בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — חיי שרה (2026-11-02)

בלבבי
תוכן הגיליון שיעורים שבועיים בס"ד
נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������א-ב' בלבביפדיה מחשבה
יתקיים אי”ה כל יום ד’
לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'
רח’ קדמון 4חולון
ליקוטים חיי שרה����������������������������������������������������������������ג'-ו' 20:30
סוגיות במחשבה חיי שרה ���������������������������������������������������ז'-ח'
שולחן ערוך ביאור בלבבי משכן אבנה -הלכות תפילין���������������������������יב'
שער הכוונות ביאור בלבבי משכן אבנה ' -נטילת ידיים' �������������������יג'-יד'
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה ����������������������������������������טו'-טז'
עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה������������������������������������ יז'
משכן אבנה בלבביפדיה עבודת ה’
יתקיים אי”ה
כל יום ה’ 20:30
עץ חיים 21:00
רח’ הרב בלוי 33י-ם
רכישת ספרי הרב
שיעורים עדכניים מקול הלשון צורת אדם מספרי אברמוביץ
03.578.2270
בלבביפדיה עבודת ה׳ “גזע” #42788018 שיעור הבא אי”ה
בלבביפדיה מחשבה “דרדר” #42870947 יד’ כסלו משלוח לרחבי העולם
צורת אדם בנושא “נקב החוטם” #42791984 נושא :הפה נקב הפה
חיי שרה ♦ תשפ"ז #474
נא להתפלל לרפואת שלימה למורינו הרב איתמר בן טובה שעבר אירוע מוחי ועכשיו במצב קריטי
נקודה מתוך הפרשה
חיי שרה
שאלה :בפרשת השבוע (כה א) מסופר על אברהם שלעת זקנותו נשא אשה בשם קטורה ,וילדה לו שישה בנים.
התורה מפרטת את שמות הבנים ,אך בפסוקים הבאים מפרטת את שמות הנכדים – בני הבנים – רק משתי
משפחות; ילדיו של יקשן וילדיו של מדין.
והדבר אומר דרשני :האם ארבעת הבנים האחרים לא ילדו כלל?
ובספר הישר מפרט גם את שמות בני הבנים האחרים ,ומוכח שהיו לכולם צאצאים (ועי' גם רשב"ם להלן לז לו עה"פ
והמדנים מכרו) ,ואם כך ,למה הוזכרו רק צאצאיהם של שנים?
ביאור מורינו הרב שליט"א
נכתבו דייקא צאצאיהם של יקשן ומדין ,כי בהם נגלה בפרט כוחו של אברהם הסב הגדול.
יקשן -כתיב (פסוק ג) ויקשן ילד את שבא ואת דדן ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאומים .ובתרגום ,ויקשן
אוליד ית שבא וית דדן ,ובני דדן הוו למשריין ולשכונין ולנגון ,ובתרגום יונתן ובני דדן הוון תגרין ואמפורין
ורישי אומין ,וכל אלו לשון חשיבות ,שהיו סוחרים ובעלי מחנות ואוהלים וכו' .ושורשם באברהם ,שהיה אב
לכל אומות העולם ,דהיינו שורש ושר להם.
ועוד נגלה בפרט בבני יקשן במלחמה שנלחם אברהם ,דכתיב (לעיל יד יד) וירדוף עד דן ,ואמרו (סנהדרין צו א,
והובא ברש"י) שם תש כוחו ,ששם עתיד להיות ע"ז היוצא משבט דן ,וזה נגלה בזרעו בבני קטורה ,כמו שאמרו
חז"ל (ילק"ש בראשית רמז קט) את זמרן ,שהיו מזמרים בתוף לע"ז ,ואת יקשן שהיו מקשקשין בתוף לע"ז ,והיינו
שבהם נגלה בפועל ע"ז ,ובפרט בני יקשן ,בזרעו דדן ,מלשון שבט דן ,ששורש דן לזה כבר נגלה בזרעו
א
מקטורה כנ"ל ,עיין שפתי כהן על אתר פסוק א .
ובהם נגלה כח העקשות בעולם ,כמ"ש (ב"ר סא ה) יקשן ,שהם מתקשין בעולם ,ושורש הקושי הוא ע"ז ,והבן.
ובם נגלה ת' מסכתות של ע"ז שהיו לו לאברהם כמ"ש בגמ' ע"ז (יד ב) ,ובשורש זהו מסכתות ,תורה קדושה,
ובהשתלשלות נעשה זרעו עובד ע"ז ,ונגלה בקטורה ,שנקראה כן מלשון קטורת שהיתה מקטרת לע"ז (מדרש
ב
הביאור על אתר) ,ולכן שלחם אברהם ארצה קדם מעל פני יצחק בעודו בחיי חיותו .ועיין זוה"ק ח"א קל א .
א ז"ל שפתי כהן :ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה .ומה שלקחה הוא כדי להוציא שאר הקליפות לחוץ כדי שישאר הפרי זך בלי שום ערבוב שהוא יעקב שהיתה
מטתו שלימה ולזה יבוא מהול בלי שום קליפה .ומצאתי כתוב בילקוט (איוב רמז תתק"ד) ,שלוש נשים נשא אברהם אבינו ,שרה משם ,קטורה מיפת ,הגר מחם עד
כאן .והכוונה הוא שהעולם נתקיים מאלו אחר המבול וכדי שיהיה זרעו של אברהם עיקר לקח מכל אחד אשה ,להורות שכולם לא ניצולו אלא בשבילו וכולם כפוים לו,
ועשה עיקר משרה ועשאה שרה וגברת על כל העולם שהיא בתו של שם והיא בת אחיו ,וקטורה שהיא מיפת אמר 'אשה' ,קרא לה שם אישות ,והגר שהיא בתו של חם
לא נזכר בה שם אישות .עוד כוונה אחרת בלקיחתו אלו השלוש נשים לפי שמאלו נפרדו שבעים אומות וצפה שעתידין ישראל להגלות ביניהם ,לזה לקח אשה מכל
אחד כדי שיהיה קורבה ביניהם אולי ירחמו עליהם מחמת הקורבה .עוד ויוסף אברהם ,מה לו לאברהם אחר שנולד לו יצחק שהוא זרועו של עולם ,מה לו להוליד אלו
משפחות שיצאו ממנה שהוא קוץ מכאיב לישראל ,כמו שאמר (במדבר לא טז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' ,וכן אמרו במדרש את זמרן שהיו מזמרין
בתוף לעבודה זרה ואת יקשן שהיו מקשקשין בתוף לעבודה זרה ,אלא אברהם כיוון לקחת שלושים וחמש שרים לחלקו שהוא צד החסד כדי שיהיו נוחים לישראל שנים
עשר נשיאים של ישמעאל והשאר מאלו ,כי כן אמרו במדרש אשורים ולטושים ולאומים כולן ראשי אומות הן ,לזה הולידם לעת זקנתו כדי שיהיו חלשים בטבע ,וכן היה
ראיה ממדין שבאו ישראל עליהן והביאו שנים ושלושים אלף נקבות פחות משלוש שנים והרגו חמשת מלכי מדין ולא נפקד מהם איש ,ולזה אמר ותלד לו לומר למה
שכיוון ,ושלושים וחמש שרים שהם חזקים הם מצדו של יצחק שהוא גבור והוא עומד כנגדם לפי שהם קשין יותר משלושים וחמש של צד ימין.
ב ז"ל הזוה"ק :אמרו ליה ,אתינא קמיה דמר למנדע רזא דהאי פסוקא ,ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ,אמר ,פירושא דהאי פסוקא כמה דגלו חברנא מארי
מתניתין ,דכד נשמתא ייתי בההוא גופא קדישא דילה ,הא מילייא הוו על חייביא דיקומון ויכשרון עובדין ,ויתן להו מזיוא יקרא דיליה דינדעון ויתובון ויזכון זכותא
שלימתא ,וכו' ,כך הרשעים שלא זכו לשוב בעולם הזה ולהקטיר מעשים טובים לעולם לא יקטירו בעולם הבא ,ראה מה כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ,ושרוצה לעשות
לקבלת העלון השבועי
יש לשלוח בקשה במייל bilvavi231 @ gmail.com
לחיות את הפרשה
וכמו שבע"ז יש דין לשרש אחריה (ע"ז מה ב ,רש"י דברים יב ב) ,כן עשה אברם עמהם ,ונגלה סופם ,דראון עולם,
כמ"ש בזוה"ק שם.
והפכו בקדושה ,יצחק ויעקב .וכתב בפתוחי חותם על אתר וז"ל ,יקשן -מקיש ודופק על בתי כנסיות ובתי
מדרשות ,עכ"ל .בבחינת בן קיש ,שהקיש על שערי רחמים (מגילה יב ב) ,רוך לעומת קושי ,תחנונים ידבר רש (משלי
יח כג).
מדין -לשון דין ,מותר דינים ,וזרעו חמשה [עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה (ועי' במדבר לא ח ורש"י במדבר כב
טז)] ,סוד ה' גבורות ,פסולת עשו שיצא מיצחק .וכנגדו כתב במושב זקנים (שמות יא טו) וז"ל ,דאברם נשא קטורה
לאשה ,והיה לאברהם בנים ממנה מדין וכו' ,ויתרו היה בנו של מדין ,כדכתיב חובב בן רעואל המדיני (במדבר י כט)
וכו' ,עכ"ל .ויתרו נכנס לכנס"י ונעשה חותן משה ,שהוא סוד דעת דקדושה ,וזה לעומת זה – חד מבני מדין הוא
אלדעה ,אל-דעה ,והבן.
להם נשמה לגופם ולקרבם בתשובה כמא דאת אמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ,אמר רבי אלעזר תא חזי מה כתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן הרבה מעשים רעים עד
שנגרשים מן העולם דכתיב וישלחם מעל יצחק בנו .אמרו ליה אתינא [דף קל עמוד א] קמיה דמר למנדע רזא דהאי פסוקא ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ,אמר
פירושא דהאי פסוקא כמה דגלו חברנא מארי מתניתין דכד נשמתא ייתי בההוא גופא קדישא דילה הא מילייא הוו על חייביא דיקומון ויכשרון עובדין ויתן להו מזיוא
יקרא דיליה דינדעון ויתובון ויזכון זכותא שלימתא וכד חמא שלמה דא הוה סגי (ד"א תוה סגי) ואמר (קהלת ח) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו
שיבאו ויחיו ממקום קדוש ותנינן א"ר אבא א"ר יוחנן כתיב (ירמיה ג) היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו כך הרשעים שלא זכו לשוב בעולם הזה ולהקטיר מעשים
טובים לעולם לא יקטירו בעולם הבא ,ראה מה כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושרוצה לעשות להם נשמה לגופם ולקרבם בתשובה כמא דאת אמר ואת הנפש אשר עשו
בחרן ,אמר רבי אלעזר תא חזי מה כתיב ותלד לו את זמרן ואת יקשן הרבה מעשים רעים עד שנגרשים מן העולם דכתיב וישלחם מעל יצחק בנו ,ועליהם נאמר (דניאל
יב ב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו' [אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם] ,ועל האחרים נאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.
ב"ה
לחיות את הפרשה
127שנים כולם שווים לטובה
ַיִ ְּהיּו ַחיֵ ּי ָש ָׂרה ֵמ ָאה ָשׁנָ ה וְ ֶע ְש ִׂרים ָשׁנָ ה וְ ֶש ַׁבע ָשׁנִ ים ְשׁנֵ י ַחיֵ ּי ָש ָׂרה.
ודרשו חז"ל ,כולם שווים לטובה.
והינו כי אצל כל אדם יש מצבים שונים בחייו ,מצבי עליה ומצבי ירידה ,מצבי שמחה ומצבי
עצב .מצבי רוחה ומצב דחקות ,והדומים להם .ונראה לו שהמצבים הטובים ,יש בהם הארת
פנים ,ומצבי הקושי יש בהם הסתר פנים ,הארת פנים – טובה ,הסתר פנים – רעה .אולם
האמת היא שהכל טובה ואינם אלא אופנים שונים של טובה .וזהו שני חיי שרה ,קכ"ז ,השיגה
קכ"ז אופנים של הטבה.
למעשה:
על כל אדם לראות את מצבי חייו שהם טובה ,ובכל מצב ומצב בכל תקופה ותקופה נגלה
פנים נוספות של טובה ,אולם לעולם אין לראות שיש מצב של רעה ,אלא מה שנראה רעה,
בעומק ובפנימיות הוא עוד אופן של טובה ,אזי כל חייו שווים לטובה.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ בב
ליקוטים חי שרה
היוצא מעדן להשקות את הגן הוא 'אחד' ,ובו נמצא שורש הפירוד ֵמ ָאה ָׁשנָ ה וְ ֶע ְׂש ִרים ָׁשנָ ה וְ ֶׁש ַבע ָׁשנִ ים
לארבע כלשון הפסוק 'ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים'. (כג א)
וא"כ ,היחס הראשון של ארבע שנאמר בתורה הוא ביחס של
פירוד – 'יפרד והיה לארבעה ראשים' ,וידוע מאד היסוד שבדברי אחשוורוש הוא מלשון ראש ,יש בו אותיות ראש .והוא גם מלשון
המהר"ל שבמרובע הקצוות הם רחוקות זה מזה בתכלית הריחוק, שורש ,כך אומרים רבותינו .שאותיות שורש זה אחשוורוש.
ובשונה משאר הצורות כגון צורת מחומש ,משושה וכן ע"ז הדרך, אחשוורוש בא לעקור את שורש ישראל .זה אותה אבחנה שבאים
שבהם כל זוית רחוקה מחבירתה פחות ,במרובע ,זהו התכלית של לעקור את הסוף .זה נקרא :מולך מהודו ועד כוש .הוא מולך מנו
המרחק ששייך שיהא בין הזויות .וזה מה שנאמר בקרא 'יפרד והיה קודת התחלה ,והוא מולך גם עד נקודת הסוף ,בהיקף שלה ,כדברי
לארבעה' שהנפרדות המוחלטת נמצאת בתפיסת הארבעה. חז"ל .סמוכים להדדי בהיקף .או שהם רחוקות זו מזו ,ראש וסוף.
ומצד השורש של הקלקול שבארבע הוא נוטריקון אב-רע או שהם היקף ,היקף.
וזה קאי על האב שהיה האב של כל הבני אדם שזהו אדם הראו מבואר בדברי חז"ל במדר ש (אסתר רבה א ,ה) ,שיש רנ"ב מדינות בע�ו
שון שהוא השורש לכל הבריאה כולה ,ולו נאמר 'פרו ורבו' וממנו לם .והאחשוורוש מלך על חצים .כמה איברים יש לאדם? רמ"ח.
נעשו כל התולדות .אבל כאשר נעשה הקלקול של 'בא נחש על כמה יש לאישה? רנ"ב .מה שהוא מולך על רנ"ב ,כלומר הוא מולך
חוה והטיל בה זוהמא' וללשון אחת בחז"ל ,מכח כך נולד קין ,הרי על אותה תפיסה בעומק שנקראת איברים .אותה תפיסה שנקראת
שנעשה כאן 'אב-רע' ,וזה השורש של הארבע דקלקול. באיש רמ"ח ,באשה מתגלה כ -רנ"ב .זוהי אותה תפיסה .והוא מולך
ובפרטות יותר הרי המעשה של 'בא נחש על חוה והטיל בה על חצי מהחומר.
זוהמא' נקרא בלשון חז"ל רביעה – הרבעה של אדם בבהמה ,ומצד שרה אמנו היא בת זוגו של אברהם שהיא רנ"ב ,שהיא מאותו
כך בלשון ש ל ארבע שהוא מלשון רביעה מונח תפיסת הרביעה ד�ק שורש של אברהם ,שנאמר בחז" ל (מדרש תנחומא לך טז) אברהם גמ�ט
לקול וזה גופא האב-רע. ריא רמ"ח ,שהוא בא לתקן את כח המחר ,אותיות רמ"ח .על כן היא
חיה קכ"ז שנים שזה מחצית מרנ"ב .כמו שכתב רש"י (בראשית כג ,א)
וזה גילוי מהשורש של ה'יפרד' שמכח כך נעשה מציאות של
נפרדות .כלומר – היה את אדם וחוה שמהם היו צריכים להיוולד שני חיי שרה כולן שוין לטובה .מה כוונת הדבר כולם לטובה ,הם
חזרו למדרגה שנקראת יום .מכח כך מבואר בחז"ל (בראשית רבה נח ,ג)
התולדות שהם קין והבל עם התאומות שנולדו עמם בכדי שמשם
תהיה ההשתלשלות של כל הבריאה כולה. שאסתר מולכת על קכ"ז מדינות לפי שהיא בתו של שרה שחיתה
קכ"ז שנים.
אבל ע"י ה'בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא' התגלה בעצם
המהלך של ארבע – אדם הראשון ,חוה ,נחש וקין .זהו ה'ארבע הרנ"ב איברים שיש לאשה ,זה בעצם מורכב משתי חלקים.
דקלקול' הראשון שהתגלה בשורש ההולדה ,וזה העומק שעל שם כמו כל דבר שמורכב מזכר ונקבה .הוא מורכב מהיום ומחר ,מוו
כן זה נקרא של רביעה ,כי כאן מונח שורש הארבע דקלקול כמו רכב מיום ולילה .כל הכח של האחשורוש למלוך ,הוא רק מהכח
שהוזכר באופן של 'יפרד והיה לארבעה' ע"י הארבעה הללו – אדם שנקרא מחר .משם הוא מולך .אין לו כוח אחר למלוך .כשאסתר
חוה ,נחש וקין. באה ומולכת על אותו מחר ,על אותו חצי של רנ"ב ,היא מולכת על
המחר .מכח כך היא מזמינה את האחשוורוש ,לסעודה מחר עם
והיינו שבהיפך מ'על כן יעזב איש את אביו ואת אמ ו ודבק ב�א
המן .מכח כך מפלתו של המן .המפלה חלה על אותו מקום שהמחר
שתו והיו לבשר אחד' שזה דביקות שמכח כך נעשה כח ההולדה
הופך להיום .שהשנה הופך ליום ,מאותו מקום חל כל מציאות המו
כמו שאומר אדם הראשון 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי'
פלה .שרה מתקנת את השנה ליום .כולם שוים אצלה לטובה .הרי
שמתגלה ב'והיו לבשר אחד שזה הוולד כמו שפרש"י שם – ,וכאשר
כל שנה הוא תולדה מחטא כמבואר לעיל ,אם אצלה כולם שוים
בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ,לא יתכן שיהיה מציאות של
לטובה ,נמצא שהיא מתקנת את הדבר( .דע את שמחתך)
חיבור אלא זה חיבור כדוגמא של עריות שאסורים זה ע"ז מלשון
בית האסורים כלומר שלכן הם לא יכולים להידבק זה בזה אלא זה ***
מעשה של נפרדות.
שרה אמנו ,שהיא הרי הראשונה שנכנסה לגלות מצרים - ,שכו
והרי שורש הקלקול היה ע"י 'וכי תאוה הוא לעינים' בבחינת שלקח אותה פרעה ,היתה אצלה הגלות הראשונה ,ואז נעשה כל
'לתאוה יבקש נפרד' שזה עומק הכח של פירוד ,כלומר – מהשורש הנגעים הגדולים על פרעה - ,ושרה מתה בת קכ"ז שנים ,שזה בגיו
של 'ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים' נעשה שורש הלידה דקו מטריא מגפה עם הכולל ,כמנין חיי שרה ,וזה ה"נגוף למצרים" ,כי
לקול של אדם ,חוה ,נחש וקין כמו שהובא לעיל ,ואז חל בארבעה הרי על פי הדבר אשר אמרה שרה ,היה נעשה הנגף ,וא"כ ,שם היה
מציאות של פירוד מוחלט. ה"נגוף למצרים" ,ומכנגד התגלה ה"רפוא לישראל" שזה מנין חייה
ולאחר שחל עומק כח הארבע דקלקול כמו שחודד ,סדר ההשו של שרה שהוא כמנין מגפה ,כפי שהוזכר ,שעולה קכ"ח( .שיחה בעניני
תלשלות של הדבר הוא באבות הקדושים שבאים לתקן את חטא מגפה)
אדם הראשון כדברי רבותינו כידוע מאד ,ויש בזה הרחבה גדולה- ,
הרבה מאד פנים כיצד נעשה התיקונים של חטא אדם הראשון ע"י ***
האבות והאמהות הקדושים ,ופנים אחד לדבר בסוגיא דידן – שהרי הפסוק שנאמר בו פעם ראשונה בתורה ארבע הוא – "ונהר יוצא
מקום הקבורה של אדם הראשון וחוה הוא במקום הקבורה של מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" - ,הנהר
ג בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
ליקוטים חיי שרה
א
להגר וישמעאל מביתה ,שעל ידי הצווי של שרה שלח אברהם את האבות והאמהתות ,שזהו 'קרית ארבע היא חברון' ששם מקום קב�ו
הגר וישמעאל מביתו .כלומר ,אברהם הפריד ישמעאל מצחוק דיו רתם וכדברי חז"ל שזה קאי על ארבע זוגות ,אדם הראשון וחוה,
צחק ,וישמעאל קיבל בכי .ולכן הבכי שנשאר לאברהם על שרה אברהם ושרה ,יצחק ורבקה ,יעקב ולאה – זהו קרית ארבע.
לא היה בכי שלם ,כי כבר נלקח חלק מן הבכי על ידי ישמעאל וברור ופשוט הדבר – לא נאמר כאן ארבע שכ"א מהם הוא לעצו
שהושלח על ידו( .דע את מידותיך מהות המידות מים דמעות) מו אלא נאמר כאן ארבע זוגות כלומר – כיון ששורש הקלקול הוא
*** במה שהיה מהלך של ארבע באופן של פירוד כמו שחודד ,שזה מה
שנצטרף הנחש בשורש כח ההולדה – 'בא נחש על חוה והטיל בה
שופר של איל ,איל בגימטריה ֵאם ובגימטריא ִאם ,אם לביו זוהמא' שעי"כ זה נהפך לארבע בבחינת רביעה ,והרי שהופקע כאן
נה ,אל תקרי ִאם אלא ֵאם כמו שדורשים חז"ל .כשאברהם אבינו התפיסה של 'זוגות' – של 'ודבק באשתו' ונעשה תפיסה של ארבע
לקח איל והעלה אותו לעולה במקום יצחק ,יש מרבותינו שכתבו במהלכי הפירוד בבחינת 'ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים'.
שהוא עשה זאת ע"מ שלא יהיה ברכה לבטלה ,בוודאי שגם על לכן בכח התיקון מתגלה בקרית ארבע – אדם וחוה ,אברהם
זה קשה שהרי הברכה לא חלה על האיל כי זה כמו שני קרבנות ושרה ,יצחק ורבקה ויעקב ולאה שהם ארבע זוגות ,זה עומק התיו
שונים ,לא ניכנס כאן לכל הסוגיא .אבל למשנ"ת הדבר ברור שעד קון של מערת המכפלה שהוא מקום הקבורה.
כמה שהאיל הוקרב במקום יצחק יש כאן גילוי של העקידה באיל,
כלשון חז"ל אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח ,אף שיצחק לא וכפשוטו ,מדרגת הקבורה הוא הזמן הנמוך ביותר בקומת אדם
הוקרב הקדוש ברוך הוא רואה את אילו של יצחק כאילו זה יצחק שזהו מקום קבורתו שלאחר מיתה בבחינת 'יגיענה עד ארץ ישפיו
גופא ,וכמו שבכל קרבן שהאדם מקריב זה חל על שמו ,כך אילו לנה עד עפר' שמשפילים את קומת האדם עד לעפר ,זה גדר מקום
של יצחק נחשב כאילו יצחק עצמו הוקרב ואפרו מונח על המזבח. הקבורה שהאדם נקבר באדמה כפשוטו.
ובעומק ההקרבה של האיל היא מאותה תפיסה שנקראת יצחק. אבל קבורתן של האבות הקדושים במערת המכפלה היא לא
"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כג ב) ,אומר רש"י קבורה כשאר כל אדם שהקבורה שלו היא מצד מהלכי הקלקול
שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק שכששמעה שרה על עקידת כפשוטו ,אלא במערת המכפלה מונח אור התיקון של הקלקול
יצחק פרחה נשמתה .מה כוונת הדבר פרחה נשמתה ,היא הייתה שבארבע כמו שנתבאר ,זה כח ה'כפולה בזוגות' שבמערת המכפו
לה( .בלבביפדיה עבודת ה' ערך ארבע)
האם שלו ,וכשנעקד ה'איל' היה עלייה של האיל ,עלייה של האם,
כמשנ"ת איל בגימטריא אם ,ואז גם שרה עלתה בחזרה למעלה.
וַ ּיָ בֹא ַא ְב ָר ָהם ִל ְסּפֹד ְל ָׂש ָרה וְ ִל ְבּכ ָֹתּה (כג ב)
(פרקי אבות פ"א ה)
איפה כתוב בתורה הפעם הראשונה של בכי? לשון דמעות לא
***
כתוב בחמשה חומשי תורה ,אבל כתוב בתורה לשון של בכי תחיו
"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (בראשית כג ב) ,כ' קטנה, לה אצל הגר ,שבכתה על ישמעאל .הבכי שניה בתורה הוא בבכי
ואמרו חז"ל בת הייתה לו ,שגם אותה בת מתה יחד עם שרה. של אברהם על שרה" ,לספוד לשרה ולבכותה" .בכי שלישי כתוב
מבואר בדברי חז"ל ששרה מתה מכוח עקידת יצחק ,א"כ מעיקרא בתורה אצל עשו" ,וישא את קולו ויבך" .לאחר מכן כתוב בתורה
היא לא האמינה בשלימות בלידתו ,והיא הסתלקה מכוח מה שהיא שיעקב בכה על יוסף ,ואח"כ מצינו בכי של יוסף ובנימין ,ויש עוד
חשבה שיצחק מת ,מצד כך הגילוי של המיתה שלה הוא במדרגת כמה אופנים של בכי שמצינו בהתורה.מה ההיפוך של בכי? כל דבר
האי אמון מדין נקיבה קרקע עולם ,מצד אי אמון בבשורת הזרע ,זה בנוי בשורשו מדבר והיפוכו .ההיפוך של בכי הוא צחוק .ההיפוך
שורש תחילתה וזה שורש סופה של אותה מיתה .זה מדרגת 'בת' של עצב הוא שמחה ,אבל היפוך בכי הוא צחוק.
בבחינת אי אמון מצד שורש יצירת האישה" ,יען קראתי ותמאנו", מידתו של יצחק היה צחוק דקדושה ,שהשורש של יצחק היה
"יען לא האמנתם להקדישני לעיני ישראל" במדרגת בת היענה, במה שאמרה שרה "כל השומע ממנו יצחק לי" .וההיפוך של לידתו
ה"יען לא האמנתם" מושרש בבת ,שהוא בחינת לינה שורש ליציו של יצחק הוליד "כי לא יוריש כי אם יצחק" ,וזה מביא בכי של הגר
רת האישה ,והוא מדרשת הכניסה לארץ ישראל ,זה שורש המיאון. וישמעאל .לכן כשאברהם שמע לציווי ה' לשמוע לקול שרה לשו
ומצד כך כל גילוי של מיאון בקומת הבריאה הוא אי אמון בארץ לוח ישמעאל מביתו ,מכח "כי לא יוריש אלא יצחק" ,אז ישמעאל
ישראל ואי אמון בבשורת הזרע( .משלי א כד)
נבדל מהצחוק של יצחק -ואז מה יחול בישמעאל? בכי .ולכן הגר
*** בכתה על ישמעאל .ההפרדות של ישמעאל מיצחק היה הבדלה
של הצחוק של ישמעאל מיצחק ,וההבדלה הזו הוליד בכי של הגר
שורש הבכיה באברהם אבינו הוא במות שרה ,ששמעה שכמעט על ישמעאל.
שלא נשחט יצחק ופרחה נשמתה ,ובפשטות פרחה נשמתה מצד
ולאחר מכן כתוב "לספוד לשרה ולבכותה" ,בכ"ף קטנה ,עומק
מה שכמעט שלא נשחט יצחק .אבל בעומק ,יש שני מהלכים של
הדבר ,חלק מהבכי לקח אותו ישמעאל ,לכן הבכי על שרה לא היה
בכי ,יש בכי של חורבן דחודש אב ,ויש בכי של אהבה ודביקות,
שלם כי חלק מהבכי נלקחו על ידי הגר וישמעאל מכח גירוש שרה
זהו פסח שעליו נאמר "שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיו
א זולת רחל שנקברה בדרך אפרת היא בית לחם.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ דד
ליקוטים חי שרה
לפניו ,פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ,ומכל מצות האמורות קות פיהו כי טובים דודיך מיין" (שה"ש א א-ב) .רבותינו אומרים על רבי
בתורה .ואמרו שם בגמ' ,רב אשי אמר ,כיון שמוטל עליו לקובו עקיבא שהיה קורא שיר השירים והיו עיניו זולגות דמעות ,שיר
רו ,כמוטל לפניו דמי ,שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו ,ונאמר השירים זמן קריאתו בפסח.
ואקברה מתי מלפני ,כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. לפי"ז הביאור כאן הוא הפוך בדיוק ,שרה נדבקה לאור של המו
והנה אברהם גימט' רמ"ח ,כמ"ש לעיל ,שהוא מקביל לרמ"ח סירות נפש של יצחק ,ומכוח כך פרחה נשמתה .צדיקים מוסרים
אברים ,ומקביל לרמ"ח מצות עשה .והנה אונן בשעה שמתו מוטל נפשם בשמחה לבוראם ,ואם כן מה שנאמר לגבי שרה "ולבכותה",
לפניו פטור מכל מצות עשה שהם רמ"ח ,ולכך דייקא מקור הילו זה היה בכי של שמחה שהתגלה בעקידת יצחק ,וזה מדרגת הבכי
פותא הוא מאברהם ,שהוא במדרגת רמ"ח .והנה בפשטות מעל פני שחלה ביצחק.
מתו קאי על שרה שמתה .אולם אמרו חז"ל (ב"ר ,חיי שרה ,מח ,ו) מלמד בזמן העקידה היה יצחק בן ל"ז שנה ,ל"ז בגימטריא בכיה ,נמצא
שהיה רואה מלאך המות מתריס כנגדו .והיינו שרצה להחיל כח שזמן עקידת יצחק הוא במדרגת הבכיה ,ויתר על כן מובא ברבותיו
המות על אברהם עצמו ,כמ"ש (שכל טוב ,חיי שרה ,כג ,ג) היה לו לומר מעל נו ש'בכיה' ראשי תיבות "ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג יב) .הבכיה
פני שרה ,ומה ת"ל מתו ,כלומר "מותו" ,מלמד שהיה רואה מלאך הזאת היא לא מדרגת בכי דנפילה ,אלא מדרגת בכי בבחינת "ברוך
המות עומד ומתריס כנגדו (אולם עיין רבינו בחיי ,שם ,וז"ל ,ומה שאמר מעל פני
כבוד ה' ממקומו" ,מאותו שורש של לשון מקום שנאמר בעקידה,
"מתו" ,והיא היתה נקבה ,מפני שהגוף לשון זכר ,ומה שימות מן האדם הוא הגוף לא הנפש ,כי
"וירא את המקום מרחוק" (בראשית כב ד) .בכללות הקב"ה נקרא מקום,
היא קיימת נצחית ,עכ"ל) ,וזה לא הצליח .אולם הצליח פורתא ,כי עצם כך
אבל לשון מקום נאמר בעיקר ביחס של בית המקדש" ,המקום
שאברהם נעשה אונן ובטל ממנו תואר שם רמ"ח ,כי בטל ממצות
אשר יבחר" (דברים יב ה) ,זה מקום הבכיה העליונה .זו מדרגת העקידה
עשה כנ"ל ,בזה גופא מוגדר במדת מה שהוא בחינת מיתת אברהם.
ולכך סיימו שם במדרש ואמרו ,א"ר יוחנן מן הן תנינן מי שמתו שהיא עקידה של יצחק ,העקידה של יצחק יסודה בבכיה עליונה,
מוטל לפניו פטור ,וכו' ,ומכל מצות האמורות בתורה .ודו"ק. ובצד הנפול זה הופך להיות בכי ,המלאכים בוכים בכיה תחתונה.
אבל בדקות זוהי בכיה עליונה בשורשה( .בלבביפדיה מחשבה ערך בכי)
אולם כתב בעל הטורים (שם) וז"ל ,ויקם אברהם מעל פני מתו
וידבר אל בני חת – לפי שאסור לספר לפני המת (ברכות ,ג ,ע"ב ,והכא ***
סיפר לצורך המת עצמו ,ואכמ"ל) ,עכ"ל .ולדבריו א"כ נסתלק אברהם בצד
"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" ,אומר רש"י כידוע מפני
מה מן המת .ובאמת אמרו במדרש אגדה על אתר ,ויקם אברהם –
מה נסמכה פרשת עקידת יצחק לפרשת מיתת שרה ,לומר לך
שקם מאבלו .וזש"כ ויקם אברהם "מעל" פני מתו (עיין הכתב והקבלה על
שכיון ששמעה שרה שכמעט ולא נשחט יצחק פרחה נשמתה.
אתר שפירושו סמוך לו ,כמו ועליו מטה מנשה) ,היינו שנתעלה מעל מדרגת מתו.
ובאמת אמרו בפירוש בילקוט חיי שר ה (רמז קב) ואקברה מתי "מ�ל עומק ההגדרה הוא שמעשה העקידה הוא זמן הוא כוח של
פני" ,אטו ההיא שעתא קמיה הוה רמיא ,והכתיב ויקם אברהם מעל מעשה שמכוחו היה צריך לחול מציאות של מיתה בעולם ,אלא
פני מתו ,אלא כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי (והוא מעין
שמעיקרא סבר אברהם שהמיתה צריכה לחול ביצחק עצמו ,עד
הגמ' דידן בברכות .ועיין תורה תמימה על אתר ,הערה כ"ג ,ודו"ק) ,וא"כ בפועל לא היתה שהוברר לו העלהו לעולה ולא שחטהו ,אבל כוח המיתה הוא לא
לפניו אלא נחשב לפניו ,ודו"ק .והיינו שנתעלה מן האבלות ,אולם היה בטעות ,אלא כוח המיתה הוא חל בעצם העקידה ,ולכן במו
מ"מ היה מוטל עליו לקברה .ועיין באר מים חיים על אתר שס"ל קומו של יצחק והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו .יש מרבותינו
שתחלה לא נפטר אברהם מן המצות ,ודו"ק היטב בדבריו ,שעי"ז שאומרים שזה היה מדין הברכה ,אבל כוח המיתה שהיתה בכוח
נתעלה מן הפטור מן המצות ,וזה גופא עליה מאבלו. העקידה ראשית חלה באיל עצמו ,איל אחר נאחז בסבך בקרניו.
וכתב בשארית ישראל (שער השובבי"ם ,דרוש שמיני ,משפטים) וז"ל ,ויקם אבל כוח המיתה שהיה בעקידה הוא לא נעצר רק באיל ,על
אברהם מעל מתו – שנסתלק מבחינת פני המת ,בחינת רשעים זה נאמר מה שהוזכר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה שכיון
הנ"ל ,ובקש בני חת ,הם חכמים הנ"ל שמאיר עליהם הארת ז' רוו ששמעה שכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה כלומר הפרחה נשמו
עים והארת משיח ,עכ"ל .עיי"ש היטב .והוא מכח הארת חסדו של תה הוא מכוח המיתה שחל במציאות העקידה זה חל בשרה אמנו
אברהם דייקא ,כמ"ש בתפארת שלמה (ד"ה עוד במדרש) וז"ל ,תמן תנינן עצמה פרחה נשמתה.
מי שמתו וכו' פטור מק"ש ,מפני העצבות ח"ו ,אבל כאן ויקם אבו ויתר על כן הרי כדברי חז"ל מה שמובא בבעל הטורים לבכוו
רהם וידבר וגו' ,תקומה היתה לו למדת החסד של אברהם ,עיי"ש. תה כ' קטנה בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ,לבכותה אל תיקרי
(בלביבפדיה מחשבה ערך אברהם) לבכותה אלא ולבתה שגם היא מתה יחד עם שרה .א"כ כוח המיו
תה בשורש שלו היה לכאורה צריך להתגלות ביצחק ,והוא התגלה
וַ יְ ַד ֵּבר ֶאל ְּבנֵ י ֵחת ֵלאמֹר (כג ג) בפועל באיל אחר נאחז בסבך בקרניו ,הוא התגלה אצל שרה אמנו
שפרחה נשמתה ,והוא התגלה אצל בתה של שרה שגם היא מתה
ֹאמר ֲאלֵ ֶהם ֲאנִ י נֶ ֱא ָסף ֶאל ַע ִּמיאֹותם וַ ּי ֶ
כתיב (בראשית מט ,כט) וַ יְ ַצו ָ
מכוח העקידה( .שיעור פרשת חיי שרה תשע"ז)
ִק ְברּו א ִֹתי ֶאל ֲאב ָֹתי ֶאל ַה ְּמ ָע ָרה ֲא ֶׁשר ִּב ְׂש ֵדה ֶע ְפרֹון ַה ִח ִּתי .וזהו חיו
בור יעקב למערה זו ,מפני שנקבר בה אדה"ר ,ויעקב מעין שופו וַ ּיָ ָקם ַא ְב ָר ָהם ֵמ ַעל ְּפנֵ י ֵמתֹו (כג ג)
ריה של אדה"ר ,ולכך ראוי לו להיקבר שם .ודוקא מערה זו ֲא ֶׁשר
ִּב ְׂש ֵדה ֶע ְפרֹון ַה ִח ִּתי ,כי נגזר על אדה"ר בחטאו ּכִ י ָע ָפר ַא ָּתה וְ ֶאל ויקם אברהם מעל פני מתו וגו' .ואמרו (ברכות ,יז ,ע"ב) מי שמתו מוטל
ה בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
ליקוטים חיי שרה
*** ָע ָפר ָּתׁשּוב (בראשית ג ,יט) ,ולכן דווקא מקום קבורתו בחלק ששייך
אברהם אבינו אחז בארץ באופן של 'גר ותושב אנוכי עמכם', לעפרון ,עפר -ון.
שורש הדבר הוא שאהבת ארץ ישראל לא היתה בשלמות .והנה טעם נוסף שנקבר יעקב במערה זו ,כתיב (בראשית מט ,ל – לא) ַּב ְּמ ָע ָרה
התגלות הבחינה של 'גר ותושב' בתחילת אחיזתו של אברהם אבינו ֲא ֶׁשר ִּב ְׂש ֵדה ַה ַּמכְ ֵּפלָ ה ֲא ֶׁשר ַעל ְּפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ְּב ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַען ֲא ֶׁשר ָקנָ ה
בארץ ישראל היה כשקבר את שרה .כדכתיב בפרשת חיי שרה (שם) ַא ְב ָר ָהם ֶאת ַה ָּׂש ֶדה ֵמ ֵאת ֶע ְפרֹן ַה ִח ִּתי לַ ֲא ֻחּזַ ת ָק ֶברָׁ .ש ָּמה ָק ְברּו ֶאת
"גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם" ,וכתוב שם (שם, ַא ְב ָר ָהם וְ ֵאת ָׂש ָרה ִא ְׁשּתֹו ָׁש ָּמה ָק ְברּו ֶאת יִ ְצ ָחק וְ ֵאת ִר ְב ָקה ִא ְׁשּתֹו
ב) "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה" לבכתה כתוב בכ"ף קטנה וְ ָׁש ָּמה ָק ַב ְר ִּתי ֶאת לֵ ָאה .ונקבר שם יעקב מדין שזהו קבורה של זוו
והתיבה בלי הכ"ף היא 'ולבתה' .כלומר ששורש אחיזת אברהם גות ,שלכך נקראת מכפלה ,שכפולה בזוגות .וכיוון שנקברה שם
בארץ ישראל בבחינת גר ותושב ,היה בחינה של בת כמרומז בתיו לאה ,לכן יעקב בעלה ראוי שיקבר שם.
בת 'ולבתה' .שמעת תחילת ירושת הארץ על ידי אברהם לא היה ועוד ,שדרכם היה לקבור בקברי משפחות ,קבורת בית אבותיו.
בשלמות בחינת בן אלא בבחינת בת ,כפי שהיה בעת כניסת בני ולכן ראוי שיעקב ישכב עם אבי אביו ,אברהם ושרה ,ועם אביו
ישראל לארץ על ידי יהושע שלא היה לא בנים כי אם בנות( .סוגיות יצחק ורבקה .וזהו שכתוב ֲא ֶׁשר ָקנָ ה ַא ְב ָר ָהם ֶאת ַה ָּׂש ֶדה ֵמ ֵאת ֶע ְפרֹן
באהבת ה' בן) ַה ִח ִּתי לַ ֲא ֻחּזַ ת ָק ֶבר ,והיינו שזה מקום קבורה ,קבורת אבותיו.
*** טעם נוסף שרצה יעקב להיקבר בארץ ישראל ,כמ"ש חז"ל על
מעלת קבורה בא"י ,וזהו שכתוב ֲא ֶׁשר ַעל ְּפנֵ י ַמ ְמ ֵרא ְּב ֶא ֶרץ ּכְ נָ ַען.
הכח שמתגלה אצל אברהם אבינו זהו מה שנאמר בו ביחס לדיו וטעם נוסף שרצה יעקב להיקבר דווקא במערה זו ,כתיב (שם,
בורו עם בני חת "גר ותושב אנכי עמכם" והיינו שמתגלה בו שני לב) ִמ ְקנֵ ה ַה ָּׂש ֶדה וְ ַה ְּמ ָע ָרה ֲא ֶׁשר ּבֹו ֵמ ֵאת ְּבנֵ י ֵחת .דייקא רצה יעקב
צדדים ,מצד אחד הוא גר בא"י ומצד שני הוא תושב ,ולפי"ז ,ביחס להיקבר במקום הנקנה מאת בני חת .והטעם ,כמ"ש ברבינו בחיי
לשם תואר אזרח – הרי התרגום מתרגם את המילה אזרח "יציו (בראשית כג) ,כ) ,וז"ל ,יש בפרשה זו ח' פעמים בני חת ,ואחד בסוף הס�ד
בא" כלומר שהאזרח הוא יציב וקבוע במקומו ,והיפך מציאותו של "ה ָּׂש ֶדה ֲא ֶׁשר ָקנָ ה ַא ְב ָר ָהם ֵמ ֵאת ְּבנֵ י ֵחת" ,ואחד בסוף רה( :בראשית כה ,י) ַ
אזרח הוא גר שאינו קבוע במקומו כמו שנאמר כמה וכמה פעמים "מ ְקנֵ ה ַה ָּׂש ֶדה וְ ַה ְּמ ָע ָרה
הספר (פרשת ויחי) בענין יעקב( :בראשית מט ,לב) ִ
בלשונות הפסוקים "הגר והאזרח" ,וא"כ מה שנאמר באברהם אביו ֲא ֶׁשר ּבֹו ֵמ ֵאת ְּבנֵ י ֵחת" ,הרי י' .ונראה כי זכות גדול לבני חת שהודו
נו "משכיל לאיתן האזרחי" שהוא נקרא אזרח ,אצל אברהם אבינו למקום הקבורה שיהיו נזכרים בתורה עשרה פעמים בקבורת כל
מתגלה בו אזרח כצד אחד של מטבע ,מצד אחד הוא אזרח שמקו האבות ,עכ"ל.
ביל ללשון "תושב" ,שהוא יציב וקבוע במקום ,אבל מצד שני הוא
גר -זהו "גר ותושב אנכי עמכם". וכאן שתחילה נזכרו שמונה פעמים ,וזהו בני חת ,אות שמינית,
אות חית ,סוד חי – תחיית המתים הגנוזה במערה זו .ודייקא נקברו
לעומת כך ביצחק אבינו ,הרי הקב"ה אומר ליצחק "אל תרד מצו שם שמונה בנ"א ,עיין שפתי כהן (על אתר) .ויתר על כן נזכרו עשר
רימה גור בארץ הזאת" ,דלא כאברהם ודלא כיעקב שיצאו מא"י, פעמים ,תיקון עשר המדרגות הנודעות ,עשרה מאמרות ,עשרת
והיינו משום שיצחק הוא עולה תמימה משעת העקידה ואילך, הדברות ,עשרה ספירות וכו' ,ואזי זה חיות מלא – אות יו'ד .ועיין
ומכח כך הוא נמצא קבוע בתוך ארץ ישראל ואיננו יוצא מארץ אור החיים ,מלבי"ם ,פנים יפות ,העמק דבר ,פרדס יוסף ,אברבנאל,
ישראל ,והוא הוא התושב ,האזרח ,בה"א הידיעה. אלשיך ,ועוד מפרשים( .נקודה מתוך הפרשה ויחי)
וא"כ ,אצל אברהם אבינו מתגלה דבר והיפוכו" ,גר ותושב" ,וכך
הם סדר חייו ,הוא לא נולד בארץ ישראל אלא הוא עולה בתחיו תֹוׁשב ָאנֹכִ י ִע ָּמכֶ ם (כג ד)
ּגֵ ר וְ ָ
לה מחרן לא"י ולאחמ"כ הוא יוצא מארץ ישראל ושוב הוא חוזר
לארץ ישראל ,כסדר כל מה שמבואר בקרא- ,וזהו "גר ותושב אנכי אדם שמגיע לתפיסה של איזהו עשיר השמח בחלקו ,בחלקים
עמכם" ,כלומר ,יש לו צד של קביעות בארץ ישראל אבל גם יש שמרכיבים את כל החיים ,הוא מכיר שזה חלקו .אז בכל דבר שהוא
בו צד של יציאה מארץ ישראל ,ולכן גם כאשר הוא נמצא בארץ משתמש ,הוא מרגיש שזה מקומו .זה עומק ההגדרה שאברהם
ישראל ,הוא לא קבוע גמור. אבינו אומר :גר ותושב אנכי עמכ ם (בראשית כג ,ד) .מה הגדרת גר ות�ו
שב ,גר – כי הארץ לא שייכת לי .תושב – לא רק מצד שהקב"ה
אבל מאידך אצל יצחק אבינו שהוא עולה תמימה מתגלה בעיקר
הבטיח ,ועדיין לא הגיע הזמן שהוא ירש את הארץ ,אלא הגדרת
מדרגת ה"אזרח" ,שהרי ישיבתו היא בגדר קביעא וקיימא במדרגו
הדבר – כל דבר שאני משתמש בו ,יש לי התיישבות בו כי הוא שלי,
תה של ארץ ישראל( .בלבביפדיה עבודת ה' ערך אזרח)
מכח כך אני תושב( .דע את שמחתך)
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ וו
סוגיות מחשבה חיי שרה
ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי
(בראשית כד ,ב)
אל זקן ביתו -שהיה זיו איקונין שלו דומה לו .המושל בכל ואיתא בשכל טוב (ויחי מז ,כט) "שים ידך תחת ירכי -
אשר לו -שהיה שליט ביצרו כמותו" .והיינו שהושווה כלומר השבע לי בברית מילה ,כדרך שהשביע אברהם את
'חומר' ל'צורה'; עבד לאדונו. עבדו אליעזר ,אלא שאליעזר לא היה מזרעו של אברהם ,לא
ג
עיין ב'שושן סודות' (אות תלה) סוד מעשה ברבי בנאה , בוש לשים ידו תחת יריכו ,דכתיב 'וישם העבד את ידו תחת
וכתב בשער הגלגולים (הקדמה לו) ,וז"ל :אליעזר עבד אברהם, ירך אדונו' (פסוק ט) ,אבל יוסף שהיה בנו של יעקב יוצא ירכו,
ר"ל עזר-אל ,כי הוא עוזר לשם אל ,שהוא חסד אל ,והוא לא שת ידו תחת ירך אביו אלא נשבע לו על פה".
ד
אברהם ,עכ"ל .ועיין כתבי הרמ"מ משקלוב (רזא דמהימנותא, והטעם שהשביעו דייקא בירכו ,אמרו במדרש (ב"ר נט ,ח)
ה
דף כב) .ודרושים על סדר ההשתלשלות (דף רפו) .וביאורי "א"ר ברכיה ,לפי שנתנה להם בצער ,לפיכך היא חביבה ואין
ז ו
הזוהר (דף קנח) .ופתחי שערים (נתיב פרצוף ז"א ,פתח ג). נשבעין אלא בה" .ועוד אמרו (מדרש אגדה ויחי מז ,כט) "ונשבע
שלמות זו של אליעזר עבד אברהם נעשית כאשר נאמר לו על המילה ,אשר תלוין בה תרי"ג מצות ,ברית בגימט'
בו (בראשית כד ,לא) "בא ברוך ה'" ,שיצא מארור לברוך כמו תרי"ב ,וגוף של מילה משלימים חשבון תרי"ג מצות" .ורש"י
ח
שאמרו בב"ר (ס ,ז) .ובזוה"ק אמרו (ח"ג קג ע"א) ,וז"ל :כתיב (על אתר) הוסיף וכתב ,וז"ל :והמילה היתה מצוה ראשונה לו,
א
(הושע יב ,ח) 'כנען בידו מאזני מרמה' דא אליעזר עבד עכ"ל ועיי"ש .
אברהם .ותא חזי ,כתיב 'ארור כנען' ובגין דזכה כנען דא אולם יתר על כן אמרו בזוה"ק (ויחי רכב ע"ב) "אר"ש
לשמשא לאברהם ,כיון דשמש לאברהם ,יתיב תחות צלא באברהם וביעקב כתיב שים נא ידך תחת ירכי ,תחות ירכי,
דמהימנותא ,זכה למיפק מההוא לטייא דאתלטייא .ולא כלומר בההוא אתר דרימזא בשמא קדישא ואפיק זרעא
ב
עוד ,אלא דכתיב ביה ברכה ,דכתיב 'ויאמר בא ברוך ה'', קדישא מיהמנא לעלמא" .והבן שבכך ששם אליעזר ידו
ט
עכ"ל ועיי"ש . תחת ירך אברהם ,עי"ז נקשר אליעזר לאברהם להיות כבנו
ממש ,שווה ודומה לו .וכמו שאמרו (ב"ר ,שם) "ויאמר אברהם
א ז"ל רש"י :תחת ירכי -לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו ע"י צער והיתה חביבה עליו ונטלה.
ב ז"ל הזוהר :תאנא א"ר יוסי ,במה אומי ליה יעקב ליוסף ,דכתיב שים נא ידך תחת ירכי ,אלא בההוא את קיימא דהוה רשים בבשריה ,דדא חשיבותא דאבהן יתיר מכלא ,והאי ברית רזא
דיוסף איהו .אמר רבי שמעון ,באברהם וביעקב כתיב שים נא ידך תחת ירכי ,תחות ירכי ,כלומר בההוא אתר דרמיזא בשמא קדישא ,ואפיק זרעא קדישא מהימנא לעלמא ,ביצחק לא כתיב,
דנפיק מניה עשו.
ג ז"ל השושן סודות :ר' בנאה הוא השכל האנושי החוקר בנמצאות כולם .וקראו כן כי הוא בונה עולמות ומחריבן מטבור הארץ עד העילה ראשונה .הוה מציין ,כלומר הוה משום סימנים
להעתיק מנושא לנושא בנמצאות השפלות כולם אשר קראום פה מערתא דרבנן .וירמוז במערתא לעולם השפל ורבנן לעולם הגלגלים היינו המזגים כולם .וכבר ידעת שכל המורכבים
הם מורכבים מחומר וצורה ,ולכן אחר אשר עיין במרכבים הג' אל הד' והוא האדם .וזה אמרו כי מטא למערתא דאברהם ר"ל רצה לעיין בחומר בעל חי המדבר ומצאו משונה מן החומרים
הקודמים שיצה"ר דבוק בו .וזה אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי אבבא ככתוב לפתח חטאת רובץ .וידעת כי היצה"ר אשר הוא כח המתאוה הוא המונע הגדול לשכל להשלים
פעולתיו ולכן מצאו ר' בנאה המציין את כח המתאוה אשר נדבק בחומר ,עומד על הפתח .ושאל ר' בנאה מאי קא עביד אברהם ,כלומר החומר השלם הזה מה עושה אם נדבק בצורתו
ואם לא .השיבו היצה"ר והוא עבד אברהם ,גני בכנפי שרה .כלומר ,נדבק בצורתו כענין שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה .והיא הצורה המשלמת לחומר .ושרה אותיות
השר .והסוד הנמרץ שאמר ומעייני ליה ברישא ,כי היא המשלמת ליה בראש כל התחלותיו .א"ל בעינא דליעול ,כלומר ,השכל המתאוה להיות דבוק במושכלו ולהסיר מעליו את השוער
עבד אברהם .השיבו החומר השלם ,ליעול וליתי .כלומר ,שהחסידים הממיתים תאותם בזה העולם אין כח בזה השוער למעטם מן ההשגה .יכנוס בשלום .אעל וציין ונפק ,כלומר ,השלים
חקירתו.
ד ז"ל ברזא דמהמנותא :והם קודמים לפרי תמיד [עי' לקוטי הש"ס כלים ,וביאה"ג לסד"צ פ"א] ,ותכלית בריאתן קודם כי הן תקוני העולם וצרכיה ,רק שיהא היין שוקט על שמריו ,כמו
אליעזר עבד אברהם ,כמו ע' ורמ"ח אברים להשכל ,וכמו שאמרו חבל על שמש גדול כו' [סנהדרין נט ע"ב] ,כי טבעיהם קשים וחזקים מאד ,ומדוריהם במקום עז וקשה ,שאין האדם הטוב
ומזגו יכול לבוא לשם ,וכענין אשר כתוב אשר נתן אלקים בלבו לאסוף ולכנוס כו' [קהלת ב] .וכן שכליהם חוקרים לכל תכלית בסוד ע"ז קש"ה [עי' יומא סז ע"ב] שהוא עיק"ר אמונה ,שאין
אנחנו רשאין ,אך אחר נפילתן הצדיקים יורשין מקומם ,כענין עמון ומואב טהרו בסיחון [גיטין לח ,].ויש יתרון לחכמה מן הסכלות ,ממש כיתרון האור מן החשך [קהלת ב].
ה ז"ל בדרושים על סדר השתלשלות :וכן עשה ה' מיני גרים אשר שמותיהן כתובים בתורה ,והן גדולים מכל הגרים אשר עשה ,והן ענר אשכול וממרא גי' פיתוח"י חות"ם ,שהן בעלי ברית
אברם [בראשית יד] ,אבל אליעזר הוא ממש עבד אברהם ,והוא גי' רמ"ח אברים וע' כוחות שבאדם ,וגדול מכולם היא הגר המצרית ,שהיא במצר ה' ,הקדושה ,וראתה מלאך יקו"ק אחרי
ראותה בבית אברהם [עיי"ש טז וב"ר פמ"ה י] ,וזכתה להתדבק באברהם ממש.
ו ז"ל בביאורי הזוהר :ונגדן היו אצל אברהם ה' מיני גרים ,ענר אשכול ממרא אליעזר הגר המצרית ,והג' לא היו רק בעלי ברית אברהם [שם] ,אבל אליעזר הבין יותר ונעשה עבד ,וקבל
עבדות על עצמו ,ודולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים [יומא כח ע"ב] ,והוא היה מושל בכל אשר לו [בראשית כד] ומסביר לאחרים בסוד מש"ל ודמיון ,אבל הגר המצרית זכתה לראות
לבאר לחי ראי ומלאך יקו"ק ג' פעמים.
ז ז"ל הגריא"ח בפתחי שערים :וגם הנוקבא שלו שם נשרשת בו בבחינתה היותר תחתונה שבו ,כי באמת מציאת הנוקבא הוא מדכורא דלית לה מגרמה כלום ,וכמ"ש ויקח אחת
מצלעותיו וגו' וכמשי"ת במקומו .וכן בכל אדם הנקבה שלו ובת זוגו האמיתי היא נשרשת בבחינה תחתונה שבנשמתו ,וכמ"ש רז"ל שמ' יום קודם היצירה בת קול יוצאת כו' .וכן בגופא
יש בה חלק מטבע גופו כפי מיזוג היסודות שלו ,שלכן מי שזוכה לבת זוגו האמיתי היא נעשית לו עזר שמשתווים כל מדותיה עם מדותיו ,כמ"ש אליעזר עבד אברהם ,והיה הנערה אשר
אומר אליה וגו' היא האשה אשר הוכיח וגו' ,שטבעה לגמול חסד כמדתו של יצחק מה שא"כ אם לא זכה ,היא כנגדו שאינה מטבע מיזוג יסודות גופו כלל .וכן הוא בשורש באצילות הנוקבא
נשרשה מיד בעת העיבור בבחינתו תחתונה ומלבשתו .והוא עטרת היסוד החופה על יסוד שלו בסוד פריעה לבר ,וכמשי"ת במקומו בס"ד.
ח ז"ל המדרש :ויאמר בא ברוך ה' שהיה סבור בו שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו א"ר יוסי ב"ר דוסא כנען הוא אליעזר ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור
לכלל ברוך ויאמר בא ברוך ה' א"ר יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ישראל שעושין חסד עם
גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה.
ט ז"ל המשך דברי הזוהר :מאי קא מיירי ,דכל מאן דיתיב תחות צלא דמהימנותא ,אחסין חירו ליה ולבנוי לעלמין ,ואתברך ברכתא עלאה ,ומאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא ,אחסין
גלותא ליה ולבנוי ,דכתיב וילחם בישראל וישב ממנו שבי .ובהמשך (קנח ,א) כתב בזוהר :תא חזי ,אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה ,כמה דאת אמר (הושע יב ח) כנען בידו מאזני מרמה,
ז בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
סוגיות מחשבה חיי שרה
וט די אי י
טז) .ורמ"ז (אם לבינה אות א ,ח) .ושער הפסוקים (שמות). (ברכות,עיין לקוטי תורה (חיי שרה ,ושלח) .ולקוטי הש"ס
זי זט גי בי
וספר הפליאה (ד"ה וראה והבן דברים נוראים) .וחסד לאברהם ותענית) .ואדם ישר (מרכבת יחזקאל) .ושער היחודים (פרק
וכנען כתיב עליה( ,בראשית ט כה) ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ,ובגין דהוה שליחא מהימנא ,מה כתיב ביה( ,שם כד לא) בא ברוך יהו"ה ,ברוך יהו"ה ממש ,ועל דא אכתיב הכי
באורייתא ,בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ,ולא די ליה דנפיק מינה ,אלא דאתברך בשמיה דקודשא בריך הוא ,ואוליפנא ,דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן.
י ז"ל האריז"ל (חיי שרה) :ואליעזר עבד אברהם ,ארז"ל שהוא עוג ,והוא כנען בן בנו של נח ,והיה ארור ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך ,ולכן נאמר לו בא ברוך ה' וכו' .והכוונה ,שהקדושה
שנפלה שם בלועה בתוך הנחש הנאחז ברגלי הנוקבא ,הוא היה בחינת אליעזר ,והטומאה עצמה היה עוג ,ולכן נאמר בו שיצא מכלל ארור ,שהיה בלוע הקדושה ההיא בתוך הטומאה ,ויצא
מן האחור מתוך הטומאה ,והלך אל הפנים ,ונתדבק בחסדים ,שהם בהפגם שהם טיפת הדכורא ,ולכן היה עבד אברהם ,שדבק באברהם שהם החסדים .ולפי שהנחש יונק מאימא כדאמרן,
ובאימא יש ה"פ ס"ג שעולים שט"ו ,ועם הה' כוללים ,הרי ש"ך דינין ,ולכן נפלו בתוך הטומאה כל הש"ך .אמנם כי נשארו השני שרשים היותר עליונים שבכולם ,שהם היותר ממותקים,
נשארו שי"ח שנפלו למטה ,כמנין אליעז"ר .והנה אליעזר היה תחילה אחורי הנוקבא ,בלוע בתוך הטומאה שריא בחינת עוג ,ועכשיו שיצא משם מכלל ארור לא רצה עוד לילך אחר
הנוקבא ,כי כבר יצא והלך לפני הזכר ,ולכן לא רצה אליעזר לילך אחר הנשים ,אלא ותלכנה הן אחריו ולא הוא אחריהם ,כי הוא כבר היה יונק מן החכמה שבפנים ,ולא היה עם הארץ ,אמנם
מנוח היה עם הארץ .ובפרשת בשלח כתב :וכן אליעז"ר עולה שי"ח ,כי הנה אימא היא ה' ראשונה של שם ,והיא בחי' ס"ג כנודע ,וה"פ ס"ג גי' שט"ו ,והה' עצמה הרי ש"ך ,שהם הש"ך דינים
שבה ,וחסרו ממנו השנים השרשים העליונים ,הממתקים כל הש"ך דינים ,ולכן נקרא אליעזר שעולה שי"ח ,שחסר מש"ך שנים כאמור.
ובלקוטי תורה (שלח) כתב :דע כי נשמת כלב שורשו מן אליעזר עבד אברהם כי אליעזר יצא מקללת ארור כנענן כשאמר לו לבן בא ברוך ה' שאם לא קיימו כך למעלה לא היה נכתב
בתורה ואז נכנס לכלל ברוך לכן בשביל מעלה זו שא"ל בא ברוך ה' לזה נתגלגל בנבל הכרמלי שאותיותן שוות לכן ארז"ל למנצח על מות לבן שזכה לבן שאמר עליו המזמור הזה על מות
לבן וזהו נבל לבן הוי נבל וז"ש שנקרא כלב בן יפונה [בן מי] שא"ל ואנכי פניתי הבית וארז"ל שפינה מעצת מרגלים כי ע"י ברכת לכן נתגלגל אליעזר בכלב וכבנו הוא חשוב ,וסוד כלב שם
ב"ן דהי"ן כי שם זה גי' כלב יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה וסוד שם זה ה"ס ההו' רוחא דעייל בנוקבא לעורר מ"נ ,וכו' ,ומפני שכלב הי' סוד אליעזר הוא סוד התעוררות החתן המשמש לחסדים היינו
אליעזר פי' עזר לא"ל שהוא חסד והוא אברהם והוא בחינ' כלב לכן בא להשתטח על קברי אבות שעיקרם וראשיתם הוא אברהם.
אי ז"ל האריז"ל (ברכות) :והנה עוג מלך הבשן הי' מבחי' נחש כי עוג הוא אליעזר עבד אברהם והוא כנען בן בנו של נח והוא היה ארור ויצא מכלל ארור ונעשה ברוך ולכן נאמר לו בא
ברוך ה' .והכוונה כי הקדושה שנפלה שם היא בלועה תוך קליפת הנחש אשר נאחזת ברגלי הנוקבא שהוא בחי' אליעזר והטומאה עצמה היה עוג מלך הבשן ולכן נאמר בו שיצא מכלל
ארור שהיה הקדושה ההיא בלועה בתוך הטומאה והלך אל הפנים ונתדבק בחסדים שהם בפנים שהיא טפת הדכורא ולכן היה הוא עבד אברהם כי היה נדבק באברהם שהם החסדים ולפי
שהנחש הוא יונק מאמא ובאמא יש ה' פעמים ס"ג העולים שט"ו וחמשה הכוללים שהם ש"ך דינים ולא נפלו בתוך הטומאה כל הש"ך כי נשארו ב' שרשים היותר עליונים שהם היותר
ממותקים ונשארו שי"ח אשר נפלו כמנין של אליעזר והנה אליעזר היה בתחלה אחורי הנוקבא בלוע בתוך הטומאה שהוא בחי' ארור ועכשיו יצא מכלל ארור ולא רצה עוד לילך אחר
הנוקבא כי כבר יצא והלך לפני הזכר וע"כ לא רצה אליעזר לילך אחר הנשים אלא ותלכנה הם אחריו ולא הוא אחריהם כי היה יונק מן החכמה שבפנים ולא הי' עם הארץ.
ושם (תענית) כתב :עג עוגה וישב בתוכה וגו' דע כי חוני המעגל היה בו אותו ניצוץ טוב מאליעזר עבד אברהם אשר הוא הי' מבחינת ע"ב דאחוריים אשר ביצירה שיצא לחוץ בקליפה
קשה שהוא כנען ובא לעבוד את אברהם ולהכנס בקדושה ויצא מארור ונכנס בברוך וזה שאמר לו בא ברוך וגו' אבל לא נכנס בברוך עד שגמר הזיווג של יצחק ורבקה והנה אליעזר הוא
עוג מלך הבשן אשר נתנו נמרוד אל אברהם אע"ה לעבדו וע"ג הם הגבורות דאמא שהם ס"ג ועשר אותיות הם ע"ג ולכן עג עוגה וישב בתוכה כי עגה חסר ויו עולה חיים עם י' אותיות ס"ג
וחיים הם המוחין וחוני שהוא מן הגבורות היה בידו יכולת לעלות לפי שהגבורות מתהלכים ועולים לאין תכלית ולזה עלה שם כי שם שורש הגבורות ושאל הגשמים שהם הגבורות ולכן
נקראים גבורות גשמים וכמו כן חבקוק גי' רי"ו ועג עוגה כנודע ועלה ג"כ שם ושאל והנה עוג הי' חוץ לתיבה ונח הי' מפרנסו מן התיבה כי עוג הוא אליעזר אשר גי' שדי עם ג' אותיותיו
והכולל שהוא שי"ח והוא היסוד שביצירה ולכן היה נח מפרנסו מן התיבה כי משם היה פרנסתו ולא נכנס בתיבה לפי שהוא למטה ולכן היה נתיירא מרע"ה ממנו כי ראה שהי' מן הגבורות
וא"ל הקב"ה אל תירא אותו כי כבר נתברר ויצא הטוב ממנו כי אליעזר גי' שי"ח שהם הה' גבורות אשר ביסוד כי ה"פ ס"ג והשלשה חסדים הממתקים גי' שי"ח.
בי ז"ל האריז"ל :וכמו שיש לז"א שתי נשים ושתי שפחות ,כן יש לעוג ערש ברז"ל ר"ת רחל זלפה בלהה לאה ,ונקרא עבד ברוך שהוא אליעזר עבד אברהם שנכנס חי לג"ע שנעשה מן
הטוב ,אך עוג היה מהרע שבו והרגו משה ,וזהו שאמרו ז"ל [סופרים כ"א ט' ועוד] שעוג הוא אליעזר ,והבן זה .ואפשר כי אליעזר ועוג הם דוגמת ישראל ויעקב וגם (נ"א מע"ח -עם) שני
אנשים (נ"א -ב' נשים) ושתי שפחות ,והנה (מע"ח -לוט) גם הוא כמו עוג שהוא צד הרע שבאליעזר ולכן הוא ארור ,לוט לטייא.
גי ז"ל האריז"ל :כמו שבקדושה ז"א נחלק לב' בחינות ישראל ויעקב כן באחוריים שם הוא העבד אליעזר עבד אברהם והוא עוג נחלק לב' וכמו שבקדושה יש ב' שפחות וב' אמהות כן
בקליפה ולכן נאמר בעוג (דברים ג) 'הנה ערשו ערש ברזל' ר"ת בלהה רחל זלפה לאה' ,ט' אמות ארכה' הם ט' אותיות דשם ב"ן 'וארבע אמות רחבה' הם ד' אותיות הוי"ה ,ולכן צריך לכוין
בשם ס"ג דבינה בז"ת שלה ויו"ד אותיות כמנין ע"ג וזה סוד (תהלים קמ"ד) 'גע בהרים ויעשנו' וזה סוד (איוב א) שלח נא ידך וגע בכל אשר לו והכוונה להמתיק עבד זה שבאחור ,בזה השם,
כדי ליקח ממנו ניצוצי הקרי האוחזת בו.
די ז"ל הרמ"ז :ענין אליעזר עבר אברהם איתא בס' הגלגולים כי בקליפת עוג היה ניצו"ץ ר"ש בן נתנאל .ומפני זה נתירא משה עד שא"ל הקב"ה שלא יירא כי סופו ליתקן ע"י רבן יוחנן
בן זכאי ואיתא גם שם כי ריב"ז ורבי עקיבא בסוד חסדים וגבורות וזה נלע"ד שנרמז כי בידך נתתי אותו ר"ל ביד שלך שהוא ריב"ז זרוע של משה וכן תמצא רבן יוחנן בן זכאי עולה בכיוון
שמעון להורות שעיקרו היה לתקון שמעון ולכן נקרא בן נתנאל על שם כי בידך נתתי אותו עוג מלך בשן שהוא ראש תיבות שמעון בן נתנאל מתרגמינן מתנן לשון מתנה הנ"ל .וגם איתא
בפר"ח [במ"ס] שאליעזר עבד אברהם הוא עוג ,ור"ל שהוא קליפתו כי ניצוץ הקדוש של אליעזר נתגלגל בכלב ככתוב בליקוטי תורה שלי ,פרשת שלח לך .ודע הענין כי ידעת שמשם ס"ג
יצאו הקליפות והסיגים ו'סיג' בגי' ע"ב וגם אליעזר העולה שי"ח הוא בגימ' ס"ג ה' פעמים ועוד ב' השרשים הכוללים ואליעזר בגי' עבד אברם כי אברם בסוג הגבורות עד שנקרא אברהם.
והנה ידוע כי שם של ס"ג נתגלגל והיה שם ב"ן ולכן אליעזר נתגלגל בכלב דאיהו גימ' ב"ן ועל כן בערש דעוג ט' אמות שהוא שם של ב"ן ככתוב בליקוטי תורה פרשה זו והנה מלוי אליעזר
בלי מספר אותיותיו עולה תקצ"ד וכן עולה כלב כף למד בית עם ח' האותיות והוא בגי' מטטרו"ן וסנדלפו"ן ב' עבדים העליונים כי שי"ח סודו שד"י כנודע ובן סודו באליהו .זאת ועוד עוג
הוא הפריעה ככתוב בליקוטי תורה פרשה זו ופריעה גימ' ה' פעם ע"ג שהם ה' גבורות אשר בהתגלותם נתגלו ה' חסדים .ולכן מושב עוג היה באדרעי בגי' פרה ולכן נדמה למשה רבנו ע"ה
כמו חומה ככתוב בסוף פרשה זו ואמרו שהיה תולש הר לזרוק על ישראל ומשה רבנו ע"ה היה סומכו בצרור קטן בכח שם המפורש וישראל היו אומרים על עוג ארורות ידים שכך זורקות
והאמוריים היו אומרים על משה רבנו ע"ה ברוכות ידים שכך סומכות ונראה כי היה רוצה לעקור הדין משורשו ולהורידו עד למטה בקליפה ולהרע בו לישראל וזה סוד הר האלהים
ברבוע כנודע ולכן היו מאררים אותו כי היה רוצה לעשות הקודש חול כי כן אליעזר היה בתחילה ארור אמנם משה רבנו ע"ה היה סומך הדין למעלה בשורשו וממתיקו וזה סוד קדושת
אליעזר שבא לכלל ברוך ועוד לכן אמרו ברוכות שלא רצה משה ליכנס באדרעי בלילה רק לעת אשמורת הבוקר שאז לאה היא במיתוק וכן אמרו שכשנולד יצחק אמר עוג שהוא יהרגהו
באצבעו כי חשב להוריד הדין עד מקומו ולחלל קדושת דיני יצחק הטהור ואצבע זה נ"ל שהוא הוד שהיא הגבורה היותר תחתונה והנהפך לדוה ולכן ע"ג מחמשה בפריעה ,ועל ידו נאמר
ערשו ערש ברזל הוא הוד שבו שם תת"ט העולה כן כמו ערש ברזל וט' אמות הם בחב"ד חג"ת נה"י ואם תצרף ברזל לעוג תמצא אליעזר בכיוון .ועוד דע כי שם ס"ג במלוי מלואו עולה
תרע"א ואם תסיר ממנו העיקר נשאר תכ"א שהוא היותר דין כנודע ועל כן כתוב עליו שהוא נשאר מיתר הרפאים דייקא יתר כמשמעותו לכן א"ל הקב"ה למשה אל תירא אותו שלא יפחד
שישתלשל הדין כי כבר היה כח בידו להמתיקו בכח התורה העולה כן ומה עשה משה רבנו ע"ה נטל צרור וסמך את ההר נ"ל שהיה מעלה מ"ן ממטה למעלה מב"ן לס"ג והיה ממתיק הדין
בשורשו וצרור רומז למ' וכן צרור רמז שבה היה מעלה מ"ן למתק הדינין ואז עשה והצליח.
וט ז"ל האריז"ל :האמנם אני מסופק ,איך שמעתי ממורי ז"ל בענין זה ,מי משניהם הוא הארת הטבור ,או היסוד ,ונלע"ד ששמעתי ,כי יהושע הוא יותר גדול מכלב ,ולכן הוא ההבל דפי
הטבור ,שהוא יותר עליון .ובפרט במ"ש אצלינו במאמר פרשת תצוה ,דף קפ"ד ע"ב ,בענין הנהו תלת נקודין דאשתכחו בעלמא ,חורבא ,וישובא ,וג"ע הארץ .וע"ש היטב ,ענין שתי נקודות
אלו ,שהמ ,פי הטבור ,ופי היסוד ,מה עניינם .אבל כלב הוא מהבל פי היסוד ,כי הנה כלב בגימט' ב"ן ,כמבואר אצלינו בפרשת חיי שרה ,בפסוק ויאמר בא ברוך ה' ,בענין אליעזר עבד
אברהם ,והוא הוי"ה דמלוי ההי"ן ,היוצאת מיסוד זעיר ליסוד דנוקביה.
זט ז"ל ספר הפליאה :יאמר בא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ כי אליעזר עבד זקינך אברהם פינה את הבית מלינק מכחות הטומאה ומלת אליעזר היא הבינה עבד אברהם שהאציל אברהם,
ואל תתמה בהיות שאנו מעמידים הסודות במלת עבד ואליעזר כי החסד נקרא לבן ולבן עובד ע"ז היה וגם אמר כל מלך האמור במגילה הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה חוץ ממ"ש המלך
אחשורוש כתיב ויאמר המן למלך ר"ל מה"ד ועל שהוא נאחז ממ"ה קראו דין בשם המן ,וגם ב"א ר"ל האב הוא הגוזר על בניו למעלה הם המדות לקבל הבנים הראויים הכשרים הטהורים
הנקיים מכל פשע להכניס ולקבל כל א' וא' בסבר פנים יפות ולומר לו בא ברוך ה'.
זי ז"ל החסד לאברהם :ודע כי אליעזר עבד אברהם היה תחילה נשמה קדושה שנתנה תוך קליפת כנען הארור ,וכשנולד אליעזר יצאת אותה הנשמה מאותה הקליפה הארורה ונקרא
ברוך ,ואח"כ הוברר יותר ונתגלגל בכלב בן יפונה ,והיה מתענה כל ימיו כדברי רז"ל ,כדי שיצא לגמרי מכלל ארור הראשון ,וכאשר רצו ישראל לכנוס לארץ ושלחו מרגלים נתעברו הי"ב
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ חח
סוגיות מחשבה חיי שרה
חי
דמש"ק אליעזר ,שהוא (ר"ת) ד' מחנות שכינה קדושים ,עכ"ל (מעין ה נהר כה) .ושער הגלגולים (הקדמה לו).
טי
ועיי"ש . וכתב במגלה עמוקות (ואתחנן ,אופן צג) ,וז"ל :רזא דמלה,
וכתב רמ"מ משקלוב (ביאורי הזהר ,דף קנח) ,וז"ל :ודולה אברהם אמר לקב"ה "דמשק אליעזר" (בראשית טו ,ב) ,הכוונה
ומשקה מתורתו לאחרים (יומא כח ע"ב) וכו' ,ומסביר לאחרים ש"אליעזר עבד אברהם" ,בגימט' "מרכבה שלמה" ,וכן
בסוד "משל ודמיון" ,עכ"ל ודו"ק. 'אליעזר' בעצמו גימט' 'נשר שור אריה אדם' שהוא עולה
אלף שי"ז כמנין אליעזר ,דהיינו כשנחשב אות א' של אליעזר
שהיא אלף ,נשתיירו אתוון ליעזר בגימט' שי"ז וכו' .וזהו סוד
ויאמר ה’ אלקי אדני אברהם ,הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם
(בראשית כד ,יב)
אכ
של הקב"ה ,נצרך מסירות נפש על אותה מדה . הנה נודע שמדתו של אברהם חסד ,כמו שכתוב (מיכה ז ,כ)
פנימיות החסד הוא אהבה ,וכמו שאמרו בגמרא (סוטה
"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" ,ופרש"י (שם) ,וז"ל :שכר
לא ע"א) שהכתוב "ועושה חסד לאלפים" (שמות כ ,ה) מדבר חסד אשר לאברהם ,אשר צוה לבניו לשמור דרך ה' לעשות
כ
בכ
באותם שעושים מאהבה ,החיבור בין החסד לאהבה נאמר צדקה ומשפט ,עכ"ל.
גם בנבואת ירמיהו (לא ,ב) "אהבת עולם אהבתיך ,על כן אברהם הוא מרכבה למדת החסד ,כמ"ש הרמב"ן (בראשית
גכ
משכתיך חסד" . יז ,כב) ,וז"ל :לשונם בב"ר (מז ,ו) "האבות הן הן המרכבה"
דכ
זהו 'אהבת חסד' כמו שאמרו בזוה"ק (ח"ג רנז ע"א ) ,וכן ירמוז למה שכתוב "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם"" ,ופחד
וכ הכ
בתיקונים (עג ע"ב ) .וכמ"ש הרמ"ק (או"י ספ"י ,פ"ו מ"ח) ,וז"ל: יצחק היה לי" ,עכ"ל .בכדי להיות מרכבה ל'מידה' ממידותיו
שבטים בי"ב מרגלים כדי שלא יחטאו ,ונשמת לוי נתעברה ביהושע בן נון ויהודה בכלב ,ולא נסתלקו מאלו השנים ,לפי שהיו כלב גלגול אליעזר עבד אברהם לזה נשתטח על [קבר]
אברהם [להתפלל] ,ואח"כ הוברר יותר ונתגלגל בבניהו בן יהוידע ,גם נתגלגל ביהוידע אביו של בניהו ,ואח"כ בניהו ויהודע אביו ,אב ובן נתגלגלו בזכריהו ויהוידע אביו ,וזכריהו לפי שחירף
את ישראל שאמר למה עזבתם את י"י נענש ונתגלגל רוחו ונפשו בשני גרי צדק שמעיה ואבטליון ,ואח"כ רוח זכריהו נתגלגלה במהה"ר משה קורדווירו זלה"ה ,ונפש זכריהו במהר"ר
אליהו די וידאש זלה"ה ,ולכן היו אוהבים זה לזה.
חי ז"ל האריז"ל :ענין כלב בן יפונה ,וענין המרגלים .דע ,כי אליעזר עבד אברהם ,הוא היה בכלל ארור כנען ,ונכנס לכלל ברוך ,כאשר אמר לו לבן בא ברוך ה' ,כמ"ש חז"ל ולפי שזכה לבן
למעלה זו ,להוציאו מכלל ארור ,לכן נתקן גם הוא ,ונתגלגל בנבל הכרמלי ,ושניהם גלגולי בלעם ,כמבואר אצלינו וז"ש ז"ל למנצח על מות לב"ן ,הוא נבל והנה לולי שלמעלה לא נתקיימה
ברכת לבן לאליעזר ,לא נכתבה בתורת ה' אמת ,ומהכרח זה קיימו רז"ל מדרש זה ,שיצא מכלל ארור וגו' .ולפי שלבן גרם לאליעזר שיתוקן ,ויתגלגל בכלב בן יפונה ,לכן נקרא בן יפונה ,בנו
של לבן ,שכתוב בו ואנכי פניתי הבית לאליעזר ,כי כבנו יחשב ,כיון שהכניסו לכלל ברוך ,ונתקן ונתגלגל בכלב ע"י ברכתו ,כי כלב בן חצרון היה ,ולא בן יפונה ,כי מחמת קושיא זו ארז"ל גם
כן בו דרשה אחרת בן שפנה מעצת מרגלים .ואמנם בחינת כלב היא שם ההוי"ה דההי"ן ,שהיא בן והיא בגימטריא כל"ב ,וכבר הודעתיך כי הוי"ה זו ,תורה על מציאות ההוא רוחא דדכורא
דעייל בנוקבא ,לעורר בה בחי' מ"ן ,ושם זה מורה על הנקבה בהיותה אחור באחור עם הזכר כנודע.
טי ז"ל המשך דברי המגלה עמוקות :וכשביקש אברהם להפך פני שור ,שהוא הבקר שרץ אחריו (שם בראשית יח ז) ,שהוא סוד פני שור ,ויתן אל הנע"ר לעשותו ,שרצה ליתן במקומו פני
הכרוב ,אז נשתנה המרכבה ועולין ד' פני המרכבה כמנין אדם ,ר"ל כזה ארי"ה הכרו"ב נש"ר אד"ם ,הם בגימטריא אלף מ"ד ,כמנין אד"ם ,בא' רבתי של דברי הימים (א' א א) שמתחיל אדם
שת אנוש .וזה נרמז במה שאמר והו"א עומ"ד עליה"ם ,ס"ת אד"ם ,ר"ל כל ענייניו של אברהם באותו פרק ,היה להעמיד כל הד' פני חיות הקודש שיהיו מספרן כחשבון אד"ם .וזה לדעתי
רזא דמלה ודמות אד"ם לארבעתן ,ר"ל שמספר כל ארבע חיות ,עולה לחשבון אד"ם ,וכו' ,והאריך ספר סודי רזי באות ע' של אליעזר שם בספרו ,שסוד עינים של האדם ,שהם כדמות
כרובים שלמעלה כרוב אחד מקצה מזה עין ימין ,וכרוב אחד מקצה מזה עין שמאל ,והאריך שם .ומשה לא ידע להשיג סוד הענין ,לכן רצה לבא לארץ ישראל ,זה נרמז במלת אעבר"ה
שהם סוד כרובים ,ואראה כשאהיה בארץ ישראל אז אוכל להשיג שסוד עינים של אדם הם סוד כרובי"ם שלמעלה ,שם בארץ ישראל נראה כבוד ה' ,וכו' ,כוונתו שבמלת אעברה נרמזין ג'
פני חיות הקודמות ,שהם סוד ש"לשה א"נשים נ"צבים (בראשית יח ב) ,ש"ור א"ריה נ"שר ,שישפיעו כולם בה' אחרונה שבשם שהוא סוד פני אדם ,רצה לומר שיהיו משפיעים ג' קוין ח"סד
ד"ין ר"חמים במלכות ה' אחרונה שבשם ,והוא סוד דמשק אליעזר (שם בראשית טו ב) ,ד"משק נוטריקון ד' מ"ן ש"לשה ק"וין ,רצה לומר אות ד' מן השם שהיא ה"א אחרונה ,והוא סוד ד'
רבתי מן אחד (דברים ו ד) ,ויהיו יונקות מן שלשה קוין שהוא סוד אליעזר שהוא בגימטריא ג' פעמים קו ,ולכן לקח אברהם שלש מאות ושמנה עשר איש (בראשית יד יד) ,שהוא סוד ש"יח.
כ ז"ל רש"י :חסד לאברהם -שכר חסד אשר לאברהם אשר צוה לבניו לשמור דרך ה' לעשו' צדקה ומשפט ולכך לא נאמר וחסד אלא חסד האמת שתאמת לנו את הבטחת יעקב היא
תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם.
אכ ז"ל השערי אורה (הקדמה) :ולפי שה' יתברך רצה לזכותינו ,ברא בגוף האדם כמה אברים נסתרים ונגלים בדמיון סימן למעשה מרכבה ואילו יזכה אדם לטהר אבר מאבריו ,יהיה אותו
אבר כדמיון כיסא לאותו דבר עליון הפנימי הנקרא בשם זה ,אם עין עין ,אם יד יד ,וכן לכל השאר .כיצד כגון שנזהר ונשמר אדם אחד במראה עיניו שלא יביט ולא יסתכל בדבר ערוה ולא
בשאר כל דבר של גנאי אלא בכל דבר שהוא קדושת ה' ועבודתו ,אז אותה עין נעשית כמו כיסא לאותו דבר הנקרא למעלה עין .וכן היד והרגל ושאר כל האברים .ועל זה אמרו חז"ל:
האבות הם המרכבה ,ולא אמרו כל אחד מהאבות הוא המרכבה ,אלא האבות .כיצד? אברהם אבינו עליו השלום לקח בטהרה צד ימין וירש ימין של מעלה ,שהוא מידת החסד ,ועל זה
נאמר :ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ,ח) .יצחק לקח בטהרה מידת צד שמאל ,שהוא הפחד ,ועל זה נאמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (שם לא ,נג) .ויעקב לקח בטהרה צד
קו האמצעי ועל זה נאמר :ויעקב איש תם יושב אוהלים (שם כה ,כז) ,בין אהל אברהם ובין אהל יצחק .נמצאו שלושת האבות כיסא למרכבה.
בכ ז"ל הגמרא :רבי שמעון בן אלעזר אומר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור הכא כתיב (שמות כ ,ה) לאלפים לאהבי ולשומרי
מצותי והתם כתיב (דברים ז ,ט) ולשומרי מצותיו לאלף דור התם נמי כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה.
גכ וכן נאמר (ירמיה ב ,ב) "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך".
דכ ז"ל הזוהר :איהי פקודא תליתאה ,דאתקרי אהבת חסד ,הדא הוא דכתיב( ,ירמיה לא ב) אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד ,אהבה כלילא מאבהן ,דאתקרי בהון בכל מכל כל,
רזא דמלה (שם ב ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך.
הכ ז"ל התיקונים :פקודא תניינא ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור ,ודא אהבה דאיהו אהבת חסד ,הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד ,ועלה אתמר
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ,יראה אתקריאת מסטרא דשמאלא ,ואהבה אתקריאת מסטרא דימינא.
וכ ז"ל הרמ"ק :קראו אוהבו כדכתיב אברהם אוהבי דהיינו שנתן לו מדת חסד מקום האהבה כדכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד כדכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם
ושמו בשמו ה' שנוסף בו שהיא של שם והסוד כי אב המון גויים נתתיך אב ובורא לכולם בסוד בהברא"ם בה' ברא"ם באברה"ם והכל ענין אחד ודאי .ובפרדס רמונים (כג ,א) כתב הרמ"ק:
אהבה הוא בחסד ולכן נקרא אברהם אוהבי (ישעיה מא ח) כי המשיך עליו כח האהבה .וכן השכינה כשהיא יונקת מצד החסד נקראת אהבה וכן הוא בתיקונים (תקונא כט ד"עא) ונקראת
ט בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
סוגיות מחשבה חיי שרה
שנעשה מרכבה אליה וזכה לחסד מלעילא לתתא ,ודו"ק. קראו (לאברהם) אוהבו ,כדכתיב אברהם אוהבי ,דהיינו שנתן
אל
ועיין ספר הפליאה (ד"ה חסד) .וע"י שעורר אברהם את לו מדת החסד מקום האהבה ,עכ"ל .וכמ"ש בזוה"ק (ואתחנן
זכ
מדת החסד העליונה נתעורר ריבוי של חסד ,וזהו אחת מי"ג רסב ע"ב) "ועל דא הכא ואהבת וברחימותא תלייא חסד" .
מידות הרחמים הנקראת "ורב חסד" (שמות לד ,ו) וכמו שכתב וכן נמצא בזוהר (ח"ב רנג ע"א) שהיכל האהבה הוא חסד,
טכ חכ
בשער הגלגולים (הקדמה לו) ,וז"ל :אברהם אבינו איש החסד, ועיין פרדס רימונים (שער כד פ"ה) ,ועץ חיים (שער מ"ו פ"ג)
בל
שכתוב בו ורב חסד ,עכ"ל ועיי"ש .וכתב בבני אהרן (שם ,אות והדברים ארוכים.
יז) ,וז"ל :ומ"ש שכתוב בו ורב חסד ,קאי אחסד ולא אאברהם, וכתב הספר הבהיר (מט ,קלה) ,וז"ל :ובמדה שהלך כל אחד
עכ"ל .כי "רב חסד" הוא מלעילא לתתא ,כנ"ל [ויעויין בברית ואחד ,דוגמתה ניתן לו .אברהם גמל חסד לעולם ,שהיה
כהונת עולם( ,מאמר סוכת שלם פ"י) שכתב שמדתו של אברהם מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון ,וגומל חסד ויוצא
גל
הוא 'חסד' ,ומדתו של יצחק זה 'רב חסד' ]. לקראתם ,דכתיב (בראשית יח ,ב) "וירץ לקראתם" .ועוד,
ושורש הדברים נתבאר בדברי חיים (חיי שרה ה ע"ב) ,וז"ל: "וישתחו ארצה" ,זאת היתה גמילת חסד שלמה ,והקב"ה
באברהם אבינו ע"ה ,הגם שמדתו היה חסד (זוה"ק לך לך צו מדד לו במדתו ונתן לו מדת החסד ,דכתיב (מיכה ז ,כ) "תתן
דל
ע"א ) אך הוא בבחינת חסד מכפי ההנהגה בששת מדות אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי
שהקב"ה מנהיג עולמו וכו' ,אך הקב"ה בירך אותו שאברהם קדם" ,מאי "מימי קדם" ,מלמד שאם לא היה אברהם גומל
זקן .היינו בחינת הזקנה שהוא למעלה מהמדות ,ונקרא חסד וזוכה למדת החסד ,לא היה יעקב זוכה למדת אמת,
ול הל ל
"ורב חסד" (שם תרומה קעז ע"ב ) ,עכ"ל ועיי"ש . עיי"ש .
מידת החסד ניתנה מתנה לאברהם ונתפשט אצל זרעו לפיכך ביקש אליעזר "ועשה חסד עם אדני" ,שבכך ימצא
בבחינת "נצר חסד לאלפים" (שמות לד ,ז) ,כמו שדורשת יצחק את זווגו ועל ידי זה יוולד יעקב ,וכל זה מכח מעשיו
זל
הגמרא (סוטה לא ,א) "אלפיים דור" .ועיין חת"ס (דרוש לפרשת של אברהם שעשה חסד ועורר את מדת החסד העליונה עד
אהבה כשהיא יונקת חוט של חסד להזדווג עם בעלה .וזה שאמר רשב"י ע"ה בתיקונים (תקונא לו ד"עו) כד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהבה .וכן ביארו בזוהר פרשת מקץ (ד"קצו) כי
בהיותה יונקת חוט של חסד נקראת אהבה .ובמ"א (בר"מ פנחס ד"רנז) פירש כי אהבה נקראת בהיותה כלולה מכל האבות .ונוכל לומר כי מצד החסד נקרת אהבה אמנם ראשונה יונקת מן
הצפון כי כן סדר חשוקה עם בעלה כדפירשנו בשער מהות וההנהגה בפ"כא בס"ד ואח"כ מקבלת מן הדרום ואח"כ נפתחת ע"י הדרום ונקרת אהבה מצדה והיא כלולה מכלם.
זכ ז"ל הזוהר :ואהבת את יהו"ה אלהי"ך ,תאנא רבי שמעון ,דא הוא רזא עלאה ,דישראל עלאה אתעטר בסטרא דאבא ,ומאי איהו אברהם ,ואתעטר בסטרא דאימא ,ומאי איהו יצחק.
תנינן ,ואהבת ,מאן דרחים ליה למלכא ,עביד יתיר טיבו חסד עם כלא ,וחסד יתירה ההוא דאקרי חסד דאמת ,דלא בעי אגר עליה ,אלא בגין רחימותא דמלכא דרחים ליה יתיר ,וברחימותא
דמלכא תליא חסד ,ועל דא אקרי (ישעיה מא ח) אברהם אוהבי ,ובגין דרחים ליה יתיר ,אסגי חסד בעלמא ,ועל דא הכא ואהבת ,וברחימותא תליא חסד ,ודא היא ביתא תליתאה.
חכ
ז"ל הרמ"ק :היכל החמשי הוא נקרא היכל אהבה ,וכו' ,בהיכל הזה ישנו ב' מאורות עומד כל א' וא' על אלף אלפי אלפים ורבוא רבבן הנקרא גפנים ואלף ורבוא רבבן (דאקרון רמונים)
וכלם עומדים באהבה ואלה הם המכניסים אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים והוא בהזכרתם החסידות שישראל עושים למטה וכאשר מעוררים האהבה מלמטה אז מתמלא ההיכל הזה
מכמה טובות מכמה חסדים מכמה רחמים ואלה עומדים במעמד על אותה המוסרים נפשותם באהבה על ייחוד קונם והחסד שעושים בני אדם כלם עולים כאן ומשם עולין ומתעטרין
לפני הקב"ה.
טכ ז"ל האריז"ל :והנה ז' היכלות אלו הם י' ספירות דז"א רק שהם נכללין ז' בז' והם באופן זה כי היכל התחתון נקרא לבנת הספיר כולל יסוד ומלכות והיכל הב' עצם השמים הוד והיכל
ג' היכל נוגה נצח .והד' היכל זכות גבורה והה' היכל אהבה חסד .והו' היכל רצון ת"ת .והיכל הז' ק"ק כולל כח"ב.
ל ז"ל ספר הבהיר :אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (שמות י"ז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות י"ג יא) וכאשר יניח ידו וגבר עמלק ,מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאת
כפים ,מאי טעמא ,משום דאותו כח שניתן ליעקב אבינו שמו ישראל ,לאברהם ליצחק וליעקב ניתני כוחות ,אחד לכל אחד ואחד ,ובמדה שהלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו ,אברהם גמל
חסד לעולם שהיה מזמין לכל באי עולם ועוברי דרכים מזון וגומל חסד ויוצא לקראתם דכתיב (בראשית י"ח ב) וירץ לקראתם ,ועוד וישתחו ארצה (שם) זאת היתה גמילת חסד שלימה,
והקב"ה מדד לו במדתו ונתן לו מדת החסד דכתיב (מיכה ז' כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ,אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם ,מאי מימי קדם ,מלמד שאם לא היה אברהם גומל חסד
וזוכה למדת חסד לא היה יעקב זוכה למדת אמת ,שבזכות שזכה אברהם למדת חסד זכה יצחק למדת פחד דכתיב (בראשית ל"א נג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק ,אטו יש איש שישבע
כך באמונת פחד אביו ,אלא עד כאן לא ניתן ליעקב כח ,ונשבע בכח שניתן לאביו שנאמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק ,ומאי ניהו ,תהו שממנו יוצא הרע המתהא את בני אדם ,ומאי ניהו,
הוא דכתיב (מ"א י"ח לח) ותפול אש ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה ,וכתיב (דברים ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא.
אל ז"ל ספר הפליאה :ודע שהחסד הוא מדתו של אברהם אבינו עליו השלום ובה היה מתנהג ומצד אותה המדה היה מכיר להקב"ה במדת החסד כי החסד לבושו של אברהם שנאמר
תתן אמת ליעקב חסד לאברהם.
בל ז"ל האריז"ל :וידעת במסכת ב"ב דף י"ב ,ענין בת רב חסדא ,שנשאת תחלה לרמי בר חמא ,ואחר כך לרבא .והענין הוא ,כי בת רב חסדא היא המלכות בתו של אברהם אבינו איש
החסד ,שכתוב בו ורב חסד .וזהו מה רב טובך כי מ"ה היא המלכות בתו של אברהם ,כנזכר בהקדמת פרשת בראשית בזוהר ,והיא בת רב טובך ,שהוא רב החסד ,וזהו רב חסדא ,והנה היא
צפונה ליראיך ,שהם רמי ורבא ,שהם הדעת והיסוד כמו שיתבאר.
גל ז"ל הברית כהונת עולם :שבחינת השופר הוא התפשטות ששה מדות אלו א"ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד כמו שכתב האר"י זלה"ה (פרי עץ חיים פרק א') ,והוא סוד ור"ב דבקרני"ו
הנדרש לשבע תיבות שלפניו כנזכר ,ועל כל פנים בהיות כאן ממלת עיניו עד סוף הפסוק בחושבן י"ג מדות בשלימות כנזכר ,הנה פנימית המדות הוא מדת ואמת והוא סוד א"ת האי"ל,
שהעלה כאן לעלה לקשר מדת ואמת עם ורב חסד דהכי סליק אח"ר נאח"ז בסב"ך בקרני"ו בסוד ור"ב חס"ד ואמ"ת ,שבהיות בחינת ור"ב בחושבן יצח"ק ,אתקשר בחסד דרגא דאברהם
והוא המעלה את האיל תחת בנו והבן ,שכן אברה"ם בנ"ו הוא סוד ור"ב חס"ד.
דל ז"ל הזוהר (לך לך) :ואי תימא וכי אברהם בהאי אתאחיד ולא יתיר ,והא כתיב חסד לאברהם ,אלא חולקא דיליה כך הוא ,בגין דעביד חסד עם בני עלמא ,אבל לאולדא הכא אחיד
ומהכא שריא ,ועל דא לא אתגזר אברהם אלא בן תשעים ותשע שנה ורזא דמלה הא אתיידע ואוקימנא במתניתא דילן ,ובגין כך יצחק דינא קשיא נפק לאחדא לחולקיה ,ולאולדא
חסד אקרי ,ועל דא יעקב אשלים כלא מהאי סטרא ומהאי סטרא ,מסטרא דאחידו אברהם ויצחק לחולקיהון לעילא הוא שלימותא ,מסטרא דאתיהיב להו לאולדא מתתא לעילא הוא
שלימותא ,ועל דא כתיב (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר ,ביה אתאחידו גוונין מעילא ומתתא.
הל ז"ל הזוהר (תרומה) :על האי מאן דחזי בחלמיה( ,דיקנא) ,חלמא דאחיד דיקנא דבר נש עלאה בידיה( ,שלים במאריה) ,או דאושיט ידיה ליה ,ינדע דשלים במאריה ,שנאין תחותוי
יכנעון ,כל שכן דיקנא עלאה דנהירא בתתאה (ס"א לתתאה) ,דעלאה "רב חסד" אקרי ,בזעירא חסד סתם ,כד אצטריך ,נהירו אנהר ואקרי "רב חסד".
ול ז"ל המשך הדברי חיים :מדה זו בא בימים שהוריד אותו למטה לבחי' הששה מדות שנקראים ימים ימי בראשית כידוע ואברהם זקן בחי' הזקנה הביא בימים וד' בירך אותו בכל היינו
לא לפי ערך מדה כנגד מדה רק בכל.
זל ז"ל החת"ס :וי"ל דרבותינו דרשו (שבועות ל"ט) בענין י"ג מידות ונקה לא ינקה דעל שבועת שוא אינו מנקה וצריך ליתן טעם למה הקפיד ה' על שבועה יותר מכמה עבירות חמורות
שבתורה ,גם יש להבין למה הקדים הכתוב בענין י"ג מידות ורב חסד ואח"כ ואמת ,הלא אמת הוא שורת הדין וחסד הוא לפנים משורת הדין ,גם למה כתוב אח"כ עוד לשון זה נוצר חסד
לאלפים ,גם בדברי נביאים כתיב סוף מיכה תתן אמת ליעקב ,חסד לאברהם .ויש לתרץ הכל בהקדם משל א' למלך שאהב א' מן שריו ונתן לו מתנה גמורה בשטר ובקבלת חרם כתיקון
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ יי
סוגיות מחשבה חיי שרה
תבא) .ואמרו (שמו"ר מד ,ט) "ועושה חסד לאלפים ,וכתיב
טל חל
(ישעיה ,מא) זרע אברהם אוהבי" .ועיין תורה אור (חב"ד,
יתרו סט ,ג).
השטר שדה א' או מחוז א' ואח"כ מת השר ההוא ובאו בניו וערערו על המלך מחמת שהמלך היה בונה אח"כ בנין חדש ונכנס לתוך גבולם ואמר לו המלך הלא כל עיקר מחוזתכם נתתי
לאיבכם במתנה והיתכן שאתם הבא מכחו תמחו לי שלא אשיג גבולכם ,והשיבו יושבי במשפט הלא שדה ומחוז ההוא עכשיו שלהם ע"י שטר מתנה וקבלת חרם ושבועה שלך יהי' איך
שיהי' אין לך רשות להשיג גבול של בנים של השר ההוא .פעם אחת חטאו בני השר ההוא ועברו על שבועה שנשבע פעם אחת למלך ,אז אמר המלך עכשיו פסק הדין והריב שיש לכם עלי
בנידון השגות גבולכם ,כי כל עיקר השדה לא בא לכם אלא מכח השבועה ודיבור שדברתי ונשבעתי לאביכם ועכשיו שעברתם על השבועה גם אנכי אוכל לבטל שבועה אם לא תתרצה
לי על תנאי שארצה .והנה בנידון דידן הקב"ה בחסדו הגדול נתן מתנה ונשבע לאברהם ליתן לו ארן ז' עממים גם לזרעו אחריו ועכשיו בני אברהם המה מוחזקים בארץ ההוא בדין גמור
והוא שלהם ואי אפשר להקב"ה ליקח ארצם מידם אם לא בזמן שיעברו ישראל את שבועת התורה אז יש לו ג"כ רשות שלא לקיים שבועתו כעין שהובא בש"ע בי"ד סי' רל"ו אם שניהם
נשבעו זה לזה אם א' עבר על שבועתו יש לחבירו ג"כ רשות לעבור .לכן אמר הכתוב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם דהיינו החסד שנחת לאברהם הוא אמת ליעקב דהיינו אצל יעקב הוא
מצד הדין ירושת אבותיו וזהו ג"כ מרומז במידותיו של הקב"ה בתחילה ורב חסד שנתת מתנת חסד לאברהם ואח"כ ואמת דהיינו אצל בניו הוא אמת נוצר חסד לאלפים כלומר חסד זה
של אברהם אתה נוצר לאלפי דורות ולא תוכל לבטל אפילו אם יעברו ישראל על שבועת התורה ועושים כמה עבירות מ"מ כיון שמצות התשובה היא אחת מן המצות שבתורה ע"כ הוצרך
להיות שיחטא אדם בתחלה ע"כ בתנאי זה קיבלו עליהם התורה אם יחטאו ישובו בתשובה וע"ז נאמר נושא עון ועובר על פשע כי כך עיקר קבלת התורה על דעת שתועיל תשובה נמצא
שלא עבר ע"י עבירה שעשה על שבועת התורה ממילא צריך הקב"ה ג"כ לקיים שבועתו אבל אם עבר אדם על שבועתו הוא ממילא לא ינקה כיון שיש רשות להקב"ה לבטל שבועתו ולא
הוזקק לסלוח לו מכח שבועה לאברהם .והתינח למי שמאמין קבלת ושבועת התורה רק שיצרו תקפו לעבור עבירה א' אז בטוח מחמת שבועת השם שיסלח לו אבל אותן האפיקורסים
והמינין ימ"ש שכפרו כלל קבלת ושבועת התורה א"כ ממילא אין להם בטחון שימחול להם השם כנ"ל.
חל ז"ל המדרש :א"ר שמואל אמר לו משה רבון העולם תן לי רשות שאדבר אמר לו הקב"ה אמור כל מה שתבקש אמר הם בטלו ראשו של דבור (שמות כ) לא יהיה לך וגו' ועברו עליו
שעשו את העגל ואתה מבקש לבטל סופו שנא' ועושה חסד לאלפים לאוהבי וכתיב (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי אמרת לאברהם אני שומר לבניך חסד עד ב' אלפים דור שנא' ועושה
חסד לאלפים וכמה דורות מאברהם עד עכשיו שבעה אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ולשבעה אי אתה עושה חסד לב' אלפים דור היאך אתה עושה חסד הרי הן בטלו ראשו
של דבור ואתה מבקש לבטל סופו.
טל ז"ל התורה אור :ועשה חסד שבעוה''ז ועושה היא בחי' תקון כמו ועשתה את צפרניה .היינו בחי' ומדרגת אברהם חסד דאצי' ולכן נוצר חסד כתיב קודם פוקד עון אבות .שפוקד
עון אבות הוא אחר סיום היג''מ שמסיים ונקה משא''כ ועושה חסד כתיב אחר פוקד עון אבות לפי שהוא בחי' חסד שבסדר השתלשלות .משא''כ נוצר חסד היא בחינת חסד שלמעלה
מעלה מסדר השתלשלות רק שהוא בחי' מקור ושרש כו' .ועל ב' בחי' חסד הנ''ל נאמר לאלפים כו' פי' אלפים מדרגות .וענין המדרגות שהם מדרגה אחר מדרגה .היינו כגון מדרגת ג''ע
התחתון שאחר עוה''ז שצ''ל נהר דינור מפסיק לטבול בו כדי שישתכח ממנו כח הזוכר הגשמי .שכיון שהוא זוכר גשמיות א''א לו להתענג בג''ע .ולכן כשעולה מג''ע התחתון לעליון צ''ל
ג''כ נהר דינור לשכוח ההשגה ותענוג שבג''ע תחתון וכענין שמצינו בגמרא דר' זירא צם מאה תעניות דלישכח תלמוד בבלי כו' הגם שלמד תלמוד בבלי בדו''ר עד דלא שלט בו האור
כנודע ממעשה דקטינא חריך שקיה .וכך יש אלפים מדרגות מדרגה אחר מדרגה עילוי אחר עילוי .וכן בהמשכה מלמעלה למטה הן הם כמה צמצומים צמצום אחר צמצום עד שיהיה ג''ע
העליון תענוג הנבראים ונק' אלפים ששרשם בחינת אלפי''ן מילוי שם מ''ה הוי''ה במילוי אלפי''ן .וענין אל''ף זו היא אל''ף דאהי' אנא עתיד וזמין לאתגלאה כי א' משמש על העתיד וגם
כל ירידת ההמשכות הם בבחי' אל''ף .כי א' הוא יו''ד למעלה ויו''ד למטה וי''ו באמצע .להורות כי ההמשכה שהיא הוא''ו היא באה ע''י צמצום שהיא היו''ד שבראש שבלעדי הצמצום א''א
להיות המשכה והתגלות באופן אחר אלא היה הכל ענין אחד .ואח''כ חוזרת ומתצמצמת ההמשכה להיות כמו בחי' יו''ד למטה להיות משם בחי' צמצום והמשכה אחרת וכך הוא סדר כל
ההשתלשלות הכל הן בחי' אלפי''ן וזהו לאלפים בין בעושה חסד בבחי' אברהם חסד דאצי' ובין בנוצר חסד בחי' משה .והנה בחי' אברהם בעושה חסד נמשך רק באצי' דאיהו וחיוהי חד כי
המשכה זו היא מז' שמות שאינן נמחקין שהוא במ''ט ימי הספירה שם יש ג''כ אלפים מדרגות אבל בחי' נוצר חסד בחי' משה הוא בשער החמשים שהוא הכתר תר''ך עמודי אור כמו עמוד
שמחבר מעלה ומטה .ולכן המשיך גם בבי''ע עולמות הנפרדים משם יפרד כו' .משה שפיר קאמרת .רבא בחי' משה .ורב יוסף אמר מרא דאברהם שכל א' מכיר בחינתו .וכל ראשי ישיבות
שבכל דור הן בחי' משה שהרי הוא הממשיך הדחילו ורחימו (ועמ''ש ע''פ וידבר אל ראשי המטות כו').
אי בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הלכות תפילין
סימן כז -סעיף ג' :המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף ,והקציצה
לצד היד.
הלכה פסוקה -סעיף ג' בירור הלכה -סעיף ג'
צריך שיהא הקשר במקום הכשר להניח תפילין לעיכובא. כתב רש"י (ברכות כג ,ע"א) וז"ל ,שיש בהם (ברצועות) קדושה,
שהרי בהן הוא קושרן ,ובקשר נראה בעשיתו כמין דל"ת על שם
פירוש על דרך הסוד -סעיף ג' אחת מאותיות של שדי ,השי"ן עשויה בכותלי הקציצה החיצונה,
כתב בספר הקנה (ד"ה מיראת המקום) וז"ל ,והעור הנתפר למטה והיו"ד עשויה בראש רצועת תפילין של יד ,ורצועה קטנה מאד
אשר הפרשיות נתונים עליו ונקרא תיותרא ,הוא דוגמת עליונים, כפוף ראשה ונראית כמין יו"ד ,עכ"ל.
שהת"ת נצח הוד יסוד ,נכנסים בעור ,היא כנס"י המכוסה כתונות וכתב רש"י (מנחות לד ,ע"ב) וז"ל ,תפילין של ראש חמורה
עור ,אבל החור הנעשה מהעור אשר נקרא כסא ותיותרא, קדושתה -שרובו של שדי נעשה בשל ראש ,שי"ן דל"ת ,אבל
ברצועה עוברת דרך הצינורות הבא ממנה השפע לת"ת ,ומשם בשל זרוע אין אלא יו"ד ,שיש שם רצועה קטנה כשיעור רחב
לעטרה ,ומשם לעולם השפל ,ונקרא מעברתא ,עכ"ל לשון אצבע ,ובסוף ראשה מעט כמין יו"ד ,עכ"ל .וכן בראש יש שי"ן
מעבר ,והבן. בגוף הבית עצמו ולא רק קשר ברצועות.
וכתב במצת שימורים (שער התפילין) וז"ל ,ומ"ש אביי ,מעברתא וכתב מהרש"א (מו"ק ,כה ע"א ,ד"ה יומא) וז"ל ,והוסיף בספר
דתיפלי הלכה למשה מסיני ,ומטעם זה צריך שיהיו התפילין יוחסין ,דצריך שיהיו אותיות שדי נראות "מבחוץ" בקשר של
מרובעים ,כי פנימיות היסוד שם הם מונחים הארבע מוחין כל תפילין ,עכ"ל.
אחד בחדר שלו מרובעים ,וז"ש שם בגמ' הנ"ל ,תנא תפילין ודין אותיות אלו הלכה למשה מסיני ,כמ"ש במנחות ,וזהו מדין
מרובעות הלכה למשה מסיני וכו' ,וז"ש (בהקומץ לב א) תיותרא נוי של תפילין ,כמ"ש רש"י .ויו"ד ודל"ת אין בהם קדושה גמורה.
דתפילי הלכה למשה מסיני ,כי תיותרא הוא תחתית "היסוד" אולם שי"ן היא חלק מבית עצמו ,ויש בו קדושה גמורה ,עין תוס'
דבינה שעליה מונחים הד' מוחין דזעיר ,והיסוד עצמו שם הם מנחות לה ע"ב ,ד"ה אלו .ועין תוס' מגילה ,כו ע"ב ,ד"ה תשמישי,
הד' פרשיות ששם הוא תורה שבכתב ,אבל פי היסוד נקרא שנסתפקו אי יו"ד זו הוה הלכה למשה מסיני ,ועין שבת פ"ב ע"א,
מעברתא ,ששם הם יוצאות ונכנסות הרצועות ,שהם החסדים ותוס' שם ,ושבת כח ע"ב ,ובראשונים שם ועין ב"י ,להלן סימן לב.
והגבורות ,עכ"ל ועין עוד עץ הדעת טוב ,תרומה ,וסוד ישרים ובדעת הרמב"ם כתב הגרי"ז (מנחות לה ע"ב) ,וז"ל ,והמבואר
למהרי"ח ,ח"ג ,שאלה ז. ברמב"ם דדין קשר של יד שצריך יו"ד ,אין זה דין קשר כמו
ובדקדוק יותר ,כתב בשושן סודות (אות נג ,התיותרא והמעברתא בתפילין של ראש דבעי שיהא קשר של תפילין בצורה ידועה,
והרצועות) וז"ל ,ודע שהתיותרא רומז בשל ראש לת"ת ,ושל יד רק דין של וקשרתם ,והוא דין במעשה הקשירה ,והרי מוכח
למלכות ,ומעברתא רומזת לצינורות אשר על ידם יושפעו מדברי הרמב"ם ,דאין עשית הקשר של יו"ד כמו שלנו ,אלא
הדברים האלהים למלאכים ולעולם השפל ,עכ"ל. מכניס הרצועה בתוך הקשר שתהא עולה בו ,וליכא כלל דין
ובפרטות ,סוד מעבר זה של השפע הנקרא מעברתא ,כתב בשל יד שיניח בו קשר תמיד אלא בשעת הנחה דבעי וקשרתם,
במצת שימורים (שער התפילין) וז"ל ,סוד המעברתא של התפילין, צריך לקשור התפילין צריך לעשות כמין י' ולדחות בו הרצועה
הם ג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י ,שהם בגימט' יב"ק ,וזהו סוד ולקשור ,ולכן לא הביא הרמב"ם דין י' הנ"ל הנאמר בתפילין כמו
ויעבור את מעבר יבק ,כי דרך אלו השמות עובר כל השפע דהביא קשר של ראש ,ונראה דבגמ' מבואר דקשר בעי שיהא
מתחילת האצילות ועד סופו ,עכ"ל ,ועי"ש סוד להניח היו"ד מונח במקום הנחת תפילין דגם על הקשר יש דין הנחה במקום
באחורי התיותרא על המעברתא ,ועיין פע"ח ,שער התפילין ,פ"א הנחת תפילין ולדין הנחה בעי שיהא הקשר למעלה ולא למטה,
ויפה שעה על שער הכוונות ,דרושי התפילין דרוש ד'. שאינו מקום הנחה ,ואפילו לפי המבואר בשו"ע דבעי שיהא
ובחינה נוספת במעברתא כתב בספר הליקוטים (תרומה פרק כה) הקשר של יד סמוך למעברתא עפ"י קבלה ,היינו סמוך ממש,
וז"ל ,כנגד ארבע חיות הכסא ,וכנגד כל חיה שיש ג' פנים ,לזה אבל שיהא הקשר במקום הכשר להנחת תפילין ,זה מדינא דגמ',
הם יב תפירות ,והם כנגד יב מזלות שהם בגלגל שמיני ,וכנגדו עכ"ל.
ד' דגלים ,כל דגל ג' שבטים ,והם יב תפירות והמעברתא יג ,כנגד ולהנ"ל בתפילין של יד כל הקשר אינו אלא בצורת הנחתם,
י"ג מינים בתרומת המשכן ,עכ"ל .עיין עץ הדעת הנ"ל ועיין עוד באופן של "וקשרתם" ,וחלק ממצות הנחה זו ,ראוי שיהא לכוון
פע"ח ,שער התפילין פרק י'. הלב אות היו"ד שבה ,לא מדין צורת התפילין אלא מדין צורת
. הנחתן ,והבן.
וכבר הוזכר לעיל מדברי האחרונים ,שדין תפלה של יד
נתחדש בה "וקשרתם" משא"כ של ראש ,אינו אלא בגדר "והיו",
וכאן נתחדש שגם בקשר בגדר וקשרתם ,וכן היו"ד ,וכל דיניו כמו
בסעיף דידן אינו אלא חלק מן דין וקשרתם שבה ,אופן הקשירה,
ודו"ק.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ ביבי
שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה
לאחר שנתבארו כוונת הנטל"א וכוונת המים ,נמשיך ונעסוק השבוע בכוונות 'כוח גברא',
והוא כוח האדם השופך את המים ,וכן נתחיל לעסוק בסוגיית המשכת שם מ"ב על ידי
נטילת הידיים
כוונת כוח גברא
הנזכר בב' אדרות" ,עכ"ל. הקדמה לכוונת כוח גברא
מתבאר בדברי הרב שיש ברישא דאריך ג' מילויי הוי"ה לאחר שנתבארו עניין הכוונות של הנטל"א והמים כעת
(והיינו ט' הויות ,באופן שכל ג' הויות יש להם מילוי אחד) .האחד נעבור לעסוק במעשה נטילת הידיים.
במילוי ע"ב ,השני במילוי ס"ג ,והשלישי במילוי מ"ה.
כתב בשו"ע (סימן ד סעיף ז)" :טוב להקפיד בנטילת ידיים
ולהלן אי"ה יבואר בהרחבה בסדר הנטילה שהמשכת ג'
שחרית על כל הדברים המעכבים בנטילת ידיים לסעודה".
שמות מ"ב מגיעים משם ,כאשר מונים בכל הוי"ה את ד'
וכתב בהגהה" :מיהו אין מעכב לא כלי ולא כוח גברא ושאר
אותיות הפשוטות וי' דמילוי וכ"ח דמילוי דמילוי.
דברים הפוסלים בנטילת ידיים לסעודה".
נמצא שהמשכת שמות המ"ב מרישא דאריך היינו
מבואר בדברי הרמ"א בהגהה שלכתחילה יש ליטול ידיו
מאותם ג' הוויות העומדים בראשו.
על ידי כוח גברא .ובכדי לבאר את העניין של כוח גברא
ביאור כוונות כוח גברא נקדים כמה נקודות המבואות בסידור הרש"ש להלן.
להלן יתבאר אי"ה ,כי בעת נטילת הידיים מכוונים
ועתה נבאר את כוונת כוח גברא.
להמשיך שם מ"ב מחב"ד העליון דאריך.
הנה הכ"ח אותיות שיש בשם הוי"ה ,שהוא באופן של
שם מ"ב זה כמו שמתבאר להלן ,מורכב מג' חלקים:
מילוי דמילוי ,הן כנגד הכ"ח גברא.
חלק א – ד' אותיות של שם הוי"ה פשוט .חלק ב – י'
י' אותיות שיש בשם הוי"ה שהוא באופן של מילוי ,הן אותיות דמילוי של שם הוי"ה .חלק ג – כ"ח אותיות של
כנגד האות י' ,וזו האות יו"ד שנתבארה למעלה בכוונת מילוי דמילוי של שם הוי"ה .ויחד כל ג' שמות אלו עולים
הנטל"א וכוונת המים שיש נ"א יודי"ן שמהותם המשכת מ"ב אותיות.
שפע ,ויתר על כן הם כנגד האות הראשונה של שם הוי"ה
מלבד זאת מבואר להלן ,שבעת נטילת ידיים מתגלים
ועל ידם נעשה המיתוק ,וגם כאן כעת חוזר ומתגלה הכוח
ג' ידיים ,והם :יד ימין ,יד שמאל ,ויד נוספת הנעשית על
של האות י'.
ידי שפשוף שתי הידיים זו בזו לאחר הנטילה .ג' ידיים אלו
ד' אותיות של שם הוי"ה הפשוט הם כנגד שם הוי"ה עולים יחדיו גם כמניין מ"ב.
שעל ידו נעשה מיתוק לשם אלוקים ואדנו"ת.
וראשית יש לבאר מה ענינו של שם מ"ב זה.
וביאור העניין בהרחבה יותר .כל שם הוי"ה מורכב א
כתב הרב בע"ח בשער א"א וזה לשונו" :אבל הביאור
מג' חלקים :שם הוי"ה פשוט .מילוי של שם הוי"ה .מילוי
הוא במה שנת"ל כי ג' מיני הויות של העצמות יש בג' רישין
דמילוי.
שכל ראש משלשתן יש בה ג' הויות משונות כי ג' הויות
ב
שם הוי"ה הפשוט הוא חסד ,מילוי שם הוי"ה הוא דין , עליונים דרישא עלאה הנקרא גולגלתא דא"א הם במלוי
והמילוי דמילוי הוא הדין הגמור. יודי"ן הנקרא ע"ב ובהם י"ב אותיות הפשוטות שבהן עם
כאשר מקבילים את זה לסוגיא דידן ,ההגדרה היא ששם כללות שלשתן הרי י"ג וכן ג' הויות אחרות ברישא תניינא
הוי"ה הפשוט הוא החסד שממתק את הדינים וזה בחינת הנקרא אוירא במלוי ס"ג והם י"ב אותיות ועם כללות השם
החסד דבינה הממתק את ז"א .המילוי הוא בחינת ז"א ולכן בעצמו הרי י"ג וכן ג' הויו"ת אחרות במילוי מ"ה דאלפי"ן
מילוי עולה כמניין אלוקים כנגד הז"א .והמילוי דמילוי ברישא תליתאי הנקרא מ"ס ובהם י"ב אותיות ובכללות
הוא בחינת נוקבא שם הדינים הגמורים ולכן יש בו כ"ח השם בעצמן הרי י"ג והרי נתבאר ג' בחינות של י"ג י"ג י"ג
א שער י"ג פרק ה מ"ת.
ב וכמו שמבואר בדברי הרב בע"ח תחילת שער רפ"ח ובעוד מקומות בדברי הרב.
גי בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה
אלא שתחילה נעשה המיתוק מלעילא לתתא על ידי הנטל"א אותיות לרמז על כוח הדין הנמצא בו ,וזו בחינת חכמה תתאה
בבחינת הוי"ה אדנו"ת ,ואח"כ נעשה מיתוק על ידי שם מ"ב שכל בסוד כח-מה.
העליות מכוחו וכמו שיבואר להלן. ועל פי זה תתבאר סוגיא דידן .הנה כל המהלך של הסוגיא הוא
שורש המיתוק בחיוורתא והמשכת שם מ"ב מיתוק של שם אלוקים ושם אדנו"ת מכוח שם הוי"ה.
יעויין עוד בדברי הרב בעץ חיים (שם) ,שמבאר כי ט' תיקוני בעומק ,כשמבואר בדברי הרב שכל מילוי הוא דין ,כאשר
דיקנא דז"א נעשים מכוח הט' חיוורתא דאריך שיורדים למטה. עסקינן במילוי של שם הוי"ה ,אין ההגדרה שהוא דין ממש,
וזה לשון הרב" :דע כי אותן הט' חוורתא האחרים שמצד הפנים אלא ההגדרה היא שאלו הם דינים ממותקים מכוח שם הוי"ה
דא"א הם נמשכין ויורדים ג"כ דרך הפנים עד רישא דז"א ושם הממתקם.
מתחברים בדיקנא דז"א ואז נעשים לו ט' תקוני דיקנא כנזכר וזה עומק סוגיא דידן מה שמכוונים בשם מ"ב המורכב
שם בט' תיקונין אתתקן דיקנא דז"א כו'". משם הוי"ה פשוט ,ומילוי ,ומילוי דמילוי .כי כל מהלך הסוגיא
וזהו בעומק שורש למיתוק נוסף שאריך ממתק את ז"א ,והיינו הוא למתק את הדינים על ידי שם הוי"ה ,ולכן גם בכוונה כאן
ששערות דז"א שהם הדינים ומהם מגיעה הטומאה על הידיים, ממתקים את הדינים על ידי שם מ"ב ,כאשר שם הוי"ה הפשוט
אלו שורשם בחיוורתא של אריך ,ויש כאן שני מיתוקים ,חדא ממתק את הדינים של המילוי דאלוקים ושל המילוי דמילוי
מה שיש לדיקנא דז"א שורש בדיקנא דאריך שהוא רחמים, שהוא כנגד הנוקבא בחינת שם אדנו"ת שם עיקר הדינים ושם
ועוד מה ששורש השערות הם בחיוורתא שהם הלבנונית והם יש כ"ח אותיות להורות על כוח הדין.
שמות הוי"ה והם רחמים. וזה גם ענין כוח גברא המבואר בסוגיין ,שמעיקר הדין ראוי
שהנטילה תעשה על ידי כוח גברא ,היות ויש צורך להמתיק את
מקומה של כוונת כ"ח גברא
הכ"ח דמילוי דמילוי שהוא בחינת הנוקבא.
כוונה זו של כ"ח גברא שנתבארה ,כפשוטו עיקרה בעת
וכמו שנתבאר ,שורש מיתוק זה נעשה מכוח ג' מילויי ההויות
הנטילה כאשר נוטל מכוח גברא .אכן בעומק תחילתה של
הנמצאים ברישא דאריך שעל ידם מתגלים ג' שמות מ"ב ,אחד
כוונה זו שורשה כבר בעצם אחיזת הנטל"א בידו ,ויתר על כן
של ע"ב אחד של ס"ג ואחד של מ"ה וכמו שיבואר להלן בהרחבה
היא מתחילה קודם לכן כאשר שם את המים בספל – נטל"א.
אי"ה.
והטעם הוא ,היות ובעצם נתינת המים בנטל"א כבר מתחיל
ובעומק יותר כמו שנתבאר בדברי הרב ,המתקת כל הגבורות
מיתוק מסויים לנטל"א מכוח המים ,ועל כן גם מיתוק זה של
היא בשורשם ,ולכן כאשר מגיעים להמתיק את הגבורות של
כוח גברא יש לכוונו תחילה בעת נתינת המים בספל ,ושוב
אלוקים ואדנו"ת ,המתקתם נעשית על ידי הגבורות בשורשם
לחזור ולכוונו כאשר אוחז הספל בידו ונוטל.
שהם מילוי שמות ההוי"ה הנמצאים ברישא דאריך ,ושם מתגלה
שהמילויים נמתקים על יד ההויות מכוח היותם במדרגת אריך בו
אין דינים ,ועל כן כאשר נוטלים ידיים ממשיכים מאותם מילויים
שהם שורשי הדינים ,ולכן נצרך כוח גברא בנטילה.
ועל פי המתבאר יבואר גם מדוע סדר המשכת שם מ"ב ,נעשה
באופן שתחילה ממשיכים המילוי דמילוי ואח"כ המילוי ואח"כ
ג
הפשוט (כפי שיובא להלן) ,ולכאורה הסדר צריך להיות שמתחיל
בפשוט ומסיים במילוי .אלא שכאן עניין ההמשכה הוא לעלות
את המילויים שהם דין ולמתקם בשם הוי"ה ולכן תחילה
ממשיכים את המילויים ומעלים את המילוי דמילוי למילוי
ולאחר מכן מעלים את המילוי לשם הויה הפשוט ובזה נמתקים
הדינים.
ג כן מבואר בפע"ח שער הברכות פרק ה .ובצדק ושלום שאלה י"ז כתב בתשובה למהר"א גלאנטי וזה לשונו" :ומה ששאלת עוד בענין נטילת ידים ,כן היא האמת ,שבנטילה ראשונה צריך לכוין למילוי
המילוי שהוא בינה נשמה ,ובנטילה שניה למילוי שהוא חכמה חיה ,ובנטילה שלישית לפשוט שהוא כתר יחידה ,כי כן הוא סדר ההמשכה מלמטה למעלה .ובסדור ששלחתי לרו"מ אמת שהם כתובות
בסדר מלמעלה למטה ,אבל בכונה צ"ל מלמטה למעלה ,וכבר רשמתי לך סימנים אצלם ,אלא שבקשירת הסידור ניטשטשו" ,עכ"ל .ועיין מה שדן בזה בספר נקודות הכסף חלק ג כוונות שלחן ליל שבת
(עמוד .)533
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ דידי
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
שער תיקון נוקבא
פרק ו'
ע"ג ראש הנוקבא ע"ד הנ"ל בצלם דמוחין דז"א וכו' ,וצלם היינו ג' קוין ונבאר ענין כל הנ"ל עד עתה איך נמשך בהמשך י"ב שנה ויום א' אשר
שהם קו ימין וקו שמאל הם החסדים ,והגבורות הם קו האמצעי ,וא"כ כל זמן זה נקראת קטנה כנ"ל :הרב מבאר להלן את עומק אופן ה�ג
האיך יהיה במשך כל ז' שנים צלם מב' קוים לבד ,ובשנה הח' צלם דילה של הנוק' אחרי שהתבאר לעיל איך הז"א גדל שהוא בי"ג שנה
קו א' של גבורות .ותירץ שכל הצלם יצא כאחד חו"ג מלובשים בנה"י והיא בי"ב שנה .ואמנם הרב מתחיל למנות מלעילא לתתא שהוא כתר
דז"א שבתוכו נה"י דאימא ועמדו על רישא דנוק' בשנה הא' ,ומש"כ דילה כפי סדר י"ס ולא כפי הסדר האמיתי שהיא נבנית כפי שיבואר
א
כאן שבשנה הח' יצאו הגבורות הוא כיון שלא הוצרך להם אלא בשנה בהמשך .
ח' נחשב כאילו עכשיו יוצאין. והנה כניסת חצי שליש אור החסד ת"ת דז"א בכתר שלה כנ"ל הוא שנה
ועיין עוד בבלח"י שהקשה דלעיל כתב מהרח"ו שהחו"ג ניתנים לנוק' א :':והתבאר לעיל שחצי שליש תחתון הוא עולה לבנות את הכתר ד�י
דרך הנקב מאחורי החזה דז"א ,ובפ"ה כתב שיוצאים לנוק' דרך המסו ליה מתתא לעילא ,וחצי שליש השני דיליה הוא בונה את הכתר דילה
כים ,וכן כאן מש"כ שבשנה הח' יוצאין הגבורות מן היסוד היינו מדופן מלעילא לתתא .והיינו שבז"א מתגלה שהכתר דיליה נבנה מת"ת
ג
היסוד .ותירץ הבלח"י שיש בחסדים או"פ ואו"מ ,ואו"פ ניתן לנוק' עליון ומת"ת תחתון ,לעומת הכתר דנוק' שנבנה מלעילא לתתא
דרך דפנות הז"א ,ואו"מ יוצאין מנקב אחורי החזה דז"א .ועוד כתב מת"ת דז"א אולם מתתא לעילא הוא באופן אחר כפי שיבואר להלן.
בענין הגבורות שיש הארת הגבורות ויש כללות הגבורות ,הארת הגו והיינו כי הנוק' אין לה כתר גמור ,כי כתר גמור הוא כתר שנבנה מת"ת
בורות הם יוצאים יחד עם החסדים להיות צלם על רישא דנוק' והם של עליון ומת"ת של תחתון ,בסוד עטרת תפארת ,ולכן כתרו של ז"א
יוצאין מהנקב אחורי החזה דז"א והם יוצאין בשנה הראשונה ,וכללות הוא כתר גמור וכתר של נוק' אינו כתר גמור ,ויבואר עוד להלן כמה
הגבורות הם יוצאים מדופן היסוד והוא מה דקאי דברי מהרח"ו הכא הבחנות בזה.
שיוצאין בשנה הח' .אולם כתב שלתירוץ היפ"ש צ"ל שכמו שמתעכו ואח"כ תחלה נכנס פרק תחתון דנצח ז"א בראשה בחכמה שבה הרי
בים כללות הה"ג עד שנה ח' כך מתעכבים הארת הה"ג גבורות. שנה ב' .ואח"כ נכנס פ"ת דהוד ז"א בבינה שבה הרי שנה ג' :והיינו ה�ח
נבאר את עומק השמועה המתבאר מדבריהם ,הנה נוק' היא במדרגת סדים הם אלו שנכנסים בה עתה ,ונכנס קו ימין ואח"כ קו שמאל.
'צד' ,והוא מה שנבראה מן הצלע שהוא בחינת צד ,לכן גם השפע שמו ואח"כ אלו הב"פ תתאין יורדין עד ח"ג שבה ונכנסים במקומן פרק
גיע מן הז"א לנוק' הוא שפע שבא מן הצד ,מדופני הז"א ,והוא בחינת אמצעי דנצח בחכמה ופרק אמצעי דהוד בבינה והרי ה' שנים :והיינו
האור הפנימי של הז"א שניתן לה ,וזה מהותה של הנוק' ,אולם מצד שהאור החדש דוחק את האור הישן לתתא ,והיינו שהאור אח"כ יורד
האור מקיף של הנוק' היא מקבלת ממקום החזה ,מנקב שאחורי החזה להיות אור תחתון.
דז"א ,והיינו כי הנקב הוא באמצע.
ואח"כ הב"פ תתאין יורדין לנצח הוד שבה וב' אמצעים בח"ג שבה ונ־
והיינו שיש הבדל עצמי בין או"פ לאו"מ ,או"פ של הנוק' הוא מגיע מן כנסים במקומן פ"ע דנצח בחכמה ופ"ע דהוד בבינה הרי ז' שנים והרי
הצד ,או"מ של הנוק' מגיע מקו אמצע .ולפי מה שנתבאר לעיל שהנוק' נגמרו הכתר וכל הב' קוין :התבאר לעיל שאין לנוק' קו אמצעי גמור,
אין לה קו אמצעי גמור אלא נקודת אמצע ,היינו שמצד אור פנימי אין ולפ"ז גם הכתר שלה אינו קו אמצעי גמור ,כי הכתר נבנה מהחלקים
לה קו אמצע גמור ,אולם מדין אור מקיף יש לה קו אמצע ,ומ"מ הוא שאינן קו אמצע.
בחינת 'נקודת' אמצע ולא 'קו' אמצע ,והיינו כי בסוד או"מ אין בחינת
'קו' אמצע אלא 'נקודת' אמצע ,כי או"מ הוא משרש סוד העיגולים ביחס הזה נבין מה שבתחילה היו שני מלכים משמשין בכתר אחד
שאין בהם בחינת קו אלא בחינת נקודה ,נמצא כי בבחינת או"מ יש ואח"כ נעשה מחמת דברי הלבנה שאין שני מלכים משמשין בכתר
ד
בנוק' נקודת אמצע גמורה . אחד ,והעומק הוא כי אין לנוק' כתר גמור ,לכן אמר לה הקב"ה לכי
ומעטי את עצמך ,כלומר אינו על דרך מקרה אלא הוא מצד מהות
והיינו כי מצד מהותה שהוא או"פ שלה היא בחינת צלע בחינת מן הצד הנוק' שאין לה כתר גמור ,ומחמת כן נמצא כי כתר גמור הוא בחמה
ולכן אין בה קו אמצע ,אולם מדין או"מ יש בה נקודת אמצע ,והוא ולא בלבנה ולכן הלבנה הייתה צריכה להמעיט את עצמה.
מדין כתר דנוק' ,וכנ"ל שמכח נקודת אמצע שיש בה מאיר בה גם קו
אמצע ,ואולם אינו קו אמצעי גמור. וכ"ז ע"י אורות של החסדים :אמנם הנוק' עיקרה היא גבורות אולם
כיון שהיא נבנית מהז"א והוא חסדים לכן החסדים הם אלו שבונים את
והיינו כי ז"א יסודו שהוא בסוד מתקלא שיש בו ג' קוין יש לו דין הנוק' ,ולכן גם החסדים נכנסים בה לפני הגבורות.
אמצע גמור ,משא"כ בנוק' שיש בה רק 'נקודת' אמצע ,ורק מאיר בה
מכח זה קו אמצע ,אך אינו קו אמצע גמור כי הוא או"מ אלא נקודה. וכבר נת"ל שהגבורות אינן נכנסים בה עד שיגמרו כל החסדים לכנוס
ה בה לכן עתה בשנה ח' יצאו הה"ג מן היסוד ז"א ונכנסו בדעת שלה מכוון
ולכן הארת קו אמצע אינו מתגלה בנוק' לאורך כל קומהתה ,אלא מ�ת נגד היסוד כנ"ל :עיין ביפ"ש שהקשה היאך יוצאות הגבורות רק בשנה
גלה בכתר ,ואולם שם מתגלה כ'נקודת' אמצע כנ"ל ,בסוד כתר ,בסוד ב
ח' הרי התבאר לעליל שבמקום החזה דז"א נקיב נקב א' ודרך שם ע�ו
עיגול ,בסוד כתר כותרת סביב. ברים האורות לאחור ושם עומדת ראש הנוקבא ושם עושין צלם א'
א כמבואר בבלח"י.
ב בסוף פ"ד.
ג עיין שם בלח"י שכך הבין בדברי מהרח"ו.
ד בערכין כי יבואר להלן שגם הכתר שלה בעומק הוא בבחינת כתר הנוטה לשמאל כי נבנה בעיקר מתתא לעילא מגבורות שעלו.
ה כקו אמצעי גמור כפי שיבואר עוד להלן שהוא בחינת קו אמצעי הנוטה לשמאל בסוד גבורות.
וט בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
כמבואר לעיל שכתר דז"א נבנה מהחסדים שעולים מתתא לעילא, ולכן סוד או"פ היא מקבלת מן דופני הז"א בחינת מן הצד ,משא"כ או"מ
ואמנם החסדים הם בסוד מים שטבעם לירד מלעילא לתתא ,אך מחמת היא מקבלת מן החזה דז"א בסוד קו אמצע ,משורש הכתר שהוא נקוו
שירדו במרוצה היה בהם כח לעלות בסוד אור חוזר מן היסוד ,בסוד אור דת אמצע .נמצא כי בנין הנוק' בסוד ג' קוין אינו או"פ אלא או"מ אולם
חוזר של הדעת בסוד עד זומם כמבואר שם ,והיינו שהם חוזרים לעלות הוא משורשה בכתר שלה בסוד נקודת אמצע שממנה נעשה ג' קוים.
מכח 'מהירות' החסדים .משא"כ הגבורות של הנוק' שעולות אינו מכח ואחר כך בשנה ט' נשאר שורש הגבורות בדעת שלה והאורות שלהם
ירידתן שחוזרים ,שהוא מחמת מחיצות יסוד דז"א ,אלא עיקר עלייתן נתפשטו דרך קו האמצעי עד הת"ת שבה :מעין מה שיש בחסדים דז"א
מתתא לעילא הוא מחמת מהותן שהן גבורות ,ולכן נמצא שהכתר נבנה שהשורש נשאר למעלה בדעת ורק ההארה היא המתפשטת לתתא כך
מגבורות שטבען הוא לעלות מתתא לעילא ,והוא היפך החסדים ,כלוו הוא ג"כ בגבורות אצל הנוק'.
מר לא רק מצד שאלו חסדים ואלו גבורות ,אלא שגם מצד כח עלייתן
לעילא החסדים עולים מחמת מהירות ירידתן והגבורות עולות מחמת וכאמור מתפשטים דרך קו האמצעי ,והיינו הדעת שלה הוא קו האמצע
מהותן שטבען לעלות ,ואמנם מתגלה בהם גם כח של מרוצה לתתא שלה ,וכנ"ל שאינו קו אמצעי גמור ,והוא סוד מה שדעתה קלה ,כי אין
אולם עיקר עלייתן הוא מחמת שהם גבורות שטבען לעילות לעילא. בה חו"ג גמורים כדעת דז"א ,כי עיקרא היא גבורות ,ואע"פ שבערכין
בדעת שלה יש חו"ג ובדעת שבה יש בה ג' קוים ,מ"מ עיקרא היא בחינת
ועדיין חסר עתה יום א' יותר על י"ב שנים כדי שתהיה נער ,ונבאר עניינו גבורות שקו הגבורות נוטה לשמאל ,ולכן אינו קו אמצעי גמור.
דע כי אע"פ שלמעלה ביארנו כי חצי שליש אור של חסד דת"ת דז"א
וביאור לשון מהרח"ו היינו שנתפשטו הגבורות שבדעת שלה דרך קו הניתן בכתר של הנוקבא הצרך שנה א' לכנוס ,עכ"ז לא נכנס כולו ביחד
ו
בשנה ראשונה אלא בכמה פעמים ,והוא כי נחלק חצי שליש ההוא בד' האמצעי ,כלומר רק התפשטו שם ולא שיש לה קו אמצעי גמור.
והיינו כי בכתר הוא בחינת נקודת אמצע אך כאשר יורדים החסדים חלקים ,וכאשר נכנסו ב"פ תחתונים דנ"ה דז"א בתוכה אז נכנס חלק א'
והגבורות נעשה בה קו אמצעי ,כי הוא בסוד הדעת שתמיד בערכין יש מן חסד בכתר שבה ,וכשנכנסו ב"פ אמצעים נכנס חלק ב' ,וכשנכנסו
ב"פ ראשונים אז נכנס חלק ג' ,וכניסת ג' חלקים אלו היה שנה א' כנ"ל. בדעת בחינת ג' קוין.
והנה נת"ל כי א"א להגבורות לכנוס בה עד שיכנסו כל החסדים לכן נכ־
ואח"כ ירדו ירידה אחרת עד היסוד שבה דרך קו האמצעי וירידה זו עד
נסו תחלה כל החסדים ונתפשטו בכל קו ימין ובכל קו שמאל ובכתר
היסוד שבה ,וירידה זו היא במקום גילוי שאין שם מחיצות היסוד דז"א
שבה כנ"ל ,ואח"כ נכנסו הגבורות בדעת וירדו וחזרו ועלו עד הכתר
מגעת כי כבר נסתיים בסיום הת"ת ,וכיון שכן הוא א"צ זמן כי תכף ומיד
כנ"ל ,ולהיות כי א"א לעולם שיתוקן הכתר עד שיתוקן כל פרצוף לכן
יורדות שאין שם מחיצות לעכב ירידתן ,ועכ"ז זמן מועט הזה נבאר אותו
נתאחר חלק הד' מן החסד הנכנס בכתר שלה לכנוס כנ"ל עד שיעלה
באחרונה כמה הוא :מחיצות מלשון חציצה שהוא מעכב הדבר ולכן
שם הגבורות בכתר שלה והרי נשלם תיקונה ואז נכנס חלק הד' ההוא
החו"ג יורדים שם באיטיות משא"כ מסיום הת"ת שאין בכר מחיצות,
באחרונה ואז נגמר כל תיקונה .באופן שנתקיימו ב' דברים כי לא נכנסו
ויבואר להלן מה שאע"פ שהוא זמן מועט מ"מ יורדות תכף ומיד במו
כל הגבורות עד שיכנסו כל החסדים וגם שלא נגמר הכתר ליתקן עד
רוצה.
באחרונה ע"י חלק הד' מחסד בלבד שנכנס באחרונה :והיינו כי הכתר
ואח"כ חזרו ועלו הגבורות להגדיל הכתר כנ"ל :וכמו שכתר דז"א נבנה של הנוק' לא נכנס בבת אחת ,ואולם בהגדרה כוללת כתר הוא בסוד
מת"ת של אימא מלעילא לתתא ,ומתתא לעילא הוא החסד שבת"ת השראה ,והשראה היא באה בבת אחת ,משא"כ דבר שבא על סדר העו
שעולה ,דהיינו החסדים דקו האמצע ,מעין אותו דבר הוא בבנין הכתר בודה הוא בא בשלבים זה אחר זה ,אך בנוק' גם הכתר נבנה בד' שלבים,
דנוק' ,כמבואר שנבנה מלעילא לתתא מחצי שליש החסד דת"ת דז"א ,שהגבורות לא נכנסות בה עד שיגמרו כל החסדים ,ולכן נתאחר החלק
ומתתא לעילא הם הגבורות שעולות .אולם יש חילוק בין בנין הכתר הד' של החסדים ,והכתר נגמר להיתקן רק באחרונה ע"י החלק הד' של
דז"א שכיון שהוא נבנה מחסדים נמצא שהכתר דקו אמצע נבנה בציו החסד שנכנס באחרונה.
רוף קו ימין שהוא חסד ונמצא כתרו אמצע עם נטייה לימין ,משא"כ
נמצא כי כל מהות הכתר דנוק' אינו אלא בסוד הדרגה ,הדרגה מתתא
הנוק' כיון שכל בחינת קו האמצע שלה מאיר שורשו מחצי חסד דת"ת
לעילא של הגבורות ,והוא היפך גמור ממציאות הכתר ,כי כתר שהוא
דז"א ואינו אצלה קו אמצע גמור כנ"ל ,ויתר על כן כיון שנבנה מתתא
בסוד השראה הוא בא מלעילא לתתא בבת אחת ,וכאן בנוק' גם החלק
לעילא מגבורות שהם קו שמאל לכן נמצא שכתר דנוק' הוא אמצע עם
שבא מלעילא לתתא הוא בא בהדרגה כמתבאר ,שכל חלק מן החסד
נטייה לשמאל.
תלוי בהדרגה של שלב ע"ג שלב ,היפך מציאות הכתר ,ובזה מתחדד
והוא מה שהתבאר שכתר דנוק' אינו כתר גמור ,כלומר מצד מהותה אין יחס נוסף שאין לנוק' כתר גמור.
בה כתר גמור ,אך בפרטות בערכין יש בה כתר.
ולכן כתר של ז"א מתגלה בו רחמים רבים ,משא"כ כתר דנוק' מתגלה
והוא הטעם שכתר דז"א נקרא רחמים רבים ,כי הוא קו אמצע שנוטה בה רק רחמים ולא רחמים רבים .ואולם ביוה"כ מאיר בנוק' מעין הארה
לימין לחסד ,אולם כתר דנוק' בעומק אינו רחמים רבים ,כי הוא נבנה של שני מלכים משמשין בכתר אחד ואז הנקבה עולה למדרגת הזכר,
מתתא לעילא מגבורות ,ולכן אינו כתר גמור כי כתר גמור הוא רחמים ולכן מתגלה בה במדת מה רחמים רבים.
רבים ,והבן.
ונסעו ג' מסעות והם א' מן היסוד לת"ת ,ב' מן ת"ת אל הדעת ,ג' מן הדעת
אל כתר ,והרי הם ג' שנים ועם ט' הראשונים הרי י"ב שנים :כנ"ל שקו
האמצע דהנוק' נעשה מצירוף ב' קוין ימין ושמאל שהם נו"ה שנתקבצו
לנקןדת אמצע ומשם עלו הגבורות שלה לבנות הכתר שלה ,גבורות
עץ חיים בעיון 621שער תיקון נוקבא פרק ה’ דימין ודשמאל שלה ,אולם עלו דרך קו האמצע ,והיינו קו אמצע דילה
מספר שיעור בקול הלשון 42763650 שאינו קו אמצע גמור כנ"ל.
ו כפי שהתבאר בבלח"י בתחילת הפרק.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּוד ַבר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ זט
זט
על העבודה עץ חיים שער עיגולים ויושר ענף ג' על התורה
ההבדל שבין העולמות מהווים הבדלי תפיסות מהותיות
על העבודה על התורה
מתבאר בדברי הרב ,שאופן עשיית הכלים היה על ידי סילוק האור לגמרי ,להבין מהות הצמצום בעומקו עד כמה נצטמצם הארת הבורא מהנבראים וכל כמה
רחוקה השגתם בו ,ובזאת תימעט ההגשמה חלילה בו יתברך. וכך נוצרו הכלים ,ואח"כ חזר האור והאיר בגבול מסויים.
דבפשטות היה אפשר ללמוד שהצמצום עניינו מה שהארה מסויימת האירה באופן
ועומק דבריו הם ,שמדרגת הכלים איננה קשורה לאור שהיה קודם מצומצם .אכן כמו שנתבאר מתוך דברי הרב ,אין זו צורת הצמצום ,אלא אופן הצמצום
היה באופן כזה שהארת האין סוף כביכול פסקה ,ועל ידי כן נעשו הנבראים. הצמצום ,שהלא האור שהיה הסתלק לגמרי בכדי שיהיו כלים.
ומעתה יבין האדם עד כמה רחוק הוא מהאין סוף מצד מהותו ,כאשר כל מהותו נבראה
רק מכוח סילוק האור אין סוף ,ורק כך ניתן מקום ואף מצד האור המאיר עתה בכלים
נמצא שאין זו אותה הארה ראשונה ,ועל ובזה יתבאר טעם למה א”ס צמצם עצמו לנבראים ,ולולא זה ,אפילו הארה קטנה מהאין סוף
הייתה מבטלת כל מציאות קיום הנבראים. אף שחזר האור שהסתלק ונכנס והאיר
ועל זה באו כל דברי שיר הייחוד בגדלות הבורא אשר לגמרי ההוא המקום מן ההוא הרב האור וסילק תוך החלל ,בעומק אינו אלא הארה של
התפשטות שניה ,וכמו שמבואר בלשם ואח”כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא איננה בערך לנבראים כלל וכלל ,ואין ערך ודרך לשער
א
את גדלותו ולדבר בה ,וזה מחמת היות הנבראים בהרחבה בנקודה זו בכמה מקומות .
והיה יכול להניח אותו בחי’ הקו ההוא במקומו קיימים רק על ידי סילוק האור אין סוף ,ולא די
בצמצום והקטנת אורו. א ועיין כאן בלשם אות י.
ויסלק שאר האור הגדול בלבד כיון שהוא ואלו הם דברי חז"ל (חגיגה יא ):שאמרו כי 'כל המסתכל
עתיד להחזירו אבל הטעם היה לסיבה הנ”ל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם' ,כי
ההסתכלות במקומות הללו סותרת את קיום מציאות
כי לא יכלו להתהוות הכלים עד שיסתלק הנברא הקיים רק בסילוק האור אין סוף ,ודוק'.
ב
ומסוגיות מרוממות אלו יועתקו הדברים לעולמות
התחתונים ,שהלא כבר כתב כאן הרב לעיל כי כמו
האור לגמרי ואחר שנתהוו הכלים חזר
והמשיך האור (דרך הקו) במדה ובמשקל כפי בשורש כך הוא בענפים ,וכשם שבראשית הבריאה
נצרך צמצום כך יש גם צמצום בין כל עולם לעולם.
שיעור המספיק להם להאירם להחיותן באופן ועומק העניין הוא ,שהצמצום מגידר את ההבדל בין
שיוכלו לסבול ויתקיימו ולא יתבטלו ודי בזה עולם לעולם ,ומהות הצמצום הוא סילוק גמור של
האור.
והיינו ,שישנו אופן בו האור העליון הולך ומתפשט למטה והולך ומתעבה וככל שיורד ומתעבה כך יכולים התחתונים יותר להשיגו.
אכן כל זה אמור באותו עולם עצמו ,אך מעולם לעולם ישנו צמצום ,ועניינו הוא סילוק גמור של האור וגילוי מדרגה חדשה.
והתראות הדבר הלכה למעשה ,הוא כאשר שניים נפגשים ,והאחד גדול מחבירו ,שיש בזה שתי אופנים.
ישנו אופן בו האחד יותר חכם מחבירו ,יודע יותר ,מבין לעומק יותר וכדו' ,ואזי עבודת התחתון להתאמץ ולהתעלות יותר להבין עומק דברי חבירו
ולהגיע למדרגתו.
אכן כל זה אמור כאשר שניהם שווים באותה תפיסה ועומדים באותו עולם אלא שאחד יותר מחבירו.
אכן פעמים השניים שנפגשים יחדיו האחד נמצא בעולם עליון יותר ,ואזי כל תפיסתו שונה בתכלית מתפיסת האיש התחתון ,ולא יועיל כל מאמץ
שיעשה להעמיק יותר ולהבין את דברי חבירו ,עד אשר ישנה את תפיסתו.
ואזי עבודת האדם התחתון לשנות לגמרי את כל התפיסה ולעלות מעולם תחתון לעולם עליון.
וזה עומק החילוק בין המדרגות שבאותו עולם להבדלים שבין עולם לעולם .כי באותו עולם ישנן מדרגות של אור דק יותר ועב יותר ,משא"כ בין
עולם עליון לעולם תחתון יש שינוי מהותי ,וזה המתבאר בדברי הרב שהיה צמצום גמור של האור והתגלה מציאות חדשה.
ומעין כך חזינן בתשובת הרש"ש לחכמי המערב (נהר שלום דף לב , ).שלא השיבם כי עליהם ללמוד יותר ולהעמיק בדברי הרב ,רק כתב להם בזה
הלשון" :וראיתי את השאלות אשר שלחו מעכ"ת מהתם לשאול דברים העומדים ברומו של עולם ממני חרפת אדם נבזה ונמאס בער ולא אדע,
אמנם ראיתי כי לא עת השב כי נלע"ד כי עדיין לא נשתוינו בסדר לימוד עץ חיים והבנת דבריו ,ע"כ אמרתי אל לבי לשלוח להם קונטריס של
ברכות השחר מן סדור סדר הכוונות אשר התחלתי לסדר לעצמי הנקרא נהר שלום וגם קונטריס מתחילת הקדמת הסידור הנז' הנקרא רחובות
הנהר ובעה"י ממה שיתחדש מן הסידור הנזכר ומההקדמה הנזכר אשלח להם בעה"י ובכן ישתוו דעותינו בהבנת דברי הרב ז"ל".
ב וזה לשון הרמח”ל בספרו דעת תבונות אות מו“ :וכללא הוא ,כל מה שיכולה מחשבת בני האדם לתפוס ולצייר -אינו ודאי מהותו ית’ ,כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה ורעיון,
ואין בו שום אחד מן הענינים מה שיש בנבראיו ,לא מן הגדולים ולא מן השפלים ,כי מה שהוא השלמות הגדול יותר בנבראיו -חסרון הוא לגביו ית’ ,ולא נדמהו בחוקו כלל ועיקר.
כי כל מה שנמצא בנבראים -הטוב והרע החסרון והשלמות -הכל חדש הוא שהמציאו הוא ית”ש ברצונו ,והם דברים רק לפי ערכנו וענינינו ,לא לפי ערכו וענינו ית’ .ועל זה מקרא
מלא צווח ואומר (ישעיה מ ,כה)“ ,ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש””.
זיזי בלבבי משכן אבנה • חיי שרה • תשפ"ז • #474
