gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור החיים · Ohr Hachaim — חיי שרה (2026-11-02)

מוציא לאור: אור החיים · Ohr Hachaim

שבוע: חיי שרה (2026-11-02)

אור החיים · Ohr Hachaim — חיי שרה (2026-11-02)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫מחודש‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫שנִ ים‬ ‫שבַ ע ׁ ָ‬ ‫שנָ ה ְו ׁ ֶ‬ ‫שנָ ה ְו ֶע ְ ׂש ִרים ׁ ָ‬ ‫ש ָרה מֵ ָאה ׁ ָ‬ ‫וַ ִּי ְהי ּו חַ ּיֵי ָׂ‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫ש ָרה‪) :‬כג‪ ,‬א(‬ ‫ְׁשנֵי חַ ּיֵי ָׂ‬ ‫ע"י התגברות על היצה"ר זוכה לקדושה והשגות‬ ‫צדיק שנפטר קודם זמנו מקבל שכר כאילו השלים שניו‬ ‫וַ ּ ָת ָמת וגו' ְּב ֶא ֶרץ ְּכנָ עַ ן וגו' )כג‪ ,‬ב(‪ .‬ואומרו בארץ כנען‪ ,‬כי‬ ‫ויהיו חיי שרה‪ .‬צריך לדעת למה אמר ויהיו‪ ,‬ולא אמר‬ ‫העולם הזה יקרא ארץ כנען )זהר ח"א פ‪ ,(.‬הוא יצר הרע‪ .‬ובאמצעות‬ ‫ְחי ׁ ֵשם' )שם יא‬‫כסדר האמור בכל הצדיקים‪ַ ' ,‬וי ְִחי אָ דָם' )לעיל ה ג( ' ַוי ִ‬ ‫התעצמותו כנגדו‪ ,‬ישיג האדם להפליא לעשות בקדושה ובהשגה‪:‬‬ ‫יא(‪ ,‬או יאמר אלה שני כסדר האמור באברהם )להלן כה ז(‪:‬‬ ‫ענותנותו של אברהם אע"ה‬ ‫אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל )תנחומא וירא כג( שסיבת מיתתה‬ ‫תו ׁ ָשב ָאנ ִֹכי ִע ּ ָמכֶ ם וגו' )כג‪ ,‬ד(‪ .‬עוד טעם אומרו גר‪ ,‬כי‬ ‫ּ ֵגר ְו ֹ‬ ‫היה כשהודיעוה עקידת יצחק‪ ,‬וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה‪.‬‬ ‫חש לומר על עצמו תושב בעולם הזה‪ ,‬והוא הפך מדת הצדיקים‪,‬‬ ‫לזה הקדים לומר גר‪:‬‬ ‫וכפי זה מיתת שרה היתה מצד שמועת יצחק‪ ,‬הוא שרמז באומרו‬ ‫וַ ָ ּי ָקם ַא ְב ָרהָ ם וַ ִּי ְׁש ּ ַתח ּו לְ עַ ם הָ ָא ֶרץ וגו' )כג‪ ,‬ז(‪ .‬גילה להם‬ ‫ויהיו לשון צער‪ ,‬שרמז אל האמור‪:‬‬ ‫היפך דבריהם אליו‪ ,‬כי אינו מחזיק עצמו נשיא להם‪ ,‬אלא בגדר‬ ‫או ירצה לפי מאמרם ז"ל הנזכר‪ ,‬שמתה על ידי בשורה רעה‪,‬‬ ‫שהם בכבוד למעלה ממנו‪:‬‬ ‫זה יגיד שאם לא היה המאורע עוד לה חיים‪ .‬והוא אומרו ויהיו‪,‬‬ ‫בני חת ‪ -‬פיהם וליבם אינו שוה‬ ‫פירוש הויה חדשה משונית מהקצבה‪ ,‬שקצבת ימיה יותר הם‪ ,‬ועל‬ ‫וַ ַ ּיעֲנ ּו ְבנֵי חֵ ת וגו' לֵאמֹר ֹלו‪) :‬כג‪ ,‬ה(‪ .‬עוד נתכוון לומר‪ ,‬שלא‬ ‫ידי מעשה הנזכר היו חייה סך האמור בענין‪ .‬ואומרו חיי שרה‪,‬‬ ‫הסכימו ביניהם על הדבר האמור בתשובתם‪ ,‬אלא לאמר לו‪,‬‬ ‫כי הצדיקים מחיים ימיהם‪ ,‬והרשעים ימיהם מחיים אותם‪:‬‬ ‫וכמו שגילה סופם על תחילתם 'בכסף מלא' )פס' ט(‪:‬‬ ‫בני חת ‪ -‬פיהם וליבם אינו שוה‬ ‫ואומרו עוד שני חיי שרה‪ ,‬לפי מה שפירשתי שאמר ויהיו‬ ‫ְויִ ּ ֶתן לִ י ֶאת ְמעָ ַרת הַ ּ ַמ ְכ ּ ֵפלָה וגו' )כג‪ ,‬ט(‪ .‬דקדק לומר לשון‬ ‫להגיד שמתה מחמת צער ‪ -‬יגיד הכתוב באומרו שני חיי וגו'‪,‬‬ ‫מתנה‪ ,‬הגם שנטל ממנו דמים כאומרו בְּ כֶסֶ ף מָ לֵא‪ .‬גם דקדק‬ ‫פירוש ששלמה שני חייה שקצבו לה‪ ,‬אלא שהיה זה סיבה שמתה‬ ‫לומר בְּ תוֹכְ כֶם‪ .‬הנה נתחכם אברהם לקנות המערה בסדר שאין‬ ‫על ידה‪ .‬ולמה שפירשתי שעל ידי סיבת הבשורה עלו לה חייה‬ ‫אחריו ערעור‪ ,‬ולהיות שרבותינו ז"ל אמרו )זהר ח"א קכח‪ (.‬שעפרון‬ ‫פחות ממה שהיו ‪ -‬יכוין להודיע משפט החסד אשר ישפוט‬ ‫מימיו לא ראה במערה זולת החשך והבהלה‪ ,‬ואם כן יכול הוא‬ ‫הקדוש ברוך הוא לידידיו‪ ,‬כי כל צדיק שלא השלים ימיו לסיבה‬ ‫לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת הערך‪ ,‬ואפילו לעולם חוזר‬ ‫הוא‪ ,‬ואין זכות המערה מתקיים ביד אברהם לעולם‪:‬‬ ‫ידועה‪ ,‬לא יגרע ה' מצדיק מה שהיה מרויח אילו חי שניו שלמים‪,‬‬ ‫וישלים לו שכרו על השנים שלא פעל בהם דבר )תנחומא תשא ג(‪ ,‬כי‬ ‫תשעים שנה והיא בחבלי לידה שלא ילדה לאברהם‪ ,‬וצא ולמד מה‬ ‫יאמר אליו אילו הייתי חי תאותי היתה לסגל דבר טוב‪ .‬והוא‬ ‫שאמרה רחל )להלן ל א( הָ בָ ה ִ ּלי בָ נִ ים וְ ִאם אַ יִן מֵ תָ ה וגו'‪ .‬ומתשעים‬ ‫אומרו שני חיי שרה‪ ,‬כיוון אל השאר‪ ,‬שכל שנותיה היו חיים‬ ‫עד מאה בקרוב‪ ,‬שהיה ישמעאל רודף את יצחק להורגו כמאמרם‬ ‫ממנה והאירו מכבודה‪:‬‬ ‫ז"ל )בר"ר נג יא(‪ ,‬והיתה מצטערת על הדבר‪ ,‬הרי מאה שנה‪.‬‬ ‫שנים הטובות של חיי שרה היו רק כ"ז שנה‬ ‫ועשרים שנה ושבע שנים לאלה יחשבו שני חיי שרה‪ ,‬כי אז‬ ‫עוד יתבאר הכתוב על זה הדרך‪ ,‬ויהיו חיי שרה‪ ,‬פירוש‬ ‫בטחה בבנה‪ ,‬כי כבר גרש אברהם את ישמעאל‪:‬‬ ‫בצער היו חיי שרה מאה שנה‪ ,‬כי בכולן היתה בצער‪ .‬עד‬ ‫‪-‬‬ ‫צדיקים במיתתם קרויים חיים‬ ‫ֹת ּה‪) :‬כג‪ ,‬ב(‬ ‫ש ָרה ְולִ ְב ּכ ָ‬ ‫רון ְּב ֶא ֶרץ ְּכנָ ַען וַ ָ ּיבֹא ַא ְב ָרהָ ם לִ ְס ּפֹד לְ ָׂ‬ ‫ש ָרה ְּב ִק ְריַ ת ַא ְר ּ ַבע ִהוא חֶ ְב ֹ‬ ‫וַ ּ ָת ָמת ָׂ‬ ‫אנא אחאי בר יאשיה‪ ,‬וכו'[‪ .‬והטעם הוא כי בהיותם בעולם הזה‪,‬‬ ‫ותמת שרה‪ .‬רמז הכתוב באומרו בקרית ארבע‪ ,‬לומר כי‬ ‫מהפכים בחינת החומר שביסודות‪ ,‬לבחינת הרוחניות הקדוש‬ ‫חס ושלום לא יתייחס המיתה לצדיקים‪ ,‬אלא שקרית ארבע‬ ‫שבנפש‪ ,‬באמצעות מעשים טובים והפלגת התורה שמשתדלים‬ ‫פירוש‪ ,‬עיר שהיתה בנויה מארבעה יסודות‪ ,‬נפרדה היא ונסעה‬ ‫בעולם הזה‪:‬‬ ‫מהם‪ .‬ואומרו היא חברון‪ ,‬פירוש שהגם שמתה היא משפעת‬ ‫ולהשכילך בדבר צא ולמד מה שכתב רמב"ם פ"ד מהלכות‬ ‫בהם בחינת החיבור‪ ,‬כי הצדיקים הגם שימותו הגוף אינו מושלל‬ ‫יסודי התורה דין ה' שישתנה היסוד ליסוד חבירו הקרוב אליו‬ ‫מהחיים‪ ,‬כי צדיקים במיתתם קרויים חיים )ברכות יח‪ ,(.‬וצא ולמד‬ ‫ויהפך העפר למים‪ ,‬וכמו כן ימצא שבאמצעות דביקות האדם‬ ‫ממעשה דרב אחאי בר יאשיה )שבת קנב‪] ,(:‬הנהו קפולאי )חופרים‪ ,‬רש"י(‬ ‫בקונו יתהפכו היסודות כולם ליסוד האש‪ ,‬ויסוד האש ליסוד אש‬ ‫דהוו קפלי בארעא דרב נחמן‪ ,‬נחר בהו רב אחאי בר יאשיה )שהיה נקבר שם(‪,‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬והבן‪] :‬וראה ההמשך בפניני וחידושי ‪ -‬דיבור הראשון[‬ ‫אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא‪ ,‬אתא ואמר ליה מאן ניהו מר‪ ,‬אמר ליה‬ ‫א‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫‪-‬‬ ‫כל התורה היא שכליית ומחייב ההנהגה כן‬ ‫מ ְּלפָ נָ י‪) :‬כג‪ ,‬ד(‬ ‫שב ָאנ ִֹכי ִע ּ ָמכֶ ם ְּתנ ּו לִ י אֲ ֻחז ַּת ֶקבֶ ר ִע ּ ָמכֶ ם ְו ֶא ְק ְּב ָרה מֵ ִתי ִ‬ ‫תו ׁ ָ‬ ‫ֵּגר ְו ֹ‬ ‫מתנהגים בגר היושב עמנו‪ ,‬כמו כן יתחייב שכליות יושבי הארץ‬ ‫גר ותושב וגו'‪ .‬טעם טענתו גר ותושב‪ .‬על פי מה‬ ‫להנהיג ביניהם להחיות אדם שהוא גר ותושב עמהם ולתת לו‬ ‫שכתב רמב"ם בפ"ג מהלכות זכיה ומתנה )הי"א( וזה לשונו‪ :‬יכול‬ ‫מתנת חנם‪ .‬והיא טענת אברהם גר ותושב אנכי תנו לי‪,‬‬ ‫ליתן מתנת חנם לגר תושב שאתה מצווה להחיותו דכתיב )ויקרא כה‬ ‫ודקדק לומר גר ולא הספיק לומר תושב‪ ,‬המכוון לומר שהגם‬ ‫לה( ּגֵר וְ תוֹ ָׁשב וָ חַ י ִע ּ ָמ ְך ע"כ‪ .‬ויש לך לדעת כי כל תורתינו הקדושה‬ ‫שאני גר ואיני מכם‪ ,‬אף על פי כן הריני תושב‪:‬‬ ‫היא שכליית‪ ,‬ובפרט בענייני ההנהגה הארצית‪ ,‬וכמו שאנו‬ ‫‪-‬‬ ‫לפעמים ימנע התפלה מצד האמצעי‬ ‫ב ָרהָ ם‪) :‬כד‪ ,‬יב(‬ ‫שה חֶ סֶ ד ִעם אֲ דֹנִ י ַא ְ‬ ‫אֱ לֹהֵ י אֲ דֹנִ י ַא ְב ָרהָ ם הַ ְק ֵרה נָ א לְ פָ ַני הַ י ֹּום וַ ֲע ׂ ֵ‬ ‫וַ ּיֹאמַ ר יְ יָ‬ ‫אברהם‪ ,‬כשידעו כי הוא מצווה ועומד לקחת בת מהם‪ ,‬יתנו לו‬ ‫ויאמר ה' וגו' הקרה וגו'‪ .‬בטוח היה אליעזר באדונו‬ ‫שפחה משפחותם אשר אתם בבית ויאמרו כי היא מזרעם‪ ,‬לזה‬ ‫שתפלתו מקובלת‪ ,‬אשר התפלל 'הוּא י ְ ִׁשלַ ח מַ לְ אָ כוֹ ' וגו' )פס' ז(‪,‬‬ ‫נתחכם ועשה כסדר זה‪ ,‬בהבחנה מובהקת שהיא הותרנות‬ ‫והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו‪ ,‬כי‬ ‫המופלאת‪ ,‬שנותנת יותר ממה ששאל ממנה‪ .‬גם בזה ידע אותה‬ ‫ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפלה מצד האמצעי‪,‬‬ ‫ידיעה צודקת כי היא מבית אברהם‪ ,‬שהשיחה לפי תומה מבלי‬ ‫לזה התפלל לאלהי אדונו שיקרה לפניו‪:‬‬ ‫דעת דבר ממנו כי אותה יבקש‪ ,‬ופתח דבריה האירו באומרה )פס'‬ ‫הותרנות היא סימן המובהקת של משפחת אברהם‬ ‫כד( ַ ּבת ְ ּבתוּאֵ ל וגו'‪:‬‬ ‫וטעם שהוצרך לעשות סדר זה‪ ,‬כי חש לבל יטעוהו משפחת‬ ‫‪-‬‬ ‫רחמנותה של רבקה‬ ‫יאינִ י נָ א ְמעַ ט ַמיִ ם ִמ ּ ַכדֵּ ְך‪ :‬וַ ּתֹאמֶ ר ְׁש ֵתה אֲ דֹנִ י וַ ְּת ַמהֵ ר וַ ּת ֶֹרד ּ ַכדָּ ּה עַ ל יָ ָד ּה וַ ּ ַת ְׁש ֵקה ּו‪ :‬וַ ְּתכַ ל‬ ‫את ּה וַ ּיֹאמֶ ר הַ גְ ִמ ִ‬ ‫וַ ָ ּי ָרץ הָ עֶ בֶ ד לִ ְק ָר ָ‬ ‫ש ּתֹת‪) :‬כד‪ ,‬יז‪-‬יט(‬ ‫ָ‬ ‫ֹתו וַ ּתֹאמֶ ר ַּגם לִ גְ מַ ּלֶיך ֶא ְׁש ָאב ַעד ִאם ִּכלּ ּו לִ ְׁ‬ ‫לְ הַ ְׁשק ֹ‬ ‫וְ נָתַ ִּתי ֵע ֶ ׂשב ְ ּב ָ ׂשדְ ָך לִ בְ הֶ ְמ ּ ֶת ָך וגו' שצריך אדם להקדים לתת מזון‬ ‫ותכל להשקותו‪ .‬היה צריך לומר ויכל לשתות‪ ,‬נתכוון לומר‬ ‫לבהמתו ואחר כך את עצמו‪ .‬ויש לך לדעת כי דוקא דאין כאן‬ ‫שהיתה היא מקרבת לו המים לשתות עד סוף השתיה‪ ,‬ולא היה‬ ‫סכנה או צער‪ ,‬אבל בסכנה או בשיש צער ‪ -‬קודם יש לחוש‬ ‫צריך הוא לטרוח בהטיית מים אליו‪:‬‬ ‫לצערו ואחר כך בהמתו‪ ,‬ולזה כששאל האיש הַ גְ ִמ ִ‬ ‫יאינִ י ]נָ א[‬ ‫עוד אפשר‪ ,‬שחששה עליו לצד שהיה עייף בדרך והפלגת‬ ‫ְמעַ ט‪ ,‬הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער היה‪ ,‬לזה‬ ‫השתיה תזיק‪ ,‬והיא הצדקת שערה בדעתה שיעור שיספיק‬ ‫אמרה לו שתה‪ ,‬וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן‬ ‫לשתייתו‪ ,‬ולא רצתה להוסיף לו לבל יסתכן‪ ,‬כי העייף לא ישער‬ ‫חשש לצער הצמא ‪ -‬ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך‬ ‫בשתייתו בעת צמאונו‪ .‬וכדי שלא יחשוב כי לצד המעטת הטורח‬ ‫אשאב‪ ,‬כי בגדר זה שאינך מצטער ‪ -‬אותם צריך להקדים‪ ,‬והוא‬ ‫נתכוונה‪ ,‬לזה אמרה אליו גם לגמליך וגו' עד אם כלו‪ ,‬ולא‬ ‫שסמך הכתוב לותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך וגו'‪ .‬ואומר‬ ‫אתנהג עמהם בהשערת ההסתפקות‪ ,‬הא למדת כי לצד רחמנות‬ ‫עד אם כלו‪ ,‬פירוש לא אשער להם כפי האומדנא‪ ,‬אלא אשקה‬ ‫ואהבה נתכוונה אליו כטעם הנזכר‪:‬‬ ‫ולא אשא ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים‪ ,‬וזה לך‬ ‫במקום צער יש להקדים לאדם קודם לבהמות‬ ‫האות כי כלו לשתות‪:‬‬ ‫עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל )ברכות מ‪ (.‬בפסוק )דברים יא טו(‬ ‫‪-‬‬ ‫הגמילות חסד ‪ -‬שהאורח לא יטרח‪ ,‬ולא ידאג לטרחתו‬ ‫ש ֵקהוּ‪) :‬כד‪ ,‬יח(‬ ‫וַ ּתֹאמֶ ר ְׁש ֵתה אֲ דֹנִ י וַ ְּתמַ הֵ ר וַ ּת ֶֹרד ּ ַכ ָ ּד ּה ַעל יָ ָד ּה וַ ּ ַת ְׁ‬ ‫וטעם שלא אמרה תכף ומיד גם לגמליך וגו'‪ ,‬לתוספת‬ ‫ותאמר שתה וגו'‪ .‬פירוש כנגד שאמרת 'גמיאה' מעט‪,‬‬ ‫וותרנות נתכוונה הצדקת‪ ,‬שאם היתה מקדמת לומר גם לגמליך‬ ‫שתה כחפצך‪ .‬ולא שישתה הוא בידו‪ ,‬אלא היא תטרח במצוה‬ ‫וגו' קודם שישתה הוא‪ ,‬יש מקום לו למהר להקל טורחה‪ ,‬כיון‬ ‫להשקות צמא למים‪ ,‬ותמהר ותורד כדה על ידה כדי שלא‬ ‫שעוד לה טרחת הגמלים‪ ,‬מה שאין כן קודם שתודיעהו יחשוב כי‬ ‫יטרח הוא בשאת הכד לשתות‪ .‬ואומרו ותשקהו‪ ,‬פירוש מלבד‬ ‫הוא זה כל הטורח‪ ,‬וישתה כחפצו לאט לאט‪ ,‬ואחר ששתה‪ ,‬תיכף‬ ‫שלא טרח לשאת הכד‪ ,‬עוד לה שהיתה טורחת לקרב לפיו המים‪,‬‬ ‫אמרה גם לגמליך וגו'‪:‬‬ ‫שלא יצטרך הוא אפילו להטות הכלי‪:‬‬ ‫ב‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫‪-‬‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫יש הַ חוּצָ ה ֶאל‬ ‫מו ָלבָ ן וַ ָ ּי ָרץ ָלבָ ן ֶאל הָ ִא ׁ‬ ‫ּש ֹ‬ ‫וּלְ ִר ְב ָקה ָאח ו ְׁ‬ ‫מחמת זקנותו חשש אברהם שישיא אליעזר את בתו ליצחק‬ ‫הָ ָעיִ ן‪ :‬וַ יְ ִהי ִּכ ְראֹת ֶאת הַ ּ ֶנזֶם ְו ֶאת הַ ְּצ ִמ ִדים עַ ל יְ ֵדי אֲ ח ֹ‬ ‫ֹתו‬ ‫ְו ַא ְב ָרהָ ם ז ֵָקן ּ ָבא ּ ַב ָ ּי ִמים וגו' )כד‪ ,‬א(‪ .‬פירוש לצד שראה‬ ‫יש‬ ‫ֹתו לֵאמֹר ּכֹה ִד ּ ֶבר ֵאלַי הָ ִא ׁ‬ ‫עו ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ִר ְב ָקה אֲ ח ֹ‬‫ש ְמ ֹ‬ ‫ו ְּכ ׁ ָ‬ ‫עצמו זקן‪ ,‬וגם ראה כי הגדיל ה' להטיב עמו בכל טוב‪ ,‬חש על‬ ‫יש ְו ִה ּנֵה עֹמֵ ד עַ ל הַ ְ ּגמַ ִּלים עַ ל הָ עָ יִ ן‪) :‬כד‪ ,‬כט‪-‬ל(‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ֶאל הָ ִא ׁ‬ ‫העבד המושל בכל ורואה נכסים מרובים והאיש אדוני הכל זקן‪,‬‬ ‫לבן לבש קנאת אחותו‬ ‫יחשוב מחשבות להשיא בתו ליצחק‪ ,‬כי יתן בטוב עינו‪ .‬לזה‬ ‫אמר לו שים נא ידך וגו'‪ ,‬נתחכם להשביעו בדרך כלל על‬ ‫לדבריהם ז"ל )במדב"ר י ה;‬ ‫ולרבקה אח ושמו לבן וגו'‪.‬‬ ‫הכנעני‪ ,‬ואזניו תשמענה דבר כי הקול לו קול אליו שיבטל דעתו‬ ‫ועוד( שאמרו 'כי הצדיקים שמם קודם להם‪ ,‬דכתיב )רות ב א( ו ְ ּׁשמוֹ‬ ‫כי הוא ארור כנען כפי דבריהם ז"ל )בר"ר נט א(‪ ,‬ויצחק ברוך‪:‬‬ ‫לֶך )שם א ב(‪ ,‬אבל הרשעים הם קודמים‬ ‫יש אֱלִ ימֶ ְ‬ ‫ּב ַֹעז‪ ,‬וְ ׁ ֵשם הָ ִא ׁ‬ ‫אליעזר לקח הרבה גמלים‬ ‫לשמם‪ ,‬דכתיב )ש"א כה כה( נָבָ ל ְ ׁשמוֹ וגו''‪ .‬אם כן למה לקח הכתוב‬ ‫וַ ִּי ַ ּקח הָ עֶ בֶ ד עֲ ָׂש ָרה גְ ַמ ִּלים )כד‪ ,‬י(‪ .‬עוד ירצה שלקח עשרה‬ ‫סדר הצדיקים בלבן הרשע‪ .‬ולתת טעם לדבר יש להעיר בכתוב‬ ‫גמלים‪ ,‬פירוש הרבה‪ ,‬על דרך אומרו )ש"א א ח( 'טוב לך מעשרה בנים'‪:‬‬ ‫אומרו וירץ למה רץ‪ ,‬ורבותינו ז"ל )ילקוט רמז קט( אמרו 'לפי שראה‬ ‫הצמידים תאמו בדיוק על ידיה‬ ‫הנזם וכו' נתן עיניו בממון'‪ .‬ועדיין קשה אם כן היה לו להקדים‬ ‫ו ְּׁשנֵי ְצ ִמ ִידים עַ ל יָ ֶדיהָ )כד‪ ,‬כב(‪ .‬על ידיה‪ ,‬פירוש שהלמוה‬ ‫לומר ויהי כראות וגו' וירץ וגו'‪ .‬גם בזה לא היה צריך לכתוב‬ ‫כאילו נעשו כשיעור זה‪:‬‬ ‫שתי פעמים אל האיש החוצה‪ ,‬אל העין‪:‬‬ ‫הרע שונא תמיד את חלק הטוב‪ ,‬אפי' בקרוביו‬ ‫אכן הכוונה היא‪ ,‬כי זה האיש לבן חרד לקראת האיש‪ ,‬ביודעו‬ ‫אֲ ח ֵֹתנ ּו ַא ְּת הֲיִ י לְ ַאלְ פֵ י ְרבָ בָ ה וגו' )כד‪ ,‬ס(‪ .‬טעם אומרו ַאתּ‪,‬‬ ‫מה שעבר בינו ובין רבקה מהדברים ומקרוב הדעת‪ ,‬והוא איש‬ ‫פירוש‪ ,‬אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק‪ ,‬יהי‬ ‫רצון שיצאו ממך‪ .‬ויותר היה טוב להם שלא יהיה הדבר ולא‬ ‫נכרי‪ ,‬הרי זה מגיד כי דברים בגו‪ ,‬ולזה לבש קנאה ורץ לקראתו‬ ‫יקום‪ ,‬והבן‪ ,‬כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב‪ ,‬ולו יהיה בנו ובתו‪:‬‬ ‫לפגוע בו בקנאתו את קנאת אחותו‪ ,‬ולצד בחינת מעשה זה ייחס‬ ‫לעת"ל יהיו בני ישמעאל עבדים לבנ"י‬ ‫ה' אותו ייחוסין של צדיקים‪ ,‬ואמר ושמו לבן‪ ,‬כי מעשה צדיקים‬ ‫שר לְ ַא ְב ָרהָ ם נָ ַתן ַא ְב ָרהָ ם ַמ ּ ָתנֹת‬ ‫ְולִ ְבנֵי הַ ּ ִפילַגְ ִׁשים אֲ ׁ ֶ‬ ‫עשה בזה‪ ,‬ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה )פסחים קיח‪.(.‬‬ ‫וַ יְ ׁ ַש ְּלחֵ ם וגו' )כה‪ ,‬ו(‪ .‬ולישמעאל לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות‬ ‫ואומרו ויהי כראות וגו' יגיד כי מה שקדם‪ ,‬היה קודם כראות‬ ‫ושלחו‪ ,‬כי לפי מה שכתבנו )לעיל טז ה( כי ישמעאל משפט קנייה‬ ‫הצמידים וקודם שמעו דברי אחותו סדרן של מעשים‪ ,‬חשדו‬ ‫יש בו ליצחק‪ ,‬משולח ועומד הוא‪ .‬ויש יום לאל איום‪ ,‬משפט‬ ‫לאליעזר בדבר מכוער‪ ,‬אבל כראות הנזם וגו' וכשמעו וגו'‬ ‫יעשה‪ ,‬ויכיר נקנה לקוניו‪:‬‬ ‫ככה דבר אלי האיש‪ ,‬שב אפו‪ .‬ואף על פי כן מודיע הכתוב‬ ‫אברהם לא השלים שנותיו‬ ‫שיצא לקראת האיש לא להרע‪ ,‬אלא אדרבה להאכסינו ולהחזיק לו‬ ‫ְו ֵא ּלֶה יְ מֵ י ְׁשנֵי חַ ּיֵי ַא ְב ָרהָ ם אֲ ׁ ֶשר חָ י וגו' )כה‪ ,‬ז(‪ .‬דקדק‬ ‫טובה‪ ,‬ובזה נתיישבו‪:‬‬ ‫לומר ]אשר[ חי‪ ,‬על פי דבריהם ז"ל )בר"ר סג יב( שאמרו כי חסרו‬ ‫לו חמש שנים קודם יום שבו עשה עשו חמש עבירות‪ ,‬ולזה‬ ‫‪-‬‬ ‫אמר אשר חי‪ ,‬פירוש לא שנים שקצבו לו‪ ,‬כי יותר היו‪ ,‬אלא‬ ‫לבן רץ לעשות רעה לאליעזר‬ ‫אלה הם מה שחי‪:‬‬ ‫ֹתו‬ ‫וַ יְ ִהי ִּכ ְראֹת ֶאת הַ ֶּנזֶם ְו ֶאת הַ ְּצ ִמ ִדים ַעל יְ ֵדי אֲ ח ֹ‬ ‫ֹתו לֵאמֹר ּכֹה ִד ּ ֶבר ֵאלַי‬ ‫עו ֶאת ִ ּד ְב ֵרי ִר ְב ָקה אֲ ח ֹ‬ ‫ש ְמ ֹ‬‫ו ְּכ ׁ ָ‬ ‫יתי הַ ּ ַביִ ת‬ ‫יש ְו ִה ּנֵה עֹמֵ ד ַעל הַ ְ ּגמַ ִּלים ַעל הָ ָעיִ ן‪ :‬וַ ּיֹאמֶ ר ּב ֹוא ְּברו ְּך יְ יָ ל ּ ָ‬ ‫ָמה ַת ֲעמֹד ּ ַבחוּץ ְו ָאנ ִֹכי ּ ִפ ִ ּנ ִ‬ ‫יש וַ ָ ּיבֹא ֶאל הָ ִא ׁ‬ ‫הָ ִא ׁ‬ ‫קום ל ְ ַּגמַ ִּלים‪) :‬כד‪ ,‬ל‪-‬לא(‬ ‫ו ָּמ ֹ‬ ‫שיאמר 'למה תעמוד' ואחר כך יאמר 'בא וגו''‪:‬‬ ‫ויבא אל וגו' והנה עומד על וגו'‪ .‬צריך לדעת מה בא‬ ‫עוד ירצה על זה הדרך‪ ,‬והנה עומד וגו'‪ ,‬שהגם ששאול שאל‬ ‫ללמדנו באומרו והנה עומד וגו'‪ ,‬ועל פי דברי רבותינו ז"ל )ילקוט‬ ‫האיש את רבקה 'היש בית אביך מקום' וגו' ואמרה 'גם תבן וגו'‬ ‫שם( שאמרו 'כי הכיר אליעזר במרוצתו של לבן לרעה‪ ,‬והזכיר שם‬ ‫גם מקום ]ללון[' וגו' )פס' כג‪-‬כה(‪ ,‬אף על פי כן לא מפני זה נטה‬ ‫המפורש והעמיד הגמלים באויר על העין'‪ .‬והוא אומרו הגמלים‬ ‫אחריה ללכת בית אביה‪ ,‬אלא עמד במקומו על העין‪ .‬ואומרו בא‬ ‫על העין‪ ,‬והוא עמד על הגמלים דכתיב והנה עומד וגו'‪,‬‬ ‫ברוך וגו' ואחר כך אמר למה וגו'‪ ,‬נתכוון לומר לו כי מה‬ ‫וממקום גבוה קרא לו לבן‪ ,‬והוא אומרו בא ברוך ה'‪ ,‬ואחר שבא‬ ‫שמזמנו לבא אצלו‪ ,‬לא להאכסינו בביתו‪ ,‬אלא שלא יעמוד בחוץ‪,‬‬ ‫ממקום גבוה‪ ,‬דבר אליו למה תעמוד בחוץ‪ .‬ובזה לא קשה למה‬ ‫אבל לעולם צורכו על עצמו‪ ,‬כי ֵעינֵי רְ ָׁש ִעים ִּתכְ לֶינָה )איוב יא כ(‪:‬‬ ‫הקדים לומר בא וגו' ואחר כך אמר למה תעמוד וגו'‪ ,‬כי הראוי‬ ‫יו"ל ע"י‪ :‬מערכת "שיעור אור החיים הק'"‪ .‬לתגובות והערות בטל‪ .052-7137506 :‬או בדוא"ל ‪.7617506@gmail.com :‬‬ ‫ג‬