gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה תשפ"ז ‪ -‬לנשים‬ ‫לראות את יד ה'‬ ‫חיים אלו חיי הנצח‬ ‫פרשת חיי שרה‪ ,‬עוסקת במוות‪ ,‬כך הוא פרשת "ויחי" עוסקת במות יעקב‪ .‬התורה מגלה לנו בזה‪ ,‬המוות הוא תחילת החיים האמיתיים של האדם‪,‬‬ ‫חיי הנצח‪ .‬מבאר המלבי"ם (תורה אור בראשית כג‪ ,‬כ)‪:‬‬ ‫ובמדרש אמר ר' אלעזר כמה דיות מושפכות כמה קולמוסין משתברין‪ ,‬כדי לכתוב עשרה פעמים בני חת‪ ,‬ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק‬ ‫כאלו קיים עשרת הדברות‪ ,‬כי מה שהאריכה התורה בקניה זו ובפרטיה‪ ,‬הוא כי אברהם השתדל בזה לנטוע בלב העמים פנה גדולה מפנות הדת‪ ,‬שהיא‬ ‫האמונה בהשארת הנפש אחר המות ובגמול העתיד שיהיה בין לנפש בין לגוף‪ ,‬כי גם הגופים ישני אדמת עפר יקיצו ביום הדין הגדול‪ ,‬אלה לחיי עולם‬ ‫ואלה לדראון עולם‪ ,‬ועתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם היינו בגופים הגשמיים שהיו לבושים בהם בחיים הראשונים‪ ...‬לכן הוסיף לבקש דוקא‬ ‫מערת המכ פלה שהיה בית ועליה והוא ציון ומשל להוית האדם בעולם הזה במערה השפלה שיש על גביה עליה הוא העולם העליון‪ ,‬וגם אחרי המות‬ ‫ינוח הגוף על משכבותיו‪ ,‬והרוח תחופף עליו מלמעלה בגן עדן התחתון‪ ...‬וכל זה ברר אברהם בעת המקח הזה ולמד ודרש והקים פנות האמונה‪ ,‬וברר‬ ‫המקח הזה דו מה כעשרת הדברות שבררו האמונה והשכר והעונש‪.‬‬ ‫עיקר חיי האדם הם חיי הנצח‪ .‬בעולם הזה בו חי האדם בזמן מועט‪ ,‬כחלום יעוף‪ ,‬יש לו ניסיונות והתמודדויות שעליו לעבור‪ ,‬תקן את מדותיו‬ ‫ולעמוד בניסיון‪ .‬כל אדם במבט לאחור מרגיש שהזמן עובר ביעף‪ .‬חיי האדם האמיתיים הם רק חיי הנצח‪ .‬החיים בעולם הזה מובילים לכיוון‬ ‫חיובי‪ ,‬לכך המקיים מצוות כראוי הוא בן עולם הבא‪ ,‬כבר בעולם הזה הוא חי חיי העולם הבא‪" ,‬וחיי עולם נטע בתוכנו"‪.‬‬ ‫עם הדומה לחמור‬ ‫שרה מתה אחרי עקידת יצחק ‪ .‬אברהם אבינו הסכים להקריב את יצחק בנו לקרבן אף שעליו אמר לו הקב"ה (בראשית כא‪ ,‬יב) "כי ביצחק יקרא‬ ‫לך זרע"‪ .‬הקב"ה לא אומר לו היכן הוא מקום ההקרבה‪ ,‬המקום בו הקריבו אברה ם נח ושם‪ .‬הקב"ה אמר לו "אל המקום אשר אומר אליך"‪,‬‬ ‫אברהם הולך עם מחשבות נוראות שעליו לעקוד את בנו‪ ,‬וצריך להיות כל אותם הימים בשמחה כדי שיוכל לקבל נבואה‪ ,‬לדעת היכן הוא מקום‬ ‫ההקרבה‪ .‬מכאן כוחו של עם ישראל שמוסר נפשו על קידוש השם‪ ,‬ואף את מהלך חייו מסכים הוא לחיות על קדושת שמו‪.‬‬ ‫במחשבות נוגות וקשות אלו הלך אברהם עם יצחק להקריבו‪ ,‬אך למרות הניסיון הגדול ומחשבותיו הקשות‪ ,‬הלך אברהם בשמחה לקיים את‬ ‫רצון השם‪ .‬אברהם השכים בבוקר לחבוש את חמורו‪ ,‬ומן הסתם לשון השכמה אינו שקם אברהם מוקדם‪ ,‬דוכי היודע שמחר ישחט את בנו יכול‬ ‫לישון בלילה שלפני? ומסתמא לשון השכמה הוא מלשון שנזדרז בבוקר‪ .‬לקח עצים לעולה מביתו‪ ,‬כי חשב שמא לא יהיה עצים ראויים להקרבה‬ ‫ללא תולעים בארץ המוריה‪ ,‬ולכן לקח עמו כל הדרך אף עצים‪ ,‬וליווהו בדרכו ישמעאל ואליעזר‪ .‬וכשהגיעו לארץ המוריה ראה אברהם אבינו‬ ‫את המקום מרחוק‪ ,‬אך ישמעאל ואליעזר לא ראו‪ ,‬אמר להם אברהם אבינו עד שאמר להם (בראשית כב‪ ,‬ה) "שבו לכם פה עם החמור"‪ ,‬מבאר‬ ‫הבית הלוי‪:‬‬ ‫ודרשו במסכת קידושין (דף סח‪ ).‬עם הדומה לחמור דבן ישראל הבא מן השפחה אינו מיוחס אחריו ואינו בנו‪ .‬ולכאורה למה רמז דין זה כאן? רק‬ ‫הענין דהקב"ה אמר לו מכבר "כי ביצחק יקרא לך זרע" ואם כן אמר לו דישמעאל אינו מיוחס אחריו ולא נחשב לו כבן‪ ,‬ואברהם אבינו קיים את זאת‬ ‫ולא חשבו בלבו לבן כלל‪ .‬והן עתה כשהלך לשחוט את יצ חק נתיירא אברהם אולי עתה שלא יהיה לו בן אחר יתחדש בלבו איזו אהבה וקורבה‬ ‫לישמעאל אחרי שאין לו בן אחר‪ .‬ואז יפסיד בשני דברים‪ :‬אחד דנסיון של העקידה יקטן הרבה דאינו דומה מי שאין לו רק בן אחד ושוחטו למי שיש‬ ‫לו שני בנים ושוחט לאחד ונשאר לו השני‪ ,‬והקב"ה אמר לו "קח נא את בנך את יחידך" ‪ -‬אמר לו בשעת הנסיון דיצחק הוא לו בן יחיד‪ .‬שנית דהרי‬ ‫נצטווה שלא יחשוב את ישמעאל לבן‪ .‬ומשום הכי בעת שהלך לשחוט את יצחק התחיל להחזיק ולהשריש הדבר בלבו אשר ישמעאל אינו בנו‪ ,‬ואמר‬ ‫לחזק הדבר בלבו עם הדומה לחמור שאינו בנו ואינו מיוחס אחריו‪.‬‬ ‫אמירתו עם הדומה לחמור‪ ,‬נראית כאינה קשורה לכאן‪ ,‬דמה נפק א מינא עתה שלישמעאל אין יחס כישראל? מבאר הבית הלוי‪ ,‬זה להגדיל‬ ‫הניסיון‪ .‬דלא יאמר אברהם יש לי בן נוסף ‪ -‬ישמעאל דהוא ימשיך דרכי‪ ,‬לכך אמר ישמעאל אין לו יחוס‪ ,‬כחמור שכולו חומר ואין לו כלל מהות‬ ‫רוחנית‪ ,‬ולכך אין ראוי ישמעאל להיות ממשיכו של אברהם אבינו‪ ,‬ואף זה בא לו כתוספת לניסיון‪ ,‬להדגיש לו שישמעאל לא יוכל להיות ממשיך‬ ‫ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת‬ ‫‪3246347@gmail.com‬‬ ‫לתרומות לחץ כאן‬ ‫דרכו‪ ,‬ו אינו הזרע שהקב"ה הבטיחו‪ ,‬עם זאת ציווהו הקב"ה להעלות בנו לעולה‪ ,‬אף שלא יהיה לו המשך‪ .‬ועם זאת הולך אברהם בשמחה לעקוד‬ ‫את יצחק בנו‪.‬‬ ‫לקיים העקידה בשמחה‬ ‫אברהם אבינו מחויב ללכת בשמחה לעקידה‪ .‬מכיון ש הקב"ה לא אומר לו היכן הוא מקום ההקרבה‪" ,‬אל המקום אשר אומר אליך"‪ ,‬אברהם‬ ‫הולך שלושה ימים עם מחשבות נוראות שעליו לעקוד את בנו‪ ,‬כשעליו להיות כל אותם הימים בשמחה כדי שיוכל לקבל נבואה‪ ,‬לדעת היכן‬ ‫הוא מקום ההקרבה‪ .‬אברהם אבינו הטביע בזרעו את הכוח למסור נפש על קידוש השם‪ ,‬ואף את מהלך חייו מסכים הוא לחיות על קדושת שמו‪.‬‬ ‫אבותינו השרישו בנו כוחות רבים‪ ,‬לשמוע דברי חכמים‪ ,‬ביישנים‪ ,‬רחמנים‪ ,‬גומלי חסדים ‪ .‬כדי להיות כאבותינו לא די לומר הסבא שלי היה‬ ‫צדיק‪ ,‬צריך לפעול במדות אלו כדי לזכות להיות כמותם‪.‬‬ ‫ואחר כל הקשיים (בראשית כב‪ ,‬ו) "וילכו שניהם יחדיו"‪ ,‬וברש"י‪" :‬אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה כיצחק‬ ‫שלא היה מרגיש בדבר"‪ .‬מהו שמחתו של אברהם? אברהם ויצחק יודעים שהם הולכים לתקן את מקום המקדש‪ ,‬ששם הקריב אדם הראשון‬ ‫קרבנות להכשירו למקום ה מקדש‪ ,‬ונתקלקל בחטאי דור המבול‪ ,‬ואף נח הקריב שם בצאתו מן התיבה‪ ,‬ונתקלקל בחטאי דור הפלגה‪ ,‬וכעת‬ ‫בעקידת יצחק הולך הוא להכשיר את המקום בשלישית‪ .‬אברהם שמח בהקרבת בנו‪ ,‬ויצחק שמח בהקרבת קרבן שיכשיר את מקום המקדש‪.‬‬ ‫אדם מוסר נפש עבור בנו‬ ‫אמנם יש להסתפק למי הניסיון הגדול יותר‪ ,‬דאברהם אבינו עוקד בידיו את בנו יחידו ומביא על כך רבינו בחיי (בראשית כב‪ ,‬א) בתו"ד "אבל‬ ‫בענין זה של העקדה הראה אברהם תוקף אהבתו בשם יתברך שהייתה חזקה ועזה‪ ...‬ואין לדמותה למי שמוסר עצמו למיתה בשביל אוהבו או‬ ‫בשביל אדונו‪ ,‬כי ראוי היה אברהם אילו היו לו מאה גופין למסור את כולם למיתה על יצחק"‪ .‬אדם מסכים למות מאה פעמים ובלבד שבנו יוותר‬ ‫בחיים‪ ,‬וכאן אברהם אבינו שוחט את בנו יחידו הרי דנסיונו גדול‪ .‬וכן יש להוסיף דהרהר אברהם דאחר שאעקוד את יצחק ואקריבנו בכל יום‬ ‫ויום יעמוד ניסיון זה מול עיני‪ ,‬כך שיצחק הוקרב על קידוש השם‪ ,‬אך אברהם מאותו היום והלאה יחיה על קידוש השם‪ ,‬כך שניסיונו גדול יותר‪.‬‬ ‫מכריע רבינו בחיי בהמשך דבריו (בראשית כב‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫ורבים ישאלו‪ :‬איזה מהם גדול כוחו ומי משניהם הגדיל לעשות‪ ,‬אם אברהם הבא לשחוט את בנו הוא בעצמו בידיו‪ ,‬או יצחק המפקיר עצמו להישחט‪.‬‬ ‫יש שאמרו גדול כוחו של אברהם יותר מיצחק‪ ,‬לפי שהמפקיר עצמו ליהרג נקל הוא מאד מן האב שבא לשחוט את בנו בידיו‪ ,‬אם לא תאמר כן למה‬ ‫צוה ה קב"ה לאברהם לשחוט את בנו בידיו‪ ,‬יצוהו להרוג את עצמו‪ ,‬או שתבא המצוה ליצחק‪ ,‬אלא בודאי זה ראיה כי גדול כוחו של אברהם יותר‬ ‫מיצחק‪ .‬ויש שאמר גדול כוחו של יצחק‪ ,‬לפי שאברהם נצטוה בזה מפי השם‪ ,‬וזה מצטוה מפי אביו‪ ,‬ולכך גדול כוח אמונתו של יצחק‪.‬‬ ‫ונראה כדעת האומר גדול כוחו של אברהם‪ ,‬שהרי יצחק אף על פי שלא נצטווה מפי השם יתברך יודע היה באביו שהוא נביא ונתחייב לשמוע ממנו‬ ‫כמפי השם יתברך‪ ,‬שהרי דבר הנביא דבר השם הוא‪ ,‬וכתיב (דברים יח‪ ,‬יט) "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אנכי אדרוש מעמו"‪ .‬ומטעם זה בזאת‬ ‫המצוה צוה הקב"ה לאברהם ולא ליצחק‪ ,‬לבאר כי גדול כוחו של אברהם‪.‬‬ ‫רק כא שר אדם יודע שהקב"ה ברא את העולם‪ ,‬ומנהל אותו בכל עת ובכל שעה‪ ,‬הוא יכול לעשות רצון ה' בשמחה‪ ,‬גם כש הוא מצטווה לעשות‬ ‫דבר קשה ביותר‪ ,‬נגד מצפונו‪ ,‬ונגד כל מה שהוא חינך כל חייו‪ .‬מכיון שהוא יודע שזהו הרצון האלוקי‪ ,‬הרצון שמנהל את העולם‪ .‬ולבסוף עקידת‬ ‫יצחק שממנה חשש אברהם שיכרת זרעו‪ ,‬בכוח מעשהו זכה "ועק ידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"‪ ,‬היא הזכות לעם ישראל שמצילה את‬ ‫עם ישראל בכל הדורות ‪ .‬כך חי ה שרה‪" ,‬שני חיי שרה"‪ ,‬וברש"י‪" ,‬כולם שווים לטובה"‪ ,‬כל חייה היא חיה בידיעה שהיא עושה רצון ה' בבריאה‪.‬‬ ‫אף אחרי העקידה אברהם עודנו עומד ברצונו להקריב את יצחק בנו‪ .‬וכך מצינו בהמשך הפרשה (בראשית כב‪ ,‬כ)‪" :‬ויהי אחרי הדברים האלה‬ ‫ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך"‪ ,‬וברש"י‪" :‬בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר‪ ,‬אלו היה בני שחוט‬ ‫כבר‪ ,‬היה הולך בלא בנים‪ ,‬היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא‪ ,‬בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו‪ ,‬וזהו "אחר הדברים האלה"‪,‬‬ ‫הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה"‪ .‬מה הם ה הרהורים ה אלו‪ ,‬על אברהם לשמוח שבנו נותר בחיים? למדים אנו שאף אחר שחלף מעשה‬ ‫העקידה‪ ,‬הרהר אברהם אם היו ליצחק ילדים הייתי זוכה ומקריבו על המזבח‪ ,‬ומשכך עדיין רצונו של אברהם לזכות להקריב את יצחק‪ ,‬וכיון‬ ‫שמנעו הקב"ה הלך והקריב איל‪ .‬לאחר מיכן‪ ,‬ענה לו הקב"ה עדיין לא נולדה רבקה בת זוגו של יצחק‪ ,‬כך שצדקתך בטענתך‪ ,‬שמחמת שאין לו‬ ‫ילדים אי אפשר להקריבו עולה כליל‪ ,‬אך מכל מקום לא היית צריך לשוחטו‪ ,‬דאני לא התכוונתי שתקריבו לעולה‪ ,‬אלא שתעלהו לעולה על‬ ‫המזבח בלא הקרבה‪ ,‬ועל רצונך להקריבו לעולה‪ ,‬תעלה קרבן ויעלה לך כהקרבת בנך‪.‬‬ ‫ומעתה יש להבין‪ ,‬אברהם שולח את אליעזר ומשביע אותו שיקח אשה מבית אביו‪ ,‬אליעזר הולך‪ ,‬קופצת לו הדרך מגיע בשלוש שעות בלבד‬ ‫מבאר שבע לחרן (פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬טז)‪ ,‬בודק את רבקה בת השלוש האם תשקה עדר גמלים ורועיהם‪ .‬שיאמר אברהם לאליעזר‪ ,‬נודע לי‬ ‫בנבואה שזו בת זוגו של יצחק‪ ,‬רק חסרה לי התמונה‪ ...‬לך והביאה לכאן? בפשטות יש לבאר‪ ,‬אברהם כעת עושה את השידוך הראשון בעם‬ ‫ישראל‪ ,‬הוא רוצה ללמדנו‪ ,‬גם בלא ידיעת שום נבואה‪ ,‬רצון ה' יעשה‪ .‬ולכך שלח את אליעזר למקום שאינו מכיר‪.‬‬ ‫ב‬ ‫מלאך מלווה בתהליך השידוך‬ ‫ומעתה‪ ,‬בשידוכים אין צורך בנבואה‪ .‬השידוך משמים ואין צורך בידיעה זו או אחרת‪ ,‬ואף אין צורך להסתמך על הנבואה לקבוע מי היא הכלה‪.‬‬ ‫אמר אברהם אבינו‪ ,‬הקב"ה יורה ויכוין את דרכו של עבדו אליעזר לדעת את מי להביא ליצחק‪ .‬מבאר רבינו בחיי (בראשית כד‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫אז התבונן העבד ממה שדבר לו אברהם כי מלאך ה' יתברך עמו‪ ,‬וכן סיפר הוא לבני הבית שאמר לו אברהם (בראשית כד‪ ,‬ז) "הוא ישלח מלאכו אתך‬ ‫והצליח דרכך"‪ ,‬מפני זה תמצא כי מן העת הזאת שהוברר לו כי המלאך עמו הוא נקרא בפרשה "איש"‪ ,‬כי עד עתה קראו בשם "עבד" (בראשית כד‪ ,‬ט‪-‬‬ ‫יז) "וישם העבד"‪" ,‬ויקח העבד"‪" ,‬וירץ העבד"‪ .‬מכאן ואילך נקרא "איש" על שם המלאך שהיה עמו שנקרא "איש"‪ ,‬וכענין שכתוב (דניאל ט‪ ,‬כא)‬ ‫"והאיש גבריאל"‪" .‬ויאמר האיש נסעו מזה" (בראשית לז‪ ,‬יז)‪ ,‬על דעת רז"ל‪ ,‬ועל כן יקראנו על שם המלאך ההולך עמו‪.‬‬ ‫בזמן הקמת השידוך הולך עמם מלאך לסייעם‪ .‬יש השגחה פרטית בכל המהלך ואין צורך בנבואה בכדי לדעת מי השידוך‪ .‬מי זה שיזכה ביצחק‪.‬‬ ‫צריך רק להתפלל לא לקלקל‪ .‬עד כמה שנבין שהכול מלמעלה‪ ,‬כך הדבר יהא בקלות יתר‪.‬‬ ‫ארבעה הן שאלו שלא כהוגן‬ ‫יש להוסיף בזה רובד נוסף‪ ,‬בילקוט שמעוני (קז) מובא‪:‬‬ ‫ארבעה הן ששאלו שלא כהוגן לשלושה נתן להם כהוגן ולאחד נתן שלא כהוגן‪ .‬ואלו הן‪ :‬אליעזר עבד אברהם וכלב ושאול ויפתח‪ .‬אליעזר‪" :‬והיה‬ ‫הנערה אשר אמר אליה" (בראשית כד‪ ,‬יג‪ -‬יד)‪ .‬אילו יצתה אמה אחת והשקתו היה משיאה לבן אדוניו זמן לו הקב"ה כהוגן "והנה רבקה יצאת"‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬טו); כלב אמר "אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה" (שופטים א‪ ,‬יב)‪ .‬אלו לכדה עבד אחד היה נותן לו את‬ ‫בתו‪ ,‬זמן לו הקב"ה כהוגן "וילכדה עתניאל בן קנז" (שופטים א‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫שאול אמר "והיה האיש אשר יכנו" (שמואל‪-‬א יז‪ ,‬כה)‪ ,‬אילו יצא כושי אחד או גוי אחד או עבד אחד והכהו היה נותן לו בתו‪ ,‬זמן לו הקב"ה כהוגן‬ ‫"ודוד בן איש אפרתי" (שמואל‪-‬א יז‪ ,‬יב); יפתח אמר‪" :‬והיה האיש אשר יצא מדלתי ביתי" (שופטים יא‪ ,‬לא)‪ .‬אילו יצא חמור אחד או כלב אחד היה‬ ‫מעלה עולה‪ ,‬זמן לו הקב"ה שלא כהוגן "ויבא יפתח המצפתה והנה בתו יוצאת לקראתו" (שופטים יא‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫מקשה רבי ברוך מרדכי אזרחי בספרו "ברכת מרדכי" מה בא המדרש ללמדנו‪ ,‬וכי בא לומר לנו נתון ששלושה נענו והאחד לא נענה? וביותר‬ ‫יקשה מדוע נענו אלו ששאלו שלא כהוגן‪ ,‬אם לא נהגו כהוגן בשאלתם‪ ,‬ואם נענו השלושה‪ ,‬הרי שזו דרך הבקשה‪ ,‬ומה נשתנה יפתח מהם שלא‬ ‫נענה כהוגן?‬ ‫שידוכים רק בכוח התפילה‬ ‫ומעתה יתבאר היטיב ביאורו של הברכת מרדכי‪ :‬דרך הבקשה הראויה להם הייתה שלא כהוגן‪ ,‬ואך ורק מחמת דרך זו זכו שהשיבו להם כהוגן‪.‬‬ ‫"מבעה זה אדם" (בבא קמא דף ג‪ .):‬שידוכים פועלים רק בתפילה ובקשה‪ ,‬הם השגחה פרטית גלויה‪ ,‬כשהכריזו כלב ושאול שהמנצח יקבל את‬ ‫בתם לאשה‪ ,‬אין זה תמריץ או פרס לגבורתם‪ ,‬אלא אות היא שגמרו בדעתם שאין ביד אדם כוח להכניע במלחמה לולי שהקב"ה עוזרו‪ ,‬ועל כן‬ ‫התפללו לקב"ה באומרם‪ :‬יודעים אנו שאין לנו תקוה בלעדי רחמיך וחסדיך‪ ,‬ומכריזים אנו לעיני כל העם את אמונתנו באומרנו שהמנצח יזכה‬ ‫בבתי‪ ,‬כי גוי עבד או כושי לא יוכל לנצח במלחמה‪ ,‬ורק אדם הראוי להנהיג את עם ישראל ובכך ראוי הוא להיות חתן המלך‪ ,‬הוא שיכול להכניע‬ ‫את גלית או לכבוש את קרית ספר‪ ,‬וכיון שכוונתם בהבטחתם לתת את הבת למנצח‪ ,‬היא בדרך תפילה ואמונה‪ ,‬זכו ונענו כהוגן‪.‬‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬לדברינו ששידוכים הם השגחה פרטית גלויה‪ ,‬מבואר כמן חומר‪ .‬שלושת הבקשות הראשונות עוסקים בענייני שידוכים‪ ,‬אליעזר‬ ‫עבד אברהם ביקש שלא כהוגן לדעת מי היא המיועדת ליצחק‪ ,‬כלב ברצותו למצוא מי שיכניע את קרית ספר‪ ,‬עשה זאת על ידי שהציע לו את‬ ‫בתו‪ ,‬וכך שאול ברצו תו למצוא את שיכניע את גלית‪ ,‬הבטיח למכהו את בתו‪ .‬שידוכים‪ ,‬זהו השגחה פרטית‪ .‬אין צורך לשאול כהוגן‪ .‬גם בלי‬ ‫לפרט ולהסביר‪ ,‬השידוך הנכון יגיע‪ .‬יפתח שנדר נדר היה עליו לפרט‪ ,‬ומכיון שלא פירט ונדר שלא כהוגן ענו לו שלא כהוגן‪.‬‬ ‫לכך ידע אליעזר עבד אברהם שלא יועילו ניסיונותיו ומבחניו לכלה המיועדת כדי לדעת מי היא הראויה להיכנס לביתו של אברהם‪ .‬ואף כך נהג‬ ‫למעשה שאף שראה שעלו המים לקראתה לא נחה דעתו‪ ,‬ועד שלא השקתה לכל גמליו‪ ,‬לא השכיל להבין שזוהי המיועדת לשידוך ליצחק‪ ,‬הרי‬ ‫שידע אליעזר שא רבעים יום קודם לידת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני‪ ,‬וניסיון כזה או אחר לא יועיל לדעת האם זה השידוך המתאים‪ ,‬ורק‬ ‫תפילה תשפיע‪ ,‬אך השתדלות צריך דלא בשמים היא‪ ,‬ולכן עשה אליעזר לרבקה ניסיונות לדעת האם ראויה היא ליצחק‪ .‬אך יפתח‪ ,‬שאלתו היא‬ ‫נתינת קרבן עולה כהודיה לקב"ה‪ ,‬ואין בשאלתו ביטחון בקב"ה על הניצחון‪ ,‬ורק מונח בהבטחתו שאם ינצח יקריב קרבן הודיה‪ ,‬ובקרבן נצרך‬ ‫את השתדלותו המרבית כדי שיקרב כהלכה‪ ,‬וכיון ששאל שלא כהוגן בכך יכל להתחייב בקרבן שאינו ראוי‪ ,‬לכך נענה שלא כהוגן ויצא ה בתו‬ ‫והוקדשה לקרבן‪ ,‬ואף שנהג שלא כהוגן יכל לתקן זאת‪ ,‬בהליכתו לפני אלעזר כהן גדול שיתיר לו נדרו‪ ,‬אך עמדה לו גאוותו ולא התיר נדרו‪ ,‬ק ם‬ ‫וניצב ענשו על ששאל שלא כהוגן‪.‬‬ ‫ג‬ ‫"הקרה נא לפני היום"‬ ‫לכך אומר הפסוק (בראשית כד‪ ,‬יא‪-‬י ב)‪" :‬ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת‪ .‬ויאמר ה' אלוקי אדני אברהם‬ ‫הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם"‪ .‬בלשון הפסוק כתוב שהגיע אליעזר לחרן לעת ערב‪ ,‬ולמרות זאת מבקש "הקרה נא לפני‬ ‫היום"‪ .‬וכי כך הדרך שמבקש מהקב"ה שייעשה הכל מיד ובחפזה?‬ ‫מבאר הרב שמשון פינקוס (תפארת התורה בראשית כד‪ ,‬יב)‪:‬‬ ‫נראה לבאר את הלשון מקרה‪ .‬דהנה אצל רות כתיב (רות ב‪ ,‬ג) "ויקר מקרה חלקת השדה לבועז"‪ ,‬ולכאורה תמוה שנקט הכתוב לשון מקרה‪ ,‬כשבמעשה‬ ‫זה תלוי כל עתידו של מלך המשיח‪ .‬ובבבא בתרא (דף צא‪ ):‬אמרו שרות נקראת אמא של מלכות‪ ,‬היינו לכאורה‪ ,‬כמו שעם ישראל יכל לצאת רק‬ ‫מארבע אמהות‪ ,‬כן מלכות בית דוד ומשיח צדקנו יוצא רק מרות‪ ,‬ואם כן כאשר סיבב השם יתברך שתזדמן לשדה של בועז‪ ,‬איך מכנים זה בלשון‬ ‫מקרה‪.‬‬ ‫אבל באמת מהי מציאות מקרה‪ .‬כגון אם נפל עלה מעץ ונח במקום מסוים‪ ,‬קוראים לזה מקרה‪ .‬ומה זו השגחה ומה זה מקרה‪ ,‬השגחה פירושה שיצאה‬ ‫הכרזה בשמים שעלה פלוני ייפול במקום פלוני‪ ,‬וההכרזה הולכת מעולם לעולם‪ ,‬והולכת ממלאך למלאך‪ ,‬שהמלאכים המה מדרגות מדרגות‪ ,‬עד‬ ‫שמגיעה למלא ך הקרוב לעולמנו והוא מכוון העלה למקום פלוני‪ .‬אבל כשאין זה בהשגחה‪ ,‬אלא במקרה‪ ,‬שלא יצא על זה הכרזה‪ ,‬ואין אף מלאך או‬ ‫שרף או חולם חלומות שיודע שדבר זה צריך שיקרה‪ ,‬אלא מציאות הטבע מסובבת שיקרה כך‪ .‬ומהי מציאות הטבע‪ ,‬השם יתברך מהווה כל ההוויות‪,‬‬ ‫היינו‪ ,‬שמקרה הוא ע ובדה המופעלת על ידי השם יתברך‪ ,‬לא על ידי מלאך‪ ,‬ולא על ידי שר‪ ,‬אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו; וזו ההגדרה הנכונה של‬ ‫מקרה‪ ,‬דבר הקורה בטבע‪ .‬היינו ההנהגה של השם יתברך כשהוא בבחינה של בכבודו ובעצמו‪ ( .‬אמנם השגחה זו אינה בכל נפילת דבר שהוא‪ .‬דהנה כתב החינוך‬ ‫(מצוה קסט)‪ " :‬שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינין בפרט‪ ,‬בין אנשים או כל שאר בעלי חיים‪ ,‬ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת הש ם ברוך הוא על כל‬ ‫עניני העולם‪ ,‬בין בעלי חיים או כל שאר דברים‪ ,‬כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו‪ ,‬עד ש יחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו‬ ‫שיפול‪ ,‬ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע‪ ,‬וזה דעת רחוק הרבה מן השכל‪ .‬ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל‪ ,‬בין‬ ‫באנשים או בשאר בעלי החיים‪ ,‬והוא דעת הכופרים‪ ,‬רע ומר‪.‬‬ ‫ואנחנו בעלי הדת האמתית‪ ,‬לפי מה ששמעתי‪ ,‬נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל‪ ,‬כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו‪,‬‬ ‫כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר‪ ,‬ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט‪ ,‬והוא המבין אל כל מעשיהם‪ .‬וכן קבלנו מגדולינו‪ ,‬וגם נמצא על זה הרבה כתובים‬ ‫יורו כי הענין כן"‪ .‬השגחתו יתברך היא רק במה שנוגע לאדם‪ ,‬וכגון עלה שמטרת נפילתו היא כדי שהאדם יחליק ממנו‪ ,‬בזה נצרך השגחה מיוחדת‪ .‬מקרה נחשב‪ ,‬בנפילת עלה כתוצאה‬ ‫מטבעו של עולם‪ ,‬ואכן‪ ,‬על נפילת עלה שכזו אין הכרזה מיוחדת שייווצר מעשה)‪.‬‬ ‫מקרה הוא ממנו יתברך בעצמו‬ ‫וזה מה שהיה אצל רות‪ .‬שהזדמנותה של רות לשדה בועז היה מעשה השם יתברך בכבודו ובעצמו; ולמה באמת היה צריך דווקא הנהגה זו של מקרה‪,‬‬ ‫ולא נס רגיל‪ .‬משום הפחד מפני השטן‪ ,‬שאם תצא ההכרזה‪ ,‬הנה רות מגיע לשדה בועז‪ ,‬הרי מזה יצא דוד המלך ומלך המשיח‪ ,‬מיד יבוא השטן ויקטרג‬ ‫בכל כוחו ויעשה כל מה שיוכל כדי לעכב‪ ,‬אבל כאשר זה היה במקרה‪ ,‬בהנהגה נעלמת ונסתרת‪ ,‬ממעשה השם מעיקרא בבריאת העולם במעשה‬ ‫בראשית‪ ,‬זו מציאות שאי אפשר לקטרג עליה ולעכב‪ .‬שזה בכבודו ובעצמו של השם יתברך‪ .‬וזה מה שביקש אליעזר‪" ,‬הקרה לפני היום" (בראשית‬ ‫כד‪ ,‬יב)‪ ,‬שיעשה השם‪ ,‬שבמקרה תהא רבקה כאן‪ ,‬לא שישלח מלאך מבחוץ‪ ,‬אלא שבמהלך מעשה בראשית יסובב העניין שבמקרה תהיה כאן‪ ,‬היינו‬ ‫שיבוא ממעשה השם יתברך בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וידועים דברי הגרי"ז ז"ל (מרן רי"ז הלוי בראשית כב‪ ,‬יז)‪ ,‬מה שמוזכר בפרשה מהירות וזריזות גדולים‪" ,‬וירץ העבד לקראתה"‪ ,‬וכתיב כמה פעמים‬ ‫ותמהר‪ ,‬שהרי אליעזר אמר "הקרה לפני ‪ -‬היום"‪ ,‬היינו שהסימן יהיה עוד באותו יום‪ ,‬והוא הרי הגיע שם לעת ערב‪ ,‬נמצא שתוך זמן קצר מאוד צריך‬ ‫היה לקרות כל הענין‪ ,‬עד כאן דברי הגרי"ז ז"ל‪ .‬ולכאורה למה באמת היה צריך כל כך במהירות‪.‬‬ ‫ויש לומר שהוא מטעם הנתבאר לעיל‪ ,‬שאם יתארך זמן יכול להזדמן קטרוג לעכב‪ ,‬והוא גם הסיבה שביקש מקרה‪ ,‬שאם היה מבקש בקשה רגילה‪,‬‬ ‫היה יוצא מלאך ומביא אותה‪ ,‬וזה לוקח זמן‪ ,‬שהרי חז"ל אמרו (ברכות דף ד‪" ).‬מיכאל באחת וגבריאל בשתים"‪ ,‬היינו שיש שיעור זמן לכל מלאך‬ ‫מהשמים אל הארץ‪ ,‬ואחרי שהמלאך מגיע לכאן צריך שיביא את רבקה‪ ,‬ואם היה מחכה למעשה המלאך היה יכול לכנס מקטרג לעכב‪ ,‬על כן ביקש‬ ‫שיהא במקרה‪ ,‬היינו ש"במקרה" כבר תהיה שם‪ ,‬וזה דכתיב "ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת"‪ ,‬היינו שעוד לפני גמר תפילתו כבר היתה‬ ‫רבקה יוצאת‪ ,‬שבמקר ה יצאה וכבר היתה שם עומדת לפניו‪ ,‬שמעשה ה' יתברך בכבודו ובעצמו אין לו שהיה של זמן‪.‬‬ ‫על כך אנו אומרים בתפילה "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"‪ ,‬על הטבע אין צורך בהכרזה כל יום‪ ,‬זה רק נראה כדרך הטבע‪.‬‬ ‫מקרה הוא השגחה מיוחדת‪ .‬ונמצא שגדול מקרה מהשגחה‪ .‬השגחה נעשית על ידי המלאכים‪ .‬המקרה נעשה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫ואף השידוך אינו נעשה על ידי השגחה‪ ,‬השידוך נעשה במעשה ה' בכבודו ובעצמו‪ .‬לכך כשיש תקופה בשידוכים בלא הצעות‪ ,‬אין מה להתקשר‬ ‫לשדכניות ולבקש שיציעו הצעות‪ .‬אין זה רצון ה'‪ ,‬בשידוכים הכל מעל הטבע‪ ,‬צריך להתפלל ושוב להתפלל‪ ,‬הקב"ה מצפה לתפילתנו‪ .‬זהו‬ ‫הדרך היחידה לזכות לשידוך הגון‪.‬‬ ‫ד‬ ‫אליעזר עבד ה'‬ ‫לכך אליעזר עבד אברהם מכונה לעיתים העבד‪ ,‬ולעיתים האיש‪ .‬מבאר רבינו בחיי (בראשית כד‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫(טו) ויהי הוא טרם כלה לדבר‪ .‬יש להתבונן בתוספת מלת "הוא"‪ ,‬כי היה הכתוב ראוי לומר‪ :‬ויהי ככלותו לדבר‪ ,‬אבל מלת "הוא" שמו של הקב"ה‪...‬‬ ‫נרמז בלשון "הוא" כי היה עמו סיוע אלוקים בשליחות ההוא על ידי המלאך שהתפלל עליו אברהם‪" :‬הוא ישלח מלאכו לפניך"‪ ,‬ורמז לך הכתוב כי‬ ‫המלאך קדם לפניו‪ ,‬ועד שלא הספיק לגמור את הדבר כבר היה שם המלאך על עין המים להזמין לו את רבקה‪ ,‬הוא שאמר‪ :‬והנה רבקה יוצאת‪ ,‬כי מלת‬ ‫"והנה" לשון זמון הוא‪ ,‬ומיד‪" :‬וירץ העבד לקראתה"‪ ,‬ממה שראה שעלו המים לקראתה‪ ,‬כמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה ס‪ ,‬ו)‪ ,‬ואז התבונן העבד‬ ‫ממה שדבר לו אברהם כי מלאך ה' יתברך עמו‪ ,‬וכן ספר הוא לבני הבית שאמר לו אברהם‪" :‬הוא ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך"‪ ,‬מפני זה תמצא כי‬ ‫מן העת הזאת שהוברר לו כי המלאך עמו הוא נקרא בפרשה "איש"‪ ,‬כי עד עתה קראו בשם "עבד"‪" :‬וישם העבד"‪" ,‬ויקח העבד"‪" ,‬וירץ העבד"‪ .‬מכאן‬ ‫ואילך נקרא "איש" על שם המלאך שהיה עמו שנקרא "איש"‪ ,‬וכענין שכתוב (דניאל ט‪ ,‬כא)‪" ,‬והאיש גבריאל"‪" .‬ויאמר האיש נסעו מזה" (בראשית לז‪,‬‬ ‫יז)‪ ,‬על דעת רבותינו ז"ל‪ ,‬ועל כן יקראנו על שם המלאך ההולך עמו‪ ,‬והתחיל לומר "והאיש משתאה"‪ ,‬כלומר מתעכב ושוהא בשבילה‪ ,‬כי היה מתכוון‬ ‫ומתבונן בענין המלאך שהובטח עליו מתוך שהיה רואה הצלחת המעשים‪ ,‬ומזה יזכירנו הכתוב בשם "האיש"‪" :‬ויקח האיש"‪" ,‬ויקוד האיש"‪" ,‬כה דבר‬ ‫אלי האיש"‪" ,‬ויבא האיש הביתה"‪ ,‬וכאשר הרשו אותו לבן ובתואל לקחת את רבקה ואמרו‪" :‬הנה רבקה לפניך קח ולך"‪ ,‬שהוא גמר השליחות וחתימת‬ ‫הצלחת הדרך חזר העבד לקדמותו‪ ,‬והזכירו הכתוב בלשון "עבד" כמבראשונה‪ .‬הוא שאמר‪" :‬ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב"‪" ,‬ויקח העבד את רבקה‬ ‫וילך"‪" ,‬ותאמר אל העבד"‪" ,‬ויאמר העבד"‪" ,‬ויספר העבד ליצחק"‪.‬‬ ‫בזמן בו הכיר אליעזר כי מל אך ה' עמו‪ ,‬נקרא שמו האיש ‪ .‬לכך " אליעזר נכנס לגן עדן חי" (ילקוט שמעוני חיי שרה‪ ,‬קט)‪ ,‬הוא יצא מכלל ארור‬ ‫לכלל ברוך‪ ,‬כיון שהבין שהכל מושגח מלמעלה‪ .‬ואף הגר זכתה לצאת מכלל ארור לכלל ברוך‪ ,‬ולכך אברהם נשא ה ‪ .‬אולם אומר הפסוק (בראשית‬ ‫כא‪ ,‬יד)‪" :‬ותלך ותתע"‪ ,‬וברש"י‪" :‬חזרה לגלולי בית אביה"‪ ,‬מנין לרש"י שהגר עבדה עבודה זרה? מבאר רבי שלום שבדרון‪ ,‬יהודי אינו טועה‪.‬‬ ‫הוא מבין שהקב"ה רצה ממנו משהו‪ ,‬כשהטעה אותו בדרכו‪ .‬הגר שמבינה שהיא טועה "ותתע"‪ ,‬היא לא מבינה שה כל מושגח ומכוון והקב"ה‬ ‫מכוון אותה למקום מסוים‪ ,‬הרי שחזרה לגלולי בית אביה‪ ,‬ובזה שבה לכלל ארור‪.‬‬ ‫יצחק בודק את צדקות רבקה‬ ‫אף כך למדים אנו מבואה של רבקה מחרן‪( ,‬בראשית כד‪ ,‬סו‪ -‬סז) "ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה"‪ ,‬וברש"י‪" :‬גלה לו נסים שנעשו‬ ‫לו שקפצה לו הארץ (בראשית רבה ס‪ ,‬טו) ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו"‪ .‬ואפשר להוסיף שסיפר לו שזכה לקיים את מצוות ביקור חולים והלווית‬ ‫המת מכיון שניסה בתואל אביה להרעילו ומת‪ ...‬אך יצחק לא מקב ל את הדברים כפשוטם‪" ,‬ויבאה יצחק האהלה שרה אמו"‪ ,‬וברש"י‪" :‬ויביאה‬ ‫האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו‪ ,‬כלומר והרי היא שרה אמו‪ ,‬שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת‪ ,‬וברכה מצויה בעיסה‪,‬‬ ‫וענן קשור על האהל‪ ,‬ומשמתה פסקו‪ ,‬וכשבאת רבקה חזרו" (בראשית רבה ס‪ ,‬טז)‪ .‬ורק אז‪" ,‬ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק‬ ‫אחרי אמו"‪.‬‬ ‫רק כאשר ראה יצחק את המשכן בבית רבקה בהתגלמותו כבבית שרה אמו‪ .‬נר דלוק ‪ -‬דוגמת נר המערבי שבמשכן‪ .‬ענן קשור ‪ -‬דוגמת ענני‬ ‫הכבוד‪ .‬ברכה בעיסה ‪ -‬מעין לחם הפנים‪ .‬ואף ראה מלאכים בביתה‪ ,‬הבין שבכוח מעשה החסד אפשר להקים עמה משכן‪ ,‬יכל יצחק לישא את‬ ‫רבקה‪ .‬והרי ראיית נר דלוק משבת לשבת‪ ,‬לוקח שבוע‪ ,‬מדוע המתין יצחק לבדוק בעצמו את מעלותיה של רבקה‪ ,‬הלא יצחק ידוע בנבואה שהיא‬ ‫הראויה לו‪ ,‬וביותר שהיו בהצלחת השידוך ניסים ונפלאות‪ ,‬מדוע לא סמך על כך יצחק?‬ ‫לעשות המוטל עלינו‬ ‫ומעתה מבוארים מעשי יצחק‪" .‬מה' אשה לאיש" (מועד קטן דף יח‪ .):‬מלמד אותנו אברהם אבינו‪ ,‬גם אם אתה יודע בנבואה מי היא המיועדת‪,‬‬ ‫עליך לפעול כדרך הטבע‪ ,‬לברר ולבדוק האם היא אכן ראויה‪ .‬לכך אברהם השביע את אליעזר שיביא את הראויה ביותר‪ ,‬הקב"ה סיבב שזו תהיה‬ ‫רבקה ‪ .‬וכך יצחק לא סמך על הניסים שאירעו עם אליעזר‪ ,‬ואף לא סמך על נבואת אברהם אביו‪ .‬מפני שידע‪ ,‬הזיווג מן השמים‪ ,‬לא יועילו סימנים‬ ‫וניסים כראיה שזה הזיווג ראוי‪ .‬מפני שאין סומכים על הנבואה וההשגחה בלבד‪ ,‬צריך לראות את מעלותיה בעצמו‪ .‬נצרך שתעשה מעשה חסד‬ ‫בגופה כדי לראות את גודל מעלתה‪.‬‬ ‫לכך חיכה אליעזר שתשקה מים לגמליו‪ .‬כדי שיוכל לנושאה ולשמוח בה כשרה אמו‪ ,‬צריך לראות בפועל את צדקותה ומעלתה כשרה אמנו‪ .‬כך‬ ‫מדויק בתפילתו של אליעזר "הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם" ‪ -‬לעשות תחבולות לא יועיל כדי לוודא את צדקות המיועדת‬ ‫ומעלתה‪ ,‬הרי הזיווג מן השמים‪ .‬לפיכך עשה עימי חסד‪ ,‬באומרי סימן שיתכן ואכשל בו ותבוא נערה שאיננה הגונה‪ ,‬אך כיון שזיווג מן השמים‪,‬‬ ‫תביא את הנערה הראויה ליצחק‪ ,‬ובכך ידעו שאין הדבר מקרה‪ ,‬אלא יד ה' היא שמכוונת‪.‬‬ ‫ה‬