שכבר הי' מנין‬ ‫החתונה אכן גרו באותו בית ממש‪ ,‬גם היתה מאד מאד שמחה בכל ימי‬ ‫ליציאת נשמה ואמרו שמע ישראל והבריא‪ ,‬וכשנעשה בר מצוה התחזק‬ ‫חיי'‪ ,‬והיתה תמיד משמחת אחרים‪.‬‬ ‫דכיון שראה בעצמו דהיפלא מה' דבר‪ ,‬א"כ לא יפלא שיהי' ת"ח עצום‪,‬‬ ‫ועי"ז התיישב ללמוד‪ ,‬ונעשה ת"ח עצום שידע לענות על כל מימרא‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫להורות כי אין הבכי עליה רק מצד הנשארים וכענין‬ ‫וברש"י ע" ש ארבע ענקים שהיו שם אחימן שישי ותלמי‬ ‫ההספד‪ ,‬וזה ג"כ טעם כ' זעירא במלת ולבכתה‪ .‬ורש"ר‬ ‫ואביהם‪ .‬ד"א ע"ש ד' זוגות שנקברו שם איש ואשתו‬ ‫הירש דקדק ממש"כ ויבוא שנכנס והתבודד והסתגר‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫בתוך ביתו ולא הציג את צערו לעין הכל להתגאות בו‬ ‫בעיני הבריות‪ .‬ולזה גם רומזת כ' זעירא ב"ולבכתה"‪.‬‬ ‫פי' דודי הגה"צ ר' יצחק ראקאוו שליט"א דב' הפירושים‬ ‫יודעים אנחנו‪ ,‬מה היתה שרה לאברהם‪ ,‬מה רב ועמוק‬ ‫שייכים זל"ז דהענקים היו מלאכים שירדו לעולם ונעשו‬ ‫הצער במותה‪ .‬הוא יספוד ויבכה‪ ,‬אך ישא את צערו‬ ‫שפלים מאד‪ ,‬מאידך הזוגות של מערת המפלה היו ילודי‬ ‫בלבו‪ ,‬בביתו‪.‬‬ ‫אשה [חוץ מאדם וחוה] שהגיעו למדרגות יותר ממלאכים‪.‬‬ ‫רמז מיתת בתו של אברהם אבינו‬ ‫ועדיין צ"ב למה הוצרך כאן לנקוט שם העיר ע"ש‬ ‫הענקים וכי מה יחסר לנו אי יגיד רק זה שמתה בחברון‪,‬‬ ‫אולם מדרש מחודש הביאו מהרי"ל דיסקין והגר"ש‬ ‫והרי עיר חברון כבר כתוב כמה פעמים לפני זה בתורה‬ ‫סופר מערלוי זצ"ל בספר שיר מעון [נדפס בסו"ס תורת משה‬ ‫ואף פעם לא נקט שם זה‪ .‬עוד צ"ע לפירש"י דאברהם‬ ‫לחת"ס] ועוד‪ ,‬לרמז מה דאיתא בגמ' בבא בתרא טז‪ :‬ודף‬ ‫הגיע מבאר שבע‪ ,‬למה באמת גרה שרה בחברון ולא‬ ‫קמא‪ .‬דבת היתה לו לאברהם "ובכל" שמה אלא שמתה‪,‬‬ ‫בבאר שבע וכבר התחבט הרמב"ן בדבר זה הרבה עי"ש‬ ‫[עי' לקמן עה"פ וה' ברך את אברהם בכל שהרחבנו בזה] ולכן‬ ‫כמה מהלכים‪ ,‬וי" א כיון דבאר שבע לא ברור שזה א"י‬ ‫רמז כף זעירא שאם תחסיר ותמעט הכ"ף נקראת ולבתה‪,‬‬ ‫דזה הי' על גבול פלשתים‪ ,‬סיבב הקב"ה שתגיע לשם‬ ‫שהי' גם הספד לבתה‪ ,‬ומהרי"ל דיסקין כתב שבמקרה‬ ‫כדי שתמות בא"י דוקא דאינו דומה קלטתו מחיים‬ ‫שמע אז שמתה בתה ג"כ‪ ,‬והי' בוכה גם עלי'‪ ,‬אולם‬ ‫לקלטתו אח"מ‪.‬‬ ‫בשיר מעון כ' דבאמת מתה הרבה לפני זה‪ ,‬אלא שכל‬ ‫זמן ששרה היתה חיה לא הי' אברהם מרגיש כ"כ חסרון‬ ‫והגרא"י ברזל זצ"ל פי' לדבריו לעיל דשרה הצטיינה‬ ‫בתו כי לא הי' לבדו‪ ,‬וגם הי' מתנחם בשרה‪ ,‬אבל כאשר‬ ‫במדת החיות בעבודת ה' דתמיד חיפשה דרכים ועצות‬ ‫גם שרה מתה ונשאר לבדו התחיל להרגיש להתמרמר‬ ‫איך אפשר להתעלות יותר ויותר בלי גבול‪ ,‬ומבואר‬ ‫ולבכות גם על מיתת בתו‪.‬‬ ‫ברש"י פ' שלח עה"פ וראיתם את הארץ מה היא [במדבר‬ ‫י"ג י"ח] "יש ארץ מגדלת גיבורים" והנה כל סגולה‬ ‫הנה עיקר דבריהם דבכל מתה לא כתוב כלל בחז"ל רק‬ ‫להצלחה בדבר גשמי יש בה כח הרוחני‪ ,‬ואם מקום זה‬ ‫כ' שהי' לו בת‪ ,‬ובאמת הק' התוס' [קמא‪ .‬ד"ה בת] דלמה‬ ‫מגדל ענקים וודאי שיכול לגדל ענקים בתורה ואמונה‪,‬‬ ‫לא השיאה ליצחק עי' לקמן שהארכנו בזה‪ ,‬אולם הם‬ ‫ולכן בחרה שרה לגור שם‪ ,‬כדי לקבל סגולת דבר זה‬ ‫נקטו שגם מתה‪ ,‬ובאמת כן מבואר במגלה עמוקות עה"ת‬ ‫ברוחניות ‪ ,‬וזה חלק משבח שרה‪ ,‬ולכן קוראת התורה כן‬ ‫כאן שנקט שבכל כבר מתה‪ ,‬ולכן הק' איזה ברכה זה‬ ‫דוקא כאן‪.‬‬ ‫לאברהם‪ ,‬ותי' ע"פ מש"כ בזוה"ח דמי שלא עסק בפו"ר‬ ‫ממעט הדמות וא"כ הי' צריך שיהי' לו עכ"פ בת לאיזה‬ ‫משמעות כ"ף זעירא דולבכתה‬ ‫זמן לקיים מצות פו"ר‪ .‬וזה נרמז במש"כ ותמת שרה‬ ‫ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה‪[ :‬שם]‬ ‫בקרית ארבע ר"ל שהשלימה שם של ד' וילדה בן ובת‬ ‫וקיימה דמות ואחר שקיימו מתה בתו ג"כ וז"ש ויבוא‬ ‫הנה הכ"ף של ולבכתה היא מן א"ב זעירא והרבה‬ ‫אברהם לספוד לשרה ולבכתה כ' כ"ף קטנה כדי לקרות‬ ‫טעמים נאמרו בדבר‪.‬‬ ‫ולבתה‪ .‬ועי' עוד לקמן בשם שו"ת כת"ס יו"ד קט"ו‬ ‫בבעל הטורים הטעם שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה‬ ‫דעיקר מטרת הבת הי' לגלות ששייך ששרה יוליד‬ ‫היתה‪ .‬וכ"כ הרוקח‪ .‬אי נמי לפי שגרמה מיתתה שמסרה‬ ‫מאברהם וממילא לא הי' מקום לליצנות על לידת יצחק‪,‬‬ ‫דין‪ ,‬ועל כן נענשה היא תחילה [ב"ק צג‪ ].‬והמאבד עצמו‬ ‫וע"ע בספר יריעות שלמה למהרש"ל ששמע מרבו‬ ‫לדעת אין מספידין אותו‪[ .‬אבל רבתי פ"ב] ובספר הכתב‬ ‫מהר"ש מלובלין במש"כ בגמ' שבת הי' לה לאברהם ולא‬ ‫והקבלה הביא בשם ר"ש יפה בהקדם קו' הראשונים‬ ‫מצינו למי השיאה אברהם או היכן מתה‪ ,‬לזה נכתב‬ ‫[רבינו אפרים הדר זקנים] דהרי הבכי רגיל לבוא קודם‬ ‫ולבכתה חסר שיהי' כאילו כ' ולבתה לומר שמתו בפעם‬ ‫ההספד והיה ראוי לומר לבכותה ולספוד‪ ,‬אולם לפי‬ ‫אחת שרה ובתה‪ .‬וע"ע בתחלת שו"ת בנין שלמה בחי'‬ ‫שהבכי יורה על הצער בבחינת אפיסת המת‪ ,‬וההספד‬ ‫תורה לר' ישראל משה הכהן אבי המחבר דהציע מעצמו‬ ‫הוא ספור שבחיו להרגיש הנשארים מה שאבדו‪,‬‬ ‫לפרש המסורה דכ"ף קטנה ע"פ מה ששמע איזה מדרש‬ ‫ובצדיקים אין ראוי לבכותם מצד אפיסתם כי גדולים‬ ‫דמיתת בכל היתה כשמתה שרה‪.‬‬ ‫במיתתם יותר מבחייהם‪ ,‬לכן הקדים ההספד לבכי‪,‬‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫לאשר לא הולידו הן מדה זאת וודאי רק באשת חיל‬ ‫אולם רבינו הג"ר משה פינשטיין זצ"ל בספרו שו"ת‬ ‫נמצא‪ .‬וכ' הגרי"ד דכבר מצינו רמז לענין זה בתורה‬ ‫אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ' אות ו' כתב לתלמידו הג"ר‬ ‫הקדושה בפ' וישלח בדברי יעקב אבינו בפגשו את עשיו‬ ‫אפרים גרינבלאט זצ"ל שציטט לו כל הנ"ל בשם מהרי"ל‬ ‫אחיו דכתיב "וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים‬ ‫דיסקין כתב לו "הנה לא ראיתי במדרשים שבידי אבל‬ ‫ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את‬ ‫לא ראינו אינה ראיה‪ ,‬אבל הוא דבר שלכאורה הוא דבר‬ ‫עבדך" [לקמן לג ה] והדבר יפלא דפתח הכתוב בתרתי‬ ‫שאי אפשר שאברהם אבינו יענש בעונש כזה היותר גדול‬ ‫וירא את הנשים ואת הילדים ועל שניהם שאל מי אלה‬ ‫ואפילו בעונש קטן כשלא מפורש בקראי לא שייך לומר‬ ‫לך ויעקב השיב רק על הילדים‪[ ,‬עי' מפרשים] אולם‬ ‫זה‪ ,‬ובפרט שהם לומדין זה מקרא דוה' ברך את אברהם‬ ‫להנזכר מובן הענין היטב‪ ,‬דיעקב ספר בזה בשבח נשיו‬ ‫בכל ואיזה ברכה הוא‪ ,‬וגם איך שייך לומר שמתה ביום‬ ‫אמותינו הקדושות אשר עזבו כל אשר ראו בבית אביהן‬ ‫שמתה שרה הא קרא דוה' ברך נאמר אחר שמתה שרה‪,‬‬ ‫וכל הראוי לבוא במדותיהן מירושת אבותיהן מהכל לא‬ ‫ולכן ברור שאיזה טעות הוא ואם יש איזה מקום הוא‬ ‫נמצא דבר בהן‪ ,‬ואך המדות הטובות של יעקב אבינו‬ ‫טעות שם וכדחזינן שלא נמצא בדברי רבותינו‬ ‫חמדו להן‪ ,‬וכאילו "יוצאי חלציו" הנה‪ ,‬וזה שהשיב‬ ‫המפרשים הראשונים‪ ,‬ועד עכשיו לא ראיתי ספרו של‬ ‫יעקב הן כל אלה אשר חנן א' את עבדך‪ .‬ובזה גם מיושב‬ ‫מהרי"ל דיסקין על התורה ואשתדל בל"נ לראותו‪".‬‬ ‫למה לא מנה הכתוב ביחזקאל מ"ד אשה בתוך הקרובים‬ ‫שהכהן מטמא להם‪ ,‬ועפי"ז ניחא דזה נרמז במש"כ שם‬ ‫אולם באמת מצינו בס' תוספות השלם אות כו ממש‬ ‫ולבת‪ ,‬ובאה הנבואה לעורר ולהודיע מהות ואיכות‬ ‫הפוך מכל הדברים הנ"ל‪ ,‬שכ' "וי"א לכן הכ"ף זעירא‬ ‫הזיווג המקודש איך הוא ואיננו רחוק שבאמרות ה'‬ ‫לסלקה כמי שאינה וישאר לבתה כלומר שלפי שהניחה‬ ‫טהורות בפ' אמור מש"כ כי אם לשארו הקרוב אליו‬ ‫בת שעדיין לא נשאה בבת בחיי אמה כי הבת שלא‬ ‫דבאשה קמיירי ג"כ נרמז הענין הנכבד הזה" ע"כ ד'‬ ‫נשאה בחיי אמה ראויה לבכותה כמו שבוכים על אמה"‬ ‫הגרי"ד במברגר זצ"ל‪.‬‬ ‫הרי דאדרבה סבת הבכי' כיון שנשארה בת בחיים לא‬ ‫נשואה יש סבה לתוס' בכיה‪ .‬הרי עכ"פ דהיתה בחיים גם‬ ‫עפי"ז פי' נינו הג"ר שמחה הלוי שליט"א רמז דרשא‬ ‫אח"כ וכן נקטו התוס' בב"ב קמא‪ .‬שהקשו דלמה לא‬ ‫הנ"ל ד"ולבכתה" דר"ל ול"בתה" דאין הכוונה על בתו‬ ‫השיאה אברהם ליצחק‪ ,‬ובאמת בספר בנין דוד [מייזליש]‬ ‫של א"א ע"ה שנקרא "בכל" רק קאי על שרה אמנו‬ ‫פ' חיי שרה תי' קו' התוס' ע"פ מדרש ודרשא הנ"ל‬ ‫בעצמה שקיבלה הכל מאברהם אבינו‪ ,‬וכן ביטלה עצמה‬ ‫שכבר מתה‪ ,‬אולם כבר העיר בהקדמת שו"ת בנין שלמה‬ ‫אליו לגמרי להתחנך ממנו כמו בת‪ ,‬וזה הי' חלק מן‬ ‫[בהג"ה לחידושי אביו שם] דתוס' לא ניח"ל בזה כיון דקרא‬ ‫ההספד של אברהם אבינו‪ .‬ובזה מיושב דלא כתוב בקרא‬ ‫דוה' בירך את אברהם בכל כתוב אח"כ‪ .‬אבל בס' מנחה‬ ‫מה הי' ההספד כיון דזה השבח הכי גדול עלי' שלא‬ ‫בלולה כשכ' פי' הנ"ל דכבר מתה הוסיף דצ"ל אין‬ ‫היתה מתנהגת אליו כמו אשתו רק כמו בתו‪ ,‬וכן א"ש‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫דכ' לספוד לשרה ורק אח"כ ולבכתה‪ ,‬כיון דתיבת‬ ‫ולבכתה הוא הפירוט של ההספד שכתוב לפני זה‪.‬‬ ‫שרה אמנו התנהגה לאברהם כאילו היתה בתו‬ ‫ודפח"ח‪ .‬ויש להוסיף ד' רש"ר הירש לעיל פ' וירא‬ ‫והנה פי' נפלא ומחודש בביאור מדרש הנ"ל הביא‬ ‫במש"כ ושרה שומעת פתח האהל וגו' [לעיל יח י]‬ ‫אאמו"ר שליט"א בקובץ דברי שירה ח"ב עמ' ‪ 19 6‬מהג"ר‬ ‫דממש"כ שומעת משמע לא ששמעה במקרה רק את זה‪,‬‬ ‫שמחה הלוי במברגר שליט"א [גייטסהעד – בני ברק גיסו של‬ ‫רק היא היתה תמיד מקשיבה לדברי אברהם גם אם אינה‬ ‫מוח"ז הגרב"ז קויפמן זצ"ל] מה שאמר בהלוויתה של אמו‬ ‫יושבת ליד השולחן היתה משתתפת ממקומה‪ ,‬בשמיעה‬ ‫ע"ה ע"פ הקדמת דברי זקינו הג"ר יצחק דוב הלוי‬ ‫אם גם לא בדבור‪ ,‬דאכן כדאי הי' לה להקשיב לאיש‬ ‫במברגר זצ"ל הרב מווירצבורג בספרו מלאכת שמים על‬ ‫כאברהם‪ ,‬עת הוא משוחח עם אורחיו‪ .‬וא"כ אף שהיתה‬ ‫סת"ם‪ ,‬עמ' א' בהביאו ד' המאירי בפירושו למשלי‬ ‫גדולה מאברהם מנבואה מ"מ היתה תמיד שומעת עת‬ ‫בדברו על מדות טובות של אשת חיל נמנית גם זאת‬ ‫שהי' אברהם מדבר עם אחרים שמא תוכל לשמוע איזה‬ ‫"העוזבת מדות אביה ומתנהגת במדות אשה הטוב"‬ ‫דבר חדש בעבודת ה'‪ .‬וזה מתאים במש"כ לעיל במעלת‬ ‫עי"ש והוסיף ד"באמת מדה זו צריך התאמצות גדולה‬ ‫שרה שהיתה בבחינת נער בהשתוקקות להתעלות יותר‬ ‫לעזוב מעשה אבות באשר טבע הנולדים קרובה‬ ‫ויותר בעבודת ה'‪.‬‬ ‫למולידיהם ולקבל מדות איש זר‪ ,‬ולהעשות בן או בת‬ ‫‪ 19‬שיצא לאור לרגל החתונה שלי עם אשתי שתחי' נכדת הגרי"ד‬ ‫במברגר זצ"ל‪.‬‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫שאחר העקידה יהי' אברהם ויצחק דבוקים למעלה‬ ‫השייכות בין אסתר לשרה‬ ‫למעלה בהשי"ת בכל עת עד שלא ישאר מגופם רק‬ ‫והוסיף לכ"ז עוד נין של הגרי"ד במברגר זצ"ל ידידי‬ ‫רושם מעט בארץ כאשר יהי' לע"ל ואעפ"כ חזרו לאותם‬ ‫הרב אליעזר מארטש שליט"א לפרש הא דהבאנו לעיל‬ ‫היושבים עם החמור‪ ,‬כיון שאמר ונשובה עליכם‪ ,‬ושרה‬ ‫מדברי חז"ל דאסתר המלכה זכתה למלוך על קכ"ז‬ ‫באמת מחמת מדרגתה הגדולה שהיתה גדולה מאאע"ה‬ ‫מדינות בזכות שרה‪ ,‬וק' למה זכתה היא יותר מכל נכדי‬ ‫מרוב שמחתה ששמעה שכמעט שלא נשחט פרחה‬ ‫שרה‪ ,‬אולם באסתר מצינו אותה תכונה שהי' בשרה‪,‬‬ ‫נשמתה ונדבקה באור העליון ולא כאברהם שנשאר‬ ‫שגם שהיתה גדולה בזכות עצמה ביטלה את עצמה‬ ‫בארץ אחר מעשה העבודה הקדושה הזאת‪ ,‬ולזה הספיד‬ ‫לגמרי למרדכי הצדיק‪ ,‬דגם אצלה כתוב "ובמות אביה‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם ר"ל בעוונותי הרבים נשארתי‬ ‫ואמה לקחה מרדכי לו לבת" [אסתר ב ז] ואמרי' במגילה‬ ‫בארץ גר ותושב בעוה"ז‪ .‬אבל באמת העולם הי' צריך‬ ‫יג‪" .‬תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית"‬ ‫עדיין לאברהם אבינו ע"כ נשאר בעוה"ז לטובת אנשי‬ ‫היינו שנישאה לאשה‪ ,‬וא"כ למה כתוב "בת" רק שהגם‬ ‫עוה"ז וזה שהשיבו לו מה שנשארת אצלינו היינו משום‬ ‫כי נשיא אלקים אתה בתוכינו‪21 .‬‬ ‫שהיתה אשתו התייחסה למרדכי כאילו הוא אביה והיתה‬ ‫מתחנכת ממנו ומתבטלת אליו‪ ,‬וכמ"ש בפסוק "לא‬ ‫ובנסוח אחר כ' החת"ס בתורת משה כאן [ד"ה ואמר גר]‬ ‫הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה‬ ‫לפרש מש"כ גר ותושב אנכי עמכם "כי האדם בעוה"ז‬ ‫אשר לא תגיד‪[ :‬שם י]‪" .‬אין אסתר מגדת מולדתה ואת‬ ‫תושב כי גם אם ימות יקבר בארץ הזאת ויהי' א"כ‬ ‫עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר‬ ‫מתושבי הארץ‪ ,‬והנה אברהם לא קנה לו אחוזת קבר עד‬ ‫עשה כאשר היתה באמנה אתו" [שם כ] וא"כ י"ל דלכן‬ ‫היום שמתה שרה‪ ,‬ויפלא הענין הזה‪ ,‬אמנם נראה כי‬ ‫זכתה היא למשול על קכ"ז מדינות מכוחה של שרה‬ ‫‪20‬‬ ‫אברהם חשב אולי יהי' גם הוא כמו חנוך ותתקשר נשמתו‬ ‫אמנו‪.‬‬ ‫בקשר העליון ויהי' מלאך וע"כ לא קנה לו אחוזת קבר‪,‬‬ ‫וידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א‪ ,‬הוסיף די"ל כן גם‬ ‫אבל כאשר ראה שמתה שרה שהוא היה רק טפל לה‬ ‫לענין רבקה אמנו שהיתה מצויינת ביותר במדת החסד‬ ‫בנביאות‪ ,‬א"כ ק"ו שימות הוא‪ ,‬ומיד קנה לו אחוזת קבר‪.‬‬ ‫ומתאימה יותר לאברהם שהוא בחי' החסד‪ ,‬ולא ליצחק‬ ‫ונמצא שהוא סבר שיהי' רק גר שם לימים אחדים עד‬ ‫בחינת דינים קשים‪ ,‬ומ"מ כשראתה אותו והבחינה‬ ‫שיקחנו אלהים למלאך‪ ,‬ולא כן הי' רק נשמתו נשמת‬ ‫שהוא בחינה של פחד יצחק ושלכן נפלה מעל הגמל‬ ‫אלהים אשר בקרבו היא הפרידה מעמו כאשר מת והלכה‬ ‫מרוב פחד‪ ,‬מ"מ ותקח הצעיף ותתכס להראות שהיא‬ ‫אל מקומה‪ ,‬והיתה רק גר בעולם‪ ,‬וגופו הנקבר כאן הי'‬ ‫מתבטלת לגמרי לבחינת יצחק‪ .‬ועי' בזוה"ק פ' תולדות‬ ‫תושב ממש‪ ,‬והיה א"כ גר ותושב‪ .‬והוא הענין כי חנוך‬ ‫[קלז‪ ].‬דיצחק הי' בחינת דין קשה ורבקה היתה בחינת‬ ‫לא השגיח בעולם והי' מניח החוטאים לחטוא ולא‬ ‫דין רפה שהגיעו ממקום רשעים שהם בחינת דינים‬ ‫הת ערב בם והבדיד עצמו בבדידת התכלית ועבד את‬ ‫קשים אבל ע"י שהיתה לה חוט של חסד הי' הדין שלה‬ ‫השי"ת עד כי נקשרה נשמתו ונעשה מלאך‪ ,‬אמנם‬ ‫רפה וממותק‪ ,‬ועי"ז התמתקו הדינים של יצחק‪ ,‬דאי לאו‬ ‫אברהם שנתערב עם בני אדם והמשיכם אל עבודת‬ ‫הכי לא הי' העולם סובל הדינים הקשים של יצחק‪.‬‬ ‫השי"ת ועי"ז לא הגיע אל מדרגה הזאת אף כי שכרו‬ ‫הרבה יותר מחנוך‪ ,‬וז"ש גר ותושב אנכי‪ ,‬גר מצד נשמתי‬ ‫אברהם לא זכה למדרגת שרה‬ ‫ותושב מצד גופי שיקבר בכאן‪ ,‬זהו עמכם אשר אני נטפל‬ ‫עמכם‪ ,‬כי אלולי כן הייתי גר המוחלט‪ ,‬שיבוא בחיים‬ ‫גר ותושב אנכי עמכם וגו' [שם ד']‬ ‫לחזות בנועם ה'‪ .‬והשיבו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו‪,‬‬ ‫דברים נוראים כ' החת"ס עפ"י מש"כ לעיל [עמוד ע"ב‬ ‫פי' מנשא אלהים‪ ,‬כי אלולי אתה לא הי' אלהים מנושא‬ ‫ד"ה שבו] במה דילפי' מו"ק יח‪ .‬ממש"כ ונשתחווה‬ ‫ומרומם בעולם ואתה נשאתיו‪ ,‬ואל תקטן בעיניך‬ ‫ונשובה עליכם שאל תפתח פה לשטן דלהכי חזרו‪ ,‬והק'‬ ‫המלאכה הזאת"‪.‬‬ ‫תוס' הרי זה הי' דבר טוב שחזרו‪ ,‬ותי' החת"ס דהי' ראוי‬ ‫‪ 20‬כבר הרחבנו בפ' כי תשא [והזכרנו קצת לעיל] על זקנתי הרבנית‬ ‫‪21‬‬ ‫בהג' אלף המגן על מטה אפרים סי' תק"צ סק"ב הביא דצריכין לתקוע‬ ‫דבורה סניידערס ע"ה שהתייחסה למו"ז הגה"צ ר' יעקב זצ"ל כמו רבי‬ ‫בשופר קול יללה שיהי' דומה לקול בכייתה של שרה שבכתה על‬ ‫והי' מבוגר ממנה בעשרים שנה ואחרי השואה שאיבד מו"ז אשתו וי"א‬ ‫בשורת העקידה‪ ,‬ובהג"ה שם הביא מספרים דלפי ששמעה שתמורתו‬ ‫ילדיו התעקשה זקנתי ע"ה שהיתה בחורה צעירה ומוצלחת להנשא לו‪,‬‬ ‫נשחט איל בכתה מאד כי חששה שמא נמצא איזה פסול ביצחק או שאין‬ ‫גם אחרי שניסו קרוביה למנוע אותה מזה‪ ,‬וכשכתבה ביומן על התהוות‬ ‫בעלה הגון בעיני ה'‪ ,‬ועיקר בכייתה שתלתה החטא בה בעצמה שהיא‬ ‫השידוך וההתלבטיות היא כותבת כסדר על ה"רבי" וכן כשהיתה‬ ‫אינה כדאי שבנה ירצה לקרבן ומרוב עגמת נפש פרחה נשמתה‪.‬‬ ‫מדברת לאחרים עליו היתה אומרת "הרבי"‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫להם הכרת הטוב‪ ,‬גם הי' כ"כ מלא בהכרת הטוב על‬ ‫אברהם הרגיש שלא מגיע לו כלום‬ ‫שמכבדים אותו כ"כ לקרוא אותו אדוני אף שלא מגיע לו‬ ‫ויקם אברהם וישתחו לע"ה לבני חת וגו' וישתחו‬ ‫כלל‪ .‬וזה רוצה התורה להדגיש למען ללמוד מזה‬ ‫אברהם לפני ע"ה‪[ :‬שם ז' י"ב] ‪22‬‬ ‫שלעולם גם אם עשה אדם הרבה מעשים טובים‪ ,‬והתגבר‬ ‫על עצמו‪ ,‬וגם עשה טובות לחבירו‪ ,‬מ"מ לא ירגיש‬ ‫יל"ע ל"ל להשתחוות ולהשפיל עצמו כ"כ בשעה שהיו‬ ‫שמגיע לו משהו‪ ,‬אלא על כל נשימה ונשימה שמקבל‬ ‫מוכנים לעשות הכל בשבילו‪ ,‬ובלא"ה היו מכבדים אותו‬ ‫מהקב"ה יש לו להודות תמיד‪ ,‬ועל כל טובה שעושה לו‬ ‫מאד באמרם נשיא אלקים אתה בתוכינו‪ .‬והנה באבן‬ ‫חבירו יש לו להודות מכל הלב‪ ,‬עד כדי ביטוי מעשי‪,‬‬ ‫עזרא מבואר דאין הכוונה ממש בפישוט ידים ורגלים‪,‬‬ ‫להרכין ראשו בגדר הכנעה‪.‬‬ ‫דהרי לא כתיב ארצה אלא הכוונה שישוח ראשו כמשפט‬ ‫הנותן שבח לאחר‪[ ,‬ויל"ע מרש"י לקמן מ"ב ו' מ"ג כ"ח‬ ‫נמצא דאין סתירה בין רמב"ן וחז"ל‪ ,‬דוודאי מצד עצמו‬ ‫דמבואר דכ" מ השתחוואה הוא פישוט ידים ורגלים ואלי בזמנם‬ ‫הי' נסיון גדול אבל מצד מבטו של אברהם אבינו הי'‬ ‫הי' הרגילות כן ולא נראה כ"כ משונה] ומבואר דההשתחוואה‬ ‫כאן חסד ה' עצום‪.‬‬ ‫לא הי' בגדר עבודה רק בגדר תודה וכ"כ רס"ג ורלב"ג‬ ‫וע"ע לקמן כד נב במש"כ אצל אליעזר וישתחו ארצה‬ ‫ופי' ר"א בן הרמב"ם‪ .‬ומ"מ ק' ל"ל לקרא להדגיש ד"ז‪,‬‬ ‫לה' שהבאנו ד' חז"ל כאן שלמדו מאברהם דמודים על‬ ‫ובקריאת התורה שני וחמישי אנו מפסיקים בשני פסוקים‬ ‫בשורה טובה ומש"כ בזה‪.‬‬ ‫אלו כנר' שיש לנו הרבה ללמוד מזה‪.‬‬ ‫והנראה בזה בעז"ה ע"פ מה שביאר הרמב"ן [פט"ו]‬ ‫עפרון לעומת אברהם‬ ‫אריכות פ' זו שהוא להודיע חסדי המקום עם אברהם‬ ‫ועפרון יושב בתוך בני חת וגו' וכל הפרשה [שם‬ ‫שהי' נשיא אלקים בארץ אשר בא לגור שם וכולם היו‬ ‫י'‪-‬ט"ז]‬ ‫קוראים לו אדוני והוא לא אמר להם כן שהי' שר וגדול‬ ‫דבר מעניין אנו רואים בפרשיות אלו‪ ,‬שכמה פעמים‬ ‫וגו' ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר‬ ‫כשהתורה מדגישה לנו גדלותם של האבות‪ ,‬יש מיד‬ ‫אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים‪,‬‬ ‫אח"כ דמות הפכי‪ ,‬וכנראה התורה רצתה שנלמוד איך‬ ‫ובב"ב ט"ו‪ .‬אמרו שג"ז מנסיונות של אברהם שביקש‬ ‫לא להתנהג‪ ,‬דכמה פעמים א"א להבחין כ"כ בדרך‬ ‫מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו‪.‬‬ ‫האמיתי אא"כ נדגיש דמות אדם אחר שסילף הדרך‬ ‫ולכ' טעמא דרמב"ן דהודיענו החסד שעשה לאברהם‬ ‫הנכון‪ .‬ובפרשה שלנו‪ ,‬נראה זה בעפרון לעומת אברהם‪,‬‬ ‫סותר לטעם חז"ל שהי' נסיון‪ ,‬ונר' שבעצם לאדם רגיל‬ ‫ולבן לעומת רבקה וכמו שיתבאר‪.‬‬ ‫הי' זה מאד קשה לקבל מצב זה‪ ,‬ובפרט אי נחשוב גודל‬ ‫הנה התורה מאריכה בדברי עפרון‪ ,‬וגילו חז"ל דצדיקים‬ ‫נסיון העקדה‪ ,‬הרי כל אחד הי' חושב דמעכשיו כבר‬ ‫כאברהם אומרים מעט ועושים הרבה‪ ,‬ועפרון דיבר‬ ‫מגיע לו כל טוב וכל הישועות‪ ,‬ומיד בתוצאה מעקידה‬ ‫הרבה וגם מעט לא עשה‪ ,‬אברהם אמר "יקח נא מעט‬ ‫גופא מת אשתו שרה‪ ,‬וכשרצה לקבור הי' צריך להוציא‬ ‫מים" ורק פת לחם‪ ,‬והגיש סעודת שלמה בשעתו‪ ,‬ועפרון‬ ‫דמים מרובים על קברה גם שהבטיח הקב"ה שזה שלו‪,‬‬ ‫אמר שיתן הכל במתנה‪ ,‬ובסוף ביקש הרבה כסף‪,‬‬ ‫ואברהם אבינו לא הרהר בזה כלום‪ ,‬ואדרבה הוא חי‬ ‫וכשנת בונן בפסוקים נראה שמדוייק ביותר‪ ,‬דכשעפרון‬ ‫תמיד בהרגשה שלא מגיע לו כלום ואין אף אחד בעולם‬ ‫אמר שיתן במתנה כתב "והוא יושב בתוך בני חת" "ויען‬ ‫שחייב לו משהו‪ ,‬ולכן אם עשה לו איזה טובה קטנה הי'‬ ‫עפרון החיתי באזני בני חת לכל באי שער עירו" "לא‬ ‫כבר מלא הכרת הטוב‪ ,‬וכשמתה שרה‪ ,‬אז ביחד עם‬ ‫אדני שמעני לעיני בני עמי נתתי' ל ך קבר מתיך" ובפעם‬ ‫הבכי' וההספד‪ ,‬הי' מלא הודאה להקב"ה על שזכה לכזה‬ ‫השני כתוב "ויען עפרון החיתי את אברהם לאמר לו"‬ ‫אשה עד עכשיו‪ ,‬וכשבא לקוברה חשב שבעצם לא מגיע‬ ‫אדני שמעני ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא"‬ ‫לו קבר כלל‪ ,‬ואם יש מישהו שיעזור לו גם במקצת‬ ‫הרי בולט‪ ,‬דכשדיבר על מה שיתן במתנה‪ ,‬דיבר‬ ‫להשיג קבר‪ ,‬כבר מגיע לו יישר כח גדול‪ ,‬ולכן כל פעם‬ ‫בפירסום רב‪ ,‬שכולם יראו וכולם ישמעו‪ ,‬ויכתבו על כך‬ ‫שהסכימו למשהו‪ ,‬מיד השתחווה‪ ,‬גם אם זה רק להרכין‬ ‫בעיתונים‪ ,‬כמה הוא נדיב וכמה הוא טוב לב‪ ,‬מאידך‬ ‫ראשו כאבן עזרא‪ ,‬אבל זה ביטוי עד כמה הי' מרגיש‬ ‫כשרצה הרבה כסף‪ ,‬דיבר בשקט רק "לו" לאברהם‪ ,‬שלא‬ ‫ישמע אף אחד‪.‬‬ ‫‪ 22‬מעשה בבעה"ב שבא והתלונן לפני החת"ס על בחור שהוא בחור בלי‬ ‫חי"ת [היינו בור] א"ל החת"ס אברהם לא השתחווה רק לע"ה עם ח"ת‬ ‫[לבני חת] ומי שהוא מחזיק תורה בלי חי"ת ה"ה מזיק‪ -‬פניני חת"ס‬ ‫בספר סופרי המלך‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫דכיון דכסף ילפי' משדה עפרון ושם כתוב לשון קנין‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דעפרון ביסוד חשב רק על עצמו‪ ,‬ומה‬ ‫שנא' לקמן פסוק י' השדה אשר קנה אברהם‪ ,‬לכן נקט‬ ‫שהוא יכול להרויח כאן‪ ,‬כמה כבוד וכמה כסף‪ ,‬ופעמים‬ ‫גם בקידושין לשון קנין‪ .‬ומבואר בתוס' שם ד"ה וכסף‬ ‫משתלם לוותר על כסף כדי להרוויח הרבה כבוד‪ ,‬ולכן‬ ‫דלא סגי סתם למצוא בפ' זו דכסף אקרי קנין דמה זה‬ ‫אם כבר מוותר על כסף‪ ,‬הוא צריך שכולם ישמעו וכולם‬ ‫שייך לקידושי אשה‪ ,‬ולכך צריך להקדים דעיקר קידושי‬ ‫יראו וכולם ידברו‪ ,‬אבל כיון שכ"כ הפציר בו אברהם‬ ‫כסף ילפי' משדה עפרון וממילא שוב י"ל דגם קידושי‬ ‫לקבל הכסף‪ ,‬חשב עצה שלא יפסיד כל הכבוד שכבר‬ ‫אשה אקרי קנין‪ .‬וכבר העירו ראשונים דאינו דומה ממש‬ ‫קיבל‪ ,‬ולכן ביקש הכסף בשקט‪ .‬אבל אברהם הבין הכל‬ ‫לשדה עפרון דהתם הקיחה הוא על הכסף שיטול את‬ ‫מהתחלה‪ ,‬ולכן כתוב "וישמע אברהם לעפרון" שמיעה‬ ‫הכסף ובקידושין הכוונה על האשה‪ ,‬שלוקח את האשה‬ ‫לשון הבנה‪ ,‬שהוא שמע והבין כל הזמן מתו"ד עפרון‪,‬‬ ‫תמורת כסף שנותן לה‪ ,‬ותי' ריטב"א דאינו גז"ש גמור‬ ‫שבעצם הוא רוצה הרבה כסף‪ ,‬ולכן ידע שלא יהי' קשה‬ ‫רק גילוי מילתא בעלמא דילמד סתום מן המפורש‪.‬‬ ‫לשכנעו לקבל הכסף‪.‬‬ ‫ומבואר שם בגמ' דקנין הוא לשון דאורייתא לקידושין‪,‬‬ ‫וקידושין הוא לשון דרבנן דאסר לה אכו"ע כהקדש‪.‬‬ ‫מאידך אצל אברהם שאמר רק מעט‪ ,‬חוץ ממה שלא‬ ‫וביארו אחרונים [קה"י סי' י"ג] דבקידושין יש ב' ענינים‬ ‫רצה להתגאות הי' לו עוד טעם‪ ,‬כיון שכל מחשבתו היה‬ ‫עצם זה שקונה את האשה קנין אישות‪ ,‬וכן זה שאוסר‬ ‫טובת האורחים‪ ,‬ורצה שירגישו בנוח ושיסברו שזה קל‬ ‫לה אכו"ע כהקדש‪ ,‬והאיסור לכל העולם אינו תוצאה מן‬ ‫מאוד בשבילו‪ ,‬שהרי הוא מביא לו רק פת לחם‪ ,‬דעיקר‬ ‫הקנין רק שהבעל צריך גם לאסור אותה לכל העולם‪,‬‬ ‫הוא מחפש טובת האורחים‪ ,‬ולא מחפש "יישר כח‬ ‫ושתי הענינים נכללים בכל מעשה קידושין‪ ,‬ולכן יתכן‬ ‫גדול"‪ .‬משא"כ בעלי חסד שמחפשים טובת עצמם וכבוד‬ ‫מציאות שמקדש אשה ומשייר שלא תאסור לפלוני [לר"א‬ ‫עצמם‪ ,‬משתדלים להדגיש כמה טרחו ועשו בשביל‬ ‫גיטין פב‪ ]:‬ובהכרח שאינו דבר דממילא‪[ .‬אולם זה לא כ"כ‬ ‫האורח‪ ,‬כדי שיצטרך להכיר לו טוב ולהגיד לו יישר כח‬ ‫פשוט די"א דיש רק ענין איסור ולשון קנין לאו דוקא‪ ,‬גם י"א דא'‬ ‫גדול‪ .‬וראה מש" כ לקמן בטעם שלא רצה אברהם‬ ‫הוא תוצאה דממילא מן השני או קנין מן האיסור או להיפוך‪,‬‬ ‫שיצחק יחזור לחרן‪.‬‬ ‫ואכמ"ל]‬ ‫והנה מה שחז"ל הביאו עפרון לדוגמא לאומר הרבה‬ ‫והנה יל"ע וכי לא מצא התורה מקום לרמז דבר כ"כ‬ ‫ועושה מעט ולא הביאו את בלק שאמר כי כבד אכבדך‬ ‫חשוב ויסודי כמו קידושין רק בענין קניית קבר‪ ,‬ושמעתי‬ ‫מאד וגו' ובסוף הי' צר עין ונתן לו רק בקר וצאן אחד‬ ‫מידידי הרב טובי' שפיגל שליט"א בשם הג"ר לייב היימן‬ ‫לאכול עי"ש באור החיים הק'‪ ,‬עמד בזה דו"ז הג"ר‬ ‫זצ"ל רב ביהכ"נ הגר"א בבית בגן‪ ,‬שתי' דבאים ללמדינו‬ ‫בצלאל זצ"ל ‪ 23‬ותי' דס"ד דרק בבלק שמתחלה באמת‬ ‫דכבר מיד בתחלת הנישואין ידע שעיקר חיי אישות‬ ‫לא חשב לכבדו הרבה רק אמר כן‪ ,‬אבל עפרון יתכן‬ ‫בעוה"ז הוא לצורך החיים המשותפים בעוה"ב‪ ,‬ואם‬ ‫שמתחלה באמת רצה לתת מתנה רק שבסוף כששומע‬ ‫יחשוב שעיקר החיים הוא ליהנות כאן בעוה"ז ולא יחי'‬ ‫על כסף לכן שינה אולי אין בזה חסרון‪ ,‬קמ"ל דאין‬ ‫כאן עם אשתו כמו שצריך‪ ,‬אז יסבלו ביחד בעוה"ב‪.‬‬ ‫לאדם להוציא מפיו הבטחה שאינו בטוח במאה אחוז‬ ‫שיוכל לעמוד בו‪ ,‬ואם מבטיח ובסוף משנה נקרא‬ ‫ויש להוסיף על דבריו דאכן באברהם ושרה מצינו‬ ‫שאומר הרבה ועושה מעט‪.‬‬ ‫להדיא בחז"ל המשך החיבור לאחר מיתה בב"ב נח‪.‬‬ ‫דאליעזר עבד אברהם סיפר לר' בנאה מחוץ למערת‬ ‫וראה להלן בעמוד י"ד‪ ,‬שהדגשנו ההבדל בין רבקה ללבן‬ ‫המכפלה דאברהם גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה‬ ‫בעשיית חסד‪.‬‬ ‫ברישיה‪[ .‬עי' במשך חכמה [לעיל כ"א י"ב] הביאור בזה] כן‬ ‫מצינו [ ב"ר פ"ע י"ב] שיעקב בכה כשפגש את רחל‬ ‫רמז דקידושין בקיחת קבר בשדה עפרון‬ ‫שראה שלא יהי' אתה בקבר הרי דהי' לו משמעות בזה‬ ‫וידבר אל עפרון וגו' נתתי כסף השדה קח ממני‬ ‫להיות ביחד בקבר‪ .‬עוד מבואר בזוה"ק [משפטים קב‪ ]:‬כי‬ ‫וגו' [שם י"ג]‬ ‫הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות עי"ש באריכות‪,‬‬ ‫והובא באור החיים הק' בפ' ויצא [לקמן כט לב] לבאר מה‬ ‫הנה בקידושין [ב‪ .‬ד‪ ]:‬מבואר דאחד המקורות לקידושי‬ ‫שאמרה לאה "הפעם ילוה אישי" "כי גם בזמן יציאתה‬ ‫כסף הוא דילפי' קיחה קיחה מפסוק זה דשדה עפרון‪.‬‬ ‫מעוה"ז לא תפרד ממנו להיותה בת זוגו"‪ .‬מאידך‬ ‫ולכן נקט בתחלת קידושין הלשון האשה ניקנית ולא‬ ‫האשה מתקדשת וכמו בפרק שני מתחיל "האיש מקדש"‬ ‫‪ 23‬בצל הקודש ע' קנ"ה‪.‬‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ובשו"ת חתם סופר ח"ז סימן לד הביא ד' האריז"ל‬ ‫בזוה"ק [שלח קסז‪ 24 ]:‬דבעולם העליון בגן עדן אף דבכל‬ ‫בביאור ההבדל בין זיווג ראשון וזיווג שני שמבואר‬ ‫היום זכרים ונקבות נמצאים בהיכלות נפרדים‪ ,‬מ"מ‬ ‫בסוטה ב‪ .‬דזיווג ראשון מכריזין עליו מ' יום קודם יצירת‬ ‫בחצות הלילה מזדווגים איש ואשתו ומולידים נשמות‪.‬‬ ‫הולד‪ ,‬אבל בזיווג שני הכל לפי מעשיו‪ .‬דאין הכוונה‬ ‫כפשוטו‪ ,‬רק כיון דידוע דאיתתא פלגא דגופא ואין‬ ‫השייכות בין איש לאשתו לאחר מיתה‬ ‫הצורה שלימה כי אם עם אשתו ולכן בתחלת הבריאה‬ ‫ונראה להרחיב בד"ז יותר‪ ,‬דע"ע בפיה"מ לרמב"ם פ"י‬ ‫נבראו דו פרצופים [ברכות ס"א‪ ,].‬ואף עתה שחלקן‬ ‫דסנהדרין מ"א ד"ה וכת שלישית שמתאר תחית המתים‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עכ"פ בשעת יצירה נבראת תיכף עמו‬ ‫באופן שיחיה האדם אחר מותו "ויחזור עם משפחתו‬ ‫בת זוגו שלא יהי' חסרון ח"ו בבריאת הבורא יתברך‪ ,‬ואז‬ ‫וקרוביו" ובס' תורת חיים סנהדרין ק‪ .‬ביאר טעם מספר‬ ‫מזווגין לו כפי הנאות לו לגוף זה ובמזל זה כפי מזגו עזר‬ ‫ש"י עולמות לצדיק‪ ,‬לפי שעשרת הדברות יש בהן תר"ך‬ ‫כנגדו‪ ,‬וזהו נקרא זווג ראשון‪ .‬אבל לאחר צאתו לאויר‬ ‫אותיות נגד תרי"ג מצות ושבע מצות בני נח במספר‬ ‫העולם והוא משתנה לכמה גוונים כפי בחירתו צדיק או‬ ‫כת"ר עליון‪ ,‬וכנגדן יש לו לאדם תר"ך עולמות‪ ,‬אלא לפי‬ ‫רשע או בינוני‪ ,‬וטבעו משתנה ע"י מעשיו ממה שהיתה‬ ‫שהאדם נברא דו פרצופין זכר ונקבה ויקרא את שמם‬ ‫בעת הבריאה‪ ,‬גם זיווגו ישתנה כפי הנאות לו עתה‪ ,‬וזהו‬ ‫אדם וכן כל הנשמות זכר ונקבה נבראו ובין שניהם‬ ‫הנקרא זיווג ב'‪ ,‬ע"כ דברי אריז"ל‪ .‬ולפ"ז י"ל דכיון‬ ‫נשלם ונעשה האדם במלואו וטובו לשמור ולעשות את‬ ‫דלעתיד לבא יהי' עולם התיקון ויהי' הכל כמו קודם‬ ‫כל מצות ה' לכך גם אותן תר"ך עולמות יחדיו יחלוקו‬ ‫החטא‪ ,‬וכל אחד כתינוק שנולד דמי‪ ,‬יאות ליה זיווגו‬ ‫מחציתן לזכר ומחציתן לנקבה והיינו ש"י עולמות לכל‬ ‫שהיה לו קודם צאתו אל העולם‪ ,‬כיון שכך גזרה חכמתו‬ ‫צדיק וצדיק‪ .‬מבואר דשכרם של הצדיקים היינו ביחד עם‬ ‫יתברך שהיא נאות לבריאת גופו אם לא ישתנה‪ .‬לפי זה‬ ‫אשתו לכל אחד ש"י‪ ,‬דזהו שלימות הנשמה‪.‬‬ ‫לעתיד לבא אפשר שיקרה שיזדווגו שנים שלא היה בזה‬ ‫העולם כלל זה אצל זה‪ ,‬רק שקודם הבריאה היא היתה‬ ‫ולענין מי שהיה לו כמה נשים‪ ,‬איזה מהם תעמוד עמו‬ ‫בת זוגו ‪ ,‬עי"ש פילפול נפלא בהא דכה"ג מתקינין לו‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬הנה בזוה"ק [בראשית כ"א‪ ]:‬מבואר דאשה‬ ‫אשה אחרת שמא ת מות אשתו ולא חיישינן שתמות‬ ‫שנשאת לב' אנשים זה אחר זה‪ ,‬חוזרת לעתיד לבעלה‬ ‫השני'‪.‬‬ ‫הראשון‪ .‬וכן מבואר בספר מעבר יבק [מובא לקמן]‪,‬‬ ‫דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ע"ז דהנה יל"ע במה שמותרת אשה במיתת‬ ‫ועי' באור החיים [לקמן כט לב] וז"ל "עוד נתכוונה לאה‬ ‫הבעל האם זה דבר דממילא דעיקר הקשר הוא רק ע"י‬ ‫באומרה ילוה אישי כי גם בזמן יציאתה מעולם הזה לא‬ ‫שחיים ביחד וכיון שמת ל"ש כלל השייכות ביניהם וא"כ‬ ‫תפרד ממנו להיותה בת זוגו וכמאמרם ז"ל [זהר משפטים‬ ‫נותק השייכות כמו בגט‪ ,‬או דבעצם עדיין יש להם‬ ‫קב‪ ]:‬כי הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות‪ ,‬ואמרה‬ ‫שייכות ביחד רק דנתחדש היתר מיוחדת לשוק‪ ,‬כיון‬ ‫הטעם כי ילדתי לו ג' בנים ובג' הוי חזקה כי בת זוגו‬ ‫דסו"ס הוא אינו בין בחיים [ואם תנשא לאחר יהי' תלוי‬ ‫אני" וע"ע במדרש שמואל בפסוק נפלאת אהבתך כו'‪,‬‬ ‫בנדון הנ"ל] ובפשטות חובת ייבום וחליצה מוכיח‬ ‫אביגיל בעוה"ז ומיכל לעוה"ב‪ .‬אולם בשו"ת חתם סופר‬ ‫דאכתי יש קשר וזיקה‪ ,‬ויש לפשוט דבר זה מסוגיא‬ ‫יו"ד סימן שנה כ' דאין לאשה להתאבל על בעלה‬ ‫ערוכה בקידושין יג‪ :‬בהא דאיתא במתני' דאשה יוצאת‬ ‫הראשון ‪ 25‬דע"י נישואין השניים נפקע השייכות לגמרי‪,‬‬ ‫בגט ובמיתת הבעל‪ ,‬ופריך דבשלמא גט יש פסוק בתורה‬ ‫ודומה זה כעין ר"פ המגרש פקעה קידושי הראשון‬ ‫אבל מנ"ל מיתת הבעל‪ ,‬ומשני דזה סברא "הוא [‪-‬הבעל]‬ ‫וגמרו קידושי שני שאף על פי שהגירושין או המיתה לא‬ ‫אסרה" בכך שהיא היתה קנויה לו‪ .‬וממילא‪" ,‬הוא‬ ‫הפקיע קדושי' הראשונים לגמרי הנישואין השנייה‬ ‫שרתה"‪-[ ,‬כשאינו בעולם נפטרה הימנו שהרי בו היתה קשורה‪].‬‬ ‫מפקיעים לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה‪[ .‬וכ"ז נפק"מ‬ ‫לענין קבורה עי' להלן בהג"ה מח' הפוסקים בזה]‬ ‫ופריך דהא בענין איסור עריות מצינו שיש עריות‬ ‫האסורות ע"י קידושין‪ ,‬ונאסר גם לאח"מ כגון אשת‬ ‫אביו‪ ,‬כלתו‪ ,‬או אשת אחי אביו‪ ,‬ובהכרח דהאישות קיים‬ ‫‪ 24‬וז"ל "בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגוברין אוף‬ ‫גם לאח"מ‪ ,‬ולזה מסיק שם ממקורות אחרים עי"ש‪ .‬וי"ל‬ ‫הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו‬ ‫בפלגות ליליא בין בהאי עלמא‪ ,‬בין בההוא עלמא‪ ,‬זווגא דההוא עלמא‬ ‫דזה גופא הנדון בין ההוו"א ומסקנא‪ ,‬ולפ"ז מוכח‬ ‫אתדבקותא דנשמתא בנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא‬ ‫למסקנא מאיסורי ערוה דעדיין יש קשר אישות בין‬ ‫בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר‬ ‫האיש והאשה‪ ,‬וא"כ י"ל דזה רק גזה"כ מיוחדת להתיר‬ ‫גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא"‪.‬‬ ‫‪ 25‬החת"ס הקפיד מאד על אשתו השני' כשהדליקה נר לע"נ בעלה‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫הקידושין יש לתת לב לענין המיתה והקבורה‪ ,‬דכך יש‬ ‫אותה לשוק אבל אמת עדיין יש איזה קשר ביניהם כ"ז‬ ‫להעמיד עיקר הנישואין באופן שיתוקן נשמתם ביחד‬ ‫שלא נישאת לאחר‪.‬‬ ‫בשלימות לעוה"ב‪.‬‬ ‫ויל"פ יותר ע"פ ד' הקובץ שעורים ח"ב סי' כז שהק'‬ ‫והנה לפ"ז יובן היטב למה הקפידו האבות הקדושים‬ ‫במאי דס"ד דמסברא פוקע האישות‪ ,‬דהרי מבואר‬ ‫להקבר אצל נשותיהם‪ ,‬גם מה שהודגש זה כמ"פ בפסוק‬ ‫בנדרים דף כ"ט דקידושי אשה הוא כגדר קדושת הגוף‬ ‫דהקבורה הי' עם נשותיהם עי' לקמן פסוק י"ט "וְ ַאחֲרֵׁ י‬ ‫דאינו פוקע בכדי‪ ,‬ונ"מ באומר לאשה היום את אשתי‬ ‫כֵׁן קָּ בַ ר ַאבְ רָּ הָּ ם אֶ ת שָּ רָּ ה אִ שְ ת ֹּו" ולקמן כ"ה י "הַ שָּ דֶ ה‬ ‫ולמחר אי את אשתי‪ ,‬וא"כ איך אפשר להתירה במיתת‬ ‫אֲשֶ ר קָּ נָּה ַאבְ רָּ הָּ ם מֵׁ אֵׁ ת בְ נֵׁי חֵׁ ת שָּ מָּ ה קֻ בַר ַאבְ רָּ הָּ ם וְ שָּ רָּ ה‬ ‫הבעל מסברא דקדוה"ג שחלה שעה אחת שוב לא‬ ‫אִ שְ ת ֹּו" ולקמן מ"ט לא "שָּ מָּ ה קָּ בְ רּו אֶ ת ַאבְ רָּ הָּ ם וְ אֵׁ ת שָּ רָּ ה‬ ‫פקעה‪ .‬ותי' ע"פ יסוד הנ"ל בתחלת דברינו‪ ,‬דבא"א ישנן‬ ‫אִ שְ ת ֹּו שָּ מָּ ה קָּ בְ רּו אֶ ת יִצְ חָּ ק וְ אֵׁ ת ִרבְ קָּ ה אִ שְ ת ֹּו וְ שָּ מָּה‬ ‫שני דברים קנין שהיא קנויה לבעלה ואיסור‪ ,‬והא‬ ‫בַרתִ י אֶ ת לֵָׁאה‪ ":‬ולמה הי' צריך להדגיש מה שהי'‬ ‫קָּ ְ‬ ‫דאמרינן קדוה"ג לא פקעה בכדי לכאורה אינו שייך אלא‬ ‫אשתו הלא ידענו ד"ז‪ ,‬וכן עיקר שם קרית ארבע נקרא‬ ‫על האיסור ולא על הקנין וכיון דהקנין מצד עצמו שפיר‬ ‫ע"ש ארבע זוגות‪ ,‬וכן מבואר בזוה"ק שלח קסד‪ .‬דסדר‬ ‫פקע בכדי ממילא יתבטל האיסור‪ ,‬אמנם זה תלוי אם‬ ‫הקבורה הי' כל אחד עם נשותיהם בחיבורא חדא [עי'‬ ‫איסור אשת איש הוא חל בכל שעה מפני שהיא עכשיו‬ ‫‪26‬‬ ‫הלשון בהערה ] מבואר דהקבורה ביחד המשיכה את‬ ‫א"א וא"כ הכא שהקנין פקע בכדי היא מותרת ממילא‬ ‫אבל אי נימא שנאסרה בתחלה באיסור עולמי ולעולם‬ ‫וז"ל " ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה‪ ,‬מית אדם אתקבר‬ ‫‪26‬‬ ‫היא באיסורה הראשון עד שיתחדש בה דבר המתירה אם‬ ‫בגווה בחבורא חדא‪ ,‬מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת‬ ‫כן אף דהקנין נפקע מכל מקום עדיין היא באיסורה‬ ‫לקבלה וקמת וקבלה לה‪ ,‬שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין‬ ‫ולא יתיר‪ ,‬מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא‪ ,‬מתה רבקה‬ ‫הראשון‪ .‬וא"כ י"ל דזה גופא הנדון בגמ' דלס"ד ס"ל‬ ‫אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה‪ ,‬מת יצחק אתקבר בהדה‬ ‫דאיסורה הוא בכל רגע מחדש דקנין הבעל אוסרה בכל‬ ‫בחבורא חדא‪ ,‬מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה‪,‬‬ ‫מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא‪ ,‬וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא‬ ‫שעה וא"כ לאחר מיתת הבעל אי אפשר שתיאסר עוד‬ ‫חדא‪ ,‬סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם‬ ‫דפקע קנינו‪ ,‬וע"ז פריך הגמ' והרי עריות דאסרה ולא‬ ‫ברישא חוה סמיך ליה‪ ,‬שרה לגבי חוה‪ ,‬אברהם סמיך לשרה‪ ,‬יצחק סמיך‬ ‫לאברהם‪ ,‬רבקה סמיך ליצחק‪ ,‬לאה סמיך לרבקה‪ ,‬יעקב סמיך ללאה"‪.‬‬ ‫שרי לה ומוכח דמתחלה נאסרה באיסור עולמי וה"נ‬ ‫ועי"ש עוד "דאלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה‬ ‫באיסור אשת איש דאין צריך שיחול עליה האיסור בכל‬ ‫במערתא לאתחברא בהדה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא‪,‬‬ ‫אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר"‪.‬‬ ‫רגע מחדש ואף דפקע קנינו במיתתו עדיין אסורה מפני‬ ‫והנה בעצם סדר קבורתם‪ ,‬כ' שם בזוה"ק שיטה אחרת מספר שלמה‬ ‫שנאסרה שעה אחת באיסור עולמי‪ ,‬והא דקאמר בנדרים‬ ‫המלך‪ ,‬כצורת סגול‪ ,‬אדם וחוה ואברהם ושרה בצד ימין‪ ,‬יצחק ורבקה‬ ‫דקדוה"ג לא פקע בכדי ל"ש רק לפי המסקנא‪ ,‬דאיסור‬ ‫בזוית מצד שמאל‪ ,‬ויעקב ולאה מתחתיהם באמצע‪ ,‬וכפי בחינתם‬ ‫בספירות חסד בימין גבורה משמאל ותפארת למטה באמצע‪.‬‬ ‫אשת איש הוא כמו איסורי עריות דנאסרין בתחלתן‬ ‫והנה כפי רוב העדיות הקדומות ומקובל כן היום‪ ,‬סדר הקברים זוג אחד‬ ‫לעולם‪ ,‬אבל לפי הס"ד דאיסור א"א חל בכל שעה ושעה‬ ‫מעל השני מצפון לדרום‪ ,‬היינו מתחלה יצחק ורבקה‪ ,‬מתחתיו אברהם‬ ‫מול רגל יצחק ושרה מול רגל רבקה‪ ,‬ומתחתיהם יעקב מול רגל אברהם‬ ‫לא מהני הך דקדוה"ג לא פקעה בכדי דמ"מ כיון דהקנין‬ ‫ולאה מול רגל שרה‪[ .‬ואדם וחוה בנפרד]‪ .‬והנה בירושלמי תענית פ"ד‬ ‫שפיר פקע בכדי ממילא מותרת‪.‬‬ ‫ה"ב אחרי אשר העמיד סדר הסיבה בסעודה דאם יש רק שנים אז השני‬ ‫מיסב לצד רגלי הגדול שזה משמאלו‪ ,‬ואם יש שלש אז השני מיסב לצד‬ ‫ראש הגדול שזה לימינו והשלישי לצד רגלי הגדול שזה שמאלו‪[ ,‬ברכות‬ ‫ולפ"ז י"ל דאילו הי' התורה מרמז קנין כסף דאשה‬ ‫מו‪ ]:‬לזה מוסיף אמר ר"ש ב"ר יצחק "אבות דרך הסב הן קבורין" והבינו‬ ‫במקום אחר הוי ס"ד דגדר קנין אשה הוא כשאר קנינים‬ ‫מפרשי ירושלמי דאברהם נחשב הגדול‪ ,‬וא"כ יצחק נקבר לימינו של‬ ‫אברהם ויעקב לשמאל אברהם‪ ,‬וזה מתאים עם מציאות הנ"ל דיצחק‬ ‫ואין לו לפעול איסורי אישות רק כ"ז שהקנין קיים אבל‬ ‫קבור למעלה לצד ראשו של אברהם‪ ,‬ויעקב למטה לצד רגלו של‬ ‫במת ופקע הקנין ממילא ל"ש כלל איסורי אישות‪ ,‬לזה‬ ‫אברהם‪[ ,‬וזה דלא כזוה"ק ובשו"ת משנה שכיר ח"ב יו"ד סי' פ"ד כ'‬ ‫דזוהר לשיטתו עקב רעא‪ .‬דסדר היסיבה הוא בשורה אחת מגדול ועד‬ ‫קמ"ל דבעצם מצד קנין אישות הוא פועל חיבור עצום‬ ‫קטן]‪.‬‬ ‫כזה שלא אמור להיות נפקע גם לאחר מיתה‪ ,‬רק דיש לנו‬ ‫אלא דצ"ע דבשעת קבורת יצחק הי' רק שנים ואז סדר ההסיבה שהשני‬ ‫גזה"כ מיוחדת דחלה היתר מיוחד לשוק אחרי שמת‪,‬‬ ‫הוא לרגלו של הראשון‪ ,‬וא"כ שוב לא הי' אפשר לקבור שם את יעקב‪,‬‬ ‫[אבל אי ננקוט דיעקב הוא הגדול דהוא בחיר שבאבות [ב"ר ע"ו]‪ ,‬א"ש‬ ‫[ואם תנשא לאחר יהי' תלוי במשנ"ת לעיל אם הקשר מנותק‬ ‫הכל די"ל דסדר קבורתם אברהם יעקב ויצחק וכצורת סגו"ל וכד' ספר‬ ‫לגמרי] אבל עד כמה שלא נישאת לאחר ומתה אז עדיין‬ ‫שלמה המלך‪ ,‬ומתחה נקבר יצחק בשמאלו של אברהם‪ ,‬ואח"כ בא יעקב‬ ‫הגדול ונקבר באמצע ואז אברהם מימינו ויצחק משמאלו] והפני משה‬ ‫החיבור קיים‪.‬‬ ‫בספרו מראה הפנים שעל הירושלמי התק' בזה טובא וחידש ע"פ עדות‬ ‫ששמע מהג"ר יצחק זאבי מעיר חברון דסדר קבורתם הוא אברהם יצחק‬ ‫עכ"פ מבואר מכ"ז דחיבור איש ואשה הוא חזרה לעיקר‬ ‫ויעקב‪ ,‬דרק יצחק נקבר בדרך היסב לשמאלו של אברהם ואח"כ‬ ‫בריאתם בתור זכר ונקיבה ביחד‪ ,‬ומתחלקים השכר בין‬ ‫כשהביאו את יעקב לא הי' ברירה ושמו את יעקב לשמאלו של יצחק‪,‬‬ ‫וכך נשאר הסדר אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬וזה דוחק דנמצא דבסוף אף אחד‬ ‫שניהם‪ ,‬ועומדים יחד לעתיד לבוא‪ ,‬וא"ש דכבר בשעת‬ ‫לא קבור בדרך היסב‪ ,‬והי' אפש"ל דכין שכבר ידעו שעתיד יעקב ליקבר‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ובשו"ת א"א סקכ"א הביא סמך לזה מכתובות קי"א‬ ‫התחברותם ביחד‪ ,‬ובוודאי כ"ז הי' לטובתינו הנצחית‬ ‫ע"ש‪ ,‬וזה דלא כמ"ש בשו"ת לב יהודא סי' נו"ן בפשיטות‬ ‫דפעולת האבות והאמהות ממשיכים להתחזק לאח"מ‬ ‫דאין תועלת לאיש ואשתו ליקבר זא"ז ע"ש‪.‬‬ ‫יותר מבחייהם‪ ,‬וא"ש שיעקב הצטער טובא על מה שלא‬ ‫יוכל להקבר עם רחל‪ ,‬כיון שהקבורה ביחד ממשיך‬ ‫וע"ע במעבר יבוק במאמר שפת אמת פ"ט שיש נח"ר‬ ‫ומשלים החיבור ביחד גם לעוה"ב וסבר שיוכל לפעול‬ ‫מיוחדת לאשה להקבר אצל בעלה ובעיקר באשתו‬ ‫הרבה לדורות אם יהי' יחד עם רחל‪ .‬ובזה מבואר למה‬ ‫ראשונה‪ ,‬וביאר שם כי הקב"ה ברא ז' צורות לאדם ידים‬ ‫כל ענין העמדת מערת המכפלה כתוב כאן בפ' חיי שרה‬ ‫ורגלים הראש והגוף וצורה הז' היא הנקיבה שנפרד מן‬ ‫וכמשנ"ת באריכות בתחלת דברינו דכל ענין פ' חיי שרה‬ ‫האדם בשעת בריאתו ונשלם בשעת הנישואין ולכן יש ז'‬ ‫הוא להעמיד מורשת האבות הקדושים לדורות‪.‬‬ ‫ברכות וז' ימי המשתה‪ ,‬ולכן ברכה השביעית נאמר בכל‬ ‫אופן גם בליכא פנים חדשות‪ ,‬ולכן במגרש אשתו‬ ‫האם יש ענין לקבור איש ואשתו ביחד‬ ‫ראשו נה מזבח מוריד דמעות כי גורם הפרדת שפע שבע‬ ‫והנה לפי כל הנ"ל דיש חיבור בין איש לאשתו גם לאחר‬ ‫ברכות שנתברכו בשעת חופתם‪ ,‬ובפרט אם יש לה בנים‬ ‫מיתה הי' מקום להקפיד לקבור איש ואשתו יחד וכמו‬ ‫ממנו יש להאמין שהיא עיקר זוגתו הראשונה בגן עדן‬ ‫‪27‬‬ ‫במערת המכפילה ונפק"מ ג"כ למש"פ בשו"ע יו"ד‬ ‫ויש להם נח"ר גדול להיות ביחד בקבר‪.‬‬ ‫שס"ג ס"א דמותר לפנות את המת למקום אבותיו אפילו‬ ‫והגריש"א זצ"ל [בקובץ תשובות א' קכח וע"ע בציוני הלכה‬ ‫ממקום מכובד לבזוי‪ ,‬שערב לאדם שיהא נח אצל‬ ‫אבלות להגרב"צ קוק שליט"א עמ' קל] נקט בפשיטות דמותר‬ ‫אבותיו וכ' הט"ז סק"ב דה"ה משפחתו [וכ"פ שו"ת חת"ס‬ ‫לפנות בשביל להקבר עם אשתו שהרי יעקב אמר "ושמה‬ ‫יו"ד של"א] האם נימא כן לאיש אצל אשתו‪ .‬ואכן בשו"ת‬ ‫קברתי את לאה" עד כדי כך שבעת פטירת א' מגדולי‬ ‫מהרש"ם ח"ג סי' שמ"ג פסק ע"פ דברי תורת חיים הנ"ל‬ ‫ישראל התחבטו היכן לקברו‪ ,‬וכששטחו לפניו אפשריות‬ ‫שאיש ואשה מתחלקין בשכרן לעוה"ב כיון שהם נשמה‬ ‫שונות תמה "למה אין קוברים אותו אצל אשתו הרי יעקב‬ ‫אחד‪ ,‬שיש ענין גדול לקבור אשה ליד בעלה‪ ,‬והתיר‬ ‫אבינו כשביקש לקברו במערת המכפילה אמר ושמה‬ ‫מחמת זה לפנות אשה להיות אצל בעלה בצירוף מה‬ ‫קברתי את לאה"? [ציוני הלכה שם עמ' קיח]‬ ‫שיהי' מיוחד לבני המשפחה‪ .‬גם בשו"ת אפרקסתא‬ ‫דעניא חלק א סימן קעא הוכיח דיש ענין גדול בקבורת‬ ‫אולם בהרבה מקומות לא נהגו כן רק עושים שורות‬ ‫אשה אצל בעלה מדברי המדרש שהזכרנו דלמה בכה‬ ‫מיוחדות לאנשים ושורות לנשים‪ ,‬ודן בזה בשו"ת דברי‬ ‫יעקב בפגשו את רחל שראה שאינו נכנסת עמו לקבורה‬ ‫מלכיאל חלק ד סימן עב בתשובה לאיזה אנשים שרצו‬ ‫כו'‪ ,‬ושם במדרש פע"ב ב' מסיים "רחל נשתכרה דודאים‬ ‫להנהיג שיקברו איש אצל אשתו‪ .‬וכתב דזה דבזמן‬ ‫והפסידה שבטים וקבורה" הרי דודאי יש תועלת בקבורת‬ ‫הש"ס היה המנהג לקבור כל בני המשפחה במקום אחד‬ ‫איש ואשתו זאצ"ז‪ ,‬ועוד דאדם וחוה ואבותינו נקברו‬ ‫כדאיתא בבכורות נ"ב וכתובות פ"ד ובפי"ד דמסכת‬ ‫זוגות‪ ,‬וע"ש זה נקראת חברון קרית ארבע‪ ,‬והא דאמז"ל‬ ‫שמחות ובטוש"ע ס"ס שס"ו שאשה תקבר אצל בעלה‬ ‫נוח לאדם ליקבר אצל אבותיו‪ ,‬כבר כ' החת"ס סשל"א‬ ‫ולא אצל אביה אינו ראי' כלל דשם הכוונה כי בזמן‬ ‫ובהגהות פרישה וט"ז‪ ,‬דל"ד אבותיו אלא גם משפחתו‪,‬‬ ‫הש"ס נהגו שהיה לכל משפחה מקום מיוחד לקבורה‬ ‫כמבואר שם ולהכי קאמר שיקברו את האשה בקבר‬ ‫משפחת בעלה ולא של אביה‪ .‬אבל אצלינו שקוברים כל‬ ‫שם כבר שמו את יצחק למעלה ע"ש העתיד‪ ,‬אולם בעל צ"פ‬ ‫"הרוגוטשובער" חידש חידוש נפלא דאכן בשעת קבורת יעקב פינו את‬ ‫המתים בביה"ק אחד ואין קובעים מקום לכל משפחה‬ ‫יצחק ונתנו אותו לצד ראשו של אברהם מימינו וקברו את יעקב במקום‬ ‫לבדה‪ .‬לזה עושים שורות לאנשים לבד ולנשים לבד‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ודקדק כן מלשון הפסוק לקמן נ' י"ד שיוסף שב מצרימה "לקבור‬ ‫ובזה דחה ההוכחה מהא שנקברו אדה"ר והאבות‬ ‫את אביו אחרי קברו את אביו" דלכ"כ פעמיים לקבור את אביו דא' קאי‬ ‫על יצחק‪ .‬וראה בכ"ז במאמרו הנפלא של הג"ר ישראל דנדרוביץ‬ ‫הקדושים איש אצל אשתו‪ ,‬כי היה המקום מיוחד להם‬ ‫שליט"א בקובץ נזר התורה [י"ד עמוד ר"י ואילך] ויישב שם ע"פ זה‬ ‫לבדם‪ .‬משא"כ אצלינו‪.‬‬ ‫מש"א יעקב [לקמן נ ה] "בקברי אשר כריתי לי" דמהיכי תיתי כבר חצב‬ ‫לו קבר זמן רב לפני פטירתו הרי מבואר ברמ"א יו"ד של"ט ס"א דאסור‬ ‫לחצוב קבר שלא לקבור שם באותו יום ומקורו מצוואת ר"י החסיד שיש‬ ‫סכנה בדבר‪ ,‬וכבר עמד בזה בהעמק דבר שם ונדחק דעשה רק רושם‪,‬‬ ‫‪ 27‬עי' בהגהות יד שאול יו"ד סי' שס"ו‪ ,‬הביא בזה ד' החת"ס (יו"ד סי'‬ ‫אולם לד' הצ"פ י"ל דקאי על מה שקבר את יצחק ואז ידע שבעצם זה‬ ‫שנ"ה) שהזכרנו לעיל‪ ,‬ובשם ס' בעל הנצחון‪ ,‬דבעל האחרון עיקר כיון‬ ‫קבר שלו שחפרו מתחלה לאביו‪ ,‬ולכן רק אצל יעקב מצינו לשון זה‪.‬‬ ‫דנישואים שניים מפקיעים קורבת הראשון וא"כ יש לקבור עם השני‪,‬‬ ‫אלא דעל עצם חי' של הצ"פ העיר מד' ירושלמי פ"ב דמו"ק דאסור‬ ‫מאידך בס' דע"ת (בקו"א לה' טרפות אות רל"ד)‪ ,‬הביא ד' זוה"ק‬ ‫לפנות מת גם למקום מכובד אא"כ לקברי אבותיו דערב לו לאדם להיות‬ ‫בראשית לא‪ :‬שהזכרנו דהראשון עיקר‪ ,‬אם לא שידוע דהוה מתיישבה‬ ‫אצל אבותיו‪ ,‬וי"ל דכאן הי' תנאי‪ ,‬או י"ל דמכיון דסדר הקבורה הי'‬ ‫דעתה טפי עם בעלה השני עיין שם‪ ,‬וע"ע שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי'‬ ‫בוודאי הכל מכוון בסודות עליונים יהי' נח וערב יצחק אבינו להיות‬ ‫ק"ו‪ ,‬ובספר קיצור דברי סופרים פי"ז אות ע"ו‪.‬‬ ‫נקבר דוקא באופן זה‪.‬‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫בדור הקודם לסמוך עליו במה שחידש שאם קונים מקום‬ ‫אלא דצ"ב דכתב המעבר יבוק שיש נחת רוח לאשה אם‬ ‫גדול לקבר משפחה גם זה נחשב כקברות אבותיו לענין‬ ‫יקברוה אצל בעלה ע"ש בהסבר הענין‪ .‬וא"כ יקשה למה‬ ‫שמותר לפנות לשם בין לענין איסור פנוי בין לאיסור‬ ‫אין נוהגין כן אצלינו‪ .‬וגם דהכי מסתבר דהא קיי"ל בסי'‬ ‫הולכה מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת‪ .‬וכ"ז דוקא אם‬ ‫שס"ב שראוי לקבור כל אדם אצל אוהבו‪ .‬ומי יותר קרוב‬ ‫כבר קנו קבר משפחה ולא אם עדיין לא קנו ורצונם‬ ‫לו מהאשה אשר היתה קשורה עמו רוב ימי חייו‪ .‬וזהו‬ ‫לפנות הוא רק כדי שיהיה קבור אצל אמם שהיתה אשתו‬ ‫מעין מ"ש [שמואל ב א] הנאהבים והנעימים בחייהם‬ ‫שזה ודאי אסור גם להגאון אור שמח‪ .‬ויתכן דדבריו רק‬ ‫ובמותם לא נפרדו‪ .‬ו תי' דיש לחוש לתערובות כיון‬ ‫לענין פינוי אבל מודה דיש ענין עכ"פ להקבר אצל‬ ‫דנשים עסוקים בקבורת נשים ואנשים בקבורת אנשים‪,‬‬ ‫אשתו‪ .‬אבל כבר הרבה להשיב על ד' האגרו"מ בשו"ת‬ ‫ואולי יזדמן קבורת איש ואשה ביחד‪ ,‬ועוד דהא בזוהר‬ ‫אבן יעקב להגרא"י וולדנברג זצ"ל סי' כ"ח שהביא חבל‬ ‫ויקהל החמיר מאוד שלא יפגשו אנשים בנשים בעת‬ ‫נביאים מתנבאים בסגנון אחד שמותר לפנות לקבור אצל‬ ‫קבורת מת וביותר בביה"ק ע"ש‪ ,‬ואם יקברו אנשים‬ ‫אשתו‪28 .‬‬ ‫ונשים בשורה אחת יוכל להזדמן שיפגעו אלו באלו‬ ‫בעודם בביה"ק וכנ"ל‪.‬‬ ‫אולם לעיקר הלימוד מאבות הקדושים כ' בשו"ת אמרי‬ ‫אש סי' קי"ז דא"א ללמוד מהם לקבור אנשים ונשים‬ ‫עוד תי' עפמש"כ בזוהר פ' משפטים שלפעמים יזדמן‬ ‫ביחד דאנן מישיני חברון ניקו ונגמור "ובלתי ספק כוונו‬ ‫שאדם נושא אשה שאינה זיווגו ממש שהוכרז עליו בת‬ ‫לדברים נשגבים וזווגי מדותיהם‪ ,‬ואין ללמוד משם‬ ‫פלוני לפלוני ומכ"ש בזיווג שני‪ ,‬והמעבר יבוק פ"ט‬ ‫כלל"‪ .‬ובשו"ת פרי השדה דרך בעקבותיו של המהר"ם‬ ‫מאמר שפ"א כתב שאין לקבור אשה אצל בעלה רק‬ ‫אש‪ ,‬שבח"ג ס' קכ"א‪ ,‬כתב שאין ללמוד מדברי הזוהר‬ ‫כשהיא זיווג ראשון שע"פ רוב היא זיווגו האמיתי‪ .‬ולזה‬ ‫לאסור לקבור איש ליד אשה שאינה אשתו‪ ,‬ובח"ב ס'‬ ‫באשר הרבה אנשים יש להם זיווג שני‪ ,‬ואם יקברום אצל‬ ‫פ"ד‪ ,‬כתב שאין ללמוד מדברי הזוהר לקבור איש ליד‬ ‫זיווגם הראשון יהי צער לאלמנתו זיווג השני‪ ,‬וגם דהא‬ ‫אשתו‪ ,‬דאין לדמות עצמנו לאבות ולהכי לא ילפינן‬ ‫זיווג ראשון אפשר שאינה זיווגו האמיתי‪ .‬ובפרט בעתים‬ ‫מהאבות שהיו קדושי עליון‪[ .‬ובהערה לשו"ת אמרי אש ציין‬ ‫הללו אשר רבו הנושאים אשה שלא לשם שמים רק לשם‬ ‫מש"כ עפ"י דבריו בשו"ת רבי יוסף נחמיה סימן פ"ו אות א'‪,‬‬ ‫נוי או לשם ממון וכדומה ע"י סיבות שונות אשר יסודם‬ ‫דודאי השדה סימן ו' ובשו"ת בית אבי ח"א סימן פ"א‪].‬‬ ‫ביצה"ר‪ .‬ודאי שיש לשפוט שאינם מכוונים לזיווג‬ ‫והנה לענין עיקר השאלה למה נרמז קידושין דוקא בשדה‬ ‫האמיתי‪ .‬ולזה הפליגו חז"ל בקדושין (דף ע') שהנושא‬ ‫עפרון עי' בספר שם משמואל על שמיני עצרת תרע"ח‬ ‫אשה לשם ממון מוליד בנים שאינם מהוגנים‪ .‬והיינו לפי‬ ‫שהאריך בענין זה והקדים כמה קושיות וא' מהם למה כ'‬ ‫שודאי אינה זיווגו האמיתי ובאשר שנפשותם אין‬ ‫באשה לשון קיחה ולא לשון קנין‪ ,‬ותי' דהנה יש חילוק‬ ‫מתאימים בעיקר יצירתם לזה מולידים בנים שאינם‬ ‫בין מכירה למתנה‪ ,‬דבמכירה אין חיבור בין מוכר ללוקח‬ ‫מהוגנים‪ ,‬ובזמן שנהגו לקבור כל משפחה בביה"ק שלה‪.‬‬ ‫רק ברגע המכירה וגם אז הוא חיבור חלש דעיקר כוונתם‬ ‫ודאי שקברו אף זיווג שני באותו ביה"ק כדקיי"ל‬ ‫לחפץ או הכסף ואח"כ מתרחקים‪ ,‬אבל מתנה נשאר‬ ‫שקוברין אשה אצל בעלה וצ"ל שלא קברוה ממש סמוך‬ ‫חיבור ע"י הכרת הטוב‪ ,‬ובקידושין אינו כמכירה דהרי‬ ‫לבעלה רק בזויות אחר‪ .‬ועכ"פ היה קבר אחד מפסיק‬ ‫אין שום קנינים עד הנישואין ובהכרח הוא רק לשם‬ ‫ביניה ם‪ .‬ועוד נראה דרק כשקוברים אותה אצלו בשביל‬ ‫חיבור‪ ,‬ולכן צריך מקור מיוחד שמועיל בו כסף וזה‬ ‫שהיא אשתו‪ .‬יש קפידא שלא לקבור אצלו זיווג שני‪.‬‬ ‫ילפי' מעפרון‪ ,‬דעיקר כוונתו הי' להתחבר לאברהם ולא‬ ‫אבל כשקוברים אותה אצלו בשביל שהמקום ההוא‬ ‫לטובה רק שיהי' לו חוזק להמשיך לעשות רע‪ ,‬ולכן רצה‬ ‫מיוחד לביה"ק למשפחתו‪ .‬אין קפידא בזה‪ .‬דהא עכ"פ‬ ‫לתת לו השדה בתור מתנה דזה יוצר חיבור וכנ"ל‪ ,‬אולם‬ ‫היא עתה ממשפחתו עכ"ד הדברי מלכיאל‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה הרגיש בדבר ולא רצה שהוא יתחבר‬ ‫ובשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן רלו נקט‬ ‫אליו‪ ,‬לכן רצה רק לקנות בכסף‪ ,‬שיסלק את עפרון לגמרי‬ ‫דההיתר לפנות לקברות אבותיו הוא דוקא בבן אצל אביו‬ ‫כדאמר שם שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכדחזינן‬ ‫‪ 28‬ובשו"ת אמרי אש יורה דעה סימן קכא חידש דרק בימיהם שהיה להם‬ ‫שהיו חז"ל משתדלים בזה בב"מ דף פ"ב גבי ר"א בר"ש‬ ‫קברות מיוחד לכל משפחה‪ ,‬ושלו ושל אבותיו לעולם היו ביחד‪ ,‬מותר‬ ‫ובדף פ"ה גבי ר' יוסי בריה דר"א בר"ש דאמרו פתח פיך‬ ‫לפנות‪ ,‬מה שאין כן עתה שיש קברות סתם‪ ,‬לא מיקרי מיוחד לשלו‬ ‫ולשל אבותיו‪ .‬ואחרי כי הקפידו ואמרו בפירוש דאין מפנין רק מפני‬ ‫ויכנס בן אצל אביו‪ .‬אבל לא מצינו זה אצל קרובים‬ ‫המוזכרין שם בסי' שס"ג‪ ,‬אין לנו אלא כעין המוזכרים‪ ,‬דהיינו בית‬ ‫אחרים‪ .‬אבל בשעת הדחק כדאי הוא הגאון ר' מאיר‬ ‫הקברות המיוחד למשפחתו‪ ,‬לאו כעת שכשמו כן הוא בפי הבריות‪ ,‬בית‬ ‫עלמין וע"ע שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שנ"ה]‬ ‫שמחה הכהן [באו"ש בסוף הלכות שמחות] שהיה גאון גדול‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫חלק בהמצוה‪ ,‬וזהו השייכות דשדה עפרון‪ ,‬קבורת המת‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל בב"ב נד‪ :‬נכרי מכי מטא זוזי‬ ‫לקידושי אשה‪.‬‬ ‫לידיה אסתלק ליה‪ ,‬אבל גם אחרי שקיבל כסף המשיך‬ ‫עפרון לנסות להתחבר בזה שאמר בין שני אוהבים‬ ‫אם יצחק בחינת בכל צריך לחפש שידוך‬ ‫כמונו‪ ....‬וכן הוא קנין אשה לאיש‪ ,‬שאינו קנין ממוני‪,‬‬ ‫ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל‪:‬‬ ‫אלא קני ן לשם חיבור ולהכי כתיב לשון קיחה ולא לשון‬ ‫[כ"ד א']‬ ‫קנין דלא נימא דזה כקנין ממוני בעלמא בלי חיבור‪.‬‬ ‫וברש"י בכל עולה בגימ' בן ומאחר שהי' לו בן‪ ,‬הי'‬ ‫שו"ר עיקר הערה זו במה שנרמז קידושי אשה בשדה‬ ‫צריך להשיאו אשה‪ .‬וביאר הגור ארי' שעד שלא הי' לו‬ ‫עפרון‪ ,‬בשם ארץ צבי עה"ת [מהגה"ק ר' אריה צבי פרומר‬ ‫בן לא הי' נחשב לכלום כל הברכה שבירכו וכמש"א‬ ‫הי"ד אבד"ק קוז'יגלוב וראש ישיבת חכמי לובלין]‪ 29 ,‬ותי'‬ ‫אברהם לעיל "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" וכ"כ‬ ‫עפמש"כ בזוהר הקדוש [חיי שרה קכז‪ ]:‬דעפרון לא היה‬ ‫הכתב סופר‪ .‬ומקשים העולם וכי לא ידענו שהי' לו בן‪,‬‬ ‫יודע כמה נהורין גנוזין במערת המכפלה‪ ,‬שאם היה יודע‬ ‫וגם ל"ל לומר זה בגימט' ולא בפירוש‪ .‬וביאר דו"ז הג"ר‬ ‫לא היה מוכרה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ולכאורה קשה הא הוי מקח טעות‪,‬‬ ‫בצלאל זצ"ל ‪ 30‬עפ"י דברי הגו"א הנ"ל‪ ,‬דבשביל סתם בן‬ ‫וצ"ל דבעצם לא היה לעפרון שום שייכות לאותן נהורין‬ ‫ששמו יצחק לא הי' צריך לעשות עסק כה גדול בשידוך‬ ‫כדאיתא בזוה"ק שם‪ ,‬ואם כן לא היה צריך לקנות‬ ‫יצחק‪ ,‬אבל כיון שיצחק הוא בחי' "בכל" היינו שכל‬ ‫מעפרון אלא את עצם השדה כדי שיהיה לו דרך אל‬ ‫הברכות תלויים בו‪ ,‬א"כ יצחק הוא זה שימשיך כל‬ ‫הנהורין הגנוזין‪ ,‬וזה וודאי לא היה מקח טעות‪ .‬והנה‬ ‫המורשת של כלל ישראל‪ ,‬ולכן הי' צריך להשיאו אשה‬ ‫בר"ן נדרים ל‪ .‬איתא דאשה אינה מקנית עצמה לבעל‬ ‫להעמיד המשך הדורות‪ .‬גם נכלל הרבה דברים בבחי'‬ ‫דא"כ היה חשוב כי תלקח‪ ,‬רק שמפקרת את עצמה‬ ‫בכל כמו חיבור שמים וארץ והכל נכלל בשידוך של‬ ‫ומסלקת דעתה‪ ,‬שהבעל יקנה אותה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ודומה קצת‬ ‫יצחק שהוא להמשיך ד"ז‪.‬‬ ‫לקנין שדה עפרון‪ ,‬שלא היה מקנה עצם הנהורין‪ ,‬רק‬ ‫שיהיה לו פתח לבוא בעצמו אל הנהורין‪ ,‬ה"נ אין האשה‬ ‫ויש להוסיף לימוד לכאו" א דפעמים מי שיש לו בן‬ ‫מקנית את עצמה לבעל‪ ,‬רק שמשלם לה הבעל בכסף‬ ‫מסתכל עליו כמו אדם פרטי‪ ,‬אבל כשבא להשיאו אשה‬ ‫שלא תעכב‪ ,‬שיוכל הוא עצמו לקנותה‪.‬‬ ‫עליו להביט בו כאדם כללי שיעמיד עכשיו דורי דורות‬ ‫וא" כ עליו לראות את הנולד ולקחת הכל בחשבון‪ ,‬שיש‬ ‫עוד י"ל דאברהם אבינו רצה שיהיה לו חיבור עדיין עם‬ ‫כאן אחריות עצומה שישא את ההגון לו‪.‬‬ ‫שרה‪ ,‬א"כ רצה דוקא לקנות השדה בכסף מלא‪ ,‬כי מיתת‬ ‫האשה מפסיקה החיבור שיש בין בעל לאשתו‪ ,‬אך ע"י‬ ‫פרשה זו הוא פרשת השידוכים‬ ‫שיקנה השדה‪ ,‬וקנין הוא חיבור לאדם‪ ,‬כמ"ש בספר‬ ‫והגרא"ב פינקל זצ"ל בקונטרס השידוכים [הרבה שנים הי'‬ ‫שער התפילה‪ ,‬בענין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים‬ ‫רגיל בליל ש"ק פ' חיי שרה לתת הדרכה לבחורים בענין שידוכים‬ ‫(ביצה פרק ה')‪ ,‬דנר"נ של האדם מתפשטים בכל קניניו‪,‬‬ ‫כשמייסד דבריו על פ' השבוע ונדפס מזה קונטרס שלם בסוה"ס‬ ‫וכיון דגוף שרה היה קבור באדמת אברהם אבינו‪ ,‬עי"ז‬ ‫משלחנו של רא"ב וכבר כ' רבינו בחיי לקמן פסוק ג' דהי' מנהג‬ ‫היה חיבור לאברהם עם שרה‪ .‬ע"כ למד קיחה קיחה‬ ‫לקרוא פ' זו לחתן ביום חתונתו להזהיר שלא יקח אשה לשם יופי‬ ‫משדה עפרון‪ ,‬להורות ולרמז דקנין שדה עפרון היה כעין‬ ‫וממון עי"ש] למד מכאן שקודם בקשת שידוך יש לאב‬ ‫קנין אשה לאיש‪ ,‬כי עיקר תכלית המכוון מקנין מערת‬ ‫לברר ולהגדיר את המדובר שיש לו בביתו ולעמוד על‬ ‫המכפלה היה חיבור שבין אברהם ושרה‪.‬‬ ‫מדרגתו ועפי"ז לבקש את המתאמת לו‪.‬‬ ‫עוד ביאר בספרו שו"ת ארץ צבי [בדרושים שבסוף חלק ב'‬ ‫בתו של אברהם אבינו‬ ‫דרוש ז] עפמש"כ הר"ן רפ"ב דקידושין דאע"ג דהאשה‬ ‫והנה איתא בגמ' ב"ב קמא‪ .‬וה' ברך את אברהם בכל ‪-‬‬ ‫אינה מצוות בפ"ו‪ ,‬מ"מ כיון שהיא מסייעת להבעל‬ ‫רבי מאיר אומר‪ :‬שלא היה לו בת‪ ,‬רבי יהודה אומר‪:‬‬ ‫במצותו‪ ,‬דבלעדיה אינו יכול לקיים מצותו‪ ,‬גם לה יש‬ ‫שהיתה לו בת ובכל שמה‪[ ,‬וכ' אבן עזרא כאן דלפ"ז צריך‬ ‫חלק בהמצוה‪ ,‬ושייך בה מצוה בה יותר מבשלוחה‪ .‬וה"נ‬ ‫להוסיף בפסוק אות ב' כמשרת כאילו הי' כתוב וה' ברך את‬ ‫לגבי הלויה וקבורת המת‪ ,‬דאמנם במתים חפשי‪ ,‬כיון‬ ‫אברהם ב‪-‬בכל]‪.‬‬ ‫שמת נעשה חפשי מן המצוות [שבת ל‪ ,].‬מ"מ ע"י‬ ‫דמקיימים בו מצוות דהלוי' וקבורת המת‪ ,‬יש לו גם כן‬ ‫‪ 30‬בצל הקודש עמ' קנ"ו‪.‬‬ ‫‪ 29‬הובא בס' דף על דף ריש קידושין‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫היתה ממש כגדולה בדעת‪ ,‬אבל בתו של אברהם היתה‬ ‫והקשו בתוס' ד"ה בת דא"כ ‪ 31‬למה לא השיאה ליצחק‬ ‫קטנה בגיל ובדעת‪.‬‬ ‫למ"ד [סנהדרין נח‪ ]:‬דבן נח מותר באחותו [ולרמב"ן כאן יש‬ ‫בזה סוד מסודות התורה דקאי על מדה בשם כל ומ"מ אין מקרא‬ ‫והג"ר ישראל דנדרוביץ שליט"א ‪ 35‬הציע לפרש בהקדם‬ ‫יוצא מידי פשוטו] ותי' דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין‬ ‫קו' האחרונים על ד' התוס' [פרשת דרכים דרך האתרים דרוש‬ ‫להשיאה ליצחק‪ ,‬אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך‬ ‫א' יעב"ץ על תוס' שם] הרי אברהם אבינו קיים כה"ת עד‬ ‫לא רצה להשיאה ליצחק‪ .‬ובפי' רבינו חיים פלטיאל‬ ‫שלא ניתנה‪ ,‬ומהיכי תיתי יתנהג כבן נח שמותר באחותו‪,‬‬ ‫עה"ת הוסיף לבאר דאם בת הגר היא דינה כשפחה‬ ‫ותי' החת"ס [בתורת משה כאן] דהרי אחרי מילת אברהם‬ ‫ויצחק הי' קדו' כהונה כיון שבכור הי' והעבודה אז הי'‬ ‫ואנשי ביתו נעשו כקטן שנולד שמותרים בכל העריות‬ ‫בכורות‪.‬‬ ‫אלא שרבנן גזרו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה‬ ‫לקדושה ק לה‪ ,‬וא"כ באיסור אחותו דבן נח קיל יותר‬ ‫ובעיון יעקב הביא קו' העולם על תי' ראשון דא"כ‬ ‫ל"ש זה וא"כ ממנ"פ הי' יצחק מותר באחותו בין מצד‬ ‫בהכרח נולדה לפני העקידה דהרי שרה נסתלקה מיד‬ ‫בן נח בין במצד ישראל‪ ,‬עכ"ד החת"ס‪.‬‬ ‫אחרי העקידה ואילו רבקה נולדה אח"כ וא"כ אותה‬ ‫הבת היתה גדולה יותר מרבקה‪ .‬ובעל קש"ע בספרו‬ ‫הרי דכשהביאו התוס' הא דבן נח מותר באחותו לא‬ ‫אפריון הביא בשם זרע ברוך ‪ 32‬שתי' דעיקר קו' התוס'‬ ‫התכוונו לומר דאברהם ויצחק הי' להן דין בני נח רק‬ ‫לא הי' על אחרי העקידה דאז כבר נודע לו ברוה"ק‬ ‫דכיון דבן נח מותר באחותו תו אפשר לדון מצד כללא‬ ‫דרבקה היא בת זוגו‪ ,‬רק קושייתם על לפני העקידה וכ'‬ ‫דגר שנתגייר כקטן שנולד‪ .‬ולפ"ז י"ל דלעולם רבקה‬ ‫הקש"ע דלפ"ז י"ל בפשיטות עפ"י אריז"ל דלפני עקידה‬ ‫היתה הרבה יותר קטנה מ"בכל" אולם דין רבקה כבן נח‬ ‫הי' ליצחק נשמה מסטרא דנקבא ולא הי' ראוי לשאת‬ ‫ודין בכל כישראל‪ ,‬ע"פ מש"כ בשו"ת חת"ס יו"ד ח"ב‬ ‫אשה‪ .‬ומהרש"ל בתוס' שם תי' דיש מדרשים חלוקים‬ ‫סי' שי"ז דשיעור גדלות דישראל הוא הלל"מ ולכן הוא‬ ‫בגילה של רבקה כמבואר בתוס' יבמות סא‪ :‬ד"ה וכה"א‬ ‫בי"ג בזכר וי"ב בנקבה בצירוף שתי שערות בלי הבדל‬ ‫וד' התוס' לפי השיטה שרבקה היתה מבוגרת יותר‪,‬‬ ‫שיעור הדעת‪ ,‬אבל בן נח תלוי כל אחד ע"פ דעתו‬ ‫ובאמת יש מקורות שאותה בת היתה גדולה ‪ 33‬עי' שו"ת‬ ‫השלמה והמתוקנת דלא ניתנו שיעורים לבני נח [רמב"ם‬ ‫רשב"א ח"ג סי' ש"מ נדון בין השואל והרשב"א האם‬ ‫פ"ט ממלכים ה"י] וא"כ אי ננקוט כבעל פרשת דרכים‬ ‫הבת נולדה לפני יצחק דד' השואל דנולדה לפני יצחק ‪34‬‬ ‫שהסכים לרמב"ן דהאבות נהגו בעצמם דין ישראל אפי'‬ ‫ורשב"א חולק דהרי שרה איילונית היתה עד שנעשה לה‬ ‫לקולא‪ ,‬א"כ י"ל דוודאי דבכל היתה גדולה מרבקה‬ ‫נס בלידת יצחק‪[ ,‬נפק"מ אי הי' ליצחק פדיון הבן אי לא‬ ‫אולם כיון דעדיין לא היתה בת י"ב הי' לה דין קטנה‪,‬‬ ‫נימא דכבר קיבל הכהונה משם בן נח]‪ .‬ובס' עיון יעקב‬ ‫אבל רבקה בת בתואל וודאי היתה לה דין בן נח‪ ,‬וכיון‬ ‫תי' דעיקר הא דאין מקדשין קטנה מוטל על האב לדאוג‬ ‫שהיתה שלמה בדעתה ושכלה כגדולה הי' לה דין גדולה‬ ‫לבתו כדי שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה‪ ,‬ולכן‬ ‫כבר‪ .‬ואכן יש להסתפק לדינא אחרי שנישאה רבקה‬ ‫אברהם לא עשה כן לבתו‪ ,‬אבל מה איכפ"ל אם בתואל‬ ‫ליצחק ונתגיירה [וכן בכל גר קטן וקטנה שיש להם דעת‬ ‫מסכים לעשות כן לבתו רבקה‪ ,‬או עכ"פ כיון שרבקה‬ ‫שלמה] האם חזרה להיות לה דין קטנה‪ ,‬או דנימא מצד‬ ‫יתומה היתה יכולה בלא"ה למאן ולצאת אח"כ‪ .‬ובעץ‬ ‫סברת שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדו' קלה‬ ‫יוסף בפי' לעין יעקב כ' דכוונת התוס' לקטנה בשנים וגם‬ ‫ישאר לה דין קטנה‪.‬‬ ‫בגוף‪ .‬ויל"פ דבריו דרבקה הגם שהיתה קטנה בגיל‪ ,‬מ"מ‬ ‫וע"ע בס' תפארת יהונתן לעיל כ"א ד' דאת לרבות‬ ‫‪ 31‬בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב סי' רצ"ד כ' ששמע אומרים דרך צחות‬ ‫התאום שנולדה עם יצחק‪ ,‬וא"כ אותה בת היתה תאומה‬ ‫בשם הגאון המפורסם הר"ר יונתן אייבשיץ זצ"ל דלמה העמידו התוס'‬ ‫של יצחק‪ ,‬ולפ"ז בלידת שרה טמאה שבועיים כנקיבה‬ ‫הקו' דוקא על זה ששמה בכל‪ ,‬דאל"כ הי' אפש"ל דאברהם בעצמה‬ ‫נשאה וזה קטורה אשת אברהם אבל אחרי שבכל שמה הרי איננה‬ ‫עי"ש באריכות‪ ,‬וכ"כ הג"ר אליהו פוסק בפתיחת ספרו‬ ‫קטורה‪.‬‬ ‫‪ 32‬ר' מנחם מנלי מלבוב לימים דיין שם‪ ,‬כתב בספרו שאמר כן כשהי'‬ ‫ילד בן שבע‪ ,‬וכתי' זה יש בכמה ספרי הדרוש עי' קהלת משה להג"ר‬ ‫‪ 35‬במאמר נפלא" בכל – בתו של אברהם אבינו" קובץ נזר התורה כה‪.‬‬ ‫משה מטשודנוב בשם רבו הג"ר משה הכהן מגיד משרים מעקובא‪,‬‬ ‫עמ' של‪ ,‬ומשם לקחתי כמה מראי מקומות בענין זה‪ .‬ועי"ש שדן מה‬ ‫ובעל שבט מוסר בספרו ידו בכל‪ ,‬ובספר אמרי בנימין פ' חיי שרה‬ ‫עלתה בגורלה של בכל בסוף‪ ,‬והביא בספר מדרש סגולת ישראל [לר'‬ ‫להג"ר בנימין מגיד בברדיטשוב‪.‬‬ ‫ישראל הכהן מחכמי תימן עמ' ‪ ]145‬דבסוף השיאה לשם בן נח וילדה‬ ‫‪ 33‬המ"מ דלהלן ראיתי בעלי הדף שבגליון עלים לתרופה‪.‬‬ ‫אבנר בן נר‪ ,‬אולם מציין דשם בן נח סבל מכמה אגדות מוזרות שנאמרו‬ ‫‪ 34‬השואל הביא מדרש עה"פ הנה נא עצרני ה' מלדת אין עצירה בלא‬ ‫עליו [עי' מאמר הרב יצחק ישעי' ווייס בישורון כרך כא מדרש חז"ל או‬ ‫התחלה ובת היתה לו לאברהם ובכל שמה ונולדה קודם יצחק‪ ,‬והשיג‬ ‫מדרס עמי הארצות] וא"כ ל"ש לדעת עד כמה נכון שמועה זו‪.‬‬ ‫עליו הרשב"א דמדרש זה היפך הגמ' דשרה אילונית היתה‪ ,‬והג"ר יוסף‬ ‫ענגיל בגליוני הש"ס ב"ב טז‪ .‬כ' על דברי השואל "לא ידעתי מנא לי'"‪.‬‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫כי לא נצרכה מעיקרא אלא להעדפה לאמת כי יצחק בנו‬ ‫שו"ת מור ואהלות‪ ,‬וע"ע במשך חכמה לקמן כ"ד כט‬ ‫של אברהם הוא‪ ,‬וביצחק יקרא לו זרע"‪ ...‬עכ"ד‪.‬‬ ‫דמתחלה רץ לבן אל האיש שחשב שבא אליעזר לקחת‬ ‫אותו לחתן לבתו של אברהם‪ ,‬אבל כראות את הנזם וגו'‬ ‫הפחד מחזרת יצחק לעיר מולדתו‬ ‫הבין שבא בשביל רבקה לכן רק ויבוא אל האיש‪.‬‬ ‫השמר לך פן תשיב את בני שמה וגו' רק את בני‬ ‫ולענין זמן מותה של בכל אי הי' לפני מיתת שרה או עם‬ ‫לא תשב שמה‪[ .‬כ"ד ו' ח']‬ ‫מיתת שרה או אח"כ‪ ,‬עי' מש"כ לעיל עה"פ ויבוא אברהם‬ ‫וברש"י רק מיעוט הוא בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני‬ ‫לספוד לשרה ולבכתה‪.‬‬ ‫סופו לחזור‪.‬‬ ‫ובעיקר קושיית התוס' דלמה לא השיאה ליצחק‪ ,‬הק'‬ ‫מה שלא רצה שיצחק יחזור לשם‪ ,‬כ' הרמב"ן לעיל פסוק‬ ‫הג"ר אלי' ברוך פינקל זצ"ל בקונ' הנ"ל‪ ,‬הרי י"ל‬ ‫א' דלא רצה שיצא זרעו הכשר משרה אשתו לחו"ל‪.‬‬ ‫בפשיטות דלא התאימה ליצחק וכידוע דהרבה טירחא‬ ‫ובחזקוני [לקמן פסוק ח'] ורבינו בחיי ועוד פירשו ע"פ‬ ‫יש למצוא מה שמתאים והרבה פעמים עונים לשדכן‬ ‫מש"כ רש"י [לקמן כ"ו ב' והוא ע"פ המדרש ב"ר ס"ד ג']‬ ‫דיש רק חסרון אחד שלא מתאימים זל"ז [נישט צו‬ ‫שיצחק הי' עולה תמימה ונאסר עליו לצאת מא"י‪.‬‬ ‫געפאסט] [ובאמת בספר אוצר המכתבים לר' יוסף משאש מרבני‬ ‫והמלבי"ם בספרו ארץ חמדה כ' דחשש שאם יצחק יצא‬ ‫מרוקו ח"ב מכתב תרס"ד תי' בפשיטות דאולי לא רצתה אותה‬ ‫יצחק או היא לא רצתה בו וכנר' דראשונים לא ניח"ל בתי' זה]‬ ‫לחו"ל יתבטל בזה מנין ד' מאות שנה בארץ לא להם‪,‬‬ ‫ותי' דמוכח דאיש ואשה שעיקר כוונתם להקים בית‬ ‫כיון שהולך אל מולדתו‪.‬‬ ‫לעבודת ה' ולהשראת השכינה ויש להם מדות טובות‬ ‫אולם בכ"ז לא נתבאר למה החמיר עליו כ"כ בלשון‬ ‫כבר אין לך התאמה גדולה מזו ובת שנולדה מאברהם‬ ‫"השמר לך פן" דבעלמא הוי בגדר לאו‪ ,‬ועוד דמשמע‬ ‫בוודאי היתה לו מדות טובות ושאיפתה הי' רק להקים‬ ‫דעיקר קפידתו שלא יחזור למקום אשר יצא משם‬ ‫בית של תורה‪ .‬עוד עמד שם מה שמצינו רק אריכות‬ ‫אברהם בגדר חזרה למקומו‪ ,‬ואין עיקר הקפידא עצם‬ ‫שידוך יצחק ויעקב ולא שידוך אברהם ושרה‪ ,‬ותי'‬ ‫היציאה לחו"ל‪ ,‬עוד צ"ב מה הענין להדגיש עכשיו שבן‬ ‫דעיקר כוונת סיפורי התורה הוא הוראה לדורות וכאן‬ ‫בני יעקב יחזור לשם‪.‬‬ ‫הכוונה ששידוכים מתנהלים בעיקר ע"י ההורים‬ ‫דאליעזר ביקש שידוך ע"פ ההוראות של אברהם רק‬ ‫והנראה בעז"ה‪ ,‬דהרי בעיקר הא דלא רצה מבנות הכנעני‬ ‫שאח"כ בדקה יצחק ג"כ‪ ,‬וכן יעקב הלך לחפש אשה‬ ‫כ' בדרשות הר"ן [הדרוש החמישי] כיון שאנשי כנען היו‬ ‫ע"פ הכוונת אביו יצחק אבל ה שידוך של אברהם ושרה‬ ‫מוטבעים במדות רעות ולכן הי' עדיף לאבות להתרחק‬ ‫שנעשה על ידיהם הגם דלא הי' שייך בלא"ה מ"מ אי"ז‬ ‫מהם ולהדבק במי שיש להם מדות טובות גם אם הם‬ ‫הוראה לדורות‪.‬‬ ‫עובדי ע"ז‪ ,‬כי התכונות הרעות עושים רושם בנפש‬ ‫ובגוף ולכן הם עוברות אל הבנים משא"כ עבודה זרה‬ ‫ובעיקר המח' אי הי' לו לאברהם בת או לא‪ ,‬ובקו'‬ ‫עושה רושם רק בנפש‪ .‬ועוד דכבר כתב האור החיים הק'‬ ‫רמב"ן דאיזה ברכה הוא זה לאברהם‪ ,‬כתב בשו"ת כתב‬ ‫דבכנען אין אפי' ניצוץ אחד טוב לכן לא רצה להתדבק‬ ‫סופר יורה דעה סימן קטו ליישב דאלו ואלו דברי א"ח‬ ‫בהם‪ ,‬ורצה שילך לחרן שהוא מקום מולדתו דשם יש‬ ‫המה‪" ,‬דבאמת לא היה זה ברכה לאאע"ה שיהי' לו בת‬ ‫שרשים טובים ומדות טובות‪[ .‬ויש להוסיף בדרך צחות‬ ‫כמ"ש הרמב"ן‪ ,‬רק שהשי"ת נתן לו בת מפני שהיו‬ ‫שביקש שילך דוקא למולדת שלו שיהי' אותו מנטליות כמו‬ ‫אומרים מאבימלך נתעברה שרה שלא האמינו לנס כזה‪,‬‬ ‫שנאמר שעדיף שאנגלי ישא אנגלי ישראלי ישראלי דאז יש פחות‬ ‫וגם שרה תמה' ותצחק שרה בקרבה לאמור הבן מאה‬ ‫בעיות בשלום בית לפי שמבינים זא"ז]‬ ‫שנה יולד ואם שרה וכו' וכ' רמב"ן שהיא התמי' שהיו‬ ‫ולכן שאל אליעזר עד כמה שיש להם מדות טובות כבר‬ ‫שניהם זקנים‪ ,‬ועד זקנתם לא הצמיחו ולא עשו פרי‪,‬‬ ‫יכול יצחק לגור שם בדיעבד‪ .‬לזה ענה לו אברהם‪ ,‬השמר‬ ‫ועתה עשו פרי‪ ...‬וכדי להוציא מלב ב"א שלא האמינו כי‬ ‫והזהר בזה‪ ,‬דאברהם כבר הכיר הבעלי חסד המזוייפים‪,‬‬ ‫מאברהם ילדה שרה‪ ,‬כי שניהם זקנים התעברה אח"כ‬ ‫שבחוץ הם נראים בעלי חסד‪ ,‬אבל בעצם מחפשים טובת‬ ‫וילדה בת כדי שיאמינו למפרע כי יצחק מאברהם הוא‪,‬‬ ‫עצמם כמו שביארנו לעיל בענין עפרון וכמו שיתב'‬ ‫ואח"כ מתה הבת‪ ,‬וכל דברי החכמים אמת‪ ,‬וה' בירך את‬ ‫להלן בענין לבן‪ ,‬וזה סכנה גדולה בשביל יצחק שהוא‬ ‫אברהם בכל שהיה לו בן ע"י בת שהיה לו נתברר שיש‬ ‫קדוש מרחם‪ ,‬ולא נתרגל עם רשעים כאלה‪ ,‬רק צריך‬ ‫לו בן‪ ,‬וקראו אותה בכל בגימטריא בן שעל ידה נתאמת‬ ‫לחפש צדקת משם שהצליחה להלחם עם רשעים כאלה‪,‬‬ ‫שיש לו בן‪ ,‬ומ"ד שלא היה לו בת‪ ,‬היינו בת של קיימא‪,‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫תוכן פסוקים אלה הוא‪ ,‬שאברהם הי' זקן והי' לו בן ולכן‬ ‫ולכן תהי' עזר ליצחק להבחין בין אמת לשקר‪ ,‬וכן הי'‬ ‫דאג להשיאו אשה‪ ,‬ורצה דוקא לקחת אשה ממשפחתו‬ ‫באמת שרבקה הצילה כלל ישראל בזה‪ ,‬דהצליחה‬ ‫ולא מבנות כנען ולכן שלח אליעזר לארצו ומשפחתו‪,‬‬ ‫להבחין ברשעת עשיו‪ ,‬כיון שנתרגלה לראות חסד‬ ‫וכיון שדאג דאולי לא יקיים השליחות כדבעי הוצרך‬ ‫מזוייף‪ ,‬ובענין זה חינכה את יעקב ולכן נחתם בו מדת‬ ‫להשביעו אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו'‪.‬‬ ‫האמת‪ ,‬ולכן הי' יכול לגור אצל לבן להרבה שנים ולא‬ ‫ללמוד ממעשיו הרעים‪ [ .‬וראה לקמן מה שמדוייק ד' רש"י‬ ‫וצ"ב למה דאג אברהם כ"כ‪ ,‬הרי אם יחזור עם אשה‬ ‫לקמן לפ"ז] ולפ"ז א"ש הדגשת א"א שלא יחזור למקום‬ ‫שלא מתאימה ליצחק מה מחייבו לקחתה‪[ ,‬העירני לזה‬ ‫אשר יצא משם דכיון דיצא משם יש שם מדות טובות‪,‬‬ ‫ידידי הג"ר דוד יחזקאל קרויס שליט"א] ובהכרח צ"ל דכיון‬ ‫ומ" מ הם משתמשים עם זה באופן מזוייף ולכן לגור שם‬ ‫דמבואר בתוס' כתובות ז‪[ :‬ד"ה שנאמר] דאליעזר הי'‬ ‫‪36‬‬ ‫הוא סכנה גדולה ומ"מ יש לקחת אשה משם וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫שליח לקידושין‪ ,‬נמצא דהוא זה שיקדשנה ליצחק‪,‬‬ ‫וא"כ כבר לא יהי' שייך לחזור בו‪ ,‬ולכן הוצרך להשביעו‬ ‫רק יעקב יכול לחזור לשם‬ ‫ולהזהירו שלא יקח רק ממשפחתו‪ ,‬והו צרך לעשות תנאי‬ ‫‪39‬‬ ‫רק את בני לא תשב שמה [שם]‬ ‫כפול שאם לא יקיים התנאי יתבטל השליחות‪.‬‬ ‫וברש"י רק מיעוט הוא בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני‬ ‫עבד אינו נעשה שליח‬ ‫סופו לחזור‪.‬‬ ‫אלא דהא גופא קשיא‪ ,‬ל"ל לאברהם לעשותו שליח‬ ‫לקידושין‪ ,‬הו"ל למנותו לשליח לברר אשה ליצחק‪,‬‬ ‫צ"ב מה איכפ"ל עכשיו בזה שיעקב בן בנו יחזור לשם‪.‬‬ ‫וישכנע את משפחתה שיסכימו לקחתה לא"י כדי‬ ‫ובחי' חת"ס [עמ' פ"ח ד"ה רק] פי' דבא להזהירו בזה שלא‬ ‫להתראות עם אברהם ויצחק‪ ,‬ואז יבדקו בעצמם אם‬ ‫יחשוב שיוכל לרמותו לקחת מי שירצה ויגיד שהיא‬ ‫‪40‬‬ ‫ראוי' להם‪ ,‬ול"ל למסור כל כח הקידושין לאליעזר?‬ ‫ממשפחתו‪ ,‬כיון דבלא"ה נאסר היציאה ליצחק‪ ,‬ולא‬ ‫ומה גם ע"י שעושה אותו שליח יש באמת חסרון דהרי‬ ‫יתודע לו מעולם‪ ,‬לזה אמר לו דהוי מילתא דעבידא‬ ‫לאגלויי ע"י שבן בנו יחזור לשם‪37 .‬‬ ‫עבד אינו נעשה שליח לקידושין כמבואר ברמב"ם פ"ג‬ ‫מאישות הי"ז כיון דאינו בתורת‪ 41 ,‬ולדעת בעלי התוס'‬ ‫ולדברינו לעיל שעיקר הדגשתו הי' בשביל חשש חסד‬ ‫כאן הצטרך לשחררו כדי לעשותו שליח‪ ,‬ולדעת מהרי"ל‬ ‫מזוייף‪ ,‬א"ש דזה חלק מהסברו לאליעזר דרק יעקב יהי'‬ ‫דיסקין שחררו על תנאי ‪ 42‬שיסכימו‪ ,‬ולמה הי' צריך כל‬ ‫מסוגל לחזור לשם ע"י חינוכה של רבקה‪.‬‬ ‫זה?‬ ‫השליחות המיוחדת של אליעזר והשפעתו לדורות‬ ‫עוד קשה‪ ,‬למה דנתבאר במלבי"ם וספורנו סוף הפרשה‬ ‫ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' ואשביעך‬ ‫דאברהם לא שחררו‪ ,‬דלא כבעלי תוס' הנ"ל‪ ,‬דכתבו‬ ‫וגו' וכל הפרשה [פכ"ד]‬ ‫דע"י שנתן שטר מתנה ליצחק נעשה עבד ליצחק ורבקה‬ ‫‪ 38‬וכן מבואר מכתובות נז‪ :‬דילפי' ממש"כ ימים או עשור דנותנין‬ ‫‪ 36‬וא"ש מה שק' דגם אצל לבן ובתואל מצינו קילקול במדות שהרי‬ ‫לבתולה אחר קידושין י"ב חודש‪ ,‬ובחזקוני כ' דילפי' ממה שלקח עשרה‬ ‫בתואל נתן סם המות באוכל של אליעזר ולבן רץ לפי שחמד עיניו‬ ‫גמלים כדי שיה' עשרה מנהיגי הגמלים שיצטרפו אח"כ למנין בברכת‬ ‫בממון וכן כל מה שרימה לבן את יעקב וכי שייך כ"ז בבעל מדות‬ ‫חתנים וכן מלא וגדוש בכל מפרשי התורה שנקטו בפשיטות שהי'‬ ‫טובות‪ ,‬ובהכרח דביסודם היו בעלי מדות טובות רק שנתקלקלו אבל‬ ‫מעשה קידושין‪ – .‬משחת שמן סי' ל"ה‪.‬‬ ‫רבקה נשארה במה שהי' מושרש בה מצד תכונת נפשה‪ .‬ובקה"י יבמות‬ ‫‪ 39‬ובאזנים לתורה כ' שלא רצה לצער אשה סתם בזה שתבוא לכאן ולא‬ ‫סי' מ"ט שכ' תשובה שלימה בענין מדות בשידוכים וחידש שוודאי בבן‬ ‫יסכים לכן הזהירו כבר עכשיו להביא האשה המתאימה‪.‬‬ ‫ישראל שעשה תשובה ועבד על עצמו ממילא גם הבנים יתנהגו כן‪,‬‬ ‫‪ 40‬ובפשוטו התשובה היא‪ ,‬דוודאי אף אחד לא יסכים למסור בתו‬ ‫ובקונ' השידוכים של הגרא"ב פינקל ששמע מפי הגה"צ ר' יחזקאל‬ ‫למרחוק רק על הצד‪ ,‬ובוודאי יסכימו רק אם יקדשנה מיד‪ ,‬אולם‬ ‫לעוונשטיין זצ"ל דהא דהנושא אשה צריך לבדוק באחי' היינו במדות‬ ‫בחזקוני עה"פ "תשב הנערה" כ"ד נ"ה מבואר‪ ,‬דכשהסכימו‪ ,‬לא ידעו‬ ‫טובות‪ ,‬אבל אם אחי' רק משובש בהשקפות ודעות לא איכפ"ל וחזו"א‬ ‫כלל שהוא שליח לקידושין‪ ,‬ורק אחרי שידעו שנתקדשה‪ ,‬רצו שתשאר‬ ‫אמר דבשעת הדחק עדיף לקחת אשה עם השקפות מקולקלות כ"ז‬ ‫להכין עצמה לנישואין‪.‬‬ ‫שהיא וותרנית מאשר להשתדך במי שאינה וותרנית‪ .‬וכ"ז מצד שתורשת‬ ‫‪ 41‬ובמשחת שמן שם תי' לשי' ר"י מיגש הובא בראשונים גיטין כג‪ :‬דרק‬ ‫המדות עובר לדורות‪ ,‬עוד טעם לחפש בעלת מדות כ' שם בשם מאירי‬ ‫בשליח לקבלה בעינן "בתורת" ולהסברת הגר"ש רוזובסקי דאיירי גם‬ ‫שבת יא‪ .‬כי העדר מדות טובות הוא שורש לבעיות בשלום בית‪ ,‬ודרך‬ ‫בקידושין וא"כ אליעזר דהי' שליח להולכה מהני‪ ,‬אולם באבנ"מ ל"ה‬ ‫אחד לבדוק את החתן אם יש לו מדות טובות שמע בשם הגרא"מ שך‬ ‫ס"ט ובמקנה קו"א ל"ה נקטו דדבריו רק בגיטין‪.‬‬ ‫זצ"ל הוא אם מודה על האמת כשמדברים אתו ד"ת‪.‬‬ ‫‪ 42‬דאל"כ המשחרר עבדו עובר בעשה‪ .‬ובמלוא העומר ובהר צבי תי'‬ ‫‪ 37‬פי' זה הביא במשנה שכיר להגאון מפישטיאן פ' תולדות מאא"ז‬ ‫דע"י ששימש אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור ולא הי' עוד עבד‬ ‫הגה"ק ר' מנחם כ"ץ אבדק"ק צעהלים תלמיד החת"ס בשם החת"ס‪,‬‬ ‫בשעת השליחות‪ ,‬וזה ק' דכעת הי' עדיין עבד – משחת שמן שם‪.‬‬ ‫ומשם נדפס בסופרי המלך פניני החת"ס עמ' ע"ג‪.‬‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫‪46‬‬ ‫בקידושין "אולי לא תאבה האשה" להסכים לקידושין‪,‬‬ ‫‪ ,43‬א"כ קשה באמת הרי אין עבד נעשה שליח‬ ‫‪47‬‬ ‫א"כ איך מהני שליחות אברהם?‬ ‫לקידושין? עוד קשה דאם נשאר עבד לכאורה הרי הוא‬ ‫ארור‪ ,‬ואיך יתכן שיצא מכלל ארור לברוך‪ ,‬בשעה‬ ‫וגם אם יש איזה מהלך בזה‪ ,‬אבל לא נזכר בקרא שליחות‬ ‫שעדיין נשאר עבד?‬ ‫יצחק‪ ,‬ומשמע דהעיקר מתייחס לאברהם‪ ,‬דזה הי'‬ ‫תפקידו לחפש שידוך ליצחק‪ ,‬וא"כ אחרי שזכה לכ"כ‬ ‫עוד צ"ע דחזינן שאליעזר הי' צריך הרבה השתדלות‬ ‫הרבה ניסים‪ ,‬הי' טבעי שמיד יחזור למשלחו ולהגיד לו‬ ‫ותפלות ואח"כ כל מיני חכמות שיסכימו לשלחה‪ ,‬והרי‬ ‫שהצליח בשליחותו‪ ,‬אבל לא מצינו דבר זה בתורה כלל‪,‬‬ ‫הי' מלאכים אתו לעוזרו כמבואר ברש"י דהי' מלאך‬ ‫רק שבאמצע חזרתו לאברהם‪ ,‬פגש את יצחק שהי'‬ ‫שלקח הצלחת ממנו לבתואל‪ ,‬וא"כ למה לא יעשה‬ ‫במקרה בשדה מצד איזה סבה כדגילו חז"ל למה‪ ,‬אבל‬ ‫המלאך הכל לבד‪ ,‬ומיד יקח את רבקה‪ ,‬או שיזמן הקב"ה‬ ‫למעשה הי' שם רק במקרה‪ ,‬וראה והנה גמלים באים‬ ‫שרבקה יגיע לביקור בא"י ואז יקחו את רבקה ולמה הי'‬ ‫ושאל רבקה מי זה‪ ,‬ואמר לו העבד שהוא אדוני ויספר‬ ‫צריך להזדמן שיצא אליעזר לחו"ל ושמה לנסות לפייס‬ ‫העבד ליצחק כל מה שקרה כאילו יצחק הוא המשלח‪,‬‬ ‫לבן ובתואל שיסכימו‪44 .‬‬ ‫ואח"כ כ' שיצחק לקחה והביאה האהלה שרה אמו‪ ,‬ולא‬ ‫הוזכר שמו של אברהם כלל בכל העסק‪ ,‬ובוודאי ידע‬ ‫וכן יל"ע‪ ,‬הרי בפשטות עיקר מה שהוצרך לשליח הוא‬ ‫מזה‪ ,‬אבל למה יצא בצורה כזו שיפגוש יצחק עוד לפני‬ ‫כיון שאברהם הי' כבר זקן ולא הי' יכול ללכת לשם‪,‬‬ ‫שחוזר לאברהם‪ ,‬להגיד לו שהצליח בשליחותו‪ ,‬ואברהם‬ ‫ויצחק לא הי' יכול לצאת לחו"ל‪ ,‬לכן הוצרכו לאליעזר‪,‬‬ ‫ישמח ויסכים להשידוך‪ ,‬והאם הכל תלוי אך ורק‬ ‫וא"כ זהו רק עד כמה שיקח אשה משם‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫ביצחק? וא"כ למה לא עשה הוא שום השתדלות‬ ‫יסכימו‪ ,‬ל מה לו לפנות לימין או לשמאל שהוא מבנות‬ ‫להתחתן‪ ,‬ודוחק לומר כיון שעל אברהם מוטל להשיאו‬ ‫לוט וישמעאל‪ ,‬הרי הם כבר נמצאים בא"י‪ ,‬וזה כבר יכול‬ ‫אשה‪ ,‬ובוודאי מונח כאן דבר עמוק‪.‬‬ ‫יצחק לעשות לבד?‬ ‫עוד יש להבין מש"א חז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫לא נזכר יצחק בכל השליחות רק בסוף‬ ‫מתורתן של בנים למה באמת כ"כ יפה שיחתן וגם מהו‬ ‫עוד יל"ע‪ ,‬דהתחלת השליחות היה ע"י אברהם‪ ,‬ואין‬ ‫הלשון עבדי אבות בלשון רבים‪ ,‬הרי אין כאן רק עבד‬ ‫שום זכר ליצחק ולא הוזכר כלל שיצחק הסכים או‬ ‫אחד?‬ ‫שלחו‪ 45,‬ואי נימא דיצחק שלחו לאברהם‪ ,‬הרי אנו‬ ‫נכנסים לנדון אי שליח עושה שליח בקידושין כמו‬ ‫עבודה קשה להוציא נשמת רבקה מן הקליפות‬ ‫בגיטין‪ ,‬ובשלמא לראשונים דס"ל דבמוסר לשליח כסף‬ ‫והנראה בזה להקדים‪ ,‬דבאמת צריך להבין מש"כ‬ ‫קידושין יכול למנות שליח‪ ,‬דהוי דומיא דגט א"ש‪ ,‬אבל‬ ‫בספה"ק והבאנו זה לעיל משם משמואל תרע"א ותרע"ה‬ ‫לדעת הקדוש מראדיש [הובא במרדכי ר"פ האיש מקדש‬ ‫שלא הי' שייך כ"כ בקלות להוציא את רבקה מבית‬ ‫וברמ"א אה"ע סי' ל"ה ס"ו] דבקידושין אין שליח עושה‬ ‫בתואל‪ ,‬דהעסק כאן היה בנשמה קדושה וגבוהה‬ ‫שליח כלל‪ ,‬דשאני קידושין מגירושין דישנו בע"כ‪ ,‬אבל‬ ‫הנמצאת בעמקי הקליפות‪ ,‬עי' אור החיים הק' סו"פ‬ ‫וירא‪ ,‬והי' צריך כח גדול של קדושה כדי להוציאה משם‪,‬‬ ‫וגם לאבות הקדושים היה קשה מאוד להוציא הנשמות‬ ‫‪ 43‬ופירשו בזה לשון הפסוק "ותקם רבקה וגו' אחרי האיש" ואח"כ כתוב‬ ‫"ויקח העבד את רבקה" דע"י מסרה האב לשלוחי הבעל חלה הנישואין‪,‬‬ ‫הקדושות‪ ,‬ויעקב אבינו יוכיח שהוצרך להתעצם כ"כ‬ ‫וא"כ נקנה אליעזר גם לרבקה ע"י השטר מתנה‪ ,‬ולכ"כ עבד‪ ,‬הרי דנקטו‬ ‫הרבה שנים בעבודה מפרכת וקשה מאוד‪ ,‬כדי להוציא‬ ‫דאברהם לא שחררו‪.‬‬ ‫‪ 44‬והגרא"ב פינקל זצ"ל בקונ' השידוכים שלו הוסיף להקשות הרי‬ ‫נשמת ר חל ולאה כמבואר בתורה‪ ,‬ואם רצה אברהם‬ ‫ברש"י סו"פ וירא שהקב"ה בישרו שנולד רבקה בת זוגו של יצחק וא"כ‬ ‫כבר ידע מי זה בת זוגו והול"ל לאליעזר שילך ויקח את רבקה‪ ,‬והוכיח‬ ‫מזה דא"א בשידוכים לדלג על סוגיית הבירורים וגם אם יגיד לו מקובל‬ ‫‪ 46‬כך הוא לשון המרדכי‪ ,‬ממש כדברי אליעזר‪ ,‬וי"ל בדרך צחות דזה‬ ‫ובעל רוה"ק שזה השידוך המתאים לו אין לו למהר בזה עד שיברר‬ ‫גופא טענת אליעזר ד"אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" וממילא ל"ש‬ ‫היטב וע"ד אסור לקדש אשה עד שיראנה היינו הפנימיות שלה‪ ,‬ונתעורר‬ ‫שאהיה שליח‪ ,‬וא"כ צריך שיצחק בעצמו ילך‪ ,‬וע"ז השיב אברהם‬ ‫מזה ע"י מעשה שבחור שאל למקובל אחד האם לעשות שידוך מסויים‬ ‫שהקב"ה ישלח מלאכו‪ ,‬ועי"ז יצטרכו להסכים בע"כ‪ ,‬ובכה"ג שליח‬ ‫והמקובל עשה החשבונות של השם ואמר לו שזה הבאשערט שלו וא"צ‬ ‫עושה שליח וכדברי המשך חכמה בהערה הבאה‪.‬‬ ‫כלל להפגש עמה‪ ,‬ונחרד הגרא"ב מאד ושאל להגרח"ק זצ"ל שהשיב‬ ‫‪ 47‬וראה במשך חכמה עה"פ מה' יצא הדבר לא נוכל וגו' דנקט דבאמת‬ ‫שבוודאי א"א להסתמך על רוה"ק וכאן בלא"ה א"א לסמוך דהמקובלים‬ ‫עשאו יצחק שליח‪ ,‬ובאמת הי' צריך להיות חסרון דאין שליח עושה‬ ‫אין יודעים בזה כלום כיון דבשמות יש כמה גירסאות וא"א לידע‬ ‫שליח‪ ,‬אבל כיון דמה' יצא הדבר הרי הוא בע"כ כמו גט‪ ,‬ובגט אין‬ ‫הדברים כלל‪.‬‬ ‫חסרון דשליח עושה שליח‪ .‬וצ"ע האם סמך יצחק לכתחלה על מהלך‬ ‫‪ 45‬ועי' קידושין מה‪ :‬דבסתמא אין בן עושה אביו שליח דלא חציף כ"כ‬ ‫זה‪ ,‬הרי אם יהי' מדעת לא יהי' כאן שליחות‪ ,‬אולם לדברינו בהערה‬ ‫אא"כ ארצויי' ארצי' עי' אה"ע סי ל"ה ס"ו וכבר העיר בזה באילת‬ ‫הקודמת א"ש דכבר אמר אברהם שהקב"ה ישלח מלאך ויהי' בע"כ‪.‬‬ ‫השחר‪.‬‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫התבטל לגמרי לרבו‪ ,‬ואז באמת יצא מכלל ארור כמש"א‬ ‫להוציא נשמת רבקה מעמקי הקליפות בזמן מועט לא‬ ‫לבן בוא ברוך ה'‪.‬‬ ‫הי' שייך שיעשנו רק אליעזר עבדו‪ ,‬ע"י עבודתו‬ ‫המיוחדת שיתבאר להלן ששירת את הצדיק באמונה‬ ‫שוב כשמדבר אתם‪ ,‬הוצרך להקדים עבד אברהם אנכי‪,‬‬ ‫ובהשלמת עבודתו המיוחדת‪ ,‬בזה גופא הצליח להוציא‬ ‫להשריש בקרבו שהוא כ"כ מתבטל לאברהם‪ ,‬ואף שהוא‬ ‫נשמתה מעמקי הקליפות‪ ,‬ולזה הוצרך להמסר לו דוקא‬ ‫רואה באיזה משפחה יש לו עסק שהם מבינים רק שפה‬ ‫הכח לקידושין כדי שהוא יהי' זה שיוציאנה מן‬ ‫של גמלים חמורים‪ ,‬מ"מ עשה שליחותו בנאמנות‪ ,‬ובזה‬ ‫הקליפות‪ ,‬ולהביאה ליצחק‪.‬‬ ‫נכנס לכלל ברוך וכמש"א חז"ל "ע"י ששירת את הצדיק‬ ‫באמונה יצא מארור לברוך"‪.‬‬ ‫עבודתו המיוחדת של אליעזר‬ ‫וזה לימוד לכאו"א‪ ,‬שלא להתייאש ולא להתרפות כלל‬ ‫וכדי להבין גודל עבודתו של אליעזר ואיך הצליח‬ ‫בשום מצב וענין בין ברוחניות בין בגשמיות‪ ,‬וזה אנו‬ ‫בשליחותו‪ ,‬יש להקדים דברי מו"ר הגה"צ ר' צבי מאיר‬ ‫מקבלים מאליעזר עבד אברהם‪ ,‬וכח זה הוא בעיקר‬ ‫זילברברג שליט"א‪ ,‬אשר רגיל תמיד להלהיב הלבבות‬ ‫בשביל הדור לפני משיח שצריכים הרבה חיזוק שלא‬ ‫בגודל החיזוק שאפשר לקבל מאליעזר עבד אברהם ע"פ‬ ‫להתייאש בשום מצב‪ ,‬ולכן יפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫ספה"ק‪ .‬דהנה יש להקדים דכוחו של אברהם מתפשט‬ ‫לפני הקב"ה דזה עבודה חביבה עד מאוד שמועיל‬ ‫לנו בשתי אופנים‪ ,‬ונקרא בספה"ק "רזא דבן" ו"רזא‬ ‫לדורות וזה נרמז בסוכה לא‪ .‬בסבתא דצווחה קמי' דרב‬ ‫דעבד"‪ .‬רזא דבן הוא המדרגה הגבוה שהוא ע"י יצחק‬ ‫נחמן איתתא דהו"ל לאבוה שי"ח עבדי‪ ,‬צווחה קמייכו‬ ‫אבינו שהי' עולה תמימה וזה לדורות יותר גבוהים‬ ‫ולא אשגחיתו בה‪ ,‬היינו שרצונה לומר שאינה מתייאשת‪,‬‬ ‫ונשמות יותר חזקים‪ ,‬ו"רזא דעבד" הוא לדורות יותר‬ ‫ולזה רימזה לאליעזר עבד אברהם שנרמז בשי"ח‬ ‫חלשים‪ ,‬שמקבלים מכוחו של אברהם ע"י עבדו זקן‬ ‫כמבואר ברש"י עה"ת עכ"ד הגה"צ שליט"א‪ .‬ובזה יל"פ‬ ‫ביתו שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪.‬‬ ‫"עבדי אבות" בלשון רבים שכולנו ביחד בבחינת עבדי‬ ‫אבות כלפי עבודה זו‪.‬‬ ‫עיקר החיזוק שאנו מקבלים מאליעזר‪ ,‬הוא ענין‬ ‫ההתחזקות נגד הרפיון והיאוש‪ .‬דהנה עיקר ביאתו של‬ ‫אליעזר ידא אריכתא דאברהם‬ ‫אליעזר לביתו של אברהם הי' ע"י חיזוק‪ ,‬דהרי ידע‬ ‫דבעצם ארור הוא והי' יכול לחשוב אני בלא"ה ארור‪,‬‬ ‫ממילא בזה נבין היטב‪ ,‬איך הצליח אליעזר בשליחותו‪,‬‬ ‫ובלא"ה צריך להיות עבד‪[ ,‬יש להוסיף גם מה שהשווה אותו‬ ‫דכפי שכבר הקדמנו כדי להוציא נשמה כה קדושה‬ ‫אברהם לחמור בפ' העקידה] ואין לי לעשות כלום‪ ,‬אבל הוא‬ ‫השבוי בעמקי הקליפות הי' צריך כח מיוחד‪ ,‬והי' צריך‬ ‫התחזק ובא לביתו של אברהם כדי שיהי' לפחות העבד‬ ‫שכח זה יהי' גם ידא אריכתא מאברהם אבינו‪ ,‬ואליעזר‬ ‫הכי טוב שאפשר‪ ,‬ושישמש אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ע"י גודל עבודתו בביטול עצמי לאברהם‪ ,‬הרי נעשה בזה‬ ‫גופא ידא אריכתא מאברהם ונעשה בזה ברוך ורק אז הי'‬ ‫אח"כ אחרי רבות בשנים‪ ,‬כבר מעיד עליו הכתוב‪,‬‬ ‫בכוחו להוציא נשמת רבקה‪ .‬וא"ש דקרא דעבד אברהם‬ ‫שהגיע לדרגות עצומות שדולה ומשקה מתורת רבו‪ ,‬וגם‬ ‫אנכי הוא הפסוק האמצעי של כל הפרשה של אליעזר‬ ‫קלסתר פניו דומה לו‪ ,‬ואין לנו כלל השגה איזה עבודה‬ ‫שיש בו ס"ז פסוקים כיון שזה הנקודה העיקרי והפנימית‬ ‫עצומה הי' צריך‪ ,‬כדי שיוכל להגיע לדרגה כזו שאבריו‬ ‫בכל הפרשה‪.‬‬ ‫מזוככים כ"כ עד כדי שידמה צורתו לאברהם‪ .‬והנה‬ ‫בשעה שמחפש אברהם שידוך ליצחק הציע אליעזר את‬ ‫לבן ובתואל מאמינים בהשג"פ‬ ‫בתו‪ ,‬וזה פשוט שאם הציע את בתו היתה ראוי' לכך‪,‬‬ ‫ובזה א"ש שהוצרך להאריך כ"כ‪ ,‬ולספר ללבן ובתואל‬ ‫ונמצא שהשקיע בה הרבה עבודה כדי שתהי' ראוי'‬ ‫כל ענין ההשגחה הפרטית שהי' לו על הבאר‪ ,‬ותמוה וכי‬ ‫להיות מאמהות הקדושות‪ ,‬ואעפ"כ אומר לו אברהם‬ ‫הם יתפעלו מהשגחה פרטית‪ ,‬והרי עיקר מה שדיבר‬ ‫שאתה ארור‪ ,‬איזה ייאוש הי' יכול להאחז בו‪ ,‬אשר נראה‬ ‫אליהם היה בענין כסף וזהב וחמורים וגמלים‪ ,‬וגם איך‬ ‫שכל יגיעתו במשך ימי חייו הוא לריק‪ .‬ומ"מ התבטל‬ ‫הצליח להוציא מהם כזה מילים גבוהות "מה' יצא הדבר‬ ‫לגמרי לרצונו של צדיק‪ ,‬והלך לארם נהריים לחפש‬ ‫לא נוכל לדבר אליך רע או טוב" ‪ 48‬ממתי הם מאמינים‬ ‫שידוך ליצחק ‪ ,‬ואחרי שדיבר עם רבקה בא לקראתו לבן‬ ‫עם כוונות זדוניות אשר הוצרך משום זה לפרוח באויר‬ ‫כדי להנצל‪ ,‬ו הי' יכול לחשוב אני לא ראוי‪ ,‬אבל משפחה‬ ‫‪ 48‬אבל הראשונים מפרשים דהאמינו בהקב"ה רק טעו שע"ז הם‬ ‫אמצעים‪ ,‬וי"א שידעו ע"י התרפים אולם פשטות משמע שנתפעלו‬ ‫כזו הם כן ראויים להיות מחותנים לאברהם? ומ"מ‬ ‫באמת מעצם דברי אליעזר‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫לאדון בעצמו יכול להיות שליח דיד עבד כיד רבו‪ ,‬ובזה‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬ולמה הם כ"כ מתפעלים מזה? אלא‬ ‫יישב כל הקושיות‪ ,‬דאליעזר הי' כשר בתורת עבד‬ ‫כיון שדיבורים אלו יצאו מאליעזר במצב כזה והקדים‬ ‫אברהם דוקא‪ ,‬ולכן יצחק לא הי' יכול לשולחו‪ ,‬ואין כאן‬ ‫בדבריו עבד אברהם אנכי‪ ,‬הרי הי' כ"כ בטל לאברהם‪,‬‬ ‫חסרון דשליח עושה שליח‪ ,‬דאיננו בגדר שליח רגיל‪,‬‬ ‫ממילא הו"ל כאילו הדברים יוצאים מאברהם בעצמו‪,‬‬ ‫ועיקר חידוש זה כבר גרס כן התורי"ד בגיטין כג‪ .‬ויש‬ ‫בתוספת עוצם התגברותו על נגיעתו‪ ,‬וזה גרם להתגברות‬ ‫שם משמעות ברש"י כן‪ ,‬אולם דחאו מהא דמבואר‬ ‫על הקליפות שממילא הם הסכימו לאמר מה' יצא הדבר‪,‬‬ ‫בגיטין ע"ח‪ :‬בגמ' דעבד אשה מקבלת גיטה רק מדין‬ ‫ואז הי' יכול להוציא נשמת רבקה משם‪.‬‬ ‫חצר‪ ,‬וכן במהרי"ט אלגזי פ"ד מבכורות אות נ' רצה‬ ‫לחדש‪ ,‬דכל עבד ואפילו פועל אין בזה חסרון דגוי ועבד‬ ‫ובזה א" ש יפה שיחתן של עבדי אבות וכפי ששמעתי‬ ‫לענין שליחות‪ ,‬וסמך לזה מב"מ צו‪ .‬לענין בעליו עמו‬ ‫מדודי הגה"צ ר' בנציון סניידערס שליט"א אבדק"ק באזל‬ ‫וממנחות צ"ג‪ :‬לענין סמיכה ובב"מ י‪ .‬לענין מגבי'‬ ‫דאם ע" י דיבורו הצליח לשכנע את לבן בהכרח דשיחתו‬ ‫מציאה לחבירו‪ ,‬וכן חידש המחנה אפרים [הלכות שלוחין‬ ‫הי' יפה מאד‪ ,‬ולדברינו א"ש דבאמת הי' מונח בכח‬ ‫י"א] לענין פועל שבונה מעקה דאפשר לבעל הבית‬ ‫דיבורו כח עצום וחוץ מזה אם נתבונן בכל השינויים‬ ‫לברך‪ ,‬אולם כבר כתב ע"ז במהרי"ט אלגזי דעינינו‬ ‫שעשה וכפי' שיבואר לקמן‪ ,‬הי' הכל גם בשום שכל‬ ‫רואות דאין כן דעת הפוסקים דלא חילקו בזה‪ ,‬וכן דחה‬ ‫ובחשבון מה בדיוק לומר ומה לא לומר‪.‬‬ ‫רבי עקיבא איגר [בהשגותיו על המחנ"א ובתשובותיו תניינא‬ ‫ובזה א"ש מה שהקשינו דלמה הי' צריך להיות שליח‬ ‫קל"ט] ובנתיבות המשפט [סי' קפ"ח סק"א]‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫לקידושין הרי הי' יכול להביאה בלי קידושין ואח"כ‬ ‫חתם סופר [או"ח סי' קע"ו] לענין גט דזה אינו אמת לפי‬ ‫יקדש אותה יצחק לבד‪ ,‬וגם הקשינו דלמה המשלח הוא‬ ‫הדין דסברא דיד עבד כיד רבו הוא רק לענין ממונות‬ ‫רק אברהם ולא יצחק‪ ,‬ועוד דגם באם הי' פונה לימין או‬ ‫ועבדות ומלאכות‪ ,‬וכ"כ בשיטה מקובצת [ב"מ דף צ"ו]‬ ‫לשמאל הי' צריך כח השליחות‪ ,‬ולפ"ז א"ש‪ ,‬דהרי עיקר‬ ‫בשם הראב"ד [ופלא שלא הביא דעת רבו ההפלאה] ושוב‬ ‫הוצאת נשמת רבקה נעשית ע"י אליעזר דוקא וע"י‬ ‫ל"ש תי' הנ"ל‪.‬‬ ‫שיתגבר על הנגיעה שלו ויעשה עי"ז ידא אריכתא של‬ ‫אולם לדברינו הנ"ל י"ל‪ ,‬דאליעזר שאני מכל עבד‬ ‫אברהם‪ ,‬ואין אחד בעולם שהי' יכול לעשות זה גם לא‬ ‫בעולם‪ ,‬מחמת גודל התבטלותו לאברהם אבינו עד כדי‬ ‫אברהם ויצחק בעצמם‪ ,‬וגם לא מלאך ושרף‪ ,‬אף שידעו‬ ‫שנעשה לברוך‪ ,‬דלא הי' יתכן זה אא"כ יעשה "חתיכת‬ ‫איפה נמצאת השידוך‪ ,‬אף שבוודאי גם התפללו ע"ז‬ ‫אברהם אבינו" [‪"-‬א שטיק אברהם אבינו" ‪ -‬נוסח‬ ‫מ"מ כיון שאין להם כל הנסיון הזה ל"ש שיוציאנה‪,‬‬ ‫ששמעתי מפי מו"ר הגרא"י ברזל זצ"ל ראה לקמן‪]-‬‬ ‫ואחרי שקיבל הסכמתם הי' צריך לקדשה דוקא שבזה‬ ‫ממילא הוי כאילו אברהם בעצמו מקדשה‪ ,‬ובזה לכו"ע‬ ‫מוציאה מן הקליפות ע"מ למוסרה ליצחק‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫נימא דיד עבד כרבו ממש‪ ,‬ואף שבוודאי אחר מתן תורה‬ ‫צריך למסור לו כל הכח‪ ,‬וגם אם יפנה על ימין או על‬ ‫אין לחלק בזה‪ ,‬אבל בגדרי ההלכה של לפני מ"ת הי'‬ ‫שמאל יהי' דוקא ע"י אליעזר‪ ,‬וא"ש דהשליחות דוקא‬ ‫שייך לחלק בזה‪ .‬וא"ש דשייך שיהי' ברוך גם בהיותו‬ ‫ע"י אברהם כיון דעיקר כוחו היה זה שביטל עצמו‬ ‫עבד‪ ,‬כיון דהתבטל לגמרי לאברהם ועלה בדרגת עבד‪,‬‬ ‫לגמרי לאברהם‪ ,‬והתגבר על נגיעתו וזה לא היה שייך‬ ‫כלל ע"י יצחק ‪49 .‬‬ ‫עד כדי להתבטל לאברהם וא"כ זה גופא סבה שיהי'‬ ‫בכלל ברוך‪.‬‬ ‫יד עבד כיד רבו לענין אליעזר‬ ‫והג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל הי' אומר דוודאי אם הי'‬ ‫ולפ"ז יתכן לומר‪ ,‬דגם למלבי"ם וספורנו שלא שחררו‬ ‫לוקח אליעזר את יצחק לבתו לא הי' עושה מבחן כזה‬ ‫אברהם לאליעזר‪ ,‬מ"מ הי' יכול להיות שליח לקידושין‪,‬‬ ‫לבתו‪ ,‬ורק כיון שהוא ידא אריכתא של אברהם ממילא‬ ‫וגם לא הי' חסרון דאין שלי ח עושה שליח‪ .‬בהקדם‬ ‫המבחן הוא בנוסח של א"א‪ ,‬וכן אף שבעלמא בוודאי‬ ‫חידושו של ההפלאה [בספרו המקנה בקו"א אה"ע סי' ל"ה ס"ו‬ ‫כבר שירת את אברהם באמונה‪ ,‬לא הי' זה סבה לצאת‬ ‫ובספרו פנים יפות כאן בקיצור] דס"ל להלכה חידוש גדול‪,‬‬ ‫מכלל ארור‪ ,‬דארור היא מציאות בעצם האדם ולא ניתן‬ ‫דכל עיקר פסול דעבד הוא רק בעבד של אחר‪ ,‬אבל‬ ‫לשנותו כלל‪ ,‬רק עד כמה שנעשה שטיק אברהם אבינו‬ ‫ממילא מציאותו כאברהם‪ ,‬ובזה מיושב דלכ' קשה דהרי‬ ‫‪ 49‬שו"ר בליקוטי יהודה בשם הבית ישראל דמה שהשביע לאליעזר‬ ‫מעתה יוכל להיות המחותן של אברהם נמצא שהפסיד‪,‬‬ ‫והתפלל עליו‪ ,‬כיון דאחרי העקידה שנתחדש זיווגו של יצחק התאמץ‬ ‫אבל התשובה הוא דעיקר התהפכותו היה רק כשהיה‬ ‫השטן מאד לקלקל‪ ,‬ולכן הי' צריך התאמצות יתירה להלחם אתו‪ ,‬ואולי‬ ‫נשלח אליעזר דוקא שהי' כנעני‪ ,‬להסתיר ענינו מהסט"א‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫בגדר ביטול לאברהם ולא דנים אותו בפנ"ע כלל‪ ,‬וזה‬ ‫בשער הגילגולים הקדמה ל"ח דלפעמים נצרך להסתיר מהסט"א‪.‬‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫מפורש בגמ' ב"ב נ"ח‪ .‬דאליעזר עבד אברהם מסתובב‬ ‫ביטול תמידי‪ ,‬ולא בגדר מחותן דאז הוא עומד בפני‬ ‫אצל מערת המכפילה וגם אחז"ל שנכנס חי לגן עדן‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ומעתה הרויח באמת יותר שנעשה כחלק‬ ‫ולענין מה דמבואר בפרקי דר"א דקיבל שכרו להיות עוג‬ ‫מאברהם בעצמו ולא רק בגדר מחותן‪.‬‬ ‫מלך הבשן‪ ,‬רגיל מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א להביא‬ ‫הקדמה אחת מתורת האריז"ל [עץ חיים מ"ט פ"ט ע"פ‬ ‫והנה כיון שעיקר שליחותו של אברהם הי' "ולקחת אשה‬ ‫הזוה"ק ח"ג רעו‪ ,‬הביאה בעל עמודיה שבעה והרקאנטי פ' יתרו]‬ ‫לבני ליצחק"‪ ,‬היינו שלא יוגמר השליחות עד שלא‬ ‫דהאדם מורכב מצד טוב ורע‪ ,‬ושניהם מתלבשים זה‬ ‫יביאנה ליצחק‪ ,‬ויצחק יסכים לקבלה וישאנה‪ .‬וכפי‬ ‫בזה‪ ,‬והם ממש כשתי צורות של בני אדם‪ ,‬ודומין זה לזה‬ ‫שכבר כתבנו לעיל‪ ,‬בביאור סמיכות הפרשיות קבורת‬ ‫ונכללים יחד‪ ,‬וחלק הטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא‬ ‫שרה וזיווגו של יצחק‪ ,‬דכמו שהתעסק אברהם בקבורת‬ ‫בגד‪ ,‬וכו' ובזה ביאר האריז"ל שמרדכי ואסתר ידעו‬ ‫שרה הי' צריך לדאוג שיהי' כאן מישהו שתמלא מקומה‬ ‫להשתמש בשם המפורש להפריד חלק הרע מן הטוב‪,‬‬ ‫של שרה‪ ,‬וזה הי' עיקר השליחות‪ ,‬לכן לא נגמר‬ ‫וכן עשו והפרידו חלק הרע מאסתר הנקרא בגד ושד‪,‬‬ ‫השליחות עד שהביאה ליצחק‪ ,‬והי' מספר הכל ליצחק‬ ‫והיתה נראה ממש כצורת אסתר‪ ,‬ועם אותו חלק הרע‬ ‫כדי שיצחק יראה בחוש שזה זיווגו‪ ,‬ואז יקח אותה‬ ‫התייחד אחשורש‪ ,‬וכן יוסף כאשר ראה אשת אדוניו‬ ‫ויביאנה לאהל שרה‪ ,‬ויראה דהנה שרה אמו והכל‬ ‫תפשתו בבגדו דהיינו חלק הרע‪ .‬ובזה יישב הסתירות‬ ‫ממשיך כמו אמו‪ ,‬ובזה סיים אליעזר תפקידו כשליח‪.‬‬ ‫בענין אליעזר‪ ,‬וז"ל "עוג נקרא עבד ברוך שהוא אליעזר‬ ‫וממילא א"ש דלא כתוב שחזר למשלחו‪ ,‬שעיקר הסיפור‬ ‫עבד אברהם שנכנס חי לג"ע שנעשה מהטוב‪ ,‬אך עוג זה‬ ‫הוא איך ששירת אותו צדיק באמונה והצליח בשליחותו‬ ‫הי' מהרע שבו והרגו משה וזה סוד ארז"ל עוג הוא‬ ‫עד הסוף‪.‬‬ ‫אליעזר" עכ"ל‪.‬‬ ‫שכרו של אליעזר‬ ‫ויתכן לומר דזמן הפירוד הי' כשנתהפך לברוך‪ ,‬וכלשון‬ ‫סיפר דו"ז הגאון רבי בצלאל זצ"ל‪ 50,‬שפעם אחת דרש‬ ‫אריז"ל דנקרא עבד ברוך וזה כשנסתלק ממנו חלק‬ ‫הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל לבני כולל הרבנים‬ ‫הארור‪ ,‬וכיון שחלק הארור גם נטל חלק בשליחות‬ ‫בגייטסהעד‪ ,‬ושאל אז דמה הי' השכר של אליעזר‬ ‫אברהם הי' ג"כ צריך לקבל שכר בעוה"ז‪ ,‬ולכן נעשה‬ ‫שקיבל עבור שהי' שדכן? ובאותה דרשה הי' נוכח גם‬ ‫עוג מלך הבשן‪ ,‬וחלק הטוב קיבל שכרו בזה גופא‬ ‫הג"ר בנימין זאב ווייס זצ"ל רב ואב"ד דק"ק עדת ישראל‬ ‫שנעשה ונתברר לטוב‪ ,‬ונתהפך עי"ז לברוך ולחלק‬ ‫ציריך שווייץ ‪ 51‬והגביה קולו ואמר "וואס הייסט‪ ,‬ער איז‬ ‫מאברהם אבינו ואין לך שכר גדול מזה‪ ,‬ונמצא דלענין‬ ‫דאך געווארען עוג מלך הבשן" [‪-‬הלא נעשה עוג מלך‬ ‫שאלת הרב דסלר איזה שכר קיבל אליעזר‪ ,‬צודק תירוצו‬ ‫הבשן‪ ]-‬אבל לא הי' ניחא הדבר בעיני רב דסלר זצ"ל‬ ‫של הגרב"ז ווייס זצ"ל וגם צודק מה שלא ניח"ל לרב‬ ‫לקרוא זאת שכר ‪ ,‬שהרי עוג רשע הוא‪.‬‬ ‫דסלר‪ ,‬דפשיט"ל כל העבודות העצומות של אליעזר‬ ‫שהביאו לדרגות עצומות‪ ,‬ובהכרח דשכרו הוא דרגות‬ ‫ואמר דו"ז שראה בפי' דעת זקנים מבעלי התוס' עה"פ‬ ‫ברוחניות‪.‬‬ ‫"אלי לא תלך האשה אחרי" [כ"ד ל"ט] שמביא מפרקי‬ ‫דרבי אליעזר פט"ו דאליעזר עבד אברהם הוא עוג מלך‬ ‫שו"ר בליקוטי יהודה בשם שפ"א דמה שלא הלך אברהם‬ ‫הבשן‪ ,‬דכשגמל חסד עם יצחק הוציאו לחירות עולם‪,‬‬ ‫בעצמו לפי שלשידוך צריך שדכן דוקא‪ ,‬ושכרו בתור‬ ‫ונתן לו הקב"ה שכרו בעוה"ז והעמידו מלך והוא עוג‬ ‫שדכן הי' שיצא מכלל ארור‪.‬‬ ‫מלך הבשן‪ .‬והקשה בדעת זקנים‪ ,‬הרי הי' רשע ומשה‬ ‫פרשת חיי שרה היא פרשת הגמלים‬ ‫הרגו ואליעזר הי' צדיק ועוד דחשיב לי' מתשעה שנכנסו‬ ‫לגן עדן בחיים ע"י ברכת יצחק‪ ,‬ותי' ד צ"ל דשני עוג‬ ‫ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וגו' ויברך‬ ‫מלך הבשן הי'‪ .‬ע"כ‪ .‬והעיר אחי הג"ר יעקב שליט"א‬ ‫הגמלים וגו' וגם גמליך אשקה וגו' גם לגמליך‬ ‫דבפרקי דר"א בפנים כתוב להדיא שרשע הי' וכתב לו‬ ‫אשאב וגו' ותשאב לכל גמליו וגו' כאשר כלו‬ ‫מרן הגרח"ק זצ"ל דכנראה הי' לו גירסא אחרת‪.‬‬ ‫הגמלים לשתות וגו' והנה עומד על הגמלים וגו'‬ ‫ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים וגו' ויפתח‬ ‫והנה לפי משנ"ת לעיל בגודל עבודתו של אליעזר‪,‬‬ ‫הגמלים וגו' ומספוא לגמלים וגו' וגמלים‬ ‫בוודאי לא ניתן לומר שנעשה עוג מלך הבשן‪ ,‬ומה גם‬ ‫וחמורים וגו' וגם לגמליך אשאב וגו' וגם גמליך‬ ‫אשקה וגו' וגם הגמלים השקתה וגו' ותקם רבקה‬ ‫‪ 50‬בצל הקודש ע' קנ"ו‪.‬‬ ‫ונערותי' ותרכבנה על הגמלים וגו' וישא עיניו‬ ‫‪ 51‬למד אז בכולל הרבנים‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫מהותו של גמל תערובות טוב ברע‬ ‫וירא והנה גמלים באים וגו' ותרא את יצחק ותפל‬ ‫מעל הגמל וגו' [כ"ד י'‪-‬ס"ד]‬ ‫ומקודם יש להגדיר המהות של גמל‪ ,‬דענינו הוא‬ ‫תערובות בין טוב לרע‪ ,‬דהנה היא מעלה גרה אף דאיננה‬ ‫י"ז פעמים בפרשה מוזכר הגמלים של אליעזר [ועוד פעם‬ ‫מפריס פרסה‪ ,‬והגם דגם שפן וארנבת מעלה גרה הן מ"מ‬ ‫אחד כשמדבר על גמלי אברהם בביתו] כמנין "טוב"‬ ‫מבואר בחולין נט‪ .‬דיש להם שיניים וא"כ בקל אפשר‬ ‫וסימ' וכל טוב אדוניו בידו‪" ,‬ובוודאי אי"ז במקרה ח"ו‪,‬‬ ‫להכיר שהיא טמאה גם כשהולך במדבר ומוצא בהמה‬ ‫כי אילו הי' במקרה לא הוזכר זה בתורה‪ ,‬כי מה נפק"מ‬ ‫שפרסותי' חתוכות‪ ,‬אבל גמל יש לה רק ניבי ובן גמל‬ ‫אם היו גמלים או סוסים או חמורים" ‪-‬לשון השם‬ ‫עדיין אין לה ניבי‪ ,‬ולכן ל"ש להכירו ע"פ סימנים‬ ‫משמואל תרע"א‪ -‬וכן עמד בזה בשנת תרע"ה‪ ,‬ובוודאי‬ ‫כשרגלי' חתוכות וצריך שיכיר עצם מהות גמל‪ ,‬ופריך‬ ‫הדבר צ"ב טובא‪ .‬בפרט מש"כ בסוף הפרשה דיצחק‬ ‫שם דאולי יש עוד מין שדומה לה‪ ,‬ומשני שליט בעולמו‬ ‫הרים את עיניו וירא והנה גמלים באים נר' דהי' בזה‬ ‫יודע שאין לך ברי' טמאה שמעלה גרה רק גמל‪ ,‬וברש"י‬ ‫משמעות עמוקה‪.‬‬ ‫ותוס' שם כ' דה"ה שפן וארנבת אולם ברמב"ם פ"א‬ ‫מאכ"א ה"ב העתיק הגמ' כפשוטו‪ ,‬כאילו רק הגמל הוא‬ ‫והנה בכלי יקר פי' ע"ד הפשט במה שבחן את רבקה‬ ‫כן והשיג עליו הראב"ד דזה שקר מפורסם‪ ,‬וביאר המ"מ‬ ‫בגמלים דוקא‪ ,‬דגמל כמו תיבת גמילות חסד וכמו‬ ‫דכוונתו למעלה גרה שלם היינו בלי שיניים‪ .‬עכ"פ‬ ‫שדרשו חז"ל גמל זה בבל שנא' את גמולך שגמלת לנו‪,‬‬ ‫מבואר דגמל מסמל תערובות רע בטוב‪.‬‬ ‫ואם תוסיף לומר גם גמליך אשקה זה סימן שהיא אוהבת‬ ‫גמ"ח כ"כ עד אשר היא אהבת גם מי שנקרא בשם מדה‬ ‫והנה בגמל גופא יש ב' ענינים‪:‬‬ ‫זו כי זה דבר טבעי וי"ל דכמו שדרשו חז"ל על החסידה‬ ‫שעושה חסידות עם חברותי' ה"נ גמלים טבעם לגמול‬ ‫א‪ :‬גמל דמרכבה דסט"א כמ"ש בזוהר תוספתא פקודי‬ ‫חסד זה בזה ע"כ תוסיף בהם אהבה‪ .‬אבל בוודאי עדיין‬ ‫רל"ו‪ ,‬ומבואר בפרקי דר"א פי"ג דכל חטא אדם הראשון‬ ‫צ"ב טובא עסק הגמלים בכל הפרשה גם בסוף‪.‬‬ ‫הי' ע"י שהס"מ רכב על גמל‪ ,‬עי' בסוף דברינו בשם‬ ‫ש"ך עה"ת כאן‪ ,‬וברעיא מהימנא פ' אמור ק‪ .‬דגמלים‬ ‫והנה יסוד הדברים כ' בשם משמואל שם‪ ,‬ועוד ספה"ק‬ ‫הוא סטרא דעשיו וגמלים הוא נחש כמין גמל ובקהלת‬ ‫בפ' השבוע וכפי שנביא לקמן‪ ,‬והרחיב בזה טובא הג"ר‬ ‫יעקב אות גמל דגמל היא נקבה דסט"א וזה"פ דסט"א‬ ‫ישראל דוד שלזינגר שליט"א ונביא חלק מדבריו עם‬ ‫רכב על הגמל‪[ ,‬והמתבונן בצורת גרונו של הגמל הינו כנחש‬ ‫הוספות‪.‬‬ ‫דק וארוך וראשו כדמות נחש ‪ ]52‬וכ' בשלה"ק [בפ' תולדות‬ ‫בהג"ה] דגמל הוא עשיו שאמר הלעיטני נא כמה דתנן‬ ‫מהותו של גמל‬ ‫[בסו"מ שבת] אין מלעיטין את הגמל [ב"ר ס"ג י"ב והובא‬ ‫ומקודם יש להגדיר המהות של גמל‪ ,‬דענינו הוא‬ ‫ברש"י שם]‪.‬‬ ‫תערובות בין טוב לרע‪ ,‬דהנה היא מעלה גרה אף דאיננה‬ ‫ב‪ :‬גמל משמעותו גומל כענין גמילות חסדים‪ ,‬ושם גמל‬ ‫מפריס פרסה‪ ,‬והגם דגם שפן וארנבת מעלה גרה הן מ"מ‬ ‫שורשו מאות גימל [ואות גימל יש לכתוב גמל ולא גימל‬ ‫מבואר בחולין נט‪ .‬דיש להם שיניים וא"כ בקל אפשר‬ ‫כן מבואר בגר"א פ' ויקרא ‪ -‬לע"ע ל"מ] ואות גימל‬ ‫להכיר שהיא טמאה גם כשהולך במדבר ומוצא בהמה‬ ‫מרמז על גמ"ח כמבואר בשבת קי"ד‪ .‬גימ"ל דל"ת גמול‬ ‫שפרסותי' חתוכות‪ ,‬אבל גמל יש לה רק ניבי ובן גמל‬ ‫דלים‪ ,‬גם צורתו של האות מבואר שם דפשוטה כרעי'‬ ‫עדיין אין לה ניבי‪ ,‬ולכן ל"ש להכירו ע"פ סימנים‬ ‫דגימל לגבי דלת שכן דרכן של גומלי חסדים לרוץ אחר‬ ‫כשרגלי' חתוכות וצריך שיכיר עצם מהות גמל‪ .‬ופריך‬ ‫דלים‪ ,‬וכן הגמל הוא גומל טוב כמ"ש לעיל בשם כלי‬ ‫שם דאולי יש עוד מין שדומה לה‪ ,‬ומשני שליט בעולמו‬ ‫יקר‪ ,‬ועוד תכונה טובה יש לו דגם אם רוצה להכות‬ ‫יודע שאין לך ברי' טמאה שמעלה גרה רק גמל‪ ,‬וברש"י‬ ‫בחבירו אינו כשאר בע"ח שבא עליו פתאום כמו יארוב‬ ‫[ד"ה שאין] ותוס' [ד"ה אין] כ' דה"ה שפן וארנבת אולם‬ ‫במסתר ארי' בסוכו ודוב אורב‪ ,‬אלא צועק תחלה ונותן‬ ‫ברמב"ם [פ"א ממאכלות אסורות ה"ב] העתיק הגמ' כפשוטו‪,‬‬ ‫אפשרות לברוח‪ ,‬וכמ"ש ר"י מיגש ב"ב צג‪ .‬ולפ"ז ביאר‬ ‫כאילו רק הגמל הוא כן‪ ,‬והשיג עליו הראב"ד דזה שקר‬ ‫הגר"ח קנייבסקי זצ"ל מה דשירת הגמל הוא הפסוק "ה'‬ ‫מפורסם‪ ,‬וביאר המגיד משנה דכוונתו למעלה גרה שלם‬ ‫היינו בלי שיניים‪ .‬עכ" פ מבואר דגמל מסמל תערובות‬ ‫רע בטוב‪.‬‬ ‫‪ 52‬גם צורת הגמל דומה קצת לצורת תיבת "גמל" וידוע דמציאות כל דבר‬ ‫שורשו משמו בלשון הקודש‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ובזה יובן למה כ' ותרכבנה על הגמלים דאיתא במדרש‬ ‫ממרום ישאג שאוג ישאג על נוהו" דגם הקב"ה הזהיר‬ ‫[ס' י"ד] דמה גמל זה יש בו סי' טומאה וסי' טהור כך‬ ‫את ישראל שיחריב ביהמ"ק‪.‬‬ ‫העמידה רבקה צדיק ורשע‪ ,‬ולר' לוי שכן דרך גמלים‬ ‫גדלים במזרח והינו בבל שמסמל התערובות וכנ"ל‪.‬‬ ‫עוד תכונה טובה אמרו חז"ל בב"ר פע"ו דהיא צנוע‬ ‫מתשמיש וכמ"ש רש"י פ' וישלח [ל"ב ט"ז] דלכ"כ גמלים‬ ‫וכ' בטיול בפרדס [בהגהותיו על אגרת בטיול שם] לבאר‬ ‫מניקות ובניהם היינו בנאיהם זכר נגד נקיבה‪ ,‬ולפי‬ ‫מש"כ וישא עיניו וירא והנה גמלים באים‪ ,‬דיצחק ראה‬ ‫שצנוע היא לא פרסמה הכתוב‪ ,‬ולכן משמש אחור נגד‬ ‫שהסט"א והס"מ ואשתו עושים כל מאמץ לבטל השידוך‬ ‫אחור [ב"ב צ"ג‪ ].‬כיון שבוש להביט גם בפני נקיבתו [עץ‬ ‫עם רבקה שהוא מקור הקדושה הישראלית ע"כ התפלל‬ ‫יוסף ב"ר כ' ה'] ואין נזקקין לפני בני אדם [כמובא בס'‬ ‫יצחק שלא יוכלו להזיק‪ ,‬ולזה נשא עיניו וירא והנה‬ ‫הפרחון לר"ש בן אברהם ערך גמל] ואם אדם רואה אותו בעת‬ ‫גמלים באים מסט"א וגירש אותם בתפלתו‪ ,‬או שראה‬ ‫זיווגו רודף אחריו להורגו‪[ .‬דרשות אבן שועיב שופטים דף‬ ‫שהנה גמלים באים ונשקעים ומתבטלים כלשון "בא"‬ ‫פ"ג] ולכ"כ השלה"ק [שם פ' תולדות] בשם המקובלים‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫דהבא על אשת איש מתגלגל בגמל‪ ,‬כדי שידע שהגמל‬ ‫טוב ממנו שצנוע בתשמיש‪ ,‬ולהכי אמר דוד אשירה לה'‬ ‫ובנועם אלימלך פ' וישב פי' הא דאמרי' בברכות נ"ו‪:‬‬ ‫כי גמל עלי דהי' משורר שנמחל לו אותו העון שהי' ח"ו‬ ‫הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצל ממנה‪ ,‬שנא'‬ ‫להיות מגולגל בגמל‪[ ,‬הובא זה גם באגרת הטיול לר"א אחי‬ ‫גם ה' העביר חטאתך לא תמות ‪ 53‬או שנא' ואנכי אעלך‬ ‫מהר"ל ערך גמל] וע"ז רמז עשיו הנה אנכי הולך למות‬ ‫גם עלה ‪ 54‬דגמילת חסד מלשון גמל משבר כח הגמל של‬ ‫ואהי' גמל ולכן הלעיטני נא כגמל‪.‬‬ ‫הסט"א‪ ,‬וזה מרמזין לו משמים שע"י גמ"ח שעשה ניצל‬ ‫ממיתה ע"י הסט"א‪ ,‬ולכן לקח אליעזר י' גמלים דכל‬ ‫עכ" פ מבואר דגמל מסמל תערובות טוב ברע‪ .‬וכ' בשם‬ ‫דבר מצוה נכלל בעשר ולקח כח גמ"ח של אדוניו והיינו‬ ‫משמואל דהנה איתא במדרש [ויקרא י"ג] דאת הגמל זו‬ ‫כל טוב אדוניו בידו‪ ,‬היינו כל המעשים טובים לשבר כח‬ ‫בבל‪ ,‬ופי' אביו האבני נזר שהיא קליפה מעורבת טוב‬ ‫‪55‬‬ ‫הקליפות ועד"ז פי' בתולדות יעקב יוסף [פרשת נח אות‬ ‫ברע ושורש שם בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ‪ ,‬ויש‬ ‫ג']‪ ,‬ובאוהב ישראל כאן הוסיף דגמל בגי' חכמה‬ ‫לה כח העירוב‪ ,‬ולכן מאכל נבוכדנצר הי' בשר בחלב‪.‬‬ ‫וכשהחכמה מצטרף לגמל נעשה מזה מיתה‪ ,‬וכשיצחק‬ ‫[זוה"ק ח"ב קכ"ה] והנה נשמה המשוקעת בידי החיצונים‬ ‫יצא לשדה חקל תפוחין לפנות ולבער את הרע ראה‬ ‫ל"ש שיהי' לחיצונים חיבור רק אם הם קליפת נוגה‬ ‫צירוף ג מל עם שכינה‪ ,‬ויצא לפנות הקליפות והדינים‬ ‫המעורב טוב ברע‪ ,‬וכן ארם נהרים שלשונם ארמי הוא‬ ‫שמזה בא מיתה וזה ראתה רבקה שיצחק מבער הדינים‪,‬‬ ‫קליפת נוגה תערובות טוב ברע‪ ,‬וע"כ הי' ק' מאד‬ ‫ולכן נפלה מן הגמל היינו מן צירוף גמל ונעשה חכמה‪.‬‬ ‫להוציא נשמות האמהות שהיו משוקעות שם‪ ,‬והי' צריך‬ ‫וע"ע זרע קודש ואמרי נעם שם‪.‬‬ ‫להרבה תחינות ובקשות‪.‬‬ ‫ולפ"ז א"ש הכל‪ ,‬דאליעזר הביא דוקא הגמלים‬ ‫ובזה א" ש שלקח דוקא גמלים ששרשם עירוב טוב ברע‪,‬‬ ‫המבוררים לקדושה מאברהם‪ ,‬ובאלו בחן את רבקה דזה‬ ‫אבל דוקא גמלי אדוניו היינו שנתהפך לקדושה וזה‬ ‫היתה תפקידה בחיים לברר הטוב מן הרע‪ - [ ,‬והמקום‬ ‫עשרה גמלים דקדושה נגד עשרה גמלים דסטרא אחרא‪,‬‬ ‫היחיד בתורה דיש ג' תיבות בר"ת גמל הוא בדיבורה של רבקה גם‬ ‫ולכן יצאו זמומין מפני הגזל שהוא ענין בירור שלא יכנס‬ ‫מקום ללון ‪ ]-‬וזה אמר לבן שפינה הבית ומקום לגמלים‬ ‫א' בגבול חבירו‪ ,‬וזה שסייעו להוציא נשמת רבקה‬ ‫וכ' באדר"נ פ"ח דרואים מזה צדקותן של גמלי אברהם‬ ‫המעורבת ברע ליצחק שהי' עולה תמימה בלי תערובות‬ ‫שלא נכנסו בבית ע"ז‪ 56 ,‬ולכן רכבה על הגמלים‪ ,‬ויצחק‬ ‫רע כלל‪ .‬עכ"ד השם משמואל‪.‬‬ ‫ראה הגמלים ועשה בזה בירור‪ ,‬וכשראתה את יצחק‬ ‫נפלה מעל הגמל לרמז על הבירור שתעשה בגמלים‬ ‫ובזה יובן מש"כ במשך חכמה ר"פ וישלח מה שאמר‬ ‫ושתסלק חלק הרע של הגמל‪.‬‬ ‫יעקב לעשיו ויהי לי שור וחמור ולא הזכיר גמל‪ ,‬דתחלת‬ ‫הבריאה הי' הטוב וברע בנפרד וע"י הנחש שהטיל‬ ‫זוהמא בחוה‪ ,‬נתערבב הטוב ברע‪ ,‬ועבודת האבות הי'‬ ‫‪ 53‬זה נאמר בדוד בחטא בת שבע וא"ש להנ"ל דניצל מגילגול גמל‪.‬‬ ‫הבירור‪ ,‬ישמעאל מאברהם עשיו מיצק ולזה אמר יעקב‬ ‫‪ 54‬כל הגלות דמצרים התחיל בגמלים שנא' וגמליהם נושאים נכאת וגו'‪.‬‬ ‫‪ 55‬וברבינו אפרים עה"ת פי' כל טוב אדוניו בידו הוא י' נסיונות והוסיף‬ ‫ויהי לי שור וחמור הטוב והרע הם נפרדים וגמל שמסמל‬ ‫חיד"א דבידו רומז ליו"ד‪.‬‬ ‫התערובות אין לי כלל‪.‬‬ ‫‪ 56‬ולכן החביא רחל את התרפים של לבן דוקא בכר הגמל דגמלי יעקב‬ ‫הם מבוררים מע"ז‪ ,‬ולכן הי' יעקב נושא את שניו וילדיו על גמלים‬ ‫דוקא‪[ .‬לקמן ל"א י"ז]‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫א‪ :‬מה שלא הציעה לשאוב לגמליו רק אחרי שכילה‬ ‫גם תחלת וסוף הפרשה שייכים לגמלים‪ ,‬דראה לעיל בע'‬ ‫לשתות‪ ,‬פי' אור החיים הק' דחששה שאם תאמר מיד גם‬ ‫ד' שהבאנו ד' מגלה עמוקות פרשת לך לך ובש"ך עה"ת‬ ‫לגמליך אשאב‪ ,‬יצמצם העבד את שתייתו כדי למהר‬ ‫כאן בביאור ענין הגמלים‪ ,‬דלכן לא כתוב לאהל שרה‬ ‫בשביל גמלים‪ ,‬או להקל טירחתה כיון שיש לפני' עוד‬ ‫אמו רק האהלה ותיכף שרה אמו‪ ,‬כי רבקה נשמתה של‬ ‫טירחה‪.‬‬ ‫שרה [שהיתה גילגול חוה] ולכן כשמתה שרה נתבשר‬ ‫אברהם הנה ילדה מילכה גם היא כמ"ש וזרח השמש‬ ‫ב‪ :‬הא דאמרה לשון אשאב בגמלים ולא לשון אשקה‪ ,‬כ'‬ ‫ובא השמש עד שלא שקעה וכו' וכשהנחש פתה חוה‪,‬‬ ‫בית הלוי דחסה על כבודו של העבד שלא יחשוב‬ ‫רכב על גמל ‪ ,‬וכשבא השטן לבשר לשרה על ענין עקידה‬ ‫ששופכת המים אל השוקת כיון שהוא שתה מהם ואינה‬ ‫רכב על גמל ומרוב פחד שבא לפתותה עוה"פ מתה‪,‬‬ ‫רוצה לשאת המים הזה לביתה‪ ,‬לזה אמרה שתשאב מים‬ ‫וכשנתבשר ברבקה שנולדה ובא וראה שמתה שרה ידע‬ ‫אחרים בשביל הגמלים‪.‬‬ ‫שנכנסה לרבקה וכמו שיצאה ע"י עבד רוכב על גמל כך‬ ‫ג‪ :‬מש"כ ותרץ עוד אל הבאר לשאוב כ' השל"ה והחת"ס‬ ‫צריך להחזירה ע"י עבד רוכב על גמל וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫כי אחר שהשקתה העבד לא ידעה מה לעשות‪ ,‬שאם תתן‬ ‫ולהנ"ל א"ש דכל ענין גמל מרמז על חטא עץ הדעת‬ ‫המים הנשארים מיד לגמלים הרי היא משווה כבוד‬ ‫שנתערב טוב ברע‪ ,‬ושרה תיקנה ענין זה ולכן בההספד‬ ‫אליעזר לגמלים‪ ,‬ואם תשפוך השאר לארץ יהי' זה העדר‬ ‫על שרה אמר אברהם גמלתהו טוב ולא רע היינו שלא‬ ‫כבוד דמראה דהמים שלו הוי כשופכין‪ ,‬לכן התחכמה‬ ‫נשאר חלק רע והי' רק טוב כמו וכל טוב אדוניו בידו‪,‬‬ ‫ורצה מהר ומכח הריצה עשתה כאילו נפל הכד מאליו‬ ‫וכן גמילה מרמז על שלימות החסד בזה שגומל עצמו‬ ‫ונשפכו המים ‪ 58‬ויכלה למלאותו מן הבאר מחדש‪[ .‬ועד"ז‬ ‫מכל פניי' מל' ויגדל הילד ויגמל‪ ,‬היינו שמפנה את עצמו‬ ‫ידוע על רעק" א ועוד שנשפך כוס האורח על השלחן והזיזו את‬ ‫השלחן קצת שגם כוס ישפך להראות כאילו השלחן רעוע]‬ ‫מן החסד לגמרי שאין לו שום תערובות רע ולא מחפש‬ ‫לשבחים וכמ"ש הספורנו במעלת רבקה וכדכ' לעיל‪.‬‬ ‫ובבית הלוי מבואר שרצה לבדוק אותה במדות וגם‬ ‫[שו"ר בס' מכון שבתך להגה"צ ר' אברהם צבי קלוגר שליט"א‬ ‫בשכל‪ ,‬ולכן ביקש מים לשתות‪ ,‬וכיון שאין שם צלוחית‬ ‫פרק שירה פ" ה דברים עמוקים ונפלאים בגדר הזיווג בין יצחק‬ ‫תצטרך לתת לו מן הכד עצמו‪ ,‬ובזה העמיד אותה לפני‬ ‫לרבקה בדמיון לגמלים‪ .‬שהי' מרחק מסוים ביניהם בין מצד הגיל‬ ‫שתי בחינות א‪ :‬שאם תסכים שישתה ישר מן הכד זה‬ ‫בין מצד הפחד שהי' לה מיצחק וכמ"ש גם בהעמק דבר [כ"ד‬ ‫יורה על טוב לבה‪ ,‬דלולא טוב לבה לא תסכים דאז לא‬ ‫ס"ב] בהא דסיבב הקב"ה הפגישה עם יצחק שלא ע"י אברהם‬ ‫תוכל להשתמש בשיירי המים לצורך ביתה שאדם זר‬ ‫אלא ע"י פחד גדול דנפלה מעל הגמל כדי שמאז כבר לא תדבר‬ ‫שתה מהם שאולי אדם חולני הוא‪ .‬ב‪ :‬רצה לראות מה‬ ‫כ"כ ליצחק כמו שאר האבות ולכן הי' שייך שלא תגיד ליצחק מה‬ ‫שיודעת על עשיו עי"ש‪ ,‬גם הסביר שם מה שדוקא בגמלים מצינו‬ ‫תעשה עם המים הנותרים‪ ,‬שאם תקח אותם לביתה מ'‬ ‫הדגשה על ההולדה כמ"ש גמלים מינקות "ובניהם" ובטעם‬ ‫שאין לה שכל ישר שהרי משתמשת במים ששתה מהם‬ ‫שתינוק נקרא גמול עלי אמו ולמה כשנגמר מלינוק נקרא שנגמל‪,‬‬ ‫זר ואם תשפוך המים תבייש אותו‪ ,‬ואכן מצאה פתרון‬ ‫וכמ"ש ביצחק ויגדל הילד ויגמל‪ ,‬ולמה דוקא ברבקה מצינו ענין‬ ‫נפלא וכדברינו לעיל‪.‬‬ ‫היניקה והמינקת‪ ,‬וכן מה שבל' ארמי נקרא גשר גמלא עי' מו"ק ו‪:‬‬ ‫ב" ב כא‪ .‬כיון דגמל מציאותו לגשר בין הקצוות בין יישוב ליישוב‬ ‫עוד י"ל במה שהשרישה רבקה כח לדורות דבחו"ל יקבלו‬ ‫ומדבר באמצע להגיע מזה לזה‪ ,‬וכן לגשר בין מציאותו של‬ ‫בסבר פנים יפות יהודי משולח שבא מא"י‪ ,‬וכן הוא אכן‬ ‫אברהם ומציאות לבן ומשפחתו שהם אנשי רשע כדי להביא את‬ ‫בהרבה בקומות בחו"ל שמופלגים מאד בחסד ובהכנסת‬ ‫רבקה משם הי' צריך דוגמת גשר‪].‬‬ ‫אורחים‪ ,‬בפרט ליהודי מא"י וזה יתכן מכח אמנו רבקה‪.‬‬ ‫החשבונות הנפלאות של רבקה‬ ‫ותאמר שתה אדני וגו' ותכל להשקותו וגו'‬ ‫מי שהוא מקולקל במדות ק' לו להשתנות וכעין דאמר הגרי"ס דיותר קל‬ ‫ותמהר ותער כדה אל השוקת וגו' [שם י"ח‪ -‬כ]‬ ‫לסיים ש"ס מלשבור מדה אחת‪ .‬וממה שהוצרך אליעזר להתפלל ולא‬ ‫סמך על ברכת אברהם הוכיח הגרא"ב פינקל בקונ' השידוכים דאין‬ ‫לסמוך רק על ברכות הצדיקים רק שיש לו להתפלל בעצמו לסייעתא‬ ‫הנה המתבונן בדברי המפרשים בעומק כונותיה‬ ‫דשמיא‪ ,‬וממה שבדק רק מדת החסד ולא שאר מדות תי' הגר"י‬ ‫וחשבונותי' של רבקה‪ ,‬בוודאי יצטרף להתפעלותו של‬ ‫לעוונשטיין זצ"ל דכיון דיש לה מדת החסד בשלימות בלי נגיעות היינו‬ ‫אליעזר‪ ,‬ונביא כמה דוגמאות‪57 :‬‬ ‫שאינה חושבת על עצמה כלל ממילא יש לה שאר המדות דיסוד מדות‬ ‫רעות הוא אהבת עצמו‪ ,‬וממה שלא סמך על מה שהמים עלו לקראתה‬ ‫מבואר דאף צדקת גדולה ובעלת מופת אי"ר להשתדך עמה כ"ז שאין‬ ‫לה מדות טובות כך שמע מהגרא"ם שך והגר"ח שמואלביץ זצ"ל‪.‬‬ ‫‪ 58‬צ"ע דבקרא כ' ותער כדה אל השוקת הרי מפורש שהשיריים הוריקה‬ ‫‪ 57‬כ' בס' לב אליהו דממה שבדק את רבקה רק במדת החסד ולא ביראת‬ ‫לשוקת וכ' בחזקוני דזה הי' ד"א שלא להוריק למעיין רק לשוקת‪.‬‬ ‫שמים היינו דכיון דיש לאדם מדות טובות יוכל לרכוש יר"ש בנקל‪ ,‬אבל‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫בלא"ה ולא משתמשים בה‪ ,‬וממילא אין אתה מכביד‬ ‫עכ"פ כל החשבונות האלו‪ ,‬יכול לעשות רק מי שכל כולו‬ ‫עלינו כלל‪.‬‬ ‫שקוע תמיד במחשבות להטיב לזולת ולכן גם במצב של‬ ‫בהלה יכול לחשב כל החשבונות מיד‪.‬‬ ‫וכך דרכם של בעלי חסדים אמתיים‪ ,‬שמשתדלים ליתן‬ ‫הרגשה טובה למקבל‪ .‬עד"ז מצינו בהא דקידושין לא‪:‬‬ ‫האם ניצלו את רבקה סתם‬ ‫לענין כיבוד אב‪ ,‬דיש מטחינו בריחיים ומביאו לעוה"ב‬ ‫שמסופר באדם א' נקרא לעבודת המלך‪ ,‬והציע לו בנו‬ ‫ובאמת כל הרואה ישתומם ממדת החסד של רבקה דהרי‬ ‫"אני אלך במקומך ואתה עבוד במקומי בריחיים" וצ"ע‬ ‫היתה אז בת שלש והיתה צריכה לשוב לביתה לפני‬ ‫הרי השכר לא קיבל עבור שהטחין אביו בריחיים רק ע"ז‬ ‫חשיכה‪ ,‬ומצד שני עומד העבד הגדול אליעזר ומצפה‬ ‫שהלך לעבוד בצבא במקומו‪ ,‬ואדרבה הי' לו להשאיר‬ ‫שתשקה אותו מכדה‪ ,‬שהיא כשלעצמה בקשה שיש בה‬ ‫את אביו בלי עבודה כלל‪.‬‬ ‫חוצפה‪ ,‬שהרי בכדי להשקותו צריכה לעמוד על קצות‬ ‫אצבעותי' ולטרוח טירחה רבה‪ ,‬בעוד שהוא יכול לעשות‬ ‫אלא אמר המשגיח הגה"צ ר' מאיר חדש זצ"ל דהבן‬ ‫כן בקלות‪ ,‬ובפרט שהוסיפה השקיית הגמלים ששיעור‬ ‫חשב אם אלך לצבא במקום אבא הרי לא ירגיש טוב‬ ‫שתייתם עצומה‪ ,‬ולא עוד אלא שעם אליעזר הי' עשרה‬ ‫בזה‪ ,‬אולי אפי' לא יצליח לישון בלילה‪ ,‬שהרי יחשוב כל‬ ‫עבדים דעל כל גמל רכב עבד וכמ"ש בחזקוני לעיל‬ ‫עת כי כל העבודה הקשה של הבן בצבא הוא בגללו‪ ,‬איך‬ ‫פסוק י' וא"כ הי' שם עוד עשרה עבדים גדולים‪ ,‬ולמה‬ ‫אצליח להרגיעו‪ ,‬איך איטיב עם אבא בצורה מושלמת‪,‬‬ ‫היתה צריכה רבקה שהיא ילדה בת שלש לטרוח כל‬ ‫כדאי שאתן לאבא תפקיד לעבוד בריחיים‪ ,‬אז לא ירגיש‬ ‫הטירחא הזאת‪ ,‬וכי יש מצות חסד בזה‪ ,‬והרי נראה‬ ‫רגשות אשמה‪ ,‬דבס"ה רק התחלפנו בתפקיד‪ ,‬וגם לו יש‬ ‫כאכזריות ושגעון‪ ,‬והיום מי שמסכים לזה היו קוראין‬ ‫עבודה‪ .‬נמצא שהבן נתן לאב לעבוד בריחיים רק בשביל‬ ‫"פרייאר" היינו שמנצלים אותו סתם‪.‬‬ ‫שרצה לתת לו הרגשה טובה‪ ,‬המצב הטבעי הי' מסביר‬ ‫המשגיח‪ ,‬שטבע ההורים להעניק לילדים שפע‪ ,‬אך‬ ‫והג"ר אייזיק שר זצ"ל [בספרו לקט שיחות מוסר] הוכיח‬ ‫כשהמצב הפוך כשהילדים נותנים להורים‪ ,‬קשה להם‬ ‫מזה מה שרבקה היתה כ"כ להוטה בחסד שלא הי'‬ ‫מאד לקבל‪ ,‬ולכן צריכים הילדים לתת באופן שההורים‬ ‫איכפ"ל כ"ז‪ ,‬וכבר אמר הגר"ש פינקוס זצ"ל דבאמת אין‬ ‫לא ירגישו שמקבלים‪.‬‬ ‫אנו לומדים מרבקה דברים כאלה‪ ,‬דרק רבקה שהצטרפה‬ ‫למדת החסד בעצם שזה מרכבה למדת החסד‪ ,‬ממילא‬ ‫והוכיח כן גם מפ' תולדות כשיעקב הביא הציד לאביו‬ ‫הי' בלי גבול‪ ,‬אבל אצלינו יש לנו תורה משה רבינו‬ ‫שאל לו "מה זה מהרת למצוא בני" [כ"ז כ'] ותשובתו ע"פ‬ ‫מלמד אותנו מתי לעשות חסד ומתי לא‪ ,‬ובאמת במצב‬ ‫המדרש [ס"ה י"ט] הי' אם הקב"ה עזר לך בשידוך שלך‬ ‫כזה לא היינו חייבים לעשותו‪.‬‬ ‫על הבאר כשמצא אליעזר את רבקה‪ ,‬למאכלך עאכו"כ‪,‬‬ ‫או אם המציא לך ה' איל כשהיית על המזבח כש"כ‬ ‫ובאמת צריך מאד להגדיר מתי נקרא חסד ומתי נקרא‬ ‫למאכלך‪ ,‬ולכ' למה הי' צריך לשכנע את יצחק‪ ,‬אלא‬ ‫ש"מנוצל"‪ ,‬דוודאי יש דברים שא"צ להסכים לזה‪ ,‬ולזה‬ ‫שיצחק לא הרגיש טוב בזה שמטריח את בנו‪ ,‬דלהורים‬ ‫צריך שיקול דעת של תורה‪ ,‬גם יש לדעת שאם האדם‬ ‫קשה לסבול שבנם טורח בשבילם כ"כ‪ ,‬לכן אמר יעקב‬ ‫מרגיש בעומק לבו שאינו רוצה לעשותו ומרגיש כפוי‬ ‫"אבא הסייעתא דשמיא שהי' לי בציד הי' בזכותך ה'‬ ‫שאינו יכול לסרב א"כ אי"ז חסד‪ ,‬וחסד הוא רק כשמטוב‬ ‫המציא לך מהר כ"מ שאתה זקוק"‪ .‬וזה גם ענין נושא‬ ‫לבו רוצה ואוהב לעשותו וכמו שנא' "אהבת חסד"‪ .‬אלא‬ ‫בעול לרדת להרגשת הזולת ולהבין מה בדיוק הם‬ ‫שי ש ליזהר שפעמים מסרב לעשות חסד בטענה שאינו‬ ‫צריכים ולספק להם‪.‬‬ ‫"פרייאר" בשעה שמצד זרעו של אברהם אבינו באמת‬ ‫מוטל עליו לעשות החסד‪.‬‬ ‫חסד לבן לעומת רבקה‬ ‫לתת הרגשה טובה למקבל החסד‬ ‫הנה הקדמנו בריש הפרשה דבפרשיות אלו אנו מוצאים‬ ‫ויאמר בת מי את וגו' מקום לנו ללין וגו' גם‬ ‫דנגד דמותה של צדיק יש תמיד דמות של רשע כדי‬ ‫מקום ללון שם [שם כ"ה]‬ ‫להבחין בין טוב לרע‪ .‬וכן כאן הרי נתבאר לעיל‪ ,‬מעשה‬ ‫החסד המופלא של רבקה אמינו‪ ,‬ואחרי כמה פסוקים אנו‬ ‫וברש"י ללין לינה אחת לין שם דבר והיא אמרה כמה‬ ‫פוגשים את לבן‪ ,‬דגם הוא רץ לקבל פני אליעזר‪ ,‬ואומר‬ ‫לינות‪ .‬בזה רצתה לתת לו הרגשה טובה‪ ,‬שלא ירגיש‬ ‫שפינה כל הבית ויש מקום לגמלים‪ .‬ומשטחיות הדברים‬ ‫כאילו שהוא מכביד עליהם‪ ,‬לזה אמרה דיש מספיק‬ ‫נראה שהם שווים במדת החסד‪ ,‬ואולי לבן הוא גם יותר‬ ‫מקום גם לכמה לילות‪ ,‬וכאילו אמרה דיש לנו חדר ריק‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫כסף לא איכפ"ל‪ ,‬אבל אחרי שראה שכל מה שקיבל הוא‬ ‫בעל חסד‪ ,‬דהרי רבקה רק ענתה דיש מקום ללון ורימזה‬ ‫רק מגדנות‪ ,‬נפל לו עצה איך בכל זאת יוכל להוציא‬ ‫רק לעוד כמה לילות ולא הזמינו הביתה‪ ,‬אבל לבן גם‬ ‫ממנו משהו‪ ,‬ולכן נזכר בהלכה שצריך לשאול את‬ ‫בלי שאחד יבקש ממנו כבר הכין כל הבית והזמינו‪ ,‬וגם‬ ‫הנערה‪ ,‬ומבואר היטב איך חז"ל למדו גם הלכות מכאן‪,‬‬ ‫הכין מקום לכל הגמלים ורבקה לא דיברה ולא הציעה‬ ‫כיון דלבן נזכר גם בהלכות וטענות אמיתיות‪ ,‬כדי לקבל‬ ‫מקום לגמלים רק רצה להגיד לאמה‪ ,‬כן נראה באופן‬ ‫‪59‬‬ ‫טובת עצמו‪.‬‬ ‫שטחי‪.‬‬ ‫האם נכון לרוץ‬ ‫אבל מעיון דברי חז"ל ומפרשי התורה נראה תמונה אחרת‬ ‫לגמרי‪ ,‬דכבר הרחבנו לעיל בכמה וכמה חשבונות‬ ‫ולרבקה אח ושמו לבן וירץ וכו' [שם כ"ט]‬ ‫נפלאים של חסד שעלתה במחשבתה של רבקה‪ ,‬ורואים‬ ‫וברש"י למה רץ ועל מה רץ והנה בשיעורי חומש להג"ר‬ ‫מזה גודל דאגתה עבור הזולת‪ ,‬דלא שייך לחשוב כל‬ ‫שלמה וולבה זצ"ל העיר‪ ,‬דלמה על רבקה לא שואלים‬ ‫החשבונות האלו בשעת מעשה‪ ,‬רק למי שהוא כולו‬ ‫למה היא רצה‪ ,‬אלא משום שזה לא פלא שרצה לדבר‬ ‫שקוע בחסד ובהתחשבות בזולת‪ ,‬יוכל תיכף לחשב מה‬ ‫מצוה לקיים מצות חסד‪ ,‬אבל לא רצה סתם‪ ,‬לכן שואל‬ ‫עדיף לעשות‪ ,‬והעיקר מש"כ הספורנו עה"פ "והאיש‬ ‫רש"י על מה הוא רץ‪ ,‬והתשובה הוא‪ ,‬רץ מפני שהוא‬ ‫משתאה לה" [פכ"א] דלכאורה קשה על מה המתין‪ ,‬ולמה‬ ‫בהול "שנתן עיניו בממון‪ ".‬ואמר רבי שלמה‪ ,‬שזה‬ ‫כתב רק "כאשר כילו הגמלים לשתות" וגו' ופי'‪ ,‬דרצה‬ ‫מפריע לו לראות בני תורה רצים‪ .‬למה רצים? והרי‬ ‫לראות אם תבקש איזה פרס אחרי מה שעשתה‪ ,‬ומונח‬ ‫כשרצים‪ ,‬הראש מפסיק לחשוב! ואפי' כשרצים‬ ‫בזה אם תמתין על "מחמאה" או "יישר כח" אבל כיון‬ ‫להתפלל‪-‬שיצאו דקה לפני כן‪ ,‬אבל לא לרוץ‪ .‬הוא לא‬ ‫שפנתה ללכת מיד‪ ,‬ראה בזה שזה חסד אמיתי בלי שום‬ ‫משוה בין מי שרץ אחרי כסף למי שרץ למנחה‪ ,‬אבל‬ ‫כוונה עצמית‪.‬‬ ‫בהלה אסור שיהיה‪ .‬וסיפר‪ ,‬שכשהגיע למיר‪ ,‬אמרו לו‬ ‫מאידך בלבן‪ ,‬כבר שאלו חז"ל למה רץ ועל מה רץ‪ ,‬דלא‬ ‫הבחורים שיש כלל בישיבה ש"לא רצים"! פעם‬ ‫יתכן בשום פנים שירוץ לטובת הזולת‪ ,‬הרי מוכח שיהי'‬ ‫במוצ"ש‪ ,‬רץ בחור אחד בתוך ביהמ"ד‪ ,‬מיד הבחורים‬ ‫לו חשבון עצמי‪ ,‬ולזה באה התשובה "ויהי כראות את‬ ‫והחברותא שלו סגרו את הגמרא‪ ,‬ויצאו לכבות את‬ ‫הנזם" וגו' שחשב על הכסף‪ ,‬ולכן הזמינו בכזה מאור‬ ‫השריפה עכ"ד‪ ,‬וכן העיד אאמו"ר שליט"א על מרן הג"ר‬ ‫פנים‪ ,‬ויש להוסיף‪ ,‬דרבקה לא עשתה זאת רק שמיד רצה‬ ‫דוד פוברסקי זצ"ל שהי' פוסע תמיד לאט‪ ,‬והעידו שרק‬ ‫לבית אמה‪ ,‬מכיון ש לא חיפשה טובת עצמה‪ ,‬אז יכלה‬ ‫פעם אחד ראו את רבי יחזקאל לעוונשטיין זצ"ל רץ‬ ‫לשקול היטב בשיקול הדעת‪ ,‬דאה"נ הי' מאוד יפה‬ ‫בביהמ" ד פונוביז‪ ,‬כשסבר שנכנסו בנות לשם‪.‬‬ ‫להזמין אותו‪ ,‬אבל סו"ס היא איננה הבעלת הבית‪ ,‬והיא‬ ‫הריצה הוא שגעון‬ ‫רק יכולה להגיד לאמה והיא תחליט אם להזמינו‪ ,‬אבל‬ ‫לבן ברגע שראה איזה טובה עצמית‪ ,‬ביטל כל שאר‬ ‫והנה ברמב"ם פ"ה מדעות ה"ח כתב על ת"ח "שלא ירוץ‬ ‫החשבונות וזרק הפסלים החוצה‪ ,‬ולא ביקש רשות מאף‬ ‫ברה"ר ויתנהג בשגעון"‪ ,‬משמע שלא ירוץ כלל [אולם‬ ‫אחד ורץ מהר להזמינו הביתה‪ ,‬והתרברב לאליעזר‬ ‫לכמה גירסאות כתוב "כמנהג משוגעים" וא"כ י"ל דקאי דוקא על‬ ‫ו"אנכי" פניתי הבית‪ ,‬גם אומר כאילו פינה כל הבית הגם‬ ‫סוג ריצה כמשוגעים] ובלח"מ הראה מקורו מהא דברכות‬ ‫שהי' רק מע"ז‪ ,‬ומעניין להדגיש שכל הזמן נמצא שם לבן‬ ‫מ"ג‪ :‬דת"ח לא יפסיע פסיעה גסה‪ ,‬והקשה דהתם הטעם‬ ‫ובתואל‪ ,‬רבקה לא נמצאת שם‪[ ,‬ובוודאי לא שיחקה בחוץ‬ ‫שלא יאבד מאור עיניו‪ ,‬ובארבעה טורי אבן ציין לב"ק‬ ‫כמבואר בחז"ל שזה הי' הפעם הראשון שיצתה] אלא שעיקר‬ ‫לב‪ .‬דריצה הוי דבר משונה‪ ,‬ואף דא"כ לא קשור דוקא‬ ‫מחשבתו של לבן הי' טובת עצמו וחיכה כל הזמן איזה‬ ‫לת"ח‪ ,‬וצ"ל דת"ח יזהר בזה יותר וכמו כמה דינים בפרק‬ ‫טובת הנאה יוכל לקבל כאן עבור מה שעשה‪ ,‬משא"כ‬ ‫זה שנוהגים בעצם בכל אדם‪.‬‬ ‫אצל רבקה אין זה עסק שלה עכשיו‪ ,‬דמישהו כבר דואג‬ ‫עבורו‪ ,‬והעיקר הוא טובת אליעזר‪.‬‬ ‫גם מצינו שמתחילה הסכים לבן לשידוך מיד‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫אמר "נקרא לנערה" וגו' ולמה לא אמר לבן מיד שצריך‬ ‫‪ 59‬במש"כ רש"י על ויען לבן ובתואל "רשע הי' וקפץ להשיב לפני אביו"‬ ‫לשאול אם הנערה מסכימה? אלא דכל זמן שעדיין‬ ‫מסופר על א' הצדיקים‪ ,‬שגער במלמד אחד שלא לימד רש"י זה כפי‬ ‫שצריך‪ ,‬שהי' מלמדו בקרירות ובקול רגיל וכמו רש"י אחר‪ ,‬ואמר לו‬ ‫אפשר לקבל משהו מאליעזר‪ ,‬לא איכפ"ל בטובת רבקה‪,‬‬ ‫שצריך לצעוק בקול "רשע הי'" כדי להכניס עמוק בלב הילדים רשעותו‬ ‫ואם צריך להכריח אותה ללכת עם אליעזר כדי לקבל‬ ‫של לבן‪.‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ש"ב ס"א כתב דאסור לרוץ‪ ,‬וברמ"א הוסיף דאסור‬ ‫ריצה הנאמר בתורה‬ ‫לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת‪ ,‬וכתב שם מחצה"ש‬ ‫והשתא יל"ע במש"כ אצל אברהם בריש פרשת וירא‪,‬‬ ‫בשם מהרש"א דהקשה דגם בחול אסור דמאבד מאור‬ ‫"וירא וירץ לקראתם" "ואל הבקר רץ אברהם" ולענין‬ ‫עיניו‪ ,‬ותי' דבשבת יש עוד איסור‪ ,‬הרי דגם בחול וגם‬ ‫רבקה ואליעזר‪ ,‬וירץ העבד לקראתה‪ ,‬ותמהר וכו' ותמהר‬ ‫בשבת אין ללכת מהר ולאו דוקא ריצה‪ ,‬וא"כ שוב יל"ע‬ ‫ותרץ עוד אל הבאר וכו' ותרץ הנערה וכו' וכן מש"כ‬ ‫בכל ריצה בתורה אי הכוונה רק הליכה במהירות כיון‬ ‫"וקוי ה' יחליפו כח וגו' ירוצו ולא ייגעו" [ישעי' מ' ל"א]‬ ‫שבדרך כלל יש ללכת לאט‪ .‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬ ‫שזה מעלה על קוי ה'‪ 60,‬אי הכוונה לריצה ממש‪ ,‬וכיון‬ ‫כוונת השינויים בדברי אליעזר‬ ‫שזה לדבר מצוה הי' אפשר לרוץ ואינו סותר הנהגת‬ ‫ת"ח‪ ,‬או דנימא דגם לדבר מצוה אין לרוץ ממש רק‬ ‫ויאמר עבד אברהם אנכי וה' ברך וגו' [כל הפרשה‬ ‫ללכת מהר ואין הכוונה ריצה ממש רק הליכה מהירה‪,‬‬ ‫שם ל"ד‪-‬מ"ט]‬ ‫והנה באילת השחר [ר"פ וירא] חידש באמת דאין הכוונה‬ ‫הנה המתבונן היטב בדבריו של אליעזר‪ ,‬יראה הרבה‬ ‫ריצה ממש כריצת הילדים‪ ,‬אלא הכוונה הליכה במהירות‬ ‫‪61‬‬ ‫שינויים שלפו"ר לא נראה כ"כ נפק"מ‪ ,‬אבל כיון שיפה‬ ‫ומסתמא הוא מטעם דברי הרמב"ם הנ"ל וזה חידוש‪.‬‬ ‫שיחתן של עבדי אבות בוודאי יש לנו להעמיק בכוונת‬ ‫אולם י"ל בכ"ז‪ ,‬דרמב"ם מודה דריצה לדבר מצוה‬ ‫אליעזר בכל מילה שאמר ולמה שינה‪[ .‬וי"א ששדכן צריך‬ ‫מותר‪ ,‬וכדמשמע בגמרא ברכות דף ו‪ :‬לעולם ירוץ אדם‬ ‫קצת לשקר ולהגזים‪ ,‬ואמרי אמת אמר בדרך צחות דלכן לא הלך‬ ‫אברהם בעצמו כיון ששדכן צריך לשקר ולא רצה לשקר‪ ,‬וי"א‬ ‫לדבר מצוה וכו' וכאן הי' לדבר מצוה אלא דסתימת‬ ‫הטעם שכדי שלא יהי' קטרוגים רוצים לתת משהו לסט"א]‬ ‫דברי הרמב"ם לא משמע כן‪ ,‬דהרי ת"ח הולך כמעט‬ ‫תמיד לדבר מצוה או לדבר הלכה‪ 62,‬ומו"ר הגרמ"י‬ ‫ונבוא בעז"ה לעמוד על כמה מן השינויים שבדברי‬ ‫רייזמן שליט"א בשיעוריו על הרמב"ם‪ ,‬ציין לספר ויאמר‬ ‫אליעזר‪ .‬ונלמד גם מזה עד כמה האחריות מוטל על‬ ‫שמואל דבסברא זה גופא תי' מה שקשה על הרמב"ם‬ ‫השדכן לדעת בדיוק מה לומר ומה לא לומר ובאיזה ניגון‬ ‫דהרי נוגע לכל אדם‪ ,‬ותירץ דכיון דת"ח הולך תמיד‬ ‫לומר‪ ,‬דגם באליעזר הגם שלוהו תפלותיו של אברהם‬ ‫לדבר מצוה‪ ,‬דהוא מקיים בכל דרכיך דעהו ולכך ס"ד‬ ‫אבינו‪ ,‬וראה בחוש איך יש לו סייעתא דשמיא עצומה‬ ‫דאפשר לו לרוץ קמ"ל דמ"מ לא ירוץ כיון שזה זילזול‪,‬‬ ‫בקפיצת הדרך ובמה שהזדמן לו רבקה מיד‪ ,‬גם ראה‬ ‫וילמדו ממנו‪ ,‬וא"כ לפ"ז לעולם לא ירוץ‪ ,‬אולם שמעתי‬ ‫בחוש שמלאכים מלוים אותו ע"י שהחליף המלאך‬ ‫על ת"ח מופלג זצ"ל במנשסתר שהיה רץ כל יום‬ ‫הצלחת שלו‪ ,‬מ"מ לא סמך עכ"ז‪ ,‬והי' נזהר מאד מאד‬ ‫לביהמ"ד דרך ארוכה‪ ,‬ומסתמך על הא דלדבר מצוה‬ ‫בדבריו‪ ,‬כדי שלא יהי' להם אמתלא לעכב את רבקה‪.‬‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫יש עוד כמה וכמה שינויים שהמפרשים דנים בזה ולא‬ ‫ובכלל יל"ע אי פסיעה גסה בש"ס וריצה היינו הך‪ ,‬דכן‬ ‫הבאנו את כולם‪[ .‬עי' גם ברש"י בענין ואשאל לפני‬ ‫משמע בגמ' ברכות ו‪ :‬דאיתא שם דאין לפסוע פסיעה‬ ‫ואשים]‬ ‫גסה כשיוצא מביהכ"נ‪ ,‬אבל למיעל מצוה למירהט‪ ,‬ושם‬ ‫דבשבת מצוה למירהט לפרקא בשבתא וליכא חילול‬ ‫השמטת מדת החסד‬ ‫שבת‪ ,‬כיון דלעולם ירוץ אדם לדבר הלכה‪[ ,‬ורי"ף גרס‬ ‫א‪ :‬אליעזר הדגיש בתפלתו ועשה חסד עם אדני אברהם‬ ‫מצוה] ונאמר נלכה נרדפה לדעת את ה'‪ ,‬וגם ברמב"ם‬ ‫(פסוק י"ב)‪ ,‬אשר לא עזב חסדו ואמתו (פסוק כ"ז) אבל‬ ‫בפ"ח מהלשון תפלה פתח בפסיעה גסה וסיים בריצה‬ ‫בדבריו ללבן השמיט ענין החסד‪.‬‬ ‫ובפכ"ד דשבת ה"ד כתב אסור לרוץ בשבת‪ ,‬הגם דלשון‬ ‫הגמרא בשבת קי"ג‪ :‬הוא שלא יפסע פסיעה גסה‪ ,‬ולענין‬ ‫וי"ל ע"פ מש"כ השפת אמת (שנת תרל"ב) בשם‬ ‫שבת דאסור לרוץ‪ ,‬הכוונה גם לפסיעה גסה‪ .‬ובשו"ע סי'‬ ‫החידושי הרי"ם דאברהם אבינו השריש בביתו שלא‬ ‫מגיע לו כלום‪ ,‬גם אחרי כל מה שעשה לכבוד השי"ת כל‬ ‫‪ 60‬ומש"כ הוי רץ כצבי פי' הטור סי' א' דקאי על זריזות‪ ,‬וכן י"ל במש"כ‬ ‫ימי חייו‪ ,‬ולכן כל תפלתו הי' רק שיענה לו הקב"ה‬ ‫אנו רצים והם רצים וכו'‬ ‫בחסד‪ .‬ולפ"ז י"ל שידע שבבית בתואל לא יבינו דבר זה‪,‬‬ ‫‪ 61‬ומש"כ במס"י בענין זריזות למוד מאברהם ורבקה שכל מעשיהם של‬ ‫שחושבים שלכל דבר קטן שעושים בשביל הקב"ה כבר‬ ‫צדיקים במהירות שפיר מתפרש גם על הליכה מהירה‪ ,‬ולענין ריצת‬ ‫אליעזר הי' אפש"ל דעשה כן להלחם עם הנגיעות שלו‪.‬‬ ‫מגיע הרבה שכר‪ ,‬כש"כ אברהם שהקריב הכל בשביל‬ ‫‪ 62‬אלא דיל"ע מה נקרא מצוה‪ ,‬הנה לענין מזיק ברה"ר ע"י ריצה‪ ,‬מבואר‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולכן השמיט ענין החסד‪.‬‬ ‫בב"ק ל"ב‪ .‬דרץ בע"ש פטור ודנו הפוסקים חו"מ שע"ח אם אפשר‬ ‫ללמוד מכאן לשאר דבר מצוה‪ ,‬וא"כ יל"ע כאן אם אפש"ל דת"ח‬ ‫לעולם הולך לדב"מ‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫בעצמו לא עלה בדעתו הגאונות בחסדו של רבקה‪ ,‬לכן גם‬ ‫הבדל בין נערה ועלמה‬ ‫בתפלתו לא הזכיר רק שתאמר שתה וגם לגמליך אשקה‪.‬‬ ‫ב‪ :‬בתחלה כתוב לשון נערה (כמה פעמים) אח"כ כתוב‬ ‫אם העיקר היא ִּמלְכָּ ה או נחור‬ ‫לשון עלמה וכתב בחזקוני דהעבד סבר שאינם מדברים‬ ‫בלשון עברית ואמר עלמה בלשון ארמית‪ ,‬אבל באמת‬ ‫ו‪ :‬ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה [שם]‬ ‫ידעו ל' עברית דהרי אמרו אח"כ תשב הנערה אתנו‪.‬‬ ‫ולעיל [כ"ד] אמרה בת בתואל אנוכי בן מלכה אשר ילדה‬ ‫ובהעמק דבר פי'‪ ,‬דנערה קאי רק על גדולה ואליעזר‬ ‫לנחור ותירץ הרמב"ן שהיא הזכירה אם אבי' תחלה כי‬ ‫הבין דרבקה נחשבת כגדולה מחמת מעלותי' אולם הם‬ ‫כן דרך הנערות‪ ,‬אבל העבד תיקן דברי' מדרך המוסר‬ ‫מסתכלים עלי' כקטנה ויגידו דבסוף יצאה רק קטנה‪ ,‬לכן‬ ‫והזכיר את נחור לפני מלכה דהיה רוצה להחשיב אבי‬ ‫נקט עלמה דכולל גם קטנה‪.‬‬ ‫המשפחה‪.‬‬ ‫השאלה והתשובה על הלינה‬ ‫ע"י ִּמלְכָּה מיוחסת להרן‬ ‫ג‪ :‬אליעזר שאל אותה שתי שאלות רצופות‪ ,‬קודם בת מי‬ ‫והנה באמת ק' לומר דרבקה נקטה כן רק בעבור שכן‬ ‫את אח"כ היש בית אביך מקום לנו ללין‪( ,‬פסוק כ"ג)‬ ‫דרך הנערות‪ ,‬ובוודאי הי' לאמנו רבקה מכוון בזה‪ ,‬ולא‬ ‫ובדבריו אח"כ השמיט שאלה זו לגמרי‪ .‬וי"ל‪ ,‬דכל‬ ‫לחנם הודגש זה בתורה‪ ,‬והרי כבר הודגש כן בתורה‬ ‫הטעם ששאלה שאלה זו ברצף עם השאלה בת מי את‪,‬‬ ‫בסו"פ וירא אחר העקידה ויגד לאברהם לאמר "הנה‬ ‫היה כדי לבודקה אם אומרת על ראשון ראשון ועל‬ ‫ילדה מלכה בנים לנחור אחיך" ושם לא היתה רבקה‬ ‫אחרון אחרון‪ ,‬וא"כ אין סבה שיחזור ע"ז‪ ,‬דהעיקר‬ ‫שמדברת‪ ,‬וא"כ הו"ל למינקט נחור קודם‪ ,‬בפרט שנחור‬ ‫שרצה להדגיש שעשה סימן ונתקיים ושהודה להקב"ה‪,‬‬ ‫הוא אחיו ומלכה היא רק אחות אשתו‪ ,‬וכבר עמדו בזה‬ ‫ואין סבה לחזור ע"ז‪ .‬ועוד י"ל דרצה לבודקה אם תענה‬ ‫בעלי התוס' שם וכ' דהזכיר הכ' מלכה להודיע שרבקה‬ ‫ללון בלשון רבים ואולי יכעסו עלי' על שמזמינה אדם זר‬ ‫באה ממשפחה טובה גם מצד אמה כי מלכה היא בת‬ ‫לבית הוריה לכמה לילות‪.‬‬ ‫הרן אחי אברהם‪ .‬ובס' הכתב והקבלה כאן כ' דלכן‬ ‫הדגישה רבקה את מלכה כיון שהיתה בת הרן וע"י הרן‬ ‫סדר דברי רבקה בענין השקאת הגמלים‬ ‫נתקדש ש"ש ברבים‪ .‬והביא ד' התרגום יונתן ס"פ נח‬ ‫ד‪ -‬ה‪ :‬אליעזר אמר הנה אנכי נצב וגו' ואמרתי אליה‬ ‫דכשלא שלטה אש באברהם אמרו כולם שהרן אחיו‬ ‫"השקיני נא" מעט מים מכדך [שם מ"ג] ולעיל [י"ד] אמר‬ ‫עשה כן בכישוף שלא ישלוט בו האש‪ ,‬מיד נפלה עליו‬ ‫"הגמיאיני נא"‪ .‬ועוד שינוי דכאן כ' "ותאמר שתה וגם‬ ‫אש מה"ש ושרפו וכיון שעל ידו התקדש ש"ש ברבים‬ ‫גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה" [שם מ"ו]‬ ‫לכן ייחסה רבקה את אבי' להרן איש המעלה‪ ,‬אבל בבית‬ ‫ולעיל ותכל להשקותו ורק אח"כ ותאמר גם לגמליך‬ ‫בתואל שהיו אדוקים בע"ז לא הי' רוצה לפחות בכבוד‬ ‫אשאב וגו'‪[ .‬שם י"ט]‬ ‫בתואל שלא לייחסו אחר אביו‪.‬‬ ‫ובעקידת יצחק והעמק דבר תירצו ששינה בדבריו כדי‬ ‫ויש להוסיף דברי החת"ס [סו"פ וירא ע' ע"ג] בפסוק הנ"ל‬ ‫שיתאים עם נוסח התפלה שלו‪ ,‬כדי שלא יערערו בענין‬ ‫וז"ל "דע כי הרן הי' צדיק גדול‪ ,‬אלא שלא הי' כאברהם‪,‬‬ ‫הניחוש שלו כי אנשי הארץ ההיא אל מעוננים ואל‬ ‫ומסר נפשו ע"מ שיעשה לו נס לא נעשה לו נס‪ ,‬אבל‬ ‫קוסמים ישמעו‪ .‬עוד י"ל ע"פ מש"כ לעיל דזה עשתה‬ ‫עכ"פ נשרף על קדושת השי"ת‪ ,‬וכמ"ש רש"י סו"פ נח‪.‬‬ ‫שלא ירגיש בלחץ לסיים לשתות‪ ,‬אם יודע שהיא עוד‬ ‫והנה כל זרע ישראל הנקבות יצאו מהרן והזכרים‬ ‫צריכה להשקות את הגמלים‪ ,‬וזה הוא רק כיון שהיא‬ ‫מאברהם‪ ,‬כי הרן הוא אבי יסכה שרה אשת אברהם‪ ,‬וגם‬ ‫בעצמה השקתה לו‪ ,‬לכן לא היתה יכולה להמשיך עד‬ ‫אבי מלכה אם בתואל אבי רבקה אשת יצחק‪ ,‬וכן רחל‬ ‫שיכלה לשתות‪ ,‬ובזה א"ש שלא גילה להם אליעזר‬ ‫ולאה נשי יעקב היו בנות לבן בן בתואל‪ ,‬נמצא שכל זרע‬ ‫שביקש ממנה "הגמיאיני נא דמשמע שרוצה שהיא‬ ‫ישראל יצאו מהרן‪ ,‬וכן לוט בן הרן הוליד עמון ומואב‬ ‫בעצמה תשקה לו בפיו‪ ,‬שהם יכעסו מאד על שמנצל‬ ‫שהולידו רות ונעמה שתי פרידות טובות שמהם יצא‬ ‫אותה כ"כ‪ ,‬לכן אמר רק שביקש "השקיני נא" וממילא‬ ‫משיח בן דוד שיבוא במהרה בימינו‪ ,‬ולכן מלכה יסכה‬ ‫יכולה להשקותו ולתת בכלי‪ ,‬ומיד למלאות בשביל‬ ‫הגמלים גם לפני שמתחיל לשתות‪ ,‬ולכן אין סבה שלא‬ ‫תאמר מיד שתה וגם לגמליך אשקה‪ ,‬ובאמת שגם אליעזר‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫שלש פעמים מלכה מבנות צלפחד‪[ ,‬במדבר כ"ו ל"ג‪ ,‬כ"ז‬ ‫לוט הרן ר"ת מילה ואם תצרף אברהם יהי' ר"ת אלקים‬ ‫‪63‬‬ ‫א'‪ ,‬ל"ו י"א] ואולי דלכן קראה צלפחד כן ע"ש הסבתא‬ ‫עכלה"ק‪.‬‬ ‫מלכה‪ ,‬וכן יש כזה שם בכלל ישראל‪65 .‬‬ ‫והנה הר"ר יהונתן [בתפארת יונתן כאן] כ' דהא דאמרה‬ ‫* לכתוב ִּמילכה עם יו"ד או לנקד בחיריק כדי‬ ‫אשר ילדה לו מלכה דזה שפת יתר‪ ,‬נר' כי מלכה היתה‬ ‫שלא להחליף במַ לכָּ ה‬ ‫גדולה משרה כמבואר בסו"פ נח שכ' שהרן הי' אבי‬ ‫מלכה ואבי יסכה‪ ,‬ויסכה זה שרה ולאחר העקידה נאמר‬ ‫ואולי כאן המקום לברר כיצד יש לכתוב בגט שם ִמילכה‬ ‫לאברהם הבשורה הטובה שנפקדה מלכה‪ ,‬ש"מ דהלידה‬ ‫כדי שלא להחליף במַ לכָּה עם פת"ח האם יש להוסיף‬ ‫לא הי' לפני זמן רב‪ 64 ,‬וא"כ היתה זקנה כשהולידה‪,‬‬ ‫יו"ד‪ ,‬או עכ"פ לנקד עם חיריק או עדיף להשאירו כמ"ש‬ ‫ואילו לא היו צדיקים יוצאים ממנה‪ ,‬לא הי' הקב"ה‬ ‫בתורה בלי יו"ד ובלי ניקוד‪66 .‬‬ ‫עושה לה נס‪ ,‬ולכן אמרה אשר ילדה מלכה להורות על‬ ‫ומעיון בדברי הפוסקים נר' שיש בזה מח' ודעת רוב‬ ‫הנס הזה‪.‬‬ ‫הפוסקים הוא לכתוב עם יו"ד שבשו"ת משאת בנימין‬ ‫ונר' להוסיף דמִ לכה היתה זה שהעבירה המורשת‬ ‫סי' קי"א כתב לבנו וז"ל "וששאלת אשה אחת ששמה‬ ‫שקיבלה מהרן‪ ,‬וכמו ששרה היה מיוחדת היתה גם היא‬ ‫מלכה בחירק תחת המם אם לכתוב חסר בלא יו"ד כאשר‬ ‫מיוחדת אבל לא כדרגת שרה‪ ,‬גם לא היתה לה האומץ‬ ‫הוא בתורה פעמים הא' הוא אשת נחור והב' היא בנות‬ ‫כ"כ כשרה להלחם עם כל העולם‪ ,‬ולוט אחי' יוכיח‬ ‫צלפחד או לכתוב מלא יו"ד כדי להפריש בין שם מלכה‬ ‫דבעצם מתחלה הי' צדיק ודומה לאברהם אלא‬ ‫בחירק ובין שם הנשים שקורין מלכה בפתח תחת המם‪,‬‬ ‫שנתקלקל אח"כ‪ ,‬וא"כ יתכן דמלכה לא נתקלקלה‪ ,‬וכיון‬ ‫והארכת בזה להוכיח שיש לכתוב מלא כדי שיהא ניכר‬ ‫דסו"ס היתה אשה כשרה‪ ,‬היתה מחשיבה מאד אחותה‬ ‫מתוך הגט שם המתגרשת מאחר שהעולם נוהגין לכתוב‬ ‫וגיסתה אברהם‪ ,‬והיא זה שדיברה בביתה ע"ז‪ ,‬ולכן‬ ‫מלא ביו"ד ודמית זה לשם ירחמיאל ולשם הילל‪ ,‬דע‬ ‫זכתה שהקב"ה יעשה אתה נס ותפקד בזקנותה כשרה‪,‬‬ ‫אהובי בני יפה כוונת לכותבו מלא ולא אטריח את עצמי‬ ‫ורבקה כשגדלה שמעה על גדלות אברהם ממלכה‪,‬‬ ‫להאריך בזה ולהביא ראיות באשר כבר קדמת ג"כ‬ ‫[דמסתמא נחור לא החשיבו כ"כ] ולכן כשאליעזר שאלה‬ ‫להראות פנים נכוחים להלכה ואל תחוש לדברי‬ ‫מי את מיד ענתה שאני בת בתואל שהוא בן מלכה‪ ,‬רק‬ ‫החולקים עליך כי הדין עמך וידך על העליונה ובזה‬ ‫אגב הזכירה אשר ילדה לנחור‪ ,‬אולם בביתו של לבן‬ ‫תזכה לראות ירושלים בבנינה ולראות פני השכינה שלש‬ ‫ובתואל החשיבו דוקא את נחור ולא את מלכה ולכן‬ ‫פעמים בשנה‪ .‬כנפשך ונפש אביך הקטן בנימין אהרן‬ ‫בביתו הי' צריך אליעזר להקדים את נחור‪ .‬וראה עוד‬ ‫ב"ר אברהם סלניק ז"ל" והעתיקו להלכה בספר נחלת‬ ‫בילקוט שמעוני [במדבר פכ"ג תשס"ו] דכל נביאי אומות‬ ‫שבעה [לר' שמואל הלוי תלמיד הט"ז שטרות סי' מ"ו] וז"ל‬ ‫העולם יצאו ממלכה דעוץ בכורו זה איוב ובוז אחיו זה‬ ‫"ואשה שש מה מילכה בחירק כותבין ביו"ד אף על פי‬ ‫אליהוא בן ברכאל‪ ,‬וקמואל זה בלעם‪[ ,‬היינו שורש בלעם‪-‬‬ ‫שבתורה כתוב חסר יו"ד משאת בנימין סי' קי"א" ובבית‬ ‫הכתב והקבלה פכ"ב פכ"א] והרי הי' נדון שלם מי צדיק יותר‬ ‫שמואל [שמות נשים אחרי סי' קכט] וז"ל מלכה פת"ח המם‬ ‫האם אברהם או איוב‪ ,‬וכמבואר בב"ב‪ ,‬ויתכן דצדקותו‬ ‫ואם נקראת בחיר"ק פסק בתשובת מ"ב סי' קי"ח דיש‬ ‫דאיוב בא ג"כ ממלכה בת הרן‪.‬‬ ‫לכתוב מלא יו"ד אחר המ"ם וכ"כ בד"א גם כיון במבטא‬ ‫הוא כאלו היה יו"ד יש לכתוב ביו"ד‪ .‬ואין להסתפק‬ ‫וראה עוד לקמן מש"כ בענין דבורה‪.‬‬ ‫שמא שמה מילקא בקוף משום מילקא שם כותים הוא‬ ‫ומסתמא אין בנות ישראל נקראות בשמות עכו"ם אלא‬ ‫והנה ‪ 8‬פעמים מוזכרת מלכה בת הרן בתורה הק' [בראשית‬ ‫י"א כ"ט‪ ,‬כ"ב כ'‪ ,‬שם כ"ג‪ ,‬כ"ד ט"ו‪ ,‬שם כ"ד‪ ,‬ושם מ"ז] ועוד‬ ‫‪ 65‬כן נקראת אמי מורתי שתחי'‪[ .‬רחל מילכה‪ .‬ולפני נישואיה נקראה בפי‬ ‫כל רק "רחל" אבל כיון ששם זקנתי ע"ה הי' ג"כ רחל שאלו‬ ‫‪ 63‬בביאור דברי החת"ס האחרונים עי' בהג' שער יוסף שם ובס' ברך‬ ‫להסטייפלער זצ"ל וציווה שיתחילו לקרותה גם בשמה השני'‪].‬‬ ‫משה לכ"ק אדמו"ר מסטמר זצ"ל עמ' קל"ה‪.‬‬ ‫‪ 66‬נתעוררתי לברר ד"ז בעקבות מה שכעת פ' חיי שרה תשפ"ז בעת‬ ‫‪ 64‬כן מבואר ברמב"ן שם‪ ,‬והנה בילקוט במדבר פכ"ג רמז תשס"ו מבואר‬ ‫ביקורי את אמי שתחי' בלונדון וצריכה רפואה שלמה‪ ,‬נתלו מודעות‬ ‫דבשעת העקידה התפלל אברהם על אחות אשתו מלכה שתלד‪ ,‬ואז‬ ‫בבתי מדרשות להתפלל על "רחל מילכה בת דבורה" עם יו"ד ורבים‬ ‫נפקדה ולכ"כ הנה ילדה גם היא כמו ששרה נפדה בזקנותה‪ ,‬והובא‬ ‫עוררו שזה לא כמו שנכתב בתורה‪ ,‬ויש שגם מחקו היו"ד‪ ,‬והגה"צ ר'‬ ‫בבעל הטורים במדבר כ"ג ז' ורמז לזה ברמב"ן סו"פ וירא‪ ,‬וכ"כ‬ ‫משה שמואל רוטנבערג שליט"א אדמו"ר מקאסאן עורר שגם‬ ‫המלבי"ם‪ ,‬ובחשבון השנים צע"ט דהרי אם רבקה נישאת ליצחק‬ ‫כשמתפללים על חולה מכוונים גם על הגימטריא שיש בזה צירופי‬ ‫כשהיתה בת ג"ש הרי לא הי' רק ג"ש אחרי העקידה‪ ,‬והרי בתואל בת‬ ‫שמות כגון מלכ"ה גי' צ"ה‪ ,‬וא"כ יש להקפיד לא להוסיף יו"ד מאידך‬ ‫מלכה הי' הבן השמיני שלה‪ ,‬ואיך יתכן כ"ז בג"ש‪ ,‬אולם בתרגום יונתן‬ ‫אם לא יכתבו יו"ד יחשבו שזה מלכה בפת"ח והרי חוץ מהגי' צריך גם‬ ‫לעיל כ"ב כ' מ' שנפקדה עם שרה ביחד‪ ,‬עי' בכ"ז בס' אשת חיל ע' מ"א‬ ‫לדעת לכוון על הניקוד‪.‬‬ ‫להגרי"מ שטרן שליט"א‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ששם ספר הוא רק לספירת דברים‪ ,‬ראוי להוסיף בו‬ ‫מילכה שמה ע"ש בנות צלפחד" ובט"ז שם וז"ל "מילכה‬ ‫אותיות לשרת הקריאה כשאפשר לטעות כיון שאין בו‬ ‫יש לכתוב ביו"ד אף על גב דבקרא כתיב בלא יו"ד מ"מ‬ ‫נקודות כדאשכחן בשם מילכה שכותבין בו יוד יתירה‬ ‫בגט צריך ליזהר שלא יבואו לטעות שהיא מַ לְ כָּה בפת"ח‬ ‫אע"פ שמפסיד מעט תיקון הקריאה שכיון שהמם נקודה‬ ‫וכעין שכתבתי בדבורה ומשולם וכן ראיתי בספר משאת‬ ‫בחיריק ומלאה ביוד הויא לה תנועה גדולה וראוי לנוע‬ ‫בנימין" ובהגהות רעק"א ריש סי' קכ"ט וז"ל "נ"ב אם‬ ‫השבא שתחת הלמד דמלכה ואעפ"כ כדי שלא יתחלף‬ ‫קוראי' אותה מלכה יש לכתוב מלא מילכה גנת וורדים‬ ‫בשם מלכה בפתח אנו מוסיפים בשם מלכה יוד אף על‬ ‫ח"א בסוף בגן המלך סי' קמ"ג"‪[ .‬אולם עי' להלן בשם גינת‬ ‫פי שמפסיד מעט קריאת השם‪.‬‬ ‫וורדים שיש לנקד בחיריק]‬ ‫ובשו"ת איתן האזרחי לתלמיד הסמ"ע [סדר שמות גיטין]‬ ‫מאידך בספר קיצור נחלת שבעה [להרב אשר אנשיל גרינוולד‬ ‫הביא שי' המשאת בנימין להוסיף יו"ד‪ ,‬וכתב שאח"כ‬ ‫שוחט בעיר אונגוואר נפטר בשנת תש"ד] סי' כא פסק וז"ל‬ ‫מצא בתשובה שחכמי הדור היו ג"כ חולקין בדבר זה‬ ‫" מלכה אף שנקראת בחירי"ק המ"ם‪ ,‬כותבין בלא יו"ד"‪.‬‬ ‫איך לכותבו בגט מלא ביו"ד או חסר‪ ,‬בהיות כי העולם‬ ‫ובשו"ת דבר שמואל סי' צ"ד השיג על שמבואר בשו"ת‬ ‫כותבין מלא יו"ד להבדיל בין השמות‪ ,‬וכן כתב חכם‬ ‫מהרשד"ם [אהע"ז סי' רה הו"ד בבית שמואל שמות נשים אות ב]‬ ‫אחד מילכה ביו"ד‪ ,‬עכ"ז אין בידו להכריע בהיות‬ ‫שלא לנקד בגט כמו שאין מנקדין בס"ת ושכן מוכח‬ ‫שהגאונים הראשונים לא חלקו בדבר עי"ש ויש מביאים‬ ‫ממשאת בנימין הנ"ל שהסכים להוסיף אות יו"ד בשם‬ ‫ראיה משם ירחמיאל ושם הילל לכתוב מלא עי"ש‬ ‫ִמלְ כָּה‪ ,‬ולא כתב לנקדו‪ ,‬שהרי אין גט דומה לס"ת ואין‬ ‫בא"ב‪ .‬ובא"ב של מהר"ם חריף מצא כתוב וז"ל‪ ,‬מלכה‬ ‫סבה שלא לנקדו‪ ,‬וזה עדיף מלהוסיף יו"ד שהרי יש בזה‬ ‫בלא יו"ד כמו בנות צלפחד אל"ף שהוא בחיר"ק‪ ,‬וכן‬ ‫שינוי גמור שהרי כפי כללי הדקדוק נקודת חירק עם‬ ‫הוא אשת נחור הכתוב בתורה עכ"ל‪ .‬ובדרכי משה בא"ב‬ ‫יו"ד היא נקרא תנועה גדולה‪ ,‬ותניע תנועת השו"א‬ ‫שלו כתב בסתם מלכה ולא חילק כלל ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫הבאה אחריה‪ ,‬ולא תדגש אות הכ"ף‪ .‬וא"כ ישתנה‬ ‫וע"ע בכ"ז בשדי חמד אסי"ד מערכת גט סי' טז אות טז‬ ‫בהכרח מבטא השם ממה שהוא כתוב במקראי קודש וכן‬ ‫שהביא עוד פוסקים שהתירו לנקד כשיצא מזה טעות‪,‬‬ ‫ממה שהוא מורגל בפי הכל שקוראין מלכה בהניח שו"א‬ ‫עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫הלמ"ד בהדגיש הכ"ף‪ .‬ובלא"ה א"א תמיד לחלק ע"י‬ ‫הוספת אות כגון בשמות נַחּום וְ נִחּום נָּתָּ ן וְ נֵׁתָּ ן‪ ,‬שאין‬ ‫והנה כ"ז בגט [ובזמנינו ל"ש מכשול בגט שנקרע מיד] אולם‬ ‫הבדל באותיות ואם יסכים דבכה"ג ינקד‪ ,‬א"כ מי‬ ‫יל"ע מה הדין בכתובה‪ ,‬וראיתי בחשוקי חמד כתובות‬ ‫הכריחו להוסיף אות במלכה‪ ,‬ומשנה בזה ממש"כ‬ ‫סט‪ :‬שצידד דגם המחמירים בגט שלא לנקד יקילו‬ ‫בתורה‪ ,‬והלא טוב מזה ומזה לומר לסופר הגט הזה‬ ‫בכתובה שרק בגט יש חשש ספר‪ ,‬והביא מספר משפט‬ ‫כדכתיב בספר תורת משה כתוב‪ ,‬והרוצה לטעות יטעה‪.‬‬ ‫הכתובה [מהדו"ת פרק יד להרב הגאון ר' אליהו בר שלום]‬ ‫ולזה הכריע שכ"ז שכתב כפי מה שכתוב בפסוק לא‬ ‫שכתב שראה שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל‪ ,‬ניקד כתובה‬ ‫איכפ"ל במה ששייך לטעות‪ ,‬וגם אין לנקד שלא להוציא‬ ‫של כלה שנקראת ִמילכה‪ ,‬וכתב מלכה חסר וניקד המ"ם‬ ‫לעז על הראשונים שלא ניקדו‪,‬‬ ‫בחיריק‪ .‬וכן עד"ז בכל מקום שרושמים השמות כגון‬ ‫מודעות או ע"ג מצבה איך כותבין‪ ,‬דאולי א"צ להקפיד‬ ‫ולא מצינו ברז"ל ראשונים ואחרונים מי שיחייב לנקד‬ ‫כ"כ על מכשול בחילוף השם‪ ,‬אלא לענין קוויטעל או‬ ‫אותם‪ .‬אלא שאם יהי' בעיר אחת שני אנשים בשם של‬ ‫תפלות על חולה אם חושבים ששמה מלכה עם פת"ח‬ ‫אותיות שוות לא יגרשו זה שלא בפני זה וכמו שני יוסף‬ ‫יהי' פגם בברכה או תפלה שזה שם אחר ולא יראה‬ ‫בן שמעון הדרין בעיר אחת‪.‬‬ ‫הצדיק ענינו‪ ,‬ולכן אולי עדיף לכתוב בחיריק‪ ,‬או כפי‬ ‫מאידך בשו"ת גינת וורדים אה"ע כלל א' סי' טז השיג על‬ ‫שהעיר האדמו"ר מקאסאן הגה"צ ר' משה שמואל‬ ‫אלו שהחמירו לכתוב שני גיטין לשם דניאל אחת בלי‬ ‫רוטנבערג שליט"א שלפעמים מכוונים גם כפי הגימ' של‬ ‫יו"ד לחשוש לפסוקי יחזקאל פרק י"ד שלא כתוב עם‬ ‫השם שעולה איזה מספר מכוון כגון מלכה בגימ' צ"ה‬ ‫‪67‬‬ ‫יו"ד‪ ,‬וכ' ששם ביחזקאל יש סבה מיוחדת וגם אם עיקר‬ ‫וא"כ צריך שיהי' כתוב בדיוק כפי שכתוב בתורה‪.‬‬ ‫השם זה בלי יו"ד נכון להוסיף אותיות בגט כדי להורות‬ ‫ולהיישיר את הקורא כמבואר ע"ז ט‪" .‬ספרא בצירא תנא‬ ‫תוספאה" ופירש הערוך שמנהג הכותב מקרא לכתוב‬ ‫‪ 67‬וברשימות מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל שמות ילדיו בסידור‬ ‫בית יעקב עמדין [צולם בספר זכר זאת ליעקב חלק התמונות עמ' ל"א]‬ ‫בחיסור כגון משה בלא וי"ו לאמר בלא וי"ו אבל התנא‬ ‫כתב בתי רחל מלכה תחי' ולא עשה שום סימן להורות שזה מילכה‪,‬‬ ‫מנהגו לכתוב את התיבה מלא בלא חיסור וא"כ ה"נ בגט‬ ‫מאידך הר"ר ראובן בוכינגער ע"ה שאמי שתחי' נקראת על שם אמה‪,‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫המקור להודות על בשורה טובה‬ ‫ַאחי [ל' יחיד]‬ ‫ז‪ :‬ואקד ואשתחווה לה' וגו' לקחת את בת ִ‬ ‫אדני לבנו [פמ"ה] ולעיל [פכ"ז] אמר אנכי בדרך נחני ה'‬ ‫והנה עוד הבדל שמצינו בין ההודאה של אליעזר כאן‬ ‫בית ַאחֵׁ י אדני בלשון רבים‪ .‬ורד"ק כ' דענינם אחד‪ .‬אולם‬ ‫והודאתו לעיל‪ ,‬דכאן פי' רש"י "מכאן שמודים על‬ ‫הג"ר אליהו דיסקין שליט"א פי' דבעצם רבקה היתה‬ ‫בשורה טובה" וצ"ע למה לא פי' כן לעיל‪ ,‬וכבר העיר‬ ‫נכדת שני אחי אברהם‪ ,‬בתואל הי' בן נחור‪ ,‬ואמו היתה‬ ‫בזה המזרחי‪ ,‬והוסיף להקשות דאצלינו במדרש [ב"ר ס ו]‬ ‫מילכה בת הרן‪ ,‬נמצא דמתאים לשון רבים לשני אחי‬ ‫כתוב כן באמת שם ואילו כאן לא אמרו חז"ל כלום‬ ‫אברהם נחור והרן‪ .‬והא דבדבריו נקט רק לשון יחיד‪,‬‬ ‫ורש"י ז"ל עשה ההפך‪ .‬וכתב דאולי הנוסחא שבידינו‬ ‫כיון דאמר שהיא בת אחי‪ ,‬העיקר הוא נחור כיון דבני‬ ‫מהבראשית רבה היא משובשת וצריך להיות ההפך‪.‬‬ ‫בנים ה"ה כבנים‪.‬‬ ‫והוסיף דכ"ה באמת הסברא דא"א להודות על הבשורה‬ ‫הטובה רק אחרי הסכמתם ואמרו לו "הנה רבקה לפניך‬ ‫עוד י"ל עפ"י מש"כ לעיל דלמה זכה הרן שכל האמהות‬ ‫קח ולך"‪ ,‬אבל בדברו עם רבקה עדיין לא ידע אם תאבה‬ ‫יצאו ממנו‪ ,‬דסו"ס נשרף על קידוש ה' ואין הקב"ה‬ ‫ללכת אחריו‪ .‬וי"ל דגם אי לא הי' לו לרש"י הגי' כן‬ ‫מקפח שכר כל בריה‪ .‬א"כ כוחה של רבקה נובעת בעיקר‬ ‫במדרש אבל כיון שלא מתיישב רק כאן לכן העתיקו‬ ‫מהרן‪ ,‬ולכן כשאליעזר מודה להקב"ה הוא מדגיש גם‬ ‫כאן‪ .‬והט"ז בדברי דוד תי' דלעיל י"ל דעשה כן מצד‬ ‫את הרן‪ ,‬אבל בבית בתואל מסתמא לא החשיבו את הרן‪,‬‬ ‫חסידותו אבל כאן יש יתור לשון שאמר הכתוב‪ :‬ויהי‬ ‫גם אולי חשבו שהי' טפש במה שהי' מוכן ללכת אחרי‬ ‫כאשר שמע עבד אברהם כו'‪ ,‬דא"צ לכתוב השמיעה‬ ‫אברהם‪ ,‬ולכן שינה והדגיש רק אח יחיד של אברהם‬ ‫דהא בהדדי הוי יושבים‪ ,‬והול"ל 'וישתחו עבד אברהם‬ ‫שהוא נחור‪.‬‬ ‫ארצה לה''‪ ,‬אלא דקמ"ל דנילף מזה למקומות אחרים‬ ‫שמודים על השומע בשורה טובה וא"כ ממילא גם הא‬ ‫השתחוואה דאליעזר‬ ‫דלעיל לאו מצד חסידות הוא אלא דין הוא‪ ,‬וזהו שכתב‬ ‫ויהי כאשר שמע וגו' וישתחו ארצה לה' [שם נ"ב]‬ ‫רש"י כאן 'מכאן שמודים כו''‪ ,‬פי' דמזה אנו למדין‬ ‫למקומות אחרים‪ .‬ושפתי חכמים הביא תי' דלעיל אמר‬ ‫אולם לעיל פסוק כ"ו כשראה שהתקיים המבחן שלו‬ ‫‪69‬‬ ‫ברכה והזכיר השם ולכן השתחווה‪ ,‬אבל כאן לא כתיב‬ ‫כתוב רק ויקד האיש וישתחו לה' ולא כתוב ארצה‪ .‬וכתב‬ ‫ברכה‪ .‬וע"ע חת"ס בתורת משה מש"כ בזה‪.‬‬ ‫במשך חכמה דבחוץ ברחוב על הקרקע יש איסור דאבן‬ ‫משכית‪ ,‬אבל בבית לבן שלא על הרצפה הי' יכול‬ ‫ובאמת יש להעיר דעצם המקור להודות על בשורה‬ ‫להשתחוות ארצה‪.‬‬ ‫טובה כבר כתוב במדרש בתחלת הפרשה [סי' ו] במש"כ‬ ‫"וישתחו אברהם לפני עם הארץ" "מיכן שמודים על‬ ‫והגה"צ ר' מאיר צבי הכהן ארנטרוי זצ"ל פי' ‪ 68‬ע"פ‬ ‫בשורה טובה"‪[ .‬אבל פשטות הקרא זה שהודה אברהם לעפרון‬ ‫מש"כ המפרשים עה"פ "הרמתי ידי אל ה' וגו' ולא‬ ‫או לעם הארץ כמ"ש הראשונים שם] ופי' בנזר הקודש‬ ‫תאמר אני העשרתי את אברם" [לעיל י"ד כ"ב] דאברהם‬ ‫דדקדקו כן ממה שלא כ' וישתחוו לעם הארץ כמש"כ‬ ‫אמר‪ ,‬דאם אקח משהו יהי' נראה כאילו יש לי חלק‬ ‫לעיל משמע דרמז כאן שרק השתחווה לפני ע"ה אבל‬ ‫בנצחון המלחמה‪ ,‬ובעצם הכל עשה הקב"ה לבד‪ ,‬וזה‬ ‫לא אליהם רק להקב"ה ואף שהי' נראה כאילו השתחוה‬ ‫ביטוי הרמת ידים דהיינו דל"ש כלל לידים שלי‪ ,‬וא"כ‬ ‫לעפרון או לעם הארץ כפי הפשוטו‪ ,‬מ"מ היה לבו בל‬ ‫י" ל דענין השתחוואה ארצה דהיינו פישוט ידים ורגלים‪,‬‬ ‫עמו והיה כוונתו רצויה לשמים‪ .‬כעין מש"כ בזוה"ק‬ ‫הוא ביטוי שאין לזה שייכות למעשה ידיו של האדם‬ ‫וישלח [קעא‪ ]:‬בענין השתחוית יעקב לעשו‪ ,‬כי אף על פי‬ ‫כלל‪ ,‬ולכן בתחילה שעדיין לא נגמר מהלך השידוך רק‬ ‫ראה ההתחלה נתן סתם הודאה‪ ,‬אבל כשהסכימו‪ ,‬גם‬ ‫‪ 69‬יש להביא כאן ווארט נורא שאמר מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א‬ ‫אחרי השתדלות שלו‪ ,‬השתחווה בפישוט ידים ורגלים‪,‬‬ ‫שאמר בשם הג"ר שמעון הירשלר זצ"ל כשנפטר בפ' חיי שרה‪ ,‬ששמע‬ ‫להראות שכל המהלך כאן הי' אך ורק ע"י הקב"ה ולא‬ ‫מידידו ורעו האדמו"ר מסקולען הגה"צ ר' ישעי' יענקל זי"ע כשביקש‬ ‫ממנו שיגיד לו ווארט על יוהכ"פ‪ ,‬דצ"ע במה שמבואר במשנה יומא‬ ‫קשור לו כלל‪.‬‬ ‫והובא במחזור יוכ"פ דכשהכהנים והעם היו שומעים את השם הנכבד‬ ‫וכו' הי' כורעים וכו' ואומרים ברוך שם כבוד וגו' וצ"ע דדין בשכמל"ו‬ ‫הוא באומר השם תוך ברכה‪ ,‬ועוד מ"ש יו"כ מכל יום שהזכירו את השם‬ ‫המפורש וכ"ה תוי"ט יומא פ"ו מ"ב‪ ,‬ותי' הגה"צ זצ"ל דע"י ששמעו את‬ ‫הצורה איך הכה"ג אומר את השם בכ"כ קדושה והתעוררות ובפרט‬ ‫כתב לעצמו נוסח שיהי' כתוב על מצבה שלו‪[ ,‬בספר זכרון דברי ראובן‬ ‫למש"כ אריז"ל שהשם הי' יוצא בעצמו מפי כה"ג ששכינה היתה‬ ‫עמ' ש"ט] כתב מלכה עם נקודת חיריק וכך באמת רשמו על המצבה‬ ‫מדברת תוך גרונו‪ ,‬ממילא אחזם חרדה וחלחלה על כל אותם השמות‬ ‫שלו‪ .‬אבל ברשימות היארצייטן כתב מילכה עם יו"ד‪.‬‬ ‫שבעצמם הזכירו במשך כל ימות השנה בלי כוונה וע"ז אמרו עכשיו‬ ‫בשכמל"ו‪ ,‬וכשאמר הגה"צ הווארט הזה אחזו חרדה בעצמו‪.‬‬ ‫‪ 68‬שמעתי מבנו ידידי הרב אהרן הכהן שליט"א‪.‬‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫וא"כ הלימוד מכאן הוא שמודים על בשורה טובה היינו‬ ‫שעשו חשב שהשתחוה לנגדו‪ ,‬מ"מ באמת היה לבו בל‬ ‫גם לאדם מן השורה שמביא לך איזה בשורה טובה או‬ ‫עמו והיה כוונתו כלפי מעלה דרך הודאה על החסד‬ ‫שעשה עבורך איזה השתדלות יש לך להודות לו מעומק‬ ‫וטובה‪ .‬ומה שהודה להקב"ה רק עכשיו אחרי העסק עם‬ ‫הלב‪.‬‬ ‫עפרון‪ ,‬הוא עפמ"ש בזוהר קכז‪ .‬ובכמה מדרשות‬ ‫שאברהם נתאוה ביחוד לקבורת מערת המכפלה‪ ,‬ביודעו‬ ‫ההודאה והתקנה של רבינו התוס' יו"ט‬ ‫כי שם הוא מקום קדוש אשר ממנו מעבר הנשמות לגן‬ ‫והנה הראני אאמו"ר שליט"א בזה דרשה של התוס' יו"ט‬ ‫עדן‪ ,‬שבעבור זה נקבר שם אדם וחוה‪ ,‬ובני חת לא ידעו‬ ‫[נדפס בספר אוצרות יו"ט וכן במהדורות מסויימות של ארחות‬ ‫סגולתו‪ ,‬וממילא ודאי מקום דעלמא לא נחשב לו כל כך‬ ‫חיים להרא"ש] שדרש לפני ‪ 400‬שנה שבת פ' חיי שרה‬ ‫לבשורה טובה‪ ,‬ביודעו כי בקל ימצא בכל מקום אחוזת‬ ‫‪70‬‬ ‫שנת שפ"ו בווינא ובדרשא זה תיקן שיגידו כל יום‬ ‫קבר בכסף מלא‪ ,‬אבל בשומעו אח"כ שזכה למערת‬ ‫‪71‬‬ ‫ארחות חיים להרא"ש‪ ,‬והי' זה מחמת שעלה המוות‬ ‫המכפלה שהוא מקום קדוש‪ ,‬זה ודאי נחשב לו בשורה‬ ‫בחלוני בית שבחצר אשר הוא הי' דר שם והי' מפני כן‬ ‫טובה‪ ,‬ולכן מאז השתחוה והודה לה'‪.‬‬ ‫עכ"פ חזינן כבר מאברהם שמודים על בשורה טובה ומה‬ ‫‪ 70‬בחשון שפ"ה נבחר לרב בניקלשבורג‪ ,‬ובחודש אדר נבחר לרב‬ ‫בווינא ובטבת שפ"ז נבחר לרב בפראג כמ"ש בעצמו במגילת איבה‪,‬‬ ‫נתחדש באליעזר‪ ,‬והעיר בזה ביפה תאר על המדרש שם‪,‬‬ ‫נמצא דתקנה זו עשה רק חצי שנה אחרי היותו לרב‪.‬‬ ‫ותי' דבאליעזר בפעם הראשון שבזה איתא במדרש‪,‬‬ ‫‪ 71‬וכן נוהגין בישיבת בית יוסף דגייטסהעד בחודש אלול וכן בשאר‬ ‫נתחדש דגם אי לא מוכח שישאר בזה טובה שעדיין לא‬ ‫ישיבות בית יוסף נובהרדוק‪ ,‬וביסודו הוא ע"פ מנהג שקבע הגרש"ז‬ ‫מקלם נו"נ לרבנו התוס' יו"ט בבית התלמוד שלו ללמוד ארחות חיים כל‬ ‫ידע אם יסכימו מ"מ יש להודות על מה שהצליח כעת‬ ‫יום אחרי תפלת שחרית [ויש לשער שעשה כן גם מפאת היותו נכד‬ ‫כעין מה שמברך על הטובה מעין הרעה גם אם יוכל‬ ‫התויו"ט] וכל בני הישיבה היו קוראים בו יחדיו פיסקא פיסקא ע"פ‬ ‫הכרזת הש"ץ והיו מדקדקים לקרותו לאט מעומק הלב בניגון נלהב‬ ‫להולד מזה רעה‪ .‬אולם רש"י כתבו רק בסוף ענין אליעזר‬ ‫וברגש רב‪ ,‬וזה נזכר בתקנות קלם‪ ,‬ומי שלא אמרו יום אחד הי' צריך‬ ‫דרש"י מפרש כפשוטו של מקרא דרק שם מוכח דזה‬ ‫להשלימו למחר‪ ,‬וזה הי' מהעקרים הגדולים בבית התלמוד תורה דקלם‬ ‫ועפי"ז קבעו דפוס חייהם כי למדו בספר זה למעשה וחניכיו שהתפזרו‬ ‫ענין הודאה על בשורה טובה‪ ,‬אבל בפעם הראשון לא‬ ‫בכל מקומו התורה היו קובעים לימודם ועיונם בספר זה‪ ,‬ומהם שקיבלו‬ ‫הי' זה ענין בשורה רק במה שהנחהו בדרך אמת‪ .‬ויש‬ ‫על עצמם בין הקבלות של ימים נוראים ללמוד בו בקביעות כל השנה‬ ‫והיו מחדשים בו הארות והרגשות בעומק כונת ד' הרא"ש‪ ,‬גם מרן‬ ‫להוסיף על דבריו מה שנתחדש בפעם הראשון של‬ ‫המשגיח ר' יחזקאל לעוונשטיין זצ"ל נו"נ לתוס' יו"ט הי' קובע בו‬ ‫אליעזר דיש להודות על כל פרט שהצליח לקראת היעד‬ ‫לימודו והי' לו חידושים וביאורים בד' הרא"ש‪ ,‬ובכל הישיבות דבית‬ ‫יוסף נובהרדוק נהגו עכ"פ בחודש אלול שהמשגיח עובר לפני התיבה‬ ‫שלו גם אם לא ברור שיצא מזה משהו בסוף‪ ,‬וכגון לענין‬ ‫אחרי התפלה להגיד הארחות חיים של היום‪ ,‬ובס' קדוש אלול עמ' ריז‬ ‫שידוכים‪ ,‬אם עלתה איזה הצעה טובה ומתקדם קצת‪ ,‬אז‬ ‫כ' עדות של תלמידי הגה"צ ר' הלל ויטקינד זצ"ל על אוירה המיוחדת‬ ‫יש להודות להקב"ה על כל התקדמות גם אם לא ברור‬ ‫דאלול בישיבת בית יוסף בתל אביב‪ ,‬ותיארו שם איך שנפתח אלול כל‬ ‫בוקר אחר תפלת שחרית בתוס' מיוחדת שהונהגה בישיבות בית יוסף‪,‬‬ ‫שיתקיים זה בסוף‪ ,‬וכן בכל ענין שעושה השתדלות‬ ‫אמירת ארחות חיים להרא"ש בציבור‪ .‬קולו הנעים רווי הערגה של ר'‬ ‫להשיג משהו‪ ,‬יש לו להודות על כל הצלחה גם אם עדיין‬ ‫הלל הדהד בכל יום אחרי התפלה להתרח‪..‬ק מן הג‪...‬אוה בתכלית‬ ‫הריחוק‪ ..‬והציבור כולו תוך מעין של השתפכות ותיקון המדות‪ ,‬ושוב‬ ‫לא השיג המטרה‪.‬‬ ‫הרב בקולו הבוקע ממעמקי הלב וכן‪ ..‬מן החניפות‪ ..‬וכן מן השקר‬ ‫וה‪..‬כזב וכן תמידין כסדרן בוקר בוקר האלול על כל התוכן שבו ניצוק‬ ‫עוד י"ל בזה דהרי ביארנו לעיל דכוחו של אברהם‬ ‫לליבות הציבור שצמח בין כתלי הבית הגדול והקדוש הזה‪ .‬וכן בישיבת‬ ‫בית יוסף דגייטסהעד נוהגין כן‪ ,‬ועוד מצלצל באזני איך שמורינו‬ ‫מתפשט לנו בשתי אופנים‪ ,‬ונקרא בספה"ק "רזא דבן"‬ ‫המשגיח ר' מתתיהו סלומון זצ"ל אומרו בהטעמה יתירה‪ ,‬ובפרט אני‬ ‫ו"רזא דעבד"‪ .‬רזא דבן הוא המדרגה הגבוה שהוא ע"י‬ ‫זוכר המילים בההתחלה להתרחק מן הגאוה‪ ..‬ובאות כו "ועיניו על כל‬ ‫דרכי איש ובוחן לב וחוקר כליות כי מי שאינו מאמין‪[ "...‬ומסופר‬ ‫יצחק אבינו שהי' עולה תמימה וזה לדורות יותר גבוהים‬ ‫שפעם חמד בחור א' לצון בישיבת גייטסהעד וחיכה את מורינו המשגיח‬ ‫ונשמות יותר חזקים‪ ,‬ו"רזא דעבד" הוא לדורות יותר‬ ‫זצ"ל בהטעמת להתרחק מן הגאוה‪ ..‬בדיוק עבר שם המשגיח וסיים "וכן‬ ‫מן הליצנות"‪ ]..‬ולכשת"ל כל ההתחזקות הזה במוסר מגיע מכוחו הגדול‬ ‫חלשים‪ ,‬שמקבלים מכוחו של אברהם ע"י עבדו זקן‬ ‫של תקנת התוס' יו"ט‪ .‬אלא שלתו' יו"ט ולת"ת קלם הי' כל השנה‬ ‫ביתו שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ .‬וא"כ י"ל‬ ‫בבחינת אלול‪ .‬ולשת"ל יש לנו גם לקיים תקנת אליעזר שנתחדש באותה‬ ‫דלכן הודגש ביחוד גם אצל אליעזר ענין זה כדי שממנו‬ ‫דרשא של התוס' יו"ט להודות להקב"ה על כל הצלחה‪.‬‬ ‫אגב‪ :‬מרן הגרח"ק זצ"ל הדפיס פי' נפלא על ארחות חיים להרא"ש‬ ‫ילמדו גם דורות האחרונים והפחותי ערך‪.‬‬ ‫בתחלת ספרו שיח השדה ומביא כל המקורות לדבריו‪ ,‬והקדים לציין‬ ‫משם הגדולים דשם ארחות חיים לא ניתן ע"י הרא"ש‪ .‬ובארחות חיים‬ ‫עוד י"ל דבעצם מש"כ לעיל אצל אברהם אינו הודאה‬ ‫המבואר של הג"ר אלכסנדר שטרנבוך שליט"א הדפיס ג' ביאורים‪ :‬א‪:‬‬ ‫ביאור התוס' יו"ט‪ .‬ב‪ :‬הארות והערות מבעלי המוסר מיוסד רובו על ד'‬ ‫להקב"ה‪ ,‬רק הודאה והכרת הטוב לבני אדם וכמ"ש‬ ‫רש"ז מקלם‪ .‬ג‪ :‬אור יחזקאל מהגה"צ ר' יחזקאל לעוונשטיין‪ .‬עוד יש‬ ‫לעיל דמעלת אברהם שכ"כ הרגיש שלא מגיע לו כלום‬ ‫פי' על ארחות חיים הנקרא דרכי חיים מהג"ר יצחק בן שושן שליט"א‬ ‫שהדפיסו בעקבות מה שהתעורר מתוך רבותינו שראה איך שקבעו בו‬ ‫עד שכל מי שעשה עבורו איזה השתדלות או טובה הי'‬ ‫לימודם‪ ,‬וכן ע"פ עצת רבו הגר"מ שניאור שיעצו לפני עלותו לארץ‬ ‫מכיר כ"כ טובה עד כדי הרכנת ראש כעין השתחוואה‪,‬‬ ‫לקבוע בו לימודו כדי להנצל מנסיונות שיש כאן בא"י‪.‬‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫חמורות ומאמרים קצרים כ"ש הנשים הצדקניות אשר‬ ‫עצור מלכת לביה"כ הוא וכל ב"ב והדרים אתו [מסתמא‬ ‫תאבים וחפצים לשמוע מוסר שיועיל להם מאד לשון‬ ‫על דרך מה שהי' בקורונה] וכאשר ביום ש"ק פ' חיי שרה‬ ‫האשכנז וכן לנערים וחסרי הדעת‪ .‬והדת נתונה מיום‬ ‫חזר ללכת לביה"כ ע"כ מיד אחרי קריאת התורה פתח‬ ‫המחרת יום א' הבע"ל ולא תמוש מפיכם‪ .‬והוסיף שם‬ ‫פיו לדרוש‪:‬‬ ‫משל בחולה באברים הפנימיים שצריך לאיזה משקים‬ ‫לרפואה‪ ,‬לא יהי' תמיד טוב לחולה זה ויחפש תרופה‬ ‫וזה חלק מתוכן הדרשא‪ ,‬הקדים להביא הפסוק לעיל‬ ‫אחרת‪ .‬אבל אם אחד יאמר לו הנה יש לי רפואה בשבילך‬ ‫שכ' " ויקד האיש וישתחו לה' ויאמר ברוך ה' אלקי אדני‬ ‫בדבר קל מאד‪ ,‬וזה לחש בעלמא שאתה צריך רק‬ ‫אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך‬ ‫ללמדהו כל יום ויקל מעליך החולי מידי יום ביומו עד‬ ‫נחני ה' בית אחי אדני"‪ .‬והעיר למה לפעמים מכנהו‬ ‫שכבר לא תרגיש עוד ואח"כ תצטרך ג"כ שלא ימוש‬ ‫הכתוב לאליעזר עבד ולפעמים מכנהו איש ‪ 72‬ועוד מה‬ ‫מפיך כדי שלא יחזור החולי הלא בוודאי ישמע לו מיד‬ ‫שאמרו כאן במדרש דיש ללמוד מכאן להודות על‬ ‫בלי איחור ועיכוב וכן הוא גם בחולי הנפש שזה עוד‬ ‫בשורה טובה ק' ממנ"פ אי זה רק רשות הרי פשיטא כן‬ ‫יותר מסוכן‪ ,‬דאם נחמיר עליו בתיקון המדות במה אינו‬ ‫מסברא‪ ,‬ואי ללמד חובה מנ"ל ללמוד מאליעזר דכ"ה‬ ‫סובל לא ירצה לשמוע‪ ,‬אבל אם נתקן לו לחש הלא הוא‬ ‫חובה לכל אדם‪ .‬עוד יש להעיר דכ"ה במדרש כאן אבל‬ ‫דבר המוסר הללו אין ספק כלל שישמע לנו כי תמיד‬ ‫רש"י כ' כן רק לקמן וכ"ה מסברא כיון דעדיין לא נגמר‬ ‫מיום אל יום יקל עליו החולי כי יקבל המוסר אחת אחת‪.‬‬ ‫הטובה עד אז וא"כ מה כוונת המדרש‪ .‬וע"ע שם שהעיר‬ ‫עי"ש עוד‪ .‬עכ"ד רבינו התוי"ט‪.‬‬ ‫עוד שאלות‪.‬‬ ‫אליעזר הוא שתיקן להודות על בשורה טובה‬ ‫ולזה תי' דוודאי כוונת חז"ל דמכאן יש להוכיח דיש‬ ‫חיוב להודות על בשורה טובה והראי' הוא מזה גופא‬ ‫והעיר אאמו"ר שליט"א דכתוב כאן חידוש גדול‬ ‫שכתוב לשון "איש" כאן [ויקוד האיש] וזה לשון‬ ‫שאליעזר הוא זה שעשה כאן תקנה וחיוב להודות על‬ ‫חשיבות אשר ראוי והגון להתחייב על כל אשר עשה‬ ‫בשורה טובה‪ .‬ובמשנה ברכות נד‪ .‬דעל בשורות טובות‬ ‫ופעל הוא וממנו יש ללמוד דעת וכשרון בדרך חיוב‪.‬‬ ‫אומר ברוך הטוב והמטיב בשם ומלכות‪ ,‬והיינו כשיש‬ ‫ועי"ש שעוד הרחיב בעוד נקודות שהעיר‪.‬‬ ‫מזה טוב גם לאחרים כמבואר בגמ' נט‪ :‬אבל כשהוא רק‬ ‫לעצמו מברך שהחיינו וכ"פ בשו"ע סי' רכ"ב ס"א‪ ,‬וכ'‬ ‫והנה כמו שמצינו אצל רשב"י בשבת לג‪ .‬כשיצא‬ ‫בערוה"ש שם דאינו מבורר מה נקרא שמועה טובה‪,‬‬ ‫מהמערה אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין‬ ‫וכתב ד נראה שצריך להיות טובה חשובה ששמח בזה‬ ‫מילתא‪ ,‬עי"ש מה שתיקן‪ ,‬א"כ י"ל דכ"ה אצל אליעזר‬ ‫הרבה הן שמחה של ממון והן מין שמחה אחרת‪ ,‬ובממון‬ ‫דכשנעשה לו נס זה תיקן מילתא וממנה הוטל חובה‬ ‫תלוי לפי עשירותו ועניותו דמה שלעני הוא דבר גדול‬ ‫להיות מודים על הטובה‪ .‬וא"כ גם אני הואיל ואתרחיש‬ ‫הוה לעשיר דבר קטן והכל לפי העניין‪.‬‬ ‫לי ניסא אמינא דאיזל ואיתקן מילתא‪ ,‬ולזה האריך שם‬ ‫דטוב לתקן דבר קל שהוא קריאה בעלמא שממילא‬ ‫וכבר כתב במשנ"ב שם סק"א בשם הפמ"ג שכהיום‬ ‫ישפיע על האדם במשך הזמן‪ ,‬וכיון שמצא חן בעיניו‬ ‫ממעטין בברכות אלו‪ ,‬וזה עפ"י דברי הרמ"א סי' רכ"ג‬ ‫אורחות חיים להרא"ש חילק אותו לז' חלקים לז' ימות‬ ‫ס"א בענין ילדה אשתו זכר דמעיקר הדין מברך הטוב‬ ‫השבוע‪ ,‬לאמרו כל יום לפני ברוך שאמר אחרי שהעם‬ ‫והמטיב ובמת אשתו מברך שהחיינו‪ ,‬וכ' הרמ"א דיש‬ ‫כבר מעוטפים בטלית ותפילין‪ ,‬וכ"כ חביבין עלי דבריו‬ ‫שכתבו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות ומזה‬ ‫עד שלא הי' עלי לטורח להעתיקו ג"כ בלשון אשכנז כדי‬ ‫נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות‪ ,‬ופי' במשנ"ב‬ ‫שגם הנשים יבינו‪ 73 ,‬כי המאמר קצר ויש בו תיבות‬ ‫סק"ז כיון דעיקר ברכת שהחיינו נתקן על דבר הבא מזמן‬ ‫לזמן כמועדים‪ ,‬וכ' במשנ"ב ובביאוה"ל דכוונת הרמ"א‬ ‫דרק יש שכתבו כן אבל אינו נכון דהרבה פוסקים ס"ל‬ ‫‪ 72‬רבינו בחיי [כד טו] תי' דמעת שהוברר לאליעזר שיש לו סייעתא‬ ‫דשמיא עצומה וידע שנתקיים ד' אברהם מה שאמר הוא ישלח מלאכו‬ ‫דהוא חובה דדבר שתיקנו חז"ל משום שמחת הלב ל"ש‬ ‫לפניך ויש אתו מלאך‪ ,‬ומלאך נקרא איש שנא' והאיש גבריאל‪ ,‬ולכן‬ ‫לזמן‪ ,‬רק כל אימת שמזדמן ע"י הקניה שמחה בלבו‬ ‫כשכבר נגמר שליחותו וכבר לא הוצרך למלאך חזר לקרותו עבד‪,‬‬ ‫ומש"כ התלכי את האיש הזה כיון שזה הי' דברי אחי' ואמה‪ ,‬וכן‬ ‫מברך לה' על שזכהו לבוא לשעה שיש בו שמחת הלב‪.‬‬ ‫ותלכנה אחרי האיש זה לכבוד רבקה‪.‬‬ ‫‪ 73‬התרגום המקורי הוא ביידיש דייטש קשה והוסיף הרבה לד' הרא"ש‪,‬‬ ‫[ויל"ע מתי ערכו דהרי בשעת הדרשא נראה שכבר הי' מוכן ואולי‬ ‫בלשון הקודש בתור ביאור על הרא"ש רק בלשון אשכנז בשביל הנשים‬ ‫בשעה שהי' סגור בביתו וכבר תכנן לתקן לאמרו אחרי צאתו‪ -‬אאמו"ר‬ ‫רק שאח"כ חזרו ותרגמו דבריו ללשה"ק‪ ,‬ועי' ארחות חיים המבואר‬ ‫שליט"א] ונדפס בארחות חיים המבואר‪ ,‬אבל היום נדפס עם הארחות‬ ‫שדן הרבה בחידושים של התוי"ט בתוך ביאורו‪.‬‬ ‫חיים תרגום התו' יו"ט בלשה"ק‪ ,‬ולא רבים יודעים שהוא לא כתבו‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫עדיין היתה צריכה למינקת אבל אי היתה בת י"ד לתו'‬ ‫ובסי' רכ"ה סק"ט כ' משנ"ב לענין פירות חדשים דגם‬ ‫יבמות ס"א‪ :‬ד"ה וכן‪ ,‬ל"ל מינקת‪ .‬וראב"ע וחזקוני כ'‬ ‫מש"כ בעירובין מ‪ :‬לענין שהחיינו על פרי חדש דזה‬ ‫ששלחו המינקת שהניקה בקטנותה וצ"ב למה‪ .‬ורש"ר‬ ‫רשות אינו אלא דאי לא מברך לא נענש אבל מ"מ ראוי‬ ‫הירש פי' דכך הי' הדרך שהתינוק נשאר קשור להמניקה‬ ‫ליזהר שלא לבטלה‪ ,‬וכ' שם בערוה"ש דלענין פירות‬ ‫כל החיים‪ .‬אולם בתרגום יונתן כאן פי' "פדגוגותה"‬ ‫חדשים קבלהו כחובה והכל נזהרים בה‪.‬‬ ‫היינו שהיתה המחנכת שלה א"כ א"ש ששלחו אותה‬ ‫עמה גם בהיותה בת י"ד‪.‬‬ ‫וכ' בשלחן הטהור דהסומך לברך ברכות אלו‬ ‫כשהשמחה גואה בלבו יש לו על מי לסמוך ושפיר עביד‪,‬‬ ‫והנה מינקת זו בפשטות הי' דבורה כמבואר לקמן בפ'‬ ‫וכ' בכה"ח סק"ט בשם מנחת יוסף ויפה ללב‪ ,‬דאפילו אם‬ ‫וישלח [ל"ח ח'] "ותמת דבורה מינקת רבקה"‪ ,‬וכ"כ‬ ‫אינו מברך מ"מ יהא זהיר מיד כשבא לו בשורה טובה‬ ‫חזקוני כאן‪[ ,‬ומה שרק שם הוזכר שמה כ' במאזנים לתורה דזה‬ ‫להודות להשי"ת ויאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם‬ ‫מרמז למש"כ השל"ה דיש ענין לזכור השם בשעת מיתה] וביאר‬ ‫חסדו‪ ,‬ומביא בשם של"ה דאע"ג שהוא הנאה מועטת‬ ‫דלכן כ' התורה ששלחו המינקת שלא תתמה אח"כ בפ'‬ ‫יהי' בעיניו כמרובה וישבח לה' עליו‪.‬‬ ‫וישלח מי זה‪ ,‬ושם הק' רש"י מה ענין דבורה בבית‬ ‫יעקב‪ ,‬אלא לפי שאמר רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתי'‬ ‫ולהנ"ל מבואר דכ"ז למדנו מאליעזר עבד אברהם דמיד‬ ‫משם שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה‬ ‫שכבר הי' לו איזה הצלחה הודה להקב"ה‪ ,‬ולד' התוי"ט‬ ‫בדרך‪ 74 ,‬אולם ברמב"ן כ' כי רחוק היא שתהי' הזקינה‬ ‫עשה מזה תקנה וחיוב‪ ,‬ולפ"ז גם אם מי שאינו מברך‬ ‫השליח שתשלח אמו ליעקב ולכ"פ דאולי נתעסקה‬ ‫דחושש שמא השמחה בלבו אינו חזק מספיק כדי לברך‪,‬‬ ‫בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו‪,‬‬ ‫מ"מ יש לו לקיים תקנת אליעזר ולהודות להקב"ה בכל‬ ‫ולדברי התרגום יונתן הנ"ל שפי' מחנכת שלה וכ"כ‬ ‫הלב גם בלי שם ומלכות רק יאמר הודו לה' כי טוב וגו'‬ ‫תרגום יונתן שם‪ ,‬א"ש שחינכה גם בני יעקב‪ ,‬וכ"כ‬ ‫או יאמר קאפיטל מזמור לתודה וכדו'‪ .‬ודבר זה חשוב‬ ‫אברבנאל שם כי היתה אשה חכמה‪.‬‬ ‫מאד לעורר בפרט בזמנינו שנתרבו השמחות מאד‪ ,‬שיש‬ ‫להודות להקב"ה על כל שמחה‪ ,‬ולא רק על שמחה שלו‬ ‫דבורה היתה מחנכת גדולה‬ ‫רק כל מי שמבשרו איזה בשורה טובה דהרי באליעזר‬ ‫הי' זה בשורה בשביל אברהם ויצחק והוא בעצמו הרי‬ ‫ולפ"ז יש להוסיף דאם דבורה זה שגידלה אותה וחינכה‬ ‫הפסיד מזה‪ ,‬ומוכח דיש לשמוח כ"כ עם בשורה טובה‬ ‫אותה‪ ,‬א"כ בהכרח דעיקר מעלותי' של רבקה בא על‬ ‫ששמע ממה שנעשה לחבירו עד כדי ברכה‪[ .‬ובקרן לדוד‬ ‫ידה‪ ,‬דהנה מעלת רבקה נתבאר ברש"י ר"פ תולדות‬ ‫מיישב בזה מה שנתחדש אצל אליעזר]‬ ‫דמשפחתה אנשי רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬וכבר הציע הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל‬ ‫וציין אאמו"ר שליט"א לד' הגר"א באמרי נעם ברכות נד‪.‬‬ ‫בשיחותיו דעיקר כחה היתה ע"י ששמעה הרבה סיפורים‬ ‫ובשנות אליהו על משניות [ברכות ט ב] בד' המשנה על‬ ‫מכל מעשה החסד של בן משפחתה אברהם ועי"ז‬ ‫שמועות רעות‪ ...‬ועל בשורות טובות‪ ..‬דמה שאמר אצל‬ ‫נתחזקה שברצונה ללכת בדרכיו‪ ,‬ויתכן להוסיף דדבורה‬ ‫טובות בשורות ואצל רעות שמועות‪ .‬מפני ששמועה‬ ‫היתה זה שסיפרה לה הכל וחיזקה ללכת בדרכיו‪ ,‬ולכן‬ ‫טובה מצוה לבשרו לכך אמר בשורות‪ .‬אבל רעות בודאי‬ ‫שכששלחו את רבקה שלחו אותה‪ ,‬כיון שכעסו עלי'‬ ‫לא יאמר לו איש כי מוציא דיבה הוא כסיל אלא ישמע‪.‬‬ ‫משפחת רבקה‪ ,‬שעכשיו הבינו שהיא אשמה בחינוך‬ ‫אבל אין מי שיבשר לו לכך אמר שמועות‪ .‬ע"כ‪ .‬וכשאדם‬ ‫רבקה‪ ,‬ומובן ששלחו אותה גם כשהיא בת י"ד או יתכן‬ ‫שומע בשורה טובה יש לו לשמוח עם השני וגם להודות‬ ‫שרצתה ללכת אתה כדי להמשיך בגידולה וחינוכה‪,‬‬ ‫להקב"ה ע"ז‪ ,‬וכש"כ אם זה בשורה טובה לעצמו בכל‬ ‫נמצא שהיתה מחנכת גדולה ועיקר כוחה היתה היכולת‬ ‫שטחי החיים כגון שהרופא אמר לו שהכל תקין אצלו‪,‬‬ ‫לחנך נגד הזרם‪.‬‬ ‫הי' צריך באמת לברך שהחיינו או הטוב והמטיב אם זה‬ ‫נוגע לכל משפחתו‪.‬‬ ‫גדלות דבורה מנקת רבקה‬ ‫‪ 74‬הר"ר נפתלי הערץ הלוי לויער שליט"א העיר דלכאורה כוונת רש"י‬ ‫וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה‪[ :‬שם‬ ‫שדבורה מתה בדרך ליעקב ויעקב כבר יצא לדרך ונפגשו באמצע‪ ,‬אולם‬ ‫נ"ט]‬ ‫ראה חזקוני לקמן פ' וישלח שם‪ ,‬וז"ל "מלמד ששלחה רבקה את דבורה‬ ‫אחר יעקב להחזירו‪ ...‬ולא רצה לבא ודבורה שהתה עם יעקב בבית לבן‬ ‫צ"ב רב דמאי איכפ" ל ששלחו גם את מניקתה‪ ,‬וגם‬ ‫ומתה בדרך אצל יעקב ולפי שסתם למעלה שמה כשאמר וישלחו את‬ ‫רבקה אחותם ואת מיניקתה‪ ,‬בא עכשיו והזכיר שמה‪.‬‬ ‫בכלל למה שלחו אותה דבשלמא אם היתה בת ג' אולי‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫חזרת לבן ואמה מהסכמתם‬ ‫והנה חידוש מצינו בספר הישר דדבורה היתה בת עוץ בן‬ ‫ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר וכו' הנה רבקה‬ ‫נחור‪ ,‬והיתה אחותו של איוב‪ ,‬למ"ד שאיוב הי' בן עוץ‪,‬‬ ‫לפניך קך ולך ואח"כ ויאמר אחי' ואמה תשב‬ ‫וע"ז נאמר באיוב ויבואו כל אחיותיו לנחמו‪ ,‬עוד חידוש‬ ‫מצינו במדרש אגדה [הובא בתורה שלמה לקמן ל"ה אות ל"ו]‬ ‫הנערה אתנו וגו' [שם נ"א‪-‬נ"ה]‬ ‫דמש"כ וישלחו אותה ואת מניקתה היינו "אמה של‬ ‫והק' הראשונים הרי בתחילה הסכימו ולמה חזרו בהם‬ ‫רבקה" ‪ 75‬ולפ"ז דבורה היתה אמה והיתה אשתו של‬ ‫עכשיו‪ ,‬וחזקוני תי'‪ ,‬דמתחילה לא ידעו שקידשה‪ ,‬אבל‬ ‫בתואל אחי אביה עוץ‪ ,‬וכמו ששרה ומילכה נשאו את‬ ‫עכשיו שנתודע להם שקידשה טענו הרי צריך י"ב חודש‬ ‫אחי אביהם‪ .‬והנה יוצא מכאן דבר נפלא לדברינו לעיל‬ ‫להכין לנשואין‪ ,‬כדדרשו חז"ל מכאן‪ .‬ובאלשיך תי'‬ ‫דעיקר מעלת רבקה בא ע"י מלכה‪ ,‬א"כ נמצא דעיקר‬ ‫דמתחילה סבר שיקבל כסף‪ ,‬וכיון שלא קיבל כעס וניסה‬ ‫המחנכת שלה דבורה היתה ג"כ נכדת מלכה‪ ,‬ויתכן דזו‬ ‫לעכב‪ .‬ובחת"ס בתורת משה יש כמה חשבונות ליישב‬ ‫גם היתה אמה‪ ,‬ומשם בא עיקר מעלתה וגדלותה‪,‬‬ ‫קושיא זו‪ ,‬וא' מהם בשם הגאון רבי מרדכי באנעט זצ"ל‬ ‫ומיושב לפ"ז מש"כ לעיל [פסוק כ"ח] ותרץ הנערה ותגד‬ ‫הוא דע"י שנתן להם מגדנות שהם פירות א"י‪ ,‬והרי‬ ‫לבית אמה וברש"י כ' דאין הבת מגדת אלא לאמה‬ ‫אסור להוציא פירות א"י וא"כ בהכרח דארם נהריים הוא‬ ‫ולדברים האלו הלכה דוקא לאמה שהיא זה שחינכה‬ ‫‪76‬‬ ‫אותה וגידלה אותה נגד הזרם הרע שהי' בבית אבי' ולכן‬ ‫חלק מא"י וא"כ למה לא יוכל יצחק לבוא כאן ולזה‬ ‫ענה‪ ,‬דכיון דה' הצליח דרכי ע"י קפיצת הדרך‪ ,‬לכן‬ ‫הי' בית נפרד לאמה‪.‬‬ ‫הגעתי לכאן לפני שהספקתי לאוכלו‪.‬‬ ‫וממילא נבין דברי הרמב"ן שהיא גידלה גם בני יעקב‬ ‫ואא"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל אב"ד צעהלים בספרו‬ ‫שם‪ ,‬דזה הי' כוחה שבפדן ארם תחת לבן לא יהיו‬ ‫שלמי דוד תי' בדרך צחות‪ ,‬דלעולם רצו לעכבה‪ ,‬רק‬ ‫מושפעים ממנו וזה היתה עיקר תפקידה בחיים‪ ,‬ובזה‬ ‫דמתחלה חשבו שאם יסכימו מיד‪ ,‬יחשוב אליעזר‬ ‫היתה עדיפא ממשפחת האבות‪ ,‬לפי שבעצם נכרית היתה‬ ‫דמסתמא יש איזה חסרון ורוצים להפטר ממנה‪ ,‬דכך הוא‬ ‫הכירה את מעשיהם טוב מאוד‪ ,‬ועכשיו יאיר לנו באור‬ ‫דרך העולם בשידוכים שאם שומעים הסכמה בלי שום‬ ‫חדש מה שאמרה רבקה "ושלחתי ולקחתיך משם"‪ ,‬דהנה‬ ‫היסוס חושדים אולי יש חסרון‪ ,‬אבל כיון שראו שהוא‬ ‫רבקה ידעה שיש אפשרות שיעקב יגדל שם משפחה‪,‬‬ ‫לא נתפעל ניסו לעכבו בצורה אחרת‪ .‬ואמרו נקרא לנערה‬ ‫ושלחה דוקא דבורה שתצליח להוציא יעקב משם היינו‬ ‫ונשאלה את פיה שתסכים בפירוש‪ ,‬וכיון שידעו שהיא‬ ‫לא רק בגדר הודעה בעלמא‪ ,‬רק שאם תראה שיש איזה‬ ‫צנועה בוודאי לא תאמר בפירוש "כן אני רוצה" ועי"ז‬ ‫סכנה בחינוך הילדים וממילא לא יהי' בגדר לקיחה‬ ‫יוכלו לעכבה‪ ,‬אלא היא אמרה אלך גם אתם אם אתם לא‬ ‫משם‪[ ,‬דגם אם ילכו משם אבל אם יקחו אתם השפעת‬ ‫רוצים‪ .‬כנראה שכבר לא סבלה לגור שם וחיכתה בכליון‬ ‫לבן זה לא נקרא לעזוב את לבן] אז תראה להשפיע‬ ‫עיניים שמישהו יקח אותה מכאן למקום טוב יותר ובפרט‬ ‫עליהם ולחנכם באופן הראוי שיתרחקו לגמרי מהשפעת‬ ‫לביתו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫לבן‪ ,‬ולכן הי' צריך להיות השליחות דוקא על ידה‪,‬‬ ‫ובאמת קיימה השליחות בשלימות לדעת הרמב"ן‬ ‫והנלענ"ד לפרש‪ ,‬דהנה יש כאן עוד פסוק באמצע‬ ‫דבאמת גידלה אותם‪ ,‬וגם לרש"י ליוותה אותם מפדן‬ ‫"ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר אתו וילינו ויקומו‬ ‫ארם עד שיתרחקו ויתנתקו לגמרי מהשפעת לבן עשיו‪.‬‬ ‫בבוקר ויאמר שלחוני לאדוני" (פסוק נ"ד) ורק אח"כ‬ ‫כתוב "ויאמר אחי' ואמה" וגו' ולמה לי לדעת זה?‬ ‫וע"ע מש"כ בזה בפ' וישלח‪.‬‬ ‫ונראה ע"פ מש"כ לעיל‪ ,‬במה שיש לתמוה איך נשמעו‬ ‫מלבן ובתואל מילים כאלה‪" ,‬מה' יצא הדבר" ואיך הם‬ ‫‪ 76‬מה שהעלה החת"ס צד דארם נהריים הוא חלק מא"י‪ ,‬לכאורה מיוסד‬ ‫על ההנחה דהוא חלק מסוריא שכיבש דוד‪ ,‬ובב"ב צ‪ :‬נחלקו רבי ורבנן‬ ‫אי יש איסור להוציא לסוריא‪ ,‬וגם אברהם הובטח לו עד הנהר הגדול‬ ‫‪ 75‬וצ"ע טובא לומר שהיתה גם מנקתה וגם אמה שהרי כ' ויאמר אחיה‬ ‫נהר פרת‪ ,‬וכן נקט המשך חכמה לעיל עה"פ "כי אל ארצי" [לעיל כ"ד‬ ‫ואמה תשב הנער אתנו וגו' ויאמר אלהם אל תאחרו אתי וגו' ויאמרו‬ ‫ד'] דרמז‪ ,‬דארם נהריים הוא חלק מא"י‪ .‬ותמוה דחרי חרן הוא מצד‬ ‫נקרא לנער וגו' ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה‬ ‫השני של נהר פרת‪[ ,‬אפשר לראות כן במפה אולם יש לדון אי זה חרן‬ ‫ותאמר אלך‪ :‬וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה וגו' הרי שאמה היא‬ ‫שבזמנינו או אולי הנהרות נדו ממקומם כמבוא בה' ברכת הראיי']‬ ‫זה ששלחה אותה ואת מניקתה‪ .‬ומשמע שגם היא רוצתה לעכב והציע‬ ‫שבוודאי אין לזה שייכות לא"י‪ - .‬הערת ידידי הג"ר יעקב יוסף לרנר‬ ‫ידידי הרב מאיר צבי שווארץ שליט"א דאולי כוונת המדרש אגדה‬ ‫שליט"א‪ .‬עוד העיר דלכ' עיקר דין הנ"ל הוא רק בדברים שיש בהם חיי‬ ‫למחנכת שלה שהיא הי' לה לתפקיד של אם‪ ,‬ולא אמה ממש‪.‬‬ ‫נפש‪ ,‬וגם דרק כשישראל על אדמתן שלא יתייקרו המחירים ולא כשרק‬ ‫אברהם נמצא שם‪.‬‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫מבית אברהם [כמבואר לעיל כ"א י‪ -‬יד] ועתה הלך להשיבה‬ ‫כ"כ מתפעלים מסיפור השגחה פרטית‪ ,‬אלא דזה בא‬ ‫לבית אביו‪[ .‬וראה בבעל הטורים שם פסוק י' דבשביל שגירשה‬ ‫מגודל קדושתו של אליעזר‪ ,‬וע"י ביטולו לאברהם וע"י‬ ‫שרה להגר מביתה נענשה ונשתעבדו בני' והוצרכו להתגרש משם‬ ‫דיבוריו הקדושים‪ ,‬ובזה ביטל לגמרי התנגדות הקליפות‪.‬‬ ‫הרי דהי' שם איזה פגם שהי' צריך לתקן]‬ ‫וא"כ יתכן דאחרי שכבר הלכו לישון וקמו בבוקר‪ ,‬והרי‬ ‫ויש להוסיף על דבריו דלא הי' זה נגד רצון אמו‪,‬‬ ‫נתבאר בתחילת הפרשה ע"פ השפ"א‪ ,‬דרק צדיקים‬ ‫דאדרבה שרה הי' זה שהכניס צרתה לתוך ביתו והיא‬ ‫מתחדשים כל יום בהארות חדשות‪ ,‬אבל רשעים‬ ‫רצתה הזכות הזה‪ ,‬רק שכיון שהי' זה על חשבון חינוך‬ ‫מתיישנים והולכים‪ ,‬וא"כ בזה שהלכו לישן וקמו בבוקר‬ ‫יצחק לכן גירשה‪ ,‬אבל כיון שכבר אין סכנה מחינוך‬ ‫בלי התחדשות‪ ,‬כבר פג קצת תוקף כח דברי אליעזר ולכן‬ ‫יצחק שהרי עכשיו הוא הולך לישא אשה א"כ שוב רצון‬ ‫הי' להם כבר התנגדות‪ ,‬ולכן הודגש בקרא ענין זה‬ ‫אמו שאברהם ישא את הגר‪ .‬ובפרט אם זה פגם בשרה‬ ‫דוילינו ויקומו בבוקר‪.‬‬ ‫וודאי היא רוצה בתיקונה‪.‬‬ ‫מה שהלך יצחק להחזיר את הגר‬ ‫ובשיעורי רבינו מאיר הלוי הק' דאיך הי' אברהם יכול‬ ‫ויצחק בא מבוא באר לחי רואי וגו' [שם ס"ב]‬ ‫להחזיר את הגר הרי הי' לו ציווי גרש יגרש ותי' דלכן‬ ‫באמת כתוב בילקוט שמעוני כאן שזה הי' ע"פ הדיבור‬ ‫כתב רמב"ן דהכוונה‪ ,‬שבא מביאתו לבאר לחי רואי‪,‬‬ ‫אולם להנ"ל י"ל דעיקר הציווי הי' רק מחמת יצחק וכבר‬ ‫כלומר שכעת בא יצחק מבאר לחי רואי שכבר בא שם‬ ‫לא הי' סבה זה‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬וכ' אילו הי' הפסוק אומר רק ויצחק בא מבאר‬ ‫לחי רואי הי' נראה שיצחק דר שם‪ .‬ולא נתפרש מה הי'‬ ‫והנה מצינו שישמעאל הי' בקבורת אברהם וחזר‬ ‫עושה שם‪ .‬ורמב"ן כ' שיצחק הי' הולך תמיד אל המקום‬ ‫בתשובה ולא נתפרש מתי חזר לאברהם‪ ,‬ושמעתי מי‬ ‫ההוא כי הי' לו מקום תפלה מפני ששם נראה המלאך‬ ‫שפי' שבזה גופא שהחזיר את הגר חזר גם ישמעאל‪,‬‬ ‫להגר [לעיל ט"ז ז' י"ד] וכ"כ הספורנו‪ ,‬ובפי' ר"א בן‬ ‫וצ" ב דאין סבה שיחזור ישמעאל לביתו של אברהם‬ ‫הרמב"ם כ' שיצחק הי' רגיל להפרד ממקום מושבו‬ ‫אחרי שכבר נשא אשה‪ ,‬ועוד הרי הרבה שנים לפני זה‬ ‫וללכת אל הבאר הנזכר בדביקות בעבודת ה' לבקש את‬ ‫אנו מוצאים את ישמעאל עם אברהם בעקידת יצחק‬ ‫ההתבודדות כדרך הצדיקים והי' מתעכב שם זמן קצר‬ ‫כמ"ש [לעיל כ"ב ג'] וישכם אברהם בבוקר וגו' ויקח את‬ ‫ושוב הי' חוזר אל מקום מושבו‪.‬‬ ‫שני נעריו עמו ופירש"י [ע"פ מדרש ויק"ר כ"ו ז'] דזה‬ ‫ישמעאל ואליעזר‪ ,‬ראה מש"כ בזה לקמן בשם בעלי‬ ‫אולם במדרש [והובא ברש"י] איתא שהלך לשם להביא‬ ‫התוס' ואזנים לתורה שם‪.‬‬ ‫הגר לאברהם שישאנה עוד שם "דהגר ישבה על הבאר‬ ‫ואמרה לחי העולמים ראה עלבוני"‪ .‬ובפשטות הא‬ ‫תפלת מנחה נקרא ע"ש אברהם‬ ‫דדוקא עכשיו הלך להביאה‪ ,‬כיון דמתה שרה ולא הי'‬ ‫ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו' [שם ס"ג]‬ ‫לאברהם אשה‪ .‬אבל א"כ ל" ש כלל לשידוך של יצחק‬ ‫והו"ל לכתוב מיד אחרי פטירת שרה‪ ,‬והי' אפש"ל דרק‬ ‫איתא בברכות כו‪ :‬דמכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה‪.‬‬ ‫אחרי שהוא הי' הולך לישא אשה רצה שגם לאביו יהי'‬ ‫והנה ביומא כח‪ :‬נקרא תפלת מנחה "צלותי' דאברהם"‬ ‫אשה‪ .‬וקצת צ"ב דאם מחזיר את הגר מסתמא גם‬ ‫והקשו ראשונים הרי יצחק תיקנו‪ .‬ותי' בתו"י ובתוס'‬ ‫ישמעאל יחזור לבית אברהם‪ ,‬ואיך יצחק עושה נגד רצון‬ ‫הרא"ש שם ובתוס' ברכות כו‪ :‬דאחר שתיקנה יצחק גם‬ ‫אמו שרה דהרי אמו שרה גירש אותם מביתה וכל מה‬ ‫אברהם הי' אומרה‪ .‬עוד תירצו שגם לפני שתיקנה יצחק‬ ‫שעשתה הי' רק מחמת טובתו של יצחק ‪ ,‬ועכשיו מביאה‬ ‫גם אברהם הי' אומרה דהרי קיים אברהם אבינו כה"ת‬ ‫לאביו‪ ,‬והרי ממה שרק אחרי נישואיו לרבקה התנחם‬ ‫כולה אלא שיצחק תיקנה לכל וכ"כ הריטב"א יומא שם‪,‬‬ ‫אחרי אמו מבואר דהי' לו קשר עצום לאמו‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫וכעי"ז תי' רבינו חננאל דיצחק התפלל את התפלה כדת‬ ‫הוא עושה כן להביא צרת אמו לאביו‪.‬‬ ‫המסורה לו מאביו‪ .‬וצ"ב דכיון דעיקר מה שיש לנו‬ ‫תפלה זו לדורות הוא מיצחק דהוא זה שתיקנו‪ ,‬א"כ מה‬ ‫ובאזנים לתורה חידש דאדרבה זה גופא רצה לתקן‪,‬‬ ‫איכפ"ל שגם אברהם הי' מתפלל זה דלמה הי' נקרא‬ ‫דעכשיו הי' מצב של יום החופה ולכן הלך להתפלל‬ ‫ע" ש אברהם‪ .‬ובפרט אי נימא דאברהם לא התחיל‬ ‫בשדה‪ ,‬וכמו שאנו נוהגים להתוודות ביום החופה כך‬ ‫להתפלל מנחה רק אחרי שתיקנו יצחק הרי בוודאי‬ ‫הלך יצחק לפשפש במעשיו ולהתוודות לפני שמתפלל‬ ‫מתייחס ליצחק‪.‬‬ ‫כדי שיהא תפלתו זכה בלי שום חשש עוון‪ ,‬ולכן בא‬ ‫לתקן עוות שנגרם על ידו שהרי מפני יצחק גורשה הגר‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫כי תורה וללמוד צריך‪ ,‬וראה שהלך קודם אל הארגז‬ ‫וי"ל למשנ"ת בעז"ה בפ' תולדות דמעיקר מדתו של‬ ‫אשר מונחים בו הבגדים‪ ,‬ואח"כ בבקר שאל אותו מה‬ ‫יצחק הי' להמשיך מורשת אביו וכל שיקוליו תמיד הי'‬ ‫זה‪ ,‬והראהו שיש לו שם תכריכים מוכנים‪ ,‬וקודם הזווג‬ ‫מה אביו היה עושה בענין זה‪ ,‬דלכן חיכה עשרים שנה‬ ‫מתעסק שם בתכריכים הנ"ל כדי להזכיר יום המיתה‪ ,‬כי‬ ‫עד שהתפלל על רבקה‪ ,‬ולכן הי' רוצה לרדת למצרים‬ ‫אי אפשר לעשות מצוה זו בלי שום תערובות יצה"ר‪ ,‬רק‬ ‫בימי הרעב כמו שאביו עשה‪ ,‬והבארות שחפר קרא‬ ‫אם יזכור את יום המיתה‪ .‬ע"כ שמע אביו ז"ל לספר‬ ‫כשמות אשר קרא אביו‪ ,‬א"כ גם כשתיקן תפלת מנחה‬ ‫משמא דגברא רבא הנ"ל‪.‬‬ ‫הי' כולו מושתת על הנהגת אביו שתיקן ענין תפלה‪ ,‬ולא‬ ‫ייחס זה לעצמו‪ ,‬והי' מקפיד שהתפלה יהי' נקרא ע"ש‬ ‫ובזה פירש אביו ז"ל דברי רש"י הנ"ל אשר לכאורה הוא‬ ‫אביו דוקא‪.‬‬ ‫פלא איך עירב שמחתו בפגשו בפעם ראשון עם זווגו‬ ‫הצדקת עם מה שיהיה לעתיד‪ ,‬הלא בשעת חדוה חדוה‪.‬‬ ‫הרמת יצחק את עיניו הקדושות‬ ‫אך הוא הדבר כי הוא נשק אותה בנשיקין של קדושה‬ ‫וישא עיניו וירא והנה גמלים באים‪[ :‬שם]‬ ‫כמבואר במדרש [ב"ר ע‪ ,‬יב]‪ ,‬ורצה שלא יהיה שום‬ ‫תערובות היצר‪ ,‬על כן הזכיר ביום המיתה‪ ,‬ואחרי‬ ‫מבואר דגם שכבר הגיע הכלה ליצחק מ"מ יצחק ראה‬ ‫שהביט ביום המיתה ראה זה שאין נקברה עמו על כן‬ ‫רק גמלים‪ ,‬וכבר הבאנו דברי דודי הגה"צ ר' יצחק‬ ‫נתעצב ממילא ע"ז‪ ,‬ולכן בכה‪ ,‬עכ"ד ודפח"ח‪.‬‬ ‫ראקאוו שליט"א בתחלת פ' וירא דבצדיקים כאברהם‬ ‫כשמרים את עיניו רואה רק מלאכים וביהמ"ק וקרבנות‬ ‫ועפי"ד אלה יאירו לנו ג"כ דברי רש"י הנ"ל‪ ,‬כי בעת‬ ‫מאידך רשע כעשיו רואה רק נשים‪ ,‬וכן כאן מודגש ד"ז‬ ‫שרבקה ראתה בפעם הראשון את בן זוגה יצחק אבינו‬ ‫דיצחק לא רואה גם אשתו המיועד לו‪ ,‬מאידך עשיו ראה‬ ‫והיתה מתפעלת מיופיו כמבואר ברש"י עה"פ ותרא‬ ‫אותו ונודע לה שזהו בן זוגה‪ ,‬והיתה משתוקקת אליו‪,‬‬ ‫את הנשים אפי' שלא היו שלו‪.‬‬ ‫וכדי שלא יהיה שום תערובות יצה"ר‪ ,‬בודאי זכרה ביום‬ ‫ומה שמונח בראיית הגמלים כבר ביארנו לעיל בשם‬ ‫המיתה כדי לשבר התאוה‪ .‬ו זה שפירש רש"י ז"ל כמו‬ ‫ספה"ק‪.‬‬ ‫ותקבר ותשבר‪ ,‬היינו שזכרה ביום הקבורה‪ ,‬ובזה‬ ‫ותשבר‪ ,‬נשברה תאותה ונעשה היחוד בלי שום תערובות‬ ‫רמז ותתכס כמו ותקבר ותשבר‬ ‫יצה"ר רק בקדושה שלימה וק"ל‪ .‬עכ"ד משנה שכיר‪.‬‬ ‫ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה‬ ‫ועד"ז כ' בפרדס יוסף והשווה לגמ' ברכות לא‪ .‬דאמרו‬ ‫לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף‬ ‫ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא‪:‬‬ ‫ותתכס‪[ :‬שם סה]‬ ‫ליש רי לן מר! אמר להו‪ :‬ווי לן דמיתנן‪ ,‬ווי לן דמיתנן!‬ ‫הרי דבשעת הנישואין יש להזכיר יום המיתה‪.‬‬ ‫במש"כ ותתכס פי' רש"י לשון ותתפעל כמו ותקבר‬ ‫ותשבר‪ .‬וצ"ע וכי לא מצא רש"י ז"ל להביא ראיה אחרת‬ ‫אולם י"ל עוד ע"פ משנ"ת בתחלת הפרשה בטעם‬ ‫על לשון מתפעל רק תיבות הללו שהן מעוררין עצבות‪,‬‬ ‫שעיקר קידושי אשה נלמד דוקא מקניית קבר‪ ,‬להורות‬ ‫ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה‪ ,‬ומה מקום‬ ‫דעיקר הקידושין צריך להיות באופן של רואה את הנולד‬ ‫לתיבות הללו במקום הזה שנזדמנו שני צדיקים יחדיו‪,‬‬ ‫להעמיד משפחה יראי ה' ולהשאיר אחריו דורות ישרים‬ ‫ושמעתי לפרש דמחשבת האדם בנישואין יהי' כמו‬ ‫מבורכים הממשיכים דרך ה'‪ ,‬שגם לאחר מיתה יהי' לו‬ ‫בשעת לידה ומיתה דכמו שאז אין לו שום מחשבת גאוה‬ ‫המשך‪ ,‬וכלשון הפסוק לענין אברהם למען אשר יצוה‬ ‫ה"נ בעת הנישואין‪ .‬ובספר משנה שכיר הביא דקדוק זה‬ ‫את בניו ואת ביתו אחריו וגו'‪ ,‬ובנוס"א דעיקר חיבור‬ ‫בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע ותי' עפמש"כ בספר אמרי‬ ‫לאשתו בעוה"ז הוא כדי שישלימו זע"ז להיות ביחד‬ ‫יוסף להרה"ק מספינקא זי"ע [ד"ה או י"ל בהקדם] ז"ל בפ'‬ ‫בנשמה שלימה ומתוקנת בעוה"ב‪ ,‬א"כ ה"נ זה הי' עיקר‬ ‫אחרי שהביא בשם אביו ז"ל לפרש דברי רש"י בפ' ויצא‬ ‫מחשבת י צחק ורבקה בשעת הפגישה למען יקימו ביחד‬ ‫[כט‪ ,‬יא] "וישק יעקב לרחל וישא יעקב את קולו ויבך"‪,‬‬ ‫דורות ישרים מבורכים ולהשלים את נשמתם ביחד‬ ‫פרש"י לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו‬ ‫לעוה"ב‪.‬‬ ‫לקבורה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואמר עפ"י מה ששמע מאחד מראשי‬ ‫החסידים שהי' אצל הה"צ הקדוש מוהר"ר אברהם חיים‬ ‫שילוח אברהם לבני הפילגשים לדורות‬ ‫מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬והי' דרכו תמיד להיות באכסניא בבית‬ ‫ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם‬ ‫הרב הקדוש הנ"ל בעצמו‪ ,‬ופעם אחת בא לשם ונזדמן‬ ‫מתנות וישלחם מעל יצחק בנו וגו' [כ"ה ו']‬ ‫שהי' ליל טבילה‪ ,‬ורצה התלמיד הנ"ל לראות התנהגותו‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫רק קירבו אותו הוא נשאר רשע בסוף‪ ,‬ללמדך דפעמים‬ ‫וקשה הרי לעיל כתוב "ויתן את כל אשר לו ליצחק"‬ ‫הדרך הנכון כפי ששמע אברהם מהקב"ה לשמוע לשרה‬ ‫משמע שלא השאיר כלום‪.‬‬ ‫ולגרש הבן הרשע‪ ,‬ורק זה יביאנו בסוף לתשובה‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה דהנה זהו הפסוק האחרון לפני הסתלקות‬ ‫והנה עיקר דבריו דיש לנו ללמוד לדורות ממה שגירש‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬ובוודאי מונח כאן דבר גדול לדורות‪,‬‬ ‫אברהם את ישמעאל‪ ,‬מצינו כן בשנים מרבותינו‪:‬‬ ‫ויל"פ הכונה דדאג עבור כלל ישראל‪ ,‬שיקנאו בהם גוים‪,‬‬ ‫שיבינו שאין להם כלום‪ ,‬וכל חייהם הבל‪ ,‬וחיים‬ ‫א‪ :‬רבינו הח"ח עה"ת בפ' וירא שם כ' דזה פשוט דאילו‬ ‫כבהמות‪ ,‬לזה העסיקם עם כל מיני הבלים שאנו רואים‬ ‫הי' ישמעאל נשאר עם יצחק הי' מושפע ממנו לטובה‬ ‫היום‪ ,‬כמו משחק כדור רגל ועניני פוליטיקה וכל סוגי‬ ‫מאידך חברת ישמעאל הי' עלול להשפיע על יצחק‬ ‫הטכנולוגיה ששקועים בהם יומם ולילה‪ 77 ,‬ואין להם‬ ‫לרעה‪ ,‬לכן שקלה שרה בדעתה ומצאה שהחשש לקלקול‬ ‫זמן להתבונן שבעצם אין להם כלום ולנו יש הכל‪ ,‬ועל‬ ‫יצחק גדול יותר מהסיכוי לתיקון ישמעאל והחליטה‬ ‫זה נאמר שיבוא יום ויגידו "אך שקר נחלו אבותינו הבל‬ ‫לגרש את ישמעאל‪ ,‬תכופות עומדים אנשי חינוך בפני‬ ‫אין בהם מועיל" [ירמי' טז יט] ולפ"ז א"ש דנתן כל אשר‬ ‫התלבטות דומה‪ ,‬ורואים אנו מכאן מה היתה ההכרעה כל‬ ‫לו היינו ה"קניינים האמיתיים" וזה באמת הכל‪ ,‬אבל‬ ‫אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי עד שיצחק ישפיע‬ ‫לבני הפילגשים נתן המתנות המדומות‪ ,‬ולזה וישלחם‬ ‫לטובה ישפיע עליו ישמעאל לרעה‪ .‬ובס' ח"ח החדש‬ ‫מעל יצחק בנו דייקא‪ ,‬וכעי"ז מצאתי בשפ"א כמה‬ ‫מביאים שמנע הח" ח מאיזה רב מלהיות רב בעיר גדולה‬ ‫פעמים‪.‬‬ ‫שהי' פרוץ ביותר בעניני דת‪ ,‬וא"ל הח"ח דיש לחשוש‬ ‫‪78‬‬ ‫אולי יתקלקל בעצמו‪.‬‬ ‫תשובת ישמעאל‬ ‫ב‪ :‬מרא דארעא דישראל הג"ר יוסף חיים זוננפלד זי"ע‬ ‫ויקברו אותו יצחק וישמעאל בנו [שם ט']‬ ‫[בספר איש על החומה ח"ג עמ' ‪ ]394‬הי' מסביר הוויכוח בין‬ ‫אברהם לשרה דאברהם ג"כ הבין דחברתו של ישמעאל‬ ‫וברש"י מכאן שעשה ישמעאל תשובה‪ ,‬והוליך את יצחק‬ ‫מסוכנת ליצחק‪ ,‬אבל סבר שאם יגרש את ישמעאל הרי‬ ‫לפניו והיא שיבה טובה שנא' באברהם‪ .‬גם לקמן כ' ל'‬ ‫ויגוע הנאמר רק בצדיקים‪ .‬הנה הא דנלמד התשובה‬ ‫יצא לגמרי לתרבות רעה כי עי"ז שנמצא בביתו‬ ‫דוקא בדבר שנר' כמעשה קטן‪ ,‬כ' גיסי הג"ר רפאל הלוי‬ ‫ובחברתו של יצחק הרי הוא מרוסן מעט ואינו מתפקר‬ ‫דינר שליט"א [בספרו נפלאות מתורתך] דאכן אי"ז מעשה‬ ‫לגמרי אבל אם יגרשהו ירד מן הדרך לגמרי‪ ,‬ואילו שרה‬ ‫טענה דיותר ממה שישמעאל יושפע ממדותיו של יצחק‬ ‫קטן כלל‪ ,‬דהרי כל הדרך ניסה להתגבר על יצחק לומר‬ ‫עלול ישמעאל להוריד את יצחק מדרך הישרה בתעלולי‬ ‫שהוא היורש לכן הי' מצחק אתו ולכן אמר שרה כי לא‬ ‫הצחוק שלו‪ ,‬עד שבא הקב"ה והכריע לשמוע בקול‬ ‫יירש וגו' ולפני העקידה התגאה עליו שהי' לו ברית‬ ‫שרה‪" ,‬כי ביצחק יקרא לך זרע" היינו אם אתה רוצה‬ ‫מילה ולכן בזה שהניחו לילך לפניו הודה שיצחק הוא‬ ‫שיצחק ימשיך את דרכך אין לך ברירה אלא להפריד‬ ‫היורש וזה דבר גדול‪.‬‬ ‫ביניהם ולהרחיק את הרע מן הטוב ואל ירע בעיניך על‬ ‫האם יש לרחק ולגרש ילד שמשפיע לרעה‬ ‫הנער ועל אמתך שהוא עלול לצאת לתרבות רעה‪ ,‬כי‬ ‫בכך אתה מציל לפחות את יצחק ואת זרעו אחריו‪ ,‬אבל‬ ‫והעיר דודי הגה"צ ר' יצחק ראקאוו שליט"א דכאן נראה‬ ‫אם תקרב את ישמעאל אתה עלול לאבד את שניהם גם‬ ‫ההיפך מן הסברא‪ ,‬דהרי לענין עשיו מבואר [לקמן ל"ה‬ ‫את ישמעאל וגם את יצחק‪ .‬הכרעה זו מפי הגבורה לא‬ ‫כ"ט] ויקברו אותו עשיו ויעקב בניו הקדים עשיו ליעקב‬ ‫לשעה בלבד נאמר אלא גם לדורות הבאים אם רצונכם‬ ‫הרי שעשיו הלך לפני יעקב וזה לבטא שלא הניח דרכו‬ ‫שיצחק ישאר בנו של אברהם הפרידוהו מישמעאל‬ ‫עד היום‪ ,‬והרי ישמעאל גירשו אותו מבית אביו בבושת‬ ‫וגרשו את בני האמה העורכים משחקים שסופם הסרה‬ ‫פנים עם אמו‪ ,‬וכמעט שמת בצמא במדבר מחמת זה‬ ‫מדרך האמונה ע"כ מדברי הגרי"ח זוננפלד זי"ע‪.‬‬ ‫ואעפ"כ חזר לבסוף הגם שעדיין לא יהי' היורש‪ ,‬משא"כ‬ ‫עשיו שקירבו אותו בבית אביו ואף פעם לא גירשו אותו‬ ‫‪ 77‬ועד"ז שמעתי מהגה"ח ר' יעקב משה לוי שליט"א משגיח ישיבת גור‬ ‫‪78‬‬ ‫יתכן שרק בזמנו אמר כן הח"ח שעדיין לא הי' רוח של חזרה‬ ‫בלונדון כשנסענו ביחד משדה התעופה בלונדון בפ' חיי שרה‪ ,‬שלעומת‬ ‫בתשובה כמו שיש בזמנינו‪ ,‬ורוח ההשכלה הי' חזק מאד‪ ,‬אבל בזמנינו‬ ‫מה שהי' לפני שנים רבות שכל פעם שנפגשנו עם גוים הי' חשש‬ ‫שירד רוח של חזרה בתשובה לעולם שאני‪ ,‬ואכן מרן החזו"א הי' שולח‬ ‫שיפגעו בנו‪ ,‬אבל היום אין כ"כ חשש כיון שכאו"א שקוע לגמרי בכלי‬ ‫הרבה מתלמידיו ללכת לגור במקומות נידחים כדי לפעול ליהדות‪-.‬‬ ‫שלו‪ ,‬כך שאין להם זמן לבחון שיש כאן יהודי ולזה המלצתי לו הפי'‬ ‫ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א‪.‬‬ ‫בפסוק הנ"ל‪.‬‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫בתשובה‪ ,‬מ"מ נראה שכך הוא ההנהגה הנכונה [אי לא‬ ‫הנה לא נתפרש היטב בדבריהם אם כוונתם גם כשיש‬ ‫דנימא דהקב" ה העלים ממנו לגמרי מצבו של עשיו וחשב שהוא‬ ‫ח" ו בביתו של אדם גופא ילד שסר מן הדרך האם עליו‬ ‫צדיק אבל דברינו לפי הפשטות שאכן ידע מצבו ‪-‬דהרי לקח נשים‬ ‫להתנהג כאברהם ולגרשו מן הבית מחמת חשש שיקלקל‬ ‫שהי' לו למורת רוח‪ -‬רק שחשב שע"י שיקרב אותו יחזור למוטב]‬ ‫שאר הילדים‪ ,‬או דאיירי באופן כללי להתחבר עם‬ ‫דמי לנו קרוב מיצחק להכרעת הקב"ה לשמוע בקול‬ ‫מקולקלים כדי להשפיע עליהם דיתכן דמיירי במוסדות‬ ‫שרה הלא עליו הי' הנושא ואעפ"כ לא נהג כן בעצמו‪,‬‬ ‫התורה שלנו שצריך להיות נפרד מאלו שלא הולכים‬ ‫ולא יתכן לומר דיצחק לא הבין הכרעת הקב"ה בויכוח‬ ‫בדרך המסורה מדור דור‪ ,‬ויתכן גם באופן פרטי שאם יש‬ ‫אביו ואמו דבוודאי ידע והבין את זה‪ ,‬ומ"מ לא גירש‬ ‫בחדר או בישיבה ילד או בחור שמשפיע לרעה על‬ ‫עשיו מביתו‪ .‬והקושיא מתחזקת עוד יותר למשנ"ת לעיל‬ ‫חבירו יש לסלקו‪ ,‬אבל כ"ז יתכן בכה"ג שיש לילד או‬ ‫דעיקר מדתו של יצחק הי' להמשיך דרכו של אברהם‬ ‫לבחור לאיפה ללכת שיש לו בית ולכל היותר ישאר‬ ‫ובכל שאלה שהי' לו חשב מה עשה אביו בכה"ג‪ ,‬דלכן‬ ‫בבית‪ ,‬אבל ב אופן שיש ילד בבית שמשפיע לרעה על‬ ‫לא התפלל על רבקה רק אחרי עשרים שנה וגם רצה‬ ‫שאר הילדים הרי אם יגרשו מן הבית יהי' אבוד לגמרי‪,‬‬ ‫לרדת למצרים בשעת הרעב‪ ,‬והבארות שחפר קרא ע"ש‬ ‫אלא דמן הדמיון לאברהם נראה דגם בכה"ג יש לעשות‬ ‫אביו‪ ,‬וא"כ כשהי' לו ילד שסר מן הדרך הישר הרי הי'‬ ‫כן‪.‬‬ ‫לו דוגמא מהתנהגות אביו והו"ל לגרשו מן הבית כמו‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫אולם על מרן החזו"א זי"ע מסופר רבות ‪ 79‬על דאגתו‬ ‫לכל בחור ובחור מישראל גם אלו שסטו מן הדרך‪ ,‬ולא‬ ‫ויל"פ החילוק בין ישמעאל לעשו בכמה אופנים ויהי'‬ ‫הי' מרשה לזרוק בחורים שמקלקלים את הישיבה והי'‬ ‫בזה נפק"מ לדורות‪:‬‬ ‫אומר שזה שאלה בדיני נפשות וכדי לפסוק בזה צריך‬ ‫א‪ :‬ביצחק הי' חשש שישמעאל ישפיע עליו לרעה משתי‬ ‫סנהדרין של כ"ג‪ ,‬וסבר שאסור לרחק בחור בידים‬ ‫סיבות א‪ :‬דהי' יותר מבוגר ממנו ונולד ראשון לאברהם‪.‬‬ ‫מישיבה וגם צריך לקבל בחורים כאלה בישיבה‪,‬‬ ‫ב‪ :‬הרי זה הי' עיקר דבריו להתגאות על יצחק ולומר לו‬ ‫וכשנשאל החזו"א ע"י הרב פרבשטיין זצ"ל ר"י חברון‬ ‫שהוא היורש של אברהם והוא גדול וחשוב ממנו והי'‬ ‫ממה שהורה הקב"ה לאברהם לעשות כשרה לגרש את‬ ‫לוקח אותו בחוץ כדי לשחק אתו בחיצים‪ ,‬וא"כ הי'‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ענה שזה פסוק לפני מתן תורה אבל אחר מ"ת‬ ‫חשש שהוא יהווה דוגמא בשבילו‪ ,‬וכבר הבאנו בפ'‬ ‫צריך לדאוג על הפרט כמו על הכלל‪ ,‬כי כל פרט הוא כלל‬ ‫וירא פי' החת"ס במש"כ וירע הדבר מאד בעיני אברהם‬ ‫גדול כי כל בחור שמצילו מרדת שחת הרי הצילו נפש‬ ‫על אודות בנו [לעיל כ"א י"א] דקאי על יצחק דהי' רע‬ ‫אחת מישראל ועוד רבבות נפשות מיוצאי חלציו‪[ .‬והי'‬ ‫בעיניו זה דיצחק לא חזק מספיק שלא ישפיע עליו‪ ,‬עוד‬ ‫אפש" ל בנוסח אחר דכ"ז שאין לך ציווי מפורש מהקב"ה אין לך‬ ‫לעשות כן מספק‪ ,‬ואדרבה מזה שאברהם לא הי' עושה כן נראה‬ ‫מבואר בחת"ס בתורת משה שם דזה מה שאמר לו‬ ‫שבדרך כלל אין לנהוג כן וכנר' סברו הח"ח והגרי"ח זוננפלד דכל‬ ‫הקב"ה שם "כי ביצחק יקרא לך זרע" לרמז ביצחק ולא‬ ‫מש"כ בתורה הוא בגדר הוראה דלא כ' בתורה דברים סתם]‬ ‫כל יצחק היינו שיש בתוכו חלק רע שזה חלק עשיו וא"כ‬ ‫יותר יש חשש שיושפע לרע [עוד הבאנו מאברבנאל בפ'‬ ‫ההבדל בין ישמעאל לעשו בענין זה‬ ‫עקידה דעיקר שלימות יצחק להנתק לגמרי מכל עניני תאוות‬ ‫עוה"ז הי' בעקידה וזה הי' התחלת התיקון לכל העולם שיהי'‬ ‫והנה אי ננקוט כסברת הח"ח והגרי"ח זוננפלד דמה‬ ‫אומה מנותק מלהמשך אחר התאוות וא"כ יתכן דעד העקידה הי'‬ ‫שאמר הקב"ה לאברהם הי' בזה הוראה לדורות‪ ,‬צ"ע‬ ‫צריך עדיין מאד להזהר שלא יושפע לרעה מאידך הבאנו מהג"ר‬ ‫כפי שכבר העיר דודי שליט"א דנר' שיש בזה סתירא‬ ‫אהרן קוטלר זצ"ל דפשיטא שלא הי' חשש שיצחק יושפע לרעה‪,‬‬ ‫מהנהגת אברהם להנהגת יצחק‪ ,‬דאף דמאברהם נראה‬ ‫רק שבאותו זמן שיצטרך להלחם שלא להיות מושפע מישמעאל‬ ‫שיש לנהוג לרחק ילד כזה אבל ביצחק נראה לא כן‪,‬‬ ‫הי' יכול להתעלות יותר] אבל לענין יעקב ועשיו לא הי'‬ ‫דהרי גם לו הי' ילד עשיו שסר מן הדרך ולא רק שלא‬ ‫חשש זה דהרי עשיו הי' תאום שלו ולא מוזכר שהי'‬ ‫גירשו מן הבית מחשש שישפיע לרעה על יעקב‪ ,‬גם‬ ‫מנסה לקלקלו‪ ,‬ואדרבה הרי כבר במעי אמם התחלקו‬ ‫הראה לו אותות אהבה מיוחדת וניסה תמיד לקרבו‬ ‫ביניהם עוה"ז ועוה"ב והי' מרוצה מאד מזה שיעקב ישב‬ ‫ולכבדו וגם רצה לתת לו הברכות כדי שעי"ז יגיע‬ ‫בביהמ"ד תמיד‪ ,‬ועיקר שנאתו ליעקב התחיל רק‬ ‫לתפקידו בחיים ואף שלא עלה בידו לבסוף להחזירו‬ ‫כשיעקב בא לקחת ממנו מה שסבר ששייך לו‪ ,‬ומה גם‬ ‫שיעקב הי' בחיר האבות שלא נשאר בתוכו חלק רע כלל‬ ‫‪ 79‬ביארצייט של החזו"א הביא מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א כמה‬ ‫דכל הרע שעוד הי' ביצחק ורבקה לקחו עשיו כמבואר‬ ‫סיפורים נפלאים על החזו"א בענין זה [חלק מהם נביא להלן בהג"ה]‪,‬‬ ‫בספה"ק‪ ,‬ויעקב הי' יושב אהלים מנותק מכל הבלי‬ ‫ובפרט מספר אנא עבדא להג"ר שמואל צבי קובלסקי זצ"ל שהי' בן בית‬ ‫אצל מרן החזו"א ושם הביא מה שענה החזו"א לראש ישיבת חברון‪.‬‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫מצווה לגרשו ולפ"ז אין לנו הוכחה לדורות מאברהם‬ ‫עוה"ז ולכן לא הי' חשש שיושפע לרעה‪ ,‬וא"כ בכה"ג‬ ‫‪80‬‬ ‫אא"כ דואג לשלוח את אמו ביחד‪.‬‬ ‫בוודאי יש להחזיק את עשיו בבית דאולי ישפיע עליו‬ ‫לטובה‪ .‬ולפ"ז יש תמיד לשקול עד כמה זה שישאר‬ ‫ד‪ :‬גם כשגירש אברהם את ישמעאל הלך תמיד לבקרו‬ ‫בבית או בישיבה ישפיע על האחרים לרעה ולזה צריך‬ ‫וכמבואר בפרקי דר"א שם שאחרי שלש שנים הלך‬ ‫שאלת חכם‪.‬‬ ‫לבקרו וכשראה שאשתו אינה מקבלת אורחים כהוגן‪,‬‬ ‫רמז לו לגרשה‪ ,‬וכשחזר שוב לבקרו הי' לו כבר אשה‬ ‫ב‪ :‬עוד יש לחלק דישמעאל לא הי' לו דין ישראל כלל‬ ‫חדשה שקיבלה אותו יפה‪ ,‬והתפלל להקב"ה שיברך את‬ ‫דהתייחס לגמרי לבן האמה וזה אמרה שרה גרש האמה‬ ‫בית ישמעאל בכל הברכות בעולם ואכן כן הי'‪ ,‬וכשחזר‬ ‫הזאת וגו' כי לא יירש בן האמה הזאת וגו' [שם פסוק י']‬ ‫ישמעאל לביתו וראה כל מה שהשפיע לו אביו הבין‬ ‫היינו דאין לו שייכות לכלל ישראל‪ ,‬וכמבואר באור‬ ‫שעדיין רחמי האב עליו‪ ,‬הרי דגם אחרי שגירש אותו‬ ‫החיים הק' שם‪ ,‬וא"כ יצחק שהוא היסוד והשורש לכלל‬ ‫טיכס עצות שישמעאל ידע ויבין היטב בלבו דרחמי‬ ‫ישראל וודאי עדיף ע"פ גוי‪ ,‬ואם יש חשש כל דהוא‬ ‫אביו עליו בשלימות‪ ,‬ובוודאי עי"ז התחזק הקשר לאביו‬ ‫שיושפע מן הגוי פשוט דיש לגרש את הגוי‪ ,‬אבל עשיו‬ ‫יותר ויותר‪ .‬וא"כ יתכן דרק בכה"ג אמר הקב"ה לגרשו‬ ‫מבואר בגמ' קידושין יח‪ .‬דישראל מומר הוי‪ ,‬וגם ידענו‬ ‫כיון שידע ה' שרחמי אברהם עליו וא"כ עדיין יש‬ ‫דכלל בתוכו נשמות קדושות כמו רע"ק ור' מאיר‪ ,‬ולכן‬ ‫אפשרות שיחזור בתשובה אבל כל כמה שיש חשש‬ ‫בוודאי הי' צריך לנסות לקרבו עד כמה שאפשר‪ .‬ולפ"ז‬ ‫שהבן ירגיש ששונאים אותו ולעולם לא יחזור בתשובה‬ ‫ל"ש כלל ללמוד מאברהם ושרה לדורות דהרי אצלינו‬ ‫‪81‬‬ ‫ע"ז אין לנו הוראה לגרשו‪.‬‬ ‫הוא תמיד שיקול על איש מישראל י"ל דמאי חזית דדמא‬ ‫דידי' סומק טפי הרי אין אנו יודעים מה עוד יכול להיות‬ ‫ואם באנו לזה יש להוסיף דבר פלא דכבר בשעת‬ ‫מילד זה ומי יכול לקחת אחריות‪ .‬ויתכן דזה עומק כוונת‬ ‫העקידה אנו מוצאים את ישמעאל מלווה את אברהם‬ ‫החזו"א הנ"ל דאין למדין לפני מ"ת היינו שישמעאל לא‬ ‫לעקידה כמ"ש [לעיל כ"ב ג'] וישכם אברהם בבוקר וגו'‬ ‫הי' לו דין כלל רק פרט‪ ,‬ויצחק הי' לו דין כלל שיצא‬ ‫ויקח את שני נעריו עמו ופירש"י [ע"פ מדרש ויק"ר כ"ו ז']‬ ‫ממנו כלל ישראל אבל היום כאו"א מישראל יש לו דין‬ ‫דזה ישמעאל ואליעזר‪ ,‬וצ"ע דהרי כבר גירש אותו והי'‬ ‫כלל‪[ .‬שו"מ עד"ז בחת"ס בתורת משה שם דכל הטעם שאין‬ ‫עם אמו במדבר פארן ועדיין לא החזיר את הגר רק אחרי‬ ‫להעביר אחסנתא מברא בישא דאולי יצא ממנו בן טוב‪ ,‬אבל‬ ‫מיתת שרה‪ ,‬ולא מסתבר ששרה הי' מרשה את ישמעאל‬ ‫בידוע שלא יהי' כלל בנים טובים מותר‪ ,‬וזה א"א לדעת רק ע"י‬ ‫לגור בביתה עם יצחק עוד צ"ע דכשהקב"ה אמר לו את‬ ‫נבואה‪ ,‬וזה גילה הקב"ה לאברהם שלא יצא שום זרע טוב‬ ‫מישמעאל‪ ,‬ולפ"ז בישראל לדורות ל"ש זה כלל]‪.‬‬ ‫‪ 80‬ועד"ז מסופר על החזו"א דפעם שאל לו רב וולף מנהל סמינר בבני‬ ‫ג‪ :‬עי"ל דכשגירש אברהם את ישמעאל גירש את אמו‬ ‫ברק על תלמידה אחת אם מותר להרחיקה‪ ,‬ומתחלה אמר החזו"א דזה‬ ‫הגר ביחד אתו‪ ,‬ולד' הרמב"ן ורד"ק [לעיל כ"א י'] זה גופא‬ ‫דיני נפשות‪ ,‬אבל רב וולף התעקש דפשוט ל"ש להחזיקה‪ ,‬א"ל החזו"א‬ ‫א"כ איפוא זאת תעשה לאחר שתשלחנה תדאג לכל צרכי' הפרטיים‬ ‫שאמרה שרה לגרש גם את הגר לא הי' מצד הגר רק כדי‬ ‫והכלליים‪ .‬והוסיף כי בימינו כל בני ובנות ישראל נחשבים כיתומה בחיי‬ ‫שיהי' מי שידאג בשביל ישמעאל דחששה שאם לא יהי'‬ ‫האב והיות ועיקר ענין החינוך עבר אל מוסדות התורה וכשם שא"א‬ ‫לזרוק יתום לרחוב כך א"א לזרוק שום בן או בת לרחוב‪.‬‬ ‫עם אמו ימות או שלא יהי' מי שידריכנו‪ ,‬והגר אכן דאגה‬ ‫ועד"ז הי' הנהגת החזו"א כלפי כל החילונים שיש לנסות לקרבם‬ ‫בשבילו כשהי' חולה‪ ,‬וכן לקחה לו אשה מארץ מצרים‬ ‫וכידוע‪ ,‬וקראתי על הג"ר אליהו דרבקין זצ"ל [אביו של הג"ר צבי‬ ‫שליט"א ר"י גרודנא] שהי' רב המושבה רמתיים‪ ,‬ובזמנו החלה הפירצה‬ ‫הרי שהי' קשור לאמו כל הזמן‪ .‬וכן מבואר בפרקי דר"א‬ ‫של גידול שפנים לצורך אכילה ומסחר‪ ,‬בליל שבת סיפרו לו שמגדל‬ ‫פכ"ט דכשבא אברהם פעמיים לבקר את ישמעאל לא‬ ‫שפנים אחד רוצה לערוך בר מצוה למחר בבית הכנסת‪ ,‬למחר התייצב‬ ‫הרב בפתח בית הכנסת ולא הורשה לו ולאף אחד מאורחיו ליכנס אא"כ‬ ‫מצאו בביתו ושאל לאשתו איפה הוא‪ ,‬ופעם ראשון‬ ‫יקבל עליו להפסיק בגידול השפנים‪ ,‬ונעשה מזה מהומה גדולה‪ ,‬לאחר‬ ‫ענתה שהלך ללקט תאנים עם אמו ופעם שני ענתה‬ ‫שבת סר למעונו של החזו"א שלמרבה ההפתעה לא מיהר לתמוך‬ ‫במהלך של הרב דרבקין‪ ,‬וא"ל עניין זה עומד על גבול המח' בין קנאות‬ ‫שהלך לרעות גמלים עם אמו הרי דנשאר צמוד וקשור‬ ‫לוותרנות‪ ,‬אפשר הי' להתיר עריכת בר מצוה ולנאום באותו מעמד נגד‬ ‫לאמו כל הזמן‪ ,‬ובכה"ג שיש לו אמא הדואגת בשבילו‬ ‫הפרצה של גידול השפנים וטען שמאחר שאפשר להוסיף על ז' קרואים‪,‬‬ ‫א"כ הי' אפשר להתיר לעלות תוך הבעת מחאה על מעשיו ואח"כ‬ ‫יותר קל לגרשו מן הבית‪ ,‬אבל לגרש את עשיו זה‬ ‫להוסיף עוד קרואים‪ ,‬ומה שבעבר היו מעכבים רשעים לעלות לתורה זה‬ ‫להשאיר לו בלי אבא ואמא וע"ז אולי לא הי' הקב"ה‬ ‫הי' שייך בזמנים קדומים שפורצי הגדר היו יחידים וע"י הרחקה זו היו‬ ‫מחזירים אותם למוטב‪ ,‬אבל כהיום שהפושעים רבים הם הרחקה זו לא‬ ‫תבוא לידי חזרה למוטב אלא תעורר שנאה בלב החפשיים‪.‬‬ ‫‪ 81‬פעם הי' מעשה שגם החזו"א הכריע שצריך לשלח את הבחור‬ ‫מישיבה מ"מ התנה עם הראש ישיבה שמתחלה יקבע אתו חברותא‬ ‫לתקופה מידי יום ביומו‪ ,‬ורק אחרי תקופה יודיענו ששולחים אותו‬ ‫מישיבה ומ"מ ימשיך ללמוד אתו גם אח"כ‪.‬‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫טעם פירוט חיי ישמעאל ותולדותיו‬ ‫בנך אשר אהבת הסתפק דאולי קאי על ישמעאל משמע‬ ‫שהי' לו אתו קשר תמידי‪[ ,‬ובאזנים לתורה נדחק דכיון שהלך‬ ‫ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וגו' ואלה‬ ‫לשחוט את יצחק כבר יכול לחזור הביתה ודחוק דמשמע דשני‬ ‫שמות בני ישמעאל וגו' ומשמע ודומה ומשא וגו'‬ ‫נערים אלו הי' רגילים להתלוות אתו בדרך] וכבר עמדו בזה‬ ‫אלה הם בני ישמעאל וגו' ואלה שני חיי‬ ‫בעלי התוס' שם [בתוס' השלם עה"ת] ותירצו דאברהם הי'‬ ‫ישמעאל וגו' וישנו מחוילה עד שור וגו' על פני‬ ‫הולך לבקרו כל שנה‪[ .‬ועדיין צ"ע דמ' דלא נפגש אתו רק פעם‬ ‫כל אחי נפל‪[ :‬שם י"ב י"ח]‬ ‫בשנה וצ"ל דהי' קורא לו לבוא אתו במסעותיו וניצל כל הזדמנות‬ ‫כ' הרד"ק דמה שהזכיר הכתוב את תולדות ישמעאל‪,‬‬ ‫להשפיע עליו] ויש להוסיף דע"י ביקורים אלו התחזק‬ ‫הוא לכבודו של אברהם לפי שהי' בכורו ולהודיע שהי'‬ ‫הקשר יותר ויותר עד שבסוף הצליח להחזירו בתשובה‪.‬‬ ‫לו י"ב נשיאים וכפי שהבטיח ה' לאברהם‪ .‬ומה שייחס‬ ‫מה שלקח אברהם את ישמעאל ללוותו לעקידה‬ ‫שנותיו של ישמעאל אף שהי' רשע‪ ,‬נחלקו הראשונים‬ ‫דרש"י כ' ע"פ מגילה יז‪ .‬דזה רק היכי תמצי לייחס בהם‬ ‫וי"ל עוד דהא דרצה לקחת אותו ללוותו לעקידת יצחק‪,‬‬ ‫את שנותיו של יעקב עי"ש החשבון‪ ,‬ורמב"ן כ' שהכתוב‬ ‫כיון שרצה להשפיע עליו לטובה‪ ,‬ובוודאי מי שזוכה‬ ‫יספר בבני הצדיקים תולדותם ומספר חייהם‪ ,‬כדי‬ ‫ללוות את אברהם בדרך כזה שלבו הי' בוער באש נורא‬ ‫להודיע שזרע צדיקים יבורך‪ ,‬ועוד שישמעאל עשה‬ ‫ועצום באהבת ה' בבואו לשחוט בנו יחידו לא יתכן שלא‬ ‫תשובה ולכן מנה שנותיו כדרך הצדיקים‪ .‬ובגור ארי' הק'‬ ‫יושפע מזה‪ ,‬וכבר ביארנו מה שנקראו אז נעריו דל' נער‬ ‫ע"ז דמשום כך אין סבה למנות כל ימי חייו כיון שבכך‬ ‫הוא במי שרוצה להתחנך ושואף להתחדשות וי"ל דע"י‬ ‫נימנית אף שנות רשעותו שהלא לא עשה תשובה עד סוף‬ ‫הליווי לאברהם התחזק בו שאיפות עצומות לרוחניות‬ ‫ימיו‪.‬‬ ‫וזה ג"כ הביא אותו לחזור בתשובה‪ ,‬ושמעתי בשם הבן‬ ‫איש חי דאז בשעת העקידה הבין ישמעאל דיצחק הוא‬ ‫והנה במש"כ על פני כל אחיו נפל ופירש"י דנפל פירושו‬ ‫באמת הרבה יותר גדול ממנו [וכמ"ש רש"י שם פסוק א' על‬ ‫שכן‪ ,‬וא"כ ק' למה כ' נפל ולא שכן [וכמ"ש לעיל ט"ז‬ ‫ויהי אחרי הדברים האלה דזה מה שיצחק הי' אומר לישמעאל‬ ‫י"ב ע"פ כל אחיו ישכון] ותי' רש"י עד שלא מת אברהם‬ ‫דאני הייתי מוסר כל נפשי להקב"ה וכאן ראה שאכן מתכוון לזה‬ ‫ישכון‪ ,‬משמת אברהם נפל‪ ,‬וצ"ב במה מתבטא זה‬ ‫באמת] וא"כ יתכן דאז הוא שעשה תשובה‪.‬‬ ‫דאחרי מיתת אברהם נפל‪.‬‬ ‫ויתכן דכל ענינו של ישמעאל ויצחק מרמז למה שבמשך‬ ‫צמיחת בן דוד בנפילת ישמעאל‬ ‫הדורות אנו סובלים מהם כ"כ וזהו כתחלת דרכו שהי'‬ ‫ביחד עם יצחק וניסה להרגו‪ ,‬אבל תשובתו בסוף ימיו‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ דברי בעל הטורים "ע"פ כל אחיו‬ ‫מרמז דבסו פו של דבר יכירו הישמעאלים בגדלות זרעו‬ ‫נפל וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק לומר כשיפול‬ ‫של יצחק שהם היורשים האמתיים של אברהם ויסכימו‬ ‫ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא‬ ‫שארץ ישראל שלנו הוא‪[ .‬עי' בעל הטורים בסוה"פ שנרחיב‬ ‫מתולדות יצחק" ובברית בין הבתרים [לעיל ט"ו י"ב] כ'‬ ‫בזה לקמן] ויתכן דזה יהי' רק כשיכירו שאנו מוכנים‬ ‫ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה‬ ‫למסור נפש עבור הקב"ה כמו יצחק‪ ,‬אבל כ"ז שהם לא‬ ‫חשיכה גדלה נופלת עליו‪ ,‬וכ' בפרקי דר"א פכ"ח‬ ‫רואים מסירות נפש שלנו הם חוש בים שאצלם נמצא כח‬ ‫ד"נופלת" זה מלכות בבל "עליו" אלו בני ישמעאל‬ ‫מסירות נפש ולזה מוכנים להתאבד עבור אמונתם וגם‬ ‫שעליהם בן דוד יצמח וכו' ובפרק ל' אמר רבי ישמעאל‬ ‫בקורן‬ ‫ַ‬ ‫מאמינים שהעקדה לא הי' עם יצחק כלל וכ"כ‬ ‫ט"ו דברים עתידים ישמעאל לעשות באחרית הימים וכו'‬ ‫שלהם שמעשה העקדה הי' עם ישמעאל אבל כשיראו‬ ‫ובפרק כ"א אמר עוד רבי ישמעאל דג' מלחמות של‬ ‫שאנו הולכים בדרכו של יצחק יש לנו כח מסירות נפש‬ ‫מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים וכו'‬ ‫יכירו ממילא גם בעקידת יצחק‪ ,‬ויחזרו בתשובה ונזכה‬ ‫ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן אלו ואלו וכו' וכבר‬ ‫לביאת משיח צדקינו בב"א‪.‬‬ ‫נתבאר בפ' לך לך ע"פ זוה"ק ח"ב לב‪ .‬ראשונים סוף‬ ‫דניאל ותרגום יונתן פ' בלק ורמב"ם באגרת תימן‬ ‫עכ"פ אחרי כל החילוקים שאמרנו נמצא דאדרבה‬ ‫ומהרש"א ב"ב עג‪ :‬כי האחרונה שבגלויות ישראל יהי'‬ ‫התנהגות יצחק עם עשיו הי' בדיוק כפי מה שראה אצל‬ ‫גלות ישמעאל‪ ,‬ולפ"ז א" ש דבסוף פ' שלנו שהוא‬ ‫אביו‪ ,‬דראה אצלו עד כמה צריך למסור נפש ולקרב ילד‬ ‫המעבר בין חיי אברהם לחיי יצחק מרמז בעל הטורים‬ ‫שסר מן הדרך‪ ,‬ומה שנצטווה אביו לגרש את ישמעאל‬ ‫למעבר בין גלות ישמעאל לגאולה ומבואר דחיי אברהם‬ ‫הי' בזה סבה מיוחדת שלא הי' שייך כאן וא"כ אדרבה‬ ‫אבינו מייצגים תקופת הגלות‪ ,‬וחיי יצחק מייצגים‬ ‫הנהגת יצחק והנהגת אברהם משלימים זה את זה‪.‬‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שירת‬ ‫ולפ"ז מה שמנה הכתוב את פרטי חיי ישמעאל ובניו‪,‬‬ ‫תקופת אחרית הימים שאז מתגברים על בחינת ישמעאל‪.‬‬ ‫דזה כדי לתת תוקף לישמעאל לפני הגאולה דזה בנוי על‬ ‫הרי מבואר מכ"ז דצרת ישמעאל היא זה שתוליד את אור‬ ‫מה שהוא צמוד לאברהם ולכן הוזכר כאן גם צדקת‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫ישמעאל דלפני הגאולה יש תוקף לבני ישמעאל מחמת‬ ‫הנקודות הטובות של ישמעאל אביהם‪.‬‬ ‫ישמעאל יתבטל כשמסתלק ממנו כח אברהם‬ ‫ומה שנרמז כ" ז דוקא בסוף חיי אברהם‪ ,‬יתבאר היטב‬ ‫שמע ודום ושא לקבל צרת ישמעאל‬ ‫ע"פ מה שבארנו בפ' וירא באריכות דעיקר כוחו של‬ ‫וא"ש דבפרשה זו נרמז מה צריך להיות התפקיד שלנו‬ ‫ישמעאל קיבל ממה שנימול וממה שאברהם התפלל‬ ‫בגלות ישמעאל‪ ,‬וכדהדריך לנו הרמב"ם באגרת תימן‬ ‫עליו לו ישמעאל יחי' לפניך ומזה נקרא "אדם" אלא‬ ‫ד"ה אבל מה וז"ל "ואתם אחינו דעו שה' ירטנו [הוליכנו‬ ‫ששרה בגירוש הגר וישמעאל פעלה להפקיע ייחוס שלו‬ ‫בדרך קשה] ברוב עווננו עם זאת האומה רצוני לומר אומת‬ ‫שלא יהי' נקרא בן אברהם רק בן הגר המצרית‪ ,‬וכח זה‬ ‫ישמעאל המריבה לצערינו‪ ...‬ולא עמדה כלל על ישראל‬ ‫של שרה פועלת עד היום הזה וכמבואר במשך חכמה‬ ‫אומה יותר מרעה ממנה‪ ,‬ולא מי שהפליג להשפילנו‬ ‫[לעיל כ"א י"ב] בביאור הא דמבואר בב"ב נח‪ .‬דחזי ר'‬ ‫ולהפחיתנו ולחזק שנאתם כמותם‪ ,‬עד שדוד מלך ישראל‬ ‫בנאה דגני אברהם בכנפי' דשרה וקא מעיינה בראשו‪,‬‬ ‫כשהראו לו ברוח הקודש הרעות אשר יעברו על ישראל‬ ‫דהיינו דמאברהם נטלה הגר הזוהמא ממה שטעה‬ ‫לא צעק ולא יילל ולא ביקש תשועה זולת ממלכות‬ ‫בידיעת אלקות לפני שהכיר את בוראו ונכנס לישמעאל‪,‬‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ואמר [תהילים ק"כ ה'] "אויה לי כי גרתי משך‬ ‫ושרה בררה ממנו רק את הטוב והצדק‪ ,‬וזה הכוונה דקא‬ ‫שכנתי עם אהלי קדר" וראו איך זכר קדר משאר בני‬ ‫מעיינה בראשו שרואה רק לברור הטוב והדעות‬ ‫ישמעאל לפי שהמשוגע הוא מבני קדר כמו שהוא‬ ‫הצודקות והקדושות אשר העלה בעוצם עיונו אחרי‬ ‫מפורסם מייחוסו‪ ,‬ואנחנו עם היותינו סובלים שיעבודם‬ ‫הכרתו את בוראו בשלימות‪ ,‬והוסיף הגרמ"י רייזמן‬ ‫וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתינו אין ביכולת האדם‬ ‫שליט"א דיתכן דנכלל בזה מה שאברהם מסתכל קצת‬ ‫כח לסבול‪ ,‬ויהי כמו שאמר דוד ואני כחרש לא אשמע‬ ‫בעין טובה על ישמעאל לקרבו ושרה אומר לו לרחקו‬ ‫וכאלם לא יפתח פיו [שם ל"ח י"ד] וכמו שהכיחונו‬ ‫ולגרשו‪ ,‬ודו"ד זה בין אברהם ושרה ממשיכה עד זמן‬ ‫רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו לשתוק ממנו‪ ,‬וסמכו‬ ‫הגאולה דאברהם הוא זה שנותן תוקף לישמעאל כדי‬ ‫לזה הפסוק שכתוב בשם בניו ומשמע ודומא ומשא שמא‬ ‫לזכך את ישראל ושרה מנסה לגרשו ולרחקו‪ ,‬ולכן ביום‬ ‫דום ושא [ראה בתרגם יונתן על פסוק זה שמפרש וצמיתא‬ ‫ראשון דר"ה אנו קוראים פ' גירוש ישמעאל דהוא זה‬ ‫ושתוקא וסוברא] וכבר הסכמנו כולנו גדולים וקטנים‬ ‫שמפקפק על בחירתם של ישראל וע"י כח שרה אנו‬ ‫לסבול שיעבודם שכן אמר ישעי' [ישעי' ג' ו'] גוי נתתי‬ ‫מצליחים לגרשו‪ ,‬עכ"פ לפ"ז א" ש דכאן בסוף הפרשה‬ ‫למכים ולחיי למורטים‪ ,‬ועם כ"ז לא נוכל להנצל מרוב‬ ‫כ' הצלחת ישמעאל ומפלתו כיון דהצלחתו נובע‬ ‫רעתם ופחזותם כל הזמן וכ"ז שאנו רודפים שלומם הם‬ ‫מאברהם ואחרי פטירת אברהם שמרמז להחלשת כח‬ ‫רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה‪ ,‬וכמו שאמר דהמע"ה‬ ‫אברהם ממילא יש מפלה לישמעאל‪ ,‬ושוב נצמח כח‬ ‫[תהילים ק"כ ז'] אני שלום וכי אדבר המה למלחמה‪..‬‬ ‫יצחק ע"י שרה אמנו ואז ממילא ואלה תולדות יצחק בן‬ ‫וכש"כ כשנעורר כח ונתפאר להם במלוכה בשטות‬ ‫אברהם להורות דמעתה רק יצחק הוא זה שמתייחס‬ ‫ובכזב שאנו נמסור עצמינו למות" ע"כ לשון הרמב"ם‪.‬‬ ‫לאברהם‪ .‬ובזה י"ל עוד פי' למה נקרא פ' זו פ' חיי שרה‬ ‫כשבעיקר מיירי בנישואי יצחק‪ ,‬רק אגב מוזכר מיתת‬ ‫‪‬‬ ‫שרה וגם מיתת אברהם‪ ,‬אבל לנתב' רק ע"י כח שרה הי'‬ ‫אפשר להמשיך "תולדות יצחק" ונמצא החיים של שרה‬ ‫ממשיכה לדורות הבאים‪82 .‬‬ ‫‪ 82‬ואכן אברהם בהספידה על שרה שיבחה ע"ז שגירשה את הגר וכמ"ש‬ ‫בתנחומא בתחלת הפרשה אות ד' שאמר עלי' פרק אשת חיל ועה"פ‬ ‫דרשה צמר ופשתים אמר בין יצחק וישמעאל שאמרה גרש האמה הזאת‬ ‫ואת בנה‪ .‬ומה שנרמז דוקא בצמר ופשתים הרחיב הגרמ"י רייזמן‬ ‫שליט"א ע"פ מש"כ מהרש"ם בתכלת מרדכי עה"ת דכלאים הוא מן‬ ‫החוקים שלא מובנים‪ ,‬וישמעאל זלזל במה שלא נעשה בדעת והבנה‬ ‫אברהם שנכנס לברית בביטול גמור להקב"ה בלי שכל והבנה‪ .‬ושרה‬ ‫ולכן צחק על ברית של יצחק שהי' רק כבן שמונה בלי דעת‪ ,‬אבל הוא‬ ‫הקפידה שלא יתחברו יצחק לחברים שלא משיגים ענין הביטול‬ ‫הי' לו ברית רק כבן י"ג‪ ,‬והטעם כיון שהי' בנו של אברם ולא של‬ ‫להקב"ה בגדר חוקים‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ואברם הי' פילוסוף גדול ע"פ שכל והבנה אבל יצחק בן‬ ‫נ‬