שירת התורה · Shiras Hatorah — חיי שרה (2026-11-02)

פרשת חיי שרה
תשפ"ז
שנה ז' גליון 319
תוכן העניינים
לא נזכר יצחק בכל השליחות רק בסוף ............כו הענין החדש מסומן בכוכב
עבודה קשה להוציא נשמת רבקה מן הקליפות כו תוכן העניינים
עבודתו המיוחדת של אליעזר .........................כז
פרשת חיי שרה .....................................ד
אליעזר ידא אריכתא דאברהם .......................כז
שם הפרשה ע"ש חייה של שרה .........................ד
לבן ובתואל מאמינים בהשג"פ .......................כז
ניצול הימים בשלימות מחברם לשורש למעלה...ד
יד עבד כיד רבו לענין אליעזר .........................כח
ע"י דביקות בה' גם ימים מועטים נחשבים
שכרו של אליעזר ..........................................כט נצחיים ..........................................................ה
פרשת חיי שרה היא פרשת הגמלים ...............כט עיקר עסק אברהם היה להשאיר הארת האבות
מהותו של גמל ................................................ל לעולם ............................ ................................ה
מהותו של גמל תערובות טוב ברע .....................ל רבקה בהיותה גילגול שרה המשיכה את חייה ...ה
החשבונות הנפלאות של רבקה .......................לב היופי הפנימי של שרה אמנו .............................ו
האם ניצלו את רבקה סתם ............................לג נער זה ביטוי להתחדשות בעבודת ה' .................ו
לתת הרגשה טובה למקבל החסד ....................לג נער מכבד את הזקן ומבקש להתחנך .................ו
חסד לבן לעומת רבקה ...................................לג שמואל הנביא הי' נער ......................................ז
האם נכון לרוץ ..............................................לד חנוך הי' נער ....................................................ז
הריצה הוא שגעון ..........................................לד היופי האמיתי של נער הוא זה שמתחנך ............ז
ריצה הנאמר בתורה ......................................לה מטבע של אברהם ושרה הוא ענין הפרישקייט ..ח
כוונת השינויים בדברי אליעזר .......................לה ההולך עם אברהם נעשה נער ...........................ח
השמטת מדת החסד ......................................לה הבדל בין יעקב לעשיו .....................................ח
הבדל בין נערה ועלמה ....................................לו כוונת רבי עקיבא כשעורר את תלמידיו ............ח
השאלה והתשובה על הלינה ............................לו מה שלא הי' שום חטא בחיי שרה ....................ט
סדר דברי רבקה בענין השקאת הגמלים ...........לו היפלא מה' דבר לפני ביאת המשיח .................יא
אם העיקר היא ִּמלְכָּ ה או נחור ........................לו קרית ארבע מסוגל לצמיחה ברוחניות .............יב
ע"י ִּמלְכָּ ה מיוחסת להרן .................................לו משמעות כ"ף זעירא דולבכתה .........................יג
*לכתוב ִּמילכה עם יו"ד או לנקד בחיריק כדי רמז מיתת בתו של אברהם אבינו .....................יג
שלא להחליף במַ לכָּ ה .....................................לז שרה אמנו התנהגה לאברהם כאילו היתה בתו .יד
השתחוואה דאליעזר ....................................לט השייכות בין אסתר לשרה ..............................טו
המקור להודות על בשורה טובה ....................לט אברהם לא זכה למדרגת שרה ........................טו
ההודאה והתקנה של רבינו התוס' יו"ט ...........מ אברהם הרגיש שלא מגיע לו כלום ..................טז
אליעזר הוא שתיקן להודות על בשורה טובה ..מא עפרון לעומת אברהם .....................................טז
גדלות דבורה מנקת רבקה .............................מב רמז דקידושין בקיחת קבר בשדה עפרון ...........יז
דבורה היתה מחנכת גדולה ...........................מב השייכות בין איש לאשתו לאחר מיתה ............יח
חזרת לבן ואמה מהסכמתם ...........................מג האם יש ענין לקבור איש ואשתו ביחד ...............כ
מה שהלך יצחק להחזיר את הגר ...................מד אם יצחק בחינת בכל צריך לחפש שידוך ..........כב
תפלת מנחה נקרא ע"ש אברהם .....................מד פרשה זו הוא פרשת השידוכים .......................כב
הרמת יצחק את עיניו הקדושות ....................מה בתו של אברהם אבינו ....................................כב
רמז ותתכס כמו ותקבר ותשבר .....................מה הפחד מחזרת יצחק לעיר מולדתו ...................כד
שילוח אברהם לבני הפילגשים לדורות ...........מה רק יעקב יכול לחזור לשם .............................כה
תשובת ישמעאל ............................................מו השליחות המיוחדת של אליעזר והשפעתו לדורות
האם יש לרחק ולגרש ילד שמשפיע לרעה ........מו ................................... ................................כה
ההבדל בין ישמעאל לעשו בענין זה .................מז עבד אינו נעשה שליח ....................................כה
ב
תוכן העניינים
מה שלקח אברהם את ישמעאל ללוותו לעקידה
................................... ................................מט
טעם פירוט חיי ישמעאל ותולדותיו ................מט
צמיחת בן דוד בנפילת ישמעאל .....................מט
ישמעאל יתבטל כשמסתלק ממנו כח אברהם ....נ
שמע ודום ושא לקבל צרת ישמעאל ..................נ
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת חיי שרה שירת
ולא עצם זה שנקברה שרה ,ולפי הפשט דבא להודיענו פרשת חיי שרה
מקום הקבורה ,עדיין צ"ב דא"צ להאריך איך שקנאו
ואיך שהשקיע בו ,הא סגי במה שנדע מקום קבורתם? שם הפרשה ע"ש חייה של שרה
ניצול הימים בשלימות מחברם לשורש למעלה פרשה זו נקראת בפי כלל ישראל פרשת חיי שרה ע"ש
והנראה בעז"ה ,בהקדם דברי המדרש "יודע ה' ימי החיים של שרה אמנו .והדבר צ"ב ,דעיקרו של הפרשה
תמימים ונחלתם לעולם תהי' כשם שהם תמימים כך לא איירי מחיי שרה כלל ,דאדרבה העיקר הוא פטירתה
שנותיהם תמימים" וכו' "ונחלתם לעולם תהי' שנאמר של שרה וקבורתה ,ועוד דעיקר המשך הפרשה הוא
שני חיי שרה מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה, בענין חיפוש זיווג ליצחק ,שלא קשור כלל לחייה של
לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז שרה ,והו"ל להיות פרשה נפרדת ,ופטירת שרה היה לו
ובעוה"ב ".וכתב השפת אמת [תרל"ח] דאיתא ,היום קצר להיות בסוף פרשת וירא ,כיון שהי' בתוצאה דעקידת
יצחק כדפירש"י ,וא"כ למה זה עיקרו של הפרשה 1 .
והמלאכה מרובה ,פי' שבכל עת ועת קצרה הזמן באמת
מעבודה המוטל על הבריות ,כי באמת הזמן הוא בכלל עוד צ"ב למה טרח אברהם כ"כ בעסק קבורת שרה
הטבע אשר הוא בצמצום ובקצבה ,ועבודת הבורא הוא ושילם כ"כ הרבה כסף ,ועשה כל מיני טצדקי שלא יהי'
למעלה מכל זמן וקצבה .ומה העצה לזה ,אך מי שמתקן שום עירעור רחוק על הקנייה כמבואר באור החיים
בכל עת כפי היכולת בידו ,אז מתדבקים הימים בשורש הקדוש ועוד מפרשים ,בשעה שהוא בעצמו לא השקיע
העליון ,וכשנמשך להם משורש שלמעלה מן הטבע בשום בית רק הי' נוסע ממקום למקום והי' יושב אהל,
ממילא אין מחסור ,והתדבקות בשורש א"א רק כשהם
גם לא דאג לבנות בית שישבו שם יצחק ויעקב אחריו.
תמימים ,כי כל עוד שלא מילא האדם הזמן כפי היכולת עוד צ"ע מה ש לא הסכים כלל לקחתו במתנה ,אף
בטבע ,הימים חסרים לבוא אל השורש ,וכו' לכך נאמר שבלא"ה הובטח לו א"י ,וא"כ בסופו של דבר יהיה כל
שני חיי שרה שני פעמים לומר שהשנים נתדבקו בשורש א"י שלו ,ואי משום זמן הגלות הרי בלא"ה לא יתחשבו
הימים למעלה ,כדאיתא בזוה"ק פ' נח דלכל אדם יש הגוים במה שקנאו ,וא"כ למה השקיע כ"כ לקנותו
שורש למעלה וזהו נח נח ,וכמו כן הימים כפי מה שיש דוקא.
לאדם בעוה"ז ,יש לו כנגדם בשורש הארות מיוחדים
לכל ימיו ,והאדם במעשיו צריך לעורר כח השורש וכו' גם הרי ידענו דכל מש"כ בתורה בענין האבות אינו דבר
וזה"פ וה' ברך את אברהם בכל פירוש שנתן לו כח פרטי רק שזה מה שעשו בתור אבות ,ואיזה דבר
להמשיך הקדושה והברכה בכל עת ובכל מקום שהי', משמעותי יש כאן שהתורה הוצרך להאריך כ"כ בכל
וזה עצמו ואברהם זקן שהוא התדבקות בעולם העליון צורת הקנייה ,ומה עוד שזה גם מדברים האחרונים שיש
כידוע ,ושם אין מחסור לכן נקרא כל. לנו מאברהם אבינו לפני הסתלקותו ,דאחר זה יש רק
שליחות אליעזר ובני קטורה ,א"כ איזה דבר גדול
ובשנת תרל"ד כתב ביתר ביאור ,דכל הענין שהקב"ה השאיר לנו אברהם בזה .וכבר עמדו בזה המפרשים ,וגם
מחדש הבריאה כל יום הוא ,כיון שהימים הם כלים במדרש [נ"ח י"ב] הפליגו חז"ל "כמה דיות משתפכות
להחיל ההארה החדשה של יום זה ,שאם לא הי' הבריאה כמה קולמסין משתברין כדי לכתוב בני חת" וכו'.
מתחדש הי' הבריאה מתרחק משורש החיות והי'
מתיישן והולך ,לכן יש ביכולת להתחדש ולקבל הארה והנה הרמב"ן כתב דלכן האריך בזה "להודיע חסדי
חדשה כל יום ,וצדיקים שמנצלים הימים בשלימות ,הם המקום שנתקיים הברכה דואגדלה שמך ,שכולם כיבדו
מקבלים הארות החדשות ,ומתקשרים לשורש הבריאה, אותו וגם להודיענו מקום קבורת האבות ,באשר אנחנו
וממילא הימים נשארים אצלם לעולם ,ולזה הצדיקים חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים ,ורבותינו
באים בימים ,ויש להם בזה נחלה לעולם ,וז"ש ונחלתם אמרו שגם זה מן הנסיונות של אברהם שביקש מקום
לעולם יהי' ,וז ה"פ ויהיו חיי שרה כמ"ש חכמים בכ"מ קבורה ולא מצא" .ועדיין צ"ב ,דלפי הפשט דרצה
ויהי בהוייתן יהו וכו' עכ"ד. להראות שנתקיים ברכת ואגדלה שמך ,א"כ התעסקות
הקבורה הוא רק במקרה ,דעיקר הוא מה שכיבדו אותו
היוצא לנו מכל זה ,דכל יום הוא באמת כלי להחיל
הארה חדשה משורש הימים למעלה ,והצדיקים ע"י
שהם מנצלים כל יום ויום ומתחדשים כל יום ומתקשרים 1שו"ר שכן העיר בספר אזנים לתורה והשווה אותה הערה לפרשת ויחי
לשורש ,אז מתעלים ימיהם לגמרי ויש להם כח נצחי שנקרא ע"ש החיים של יעקב בשעה שעיקרו סובב על פטירתו ,ותי'
ללמדך דעיקר החיים הוא חיים רוחניים עי"ש וכבר הרחבנו בזה בפ'
ונשארים לעולם .וזה"פ למען ירבו ימיכם וגו' כימי ויחי.
ד
התורה פרשת חיי שרה שירת
היכי תמצי להמשיך חיות הגוף ע"י תחיית המתים השמים על הארץ דקאי על ימים דלמטה המקושרים
כמבואר במהר"ל ,ומערת המכפילה הוא טבור הארץ למעלה.
3
לעניין תחיית המתים ,כמבואר בחסד לאברהם ,והרי
ע"י דביקות בה' גם ימים מועטים נחשבים נצחיים
כבר כתב המלבי"ם כאן דלכן האריכה התורה כאן בזה
ועשה מזה אברהם פירסום גדול כיון שאברהם רצה ויש לפרש בזה בעז"ה המשך הפסוקים בתהלים,
ללמד בזה סוד השארת הנפש ,וא"כ י"ל עוד, שבקפיטל צ' מתאונן משה רבינו על קיצור שנות האדם
דהתעסקות אברהם אבינו בזה הי' בעיקר להמשיך " זְ ַרמְ תָּ ם שֵׁ נָּה יִהְ יּו בַ בֹּקֶ ר כֶחָּ צִ יר ַיחֲֹלף :בַ בֹּקֶ ר יָּצִ יץ וְ חָּ לָּף
הקיום של האבות לדורות ,דקברי אבות הוא המקום שבו לָּעֶ ֶרב יְמ ֹּולֵׁל וְ יָּבֵׁש :כִי כָּלִ ינּו בְ אַ פֶָך ּובַ חֲמָּ תְ ָך נִבְ הָּ לְ נּו:
גנוזים אבותינו ,וזה סימן להארה שלהם שיהי' קיים אתנו שַ תָּ ה ֲעוֹּנֹּתֵׁ ינּו לְ נֶגְ דֶ ָך ֲעלֻמֵׁ נּו לִ מְ אוֹּר ָּפנֶיָך :כִ י כָּל יָּמֵׁ ינּו פָּנּו
לדורות ,ולכן יש לנו לכבד מקום זה כדכתב הרמב"ן, בְ עֶבְ רָּ תֶ ָך כִ לִ ינּו שָּ נֵׁינּו כְמ ֹּו הֶ גֶה :יְמֵׁ י שְ נוֹּתֵׁ ינּו בָּהֶ ם ִשבְ עִ ים
ונכלל בזה שעלינו להתקשר להם ולהמשיך דרכם ,ולכן שָּ נָּה וְ אִ ם בִ גְבּורֹּת שְ מ ֹּונִים שָּ נָּה וְ רָּ הְ בָּם עָּמָּ ל וָָּאוֶן כִי גָּז
טרח כ"כ אברהם בכל עסק הקבורה. ִחיש ַונָּעֻפָּהִ :מי יוֹּדֵׁ עַ עֹּ ז אַ פֶָך ּוכְ י ְִרָאתְ ָך עֶבְ רָּ תֶ ָך :לִ מְ נוֹּת
יָּמֵׁ ינּו כֵׁן הוֹּדַ ע וְ נָּבִ א לְ בַב חָּ כְמָּ ה" [שם פסוקים ה -יג].
ויש להוסיף לשון אבן עזרא ד"נזכרה זאת הפרשה
להודיע וכו' ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו והנה לכאו רה לא השאיר לנו שום עצה איך לצאת מזה,
נחלה" וביאר ר' ירוחם בדעת תורה ,דקבורת האבות אולם מיד אח"כ בקאפיטל צ"א כתוב "יושב בסתר
בא"י הוא בסוד נחלה דלקחה אברהם בתורת ירושה עליון" וגו ' היינו מי שחוסה בצלו של הקב"ה ודבוק בו,
ונחלה ,ונתקיים בזה כי לך אתננה ולזרעך עד עולם [לעיל ממילא "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" ,היינו
יג ,טו] [ .ונתינת הכסף במחיר השדה לא גרעה כלום בענין הקב"ה מזכה אותו שגם בשנותיו הקצרים יוכל למלא
הירושה והנחלה שנתקיים כאן ,כי אף אם היה אומר הקב"ה בכזה שלימות שיהי' נחשב כאריכות ימים ושנים ,וכמו
לישראל הנה הארץ שלכם אלא שעליכם לשלם דמים מלאים, שראינו בהרבה גדולי ישראל שחייהם היו קצרים מאוד,
אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים ,גם באופן זה נתינה תקרא,
כמו רבותינו האריז"ל והרמ"א והש"ך ועוד רבים ,ומ"מ
והדמים דבר צדדי הוא ,דכיון דהכנעני בארץ יש לשלם להם ,אבל
הם חיים וקיימים עד היום מתוך שהיו ימיהם מלאים
נחלתנו היא ,והיא שלנו] ולכן עשו האבות עסק גדול בענין
ומנוצלים עד הסוף ,ממילא היו מחוברים לשורש ,ולכן
הקבורה ,ולהנ"ל יש לבאר דנחלה הוא ענין של נצחיות,
לא הי' גבול לימותיהם ,והארות של ימיהם מתפשטים
ונחלה בא"י הוא הקיום של נצחיות ,ובזה מתבטא
בלי גבול .וכן אצל כל גדולי ישראל שע"פ דרך הטבע
המשך הפסוק "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם
לא הי' שייך שיספיקו כ"כ הרבה בשנות חייהם ,אבל
תהיה" דמכח תמימות ימי שרה ממילא מתקיים ההמשך
ע"י שימיהם היו מנוצלים התחברו ימיהם לימים
של ענין הנחלה.
העליונים ,וממילא קיבלו סייעתא דשמיא למעלה מדרך
הטבע2 .
רבקה בהיותה גילגול שרה המשיכה את חייה
והנה עיקר מציאת זיווג ליצחק היה כדי להמשיך מורשת עיקר עסק אברהם היה להשאיר הארת האבות לעולם
האבות ,וזה הי' מתפקידו של אברהם להעמיד המשך מעתה נחזור בעז"ה לפרשה שלנו ,הנה אחרי שלמדנו
לכל המורשת שלו ,4וגם בפרט ,לחייה של שרה .דהנה כמה פרשיות אודות חייו של אברהם ושרה ,מעתה יש
כתוב בסוף הפרשה "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" לאברהם לדאוג להשאיר כוחם לדורות ,ובפרשה זו אנו
ופירש"י ונעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה לומדים על החיים הנצחיים של האבות ,דעיקר חייהם
אמו עי"ש ובמגלה עמוקות פרשת לך לך ובש"ך עה"ת הוא מה שהשאירו לדורות ,ולכן אחרי פטירת שרה
[לקמן כד י] בביאור ענין הגמלים כתבו ,דלכן לא כתוב מתעסק אברהם בבכי והספד וקבורה ,שכל ענינים
לאהל שרה אמו רק האהלה ותיכף שרה אמו ,כי רבקה ותכליתם הוא הזכרון על מעשי' הטובים שעי"ז אפשר
נשמתה של שרה [-שהיתה גילגול חוה ]-ולכן כשמתה שרה להמשיך את חייה לדורות ,וגם ענין הקבורה ביסודה הוא
3ומבואר שם דענין זה ,דקבורה היא היכי תמצי להולד מחדש בתחיית 2ובאזנים לתורה הרחיב ג"כ דעיקר גדר חיים אמיתיים הוא עד כמה
המתים ,נתחדש כאן אצל אברהם ,וזה מה שהשריש כאן. שהם מנוצלים לעבודת ה' והביא ד' משנ"ב תקפ"א סק"ג דביה"ר לפני
4וזה"פ וה' ברך את אברהם בכל ופירש"י דהוא גי' בן ולכן יש לו אמירת תהילים יש לדלג תיבות "בהם שבעים שנה" כי איך יתפלל רק
להשיאו אשה והק' בגו"א דהול"ל בן בפירוש ותי' דבשביל אברהם ,בנו לשבעים שנה וכן איך יתפלל מי שכבר הגיע לגבורות ,אולם הביא
יצחק הי' הכל ,ולא הי' לו שום דבר אחר בחיים .וביאר דו"ז הג"ר שבפנים יפות פי' דשבעים שנה קאי על שנים מנוצלים לעבודת ה' ואם
בצלאל זצ"ל דהיסוד הוא ,דכיון דזה היה עיקר משאת חייו והוא אמור ימנה ימים ושנים כאלה יתכן שבקושי הוא בר מצוה ולכן אנו מבקשים
להיות ההמשך שלו ,לכן יש לו לדאוג להשיאו אשה דאל"כ פשיטא דמי שנגיע לשבעים שנות תורה .וזה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה היינו
שיש לו בן צריך להשיאו אשה - .בצל הקודש עמ' קנ"ה. של תורה אבל רהבם עמל ואון ולא נחשב חיים.
ה
התורה פרשת חיי שרה שירת
והרבותא אצל שרה ,שאף כשהיתה בת כ' שאז בדרך נתבשר אברהם הנה ילדה מילכה גם היא כמ"ש וזרח
כלל נכשלים בחטא היתה יפה כבת ז' בלי חטא ,ומי השמש ובא השמש עד שלא שקעה וכו' ,וכשהנחש פתה
שיש לו חוש יכול להבחין ביופי הקטנים .וצע"ק דלא חוה ,רכב על גמל 5,וכשבא השטן לבשר לשרה על ענין
אצל כל הצדיקים הוא כן ,ורבי יהושע בן חנני' יוכיח, עקידה רכב על גמל ומרוב פחד שבא לפתותה עוה"פ
שאמר לבת הקיסר דעדיף לחכמה בכלי מכוער כדי שלא מתה ,וכשנתבשר ברבקה שנולדה ובא וראה שמתה שרה
יתגאה[ .תענית ז .נדרים נ]: ידע שנכנסה לרבקה ,וכמו שיצאה ע"י עבד רוכב על
6
גמל כך צריך להחזירה ע"י עבד רוכב על גמל וכו' עד
ועד"ז כתוב בספר מחזה אברהם להגה"ק מבאטשוטש כדי כך שהק' איך יצחק נושא אמו וביאר שם באריכות
שדיבר בזה עם חמיו בעל נטע שעשועים 7ועד"ז בשם ענין עריות עפ"י סוד עי"ש ,הרי דרבקה המשיכה בפועל
ושמואל תרע"ז ,דשאני יופי דקדושה מיופי דטומאה חיי' של שרה ,נמצא דההתעסקות במציאת זיווג ליצחק,
ושורש שופרי' ד שרה היא מחוה כמש"א חז"ל ב"ב נח. הוא המשך ישיר לקבורת שרה שהוא להמשיך את
שזה הי' ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י הבחינה ש"בחטא החיים שלה .ולכן הותחל פרשה זו ב"וה' ברך את
יחמתני אמי" [תהילים נ"א ז] ,ויופי של הקב"ה ל"ש לבוא אברהם בכל" כדכתב שפ"א דיהי' לו כח להתפשט בכל
עי"ז למכשול ונזק ,ובזה אדרבה יש להשתבח בזה, מצב ובכל זמן ,ולכן דאג להמשיך כוחו ע"י מציאת זיווג
וזה"פ בפסוק שקר החן וגו' אבל אשה יראת ה' היא ליצחק.
תתהלל ביופי ,דיופי שלה שורשו בקדושה 8,והשבח של
בת כ' כבת ז' היינו דכמו בת ז' תמיד אין בזה מכשול ,כן לפ"ז א"ש דנקראת הפרשה חיי שרה דעיקר הנושא של
אצל שרה גם כ' לא הי' מעורר למכשול כיון דהיתה הפרשה הוא המשכת החיים של שרה ,ורבקה היא שרה
שורשה בקדושה. ממש ,וא"כ היא ממשיכה לחיות ,והחיים של שרה וכן
של אברהם מלווים אותנו עד היום ,ואנו זוכים לחיות כל
נער זה ביטוי להתחדשות בעבודת ה' יום עם אורם של האבות ומכוחם.
וע"ד דרוש ,שמעתי לבאר מפי מו"ר הגרא"י ברזל זצ"ל, וראה עוד בסוף הפרשה כתבנו עוד ביאור למה נקרא פ'
בהקדם דברי המדרש הנ"ל דשרה נחשבת כהדא עגלתא חיי שרה.
תמימה ,דתכונת עגלה כיון שהיא צעירה היא עדיין
גמישה ואפשר לכוונה לכל מקום ,וזה ביטוי להאפשרות היופי הפנימי של שרה אמנו
להתחנך ולהתלמד תמיד.
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע
נער מכבד את הזקן ומבקש להתחנך שנים שני חיי שרה[ :כ"ג א']
ובביאור ענין היופי הקדים דהנה איתא במדרש וירא וברש"י "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל ,לומר לך שכל
עה"פ יפיפית מבני אדם וגו' [תהילים מ"ה ג'] דקאי על אחד נדרש לעצמו ,בת ק' כבת כ' וכו' ובת כ' כבת ז'
ליופי".
6שמעתי מהגרמ"י רייזמן שליט"א. וקשה היעלה על הדעת להספיד אשה על היופי שהי'
7חידש שם ,דכיון דע"פ חשבון דעקידה הי' ביו"כ כמש"כ בריקאנטי
פרשת וירא ,וכתבו ריב"א ועוד ראשונים דלקח ג' ימים עד שהגיע לה ,הרי שקר החן והבל היופי ,ורק אנשי מצרים
לשרה ,ממילא יוצא דהלויתה של שרה הי' בערב סוכות ,לכן הי' אברהם ופלשתים הולכים אחר היופי החיצוני .עוד צ"ע מה
מוכרח לקצר מאוד בהספידה כמרומז בכ"ף קטנה דלבכותה עי' בעל מונח בגיל ז' דוקא ,הרי אדרבה כת כ' יש יותר יופי מבת
הטורים ,וכ"כ במעשה רוקח ,ממילא י"ל דהספידה של אברהם
המקוצרת הי' דברי רש"י הנ"ל בת ק' כבת כ' וכו' ולזה הק' דאם זה הי' ז'.
בתוך ההספד שלו איך יתכן להספיד אשתו ביופי.
8עי' עבודת ישראל פ' ויצא [לקמן כט יז] במש"כ ורחל היתה יפת תאר אלא בוודאי הדבר פשוט דיופי החיצוני אצל האמהות
ויפת מראה ,ואיתא במדרש [ב"ר ע טז] דעיקר סימניה של רחל לא היה
אלא היופי ובגמ' כתובות טז :כיצד מרקדין לפני הכלה בית הלל הי' נובע מיופי פנימי ,יופי הנשמה ,וכ"כ המהר"ל בגור
אומרים כלה נאה וחסודה .וביאר דלב"ה שצריך להלל יפיה צריך לומר ארי' ור' ירוחם בדעת תורה ועוד ,דיופי פנימי ושלימות
וחסודה ,דאל"כ לא תתהלל ביופי בשר ודם רק אם היא חסידה אז היופי הנשמה בהכרח יתבטא ביופי חיצוני ולכן השתבחו
לה לתהלה ,דהגם שהיא יפת תואר ומסתמא היצה"ר מתגבר עלי' ומ"מ
היא מתאמצת ,ושומרת ברית אלהים ,אז ממילא תתהלל כי היופי הוא חז"ל בב"מ פ"ד .ובב"ב נח .בענין היופי ,שופרי' דרב
ענין מעבודתה את ה' .וא"כ זה"פ במש"כ שקר החן והבל היופי ,אבל כהנא מעין שופרי' דרבי אבהו וכו' והכל בפני שרה
אשה יראת ה' היא תתהלל פירוש היא תתהלל ביפיה ,ולפ"ז אם כתוב
בתורה תהלת רחל ביופיה ממילא מובן שהיתה צדקנית כי חלילה לא כקוף וכו' שזה מראה על יופי פנימי ונקיות מחטא,
דיברה תורה במתים לשבח שקר החן והבל היופי .וזה שאמר המדרש
עיקר סימניה של רחל לא היה אלא היופי דמתהלת הכתוב את יפיה
מודעת צדקתה. 5ראה מש"כ בהמשך הפרשה בענין גמלים.
ו
התורה פרשת חיי שרה שירת
שמואל הנביא הי' נער אברהם אבינו ואיתא במדרש [תנחומא כאן] 9דביקש
אברהם על זיקנה שיהי' הבדל בין אב לבן ואז הלבין
וא"כ שפיר הגדרת נער הוא שתמיד מוכן להתלמד
שערו .וצ" ב מה ענין הבדל בין נער לזקן ליופי ,ולמה
ולהתחנך ,ובזה פי' בשם אביו הג"ר עזרא ברזל זצ"ל
ביקש זה דוקא אחר מהפכת סדום .אלא י"ל דעיקר
בהא דמבואר בברכות לא :שאמרה חנה אל הנער הזה
היופי של נער הוא בזה שתמיד מבקש להתחנך
התפללתי בשעה שהורה שמואל הלכה לפני בו עלי
ולהתלמד עוד ועוד ,וכשאין הבדל בין נער לזקן ל"ש
הכהן ,ואמר עלי דהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה,
זה .וזה הי' שורש קילקול סדום שלא הי' להם שום ערך
ושמואל שהורה הלכה לפני רבו עלי הכהן וביקש
לזקנים כמ"ש "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית
להמיתו ,אתיא חנה וקא צוחה קמי' אני האשה הנצבת
מנער ועד זקן" [י"ט ד'] ושם להלן "ואת האנשים הכו
כו' א"ל שבקי ואבקש רחמים ליתן לך ילד גדול ממנו
בסנורים וגו' מקטן ועד גדול" [שם י"א] הקדים הנערים
אמרה לי' אל הנער הזה התפללתי ,וצ"ב ממנ"פ אי חייב
לזקנים והקטנים לגדולים ,שדחפו את הזקנים ולא הי'
מיתה מה מהני שהתפללה על ילד זה דוקא ,ופי' דעיקר
שום ערך לזקנים[10 ,וזה ע"ד מש"כ ותקרבון אלי כולכם
פחד עלי הי' דכיון שהוא מזרעו של קרח אולי יש לו [דברים א' כ"ב] ופירש"י דבמעמד הר סיני הי' הקירבה הוגנת
מתכונות קרח שאינו מתבטל אל המנהיג ,ולכן כבר דילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם אבל כאן לא היתה
עדיף לסלקו עכשיו כמו ב" ס ומורה ,לזה אמרה אל הנער הקריבה הוגנת דילדים דוחפים את הזקנים] וזה הי' שורש
הזה התפללתי הוא עדיין בגדר נער שתמיד הוא מוכן הקילקול שלא הי' שייך שא' יגיד להם מוסר שלא הי'
להתלמד ולהתחנך וי"ל דלכן הי' לו תמיד מעיל מיוחד מוכנים לקבל מאף אחד ,וזה גם גורם שגם הזקן לא הי'
לסמל שהוא בגדר נער. לו כבוד עצמי והוא גם נדחף עם כולם דאם מכבדים את
הזקן זה יחייב אותו ג"כ להתנהג אחרת שיודע שכל אחד
חנוך הי' נער מסתכל עליו ,לכן א"ש ביקש אברהם אבינו לתקן ענין
ובזה י"ל דחנוך שהוא מלאך מט"ט הי' השם שלו "נער" זה שיהי' הבדל ניכר בין נער לזקן ,דאז יכבד הנער את
וכמבואר בתוס' יבמות טז :ד"ה פסוק ע"פ פסיקתא הזקן ויכיר שיש לו ללמוד תמיד דברים חדשים מהזקן.
ופיוט ,וי"ל דהגדרת נער היא זה שמקבל חינוך תמיד
ולכן שמו גם חנוך .וזה"פ חנוך לנער ע"פ דרכו דהחינוך ועי' הקדמת שערי יושר שביאר מנ"ל לחז"ל יומא כ"ח:
הוא זה גופא לחנך אותו לקבל חינוך ושישאר בגדר נער ללמוד מאברהם זקן בא בימים שהי' זקן ויושב בישיבה,
וגם כי יזקין לא יסור מלהיות נער. ותי' עפ"י ב"מ פז .דאברהם תבע זקנה וכנ"ל ,ועיקר
מעלת הזקנה הוא רק למתל מד שאם יכיר שראוי לפניו
היופי האמיתי של נער הוא זה שמתחנך להעמיק עיונו בדברי המלמדו ,רק אז ישיג התועלת
הנרצה ,ומכך שנאמר זקן בהכרח שהי' ראש ישיבה.
עכ"פ לפי כ"ז א"ש השבח על שרה שבת כ' כבת ז'
ליופי ,ולמה נקט בת ז' ,י"ל דהיופי של בת ז' הוא שאז וא"ש הא דמבואר בחגיגה יד .די"א קללות קילל ישעי'
הוא יוצא מכלל תינוק הצריך לאמו ,והוא מתחיל לקבל את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שקיללם ירהבו נער
חינוך[ ,עי' עירובין פב .וברמב"ם פ"ו מסוכה] וכשנשלם שש בזקן דזה הקללה הכי גדולה שגם הנערים מביעים דעה
שנים א"צ לאמו ,ובת ז' דכאן הוא התחלת ז' וזה זמן של ולא מתחשבים עם הזקנים והמבוגרים מהם.
חינוך ,ומבואר בגר"א דהיצה"ר נכנס לבן ז' דאז מתחיל
היכולת להתחנך ולכן אז יש נסיון למרוד ולא להתחנך,
ומעתה יש שתי דרכים לפניו או שישמע ליצה"ר וימרוד
במחנכיו ,ואם ימשיך במהלך הזה לא לשמוע למחנכיו
9וז"ל "כיון שראה הקב"ה שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם
עד עשרים שנה ,כבר יהי' משוקע בזה לעולם .מאידך התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני אדם וגו' [תהלים מה] ,א"ל אי זה
לצד הטוב אם מוכן להתחנך יש בזה יופי ,וזה היופי היופי שלי אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין בין האב לבן מפני
שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין ,אמר אברהם רבש"ע
הגדול והאמיתי שיש בנער וצעיר ,שיש לו צמאון צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן בנער,
להתחנך ולהתלמד ,וכמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו, א"ל הקב"ה חייך ממך אני מתחיל ,הלך ולן באותה הלילה ועמד בבקר
כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו ,אמר לפניו רבש"ע עשיתני
[הושע יא א] ובנוסח אחר היופי של צעיר הוא הפרישקייט דוגמא ,אמר לו עטרת תפארת שיבה (משלי טז) ,והדר זקנים שיבה (שם
והתחדשות ,אבל זקן כבר הכל ישן אצלו ואין לו שום משלי כ) ,לכך נאמר ואברהם זקן".
התחדשות ושמחה ,והטעם למה צעיר יש לו 10עי' נדה סט .דהי' מקום שהי' להם משפט מעוות ,וכ' שם הלשון
"דדייני בגלחי" ופירש"י שם מקום ובערוך ערך גלחי ,כתב דזה הי' עיר
ההתחדשות ,כיון שיודע שיש הרבה דברים שהוא עוד בסדום וכ"מ בסנהדרין קט :דבסדום הי' מעשה זה ,והגרמ"י רייזמן
לא יודע ,ורואה תמיד ענינים חדשים ,ממילא יש לו כח שליט"א הביא פי' דלכן הי' נקרא גלחי שהיו מקפידים שהשופטים
יגלחו זקנם כדי שלא ירגישו שהוא זקן ויצטרכו לכבד אותו.
ז
התורה פרשת חיי שרה שירת
וענין זה מתקשר למש נ"ת לעיל בשם שפ"א ,דצדיקים ואומץ ותקוה שיכול לנצל ההזדמניות המתחדשות ,אבל
מתקשרים לימים העליונים של כל יום ,ומקבלים זקן כבר התייאש מחייו ,וכבר ראה וניסה הכל ואין טעם
מההארות המתחדשים ע"י התחדשות הבריאה כל יום, לנסות שוב וללמוד דברים חדשים .וחילוק זה מצינו בין
וממילא הם מתחדשים כל יום[ ,וכן ראיתי אצל מוח"ז הג"ר זקני ת"ח וזקני ע"ה ,דזקני ע"ה לא מוכנים להתלמד,
בנימין זאב קויפמן זצ"ל שעד זקנה ושיבה כבן צ"ג הי' מתחזק וממילא אם מישהו יעורר אותם על איזה דבר יצעקו עליו,
כצעיר בהתחדשות ושקידה בכל יום והי' רגיל לומר ד"אסור וכי מי אתה שתגיד לי ,אבל זקני ת"ח לעולם הם מתרצים
להיות זקן" ועד סוף ימיו גם בהיותו חלש לא הסכים ללכת עם
ללמוד גם מקטן יותר ממנו.
מקל] אבל רשעים שלא מנצלים ימיהם ממילא הם
מתיישנים והולכים ,ומאבדים כל החיות והפרישקייט. וזהו השבח על שרה ,שכל חייה היתה כמו צעירה בזה,
מכל זה עלינו ללמוד להתחדש כל יום בלימודים חדשים שהיתה תמיד מתחדשת ומוכנה ללמוד ולהתעלות,
והארות חדשות וממילא נזכה בעז"ה לאורך ימים ושנות וזה"פ דבמדרש מדמים אותה כעגלה יפיפיה ,דתכונת
חיים בעז"ה. עגלה היא שאפשר לכוונה לכל דבר והיא גמישה,
ופרישקייט הזה התבטא גם ביופי החיצוני שלה.
כוונת רבי עקיבא כשעורר את תלמידיו
מטבע של אברהם ושרה הוא ענין הפרישקייט
במדרש [נ"ח ג'] רבי עקיבא הי' יושב ודורש והציבור
מתנמנם ,ביקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך ויל"פ בזה מה דאיתא בב"ק צז :דמטבע של אברהם
על קכ"ז מדינה ,אלא תבא אסתר שהיא בת בתה של אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר
שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה .וצ"ב וברש"י דזקן וזקינה קאי על אברהם ושרה ובחור
איך יתעוררו ע"י דרש זה .ובדרך צחות י"ל דהנה רע"ק ובתולה קאי על יצחק ורבקה ,וכבר כ' מהרש"א שם
לא הי' רגיל באגדה כמבואר בגמ' סנהדרין לח :כשאמר דיותר נראה לפרש דקאי על אברהם ושרה עצמם שחזרו
משהו באגדה אמרו לו "מה לך אצל אגדה כלך אצל לנערותם ,ולפ"ז הי' לזכרון הנס ,ולהנ"ל יל"פ דמטבע
נגעים ואהלות" ,ורע"ק מסתמא דרש מערכות עמוקות הכוונה כמו "להודיע טבעך בעולם" דהיינו הסמל של
מאד ,שהי' קשה מאד לאחוז ראש ,וכמו מערכות רבי אברהם ושרה הי' שגם בהיותם זקנים באים בימים מ"מ
עקיבא איגר ,11והי' באמצע חורף ארוך ולא הי' ערב התנהגו כמו נער בחיות ופרישקייט בעבודת ה' ,וכל יום
יו"כ או ערב פסח שרע"ק הי' מפסיק ,וכשפתאום התחיל ויום השכימו בבוקר בזריזות וחשק גדול למלאות יום זה
לדבר על מגילת אסתר ועניני פורים השמחים התעוררו בעבודת חדשות וזה מה שרצו להנחיל לעולם.
כולם דהי' חידוש גדול.
ההולך עם אברהם נעשה נער
ועד"ז הי' אומר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל 12בשם פרי צדיק
בזה א" ש מה שנשאלתי במה שבעקדה נקראים יצחק
כאן אות י"א דרע"ק דרש בענינים גבוהים בדברי תורה
ואליעזר וישמעאל נערים[ ,לעיל כ"ב ג'] אף שכבר היו
והציבור הי' מתנמנם שהיו סוברים שאין להם שייכות
מבוגרים ,אלא דכל מי שהולך ביחד עם אברהם אבינו
לד"ת גבוהים כאלו ,לזה אמר להם דיש ללמוד מאסתר
ל"ש שלא יתלהב לבו מאש הזריזות והחשק של אברהם,
שלבשתה מלכות ותקיפות ליכנס למלך אשר לא כדת
וממילא נעשה בבחי' נער .ולכן הודגש ושני נעריו אתו
וסמכה על הנס שלא לפי דרגתה ,שקיבלה חיזוק ממה
היינו כיון שהיו אתו לכן היו בבחי' נער.
שכל שנותי' של שרה היתה לטובה גם בילדות שלא הי'
לה דעת והיתה בת תרח ,א"כ גם שאינו במדרגה גבוה הבדל בין יעקב לעשיו
יחשוב הקב"ה כאילו הי' בדרגה ,וכן לא יתייאש
והנה אצל עשיו אנו מוצאים ענין עייפות ,שנא' והוא
עייף[ ,לקמן כ"ה כ"ט] היינו שאיבד כל חשק והתחדשות,
11בבית מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל הי' שמו של רעק"א נערץ מאד ,וכמו ובזה התחיל כל קילקולו ,דברגע שמאבדים כל חשק
שקיבל מאביו הג"ר יו"ט ליפמן זצ"ל עד שסיפר דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל
דכשהי' ילד צעיר וקראו על המעשיות של התנא רע"ק הי' אצלו פשוט להתחדש ולהתעלות ,כבר יש סכנה לרדת לבאר שחת.
שמדברים על רעק"א וכן חשב בילדותו שאחר משה רבינו הי' המנהיג אולם ביעקב אבינו אנו מוצאים שגלל את האבן כמו
ישראל רעק"א ,לפי שכל שיחו של אא"ז הי' על רעק"א [בצל הקודש עמ'
ק"ט] ומרעק"א באמת אין כ"כ הרבה אגדה ,וגם אא"ז הגריט"ל לא הי' פקק ופי' שם רמב"ן [כ"ט ב'] ע"פ הפסוק "וְ ק ֹּויֵׁ ה' יַחֲלִ יפּו
רגיל באגדה כ"כ ,ואם הי' שותים לחיים הי' אומר "אני יגיד להם קושיא כֹּחַ יַעֲלּו אֵׁ בֶר ַכנְשָּ ִרים יָּרּוצּו וְ ֹלא יִיגָּעּו יֵׁלְ כּו וְ ֹלא
טובה של רעק"א" ולא סתם איזה ווארט על הפרשה .וכל כך הי' בקי
בתורת רעק"א ,עד שהגרא"ז מלצר זצ"ל הי' שואל אותו על כל דבר מה יִיעָּפּו"[:ישעי' מ' ל"א]
אומר רעק"א ע"ז ,והי' אמר לו "איהר מוזט זיין א בן גילו פון רעק"א".
[-אתם צריכים להיות בן גילו של רעק"א.].
12ילקוט שיחות מוסר תשמ"ה.
ח
התורה פרשת חיי שרה שירת
לנערותי'" היינו שנות הנעורים וא"כ כש"כ שעלינו מלהבין ד"ת הגבוהים דיוכל לקבל איזה נגיעה ושייכות
להיות ערים במשך היום ולא להרדם באמצע השיעור. למעשה האבות ולהסתייע מעבודתם .וביאר מו"ז דאם
האוזן יתחנך עכשיו לשמוע ד"ת אף שעדיין לא מצליח
ובענין קשר המיוחד שהי' לא סתר עם שרה שבעבורה להבין לבסוף יבין הרבה ויחשבו לו גם מה ששמע
זכתה היא יותר מכל נכדי שרה עי' לקמן עה"פ לבכות עכשיו עי"ש.
לשרה ולבכתה.
ומפי הגרא"י ברזל זצ"ל שמעתי לבאר עפ"י דבריו לעיל,
מה שלא הי' שום חטא בחיי שרה דאסתר היתה בת בתה של שרה בזה שהלכה בדרכי'
ויהיו חיי שרה וגו' שני חיי שרה [שם] שהיתה לה כל הזמן החיות וההתחדשות והצמאון
בעבודת ה' כמו צעירה ,לכן זכתה לקכ"ז מדינות ולזה
וברש"י דלכן נכתב שנה בכל פרט לומר בת ק' כבת כ' ביקש רע"ק לעוררן דגם אם נדמה להם שכבר שמעו או
לחטא ,ורמב"ן חולק דכ"ה הדרך לכתוב שנים בנפרד שמספיק להם במה שהם יודעים ,מ"מ יהיו צמאים
ומש"א חז"ל בת ק' כבת כ' לחטא נלמד ממש"כ שני חיי לשמוע עוד ועוד דברים חדשים מתורה הק' .וי"ל עפי"ז
שרה דמיותר הוא .עכ"פ מבואר דגם רמב"ן מסכים דכ' דנימנום אין הכוונה שהי' נרדמים בפועל אלא שראה
כאן רמז שלא הי' לה חטא וצ"ע הרי הרמב"ן בעצמו כ' אצלם היאוש מלהבין מה שהוא אומר ,או חוסר החשק
לעיל ט"ז ו' דחטאה אמנו בעינוי הזה של הגר ,ולכן נתן והשמחה ,דאל"כ איך אפשר להרדם בשיעורו של רבי
לה ה' בן פרע אדם שיענה אותנו בכל מיני עינוי וכן עקיבא??? ,ואפשר להשוות מה שפעם נכנס הג"ר לייב
מש"כ לעיל י"ח י"ב ותצחק שרה בקרבה וגו' ואמר ה' מאלין זצ"ל לשיעור הסתכל על תלמידיו וסגר הגמ'
לאברהם למה זה צחקה שרה וגו' ופי' רמב"ן דאף שלא ויצא ,ואמר שרואה שאינם רוצים ללמוד ,היינו שהבין
ידעה כלל על נבואת לידת יצחק וגם חשבה שהמלאכים לפי מבטם שחסר להם החשק והצמאון הגמור לשמוע
הם ערביים ,מ"מ ה' האשים אותה דלמה הי' הדבר נמנע דברי תורה ,אף שאנו לא היינו רואים זה אבל אנשים
בעיניה וראוי לה שתאמין או שתאמר "אמן כן יעשה גדולים יכולים לראות זה.
ה'" .ובאמת בילקו"ש תהילים רמז תש"ל הגירסא בת ק'
כבת כ' לנוי בת כ' כבת ז' לחטא ,וכן גרס מהרז"ו ורד"ל והחידושי הרי"ם הי' מבאר בשם הר"ר בונם מפשיסחא
במדרש כאן ובפענח רזא בשם ר"י .וא"ש עם מה שכתב דקאי על מה שהקהל נעשו עייף מהסתר הגלות[ ,דאיך
מרן החת"ס [בד"ה ויהיו] וז"ל "הבנתי מתוך ספר פענח באמת אפשר להרדם בשיעורו של רע"ק] ושם אסתר ע"ש
רזא לעומת כי צחקה שרה בדברי המלאך של רחמים, הסתר פנים שהי' בזמנה ומ"מ זכתה לגדולה כזאת
וחשבה כי הטעה אותה בבשורת לידת יצחק ,ע"כ מלאך בזכות שרה אמינו.
השטן הטעה אותה בבשורת מיתת יצחק ונענשה בזה עוד הי' מבאר דהנה נמדד לכאו"א מישראל מה שיתקן
"ודבר גדול דבר הנביא" וכ"כ הרוקח לעיל בפ' וירא .הרי בעולם בכל שנה ובכל יום ובכל שעה ,וזה"פ ואם לא
דגם בשעת מיתתה עוד נתבעה על מה שצחקה בבשורת עכשיו אימתי ,היינו שאין פנאי לבטל אפי' רגע אחד,
לידת יצחק[ .אבל לד' שפ"א וירא תרנ"ב שרה בוודאי עשתה
שבשעה אחרת יצטרך לתקן דבר אחר ,וזה רואים משרה
תשובה מיד וע"י תשובה נמחק החטא כאילו לא צחקה מעולם
כיון שזה הי' תשובה מיראה ולזה אמרה לא צחקתי 13אבל ואסתר ,דמשום שחיתה שרה קכ"ז שנה וניצלה כל רגע
ורגע ,מלכה אסתר קכ"ז מדינות ,והחשבון דבעד של
שנה מלכה על מדינה אחת ,וא"כ יכול להיות דבעד שבוע
13ובליקוטי יהודה בפ' וירא הביא בשם השפת אמת שהוסיף על תי' זה
ע"פ מה שאחז"ל [הובא בארחות צדיקים שער השמחה] מי שרב שחקו מלכה על עיר אחת ,ובעד כל שעה עכ"פ כפר אחד ,אשר
מתמעטת יראתו ,והיינו שע"י מדה יתירה של צחוק מתמעטת אצל עולה לשיווי של כמה וכמה אלפים ,א"כ בעת אשר אדם
האדם היראת שמים ,כיון שבשעה שהוא טרוד בצחוקו אין דעתו פנוי' ישן מעט יוכל להפסיד כמה אלפים ועי"ז נתעוררו
ליר"ש ,וזהו שאמרה שרה לא צחקתי כי יראה ,היינו שכיון שהי' לה
יראה באותה שעה הרי ממילא לא הי' מקום לצחוק שכן שני ניגודים הם משנתן.
אלה ,ואין זאת אלא שהיתה זו מחשבה עמוקה וחבוי' .ובנוס"א קצת
כתב השפת אמת שופטים שנה תרלא במ"ש הירא מעבירות שבידו .כי ובחת"ס [ע' ע"ח] כ' דהנה אם קיבלה שכר על כל שנות
הסימן שנמחל לו בשאינו ירא ובטוח לבו בה' .כי כפי הסתלקות החטא
מתקרב להשי"ת ע"כ .ולכאורה הוא מדה טובה להיות ירא מהחטא .אך חיי' בהכרח היינו שהשלימה בעבודת ה' כל שנותי' גם
מי שיש בו יראה כראוי א"י לצייר בלבו החטא כלל .אף שכבר חטא. בקטנותה ,ואיך יתכן זה רק ע"י שבבגרותה היתה ערה
וכ"כ בשרה ותכחש כו' כי יראה .והלא ידעה כי בפני ה' מדברת רק כנ"ל.
וזה תשובה שלימה שאינו משיג החטא שנעשה איש אחר כנ"ל .והסח בלילות להשלים שנות קטנותה וכמ" ש באשת חיל
בין תפלה כו' חוזר מעורכי מלחמה ופי' רק היסח הדעת .ומ"מ אם ירא הנאמר עלי' "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק
מזה לא הי' נכנס למלחמה כנ"ל".
ובענין שפ"א זה שמעתי סיפור נפלא מידידי הג"ר יעקב גרוזמן שליט"א
ששמעו מאחד ששמעו מקרובי בעלי המעשה ,שהי' בחור בשם שטיין
ט
התורה פרשת חיי שרה שירת
יהי' באופן זה לכפר על אותה פגם .וכיון שזה כ"כ דק אברהם גילה שיהי' תשובה מאהבה שיהי' הצחוק עצמו לזכות
15
אין ראוי לקרותו חטא וכמו בפחות מבת כ'. עי"ש אלא דא"כ למה נענשה]
ויש להע מיק עוד יותר לד' שפ"א שהבאנו בריש דברינו והנראה בעז"ה ,ע"פ ד' שפ"א תרל"ה דהק' בדמיון לבת
דעיקר נושא הפרשה כעיקר שם הפרשה ,דעצם שני חיי כ' שאינה בת עונשין הרי אין אנו באים להשוות לענין
שרה נשארו קיימים לעולם ע"י שהמשיכה בכל יום עונש רק לענין נקיות מחטא ,ותי' כי וודאי אין צדיק
הארה מעולם העליון ונתדבק עצם היום לשורשה עד בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא רק שיש מדרגות רבות,
שנקראו על שמה ,וזה ענין ימי תמימים שעצם הזמן לא וכמו קודם זמן עונשין אין נחשב לחטא כיון שאין בו
הי' בו פגם וממילא נחלתם לעולם תהי' דכח שנותיה דעת שלימה לשמור מחטא ,כן יש חטאים שאין נחשבין
נשארים לנצח ,וכמש"כ ויהיו חיי שרה "בהוייתן יהו" לחטא וגם במלאכים מצינו חטאים כי אין שיעור לזה
והסימן לזה י"ל דמכל מעשי' נעשה תורה נצחי ,ומש"כ עכ"ד ,ולפ"ז א"ש דהנה באמת לשון פענח רזא הנ"ל
רש"י בלא חטא הכוונה שעצם הימים לא הי' בו פגם בשם אביו של רי"ח דמדה במדה לא בטל והקב"ה
וחסרון לענין הנחלה לדורות ,וא"כ גם אי נימא דבמשך מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה לכן כעין ותכחש
חיי שרה בפועל הי' איזה תביעה עלי' במה שעשתה, שרה מתה בכחש שטן שהי' מכזב בה וכעי"ז בס'
אבל מ" מ כשאנו דנים מצד עצם הימים שלה האם הם חסידים רי"ז ,והיינו דבעצם אין לנו השגה במדרגת שרה
בשלימות בלי פגם שישארו תמימים בגדר נחלה לדורות אמנו והי' זה רק פגם דק מן הדק ,והגה"צ ר' מאיר צבי
אז בוודאי גם מעשה הצחוק נשאר בגדר תורה לדורות ארנטרוי זצ"ל 14ביאר זה יותר דהפגם הי' דלרגע קט
ולא דמי לחטאים בעלמא שמהווים פגם וחסרון בעצם במושכל ראשון הי' לה איזה מחשבה דקה דלא יתכן
היום ואז כשמסתלק האדם מן העולם חסר לו יום זה, שעוד יהי' לה בנים ,ומדה כנגד מדה הי' לה התפעלות
ולכן העונש הוא בגדר דיקדוק כחוט השערה שזה לרגע קט מדברי השטן עד שלא הספיק הזמן לשמוע
דיקדוק מצד עצם הפעולה ,אבל מצד מה שנוגע לעצם ההמשך ,ואילו ה יתה במדרגה כ"כ עד שגם לרגע לא
שנותיה שזהו המשך מורשת חייה לדורות עלינו תתפעל מבשורה טובה למעלה מדרך הטבע ,אז גם
להסתכל על כל המעשים שלה במבט אחר ,וכפי משמועה רעה לא תתפעל גם לרגע קט ומיד תקבלו
שבארנו לעיל דעיקר פ' חיי שרה בא להמשיך כוחה של באמונה שהכל מן השמים ולזה סיבב ה' שצורת מיתתה
שרה לדורות ,ובמבט זה הצחוק של שרה לא נחשבת
לחטא דאדרבה הקב"ה סיבב מחשבה זה לשרה כדי
שבזכותה יבוא לעולם החיזוק העצום של היפלא מה'
דבר שזה חיזוק ובטחון גדול לכלל ישראל שכבר שלמד בישיבת גור ברחוב י .ל .פרץ בתל אביב לפני הרבה שנים ,ביום
מתייאשים מן הגאולה וכמשי"ת לקמן באריכות ,וכן מה שישי אחד נכנס לשם איש ליטאי ושאל אותו איפה יש פה ספר שפת
שעינתה שרה את הגר אף דבשעתו הי' אולי איזה תביעה אמת? שאל אותו הבחור מה יש לך לשפ"א? ענה לו האיש ומה לך
ולשפ"א? השיב הרי אני חסיד גור? אמר לו האיש א"כ איפה תסביר לי
דקה על שרה וגם כיום אנו סובלים מזה ,מ"מ מצד שני דברי שפ"א והראה לו דברי שפ"א הנ"ל ,ושאל אותו מה הפשט בדבריו
לולא ששרה היתה מענה את הגר יתכן דלא הי' לנו קיום ולא ידע לענות ,אמר לו האיש הנה אסביר לך דיש מושג של "תת
מודע" שהמחשבה עדיין שם אבל הוא לא יודע מזה וזה יכול לקרות
כלל בגלות ישמעאל וכפי שפעלה בגירוש הגר כשקורה לאדם אירוע מפחיד ,אז יש בתוכו מנגנון להגנת הנפש שמוחק
וישמעאל ,ואין בזה סתירא דמצד אחד יש תביעה ומצד מזכרונו אותם האירועים ,אבל באמת זה נמצא בתת מודע ,ולכן גם
בשרה מחמת עוצם פחדה ויראתה מהקב"ה על זה שצחקה ,פעל בתוכה
שני יש שכר 16 ,ובפ' חיי שרה שאנו עוסקים בהספד על אותה מנגנון למחוק מזכרונה אותה צחוק ולכן אמרה לא צחקתי .אבל
באמת הי' זה בתת מודע .ע"כ .והנה הבחור הזה הי' לו קביעות כל יום
שישי עם סבא שלו הרב בערשלטיין שקיבל שאינו יוצא מן הבית בע"ש
15ובאזנים לתורה כ' לבאר למה ציערה השטן לפי שהגיע זמנה להסתלק עד שלא למד עם הנכד שפ"א במשך שעה ,כשהגיע לסבו אמר לו הנכד
מן העולם ולא הי' שייך כלל שיפסיקה מדבקותה להקב"ה ועל דרך דוד הנה היום אני ילמד אתך איזה שפ"א והראה לו קטע זה ,ואמר לו הסבא
המלך ורב חסדא שלא פסקו פומם מגירסא והוצרך השטן להפסיקם שבדיוק קטע זה אף אחד לא יודע להסביר ,אמר לו הנכד ההסבר ששמע
ולכן התחכם השטן לבטלה מדבקותה ע"י בשורת העקידה .וא"ש דתחת מן האיש הליטאי ,אמר הסבא הנה כדי להגיד פשט כזה צריך להיות
שבמשך ימי חייה הי' איזה רגע קט שירדה קצת ממדרגתה בעוצם אחד שבקי בדברי שפ"א וגם בקי בפסיכולוגיא שמבין בנפש האדם,
אמונתה ודבקותה ,עי"ז הי' יכול השטן להפסיקה לרגע קט מדבקותה ואתה אומר שהוא ליטאי ,וזה לא יכול להיות רק הרב מפונוביז ,אולם
העצומה. הרי בדרך כלל נמצא בחו"ל ובהכרח שכעת הגיע לבקר את אמו שגרה
16ובזה מיושב דברי בעל הטורים לעיל כ"א י' במש"כ גרש האמה הזאת מול הישיבה ,הבה נלך לקבל את פניו ,ולבש המעיל שלו והלך לבית
ואת בנה וכ' בעל הטורים ובשביל שגירשה שרה להגר נענשה ,וצ"ע אמו של הרב מפונוביז ופרץ פנימה בלי לדפוק והכריז בשמחה "שלום
הרי הקב"ה בעצמו אמר לאברהם שישמע בקולה ,וכדכ' רש"י לקול עליכם פונוביזער רב" .ע"כ המעשה.
רוה"ק שבה ,והתשובה כי אין סתירא בזה כי כיון שהקב"ה מדקדק עם הנה כבר הבאנו בפ' בא שהג"ר אלחנן היילפרין זצ"ל סיפר ,על ר'
צדיקים כחוט השערה ,אז אם סו"ס הי' שם איזה צער ועגמ"נ להגר אז קאפיל שפירא מלונדון חסיד גור שהסיע פעם את הרב מפוניבז' בדרך,
יש לה לסבול זה .וזה חלק ממסירות נפש דשרה אמנו שגם שידעה וביקש הרב ספר לעיין בו ולא היה לו רק שפ"א ועיין בו ונתפעל כ"כ
שעבור זה יסבלו ,מ"מ כל זה כדאי בשביל חינוך בנה ,דאם לא יגרשה עד שקיבל מאז לעיין בו כל שבת.
יהי' פגם רוחני עצום בכלל ישראל לנצח. 14שמעתי מבנו ידידי הרב אהרן הכהן שליט"א.
י
התורה פרשת חיי שרה שירת
ַארבֵׁהּו :כִי נִחַ ם ה' צִ ּיוֹּן נִחַם
ֲבָּרכֵׁהּו וְ ְמתחלה הי' רק יחידי] ַוא ְ שרה אמנו והמשך כוחה לדורות וכמש"כ יודע ה' ימי
עַרבָּתָּ ּה כְ גַן ה' שָּ שוֹּן
כָּל חָּ ְרבֹּתֶ יהָּ ַוּיָּשֶ ם מִ ְדבָּרָּ ּה כְעֵׁ דֶ ן וְ ְ תמימים ונחלתם לעולם תהי' א"כ כל המעשים שלה הם
וְ ִשמְ חָּ ה יִמָּ צֵׁא בָּּה תוֹּדָּ ה וְ קוֹּל זִמְ רָּ ה" :וכתב הרד"ק בשם תועלת לדורות ועלינו להסתכל רק בצד החיובי של
אביו במה שסמך כאן נחמת ציון ,כי בזמן ששניהם מעשי'.
נואשו מלהיות להן בן לעת זקנתם אז פקדתים ונתתי
להם בן ,כן ישראל אחר שיארך להם גלותם מאד עד היפלא מה' דבר לפני ביאת המשיח
שיתייאשו מן הגאולה אז יפקדם הקל ויוציאם מן ולזה יש לנו להרחיב במה שהוריש לנו שרה בזה שנאמר
הגלות .ובגמ' יבמות סד .למדו מפסוקים אלו דאברהם על ידה "היפלא מה' דבר" דעי' בח"ח עה"ת החדש בפ'
ושרה טומטמין היו ולא הי' שייך להוליד ובמהרש"א וירא שם מאגרות ומאמרי הח"ח שהי' קשה לו טובא
שם דהפסוק השני הוא פי' לפסוק הראשון דלפי תולדתם דלמה האריכה התורה לספר גנותה של שרה שהיתה
הי' להם להיות יחידים אבל אני שיניתי טבעם. מקטני אמנה והצטדקותה לומר שלא צחקה ,וודאי ענין
ומפי הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א שמעתי שהעיר גדול נרמז בו עד שהאיר ה' את עיניו לבאר כי מעשה
על דברי הח"ח שהוא כתב זה בשנת תר"צ ,שהיה עדיין אבות סימן לבנים ומאורע זה סימן לזמן עיקבתא
רחוק מן הגאולה ,אבל כעת אנחנו כבר קרובים מאד דמשיחא בעת יגיע זמן התגלות מלך המשיח ואז בוודאי
לגאולה וצריך כ"א לבדוק בעצמו האם הוא אכן מאמין יהיו גדולי ישראל שירצו לעורר את העם לתשובה,
באמונה שלימה שגם אם אינו ראוי והוא בשפל המצב וימצאו בעת ההיא קטני אמנה שיאמרו היתכן לאחר
יכול לזכות לגאולה ,להאמין ש"היפלא מה' דבר" ולידע גלות כה ארוכה כשעם ישראל מדוכא ומעונה כ"כ איך
שעיקר מציאות ומהלך כלל ישראל הוא בדרך של פלא, אפשר שנגאל פתאום וע" כ לא ישמעו לקול המוכיחים,
ולא יסמוך על מהלכים הטבעיים הנשמעים בעולם וע"ז בא התורה לרמז שיהי' להקב"ה טענות עליהם
דאל"כ מתרחק מאד מחיי אברהם ושרה ויבוא אליו ויאמר היפלא מה' דבר! הלא הוא כל יכול ויכול להביא
הקב"ה בטענות למה זה צחקת וחשבת שאין אתה ראוי, לנו הגאולה בכל יום ובכל עת ובכל שעה ,וכמש"א
היפלא מה' דבר? חז"ל היום אם בקולו תשמעו ולא יקשה ממנו כל דבר.
[ושם בהמשך כ' דשרה נתבעה ע"ז ומה שלא מצינו שנענשה ע"ז
גם מו"ר הגה"צ ר' צבי מאיר זילברברג שליט"א הרחיב משום שעמדו לה צדקותי' וכבר הבאנו דפענח רזא ורוקח כתבו
הרבה במה שצריך להתחזק באמונה זו דהיפלא מה' דנענשה בצורת מיתתה] הרי לן דעסק זה עם שרה הי'
דבר ,והביא ד' ר' צדוק דעיקר בנין כלל ישראל הי' דוקא בשביל הדורות לפני משיח ועד"ז כ' החת"ס לעיל י"ח
ע"י אמונה זו ,והגם שעיקר חיי שרה הי' במהלך של נס י"ב ד"ה ותצחק דשרה רק הרהרה במחשבתה אבל לא
דהרי הי' ענן קשור על אהל שלה תמיד ,מ"מ בשורת הוציאה בפיה לומר שא"א שתלד כדי שלא לפתוח פה
לידת יצחק הי' כ"כ מופקע מן הטבע עד שגם לאברהם לשטן ומ"מ במחשבתה הי' זה כצחוק ולאחר יאוש,
ושרה הי' בחינה של צחוק ,וכ"ז כדי לעורר האמונה והוא סימן לבניה כי אחר היאוש הגמור יגאלנו ה' רני
שהיפלא מה' דבר ואין מעצור לה' להושיע בכל מצב, עקרה כי חלה גם ילדה ציון וגו' וע"כ ותכחש שרה לא
והרבה דרכים למקום ,ולהכי כתיב במעשה צחוק שרה שכחשה והכזיבה את הנביא לומר שקר אתה דובר אלא
כמ"פ "לאמר" ותצחק שרה בקרבה "לאמר" למה זה שהשתיקה אותו שלא להוציא מפיו מה שהיא לא
צחקה שרה "לאמר" ותכחש שרה "לאמר" להורות הוציאה מפי' מחשש פתחון פה לשטן ,ויאמר לא כי
דעיקר הענין כאן הי' לאמר לדורות הלימוד הזה צחקת להיות לבניך לסימן טוב הרי דהצחוק שלה הי'
דהיפלא מה' דבר .וכ' בשפ"א ור' צדוק דכשאמרה שרה סימן טוב לדורות ,עוד הבאנו ד' רש"ר הירש דלכן נקרא
"לא צחקתי" עשתה תשובה מיראה כמ"ש "כי יראה" יצחק דעיקר קיומו של ישראל הוא מגוחך ואעפ"כ אנו
ולהכי נמחקה הצחוק כלא הי' ,אולם אברהם אבינו גילה קיימים.
שאין הקב"ה רוצה בזה אלא שיתהפך הצחוק לזכות ע"י והנה באמת נראה דאמונה זה שבא לנו מכוחה של שרה
תשובה מאהבה ,להורות דנגד הצחוק שעדיין קיים יש דהיפלא מה' דבר אינו סתם א' מפרטים רבים בחיי
האמונה דהיפלא מה' דבר. אברהם ושרה אלא זה דבר עיקרי שיש לנו ציווי מפי
והלימוד למעשה הוא שלא יתייאש האדם לומר דאני הנביא שחייבים אנו להתבונן בו כמ"ש בישעי' נ"א א-
עדיין לא במדרגת אמונה להרגיש "כגמול עלי אמו" בַקשֵׁ י ה'
ב' [הפטרת פ' עקב] " ִשמְ עּו אֵׁ לַי ר ְֹּדפֵׁי צֶ דֶ ק ְמ ְ
ממש וא"כ אינני ראוי שיעשה לי הקב"ה נס ,וכן אינני הַ בִ יטּו אֶ ל צּור חֻצַ בְ תֶ ם וְ אֶ ל מַ קֶ בֶת בוֹּר נ ֻקַ ְרתֶ ם :הַ בִ יטּו אֶ ל
ראוי לגאולה לפי מעשי ,וכן בכל מדרגה ברוחניות ַאבְ רָּ הָּ ם אֲבִ יכֶם וְ אֶ ל שָּ רָּ ה תְ ח ֹּולֶלְ כֶם כִי אֶ חָּ ד ְקרָּ אתִ יו [-
יא
התורה פרשת חיי שרה שירת
ובימים אלה שאנו נכנסים לשלשים יום קודם חנוכה, שחושב שלא יתכן שיגיע לזה והוא כבר מתייאש יש לו
שעיקר כח חנוכה הוא מאברהם אבינו שאמר ואני והנער לחשוב היפלא מה' דבר לעשותו כבן עלי' ,וכן בכל צרה
נלכה עד כ"ה ,ונתת ליראיך נס להתנוסס ,יש לנו בגשמיות שאינו רואה דרך ועצה איך לצאת מזה יש לו
להתחזק במורשת זה שקיבלנו מאברהם ושרה לדעת להאמין דהרבה דרכים למקום והיפלא מה' דבר וכמו
ש"היפלא מה' דבר וכמש"א הנביא הביטו אל צור וגו' שמצינו בקריעת ים סוף שלא העלו בדעתם האפשרות
וכנ"ל. שהים יבקע לפניהם .וכן כל צורת התפלה שלו יהי'
17
מתוך הרגשה דהיפלא מה' דבר.
ועצה טובה לעשות לעצמו רשימה של דברים שחושב
שזה לא ניתן לשינוי ,או שמדי הרבה סומך ע"ז ,ואינו וד"ז אנו למדים מאליעזר עבד אברהם שהוא זה שדולה
מרגיש בו מספיק שהיפלא מה' דבר לשנות הדברים ומשקה תורת רבו לאחרים התורה שלא להתייאש ,וכגי'
לטוב או למוטב ,ולחזור ולהשריש אצלו שהקב"ה יכול שלו שי"ח שזה אחד יותר מ"יאוש" דאחרי כל מה
לשנת הכל. שעבד על עצמו להגיע למדרגה עצומה להיות דומה
לאברהם מ"מ א"ל אברהם אין ארור מתדבק בברוך ,וכן
ע"כ חלק מד' הגרצ"מ שליט"א. לעיל בפ' וירא בשעת העקידה אמר לו אברהם שבו לכם
קרית ארבע מסוגל לצמיחה ברוחניות פה עם החמור הרי דימה אותו לחמור ,ואעפ"כ לא
התייאש ,ומזה לימדנו רבותינו שאין ייאוש בעולם כלל.
ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון וגו' [שם ב'] וכל עיקר כח משי"ח בא מכח זה.
ושמעתי מפי אחד ,שחותנו הי' בחור לפני השואה
ונשלח לסיביר ועסקו הי' לקבור אותם שמתו שם כל יום
בחז"ל איפה זה נמצא או לא נמצא .ג :היפלא מה' דבר גם לרע אם
האדם סומך על עצמו ,עשיר אחד שבטח על עשרו דל"ש כלל שימות מחמת עוצם הקור ,והי' זה מסירות נפש לשבור הקרח
מרעב ,ובסוף ננעל בטעות באוצרות שלו ומת שם מרעב .וכתב עם הדם וכיון שידע גודל הזכות שיש לו בזה ניצל ההזדמנות כל
שלו על הקיר שזה עונש על שבטח בעשרו .ד :לאותו הגביר נשאר אבן
יקר מאד שהי' מסוגל גם לרפואות ,והיורשים נסעו דרך ארוך לטערקיי פעם בעת קבורה לבקש מהקב"ה שגם הוא יזכה לקבר
לנסות למוכרו לסולטאן דשם ולא רצה ,ובדרך הביתה עצרו באכסניא ישראל דהרי לא ידע מתי יגיע תורו למות [כן סיפר הגר"י
של עני שבמקרה הי' לו תינוק חולה במחלה קשה ורק האבן הזה הי' גלינסקי שהמצב הי' כ"כ נורא שעיקר המחשבה הי' רק לזכות
מסוגל לרפאותו וסיבב הקב"ה שיגיעו לשם עם האבן ונתרפא ,הרי
שהתברר שהיפלא מה' דבר להביא אבן יקרה לתינוק עני .והרה"ק לקבר ישראל ולא יותר] בא' הלילות התגלה אליו א'
משינאווע זי"ע סיפר שתי מעשויות אלו ביחד כדי לעורר ישועה על ילד מרבותיו בחלום וא"ל תדע לך שבשמים מעריכים מאד
חולה שהרופאים התייאשו ממנו ,ואמר הרה"ק שהקב"ה יכול להביא
רופא גדול מקצה העולם ,ואכן מיד הגיע לשם רופא גדול ממדינה את מסירות נפש שלך וזה שעת רצון בשבילך ,ותמהים
רחוקה .עוד סיפר כמה סיפורים על בעלי כשרונות חלשים או שכבר היו בשמים למה אתה רק מבקש לזכות לקבר ישראל ,ולמה
בגיל מבוגר מאד כמו בן ארבעים או בן חמישים ולא ידעו ולא הבינו
כלום ,וע"י מחשבת היפלא מה' דבר נעשו ת"ח מופלגים ויש אפי' לא תבקש לצאת ממקום הזה ,ולזכות לעלות לא"י
גדולי הדור. ולהקים בית ולזכות לעשרה ילדים? היפלא מה' דבר?
ואוסיף כאן על זקנתי הרבנית דבורה סניידערס ע"ה שכתבה ביומן שלה
שעיקר בקשתה ושאיפתה בימי נעורי' היתה רק זה שבבוא הזמן ישלח ואכן מאז התחיל להתפלל כן וזכה לעלות לא"י ולהקים
לה הקב"ה רב ות"ח גדול ,ולולא השואה לא הי' שייך שתקבל שידוך בית של עשרה ילדים .ללמדך שאין מעצור לה' להושיע
כזה שהרי היתה ממשפחה פשוטה ,וגם לא הי' להורי' כסף ,ולכן הי' זה בכל מצב18 .
ממש בגדר חלום ,ואעפ"כ ביקשה ע"ז מהקב"ה מעומק לבה ,ואכן ע"י
השואה נסתבב לה שידוך כה חשוב עם מו"ז זצ"ל שהי' רב ות"ח גדול
שאיבד כל משפחתו במלחמה .ופעם לפני השואה כשביקרה את אחי'
שהי' בבית חולים בראבב [דיער] וזה הי' ללא ידיעת הורי' שלא ידעו
שבנם בבית חולים ולא רצתה לצערם לכן הלכה לבד לבקרו ,וכשהיתה 17דוגמא לדבר בשנים האחרונות היו אלו שהזהירו שאנו עומדים לפני
שם חיפשה רב כדי לשפוך את לבה ולבקש עצה וברכה ,והראו לה ביתו סכנה גדולה מפני אויבינו בצפון ודרום ואם לא נתקוף בהם מיד יש להם
של הרב דשם אבי זקיני הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל הי"ד ,ולא גילתה היכולת להשמיד את כולנו ח"ו ביחד עם שאר האויבים ואכן הי' האמת
לרב את שם משפחתה לפי שלא רצתה שיתודע להורי' ,וביקשה עצה אתם ע"פ דרך הטבע וכמו שנתברר אח"כ עד כמה שהיו מוכנים עם
וגם ברכה וגם שיתפלל עלי' ועל משפחתה ומאד מצאה חן בעיני הרב, אלפי טילים והרבה מנהרות שהיו יכולים דרך שם ליכנס לארץ ,אבל
ושאל לשמה הפרטי ובירכה והוציא ספר והתפלל מתוכה ,אח"כ באה בסוף סיבב הקב"ה כל הענינים שלא צלחה מזימתם ונחלש כוחם הרבה
הרבנית והבטיחה לה שתהי' מאד מאד שמחה ,ושנוכל לשמוח בחתונה בחסדי ה' הגלויים ,ואלו שבטחו בכל עת על הקב"ה ואמרו היפלא מה'
שלך[ ,ומו"ז סיפר שכשהגיע הביתה אח"כ סיפרו לו הוריו שהי' כאן דבר לא היו נתונים כלל לפחד זה.
עלמה מיוחדת מאד] והיא חשבה לעצמה "איך יתכן דבר כזה" שלפי 18ונעתיק כאן בקיצור עוד סיפורים שסיפר מו"ר שליט"א [אפשר לעיין
דרך הטבע דאז לא הי' עולה על הדעת שישתתפו בחתונתה ,אולם כפי בשיחת התחזקות וירא תשפ"ה עמ' כ"א בהרחבה] .א :שמע מידיד
שנתבאר דבכגון זה נאמר "היפלא מה' דבר" ואכן דברי הרבנית לא ששמע מידיד שלו שאחרי שאמרו לו הרופאים של"ש שיהי' לו ילדים
יצאה ריקם ,מסבב כל הסבות עשה שזכתה להכנס בבית הגדול הזה, התחזק במשך שלשים שנה בענין זה דהיפלא מה' דבר ואכן נולד לו
ואכן באו נשמות הרב והרבנית לשמוח מג"ע בחתונתה ,ותקופה אחרי אח"כ בן זכר .ב :שמע מידיד שאביו נחלה בילדותו עד שכבר הי' מנין
החתונה אכן גרו באותו בית ממש ,גם היתה מאד מאד שמחה בכל ימי ליציאת נשמה ואמרו שמע ישראל והבריא ,וכשנעשה בר מצוה התחזק
חיי' ,והיתה תמיד משמחת אחרים. דכיון שראה בעצמו דהיפלא מה' דבר ,א"כ לא יפלא שיהי' ת"ח עצום,
ועי"ז התיישב ללמוד ,ונעשה ת"ח עצום שידע לענות על כל מימרא
יב
התורה פרשת חיי שרה שירת
להורות כי אין הבכי עליה רק מצד הנשארים וכענין וברש"י ע" ש ארבע ענקים שהיו שם אחימן שישי ותלמי
ההספד ,וזה ג"כ טעם כ' זעירא במלת ולבכתה .ורש"ר ואביהם .ד"א ע"ש ד' זוגות שנקברו שם איש ואשתו
הירש דקדק ממש"כ ויבוא שנכנס והתבודד והסתגר וכו'.
בתוך ביתו ולא הציג את צערו לעין הכל להתגאות בו
בעיני הבריות .ולזה גם רומזת כ' זעירא ב"ולבכתה". פי' דודי הגה"צ ר' יצחק ראקאוו שליט"א דב' הפירושים
יודעים אנחנו ,מה היתה שרה לאברהם ,מה רב ועמוק שייכים זל"ז דהענקים היו מלאכים שירדו לעולם ונעשו
הצער במותה .הוא יספוד ויבכה ,אך ישא את צערו שפלים מאד ,מאידך הזוגות של מערת המפלה היו ילודי
בלבו ,בביתו. אשה [חוץ מאדם וחוה] שהגיעו למדרגות יותר ממלאכים.
רמז מיתת בתו של אברהם אבינו ועדיין צ"ב למה הוצרך כאן לנקוט שם העיר ע"ש
הענקים וכי מה יחסר לנו אי יגיד רק זה שמתה בחברון,
אולם מדרש מחודש הביאו מהרי"ל דיסקין והגר"ש והרי עיר חברון כבר כתוב כמה פעמים לפני זה בתורה
סופר מערלוי זצ"ל בספר שיר מעון [נדפס בסו"ס תורת משה ואף פעם לא נקט שם זה .עוד צ"ע לפירש"י דאברהם
לחת"ס] ועוד ,לרמז מה דאיתא בגמ' בבא בתרא טז :ודף הגיע מבאר שבע ,למה באמת גרה שרה בחברון ולא
קמא .דבת היתה לו לאברהם "ובכל" שמה אלא שמתה, בבאר שבע וכבר התחבט הרמב"ן בדבר זה הרבה עי"ש
[עי' לקמן עה"פ וה' ברך את אברהם בכל שהרחבנו בזה] ולכן כמה מהלכים ,וי" א כיון דבאר שבע לא ברור שזה א"י
רמז כף זעירא שאם תחסיר ותמעט הכ"ף נקראת ולבתה, דזה הי' על גבול פלשתים ,סיבב הקב"ה שתגיע לשם
שהי' גם הספד לבתה ,ומהרי"ל דיסקין כתב שבמקרה כדי שתמות בא"י דוקא דאינו דומה קלטתו מחיים
שמע אז שמתה בתה ג"כ ,והי' בוכה גם עלי' ,אולם לקלטתו אח"מ.
בשיר מעון כ' דבאמת מתה הרבה לפני זה ,אלא שכל
זמן ששרה היתה חיה לא הי' אברהם מרגיש כ"כ חסרון והגרא"י ברזל זצ"ל פי' לדבריו לעיל דשרה הצטיינה
בתו כי לא הי' לבדו ,וגם הי' מתנחם בשרה ,אבל כאשר במדת החיות בעבודת ה' דתמיד חיפשה דרכים ועצות
גם שרה מתה ונשאר לבדו התחיל להרגיש להתמרמר איך אפשר להתעלות יותר ויותר בלי גבול ,ומבואר
ולבכות גם על מיתת בתו. ברש"י פ' שלח עה"פ וראיתם את הארץ מה היא [במדבר
י"ג י"ח] "יש ארץ מגדלת גיבורים" והנה כל סגולה
הנה עיקר דבריהם דבכל מתה לא כתוב כלל בחז"ל רק להצלחה בדבר גשמי יש בה כח הרוחני ,ואם מקום זה
כ' שהי' לו בת ,ובאמת הק' התוס' [קמא .ד"ה בת] דלמה מגדל ענקים וודאי שיכול לגדל ענקים בתורה ואמונה,
לא השיאה ליצחק עי' לקמן שהארכנו בזה ,אולם הם ולכן בחרה שרה לגור שם ,כדי לקבל סגולת דבר זה
נקטו שגם מתה ,ובאמת כן מבואר במגלה עמוקות עה"ת ברוחניות ,וזה חלק משבח שרה ,ולכן קוראת התורה כן
כאן שנקט שבכל כבר מתה ,ולכן הק' איזה ברכה זה דוקא כאן.
לאברהם ,ותי' ע"פ מש"כ בזוה"ח דמי שלא עסק בפו"ר
ממעט הדמות וא"כ הי' צריך שיהי' לו עכ"פ בת לאיזה משמעות כ"ף זעירא דולבכתה
זמן לקיים מצות פו"ר .וזה נרמז במש"כ ותמת שרה ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה[ :שם]
בקרית ארבע ר"ל שהשלימה שם של ד' וילדה בן ובת
וקיימה דמות ואחר שקיימו מתה בתו ג"כ וז"ש ויבוא הנה הכ"ף של ולבכתה היא מן א"ב זעירא והרבה
אברהם לספוד לשרה ולבכתה כ' כ"ף קטנה כדי לקרות טעמים נאמרו בדבר.
ולבתה .ועי' עוד לקמן בשם שו"ת כת"ס יו"ד קט"ו
בבעל הטורים הטעם שלא בכה אלא מעט לפי שזקנה
דעיקר מטרת הבת הי' לגלות ששייך ששרה יוליד
היתה .וכ"כ הרוקח .אי נמי לפי שגרמה מיתתה שמסרה
מאברהם וממילא לא הי' מקום לליצנות על לידת יצחק,
דין ,ועל כן נענשה היא תחילה [ב"ק צג ].והמאבד עצמו
וע"ע בספר יריעות שלמה למהרש"ל ששמע מרבו
לדעת אין מספידין אותו[ .אבל רבתי פ"ב] ובספר הכתב
מהר"ש מלובלין במש"כ בגמ' שבת הי' לה לאברהם ולא
והקבלה הביא בשם ר"ש יפה בהקדם קו' הראשונים
מצינו למי השיאה אברהם או היכן מתה ,לזה נכתב
[רבינו אפרים הדר זקנים] דהרי הבכי רגיל לבוא קודם
ולבכתה חסר שיהי' כאילו כ' ולבתה לומר שמתו בפעם
ההספד והיה ראוי לומר לבכותה ולספוד ,אולם לפי
אחת שרה ובתה .וע"ע בתחלת שו"ת בנין שלמה בחי'
שהבכי יורה על הצער בבחינת אפיסת המת ,וההספד
תורה לר' ישראל משה הכהן אבי המחבר דהציע מעצמו
הוא ספור שבחיו להרגיש הנשארים מה שאבדו,
לפרש המסורה דכ"ף קטנה ע"פ מה ששמע איזה מדרש
ובצדיקים אין ראוי לבכותם מצד אפיסתם כי גדולים
דמיתת בכל היתה כשמתה שרה.
במיתתם יותר מבחייהם ,לכן הקדים ההספד לבכי,
יג
התורה פרשת חיי שרה שירת
לאשר לא הולידו הן מדה זאת וודאי רק באשת חיל אולם רבינו הג"ר משה פינשטיין זצ"ל בספרו שו"ת
נמצא .וכ' הגרי"ד דכבר מצינו רמז לענין זה בתורה אגרות משה או"ח ח"ד סי' מ' אות ו' כתב לתלמידו הג"ר
הקדושה בפ' וישלח בדברי יעקב אבינו בפגשו את עשיו אפרים גרינבלאט זצ"ל שציטט לו כל הנ"ל בשם מהרי"ל
אחיו דכתיב "וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים דיסקין כתב לו "הנה לא ראיתי במדרשים שבידי אבל
ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את לא ראינו אינה ראיה ,אבל הוא דבר שלכאורה הוא דבר
עבדך" [לקמן לג ה] והדבר יפלא דפתח הכתוב בתרתי שאי אפשר שאברהם אבינו יענש בעונש כזה היותר גדול
וירא את הנשים ואת הילדים ועל שניהם שאל מי אלה ואפילו בעונש קטן כשלא מפורש בקראי לא שייך לומר
לך ויעקב השיב רק על הילדים[ ,עי' מפרשים] אולם זה ,ובפרט שהם לומדין זה מקרא דוה' ברך את אברהם
להנזכר מובן הענין היטב ,דיעקב ספר בזה בשבח נשיו בכל ואיזה ברכה הוא ,וגם איך שייך לומר שמתה ביום
אמותינו הקדושות אשר עזבו כל אשר ראו בבית אביהן שמתה שרה הא קרא דוה' ברך נאמר אחר שמתה שרה,
וכל הראוי לבוא במדותיהן מירושת אבותיהן מהכל לא ולכן ברור שאיזה טעות הוא ואם יש איזה מקום הוא
נמצא דבר בהן ,ואך המדות הטובות של יעקב אבינו טעות שם וכדחזינן שלא נמצא בדברי רבותינו
חמדו להן ,וכאילו "יוצאי חלציו" הנה ,וזה שהשיב המפרשים הראשונים ,ועד עכשיו לא ראיתי ספרו של
יעקב הן כל אלה אשר חנן א' את עבדך .ובזה גם מיושב מהרי"ל דיסקין על התורה ואשתדל בל"נ לראותו".
למה לא מנה הכתוב ביחזקאל מ"ד אשה בתוך הקרובים
שהכהן מטמא להם ,ועפי"ז ניחא דזה נרמז במש"כ שם אולם באמת מצינו בס' תוספות השלם אות כו ממש
ולבת ,ובאה הנבואה לעורר ולהודיע מהות ואיכות הפוך מכל הדברים הנ"ל ,שכ' "וי"א לכן הכ"ף זעירא
הזיווג המקודש איך הוא ואיננו רחוק שבאמרות ה' לסלקה כמי שאינה וישאר לבתה כלומר שלפי שהניחה
טהורות בפ' אמור מש"כ כי אם לשארו הקרוב אליו בת שעדיין לא נשאה בבת בחיי אמה כי הבת שלא
דבאשה קמיירי ג"כ נרמז הענין הנכבד הזה" ע"כ ד' נשאה בחיי אמה ראויה לבכותה כמו שבוכים על אמה"
הגרי"ד במברגר זצ"ל. הרי דאדרבה סבת הבכי' כיון שנשארה בת בחיים לא
נשואה יש סבה לתוס' בכיה .הרי עכ"פ דהיתה בחיים גם
עפי"ז פי' נינו הג"ר שמחה הלוי שליט"א רמז דרשא אח"כ וכן נקטו התוס' בב"ב קמא .שהקשו דלמה לא
הנ"ל ד"ולבכתה" דר"ל ול"בתה" דאין הכוונה על בתו השיאה אברהם ליצחק ,ובאמת בספר בנין דוד [מייזליש]
של א"א ע"ה שנקרא "בכל" רק קאי על שרה אמנו פ' חיי שרה תי' קו' התוס' ע"פ מדרש ודרשא הנ"ל
בעצמה שקיבלה הכל מאברהם אבינו ,וכן ביטלה עצמה שכבר מתה ,אולם כבר העיר בהקדמת שו"ת בנין שלמה
אליו לגמרי להתחנך ממנו כמו בת ,וזה הי' חלק מן [בהג"ה לחידושי אביו שם] דתוס' לא ניח"ל בזה כיון דקרא
ההספד של אברהם אבינו .ובזה מיושב דלא כתוב בקרא דוה' בירך את אברהם בכל כתוב אח"כ .אבל בס' מנחה
מה הי' ההספד כיון דזה השבח הכי גדול עלי' שלא בלולה כשכ' פי' הנ"ל דכבר מתה הוסיף דצ"ל אין
היתה מתנהגת אליו כמו אשתו רק כמו בתו ,וכן א"ש מוקדם ומאוחר בתורה.
דכ' לספוד לשרה ורק אח"כ ולבכתה ,כיון דתיבת
ולבכתה הוא הפירוט של ההספד שכתוב לפני זה. שרה אמנו התנהגה לאברהם כאילו היתה בתו
ודפח"ח .ויש להוסיף ד' רש"ר הירש לעיל פ' וירא והנה פי' נפלא ומחודש בביאור מדרש הנ"ל הביא
במש"כ ושרה שומעת פתח האהל וגו' [לעיל יח י] אאמו"ר שליט"א בקובץ דברי שירה ח"ב עמ' 19 6מהג"ר
דממש"כ שומעת משמע לא ששמעה במקרה רק את זה, שמחה הלוי במברגר שליט"א [גייטסהעד – בני ברק גיסו של
רק היא היתה תמיד מקשיבה לדברי אברהם גם אם אינה מוח"ז הגרב"ז קויפמן זצ"ל] מה שאמר בהלוויתה של אמו
יושבת ליד השולחן היתה משתתפת ממקומה ,בשמיעה ע"ה ע"פ הקדמת דברי זקינו הג"ר יצחק דוב הלוי
אם גם לא בדבור ,דאכן כדאי הי' לה להקשיב לאיש במברגר זצ"ל הרב מווירצבורג בספרו מלאכת שמים על
כאברהם ,עת הוא משוחח עם אורחיו .וא"כ אף שהיתה סת"ם ,עמ' א' בהביאו ד' המאירי בפירושו למשלי
גדולה מאברהם מנבואה מ"מ היתה תמיד שומעת עת בדברו על מדות טובות של אשת חיל נמנית גם זאת
שהי' אברהם מדבר עם אחרים שמא תוכל לשמוע איזה "העוזבת מדות אביה ומתנהגת במדות אשה הטוב"
דבר חדש בעבודת ה' .וזה מתאים במש"כ לעיל במעלת עי"ש והוסיף ד"באמת מדה זו צריך התאמצות גדולה
שרה שהיתה בבחינת נער בהשתוקקות להתעלות יותר לעזוב מעשה אבות באשר טבע הנולדים קרובה
ויותר בעבודת ה'. למולידיהם ולקבל מדות איש זר ,ולהעשות בן או בת
19שיצא לאור לרגל החתונה שלי עם אשתי שתחי' נכדת הגרי"ד
במברגר זצ"ל.
יד
התורה פרשת חיי שרה שירת
שאחר העקידה יהי' אברהם ויצחק דבוקים למעלה השייכות בין אסתר לשרה
למעלה בהשי"ת בכל עת עד שלא ישאר מגופם רק
והוסיף לכ"ז עוד נין של הגרי"ד במברגר זצ"ל ידידי
רושם מעט בארץ כאשר יהי' לע"ל ואעפ"כ חזרו לאותם
הרב אליעזר מארטש שליט"א לפרש הא דהבאנו לעיל
היושבים עם החמור ,כיון שאמר ונשובה עליכם ,ושרה
מדברי חז"ל דאסתר המלכה זכתה למלוך על קכ"ז
באמת מחמת מדרגתה הגדולה שהיתה גדולה מאאע"ה
מדינות בזכות שרה ,וק' למה זכתה היא יותר מכל נכדי
מרוב שמחתה ששמעה שכמעט שלא נשחט פרחה
שרה ,אולם באסתר מצינו אותה תכונה שהי' בשרה,
נשמתה ונדבקה באור העליון ולא כאברהם שנשאר
שגם שהיתה גדולה בזכות עצמה ביטלה את עצמה
בארץ אחר מעשה העבודה הקדושה הזאת ,ולזה הספיד
לגמרי למרדכי הצדיק ,דגם אצלה כתוב "ובמות אביה
גר ותושב אנכי עמכם ר"ל בעוונותי הרבים נשארתי
ואמה לקחה מרדכי לו לבת" [אסתר ב ז] ואמרי' במגילה
בארץ גר ותושב בעוה"ז .אבל באמת העולם הי' צריך
יג" .תנא משום רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית"
עדיין לאברהם אבינו ע"כ נשאר בעוה"ז לטובת אנשי
היינו שנישאה לאשה ,וא"כ למה כתוב "בת" רק שהגם
עוה"ז וזה שהשיבו לו מה שנשארת אצלינו היינו משום
כי נשיא אלקים אתה בתוכינו21 . שהיתה אשתו התייחסה למרדכי כאילו הוא אביה והיתה
מתחנכת ממנו ומתבטלת אליו ,וכמ"ש בפסוק "לא
ובנסוח אחר כ' החת"ס בתורת משה כאן [ד"ה ואמר גר] הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה
לפרש מש"כ גר ותושב אנכי עמכם "כי האדם בעוה"ז אשר לא תגיד[ :שם י]" .אין אסתר מגדת מולדתה ואת
תושב כי גם אם ימות יקבר בארץ הזאת ויהי' א"כ עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר
מתושבי הארץ ,והנה אברהם לא קנה לו אחוזת קבר עד עשה כאשר היתה באמנה אתו" [שם כ] וא"כ י"ל דלכן
היום שמתה שרה ,ויפלא הענין הזה ,אמנם נראה כי זכתה היא למשול על קכ"ז מדינות מכוחה של שרה
20
אברהם חשב אולי יהי' גם הוא כמו חנוך ותתקשר נשמתו אמנו.
בקשר העליון ויהי' מלאך וע"כ לא קנה לו אחוזת קבר,
וידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א ,הוסיף די"ל כן גם
אבל כאשר ראה שמתה שרה שהוא היה רק טפל לה
לענין רבקה אמנו שהיתה מצויינת ביותר במדת החסד
בנביאות ,א"כ ק"ו שימות הוא ,ומיד קנה לו אחוזת קבר.
ומתאימה יותר לאברהם שהוא בחי' החסד ,ולא ליצחק
ונמצא שהוא סבר שיהי' רק גר שם לימים אחדים עד
בחינת דינים קשים ,ומ"מ כשראתה אותו והבחינה
שיקחנו אלהים למלאך ,ולא כן הי' רק נשמתו נשמת
שהוא בחינה של פחד יצחק ושלכן נפלה מעל הגמל
אלהים אשר בקרבו היא הפרידה מעמו כאשר מת והלכה
מרוב פחד ,מ"מ ותקח הצעיף ותתכס להראות שהיא
אל מקומה ,והיתה רק גר בעולם ,וגופו הנקבר כאן הי'
מתבטלת לגמרי לבחינת יצחק .ועי' בזוה"ק פ' תולדות
תושב ממש ,והיה א"כ גר ותושב .והוא הענין כי חנוך
[קלז ].דיצחק הי' בחינת דין קשה ורבקה היתה בחינת
לא השגיח בעולם והי' מניח החוטאים לחטוא ולא
דין רפה שהגיעו ממקום רשעים שהם בחינת דינים
הת ערב בם והבדיד עצמו בבדידת התכלית ועבד את
קשים אבל ע"י שהיתה לה חוט של חסד הי' הדין שלה
השי"ת עד כי נקשרה נשמתו ונעשה מלאך ,אמנם
רפה וממותק ,ועי"ז התמתקו הדינים של יצחק ,דאי לאו
אברהם שנתערב עם בני אדם והמשיכם אל עבודת
הכי לא הי' העולם סובל הדינים הקשים של יצחק.
השי"ת ועי"ז לא הגיע אל מדרגה הזאת אף כי שכרו
הרבה יותר מחנוך ,וז"ש גר ותושב אנכי ,גר מצד נשמתי אברהם לא זכה למדרגת שרה
ותושב מצד גופי שיקבר בכאן ,זהו עמכם אשר אני נטפל
עמכם ,כי אלולי כן הייתי גר המוחלט ,שיבוא בחיים גר ותושב אנכי עמכם וגו' [שם ד']
לחזות בנועם ה' .והשיבו לו נשיא אלהים אתה בתוכנו, דברים נוראים כ' החת"ס עפ"י מש"כ לעיל [עמוד ע"ב
פי' מנשא אלהים ,כי אלולי אתה לא הי' אלהים מנושא ד"ה שבו] במה דילפי' מו"ק יח .ממש"כ ונשתחווה
ומרומם בעולם ואתה נשאתיו ,ואל תקטן בעיניך ונשובה עליכם שאל תפתח פה לשטן דלהכי חזרו ,והק'
המלאכה הזאת". תוס' הרי זה הי' דבר טוב שחזרו ,ותי' החת"ס דהי' ראוי
20כבר הרחבנו בפ' כי תשא [והזכרנו קצת לעיל] על זקנתי הרבנית
21
בהג' אלף המגן על מטה אפרים סי' תק"צ סק"ב הביא דצריכין לתקוע דבורה סניידערס ע"ה שהתייחסה למו"ז הגה"צ ר' יעקב זצ"ל כמו רבי
בשופר קול יללה שיהי' דומה לקול בכייתה של שרה שבכתה על והי' מבוגר ממנה בעשרים שנה ואחרי השואה שאיבד מו"ז אשתו וי"א
בשורת העקידה ,ובהג"ה שם הביא מספרים דלפי ששמעה שתמורתו ילדיו התעקשה זקנתי ע"ה שהיתה בחורה צעירה ומוצלחת להנשא לו,
נשחט איל בכתה מאד כי חששה שמא נמצא איזה פסול ביצחק או שאין גם אחרי שניסו קרוביה למנוע אותה מזה ,וכשכתבה ביומן על התהוות
בעלה הגון בעיני ה' ,ועיקר בכייתה שתלתה החטא בה בעצמה שהיא השידוך וההתלבטיות היא כותבת כסדר על ה"רבי" וכן כשהיתה
אינה כדאי שבנה ירצה לקרבן ומרוב עגמת נפש פרחה נשמתה. מדברת לאחרים עליו היתה אומרת "הרבי".
טו
התורה פרשת חיי שרה שירת
להם הכרת הטוב ,גם הי' כ"כ מלא בהכרת הטוב על אברהם הרגיש שלא מגיע לו כלום
שמכבדים אותו כ"כ לקרוא אותו אדוני אף שלא מגיע לו ויקם אברהם וישתחו לע"ה לבני חת וגו' וישתחו
כלל .וזה רוצה התורה להדגיש למען ללמוד מזה אברהם לפני ע"ה[ :שם ז' י"ב] 22
שלעולם גם אם עשה אדם הרבה מעשים טובים ,והתגבר
על עצמו ,וגם עשה טובות לחבירו ,מ"מ לא ירגיש יל"ע ל"ל להשתחוות ולהשפיל עצמו כ"כ בשעה שהיו
שמגיע לו משהו ,אלא על כל נשימה ונשימה שמקבל מוכנים לעשות הכל בשבילו ,ובלא"ה היו מכבדים אותו
מהקב"ה יש לו להודות תמיד ,ועל כל טובה שעושה לו מאד באמרם נשיא אלקים אתה בתוכינו .והנה באבן
חבירו יש לו להודות מכל הלב ,עד כדי ביטוי מעשי, עזרא מבואר דאין הכוונה ממש בפישוט ידים ורגלים,
להרכין ראשו בגדר הכנעה. דהרי לא כתיב ארצה אלא הכוונה שישוח ראשו כמשפט
הנותן שבח לאחר[ ,ויל"ע מרש"י לקמן מ"ב ו' מ"ג כ"ח
נמצא דאין סתירה בין רמב"ן וחז"ל ,דוודאי מצד עצמו דמבואר דכ" מ השתחוואה הוא פישוט ידים ורגלים ואלי בזמנם
הי' נסיון גדול אבל מצד מבטו של אברהם אבינו הי' הי' הרגילות כן ולא נראה כ"כ משונה] ומבואר דההשתחוואה
כאן חסד ה' עצום. לא הי' בגדר עבודה רק בגדר תודה וכ"כ רס"ג ורלב"ג
וע"ע לקמן כד נב במש"כ אצל אליעזר וישתחו ארצה ופי' ר"א בן הרמב"ם .ומ"מ ק' ל"ל לקרא להדגיש ד"ז,
לה' שהבאנו ד' חז"ל כאן שלמדו מאברהם דמודים על ובקריאת התורה שני וחמישי אנו מפסיקים בשני פסוקים
בשורה טובה ומש"כ בזה. אלו כנר' שיש לנו הרבה ללמוד מזה.
והנראה בזה בעז"ה ע"פ מה שביאר הרמב"ן [פט"ו]
עפרון לעומת אברהם
אריכות פ' זו שהוא להודיע חסדי המקום עם אברהם
ועפרון יושב בתוך בני חת וגו' וכל הפרשה [שם שהי' נשיא אלקים בארץ אשר בא לגור שם וכולם היו
י'-ט"ז] קוראים לו אדוני והוא לא אמר להם כן שהי' שר וגדול
דבר מעניין אנו רואים בפרשיות אלו ,שכמה פעמים וגו' ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות באשר
כשהתורה מדגישה לנו גדלותם של האבות ,יש מיד אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים,
אח"כ דמות הפכי ,וכנראה התורה רצתה שנלמוד איך ובב"ב ט"ו .אמרו שג"ז מנסיונות של אברהם שביקש
לא להתנהג ,דכמה פעמים א"א להבחין כ"כ בדרך מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו.
האמיתי אא"כ נדגיש דמות אדם אחר שסילף הדרך ולכ' טעמא דרמב"ן דהודיענו החסד שעשה לאברהם
הנכון .ובפרשה שלנו ,נראה זה בעפרון לעומת אברהם, סותר לטעם חז"ל שהי' נסיון ,ונר' שבעצם לאדם רגיל
ולבן לעומת רבקה וכמו שיתבאר. הי' זה מאד קשה לקבל מצב זה ,ובפרט אי נחשוב גודל
הנה התורה מאריכה בדברי עפרון ,וגילו חז"ל דצדיקים נסיון העקדה ,הרי כל אחד הי' חושב דמעכשיו כבר
כאברהם אומרים מעט ועושים הרבה ,ועפרון דיבר מגיע לו כל טוב וכל הישועות ,ומיד בתוצאה מעקידה
הרבה וגם מעט לא עשה ,אברהם אמר "יקח נא מעט גופא מת אשתו שרה ,וכשרצה לקבור הי' צריך להוציא
מים" ורק פת לחם ,והגיש סעודת שלמה בשעתו ,ועפרון דמים מרובים על קברה גם שהבטיח הקב"ה שזה שלו,
אמר שיתן הכל במתנה ,ובסוף ביקש הרבה כסף, ואברהם אבינו לא הרהר בזה כלום ,ואדרבה הוא חי
וכשנת בונן בפסוקים נראה שמדוייק ביותר ,דכשעפרון תמיד בהרגשה שלא מגיע לו כלום ואין אף אחד בעולם
אמר שיתן במתנה כתב "והוא יושב בתוך בני חת" "ויען שחייב לו משהו ,ולכן אם עשה לו איזה טובה קטנה הי'
עפרון החיתי באזני בני חת לכל באי שער עירו" "לא כבר מלא הכרת הטוב ,וכשמתה שרה ,אז ביחד עם
אדני שמעני לעיני בני עמי נתתי' ל ך קבר מתיך" ובפעם הבכי' וההספד ,הי' מלא הודאה להקב"ה על שזכה לכזה
השני כתוב "ויען עפרון החיתי את אברהם לאמר לו" אשה עד עכשיו ,וכשבא לקוברה חשב שבעצם לא מגיע
אדני שמעני ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא" לו קבר כלל ,ואם יש מישהו שיעזור לו גם במקצת
הרי בולט ,דכשדיבר על מה שיתן במתנה ,דיבר להשיג קבר ,כבר מגיע לו יישר כח גדול ,ולכן כל פעם
בפירסום רב ,שכולם יראו וכולם ישמעו ,ויכתבו על כך שהסכימו למשהו ,מיד השתחווה ,גם אם זה רק להרכין
בעיתונים ,כמה הוא נדיב וכמה הוא טוב לב ,מאידך ראשו כאבן עזרא ,אבל זה ביטוי עד כמה הי' מרגיש
כשרצה הרבה כסף ,דיבר בשקט רק "לו" לאברהם ,שלא
ישמע אף אחד. 22מעשה בבעה"ב שבא והתלונן לפני החת"ס על בחור שהוא בחור בלי
חי"ת [היינו בור] א"ל החת"ס אברהם לא השתחווה רק לע"ה עם ח"ת
[לבני חת] ומי שהוא מחזיק תורה בלי חי"ת ה"ה מזיק -פניני חת"ס
בספר סופרי המלך.
טז
התורה פרשת חיי שרה שירת
דכיון דכסף ילפי' משדה עפרון ושם כתוב לשון קנין והביאור בזה ,דעפרון ביסוד חשב רק על עצמו ,ומה
שנא' לקמן פסוק י' השדה אשר קנה אברהם ,לכן נקט שהוא יכול להרויח כאן ,כמה כבוד וכמה כסף ,ופעמים
גם בקידושין לשון קנין .ומבואר בתוס' שם ד"ה וכסף משתלם לוותר על כסף כדי להרוויח הרבה כבוד ,ולכן
דלא סגי סתם למצוא בפ' זו דכסף אקרי קנין דמה זה אם כבר מוותר על כסף ,הוא צריך שכולם ישמעו וכולם
שייך לקידושי אשה ,ולכך צריך להקדים דעיקר קידושי יראו וכולם ידברו ,אבל כיון שכ"כ הפציר בו אברהם
כסף ילפי' משדה עפרון וממילא שוב י"ל דגם קידושי לקבל הכסף ,חשב עצה שלא יפסיד כל הכבוד שכבר
אשה אקרי קנין .וכבר העירו ראשונים דאינו דומה ממש קיבל ,ולכן ביקש הכסף בשקט .אבל אברהם הבין הכל
לשדה עפרון דהתם הקיחה הוא על הכסף שיטול את מהתחלה ,ולכן כתוב "וישמע אברהם לעפרון" שמיעה
הכסף ובקידושין הכוונה על האשה ,שלוקח את האשה לשון הבנה ,שהוא שמע והבין כל הזמן מתו"ד עפרון,
תמורת כסף שנותן לה ,ותי' ריטב"א דאינו גז"ש גמור שבעצם הוא רוצה הרבה כסף ,ולכן ידע שלא יהי' קשה
רק גילוי מילתא בעלמא דילמד סתום מן המפורש. לשכנעו לקבל הכסף.
ומבואר שם בגמ' דקנין הוא לשון דאורייתא לקידושין,
וקידושין הוא לשון דרבנן דאסר לה אכו"ע כהקדש. מאידך אצל אברהם שאמר רק מעט ,חוץ ממה שלא
וביארו אחרונים [קה"י סי' י"ג] דבקידושין יש ב' ענינים רצה להתגאות הי' לו עוד טעם ,כיון שכל מחשבתו היה
עצם זה שקונה את האשה קנין אישות ,וכן זה שאוסר טובת האורחים ,ורצה שירגישו בנוח ושיסברו שזה קל
לה אכו"ע כהקדש ,והאיסור לכל העולם אינו תוצאה מן מאוד בשבילו ,שהרי הוא מביא לו רק פת לחם ,דעיקר
הקנין רק שהבעל צריך גם לאסור אותה לכל העולם, הוא מחפש טובת האורחים ,ולא מחפש "יישר כח
ושתי הענינים נכללים בכל מעשה קידושין ,ולכן יתכן גדול" .משא"כ בעלי חסד שמחפשים טובת עצמם וכבוד
מציאות שמקדש אשה ומשייר שלא תאסור לפלוני [לר"א עצמם ,משתדלים להדגיש כמה טרחו ועשו בשביל
גיטין פב ]:ובהכרח שאינו דבר דממילא[ .אולם זה לא כ"כ
האורח ,כדי שיצטרך להכיר לו טוב ולהגיד לו יישר כח
פשוט די"א דיש רק ענין איסור ולשון קנין לאו דוקא ,גם י"א דא' גדול .וראה מש" כ לקמן בטעם שלא רצה אברהם
הוא תוצאה דממילא מן השני או קנין מן האיסור או להיפוך, שיצחק יחזור לחרן.
ואכמ"ל]
והנה מה שחז"ל הביאו עפרון לדוגמא לאומר הרבה
והנה יל"ע וכי לא מצא התורה מקום לרמז דבר כ"כ ועושה מעט ולא הביאו את בלק שאמר כי כבד אכבדך
חשוב ויסודי כמו קידושין רק בענין קניית קבר ,ושמעתי מאד וגו' ובסוף הי' צר עין ונתן לו רק בקר וצאן אחד
מידידי הרב טובי' שפיגל שליט"א בשם הג"ר לייב היימן לאכול עי"ש באור החיים הק' ,עמד בזה דו"ז הג"ר
זצ"ל רב ביהכ"נ הגר"א בבית בגן ,שתי' דבאים ללמדינו בצלאל זצ"ל 23ותי' דס"ד דרק בבלק שמתחלה באמת
דכבר מיד בתחלת הנישואין ידע שעיקר חיי אישות לא חשב לכבדו הרבה רק אמר כן ,אבל עפרון יתכן
בעוה"ז הוא לצורך החיים המשותפים בעוה"ב ,ואם שמתחלה באמת רצה לתת מתנה רק שבסוף כששומע
יחשוב שעיקר החיים הוא ליהנות כאן בעוה"ז ולא יחי' על כסף לכן שינה אולי אין בזה חסרון ,קמ"ל דאין
כאן עם אשתו כמו שצריך ,אז יסבלו ביחד בעוה"ב. לאדם להוציא מפיו הבטחה שאינו בטוח במאה אחוז
שיוכל לעמוד בו ,ואם מבטיח ובסוף משנה נקרא
ויש להוסיף על דבריו דאכן באברהם ושרה מצינו שאומר הרבה ועושה מעט.
להדיא בחז"ל המשך החיבור לאחר מיתה בב"ב נח.
דאליעזר עבד אברהם סיפר לר' בנאה מחוץ למערת וראה להלן בעמוד י"ד ,שהדגשנו ההבדל בין רבקה ללבן
המכפלה דאברהם גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה בעשיית חסד.
ברישיה[ .עי' במשך חכמה [לעיל כ"א י"ב] הביאור בזה] כן
מצינו [ ב"ר פ"ע י"ב] שיעקב בכה כשפגש את רחל רמז דקידושין בקיחת קבר בשדה עפרון
שראה שלא יהי' אתה בקבר הרי דהי' לו משמעות בזה וידבר אל עפרון וגו' נתתי כסף השדה קח ממני
להיות ביחד בקבר .עוד מבואר בזוה"ק [משפטים קב ]:כי וגו' [שם י"ג]
הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות עי"ש באריכות,
והובא באור החיים הק' בפ' ויצא [לקמן כט לב] לבאר מה הנה בקידושין [ב .ד ]:מבואר דאחד המקורות לקידושי
שאמרה לאה "הפעם ילוה אישי" "כי גם בזמן יציאתה כסף הוא דילפי' קיחה קיחה מפסוק זה דשדה עפרון.
מעוה"ז לא תפרד ממנו להיותה בת זוגו" .מאידך ולכן נקט בתחלת קידושין הלשון האשה ניקנית ולא
האשה מתקדשת וכמו בפרק שני מתחיל "האיש מקדש"
23בצל הקודש ע' קנ"ה.
יז
התורה פרשת חיי שרה שירת
ובשו"ת חתם סופר ח"ז סימן לד הביא ד' האריז"ל בזוה"ק [שלח קסז 24 ]:דבעולם העליון בגן עדן אף דבכל
בביאור ההבדל בין זיווג ראשון וזיווג שני שמבואר היום זכרים ונקבות נמצאים בהיכלות נפרדים ,מ"מ
בסוטה ב .דזיווג ראשון מכריזין עליו מ' יום קודם יצירת בחצות הלילה מזדווגים איש ואשתו ומולידים נשמות.
הולד ,אבל בזיווג שני הכל לפי מעשיו .דאין הכוונה
כפשוטו ,רק כיון דידוע דאיתתא פלגא דגופא ואין השייכות בין איש לאשתו לאחר מיתה
הצורה שלימה כי אם עם אשתו ולכן בתחלת הבריאה ונראה להרחיב בד"ז יותר ,דע"ע בפיה"מ לרמב"ם פ"י
נבראו דו פרצופים [ברכות ס"א ,].ואף עתה שחלקן דסנהדרין מ"א ד"ה וכת שלישית שמתאר תחית המתים
הקדוש ברוך הוא ,עכ"פ בשעת יצירה נבראת תיכף עמו באופן שיחיה האדם אחר מותו "ויחזור עם משפחתו
בת זוגו שלא יהי' חסרון ח"ו בבריאת הבורא יתברך ,ואז וקרוביו" ובס' תורת חיים סנהדרין ק .ביאר טעם מספר
מזווגין לו כפי הנאות לו לגוף זה ובמזל זה כפי מזגו עזר ש"י עולמות לצדיק ,לפי שעשרת הדברות יש בהן תר"ך
כנגדו ,וזהו נקרא זווג ראשון .אבל לאחר צאתו לאויר אותיות נגד תרי"ג מצות ושבע מצות בני נח במספר
העולם והוא משתנה לכמה גוונים כפי בחירתו צדיק או כת"ר עליון ,וכנגדן יש לו לאדם תר"ך עולמות ,אלא לפי
רשע או בינוני ,וטבעו משתנה ע"י מעשיו ממה שהיתה שהאדם נברא דו פרצופין זכר ונקבה ויקרא את שמם
בעת הבריאה ,גם זיווגו ישתנה כפי הנאות לו עתה ,וזהו אדם וכן כל הנשמות זכר ונקבה נבראו ובין שניהם
הנקרא זיווג ב' ,ע"כ דברי אריז"ל .ולפ"ז י"ל דכיון נשלם ונעשה האדם במלואו וטובו לשמור ולעשות את
דלעתיד לבא יהי' עולם התיקון ויהי' הכל כמו קודם כל מצות ה' לכך גם אותן תר"ך עולמות יחדיו יחלוקו
החטא ,וכל אחד כתינוק שנולד דמי ,יאות ליה זיווגו מחציתן לזכר ומחציתן לנקבה והיינו ש"י עולמות לכל
שהיה לו קודם צאתו אל העולם ,כיון שכך גזרה חכמתו צדיק וצדיק .מבואר דשכרם של הצדיקים היינו ביחד עם
יתברך שהיא נאות לבריאת גופו אם לא ישתנה .לפי זה אשתו לכל אחד ש"י ,דזהו שלימות הנשמה.
לעתיד לבא אפשר שיקרה שיזדווגו שנים שלא היה בזה
העולם כלל זה אצל זה ,רק שקודם הבריאה היא היתה ולענין מי שהיה לו כמה נשים ,איזה מהם תעמוד עמו
בת זוגו ,עי"ש פילפול נפלא בהא דכה"ג מתקינין לו לעתיד לבא ,הנה בזוה"ק [בראשית כ"א ]:מבואר דאשה
אשה אחרת שמא ת מות אשתו ולא חיישינן שתמות שנשאת לב' אנשים זה אחר זה ,חוזרת לעתיד לבעלה
השני'. הראשון .וכן מבואר בספר מעבר יבק [מובא לקמן],
דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונה.
ויש להוסיף ע"ז דהנה יל"ע במה שמותרת אשה במיתת ועי' באור החיים [לקמן כט לב] וז"ל "עוד נתכוונה לאה
הבעל האם זה דבר דממילא דעיקר הקשר הוא רק ע"י באומרה ילוה אישי כי גם בזמן יציאתה מעולם הזה לא
שחיים ביחד וכיון שמת ל"ש כלל השייכות ביניהם וא"כ תפרד ממנו להיותה בת זוגו וכמאמרם ז"ל [זהר משפטים
נותק השייכות כמו בגט ,או דבעצם עדיין יש להם קב ]:כי הזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות ,ואמרה
שייכות ביחד רק דנתחדש היתר מיוחדת לשוק ,כיון הטעם כי ילדתי לו ג' בנים ובג' הוי חזקה כי בת זוגו
דסו"ס הוא אינו בין בחיים [ואם תנשא לאחר יהי' תלוי אני" וע"ע במדרש שמואל בפסוק נפלאת אהבתך כו',
בנדון הנ"ל] ובפשטות חובת ייבום וחליצה מוכיח אביגיל בעוה"ז ומיכל לעוה"ב .אולם בשו"ת חתם סופר
דאכתי יש קשר וזיקה ,ויש לפשוט דבר זה מסוגיא יו"ד סימן שנה כ' דאין לאשה להתאבל על בעלה
ערוכה בקידושין יג :בהא דאיתא במתני' דאשה יוצאת הראשון 25דע"י נישואין השניים נפקע השייכות לגמרי,
בגט ובמיתת הבעל ,ופריך דבשלמא גט יש פסוק בתורה ודומה זה כעין ר"פ המגרש פקעה קידושי הראשון
אבל מנ"ל מיתת הבעל ,ומשני דזה סברא "הוא [-הבעל] וגמרו קידושי שני שאף על פי שהגירושין או המיתה לא
אסרה" בכך שהיא היתה קנויה לו .וממילא" ,הוא הפקיע קדושי' הראשונים לגמרי הנישואין השנייה
שרתה"-[ ,כשאינו בעולם נפטרה הימנו שהרי בו היתה קשורה]. מפקיעים לגמרי ושוב אינה קרובה לבעלה[ .וכ"ז נפק"מ
לענין קבורה עי' להלן בהג"ה מח' הפוסקים בזה]
ופריך דהא בענין איסור עריות מצינו שיש עריות
האסורות ע"י קידושין ,ונאסר גם לאח"מ כגון אשת
אביו ,כלתו ,או אשת אחי אביו ,ובהכרח דהאישות קיים 24וז"ל "בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגוברין אוף
גם לאח"מ ,ולזה מסיק שם ממקורות אחרים עי"ש .וי"ל הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו
בפלגות ליליא בין בהאי עלמא ,בין בההוא עלמא ,זווגא דההוא עלמא
דזה גופא הנדון בין ההוו"א ומסקנא ,ולפ"ז מוכח אתדבקותא דנשמתא בנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא
למסקנא מאיסורי ערוה דעדיין יש קשר אישות בין בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר
האיש והאשה ,וא"כ י"ל דזה רק גזה"כ מיוחדת להתיר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא".
25החת"ס הקפיד מאד על אשתו השני' כשהדליקה נר לע"נ בעלה
הראשון.
יח
התורה פרשת חיי שרה שירת
הקידושין יש לתת לב לענין המיתה והקבורה ,דכך יש אותה לשוק אבל אמת עדיין יש איזה קשר ביניהם כ"ז
להעמיד עיקר הנישואין באופן שיתוקן נשמתם ביחד שלא נישאת לאחר.
בשלימות לעוה"ב.
ויל"פ יותר ע"פ ד' הקובץ שעורים ח"ב סי' כז שהק'
והנה לפ"ז יובן היטב למה הקפידו האבות הקדושים במאי דס"ד דמסברא פוקע האישות ,דהרי מבואר
להקבר אצל נשותיהם ,גם מה שהודגש זה כמ"פ בפסוק בנדרים דף כ"ט דקידושי אשה הוא כגדר קדושת הגוף
דהקבורה הי' עם נשותיהם עי' לקמן פסוק י"ט "וְ ַאחֲרֵׁ י דאינו פוקע בכדי ,ונ"מ באומר לאשה היום את אשתי
כֵׁן קָּ בַ ר ַאבְ רָּ הָּ ם אֶ ת שָּ רָּ ה אִ שְ ת ֹּו" ולקמן כ"ה י "הַ שָּ דֶ ה ולמחר אי את אשתי ,וא"כ איך אפשר להתירה במיתת
אֲשֶ ר קָּ נָּה ַאבְ רָּ הָּ ם מֵׁ אֵׁ ת בְ נֵׁי חֵׁ ת שָּ מָּ ה קֻ בַר ַאבְ רָּ הָּ ם וְ שָּ רָּ ה הבעל מסברא דקדוה"ג שחלה שעה אחת שוב לא
אִ שְ ת ֹּו" ולקמן מ"ט לא "שָּ מָּ ה קָּ בְ רּו אֶ ת ַאבְ רָּ הָּ ם וְ אֵׁ ת שָּ רָּ ה פקעה .ותי' ע"פ יסוד הנ"ל בתחלת דברינו ,דבא"א ישנן
אִ שְ ת ֹּו שָּ מָּ ה קָּ בְ רּו אֶ ת יִצְ חָּ ק וְ אֵׁ ת ִרבְ קָּ ה אִ שְ ת ֹּו וְ שָּ מָּה שני דברים קנין שהיא קנויה לבעלה ואיסור ,והא
בַרתִ י אֶ ת לֵָׁאה ":ולמה הי' צריך להדגיש מה שהי' קָּ ְ דאמרינן קדוה"ג לא פקעה בכדי לכאורה אינו שייך אלא
אשתו הלא ידענו ד"ז ,וכן עיקר שם קרית ארבע נקרא על האיסור ולא על הקנין וכיון דהקנין מצד עצמו שפיר
ע"ש ארבע זוגות ,וכן מבואר בזוה"ק שלח קסד .דסדר פקע בכדי ממילא יתבטל האיסור ,אמנם זה תלוי אם
הקבורה הי' כל אחד עם נשותיהם בחיבורא חדא [עי' איסור אשת איש הוא חל בכל שעה מפני שהיא עכשיו
26
הלשון בהערה ] מבואר דהקבורה ביחד המשיכה את א"א וא"כ הכא שהקנין פקע בכדי היא מותרת ממילא
אבל אי נימא שנאסרה בתחלה באיסור עולמי ולעולם
וז"ל " ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה ,מית אדם אתקבר 26 היא באיסורה הראשון עד שיתחדש בה דבר המתירה אם
בגווה בחבורא חדא ,מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת כן אף דהקנין נפקע מכל מקום עדיין היא באיסורה
לקבלה וקמת וקבלה לה ,שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין
ולא יתיר ,מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא ,מתה רבקה הראשון .וא"כ י"ל דזה גופא הנדון בגמ' דלס"ד ס"ל
אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה ,מת יצחק אתקבר בהדה דאיסורה הוא בכל רגע מחדש דקנין הבעל אוסרה בכל
בחבורא חדא ,מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה,
מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא ,וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא שעה וא"כ לאחר מיתת הבעל אי אפשר שתיאסר עוד
חדא ,סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם דפקע קנינו ,וע"ז פריך הגמ' והרי עריות דאסרה ולא
ברישא חוה סמיך ליה ,שרה לגבי חוה ,אברהם סמיך לשרה ,יצחק סמיך
לאברהם ,רבקה סמיך ליצחק ,לאה סמיך לרבקה ,יעקב סמיך ללאה". שרי לה ומוכח דמתחלה נאסרה באיסור עולמי וה"נ
ועי"ש עוד "דאלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה באיסור אשת איש דאין צריך שיחול עליה האיסור בכל
במערתא לאתחברא בהדה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא,
אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר". רגע מחדש ואף דפקע קנינו במיתתו עדיין אסורה מפני
והנה בעצם סדר קבורתם ,כ' שם בזוה"ק שיטה אחרת מספר שלמה שנאסרה שעה אחת באיסור עולמי ,והא דקאמר בנדרים
המלך ,כצורת סגול ,אדם וחוה ואברהם ושרה בצד ימין ,יצחק ורבקה דקדוה"ג לא פקע בכדי ל"ש רק לפי המסקנא ,דאיסור
בזוית מצד שמאל ,ויעקב ולאה מתחתיהם באמצע ,וכפי בחינתם
בספירות חסד בימין גבורה משמאל ותפארת למטה באמצע. אשת איש הוא כמו איסורי עריות דנאסרין בתחלתן
והנה כפי רוב העדיות הקדומות ומקובל כן היום ,סדר הקברים זוג אחד לעולם ,אבל לפי הס"ד דאיסור א"א חל בכל שעה ושעה
מעל השני מצפון לדרום ,היינו מתחלה יצחק ורבקה ,מתחתיו אברהם
מול רגל יצחק ושרה מול רגל רבקה ,ומתחתיהם יעקב מול רגל אברהם לא מהני הך דקדוה"ג לא פקעה בכדי דמ"מ כיון דהקנין
ולאה מול רגל שרה[ .ואדם וחוה בנפרד] .והנה בירושלמי תענית פ"ד שפיר פקע בכדי ממילא מותרת.
ה"ב אחרי אשר העמיד סדר הסיבה בסעודה דאם יש רק שנים אז השני
מיסב לצד רגלי הגדול שזה משמאלו ,ואם יש שלש אז השני מיסב לצד
ראש הגדול שזה לימינו והשלישי לצד רגלי הגדול שזה שמאלו[ ,ברכות ולפ"ז י"ל דאילו הי' התורה מרמז קנין כסף דאשה
מו ]:לזה מוסיף אמר ר"ש ב"ר יצחק "אבות דרך הסב הן קבורין" והבינו במקום אחר הוי ס"ד דגדר קנין אשה הוא כשאר קנינים
מפרשי ירושלמי דאברהם נחשב הגדול ,וא"כ יצחק נקבר לימינו של
אברהם ויעקב לשמאל אברהם ,וזה מתאים עם מציאות הנ"ל דיצחק ואין לו לפעול איסורי אישות רק כ"ז שהקנין קיים אבל
קבור למעלה לצד ראשו של אברהם ,ויעקב למטה לצד רגלו של במת ופקע הקנין ממילא ל"ש כלל איסורי אישות ,לזה
אברהם[ ,וזה דלא כזוה"ק ובשו"ת משנה שכיר ח"ב יו"ד סי' פ"ד כ'
דזוהר לשיטתו עקב רעא .דסדר היסיבה הוא בשורה אחת מגדול ועד קמ"ל דבעצם מצד קנין אישות הוא פועל חיבור עצום
קטן]. כזה שלא אמור להיות נפקע גם לאחר מיתה ,רק דיש לנו
אלא דצ"ע דבשעת קבורת יצחק הי' רק שנים ואז סדר ההסיבה שהשני גזה"כ מיוחדת דחלה היתר מיוחד לשוק אחרי שמת,
הוא לרגלו של הראשון ,וא"כ שוב לא הי' אפשר לקבור שם את יעקב,
[אבל אי ננקוט דיעקב הוא הגדול דהוא בחיר שבאבות [ב"ר ע"ו] ,א"ש [ואם תנשא לאחר יהי' תלוי במשנ"ת לעיל אם הקשר מנותק
הכל די"ל דסדר קבורתם אברהם יעקב ויצחק וכצורת סגו"ל וכד' ספר לגמרי] אבל עד כמה שלא נישאת לאחר ומתה אז עדיין
שלמה המלך ,ומתחה נקבר יצחק בשמאלו של אברהם ,ואח"כ בא יעקב
הגדול ונקבר באמצע ואז אברהם מימינו ויצחק משמאלו] והפני משה החיבור קיים.
בספרו מראה הפנים שעל הירושלמי התק' בזה טובא וחידש ע"פ עדות
ששמע מהג"ר יצחק זאבי מעיר חברון דסדר קבורתם הוא אברהם יצחק עכ"פ מבואר מכ"ז דחיבור איש ואשה הוא חזרה לעיקר
ויעקב ,דרק יצחק נקבר בדרך היסב לשמאלו של אברהם ואח"כ בריאתם בתור זכר ונקיבה ביחד ,ומתחלקים השכר בין
כשהביאו את יעקב לא הי' ברירה ושמו את יעקב לשמאלו של יצחק,
וכך נשאר הסדר אברהם יצחק ויעקב ,וזה דוחק דנמצא דבסוף אף אחד שניהם ,ועומדים יחד לעתיד לבוא ,וא"ש דכבר בשעת
לא קבור בדרך היסב ,והי' אפש"ל דכין שכבר ידעו שעתיד יעקב ליקבר
יט
התורה פרשת חיי שרה שירת
ובשו"ת א"א סקכ"א הביא סמך לזה מכתובות קי"א התחברותם ביחד ,ובוודאי כ"ז הי' לטובתינו הנצחית
ע"ש ,וזה דלא כמ"ש בשו"ת לב יהודא סי' נו"ן בפשיטות דפעולת האבות והאמהות ממשיכים להתחזק לאח"מ
דאין תועלת לאיש ואשתו ליקבר זא"ז ע"ש. יותר מבחייהם ,וא"ש שיעקב הצטער טובא על מה שלא
יוכל להקבר עם רחל ,כיון שהקבורה ביחד ממשיך
וע"ע במעבר יבוק במאמר שפת אמת פ"ט שיש נח"ר ומשלים החיבור ביחד גם לעוה"ב וסבר שיוכל לפעול
מיוחדת לאשה להקבר אצל בעלה ובעיקר באשתו הרבה לדורות אם יהי' יחד עם רחל .ובזה מבואר למה
ראשונה ,וביאר שם כי הקב"ה ברא ז' צורות לאדם ידים כל ענין העמדת מערת המכפלה כתוב כאן בפ' חיי שרה
ורגלים הראש והגוף וצורה הז' היא הנקיבה שנפרד מן וכמשנ"ת באריכות בתחלת דברינו דכל ענין פ' חיי שרה
האדם בשעת בריאתו ונשלם בשעת הנישואין ולכן יש ז' הוא להעמיד מורשת האבות הקדושים לדורות.
ברכות וז' ימי המשתה ,ולכן ברכה השביעית נאמר בכל
אופן גם בליכא פנים חדשות ,ולכן במגרש אשתו האם יש ענין לקבור איש ואשתו ביחד
ראשו נה מזבח מוריד דמעות כי גורם הפרדת שפע שבע
והנה לפי כל הנ"ל דיש חיבור בין איש לאשתו גם לאחר
ברכות שנתברכו בשעת חופתם ,ובפרט אם יש לה בנים
מיתה הי' מקום להקפיד לקבור איש ואשתו יחד וכמו
ממנו יש להאמין שהיא עיקר זוגתו הראשונה בגן עדן
27 במערת המכפילה ונפק"מ ג"כ למש"פ בשו"ע יו"ד
ויש להם נח"ר גדול להיות ביחד בקבר.
שס"ג ס"א דמותר לפנות את המת למקום אבותיו אפילו
והגריש"א זצ"ל [בקובץ תשובות א' קכח וע"ע בציוני הלכה ממקום מכובד לבזוי ,שערב לאדם שיהא נח אצל
אבלות להגרב"צ קוק שליט"א עמ' קל] נקט בפשיטות דמותר אבותיו וכ' הט"ז סק"ב דה"ה משפחתו [וכ"פ שו"ת חת"ס
לפנות בשביל להקבר עם אשתו שהרי יעקב אמר "ושמה יו"ד של"א] האם נימא כן לאיש אצל אשתו .ואכן בשו"ת
קברתי את לאה" עד כדי כך שבעת פטירת א' מגדולי מהרש"ם ח"ג סי' שמ"ג פסק ע"פ דברי תורת חיים הנ"ל
ישראל התחבטו היכן לקברו ,וכששטחו לפניו אפשריות שאיש ואשה מתחלקין בשכרן לעוה"ב כיון שהם נשמה
שונות תמה "למה אין קוברים אותו אצל אשתו הרי יעקב אחד ,שיש ענין גדול לקבור אשה ליד בעלה ,והתיר
אבינו כשביקש לקברו במערת המכפילה אמר ושמה מחמת זה לפנות אשה להיות אצל בעלה בצירוף מה
קברתי את לאה"? [ציוני הלכה שם עמ' קיח] שיהי' מיוחד לבני המשפחה .גם בשו"ת אפרקסתא
דעניא חלק א סימן קעא הוכיח דיש ענין גדול בקבורת
אולם בהרבה מקומות לא נהגו כן רק עושים שורות אשה אצל בעלה מדברי המדרש שהזכרנו דלמה בכה
מיוחדות לאנשים ושורות לנשים ,ודן בזה בשו"ת דברי יעקב בפגשו את רחל שראה שאינו נכנסת עמו לקבורה
מלכיאל חלק ד סימן עב בתשובה לאיזה אנשים שרצו כו' ,ושם במדרש פע"ב ב' מסיים "רחל נשתכרה דודאים
להנהיג שיקברו איש אצל אשתו .וכתב דזה דבזמן והפסידה שבטים וקבורה" הרי דודאי יש תועלת בקבורת
הש"ס היה המנהג לקבור כל בני המשפחה במקום אחד איש ואשתו זאצ"ז ,ועוד דאדם וחוה ואבותינו נקברו
כדאיתא בבכורות נ"ב וכתובות פ"ד ובפי"ד דמסכת זוגות ,וע"ש זה נקראת חברון קרית ארבע ,והא דאמז"ל
שמחות ובטוש"ע ס"ס שס"ו שאשה תקבר אצל בעלה נוח לאדם ליקבר אצל אבותיו ,כבר כ' החת"ס סשל"א
ולא אצל אביה אינו ראי' כלל דשם הכוונה כי בזמן ובהגהות פרישה וט"ז ,דל"ד אבותיו אלא גם משפחתו,
הש"ס נהגו שהיה לכל משפחה מקום מיוחד לקבורה
כמבואר שם ולהכי קאמר שיקברו את האשה בקבר
משפחת בעלה ולא של אביה .אבל אצלינו שקוברים כל שם כבר שמו את יצחק למעלה ע"ש העתיד ,אולם בעל צ"פ
"הרוגוטשובער" חידש חידוש נפלא דאכן בשעת קבורת יעקב פינו את
המתים בביה"ק אחד ואין קובעים מקום לכל משפחה יצחק ונתנו אותו לצד ראשו של אברהם מימינו וקברו את יעקב במקום
לבדה .לזה עושים שורות לאנשים לבד ולנשים לבד. יצחק ,ודקדק כן מלשון הפסוק לקמן נ' י"ד שיוסף שב מצרימה "לקבור
ובזה דחה ההוכחה מהא שנקברו אדה"ר והאבות את אביו אחרי קברו את אביו" דלכ"כ פעמיים לקבור את אביו דא' קאי
על יצחק .וראה בכ"ז במאמרו הנפלא של הג"ר ישראל דנדרוביץ
הקדושים איש אצל אשתו ,כי היה המקום מיוחד להם שליט"א בקובץ נזר התורה [י"ד עמוד ר"י ואילך] ויישב שם ע"פ זה
לבדם .משא"כ אצלינו. מש"א יעקב [לקמן נ ה] "בקברי אשר כריתי לי" דמהיכי תיתי כבר חצב
לו קבר זמן רב לפני פטירתו הרי מבואר ברמ"א יו"ד של"ט ס"א דאסור
לחצוב קבר שלא לקבור שם באותו יום ומקורו מצוואת ר"י החסיד שיש
סכנה בדבר ,וכבר עמד בזה בהעמק דבר שם ונדחק דעשה רק רושם,
27עי' בהגהות יד שאול יו"ד סי' שס"ו ,הביא בזה ד' החת"ס (יו"ד סי' אולם לד' הצ"פ י"ל דקאי על מה שקבר את יצחק ואז ידע שבעצם זה
שנ"ה) שהזכרנו לעיל ,ובשם ס' בעל הנצחון ,דבעל האחרון עיקר כיון קבר שלו שחפרו מתחלה לאביו ,ולכן רק אצל יעקב מצינו לשון זה.
דנישואים שניים מפקיעים קורבת הראשון וא"כ יש לקבור עם השני, אלא דעל עצם חי' של הצ"פ העיר מד' ירושלמי פ"ב דמו"ק דאסור
מאידך בס' דע"ת (בקו"א לה' טרפות אות רל"ד) ,הביא ד' זוה"ק לפנות מת גם למקום מכובד אא"כ לקברי אבותיו דערב לו לאדם להיות
בראשית לא :שהזכרנו דהראשון עיקר ,אם לא שידוע דהוה מתיישבה אצל אבותיו ,וי"ל דכאן הי' תנאי ,או י"ל דמכיון דסדר הקבורה הי'
דעתה טפי עם בעלה השני עיין שם ,וע"ע שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' בוודאי הכל מכוון בסודות עליונים יהי' נח וערב יצחק אבינו להיות
ק"ו ,ובספר קיצור דברי סופרים פי"ז אות ע"ו. נקבר דוקא באופן זה.
כ
התורה פרשת חיי שרה שירת
בדור הקודם לסמוך עליו במה שחידש שאם קונים מקום אלא דצ"ב דכתב המעבר יבוק שיש נחת רוח לאשה אם
גדול לקבר משפחה גם זה נחשב כקברות אבותיו לענין יקברוה אצל בעלה ע"ש בהסבר הענין .וא"כ יקשה למה
שמותר לפנות לשם בין לענין איסור פנוי בין לאיסור אין נוהגין כן אצלינו .וגם דהכי מסתבר דהא קיי"ל בסי'
הולכה מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת .וכ"ז דוקא אם שס"ב שראוי לקבור כל אדם אצל אוהבו .ומי יותר קרוב
כבר קנו קבר משפחה ולא אם עדיין לא קנו ורצונם לו מהאשה אשר היתה קשורה עמו רוב ימי חייו .וזהו
לפנות הוא רק כדי שיהיה קבור אצל אמם שהיתה אשתו מעין מ"ש [שמואל ב א] הנאהבים והנעימים בחייהם
שזה ודאי אסור גם להגאון אור שמח .ויתכן דדבריו רק ובמותם לא נפרדו .ו תי' דיש לחוש לתערובות כיון
לענין פינוי אבל מודה דיש ענין עכ"פ להקבר אצל דנשים עסוקים בקבורת נשים ואנשים בקבורת אנשים,
אשתו .אבל כבר הרבה להשיב על ד' האגרו"מ בשו"ת ואולי יזדמן קבורת איש ואשה ביחד ,ועוד דהא בזוהר
אבן יעקב להגרא"י וולדנברג זצ"ל סי' כ"ח שהביא חבל ויקהל החמיר מאוד שלא יפגשו אנשים בנשים בעת
נביאים מתנבאים בסגנון אחד שמותר לפנות לקבור אצל קבורת מת וביותר בביה"ק ע"ש ,ואם יקברו אנשים
אשתו28 . ונשים בשורה אחת יוכל להזדמן שיפגעו אלו באלו
בעודם בביה"ק וכנ"ל.
אולם לעיקר הלימוד מאבות הקדושים כ' בשו"ת אמרי
אש סי' קי"ז דא"א ללמוד מהם לקבור אנשים ונשים עוד תי' עפמש"כ בזוהר פ' משפטים שלפעמים יזדמן
ביחד דאנן מישיני חברון ניקו ונגמור "ובלתי ספק כוונו שאדם נושא אשה שאינה זיווגו ממש שהוכרז עליו בת
לדברים נשגבים וזווגי מדותיהם ,ואין ללמוד משם פלוני לפלוני ומכ"ש בזיווג שני ,והמעבר יבוק פ"ט
כלל" .ובשו"ת פרי השדה דרך בעקבותיו של המהר"ם מאמר שפ"א כתב שאין לקבור אשה אצל בעלה רק
אש ,שבח"ג ס' קכ"א ,כתב שאין ללמוד מדברי הזוהר כשהיא זיווג ראשון שע"פ רוב היא זיווגו האמיתי .ולזה
לאסור לקבור איש ליד אשה שאינה אשתו ,ובח"ב ס' באשר הרבה אנשים יש להם זיווג שני ,ואם יקברום אצל
פ"ד ,כתב שאין ללמוד מדברי הזוהר לקבור איש ליד זיווגם הראשון יהי צער לאלמנתו זיווג השני ,וגם דהא
אשתו ,דאין לדמות עצמנו לאבות ולהכי לא ילפינן זיווג ראשון אפשר שאינה זיווגו האמיתי .ובפרט בעתים
מהאבות שהיו קדושי עליון[ .ובהערה לשו"ת אמרי אש ציין הללו אשר רבו הנושאים אשה שלא לשם שמים רק לשם
מש"כ עפ"י דבריו בשו"ת רבי יוסף נחמיה סימן פ"ו אות א', נוי או לשם ממון וכדומה ע"י סיבות שונות אשר יסודם
דודאי השדה סימן ו' ובשו"ת בית אבי ח"א סימן פ"א]. ביצה"ר .ודאי שיש לשפוט שאינם מכוונים לזיווג
והנה לענין עיקר השאלה למה נרמז קידושין דוקא בשדה האמיתי .ולזה הפליגו חז"ל בקדושין (דף ע') שהנושא
עפרון עי' בספר שם משמואל על שמיני עצרת תרע"ח אשה לשם ממון מוליד בנים שאינם מהוגנים .והיינו לפי
שהאריך בענין זה והקדים כמה קושיות וא' מהם למה כ' שודאי אינה זיווגו האמיתי ובאשר שנפשותם אין
באשה לשון קיחה ולא לשון קנין ,ותי' דהנה יש חילוק מתאימים בעיקר יצירתם לזה מולידים בנים שאינם
בין מכירה למתנה ,דבמכירה אין חיבור בין מוכר ללוקח מהוגנים ,ובזמן שנהגו לקבור כל משפחה בביה"ק שלה.
רק ברגע המכירה וגם אז הוא חיבור חלש דעיקר כוונתם ודאי שקברו אף זיווג שני באותו ביה"ק כדקיי"ל
לחפץ או הכסף ואח"כ מתרחקים ,אבל מתנה נשאר שקוברין אשה אצל בעלה וצ"ל שלא קברוה ממש סמוך
חיבור ע"י הכרת הטוב ,ובקידושין אינו כמכירה דהרי לבעלה רק בזויות אחר .ועכ"פ היה קבר אחד מפסיק
אין שום קנינים עד הנישואין ובהכרח הוא רק לשם ביניה ם .ועוד נראה דרק כשקוברים אותה אצלו בשביל
חיבור ,ולכן צריך מקור מיוחד שמועיל בו כסף וזה שהיא אשתו .יש קפידא שלא לקבור אצלו זיווג שני.
ילפי' מעפרון ,דעיקר כוונתו הי' להתחבר לאברהם ולא אבל כשקוברים אותה אצלו בשביל שהמקום ההוא
לטובה רק שיהי' לו חוזק להמשיך לעשות רע ,ולכן רצה מיוחד לביה"ק למשפחתו .אין קפידא בזה .דהא עכ"פ
לתת לו השדה בתור מתנה דזה יוצר חיבור וכנ"ל ,אולם היא עתה ממשפחתו עכ"ד הדברי מלכיאל.
אברהם אבינו ע"ה הרגיש בדבר ולא רצה שהוא יתחבר ובשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן רלו נקט
אליו ,לכן רצה רק לקנות בכסף ,שיסלק את עפרון לגמרי דההיתר לפנות לקברות אבותיו הוא דוקא בבן אצל אביו
כדאמר שם שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכדחזינן
28ובשו"ת אמרי אש יורה דעה סימן קכא חידש דרק בימיהם שהיה להם שהיו חז"ל משתדלים בזה בב"מ דף פ"ב גבי ר"א בר"ש
קברות מיוחד לכל משפחה ,ושלו ושל אבותיו לעולם היו ביחד ,מותר ובדף פ"ה גבי ר' יוסי בריה דר"א בר"ש דאמרו פתח פיך
לפנות ,מה שאין כן עתה שיש קברות סתם ,לא מיקרי מיוחד לשלו
ולשל אבותיו .ואחרי כי הקפידו ואמרו בפירוש דאין מפנין רק מפני ויכנס בן אצל אביו .אבל לא מצינו זה אצל קרובים
המוזכרין שם בסי' שס"ג ,אין לנו אלא כעין המוזכרים ,דהיינו בית אחרים .אבל בשעת הדחק כדאי הוא הגאון ר' מאיר
הקברות המיוחד למשפחתו ,לאו כעת שכשמו כן הוא בפי הבריות ,בית
עלמין וע"ע שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שנ"ה] שמחה הכהן [באו"ש בסוף הלכות שמחות] שהיה גאון גדול
כא
התורה פרשת חיי שרה שירת
חלק בהמצוה ,וזהו השייכות דשדה עפרון ,קבורת המת, ממנו ,כמו שאמרו חז"ל בב"ב נד :נכרי מכי מטא זוזי
לקידושי אשה. לידיה אסתלק ליה ,אבל גם אחרי שקיבל כסף המשיך
עפרון לנסות להתחבר בזה שאמר בין שני אוהבים
אם יצחק בחינת בכל צריך לחפש שידוך כמונו ....וכן הוא קנין אשה לאיש ,שאינו קנין ממוני,
ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל: אלא קני ן לשם חיבור ולהכי כתיב לשון קיחה ולא לשון
[כ"ד א'] קנין דלא נימא דזה כקנין ממוני בעלמא בלי חיבור.
וברש"י בכל עולה בגימ' בן ומאחר שהי' לו בן ,הי' שו"ר עיקר הערה זו במה שנרמז קידושי אשה בשדה
צריך להשיאו אשה .וביאר הגור ארי' שעד שלא הי' לו עפרון ,בשם ארץ צבי עה"ת [מהגה"ק ר' אריה צבי פרומר
בן לא הי' נחשב לכלום כל הברכה שבירכו וכמש"א הי"ד אבד"ק קוז'יגלוב וראש ישיבת חכמי לובלין] 29 ,ותי'
אברהם לעיל "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" וכ"כ עפמש"כ בזוהר הקדוש [חיי שרה קכז ]:דעפרון לא היה
הכתב סופר .ומקשים העולם וכי לא ידענו שהי' לו בן, יודע כמה נהורין גנוזין במערת המכפלה ,שאם היה יודע
וגם ל"ל לומר זה בגימט' ולא בפירוש .וביאר דו"ז הג"ר לא היה מוכרה ,ע"ש .ולכאורה קשה הא הוי מקח טעות,
בצלאל זצ"ל 30עפ"י דברי הגו"א הנ"ל ,דבשביל סתם בן וצ"ל דבעצם לא היה לעפרון שום שייכות לאותן נהורין
ששמו יצחק לא הי' צריך לעשות עסק כה גדול בשידוך כדאיתא בזוה"ק שם ,ואם כן לא היה צריך לקנות
יצחק ,אבל כיון שיצחק הוא בחי' "בכל" היינו שכל מעפרון אלא את עצם השדה כדי שיהיה לו דרך אל
הברכות תלויים בו ,א"כ יצחק הוא זה שימשיך כל הנהורין הגנוזין ,וזה וודאי לא היה מקח טעות .והנה
המורשת של כלל ישראל ,ולכן הי' צריך להשיאו אשה בר"ן נדרים ל .איתא דאשה אינה מקנית עצמה לבעל
להעמיד המשך הדורות .גם נכלל הרבה דברים בבחי' דא"כ היה חשוב כי תלקח ,רק שמפקרת את עצמה
בכל כמו חיבור שמים וארץ והכל נכלל בשידוך של ומסלקת דעתה ,שהבעל יקנה אותה ,ע"ש .ודומה קצת
יצחק שהוא להמשיך ד"ז. לקנין שדה עפרון ,שלא היה מקנה עצם הנהורין ,רק
שיהיה לו פתח לבוא בעצמו אל הנהורין ,ה"נ אין האשה
ויש להוסיף לימוד לכאו" א דפעמים מי שיש לו בן מקנית את עצמה לבעל ,רק שמשלם לה הבעל בכסף
מסתכל עליו כמו אדם פרטי ,אבל כשבא להשיאו אשה שלא תעכב ,שיוכל הוא עצמו לקנותה.
עליו להביט בו כאדם כללי שיעמיד עכשיו דורי דורות
וא" כ עליו לראות את הנולד ולקחת הכל בחשבון ,שיש עוד י"ל דאברהם אבינו רצה שיהיה לו חיבור עדיין עם
כאן אחריות עצומה שישא את ההגון לו. שרה ,א"כ רצה דוקא לקנות השדה בכסף מלא ,כי מיתת
האשה מפסיקה החיבור שיש בין בעל לאשתו ,אך ע"י
פרשה זו הוא פרשת השידוכים שיקנה השדה ,וקנין הוא חיבור לאדם ,כמ"ש בספר
והגרא"ב פינקל זצ"ל בקונטרס השידוכים [הרבה שנים הי' שער התפילה ,בענין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים
רגיל בליל ש"ק פ' חיי שרה לתת הדרכה לבחורים בענין שידוכים (ביצה פרק ה') ,דנר"נ של האדם מתפשטים בכל קניניו,
כשמייסד דבריו על פ' השבוע ונדפס מזה קונטרס שלם בסוה"ס וכיון דגוף שרה היה קבור באדמת אברהם אבינו ,עי"ז
משלחנו של רא"ב וכבר כ' רבינו בחיי לקמן פסוק ג' דהי' מנהג היה חיבור לאברהם עם שרה .ע"כ למד קיחה קיחה
לקרוא פ' זו לחתן ביום חתונתו להזהיר שלא יקח אשה לשם יופי
משדה עפרון ,להורות ולרמז דקנין שדה עפרון היה כעין
וממון עי"ש] למד מכאן שקודם בקשת שידוך יש לאב
קנין אשה לאיש ,כי עיקר תכלית המכוון מקנין מערת
לברר ולהגדיר את המדובר שיש לו בביתו ולעמוד על
המכפלה היה חיבור שבין אברהם ושרה.
מדרגתו ועפי"ז לבקש את המתאמת לו.
עוד ביאר בספרו שו"ת ארץ צבי [בדרושים שבסוף חלק ב'
בתו של אברהם אבינו דרוש ז] עפמש"כ הר"ן רפ"ב דקידושין דאע"ג דהאשה
והנה איתא בגמ' ב"ב קמא .וה' ברך את אברהם בכל - אינה מצוות בפ"ו ,מ"מ כיון שהיא מסייעת להבעל
רבי מאיר אומר :שלא היה לו בת ,רבי יהודה אומר: במצותו ,דבלעדיה אינו יכול לקיים מצותו ,גם לה יש
שהיתה לו בת ובכל שמה[ ,וכ' אבן עזרא כאן דלפ"ז צריך חלק בהמצוה ,ושייך בה מצוה בה יותר מבשלוחה .וה"נ
להוסיף בפסוק אות ב' כמשרת כאילו הי' כתוב וה' ברך את לגבי הלויה וקבורת המת ,דאמנם במתים חפשי ,כיון
אברהם ב-בכל]. שמת נעשה חפשי מן המצוות [שבת ל ,].מ"מ ע"י
דמקיימים בו מצוות דהלוי' וקבורת המת ,יש לו גם כן
30בצל הקודש עמ' קנ"ו. 29הובא בס' דף על דף ריש קידושין.
כב
התורה פרשת חיי שרה שירת
היתה ממש כגדולה בדעת ,אבל בתו של אברהם היתה והקשו בתוס' ד"ה בת דא"כ 31למה לא השיאה ליצחק
קטנה בגיל ובדעת. למ"ד [סנהדרין נח ]:דבן נח מותר באחותו [ולרמב"ן כאן יש
בזה סוד מסודות התורה דקאי על מדה בשם כל ומ"מ אין מקרא
והג"ר ישראל דנדרוביץ שליט"א 35הציע לפרש בהקדם יוצא מידי פשוטו] ותי' דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין
קו' האחרונים על ד' התוס' [פרשת דרכים דרך האתרים דרוש להשיאה ליצחק ,אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך
א' יעב"ץ על תוס' שם] הרי אברהם אבינו קיים כה"ת עד לא רצה להשיאה ליצחק .ובפי' רבינו חיים פלטיאל
שלא ניתנה ,ומהיכי תיתי יתנהג כבן נח שמותר באחותו, עה"ת הוסיף לבאר דאם בת הגר היא דינה כשפחה
ותי' החת"ס [בתורת משה כאן] דהרי אחרי מילת אברהם ויצחק הי' קדו' כהונה כיון שבכור הי' והעבודה אז הי'
ואנשי ביתו נעשו כקטן שנולד שמותרים בכל העריות בכורות.
אלא שרבנן גזרו שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה
לקדושה ק לה ,וא"כ באיסור אחותו דבן נח קיל יותר ובעיון יעקב הביא קו' העולם על תי' ראשון דא"כ
ל"ש זה וא"כ ממנ"פ הי' יצחק מותר באחותו בין מצד בהכרח נולדה לפני העקידה דהרי שרה נסתלקה מיד
בן נח בין במצד ישראל ,עכ"ד החת"ס. אחרי העקידה ואילו רבקה נולדה אח"כ וא"כ אותה
הבת היתה גדולה יותר מרבקה .ובעל קש"ע בספרו
הרי דכשהביאו התוס' הא דבן נח מותר באחותו לא אפריון הביא בשם זרע ברוך 32שתי' דעיקר קו' התוס'
התכוונו לומר דאברהם ויצחק הי' להן דין בני נח רק לא הי' על אחרי העקידה דאז כבר נודע לו ברוה"ק
דכיון דבן נח מותר באחותו תו אפשר לדון מצד כללא דרבקה היא בת זוגו ,רק קושייתם על לפני העקידה וכ'
דגר שנתגייר כקטן שנולד .ולפ"ז י"ל דלעולם רבקה הקש"ע דלפ"ז י"ל בפשיטות עפ"י אריז"ל דלפני עקידה
היתה הרבה יותר קטנה מ"בכל" אולם דין רבקה כבן נח הי' ליצחק נשמה מסטרא דנקבא ולא הי' ראוי לשאת
ודין בכל כישראל ,ע"פ מש"כ בשו"ת חת"ס יו"ד ח"ב אשה .ומהרש"ל בתוס' שם תי' דיש מדרשים חלוקים
סי' שי"ז דשיעור גדלות דישראל הוא הלל"מ ולכן הוא בגילה של רבקה כמבואר בתוס' יבמות סא :ד"ה וכה"א
בי"ג בזכר וי"ב בנקבה בצירוף שתי שערות בלי הבדל וד' התוס' לפי השיטה שרבקה היתה מבוגרת יותר,
שיעור הדעת ,אבל בן נח תלוי כל אחד ע"פ דעתו ובאמת יש מקורות שאותה בת היתה גדולה 33עי' שו"ת
השלמה והמתוקנת דלא ניתנו שיעורים לבני נח [רמב"ם רשב"א ח"ג סי' ש"מ נדון בין השואל והרשב"א האם
פ"ט ממלכים ה"י] וא"כ אי ננקוט כבעל פרשת דרכים הבת נולדה לפני יצחק דד' השואל דנולדה לפני יצחק 34
שהסכים לרמב"ן דהאבות נהגו בעצמם דין ישראל אפי' ורשב"א חולק דהרי שרה איילונית היתה עד שנעשה לה
לקולא ,א"כ י"ל דוודאי דבכל היתה גדולה מרבקה נס בלידת יצחק[ ,נפק"מ אי הי' ליצחק פדיון הבן אי לא
אולם כיון דעדיין לא היתה בת י"ב הי' לה דין קטנה, נימא דכבר קיבל הכהונה משם בן נח] .ובס' עיון יעקב
אבל רבקה בת בתואל וודאי היתה לה דין בן נח ,וכיון תי' דעיקר הא דאין מקדשין קטנה מוטל על האב לדאוג
שהיתה שלמה בדעתה ושכלה כגדולה הי' לה דין גדולה לבתו כדי שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה ,ולכן
כבר .ואכן יש להסתפק לדינא אחרי שנישאה רבקה אברהם לא עשה כן לבתו ,אבל מה איכפ"ל אם בתואל
ליצחק ונתגיירה [וכן בכל גר קטן וקטנה שיש להם דעת מסכים לעשות כן לבתו רבקה ,או עכ"פ כיון שרבקה
שלמה] האם חזרה להיות לה דין קטנה ,או דנימא מצד יתומה היתה יכולה בלא"ה למאן ולצאת אח"כ .ובעץ
סברת שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדו' קלה יוסף בפי' לעין יעקב כ' דכוונת התוס' לקטנה בשנים וגם
ישאר לה דין קטנה. בגוף .ויל"פ דבריו דרבקה הגם שהיתה קטנה בגיל ,מ"מ
וע"ע בס' תפארת יהונתן לעיל כ"א ד' דאת לרבות
31בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב סי' רצ"ד כ' ששמע אומרים דרך צחות
התאום שנולדה עם יצחק ,וא"כ אותה בת היתה תאומה בשם הגאון המפורסם הר"ר יונתן אייבשיץ זצ"ל דלמה העמידו התוס'
של יצחק ,ולפ"ז בלידת שרה טמאה שבועיים כנקיבה הקו' דוקא על זה ששמה בכל ,דאל"כ הי' אפש"ל דאברהם בעצמה
נשאה וזה קטורה אשת אברהם אבל אחרי שבכל שמה הרי איננה
עי"ש באריכות ,וכ"כ הג"ר אליהו פוסק בפתיחת ספרו קטורה.
32ר' מנחם מנלי מלבוב לימים דיין שם ,כתב בספרו שאמר כן כשהי'
ילד בן שבע ,וכתי' זה יש בכמה ספרי הדרוש עי' קהלת משה להג"ר
35במאמר נפלא" בכל – בתו של אברהם אבינו" קובץ נזר התורה כה. משה מטשודנוב בשם רבו הג"ר משה הכהן מגיד משרים מעקובא,
עמ' של ,ומשם לקחתי כמה מראי מקומות בענין זה .ועי"ש שדן מה ובעל שבט מוסר בספרו ידו בכל ,ובספר אמרי בנימין פ' חיי שרה
עלתה בגורלה של בכל בסוף ,והביא בספר מדרש סגולת ישראל [לר' להג"ר בנימין מגיד בברדיטשוב.
ישראל הכהן מחכמי תימן עמ' ]145דבסוף השיאה לשם בן נח וילדה 33המ"מ דלהלן ראיתי בעלי הדף שבגליון עלים לתרופה.
אבנר בן נר ,אולם מציין דשם בן נח סבל מכמה אגדות מוזרות שנאמרו 34השואל הביא מדרש עה"פ הנה נא עצרני ה' מלדת אין עצירה בלא
עליו [עי' מאמר הרב יצחק ישעי' ווייס בישורון כרך כא מדרש חז"ל או התחלה ובת היתה לו לאברהם ובכל שמה ונולדה קודם יצחק ,והשיג
מדרס עמי הארצות] וא"כ ל"ש לדעת עד כמה נכון שמועה זו. עליו הרשב"א דמדרש זה היפך הגמ' דשרה אילונית היתה ,והג"ר יוסף
ענגיל בגליוני הש"ס ב"ב טז .כ' על דברי השואל "לא ידעתי מנא לי'".
כג
התורה פרשת חיי שרה שירת
כי לא נצרכה מעיקרא אלא להעדפה לאמת כי יצחק בנו שו"ת מור ואהלות ,וע"ע במשך חכמה לקמן כ"ד כט
של אברהם הוא ,וביצחק יקרא לו זרע" ...עכ"ד. דמתחלה רץ לבן אל האיש שחשב שבא אליעזר לקחת
אותו לחתן לבתו של אברהם ,אבל כראות את הנזם וגו'
הפחד מחזרת יצחק לעיר מולדתו הבין שבא בשביל רבקה לכן רק ויבוא אל האיש.
השמר לך פן תשיב את בני שמה וגו' רק את בני
ולענין זמן מותה של בכל אי הי' לפני מיתת שרה או עם
לא תשב שמה[ .כ"ד ו' ח']
מיתת שרה או אח"כ ,עי' מש"כ לעיל עה"פ ויבוא אברהם
וברש"י רק מיעוט הוא בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני לספוד לשרה ולבכתה.
סופו לחזור.
ובעיקר קושיית התוס' דלמה לא השיאה ליצחק ,הק'
מה שלא רצה שיצחק יחזור לשם ,כ' הרמב"ן לעיל פסוק הג"ר אלי' ברוך פינקל זצ"ל בקונ' הנ"ל ,הרי י"ל
א' דלא רצה שיצא זרעו הכשר משרה אשתו לחו"ל. בפשיטות דלא התאימה ליצחק וכידוע דהרבה טירחא
ובחזקוני [לקמן פסוק ח'] ורבינו בחיי ועוד פירשו ע"פ יש למצוא מה שמתאים והרבה פעמים עונים לשדכן
מש"כ רש"י [לקמן כ"ו ב' והוא ע"פ המדרש ב"ר ס"ד ג'] דיש רק חסרון אחד שלא מתאימים זל"ז [נישט צו
שיצחק הי' עולה תמימה ונאסר עליו לצאת מא"י. געפאסט] [ובאמת בספר אוצר המכתבים לר' יוסף משאש מרבני
והמלבי"ם בספרו ארץ חמדה כ' דחשש שאם יצחק יצא מרוקו ח"ב מכתב תרס"ד תי' בפשיטות דאולי לא רצתה אותה
יצחק או היא לא רצתה בו וכנר' דראשונים לא ניח"ל בתי' זה]
לחו"ל יתבטל בזה מנין ד' מאות שנה בארץ לא להם,
ותי' דמוכח דאיש ואשה שעיקר כוונתם להקים בית
כיון שהולך אל מולדתו.
לעבודת ה' ולהשראת השכינה ויש להם מדות טובות
אולם בכ"ז לא נתבאר למה החמיר עליו כ"כ בלשון כבר אין לך התאמה גדולה מזו ובת שנולדה מאברהם
"השמר לך פן" דבעלמא הוי בגדר לאו ,ועוד דמשמע בוודאי היתה לו מדות טובות ושאיפתה הי' רק להקים
דעיקר קפידתו שלא יחזור למקום אשר יצא משם בית של תורה .עוד עמד שם מה שמצינו רק אריכות
אברהם בגדר חזרה למקומו ,ואין עיקר הקפידא עצם שידוך יצחק ויעקב ולא שידוך אברהם ושרה ,ותי'
היציאה לחו"ל ,עוד צ"ב מה הענין להדגיש עכשיו שבן דעיקר כוונת סיפורי התורה הוא הוראה לדורות וכאן
בני יעקב יחזור לשם. הכוונה ששידוכים מתנהלים בעיקר ע"י ההורים
דאליעזר ביקש שידוך ע"פ ההוראות של אברהם רק
והנראה בעז"ה ,דהרי בעיקר הא דלא רצה מבנות הכנעני שאח"כ בדקה יצחק ג"כ ,וכן יעקב הלך לחפש אשה
כ' בדרשות הר"ן [הדרוש החמישי] כיון שאנשי כנען היו ע"פ הכוונת אביו יצחק אבל ה שידוך של אברהם ושרה
מוטבעים במדות רעות ולכן הי' עדיף לאבות להתרחק שנעשה על ידיהם הגם דלא הי' שייך בלא"ה מ"מ אי"ז
מהם ולהדבק במי שיש להם מדות טובות גם אם הם הוראה לדורות.
עובדי ע"ז ,כי התכונות הרעות עושים רושם בנפש
ובגוף ולכן הם עוברות אל הבנים משא"כ עבודה זרה ובעיקר המח' אי הי' לו לאברהם בת או לא ,ובקו'
עושה רושם רק בנפש .ועוד דכבר כתב האור החיים הק' רמב"ן דאיזה ברכה הוא זה לאברהם ,כתב בשו"ת כתב
דבכנען אין אפי' ניצוץ אחד טוב לכן לא רצה להתדבק סופר יורה דעה סימן קטו ליישב דאלו ואלו דברי א"ח
בהם ,ורצה שילך לחרן שהוא מקום מולדתו דשם יש המה" ,דבאמת לא היה זה ברכה לאאע"ה שיהי' לו בת
שרשים טובים ומדות טובות[ .ויש להוסיף בדרך צחות כמ"ש הרמב"ן ,רק שהשי"ת נתן לו בת מפני שהיו
שביקש שילך דוקא למולדת שלו שיהי' אותו מנטליות כמו אומרים מאבימלך נתעברה שרה שלא האמינו לנס כזה,
שנאמר שעדיף שאנגלי ישא אנגלי ישראלי ישראלי דאז יש פחות וגם שרה תמה' ותצחק שרה בקרבה לאמור הבן מאה
בעיות בשלום בית לפי שמבינים זא"ז] שנה יולד ואם שרה וכו' וכ' רמב"ן שהיא התמי' שהיו
ולכן שאל אליעזר עד כמה שיש להם מדות טובות כבר שניהם זקנים ,ועד זקנתם לא הצמיחו ולא עשו פרי,
יכול יצחק לגור שם בדיעבד .לזה ענה לו אברהם ,השמר ועתה עשו פרי ...וכדי להוציא מלב ב"א שלא האמינו כי
והזהר בזה ,דאברהם כבר הכיר הבעלי חסד המזוייפים, מאברהם ילדה שרה ,כי שניהם זקנים התעברה אח"כ
שבחוץ הם נראים בעלי חסד ,אבל בעצם מחפשים טובת וילדה בת כדי שיאמינו למפרע כי יצחק מאברהם הוא,
עצמם כמו שביארנו לעיל בענין עפרון וכמו שיתב' ואח"כ מתה הבת ,וכל דברי החכמים אמת ,וה' בירך את
להלן בענין לבן ,וזה סכנה גדולה בשביל יצחק שהוא אברהם בכל שהיה לו בן ע"י בת שהיה לו נתברר שיש
קדוש מרחם ,ולא נתרגל עם רשעים כאלה ,רק צריך לו בן ,וקראו אותה בכל בגימטריא בן שעל ידה נתאמת
לחפש צדקת משם שהצליחה להלחם עם רשעים כאלה, שיש לו בן ,ומ"ד שלא היה לו בת ,היינו בת של קיימא,
כד
התורה פרשת חיי שרה שירת
תוכן פסוקים אלה הוא ,שאברהם הי' זקן והי' לו בן ולכן ולכן תהי' עזר ליצחק להבחין בין אמת לשקר ,וכן הי'
דאג להשיאו אשה ,ורצה דוקא לקחת אשה ממשפחתו באמת שרבקה הצילה כלל ישראל בזה ,דהצליחה
ולא מבנות כנען ולכן שלח אליעזר לארצו ומשפחתו, להבחין ברשעת עשיו ,כיון שנתרגלה לראות חסד
וכיון שדאג דאולי לא יקיים השליחות כדבעי הוצרך מזוייף ,ובענין זה חינכה את יעקב ולכן נחתם בו מדת
להשביעו אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגו'. האמת ,ולכן הי' יכול לגור אצל לבן להרבה שנים ולא
ללמוד ממעשיו הרעים [ .וראה לקמן מה שמדוייק ד' רש"י
וצ"ב למה דאג אברהם כ"כ ,הרי אם יחזור עם אשה לקמן לפ"ז] ולפ"ז א"ש הדגשת א"א שלא יחזור למקום
שלא מתאימה ליצחק מה מחייבו לקחתה[ ,העירני לזה
אשר יצא משם דכיון דיצא משם יש שם מדות טובות,
ידידי הג"ר דוד יחזקאל קרויס שליט"א] ובהכרח צ"ל דכיון ומ" מ הם משתמשים עם זה באופן מזוייף ולכן לגור שם
דמבואר בתוס' כתובות ז[ :ד"ה שנאמר] דאליעזר הי' 36
הוא סכנה גדולה ומ"מ יש לקחת אשה משם וכנ"ל.
38
שליח לקידושין ,נמצא דהוא זה שיקדשנה ליצחק,
וא"כ כבר לא יהי' שייך לחזור בו ,ולכן הוצרך להשביעו רק יעקב יכול לחזור לשם
ולהזהירו שלא יקח רק ממשפחתו ,והו צרך לעשות תנאי
39 רק את בני לא תשב שמה [שם]
כפול שאם לא יקיים התנאי יתבטל השליחות.
וברש"י רק מיעוט הוא בני אינו חוזר אבל יעקב בן בני
עבד אינו נעשה שליח סופו לחזור.
אלא דהא גופא קשיא ,ל"ל לאברהם לעשותו שליח
לקידושין ,הו"ל למנותו לשליח לברר אשה ליצחק, צ"ב מה איכפ"ל עכשיו בזה שיעקב בן בנו יחזור לשם.
וישכנע את משפחתה שיסכימו לקחתה לא"י כדי ובחי' חת"ס [עמ' פ"ח ד"ה רק] פי' דבא להזהירו בזה שלא
להתראות עם אברהם ויצחק ,ואז יבדקו בעצמם אם יחשוב שיוכל לרמותו לקחת מי שירצה ויגיד שהיא
40
ראוי' להם ,ול"ל למסור כל כח הקידושין לאליעזר? ממשפחתו ,כיון דבלא"ה נאסר היציאה ליצחק ,ולא
ומה גם ע"י שעושה אותו שליח יש באמת חסרון דהרי יתודע לו מעולם ,לזה אמר לו דהוי מילתא דעבידא
לאגלויי ע"י שבן בנו יחזור לשם37 .
עבד אינו נעשה שליח לקידושין כמבואר ברמב"ם פ"ג
מאישות הי"ז כיון דאינו בתורת 41 ,ולדעת בעלי התוס' ולדברינו לעיל שעיקר הדגשתו הי' בשביל חשש חסד
כאן הצטרך לשחררו כדי לעשותו שליח ,ולדעת מהרי"ל מזוייף ,א"ש דזה חלק מהסברו לאליעזר דרק יעקב יהי'
דיסקין שחררו על תנאי 42שיסכימו ,ולמה הי' צריך כל מסוגל לחזור לשם ע"י חינוכה של רבקה.
זה?
השליחות המיוחדת של אליעזר והשפעתו לדורות
עוד קשה ,למה דנתבאר במלבי"ם וספורנו סוף הפרשה ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' ואשביעך
דאברהם לא שחררו ,דלא כבעלי תוס' הנ"ל ,דכתבו וגו' וכל הפרשה [פכ"ד]
דע"י שנתן שטר מתנה ליצחק נעשה עבד ליצחק ורבקה
38וכן מבואר מכתובות נז :דילפי' ממש"כ ימים או עשור דנותנין 36וא"ש מה שק' דגם אצל לבן ובתואל מצינו קילקול במדות שהרי
לבתולה אחר קידושין י"ב חודש ,ובחזקוני כ' דילפי' ממה שלקח עשרה בתואל נתן סם המות באוכל של אליעזר ולבן רץ לפי שחמד עיניו
גמלים כדי שיה' עשרה מנהיגי הגמלים שיצטרפו אח"כ למנין בברכת בממון וכן כל מה שרימה לבן את יעקב וכי שייך כ"ז בבעל מדות
חתנים וכן מלא וגדוש בכל מפרשי התורה שנקטו בפשיטות שהי' טובות ,ובהכרח דביסודם היו בעלי מדות טובות רק שנתקלקלו אבל
מעשה קידושין – .משחת שמן סי' ל"ה. רבקה נשארה במה שהי' מושרש בה מצד תכונת נפשה .ובקה"י יבמות
39ובאזנים לתורה כ' שלא רצה לצער אשה סתם בזה שתבוא לכאן ולא סי' מ"ט שכ' תשובה שלימה בענין מדות בשידוכים וחידש שוודאי בבן
יסכים לכן הזהירו כבר עכשיו להביא האשה המתאימה. ישראל שעשה תשובה ועבד על עצמו ממילא גם הבנים יתנהגו כן,
40ובפשוטו התשובה היא ,דוודאי אף אחד לא יסכים למסור בתו ובקונ' השידוכים של הגרא"ב פינקל ששמע מפי הגה"צ ר' יחזקאל
למרחוק רק על הצד ,ובוודאי יסכימו רק אם יקדשנה מיד ,אולם לעוונשטיין זצ"ל דהא דהנושא אשה צריך לבדוק באחי' היינו במדות
בחזקוני עה"פ "תשב הנערה" כ"ד נ"ה מבואר ,דכשהסכימו ,לא ידעו טובות ,אבל אם אחי' רק משובש בהשקפות ודעות לא איכפ"ל וחזו"א
כלל שהוא שליח לקידושין ,ורק אחרי שידעו שנתקדשה ,רצו שתשאר אמר דבשעת הדחק עדיף לקחת אשה עם השקפות מקולקלות כ"ז
להכין עצמה לנישואין. שהיא וותרנית מאשר להשתדך במי שאינה וותרנית .וכ"ז מצד שתורשת
41ובמשחת שמן שם תי' לשי' ר"י מיגש הובא בראשונים גיטין כג :דרק המדות עובר לדורות ,עוד טעם לחפש בעלת מדות כ' שם בשם מאירי
בשליח לקבלה בעינן "בתורת" ולהסברת הגר"ש רוזובסקי דאיירי גם שבת יא .כי העדר מדות טובות הוא שורש לבעיות בשלום בית ,ודרך
בקידושין וא"כ אליעזר דהי' שליח להולכה מהני ,אולם באבנ"מ ל"ה אחד לבדוק את החתן אם יש לו מדות טובות שמע בשם הגרא"מ שך
ס"ט ובמקנה קו"א ל"ה נקטו דדבריו רק בגיטין. זצ"ל הוא אם מודה על האמת כשמדברים אתו ד"ת.
42דאל"כ המשחרר עבדו עובר בעשה .ובמלוא העומר ובהר צבי תי' 37פי' זה הביא במשנה שכיר להגאון מפישטיאן פ' תולדות מאא"ז
דע"י ששימש אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור ולא הי' עוד עבד הגה"ק ר' מנחם כ"ץ אבדק"ק צעהלים תלמיד החת"ס בשם החת"ס,
בשעת השליחות ,וזה ק' דכעת הי' עדיין עבד – משחת שמן שם. ומשם נדפס בסופרי המלך פניני החת"ס עמ' ע"ג.
כה
התורה פרשת חיי שרה שירת
46
בקידושין "אולי לא תאבה האשה" להסכים לקידושין, ,43א"כ קשה באמת הרי אין עבד נעשה שליח
47
א"כ איך מהני שליחות אברהם? לקידושין? עוד קשה דאם נשאר עבד לכאורה הרי הוא
ארור ,ואיך יתכן שיצא מכלל ארור לברוך ,בשעה
וגם אם יש איזה מהלך בזה ,אבל לא נזכר בקרא שליחות שעדיין נשאר עבד?
יצחק ,ומשמע דהעיקר מתייחס לאברהם ,דזה הי'
תפקידו לחפש שידוך ליצחק ,וא"כ אחרי שזכה לכ"כ עוד צ"ע דחזינן שאליעזר הי' צריך הרבה השתדלות
הרבה ניסים ,הי' טבעי שמיד יחזור למשלחו ולהגיד לו ותפלות ואח"כ כל מיני חכמות שיסכימו לשלחה ,והרי
שהצליח בשליחותו ,אבל לא מצינו דבר זה בתורה כלל, הי' מלאכים אתו לעוזרו כמבואר ברש"י דהי' מלאך
רק שבאמצע חזרתו לאברהם ,פגש את יצחק שהי' שלקח הצלחת ממנו לבתואל ,וא"כ למה לא יעשה
במקרה בשדה מצד איזה סבה כדגילו חז"ל למה ,אבל המלאך הכל לבד ,ומיד יקח את רבקה ,או שיזמן הקב"ה
למעשה הי' שם רק במקרה ,וראה והנה גמלים באים שרבקה יגיע לביקור בא"י ואז יקחו את רבקה ולמה הי'
ושאל רבקה מי זה ,ואמר לו העבד שהוא אדוני ויספר צריך להזדמן שיצא אליעזר לחו"ל ושמה לנסות לפייס
העבד ליצחק כל מה שקרה כאילו יצחק הוא המשלח, לבן ובתואל שיסכימו44 .
ואח"כ כ' שיצחק לקחה והביאה האהלה שרה אמו ,ולא
הוזכר שמו של אברהם כלל בכל העסק ,ובוודאי ידע וכן יל"ע ,הרי בפשטות עיקר מה שהוצרך לשליח הוא
מזה ,אבל למה יצא בצורה כזו שיפגוש יצחק עוד לפני כיון שאברהם הי' כבר זקן ולא הי' יכול ללכת לשם,
שחוזר לאברהם ,להגיד לו שהצליח בשליחותו ,ואברהם ויצחק לא הי' יכול לצאת לחו"ל ,לכן הוצרכו לאליעזר,
ישמח ויסכים להשידוך ,והאם הכל תלוי אך ורק וא"כ זהו רק עד כמה שיקח אשה משם ,אבל אם לא
ביצחק? וא"כ למה לא עשה הוא שום השתדלות יסכימו ,ל מה לו לפנות לימין או לשמאל שהוא מבנות
להתחתן ,ודוחק לומר כיון שעל אברהם מוטל להשיאו לוט וישמעאל ,הרי הם כבר נמצאים בא"י ,וזה כבר יכול
אשה ,ובוודאי מונח כאן דבר עמוק. יצחק לעשות לבד?
עוד יש להבין מש"א חז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות לא נזכר יצחק בכל השליחות רק בסוף
מתורתן של בנים למה באמת כ"כ יפה שיחתן וגם מהו עוד יל"ע ,דהתחלת השליחות היה ע"י אברהם ,ואין
הלשון עבדי אבות בלשון רבים ,הרי אין כאן רק עבד שום זכר ליצחק ולא הוזכר כלל שיצחק הסכים או
אחד? שלחו 45,ואי נימא דיצחק שלחו לאברהם ,הרי אנו
נכנסים לנדון אי שליח עושה שליח בקידושין כמו
עבודה קשה להוציא נשמת רבקה מן הקליפות
בגיטין ,ובשלמא לראשונים דס"ל דבמוסר לשליח כסף
והנראה בזה להקדים ,דבאמת צריך להבין מש"כ קידושין יכול למנות שליח ,דהוי דומיא דגט א"ש ,אבל
בספה"ק והבאנו זה לעיל משם משמואל תרע"א ותרע"ה לדעת הקדוש מראדיש [הובא במרדכי ר"פ האיש מקדש
שלא הי' שייך כ"כ בקלות להוציא את רבקה מבית וברמ"א אה"ע סי' ל"ה ס"ו] דבקידושין אין שליח עושה
בתואל ,דהעסק כאן היה בנשמה קדושה וגבוהה שליח כלל ,דשאני קידושין מגירושין דישנו בע"כ ,אבל
הנמצאת בעמקי הקליפות ,עי' אור החיים הק' סו"פ
וירא ,והי' צריך כח גדול של קדושה כדי להוציאה משם,
וגם לאבות הקדושים היה קשה מאוד להוציא הנשמות 43ופירשו בזה לשון הפסוק "ותקם רבקה וגו' אחרי האיש" ואח"כ כתוב
"ויקח העבד את רבקה" דע"י מסרה האב לשלוחי הבעל חלה הנישואין,
הקדושות ,ויעקב אבינו יוכיח שהוצרך להתעצם כ"כ וא"כ נקנה אליעזר גם לרבקה ע"י השטר מתנה ,ולכ"כ עבד ,הרי דנקטו
הרבה שנים בעבודה מפרכת וקשה מאוד ,כדי להוציא דאברהם לא שחררו.
44והגרא"ב פינקל זצ"ל בקונ' השידוכים שלו הוסיף להקשות הרי
נשמת ר חל ולאה כמבואר בתורה ,ואם רצה אברהם ברש"י סו"פ וירא שהקב"ה בישרו שנולד רבקה בת זוגו של יצחק וא"כ
כבר ידע מי זה בת זוגו והול"ל לאליעזר שילך ויקח את רבקה ,והוכיח
מזה דא"א בשידוכים לדלג על סוגיית הבירורים וגם אם יגיד לו מקובל
46כך הוא לשון המרדכי ,ממש כדברי אליעזר ,וי"ל בדרך צחות דזה ובעל רוה"ק שזה השידוך המתאים לו אין לו למהר בזה עד שיברר
גופא טענת אליעזר ד"אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" וממילא ל"ש היטב וע"ד אסור לקדש אשה עד שיראנה היינו הפנימיות שלה ,ונתעורר
שאהיה שליח ,וא"כ צריך שיצחק בעצמו ילך ,וע"ז השיב אברהם מזה ע"י מעשה שבחור שאל למקובל אחד האם לעשות שידוך מסויים
שהקב"ה ישלח מלאכו ,ועי"ז יצטרכו להסכים בע"כ ,ובכה"ג שליח והמקובל עשה החשבונות של השם ואמר לו שזה הבאשערט שלו וא"צ
עושה שליח וכדברי המשך חכמה בהערה הבאה. כלל להפגש עמה ,ונחרד הגרא"ב מאד ושאל להגרח"ק זצ"ל שהשיב
47וראה במשך חכמה עה"פ מה' יצא הדבר לא נוכל וגו' דנקט דבאמת שבוודאי א"א להסתמך על רוה"ק וכאן בלא"ה א"א לסמוך דהמקובלים
עשאו יצחק שליח ,ובאמת הי' צריך להיות חסרון דאין שליח עושה אין יודעים בזה כלום כיון דבשמות יש כמה גירסאות וא"א לידע
שליח ,אבל כיון דמה' יצא הדבר הרי הוא בע"כ כמו גט ,ובגט אין הדברים כלל.
חסרון דשליח עושה שליח .וצ"ע האם סמך יצחק לכתחלה על מהלך 45ועי' קידושין מה :דבסתמא אין בן עושה אביו שליח דלא חציף כ"כ
זה ,הרי אם יהי' מדעת לא יהי' כאן שליחות ,אולם לדברינו בהערה אא"כ ארצויי' ארצי' עי' אה"ע סי ל"ה ס"ו וכבר העיר בזה באילת
הקודמת א"ש דכבר אמר אברהם שהקב"ה ישלח מלאך ויהי' בע"כ. השחר.
כו
התורה פרשת חיי שרה שירת
התבטל לגמרי לרבו ,ואז באמת יצא מכלל ארור כמש"א להוציא נשמת רבקה מעמקי הקליפות בזמן מועט לא
לבן בוא ברוך ה'. הי' שייך שיעשנו רק אליעזר עבדו ,ע"י עבודתו
המיוחדת שיתבאר להלן ששירת את הצדיק באמונה
שוב כשמדבר אתם ,הוצרך להקדים עבד אברהם אנכי, ובהשלמת עבודתו המיוחדת ,בזה גופא הצליח להוציא
להשריש בקרבו שהוא כ"כ מתבטל לאברהם ,ואף שהוא נשמתה מעמקי הקליפות ,ולזה הוצרך להמסר לו דוקא
רואה באיזה משפחה יש לו עסק שהם מבינים רק שפה הכח לקידושין כדי שהוא יהי' זה שיוציאנה מן
של גמלים חמורים ,מ"מ עשה שליחותו בנאמנות ,ובזה הקליפות ,ולהביאה ליצחק.
נכנס לכלל ברוך וכמש"א חז"ל "ע"י ששירת את הצדיק
באמונה יצא מארור לברוך". עבודתו המיוחדת של אליעזר
וזה לימוד לכאו"א ,שלא להתייאש ולא להתרפות כלל וכדי להבין גודל עבודתו של אליעזר ואיך הצליח
בשום מצב וענין בין ברוחניות בין בגשמיות ,וזה אנו בשליחותו ,יש להקדים דברי מו"ר הגה"צ ר' צבי מאיר
מקבלים מאליעזר עבד אברהם ,וכח זה הוא בעיקר זילברברג שליט"א ,אשר רגיל תמיד להלהיב הלבבות
בשביל הדור לפני משיח שצריכים הרבה חיזוק שלא בגודל החיזוק שאפשר לקבל מאליעזר עבד אברהם ע"פ
להתייאש בשום מצב ,ולכן יפה שיחתן של עבדי אבות ספה"ק .דהנה יש להקדים דכוחו של אברהם מתפשט
לפני הקב"ה דזה עבודה חביבה עד מאוד שמועיל לנו בשתי אופנים ,ונקרא בספה"ק "רזא דבן" ו"רזא
לדורות וזה נרמז בסוכה לא .בסבתא דצווחה קמי' דרב דעבד" .רזא דבן הוא המדרגה הגבוה שהוא ע"י יצחק
נחמן איתתא דהו"ל לאבוה שי"ח עבדי ,צווחה קמייכו אבינו שהי' עולה תמימה וזה לדורות יותר גבוהים
ולא אשגחיתו בה ,היינו שרצונה לומר שאינה מתייאשת, ונשמות יותר חזקים ,ו"רזא דעבד" הוא לדורות יותר
ולזה רימזה לאליעזר עבד אברהם שנרמז בשי"ח חלשים ,שמקבלים מכוחו של אברהם ע"י עבדו זקן
כמבואר ברש"י עה"ת עכ"ד הגה"צ שליט"א .ובזה יל"פ ביתו שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
"עבדי אבות" בלשון רבים שכולנו ביחד בבחינת עבדי
אבות כלפי עבודה זו. עיקר החיזוק שאנו מקבלים מאליעזר ,הוא ענין
ההתחזקות נגד הרפיון והיאוש .דהנה עיקר ביאתו של
אליעזר ידא אריכתא דאברהם אליעזר לביתו של אברהם הי' ע"י חיזוק ,דהרי ידע
דבעצם ארור הוא והי' יכול לחשוב אני בלא"ה ארור,
ממילא בזה נבין היטב ,איך הצליח אליעזר בשליחותו, ובלא"ה צריך להיות עבד[ ,יש להוסיף גם מה שהשווה אותו
דכפי שכבר הקדמנו כדי להוציא נשמה כה קדושה אברהם לחמור בפ' העקידה] ואין לי לעשות כלום ,אבל הוא
השבוי בעמקי הקליפות הי' צריך כח מיוחד ,והי' צריך התחזק ובא לביתו של אברהם כדי שיהי' לפחות העבד
שכח זה יהי' גם ידא אריכתא מאברהם אבינו ,ואליעזר הכי טוב שאפשר ,ושישמש אברהם אבינו.
ע"י גודל עבודתו בביטול עצמי לאברהם ,הרי נעשה בזה
גופא ידא אריכתא מאברהם ונעשה בזה ברוך ורק אז הי' אח"כ אחרי רבות בשנים ,כבר מעיד עליו הכתוב,
בכוחו להוציא נשמת רבקה .וא"ש דקרא דעבד אברהם שהגיע לדרגות עצומות שדולה ומשקה מתורת רבו ,וגם
אנכי הוא הפסוק האמצעי של כל הפרשה של אליעזר קלסתר פניו דומה לו ,ואין לנו כלל השגה איזה עבודה
שיש בו ס"ז פסוקים כיון שזה הנקודה העיקרי והפנימית עצומה הי' צריך ,כדי שיוכל להגיע לדרגה כזו שאבריו
בכל הפרשה. מזוככים כ"כ עד כדי שידמה צורתו לאברהם .והנה
בשעה שמחפש אברהם שידוך ליצחק הציע אליעזר את
לבן ובתואל מאמינים בהשג"פ בתו ,וזה פשוט שאם הציע את בתו היתה ראוי' לכך,
ובזה א"ש שהוצרך להאריך כ"כ ,ולספר ללבן ובתואל ונמצא שהשקיע בה הרבה עבודה כדי שתהי' ראוי'
כל ענין ההשגחה הפרטית שהי' לו על הבאר ,ותמוה וכי להיות מאמהות הקדושות ,ואעפ"כ אומר לו אברהם
הם יתפעלו מהשגחה פרטית ,והרי עיקר מה שדיבר שאתה ארור ,איזה ייאוש הי' יכול להאחז בו ,אשר נראה
אליהם היה בענין כסף וזהב וחמורים וגמלים ,וגם איך שכל יגיעתו במשך ימי חייו הוא לריק .ומ"מ התבטל
הצליח להוציא מהם כזה מילים גבוהות "מה' יצא הדבר לגמרי לרצונו של צדיק ,והלך לארם נהריים לחפש
לא נוכל לדבר אליך רע או טוב" 48ממתי הם מאמינים שידוך ליצחק ,ואחרי שדיבר עם רבקה בא לקראתו לבן
עם כוונות זדוניות אשר הוצרך משום זה לפרוח באויר
כדי להנצל ,ו הי' יכול לחשוב אני לא ראוי ,אבל משפחה
48אבל הראשונים מפרשים דהאמינו בהקב"ה רק טעו שע"ז הם
אמצעים ,וי"א שידעו ע"י התרפים אולם פשטות משמע שנתפעלו כזו הם כן ראויים להיות מחותנים לאברהם? ומ"מ
באמת מעצם דברי אליעזר.
כז
התורה פרשת חיי שרה שירת
לאדון בעצמו יכול להיות שליח דיד עבד כיד רבו ,ובזה בהשגחה פרטית ,ולמה הם כ"כ מתפעלים מזה? אלא
יישב כל הקושיות ,דאליעזר הי' כשר בתורת עבד כיון שדיבורים אלו יצאו מאליעזר במצב כזה והקדים
אברהם דוקא ,ולכן יצחק לא הי' יכול לשולחו ,ואין כאן בדבריו עבד אברהם אנכי ,הרי הי' כ"כ בטל לאברהם,
חסרון דשליח עושה שליח ,דאיננו בגדר שליח רגיל, ממילא הו"ל כאילו הדברים יוצאים מאברהם בעצמו,
ועיקר חידוש זה כבר גרס כן התורי"ד בגיטין כג .ויש בתוספת עוצם התגברותו על נגיעתו ,וזה גרם להתגברות
שם משמעות ברש"י כן ,אולם דחאו מהא דמבואר על הקליפות שממילא הם הסכימו לאמר מה' יצא הדבר,
בגיטין ע"ח :בגמ' דעבד אשה מקבלת גיטה רק מדין ואז הי' יכול להוציא נשמת רבקה משם.
חצר ,וכן במהרי"ט אלגזי פ"ד מבכורות אות נ' רצה
לחדש ,דכל עבד ואפילו פועל אין בזה חסרון דגוי ועבד ובזה א" ש יפה שיחתן של עבדי אבות וכפי ששמעתי
לענין שליחות ,וסמך לזה מב"מ צו .לענין בעליו עמו מדודי הגה"צ ר' בנציון סניידערס שליט"א אבדק"ק באזל
וממנחות צ"ג :לענין סמיכה ובב"מ י .לענין מגבי' דאם ע" י דיבורו הצליח לשכנע את לבן בהכרח דשיחתו
מציאה לחבירו ,וכן חידש המחנה אפרים [הלכות שלוחין
הי' יפה מאד ,ולדברינו א"ש דבאמת הי' מונח בכח
י"א] לענין פועל שבונה מעקה דאפשר לבעל הבית דיבורו כח עצום וחוץ מזה אם נתבונן בכל השינויים
לברך ,אולם כבר כתב ע"ז במהרי"ט אלגזי דעינינו שעשה וכפי' שיבואר לקמן ,הי' הכל גם בשום שכל
רואות דאין כן דעת הפוסקים דלא חילקו בזה ,וכן דחה ובחשבון מה בדיוק לומר ומה לא לומר.
רבי עקיבא איגר [בהשגותיו על המחנ"א ובתשובותיו תניינא ובזה א"ש מה שהקשינו דלמה הי' צריך להיות שליח
קל"ט] ובנתיבות המשפט [סי' קפ"ח סק"א] ,וכ"כ בשו"ת לקידושין הרי הי' יכול להביאה בלי קידושין ואח"כ
חתם סופר [או"ח סי' קע"ו] לענין גט דזה אינו אמת לפי יקדש אותה יצחק לבד ,וגם הקשינו דלמה המשלח הוא
הדין דסברא דיד עבד כיד רבו הוא רק לענין ממונות רק אברהם ולא יצחק ,ועוד דגם באם הי' פונה לימין או
ועבדות ומלאכות ,וכ"כ בשיטה מקובצת [ב"מ דף צ"ו] לשמאל הי' צריך כח השליחות ,ולפ"ז א"ש ,דהרי עיקר
בשם הראב"ד [ופלא שלא הביא דעת רבו ההפלאה] ושוב הוצאת נשמת רבקה נעשית ע"י אליעזר דוקא וע"י
ל"ש תי' הנ"ל. שיתגבר על הנגיעה שלו ויעשה עי"ז ידא אריכתא של
אולם לדברינו הנ"ל י"ל ,דאליעזר שאני מכל עבד אברהם ,ואין אחד בעולם שהי' יכול לעשות זה גם לא
בעולם ,מחמת גודל התבטלותו לאברהם אבינו עד כדי אברהם ויצחק בעצמם ,וגם לא מלאך ושרף ,אף שידעו
שנעשה לברוך ,דלא הי' יתכן זה אא"כ יעשה "חתיכת איפה נמצאת השידוך ,אף שבוודאי גם התפללו ע"ז
אברהם אבינו" ["-א שטיק אברהם אבינו" -נוסח מ"מ כיון שאין להם כל הנסיון הזה ל"ש שיוציאנה,
ששמעתי מפי מו"ר הגרא"י ברזל זצ"ל ראה לקמן]- ואחרי שקיבל הסכמתם הי' צריך לקדשה דוקא שבזה
ממילא הוי כאילו אברהם בעצמו מקדשה ,ובזה לכו"ע מוציאה מן הקליפות ע"מ למוסרה ליצחק ,ולכן הי'
נימא דיד עבד כרבו ממש ,ואף שבוודאי אחר מתן תורה צריך למסור לו כל הכח ,וגם אם יפנה על ימין או על
אין לחלק בזה ,אבל בגדרי ההלכה של לפני מ"ת הי' שמאל יהי' דוקא ע"י אליעזר ,וא"ש דהשליחות דוקא
שייך לחלק בזה .וא"ש דשייך שיהי' ברוך גם בהיותו ע"י אברהם כיון דעיקר כוחו היה זה שביטל עצמו
עבד ,כיון דהתבטל לגמרי לאברהם ועלה בדרגת עבד, לגמרי לאברהם ,והתגבר על נגיעתו וזה לא היה שייך
כלל ע"י יצחק 49 .
עד כדי להתבטל לאברהם וא"כ זה גופא סבה שיהי'
בכלל ברוך. יד עבד כיד רבו לענין אליעזר
והג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל הי' אומר דוודאי אם הי' ולפ"ז יתכן לומר ,דגם למלבי"ם וספורנו שלא שחררו
לוקח אליעזר את יצחק לבתו לא הי' עושה מבחן כזה אברהם לאליעזר ,מ"מ הי' יכול להיות שליח לקידושין,
לבתו ,ורק כיון שהוא ידא אריכתא של אברהם ממילא וגם לא הי' חסרון דאין שלי ח עושה שליח .בהקדם
המבחן הוא בנוסח של א"א ,וכן אף שבעלמא בוודאי חידושו של ההפלאה [בספרו המקנה בקו"א אה"ע סי' ל"ה ס"ו
כבר שירת את אברהם באמונה ,לא הי' זה סבה לצאת ובספרו פנים יפות כאן בקיצור] דס"ל להלכה חידוש גדול,
מכלל ארור ,דארור היא מציאות בעצם האדם ולא ניתן דכל עיקר פסול דעבד הוא רק בעבד של אחר ,אבל
לשנותו כלל ,רק עד כמה שנעשה שטיק אברהם אבינו
ממילא מציאותו כאברהם ,ובזה מיושב דלכ' קשה דהרי
49שו"ר בליקוטי יהודה בשם הבית ישראל דמה שהשביע לאליעזר
מעתה יוכל להיות המחותן של אברהם נמצא שהפסיד, והתפלל עליו ,כיון דאחרי העקידה שנתחדש זיווגו של יצחק התאמץ
אבל התשובה הוא דעיקר התהפכותו היה רק כשהיה השטן מאד לקלקל ,ולכן הי' צריך התאמצות יתירה להלחם אתו ,ואולי
נשלח אליעזר דוקא שהי' כנעני ,להסתיר ענינו מהסט"א ,וכדאיתא
בגדר ביטול לאברהם ולא דנים אותו בפנ"ע כלל ,וזה בשער הגילגולים הקדמה ל"ח דלפעמים נצרך להסתיר מהסט"א.
כח
התורה פרשת חיי שרה שירת
מפורש בגמ' ב"ב נ"ח .דאליעזר עבד אברהם מסתובב ביטול תמידי ,ולא בגדר מחותן דאז הוא עומד בפני
אצל מערת המכפילה וגם אחז"ל שנכנס חי לגן עדן, עצמו ,ומעתה הרויח באמת יותר שנעשה כחלק
ולענין מה דמבואר בפרקי דר"א דקיבל שכרו להיות עוג מאברהם בעצמו ולא רק בגדר מחותן.
מלך הבשן ,רגיל מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א להביא
הקדמה אחת מתורת האריז"ל [עץ חיים מ"ט פ"ט ע"פ
והנה כיון שעיקר שליחותו של אברהם הי' "ולקחת אשה
הזוה"ק ח"ג רעו ,הביאה בעל עמודיה שבעה והרקאנטי פ' יתרו] לבני ליצחק" ,היינו שלא יוגמר השליחות עד שלא
דהאדם מורכב מצד טוב ורע ,ושניהם מתלבשים זה יביאנה ליצחק ,ויצחק יסכים לקבלה וישאנה .וכפי
בזה ,והם ממש כשתי צורות של בני אדם ,ודומין זה לזה שכבר כתבנו לעיל ,בביאור סמיכות הפרשיות קבורת
ונכללים יחד ,וחלק הטוב נקרא לבוש וחלק הרע נקרא שרה וזיווגו של יצחק ,דכמו שהתעסק אברהם בקבורת
בגד ,וכו' ובזה ביאר האריז"ל שמרדכי ואסתר ידעו שרה הי' צריך לדאוג שיהי' כאן מישהו שתמלא מקומה
להשתמש בשם המפורש להפריד חלק הרע מן הטוב, של שרה ,וזה הי' עיקר השליחות ,לכן לא נגמר
וכן עשו והפרידו חלק הרע מאסתר הנקרא בגד ושד, השליחות עד שהביאה ליצחק ,והי' מספר הכל ליצחק
והיתה נראה ממש כצורת אסתר ,ועם אותו חלק הרע כדי שיצחק יראה בחוש שזה זיווגו ,ואז יקח אותה
התייחד אחשורש ,וכן יוסף כאשר ראה אשת אדוניו ויביאנה לאהל שרה ,ויראה דהנה שרה אמו והכל
תפשתו בבגדו דהיינו חלק הרע .ובזה יישב הסתירות ממשיך כמו אמו ,ובזה סיים אליעזר תפקידו כשליח.
בענין אליעזר ,וז"ל "עוג נקרא עבד ברוך שהוא אליעזר וממילא א"ש דלא כתוב שחזר למשלחו ,שעיקר הסיפור
עבד אברהם שנכנס חי לג"ע שנעשה מהטוב ,אך עוג זה הוא איך ששירת אותו צדיק באמונה והצליח בשליחותו
הי' מהרע שבו והרגו משה וזה סוד ארז"ל עוג הוא עד הסוף.
אליעזר" עכ"ל.
שכרו של אליעזר
ויתכן לומר דזמן הפירוד הי' כשנתהפך לברוך ,וכלשון סיפר דו"ז הגאון רבי בצלאל זצ"ל 50,שפעם אחת דרש
אריז"ל דנקרא עבד ברוך וזה כשנסתלק ממנו חלק הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל לבני כולל הרבנים
הארור ,וכיון שחלק הארור גם נטל חלק בשליחות בגייטסהעד ,ושאל אז דמה הי' השכר של אליעזר
אברהם הי' ג"כ צריך לקבל שכר בעוה"ז ,ולכן נעשה שקיבל עבור שהי' שדכן? ובאותה דרשה הי' נוכח גם
עוג מלך הבשן ,וחלק הטוב קיבל שכרו בזה גופא הג"ר בנימין זאב ווייס זצ"ל רב ואב"ד דק"ק עדת ישראל
שנעשה ונתברר לטוב ,ונתהפך עי"ז לברוך ולחלק ציריך שווייץ 51והגביה קולו ואמר "וואס הייסט ,ער איז
מאברהם אבינו ואין לך שכר גדול מזה ,ונמצא דלענין דאך געווארען עוג מלך הבשן" [-הלא נעשה עוג מלך
שאלת הרב דסלר איזה שכר קיבל אליעזר ,צודק תירוצו הבשן ]-אבל לא הי' ניחא הדבר בעיני רב דסלר זצ"ל
של הגרב"ז ווייס זצ"ל וגם צודק מה שלא ניח"ל לרב לקרוא זאת שכר ,שהרי עוג רשע הוא.
דסלר ,דפשיט"ל כל העבודות העצומות של אליעזר
שהביאו לדרגות עצומות ,ובהכרח דשכרו הוא דרגות ואמר דו"ז שראה בפי' דעת זקנים מבעלי התוס' עה"פ
ברוחניות. "אלי לא תלך האשה אחרי" [כ"ד ל"ט] שמביא מפרקי
דרבי אליעזר פט"ו דאליעזר עבד אברהם הוא עוג מלך
שו"ר בליקוטי יהודה בשם שפ"א דמה שלא הלך אברהם הבשן ,דכשגמל חסד עם יצחק הוציאו לחירות עולם,
בעצמו לפי שלשידוך צריך שדכן דוקא ,ושכרו בתור ונתן לו הקב"ה שכרו בעוה"ז והעמידו מלך והוא עוג
שדכן הי' שיצא מכלל ארור. מלך הבשן .והקשה בדעת זקנים ,הרי הי' רשע ומשה
פרשת חיי שרה היא פרשת הגמלים הרגו ואליעזר הי' צדיק ועוד דחשיב לי' מתשעה שנכנסו
לגן עדן בחיים ע"י ברכת יצחק ,ותי' ד צ"ל דשני עוג
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וגו' ויברך מלך הבשן הי' .ע"כ .והעיר אחי הג"ר יעקב שליט"א
הגמלים וגו' וגם גמליך אשקה וגו' גם לגמליך דבפרקי דר"א בפנים כתוב להדיא שרשע הי' וכתב לו
אשאב וגו' ותשאב לכל גמליו וגו' כאשר כלו מרן הגרח"ק זצ"ל דכנראה הי' לו גירסא אחרת.
הגמלים לשתות וגו' והנה עומד על הגמלים וגו'
ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים וגו' ויפתח והנה לפי משנ"ת לעיל בגודל עבודתו של אליעזר,
הגמלים וגו' ומספוא לגמלים וגו' וגמלים בוודאי לא ניתן לומר שנעשה עוג מלך הבשן ,ומה גם
וחמורים וגו' וגם לגמליך אשאב וגו' וגם גמליך
אשקה וגו' וגם הגמלים השקתה וגו' ותקם רבקה
50בצל הקודש ע' קנ"ו.
ונערותי' ותרכבנה על הגמלים וגו' וישא עיניו 51למד אז בכולל הרבנים.
כט
התורה פרשת חיי שרה שירת
מהותו של גמל תערובות טוב ברע וירא והנה גמלים באים וגו' ותרא את יצחק ותפל
מעל הגמל וגו' [כ"ד י'-ס"ד]
ומקודם יש להגדיר המהות של גמל ,דענינו הוא
תערובות בין טוב לרע ,דהנה היא מעלה גרה אף דאיננה י"ז פעמים בפרשה מוזכר הגמלים של אליעזר [ועוד פעם
מפריס פרסה ,והגם דגם שפן וארנבת מעלה גרה הן מ"מ אחד כשמדבר על גמלי אברהם בביתו] כמנין "טוב"
מבואר בחולין נט .דיש להם שיניים וא"כ בקל אפשר וסימ' וכל טוב אדוניו בידו" ,ובוודאי אי"ז במקרה ח"ו,
להכיר שהיא טמאה גם כשהולך במדבר ומוצא בהמה כי אילו הי' במקרה לא הוזכר זה בתורה ,כי מה נפק"מ
שפרסותי' חתוכות ,אבל גמל יש לה רק ניבי ובן גמל אם היו גמלים או סוסים או חמורים" -לשון השם
עדיין אין לה ניבי ,ולכן ל"ש להכירו ע"פ סימנים משמואל תרע"א -וכן עמד בזה בשנת תרע"ה ,ובוודאי
כשרגלי' חתוכות וצריך שיכיר עצם מהות גמל ,ופריך הדבר צ"ב טובא .בפרט מש"כ בסוף הפרשה דיצחק
שם דאולי יש עוד מין שדומה לה ,ומשני שליט בעולמו הרים את עיניו וירא והנה גמלים באים נר' דהי' בזה
יודע שאין לך ברי' טמאה שמעלה גרה רק גמל ,וברש"י משמעות עמוקה.
ותוס' שם כ' דה"ה שפן וארנבת אולם ברמב"ם פ"א
מאכ"א ה"ב העתיק הגמ' כפשוטו ,כאילו רק הגמל הוא והנה בכלי יקר פי' ע"ד הפשט במה שבחן את רבקה
כן והשיג עליו הראב"ד דזה שקר מפורסם ,וביאר המ"מ בגמלים דוקא ,דגמל כמו תיבת גמילות חסד וכמו
דכוונתו למעלה גרה שלם היינו בלי שיניים .עכ"פ שדרשו חז"ל גמל זה בבל שנא' את גמולך שגמלת לנו,
מבואר דגמל מסמל תערובות רע בטוב. ואם תוסיף לומר גם גמליך אשקה זה סימן שהיא אוהבת
גמ"ח כ"כ עד אשר היא אהבת גם מי שנקרא בשם מדה
והנה בגמל גופא יש ב' ענינים: זו כי זה דבר טבעי וי"ל דכמו שדרשו חז"ל על החסידה
שעושה חסידות עם חברותי' ה"נ גמלים טבעם לגמול
א :גמל דמרכבה דסט"א כמ"ש בזוהר תוספתא פקודי
חסד זה בזה ע"כ תוסיף בהם אהבה .אבל בוודאי עדיין
רל"ו ,ומבואר בפרקי דר"א פי"ג דכל חטא אדם הראשון
צ"ב טובא עסק הגמלים בכל הפרשה גם בסוף.
הי' ע"י שהס"מ רכב על גמל ,עי' בסוף דברינו בשם
ש"ך עה"ת כאן ,וברעיא מהימנא פ' אמור ק .דגמלים והנה יסוד הדברים כ' בשם משמואל שם ,ועוד ספה"ק
הוא סטרא דעשיו וגמלים הוא נחש כמין גמל ובקהלת בפ' השבוע וכפי שנביא לקמן ,והרחיב בזה טובא הג"ר
יעקב אות גמל דגמל היא נקבה דסט"א וזה"פ דסט"א ישראל דוד שלזינגר שליט"א ונביא חלק מדבריו עם
רכב על הגמל[ ,והמתבונן בצורת גרונו של הגמל הינו כנחש הוספות.
דק וארוך וראשו כדמות נחש ]52וכ' בשלה"ק [בפ' תולדות
בהג"ה] דגמל הוא עשיו שאמר הלעיטני נא כמה דתנן מהותו של גמל
[בסו"מ שבת] אין מלעיטין את הגמל [ב"ר ס"ג י"ב והובא ומקודם יש להגדיר המהות של גמל ,דענינו הוא
ברש"י שם]. תערובות בין טוב לרע ,דהנה היא מעלה גרה אף דאיננה
ב :גמל משמעותו גומל כענין גמילות חסדים ,ושם גמל מפריס פרסה ,והגם דגם שפן וארנבת מעלה גרה הן מ"מ
שורשו מאות גימל [ואות גימל יש לכתוב גמל ולא גימל מבואר בחולין נט .דיש להם שיניים וא"כ בקל אפשר
כן מבואר בגר"א פ' ויקרא -לע"ע ל"מ] ואות גימל להכיר שהיא טמאה גם כשהולך במדבר ומוצא בהמה
מרמז על גמ"ח כמבואר בשבת קי"ד .גימ"ל דל"ת גמול שפרסותי' חתוכות ,אבל גמל יש לה רק ניבי ובן גמל
דלים ,גם צורתו של האות מבואר שם דפשוטה כרעי' עדיין אין לה ניבי ,ולכן ל"ש להכירו ע"פ סימנים
דגימל לגבי דלת שכן דרכן של גומלי חסדים לרוץ אחר כשרגלי' חתוכות וצריך שיכיר עצם מהות גמל .ופריך
דלים ,וכן הגמל הוא גומל טוב כמ"ש לעיל בשם כלי שם דאולי יש עוד מין שדומה לה ,ומשני שליט בעולמו
יקר ,ועוד תכונה טובה יש לו דגם אם רוצה להכות יודע שאין לך ברי' טמאה שמעלה גרה רק גמל ,וברש"י
בחבירו אינו כשאר בע"ח שבא עליו פתאום כמו יארוב [ד"ה שאין] ותוס' [ד"ה אין] כ' דה"ה שפן וארנבת אולם
במסתר ארי' בסוכו ודוב אורב ,אלא צועק תחלה ונותן ברמב"ם [פ"א ממאכלות אסורות ה"ב] העתיק הגמ' כפשוטו,
אפשרות לברוח ,וכמ"ש ר"י מיגש ב"ב צג .ולפ"ז ביאר כאילו רק הגמל הוא כן ,והשיג עליו הראב"ד דזה שקר
הגר"ח קנייבסקי זצ"ל מה דשירת הגמל הוא הפסוק "ה' מפורסם ,וביאר המגיד משנה דכוונתו למעלה גרה שלם
היינו בלי שיניים .עכ" פ מבואר דגמל מסמל תערובות
רע בטוב.
52גם צורת הגמל דומה קצת לצורת תיבת "גמל" וידוע דמציאות כל דבר
שורשו משמו בלשון הקודש.
ל
התורה פרשת חיי שרה שירת
ובזה יובן למה כ' ותרכבנה על הגמלים דאיתא במדרש ממרום ישאג שאוג ישאג על נוהו" דגם הקב"ה הזהיר
[ס' י"ד] דמה גמל זה יש בו סי' טומאה וסי' טהור כך את ישראל שיחריב ביהמ"ק.
העמידה רבקה צדיק ורשע ,ולר' לוי שכן דרך גמלים
גדלים במזרח והינו בבל שמסמל התערובות וכנ"ל. עוד תכונה טובה אמרו חז"ל בב"ר פע"ו דהיא צנוע
מתשמיש וכמ"ש רש"י פ' וישלח [ל"ב ט"ז] דלכ"כ גמלים
וכ' בטיול בפרדס [בהגהותיו על אגרת בטיול שם] לבאר מניקות ובניהם היינו בנאיהם זכר נגד נקיבה ,ולפי
מש"כ וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ,דיצחק ראה שצנוע היא לא פרסמה הכתוב ,ולכן משמש אחור נגד
שהסט"א והס"מ ואשתו עושים כל מאמץ לבטל השידוך אחור [ב"ב צ"ג ].כיון שבוש להביט גם בפני נקיבתו [עץ
עם רבקה שהוא מקור הקדושה הישראלית ע"כ התפלל יוסף ב"ר כ' ה'] ואין נזקקין לפני בני אדם [כמובא בס'
יצחק שלא יוכלו להזיק ,ולזה נשא עיניו וירא והנה הפרחון לר"ש בן אברהם ערך גמל] ואם אדם רואה אותו בעת
גמלים באים מסט"א וגירש אותם בתפלתו ,או שראה זיווגו רודף אחריו להורגו[ .דרשות אבן שועיב שופטים דף
שהנה גמלים באים ונשקעים ומתבטלים כלשון "בא" פ"ג] ולכ"כ השלה"ק [שם פ' תולדות] בשם המקובלים
השמש. דהבא על אשת איש מתגלגל בגמל ,כדי שידע שהגמל
טוב ממנו שצנוע בתשמיש ,ולהכי אמר דוד אשירה לה'
ובנועם אלימלך פ' וישב פי' הא דאמרי' בברכות נ"ו: כי גמל עלי דהי' משורר שנמחל לו אותו העון שהי' ח"ו
הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצל ממנה ,שנא' להיות מגולגל בגמל[ ,הובא זה גם באגרת הטיול לר"א אחי
גם ה' העביר חטאתך לא תמות 53או שנא' ואנכי אעלך מהר"ל ערך גמל] וע"ז רמז עשיו הנה אנכי הולך למות
גם עלה 54דגמילת חסד מלשון גמל משבר כח הגמל של ואהי' גמל ולכן הלעיטני נא כגמל.
הסט"א ,וזה מרמזין לו משמים שע"י גמ"ח שעשה ניצל
ממיתה ע"י הסט"א ,ולכן לקח אליעזר י' גמלים דכל עכ" פ מבואר דגמל מסמל תערובות טוב ברע .וכ' בשם
דבר מצוה נכלל בעשר ולקח כח גמ"ח של אדוניו והיינו משמואל דהנה איתא במדרש [ויקרא י"ג] דאת הגמל זו
כל טוב אדוניו בידו ,היינו כל המעשים טובים לשבר כח בבל ,ופי' אביו האבני נזר שהיא קליפה מעורבת טוב
55
הקליפות ועד"ז פי' בתולדות יעקב יוסף [פרשת נח אות ברע ושורש שם בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ,ויש
ג'] ,ובאוהב ישראל כאן הוסיף דגמל בגי' חכמה לה כח העירוב ,ולכן מאכל נבוכדנצר הי' בשר בחלב.
וכשהחכמה מצטרף לגמל נעשה מזה מיתה ,וכשיצחק [זוה"ק ח"ב קכ"ה] והנה נשמה המשוקעת בידי החיצונים
יצא לשדה חקל תפוחין לפנות ולבער את הרע ראה ל"ש שיהי' לחיצונים חיבור רק אם הם קליפת נוגה
צירוף ג מל עם שכינה ,ויצא לפנות הקליפות והדינים המעורב טוב ברע ,וכן ארם נהרים שלשונם ארמי הוא
שמזה בא מיתה וזה ראתה רבקה שיצחק מבער הדינים, קליפת נוגה תערובות טוב ברע ,וע"כ הי' ק' מאד
ולכן נפלה מן הגמל היינו מן צירוף גמל ונעשה חכמה. להוציא נשמות האמהות שהיו משוקעות שם ,והי' צריך
וע"ע זרע קודש ואמרי נעם שם. להרבה תחינות ובקשות.
ולפ"ז א"ש הכל ,דאליעזר הביא דוקא הגמלים ובזה א" ש שלקח דוקא גמלים ששרשם עירוב טוב ברע,
המבוררים לקדושה מאברהם ,ובאלו בחן את רבקה דזה אבל דוקא גמלי אדוניו היינו שנתהפך לקדושה וזה
היתה תפקידה בחיים לברר הטוב מן הרע - [ ,והמקום עשרה גמלים דקדושה נגד עשרה גמלים דסטרא אחרא,
היחיד בתורה דיש ג' תיבות בר"ת גמל הוא בדיבורה של רבקה גם ולכן יצאו זמומין מפני הגזל שהוא ענין בירור שלא יכנס
מקום ללון ]-וזה אמר לבן שפינה הבית ומקום לגמלים א' בגבול חבירו ,וזה שסייעו להוציא נשמת רבקה
וכ' באדר"נ פ"ח דרואים מזה צדקותן של גמלי אברהם המעורבת ברע ליצחק שהי' עולה תמימה בלי תערובות
שלא נכנסו בבית ע"ז 56 ,ולכן רכבה על הגמלים ,ויצחק רע כלל .עכ"ד השם משמואל.
ראה הגמלים ועשה בזה בירור ,וכשראתה את יצחק
נפלה מעל הגמל לרמז על הבירור שתעשה בגמלים ובזה יובן מש"כ במשך חכמה ר"פ וישלח מה שאמר
ושתסלק חלק הרע של הגמל. יעקב לעשיו ויהי לי שור וחמור ולא הזכיר גמל ,דתחלת
הבריאה הי' הטוב וברע בנפרד וע"י הנחש שהטיל
זוהמא בחוה ,נתערבב הטוב ברע ,ועבודת האבות הי'
53זה נאמר בדוד בחטא בת שבע וא"ש להנ"ל דניצל מגילגול גמל. הבירור ,ישמעאל מאברהם עשיו מיצק ולזה אמר יעקב
54כל הגלות דמצרים התחיל בגמלים שנא' וגמליהם נושאים נכאת וגו'.
55וברבינו אפרים עה"ת פי' כל טוב אדוניו בידו הוא י' נסיונות והוסיף ויהי לי שור וחמור הטוב והרע הם נפרדים וגמל שמסמל
חיד"א דבידו רומז ליו"ד. התערובות אין לי כלל.
56ולכן החביא רחל את התרפים של לבן דוקא בכר הגמל דגמלי יעקב
הם מבוררים מע"ז ,ולכן הי' יעקב נושא את שניו וילדיו על גמלים
דוקא[ .לקמן ל"א י"ז]
לא
התורה פרשת חיי שרה שירת
א :מה שלא הציעה לשאוב לגמליו רק אחרי שכילה גם תחלת וסוף הפרשה שייכים לגמלים ,דראה לעיל בע'
לשתות ,פי' אור החיים הק' דחששה שאם תאמר מיד גם ד' שהבאנו ד' מגלה עמוקות פרשת לך לך ובש"ך עה"ת
לגמליך אשאב ,יצמצם העבד את שתייתו כדי למהר כאן בביאור ענין הגמלים ,דלכן לא כתוב לאהל שרה
בשביל גמלים ,או להקל טירחתה כיון שיש לפני' עוד אמו רק האהלה ותיכף שרה אמו ,כי רבקה נשמתה של
טירחה. שרה [שהיתה גילגול חוה] ולכן כשמתה שרה נתבשר
אברהם הנה ילדה מילכה גם היא כמ"ש וזרח השמש
ב :הא דאמרה לשון אשאב בגמלים ולא לשון אשקה ,כ' ובא השמש עד שלא שקעה וכו' וכשהנחש פתה חוה,
בית הלוי דחסה על כבודו של העבד שלא יחשוב רכב על גמל ,וכשבא השטן לבשר לשרה על ענין עקידה
ששופכת המים אל השוקת כיון שהוא שתה מהם ואינה רכב על גמל ומרוב פחד שבא לפתותה עוה"פ מתה,
רוצה לשאת המים הזה לביתה ,לזה אמרה שתשאב מים וכשנתבשר ברבקה שנולדה ובא וראה שמתה שרה ידע
אחרים בשביל הגמלים. שנכנסה לרבקה וכמו שיצאה ע"י עבד רוכב על גמל כך
ג :מש"כ ותרץ עוד אל הבאר לשאוב כ' השל"ה והחת"ס צריך להחזירה ע"י עבד רוכב על גמל וכו' ע"כ.
כי אחר שהשקתה העבד לא ידעה מה לעשות ,שאם תתן ולהנ"ל א"ש דכל ענין גמל מרמז על חטא עץ הדעת
המים הנשארים מיד לגמלים הרי היא משווה כבוד שנתערב טוב ברע ,ושרה תיקנה ענין זה ולכן בההספד
אליעזר לגמלים ,ואם תשפוך השאר לארץ יהי' זה העדר על שרה אמר אברהם גמלתהו טוב ולא רע היינו שלא
כבוד דמראה דהמים שלו הוי כשופכין ,לכן התחכמה נשאר חלק רע והי' רק טוב כמו וכל טוב אדוניו בידו,
ורצה מהר ומכח הריצה עשתה כאילו נפל הכד מאליו וכן גמילה מרמז על שלימות החסד בזה שגומל עצמו
ונשפכו המים 58ויכלה למלאותו מן הבאר מחדש[ .ועד"ז
מכל פניי' מל' ויגדל הילד ויגמל ,היינו שמפנה את עצמו
ידוע על רעק" א ועוד שנשפך כוס האורח על השלחן והזיזו את
השלחן קצת שגם כוס ישפך להראות כאילו השלחן רעוע]
מן החסד לגמרי שאין לו שום תערובות רע ולא מחפש
לשבחים וכמ"ש הספורנו במעלת רבקה וכדכ' לעיל.
ובבית הלוי מבואר שרצה לבדוק אותה במדות וגם
[שו"ר בס' מכון שבתך להגה"צ ר' אברהם צבי קלוגר שליט"א
בשכל ,ולכן ביקש מים לשתות ,וכיון שאין שם צלוחית פרק שירה פ" ה דברים עמוקים ונפלאים בגדר הזיווג בין יצחק
תצטרך לתת לו מן הכד עצמו ,ובזה העמיד אותה לפני לרבקה בדמיון לגמלים .שהי' מרחק מסוים ביניהם בין מצד הגיל
שתי בחינות א :שאם תסכים שישתה ישר מן הכד זה בין מצד הפחד שהי' לה מיצחק וכמ"ש גם בהעמק דבר [כ"ד
יורה על טוב לבה ,דלולא טוב לבה לא תסכים דאז לא ס"ב] בהא דסיבב הקב"ה הפגישה עם יצחק שלא ע"י אברהם
תוכל להשתמש בשיירי המים לצורך ביתה שאדם זר אלא ע"י פחד גדול דנפלה מעל הגמל כדי שמאז כבר לא תדבר
שתה מהם שאולי אדם חולני הוא .ב :רצה לראות מה כ"כ ליצחק כמו שאר האבות ולכן הי' שייך שלא תגיד ליצחק מה
שיודעת על עשיו עי"ש ,גם הסביר שם מה שדוקא בגמלים מצינו
תעשה עם המים הנותרים ,שאם תקח אותם לביתה מ' הדגשה על ההולדה כמ"ש גמלים מינקות "ובניהם" ובטעם
שאין לה שכל ישר שהרי משתמשת במים ששתה מהם שתינוק נקרא גמול עלי אמו ולמה כשנגמר מלינוק נקרא שנגמל,
זר ואם תשפוך המים תבייש אותו ,ואכן מצאה פתרון וכמ"ש ביצחק ויגדל הילד ויגמל ,ולמה דוקא ברבקה מצינו ענין
נפלא וכדברינו לעיל. היניקה והמינקת ,וכן מה שבל' ארמי נקרא גשר גמלא עי' מו"ק ו:
ב" ב כא .כיון דגמל מציאותו לגשר בין הקצוות בין יישוב ליישוב
עוד י"ל במה שהשרישה רבקה כח לדורות דבחו"ל יקבלו ומדבר באמצע להגיע מזה לזה ,וכן לגשר בין מציאותו של
בסבר פנים יפות יהודי משולח שבא מא"י ,וכן הוא אכן אברהם ומציאות לבן ומשפחתו שהם אנשי רשע כדי להביא את
בהרבה בקומות בחו"ל שמופלגים מאד בחסד ובהכנסת רבקה משם הי' צריך דוגמת גשר].
אורחים ,בפרט ליהודי מא"י וזה יתכן מכח אמנו רבקה.
החשבונות הנפלאות של רבקה
ותאמר שתה אדני וגו' ותכל להשקותו וגו'
מי שהוא מקולקל במדות ק' לו להשתנות וכעין דאמר הגרי"ס דיותר קל ותמהר ותער כדה אל השוקת וגו' [שם י"ח -כ]
לסיים ש"ס מלשבור מדה אחת .וממה שהוצרך אליעזר להתפלל ולא
סמך על ברכת אברהם הוכיח הגרא"ב פינקל בקונ' השידוכים דאין
לסמוך רק על ברכות הצדיקים רק שיש לו להתפלל בעצמו לסייעתא הנה המתבונן בדברי המפרשים בעומק כונותיה
דשמיא ,וממה שבדק רק מדת החסד ולא שאר מדות תי' הגר"י וחשבונותי' של רבקה ,בוודאי יצטרף להתפעלותו של
לעוונשטיין זצ"ל דכיון דיש לה מדת החסד בשלימות בלי נגיעות היינו אליעזר ,ונביא כמה דוגמאות57 :
שאינה חושבת על עצמה כלל ממילא יש לה שאר המדות דיסוד מדות
רעות הוא אהבת עצמו ,וממה שלא סמך על מה שהמים עלו לקראתה
מבואר דאף צדקת גדולה ובעלת מופת אי"ר להשתדך עמה כ"ז שאין
לה מדות טובות כך שמע מהגרא"ם שך והגר"ח שמואלביץ זצ"ל.
58צ"ע דבקרא כ' ותער כדה אל השוקת הרי מפורש שהשיריים הוריקה 57כ' בס' לב אליהו דממה שבדק את רבקה רק במדת החסד ולא ביראת
לשוקת וכ' בחזקוני דזה הי' ד"א שלא להוריק למעיין רק לשוקת. שמים היינו דכיון דיש לאדם מדות טובות יוכל לרכוש יר"ש בנקל ,אבל
לב
התורה פרשת חיי שרה שירת
בלא"ה ולא משתמשים בה ,וממילא אין אתה מכביד עכ"פ כל החשבונות האלו ,יכול לעשות רק מי שכל כולו
עלינו כלל. שקוע תמיד במחשבות להטיב לזולת ולכן גם במצב של
בהלה יכול לחשב כל החשבונות מיד.
וכך דרכם של בעלי חסדים אמתיים ,שמשתדלים ליתן
הרגשה טובה למקבל .עד"ז מצינו בהא דקידושין לא: האם ניצלו את רבקה סתם
לענין כיבוד אב ,דיש מטחינו בריחיים ומביאו לעוה"ב
שמסופר באדם א' נקרא לעבודת המלך ,והציע לו בנו ובאמת כל הרואה ישתומם ממדת החסד של רבקה דהרי
"אני אלך במקומך ואתה עבוד במקומי בריחיים" וצ"ע היתה אז בת שלש והיתה צריכה לשוב לביתה לפני
הרי השכר לא קיבל עבור שהטחין אביו בריחיים רק ע"ז חשיכה ,ומצד שני עומד העבד הגדול אליעזר ומצפה
שהלך לעבוד בצבא במקומו ,ואדרבה הי' לו להשאיר שתשקה אותו מכדה ,שהיא כשלעצמה בקשה שיש בה
את אביו בלי עבודה כלל. חוצפה ,שהרי בכדי להשקותו צריכה לעמוד על קצות
אצבעותי' ולטרוח טירחה רבה ,בעוד שהוא יכול לעשות
אלא אמר המשגיח הגה"צ ר' מאיר חדש זצ"ל דהבן כן בקלות ,ובפרט שהוסיפה השקיית הגמלים ששיעור
חשב אם אלך לצבא במקום אבא הרי לא ירגיש טוב שתייתם עצומה ,ולא עוד אלא שעם אליעזר הי' עשרה
בזה ,אולי אפי' לא יצליח לישון בלילה ,שהרי יחשוב כל עבדים דעל כל גמל רכב עבד וכמ"ש בחזקוני לעיל
עת כי כל העבודה הקשה של הבן בצבא הוא בגללו ,איך פסוק י' וא"כ הי' שם עוד עשרה עבדים גדולים ,ולמה
אצליח להרגיעו ,איך איטיב עם אבא בצורה מושלמת, היתה צריכה רבקה שהיא ילדה בת שלש לטרוח כל
כדאי שאתן לאבא תפקיד לעבוד בריחיים ,אז לא ירגיש הטירחא הזאת ,וכי יש מצות חסד בזה ,והרי נראה
רגשות אשמה ,דבס"ה רק התחלפנו בתפקיד ,וגם לו יש כאכזריות ושגעון ,והיום מי שמסכים לזה היו קוראין
עבודה .נמצא שהבן נתן לאב לעבוד בריחיים רק בשביל "פרייאר" היינו שמנצלים אותו סתם.
שרצה לתת לו הרגשה טובה ,המצב הטבעי הי' מסביר
המשגיח ,שטבע ההורים להעניק לילדים שפע ,אך והג"ר אייזיק שר זצ"ל [בספרו לקט שיחות מוסר] הוכיח
כשהמצב הפוך כשהילדים נותנים להורים ,קשה להם מזה מה שרבקה היתה כ"כ להוטה בחסד שלא הי'
מאד לקבל ,ולכן צריכים הילדים לתת באופן שההורים איכפ"ל כ"ז ,וכבר אמר הגר"ש פינקוס זצ"ל דבאמת אין
לא ירגישו שמקבלים. אנו לומדים מרבקה דברים כאלה ,דרק רבקה שהצטרפה
למדת החסד בעצם שזה מרכבה למדת החסד ,ממילא
והוכיח כן גם מפ' תולדות כשיעקב הביא הציד לאביו הי' בלי גבול ,אבל אצלינו יש לנו תורה משה רבינו
שאל לו "מה זה מהרת למצוא בני" [כ"ז כ'] ותשובתו ע"פ מלמד אותנו מתי לעשות חסד ומתי לא ,ובאמת במצב
המדרש [ס"ה י"ט] הי' אם הקב"ה עזר לך בשידוך שלך כזה לא היינו חייבים לעשותו.
על הבאר כשמצא אליעזר את רבקה ,למאכלך עאכו"כ,
או אם המציא לך ה' איל כשהיית על המזבח כש"כ ובאמת צריך מאד להגדיר מתי נקרא חסד ומתי נקרא
למאכלך ,ולכ' למה הי' צריך לשכנע את יצחק ,אלא ש"מנוצל" ,דוודאי יש דברים שא"צ להסכים לזה ,ולזה
שיצחק לא הרגיש טוב בזה שמטריח את בנו ,דלהורים צריך שיקול דעת של תורה ,גם יש לדעת שאם האדם
קשה לסבול שבנם טורח בשבילם כ"כ ,לכן אמר יעקב מרגיש בעומק לבו שאינו רוצה לעשותו ומרגיש כפוי
"אבא הסייעתא דשמיא שהי' לי בציד הי' בזכותך ה' שאינו יכול לסרב א"כ אי"ז חסד ,וחסד הוא רק כשמטוב
המציא לך מהר כ"מ שאתה זקוק" .וזה גם ענין נושא לבו רוצה ואוהב לעשותו וכמו שנא' "אהבת חסד" .אלא
בעול לרדת להרגשת הזולת ולהבין מה בדיוק הם שי ש ליזהר שפעמים מסרב לעשות חסד בטענה שאינו
צריכים ולספק להם. "פרייאר" בשעה שמצד זרעו של אברהם אבינו באמת
מוטל עליו לעשות החסד.
חסד לבן לעומת רבקה
לתת הרגשה טובה למקבל החסד
הנה הקדמנו בריש הפרשה דבפרשיות אלו אנו מוצאים
ויאמר בת מי את וגו' מקום לנו ללין וגו' גם
דנגד דמותה של צדיק יש תמיד דמות של רשע כדי
מקום ללון שם [שם כ"ה]
להבחין בין טוב לרע .וכן כאן הרי נתבאר לעיל ,מעשה
החסד המופלא של רבקה אמינו ,ואחרי כמה פסוקים אנו וברש"י ללין לינה אחת לין שם דבר והיא אמרה כמה
פוגשים את לבן ,דגם הוא רץ לקבל פני אליעזר ,ואומר לינות .בזה רצתה לתת לו הרגשה טובה ,שלא ירגיש
שפינה כל הבית ויש מקום לגמלים .ומשטחיות הדברים כאילו שהוא מכביד עליהם ,לזה אמרה דיש מספיק
נראה שהם שווים במדת החסד ,ואולי לבן הוא גם יותר מקום גם לכמה לילות ,וכאילו אמרה דיש לנו חדר ריק
לג
התורה פרשת חיי שרה שירת
כסף לא איכפ"ל ,אבל אחרי שראה שכל מה שקיבל הוא בעל חסד ,דהרי רבקה רק ענתה דיש מקום ללון ורימזה
רק מגדנות ,נפל לו עצה איך בכל זאת יוכל להוציא רק לעוד כמה לילות ולא הזמינו הביתה ,אבל לבן גם
ממנו משהו ,ולכן נזכר בהלכה שצריך לשאול את בלי שאחד יבקש ממנו כבר הכין כל הבית והזמינו ,וגם
הנערה ,ומבואר היטב איך חז"ל למדו גם הלכות מכאן, הכין מקום לכל הגמלים ורבקה לא דיברה ולא הציעה
כיון דלבן נזכר גם בהלכות וטענות אמיתיות ,כדי לקבל מקום לגמלים רק רצה להגיד לאמה ,כן נראה באופן
59
טובת עצמו. שטחי.
האם נכון לרוץ אבל מעיון דברי חז"ל ומפרשי התורה נראה תמונה אחרת
לגמרי ,דכבר הרחבנו לעיל בכמה וכמה חשבונות
ולרבקה אח ושמו לבן וירץ וכו' [שם כ"ט]
נפלאים של חסד שעלתה במחשבתה של רבקה ,ורואים
וברש"י למה רץ ועל מה רץ והנה בשיעורי חומש להג"ר מזה גודל דאגתה עבור הזולת ,דלא שייך לחשוב כל
שלמה וולבה זצ"ל העיר ,דלמה על רבקה לא שואלים החשבונות האלו בשעת מעשה ,רק למי שהוא כולו
למה היא רצה ,אלא משום שזה לא פלא שרצה לדבר שקוע בחסד ובהתחשבות בזולת ,יוכל תיכף לחשב מה
מצוה לקיים מצות חסד ,אבל לא רצה סתם ,לכן שואל עדיף לעשות ,והעיקר מש"כ הספורנו עה"פ "והאיש
רש"י על מה הוא רץ ,והתשובה הוא ,רץ מפני שהוא משתאה לה" [פכ"א] דלכאורה קשה על מה המתין ,ולמה
בהול "שנתן עיניו בממון ".ואמר רבי שלמה ,שזה כתב רק "כאשר כילו הגמלים לשתות" וגו' ופי' ,דרצה
מפריע לו לראות בני תורה רצים .למה רצים? והרי לראות אם תבקש איזה פרס אחרי מה שעשתה ,ומונח
כשרצים ,הראש מפסיק לחשוב! ואפי' כשרצים בזה אם תמתין על "מחמאה" או "יישר כח" אבל כיון
להתפלל-שיצאו דקה לפני כן ,אבל לא לרוץ .הוא לא שפנתה ללכת מיד ,ראה בזה שזה חסד אמיתי בלי שום
משוה בין מי שרץ אחרי כסף למי שרץ למנחה ,אבל כוונה עצמית.
בהלה אסור שיהיה .וסיפר ,שכשהגיע למיר ,אמרו לו מאידך בלבן ,כבר שאלו חז"ל למה רץ ועל מה רץ ,דלא
הבחורים שיש כלל בישיבה ש"לא רצים"! פעם יתכן בשום פנים שירוץ לטובת הזולת ,הרי מוכח שיהי'
במוצ"ש ,רץ בחור אחד בתוך ביהמ"ד ,מיד הבחורים לו חשבון עצמי ,ולזה באה התשובה "ויהי כראות את
והחברותא שלו סגרו את הגמרא ,ויצאו לכבות את הנזם" וגו' שחשב על הכסף ,ולכן הזמינו בכזה מאור
השריפה עכ"ד ,וכן העיד אאמו"ר שליט"א על מרן הג"ר פנים ,ויש להוסיף ,דרבקה לא עשתה זאת רק שמיד רצה
דוד פוברסקי זצ"ל שהי' פוסע תמיד לאט ,והעידו שרק לבית אמה ,מכיון ש לא חיפשה טובת עצמה ,אז יכלה
פעם אחד ראו את רבי יחזקאל לעוונשטיין זצ"ל רץ לשקול היטב בשיקול הדעת ,דאה"נ הי' מאוד יפה
בביהמ" ד פונוביז ,כשסבר שנכנסו בנות לשם. להזמין אותו ,אבל סו"ס היא איננה הבעלת הבית ,והיא
הריצה הוא שגעון רק יכולה להגיד לאמה והיא תחליט אם להזמינו ,אבל
לבן ברגע שראה איזה טובה עצמית ,ביטל כל שאר
והנה ברמב"ם פ"ה מדעות ה"ח כתב על ת"ח "שלא ירוץ החשבונות וזרק הפסלים החוצה ,ולא ביקש רשות מאף
ברה"ר ויתנהג בשגעון" ,משמע שלא ירוץ כלל [אולם אחד ורץ מהר להזמינו הביתה ,והתרברב לאליעזר
לכמה גירסאות כתוב "כמנהג משוגעים" וא"כ י"ל דקאי דוקא על ו"אנכי" פניתי הבית ,גם אומר כאילו פינה כל הבית הגם
סוג ריצה כמשוגעים] ובלח"מ הראה מקורו מהא דברכות שהי' רק מע"ז ,ומעניין להדגיש שכל הזמן נמצא שם לבן
מ"ג :דת"ח לא יפסיע פסיעה גסה ,והקשה דהתם הטעם ובתואל ,רבקה לא נמצאת שם[ ,ובוודאי לא שיחקה בחוץ
שלא יאבד מאור עיניו ,ובארבעה טורי אבן ציין לב"ק כמבואר בחז"ל שזה הי' הפעם הראשון שיצתה] אלא שעיקר
לב .דריצה הוי דבר משונה ,ואף דא"כ לא קשור דוקא מחשבתו של לבן הי' טובת עצמו וחיכה כל הזמן איזה
לת"ח ,וצ"ל דת"ח יזהר בזה יותר וכמו כמה דינים בפרק טובת הנאה יוכל לקבל כאן עבור מה שעשה ,משא"כ
זה שנוהגים בעצם בכל אדם. אצל רבקה אין זה עסק שלה עכשיו ,דמישהו כבר דואג
עבורו ,והעיקר הוא טובת אליעזר.
גם מצינו שמתחילה הסכים לבן לשידוך מיד ,ורק אח"כ
אמר "נקרא לנערה" וגו' ולמה לא אמר לבן מיד שצריך
59במש"כ רש"י על ויען לבן ובתואל "רשע הי' וקפץ להשיב לפני אביו" לשאול אם הנערה מסכימה? אלא דכל זמן שעדיין
מסופר על א' הצדיקים ,שגער במלמד אחד שלא לימד רש"י זה כפי
שצריך ,שהי' מלמדו בקרירות ובקול רגיל וכמו רש"י אחר ,ואמר לו אפשר לקבל משהו מאליעזר ,לא איכפ"ל בטובת רבקה,
שצריך לצעוק בקול "רשע הי'" כדי להכניס עמוק בלב הילדים רשעותו ואם צריך להכריח אותה ללכת עם אליעזר כדי לקבל
של לבן.
לד
התורה פרשת חיי שרה שירת
ש"ב ס"א כתב דאסור לרוץ ,וברמ"א הוסיף דאסור ריצה הנאמר בתורה
לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת ,וכתב שם מחצה"ש
והשתא יל"ע במש"כ אצל אברהם בריש פרשת וירא,
בשם מהרש"א דהקשה דגם בחול אסור דמאבד מאור
"וירא וירץ לקראתם" "ואל הבקר רץ אברהם" ולענין
עיניו ,ותי' דבשבת יש עוד איסור ,הרי דגם בחול וגם
רבקה ואליעזר ,וירץ העבד לקראתה ,ותמהר וכו' ותמהר
בשבת אין ללכת מהר ולאו דוקא ריצה ,וא"כ שוב יל"ע
ותרץ עוד אל הבאר וכו' ותרץ הנערה וכו' וכן מש"כ
בכל ריצה בתורה אי הכוונה רק הליכה במהירות כיון
"וקוי ה' יחליפו כח וגו' ירוצו ולא ייגעו" [ישעי' מ' ל"א]
שבדרך כלל יש ללכת לאט .וצ"ע בכל זה.
שזה מעלה על קוי ה' 60,אי הכוונה לריצה ממש ,וכיון
כוונת השינויים בדברי אליעזר שזה לדבר מצוה הי' אפשר לרוץ ואינו סותר הנהגת
ת"ח ,או דנימא דגם לדבר מצוה אין לרוץ ממש רק
ויאמר עבד אברהם אנכי וה' ברך וגו' [כל הפרשה ללכת מהר ואין הכוונה ריצה ממש רק הליכה מהירה,
שם ל"ד-מ"ט]
והנה באילת השחר [ר"פ וירא] חידש באמת דאין הכוונה
הנה המתבונן היטב בדבריו של אליעזר ,יראה הרבה ריצה ממש כריצת הילדים ,אלא הכוונה הליכה במהירות
61
שינויים שלפו"ר לא נראה כ"כ נפק"מ ,אבל כיון שיפה ומסתמא הוא מטעם דברי הרמב"ם הנ"ל וזה חידוש.
שיחתן של עבדי אבות בוודאי יש לנו להעמיק בכוונת אולם י"ל בכ"ז ,דרמב"ם מודה דריצה לדבר מצוה
אליעזר בכל מילה שאמר ולמה שינה[ .וי"א ששדכן צריך
מותר ,וכדמשמע בגמרא ברכות דף ו :לעולם ירוץ אדם
קצת לשקר ולהגזים ,ואמרי אמת אמר בדרך צחות דלכן לא הלך
אברהם בעצמו כיון ששדכן צריך לשקר ולא רצה לשקר ,וי"א לדבר מצוה וכו' וכאן הי' לדבר מצוה אלא דסתימת
הטעם שכדי שלא יהי' קטרוגים רוצים לתת משהו לסט"א] דברי הרמב"ם לא משמע כן ,דהרי ת"ח הולך כמעט
תמיד לדבר מצוה או לדבר הלכה 62,ומו"ר הגרמ"י
ונבוא בעז"ה לעמוד על כמה מן השינויים שבדברי רייזמן שליט"א בשיעוריו על הרמב"ם ,ציין לספר ויאמר
אליעזר .ונלמד גם מזה עד כמה האחריות מוטל על שמואל דבסברא זה גופא תי' מה שקשה על הרמב"ם
השדכן לדעת בדיוק מה לומר ומה לא לומר ובאיזה ניגון דהרי נוגע לכל אדם ,ותירץ דכיון דת"ח הולך תמיד
לומר ,דגם באליעזר הגם שלוהו תפלותיו של אברהם לדבר מצוה ,דהוא מקיים בכל דרכיך דעהו ולכך ס"ד
אבינו ,וראה בחוש איך יש לו סייעתא דשמיא עצומה דאפשר לו לרוץ קמ"ל דמ"מ לא ירוץ כיון שזה זילזול,
בקפיצת הדרך ובמה שהזדמן לו רבקה מיד ,גם ראה וילמדו ממנו ,וא"כ לפ"ז לעולם לא ירוץ ,אולם שמעתי
בחוש שמלאכים מלוים אותו ע"י שהחליף המלאך על ת"ח מופלג זצ"ל במנשסתר שהיה רץ כל יום
הצלחת שלו ,מ"מ לא סמך עכ"ז ,והי' נזהר מאד מאד לביהמ"ד דרך ארוכה ,ומסתמך על הא דלדבר מצוה
בדבריו ,כדי שלא יהי' להם אמתלא לעכב את רבקה. מותר.
יש עוד כמה וכמה שינויים שהמפרשים דנים בזה ולא ובכלל יל"ע אי פסיעה גסה בש"ס וריצה היינו הך ,דכן
הבאנו את כולם[ .עי' גם ברש"י בענין ואשאל לפני משמע בגמ' ברכות ו :דאיתא שם דאין לפסוע פסיעה
ואשים] גסה כשיוצא מביהכ"נ ,אבל למיעל מצוה למירהט ,ושם
דבשבת מצוה למירהט לפרקא בשבתא וליכא חילול
השמטת מדת החסד שבת ,כיון דלעולם ירוץ אדם לדבר הלכה[ ,ורי"ף גרס
א :אליעזר הדגיש בתפלתו ועשה חסד עם אדני אברהם מצוה] ונאמר נלכה נרדפה לדעת את ה' ,וגם ברמב"ם
(פסוק י"ב) ,אשר לא עזב חסדו ואמתו (פסוק כ"ז) אבל בפ"ח מהלשון תפלה פתח בפסיעה גסה וסיים בריצה
בדבריו ללבן השמיט ענין החסד. ובפכ"ד דשבת ה"ד כתב אסור לרוץ בשבת ,הגם דלשון
הגמרא בשבת קי"ג :הוא שלא יפסע פסיעה גסה ,ולענין
וי"ל ע"פ מש"כ השפת אמת (שנת תרל"ב) בשם שבת דאסור לרוץ ,הכוונה גם לפסיעה גסה .ובשו"ע סי'
החידושי הרי"ם דאברהם אבינו השריש בביתו שלא
מגיע לו כלום ,גם אחרי כל מה שעשה לכבוד השי"ת כל
60ומש"כ הוי רץ כצבי פי' הטור סי' א' דקאי על זריזות ,וכן י"ל במש"כ
ימי חייו ,ולכן כל תפלתו הי' רק שיענה לו הקב"ה אנו רצים והם רצים וכו'
בחסד .ולפ"ז י"ל שידע שבבית בתואל לא יבינו דבר זה, 61ומש"כ במס"י בענין זריזות למוד מאברהם ורבקה שכל מעשיהם של
שחושבים שלכל דבר קטן שעושים בשביל הקב"ה כבר צדיקים במהירות שפיר מתפרש גם על הליכה מהירה ,ולענין ריצת
אליעזר הי' אפש"ל דעשה כן להלחם עם הנגיעות שלו.
מגיע הרבה שכר ,כש"כ אברהם שהקריב הכל בשביל 62אלא דיל"ע מה נקרא מצוה ,הנה לענין מזיק ברה"ר ע"י ריצה ,מבואר
הקב"ה ,ולכן השמיט ענין החסד. בב"ק ל"ב .דרץ בע"ש פטור ודנו הפוסקים חו"מ שע"ח אם אפשר
ללמוד מכאן לשאר דבר מצוה ,וא"כ יל"ע כאן אם אפש"ל דת"ח
לעולם הולך לדב"מ.
לה
התורה פרשת חיי שרה שירת
בעצמו לא עלה בדעתו הגאונות בחסדו של רבקה ,לכן גם הבדל בין נערה ועלמה
בתפלתו לא הזכיר רק שתאמר שתה וגם לגמליך אשקה.
ב :בתחלה כתוב לשון נערה (כמה פעמים) אח"כ כתוב
אם העיקר היא ִּמלְכָּ ה או נחור לשון עלמה וכתב בחזקוני דהעבד סבר שאינם מדברים
בלשון עברית ואמר עלמה בלשון ארמית ,אבל באמת
ו :ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה [שם] ידעו ל' עברית דהרי אמרו אח"כ תשב הנערה אתנו.
ולעיל [כ"ד] אמרה בת בתואל אנוכי בן מלכה אשר ילדה ובהעמק דבר פי' ,דנערה קאי רק על גדולה ואליעזר
לנחור ותירץ הרמב"ן שהיא הזכירה אם אבי' תחלה כי הבין דרבקה נחשבת כגדולה מחמת מעלותי' אולם הם
כן דרך הנערות ,אבל העבד תיקן דברי' מדרך המוסר מסתכלים עלי' כקטנה ויגידו דבסוף יצאה רק קטנה ,לכן
והזכיר את נחור לפני מלכה דהיה רוצה להחשיב אבי נקט עלמה דכולל גם קטנה.
המשפחה.
השאלה והתשובה על הלינה
ע"י ִּמלְכָּה מיוחסת להרן
ג :אליעזר שאל אותה שתי שאלות רצופות ,קודם בת מי
והנה באמת ק' לומר דרבקה נקטה כן רק בעבור שכן את אח"כ היש בית אביך מקום לנו ללין( ,פסוק כ"ג)
דרך הנערות ,ובוודאי הי' לאמנו רבקה מכוון בזה ,ולא ובדבריו אח"כ השמיט שאלה זו לגמרי .וי"ל ,דכל
לחנם הודגש זה בתורה ,והרי כבר הודגש כן בתורה הטעם ששאלה שאלה זו ברצף עם השאלה בת מי את,
בסו"פ וירא אחר העקידה ויגד לאברהם לאמר "הנה היה כדי לבודקה אם אומרת על ראשון ראשון ועל
ילדה מלכה בנים לנחור אחיך" ושם לא היתה רבקה אחרון אחרון ,וא"כ אין סבה שיחזור ע"ז ,דהעיקר
שמדברת ,וא"כ הו"ל למינקט נחור קודם ,בפרט שנחור שרצה להדגיש שעשה סימן ונתקיים ושהודה להקב"ה,
הוא אחיו ומלכה היא רק אחות אשתו ,וכבר עמדו בזה ואין סבה לחזור ע"ז .ועוד י"ל דרצה לבודקה אם תענה
בעלי התוס' שם וכ' דהזכיר הכ' מלכה להודיע שרבקה ללון בלשון רבים ואולי יכעסו עלי' על שמזמינה אדם זר
באה ממשפחה טובה גם מצד אמה כי מלכה היא בת לבית הוריה לכמה לילות.
הרן אחי אברהם .ובס' הכתב והקבלה כאן כ' דלכן
הדגישה רבקה את מלכה כיון שהיתה בת הרן וע"י הרן סדר דברי רבקה בענין השקאת הגמלים
נתקדש ש"ש ברבים .והביא ד' התרגום יונתן ס"פ נח
ד -ה :אליעזר אמר הנה אנכי נצב וגו' ואמרתי אליה
דכשלא שלטה אש באברהם אמרו כולם שהרן אחיו
"השקיני נא" מעט מים מכדך [שם מ"ג] ולעיל [י"ד] אמר
עשה כן בכישוף שלא ישלוט בו האש ,מיד נפלה עליו
"הגמיאיני נא" .ועוד שינוי דכאן כ' "ותאמר שתה וגם
אש מה"ש ושרפו וכיון שעל ידו התקדש ש"ש ברבים
גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה" [שם מ"ו]
לכן ייחסה רבקה את אבי' להרן איש המעלה ,אבל בבית
ולעיל ותכל להשקותו ורק אח"כ ותאמר גם לגמליך
בתואל שהיו אדוקים בע"ז לא הי' רוצה לפחות בכבוד
אשאב וגו'[ .שם י"ט]
בתואל שלא לייחסו אחר אביו.
ובעקידת יצחק והעמק דבר תירצו ששינה בדבריו כדי
ויש להוסיף דברי החת"ס [סו"פ וירא ע' ע"ג] בפסוק הנ"ל
שיתאים עם נוסח התפלה שלו ,כדי שלא יערערו בענין
וז"ל "דע כי הרן הי' צדיק גדול ,אלא שלא הי' כאברהם,
הניחוש שלו כי אנשי הארץ ההיא אל מעוננים ואל
ומסר נפשו ע"מ שיעשה לו נס לא נעשה לו נס ,אבל
קוסמים ישמעו .עוד י"ל ע"פ מש"כ לעיל דזה עשתה
עכ"פ נשרף על קדושת השי"ת ,וכמ"ש רש"י סו"פ נח.
שלא ירגיש בלחץ לסיים לשתות ,אם יודע שהיא עוד
והנה כל זרע ישראל הנקבות יצאו מהרן והזכרים
צריכה להשקות את הגמלים ,וזה הוא רק כיון שהיא
מאברהם ,כי הרן הוא אבי יסכה שרה אשת אברהם ,וגם
בעצמה השקתה לו ,לכן לא היתה יכולה להמשיך עד
אבי מלכה אם בתואל אבי רבקה אשת יצחק ,וכן רחל
שיכלה לשתות ,ובזה א"ש שלא גילה להם אליעזר
ולאה נשי יעקב היו בנות לבן בן בתואל ,נמצא שכל זרע
שביקש ממנה "הגמיאיני נא דמשמע שרוצה שהיא
ישראל יצאו מהרן ,וכן לוט בן הרן הוליד עמון ומואב
בעצמה תשקה לו בפיו ,שהם יכעסו מאד על שמנצל
שהולידו רות ונעמה שתי פרידות טובות שמהם יצא
אותה כ"כ ,לכן אמר רק שביקש "השקיני נא" וממילא
משיח בן דוד שיבוא במהרה בימינו ,ולכן מלכה יסכה
יכולה להשקותו ולתת בכלי ,ומיד למלאות בשביל
הגמלים גם לפני שמתחיל לשתות ,ולכן אין סבה שלא
תאמר מיד שתה וגם לגמליך אשקה ,ובאמת שגם אליעזר
לו
התורה פרשת חיי שרה שירת
שלש פעמים מלכה מבנות צלפחד[ ,במדבר כ"ו ל"ג ,כ"ז לוט הרן ר"ת מילה ואם תצרף אברהם יהי' ר"ת אלקים
63
א' ,ל"ו י"א] ואולי דלכן קראה צלפחד כן ע"ש הסבתא עכלה"ק.
מלכה ,וכן יש כזה שם בכלל ישראל65 .
והנה הר"ר יהונתן [בתפארת יונתן כאן] כ' דהא דאמרה
* לכתוב ִּמילכה עם יו"ד או לנקד בחיריק כדי אשר ילדה לו מלכה דזה שפת יתר ,נר' כי מלכה היתה
שלא להחליף במַ לכָּ ה גדולה משרה כמבואר בסו"פ נח שכ' שהרן הי' אבי
מלכה ואבי יסכה ,ויסכה זה שרה ולאחר העקידה נאמר
ואולי כאן המקום לברר כיצד יש לכתוב בגט שם ִמילכה לאברהם הבשורה הטובה שנפקדה מלכה ,ש"מ דהלידה
כדי שלא להחליף במַ לכָּה עם פת"ח האם יש להוסיף לא הי' לפני זמן רב 64 ,וא"כ היתה זקנה כשהולידה,
יו"ד ,או עכ"פ לנקד עם חיריק או עדיף להשאירו כמ"ש ואילו לא היו צדיקים יוצאים ממנה ,לא הי' הקב"ה
בתורה בלי יו"ד ובלי ניקוד66 .
עושה לה נס ,ולכן אמרה אשר ילדה מלכה להורות על
ומעיון בדברי הפוסקים נר' שיש בזה מח' ודעת רוב הנס הזה.
הפוסקים הוא לכתוב עם יו"ד שבשו"ת משאת בנימין ונר' להוסיף דמִ לכה היתה זה שהעבירה המורשת
סי' קי"א כתב לבנו וז"ל "וששאלת אשה אחת ששמה שקיבלה מהרן ,וכמו ששרה היה מיוחדת היתה גם היא
מלכה בחירק תחת המם אם לכתוב חסר בלא יו"ד כאשר מיוחדת אבל לא כדרגת שרה ,גם לא היתה לה האומץ
הוא בתורה פעמים הא' הוא אשת נחור והב' היא בנות כ"כ כשרה להלחם עם כל העולם ,ולוט אחי' יוכיח
צלפחד או לכתוב מלא יו"ד כדי להפריש בין שם מלכה
דבעצם מתחלה הי' צדיק ודומה לאברהם אלא
בחירק ובין שם הנשים שקורין מלכה בפתח תחת המם,
שנתקלקל אח"כ ,וא"כ יתכן דמלכה לא נתקלקלה ,וכיון
והארכת בזה להוכיח שיש לכתוב מלא כדי שיהא ניכר
דסו"ס היתה אשה כשרה ,היתה מחשיבה מאד אחותה
מתוך הגט שם המתגרשת מאחר שהעולם נוהגין לכתוב וגיסתה אברהם ,והיא זה שדיברה בביתה ע"ז ,ולכן
מלא ביו"ד ודמית זה לשם ירחמיאל ולשם הילל ,דע זכתה שהקב"ה יעשה אתה נס ותפקד בזקנותה כשרה,
אהובי בני יפה כוונת לכותבו מלא ולא אטריח את עצמי ורבקה כשגדלה שמעה על גדלות אברהם ממלכה,
להאריך בזה ולהביא ראיות באשר כבר קדמת ג"כ [דמסתמא נחור לא החשיבו כ"כ] ולכן כשאליעזר שאלה
להראות פנים נכוחים להלכה ואל תחוש לדברי
מי את מיד ענתה שאני בת בתואל שהוא בן מלכה ,רק
החולקים עליך כי הדין עמך וידך על העליונה ובזה
אגב הזכירה אשר ילדה לנחור ,אולם בביתו של לבן
תזכה לראות ירושלים בבנינה ולראות פני השכינה שלש ובתואל החשיבו דוקא את נחור ולא את מלכה ולכן
פעמים בשנה .כנפשך ונפש אביך הקטן בנימין אהרן בביתו הי' צריך אליעזר להקדים את נחור .וראה עוד
ב"ר אברהם סלניק ז"ל" והעתיקו להלכה בספר נחלת בילקוט שמעוני [במדבר פכ"ג תשס"ו] דכל נביאי אומות
שבעה [לר' שמואל הלוי תלמיד הט"ז שטרות סי' מ"ו] וז"ל
העולם יצאו ממלכה דעוץ בכורו זה איוב ובוז אחיו זה
"ואשה שש מה מילכה בחירק כותבין ביו"ד אף על פי אליהוא בן ברכאל ,וקמואל זה בלעם[ ,היינו שורש בלעם-
שבתורה כתוב חסר יו"ד משאת בנימין סי' קי"א" ובבית
הכתב והקבלה פכ"ב פכ"א] והרי הי' נדון שלם מי צדיק יותר
שמואל [שמות נשים אחרי סי' קכט] וז"ל מלכה פת"ח המם האם אברהם או איוב ,וכמבואר בב"ב ,ויתכן דצדקותו
ואם נקראת בחיר"ק פסק בתשובת מ"ב סי' קי"ח דיש דאיוב בא ג"כ ממלכה בת הרן.
לכתוב מלא יו"ד אחר המ"ם וכ"כ בד"א גם כיון במבטא
הוא כאלו היה יו"ד יש לכתוב ביו"ד .ואין להסתפק וראה עוד לקמן מש"כ בענין דבורה.
שמא שמה מילקא בקוף משום מילקא שם כותים הוא
ומסתמא אין בנות ישראל נקראות בשמות עכו"ם אלא והנה 8פעמים מוזכרת מלכה בת הרן בתורה הק' [בראשית
י"א כ"ט ,כ"ב כ' ,שם כ"ג ,כ"ד ט"ו ,שם כ"ד ,ושם מ"ז] ועוד
65כן נקראת אמי מורתי שתחי'[ .רחל מילכה .ולפני נישואיה נקראה בפי
כל רק "רחל" אבל כיון ששם זקנתי ע"ה הי' ג"כ רחל שאלו 63בביאור דברי החת"ס האחרונים עי' בהג' שער יוסף שם ובס' ברך
להסטייפלער זצ"ל וציווה שיתחילו לקרותה גם בשמה השני']. משה לכ"ק אדמו"ר מסטמר זצ"ל עמ' קל"ה.
66נתעוררתי לברר ד"ז בעקבות מה שכעת פ' חיי שרה תשפ"ז בעת 64כן מבואר ברמב"ן שם ,והנה בילקוט במדבר פכ"ג רמז תשס"ו מבואר
ביקורי את אמי שתחי' בלונדון וצריכה רפואה שלמה ,נתלו מודעות דבשעת העקידה התפלל אברהם על אחות אשתו מלכה שתלד ,ואז
בבתי מדרשות להתפלל על "רחל מילכה בת דבורה" עם יו"ד ורבים נפקדה ולכ"כ הנה ילדה גם היא כמו ששרה נפדה בזקנותה ,והובא
עוררו שזה לא כמו שנכתב בתורה ,ויש שגם מחקו היו"ד ,והגה"צ ר' בבעל הטורים במדבר כ"ג ז' ורמז לזה ברמב"ן סו"פ וירא ,וכ"כ
משה שמואל רוטנבערג שליט"א אדמו"ר מקאסאן עורר שגם המלבי"ם ,ובחשבון השנים צע"ט דהרי אם רבקה נישאת ליצחק
כשמתפללים על חולה מכוונים גם על הגימטריא שיש בזה צירופי כשהיתה בת ג"ש הרי לא הי' רק ג"ש אחרי העקידה ,והרי בתואל בת
שמות כגון מלכ"ה גי' צ"ה ,וא"כ יש להקפיד לא להוסיף יו"ד מאידך מלכה הי' הבן השמיני שלה ,ואיך יתכן כ"ז בג"ש ,אולם בתרגום יונתן
אם לא יכתבו יו"ד יחשבו שזה מלכה בפת"ח והרי חוץ מהגי' צריך גם לעיל כ"ב כ' מ' שנפקדה עם שרה ביחד ,עי' בכ"ז בס' אשת חיל ע' מ"א
לדעת לכוון על הניקוד. להגרי"מ שטרן שליט"א.
לז
התורה פרשת חיי שרה שירת
ששם ספר הוא רק לספירת דברים ,ראוי להוסיף בו מילכה שמה ע"ש בנות צלפחד" ובט"ז שם וז"ל "מילכה
אותיות לשרת הקריאה כשאפשר לטעות כיון שאין בו יש לכתוב ביו"ד אף על גב דבקרא כתיב בלא יו"ד מ"מ
נקודות כדאשכחן בשם מילכה שכותבין בו יוד יתירה בגט צריך ליזהר שלא יבואו לטעות שהיא מַ לְ כָּה בפת"ח
אע"פ שמפסיד מעט תיקון הקריאה שכיון שהמם נקודה וכעין שכתבתי בדבורה ומשולם וכן ראיתי בספר משאת
בחיריק ומלאה ביוד הויא לה תנועה גדולה וראוי לנוע בנימין" ובהגהות רעק"א ריש סי' קכ"ט וז"ל "נ"ב אם
השבא שתחת הלמד דמלכה ואעפ"כ כדי שלא יתחלף קוראי' אותה מלכה יש לכתוב מלא מילכה גנת וורדים
בשם מלכה בפתח אנו מוסיפים בשם מלכה יוד אף על ח"א בסוף בגן המלך סי' קמ"ג"[ .אולם עי' להלן בשם גינת
פי שמפסיד מעט קריאת השם. וורדים שיש לנקד בחיריק]
ובשו"ת איתן האזרחי לתלמיד הסמ"ע [סדר שמות גיטין] מאידך בספר קיצור נחלת שבעה [להרב אשר אנשיל גרינוולד
הביא שי' המשאת בנימין להוסיף יו"ד ,וכתב שאח"כ שוחט בעיר אונגוואר נפטר בשנת תש"ד] סי' כא פסק וז"ל
מצא בתשובה שחכמי הדור היו ג"כ חולקין בדבר זה " מלכה אף שנקראת בחירי"ק המ"ם ,כותבין בלא יו"ד".
איך לכותבו בגט מלא ביו"ד או חסר ,בהיות כי העולם ובשו"ת דבר שמואל סי' צ"ד השיג על שמבואר בשו"ת
כותבין מלא יו"ד להבדיל בין השמות ,וכן כתב חכם מהרשד"ם [אהע"ז סי' רה הו"ד בבית שמואל שמות נשים אות ב]
אחד מילכה ביו"ד ,עכ"ז אין בידו להכריע בהיות שלא לנקד בגט כמו שאין מנקדין בס"ת ושכן מוכח
שהגאונים הראשונים לא חלקו בדבר עי"ש ויש מביאים ממשאת בנימין הנ"ל שהסכים להוסיף אות יו"ד בשם
ראיה משם ירחמיאל ושם הילל לכתוב מלא עי"ש ִמלְ כָּה ,ולא כתב לנקדו ,שהרי אין גט דומה לס"ת ואין
בא"ב .ובא"ב של מהר"ם חריף מצא כתוב וז"ל ,מלכה סבה שלא לנקדו ,וזה עדיף מלהוסיף יו"ד שהרי יש בזה
בלא יו"ד כמו בנות צלפחד אל"ף שהוא בחיר"ק ,וכן שינוי גמור שהרי כפי כללי הדקדוק נקודת חירק עם
הוא אשת נחור הכתוב בתורה עכ"ל .ובדרכי משה בא"ב יו"ד היא נקרא תנועה גדולה ,ותניע תנועת השו"א
שלו כתב בסתם מלכה ולא חילק כלל ונשאר בצ"ע. הבאה אחריה ,ולא תדגש אות הכ"ף .וא"כ ישתנה
וע"ע בכ"ז בשדי חמד אסי"ד מערכת גט סי' טז אות טז בהכרח מבטא השם ממה שהוא כתוב במקראי קודש וכן
שהביא עוד פוסקים שהתירו לנקד כשיצא מזה טעות, ממה שהוא מורגל בפי הכל שקוראין מלכה בהניח שו"א
עי"ש באריכות. הלמ"ד בהדגיש הכ"ף .ובלא"ה א"א תמיד לחלק ע"י
הוספת אות כגון בשמות נַחּום וְ נִחּום נָּתָּ ן וְ נֵׁתָּ ן ,שאין
והנה כ"ז בגט [ובזמנינו ל"ש מכשול בגט שנקרע מיד] אולם הבדל באותיות ואם יסכים דבכה"ג ינקד ,א"כ מי
יל"ע מה הדין בכתובה ,וראיתי בחשוקי חמד כתובות הכריחו להוסיף אות במלכה ,ומשנה בזה ממש"כ
סט :שצידד דגם המחמירים בגט שלא לנקד יקילו בתורה ,והלא טוב מזה ומזה לומר לסופר הגט הזה
בכתובה שרק בגט יש חשש ספר ,והביא מספר משפט כדכתיב בספר תורת משה כתוב ,והרוצה לטעות יטעה.
הכתובה [מהדו"ת פרק יד להרב הגאון ר' אליהו בר שלום] ולזה הכריע שכ"ז שכתב כפי מה שכתוב בפסוק לא
שכתב שראה שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל ,ניקד כתובה איכפ"ל במה ששייך לטעות ,וגם אין לנקד שלא להוציא
של כלה שנקראת ִמילכה ,וכתב מלכה חסר וניקד המ"ם לעז על הראשונים שלא ניקדו,
בחיריק .וכן עד"ז בכל מקום שרושמים השמות כגון
מודעות או ע"ג מצבה איך כותבין ,דאולי א"צ להקפיד ולא מצינו ברז"ל ראשונים ואחרונים מי שיחייב לנקד
כ"כ על מכשול בחילוף השם ,אלא לענין קוויטעל או אותם .אלא שאם יהי' בעיר אחת שני אנשים בשם של
תפלות על חולה אם חושבים ששמה מלכה עם פת"ח אותיות שוות לא יגרשו זה שלא בפני זה וכמו שני יוסף
יהי' פגם בברכה או תפלה שזה שם אחר ולא יראה בן שמעון הדרין בעיר אחת.
הצדיק ענינו ,ולכן אולי עדיף לכתוב בחיריק ,או כפי
מאידך בשו"ת גינת וורדים אה"ע כלל א' סי' טז השיג על
שהעיר האדמו"ר מקאסאן הגה"צ ר' משה שמואל
אלו שהחמירו לכתוב שני גיטין לשם דניאל אחת בלי
רוטנבערג שליט"א שלפעמים מכוונים גם כפי הגימ' של
יו"ד לחשוש לפסוקי יחזקאל פרק י"ד שלא כתוב עם
השם שעולה איזה מספר מכוון כגון מלכה בגימ' צ"ה
67 יו"ד ,וכ' ששם ביחזקאל יש סבה מיוחדת וגם אם עיקר
וא"כ צריך שיהי' כתוב בדיוק כפי שכתוב בתורה.
השם זה בלי יו"ד נכון להוסיף אותיות בגט כדי להורות
ולהיישיר את הקורא כמבואר ע"ז ט" .ספרא בצירא תנא
תוספאה" ופירש הערוך שמנהג הכותב מקרא לכתוב
67וברשימות מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל שמות ילדיו בסידור
בית יעקב עמדין [צולם בספר זכר זאת ליעקב חלק התמונות עמ' ל"א] בחיסור כגון משה בלא וי"ו לאמר בלא וי"ו אבל התנא
כתב בתי רחל מלכה תחי' ולא עשה שום סימן להורות שזה מילכה, מנהגו לכתוב את התיבה מלא בלא חיסור וא"כ ה"נ בגט
מאידך הר"ר ראובן בוכינגער ע"ה שאמי שתחי' נקראת על שם אמה,
לח
התורה פרשת חיי שרה שירת
המקור להודות על בשורה טובה ַאחי [ל' יחיד]
ז :ואקד ואשתחווה לה' וגו' לקחת את בת ִ
אדני לבנו [פמ"ה] ולעיל [פכ"ז] אמר אנכי בדרך נחני ה'
והנה עוד הבדל שמצינו בין ההודאה של אליעזר כאן
בית ַאחֵׁ י אדני בלשון רבים .ורד"ק כ' דענינם אחד .אולם
והודאתו לעיל ,דכאן פי' רש"י "מכאן שמודים על
הג"ר אליהו דיסקין שליט"א פי' דבעצם רבקה היתה
בשורה טובה" וצ"ע למה לא פי' כן לעיל ,וכבר העיר
נכדת שני אחי אברהם ,בתואל הי' בן נחור ,ואמו היתה
בזה המזרחי ,והוסיף להקשות דאצלינו במדרש [ב"ר ס ו]
מילכה בת הרן ,נמצא דמתאים לשון רבים לשני אחי
כתוב כן באמת שם ואילו כאן לא אמרו חז"ל כלום
אברהם נחור והרן .והא דבדבריו נקט רק לשון יחיד,
ורש"י ז"ל עשה ההפך .וכתב דאולי הנוסחא שבידינו
כיון דאמר שהיא בת אחי ,העיקר הוא נחור כיון דבני
מהבראשית רבה היא משובשת וצריך להיות ההפך.
בנים ה"ה כבנים.
והוסיף דכ"ה באמת הסברא דא"א להודות על הבשורה
הטובה רק אחרי הסכמתם ואמרו לו "הנה רבקה לפניך עוד י"ל עפ"י מש"כ לעיל דלמה זכה הרן שכל האמהות
קח ולך" ,אבל בדברו עם רבקה עדיין לא ידע אם תאבה יצאו ממנו ,דסו"ס נשרף על קידוש ה' ואין הקב"ה
ללכת אחריו .וי"ל דגם אי לא הי' לו לרש"י הגי' כן מקפח שכר כל בריה .א"כ כוחה של רבקה נובעת בעיקר
במדרש אבל כיון שלא מתיישב רק כאן לכן העתיקו מהרן ,ולכן כשאליעזר מודה להקב"ה הוא מדגיש גם
כאן .והט"ז בדברי דוד תי' דלעיל י"ל דעשה כן מצד את הרן ,אבל בבית בתואל מסתמא לא החשיבו את הרן,
חסידותו אבל כאן יש יתור לשון שאמר הכתוב :ויהי גם אולי חשבו שהי' טפש במה שהי' מוכן ללכת אחרי
כאשר שמע עבד אברהם כו' ,דא"צ לכתוב השמיעה אברהם ,ולכן שינה והדגיש רק אח יחיד של אברהם
דהא בהדדי הוי יושבים ,והול"ל 'וישתחו עבד אברהם שהוא נחור.
ארצה לה'' ,אלא דקמ"ל דנילף מזה למקומות אחרים
שמודים על השומע בשורה טובה וא"כ ממילא גם הא השתחוואה דאליעזר
דלעיל לאו מצד חסידות הוא אלא דין הוא ,וזהו שכתב ויהי כאשר שמע וגו' וישתחו ארצה לה' [שם נ"ב]
רש"י כאן 'מכאן שמודים כו'' ,פי' דמזה אנו למדין
למקומות אחרים .ושפתי חכמים הביא תי' דלעיל אמר אולם לעיל פסוק כ"ו כשראה שהתקיים המבחן שלו
69
ברכה והזכיר השם ולכן השתחווה ,אבל כאן לא כתיב כתוב רק ויקד האיש וישתחו לה' ולא כתוב ארצה .וכתב
ברכה .וע"ע חת"ס בתורת משה מש"כ בזה. במשך חכמה דבחוץ ברחוב על הקרקע יש איסור דאבן
משכית ,אבל בבית לבן שלא על הרצפה הי' יכול
ובאמת יש להעיר דעצם המקור להודות על בשורה להשתחוות ארצה.
טובה כבר כתוב במדרש בתחלת הפרשה [סי' ו] במש"כ
"וישתחו אברהם לפני עם הארץ" "מיכן שמודים על והגה"צ ר' מאיר צבי הכהן ארנטרוי זצ"ל פי' 68ע"פ
בשורה טובה"[ .אבל פשטות הקרא זה שהודה אברהם לעפרון מש"כ המפרשים עה"פ "הרמתי ידי אל ה' וגו' ולא
או לעם הארץ כמ"ש הראשונים שם] ופי' בנזר הקודש תאמר אני העשרתי את אברם" [לעיל י"ד כ"ב] דאברהם
דדקדקו כן ממה שלא כ' וישתחוו לעם הארץ כמש"כ אמר ,דאם אקח משהו יהי' נראה כאילו יש לי חלק
לעיל משמע דרמז כאן שרק השתחווה לפני ע"ה אבל בנצחון המלחמה ,ובעצם הכל עשה הקב"ה לבד ,וזה
לא אליהם רק להקב"ה ואף שהי' נראה כאילו השתחוה ביטוי הרמת ידים דהיינו דל"ש כלל לידים שלי ,וא"כ
לעפרון או לעם הארץ כפי הפשוטו ,מ"מ היה לבו בל י" ל דענין השתחוואה ארצה דהיינו פישוט ידים ורגלים,
עמו והיה כוונתו רצויה לשמים .כעין מש"כ בזוה"ק הוא ביטוי שאין לזה שייכות למעשה ידיו של האדם
וישלח [קעא ]:בענין השתחוית יעקב לעשו ,כי אף על פי כלל ,ולכן בתחילה שעדיין לא נגמר מהלך השידוך רק
ראה ההתחלה נתן סתם הודאה ,אבל כשהסכימו ,גם
69יש להביא כאן ווארט נורא שאמר מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א אחרי השתדלות שלו ,השתחווה בפישוט ידים ורגלים,
שאמר בשם הג"ר שמעון הירשלר זצ"ל כשנפטר בפ' חיי שרה ,ששמע להראות שכל המהלך כאן הי' אך ורק ע"י הקב"ה ולא
מידידו ורעו האדמו"ר מסקולען הגה"צ ר' ישעי' יענקל זי"ע כשביקש
ממנו שיגיד לו ווארט על יוהכ"פ ,דצ"ע במה שמבואר במשנה יומא קשור לו כלל.
והובא במחזור יוכ"פ דכשהכהנים והעם היו שומעים את השם הנכבד
וכו' הי' כורעים וכו' ואומרים ברוך שם כבוד וגו' וצ"ע דדין בשכמל"ו
הוא באומר השם תוך ברכה ,ועוד מ"ש יו"כ מכל יום שהזכירו את השם
המפורש וכ"ה תוי"ט יומא פ"ו מ"ב ,ותי' הגה"צ זצ"ל דע"י ששמעו את
הצורה איך הכה"ג אומר את השם בכ"כ קדושה והתעוררות ובפרט כתב לעצמו נוסח שיהי' כתוב על מצבה שלו[ ,בספר זכרון דברי ראובן
למש"כ אריז"ל שהשם הי' יוצא בעצמו מפי כה"ג ששכינה היתה עמ' ש"ט] כתב מלכה עם נקודת חיריק וכך באמת רשמו על המצבה
מדברת תוך גרונו ,ממילא אחזם חרדה וחלחלה על כל אותם השמות שלו .אבל ברשימות היארצייטן כתב מילכה עם יו"ד.
שבעצמם הזכירו במשך כל ימות השנה בלי כוונה וע"ז אמרו עכשיו
בשכמל"ו ,וכשאמר הגה"צ הווארט הזה אחזו חרדה בעצמו. 68שמעתי מבנו ידידי הרב אהרן הכהן שליט"א.
לט
התורה פרשת חיי שרה שירת
וא"כ הלימוד מכאן הוא שמודים על בשורה טובה היינו שעשו חשב שהשתחוה לנגדו ,מ"מ באמת היה לבו בל
גם לאדם מן השורה שמביא לך איזה בשורה טובה או עמו והיה כוונתו כלפי מעלה דרך הודאה על החסד
שעשה עבורך איזה השתדלות יש לך להודות לו מעומק וטובה .ומה שהודה להקב"ה רק עכשיו אחרי העסק עם
הלב. עפרון ,הוא עפמ"ש בזוהר קכז .ובכמה מדרשות
שאברהם נתאוה ביחוד לקבורת מערת המכפלה ,ביודעו
ההודאה והתקנה של רבינו התוס' יו"ט כי שם הוא מקום קדוש אשר ממנו מעבר הנשמות לגן
והנה הראני אאמו"ר שליט"א בזה דרשה של התוס' יו"ט עדן ,שבעבור זה נקבר שם אדם וחוה ,ובני חת לא ידעו
[נדפס בספר אוצרות יו"ט וכן במהדורות מסויימות של ארחות סגולתו ,וממילא ודאי מקום דעלמא לא נחשב לו כל כך
חיים להרא"ש] שדרש לפני 400שנה שבת פ' חיי שרה לבשורה טובה ,ביודעו כי בקל ימצא בכל מקום אחוזת
70
שנת שפ"ו בווינא ובדרשא זה תיקן שיגידו כל יום קבר בכסף מלא ,אבל בשומעו אח"כ שזכה למערת
71
ארחות חיים להרא"ש ,והי' זה מחמת שעלה המוות המכפלה שהוא מקום קדוש ,זה ודאי נחשב לו בשורה
בחלוני בית שבחצר אשר הוא הי' דר שם והי' מפני כן טובה ,ולכן מאז השתחוה והודה לה'.
עכ"פ חזינן כבר מאברהם שמודים על בשורה טובה ומה
70בחשון שפ"ה נבחר לרב בניקלשבורג ,ובחודש אדר נבחר לרב
בווינא ובטבת שפ"ז נבחר לרב בפראג כמ"ש בעצמו במגילת איבה, נתחדש באליעזר ,והעיר בזה ביפה תאר על המדרש שם,
נמצא דתקנה זו עשה רק חצי שנה אחרי היותו לרב. ותי' דבאליעזר בפעם הראשון שבזה איתא במדרש,
71וכן נוהגין בישיבת בית יוסף דגייטסהעד בחודש אלול וכן בשאר נתחדש דגם אי לא מוכח שישאר בזה טובה שעדיין לא
ישיבות בית יוסף נובהרדוק ,וביסודו הוא ע"פ מנהג שקבע הגרש"ז
מקלם נו"נ לרבנו התוס' יו"ט בבית התלמוד שלו ללמוד ארחות חיים כל ידע אם יסכימו מ"מ יש להודות על מה שהצליח כעת
יום אחרי תפלת שחרית [ויש לשער שעשה כן גם מפאת היותו נכד כעין מה שמברך על הטובה מעין הרעה גם אם יוכל
התויו"ט] וכל בני הישיבה היו קוראים בו יחדיו פיסקא פיסקא ע"פ
הכרזת הש"ץ והיו מדקדקים לקרותו לאט מעומק הלב בניגון נלהב להולד מזה רעה .אולם רש"י כתבו רק בסוף ענין אליעזר
וברגש רב ,וזה נזכר בתקנות קלם ,ומי שלא אמרו יום אחד הי' צריך דרש"י מפרש כפשוטו של מקרא דרק שם מוכח דזה
להשלימו למחר ,וזה הי' מהעקרים הגדולים בבית התלמוד תורה דקלם
ועפי"ז קבעו דפוס חייהם כי למדו בספר זה למעשה וחניכיו שהתפזרו ענין הודאה על בשורה טובה ,אבל בפעם הראשון לא
בכל מקומו התורה היו קובעים לימודם ועיונם בספר זה ,ומהם שקיבלו הי' זה ענין בשורה רק במה שהנחהו בדרך אמת .ויש
על עצמם בין הקבלות של ימים נוראים ללמוד בו בקביעות כל השנה
והיו מחדשים בו הארות והרגשות בעומק כונת ד' הרא"ש ,גם מרן להוסיף על דבריו מה שנתחדש בפעם הראשון של
המשגיח ר' יחזקאל לעוונשטיין זצ"ל נו"נ לתוס' יו"ט הי' קובע בו אליעזר דיש להודות על כל פרט שהצליח לקראת היעד
לימודו והי' לו חידושים וביאורים בד' הרא"ש ,ובכל הישיבות דבית
יוסף נובהרדוק נהגו עכ"פ בחודש אלול שהמשגיח עובר לפני התיבה שלו גם אם לא ברור שיצא מזה משהו בסוף ,וכגון לענין
אחרי התפלה להגיד הארחות חיים של היום ,ובס' קדוש אלול עמ' ריז שידוכים ,אם עלתה איזה הצעה טובה ומתקדם קצת ,אז
כ' עדות של תלמידי הגה"צ ר' הלל ויטקינד זצ"ל על אוירה המיוחדת יש להודות להקב"ה על כל התקדמות גם אם לא ברור
דאלול בישיבת בית יוסף בתל אביב ,ותיארו שם איך שנפתח אלול כל
בוקר אחר תפלת שחרית בתוס' מיוחדת שהונהגה בישיבות בית יוסף, שיתקיים זה בסוף ,וכן בכל ענין שעושה השתדלות
אמירת ארחות חיים להרא"ש בציבור .קולו הנעים רווי הערגה של ר' להשיג משהו ,יש לו להודות על כל הצלחה גם אם עדיין
הלל הדהד בכל יום אחרי התפלה להתרח..ק מן הג...אוה בתכלית
הריחוק ..והציבור כולו תוך מעין של השתפכות ותיקון המדות ,ושוב לא השיג המטרה.
הרב בקולו הבוקע ממעמקי הלב וכן ..מן החניפות ..וכן מן השקר
וה..כזב וכן תמידין כסדרן בוקר בוקר האלול על כל התוכן שבו ניצוק עוד י"ל בזה דהרי ביארנו לעיל דכוחו של אברהם
לליבות הציבור שצמח בין כתלי הבית הגדול והקדוש הזה .וכן בישיבת
בית יוסף דגייטסהעד נוהגין כן ,ועוד מצלצל באזני איך שמורינו מתפשט לנו בשתי אופנים ,ונקרא בספה"ק "רזא דבן"
המשגיח ר' מתתיהו סלומון זצ"ל אומרו בהטעמה יתירה ,ובפרט אני ו"רזא דעבד" .רזא דבן הוא המדרגה הגבוה שהוא ע"י
זוכר המילים בההתחלה להתרחק מן הגאוה ..ובאות כו "ועיניו על כל
דרכי איש ובוחן לב וחוקר כליות כי מי שאינו מאמין[ "...ומסופר יצחק אבינו שהי' עולה תמימה וזה לדורות יותר גבוהים
שפעם חמד בחור א' לצון בישיבת גייטסהעד וחיכה את מורינו המשגיח ונשמות יותר חזקים ,ו"רזא דעבד" הוא לדורות יותר
זצ"ל בהטעמת להתרחק מן הגאוה ..בדיוק עבר שם המשגיח וסיים "וכן
מן הליצנות" ]..ולכשת"ל כל ההתחזקות הזה במוסר מגיע מכוחו הגדול חלשים ,שמקבלים מכוחו של אברהם ע"י עבדו זקן
של תקנת התוס' יו"ט .אלא שלתו' יו"ט ולת"ת קלם הי' כל השנה ביתו שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים .וא"כ י"ל
בבחינת אלול .ולשת"ל יש לנו גם לקיים תקנת אליעזר שנתחדש באותה דלכן הודגש ביחוד גם אצל אליעזר ענין זה כדי שממנו
דרשא של התוס' יו"ט להודות להקב"ה על כל הצלחה.
אגב :מרן הגרח"ק זצ"ל הדפיס פי' נפלא על ארחות חיים להרא"ש ילמדו גם דורות האחרונים והפחותי ערך.
בתחלת ספרו שיח השדה ומביא כל המקורות לדבריו ,והקדים לציין
משם הגדולים דשם ארחות חיים לא ניתן ע"י הרא"ש .ובארחות חיים עוד י"ל דבעצם מש"כ לעיל אצל אברהם אינו הודאה
המבואר של הג"ר אלכסנדר שטרנבוך שליט"א הדפיס ג' ביאורים :א:
ביאור התוס' יו"ט .ב :הארות והערות מבעלי המוסר מיוסד רובו על ד' להקב"ה ,רק הודאה והכרת הטוב לבני אדם וכמ"ש
רש"ז מקלם .ג :אור יחזקאל מהגה"צ ר' יחזקאל לעוונשטיין .עוד יש לעיל דמעלת אברהם שכ"כ הרגיש שלא מגיע לו כלום
פי' על ארחות חיים הנקרא דרכי חיים מהג"ר יצחק בן שושן שליט"א
שהדפיסו בעקבות מה שהתעורר מתוך רבותינו שראה איך שקבעו בו עד שכל מי שעשה עבורו איזה השתדלות או טובה הי'
לימודם ,וכן ע"פ עצת רבו הגר"מ שניאור שיעצו לפני עלותו לארץ מכיר כ"כ טובה עד כדי הרכנת ראש כעין השתחוואה,
לקבוע בו לימודו כדי להנצל מנסיונות שיש כאן בא"י.
מ
התורה פרשת חיי שרה שירת
חמורות ומאמרים קצרים כ"ש הנשים הצדקניות אשר עצור מלכת לביה"כ הוא וכל ב"ב והדרים אתו [מסתמא
תאבים וחפצים לשמוע מוסר שיועיל להם מאד לשון על דרך מה שהי' בקורונה] וכאשר ביום ש"ק פ' חיי שרה
האשכנז וכן לנערים וחסרי הדעת .והדת נתונה מיום חזר ללכת לביה"כ ע"כ מיד אחרי קריאת התורה פתח
המחרת יום א' הבע"ל ולא תמוש מפיכם .והוסיף שם פיו לדרוש:
משל בחולה באברים הפנימיים שצריך לאיזה משקים
לרפואה ,לא יהי' תמיד טוב לחולה זה ויחפש תרופה וזה חלק מתוכן הדרשא ,הקדים להביא הפסוק לעיל
אחרת .אבל אם אחד יאמר לו הנה יש לי רפואה בשבילך שכ' " ויקד האיש וישתחו לה' ויאמר ברוך ה' אלקי אדני
בדבר קל מאד ,וזה לחש בעלמא שאתה צריך רק אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך
ללמדהו כל יום ויקל מעליך החולי מידי יום ביומו עד נחני ה' בית אחי אדני" .והעיר למה לפעמים מכנהו
שכבר לא תרגיש עוד ואח"כ תצטרך ג"כ שלא ימוש הכתוב לאליעזר עבד ולפעמים מכנהו איש 72ועוד מה
מפיך כדי שלא יחזור החולי הלא בוודאי ישמע לו מיד שאמרו כאן במדרש דיש ללמוד מכאן להודות על
בלי איחור ועיכוב וכן הוא גם בחולי הנפש שזה עוד בשורה טובה ק' ממנ"פ אי זה רק רשות הרי פשיטא כן
יותר מסוכן ,דאם נחמיר עליו בתיקון המדות במה אינו מסברא ,ואי ללמד חובה מנ"ל ללמוד מאליעזר דכ"ה
סובל לא ירצה לשמוע ,אבל אם נתקן לו לחש הלא הוא חובה לכל אדם .עוד יש להעיר דכ"ה במדרש כאן אבל
דבר המוסר הללו אין ספק כלל שישמע לנו כי תמיד רש"י כ' כן רק לקמן וכ"ה מסברא כיון דעדיין לא נגמר
מיום אל יום יקל עליו החולי כי יקבל המוסר אחת אחת. הטובה עד אז וא"כ מה כוונת המדרש .וע"ע שם שהעיר
עי"ש עוד .עכ"ד רבינו התוי"ט. עוד שאלות.
אליעזר הוא שתיקן להודות על בשורה טובה ולזה תי' דוודאי כוונת חז"ל דמכאן יש להוכיח דיש
חיוב להודות על בשורה טובה והראי' הוא מזה גופא
והעיר אאמו"ר שליט"א דכתוב כאן חידוש גדול שכתוב לשון "איש" כאן [ויקוד האיש] וזה לשון
שאליעזר הוא זה שעשה כאן תקנה וחיוב להודות על חשיבות אשר ראוי והגון להתחייב על כל אשר עשה
בשורה טובה .ובמשנה ברכות נד .דעל בשורות טובות ופעל הוא וממנו יש ללמוד דעת וכשרון בדרך חיוב.
אומר ברוך הטוב והמטיב בשם ומלכות ,והיינו כשיש ועי"ש שעוד הרחיב בעוד נקודות שהעיר.
מזה טוב גם לאחרים כמבואר בגמ' נט :אבל כשהוא רק
לעצמו מברך שהחיינו וכ"פ בשו"ע סי' רכ"ב ס"א ,וכ' והנה כמו שמצינו אצל רשב"י בשבת לג .כשיצא
בערוה"ש שם דאינו מבורר מה נקרא שמועה טובה, מהמערה אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין
וכתב ד נראה שצריך להיות טובה חשובה ששמח בזה מילתא ,עי"ש מה שתיקן ,א"כ י"ל דכ"ה אצל אליעזר
הרבה הן שמחה של ממון והן מין שמחה אחרת ,ובממון דכשנעשה לו נס זה תיקן מילתא וממנה הוטל חובה
תלוי לפי עשירותו ועניותו דמה שלעני הוא דבר גדול להיות מודים על הטובה .וא"כ גם אני הואיל ואתרחיש
הוה לעשיר דבר קטן והכל לפי העניין. לי ניסא אמינא דאיזל ואיתקן מילתא ,ולזה האריך שם
דטוב לתקן דבר קל שהוא קריאה בעלמא שממילא
וכבר כתב במשנ"ב שם סק"א בשם הפמ"ג שכהיום ישפיע על האדם במשך הזמן ,וכיון שמצא חן בעיניו
ממעטין בברכות אלו ,וזה עפ"י דברי הרמ"א סי' רכ"ג אורחות חיים להרא"ש חילק אותו לז' חלקים לז' ימות
ס"א בענין ילדה אשתו זכר דמעיקר הדין מברך הטוב השבוע ,לאמרו כל יום לפני ברוך שאמר אחרי שהעם
והמטיב ובמת אשתו מברך שהחיינו ,וכ' הרמ"א דיש כבר מעוטפים בטלית ותפילין ,וכ"כ חביבין עלי דבריו
שכתבו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות ומזה עד שלא הי' עלי לטורח להעתיקו ג"כ בלשון אשכנז כדי
נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות ,ופי' במשנ"ב שגם הנשים יבינו 73 ,כי המאמר קצר ויש בו תיבות
סק"ז כיון דעיקר ברכת שהחיינו נתקן על דבר הבא מזמן
לזמן כמועדים ,וכ' במשנ"ב ובביאוה"ל דכוונת הרמ"א
דרק יש שכתבו כן אבל אינו נכון דהרבה פוסקים ס"ל 72רבינו בחיי [כד טו] תי' דמעת שהוברר לאליעזר שיש לו סייעתא
דשמיא עצומה וידע שנתקיים ד' אברהם מה שאמר הוא ישלח מלאכו
דהוא חובה דדבר שתיקנו חז"ל משום שמחת הלב ל"ש לפניך ויש אתו מלאך ,ומלאך נקרא איש שנא' והאיש גבריאל ,ולכן
לזמן ,רק כל אימת שמזדמן ע"י הקניה שמחה בלבו כשכבר נגמר שליחותו וכבר לא הוצרך למלאך חזר לקרותו עבד,
ומש"כ התלכי את האיש הזה כיון שזה הי' דברי אחי' ואמה ,וכן
מברך לה' על שזכהו לבוא לשעה שיש בו שמחת הלב. ותלכנה אחרי האיש זה לכבוד רבקה.
73התרגום המקורי הוא ביידיש דייטש קשה והוסיף הרבה לד' הרא"ש,
[ויל"ע מתי ערכו דהרי בשעת הדרשא נראה שכבר הי' מוכן ואולי
בלשון הקודש בתור ביאור על הרא"ש רק בלשון אשכנז בשביל הנשים בשעה שהי' סגור בביתו וכבר תכנן לתקן לאמרו אחרי צאתו -אאמו"ר
רק שאח"כ חזרו ותרגמו דבריו ללשה"ק ,ועי' ארחות חיים המבואר שליט"א] ונדפס בארחות חיים המבואר ,אבל היום נדפס עם הארחות
שדן הרבה בחידושים של התוי"ט בתוך ביאורו. חיים תרגום התו' יו"ט בלשה"ק ,ולא רבים יודעים שהוא לא כתבו
מא
התורה פרשת חיי שרה שירת
עדיין היתה צריכה למינקת אבל אי היתה בת י"ד לתו' ובסי' רכ"ה סק"ט כ' משנ"ב לענין פירות חדשים דגם
יבמות ס"א :ד"ה וכן ,ל"ל מינקת .וראב"ע וחזקוני כ' מש"כ בעירובין מ :לענין שהחיינו על פרי חדש דזה
ששלחו המינקת שהניקה בקטנותה וצ"ב למה .ורש"ר רשות אינו אלא דאי לא מברך לא נענש אבל מ"מ ראוי
הירש פי' דכך הי' הדרך שהתינוק נשאר קשור להמניקה ליזהר שלא לבטלה ,וכ' שם בערוה"ש דלענין פירות
כל החיים .אולם בתרגום יונתן כאן פי' "פדגוגותה" חדשים קבלהו כחובה והכל נזהרים בה.
היינו שהיתה המחנכת שלה א"כ א"ש ששלחו אותה
עמה גם בהיותה בת י"ד. וכ' בשלחן הטהור דהסומך לברך ברכות אלו
כשהשמחה גואה בלבו יש לו על מי לסמוך ושפיר עביד,
והנה מינקת זו בפשטות הי' דבורה כמבואר לקמן בפ' וכ' בכה"ח סק"ט בשם מנחת יוסף ויפה ללב ,דאפילו אם
וישלח [ל"ח ח'] "ותמת דבורה מינקת רבקה" ,וכ"כ אינו מברך מ"מ יהא זהיר מיד כשבא לו בשורה טובה
חזקוני כאן[ ,ומה שרק שם הוזכר שמה כ' במאזנים לתורה דזה להודות להשי"ת ויאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם
מרמז למש"כ השל"ה דיש ענין לזכור השם בשעת מיתה] וביאר חסדו ,ומביא בשם של"ה דאע"ג שהוא הנאה מועטת
דלכן כ' התורה ששלחו המינקת שלא תתמה אח"כ בפ' יהי' בעיניו כמרובה וישבח לה' עליו.
וישלח מי זה ,ושם הק' רש"י מה ענין דבורה בבית
יעקב ,אלא לפי שאמר רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתי' ולהנ"ל מבואר דכ"ז למדנו מאליעזר עבד אברהם דמיד
משם שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה שכבר הי' לו איזה הצלחה הודה להקב"ה ,ולד' התוי"ט
בדרך 74 ,אולם ברמב"ן כ' כי רחוק היא שתהי' הזקינה עשה מזה תקנה וחיוב ,ולפ"ז גם אם מי שאינו מברך
השליח שתשלח אמו ליעקב ולכ"פ דאולי נתעסקה דחושש שמא השמחה בלבו אינו חזק מספיק כדי לברך,
בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו, מ"מ יש לו לקיים תקנת אליעזר ולהודות להקב"ה בכל
ולדברי התרגום יונתן הנ"ל שפי' מחנכת שלה וכ"כ הלב גם בלי שם ומלכות רק יאמר הודו לה' כי טוב וגו'
תרגום יונתן שם ,א"ש שחינכה גם בני יעקב ,וכ"כ או יאמר קאפיטל מזמור לתודה וכדו' .ודבר זה חשוב
אברבנאל שם כי היתה אשה חכמה. מאד לעורר בפרט בזמנינו שנתרבו השמחות מאד ,שיש
להודות להקב"ה על כל שמחה ,ולא רק על שמחה שלו
דבורה היתה מחנכת גדולה רק כל מי שמבשרו איזה בשורה טובה דהרי באליעזר
הי' זה בשורה בשביל אברהם ויצחק והוא בעצמו הרי
ולפ"ז יש להוסיף דאם דבורה זה שגידלה אותה וחינכה הפסיד מזה ,ומוכח דיש לשמוח כ"כ עם בשורה טובה
אותה ,א"כ בהכרח דעיקר מעלותי' של רבקה בא על ששמע ממה שנעשה לחבירו עד כדי ברכה[ .ובקרן לדוד
ידה ,דהנה מעלת רבקה נתבאר ברש"י ר"פ תולדות מיישב בזה מה שנתחדש אצל אליעזר]
דמשפחתה אנשי רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה
ממעשיהם ,וכבר הציע הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל וציין אאמו"ר שליט"א לד' הגר"א באמרי נעם ברכות נד.
בשיחותיו דעיקר כחה היתה ע"י ששמעה הרבה סיפורים ובשנות אליהו על משניות [ברכות ט ב] בד' המשנה על
מכל מעשה החסד של בן משפחתה אברהם ועי"ז שמועות רעות ...ועל בשורות טובות ..דמה שאמר אצל
נתחזקה שברצונה ללכת בדרכיו ,ויתכן להוסיף דדבורה טובות בשורות ואצל רעות שמועות .מפני ששמועה
היתה זה שסיפרה לה הכל וחיזקה ללכת בדרכיו ,ולכן טובה מצוה לבשרו לכך אמר בשורות .אבל רעות בודאי
שכששלחו את רבקה שלחו אותה ,כיון שכעסו עלי' לא יאמר לו איש כי מוציא דיבה הוא כסיל אלא ישמע.
משפחת רבקה ,שעכשיו הבינו שהיא אשמה בחינוך אבל אין מי שיבשר לו לכך אמר שמועות .ע"כ .וכשאדם
רבקה ,ומובן ששלחו אותה גם כשהיא בת י"ד או יתכן שומע בשורה טובה יש לו לשמוח עם השני וגם להודות
שרצתה ללכת אתה כדי להמשיך בגידולה וחינוכה, להקב"ה ע"ז ,וכש"כ אם זה בשורה טובה לעצמו בכל
נמצא שהיתה מחנכת גדולה ועיקר כוחה היתה היכולת שטחי החיים כגון שהרופא אמר לו שהכל תקין אצלו,
לחנך נגד הזרם. הי' צריך באמת לברך שהחיינו או הטוב והמטיב אם זה
נוגע לכל משפחתו.
גדלות דבורה מנקת רבקה
74הר"ר נפתלי הערץ הלוי לויער שליט"א העיר דלכאורה כוונת רש"י וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה[ :שם
שדבורה מתה בדרך ליעקב ויעקב כבר יצא לדרך ונפגשו באמצע ,אולם נ"ט]
ראה חזקוני לקמן פ' וישלח שם ,וז"ל "מלמד ששלחה רבקה את דבורה
אחר יעקב להחזירו ...ולא רצה לבא ודבורה שהתה עם יעקב בבית לבן צ"ב רב דמאי איכפ" ל ששלחו גם את מניקתה ,וגם
ומתה בדרך אצל יעקב ולפי שסתם למעלה שמה כשאמר וישלחו את
רבקה אחותם ואת מיניקתה ,בא עכשיו והזכיר שמה. בכלל למה שלחו אותה דבשלמא אם היתה בת ג' אולי
מב
התורה פרשת חיי שרה שירת
חזרת לבן ואמה מהסכמתם והנה חידוש מצינו בספר הישר דדבורה היתה בת עוץ בן
ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר וכו' הנה רבקה נחור ,והיתה אחותו של איוב ,למ"ד שאיוב הי' בן עוץ,
לפניך קך ולך ואח"כ ויאמר אחי' ואמה תשב וע"ז נאמר באיוב ויבואו כל אחיותיו לנחמו ,עוד חידוש
מצינו במדרש אגדה [הובא בתורה שלמה לקמן ל"ה אות ל"ו]
הנערה אתנו וגו' [שם נ"א-נ"ה]
דמש"כ וישלחו אותה ואת מניקתה היינו "אמה של
והק' הראשונים הרי בתחילה הסכימו ולמה חזרו בהם רבקה" 75ולפ"ז דבורה היתה אמה והיתה אשתו של
עכשיו ,וחזקוני תי' ,דמתחילה לא ידעו שקידשה ,אבל בתואל אחי אביה עוץ ,וכמו ששרה ומילכה נשאו את
עכשיו שנתודע להם שקידשה טענו הרי צריך י"ב חודש אחי אביהם .והנה יוצא מכאן דבר נפלא לדברינו לעיל
להכין לנשואין ,כדדרשו חז"ל מכאן .ובאלשיך תי' דעיקר מעלת רבקה בא ע"י מלכה ,א"כ נמצא דעיקר
דמתחילה סבר שיקבל כסף ,וכיון שלא קיבל כעס וניסה המחנכת שלה דבורה היתה ג"כ נכדת מלכה ,ויתכן דזו
לעכב .ובחת"ס בתורת משה יש כמה חשבונות ליישב גם היתה אמה ,ומשם בא עיקר מעלתה וגדלותה,
קושיא זו ,וא' מהם בשם הגאון רבי מרדכי באנעט זצ"ל ומיושב לפ"ז מש"כ לעיל [פסוק כ"ח] ותרץ הנערה ותגד
הוא דע"י שנתן להם מגדנות שהם פירות א"י ,והרי לבית אמה וברש"י כ' דאין הבת מגדת אלא לאמה
אסור להוציא פירות א"י וא"כ בהכרח דארם נהריים הוא ולדברים האלו הלכה דוקא לאמה שהיא זה שחינכה
76 אותה וגידלה אותה נגד הזרם הרע שהי' בבית אבי' ולכן
חלק מא"י וא"כ למה לא יוכל יצחק לבוא כאן ולזה
ענה ,דכיון דה' הצליח דרכי ע"י קפיצת הדרך ,לכן הי' בית נפרד לאמה.
הגעתי לכאן לפני שהספקתי לאוכלו.
וממילא נבין דברי הרמב"ן שהיא גידלה גם בני יעקב
ואא"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל אב"ד צעהלים בספרו שם ,דזה הי' כוחה שבפדן ארם תחת לבן לא יהיו
שלמי דוד תי' בדרך צחות ,דלעולם רצו לעכבה ,רק מושפעים ממנו וזה היתה עיקר תפקידה בחיים ,ובזה
דמתחלה חשבו שאם יסכימו מיד ,יחשוב אליעזר היתה עדיפא ממשפחת האבות ,לפי שבעצם נכרית היתה
דמסתמא יש איזה חסרון ורוצים להפטר ממנה ,דכך הוא הכירה את מעשיהם טוב מאוד ,ועכשיו יאיר לנו באור
דרך העולם בשידוכים שאם שומעים הסכמה בלי שום חדש מה שאמרה רבקה "ושלחתי ולקחתיך משם" ,דהנה
היסוס חושדים אולי יש חסרון ,אבל כיון שראו שהוא רבקה ידעה שיש אפשרות שיעקב יגדל שם משפחה,
לא נתפעל ניסו לעכבו בצורה אחרת .ואמרו נקרא לנערה ושלחה דוקא דבורה שתצליח להוציא יעקב משם היינו
ונשאלה את פיה שתסכים בפירוש ,וכיון שידעו שהיא לא רק בגדר הודעה בעלמא ,רק שאם תראה שיש איזה
צנועה בוודאי לא תאמר בפירוש "כן אני רוצה" ועי"ז סכנה בחינוך הילדים וממילא לא יהי' בגדר לקיחה
יוכלו לעכבה ,אלא היא אמרה אלך גם אתם אם אתם לא משם[ ,דגם אם ילכו משם אבל אם יקחו אתם השפעת
רוצים .כנראה שכבר לא סבלה לגור שם וחיכתה בכליון לבן זה לא נקרא לעזוב את לבן] אז תראה להשפיע
עיניים שמישהו יקח אותה מכאן למקום טוב יותר ובפרט עליהם ולחנכם באופן הראוי שיתרחקו לגמרי מהשפעת
לביתו של אברהם אבינו. לבן ,ולכן הי' צריך להיות השליחות דוקא על ידה,
ובאמת קיימה השליחות בשלימות לדעת הרמב"ן
והנלענ"ד לפרש ,דהנה יש כאן עוד פסוק באמצע דבאמת גידלה אותם ,וגם לרש"י ליוותה אותם מפדן
"ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר אתו וילינו ויקומו ארם עד שיתרחקו ויתנתקו לגמרי מהשפעת לבן עשיו.
בבוקר ויאמר שלחוני לאדוני" (פסוק נ"ד) ורק אח"כ
כתוב "ויאמר אחי' ואמה" וגו' ולמה לי לדעת זה? וע"ע מש"כ בזה בפ' וישלח.
ונראה ע"פ מש"כ לעיל ,במה שיש לתמוה איך נשמעו
מלבן ובתואל מילים כאלה" ,מה' יצא הדבר" ואיך הם
76מה שהעלה החת"ס צד דארם נהריים הוא חלק מא"י ,לכאורה מיוסד
על ההנחה דהוא חלק מסוריא שכיבש דוד ,ובב"ב צ :נחלקו רבי ורבנן
אי יש איסור להוציא לסוריא ,וגם אברהם הובטח לו עד הנהר הגדול 75וצ"ע טובא לומר שהיתה גם מנקתה וגם אמה שהרי כ' ויאמר אחיה
נהר פרת ,וכן נקט המשך חכמה לעיל עה"פ "כי אל ארצי" [לעיל כ"ד ואמה תשב הנער אתנו וגו' ויאמר אלהם אל תאחרו אתי וגו' ויאמרו
ד'] דרמז ,דארם נהריים הוא חלק מא"י .ותמוה דחרי חרן הוא מצד נקרא לנער וגו' ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה
השני של נהר פרת[ ,אפשר לראות כן במפה אולם יש לדון אי זה חרן ותאמר אלך :וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה וגו' הרי שאמה היא
שבזמנינו או אולי הנהרות נדו ממקומם כמבוא בה' ברכת הראיי'] זה ששלחה אותה ואת מניקתה .ומשמע שגם היא רוצתה לעכב והציע
שבוודאי אין לזה שייכות לא"י - .הערת ידידי הג"ר יעקב יוסף לרנר ידידי הרב מאיר צבי שווארץ שליט"א דאולי כוונת המדרש אגדה
שליט"א .עוד העיר דלכ' עיקר דין הנ"ל הוא רק בדברים שיש בהם חיי למחנכת שלה שהיא הי' לה לתפקיד של אם ,ולא אמה ממש.
נפש ,וגם דרק כשישראל על אדמתן שלא יתייקרו המחירים ולא כשרק
אברהם נמצא שם.
מג
התורה פרשת חיי שרה שירת
מבית אברהם [כמבואר לעיל כ"א י -יד] ועתה הלך להשיבה כ"כ מתפעלים מסיפור השגחה פרטית ,אלא דזה בא
לבית אביו[ .וראה בבעל הטורים שם פסוק י' דבשביל שגירשה מגודל קדושתו של אליעזר ,וע"י ביטולו לאברהם וע"י
שרה להגר מביתה נענשה ונשתעבדו בני' והוצרכו להתגרש משם דיבוריו הקדושים ,ובזה ביטל לגמרי התנגדות הקליפות.
הרי דהי' שם איזה פגם שהי' צריך לתקן] וא"כ יתכן דאחרי שכבר הלכו לישון וקמו בבוקר ,והרי
ויש להוסיף על דבריו דלא הי' זה נגד רצון אמו, נתבאר בתחילת הפרשה ע"פ השפ"א ,דרק צדיקים
דאדרבה שרה הי' זה שהכניס צרתה לתוך ביתו והיא מתחדשים כל יום בהארות חדשות ,אבל רשעים
רצתה הזכות הזה ,רק שכיון שהי' זה על חשבון חינוך מתיישנים והולכים ,וא"כ בזה שהלכו לישן וקמו בבוקר
יצחק לכן גירשה ,אבל כיון שכבר אין סכנה מחינוך בלי התחדשות ,כבר פג קצת תוקף כח דברי אליעזר ולכן
יצחק שהרי עכשיו הוא הולך לישא אשה א"כ שוב רצון הי' להם כבר התנגדות ,ולכן הודגש בקרא ענין זה
אמו שאברהם ישא את הגר .ובפרט אם זה פגם בשרה דוילינו ויקומו בבוקר.
וודאי היא רוצה בתיקונה.
מה שהלך יצחק להחזיר את הגר
ובשיעורי רבינו מאיר הלוי הק' דאיך הי' אברהם יכול ויצחק בא מבוא באר לחי רואי וגו' [שם ס"ב]
להחזיר את הגר הרי הי' לו ציווי גרש יגרש ותי' דלכן
באמת כתוב בילקוט שמעוני כאן שזה הי' ע"פ הדיבור כתב רמב"ן דהכוונה ,שבא מביאתו לבאר לחי רואי,
אולם להנ"ל י"ל דעיקר הציווי הי' רק מחמת יצחק וכבר כלומר שכעת בא יצחק מבאר לחי רואי שכבר בא שם
לא הי' סבה זה. בעבר ,וכ' אילו הי' הפסוק אומר רק ויצחק בא מבאר
לחי רואי הי' נראה שיצחק דר שם .ולא נתפרש מה הי'
והנה מצינו שישמעאל הי' בקבורת אברהם וחזר עושה שם .ורמב"ן כ' שיצחק הי' הולך תמיד אל המקום
בתשובה ולא נתפרש מתי חזר לאברהם ,ושמעתי מי ההוא כי הי' לו מקום תפלה מפני ששם נראה המלאך
שפי' שבזה גופא שהחזיר את הגר חזר גם ישמעאל, להגר [לעיל ט"ז ז' י"ד] וכ"כ הספורנו ,ובפי' ר"א בן
וצ" ב דאין סבה שיחזור ישמעאל לביתו של אברהם הרמב"ם כ' שיצחק הי' רגיל להפרד ממקום מושבו
אחרי שכבר נשא אשה ,ועוד הרי הרבה שנים לפני זה וללכת אל הבאר הנזכר בדביקות בעבודת ה' לבקש את
אנו מוצאים את ישמעאל עם אברהם בעקידת יצחק ההתבודדות כדרך הצדיקים והי' מתעכב שם זמן קצר
כמ"ש [לעיל כ"ב ג'] וישכם אברהם בבוקר וגו' ויקח את ושוב הי' חוזר אל מקום מושבו.
שני נעריו עמו ופירש"י [ע"פ מדרש ויק"ר כ"ו ז'] דזה
ישמעאל ואליעזר ,ראה מש"כ בזה לקמן בשם בעלי אולם במדרש [והובא ברש"י] איתא שהלך לשם להביא
התוס' ואזנים לתורה שם. הגר לאברהם שישאנה עוד שם "דהגר ישבה על הבאר
ואמרה לחי העולמים ראה עלבוני" .ובפשטות הא
תפלת מנחה נקרא ע"ש אברהם דדוקא עכשיו הלך להביאה ,כיון דמתה שרה ולא הי'
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו' [שם ס"ג] לאברהם אשה .אבל א"כ ל" ש כלל לשידוך של יצחק
והו"ל לכתוב מיד אחרי פטירת שרה ,והי' אפש"ל דרק
איתא בברכות כו :דמכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה. אחרי שהוא הי' הולך לישא אשה רצה שגם לאביו יהי'
והנה ביומא כח :נקרא תפלת מנחה "צלותי' דאברהם" אשה .וקצת צ"ב דאם מחזיר את הגר מסתמא גם
והקשו ראשונים הרי יצחק תיקנו .ותי' בתו"י ובתוס' ישמעאל יחזור לבית אברהם ,ואיך יצחק עושה נגד רצון
הרא"ש שם ובתוס' ברכות כו :דאחר שתיקנה יצחק גם אמו שרה דהרי אמו שרה גירש אותם מביתה וכל מה
אברהם הי' אומרה .עוד תירצו שגם לפני שתיקנה יצחק שעשתה הי' רק מחמת טובתו של יצחק ,ועכשיו מביאה
גם אברהם הי' אומרה דהרי קיים אברהם אבינו כה"ת לאביו ,והרי ממה שרק אחרי נישואיו לרבקה התנחם
כולה אלא שיצחק תיקנה לכל וכ"כ הריטב"א יומא שם, אחרי אמו מבואר דהי' לו קשר עצום לאמו ,וא"כ איך
וכעי"ז תי' רבינו חננאל דיצחק התפלל את התפלה כדת הוא עושה כן להביא צרת אמו לאביו.
המסורה לו מאביו .וצ"ב דכיון דעיקר מה שיש לנו
תפלה זו לדורות הוא מיצחק דהוא זה שתיקנו ,א"כ מה ובאזנים לתורה חידש דאדרבה זה גופא רצה לתקן,
איכפ"ל שגם אברהם הי' מתפלל זה דלמה הי' נקרא דעכשיו הי' מצב של יום החופה ולכן הלך להתפלל
ע" ש אברהם .ובפרט אי נימא דאברהם לא התחיל בשדה ,וכמו שאנו נוהגים להתוודות ביום החופה כך
להתפלל מנחה רק אחרי שתיקנו יצחק הרי בוודאי הלך יצחק לפשפש במעשיו ולהתוודות לפני שמתפלל
מתייחס ליצחק. כדי שיהא תפלתו זכה בלי שום חשש עוון ,ולכן בא
לתקן עוות שנגרם על ידו שהרי מפני יצחק גורשה הגר
מד
התורה פרשת חיי שרה שירת
כי תורה וללמוד צריך ,וראה שהלך קודם אל הארגז וי"ל למשנ"ת בעז"ה בפ' תולדות דמעיקר מדתו של
אשר מונחים בו הבגדים ,ואח"כ בבקר שאל אותו מה יצחק הי' להמשיך מורשת אביו וכל שיקוליו תמיד הי'
זה ,והראהו שיש לו שם תכריכים מוכנים ,וקודם הזווג מה אביו היה עושה בענין זה ,דלכן חיכה עשרים שנה
מתעסק שם בתכריכים הנ"ל כדי להזכיר יום המיתה ,כי עד שהתפלל על רבקה ,ולכן הי' רוצה לרדת למצרים
אי אפשר לעשות מצוה זו בלי שום תערובות יצה"ר ,רק בימי הרעב כמו שאביו עשה ,והבארות שחפר קרא
אם יזכור את יום המיתה .ע"כ שמע אביו ז"ל לספר כשמות אשר קרא אביו ,א"כ גם כשתיקן תפלת מנחה
משמא דגברא רבא הנ"ל. הי' כולו מושתת על הנהגת אביו שתיקן ענין תפלה ,ולא
ייחס זה לעצמו ,והי' מקפיד שהתפלה יהי' נקרא ע"ש
ובזה פירש אביו ז"ל דברי רש"י הנ"ל אשר לכאורה הוא אביו דוקא.
פלא איך עירב שמחתו בפגשו בפעם ראשון עם זווגו
הצדקת עם מה שיהיה לעתיד ,הלא בשעת חדוה חדוה. הרמת יצחק את עיניו הקדושות
אך הוא הדבר כי הוא נשק אותה בנשיקין של קדושה
וישא עיניו וירא והנה גמלים באים[ :שם]
כמבואר במדרש [ב"ר ע ,יב] ,ורצה שלא יהיה שום
תערובות היצר ,על כן הזכיר ביום המיתה ,ואחרי מבואר דגם שכבר הגיע הכלה ליצחק מ"מ יצחק ראה
שהביט ביום המיתה ראה זה שאין נקברה עמו על כן רק גמלים ,וכבר הבאנו דברי דודי הגה"צ ר' יצחק
נתעצב ממילא ע"ז ,ולכן בכה ,עכ"ד ודפח"ח. ראקאוו שליט"א בתחלת פ' וירא דבצדיקים כאברהם
כשמרים את עיניו רואה רק מלאכים וביהמ"ק וקרבנות
ועפי"ד אלה יאירו לנו ג"כ דברי רש"י הנ"ל ,כי בעת
מאידך רשע כעשיו רואה רק נשים ,וכן כאן מודגש ד"ז
שרבקה ראתה בפעם הראשון את בן זוגה יצחק אבינו
דיצחק לא רואה גם אשתו המיועד לו ,מאידך עשיו ראה
והיתה מתפעלת מיופיו כמבואר ברש"י עה"פ ותרא
אותו ונודע לה שזהו בן זוגה ,והיתה משתוקקת אליו, את הנשים אפי' שלא היו שלו.
וכדי שלא יהיה שום תערובות יצה"ר ,בודאי זכרה ביום ומה שמונח בראיית הגמלים כבר ביארנו לעיל בשם
המיתה כדי לשבר התאוה .ו זה שפירש רש"י ז"ל כמו ספה"ק.
ותקבר ותשבר ,היינו שזכרה ביום הקבורה ,ובזה
ותשבר ,נשברה תאותה ונעשה היחוד בלי שום תערובות רמז ותתכס כמו ותקבר ותשבר
יצה"ר רק בקדושה שלימה וק"ל .עכ"ד משנה שכיר. ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה
ועד"ז כ' בפרדס יוסף והשווה לגמ' ברכות לא .דאמרו לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף
ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא: ותתכס[ :שם סה]
ליש רי לן מר! אמר להו :ווי לן דמיתנן ,ווי לן דמיתנן!
הרי דבשעת הנישואין יש להזכיר יום המיתה. במש"כ ותתכס פי' רש"י לשון ותתפעל כמו ותקבר
ותשבר .וצ"ע וכי לא מצא רש"י ז"ל להביא ראיה אחרת
אולם י"ל עוד ע"פ משנ"ת בתחלת הפרשה בטעם על לשון מתפעל רק תיבות הללו שהן מעוררין עצבות,
שעיקר קידושי אשה נלמד דוקא מקניית קבר ,להורות ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה ,ומה מקום
דעיקר הקידושין צריך להיות באופן של רואה את הנולד לתיבות הללו במקום הזה שנזדמנו שני צדיקים יחדיו,
להעמיד משפחה יראי ה' ולהשאיר אחריו דורות ישרים ושמעתי לפרש דמחשבת האדם בנישואין יהי' כמו
מבורכים הממשיכים דרך ה' ,שגם לאחר מיתה יהי' לו בשעת לידה ומיתה דכמו שאז אין לו שום מחשבת גאוה
המשך ,וכלשון הפסוק לענין אברהם למען אשר יצוה ה"נ בעת הנישואין .ובספר משנה שכיר הביא דקדוק זה
את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ,ובנוס"א דעיקר חיבור בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע ותי' עפמש"כ בספר אמרי
לאשתו בעוה"ז הוא כדי שישלימו זע"ז להיות ביחד יוסף להרה"ק מספינקא זי"ע [ד"ה או י"ל בהקדם] ז"ל בפ'
בנשמה שלימה ומתוקנת בעוה"ב ,א"כ ה"נ זה הי' עיקר אחרי שהביא בשם אביו ז"ל לפרש דברי רש"י בפ' ויצא
מחשבת י צחק ורבקה בשעת הפגישה למען יקימו ביחד [כט ,יא] "וישק יעקב לרחל וישא יעקב את קולו ויבך",
דורות ישרים מבורכים ולהשלים את נשמתם ביחד פרש"י לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו
לעוה"ב. לקבורה ,עכ"ל .ואמר עפ"י מה ששמע מאחד מראשי
החסידים שהי' אצל הה"צ הקדוש מוהר"ר אברהם חיים
שילוח אברהם לבני הפילגשים לדורות מזלאטשוב זי"ע ,והי' דרכו תמיד להיות באכסניא בבית
ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם הרב הקדוש הנ"ל בעצמו ,ופעם אחת בא לשם ונזדמן
מתנות וישלחם מעל יצחק בנו וגו' [כ"ה ו'] שהי' ליל טבילה ,ורצה התלמיד הנ"ל לראות התנהגותו
מה
התורה פרשת חיי שרה שירת
רק קירבו אותו הוא נשאר רשע בסוף ,ללמדך דפעמים וקשה הרי לעיל כתוב "ויתן את כל אשר לו ליצחק"
הדרך הנכון כפי ששמע אברהם מהקב"ה לשמוע לשרה משמע שלא השאיר כלום.
ולגרש הבן הרשע ,ורק זה יביאנו בסוף לתשובה.
והנראה בעז"ה דהנה זהו הפסוק האחרון לפני הסתלקות
והנה עיקר דבריו דיש לנו ללמוד לדורות ממה שגירש אברהם אבינו ,ובוודאי מונח כאן דבר גדול לדורות,
אברהם את ישמעאל ,מצינו כן בשנים מרבותינו: ויל"פ הכונה דדאג עבור כלל ישראל ,שיקנאו בהם גוים,
שיבינו שאין להם כלום ,וכל חייהם הבל ,וחיים
א :רבינו הח"ח עה"ת בפ' וירא שם כ' דזה פשוט דאילו כבהמות ,לזה העסיקם עם כל מיני הבלים שאנו רואים
הי' ישמעאל נשאר עם יצחק הי' מושפע ממנו לטובה היום ,כמו משחק כדור רגל ועניני פוליטיקה וכל סוגי
מאידך חברת ישמעאל הי' עלול להשפיע על יצחק הטכנולוגיה ששקועים בהם יומם ולילה 77 ,ואין להם
לרעה ,לכן שקלה שרה בדעתה ומצאה שהחשש לקלקול זמן להתבונן שבעצם אין להם כלום ולנו יש הכל ,ועל
יצחק גדול יותר מהסיכוי לתיקון ישמעאל והחליטה זה נאמר שיבוא יום ויגידו "אך שקר נחלו אבותינו הבל
לגרש את ישמעאל ,תכופות עומדים אנשי חינוך בפני אין בהם מועיל" [ירמי' טז יט] ולפ"ז א"ש דנתן כל אשר
התלבטות דומה ,ורואים אנו מכאן מה היתה ההכרעה כל לו היינו ה"קניינים האמיתיים" וזה באמת הכל ,אבל
אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי עד שיצחק ישפיע לבני הפילגשים נתן המתנות המדומות ,ולזה וישלחם
לטובה ישפיע עליו ישמעאל לרעה .ובס' ח"ח החדש מעל יצחק בנו דייקא ,וכעי"ז מצאתי בשפ"א כמה
מביאים שמנע הח" ח מאיזה רב מלהיות רב בעיר גדולה פעמים.
שהי' פרוץ ביותר בעניני דת ,וא"ל הח"ח דיש לחשוש
78
אולי יתקלקל בעצמו. תשובת ישמעאל
ב :מרא דארעא דישראל הג"ר יוסף חיים זוננפלד זי"ע ויקברו אותו יצחק וישמעאל בנו [שם ט']
[בספר איש על החומה ח"ג עמ' ]394הי' מסביר הוויכוח בין
אברהם לשרה דאברהם ג"כ הבין דחברתו של ישמעאל וברש"י מכאן שעשה ישמעאל תשובה ,והוליך את יצחק
מסוכנת ליצחק ,אבל סבר שאם יגרש את ישמעאל הרי לפניו והיא שיבה טובה שנא' באברהם .גם לקמן כ' ל'
ויגוע הנאמר רק בצדיקים .הנה הא דנלמד התשובה
יצא לגמרי לתרבות רעה כי עי"ז שנמצא בביתו
דוקא בדבר שנר' כמעשה קטן ,כ' גיסי הג"ר רפאל הלוי
ובחברתו של יצחק הרי הוא מרוסן מעט ואינו מתפקר
דינר שליט"א [בספרו נפלאות מתורתך] דאכן אי"ז מעשה
לגמרי אבל אם יגרשהו ירד מן הדרך לגמרי ,ואילו שרה
טענה דיותר ממה שישמעאל יושפע ממדותיו של יצחק קטן כלל ,דהרי כל הדרך ניסה להתגבר על יצחק לומר
עלול ישמעאל להוריד את יצחק מדרך הישרה בתעלולי שהוא היורש לכן הי' מצחק אתו ולכן אמר שרה כי לא
הצחוק שלו ,עד שבא הקב"ה והכריע לשמוע בקול יירש וגו' ולפני העקידה התגאה עליו שהי' לו ברית
שרה" ,כי ביצחק יקרא לך זרע" היינו אם אתה רוצה מילה ולכן בזה שהניחו לילך לפניו הודה שיצחק הוא
שיצחק ימשיך את דרכך אין לך ברירה אלא להפריד היורש וזה דבר גדול.
ביניהם ולהרחיק את הרע מן הטוב ואל ירע בעיניך על האם יש לרחק ולגרש ילד שמשפיע לרעה
הנער ועל אמתך שהוא עלול לצאת לתרבות רעה ,כי
בכך אתה מציל לפחות את יצחק ואת זרעו אחריו ,אבל והעיר דודי הגה"צ ר' יצחק ראקאוו שליט"א דכאן נראה
אם תקרב את ישמעאל אתה עלול לאבד את שניהם גם ההיפך מן הסברא ,דהרי לענין עשיו מבואר [לקמן ל"ה
את ישמעאל וגם את יצחק .הכרעה זו מפי הגבורה לא כ"ט] ויקברו אותו עשיו ויעקב בניו הקדים עשיו ליעקב
לשעה בלבד נאמר אלא גם לדורות הבאים אם רצונכם הרי שעשיו הלך לפני יעקב וזה לבטא שלא הניח דרכו
שיצחק ישאר בנו של אברהם הפרידוהו מישמעאל עד היום ,והרי ישמעאל גירשו אותו מבית אביו בבושת
וגרשו את בני האמה העורכים משחקים שסופם הסרה פנים עם אמו ,וכמעט שמת בצמא במדבר מחמת זה
מדרך האמונה ע"כ מדברי הגרי"ח זוננפלד זי"ע. ואעפ"כ חזר לבסוף הגם שעדיין לא יהי' היורש ,משא"כ
עשיו שקירבו אותו בבית אביו ואף פעם לא גירשו אותו
77ועד"ז שמעתי מהגה"ח ר' יעקב משה לוי שליט"א משגיח ישיבת גור
78
יתכן שרק בזמנו אמר כן הח"ח שעדיין לא הי' רוח של חזרה בלונדון כשנסענו ביחד משדה התעופה בלונדון בפ' חיי שרה ,שלעומת
בתשובה כמו שיש בזמנינו ,ורוח ההשכלה הי' חזק מאד ,אבל בזמנינו מה שהי' לפני שנים רבות שכל פעם שנפגשנו עם גוים הי' חשש
שירד רוח של חזרה בתשובה לעולם שאני ,ואכן מרן החזו"א הי' שולח שיפגעו בנו ,אבל היום אין כ"כ חשש כיון שכאו"א שקוע לגמרי בכלי
הרבה מתלמידיו ללכת לגור במקומות נידחים כדי לפעול ליהדות-. שלו ,כך שאין להם זמן לבחון שיש כאן יהודי ולזה המלצתי לו הפי'
ידידי הרב יעקב יוסף לרנר שליט"א. בפסוק הנ"ל.
מו
התורה פרשת חיי שרה שירת
בתשובה ,מ"מ נראה שכך הוא ההנהגה הנכונה [אי לא הנה לא נתפרש היטב בדבריהם אם כוונתם גם כשיש
דנימא דהקב" ה העלים ממנו לגמרי מצבו של עשיו וחשב שהוא ח" ו בביתו של אדם גופא ילד שסר מן הדרך האם עליו
צדיק אבל דברינו לפי הפשטות שאכן ידע מצבו -דהרי לקח נשים להתנהג כאברהם ולגרשו מן הבית מחמת חשש שיקלקל
שהי' לו למורת רוח -רק שחשב שע"י שיקרב אותו יחזור למוטב]
שאר הילדים ,או דאיירי באופן כללי להתחבר עם
דמי לנו קרוב מיצחק להכרעת הקב"ה לשמוע בקול מקולקלים כדי להשפיע עליהם דיתכן דמיירי במוסדות
שרה הלא עליו הי' הנושא ואעפ"כ לא נהג כן בעצמו, התורה שלנו שצריך להיות נפרד מאלו שלא הולכים
ולא יתכן לומר דיצחק לא הבין הכרעת הקב"ה בויכוח בדרך המסורה מדור דור ,ויתכן גם באופן פרטי שאם יש
אביו ואמו דבוודאי ידע והבין את זה ,ומ"מ לא גירש בחדר או בישיבה ילד או בחור שמשפיע לרעה על
עשיו מביתו .והקושיא מתחזקת עוד יותר למשנ"ת לעיל חבירו יש לסלקו ,אבל כ"ז יתכן בכה"ג שיש לילד או
דעיקר מדתו של יצחק הי' להמשיך דרכו של אברהם
לבחור לאיפה ללכת שיש לו בית ולכל היותר ישאר
ובכל שאלה שהי' לו חשב מה עשה אביו בכה"ג ,דלכן
בבית ,אבל ב אופן שיש ילד בבית שמשפיע לרעה על
לא התפלל על רבקה רק אחרי עשרים שנה וגם רצה שאר הילדים הרי אם יגרשו מן הבית יהי' אבוד לגמרי,
לרדת למצרים בשעת הרעב ,והבארות שחפר קרא ע"ש אלא דמן הדמיון לאברהם נראה דגם בכה"ג יש לעשות
אביו ,וא"כ כשהי' לו ילד שסר מן הדרך הישר הרי הי'
כן.
לו דוגמא מהתנהגות אביו והו"ל לגרשו מן הבית כמו
אביו. אולם על מרן החזו"א זי"ע מסופר רבות 79על דאגתו
לכל בחור ובחור מישראל גם אלו שסטו מן הדרך ,ולא
ויל"פ החילוק בין ישמעאל לעשו בכמה אופנים ויהי' הי' מרשה לזרוק בחורים שמקלקלים את הישיבה והי'
בזה נפק"מ לדורות:
אומר שזה שאלה בדיני נפשות וכדי לפסוק בזה צריך
א :ביצחק הי' חשש שישמעאל ישפיע עליו לרעה משתי סנהדרין של כ"ג ,וסבר שאסור לרחק בחור בידים
סיבות א :דהי' יותר מבוגר ממנו ונולד ראשון לאברהם. מישיבה וגם צריך לקבל בחורים כאלה בישיבה,
ב :הרי זה הי' עיקר דבריו להתגאות על יצחק ולומר לו וכשנשאל החזו"א ע"י הרב פרבשטיין זצ"ל ר"י חברון
שהוא היורש של אברהם והוא גדול וחשוב ממנו והי' ממה שהורה הקב"ה לאברהם לעשות כשרה לגרש את
לוקח אותו בחוץ כדי לשחק אתו בחיצים ,וא"כ הי' ישמעאל ,ענה שזה פסוק לפני מתן תורה אבל אחר מ"ת
חשש שהוא יהווה דוגמא בשבילו ,וכבר הבאנו בפ' צריך לדאוג על הפרט כמו על הכלל ,כי כל פרט הוא כלל
וירא פי' החת"ס במש"כ וירע הדבר מאד בעיני אברהם גדול כי כל בחור שמצילו מרדת שחת הרי הצילו נפש
על אודות בנו [לעיל כ"א י"א] דקאי על יצחק דהי' רע אחת מישראל ועוד רבבות נפשות מיוצאי חלציו[ .והי'
בעיניו זה דיצחק לא חזק מספיק שלא ישפיע עליו ,עוד אפש" ל בנוסח אחר דכ"ז שאין לך ציווי מפורש מהקב"ה אין לך
לעשות כן מספק ,ואדרבה מזה שאברהם לא הי' עושה כן נראה
מבואר בחת"ס בתורת משה שם דזה מה שאמר לו שבדרך כלל אין לנהוג כן וכנר' סברו הח"ח והגרי"ח זוננפלד דכל
הקב"ה שם "כי ביצחק יקרא לך זרע" לרמז ביצחק ולא מש"כ בתורה הוא בגדר הוראה דלא כ' בתורה דברים סתם]
כל יצחק היינו שיש בתוכו חלק רע שזה חלק עשיו וא"כ
יותר יש חשש שיושפע לרע [עוד הבאנו מאברבנאל בפ' ההבדל בין ישמעאל לעשו בענין זה
עקידה דעיקר שלימות יצחק להנתק לגמרי מכל עניני תאוות
עוה"ז הי' בעקידה וזה הי' התחלת התיקון לכל העולם שיהי' והנה אי ננקוט כסברת הח"ח והגרי"ח זוננפלד דמה
אומה מנותק מלהמשך אחר התאוות וא"כ יתכן דעד העקידה הי' שאמר הקב"ה לאברהם הי' בזה הוראה לדורות ,צ"ע
צריך עדיין מאד להזהר שלא יושפע לרעה מאידך הבאנו מהג"ר כפי שכבר העיר דודי שליט"א דנר' שיש בזה סתירא
אהרן קוטלר זצ"ל דפשיטא שלא הי' חשש שיצחק יושפע לרעה, מהנהגת אברהם להנהגת יצחק ,דאף דמאברהם נראה
רק שבאותו זמן שיצטרך להלחם שלא להיות מושפע מישמעאל שיש לנהוג לרחק ילד כזה אבל ביצחק נראה לא כן,
הי' יכול להתעלות יותר] אבל לענין יעקב ועשיו לא הי' דהרי גם לו הי' ילד עשיו שסר מן הדרך ולא רק שלא
חשש זה דהרי עשיו הי' תאום שלו ולא מוזכר שהי' גירשו מן הבית מחשש שישפיע לרעה על יעקב ,גם
מנסה לקלקלו ,ואדרבה הרי כבר במעי אמם התחלקו הראה לו אותות אהבה מיוחדת וניסה תמיד לקרבו
ביניהם עוה"ז ועוה"ב והי' מרוצה מאד מזה שיעקב ישב ולכבדו וגם רצה לתת לו הברכות כדי שעי"ז יגיע
בביהמ"ד תמיד ,ועיקר שנאתו ליעקב התחיל רק לתפקידו בחיים ואף שלא עלה בידו לבסוף להחזירו
כשיעקב בא לקחת ממנו מה שסבר ששייך לו ,ומה גם
שיעקב הי' בחיר האבות שלא נשאר בתוכו חלק רע כלל 79ביארצייט של החזו"א הביא מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א כמה
דכל הרע שעוד הי' ביצחק ורבקה לקחו עשיו כמבואר סיפורים נפלאים על החזו"א בענין זה [חלק מהם נביא להלן בהג"ה],
בספה"ק ,ויעקב הי' יושב אהלים מנותק מכל הבלי ובפרט מספר אנא עבדא להג"ר שמואל צבי קובלסקי זצ"ל שהי' בן בית
אצל מרן החזו"א ושם הביא מה שענה החזו"א לראש ישיבת חברון.
מז
התורה פרשת חיי שרה שירת
מצווה לגרשו ולפ"ז אין לנו הוכחה לדורות מאברהם עוה"ז ולכן לא הי' חשש שיושפע לרעה ,וא"כ בכה"ג
80
אא"כ דואג לשלוח את אמו ביחד. בוודאי יש להחזיק את עשיו בבית דאולי ישפיע עליו
לטובה .ולפ"ז יש תמיד לשקול עד כמה זה שישאר
ד :גם כשגירש אברהם את ישמעאל הלך תמיד לבקרו בבית או בישיבה ישפיע על האחרים לרעה ולזה צריך
וכמבואר בפרקי דר"א שם שאחרי שלש שנים הלך שאלת חכם.
לבקרו וכשראה שאשתו אינה מקבלת אורחים כהוגן,
רמז לו לגרשה ,וכשחזר שוב לבקרו הי' לו כבר אשה ב :עוד יש לחלק דישמעאל לא הי' לו דין ישראל כלל
חדשה שקיבלה אותו יפה ,והתפלל להקב"ה שיברך את דהתייחס לגמרי לבן האמה וזה אמרה שרה גרש האמה
בית ישמעאל בכל הברכות בעולם ואכן כן הי' ,וכשחזר הזאת וגו' כי לא יירש בן האמה הזאת וגו' [שם פסוק י']
ישמעאל לביתו וראה כל מה שהשפיע לו אביו הבין היינו דאין לו שייכות לכלל ישראל ,וכמבואר באור
שעדיין רחמי האב עליו ,הרי דגם אחרי שגירש אותו החיים הק' שם ,וא"כ יצחק שהוא היסוד והשורש לכלל
טיכס עצות שישמעאל ידע ויבין היטב בלבו דרחמי ישראל וודאי עדיף ע"פ גוי ,ואם יש חשש כל דהוא
אביו עליו בשלימות ,ובוודאי עי"ז התחזק הקשר לאביו שיושפע מן הגוי פשוט דיש לגרש את הגוי ,אבל עשיו
יותר ויותר .וא"כ יתכן דרק בכה"ג אמר הקב"ה לגרשו מבואר בגמ' קידושין יח .דישראל מומר הוי ,וגם ידענו
כיון שידע ה' שרחמי אברהם עליו וא"כ עדיין יש דכלל בתוכו נשמות קדושות כמו רע"ק ור' מאיר ,ולכן
אפשרות שיחזור בתשובה אבל כל כמה שיש חשש בוודאי הי' צריך לנסות לקרבו עד כמה שאפשר .ולפ"ז
שהבן ירגיש ששונאים אותו ולעולם לא יחזור בתשובה ל"ש כלל ללמוד מאברהם ושרה לדורות דהרי אצלינו
81
ע"ז אין לנו הוראה לגרשו. הוא תמיד שיקול על איש מישראל י"ל דמאי חזית דדמא
דידי' סומק טפי הרי אין אנו יודעים מה עוד יכול להיות
ואם באנו לזה יש להוסיף דבר פלא דכבר בשעת מילד זה ומי יכול לקחת אחריות .ויתכן דזה עומק כוונת
העקידה אנו מוצאים את ישמעאל מלווה את אברהם החזו"א הנ"ל דאין למדין לפני מ"ת היינו שישמעאל לא
לעקידה כמ"ש [לעיל כ"ב ג'] וישכם אברהם בבוקר וגו' הי' לו דין כלל רק פרט ,ויצחק הי' לו דין כלל שיצא
ויקח את שני נעריו עמו ופירש"י [ע"פ מדרש ויק"ר כ"ו ז']
ממנו כלל ישראל אבל היום כאו"א מישראל יש לו דין
דזה ישמעאל ואליעזר ,וצ"ע דהרי כבר גירש אותו והי' כלל[ .שו"מ עד"ז בחת"ס בתורת משה שם דכל הטעם שאין
עם אמו במדבר פארן ועדיין לא החזיר את הגר רק אחרי להעביר אחסנתא מברא בישא דאולי יצא ממנו בן טוב ,אבל
מיתת שרה ,ולא מסתבר ששרה הי' מרשה את ישמעאל בידוע שלא יהי' כלל בנים טובים מותר ,וזה א"א לדעת רק ע"י
לגור בביתה עם יצחק עוד צ"ע דכשהקב"ה אמר לו את נבואה ,וזה גילה הקב"ה לאברהם שלא יצא שום זרע טוב
מישמעאל ,ולפ"ז בישראל לדורות ל"ש זה כלל].
80ועד"ז מסופר על החזו"א דפעם שאל לו רב וולף מנהל סמינר בבני ג :עי"ל דכשגירש אברהם את ישמעאל גירש את אמו
ברק על תלמידה אחת אם מותר להרחיקה ,ומתחלה אמר החזו"א דזה הגר ביחד אתו ,ולד' הרמב"ן ורד"ק [לעיל כ"א י'] זה גופא
דיני נפשות ,אבל רב וולף התעקש דפשוט ל"ש להחזיקה ,א"ל החזו"א
א"כ איפוא זאת תעשה לאחר שתשלחנה תדאג לכל צרכי' הפרטיים שאמרה שרה לגרש גם את הגר לא הי' מצד הגר רק כדי
והכלליים .והוסיף כי בימינו כל בני ובנות ישראל נחשבים כיתומה בחיי שיהי' מי שידאג בשביל ישמעאל דחששה שאם לא יהי'
האב והיות ועיקר ענין החינוך עבר אל מוסדות התורה וכשם שא"א
לזרוק יתום לרחוב כך א"א לזרוק שום בן או בת לרחוב. עם אמו ימות או שלא יהי' מי שידריכנו ,והגר אכן דאגה
ועד"ז הי' הנהגת החזו"א כלפי כל החילונים שיש לנסות לקרבם בשבילו כשהי' חולה ,וכן לקחה לו אשה מארץ מצרים
וכידוע ,וקראתי על הג"ר אליהו דרבקין זצ"ל [אביו של הג"ר צבי
שליט"א ר"י גרודנא] שהי' רב המושבה רמתיים ,ובזמנו החלה הפירצה הרי שהי' קשור לאמו כל הזמן .וכן מבואר בפרקי דר"א
של גידול שפנים לצורך אכילה ומסחר ,בליל שבת סיפרו לו שמגדל פכ"ט דכשבא אברהם פעמיים לבקר את ישמעאל לא
שפנים אחד רוצה לערוך בר מצוה למחר בבית הכנסת ,למחר התייצב
הרב בפתח בית הכנסת ולא הורשה לו ולאף אחד מאורחיו ליכנס אא"כ מצאו בביתו ושאל לאשתו איפה הוא ,ופעם ראשון
יקבל עליו להפסיק בגידול השפנים ,ונעשה מזה מהומה גדולה ,לאחר ענתה שהלך ללקט תאנים עם אמו ופעם שני ענתה
שבת סר למעונו של החזו"א שלמרבה ההפתעה לא מיהר לתמוך
במהלך של הרב דרבקין ,וא"ל עניין זה עומד על גבול המח' בין קנאות שהלך לרעות גמלים עם אמו הרי דנשאר צמוד וקשור
לוותרנות ,אפשר הי' להתיר עריכת בר מצוה ולנאום באותו מעמד נגד לאמו כל הזמן ,ובכה"ג שיש לו אמא הדואגת בשבילו
הפרצה של גידול השפנים וטען שמאחר שאפשר להוסיף על ז' קרואים,
א"כ הי' אפשר להתיר לעלות תוך הבעת מחאה על מעשיו ואח"כ יותר קל לגרשו מן הבית ,אבל לגרש את עשיו זה
להוסיף עוד קרואים ,ומה שבעבר היו מעכבים רשעים לעלות לתורה זה להשאיר לו בלי אבא ואמא וע"ז אולי לא הי' הקב"ה
הי' שייך בזמנים קדומים שפורצי הגדר היו יחידים וע"י הרחקה זו היו
מחזירים אותם למוטב ,אבל כהיום שהפושעים רבים הם הרחקה זו לא
תבוא לידי חזרה למוטב אלא תעורר שנאה בלב החפשיים.
81פעם הי' מעשה שגם החזו"א הכריע שצריך לשלח את הבחור
מישיבה מ"מ התנה עם הראש ישיבה שמתחלה יקבע אתו חברותא
לתקופה מידי יום ביומו ,ורק אחרי תקופה יודיענו ששולחים אותו
מישיבה ומ"מ ימשיך ללמוד אתו גם אח"כ.
מח
התורה פרשת חיי שרה שירת
טעם פירוט חיי ישמעאל ותולדותיו בנך אשר אהבת הסתפק דאולי קאי על ישמעאל משמע
שהי' לו אתו קשר תמידי[ ,ובאזנים לתורה נדחק דכיון שהלך
ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וגו' ואלה
לשחוט את יצחק כבר יכול לחזור הביתה ודחוק דמשמע דשני
שמות בני ישמעאל וגו' ומשמע ודומה ומשא וגו'
נערים אלו הי' רגילים להתלוות אתו בדרך] וכבר עמדו בזה
אלה הם בני ישמעאל וגו' ואלה שני חיי
בעלי התוס' שם [בתוס' השלם עה"ת] ותירצו דאברהם הי'
ישמעאל וגו' וישנו מחוילה עד שור וגו' על פני
הולך לבקרו כל שנה[ .ועדיין צ"ע דמ' דלא נפגש אתו רק פעם
כל אחי נפל[ :שם י"ב י"ח]
בשנה וצ"ל דהי' קורא לו לבוא אתו במסעותיו וניצל כל הזדמנות
כ' הרד"ק דמה שהזכיר הכתוב את תולדות ישמעאל, להשפיע עליו] ויש להוסיף דע"י ביקורים אלו התחזק
הוא לכבודו של אברהם לפי שהי' בכורו ולהודיע שהי' הקשר יותר ויותר עד שבסוף הצליח להחזירו בתשובה.
לו י"ב נשיאים וכפי שהבטיח ה' לאברהם .ומה שייחס מה שלקח אברהם את ישמעאל ללוותו לעקידה
שנותיו של ישמעאל אף שהי' רשע ,נחלקו הראשונים
דרש"י כ' ע"פ מגילה יז .דזה רק היכי תמצי לייחס בהם וי"ל עוד דהא דרצה לקחת אותו ללוותו לעקידת יצחק,
את שנותיו של יעקב עי"ש החשבון ,ורמב"ן כ' שהכתוב כיון שרצה להשפיע עליו לטובה ,ובוודאי מי שזוכה
יספר בבני הצדיקים תולדותם ומספר חייהם ,כדי ללוות את אברהם בדרך כזה שלבו הי' בוער באש נורא
להודיע שזרע צדיקים יבורך ,ועוד שישמעאל עשה ועצום באהבת ה' בבואו לשחוט בנו יחידו לא יתכן שלא
תשובה ולכן מנה שנותיו כדרך הצדיקים .ובגור ארי' הק' יושפע מזה ,וכבר ביארנו מה שנקראו אז נעריו דל' נער
ע"ז דמשום כך אין סבה למנות כל ימי חייו כיון שבכך הוא במי שרוצה להתחנך ושואף להתחדשות וי"ל דע"י
נימנית אף שנות רשעותו שהלא לא עשה תשובה עד סוף הליווי לאברהם התחזק בו שאיפות עצומות לרוחניות
ימיו. וזה ג"כ הביא אותו לחזור בתשובה ,ושמעתי בשם הבן
איש חי דאז בשעת העקידה הבין ישמעאל דיצחק הוא
והנה במש"כ על פני כל אחיו נפל ופירש"י דנפל פירושו באמת הרבה יותר גדול ממנו [וכמ"ש רש"י שם פסוק א' על
שכן ,וא"כ ק' למה כ' נפל ולא שכן [וכמ"ש לעיל ט"ז ויהי אחרי הדברים האלה דזה מה שיצחק הי' אומר לישמעאל
י"ב ע"פ כל אחיו ישכון] ותי' רש"י עד שלא מת אברהם דאני הייתי מוסר כל נפשי להקב"ה וכאן ראה שאכן מתכוון לזה
ישכון ,משמת אברהם נפל ,וצ"ב במה מתבטא זה באמת] וא"כ יתכן דאז הוא שעשה תשובה.
דאחרי מיתת אברהם נפל.
ויתכן דכל ענינו של ישמעאל ויצחק מרמז למה שבמשך
צמיחת בן דוד בנפילת ישמעאל הדורות אנו סובלים מהם כ"כ וזהו כתחלת דרכו שהי'
ביחד עם יצחק וניסה להרגו ,אבל תשובתו בסוף ימיו
והנראה בעז"ה ע"פ דברי בעל הטורים "ע"פ כל אחיו מרמז דבסו פו של דבר יכירו הישמעאלים בגדלות זרעו
נפל וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק לומר כשיפול של יצחק שהם היורשים האמתיים של אברהם ויסכימו
ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא שארץ ישראל שלנו הוא[ .עי' בעל הטורים בסוה"פ שנרחיב
מתולדות יצחק" ובברית בין הבתרים [לעיל ט"ו י"ב] כ' בזה לקמן] ויתכן דזה יהי' רק כשיכירו שאנו מוכנים
ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה למסור נפש עבור הקב"ה כמו יצחק ,אבל כ"ז שהם לא
חשיכה גדלה נופלת עליו ,וכ' בפרקי דר"א פכ"ח רואים מסירות נפש שלנו הם חוש בים שאצלם נמצא כח
ד"נופלת" זה מלכות בבל "עליו" אלו בני ישמעאל מסירות נפש ולזה מוכנים להתאבד עבור אמונתם וגם
שעליהם בן דוד יצמח וכו' ובפרק ל' אמר רבי ישמעאל בקורן
ַ מאמינים שהעקדה לא הי' עם יצחק כלל וכ"כ
ט"ו דברים עתידים ישמעאל לעשות באחרית הימים וכו' שלהם שמעשה העקדה הי' עם ישמעאל אבל כשיראו
ובפרק כ"א אמר עוד רבי ישמעאל דג' מלחמות של שאנו הולכים בדרכו של יצחק יש לנו כח מסירות נפש
מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים וכו' יכירו ממילא גם בעקידת יצחק ,ויחזרו בתשובה ונזכה
ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן אלו ואלו וכו' וכבר לביאת משיח צדקינו בב"א.
נתבאר בפ' לך לך ע"פ זוה"ק ח"ב לב .ראשונים סוף
דניאל ותרגום יונתן פ' בלק ורמב"ם באגרת תימן עכ"פ אחרי כל החילוקים שאמרנו נמצא דאדרבה
ומהרש"א ב"ב עג :כי האחרונה שבגלויות ישראל יהי' התנהגות יצחק עם עשיו הי' בדיוק כפי מה שראה אצל
גלות ישמעאל ,ולפ"ז א" ש דבסוף פ' שלנו שהוא אביו ,דראה אצלו עד כמה צריך למסור נפש ולקרב ילד
המעבר בין חיי אברהם לחיי יצחק מרמז בעל הטורים שסר מן הדרך ,ומה שנצטווה אביו לגרש את ישמעאל
למעבר בין גלות ישמעאל לגאולה ומבואר דחיי אברהם הי' בזה סבה מיוחדת שלא הי' שייך כאן וא"כ אדרבה
אבינו מייצגים תקופת הגלות ,וחיי יצחק מייצגים הנהגת יצחק והנהגת אברהם משלימים זה את זה.
מט
התורה פרשת חיי שרה שירת
ולפ"ז מה שמנה הכתוב את פרטי חיי ישמעאל ובניו, תקופת אחרית הימים שאז מתגברים על בחינת ישמעאל.
דזה כדי לתת תוקף לישמעאל לפני הגאולה דזה בנוי על הרי מבואר מכ"ז דצרת ישמעאל היא זה שתוליד את אור
מה שהוא צמוד לאברהם ולכן הוזכר כאן גם צדקת הגאולה.
ישמעאל דלפני הגאולה יש תוקף לבני ישמעאל מחמת
הנקודות הטובות של ישמעאל אביהם. ישמעאל יתבטל כשמסתלק ממנו כח אברהם
ומה שנרמז כ" ז דוקא בסוף חיי אברהם ,יתבאר היטב
שמע ודום ושא לקבל צרת ישמעאל ע"פ מה שבארנו בפ' וירא באריכות דעיקר כוחו של
וא"ש דבפרשה זו נרמז מה צריך להיות התפקיד שלנו ישמעאל קיבל ממה שנימול וממה שאברהם התפלל
בגלות ישמעאל ,וכדהדריך לנו הרמב"ם באגרת תימן עליו לו ישמעאל יחי' לפניך ומזה נקרא "אדם" אלא
ד"ה אבל מה וז"ל "ואתם אחינו דעו שה' ירטנו [הוליכנו ששרה בגירוש הגר וישמעאל פעלה להפקיע ייחוס שלו
בדרך קשה] ברוב עווננו עם זאת האומה רצוני לומר אומת שלא יהי' נקרא בן אברהם רק בן הגר המצרית ,וכח זה
ישמעאל המריבה לצערינו ...ולא עמדה כלל על ישראל של שרה פועלת עד היום הזה וכמבואר במשך חכמה
אומה יותר מרעה ממנה ,ולא מי שהפליג להשפילנו [לעיל כ"א י"ב] בביאור הא דמבואר בב"ב נח .דחזי ר'
ולהפחיתנו ולחזק שנאתם כמותם ,עד שדוד מלך ישראל בנאה דגני אברהם בכנפי' דשרה וקא מעיינה בראשו,
כשהראו לו ברוח הקודש הרעות אשר יעברו על ישראל דהיינו דמאברהם נטלה הגר הזוהמא ממה שטעה
לא צעק ולא יילל ולא ביקש תשועה זולת ממלכות בידיעת אלקות לפני שהכיר את בוראו ונכנס לישמעאל,
ישמעאל ,ואמר [תהילים ק"כ ה'] "אויה לי כי גרתי משך ושרה בררה ממנו רק את הטוב והצדק ,וזה הכוונה דקא
שכנתי עם אהלי קדר" וראו איך זכר קדר משאר בני מעיינה בראשו שרואה רק לברור הטוב והדעות
ישמעאל לפי שהמשוגע הוא מבני קדר כמו שהוא הצודקות והקדושות אשר העלה בעוצם עיונו אחרי
מפורסם מייחוסו ,ואנחנו עם היותינו סובלים שיעבודם הכרתו את בוראו בשלימות ,והוסיף הגרמ"י רייזמן
וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתינו אין ביכולת האדם שליט"א דיתכן דנכלל בזה מה שאברהם מסתכל קצת
כח לסבול ,ויהי כמו שאמר דוד ואני כחרש לא אשמע בעין טובה על ישמעאל לקרבו ושרה אומר לו לרחקו
וכאלם לא יפתח פיו [שם ל"ח י"ד] וכמו שהכיחונו ולגרשו ,ודו"ד זה בין אברהם ושרה ממשיכה עד זמן
רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו לשתוק ממנו ,וסמכו הגאולה דאברהם הוא זה שנותן תוקף לישמעאל כדי
לזה הפסוק שכתוב בשם בניו ומשמע ודומא ומשא שמא לזכך את ישראל ושרה מנסה לגרשו ולרחקו ,ולכן ביום
דום ושא [ראה בתרגם יונתן על פסוק זה שמפרש וצמיתא ראשון דר"ה אנו קוראים פ' גירוש ישמעאל דהוא זה
ושתוקא וסוברא] וכבר הסכמנו כולנו גדולים וקטנים שמפקפק על בחירתם של ישראל וע"י כח שרה אנו
לסבול שיעבודם שכן אמר ישעי' [ישעי' ג' ו'] גוי נתתי מצליחים לגרשו ,עכ"פ לפ"ז א" ש דכאן בסוף הפרשה
למכים ולחיי למורטים ,ועם כ"ז לא נוכל להנצל מרוב כ' הצלחת ישמעאל ומפלתו כיון דהצלחתו נובע
רעתם ופחזותם כל הזמן וכ"ז שאנו רודפים שלומם הם מאברהם ואחרי פטירת אברהם שמרמז להחלשת כח
רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה ,וכמו שאמר דהמע"ה אברהם ממילא יש מפלה לישמעאל ,ושוב נצמח כח
[תהילים ק"כ ז'] אני שלום וכי אדבר המה למלחמה.. יצחק ע"י שרה אמנו ואז ממילא ואלה תולדות יצחק בן
וכש"כ כשנעורר כח ונתפאר להם במלוכה בשטות אברהם להורות דמעתה רק יצחק הוא זה שמתייחס
ובכזב שאנו נמסור עצמינו למות" ע"כ לשון הרמב"ם. לאברהם .ובזה י"ל עוד פי' למה נקרא פ' זו פ' חיי שרה
כשבעיקר מיירי בנישואי יצחק ,רק אגב מוזכר מיתת
שרה וגם מיתת אברהם ,אבל לנתב' רק ע"י כח שרה הי'
אפשר להמשיך "תולדות יצחק" ונמצא החיים של שרה
ממשיכה לדורות הבאים82 .
82ואכן אברהם בהספידה על שרה שיבחה ע"ז שגירשה את הגר וכמ"ש
בתנחומא בתחלת הפרשה אות ד' שאמר עלי' פרק אשת חיל ועה"פ
דרשה צמר ופשתים אמר בין יצחק וישמעאל שאמרה גרש האמה הזאת
ואת בנה .ומה שנרמז דוקא בצמר ופשתים הרחיב הגרמ"י רייזמן
שליט"א ע"פ מש"כ מהרש"ם בתכלת מרדכי עה"ת דכלאים הוא מן
החוקים שלא מובנים ,וישמעאל זלזל במה שלא נעשה בדעת והבנה
אברהם שנכנס לברית בביטול גמור להקב"ה בלי שכל והבנה .ושרה ולכן צחק על ברית של יצחק שהי' רק כבן שמונה בלי דעת ,אבל הוא
הקפידה שלא יתחברו יצחק לחברים שלא משיגים ענין הביטול הי' לו ברית רק כבן י"ג ,והטעם כיון שהי' בנו של אברם ולא של
להקב"ה בגדר חוקים. אברהם ,ואברם הי' פילוסוף גדול ע"פ שכל והבנה אבל יצחק בן
נ
