שארית מנחם · She'eiris Menachem — חיי שרה (2026-11-02)

חיי שרה
ידאג שיהיו לו בזקנותו ,כלומר שיחנך את בניו בדרך טובים, ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי
שגם בזקנותו יהיו לו בנים הולכים בדרכיו ,וזש"ת אונקלוס גבי שרה .וברש"י כולן שוין לטובה ,ובמד"ר רבי עקיבא דרש
יוסף על בן זקונים כי בר חכים הוא ליה ע"י שהלך בדרך התורה וביקש העם להתנמנם א"ל מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז
התיחס לאביו גם בזקנותו. מדינות תבוא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים ותמלוך על
ואברהם זקן בא בימים וגו' .עיין ב"מ (פ"ז ע"א) עד אברהם קכ"ז מדינות ,וכבר נלאו כל מפורשי המדרש להבין מה שייכות
אבינו לא הוי זקנה משבא אאע"ה בא זקנה .וי"ל דהנה פירשו זה לזה ,וגם איך עוררם בזה .וי"ל דכיון דבת בתה של שרה
הפסוק משלי (ט"ז ל"א) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה זכתה למלוך על קכ"ז מדינות כמספר שנותיה של שרה ,א"כ
תמצא ,מתי השיבה נאה ותפארת לו ,בזמן אשר בדרך צדקה בוודאי קיבלה שכר בעד כל שנותיה ולא החסירה כלום ,א"כ
תמצא ,אשר צדקת ה' עשה ,אזי נאה לו שם זקן וחילוק גדול חזינן שצדקת האבות מגין על הדורות הבאים אחריהם שיהיה
אצלו מימי בחרותו כיון שהוסיף דעת בזקנותו ,ומשו"ה אמרו להם טוב עוה"ז כידוע מהחיד"א (עיין בני יששכר חודש סיון סוף
חז"ל (ב"ק צ"ז ע"ב) דמטבע של אאע"ה היה בחור ובתולה מצד מאמר מעלת התורה) ,ומזה עצמו יש לקחת ראיה ומוסר השכל
אחד וזקן וזקנה מצד אחד ,דמטבע יל"פ דהיינו שיטתו וכלשון שאין לבלות שום זמן בהבלי העוה"ז ואיך יתנמנמו ,ובזה גופא
חז"ל מטבע שטבעו חכמים ,והיינו שימי הבחרות היו מחולקין עוררם לעבודת ה'.
מימי הזקנה אשר בהם הוסיף קדושה משא"כ בדורות ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל .עיין רש"י
הקודמים לו ,היה בחור עם בתולה יונק יחד עם איש שיבה ,כיון עה"פ הנה נא ידעתי וגו' ,כי א"א ע"ה לא הביט בשרה ולא
שגם בזקנותם לא עשו כלום להוסיף דעת ויר"ש ,וז"ש שעד הבחין ביפיה וזה יש לרמז בתיבת "בכל" שהוא ר"ת ברית כרתי
א"א לא היה זקנה שלא הכירו שהם זקנים ,משא"כ בא"א לעיני (איוב ל"א א') ,ועי"ז כרתי ברית לבחירי (תהלים פ"ט ד'),
"ואברהם זקן" מטעם כי "בא בימים" שהשלים אותם ועלה והיינו ויקח שני נעריו אתו (בראשית כ"ב ג') ,היינו שלקח עמו ימי
מיום ליום ממדרגה למדרגה עיין בזוה"ק. הנערות והבחרות שלא פגם בהם ,וע"י שמירת הברית בימי
ואברהם זקן בא בימים .י"ל עפ"י מה שפי' רש"י עה"פ שמח הנעורים זוכה לבחינת כמה לך בשרי ,דהיינו להשתוקק
זבולון בצאתך ויששכר באהליך (דברים ל"ג י"ח) ,זבולון ויששכר בגעגועים עזים להשם ית' ועי"ז זוכים לקדושת א"י ,ולכן
עשו שותפות ,זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא וכו' הבטיחו הש"י לתת להם לאבותינו את א"י עיין ריש חלק
ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך סנהדרין (צ"א ע"א) וזה מרומז בר"ת לשכון כבוד בארצנו (תהלים
הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה, פ"ה י') והכל מרומז בוה' ברך את אברהם בכ"ל.
וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ו) .וי"ל דכמו כן מצינו באברהם ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל .הבנים
אבינו ע"ה שעסק בכסף וזהב ועשה צדקה בכל עת ותמך שאינם הולכים בדרך התורה והיראה אינם מתייחסים אחרי
בעוסקי תורה כמש"ה ויטע אשל וגו' ,מ"מ לא הסתפק בכך הוריהם ,ולרוב מרגישים זאת ההורים בעת זקנותם שהבן
שיהיה לו חלק בתורת יששכר ,רק עסק בעצמו בתורה כדאי' נתגדל והולך שובב ,ועוזב דרכי אבותיו ר"ל ,וזש"ה ואברהם זקן
בגמ' יומא (כ"ח ע"ב) מימיהם של אבותינו הקדושים לא פסקה בא בימים וה' ברך את אברהם בכל ,ב"ן בגימט' בכ"ל כמובא
ישיבה מהם ,ולזה הר"ת של ואברהם זקן בא בימים נוטר' ברש"י ,שגם כשהיה בזקנותו התיחס הבן אחריו מפני שהלך
זבולון בצאתך וישכר באהליך ולכן בא בימים שלמים. בדרכיו ,וזה יש לרמז בגמ' (יבמות ס"ב ע"ב) היו לו בנים בנערותו
והיינו יצח"ק לשו"ח שד"ה עולה ראש השנה ,יומא דדינא. הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה .הוא ישלח מלאכו
והיינו לפנות ערב זמן שליטת הדינים ,וישא עיניו וירא והנה לפניך ולקחת אשה ר"ת אליה"ו ,והוא מלאכו שמפורש בקרא.
גמלים באים ,מלשון "גומל" חסד של אאע"ה הממתיק דיני ויברך הגמלים וגו' לעת ערב לעת צאת השואבות וגו' ,הקרה
יצחק ,אך מ"מ עדיין הוי חד בחד ,ונצרך לישראל אבינו לבטל נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם .עיין ברכות (נ"ו
הדין לגמרי בתרי ,ע"כ כשבאתה רבקה שהיא מדת חסד ע"ב) הרואה גמל בחלומו מיתה נקנס לו מן השמים והצילו
כמש"נ לעיל (פסוק י"ד) ו"בה" אדע כי עשית חסד עם אדוני ממנה ,דגמל רומז שניצל ממות לחיים ,ולבחינה זו נצרכים
אברהם ,שיצא ממנה יעקב( ,וזש"ה בראשית (כ"ז כ"ז) ראה ריח בני ביותר מערב ר"ה תחילת הדין עד הו"ר שיוצאים משמחת בית
כריח השדה ,כלומר שמצרפין ליצחק לשוח ,תיבת שדה השואבה ,ואפשר לומר שזה מרומז בכתוב ויברך ,שהוא לשון
העולה ראש השנה) הגומר הביטול ,נאמר להלן (פסוק ס"ז) ברכה ,שבירך את ישראל וברכתו היתה "את הגמלים" "את"
"וינחם יצחק אחרי" ,שעולה כמנין ישרא"ל ,שהוא אחר יצחק, פי' "עם" ,היינו שיהיו עם בחינת גמל שינצלו ממות לחיים לעת
שהוא מדת דין מוקף משני הצדדים ,אברהם ויעקב חסד ערב ,רומז לערב ר"ה עד לעת צאת השואבות ,רומז להו"ר
ורחמים .ויעקב אבינו ע"ה הוא הראשון שמצאנו אצלו שקרא שיוצאים משמחת בית השואבה ,הקרה נא ,נא לשון תפלה
ק"ש וקיבל עול מלכות שמים עיין פסחים (נ"ו ע"ב) עכ"נ גבי שתהא תפילתנו שגורה בפינו ,היום ,דא ר"ה כמבואר בזוה"ק
רבקה כשראתה את יצחק (להלן פסוק ס"ה) מי האיש הלזה (פנחס דף רל"א ע"א) ,ועשה "חסד" עם אדני אאע"ה להמתיק
ההולך לקראתנו ,פי' שהולך ח"ו בדינו נגד מדת החסד שלה, דינא דיצחק כנודע.
ותקח הצעיף ותתכ"ס ,שעולה מלכו"ת שמי"ם ,הממתיק ההצליח ה' דרכו אם לא .אליעזר ביקש זיווג ליצחק שיצא
ופורקין ע"י כל הדינים דינא דמלכותא ,ולהכי כל המקבל עליו מהם משיח בן דוד ,ע"כ הר"ת של ההצליח יי דרכו אם לא
עול תורה שהוא מלכות שמים פורקין ממנו עול מלכות הדינים מכוון עם הר"ת של יחי אדני המלך דוד לעולם (מלכים א' א' ל"א).
ונמתקין הדינים במדת חסד של אע"ה ואמת של יעקב ,וז"ש ואומר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי .וברש"י אלי חסר
(משלי ט"ז י') בחסד ואמת יכופר עון ,היינו בחסד שהוא בחינת
ו' כתיב בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר
אאע"ה ,ואמת שהוא בחי' יעאע"ה יכופר עון מקור הדינים
לו אברהם וכו' להשיאה בתו וכו' ,ומקשין העולם למה כשדיבר
ונעשה טוב לנו כל הימים.
אליעזר עם אברהם אע"ה אמר אולי ולא אלי כמו בשעת
וכן יש לרמז בס"ת של וינחם יצחק אחרי שהוא ר"ת קידש ידיד
הסיפור ,וי"ל דהנה מדרכו וטובו של האדם שבשעה שיש
מבטן המוסב על אאע"ה (עיין תוס' שבת קל"ז ע"ב) שעי"ז נשלם
לאדם נגיעה בדבר אינו מרגיש הנגיעה רק כשכבר חלף ועבר
עבודת אברהם בחינת המתקה שהוא טו"ב כמספר הר"ת של
הנגיעה מרגיש שהיתה לו נגיעה ,ומשו"ה דוקא בשעת הסיפור
וינחם יצחק אחרי ,שהוא מספר טו"ב ,ו"אחרי" רומז ליעקב
שכבר ראה הזיווג ברבקה הרגיש וסיפר את הנגיעה שהיה לו
שבא אחר יצחק כנ"ל שגומר ,ההמתקה בהקיפם משני צדדים
ולא מקודם.
את יצחק כנ"ל ,בחינת טוב אחרית דבר מראשיתו.
ואבא היום אל העין וגו' .וברש"י היום יצאתי והיום באתי
וינחם יצחק אחרי אמו .ובמסורה (תהלים ק"ו מ"ו) וינחם כרוב
שהיה לו קפיצת הדרך ,ולכאורה למאי סיפר כ"ז שהיום
חסדיו .וי"ל דאיתא באמרי נועם (פ' תולדות) דגאולה העתידה תהי'
בזכות יצחק אע"ה שאמר פלגא עלי (שבת פ"ט ע"ב) ובזה יל"פ
יצאתי ושהיה לו קפיצת הדרך ,וי"ל דלכאורה קשה איך נתן
הפסוק (ישעי' מ' א') נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם ,נחמו נחמו עולה מגדנות לאחיה ולאמה מפירות ארץ ישראל כפרש"י הלא אין
יצחק ,יאמר אלהיכם שגם מדת הדין תסכים ,וכ"ז ע"י יעקב עם מוציאין פירות ארץ ישראל לחו"ל ,עיין סוף מס' כתובות ,רק
אברהם שהם תרי לגבי חד ,לכך גברו על מדה"ד לכן וינח"ם יצח"ק אליעזר לקח לעצמו ולאנשיו צידה לדרך שיספיק לזמן
אחר"י ,עולה ישראל .פי' שהתנחם שבצירוף יעקב יהי' רוב ויתגברו שהולכים אנשים רגילים ,וכיון שהיה לו קפיצת הדרך נשתמרו
על הדינים ,וזהו וינחם "כרוב" חסדיו אברהם ויעקב תרי לגבי חד .וזה אותן פירות ונתן להם ,ולשם כך סיפר להם שלא יקשה
יל"פ מה שאומרים בהגדה ש"פ רחום כהלכה ,שאברהם ויעקב הם בעיניהם .וזש"נ ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וגו' ,ר"ל
רוב נגד יצחק לכן הקב"ה מרחם עלינו לפי ההלכה דחד בתרי בטל. שלא אכלו משל לבן רק אשר עמו ממה שנשאר לו מכיון
והנה הכח שבשם ישראל הוא מחמת אותיות "אל" שבתוכו ,והגם שהגיע ע"י קפיצת הדרך.
דלפעמים מצינו שהוא דין ,בחינת אל זועם ,אבל רוב פעמים הוא
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה
רחמים חסד אל ,וזה יל"פ סלח נא כ"רוב" רחמיך אל שרוב פעמים
אל מורה על רחמים ,וז"ש וינחם כרוב חסדיו חסד אל. גמלים באים .אפשר לומר ידוע שיצחק הוא מדת הדין ,על כן
ויצא יצח"ק לשו"ח עולה שברים ,בחינת דין ,וכשמצרפין שדה
גליון שארית מנחם -ב
