gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

רוממות · Roimemis — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעניני‬ ‫שידוכים‬ ‫רוממות ‪+‬הנישואין‬ ‫הג"ר אי"ל פינקל שליט"א‬ ‫במשנתו של אביו הגאון הגדול‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל‬ ‫דברי פתיחה‬ ‫‪1‬‬ ‫בלימוד סוגיא חמורה זו של שידוכין ראוי להקדים כי זכינו‬ ‫פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫גליון ‪ 535‬שנה י"ב‬ ‫בדורנו להרבה סוגי הדרכות בשידוכים‪ ,‬אך דרך המסורה שקבלנו‬ ‫מאאמו”ר זצ”ל הוא כי צורת ההדרכה נעשית רק על פי דעת תורה‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫צרופה‪ ,‬והיינו כאשר הדברים נלמדים מתוך הפרשה עצמה‪ ,‬ולא‬ ‫חלילה על פי דברים חיצונים ועצות מודרניות של עולם השקר‪,‬‬ ‫ובפרט בעניני שידוכים שצעירי הצאן לא הורגלו בה עד עתה‪,‬‬ ‫וצריך ללמוד היטב פרשה חמורה זו‪ ,‬ולברר היטב את דרך החיים‬ ‫אשר ילך בה בשידוכין ונישואין עפ”י דעת תורה‪.‬‬ ‫איתא בחז”ל יפה שיחתם של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים‪,‬‬ ‫‘הספד’ כאותיות ‘הפסד’‪,‬‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫המספיד והשומע‬ ‫שמתוך ההספד לומדים‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט"א‬ ‫ולכך התורה האריכה בפרשה זו לספר את סדר השתלשלות‬ ‫על ההפסד ומשלימים‬ ‫וַ ָּת ָמת ָׂש ָרה ּבְ ִק ְריַ ת ַא ְרּבַ ע‬ ‫השידוך של יצחק ורבקה וחזר ונשנה סדר ההשתלשלות כאשר‬ ‫החסרון‪ .‬וכתב ביערות‬ ‫ִהוא ֶחבְ רֹון ּבְ ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַען‪ ,‬וַ ּיָ בֹא‬ ‫סיפר כן אליעזר לבתואל‪ ,‬כי מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬ובפרט‬ ‫דבש (ח”ב י”א) ‘שעל ידי שמצטער בהעדר הנפטר‪ ,‬נשמתו‬ ‫ַאבְ ָר ָהם לִ ְסּפֹד לְ ָׂש ָרה וְ לִ בְ ּכ ָֹתּה (כג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בענין שידוכין שהדברים זרים לנו‪.‬‬ ‫אוחזת ונדבקת בנשמתו‪ ,‬והולך בדרכו וזוכה בה’‪ .‬זוהי‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬כיון שעשה אברהם שני דברים לכבוד שרה‪,‬‬ ‫לא להיכנס לפרשה לפני שמוכנים‬ ‫הספד ובכי‪ ,‬למה תלה רק ההספד ב’שרה’‪ ,‬והיה לו לומר ההנאה הראויה שנהנית הנפש הנמצאת בעולם הזה מהכבוד‬ ‫‘לספוד ולבכות לשרה’‪ .‬עוד צריך ביאור למה הזכיר כלל את שמכבדים את מעשיה‪.‬‬ ‫רבנו בחיי על הפסוק אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני כו’‬ ‫וזהו שדרשו בגמ’ (ב”ק טז‪ ,‬ב) על הנאמר בחזקיהו (דה”י ב’‬ ‫שמה‪ ,‬שהרי כבר אמר ‘ותמת שרה’‪ ,‬והיה לו לומר ‘לסופדה‬ ‫כתב וז”ל‪ ,‬ועל כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא פרשה זו לחתן‬ ‫לב לג) “וְ כָ בֹוד ָעׂשּו לֹו ְבמֹותֹו”‪ ,‬שהושיבו ישיבה על קברו‪ .‬כי‬ ‫ולבכותה’‪.‬‬ ‫ביום חתונתו להזכיר העם שיזהר בנשואיו‪ ,‬ושלא יקח אשה לשם‬ ‫והנה‪ ,‬בענין ההספד מבואר בגמ’ (סנהדרין מז‪ ,‬א) שהוא בהיותם סמוכים לקברו‪ ,‬התעוררו ללמוד כמעשיו (ראה תוס’‬ ‫יופי‪ ,‬שהרי הכתוב אומר שקר החן והבל היופי‪ ,‬ולא לשם ממון‪,‬‬ ‫כי הממון עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים‪ ,‬ולא לשם‬ ‫ל’כבוד המת’‪ .‬והדבר טעון ביאור‪ ,‬שהרי הנפטר נמצא שם)‪ ,‬וזהו הכבוד האמיתי‪ - .‬משום כך חזר הכתוב והזכיר‬ ‫שררת הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר‬ ‫בעולם האמת‪ ,‬ורואה את אמת מעשיו ומדרגתו‪ ,‬ומה ענין לו שמה של שרה‪ ,‬והסמיך ההספד לשמה‪ ,‬לפרש שההספד היה‬ ‫להזכיר שבח מעשיה הטובים‪ ,‬ובשם שרה נרמזה גדולתה‬ ‫שיכבדוהו יושבי הארץ‪.‬‬ ‫[שטעל”ע בלע”ז‪ ,]...‬לפי שהוא נכשל ונענש בכל אחת ואחת‬ ‫משלש כוונות אלו‪ ,‬אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים‬ ‫אלא לימדונו רבותינו‪ ,‬שהחלק הרוחני של האדם כולל (ראה רש”י בראשית יז טו)‪.‬‬ ‫ושידבק במשפחה הגונה‪ ,‬לפי שהבנים נמשכים במדותיהם בטבע‬ ‫חמש מדרגות‪‘ ,‬נפש רוח נשמה חיה ויחידה’ (שער הגלגולים נמצא‪ ,‬שגם לשומע תפקיד בהספד‪ .‬כי אם אינו שומע ומשנה‬ ‫אחר משפחת האם‪ ,‬כי כן טבע ביין להיות טעמו נמשך אחר הכלי‬ ‫הקדמה א)‪ ,‬והתחתונה שבכולם היא ה’נפש’‪ .‬ומבואר בזוהר דרכו לא נתקיימה כלל תועלת ההספד‪ .‬וכיון שאין למספיד‬ ‫אשר עמד בתוכו‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫הק’ (ח”א פא‪ ,‬א) שהיא נשארת בעולם גם אחרי מיתת האדם‪ ,‬שליטה על השומעים‪ ,‬ראוי לו שידבר גם אל עצמו‪ ,‬ובכך יהיה‬ ‫ומבואר שהיה מנהג קדום בישראל לקרוא לחתן פרשת חיי שרה‪,‬‬ ‫וחופפת על קברו‪ .‬ועל כן קוראים חכמים למצבה שמניחים הן בבחינת מספיד והן בבחינת שומע ומתעורר‪ ,‬ואז ודאי יצא‬ ‫ומשום שפרשה זו היא יסוד ופינה להזכיר העם שיזהר בנשואיו‪,‬‬ ‫ידי חובת ההספד‪.‬‬ ‫על הקבר בשם ‘נפש’ (שקלים פ”ב מ”ה)‪.‬‬ ‫ומתוך הפרשה יש ללמוד איך שצריך לישא אשה לשם שמים‪ ,‬ולא‬ ‫והנאת האדם מהכבוד בחייו אינו בגוף אלא בנפש‪ .‬טעם‬ ‫לשם ממון לשם יופי או לשם שררה‪ ,‬אלא לידבק במשפחה הגונה‪,‬‬ ‫הקופץ והצועק‬ ‫הדבר‪ ,‬כמו שכתב רבינו בחיי (בראשית כה ח) ‘שהנפש‬ ‫לפי שהבנים נמשכים במדותיהם בטבע אחר משפחת האם‪.‬‬ ‫ֹאמרּו ֵמה’ יָ ָצא ַה ָּדבָ ר ֹלא נּוכַ ל ַּדּבֵ ר ֵאלֶ יָך ַרע‬ ‫תּואל וַ ּי ְ‬ ‫וַ ּיַ ַען לָ בָ ן ּובְ ֵ‬ ‫נקראת ‘כבוד’‪ ,‬לפי שהיא חצובה מכסא הכבוד‪ .‬ושורשה‬ ‫ובאמת בעניני השידוכים אין לנו ‘שלחן ערוך’ לידע מה‪ ,‬ואיך‪,‬‬ ‫אֹו טֹוב (כד‪ ,‬נ)‪.‬‬ ‫שהיא עתידה לשוב שם הוא כסא הכבוד’ [וכ”כ בעל המאור‬ ‫וכל סדר הענין‪ ,‬אבל יש לנו את הפרשה הזו שהיא פרשה שלמה‬ ‫א] צריך ביאור מה מקומו של לבן כאן‪ ,‬והרי בתואל אבי‬ ‫בהקדמה לספרו]‪ .‬ועל כן גם לאחר מותו הנפש החופפת על‬ ‫וערוכה בכל פרטי הענין וצריך ללומדה בעומק להלכה למעשה‪,‬‬ ‫רבקה היה שם‪ ,‬ודאג לה‪ .‬עוד יש להבין למה פתח הכתוב‬ ‫קברו נהנית מהכבוד‪.‬‬ ‫וליתן לב להבין דבר מתוך דבר‪ ,‬כי מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬עד‬ ‫בלשון יחיד ‘ויען’‪ ,‬וסיים בלשון רבים ‘ויאמרו’‪.‬‬ ‫אך עדיין אין הדברים מובנים‪ ,‬כי גם בחיי האדם אף שהנפש‬ ‫שניתן לומר שפרשה זו היא ה’שלחן ערוך’ של ענין השידוכים‪,‬‬ ‫נהנית מן הכבוד‪ ,‬מכל מקום אין זו מידה טובה‪ ,‬שהרי היא וכתב רש”י‪‘ :‬רשע היה וקפץ להשיב לפני אביו’‪‘ .‬קפץ’ היינו‬ ‫וזהו ענין המנהג המוזכר ברבנו בחיי לקרות פרשה זו בפרק זה‪.‬‬ ‫שהקדים לדבר קודם הזמן (ראה ברכות לז‪ ,‬א)‪ .‬והיינו‪ ,‬שלבן‬ ‫נמנית במשנה באבות (פ”ד מכ”א) בין הדברים שמוציאים את‬ ‫על כן אלו שאינם לומדים ענינים אלו ונכנסים לשידוכין ללא‬ ‫ראה שבתואל אביו עומד להשיב לאליעזר‪ ,‬והקדימו‪ .‬בזה‬ ‫האדם מהעולם [וכתב המסילת ישרים (פי”א) דברים נוראים‬ ‫התבוננות ולימוד ה’ ירחם עליהם‪ ,‬שהרי כמה תקלות ומכשולים‬ ‫בעניינה‪ ,‬וסיים‪‘ :‬כללו של דבר‪ ,‬הכבוד הוא הדוחק את לב פעל לבן שתי פעולות רעות‪ ,‬האחת עצם הדיבור בפני אביו‪,‬‬ ‫יש בזה‪ ,‬אכן אלו שמתכוננים ולומדים היטב קודם במה דברים‬ ‫כמבואר בירושלמי (פאה פ”א ה”א) שבכלל מורא אב הוא‪,‬‬ ‫האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם’]‪ ,‬ואדרבה‬ ‫אמורים‪ ,‬הם חוסכים בזה הרבה צרות אח”כ‪.‬‬ ‫שאינו מדבר במקומו‪ .‬והשני שקפץ להקדימו‪.‬‬ ‫הבזיון שמבזים את האדם‪ ,‬שאף הוא דבק בנפש (ראה מורה‬ ‫אכן ראוי להדגיש כי מחמת חומר הענין של פרשה זו והקושי‬ ‫במה שדיבר בפני אביו עשה מעשה ‘גולם’‪ ,‬כמבואר במשנה‬ ‫נבוכים ח”א פ”א)‪ ,‬היא מתנה טובה לאדם‪ ,‬כמו שכתב הרמ”ק‬ ‫הגדול להכריע בענינים עמוקים אלו‪ ,‬נשתדל להיצמד לדברים‬ ‫בתומר דבורה (פ”ב)‪ .‬אם כן‪ ,‬איך נאמר שכאשר עיקר חלקו באבות (פ”ה מ”ז) ששבעה דברים בגולם ושבעה בחכם‪ ,‬ואחד‬ ‫שקיבלנו בזה במסורת‪ .‬וידוע שבעניני שידוכין זוכים לסייעתא‬ ‫מהם‪ :‬שה’חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה‪,‬‬ ‫הרוחני של האדם עלה לעולם האמת‪ ,‬עדיין נפשו הנשארת‬ ‫דשמיא מיוחדת‪ ,‬ותפילתנו מהקב”ה שנזכה לסיעתא דשמיא גם‬ ‫וחילופו בגולם’‪ .‬וביאר רבינו יונה ש’כל דבר שאין צורתו‬ ‫בעולם הזה ממשיכה ליהנות מהכבוד הטפל הזה‪.‬‬ ‫בחלק של ללמוד ע”מ לקיים במסגרת זו‪.‬‬ ‫נגמרת נקרא גולם’‪.‬‬ ‫אמנם מצינו כבוד שיש בו חשיבות‪ ,‬כמו שנאמר (משלי ג‪,‬‬ ‫לה) “ּכָ בֹוד ֲחכָ ִמים יִ נְ ָחלּו”‪ ,‬וכתב רבינו יונה בשערי תשובה‬ ‫הכרת המציאות לפני שניגשים לשידוך‬ ‫ובמה שקפץ לדבר בפניו ולהקדימו‪ ,‬עשה מעשה ‘הדיוט’‪ ,‬כמו‬ ‫שלמדו בגמ’ מגילה (יב‪ ,‬ב) מהנהגת ָה ָמן שקפץ לענות בראש‬ ‫(ש”ג קמ”ז) שיש ‘שלש תועלות גדולות בכיבוד החכמים’‪ ,‬עיין‬ ‫עה”פ “וַ ד’ ֵּב ַרְך ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַּבּכֹל” פירש רש”י‪ :‬בכל עולה בגימטריה‬ ‫שבעת שרי פרס ומדי‪ ,‬ש’ההדיוט קופץ בראש’‪ .‬הקפיצה‬ ‫שם הדברים‪ .‬והכלל המשותף לכולם הוא‪ ,‬שכאשר בני אדם‬ ‫בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה‪.‬‬ ‫בראש אינה באה רק לתאר שמדבר ראשון‪ ,‬אלא לפרש מה‬ ‫שומעים על כבוד החכמים‪ ,‬הם רוצים לעשות כמעשיהם‪.‬‬ ‫דברי רש”י אלו סתומים וחתומים‪ ,‬שהרי עצם זה שהיה לו בן כבר‬ ‫הטעם שנוהג כך‪ ,‬כי הוא רוצה לדבר ראשון בדווקא‪ ,‬על מנת‬ ‫לפי זה‪ ,‬ענין ההספד הוא ליתן כבוד למעשים הטובים של‬ ‫ידוע מפרשה שלמה בתורה בפרשת וירא‪ ,‬ומה צורך בגימטריות‬ ‫הנפטר‪ ,‬על מנת שילמדו השומעים ממעשיו הטובים וילכו לקבל הכרה מהנוכחים שהוא ראש לחכמה‪.‬‬ ‫ורמזים‪ .‬וביותר התמיהה עצומה ועולה מאליה‪ ,‬בשלמא אילו יצחק‬ ‫ב] עוד יש לבאר לשון הפסוק שנאמרו בו שלש לשונות של‬ ‫בדרכיו‪ ,‬וכמו שכתב התורת חיים (ב”ק נה‪ ,‬א) שאותיות‬ ‫נולד זה עתה‪ ,‬אז היה מתאים לכתוב שה’ ברך את אברהם בכל‪,‬‬ ‫“אן עלטערער בחור”‪ ,‬א”כ‬‫אך מאחר שיצחק היה בן ל”ז שנים ‪ַ -‬‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫מעובד מתוך כתביו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫על מה ראתה התורה כעת להזכיר שה’ ברך את אברהם בבן‪ .‬עוד‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫‪ .1‬פנינים מעט מזעיר מתוך ועדים לבני הישיבה‬ ‫לעילוי נשמת רבינו ראש הישיבה ד"גרודנא"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מעתיק השמועה‪ ,‬גודר גדר ועומד בפרץ‬ ‫מרא דכולא תלמודא בקי בכל מכמני התורה‬ ‫מרן הגאון הגדול רבי דב צבי ב"ר יחיאל פישל קרלנשטיין זצוק"ל‬ ‫לוחם מלחמת ה' בעוז ובתעצומות‬ ‫נלב"ע כ"ט מרחשוון תשע"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הגאון האדיר רבי דוד צבי ב"ר זאב אורדנטליך זצוק"ל‬ ‫שבת מברכין‬ ‫הונצח ע"י תלמידו ידידנו הגאון רבי חגי יומטוביאן שליט"א‬ ‫מרא דאתרא ביתר עילית‬ ‫ראש חודש‪ :‬יום שלישי ויום רביעי‬ ‫ר"מ ישיבת "בית הלוי" אשדוד‬ ‫נלב"ע כ"ט חשון תש"פ ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫‪ 27 ,,22‬דקות ו ‪ 3‬חלקים‬ ‫זמן המולד‪ :‬מולד חודש כסלו יהיה בליל שלישי בשעה ‪22‬‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הרב הגאון רבי משה אורדנטליך שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת זקני אוד מוצל מאש אוהב תורה ולומדיה‬ ‫משכים ומעריב לבתי מדרשות ובתי כנסיות בקביעות לתורה ולתפילה‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫הרה"ח רבי מנחם מנדל ב"ר אברהם מרדכי בריקמן זצ"ל‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הגאון רבי ישראל גרטנברג שליט"א‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫נלב"ע א' כסליו תשע"ט‬ ‫מרבני ישיבת גרודנא‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫בְדי אָבו ֹת‬ ‫לפרשת חיי שרה ‪ -‬יָפָה ִשיׂ ָח ָתן ׁ ֶשל ַע ֵ‬ ‫בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר ‪" -‬לב שמואל"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הבה"ח פנחס יצחק ני"ו‬ ‫וכן את המאמרים לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪ ,‬דברים‪-‬חזון‪,‬‬ ‫האשה הצדקנית מרת פרומה ב"ר תנחום אלישיב ע"ה‬ ‫מבחירי ישיבת גרודנא‬ ‫שבת נחמו‪ ,‬עקב‪ ,‬ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‪ ,‬כי תבוא‪-‬אלול‪ ,‬נצבים‪-‬סליחות‪ ,‬האזינו‪-‬‬ ‫א"ח להגה"צ רבי שלמה אלישיב זצ"ל‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫שובה‪ ,‬חג הסוכות‪ ,‬בראשית‪ ,‬נח‪ ,‬לך לך‪ ,‬וירא‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬אשר יו"ל לעת עתה‬ ‫בנו בכורו של רבינו מרן הגרי"ש זצוק"ל‬ ‫בת הגאון רבי אהרן יוסף אויערבאך שליט"א‬ ‫נלב"ע ב' כסליו תשע"ה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫גאב"ד טבריה‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫אשר תתקיים ביום ה' ב' כסליו בארמונות חן ב"ב‬ ‫הונצח ע"י בנה ידידנו הרב הגאון רבי שמואל בן ציון אלישיב שליט"א‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫לעילוי נשמת עמנואל מיכאיל בן אהרן חזנקין ז"ל‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫נלב"ע כ"ט מרחשוון תשע"ה‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫לתפארת אבות וזקנים ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרב הגאון רבי חיים יהודה לייב רוטנברג שליט"א‬ ‫הונצח ע"י בנו ידידנו הרה"ג רבי דוד חזנקין שליט"א‬ ‫נכד הגאון הגדול רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל רב שכונת בקעה‬ ‫לעילוי נשמת דו"ז‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הגאון רבי פנחס אליהו אדרי שליט"א‬ ‫איש חי רב פעלים לתורה ולקדושה‬ ‫בנישואי בתו הכלה המהוללה תחי'‬ ‫מגדולי וחשובי תלמידי רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫אשר במסירות נפש ולשם שמים‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫הקים וביסס מוסדות רבים ולא החזיק טיבותא לנפשיה‬ ‫עב"ג המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫בנישואי בנו המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫מרביץ תורה לעדרים רבות בשנים‬ ‫הבה"ח יוסף דב לבל ני"ו‬ ‫הבה"ח אלעזר מנחם מן אדרי ני"ו‬ ‫מבחירי ישיבת פונביז'‬ ‫אשר היוה דוגמא לצדיק חסיד ועניו‬ ‫מבחירי ישיבת פונביז'‬ ‫בן ידידנו הרב הגאון רבי חיים לבל שליט"א‬ ‫שכל ימיו מקשה אחת של תורה ועבודה‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫ר"מ ישיבת שירת התורה י"ם‬ ‫הגאון הצדיק רבי מרדכי דב ב"ר שלום הלל צבי קרשינסקי זצוק"ל‬ ‫בת הרה"ג רבי משה אוחיון שליט"א‬ ‫ראש ישיבת מעיין התלמוד‬ ‫נכד הגאון הגדול רבי יצחק סאלאווייציק שליט"א‬ ‫אשר תתקיים ביום ד' א' כסליו באולמי מונדיאל י"ם‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫יתן ד' ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫מחותנו של רבינו מרן ראש הישיבה הגר"א הכהן דויטש זצוק"ל‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫נלב"ע כ' מרחשון דהאי שתא‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫הונצח ככלות השבעה לפטירתו ע"י נכדו ידידנו הרה"ג רבי רפאל‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫קרשינסקי ובני המשפחה שליט"א‬ ‫לתפארת אבות וזקנים ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫תשכנע את השומעים‪ .‬לכן ִ“ּד ְב ֵרי ֲחכָ ִמים ְּבנַ ַחת נִ ְׁש ָמ ִעים”‬ ‫(קהלת ט‪ ,‬יז) לפי שאינם צריכים חיזוק לדבריהם המחוכמים‪.‬‬ ‫הפרשה‬ ‫ממוסרי‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫דיבור‪‘ :‬עניה’‪‘ ,‬אמירה’‪ ,‬ו’דיבור’‪.‬‬ ‫הכתוב פותח בלשון ‘ענייה’‪ ,‬וכתב רש”י (איוב ג‪ ,‬ב) ‘שכל‬ ‫מעתה‪ ,‬כך הוא סדר הלשונות בפסוק‪ ,‬בתחילה נאמר ‘ויען’‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫ענייה האמורה בתורה אינה אלא לשון הרמת קול‪ ,‬ואב לכולם‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬על לבן‪ ,‬שמתוך עניותו דיבר בקול רם‪ ,‬וקפץ‬ ‫(דברים כז‪ ,‬יד) “וְ ָענּו ַהלְ וִ ּיִ ם וְ ָא ְמרּו ֶאל ּכָ ל ִאיׁש יִ ְׂש ָר ֵאל קֹול ָרם”‪.‬‬ ‫להשיב לפני אביו‪ .‬אמנם עצם הדברים שלו ושל אביו היו בלשון ‘אמירה’‪ ,‬שהיא דיבור רך (רש”י‬ ‫שורש מילת ‘עניה’ בלשון הקודש משמשת בשני מובנים‪ ,‬עניית דברים‪ ,‬ועני מנכסים [ועל כן‬ ‫שמות ט‪ ,‬ג)‪ ,‬כי נכנעו מלפני ה’‪ ,‬כדבריהם‪ .‬וסיימו‪ ,‬שמפני שמכירים שמה’ יצא הדבר‪ ,‬שוב אינם‬ ‫המ ָצה ‘לחם עוני’‪ ,‬לחם שעונים עליו‪ ,‬ולחם עניים]‪ .‬וכבר‬ ‫דרשו (פסחים קטו‪ ,‬ב) מה שנקראת ַ‬ ‫יכולים ‘לדבר’ אליו בלשון קשה‪ ,‬דברים של סירוב‪.‬‬ ‫נתבאר שכאשר ישנם שני מובנים למילה בלשון הקודש‪ ,‬אחד מבאר את השני‪ .‬וכן כאן‪ ,‬לשון‬ ‫מכאן ילמד כל אדם‪ ,‬שכאשר עומד לדבר לפני אחרים‪ ,‬והוא מרגיש בבחינת ‘קופץ’‪ ,‬שרוצה‬ ‫הרמת קול הנזכרת בשם ‘ענייה’‪ ,‬באה מתוך הרגשה פנימית של עניות הצועק‪ .‬כך עניית הלווים‬ ‫לדבר קודם הזמן הראוי לו‪ ,‬או שרוצה ‘לענות’ בקול רם‪ ,‬ראוי לו לשתוק באותה שעה‪ .‬כי המדבר‬ ‫בקללות לישראל‪ ,‬באה מתוך עניות עצמם‪ ,‬שאין להם חלק בזה‪ ,‬אלא הם כשלוחים של המקום‬ ‫בפני מי שחכם ממנו‪ ,‬מלמד הדבר על חסרונו האישי שהוא כגולם ואינו חכם‪ .‬והמתעורר לדבר‬ ‫ית וְ ָא ַמ ְר ָּת”‪ ,‬שצריך שתבוא האמירה‬ ‫בלבד‪ .‬כיוצא בזה במקרא ביכורים נאמר (דברים כו‪ ,‬ה) “וְ ָענִ ָ‬ ‫בקול רם‪ ,‬מראה הדבר על חסרון הדברים שאינם דברי חכמה‪ ,‬הנאמרים בנחת‪ ,‬ואינם צריכים‬ ‫מתוך הרגשת עניות‪ ,‬שעל אף כל הטרחה שטרח בגידול הפירות הללו‪ ,‬אין לו כלום בגידולם‪,‬‬ ‫לחיזוק בקול רם‪.‬‬ ‫מ”א ֶׁשר נָ ַת ָּתה ּלִ י ה' “‪.‬‬ ‫והכל בא ֲ‬ ‫אף הדיוט הצועק‪ ,‬צעקתו באה לחפות על כך שיודע שאין דבריו דברי חכמה‪ ,‬ומקווה שצעקתו‬ ‫צריכים לטרוח הרבה בחיפוש השידוך‪ ,‬והלא כשלא רוצים‬ ‫שידוך מסוים‪ ,‬אומרים שאמנם הצד השני מצוין‪ ,‬אבל שניהם‬ ‫שידוכים‬ ‫בעניני‬ ‫רוממות ‪+‬הנישואין‬ ‫יל”ע וכי משום שיש לו בן צריך להשיאו‪ ,‬הלא צריך שיגדל‬ ‫ויהא ראוי לזה‪.‬‬ ‫ביחד לא מתאים‪ ...‬מרן הרב שך היה אומר שכדי לא לפגוע‬ ‫‪1‬‬ ‫מעמוד‬ ‫המשך‬ ‫אלא שקושיא אחת מתורצת בירך חברתה‪ ,‬שיש בן ויש בן‪ ,‬יש‬ ‫ראוי לומר שיש ספיקות בהתאמה‪ ,‬וכל שדכן בזמנינו מכיר את‬ ‫בן מושלם ויקר כיצחק אבינו‪ ,‬שהגימטרייא שלו היא בכל‪– )52( ,‬‬ ‫התשובה הנפוצה שלמרות שההצעה היא עם כל המעלות וכו’ וכו’‪ ,‬אבל למעשה אי אפשר לעשות‬ ‫מושלם בכל‪ ,‬אך יש בן מסוג אחר‪ ,‬ה’ ירחם‪ ,‬דג”כ בגימטרייא ‪ 52‬כמו בן‪ ,‬דבן הוא גם בגימטרייא‬ ‫את השידוך מפני שיש ספיקות בהתאמה‪ ...‬וא”כ היה לתוס’ לתרץ “שמא אינה מתאימה”‪ ...‬והלא‬ ‫בהמה‪ ,‬או כלב‪( ,‬תוס’ ב”ב ח‪,‬א)‪ ,‬וכוונת הכתוב לרמוז בזה שמאחר שד’ ברך את אברהם בבן השלם‬ ‫גם מה שתירצו התוס’ שהיתה קטנה לא כתבו כן בודאי‪ ,‬אלא בלשון ‘שמא’ קטנה היתה‪ ,‬ובפרט‬ ‫בכל מיני שלימות‪ ,‬ובמכוון נקט גימטרייא בשם “בכל” לשמו‪ ,‬להורות ולהעיד שהיה שלם בכל‪,‬‬ ‫שקטנה זה מום עובר‪ ,‬ואילו חסרון התאמה נשאר לצמיתות‪.‬‬ ‫ומשום כך ראוי הוא להשיאו אשה מיוחדת שתעמיד הימנו זרע קודש‪.‬‬ ‫אלא מוכח בזה שמאחר שהאיש והאשה חברו יחדיו לעשות רצון ד’‪ ,‬ולהקים בית להשראת‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬ללמדנו שקודם בקשת השידוך צריך האב לברר לידע ולהגדיר את‬ ‫השכינה‪ ,‬שוב אין לך התאמה גדולה מזו‪ ,‬שהרי מסתמא אותה הבת שנולדה מאברהם ושרה היתה‬ ‫המדובר שיש לו בביתו ולעמוד על דרגת שלמותו‪ ,‬ורק עפ”י זה לכוון את המיועדת לו‪ ,‬וזהו‬ ‫בעלת מדות טובות וכדו’‪ ,‬ובפרט שהנושא אשה יבדוק באחיה‪ ,‬והיא היתה אחותו של יצחק גופיה‪,‬‬ ‫שאמרה תורה מאחר שהיה לו בן שמושלם ‘בכל’ היה צריך להשיאו אל אשה המושלמת בכל‪ ,‬אך‬ ‫וכיון שיש לה מידות טובות ושאיפות נכונות זה עצמו ההתאמה הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫אם הבן מהגימטרייא השניה עדיף שלא לחפש לו שידוך כלל‪ ,‬אלא קודם לעשות ממנו בן אדם‪.‬‬ ‫ומכאן למדנו יסוד גדול בשידוכים‪ ,‬שלא מתאים ‪ -‬זה לא תירוץ! כי עיקר ההתאמה הנצרכת‬ ‫מסופר שהורים נכנסו אל האדמו”ר מסאטמאר שליט”א‪ ,‬ודיברו עימו אודות שידוך מסויים לבנם‬ ‫בשידוך‪ ,‬היא לא התאמה של תכונות האופי [שזה בירור ששייך לפסיכולוגיה וכיו”ב]‪ ,‬אלא‬ ‫שאֵם הבחור טענה כי אינו מתאים‪ ,‬והנערה היא כך וכך‪ ,‬וממילא ביקשו להוריד את השידוך‪.‬‬ ‫שותפות של השאיפות‪ ,‬ההשקפות ושל המידות הטובות‪ .‬כך היא דעת התורה‪ ,‬ובפרט אצל האבות‬ ‫כעבור שלושה ימים נכנסו שוב אותם ההורים לאדמו”ר‪ ,‬הפעם לשם בקשת ברכה על שידוך‬ ‫הקדושים‪ ,‬שלא בדקו את ההתאמה ב’מנטאליות’ או בתכונות הנפש אלא רק בעצם השאיפות‬ ‫אותו הם עומדים לסגור‪ .‬המדובר – אותו שידוך מלפני שלושת ימים‪ ...‬לשאלת האדמו”ר מה יום‬ ‫והמידות טובות‪ ,‬והרי בבתו של אברהם יבדוק באחיה‪ ,‬והוא יצחק‪ ,‬ובודאי שהמידות והשאיפות‬ ‫מיומיים ושלושה ימים‪ ,‬הסביר האב כי בימים שעברו הוא הלך ללמוד היטב את הבן שלו‪ ,‬ובמקום‬ ‫מושלמות‪ ,‬וע”כ שיש כאן התאמה מושלמת‪.‬‬ ‫לברר על המועמדת‪ ,‬החליט לברר על המועמד – בנו יקירו‪ ...‬כשהוא עשה זאת הוא הופתע לגלות‬ ‫וביסוד זה אמר אאמו”ר זצ”ל שניתן יהיה להציל הרבה שידוכים‪ ,‬כי במקרים שהצד השני מתחמק‬ ‫כל מיני זוויות באישיותו של בנו‪ ,‬עד שהבין כי השידוך שהוצע דווקא מתאים מאוד‪...‬‬ ‫ומתרץ שהשידוך לא מתאים‪ ,‬אפשר יהיה להוכיח להם מדברי התוס’ הנ”ל שחוסר התאמה‬ ‫פעמים רבות שהורים לא מעוניינים בכל מיני שידוכים‪ ,‬במחשבה כי השידוך לא מתאים ל’רמה‬ ‫בשידוכים זה לא תירוץ‪ ,‬כי כל זמן שהשאיפות והמידות תואמים זהו ההתאמה הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫שלהם’‪ ,‬המשפחה לא מתאימה‪ ,‬וכדומה‪ .‬אך המציאות היא כי פעמים רבות‪ ,‬השידוך דווקא‬ ‫ובביאור הדברים נראה‪ ,‬כי הנה יש הרבה בחורים שניגשים לשידוכים כמו שניגשים לחברותא‪,‬‬ ‫מתאים מאוד‪ ,‬וההורים לא מספיק מכירים את ילדיהם‪ ,‬ולכן אינם יודעים כי דווקא הצעה זו‬ ‫מחפשים שיהיה דמיון ביניהם‪ ,‬וצריך לדעת כי בשידוכים ההתאמה היא במה שהאחד משלים את‬ ‫מתאימה יותר מכל‪.‬‬ ‫השני‪[ ,‬ס’איז נישט צו געפאסט אדער ס’פאסט נישט]‪ ,‬ולא במה שהם דומים זה לזה‪ ,‬כי אם שניהם‬ ‫תואמים לגמרי זה יכול ליצור חיכוך‪ ,‬משל לבקבוק שחסר פקק‪ ,‬לא יעזור להביא עוד בקבוק כדי‬ ‫כשרואים השגחה פרטית אין מקום לספיקות‬ ‫לסגור את הבקבוק‪ ,‬ואדרבא מה שאחד שונה מהשני זה גופא ההתאמה‪ ,‬כי המעלות של האחד‬ ‫בגמ’ בבא בתרא (טז‪ ,‬ב קמא‪ ,‬א) איתא‪‘ ,‬וד’ ברך את אברהם בכל’‪ ,‬מאי בכל‪ ,‬רבי מאיר אומר‬ ‫משלמים את החסרונות של השני‪ ,‬וזהו כל ענין הנישואים להשלים ולתקן אחד את השני‪ ,‬באופן‬ ‫שלא היתה לו בת‪ ,‬רבי יהודה אומר שהיתה לו בת‪ ,‬אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל‬ ‫שאם השידוך מאוד תואם הרי שאין זה שידוך מתאים‪ ,‬ואם הם קצת שונים זה מזה הרי זה השידוך‬ ‫שמה‪ ,‬ע”כ‪ .‬והתוס’ (קמא‪ ,‬א ד”ה בת) הקשו להך מ”ד שהיתה לו בת‪ ,‬למה לא השיאה ליצחק‬ ‫הכי מתאים‪ ,‬ואין הכוונה להשתדך עם הניגוד הגמור‪ ,‬שהרי זה חסרון בשידוך וכמו שיבואר‪ ,‬אבל‬ ‫למ”ד (סנהדרין נח‪ ,‬ב) דבן נח מותר באחותו‪ ,‬ותירצו דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה‬ ‫קצת שינוי וקצת ניגוד זה ההשלמה וההתאמה הכי גדולה בשידוכים‪.‬‬ ‫ליצחק‪ ,‬אי נמי מהגר היתה ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק‪.‬‬ ‫ויסוד הדברים מבואר בדברי החת”ס בספרו תורת משה על הפסוק להלן (יב)‪ ,‬ובזה ביאר הפסוק‬ ‫והנה יש להקשות לדעת התוס’ בתירוץ קמא דלא השיאה ליצחק מפני שהיתה קטנה‪ ,‬אם כן היאך‬ ‫אעשה לו עזר כנגדו‪ ,‬שאם האשה שונה בטבעה מטבעו של הבעל הרי שבזה היא גופא היא עוזרת‬ ‫השיאו לבסוף עם רבקה‪ ,‬והלא גם רבקה היתה קטנה בת ג’ שנים כמבואר בחז”ל (סדר עולם פ”א‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬כי אם שניהם קמצנים או שניהם פזרנים חייהם אינם חיים‪ ,‬ולכך ראוי שהאחד ישלים ויאזן‬ ‫והובא ברש”י כה‪ ,‬כ)‪[ .‬וּבּכֹל לא היתה קטנה יותר מרבקה‪ ,‬שהרי שרה כבר מתה שלש שנים קודם‬ ‫את השני‪ ,‬והוסיף שכן רואים אצל אברהם ושרה‪ ,‬שאברהם התייחד במידת החסד‪ ,‬ואילו על שרה‬ ‫לכן‪ ,‬וא”כ גם בּכֹל היתה באותו הפרק לכל הפחות בת ג’ שנים]‪ .‬ובאמת שהמהרש”ל (שם) עמד‬ ‫מבואר בגמ’ (ב”מ פו) שהיתה עיניה צרה באורחים‪ ,‬אולם אצל יצחק זה להיפוך‪ ,‬שהיה יצחק‬ ‫בזה‪ ,‬וכתב שהתוס’ אזלי לשיטתם ביבמות (סא‪ ,‬ב) שהוכיחו שם מהספרי שרבקה היתה בת י”ד‬ ‫מיוחד במידת הדין של פחד יצחק‪ ,‬ואילו רבקה היתה מיוחדת במידת החסד‪ ,‬שמחמתה היתה‬ ‫שנה [וכן הוכיחו מסוגית הגמרא ביבמות שם]‪ ,‬וכתבו שמדרשות חלוקות הן ע”ש‪ .‬ותירוץ זה של‬ ‫ראויה להיכנס לביתו של אברהם‪.‬‬ ‫התוס’ בב”ב‪ ,‬קאי להך שיטה במדרש שרבקה היתה גדולה‪.‬‬ ‫וזה מוכח מיניה וביה‪ ,‬שהרי כידוע איש ואשה חלוקים בטבעם‪ ,‬שהאיש עיקרו בשכל‪ ,‬והאשה‬ ‫אכן נראה בזה‪ ,‬שאמנם לכתחילה לא רצה אברהם להשיאו לקטנה‪ ,‬אבל מ”מ אחר שרואים‬ ‫עיקרה ברגש‪ ,‬וא”כ אין לך חוסר התאמה יותר גדול מעצם השינוי בין איש לאשה‪ ,‬וע”כ שזהו‬ ‫השגחה פרטית בענין השידוך‪ ,‬וכמו שהיה לאליעזר עם רבקה שמד’ יצא הדבר (כלישנא דקרא‬ ‫גופא ההתאמה הכי גדולה בשידוך‪ ,‬כי שידוכין זה השלמה בגוף הבריאה‪ ,‬וע”י זה ששני צדדים‬ ‫כד‪ ,‬נ)‪ ,‬וחשיב “כאשר דבר השם” (שם פסוק נ)‪ ,‬וכמו שמביא שם הנצי”ב‪ ,‬שוב יכולים לעשות‬ ‫מנוגדים הם מתאימים‪ ,‬ובזה בונים ומשלימים זה את זה‪.‬‬ ‫השידוך אף אם היא קטנה וכדו’‪ ,‬ואין מקום לשאלות כלל‪.‬‬ ‫ונמצא שאחד מהדברים שצריכים לחפש בשידוכים הוא שיהיו מאוחדים בשאיפותם‪ ,‬וכיון שיצחק‬ ‫ומכאן למדנו לקח‪ ,‬כאשר רואים בשידוך השגחה פרטית אין להתמהמה יותר מידי בכל מיני‬ ‫בא מביתו של אברהם שכולו הטבה וחסד‪ ,‬ורבקה כמבואר להלן היתה בעלת חסד שמתאימה‬ ‫ספיקות וחששות בעלמא‪ ,‬אלא ישליך אל ד’ יהבו‪.‬‬ ‫לאברהם‪ ,‬וכיון שיש להם רצון שווה להקים בית משותף שיעמיד את כלל ישראל‪ ,‬זהו ההתאמה‬ ‫הגבוהה ביותר שנצרך לשלימות הבית‪ ,‬כי בכך מסייעים זה לזה ומשלימים זה את את זה‪ ,‬עד‬ ‫הגזירה אמת והחריצות שקר‬ ‫שהאשה נעשית עזר כנגדו בכל שאיפותיו והליכותיו‪ ,‬כי דווקא הכנגדו זה עצמו העזר הגדול‬ ‫והנה אברהם פסל את השידוך של יצחק עם בתו משום שהיתה קטנה‪ ,‬עד שנאלץ לשלוח את‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫אליעזר למרחקים לחפש אשה שתתאים גם מבחינת הגיל שלה‪ ,‬אולם בסופו של דבר הגזירה‬ ‫משמים היתה לזווג אותו לרבקה שהיא גם היתה קטנה בת ג’‪ ,‬מה שאילץ את יצחק להמתין עשרה‬ ‫מה מתאים או מה לא מתאים‬ ‫שנים עד שהיא תהיה ראוייה לעיבור כמבואר ברש”י להלן (תולדות כה‪-‬כו)‪.‬‬ ‫הנה קודם שהודיע אברהם מה השידוך שהוא חפץ ליצחק‪ ,‬הוא הודיע לאליעזר מה הוא לא רוצה‪,‬‬ ‫ומבואר בזה‪ ,‬כי בשידוכים רואים בחוש כיצד הגזירה אמת והחריצות שקר‪ ,‬ומי שיש לו הקפדה‬ ‫ומכאן יש ללמוד את הדרך והגישה הנכונה בכניסה לפרשת השידוכים‪ ,‬תחילה יש להכיר היטב‬ ‫מסויימת שלא להשתדך בתנאים מסוימים בלא סיבה מוצדקת‪ ,‬צריך לדעת כי הוא עלול להפסיד‬ ‫איזה שידוך לא מתאים‪ ,‬ורק אח”כ אפשר להתבונן מה כן הזיווג המתאים‪ ,‬כי אם לא ינהג כך‬ ‫חלילה את זיווגו‪ ,‬ואח”כ הוא צריך להתפשר על בעיות קשות יותר‪ ,‬וגם לפעמים שומעים בחורים‬ ‫עלול לגשת לשידוכים כמו באמריקה‪ ,‬שקורים לזה ‘שופינג’‪ ,‬יוצאים להפגש בלי סוף ובלי תכלית‪,‬‬ ‫שמכריזים מראש שהם לא ישתדכו עם אחת שיש לה בעיה מסוימת או חסרון פלוני‪ ,‬ובסופו של‬ ‫וח”ו אין זה דרך התורה‪ ,‬ובפרט שכבר הרחבנו שפעמים מתלהבים מדברים חיצונים ואז מוותרים‬ ‫דבר רואים שדוקא נשא בת זוג שיש לה בדיוק את אותו חסרון או מום שהקפיד בשעתו שלא‬ ‫בדברים חשובים וסוגרים על שידוך שאינו תואם כלל‪ ,‬וגם פעמים שתוך כדי החיפוש לא מזהים‬ ‫להשתדך בתנאים כאלו‪.‬‬ ‫את החסרון האמיתי‪ ,‬ובכך עלול בעתיד לסכן את כל קיום הזיווג חלילה‪.‬‬ ‫ויסוד זה מצינו אצל אחשורוש‪ ,‬שנאמר (אסתר ב‪ ,‬ג)‪“ :‬וְ יַ ְפ ֵקד ַה ֶמּלֶ ְך ְפ ִּק ִידים ְבּכָ ל ְמ ִדינֹות ַמלְ כּותֹו‬ ‫טֹובת ַמ ְר ֶאה”‪ ,‬הנה לפי התכנית של אחשורוש ויועציו‪ ,‬יציבו פקידי‬ ‫וְ יִ ְק ְבּצּו ֶאת כָ ּל נַ ֲע ָרה ְבתּולָ ה ַ‬ ‫קשה זיווגו של אדם‬ ‫המלך ארבעה תנאים לאשה הנועדה למלוך תחת ושתי; א‪" .‬וְ יִ ְק ְבּצּו ֶאת כָ ּל נַ ֲע ָרה" ‪ -‬ולא מיוחסת‪.‬‬ ‫יש קושיה עצומה בכל צורת התנהלות השידוך של יצחק‪ ,‬הלא מבואר בחז”ל (רש”י לעיל כב כ)‪,‬‬ ‫('יוסף לקח' ומלבי”ם) ב‪“ .‬נַ ֲע ָרה” ‪ -‬ולא זקנה‪( .‬ביאור הגר”א) ג‪“ .‬בְ תּולָ ה” ‪ -‬ולא בעולה‪( .‬ביאור‬ ‫שכבר נודע לאברהם ע”י הקב”ה שבת זוגו של יצחק היא רבקה‪ ,‬וא”כ תמוה מאוד‪ ,‬למה שלח‬ ‫הגר”א) ד‪“ .‬טֹובַ ת ַמ ְר ֶאה” ‪ -‬ולא מכוערת‪.‬‬ ‫את אליעזר לחפש אשה עבורו‪ ,‬ולמה לא הודיע לו מראש שרבקה היא היא האשה המיועדת לו‪.‬‬ ‫והמתבונן יגלה דבר מבהיל‪ ,‬כי בסופו של דבר לא נתקיים אפילו אחד מהתנאים הללו‬ ‫אשר מבואר מזה‪ ,‬כי אף שנודע לאברהם שרבקה נולדה והיא המיועדת ליצחק‪ ,‬מ”מ משום‬ ‫באסתר; א‪ .‬אסתר היתה מיוחסת‪ ,‬ממשפחת המלוכה של שאול המלך‪ .‬ב‪ .‬אמרו עליה חז"ל‬ ‫שמעשה אבות סימן לבנים הפנה אברהם דעתו מהנבואה שקיבל‪ ,‬וניגש לשידוכו של יצחק מתוך‬ ‫(ילקו”ש‪ ,‬תתרנג); “רב אמר בת ארבעים היתה‪ ,‬ושמואל אמר בת שמונים היתה‪ ,‬רבנן אמרי בת‬ ‫השתדלות ותפילות‪ .‬ללמדנו שאין קיצורי דרך בשידוכים‪ ,‬ואדרבא קשה זיווגו של אדם שצריך‬ ‫שבעים וארבע כמנין הדס”ה”‪ ,‬הרי שהכל מודים שאסתר לא היתה ‘נערה’‪ .‬ג‪ .‬אסתר היתה נשואה‬ ‫הרבה יגיעות ותפילות עד שזוכים לסיעתא דשמיא‪ ,‬וגם בשידוכו של יצחק צריך להתנהל רק ע”י‬ ‫למרדכי‪ ,‬וכמו שדרשו חז”ל (מגילה יג‪ ,‬א) אל תקרי לבת אלא לבית‪ ,‬הרי שאסתר היתה ‘בעולה’‪.‬‬ ‫תפילות והשתדלויות‪ ,‬וכך תעמוד להם תפילתם לטובה ולהצלחת ביתם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אמרו חז”ל (מגילה יג‪ ,‬א)‪ ,‬אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד היה משוך על פניה‪,‬‬ ‫וביאר אדוננו הגר”א‪ ,‬שבאמת אסתר לא היתה יפת תואר‪ ,‬אלא שבזכות מעשיה הטובים משכו‬ ‫הבוטח בה’ זוכה להצלחה ובפרט בשידוכים‬ ‫עליה חוט של חסד להיות נושאת חן בעיני כל רואיה‪ ,‬הרי נמצא שאסתר אף לא היתה ‘טובת‬ ‫איתא במד”ר (נט‪ ,‬ט)‪ :‬בשעה שאמר אברהם הוא ישלח מלאכים לפניך‪ ,‬זימן לו הקב”ה ב’ מלאכים‪,‬‬ ‫מראה’‪.‬‬ ‫אחד להוציא את רבקה‪ ,‬ואחד ללוות את אליעזר‪ .‬מכאן ניתן להבין מהו המפתח להצלחה‪ ,‬ברגע‬ ‫והרי לפנינו קיום של דברי החכם מכל אדם במשלי (יט‪ ,‬כא); ַ“רּבֹות ַמ ֲח ָשׁבֹות ְבּלֶ ב ִאיׁש ‪ -‬וַ ֲע ַצת ד’‬ ‫שהאדם משליך על ה’ יהבו וסומך עליו יתברך לתקנו בעצה טובה‪ ,‬זה לכשעצמו פותח לפניו‬ ‫ִהיא ָתקּום”‪ .‬וכתב שם הרלב”ג‪ ,‬וז”ל; ‘כי לא תועיל לו בזולת זה שום תחבולה להמלט ממה שגזר‬ ‫שערים לסייעתא דשמיא מרובה כאוות נפשו‪ ,‬ורק כאשר אמר אברהם הוא ישלח מלאכו לפניו‬ ‫ה’ יתברך עליו‪ ,‬אבל ימצא שכל מה שחשב להתרחק מהדבר ההוא‪ ,‬ימציא הסיבות המקרבות‬ ‫הקב”ה זימן לו ב’ מלאכים‪ ,‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬ובפרט בעניני שידוכים שרואים השגחה‬ ‫אותו אליו‪ ,‬וזה מפורסם מאוד מהרבה מסיפורי הנבואה’‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫פרטית באופן מוחשי‪.‬‬ ‫ועלינו להשכיל מכאן כי בכל מאורעות החיים ובפרט בשידוכים‪ ,‬ההשתדלות המיותרות לא‬ ‫ובזה ביארו מה שאמרו חז”ל ‘קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף ‘‪ ,‬שכמו שבקרי”ס היה ‘הקושי’‬ ‫משיגות את המטרה כלל‪ ,‬וכלשונו של הרמב”ן (בראשית לז‪ ,‬טו); ‘כי הגזירה אמת והחריצות שקר’!‬ ‫עד שהשיגו מדרגת האמונה בהשי”ת‪ ,‬וכמו שכתב רש”י על פסוק (שמות יד‪ ,‬טו) “דבר אל בני‬ ‫ישראל ויסעו” ‪ -‬אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם‪ ,‬כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה‬ ‫איזה התאמה צריך בשידוכים‬ ‫שהאמינו בי ויצאו‪ ,‬לקרוע להם הים’‪ ,‬כך גם לעניין זיווגו של אדם ‪ ,‬אם יתחזק באמונה שהכל‬ ‫אולם בעיקר קושית התוס’ לכאורה יש לעיין‪ ,‬מה יש כאן מקום להקשות למה לא השיאה ליצחק‪,‬‬ ‫הוא בידי הקב”ה אזי “הים ראה וינוס”‪ ,‬ויפרחו כל הקשיים‪.‬‬ ‫הרי יתכן שאותה בת לא התאימה ליצחק‪ ,‬וכפי הידוע שלא כל איש ואשה מתאימים זה לזה‪ ,‬ולכך‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫במשנתו של‬ ‫ג) והלום חמותי ליד”נ‬ ‫רבינו מרן ריש"א‬ ‫דגלותא זיע"א‬ ‫רוממות ‪+‬החידוד‬ ‫א) אמר ה’ בפרשתנו‬ ‫נושא‬ ‫בפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫הגרב”ץ קוק שליט”א‬ ‫הגאון רבי חיים הירשמן שליט"א‬ ‫פרשת חיי שרה‪ :‬וַ יְ ַד ֵּבר‬ ‫הרב יעקב ליינר‬ ‫שלו‬ ‫הלכה‬ ‫בציוני‬ ‫ֶאל ֶע ְפרֹון ְּב ָאזְ נֵ י ַעם‬ ‫(נישואין עמ’ סב)‪ ,‬ששאל את רבינו אם להקפיד על‬ ‫ָה ָא ֶרץ לֵ אמֹר ַאְך ִאם ַא ָּתה לּו ְׁש ָמ ֵענִ י נָ ַת ִּתי ּכֶ ֶסף ַה ָּׂש ֶדה‬ ‫“ויצא יצחק לשוח בשדה‬ ‫דברי הזוה”ק‪ ,‬וענה שיש אנשי מעשה המקפידים‪,‬‬ ‫ַקח ִמ ֶּמּנִ י וְ ֶא ְק ְּב ָרה ֶאת ֵמ ִתי ָׁש ָּמה‪ .‬וכאשר שנו חכמים‬ ‫לפנות ערב” (כד‪ ,‬סג)‬ ‫ולמעשה יש לעשות כרגיל בטבעת עגולה‪ .‬ולא נזכר‬ ‫במשנתם ‘האשה נקנית בכסף’‪ ,‬ודרשו וחקרו חכמי‬ ‫שם סברת רבינו להקפיד על עגולה מצד דברי המקנה‬ ‫הגמרא ‘כסף מנלן’‪ ,‬מצאו ודרשו גזירה שווה ‘קיחה‬ ‫‘כי שם ה’ אקרא’ קודם תפילת מנחה‬ ‫הנ”ל‪ .‬ויעוי”ש להגרב”ץ (הערה ה) שהביא בשם השל”ה‬ ‫קיחה’ משדה עפרון‪ :‬כתיב לגבי קידושי אשה “כי‬ ‫איתא בגמ’ (ברכות כו‪ ,‬ב)‪‘ :‬יצחק תקן תפלת‬ ‫(שער האותיות ערך קדושת הזיווג אות שצב) מספר‬ ‫יקח איש אשה”‪ ,‬וכתיב “נתתי כסף השדה קח ממני”‪,‬‬ ‫מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות‬ ‫החייט‪ ,‬כי הטבעת שאנו מקדשים בה היא עגולה‬ ‫וקיחה איקרי קנין כדכתיב‪ַ :‬ה ָּׂש ֶדה ֲא ֶׁשר ָקנָ ה ַא ְב ָר ָהם‪.‬‬ ‫ערב‪ ,‬ואין שיחה אלא תפלה‪ ,‬שנאמר תפלה‬ ‫לתבנית היו”ד שבשם‪ .‬ואעירה אני עני חיים‪ ,‬כי גם‬ ‫ושווה כסף ככסף‪.‬‬ ‫לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפך שיחו’‪.‬‬ ‫הטבעת המרובעת היא עגולה מבפנים בתוכה‪ ,‬ומי‬ ‫ובני ישראל יוצאים ביד רמ”א (אבן העזר כז‪ ,‬א)‪ ,‬וז”ל‪:‬‬ ‫וכתב הטור (או”ח סימן קיא) ויש נוהגין לומר‬ ‫יעמוד בסוד‪.‬‬ ‫“וכן נוהגין לקדש בטבעת‪ ,‬ויש להם טעם בתיקוני‬ ‫קודם פסוקים כגון שומע תפלה עדיך כל בשר‬ ‫נוסיף רק‪ ,‬שבנטעי גבריאל (נישואין כא‪ ,‬ד) הזכיר‬ ‫הזוהר”‪ .‬וישנו פסק שכתב מו”ר מרנא הגריש”א זללה”ה‬ ‫יבואו כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלהינו ואין‬ ‫מנהג לעשותה מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים‬ ‫בכתי”ק בגליון השו”ע שלו שם על אתר (הודפס‬ ‫לאומרם דהוי הפסק אבל ה’ שפתי תפתח ופי‬ ‫וטעמם ע”פ סוד‪ ,‬ובציוניו לא הזכיר כלל מהזוה”ק‪ ,‬רק‬ ‫לאחרונה צילום מזה ב”ספר גליונות” חלק א עמ’ קעד‪,‬‬ ‫יגיד תהלתך לא הוי הפסק דאמר רבי יוחנן‬ ‫ציין למקור מאוחר הרבה יותר‪ ,‬עי”ש‪ .‬ולהוסיף עוד‬ ‫ובקובץ תשובות ח”ו סי’ נז)‪ ,‬בזה”ל‪ :‬עי’ תקנ”ז ריש‬ ‫בתחילה הוא אומר ה’ שפתי תפתח כיון‬ ‫לעיון ומראה מקום‪ ,‬עי’ כנסת הגדולה סימן צ הגה”ט‬ ‫תיקון ה ולםרבה המשרה‪( 1‬ס”א “למרבה” בגימטריא‬ ‫דתקנוהו רבנן בתפלה כגאולה אריכתא דמיא‬ ‫אות פז; צפנת פענח אישות ג‪ ,‬א; ובאריכות חזון איש‬ ‫עזר או זרע)‪ ,‬בההוא היכל זרע זרעין לתקונא דיליה‪,‬‬ ‫אבל במוסף ומנחה אם ירצה לומר פסוקים‬ ‫אבן העזר סב‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫המשר”ה בגימטריא תקו”ן עם האותיות והמלה‪ ,‬ודא‬ ‫יאמר‪.‬‬ ‫ד) האף אמנם שפינה זו שנתנו לי להתגדר בבית‬ ‫מם רבתי ואתעבידת עזקא‪ ,‬ובגינא אתמר לגבי כל‬ ‫ובשו”ת מהרש”ל (סימן סד) כתב‪ :‬קודם‬ ‫הגדול והקדוש הזה‪ ,‬היינו איידי שזכיתי בחסד השי”ת‬ ‫תהא לי מקודשת בטבעת זו ם‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫התחלת י”ח אומר אני ה’ שפתי תפתח ופי‬ ‫ובהשגחה פרטית‪ ,‬לישב בקרקע קמיה מו”ר מרנא‬ ‫והזכיר רבינו הדבר על פה בהשיעור‪ ,‬בעת לימוד‬ ‫יגיד תהילתך ולא יותר אפילו בתפילת מנחה‬ ‫הגרי”ש נ”ע‪ ,‬כסבורים שמא מעות יש בידי מהשולחני‬ ‫מסכת קידושין ג‪ ,‬ב (והיא לו נדפס”ה בהערות שם)‪,‬‬ ‫ותפילת מוסף‪.‬‬ ‫הגדול להרצותן לקוראי עונג רוממות‪ .‬אכן חשבתי‬ ‫שיש שנהגו על פי דברי הזוהר הנ”ל‪ ,‬לקדש בטבעת‬ ‫סברתי לזכותכם בהאי עניינא דשווה פרוטה בקידושין‪,‬‬ ‫מרובעת כצורת מ”ם סתומה‪ .‬ובספר ישא יוסף ליד”נ‬ ‫וביוסף אומץ (סימן מג) כתב‪ :‬כי שם ה’‬ ‫בפנינה מאוצרו הגדול של מחותנו ורעו הגדול של‬ ‫הגר”י אפרתי שליט”א (ח”ו עמ’ קז) מספר ששאל‬ ‫אקרא קודם תפילת י”ח הוי הפסק בין גאולה‬ ‫רבינו‪ ,‬ה”ה אבוה דשמואל מרנא הגרש”ז נ”ע‪.‬‬ ‫לרבינו אודות העתקת התיקו”ז בגליון השו”ע שלו‪,‬‬ ‫לתפילה‪ .‬ואפילו בתפילת מנחה דלא שייכא‬ ‫האם זה אומר שסובר לנהוג כן‪ .‬והשיב רבינו‪ ,‬שרק‬ ‫שם הפסקה אין לאומרו‪ ,‬דאיכא למיחש שגם‬ ‫נסיבותיהם של דברים‪ ,‬אשר נקראתי בריש קייטא‬ ‫העתיק דעה זו‪ ,‬ולמעשה סובר לקדש כפי המנהג‬ ‫בשאר תפילות דשייכא שם הפסקה סירכיה‬ ‫התשנ”ה על ידי עסקני העיר עמנואל‪ ,‬לתקן שם‬ ‫בטבעת עגולה‪ .‬והוסיף הגר”י אפרתי שם‪ ,‬שלפי‬ ‫נקט ואתאי לומר גם כן והוי הפסקה‪.‬‬ ‫ישיבה קדושה‪ ,‬וביקשתי את שאהבה נפשי מורי‬ ‫ורבי אלופי ומיודעי הגאון הגדול רבי מאיר שמחה‬ ‫הרשום אצלו מחשוון תשנ”ט בנידון של חתן שהיה‬ ‫ובקיצור שו”ע (יח סעיף ב) כתב‪ :‬אבל הפסוק‬ ‫אויערבאך שליט”א‪ ,‬לעמוד עמי כגדול על גבי‬ ‫מדקדק גדול ומחמיר (כנראה גם בדברים ע”פ הסוד)‬ ‫כי שם ה’ אקרא וגו’ לא יאמר‪ ,‬כי אם במוסף‬ ‫בראשות הישיבה”ק “מנחת שלמה”‪ .‬וכאשר יושבים‬ ‫שאמר רבינו‪ ,‬שיש מקום שיקדש בטבעת מרובעת‪.‬‬ ‫ובמנחה יאמרו קודם ה’ שפתי תפתח‪.‬‬ ‫היינו בישיבה בהכנת השיעור ‪ -‬היה לנגדינו דין רפיש‬ ‫ב) ובמקום אחר (קונטרס קול מביאים תודה‪ ,‬שהו”ל‬ ‫ובאפיקי מגינים (קיא‪ ,‬א) כתב דהמג”א כתב‬ ‫מן בית אבא‪ ,‬מחברת כתב ידו של אביו הגדול הגרש”ז‬ ‫לרגל שמחה במשפחתו)‪ ,‬הביא הוא מרבינו בעצמו‬ ‫דבמוסף ומנחה מותר לומר פסוקים קודם ד’‬ ‫נ”ע‪ ,‬עמ”ס קידושין‪.3‬‬ ‫טעם להקפיד בטבעת עגולה דיקא ולא בטבעת‬ ‫שפתי‪ .‬אבל דעת רש”ל דלעולם לא יאמר רק‬ ‫ושנים רבות אצרתי דברים בליבי‪ ,‬כסבור אני שתיכף‬ ‫מרובעת‪ ,‬וז”ל‪“ :‬אכתוב מה ששמעתי ממרן עט”ר‬ ‫פסוק ד’ שפתי תפתח‪ .‬ונראה להכריע‪ ,‬דדוקא‬ ‫ידפיסו המנחת שלמה על קידושין‪ ,‬אך ככל הידוע לי‬ ‫שליט”א‪ ,‬הנה במקנה בק”א סי’ קנ סק”א כתב‪ ,‬דלפנים‬ ‫כשמתפלל ביחיד מותר לומר פסוקים‪ ,‬אבל‬ ‫עוד לא זכה העולם לאורו של אור עולם בזה עדנה‪,‬‬ ‫זאת בישראל היתה האשה מתקדשת במטבע שהיתה‬ ‫כשמתפללין בצבור אין לומר שום פסוק‪,‬‬ ‫ואף על פי שיתמהמה עכ”ז נחכה לו שיבוא‪ ,‬ועד‬ ‫להאשה בו הנאת פירות משעת קידושין עד שעת‬ ‫כדי שלא להפסיק בין קדיש לתפלה‪ .‬וכמ”כ‬ ‫שיבוא‪ ,‬כדאי הדבר לפרסם לכה”פ גרגיר קטן מדברי‬ ‫הנישואין‪ ,‬שבזמן הש”ס היו נוהגים להמתין י”ב חודש‬ ‫המג”א (רצב‪ ,‬ב) דבמקום שאין ס”ת לא יאמרו‬ ‫רבינו הגרש”ז‪ ,‬בסוגיא דאדם חשוב‪ ,‬אשר קבעתי בין‬ ‫עד הנישואין‪ ,‬ולכן היו מקדשין בכסף‪ .‬אבל בזה”ז‬ ‫במנחה הפסוק ואני תפלתי קודם התפילה‬ ‫הערותי בספר מכורך שלי‪ ,‬כי האי לישנא‪:‬‬ ‫שהקידושין וחופה כאחד‪ ,‬אם יקדש בכסף ‪ -‬מיד‬ ‫כדי שלא להפסיק בין הקדיש שלאחר‪.‬‬ ‫יאכל הבעל פירות ממעות הקידושין‪ ,‬ואם כן במה‬ ‫בס”ד‪ ,‬מוש”ק ויצא תשנ”ו עמנואל ת”ו‪ .‬ראה זה חידוש‬ ‫תתקדש‪ ,‬שהרי אין שווי בהנאה שהיתה לאשה בין‬ ‫ובארחות רבינו (ח”א עמ’ קכא) הובא‪ ,‬שמרן‬ ‫נפלא שמצאתי במחברת של מרן הגאון רבי שלמה‬ ‫קידושין לנישואין ‪ -‬שוה פרוטה‪ ,‬ולכן נוהגים לקדש‬ ‫החזו”א זצוק”ל לא אמר לפני מנחה ולפני‬ ‫זלמן אוירבך זצוק”ל‪ ,‬ז”ל‪ :‬באדם חשוב שהיא מאושרת‬ ‫בטבעת‪ ,‬שהאשה מתקדשת בהנאת קישוט‪ .‬ועל פי‬ ‫מוסף כי שם ד’ אקרא‪.‬‬ ‫בעצם הנאה שיש לה בזה שעומד תחת החופה‪ ,‬אין‬ ‫דברי המקנה‪ ,‬אמר מרן שליט”א‪ ,‬שיתכן ובטבעת‬ ‫צריך כלל נתינת כסף‪ ,‬רק עצם הקידושין הוי הנאה‪.‬‬ ‫ובספר דקדוקי מצות (עמ’ מח) הביא ממרן‬ ‫מרובעת לא נוהגים נשים דידן להשתמש‪ ,‬אם כן אנו‬ ‫הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‪ ,‬שטעמו‬ ‫עכ”ל‪ .‬ובאמת מדעתא דנפשן רצינו לומר כן‪ ,‬רק לא‬ ‫מפסידים את ענין הנאת הקישוט‪ .‬ולפי זה לכתחילה‬ ‫מצאנו לנו רב בזה‪ ,‬ועכשיו שמצאנו‪ ,‬ומי לנו גדול‬ ‫של החזו”א שלא היה אומר כי שם ד’ אקרא‪,‬‬ ‫כדאי לקדש בטבעת עגולה”‪.‬‬ ‫כי הטעם שיש לאומרו הוא בכדי לעמוד‬ ‫כמותו‪ ,‬מ”מ לבנו מירתת ביה‪.‬‬ ‫ואנוכי בער לא אדע‪ ,‬אם יהלמו הדברים אלו את אלו‪,‬‬ ‫בתפילה מתוך ד”ת‪ ,‬ולכך כשאמר אשרי לפני‬ ‫והאמת שזה נסתר מהרמב”ן והריטב”א (קידושין ז‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫האם גם לאחר שעלתה על דעת רבינו הסברא שיש‬ ‫מנחה או מוסף לא הוצרך לומר פסוק זה‪,‬‬ ‫וז”ל הרמב”ן‪ :‬וכן לענין ממונא‪ ,‬פירש”י ז”ל כתב אתלת‬ ‫ריעותא מדינא בטבעת מרובעת‪ ,‬האם עדיין יורה יורה‬ ‫שהרי בלא”ה הוא כבר עומד בתפילה מתוך‬ ‫מימרי דרבא‪ ,‬ולא כתב א’הילך מנה ותקנה שדי לך’‬ ‫ידין ידין לחתן מדקדק ומחמיר ‪ -‬שיוכל לקדש בטבעת‬ ‫ד”ת‪.‬‬ ‫באדם חשוב‪ .‬ושמא סובר הוא‪ ,‬שלא קנה‪ ,‬שאין אדם‬ ‫מרובעת‪ .‬ויש לצדד‪ ,‬דכל מה שהסכים רבינו שיקדש‬ ‫מקנה שדהו לאדם חשוב בשכר קבלת מתנה ממנו‪.‬‬ ‫ובאשרי האיש (או”ח ח”א עמ’ רעד) הובא‬ ‫בטבעת מרובעת‪ ,‬הוא רק כאשר הוא נגד המנהג לחוד‪,‬‬ ‫שרבינו מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל‪ ,‬נהג לומר‬ ‫ולא אמרו כן אלא בקידושי אשה‪ ,‬שהיא רוצה בנישואי‬ ‫ומאחר שאין בזה שום הפסד‪ ,‬הלמה לא‪ ,‬ובפרט שיש‬ ‫אדם חשוב ויש בה ב’ הנאות‪ .‬ע”כ הנוגע לענייננו‪.‬‬ ‫‘כי שם ה’ אקרא’ קודם תפילת מנחה‪.‬‬ ‫לזה מקום ע”פ סוד‪ ,‬אך כלום כדאי הוא לו גם נגד‬ ‫ובהרחב יתר בריטב”א שם‪ .‬ובאמת יש גם ברמב”ן וגם‬ ‫הסברא מדינא (ע”פ דברי המקנה הנ”ל) שלא לקדש‬ ‫ובספר מנהגי מהרי”צ הלוי (שבת עמ’ שיג)‬ ‫בראשונים אחרים כמה תירוצים אחרים‪ ,‬ולפי”ז שפיר‬ ‫בטבעת מרובעת‪ .‬איני יודע לרבע העיגול ולעגל‬ ‫כתב דרבינו מרן הגר”ש אויערבאך זצ”ל נהג‬ ‫חידש לנו מרן את חידושו האיום והנורא‪ ,‬וצ”ע‪ .‬עד‬ ‫המרובע‪ .‬אשמח לשמוע רום חוות דעתכם הרמה של‬ ‫שלא לומר במנחה ‘כי שם ה’ אקרא’‪ .‬והוסיף‬ ‫כאן מהרשום אצלי מאז‪.‬‬ ‫רוממי חכמי ורבני רוממות‪.2‬‬ ‫הגאון הגדול רבי אליעזר דינר שליט”א ששמע‬ ‫מרבו מרן הגר”א לאפיאן זצ”ל טעם שלא‬ ‫לומר ‘כי שם’‪ ,‬כדי למעט בהזכרת שם שמים‬ ‫‪ .1‬פסוק הוא בישעיהו ט‪ ,‬ו‪ :‬לְ ַמ ְר ֵּבה ַה ִּמ ְׂש ָרה ּולְ ָׁשלֹום ֵאין ֵקץ וגו’‪ ,‬ובמסורה כתיב “לםרבה” במ”ם סתומה באמצע תיבה‪ ,‬ועל זאת נסובים דברי הזוה”ק‪ .‬והנה אודות‬ ‫עיסוקו של מרן זצוק”ל בחכמת הנסתר‪ ,‬כבר שיברתי אוזניכם בבמה זו (גליון בחוקותי תשפ”ד) ששאלתי את מרן בסוף ימיו ממש האם לומד קבלה‪ .‬משלא ענה‪,‬‬ ‫במקום שאין חיוב‪ ,‬דחשש שמא יאמר שני‬ ‫הערתי בחוצפא כלפי גברא דשמיא מהני‪ ,‬מה דמצאתי כתוב בלשם‪“ :‬כאן היה חסר והשלמתי ממק”א אני נכדו י‪,‬ש‪ ,‬אלישיב”‪ .‬והשיב מרן‪“ :‬וואס איך האב געשריבן‪,‬‬ ‫שמות בלא כוונה ח”ו‪ .‬וראה בלב אליהו (חלק‬ ‫האב איך געווסט וואס איך שרייב”‪( .‬ותרגומו‪ :‬מה שכתבתי‪ ,‬ידעתי מה שאני כותב)‪ .‬ופרשה שנשנית בשביל דבר שנתחדש בה‪ ,‬זה עתה סיפר לי נכדו יד”נ הרה”צ‬ ‫א’ עמוד פז)‪ ,‬שגם כתב טעם זה בשם מרן‬ ‫רבי אריה נר”ו‪ ,‬שפגש באדם אחד‪ ,‬שאמר לו שנסתתר מאחורי הפרגוד וראה כמ”פ את מרן באוהל שרה‪ ,‬אשר אחר גמר לימודו בנגלות התורה מחליף לספר ארוך‬ ‫ורחב בשם “לשם” (הלה לא ידע מה טיבו של הספר)‪ ,‬ומחליף הספר מחליף הניגון‪ .‬בינה זאת‪.‬‬ ‫הגר”א לאפיאן‪ ,‬והוסיף שהסביר זאת ע”פ‬ ‫‪ .2‬וראה ספר אשרי האיש (אבן העזר יג‪ ,‬ג) שליקט וריבץ דברי רבינו מכל המקומות המוזכרים‪ ,‬והיו לאחדים בידו בטוטו”ד‪ ,‬והמשמעות מבלילת הדברים היא‪,‬‬ ‫מעשה שהיה ששאל פעם שוחט מדוע סכין‬ ‫שגם אחר הסברא להצריך טבעת עגולה דווקא מצד דברי המקנה ‪ -‬עדיין יכול הבחור המדקדק והמחמיר לקדש בטבעת מרובעת‪ ,‬אמנם אי”ז ברור כלל‪ ,‬וכנ”ל‪.‬‬ ‫השחיטה שלו כה קצרה‪ ,‬וענה בחלק הסכין‬ ‫‪ .3‬דרכו במחברת זו היתה לכתוב בקיצור נמרץ‪ ,‬והיה נראה שרשם כן לראשי פרקים לעצמו‪ .‬ולעתים היה רושם להזכיר עצמו לעיין בספר פלוני או אלמוני‪ ,‬וזכור‬ ‫שאינו נמצא ודאי אין פגימות‪ ,‬סיים ר’ אל’ה‬ ‫אני שרשם לעיין בספר מלקט ומאסף בן דורנו‪ .‬וגם מה שרשם בתוך דברים‪ ,‬לזכור ללבן הדברים עם רעו מישיבת קול תורה הגאון הגדול רבי יונה מרצבך זצ”ל‬ ‫כמו כן בתפילות ופסוקים שאין חיוב לאומרם‬ ‫[אשר כידוע חכם אשכנזי זה‪ ,‬היה מומחה בחכמת העתים וחכמות אחרות]‪ .‬ותורת חסד על לשונו‪ ,‬שנשרו “בולים” של הדואר מהמחברת‪ ,‬אשר כפה”נ אספם בשביל‬ ‫נכדיו למשמרת שעשועים‪.‬‬ ‫ודאי אם לא יאמרו לא יפגמו בכוונותיהם‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫העולם הזה הוא הכנה לעולם הבא‪ ,‬ואשרי מי שעושה‬ ‫בעולם הזה את מה שהוא צריך לעשות‪ ,‬ואז טוב לו‬ ‫דברי חיזוק‬ ‫וזכרון ("ב)‬ ‫רוממות ‪+‬הזכרון‬ ‫גן עדן של מידות טובות‬ ‫בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫שליט"א‬ ‫יפה‬ ‫מרדכי‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫נתונים‬ ‫שבאותם‬ ‫מרגלא בפומיה של אאמו”ר זצ”ל‬ ‫ובאותה מציאות יש לאדם בחירה‪ ,‬לחיות בגן עדן‬ ‫בימי בחרותו הוא כתב בפנקסיו‪ ,‬דברי התעוררות‬ ‫ליום הזכרון י"ט מרחשון‬ ‫של מידות טובות או לחיות בגיהנום של מידות‬ ‫לדרבן את עצמו לבחור ולדבוק בחיים נצחיים‪,‬‬ ‫רעות‪.‬‬ ‫לעומת אפסיות חיי הבל חולפים; ‪...‬עזוב את‬ ‫זצוקללה"ה‬ ‫יפה‬ ‫יחזקאל‬ ‫צבי‬ ‫הר"ר‬ ‫בן‬ ‫דב‬ ‫רבי‬ ‫הגאון‬ ‫לאאמו"ר‬ ‫ההבלים את חיי החומר הפחותים והשפלים את‬ ‫וקשיים‬ ‫סבל‬ ‫חיי‬ ‫בכנפיהם‬ ‫מביאות‬ ‫הרעות‬ ‫המידות‬ ‫החיים הבהמיים‪ ,‬ופנה אל אביך שבשמים‪ ,‬אל חיים‬ ‫רבים‪ ,‬הכעסן משלם מחיר כבד בגלל מעשים של‬ ‫אחרים שאינם כרצונו ואין לו שליטה עליהם‪ ,‬ופעמים רבות בזמן כעסו מאבד את נשגבים ומלאי תפארת הראויים לצלם אלוקים‪ .‬עזוב את החיים אשר חיש מהרה‬ ‫שיקול דעתו ומתנהג שלא כראוי ולא כהוגן‪ ,‬ולבסוף מתחרט ומתבייש‪ ,‬הוא גורם יחלפו כצל נטוי וכחלום יעוף – ופנה אל החיים אשר ינחילוך את הנצח‪ ,‬כי מה בצע‬ ‫לכל עמלך הכבד ויגיעך הגדול‪ ,‬אם לאחר זמן לא יישאר מכל זה מאומה‪ ,‬ואבד תאבד‬ ‫לעצמו שהרבה בני אדם שולטים עליו וגורמים לו צער רב‪.‬‬ ‫בעל הקנאה סובל ומפסיד רק לעצמו‪ ,‬וכל דבר טוב שהוא רואה אצל השני‪ ,‬מקשה מעל פני האדמה‪...‬‬ ‫עליו‪ ,‬ומרוב יגונו מתקשה הוא לשמוח גם ממה שיש לו‪ .‬וכך בעל התאוה ורודף הכבוד‪ ,‬השל”ה הקדוש (שער האותיות בערך גרות) כותב‪‘ :‬ועל זה התפלל דוד (תהלים לט‪ ,‬יג)‬ ‫“גר אנכי בארץ”‪ ,‬כי אני שליח שלוח לארץ נכריה‪ ,‬רבש”ע‪ ,‬אתה הוא המסייע להבא‬ ‫מידותיהם הרעות מונעות מהם לחיות חיים טובים ונעימים‪.‬‬ ‫לחיות חיים של גן עדן צריכים שתי מעלות ‪ -‬שכל ישר‪ ,‬ומידות טובות‪ ,‬אאמו”ר זכה ליטהר‪ ,‬תסייעני שלא יהיה נסתר ממני מצוותיך שהיא ציווי השליחות‪ .‬והאדם העושה‬ ‫לקנות את שניהם ושמר עליהם מכל משמר‪ .‬ההרגשה התמידית סביבו היתה שהוא חי לעצמו דירת קבע בזה העולם‪ ,‬ונוהג כמנהגו ומועל בשליחותו‪ ,‬אם יחזירהו הקב”ה‬ ‫חיים של גן עדן‪ ,‬מאוד מתוק היה להיות במחיצתו‪ ,‬הנהגתו היה להטיב לסובבים אותו‪ ,‬למקומו ויאמר לו‪ ,‬אתה השליח הגד לי שליחותך‪ ,‬והוא לא זכר השליחות וישכחה‬ ‫ואף הם החזירו לו אהבה וידידות‪ .‬הגן עדן שזכה לו‪ ,‬גרם לו שמחה לדבר ולשמוע ואדרבה קלקל ועשה להיפך משליחותו‪ ,‬אוי לאותה כלימה‪ .‬זאת ישים האדם אל לבו‬ ‫מעלות טובות על כל ידידיו ותלמידיו‪ ,‬ועל כל יהודי‪ ,‬הוא נזהר מהערות ועקיצות כל ימי חייו בכל יום ובכל לילה ובכל שעה ובכל רגע‪ .‬ומכל שכן שיהיה בורח מקנאה‬ ‫מיותרות‪ .‬הוא נהנה לכבד ת”ח אחרים לדבר בישיבה ונכנס לשמוע אותם‪ ,‬מבלי תאווה וכבוד ומאלף מידות בכיוצא באלה‪ ,‬מאחר שאינו מזה העולם רק הוא שליח‬ ‫וגר בארץ‪ ,‬ומה לו בעסקי זה העולם‪ ,‬רק יהיה טרוד בעסקיו שהוא עסק שליחותו‪ ,‬ויום‬ ‫חששות שהדבר יהיה על חשבונו‪.‬‬ ‫אנו מצווים ללכת בדרכיו של המקום ברוך הוא‪ ,‬ולהדמות לו‪ .‬כמו שלמדונו חז”ל ולילה לא ישבות מדביקות השליחות‪’...‬‬ ‫(מסכת סופרים‪ ,‬יג‪ ,‬ג)‪‘ :‬מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון’‪ .‬עלינו להטיב לרחם מי ששהה בקרבתו של אאמו”ר זצ”ל ראה שהליכותיו נסובו סביב יסוד זה‪ .‬שאיפותיו‬ ‫התמקדו בחיי נצח‪ ,‬ומאידך בענייני העולם הזה היה מרוצה מכל מה שיוצרו רצה‬ ‫ולהתחסד עם כל אחד מישראל ועם כלל ישראל‪.‬‬ ‫שׁכֵ ן ַעד וְ ָקדֹוׁש ְשׁמֹו‪ָ ,‬מרֹום וְ ָקדֹוׁש עבורו‪ .‬כמה תלמידים ששמעו את שיחותיו בעניין זה‪ ,‬אמרו לו שהשיחה שינתה להם‬ ‫שׂא ֹ‬‫בנביא ישעיהו כתוב (נז‪ ,‬טו) “כִ ּי כֹה ָא ַמר ָרם וְ נִ ָ ּ‬ ‫רּוח ְש ָׁפלִ ים ּולְ ַה ֲחיֹות לֵ ב נִ ְדכָ ִּאים”‪ .‬הקב”ה משמח את החיים‪.‬‬ ‫רּוח‪ ,‬לְ ַה ֲחיֹות ַ‬ ‫ּוש ַׁפל ַ‬ ‫ֶא ְשּׁכֹון וְ ֶאת ַדּכָ ּא ְ‬ ‫ומחיה לבבות שבורים‪ ,‬ומצוה גם עלינו ללכת בדרכיו להטיב ולשמח‪.‬‬ ‫‘בית החיים’‬ ‫ומי שמשמח את חברו מקיים מצות ‘ואהבת לרעך כמוך’ כמבואר ברמב”ם (הלכות‬ ‫דעות ו‪ ,‬ג)‪‘ .‬מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו‪ ,‬שנאמר ‘ואהבת ‘בית החיים’ ‘בית עלמין’ ‘בית קברות’ אלו שלושת השמות שמקובל לקרוא למקום‬ ‫לרעך כמוך’ לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו קבורת נפטרים‪ .‬ובצעירותי שמעתי ששמות הללו מסמלים שלושה סוגי אנשים‪.‬‬ ‫יש אנשים שהשקיעו את כל כוחם וזמנם לענייני העולם הזה וקנייניו‪ ,‬כל ימיהם הם‬ ‫ורוצה בכבוד עצמו‪ ,‬והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא’‪.‬‬ ‫רבנו הגר”א כותב באגרתו לבני משפחתו‪‘ :‬וגם לאמי בקשתי‪ ,‬שיהא שלום בין שתיכן רדפו בכל כוחם אחרי תענוגות ותאוות העולם הזה‪ ,‬וכשמסתיימים ימיהם וטומנים את‬ ‫[בין כלה לחמותה]‪ ,‬ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים‪ ,‬כי זה מצוה גדולה גופם‪ ,‬הם מביאים עימהם ‘לבית קברות’ לקבורת עולמים את מה שרכשו בעולם‪ ,‬הכל‬ ‫לכל אדם‪ ,‬ו”שואלין לאדם בשעת הדין כו’‪ ,‬המלכת את חברך בנחת‪-‬רוח”‪ ,‬הרי צריך נשאר קבור פה ואין להם מה לקחת עימם לנצח נצחים‪.‬‬ ‫ויש אנשים שהיו להם שני מטרות בעולם‪ ,‬חלק מזמנם וכוחותיהם השקיעו בדברים‬ ‫לׂש ֵּמ ַח לאדם’‪.‬‬ ‫שימליכהו בנחת‪ ,‬ובזה רוב התורה ַ‬ ‫ובהקדמה לספר “נפש החיים” כותב הגאון רבי איצל’ה‪ ,‬בנו של אור העולם רבינו הגר”ח רוחניים נצחיים‪ ,‬וחלק בענייני העולם הזה‪ ,‬וכשמסתיימים ימיהם וטומנים את גופם‪,‬‬ ‫זצ”ל‪‘ :‬והיה רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא‪ ,‬וכה היה הם באים ‘לבית עלמין’ בית שער לשני עולמות‪ ,‬את החלק הרוחני שהם אספו פה‬ ‫דברו אלי תמיד‪ ,‬שזה כל האדם ‪ -‬לא לעצמו נברא‪ ,‬רק להועיל לאחריני ככל אשר בעולם‪ ,‬הם לוקחים עימם לעולם הבא הנצחי‪ ,‬ואת השקעתם בענייני העולם הזה הם‬ ‫קוברים עימם‪.‬‬ ‫ימצא בכחו לעשות’‪.‬‬ ‫אאמו”ר זצ”ל עסק הרבה להיטיב‪ ,‬להתחסד ולשמח יחידים ורבים‪ .‬השתדל לומר מילה ויש אנשים שאת זמנם בעולם הזה השקיעו בקנייני נצח‪ ,‬ובהנאות העולם הזה הם‬ ‫טובה ומשמחת לקטנים וגדולים‪ .‬בהנהגתו עם תלמידיו השתדל למצוא בכל אחד השתדלו להשקיע את הנצרך להם לצרכי גופם כדי לאפשר להם למלא את תפקידם‬ ‫מעלה מיוחדת‪ ,‬ולהזכיר להם את מעלתם האישית‪ ,‬וגם כשפגש את הוריהם או אחד כראוי‪ ,‬וכשהם מסיימים את תפקידם בעולם הזה‪ ,‬עבורם מקום הקבורה הוא שער‬ ‫‘בית החיים’ שער לעולם הנצחי שהם הכינו עצמם אליו כל ימיהם לזכות להיות בצל‬ ‫מבני משפחותיהם‪ ,‬דאג לספר להם על מעלתם‪.‬‬ ‫כנפי השכינה‪ .‬את גופם – הלבוש של נשמתם הם משאירים פה‪ ,‬וכל מעשיהם הטובים‬ ‫מלווים אותם לעולמם הנצחי‪.‬‬ ‫ולהטיב‪.‬‬ ‫לשמח‬ ‫רבות‬ ‫אפשרויות‬ ‫ישנן‬ ‫לב‬ ‫בשיחותיו עורר הרבה על כך שבמעט שימת‬ ‫כל אחד יכול להנות את חברו‪ ,‬לספר בשבחו ולנהוג בו כבוד‪ ,‬ולקיים ‘המלכת את חברך‬ ‫א”מ הרבנית תליט”א שליוותה את אאמו”ר לבית עולמו‪ ,‬לאחר שנטמן אמרה‪ :‬הגעת‬ ‫בנחת רוח’‪ .‬הוא היה רגיל לחזור גם עם ילדים קטנים ‘כמה מתוק לוותר’‪.‬‬ ‫מוכן למקום שהכנת את עצמך אליו כל החיים!‬ ‫יש להצטער‪ ,‬שבמקום ללכת בדרכי ה’ יתברך ולרכוש מצוות רבות‪ ,‬היצר מסית בני‬ ‫שמח בחלקך אם מעט ואם הרבה‬ ‫האדם מההנהגה הישרה וגורם להם להראות את בקיאותם במסכת “עוקצין”‪ ...‬אנשים‬ ‫מי שיודע שאינו תושב העולם הזה‪ ,‬מבין שלא כדאי לו לעשות עסק גדול מדברים‬ ‫מתמחים להראות את כוחם ויכולתם לעקוץ את חבריהם ולצערם‪.‬‬ ‫כאב לאאמו”ר הרבה שראה שישנם שממהרים לדון לכף חובה במקום שיש אפשרות חולפים‪ .‬אדם כזה מקבל ברצון את אשר רוצה עבורו יוצרו‪ ,‬וכל בקשתו ותחנוניו תמיד‬ ‫לדון לכף זכות‪ .‬ובמיוחד שיש רבים שמסבכים עצמם בעניינים ובמריבות שאין להם לפני הבורא הוא להטות לבבו לעדותיו‪.‬‬ ‫כל שייכות אליהם‪ ,‬וממנים עצמם לדיינים במקום שלא בקשו אותם‪ .‬אנשי מעלה הרא”ש כותב בארחות חיים (יום רביעי)‪‘ ,‬רצה באשר ירצה יוצרך‪ ,‬שמח בחלקך אם מעט‬ ‫שמחים שמחה מרובה כשיש להם אפשרות לראות טוב בחבריהם‪ ,‬ומצטערים צער ואם הרבה‪ .‬והתחנן לפניו תמיד להטות לבבך לעדותיו’‬ ‫ממש כשמוכרחים לראות פגמים וחסרונות אצל אחיהם‪.‬‬ ‫צריכים לזכור שהכול לטובה‪ ,‬וגם הייסורין‪ ,‬ורק ה’ שברא את העולם יודע מה טוב‬ ‫לאדם ומה לא‪ .‬אע”פ שאין האדם יודע ומבין שזוהי טובתו ‪ -‬אפשר לסמוך על מי‬ ‫לעצמו‬ ‫שרוכש‬ ‫הרבות‬ ‫המצוות‬ ‫מי שמשמח את רעיו וסובביו ודן אותם לזכות‪ ,‬מלבד‬ ‫לנצח נצחים‪ ,‬גם בעולם הזה רבים ידידיו‪ ,‬ומידה כנגד מידה הקב”ה דן אותו לזכות שברא את כל הבריאה הענקית‪ ,‬שהוא יודע מה טוב לאדם ומה לא! ‘האדם רגיל‬ ‫ודואג שישמחו אותו‪ .‬אך מי שבקי למצוא מומים‪ ,‬רבים המתרחקים ממנו ומידה כנגד לחשוב רק על העולם החולף‪ ,‬אבל הבורא היודע כי העיקר הוא העולם הנצחי‪ ,‬חושב‬ ‫גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬מה טוב לו לאדם בעולם הנצחי’‪.‬‬ ‫מידה רבים יצערו אותו ח”ו‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות נצרך אאמו”ר לפעמים לפנות לרופאים‪ .‬שמענו מכמה רופאים‬ ‫הגדולה‬ ‫הטובה‬ ‫מהי‬ ‫אך‬ ‫לשני‪,‬‬ ‫אחד‬ ‫טובות‬ ‫לעשות‬ ‫אפשרויות‬ ‫מזדמנים לנו הרבה‬ ‫ביותר שאדם יכול לעשות עם סובביו? אאמו”ר זצ”ל שמע ממרן החזון איש זצ”ל ששאלו אותו מה שלומו‪ ,‬והשיב ‘ברוך ה’ מצוין’‪ ,‬כשהוסיפו לשאול מהי הסיבה‬ ‫שהטובה הגדולה שאדם יכול לעשות לכלל ישראל היא להיות גברא רבא‪ .‬וטובה זו כל שבגללה טרח והגיע אליהם‪ ,‬ענה להם כי ‘אומרים שיכול להיות טוב ובריא יותר’‪...‬‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫אחד יכול לעשות בכוחות עצמו‪ .‬וכיוון שכך‪ ,‬עורר ותבע בשיחותיו ובוועדיו‪ ,‬להשקיע אחד מהרופאים בחדר מיון הופתע מתשובתו‪ ,‬הגיב כי זו פעם ראשונה שהוא שומע‬ ‫ולעמול בתורה הקדושה‪ .‬הפסגה אליה צריך כל אדם לשאוף היא לנצל את כל זמנו תשובה זו מאדם שפונה לחדר מיון‪.‬‬ ‫לעליה ושקיעות בתורה‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬כאמור‪ ,‬כיון שחי בהרגשה שהכל כאן ארעי וחולף‪ ,‬לא עשה ענין ממכאובים‬ ‫וממיחושים‪ .‬הכל כאן זמני! אנו עסוקים בשליחות גדולה ומחייבת הרבה יותר! חיים‬ ‫את‬ ‫לעבוד‬ ‫גדול?‬ ‫הכי‬ ‫החסד‬ ‫מה‬ ‫יבנה”‪,‬‬ ‫חסד‬ ‫“עולם‬ ‫בצעירותו‪:‬‬ ‫לעצמו‬ ‫וכך כתב אאמו”ר‬ ‫של הכרה פנימית של השליחות הנעלה שלנו הם מרוממים מאוד‪ ,‬ומביאים את האדם‬ ‫ד’‪ ,‬היש יקר בעולם מאשר רצון אבינו שבשמים? ולך בן ה’ היכולת לעשותו!‬ ‫לדרגות גבוהות‪ ,‬וכל אחד בעבודה עקבית יכול להרגיל עצמו לרצות לעשות את מה‬ ‫גר אנכי בארץ‬ ‫שהקב”ה מבקש ממנו‪ ,‬ולהגיע למעלות עליונות‪.‬‬ ‫אאמו”ר זצ”ל הירבה לעורר בשיחותיו לדעת מי אנו ומה מעלתנו‪‘ .‬אנו תושבי העולם‬ ‫איזהו עשיר השמח בחלקו ‪ -‬מידת ‘השמח בחלקו’ שלו היתה הפלא ופלא‪ ,‬אלו שחיו‬ ‫העליון’ הוא חזר ואמר‪ .‬נשמתנו היא חלק אלוק ממעל וחצובה מתחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫איתו בביתו ובסביבתו וכן בכל מקום שהלך‪ ,‬הקרין ממנו ‘אדם שטוב לו’ ומלא שמחת‬ ‫חיים‪ ,‬שמח שכל רגע אפשר ללמוד ואפשר להתפלל ובכל המעת לעת יכול לקיים את‬ ‫שבשמים‬ ‫בעולם הזה אנו גרים‪ ,‬ונשלחנו לארץ נכריה למלא שליחותינו ולשוב לאבינו‬ ‫מלאי נכסים ואוצרות נצחיים‪ .‬אל לנו להסיח דעת משליחותנו החשובה‪ .‬הוא דיבר תפקידו בעולמו ‘ועתה ישראל מה ה’ אלוקיך שואל מעימך’‪ ,‬חובת האדם תמיד היא‬ ‫בשיחה האחרונה בישיבה בכפר חסידים לפני פטירתו והזכיר שהאות הראשונה בתורה לחשוב ולהתבונן מה ה’ שואל ממנו עכשיו‪ ,‬יסוד זה אאמו”ר זצ”ל חי כל ימיו והשתדל‬ ‫היא ב’ בראשית – ללמדנו על ב’ עולמות‪ ,‬יש ב’ עולמות‪ :‬העולם הזה והעולם הבא‪ .‬ללמדו לתלמידיו‪.‬‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬